גליון 1017 מתאריך 10 באפריל 1957

ה ע ! גםה 1מ

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום נהו
עורכי־משנה:
דוב איתן, אורי סלע
עורך כיתוב:
סילבי משת
כתב בכיר:
אלי תבור

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, סלפו! ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים - :עולמפרס.״
המוציא לאור: העולם הזה בע״נו.
דפוס משה שהם בע״נז, ת׳׳א, טיל,62239 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכו המודעות.

1950 לוליינית הזידהטרץ

עורך תבנית:
אהרון צור
צלם המערכת:
אריה ערן

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נבי, שייע נליר, לילי
גלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
זוהר, אברהם הרמון, אוסקר מאובר, אלכם
מסים, אביבה סמן, עמום קינן, שלמה קרן.

העתון הנקרא ביותר במדינה

1955 הכוס של הושיסטאן

לפני שבע שנים בדיוק ישבו חצי תריסר אנשים בדירתו של
יעקוב גל, העתונאי־הכוכב המנוח, בשדרות ח״ן בתל־אביב, ודנו
על נושא שריתק אותם מאד: כיצד לעצב את דמותו החדשה של
שבועון בשם העולם הזה, שרכשוהו זה עתה במחיר 5400 לירות.
האמביציות של כל הנוכחים באותה פגישה היו צנועות למדי. הם רצו ליצור עתון שיהיה
בלתי־תלוי, בלתי־מפלגחי ודובר־אמת. והם רצו שהעתון יהיה טוב.
כך החלה הקאריירה המוזרה של העולם הזה החדש, עתון שהרחיק לכת הרבה יותר
מכפי שקיוו מייסדיו, ושאין דומה לו — כך נדמה לי — בעולם כולו.

1951 איכון דהיקארלו כישראל

1952 מבקר־הסוכנות שמוראי!

1950 עסקיי סהר ועמוס

מי שמעלעל כיום בכרכי העולם הזה של אותן השנים, או מעיף אפילו מבט חטוף
בשערי העתון מאותה תקופה, יכול להיווכח כיצד נדחף העולם הזה, כמעט בעל כורחו,
לצעוד את הצעד השני, שהפך אותו לכוח ציבורי והפקיד בידו עמדת־כוח שלא חלמנו
עליה מראש.
עוד בראשית דרכה הציבה המערכת לעצמה את ד,עקרון ששום דבר בעולב ובמדינה
אינו קדוש יותר מן האמת. בעבודתם היומיומית נתקלו כתביה וחוקריה בליקויים ובגילויי
שחיתות. הם כתבו׳ עליהם בגלוי־לב, ללא התלהבות אך גם ללא רתיעה.
איש לא הטיל ספק שהדברים היו דברי אמת. איש לא העז מעולם להעמידם למבחן
משפטי. המסקנה ההגיונית היתד, לתקן את הליקויים ולסלק את נושאי־השחיתות. הדבר
היה קל, כי באותם הימים עוד היו הגילויים בדרג נמוך ונגעו באנשים פחות חשובים.
אלא שהדבר לא נעשה. בכל פעם שתפסו חוקרינו אדם בקלקלתו, התלכד השלטון כולו
להגנתו. תופעה זו אמרה דרשני. אנחנו דרשנו אותה.
וכך הגענו, על פי העקבות, מן הקל אל הכבד. מאנשים קטנים, בשולי הזירה הפוליטית,
•התקרבנו יותר ויותר למרכז המעגל. חקירות־ענק, מן הסוג שנערכו נגד משטר החושיזם,
צמרת המשטרה, עסקי העסקנים הדתיים ומשתמטי קרן המגן, החלו תופסים מקום גדול
מאד בעתון. כל אחד ממסעי־ד,גילויים האלה הפך למאורע מרכזי בחיים הציבוריים של הארץ.
לא התלהבנו לתפקיד זה מעולם. הוא נפל בחלקנו בעל כורחנו, כתוצאה ממצב יחיד־במינו
השורר בישראל: הקנוניה של כל המפלגות להתעלם זו משחיתות רעותה, תמורת
חלוקת השלל לפי מפתח. העולם הזה נאלץ למלא את התפקיד שהופקד על־ידי המפלגות.

אולם העולם הזה לא יכול היה להסתפק בגילויי השחיתות לשמם. בלית ברירה היה
נאלץ לחפש את השרשים. הוא שאל את עצמו מה גרם להתרוקנותו המוסרית ולאפסותו
הפוליטית של המשטר הקיים. הוא לא רצה ולא יכול להסתפק בגילוי סימפטומים. הוא רצה
למצוא את מקורות המחלה.
כך החל העולם הזה, בעיקר בשנה האחרונה, להתעמק יותר ויותר בבעיות מדיניות
ורעיוניות יסודיות. בה בשעה שאנשים צעירים ומבריקים, ביניהם אלופים. מזהירים לשעבר,
חזרו כתוכים על כל הפיטפוטים המוסכמים, החל העולם הזה, תוך ניתוח העובדות
השוטפות, לחשוף את שרשי המציאות הלאומית. הוא החל שואל שאלות שלא נשאלו מזה
שנים רבות על שום במד, אחרת — מד, מקומה של המדינה במרחב הערבי? מה מקומה
בעולם היהודי? לאן מוביל משק המענק והשנור? מה הם יסודות מערכת ד,בטחון?
זה היה הצעד השלישי. השבועון, שהחל את דרכו כעתון־חדשות, ושנטל על עצמו
את תפקידו של עתון־גילויים, הפך למכשיר של שינוי־ערכים רעיוני. בתור שכזה הגיע
שמעו הרחק מעבר לגבולות המדינה.
בביקורי הקצר בחוץ־לארץ בחודש שעבר, בפגישות עם מדינאים ועורכים בארבע ארצות
אירופיות, מצאתי כי אצל מספר מפתיע מהם העולם הזה (שכל־כך קשר. לבטא את שמו
בשפה לועזית) הוא מושג מוכר. אפילו אצל אלה מהם שקיבלו את פני על־פי המלצה
רשמית, מצאתי כי שמו של העולם הזה עצמו הוא ההמלצה הטובה ביותר.

1954 איש־השנה קסמנר

התקופה הראשונה של העתון ההדש היתד, מוקדשת לביצוע מהפכה עתונאית גרידא.
המהפכה האחרונה בעתונות העברית התחוללה בראשית שנת ,1948 על־ידי אנשי לח״י
שעלו אז מן המחתרת. מתוך הנחה (נכונה) שעתוני הבוקר והערב גם יחד משעממים עד
אין גבול, הוציאו עתון־צהריים בשם מברק, שהצטיין במתכונת חדשה לגמרי.
מברק מת כעבור כמה חודשים. אולם לפני כן הועתקה שיטתו ומתכונתו במדוייק על־ידי
ד״ר עזריאל קרליבך המנוח, שיסד אז את מעריב, ועל־ידי יריביו, עורכי ידיעות אחרונות
המחודש.
אולם זו היתר, רק מהפכה חלקית. היא לא שינתה את השפה העברית, שהיתר, כבדה
ומסורבלת מדי לצורכי עתונות חדישה. היא לא השכילה להחליף נושאים מופשטים יבשים
בתאורים אנושיים חיים. בעיקרה דבקה עדיין במסורת עתונאית שאבד עליה הכלח.
העולם הזר, החדש יצר את המהפכה השניה. בעוד שעתוני הבוקר בארץ עשויים גם
כיום לפי השיטה הגרמנית, שהיא המשעממת ביותר בעולם, הסתמך שבועון זה על השיטה
האנגלו־סאכסית. הוא יצר שפד. עתונאית עברית חדשה, שינה לחלוטין את מהות הכותרת,
החדיר את חשיבות התמונה. ומעל לכל: הוא שם את האדם החי במרכז הסיפור.
קורא שאינו זוכר מה היתר, צורת העתונות בארץ לפני שבע שנים בלבד, אינו יכול
להבין מד, עצומה היתד, השפעת העולם הזה החדש על שאר עתוני המדינה. לא זה בלבד
ישנים וחדשים — החלו מעתיקים את מתכונת העולם הזה עד לפסיק
שכל השבועונים
האחרון, אלא גם העתונות היומית השתנתה בקצב גובר והולך בכיוון זה.

1956 מיינץ: דת או כיזנס?

מבחינה ציבורית ומבחינה עתונאית, העולם הזה עודנו בראשית דרכו.
אני רוצה לאחל לך, לחברי במערכת ולעצמי
רק איחול אחד: שלעולם לא יגיע היום בו יגיד
העולם הזה ׳:״הגעתי אל המטרה, מעתה אין עוד
צורך בשינויים ובהתפתחות נוספת.״

1956 הסיבוב השני
העולם חזה 1017

*** עדת מעטות אהרי שהחיילים ה־
11/ראשונים של צד,״ל עברו את גבול
שיני ישבתי עם אישיות מסויימת, שאני
!מכבד אותה מאד, וניסינו לנתח את העומד
להתרחש. פרטי המאורעות של הימים הקרובים
בבר היו גלויים לפנינו.

אני זוכר ששנינו היינו מדוכאים
מאד. הפרטים הפוליטיים של התוכנית
לא מצאו חן בעינינו. לכנו
היה מלא חששות לנכי השותפים
החדשים שד המדינה.
עוד מהדהדות באוזני המלים האחרונות
של אותה אישיות כשנפרדנו .״אני מרגיש את
עצמי כאילו אני מלוכלך,״ אמר .״כאילו
עלי ללכת ולהחליף את בגדי.״

שנית, להנחית על הצבא המצרי מנה
שלא יוכל להחלים ממנה למשך זמן רב,
שלישית, להוציא את ממלכת הירדן
מן המעגל המצרי, לחלקה ולצרף את חלקה
העיקרי למחנה ברית בגדאד.
מן המטרות העיקריות האלה, נבעו כמה
מטרות צדדיות לטובת אחת משלוש ,־,מדינות.
האנגלים ביקשו להחזיר לעצמם את
הפיקוח י המעשי על תעלת סואץ, הצרפתים
ביקשו לנתק את המורדים האלג׳יריים מבסיסם
המצרי, ואילו ישראל ביקשה להשיג:
רביעית, את חופש השייט בסואץ,
חמישית, את המעבר במפרץ אילת,
שי׳צית, אח רצועת עזה (אולי את פירוז
סיני),
שביעית, חלק מסוייס מארץ־ישראל ה
ישראל,
כי לצרפת לא היד״ פשוט, מד,
להפסיד. היא לחמה על עצם קיומד, בצפון־
אפריקה, ומספר ידידיה במרחב היה אפס.
בבר הירידות הבריטית היתד, מפוקפקת.
בריטניה נמנעה מן הרגע הראשון בקפדנות
מלהביע אהדה גלויה כלשהי לישראל.
היא לא היתד, מעוניינת לאבד את ידידותה
של עיראק, ואת אוצרות הנפט העצומים
הנתונים למרותה באזור המפרץ הפרסי ומו־סול.
הזדהות האינטרסים. שלה עם ישראל
יכלה להיות רק רגעית וחולפת.
ההערכה לגבי ארצות־הברית היתד, מוטעית
מיסודה. אילו היו הכוחות של שני המועמדים
לנשיאות שקולים, יכלה מלחמת סואץ־
סיני להשפיע על התוצאות ולהכריח את
שני האישים לפייט את הבוחרים היהודיים

**אז קדה הרכה מאד -רוב ה-
דברים שאפשר היה לצפות להם מראש,
וגם כמה דברים שאי־אפשר היה לצפות

עתה עברו ימי התופים והחצוצרות, ימי
השיכרון הלאומי, ימי הטיסות הנהדרות
לשארם אל־שייך והטיולים ההמוניים למינזר
קאתרינה, הימים בהם עמדה ישראל במרכז
הזירה הבינלאומית, הימים בהם דובר על
שלכות שלישית, הימים בהם נפתחה תחזית
מזג־האוויר במילה ״ ב סיני

אחרי הרעש והאש, כא תורה
שד הדממה הדקה. הגיעה השעה
יערוף את המאזן.

אולם אם שוררים ספקות לגבי מטרת
המיבצע ומהותו בארץ, אין שורר כמעט
שום ספק כזה בחוץ־לארץ. פרשני אירופה
ואמריקה כבר הסכימו ביניהם על תיאור
הרקע, ואין ספק כי תיאור זה ייכנס להיסטוריה
— על אף הכחשות ממשלת ישראל.

לפי תיאור זה, הוסכם מראש
כין גי מולה, סר אנתוני אידן ד
דויד כן־גוריון(ויועציהם הצכאיים
של השלושה, אף ללא השתתפות
ממשלותיהם) לערוך מיכצע מותאם
נגד מצרים. מטרות המיכצע
היו, סדר החשיכות:
ראשית, להפיל את גמאל עבד אל־נאצר
ולשבור את משטרו,

**כל המטרות שצוינו, הוגשמה רק
השניה במלואה: הונחתה מכה מוחצת
על ראשו של הצבא ד,מצרי..כוחו של צבא
זה לא יחזור לקדמותו במהרה, ושיקומו
יעלה בכסף רב.
התעמולה הרשמית של ישראל ביקשה
לר כיח כי זהו הישג היסטורי, מכיון
שמצרים התכוננה להתקיף את ישראל כבר
השנה. אילו היה זה נכון, אין ספק שדבר
זד, לבדו מספיק להצדקת המבצע.
לרוע המזל, אין כמעט פרשן צבאי רציני
בעולם המאמין לטענה זו. הדעה המוסכמת
בחוגי הפרשנים הזרים היא כי המערך הצבאי
המצרי בסיני היד, מערך הגנתי מובהק.

יש לקוות שהמוסדות האחראיים בישראל
להערכת כוחות אויבים ידעו מציאות זו
מראש. בכל זאת שרר בישראל, במשך שנד,
ארוכה מאז עיסקת הנשק הסובייטי, פחד
היסטרי מפני הכוח הצבאי המצרי, פחד
שד,וגבר על־ידי מערכת־התעמולה הרשמי*
יתכן כי ההישג העיקרי של מיבצע סיני
הוא שפחד זה נעלם. ברור עתה לחלוטין
כי למשך שנים ארוכות לא צפוייה לישראל
שום סכנה רצינית של התקפה צבאית ערבית
יעילה. הצבא המצרי יחלים מן המכה
תוך שנה־שנתיים, הסובייטים שוב ישלחו
נשק למכביר. הכבישים יתוקנו. המיבצרים
ישוקמו. צד,״ל יצטרך לעמוד על המשמר.

רק מי שמוכן דראות ודבחון את
שני צדי המטכע יכוד דהעיז ל־הסיק,
לכסוף, את המסקנה הסד
פית — את תשוכתו האישית •לשאלה:
האם המיכצע היה כדאי.

**ה היו המטרות האמיתיות של

הוא דומה כמקצת לקלע היורה
את כדוריו לעכר לוח ריק, ומצייר
אחר־כך את העיגולים מסכיב לפגיעות.

אשר קרה בינתיים נבע מטעות יסודית
(וכמעט ילדותית) זו בהערכת הנתונים הבינלאומיים.
תחת להיות מוקפת ידידים, מול
יריבים מפוצלים ונבוכים, מצאה ישראל את
עצמה כעבור שבוע אחד בלבד בודדה מול
כל העולם. רק צרפת עמדה לצדה.
עובדה פשוטה זו קבעה, למעשה, את
גורל המערכת המדינית כולה, כפי שהוא
משתקף כיום מניתוח התוצאות.

הצבא המצרי היה נחות מכל
הבחינות. הוא לא עיכל את הנשק
הסובייטי החדיש, ולא ידע להשתמש
כו. אם לא היה יכול להחזיק
מעמד אף שלושה ימים כמערף
הגנתי מוכן מראש, שהצטיין בביצורים
נהדרים -כיצד אפשר
להעלות על הדעת שיכול היה
לנצח כקרב התקפה, כו היו כל
תכונותיו השליליות מוכפלות?

עריכת מאזן פוליטי היא תמיד מלאכה
קשה. היא מחייבת רמה גבוהה מאד של
אובייקטיביות, של נכונות לראות את שנר,צדדים
של המטבע. קל להכריז :״תמיד
אמרתי ש קל לעוות את העובדות כד־להתאימן
לעמדה מפלגתית או אישית קבועה
מראש. וקל עוד יותר לברוח מן הבעיות
העיקריות, כמעשה רוב מנהיגי המדינה.
בז׳רגון העסקים, מאזן מסחרי המסתיים
ברודח הוא ״שחור״ ,ומאזן המסתיים בהפסד
הוא ״אדום״ .המאזן של מיבצע סיני אינו
כולו שחור, ואינו כולו אדום.

^*)מיבצע־סיניז זוהי השאלה המכרעת, כי
רק מתוך ידיעת המטרה שנקבעה מראש
אפשר לבדוק אם הושגה או לא.
מן הראוי היה לשאול את בעל־הדבר —
את ראש ממשלת־ישראל, שיזם לבדו ועל
דעת עצמי את כל הצד הישראלי של ה־מיבצע.
אולם קשה מאד להשיג תשובה מ־דויד
בן־גוריון. יש לו כשרון מפתיע לצטט
בכל פעם סידרה אחרת של מטרות, הכל
בהתאם למצב.

כמצב כזה, לא יכלה הממשלח
הסוכייטית לשתוק. להיפר, היא
היתה מעוניינת להתערב כעניניי
המרחב כאופן הקיצוני כיותר.

קריעת ים־סוף. תשי״ז
מערבית הנמצא בממלכת הירדן, אן לא את
כולה.
דויד בן־גוריון הכחיש את כל ד,תאור הזה,
שכבר פורסם פעמים אחדות. האמת המלאה
תתגלה בלי ספק רק כעבור שנים, כשייפתחו
הארכיונים של ממשלות בריטניה וצרפת. לצורך
עריכת מאזן זה, אני מציע כי נשתמש
במטרות הנ״ל להשראת התוצאות.

4מראית עין, היתד, בחירת הרגע
/לפתיחת המיבצע גאונית ממש. הכל
התאים ליצירת שעת־כושר היסטורית: ברית־המועצות
היתד, עסוקה במרד ההונגרי,
ארצוודהברית היתה שקועה בבחירות לנשיאות,
שתי המעצמות הגדולות — בריטניה
וצרפת — התיצבו לצד ישראל.

אולם אנשים כעלי שיקול מדיני
יותר מבוגר היו צריכים לדעת
מראש כי תמונה זו היתה כוזבת.
מכל ארבעת הנתונים, היה רק אחד נכון.
צרפת היתד. באמת מעוניינת לפעול בצד

על־ידי השלמה עם המיבצע הישראלי. אולם
בחירתו של הנשיא אייזנהואר לא היתה
מוטלת בספק אף לרגע קט. הוא לא היה
זקוק לקולות יהודיים, והוא ציפצף עליהם.

המיכצעלא הפיל את אייזנהאור,
הוא רק הרגיז אותו. כשעה עדינה
זו, ימים מעטים לפני יום הבחירות,
היה המיכצע מוכרח להיראות
בעיניו כתקיעת סכין בוגדנית
כגכו, וכנסיון להזים את סיסמת־הבחירות
העיקרית שלו -הטענה
שהביא את השלום לעולם.
טעות מכרעת עוד יותר חלה בהערכת
הרוסים, .אמנם, ברית־המיעצות היתד, עסוקה.
ההפיכה בפולין והמרד ההונגרי זיעזעו את
מיבנה הגוש הסובייטי כולו. אולם דווקא
לכן בא לו מיבצע־סיני כברכה מן השמיים.
הוא הסיר את הלחץ הבינלאומי ממאורעות
הונגריה, והוא נתן לממשלה הסובייטית
הזדמנות ליטול את היוזמה לידיה ולהוכיח
כי עוד, כוחה עמה.

אולם שוב אץ שום מקום לפחד.
הסכנה הערכית אינה צבאית. זה
הוכח כמיכצע סיני. וזהו, אולי,
הישגו העיקרי.

עומת ההישג הצבאי בולם הכש•
/לון הפוליטי המרכזי: מטרה מם׳ 1
לא הוגשמה. גמאל עבד אל־נאצר לא הופל.

ההערכה הכוזבת של המצב
הפנימי כמצרים כאה, כנראה,
מצד הבריטים. מומחיהם לעניני
ערב חכמים כדיוק כמו מומחי
ישראל. על סמף עדויותיהם ה כתבות
של מהגרים ושליחים
מפוקפקים למיניהם האמינו כי
כרגע שתרד המהלומה הצבאית
על מצרים יקומו החוגים האופד
זיציוניים, המרוכזים כעיקר מסביב
לגנרל נאגיב, ויפילו את הרודן
הנוכחי.
הערכה זו היתד, נכונה — לפני מאד
שנה. היא התבססה על בוז עמוק לעם
הערבי. אנשים נבונים יותר, ופחות יהירים,
היו ׳פוליס לנחש כי דווקא במצב מלחמה,
(המשך בעמוד )22

ב מדינה

וכל הזכויות שמורות{

• הוויכוח המדיני שיסעיר את ישראל בשבועות הקרובים
יסוב סביב השתלבות ישראל בדוקטרינת אייזנהאור. עם ו התקרבות
מועד בואו טל נ׳יינוס ריצ׳ארדס, שליחו טל אייזנחאור לנזרזזב, 5. ,
יחריפו חילוקי הדעות בין מפלגות הממשלה
מתנגדיהתוכנית יתבעו כי ישראל תדחה את הדוקסרינה למרות
שקבלתה עשויה להכניס לאוצר הישראלי סכום שבין 15ל־ 20 מיליון דולאר
כמענק מיוחד. עמדה זו לפי אותה דעה, תשאיר בידי ישראל את היכולת
לתמרון פוליטי בין שני הנושים ולהתקרבות אל עמי אסיה. מניוון שהדוקטרינה
נועדה מלכתחילה לרכישת אהדת הערבים, עשויה קבלתה על־ידי ישראל לגרור
אחריה דרישות לוויתורים טריטוריאליים לטובת הערבים.
טענת מצדדי הדוקטרינה תהיה: אין עוד מקום לתמרונים נוספים
בין שני הגושים ועל ישראל להזדהות הזדהות מוחלטת עם ארצות־הברית
ולסמוך על רצונה הטוב של וושינגטון לגבי כחנותיה במרחב. בעוד שבדעה
הראשונה יתמכו חוגי מפ״ם, אחדות העבודה וחלק קטן מחוגי מפא״י, יתמכו
בדוקטרינה רובה המכריע של מפא״י, הפרוגרסיבים, הדתיים ויתכן אף חרות
והכלליים.

• אל תופתע אם תשמע על נסיון אמריקאי להפיל את

גמאל עבד אל*נאצר. התסיסה בסוריה ובירדן בשבועות האחרונים היא
רק התחלה של פעילות אמריקאית להכין את הקרקע בארצות ערב לקבלת
דוקטרינת אייזנהאור. הקשיים שנתגלו בירדן ובסוריה עשויים לדרבן את ארצות־הברית
לרכז את תשומת־לבה למקור ההתנגדות לחדירתם במרחב, שהוא
נשיא מצרים. ארצות־הברית לא תסתפק בהעמדת הפנים הנייטראלית של עבד
אל־נאצר, תתבע ממנו השתלבות מלאה בתוכניותיה. במקרה של סירוב מצדו
תעשה ממשלת ארצות־הברית את כל מה שביכולתה כדי להפיל את משטרו.

• צפויה הרעה ניכרת ביחסים
בין ארצות־הברית ד

העם שיר הים
(ראה שער)
לפי האגדה התלמודית, היה זה נחשון
בן־עמינדב שקפץ ראשון לתוך מימי ים־
סוף. הוא לא חיכה לשום נסים. הוא נעץ
את מבטו בחוף שרמז ממול, והתקדם
במים. רק כאשר הגיעו המים עד צוארו,
הרים משה את מטהו, בקע את הים.
בפסח תשי״ז היתה האגדה העתיקה אקטואלית
יותר מאשר אי־פעם בשלושת אלפי
השנים האחרונות. החודשים האחרונים הו־כיחו
כי אין בישראל מחסור בנוזשונים.
בחצי תריסר מקומות ירדו יחידות־התוד
של צה׳׳ל לתוך מימי ים־סוף. בכל 1־,תפקידים
שחייבו רוח־הקרבה, כושר־ביצוע ויעילות
טכנית הוכיח הדור הצעיר של ישראל
כי אינו נופל מבן־עמינדב.
אולם אחרי שנחשון של תשי״ז ירד
למים, לא קם משה חדש להרים את מטהו.
מול עוז־הרוח של הדור הצעיר, לא נמצאו
במנהיגים הקשישים הלהט המוסרי והתבונה
המרחיקה־ראות של יורשי משה. לא חסרו
עסקנים בישראל, אולם אף לאחד מהם לא
היה מטה־הקסמים של מדינאי בעל רמת

הו דו. הודו אינה רואה בעין יפה את
נסיון ההשתלטות האמריקאי במרחב,
והיא אחד הגורמים העיקריים הסעודדים
את הערבים להתנגד להשתלמות זו.

• לא סד עדיין איום ההתפטרות
של אישיות מרכזית
במדינה. השמועות הנכונות שנפוצו
לפני נמה שבועות יתאמתו כולן.
במקרה זה, יבוא במקומו סגנו

• למרות הכחשותיו הנמרצות
של משרד החוץ, עשוי
אבא אבן לסיים את שירותו
כשגריר ישראל בוושינגטון וכנציג
ישראל כאו״ט, ולחזור לישראל.
לפני שנה ביקש אבא אבן
לשחררו משליחותו אולם אז התנגדה
לכך שרת החו׳ן, שנתמכה על־ידי ראש
הממשלה. עתה משוכנע ביג׳י כי אנן
לא הביא לפניו את התמונה הנכונה של
המשא ומתן עם דאלס בדבר הפינוי וגרם
לפינוי מוקדם מכפי שהיה צריך
להיות. מתוך כך רוצה ביג׳י להחזיר
את אבן, אולם עתה מתנגד אבן להחזרה,
בהטעימו כי החזרה זו תתפרש כהבעת
אי־אימון בו. מצדדים בדרישת ביג׳י בממשלה:
כל השרים פרם למשה שפירא
ופנחס רוזן.

אחד המועמדים הרציניים למלא
את מקומו של אבן כשגריר
בוושינגטון הוא יעקב הרצוי״
מדינינת איד ללכוד תנין

אלוודמשנה שדמי בבית־הדיף*
השל ישי אינו צוחק

ל 4המנהל עתה את המחלקה לארצוודהברית
במשרד החוץ. כנציג באו״ם ישאר מרדכי קדרון ואילו בישיבות מיוחדות שד
| העצרת תייצג גולדה מאיר את ישראל.

• ריב-הסמכויות בין שר התחבורה משה כרמל לבין שר
הפיתוח מרדכי בנטוב יפרוץ מחדש. ההסכם שהושג בהכרעת ביג׳׳

״ לטובת בנטוב היה זמני,
1תביעתו לקבל לידיו את
כל השרים, מלבד בנטוב
בנטוב לגייס את תמיכה

נגע רק לאניה בריגיטה טופט וכרמל עומד לחדש את
הטיפול הבלעדי בנמל אילת. לצידו של כרמל יעמדו
וברזילי ויתכן בי נם בתוך מפלגתו הוא, לא יצליח
אולטימטיבית בעמדתו.

• מפא״י תפתח בפעולה נמרצת נגד שורת ׳המתנדבים.
לצרכי מערכה זו תגייס מפא׳יי אמצעי לחץ כלכליים וחברותיים נגד חברי
השורה. כמו כן ייעשה נסיון להשמיץ את הגופים הבלתי־תלויים המנהלים
מזה שנים מערכה נגד השחיתות של המשטר והמגלים את פשיטת־הרגל
ן ! המוחלטת של מפא׳־י בשטח המדיני והמוסרי.

• יתכן זעזוע של הקואליציה העירונית בתל-אביב

אם לא

11 יימצא הסדר בסיכסון שפרץ בין ח״כ שושנה פרסיץ לבין הנהלת הצ״כ, עלולה
$,1חברת מועצת העיריה הצינית מרים בן־פורת, מתומכיה של פרסיץ, להודיע
על פרישתה מן הקואליציה, השולטת ברוב של קול אחד בלבד.

9שפע מצות בתל-אביב, אפשרות של מחסור מסויים

במקומותמרוח קי ם — מצב זה עשוי להיווצר ערב פסח, כתוצאה מן
,העובדה שיש מחיר קבוע אחיד למצות בכל הארץ. עיקר התחרות של היצרנים
מרוכזת בתל־אביב, בעוד שאיש מהם אינו שש לשלוח את מצותיו למקומות
המחייבים הוצאות־הובלה גבוהות.

שעד הדולאר השחור עתיד לרדת שוב ל־ 2,40ל״י,

אחרי שיתחדש זרם התיירות.

לויצקי, תותח משפטיכבד ומנוסה, את
פגזיו בשדמי. פה ושם אף הצליח להבקיע
בקע בחומת־ההגנה שלו, אם כי היה רחוק
מלמוטטה. אולם גם לויצקי נזהר — לא
היה לו כל ענין להפריז ולטעון כי שדמי
לרצוח גברים, נשים וילדים.
פקד
כי ההגיון המשפטי נגד גם הפעם את
ההגיון הציבורי. מבחינה מוסרית, יתכן ר
מלינקי היה מעוניין לגולל את האשמה כלפי
מעלה, ביחוד אם האמין שאמנם זו האמת.
אולם מבחינה משפטית היה זה אסון אילו
הצליח בכך. כי כדי לצאת זכאי מן המשפט
מלינקי להכחיש שפקד על אנשיו חייב להרוג חפים־מפשע. אם יסתבר שהוא עצמו
פקודה בלתי־חוקית ממפקד ובור״
קיבל
לא יהיה ספק שמסר את אותה פקודה בלתי-
חוקית הלאה. במקרה זה יהיה אשם בפשע,
והטענה שרק מילא פקודה לא תעזור לו.
לכן היה מלינקי מעוניין להוכיח
משהו שונה: ששדמי מסר לו פקודה חריפה
אך חוקית, ושאת אותה הפקודה מסר מלינקי
לפקודיו. להוכחת חוקיות הפקודה יוכל אז
לטעון שאם המפקד חשב אותה לחר
קית, משמע שאדם סביר אחר בדרגה נמוכה
יותר צריך היה לחשוב את אותו הדבר.
כרוך דיין אמת. שדמי לא היה מוכן
לקבל על עצמו אפילו אחריות זו.
לויצקי * :האם אתה משתמש לפעמים
במלים ערביות ז״
שדמי, בחיוך רחב * :אם האידיש לא
עוזרת
אולם העניו לא היה מצחיק. מלינקי טען,
כי בשעה אחת בצהריי* ארבע שעות לנצי
התחלת הטבח המחריד, שאל את שדמי מה
לעשות בערבים חפים־מפשע שיחזרו לכפר
בשעת העוצר, וכי שדמי ענה לו * :אללה
ירחמום״ ,היינו: אלוהים ירחם על נש־מותיהם,
ברוך דיין אמת.
שדמי הכחיש זאת בתוקף, ללא פשוזג
הוא הודה שהפליט את שתי המלים, אולם
רק בהזדמנות אחרת, בשעה שלוש, בתשובה
לשאלה אחרת לגמרי, של קצין אחר לגמרי.
לויצקי קפץ על המציאה. היתה לה חשיבות
מכרעת. כי בשעה שתיים אמר מלינקי את
שתי המלים, בשם המפקד, באסיפה
של כל קציני הגדוד שלו. אם יוכח דבר
זה, אפשר יהיה לראות בכך הוכחה מובהקת
כי שדמי לא אמר את האמת. אם הדבר לא
יוכח, יהיה על שלושת השופטים להמליט
מי מן השניים אומר את ד,אם*

לכן לא יושר בפסח תשי׳׳ז שיר הים
של מרים.

כפר קאסם
עיסקר. שד איסק ה
הקצין הצעיר עמד על הדוכן כמו שחקן־
מניס המחכה לכדור מפתיע — דרוך, נטוי
מעם קדימה, מוכן להחזיר את הכדור כמכה
זריזה. יששכר (״איסקה״) שדמי דמד, בדיוק
למה שהנהו — קצין טיפוסי של צד,׳׳ל,
אלוף־משנה בן אלוף־משנה, צבר בן ,35
ומפקד. הוא לא הסתכל
איש־פלמ״ח
כמעט ב־ 11 האנשים שישבו על ספסל־הנאשמים.
קשה היה להעלות על הדעת כי
לא מכבר עוד היתר, קיימת אפשרות מעשית
כי גם איסקה עצמו ישב על אותו ספסל.
כעבור כמה שעות של עדות כבר היה
ברור כי במשפט תעמוד מילה נגד מילה,
עדות נגד עדות. לדברי שמואל מלינקי,
הנאשם הראשון, היה זה איסקה שנתן את
הפקודה הנוראה שגרמה לפרשת כפר־קאסם.
לדברי איסקה היה זה מלינקי עצמו שנתן
את הפקודה, תוך ניגוד מפורש לרוח
ההוראות שקיבל משדמי.
מי פקד 1בזה אחר זה ירה אשר
* נזשטאל: עורך־הדין יצחק אורן, סניגורו
וסי הנאשם גבריאל דהאן.

יש דרכים רבות לצוד תנץ. אחת מהן
היא לבצע את המלאכה בעזרת משקפת.
מלקחי־ציפורניים וקופסת־גפרורים. השיטה:
מסתכלים בתנין מן הצד השני של המשקפת,
כך שהוא הופך קטן מאד. אז מרימים אותו
במלקחי־הצפורניים, מכניסים אותו לקופסא
במשך כמה ימים חשבו השבוע מנהלי
ההסברה של ישראל לנהוג במיכלית האמריקאית
הגדולה, שעמדה להגיע לאילת, באותה
דרך. המטרה היתד, להעלימה. צצו תוכניות
פנטסטיות למחוק את שם המיכלית מדופן
חרטומה, למנוע עתונאים מלגשת לאילת,
להטיל איפול על כל הענין,
השידור הופסק. הסיבה הרשמית ל-
נסיונות ההשתקה היתה אי־הרצון להתגרות
במצרים על־ידי פרסומת מופרזת. הסיבה
האמיתית היתד. פשוטה יותר: אי־הרצון להתגרות
כאמריקאים.
כי המיכלית, שנשאה את הדגל האמריקאי,
לא היתד, שליחת המדיניות של הבית הלבן.
להיפך, היא הועמדה לרשות ישראל על־ידי
חברה יהודית, מתוך זיקה רעיונית וכספית
כאחת. את הממשלה האמריקאית העמידה
ישראל בפני עובדה קיימת, ברגע האחרון
ממש. האמריקאים נאלצו לשתוק, כי לא
יכלו להתנגד בפומבי למעבר ספינה אמריקאית
במיצר טיראן, אחרי שהבטיחו לישראל
לדאוג לחופש המעבר.
משהוברר שאין להעלים בוא אניד. גדולה
הוחלט על פרסומת רבה, ובשעה ארבע
אחרי הצהריים הפסיק קול ישראל את תכניתו
כדי לבשר בשורה מיוחדת, שחישמלה
את האווירה בביתו של כל אזרח: מיכלית
הנפט הראשונה הגיעה לאילת.
לאמיתו של דבר, לא היד. זה גצחון של
ממש. כל עוד לא חורו המצרים לראם־
נאצראני, לא היד, זה אפילו מבחן של כוח>
אולם עצם בוא האוניה הדליק אור של
שמחה מוצדקת בלב כל ישראלי, כי היה
בו מהוד היצירה של מעשה־בראשיוק
ר*,ולס הז ח • 01/

811ד*11ו||101ן1ן 1ו¥ווו 111181

^ 1ז § 1י ^ 888^ ~ 1י ^<1ז

־ מאתאזר• אבנר• ־

לונדון דומה כל בית בדיוק למשנהו. הוא עומד לו כרחובו, משתדל להידמות עד
^ כמה שאפשר לשכניו מימין ומשמאל, לבלוט עד כמה שאפשר פחות. מכיוון שממילא
אין רווחים בין הבתים, נדמה כאילו כל הרחוב מורכב מבית ארוך אחד.
בפאריס אין שני בתים דומים. בית קטן של שתי קומות, צבוע בצבע חום־בהיר, דבוק
לענק בן שש קומות, אפור־כהה, הדבוק בצדו השני למבנה שחור אריסטוקראטי. שום
דבר אינו דומה לשום דבר. הכל מכריז בקולי־קולות למרח וק על הייחוד הבלעדי של בעליו.
נדמה שההבדל החיצוני הזה, הבולט לעין מן הרגע הראשון, משקף את ההבדל המהותי
באופיים של שני העמים. כמה קילומטרים של תעלה מפרידים בין בריטניה וצרפת, טיסה
של שעה בין לונדון ופאריס. אולם אלה שני עולמות.

נשיקה בשאגז־אדיזח

^ תה הולד בשאנז אליזה, בעל רוחב אדיר. בקצהו האחד כיכר דה־לה־קונקורד, כיכר
עצומה, ובקצהו השני שער־הנצחון. את כל זה ראית כל כך הרבה פעמים בקולנוע
ובתמונות, עד שנדמה לך כי כבר היית פה פעם. רק הממדים הגדולים, רוחב הרחוב
וגודל הכיכר, עוד עושים עליך רושם.
מסביבך הולכים רבבות אנשים. לפניך הולך זוג. לפתע הוא נעצר, מחבק זה את זו
חיבוק מהודק ומתנשק. אין זו נשיקה נרמזת, נשיקת־נימוס, אלא נשיקה ששחקני קולנוע
מתאמנים לקראתה כמה שבועות. היא נמשכת כחמש דקות תמימות (או, ליתר דיוק,
שלמות) .ואז מותר החיבוק, הזוג שוב משלב את זרועותיו וממשיך בדרכו.
איש מבין מאות העוברים והשבים אינו שם לב למחזה. איש אינו מפנה את ראשו,
איש אינו מחייך, איש אינו אומר :״הנוער של ימינו
לאיש, פשוט, לא איכפת.
אתה פוגש בתופעה זו בכל מקום. באמצע קרון המטרו יושב זוג ומעביר את זמנו
באהבים, עד שמגיע לתחנתו. בבית־קפה מואר והומה מאדם יושבת צעירה בלונדית בת 17
ובחור ממושקף בן ,19 כאילו היו חרשים, אילמים ועיוורים, ועוסקים במלאכה השמורה
בארצות אחרות לחדרים או לפינות אפילות מאד של גן־הדסה. לאיש לא איכפת.
הרושם הראשון הוא שהדבר נובע מיחס מיוחד לענינים רומנטיים. אך נדמה שהסיבה
הרבה יותר פרוזאית. לפאריסאי פשוט אין שום ענין במעשי זולתו. הוא טיפוס מסתגר,
התובע לעצמו חופש מוחלט וקיצוני, ועל כן הוא מבין שמוטב גם להניח לרעהו לעשות
ככל העולה על רוחו, כולל שמיניות באוויר.
בעולם מקובל לחשוב כי האנגלי הוא משוריין ומאופק, ואילו הצרפתי ידידותי ופתוח
לעולם. אין דבר הרחוק יותר מן המציאות. מאחורי המעטה החיצוני של רשמיות חדגונית,

נשיקות ברחוב או שמיניות באויו -הנר גנותו בפאריס, העיד בה משתוללים

הסוסים המשוגעים

האנגלי הוא טיפוס לבבי מאד, ידידותי ומכנים אורחים. ואילו הצרפתי הרבה יותר צונן,
הרנה יותר מכונס בעצמו ואדיש הרבה יותר לנעשה סביבו. אנשים יכולים להכיר איש
את רעהו בצרפת שנים ארוכות, לפני שיעלה על דעתם להזמין זה את זה הביתה.

מן הסלון למאהב

ץ ץ ישהו הכין פעם מחקר על ההמצאות הגדולות של הצרפתים, והגיע למסקנה כי
]!) הגאוניות הצרפתית התבטאה בעיקר׳ בשלוש המצאות גדולות: אחת המונעת בעד
האורחים בבתי־מלון זולים להדליק יותר ממנורה אחת בחדר, שניה המחייבת לזרוק מטבע
למודד־הגאז לפני שאפשר להדליק את ההסקה לפרק־זמן קבוע, ואחת הסוגרת אוטומטית
את הדלת אל רציף־המטרו כאשר הרכבת התחתית נכנסת לתחנה. המצאה שלישית זו
מונעת דוחק בשעה שההמון נשפך מן הקרונות.
חמשה־עשר הקווים של המטרו הפאריסאי הם העורקים של הגוף העירוני. המרחקים
בין תחנה לתחנה הרבה יותר קצרים מאשר בלונדון, הקרונות הרבה יותר עתיקים והתחנות
בהרבה פחות חדישות. אולם המטרו מביא אותך לכל מקום, תוך חצי שעה.
מכיוון שהצרפתים אינם אוהבים ביקורת מופרזת, אין איש מבקר את הכרטיסים בקרון
או ביציאה. רק בכניסה אתה מציג את הכרטיס (״קארניי״ של 10 כרטיסים בל״י אחת)
ואם רצונך בכך אתה יכול לנסוע בו יום שלם בכל קודי המטרו של העיר, בתנאי שלא
תצא לרחוב.
בשעות הדוחק, אתה עומד במטרו כמו בקופסת־סרדינים, דבוק בין שכניך ושכנותיך,
כך שאף שערה לא תעבור בינך לבינם. בשאר שעות היום אתה יכול לשבת לנוחיותך,
לקרוא בעתון על מאבקה האמיץ של ישראל או להתבונן בגבירות. אין מקום טוב יותר
מן המטרו להירהורים פילוסופיים על הגזע הנשי הצרפתי.
אם סבור מישהו כי הצרפתיות הן הגבירות היפות ביותר בעולם, צפוייה לו אכזבה.
אשה יפה באמת אינה נראית כמעט בפאריס, ואם נראית כזאת הריהי לרוב שבדית או
איטלקיה. האנגליות והגרמניות הרבה יותר יפות. נדמה שלרוב הצרפתיות אף גדול,
והרגליים עבות בהשוואה לשאר חלקי־הגוף. לעומת זאת יפות ידיהן וקרסוליהן.
אולם בצרפת היופי אינו חשוב. האשד, איננה רוצה להיות יפה. היא רוצה להיות
מעניינת. ובזה היא מצליחה עד להפליא. מן העקב הגבוה והדק ועד לתסרוקת המתוכננת
בקפדנות, כל אשר, פאריסאית היא מעשה ידי אמן — לא מעשה ידי אביה, אל מעשי ידי
הספר, הקוסמטיקאי, החייט והסנדלר. המוצר המוגמר הוא יצירה אמנותית — מלאכותית
מאד אך מושכת.
הדבר אינו תלוי כמעט בגיל. משום מה מושכות גבירות פאריסאיות בנות 30 או 35
הרבה יותר תשומת־לב מאשר צעירות בנות ,18 אולי מפני שהן יכולות להרשות לעצמן
טיפול יותר יקר. במטרו, במערכת העתון, במשרד החוץ, מנהלות, פקידות ועקרות־בית —
כולן עושות את הרושם כאילו יצאו זה עתה מסלון־יופי ועומדות להיפגש בעוד כמה
דקות עם המאהב.
רושם זה מוטעה, כמובן. האשה הצרפתית היא, לדעת מומחים, פחות תוקפנית ויותר
שמרנית מאשר חברתה הבריטית. לגמרי לא כל כך קל להתידד עמה, מחוץ לשכבה דקה של
גבירות המסתובבות בחברת זרים. אולם גם האשד, המוסרית ביותר, הממהרת אחרי שמונה
שעות עבודה מאחורי מכונת־הכתיבה אל בעלה בשכונת איסי, נהנית מאד להרגיש כי
עיני הגברים מאחוריה ננעצים בגופה, המדדה לו בצעדים קטנטנים על עקביו הגבוהים,
תוך ניענוע קצוב של החלקים הבולטים לעין.
מובן שכל זה אינו משאיר הרבה זמן לילדים. ואמנם, לשוא מחפשת העין אף ילד אחד
ברחובות פאריס. הם פשוט אינם. במשך כל שעות היום, עד זמן קצר לפני שקיעת

השמש, הם כלואים בבית־הססר לשמחת אמותיהם. כשמצלצל סוף־סוף הפעמון המשחרר,
הם ממהרים הביתה, עמוסים בילקוטים, כדי?הכין את השיעורים — דמויות קטנות
ופאתטיות, הגזע המקופח של פאריס.

עתה עובדת אלזה במעבדה פאריסאית, אינה חולמת כלל לחזור למולדתה הגרמנית,
השנואה עליה בתכלית השנאה, חולמת על היום בו תקנה משק בכפר או חנות קטנה
בשדרת מונטפארנאס. בתה בת ה־ ,17 בלונדית גבוהה וחמודה, מדאיגה אותה, מפני שאינה
מתעניינת בשום דבר, אינה עובדת והנה ריקנית לחלוטין.
אלזה עצמה חיתה, עד לא מכבר, בחברת ישראלי הצעיר ממנה בהרבה. עתה התכוונה
לחזור לגרמניה לביקור קצר, כי שמעה כי אחיה הנערץ חזר מן השבי הרוסי. היא גילתה
זאת במקרה, עת רשמה את תביעתה לפיצויים מן הממשלה הגרמנית, על הסבל שסבלה
כנרדפת פוליטית.
זהו העם השני של פאריס — עם המהגרים מרצח או מאונס, האוהבים את העיר מפני
שאפשר לשקוע בה. הישראלים מהווים כיום חלק גכבד של עם זה.

אי בודד במוגמפארגאס
ן י״י זעזוע הראשון בפאריס ירד עלי בשעתיים הראשונות. נהגתי ככל תייר הגון —
( והפקדתי את חפצי בבית־המלון, טיילתי?א! רך השאנז־אליזה עד לשער־הנצחון, נכנסתי
לאכול למסעדה קטנה בקירבת־מקום.
חיפשתי בתפריט הצרפתי כמה מלים המוכרות לי, בחרתי בארוחה והתכוננתי לשרות
בנחת את היין (שמחירו אפסי ואיכותו מצויינת^ כאשר הגיעו לאוזני צלילים מוזרים.
הם היו עבריים.
מבטי תר לעבר מקור הדיבור. שתי צעירות, צרפתיות לכל דבר, ישבו ליד שולחן
סמוך ודיברו עברית. הקשבתי כעשר דקות בפנים תמיט! ת לדברי הרכילות, כולל הערכה
מפורטת של הופעתי החיצונית והשערות לגבי מוצא זקני. אחר־כך קמתי וביקשתי ״ תן
באדיבות ובעברית רשות להצטרף. המלצר, שהבין לד! חי (אם כי טעה בהערכת נימוקי)
מיהר להעביר את הצלחות.
השתיים היו פקידות במשרדי הסוכנות ברחוב וואגראם. האחת היתר. בת מצריים, השניה
בת צרפת, שתיהן שהו זמן מה בארץ והועברו לפאריס בגלל ידיעתן את השפה. השיחה
לא היתר. מעניינת ביותר, אולם היא הרגילה אותי בעוד מועד לע.בדה חשובה: מספר
בלתי־מוגבל של ישראלים וישראליות שורץ בפאריס.
מה מושך אותם לעיר זו? כולם מסכימים כי אנגליה הרבה יותר מושכת. אחדים באו
לפאריס כדי לעסוק באמנות. א!לם השיבה האמיתית היא, כפי הנראה, שבפאריס אפשר
לחיות כמו על אי בודד. מיליוני האנשים
מסביב הם כמו גלי הים.
בבריטניה צריכים להשתגל למנהגי המקום,
דבר המחייב בסים תרבותי כל שהוא.
בפאריס אין צ. רך להסתגל לשום דבר.
אין גם צורך להכיר אפילו צרפתי אחד.
ואכן נראה כי ישראלים רבים חיים בעיר
כשחם מנותקים לחלוטין מכל דבר צרפתי.
אין הם מכירים נפש צרפתיה חיה.
אפילו דון־ז׳ואנים מדופלמים, כמו הצייר
יהודה נוימן, שתמונותיו נמכרות בצפון
תל־אביב במחיר 300ל״י התמונה, אינו
משליך את יהבו על הצרפתיות. כמו כל
הישראלים, הוא מעדיף לצאת עם אמריקאיות,
אנגליות וגרמניות, שגם ד,ן מצויות
בשפע.

הנהג הוא הרוצח

האפוס של סלקט
ך * ם יושבים בקפה סלקם, הדומה מכל הבחינות לקפה נסית — הרבה ישראלים, מעם
1 1אמריקאים וגרמניות, אף לא צרפתי אחד. אפשר למצוא שם את בני ישראל בכל ערב,
כי הם מחפשים חמימות איש בחברת רעהו. הם תלושים לרוב מכל חברה אחרת. אחדים
יודעים מה הם עושים בפאריס. לרובם אין כל מושג.
יש משהו מדכא במראה זה. כל אחד מאתנו חיבר תיאוריות רבות על לידתו של עם
חדש בישראל, השונה מן היהודים גם בחיצוניותו וגם בפנימיותו. זה היה תהליך ארוך,
שנמשך דור א.זד או שניים.
והנה, כל התהליך הזה חוזר לנקודת־המוצא תוך ימים מעטים מאד. הצברים המפוארים
ביותר היושבים בפאריס דומים בכל לסביהם היהודיים בלבוב ובקישינב. מבחינה זו אין
הבדל בין בני־משקים תכולי־עיניים לבין כמעט־צבר שחרחר שעוד הספיק להיוולד בפולין.
יש להם כשרון עצום לחיות מן האוויר, להתקיים ללא מקור־פרנסה נראה לעין, על
חשבון הזולת (ולא פעם על חשבון נשים) .קולם רם, התנהגותם חופשית מאד, והם
מסוגלים להשוות במומחיות עצומה את טיב שרותי הרכבת של גרמניה ואיטליה, את
מנהגי־האהבה של וינה ופאריס, את מחיר המזון בלונדון ובמאדריד.
אין הם חיים בפזרנות, כי אין להם מה לפזר גם פקידים ישראליים, בעלי משפחות, חיים
בדוחק רב, בשכונות זולות. אשתו של אחד מהם הגדירה זאת בפשטות :״בארץ חסכנו
בדברים גדולים. כאן אגו חוסכים בדברים
קטנים — בנסיעה במונית בלילה, בישיבה
בבית־קפה.״ זבנית צרפתיה מומחית בחנות
טובה במרכז פאריס אינה מרודיחה אלא 25
אלף פראנק לחודש, שהם משכורת של 125

לפעמים מנסים הישראלים להתרועע עם
ערבים. מישהו סיפר לי על רופא טורי, המתווכח
מדי פעם עם סטודנטים ישראליים.
כשהגיע לפאריס גליון העולס הזה שהכיל
את ״האפוס של טיראן,״ שחישמל את האווירה
בחוגים הישראליים, הראו את הגליון
לאותו סורי ושאלוהו מה דעתו .״איני מבין
עברית,״ השיב הסורי. הוא לא היה מעוניין
בתרגום.
אך נדמה כי הישראלים בפאריס אינם
מתעניינים במיוחד בפוליטיקה. הם קוראים
עתון ישראלי כשזה מזדמן לידיהם, מתנפלים
על כל ישראלי חדש כדי לשמוע מה
נשמע בתל־אביב, וחיים להם את חייהם
המוזרים.

ף* לן ווייט היא סקוטית, כבת ,25
( |בערת עינים ירוקות ומבטא אנגלי־אנגלי.
הלכנו לראות סרט בקולמע קטן לא הרחק
מכיכר אטואל. קנינו כרטיסים, במחיר העלילו
ת תמר גפן
דומה למחירם בתל־אביב, וחיכינו בתור עד
שיתפנה מקום באולם.
עוכרים את תמר גפן ץ לפני כמה
כי בצרפת (כמו באנגליה) אין נכנסים
1חודשים הזכיר אותה שמואל מור במאלקולנוע
בראשית ההצגה, אלא באמצעה,
מרו המשעשע על פסטיבל הסרטים בוונציה,
כאשר אתה מזדמן למקום, ויוצא כשיש לך
באחד מגליונות העולם הזה. היתר. זאת ההמראה
שאין דומה לו: שדרות שאנז־אליזה, מוארות ביס אורות, נפי שהן נראות
חשק. הסדרנית מקבלת את פניך ליד דלת
בחורה שנצמדה אליו אחרי הכרה שטחית
מכיכר זה־לה־קתקורד. בקצה הרזז.ק של השדרה — שער־הנצחון. זהו המרכז העיקרי של פאריס.
האולם ומובילה אותך למקום פנוי. אתה משמאד,
התפרצה ללא כרטיס בעזרתו לתוך
לם לה, תמורת השרות, טיפ של 1070 ממחיר
נשף־הסיום המפואר של הפסטיבל, התלבשה על כמה אנשים חשובים ונראתה במרכז הענינים
הכרטיס. לכל אדם בצרפת — נהג־מונית, מלצר, סדרן — אתה משלם 107,מן המחיר.
כאשר שמואל מור עצמו חזר הביתה לבדו.
זה לא תלוי בהתנדבות. זו חובה.
פגשתי אותה בבית־קפה פאריסאי. היא הזכירה לי את המאמר, ונכנסה מיד לשיחה, בקול
(מספרים כי אדם אחד נכנם לסרט בלשי, אך נמנע מלשלם את דמי־השתיה לסדרן.
רם ובתנועוודידיים רבות־תנופה. מסתבר שעזבה את הארץ לפני חצי שנה, כשבכיסו־.
הסדרן המתין ליד כסאו ורמז בצורות שונות שמגיע לו מה שמגיע. לבס! ף נואש ממאמציו.
הוא התכופף ולחש באוזן המבקר :״הנהג הוא הרוצח!״ ונעלם. מאז משלמים כל הצרפתים ( 100 מאד ).לירות ישראליות. מאז עברה את אירופה לאורכה ולרוחבה, מאיטליה עד סקוטלנד
ומשכריר. עד ספרד. איך? פשוט — נעמדים בקצה העיר, עוצרים את המכונית הראשונה,
בקולנוע את דמי־חשתיה בזריזות).
מבקשים טרמפ
אחרי הסרט טיילנו לעבר כיכר דה־לה־קונקורד. השאנז אליזה והכיכר היו שטופים
היא הפכה לאוצר אדיר של אינפורמציה מרוכזת, ולא היססה לרגע לתת לי ליהנות
במאות אורות, ים של פנסי־רחוב הדומים בדיוק לפנסי־הגאז מלפני חמישים שנה. אין
מא!צר־ידיע.ת זה. היא דיברה על עתיקות ומוזירים, ע? פרוצות ומוזיאונים, על אמנות
שום דבר בעולם הדומה למראה זה.
ואקלים, בחופשיות השוטפת של אסקימו המספר לבני שבטו על נפלאות מאנהאטאן. שמרניים חורגים הורים אצל שגדלה מילדות, יתומה הלן סיפרה לי על חייה. היא
עתה עובדת תמר בגן־ילדים לילדי הישראלים בפאריס, ואינה חושבת כלל על היום, פעם עבודה. שם מצאה
לפאריס, עברה הראשונה בהזדמנות מאד. היא לא הסתדרה עמם.
בעתיד הרחוק, בו תצטרך לחזור לארץ. היא היתד. הטיפוס המושלם של צברית בפאריס.
הבירה חבר תווכי, נסעד, עמו לתורכיה. בסך הכל היו ששה גברים בחייה. האחרון, מט׳
,6הוא חברה הנוכחי, צרפתי.
ישנם, כמובן, ישראלים היודעים מה הם עושים בפאריס. אחת מאלה ראיתי בשעה
שהלכתי לבקר את עמוס קינן בסטודיו שלו. מקום זה נמצא בשכונה עניה בדרום פאריס,
להתזזתן? להלן עוד אין תוכניות לכך. רק דבר אחד בטוח בעיניה: שלא תינשא לאנגלי.
ליד תחנת קונבנציון. צייר מ0כ! ,שירש ירושה לעת זקנה, השתמש בכספו כדי לבנות
בינתיים א׳ ן היא עובדת, ובקרוב תצטרך להחליט מה לעשות הלאה. היא לא נראתה
מבנה עלול, מחולק לתריסר ססודיום הדומים לפלחים של תם!ז, בחצר שמאחורי אחר
מודאגת ביותר.
הבתים. החצר מלאה פסלים של הבתולה הקדושה, בודהא ונשים ערומות.

באחו הפלחים המוזרים האלה חוצב עמוס את פסליו בגרנית. הם מופשטים מאד, ומאחר
שהאבן קשה מאד מחייב כל פסל עבודה של ח, דשים ארוכים. באבן כזאת דרוש שבוע
ילדה על הגבול
י לפסל זוג נחיריים.שגם רבבות טיפוסים כמו הלן בעיר זו, אנשים ונשים שנתלשו איך שהוא מאדמת
הלכנו לבקר שכנה ישראלית, ציירת בשם בן־דור, כבת .35 היא עבדה בקומה השלישית,
צמיחתם ושפאריס הגדולה, פאריס המניחה לכל אחד לחרת זלמות כרצונו, קוסמת
בסטודיו מלא ציווים, שהיו כנראה טובים למדי. שם עבדה שמונה שעות ביום, לפעמים
להם. אחת מהם היא אלזה רוטגנגר, ותולדות חייה יכולים למלא רומאן בהמשכים.
ללא ארוחה. אחר־כך חזרה לסטודיו של בעלה, בחלק אחר של העיר, שם גר הזוב הם
אלזד, היא גרמניה, כבת .40 גם הוריה שלה מתו בילדותה. היא גדלה אצל אח ואחות.
עובדים בנפרד, כדי לא להפריע זה לזו,! .זמננו אותה לכוס קפד״ שוחחנו על עבודתה
האחות היתד. שגואה, איימה תמיד לשלחה לבית־יתומים. האח היד. גיבור נעוריה. הוא גם
וליויגו אותה. כעבור עשר דקות חזרה לסטודיו, כי העבודה דחקד״
היד. קומוניסט. אלזה הפכה?קומוניסטית.
מדוע היא נשארת בפאריס? כי אין מר. ללמוד בארץ, וגם חסרה שם אווירת היצירה
המרוכזת. היא היתד, ישראלית שהאמינה במה שהיא עושה.
כשהגיע היטלר לשלטון, התעניינה הגיסטאפו בקומוניססית הצעירה והיפה. באחד הלילות
עברה לבדה את הגבול ההולנדי, הגיעה לבית קרובתה באחו הכפרים. שם התקשרו עמר.
את הדמות הישראלית הטראגית ביותר פגשתי לפני בנין השגרירות, בנין רגיל ברחוב
הקומוניסטים המקומיים, ובמשך כמה חושים היתד. אלזה הצעירה עוברת את הגבול הגוודאגראם,
אחרי שיחד, עם יעק!ב צור, השגריר הישראלי. עוד הירהרתי על מלחמה ונפט
פני הלוך וחזור, תוך סיס ן מתמיד של חייה, כדי להעביר ח. מר תעמולה.
ואלג׳יריה, כשנתקלתי בדמות עצובה זו, גברת צעירה בשם יוגה שהכירתני שטחית. בלכתנו
לתחנת המטרו, שמעתי את סיפורי״
לבסוף גרשה אותה הקרובה, אלזה עברה לרוטרדאם. בימי משפטי־הטיהור הגדולים של
צעיר אמריקאי אחד רצה לשאת אשד, ישראלית. הוא כתב מאמריקה לחברת אל־טל
1938 רבה עם המפלגה, התחתנה, עבור. לצרפת, ילדה בת, ברחה מן הגרמנים כשאלה
והביע מ״אלה זו. המכתב התגלגל ליונה, היא התכתבה עם האמריקאי (אותו לא ראתה
הגיעו לפאריס, הסתתרה בכפר, ברחה לשוזייץ, היתד. שם עם מאהב, חזרה לצרפת, חזרה
מעולם) ,התאהבה בו באמצעות תמונות והחליטה להינשא לו. עד כאן היד, הכל יפה וחלק.
לבעלה, התגרשה ממנו, נישאה בשנית, התגרשה בשנית.

כשהגיע מועד החתונה כבר היתד, קיימת בתוקפה ההוראה שאסרה על אזרחים אמריקאיים
לבוא לישראל. יונה עצמה לא יכלה לבוא לאמריקה, כל עוד לא היתד, נשן אה לאמריקאי,
כי לא קיבלה ויזה. הזוג החל שוקל — במכתביו — איפה להתחתן.
בקפריסין? לא, זה קשה. נשואין קפריסאיים יוצרים בעיות בישראל, והרבנות אינה
רוצה להכיר בהם. הוחלט להיפגש בפאריס.
כך נפגש הזוג בפעם הראשונה. למרבית יאושו נסתבר כי המכשולים הפורמליים בצרפת
קשים מדי. אומללים ומדוכאים חיפשו עתה מוצא. אולי האמבורג? אולי וינה? בינתיים בילו
את ירודהדבש, לפני הנשואין, תוך נדודים ממקום למקום, שתי נפשות המחפשות חופה.

נאפוליאון וסטריפ-טיז

ף• ארצות מסודרות יש מרכז לכל עיר, כמו כיכר מוגרבי בתל־אביב, כיכר פיקאדילי
1בלונדון והקורפירסטנדאם בברלין המערבית. אולם הצרפתים אינם יכולים לסבול סדר,
כי סדר פירושו משמעת והתערבות בעניני הזולת. לכן אין לפאריס מרכז אחד, אלא כמד,
מרכזים מתחרים, במרחק ניכר זה מזה.
לתיירים, מרכז המרכז של פאריס הוא השאנז־אליזה ושער הנצחון. אזור זה נבנה בימי
נפוליאון השלישי, שהרס שכונות שלמות כדי לתת לפאריס שדרות רחבות וישרות. שער־הגצחון
שייך לתקופת נפוליאון הראשון, ורוב הרחובות מסביב נושאים את שמותיהם
של קרבות נפוליאוניים וגנרלים נפוליאוניים. הם מזכרת לאותה תקופה נהדרת בה כבש
נפוליאון את העולם ופיזר את עצמות הנוער הצרפתי מתחת לאדמה של שלוש יבשות.
צרפת לא תחלים מתקופה נהדרת זו לעולם.
מרכז שני מרוכז מסביב לאופירה. מרכז שלישי הוא המונטפארגאס, על מועדוני־הלילה
ובתי־הקפה שלו. בין המונטפארנאס והסינר, שוכן סאנט־ג׳רמיין־דה־פרה, שמנת מועדונים
הומוסכסואליסטיים ונביאי תורת סארטר. מעבר לנהר, הרחק מצפון, נמצאת שכונת מ, נם־
מארטר, סבך של רחובות צרים וציוריים שאבד עליהם הכלח, ולא רחוק משם כיכר
פיגאל המפורסם.
פיגאל הוא מרכז השעשועים — לתיירים. הגבירות במעילי־הפרווה, העומדות בפינות
הרחובות, פונות אל העוברים והשבים באנגלית לקויה, אך תוכן הצעותיהן האדיבות ברור.
מסביב ים של מועדוני־לילה, המציעים כולם את א! תה הסחורה בדיוק: תוכניות של
סטריפ־טיז. כדי לאפשר בחירה נבונה, מקושטים הקירות בתיבות־זכוכית, בהן מוצגות
לראוזר, יפהפיות ערומות. באחדות מהן יש תמונות בשלושה ממדים, המצאה המאפשרת
למסתכל להרגיש כאילו הגברת האהובה עליו עומדת לפניו במלוא חמ,קיה.
אזור פיגאל קיים רק לתיירים אמריקאיים, וצרפתיים אמיתיים בזים למקום. לעומת זאת
יעצה לי גברת צרפתיה לבקר בקאבארט הנושא את השם האנגלי היפה *סוסים משוגעים״.
הוא נמצא בשדרות המלך ג׳ורג׳ החמישי מס׳ , 12 לא רחוק משער הנצחון. הובטח לי
שיש שם כל אשר יש בקאבארטים האחרים, אולם בתוספת טעם טוב והברק! ת.

גברת על גמל

** סביב לעשרים שולחנות, וביניהם, ישבו זוגות בני כל הגילים, לבושים בחליפות^
לרב, ושתו וזיסקי או שמפניה. הקירות היו מקושטים בסיסמות שונ.ת, כגון* :כל
מטבע רצוי כאן, מלבד מטבע מתוצרתך העצמית.״ או :״אל תכה את הפסנתרן!״ או
״גברתי, אם בעלך מזניח אותך, בואי אלינו ללמוד סטרים־טיז!״
על הבמה הקטנה רכבה גברת על גמל. הגמל היה עשוי מעץ, והוא הפנה את הפרופיל
שלו לקהל. הגברת היתד, ערומה בחלקה העליון וכמעט ערומה בשאר חלקיה ה,וטובים יפה.
היא נעה על גב הגמל בתנ 1ע!ת מיניות קצובות, הלוך וחזור. מפעם לפעם ליטפה את גופו
(של הגמל) בתנ,עות־יד עדינות. לקהל לא היה דרוש ומיון רב לתאר את עצמו במקום הגמל.
המתכונת היסודית של הסטרים־טיז פשוטה: הגברת נכנסת לבושה, יוצאת ערומה. עליה
להגיע בהדרגה ממצב א׳ למצב ב׳ .דרושה גאוניות ממש כדי למצוא בכל פעם רעיון חוש.
מבחינה זו, הסוסים המשוגעים הם גאונים.
מספר אופייני :״נערת השער״ .האור נדלק, הגברת, אגב חמודה מאד, יושבת בלבוש
קאו־בויי מלא, כולל מגפיים אדומים, זוג אקדחים וחרמות, בפוזה האופיינית לשער של
לייף, בום. האור נכבה ונדלק. הגבות יושבת בפוזה אחות, לא פח,ת אופיינית, רק הכובע
חסר. בום. חושך. אור. פוזה שלישית, רגל אחת באויר, בלי מעיל. פ! זה רביעית, י!רר״
בלי חצאית. אחרי כמה תמונות חמות, לבסוף, ע! מדת הגברת כשגבה החש! ף אל הקהל,
לבושה רק במגפיים וזוג אקדחים. הכל עשוי בהומור רב, וגם בחן.
אחרי כמה מספרי סטרים־טיז ומערכונים מבדרים —י הפסקה. הקהל רוקד באולם סמוך.
אחת הגבירות ח, זרת בהתקפת־צחוק. נסתבר כי בית־ד,שימוש לא רק עשוי לזוג, בהי, תו
מצוייד בשני מושבים, אלא שהוא פונה ישר לאולם הריקודים, ורק זכוכית שקופה מ״רידה
בינו לבין הזוג! ת הרוקדים. רק אחרי כמה זמן עולה על הדעת כי רחסמת השקופה מרוחה
מצדה האחד בתמיסה ההופכת אותה לראי — מצד הרוקדים.
גם הסוסים המשוגעים קיימים, כמובן, בעיקר לתיירים. הם עשויים בטעם טוב למדי.
ההומור יפה והמתיר מתון — כעשרים ל״י לערב ליחיד, כולל משקאות.

דיינים בים האהבה

ף ם הסוסים המשוגעים אינם פאריס האמיתית. אותה לא ימצא התייר המקרי.
^ נסענו לבאר קטן בקירבת תיאטרון אודיאון. הפעם השתמשנו באוטובוס. גם הוא פאריסאי
אופייני: הצרפתים שונ א ם מדר, ועל כן גם את התור. לכן קבעו ב ת חנ, ת מכונה מיוחדת,
מעין אוטומט בלי כסף, שכל הבא יכול להוציא ממנו מפפר. כשיש נוסעים רבים בתחנה.
הם נכנסים לאוטובוס לפי המספרים, בלי צורך בעמידה נתור.
(מספרים על קבוצת גרמנים, שגילו בפעם הראש, נד, את האוטומט. כל אחד תלש פתקה.
הם התלהבו נורא .״תראו, האוטובוס כאן חינם!״ קראו בהתפעלות. כשעלו לאוטובוס
ונדרשו לקנות בכל זאת כרטיסים, היתד, הפתעתם בלתי־נעימה).
מבחוץ קשה היה להבחין בקיומו של הבאר. לא היה בו שום דבר מיוחד — יש מאות
כמותו בעיר. הוא היה קטן, לא הרבה יותר גדול מפינק הירושלמי. אולם שררה בו
אודיו ה שאינה ניתנת להעתקה.
שם הבאר היה ״מעגן״ .הכל היה מאורגן מסביב לנושא מרכזי — דייגים דרום־אמריקאיים.
מתחת לתקרה ריחפה רשת־דייגים גדולה, פשוטה וזולה, שקימוריה נתנו צביון מיוחד לכל
המקום. על הקיר היו ציורי־הווי פשוטים נב:יי הדייגים. בפינה ישבו שלושה נגנים, בתלבושת
דרום־אמריקאית. ניגנו בגיטארות ושרו. הם היו באמת דרום־אמריקאיים — סטודנטים
אורוגואים מהאוניברסיטה שהרוויחו בצורה זו את דמי־ד,לימוד. חוץ מזה באמת ידעו
לשיר — בפשטות מלבבת. ללא יומרות.
לפעמים קם זוג אחד או שניים ורקדו. בפינה ישב זוג צעיר והתחבק במשך שעתיים.
ליד הבאר עמדה סטודנטית צרפתיה, כבת , 18 וקראה בספר עבה של תורת־ד,רפואה.
בהפסקות בין הנגינות ירד אליה נגן שחרחר, התנשק עמד, באופן אינטנסיבי, עד לשיר הבא.
היה נעים לשבת כאן, אחרי יום של שיחות ארוכות על, מעשי־הזוועה של הצנחנים
באלג׳יריד״ ועל רמת־המחיה באזורי ד,תעשיה, ועל מעצרו של הפרופסור שמתח ביקורת על
המדיניות באפריקה, על עתידה של צרפת ועל מיבצע סואץ. איש אינו מפריע, אפשר לקשקש

על הא ועל דא, והמשקאות זולים להפליא.
כמר, תרנגולים חיים מקרקרים בכלוב שמעל לבאר, ליד חגורות־ההצלה. האווירה היתד,
אמיתית, בלתי־מז! ייפת, מלאת־הן, כל זה הושג באמצעים הפשוטים ביותר, מבלי להשקיע
סכומי־כסף גדולים.
החן הוא חינם — נאשר ישנו.

הסמלו הי ל ד. מגדל איפל, שהוקם ב־ 1889 במיוחד לרגלי תערוכת עולמית שהתקיימה ן
בפאריס, הוא המראה המפורסם ביותר של העיר. הילד המשחק הוא, אולי, חמראה הנדיר 1
ביותר — ני בארץ בה התענוג הוא המנורה העיקרית בחיים, סבורים רבים סחילדיס ו?ן מפריעים1 .

במרינה
מפרגנת
ה דו בהר דו ם
כמו דוב צפוני המתנער משנת החורף
שלו, מקיצה גם הסתדרות הציונים הכלליים
ומתעוררת לחיים מעת לעת, בין תרדמת
אחת לשניה. אלא שבניגוד לתרדמת החורף,
הקצרה יחסית, של הדוב, נמשכת תנומת
המפלגה הכלל־ציונית זמן ארוך יותר והיא
מתעוררת ׳פעמיים לארבע שנים. פעם לתקופת
הבחירות הכלליות לכנסת ולרשויות
המקומיות ופעם לקראת ועירתה הפנימית
של המפלגה.
לאחר צחצוח חרבות עונתי מייגע ופיזור
כספים לרוב, מתבהרת תוצאת הקרב ואז
מתברר כי יחסי הכוחות נשארו כבתחילה,
המנהיגים נשארו על כסאותיהם, מצעה האידיאולוגי
של המפלגה נשאר מעורפל וגמיש
כמקודם.
משום כך היה זר, בבחינת חידוש כאשר,
בהתעוררות הכללית שחלה בשבועות האחרונים
במפלגה שטרם התאוששה מתבוסתר,
בבחירות האחרונות, החלו לצייץ קולות חדשים.

מתנגדי
המפלגה מבחוץ יכלו לטפול עליה.
טען דויד דונסקי במבטאו האנגלו־סכסי
הרך :״מפלגה שאינה שואפת לשלטון והמוכנה
לפשרות תמורת כסאות אינה ראויה
לשם מפלגה. מנהיגי הצ״כ אפילו אינם
חושבים על שלטון — המקסימום שהם
חושבים זה להיות שותפים למפא״י.״
במקום לפרוש מהמפלגה ולהקים מפלגה
חדשה, שסיכויי השתרשותה קלושים, החליטו
אנשי הרפורמה לכבוש את המפלגה
מבפנים. לפני זמן קצר נערכה אסיפה פומבית
ראשונה של סיעתם. מארגניה, שציפו
למספר מועט של משתתפים וערכו את
האסיפה באולם קטן, נדהמו כשאל האולם
נדחסו מאות חברי מפלגה, שהתרחקו מזמן
מכל פעילות, הביעו את אהדתם המלאה
לרעיונות הסיעה. נוער, שמעולם לא נראה
באסיפות המפלגה, מילא את האולם במספר
שווה למספר המבוגרים.
עד כה נכשלו כל הנסיונות שנערכו בעבר
לחולל שינוי במפלגת הצ״כ. אולם
״דייב״ דונסקי, שהלביש גבירות כה רבות
בארץ בבגדים חדשים, לא נואש מן הנסיון
לתפור חליפה חדשה גם לדוב הצ״בי הרדום.

אסתר
מנקס נוגשת את בעדה העציו

פורמיר! ה פורמיקה ובכל המידות,
״נובומיסט״,
וולפסון , 13

בכל הצבעים
מזוניט וסלוטקם.
תל־אביב, רחוב
פינת הרצל.

שעורי נהיגה
בוספה
בי ״םרם
תל־אביב, רח׳ בזל, מול
מכבי־אש, טלפון .22601

הפגישה הראשונה בין אסתר מנקס לבעלה שנערכה מחוץ לכותלי בית הכלא. מנקס הנבול
בידיו וברגליו אינו. יכול אפילו לחבק את אשתו, שהצליחה לקבל את רשות השופט
לערוך פגישה בין בעלה לבין ילדיו, באחד מחדרי בית־המשפט. אמו של מנקס נכחה במשפט.

בין שאר הסיעות, האיגודים והקבוצות
בעלי אינטרסים כלכליים ועדתיים, התבלטה
סיעה שקראה לעצמה סיעת הרפורמה. שני
השמות הבולטים בקבוצה זו היו שמותיהם
של דויד ״דייב׳׳ דונסקי 44 תעשיין מ־דרום־אפריקד(
,מפעלי תלווה לבגדי נשים),
העומד בראש איגוד משקיעי הון בישראל,
וברוך (״בורה״) וינשטיין 59 רביזיוניסט
לשעבר, נואם מקצועי וראש איגוד המעמד
הבינוני.
דייב יוצא לקרב. אנשי סיעת הרפורמה
האשימו את המפלגה ואת הנהגתה כמעט
בכל השטחים .״המפלגה נכשלה הן בהיותה
בקואליציה והן בשבתה באופוזיציה,
גילתה עמדה אופורטוניסטית וחוסר חזון,״
טענו. הסיעה גם האשימה את המפלגה בחוסר
יוזמה לאיחוד עם חרות, בהעדר מדי־ניות־חוץ,
במבנה ארגוני מעורער, במשטר
של שמור לי ואשמור לך. טענו אנשי
הסיעה החדשה:
המשטר הקיים במפלגה גורם לסיכסוכים
אישיים וכיתתיים, מרחיק את הנוער, משתק
כל ביקורת ומגלה זילזול במוסדות
המפלגה הפנימיים.
היו אלה האשמות חמורות יותר מאשר

ירידה
ה הנא ה מן האסון
״האם אדוני אינו חושב לחזור?״ שאלה
זו מופנית כמעט אוטומטית לכל יליד־גר־מניה
המבקר בארץ מוצאו. תשובה שלילית
מעוררת לרוב אפתעה. כי כל גרמני מכיר
כמה וכמה אדונים שחזרו מישראל.
לעתים קרובות יש לירידה הגרמנית רקע
אנושי פשוט. יהודים קשישים, שתפסו בשעתו
עמדות מכובדות בחברה הגרמנית, ושהפכו
בישראל לרוכלים של שרוכי־נעליים, התגעגעו
חזרה לנוף ילדותם. ברובם המכריע
של המקרים המדובר באנשים באים־בימים,
שאין להם ילדים בארץ. הם לא הצליחו
למצוא גשר חי למציאות הרוחנית של המולדת
החדשה, שאת שפתה לא הבינו ובחברתה
לא נקלטו.
אולם במקרים רבים נוספה עוד דחיפה
לתאוות הירידה. הדוחפת: ממשלת ישראל.
תמורת ההרס. כל יהודי גרמני יכול
לבקש בחזרה את אזרחותו הקודמת, לחזור
לגרמניה כאזרח שווה זכויות, לקבל שם את
פיצוייו במטבע גרמני קשה, חופשי מכל
מס־הכנסה. אם, לעומת זאת, הוא שומר
הטודס הזה 1017

אמונים למדינת ישראל, הרי מטיל עליו
משרד־האוצר הישראלי קנס אוטומטי.
במקרה זה עליו להביא את סכום הפיצויים
לארץ׳ להחליפו בלירות לפי השער
הרשמי, שאין לו שום קשר עם המציאות,
מאחר שנקבע לצורכי האוצר בלבד. תמורת
כל מארק גרמני הוא מקבל 445 פרוטה.
ערכו של אותו מארק בשוק החופשי —
כ־ 650 פרוטה. ההפסד הנקי: כשליש הסכום.
מדינת ישראל לא הסתפקה בקנס מוחץ
זה. היא ביקשה להטיל גם מס־הכנסה על
הכסף אשר היהודי הגרמני מקבל תמורת
הרם חייו. אחרי מאבק מר בין משלחת השילומים
בקלן לבין האוצר, אמנם וויתר
האוצר על חלק מדרישתו, הסתפק במס־הכ־נסה
אחיד בשיעור מיוחד. אולם גם שיעור
מקוצץ זה דיו כדי להטיל מעמסה נוספת,
חסרת כל הצדקה, על מקבל הפיצויים.
תמורת כל דרישותיו, הסכים האוצר רק
לזכות מיוחדת אחת הניתנת כיום למקבלי
הפיצויים: מותר להם להחזיק רבע מסכום
הפיצויים במטבע זר, בחשבון חסום, ולהשתמש
בו למטרות פרטיות באישור האוצר.
המפחטה הגדולה. כאשר הגיעה השמועה
על מצב זה חזרה לגרמניה, עוררה
תמיהה מסויימת בין הגרמנים. קשה היה
להם להבין בי בעוד הממשלה הגרמנית
נוהגת בהגינות מופתית כלפי קורבנות ה

מחתרת

רעש
קוד לפצצה
המפנה התחולל ברגע האחרון ממש. במקום
להביא לחקירה מוקדמת את יוסף
מנקם, זאב אקשטיין ודן שמר, הנאשמים
כולם ברצח בכוונה תחילה של ד״ר ישראל
רודולף קסטנר — הובא לבית־המשפט עורך
הדין יעקב חירותי. בפני השופטת מינה
שמיר הקריאה סגן פרקליט הממנה מרים
בן־פורת את גליון האישום. חרותי הואשם
במנהיגות של אירגון טירוריסטי ובהפצת
כרוזי השמצה נגד שופט־השלום הראשי
בירושלים ד״ר משה פרץ, שזיכה בשעתו
את ד״ר ישראל קסטנר מאשמת עדות־שקר.
היה
זה מפנה לא קטן. משמעותו היתד,
ברורה: הפרקליטות ומוסדות הבטחון החליטו
להקדים את הרעש לפצצה, הביאו את
הנאשם במנהיגות המחתרת לבית־המשפט
על מנת להוכיח לאזרחים קטני האמונה כי
אמנם היתד, מחתרת טירור שרצחה את ד״ר
קסטנר, דווקא בשעה שלא נראתה מתאימה
ביותר לאף אחד ממתנגדי הממשלה הידועים
לציבור.
כ מ לשכנע את הציבור כי מחתרת כזו
היתה קיימת, צריך היה להוכיח כי היה לה

יעקב הוות׳ ,הנאשם בהשגת המחתרת

מע!לל1ת וזביצח

ביצת לא כל כך?טגו לוזיווז.
. 1כל ווז\ טאיוך גזוזגוט לך
גוסונו אתר, תבל בגזרו. יט טך גו
טל רקבובית רטווז, תצבררנוית
תקרקרות קרקור מליו ותנומת לגווונז
תורתו גת רג טת\.
כל תצרת תתתילת כאטר רוציגז
לצאת. אתת תגתת לתתרותת תתוז,
ותיר טוקמ תתוזיית. בוץ ווורר
לריאות. ביאוט אתה תזוק טגי
תתתית, אבל תבוץ הרביק אותו
בך כתו בצבת ותוטך אותך טוב
לתתת, ארבמה תתתית. זת לא
צתוק. זת תתתיל להיות רציגי.
אתת קותץ בכל תמו, וזתיטת
תתווית לגובה, רק תאצבמ הקתות
טל כוי תרגל מור וטארת תקומה
בביצה, אבל זה תתתיק. אלוהי
הביצה תוטך אותך בכת לתנות.
מכטיו גת הראט תתתת לבוץ.
אתה תתתיל לתתוק. אתת תתמלוי.
בתרתור א,תרוץ טל תמת תתיית
טמור וותרו בך אתה תצלית להתלץ, ולרגמ אתה וורוזך כולך באוויר,
באוויר התפטי והתהור — אבל לפתמ ווכר בך יריד יט\ טגת הוא
רוצה לצאת, והוא קופץ אתריך ותוטך אותך בכוי רגלך.
וגה התוך. רק כתה בומות תבמבמות, טירת הביצה הוצתית.
וי יהורית הלכו ברחוב. אתר
רמתך, רי יהורי, מל התצבו״
מוה היהודי •.״תה אותר לך, רי
יהורי, התצב רמ ותר.״ לא הטלית
היהודי הראטוץ מת גירתה
כה פתיתית, ופרץ ויכוח תומר,
ולפתמ, בריתחת הויכוח, הוחית
יהורי אחר תהלותה ליהודי.
מברו כתה יהודית ברחוב והתפלאו
•.״הכיצד, להרית יר מל
יהודי ד וכי לא\ הגמוו, האת יהודי
איוו יכול לצאת תביתו בהרגטת
בתחוץ ד וכי לטת כך יט לוו
תריוה יהוריתי״ וכך מתרו
יהורית והתוכחו ולפתמ, בריתחת
ויכוח, הוחית יהודי אחר תהלותה
מל לחיו טל יהודי. והתאתפו הרבה יהודית תתביב, ויהודי אחר אתר:
״טתמו יהודית, אין וה ואה ליהורי להתוהג ככה אל יהודי.״

מבר טת ב\ ארת אחר, התתכל והתפלא.

עיברולם בראש
טורך־חדין יעקב חירותי מובא אל בית־משפט השלום לחקירה מוקדמת. חירותי, המואשם
במנהיגות המחתרת שרצחה את קססנר, תבע להעמידו לדין בפני בית־משפם אזרחי,
שלא כבפעם הקודמת, בה נשפט בפני בית משפט צבאי, במשפס המחתרת בצריפין.

נאצים *,מתעקשת דווקא הממשלה היהודית
להרוויח מסבלם של אזרחיה, ולסחוט את
הפרוטה האחרונה ממקבלי הפיצויים.
רבים מן הקרובים לפעולות השילומים
שותפים לדעה זו. התלונן לא מכבר אחד
מראשי מפעל השילומים :״כשהיתה הממשלה
מעוניינת בייצוא, היא נתנה שער מיוחד
של מטבע זר ליצואנים. מדוע לא יתנו
שער מיוחד לאנשים אומללים אלה, אשר
הפסידו את הכל ומקבלים עתה חזרה חלק
קטן ממה שהפסידו? הרי ברור שזהו ענין
חד־פעמי ומיוחד במינו!״
מי הנפגעים? למרות כל הקרבנות הקשורים
בכך, הביאו 9570 ממקבלי הפיצויים, בכל
זאת, את כספם לישראל. ההסבר: רובם
דמכריע הוא כה עני, וזקוק לכסף בדחיפות
כה רבה, שאינו מנסה אפילו להשאיר את
הכסף בחוץ־לארץ.
זאת עשו רק חמשת האחוזים הנותרים
— העשירים.
• התשלומים הרגילים 5000 :מארק תמורת
אובדן אפשרויות השכלה 5000 ,מארק נוספים
להשלמת החינוך, עד 50 אלף מארק
תמורת י הרס פרנסה, פנסיות חודשיות של
מאות מארק לסוגי נפגעים רבים, ובו׳.
ס הזח 1017

מנהיג. כדי לשכנע את הציבור כי ההאשמות
הן רציניות׳ צריך היה להביא את הנאשם
במנהיגות בפני בית־משפט אזרחי.
פחית דבק כמרתף. עדה הראשון
של התביעה בחקירה המוקדמת היה מבוהל
מאד. הצעיר השחרחר שעלה על דוכן העדים
נשבע בהן צדק, ביקש מהשופטת
שמיר לאסור את פרסום שמו. במקום למסור
את כתובתו, הודיע על כתובת צבאית,
סרב להחליפה באחרת. השופטת נענתה
לבקשתו, הורתה לתביעה להתחיל בחקירה.
סיפורו
של העד היה קצר ופשוט: באחד
הימים פגש את מכרו הוותיק חרותי, הסכים
לעצתו להדביק ברחובות חל״אביב
כרוזים נגד השופט פרץ. הוא נסע עם
חרותי למצודת זאב ברחוב המלך ג׳ורג׳,
קיבל פחית של דבק במרתף הבית, יצא
להדביק, את הכרוזים ברחובות.
חירותי ישב וחייך. פרקליטו, שקיבל את
גליון האישום שעות אחדות לפני שהופיע
בביתיהמשפט, לא יכול היה לחקור את
העד המסתורי חקירת שתי וערב, ביקש
לדחות את המשך החקירה לתאריך מאוחר
יותר.
(הסשך בעמוד !)12

וקי וולר בתכווית. גת בוקי
( | וולדה בתכווית. את תקופת
היוקות בילו מל האותותתררה
הגרולה, ויוקו יטר תתיכלית האת
ררך ציוור גותי. אביו טל תוקי
היה גותמ בבוקר למבורה. בוז־כווית,
אוכל צהריית בתכוגית,
יט\ אחר־הצהרית בתכווית, תתקלח,
קווה וקורא מתוך וטותמ
רריו בתכווית.
בכל תגרטי החוייה הקרובית
לא היה ווג תאוטר כתו הוריו
טל תוקי. פמת אחת היתה אתא
חולת, והותיוו רופא טמטה לה
ויתוח בתכווית.
הת חיו במיר ופלאה. מיר טרה
קתוה, טגרלה לא מלה מל x200־
300 קילותתר. הרחובות היו ברוחב
טל תאה תתר לפחות, ו־תתחת
לבתית היו תגרטי חוייה
מצותית. אבל איט לא ביובו אורגיה למלות הביתה.
יות אחר, לרגל תאוות ררכית קתוה, ופגטה התכווית טל תוקי מת
ואת טל בוקי. לאחר קללות הרריות וייטור הכוך וולדה אהבה תתבת
ראטוץ בי\ תוקי ובוקי. תבלי לחטוב הרבה קפצה בוקי לתכוויתו טל
תוקי, ומור טוית רבות לאחר תכו וכרה את התתפר טל הוריה.
כאטר וולר להת התיווק הראטוו, היתה הטתחה בתכווית, ותיר
קוו לרך הוולד תכווית קתוה ט וגררה תאחור. הוריו טל תוקי תתו
ביותית תוות תבמי. אבל החיית ותטכו בתרוצת חדוות. לאת־לאסי
גרלה תכוויתת טל התיווקות, ומור טתית קתוות וותפו מליה. הילרית
לתרו בתכווית, הכיוו טמורית, ואפילו ברחו פמת תהבית אך ותפתו
מל ירי טותר תוומה חביב ווקטרו טוב לתכווית האב.
ככל טגרלו התכוויות הקתוות, כ\ הלכה והצתתקה התכווית
הגדולה — לפי חוקי הוצח, טאך לאיט התכווה אין טליתה בהת.
כאטר תתו תוקי ובוקי תפגימת תתתר חלוד בצתיג, קברו אותת הילרית
בבית הקברות לתכוויות, תתחת נתכווית היטוה. טברולסי צומד
תתיר בראט.

*>ץ ירת המוטור שעזבה את נמל אילת
^ בשבת בצהרים נשאה כמה וכמה בעלי
תפקידים חשובים, שזו להם הפעם הראשונה
שהם ממלאים את תפקידם באילת. היו אלה
ישורון שיף, מנהל חברת נפסא ולשעבר
ראש אגף החקירות במשטרת ישראל:: ,לוף
שלמה שמיר, מנהל מפעלי הפוספאטים ואחד
מראשי חברת הדלק הממשלתית שהוקמה
זה מקרוב על מנת לטפל בתפעול קו
הנפט אילת — באר־שבע.

כתם ״העולם הזח״ שהיה אתם
על הפירה, מתאר את כואה של
״קרן חילם״ המיכלית הראשונה
שהביאה דלק לאילת:

נמרחי צי א ה

המיכלית קרן הילס מתכוננת ליציאה מנטל הטעינה.
רב החובל והצוות לא ידעו עד ין ביציאתם כי הם
עתידים להתפרסם כל נך, בהגיעם לנמל הפריקה. על שינוי הכיוון מדע להם בג׳יביטי.

ים סוף היה שקט ורגוע, כרגיל. הסירה
התקדמה במהירות דרומה, כשהיא משאירה
אחריה פס לבן ויפה של קצף גלים. באופק
הסתמנה המטרה: גוש מתכת שחור וגדול,
שהתקדם במהירות גדולה יותר לכיוון אילת.
היתד, זו מיכלית הדלק האמריקאית.
״האלו בויס. האו דו יו דו?״ צעק מלח
בלונדי מהסיפון ,״באיזה צד נמצאת הילת.
כאן או שם?״ שאל כשהוא מראה בתנועות
ידיו לכיוון אילת ועקבה.
הרופא עלה אל האוניה. אתו יחד עלו
הפקידים הממשלתיים ואנשי המשטרה. על
החוף הצנן ופפר, מחצית אילת, נופפה בידיה
ובממחטות לבנות. ילדי בית־הספר וגן־

הילדים, שהתרגלו כבר לבוא אל החוף מסעם
לפעם על מנת לקבל משחתות, סירות טורפדו,
אוניות משא ואורחים חשובים, הוסיפו
את ציוציהם להמולת־השמחה.

מחכים קבי״נא

* * ל הסיפון היתד, התכונה גדולה מתמיד.
מישהו מבין המלחים הפיץ שמועה כי
ה״ביג שוט* של ישראל, ראש הממשלה
דוד בן־גוריון, בא במיוחד על מנת לקבל
את פניהם. כולם הצטופפו ליד המעקה,
נופפו ידיהם בהתרגשות, הצביעו על נקודות
שונות שעל החוף הרחוק, ניסו לזהות ביניהן
את ביג׳י אך ללא הצלחה.
בשיחות ראשונות סיפרו המלחים על
דרכם מנמל ההטענה לאילת .״מלכתחילה,״
סיפר רב־ד,טבחים נלסון נייואד ,״לא ידענו
כלל שהמטרה היא אילת. נדמה לי שגם
הקפטיין לא ידע זאת. מילאנו את המיכלית
ויצאנו לדרך. נסענו עד ג׳יבוטי כרגיל ושם
קיבלנו את ההוראה לצאת אליכם. הוראה
היא הוראה. אין מה לעשות. אמרנו: גם
באילת יש בחורות. נסע לאילת.״
נלסון נווואד הוא גבר בן .57 את שלושים
וחמש השנים האחרונות בילה על הים,
במטבחי האוניות. חברו ג׳ק מקסילייאן הוא
בן 39 ונולד באלבמה, ארצותיה,ברית. ג׳ק
סיפר על פגישה עם כמד, יהודים בקיפטאון,

צילומים אקסקלוסיביים 0שר מסו! המיכלית האמריקאית

כאן נתקבלה ההוראה מאת הנהלת החברה לרב־החובל
לשנות את הכיוון ולהפליג לאילת. למלחים לא היה איכפת.

הסיטן

נער הטבחים מביא את ארוחת הבוקר לרב־החובל טל
קרן הילס. צוות המיכלית מונה 35 מלחים, רובם אמריקאים.

קפיצת שמחה

צוות האניה לא חיכה לקבלת פנים כל כך המונית .״ביל
השמן״ מפגין סימני שמחה לאנשי אילת שעל החג

ששמעו כבר כנראה כי המיכלית תצא לאילת
:״הם איחלו לכם כל טוב וכיבדו אותי
במתנות ובמשקאות, כשרק שמעו כי יתכן
מאד שאהיה בישראל בעוד כמה ימים.״

הקפטיין הראשון
מקום השמחה הראשונה תפשו
קבלות הפנים המאורגנות ראשונה
בהן היתר. קבלת הפנים הרשמית שנערכה
על־ידי דני מצפון, נציג משרד הפיתוח
באילת. בהזדמנות זו הסביר הקפטיין גלן
מוסלי את חוזיותיו שלו, מעובדת היותו רב־הח
בל הראשון של המיכלית הראשונה הפורקת
את מטען הדלק הראשון אל הטנק
הראשון שבקצה הצינור הראשון אילת—
באר־שבע :״בתחילה לא ידעתי בגלל מה
כל הרעש הזה שאתם מקימים כאן. בדרך
עבר הכל כרגיל ובסדר גמור״.
״כשהגעתי לכאן וראיתי את פניהם הזוהרות
משמחה של האנשים שעלו על הסיפון
וחיכו על החוף, הבנתי כי אני שותף
למשהו גדול יותר. עכשיו אני מבין חת
הכל. אני שמח שאני הקפטיין הראשון המביא
נפט לאילת.״
בינתיים התחברה המיכלית לקצה הצינור
הגמיש המרוחק מן החוף 1000 .טון •:לק
מזוקק החלו לזרום אל אחד המיכלים הקטנים.
כשהסתיימה הזרמת הדלק המזוקק
החלו בהזרמת הדלק הגולמי. המיכלית, ש־קרקעיתה
שטוחה ומשום כך יכלה לעגון
גם במעגן שאינו נמל של מים עמוקים,
הביאה אתה מטען של 16.500 טון דלק.

נמל כלי כהורות זכירה
*^חרי ארוחת העו־כ, בה הקשיבו
הסועדים להרצאה ״ציונית״ על ישראל
ובעיותיה מפי אמנון מרון, איש תפעול
הקו, יצאו הקפטיין ואנשיו להשתתף במסיבת
הרוק אנ רול הראשונה שהתקיימה
באילת אחרי אלפיים וכמה שנים.

הרוע

סירה מנמל הנפס באילת
מתקרבת ללוע הצינור בים.

השאיבה מתחילה

מאחור: טיראן

בהשכמת בוקר עברה קרן הילס את האי טיראן, הנראה מבעד ירכתיה. חלק גדול מהמלחים לא
ידע בכלל על מבצע סיני ועל החרדה הרבה בה היו שרויים ת! שבי אילת שהמתינו למינלית.

שנים מפועלי חברת תפעול קו הנפט אילת —באר־שבע פותחים את המגוף החוסם את זרימת הדלק
מהמיכלית למיבלים שבחוף. קרן הילס נראית ברקע. קרקעיתה השטוחה מאפשרת לה להתקרב לחוף.

אי ההבנות היו רבות כבר מהרגע הראשון.
בפתח מלון שלמה עמד ״ביל
שמן״ ,אחד ה״מספרים״ שבין המלחים, כ־שארשת
צער נסוכה על פניו :״אין כאן
בירה. צריך לקחת את האוניה ולהפליג
לסעודיה. בשביל מה באנו הנהן״
הבירה לא היתה המצרך היחיד שחסר למלחים.
בפעם הראשונה בתולדות ימי היותם
על הים הגיעו זאבי הים לנמל שאין
בו בחורות, שאין בו בארים ושאין בו
מקומות בילוי, פרט לארוחות ערב רשמיות
של משרד הפיתוח והרצאות מדיניות.
״לא היה א כפת לנו לבוא לכאן,״ אמר
ג׳ון הרדי ,35 ,מלח כשיר הנמצא על ווים
כבר יותר מ־ 15 שנה .״לא פחדנו גם ממה
שעלול היה לקרות במיצרי טיראן. כל זמן
שהדגל האמריקאי מתנוסס על המיכלית
לא יקרה לנו כלום. אבל אם היו אומרים
לנו שאין כאן לא בירה ולא בחורות, היה
פורץ מרד על הסיפון.״
את מסיבת הרוק אנ רול ערכו המלחים
במסעדת הגלידה של אילת. זוגות גברים
פרצו במחול אימים, שאת המוסיקה בשבילו
סיפקו כפיות מתכת על פני כוס,ת הגלידה
ומחיאות כפיים, בעזרתם האדיבה של המלחים
הדנים מהאוניה בריגיטה מופט.
כשנסתימה המסיבה היה כבר ריח חריף
של נפט בחללה של אילת. משאבות המיכלים
עבדו בלי הפוגה. זוגות של מלחים חזרו

לאוניה, כשהם שרים במקהלה.
״האם אתה סבור שנאצר ישן הלילה?״
שאל אחד המלחים תושב מקומי שליווה
אותו לנמל.
קשה לדעת אם רודן המצרים ישן או לא
באותו לילה. תושבי אילת על כל פנים, ישנו
במנוחה גמורה.

ב מדינה

זהו סינווו של אום שעלה לגדולה בקונו

(המשך מעמוד )9
כשנסתיימה הישיבה הראשונה היד. ברור
לכל כי דינו של חרותי יועבר לבית*
המשפט המחוזי, בסופה של החקירה. סיכות
של העד הראשון סיפק את ״ההוכחות
לכאורה,״ הדרושות למסרה זו.

מיליונר

תל־אביב

־ סאת אלפדר באשי ־

״תנו דב צוו!״
אחת הטענות העיקריות שמשמיעים מדי
פעם מתנגדיה של עירית תל־אביב, היא
כי העומדים בראשה לוקים בחוסר תיכנון
ובחוסר מעוף ודמיון, ד,מתנקם בבוא העת
בעיר ובאזרחיו־ .,לכן, כשהתקרב ובא מועד
יוכל החדישים של העיר, שיחול בשנת
,1959 מיהרו פרנסיה להכין בעוד מועד
תכנית מפורטת לחגיגות היובל, אשר יימשכו
כארבעה חודשים. הפעם לא סמכו ראשי
העיר על שיקול דעתם, קראו פגישות ואסיפות
של חוגי המקצועות החופשיים, הספרות,
האמנות והתיאטרון, המסחר והתעשיה,
נועצו בהם בנידון.
בימים אלה הושלמה ההצעה הכללית לחגיגות
היובל, אשר ביצועה יעלה בסכום
גדול פי כמד, מחגיגות העשור של המדינה.
התכנית, המשתרעת על פני עשרות סעיפים,
לא החסירה כמועט אף פרט. היא ללה
תיכנון מדויק של מיפגנים, מעמדים וחגיגות
עם, בהם ייכללו העדלידע, המכביד, וקונגרסים
שונים, ביניהם קונגרס ראשי העיריות.
היה בה פירוט של מפעלים עירוניים לשיפוץ
פני העיר, החל משיפוץ בית הקברות הישן
וכלה בהקמת שעון ענק, כדוגמת ה״
ביג בן הלונדוני.
קרנבל פרחים, זמריה, השלמת ככרות
העיר, הכנת רחוב יהודה הלו׳י—אבן־גבירול
כרחוב המיועד למצעדים, יריד המזרח —
כל אלה הם רק חלק מתכניות הענק, אשר
העיריה חושבת על ביצוען ברצינות מלאה.
קיים עתה רק חשש אחד לקיום החגיגות.
מאחר שמועד סיום החגיגות מקדים אך
במעט את מועד הבחירות הבאות למועצת
עירית תל־אביב, לא נראה כמעט כל סיכוי
שהממשלה והאופוזיציה העירונית יתנו את
ידן למפעל זה. למרות שנציגי מפלגות
השמאל משתתפים בועדות התיכנון של
החגיגות, נראה היה שלא יסכימו למבצע
המאדיר את שם הנהלתה הימנית הנוכחית
של העיריה.
טען השבוע ראש העיר חיים לבנון בישיבה
סגורה של הנהלת העיר :״אהיה
מוכן לדחית החגיגות או להקדמת הבחירות,
ובלבד שיניחו לנו לבצע את היובל.״

ך• ל מי שהכירני בעבר והיד, בא לבקרני בדירתי,
^ לא היה מאמין למראה עיניו. דירתי המפוארת
והמרווחת נראית עתה כמדבר ריק. החדרים המיותמים
ריקים מרהיטים. רק בחדר אחד תלויים על החלונות
קולבים עם בגדים ועל הארץ מספר שמיכות לשינה,
ומזרונים. אחרי 25 שנים שאני חי בארץ, שנים בהן
שגשגתי ועליתי אל מרומי ההצלחה החמרית והצבורית,
חזרתי להיות׳ ממש כבימים בהם עליתי לארץ.
למעשה היה ביקורי הראשון בארץ כבר לפני 31
שנים. היד, זד, בשנת 1926 כשאבי, סוכן וסוחר עשיר
עשיר בבגדאד, לקח עמו את כל משפחתנו שיחד עם
שבעת בניו ועוזריהם כללה כ־ 12 איש, ועלה עמה לארץ.
אבא לא אהב לגור בעיראק בין השכנים הערביים. בכל
־ :הזדייוות היה לוקח אותנו עמו במסעותיו להודו
ולסינגפור. אבל כל נסיונותיו להיקלם בארץ לא הצליחו.
אחרי שהיה קצרה החליט לחזור לעיראק. הייתי אז
; בן .13 לא היה לי חשק רב לחזור לעיראק. ניסיתי
להשפיע על אבי שישאיר אותי בארץ ללמוד, או
במקוה ישראל או בגמנסיד, הרצליה. אבל אמא התנגדה
לכו

עסקי

מי המפרשל

!111 דיסקתט
כישראל
בע׳נו

רבני ווילנה נסערו כולם עד אחד. חוצפתם
של שלושת מורי העיר הרעישה אותם
לחלוטין. המעשה שעשו יוסף אליהו טריי־ויש,
דוד נוטיק וניסן לוין זעזע אותם
כליל: הם העזו להוציא פירוש חדש ומודרני
לספר הספרים, קראו אותו בשם נוקרא
מפורש.
הצעד הראשון הצליח מאד. למרות מחאות
הרבנים השמרנים נחטפה המהדורה
הראשונה מדוכני הספרית בתי הספר היהודיים
קיבלו את מקרא מפורש כספר
יסוד בלימודי התנ״ן, השיבו רוח רעננה
בלימודי הדת, שהיו תמיד יבשים ומשעממים
לגבי התלמיד הצעיר.
טרייויש, נוטיק ולוין עשו חיל בעסקיהם.
המורים העניים החלו גורפים הון, המשי־לעבד
את הפירוש ר,מצויץ, הוציאו בזה
אחר זד, את כל ספרי התנ״ך. כרכי המהדורה
התגלגלו גם לארצות אחרות, הגיעו
בין השאר לארץ ישראל, הוכנסו גם בה לשימוש
בכיתות העממיות של בתי הספר
העבריים.
שמות חדשים. כשפרצה מלחמת העולם
השניה נסתם הגולל גם על מחברי
המקרא מפורש. אחד ממחברי הפירוש, דוד
נוטיק, נפטר כבר בשנת .1919 השניים האחרים,
שהמשיכו להתגורר בוילנה, נרצחו
על־ידי הנאצים.
בארץ המשיכו בינתיים ספרי המקרא מפורש
להופיע כסדרם. הוצאות הספרים שדברנו
ויזרעאל הדפיסו מהדורה אהר מהדורה,
מכרו את ספרי התנ״ך כשהם מודפסים מ־אמהות־דפוס
במהדורות־ענק. ההבדל היחיד
בין המהדורות הקודמות למהדורות החדשות:
במקום שמותיהם של טרייויש, לוין
ונוטיק, הופיעו שמות חדשים. היו אלד,
אברהם אריה עקביה, זלמן בד,רב, יוסף
אמרואי וא. ל .פאינם, מורים עבריים ש-
(המשך בעמוד 9ו)

אב, קנה במיוחד מכונית דוג׳ גדולה להסיע בה את
כל המשפחה. אולם ליד חיפה הצלחתי לברוח מהמכונית
והמשפחה התעכבה בהיפר, במשך יומיים עד שהמשטרה
הצליחה למצוא אותי.
חזרנו לבגדאד. למדתי שנתיים באנזריקן סקול. אבי
הסכים שאחזור לארץ בתנאי שקודם לכן אעבוד עמו
שנה במקצועו. השנה התארכה לשנתיים ואבי המשיך
בסרובו ובמשך שנד, ערכתי שביתת שבת בבית. כשהייתי
בן 17 התאהבתי באשה מבוגרת ממני ונשואה. ואז לא
נותרה לאבי ברירה אלא להכין לי פספורט ולהבריח אותי
לבירות. אחרי שהיה של שמונה חדשים בבירות הגיעה
לשם גם האשד, שהתאהבתי בה. בידה היו כרטיסי
נסיעה לאמריקה. אך במקום לנסוע לאמריקה נסענו
לארץ־ישראל.
הגענו לתל־אביב בפורים , 1932 שעה שהעיר היתד.
גועשת לקראת המכביד, והעדלידע. נסיתי להסתדר בכל
מיני עבודות. לא הייתי רגיל לכל עבודת כפיים. לאחר
שלא מצאתי כל עבודה במשך חדשים, בניתי לי עגלת
עץ. האשד, שהיתה עמי החלה לתפור כל מיני כתנות
ופיז׳מות והייתי מוכר אותן ברחוב בעגלה. ילדתה בת
השמונה של האשד, שהיתר, עמי, עמדה לידינו ליד
העגלה. כעבור מספר ימים עצרו אותנו פקחי העיריה.
נערך לי משפט, בו יצאתי זכאי, ולשכת העזרה
הסוציאלית סידרה לי עבודה בבית חרושת לייצור לבנים.
עבדתי במקום מספר חדשים. כשלמדתי את העבודה
לפרטיה, מצאתי שותף עם הון קטן ויחד פתחנו בית
חרושת קטן ליצור בלוקים ליד התערוכה בצפון תל-
אביב. מאחר שהיו לי מכרים בין עולי עיראק, החלתי
לתווך בין בעלי ההון שבהם לבין הקבלנים, להם
סיפקתי בלוקים. כך הפכתי במשך זמן קצר למוסד
מוכר למשכנתאות. כל קבלן שרצה משכנתא לבנין.
פנה אלי ואני הייתי מסדר לו הלואר. .
באותם הימים העסקתי מספר פועלים ערביים במפעלי
ומוביל הזיפזיף למפעל היה גם הוא׳ ערבי משיך מונים.
הם הציעו לי לקניה אדמות מעבר לירקון. התענינתי
בהצעותיהם והצלחתי למכור כמה וכמה מחלקותיהם.

אביב בדההו להראו
רהיבויה גדולה שהה
פיוההרוזובוהאלובי־;
נושדה יהינו דבופיה,
לגשהיב ולדווווה הי
אלה דהיבוי פאר באה
השלושיה. בל גבי
הרופדוה מורהו הב
והסדר השהלי, כשאב
ההבובויה בהה כבהו
תרההוזם היוזה גח
אילו ידעו כי היו אל
של הליהד לשנובר
הנורה הבבליוז באד?
וזנור פרובוה והגינו
הוא הגודש הרידוזו
הגולל אלפרד באנו
בכינוי ״גואל האח
פרשה נוליהו ההנווז
הגורהיב להידדדדוהו
זה היד, מגעי הראשון וראשית
ומסחר הקרקעות.

כהאחת אחרי עלותי ארצה
^ \5צמי. כנראה שהיה לי חוש מ
ותוך זמן קצר עזבתי את בית
ועסקתי רק בעסקי תיווך. עד ש

ה ס בי לו תהצבורית של אלפרד באשי היתה בהקמתו ובטפוחו טל ועד העדה הבבלית
נראה באשי (קיצוני מימין) בפת הקונגרס הספרדי האחרון, בביקור בבית נשיא המדינה. מוס
לשמאל: שלסח נח (מנהל בנק עותומן^ חבר הכנסת השניה סלים בנימי! ששון, נשיא

וגואל אדמות בישראל והפר עתה

י פרוטה

וגז ג1ל
3ג\־ עזגז

ולוז ב ובגזשך וופלרוז
ו\ז. וזיו 7טזבווז ותז&ווז
ר רריו וזרוזוב טזרוזם־.
ז יווזר
רהיבויו
^זרא שי
^ ש אד

|צב בו
:מייתורו
וזירונו
,אוז
7ו^וז

ישליוז.
בשטח התיווך
י כבר ברשות
עסקי קרקעות
שת לבלוקים
19 כבר היה

־אל. בתמונה
לידו מימין
ינה ורעיתו.

באפשרותי להעלות את כל משפחתי וקרוביה — 13
נפשות — לארץ. תקופה ארוכה כלכלתי אותם על חשבוני
בביתי! שבעה אנשים הועסקו על־ידי כמתוזכי משנה.
באותם הימים הרווחתי כ־ 200 לירות לחודש, שעה
שהשכר המקובל במדינה היה חמש לירות לחודש.
ביתי הפך למשרד הומה, כשכל היום מתרוצצים בו
אנשיו!
לא רציתי להחליף את דירתיהקטנה. היא הביאה
לי את המזל. בחצר בניתי לי סוכה קטנה והיא היתד,
מרכז תיווך הקרקעות והמשכנתאות בעיר. בשנת 1936
חזר אבי לבגדאד ושאר בני המשפחה נשארו בביתי,
עד לשנת , 1943 בו החזרתי שוב את אבי לאחר מרד
רשיד עלי. דאגתי לכל מחסורם של בני משפחתי,
למגוריהם ולחינוכם. חיינו חיי רווחה.
האשד, שהיתה עמי כל אותן השנים נסעה לביקור
בעיראק. שם קרה לה מה שקרה, והיא לא חזרה
יותר.
בשנים הראשונות למלחמת העולם השניה נהרגו מאות
יהודים ברחבי עיראק החלטתי להתמסר לעסקי צבור
עדתי. הזמנתי 700 איש מעולי בבל לאסיפה. הבאתי
לשם את גדולי העדה! הקמנו את ועד העדה והתחלנו
לפעול להצלת יהודי עיראק. לא הסכמתי ליטול על
שכמי כל תפקיד בעדה. הייתי מרויח אז עד 300 לירות הימים הטובים? ? 5הסוס. אלפרד באשי רכוב על הסוס, בעת משא ומתן עם ערביי נסיך מונינז לקנית
לחודש ועסקי היו מסובכים ומסועפים.
קרקעותיהם. בימים ההם, שלפני קום המדינה, היה באשי אחד מעשירי הסוחרים בקרקעות ומנכבדי עולי עיראק.
רק לאחר שעורך־הדין סלים בנימין ששון התפטר
מראשות ועד העדה בשנת ,1947 הכרוכוני ליטול על
נואשתי מתכניתי הייתי מוכן לקבל את התשלום בעד
עצמי את מנהיגות העדה. רציתי ללכד את כל רכוש
אדמותי, אולם הצעת הממשלה היתד. פחות מחצי מערך
העדה בישראל כדי לפעול למען העלאתם של יהודי
האדמות ומד,סכומים ששולמו עבור אדמות באותה
עיראק. אז קמו לי מתנגדים רבים. כל עסקן שלט
סביבה.
על איזה בית־כנסת או מוסד אחר ואף אחד לא היה
כאמור, היה רוב כספי מושקע באדמות אלה. במשך
מוכן לותר על שלטונו. כאשר עזבתי את תפקידי בועד
השנים שהתרוצצתי לברר את עתיד אדמותי אכלתי את
העדה, השארתי את קופת העדה בשפע כספי כזה
מיטב חסכונותי. מכרתי את שאר המגרשים שהיו בידי
שכמוהו לא ידעה מעולם.
ועוד נאלצתי לד,כנס בחובות גדולים כדי להמשיך בעסקי
באותם הימים הרגשתי שהמדינה קרבה ובאה, לכן

שהתדרדרו והלכו.
עשיתי את כל המאמצים להעלות את אחי הגדולים

ומשפחותיהם שנותרו בעיראק ותפסו שם עמדות
ף פני כשנה עזבתי את כל תפקידי בועד העדה
חשובות בחיי המדינה. בסכומים עצומים הברחתי אותם
/הבבלית לאחר שנוכחתי לדעת שהתרוששותי
לארץ, דרך עבר־הירדן. כולם צחקו אז ממני, כיצד
הבריחה ממני את כל ידידי לשעבר, ורובם הפכו
הנחתי להם לעזוב את עמדותיהם החשובות בעיראק.
להיות אויבי. הייתי במצב המשונה שהיד, לי רכוש

השווה מאות אלפי לירות ואילו בידי לא היתר. פרוטה.
ץ* יד ידי עברו באותן שנים סכומים פנטאסטיים.
לא יכולתי למכור את האדמות שלי מכיון שכל אדם
| עסקתי בעסקי קרקעות בסכומי ענק. כל עבודתי
או חברה שהיו מעוניינים לקנותן, חורו בהם לאחר
התרכזה בקנית קרקע מידי הערבים והעברתו ליהודים.
שבקרו במשרדי מועצת הרצליה. מאחר שמשרד התכנון
תוארי היד ,״גואל האדמה״ .אולם הרווחים הגדולים
לא השלים עדיין את תכנון הבניה באדמותי, אי אפשר
בלבד שהיו ברשותי לא סיפקו אותי. רציתי להקים
לבנות בהן כלום ורכוש עצום מוטל בידי כאבן שאין
מפעל גדול למען הארץ. כל ימי הייתי חולם על ביצוע
לד, הופכן.
מפעלים גדולים. זמן קצר לפני קום המדינה, כשהיה
הגעתי למצב סו איני יכול יותר לקבל כספים
ברשותי ההון הדרוש, ראיתי את הזמן מתאים להגשמת
בד,לואר, מאיש, מכיון שאף אחד לא מאמין שיימצא
חלומותי.
פעם פתרון לבעיתי.
במלון הנולד דוד בירושלים כינסתי מספר קטן של
נשארתי חסר פרוטה וחסר ידידים ותומכים. לא היד,
משפחות מעולי בבל, מהארץ ומחוץ־לארץ, בפניהם
באפשרותי לשלם את שכר הדירה עבור משרדי המפואר
פרשתי את תכניתי הגדולה. תכניתי היתה לרכוש שטח
בפינת אלנבי—שדרות־רוסשילד. ניתקו לי את החשמל
אדמה גדול ליד תל־אביב ולהקים עליו עיר נופש
ואת הטלפון ולאחר שפגרתי בתשלום שכר הדירה
ותיירות גדולה. במרכז העיר היה צריך להבנות
בדירתי ברחוב הס, הגיש נגדי בעל הבית צו לפינוי
איצטדיון ענק למירוץ סוסים, אשר ההכנסות ממנו
הדירה.
יהיו חציים למוסדות ובתי חולים וחציים להענקת פרסים
כשהשגתי את הכסף לתשלום שכר הדירה ורציתי
להימורים. סביב אצטדיון מירוצים זה רצינו לבנות
לבוא עם בעל הבית לידי פשרה, הוא סרב לכך בתוקף.
מפעלים שונים של קייט ונופש, וזילות של עולים
הסכוי לגרש מהבית דייר הגר בו 20 שנה בקירוב
בעלי אמצעים. התכנית התקבלה בהתלהבות. רכשנו
קרץ לו. לא יכולתי לשכור לעצמי אפילו עורו־דין טוב.
500 דונם בהרצליה באזור שבין כביש נתניה וחוף הים,
כל ידידי משכבר הימים דרשו ממני כסף מראש.
מקום שם עומד היום מלון אכדיה. את החלק הגדול
שלא בנוכחותי ולמרות שהודעתי שאני מוכן לשלם
ג לו ת כ בי רו ת. חבוש במגבעת העיראקית
מכספי השקעתי בעסק סכום שהיה שווה ב־ 1950 למליון
את כל שכר הדירה בתוספת ההוצאות, הוציא נגדי
המסורתית, הפייסלית, אלפרדבאשי בן ה־ 18 בבירות.
לירות ישראליות. שאר 500 הדונם שנדרשו להשלמת
בית־המשפט צו פינוי.
התכנית היו בידי הערבים.
זד, היה בחודש שעבר. כשבאתי באחד הימים הביתה
בינתיים פרצה מלחמת העצמאות ולא יכולתי לבצע
מצאתי שוטרים ופקידי הוצאה לפועל, כשהם עומדים
את העיסקה. הייתי בטוח שלאחר הקמת המדינה תהיה
לפנותני מדירתי. ניסיתי להסביר להם כי יש חולים
היא מעוניינת בביצוע תכניתי, שתעודד את התיירות
בבית, אמי ואבי הזקנים, התחננתי בפני בעל הבית
ותגביר את הכנסותיה.
שיבוא עמי לפשרה אבל אף אחד לא רצה לדבר איתי.
לאחר הקמת המדינה הצלחתי לעניין מספר חברות
בקשתי שלפחות יחכו חצי שעד, עד שאטלפן לשר
אמריקאיות שהיו מוכנות להשקיע כספים במפעלי.
המשטרה שיטרית ואסביר לו את המצב. הם הסכימו.
רציתי לרכוש מהאפטרופוס את שאר 500 הדונם
הלכתי והתקשרתי עם בתו של מר שיטרית. היא
שליד אדמתנו. הוכחתי להם שאיני רוצה לספסר בקרקע
אמרה שתשתדל לעזור לי. כשחזרתי ראיתי בפינת הרחוב
ושכל מטרתי היא להקים מפעל שיביא רק תועלת
את כל רהיטי וחפצי מעורמים בערימה גדולה. הם
למדינה. כאן החלו צרותי, הנמשכות כבר כשבע שנים
הורידו והוציאו את הכל מהבית, מהרהיט הגדול ועד
לוילונות ולמנורות החשמל, וזרקו אותם לרחוב.
רצופות, ושבעטיין ירדתי מדחי אל דחי עד למצבי כיום.
לא היה לי איכפת מכלום. דאגתי רק לאבי ואמי
תחילה קיבלתי צו תפיסה על אדמותי ממשרד הבסחון,
החזרתי הביתה רק מזרונים ובגדים ! היתר
החולים.
שרצה להקים שם מחנה צבאי. עברו כמה חדשים עד
נשאר ברחוב בגשם. כל הלילה לא ישנו. ניסיתי להרגיע
שהוכחתי להם שלידי קיימת גם אדמה נטושה וצו
את הורי ואת בני משפחתי ולטעת בם את התקוה
תפיסה בוטל כשרציתי להתחיל בהגשמת תכניתי,
ישתנה. הלכתי לבית־המשפט והשופט נתן שהמצב התערב משרד התכנון ומסר לי שאי אפשר עדיין לבנות
הוראה לחדש את המשפט. אולם בינתיים נשארו כל
שם כלום, מכיון שהמשרד טרם תיכנן מה ייבנה במקום.
רהיטי ברחוב. חלק מהם נגנב. השאר התקלקל במשך
באותו זמן בדיוק החלה מועצת הרצליה לבנות באותו
12 הימים שהיו בגשם. רהיטים שערכם מגיע ל־4000
איזור, שנועד למפעלי קיט ובתי־מלון, בניני תעשיה
ל״י הושחתו לגמרי. לבסוף לקח אותם בעל הבית
שהורידו את ערך אדמותינו. רצתי לכל המשרדים
והכניסם למחסן על חשבונו.
האפשריים, השקעתי את כל זמני בעתיד קרקעותי. דחו
עתה אני מסתובב בדאגה לארוחה הבאר, לבני משפחתי.
אותי בלו ושוב מיום ליום. בינתיים נטשו כל החברות
איני דורש חסד מאיש. כל מה שאני מבקש שיעשה לי
האמריקאיות את תכניתן להשקיע כספים.
משפט צדק. אני מבקש שתקום ועדה צבורית שתחקור
לא התאוששתי מהמהלומות הללו ומהלומות נוספות
בפרשת העוול שנגרם לי ושתחליט על גורל אדמותי,
ירדו על ראשי. קיבלתי לפתע צו הפקעה על אדמותי,
אהבה אסורה. אלפרד באשי (ימין) בחברת
למען אוכל לחיות ביושר וכבוד מפרי עמלי.
כדי לבנות שם שיכון לאנשי המשטרה. מאחר שכבר
האשה אשר עמה החל את דרנו בהגיעו ארצה.

102ק 1א?>1
ללנין ן זגבל? ,ייתר בעולם. איזו
ך רך ארפד, עקרה האך כיהקסורר.
עד קימגרד השחקים ! כך. גס
!9־ע הרדיו. קי יאהשכלול
ת 9צ א?*11- ? 1 0^ 5

59 0 /׳ 9

2ךמיק 1ל״ 9 3 8נהסני £י ת ,

9רחיב גלים 7 ,פנור1ת.

מועדים לשמחה!

נעלי

איכות משובחת
מבחר גדול

שד מ ב ־ ת ־ ה ח רו שתלצר כן

ב מדינה
(המשך מעמוד )12
הוסיפו למהדורה הישנה הקדמה משלהם.
כשנסתיימה מלחמת העולם השניה, התחדש
גם הקשר בין ארץ ישראל לאירופה.
בין העולים החדשים הדעה לארץ מרים
נוטיק, אלמנת עמנואל נוטיק, בנו של דוד.
במהרה הגיעה לאוזניה השמועה כי היא
יורשתו של רכוש עצום. כשהתחילה לחקור
בדבר, נודע לה כי ספרי חותנה נמכרו
בעשרות אלפי טפסים על-ידי שרברק,
יזרעאל, הבוקר ומעריב, בהוצאות שונות.
היורשת מסרה את הטיפול בענינה לעור״
כי־הדין אדם מאירי וחיים פאל, שהופיעו
השב! ע בבית־משפט השלום בתל־אביב, הביאו
את טענותיהם בקובלנה פלילית פרטית
נגד ארבעת המורים, שתי הוצא ת־הספרים
ומערכות העתונים. טענו המתלוננים
באמצעות עדם הראשי, העתונאי
והסופר הישיש בן ציון כ״ץ. :הנוסח של
המקרא מפורש, ההקדמות והביאורים, ההערות
והפירושים בעברית קלה ומדויקת,
הם חידוש ספרותי מדעי והם תוצאה של
עבודת מחקר רבה, עבודה מקורית ספרו־תית־מדעית
של טריוזש, נוטיק ולוין*.
בסוף השבוע נראה היה כי בקרוב ייהפך
בית־משפט השלום בתל־אביב לבית מדרש
שיעסוק בפילפולי התנ״ך ופירושיו.

מיעוטים

כפרקאם זוטא

הידיעה שהגיעה לידי הרב־סמל בתחנת
המשטרה הצבאית הרגיזה אותו מאד. בקיבוץ
יקום, כך נאמר בידיעה, עובדים כמה ערבים
מאזור המימשל הצבאי, בלא רשיון.
הרב־סמל לא היסס אף רגע למלא את
חובתו. הוא העמיס כמה מפקודיו על מכונית,
יצא להתקפת־מצח על הקיבוץ של די־שומר־הצעיר,
השוכן על הכביש הראשי מנתניה
לתל־אביב.
כשהופיע גיבור־החיל התקיף במשק, נתקל
בחיוך של זילזול. אנשי המשק, ביניהם קצינים
גבוהים במילואים, לא התיחסו אל הרב־סמל
בכבוד הראוי. חוץ מזה סירבו בהחלט
להרשות לו לאסור את הערבים, חניכי חברת
הנוער הערבית המתחנכת במשק.
מה שקרה ברגעים הבאים לוט בערפל.
רק דבר אחד ברור: אחד החיילים שעף
את נשקו וירה באוויר.
על המשמר. הידיעה על המעשה חסר־התקדים
פשטה חיש מהר, הגיעה תוך דקות
מעטות למוסדות העליונים. סגן־אלוף זלמן
מארט, המושל הצבאי של אזור התיכון,
הוזעק טלפונית, פקד על רב־סרן של צה״ל
לחוש אל המשק הנסער, לסלק משם את
הרב־סמל ואנשיו, ולבקש את סליחת האנשים.
הפקודה בוצעה במהירות, והמצור
הצבאי הוסר ממשק יקום.
כל זה קרה לפני יותר משבועיים. אולם
במשך זמן זה לא חדרה אף מלה אחת
לעתונות. אפילו בטאון מפ״ם, על המשמר,
לא עמד הפעם על המשמר. רק מעטים
ידעו את הסיבה: שר־הבטחון עצמו פנה אל
מוסדות מפ״ם, דרש להעלים את הפרשה
המעציבה. המפלגה נענתה לשר הבטחון,
כרגיל, הסתפקה בהסדר שהושג בין ח״כ
מפ״ם חנן רובין לשלטונות הממשל הצבאי
שהבטיחו להקל בעתיד על מלוי בקשותיהם
של נערים ערבים הרוצים להצטרף לחברת
נוער במשקי השומר־הצעיר.

פרשת עמ 1ס

כמו אצלש״ק שפיר

בכל טראגדיה שקספירית לא נעדר אף
פעם מקומה של הדמות המבדרת, המופיעה
לדקות ספורות על הבמה, מעודדת בהופעתה
את הקהל, לפני שרוח הנכאים של הסוף
העצוב משתלטת עליו כליל. במשפט עמום
בן גוריון ממלא תפקיד זה ד״ר איתן אוטו
ליף, עוזר רמ״ח הכלכלית במשטרה.
ד״ר איתן ליף הפך כבר בימים הראשונים
של המשפט לאחת הדמויות המשעשעות
שלו. הקצין הגבוה, בעל חצי הקרחת המבהיקה,
ההופעה האוסטרית הנמרצת וחיתוך
הדיבור הגרמני, היה עוזרו של סהר, שנתבקש
לענות על כמה שאלות שהיו קשורות
בתיקי המחלקה הכלכלית. כבר או נתגלה
ליף כעוזר מצוין להגנה, כשבלא שנתבקש
לכך סיפר לבית־המשפם כי קיימים עוד
כמה וכמה תיקים ששייקה ירקוני משמש
להם כנושא מרכזי, בשעה שסהר העיד
בשבועה כי. שייקר, רק השתרבב״ לתיק
אחד וכי אין ולא היו לו תיקים נוספים.
כספי הכריז כי ליף ייקרא להעיד אחרי
סהר. אולם החלטת השופטים המחוזיים
שלא לגלות את תיקי המשטרה שיחררה את
כספי מהודעתו זו. בפני ההגנה נחסמה

הדרך לחקור חקירת שתי־וערב את ליף,
שטיפל בחקירת פרשת אירס״ו.
העויות ובדיחות. החלטת בית־המשפט
העליון הפכה את הקערה על פיה. בעוד
שקודם לכן עמלו פרקליטי ההגנה להוכיח
כי עמוס התרועע עם שייקר, שהיה חשוד,
הרי עכשיו היתד, פתוחה בפניהם הדרך
להוכיח כי התיק נסגר אך ורק משום
ששייקה היה חברו של עמוס ומשום שליף,
שטיפל בתיק, היה גם כן חברו של עמוס
ונפגש בביתו פעמים אחדות עם שייקר.
ההזדמנות להוכיח זאת התגלגלה לידי
ההגנה כשקרא כספי את ליף לדוכן העדים.
ליף סיפר לבית־המשפט סיפור ארוך, מלווה
בהעויות משונות ומשפטים נלעגים, שהביאו
לעתים קרובות את בית־המשפט לסערת צחוק
עצומה. תמצית הסיפור: התיק נסגר משום
שהסוחרים הגרמניים לא רצו להעיד.
מטרתו של תמיר, בחקירת שתי־וערב
שנמשכה ארבעה ימים רצופים, היתד, להוכיח
כי ליף אינו כל כך תמים כפי שהוא
מנסה להציג את עצמ ; ,כי ליף מתחבא
מאחורי מסך בדיחותיו והעוויותיו, מנסה
להסיח על־ידי כך את דעתם של השופטים
מעיקר עדותו ומהסתירות המרובות שבתוכה,
ושנימוקיו לסגירת התיק והפסקת החקירה
אינם מסבירים מה ע לא הועמד שייקה לוין
על העבירות האחרות שעבר בעיסקת איס״ו.
שיחות כדתי רשמיות. בין סערת
צחוק אחת לשניה (ליף לחמיר . :עכשיו
אני מבין. אתם רוצים שאני אגיד שסגרתי

קצין לי!ז וידידח*
תיק על תיק
את התיק משום ששייקה הוא חבר של
הבן של ד״ר בן גוריון החל הפרוטוקול
לקבל צורה של גליון אישום נגד שייקר,
ירקוני. ליף סיפר כי בדצמבר 1954 הורו
לו היועץ המשפטי חיים כהן ואברהם זלינגר,
ראש אגף החקירות של המשטרה, לפתוח
בחקירה נגד שייקה ירקוני. ח ,דש לאחר
קבלת הוראה זו נסגר התיק. שייקר, לא
נחקר מעולם, שוחח עם ליף בביתו וב־משרדו.
שיחות בלתי רישמיות״.
מתשובותיו של ליף היה ברור כי את
ירקוני אפשר היה להעמיד לדין על הוצאת
כסף בטענות שווא, על הפקעת שערים ועל
החזקת מטבע זר בחוץ־לארץ.
חוסר טאקט. ביום הרביעי של החקירה
נלחץ ליף אל הקיר.( .אני כבר לא יודע
מה לעשות. תמיר מבלבל אותי. כשאצא
מכאן, אני תמיד אבוא בבוקר לבית־המשפט.
אני כבר רגיל.״) לשאלותיו של תמיר,
הכריז . :אף פעם לא אפסיק להאמין שכל
העסק הוא מלוכלך. דרזנר, בראון, פילץ
וירקוני הם חשודים גם כיוס
הצהרה זו מילאה את רצונו של תמיר.
בסיום עדותו של ליף היו להגנה סיבות
טובות להיות מרוצה. ליף אישר את טענות
הש;רה, סיפר כי שייקר, ביקר אותו באחד
ה־מים בביתו, ביקש ממנו לדעת אם אמנם
נכונה השמועה כי קיים נגדו תיק חקירה.
ליף, שסבר כי זוהי ״חוצפה וחוסר טאקט״
לבוא אליו כך, שלח את שייקר, לזוהר. היד,
זה בדיוק תיאור הדברים כפי שהתפרסם
בחוברת השורה.
* עוזרת פרקליט מחוז תל־אביב, שולמית
תלנשטי!.
חעולט חוד 1017 ,

פסזון1

השסע

0ראש ממשלת ישראל דוד כן־גוריץ, בנאום במסת. :אי אפשר
להכריע את גורל מדינת ישראל הכרעה סופית על־ידי נצחון צבאי שלנו,
ויהיה המפואר והמשכנע ביותר, מאחר שכל סיבוב חדש בו ננצח יביאנו רק
לידי סיב! ב נוסף, וסוף לסיבובים אץ.״
ס שגריר ישראל בלונדון אליהו אילת, בתגובה על דברי שר־החוץ
האמריקאי ג׳ון פוסטר דאלם, כי ישראל היא ילד של האו״ם . :א ט מוכנים
לקבל את האו״ם כאם, אבל לא כאם חורגת.״
0שריהאוצר לוי אשכול, בקבלת פנים שנערכה לכבודו בפאריס, בה
נכח גם שגריר צרפת בישראל אדן פייר ז׳ילבר :״ז׳ילבר הוא יותר פופולארי
אצלנו מאשר שר־האוצר.״
0ח״ב מפא״י רחל צברי, אחרי ביטול התוכנית לעולי תימן בקוד
ישראל :״האחראי לרדיו סבור כנראה שאחרי ביטול התוכנית ליוצאי תימן
יתחילו התימנים להאזין למוסיקה קלאסית 0ח״ב
מ״קי ד׳׳ר משה 0נה, אחרי שהואשם בציסוס מופרז של
מקורות לועזיים :״אני מצטט את מארכס, אנגלם, לנין וחז״ל.״
0יוסף ווינייצקי, עורך חרות לשעבר, על עסקני מפלגתו :״ישנם
הנושאים בעול וישנם הנוסעים באל־על.״
0ח״ס אחדות העבודה יגאל אלון, בפולמוס עם ח״כ חרות מנחם
בגין. :כל המפלגה שלך מבוססת על הדמאגוגיה שלך. מה יקרה אם תהיה
פעם מנוזל?״
0הסופר ברוך קרוא, בפתיחת בית סוקולוב . :בית־העיתונאים נמצא
בסביבה מכובדת ונוחה. סמוך הוא לבית־האנר ולקרייה, וכן לבית הצייר
ולבית הסופר הנבנים בקרבת מקום. ועתה אם לא יצליח עיתונאי במקצועו,
יישלח לבית־הצייר. אם לא יצליח כצייר, יועב לבית־הסופר, אם ייכשל כסופר,
ימצא את מקומו בבית־האינר. ואם גם כאן לא יצליח, יישלח לקריירה.״

קלאוזנר

0מנהלת

אולפני

ההסרטה

בהרצליה

מרגוט

ברנדשטטר, בדברה בסימפוזיון בדבר עתיד הסרט הישראלי, על הסיכויים
לייצר סרטים תנ״כיים בישראל :״ישראל יכולה להרשות לעצמה להסריט את
התנ-ך עד שמואל א׳ .הלאה מזה הוא יקר מדי בשבילה 0הסופר
שלום אש, לאחות צעירה וחיננית שהזריקה לו זריקה. :ז ה היה
מעוקצך, ומה בקשר לסוף הפסוק — מדובשך?״
0הצייר ברוך אגדתי. על אותם הציירים הנוהגים, כתופרת־האופנה
לולה בר, להביא מדי שנה אסכולות אמנותיות חדשות מפאריס. :זהו הזרם החדש
בציור הישראלי ושמו לולה־בריזם.״
0המשורר אלכסנדר פן, בתשובה למותחי הביקורת על השירה המגמתית
הנכתבת לפי הזמנת מאורעות היום־יום :״אלה הם שירים של דחק. הם ישמשו •
זבל לקרקע הגידול של המהפכה העתידה לבוא.״
0הסופר חיים הזז, על הסופר דב סדן. :סדן משול לשען שאתה רואה
אותו מטפל בגלגלים זעירים וחסרי־משקל ובברגים זוטים, לוחץ פה ומסובב שם —
ולפתע ניצב לפניך שעון שלם, המורה את השעות.״

א 1שים
הק ששהפך לז ה ב
השבוע נודע כי לאחר שח״כ מפא״י
משה שרת נתמנה כמנהלה החדש של
הוצאת הספרים !־.הסחדרותית עם עובד,
יהיה הספר הראשון שיצא מתחת ידי המנהל
החדש: מסע באסיה מאת משה שרת
קוראי היומון דבר התפלאו לא מעט כאשר
מצאו השבוע בעיתונם מודעה בלשון זאת:
״ברכת ייצור ופיתוח שלוחה לשר־החקלאות
קדיש לוז ורעיתו לכלולות בנם צבי עם
בח״ל.״ רק מעטים הבינו כי הברכה נתפרסמה
מטעם חברת החוות החקלאיות של
איחוד הקבוצות והקיבוצים, הנקראת בשם
ייצור ופיתוח לאחד המבקרים בביתה,
הראתה רעיית הנשיא רחל ינאית כן*
צ בי את סמל המדינה התלוי על קיר החדר
ואמרה בגאווה :״זהו זהב טהור!״ אחר־כך

קירבה את האורח לסמל, הראתה לו כי
הוא עשוי מגבעולי־קש דבוקים והסבירה:
״את זה עשו במו ידיהם ילדי קבוצת כנרת.
זהב טהור בספרם של האחים סרג׳
ומרי ברומברגר, סודות המסע למצרים,
מסופר בין היתר כי בשעתו דן ראש הממשלה
דוד כך גוריון את הרמטכ״ל רב-
אלוף משה דיין למאסר־בית של 15 יום,
על שעבר את גבול סוריה בראש יחידת־סיור
אגב, את הכרך החדש של אוסף-
נאומיו חזנן ודרך, הכולל את המאמרים שנכתבו
בתקופת שדה־בוקר, הקדיש ביג׳י
לאשתו פולה, בתוספת הפסוק :״זכרתי לך
חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי
במדבר בארץ לא זרועה ח״כ חרות
מנחם כגין, שחיפש מזמן דרך לגמול
לביג׳י כגמולו על שכינה אותו בשעתו
״מפקד תנועת החרות״ ,מצא אותה השבוע:
בנאום בכנסת, כינה את ראש הממשלה בשם
״מפקד הממשלה״.

שיר של שר

כינויו של הרב הראשי יצחק נסים,

קריקטורה זאת, שהתפרסמה ביומון הגרמני
״די וולט״ ,מתארת את ראש ממשלת ישראל
דוד בן־גוריון, כשהוא נותן את האות לנסיגה.

ר(,י!לח ר, זר1 / ,ט

״הראשון לציון״ ,לא הובן כראוי על־ידי
ילדי קבוצת יבנה. אחרי ביקור של הרב
בקבוצה, כך נמסר בעלון המשק, שאל אחד
הילדים. :למה כשמבקר אצלנו הרב מרחובות
לא עושים טראסק כזד. וכשמבקר הרב
מראשון לציון כן עושים טראסק
לאחר שח״כ צ״כ ישראל רוקח, ראש
עיריית תל־אביב לשעבר, זכה השבוע לתואר
אזרח כבוד של תל־אביב, שאלוהו איך הוא
מרגיש כנושא התואר החדש. השיב רוקח:
״הייתי מרגיש יותר טוב, אילו הייתי אני
יכול להעניק את אזרחות הכבוד של תל-
אביב למישהו אחר אחרי׳ שח״כ
מפא״י דוד הכהן התלונן במזנון הכנסת
בפני ח״כ חרות מנחם בגץ על נאומו
של חברו לסיעה אליעזר שוסטאק,
שחרג לדעת הכהן מגבולות של אופוזיציה
הוגנת, ניחם אותו בגין :״נראה איך תתנהגו
.באתם
כשתהיו באופוזיציה
ישיבת מרכז הפועל המזרחי, העביר כתב
הצופה שמואל אכידור פתק אל שר־הדואר
ד״ר יוסף בורג, ובו שאלה אם
זכור לו תוכנה של שיחה שהייתה ביניהם.
השיב השר בפתק מחורז :״שיחת פד, אל
פה /על כוס קפה /עם סופר הצופה /
זכורה יפה יפה / .לשכוח — פה!״

מה דעת נ שים על ענוגה?
מכל קצוות הארץ ומכל שכבות צבור הנשים מגיעים
לביח-ר ״ שמן,״ חיפה, מכתבי תודה, הערכה והוקרה
על ״ ענוגה קרם הידים החדיש שזכה להצלחה
בלתי רגילה.
אני עקרת בית ואם לשני פעוטים. ידי האדומות
וד,מחוספסות גרמו לי צער רב. נטיתי קרמים מתוצרת חוץ
ותוצרת מקומית — ללא הועיל. אבל מאז אני משתמשת
בקרם נפלא זה — ידי חלקות ורכות.
מסרו נא הוקרתי לכימאים שלכם.״

ש. פלוס

רזד דיזל 12
חל־אביב
...״נ הג תי להשתמש בכפפות בעבודתי במשק הבית
כי סבלתי באופן כרוני מאקסמה ופצעים בידי. כעת
אין לי יותר צורך בכפפות. התפטרתי מהפצעים הודות
ל״ענוגה -קרם דד, הוא באמת (בלי קומפלימנטים) נפלא*.״

ר. סלדכלום

רזד פנת יל״ג א
חיפח
היו לי פצעים בידים
ב״ענוגה״ פצעי הבריאו״...

ומאז

התחלתי

להשתמש

ויקטוריה כהן
דת׳ האומות 14
חולון
הנני רואה חובה נעימה להביע לכם בזד, את הערכתי
ותודתי הכנות על מוצרכם ״ענוגה״ ,קרם לידים, שמנע
את ידי מהתפקעות ומסכל, שנגרם ע״י רחיצת ידים מתמדת
בתורת א חו ת...״

חיה גולדץ
אח.ת צבררית
שד, גולומב סו
חיפה

בכל מזג אויר ובכל עבודה
יכירו ידיד ל״ענוגה׳־ תודה !

קיץ ב א

ז >/0ג71
תשבץ 05111:1מ ה 1017
מאוזן .2 :איש
המקובל בחברה:
.8קריר וגשום:
. 10 תכונה אופ 8
יינית לירחמיא־ 13
לים; 1.13 התקו־ממות;
.14 מוסמך
אוניברסיטה; .15
בי.ג׳י. ליריב; 8 .16ו
מלטה; . 17 סמל
הרע; . 18 גידול־בר;
.20 אבי שלו 28 27
שת בנים; .21
רבב; .23 ספרו
של פייארברג; .25
עונת מעבר; .27
כרך ישראלי; .29
חווה לכל חי; .30
חזק; .32 תכיפות,
.34 בה הוחקו,
חוקת גרמניה שלפני
היטלר; 35
מה שקודם להנחת פסי מסילת ברזל
חדשה; .36 עליה כתב שלונסקי; 37
יחידת חשמל; .39 שם פרטי, לועזי,
לנקבה; .40 היטב׳ באנגלית; .41 מלת
שאלה .42 ,קטל; .43 תוצאה של תנו עת
המים; .44 שלושת אלפים ושש
מאות שניות; .45 בן דוד משה.
מאונך . 1 :עומד לצאת לאקרה
אשר בגאנא, הרפובליקה האפריקאית
החדשה; .2״דוד, מלך ישראל וקיים!״;
3לא עלינו; .4תן! .5אופ ייני
לשעון־קיר .6 :נזכר לעיל; .7

ל .1 .טולס טו׳

מלחמה ושדו
שלם

נאמנות למקור
תרגום מדוייק
עריכה קפדנית
4ס&רים בשני כרכים 1200 ,דף
10.900ל״י
כתש לו מי ם נו חי ם
פנ ה מי דלתחנתהרשמה

כוס התרעלה״; .8הדוד בוושינגטון;
.9כלי בשח־מת; . 11 על
שמו נקרא בית העתונאים; . 12 תל־אביב;
. 18 אם המושבות; .19 פרומיל;
.21 בשביל ארק, זה מספיק; .22 צורת
השלטת המלכותית; .24 אחי־משה;
.25 רעל .26 :שם עברי פרטי, לזכר;
.28 מצבה; .29 המלה שבי׳ג׳י אינו
גורם; 31 שום ללא ראש; .33 מסך;
.34 גיבור של טשרניחובסקי; 38ההבדל
בין הברוטו לנטו; .41 כתובת;
.43 בלעדיו אין שריפה.

כ או ל פן גרג 0 ! 6נם תח קו ר ם
דדחודשיי ( פעמיים בשבוע ) ל־

ק צ רנו ת

ע ב רי תאו /ואנג לי ת
הצלחהמובטחת -הרשמו מיד
אצל מר ח׳ בר־קמא (קמפינסקי),
המנהל, כתל ״ א כי ב: גורדון ; 5
בחיפה: בי״ס ״במעלה,״ החלוץ 13
(כתובת פרטית: פבזנר ,19 חיפה)

תוכניות

בערך באותה תקופה, בה חדלים אזרתי
ישראל להתקלח במים חמים ועוברים למים
קרים, מחליפים גם שירותי השידור את
תוכניותיהם הפושרות בתוכניות פושרות
אחרות. השינויים המתחוללים בסדר־יומו של
האזרח הממוצע עם בוא הקיץ, השינוי באורך
הימים והלילות ועונת חופשות הקיץ
!ובתוכן גם חופשות השדרנים עצמם) —
כל אלה מכתיבים לוח מישדרים חדש, שאותו
מוציאים בחלקו מתוך הנפטלין בו
הושם בראשית החורף עם כל בגדי הקיץ,
ובחלקו הריהו יצירה מחודשת באמת.
ביצוע לוח־המישדרים החדש, שיתחיל בעוד
שלושה שבועות, כרוך הפעם בעובדה
בלתי־נעימה: מן השידור העברי של קול
ישראל קוצצו 2,5שעות ליום, שנועדו יותר
להפגין את מורת־רוחו של שירות השידור
מקיצוץ תקציבו, מאשר לחיסכון כספי. החיסכון
האמיתי עתיד להיות מושג בשיטה
מצערת הרבה יותר: הורדת הרמה של התוכניות,
בעיקר של אלה מביניהן העולות
כסף רב יחסית והמבדרות יותר מן האחרות,
כמו תיבת נוח, רצונך לדעת — בבקשה,
שלושה בסירה אחת, על קצה המזלג ואחרות.
התוכניות
החדשות. התוכניות שיתחדשו
עם ראשית מערכת מישדרי הקיץ
נמנות על כל הסוגים:
<• החידוש הקיצוני ביותר, יהיו המיש־דרים
המסחריים (קול ישראל) ,אשר יימשכו
יום יום משעה 12 בצהריים עד שעה .1
שידורים אלה יכללו תקליטי מוסיקה קלה
וביניהן הודעות הכוללות את שם החברות
המפרסמות. כאחראי לשידורים אלה נקבע
יורם רונן, אשר יגישם במו פיו.
י• תוכנית בידור מבטיחה טובות היא
שני שערים (גלי צה״ל) ,אשר תיערך על־ידי
דוד• ריבלין ותהווה תחרות־חידונים ארצית
שתקיף רבים ממחנות צה״ל וחילותיו, תוק־לט
בפני הקהל החיילי ותסתיים, אחרי ש־יתמיינו
הפותרים המבריקים ביותר במשך
הקיץ, במישדר־אליפות מיוחד.
• יתווספו שלוש תוכניות בידור המבוססות
על חומר תיאטרוני: ערב סוב
(קול ישראל) היא תוכנית שתשתדל ללכת
בעיקבות התוכנית־לשעת־חירום האמן לחייל,
אשר שודרה יום יום בימי מבצע סיני.
מאחר שהפעם אין השעה שעת חירום, ואי־אפשר
יהיה לבקש מן האמנים להופיע חינם
אין כסף, תשודר התוכנית רק אחת לחודש.
קנקן ישן (גלי צה״ל) יביא למאזינים אחת
לחודש מערכונים ופיזמונים סאטיריים של
הבימות הקלות בישראל (המטאטא, לי־לה־לו
ואחרים) ששבקו כבר לפני שנים חיים לכל
חי. החומר ישודר בחלקו מהקלטות שנשתמרו,
ובחלקו יוקלט מחדש מפי האמנים
עצמם שהאריכו ימים, עד מאה ועשרים,
יותר מתיאטרוניהם. כרטיס כניסה (גלי
צה״ל) ישמש מדריך שבועי למאורעות הבידור,
בתוספת חדשות ופרפראות מעולם
הבמה, הבד והצליל.
<• פוריות רבה קיימת בשטח הפלילים
והמתח. אף כאן עתידות להתוזסף שלוש
תוכניות. יעקב בן־הרצל יחדש את תוכניתו
החודשית מלכודת (קול ישראל) ,המבוססת
על תיקי משטרת ישראל (לא מן הסוג של
אירס״ו) .תסכיתי מתח נוספים (קול ישראל)
ישודרו אף הם אחת לחודש, ואילו סידרה
מקבילה של תסכיתי מתח בגלי צה״ל,
שתתבסס על משפטים אמיתיים, תכלול חי דוש
העשוי להיות מעניין: דקה לפני פסק־דינו
של הפושע (שהוא הסיום הטבעי וההכרחי
לכל תסכית־מתח) ,יופסק מהלך
התסכית וצוות של אישים יתבקש לפסוק
את דינו ולנמקו. משיישמעו הנימוקים, ישודר
סיום התסכית ובו פסק־הדין אשר
נקבע לאמיתו של דבר על־ידי בית־המשפט.
• הנשים יזכו לתוכנית חודשים מיוחדת
נוספת: אשת חיל נגלי צה״ל) ,שתשתדל
להיות עיתון־נשים רדיופוני חי. בקול
ישראל תהפוך פינת האשה למישדר של חצי
שעה, פעמיים בשבוע, או של 10 דקות
יום יום.
• בין התוכניות המילוליות החדשות,
העשויות לעניין רק חלק מן הקהל (ובמקרה
הרע עוד פחות מזה) ,יש למנות את התוכנית
אנשי גבורות (קול ישראל) ,בה
ירואיינו זקני היישוב כדי לשמוע מפיהם
סיפורים בנוסח ״היו זמנים״ .מאחר שרמת
הראיונות המקובלת בקול ישראל ידועה
יפה ברחבי ציבור המאזינים, קשה לקוות
לטובה אף במקרה שהישישים יהיו שופעים
סיפורים מעניינים כמעיין המתגבר. תוכנית
מילולית נוספת שגורלה נחרץ מראש לטבוע

בתוך שמן־זית־זך היא קליסת העלייה (קול
ישראל) ,תוכנית תעודתית על בעייה זו,
כפי שהיא משתקפת בעיניים רשמיות ה־חבושות
משקפיים וורודות. דיוקנו של רחוב
(קול ישראל) תהיה תוכנית דו־שבועית אשר
תציג את רחובות הערים. בתוכנית הראשונה
יוצג רחוב הירקון, ויהיה זה מבחן
יעיל מאד לאפשרויותיה של תוכנית זאת,
כי רחוב זה הוא כידוע ברחבי תל־אביב
מרכז היין, הנשים והשירה. החידון הצבאי
(גלי צה״ל) יהיה, אולי, תוכנית חודשית חיה
למדי אם גם תעסוק בנושא מקצועי מובהק,
העשוי לעניין את הקרובים אליו בלבד. הוא
ייערך בשיתוף עם מערכת הירחון הצבאי
הנאה, נוערכות. תוכנית חודשית מילולית
נוספת תהיה פגישתי המעניינת ביותר (בקול
ישראל) ,ששמה מעיד על תוכנה, אם גם
עדיין לא על מידת החיות שתהיה בה.
ראשונים לספר על פגישותיהם בתוכנית זאת
יהיו ח״כ מפא״י משה שרת, פרופסור הוגו
ברגמן וח״כ אחדות העבודה יגאל אלון.
בשטח השיחות יחול מפנה לטובה: דאוד
אל נאטור (קול ישראל) יוזמן להופיע בתוכנית
העברית פעמיים בחודש, וכן ישוחח
פעמיים בחודש, על קפה הפוך, בנימין גלאי.
עדות בישראל (קול ישראל) תציג את העו לים
בישראל לעדותיהם, ותהיה מוצלחת
יותר ככל שתרבה להתרכז בשירתן, מחו־לותיהן
ומסורתן של העדות ולא בראיונות
מעוררי־פיהוק.
• בין התוכניות המוסיקאליות החדשות
בולטת התוכנית החודשית אספני תקליטים
(קול ישראל) ,אשר תזמין בעלי אוספים
נדירים להשמיע את תקליטיהם המיוחדים
שאינם מצויים, בדרך כלל, בתקליטיה של
שירות השידור.
• מישדרים מן הסוג הנחשב לתרבות־גבוהה,
שעליה אין איש מעז לומר כי היא
משעממת אותו עד מחית, יתוזספו לרוב,
כולם בקול ישראל: ערבי תיאטרון, עולמו
של האדם המודרני ועל יצירות ויוצרים,
אשר תיפתח בסידרת שיחות של לאה גולדברג
על דוסטוייבסקי.
תוכניות שנתבטלו. לאחר ההפתעה
הנעימה שנגרמה למאזין עם ביטול האולפן
החיפאי ושידוריו, צפויות לו עוד שתי הפתעות
נעימות עם ביטול התוכניות בכנסת
ובוועדותיה ובמערכות העבודה. נראה כי
הוחלט שלאור העובדה של הנהגת השידורים
המסחריים, אין זה צודק שחברי־הכנסת וההסתדרות
יזכו במישדרי־פירסום חינם אין
כסף.
משמח פחות הוא ביטולן של תוכנית
הבידור בניחותא, כתוצאה ממערך היחסים
האישיים בקול ישראל, וכן התוכנית רצונך
לדעת — בבקשה, אשר מבחר מן החומר
שלה עתיד לצאת לאור בקרוב בצורת ספר.
לחופשות קיץ ממושכות עתידות לצאת
התוכניות שלושה בסירה אחת, שתוקלט
עוד פעמיים (בבית סוקולוב בתל־אביב ובטכניון
בחיפה) ואחר תופסק לשלושה חודשים,
לצער מאזיניה הנאמנים, וכן תיבת
נוח, תוכנית הבידור הפופולארית לחיילים.
סקר מאורעות הבידור של השבוע, בימות
ובדים, יינפש יחד עם שחקני התיאטרונים,
וכן תבוטל תוכנית הקולנוע של גלי צה״ל,
מסך הכסף.
בסיכום, יהיה זר, קיץ שופע מישדריס
חדשים שייערכו על־ידי אנשים ישנים בצורות
המקובלות.

חד ריך

תוכניות אלה, מתוך שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות. שינויים אפשריים.
• רמזור (יום ח 8קול ישראל) —
משהו על דארווין ( 75 שנה למותו) ,סרוזאנ־טס
( 410 שנה להולדתו) ,לינדברג ( 50 שנה
להולדתו) ,גלינקה ( 100 שנה להולדתו) ואחרים.

על קצה המזלג (יום ה 9.30
קול ישראל) — פיזמוני להקת פיקוד מרכז,
בתוספת תזמורת קול ישראל שתשמיע את
עיבודיהם של מלויין קלר ונפתלי אהרוני,
וכן דו־שיחים ומערכונים פרי עטם של דן
אלמגור, אמנון אחי־נעמי ושמואל אלמוג.
• שלושה בסירה אחת •׳(שבת;
11.30 בבוקר; קול ישראל) — משדר מורחב
של התוכנית ששודרה לפני שבועיים, הכולל
כתוספת נוסחאות שונות של סיפור הכיפה
האדומה מפי חברי הצוות, המוסיפים גם
סידרה בה מתוארים ״תולדות חייהם של
אנשים כפי שהם צריכים להיות כדי לקבל
משרות מסויימות.״
• סדר פסח (יום ב 8.10 קול
ישראל) — קריאה ושירה מתוך הגדה ביום
התקדש החג, עם אפרים די־זהב, החזן משה
טאובר ומקהלה.
העולס הזה 1017

קולנוע
סרטים
ה כ תרון הנכון
הזרע הרע (אוריון, תל־אביב; ארצות•
הברית) — אם התעוררה איזו שהיא שאלה
בקשר עם הסרטתו של סרט לפי ספרו
רב־המכר של ויליאם מארטש, הרי היתד,
זו שאלה של זמן: מתי יוסרט הסרט. עלילתו
היא ספור חייה של בת למשפחה
אמידה ורגילה, שאמה מגלה כי היא לא
רק חסרת רגשות ושקרנית בחסה אלא
פשוט רוצחת קרת־לב המחסלת אנשים בשיטות
מומחיות ובתאוות בצע חולנית.
האם המנסה לחפות על בתה ולהצילה
מגלה לבסוף כי יצרי הרצח הגיעו אל בתה
באמצעותה, מאמה שהיתר, בשעתה רוצחת
בעלת שם. עלילה זו היא חומר גלם מצויין
להפקת סרט מותח ומחלחל, המסוגל להקפיא
את הדם בעורקי הצופים. היא גם שלב
נוסף בויכוח הבלתי גמור אם הפשע הוא
תוצאה של תורשה או של השפעת הסביבה.
מה שהביא הבמאי מרוין (קוו ואריס)
לה־רוי אל הבד הוא סרט חסר סגנון או
אוירה מיוחדת, שפתרונותיו הסופיים שונים

רוצה הבמאי להראות לצופה את ההתרגשות
שאחזה את תושבי העיר עם העלמה
של המאוהבת הצעירה, די לו לצלם מזוויות
שונות פני אנשי רחוב בשוק. הצופה, מבלי
לשמוע את דבריהם, מקבל את תמונת ההתרגשות
הכללית. הוא הדין לגבי צילומי
המים, הבאים במקום אלף מלים, וצילומים
אחרים שמטרתם להביע את רגשות גיבורי
העלילה.
סרט זד, הוא דוגמא מצוינת כיצד אפשר
להפיק סרט טוב מעלילה פשוטה וללא כל
אמצעים מיוחדים.

מה נגנב, כעצם?
צעירי הפקר (גן־רינה, תל־אביב; אר־צות־הברית)
— הוא סרט נוסף בסדרה ה־מיגעת
של נוערוק נ׳רול מתוסבך וחסר
תוכן־חיים, העולה על דרך הפשע והופך
את הפקרותו קרדום לחפור בו. השפעתם
היחידה של סרטים מסוג זה על הנוער ה ישראלי
היא פתוח תחביב גניבת המכוניות
ומירוצי הדרכים המטורפים.
הפעם סובבת העלילה סביב כנופית גונבי
מכוניות, המפתחת שיטה מקורית ביותר
תחרות נעלי

סל ו א לבנות שבעי
ע שרה
אם־ יש רך אגתה הרגשה
אביבית שר בגז עזבנו־גגשרגז
גאם־ יגוז הגלדתך
זזל באפריל, בגאי אג
יגני גאגז רגילה לבגזגר
במגריוז גגרישגגז. יפגת
גנאגת2 ,ן ני אגז בנגליך אך
גרון בגזבגיגגז סליא גגכי
בהנחה שר

־250/

ממי ואן־דורן ולו סאוטרן ברקוד הרוק ב״צעירי הפקר״
במיטת בית־חולים, נערת המנהיג
מפתרונות הספר בהתאם לכללי המוסר של
הוליבוד. שחקני הסרט ברובם הם שחקני
תיאטרון שהציגו את המחזה על הבמה וכל
שיטת הצלום נראית יותר כהסרטת מחזה
מאשר יצירה קולנועית. זוויות צלום מיוחדות,
צלומי־קירוב של הבעות פנים חסרים
בסרט כאויר לנשימה. התוצאה הסופית היא
סרט בינוני למדי.
אולם למרות כל זאת ראוי הבמאי לציון
מיוחד, דוקא משום שהסרט יצא כשם שהוא
מוקרן. גישתו של לה־רוי להסרטת הזרע
הרע היא גישה אנושית מחושבת. כמות
שהוא הזרע הרע הוא סרט בינוני הראוי
לראיה. אילו היה הופך לסרט מתח מסתורי,
הרי אם גם היה הופך לסרט טוב היה זה
סרט זוועה בלתי ניתן לחזיה בעיני אדם
נורמלי.

בעבודתה: החבורה קונה מכוניות ישנות
בעלות מנועים מושחתים, גונבת מכונית
חדשה מאותו דגם ובמוסך תת קרקעי מבצעת
החלפת המנועים. בעל המכונית הגנובה
מופתע לקבל את מכוניתו שלימה חזרה ועובר
זמן קצר עד שהוא מגלה מה בעצם
נגנב ממנו.
אל תוך כנופיה זו חודר איש המשטרה
(ויליאם צ׳מבל) במטרה לגלות את שיטות
עבודתה ולהפיל בפח את מנהיגה (קינן וין).
לאחר שורת קרבות אגרוף, קרבות אקדחים
וקרבות נשיקות, שבתוכם שזורים רקודי
הרוק של הזוג ממי ואן דורן ולו סאוטרן,
הוא זוכה לחסל את המנהיג, להפצע, ברגלו
ולקבל במיטת־בית־החולים את אהבתה של
נערת המנהיג.
למרות גבוב השטויות הכללי הרי עבודת
הביום של במאי בעל השם האמריקאי אבנר
ביברמן ראויה לטפיחת כתף קלה.

אהבתה של כת ( 17 תמר, תל-אביב;
בריטניה) — היא עסק מסובך בפני עצמו
בכל מקום בעולם. מה עוד כשהיא מתרחשת
בעיירה אנגלית שמרנית וכשנושא האהבה
של בת ד,־ 17 הוא לא פחות מאשר מורה
השפה הלטינית המבוגר והנשוי. קשה להבין
כיצד אפיזודה רגשנית זו מחיי נערת
בית״הספר, הנמשכת שלושה ימים, יכולה
להוות ציר עלילה לסרט מלא ולא משעמם
לחלוטין.
הבריטים, כדרכם, עשו זאת באמצעים
פשוטים ביותר וישנים למדי. בעזרת תסריט
בלתי משובר וחפר־גאוניות אך בנוי כהלכה
ובהגיון, הוכנס המתח לסיפוו״חיים
פשוט מכל. המשחק המאופק של צוות השחקנים
ד,מצויץ — ג׳ין טירני, לאו גן
וגלנים ג׳ונס — מביא אל הצופה את הרגשת
הדרמה והמסתורין שלמעשה איננה
כלל בעלילה.
אולם מה שהפך את הסרט לסרט טוב הם
אמצעי העריכה והמונטאז׳ נוסח ראשוני הסרטים
הסובייטיים, הבאים לידי ביטוי בצילומי
הפנים של אנשי הרחוב ובצילומי
מי הסכר הגועשים וו־,רוגעים חליפות. כאשר

תדריך

סיפור שלו שה ימי

אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• ד!מלף ואני (אלנבי, תל־אביב) —
דבורה קר מביאה את תרבות וגינוני המערב
אל חצרו של מלך סיאם (יול ברינר
בעל האוסקר) .מחזה מוסיקלי מרהיב שטוב
יעשו הצופים אם ישמרו את כרטיסי הכניסה
אליו, אשר יתכן ותמורתם תוחזר להם לאחר
שיתברר פשר הקיצוץ השרירותי באורך
הסרט.
• ריצ׳ארד השלישי (צפון, תל-
אביב) — דרכו עקובת הדם של הרוזן
גלוסטר אל כס מלכות אנגליה, מועלה ביצירת
פאר של שקספיר ולורנס אוליביה.
• לה סטראדה (ירון, תל־אביב) —
כסופי האדם לחיפוש האושר בכל מקום,
ביצירה ניאוריאליסטית איטלקית מובחרת.
אנטוני קוזין, ג׳וליאטה מסינה.
• בדמן ג׳ונס (אורלי, חיפה) —
תוספת כושית למהדורות הרבות והמשונות
לספרו של פרוספר מרימה.

פרבויח נגראינג נגר תחרגת בחירת.
נערת 17 ראביב 1957״
תון ברי בחנגיגתסלוא
תל־אביב, רחגב ארנבי 44
ירגשריוז, רחגב יפג, בנץ גזננזגר.
חיפה: רחגב הרצל 37

נעלים לצעירות בלבבן
כבר הופיע
ושיודע לענות...
ספר חידות ושעשועים
מאת

שבח

וייס

בעל המדור ״ 2דקות אינטליגנציה״

200 עמודים 1600 ,חידות
חידות היתוליות ואחרות
המחיר 2.250 -ל״י
הוצאת ספרים
אחיאסף בע״מ, ירושלים
להשיג אצל כל מוכרי הספרים.

העולם חזה 1017

| הופיע ונמצא למבירה

ג פ׳ור
סאטירי, מקא וגד! ש חומר.
מבדר ומשעשע ^ 64 עמודים

ס פ 1ר ט

ר.ן ןי
ילד פלא
•*תל־אביב, הובא כייס צעיר בן 13
.1לחקירה בתחנת המשטרה, הצליח לגנוב
חפצים מכיסו של אחד מחוקריו, מבלי
שזה ירגיש בכך.

האוצר הגנוז
ף י הרצליה, עצרו שוסרי־תנועה נהג
^ שנסע במכוניתו הפרטית ביום האסור,
ביקשו לראות את תעודותיו, עצרו אותו
במקום כאשר נתגלו בין הניירות 46 דולר.

בשן ואין
לפי מספר הסועדים את מכינה את כמות המזח הדרושה לחג.
על אחת כמה וכמה שעליך לדאוג מראש להשגת המשקאות
הטובים שבלעדיהם לא יתכן הסדר.

והרי כמות הבקבוקים הדרושה ל* 10 איש :
2כרמלפ 1ר ם

לקיד

1ברנדי אקסט פיין
לפתיחת הסעודה

ישן

ענבים

4כרמל הוק

5מיץ

לדגים

ולעוף

לילדים וקשישים

4א ד 1ם
למנה
עתיק העיקרית

4מ וסקט מובחר מוצלח סדר
לסיום

ך יפריפורט, ארצות־הברית, התלונן הרב*
ברט לאמב במשטרה על ארבעה פושעים
ששדדו ממנו את כל מטלטליו 65 :סנט
ושיניו התותבות.

אשר אי ^ צ ר כן ^

ף״ סידניי, אוסטרליה, זכתה אינגבורג
- 1וונסקובסקי לגם מבעלה, אחרי שהעידה
שהוא הציע אותה לאחד מידידיו, תמורת
סכום של 180 לירות, שיסולק בתשלומים
חודשיים.

גישה יסודית
ך! נאטיק, ארצות־הברית, הודיע אגף
4האפסנאות של הצבא על הקמת ועדה
תעשייתית מייעצת לענייני שרוכי״נעליים.

:רמל ^ מז ר חי

מיקבי ואעגון לעיון וזכרון יעקב

מ י וחד לש יכונים :

מגרשים ברחובות
תל־אביב, טלפון 24749

גבר אמיתי
ך• תל׳אביב, פיענח הוזנוזני ראובן נוי*•
מארק את תעלומת היעלמם של זוגות
מכנסיים רבים מחנותו, כאשר גילה כי הלקוח
שלום מזרחי נכנם לחנותו בזוג אחד
של מכנסיים, יצא ממנה לבוש ארבעה זוגות.

כל האמת
ף י גאלינה, אלאסקה, התבלבל וויליאם
• 4פיט מרוב שמחה כאשר זיכה אותו
בית־המשפט מאשמת הכאת אשתו, רץ להודות
לחבר המושבעים על החלטתו, ד,בטיח,
:אני נשבע שלא אכה אותה יותר
בחייו*

היום הגדול
ך• ירושלים, שידר קול ישראל הודעה
1לבעלי המכוניות כי, :היום הוא היום
האחרון לתשלום בול הבטחון על המכוניות״,
ביקש מיד לאחר מכן מהנהגים להזדרז ולשלם
את הבול לפני היום אחרון, כדי
למנוע צפיפות.

השפן הקטן
ן ירושלים, הודיעה המשטרה כי גניבת
^ שבעה שפנים ממעבדת הדסח עלולה
לעלות ביוקר לגונבם, אם ינסה לאכול אותם,
מאחר שהוזרקו בהם כל מיני חומרים
מס! כניו!

מלחמה מונעת

ל /ש /ל עי ס

ללי? ש ני! ר

מבעלי רז־ין ק כי כי ד בע״נד

ך ייונגסטון, ארצות־הברית, כאשר נפרץ
חדרו של מנהל בית־ספר, הובילו העקבות
אל שלושה תלמידים צעירים, שסירבו
לגלות היכן החביאו את מקל־ההלקאה של
המנהל.

מותח חמדתח אחרון
ף י לונדון, הוצף שירות הטלביזיה במבול
4מכתבי־מחאה, לא.זר ששידר תסכית על
חווה לגידול צמחי־איטריות, נאלץ לשגר
מכתבי הסבר כי היתד, זו תוכנית מתיחה
של האחד באפריל.

כדו רגל
אחר 14 שנה
על סיום קרבות האליפות בכדורגל
ומשחק השבת האחרונה בין
מכבי להפועל תל־אביב, כותב
שייע גלזר :

בפעם האחרונה בהיסטוריה שהפועל לקח
את האליפות בכדורגל,
אני עוד לא
הייתי שחקן בכלל.
זה היה לפני 14
שנה. רק באותה
שנה נכנסתי לשחק
בקבוצת הנוער של
מכבי תל־אביב. ומאז
שאני משחק קרו
הרבה דברים: שחקנים
גדולים ירדו
מהפרק, שחקנים קטנים נהיו גדולים אבל
עד כמה שאני זוכר הפועל לא לקח את
האליפות.
בשנה האחרונה השתנה הכל. קודם כל
רמת הכדורגל במרינה ירדה מאוד. הקבוצות
שהיו במשך כל השנים חזקות, נחלשו
במידה מפליאה. מכבי תל־אביב, שהתואר
אלופה נדבק אליה כמעט כל השנים, נחלשה
באופן ניכר אחרי שכמה שחקנים עזבו
אותה, כמה נפצעו וכמה פשוט איבדו את
החשק לשחק. ודוקא בשנה כזאת קיבלה
הפ,על מאמן מצוין מיוגוסלביה, את יאזבנ־צ׳יק
שאפילו אם לא הצליח לעשות מהם
כוכבים, הרי עשה מהם כדורגלנים.
איך שלא יהיד״ הפועל תל־אביב היה
השנה הקבוצה הכי יציבה בליגה. במשך
כל הזמן שיחקו עם אמביציה גדולה לזכות
באליפות ורק בגלל זה מגיע להם כבר
לזכות בתואר הנכסף.
כרכהלא לו ף. אחרי המשחק השבת,
שבו ניצחנו את הפועל בתוצאה ,2 : 0קראתי
במקרה עתונים כמו דבר ועל המשמר
והתפלאתי לקרוא שזכינו בנצחון למרות
שהפועל שלטו במגרש 70 דקות מתוך .90
איפוא היו אותם עתונאים נכבדים כשהפועל
ניצח במשחקים בהם היריבות שלו שלטו
כל הזמן במגרש? אם יש להם זכר! ן,
ייזכרו במשחק שנערך בינינו בסבוב הראשון,
שבו שלטנו אנחנו במגרש והפועל
ניצח .4 :2
עלינו למשחק מתוך הרגשה שלא גובל
לקחת מהפועל את ד,אליפות אבל נוכל
להציל את הפרסטיג׳ה שלנו ולהראות שאיך
שאנחנו, אנחנו עוד יכולים לנצח את האלופה.
שיחקנו עם הגנה ירוקה. לא ממפיק
שרוב השחקנים שלנו פצועים אלא שועדת
המשמעת ש> התאחדות הכדורגל החליטה
עוד למנוע מהמגן פרופר לעלות למשחק
בגלל תקרית שהיתר, לו בשב, ע שעבר
במשחק נגד פתח־תקוה. זאת היתד, החלטה
בלתי צודקת ומעין לעג לרש מפני שגליון
ההתנהגות של פרופר נקי לגמרי ובמקרים
כאלה נוהגים לתת רק אזהרה.
המאמן ג׳רי נתן הוראה ליונה פוקס
לשמור אישית על רחביה רוזנבאום, שהוא
המוח של התקפת הפועל. י! נד, שמר עליו
כל הזמן מאד, אחוז ומסיבה זאת לא באו
הגולים שפחדנו מהם. בהגנה שלנו הצטיין
גם מתניה, המתקדם ממשחק למשחק בתפקיד
הבלם ומוכיח שפרישתו של נח רזניק
ממכבי אינה אסון כל כך גדול. ההתקפה
שלנו ניצלה את ההזדמנויות שהיו לה ולכן
ניצ.ונו. הפועל אמנם התקיף הרבה אבל
ליד קו ד,־ 16 נעצרו אנשיו תמיד. נאילו
פחדו ממוקשים.
אחרי הנצחון הזה על הפועל אני רוצה
לברך אותם לקבלת תואר האליפות, בתור
שחקן שמזה 14 שנה משחק בקבוצה שהיא
אלופה, ויש לו קצת נסיון איך להי,ת אלוף,
אני מיעץ להם שימשיכו בדרך בה :־,תחילו.
רק בדרך של עקשנות באימונים, של משחק
הוגן ורוח צוות סובה משיגים את הרמה
הספורטאית המקנה את תואר האלוף.
לפני שאני גומר יש להגיד עוד משהו
לכל השחקנים שכבר פנו אלי ועוד חושבים
לפנות אלי בשאלה ״איך להיות עתונאי?״
אני חושב שהם טעו בכתובת, עד כמה
שידוע לי לשכת העבודה היא עוד ברחוב
רמב״ם.

צ עי ד ה
ת ח לי ף היסטורי
״בימים טרופים אלה, כשכל העסק במדינה
סובב סביב משפט קאסם, משפט קסט־נר
ומשפס המתנדבים ושאר סוכריות ממין
זד״ תהוד, הצעדה אחת מנקודות האור ו־ח
״וי ס הזח יזיז)

החינוך של הנוער,״ במשפט בודד זה
הצליח השבוע אלוף מאיר עמית להגדיר
את פשר ההיענות העצומה השנה למפעל
הצעדה — 1500 חיילים 650 ,חיילות 2000 ,
גדנעים ו־ 1500 אזרחים.
מפעל הצעדה, שמארגניו חושבים להפכו
למעין תחליף היסטורי לעליה לרגל לירושלים,
שינה השנה כליל את אפיו וצורתו.
כאשר יצאו ביום א׳ לפנות בוקר ראשוני
החיילים הצועדים ממחנה צריפין, שוב לא
צעדו בצעדת טירוף מהירה ומתישת כוחות,
כפי שעשו זאת הצועדים בשנים הקודמות.
השנה ירד גורם תחרות המהירות מהפרק
ואת מקומו תפסו מבחני סדר, הופעה וכושר
גופני בגמר הצעדה.
מהשעות הראשונות לצעדה התברר כי היא
שוב אינה מפעל למעטים בעלי יכולת
מיוחדת, אלא מפעל המוני בריא ומחנך
העשוי להיהפך במרוצת השנים לספורט
הלאומי של המדינה.
אגודות הבושים רגזו
השבוע הופיעה חוברת כחולה שנשאה
עליה את השם: הקפטן של הכדורגל היש
יעבירו
את הדירה על שמו בטאבו. אחד
מהאנשים בעלי ההון העומדים מאחורי האגודה
אף אמר לאלי :״מכיון שירקת אל
הצלחת ממנה אכלת לא רק שלא נעזור
לך בעתיד אלא שנמנע ממך את מה
שהובטח לך.״
הדירה הצנועה והמרוד,טת בטעם ברחוב
מוריה 109 היתד, כל רכושו של אלי מכל
שנות עבודתו וקשה היה לו לראותה
יורדת לטמי,ן. החלה התרוצצות באמצעות
מתווכים והוועדה המבררת התכנסה מחדש.
שם הודיעו לאלי שרק אם יכחיש את כל
הדברים שפורסמו בהעולם הזה ואם יוציא
את הפרק הנדון יבואו עמו לידי הסדר.
לאלי לא נותרה הברירה אלא לתת למכבי
חיפה מכתב רשמי בו הודיע כי אינו
מסכים עם ר,כת,ב בהעזלם הזה.
מי מימן? בתאריך בו התקימה ישיבת
הבירור כבר היה ספרו של פוקס מודפס
בשלמותו, כולל הפרק האחרון שנדפם ב־העולם
הזה. בעתון חדשות הספורט אף פורסמו
מודעות כי הספר יופיע בתאריך של
השבוע שעבר.
אך הספר לא הופיע במועד שנקבע. פועלי
דפוס שלומי בתל־אביב הופתעו מאוד כ־שציוו
עליהם להדפיס את בל ד,פורמה ן•,שניה

כדורגלני הפועל תל־אביב, אלופי הלינה הלאומית*
כשרוצים חזק מאד
ראלי. חוברת זו, פרי עטו של מאמן מכבי
חיפה לשעבר, אלי פוקס, היתד, מוכרת
בחלקה לקוראי העולם הזה. פרקה האחרון,
בו חשף אלי פוקס את פרשת יחסיו
וסכסוכיו עם עסקני האגודה, הופיע ב־גליון
העולם הזה 1014 תחת הכותרת ״מדוע
התפוטרתי״.
אולם רוכשי ספרו של אלי פוקס, שחיפשו
את פרק הגילויים בספר, הופתעו. במקומו
התפרסם פרק בשם ״סיום עבודתי במכבי
חיפה״ ,שתכנו שונה כמעט לחלוטין מתוכן
״מדוע התפוטרתי*.
סרק הסיום בספר לא כלל כל האשמות
שהן נגד מנהלי הקבוצה החיפאית, הסתיר
את הרקע האמיתי לסילוקו של פוקס מהקבוצה.
תחת האשמות הופיעו בו משפטים
מעורפלים כגון :״מנהליה של הקבוצה לא
הזדהו עמי לדאבוני בשטחים שונים ומאוד
י סו דיי ם איני מאשים או כועס על
איש בסיום העגום של פרשת יחסי עם
הקבוצה
יריקה לצלחת. כשניסו כתבי העולם
הזח לברר את פשר השינוי המוזר, נתקלו
בקיר אטום של שתיקה כללית מצד עסקני
נזכבי חיפה ומצד מוציאי הספר לאור.
האמת, כפי שהתבררה השבוע, טמ״ה בחובה
האשמות כבדות נגד עסקני מכבי חיפה.
כאשר הופיע הפרק הנדון בהעולם חזה
טרם סיים אלי פוקס את עסקיו עם מכבי
חיפה. היתד, שנויה במחלוקת פרשת הדירה
של המאמן הפורש. כשהגיע אלי לחיפה נתנו
לו מנהלי הקבוצה ערבויות כספיות לרכישת
הדירה. כל עוד לא סיים פוקס את תשלומיו
לא היתד, הדירה רשומה על שמו. כשנותקו
היחסים בינו לבין הקבוצה נשאר אלי פוקס
חייב עוד סכום קטן על חשבון הדירה. הוא
תבע אוו העברתה על שמו ולהקים וועדה
שתקבע את הסכום שעליו להחזיר למכבי
חיפה.
מספר אנשים בעלי מצפון במכבי חיפה,
כמו דוד אבני וירושלמי, שלא יכלו להרשות
שייגרם לאלי עוול, התערבו לטובתו והועדה
המבררת החליטה להעביר את הדירה על שם
אלי פוקס. אולם ברגע בו הופיעה רשימתו
של אלי בהעולם הזה הודיעו לו עסקני
האגודה שמאחר שהוא משמיץ אותם לא
חזוולס הזח?101

של הספר מחדש. הפרק המסוכן נחתך
ובמקומו הוכנס פרק פייסני יותר. זהות
האנשים שמימנו את ההדפסה החוזרת ו־המתוקנת
נשארה בסוד.
השבוע, לאחר שהוצאה לרחוב הגירסה
הנראית להם, הסכימו עסקני מכבי חיפה
להעביר את הדירה על שמו של אלי פוקס.

ב מ סלול
עשק׳ ! סוככים
מזה שבועות מספר מופיעה בעתו-
נות הספורט ידיעה על תוצאות משחקי הליגה
הפנימית באילת. המעטים מבני הצפון
המתעניינים בתוצא,ת ליגה זו, הבחינו כי
במשך שבועיים נמסר על הופעתו של שחקן
חדש בשורות אחת הקבוצות, הנושא את
השם מירימוביץ׳ והמבקיע שערים לזכות
קבוצתו. השבוע התבררה תעלומת לידתו
ש? מירימוביץ׳ חדש. כדורגלן המילואים
של מכבי תל־אביב מנחם (מנדיק) נויהאוז
גויס לשירות מילואים בסביבות אילת והצטרף
למשחק אחת הקבוצות. במשחקים לבש
מנדיק את החולצה מם׳ 11 של מכבי תל־אביב
שהיחד, עמו. הכתב המקומי, שזכר
כי חולצה זו שייכת ליוסלה מירימוביץ׳ ,לא
טרח אפילו לברר את שמו של ה שחקן...
צירות הונגריה בישראל עומדת לתבוע
לדין את אגודת מכבי חיפה להחזרת חוב
בסך 7000ל״י. סכום זה ניתן על־ידי הצירות
למימון בואר, של הקבוצה ההונגרית
אויפשט בד,נחה שלא יהיו רווחים מהמשחקים.
לאחר שהתברר כי היו רווחים, עומדת
הצירות על החזרת הכסף ממקו־רות
הצירות ההונגרית נמסר כי חם
יסתיים הסכסוך הכספי, היא תהיה מוכנה
להביא חזרה את אויפשט לגמר שורת המשחקים
שנקבעו מלכתחילה משרד
האוצר דורש להקים ועדת חקירה בקשר
לעיסקות מטבע החוץ שנעשו על־ידי אגודות
מכבי פתח־תקוד, ומכבי חיפה ביבוא
קבוצות כדורגל זרות.
• סרטים מימין לשמאל: צינוביץ, חודורוב,
לבקוביץ, טיש, בלוט, עומדים: פיימן, ריידר,
יחודיוף, גולדשטיין, רוזנבאום, מיכאלוב.

קה• ריקנות — כל אלה מצטברים תלי-
תלים.
האם אני מתקדמת, האם אני מגיעה
למשהו?

אני מוכרחה פשוט לשתף אתכם בחוויה
עדינה. אינני יודעת אס הדבר הוא
בדיוק לפי כללי האתיקה החברתית, אולם
אני מקווה כי תסכימו אתי שהדבר
חיה כדאי.
לפני שבוע ניגש אלי מכר עתונאי,
הושיט לי מחברת כחולה דקה, ואמר
״את זה מצאתי בשדרה.״ מה בדיוק
עשה שם, אינני יודעת, אך טוב שיעשה
זאת. היה זה יומן של נערה אלמונית.
דימיתי שאמצא בו קטעים כמו :״ראיתי
הי ם את שולה. אני לא רואה מה עמוס
מוצא בה. היא נורא מפשה• ,או משהו
בדומה לכן. קריאת היומן היתה אחת
ההפתעות הנעימות ביותר שהיו לי לאחרונה.
כמה רוך, עדינות, דקות רגש
ויופי יש בנערה זו, שלא היה כל סימן
שיזהה אותה. הריני מביאת בזה קטעים
מספר:
הגשם הראשון ירד על זכרון שעתנו
היפה, העמוקה, העזה, האחת.
האור האפלולי, היין־המעט שגמענו,
עיניך הקלוטות — הרבה עננים אפורים
ולילות חורף וברקים, צלילי הטנגו הרכים,
המשכרים, המעייפים
מגע ראשי אצבעותיך שהילך בלאט על
זרועותי, ושיניו — שצחורו של צחר
בהק מהן --כ ל אלה רועדים
עדיין בתוכי --
הייתי כה נרגשת וכה רצינית. שוחחנו
כל כך בשקט. ליריות עדינה היתה
שפוכה על משפטינו.
דפדפנו בספר תמונות של פסלים רומאיים
עתיקים. יכולת לספר לי על כל
דמות מלים מספר, לבטא בעצמה שקטה
כל כך מה מביעים הפנים, חריציהם,
קשיותם, חושניותם.
חשתי כיצד אני מתנחשלת בתוכי.
גאות עולה וגוברת --ה או רו ת
כבו. האנשים הצעירים המשיכו לרקוד.
פנינו קרבו יותר ויותר.
״אני רוצה את שפתייך.״
״אל תשכח היכן אנו נמצאים*,
״זה לא משנה לי.״
ואז נשקתני בעצמה נפלאה כל כך
— --ש פ תיך היו הדבר היחידי שבגללו
כדאי היד, לחיות עלי אדמות —
כאילו נשקתי בפעם הראשונה בחיי —
הסייגים, הפחדים, הכבלים מתפרקים
ונושרים מעלי. הייתי כה מאושרת כשנשקת
לי בפינה האפלולית של החדר.
האם ראונו? ההבחינו בנוי זה היה כה
נפלא, כה אמיתי, כה כנה. לא חשתי
כל רגש אשמה. חשתי שזה היה יפה.
יפה. יפה.
זה היה ערבנו הראשון, ולפי רצונך
— אף האחרון.
שוב לא נשב כפופים אל ספר הפסלים
העתיקים, העזים, הנוקשים. שוב לא
אתנחשל נחשולים מתוקים ועזים כל כך
בסמוך לך --שוב לא תנשקני
כך, בעצמה לוהטת כל כך --
ירדנו אל הרחוב. ניצבנו צמודים על
המדרכה, ושפתיו לא חדלו לנשקני נשיקות
ארוכות כל כך וככל
שארכו כן עמקו וגרמו לרפיון מתוק
כל כך, לליאות נפלאה כל כך. הייתי
מתמסרת לך בכל מאודי. אך זה היד,
אסור.
״יכולתי לתת לך כל כך הרבה הלילה.״
״הייתי
נותן הרבה, אך לוקח כפליים.״
נפרדנו. לפנות בוקר ירד הגשם הראשון.
עז, צלול, שוטף.
תל־תשוקותי ספג את טיפותיו הרכות
הראשונות --

מחברות על גבי מחברות- .יומנים על
גבי יומנים. פחד. אכזבה. תקודד״ תשו
יודעת
אני מטרתה של שנה זו —
ביסוס עצמי. הבראה עצמית. ותהיינה
המסקנות לגבי ההוראה אשר תהיינה.
בסיום שנה זו רוצה אני לדעת היכן אני
עומדת בחיי.
...לג שור את הגשר שבץ עולם התשוקות
לעולם המציאות להכיר
בעובדה שהם שניהם, באותה מידה —
עושים את החיים. לא לפחוד מאור השמש
בדיוק כמו שלא אפחד מאור הכוכבים

יקירי. איך אפשר להשתוקק כל כך,
ובד בבד להיות צלול ושקול? ובכן —
מלכות יום ומלכות לילה. מלכות שכרון
ומלכות פיכחון. זהו הדין. ואין אחד
נוגד את השני.

הסתיים שבוע הקרבות. חצי האי סיני
בידינו. רצועת עזה בידינו. לאחר גיאות
של חוזיה ממלאה אותי עכשיו
ריקות ודלות.
דומה שלפני יומיים־שלושה מסוגלת
הייתי למלא מחברת שלמה על כל
השבוע שעבר. המתח. התפקיד. חרדת-
המוזת. עכשיו אינני מסוגלת לכתוב
עמוד אחד. מוטב שלא אכתוב. מוטב שאחכה
לשעת הברכה בר, ישטפו הדברים
מאליהם.
אולי פשוט מפני שאין לאן לחזור.
לא אהבה, לא מקציע. כן. ישנה אותה
האמא הטובה והברוכה. ישנה האחות
היקרה. אבל כבר לא ביתי שלי. ביתי
שבו שוכנות האהבה והריעות והשלווה.
היתד, זו חוזיה לאומית שהפכה לחוויה
פרטית, אישית כל כד. עכשיו — שוב
הנני אותו סרט בודד וקטן המתגעגע
לאהבה, לשלמות נפשית, לספוק.
כה ברור ופשוט. רק אותו גבר אשר
נושא חן בעיני הוא יגרום לי אושר
וסיפוק. הגבר שאיננו נושא חן בעיני,
קירבתו רק תגרום לסבל. ומוטב להישאר
בדד.
אני אותה נערה, ובכל זאת לא אותה
נערה שהיתר.,
נכון. עם אותה רגישות, אבל עם
הכרה אחרת של החיים וגורמיהם. מכירה
אני בערכו של הברזל, בערכה של הרוח
המכה בו, בערכו של היומיום על פשטותו
ומעשיו הקטנים. הכל הכל נראה
בעינים אחרות וחדשות.
גבורתו של צה״ל. טייסיו, צנחניו,
חיל השריון שלו — אני גאה בצר,״ל
וגאה בעמי. חייבת אני להיות פחות
קטנה. לשמור על מסגרת חיצונית של
כבוד. כן. הגיע הזמן להכיר בערכי
ולשמור על כבודי העצמי. כבודו של
אדם — ערכו.
נתתי חלקי למלחמה זו בתום לב
ובכנות. במסירות. אשרי, אשרי שזכיתי.
ולו תצליח דרכי החדשה.
ברור לי שאת ההוראה נטשתי לח/
לוט?•
וכאן
מתחילה דרך הדשד״

הלילה ספל
כבאר ריקה
עלים —
פיסות ניר דלות״
אבנים —
ריקות וחלולות
הסהר —
שבר חרס גבוה ברט
השחר התקמר
מעל מפלת אהבתי
אפור

ויו

כנפי פרפרים נגעו
זה בזה.
משק כנפי ליל
משק כנפי יום.
השיקו.
השיקו.

התניר את החתימה?
לפניך חמש חתימות של אישים ידועים
(ביניהם רודן, גנרל, משורר, איצטגנק ואיש
מדע) .התוכל לזהות את החתימות הללו?
בעל התשובה הנכונה הראשונה שתפתח יזכה
בפרס של 25ל״י.
כל פותר יקבל 3מלויי קרט־ — 5חינם !
את הפתרונות נא לשלוח במעטפה מגורה עד
ה־ 17.4.57 לת. ד ,525 .ירושלים, עבור
ונא לציין את השם
״חידון מלוי קרט־ 5״
והכתובת המדויקת של פותר החידון.

מקור

תיאטרון

מלחמה, אהבה ובגידה

/* 3יוק ! 1חידון*
מ ת אי ם לכל ע ט כדורי

־ תוצרת עפרונות ירושלים בע״מ

ספרי ם

אמנח־ז

מ י וחד לש יכונים :
מגרשים ברחובות
תל־אביב, טלפון 24749

כבשתהחט (מאת משה שמיר, ספרית
פועלים 282 ,עמודים) — הוא נסיונו של
סופר ישראלי לראות את פרשת דוד ובת־שבע
בעיני קורבנה העיקרי — אוריה ד,חתי
עצמו. אוריה, אציל חתי, אשר יצא לשוטט
על פני העולם כדי ללמוד את סוד נפילתן
ותקומתן של ממלכות, מתאר את כל מסכת
יחסיו עם בת־שבע, יואב בן צרויה, דוד
ואישים אחרים, ביומנו, אשר נכתב בצל
חומותיה של רבת עמון הנצורה.
בין הסתערות למשנה, מתאר אוריה את
בואו לארץ כנען ואת פגישתו הראשונה עם
דוד, אשר חדר לחצרו של אביש מלך גת
והעמיד פני מטורף, כדי להינצל מניקמת ה־פלשתים.
הוא מעריץ את דוד, הולך אחריו
באש ובמים.
אין זו הערצה עיוורת. אוריה (או כשמו
החתי אוראאה) רואה את כל תכונותיו החיוביות
והשליליות של מנהיג הריקים ודד
פוחזים. הוא מכיר את דוד המסכן את עצמו
ואת אנשיו כדי להציל מידי הפלשתים יהודים
כפויי טובה — ואת דוד המתפלש באפר
ומסרב לרדוף אחרי העמלקים, אשר
שרפו את עירו ציקלג וחטפו את נשותיו.
הוא רואה את דוד המעניש את נבל הכר־מלי
על שגזל את ביבשת אריסו העני —
ואת דוד הגורם למות נבל כדי לגזול את
אשתו האהובה, אביגיל.
מי כגדי בין כתיבת פרק זכרונו׳ת למשנהו,
מבחין אוריה כי יחסו של יואב בן
צרויה, מפקד המהנה, הפך מוזר ביותר
אליו. הייתכן כי היחס נשתנה כתוצאה מ־איגרתו
הסודית של דוה אשר הביא אוריה
מירושלים?
חששותיו של אוריה גוברים כפל כפליים,
כאשר מזהירים אותו ידידיו מפני הסכנה
הגדולה הצפויה לו ומפצירים בו להימלט.
אולם הוא אינו שועה לאזהרות מעורפלות
ואינו שם לב אפילו לדברי הנסיך אבשלום,
המגלה לו כי דוד שכב עם בת־שבע
אשתו. הוא משוכנע שדברי אבשלום אינם
אלא בדותה, המיוערת לרתמז למרכבה הפוליטית
של הנסיך השאפתן.
האמת לאמיתה מתגלה לאוריה רק ברגע
הדרמטי, בו שולף יואב את איגרת דוד,
קורא אותה באוזניו ומשביע אותו להימלט.
אבשלום צדק: דוד, שרצה להיפטר
מאוריה, פקד ע> יואב לשלחו אל מקום
הקרבות הנוראים ביותר ולסגת מאחריו, כדי
להניח לעמונים לחסלו.
אוריה אינו נמלט. הוא יושב באהלו ומסיים
את כתיבת זכרונותיו המרים. מי
בגד בו? האמנם נאנסה בת־שבע על־ידי
דוד, או שמא משכת היא, נכדת אחיתופל
הגילוני, את המלך ברשת קסמיה? ומה גרם
לבגידה? האמנם גרמה לכך שאפתנותו־ ,של
בת־שבע, אשר סירבה להינשא לאוריה כל
עוד לא עלה הוא לגדולה — או אולי גרמה
לכך עדינותו המופרזת של אוריה, שלא
ניסה להכניע את בת־שבע לרצונו?
חותם פוליטי. הספק המר מביא את
אוריה לידי החלטה גורלית :״עלי למות מרצוני,
מ כו חי ...עלי למות מרצוני, בן־
חורין, בז לכל, נעלה על כל. יקטן דוד
ומעשיו, תקטן בת־שבע עד כי תהיה לאחת
הנקבות המתיחמות, המבקשות את החזק
בזכרים.״
עם קבלת ההחלטה, מגיע אוריה למסקנה
כי המאורעות האחרונים גילו לו את אשר
יצא לבקש — את סוד תקומת הממלכות:
.הממלכה הקמה לא קמה, והנופלת לא תפול
— כי אך כזב ה ן ממלכה מה היא
ואיה היא? הבכף היתפשז התאבל? היצעד
עליה צועד, או עייף ינוח בחיקה? רק שקר
היא, פתיות הכסילים המאמינים בד
מותו של אוריה אינו התאבדות רגילה.
הוא קרב אל שער רבת עמון, משליך מעליו
את נשקו וקורא לנצורים לפתוח לו
שעריהם לשלום. העמונים הנדהמים פותחים
את השער. יואב ואנשיו סורצים בשא־גת־מלחמה
ומסתערים. העממים מתאוששים,
סוגרים את השערים והורגים את אוריה.
על סצינת המוות ובמידת מה גם על שאר
חלקי הספר טבועה חותמת פוליטית מסו-
יימת. הסתערות יואב על השער גראייז כביקורת
כלפי פעולות ישראליות חדשות
יותר, שבאו זמן קצר לאחר הכרזות מדיניות
על שאיפת ישראל לשלום. ואילו הפליטים
המואביים המעודדים את בני עמון
לקרב דומים להפליא לפליטי פלשתינה.

א שה נכספת לי ל ד
ירמה (מאת פדריקו גרסיה לורקה; עברית:
רפאל אליעז; ביים: שמואל בונים;
תפאורה: יגאל תומרקין; מוסיקה: גרי בר־תיני)
— הוא יותר׳מחזה של רגשות מאשר
מחזה של עלילה. במידה וישנה עלילה, הרי
היא סובבת על ציר אחד שהוא ירמה עצמה
(בתיה לנצט) — בת כפר בריאה הרוצה
בילד. ירמה אינה יכולה להגשים את מבוקשה,
ספק באשמתה, ספק באשמת בעלה
(יוסף ידין) .בסופו של דבר היא רוצחת את
בעלה, שרק הוא מסוגל, בהתאם להשקפתה,
להעניק לה את פרי בטנה הנכסף.
ירמה הוא מחזה המורכב ממחרוזת שירים,
פיוטיים מאד, שנושאם המרכזי הוא
רגש האמהות הפועם בלב כל אשה, כפי
שרגש זה מצטייר בעיניו של משורר שאיננו
עומד על הדיוק הריאליסטי באירועים
השונים.
פיוט והווי. הווי המחזה והנימה הפיוטית
שבו נשאבו על־ידי לורקה ממקורות
המסורת הספרדית. כדי להעביר את אווירתו
של מחזה עממי לבמה של מדינה אחרת,
היד, על הבמאי שמואל בונים לעמול קשה.
יתכן שבעיה זו פגעה בסופו של דבר במחזה
כולו. משום שככל שבונים רצה לסגל
יותר את ההווי והמסורת הספרדית לבמת
הקאמרי, נמצאו המחזה ועלילתו נפגעים
יותר.
הדמוי? המרכזית על הבמה, מבין 23המשתתפים,
היא דמותה של ירמה עצמה.
בתיה לנצט עלתה בתפקיד זה על כל מה
שאפשר היד, לצפות ממנה. היא היתר. פיוטית
ואנושית גם יתד, התגברה על הטקסט
המתאר בגלוי לב נושאים המסופרים בדרך
כלל מפד לאוזן, גילמה דמוי? אנושית קרובה.
לא ברור רק מדוע הוטל תפקידו של
הבעל חואן על יוסף ידין. לורקה רואה ב־חואן
את דמותו של אדם חלש, חסר אופי
וחסר דמות. יוסף׳ידיו, עם כל רצונו הטוב,
לא הצליח לשכנע בי הוא נחון בתכונות
כאלה.
בניגוד למטרה שהעמיד לעצמו הבמאי,
ירמה איננו מחזה עממי. על במת הקאמרי
מוצגת התרחשות חיים בתיאור פיוטי, תפאורה
סוריאליסטיוז ותמציתית ומוסיקה יפה,
אשר ספק אם תזכה להצלחה המונית.

מאחורי ה קלעי ם
רא ש גז רבפא רי ס
מחזה מוסיקאלי מקורי נמצא עתה
בשלבי כתיבתו, לפי הזמנת תל״ם. המחזה
ייקרא בשם האולפן ויתאר את לבטי לימודיהם
של עולים חדשים מבוגרים, העומדים
בהצלחה בסופו של דבר במבחן הקשה ביותר:
לימוד השפה העברית. לצורך כתיבת
המחזה מבלים מחברו, יורם מסמור והמלחין
יוחנן זראי, שעות אחדות ביום באולפן, על
מבת לעמוד מקרוב על צורת הלימודים במוסד
חינוכי זד הזמנה לפאריס
נתקבלה בתיאטרון זירה, לפי כתובתם של
משתתפי פרנסזאה ראש גזר. את ההזמנה
שיגר אחד מגדולי האמרגנים בפאריס, לפי
עצתו של נציגו בישראל. בתיאטרון דנים
עדיין בשאלה אם לצאת לפאריס ברפרטואר
של מחזר, אחד או להעמיד כתנאי גם הופעה
במחזה אחר מועמד לנסיעה לפאריס
הוא תיאטרון הבימה. ההזמנה לפס־טיבאל
התיאטרוני השנתי כבר נתקבלה, אד
לם מרבית חברי ההנהלה מתנגדים לנסיעה
שהתוצאה הרצינית ביותר שלה תהיה גרעון
כספי ניכר בקופת התיאטרון בדיחות
ישראליות הוכנסו כבר לתוכניתו של
תיאטרון הסאטירה הפולני וואגאבונדה, המסייר
עתה בישראל. בדיחות אלה הוכנסו
לתוכנית חלף אלה שהוצאו ממנה משום
שנושאיהן היו בלעדיים לוויכוח הפנימי בפולין
פאנודות סיניות מצוירות
על לוחות מאזוניט מוצגות בגאלריה זוטא
בתל־אביב. הפאגודות הן עבודותיו של
צייר שלמה רבינוביץ׳ ,המתעקש לצייר בצבעי
שמן דווקא על לוחות מאזוניט. נושאים
אחרים לציוריו: קומפוזיציות דמיוניות,
יערות עד, בקתות אפריקאיות, ארמונות
הודיים, סירות־מפרשים וים כחול הווי
תימני יוצג בקרוב באה,ל. לכבוד יובלו
של השחקן התימני סעדיה דמארי הטיל המרכז
לתרבות של ההסתדרות על התיאטרון
להציג את המחזה המבשר, שנכתב על־ידי
דמארי ושהאהל סרב עד כד, להציגו. את
המחזר, תציג להקה מיוחדת של התיאטרון,
בעיקר בריכוזי העולים בני עדות המזרח.
העולם הזח 1017

העהת־שול״ס
המיכלית שהגיעה השבוע לאילת עשתה את דרכה בחשאיות ג מו ר ה...

ממש הצגת נפטומימה.

ג * ריכ ת

הנפט העתיד לזרום בצינור מאילת לבאר־שבע בוטח על־ידי חברת הביטוח
.לודס״ נגד פגיעתם של מסתננים...

מצויץ ! אפשר יהיה לחיות על דמי -הביטוח .

מתמניםמשתתפים. חזונה בפרס השבועי של סו ל׳׳׳ חוזי
הפעם אממן פיקר, המתבקש להודיע את כתיבתו למערכת. הסזלס הזה׳

שר־החוץ הסובייטי לשעבר, שפילוב, דיבר השבוע במות הרוק אן רו ל...

האם טוב יותר בעיניו הקוזאצ ׳ וקלפיפקודה?

בעל נם־ון
אוטובוס מלא. על אזזד הספסלים יושב ילד כבן .10 אשד׳ הנוסעת בעמידה*
בראותה כי הילד אינו קם מעצמו, פנתה אליו. :ילה אולי אתה מוכן לקום?״
.אני כבר מכיר את הקונצים האלה,״ השיב הזאטוט- .ברגע שאני אקום את
ראובן ארמן, סמינר הקיבוצים אורנים, תל־פנול
תשבי במקומי. אני יודע.״

בך גוריון קיבל השבוע מסעם האוניברסיטה תואר דוקטור

וכקרוב יקבל גם את הדוקטרינה?

111110 דוו ור ם ) 13ד ק 0

לאתרנמ הכ ת ה נויעזה אתל עוו ר גזגגשא ״איבוליוז״
בתתגרת שיעורי תגי אוג ר א פי ה, תלתהת תו רתתת בונו ת
ו של תו או תי בוז תו תהכ רי ל ע רו ךאתתתב תן. בי\
ה ת שו בותש תי ב ל תי תתתל תי רי ת תיו גתכאלת
ה ר אויו תלתשותתלב פו ת בי ת. ו הרי הן ל פוי כ ת.
• שאלה: מה ידוע לד על הערים הכאות:הרקולנום, פומפיי,
מילאנו, גנואה, ווינצייה, נאפולי?
תשובות: פומפיי נמצאת במרכז הארץ. היא עיר יפה ופורחת במסחר, יש
בה הרבה תושבים, אבל מתים הרקולנום היא הר־געש, שפעם התפרץ וכיסה
את העיר ווזוב מילאנו היא עיר שמספר תושביה הוא קצת יותר מעשרת אלפים
מיליון. בסך־הכל יש באיטליה 47 תושבים גנואה נמצאת צפונית־דרומית
מאיטליה בוונצייה הרהובות הם ממיים, ולכן לא נוסעים שם באוטובוסים של
.אשד״ כמו אצלנו נאפולי היא עיר יפה מאד, אך יותר מדי מלוכלכת.

9שאלה: מדוע הצפיפות גדולה כשפילת הפו, ולמה היא
גורמת?

— *ואס הכיבוד יחיה בסדר, ואם
אקבל את החתיכה הני נזולה של
הפוגה, ואס אנצח כשני משחקיס,
אז רק תקבל את המתנה שלן.״

אריאל בקשיוב נוסד בשנת 1899בקווקז(
.ידיעות אחרונות)
עובד גושן, עתלית
מתיז שיתוף־פעולה בין אביו ואמו
בע״מ.
חסמה את חור־המחץ החיפני( .חדשות
הספורט)
מרדכי דן, תל־אביב
שעשה לה חור בראש.
היצורים מובאים בפני התובע הצבאי(
.ידיעות אחרונות)
גורית ברגר, תל-אביב
יצורים חמודים ומשחקים אסוריס.
בדירה חביבה ופשוטה בת שני חברים
וחצי( .במחנה)
יורם כץ, בפר סילבר
היה היו שני חדרים

תשו בו ת: הצפיפות גורמת להרג רב הצפיפות גורמת למחנק
הצפיפות כשפילת הפו גורמת שהרבה אנשים עוזבים את איטליה ועולים לארץ־ישראל.

• שאלה: איפה מפיקים ברזל באיטליה ובמה?
תשובות: באיטליה מפיקים ברזל שאורכו בערך 16 מסר את הברזל
מפיקים בוונצייזז את הברזל לא גילתה איטליה לאף אחד, אך איש אחד הצליח
להימלט ולגלות לעמים אתרים שקינאו בוזנצייה. לכן הרגו את האיש, אך בינתיים
הוא הצליח לגלות.

ס שאלה: מהי חשיבותו של מיצר מסינה? תשובה 9שאלה: מה משותף כין סיציליה וישראל? פרט.
תשובות: המשותף ביניהן שבסיציליה יש סרדינים ובישראל סתם דגים
:חשיבותו של מיצר מסינה שהוא חשוב לאיטלקים.

הדבר הדומה בין סיציליה וישראל הוא שיש דבר דומה אחד לשני.

• שאלה: מה ידוע לד על השפעת האקלים על הכלכלה
המקומית?
תשוכה: האקלים שם משפיע על הכלכלה בזאת שבארצנו חורף אז שם קיץ

ושאצלנו קיץ אז שם חורף, אז בזאת היא מכלכלת את הכלכלה.

• שאלה: מה מעכב באיטליה את התפתחות התעשייה
וכיצד מתנכרים על כך?
תשוכה: על חוסר הפחם מתגברים האיסלקים בעזרת מכונות מיוהדות,

בייחוד מנופים וסרקסורים.

• שאלה:מה ידוע לך על נמל טריאסט?
תשובה: נמל טריאסט משמש סלע מחלוקת בין איטליה ליוגוסלאביד״ בי

צריכים לעבור בו אניות רבות. כיום נמצא הסלע בידי האיטלקים.
אמנון פיקר, טורה

9תגס זז לסזבח
בדור להיפדבם־של־דכריס
<$מיי שסרח כערב שכת -
יאבל כשבת.
— ג. עודד

פתי יאמין לכל ״דבר״
— דוד דורון

0תפסת מרובה -לא נתפסת.
איף נפלו דיכורים.
— מ. ולספריד

• קיפוח נפש דוחה שכת.
9קשר החן וחבל היופי.
— א, טרע4

נו אג דו מהר בנו תהעב רי ת אתנן הרב משה צבי רחמים מזרחי מירושלים נשלח פעם מטעם קהילתו לאסוף בגולת
מארוקו כספי צדקה ותרומות למען אחינו בני־ישראל היושבים בעיר הקודש. כשחזר
הרב, הביא אתו את פנקסו בו רשם פרוטה לפרוסה את בל הסכומים שאסף,
ולעומתם — את כל הסכומים שהוציא לצורך מסעו ולאש״ל. כשבדקו יקירי
הקהילה את הפנקס, לא מצאו מלים בפיהם להלל את הרב על רוב התרומות שקיבץ
ועל מיעוט ההוצאות שהוציא לצורכי עצמו. ורק סעיף אחד הביאם במבוכה קשה:
בין ההוצאות נמצא כתוב לאמור. :זונה — 500 פראנק״ .תמהו התמהים: איך
ייתכן כי רב וגדול בישראל, הידוע במידותיו הטובות ובטוהר הליכותיו, עשה
מעשה האסור בתכלית האיסור מעשרת הדיברות, ועור מצא לנחוץ לכתוב זאת
בפירוש, במצח נחושה, בתוך הפינקס?
לא נרגעו הרוחות, עד שהתנדב משולם אלישר לגשת אל כבוד הרב ולשאול
את פיו בעניין זה. לאחר הרבה הקדמות סחור סחור ודברי עקיפין, הציג אלישר
, ס לרב את שאלתו.
,תראה,״ הסביר הרב לאלישר.״ ,יום אחד, בבואי לעיר מאראקש, הביאני נהג
המונית למלון. שכרתי לי חדר, ויצאתי להתרחץ ולהתקין את עצמי לשנת־לילד.
כשחזרתי לחדרי, מצאתי פתאום אשה במיטה. התחלחלתי, אבל היא אמרה לי:
,בוא, תיכנס, יהיה לך סוב!׳ אמרתי, :לא רוצה, לא צריך. אני רב בישראל. לא
יעלה ולא יבוא.׳ אמרה לי, :בוא, מד. איכפת לך? פעם בחיים תיהנה קצת. זה
יעלה לך רק 500 פראנק.׳ אמרתי, :קחי לך 500 פראנק, ובלבד שתסתלקי ותניחי
אותי לנפשי׳.״
״ואיך יכולתי״ ,סיים הרב את סיפורו. ,לרשום את העניין בפינקס ההוצאות?״

פ ס אי ט זו * 0

ן ןו

€014 64*5*1!04

הנידון

תצוגת
או סנ ת
האביב

(הטשן סינזוד )3
כששלושה צבאות אויבים איימו על קיומה ועצמאותה של מצריב,
לא יימצא אדם רציני במצרים שיעז לקום נגד המנהיג הלאומי הקיים.
כי כל אדם כזה היה הופך את עצמו לבוגד בעיני עמו.
לעתים מתעורר הרושם, כי דויד בן־גוריון נוטר שנאה אישית עזר.
לרודן המצרי. שנאה לעולם אינה בסים טוב לחישוב מדיני קר. על
כל פנים, קשה להבין מה קיווה להשיג כתוצאה מהפלת עבד אל־נאצר.
אילו נפל עבד אל־נאצר, היה קם במקומו רודן אחר, שהיה נתמך
על־ידי הבריטים. רודן זה היד, צריך להוכיח לעמו ולשכניו כי
הוא לאומי יותר מקודמו. האנגלים היו צריכים לעזור לו בכך.
הדרך היחידה להוכחה היתר. נקיטת קו קיצוני ותוקפני עוד יותר
נגד ישראל.

בתוקף הגיון הנסיכות, היו האנגלים פונים נגד
ישראל. כשם שהפציצו את קאהיר בדי להפיל את.
קפד אל־נאצר,יהיו מפציצים את לוד בדי לחזק את
נאגיב. שוב רווח לא היה מכד לישראל.
* * כד אל־נאצד לא נפל. יש המתנחמים בכך שמעמדו
הפנימי התערער.׳ מצבו הכלכלי הורע בהרבה, הכשלון הצבאי
מכרסם בצבא, ובני־בריתו פוחדים ממנו פחות.
יתכן שכל זה נכון. אולם זה כאין וכאפס לעומת השיקול.
.ההפוך: על־ידי סתימת תעלת־סואץ הפך הרודן המצרי לכוח
בינלאומי ראשון במעלה.

כיום קשה לתפוס כיצד קרה שאיש מכין שלימי
לונדון, פאריס וירושלים לא לקח כחשבון כי נשק
אדיר זה נמצא בידי מצרים. סתימת התעלה כאה
כאפתעה גמורה, תוצאה של חוסר שיקול וחוסר
מודיעין.

על־ידי הטבעת כמה אוניות ניצח עבד אל־נאצר שלוש מדינות.
אין זה נשק חד־פעמי. קשה לתאר נשק פוליטי יעיל יותר מאשר
עצם האיום בסתימת התעלה מחדש, שתחניק את הכלכלה האירופית
ותגרום הפסדים של מליוני דולארים למעצמות המערב.

נשק זה לא ימות עם גמאל עבד אל־נאצר. כל
רודן שיבוא כמקומו ישתמש בו כאותה יעילות.
בעזרתו הפכה מצרים החולה והעניה כוח בינלאומי
שאי־אפשר יהיה להתעלם ממנו.

בתצוגת אופנת האביב ש נערכה
לאחרונה.במלון ״דך
התל־אביבי בלט׳ הנושא של
בית־החרושת הידוע למוצרי
סריגה ,״אלד״ .היתה זאת
עונת המעבר שלכבודה הוצ גו
חליפות ג׳רסי חינניות
ושמלות וזוגות בצבעי
פ 0ט ל ^ .מ ^| כמע ^ 8היתה
בגוונים. שוגים, של אפור
עם ש מו ש חור ה ומחשוף
מרובע חדיש של החולצה
(ראי תמונות) .לתשומת לב
רבה זכתה גם מערכת ממ תן,
שמלת טניס דו־חלקית
עם ז׳קט בפסים כחולים־
לבנים

אותו הדבר נבון לגבי צינורות הנפט העיראקי והסעודי העוברים
בסוריה, למראית עין הופרכה הצהרת האחדות הערבית, כאשר
צבאות סוריה וירדן סירבו להתקיף את ישראל בימי סיני. אולם
למעשה הוכחה אחדות זו בדרך יעילה הרבה יותר. הפסקת זרם
הנפט העיראקי והאיום בהפסקת זרם הנפט הסעודי בסוריה היו

יעילים יותר מכל התערבות צבאית אפשרית.

בל עוד תלוי המערב כמעבר הנפט כתעלת־ס״אין
ובצינורות הסוריים, יהיה בידי הגוש המצרי־פורי
,נשק שכמעט׳אי״אפשר לעמוד בפניו. דבר זה ה*כח
דווקא על־ירי מיכצע סיני -וזה לא טוב.

* * אחר שהמשטר המצרי לא נשבר, לא הצליחה בריטניה
^ /לצרף את ירדן לעיראק, וישראל לא זכתה אף לשעל אחד
של אדמה במזרח. כל הצד הזה של התוכנית הבריטית לא התקרב
אפילו לשלב של ביצוע.
תעלת־סואץ לא נפתחה בפני אוניות ישראליות. כמה חיילים
ישראליים התרחצו במימי התעלה, אך ישראל לא הפיקה מן
התעלה שום תועלת אחרת כתוצאה מן המיבצע.
עזה חזרה למצרים. כיום שורר שקט יחסי בגבול זה, אולם
שקט זה תלוי אך ורק בשיקוליו של הרודן המצרי. ברגע שימצא
,את השעה לכשרה ,,לא יפריע לו איש לחדש את מלחמת הפידאיון.
נוכחותו של כוח אוי׳ם רק תפריע לישראל לחזור לשיטה הקודמת
(והכלתי־יעילה לחלוטין) של פעולות־תגמול גדולות.

רק במיצרי טיראן חלה הטבה השובה מאד, אם
כי לא כרודה. ישראל •בברה את המצור. המיכלית
שבאה השבוע הפגינה זאת, אין בידי ישראל שום
מכשיר פוליטי למנוע את חידוש המצור. כוח האו״ם
נמצא בשארם אל־שייך רק כהסכמת המצרים,
והרודן בקאהיר יובל לחזור לראם־נצראני ולחדש
את המצור כרגע שירצה ככד.
ישנו רק מכשיר אחד המסוגל למנוע זאת. זהו האיום בהתקפה
ישראלית חדשה. מכשיר זה היד. קיים בדיוק באותה מידה לפני
מיבצע סיני. לכן אין הישג המיבצע באזור זה חד־משמעי.

*ץ יכום פשוט זה מוכיח כי לאור המטרות המקוריות, הצד
^ האדום במאזן גדול מן השחור, ההפסד עולה על הרתח.

משלוש המטרות העיקריות, שתיים (וביניהן
המטרה העיקרית) נכשלו. אחת מן השלוש אמנם
הושגה, אך משקלה קטן כטווה הארוד.
מארבע המטרת המשניות, שלוש נכשלו לחלוטין.
לגבי אחת מהן ישנו הישג חשוב, אך לא סופי.
מחייבי המיבצע יכולים להתנחם כי הושגו כמה הישגים צדדיים,
שלא נלקחו בחשבון מראש. כך, למשל, הצליח המיבצע להכניס
את ישראל לכותרות הראשיות של עתונות העולם, והעלו, את
בעית ישראל על סדר יומן של המעצמות הגדולות.
הדבר עצמו נכון. למרות אפסותה התהומית של ההסברה
הישראלית, נתגלתה מידה מפתיעה של אהדה לישראל ברוב
עתוני העולם המערבי. אולם אהדה זו לא באה בגלל המיבצע, אלא
בגלל צדקתה של ישראל בענין הפידאיון והמעבר במיצרים.
בסופו של דבר, האהדה עצמה אינה קובעת. קובעות תוצאותיה
הפוליטיות. מחוסר תוכנית ישראלית חיובית, המגרה את דמיון
העול׳ם, לא תורגמה האהדה הקיימת לישראל לשום הישגים פוליטיים.

* *ט אנשים רכים בעודם הסבורים כי ישראל אינה זקוקה
כלל לרעש ולפרסומת מצלצלת, אלא להיפך, לשקט •לשכחה
רק באמירה שקסה תיתכן השתלבות הדרגתית של ישראל בעולם

האסיאתי־אפריקאי, שכוחו הולך ורב בעולם, ושהוא הגשר אל
המרחב הערבי.
מיבצע סיני הרחיק את ישראל מעולם זה. יהיו דרושות שנים
ארוכות כדי לתקן את אשר איבדה ישראל במרחב הערבי וביבשת
אסיה במשך שבוע אחד של מיבצעי סיני וסואץ. כי מיבצעים
אלה שיכנעו כל ערבי, הודי ויוגוסלבי כי ישראל היא משרתת
נצחית של האימפריאליזם המערבי.

מבחינה זו הזיק מיבצע־סיני עצמו הרבה פחות
מאשר הזיקה ההתערבות הבריטית־צרפתית דטוכת
ישראל. קשה להכץ היום מי היה מעוניין כהתערבות
זו. מכל הבחינות, הזיקה לישראל יותר משהועילה.
מבחינה צבאית, יכלה ישראל לנצח את הצבא המצרי בלי עזרתם
הצבאית הפעילה של הבריטים והצרפתים. נצחון כזה היה עולה
בקרבנות רבים יותר, אולם ערכו היה הרבה יותר אמיתי. אין
כל ספק שישראל היתד. משמידה את חיל־האויר המצרי על
טייסיו (שלא נפגעו כלל על־ידי ההפצצות הבריטיות) והיתד, כובשת
את גדות תעלת־סואץ.
התעלה בידי ישראל היתד, נוטלת מידי המצרים את כוח
המיקוח, ומאפשרת את טיהורה המהיר, אפילו הצליחו המצרים
לסתמה. עד היום קשר, להבין מדוע נעצר צד,״ל לפני התעלה.
,הערך הפוליטי של נצחון עצמאי כזה בעולם הערבי היה עד אץ
שעור יותר חשוב. לא היתר, זאת בושה לרודן המצרי, ,להיות
מנוצח בידי קואליציה שכללה שתי מעצמות עולמיות. אילו נוצח
בידי צה״ל בלבד, היתה זאת השפלה ממנה לא היה מחלים לעול*
כיום אין אף פרשן צבאי אובייקטיבי יכול לדון באיזו מידה
נוצחה מצרים על־ידי התקפת צה״ל, או על־ידי ההפצצות הבריטיות.
או על־ידי האיום של נחיתה בריטית־צרפתית בעורפו. קל מאד
לשכנע את העולם הערבי שצר,״ל לא מילא כל תפקיד מכריע במערכת

אפילו מי שמחייב את עצם המיכצע מוברח להגיע
למסקנה כי היה הרבה יותר טוב אילו הסתפקו
הבריטים והצרפתים כעזרה חומרית וכתמיכה
כאו״ם, אלמלא הופיעו מעולם כשמי קאהיר ועל
אדמת פורט״סעיד.
ההזדהות הפוליטית עם ארצות האימפריאליזם השוקע גרפה
לישראל נזק השקול — אולי — כנגד כל שאר תוצאות המיבצע.
היא שיצרה את ההרגשה שבגדי ישראל מלוכלכים.

ף •בנס אנשים המותחים ביקורת על מיבצע סיני ברוח של
״אילו לסבתא שלי היו ג לג לי ם אלה האנשים הסבורים
כי המיבצע עצמו היה בסדר, אבל שאסור היה להיסוג אחריו.
מי שאומר זאת לצורכי תעמולה מפלגתית, אין לכעוס עליו.
מי שאומר זאת ברצינות, אינו רציני.

לא דויד בן־גוריון הוא שנכנע כאל־עריש, בשארם
אל־־שייד ובעזה. נכנע ראש מדינת ישראל -מדינה
המבוססת כיום כולה על מערבה מסוככת של
מענקים ומגביות, מדינה באינה מסוגלת לקלוט 300
אלף ערבים וגם לא 300 ערכים, מדינה שאינה יבולה
לנהל מדיניות עצמאית מפני שאין לה הנתונים לכך.
כדי להחזיק בסיני על אף הלחץ האמריקאי, היה צורך לשנות
מראש את כל המבנה של מדינת־ישראל — מן המגבית היהודית
המאוחדת בברוקלין ועד למימשל הצבאי בכפר־קאסם, אולם אילו
בוצע שינוי מהפכני כזה, יתכן שלא היה בכלל צורך במיבצע
סיני. יתכן שהיו נפתחות דרכים אחרות לגמרי לפתרון בעיות
הקיום של ישראל, להשתלבות בעולם האסיאתי ולפריצת מצור
האחדות הערבית.

איננו דנים באן כסבתא בעלת גלגלים. אנו דנים
כסבתא שישנה, במשטר שערך את מיכצע סיני.
את הסבתא הזאת אי־אפשר להפוך לאוטובוס.

ך* טענה העיקרית נגד מיבצע־סיני היא שלא שינה דבר.
ן 1ישראל הפעילה את התותח היחיד שיש לה, וירתה את הפגז.
עתה, אחרי שהתנדף העשן, מסתבר שלא הופלו מטוסי סילון,
אלא רק כמה יונים.
השלום לא התקרב אף בצעד אחד, אלא התרחק בכמה צעדי*
חומת האיבה הערבית לא נשברה, והחזית הערבית לא נתערער*
המצרי נשאר על גדות התעלה, והתעלה הכפילה את כוחו.

עד למיכצע סיני, אפשר היה לשכנע ולהשתכנע
כי עוד יש פגז גדול באמתחתה של ישראל, הפגז
ששמו הכרעה צבאית. הפגז נורה, הושג נצחון
צבאי מזהיר, אף האויב לא נהרג. וזהו הפסד נקי.
ספק גדול הוא אם אפשר לירות פגז כזה עוד *ע* אם יחודש
המצור בטיראן, יהיה הפיתוי רב לפרוץ אותו בכוח. ואז ישנם כל
הסיכויים כי ההמשך יהיה דומה לתקליט ישן: במוסקבה יירשמו
מאה אלף מתנדבים, עבד אל־נאצר (או יורשו) יודיע כי יסתום
את התעלה אם, המערב לא יכריח את ישראל להיסוג תוך 74
שעות, עצרת או״ם תתכנס. ההמשך כמו בפעם שעברה,
ישנם פגזים שהם יעילים יותר כשהם נמצאים במחסן. האיום
בהכרעה צבאית היה הרבה יותר יעיל לפני מיבצע סיני, מאשר אחריו.

1כול להיות כי דווקא זהו גם הרווח הגדול ביותר של המיבצע.
י נסתבר כי אין פתרון צבאי לבעיות הקיום של ישראל. אם יזבן
הלקח, תהיה ישראל הרבה יותר מבוגרת. היא תהיה פחות נוטה
להטות אוזן למנהיגים אינפנטיליים.

הרווח העיקרי של המיכצע הוא פנימי. אזרחי
ישראל הכינו כי שום סבנה של בליה אינה צפויה
להם בעתיד הנראה לעין. שום צבא ערכי, ושום
ברית של צבאות ערביים, לא יהיו מסוגלים למגר
את צה־״ל.
שוב אין מקום להיסטריה. אפשר לחשוב בשקם. המיבצע לא
הגביר את הבטחון, אולם הוא הוכיח שיש בסים איתן לבטחון עצמי.
אם תנוצל תקופה זו של בטחון עצמי כדי להסיק את מוסר־ההשכל
מכשלון מיבצע־סיני, לחשוב מחדש על כל דרכה של
המדינה מאז הקמתה ולחפש דרכים חדשות להנחת היסוד לשלום
במרחב, תהיה זאת ברכה שלא תסולא בברזל.
הפולס הזה 1017

ר / ,א ה*ל 7

תמיד יחך

נוניין יש לזברוז פביב על גבו? ישנו ר2ן וזבבר וזגיוני
אוזר: אבי-אבווזיו לא נווזר פעב וענזר בשנוש נזאזזורי
וזריב זזצי-נזוגף, וכוזוצאוז נזכך וזשוזזף פביב-פביב, שער
וויונו איננו יכול לוזיפבור נווזגו. כי, כנוו שאנזר בעב וזכנו
\2רנזון אוזר אזורי שגזיבל נוכוז־שנזש :״אין שיווף וודש
וזוזוז וזשנזש.״ בוזוזאנז לכלל זוז, נוצרוז וזורוז וזשיוופר-
ני\ז, וזגזובעוו כי כדי לוזכיר כראוי אוו אופיו של ארגז,
גילו, נזינו ונזגן צועו,
אין צורך לבדוגן אוז
\2ווי-כף-וזיר או אוז
וזכוזב. רי לבזזון ב־תשונזוז־לב
נזרעיוז
1י אוז אופן וזשוזזפווזו.
ענו ראשיו! וזעונה שבוז
זזוזרינז וזאנשינז
ווזנשיבונזפנן ירינו או! @ לוב שת ח 3אי ת
ולרפיה התדי שה
גבב וזנווזגזלף ל2ן רני
וזשגזש וזלווזטווז, נרו
גש בזוז נזדריך וזנו־ציוזי;
וזנזראוז או!\2ווי
וזיבור וזשיוופיינייב,
שלפיוזבנווזנזיין וזנזין
וזאנושי על שפוז־היב.

@ ה מ עיל

(ו ח הב גדיס

^ גריסע ליו

^ ריריסה 1א 5״ ל ^ ההד ^
י׳׳ ללהכיתה

בי ג ל

(ס) הכייס־