גליון 1016 מתאריך 3 באפריל 1957

עלילות ישעיהו ירקוני-גיבור התיקים הסגורים,
שגילו השבוע את העיסקות המסחריות המוזרות

05111:1ו 1.ה

לרנע היה נדמה לי כי אני חי במדינה
דרום אמריקאית. אולם כשנזכרתי במנהיגי
האומה בפשר שלושים וחמש השנים האחרונות,
הוחוור לי שמדינה דרום אמריקאית
היא דמוקרטיה מושלמת בהשוואה אלינו.
צ. אורן, תל־אביב

הן יורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כחג

הנסיגה

עורכי־משנה:
רובאיחז, אורינגלע
עורך כיתוב:
סילבי חשת
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, סלפוג ,26785
ת. ד 36 .ז. מטן למבדקים ׳ :עולמפרס.״
המוציא לאור: הטולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בע׳נז, ת״א, מל,62239 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל-אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

שבועות מעטים אחרי שהמערכת הנוכחית
קיבלה לידיה את העולם הזה, לפני למעלה
משש שנים, כתבנו מאמר ביקורתי מאד
על צורת הגיוס של הבנות. מאמר זד, לא
מצא חן בעיני אנשים מסויימים במשרד
ד,בטחון.
התגובה לא איחרה לבוא. עד לאותו יום
מר ונמהר, היד, העולם הזה מספק מדי שבוע
בשבוע כאלף גליונות לצה״ל. אחרי המאמר,
הופסקה ההזמנה. בימים ההם, בראשית צעדינו,
היתד, זאת כמות רצינית.
זכורני שאז כעסנו מאד. הפגיעה היתד,
גם כלכלית וגם מערכתית. היא פגעה במצבו
הכספי של העתון, שעוד היה קשה
מאד, כי היינו קבוצת חיילים משוחררים
שלקחו לידיהם את העתון, מבלי שיהיה להם
כל הון. ואילו מבחינה מערכתית, נעשה
נסיון לנתק מן העתון שיכבת קוראים
שהיתר. חשובה לנו במיוחד.
מאז לא בוטלה פעולת־העונשץ. עד
היום הזה אץ משרד הבטחון מזמין אף
גליון אחד של העולם חזה לחיילי צה״ל.
אולם כיום אני שמח על כך. כי העולם
הזה לא התמוטט. החיילים לא נותקו מן
העתון — להיפך, אלפים מהם מקבלים את
הגליון ממשפחותיהם, וגם עתה יתכן כי
העולם הזה הוא העתון הנקרא ביותר בצה״ל.
ואילו העתון עצמו נשאר בלתי־תלוי. הוא
יכול לכתוב ככל הנראה לו לנכון — מבלי
שמישהו יוכל לאיים עליו בהפסקת הזמנות
משרד־ד,בטחון. אין מה להפסיק.

הירהרתי על נושא זה בימים אלד״ והגעתי
לכלל מסקנה כי דבר זה נכון גם בכל
שאר שטחי העתון.
העולם הזה מוקף אויבים בשכבות העליונות
של המשטר הקיים בארץ. ככל שגדלה
האהדה אליו בין האנשים הפשוטים וההגונים,
כן רבה שנאתם של רבים מן הפיאודלים
השליטים. וזהו דבר טוב מאד.
כמה אישים חשובים, ביניהם ראש־הממ־שלה
עצמו, עומדים על כך כי העולם הזה
לא יוזמן למסיבות־עורכים רשמיות, בהן
הם נוהגים למסור — .שלא לפרסום׳ —
פרטים סודיים. זה טוב. כל הפרסים ממילא
מועברים אלינו בדרכים מסויימות, ואנו
חופשיים בהחלט, לפי כל חוקי האתיקה
המקצועית, לפרסמם. כפי שנוכחת לדעת,
אנו עושים זאת.
יכולתי להרבות בדוגמות מסוג זה. אך
דומני שהמסקנה ההגיונית ברורה. היד, לנו
מזל עצום בכך שהתבססנו דזזקא במצב של
איבה קיצונית, במצב בו איננו מקבלים
טובה מאיש, ושבו כל חלקי המשטר הפיאודלי
הקיים עושים את הכל כדי לפגוע בנו.
כי הבסיס שהונח בתנאים אלה הוא בסיס
איתן מאד. הוא מבוסס על מקור הכוח
האמתי: ציבור הקוראים.
איני מתאר לעצמי שהעולם הזה היה אי־פעם
נותן לאיזו השפעה חיצונית פסולה
להשפיע עליו, כשהמדובר בטישמוש האמת.

כתב בכיר:
אלי תבור

עורך תבנית:
אחרוג צור
צלם המערכת:
אריח הרן

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נבי, שייע נלור, לילי
נלילי, רויר הורוביץ, רותי ורר, רוני
זוהר, אברהם חרמון, אוסהר מאובר, אלכם
מסים, אביבה סמז, עמום הינן, שלמה הרז.

אולם העובדה שלחץ זד, ממש לא יתכן,
מקלה עלינו בכל זאת את עבודתנו. כך
קל לנו הרבה יותר להגשים את הסיסמה
המתנוססת בראש עמוד זה. בסופו של דבר,
אויבינו עזרו לנו באיבתם.

נאמר. :אלוהים יגן עלינו מפני ידידינו.
מפני אויבינו נתגונן בעצמנו-.
בעתונות, סכנת הידידים תמיד גדולה מאד.
אם אתה מוזמן למסיבת־קוקטייל ופוגש שם
בשר פלוני, לא נעים לך לגלות למחרת
היום את השחיתות במשרדו. ואם מר אלמוגי
עשה לך טובה גדולה, לא נעים לך להשיב

היד השחורה

אירופה 57׳
כצעיר ששהה שלוש שנים באנגליה למטרת
ליטודים, הרשוני להביע את התפעלותי
מן הנחוח המדויק שערר אורי אבנרי
במאמרו על העם הבריטי (העולם חוח .)1014
לי זה לקח חדשים רבים, אם לא שנים, להניע
לטסקנוח אליהן הניע מר אבנרי
תור טספר ימים. אגב, טה דעת טר אבנרי
ראם, חיפה
על העם הצרפתי?
בערן: אולאלה.
הכתבה על הצבא הטערב גרמני (העולם
הוה )1015 היחד, אחת החקירות היסודיות
שקראתי על נרטניה שלאחר טלחטת העולם.

נוסח שונאי ישראל
?מכתב זה הביאוני טכחביהם של שני
קוראים נח גת וגיורא שפירא, שניסו (הער
?ם הזה )1014 להציג את הערבים בצורה
מגוחכת. יתכן ואגלה לגיורא סוד אז?ם האטת
היא שלסבו קראו נבי מוסק ולא נורג׳
ולכן אם ירצה או לא סופנו שנקיים שיתוף
פעולה עם אותו ״אספסוף״ בלשונו. ילד נא
גיורא קצת למעברות ויראה את ההתקדמות
שאפשר להשיג בבני הטזרח בקצת חינוך
וטיפול. ולקורא מעין השופט שכתב על משפט
העולם הזה בגן־שטואל: נכוו שהסשפם
לא צדק. אולם אתה יודע שאיו המצב חמור
כל כך ובדרך כלל ברוב הקבוצים נוהגים
לקרוא את העולם הזה. אוסיף נם שמאז
טבצע סיני, וביחוד בתקופת הטבצע, עמר
העחון על רטה גבוהה.
עזי, נירייוז
טכתבו של החייל ניורא שפירא על אפיס
של שכנינו הערבים עורר בי זכרונות בלתי
נעיטים, אשר בצרם מסקנה בעלת ערר
צבורי. הדרשה היפה של האדון שפירא
מצלצלת באזנינו כחזרה על דברים שכבר
נאמרו לא פעם — על מי? על הארוז שפירא,
עלי, על העם היהודי. זהו בדיוק נוסח
שזנא׳ ישראל. הלשנות לשלטוז כיבוש לא
חסרו בשום מקום בהסטוריה. סדנא דארעא
חד הוא. אבל בתבל זאת אנו חיים זעם
שכנינו חייבים אנו להסתדר. והשנאה העוזרת
לא תעזור כאן במאומה.
יוסף לויגגר, קרית י*

נשואי תערובת

דן גלעד :״שקיעת השמש כתקופת הקומוניזם הקדמון״
את פניו ריקם, אם הוא מטלפן לך כעבור
שבוע כדי לבקש שלא תכתוב על חברו.
אצלנו המצב הרבה יותר קל. חוץ מהזדמנויות
רשמיות יוצאות מן הכלל, אין אנו
הולכים למסיבות־קוקטייל, וסוג האנשים הרגילים
בארץ לתת מסיבות־קוקטייל גם משתדלים
מאד שלא להזמין אותנו. גדולי הארץ
אינם עושים לנו טובות, והמשטר
הקיים אינו יכול להפעיל עלינו שום לחץ
כלכלי. חוסר ידידים מסוג זה הוא ברכה
גדולה מאד.
אמנם, גם בשכבות העליונות של המשטר
הקיים יש לנו ידידים לא מעטים. אולם
אלה הם ידידים מסוג אחר לגמרי: אנשים
המאמינים כי העולם הזה אומר את האמת,
ושפעולתו ברוכה לשינוי פני הדברים. אנשים
אלה משתדלים לעזור לנו בצורה היחידה
הנכונה: על־ידי מסירת אינפורמציה. בלעדיהם
לא היינו יכולים למלא את תפקידנו
באותה יעילות.
על ידידותם של ידידים אלה אנו שמחים.
כן ירבו.

מכ ת בי ם
את הריעה שהביע העורר במאסר הנדון
(העולם הוה )1015 שמעתי כבר לפני שבועות
מספר. אולם איש לא העיז להביע אותה
בקול רם. היא הושמעה ברמזים ולחישות

מה שכתבתם על תנועת החירות (העולם
חוה ).1012 זוהי נטילת התקווה האחרונה
מז העם. מה אתם חושבים, שאם הטפנינים
היו זורקים אבנים לתור הכנסת אז הכל היד,
יותר טוב? נם בגין ונם מנהיני חירות
אחרים היו עורכי־רי! או למדו בכל אופז
משפטים, ואיו לצפות שהם ינסו לתפוש את
השלטה בכת כיון שהם מבינים שהמנהינים
הנוכחים עי כמה שגסונו בלי קרב משטחי
המולדת, לא יפוגו בקלות כזאת מכסאותיהם.
יוסף חלף, ירושלים
השיר שאני מצרפת באן לא ככתב לאחר
הנסיגה אבל אולי הוא יתאים להלר הרוח
שהשתרר ולמחשבות שהתעוררו לאחר הנסיגה.
ארצי
שלי, העם הזה אשר נוטש אוחד,
לא טחוכך צמח.
בעבורו — אל נא תבכי.
הנוי הזה, אשר אינו אוהב אותר
הוא לא ידע אהוב לא רע, נם לא אח.
שטייר רוו את אנחות פצועים
שכה אבו לחיות
והמתים — שאהבו אותר,
חבקי אותם, חבקי. אותם כל כר, כי הם שלד,
וטנעם באדמתד הרד
כטנעם של אוהבים.
שושנה ג״ חיפה

וחיה כותב מתחתן כותרות בלתי רגילות.
ר. ג״ אילת
״שקיעת השמש בתקופת הקומוניזם ר!לן ד־מון׳
,אחד מציוריו של דן גלעד, ראה תמונה.
בכתבתכם הובאו מספר תמונות טסי ורו האחרון
של רז. בתור אחד מאלה שתכננו את
הסיור, אם כי לא השתתפתי בו, יורשה לי
להעיר כי המקום המצולם אינו קדש ברגע.
התמונות הן מעין חררה, אחת מנאות המדבר
הנמצאות ליד דרכה של חטיבה ,8כשלושה
קילומטר מפרשת הטיס בואדי רזלה.
המקום נחשב אולי ליפה ביותר בסיני. התמונות
מראות את הנווה הנטצא בתור מכתש.
את הירידה אליו ושתי בדואיות מהשבס
הנמצא בסביבת המעיז.
יעקב ברסורזא תמנע

מפה לאוון. טוב שהעזתם להביע דיעה זו
״ם • יהודה שנהר, תל־אביב
בנלי ׳
...שו ם פתרון הגיוני אחר לתעלומה אינו
ש. וזיקץ, נתניה
ם תקב? ע 5הי״״

אולם במשר כל עת קריאת הכתבה לא יכולתי
להשתחרר מז השאלה: לאיזו מטרה מוקם
צבא מודרני זה, ואם ההשקפה החדשה ש־ברעות
יוצריו תמנע מטנו מלהיות שוב חוד
החנית של טלחטת העולם הבאה?
נפתלי שורץ, צה״ל
היהפוד כושי עורו ונטר חברבורותיו?
כל הדבורים על טהפכה בהשקפתם המי-
למריסטיח של בני העם הגרטני היא רק
אחיזת עיניים. בבוא היום תתנלה החיה
שוב במלוא אכזריותה ואז לא יועילו יותר
שעורי הדת, הערכים המוסריים וחינוך האופי
של החייל הגרמני החדש. שחרור
טבולשיט והחלשת משטר הטשטעת לא ישנו
אח אופי הגזע הגרטני.
ב. קימל, תל־אביב

עליה לרגל
אינני סבור שפרסוטים מסוג אלה המו־פיעים
תכופות בעתונכם ונם בעתונות היו־טית,
שאינם מסתירים את אהדתם למתאבדים
הבוחרים בסוג המיתה החדיש הנקרא
טיול לפטרה, תורמים במשהו לחיסול תופעה
זו. מדוע אין בכם העוז לננות בכל
פה שנעונות נעורים אלה המביאים נזק לא
רק לעצמם אלא למדינה כולה?
דן פישלב, ירושלים
אדמת פטרה, שרוותה שוב מדמם של
ארבעה צעירים ישראליים, יש להניח שתם־
פ 1נ עוד דם רב. דמם האציל של הרוני
פטרה לא היה לשוא, כנירסתם של רוב
עתוני ישראל. הם לא יצאו לטיול שעשועים
אלא לעליה לרגל קדושה שקרבנותיה טסט־לים
את יעודה הסופי.
ה. יצחק, ירושלים
מהכתבה שלכם על דן נלעד שנפל עם
שלושת חבריו בדרך לפטרה השמטתם עובדה
המעידה על מה שהתרחש בתוכו של הנבר
דן. דן היה צייר מוכשר למדי. בחדרו מצאנו
מספר ציורים משורטטים בדיו המבטאים
את הלכי נפשו של דן שהביאוהו לטיול
הנורלי לפטרה. על ציורים אלה היה
רז חותם בקונדסות האפינית לו ״יקסו״

נתקלתי במכתביהם של קוראים בעניז נשואי
תערובת בין יהורים לערבים (הערים
הוה .)1014 כל דבריהם נראו לי דברים
בעלטא. כי נניח שאפילו מבחינה תיאורטית
נגיע כולנו למסקנה שנשואים ביו יהודים
לערביות וביו ערבים ליהודיות הם צורר
חיוני לעם — הרי בחברה הישראלית כפי
שהיא כיום אין כל אפשרות מעשית לביצוע
תיאוריה זו. ידוע לי על סקרה שארע עם
חברי. הבחור, איש פלט״ח לשעבר, התאהב
באחת מבנות הכפרים הדרוזיים שבהרי ה•
כרטל. לאחר שנים של ידידות עם בני משפחתה
ולאחר שנתקל בסרוב ללא תנאי של
בני עדתה, שיכנע אותת האיש לברוח עטו
ולהנשא לו. התוצאה היתה: חרם טוחלם
מצד סביבתו היהודית, שבסופו נאלץ זזזזג
להפרד.
ברוך סינדל, חיפה
אני מציעה שתפתחו בעתונכם הנכבד מדיר
בדומה לטדירח של 1דוחי. שיהיה סיקר׳־
אד ירק לה״כתבויית ילהתקשרויוח״יביז
בני שני העמים בטדינה.
חגית ז ,.תל״אביב
אסמי לכם ולהשקפתכס הכנענית שתספחו
מעל דפי עתונכם תורת התבוללות גזעית״
שסופה להטים כליה על העם היהודי ולשלב
את ישראל בטרחב השטי של הפקרות מז־סריח
וניוון תרבותי.
חיים זילברמן, בני־ברק

העלון הזה

טח מצאתם באותו כתב־עת ״העלון הזח׳
(העולם חוח )1015 הטחקה אתכם שאתם
כה טתלהבים טסנו ומקדישים לו את נ?
טרור לקוראים. הז באותה שעה סמש מחקים
כטעם כל שבועוני הסריגה את כל יזמצוי
בעתונכם בריקנות חסרת בושה.
עירן אבירן, חל־אביב
העולם הזה מעריך יותר את נשרזזות
החיקוי של אנשי הקבוצים.

ראשון למתנדבים
מכתבו של ראש עירית טבריה סר צחר
(חעולם חזח )1015 בקשר לדירה שטר נחסני
נאלץ לבנו״ ב״י כחזו. הוא אחת הבדיחות

_האחרזז? ת הייתי
דוייוזי רו
בזמן וומרוז וז.
שקיאת;—י׳_ון
המעולות^ _ י*.

צה לפנות אל מר צחר בבקשה: בסקרה שהו*
עוטר לפתור שוב את בעית חוסר העבודו
בעירו, אני טתנדב ראשון לקבל הלואווו
לבנין בנין בז שלוש קומות. ההון חיסור•
שבידי עולה על ההון שהיח בידי נחמני,
יש בידי קרוב לאלף לירות.
בן צומר, אשקלזן

סוד הנעורים

התפלאתי לקרוא כי נילה של חמדת הקולנוע
האטלקי המוחרמת אלזה טרטינלי
הוא 29 שנה. היכן מצאה את הסוד להראות
כה צעירה בניל כזה?
לאה שילון, תל־אב־נ
מאותו מקום בו מצא עורך הדפוס להוסיף
לה סו שנים על גילה.

לתצפית מזג האויר
טדי שבוע בשבוע אני תטה מחדש למקרא
מדור התצפית בעתונכם. למרות שחלק מני־תוחיכם
אינם נראים הגיוניים לראשונה, חם
מתממשים בריקנות מפליאה כאילו מורחים
הנושאים להתאים עצמם בדיוק לכתוב במדור.
מה שחסר לי במדור היא תצסית
למזג האויר במשד השבוע הקרוב.
דן בורוכוב, תל־אביב
מגטום לסירוגין עד חמסיני ויבט.
ה*ולס הזה 1615

^יחת התופעות המשעשעות ביותר
בחיי יום־יום היא הגבתו של כלב המוכה
במקל. משום מה אין הכלב מעלה
על דעתו שהמקל הוא רק מכשיר בידי האדם
המחזיק בו. נדמה לו כי שורש הרע במקל

עצמו.
לכן מנסה הכלב לתפוס את המקל בשיניו
ולהוציאו מידי האדון. כשהוא מצליח בזאת,
הוא יכול להשקיע שעות בהענשת המקל.
הוא זורק אותו על הארץ, נוגס בו, מכרסם
בו. אם הוא כלב תקיף וחזק, הוא יכול
אפילו לשבור את המקל.

הרע שבמשטר. רבים מסכימים כיום כי
אי־אפשר לסלק את השחיתות כל עוד בנויה
המדינה על מערכה מסועפת של מענקים
ושנור.
במדינה רגילה, בנוי המשק הלאומי על
העבודה היוצרת של בניה. האדם יוצר נכסים,
או מספק שרותים מועילים. ככל שהוא
מרבה לייצר נכסים או לספק שרותים, כן
גדל עושרו.
המדינה גובה חלק מן העושר הזה כדי

גונב מן האזרח את הכס?,המגיע
לו ולמדינתו, ומעבירו לידי מערכת
ארגונים, הכרות ומנגנונים
מונופוליסטיים השולטים כתנועה
הציונית ובמדינה, להנאתם הפרטית.
במשטר
של שחיתות קולקטיבית, אי־אפשר
למנוע שחיתות פרטית. האדם הגונב
כספים אינו אלא מפלגה־של־איש־אחד, ה
לרוע
מזלו של הכלב, זוהי מדיניות
בלתי־יעילה. כי האדון יכול
תמיד לגשת אל העץ הקרוב, להוריד
ממנו ענן? ולהפכו למקל חדש.
לעולם אין מחסור במקלות.

ף שנ םעתה חוגים ואנשים רבים במדינה
העוסקים ברצינות רבה במלחמה
בשחיתות. כל הכבוד להם. הם עושים זאת
תוך סיכון רציני של עצמם, כי האנשים
המושחתים חזקים הרבה יותר מהם. לעתים
קרובות הם גם מצליחים לשבור את אחד
האנשים המושחתים, לפחות מבחינה ציבורית.
אולם כל המערכה הזאת נראית, איך שהוא,
בלתי־מספקת. מספר האנשים המושחתים
בצמרת המדינה ומוסדותיה אינו פוחת
כלל. להיפך, ישנה הרגשה מבוססת כי המחלה
מתפשטת והולכת. אנשים, ששחיתותם
נתגלתה לציבור בכל מערומיה, נשארו בתפקידיהם
הרמים. ובמקום אלה שסולקו,
באו אנשים גרועים עוד יותר.
יתר על כן, בכמה שטחים ירדה המלחמה
בעל כורחה לרמה נמוכה מאד. תוך כדי
התגוששות הצליחו נושאי השחיתות לחבק
את יריביהם ולהתגלגל עמם בבוץ. פה ושם
לבש המאבק צורה של החלפת השמצות
אישיות מן הסוג הדוחה ביותר.

זהו נצחון של האנשים המושחתים.
שהרי אם יצליחו להחדיר
כציבור את ההרגשה שהכל מושחת,
הכל מגעיל והכל מסריח,
תהיה זאת ההצדקה המושלמת
לכל מעשיהם. קמו תרנגול העומד
על ערימה של אשפה, הם יעמדו
כפיסגת ההצלחה., .

* * שטרהח לו ק ה אינו תופעה חדשה
בארץ־ישראל. להיפך, עצם המושג לקוח
ממשטר מסויים שהיה קיים בארץ כבר זמן
רב לפני היוזצר הישוב הציוני.
היה זה משטר הכוללים הדתיים בירושלים
ובצפת. כוללים אלה היו מורכבים מיהודים
טובים, שעסקו בתורה והיו בטוחים שתפקיד
היהדות העולמית הוא לקיים ולפרנס אותם.
לצורך זה שלחו שליחים לכל הקהילות,
תלו קופסות לאוסף כספים בכל בתי־הכנסת.
הכספים שנגבו בחוץ־לארץ חולקו ביניהם
לפי מפתח מסויים. זאת היתה ה״חלוקה*.

אין זה מקרה שקיים דמיון כה רב בין
הכוללים לבין המשטר הקיים בישראל. כי
משטר זה השתדל להפוך את ישראל כולה
לכולל אחד גדול. המהות לא השתנתה,
אלא אך הממדים.

מלחמה בשחיתות
לקיים את שרותיה שלה. אולם היא יודעת
שעין האזרח פקוחה. קשה מאד לבזבז ללא
אבחנה את פרי זיעתו של האזרח, ביחוד
במדינה בה קיימת דעת־קהל פעילה. עוד
יותר קשה לגנוב אותו.

ך* ל עוד מתנהלת המלחמה בשחיוות
^ נגד סרטים, סופה לשקוע ברפש הסובב
את המושחתים. ישנה רק דרך אחת בה יכול
הלוחם בשחיתות להימנע מגורל עגום זה.
לראות את המלחמה בשחיתות במקומה הנכון
— כחלק אחד בלבד של מאבק ו,רבה
יותר מקיף ורחב.

כי השחיתות האישית אינה תופעה מקרית.
בכל ציבור יש גנבים. אך אם הגנבים משתלטים
על מנגנונים שלמים, ואם מכזירי־השלטון
של המדינה עומדים לרשותם, מגינים
עליהם, שוב אין זה מצב רגיל. זהו
מצב המוכיח כי משהו רקוב בממלכה. והשאלה
שהלוחם בשחיתות חייב לשאול את
עצמו היא: מהו שורש הרקבון?
לקראת בירור השאלה הזאת חייבים להיות
מכוונים כל המאמצים. רק במסג־ ת זו
יש ערך — ואמנם יש ערך — וגילויי־שחיתות
בודדים, במשפטים גדוליי, במערכות
של חקר.

הצמרת מחלקת את הכסף הזה לחלקיה
השונים, קבוצות־הנאה הקוראות לעצמן בשם
,מפלגות״ .חלק מן הכסף מתחלק במישרין,
בצורת הקצבות ישירות למנגנוני כל המפלגות,
ובכלל זה מפלגות האופוזיציה הקיצונית.
אולם
עיקר החלוקה נעשה בשיטות מחוכמות
יותר — הקצבת מטבע־חוץ על־פי
שער־חליפין כוזב, חלוקת־רשיונות יבוא לחברות
כלכליות של המפלגות (או של ראשי
המפלגות) לפי אותו שער רמאי, חלוקת
רכוש נטוש, חלוקת שליחויות, מתן אשראי
מכספי המדינה בריבית זעירה, ושאר אלף
ואחת הדרכים של שוד כספי האומה.
זוהי שיטת ה״חלוקה״ ,ההופכת את כל
תיאטרון־הבובות של קואליציות ואופוזיציות
לקומדיה משעשעת. כי המאבק בין המפלגות
הוא מאבק על חלוקת השלל — לא מאבק
לביטול שיטת־השלל עצמה.

• ה ושם כבר החלה מתגבשר, תשובה
3 4מסויימת לשאלה. נאמר: לא חברי המשטר
אשמים בשחיתות, אלא המשסר עצמו.
פה ושם גם החל כבר הנסיון לדגדיר את

הכוללים היו מדינה יהודית כזעיר
אנפץ. הם לא היו מעורים
כנוף הארץ או בכלכלתה. הם היו
גטאות מנותקים מרצון, קרובים
הרכה יותר למינסק ולפלונסק מאשר
ליפו ולחיפה.

במדינת ישראל שונה המצב
לגמרי. היא חיה במידה רכה על
זרם הכסף הבא מן החוץ -כסף
יהודי, כסף אמריקאי, כפף גרמני
וכסף בינלאומי. כסף זה זורם ישר
לקופת הצמרת הפוליטית, מבלי
להתעכב כדרכו בכיסו של האזרח.

תחת לכרסם כמקל השחיחות,
עליו לשאול את עצמו: מי מ זזיק
כמקל הזה?

כה של שקרים מוסכמים ומקודשים החיים
גם בלבו שלו. הוא יצטרך לשנות כמה
ממושגי־היסוד שלו, וזה עלול להיות תהליך
מכאיב מאד. וזוהי, בעצם, שעת המבחן
האמיתית של האדם שיצא ללחום בשחיתות.

משטר־החלוקה כנוי בעצם מהותו
על שחיתות קולקטיבית. הוא

עושה בממדים קטנים את אשר עושות מפלגות
גדולות בממדים גדולים. מועלי הכסף,
מוכרי הקשרים האישיים, סוגרי התיקים,
גובי המיסים הבלתי־חוקיים לקרנות פרטיות
— כל אלה אינם אלא מהדורות־כיס קטנות
של המנגנונים הגדולים.

^ו מני כי כחודשים האחרונים

1הגיעו רוב הלוחמים בשחיתות, על
חוגיהם השונים, לשלב בו הם מסכימים
שניתוח זה הוא נכון. אפילו אותם שביקשו
לעצום את עיניהם, הובלו על־ידי המציאות
בעל כורחם, צעד אחרי צעד, להכרה זו.
מי שביקש להסתכל רק בעצים, נאלץ לראות
את כל היער.

השאלה היא רק: האם תמונה
זו שלמה? האם היא מראה כאמת
את שרשי העץ, או רק את חלקיו
הבולטים לעין ז האם זוהי הדיאגנוזה
של המחלה עצמה, או רק
של הסימפטומים החיצוניים שלה?
ניתוח הנעצר בנקודה זו, הריהו ניתוח
עקר מעיקרו. הוא נותן תמונה נאמנה של
מבנה צמרת המדינה, אך אינו מגלה את
הסיבות שיצרו מבנה זה.
אם מותר לחזור לתמונה המקורית: הכלב
הבחין בזרוע המחזיקה במקל. אולם הוא
לא הבחין עדיין בעובדה שהזרוע היא רק
חלק קטן, ולא חשוב ביותר, של גוף האדון.
הוא לא הגיע ללב, למוח, למרכז־העצבים
של הגוף.
אמנם, נוח מאד להיעצר כאן. כי כל הממשיך
בדרכו, יצטרך להתנגש בשורה ארו
תחת
כמה כוללים כירושלים ובצפת
הפכה המדינה כולה לגטו
המנותק מן הנוף הסובב אותה
ומכלכלת המרחב. משטר המשק
שלה כנוי על כספי היהודים כעולם
-כספי היהודים החיים (באמצעות
המגביות) וכספי היהודים
המתים (הודות לשילומים).
מציאות מדינית ורוחנית זו היא היסוד
למשטר החלוקה הקיים. אם יקום מחר באורח
פלא השלום במרחב, יהיה זה יום חג
היסטורי למדינה ולאומה. אולם לצמרת הקיימת
במדינה יהיה זה יום אבל.

כי צמרת )ו לא תובל להתקיים
אף יום אחד במציאות החדשה.
ברגע שהשכלה הישראלית תשתלב
בכלכלת המרחב, יתמוטטו
כל ההכרות המונופוליסטיות של
המפלגות, בל מערכת המגביות
וההענקות כצורתה הקיימת. כוחות
חדשים, רעננים ומתקדמים,
יקומו במדינה.
לכן אין המשטר הקיים עושה כל נסיון
לפרוץ את חומות הגטו המנתקות כיום
את המדינה מגוף המרחב. להיפך, הוא מרגיש
את עצמו בנוח בתוך החומות. ואם
נפתח במקרה השער, וישראל באה במגע
עם חלק מן המרחב — כמו שקרה ברצועת
עזה — הוא ממהר לחזור משם בנסיגת־בהלה.

רקולם הגיבור ניקה את אורוות
( !אוגיאס ביום אחד. הוא ביצע את המלאכה
הנוראה, אחד מתריסר המבחנים שהוטלו
עליו, על־ידי כך שהטה שני נהרות
מאפיקיהם והעבירם דרך האורווה.

אורוות השחיתות כישראל לא
תטוהר על-ידי עכודת-יד, יחיו
אנשי־הטיהור חרוצים ונועזים בבל
שיהיו. הזוהמה תסולק רק אם
ייחפרו. אפיקים חדשים לנהרות
הביקורת• המדינית הצלולה.

ב מדינה
העם
שא 1ל מסי 5
לפי הכלל המקובל, המלחמה היא המשכת
המדיניות באמצעים אחרים. בהיגמר המלחמה,
חוזרת המדיניות למסלולה הקודם.
מאחר שלא היתד, לישראל שום מדיניות
לפני מיבצע סיני, לא היה לה גם אל מה
לחזור עם סיומו. השבוע מצאה את עצמה
בדיוק במקום שהתחילה: בחלל ריק של
חוסר קו, חוסר מחשבה מדינית וחוסר תוכנית
יוזמת.
הכל היה מעורפל. באוויר ריחפו הבטחות
סתומות ביחס לתמיכת המערב נגד חידוש
התקפות הפידאיון מעזה ובעד חופש השיט
בסואץ ובטיראן. אולם איש לא ידע מד,
בדיוק הסתתר מאחורי מסך ההבטחות. איש
גם לא העז להרים את המסך, מחשש פן
ימצא שבכלל שום דבר אינו מסתתר שם.
הלם ההולם. לאורך הרצועה שרר שקט
יחסי. אולם שקט זה נבע רק משיקוליו
הטכסיסיים של עבד אל־נאצר עצמו. שום
דבר אינו מפריע לו לערוך מחר לילות־שפריר.
איש
לא חלם על נסיון ישראלי להעביר
אוניה תחת דגלה בתעלת סואץ. ואילו ב־מיצרי
טיראן שרר ערסל סמיך של חוסר-
ב&חון. רבים דרשו כי ישראל תעמיד את
ידידיה־כביכול במבחן, תעביר אוניה ישראלית
במיצר. אולם הממשלה חששה מפני
הנסיון. לא מתוך חרדה יתרה לגורל האודה
עצמה, אלא מתוך חרדה להגבת דעת־הקהל
הישראלית אם יתברר, חס ושלום,
כי הצי המצרי שוב הטיל מצור על אילת.
אמנם הוחלט כי אוניה אחת תצא מחיפה
בדרך לאילת, אולם הדרך תיקח חודשיים —
וההחלטה האמיתית תתקבל רק כאשר תתקרב
עתלית למיצר.
את החלל הריק באולמי המדיניות הישראלית
מילא השבוע ריח בושם צרפתי
משכר. ממשלת צרפת לא חסכה במחמאות.
סילון ריחני של הצהרות והבטחות נשפך
בתל־אביב ובפאריס, הפיץ סביבו ריח ניחוח
של מיטב הבושם הפאריסאי, שאנל מס׳
.6גנרלים, שרים ושרים־לשעבר הבטיחו כלבה
של צרפת הולם למען ישראל, וכי
עתיד מזהיר צפוי למדינה.
ובמקום שאין יוזמה ואין הישגים. גם
הבושם יכול לשמש תחליף כלשהו.
הממשלה קופחיציה או אוקוליציה
בשפה העברית חסר מונח חשוב מאד לגבי
הפוליטיקה הישראלית — ההגדרה של
מפלגה שהיא גם בקואליציה וגם באופוזיציה.
יתכן
כי המונח הנכון יהיד — ,קופוזיציה.
המפלגה המתאימה ביותר למושג זה היא
מפ׳׳ם. מנהיגיה שללו בנאומים פומביים
את מיבצע סיני, סניפיה אירגנו אסיפות
של ועדי־פועלים נגד המצע הכלכלי של הממשלה.
אותה שעה היא ממשיכה לשבת
בממשלה, וכמה ממנהיגיה טוענים בנאומיהם
כי ישיבה זו חיונית לטובת מעמד
הפועלים.
למעשה גובר במפ׳׳ם החשש כי הישיבה
בממשלה, בשעה שמצב הפועלים הולך וקשה
בגלל זיופי מדד יוקר המחיה, עלולה
להתנקם בבוא היום במפלגה. מיל המחייבים
את הישיבה בממשלה — יעקוב חזן, מרדכי
בנטוב ומרדכי אורן — מתייצבים כמה
מנהיגים המשמיעים פיקפוקים רציניים —
ובראשם מאיר יערי עצמו.
כחוץ ובפנים. אם מפ״ם עומדת בפני
ברירה קשה — לשקול את ההווה הנוח
בממשלה לעומת העתיד בבחירות הבאות
— הרי מצבו של דויד בן־גוריון קל הרבה
יותר. כמה שותפים אפשריים כבר מתדפקים
על דלתות הקואליציה. בראש התור
עומדים הציונים־הכלליים, מפלגת אופוזיציה
המשמיעה מדי פעם קולות כמעט־קואליצ־יוניים.

היה מתאים המושג — אוקוליציה.
בכל הישיבות האחרונות של הממשלה
דובר על המשמעת הממשלתית. למעשה
איים ביג׳י בגלוי בגירוש מפ״ם מן הממשלה,
אם לא תחדל ממעשיה הרעים. לסי
כל הסימנים, לא יהיה לו כל היסוס לבצע
את איומו. כי השתתפות מפ״ם בממשלה
היתד, אמנם רצויה מאד בימי מלחמה, כאשר
אוהדיה בהתישבות העובדת ובמערכת
הבטחון היו חשובים, אולם בימי שלום
(והישענות על המערב) נוחים חציינים־
הכלליים חרבח יותר.

תפוצות
עד שתגיע ל מקו מו
באחד מבתי־המלון של פאריס נערך לפני
חצי שנד, מחזה בלתי־רגיל. באולם צדדי
ישבו כ־ 25 מנהיגים יהודיים מכל העולם,
בני המערב והמזרח כאחד. אנשי המערב היו
מוכרים: הארי גודמן האגודאי, נחום גולדמן
הציוני, זלמן שזר הישראלי וחבריהם. אולם
פני אנשי המזרח היו חדשים.
סעודת־הצהריים נפתחה בתפילת מנחה.
לרוב נגמרת תפילה זו ברבע שעה. אולם
הפעם נמשכה למעלה משעתיים. שליח־הציבור,
גבר זקוף מאד, שפניו היו עטורים
בזקן לבן, ביסא כל מלה ומלה ברגש.
באמצע פרץ בבכי. בקול חנוק מדמעות אמר
את המלים :״תקע בשופר גדול לחרותנו
ושא נס לקבץ גלויותינו, וקבצנו יחד במהרה
מארבע כנפות הארץ לארצנו. ברוך
אתה ה׳ ,מקבץ נידחי עמו ישראל!״
דומיה נפלה באולם. הכל ידעו שהם
עדים לרגע היסטורי. כי המתפלל לא היה
אלא הרב הראשי של יהדות ברית־המועצות,
שלמה שלייפר, ולדבריו היתד, משמעות הרבה
יותר עמוקה מאשר לנוסח שיגרתי של
תפילה נושנה.
באשר נפרדו המסובים באותו יום, נתבקש
שלייפר לשאת את דבריו. הוא אמר משפט
אחד, שגם הוא נחרת עמוק בזכרון הנוכחים
:״על כולנו לשמור על השלום, כי
אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום
— ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו!״
שפתר מזי ם. שום אדם חלש לא יכול
לשאוף להגיע למקומו של חרב שלייפר.
הוא הזכיר את אחת הדמויות הגדולות של
•תולדות הגלות היהודית: מנהיג של עדה
אשר ביקש לתודך בין צאן מרעיתו לבין
השלטון, כדי להגן על הקהילה מפני כל
פורענות.
הצלחתו של שלייפר בתפקיד כפוי־טובר,
זה, בכפור המוסקבאי, היתר, זכות ;־,ים־
טורית. הוא לא איבד את אמונו אף של צד
אחד — היהודים לא חשדו בו שהוא איש
השלטון, והשלטון סמך לחלוטין על נאמנותו.

אחרי שהצליח לייסד במוסקבה את הישיבה
הראשונה מזה שני דורות (העולם
הזה .)1010 לא פחד להביע את רגשותיו
באוזני יהדות העולם. מכתבו האחרון אל
הרב הראשי אייזיק הלוי הרצוג, שנשא את
התאריך ״שנת שלום שלווה״ (.מלים השוות
בגימטריה למספר תשי״ז) ,היה מיסמך מיו־חד־במינו
מבחינה זו. בתב הרב הראשי של
מוסקבה לחברו בירושלים :״אנחנו הייבים
לקבל עלינו סבלנות ביחוסי אדם במידה
ידועה, ולמצוא תמיד הדרך הממוצע, שהוא
שביל זהב — דרך השלום.״
על יצירתו האחרונה, סידור־השלום, שהשמיט
מן הסידור קטעים שלא היו נוחים
לממשלה הסובייטית, והוסיף לעומתם קטעים
חדשים לפי רוח הממשלה, כתב הרב בשפת
רמזים: עליכם לדעת, כי הסידור נערף ונסדר
מעלים בודדים אשר ל ק טנו ...ובקשתי
שטוחה לבל, תשכחו את דברי הילל :״אל
תדון את חברך עד שתגיע למקומו
וכל המחזיק בפתגם המחוכם הזד, ידיננולכף׳
זכות בעד כל חיסור ויתיר שיש בו
השבוע, בעודו דואג לאספקת המצות לבני
קהילתו, הגיע הרב שלייפר לסוף שביל
הזהב ועבר לעולם השלווה השלום. הוא לא
השאיר אחריו אף אדם אחד המסוגל למלא
את מקומו.

פר שת שטיינברג
ה כ בו ד מחייב
פסק־דינה של שופטת השלום מינה שמיר
שזיכה לחלוטין את הקצין זאב שטיינברג
(העולם הזה ,)1008 הטיל אשמה כבדה על
צמרת המשטרה. הכבוד חייב את המטה
הארצי לאחת משתי פעולות: להגיש׳-.עירעור
על ססק־הדין או להקים בית־דין משמעתי
שיברר את ההאשמות נגד שני קצינים בכירים
שמסרו עדות־שקר.
השבוע תם המועד החוקי שבו מותר להגיש
ערעור על פם ק־דיז, מבלי שהבוסים
של משטרת ישראל ימצאו לנכון לנקוט
בכל פעולה שהיא. הם העדיפו להתעלם
לחלוטין ממסקנותיו של בית־המשפס ומדרי־שות
הכבוד כאחד,

בתוך התיק יושב אדם

האיש שבתיק
ך* או לםהק טן רבו הפיהוקים. כאילו
חזרו מאוחר בלילה מנשף מעייף, פיהקו
הפרקליטים, פיהקו מזכירותיהם היפות, אפילו
אב בית־המשפט פיהק, מדי פעם, בהסתר,
מאחורי ערימות התיקים שנערמו על
שולחנו.
הנוהל הצדיק התקפת־פיהוק זו. למראית־עין
לא קרה דבר. עשרות מיסמכים ארוכים
עברו בתנועה שיגרתית מידי הפרקליט
שמואל תמיר לידי ד,עד יחזקאל סהר, ומידי
סהר לידי השופטים. דווקא בנסיבות משעממות
אלה חל המפנד. המכריע של המשפט.
אולם היתה דרושה עינו החדה של המשפטן
כדי להבחין במה שקרה מאחורי מסך הנייר.
עד לאותו רגע עמדה ההגנה במשפם
הגדול של שורת המתנדבים בפני קיר אטום.
שר־המשטרה, המפקח הכללי וכל צמרת

למנוע בעד פרקליטי השורה לעיין בהם.
לכן בא המאבק העקשני על החסינות, באלף
ואחד נימוקים מגוחכים, שהושמעו בפי שר־המשטרה
חסר־הישע, שהשפעתו במשטרה
היא מתחת לאפס. כאשר נקרעו נימוקים-
אלה, נשבר קו־ההגנה העיקרי של עמוס
בן־גוריון.
כדי לעמוד בפרץ נקראה יחידה שכבר
רוסקה בקרב קודם. המפקח הכללי של משטרת
ישראל, יחזקאל סהר, כבר הפך לבדיחה
עממית כאשר נקרא להעיד בראשית
המשפט והסביר שאין לו מושג על רוב
עניני המשטרה הכפופה למרותו (העולם הזה
.)1010 עתה נקרא שנית, להסביר מה קרה
בתיקי אירס״ו.
גם הפעם הציג המפקח הצגה אומללה.
כאשר הועמד בפני הסתירה המשוזעת בין

כל א נ שי שיי ק ח. שייקה (במרכז) /משלב את זרועו בזרוע עורך־הדין כספי, במסעדה
של בית־המשפט המחוזי בתל־אביב:. ,הפסקת הצהרים. מימין: מאיר בראלי, מדבר.
השלטון זעקו כי יקרה אסון מחריד למדי;:ה
אם יינתן לבית־המשפט להתבונן בתיגי
המשטרה, שכללו את כל החומר על עיסקות
אירס״ו — החומר ששימש בסיס למשפר
כולו. בית־המשפט קיבל טענה זו, ההגנה
נשארה תלויה באוויר. מאבקה נראה נואש.
אולם בעוד שנמשכו הדיונים באולם התל־אביבי
וירדו מחדגוניות לשיעמום, נערכה
התקפת־העורף בירושלים. שלמד. חוסיה־כהן,
הפרקליט רך־הלשון של אחד הנתבעים, הופיע
בעירעור בפני בית־המשפט העליון
ודרש את פתיחת התיקים• בית־המשפט
העליון הורד, לשופטי משפט עמום לעיין
בכל זאת בתיקים אלה, לבדוק אם נימוקי
המשטרה לשמירתם בסוד נכונים. התוצאה:
החלטה לפתוח לרווחה את התיקים.

על מה מפקח המפקח?
ך* דמצאואח ^ צמסלפתע ^ לושת

*/״ סניגורי השורה שוחים בים של מיס-
מכים. חבורת ילדי ירושלים, השוחים ביום
חמסין בים המרענן של נהריה, לא יכלו
להרגיש את עצמם מאושרים יותר. כי הנה
ניתנו להם כל ההזדמנויות שנראו כבר
כאבודות. סוף־סוף באו ההוכחות.
לרוע מזלה של צמרת המשטרה, הנהיגו
האנגלים בשעתו נוהג קפדני מאד לגבי
ניהול תיקי משטרה. הם לא סמכו על הדי־טיבם,
חששו מאד שאלה מסוגלים לעשות
מעשה כל־כך בזוי כמו העלמת מיסמכים.
הנוהל בא למנוע כל אפשרות כזאת: כל
מיסמך הנכנס לתיק נרשם באופן קפדני,
וכן נרשם כל טיפול, העברה, הוצאה ופעולה
אחרת.
התיקים של אירס״ו, שייקר, ירקוני ועמוס
בן־גוריון מלאים מיסמכים מעניינים, שיש
בכוחם להכריע את גורל המשפט. היה
ברור בראשית המשפט כי חובת־השעה היא

עדותו הקודמת לבין הכתוב שחור על גבי
לבן בתיקי המשטרה שלו, שנפתחו כעת,
ענה תשובה חדגונית :״שאל את ראש אגף
החקירות!״
כאשר חזר השופט צלטנר על משפט זה
עשרות פעמים לתוך הפיה של מכשיר־ההכתבה,
צילצל הדבר כמעט כלעג.

דממח שו אג ת
^ דלםעצםתשובתו התמימה של
^ 11 סהר יכלה לקבור את חברו הטוב, עמוס.
!:י חובתה של התביעה היתד״ במשפט זה,
להוכיח את חוסר תום־הלב של השורה.
לצורך זה היה עליה להביא את העדים ה־
1קיאיס בפעולות המשטרה בענין אירס״ו.
ר; תובע המוכיח שאין לו מה להסתיר,
מול לזכות בנצחון אמיתי במשפט על הר
צאת־דיבה.
^ למראית עין יצא עמוס כדי חובה כאשר
׳;ביא את יחזקאל סהר. אולם סהר העיד
עתה על עצמו שאינו יודע כלום, שאינו
זוכר דבר וכי האדם האמיתי היודע את הכל
.־,וא אברהם זלינגר, ראש אגף החקירות.
אולם זלינגר לא נקרא כלל על־ידי התביעה
להעיד, כשם שלא נקראו שמאי זוהר, ראש
דמחלקה הכלכלית של המשטרה, ואחרים.
אי קריאתם של העדים המכריעים האלה,
שרק,,הם יכלו להסביר את פעולתה המוזרה
של המשטרה בענין אירס״ו כפי שהצטיירה
עתה בצבעים בהירים מאד בתיקים שנפתחו,
דיבר ז יותר מאלף נאומי פרקליטים. הדממה
הזא .,היתד, כשאגה בבית־המשפט. היא
אמתה: יש לנו מה להסתיר.
אולם יותר מכל פרם אחר זעקה לשמיים
עובוה קטנה אחת: לא נקרא להעיד מסעם
התליעה ידידו הטוב ביותר של עמום בך
גור׳ון, שותפו בעיסקי הזיפויף ואחד ה•

־ 111 ווו 1 . .ווה

הסחורה, אבינון פוטר לאחר מכן מתפקידו
ושמו של שייקר, ירקוני הוכנס לרשימה
המיוחדת של משטרת חופים וגבולות.

מה זח א״רס״ו?
ך1שייר,ה, שהמשיך לכלות את

סהר 1

מציג מיסמך
חשודים המרכזיים בפרשת ההברחה של
אירס״ו — ישעיהו (״שייקר,״) ירקוני.
כי ירקוני יודע את האמת יותר טוב ממישהו
אחר בישראל. ירקוני הוא המעוניין
העיקרי בנצחון עמום, שהוא גם נצחונו שלו.
אם ירקוני העדיף לשתוק, הרי ששתיקה
זו היתד, רבת־משמעות.

/ערכיו בחברת אנשי־אמנות בכס־ת ועם
אנשי המשטרה במועדוני לילה, נודע על
עיסקד, כלכלית חדשה שהתבשלה במשרדי
הסוכנות.
המדובר היה בכספים שהוחזקו בחשבונות
חסומים בבנקים מערב־גרמניים, על שמות
של קהילות יהודיות מושמדות ויהודים נרצחים•
ממשלת גרמניה המערבית, שלא חתמה
עדיין על הסכם השילומים, הסכימה
להעמיד כספים אלה לרשות לסוכנות ;־,יהודית
כנציגתו של העם היהודי. התנאי לשחרר
הכספים היה אחד: בכסף תשתמש
הסוכנות לקנית סחורות גרמניות.
הממונה על ביצוע העיסקה היה גזבר
הסוכנות, דוד בהר״ל, ששוחרר כעבור שנים
אחדות מתפקידו. בהרה״ל פנה לאיגוד המלונאים
בישראל, הציע לו להשתמש בכסף
לקנית כלי מלון, חרסינה וטקסטיל בגרמניה.
המלונאים עטו על ההצעה, מיהרו למשרדי
הסוכנות על מנת לחתום על ההסכם.
בהר״ל דרש 60 אלף ל״י מראש. כשד,מלונאים
הסבירו לו כי הדבר בלתי אפשרי

בהסכם אירס״ו נאמר במפורש כי גרמניה
המערבית מכירה רק בסוכנות כצד בהסכם.
משוס כך היו כל הקניות נעשות ־באמצעות
משרדי הסוכנות בגרמניה. בחקירה המשטרתית
העיד מנהל המשרד הגרמני של
הסוכנות כי לא היה בודק את החשבונות
של פ.י. והמלונאים, משום שהיה סבור כי
הם מעונינים במחיר זול.
חלקה השני של העיסקה בוצע בישראל.
הסחורה הגיעה לנמל חיפה, שם הורתה
הרשות המוסמכת של משרד המסחר וה־תעשיה
למכס לעכב את משלוחי אירס״ו,
בגלל אי מלוי סעיפי רשיון היבוא. אולם
הסחורה שוחררה בכל זאת, בעזרת פקידים
שהוציאו תעודות שיהרור בלי שתהיה להם
כל סמכות לכך.
את הסחורה צריכים היו לקבל המלונאים.
אולם התברר כי חלק גדול ממנה מורכב
מכלי בית במקום כלי מלון, ולא נותר למלונאים
אלא להרשות לירקוני למכור את
הסחורה בשוק החופשי. באותה תקופה של
פיקוח על המחירים ׳נקבע המחיר על־ידי
משרד המסחר וד,תעשיה. כבסים לקביעת
מחיר זה נלקחו החשבונות המזויפים שכללו
את האחוזים הנוספים ודמי ההובלה. כשנפתחו
השבוע תיקי אירס״ו בבית־המשפט,
התברר כי מחיר ההובלה היה כלול כבר
במחיר הגרמני .־
אולם כמה מהמלונאים התלוננו על ה־

תזכיר לחופים וגבולות
*4בקיו של שילקה לא פרחו ושיגשגו
בן לילה. בנו של סוחר הטקסטיל המפורסם
מתל־אביב, שחנותו היתד, בשעתו
אחת החנויות בהן אפשר היה להשיג חולצות
כחולות לחניכי תנועות הנוער החלוציות,
לא נולד סוחר. קדמו לתקופת המסחר
שלו שנות נעורים סוערות, אותן בילה
בבית החינוך בתל־אביב, בבית־הספר כדורי
ליד התבור, בפלמ״ח, בעליה ב׳ ובמלחמת
השחרור. את השכלתו המסחרית רכש לאט
אם כי בהתמדה ועצמאותו הכלכלית התבססה
בד בבד עם התבססותה הכלכלית של
המדינה.
״השתרבבותו״ הראשונה של שייקר, בתוך
תיקי המשטרה נרשמה בינואר .1951 היה
זה בתזכירה של המחלקה הכלכלית במטה
הארצי אל משטרת החופים והגבולות בחיפה
:״ישעיהו שייקר, ירקוני חשוד בהברחות.
נא לערוך אצלו חיפוש יסודי.״
החיפושים בכליו של שייקר, העלו חרם
ובמרוצת הזמן בוטלו לגמרי,
אין לדעת היום מדוע נחשד שייקה בהברחות
באותה תקופה. יתכן שחשד זה
התבסס. על עיסקת הבד הלבן, שהוכנס
בשנת 1949 למחסני הסוכנות לפי הוראתו
של אבינון, מי שהיה סגנו של דוד בהר״ל,
גזבר הסוכנות. הבד הלבן הובא מחוץ־לארץ
על־ידי ירקוני, שהיה חייב סכום כסף גדול
לסוכנות.
מאחר שהבד נרשם כייבוא של הסוכנות
לא שילמו עליו מכס ומם מותרות. כעבור
זמן מה הורה אבינון למסור לירקוני חלק
מהבד שהוכנס למחסני הסוכנות ואשר, לפי
ההסכם שנעשה בין השניים, היה ירקוני
חופשי למכרו בשוק, מבלי שישולמו עליו
המסים לאוצר.
אולם כאן נתגלתה תקלה רצינית: המחסנאי
היה ישר. הוא סירב לשחרר את

מאה אלף לכיס החשוד
44 ולם י ר קו ני לא רצה ולא היה יכול
לד,כנס לעיסקה של מליון וחצי מרק
לבדו *.הוא צירף כמממן שני את אריה
פילץ. שניהם יחד הקימו חברה בשם פ.י.
בע״נז, התקשרו בחוזה עם חברת הספקה
ישראלית לבתי נזלו! והארחה בע״נז שיצגה
את עניניו הכלכליים של איגוד המלונאים.
אחרי כמה ימים יצאו ארבעה סוחרים את
ישראל. היו אלה אברהם דרזנר בעל מלון
ציון החיפאי, אריך בראון בעל מלון ארמון
התל־אביבי, אריה פילץ ושייקה ירקוני.
בגרמניה גיבשו הארבעה צורת עבודה
משלהם. הם היו פונים לבתי החרושת הגרמניים,
קונים סחורה בלי לעמוד על
המקח, מקבלים את המחירים המפולפלים
כאורים ותומים. דרישתם היחידה: תמורת
הסכמתם לשלם מחירים גבוהים, יצהירו בתי
החרושת על מחירים גבוהים עוד יותר,
יגבו מהסוכנות מחיר גבוה ב־ 25 אחוז
מהמחיר המפולפל. צדו השני של ההסכם:
לאחר מסירת הסחורה וסילוק החשבון,
יוחזרו האחוזים הנוספים לכיסם של ארבעת
השליחים הישראליים.

סהר 4
נבוך

* המרק חית אז בשער של 4.2סרס
דולאר. לעיסקת אירס״ו קבע חאוצר היש־אלי
שער של ליוורדולאו,

השוק הישראלי בחרסינה יפנית, שפגעה
בעסקי החרסינה הגרמנית של שייקר. ירקוני.
אולם עד מהרה חדלו משלוחי החרסינה היפנית
להגיע ארצה, פינו את מקומם למש־לוחי
מכונות תפירה, שמספר רשיון היבוא
הישראלי על ארגזיהם דמה להפליא למספר
רשיון היבוא של חרסינת קנא-קדטו־קי.
משרד המסחר וד,תעשיה פתח בחקירה.
טאובר סיפר הכל. הוא הסביר כי הוא ו־שייקר,
ירקוני משמשים נאמניו של סוחר
בריטי בשם סירל ליאונרד קרטים, הרוצה
להשקיע את הונו בישראל והמביא לשם כך
את החרסינה ואחר כך את מכונות התפירה,
במסגרת היבוא ללא תשלום.
לחקירה צורף היועץ הכלכלי של השגרירות
בלונדון, שנתבקש לראיין את קרטיס,
הסוחר הלונדוני הסביר כי גם הוא איננו
יותר מאשר נאמנו של סוחר אמריקאי הרוצה
בעילום שם. הוא הוסיף פרט מענין
לתעלומה: האיש שברשותו הבלעדית ניתנה
הזכות לשחרר את הסחורה בישראל היה
שייקר, ירקוני.
לחוקרי משרד המסחר ור,תעשיר, לא היתה
התעלומה סתומה כלל ועיקר. קל היה להם
לשער כי סוחר בשם ירקוני רוצה להעביר
הון מארצות־הברית לישראל ועושה זאת
באמצעות סוחר בשם קרטיס שנאמנו בישראל
הוא הסוחר ירקוני.
החומר הועבר למשטרת ישראל ושם הוא
נשאר גנוז עד עצם היום הזה.

שייקח גשאד כסדר

אינו

מצטדק
סה כמעט, היתד, לבהר״ל הצעה משלו: את ה־עיסקר,
יממן הסוחר ישעיהו ירקוני .״הוא
כבר עבד בשבילנו ואנו מרוצים ממנו
מאד,״ הסביר. העובדה כי הצעתו היתה
מנוגדת לתנאי רשיון היבוא שהוצא על־ידי
משרד המסחר וד,תעשיה, שהתנה במפורש
כי העיסקד, תבוצע בלא מתווכים ומסמנים,
לא הדאיגה את בהר״ל.
כך הגיע שייקה ירקוני לעיסקי אידס״ו.

סהר 2

עיסקה במשטרה והסתדרות בעלי בתי המלון
הקימה ועדת חקירה משלה. שני קציני
משטרה יצאו לגרמניה, בלוית מומחה לעיס־קות
יבוא ויצוא, פנחס זיידמן. הם חזרו
משם כשהם טעונים חומר הרשעה נגד ירקוני.
העדויות שנגבו בארץ ובגרמניה הוכיחו:

• ירקוני חשוד בזיוף חשבונות בתי
החרושת הגרמניים.
• ירקוני חשוד בקנוניה עם בעלי בתי
החרושת הגרמניים.
• ירקוני חשוד בקשירת׳ קשר להוצאת
סחורות מהמכס בישראל. ש
כל זה לא היה מספיק למשטרה. אפילו
הפעולה הראשונה ביותר לא נעשתה: ירקוני
לא נקרא לחקירה. עדותו, על כל פנים,
אינה נמצאת בתיק אירס״ו. הערכה זהירה
מזכה את חשבונו של ירקוני ברווח נקי של
יותר ממאה אלף ל״י, תמורת טרחתו בעיסקת י י אירס״ו.

ן* מסמכים הסודיים שנשלפו אחד
| | אחרי השני מתוך תיקי המשטרה העידו
כאלף עדים על החומר הרב שהצטבר כנגד
חברו הטוב של סגן המפקח הכללי. אולם
למפקח הכללי לא אמרו מסמכים אלד, מאומה.
הוא גם סירב לחזור בו מהכרזותיו
בתחילת עדותו :״שייקר, רק השתרבב לתיק״
,״שייקר, בסדר. הוא איננו חשוד.״
אך התחמקותו של יחזקאל סהר לא יכלה
לשנות את העובדה היסודית הפשוטה: טענות
השורה ששייקד, היה חשוד בביצוע
עבירות מסויימות הוכחו כנכונות בהחלט.

ירקתי מממן את ירקוד
חקירה המשטרתית שנפתחה ב.פרשת
אירס״ו לא הבהילה את שייקה.
זחד המסמכים שנתגלו בימים האחרונים
;מר כי שייקר, הופיע באחד הערבים בדי־ז
הקצין ליף, ביקש ממנו לאשר או להביש
כי הוא משמש נושא לחקירת המשטרה.
ף הפנה אותו לזוהר, מפקדו.
אם אמנם ביקר שייקר, אצל זוהר, יכול
יה להיוודע באותה הזדמנות גם על חקירה
זרת, בה השתרבב שמו. היתח זו ה־
;ירה בעיסקת החרסינה היפנית.
הכל התחיל כשהפירמה היפנית סנא-קו־סו-
י רצתה לפתח את יחסי המסחר בינה לבין
8ראל. יהודי בשם טאובר תהל להציף את

סחר 5
נדס

ב מדינה
יחסי־חוץ
שידוד דחו•

105ז * £צ 0 0

שים לב!
גווג הארד ההם־ יפה
ורנופטז בודאי הצא,
אורם ומר דבר אהד
רצרם וה האוד וההד
ואם נזצרוזה אהה הווה
רם אר פוטו ברנד פגה

באולפן ג רג( ^ 6ז)0נסתח קורם
דדחודשי (פעמיים בשבוע) ל־
קצרנות עברית או /ו אנגלית

הצלחה מובטחת —ר,רשמו מיד
אגל מר ח׳ בר־קמא (קמפינסקי),
המנהל, כתל׳אכיב: גורדון ; 5
בחיפה: בי״ם. במעלה,״ החלוץ 13
(כתובת פרטית: פבזנר , 19 חיפה)

אויבי

חיפה,רחוב הבחלוקת 31ר

הנוער

מחלות המ י ן
מאת ד״ר מרדכי זידמן

ברחוב קובלגצר בבון, על גדת הריין
הרחב, מתנשא בנין חדש הדומה להפליא
לבנין הועד־הפועל בתל־אביב. כאן שוכן
באופן זמני משרד־החוץ הגרמני — עד
לאותו יום, באחרית הימים, בו תתאחד
גרמניה מחדש, ומשרד־החוץ יעבור לברלין.
אחד הסודות הכמוסים ביותר בבנין זה
הוא פרשת היחסים הדיפלומטיים עם ישראל.
לפחות פעם בחודש מתעוררת שאלה זו
בציבור בגרמניה או בישראל. השבוע הושמעה
שוב בפי אריך אולנהואר, המנהיג
הגרמני הסוציאל־דמוקראטי הממושקף, ערב
שיבתו מישראל לגרמניה, הוא הודיע שמפלגתו
מציעה ליצור מיד יחסים דיפלומטיים
בין שתי המדינות.
הארץ קפץ על המציאה, הציע במאמר
ראשי שישראל תעשה סוף־סוף את הצעד
המדיני הגורלי, מבלי לסלוח על פשעי
הגרמנים. נראה כי כותב המאמר לא ידע
כי ברגע זה אין המכשול נמצא כלל בישראל.
הוא נמצא באותו ביתן־זכוכית בבון.
שחור־אדום־זהוב. לפני למעלה משנה
הציעו הגרמנים לממשלת ישראל לגשת סוף־
סוף ליצירת היחסים הרשמיים. לפני החלפת
שגרירים, הציעו הגרמנים, כדאי להכשיר את
דעת־הקהל הישראלית באופן הדרגתי. שתי
ההצעות שהועלו: הקמת קונסוליה גרמנית
בחיפה, או שיגור משלחת־שילומים גרמנית
לתל־אביב, שתהיה מקבילה למשלחת הגרמנית
בקלן* .המועמד לתפקיד הקונסול או
הציר כבר נקבע: ד״ר פרוביין, מנהל עניני
ישראל במשרד־החוץ הגרמני, שביקר לצורך
זה בישראל.
כמה מאנשי משרד־החוץ הירושלמי הבינו
שהצעד כדאי. במשך זמן רב תהיה גרמניה
בהכרח פרו־ישראלית במדיניותה, מאחר שבל
מעשה אנטי־ישראלי היה מזכיר לעולם
את העבר הנאצי. אין ספק שלמדינה עצמאית
כדאי לעמוד במגע עם מספר גדול ככל
האפשר של מעצמות המתחרות ביניהן.
אולם ממשלת ישראל פחדה מן ההד
בארץ. איש לא יכול היה להיות בטוח
איך תגיב דעת הקהל על דגל שחור־אדום־זהוב
בתל־אביב או בחיפה. באדיבות רבה דחתה
את ההצעה למועד מתאים יותר.
חיזור דיסקרטי. סמוך למיבצע סיני
נזכרה ירושלים בהצעה הגרמנית. עתה הרגישה
את עצמה כל כך בודדת בעולם,
שגם חברה בלתי־נעימה כמו גרמניה נראתה
לה כידידה מתאימה. היא החלה לחזר באופן
דיסקרטי אחרי הגרמנים, רמזה כי עתה
אפשרית החתונה הדיפלומטית. אולם בינתיים
התקררה הכלה.
אמנם, יחסה של גרמניה לגבי ישראל לא
השתנה. כך, למשל, לא העלו הגרמנים
אף לרגע על דעתם להפסיק את תשלום
השילומים, במקרה של הטלת סנקציות נגד
ישראל. הם הכחישו אפילו שהיתה בכלל
פניה ברוח זו מצד אמריקה. אולם משהו
אחר הפריע עתה לשידוך הרשמי.
אחד העקרונות המקודשים ביותר של המדיניות
המערב־גרמנית היא שיש למנוע
בכל מחיר את הכרתן של מדינות אחרות
בגרמניה המזרחית. כי בון טוענת רשמית
שהיא מדברת, בשם כל העם הגרמני, משני
עברי מסך הברזל,
מצריים ניצלה חולשה זו. היא הודיעה
לגרמניה בשפה שלא השתמעה לשתי פנים
בי ברגע שגרמניה תיצור יחסים דיפלומטיים
עם ישראל, יכיר העולם הערבי בממשלת
ברלין המזרחית.
זה היה קרבן גדול מדי בעיני הכלה
בבון. עתה הודיעה היא באדיבות לירושלים
שמוטב לדחות את הענין לזמן מה. רק
במקרה אחד תזכה ישראל בכל זאת בציר
גרמני מוסמך: אם הערבים יכירו בגרמניה
המזרחית כדי לעשות טובה לידידיהם הסובייטיים,
יסירו בזאת את המכשול.
המשק עיני רנטגן
במו מכונת־רנטגן משוכללת, המבחינה
בעצם גם מתחת להר של בשר, מסוגלת
העין החודרת של משרד־האוצר להבחין בסכום
הכסף הקטן ביותר המונח לו כאבן
• אשר בראשה עומד ז״ר שנער, שהוא
אמנם בעל דרגת ציר, אך לא הגיש כתב־האמנה
רשמי לממשלה הגרמנית. לפיכך
אינו בתפקיד ציר ישראל לממשלת גרמניה.

שאין לה הופכין. לכן היתד, זאת רק שאלה
של זמן מתי ייתקל מבטו בסכום הנכבד
של 160 מיליון ל״י, המונח ברגע זה
בקופות־התגמולים במדינה.
קרוב למאה אלף עובדים מאורגנים ב־קופות־תגמולים
אלה, מפרישים לרוב בכל
חודש חמשה אחוז ממשכורתם לקופתם,
בעוד שהמעביד מפריש חמשה אחוז מקבילים.
אם הפועל הממוצע מפריש (יחד עם
מעבידו) כעשר לירות לחודש לקופה, מסתבר
כי לקופות נוספים בכל שנה 24

גיליון יל״י.
קופות אלה הרימו במידה ניכרת את
רמת־המחיה של העובדים. הן עזרו להם
לקנות שיכון, מקרר או קטנוע, בעזרת
הלוואות קצרות וארוכות.
הקיבה הגדולה. אולם ממשת ישראל
זקוקה לכסף. אחרי שהלוותה לעצמה את
50 מיליון הל״י של קופת הביטוח הלאומי,
תמורת ריבית סמלית של ארבעה וחצי
אחוז לשנה, עלה על דעתה שגם כספי
קופות־התגמולים יהיו בטוחים ביותר בקיבה
הממשלתית הגדולה.
מן ההכרה למעשה היה הצעד הקטן. בחדרי
האוצר נוסחה הצעת־חוק חדשה, שתחייב
את, קופות־התגמולין להשקיע 65,0/ ,
מכספיהן באגרות המאושרות על־ידי הממשלה.
אחרי
שהממשלה תבלע בצורה זו במכה
אחת למעלה ממאה מ , ,יון ל״י, היא מוכנה
להיות נדיבה לגבי השאר: הקופות אמנם
יצטרכו להחזיק ס /ס 10 מכספיהן במזומנים,
אך יוכלו להלוות את שאר ־ 250/לחבריהן.
הנפגעים יהיו, כמובן, חברי הקופות,
שהם בעצם בעלי הכסף. זוגות צעירים
רבים, שיכלו עד כה לסמוך על הלוואה
מקופות־התגמולים שלהם לרכישת שיכון
לנשואיהם, יצטרכו לחפש להם עתה מקור
אחר לאושר.
בתיאבון. עם האכילה בא התיאבון.
על דעת האוצר עלה שבעצם חבל שקיימות
רק קופות־תגמולים ;עובדים שכירים. מדוע,
הירהר האוצר, לא יוקמו קופות־תגמולים
גם לאנשים עצמאיים?
רעיון חדש זה עשוי להניב פרי מעניין,
בצורת שורה של קופות־תגמולים לעצמאיים.
הפיתוי לכניסה: לאנשים שרווחיהם מגיעים
לסכומים גדולים, והחייבים במס־הכנסה בשיעור
גבוה (עד 72,5כדאי יהיה להשקיע
כספים בקופות. כי הקופות ישקיעו
את הכספים באגרות מאושרות, שעליהן יש
לשלם מם הכנסה רק בשיעור של 30
הנהנה: כל החברות הממשלתיות או
הקרובות ללב הממשלה, המוציאות את
האיגרות הזוכות לאישור ממשלתי.
דת מדד הכו הני ם
בכל יום שבת בבוקר עולים כשלושים
יהודים טובים, ששמם כהן, כגן, כ״ץ,
כצנלסון וכדומה• ,לדוכן שלפני ארון הקודש
בבית־הכנסת הגדול בתל־אגיב, נושאים את
כפיהם לעבר הקהל הבלתי־כוהני ואומרים
ברכה. אולם מזה שני שבועות נאלצים
הלא־כוהנים לוותר על כבוד זה. הכוהנים
שובתים.
שביתה זו אין פירושה שפרצה מלחמה
חדשה בין שבטי ישראל. מרד הכוהנים
אינו אלא חלק ממלחמה קדושה יותר —
מלחמת־הקודש בין מפלגות ישראל על
הכסאות.
הקרב 7ן ל הכבאות. הפעם נטוש הקרב
על כסאות הוועד של בית־הכנסת הגדול
עצמו. בימים הטובים, לא נתעוררה השאלה
כלל. הכל ידעו כי השלטון מגיע לדויד צבי
פנקס, שר־התחבורה המנוח, ששלט במקום
זד, במשך עשרות בשנים וניהל את הענינים
ביד חזקה.
עם מותו של פנקס לא קם מנהיג חדש
בבית־הכנסת. הרב מרדכי נורוק, הכמעט־נשיא
של המדינה, קיבל אמנם כפיצוי את
משרת נשיא בית־הכנסת, אולם הענינים
נוהלו למעשה על־ידי הועד, בו שלטו הגבאים
שהשתייכו ברובם לציונים־הכלליים
ולחרות.
הדבר הזה חרה מאד למפלגות הדתיות.
כי בית־הכנסת הגדול בתל־אביב היה כמעט
היחיד בארץ בו לא ניתן להם לערוך אסי-
(המשך בעמוד )8
• השם כ״ץ מורכב מראשי־התיבות של כהן•
צדק. נצנלסון הוא בן־כץ.
העולם הזח *101

רחי תל־אביב היא חמורה למדי.
העיריה החליטה להקים מיבנים לא מן
המשוכללים ביותר, עשויים מלוחות בסון,
שהקמת כל אחד מהם תעלה כאלפיים לירות
והעשויים לפתור כמה צרכים דחופים של
אזרחים מתרוצצים.
במסדרונות ועל הקיר. לתושבי ככר
מסריק המהוגנים לא היה דבר נגד בית
הכבוד בתור מוסד מכובד בפני עצמו. אולם
הם התנגדו להקמתו דוקא אצלם .״מה פתאום
מתחילים אצלנו,״ טען מהנדס מיושב
בדעתו ,״למה אין בתי שימוש בככר מוג־רבי
ובככר דיזנגוף ודוקא בסביבתנו השקטה
כן? הקמת בית שימוש במקום זה תעלה
סרחון בכל האזור הנמצא על גבעה, תסכן
את בריאות ילדינו.״
לאזרחים פחות מיושבים בדעתם היו טענות
אחרות :״אם העיריה רוצה לעשות
משהו, שתעשה מקלט, או ארגז חול לילדים.
למה דוקא בית שימוש? לכולנו יש בתי
שימוש בבית.״
ביום הראשון להקמת המיבנה התנפלו
עליו האזרחים הממורמרים והרסוהו. הם לא
הניחו למכונית חמרי בנין לפרוק את מטענה
אפילו בחסות המשטרה. נגד רבים מהם
נפתחו תיקים פליליים, אבל זה לא הפריע
בעדם :״נשב במאסר או נחליף את הדירות!״
במשך השבוע שחלף מאז נרגעו הרוחות
ואזרחי ככר מסריק החליטו לנקוט באמצעים
דימוקרטיים יותר. בסוף השבוע, ב־

אבהר, היו בחולון רק שני רבנים. כל אחד
מהם אישר את כשרותו של האיסליז, תמורת
תשלום מתאים, אחת לחודש.
״קיבלתי תעודת הכשר מהרב נדב,״ סיפר
הקצב .״לאחר שבוע פרסם עלי הרב ודין
כי אני מוכר בשר טריפה. הלכתי אל הרב
וויו ושילמתי לו כמה לירות, בתוספת 20
לירות למשגיח על הכשרות, ותיכף קיבלתי
תעודה שאצלי הבשר כשר.״
הכל הלך בדרך הרב, עד שהוקמה לשכת
הרבנות המקומית. ואז, כאשר אורגנו הרבנים
בלשכה, נדרש אבהר לשלם 150ל״י
לחודש, משכורתו של משגיח קבוע באיט־ליז.
הקצב סרב, הרבנים פירסמו מה ש־פירסמו
.״אני מוכר רק בשר כשר,״ טען
אבהר ,״אבל איטליזי יהיה כשר רק במאה
וחמישים ל״י. זה יקר מדי בשבילי.״

דרכי אדם
ה ח לו ם ש\ 1וז
חמש שנים עבדה מרים קעטבי במשק-
ביתם של אחרים. היא עבדה אצל רופאים
ומהנדסים, אצל סוחרים ואצל הרמטכ״ל רב-
אלוף יגאל ידין. צרכיה היו מועטים והיא
חסכה את כספה לקראת הגשמת חלומה:
להחליף את מגוריה במעברת ראש־העין בבית
נקי ומסודר משלה.
כשאספה 3000 לירות הפקידה מרים את
הסכום בידי אחיה יהודה, בבקשה שירכוש

(כל הזכויות מסורגת)

תצפית

• משכר ממשלתי מתקרב במהירות. למרות כל חחכחשות
שהושמעו ביסים האחרונים על־ידי חוגי הקואליציה, ונסיונותיו של דויד בך
גוריון ללכד מחדש את מפלגות הפועלים על־ידי פתיחת בירורים משותפים
על דרכה של הממשלה להבא, לא תחזיק הקואליציה מעמד ומפלגות השמאל
ייאלצו לפרוש ממנה. סלע המחלוקת: קבלת דוקטרינת אייזנהאור על־ידי
הממשלה. בעוד שמפא״י, הדתיים והפרוגרסיבים יפתחו במשא־ומתן לבירור
האפשרויות להשתלבות ישראל בתוכנית המרחבית של נשיא ארצות־הברית
יסתייגו ממנת מפלגות השמאל בתוקף.

0צפה לפעילות דיפלומטית רצופה מצד שגרירות כרית*
המועצות בישראל. עם שובו של השגריר אלכסנדר ניקיטה אברמוב

לישראל ינקוט בצעדים לחידוש ההשפעה ויחסי הידידות עם מפלגות השמאל.
לידידות זו יחיו גם הדיס במערך המדיני הפנימי של המדינה.

• מצדו ינהל ביג׳י מערכה נגד מדיניותה של בריתהמועצות.
המטרה: להוכיח כי מוסקבה תומכת ללא תנאי בערבים זכי

אין לישראל כל ברירה אלא להשתלב במערך העולמי המערבי.

• ישראל עשויה בכל זאת להפיק תועלת צדדית מהנחת
צינור הנפט הגדול מעיראק לתורכיה. ישנס סיכויים כי סולל־בונה
ואולי גם קבלנים ישראליים אחרים יועסקו בהנחת הקו בשטח התורכי.

• כדאי לך להסתייג מן השמועות המרגיעות על אשראי
גדול שיינתן לישראל מידי בריטניה וצרפת. לאשראי הבריטי אין
כמעט כל סיכוי לצאת לפועל, ואילו האשראי הצרפתי קשור בחלקו בתוכנית
צינור־הנפם מאילת לחיפה, שסיכוייה להתגשם קלושים ביותר, ,

• שיתוף־הפעולה של הפרוגרסיבים והדתייב בממשלה
עשוי לגרום למסירת נתח שמן יותר מעוגת השיכון הציבורי
לחברת רסקו הפרוגרסיבית ולחברת משכנות הדתית. הרווח
כפול: הרווח העסקי מעבודת הקבלנות, והרווח הפוליטי
של מסירת הדירות לאוהדי מפלגות אלה.

,#התפתחות אחרת כחזית אילת: חזרמת
עולים במספר גדל והולך. החלמה על כן נתקבלה בממשלה
והיא כוללת גם את הרחבתה של העיר בקצב מזורז.

• אפתעה בלתי־נעימה צפויה לאנשים שהקימו
לעצמם הכרות בע״מ כדי לשלם פחות מס

הכנסה. לפי הצעה חדשה, יוטל מס רווחי הון על העברת
מניות, וכן מס רכוש על כל הציוד, הרכוש והאינוונטר של
חברות בע״מ.

#ידיעה אחרת הקשורה כמם ההכנסה:

בקרוב יחודש הנסיון להשתמש בסודות מס־ההכנסה כנשק
למיגור יריבים פוליטיים של המשמר. ראשי מס־ההכנסה
עודם מתנגדים לנסיון זה, שמקורו בקבוצת המנהלים של
ביג׳י.

• כני־־כרק׳ עשויה להתגלות כעיר חמת*
פתחת כיותר בישראל. כיום קולטת בני־ברק לנדעלה

הנאשם השלישי. השבוע נועד, סוף סוף, להיפתח
בתל־אביב משפטם של יוסף מנקס, זאב אקשטיין ודן
שמר, הנאשמים ברצח קסטנר, אך נדחה שוב. לאחר
שבשבוע שעבר הובאו השניים הראשונים לבית־המשפט
להארכת מעצרם, הובא בתחילת השבוע גם הנאשם
שהחלו קבלני המשנה להקים מחדש את
גדרות הסימון ללא התנגדות, הגיש פרקליטם
של האזרחים, עורך־הדין ראובן נוחימובסקי
— שהוא גם יושב־ראש הועד להגנת זכויות
האדם בישראל — צו על תנאי נגד ראש
עירית תל־אביב, שיבוא וינמק מדוע לא
ימנע את הקמת בית הכבוד. טען עובר
אורח מקרי בככר מסריק :״אינני מבין
אותם, האם הם נהנים יותר כשעושים את
זה במסדרונות הבתים או על הקירות?״
משפט סיר הבשר
המודעות שהודבקו על קירות חולון, ושכללו
את שמו וכתובתו של איטליזו לא
מצאו חן בעיני הקצב יעקב אבהר. החתומים
על הכרוזים היו הרבנים וזין, נדב, וסרמן
וגליקמן. הודעתם :״כל מי שאינו רוצה
להכשל באיסור נבלות וטרפות, יזהר מלקנות
באיטליז זה.״
אזרחי חולון קראו את המודעה, שלחו את
נשותיהם לקנות בשר באיטליזים שרבני העיר
חתומים על תעודות ההכשר שלהם.
השבוע ניצב אבוזר בפני שופט השלום
התל־אביבי יצחק טרייביש, סיפר על השתלשלות
הענינים שהביאה את הרבנים להוציא
את דיבתו רעד״ בראשית, סיפר
העולף, הז 1016,.+1

השלישי, דן שמר בן ה־ .22 לדברי המשטרה, הודה
שמר בביצוע הרצח, בהסבירו :״חברים אילצו אותי.
איימו עלי ולא היונה לי ברירה.״ בתמונות משמאל הוא
נראה מובל לבית־המשפט, כשהוא מנסה להסתיר את פניו
מהמצלמה. בתמונה מימין: שמר יושב בבית־המשפט.

עבורה דירה. יהודה רכש דירה בשיכון
העממי בפתח־תקווה אך במקום לרשמה על
שם מרים רשמה על שמו הוא. יהודה נכנס
לגור בדירה החדשה וחלומה של מרים נגוז.
היא חזרה לעבוד אצל אחרים.
פח נפט. הוויכוחים עם יהודה לא נשאו
פרי .״אני המבוגר במשפחה ואני קובע של
מי תהיה הדירה!״ הכריז יהודה באחד הימים.
מרים לא שלטה בעצמה. היא נטלה
פח נפט, טבלה בו סמרטוטים, ניסתה להצית
את הדירה .״אם היא לא שלי,״ צעקה ,״היא
גם לא תהיה שלך!״
השבוע ניצבה מרים בפני השופט המחוזי
מרדכי קנת, הקשיבה לטענותיו של פרקליט
המחוז יעקב בר־אור :״בזמן האחרון התרבו
מקרי ההצתה. לכן אבקש להעניש את הנאשמת
לדוגמה.״
פרקליטה של מרים, עורך־הדין יצחק
ברא״ז, היה סבור אחרת :״כשישבה במעצר־חקירה
התנפלו עליה כמה אסירות בכלא
נוה תרצה, היכוה עד אובדן חושים. אם
יחזירו אותה לכלא יתכן שתצא לתרבות
רעה. מוטב להזהירה ולהסתפק בעונש על
תנאי.״
השופט קיבל את טענות הסניגור, פסק
24 שבועות מאסר על תנאי, נוסף על השבוע
שכבר ישבה בכלא. מרים יצאה ל-
חופשיז החלטת-השופט-מצאה חן בעיניה,
פרט לנקודה אחת :״מה יהיה על הדירה?״

מ־ 600 נפש לחודש, אחוז העולה בהרבה טל זה של עיר
אחרת. הסיבה נעוצה בשמה הטוב של העיריה שאינה
מתערבת בעסקי אזרחיה ושאינה מקפידה על יעילות גביית
המסים, וכן בהגירת יסודות דתיים מירושלים. סיבה אחרת:
קרקעות בבני־ברק, זולות יותר מקרקעות רמת־גן, אך
מושכות את הקונים כקרקעות רסת־גניות.

#מחזור המניות הנושאות פרסים עומד

ל ע לו ת כ או פן ני כ ר. בגלל אי־האימון הכללי במדד יוקר־המחיה
ירד ערכן של מניות הצמודות למדד בארבע וחצי
נקודות מתחת לערן הנקוב, ואילו מניות הצמודות לדולאר אינן מושכות
מפני שערכן קבוע לחלוטין. המניות הנושאות פרסים הפכו למפעל־חפיס סל
בעלי־העסקים.

#שוב מתנהל מאחורי הקלעים מאכל; על עתידו האישי

של חיים כהן. היועץ המשפטי ביש־המזל, העומד על סף התפטרותו, חפץ
להתמנות לתפקיד שופט בבית המשפט העליון, אולם מינוי זה עומד להיתקל
בהתנגדות נמרצת מצד שאר השופטים העליונים, שלא מלחו על התקפותיו של
כהן על שופטי המדינה בהזדמנויות שונות.

מועמד רציני לירושת תפקידו של חיים כחן הוא עורך־
הדין חיים צדוק, שותפו של מיכאל כספי. צדוק הוא אחד מנאמני
הנהגת מפא״י ונהנה ממעמד חיובי בין עורכי הדין.

״ #קבוצת המנהלים של ביג׳י תנסה להרחיב את ״שורת
המגוייסים״ ,שהוקמה עם פתיחת משפט עמוס בן־גוריון כדי
לעזור לצמרת המשטרה. הפעם יגוייסו אנשי־רוח, סופרים ומשוררים
ממפלגות שונות, שתפקידם יהיה ללחום בדעה הרעה הקיימת בין האזרחים
על ראשי השלטון.

• בקרוב תוכל לרכוש קטנוע כמחיר נמוף יותר מזה

המקובל כיום. לאחר הצלחת מפעל ההרכבה של קמנועי ודססה בישראל,
יקים סולל־בונה מפעל דומה, שיוזיל את המחירים.

אירופה 1957

באנגליה איו איש מעוניין בפוליטיקה, או נר אחז מעוניין נה

ל פי ק ד

סאת איר• אבנר׳ ־

** י 5ר פי ק א די לי, חצות. מן הקירות צועקות כתבות־ענק בשלל אורות צבעוניים.
כבנין ממול מתרחבים ומצטמצמים עיגולים אדומים בצורה _ מהפנטת .״קוקה־קולה!״
קוראת הסיסמה. יחד עם העיגולים, בעלי קוטר של עשרות מטרים, היא שולטת על הכיכר.
״השער, היא שעתה של בירת גינס!״ צועקת כתבה אחרת, מעל לשעון אדיר.
״שוופס! שוופס! שוופס!״ קוראת סיסמתם של מי־הסודה המפורסמים.
״איני
ממינהרת התחתית נפלט סילון של אנשים. גברים במעילים שחורים ומגבעות־באולר
עגלגלות, נשים במעילים צבעוניים עליזים וקומה זקופה מאד. פיקאדילי סירקום עודנו
מרכזה של לונדון. לונדון עודנה (כמעט) מרכז העולם.
״סליחה, האם זהו פיקאדילי סירקום?״ שני צעירים ללא מגבעות, עדינים ומנומסים.
״יפן, זהו.״ אני קופץ על המציאה, שואל שאלות. זרים? חה־חה, לא. האחד מבירמינגהאס,
השני מבלפאסט. באו להזות בתחרות כדורגל חשובה מאד. מישחק נהדר. ארבע־אפס. אני
מתבייש לשאול לטובת מי.
התקפת־השאלות שלי עוזרת לשניים להתגבר על נימוסיהם הבריטיים. הם מעזים לשאול
כמד, שאלות משלהם. מנין אני? מישראל. או, ישראל, האמנם? כמה ימים בלונדון? יומיים.
״אז מה נעשה? נתחיל להילחם זד, בזה׳״ שואל הגבוה הרזה•
.לשם מה? האינך יודע כי עכשיו אנחנו בני־ברית?״
הרזה מופתע במקצת .״ממתי אנחנו בני־ברית?״
״מזה סמר, חודשים. מאז מלחמת־סואץ.״

חלאת המין האנושי

* 4ואץ היא מילת־קסם לגבי הצעיר מבירמינגהאם. יש לו דעות על נושא זה. דעות
0סופיות מאד ומגובשות מאד, שלא לפי הנוסח הבריטי המקובל.
״צריכים להשמיד את המצרים. עם ממונף. כדאי לזרוק עליהם פצצה אטומית ולחסלם.
הם לא בני־אדם. הם פשוט משקל על רגלי האנושות, המושך את המין האנושי בולו למטה.״
רון, שהוא סוכן־ספרים נוסע בבלפאסט, מנסה להרגיע .״אל תגזים, ג־ים. הם בני־אדם
כמו כולנו. הרי זה לא אשמתם שהם בלתי־מפותחים. הם יכולים להתקדם.״
אולם ג׳ים, העובד במעבדה למתכות, אינו נסוג .״אתה לא מכיר אותם. אני הייתי שנה
וחצי ליד התעלה, בשדה־התעופר, של פאיד. אתה לא מתאר לך מה זה. חלאת המין האנושי.״
אחיו של ג׳ים הוא חייל באחת היחידות שהשתתפו זה עתה במיבצע־סואץ. הוא כתב
מכתבים הביתה. המצרים הם טינופת.
אנו עומדים עדיין בסירקום. אין לשם כל קשר עם קרקס. זה• פשוט המונח הלונדוני
לגבי כיכר עגולה. פיקאדילי סירקום היא כיכר עגולה קטנה למדי. רחוב אחד מוביל
בכיוון לכיכר טראפאלגאר הקרובה, שם משקיף האמיראל נלסון, על עמודו, לעבר הימים
בהם שלטה פעם בריטניה הגדולה בעולם. רחוב פיקאדילי עצמו מוביל מכאן מערבה,
לקצה ההייד־פארק. רחובות ריג׳נט, היימארקט ושאפטסבורי מובילים לכל העברים.
במרחק כמה צעדים מאתנו עומדות שלוש גבירות, בעלות שערות בלונדיות מחומצנות
ופנים מאופרים קצת מעל למידה הרגילה. הן שולחות מבטים חוקרים בעוברים ושבים,
בצורר, ברורה אך מנומסת. מי מחפש חברה לשעה קלה?

להת פז ר, בבקשה !

*** וטרנכוהמאד, ללא שום כלי־נשק, מבקש אותנו באדיבות להמשיך בדרך.
שלושה אנשים הם התקהלות, והבוכים של לונדון אינם אוהבים התקהלות. אנשים
אחרים יכולים להצטרף, ולפתע יש הפרעה בתנועה .״ברייק איט אפ, פליז!״
• ״מה דעתך, כישראלי, על הצבא הבריטי?״ שואל ג׳ים.
״ד,ממ, לא רע. לגמרי לא רע. כמובן, אין לו העושר של האמריקאים, למשל. וגם לא
הקלות של הצבא שלנו, אבל
״אני מתכוון — חייל מול חייל. כלוחם.״
אני מבטיח לו שלדעתי הלוחם הבריטי אינו נופל משום לוחם אחר בעולם. ג׳ים מרוצה.
״גם הצבא שלכם טוב,״ הוא מודה .״היכיתם את המצרים. חבל שלא כבשתם את כל
מצריים, עם קאהיר והכל.״
אני מסביר שהדבר לא היה בלתי־אפשרי, אלא שהאנגלים היססו יתר על המידה, ואחר
כך התערבו האמריקאים והפריעו.
ג׳ים אינו אוהב את האמריקאים. כלל וכלל לא. הם מנופחים. פה, באנגליה, מכירים
אותם. הצבא הבריטי עולה על האמריקאים בכל יום.
״אתה שמעת מה אמר דאלם? הוא אמר שאסור לשלוח חייל אמריקאי למזרח התיכון,
אם בצידו האחד עומד חייל בריטי ובצידו השני חייל צרפתי. הוא ממזר. כל האמריקאים
הם כ אל ה...״
״סליחה. מה המקום הזה, בבקשה?״
כאילו הומצא ברגע זה על־ידי במא• מוכשר, הופיע לידינו סמל של חיל־האוויר האמריקאי,
ג׳ינג׳י על קביים.
״אפשר לעזור לך?״ ממהר ג׳ים להציע. האמריקאי מודה. איפה נפצע? בכדורגל. כדורגל
או ראגבי? ראגבי, כמובן. באמריקה קוראים לזה כדורגל.
נא להכיר — ג׳ים, רון, מה היד, שמך, בבקשה? כן, אורי.
שמח להכירכם. שמי קארל. אני מפלורידה, רק חודש באנגליה. בפעם הראשונה בלונדון.
ג׳ים ממהר לנצל את ההזדמנות .״סלח לי, קארל, אם אני שואל את דעתך. כרגע אנחנו
מתווכחים על הצבא הבריטי. אתה חושב שהוא עולה על הצבא האמריקאי או נופל ממנו?״
אולם קארל פיקח הרבה יותר מכפי שהוא נראה ברגע הראשון .״קש־ ,להגיד. עדיין לא
היתד, לי ההזדמנות לבקר במחנה של הצבא הבריטי. כך, לפי התרשמות שטחית לגמרי,
הייתי אומר שהוא צבא טוב, בהחלט טוב.״

גוז דגגרזיס

נימ צי ע לעבור לאחת המסעדות ולשתות כוס תה. כולם מסכימים. אולם לא קל
למצוא מסעדה פתוחה בשעה כזאת. אנו עולים ברחוב שאפטסברי ומחפשים מקום
פתוח באחד הרחובות הצדדיים.
״השמעת את זה?״ לוחש לי ג׳ים. מה? מה שאמרה היצאנית. לא, לא שמעתי. מסתבר
שהגברת אמרה משהו לא־יפד, על הקביים של קארל האמריקאי. קארל העמיד פנים כאילו

לא שמע. אולם ג׳ים, האיש שאינו אוהב אמריקאים׳ נרגש מאד. זד, מכוער לדבר כך,
מכוער מאד.
קארל מתיישב במסעדה באנחה של הקלה, משעין את הקביים שלו אל הקיר. המקום עודנו
מלא אנשים המשוחחים בקול נמוך. ג׳ים חוזר מיד להתקפה.
״אשאל אותך שאלה גלויה, קארל. אתה בוודאי שמעת מה אמר מיסטר דאלס על זד.
שאינו רוצה שחייל בריטי וצרפתי יעמדו לצד חייל אמריקאי. אתה לא חושב שזה עלבון
לחיילים הבריטיים?״
קארל שולח בג׳ים מבט פיקח מתוך עיניו החומות. הוא כבר הבין כי ג׳ים לאומני מאד.
על משפט בודד אחד, כשמוציאים
יודע מה אמר מר דאלס באמת. הרי אי־אפשר לדון
אותו מן המסגרת. קשר, לסמוך על העתונות. היא תמיד נוסה לנפח דבר כזה. לא הייתי
מחווה דעה לפני שקראתי את הנאום במלואו.״
״אל תשמיץ את העתונאים,״ מעיר רון בשקט, להפגת המתח .״אורי הוא אחד מהם.״
הנה אנחנו יושבים, בני ארבע אומות רחוקות — אמריקאי, אנגלי, אירי וישראלי.
שלושה מאתנו שרתו בשלושה צבאות. רון האירי לא נאלץ מעולם לשרת בשום צבא.
מחר, מחרתיים יקבעו אנשים כמונו את גורל העולם.
האם אנחנו מעוניינים בפוליטיקה? ג׳ים,
שלא דיבר מזה שעתיים על שום נושא אחר,
שונא את הפוליטיקאים ואת שתי המפלגות.
במי ביתר, אם כן? הוא לא בחר בכלל. אין
הבדל בין השמרנים והסוציאליסטים.
קארל סבור אחרת. צריכים תמיד לבחור.
העם קובע מי ינהל את ענינו. יתכן שאין
הבדל רב בין המפלגות, אבל יש הבדל
בין האנשים.
בעד מי בחר הוא? בעד סטיבנסון. מחר,
מדוע? מפני שאינו אוהב איש־צבא בראש
השלטון. הוא אינו מאמין בגנרלים העוסקים
בפוליטיקה. ג׳ים מסכים. רון מסכים. אני
מסכים בהחלט. מסתבר שבנקודה זו ישנה
הסכמה של בני שלוש יבשות.

אטום בקומה השישית

ך מראית * ץ, שום אנגלי אינו מעוניין
/בפוליטיקה. במסיבות של אנשים משכילים
אין מדברים על נושא זה. בתחתית
אין מזכירים אותו. לראש העתונים הנפוצים
ביותר אין הוא חודר כמעט לעולם. נכה־המלחמה
במעלית יכול להזכיר, בין הקומה
ד,ששית לשביעית, את נאום שר־הבטחון על
הקליעים האטומיים, ולשאול מה יהיה הסוף
ולאן נגיע. אולם הוא עושה זאת בטון
המוקדש לרוב למזג־ר,אוויר.
אולם כמו רוב ההתרשמויות השטחיות
בבריטניה, גם זו מוטעית לחלוטין. כשם
שאין אדם הגון מראה שהוא עובד קשה,
או שהוא מרבה לקרוא בספרים, או שהוא
משכיל מאד, כך אין הוא מראה שהוא מעוניין
בפוליטיקה. זה פשוט שייך להתנהגות
כן נראו
הנכונה.
העממית?
אולם מתחת למפתה זה, האנגלים מעוניינים
מאד במדיניות. אין זה אצלם תוכן החיים,
כמו לגבי הישראלים. אולם הם עוקבים אחרי הנעשה בעולם. לא רק בהייד־פארק תוססים
הויכוחים הפוליטיים, מסביב לנואמים של תורות העולם המדברים אל העם ביום א׳ .במסבאות
בכל רחבי הארץ משוחחים על כך ללא לאות.
אחרי מיבצע־סואץ גבר ענין זר, שבעתיים. תוצאות המיבצע ירדו על המדינה כהלם.
למראית־עין איש לא התרגש, והכל התנהל כרגיל. אולם ההשפעה הנפשית היתד. עמוקה
מאד.
בשכבות הרחבות, הקרויות בבריטניה ״המעמדות הנמוכים יותר,״ היתד, התגובה פשוטה:
הרגשה של השפלה. הצבא. הבריטי, הצבא של קרסי תטרלו, ניסה לכבוש רצועת־אדמד,
מידי כמה ערבים מלוכלכים, ולא הצליח. זאת היתד, התגובה של ג׳ים, ושל מיליוני אנשים
כמוהו: עלבון שתבע מחילה, בדמותו של סר אנתוני אידן. שנאה חריפה עוד יותר כלפי
האמריקאים, אותם אפסים מנופחים ושופעי־דולארים המקלקלים תמיד את הכל ואינם
מוכשרים לשום דבר.
רגישותו של ג׳ים לגבי כבוד הצבא הבריטי היא תוצאת ההרגשה הסתומה שגם הצבא
לא היה כל כך בסדר. הוא מתנחם, ככל בריסי, באימרה השגורה שהצבא הבריטי מפסיד
תמיד את הקרב הראשון, ומנצח רק בקרב אחד — האחרון. אולם לגבי מלחמה המורכבת
כולה מקרב אחד בלבד, אין זו נחמה מובטחת.
ג׳ים יודע בלבו כי משהו השתנה בעולם, וכי בריטניה שוב אינה מה שהיתר .,בכל
פינות לונדון עומדים האנשים על הסוסים, האנשים שניצחו בקוויבק, שכבשו את הודו,
שחדרו ללב אפריקה, שעמדו בקרים. אי־אפשר להימלט בלונדון מזכתנות הזוהר, מן
הימים בהם נקבע גורל העולם כולו בכמה בנינים בין ווסטמינסטר ו־וייטהול. ולמרות שג׳ים
יכול להתלוצץ על כך — בלבו טרם השלים עם העובדה כי בריטניה הפכה למעצמה
ממדרגה שניה, כינור שני בתזמורת הדוד סאם.
אולם סואץ הוכיחה זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

מן התעלה -

הפרשים שד טית המזכה
* 4שרדי ה״א־ונומיפט״ שוכנים בבית ישן ברחוב ריידר מם׳ .22 הבית דומה לכל
שאר הבתים ברחוב ריידר, והבתים ברחוב ריידר דומים לכל שאר הבתים בשכונה
זו, שכונת סינט ג׳יימס, מסביב לרחוב פול־מול. הכל אריסטוקראטי מאד, ישן מאד, שקט
מאד. אף בית אחד אינו רוצה לבלוט, כי בית הגון, כמו אדם הגון, פשוט אינו בולט.
האקונומיסט הוא, אולי, השבועון המשכיל הטוב ביותר בעולם. אחרי קריאת אחד מגל־

יונותיו, מרגישה הרוח כסי שמרגיש הגוף אחרי מקלחת מרעננת. הכל נקי, הכל נאמר
כשפה שקטה, מעל לכל מרחף חוש־מידה מוחלט.
כדאי לקרוא את האקונונויסם, כי מה שכתוב היום בעמודיו, עשוי להוות מחר את המדיניות
הרשמית של ממשלת הוד מלכותה. ולא רק מפני שהאקונונויסט יודע את הנעשה
בחדרי־חדרים (ומובן מאליו שהוא יודע זאת, כי נציגי הממשלה רגילים לספר את סודותיהם
לנציגי העתונות החשובה) ,אלא מפני שהאקונומיסם מייצג את דעת־הקהל המשכילה, ודעת־הקהל
המשכילה קובעת את קו הממשלה.
דעת־הקהל המשכילה מורכבת מן השכבות העליונות. מי הן ז לאו דווקא בעלי הכסף
בלבד. אלה הם האנשים אשר הסבא שלהם היה חבר מועצת המנהלים של חברת הודו
המזרחית, והדוד היה מושל־מחוז בסודאן הדרומית, והרודן משרת בחיל־הפרשים של בית״
המלוכה (שאין לו שום קשר עם בית־המלכה ושסוסיו הוחלפו מזמן בטאנקים מדגם
סנסוריון) ,והדודה נשואה למנהל חברת הביטוח בפורטסמות, אשר בנו הבכור הצטרף
לכנסיה ויהיה פעם בישוף, בעוד השני הוא מזכירו הפרטי של סר הארולד, ובבחירות
הבאות הובטח לו מקום כמעט בטוח בסקוטלנד.
השכבות העליונות שולטות, מפני שהן למדו לשלוט במשך מאות בשנים, והשלטון הוא
לדעת הכל, מקצוע המחייב נסיון רב. לכן הן יודעות שלעולם אסור להתרגש, ואסור
להחליט החלטות נחפזות ונרגשות, כי האויב של היום יהיה מן הסתם השותף של מחר,
והשותף של היום יהיה בלי ספק מתחרה. ואין טעם רב להתווכח על מטרות סופיות, כי
ההיסטוריה אינה מורכבת ממסרות, אלא רק ממעשים קטנים, ועל כן כדאי לחשוב היטב
על המעשים הקטנים.
שכבות אלה לא התרגשו מן הכשלון הצבאי בסואץ. אולם הן שמו לב לכך שהחלטת
הפלישה לא היתד, מחושבת עד הסוף, מטרותיה היו מבולבלות, וביצועה לקוי. החיילים
טענו כי המדינאים לא נתנו להם להפציץ את ערי מצריים במידה מספקת, וקילקלו את
הענין. המדינאים טענו שהחיילים ביזבזו את הימים היקרים, תחת לפלוש מיד ללא
הפצצות מיותרות.
ומאחר שראש הממשלה אחראי לכל, בתוקף תפקידו, ובמקרה זה אף החליט הוא עצמו
את ההחלטה הגורלית, היד, על סר אנתוני אידן להתפטר. הדבר נקבע בשכבות העליונות
ללא רוגז, יותר מתוך צער. כי סר אנתוני היה ביש־מזל. הוא היה הססן, שונא מלחמות,

פורמינועיד לאנגלים הנסוגים, עת מסרו את העיר לכוחות או״ס. השנאה
;מצרי היא נחלת כל השכבות הנמוכות בבריטניה, הבזים ל״נייטיבס״ אלה.

לאורך ימי• תצטרך ישראל למצוא את מקומה במזרח התיכון. אחרי ככלות הכל, שם היא

שוכנת, ואין מנוס מן המציאות הגיאוגראפית.
השיחה נמשכת קרוב לשעתיים. מר מידג׳ליי היה רוצה להכיר לי את מר ליטל. כישראלי
אמצא בו בודדאי עניין רב, כי מיסטר ליטל חזר רק לפני חודש מקאהיר, אחרי ששהה שם
במה שנים. הוא מכהן עתה במערכת כעורך לעניני המזרח התיכון.
מיסטר ליטל הוא טיפוס שונה ממיסטר מידג׳ליי — הוא דומה הרבה יותר לטיפוס
הבריטי שנראה בארץ־ישראל בימי המנדט. יש לו שפם קולוניאלי, הבעת־פנים החלטית
ביותר, מהותו הבריטית הרבה יותר מודגשת. הוא לוחץ את ידי בלבביות. שמא נאכל פעם
ארוחת־צהריים יחד? ברצון. מחר, למשל? טוב. בשעה אחתז תודה.

עבד אד־גאצר רצה

נו אוכלים ב״פאב״ (קיצור של. פאבליק סאלון,״ או ״טרקלין ציבורי,״ שפירושו
מסבאה) ,לא רחוק מן המערכת. לא בחדר הגדול, ליד הבאר, השייך יותר לשכבה
הנמוכה, כי אם בחדר האחורי, בו אוכלים אנשי־העסקים שמשרדיהם בסביבה. כולם גרים
בשכונוודו־,מגורים, בצפון ובמערב, מרחק חצי שעת נסיעה לפחות, ואת ארוחות הצהריים
שלהם הם אוכלים בסביבת מקום־העבודה.
מיסטר ליטל היה ראש המערכת של סוכנות־הידיעות הערבית, שאינה אלא סוכנות בריטית
המשרתת את האימפריה. חברו, ראש־המינהלה של הסוכנות, הוא הנאשם מספר אחד במשפט־הריגול
המתנהל כעת בקאהיר. בימי מיבצע סואץ עוד שהה ליטל בקאהיר.
אנחנו בוחרים בארוחה בקפדנות רבה, תוך התיעצות אדיבה איש ברעהו, עוברים בקפדנות
על רשימת היינות. מר ליטל עוזר לי לבחור בהרכב הנכון של הארוחה. מן הקירות
מסתכלים בנו חיילים בריטיים מכל התקופות, איש איש לבוש במדי גדודו, תוך ציון
היחידה והתקופה. כל המסבאות בבריטניה הן פטריוטיות מאד.
האם מאמין מר ליטל, על סמך נסיונו האישי, כי השלום בין ישראל והערבים אפשרי?
ד,מממ. המכשולים נראים כרגע גדולים מאד, גדולים מאד. אין בכלל מה לדבר על
שלום כולל בעתיד הקרוב.
איך הוא מעריך את אישיותו של גמאל עבד אל־נאצר בקשר לבעיה זו?

ן*״* ן כל בריטניה השתתפה בשמחת החיילים שחזרו מסואץ הביתה, ערב חג המולד.
| ן אולם גם בריטניה סובלת עדיין מהרגשת־הבושה על הכשלון הצבאי המחפיר בסואץ,

פייסן, ומומחה דווקא לעניני ערב. הוא החלים על פלישודסואץ ברגע האחרון, בניגוד
למצפונו, מפני שהרגיש שעליו להוכיח את עצמו כאיש־מעשה.
הוא שם את הכל על קלף אחד, והפסיד.

מחירה ש? בובה

*נ*יסטר ג׳ץ מידג׳ליי, עורך האקונומיסס לעניני חוץ, קיבל אותי בלבביות מאופקת
בחדרו. הוא כבן ,50 ואפשר היה לתאר אותו כרב־חובל באחת הספינות של האדמירל
דרייק, או כמנהל בנק סולידי מאד בפול־מול. הוא תלה את מעילי בארון, על מקל, והצביע
על כורסה נוחה.
במשך כמה דקות שוחח על הא ועל דא, כדי שארגיש עצמי בנוח. האם אני מכיר את
מר יוסף שריק בישראל? איש מעניין מאד. אני עונה שעתה מר שריק הוא מבקר קולנוע
בעתון יומי חשוב בתל־אביב. הוא שמח לשמוע זאת. והאם אני מכיר את מר מרדכי תדמור
׳גפראנקפורם? לא? חבל.
האקונזנזיסם התנגד למיבצע־סואץ מן הרגע הראשון, והוא היד, בין הראשונים שתבעו את
התפטרותו של סר אנתוני. מדוע?
התשובה היא אנגלית מאד. נניח, אומר מיסטר מידג׳ליי, שהיינו מצליחים להפיל את עבד
אל־נאצר. מה היה קורה הלאה? היתד, קמה ממשלה יותר ידידותית לנו. איך היתד, ממשלה
זו מצליחה להישאר בשלטון? היה עליה להוכיח כי אינה בובה אנגלית, וכי היא מצליחה
להשיג מאתנו יותר מעבד אל־נאצר. אנחנו היינו נאלצים לעזור לה בזאת. כדי להחזיקה
בשלטון, היינו נאלצים לתת לה יותר משהיינו מוכנים לתת לעבד אל־נאצר. היינו יוצאים
מפסידים.
אם רצו להפיל את עבד אל־נאצר, היתה זאת טעות להתקיף אותו. כך, לד,יפו, הצגנו
אותו לפני עמו כאדם הלוחם לחרות מולדתו מול התקפת האימפריאליזם הזר. בקיצור,
המיבצע כולו נבע מעירפול מחשבתי.
באדיבות רבה מוסיף העורך כי יש להבדיל, כמובן, בין המיבצע הצרפתי־בריטי לבין
המיבצע הישראלי. אולם כאשר אני מזכיר לו כי העולם הזה מתח ביקורת על מיבצע־סיני,
כשם שהאקונומיסט מתח ביקורת על מיבצע־סואץ, הוא נותן לי להבין כי גם המחשבה
הישראלית לא היתד, נבונה ביותר. כי במצב הנתון, מה ניתן להשיג באמצעים צבאיים?
אני מסביר למידג׳ליי את דעותיהם של אותם החוגים בישראל הסבורים כי על ישראל
לערוך מיבצע גדול לכיבוש השלום. אולם גם גישה זו קיצונית מדי בשבילו. תסיסה כוללת,
כמו רעיון המרחב השמי, אינה מתאימה לרוחו ד,גלית. אולם הוא מסכים בהחלט כי

אין ספק שעבד אל־נאצר לא שנא את ישראל. ליטל מאמין כי בשנים הראשונות של
שלטונו נטה להסדר כל שהוא עם ישראל. לא שלום כולל, כמובן, אולם אפשר היה
להשיג הסדרים חלקיים. בשיחות פרטיות, הביע עבד אל־נאצר לא פעם רמזים בכיוון זה.
הוא היד, אז אדם מתון למדי.
מד, השתנה? קודם כל, הקמת ברית בגדאד, שבאה לחתור תחת עמדתו האישית של
עבד אל־נאצר בעולם הערבי. שנית, ההתקפה הישראלית הגדולה על עזה, לפני שנתיים.
שני הדברים יחד המריצו את הדיקטטור ללכת בדרך חדשה, שהובילה לעסיקת הנשק
הסובייטי וכל מה שקרה מאז.
מה היה עושה הוא אילו היה מנהל את הממשלה בישראל, והוטל עליו להשיג שלום
עם הערבים?
מר ליטל אינו מאמין בצעדים דרמתיים. כיום כמעט ואין מה לעשות. העצבים מגורים
מדי. מה שדרוש לישראל זד, שקט, תקופה ארוכה של שקט. על כל הצדדים קודם כל
להירגע, כי כל עוד הכל נרגשים, לא יכול לחול שום שיפור.
לכן יש להימנע מפעולות־תגמול, שממילא אינן מועילות במאומה ורק מחשמלות את
האוזירה. יש לעשות מעשים קטנים המקדמים את אווירת השלום. אחרי שיווצר מצב־רוח
נוח יותר במרחב, אפשר יהיה להשיג בהדרגה הסדרים משותפים בשטחים שונים, תחילה
בענינים קטנים ואחר־בך בענינים חשובים יותר. אחרי תהליך ארוך וממושך, שיצריך
סבלנות רבה ואורך־רוח, יודצר הרקע לשלום אמיתי.

דצח 5גיודחסוד ! *ר

* * יפטר לי ט ל הופתע מאד לשמוע כי קיימים בישראל חוגים החותרים לפעולות שלום,
1 3וכי השבועון הנפוץ ביותר בארץ דוגל ברעיון של איחוד שמי. כמו כל האנגלים
המשכילים שדיברתי עמם, נצטיירה במוחו תמונה של ישראל כארץ של אנשים קנאים,
לאומנים באופן קיצוני, החושבים כולם בדיוק איש כמו רעהו .״לישראל יש רק קול
אחד, וכל הישראלים הם בדעה אחת,״ אמר לא מכבר באחת מהרצאותיו חבר־הפרלמנט
השמאלי ריצ׳ארד קרוסמן, שהיה פעם אוהד מושבע של ישראל. בפי אדם בריטי היו
משפטים אלה נזיפה שאין חריפה ממנה.
ממשלת ישראל עצמה עושה את הכל כדי להגביר רושם זה. עתונאי בריטי חשוב,
שביקר לא מכבר בארץ, אמר לי בהומור סלחני :״נציגי ממשלתך לקחו אותי כל יום
לסיור מודרך. רמזתי להם שאיני רוצה להטריחם, שאני מוכן בהחלט לסייר לבדי. אולם

| פסואץדפיקדד | היום בעך
הרמז לא הובן, כנראה. לבסוף נאלצתי לקום בשש בבוקר — דבר שאיני אוהב לעשות כלל
וכלל — רק כך ניתנה לי אפשרות לשוחח מעט עם אנשים ברחוב. ברחתי לחדרה
ולמקומות מסוג זה.״
בעיני האנגלים היתד, ישראל נראית הרבה יותר סימפאטית אילו יבלו לדבר מפעם לפעם
עם ישראלי שאינו חוזר כמו תוכי על מד, שאמר ראש־הממשלה יום לפני כן. מכיון שכל
אנגלי מייעץ לאדם זר לשוחח גם עם יריביו, אין הוא מבין מדוע אנשי ההסברה הרשמית
בישראל אינם מפגישים אותו עם אנשים החולקים על דעת הממשלה, ביחוד אם יש להם
דעות מקוריות ומעניינות.
בכל זאת, דעת־הקהל המשכילה בבריטניה אוהדת למדי. היא התנגדה לנסיגת ישראל
מעזה, בעיקר מפני שהבינו — כמו שלא הבינו קברניטי ישראל התמימים יותר — שלמחרת
הנסיגה תמכור אמריקה את ישראל לערבים במחיר השוק. היא גם הרבה יותר סלחנית
כלפי מיבצע סיני מאשר כלפי מיבצע סואץ הבריטי־צרפתי.
״מד, יכולתם לעשות?״ ענה לי עורך שבועון מצוייר בריטי, בעל תפוצה של כמיליון
טפסים .״כשאדם שנידון למוות יושב בתאו ומחכה להוצאתו להורג, מי יכעס עליו אם
הוא מוכן להרוג את הסוהר כדי להציל את חייו? זה טבעי.״

__דותי בשורת המליוגריס

| תל־אביב,
׳* רחוב אלנבי 73

צבעו את בגד־הים הישן
אצל קשת
ותקבלו

הופיע:

מ. שמיד: כבשת הרש
ספור אוריה החוזי.

י. גוטמן: אנשים ואפר
ספר אושביץ־בירקנאו.
בליווי תמונות

שקספיר: כטוב
בעיניכם

מחודש ויפה, בצבעים
העומדים בפני מי־יס.
פרטים בכל סניפינו

הכל עשוי בשגרירות בטעם. כשאני יושב
בחדרו המרווח והשמרני של השגריר ומאזין
לניתוח המצב אחרי סואץ, מסתכל בי סיר
מוזם מוטפיורי מתוך ציור־שמן גדול, כשם
שד,דוכס וולינגטון מסתכל באורח במשרדו
של תת־שר הבטחון. המזכיר הראשון זאב
שק׳ ,מי שהיה מזכירו של משה שרת, מפיץ
סביבו אווירה של אדיבות דיפלומטית בדיוק
במידה הנכונה. ואפילו המזכירות נבחרו
בטעם. רותי לדור הירושלמית, צעירה בלונדית
וגבוהה, יכולה בלי ספק להיחשב לאחת
הנערות היפות ביותר בלונדון.

תרגום: לאהגולדברג

ב. טנא: קציר הפלא

שירי ילדים.
ציורים: נחוםגוטמן

אטלס לתקופת הוזנ״ך

22 מפות צבעוניות ,.סקירות
היסטוריות ולוח כרונולוגי.
בעריכת :
פרום. ב .מזר—ד״ר י. שפירא

^ פחות חלק מן האהדה הסלחנית הזאת — מעין יחס של אבא מנוסה מאד בלפי
/ילד חרוץ ואמיץ, שאינו חכם במיוחד — יש לזקוף על־חשבון השגרירות הישראלית,
השוכנת בבית אנגלי טיפוסי ברחוב הקרוי בפי העם בשם ״שורת המליונרים״.
הבית האריסטוקראטי ברחוב השקט ליד גני קנסינגטון, בו שוכנות רוב השגרירויות
בלונדון, הועמד לרשות ישראל על־ידי הממשלה הבריטית, בתקופה שהיחסים בין שתי
המדינות לא היו טובים ביותר. היתד, זאת ג׳סטה אנגלית טיפוסית — דווקא בשעה
שבריטניה עשתה הכל כדי להצר את צעדי ישראל, נתנה לה שגרירות יפה במיוחד כדי
לרמוז שבאופן אישי היא אוהדת את ישראל מאד.
השגרירות התאימה את עצמה מאד לאווירה הבריטית. האורח נתקל באווירה נעימה —
התאפקות בריטית מעורבת עם מעט חוסר־רשמיות ישראלית, במזיגה מלבבת מאד. אין
ספק שד,שגריר מתאים מאד. האנגלים יכולים
להבין את אליהו אילת, אדם סולידי, שקם
וכמעט אנגלי. הם לא היו נותנים את אותו
האמון בטיפוס תוקפני יותר, בעל ברק
חיצוני ושטף ריטורי.
פעם עשה אילת דבר שלא ייעשה: הוא
פירסם את תוכנה של שיחה שניהל עם
פקידי משרד־ההוץ הבריטי. הפקידים נדהמו.
אולם כשנתברר להם שאילת לא עשה את
הדבר מתוף חוסר־טאקט או טיפשות, אלא
מתוך מחשבה תחילה כתוצאה משיקול פוליטי
מסויים, סלחו לו את הכל והסתפקו
בנזיפה עדינה. כי הפרה בזדון של ניר,ג
מוסכם עדיפה בהרבה על חוסר־מאקט.

קשת מנקה וצובעת

מו חמר

השג רי ר אליהו אילת נואם בפני המיק־רופון
של חברת השידור הבריטית. אילת,
אדם שקט וסולידי, מקובל מאד בחונים
הנכונים. בבריטניה, שהיו חושדים באדם
סוער ויוצא־דופן, ובלתי־אנגלי ביותר.

•1ולם חלק ניכר מן ההסברה היש־ראלית
נעשה באופן פרטיזני לגמרי.
אחד מן העוסקים בה הוא זאב, סטודנט
ישראלי צעיר בבית־הספר הלונדוני לכלכלה.
מוסד זה, ערש האינטיליגנציה המרדנית ברוב המושבות הבריטיות, שאחד מתלמידיו
היה פעם צעיר בשם משה שרתוק, שוכן בבית ישן לא הרחק מרחוב סטראנד. בתוכו הומים
האולמות מבני כל הגזעים והעמים. שני גברים ממוצא מאלאיי עומדים ליד דוכן־התד.
בחדר־האוכל, צעירה יפאנית משוחחת ברצינות עם גבר שחור בפינה. כולם מתנהגים
בצורה בריטית מופתית, באדיבות ובשקט רב. אי־אפשר לשהות בבריטניה מבלי להידבק.
אנו יוצאים לצוד ערבי .״הנה אחד,״ מפליט זאב, וניגש לצעיר שחום, קרח מעט. הישתד.
עמנו כוס תה? מדוע לא, ברצון. נא להכיר — ידידי אורי מתל־אביב, סטודנט, וידידי מחמד
מקאהיר, הלומד כאן תכנון ערים.
התה חם, אנו מציעים איש לרעהו סוכר, בלשון אנגלית אדיבה. מחמד היד, בקאהיר
בימי ההפצצות הבריטיות האחרונות. הוא מספר על האווירה של הימים ההם. אני מספר
לו על ביקורי הקצינים המצריים השבויים בערינו וקיבוצינו.
שלום? מחמד אינו רואה סיכוי לכך למשך הרבה,־הרבה זמן. נראה שהדבר אינו מדאיג
אותו במיוחד. העתיד יעשה את שלו. יש זמן. אולי הוא חושב שישראל תימוג במשך
הזמן כחלום רע.
מניין לו שיש זמן? תקופתנו אינה תקופת הצלבנים. הצרפתים עומדים לייצר פצצות
אטום. בעוד כמה שנים הם יהיו מעצמה אטומית. יתכן שאז תוכל ישראל לקבל פצצה
אטומית. ואם אנחנו נקבל, גם מצריים תקבל ממישהו. ואז, באחד הסיבובים הבאים,
נשמיד את קאהיר ואתם תשמידו את תל־אביב.
מחמד מחייך באדיבות, לוגם את התה. העתיד אינו מדאיג אותו, וגם לא ההוזה של
15 מיליון פלאחים מוכי רעב ומחלות בעמק הנילוס. כי מחמד הוא עשיר, מן הסתם
מושקע חלק ניכר מכספי משפחתו בחוץ־לארץ, ועתידו האישי מובטח. הוא משמש הוכחה

ר,עולם לוונר! 016 ,

כזולנוע סרטים שריד העב דו ת
גם גיבורים נופלים >חן, תל-אביב;
ארצות־הברית) הוסרט לפי ספרו של הסופר
האמריקאי בד (מה מרי׳ן את סמי) שולברג,
שנכתב לפני עשר שנים במטרה להנחית
מהלומת מודת לשריד האחרון של משטר
העבדות באמריקה — ההתאגרפות. הספר
לא עורר כל סערה. להיפך, במשך השנים
שחלפו מאז התעצמה ממלכת אמרגני ההתאגרפות
המושחתת והפכה למחוסנת מפני
כל פגיעות. ספק רב אם הסרט עורר באמריקה
תגובה שונה. אולם לעיני הצופה
הזר הוא חושף תמונה אכזרית של סחר
בחיי אדם וגנגסטריזם נוסח חופי הכרך.
סיפור עליתו ושקיעתו של המתאגרף
טורו מורנו נבנה על־ידי שולברג לסי ספור
חייו של המתאגרף פרימו קמרה, אשר לפני
עשרים ושלוש שנים היה אלוף ההתאגרפות
במשקל כבד. הענק התמים והילדותי, שאינו
מסוגל להרע לאיש, נלקח מכפר מגוריו
בהרי האנדים בארגנטינה, נופל לידיה של
כנופית שודדים שבראשה עומד ניק בנקו,
אותו משחק בכשרון וברוע־לב רוד שייגר.
הכנופיה מטפלת בו ממש כשם שמטפלים
בשור העומד להיטבח בזירת מלחמת־הש־ודרים.
כאן נכנם לסיפור הגיבור — האמפרי
בוגארט, שזהו סרטו האחרון לפני מותו.
עתונאי־הספורט בוגארט מוכן לעשות הכל
בעבור כסף, ואפילו לתת ידו לעסק פרסומת
מלוכלך סביב אישיותו של טורו. מלאכת

מאוד. פעם בשנה מתכנסים הצעירים לחגיגת־עם
ססגונית, חוטפים להם נערה עם מטריה
ומתנים עמה אהבים בפומבי. אם הנסיון
מצליח באים בעקבותיו הנשואים.
בין שאר הנערות המסתובבות עם מטריות
ביריד נמצאת גם לודבין (אצ׳יקה צ׳ורו),
אסופית רעבה לאהבה. את הנסיון המאלף
הראשון היא עוברת בחברתז׳אן פייר,
גבר יפה־תואר השייך לפי מוסכמות החברה
הכפרית לאלמנה צעירה ויפה. התסבוכת
נוצרת כאשר עוברת לודבין לחסותו של
נואף מזדקן, נאלצת להפרדמאלוף גס־יונותיה.
תוך
תקופה זו, אין ז׳אן פייר יושב
בחיבוק ידיים, הופך למאהבן של נשים
נוספות. את מידת הצלחותיו בהרפתקות
אהבים אלה אפשר ללמוד לפי כמות חישוף
החזה הנשי אותה מציג הסרט. כאשר מנסה
אפוטרופסה הנואף של לודבין לאנסה והיא
בורחת ממנו אל ביצה המזכירה את גדות
הירקון, מצילה ז׳אן פייר מידיו ואהבתם
באה על תקונה בנשיקה מצלצלת.
רומן בנאלי זה של גילברט דיופ מתגולל
בסרט איטי ושליו, שנקודות האור היחידות
בו הם תצלומי הצבע המרהיבים המזכירים
תמונות של ואן גוך, ונערות צרפתיות מאוד
בתהליכי התפשטות שונים, המוציאים מכליו
את הקהל הישראלי.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוט זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

...אף לא טעזדע•
בעד כל עולזעז לירזדע עזלך-
בב 7א המזעד דעקבל ארבע.
0 1 3

11ק * ילדסק שו 11ש

אצ׳יקה צ׳ורו, ז׳אן דאנט ודורה דול פ״יריד הנשים״
פעם בשנה, נסיונות אינטימיים

רימום המתאגרף מתחילה ותוך שנים מספר
הופך טורו למתאגרף בלתי מנוצח בקרבות
המכורים מראש.
האלון? המציאותי. עד אשר, באחד
הקרבות המכריעים, נהרג מתחרהו של סורו,
בדיוק כשם שנהרג המתאגרף ארני שף בידי
קרנרד, בשנת .1933 כל הכותרות צועקות
בשמחה — טורו הפך לרוצח, יחי הרוצח!
אולם מתאגרף אחר סבור כי התואר רוצח
מגיע לו. זהו מקס באר, אלוף העולם לשעבר
המשחק בסרט את התפקיד אותו מילא
במציאות. הוא חוזר על פרשת התמודדותו
עם קמרה על תואר האליפות, מכה את
טורו (מייק לן) במספר סיבובים שצילומי־הם
הם האכזריים ביותר שנראו לאחרונה
על הבד. בסיכום, לאחר שלכיסי האמרגנים
זרמו מיליונים כתוצאה מתחרויותיו של טורו,
מקבל טורו שבור־הלסת את חלקו 49 :
דולאר.
גם גיבורים נופלים הוא סרט טוב. מלבד
עלילתו החושפת את אחד מנגעי השחיתות
של החברה האמריקאית, ודמויות בלתי־נש־כחות
של נגועי הנגע שהם כלשעצמם רבי
ענין, עשוי הסרט בניצול מכסימלי של כל
יסודות תורת הקולנוע. קצב ההקרנה, זויות
הצילום, ניצול הצללים והתאורה, העריכה
הקולעת — כל אלה, הנוספים אל עלילה
מעניינת ומשחק משכנע, עושים אותו לראוי
מאוד.

נערה ע מטריה
יליד הנשים (מונרבי, תל־אביב; צרפת)
הוא מנהג עממי כפרי צרפתי המקל על
נערים ונערות בגיל הבגרות לבחור את בני
זוגם לחיים, לאחר שורת נסיונות אינטימיים

חעולט הזה 1616

• המלך ואני (אלנבי, תל־אביב) —
מחזה מוסיקלי של רוג׳רם והאמרשטיין
אודות אומנת בריטית הבאה לחנך את ילדי
מלך סיאם, הופכת מחנכת לממלכה כולה.
למרות הקיצוץ בסרט, מפאת ארכו, נותרו
בו קטעי מחול מרהיבים ומשחק מצוין של
יול (פרס אוסקר) בריינר ודבורה קר.
• הזרע הרע (אוריון, תל־אביב) -
המחשת נסיונו של ויליאם מארץ׳ להוכיח
בספר טוב כי יצרי הרצח בלב האדם הם
ענין של תורשה. ילדת פלא מתגלה כרוצחת
קרת לב בסרט בינוני למדי אך מעניין.

• ריצ׳ארד השלישי (צפון, תל־

אביב) — מחזהו גדוש החטאים ביותר של
שקספיר, הופך לסרט שובה־לב בחשיפת
יצרי אנוש שבו, בשרביט הקסמים של לורנס
אוליבייה הממלא בו גם את התפקיד הראשי.

• חשיבותה של רצינות (סטודיו
ירושלים) — הקומדיה השנונה של אוסקר
תיילד, התוקפת את החברה האנגלית על
שמרנותה הצבועה ורדיפת הבצע שבה, בהעתק
קולנועי משכנע.
• המרד על הרן יין (אורלי חיפה)
— המאבק בין החובה וההגיון, ביצירתו ה־מוסרטת
של הרמן תק. האמפרי בוגארט
באחד מתפקידיו המעולים.
• היבשת האבודה (ציון, ירושלים)
— סרט תעודתי למחצה אודות הטקסים
בחייהם של תושבי איי בורניאו. צילומים
פיוטיים בצבעים מרהיבים.

ד, על/ל עיס

ל לי ונידו ־

לז ב ע כי ר דיז ק כי פ ד גע״בו

מה אומר לכס? נשים הן עם של
צרות־עין וקנאיוה. קחו למשל את ידידתי
לילי גלילי. כל העולם יודע באיזו
מידה אני משתגעת אחרי האינטלקט
שלה, לא מחמיצה כל הזדמנות לשבח,
לפאר, לרומם ולקלס אותה. ומה עושה
היא? כשנותנים לה פעם הזדמנות לכ>
תוב קורא יקר, כפי שעשתה זאת בפורים,
היא מתעלמת ממני לחלוטין,
פשוט מכריחה אותי דדבר בעד עצמי,
דבר שמאד לא נעים לי.
אם זכור לכם, סיפרת על נערה שהיתר,
מצלצלת מדי יום למערכת, משביתה
את העבודה. למי צילצלה האלמונית?
לעורן הראשי? ללילי גלילי? לא.
דווקא לרותי. אך העלמה גלילי לא ראתה
לנחוץ לציין זאת, ואני חושבת שזה
מאד חזירי מצידה אחרי כל מה שעשיתי
למענה. מי, אם לא אני, הצגתי בפניה
את הארוס שלה, יצחק מנקייביץ?

נפש מתמונכת מסתבכת
את נחמדה? רוצה להתכתב עם צבר
הלומד בשמינית 1016/1181 ולשלוח
לו תמונה? יופי! אך עלייך להיות מוכנה
לקרוא חרוזים מסוג זה:
״אלי! הלוואי ולא תגמרנה לעולם,
שנות הבחרות היפות.
בטיילי יחידי עם ערב בגן,
אפוף מסתורין וחלומות,
נער הייתי והגעתי לגדולות,
החילותי להביט אחר נערות,
נפש מתמוגגת מסתבכת
ואין מוצא בקרבי,
לדעת סיבת הרטט,
עת תחזינה בהן עיני
ומדוע כוכבים פתאום
יראו כמזהירים ונוצצים
עת יאפפוני הרהורים.
ירח יאיר, יתפלש בעבים,
נפשי מרוטטת ומסובכת,
מחפשת היא פשר השינויים
שהתחוללו עת היתה סוככת
ומאפילה על חייה הרגילים בהגיעה לגיל ובראותה פרי הילולים
עולם חדש לפני נפתח
אור חדש ראיתי
והנוגה החיוור על פני טפח השתניתי אכן גדלתי ואד,י נער
מלאת ריגשה נפשי
לב שוקק לי מלא צער,
מצפה בכליון לנערתי.

בלי הערות. אחד הסיפוקים הבודדים
שיש לי בעבודתי זו, הוא להשתולל
כאוות נפשי לכל אורך המדור, לומר
לכולם מה אני חושבת עליהם, ועוד לקבל
תמורת זאת משכורת. ואם אין הדבר
מוצא חן בעיניכם, אתם יודעים מה אתם
יכולים לעשות.
״דחילק, רותי! בלי הערות,״ מתחננות
למשל 1016/1184 ונותנות לי להרגיש
כמו האם החורגת האגדית:
״הפעם יש לך עסק עם שתי מושב־ניקיות
ולעניין, כמובן.
״הרקע למכתבנו — צלילי פסודובלה
בריאה.
״היעד: צמד אריות במדים שישגרו
את תשובותיהם ג זוג ניצנים הפורחים
באחת ממושבות השומרון, וזה עתה חוגגות
את חג האביב ה־ 16 של חייהן.
את יכולתנו להתמודד בכתב נוכיח אך
ורק לאלה שיהיו ראויים לכך.
״עליהם להוכיח שבעורקיהם לא זורם
מיץ עגבניות בזה שיצרפו מיד במכתבם
הראשון את דמות דיוקנם.״

קצין, טייס או סטודנט
קצין, רצוי טייס, או תלמיד אקדמאי
כבן ,22 יהווה חבר־לעט מעניין ל(/ 1185־
)1016 בת ה־ ,18 תלמידת סמינר למורות,
שאת שמו היא חוששת לפרסם בפורום
זה. הפיסקה האחרונה של מכתבה לא
היתד, מחוורת לי ביותר. אולי לכם יהיה
הדבר ברור מתעניינת ברוב שטחי
התרבות, אולם נוחה לוותר על עיסוק
בספורט, ריקודים סלוניים חוגיים של
החברה הגבוהה וכיוצא בזה.״

נחמדים, משבילים וקצינים
גיוסו!

—:זז —וון — י1יז*חו —

אתן ל( )1016/1186 לדבר בעד עצמן,
ואני נוצרת, לשם שינוי, את לשוני, אך
לא אתפלא אם תחשבו כמוני.
״האחת סמינריסטית, השניה לומדת
בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה,
מעונינות להתכתב עם שניים. עליהם
להיות נחמדים ומשכילים. ורצוי קצינים
בני 24־ .20 אך חוץ משכל על הכתף,
חשוב שיהיה עוד משהו גם בראש.
והעיקר — שויצרים.

הסיפום>)1ל<

שיעשו חיים

מכתבן של ( )1016/1182 הוא אולי
קצר יותר מקודמו, אך לא טוב בהרבה.
כיוון ששמעו שכולם פונים אלי, גם הן
עושות כך. שתיהן. צבריות, אחת בלונדית
כחולת־עין, השניה שחרחורת. שתיהן׳
אומרות הן, חייכניות ואוהבות חיים.
בבטחון אופייני לבנות ,17 מבטיחות
הן שלא תאכזבנה במראן את שני הצעירים
אתם ברצונן להתכתב תחילה.
עליהם להיות — הבה נשיר כולנו במקהלה
— ״גבוהים, חמודים, מתל־אביב
או מהסביבה, והעיקר — שידעו לבלות
ולעשות חיי ם ...שישלחו תמונות.״

פאר הכבדים

( )1016/1183 סבור שנותרו לו עוד
חודשיים לחיות. כעבור חודשיים ייקרא
לדגל וזה חיים זה? לכן רוצה הוא למצוא׳
מהר ככל האפשר, חברה לעט
פקחית וחיננית. אם ישאו מכתביה חן
בעיניו, ישלח לה את תמונתו. הוא טוען
שהוא פצצה בלונדית ,״פאר הגברים של
המאה העשרים.״
״אני מקווה שאינך לועגת לי, רותי,״
מסיים הוא ,״וודאי מבינה את את האמביציות
של הנוער כיום.״

אריות בפסודובלדז

ידי1י, עליכם לקבל אותי כפי שהנני,
או להניח לי. טובה או רעה, עם, או

״אני נערה חמודה,״ כותבת ווזה היי•
מן מרחובות ,״איני רוצה יתאר את
עצמי ולהתייהר, אך ארשה לעצמי לקוות
שתאמיני לי.
״עד עתה לא היו לי בעיות בשטח
זה עד שיום אחד הלכתי להצטלם.
שעה שנכנסתי לצלם, נתקלתי בשפם,
ומאחוריו, בחור שנראה כקיבוצניק טיפוסי,
על אף הציחצוח שבלבושו. בעל
השפם מצא חן בעיני ברגע שראיתיו,
אך לפני שהתעוררתי מתדהמתי — נעלם.
״הרושם שהשאיר עלי היה עז ומראהו
נשאר חרות בלבי, כשבאה-
כעבור שבוע לצלם לקחת את תמונותי,־
ראיתי לשמחתי את תמונותיו על ה־ .
שולחן. מובן מאליו שהזמנתי מיד את
תמונותיו, והרי לפניך הטיפוס שלי.
אנא, רותי, עזרי לי להגיע אליו.״
שמע הוזורצ׳יק, אולי תכתוב לת.ד. י
20ו, רחובות? מה יש לך להפסיד?

ספו ר ט
כדורגל

אגוז קשה לשיניים חו לו ת
עלמשחק השבוע, בו איבדה
קבוצת מבכי תד־אביב את הסיבוי
האחרון לתפיסת אחד משני המקומות
הראשונים בצמרת הלאומית,
כותב שייע גלזר:

אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בלונדון
החליטה לערוך תחרות איגרוף להגדלת
הכנסותיה. היא פנתה לפני כשנה להפועל
בהצעה. הפועל, שחשש לקחת נסיעה זו
על עצמו, העביר את ההזמנה להתאחדות
הספורט לחובבים וזו החליטה לבחור משלחת
של כעשר־ם מתאגרפים ושלושה מלווים
שיסעו להחליף מהלומות עם האנגלים.
הקרב השני. על הזירה יחליפו ביניהם
מתאגרפי ישראל מהלומות שיקבעו מי
מהם יופיע בפני קהל לונדוני בשעת
בוקר מוקדמת (התחרות תתחיל בשעה 7.30
בבוקר) .אולם קרב חריף לא פחות, אם
כי פחות גלוי׳ מתנהל כבר עתה על ה

המשחק נגד
הפועל פתח־תקוד, לקחנו
ברצינות עוד
יותר גדולה משאת
המשחקים האחרונים
שלנו, שגם אותם
לקחנו ברצינות. אחרי
הנצחונות האחרונים
שלהם נגד מכבי
פתח־תקוה ( )1:6והפועל
חיפה (,)2:4
ידענו שיש לנו עסק עם אגוז קשה לפיצוח.
אלא שלא היו לנו שיניים כל כך טובות
בשביל לפצח אותו, כי הן היו מלאות
סתימות. עלינו לשחק בקבוצה שמורכבת
כולה מטלאים ולא התכוננו לנצח אלא
לצאת, איך שהוא, בכבוד.
ידענו שההתקפה של הפועל פתח־תקוה
מקבלת דם תיכף אחרי הפתיחה. משום כך
הציבו אותי כמגן כדי לחזק את מכונת
ההגנה שהתקלקל אצלה בזמן האחרון הבלם.
תפקידנו היה לסגור את מרכז ההגנה,
זאת אומרת ששיחקנו בשמירת שטח ולא
בשמירה אישית. יש לציין שהצלחנו בזד,
ואפשרנו לחלוצים לכבוש תחילה שני שערים
יפים שבאו כבזק מרגלי שמואל
ישראלי.
ואז, כעבור רבע שעה, כשד,תוצאה היתה
מאמן מבבי אפרים רובמן
0:2לטובתנו, ראיתי שהשד המלבסי אינו
נורא כל כך בפרט שכעבור רגעים אחדים
היתה לנו הזדמנות לכבוש שער שלישי.
אבל ישראלי הוכשל בצורה גסה ברחבת־העונשין
ואני מתפלא על השופט פריזנר
שאמנם שרק וכולנו היינו בטוחים שהוא
יתן בעיטת 11 מטר. אבל הוא המציא איזה
פטנט משלו: מכת עונשין בלתי ישירה,
בתוך רחבת ה־.16
אסיר כין מגינים. הכל היה טוב ויפה
עד שכעבור חצי שעה נפצע השוער
שלנו בנדורי מרגלי ההתקפה הפתח־תקואית,
וקיבל הלם. ברגע שהוא נפצע ירד המוראל
של כל הקבוצה. אחרי ההפסקה עלינו בהרגשה
לא בטוחה בנצחון, מפני ששוער
פצוע זה כאילו חצי קבוצה פצועה. המשחק
נהיה חם והיו קטטות במגרש עד שכמה
פעמים היה צורך להפסיק את המשחק. אני
חושב שזר, היה המשחק הפראי ביותר שהיה
אי פעם בינינו לבינם.
אני לא יודע משום מה, כנראה שזה לא
היה להם נעים להפסיד לנו פעמיים השנה
אחת, והם החליטו לנצח בכל מחיר. לאחר
שהצליחו להבקיע את שער השוויון, רבע
שילה לפני הסוף, קבלתי סוף־סוף הוראה
מאמן הפועל מיבאל פריטאג
לעלות לשורת החלוצים. אלא שהדבר נראה
תחביב לבעל מכבסה
לי מאוחר מדי מפני שהרגשתי את עצמי
כאסיר בין מגיני פתח־תקוה.
מקום ה־ 23 במשלחת — הוא מקום הככל
שהתקרב המשחק לסיומו כן גדלה
מאמן.
הפראות וחוסר השליטה של השופט. כעבור
למעשה קיימים רק שני מועמדים לתפכמה
דקות הצליח סמלמך להבקיע את שער
קיד זה: אפרים מכמן 46 מאמן׳יזהאיגרוף
הנצחון המלבסי, בבעיטה שכל שוער בלתי של מכבי תל־אביב, ומיכאל פרילטג ()39
פצוע היה עוצר אותה. בזד, נסתיים המשחק
מאמן הפועל. הקרב ביניהם לא יתנהל בבין
שתי היריבות הותיקות.
אגרופים ולא לעיני השמש, אולם הוא יהיה
למרות הכל אני לוחץ לשחקני הפועל
הקרב החשוב ביותר, כי זר, הקרב שיקבע
פתח־תקוה ולמאמנם גיבונם את היד ומלמעשה
את צורת ייצוגם של מתאגרפי
אחל להם: הצלחה במשחקיהם הבאים. אבל
ישראל ואת צורת לחימתם ביריביהם ה־עוד
הערה אחת: יש לכם כל הנתונים למנוסים
מהם.
שחק כדורגל יפה וספורטאי. לכן קשר, לי
32 שנות מכות. אפרים רוכמן היד,
להבין למה אתם צריכים להשתמש גם בעוד
ילד בן , 14 שהתגורר ברובע נוצרי
שיטות לא כל כך ספורטאיות המשאירות
בחרשה, כאשר תקפוהו פרחחים, הכוהו
טעם מר למרות הנצחון.
מכות איומות בשל היותו יהודי. הוא החליט
להכשיר את עצמו להשבת מלחמה
לתוקפיו, החל באימונים בסיוף, נתגלה
כבעל כוח־סבל רב ועבר לאימונים באיג־ה
מאבק מחוץ לזיר ה
רוף. אחרי ששה חדשי אימונים, עלה לקרב ו מוחצת
מעולם
לא היתה פעילות כה
ממשי על הזירה, זכה בנצחון מפתיע על
תוקפנית בספורט האיגרוף בישראל כפי כוכב המועדון של הצבא הפולני בוורשה.
שהיתר. לאחרונה. מעולם גם לא התמידו
כעבור זמן קצר זכה באליפות המתאגרפים
אגרופי ישראל להופיע לאימונים בדייקנות המתחילים במשקל נייר ( 45 קילוגרם) בעירו.
ובהתמדה
כה רבה, או להשקיע זיעה ומהלובצד
לימודיו בבית־ספר גבוה לטמאות,
מות אגרוף. הסיבה: בעוד חודש וחצי בהמשיך
אפרים באימונים שיטתיים, הצטרף
ערך תתקיים בלונדון התחרות הראשונה
לקבוצת מכבי וורשה, התאמן בחסותם של
באגרוף בין נבחרת החובבים של ישראל
מאמנים בעלי שם עולמי כליוטננס לסקר
לזו של אנגליה.
סקי ופאול צ׳ירסון הגרמני, שהיה אלוף
פרשת ייזומד, וארגונה של ׳תחרות זו
אירופה במשקל קל. עד לשנת 1932 השהיא
פרשה בפני עצמה, שעתידה להכות
תתף מכמן ב־ 30 קרבות, מהם הפסיד רק
גלים בקהל הספורטאי בישראל. אולם העובארבעה.
יצא בתיקו בשניים וניצח בנוק־דות
כפי שנראו השבוע ברורות למדי.

אגרוף

וזעולט היזח *61

אאוט רק באחד מ־ 24 נצחונותיו. יחד עם
קבוצת המתאגרפים היהודיים בוורשה, עלד,
מכמן לארץ בעת הנזכביח הראשונה.
עד אז היד, רק מועדון איגרוף אחד בארץ
בשם בני ליאונרד. עליתם שי, המתאגרפים
מפולין בשנת 1932 היא שהקימה למעשה
את ספורט האיגרוף בארץ עד רגליו.
בארץ המשיך רוכמן להופיע בקרבות
איגרוף באגודות מכבי, גם כששאר חבריו
שעלו עמו, לא יכלו להמשיך בספורט הרסני
זה. הוא השתתף בקרב המפורסם נגד
נבחרת מצרים בו הופיע גם הגנרל מוחמד
נגיב והפסיד נגד יריב שמשקלו היד, רב
משלו. בשנת ,1935 כשהגיעו למכביה השניה
מתאגרפים חדשים ונשארו בארץ,
פרש רוכמן מהזירה בגלל תנאי עבודתו
הקשיים. אולם הוא לא עזב את ספורט
האיגרוף, עסק בו כמתאגרף בשורות הצבא
הבריטי במלחמת העולם השניה וגם כמאמן
משנת 1948 במכבי תל־אביב.
בין המתאגרפים הישראליים אותם עשה
רוכמן נמנים שמות כיופי זיגר, ניסים
ירימי, פארקאש, אמנוני, אפל ומשה כהן.
הנצחון -ל ר אוי לו. גם מיכאל פריי־טאג
הוא בעל ותק רב בענף האיגרוף
בפולניה. אמנם הוא הגיע אל ספורט זה
כמד, שנים מאוחר יותר מאשר רוכמן,
אולם נמוקיו להתעסקות בספורט המכות
היו דומים — מכות מידי הגויים ברחוב.
פריטאג החל להתאגרף במשקל נוצה תחת
פקודו של המאמן הצרפתי קרפנטיה במכבי
ורשה. כאשר התגייס בשנת 1928 לשירות
הצבא הפולני זכה באליפות הצבא במשקל
חצי בינוני — זכיה שעוררה בשעתה סערה
גדולה בחוגי האנטישמיים בפולין.
לארץ עלה פריטאג בתקופת המכביה השניה
ב־ ,1935 ונשאר בתל־אביב כמאמן
מכבי. הקים דור של מתאגרפים כמו: בינדר,
ז׳ק לוי, ובגדה בתקופת מלחמת העולם
השניה פרש מהפעילות, פתח לעצמו מכבסה
וביקר בתחרויות אגרוף רק כשופט.
לתפקידו כמאמן חזר לפני המכביד, השלישית,
והביא את נבחרת ישראל למקום הראשון.
לפני כשנה פרש ממכבי ועבר לאמן
את מתאגרפי הפועל.
הקרב הסמוי שהתנהל כל השנים בין שני
היריבים־המאמנים, עמד השבוע לפרוץ החוצה.
התקוד, היחידה שנשארה למאמינים
המעטים בספורט האיגרוף בארץ, היא שהמנצח
כקרב יהיה זד, הראוי לנצחון.

במסלול
ה שק ע ה ברת חוז ר ת
א פ רי םמזמן, הבוס החדש של קבוצת
הכדורגל מכבי תל־אביב, עומד לצאת בימים
הקרובים לאירופה לסיור וחיפוש אחר שחקנים
עולים לקבוצתו, מאמן אפשרי וחוזים
עם קבוצות כדורגל אורחות ה ש מו ע
ו ת על חזרתו האפשרית של נח רזניק
למכבי תל־אביב הן חסרות כל יסוד. התברר
כי נח, אפילו אם ירצה, לא יוכל לחזור
למכבי. בהסכם שחתם עם אנשים פרטיים
המיצגים את הפועל נאמר שהוא ישקיע
3000ל״י לרכישת דירה ואת השאר ילוד
לו אותם האנשים. במקרה שיחזור בו יפסיד,
לפי ההסכם, את הסכום שהשקיע. לפי
אותו ־!חוזה ישחק נח בכל קבוצה שיקבע
מרכז הפועל ד או ני ם ו טי ס ני ם יוט־סו
הקיץ בידי המשלחת הישראלית של קלוב
התעופה העומדת לצאת לפסטיבאל הנוער
הדמוקרטי במוסקבה. קלוב התעופה קיבל
השבוע את הזמנת הועד העולמי של הפס־טיבאל
להשתתף בתחרויות התעופה של
כינוס הנוער העולמי.
תדריך מאורעות אלה, מתוך מאורעות הספורט
של השבוע הבא, עשויס לעניין את זזובב
הספורט:
סמנכיתל ־ אביכ -הפועל תל־א
בי ב (יפו; מגרש באסה; שבת 2.45
יהיה המשחק שיסיים את סדרת הקרבות
המכריעים על תואר אליפות המדינה בכדורגל.
הפועל, הצועדת בהפרש של שמונה
נקודות לפני יריבתה, ניצחה בסבוב הקודם
בתוצאה .4:2
מ כ בי• ה פו עלכפר ״ סבא
ר חו בו ת (כפר־סבא; שבת 2.00 הוא
המשחק העלול לחרוץ את גורל אליפות
ליגה א׳ בכדורגל, למרות שעוד נותרו ששה
סבובים עד לסיום. אם תפסיד מכבי במשחקה
יהיו סיכוייה לאליפות קלושים ביותר.
חעולם הזח 1016
אנשים טלפון ל שו פ ט הלו*
ראש ממשלת ישראל דוד כן־גוריון

גילה השבוע למקורביו באיזו שיטה הוא
בוחן את דעת הקהל ברחוב לגבי בעיות
שונות: הוא שואל את פי בתו רננה ״מה
אומרים?״ והדו״ח שלד, משקף, לדעתו, את
המצב לאשורו רעיית הנשיא רחל
ינאית כן־צבי סיפרה השבוע למבקר
בביתה, כי בשעה שהגיעה לראשונה לירושלים,
לפני 38 שנה, והלכה לחפש חדר־מגורים
העומד להשכרה, אמרו לה בכל בית
שנכנסה אליו למראה פניה הצעירות :״תביאי
קודם את אמא ואז נדבר על העניין.״
לבסוף, אחרי ששכרה חדר, נאלצה להציג
את בעלה, הנשיא יצחק כן־צכי, כאחיה,
כדי שירשו להם לגור יחד יושב־ראש
הכנסת יוסף שפרינצק דחה השבוע
הצעה לבלות את חג־הפסח מחוץ לעיר.
נימוקו: אין הוא מוכן לוותר על תפילת החג
הנערכת על־ידי החזן דייב נלאנץ
ח״כ מפא״י משה שרת, שקיבל על עצמו
לרכז את ענייני התרבות והספרות במפא״י
ובהסתדרות, החל להראות את כוחו בשטח
זה: בגליון האחרון של הירחון המפא״יי
מולד, שהופיע השבוע, התפרסם שיר של
היינריך היינה בתרגומו של שרת מגרמנית
אגב, את בקיאותו בגרמנית הפגין
שרת שבוע קודם לכן, כאשר קם ונשא נאום
ברכה נמלץ בגרמנית מופתית לכבודו של
מנהיג האופוזיציה המערב־גרמנית׳ אריך
אדלנהואר, שביקר בישראל יום לפני
פתיחת משפט הנאשמים ברצח כפר־קאסם,
שמקומו וזמנו לא היו ברורים עד לרגע
האחרון, הוטרד ביתו של השופט המחוזי
בנימין הלוי בעשרות צילצולי טלפון
של עיתונאים ואנשי־ציבור שביקשו פרטים
על מועדו ומקומו של המשפט. לבסוף, קצרה
רוחה של אשתו של הלוי עד כדי כך,
שכאשר צילצל בערב אחד מידידי המשפחה
בעניין אחר לחלוטין והספיק •לומר רק:
״זה ביתו של ד״ר הלוי?״ לא חיכתה לשמוע
מה בפיו והזדרזה להכריז אל תוך השפופרת•׳
״כן. המשפט מחר ב־ .11 בעניין כניסה
יש לפנות לקצין העיתונות.״

הג ההל סו פ ר שטי־נמן

בקהל היוצאים מהצגת בכורה של ירמה
בתיאטרון הקאמרי נראתה אשה אלמונית
שנרעשה כל כך מגורלה של גיבורת המחזה
חשוכת־הבנים עד שפנתה בעיניים זולגות
דמעות לחברתה ושאלה בקול רוטט :״הגידי,

לבתיה לאנצט יש ילדים?״ היא נרגעה
במקצת, כששמעה כי בתיה לאנצט, המשחקת
את ירמה, היא אם לשתי בנות חמודות:
ליענה (״במבי״) בת ר,־ 13 ומיכל (*סקי״)
בת ד 4על אחת מפגישותיו עם מנהיג
ההסתדרות כרל כצנלסון המנוח, סיפר
השבוע המשורר אלכסנדר פן בנשף חגיגי
שנערך לכבוד צאת כרך שיריו לאורך
הדרך .״באתי פעם למערכת דבר,״ סיפר
המשורר ,״והתלוננתי בפני ברל כי אין מדפיסים
את שירי. הוא הסביר לי את הסיבה.
בשירים שלך, אמר לי, חסרים הוו והיוד.
ה, וי׳ היהודי חסר בשיריך לביקורת
אחרת זכה המשורר אכרחס סוצקבר.
הוא סיפר השבוע כי באחד מביקוריו במאה
שערים בירושלים, ניגש אליו ילד כבן עשר
ושאל אותו מדוע אינו לובש כיפה. סוצקבר
השתמט מתשובה באמרו :״כיפת השמיים
היא הכובע שלי.״ ״אם כן,״ השיב לו הילד

מיד ,״אני מוכרח לציין שזהו כובע גדול
מדי בשביל ראש קטן כמו שלך הסופר
אליעזר שטיינמן, המטפל עתה בהוצאת
ספר חדש משלו לאור, ציטט בו
באחד המקומות תפילה הנאמרת (לדבריו)
בליל־הכיפורים :״ותערב תפילתנו לפניך.״
ניגש אליו אחד מפועלי הדפוס, בו מכינים
את הספר לקראת הוצאתו, ואמר לו :״סלח
לי, מר שטיינמן. איו אני סופר ולא בן
סופר, אלא פועל דפוס פשוט, ובכל זאת
ידוע לי כי נוסח התפילה הוא, ותערב עתירתנו
לפניך וכי זמן אמירתה אינו ליל־כיפורים
אלא יום־הכיפורים.״ שטיינמן סילק
מעל פניו את הפועל בתנועת־יד נרגזת,
ואחר חזר להגהותיו ותיקן בהן את הפסוק
בחשאי.

הניתוח של חגה מרון
על קשיי חייו של שחקן תיאטרון סיפר
השבוע איש הבימה שמואל סגל .״יום
אחד,״ סיפר ,״ניגש אלי מישהו ושואל: נו,
איך העסקים? אני עונה לו: ככה ככה.
מה יש? הוא שואל. קשה להתפרנס, אני
עונה לו. מה אתה אומר? הוא קורא בקול.
אתה, שחקן בתיאטרון הלאומי, אינך מקבל
משכורת הגונה? הרי אלפי אנשים הולכים
ערב ערב להצגות! הרי האולמות מלאים עד
אפס מקום! ומחיר הכרטיסים! פשוט לא
יאומן. בכל מדינה אחרת בעולם מקבלים
שחקנים משכורות פאנטאסטיות! זה באמת
לא בסדר. אגב, אולי תוכל לסדר לי הזמנה
להצגה שלך הצייר מאנה כץ ניסה
השבוע להתיידד ע&נ, ילד בן שמונה ליד
קפה נסית בתל־אביב ׳,.הילד לא נענה לקריאותיו
של הצייר וברח מפניו. כששאל אותו
כץ :״מדוע אתה בורח?״ השיב הילד, בהביטו
אל הבלורית הלבנה והארוכה היורדת
על כתפיו של הציור :״כי אינני יודע אם
אתה איש או אשה כעס רב גרמה
לשחקנית התיאטרון הקאמרי חנה מרץ
ידיעה שהתפרסמה באחד העיתונים הלועזיים
בישראל, כאילו עשתה בפניה ניתוח
פלאסטי. מסתבר, כי העיתון תרגם, תג!־
שיבוש, את הידיעה שהתפרסמה בשעתו
בהעולם הזה, כי חנה מרון נאלצה לעקור,
תוך כדי ניתוח, שן־בינה שצמחה אל תוך
הלסת שלה. הניתוח הפלאסטי היחיד שעשתה
חנה מרון לפי שעה: החלפה מהפכנית
של תסרוקתה, המצעירה אותה בעשר שנים,
כהכנה לתפקידה החדש במחזה נערת החלומות,
שיוצג בקרוב הסופר מוזר־ההליכות
משה סמבטיון יצא השבוע
בדרכו לאמריקה ולקנדה. כשהגיע לנמל
חיפה ונשאל על־ידי פקיד המכס לורך מסעו,
השיב הסופר, הנוהג לתרגם לעברית אפילו
שמות גיאוגראפיים :״אני נוסע לעמא־ריקא
ולקן־אהדה הסופר שלום אש נראה
השבוע כשהוא מחנה את מכוניתו ברחוב
תל־אביבי הומה ליד חנות ירקות. הוא ירד
מתוכה כשהוא חבוש כיפה בוכארית ססגונית
והורה לאשתו, שירדה אתו, לקנות
בחנות שקיק סטריות, שנשאו חן מלפניו.

אמנות

התניו את החתימה?
לפניך חמש חתימות של אישים ידועים
(ביניהם רופא, פילוסוף, סופר, מדינאי
ומשורר מהמאה ה־ 12 עד המאה ה־)20
התוכל לזהות את החתימות הללו?
בעל התשובה הנכונה הראשונה שתפתח יזכה
בפרס של 25ל״י.
כל פותר יקבל 3מלויי קרט־ — 5חינם !
את הפתרונות נא לשלוח במעטפה סגורה עד
ה־ 10.4.57 לת. ד ,525 .ירושלים, עבור
״חידון מלוי קרט־ 3״ ולציין את השם
והכתובת המדויקת של פותר החידון.

כילדי1ן רנו3 3-־/לי ! 1 .חידון
נו ת אי ם לכל ע ט כדורי
תוצרת עפרונות ירושלים בע״מ.
החז הקרן אינה קיימת
קרקס בגד• מיניווגו
שעשועי פאריס

(הזירהטרון) מצויים
בשפע בהצגה האחרונה של הקרקם הרמת־גני
— מבחינה עקרונית על כל פנים. יש
בה תפאורות נאות, בגדי־מינימום, ריקודי
קאנקאן, גערות המוכנות להתפשט. חסרים
רק מעט קלילות וצחצוח מקצועי.
למרות שהדגש מושם על שתי להקות
רקדניות — אחת של באלט רגיל ואחת של
באלט על קרח — מצטיינת ההצגה בדברים
אחרים לגמרי: הופעתו של מוקיון
אנגלי משעשע, להטוטי אקרובטיקה, גמד
עליז וילד המנגן על קסילופון ואומר ״רב
תודות על מחיאות־הכפיים הנעימות״ במיב־טא
הונגרי.
אשר לרקדניות, לא היה מזיק להן לקבל
כמה שיעורים אצל מורה טובה לריקודים.

ן * תל*אביכ, ערך נער בן 14 יום סרט
4של הקרן־הקיימת־לישראל שהכנסותיו
שולשלו לכיסו, נעצר על־ידי המשטרה רק
לאחר שהזדמן למקום פקיד הקק״ל שידע כי
באותו יום לא נערכה כל התרמה רשמית.

קוצו של יהוד
ף> קאהיר, ביקש השבועון אל־נזוצאוור
!•ה תנ צלו ת על כי ״בכוכב שהופיע על
הדגל הירדני בשערנו האחרון נפלה טעות
מצערת: הוא בנוי מששה משולשים במקום
שבעה ודומה למגן־דויד, שהינו הסמל הציוני.״

מוגרו
בתפקיד־משחק ממש יוצג בקרוב ב
מעות
אפסית

מאחורי הקלעים
מדלץ מוגרו ב״זידהי׳
הסרט היחיד בו הופיעה מרילין

ף לואיסוויל, ארצות־הברית, קיבל האג
רולד פליישר מארגון החיילים המשוחררים
המחאה על סך 72.000.000.000 דולאר,
לא הצליח לגבות אותה בבאנק, החזיר או
מיוחד
לשיכונים:
מגרשים ברחובות
תל־אביב, טלפון 24749

רקדניות ״שעשועי פאריס״
באופן עקרוני, זה ישנו

תיאטרון זירה, בקומדיה שבע שנות תשוקה,
של ג׳ורג׳ אקסלרוד (סרטו פופפפט מוצג
עכשיו בתל־אביב) ,בביומו של מיכאל אלמז.
את תפקידה של מרילין מונרו תשחק בישראל
עדנה שביט להקת הפנטו*
מימה של התיאטרון הקאמרי תחדש בקרוב
את קיומה. התיאטרון הודיע כבר במודעות
על בחינות למועמדים חדשים ועל
תחילת החזרות בקרוב. מנהל הלהקה ובמאי
הצגותיה, שייקר. אופיר, נמצא עתה
במטע־לימודים בארצות־הברית נ?{*
רת החלומות של התיאטרון הקאמרי,
במחזה בשם זה, תהיה חנה מרון. את
המחזה, שהוא קומדיה אמריקאית עליזה,
ביים יוסף (״פפו״) מילוא ואת המוסיקה
חיבר יוחנן זראי. עוזרו של מילוא בהכנת
המחזה היה השחקן הצעיר דן קדר, שחזר
לא מכבר משנת לימודים בבריטניה. לפני
שחזר לארץ, ביים קדר את אשת הסנדלר
הנפלאה בתיאטרון יונייטי בלונדון וזכה
לביקורת טובה מעל דפי העתונות הבריטית.
קדר מתכונן לביים מחזה בכוחות
עצמו, בזמן הקרוב ביותר עשרות
זוגות מחוללים התאספו בשבוע שעבר
בתל־אביב, על מנת להתמודד בתחרות הרקדנים
לקראת הפסטיבאל הששי של הנוער
הדימוקראטי, שיתקיים השנה במוסקבה•
300 הרקדנים הוזיצבו למבחן בפניהם
של גרטרוד קראום, גורית קדמון, תרצה
הדס וזאב חבצלת, שעליהם הוטל לבחור
12 זוגות, שישתתפו במסכת ריקוד, במס־נרת
הופעות המשלחת הישראלית האמנו־תית
בפסטיבאל התערוכה הכללית
של אמני ישראל חולקה השנה לשתי
תערוכות נפרדות. חלקה האחד מוצג במוזיאון
תל־אביב וכולל את עבודותיהם של
וותיקי האגודה, בעוד החלק השני מוצג
בביתן האמנים שברחוב אלחריזי ובו מו־צגות
עבודותיהם של הציירים הצעירים
והחדשים באגודה. חלוקת הכשרונות איננה
זהה עם חלוקת הגיל והוותק.

תה לארגון, שתיקן את הסכום ל־ 72 דולאר.

הצגה שנייה
ך* תל׳אביב, מצאו חמשה אנשים שקנו
• 1כרטיסים לקולנוע אוריון כי מקומותיהם
תפוסים, גילו לתדהמתם כי שילמו לנוכל
17 לירות בעד כרטיסים להצגה מלפני
שבוע.

עלי להבה (כיוקר)
ך* אינסברוק, אוסטריה, קיבלה מיג־
1הלת הרכבת חשבון ממפקד גדוד הכבאים
המקומי, עבור הוצאות כיבוי דליקה
ביער, שנגרמה על־ידי רכבת־אכספרם, וש־הסתכמו
ב 150 :שילינג עבור בנזין 60 ,
שילינג עבור יי״ש 66 ,שילינג עבור בירה.

אם כבר...
ך* לונדון, לאחר שניצח בתחרות אכילת
4איטריות, זכה האלוף החדש בפרס הראשון:
ארגז איטריות.

לסתום את הפה
ף• אתונה, הודיע יצרן של משקאות
, • 1חריפים על ייצור סוג חדש של קוניאק,
שייקרא ״שום דבר ׳,והמיועד לאותם
אנשים העונים, לשאלת הבארמן מד. ישתו:
״שום דבר, תודה׳.
ח עוי ס הזה 6ו 0ו

מלחמת סיני מני לוחמיה
256 עמודי
16ת מונו תבצב עי ם

לנרשמים:
3.500ל״־י
ב מ קו ם
5.500ל״י

נכתב לא
בידי סופ־רים־ידענים

כתבים
מקצועיים ש מקצועם
בבל,
אלא בידי חיי׳
לים־לוחמים, המספרים
לנו —
בפשטות ובכנות נוגעות
עד ה — כל
מה שעבר עליהם בסיני.
הגיוס אל הדגל, מס עות
נועזים, העמידה ב קרב,
אחוות נשק, חוויות
נצחון, כל אלה — במלים
ובשלל תמונות — משתזרים
יחדיו למסכת אחת בלתי
נשכחת.
כאן, לפניך, כל האנשים אשר
ידעת: אנשי עיר וכפר, פועלים,
פקידים, נהגים, בעלי־מלאכה ו אנשי
מקצועות חופשיים. ילידי הארץ
ועולים חדשים, יוצאי מזרח ומערב.
בספר זה רואה אתה, איך
התיכה המלחמה את כולם לגוף אחד —
צבא קטן ומפואר, היודע כי מלחמת קיום
היא, והוא מקדש מערכות ישראל.
הספר כולל גם כתבה מיוחדת, המס בירה
את כל הקרבות של סיני לגזרותי הם.
זהו הסבר צבאי מפורט, שיאפשר
לקורא לעקוב אחר כל שלבי מערכת סיני,
על פרטי התכנון והביצוע.
ספר ״מלחמת סיני״ — כתוב בידי
הלוחמים שעשו את המלאכה — הוא
יותר מאשר ההיסטוריה האנושית של
מלחמה זו. זוהי תופעה מיוחדת במינה
בתולדות הספרות שלנו. זהו ספר־עלילות
הנקרא בנשימה אחת, כרומאן דמיוני, אך
כל שורה בו אמת.

ספר
מלחמת סיני
העו ל ם הזה 1016

ספר

הרשם מיד לקבלת
ספר מלחמת סיני
תלו ש הנ חהבכל העי תוני ם
מלחמת־־סיני

מ פי לוחמיה
אחד הספרים המרתקים והמעניינים על מלחמת סיני ועלילותיה
להרשם בכל הקיוסקים וחנויות הספרים החל מ־. 1.4.1957

לרכישת ספרמלחמת סיני
מפי לו ח מי ה
256 עמודים מלאים חומר
מעניין ומרתק
במהיר 3.500ל״י במקום 5.500

בשבת האחרונה נאם מנחם בגין בטבריה, ואילו יגאל אלון ביקר
בקיבוצו, גינוסר

...מ ה הפלא, איפוא, אם התחוללה סערת ־ ירוחות
עזה על הכינרת?

מוזמנים משתתפים. אחל המשתתפים במדור זה יזכה מדי שברע
בפרס של סו ל״י. הזוכה השבוע הוא בנימיו עברוה תל־אביב.

כלב מי שלא מאמין
רפי גלסון הגיע יום אחד לאילת, בלוויית כלב־עיודרים גדול, יפה ומאולף.
כששאלו אותו מניין השיג לעצמו כלב יקר כזה, הסביר רפי* :פשוט מאד.
נכנסתי למשרד־הבטחון, עצמתי את העיניים והכלב הוציא אותי משם.״
בנימין עברון, תל-אביב

סעו ת לעול ס צויי^ס
עניין של מס בכך( .ידיעות אחרונות)
שמואל לבקוביץ,חיפה
אבל נזס־פיק בהחלט.

יגיעו לישראל ב־ 33 במאי( .חדשות
מרדכי דן, תל־אביב
הספורט)

טובע בבוץ.
הוא הלם בו בכל מוחו( .חרות)
אסתר ברגר, נתניה
שטיפת־נוח.

.׳..כקיצור: חל ץ עם ה ר וח .

הכנסת קיבלה את ההחלטות על מס־ההכגסה רק לאחר חצות

בגוכים כלילה.

אי אפשר היה להיות בטוח באמיתות השמועה בדבר התפטרותו
הקרובה של המפקח הכללי של משכרת ישראל יחזקאל סהר...

...ע ד שבא דובר המשטרה והכחיש אותה.
חמגסידייה היה היה איש מגבים,
עם עלמה הוא ניהל אהבים.
לאחר החופה
היא גילתה פרצופה,
ומאז הוא רואה כוכבים.
העלון הזה, גבים

בשעת 45 אחרי־הצהריים.
כל טובע במשפט דיבה( .הארץ)
אליהו גת, רנות־גן

עתה מתברר, כי כמות הנפט בשדה חלץ תספיק רק בקושי לכיסוי ההוצאות
שנעשו בקידוחים

מעשה כצעיר קט כזרת
שטען, כשנתפס במחתרת:
״גם לכם מנגנון
שבחושך ישכון.
רק מחתרת הרב היא מותרת?״
מתיה שביט, גבעת נשר

שמע ורשם: עטאללה מנוגווד

סיפורי־עםעדב ״ ם
הצייד והציפורים
צייד צד ציפורים ועמד לשחוט אותן,
כשדמעות בעיניו. שתי ציפורים ראו את
מעשיו.
״בואי נברח,״ אמרה ציפור אחת לחברתה.

יש לחשושן״ ענתה השנייה,
״האינך רואה אותו בוכה, המסכן?״
״אל תביטי אל דמעותיו,״ ענתה הראשונה
,״כי אם אל מעשי־ידיו.״

א>ן חשש
ג׳וחא יצא למלחמה, וחץ נתקע בקוד־קדו.

לא הגיע החץ אל מוחך,״ ניחם
אותו הרופא ,״אין סכנה.״
״אל חשש,״ ענה ג׳וחא .״אילו היה
מוח בקודקודי, לא הייתי נמצא במקום
בזה.״

בעל הריתמה

כזבים
לילקוט נעליים
לקבוצת *זרעים״ ,ששכנה פעם ליד
מעיין־חרוד בעמק־יזרעאל, הגיע יום אחד
חבר חדש, יקה מארץ היקים, ושמו
האנס.
בערב הראשון, לפני השינה, אמר
מיכה להאנס שישאיר את הנעליים שלו
לפני דלת החדר, על המרפסת, כדי
ששומר־הלילה יצחצח אותן. האגם לא
הבין חוכמות. הוא הוציא את נעליו,
ובבוקר מצא אותן מצוחצחות למשעי
כך נמשך הדבר שלושה שבועות. ערב
ערב הוציא האנס את נעליו אל מחוץ
לחדר, ובוקר בוקר מצא אותן מבריקות
כמו מראה.
אחרי שלושה שבועות הודיע סדרן-
העבודה להאנס שעכשיו הגיע תורו ל
שמירה.
כל חברי המשק, שנמסר להם
על פרטי המבצע, הוציאו את כל זוגות
הנעליים שאפשר היה למצוא בתחומי
הקיבוץ אל מחוץ לחדרים, ליד הדלתות.
האנס עסק בציחצוח נעליים כל הלילה
כולו, עד למחרת בצהריים.
אברהם כהן, תל־אביב

מנאמני תגוב ה
מטיל, החצרן של גבים, הוא גם מפקד
מחלקה בצה״ל. כשפרצה מלחמת סיני,
קיבלה הפלוגה של מטיל פקודה לכביש
את משלטי אבו־עגיילה. אבל כשהמצרים
החלו לכסות אותם באש, החליטו לסגת
זמנית. במקום המיפגש התפקדו כולם
ונוכחו לדעת שמטיל חסר. רק לאחר
שעה נראה כשהוא חוזר. כששאלו אותו
היכן היה, ענה מטיל :״ראיתי ארגז
של תנובה על־יד הגדר, והיה חבל לי
להשאיר אותו.״
העלון הזה, גבים

הלביאה והשועל
שועל התגרה בלביאה והעליבה. על
שהיא יולדת מדי שנה רק גור אחד
ויחיד.
״אמת״ ,ענתה הלביאה ,״אבל גור
יחיד זה הוא אריה.״

תפילות ותרופות
ג׳וחא עבר ליד עדר חולדי במחלות־עור.
״במה
אתה מרפא את גמליך?״ שאל
ג׳וחה את הרועה.
״יש אשה זקנה אחת, שאנו סומכים
על לחשיה ותפילותיה,״ ענה הרועה.
״שמע ידידי בעצתי,״ אמר ג׳וחא,
״וערבב את תפילות הזקנה במעט תרד
פות.״

אחד הצופים במירוץ סוסים התפאר
וצעק משמחה בלי הרף.
״האם שלך הוא הסוס הזוכה במרוץ
״ שאלו אותו.
״לא,״ השיב האיש .״אבל הריתמה
אשר עליו היא שלי.״

החמור והנסיך

שני שועלים פגשו לפתע באריה. אחד
מהם הציע לברוח, אולם השני הרגיעו.
כשקרב האריה, אמר לו השועל:
״אדוני האריה, שני אחים אנו. ירשנו
מאבינו אלף ראשי צאן, ואיננו יודעים
כיצד לחלקם בינינו. אנא, עשה עיימנו
חסד, והיה אתה הבורר בינינו.״
חזר בו האריה ממחשבתו לטרוף את
השועלים והסכים להתעניין בצאן. הובילו
אותו השועלים לפתח מאורתם ובקשוהו
להמתין עד שיוציאו ׳אליו את
עדר המחלוקת. משבוששו לצאת, שאג
האריה:
״היכן א!תם?״
״השלמנו בינינו,״ השיבו השועלים.

נסיך שסייר בעירו נעצר ליד בית־בד,
שחמור סובב את אבניו, כשפעמון
מצלצל תלוי לו בצווארו. לא הרחק
מן החמור שכב בעל בית־הבד וחזן
שנת־ישרים. העיר הנסיך את האיש
ושאל אותו :
״האם עד כדי כך אתה סומך על
החמור שאתה מניח לו לנפשו?״
״כן אדוני,״ השיב האיש ,״כי הסע־מון
המצלצל מודיעני שהחמור ממשיך
בעבודתו.״
״אבל מניין לך,״ הוסיף הנסיך לשאול
,״כי החמור לא ייעצר מלכת
וימשיך רק לנועע בראשו, כדי ש־הפעמון
יצלצל?״
״כי על כן,״ השיב האיש ,״מוח של
חמור בראשו, ולא מוח של נסיך.״

שני שועלים ואריה

״אנזרזזי רך, גזר רזי. עזינגבגד זגזן־גזגז עד שגזוזרגר
רגזש^פייגז החירשים הארה.״

״רב תודות לך על רצונך הטוב, אולם
אין לנו עוד צורך בבוררות.״
״איך העזתם?״ שאג האריה הרעב
בכעס.
״בוש לך,״ השיבו השועלים .״אתה
כבורר היית צריך להיות הראשון לשמוח
על השלום שהושג.״

ס\ף ס1ף
מאחר שהאות ת׳ היא סוף האלף־בית, הרי כל המלים הבאות, המתארות סופים
שונים ומשונים, מתחילות באות ת׳ .אם תצרף את סופי המלים הללו, תקבל את סופו
של ״העולם הזד,״.

סופה של אי־זהירות,
סוף דרכו של בל שקע.
סוף העולם.
סופו של יום שלשום.
סופו של בל שטח.
סוף החיים, בפי שהוא טשתקף בסטטיסטיקה.
סופו של כל נודד שהשתקע.
סופו של בל פושע להיכלא בו.

מרדכי דן, תל־אביב

א08111.10 1:015.111: 0)11?. 1!5
יא?! (1:4( 012(1: )18
)9( 08101:ם וע>( 0014 )8( 11ו< •!טוס )8( 11101 .ז&נו 1[1א 0ו!) •י 1־״