גליון 1015 מתאריך 27 במרץ 1957

800

09111:1מז ה

היה קשור בזמנו באחת המחתרות שלפני
קום המדינה. סוגי הנשק שנמצאו בלולו יוכיחו
כי אינם מהמקובלים כיום במדינה.
יוסף בכר, כפר־סבא

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום נחו
עורכי־משנה:
דוב איתן, אורי סלע

1נלי

׳כיגיגז•

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עומזפרנו.״
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע׳־מ, ת״א, מל,62239 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

עורך תבנית:
אהרון צור

עורך כיתוב:
סילבי קשת

צלם המערכת:
אריה קרן

בתב בכיר:
אלי תבור

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה גבי, שייע גלור, לילי
נלילי, רויד הורוביץ, רומי ורד, רוני
זוהר, אברהם הרמון, אוסקר טאובר, אלבם
מסים, אביבה סטן, עמום קינן, שלמה קרן.

העתון הנקרא יותר במדינה
תהליכים

ידיעות סודיות ולנתח בתבונה
כלכליים וביולוגיים חשובים.

ראש גז ר
ידיעה של עתים בישרה לפני שבועיים על
הופעתו של עתון חדש בישראל: העלון
הזה, שהוצא לאור על־ידי קבוצת גבים
שבנגב הצפוני, לקראת חג הסורים, ושהוא
חיקוי מוצלח ביותר של העולם הזה. לפי
אותה ידיעה זכה העלון בהצלחה רבה ו אנשים
רבים פנו למזכירות הקבוצה בבקשה
לקבל טופס.
עתה שהעלון הזה (״העלון הנקרא ביותר
בקבוצה״) מונח לפני, קל לי להבין את
הצלחתו. עורכו אמנון בירב, שהוא מנוי
זדתיק של העולם הזה, לא החסיר מדור
אחד — החל מ״קורא יקר״ ומאמר ״הנידון:
מחול השחיתות״ וכלה במדור מכתבים ל־פיסטוקית
והעלון הבא, בעריכת נילי וגילי.
לא חסרים גם חידושי לשון כמו ח״ק (חבר
קיבוץ) וצלילון (חבר בכנופיית הצללים).

בלי מורא ובלי משוא פנים ניגש העלון
הבא לחשוף את ״שערוריית הפרסים״ שהס עירה
את אזרחי גבים. הנה, לשם דוגמה
אמיצה, כמה מן השאלות שדרשו תשובות
מן הח״קים הקשורים בדבר, ואשר האחראים
לא מצאו לנחוץ להשיב עליהן לחוליית-
הכיסוי של העלון הזה:
• מניין לועדת התרבות הרשות לחלק
מקלטי רדיו־פטיפון אשר הוצהר עליהם
במכס שהם משמשים למטרה ציבורית?
• מה הסיבה שבמשך חדשים אין מגישים
למרצים המבקרים אצלנו מיץ הדרים,
אלא תה פשוט ומים רגילים, ומי אחראי
לכך שבמוצאי שבת לא מוגשת חלבה כבר
למעלה משנה?
• האם ננקטו פעולות ממשיות כלשהן
כנגד גונבי השבועונים, מחוץ לאיומי־סרק
להפסיק את החתימה עליהם?
• מדוע אין כל אספקה של תקליטי
מוסיקה אנושית כמו ג׳ז ופזמונים?
• מדוע לא נתקבלה ההצעה לערוך
פסטיבל סרטים במשק ובמקום זה מתקיים
״ירח השיעמום הבינלאומי*
• מי נתן סמכויות לועדת״החברים להתעסק
בעניני שיכון, ומדוע ניתנו וילות
פאר למקורבים לכנופיה?
מול התקפת־מצח נועזת כזו, מה הפלא
שמנגנון החושך במשק הפעיל את כל
כוחו כדי לקצץ את תקציב העלון הזה?
אבל אל פחד, העורך הבטיח לעמוד על
משמר חופש העתונות.
מדור תצפית של העלון הזה מוסר על
דברים חשובים ככזו ״צפה להשלמת הביוב
תוך השנתיים הקרובות. תקציבים חדשים
שהוזרמו למפעל זה יחישו את סיום ביצוע
העבודה, שלא היתה כל תקוה לסיימה תוך
חמש שנים.״ ודברים לא פחות חשובים,
כמו :״צפה לשלכת מוחלטת על פדחתו של
יחצ׳ה, לאחר שהחל להשתמש בתמרוקים
שונים להצמחת שערות.״
דבר המעיד על כשרון עתונאי מעולה,
ועל הצלחת חברי מערכת העלון הזה לחדור
לכל החוגים והוועדות של המשק, לאסוף

ך * גןהירק הדביק אחד הירקנים את
תויות תנובה הפוכות על הארגזים,
הזעיק את חצי המשק לאסוף את הגזר
שהתפזר לאחר שהמעמיסים העמיסו את כל
הארגזים הפוכים כדי שהתויות תהיינה

בסדר
שוקע 7ורד
^ועד
!*רבה
לשוער, ההזמנה לשלמות

עם בל הודעזעותי העמוקה ממעשה הרצח
השפל של ד״ר קסטנר, איני יבול שלא להביע
את רנשי התמרמרותי על הקולות
הנשמעים במדינה, המכוונים להפוך את קסט־נר
למרטיר. בשום צורה איני נורם נטילת
החוק לידיים או ללוע האקדח. קסטנר נפל
קרבן לרצח מתועב שבוצע בידי פושעים
זולים. אולם אין כל הצדקה להפוד אותו
שאול ריבלין, תל־אביב
לנבור לאומי.
אינני מבין מדוע אתם מנסים למצוא
בכל פרשה את מה שהשכל הישר של האזרח
הפשוט אינו תופס בה. מדוע היה מישהו
צריך להיות מעוניין לנרום לרצח קסטנר
בפרובוקציה. כל הנחותיכם אינם אלא פרי
ישראל קימלפד, תל־אביב
דמיון בלבי•

ההתגפלות

הנני קוראת את העתון מזה שנתיים בקביעות
אר לא ידועה לי פרשת ההתנפלות על
חברי המערכת. במאמר על קפטנר (העולם
הוה ) 1014 הוזכרה נם ההתנפלות על העורר
הראשי וראש המערכת. מכל הפרשה לא
יכולתי להבין דבר אחד: האם חם לא

ר מי ם

אחות כהרמון
קראתי את מכתבו של הקורא שמזאל פ.
(העולם הוה ,) 1014 התובע לעודד את הנשואים
בין ישראלים לערבים. קשה לי
לומר שנימוקיו נראו לי הניוניים ואוב־יקטיביים.
אם שמואל פ. רוצה לשאת ערביה,
אף אחד לא מפריע לו. אבל בינינו
לבין עצמנו, האם היה מוכן שאיזה שהוא
ערבי יצרף את אחותו להרמון נשיו?
יהושע ש ר * וזל־אביב

התפלאתי על מאמרו של אלי פוקס שהתפרסם
בעתונכם (העולם חוה ) 1014 משום
שהוא חשף רק את הצד הספורטאי של פרשת
התפטרותו מקבוצת הכדורגל של מכבי
חיפה. אולם עד כמה שידוע לי היו לבעיה
זו גם אספקטים אחרים, שמבלי לפנוע בכבודו
של אלי פוקס ככדורגלן, הרי התנהגו תו
בהם לא היתה כל כר בסדר.
ב. מ״ חיפה

יכלו להתגונן יספנו את המכות בשקט, סבלי
להרביץ חזרה או לכל הפחות להזעיק עזרה?
אסתר כהן, תל־אביב
או לפחות לאמר לחצי תריסר המתקיפים
שזה לא יפה להתנפל באישון לילה על שני
אנשים מן המארב.

הלצת פורים
אני מעריץ את כשרונכם היוצא מן הכלל
לשמור על שווי משקל. לכבוד פורים החלטתם
בנראה לבטל חששות הרווחות בחונים
מסוימים כאילו אתם נוטים לתנועת החירות
ועל כן כתבתם את אותה הלצת פורים בדבר
הסרת המסכה מעל פני חירות (העולם הוה
.) 1014 לא אומר שהכתבה היתה מיותרת,
אבל שהיא אינה משקפת את האמת, זה
ברור נם לכם.
יצחק רביד, תל־אביב
איר אתם מעיזים לכתוב שתנועת החירות
מכרה את התנגדותה למשטר בעבור כמה
מאות אלפי דולרים עלובים. האם אינכם
יודעים שבגין יצא לסבוב נאומים בכל רחבי
הארץ כדי לעורר את הטוני העם ננד
הנסיגה? תנועת החירות מוסיפה עוד להדביק
כרוזים נגר הממשלה ודבריה צועקים
בכנסת. האם זה לא מספיק?
שלום ברנד, פתח־תקוה

סרטן דושד
במדור הווי (העולם הוה ) 1013 מופיע
המשפט הבא סרטן חשד, הפוגע בנשים
בלבד ״.עובדה זו אינה נכונה ועורר
המדע מתבקש לבדוק היטב במקורות, בטרם
הוא מסרם עובדות רפואיות. לפי ספרי המדע,
כאחוז אחד של סרטני השד מופיע
אצל נברים. אולי יעניין את הקוראים לדעת
שהסימנים של סרטן השד דומים אצל
הגבר והאשה, והטפול בהם זהה.
דוד שור, בית חולים מלבן, באר־מנקב
עורך המדור מודה על בורותו בהחי המדעי.

לא פל יום פורים

(העולם חוח ) 1014 איז לי פה שכל קשר
בינו ובין המחתרת כביכול הוא תלוש מהכד
ציאות. ישראל סייג, חבר מפא״י ותיק,

צר לי על סגז י. ד .מצה״ל שלא הבין
דברים פשוטים כל כד כתיאור מערכת סיני
בסיפור ״עקבות בחול״ (העולם וזווז .) 1014
היכן, לכל הרוחות, נאמר שם כי הנדוד
שלנו כבש את אבו עגילה ולא נדור הטנקים
המהולל שלד, סנן י. ד? .בתיאור שלי לא
הוספתי אף נרגר של אבק שריפה, לא
לעצמי ולא לנדוד, מלבד אלה שנתקלנו
בהם במציאות. אולם אם בעיניך הרחת אש
ענין של כבוד היא, הריני מאחל לד כי
חאריד ימים ויבושם לאפר תמיד.
שמשון עופר, תל־אביב

סקופ!

ש ק טי ם הו ד רי ם ע מו ק

• * פלחה, ניצל אחד הפלחים קטני־הקומה
^ ממות בטביעה, לאחר שנפל לתוך הרדיאטור
של ה־די ,6שעה שהתכופף פנימה
לבדוק אם יש מספיק מים.

מתוך מדור הקולנוע:
הסוכנותוא לי — סרט יומרתי רגיל.
מעשה אהבהבים, ברוגז והשלמה. נישואין
בשל כסף והאפי־אנד. לעסקנים בלבד.
ה או רזהמר — אחד הסרטים המזעזעים
ביותר שראינו בעת האחרונה. הש תתפות
המונית. הסרט מספר על קבוצת
אנשים המתאספים לסעוד פת־ערבית, מגלים
לתדהמתם הרבה כי האוכל נשרף כולו ועליהם
להשאר רעבים עד למחרת בבוקר.
סרט מקומי, לא לילדים.
ואילו במסגרת של פסוקי השבוע הונצחו,
בין שאר ירקות, גם שתי פנינים אלה:
מספוא׳ ניק עו זי שחור, לנתן רו־ז׳נסקי
ששיבח את עובדי המטבח על ששמו
הרבה סוכר בתה של ארוחת הבוקר :״זה
לא מהסוכר, עוד מתוק לך בפה מהלילה
האחרון.״
אכישיכוכנית, בתשובה לשאלה מה
ההבדל בין לינה נפרדת ולינה משותפת:
״בלינה נפרדת ברור שאבא אוכל את הבננה,
בלינה משותפת אוכל אותה זה שבא
ראשון.״
והנה חוכמת ילדים, במדור צברינו חמודים
ועוקצנים:
אורנה רצתה לנסוע על האופניים של גדי
( ,)3שהתנגד בכל תוקף וטען :״אבל האופניים
גדולות עליך!״
בימי הסופות והגשמים שאלה מיכל
בתימהון :״אבא, איך הרעם יודע תמיד

מתי יש ברק?״
בעמוד כזבים לילקוט, מודיע העורך :״ה
כזב המודפס ראשון בעמוד זה מזכה את
כותבו בסיבוב על הפרגוסון החדש, מהמוסך
עד המזכירות ובחזרה.״
אני חושב שהפרס מגיע בלי ספק לכל
חברי מערכת הסלון הזה. מגיע להם אפילו
שני סיבובים.

כעקבות העקבות

אני סבור שעתונכם הלוחם לשלום עם
עמי ערב וליחסי סובלנות כלפי המיעוט
הערבי בארצנו, צריר לצאת במסע לעידוד
נשואים אלה. רק בדרד זו נוכל להפוד את
יושבי הארץ הזאת לעם אחד ולמנוע רגשות
הפליה המולידים בהכרח נייס חמישי.
אילו לא הייתי נשוי הייתי מוכן כיום לבחור
לי אשת מבין נשי המעוט הערבי.
דוד ט.,.חדרה
באיזה מחיר, הקורא ט? .

תהקניות, עוררה השתוממות
הזמנה ל־ 25 זוגות מגיני־ברכיים
הפכה לגיחוך משהוברר שמקור
הוא ענף הפרחים, הדואג מאד
ברכיהם של עובדיו.
מכתבים הסון? ה מ ^
כתושב ותיק של כפר סבא המכיר את
הנאשם בהחזקת מחסן הנשק של המחתרת

היה לי הכבוד המפוקפק להכיר כמה מהאנשים
הנאשמים כיום ברצח קסטנר. ברור
לי שהם אינם שלימים ברוחם וכל מי ש־הכירם
יעיד על זאת. נם צורת ביצוע ההתנקשות
מוכיחה זאת. אם נבוז הדבר,
כפי שאתם כותבים, שאנשים מסוייטים
ניצלו אנשים אלה למטרותיהם האחרות, הרי
זהו הפשע השפל ביותר שיכול להיות, יותר
מהפשע של ביצוע הרצח עצמו.
דוד ב ,.תל־אביב

חיתה תהלוכה אחרת, שחתקייטה במרחק
המשה קילומטרים מטבריה בכביש המוביל
לעמק הירדן. פועלי טבריה, שרובם עובדים
מחוץ לעיר, נוטרים את עבודתם בשעה
שלוש אחר הצהרים, היא השעה בה חיתה
צריכת להתחיל התהלוכה. מיהרנו לסיים
את עבודתנו ולחזור לעיר כדי לראות את
התהלוכה.
במרחק חמשה קילומטרים מהעיר מצאנו
שיירה של אוטובוסים מלאים פועלים. התברר
ששוטר תנועה שעמד על הכביש עצר
את כל המכוניות שבאו לכיווז טבריה. וכד
התחילה תהלוכה של מאות פועלים צעירים
וקשישים, שאחרי יום עבודה מיגע נאלצו
לרוץ כדי שיספיקו לראות חלק מהתהלוכה
הפורימית. שאלתי היא שאלת פועלי טבריה
העובדים בעמק הירדן: טי אחראי לאי־סדר
ולסבל שננרם לגו?
מ. ק ,.טבריה

בכתבה על פורים (העולם הוה ) 1014
הדפסתם תמונה עם כותרת: האפיפיור אדם
קדוש. מה טעם מצאתם לפרסם תמונה המחללת
את הקדוש בעיני מיליוני אנשים?
בעירי בחוץ־לארץ היה גוי אחד, בור ועם־
הארץ, מתחפש בסילוסטר ליהודוז עם חלוק
וירטולקה, מנז־דוד בולט על הישבן ובידו
דנל עם מגן־דוד נוטף דם. האם האינטלננט
המצולם בתמונה כאפיפיור ראה פעם בחייו
דבר כזה?
יעקב לוי, חיפה
ביזם שושן פורים התקיימה בטבריה תהלוכת
עדלידע זוטא. אבל לא פחות מוצלחת

אחרי שאל יוסלה מרימוביץ׳ ואל שייע
גלזר הצטרף עתה נם אלי פוקס ככתב ב-
עתונכם, אני בטוח שאילו הייתם מקימים
קבוצת כדורגל של העולם הזה הייתם תופסים
את המקום הראשון בלינה. הרבה מאוד
אנשים היו שטחים אם הייתם מחליפים את
המקצוע. תארו לעצמכם איזה סקופ היה זח:
העולם הזה הצליח להבקיע את שער היהודה
אלנתן, ירושלים
משטרה.

שטויות מגומגמות
לא יכולתי להאמין למקרא הרשימה על
האסיפה שערר אברהם צפתי (העולם תות
) 1014 ועל מאות אנשים שלא היה להט מה
לעשות אלא לבוא ולהקשיב לשטויות המנומנמות
שלו. איד יתכן שכל אדם יכול
לשכור לעצמו אולם ורמקולים, וידבר באזני
ההמונים ככל העולה על רוחו. האם
אין חוק המנדיר עבירה כזאת כהפרת הסדר
שמואל דיין, תל־אביב
הצבורי?
החוק המתיר למפלגות לשכור אולמות
ורמקולים ולדבר ככל העולה על רוחן חל
גם על אנשים פרטיים.
באותו יום ובאותה שעה התקיימו בשבת
שתי אסיפות בתל-אביב. האחת התקיימה
באולם קולנוע בית־העם ונאם בה שר הפיתוח
בנטוב. מספר הנוכחים 30 :לערד. זד
אסיפה השניה היתד, באולם מונרבי ונאס
בה חולה רוח לשעבר בשם צפתי. מספר
הנוכחים: כ־סססד. ואחר כך עוד אוסרים
שאנחנו מדינה נורמלית
ראובן גפן, מל־אביב

נחומים לנחמני
הובא לתשומת לבי הפרסום בשבועונכם
בקשר למר יוסף נחמני (העולם הוה ד,) 100
הכולל גם את השאלה מהיכן היו לו האמצעים
לבנין ביתו הנדול. היות ואני היחידי
ד,מוסמר לענות לכד, אני מוצא לחובתי ה מצפונית
לעשות זאת.
בתפקידי כמוכיר מועצת הפועלים ולשכת
העבודה טפלתי בשעתו ליצירת עבודה בטבריה,
להקלת חוסר העבודה. בהתחלת 1939
באתי להסכם עם בנקים בארץ למוח הלוואות
לבנין ובאתי בדברים עם כמה מהתושבים
בעיר שיסכימו לבנות בתים נס
אם האמצעים שברשותם טציטצסים. ביז
השאר פניתי גם למר נחמני. ברשותו היו
סר הכל 300 לירות. שידלתי אותו ונם
לחצתי עליו שיכנס למעמסה של הלואות
לבנות בית נדול והתחיבתי למצוא לו
מימוז לבנין הבית.
השגתי עבורו הלואות מהבנק האפזתיקאי
ומחברת ביצור ויתרת הסכום המכימה סולל־בונה
לקבל בתשלומים במשך שנתיים. בדרך
מימון זו הוקם ביתו של מר נחמני. באותו
הזמן נבנו עוד במה בנינים בצורת מיטוז
זאת לפי יזמתי. הודות לבנינים אלה הופל
בהרבה מצב חוסר העבודה בעיר.
מ. צחר, ראש העיר, טבריח
העולם הזה * 01ר

היד ר. שוו1ר ה

ף גבן, הסוד הנורא יצא לאור העולם.
1שוב אין טעם להסתיר או להכחיש.
הכל ידוע וגלוי.

בארץ קיימת מחתרת זדונית,
ששמח לה לממרח?1הפיל ככוח
את השלטון כאמצעים שפלים ו נלוזים.
המחתרת הילדותית המזו-
יינת, שנתגלתה כקשר עם חקירת
רצח קפטנר, לא היתה אלא שלוחה
קטנה אחת של חרשת הכד
תועכת הגדולה.
יש לרשת זו שלוחות רבות. אחד מראשיה
השטניים הוא שמואל תמיר, שבחר לו
בבית־המשסט כאמצעי לטמא את כל הקדוש.
שלוחה אחרת היא שורת המתנדבים, שנטפלה
לעמוס בן־גוריון, גבר תמים וישר,
ומרחה אותו בבוץ כדי להכתים את אביו.
שלוחה נוספת היא מערכת העולם הזה, העוסקת
מדי שבוע בחתירה שפלה מתחת
לאשיות המשטר המקיים את המדינה.
ואלה רק השלוחות הגלויות ביותר. ישנן
עוד — אנשים, גופים, אגודות — הפועלות
כולן בתיאום סמוי והדוק, בהדרכת כמה
מוחות עליונים שטניים, כדי להשליט בארץ
תוהו־ובוהו ולהרוס את המדינה מבפנים.

ך י ריחה? לא, זאת איננה בדיחה. ב־ימים
האחרונים פשטו ראשי מנגנון החושך
כמו רוכלים בשוק הפוליטי, כדי
למכור את הסחורה הזאת לחברי הכנסת
ולראשי המפלגות. ומכיתן שאנשי־חושך
אלה, היורשים הקטנים של איסר הגדול,
מחזיקים במנגנון הבילוש העשיר והמשוכלל
ביותר בארץ, הם יכולים להעמיד פנים כאילו
הם יודעים את אשר אינו יודע איש זולתם.

מכל אדם אחר על אחת הפרשות השחורות
ביותר בחיי מנהיגי המשטר הקיים.
מדוע נרצח איש זה דווקא שבועות מעטים
לפני פסק־הדין במשפטו, אשר אחריו
היה היועץ המשפטי אולי נאלץ, לפי הב טחתו
המפורשת, להעמידו לדין לפי החוק
לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם?

מדוע נרצח דווקא בליל הנסיגה המחפירה,
כשד,הנהגה הפוליטית הפושטת־רגל היתר,
זקוקה באופן מבוהל למאורע כלשהו שיסיח
את דעת ההמונים?
מדוע נרצח דווקא בשעה שמשפטו של
עמוס בן־גוריון הגיע לשיאו הבלתי־נעים,
משפט שאחד מגיבוריו היה דוזקא אויבו
הבולט של קסטנר?

בפשע פוליטי, קוכע ההגיון ה פוליטי.
הגיון זה מוביל כאופן חד

רבים במדינה הסבורים כי ממשלת ישראל
כולה אינה אלא ״תיאסרון־הבובות של
ביג׳י״.
זוהי הגזמה, כי יש בממשלה כמה אנשים
הגונים. אבל האמת היא כי ממשלה זו
אינה מושלת, ולא בידיה אמצעי השלטון.

היד השחורה חולשת על מנגנון־
החושך ועל הרשת העצומה של בילוש,
האזנה וגניבת־מיסמכים. בעזרת תיקי המנגנון,
בהם כלולים סודותיהם הפוליטיים
והאישיים של רבים מראשי הציבור, היא
מבטיחה לעצמה תמיכה והשלמה.

אמצעים אלה אינם נמצאים גם
בידי המפלגות. כל המפלגות,
בנות הקואליציה והאופוזיציה כאחת,
הן חלק מן המשטר. הן
מתפרנסות ממנו וחיות על חשבונו.
אולם גם הן רק סטאטיסטים
עלובים בהצגה.

היד השהורה מחזיקה במשטרה באמצעות
ראשיה המושחתים והאוזיליים, ולכן
היא נאלצת להגן גם על בורג קטן ומשופשף
כמו עמוס בן־גוריון.

השלטון האמיתי במדינה נמצא מזה כמה
חודשים בידי קבוצת אנשים הפועלים בצל
גבו הרחב של דויד בן־גוריון. זוהי קבוצת

היא חולשת על קרנות בלתי*
מוגבלות, על כוח־אדם כלתי־מוג-
כל ועל נשק בלתי-מוגכל.

ן ץ הליך ההשתלטות הוא הדרגתי,
1 1ואדם הנמצא בארץ כמעט ואינו מרגיש
בו. אולם די לשהות אפילו חמישה שבועות
בחוץ־לארץ, כפי שעשיתי זה עתה, כדי
להרגיש בשינוי הרב שחל מיום היציאה עד
ליום השיבה.
רצח קסטנר בא להכשיר את הקרקע להפעלת
חוקי־חירום חדשים, שמטרתם לסתום
סוף־סוף את פי העתונות החופשית, לקצץ
את ידי מגלי־השחיתות ולחסל אישים בלתי־רצויים
בצורה חוקית — או אחרת.

פעולה מקבילה, בכיוון אחר לגמרי,
נעשתה החודש עם פיטוריהם
של פועלים ״מטעמי בטחון״,
המתוארים במקום אחר כגליון זה.
זוהי השלמת המעגל: האיום ה גלוי
כהרעכת בל אדם שאינו אהוד
על אנשי היד השחורה.

לאנשים המקוללים כזכרון ארוך,
כל זה מזכיר מ ש הו -מ ש הו כלתי•
נעים מאד. הוא מזכיר את פרשת
רצח ארלוזורב, עלילת־הדם שסללה
את הדרך כפני שלטונו של
דויד כן־גוריון כסוכנות היהודית.
אכל עוד יותר זה מזכיר פרשה
אחרת, שהפכה לסימן־דרך כתולדות
המדינה בה ביקרתי לפני
ימים מעטים.
ב־ 29 בפברואר 1933 ניתן לאדולף היטלר
האור הירוק לתפיסת השלטון. לביצור הישגו
היה זקוק לאמתלה טובה, שתאפשר
לו לחלק את הנשק לאנשיו, לאסור ולרצוח
את כל יריביו.
ברגע הנכון פרצו להבות אדירות בבנין
הרייכסטאג. במקום השריפה נתפס אדם
בלתי־שפוי בדעתו, אחד מארינוס וזאן־דר־לובה,
שהודה כי העלה את הבנין בלהבות
בשליחות המפלגה הקומוניסטית, כאות להתקוממות
כללית של מחתרת מזויינת, שביק שה
להטביע את גרמניה בים של דם ובסערה
של תוהו־ובוהו.
כדי לקדם את פני הסכנה, בחר העם
הגרמני המבוהל בממשלת היטלר, ונתן
לה סמכויות דיקטטוריות. מחנות־הריכוז ה ראשונים
נפתחו. הדרך לאושוויץ ולברגן־
בלזן היתד, סלולה.

רק שטות אחת נעשתה על-ידי
הנאצים: הם העכירו את פרשת
שריפת הרייכסטאג לכית־דין אז רחי
רגיל. שם התמוטטה העלילה
ככנין־קלפים, תחת מהלומותיו של
הנאשם העיקרי, גיאורגי דימיט
רוכ.

ץ* ד עכשיו לא הצליחה מזימת־הרייכס־
^ טאג הישראלית, מפני שאזרחי ישראל
הם גזע ספקני ומפוכח. תחת לקום כאיש
אחד ולדרוש את דמם של אנשי שורת המתנדבים,
העולם הזה, תמיר ושאר בני־הבליעל,
החלו שואלים כמה שאלות בלחי־נעימות,
שהיו מאד לענין.
מדוע נרצח דווקא האדם שידע יותר

היד השחורה חולשת על חלק ניכר
מן העתונות. היא ביזבזה השנה קרוב ל־200
אלף לירות על נסיון (כושל) להוציא שבועון
מוסווה משלה. אחד העתונים הנפוצים
ביותר בישראל מ שו עע לה לגמרי, וכמעט
בכל שאר העתונים היא חולשת על אוסף
ססגוני של מלחכי־פנכה, המקווים לאתנן
קטן תמורת שרותם הבזוי.

ההזדהות הגלויה של העתונים החשובים
ביותר עם השחיתות בצמרת המשטרה. כפי
שהיא מתגלה בתיאור מסולף של משפט
עמוס, מסע־ההסתה המאורגן והממושך נגד
מגלי־השחיתות, וההכנות הקדחתניות להש־מצתם
האישית של האויבים המסוכנים ביותר,
הם החיפוי המילולי למיבצע.

משמעי לכיוון אחד. ההגיון הפלי לי
מוביל לאותו ביוון:
מדוע נשאר קסטנר בלי שומר ראש?
כמה סוכני מנגנון החושך היו חברים
במחתרת המזויינת — ומה היתד. השפעתם
על קביעת תוכניותיה?
מדוע לא אסרה המשטרה מזמן את חברי
המחתרת, שהיו ידועים להם היטב, והעמידה
אותם לדין לפי החוק למניעת הטרור?
מדוע חיכתה המשטרה בשלוות־נפש עילאית
עד שיבצעו מעשה־רצח — ודווקא
מעשה־רצח זה?

שאלות אלה העלו כלב אזרחים
רבים חשד נורא. איני רואה שום
סיבה להשאירו בממלכת השמועות.
הגיעה השעה לבטאו כגלוי :
קיים החשד בי המחתרת הילדותית
היתה רק מכשיר בידי חוג
הקרוב לשלטון, ובי חוג זה היה
מעוניין ברצח המתועב של ד״ר
ישראל רודולף קסטנר.

*•י הו החוג הזה ץ היכן הוא מסתתר
( */ומה קירבתו לשלטון? מי חבריו ומה
האמצעים בידו?
אחרי מיבצע סיני, שתוכנן בלי ידיעת
הממשלה, ואחרי הנסיגה הגדולה, שחברי
הממשלה השלימו עמה בצורה מבישה מאד,

מחתרת, כי אין היא מהווה גוף מוכר ורשמי,
אין עליה שום ביקורת ציבורית
ושום חוק לא מסר לה מעולם סמכות בל-
שהיא.

זוהי המחתרת האמיתית.
אין זד. מקרה שדודקא חבריה המציאו
את אגדת־המחתרת, אותה הזכרתי בראש
מאמר זה. כי כך בדיוק פועלת מחתרתם
שלהם: ארגון בלי שם ובלי דפוסים רש מיים,
שיש לו שלוחות כמעט בכל שטחי
החיים, בלי קשר גלוי בין זו לזו, תוך
תיאום אישי עליון בין ראשיה.

כהעדר שם רשמי, נקרא לה,
למען הנוחיות ,״היד השחורה״.
בי בראשה עומדים חמשה אנשים
ידועים, שלא נזכיר הפעם את
שמם.

ן* יד השחורה מנהלת מזה כמה חדשים
| | א ת מדיניו ת־החוץ של המדינה. אחרי
סילוק שרת, שבוצע על־ידה, הצליחה לחסל
את משרד־החוץ ואת שגריריו כנושאי הביצוע
המדיני. הם הכינו את התיכנון הפוליטי,
המדהים בקוצר־ראייתו, של מיבצע
סיני, והם שניצחו על ההמשך עד הנסיגה
המרה. שיטת ההתחכמות, שהיתר, אופיינית
לכל הצד הפוליטי של המיבצע, אופיינית
לאנשים אלה, חסרי הבסיס התרבותי, הבטוחים
כי העולם טיפש והם עצמם גאונים.

ך* שתל טו ת היד השחורה אינה תופעה
| | מקרית. היא. שלב טבעי בהתפתחות
ההיסטורית של המשטר הקיים במדינה.

הדיקטטורה של כוחות־חושך
היא תמיד תופעת-לוואי להתנוו
נותו של משטר. הכשלון הפוליטי
המחפיר של מיכצע סיני חשף את
ההתנוונות הזאת לעיני כל. אין
זאת רק דגנרציה אישית. זוהי
ההתמוטטות של מסגרת רעיונית
והשקיעה של צמרת הכרתית.
לכן אין כוחות המשטר הקיים יכולים
לעמוד מול הדיקטטורה של היד השחורה.
מפא״י נכנעה עם סילוקו המחפיר של שרת,
מפ״ם ערב מיבצע סיני, וחרות עם קבלת
ההקצבה החדשה של המגבית היהודית
המאוחדת.
נשאר רק מכשול אחד בדרכה של היד
השחורה: האדם החופשי, בעל הרצון הטוב,
היודע על מה נטוש הקרב. בסי איש כזה,
יכולה ברגע זה להיות רק דרישה אחת:
לסכל את המזימה להביא את נאשמי רצח
קסטנר בפני בית־דין צבאי, בו לא יתגלה
לעולם הרקע הנסתר של הפשע.

להכיא את נאשמי הרצח כפני
כית־משפט אזרחי, שיעז ללכת
אחרי העקבות, אם הן מובילות מן
המחתרת הקטנה אל המחתרת
הגדולה.

במדינה העם הטירוף הנהדר
כמו אל כנעני צמא־דם, אשר העם הקריב
לו כל שנה את בכירי הנוער על מזבחו,
מתנשא סלע־אדום השגיא מעבר לערבה מזרחה.
כמעט כל שנה תובע הסלע האדמדם
את קרבן־הדם שלו — טובי הנוער הישראלי,
הנגועים בטירוף הנהדר של הסיירות, מש ליכים
את נפשם מנגד כדי לחזות בפלאותיו
האסורים.
במשך השנה האחרונה יכלו גם הסיירים
הנלהבים ביותר לספק את תיאבון רגליהם
במרחבים. במשך כמה שבועות מדדו חבו רות
צעירים את חולות מדבר סיני ואת
סלעי הריו, ממנזר קתרינה הקדושה ועד
למבואות פורט־סעיד. אולם גם מעמד סיני
לא יכול היה להקהות את אהבת־הבראשית
הנוראה לפטרה.
פתיל פצצות. שום נימוק הגיוני אינו
יכול להצדיק את מסעי־ההרפתקות מעבר
לגבול. לא פעם שימשו ניצוץ ראשון להצתת
הפתיל המפוצץ את שורות הפצצות
המחוברות של תגמול ותגמול־נגדי. הסיכון
הוא כה גדול, עד שיש במסעות אלה יסוד
של התאבדות. והתאבדות אינה יכולה לעולם
להתקבל על דעתו של כל אדם נורמלי.
אולם על קברותיהם של ארבעת חללי
פטרה האחרונים (ראה מסגרת) מתעוררות
מחשבות נוגות עוד יותר. כי הדור הזה,
המעמיד מתוכו אנשים כה נהדרים למטעי־הרפתקות
מסוכנים, אינו מסוגל להוליד אנשים
למילוי תפקידים חיוביים יותר.
נסיגת סיני, פרשת רצח קסטגר ומשפט
עמוס בן־גוריון, חושפים באור חיוור את
חוסר־יכולתו של הדור הצעיר לנקות את
ביתו הלאומי ולהפיח בו רוח חדשה. הדור,
אשר בניו מוכנים בכל עת למות למען
אידיאל גדול או קטן, אינו מסוגל בשום
פנים ליצור לעצמו בסיס לחיים של טעם.
מדיניות מחוץ למפר.
מפת העולם של 1957 היא מפה של
נפט — מפה של אוצרות בלתי־מנוצלים, של
קידוחים, של צינורות ושל דרכי־מעבר.
התקווה העיקרית של מדינאי מיבצע־סיני
היתד, כי הודות לנצחון הנשק העברי תעלה
ישראל סוף־סוף על מפה זו. התוכנית הצר־פתית־ישראלית
היתד, פשוטה ומושכת: מאחר
שממילא תעלת־סואץ לא תספיק בקרוב
למעבר כל הנפט המרחבי לאירופה, מוטב
לחלק את השקעות המערב כך שלא יתרכזו
כל דרכי־המעבר בארץ אחת. תחת להשקיע
כספים נוספים להרחבת תעלת־סואץ, שהיא
מכשיר של סחיטה בידי מצרים, מוטב לבנות
צינור חדש מאילת לחיפה, שיהפוך את ישראל
לגורם־נפט עולמי ויפחית את כוח־הלחץ
של גמאל עבד אל־נאצר.
השבוע נמוגה גם תקווה אחרונה זו להפיק
תועלת כל שהיא ממיבצע סיני. בועידה
האנגלו־אמריקאית בברמודה הוחלט לבנות
אמנם צינור חדש, אך לא דרך ישראל אלא
דרך תורכיה. ישראל נשארה שוב מחוץ
למפה.
צינורות רשמיים. התקוות הנלהבות
שנקשרו בישראל לתוכנית הצינור היו
אופייניות לתמימות העצומה השוררת בצמרת
המדינה לגבי ענינים בינלאומיים.
האנגלים לא התלהבו מעולם לתוכנית.
ערב מיבצע־סואץ עובדה בחוגים בריטיים
אחראיים מאד תוכנית סודית: לקנות ממצרים
את רצועת המדבר בין טבה (ליד
אילת) ורפיח, לבנות ברצועה זו תעלה
שניה• ולהניח בה גם צינור נפט. תעלה זו,
שהיתר, מפרידה ממילא בין מצרים וישראל,
נראתה לאנגלים כבסיס בטוח חדש לשלטונם
במרחב.
תוכנית זו חוסלה אוטומטית ברגע שהח ליט
סר אנתוני אידן את החלטתו האומללה
לשתף פעולה עם צרפת וישראל ב־מיבצע
נגד מצרים. היתד, זאת אחת הטענות
העיקריות שהושמעו אחר־כך נגדו בחדרי-
חדרים, ושגרמו לסילוקו מן השלטון.
הצרפתים תמכו ברעיון הצינור הישראלי,
מפני שקיוז שישמש בסיס לנוכחותם במרחב
ונשק במאבק נגד הערבים. הוא היה קושר
• בדומה לאמריקאים, שקנו את אדמות
תעלת־פנן זה לפני שבנו את התעלה עצמה.

את ישראל למשך זמן רב לעגלה הצרפתית.
אולם נציגי ישראל בפאריס הזהירו את
ירושלים בפני אופטימיות מוגזמת. ההחלטה
האמיתית, כך הודיעו בדו״חים פנימיים,
לא תהיה כלל בידי צרפת.
הדיונים על הצינור יצטרכו לעבור צינו רות
רשמיים רבים, שיובילו מפאריס לאמריקה,
למוסדות כלכליים בינלאומיים בהם
ישלוט ההון האמריקאי. במקרה הטוב ביותר
יימשך תהליך הדיונים חודשים ואף שנים.
במקרה הרע ביותר תפסול אמריקה את התוכנית
מיד.
בסיס לכל החלטה חיובית היתר צריכה
להיות, כמובן, ערובה אמריקאית להבטיח
את חופש מעבר מיכליות הנפט במיצרי
טיראן.
מכה אכזרית. החלטת ברמודה הוכיחה
כי הדיפלומטים הישראליים בפאריס
היו הרבה יותר מציאותיים מאשר חבורת־החצר
של בן־גוריון, שחוסר־נסיונם המדיני
עולה אף על אהבתה את צרפת.
לא לאנגלים ולא לאמריקאים היה חשק
לסכן את העורקים העדינים של ממלכת
הנפט בסכסוך הישראלי־ערבי. הם העדיפו
צינור הרחוק מכל סכסוך, בתורכיה הרחוקה,
שיעבור כולו בשטח ברית בגדאד. לצרפת
כמעט ולא היה קול בפרשה כולה.
לגבי ישראל לא היתד, החלטה זאת רק
מכה אכזרית, מכאיבה לא פחות מנסיגת
עזה. היה זה גם אות מבשר רעות: הוא
הוכיח, בין השאר, כי האמריקאים אינם
מאמינים במיוחד בחופש השיט במיצרי
טיראן.

דעות
א ברך מצוחצח
מן הרגע שירד ד״ר נחום גולדמן מכבש
המטוס, לפני שלושה שבדעות, הרגיש צורך
דחוף לשפוך את לבו הפוליטי. אולם ההזדמנות
לא ניתנה לו. לחברי הנהלת הסוכנות
לא היה כל חשק להקדיש את הזמן היקר
לבעיות פוליטיות, הסתפקו בבעיות ד,עליה
והכסף. דויד בן־גוריון לא הרגיש בצורך
פנימי להיפגש עם גולדמן, שדעותיו הנוגדות
ידועות לו היטב. הוא סירב פשוט
לקבלו.
ההזדמנות הגדולה באה כשד,וזמן גולדמן
להרצות בפני צמרת המזרחי על היחסים בין
הסוכנות והממשלה. גולדמן שכח את הנושא
למענו נקרא, הדהים את הנוכחים באסיפה
הסודית בבית מאיר הירושלמי בסקירה
מדינית מרעישה. דעתו של המנהיג הציוני
הנייד ביותר בעולם, שהיתר, לו הזדמנות
טובה יותר מכל אדם אחר לגבות את עדו תם
של מנהיגי המדיניות הבינלאומית על
העניינים הנוגעים לעתידה של מדינת ישראל:

הס ישבו נשק ם שר איות, שתו ביוה

ארבעה יצאו

אור ליום רכיעי השכוע הודיעו שלטונות ירדן כי נמצאות כידיהם
ארכע גופות של צעירים ישראליים שנהרגו כר,רכ מעכר לגכול ירדן.
היו אלה גוויותיהם של ארכעה צעירים, יושכי הנגם הרחוק, אשר
לא למדו לקח מנסיונות העכר וניפו להגיע לפטרה -העיר הנבטית
החצוכה כסלע אדום. הארכעה -דן גלעד, רם פרגאי, מנחם כן־דוד
וקלמן שילכסקי, נהרגו כקרכ עם כרואים כצהרי יום שלישי, פ־18
•טעות לאחר שעזכו את גכול ישראל. סיפור זה הוא סיפורה האישי
של חברתו של אחד ההרוגים -דן גלעד. הוא חושף את הצד השני של
יצר ההרפתקאות שחדר ללם צעירי ישראל, את הצד כו נמצאים
ההורים השכולים וההכרות האכלות, שההרפתקנים אינם חושכים עליו.

מאת אר אל ה ־]ראה שער)

^ 5ת הסיפור הכא מספרים כל מכריו
^י £של דן גלעד מתקופת שירותו בצבא.
דן היד, אז מפקד יחידה בנגב. אנשי היחידה
היו ברובם עולים חדשים מארצות
המזרח ומדי פעם היה דן מוביל אותם
למסעות מפרכים ברחבי הנגב. באחד המס עות
שם דן לב שהאנשים העייפים תוקעים
את עיניהם בקרקע ואינם מתבוננים בנוף
הפראי שמסביבם. הוא עצר את היחידה,
פקד על האנשים לעבור לדום ולדגל את
נשקם לכבוד יפי הנוף. מאותו יום ואילך
שוב לא נעצו הצועדים את עיניהם באדמה.
הם הפכו לאנשים שלמדו כיצד לאהוב את
הנגב.
דן עצמו היה משוגע אחרי הנגב. הוא
הכיר על פה כל שביל וכל ואדי שבו. עוד
כשהיה נער, בתקופת מלחמת העצמאות, לא
יכול היה לשבת בשקט במשק מזרע בו
למד, אלא הגיע בטרמפים לבאר־שבע זמן קצר
אחרי כיבושה. הוא הצליח גם להגיע לאילת
עד אשר גילו אותו שם והחזירוהו הביתה.
כאשר תם מועד שירותו הצבאי, לפני

מיבצע סיני היה משגה היסטורי.

׳ 9ישראל קילקלה ללא צורך את יחסיה
עם ברית־ד,מועצות.
׳ 9כל עתידה של ישראל קשור ללא
סייג ביכולתה להשיג שלום עם עמי ערב
ולהשתלב בגורם העולה בעולם — גוש
עמי אסיה ואפריקה.

כשנה וחצי, לא היה דן מסוגל לשבת ב־תל־אביב.
הוא חזר לקיבוץ בתקוה שיוכל
לעלות עם גרעין השומד־הצעיר, התנועה
בה התחנך, להתישבות בסביבות אילת. כשהתברר
שתכנית זו לא תצא לפועל, הצטרף
לפלוגה המקובצת של הקיבוץ המאוחד, עבר
הכשרת דייג קצרה במכמורת וירד לאילת.
מאז לא עזב אותה עוד.
מדי פעם הייתי יורדת לבקרו. דן היה
טיפוס של אדם המסוגל לקום יום אחד
ולצאת לטיול לבדו בערבה השוממה. כש הייתי
באה אליו, היה לוקח אותי עמו לטיוליו.
הוא היה מכריח אותי לדעת ולהכיר
כל מקום שעברנו ובדרך חזרה היד, בוחן
אותי אם אכן למדתי היטב.
הסיירות היתר, טבועה בדמו. למרות שהיה
שוקע וקורא במפות כשם שאדם אדוק קורא
בסידור, לא היה לדני כל צורך במפה. לא
פעם היה טוען :״הסיור אצלי זה עניין של
חוש.״ חבריו סיפרו שבמקרר, אחד חיפשה
יחידה צבאית בעזרת מפות במשך יומיים
תמימים אחר גבי מים בנקודת־ציון מסוימת
— ולשוא. דני בא וללא כל מפה הוביל את
היחידה ישר אל גבי המים.
באחד הסיורים בנגב פגש דני בשייך ערבי.
הם ערכו ביניהם מעין התחרות פרטית
בזיהוי מקומות בסביבה. כשהתברר לשייך
הבדואי שדן בקיא ממנו במקום, הציע לו
להצטרף אל שבטו ולהימנות בין בניו. לא
פעם אמר לי דן :״אילו הייתי יכול, הייתי
נעשה בדואי. ככה הייתי יכול להגיע ל מכה.״
תמיד
היו בו שאיפות למרחבים רחו קים.
הוא היה חולם על מסעות ללב אפ ריקה.
פעם גם שמעתי שתיכנן נסיעה בסירה
מאילת לחופים רחוקים. משום כך גם החי
ליט להיות גיאולוג. הוא למד את המק צוע
בעצמו ולא רק בעזרת ספרים. אהבתו
את הטבע ונוף הנגב היתד, לו מקור השראה
בגילוייו והישגיו בשטח זה. אנשי מקצוע
נעזרו בידיעותיו והוא שגילה את קניון
הכתובות ליד ראס אל גאקב.

י • תחת למצוא שפה משותפת עם עמי
אסיה והערבים, שהם לבדם חשובים, התקשרה
ישראל עם האימפריאליזם המתפורר.
בריטניה כבר הכזיבה, וגם צרפת היא משענת
קנה רצוץ, כי ברגע שממשלה אחרת
תירש את מקומו של גי מולה, תחוסל
פרשת הידידות.
9צרפת תאבד גם את כל צפון אפריקה,
בגלל מיבצע סיני .״אני הייתי מציל את
אלג׳יריה בשביל צרפת.״
9במשרד־החוץ יש מחלקה לכל דבר,
חוץ ממחלקה לעניני ערב.
9חוסר חוש ההתמצאות של דויד בן־
גוריון במדיניות הבינלאומית מדהים.
9משה שרת נטול כל יוזמה פוליטית,
אינו אלא ״אברך מצוחצח״ (״געפוצטער
יונגערמאן״).
9גולדמן עמד להיפגש עם עבד אל־נאצר,
בתיוזכם של היוגוסלבים, אך מיבצע
סיני מנע זאת.
9מיבצע סיני דחה את השלום לפחות
לשנה, ואולי לכמה שנים.
היה זה אופייני, כי הפוליטיקאי היחיד
המותח ביקורת רצינית על מדיניותו של
דויד בן־גוריון וחבורת בני־חסותו הוא אדם
שאינו תושב ישראל.

צכר כלתי רגיל. דן נלעד (קתסטד
טיבר) ,שהוביל את קבוצת המטיילים
בדרך־ללא־חזרה לעיר הנבטית, פטרה.

דמן$ת החכרה. אראלה, חברתו של דן
גלעד, עומדת רכונת ראש ליד הקבר ה פתוח,
אליו הורדה גופתו של חברה המנוח.

ותינש את פוט׳ המסע

רנסוה
״הגיאולוגיה,׳״ אמר דן ,״היא המקצוע היחיד
בו אפשר ללמוד ולעשות משהו וגם
להסתובב ולסייר.״

השלושה האחרים

* רדתי לאילת לפני שבועיים, לחגיגות
יום אילת. דני, שעזב את פלוגת הקיבוץ
המאוחד, נשאר במקום כנהג באחד מישובי
הסביבה. מטרתו היתה להרויח ולחסוך
כסף ולהמשיך באין מפריע בלמודיו. כאשר
ניסיתי להשפיע עליו שימצא עבודה יותר
מתאימה לכשרונותיו השיב לי קצרות :״אל
תהיי סנובית!״
ישבנו באילת בעצרת שנערכה לכבוד יום
אילת, עד אחרי נאומו של יגאל אלון. כשישבנו
ראיתי שני בחורים, בלתי מוכרים לי,
שנגשו אליו.
״מה עם הטיול, דני?״ שאל אחד מהם.
הם החלו לדבר על דלק למכונית. לא
שמעתי מה בדיוק דברו אולם הבנתי שהם
עומדים לצאת לסיור .״כל זמן שאני כאן,
דני לא ייצא לשום סיור,״ הודעתי.
״מה את עושה בושות?״ הפציר בי דני.
הבחורים צחקו על שאני מתערבת בדבריהם
ומתעקשת.
למחרת, כשחזרנו לאילת, שוב ניגשו אליו
השניים והחלו לשוחח עמו. התעצבנתי על
שהם מנדנדים לדני. בשבת באנו לקיוסק הגלידה
באילת. היתר, שם חברה גדולה ועליזה
של בחורים ובתוכם אותם שני הבחורים
ועוד צעיר בשם רם פרגאי. אותו הכרתי.
הכרתי את רם עוד מהתקופה בה היינו
נערים צעירים במחנות העולים. הוא היה
צעיר בלונדי ויפה תואר, שנהג תמיד להסתובב
עם בגד ים וחזה חשוף בצריף ה תנועה.
מדי פעם היה בורח משעורים משעממים
בבית־הספר ובא עם החברה לצריף :
.נפתח כאן בית־ספר חדש,״ היה אומר,
״בית ספר חוגים.״ הוא היה תמיד בעל
מרץ.
כשנכנסנו לקיוסק הגלידה, לא הספקתי
לראות את הנעשה סביב והשלושה כבר
חטפו את דני והלכו עמו לצד ״לכמה רגעים.״
הם חזרו אחרי שלוש שעות. באותו
זמן ישבתי עם שאר האנשים וניסיתי למצוא
מכרים שישפיעו על הבחורים לא לשתף את
דני בטיול שהם עומדים לעשות.
כשחזרו הארבעה, נסענו ביחד לשק״ם.
למרות שכעסתי עליהם, התידדתי עמם במהרה.
הם היו טיפוסים עליזים של צברים
אופייניים. הם הזמינו בירה והשיחה זרמה
בשטף. בין השאר דיברו גם על פטרה. הם
דיברו על דרור לוי שנהרג לפני שנה בשובו
מפטרה, והתוכחו עם רם על משהו מאחורי
ההרים הגבוהים שמעבר לגבול. לא עלה או
בדעתי לקשור את הטיול שלהם עם פטרה.
לפני שהלכנו, קנו הארבעה כל מיני דב־

קדש ברנ תמונת נוף של נוה המדבר בסיני, אליו ערן דן את טיולו
האחרון לפני המסע לפטרה, זמן קצר לפני הנסיגה. התמונה צולמה בידי דן.
נוף פראי זה שימש גם נושא לרבים מציוריו של דן גלעד.

התמונה האהרונה של דן גלעד (מימין) ,שצולמה
זמן קצר לפני צאתו לדרן הדמים לפטרה. התמונה,
בה נראים אנשי הסיור צופים לעבר הרים רחוקים,
מבטאת את הרגשת ההרפתקאות של הצעירים שנפלו.

פגישה? 0$7ן ד כי ס. תמונה נוספת מסרט הצלומים האחרון במצלמתו
של דן גלעד, מראה את אנשי הסיור לקדש ברנע בחברת מספר
ערביות מהכפר קסיימה, שבאו לשאוב מים ממעינות נוה המדבר.

דים בשק״ם. זה היה משהו נורא לראות
את החבילות שסחבו: ערימה גדולה של טבלאות
שוקולד ובקבוקי משקאות חריפים.
כששאלתי למד, נועדו המצרכים, ענו לי:
למסיבת פורים.
דני היה המבוגר שבהם. בן .23 קלמן שי־לבסקי
עשה עלי רושם של בחור נמרץ,
סוער ופיקח. עיניו לא היו שקטות אפילו
רגע אחד. הוא התאים מאוד לאפיו של דן,
כאילו תאמו האחד את השני. רם פרגאי
נראה יותר ילדותי. זקנו צמח פרא והיה
בלתי מסודר, אך היו לו עיניים חודרות - -
צבר בכל מאת האחוזים. מנחם בן־דוד ד,״ד.
השקט שבחבורה, אך גם לו /א חסרה אותה
צורת דיבור צברית.

הוא אהב מוסיקה

נו ףמדבר נכלל גם הוא בין צלומיו האחרונים של
דן גלעד. בסיוריו לא צילם דן מעולם אנשים או פרצופים.
מצלמתו היתה המחסן בו אגר את רשמי הנופים בהם עבר.

הצילומים שהושוו מן המסע האחרון מסבו לגבור

י גו ןההורים. קלנזן ופנינה קונססננזינר
בהלוית בנס. הצד השני של מטבע טיולי
הסכנות, בו אין המטיילים מתחשבים.

ץ שפטאחד משיחת הארבעה לא נתן
* ) ל י מנוח. שמעתי אותו בחטף :״הערבים
בסביבה הם עכשיו די שקטים חשבתי
לדבר על זה עם דן וכשהיינו לבד שאלתי

אותו :״על איזה ערבים דברתם?״
״מתחנו אותך קצת״ ,הוא השיב לי.
למחרת היתה מסיבת פורים. דן התלבש
והתחפש לשיך ערבי. הוא חבש כפיה
והתעטף בשינל ופיז׳מה. הוא היה יפה.
התלבושת התאימה לו. אני התחפשתי לערביה
— ונראנו כמו זוג בדואי מושלם.
השתעשענו באותה מסיבה. דן החזיק בחיקו
נחש גדול והיה מפחיד בו את הנערות.
בסוף הערב נשארו רק כמה אנשים
במקום. מישהו ניגן כאקורדיון ודני תופף
על תוף. זה היה גם כן אחד מתחביביו.
עוד מילדות ניכרה בו שמיעה מוסיקלית
אבסולוטית. במשך שנים למד לנגן. הוא
היה שורק קטעים מסובכים של באך בקלות
מפתיעה. כשהיה במזרע למד לנגן על
מפוחית, אולם לאחר שנכח בקונצרט של

לארי אדלר הגיע למסקנה שלא יוכל להגיע
לרמתו והפסיק לנגן.
אחר כך החל לתופף. הוא תופף נפלא.
היה לו גם קול בלתי רגיל, עמוק וגברי,
וכשהחברה היו שרים היה דני שר תמיד
בקול שני מיוחד. שלושת האחרים לא היו
באותה מסיבה.
למחרת, ביום שני, שבערבו יצאו הארבעה
לדרכם הגורלית, נסעתי חזרה צפונה. ידן
הביא אותי עד למטוס. היתד, לי הרגשה
מוזרה כשעליתי למטוס. בכל פעם כשהייתי
נפרדת מדן היה נדמה לי שיותר לא אראה
אותו. גם הפעם חזרה ההרגשה אלי. רציתי
לרדת מהמטוס ולהפרד ממנו שוב. לא נתנו
לי. בכל זאת ירדתי ברגע האחרון ואמרתי
לדן :״תכתוב אלי אתה הראשון׳ ותבטיח
לי שבאמת באמת לא תצא לסיור.״
כל הדרך צפונה הרהרתי בדני. הוא היה
בחור בלתי רגיל. הוא קרא ספרי מדע,
בתוכם על נושאי פיזיקה אטומית, כאילו
היו אלה רומנים מרתקים. חברים היו
לווים ממנוכסף ולו לא היה איכפת אם
יחזירו לו או לא. מתחת למסור, של
גבריות נוקשה הסתתרה נפש פיוטית יפה
אשר דני לא רצה שאיש יגלה אותה
לעולם. בשעות הפנאי שלו צייר ציורים
נפלאים. אמו מספרת שכאשר היה עוד
ילד חיבר פעם שיר על חנה סנש והמורה
בבית־הספר לא האמינה שהוא מסוגל לחבר
שיר כזה. היא הזמינה את ההורים שאישרו
כי אכן הוא עצמו כתב את השיר.
היה דני קשור יותר מכל.
אל הוריו
בגללם לא חתם על שירות קבע בצבא.
על המלחמה הסתכל בצורה מיוחדת במינה.
כשחזר ממלחמת סיני אמר לי :״המלחמה
הזאת לא מוצאת חן בעיני. אני אוהב להילחם
עם שוד, לי. אינני יכול להילחם עם
אנשים שלמשמע הכדור הראשון מרימים את
ידיהם. אני רוצה להילחם. בגברים.״
הוא לא שנא את הערבים. פעם אפילו

אמר :״אני מבסוט מהמצרים
ניהלו קרב יפה.״

— היום הם

שם בעיתון
ך* ונעתי דתד־אכיב ומיד ישבתי לכ ן
| תו ב מכתב לדן. כתבתי לו שהמתנה
הגדולה ביותר שיכול הוא להעניק לי תהיה
בזה שלא יצא לסיור. היתד, לי ההרגשה
שיותר לא אראה אותו. לא פעם דיברתי
אתו על המוות. דן לא ד,תיתם לזה ברצינות.
הוא האמין שימות צעיר וביקש שבאם יקרה
לו משהו אד,יד, עם הוריו.
בימים הבאים התחלתי לחפש בעתונים
אם קרה משהו. כשראיתי שלא קרה דבר
הייתי בטוחה שהסיור עבר בשלום. עד
אשר קראתי בעתון כי ארבעה אנשים נהרגו
בדרך לפטרה. היתד, לי הרגשה שלא יכולתי
להשתלט עליה. טלפנתי לאילת ושאלתי על
דני. לא קבלתי תשובה. ניגשתי אל אחד
מחבריו הטובים כדי לברר אם דגי היה
מסוגל ללכת לפטרה. החבר ענה לי :״אם
באמת יצא דני לסיור ארוך אין מקום בארץ
שהוא עוד לא מכיר — זה יכול להיות רק
מחוץ לגבולות״.
בערב פגשתי אדם שאמר כי ידועים לו
שמות ההרוגים. הוא הרגיע אותי ואמר כי
דן גלעד אינו בין השמות. האמנתי לו.
נרגעתי והייתי שקטה. בבוקר נטלתי את
העתון לידי. השורה הראשונה שהזדקרה
מול עיני היתר, ההודעה על הרוגי פטרה.
השם הראשון היה שמו של דן גלעד.
לא בכיתי. ישבתי עם העתון בידי ו נעצתי
את עיני בו במשך חצי שעה. אמא
ראתה שאני יושבת כמוכת ברק. אמרתי לה:
״אל תצעקי ואל תבכי — דן נהרג.״ כאילו
כלום לא קרה קמתי ויצאתי לרחוב.
הלכתי והלכתי ברחובות העיר ולא הרגשתי
את הנעשה סביבי. עד שהתחלתי להבין
מר, קרה.

במדינה

השבוע

זמיר

מסים

בקולנוע
תל-אביב

יחי הבזבוז !

שעתיים של הרפתקאות,
מתיחות ומשחקי אהבה!

טוני רייט
בתפקיד סלים קלאגן

ליליאן דיי ורוכרט גרי
בסרט

הדינמי

הבלתי

12 מעדים בבתי״ הזי

רגיל

תורך בא קלאגן
1 0 1 1>£ 10 11 20
— אוהב ורודף נשים ! קלאגן קלאגן — בתפקיד הבלש הכל־יכול
לפי ספרו המפורסם של פטר שיניי זג6מז! ? 6161• 01165
קלאגן שיוצא שלם מהרפתקאות ורדיפות לאין סוף.
הכניסה מוגבלת לגיל 16 ומעלה !
מופץ ע״י זינגר
3הצגות ליום 9.15 — 7.15 — 5.15 :

פילם

הפחד הנורא המרחף בימים אלה על מנהלי
חברות כלכליות חשובות בישראל הוא
הפחד מפני רווחים. כי לפי הצעתו החדשה
של שר האוצר, תצטרך כל חברה לשלם,
מכל לירה שתרוויח, מסים בסכום של 630
פרוטה, במקום סכום של 540 פרוטה עד
כה. מכיוון שאין לשום אדם נורמלי חשק
לשלם מס כל כך גבוה, שוברים עתה כמה
ממיטב הגאונים הכלכליים בארץ את ראשם
כיצד להגדיל את הוצאות חברותיהם בצורה
שתקטין את הרווח הרשמי שיתגלה במאזן.
גם אנשים פחות מבורכים בנכסים יצטרכו
לסבול, כי ידי המדינה יעמיקו לרדת
לכיסיהם. רווק המרוויח 200ל״י לחודש,
יצטרך לשלם מס הכנסה ויהב בסך 370ל״י
לשנה (במקום .)315 רווק המרוויח 400ל״י
יצטרך לשלם 1237ל״י לשנה. אדם נשוי
בעל משכורת חודשית של 400ל״י יצטרך
לשלם 1082ל״י לשנה.
אומללים ביותר יהיו אותם שהכנסותיהם
כל כך גבוהות (וגלויות לעיני גובי המסים)
עד שיצטרכו לשלם 725 פרוטה מס על כל
לירד. נוספת שירתיחו.
כאגללא יין. משלם־המסים הישראלי
דומה עתה לאדם המתעורר למחרת הנשף
כשראשו מתפוצץ מכאב, למרות שלא שתה
טיפה מרה אחת במסיבה. ישראל נכנעה ל־או״ם,
שום סנקציות לא הוטלו עליה. אולם
בכל זאת עליה לשלם את המחיר.
האוצר רוצה לגבות מן האזרח סכום נוסף
של 60 מיליון ל״י. בהעדר סיסמה
אחרת, מתנופפת על המיבצע סיסמת העליה.
הגדלת המסים הישירים תכנים רק 15
מיליון ל״י. שאר ההכנסות המקתת:
• העלאת מחירי מוצרי מותרות 20 :

מיליון.
למיצרכים

יום יום 9 — 6.30 בערב.
בימי ב׳ וד׳ בשעות 4אחד,״צ — 9בערב.
מכירת כרטיסים: ת״א :״כנף״ ,״רוקוקו״ ובקופות
העיר. ירושלים: ש .כהנא. חיפה :״יובל* .נתניה:
״סיגנל״ .פ״ת: רובינזון. רחובות :״פלטורם״. ובזירהטרון ראשל״צ :״מסדה״ .ר״ג: רכניץ
משעה 3אחרי הצהרים.
אוטובוסים ,62 ,58 ,57 ,54 ,51 ,42 ,22 :ושרתי
מוניות. אחרי ההצגה אוטובוסים ומוניות לכל הכוונים.

חיו

ביטול הסובסידיות
ניים 20 :מיליון.
• :מס רכוש חדש על בעלי נכסים5 :
מיליון וחצי.
לפי התיאוריה הישנה, הנראית צודקת
מאד, יש להטיל מסים רק על הכנסת האדם,
כי המרוויח יותר משלם אז מם גבוה יותר.
אך לעתים קרובות זוהי תיאוריה כוזבת,
כי ככל שגדלה ההכנסה, כן קל יותר להעלימה•
אולם הנזק האמיתי חמור עוד יותר:
המס על ההכנסה מפתה את המרוויח לבזבז
מיד את כל כספיו, במסווה של הוצאות
עסקיות, אינו ממריץ אותו לחסוך כספים
לשם השקעתם וצבירת הון יוצר.
לכן מעדיפים כלכלנים מודרניים רבים את
השיטה ההפוכה: מס על ההוצאות. אם אדם
מרוויח כספים, אך לא כדאי לו להוציאם
מפאת המסים, הוא נוטה לחסכם ולהשקיעם
במפעלים המועילים למשק.
התפתחות המסים בישראל מכוונת את האזרח
לדרך אחרת. מעליה מתנוססת הסיסמה:
העלם את הכנסותיך, בזבז את כספך.

המ שק
שכן מן הכובע
השמש האמריקאית החלה שוב זורחת על
המשק הישראלי. בין השאר גדלו הסיכויים
לקבל הלוואה מבנק הייבוא והייצוא. היה
רק צורך בתוכנית יפה. מאחר שהתכנית לא
היתד, מוכנה, נתעורר הצורך הדחוף להמציאה.
המלאכה
הוטלה על שני מומחים, שסולקו
בשעתו מתפקידם בממשלה מפני שלא
יכלו להסתדר עם גדולי האוצר. השניים:
הכלכלנים אוסקאר גאם וג׳יימס בל. הם
עשו את עבודתם בתנאים של מירוץ. ה תוצאה
היתד, דומה למלאכת קוסם, המוציא
שפן מן הכובע.
מי ם, מי םוששון. לפי התוכנית שהוגשה
לבנק האמריקאי, נדרש סך של 75
מיליון דולאר לשני צרכים: המשכת מפעל

המים ונטיעת פרדסים.
במרחב כל תוכנית של מים קוסמת, ביחוד
לזרים. אין דבר יפה יותר מאשר הצעד,
להגדיל את השימוש במים בישראל מ־1050
מיליון ל־ 1900 מיליון מטרים מעוקבים, תוך
עשר שנים, או להכפיל את שטחי ההשקאה
משניים וחצי לחמישה מיליון דונם.
הצרה היא רק שאיש אינו יודע בדיוק מה
ייעשה בשטחי ההשקאה החדשים. ברגע זה
הבעיה בחקלאות הישראלית אינה חוסר
מים, אלא עודף מים. כך דרשה הקרן ל־
(המשך בעמוד )8

ה 1ב־ד(
.)3רשאי שר ר,בטחון להו־רות
סל העסקתם או אי העסקתם
של עובדים או סוגי עובדים
מסוימים במפעל שלגביו ניתן
הצו, אם ראה צורן בכן למען
בטחון המדינה.
קובץ התקנות 671

* * ולמד של חקים יהודה התמוטט ביום
^ הששי, לפני 10 ימים. באותו יום חשב
רק על חג הפורים המתקרב ובא. בשלוש
אחר הצהריים משך את ידית המנוף, סגר
את הכלים בארגז, החליף את בגדי העבו דה
וצעד יחד עם שאר הפועלים אל שער
היציאה על מנת להחתים את כרטיס עבודתו,
ככל יתר עובדי בתי הזיקוק החי פאיים.
ואז, כשהחתים את הכרטיס, דחף
מישהו מעטפה לידו. היה זה פפרמן, מנהל
משרד המנגנון.
חקים היד, מאושר .״זמן רב חיכיתי למכתב
מהנהלת המפעל המאשרת את העלאת
משכורתי בגלל הוותק,״ הסביר .״הייתי
בטוח שבמכתב מדובר על תוספת של כמה
לירות למשכורת. זה היה בדיוק לזמן, לחג
הפורים.״
המכתב היה כתוב באנגלית. חקים אינו
יודע לקרוא אנגלית. הוא ביקש מאחד הפועלים
לתרגם לו, אך מבר לא היה צורו
בכך. כמה מטרים לפניו שמע קולות של
פועלים אחרים. הם התאספו מסביב לפפר־מן,
זרקו בפניו את המכתבים שהיו דומים
בתוכנם למכתבו של חקים .״פיטרו אותנו
מטעמי בטחון!״ קרא מישהו באוזניו.
חקים לא הבין כלום. למה פיטרו אותו
ולמה ״מטעמי בטחון״ דווקא? הוא זרק
את המכתב לרגלי פפרמן, ביקש ממנו הס־ברים
.״אינני יודע כלום,״ הצטדק פפרמן,
״זוהי הוראה של שר הבטחון.״

אלמוגי ידע קודם
ך* שכוע, היו עוזריהם של כמה
| *עורכי־דין עסוקים בנסיונות נואשים
לרדת לסוף דעתו של שר ד,בטחון, דויד
בן־גוריון .״טעמי הבטחון,״ שהיו מאז ומתמיד
טעמים נסתרים ביותר, לא הסבירו
די הצורך מדוע נגזר על יהודה חקים לה,ע־נש
בגזירת רעב יחד עם ג׳נט אשתו הנמ צאת
בחודש הששי להריונה ועם שני יל דיהם,
שרה ויצחק. הם גם לא הסבירו
מדוע נפל עונש דומה בחלקם של אחד־עשר
פועלים אחרים, יהודים וערבים, כו לם
פועלים מקצועיים מוותיקי מפעל בתי
הזיקוק.
היו בכל זאת כאלה שהבינו את פשרם
המוזר של הטעמים הנסתרים. אחד מהם
היה יוסף אלמוגי, מזכיר מועצת פועלי
חיפה ויד ימינו של אבא חושי .״זד, ענין
בטחוני ואין לי מה להוסיף,״ הסביר בפסקנות
.״אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה.״
הפועלים שהקשיבו לתשובתו, הבינו כי
בשורת הפיטורים לא היתה חדשה לאלמוגי,
ולא היה בליבם ספק כי שליטי חושיסטאן
נטלו חלק בעבודת ההכנה של המבצע הבט־חוני.
שנים־עשד
המפוטרים התחלקו לשתי קבו צות:
הראשונה כללה ארבעה פועלים ערביים,
שלגביהם אין במדינת ישראל דאגות
מרובות, ואשר הפליתם הפכה כבר לשיטה.
הקבוצה השניה כללה שמונה פועלים יהו דיים,
שחלק מהם השתייך למפלגה הקומו ניסטית
הישראלית, ואשר לא הכחישו עובדה
זו. חלק אחר עזב את המפלגה או לא
השתייך אליה מעולם.
הודעת הפיטורים ירדה על המפעל כולו
כמהלומה. הפועלים המפוטרים לא ידעו מד,
עליהם לעשות .״אם לא נצא תיכף ומיד נגד
הגזירה הנוראה, לא נוכל להשתחרר מד,־
כחם שהוטל עלינו לעולם. כי מה יאמרו
בני כשישמעו שאביהם פוטר מבתי הזיקוק
מטעמים בטחוניים?״ שאל שמעון נויגסר,
אב לילד בן שנתיים.
פעולתם הראשונה של השובתים היתר,
פנייתם לאלמוגי ולמזכירי אגודת פועלי הנפט.
תשובותיהם ההססניות של המזכירים
הסבירו כי במידה שניתן לפעול, יש לעשות

בהינה קיברו דנני שבוע הודעת פיטורים בטענה כי הם סיכנו את נסהו! המדינה

אגצע׳ חדש רבסחון הוגדינת?
זאת מלמעלה, לפנות אל מנהיגי המפלגות,
נותני ההוראות.
שלושה מהמפוטרים עלו לתל־אביב, לבנין
הוועד הפועל של ההסתדרות, החלו
לחפש את הכתובת הנכונה במסדרונות ה־ארוכים.

חוק
תג׳וגג?
^ הרון כקר, מזכיר האיגוד המקצועי
\ ! ש ל ההסתדרות, הרצה בפני המפוטרים
על חוקת ההסתדרות .״עליכם לחזור לחיפה,
לפנות לאלמוגי. אם הוא לא יספק אתכם,
תפנו לועדת הביקורת המקומית. אחר כך
לועדת הביקורת המרכזית ורק אחר כן
אלי.״
למפוטרים לא היה זמן רב. זכות הערעור
הניתנת בתקנה לפיה הורה שר ר,בטחון ל הנהלת
בתי הזיקוק לפטרם ״מטעמי בטחון״
מוגבלת ל־ 15 יום. הם עלו לירושלים, ביקשו
מנציגי הסיעות לקבלם לראיון.
תגזבתם של הח״כים היתד, שונה. עורך
הארץ וח״כ המפלגה הפרוגרסיבית גרשום
שוקן היה עסוק מאד. ח״ב עקיבא גוברין
ממפא״י הרצה בפניהם על הנימוס המקובל
בכנסת :״ככה פונים לחבר כנסת? קודם
עליכם לכתוב מכתב, לבקש ראיון ואחר
כך לבוא.״ ח״כ מפא״י אחר, ברוך אזניה,
היה נימוסי לא פחות :״עליכם לפנות לבית
הדין העליון,״ יעץ בטוב־לב. הוא סירב
להאמין שהתקנה לפיה פוטרו אינה מניחה
הקלה כזו.

נמט .30 ,״בימי מלחמת העצמאות קרא לנו
אלמוגי ואמר שהעבודה במפעל חשובה
יותר מהמלחמה בנגב. בוקר בוקר היינו יוצאים
במשורינים לשטח המפעל ועובדים
בסכנת נפשות, עשרות שעות בשבוע. היו
גם כאלה שלא נסעו. את אלה לא פיטרו
היום מטעמי בטחון. אותנו כן.״

למאיר נמט היו סיבות רבות להתפלא
כי הנימוקים לפיטוריו היו ״בטחוניים״
דווקא. רק לפני כמה שבועות שוחרר נמט
משירות מיוחד במבצע סיני. את שירותו
מילא על אונית חיל־הים שהשתתפה בקרב
הימי, אשר בסופו נשבתה המשחתת איבר־הים
אל אוואל .״בקרב לא הייתי מסוכן
מבחינה בטחונית,״ התמרמר נמט .״אף אחד
ממפקדי לא אמר לי זאת מעולם ואף אחד
מפיקודי לא חשב כך.״
הביוגרפיה הבטחונית של מאיר נמט היא
ארוכה מאד. היא מתחילה באונית המעפילים
מריסה, אתה עלה לישראל בשנת 1944
מרומניה. המשכה בתא ההגנה בבתי הזיקוק,
בקורס במסגרת הפלמ״ח וכאחד המתנדבים
לפלי״ם, עם פרוץ מלחמת תש״ח.
בשתי הנחיתות שנערכו אז בחוף אל־עריש
ובעשרות הפלגות לליודי אוניות נשק, מזון
ומעפילים אל חופי ישראל, היתד, כשרותו
הבטחונית של מאיר נמט בלתי־מוטלת ב ספק.

,,כשאני
נוסע על פני הארץ, רבים הס
המקומות שאני יכול להצביע עליהם ולומר
,את זה בניתי׳ ,או, כאן עבדתי׳,״ אומר
יעקב קרמר. קיבוץ שער העמקים, יחיעם,
צה״ל, מעלה העקרבים ואילת הס ביניהם.

הפועלים, היו מצטרפים לרשימת ההרוגים.
היום אני מסוכן לבטחון.״

^ ת נסיונד הבסחוני הראשון רכש
\ | יעקב (״ישר,״) קרמר באונית המעפילים
כנסת ישראל :״כשבאנו לנמל חיפה,
התנהל קרב קשה עם האנגלים. אחד המעפילים
נהרג וכמה נפצעו. כמה חיילים תפשו
אותי והוליכו אותי בין שתי שורות של
אנגלים וכל אחד הרביץ בי •בקת הרובה.״
בקפריסין היה קרמר פעיל בהגנה ועבר
קורם חבלה במסגרת הפלמ״ח. במלחמת העצמאות
גוייס כחבלן. יותר מאוחר, עבר
לחטיבה שבמסגרתה השתתף בכיבוש רמלה
ולוד.

מפ״ם העלתה את הענין בהנהלת הקואליציה.
המפוטרים חזרו לתל־אביב, פנו
לעורכי הדין פישל הרצברג, ח״כ חנן רובין
ויוחנן קושניר . .השלב הראשון במערכה
הארוכה והיגעה נעשה .״יהיה מי שיתמוך
בנו,״ אמרו המפוטרים בסיפוק.

גם אחרי המלחמה המשיך קרמר במפעלי
בטחון: הוא עבד בחציבת מעלה העקרבים
ובסלילת שדה התעופה באילת. כשנגמרו
עבודות אלה נכנס לעבוד בבתי הזיקוק.

מה מ ה שלא יתמכו בנו
אנחנו, פושעים פליליים?״ שאל הצעיר
בחבורת המפוטרים, המכונאי מאיר

ש מ עו ןנויגסר עבד כפקיד טכני בבתי
הזיקוק .״אף פעם לא חשבתי שאני כל כך
חשוב. עכשיו אני כבר מעריך את עצמי יותר.
כשנקראתי, בימי המאורעות, לעבוד במפעל,
לא היססתי כאחרים, שלא פוטרו.״

ארתור סורקי] קיבל את נזכתב הפיטורין
בביתו .״הייתי חבר קיבוץ. שרתתי כנו־טר
בפלוגה הנודדת. רותקתי למפעל בימי
מלחמת השחרור כחיוני למפעל בטחוני. עכשיו
זכיתי לתואר ״מסובן לבטחו! המדינה.״
השבוע הופצה שמועה ש״ישנה עוד רשימה
של ארבעים מפוטרים אחרים ומי ש יעזור
לשמונה שפוטרו, כבר יפוטר מיד
עם הארבעים.״ פקידי חושיסטאן ושליחי
מנגנון הדושך לא הסתפקו גם בשמועה זו,
הוסיפו אליה עשרות סיפורי־בדים ש באו
כולם כאחד לערער את מהימנותם ה־בטחונית
של הפועלים הוותיקים.
חייך ארתור סורקין, נגר סוג א׳ .״כשפרצה
מלחמת סיני קראו לי למשרד והודיעו
כי צריך לשמור על המפעל. כל ערב הייתי
מתחיל לשמור בשעה שבע ובבוקר הייתי
מתחיל בעבודה כרגיל. אף פעם לא שחררו
אותי מהשמירה, מטעמי בטחון. עכשיו אחרי
המלחמה התגליתי כפושע.״

״א 0הייתי רוו ק, זו לא הי תה בעיה,״
מכריז מאיר נמט .35 ,״אני מצפצף עליהם,
אבל אין אפשר עוד להאמין במשהו? רק
לפני כמה שבועות חזרתי ממלחמת סיני.
השתתפתי בקרבות ימיים ובמלחמת השחרור.״

טעמת מגוחכות

ח״כים אחרים ממפ״ם׳ אחדות־ד,עבודה ו־מק״י
היו ענייניים יותר. אמר יצחק בן־
אהרון, ח״כ אחדות־העבודה :״אני מתנגד
למק״י, אולם אני מתנגד גם באופן פרינציפיוני
לפיטורים ונגד זה שמשרד הבטחון
יתערב בעניני עבודה. לא יתכן שהקטגוריה
תהיה גם השופט. אם משרד הבמחון רוצה
לפטר מישהו וטעמיו ונימוקיו אתו, יפנה
לבית״המשפט. אחרת יהיה כאן ג׳ונגל.״

סכנה בבתי הזיקוק

מיכאל טרמכקוכסקי תיקן כמה וכבדה
תותחים תון כדי מלחמת סיני .״בקרבות,
לא חששו מכך שאני ממוכן לבטחון המדינה.
נתנו לי לתקן את התותחים נס בלי
שישמרו עלי. עכשיו נעשיתי פתאום מסוכן.״

י הו דההקים עלה מיוון כבר בשנת 1945
באונית המעפילים דימיטריום .״היה לי כבר
פורים. אשתי בחודש הששי ולי אין עבודה.
אני לא מבין שוס דבר ממה שחם אומרים.
מה פתאום אני מסוכן מבחינה בטחונית?״

כמי שהיה חבר הועד במשך שש שנים,
יודע סורקין לספר על מאורעות רבים בחיי
המפעל. עתה התעכב דווקא על המאורעות
הבטחוניים :״ביום הרצח הייתי בנגריה.
פתאום ראיתי כמה פועלים ערביים רצים
עם מוטות ברזל ביד. הפועלים היהודיים
רצו למקום הריכוז, אך אני נזכרתי כי
בנגריה הסמוכה עובדים כמה יהודים. רצתי
לשם והספקתי להזהיר אותם. יחד הצלחנו
להיכנס למשרד ולסגור את הדלת מאחורינו.
לא היה ספק כי אם לא הייתי מזהיר את

למפוטרים אין ספק מדוע פוטרו .״הסיבה
היא פוליטית, למרות שלא כולנו משתייכים
למק״י״ ,הטיח ארחור סורקין .״מי שאינו
חבר מפא״י, אסור לו לעבוד במפעלי הזיקוק•
לפני שנה ושנתיים לא רצו לקבל חברי
מפ״ם לעבודה. אמרו שהם מסוכנים. אם הם
יצליחו עכשיו, לא יהיה אף פועל בארץ
בטוח בכך שמחר לא יגידו שהוא מסוכן
מבחינה בטחונית ושצריך לפטרו.״
מיכאל טרומבקובסקי ,33 ,מסגר־מכשירן
שהשתתף במלחמת העצמאות ומשרת מסגר־תותחים
במילואים; ידידיה כהן ,35 ,צבע
בעל עבר צבאי מגוון; ליאון פרשקר, רתך
ואב לילדה בת שש, סבורים ממש כסורקין.
בזמן מלחמת סיני הפסיקו שלסונות ה־בטחון
את עבודתם של מאה פועלים ערביים•
לפני כשבועיים הוחזרו הערבים לעבודה.
במקומם פוטרו אחרים. לכן היתר,
זו טענה משונה כי אותם הערבים שנמצאו
מהימנים בימי הקרבות נתגלו עתה כמסוכנים
לבטחון.
השבוע הגישו עורכי־הדין את כתבי ה ערעור
של המפוטרים לבית־המשפט המחוזי
בחיפה. תוצאות ערעור זה יקבעו במידה
לא מבוטלת את גורלה של הדימוקרטיה
הישראלית. אם תקבל ועדת הערעורים את
״נימוקי ד,בטחון״ הבלתי מנומקים של שר
ד,בטחון, תנחול הדימוקראטיה מפלה ניצחת.
גורלם של המפוטרים מבתי הזיקוק ב חיפה
הפך השבוע למעשה להיות בעל חשיבות
מכרעת לגבי דמותה של מדינת ישראל.
כי הוא יעמיד בפעם נוספת, זה מול
זה, את חוקי המדינה הדימוקרטיים וחוקי
החירום של ממשלח המנדט.

במדינה

תו דו ת
תהנה מעישוןמ פוכן
באיכותו
ה פו כ ה

כיותר

(המשך מעמוד )6
עודפי ירקות, למשל, להקטין את גידול ה־פילפל
והחצילים בשני שלישים, מחוסר יכולת
קליטה בשוק.
התפו״ז הגואל. החלק השני של התוכנית
המקסימה אינו יותר מבוסס ומחושב.
כיום ישנם בארץ 148 אלף דונם המניבים
פרי הדר, ו־ 70 אלף דונם של פרדסים
חדשים, שעדיין. אינם מניבים. לדעת
מומחים כדאי לנטוע עוד 70 אלף דונם, לכל
היותר.
אולם אנשי האוצר רוצים, לפי תוכניתם,
להגיע לך 500 אלף דונם פרדסים, לנטוע כל
שנה 50 אלף דונם נוספים. המספרים נראים
יפים: בשנה רגילה מכניסים הפרדסים
לישראל 50 מיליון דולאר. בשנה הנוכחית
הכניסו 75 מיליון דולאר, הודות לכפור החמור
ששרר בארצות המתחרות, ואשר השמיד
את יבולן. עתה רוצה לוי אשכול לנטוע
מיד פרדסים שיכפילו למעשה את ההכנסה.
האסון
הוא רק שאין כל בטחון שהשוק
העולמי מסוגל או מוכן לקלוט את הפרי
החדש. באירופה המערבית, למשל, עומד
לקום שוק־משותף, שיתן זכות בכורה לפרדסי
אפריקה הצרפתית. ישראל תעמוד,
כרגיל, בחוץ.
אולם כשיש סיכויים לקבל כסף ודרושה
תוכנית דחופה, אין לבדוק בציציות. שהרי
אין זה הוגן להרהר אחרי שיטות העבודה
של קוסם.

כפר קאסם
הפצצה הראשונה

מעשנים נהנים מסיגריות

״עדן״

מעל לכל האחרות. על

שום סעסן המשובח המופק מעלי סבק מעודנים מאיכות
מעולה. עשונן של סיגריות

״עדן״

הוא קל וחלק

סיפוק והנאה יהיו מנת חלקך. הפיה המסננת המיוחדת

״עדן־

״עדן״

מצננת ומטהרת את העשן. סיגריות

20 סיג 560 פר

היו הראשונות בישראל עם פילטר — הן

עדיין המשובחות ביותר.

הרהר בדגי זעש 0 £ 1\ 1
סי ג רי ת

הפילטר

ה 0ע 1ל ה

בישראל

1103

סלוני הנעליי ם המובחרים של תל־אביב\
• המודלים החדישים והצבעים הבהירים
לקראת העונה החדשה החלו
להופיע בסלון האלגנטי לנעליים
ורשאי ברחוב אלנבי ,48 בו תמצאי
לרשותך מבחר מגוון ועשיר של
נעליים. ורשאי דואג גם ליופי וגם
לבריאות.

• כל אשה, כל נערה, וכל גבר
ימצאו, ללא ספק, את מבוקשם, בחנות
לנעליים ע די ן ברחוב אלנבי .92
מודלים בסגנון מקורי, נעליים נוחות
ויפות, גזרות פתוחות ובשלל
צבעים — לשביעת רצונך בחנות

עדין.

• מודלים אביביים במבחר עשיר
אפשר כבר להשיג בחנות לנעליים
טוב־טעם ברחוב אלנבי .60 כל
אשד, בעלת טעם מעודן מבקרת בחנות
טוכ׳טעם, שם תמצא את
הנעליים בגזרות הכי חדשות. טוגד
ט?ן ם מקבל הזמנות לנעליים בגד
רות וצבעים לפי מעמך, במחירים
הרגילים.

הפצצה התפוצצה עוד בטרם התחיל הקרב
עצמו. עורך־הדין מקס קריצ׳מן קם ממקומו,
ביקש לעכב את הקראת פרשת האשמה.
אב בית־הדין אלוף־משנה בנימין הלוי נענה
לבקשה. הוא לא ידע כי דבריו של קריצ׳מן
יכוונו בעוד דקות ספורות לשאלת כהונתו
כאב בית־הדין הצבאי המחוזי שכונס לדון
בגליון האשמה נגד 11 קציני וחיילי הגבול,
הנאשמים ברצח בכונה תחילה של 47 תושבי
הכפר קאסם, במשולש הקטן.
הודעתו של קריצ׳מן היתד, קצרה: נודע
לו ממקורות מוסמכים על שיחד, שהתקיימה
לפני זמן קצר בין הרמטכ״ל רב־אלוף משה
דיין לבין השופט ד,לוי עצמו. שיחד, כזו,
טען קריצ׳מן, מעמידה בספק את כשרות
כהונתו של השופט. דיין הוא מפקדו של
ד,לוי וגבוה ממנו בדרגה. דיין הוא גם צד
במשפט והתביעה הצבאית תובעת את הנאשמים
בשמו של הרמטכ״ל. פגישה כזו,
אם התקיימה, יכולה להצדיק חשש של
משוא־פנים.
הודעתו של קריצ׳מן היממה את ביתד,משפט.
ד,לוי הוריד את משקפיו, שאל את
הפרקליטים האחרים אם יש להם מה להוסיף
על הודעתו של קריצ׳מן, שהסביר כי
קיבל את הידיעה מאת אלוף הפיקוד. על
תוכנה של השיחה אמר קריצ׳מן :״יש לי
ידיעה שדובר על משפט בדלתים סגורות.
הרמטכ״ל נימק בפני ד״ר הלוי את נימוקי
השלטונות בעד דלתים סגורות.״
פרקליט המדינה קולין גילון, לבוש מדי
סגן־אלוף, הסביר את עמדתו :״הדרך להוכיח
אם נתקיימה שיחה ומה נאמר בה
היא להביא את הרמטכ״ל לבית־המשפט.״
קריצ׳מן הצטרף לדעתו של גילון וביתר,משפט
החליט בהתאם לבקשה. קצין ביתד,דין,
סגן צעיר, מיהר לטלפון, בנסיון
להתקשר עם רב־אלוף דיין, הנמצא בחופשה.
מליצות ספרותיות. בינתים, התחילה
התביעה בהקראת פרשת האשמה. הקהל שהצטופף
בצריף המחנה הצבאי הירושלמי,
היה כמעט אחיד בגונו: חאקי של מדים,
מקושט בברק הנחושת של עלי זית ותאנה,
כיסה את ספסלי העץ המעטים, שרק שלושה
מהם הוקצו לקרובי הנאשמים ולכתבי ה־עתונות.
היחידי מתושבי הכפר הערבי שנכח
במקום היה המוכתר, וודיע סרסור,
שישב משום מה במסדרון.
פרשת התביעה, כפי שכינה אותה פרקליט
המדינה, באה במקום נאום התביעה
הנישא בדרך כלל בפתיחתו של כל משפט.
גילון הקריא את נאומו במבטא דרום־אפרי-
קאי מובהק, כשהוא משתדל בהצלחה להתגבר
על המליצות הספרותיות שהוגנבו לכל
פסוק ופסוק של הנאום המוקרא.
״אשר נעשה בכפר קאסם הוא כתם מחפיר
על גאון העם וצבאו. אין במעשה איום זה
צידוק או הסבר והיה בו כדי לסכן את
הצלחת מבצע סיני כולו.״
סיפר גילון על אחד ממעשי הזוועה שנעשו
:״לכפר התקרבה עגלה רתומה לפרד
העולם הזה 1016

איש ובתו הקטנה. על ידם צעדו שני״ ^ י ם וילד. אנשי החוליה עצרו את העגלה,
בעל העגלה אמר להם שבתו מפחדת מפני
היריות שנשמעו מרחוק, ואז הרשו לילד
לקחתה בעגלה ולהסיעה אל הכפר. מיד
לאחר מכן ניתכה אש על שלושת הנותרים,
ושניים מהם נהרגו.״
בעברו לתאר את חלקו של כל אחד
ואחד מהנאשמים במעשי ליל הזוועות, הסביר
גילון כי המעשים החמורים ביותר נפלו
על שכמו של מפקח ראשון גבריאל דהאן,
מפקד המחלקה שנשלחה לכפר. דהאן עצמו,
האשים גילון, הרג שלושה גברים מתוך
קבוצה גדולה שהגיעה לכפר. הורה לשחרר
את הנשים והילדים שבקבוצה ולשלחם אל
הכפר.
מלינקי זמם מראש. נקודת ההגנה
המרכזית תהיה לכל הדעות שאלת חוקיות
הפקודה שניתנה לנאשמים. התביעה, הודיע
גילון ,״טוענת כי אלה שירו והרגו במסיבות
המתוארות, אשמים ברצח בכזזנה תחילה.
היו אלה פקודות בלתי חוקיות ואנו
נוכיח כי דין אחד לנותן פקודות אלה
ולמבצעים אותן.״
כמה מצירי ההוכחה העתידים להתגלות
בעדויותיהם של 35 עדי התביעה, בתוכם
קרובי הנרצחים, עדי ראייה וקציני צה״ל
גבוהים :״קבוצת הפקודות״ שניתנה על־ידי
סגן מפקח מחוזי שמואל מלינקי, מפקד
הגדוד, ניתנה שלא כמקובל. בניגוד לתקנות
הצבא הוזמנו לישיבה שבה ניתנו הפקודות
גם מפקדי המחלקות. בכך רוצה התביעה
להוכיח כי מלינקי זמם את הרצח מראש.
הוכחה צפויה אחרת: גילון סיפר לבית־המשפט
כי אחד הקצינים שהשתתפו בישיבה
שאל את מלינקי מה יש לעשות בתושבי
הכפר החוזרים לבתיהם. תשובתו של מליג־קי,
לדברי גילון :״דינם של אלה כדין מפירי
העוצר.״
שמואל מלינקי עצמו, גבר בריא בעל שער
אדמוני ומרכיב משקפים כהות, חייך כשהגיע
גילון אל המשפטים המתארים את חלקו ברצח.
פרקליטו, אשר לוזיצקי, נראה מרוצה
לא פחות. לא היה ספק כי להגנה גירסה
משלה מי תכנן את ליל הזוועות ומיהו שפקד
את הפקודה הנוראה.
כשהוזמן השבוע ראשון עדי המשפט, רב־אלוף
משה דיין, אל דוכן העדים על מנת
להעיד על תוכן שיחתו עם אב בית הדין,
התאמתה ההשערה כי המשפט יהפך לאחד
המשפטים הגדולים ביותר בתולדות המדינה.

פרשת עמוס
עובדות חדשות
בשבוע הששי למשפט הגדול חדרה ה־עיפות
לאולם בית־המשפט. ההגנה הביאה
את עדיה האחרונים בהפסקות גדולות בין
אחד לשני, התביעה החלה לעסוק בהכנת
הסיכומים.
שני הצדדים הבליטו לא פעם את החלטתם
להמשיך במערכה עד הסוף, לא הסתירו
את תוכניתם להביא את הפרשה בפני בית־המשפט
העליון, במידה ופסק הדין של בית־המשפט
המחוזי לא ייראה להם. אולם כבר
בשלב זה של המשפט, העתיד אולי עוד
לקבל מפנה מכריע עם פרסום החלטתו של
שר המשטרה בענין התיקים המחוסנים, הו כחה
עובדה אחת למעלה מכל ספק. תהינה
התוצאות הסופיות אשר תהינה: צמרת המשטרה
היא מושחתת.

• צפה לגילויים על הרעת היחסים האישיים כץ שר
החוץ האמריקאי לבין מזכיר האו״ם. דאלס אינו רואה בעין יפה
את שאיפותיו של האמרשילד לרכז בידיו את חופי המדיניות הבינלאומית
ורואת בניצול הגוש האפרו־אמיאתי על־ידי מזכיר האו״ם התפתחות הרת־סכנות
למדיניות האמריקאית בעולס.

כתוצאה תנסה ארצות־הכרית להרחיק את הדיון כבעיות
הבינלאומיות ממוסדות האו״ם. הסכנדהנסיגה עס ישראל היה צעד
ראשון בכיוון זה ואילו ועידת ברמודה באה לממש את הקו החדש במידה
רחבה יותר.

• חישובים בטחוניים־מדיניים יכיאו את ישראל לעמדה
של סירוב מוחלט להרשות לכוחות האו״ם להתמקם כצד
הישראלי של קו שביתת הנשק. החישוב: במקרה כזה עשוי מזכיר
האו״ם להוציא את הכוח הבינלאומי גם מעמדותיו בצד המצרי של הנבול.
מאחר שישראל סבורה כי נוכחותם שלכוחות האו״ס בקווי שביתת הנשק אינה
עשויה למנוע חידוש התוקפנות המצרית אלא להכביד על פעילות־נגד ישראלית,
היא תבכר להישאר פנים אל פנים עם
המצרים.

• צפוי שיפור כיחסי ישראל•
יוגוסלאכיה. שבועות מספר לפני
פרוץ הסיבוב השני נטלו חוגים יוגוס־לאביים
רשמיים את היזמה לחיסול ה־מיכסוך
בין ישראל ומצרים, אך ההצעה
נתבטלה עס פרוץ מערכת סיני. עתה
שוב מגלים מדינאים יוגוסלאביים נטיה
לפעול בכיוון זה, דבר שישראל רואה
בו גילוי ידידותי חשוב.

• שלושה אורחים ערביים
יבקרו כעתיד הקרוב כישראל.
השלושה הם בישופים מארונייס שיגיעו
מהלבנון לחנוכת כנסייה חדשה, יקיימו
מגע עם שלטונות ישראל בעניין פתרון
בעיית תושבי הכפר בירעם שבגליל
ובעיות אחרות.

• הארי גודמן ייפגש השנה
עם הכיב בורגיבה. המנהיג האנטי-
ציוני התקיף של אגודת־ישראל העולמית,
שפגישתו עם גמאל עבד אל־נאצר הוכשלה
בשנה שעברה עקב מיבצע סואץ,
מקווה לשכנע את המנהיג הסוניסי ואת

קצין ספורטה (ימין) מלווה את החשוד מנקם ככול־הידים

שולטאן

היהודים בארצותיהם ל בין מדינת ישראל,
לפתוח דרך חדשה אל העולם הערבי.

0למרות שהממשלה יצאה
ממשבר הנסיגה ללא זעזועים
קואליציוניים, יתגלו בקרוב
בקיעים בקואליציה הממשל תית.
הגורס לכן תהיה פעילותה של
המחתרת המסך עולה ו*ורד
האיש שירד בתחילת השבוע מטנדר המשטרה,
לפני בית־משפט השלום בתל־אביב,
היה כבול בידיו וברגליו. שני בלשים תפסו
בידיו, הובילו אותו לעיני עשרות סקרנים
אל אולמו של השופט מקס צ׳רנובילסקי.
היה זה יוסף מנקס, המואשם בתיכנון רצח
הד״ר ישראל קסטנר ״על־ידי זה שסיפק
את הנשק והיה הרוח החיה ברצח זה״.
מנקם התנגד להסרת כבליו .״אל תורידו
אותם *,קרא לקצין אהוד ספורטה .״אין לי
מה להתבייש בהם. אם מישהו צריך להתבייש,
זה אתם. אני לא עשיתי שום דבר!״
בפנים האולם פנה הנאשם לעתונאים בתלונות
חריפות על המשטרה .״הם מתנהגים
כמו נאצים. מחזיקים אותו בחדר בלי חלון.
כשהוציאו אותי לשמש שמו אותי ליד פחי
האשפה. נוביק (הקצין לתפקידים מיוחדים
במטה הארצי) אמר לי לשתף אתו פעולה
ואז אגמור את כל העסק. נתתי לו הבטחה
שאעזוב את הארץ אחרי שייגמר העניין.״
השופט שמע את בקשת בא־כוח המשטרה,
שהודיע כי החקירה טרם הסתיימה, הסכים
להאריך את מעצרו של מנקס בעשרה ימים
נוספים.
כמו חתן. השני שירד אותו בוקר מ־טנדר
המשטרה היה זאב אקשטיין. מראה
פניו של הנאשם ברצח בבוזנה תחילה היה
כמראה פניו של חתן המובל לחופה. הצעיר
השחרחר זרח כולו, שוחח בידידות עם
ספורטה .״אין לי שום טענות נגד המשטרה,״
סיפר לעתונאים ,״הם מתייחסים אלי יפה
מאד.״
הוא חייך בלבביות לכל באי בית״המשפט,
הקשיב בשוויון נפש להחלטת השופט לעצרו
לעשרה ימים נוספים. סניגורו, אלכסנדר
טל, התעניין לדעת מתי יועבר התיק לפרק ליטות,
ספורטה הבטיח לעשות זאת עוד
השבוע, כולם היו שבעי רצון.
אקשטיין קם, חייך לשומריו וכעבור דקות
ספורות נעלם בטנדר הירוק שהוביל אותו
בחזרה למעצר. לאחר הארכת מעצרו של
יעקב חרותי, ירד שוב מסך ערסל סמיך
על פרשת המחתרת.

העולם הזה 1015

מארוקו

אין

זהות

בין

מפ״ם בקרב הפועלים, סביב דרישתה לא
להסכים לתוכניות הכלכליות של הממשלה
בקשר למדד יוקר המחיה ופיטורי
היעל, ולהחיש את מימוש הפעולות
להקלת האבטלה.

• כשורה טובה לבעלי מכוניות
ז בקרוב יבוטל יום

השבתון

השבועי של הרכב ואילו הארץ תחולק

חשוד אקשטיין וסניגור טל בבית־המשפט

לשלושה איזורי־תנועה, במקום החמישה

נוביק הציע לשתף פעולה
על דוכן העדים עלו השבוע, בזה אחר
זה, כורי־זיפזיף. בתשובה לשאלותיו השק טות
אך החודרות של הפרקליט שלמה
תוסיה־כהן, תיו בפיהם כמה עובדות חדשות:
• המפקח הכללי של המשטרה יחזקאל
סהר התערב באופן אישי בסיכסוך שפרץ
בין חברת כורים, בה שותף סגן המפקח
הכללי, לבין כורי זיפזיף אחרים. לאחר
שהנפגעים התלוננו, צילצל לעמוס בן־גוריון
כדי לקבל את הסברו שלו על הפרשה. סהר,
בעדותו, הכחיש כזכור כי שמע אי־פעם על
סיכסוך זה.
י • חברת כורים התקבלה כחברה למרכז
הזיפזיף, שאיגד חלק גדול של כורי הזינד
זיף, רק אחרי שהתברר לאנשי המרכז כי
לא יוכלו להילחם עם חברת כורים, הנתמכת
על־ידי כוחות רבי־השפעה.
• לאור עובדות אלה, אין לתמוה כי
שותפות כורים לא לחצה על שותפה החדש
עמוס בן־גוריון להכניס לקופה את חלקו
בהשקעה, בסך 1000ל״י. שותף זה שילם
עד היום רק 500ל״י, שהכניסו לו, כשותף
בלתי־פעיל בעסק, רווחים של 925ל״י.
עדויות אלה, שהפליגו הרחק מן החומר
הדל שהתפרסם בחוברת שורת ממתנדבים המשמשת
עילה למשפט, הוכיחו כי גם פיר־סומי
העולם הזה בדבר עיסקותיו ודרך
חייו של עמוס בן־גוריון היו זהירים הרבה
יותר מכפי שהיה זהיר התובע עצמו.

הקיימים כיום.

• המאבק על כסא המפקח הכללי של משטרת ישראל
נבנם לשלבו המכריע. מול שני המועמדים משורות הצבא, ששמם הוזכר
כיורשי תפקידו של יחזקאל סהר, אחרי עמדתו האומללה במשפט עמ 1ס, מופיע
גס מועמד מתוך שורות המשטרה עצמה: מפקד מחוז ירושלים, לוי אברהמי.
• קארטל מסוכן חדש נוצר כמדינה 8 0 :קבלני רמת-גן, הזועקים
בשאר ימות השנה נגד החנקת היוזמה הפרטית, הסכימו ביניהם שרק אחד
מחם יכול להציע הצעה לקניית מגרש כל שהוא בעיר, כדי לחסל את. התחרות
בין הקבלנים עצמם ולשבור את מחירי בעלי המגרשים.
• שערוריה מוזרה מתבשלת כחברת החשמל. אחרי שהושלמה
התחנה החדשה בצפון תל־אביב, בה הושקעו 20 מיליון ל״י, נתברר כי שתי
הטורבינות שהובאו אינן כשרות לשימוש
— אצל האחת התעקם הציר
המרכזי, בעוד השניה שבורה. אותה שעת
מיליון ל״י נוספות בפיתוחה.

מתכוננת החברה להשקיע 100

• שכר הדירה יעלה בחמישית כבל רחבי הארץ. ארגוני
הסוחרים ובעלי הבתים מתכוננים להתפשר, בתיווך הממשלה, על העלאת שכר
הדירה מ־ 150 עד 180 אחוז ( 100 אחוז

— השכר בשנת .) 1949 הנפגעים

העיקריים יהיו דיירי האפוטרופוס, מאחר שבבנינים אלה הבסיס לחישוב הוא
השכר של שנת . 1952

• אזור תעשייתי חדש יקום כאזור חיריה,

אחרי

שרמת־גן

רכשה שם שטחי אדמה חדשים נרחבים לפיתוח תעשייתי.
• המשבר כענף ז הלול יתחסל, אחרי שהממשלה הקציבה סוף־סוף
20 מיליון ל״י לייבוא מספוא.

אירופה 1957

הנווסים מעריצים את צה׳ ל ואינם מבינים את גיוס הבנות

צבא

מאת אור• אבנר• -ן• שער עומד זקיף במדים האפורים, חבוש קובע־פלדה. הוא מצדיע לי בתנועה חדה,
מפנה אותי לחדר־המשמר.
שם יושב רב־טוראי. לידו משמיע הראדיו מנגינת־ג׳אז עליזה. על הקיר תלויה מודעה
של משרד־הבטחון , :הפכנו חיילים, אך לא חדלנו להיות אזרחים !״
כל זה אינו דומה לצבא גרמני, כפי שהתרגל העולם לראותו בסרטי הוליבוד.
טוראי מצוחצח נלווה אלי. הוא רק בן , 18 לא היה בנוער ההיטלראי. אנו עוברים
רחבה גדולה, פונים לבנין הענק, בו שוכן המטה. בדרך עובר על פנינו רב־טוראי. הטלתה
שלי מצדיע בהתלהבות. מדוע? לפי התקן הוא חייב להצדיע רק למפקד ישיר. אך הטוראי
אינו דוגל בתקן .״כך אנחנו רגילים,״ הוא עונה לשאלתי.
הבעיה מספר אחד של צבא הרפובליקה הפדרלית הגרמנית: הפיקוד העליון רוצה
ברפורמות מרחיקות־לכת, אך לאנשי השורה קשה להתרגל להשקפת־העולם הצבאית החדשה.

נזה ההיה דנזווזו עזר הצבא הגרנזני הזזדש? האם־ יהיה
הנזעזך רצבאו עזר היבורר? האם־ יגרזנז רנזרזזנזת־־ננורם
עזריעזיזז?
אורי אבנרי היה הננהזנאי היעזרארי הראשון עזניהן
רו רבנו ר באופן וזוב שי בנזוזנווז הצבא הגרנזני, רוזז־וה
באינזוניו ורהיוה נוכוז בעזיווווזיו הפנינזיווז. הוא עזו-
וזוז נוגז נזנוצבי דנזווזו שר הצבא הוזרעז והוזומז ענזב
ער דעוהיהם־ .רה רן הדו״זו הנזנזצה הראשון ער צבא
זה. כפי שהוא נראה בעיני זזייר-נזירואים־ ישרארי.

צלב״אבירים לגכרל

ך* ית־הספר לקצינים של צבא־היבשה, היחיד בכל גרמניה, שוכן בחלק הצפוני של
•^ 1העיר האנובר, בקסרקטין שנבנה עוד בימי הקיסר. זהו מערך של כמה בנייני־ענק
אדירים. בניגוד לצה״ל, אין הצבא הגרמני שוכן כמעט במחנות, כי האדמה במדינה כולה
מעובדת, ואיש אינו מעוניין כי הצבא יתפוס שטחים נרחבים.
בבית־הספר כולו שוררת אווירה של תקופת־מעבר. כי עתה מתקיים בו הקורס האחרון
של צבא המתנדבים — 160 פרחי־קצונה. אשר 139 מהם שרתו במלחמת־העולם ו־103
מהם נשואים. הגיל הממוצע הוא ,30 הקשיש ביותר בן .36
בעוד כמה שבועות ישתנה הכל. הצבא יקלוט את המגוייסים החדשים, צעירים בני
19 וחצי, בני דור אחר ועולם אחר. בוגרי בית־הספר התיכון, בעלי תעודת־בגרות, שיימצאו
ראויים לקצונה, יצטרכו לעבור אז תהליך של שלוש שנים: שנה אחת בחיל, כמפקדי־כיתות,
שנה אחת בבית־הספר לקצינים, שנה שלישית בקורס מקצועי של החיל שלהם. רק אז
יהיו סגני־משנה.
כיום התהליך פשוט יותר. הצוערים יהיו רק חצי שנה בבית־הספר, יהפכו מיד לסגני־משנה.
כך מסביר לי הגנרל. אלוף היינץ גדקה, בן ,52 דומה מאד למרשל טיטו. הוא גבוה,
פניו אדומים, מדיו מפוארים, מצחית. כובעו מקושטת בעיטורי זהב. ככל קציני הבונדסוזר
(״צבא הברית״) הוא הצטרף בשעתו לצבא הרפובליקה הויימארית (הרייכסודר המפורסם).
בסוף מלחמת־העולם היה ראש המטה של הצבא הששי. בקרב־הכיתור הנורא של צ׳רקאסי
זכה לצלב־האבירים. עתה, אחרי עשר שנות עבודה פרטית, חזר לצבא. הוא אדיב, עניני
מאד, זקוף מאד. את כפפותיו הוא מסיר רק כדי ללחוץ את ידי.

שיפשוף

עסוקים עתה בניתוח התופעות השונות שנתגלו בקרב הגדול, מאתים שנה לאחר שנורה בו
הפגז הראשון.
מה היתה חולשת הצרפתים? הם ניסו להעתיק את סדרי הצבא הפרוסי, שהיו מבוססים
על תרגול מוחלט ועיוור. אך הצרפתים כבר היו יותר מדי משכילים מכדי ששיטות אלה
יתאימו להם. כי הצבא הפרוסי היה מבוסס על חברה פיאודלית, טוראיו היו צמיתים
וקציניו בעלי־אחוזות. החברה הצרפתית, לעומת זאת, כבר היתה הרבה יותר מתקדמת.
,אם כן, סמל יאנקה, מה אנו יכולים להסיק מלקח קרב רוסבאך לגבי המציאות שלנו?״
,שי ש להתאים את המשטר בצבא למבנה החברה באותה מדינה.״
״נכון מאד. מה עוד, סמל מאלר?״
״שאסור לנו להעתיק באופן עיוור דברים שהם
והצרפתים.״

נכונים לגבי האמריקאים,

האנגלים

חיוך קל. הרב־סרן מסייג את התשובה :״נאמר זאת קצת אחרת. אי־אפשר להעתיק
את המשטר והנוהג של צבא זר מבלי לבדוק היטב את התנאים שיצרו משטר ונוהג אלה.״
הרב־סרן מסובב את הלוח. מצוייר עליו, בגיר צבעוני, מערך הקרב של וואלמי, בו
הנחילו המה

של ד^!, מתמוטט נכון!:
של מה:

״זוהי
״גרמניד
אחרת.״;
כאן דיג:
הבריטי. להתחיל הסרן הסרן ביחסי
חשיבות מה אמברגו
כחיילים,

״ד,קונ

״ישנם
״נכון. האודיח בארץ; .
רק פעי

מה זה ״נתיג־א ש״ ?

* ¥ל ה לו ח רשום המבנה של גדוד חי״ר בצבא הסובייטי. לפני הלוח עומד רב־סרן,
39 חייל קרבי אופייני. מולו יושבים כתריסר צוערים, איש איש ליד שולחנו. כל אחד
מהם עונד את שמו המודפס על כים מעילו.
השעור מוקדש לטאקטיקה של חיל־הרגלים. הרב־סרן מסביר, שואל שאלות. הנשאל קם,
עובר לדום, עונה בקול רם ותקיף. נוכחותו של הגנרל, המלווה אותי. מחשמלת את
האוזירה. אבל השעור עניני מאד. כי פרחי־קצינים אלה אינם עוסקים בתיאוריה אפורה.
כמעט כולם היו חיילים קרביים בחזית הרוסית, והם יודעים היטב על מה הם מדברים.
תוף כדי שיחה מצטיירת תמונה ברורה של הקרב. בחזית זו אין קווים. החזית היא
סידרה של מוצבים, וביניהם פזורים קני־התנגדות. מערד העמדות מצוייר על גבי הלוח עם

שלל סמלים, המסמלים את סוגי הנשק השונים.
,מהו הכוח התופס מוצב, הסמל שולץ?״
,ממחלקה עד גדוד!״
.מי רשאי לצוות על הנסיגה ממוצב ז״
,רק מפקד האוגדה!׳
היכן רגיל הצבא האדום להתקיף? נכון, בתפרים, בין יחידה אחה לשניה. על כן, מה
אנחנו עושים? נכון, אנחנו נציב יחידה מיוחדת להגנה על התפר.
הצבא האדום אינו מתקיף לעולם ללא סיוע שריון. מה נובע מזה? נכון, יש תמיד
זכות קדימה לנשק האנטי־טאנקי.
,מה ההבדל בין מכה נגדית והתקפה נגדית, רב־סוראי שניידרמן י״
,המכה הנגדית היא תנועת־רפלקס אוטומטית. אחרי שהאוייב כבש את המוצב שלי,
אני אוסף את כל שרידי כוחותי ועולה עליו מיד, ללא תוכנית. ואילו ההתקפה הנגדית
היא פעולה של הפיקוד הגבוה יותר, העורך תוכנית ומפעיל את העתודות.״
״מה עושים נהגי המכוניות אחרי שהובילו את היחידות לקירבת המוצבים, רס״ר מילר?״
,הם מצטרפים ללוחמים.״
חיוך עדין .״ומשאירים את מכוניותיהם ללא משמר, רס״ר מילר? לא, מי יודע תשובה
אחרת? רב־סמל בלאנק ״
.הם חופרים בורות כדי שהמכוניות יהיו מתחת לפני האדמה. אהר־כך הם נערכים
להגנה היקפית על המכוניות, למקרה שהאוייב פורץ את הקו. במקרה זה הופכים נהגי

המכוניות לקן־התנגדות נוסף.״
נכון. איך מבחינים בכך שהאוייב מתכונן להתקפה? הוא פותח בהפגזה כבדה. לא,
זה מאוחר מדי. אגב, מה אופייני להפגזה הסובייטית? נכון, נתיב האש.
מה זה נתיב־אש? ובכן נכון, בשעה שהוא מפגיז את העמדות שלנו, הוא משאיר רצועה
צרה, ברוחב 150 מטר, חופשית מהפגזה. ברצועה זו יתקיף. אולם מי שהיה בחזית יודע
שקשה מאד להבחין בזמן ההפגזה איפה נמצא נתיב־אש זה.
,ובכן, איך מבחינים בהתקרבות ההתקפה? טוב, אגלה לכם. לפתע מתחילים להופיע מסוסי־אוייב
בודדים, בשעות בלתי־רגילות, ללא מטרה ברורה. הם מצלמים את השטח. חוץ מזה
מתחילים פגזים בודדים ליפול בשטח שלנו, לעתים מזומנות. פירוש־הדבר שהאוייב הביא
סוללות חדשות ומטווח את תותחיו. אחד האדונים רוצה להוסיף משהו מתוך נסיונו
האישי בחזית הרוסית?״

קרב רוסבאד על גגי הלוח
^ אחדהאולמותהסמו כי ם עוסקת מחלקה אחרת בתורת המלחמה. המרצה הוא
*יי רב־סרן ממושקף, היסטוריון במקצועו האזרחי. הצוערים קופצים לדוס בהיכנסי בלווית
הגנרל, חוזרים לשעור. הנושא כרגע: הקרב על רוסבאך, בנובמבר , 1757 בו הנחיל
פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, מפלה ניצחת לצבא הצרפתי־האוסטרי המאוחד. התלמידים

24 מבין כל רבבת צעירים גרמניים הם סרבני מלחמה, המשוחררים מגיוס בהתאם
בהפגנתן נגד הגיוס, אומרות הכרזות: במלחמת־העולם הראשונה נהרגו ( 700.000
! א £1א
במלחמת־העולם השניה נהרגו 65.000.000 איש. הכרזה באמצע אומרת , :משא־וסתן טוב מציחצוח ח

^*ותחנים הצרפתי בספטמבר 1792 מסלה מכאיבה לצבא הגרמני והציל את
צרפתית.
בין מלחמה זו לבין מלחמות פרידריך הגדול?
מפוזר יותר. ישנה פעילות של פרטיזנים.
לתבוסה הגרמנית? חוסר הבנה אמיתית למתרחש בצרפת, חוסר הערכה נכונה
1יב. מהגרים צרפתיים הפיצו את הריעה הכוזבת כאילו המהפכה הצרפתית
והעם הצרפתי יקבל את הצבא הזר כמשחרר.
;סקנר?.נכון: הפוליטיקה עומדת תמיד מעל לחישוב הצבאי הצר.
ע מלקח קרב וזאלמי לגבינו?
ריכים להבין את המציאות הפוליטית במחנה היריב. אסור לסמוך על הדו״חים

ד, רב־טוראי המבורגר?״
1לערוך את המלחמה גם באמצעים רוחניים. צריכים לתקן קודם כל את הפגמים
בצד שלנו.״
מאד, רב־טוראי המבורגר.״

שיעורי דיקור ומלחמה כימית
קיר תלויה מפה של אירופה. שני חלקי גרמניה מופיעים בה בצבע כחול.
השלישי, שצורף אחרי המלחמה לברית־המועצות ולפולין, מקושט בפסים
:די לציין שבעיני הגרמנים הוא עוד שייך לארצם.
,מפה שהיינו רגילים לה,״ מסביר הסרן, המרצה על אינפורמציה אקטואלית.
:מצאת במרכז, רואים רק חלק קטן מרוסיה. אולם עתה עלינו להתרגל למפה
וא מצביע על מפת העולם .״הנה אנו רואים — גרמניה היא רק נקודה קטנה.
העצום של ס. ס .ס. ר .כאן, בצבע אדום, הממלכה העולמית של חבר־העמים
:אן הגוש היבשתי הגדול של ארצות־הברית. זוהי המציאות העולמית. עלינו
התרגל גס למפה זו.״
נביע על מפה אחרת של העולם, אשר במרכזה הקוטב הצפוני.
סביר את המכתב האחרון של המרשל בולגאנין לקאנצלר אדנואר. רוסיה רוצה
זר. מדוע? כבר זמן רב לפני המהפכה הקומוניסטית, היו הרוסים רגילים ליחס
בה לחוזים מסחריים כמכשירים פוליטיים.
להפגת המתיחות בעולם? העולם החופשי התארגן במערכת חוזים, הטיל
וכלי על ברית־המועצות. עניני הכלכלה ממלאים תפקיד חשוב במערכה. לכן,
לינו להבין את תהליכי המשק.
ם למשבר כלכלי, רס״ר שיסלר?״
ן טורה המוגזמת !״
יה כשפורץ משבר כלכלי?״
וני, דלות, אבטלה.״
ולנו יודעים שזהו קרקע־הבתולין למארכסיזם.״
חיילי חיל־השריון החדש במיפקד. הממשלה הקפידה לצייד את חייליה בקובע־
:דומה לאוניברסיטה. ואכן, בית־הספר׳לקצינים שונה מאד מן המוסד המקביל
פלדה. שאינו דומה לקובעים המפורסמים של ימי החרמאכם, ובמגפיים בעלי
שים באו ללמוד, לא להשתפשף. תרגילי־הסדר מוגבלים לשעה אחת בשבוע.
סוליות־גומי דמוקראטיות״ .הבאטלדרס/זשמש רק לאימונים, ואילו המדים הרגילים דומים לתלבושת נערי־מעלית.
:שבוע עוברים פרחי־הקצונה אמוני־שדה, כשהם משמשים כמפקדי כיתות
ומחלקות בגדוד־אימונים מיוחד, המצורף לבית־הספר במיוחד למטרה זו.
במשך כל תקופת הקורם תתקיים רק סידרת שדה אחת, שתימשך שבוע ימים.
גם בשעת המלחמה הקשה ביותר. אז יהיה לכם המוסר המקצועי שיאפשר לכם לעמוד
הלימודים נמשכים משעה רבע לשמונה בבוקר, עד לחמש אחרי־הצהריים. לוח המקצועות
מול אותם שיתיצבו נגדכם, שיש להם המונים של בני־אדם וכמויות אדירות של חומר
כמעט מדהים: היסטוריה, מדעים טכניים, שפות זרות (אנגלית, צרפתית, רוסית) ,שיעורי
מלחמתי
ריקוד, חינוך האופי, ידיעה באירגון, חוק (אזרחי וצבאי) ,טאקטיקה, מיפוי וצילום אוירי,

היסטוריה צבאית, לוגיסטיקה, תותחנות, שריון, לחימה נגד־שריון, הנדסה צבאית, קשר,
חיילות? חס ושלום!
אודיריה טאקטית, לחימה נגד מטוסים, לחימה כימית, ביולוגית וראדיו־אקטיבית, ידיעת
הנשק, אתלטיקה, שחיה, קליעה למטרה ברובים ובאקדחים.
האוכל של הקצינים מוגשת לנו ארוחת־הצהריים. המגישות הן מלצריות
ן חדר
ה־לארבע שינה חדר
— חדרים הצוערים
גרים בקבוצות של ארבעה. לכל קבוצה שני
ו אזרחיות, כי בצבא הגרמני אין נשים. עצם הרעיון של גיוס נשים מדהים גם את
למיטות (מעל למיטה: תמונת האשה והילדים) ,חדר מגורים נאה, עם כורסות, שולחן, פרחים.
הגרמני המיליטריסט ביותר. הם אינם יכולים לשוחח עם ישראלי, מבלי שנושא זה

וסאעחס*

נווטי־השמיים ממריאים
ך* קצין, סגן״אלוף של חיל־הים המלווה אותי יחד עם הגנרל, נאנח באוזני :״ובכן,
1 1עכשיו נשמע את נווטי־השמיים!״ נווטי־השמיים הם, כמובן, הכמרים .״בבית הספר
לקצינים שלנו אין דבר כזה,״ מתנחם איש הים.
בחדר הראשון שולט הכומר הפרוטסטנטי. השיעור משעמם עד אין גבול. אולם תחת עיני
הגנרל משתדלים הצוערים להיראות ערים ומעוניינים. רק גרמני יכול להבין על מה נטוש
כאן הוויכוח.
שאלות לדוגמה :״האם האדם מתרחק מאלוהים מפני שהתרחק מן הטבע, או להיפך?״
אחרת :״מדוע גרמה הבנת הנפשיות להזנחת הצד הסוציאלי ״

או :״האם אפשר לתפוס את מהות האדם מבחינה ביולוגית בלבד?״
מי שאינו מעוניין, יכול לקרוא בינתיים את הסיסמות הצבאיות המצויירות, המקשטות את
הקירות .״ההחלטה היא הבעת אמונתו של המנהיג!״ ״אין פתרונות־פלא!״ ״המנהיגות
עיוזרת ללא סיור!״ ״רק לא סכמה!״ ״בקרב, רק הפשטות מצליחה!״
באולם השכן שולם כומר קאתולי. כאן הכל יותר חי. הכומר הממושקף, בעל הצוורון
הנוקשה ההפוך והחליפה השחורה, כמעט מהפנט. מהי צרת הדור הצעיר בגרמניה? השאיפה
לעושר, שבאה במקום השאיפה לאושר. למה זה גורם? לפועל אין קשר נפשי לעבודתו,
אין לו סיפוק. כשניתן לו לבחור בין עבודה מתאימה, בעלת שכר נמוך יותר, לבין
עבודה אחרת, הרחוקה מלבו אך המכניסה שכר גבוה יותר, בוחר הפועל בעבודה השניה.
מה התוצאה? החיים ריקים. האדם אינו יודע אפילו איך לבלות את זמנו החופשי,
יש צורך להנהיג אותו אפילו בבילוי חופשתו.
״זו גם הבעיה אצלנו בצבא,״ לוחש לי הסגן־אלוף הימי.
מה קורה כאשר החומרנות קובעת את דמות המדינה? מה הרגשנו אנחנו (בימי הנאצים).
ומה נמשך עכשיו מעבר למסך הברזל, בגרמניה המזרחית? מה מוביל למחנות הריכוז
של מאידניק ווקוטה?
הקול הנמוך, המלטף, המשכנע, ממלא את האולם .״אם תיפגשו — שימנע זאת אלוהים —
עם הצבא הרוסי, תמצאו שחייליו חדורים רק ברעיון קנאי אחד, והוא כיבוש ה עול ם...״
בפעם הראשונה מתערב הגנרל .״האם יש כאן מישהו שבא משם?״
— פירושו גרמניה המזרחית, הקומוניסטית, שכל הגרמנים קוראים לה

״די צונה״ (״האזור״).
צעיר בלונדי קופץ ממקומו, עובר לדום. הוא ברח בשנת 1952 מן המזרח. מה אופייני
לחינוך במזרח? הצעיר עונה, ללא היסום :״שם לא פונים אל המוח והנפש, אלא רוצים
לאלף את האדם.״
הכומר ממשיך מיד בקו זה .״מה ההבדל בין חינוך טוב לבין תעמולה, רב־טוראי קורץ?״
״החינוך הטוב מפתח את המוח והנפש, כדי שהאדם יבחין מרצונו החופשי בין טוב ורע.״

מה דרוש כדי לחסל את השפעת המוח והנפש? שני תנאים: מנהיג ופסיכוזה המונית.
הכומר מגיע לשיא. קולו אינו מתרומם, אולם כולנו מושפעים, איך שהוא .״אתם תהיו
קצינים בצבא, אתם תנהיגו בני־אדם, נסו להיות בני־אדם, ולראות גם בזולתכם אדם,

יבצבץ כבר במשפטים הראשונים.
ליד שולחני מסובים אלוף־משנה, הכומר הקאתולי והסגן־אלוף הימי. קשה לי לשכנע
אותם כי החיילות שלנו אינן לוחמות ממש — צלמי היומנים והטלביזיה השתדלו, בימי
מערכת סיני, לצלם המון חיילות נושאות נשק ויורות.
גם אחרי הסבר זה, כל הנוכחים מתנגדים לגיוס הנשים. בעיניהם נודף מזה ריח של
של טוטאליטריות. חוץ מזה יש להם נסיון רע מאד עם המתנדבות של
מיליטריזם, היו יחידות־העזר הנשיות, שצורפו לצבא הגרמני במלחמה האחרונה. מסתבר שרובן
מעין יצאניות־מתנדבות.
השיחה מתגלגלת למקומה של הדת בישראל. כל הנוכחים מצטערים כי הנוער הישראלי
ברובו, כי רוב הגרמנים משוכנעים שהדת חשובה מאד במאבק הנפשי נגד
אינו דתי
הקומוניזם. מכאן מתגלגלת השיחה לקיבוצים (שהגרמנים רגילים לקרוא להם ״ישובים
שהקימו לפני מאות בשנים בגבול הפרוסי וההונגרי).
צבאיים״ ,על פי המושבות
כמובן, מיבצע סיני. צירי ההתקדמות, גיוס העתודות, רמת
אך הנושא העיקרי הוא,
הלוחם הערבי, הלחימה האווירית — כל זה מעניין מאד את האלופים, שלמדו את מערכות
רומל באפריקה. המסקנה האחידה :״ישראל היא הפרוסיה של המזרח התיכון״.

קרקע מתחת לרגליים
ך • גנרל רוצה להראות לי את תפארת בית־הספר: בריכת השחיה הענקית, בתוך
1 1בנין סגור, שהושלמה זה עתה .״הייתי רוצה לשחות בד״״ אומר הסמל המלווהאותנו.
״אם אתה כל כך מתלהב לשחיה, מדוע אינך הולך לחיל־הים?״ אני שואל.
״חם ושלום, זה לא!״ אומר הסמל. מסתבר שהוא היה בין שרידי הקורפוס האפריקאי
שהוחזרו מטוניסיה לאיטליה. אונייתו הופצצה וטבעה, והוא שט כמה ימים בים, עד שניצול.
מאז הוא אוהב את הקרקע מתחת לרגליו. סיפור אופייני, מן הסוג שאפשר לשמעו אלפי
פעמים בגרמניה.
השיעור האחרון מוקדש לחינוך הצבאי. החניכים קובעים את פרטי הנושא. הצעותיהם
נרשמות על הלוח, אחר־כך משתדלים לסדר את הנושאים לפי סדר הגיוני. מה זה
חינוך צבאי? מי נושאו? מה תפקידו? מה בסיסו?
החינוך הצבאי, אומר הרב־סרן הצעיר, אינו תעמולה. השפעת התעמולה היא חיצונית,
ומתמוטטת במבחן הקרב. החינוך הצבאי גם אינו הדרכה טכנית. אם כן, מהו?
״החינוך הצבאי הוא חינוך האופי, רוצים לחנך חייל.״
״נכון, סמל מיירלינג. לאיזו רוח?״
״לערכים מוסריים, לאזרחות, להכרת החובה כלפי המדינה.״

300ל״י לסגן

^ נו נפרדים. הגנרל לוחץ את ידי בחמימות, תוך כדי רמז של קידה. הסגן־אלוף של
\ £היל־היס מביא אותי, במכונית צבאית, למטה הפיקוד השני בהאנובר. כמו כל הסיקודים,
הוא משותף לצבא, לחיל־הים ולחיל־האויר.
הפיקוד השני חולש על כל האזור מן הגבול הקומוניסטי. עד לים הצפוני ולגבול

צבאבדישיפשור 1־
ההולנדי. אמנם הצבא הגרמני הסדיר כפוף כולו לפיקוד נאטו. אולם ההגנה המרחבית,
המורכבת מחיל־המילואים, שייכת לפיקוד.
הגרמנים אינם מאמינים במיוחד בעתודות. הצבא של נאסו מוכן לפעולה תוך שש שעות.
מכיוון שהמלחמה תהיה אטומית, מלווה בהתקפות מחץ משוריינות ניידות, אין איש מאמין
שתהיה שהות לגייס את העתודות. בכל זאת ניתנת למגוייס הבחירה לשרת רק שנה וחצי,
במקום שנתיים, אם הוא רוצה לשרת אחר־כך בעתודות.
ברגע זה, כל החיילים הם מתנדבים. מדוע חזרו לצבא? אותם שהתחייבו לשרות של
שלוש או ארבע שנים, קיבלו הענקה של 2000ל״י. עתה המגמה היא לבטל את ההענקה,
לתת למתנדבים, תחת זאת, סטיפנדיה ללימוד באוניברסיטה, אחרי גמר השרות. חייל
מצטיין שאין בידו תעודת־בגרות, יכול להיות קצין, אחרי שיעבור בית־ספר צבאי שיכשירו
להשיג תעודת־בגרות. בלי תעודה, אין קצונה.
הבעיה העיקרית היא, כרגיל, בעית המשכורת. סגן ממוצע משתכר כ־ 300ל״י לחודלז
(אחרי ניכוי המסים והוספת ההענקה המשפחתית) .זה פחות מאשר יוכל אותו סגן
להרוויח במשק הפרטי, הזועק לכוחות־עבודה. מאחר שרוב הקצינים־לשעבר הסתדרו יפה,
אחרי עשר שנים במשק הפרטי, הבעיה חמורה.

סמלים ובנות קצבים
^ אש הפיקוד הוא רב־אלוף. לחיצת־ידיים פורמלית, כמה מלים אדיבות. הוא מזמין
אותי להשתתף במסיבת־הרצאה לסמלים ולרבי־טוראים של הפיקוד, הנערכת אחת 1 לשבועים, בהדרכת קצין.
אותי בדרך. במכונית
היה זה אותו סגן־אלוף של חיל־הים, בעל האף הגדול, שליוזה
שוחחנו על צה״ל. הוא שאל אם יש אצלנו סרבני־מלחמה. עניתי לו כי ישנם מתי־מספר,
כתריסר בסך־הכל. הוא שלף עט נובע ורשם בהתלהבות .״זוהי עובדה חשובה מאד,־׳ הסביר
לי .״עלי להסביר לאנשינו איך השתרשה אהבת־המולדת בישראל, ואיך כל אחד מוכן
אצלכם להגן על מולדתו!״
צחוק הגורל. הנה קצין פרוסי, בן העם שהיה הלאום המיליטריסטי ביותר בעולם
כולו — והוא נאלץ להביא את ישראל כדוגמה כדי להטיף לחבריו הפרוסים את הצבאיות.
אחוז הסרבנים בגרמניה כיום הוא שניים לאלף; וזכותם מובטחת בחוק המדינה.
במטה הפיקוד, כמו בכל חלקי הצבע הגרמני, שוררת אוזירה מתוחה של צפיה. בעוד
כמה שבועות יבואו 10 האלפים המגוייסים הראשונים, בני ה־ .19 הכל פוחדים מפניהם.
הכל יודעים שאלה אנשים חדשים, בני החורבן וההתאוששות הכלכלית, שכל זכרונותיהם
מימי המלחמה מצטמצמים בתמונות חורבן, רעב והשפלה.
באולם ההרצאה יושבים כמאה גברים — רבי־טוראים, סמלים, רס״רים. כולם היו בשעתו
בעלי אותם התפקידים בוורמאכט. הם היו סמלי החזית הרוסית והצרפתית, חוט־השדרה של
הצבא ההיטלראי. הגיל הממוצע הוא מעל ל״.35
מדוע חזרו לצבא? אחד הקצינים הסביר לי זאת באופן ציני, במקצת :״הם התחתנו
אחרי המלחמה עם בנות של קצבים עשירים. יש להם מכוניות. לא חסר להם כלום. אבל
אין להם חשק לעמוד באטליז. הם נמשכו הזרה לצבא. רבים מהם בא־ם למטה במכוניות,
כשהקצינים שלהם נוסעים בחשמלית.״

בוז לתרכילי־הסדד !
ן* סמלים אינם דומים לפרחי־הקצינים. הם חופשיים מאד. גם בנוכחות הגנרל המלווה
1 1אותי, הם בטוחים בעצמם, שקולים. אחדים מהם עוקבים אחרי הויכוח בערנות רבה,
ממהרים להצביע כשיש להם מה להגיד. אחרים עושים רושם כאילו אינם יודעים מה
רוצים מחייהם.
מה הן ההנחות המוקדמות לחינוך היחידה בצבא הדמוקרטי החדש?
״שנהיה בעצמנו דמוקראטים בהכרה.״
נכון מאד. במרכז החינוך עומדת האישיות החופשית. איך ישפיע המפקד, רס״ר ארמן?
״בשליטה עצמית, במופת האישי, בבגרותו ובעליונותו, בהבנתו החברתית.״
מה דעתך, סמל באומגרטן, על תרגילי הסדר?
״אין טעם חינוכי לתרגילי הסדר.״
השיחה עוברת לנושא המרכזי, המרחף באוויר והמעיק על כל הלבבות. מדוע שונאים
את הצבא בגרמניה? לסמלים יש כמה וכמה תשובות מעניינות:
״כי המפקד היה משפשף!״
״מפני שחשבו שאנחנו מדינה בתוך מדינה!״
מה תהיה דמותו של המגויס?
״הוא לא היה בנוער ההיטלראי. בגמר המלחמה היה בן 7״.
״הוא ראה בנעוריו מצוקה נוראה.״
״יתכן מאד שהאבא שלו היה בשבי.״
״הוא ראה את הרעב, את השוק השחור, את מצוקת הדיור ששררה אחרי המלחמה.״
״אחדים יהיו בנים של אנשי ם. ם .לשעבר, ואחרים יהיו בנים של קומוניסטים־לשעבר.
יהיו ביניהם סוציאל־דמוקראטים ונוצרים.״
נכון. האם נובע מזה שיש לפתוח בויכוחים מפלגתיים?
״לא. המפלגתיות היא מוזת לחיים המשותפים של היחידה.״
״נכון, סמל גלר. אבל זאת לא אומרת שלא נהיה באופן אישי בעלי הכרה פוליטית.״
ובכן, מהי התכונה הבולטת של המגוייס החדש?
״הוא ראה המון עוני, הוא רוצה לצאת מהר מהבוץ. הוא רוצה לקנות אופנוע, לשים
בהורה על המושב האחורי וליהנות מהחיים.״
ובכן, מה נובע מזה? כיצד תתיחס אל המגויים הזה, סמל זזלמן?
״לא נתרגל תרגילי־סדר בלי סוף. לא נלמד אותו להצדיע עד שידע בדיוק. אלא נצא
איתו לשדה עם מקלע ביום השמיני.״
השאלה החשובה השניה: מה הן המענות ברחוב נגד הצבא החדש של הרפובליקה
הגרמנית הפדרלית?
״אומרים שהבונדסזזר מחבל באיחוד גרמניה!״
״אומרים שפירושו מלחמה!״
״אומרים שיביא מלחמת־אחים!״
״שדרוש למערב בשר־תותחים, ולכן לוקחים אותנו!״
״שהוא ממילא קטן מדי להגנה על גרמניה!״
טוב. ניקח את הטענה שהבונדסוור מביא מלחמת״אחים. מה תענה על כך, רס״ר גריקה?
״הגרמנים במזרח לא יילחמו נגדנו.״
תשובות אחרות?
״הרוסים לא יפעילו חיילים גרמניים.״
״אנחנו נילחם רק לשם הגנה.״
סמל אחר מצביע, נותן תשובה אחרת :״ישנם שם קומוניסטים שרופים, אני הכרתי
אותם בשבי הרוסי. הם מנוזלים. הם לא האחים שלי, לכן זאת לא תהיה מלחמודאחים.״
ז^ו ז^ו

צעידדו אצילית מאד

ן בנין האדום הגדול לפני הוא מושג בכל גרמניה. זהו הארמקייל־קאזרנה,
1 1הקסרקטין־לשעבר בו שוכן עתה משרד־הבטחון של הממשלה הפדרלית בבון.
לפני הבנין מתנופף הדגל השחור־אדום־זהוב, דגל מהפכת , 1848 המשותף כיום לשתי
הגרמניות. בלי הדגל, הנשר השחור הישן של הרייך הגרמני, שהיה לפני כן הסמל
של פרוסיה.
כאן, באחד ממאות החדרים, יושב אליף־משנה ודלף גראף פון־באודיסין, האיש העומד

מאחורי כל התוכניות לשינוי דמותו של הצבא הגרמני. בתפקידו כראש האגף ל״מנהיוו
פנימית״ ,הוא אחראי לכל הנוגע למשטר ונוהג, הדרכה והסברה.
לפני שאני מגיע אליו, מסביר לי הר רובר, דובר הצבא, לשעבר סגן של חיל־המילואים
שרגליו קפאו בחזית הרוסית ומכוסות עתה צלקות, את מבנה הצבא החדש. בצבא זה
שוב אין חטיבות ואין רגימנטים. הוא מחולק לדיביזיות, המונות 12 אלף איש כל אחת.
הדיביזיה מחולקת ישר לגדודים. בשעת לחימה אפשר יהיה לקבץ את הגדודים באופן
ארעי לצוותות־קרב, שגודלם והרכבם לא יהיה קבוע, אלא ישתנה לפי צורכי המצב המשתנה.
הצבא הגרמני אינו נוטה להקטין את גודל הדיביזיה עוד יותר, מתוך חישוב כי אי־אפשר
יהיה להקטין את השרותים באופן מקביל. לכן תגרום דיביזיה קטנה יותר להרעת היחס
המספרי בין אנשי השרותים לבין החיילים הקרביים, דבר שהמטכ״ל הגרמני רגיש כלפיו מאד.
גברת צעירה, מנומסת ונחמדה מאד, מובילה אותי אל פון־באודיסין. פררויליין פון־גייאר
אינה רק נראית כאצילה. היא באמת אצילה. משפחתה היתה בעלת־אחוזה אי־שם במזרח.
במלחמה שרת האב בחזית המזרח. כשהתקרבו הרוסים לבית המשפחה, העמיסה האמא
את כל משפחתה וכמה מחפציה על עגלת־סוסים, ברחה בכמה לילות מערבה. בימים הסתתרו
ביערות. הבת היתד, אז בת ,6בערך.
לפני שנתיים הסתננה הפרוייליין חזרה לאזור מולדתה, באופן בלתי־חוקי. היא רצתה
לראות את ביתה ואת שכניה. מאז היא שונאת את הרוסים עוד יותר מאשר קודם לכן. אך
נדמה שהשלימה אם הרעיון שלא תחזור עוד לנחלתה. עיניה התכולות עליזות, חיוכה
שקט ונעים. יש הבדל גדול בינה לבין בנות גרמניה הרגילות, שהן מטבען רעשניות.
הגראף בא לקראתי בפתח חדרו. שמו מופיע ללא הרף לא רק בעתונות הגרמנית, אלא
הופיע לא פעם גם בשיחות ששמעתי במחנות הצבא הגרמני. הוא גבר גבוה, יפה, לבוש
בחליפה אזרחית אפורה .״איני רואה שום צורך ללבוש מדים בעבודה משרדית,״ הוא
מסביר לי בחיוך .״כשאני מסייר במחנות, אני לובש כמובן מדים, כי אני אלוף־משנה בשרות

פעיל. אבל כאן, זה מגוחך.״

אפם־שמונה־חמש־עשרה

רי* רו זןהג בו ה לבבי מאד. הוא פחות פורמלי מאשר רוב הגרמנים, דומה יותר לאנגלי.
• 1אף שהצטרף לרייכסוור כבר בשנת , 1927 חסרות לו התנועות הקצובות והזקיפות
המוגזמת האופייניות לקציני־קבע אירופיים.
פון־באודיסין היה תמיד איש־מטה. הוא הגיע עד לתפקיד קצין־המודיעין הראשי של
הקורפוס האפריקאי של רומל, כאשר נפל בשבי הבריטי במצריים. הוא הועבר למחנה־השבויים
בלטרון. משך כמה דקות אנו משווים את רשמינו על הנוף הנהדר של עמק איילון.
האם עוצבה השקפתו של הגראף על דמות הצבא רק אחרי המלחמה, כשהיה מנהל
חבר־העובדים באחד המכרות, או בשבי, או עוד בהיותו חייל פעיל?

11^1

צבא האתמול

חברי אגודת החיילים המשוחררים הלאומנית
,״שטאלהלם״ (״קובע־פלדח״),
מנסים לקיים את הרומנטיקה של החזית, הקשורה בזכרון רוב הגרמנים רק במוות,
פצעים והרס. לאומנות מסוג זה היא בגרמניה של היום רק נחלת הדור הקשיש.
קשה להגיד, משיב הרוזן. הוא התנגד למשטר הנאצי מאז יוני , 1934 כאשר רצח היטלר
במרחץ־דמים מטורף את צמרת פלוגות־הסער שלו, וגם את המנהיג הפוליטי של הצבא,
הגנרל פון־שלייכר. עמדתו הביקורתית כלפי המשטר כולו איפשרה לו להתיחס בעין
בוחנת יותר גם אל מבנה הצבא עצמו. כבן למשפחת משפטנים, לא היה מכור ממילא
למסורת הצבאית הקפואה.
גם הוא עצמו למד בבית־ספר הומאניסטי. כשניתן לו לבחור, בשנה האחרונה, בין
לימוד האנגלית או העברית, העדיף ללמוד עברית. בכל זאת הוא מהסס להעמיד את שרידי
ידיעותיו בשפה זו למבחן מעשי.
זהו האיש שיצא ללחום, כמו ג׳ורג׳ הקדוש בשעתו, בדרקון המסורת הצבאית המטומטמת.
האנגלים רגילים לקרוא למסורת זו בשם ״בולשיט״ ,מושג שחדר גם למילון צה״ל.
הגרמנים קוראים לו בשם אחר :״אפם־שמונה־חמש־עשרה״ .זהו השם הרשמי של מקלע אשר
יצא לשוק בשנת , 1908 שוכלל בשנת , 1915 נקרא על כן בלשון הצבא .08/15 לא מכבר
כתב חייל גרמני משוחרר ספר בשם זה, שהיה מוקדש לשיפשוף בימי מלחמה ושלום. הוא
הסעיר את המדינה והרגיז את כל הגנרלים הוזתיקים. אך פון־באודיסין הסכים בהחלט לרוחו.

תדגילי־הסדר הם אסון

*ץ ני שיקולים יסודיים המריצו את הרוזן לחולל מהפכה במבנה הצבא הגרמני.
• /אשית כל, המלחמה בין הגוש הסובייטי לבין המערב היא מלחמה רוחנית. החייל
עומד במאבק נפשי זה. לכן חשוב שיהיה בעל אופי עצמאי ומסגרת רוחנית מפותחת.
המסקנה: יש לפתח את הטוראי, לא לשבור אותו.

״שנית, המלחמה הפכה למאבק טכני בעל רמה גבוהה מאד. החייל המודרני עוסק באטומים
זקוק הצבא לחייל מפותח, עצמאי, המסוגל לפעול לבדו גם ללא
ובאלקטרונים. לכן
פקודה נוקשה. הוא זקוק לרוח הקבוצה, לרוח הצוזת — לא למשמעת העיוורת של כיתת
רובאים בימי פרידריך הגדול.״
האסון של כל הצבאות בעולם הוא, לדעת פון־באודיסין, שירשו את מסורת הצבא הפרוסי
של פרידריך, מבלי להבין כי מסורת זו היתה בת זמנה ונבעה ממציאות קרבית מסויימת
נפרדותרק כדי לטעון את
מאד. בימי פרידריך היה החייל חייב לבצע כעשרים תנועות
רובהו ולירות. כדי לבצע דבר כל כך מסובך ומיכני תחתאש קטלנית, היה זקוק למשמעת
מטומטמת ועיוזרת.
יתר על כן, הגדוד כולו התקדם אז בשורה חזיתית צפופה נגד האוייב, במטר הכדורים.
ניצח הצבא המטומטם ביותר, שחייליו לא היססו אף לרגע־ ללכת אחרי הקצין, בשעה
שמימינם ומשמאלם נפלו עשרות. מכאן באו תרגילי־הסדר וכל הקשור בהם, משטר שכל
מטרתו היתד, לשבור את האופי העצמאי של הפרט ולהפכו למכונה אוטומטית.
במציאות שדה־הקרב המודרני, כל זה שטות. החיילים לוחמים במפוזר, ולרוב אין
למפקדים כל אפשרות למסור פקודות לפיקודיהם המרוחקים. מפקד־הטאנק אינו יכול
בלהט הקרב לתת פקודות לנהג, הקובע לרוב לבדו מה לעשות. לכן טימטום החייל היא
אסון, ותריגול־הסדר איוולת.

חיילים ללא צנזורה

ין פלא, על כן, שאלוף־המשנה הגרמני יזם כמה רעיונות שהיו מדהימים אפילו
י * אלוף־משנה בצה״ל. כך מתנגד הרוזן בהחלט לצנזורה על מכתבי חיילים .״כשאין
צנזורה על שיחות בעל־פה, מה הטעם לצנזר מכתבים?׳׳
החייל הגרמני החדש יכול לא רק לבחור, אלא גם להיבחר. כשהוא נבחר לתפקיד
ציבורי, הוא משוחרר זמנית, והמשך שרותו נדחה. הוא יכול לא רק להשתתף באסיפות
פוליטיות, אלא גם לנאום בהן. דורשים ממנו רק לשמור על גבול של נאמנות למדינה,
וללבוש חליפה אזרחית. כי אין הצבא רוצה שיווצר אי־פעם הרושם ההפגנתי שהחיילים
מעדיפים מפלגה מסויימת על אחרת.
בכל יום ישנו סוף ברור לשרות, והחייל חופשי לעשות כאוזת נפשו. בשביל גרמנים,
שהתרגלו לחשוב שהחייל נמצא תמיד בשרות, זהו לבדו רעיון מזעזע. מחוץ לתפקיד
לובשים החיילים חליפות אזרחיות.
לא פחות מזעזע הרעיון שאין החייל כפוף לשום מרות, פרט למרות שרשרת מפקדיו
הישירים. למפקדיו הוא מצדיע גם ברחוב, אולם אפילו במחנה אין הוא חייב להצדיע או
להישמע לפקודותיהם של קצינים שאינם ממונים עליו במישרין.
רק במקרים מיוחדים מאד יכול קצין זר להכריז על עצמו במפורש כעל מפקד, ולתת
פקודות לחייל שאינו שייך ליחידתו. אולם אותו קצין עלול להיתבע לאחריות על מעשהו
זה, ויצטרך להוכיח את הנכיבות המיוחדות.
כדי להחדיר רעיונות אלה למוחותיהם של הקצינים, יצטרכו כל המפקדים, מדרגת מפקד־גדוד
ומעלה, לעבור קורס של ארבעה חודשים בבית־ספר מיוחד למנהיגות פנימית. רבי־סמלים
ראשונים וקציני־מטה נדרשים לעבור קורסים דומים.
האם קל לשכנע קצינים מקצועיים וותיקים ברוח מהפכנית זו? לדעת הרוזן, הדבר קשה
למדי לגבי קציני־הרייכסודר, שגדלו באסכולה אחרת לגמרי. אולם לגבי הקצינים שעלו
לדרגותיהם בימי מלחמת־העולם, שרבים מהם היו אחר־כך בשבי, המצב קל יותר. הם
מסוגלים להבין שהכל השתנה, שהנוער החדש שוב אינו דומה לדור הקודם, שהמעמדות
החברתיים נעלמו במידה רבה, ושוב לא יתכן משטר צבאי יעיל המבוסם על הבדלי מעמדות.

מתי מותר לרצוח?

ץ * הכיחסלעפר של הרייך השלישי? מה ביחס לפשעים שבוצעו בימי היטלר?
* ׳ ע ת הגראף, אסור להתחמק מבעיה זו. בהשפעתו, מוצג עתה בפני הצבא הגרמני הסרט
לילה וערפל, סרט דוקומנטרי מזעזע המתאר בצורה יבשה את זוועות מחנות־ההשמדה
הנאציים. הצגת אותו סרט נאסרה בפסטיבל קאן לפי דרישת המשלחת הגרמנית.
״אם אנחנו לא נתמודד עם העבר ולא נבין מה קרה ברייך השלישי,״ מסביר פו ך
באידיסין ,״אנו גורמים לתסביך לאומי. אסור לנו לדחוק את הדברים מן ההכרה. להיפך,
עלינו לחשוב על כך ולעבד את הלקח, אחרת גם לא נבין אי־פעם מה חושב עלינו העולם.״
לפי הוראות הרוזן, נערכות בפני 70 אלף החיילים של הצבא הגרמני החדש הרצאות על
נישאים כל כך מוזרים כמו :״ניהול מלחמה על־ידי ברית של מדינות״ .ההרצאה ניתנת
ברוח פלאקאם המודבק ברחבי גרמניה, המראה חיילים של כל צבאות האמנה האטלנטית
במדיהם, מסביב לחייל גרמני, מעל לכותרת :״חבריו לנשק — בני בריתנו!״ נושאים אחרים
להרצאות :״המהפכה הצרפתית״ ,״עם — מדינה — אומה״ ,״גרמניה, הרייך והמערב״,

״ה־ 20 ביולי״.
הנושא האחרון הוא העדין ביותר. ב־ 20 ביולי של שנת , 1944 כמה שבועות אחרי
פלישתו של אייזנהואר לחוף נורמנדיה, התנקש אלוף־משנה גרמני, נכה קטוע־זרוע מגיבורי
החזית, בחייו של אדולף היטלר במשרד הפיקוד העליון. ראשי הקשר, שכללו כמה מראשי
הצבא הגרמני, התאבדו (כמו המרשל רומל) ,נורו במקום או נידונו לתליה על ודודים של
בתי־מטבחיים, על־פי פסקי־דין של בתי־דין צבאיים שהיו מורכבים מקצינים אחרים.
בעיני אוהדי ה־ 20 ביולי, כל מתנגדי הקשר היו בוגדים בעמם, שגרמו להמשכת המלחמה
במשך 10 חודשים נוספים, והביאו לערי גרמניה הרם בל־יתואר. ואילו בעיני שוללי ה־20
ביולי היו הקושרים בוגדים שנעצו סכין בגב חבריהם בחזית, אשר עמדו אותה שעה תוך
חירוף נפש מול האוייב החיצוני.
בעלי שתי הדיעות משרתים כעת זה בצד זה בשורות הצבא הגרמני, והיה צורך
למצוא פשרה רעיונית שתתאים לשני המחנות. אומר פון־באודיסין, שהוא עצמו היה אז
בשבי הבריטי, רחוק מזירת המאורע :״הצד הקובע הוא מידת המוסריות האישית של כל
פרט. עלינו להודות שהמורדים צדקו, וכי היטלר היה מטורף. אולם אם מישהו התנגד
לרצח היטלר מטעמים הגונים, מפני שחשב כי אסור לחולל מרד בעורף בשעה שהאומה
עומדת על חייה בחזית, הרי אין לשלול את מוסריותו האישית.״
בדוח זו מתנהל בצבא ויכוח גלוי מאד. מאחר שבני שני המחנות מכירים אלה את אלה
אישית, וגדלו בשורות אותו צבא, נמצא הגשר מעל לתהום.

רצח חמילמגים
^ נומ גי ע ם לנקודה העדינה ביותר. אני מסתכל ישר בעיני הרוזן, מבטא את השאלה
שאי־אפשר היה להתחמק מפניה :״אדוני הגראף, אני רוצה לשאול אותך שאלה גלויה.
האם אתה חושב שקציני הצבא הגרמני באמת לא ידעו על השמדת המיליונים?״
הרוזן אינו מתחמק. ביושר רב, הוא נותן את התשובה שהיתר, אולי הגלוייה ביותר
שהושמעה אי־פעם בפי קצין גרמני .״לא קל לענות. ההשמדה עצמה בוצעה על־ידי יחידות
מיוחדות של הס.ס. ומספר האנשים שידעו את כל העובדות ממש היה קטן מאד. נעשה הכל
כדי לשמור על הדבר בסוד בפני העם והמוני הצבא.
״אולם האמת מחייבת להודות כי רבים מאד בצבא הרגישו שנעשה משהו נורא, וש־ניחשו
מה קורה אי־שם מאהוריהם. אולם הם פשוט לא רצו לדעת. איש אינו רוצה לדעת
דבר בלחי־נעים, העלול להטריד את המצפון.
״תאר לך את הקצין הממוצע בחזית. הוא נמצא בקרב. כל מחשבותיו היו מרוכזות על
הקרב. הוא ניחש שנעשים דברים איומים, אי־שם. אולם הוא דחה את המחשבה על זה.
אולי חשב בלבו: נגמור קודם את המלחמה, ואז נערוך את החשבון עם הפושעים.״
לפני שנה לא הייתי מבין את התשובה הזאת. אחרי פרשת כפר־קאסם שוב איני בטוח

צבא המחר

תמונה זו של ילדים משחקים באקדחי־צעצועיס
יכלה לשמח את לבו של כל קצין מקצועי.
אולם אחיהם המבוגרים של נערים גרמניים אלה, החייבים גיוס לפי החוק החדש, אינם
מגלים כל חשק לשחק באקדחים אמיתיים. הם מתלהבים הרבה יותר לרוק־נ׳־רול, ובחורות.
כל כך שהדבר לא י תכן. גבר בי הרצון לשוחח דווקא עם האיש הזה על שאלה החייבת
להטריד ברגע זה אתי מגוחתם של חיילים רבים, לא רק בגרמניה, אלא גם בישראל וכי1
שאר ארצות תבל — שאלת מוסר־המלחמה ופשעי־המלחמה.
״־אם אתה חושב כי אפשר לחוקק בצבא חוק יעיל נגד פשעי־מלחמה? נניח שהמפקד
נותן פקודה לרצוח אזרחים חפים מפשע. אס החייל מפר את הפקודה, הוא עלול להיתבע
לדין בפני בית־דין צבאי ולהיענש קשות. אם הוא ממלא את הפקודה, הוא פושע מלחמה.
איך אתה רואה את המוצא מסבו זה?״
הרוזן נראה כאילו כבר הירהר הרבה על שאלה זו .״אתה צריך לדעת כי לפי החוק הצבאי
הפרוסי היה חייל מאז ומעולם רשאי לסרב למלא פקודה שהיא באופן בולט לעין בלתי-
חוקית. לפי חוק ישן זה, אם ההייל מילא את הפקודה, הרי הפך שותף לפשע. כך שאף פעם
לא היה הדבר אצלנו בחזקת פירצה בחוק.
״כיום מותר לחייל שלנו בפירוש לסרב למלא פקודה שאינה שייכת לשרות. למשל, אס
הקצין מצווה עליו לנקות את האופניים של אשתו, רשאי החייל לסרב. או אם הקצין אומר
לו לעלות על עץ ולומר שהוא קוף, החייל רשאי לסרב.״
פון־באודיסין הירהר לרגע קט, מצץ בסיגריתו .״אולם הבעיה היא, כמובן, הרבה יותר
עמוקה. היא נוגעת ליסודו המוסרי של החינוך הצבאי. אם רוצים להגן בצבא על כבוד
האום, צריך כל חייל להרגיש שהמטכ״ל באמת מתכוון לזה ברצינות. עלינו לחנך את החייל
כך שהוא יוכל באמת לשאול בשעת הצורך: האם זה חוקי?
״יכולים להיות מקרים רבים שהגבול בין חוקי ובלתי־חוקי אינו ברור כל כך. אבל ישנם
מקרים שהגבול ברור לגמרי. למשל, פלוגה כובשת כפר. היו חילופי יריות. בכפר נמצא
גבר. המפקד מצווה להוציאו להורג. יכולה להיות שאלה ביחס לחוקיות הפקודה. החייל
יכול לחשוב: אולי האזרח הזה ירה עלינו, ועל כן הוא חייב מיתה. אולם אם נמצא בכפר
ילד, והמפקד מצווה להרוג את הילד, לא יכולה להיות שום שאלה. ברור לגמרי כי הריגת
הילד היא פשע, וגם החייל הפרימיטיבי ביותר יודע שאם הוא ממלא פקודה זו הריהו
מבצע פשע.״
״אחרי הכל,״ מוסיף אלוף־המשנה ,״ככל שנותנים לאדם אחריות אישית, כמו האחריות
לנשק מסובך כמטוס־סילון או כטאנק, צריכים להנחיל לו גם את המוסר של האחריות
האישית. זה אפשרי רק במדינה חופשית, המבוססת על כבוד האדם. במדינה טוטאליטרית
אין כבוד לאדם. ולכן לא יתכן גם אדם הגון במדינה כזאת. כל אדם במשטר הנאצי הפך
באופן אוטומטי לאדם בלתי־הגון, והוא הדין לגבי האדם במשטר הקומוניסטי. זהו, באופן
הפשוט ביותר, תוכן המאבק המתנהל כיום בעולם.״

פרוסיה ורוח הסלמ״ח
^ דם חשדני יכול היה לחשוב כי פון־באודיסין התאים את דבריו לצורכי האורח
הישראלי. אולם כשקמנו להיפרד, מסר לי חבילה של חוברות, רובן כתובות על־ידיו,
המופצות כעת בצבא הגרמני. הן כוללות לא רק ציטטות של גדולי הצבא הפרוסי בעבר,
שהתנגדו לפולחן המלחמה ולעקרון המשמעת העיוורת, אלא גם פסוקים רבים של פוך
באודיסין עצמו:
״הכוח הפנימי של החייל תלוי ברצונו לנצל כל הזדמנות — וישנן גם כיום רבות כאלה —
כדי לגלות התנהגות אבירית או לפעול בצורה אחרת למען השלום הבא.״
או, במקום אחר :״לחימה שאינה מכבדת חוקים מסויימים, המבוססים על המוסר, אינה
אלא טירוף והרס, המשחיתים את כושרו של החייל לחיות בימי שלום, והזורעים את הזרע
למלחמה הבאה. צריכים לחנך את החייל למען משהו, לא נגד משהו.״
בעומדנו כבר על רגלינו, אנו מחליפים כמה מלים על צה״ל. כשאני מזכיר את הויכוח
על דמות הצבא, שהתנהל בשעתו בין אנשי הפלמ״ח לבין חניכי הצבא הבריטי, נעצר הגרמני
ומתחיל לחקור אותי בענין רב על התפתחות המשטר והנוהג אצלנו, על עמדתו של משה
דיין ועל רוח סגל הקצונה שלנו. אולם בחוץ כבר מחכים כמה גנרלים, שמועד פגישתם
עבר מזמן. אנו נאלצים לסיים.
״חבל, הייתי רוצה עוד לשמוע על נושא זה,״ מצטער פון־באודיסין. שמא אבקרו בביתו?
אשתו תשמח מאד. אולם זמני בבון הגיע לקיצו. אולי אחזור שוב, לפני שאצא מגרמניה?
אני מבטיח שאשתדל, ולא רק מטעמי נימוס. כי הרוזן וולף פון־באודיסין אינו רק הגרמני
הסימפאטי ביו זר שפגשתי, אלא גם אחד האנשים המעניינים ביותר ביבשת האירופית.

ספורט כדורגל סכנה באופק

א ך ורק 6 1 1מתן
יקבהגלילחסףג 1ל ד 3^ 1י1

מ יוחד לשיכונים :
מגרשים

ברחובות

תל־אביב, טלפון 24749

״סוליאתך כובש את יון. אחרי שחדרו
סוליות ועקבים מתוצרת ״סוליאתך
לשוק האזרחי ביוץ, שוכנעו גם של טונות
הצבא היוני בעדיפות מוצרי
״סוליאתך מבחינת החוזק, הגמישות
והקלות.

-ק א7 /

סו ^ו ר נן ן ז 3ק* 3

לפני כחדשיים פירסם העולם הזה () 1005
פיליטון של אחד הקוראים בשם ״כיצד
זכתה ישראל בגביע הגולמי לכדורגל״ .היתד,
זו רשימה משעשעת בה תוארו שלבי
העליה של הנבחרת הישראלית, ללא כל
משחק. השבוע נראה פיליטון זה כנבואה
ההולכת ומתממשת.
לאחר שתורכיה הודיעה על פרישתה ממשחקי
הגביע העולמי כתוצאה מאי רצונה
להתמודד עם הנבחרת הישראלית ומכיון ש המשחק
היחידי המונע את ישראל מלהגיע
למשחקי הגמר הוא משחק נגד נבחרת
אינדונזיה, שגם היא תסרב כנראה להתמודד
עם ישראל, החל להתרקם חלום בלבותיהם
של עסקני הכדורגל במדינה.
חלום מתוק זה, להימנות בין 16 המדינות
שישתתפו במשחקי הגמר בשטוקהולם בעוד
כשנה וחצי, עורר לתחיה פתאומית את כל
ההתאחדות הרדומה. אמנם לא נעשו עדיין
כל צעדים רשמיים לקראת מאורע די רחוק
זה, אולם בחדרי חדרים החלו העסקנים
להתלחש ולרקום תכניות. רבים ראו במאורע
ממש זריקת הצלה לכדורגל הישראלי, זריקה
שתזרים חיים לשורות האגודות, תפתח
את הכדורגלנים ותביא סוף־סוף להקמת
סגל נבחרת קבוע בעוד מועד.
אולם מבעד לגלי העליצות החלו לנצנץ
סימניה של סכנה איומה — סכנת כליה
לספורט זה במדינה. הדיבורים על מהפכה
בסדריה והרכבה של נבחרת שתקום בעתיד
עוררו חששות בקרב כמה עסקנים כי מה פכה
כזאת עשויה לקפח את קבוצותיהם
ושחקניהם, תגרום בכך לירידת קרנם הם.
אמר השבוע אחד האישים החשובים הקובעים
את חיי הכדורגל בארץ :״אנחנו לא
נשלים עם קיפוח, בלעדינו לא יהיה כלום
— נפוצץ את הכל!״
דבריו לא היו רשמיים אולם הם שיקפו
סכנה חמורה שאין מתיחסים אליה ברצינות,
מפאת ריחוקה היחסי. הדרך היחידה שנותרה
למניעת סכנה כזאת היתה הקמת מוסד
ממלכתי שלא יהיה בו כל מקום לעסקני
האגודות האינטרסנטיים.

קרה משהו *
על משחק השבוע בין מכבי תל־אביב
למכבי יפו בותב שייע גלזד:
כולם דואגים למכבי
תל־אביב וכל
אחד שאני פוגש שואל:
מה קרה? מה
קרה? כאילו הייתי
לשכת מודיעין. האמת
היא שזה לא
נעים להפסיד אף
פעם ובטח שזה לא
נעים להפסיד פעם
אחר פעם. כשאתה
בא לעבודה עושים לך כבר חור בראש
והילדים ברחוב לא נותנים לעבור את הכביש
בשקט. כולם רוצים לדעת מה קרה
למכבי תל־אביב.
הרבה אנשים חושבים שמה שאני כותב
לאחר שאנחנו מפסידים זאת התנצלות. הם
חושבים כאילו אני רוצה לחפות ולהסתיר
את ההפסדים שלנו. האמת היא שזאת
לא התנצלות אלא הסברה. יש כמה וכמה
סיבות לירידתה של קבוצתי האלופה —
מכבי תל־אביב. אתם צריכים לדעת שלכל
שחקן כדורגל יש פעם בשנה תקופה של
חודש־חדשיים של משבר. השנה קרה והמשבר
בא על כל השחקנים בבת אחת.
ההפסדים האחרונים שלנו נבעו בעיקר
מחוסר אימונים מספיקים לקבוצה, הצרה
העיקרית היא שאין לנו מגרש קבוע להתאמן
עליו. תארו לעצמכם שהיום אני עוד לא יודע
באיזה מגרש אנחנו נתאמן השבוע.
אחרי כל ההפסדים החברה החליטו לקחת
את האימונים לידיים. מלבד זאת התחילו
להכניס שחקנים צעירים לקבוצה הותיקה.
לפי דעתי צריך להכניס לאט לאט צעירים
שישתלבו עם הותיקים. לא צריכים להוציא
בבת אחת חמישה־ששה אנשים, כי אז
לא יצא שום דבר. יש בין הנוער אנשים
די מוכשרים. אחד מהם הוא דוד שלזינגר,
המשחק כבר השבוע השני בקבוצה בתור
רץ ימני. וכמו שאני מבין הוא יכול להיות
בסדר.
גם במילואים יש כמה שחקנים המבטיחים
רבות. מספיקה העובדה שאם לא אנחנו —
לפחות הם לוקחים את המקום הראשון
בליגת המילואים. כל זה אני אומר כדי

שאף אחד לא יחשוב שמכבי תל־אביב גמרה
כבר את הקריירה שלה.
ההוכחה הטובה ביותר הוא המשחק ששיחקנו
השבת נגד מכבי יפו. אחרי שלושה
הפסדים רצופים החלטנו סוף־סוף פעם לנצח.
החברה באו לאימונים ולקחו את
המשחק ברצינות.
כולם אומרים שמכבי יפו זאת קבוצת
האחות של מכבי תל־אביב, האמת היא
שאין משהו בינינו לבינה. אנחנו לא מרגישים
אליהם שום קרבה מיוחדת ושום
שנאה מיוחדת. הם בדרך כלל קבוצה לוחמת
וידענו שהם צריכים מאוד את הנקו דות.
לכן שיחקנו מאוד ברצינות.
במחצית השניה היתד, תקרית קטנה. ארויו
ממכבי יפו רץ עם הכדור לעבר השער
שלנו. מתניה שם לו רגל מחוץ לקו ה־, 16
אבל מהתנופה ארויו עף לתוך רחבת ה־. 16
השופט פסק שלא בצדק מכת עונש. מה זה
היו צעקות? כל הקהל מתה נגד זה. אבל
אברהמלה בנדורי חיסל את הפרשה בזה
שעצר את הכדור.
במשך כל המשחק עמד מולי הבלם של
יפו, מי שהיה פעם השחקן שלנו: יצחק
שניאור. לא היתד. לי נטיה לותר לו על
כדורים. להיפך רציתי להראות לו יותר
את כוחי. הוא ניסה להחזיק שטח במרכזים
ואני החלפתי מקומות ושיחקתי בצדדים.
הוא נהיה יותר כבד מזה שהיה פעם, כנראה
בגלל חוסר אימונים. הוא מאמן את יפו,
אבל אין מי שיאמן אותו.
במסלנל סברו ת ספורטאית
שתי קבוצות כדורגל זרות עומדות
לבקר בארץ באורחותיה של מכבי תל־אביב.
הראשונה היא קבוצת ויסלה מקרקוב,
פולין, אשר תפסה בשנים קודמות את המקום
הראשון בליגה בארצה והנחשבת כיום
לאחת המצטיינות. ביקור הקבוצה, שיערך
בחודש אפריל, בא לפי יזמתה היא
הקבוצה השניה אשר משא־ומתן מתנהל
על ביקורה בארץ בחודש מאי היא קבוצת
טולוז הצרפתית. ביקור זה עלול להתבטל,
אם תעמוד הקבוצה על דרישותיה הכספיות
שהן מהגבוהות ביותר שנדרשו עד כה על־ידי
קבוצה זרה יופלה מירמוכיץ׳,
כדורגלן מכבי תל־אביב, שבר השבוע את
רגלו בשעת אימונים. לשאלות מכריו וידידיו
הרבים שהשתוממו לראותו חבוש
גבס, סיגל לעצמו יוסלה תשובה אפינית:
״התחלקתי על בננה.״ מספר עתונאים קיבלו
את דבריו ברצינות, פרסמו בעתוניהם כי
אפילו כדורגלן מנוסה מסוגל לשבור את
רגלו מד,חלקה על בננה כעת ביקורה
של קבוצת אויפשט ההונגרית, בחיפה,
נפגש גוסטאב שבש, מנהל הקבוצה, עם
אלי פוקס באחד מבתי הקפה, מסר לו דרישת
שלום לבבית מאחד מגדולי כדורגלני
הונגריה — נאנדור הידגקוטי. ידידותם הלבבית
של פוקס והידגקוטי החלה לפני
שש שנים, בעת ביקורה של קבוצת הכדורגל
מ.ט.ק. בארץ. באותו משחק בו ניצחה
הקבוצה ההונגרית את נבחרת ישראל
בתוצאה 4:1שיחק אלי פוקס בשורות ה אורחים
במקום אחד משחקניהם שנפצע
כעל הון מקומי עומד להוציא בקרוב
עתון ספורט חדש, מאחר שעתונות הספורט
הוכיחה כי היא עסק הנושא את עצמו
הקפטן של הכדורגל הוא שם ספרו
של אלי פוקס שהופיע השבוע ואשר בו
מגולל הכדורגלן את הקריירה הספורטאית
שלו. שני כדורגלנים נוספים עומדים להוציא
בקרוב את ספרי תולדות חייהם, לאחר
שהוכח כי רבים הקופצים על ספרות זו.
תדריך מאורעות אלה, מתון מאורעות הספורט
של השבוע הבא, עשוייס לעניין את חובב
הספורט:

• הפועל פתח־תקוה

-מכבי

תל־אביב (פתח־תקוה; מגרש הפועל;
שבת 2.30 יהיה משחק הכדורגל החשוב
ביותר אשר יתקיים השבוע, העשוי
לקבוע במידה רבה את תפיסת המקום השני
בליגה הלאומית. בסבוב הראשון נסתיים
המשחק בנצחון מדהים של מכבי תל־אביב

בשעור .3:0

-מככי פתח־

• מכבי חיפה
תקוה (חיפה; איצטדיון

עירוני;
— )2.30 יהיה המשחק אשר תוצאתו
את הדירוג והעדיפות במרכז הליגה
מית• התוצאה בסיבוב ראשון1:0 :
החיפאים.

שבת; תקבע הלאו לזכות

העולם
הזר 1015 ,

משוות מלחמת תש יח: נא שו חמלו מבואללה צמק מל ואש ממשלת מצויים

הסורים הבטיח! דביזיה
ך• אשר הודיעה ממשלת הוד מלכותו
^ כי בכוונתה לתתר על המנדט בארץ־
ישראל, סירבו המדינאים הערבים להאמין
להודעה זו. עבר זמן עד ששוכנעו בכך, ואז
באה החלטתם להשתמש בכוח כדי ליצור
מדינה ערבית בארץ־ישראל.
הליגה הערבית העבירה החלטה, לפיה
התחייבו כל הארצות החברות בה לשגר
חיילים לארץ־ישראל, מיד עם צאת הבריטים.
מתוך חשש כי עלול להיווצר יתרון ליהודים,
מאחר שצבאם יהיה כבר במקום ולא
יצטרך לפלוש מעבר לגבולות, החליטה הליגה
לארגן ולחמש את התושבים הערביים
עצמם ולהקים צבא בלתי־סדיר, שיפעל ב־ארץ־ישראל
עד התחלת הפלישה הסדירה.
כך נולד *צבא השיחרור*.
צבא השיחרור היה מורכב לרוב מחיילים
ששירתו בעבר במשמרות ובצבאות ערביים
סדירים, ואשר השתתפו בכל המרידות הערביות
נגד מעצמות המערב. נוסף לאלה,
כלל הצבא החדש גרעין קטן של מתנדבים
ירוקים, חסרי כל נסיון קרבי. ואילו חלק
ניכר מבין קציניו הגבוהים היו אנשי הצבא
הסורי הסדיר, שקיבלו חופשה בלתי־מוגבלת
לצורך זה.
בדרך הטבע עטו כמה טיפוסים אפלים
ביותר על הרפתקה כזאת. אחד מהם גרם
לסנסציה בהופיעו בעמאן, לבוש מדים דומים
מאד למדי סגן־אלוף של המט״כל התורכי.
ואמנם, כאשר נשאל על־ידי עתונאים, הודה
האיש כי הינו קצין תורכי, וביקש שלא
לגלות את זהותו האמיתית. הוא רק שכח
את נוכחותו של הציר התורכי בעמאן. אשר
מטבע הדברים שיתעניין בקצין כה גבוה
של צבא ארצו.
הציר החל בחקירה פרטית וחיש מהר
נתגלה כי קצין המטה התורכי לא היה אלא
פולני, שנקלע לאיסטנבול בשנות מלחמת
העולם השניה, שם למד תורכית. הוא טען
כי היה קצין בצבא הפולני, אך מסקנתו
של הציר התורכי היתד, כי הדבר הבלתי־מזוייף
היחידי בהופעתו של אותו ברנש
היתד, שנאתו הלוהטת ליהודים.

אר2ן \2יר1 \2רייר טוב את אנגריה גזורהזו בגיר ג1שמ, כאשר
בברה נזשפוזגזו רתצריב. הגא שוב את הגזחדב כעבגר 50
שגה, כאשר התפטר תתפ\2ידג כשגריר בריבגגיה ברגב,
.1955 1נגב פרגץ טרגזטתהנגגרגזהראשגגה, היה אתר גז\2גגזץ
\2ציגיגג אנגרייט שריברג נגרבית, גכנגבגר שגיב אוזדגת היה
אגזד טטנגצבי הטדיגיגת הבריטית בנגבר הירדן. בטשך
שרגשיגז שגה היה ירידג שר האטיר גגבדאררה, גרגן כאשר
גרצגז גזרך ירדן ב ,1951-בי2ן ש \2יר\2ברייד הנגברה ררגב.
בפרג ״רה ש בגן גצים,,״ שיצא ראגר גגתה ברגגדגן, תתאר את
שגגתיג שר הירהברייר בין הגגרביט גטגן דיש פרגן טיגהד
רגזרהטת 1948 בארץ־ישראר, כפי שגראתה טאהגרי ה-\2
רביב שר ארטגן הגזרגכה גטטשרתה הצבירה שר נגטאן.

תבוסותיים
ך * צבא חוייל, צוייד ואומן במידה כל(
| ש הי בקסרקטיני הצבא הסורי, בקירבת
דמשק. נשקו הקל היה מתוצרת מעורבת
ולא במצב הטוב ביותר. אשר לתותחיו,
היו אלה כמה כלים צרפתיים בני 105מ״מ
ו־ 75מ״מ, שהוצאו ממחסני הגרוטאות של
חיל התותחנים הסורי. מדי החיילים של
צבא זר. היו חולצה ומכנסיים חאקי, קפיה
אדומה מנומרת ועקאל שחור. שום סמל
לא ציין את דרגתם או את יחידתם.
מפקד צבא השיחרור היה סורי ממוצא
כורדי או תורכי, בשם פאוזי אל־קאוקג׳י,
שהצליח ליצור לעצמו — ללא כל הצדקה
— שם כמנהיג מוכשר, עוד מימי מרד
ערביי ארץ־ישראל בשנים 1937־.1939
פעולתו הראשונה בוצעה נגד טירת צבי,
ישוב יהודי מנותק, כעשרה מיל מדרום לעיר
בית־שאן. פאוזי היה כה בטוח בעצמו,
שד,הסתערות בוצעה ללא כל ריכוך מוקדם
של תותחים או מרגמות, וחיל־ד,רגלים שלו
הסתער על פני שטח פתוח, מול מגינים
מבוצרים היסב, שירו דרך אשנבים של עמדות
מוגנות.
התוצאה הבלתי־נמנעת היתד. תבוסת־דמים
למתקיפים, אשר לא הגיעו אפילו לגדר־התיל
של המשק ואיבדו 12 אנשים הרוגים
ו־ 36 פצועים, מבלי שיגרמו כל נזק למגינים.
הפצועים האומללים שילמו עתה בעד רש
לנותו של מנהיגם, ן ןולא הכין להם עזרה
רפואית מראש. הפצועים קיבלו עזרה ראשונה
בשדה, הועמסו על משאיות מוחרמות
והועברו לבית־החולים הממשלתי בנאבלום,
מרחק של למעלה משלושים מיל בדרכים
קשות. השלטונות הבריטיים הותקפו מיד
על־ידי העתונות הערבית, שהאשימה אותם
בחוסר כל הכנות לקבלת מספר כד. רב של
פצועים.
הרפתקתו הבאה של פאוזי היתד, שאפתנית
יותר ונערכה לאחר תיכנון מה. הוא
ערך את כל כוחותיו מסביב למשמר־העמק,
ישוב יהודי גדול יותר, בקצהו הדרומי של
עמק יזרעאל. בפעם הראשונה הוכנסו לפעולה
התותחים הערביים, וההתקפה נפתחה

שתי תמונות תעמולה ערביות, המתארות את התקופה הנווזכרת בספרו של
קירקברייד. בעליונה: סכם הכרזת עצמאות ירדן. בשניה. שני לוחמים ערביים בפעולה.
בהפגזה שפגעה אמנם בבתי הישוב אך לא
במגיניו, אשר הסתתרו בתוך מקלטי בטון.
המגינים לא השיבו אש וכעבור שעה קלה
התקדם חיל הרגלים הערבי לנקודות ההס תערות.
אולם
פאוזי השאיר את עורפו בלתי־מוגן
ואנשיו מצאו את עצמם תחת אש אוטומטית
כבדה, שניתכה עליהם ממרגלות ההרים,
בעורפם. הסתבר כי יחידות יהודיות ניידות
איגפו את ההרים, מבלי שאיש מד,מתקיפים
ירגיש בהם, עד שפתחו באש. במחנה הערבי
השתררה מבוכה ונראה היה כי פאתי ייאלץ
לנטוש את תותחיו. אך היהודים לא ניצלו
את יתרונם והערבים הצליחו להיחלץ.

ראשי הממשלות מתנגבים
^ סתיי 1 9 4 8הגיעה המערכה היהודית־
2ערבית סביב ירושלים, לנקודת־משבר
בשביל הערבים. המצב בירושלים היה כי
כיס־ההתנגדות הישראלי, ברובע היהודי של
העיר העתיקה, חוסל, וכל העיר העתיקה
נשארה בידי הערבים. היזמה עברה לאחר
מכן לידי הישראלים, שערכו כמה נסיונות
עיקשים ויקרים לכבוש את העיר העתיקה
ושני הצדדים איבדו אנשים בקצב גדול
מכדי שיוכל להימשך זמן רב, מבלי שירו־שש
את הכוחות המוגבלים שעמדו לרשות
שניהם.
מבחינה זאת, היה מצבו של הלגיון הערבי
קשה ממצב אויביו וספק אם המגינים
הערביים היו מצליחים להחזיק מעמד, לולא

ההגנה המצויינת שניתנה להם על־ידי חומו תיה
העתיקות של העיר.
על כל פנים, נשקפה סכנה חמורה לערבים
בירושלים והמלך עבדאללה היה
מודאג ביותר — גם בהיותו אחראי לחלק
זד, של החזית וגם כמפקד עליון של צבאות
ערב בארץ־ישראל. הוא גם רצה להחזיק
בירושלים, מתוך שאיפתו לצרף את ארץ-
ישראל המערבית לממלכתו, בהזדמנות הראשונה.
אמנם
היה המלך עבדאללה מפקד עליון
של צבאות ערב בארץ־ישראל, אך מינוי זה
היה חסר כל ערך מעשי. איש ממפקדי הכוחות
הערביים האחרים לא שם לב ל־עצותיו
או לפקודותיו של המלך וכאשר
הביע פעם את רצונו לסקור את היחידות
המצריות בבית־לחם, הוסבר לו כי ביקורו
אינו רצוי. אך נוכח הסכנה בגיזרת ירו שלים,
כינס המלך עבדאללה אסיפה של
כל ראשי הממשלות הערביות בעמאן.
ישיבת הפתיחה, מלווה ספלי התה המתוק
המסורתיים, נערכה בנוכחות המלך עב־דאללה.
הוא ישב בראש לא כמלך, אלא
כמפקד עליון, המוסמך למסור דו״ח על מצב
הענינים בכל החזיתות. המלך צייר תמונה
עגומה למדי, סיים בבקשה שהנוכחים ידונו
במציאת דרך להקל על הלחץ המופעל על
הלגיון בחזית ירושלים. כל האורחים, מלבד
אחד, מיהרו להשמיע את ההכרזות הנדושות
הרגילות, על התפקיד הקדוש המוטל עליהם
ללחום עד בוא הנצחון, על נכונותו של כל
ערבי להקריב את חייו למען המולדת המשותפת,
וכו .,האחד שנמנע היה ראש ממשלת
מצרים, נוקראשי באשא. הוא ישב

בשקט זועם, עד אשר היה המלך עבדאללה
נאלץ לשאול אותו אם הוא הרגיש ברע.
*אני מרגיש טוב מאד, תודה,״ השיב
נוקראשי, והוסיף כי הוא בא לישיבה כדי
לשמוע, לא כדי לדבר. עבדאללה איבד את
קור־רוחו והשיב כי הבאשא בוודאי ישמע
די והותר. אולם לפני שיעזוב את הישיבה,
כדי לאפשר לראשי הממשלות לפתוח בדיונים
המעשיים, ביקש עבדאללה לומר כי,
לדעתו, פעלה הממשלה המצרית בצורה אשר
אי־אפשר היה לצפות לה מצד ממשלה
ידידותית, כאשר החרימה משלוח של פגזי
תותחים שנשלח מהמחסנים הבריטיים בסואץ
ללגיון הערבי — וזאת דווקא בזמן ש ד,לגיון
היה זקוק לפגזים אלה באופן נואש,
לניהול המלחמה ביהודים.
המלך עזב את הישיבה בזעם וראש ממשלת
הירדן הציע כי הסעיף הראשון יד,יד,
דיון באפשרויות מתן עזרה לכוחות הערביים
בירושלים. הוא שאל את המשלחת
המצרית אם כוחותיה, שתנו במרחק כמה
קילומטרים מירושלים, לא יוכלו לפתוח
בהתקפה נגד הישראלים, שתסיח את דעתם
מהלגיון* .עד כמה שאני יודע,״ ציין ראש
ממשלת ירדן. ,אין הכוחות המצריים מנהלים
כל מערכה פעילה בשלב זה והם חזקים
הרבה יותר, מבחינת מספרם, מהלגיון.״
היועץ הצבאי המצרי נדהם מן ההצעה
ומיהר להכריז :״יא אללה, אי־אפשר. אנחנו
איננו יכולים להתקיף. זה ידחוף את היהו דים
לפתוח בהתקפה נגדנו.״
ראש ממשלת עיראק שאל, בקול רווי
מתיקות, אם *להתקיף ולהיות צפוי ל התקפה
איננו חלק טבעי ובלתי־נמנע של

פעולות כל צבא העוסק במלחמה.״
היועץ המצרי לא הסתיר את רוגזו ומיל-
מל משהו על בעיות טכניות, אשר אזרח
לא יבין אותן. כאשר ניסו עוד כמה מראשי
המשלחות ללחוץ על המצרים, השיב נוק־ראשי
באשא בנאום ארוך על מסירותו למטרה
הערבית המשותפת אשר, למרות
הכל, חייבת להיות כפופה למסירותו לעמו
האהוב ולארצו. בקיצור: הצבא המצרי לא
יעשה דבר שיסב אליו את התעדנות הכוחות
הישראליים,.
ואז קם ג׳אמיל מרדם, ראש ממשלת
סוריה, למסור הכרזה דרמאטית :״רבותי,
ברצוני להודיע הודעה חשובה. אנו, הסורים,
איננו יכולים לעמוד מן הצד ולראות כיצד
נופלת העיר הקודשה למוסלמים ולנוצרים
לידי הציונים. על כן, למרות הקשיים המע שיים
והקרבנות הכרוכים בכך, אנו מוכנים
לשגר מיד דיביזיה שלמה של חיל־רגלים
ללחום על חומות ירושלים!״
מחיאות־כפיים וקריאות הידד פרצו מסביב
לשולחן, למרות שכל אחד ירע היטב כי
חטיבת הרגלים היחידה של הצבא הסורי
היתה עסוקה לגמרי בקרבות הגליל. בפני
ההתלהבות הכללית, לא יכול היה גם נציג
הלגיון הערבי להביע כל פיקפוקים! הוא
הסתפק רק בשאלה מתי ניתן לצפות להו פעת
החיילים הסוריים הראשונים בירושלים.
ראש הממשלה הסורי זהר מרוב חיוכים
לבביים* :זה עניין של כמה ימים, יקירי,
עניין של כמה ימים, אינשאללה.״
בעיית ירושלים הורדה מעל הסרק והשיחה
עברה לנושאים נעימים יותר, כגון ההסתערות
האחרונה שתשליך את היהודים לים
וכיצד יחולק הרכוש היהודי בין הממשלות
ששלחו צבא, קרובי החללים והפצועים.
מישהו העלה את שאלת עתידה המדיני של
ארץ־ישראל, לאחר כיבושה הסופי מהיהודים.
אולם מאחר שכל שאר המדינות התנגדו
לסיפוחה לממלכת הירדן, נקברה השאלה
מיד תחת מטר של הכרזות מתחסדות.
לרוע המזל, מישהו הודיע בנקודה זו כי
הגיעה שעת ארוחת־הצהרים והישיבה הופסקה,
כדי שהמשתתפים יוכלו למלא את
כרכם באורז ובשר כבש.
הדיביזיה הסורית לא הופיעה מעולם, ה מצרים
ישבו במקומם עד שהותקפו על־ידי
הישראלים והמלך עבדאללה המשיך להיות
מפקד עליון שאיש לא שם לב אליו. אשר
לעתונות הערבית, היא כתבה בהתמוגגות
על הפגישה ההיסטורית. בה נשבעו מנהיגי
המדינות הערביות האחיות להמשיך במאבק
נגד התוקפנים וקיבלו החלטות חשובות,
שתוצאותיהן ייראו לעיני העולם כולו בזמן
הקרוב ביותר.

אנשים
כסף ושיני

מסכת ״כנסת״ באמת היתה

הגובה

קרם ס׳־מון;
— הקרם להיגיינה וליופי
העור
— לטפול בקמטי
לכל סוגיו, יוצר עור פנים
צעיר. מתאים לכל גיל.
מומלץ ע״י גופים רפואיים
בצרפת.

כשקיבל השבוע יצחק בן־צבי משלחת
של אגודת העיתונאים, היתד, בפי נשיא
המדינה טענה חמורה לעיתונות: העיתונים
משמיטים לעתים קרובות את מספרי־ד,עמודים
והקורא חייב לטרוח טירחה רבה עד שהוא
מגלה את המשכי־ד,מאמרים המועברים לעמו דים
אחרים .״אינני מתלונן על כך כנשיא,״
אמר בן צבי ,״אלא כאזרח קורא עיתונים״
לאחר שבשבוע שעבר הקדיש השבועון
האמריקאי ם״ם שער לראש ממשלת ישראל
דוד בן־גוריץ, התפרסם השבוע באותו
שבועון מכתבו של קורא המסביר מה
המשותף לביג׳י ולמשה רבנו: שניהם הוציאו
את בני ישראל ממצריים בישיבת
הוועדה המדינית של מפא״י סיפר השבוע
בן־גוריון כי שר־ד,משפטים פנחס רוזן
ניגש אליו זד, לא מכבר ואמר לו :״עכשיו
אני מתחיל להעריך אותך יותר משד,ערכתי
אותך קודם.״ כששאל ביג׳י ״מה יש?״
הסביר רוזן :״על הכוח שהיה לך לשבת
כל כך הרבה שנים עם אנשי לאחדות
העבודה לאחר שח״ב חרות מנחם
בגין האשים בשבוע שעבר את שר הסעד
משה שפירא כאילו אמר בשובו מאמריקה
כי עם הנסיגה תקבל ישראל כסף רב,
הגיב על כך שפירא השבוע :״רק איש
שבעצם מבצע סיני ניד,לד, מפלגתו משא
ומתן על הגדלת חלקה במגבית יכול לקשור
את מבצע סיני עם כסף כשהגיש הציר
החדש של הונגאריה בישראל את כתב־האמנתו
לנשיא־ד,מדינה, נכח במקום גם
שר־הדואר ד ״ר יוסף סורג כממלא־מקום
של שר־החוץ. כששאלוהו מה לשר־דואר
ולמדיניות־חוץ, הסביר בורג :״מה יש? כל
מדיניות־החוץ של ישראל מתבססת לאחרונה
על איגרות — איגרותיו של אייזנהור לבך
גוריון בהשפעתו של הרב הראשי
יצחק נסים, שביקר במקום, החליט קיבוץ
אפיקים לחוג השנה בחג הפסח סדר כשר
למהדרין ולקבוע מזוזות בכניסה לחדרה,אוכל
לאחר ש־,ז״כ חרות חיים
לנדאו נענש על קריאות הביניים שלו
בהוצאתו משלוש ישיבות בכנסת, הופיע בכל
זאת לישיבת וועדת הפנים, הסביר למרימי־הגבות
:״אסרו עלי להיות בפנים, אבל לא
בוועדת־הפנים.״

תיאטרונוע

פסוון י השב1ע
שר הדואר ד״ר יוסף בורג

העולם יקרע את האו״ם.״

• המשורר אברהם שלונסקי, בהסבירו לדיפלומאט ממדינה מזרח־אירופית
מדוע הוא מרים את כוסו ״לחיים!״ ולא ״לבריאות!״ כמו מארחו:
״אומות העולם דואגות רק לבריאותן ואילו אנו, היהודים, יש לנו דאגה קודמת
לבריאות — לחיות, ולא להימחות מתחת לרקיע.״
• המשורר חיים גורי, על העדלידות הפורימיות :״משום מה בעדלידות
ביג׳י דופק את עבד־אל־נאצר. נדמה כי בחיים המצב שונה במקצת או הפוך.״

ח״כ מק״י ד״ד משה סנה,

בוויכוח בכנסת :״הכנסת איננה כיתת

ח״ב חרות ד״ר יוחנן באדר,

בכנסת :״שר־האוצר שלנו מעולם אינו

התעמלות להרמת־ידיים.״
0 גובה כסף. הוא תמיד סופג עודפים.״

העם נמצא אלף אמות באדמה.״

סימוציטרון :

זכרי !
״הרס

הרכוז של
צרפת,
סימון״,
הוא מאד גבוה וכמות
קטנה תספיק.
להשיג בכל פרפומריה מובחרת

:״עד שהאו״ם יקבע את העולם

• ח״ב חרות יוסף שופמן, על ההודעה המשותפת של שרת־החוץ גולדה
מאיר ושר־החוץ האמריקאי ג׳ון פוסטר דלאס :״הודעה מפוסטרת״.

ראובן (״רומל״) גרינברג,

מגן על עור ידיך בפני
שמש, רוח, קור, חום וגור מים
אחרים. מייפה את ידיך
ומקנה להן רוב עדינות
ולובן.

ספרו החדש על תילה, שהוא קובץ סיפורים
על ירושלים וחייה. לאחר שיחד, ארוכה ונרגשת
על הספר, הראתה רעיית הנשיא לסופר
כי ארבעה מסיפורי הספר סומנו על ידיה
במיוחד כדי להגישם לקריאה לנשיא
באותו שבוע נערכה מסיבת סופרים לכבודו
של דב סדן, בד, נאמו פרופסור נתן
רוטנשטרייך, והסופרים יצחק שנהר
ופנחס פלאי. לאחר שצירף את ראשי התיבות
של שלושת השמות, אמר חתן המסיבה
:״זכיתי והתקיים על־ידי הפסוק ה־תנ״כי
— ,ובני רשף יגביהו עוף
במסיבה אחרת, שנערכה בביתו של מנהל
קייזר פרייזר אפריים אילץ, השתתף כאורח
גם המבקר התיאטרוני ד יד חיים
גמזו. כשד,עירו הנוכחים כי פניהם של
בעל הבית והאורח דומים להפליא, הציע
אילין :״בוא נתחלף. אתה תנהל את ביתד,חרושת
ואני אכתוב ביקורת תיאטרונית ב־

הסופר הירושלמי פנחס פלאי הוזמן
השבוע לקבלת־פנים אצל רעיית הנשיא
רחל ינאית בן־צכי, לאחר שקראה את

נוציה:

סוג משובח ביותר של ונישינג
קרם, במיוחד לעור פנים שמן,
בסיס אידיאלי לאבקת פנים,
מבהיר את פני העור.

ציפוי כסף תשיקת־לחי

1(014א
מתאים במיוחד לעור פנים
יבש, השמוש הקבוע בו
מעדן את פניך. שומר טל
עור פניך מפגעי הרוח
והשמש ותמורות אחרות
האופייניות לארצנו.

מלכת בלגיה אליזבת והזמרת חנה אחרוני*

על המחתרת :״כולנו במחתרת

• ח״כ הפועל המזרחי מיכאל חזני, לאחר שהתברר כי הכנסת לא
תוכל להספיק לסיים את הוויכוח על התקציב עד ליום ד,־ 31 במרץ, בו הוא
צריך, לפי החוק, להיכנס לתוקפו :״אני מציע מוצא של פשרה — כדאי לדחות
לזמן מד, את יום ה־ 31 במרץ.״
• שר המשטרה בכור שלום שיטרית, כשנשאל בוועדת הפנים על
אנשים הקופצים ומתאבדים מתוך חדר־החקירות של המשטרה הכלכלית בקומה
הרביעית :״הוריתי להעביר את חדר־ד,חקירות לקומת־הקרקע.״
0הסופר דב סדן, לאחר שבמסיבה לכבודו השפיעו עליו שפע
״אין לי חוצפה להוסיף ואין לי חשק לגרוע.״

מחמאות:

• הסופר שמואל יוסף עגנץ, באותה מסיבה :״שני סופרים עבריים
אני קורא בלי שיעמום — דוב סדן ועוד סופר אחד. מעתה יוכל כל סופר ללכת
הביתה ולחשוב שאני מתכוון אליו.״
• שר האוצר לוי אשכול, בפולמוס עם ח״כ אחדות העבודה יגאל אלון:
״הגנראל הזה אפילו אינו יודע כיצד משתמשים בכלי־הנשק שהופעלו במבצע סיני.״

הארץ.״ השיב גמזו :״חוששני שבמקרה זד,
יפשוט בית־ר,חרושת את הרגל תוך 24שעות.״
אמר אילין :״חוששני שגם להארץ
יקרה אותו הדבר הצ׳ליסטית מדו־טירטלייה,
שיצאה לסידרת קונצרטים בצרפת
מקיבוץ מעברות, מקום מושבם הקבוע
שלה ושל בעלה, ניצלה את שהותר.
הקצרה בנמל חיפה כדי להשמיע בפני פועלי-
הנמל, בחדר־האוכל שלהם, רסיטאל על רגל
אחת הזמרת חנה אחרוני הוזמנה
בשעת סיורה בבלגיה לנשף שנערך בחצר־המלכות
הבלגי ושם נפגשה, לאחר הופעתה,
עם המלכה הבלגית אליזבת. לאחר שהגישה
הזמרת כשי למלכד, ספר תהילים כרוך
בכריכת כסף, נשקה לד, המלכה על לחיה,
לאות תודה.
דוגמנתריזם בין ״.כתבים שהגיעו אל החברה המייצרת
דודי שמש, מירונוית, כפתרון לחידון-
צירופי־המלים שעליו הכריזה, נמצא גם מכתבו
של יעקבשרת 30 בנו של שרד,חוץ
לשעבר, המשתלם כיום באוניברסיטה
אמריקאית. כל משתתף היד, צריך לצרף ל מכתבו
סך של 500 פרוטה, אולם מכתבו
של שרת הצעיר כלל שטר של לירה אחת.
בצירוף הסבר :״לא השגתי שטר של 500
פרוטה איש תל״ם זאב יוסיפון,
שהעניק לא מזמן כשי לנערה צעירה ספר־שירים,
רשם עליו את הר,קדשה הבאה:
״לכ״ה שנות הולדת עיני יעל — מהזקן
הפוזל הנהלת עיריית רמת־גן הזמינה
לישיבתה בשבוע שעבר את ד״ר יגאל
ידין כדי לשתפו בתיכנון בית״הכנסת המרכזי
של העיר ובעיצוב אופי עתיק לבניינו
ח״כ חרות מנחם כגין, ש־ליגלג
לא פעם על בלשנותו היתירה של
שריד,חוץ לשעבר משה שרת, נתפס ה שבוע
גם הוא למקצוע זה. כתחליף למילר,
הלועזית ״ניהיליזם״ הציע בגין את המונח
העברי החדש ״מאומיות בפסטיבאל
הבינלאומי לתלבושות העמים, שנערך ה שבוע
במלון הנזלן זו ז בירושלים, בלט דוגמן
אחד שובה לפירסום רב יותר מחברותיו
למקצוע. היה זה רחמים כלנתר, סגן
ראש עיריית ירושלים, שהדגים על גופו ועל
גוף אשתו תלבושות בוכאריות צבעוניות
ראש עיריית חיפה• אבא חישי היה לא
מזמן קורבן להתפרעותם של תלמידי ביתד,ספר
בקריית־אליעזר, שרצו אחרי מכוניתו
בצעקות ״בוז! בוז!״ .ראש העיר הנזעם
התיישב מיד עם שובו למשרדו, ושיגר
למנהל בית־הספר מכתב נזעם ביותר, בו
קבע כי בבית־ספר זה ״מגדלים דור של
בנדיטים וחוליגאנים.״ חושי הסכים לד,רגע
רק לאחר שהמנהל המבוהל שיגר אליו משלחת
גדולה של תלמידי בית־הספר כדי לב קש
את סליחתו.
• ביניהן: ציר ישראל בארצות בנלוקס —
יעקב אריאל.
העולם הזח 015ו

קולנוע סרטים קוקט״ר צרפת•
תורך בא קלאגאן (זמיר, תל-אביב;
צרפת) — הוא סרט שאינו מיחס כל חשיבות
לעלילתו או לנושאו. לעומת זאת הוא
מקדיש את מלוא תשומת הלב לדברים ה ראויים
שישימו אליהם לב: מהלומות אגרוף
בשפע, רגלי נשים חשופות בשפע שופע
לא פחות, קטעי רדיפה מסחררים וקרבות
מתחת למים.
כל אלה מעורבים בקוקטייל צרפתי ש עלול
היה להיות תפל וטפשי. אולם מאחר
שאיש מיצרני הסרט והמשתתפים בו לא
התיחס לתפקידו ברצינות, הופך הסרט
להיות פארודיה קלילה ועוקצנית על סרטי
הגנגסטרים של הוליבוד.
מה שמתקבל בסיכום מספק את כל הצופים.
שואפי המהלומות והנערות מקבלים
את שלהם. ואילו אלה שלא נאה להם להתלהב
מברנשים וחתיכות יכולים להשקיט
את מצפונם בכך שלא ראו סרט מתח תפל
אלא סאטירה עוקצת.

נסיון ל שו חד
פו 0 0פ ט (ארמוך דוד, תל־אביב; ארצות־הברית)
— הוא הקול שמשמיע הגפרור
בעת שהוא משתחק בקופסת הגפרורים
וניצת. זהו גם הביטוי בסלנג האמריקאי
ליחסים בין שני המינים המשתחקים וניצתים.
במקרה זה המשתחקים הם זוג קומיקאים
מצוינים, ג׳ודי הולידי וג׳ק לימון. היא
כותבת תסכיתים והוא עורך־דין לעניני מם־
הכנסה, אך מקצועות נכבדים אלה אינם
מונעים מהם לנסוע, אחרי שמונה שנות
נשואים, לעיר הגרושין תו. מדוע? בגלל
אכזריותו הרוחנית של הבעל, הקורא בתאוה
עצומה ספרי בלשים ומפשק את שפתיו
כשהוא קורא את הקטע :״היא החלה לפשוט
את חולצתה, כפתור אחר כ פ תו ר
בתקופת פרידתם עוברים השניים ניסיונות
מעניינים. על הבעל נכרכת חתיכה יסודית
(קים נדבק) ,שלמדה פעם בקולג׳ למוסיקה.
כלי התמחותה: התוף. ואילו האשה עוברת
ליל אימים עם נער־קסם חמוד. בסופו של
דבר מגיעים השניים לידי מסקנה שבכל
מקום ועם כל אחד טוב, אבל הכי טוב
בבית ביחד.
רק לאמריקאים. קומדיה עקרה זו,
שבאה ללעוג ליצר הגרושין האמריקאי, עשויה
להצחיק, כנראה, רק אמריקאים. התסריט
והדו־שיח חסרים כמעט לגמרי שנינות
וחריפות, ההופכות מצבים מגוחכים לקומדיה
מבריקה. רק הבעות פניהם ומשחקם
של צוזת הקומיקאים המצויינים, מצילים את
הצופה הישראלי משיעמום מוחלט.
קים נובק מופיע בסרט זה, שצולם לפני
שלוש שנים, בתפקיד פעוט, אותו היא
משחקת בכשרון שלא נראה בסרטיה המאוחרים
יותר, מאז הפכה קים לכוכבת
בהא הידיעה של הוליבוד. משום כך הוסיפו
היצרנים מעין הקדמה לסרט, בה מופיעה

קים נובק לבדה בכמה לחישות נחש, ספק
אם קטע זה הצליח לשחד מישהו.

לפני שנתיים כינס שהקן הקולנוע קירק
דוגלאם את כל כתבי הרכילות בהוליבוד
למסיבה חגיגית, הודיע להם :״הנני מתכבד
להציג בפניכם את הפצצה החדשה שתכבוש
את הוליבוד כולה ותכסה בזוהרה על כל
כוכבות הזוהר.״ והוא ניגש להציג בפני ה־עתונאים
נערה חומת שיער ותמירת גוף,
בעלת עינים חומות ענקיות. העתונאים התלהבו,
וכעבור זמן קצר נבאו טורי הרכילות
כי אלזה מרטינלי ,29 ,תהיה הכוכבת
מס 1 .של הוליבוד.
הדוגמנית לשעבר, שהופיעה בתפקידים
פעוטים במספר סרטים איטלקיים חסרי־ערך
והובאה בכבוד גדול לאמריקה, שיחקה רק
בסרט הוליבודי אחד. היא התפשטה בו יותר
משהתפשטה אי פעם כוכבת אמריקאית באיזה
סרט שהוא. אולם גם זה לא עזר. הביקורת
קטלה את הסרט הלוחם האינדיאני
ואת אלזה מרטינלי גם יחד. אלזה הקטנה
והאומללה נראתה כמחוסלת בקריירה הקולנועית
שלה. כשחזרה לאיטליה לא יכלו רבים
מבמאי הסרט האיטלקי לסלוח לה על נסיונה
לחפש את המחר שלה בהוליבוד, נמנעו מ־לשתפה
בסרטיהם.
אלזה עשתה את ההיפך הגמור ממה שציפו
ממנה. במקום להיהפך לחשפנית בסרטי
ענק, התמסרה לתפקידים דרמתיים
צנועים ומוסריים בסרטים חסרי ערך.
נקמת הכוכבת. המהפכה התחוללה לפתע.
חבר השופטים בפסטיבל הסרטים שנערך
לפני חודשים מספר בברלין, מצא, בניגוד
לכל הניחושים הקודמים, את אלזה מר־טינלי
כשחקנית הטובה ביותר של השנה,
בסרט בו אינה מגלה אפילו את קצה צוארה.
המפיקים האיטלקיים נדהמו. תחילה המשיכו
בחרם הבלתי רשמי עליה. אולם הנועזים
שבהם החלו מציעים לה הצעות מפתות.
אחריהם כרעה כמעט כל תעשיית הסרטים
האיטלקית ברך בפני אלזה הקטנה. ההצעות
שהוצעו לה לא הוצעו קודם לכן לשום שחקנית
איטלקיה.
אולם אלזה לא התפתתה. היא ידעה כיצד
לנקום. היא דחתה את כל ההצעות האיטלקיות,
חתמה על חוזים עם חברת סרטים
בריטית להופעה בתפקידים ראשיים. הסרט
הראשון בשם מנואלה כבר מוסרט בספרד.
אמרה השחקנית הגאה :״יעברו עוד כמה
שנים עד שאהיה מספיק טובה לשחק בסרטים
איטלקיים אמיתיים.״

יומן החד שות
ביקוד תעודת
אלכסנדר האמד, אחד מבמאי הסרטים
הדוקומנטריים המפורסמים ביותר בעולם
(טוסקניני, ספרית הקונגרס) יבקר בזמן הקרוב
בארץ כדי להפיק סרט דוקומנטרי צבעוני
בן 28 דקות, למען חברת התיירות
הממשלתית. האמד, שהינו במאי מבוקש
ועסוק, הושפע לבוא לישראל על־ידי הברונית
אלישבע דה־רוטשילד

אלה הסרטים המוצגים בשבזע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

9ריצ׳ארד השלישי (הצפון, תל־אביב)
— מחזהו גדוש החטאים של שקספיר
הפך לסרט חשוך אך מקסים בידי סיר לו־רנס
אוליבייה, הממלא את התפקיד הראשי
בהוד שטני. צוות העזר: סר ג׳ון גילגוד,
סר ראלף ריצ׳רדסון, סר סדריק הרדוזיק
וקלייר בלום. סרט שיש לראותו לפחות פעמיים
כדי לעמוד על מלוא גדולתו.
• לה פטראדה (ירון, תל־אביס —
היא דרך החיים שבה נפגשים אתליט חסר
רגשות ונערת כפר מבוערת אך מקסימה,
ואשר בה לומדים השניים איש מרעהו את
החסר להם. אנטוני קווין, ג׳ולייטה מסינה,
ריצ׳ארד בייסהרד.

• השעות הגורליות (מאי, חיפה)

אץ צורך להתפשט

העולם הזר! 015 ,
כוכבים הנערה שמצאה את המחר

תדריך

שחקנית מרטינלי

״הוא מתח ובלבל
״עד לסוף התאבל
״משאגת השומר הצעיר״.
קצת מבולבל, מה?

— סרט מתח פסיכולוגי עשוי ביד אמן,
אודות שלושה פושעים המוצאים מחסה במשך
יממה בדירת אזרחים מהוגנים. האמפרי
בוגארט, פרדריק מארטש.

גערה יכילה בהחלט
עד עתה חייתי בדעה כי אין דבר
פרוזאי יותר בעולם מאשר סגן בצה״ל.
הופתעתי להיווכח כי בין כולם נמצא
סגן פיוטי ביותר, הכותב באותיות כה
זעירות, שגרמו לי מיחושי ראש למשך
שעתיים. הרי לפניכם מכתבו, ואם ייראה
המכתב מבולבל במקצת, הרי זה משום
שלא יכולתי לפענח את כתב ידו,
״מאותו יום מר ונמהר שהצצתי ל־העולם
הזה וראיתי תמונתך, נגזלה מנוחתי,
ואמרתי בלבי: אלכה נא אל נשים
אחרות ושכחתיה וראיתי והנה גס זה
הבל. תרתי בלבי למשוח ביין בשרי וללכת
לקולנוע מגיל 16 ומטה וראיתי
והנה גס זה הבל. ואשיחה עם לבי בשנית
לאמור: הנה, אני הגדלתי, הוספתי
חכמה ולבי ראה הרבה מראות
ומדוע לא אצא לשוטט בגנים להשכיזזך
מלבי ולחפש תמונות כאשר הצבת לך
לרגליו במדרון, את הטיפוס שלי? ואראה
כי גם זה הבל ורעות רוח. כי
ברוב הליכה, רוב עייפות, ויוסיף לכת,
יקרע נעליו. ואשוב ריקם לביתי.

כך, על כל פנים מעידה על עצמה
( ) 1015/1179 בת ה־ . 17,5עושה באמת
רושם כזה. היא תלמידה תיכון המסיימת
השנה את לימודיה. כי כיוון שהיא מתגייסת
בשנה הבאה, רוצה היתד, להתכתב
דווקא עם חייל חבוב כבן 20״שיוכל
לתאר לי, ואפילו בקודים כלליים את
המצפה לי.״ אך למכתב ולאינפורמציה
לא יהיה כל ערך אם לא יהיה אותו
חייל גבה־קומה. את העיקר, כמעט שכח תי
1חברותיה אומרות עליה שהיא נחמדה.

השבץ המוסדות
בשבתי היום לכתוב את המדור, התכוונתי
להיות נורא טובה ולא ללגלג
על איש, כפי שמאשימים אותי. כדי
שרוחי תהיה טובה עלי, לבשתי את שט־

ה0י19ם ע1ל*

״ואדפוקה בשלישית על דלתות לבבי
השבורות והסדוקות, ואומר בקול בוכין:
אהה, כליתי רוחי ברוב הליכה, ותמונה
אין לי. מדוע זרך רעי צלחה? ויענני
לבי וכה סח לי: על מרדך, גאון לבן,
אלוהים יזעמך. לן לבוקר, קנה בול,
מעטפה סוג ה׳ ושלח לבתולה הנ״ל
לאמור :״רותי גלי סודך ואם אפס גלי
סוד רעיידו כיצד מצאו התמונה? האם
לצלם ילכו? אם במלחמה שללוה, אם
תמונת חברתם שלחו, או מארנק חברם
גנבו? האירי נא זרכי מליאת המכשולים
והצלה נפש מכליון, שנאמר ״המקיים
נפש אחת מישראל, כאילו קיים
עולם מלא.״
למטה צייר לב פלות בחץ, וחתם שלן
בהערצה. הוא עמד על כך שלא אמסור
את כתובתו לשום נערה. מצטערת.

שיא תכין עניין
מכתבו של 1015/1178 מגיע אלי
מקולג׳ בעל שם מפוצץ בברייטון, אנ,
גליה.
כותב הוא:
״אינני אחד מאותן בריות צבועות המעידות
בעצמן שאינן זקוקות למדורך,
והכותבות על מנת לבדר את עצמן —
באופן מפוקפק — במכרים/ות חדשים/ות
בעלי/ות מכוניות.
״אני כותב מתוך הרגשות האופטימיים
לאחוז שוב לחתיכת ישראל — או בחתיכה
מישראל. על אותה צברית להיות
יפה באופן צנוע, עדינה, בעלת חוש
הומור, שלא תהיה דתית, אך גם לא
מאותן בריות מפחידות ״המכינות עניין*•
גילה חייב להתנועע בסביבות
15 שנים.
״את בחירת הנושאים אשאיר לכותבת,
ובאם כלולה היא במעלות שהזכרתי,
לא יקשה עלי לבדר את הנערה ועצמי
בהתכתבות שמפאת המרחק, תהיה הת כתבות
לשמה.
״אני בהחלט מעדיף ירושלמיות הקשורות
ומוקירות את עירן. רק שלא
תהייה מאיזה קן של השומר הצעיר
או מחנות העולים, משום שאני עדיין
חרש מקולניותן של נערות אלה.
״באשר לי, הנני גבוה למדי ולא רע
מראה. איני אוהב להשתעמם, ומסדר כל
מיני מתיחות וקומבינציות בלודית טיולים
וספורט כנגד זה. חובב צילום.
הקריירה העתידה היא במשפטים, והנני
לומד לכל מיני בחינות שונות ומשונות
כדי שאתקבל לאוניברסיטה כאן.
״אני ישראלי המקום. סופגים ככתוב:

אוהב לכייף ולהתנהג
— כלומר ברברי לפי
רוב האנגלים דומים
הכל באהבה והתלהבות

״היה איש בלונדון העיר
״את חצי המקום הוא העיר

באופן
.מושגי
לצזפוג,
מועטה

יפה הפעם, לא כן? כזו היא גם דעתו
של מוצא התמונה, מאיר מינקורסקי
,328282 דאר צבאי .2237
...ר בו ת הן התמונות אשר. ראיתי
בימי חלדי, אולם משום מה קסמה לי
במיוחד בת חיננית זו.
״ודאי תהיה סקרנית לדעת כיצד
הגיעה התמונה לידי פשוט. באחת
מחופשות, האחרונות בעיר, כאשר עברתי
באחד הרחובות, ראיתי לפני תמונה
זו מגוללת על הארץ, מקומטת ומלוכלכת
במקצת. כאשר מיהרתי להרימה,
הוכיתי בסנוורים. מני אז ועד עתה
מנקרת היא במוזוזי כאותו יתוש ידוע
שניקר במוחו של טיטום.
מספר מלים על עצמי: אני משרת
ביחידת טנקים, אי שם בארץ. את רוב
זמני אני מבלה בשדה. האמת היא כי
החיים שם הם משעממים עד לזהעה
והייתי רוצה כי עלמה רבת חן זו
תגוון במקצת את חיי ובזאת תציל נפש
אחת מישראל. דבר אחד אוכל להבטיח
לה והוא שמכתבי לא ישעממו אותה...״
לתי החביבה עלי ביותר, העמדתי לידי
צלחת מלאה שוקולדות ממולאות, וישבתי
לכתוב בהרגשת פיוס עם העולם.
אך הפיתוי היה גדול מאד. קחו, למשל,
את מכתבו של 1015/1180 כיוון שרצוני
בכל זאת לקיים את החלטתי,
הריני מביאה אותו כלשונו, ללא כל
הערה.
״מי אני —
•בן ,23 גומר האוניברסיטה, עובד
במשרה אקדמאית, מתעניין במוסיקה
ובעיקר בספרות. כבר ערכתי סיור של
מחצית עולם על חשבון מוסדות שונים.
״רוצה אני להכיר בת עם 4תנאים
אלה:
״(א) בעלת שכל והגיון — מלבד
שמלות ותמרוקים!
״(ב) בעלת קומה גבוהה ויופי אסתטי
למעלה מבינוני!
״(ג) פשוט שאוהב אותה!
״(ד) רצוי ירושלמית, מפני שאחרת
אין לכך ערך.״

1יטח
• הוכן מירקות מובחרים ועשיר בויטמינים
• בריא ומזין, מקור נח לילדים ולמבוגרים
• מוכן להגשה תוך 20 דקות
4— 5מנות, מחיר 360 פרוטה
מונופול מכתב חריף, חתום בידי מנהל התוכניות
של קול ישראל ד״ר ישעיהו שפירא,
הגיע אל גלי צה״ל ובו דרישה נמרצת
להימנע מכל שידור על ענייני תיאטרון.
הסיבה למכתב: גלי צה׳ל שידרו קטע מתוך
הצגת התיאטרון הקאמרי, דון דואן בגיהינום
ופגעו בכך במונופול המקודש (בעיני
העורכת בלה ברעם) של התוכנית בימות
ובדים. הגברת ברעם אוסרת בתכלית האיסור
כל שידור הנוגע להצגות תיאטרון מחוץ
לתוכניתה היא בקול ישראל על אותי
רקע עומדת להתחסל תוכנית הבידור של
מיכאל אוהד, בניחותא, ששודרה מזה כמה
חודשים בכל יום ו׳ .לאחר שעורך התוכנית
שידר פעמים מספר תוכניות שיש להן
מגע כלשהו עם עולם התיאטרון, התעוררו
סיכסוכים חריפים בינו לבין הגברת ברעם,
שגרמו לו להודיע כי הוא מפסיק את התוכנית
כתוצאה ממחסור במרחב־מחייה . .
שניים מהעובדים הקבועים של קול
ישראל עומדים להתפטר, אחרי שנוכחו לדעת
כי לא יצליחו, במסגרות הקבועות של שירות
השידור, להגיע לכלל סיפוק מעבודתם. השניים
הם הקריינים רם עברון ופלטיאל בן־
לייש. עברון יעבור לעבודה בגלי צה׳׳ל,
ואילו בן־לייש נתקבל לתיאטרון הקאמרי
על קצה המזלג, תוכנית הבידור
החודשית של יצחק שמעוני, הופסקה
לפי שעה ולא תשודר בחודשים הקרובים.
עורכיה החליטו לנסות למצוא לה דרך
חדשה, שתצדיק את התקציב הגדול הנאכל
על־ידה, או לבטלה כליל.

תנסי ג 8המרק האלה:

תדריך

אפונה (פרווה) *
אסונה עם כשר מעושן
איטריות ביצים עם בשר עיף * כשר איטריות ביצים עם עוף — אספרגוס — פטריות

תוכנית זו, מתון שידורי השבוע הבא,
עשוייה להיות מעניינת. שינויים אפשריים.
שלושה כסירה אחת (יום ד׳;

; 9.30 קול ישראל) — ישודרו קטעים מתוך
התוכנית שהוקלטה בבית־הילל בירושלים,
ואשר בה השתתפו גבריאל צפרוני, שלום
רוזנפלד, עדה־בן־נחום, שמואל אלמוג, אמנון
אחי־נעמי ודן אלמגור כחברי הצוות, ושושנה
דמארי ומשה וזילנסקי כאורחים מוסיקאליים•
ווילנסקי פתח את התוכנית בחברו
אותות חדשים לתוכניות רדיו מה שיהיה
יהיה, כאות לאנו מגישים הערב, ליל מנוחה
אייר,ין כאות לעתים לספרות, הופ הופ זה
נורא שמח — לשיעור בתלמוד ובכל זאת
יש בה משהו כאות חדש לתחנת השידור
כולה. הצוות ענה לשאלות בשיעור מוסיקאלי
(״מה יותר עמוק מבס?״ רוזנפלד:
״דוש.״ ״למה מיתרי הכינור רועדים?״
בן־נחום :״מאימת הציבור.״ אחי־נעמי :״הם
מפחדים מילדי־פלא.״ ״מהו הכלי האהוב
עליך?״ אחי־נעמי :״הפסנתר. איש לא יכול
לטעון במסיבה: במקרה הבאתי אתי את
הכלי שלי.״ ״מה המיוחד במוסיקה היש ראלית?״
רוזנפלד :״היא מושפעת מסטרא־ווינסקי
— כולה עשוייה בנוסח פטרושקה.״^
נחקר בסידרה של שאלות אודות ממציאים
(״מי המציא את השאלון הראשון?״ אלמוג:
״שמוליק רוזן.״) והשיב לשאלות של לפני
ואחרי (״מה אומר הרופא לפני ואחרי
הטיפול?״ רוזנפלד :״לפני הטיפול: מהי
המחלה שלך? אחרי הטיפול: היה בריא —
ושלם כסף כן חיבר הצתת סידרה
מבוססת על סיפור הכיפה האדומה בנוסחים
שונים, כשרוזנפלד מחקה את סגנונו של
אפריים קישון (הכיפה האדומה היא רפאל
קישון, ושאר גיבורי הסיפור הם ארבינקא,
שולטהייס, הדודה אילקה וד״ר חיים גמזו),
שמואל אלמוג — את סגנון העולם הזה,
עדה בן־נחום — את סגנון עמוס קינן,
צפרתי — את נוסח העיתון המליצי המגיד,
אחי־נעמי — את סגנונו של יגאל מוסינזון
בטרגדיה בת שלוש מערכות ואפילוג ודן
אלמגור — את סגנון הטור השביעי של
נתן אלתרמן. שושנה דמארי הוסיפה מצידה
כמה משיריה הישנים בגירסאות חדשות:
מרים בת־נסים בקצב סתינג, כלניות בקצב
מאמבו ואודי אודי שן בקצב רוק אן רול.
הצוות חיבר גם יומנים של בעלי מקצוע,
כיומנו של שר־האוצר מפי רוזנפלד (״כבר
כשנולד התנגד שיקצצו לו״) ,יומנו של תל״
! מפי אחי־נעמי, יומנה של דיילת מפי
עדה בן־נחום, יומנה של מורה מפי אלמוג
ויומנו של עיתונאי מפי צפרוני. התוכנית
הסתיימה בשירו של דן אלמגור! ,זד־גדיא,
המתאר את הכלב הרודף אחרי הגדי ומקל
האו״ם המכה את הגדי במקום את הכלב
(״חד־גדיא חצוף, עיקש רק מרעה ושקט
ביקש״) ,כשהוא מושר בפי שושנה דמארי.

בטחונו של הטייס שיכנס לתא זה
על מנת להטים את המטוס למרומים,
תלוי באנשי המקצוע על הקרקע —

מכונאים, חשמלאים, חמשים,
טכנאי אלקטרוניקה ומכשי-
רנים — השוקדים על תחזוקה
נאותה של המטוס, ורק לאחר אי שורם
רשאי הטייס להמריא.
נערים בגיל 17— 16 יכולים לר כוש
לעצמם אחד ממקצועות האח זקה
התעופתית בבית הספר

הטכני של חיל-האויר בחיפה.
נערים המסיימים למודיהם הנמ שכים
כשנה, במסגרת פנימית בית
הספר, משרתים בתקופת שרותם
בצ.ה.ל. באחד מבסיסי חיל האויר
ועוסקים במקצוע התעופתי

שרכשו לעצמם.
פרסים פדפר תנ אי הקפלה לבית הספר
׳אפעוך לקפל אצלנ צי ג חיל האויר פכל לעופות הגיוס פ א רץ

גלים קצרים

המכריז בין קודש לחול
* רחובות, הסביר עזרא וקנין לבית[
* המשפט מדוע הוא נוהג להכות את
אשתו ואת בנותיו מדי שבת :״אני מתרגז
עליהן בכל ימי השבוע אבל אני מכה אותן
רק בשבת, כשאסור לעשן ואני עצבני•״

המין החזק

ך * סראוו, קניה. התנפלו שמונה כושים
^ על ארבע חיילות לבנות בקירבת מחנה
צבאי, התעוררו בבית־התולים רק למחרת
בבוקר, שם הוסבר להם כי לובשות הח צאיות
לא היו אלא חיילים סקוטיים.

חופש העתונות

ך * טיחואנה, מקסיקו, הובא עורך עתון
* 2לרצות את מאסרו בבית־הסוהר העירו ני,
נתקבל בכבוד מלכים על־ידי מפקד ביתי
הסוהר, שחשב כי העתונאי בא לערוך רי־פורטאז׳ה
על המקום, לווה לאחר ביקור־הנמוסין
לשערי בית־הסוהר, כשבקשתו ה־יחידה
של המפקד היא שיכתוב טובות על
המוסד.

נימוק משפטי

ן * תל־אביב, התנגד נאשם להחלטת ה־
• 2שופט מקם צ׳רנובילסקי לדחות את משפטו
ל 1באפריל, בהסבירו כי. ביום זד, כל
העדים ישקרו!״

אורות וצלילים

*אוקספורד, אנגליה, קבע המפקח על
. 2התעבורה כי כינור הבאס של הסטודנט
טובי ג׳סל הפך לכלי רכב, לאחר שג׳סל
הרכיבו על גלגלים קטנים, חייב את הסטודנט
לשאת להבא פנס־כים דלוק בידו, כשהוא
דוחף את כלי התחבורה שלו ברחובות
בלילה.

קנאות

^ פטראפורדשייר, אנגליה, עבר ויל־
, 2יאם בלאק דרך שדה שבו רעו 40 פרות
ופר אחד, הותקף עד זוב דם על־ידי הפר,
ניצל ממוות רק הודות להתערבותן של ה•
פרות,
שהבריחו את הפר.

פלבלה על רגל אחת
ף ראש־העין, לאחר שסעדיה רצון שמע
* 4כי עליו לשלם רבית עבור הלוואה של
150ל״י, חלץ את נעליו, הוציא מתוך גרביו
סכום של 1500ל״י במזומן, לפרעון
החוב.

המוצא הדיסקרטי
*שטוקהולם, הגיש משרד המשפטים
2השוודי הצעודתוק, לפיה יחדלו לפנות
לרווקות בתואר עלמה וישתמשו במלה
מרה לגבי נשואות ורווקות גם יחד, כדי
שלא להעמיד במבוכה אמהות שאינן נשואות.

עניין
שקוף

* סאלוניקי, יוזן, עסקה משלחת מדע־
* 1נים בפיענוח התעלומה המוזרה של ניפוץ
זגוגיות חלונותיו של אחד התושבים,
למרות נוכחותו של משמר משטרה חזק,
כיסתה את הוצאותיה ממענק שניתן לה על־ידי
בית־חרושת לזכוכית.

שק מלוח

^ צפת, לאחר שפרץ עשר פעמים למח־
2סן המזון של גן אמהות עובדות וגנב
מתוכו כמויות של סוכר, גילה נער עבריין
כי בפעם ה־ 11 הונח במחסן שק של מלח,
במקום שהיה מיועד עד כה לסוכר.

הגליה לסיביר
ך אילת, נתפסו שני צעירים שעה שניסו
* 2לפרוץ לתוך חנות משקאות, ניצלו מ נקמת
החושבים רק לאחר שהבטיחו לעלות
על המטוס הראשון לתל־אביב ולא לשוב
יותר לעיר הדרום.
העולם הזה 5ו 0ו

אמנות

ספרים

עסקים

תרגום

חווה דעוד חוזה
חיפושיו הנואשים של תיאטרון אהל אחרי
מחזה ישראלי מבדח ומכנים הסתיימו בקיץ
שעבר בהצלחה. הנהלת התיאטרון חתמה
על חוזה שגרתי עם המחזאי אהרון מנד,
שהבטיח מצירו להכין להצגה את פשיטה
בכפר, תוכניתה האחרונה של להקת פיקוד
המרכז, פרי עטו של מגד.
הרעיון כולו היה רעיונו של גדעון שמר,
שחיפש מקום עבודה. שמר, שהתיאטרון
ביקש ממנו למצוא מחזה מתאים להצגה,
פנה למגד, הציע לו לעבוד מחדש על
פשיטה בכפר, אותה ביים שמר בלהקה
הצבאית. נעמי, אשתו של שמר, הסכימה
לחבר פזמונים חדשים ולעבד את הישנים
ואילו יוחנן זראי, הקומפוזיטור הצעיר והמוכשר,
הביע את נכונותו לעזוב את ירושלים
ולהצטרף בתל־אביב למבצע.
המשבר הסתיים. הכל התנהל בהתאם
לתוכנית. מגד הכנים כמה תיקונים, נעמי
כתבה פזמונים ושמר וזראי עבדו יום־יום
על הכנת המחזה באולם החזרות. כשנסתימה
העבודה, הוברר למנהלי אהל כי בעיותיהם
הכספיות באו אל קיצן. המשבר הכספי
החמור שהיה מנת חלקו של תיאטרון הפועלים
במשך תקופה ארוכה הסתיים. חמש
חמש, גירסתו החדשה של פשיטה בכפר,
הפך להיות מחזה קופה בה׳ הידיעה.
כאשר הגיעה עובדה זו להכרתם של זראי
ושמר, התמלאו חרטה. כי מלכתחילה הסכימו
השניים לעשות את עבודתם בשכר
קבוע מראש: זראי ביקש וקיבל 600ל״׳
ואילו נעמי שמר, זכתה ב־ 200 לי. היחידי
שהבין יותר משניהם בעסקי-אמנות היה
מגד, שחתם על חוזה המבטיח לו 4.5אחו זים
מהכנסת הקופה מדי ערב. לשמר ולזראי
לא נותר אלא להבים מרחוק על השגשוג
הכלכלי של עסקי מגד ולקנא בו.
״היינו חמימים״ ,התוודה השבוע גדעון
שמר, לאחר שהוברר לו כי אין כל סיכוי
ליהנות מפרי עמלו הנאה כספית מלאד״
אפילו בתביעה משפטית .״לולא הפזמונים
והמוסיקה היתה ההצגה נידונה לכשלו-ן
מוחלס.׳׳

מאחורי הקלעים
ב עד ונגד מועדון
כמת החזרות של תיאטרון אחל חפו־שה
לאחרונה על־ידי ציות השחקנים העובד
על הכנת הפואמה הפדגוגית, מחזה שעובד
לפי ספרו המפורסם של המחנך הסובייטי
מקרנקו. את ההצגה יביים איזידור הרש־קוביץ,
שהכין גם את העיבוד לתיאטרון
לפי תרגומו העברי של אברהם שלונסקי.
לפני שנגשו לחזרות על הבמה, חזו השחקנים
בהצגה מיוחדת של הסרט הסובייטי
שהופק מאותו ספר ואשר הוצג לפניהם
במועדון בית הידידות של תנועת ישראל-
ברית־המועצות בתל־אביב מו ע דו ן ה*
לילה שפתיחתו החגיגיגת תיערך בקרוב,
משמש נושא לוויכוחים סוערים המתנהלים
לאחרונה בין שחקני הקאמרי. רעיון מועדון
הלילה שיוקם בקרן הרחובות מנדלי מוכר
ספרים ובן־יהודה, בתל־אביב, הוא ילד טיפוחיו
של במאי הקאמרי יוסף (.״פפו״)
מילוא ואילו פטרונו הכלכלי של העסק
הוא ד״ר גיורא יוספטל, מזכירה הכללי של
מפא״יי־-בין שחקני הקאמרי רבים הם הסבורים
כי התיאטרון ומנהלו חייבים להקדיש
את כל מרצם לקידומו התרבותי ר
האמנותי של התיאטרון ולא להקמת מקום
שעשוע לבעלי אמצעים הצלחת הקופה
הראשונה של תיאטרון זירה היתה
הצגת פרנסואה ראש גזר, שהצגת ה־100
שלו תיערך השבוע בתל־אביב פזמד
3ים כושיים להצגת סנונית בחוף מיומבה
נכתבים בימים אלה על־ידי הפזמונאי־ההר־פתקן
ידידיה (״דידי״) מנוסי, שחזר לא
מכבר מסיור נדודים בארצות המזרח הרחוק.
במסע הרפתקאותיו ניתנה לדידי ההזדמנות
לקלוט כמה וכמה צורות שירה פראיות,
שאת תרגומן העברי הוא עתיד להשמיע
מעל בימת הבימה בקרוב. את המוסיקה
לפזמונים יחבר יוחנן זראי חרוך
אפו של המבקר התיאסראלי של הארץ,
ד״ר חיים גמזו, היה כבר לשם דבר. השבוע,
החלים איש הפרסומת של הקאמרי
לתפוש את השור בקרניו, הורה לצלם התיאטרון
לצלם את תגובותיו של המבקר
,צגת אני והסרג׳נט. לאחר שגמזו, ככל
1 4־מבקרים, קטל את ההצגה, נערך עתה
וזיכוח בקאמרי אם להדפיס את צחוקו
של גמזו, בצרוף קטע מביקורתו.

העולם הזר: • 15 ,

ספר המתי
רא אמות בי אחיה (הוצאת ספריית
פועלים 370 ,עמודים) — הוא לקט של 24
סיפורים, ממבחר יצירות סופרי אידיש
בברית־המועצות, מראשית מהפכת אוקטובר
ועד לאחר מלחמת העולם השניה. לאמיתו
של דבר אפשר היה לקרוא לספר בשם ספר
המתים: מבין 18 הסופרים המשתתפים בו
נותרו רק ששה בחיים 10 .מהם נפלו במלחמה,
מתו במחנות מעצר סובייטיים, או
הוצאו להורג בעת הטיהור הספרותי הגדול
של . 1952 שניים נעלמו סתם.
מאחר שעורכי הקובץ לא יכלו להשתרע
על כל שטחי החיים של הפזורה היהודית
בברית־המועצות, החליטו לשים את הדגש
רק על ההתפתחויות ההיסטוריות, כפי שהשתקפו
בספרות. ההתפתחויות העיקריות
המתוארות בסיפורים למיניהם: המהפכה,
הפרעות, שינוי דמות המיעוט היהודי, תוכנית
האיזור היהודי האוטונומי בבירוביג׳אן, מל-
חמת־העולם השניה וההתעוררות הלאומית
שלאחריה.
אחדות לאומית. בסיפורים־המתארים
של שלב המהפכה מובלט בעיקר רגש האחדות
הלאומית של היהודים. בסיפורו של
דוד ברגלסון מעשה בגבירים צוהל איצ׳י
זוואיזם האביון, כאשר אוסרים הקומוניסטים
את גבירי העיירה, דורשים מהם סכום כסף
אסטרונומי. אולם כאשר נעשות הכנות להמתת
הגבירים, עומד איצ׳י עצמו בראש
מגבית לטובתם.
לעומת זאת מושם בסיפורי הפרעות הדגש
על הצבא האדום הפודה והמציל. לאחר
תיאורים מזעזעים של אונס ורצח (משתה
שטנים, השוחט שחם) ממהרים הנערים היהודיים
להתנדב ״אל הצבא האדום, זה הצבא
הרעב, האמיץ, מוכה הכנים ושטוף
השמש. האדום!״
כתום מלחמת־האזרחים באד, תקופה של
עירבוב מעמדות והתרוצצות פנימית בקרב
יד,ודי ברית־המועצות. יסודות מסויימים
פתחו בדהרה לקראת טמיעה מוחלטת. כתב
מ. דניאל בסיפורו על הסף :״היודע אתה
במה מהרהרים כל יהודי העיר? כיצד לחדול
להיות יהודים! אין זה פאראדוכס כי אם
עובדה מרד״ בצורתה המעשית היא מתבטאת
ברדיפה אחרי משרות סובייטיות, בהתכח שות
לעצם קיומה של אומה יהודית, במנוסת
בהלה ממפלגות י הו דיו ת ...במה יסתיים
הדבר? בשואה גדולה! הם עוד ירוצו חזרה.
בזאת אני בטוח.״
הטמיעה היתר, כמעט מוחלטת. העברית
נעלמה כליל, האידיש הפכה למכשיר טכני
בלבד, הבורות הגיעה לשיאה. בסיפורו של
א. קולבאק זלמנאים מסבירה סוניה, בת
למשפחת רבנים, לבעלה הגוי :״אשר לתקיעת
שופר, תוקעים בשבועות — זכר לאברהם
אבינו שהוציא את ישראל ממצרים.״
הכורם מתל״אכיב. ההיכחדות המוחלטת
של יהודי ברית־המועצות נמנעה על־ידי
האנטישמיות שתססה מתחת לפני השטח.
אפילו הסופרים הנאמנים ביותר לקו
המפלגתי לא יכלו להתעלם מתופעה זו.
בסיפורו במנרה מתאר כע אלברטון גילוי
אנטישמיות בקרב מעמד הפועלים. דוד
ברגלסון, בסיפורו העד, מסיח על תעלולים
אנטישמיים של ילדי אחת חצרות מוסקבה.
התעלולים מגיעים עד כדי כך שפרופסור
ביריוקוב הרוסי נאלץ לשכנע את בנו כי
הוא יהודי כשר, כדי להרתיע אותו מהת־עמרות
בילדי היהודים.
האנטישמיות הגיעה, כידוע, לשיאה בתקופת
המלחמה, עת שיתפו אלפי צעירים
רוסיים פעולה עם הגרמנים בהשמדת הקהילות
היהודיות. מובן מאליו שהסופרים הנאמנים
לקו לא כתבו על בעייה כאובה זו.
לעומת זאת הותר להם להלל את אחדות
הלוחמים נגד הנאצים, תוך התעלמות מוחלטת
מן העקרונות האנטי לאומניים והאנטי
דתיים הקדושים לקומוניזם.
בסיפור ניטשו את בתיכם מספר ש. גור־דון
כיצד תנקו הדמעות בגרונו של העסקן
הקומוניסטי, למשמע תפילתם של הזקנים
היהודיים :״אפפוני חבלי מתת ומצרי שאול
מצאוני.״ בסיפור הכורם מתל-אביב אף
מרחיק אותו מחבר עצמו לכת ומציג בפני
הקוראים צעיר ארצישראלי שנקלע לברית־המועצות
ולחם בשורות הצבא האדום. אומר
הקצין הסובייטי בהספידו.את הגיבור :״אז רחה
של ארץ־ישראל, חייל בצבא האדום
הסובייטי, בנו הגיבור של עם ישראל
מוזר הדבר, אבל דתקא שמואל גורדון
נמנה על ששת הסופרים שנותרו בחיים.
אולם קרוב לתדאי שאין הוא כותב עוד
על גיבורים ארצישראליים.

ת ש בץ העוד ה1ה 1015

מאוזן .2 :ש מן .6 :בלעדיו אין טעם לשחק פוקר .8 :שופט
ע. ב .ג . 10 :.עיר בארץ־י שראל . 12 :ד״ר בורג . 13 :״גלובוס״.
למשל; . 14 קריאת התפעלות .15 :אין ליצרו מאין . 16 :אכסקלוסיבי;
. 18 בירת גרמניה לשעבר ,19 :אלפית הלירה .21 :צד במשפט .24 :מל קוח
.25 :עבירה .28 :חיל מדע .29 :הכ״ף של סכו״ם31 :כל .23 :הדל״ת
של חב״ד; .34ע.ב.ג. לבי.ג׳י.ן 35 בראשו עומד בנטוב .36 :אוני 37 :
פקודה בת״ס; .39 מצבה .40 :לירה ישראלית .41 :אחת ממיתות בית־דין;
.42ש״י עיגנון ; .44 בי. ג׳י. לממשלה .46 :אחד לרעהו 4 8 :תחבולה:
.50 קול הדבורים .51 :נשק היורה פצצות .53 :המשקה האנגלי
הלאומי .54 :מין .56 :צורה גיאומטרית .57 :קרם .58 :איש בית
המרחץ .60 :ממנו גורש אדם .62 :המלה הראשונה בשבועת
הנשואין; .64 מה שעורכים בליל פסח.
מאונך . 1 :גבעה נמוכה .2 :מוצר ״גשר״ בחיפה 3 :מה שאליזבת
כמעט נתנה לפילים .4 :מחיילי כוח האו״ם בעזה .5 :כלי .6 :מערבה
צבאית .7 :חי קטן 3 :מחמם את הצוואר בחורף .9 :כלי הטוראי ;
. 10 מכלי הנשק החשובים של הבירוקרטיה . 11 :נושא מעניין;
. 17 שר החוץ .20 :תופעת לילה ,21 :שינה קלה; .22 גז .23 :כלי:
.25 דבר ד אר; .26 ענף .27 :גיבור משפט ע. ב .ג .28 ;.תנועה
חסידית .30 :בן חמור .31 :המערבי, בירו שלים 33 :על סגירתו
הרצה פנחס רוזן .38 :תשלום לשלטונות; .41 קצה העפרון:
.43״חדלו בישראל, חדלו. עד שקמתי ד בור ה:״ .44 :סו ד;
.45 בן נ ח .47 :מוצר לשם מ של .48 :תערובת; .49 הרבה אדם;
.50 פז .52 :הבעת כאב .55 :גמד .56 :עושה קדרות; .59 פרק
״האזינו״ בדברים .61 :מופיע בבית המשפט .63 :ידיד.

גמאל עבד אל־נאצר אינו מוכן לוזתר על זכויות צ ד לו ח ם.,.

זהוהצדהשני של המטבע האמריקאי שקיבזינו
עם הנפיגה.

מצריים הודיעה, כי ב־1959

תוכל כבר להפיק אנרגיה גרעינית

ונד 1969 תצליח אולי לחסל גם את הגרענת .

75 אלף מובטלים יועסקו בעבודות מיוחדות לקראת הפסח...

מתמנים משתתפים. אחד הסשתתפים בסדור זה יוכה מדי שבוע
בפרס של 10ל״י. הזוכה השבוע הוא משה בן־ יעקב, תל־אביב.

האח ש ל אח*0
יעקב חודורוב, שסתום־השער הלאומי, נבנם יום אחר לחנות וערר מניות. כאשר
הוגש לו בסוף החשבו! ,נובח חורורוב לרעת בי איו לו די כסו* טזום! לפרוע אותו.
פנה חודורוב לחנווני ואמר :״תראה, אתה יורע מי אני? אני חורורוב. אולי תוכל
לתת לי חלק מהקניות בהקם יז?״
״באמת, חבוב,״ ענה לו החנווני ,״אתח רומה מאד לאחיו, אגל אני לא נוחז
שום דבר בהקפה ״
ישעיהו לויט, גבריאל לחמן, תל־אביב

ה א לחמא עניא.

עיתון לבנוני טען השבוע, כי אין בית במדינות ערב, בו אין מאזינים
ל״קול ישראל״...

אומרים, ששירות השידור עומד* להביא עובדה זאת
כדוגמה ומופת לאזרחי ישראל .

כדורגל בחורף
לאחר המשחק בין קבוצת אויסשם לבין מכבי חיפה, קלטתי את השיחה הבאר״
שהתנהלה בין שני חובבי כדורגל מושבעים :
״שכמנו נויכי זה חבז־נון. למרות הגשם השוטף הוא סבב את השלולית והבקיע
שער.״
.לא גבון! את השער הזה הוא הבקיע כשהתחיל לרדת ביר-.
״רגע רגע, אני לא מבין. אז מתי נפל השער השלישי?״׳
״כשנפסק הברד ונשבה רות חזקה, עם טיפות גשם כאלה גדולות.״
״כן, זה היה שפר נהדר. חבל רק שתערפל הסתיר אותו קצת.״
״איפה, אבל השער הרביעי היה ממש בומבה.״
״מתי זה היה בדיוק?״
״אתה לא זוברז זה היה כששולץ התחלק, וכמעט טבע בשער.״
״כן כן ו ואתר כך היה ברק ותיכף אחריו רעם עצום,״
.נכון מאד.״
״אבל הם פיספסו שער נהדר לפני הסוף.״
.מ תיז כשהיה שבר ענן?״
״בדיוק, בדיוק אז, כשהתחיל השספון.־׳
״אך ההונגארים האלה דפקו את מכבי על יבשו״

שעות חוו ל ס *גוז־קת
— 2240 המתנה יוקר( .מעריב)
מרדכי דן, תל־אביב
חורה מדורה.
מחפש בת זוג מתאימה, למשרת
גשואין( .מעריב)
יהודה ספיר, ביוו״ס לקציני־ים, עכו
משרה מלאה, בלי תשלום שעות
נוספות או עבודת לילה•.
איש עשקים ידוע( .הבוקר!
דויד שולץ, רמת־נן
עושק בססוזר.
הסרט החדש, קערת ר,יונ4
(ידיעות אחרונות)
רינה נחמני, חיפה
עם קיעורים• וקינוורים.

רפואה מזיסה
מהווי בית־חספר לרפואה
אוניברסיטה העברית :

בו^גדרת בית־הספר העברי

שליד ה
מורים
אומרים

מהיום למחר

* ״כשהיינו קטנים, התענינו בשדיים

מבחינה תזונתית. מאוחר יותר
מבחינה רומאנטית. הגיע. הזמן להתעניין
בהם מבחינה פאתולוגית.״
״אתם יודעים מה זה בליטות?
הבליטות זה עניין אופטי.״

בבית הספר הריאלי בחיפה ישנו מורה לערבית בשם חבובה, המפורסם בהערותיו.
יום אחד בא לכיתה תלמיד שגילח את ראשי. הראש המגולח שימש נושא לאיסוף
הערות וצחוקים בשעת השיעור.

תלמידים אומרים
+״במעבדה לאמבריולוגיה, אתר,
לומד מאין באת. במעבדה לאנאטומיה —
לאן אתה הולך. ובראותך את ד״ר
גיטלין אתה יודע לפני מי הנך עתיד
לתת דין וחשבון.״
״חוט השידרה זוהי עצם המורכבת
חוליות מוליות. על החוליה הראשונה
יושב הראש ועל האחרונה יושב
אני.״
סטטוסקופ, עתוך הסטודנט לרפואה

לבסוף יצא חבובה מכליו .״אני מזהיר אותך!״ צעק לתלמיד מגולח הראש.
״שלא תעיז לבוא מחר לשיעור שלי עם קרחת!״
מ ש־ בן־יעקב, חל־אביו:

ראשי תיבות
יזהר סמילנסקי סיפר פעם :
בתקופה שבה שרר מחסור חמור במורים, וכל מי שהיחד. לו תעודודלידה התקבל
להוראה, שיתפו אותו בוועדה שתפקידה היה לבחון את המועמדים, ובעיקר את י המועמדות, לתפקידי הירא!־״
יום אחד הופיעה בפני הוועדה נערה צעירה, שרצתה להיות מורה בישראל.
שאלו אותה כמה שאלות בבל מיני שטחים, ולבסוף נשאלה אם היא יודעת מה
פירוש התיבות תנ״ף?
״בטח שאני יודעת,״ ענתה הנערה ,״רק שכחתי לרגע מה זה הס׳ שבהתחלה.״
כזבים לילקוגז זקס בתקופה שבה העמדת־&גים־של־שומר־סודות
היתד, חלק חשוב מאישיותו של
כל בחור המכבד את עצמו, סיגל גרישה
לעצמו מנהג עצום, בכל פעם שהיו שואלים
אותו :״נו, איך הולך לך?״ הוא
היה עונה :״אם אני אגיד לך, זה לא
יהיה סוד.״
תנוך אלוני, בית־זרע

נתן בכרו, חיפה

״גזרזז רי, נזר אבני. וזאב נווודר רי לשאור
איפה רנזדוז וזנדגזוז?״

שפר בוויטמו
יום אחד ניגש עופר יחד עם מוסה
אל וויסמן, כדי לאכול גלידה. לפני
שנכנסו, החליט עופר לביים על המקום
הצגה קטנה. אחרי שנדבר עם סוסה,
ניגש עופר למוכרת והתחיל לעשות
העוויות מוזרות מאד, יתד עם תנועות

ידיים. מוסד. הסביר למוכרת המבוהלת
כי חברו הוא אילם, ובי הוא מבקש
מנה גלידה. המוכרת הזדרזה להגיש
לעופר את מבוקשו, אולם הוא דחה את
הגביע בהעיוייד, נרגזת והתחיל בסידרת
תנועות חדשה. מוסה הסביר, שהוא רוצה
לא וואניל אלא סירות, ולא מנה קטנה
אלה גדולה. המוכרת המבוהלת מילאה
נביע חדש בערימה גדולה של גלידה,
ובלבד להיפטר מהד,עוויות המפחידות.
עופר לקח מידיד, את הגביע ואמר בקול
צלול :״תודה רבד״״

תורת האיגרוף
למרות ששטיבל נחשב למדריך ה־איגרוף
המקצועי של הפלמ״ח, אף אחד
עוד לא ראה אותו להתבוקסם. כשהחברה
היו מציקים לו בעניין זה, היד, אומר:
״תוביטו, ילודים. אצלי הדיאגנוזה היא
כזאת: מותיי שאחרים מרימים יודיים —
אוני מרים רוגליים. בורוד?״
במחנה גדנ״ע

פרשת הנעליים בגימנסיה הרגל לחלוץ
שחלצה את
את הנעליים,
ליד החלון,

הרצליה היתד, פעם מורה לאנגלית ושמה מינצמן. למורה זאת היה
את נעליה מעל רגליה כשהיא יושבת ליד הקתדרה. יום אחה אחרי
נעליה, ניתן האות לפעולה. יושבי השורה הראשונה סחבו לאט לאט
אחת אחרי השנייה. הן עברו מיד ליה ולבסוף הגיעו לשורה האחרונה,
ועפו חרש מבעד לחלון החוצה.

כשהסתיים השיעור ונשמע קול הפעמון, החלו הרגליים לגשש אחת נעליהן. אחר
כך החלה המורה לשלוח מבטים גנובים אל מתחת לשולחן. לבסוף, כשהתברר
למעלה מכל ספק שהנעליים נעלמו ואינן, פנתה המורה לכיתה ושאלה :״מדוע
אינכם יוצאים להפסקה?״ הכיתה, שדווקא באותו יום נשארה משום־מה יושבת
בדבקות רבה ליד השולחנות, השיבה במקהלה :״לימדו אותנו שלא קמים לפני
שהמורה קמה.״ ״אין דבר,״ השיבה המורה ,״הפעם אתם יכולים לקום.״ ״לא,״
השיבו כולם ,״זאת ההפסקה הגדולה, רוצים לאכול.״ ומיד הוציאו הכל את
הכריכים מן הילקוטים והחלו סועדים בנחת את ליבם כשהם שולחים מבטים
שלווים במורה.
אילמלי עבר באותו רגע השמש במסדרון, ואילמלי הזדרז לרדת ולהביא למורה
את נעליה מן החצר, מי יודע במה היה העניין נגמר. בכל אופן, כל הכיתה
נצטוותה למחרת להביא את ההורים, כמוכן.
ע. רמי, תל־אכיב