גליון 1018 מתאריך 17 באפריל 1957

הו1וב ו.וג

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהן
עורכי־משנה:
רובאיתג, אורי סלע
עורך כיתוב:
סילבי קשת

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון , 26785
ת. ד .136 .מען לנזברקים :״מולספרס.׳׳
המוציא לאור: העולם הזה בע״ט.
ד3ן ם משה ע<הם בע״נז, ת״א, סל,62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות,

נתב בכיר:
אלי תבור

עורך תבנית:
אהרון צור
צלם המערכת:
אריה קרן

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה גבי, שייע גלור, לילי
נלילי, רויר הורוביץ, רותי ורד, רוני
ווהר, אברהם הרמוז, אוסקר מאובר, אלכם
מסים, אביבה סטו, עמום קינן, שלטה קרז.

הכנתו! הנקראביותרב מז־־ג ה

מה קורה כאשר נפגשים העורכים של שני
שבועונים בעלי דעות מדיניות מעניינות,
בני שתי יבשות?
כל שיחה כזאת הופכת באופן טבעי לראיון
הדדי. כי כל אחד מן השניים רוצה
לשמוע לא רק אינפורמציה פוליטית שוטפת,
אלא גם לקבל התרשמות מן הדעות הרווחות
בחוגים משכילים בארץ השניה על בעיות
יסוד. החודש ניתנה לנו הזדמנות מעניינת
לראות איך פועל תהליך זד, בשני הכיוונים.
לפגי שלושה שבועות סיפר לך אורי
אבנרי, במאמרו ״מסואץ עד פיקאדילי,׳־ על
שורה של פגישות עם מדינאים ועורכים בבריטניה
(העולם הזה .)1016 בין השאר סי־פר
לך על פגישתו עם שניים מעורכי הש־בועון
הבריטי החשוב ביותר — מיסטר נ׳ון
מידג׳ליי, עורך האקונומיסט לעניני מדיניות־חוץ,
ומיסטר ט. ר .ליטל, עורך אותו שבועון
לעניני המרחב.
מובן שאבנרי יכול היה לספר רק על חלק
קטן מן השיחות הארוכות, מאחר שרוב הדברים
נשאו אופי של שיחה חברית, ולא
היה בזה מן ההגינות לפרסם את הדברים
בשם אומרם. אולם אני מניח שהשפעת שיחות
אלה מורגשת גם בהערכות כלליות
יותר שהופיעו באותה רשימה.
בשבוע שעבר יכולנו לראות את הצד השני
של אותו מטבע. דאקונומיסם פירסם
מאמר מקיף מאד על מצבה של ישראל במרחב.
המאמר לא היה חתום. כותבו היה
בון מידג׳ליי. קוראים וותיקים של העולם
הזה יקראו מאמר זה (ראה עמוד )5בענין
רב, כי בכמה מקומות יבחינו בנקל בהדים
משיחת העורכים. ביחוד בסוף המאמר, כשמדבר
העורך האנגלי על הצורך של ישראל
להשתלב במרחב ועל דמיונה למדינת־הצלב־נים,
כן ישנן כמה נימות המזכירות מאמרים
מסויימים שהופיעו במדור הנדון של
העולם הזה.

המאמר על, היד השחורה׳׳ (העולם הזה
) 1015 ניתח לפני שבועיים את הנסיון המשעשע
של קבוצת המנהלים להכניס את

כל יריב־ה השונים לתוך שק גדול אחד,
מתוך תקווה סתומה שאולי יבוא היום בו
אפשר יהיה לזרוק את השק כולו לים, עם
משקולת טובה של עופרת.
השבוע שלח לי ד״ר יהושע לויט קטע
מתוך סיפרו של מומחה ידוע לתעמולה.
קטע זה מוכיח שאנשי היד השחורה אינם
מקוריים ביותר. מסתבר שלמדו את השיטה
ממחברו של אותו ספר, שכתב, בין השאר:
,מנהיג גאוני ישתדל תמיד לתאר את
אויביו השונים כאילו היו כולם שייכים לסוג
אחד. כי אנשים חלשי־אופי מתחילים להסס
כשהם רואים שיש להם אויבים רבים. הם
יתחילו לשאול את עצמם אם אמנם כל האויבים
האלה טועים, ורק מפלגתי שלהם
צודקת. לכן יש תמיד לתאר את כל האויבים
השונים, הרחוקים איש מרעהו, כאילו היו
רק אוייב אחד ויחיד
מסתבר כי הדודנים הקטנים בחרו לעצמם
דוגמה נאה. כי המלים הנ״ל מופיעות בכרך
הראשון, עמוד . 129 של המהדורה הגרמנית
הרשמית של ספר בשם ״מיין קאמפף״,
מאת אדולף היטלר.

העבודה במערכת זו אינה נעדרת הומור.
השבוע טילפנחי לשליחנו באילת. עובדת הדואר
הזמינה את המספר האילתי, אך כשבאה
השיחה, סירבה ליצור את הקשר.
״תגיד לחבר שלך שירד מן הקו!״ אמרה
בזעף.
הסברתי לה באדיבות ששום אדם שני
במערכת אינו נמצא על הקו. אך הגברת בדואר
עמדה על שלה — היא הרגישה שמישהו
מאזין, דבר שקל מאוד להבחין בו
במרכזיית הטלפונים בדואר. לבסוף התרגזה
וניתקה את הקשר בכלל.
אס אתה חובב חידות, הנה חידה לפניך:
מי נמצא על הקו?
בין הפותרים נכונה תוגרל משרה אחת
במנגנון החושך, במשכורת מלאה על חשבון
משלם־המסים.

חג שמח :

מאחל לכם ולכל בית ישראלי שבפסח הבא
תהיינה הרבה חשובות לקושיה ״מה נשתנה?״
חיים מירון, הרצליה נא דתכם
שלום

קבלו את מיטב האיחולים להמשד עבוהנאמנה.
כולם מעבירים לכם דרישת
וחג שמח.
פעט, בשם מופצת החולים היהודים
בית הבראה גאוטינה, מינכן, גרמניה

מקל ובלב
אני קורא את מאמרי ״הנדוד בהתלהבות
רבה, אולם אנ* .סבור שהמאמר ״מקל וכלב״
(העולם הזה )1016 הוא המקסימום של יצי רה
קלאסית ודרמטית שנכתבה על־ידי העורך
אי פעם. כעת אני שוב טוכז לעמוד
על המשטר ולעזור לכל פעולה שמטרתה —
הבראת חיינו החברותיים.
מ. אנשל, היפה
סוו< סור הגעתם למסקנה שהייתם חייבים
להניע אליה מזה זמן רב. ככל הנוער של
תש״ח נם אתם לא הצלחתם להשתחרר 10־

קיצוצים בהצהרות
מאז טיבצע פיני המותיר עסקו ראש הממשלה
ושרת החוץ שלנו במתן הצהרות
סותרות למכביר. תמיד התיחסנו בזיקהק ל־הצהרותיהם
החוזרות ונשנות של שליטי ערב
מפני שידענו שאינם מתכוונים ברצינות למה
שהם אומרים. ואם הדבר הזה חל על
מדינאי ערב, מה ימנע את העולם כיום ל־התיוום
נאותה צורה אל הצהרות ראשי מדינתנו?
אולי עת היא שיזכרו טדינאינו את
הפ;.נם :״דיבור בסלע, שתיקה בתרי,״ ויתחילו
בקיצוצים דרסטיים — לפחות בהצהמשה
עצמ!ן, תל אביב
רות לא רציניות.

יהודים גאצים
אני מבין, אם כי אינני יכול להשלים,
עם מה שכותבים אותם יהודים נאצים ננד
נשואי התערובת (העולם הוה 1015 והלאה).
אולם מתחת לכל הכנה אנושית היא חוצפתם
וטפשותם של אלה הכותבים ״בעד״ נשואים
אלה. האם אנשים אלה אינם מבינים משום
מה החברה המתקדמת אינה מוחה ננד נשואי
תערובת? הסיבה אינה משום שאנו צועדים
בעקבות ההבסבורנים לקראת איחוד
עטים אלא משום שהנשואים אינם כלל עניז

התסביך שמדינה זו והנהגתה אחד הם. בכל
זאת אינכם צודקים בהטילכם את כל האשמה
על המנהיגות. בסופו של דבר כל עם ראוי
לממשל שהוא משלים עטו.
אהרון ברט, חיפה
מה אתם רוצים משייקה המסכן? הרי הוא
כמו טיפה זעומה בים השחיתות של אלפי
שייקים אחרים. לצערי הרב במדינת ישראל
אי אפשר לחיות בצורה אחרת. אתם רוצים
שכל תושבי הארץ ימשיכו לחיות חיים בט־לניים
עם משכורת צנועה, עם חובות בבנקים
עבור השיכון ומעט מטלטלים לבית. אין
לכם מעור. אני מכיר עוד שייקה, שייקה
מספר שניים אשר לפני המלחמה פשוט רעב
ללחם ובמשך תשע שנות עצמאות הפד לעשיר
גדול הבונה ווילה על הכרמל והוא
בעל תחנות דלק. לדעתי ראוי נם הוא להיות
נושא לחקירות המשטרה. יש ודאי עוד כאלה.
להצדקתם יש לומר שהדג מסריח מהראש. המשטר
שלנו רקוב, לכן יש לשייקים הזדמנות
לפעול.
ד״ר גארפל גוטמן, נשר

היד השחורה
אחרי שקראתי על היד השחורה והעולם
הזה )1015 איני יכול שלא להגיב. הזקן
שלנו הוא די חזק שלא יסבול מאחורי נבו
כנופיה מסוג זה שנולדה בדמיונו של בעל
המאמר. איר אורי אבנרי יכול לדבר על

השגעון הנפלא

איני רוצה קעודד את כל אלה שיש בלבם
תשוקה קרא!ת את פטרה, אנא שיש ברצוני
קרתהירם ששט!ת היא קק״ת קשם ב!,בורח
שק ארבעה־הטישח איש. נק אקח שעשו ואת
קא והרו 1הקרבה בקעה את ם!ד ט,תם. אם
נסקור את רשיטת ה״טייקים?פטרה, ניוו״ח
שרק זונות הצליחו גב.ע את הטי1ק וקחוור,
מנכר זוטקרה של דרור 17י. היית׳ נפטרה
נ ש.ת צ״ס! עם עוד חבר, שבוע!ת מספר
לאתר שרחל מעין חרוד וחברה היו שנב
ראינו את הטק,ם בטשך יום שלם ולא נח־קננו
נאף אהר. הנבנו והורנו דרך וארי
מופה. נא רצינו להסתבך בדרכים אחיות
מחשש פן נטעה בדרך. הרבר היחידי שנתקלנו
בו היתה שיירת טבריחים ליד ההר
השחור והנסוד בתחיקת ר״אדי. כל פעם שאני
קורא על אלה שהלכו ולא חזרו, כואב
לי הדבר מאוד.
אברדם אשל, באר־שבע
קראתי את מאטרנם על ד! גלעד (העולם
הזה )10x0ונ ר,.״י נחעיר כטה הערות. נפקו
נטה טעויות נרשיטתבם נ״ותר!ת •,תמונותיו
שק רן טטיוקו האהרוו. ד! היה מתר
נז חטי ר בשואה טעויות באקה בעת 1נווב

קו/גתי ט־עט!גב1
היה פחות עש>
שנבל( ו׳ע^!.ם בטיול

אורי ודלף, תמנע

מתנות למורה

שמעתי טפי אבא בשם הר״ר הסין ז״ל
על או ם שהרוצים בטובתו טרחו וסיפרו קבל
ש!טע כי אחותו היא משוטרת. יקר א!תן
ארם ויטע! ני איו קו אחות ב?ק, טי יאמין
קוו כנפי מה דברים אמורים) נקפי א!תר.
פסקה בטרור של ליקי נקיקי, שבח מצאתם
קנבון נבפר על צבי נשרי ועק חטחנות
ש״הג לקבל מהלמיריו (העולם הזה . 11014
הבדיחה, בריחה טובה, אר מדוע מצאתם?נכון
קהדביקה דוקא קאבא. הבא לבקר בביתו
של אבא עלול קפנוש פסקי נחושת מעשת
ידיה של הדודה חנה אורלוף, ואפילו פסל
נבם אחד שהותרתם לפקיטח במעש״תבם —
לא יראה.
רנד נשרי, בארי

נהג עצור:

תשובתי לחיל שפנה אל הנהנים לאסוף
טרמפיסטים והעולם הזה )1014 היא שפניתר
אמנם מוצדקת אד כתובתה אינה טדוייקח.
קא בנהנים האשמה. אני, בתור נהג במפעל
גדול, אסור לי מטעם המפעל להסיע אנשים
זרים, בי במקרה של איזו שהיא תקלה, החל
בשבירת ראש וכלה בקריעת נרב ניילון הקנסות
והפיצויים הם על חשבון הנהג. חפנה
את מכתבך למפעלים ולמשטרה, כי מצד
הנהנים איו כל התנגדות לאסוף טרמפיסטים.
ה. בך משה, תל־אביב

דוגמנית מדחי־נופז
ציבורי, ואין זה מעסקה של הממשלה או
בל גוף פוליטי אחר בעל רצון טוב לומר
למישהו את טי עליו לשאת ומדוע. עולמנו
מחולק בין אלה החושבים שהמרינה היא
מטרה ובני האדם אמצעים, לבי! אלה הסבו־ו
יט שחובות היהירה המצדיקה את קיומה של
ממשלה, היא הזכות לעשות למען בגי־האדם את

מה עאין הם יב!? י ם
הרואים בנשואי תערובת נשק פוליטי נמצאים
בצד הקא נכון של הבריקדות, אפילו
אם אינם מברן ינים בכך.
ע. כהן, אולפן הזורע

תליות בשרשרת
מכתבים אני שולח את ברכותי אליכם לא בראש
השנה דוקא אלא בחג החירות המססל לדעתי
יותר את רוח עחונכם הלוחם.
ד. שבתאי, ירושלים

הגבלת חופש העתונות בזמן שהמאמר שלו
הופיע בקי תנובת השלטונות.
אריה קולטאי !0 ,שב שדה יצחק
מיום ליום מה, ודר שמם הטוב של התובעים
במשפט השורה תהומה. כאזרח נאמן
הרוצה קחקצם טהטיצר ה!ה ששטו מ״פט
צו ק, אני סציע קהם את ההצעה הבאה:
התנק׳טות בחיי אחר טהתובעים >׳ש_ם וב! ^א
צריבה קהצהיח) ובעקבותיה ׳שורת מעצרים
של בל אש׳עי ׳טורת המתגדבים ועורכי־דינם.
אחר־כך יעם יד!ם בפגי בית־ריז צבאי 6/ירר
ש 1ף את בוונותיהם ד.ם ר^1ע׳.ת ק 1טי םתה*
ט׳סטר. ואז הכל יבוא על סקומו ב׳טלום.
נ. קיפמן, ת7־אביב

הוא ברמה נמוכה יותר מכל שאר עחוני ח־ארץ
אם הפטמן ויל, שהיה פיקים,נים ט
טוב, ערך נם ע!וו 1יומי, אי[ ואת אומרת
שטר ויניצקי, ש,ם ר״א פי?יט,.יטמ ט.ב,
יג!ל לערוך עתוו. ויש קי עוד הערה קמ״ה
למר ויניצקי. קפני שקושה חודשים, כש״תקו
בקפריסין הבחורים הראשונים שק המחתרת
ונק עתוני הארץ בתבו ש-תקו ל 1חם י דו 1פש,
הרי העתון שהוא עצמו ערר היה היחיד שנתב
שט״קו טירוריטטים.
גד זאבי, תל־אביב
שמחתי שהרשימה הופיעה בעתונכם. קראתי
את מנתב הפרידה שק מר נץ וניסיתי
קנחש את הגורם קהחפטרותו. טסתנר שהיתר,
באו פגיעה אישית בטר זיני.קי אשר
היה נאמן ום ם!ר קתנועתו נבל עת.
ש. ווק!־ ,רמת־גן

פיטורי 12 הפועלים מעבודתם בבתי הזיקוק
בחיפה והעולם הוה ,) 1015 על־פי הסעיף
האנטי דמוקרטי במהותו המאפשר לשר ה־בטהוז
להרעיב בל אום שאינו נראה בעיניו,
מוכיחים לדעתי כי השלטון נמצא בתהליך
של התדרדרות. זהו אהד האמצעים שעוד
נותר בידי המשטר להתגונן ולעצור את
ריתהליד הזה בבל מתיר.
א. אמיר, טבריה

מוגהים ה דשים

חישבו קצת יותר במעשיכם! פעמים אחדות
הבאתם סיפורים ותצלומים על התידדות
בי; ישראלים לערבים בחוץ לארץ. מדוע
אינכם שמים לב שאתם עלולים להזיק לערבים
אלה? כשהם יחזרו הביתה יעשו להם
צוות. אגב, ריצוי להחליף את המונח ״ערבים״
במונחים אחרים. אמנם נוח להשתמש
בטלה קצרה וכוללת זו אבל ילדינו השומעים
בקביעות כי ערבים עשו כד וכי ערבי
גנב ורצח או נתפם כמסתנן, לא ידען להבדיל
בבוא היום בין ערבי לערבי. הבה נשתמש
במונחים בגוו: מצרים, סורים, מסתננים
וערביי־ישראל.
חבצלת ז־לקין, עין כרם

המערכה עד המערבת
קראתי בעני! רב את כתבתכם ״המערכח
על המערכת (העולם ה,ה .; 1010 זרעועתי,
לא האמנה בי דבר כזה עלול לקרות נם
בתנועת הוייות הדוגלת בצדק ובמוסר. הנני
אוהד ט.שבע של תניעת החרות• ולבן נפגעתי
קש ת מ״ילוי ;ה ואף אמוני בתנועה הוד
.בן־יוסף תל־אביב
עיייי•
אני הבי תנועת הדרות וקורא קבוע של
העתוז תרות. לצערי עלי לקבוע שהעתוי

האם פעולות הפדאיוו הז האמצעי היחיד
לשכנע את בעלי המכוניות לקחת חיילים
טרמפיסטים?
סגן עזרה. צה״ל

מקצוע מעניין
שטחתי לראות את תמונתי במדור חטב-
תביס לרותי (העולם הזה 11015 בטיפוס של
מאיר מינקורסקי, אם כי עלי לצייז כי
איו זו התמונה הטובה ביותר שלי. אין
לי הרבה?ספר על עצמי מלבד שתי עובדות:
מקצועי המעניין והמהנה אותי מאור
הוא מקצוע הדוגמנית, בבית החרושת לדברי
סרינה אלד, והעובדה שנבראתר הקדים את
מאיר בקובעו שאני הטיפוס שלו. מאז נילת
גבר זה עובדה זו, אני נשואה לו מאוד
מאוד.
אילנה מלחי־נוסן, בני־ברק
העולם הזה מתקן את המעוות: ראה תנזו־נח
טובה יותר של הקוראה מלחי־נוסן.

מי משלם ץ
כקורא קבוע של עתונכם רציתי להתריע
על בזבוז כספי הצבור. עתונים רבים יוצאים
במרינה כשהם טטוטנים על־ידי כספי
המוסדות, כלומר כספי הפועל או האזרח.
נודמז לי לקרוא אחד מעתונים אלה ולמרות
העבודה המושקעת בו הרי זה בזבוז. העתוז
עוסק בבעיות חסרות עני! ומסומן על־ידי
מסי החבר, שהפועל משקם לשם טיפול רפואי
והגנה מקצועית. אולי יעבירו כספים
אלה קטפדח ד,הבטלה?
יהושע קליצנבוגן (גולו) ,פתח־תקור!

קיפוח ספורטאי

כמבקר תמידי בתחרויות כדורנל וכקורא
עתונבם, אני נהנה מאוד מאמרותיו ותי*
אוריו של יהושע גלזר, אשר חוש ההומור
שלו מפותח מאוד. אר בתושב הבירה אני
מוצא בי קינה א׳ הסוערת מקופחת בעתונכם
במדור הספורט.
הסתייגות הנכם מצטטים אח דברים שכאילו נאם!
בעתונכם (העולם הוה 11015 במדור אנשי
על־ידי, על חברת הכנסת הגברת פרמי
אני מבקש להודיעכם שהנני מסתייג ה:
תיינות גמורה מדברים אלה שלא נאמרו ע
ידי מעולם, מה נם שאותה מעשיה שהננ
מספרים על ביאליק לא היתה ידועח 1
שמחה בבר״ חבר הננס
עד כח•

תטולס חזה 1018

(ראה שער)
ן*ינועת ״ ההרות קיבלה לא מכבר הקן
*צבר, של רבע טילי! ן דולאר לשנה
מידי המגבית היהודית המאוחדת. כאשר
העולם הזה הודיע על כך, העיר שהתנועה
נכנעה למשטר הקיים, כאילו קיבלה ממנו
דמי־שתיקה.
הסבר זה עורר רוגז מסויים בין ראשי
תנועת־הוורות. הם לא הכחישו את קיום
ההסכם — אולם א׳־ן כל שחר, לדבריהם,
למסקנה שהסיק מכך העולם הזה.
קודם כל, אין זו ההקצבה הראשונה
אשר מקבלת התנועה מידי המגבית. ההקצבה
רק גדלה. עד כה קיבלה התנועה 90 אלף
דולאר לשנה, עתה ה א מקבלת 250 אלף.
העקרון לא נשתנה.
סכום זה מגיע לה, לדעתה. הוא ניתן לה
כפיצוי על כך שאינה מקיימת מגבית עצמאית
משלה, העל, לה להתחרות במגבית
המאוחדת. בדרום־אפריקה, למשל, אספה
תנועת־החרות לבדה קרוב למיליון דולאר.

טענה זו, כשבאו להצדיק את כניעת מפלגותיהם
בממשלה בימי הנסיגה מעזה.
בשבוע שעבר התיצב בן־גוריון בפני
מרכז מפא״י והקשיב לכמה דברי ביקורת
חריפים מאד, שהצביעו על סכנה זו. בן-
גוריון הביע את אמונו כי תוך חצי שנד,
שוב תעלה אהדת ההמונים לממשלה, וסכנת
חרות תיעלם.

השלטון הפוליטי כארץ מתרכז
יותר ויותר בידי דויד כן־גוריון
וקבוצת ״היד השחורה״ ,ואילו
השלטון המשקי מתרכז בידי קומץ
האנשים החולשים על המפלצת
הכלכלית של מפא״י.

״אם אתם באים ואומרים עתה להמונים
כי גם חרות אינה שווה כלום,״ אמר לי מר

שלטון זד, לא יסולק על־ידי נצחון פשוט
בבחירות, אפילו היה נצחון כזה אפשרי. כל
השרותים הממלכתיים, של,ש התנועות הקיבוציות,
הכוח האדיר של האיגוד המקצועי,
והעוצמה הכלכלית של ס לליבונה — כל
אלה יופעלו בלי כל היסוס כדי למנוע את
אשר נחשב בעיני אנשיהם להשתלטות ה־

מסתבר על בן בי הסיכוי היחיד
לסלק את מפא״י מן השלטון באודה
דמוקראטי נתון כידי תנו•
עת-החרות, כגרעין לריבוז-כוח ימני
ככנסת.

חולשת על המשק.

כי המשטר אינו מורכב רק מפוליטיקה
ומפוליטיקאים. הוא דבר
הרבה יותר גדול ועמוק. הוא ההתגלמות
של השקפת-עולם מסויימת.
הוא מבוסס על תפיסה מסויימת
מאר של מהות המדינה. הוא שוכן
כלבם של אומנים ומשוררים, של
מורים וסופרים, של אילי החברה
וקובעי הסגנון.

התנועה לא הסכימה לשום תנאים.
ד״ר נהום גולדמן, הנשיא ה ציוני,
תבע כי תמורת הפכם •ויה
יוותר מנהם כנין על תוכניתו לבוא
לאמריקה. בנין בא בכל זאת.
גולדמן תבע שבגין ינאם רק במסיבות,
אכל לא יקיים אסיפות
עם. בגין קיים אסיפת־עם. משמע
שלא היתה שום כניעה.

ן* משטר הקיים במדינה אינו אלא
1 1המשך ישיר של המשטר שהיד, קיים
בקונגרסים ה צווי ם ובסוכ״,ת היוי״ו׳ת. ז,ד.י
אותה הגירת באדרת אחרת.
זוהי השקפת־העולם הרואה במדינת ישראל
רק מושבה קטנה של היהדות הבינלאומית,
הנמצאת במקרה על חופו המזרחי של הים
התיב, ן.
היא עויינת את העולם הערבי, זרה לו
ופוחדת מפניו. היא מוכנה לוותר על עזה,
ובלבד שלא להכניס למד נה 300 אלף ערבים
נוספים. היא מוכנה לוותר על המשולש,
ובלבד שלא למצוא לשון משותפת עם
מיליון יושביו הערביים.
היא ר, אה את המדינה כגטו יהודי, בעל
מכשירים ממלכתיים, המקיים את עצמו על
חשבון יהד. ת העולם, בעזרת מערכת מסועפת
של שנור ומגביות ומ;וום ושילומים.

בכל נאומיו ה או מני ם מתח מנחם בגין
ביקורת חריפה על הממשלה, וביקורת זאת
הגיעה לשיאה דווקא אחר קבלת ההקצבה.
משמע שלא קיבל דמי־שת קה.
יתר על כ^ עד כה לא קיבלה התנועה
עדיין אף פרוטה אחת מן ההקצבה. בעוד
שכל. שאר המפלגות הציוניות מקבלות את
ד,הקצב, ת שלהן בבת אחת, תקבל תנועת־ההרות
את הקצבתה רק מדי חודש, כי אין
ראשי ההסתדהת הציונית רוחשים לה אמון.
אילו היה הויכוח מסתיים בזה, לא היה
צורך להוסיף מלים רבות. המלים בהן
השתמש העולם הזה ה ו פשטני,ת מאד,
ואין הן משקפות את הבעיה האמיתית. אולם
בזה רק מתחיל הויכוח. הוא נוגע לדברים
הרבה יותר עמוקים, ואני חושב שמן הדין
לבחון א תם במלוא ההגינות ובמלוא ;;יושר.

כי זאת השאלה: האם מפלגה
•המקבלת הקצבה מן המגבית היהודית
המאוחדת יבולה להוות
אופוזיציה אמיתית למשטר הקיים
בארץ? האם היא יבולה להיחשב
לאלטרנטיבה למשטר הקיים?

ן עיני מר מנחם בגין מצטייר גירושל
מפא״י מן השלטון בתמונה

פלאסטית ופשוטה. היא מבו״טת ע 7ש,י
מ״פרים: שלוש מפלגות השמאל הציוני,
יחד עם מק״י, והערבים שלהן, מחזיקות ב־ 1ד
כסאות בכנסת. חרות, הציונים־הכלליים,
הפר, גרסיביים והדתיים למיניהם מחזיקים
ב־ 49 כסאות. שינוי של 12 איש יהפוך
באופן מכריע את מאזן הכוחות.

אילו נערכו בחירות כלליות למחרת
הנסיגה מעזה, יתכן מאד
כי חרות היתה זוכה לחמישה
צירים נוספים ככנסת. אם יימשך
תהליך זה, והפופולריות של דויד
כן־גוריון תוסיף לרדת, אפשר לתאר
כי יבוא יום בו תהיה אפשרית
-זו הפעם הראשונה מזה
דור -קואליציה ממשלתית בלי
מפא״י, בדומה לקואליציה הקיימת
כיום בעירית תל־אביב.
אפשר! ת זו לא נעלמה מעיני מפא״י. מזה
כמה חודשים מט ף ביג׳י באוזני מפ״ם
ולאחדות־ר,עבודה כי יש לשמור על קיום
הממשלה וכדי׳ למנוע את התגברות הפאשיום.
יגאל אלון ומאיר יערי חזרו שניהם על

זהו עיקר ההתקפה של חרות. נוספת עליה
ביקורת כלכלית מסוימת, לפי הקווים של
הציונים־הכלליים. אולם כבר בשטח ,:מלחמה
בשחיתות מ״תייגת חרות מאד, ואחד מראשיה
אף הגן למעשה על עמוס בך גוריון.
אולם כל זה אינו חשוב. הצד ־.פ ליטי
החיצוני הוא רק !ולק קטן מאד ממה. תו
של כל משטר, ובארץ הדבר נכון שבעתיים.
הוא דומה לאותו חלק מן הקרחון המודקר
מעל לפני המים. חלקו העיקרי של !;קרחון
חבוי מתחת לפני הים — וזה החלק המס כן.
שום ביקורת על מדיניות ד,ח! ץ וד,בטחון
שלה לא תפיל את מפא״י לעולם. ביקורת
זאת אינה פוגעת במקורות כ:חה. ה־־א התקיימה
בעבר, והיא תתקיים בעתיד, גם
כאשר ד,כשלון של מדיניות־החוץ שלה יהיה
ברור לילדי הגן של נהלל.

בגין ,״אתם אומרים להם למעשה כי אין
שום תקווה לסילוק מפא״י, שאין שום תקוות
לשינוי. מ־ שאומר זאת, זורע ייאוש.״

^ יני רצה להיכנס במאמר זר, לשאלה
^ אם שלטונה של חרות רצוי כשלעצמו.
זוהי שאלה שכל אדם יענה עליה;עצמו. בעיני
האחד חרות היא מפלגת הגאולה הלאומית,
בעיני השני מפלגה של טרור ופאשיזם.
כיום אני רוצה לבחון שאלה לגמרי אחרת —
האם נצחון של חרות אפשרי בכלל?
התמונה שצוירה על־ידי מנחם בגין מפתה
מאד. הכל חלק ופשוט — הבוחרים יצביעו,
הכנסת תתאסף, הנשיא יזמין את מר בגין,
ומדינת ישראל תתברך (או תקולל) בממשלה
אחרת.

הצרה היא שזו תמונה תמימה
מאד. חוששני שמי שחושב בך,
אינו מביר די צורכו את האנשים
והכוחות השולטים כיום כמדינה.
שום כוח מעשי אינו מרוכז במדינה זו
בידי הממשלה והכנסת. הכנסת היא אסיפת־ויכוחים
ציבורית, וחשיבותה בכל ענ ן רציני
היא אפסית. הממשלה היא למעשה פרלמנט־זוטא,
הממלא את תפקיד הכנסת. אולם
הממשלה אינה מחליטה. זאת הוכיא מיבצע
סיני, וזאת ה כיחה הנסיגה.
הממשלה אינה חולשת לא על המשטרה,
לא על מנגנון יהחושך ולא על שרותים
ממלכתיים חשובים עוד יותר. היא אינה

פאשיזם במדינה.
לא יתקיימו שום בחירות אשר בהן יש
לחח ת סיכוי כל שהוא לנצח נצחון מכריע.
ואם יתקיימו כאלה בטעות, לא תתכנס
הכנסת שתיבחר בהן.

יום לפני בן, או יום אחרי כן,
יהיה קיים בארץ משטר של שעת-
חירום -דיקטטורה בלעז.
מה התשובה לכך? התשובה אינה מחתרת
ומעבר לאמצעים של אלימות. כפי שהוכיח
הנסיון, כל מחתרת במדינה זו הופכת
בהכרח למכשיר בידי מנגנון־החושך, וה א
סוללת את הדרך בפני הדיקטטורה של היד
השחורה.
התשובה היא ביקורת הרבה יותר מעמיקה
על מהות המשטר בארץ — וגיבוש כוחות
המסוגלים להיות את היסוד למשטר חדש.

** נהיגי תנועת״החרות טוענים שהם
^׳ הכניסו בכלל את המושג ״משטר״
למילון הפוליטי של הארץ, ויתכן מאד
שהם צודקים. אולם אני מפקפק אם רבים
מהם תופסים את כל רוחב משמעותו של
מונח זה.
חרות מותחת ביקורת בלתי־נלאית על
מדיניות החוץ והבטחון של מפא״י. ביקורת
זאת מוגבלת. חרות אינה שוללת את מיבצע
סיני (שנערך למען האמת על־פי תוכניתו
הישנה של מנחם בגין) אלא רק את הכניעה
לאמריקה ולאו״ם שבאר, בעקבותיו.

ובך אנו חוזרים, כעל כורחנו,
להוד מעלתה, המגבית היהודית
המאוחדת. היא אחד מעמודי
התווך של המשטר הקיים, והיא
מסמלת את מהותו של משטר זח
יותר מכל מוסד אחר בעולם.

ף עשה עוול משווע למנהיגי תנועתה
ההרות אם נחשוד בהם שהם לוקחים
את כספה של המגבית על מנת לל.וום
במגבית. הם אנשים הרבח יותר מדי ישרים
מכדי שיעשו מעשר, כל כך מאקיאבלי. עלינו
סב ריס בכל הי! שר והכנות
;הניח
שאין סתירה בין מטרותיהם לבין מהותה
של המגבית ה הודית המאוחדת.

זוהי, במוגד, האמת. ולבן אני
סכור שרשאים אנו לומר כי
תנועת־החרות מותחת י ביקורת
חריפה, עקבית ותוקפנית על
מפא״י, אולם אינה פוגעת ביסד
דות האמיתיים של המשטר הקיים
בארץ.
עם כל הניגודים החריפים והאמיתיים
הקיימים בין המפלגות השונות, מחרות ועד
מפ״ם, הרי כולן עומדות על בסיס המשטר
הקיים, במובן הרחב ביותר והאמיתי ביותר
של המ שג. הן המפלגות של הסטטוס־קוו
הציוני, ועל כן אינן מהססות לקחת
כסף רן המוסד המסמל את הסטטוס־קוו.
ומי ששואל את עצמו — ״ממה רוצה
תנועת־החרות לשהרר אותנו ז״ יוכל לענ:ת
בכל הכנות: היא רוצה להשיג לנו את
החרות ממפא״י. אולם היא אינה רוצה
לרכוש לנו את החרות מן המשטר הציוני
הקיים, ממשטר המגבית היהודית המאוחדת.

תצפית

במדינה

כ 5הזכויות עטורות

• קבלת דוקטרינת אייזנהאור על־־ידי ישראל לא תהיה
מיבצע הלק. לאחר שעד כה היתה צ 8יה התנגדות מצד מפלגות השמאל
ונסייג ביג׳יסטי לאשר את קבלת הדוקטרינח גס במחיר פירוק הקואליציה,
ישתנה כנראה המצב. קיימים טימנים כי ראש הממשלה בעצמו ירצה להפגין

אי־אימון בכוונות האמריקאיות במרחב, ולא ישוש

לקראת

הזדהות בלתי-

מסו״גת עם הדוקטרינה. מכל מקום, לא נתבקשה ישראל נו ויין רשמית לקבל
את הדוקטרינה.

• הקרב על המעבר בטיראן עלול שוב לההיף לקרב אש.
מחאתה של סעודיה המריצה את חבר.ת הנפט האמר־!.אי ו ת להפעיל לחץ
כבד מאד על משרד החוץ האמריקאי, המבקש עתה להתחמק מההתחייבות ש,תן
בחצי־פה לישראל כשידול לפינוי שארם אל־שייך ועזה.
• צפויה החרפה נופפת ביחסי שרת־כיג׳י. לאחר שוועדת
החוץ והבטחון של מפא״י קיבלה למעשה את התפטרותו של שרת מהוועדה,
דבר שלא ציפה לו, עשוי משה שרת לפתוח בשורה של פירט. מים בעתונים
שונים, שיאירו את פרשת סיל,קו מהממשלה ויקבעו ני עוד בימי כהונתו חל
המיפנה הצרפתי לטובת ישראל.

* אם תפעיל ישראל את זכותה בתעלת־סואץ, יהיה זה
המאורע המכוסה ביותר בעולם.

כבר עתה ניכרת תכונה רבה בין

העם
פרח • ת פוו ־ ם
ריח משכר של פרחי תפוזים היה פרוש
על פני הארץ. פרחי מימוזה צהבהבים פיארו
את צדי הכבישים. הכלניות כיסו את
השדות. הרבבות שנעו בכבישים, בין הרי
הגליל ופרדסי השפלה, אחוזים בתשוקת־הנסיעה
התוקפת את ההמונים מדי שנה בימי
הפסח, מילאו את ריאותיהם בריח הניחוח,
שהעלה בכל לב זכרונות מימי נעורים וילדות,
זכרונות של אהבה ורעות. ואמונה.
ליבלוב הענפים, סמל להתחדשות הנצחית
של הטבע, התפשט גם בשדה המדיני. היה
זה כאילו הזכירו פרחי התפוזים לקברניטי
המדינה שיבול אנושי חדש מצפה למלא את
מק; מם של שרידי היבול של ימים עברו.
בשקט, הרחק מטחנות הפרסומת היומיומית,
מאחורי קלעי הבמה הציבורית, הוב־

וחנך בית־דואר. אחרי האילה בא החינוך ז
זיאמה ארן אץ דרומה, סקר את בתי־הססר
ובדק את מערכת־החינוך.
לפי כל הסימנים, יוכרע הקרב השני על
אילת זמן רב לפני שיוכרע הקרב הראשון.

שרות החוץ
א בן מ א סו ה ש רי
על שפת־ימה שטופת־השמש של פלורידד״
בדרום ארצות־הברית, ישב גבר גבה־קומה,
מרכיב משקפי־שמש אופטיות. אבא אבן היה
זקוק לחופשה, וגם. ראוי לה, אחרי שבועות
של מאמץ גדול במערכה על האו״ם ועל
משרד־החוץ האמריקאי.
אולם שגריר, גם כשהוא בחופשה, קורא
עתונים. כשקרא אבן את העתון המקומי,
נתקל מבטו בידיעה מעניינת: שגריר ישראל
בארצות־הברית ונציגה באו״ם, מיסטר אבא
אבן, עומד להיקרא הביתה.

עתונאי־החוץ, המבקשים להבטיח לעצמם
את הזכות להימצא על האוניה הישראלית
הראשונה

שתנסה

לעבור

בם.אץ, אם

וכאשר הממשלה תחליט על כך.

#המשא ומתן לקשירת יחסים
דיפלומטיים עם גרמניה
המערבית ייכנס לשלב מעשי.
כב, ע,נה מעיינים _1״ש .1,11 1 ,ץ 1.1
מועמד לתפקיד נציג ישראל בבון. המועמדים;
ד״ר פנחס שינער וגדעון רפאל.

#פעילות דיפלומטית אהרת
שישראל ת״לה כשבועות הקרובים:
הידוק היחסים עם.פולין ועם
לגבי פולין יתבטא
הונגריה.
הדבר בקשירת הסכמים מסחריים ובהבטחת
סיועה -המ,טרי של מ״שדת פוני,
באו״ם.

#צפה לפלירט לבכי כין
ביג׳י לבין שגי שדי הדתיים.

משה דיין, צבי צור, מאיר עמית

בימי מערכת סיני הביע בייג׳י לא פעם
את דעתו כי הדתיים חינם שותפיו
הנוחים והנאמנים ביותר בקואליציה ועתה הוא מוכן להעניק להם מספר
וויתורים לדרישותיהם הדתיות. לפלירט זה תהיה גם משמעות סמויה: רמז לית ר
מפלג ו ת הקואליציה כי מפא״י לא תירתע מצימצום הקואליציה וויתור על כמה
משותפיה הנוכחיים.

#דויד בן־נוריון עשוי להתפטר בקרוב מתפקידו בשר1הכטהון,
כדי למסור תפקיד זה לאישיות צעירה במפא״י
שאותה הוא מבקש להכשיר לשלטון. אף שאותו איש אינו חבר
הכנ סת, הרי יתמנה לתפקיד השר על סמ ך כושרו הצבאי ובקיאותו במערכת
חבטחון. אין לצפות להתנגדות לצעד זה גם מצד מפלשת האופוזיציה, שישמחו
לעצם הסתלקותו של ביג׳י מתפקידו.

סיבה אחרת לצעד זה של ביג׳י נעוצה בחששו הגובר
והולך בפני עלית תנועת־החרות, ורצונו להתמסר אישית לגיוס דעת־

בפרדס החי, יבול חדש
קעה הפירצד, הגדולה הראשונה בחזית הנוקשה
של שלטון האבות במדינה.
יתכן מאד כי התפרצות האנשים הצעירים
לעמדות־מפתח במדינה, שתביא בעקבותיה
שינויים מרחיקי לקת בצמרת י כל השרותים
הממלכתיים, לא תהיה כ לה ברכה. היבול
הראשון של מנהיגים צעירים בארץ מצטיין
בכושר מעשי יותר מאשר בעומק המחשבה,
בפקחות יותר מאשר בתבונה. אולם אי-
אפשר להתנגד לחוקי הטבע, התובעים התחדשות,
ואין לצפות להתבגרות אמיתית
של כוחות צעירים כל עוד איגד, ניתנת להם
מידת האחריות המחנכת לתבונה.
מחזור כל החי והצומה, מפרחי הנעורים
באביב ועד לנשירת הפרי הבשל בסתיו, חל
גם על הפרדס החי ששמי מדינר.,

הקהל לטובת מפא״י. ביג׳י יתמסר במיוחד למינהל-ההסברה, יעס!ק בחקר דעת־הקהל,
יעבד תוכניות־הקלה בשטח המסיס וישתדל להחזיר את אמון הקהל —
ובעיקר של שכבות־הבינייס — לעצמו ולמפלגתו.

על רקע זה גם מתגבש רצונו של כיג׳י לקרב מחדש את
הציונים״הכלליים לממשלה;

אולי אפילו תוך ויתור על מפ״ם׳ ,כדי לתת

לממשלה צביון ימני יותר ולהקהות על־ידי כן את החוד של תנועתיהחרות.
אף שהציונים־הכלליים החליטו בינתיים לא להיענות בשום מחיר להזמנה
לממשלה, יש ספק אם החלטה זו תעמור במבחן כאשר יוצעו להצ״כ פיתויים

ממשיים.

#חברות כלכליות צרפתיות ישתתפו בשורת מפעלים
בישראל. השטחים שבהם מתעניינים המשקיעים הצרפתיים הם בעיקר
שטחי פיתוח, כגון סלילת מסילות־רכבת, פית, ח מינרות וחיפוש נפט,
בשיתוף עם הון ישראלי.

#הציונים הכלליים מתקרבים למערבת־כחירות פנימית
קולנית׳ כיותר. לעומת הבחירות לוועידה הקודמת שנערכו לפני ארבעה
שנים ושבהן צעדו במשותף ארבעת הגדולים — ברנשטיין, רוקח,
וסרלין — תתפלג הפעם המנהיגות לסיעות שילחמו ביניהן בחריפות.

ספיר

#הקיבוץ הדתי, המסונף כעדנ להפועל המזרחי, עשוי
להצטרף לאיחוד הקיבוצים והקבוצות של מפא״י. מתנהלים
עתה גישושים בכיוון זה והאיחוד עלול להתבצע אם תימצא דרך להבטיח
לקיבוץ הדתי אפשרות לשמור על ייחודו בתוך המסגרת הכללית.

#מועמד חדש לרשת את מקומו של יחזקאל סהר כמפקח

הכללי של משטרת ישראל: חיים בן־מנחם. בן־מנחם משמש עתה
.כמנהל הכללי -של נזשרד הדואר והוא ידוע כאחד האנשים הקרובים ביוך זר
למנגנון החושן• ,.

הממשלה
הי ע ד ־ אילת
בכל יום יכולים להופיע תותחים סעודיים
מול התותחים המצריים ההרוסים בפתח
מפרץ אילת. זכותה של ישראל לשיט חופשי
נעשתה מפוקפקת יותר ויותר, ושוב עלתה
האפשר! ת כי ישראל תצטרך להגן על זכות
המעבר בכוח הנשק השלוף.
אולם בעוד שלועי התותחים שוב כוון ו
לעבר המפרץ, הופעלה תותחנות אחרת לגמרי
ליד שולחן הממשלה. גם הפעם היה
היעד אילת. הקרב הנושן על ממלכת הדרום,
הנטוש בין מרדכי בנטוב ומשה כרמל,
החל מתרחב ומשתרע לאורך חזית ארוכה.
שוחטים ומוהליב. סיבוב שני זר,
נפתח בשיחה ארעית בישיבת הממשלה.
כשביצבצה שאלת הסמכויות בנמל אילת,
שאל חברו של כרמל, ישראל בר־יהודה,
בלעג עוקצני את בנטוב :״האם אתה מוכן
לספק גם שוחטים ומוהלים לאילתי״
השיב בנטוב, ללא היסום :״כן!״
תשובה זו הרעידה כמה מיתרים בנשמתם
הדתית של משד, שפירא ויוסף בורג. רק
עתה נזכרו כי יש להם מה לעשות באילת,
ובי מוטב לעשור, זאת במהרה לפני
ששר־הפיתוח הנמרץ יתחיל באמת לפתח
שרותים דתיים משלו. ד״ר זרח וורהפטיג,
טגן שר־הדתות, הוטס באופן בהול אילתה,
החל באירגון מועצה דתית וסדרי הדת
במקום.
במקום שדוהרת הדת, אין האילה של
הדואר יכולה לפגר. יוסף ׳בורג טס לאילת

היתד, זאת ידיעה של כתב יונ״טד פרס
בירושלים, שהודיע כי משרד־החוץ הישראלי
מעיין באפשרות החזרתו של השגריר, אחרי
שנכשל במילוי תפקידו.
אכן נגף. שנה לפני כן היה זה אבא
אבן שפנה לממשלת ישראל, ביקש ״חופשת
מולדת״ לזמן ארוך. היתד, לו ההרגשה כי
היחסים עם ארצות־הברית נכנסים למבוי
סתום. אחרי שהתעלף במסדרון בנין האו״ם
(המשך בעמוד )3

בנתחו לפני חודשיים את ההתפתחויות
הצפויות במדינות
הערביות עקב נסיון ארצות׳
הברית להחדיר את דוקטרינת
אייזנהאור למרחב, קבע העולם
הזד )1011( ,ני הדבר יתבטא ב-
נסיו! לשבור את שליטת הקצינים
הפרו־קומוניסטייס בסוריה
ובמאבק חריף בי! המלן חוסיין
וראש ממשלתו סוליימאן אלי
נאבולסי בירדן,־ מאבק העשוי
להסתיים בסילוקו של נאבולטי
או בנפילת המלן.

מזמן ניסו ללא הצלחה

חוגי הנשיא הסנרי שוקר

קואטלי לסלק מתפקידו את. קו־לונל
עבד אל־חנים סראג׳ ר.צ־ליחו
בנל זאת להרחיק מו1פ־קידם
כמעט כל הקצינים הפרו־קומוניסטיים
בצמרת הצבא. ב־ירדן
גרם נסיון־-המלן חזסיין להרחיק עמדות

הקומוניסטים

השלטון

לפיטורי ראש

הממשלה סוליימאן אל־נאבולסי
וראש הסטה הירדני, הפרו־מצרי,
עלי אבו אל נאוואר.

חעולס חזה *וסו

אם תתקיף ישראל שנית את מצויים -יגיע צה״ל בנקל לגדות הנילוס

לקראת הסיב
״מה כא אחרי הנסינה ללא־תנאי של ישראל ממצריים? הישראליים,
המבודדים כעולם והמופרחים לסמוך רק על כוחם שלהם, עלולים
׳להרניש את עצמם נאלצים לצאת שוב למלחמה. אולם האם תוכל
פלישה נוספת לקרב אותם כאמת לכטחון אמיתי?״ את השאלות האלה
הבליט העורך המדיני של השבועון הבריטי החשוב כיותר ,״אקונומיסט״,
כראש מאמרו האחרון על ישראל, הנושא את הכותרת ״ישראל לבדה״
(ראה אגרת לקורא, עמוד .)2
יהירות שיבתם של המצרים
לעזה אישרה את כל החששות של
הציניקאים בישראל, שטענו כי הנסיגה !;יתה
מעשה של אמונה חסר־תועלת.
נצחון צבאי מכריע נמכר תמורת תקוות
של וצון־טוב. הושג נצח! ן במלחמה, אך
לא הושג שלום. רק המגן הדק של האו״ם
מפריד בעזה בין צה״ל, המוכן לכל, לבין
מושל מצרי במדי גנרל.
במפרץ עקבה אין דבר המונע בעד המצרים
לתפוס שוב את שארם אל־שייך, מלבד
תפילות ופלוגה של פינים.
ח דוש פעולות הפידאיון בממדים רציניים,
וחידוש המצור במפרץ נגד אוניות ישראל
אינם, לפי שעה, אלא חששות לגבי העתיד.
אולם העמדות והאפשר, יות אינן שונות בהרבה
מאלה שהיו קיימות באוקטובר אשתקד.
מה מצבה של ישראל אחרי שיכר! ן הגצחון
והנסיגה שלא־מרצון?

שהן תומכות במידת־מה בישראל. אולם כל
זה אינו מצטבר לכמות רצינית.

ביג׳י 7א יתאפק
* שראל הכינה כי, לפי שעה, הנשק
הבטוח היחיד בידיה הוא כוחה שלה.
השאלה היא: איך יופעל נשק זה?
על ישראל להחליט אם לשבת בשקט או

עוררה זעם וספקנות נרחבים, זהו גצחון
אישי. שום מנהיג אחר לא היה מחזיק מעמד
בסערה פול טית כזו. אולם אם מדינות
ערב יתגרו עתה בישראל, יהיה הרבה יותר
קשה להתאפק. ואם לדון לפי אזהרותיו
בשבועות האחרונים, אין להניח שמר בן־

גוריון יתאפק.

נשק — מידי הערבים
ך* לע המחלוקת הבולט ביותר הוא
המעבר במפרץ עקבה. מר בן־גוריון
הסביר כי כל נסיון להפריע לאוניות ישראליות
במפרץ תיתקל בשימוש בכוח. ה־מיזיא
המסחרי לדרום ולמזרח הפך לסמל
העצמאות הכלכלית.
צרות בגסל עזה לא יהיו עילה כה ברורה
למלחמה. פשיטות מצריות מעבר לגבול לא
יהוו איום כה חזק לכלכלת ישראל, כמו

ישראל חזקה ומבודדת
ך * הרפתקהבש ינ י, וארבעת חודשי
| 1המקח־ו ממכר שבאו בעקבותיה, הבליטו
בצורה חריפה י, תר גם את כוחה וגם את
חולשתה של עמדת ישראל.
ישראל מוקפת ארצות שלא חדלו מלהכריז
על כוונותיהן העוינות. אין ארץ בעולם שיש
לה ענין חיוני לעזור לישראל, למרות שישראל
חזקה כרגע משכנותיה.
מצב־ביש זה מכוסה בגוזנים של רצון־
טוב, של הצהרות־ידידות פרטיות והרגשה
של החובה המוסרית בארצות אחרות. אולם
כל אלה אינם מצטרפים לכות רציני במאזן
השוטף. פעולות ה של ישראל נקבעות על־ידי
הידיעה שהיא נתונה בסכנה, שהיא בודדה
ושהיא חזקה. ומאז אוקט,בר הודגשה
בדידות זו פעם בפעם על־ידי הרמת הידיים
באו״ם.
ישראל תהיה תמיד המפסידה במצב הנוכחי
של המלחמה הקרה. שלא כמו שכניה
הערביים, בעלי בארות־הנפט, הצינורות והבסיסים
הזרים, ולמה ת מקומה הא סטראטגי
החשוב על חופי הים־התיכון והאוקינוס ההודי,
אין ישראל נחשבת בתמרוני המעצמות
הגדולות כפרס שכדאי להשיגו.
ארצות־הברית נותנת לישראל שפע של
כסף ואהדה פרטית, אולם היא מונעת ממנה
תמיכה פוליטית. כי ישראל מפר עה לביצוע
המשימה המלחמתית האמריקאית נגד הקו מוניזם.
תמיכה גלויה בישראל יכולה לסכל
את מאמציו של אייזנהואר, המבקש להתחרות
עם ברית־המועצות על ידידות הערבים.
אין ספק כי טובת ישראל מטרידה את
המצפון האמריקאי, אולם דבר זה אין לו
משקל רב בטאקטיקה של המלחמה הקרה.
כל עוד משחקות אמריקה ורוסיה את מיש־חקן
לרכישת ארצות־ערב, אין ישראל יכולה
לקוות לשינוי רב בעמדת שתיהן.
בארצ ת אחרות אין מוצעת לישראל אלא
ידידות קלושה. רק צרפת יוצאת מכלל זה.
מאחר שעליה לשרת את עניניה החיוניים
במרחב ובצפון אפריקה, היא לא ניסתה
בחודשים האחרונים להתרחק מישראל.
ישראל עדיין בטוחה שצרפת תספק לה נשק,
ולפחות תמיכה כלכלית, במצב־החירום הבא,
שאולי יבוא בקרוב.
הממשלה הבריטית לא תתקשר עם ישראל
אלא לשעה חולפת. מבטה נעוץ בנפט, וב אותם
הערבים המעטים שעוד אומרים לה
שלום ברחוב. היא תהיה עסוקה זמן רב
בהחזרת הרצון הטוב של הערבים (ושל
האמריקאים).
כמה ארצות סקאנדינביות רוחשות ידידות
זהירה לישראל. כמה ארצות אסיאתיות
ואפריקאיות מרשות לעצמן אהדה סודית:
מניחים שבורמה וחבש הצהירו באופן פרטי

ש זז

11 !7ס 1 0
ח זז 1 0 )1

לישי?

המבטיחים להשמיד את ישראל בבוא השעה
המתאימה לערבים. ברקע ישנו החרם, הגורם
לא רק לסירוב הערבים עצמם לסחור עם
ישראל, אלא גם לעריכת רשימה שחורה של
פירמות זרות הפועלות בישראל. וברקע
קיים האיום המתמיד במר! ץ הזדיינות.
לישראל יש תמיד שתי אפשרויות לאזן
את מצב הנשק. הראשונה היא לנסות לקבל
נשק מן החוץ. השניה היא לקהת את הנשק
מן הערבים. אולם למצור ולחרום, המערערים
את בסים הכלכלה הישראלית שה א
חלושה גם בלאו הכי, אין תשובה בפי
ישראל.

מדינת־צלבנים חדשה ז
ב הצבא הישראלי יפלוש שוב
למצריים, יכולה להיות לו אחת משתי
מטר! ת. תוכנית אחת יכולה להיות ׳.כבוש
את שני החופים של מפרץ אילת, כדי
להחזיק בהם, הפעם, עד להשגת שלום.
התוכנית השניה, הרחבה יותר, יכולה להיות
להנחית מכה מכרעת על מצריים. קשה להניח
כי מיבצע כזה ייעצר לפני גדות );.ילוס.
המיצעד לעבר קאהיר יהיה מכוון להפיל
את גמאל עבד אל־נאצר, אשר בישראל
(כמו בבריטניה) חושבים אותו רבים למקור
כל הצרות. חיץ מזה יהיה המיבצע מכוון
לכבוש את השליטה על תעלת־סואץ, כדי
להשיג סוף־ס ף עמדת־מיקוח שתעשה רושם
על ־;;מערב.
אולם בשני המקרים, יהיו לנצחון מגרעות
חמורות. כאשר יושג הנצחון, יתחזקו ;;נטיות
בישראל להרחיב את ;;גבולות בכוח
הנשק, נטיה שהיא כיום נחלתו של מיעוט
בלבד, אך העלולה לד.פ ך לנטית ה רו ס
וקרוב לוודאי כי המלחמה המחודשת לא
תשיג לישראל בסיס חזק יותר לבטחון
לטווח ארוך.
ישראל אינה יכולה לקוות לשלוט על כל
המזרח הת כון. מדיניות מלחמתית מצדד,
תקשה מאד על שכנותיה להשלים עמה
בעתיד ולקבלה כשותפת שוזת־זכויות.
כבר היו ממלכות בארץ־ישראל שניסו
להישען על כוחן הצבאי בלבד. גם ממלכת
דויד ושלמה, וגם ממלכת הצלבנים בירושלים,
שתיהן חיו בצורה זו, אולם שתיהן
התמוטטו, תוך פחות ממאה שנה, בפני
עוצמתם של אויבים בעלי עלית! ת מספרית.
ממלכת הצלבנים היתד, גוועת עוד לפני
כן, מחוכר כוח־אדם, אלמלא המריבות והקנאה
בין אויביה. ישראל, מדינה של
מיליון וחצי, אינה יכולה לקוות להדוף
לעולם ועד 40 מיליון ערבים עוינים. תקוותה
צריכה להיות בהפגה הדרגתית של איבתם.
אחרת לא יהיה מנוס מסח מספרם של
הערבים, ככל שיגברו אחדותם ושנאתם לישראל.

מזחסת־^וזם
שלישית

גילגולו של טאנק ממוסקבה לתל-אביב
לפרוץ שוב החוצה. אפשר לצטט את הלקח
של מיבצע סיני להצדקתה של כל אחת
משתי הדרכים. מצד אחד, הנצחון הצבאי
לא קירב את ישראל לשלום שהיא כה
זקוקה לו. מצד שני, המיבצע ד,וכ ח כי אין
קושי בהשגת נצחון צבאי, וכי שאר ארצות
ערב לא ימהרו לחוש לעזרת מצריים.
אך יתכן כי התוצאה החשובה ביותר של
המלחמה לגבי ישראל היא שהישראלים עצמם
סבלנים עתה פחות מכפי שהיו. בגלל עובדה
זו קשה יהיה לממשלתה, מבחינה פוליט ת
פנימית, לשבת מאחורי קוזי שביתת־הנשק
ולחכות להסדר של שלום עם הערבים, אלא
אם כן יימנעו מצריים ושאר ארצות ערב
מכל פעולה מלחמתית נגד ישראל.
אם יחדשו הערבים את הפשיטות או את
המצור הימי, הרי אמונתה של ישראל בעליונותה
הצבאית, יחד עם אי־אמונתה ברצונן
של מדינות אחרות להפעיל לחץ על מציקיה,
יהפכו כל עמדה של התאפקות והבלגה
לבלתי־אפשרית.
מעמדו האישי של מר בן־גוריון ראוי
לציון, בהתחשב בעובדה שהנסיגה ללא־תנאי

(פאנץ׳ ,לונדון)

ההפרעה לספנות. אפשר יהיה לענות עליהן
בפעולות דומות. אולם פשיטות כאלה יוכלו
תמיד לגרום למלחמה.
המבחן השל• שי יהיה קשור בזכותה של
ישראל לשלו,ז את אוניותיה דרך תעלת־סואץ.
מסיבות שונות, אין מבחן זה דומה
למבחני עזה ואילת. אין זאת מחלוקת מקומית
גרידא, כי למעצמות אחרות יש ענינים
המזדהים עם עניני ישראל. המחלוקת פחות
מרה, כי זכות זו לא נכבשה במערכה הצב אית,
ועל כן לא הושפעה בצורה זו או
אחרת על־ידי הנסיגה. אולם גם זכות זו
חיונית.
הממשלה הישראלית, שהרימה את קולה
כאשר דיברה על אילת ועזה, היתה זהירה
יותר ביהם לכוונותיה במקרה שתיעצר ספינה
ישראלית מלעבור בסואץ. נראה שהארצות
האחרות, שאינן חפצות לסכן את עניניהן
למען ישראל, יעבירו בשמחה את ההחלטה
לבית־המשפט הבינלאומי, אשר פסק־דינו
לא ישפיע על מצריים יותר מאשר החלטו ת
מועצת־הבטחון.
ברקע נמצאים תמיד ראדיו קאהיר והריו,

ין זאת תטוכה עליזה לגבי
^ ישראל. אולם היא מסוכנת גם לשאר
העולם. כי שאלה אחת לא זכתה עדיין
לתשובה: מה תעשה ברית־המועצות אם
ישראל תתק-יף ארץ ערבית? התערבות רוסית
לסבת מדיינה ערבית יכולה להיות
הפעולה הראשונה בשרשרת־הגבות שתוביל
למקחמת־עלם שלישית.
מדיניותו של הנשיא אייזנהואר היא לד,ת־ידד
עם ארצות ערביות רבות ככל האפשר,
כדי למנוע בעדן להצטרף למחנה הרוסי.
לאור מגמה זו, אין חשיבות רבה לסכסוך
הישראלדערבי, ואין משקל רב לאינטרס ם
של ישראל במאזן זה. אולם המאזן עצמו
הוא בלתי־מציאותי, מפני שהוא מתעלם
מן העבדה שסיכסוך מקומי עלול לגרום
למלחמת־עולם.
כרגע יכולה ישראל להגן על עצמה, אולם
כוחה של ישראל לא ישיג לה שלום של
קבע. דבר זה יכול להיעשות רק מבחוץ,
ורק בעזרת תמיכה אמריקאית חזקה. הוא
לא ייעשה אלא אם כן תבין אמריקה ששלום
העולם יכול ליטול קרבן להתדרדרות
הסכסוך בין ישראל והערבים, ושדבר זה
גרוע לא פחות מאשר אי־הנוחיות הכרוכה
באי־השגת הידידות של הערבים.

קטועי הרגליים שכבו על הכביש לפני בנין הכנסת, הלמו
באבריהם התותבים בשוטרים שהסתערו עליהם בחימה שפוכה.
כך הגיעה לשיאה פרשה אפלה שהיא חסרת־תקדים במדינה.
במוסר האופייני לחברה של אוכלי־אדם יותר מאשר למדינה
ציונית, רומו הקרבנות האומללים ביותר של הטרור הנאצי.
רק השבוע, לאחר מאבק של שנים והפגנות מחאה מזעזעות,
החליטה המדינה על החזרת הלק מן הזכויות היסודיות לנכים.

חנובו

ננה ברגליו, שנפגע ממהלומות השוטרים, צנח ארצה. בתמונה נראה שוטו
נשהוא מרימו נדי להובילו לתחנת משטרת, באשמת השתתפות בהפגנה,

ף* חורףשל שנת 1944 קפאו רגליו של
1אנרים רוט. היה זה במחנה הכשיר, הנאצי
טוט, בגבול א, סטר׳ ד,־ ,1מ,י .,,ו_״,ן
גסס! עובדי הכפיר, שחיו במחנה בתנאים
בלתי אנושיים, מתו כעשרה אנשים מדי יום
בגלל החורף הקשה. כשנפגע אפרים ר! ט,
ניסו הרופאים המקומיים להציל את חייו.
על גבי שולחן עץ גם ברפת המחנה, קטעו
הרופאים בעזרת משור קצבים את שתי רגליו
של רוט.
חודש לאחר מכן כבשו הרוסים את המחנה.
הרפת היתר, גדושה קטועי רגלים.
אחדים כבר נפהו את נשמתם. החיים, ביניהם
אפרים רוט, נלקחו לבתי חולים לניתוחים
נוספים. אחרי טלטולים בבתי החולים
של שלוש מדיג, ת ,חזר אפרים לעיר
מולדתו בצ׳כיה. שם קיבל בחזרה את חנות
הטקסטיל הקטנה שלו, ופנסיה ממשלתית
קבועה כנכה המלחמה בנאצים.
היו לו זכויות והקלת רב!ת. הממשלה
סיפקה לו פרוטזות חינם, נתנה לו אופנוע־נכים
ודאגה לכיסוי הוצאותיו. ד,יא דאגה
גם שיקבל טיפול רפואי והבראה חינם, נסיעה
חופשית בכל שירותי התחבורה במדינה.
לפני שבועיים, היה אפרים רוט ( )45 בעל
השיבה הדלילה, מוטל לפני רחבת הכנסת
בירושלים, כששתי רגליו התותב,ת מונפות
כלפי מעלה. אחרי שהחליף מהלומות עם
ש,מרי המדינה וטעם את טעם אלותיהם על
רגליו התותבות ולאחר שהניחוהו בצד הכביש
ככלי אין חפץ בו, נלקח אפרים רוט
לתחנת המשטרה והואשם כחוק בהפרעת
הסדר ובתקיפת שוטרים.
היא לא היד, יחיד. אפרים רוט, שמאז
עלותו לארץ בשנת 1949 לא מצא סידור,
והחי כיום על הכנסה של 50ל״י לחודש,
הוא רק סמל למחנה שותת־דם של נכים
הנושאים על גופם את זכר רדיפות הנאצים.
תריסר השנים שחלפו מאז תב,סת הנאצים
לא ריפאום ולא העלו ארוכה לפצעיהם.
גם במדינת ישראל׳ המיקלט המשקם לשרידי
קרבג־ות הנאצים> ,א מצאו נכים אלה
את מנוחתם. כי במשך שנים רצופות התנכרו
מוסדותיה למה שהגיע לנכים אלה,
לפי כללי ד,מ, סר האנושי ולכי זכותם החוקית.
רק לאחר שיצאו הנכים לפני שבו עיים
ב־פגנתם המזעזעת לפני בנין הכנסת
בירושלים, השתנה המצב. ובאיחור שיל שנים
קיבלה הכנסת את חוק נכי רדיפות הנאצים.
ז4י

קת ממשלת בון, ישנו סעיף ברור בקשר
לפיצויים לאנשים שבריאותם נפגעה עקב
עינויים וניסויים רפואיים שונים, או עקב
רדיפות על־ידי הנאצים.
הה, ק הגרמני של שנת 1949 אומר שכל
נכה שחיה בשנת 1947 בגרמניה, רשאי
לקבל פיצויים עבור נזק גונני שנגרם לו
על־ידי המשטר הנאצי, מבלי להתחשב באיזה
קצה עולם נפגע. חוק זה מעניק
לנכים — מלבד הפיצויים הרג לים המשולמים
לנרדפי הנאצים עבור שלילת החופש,
נזק בתש.לה ונזק ברכוש — פיצוי חד־פעמי
לפי דיר,ג מסויים של אחוזי הנכות,
בתוספת פנסיה ח,דשית יכל החיים. פרנס־יה
זו היא רטרואקטיבית מתאריך ;־,פגיעה.
בכל רחבי העולם מקבלים הנכים נפגעי
הנאצים את המגיע להם לפי חוק זה.
אולם סעיף מפורש אחד בחוק מנע עד כה
מנכים כאלה הנמצאים בישראל איזה שהוא
תשלום או תגמול. הדבר נעשה לאחר ש ממשלת
ישראל קיבלה, במסגרת הסכם השילומים
מגרמניה, שלושה מיליארד מארק
תמורת התחייבותה לדאוג לכל הנכים נפגעי
הנאצים בישראל ולשק?:ם באותם התנאים
המפורטים בחוק הגרמני.
•ממשלת ישראל השתמטה עד כה מד,ת־חיבותך,
המפורשת. היא אפילו סירבה להכיר
במציא׳תה של התחיבות כזו. מכיון
שפרטי הסכם השילומים שמורים בסוד
ואין לציבור גישה אל מסמכיו, מצאה הממשלה
שיטח נוחה להתחמקות בטענה שאץ
כל סעיף המחייב אותה לדאוג לנכים.
בידי ארגון הנכים נפגעי הנאצים נמצאים
שני מיסמכים מענינים. המיסמך הראשון
הוא של ממשלת גרמניה המערבית ונושא
עליו את כתובתו של שר הכספים הפדרטיבי.
במיסמך זה מחד, שר האוצר הגרמני
בקשות של פרטים מישראל לפיצויים
בהתאם לחוק הגרמני, בהסבירו :״לפי הסכם
השילומים, שילמה ממשלת הרפובליקה
הפדרטיבית לישראל שלושה מיליארד מארקים
הנועדים לפיצויים לנרדפי המשטר הנאצי
במדינת ישראל.״
המיכמך השני נשלח ממשרד היועץ המשפטי
לממשלת ישראל. הוא שולל במפורש
את קיומו של איזה סעיף שהוא בהסכם
לוקסמבורג, לפיו ח־יבת ממשלת ישראל
לשלם ניצויים לנכים.
אפשר ללמוד הרבה מהעובדה המעציבה
שד,נכים, אשר חייהם נפגעו על־ידי הנאצים,
האמינו יותר לדברי הגרמנים מאשר לדבריה
של ממשלת ישראל.

ך * לאדםסכיר משוכנע כי ממשלת
גרמניה המערבית, בנטלה על עצמה
את האחריות לפשלי הממשלה שקדמה ,/ה,
מפצה את כל נפגעי הנאצים. ואמנם, בין
שאר סעיפי הפיצויים לנפגעי הנאצים בחו־

חוק הקמגוגיות
ישראל נמצאים כיום בין 1200ל־

הסעיף הסודי

1600 • 1נכים הזכאים לקבלת פיצויים מגרמניה
עבור נכותם. כ־>־ 507 הם בעלי אחוז

החו?

זח מול זה ניצבים החוק והקרבן. מאח.ר׳ גבו הרחב של השונור עומד חוק
הקיפוח ושלילת הזכויות של הנכה, שהבעת פניו מבטאת את הרגשתו.

נכות גבוה, שאינו מאפשר להם קיום עצמאי.
ישנו בארץ עוד מספר נפגעים שעוקרו
בניסויים רפואיים, אולם הם מסתירים את
זהותם. על כל פנים המיספר הכולל ה א
קטן בהרבה מזר, שנקבה ממשלת ישראל
בדרשה פיצויים מגרמניה עבור נכים אלה.
עד לפני שלוש שנים חיו הנכים מתוך
נחמה שיקבלו את המגיע להם מממשלת גרמניה,
בדה ק כשם שקיבלו את שלהם תושבי
ישראל אחרים מנפגעי הנאצים, שלא
איבדו חלקים מגופם ובשרם. אך באותה
שנה קיבלה הכנסת חוק שהפך את הקערה
על פיה. בחוסר התחשבות משונה הכירה
הכנסת בזכות קבלת הפיצויים רק לנכים
שנפגעו בשעת המלחמה בנאצים עם נשק
ביד. כל אדם שנפגע במחנות, בגיטאות או
בדרכים לא היד, זכאי לשום תגמול לפי
חוק זה.
הנכים התארגנו, החלו להרעיש עולמות
במוסדות המתאימים. הם פנו אל חברי הכנסת
מכל הסיע, ת ,נתקלו בחוסר ידיעה
כללי של המצב. לא היה גם חבר כנסת
אחד שהאמין שבמדינת ישראל, המבוססת
על חוקי המוסר התנ״כי, יתכן קיפוח מדהים
כזה.
לפני כשנה העלה חבר הכנסת בנימין.
מינץ את הפרשה על סדר יומה של הכנסת.
כתוצאה הוקמה ועדת־משנה של הכנסת
לבירור הבעיה, בראשותו של ח״כ מפא״י
קרגמן. הוקמה גם ועדה בינמשרדית בראש,
תו של ד״ר מיכאל לנדאו ממשרד האיצר,
לבירור התביעות. כתוצאה הונחה בתחילת
השנה הנוכחית על שולחן הכנסת הצעת
חוק של משרד האוצר: חוק נכי מחנות
הריכוז הנאצים.
היתת זו הצעה מחרידה בקטנוניותה, שהעידה
על גישה של התחכמות ומקח מס חרי
על המחיר שישולם לנכים עבור קורבנותיהם.
כך, למשל, העניק חוק זה פנסיה
לנכים רק מתאריך קבלת החוק, מבלי לדבר
על תגמולים רטרואקטיביים.
הסעיפים החמורים ביותר בהצעתו של
שר האוצר היו שניים: האחד האומר כי
נכה שלא היה בישראל עד שנת 1953 אינו
זכאי לכל פיצוי, והשני הקובע כי מי שקיבל
פעם איזו שהיא תמיכה על חשבון
נכותו, אינו זכא• לפנסיה.
סעיף זה פירושו שכל נכה שקיבל אי־פעם
חבילת מזון מאונרא שוב אינו זכאי
לפנסיה. תוקפו של ח ־ק זה היה, לפי ההצעה,
ל־ 12 שנים בלבד. לפי דעת שר האוצר
חייבים הנכים להבריא מפצעיהם כעבור
12 שנה, או למות.

״יום גדול היום״ ג

^ פיינילגישה מסחרית זו של האוצר
הוא סיפור, אותו מספרים הנכים עצמם.
כאשר באו מספר נכים קטועי אברים אל

שני שוטרים ירושלמיים גוררים מרחבת הכנסת נכה מפגין. התנהגותם
של השוטרים היתה גסה והם דאגו להמיר תחילה את מספריהם.

ד״ר לנדאו לבירור טענותיהם, השמיעו בין
השאר את הדרישה לתשלומים רטרואקטיביים
מתאריך פציעתם, כשם שמשלמת ממשלת
גרמניה. ד״ר לנדאו אמר להם :״נכון שזה
מגיע לכם, אולם תתארו לעצמכם שתרמתם
סכום זה לטובת המדינה. פנה אחד הנכים
אל ד״ר לנדאו, שלפני זמן מה נפגע קשה
בתאונת דרכים וקיבל סכום פיצויים :״אס
אתה תוותר על פיצוייך נהיה גם אנחנו מוכנים
לוותר.״
הפגישה, ופגישות רבות אחריה, הסתיימו
ללא תוצאות ולנכים לא נותרה ברירה אלא
לעלות אל בנין הכנסת להפגין, ולדרוש את
שמיעת טענותיהם. ההפגנה נופצה בכוח
אלות המשטרה. אולם חברי הכנסת, ובתוכם
ראש הממשלה, שיצאו לחזות בהפגנה המתרה,
שוב לא נשארו אדישים. במהירות
מפליאה הוגש כבר בשבוע שעבר ואושר
חוק נכי רדיפות הנאצים, בו הכניסה הכנסת
שינויים רבים לטובת הנכים, שנעדרו מהצעתו
המקורית של שר האוצר.
אולם גם בנסיונה לתיקון המעוות ולמרות
שחבר הכנסת בנימין מינץ יצא בהכרזה
פתטית :״יום גדול היום, יום עשיית הצדק
בישראל,״ עוד רחוק החוק מלהתקרב לדרישות
הצדק. טוענים הנכים :״החוק החדש
מהוה פיתוי, כיון שהוא מעניק לנו דברים
שעד כה לא היו לנו. אולם הוא נותן לנו
חלק ממה שמקבלים נכים מסוגנו בארצות
עולם אחרות וממה שקיבלה ממשלת ישראל
מגרמניה עבורנו.״
לפי סעיפי החוק החדש יקבלו הנכים את
הפנסיה מתאריך רטרואקטיבי, החל לפני שנתיים•
מכל מה שהיו הנכים זכא ם לקבל
במשך 10 השנים הקודמות אין ר״ זוק מעניק
להם אף פרוטה אחת. לפי החוק החדש, כל
נכה אשר יצא מגבולות הארץ לאיזה צורך
שהוא — ואפילו אם היה זה לצורך ריפוי
או הרכבת פרוטזה — מאבד את הזכות
לקבלת פיצוי או תגמול.
גם הסכום של חצי לירה לחודש לכל
אחוז נכות, בתוספת תוספת היוקר, שמעניק
החוק החדש לנכים, אינו מאפשר לנכה
של ״/ס 100 לחיות על קצבתו. הסכום המקסימלי
שמעניקה ממשלת ישראל לנכה היא
קטן בשבע לירות מן התשלום המינימלי
שנותנת ממשלת גרמניה לנכים.
בתנאים אלה, ולמרות שחלק מחנכים
הגיעו למשבר ומוכנים לקבל את תנאי החוק
המ צעים, אין ארגון הנכים מוכן לוותר על
זכויותיו.
טען השבוע אחד מחברי הארגון :״נלחמנו
שלוש שנים על זכויותינו. אנו נלחם. עד
הסוף. יעברו אולי עוד שנים ויישברו עוד
ראשים בהפגנות, אבל לא נוותר על המגיע

אפרים רוט קסיטיהרגלייס, שספג מהלומות ברגליו מאלות השוטרים
מוטל על המדרכה מול בנין חכנסת. מאחוריו רנלי נכה שני.

במדינה
(המשך מעמוד )4
מחולשה כללית, סבר כי האוויר הרענן של
ארץ־ישראל יחזיר אותו לאיתנו.
היו אלה אז דויד בן־גוריון, ואחר־כך גולדה
מא ר, שהתנגדו לשיבת אבן. בעיניהם נראה
השגריר חיוני במקום מושבו. יתכן גם שהנימוק
המכריע היה הפוך — לא ביג׳י ולא
ג לדה רצו להיזקק לעצותיו של אבן בירושלים.
מאז
קרו כמד, דברים, ששינו את דעת
שליטי ירושלים על שגרירם. אבן־הפינה
של המדיניות הישראלית באמריקה הפכה,
בעיניהם, לאבן־נגף. אחרי הנסיגה מעזה היה
נדמה לביג׳י כי אבן רימה אותו, הפריז
בחשיבות ההבטחות האמריקאיות, עליהן
הודיע אבן שעה שביקר בארץ ערב הנסיגה
— ושהאמריקאים עצמם מכחישים עתה את
קיומן.
ביג׳י גם לא הסתיר את דעתו כי אבן
הפריז במתכוון בערכן של הבטחות אלה,
כדי לכפות על הממשלה את הנסיגה, שהיתר,
בעיני אבן יסוד למדיניות הישראלית.
כדור נפלט. דויד בן־גוריון מחונן ב־זכרון
מפליא. בדיוק ברגע שחשקה נפשו
לגולל את אבן מדרכו, נזכר כי לפני שנה
ביקש אבן עצמו חופשת־מולדת. הענין הועבר
לממשלה, וכל השרים — פרט •׳שניים
— הסכימו בטוב־ליבם כי השגריר זקוק
לחופשה בארץ. רק משה שפירא ופנחס

המחיר יוד
הטיב נשאר

ויו ! ו ב 111
העט 1 .4 9 0 :ל״י
פרו טה

הבולוי3 9 0 :

ביותר. קיים יחסים בעיקר עם משה שרת,
שהכתיב לו את מאמרי־ר,מערכת של זד
נ׳ר,ם לם פוסט.
לגבי אנשים חשובים יותר, האיש הקובע
בע־ריה הוא מרדכי איש־שלום, לשעבר
פרידמן, שהנהו עסקן מפלגתי מסוג אחר
לגמרי. כמו אלמוג החיפאי, איש־שלום מסתובב
בחוגי פועלים, עושה את העבודה השחורה
ליד המכונות של בית־ד,חרושת המפלגתי.
הוא גם נראה כך — איש בעל
שערות־שיבה, פנים חרושות קמטים, פה צר
ועיניים פקחיות. הוא אינו מעשן מקטרת.
אולם גם איש־שלום אינו אלא ב ן־א דם,
וככל בן־אדם צר לו להיות במקום השני,
שעה שלמעשה כל העבודות בעיריה מוטלות
עליו.
רודן? שלום כעיר שלום. בימים
האחרונים נפוצו שמועות מוזרות בירושלים.
איש לא ידע מנין באו. אולם תוכנן היה
גלוי: הדתיים, שפרשו מן הקואליציה העירונית
בגלל אישור בנייתו של בית־הכנסת
הריפורמי, עומדים לחזור — בתנאי שראש־העיר
המפא״יי לא יהיה גרשון אגרון, אלא
מרדכי איש־שלום.
העתונאים מיהרו לאגרון, אך אגרון לא
ידע דבר. הם חשו לעסקנים הדתיים, אך גם
אלה מילאו פיהם מים. רק מרדכי איש־שלום
ידע מה להגיד — שלא לפרסום.
לדעתו הבסיס לקואליציה הנוכחית חלש
מדי. רוב של קול אחד — קולו של אבי

הפרש, מסתער ,

באולפן גרג 6־ג ) 0נפתח השבוע
קורס דדחדשי (פעמיים בשבוע) ל
צבעו
את בגד־הים הישן
אצל קשת — ותקבלו

אנגליתת
אד/ונ ו
עבריתפ ד

הצלחה מובטחת -הרשמו מיד
אצל מר ח׳ בר־קמא (קמפינסקי),
המנהל, כתל״אכים: גורדון ; 5
בחיפה: בי״ם. במעלה,״ החלוץ 13
ו כיוי ח פרטית: פבזנר 9ז, חיפה׳

מחודשי ויפה, בצבעים
העומדים בפני מי־ים.
פרטים בכל סניפינו

נמוקים

טוענים בעד זה שהמצלמה היא
המתנה המתאימה כמעט ׳לכל
הזדמנות אחת מההזדמנויו!
האלה היא גם חג האביב — חג
הפסח, המימין אותנו לכל מיני
טיולים. אל תצא לטיול בלי
מצלמת פוטו ברנד. לך עוד
היום ל־

ק שת מוקה וצובעת

רנ ר
19ט 1״ב
חיפוז״וחזב ה תלונן וג

אד* המוצו*ל

ק>טאק סערי(
יעיש(טשן. טוקא*
סליביביץ יעשיא ר,אדה

ליקיכיס >ק>רדיאלים
נ צ צו ר־ ^ ד ^ולצ ^ דיו

כאשר הפגינו השבוע נהגי המוניות של תל־אביב נגד גביית בול הבטחון, נגרנזו פקקי־תנועה
ששיתקו לחלוטין את התנועה ברחובות הראשיים של העיר. מאות שוטרים שעמלו
לפזר את המוניות יצאו לבסוף בהסתערות מצח, כשהם מפעילים את מקל תיהס. בתמונה
נראית קבוצת פרשים של המשטרה שהקיפה נמה נהגים, אילצה אחדים מהם לטפס
על עץ כדי להימלט ממכותיהם. בידי שני השוטרים שבמרכז התמונה נראים בבירור
המקלות הארוכים, השלופים לפעולה. בין השאר הוכה ונעצר צלם טלביזיה שצילם את
התקפת השוטרים, אך כשהתברר שהוא אמריקאי, מיהרו השוטרים לשחררו, תוך התנצלות.
רוזן התנגדו — הם סברו כי איש לא יראה
את החזרת אבן כחופשה תמימה. ו־,צעד
יתפרש כמעשה עוין בלפי אמריקה, דבר
שלא נראה להם כרצוי בשעה זו.
הכל היד, מסתדר בדרך הטובה, והשגריר
היה מקבל את תעודת־החופשד, שלו ונענה
בלית ברירה, אלמלא זריז, תו של הכתב
הירושלמי של סוכנות החדשות האמריקאית.
כך נפלט הכדור בטרם עת.
אבן הקים רעש. הוא שיגר מחאה דחופה
לירושלים, הודיע שאינו יכול לחזור, כי
קריאתו חזרה עתה תתפרש בהכרח כהבעת
אי־אמון לפעולתו• ביג׳י הועמד במצב בלתי-
נ,ח -היה עליו להחליט החלטה ששוב
אינה יכולה להיות מוסווית.
אחת הדרכים היא להפוך את האבן, שמאסו
בה השרים, לראש־פינה פוליטית.
בירושלים כבר נפוצו שמועות כי אבן יהיה
מועמד לכנסת הרביעית, מטעם מפא״י, ומועמד
אפשרי לתפקיד שר־החוץ בבוא העת.
עיריות שלו ש־יוס ואיש ש לו ם
לגבי ההמונים הרחבים, ראש עירית ירושלים
הוא גרשון אגרון, דמות אנגלו־רוסית
מעשנת־מקטרת, שגר בימי המנדט בסימטד,
ליד מגרש־הרוסים ואירח בעיקר פקידים
בריטיים. גם כאיש מפא״י לא היה מפורסם

הכלנתאריזם, רחמים כלנתאר — אינו מספיק
לשלטון יציב. היה רצוי, על כן, להחזיר
את הדתיים — אפילו אם הדבר יחייב קרבן
כה יקר כמו גרש; ן אגרון.
כי איש־שלום, כסי שמעיד שמו, הוא באמת
רודף שלום. ואם אפשר לקנות שלום
במחיר סילוקו של אגרון והעברת כסאו
לאיש־שלום — האם לא יהיה הדבר לטובת
ירושלים, עיר־השלום?
מחתרת אין שאלות
העצה הראשונה שכל עורך־דץ טוב נוהג
לתיתה ללקוחו העצור במשטרה היא לא
לחייב את עצמו בשום צעד העלול להפריע
לו מאוחר יותר בהנהלת הגנתו במשפט
העתיד להתקיים. במיוחד אמ;רים הדברים
בחשודים בב•צוע פשעים חמורים: הודאותיהם
במשטרה מתקבלות אחר כך על־ידי בית־המשפט,
משמשות חומר ראי ת חשוב בידי
התביעה לצורך הרשעתם בדין.
כשהתחילה השבוע חקירתם המוקדמת של
יוסף מנקס, זאב אקשטין ודן שמר, הנאשמים
ברצח ד״ר ישראל ׳קסטנר וחברות בארגון
טרוריסטי, בפני שופטת השלום מינה שמיר
בתל־אביב, ה ה ברור כי מצבם של שניים
מבין השלושה הוא קשה מאד. אקשטין
ושמר מסרו הודאות ארוכות במשטרה, ביקך
הע1לם חזה 1018

שו מפעם לפעם להשלים אותן בהצהרות
חדשות ומפורטות.
כל נסיון של סניגוריהם לסטות במהלך
המשפט מהודעותיהם של הנאשמים ייתקל
כמובן בהתנגדותה החריפה והמוצדקת של
הת בעת מרים בן פורת, סגן פרקליט !־,מדינה
.״אי אפשר היה להפסיק אותם. הם
דיברו כל כך הרבה עד שהיינו צריכים
לבקש אותם לשתוק. זו הפעם הראשונה
שאני רואה נאשם ברצח בכוויה תחילה
מדבר כל־כך הרבה,״ אמר אחד הקצינים
שטיפלו בתיק רצח קסטנר.
היחיד שלא הוציא מלה מפיו, נשמע להו ראות
פרקליטו ולנסיונו הוותיק במשפטי
מחתרת, היה הנאשם הראשון. יוסף מנקס,
איש לח״י וותיק, שתק כדג. הוא המשיך
לשתוק גם במהלך החקירה, סקר במבטי
לעג ערים את העדים, חייך כשהוזכר שמו
וגער באקשטין שניסה לקשור אתו שיחה.
״אני לא מכיר אותו. מה הוא רוצה ממני?״
שאל מאחד העתונאים.

נשואי לביש רחל ומקי רוזין
״חבל עליו...״
מכשיר עיוור. סיפוריהם של אקשטין
ושמר היו זהים, השלימו האחד את השני.
ס.מ.מ. צבי אחרוני, שהופיע במדי צבא במשפט
מחתרת צריפין והעביר אחר כך את
מושבו ללשכת הקת״ם במטה הארצי של
המשטרה, הקריא את עדויותיהם במבטא
ברור ונמרץ. הוא סיפר על הודאתו של
שמר, שתירץ את השתתפותו ברצח לאחר
שאקשטין איים עליו שסופו יהיה ״בסופו
של קסטנר״ ו״שזה לא משחק ילדים. אין
אפשרות לסגת.״
אקשטין, סיפר אהרוני, היה דברן פחות.
הוא שתק במשך כמה ימים, הסכים להודות
ברצח רק לאחר שמכונית משטרה הסיעה
אותו על פני הדרך שהוא ושמר עשו מה־מיפגש
ועד לביתו של קסטנר.
״שברת את לבי,״ אמר אקשטיין לאהרוני,
״אני מוכן לשלם את המתיר.״ המחיר הצפוי
לאקשטין ולחבריו היה מאסר עולם.
עובדה זו לא הרתיעה אותו. הוא הודה
בפני רמ״ח אפרים הופשטטר על השתתפ,תו
הפעילה ברצח, המשיך את הודאתו על פני
ארבעה עמודי ניר גדולים, בכתב יד עגול
וצפוף. פרטי ההודאה: הרצח תוכנן על־ידי
מנקס, שלא הסביר לאקשטין מדוע צריך
דווקא לרצוח את קסטנר במקום לבצע את
התוכנית הקודמת: שוד בנק.
אקשטין טען שהכיר את מנקס במועדון
סולם. הוא נקשר אליו בזכות דעותיהם
המשותפות נגד המשטר הקיים במדינת ישראל.
הקשר היה כל כך הדוק עד כי,
לבסוף, הפך אקשטין ל״מכשיר עיוור בידי
אדם שלא טובתי עמדה לנגד עיניו. הייתי
קרבן•״
גילוי הקלפים. עדי התביעה עלו וירדו
בזד, אחר זה מדוכן העדים. היו אלה עדי
ראייה לגניבת הג׳יס, חברתו של אקשטין,
חוקרי משטרה ומומחים מקצועיים לבליס־טיקה
(״אני בוגר קורם התכתבות עם המכון
למדע שימושי בצ׳יקאגו. יש לי תעודת
גמר״) ,לטביעת אצבעות ולשחזור.
הסניגורים, מקס קריצ׳מן, אלכסנדר טל
ויעקב הניגמן לא השתתפו במהלך המשפט.
כשסימה התובעת את שאלותיה, ענו שלושתם
בזה אחר זה :״אין שאלות.״ היה זה קוז
ההגנה הרגיל במשפטים בהם משאירה ההגנה
את קלפיה חבויים עד למשפט עצמו.
ההגנה העדיפה לראות קודם את קלפי התביעה
בחקירה המוקדמת, לצאת להתקפת
הנגד בבית־המשפט המחוזי.
חעולס חז ח1018 -

התיישבות
מג־ סהבלכיש
לכל משק ספר יש בעיות וצרות משלו.
משק אחו ם, בל ממכת המסתננים, שני מחוסר
מים, בשלישי בעית הדיור מטרידה ובאחר
מעיק מחסור הידיים העובדות. להיאחזות
לכיש יש מכד, משלה — מכת הנשואין.
לפתע פתאום דבקה מחלה מ, זרה בבני
היאחזות, כולם בני תנועת המושבים בגיל
ממוצע של 21 שנה, ותוצאותיה מורגשות
מיד — סאנש ם מחליטים ׳,התחתן.
כל עוד מקיים משק הספר חתונה פעם
בשנה, אין כל אסון בכך. אולם כשהחברה
מתחילים להתחתן בסיטונות, מתחילה סכנת
התמוטטות מאיימת על המשק ומה עוד כש־המשק
צעיר.
ניצני מגיפת החתונות התגלו בהיאחזות
לכיש לפני תשעה חדשים, שעה ששני זוגות
צעירים הודיעו שהם עומדים על !׳עתם
לערוך חופה כדת משה וישראל. איש לא
חזה אז מראש מה תהיינה התוצאות. לא עברו
שלושה חדשים ושני זוגות נוספים הודיעו
על רודנתם לענוד טבעות. עוד אלה
מדברים ושני זוגות נוספים כבר הודיעו שהם
מתכוננים ׳,הזמין או? ה! ב 1הקר!בים.
כשראו רווקי המשק שבמצב כזה עלול
המשק לפשוט את הרגל ולהפוך מקיבוץ
של עובדי אדמה לחברה לעריכת חתונות
בערבון מוגבל, ישבו ומצאו עצה. התקבלה
החלטה מפורשת: המשק אינו עורך ׳יותר
חתונות בודדות או זוגיות. רק חתונות משולשות
יובאו מעתה בחשבון. האיום היה
רציני, אגודת רווקי המשק החלה לנש.ם
לרווחה. אולף לא עברו ימים רבים ושלושה
זוגות ביקשו רשות להינשא.
הרב ההגון. וכך שוב המה !־,שבוע
משק לכיש, השוכן. מול התל ההיסטורי,
ממאות קרובי משפחה מכל רחבי הארץ.
לא חסרו בהם הדוד היקה של אחד החתנים
שלא שכח להביא עמו במזודה חליפת ערב
ועניבת פרפר, וגם לא הסבתא בת ה־סד
מכפר ויתקין שהופיעה במכנסיים ארוכים.
טקס הנשואין של שלושת הזוגות היה
האכזרי והנורא שבטקסי הנשואים שנערכו
בלכיש מיום הקמתה. הוא החל במסדר ::בל
חגיגי של אגודת הרווקים המקומית המצטמקת•
בפעם האחרונה התחננו נשיאי ה אגודה
בפני החתנים לשוב מדרכם הרעה,
בדמעות וביללות הסבירו להם את פשר הצעד
הגורלי שהם עומדים לעשות.
שום דבר לא עזר. בזה אחר זה עלו שלושת
הזוגות אל החופה שנישאה על גבי קלשונים
ורובים. לפני חתימת הכתובה עוד
צעקו כל הזכרים :״אל תחתמו! אל תחתמו!״
כשהחל זוג אחד להתנשק פילחה צעקה את
האויר :״אל תוריד לה את השפם!״ וכש־הסתיים
הטקס נאנחו כולם :״עוד אדם הגון
הלו•״
היחידי שלא התמצא כל כך בענינים היה
הרב שלום אפר,ר, שיא מאשקלון לערוך
את הקידושין. כאשר סיים הרב את קידושי
רחל ומקי רוזין שמע את האנשים סביבו
נאנחים :״הבל עליו, היה אדם הגון.״ הרב
מסולסל־הפיאות הפנה את ראשו ואמר
בכעס :״ברוך השם אני נשוי ואני עוד אדם

קוץ בצכרית. בין 600 בנות הח״ן שהשתתפו השבוע בצמדה לירושלים בלטה סמלת
אופירה ארז, שצעדה ביחידת. בס ת הנח״ל. למרות שאופירה נושאת את התואר צברית 66׳,
לא היתה מחוסנת בפני קוצים ויבלות ברגליים. בחניה הראשונה נזקקה לטיפול החובשת,
אן למרות כאביה החזקים המשיכה לאחר מכן בצעדה עד לירושלים ללא כל תקלה.

אנשים
גנראר שו ד ר
שי מיוחד במינו שלח השבוע כפר חב״ד
שפריר לאוהדיו: חברי (,-כנסת אברהם
הרצפליד ויונה כסה והמזכיר הכללי של
ההסתדרות פנחס לבון קיבלו כל כלאחד,
באריזה מיוחדת, שלוש מצות שמורות
ואפויות ביד, לליל הסדר ראש הממשלה
דוד בן־גורין פגש לא מכבר את
עורך דבר חיים שורר ונזכר בתב -ישן:
״מתי תחזיר לי את הספר ״ז5נזד 016 ^ 1׳״
(הצבא) שלקחת ממני לפני חצי שנה?״ שאל.
״לפי הזמן שאתה מחזיק אותו, כבר יכולת
להיות גנראל אחד מחברי שדה־בוקר
שנשאל השבוע כיצד מרגישים חברי המשק
אחרי הנסיגה, ענה :״מפחדים!״ מדוע מפחדים?
המשיך החבר להסביר :״מפחדים
שפולה בך גוריון תחזור עכשיו למשק״
בשובו מפאריס סיפר השבוע
שר־האוצר לוי אשבול, כי לפני צאתו
ביקש אותו ראש ממשלת צרפת גי מולה
להשפיע על בנותיו, שביקרו בישראל, כי לא
ישכחו לכתוב כמה מלים לאבא עתונאי
שרצה לברר אם יש אמת בידיעה כי הוצע
לד״ר יגאל ידין להיות שגריר ישראל
בארציות־הברית, פנה אל משרד־החוץ ושאל,

פס1ון 1הע<ב1ע

• ראש הממשלה דוד כן־גוריון, בנאום בכנסת :״בין ביקורת פסולה !

וחוסר ביקורת אני בוחר בביקורת פסולה.״
ס ח ״ ב הרות ד״ר יוחנן כאדר, בדיון בקול ישראל על הנושא תפקידה !
של האופוזיציה במדינה :״חושבני כי תפקידה העיקרי של האופוזיציה — /ייהפך |
לשלטון.״
• שר״האוצר לוי אשכול, בהסבירו מדוע קיצר את שהותו בפאריס :״אין !
להגיע לבירה הצרפתית! ,
מלכות אחת נוגעת בחברתה. המלכה האנגלית עמדה
ועל כן נאלצתי לפנות את פאריס.״
• שר״הדואר ד״ריוסף כורג, לאחר שרבקה גובר התלוננה בפניו, בשעת !
ביקורו בחבל לכיש, על חבלי־הליוה הקשים של המתיישבים במק.ם :״כשעוסקים !

בהולדת חבל, יש חבלי־לידה.״
• שר הבריאות ישראל (״יולק״) ברזילי, בתשובה לשאילתת מדוע
אינו מרבה לשלוח רופאים ליישובי הספר :״לכל רופא יש לפחות 20 חברי כנסת ;
שבאים אלי לבקש בשבילו עבודה דווקא בתל־אביב.״
ס שרודהחוץ גולדה מאיר, בהתגוננה בשעת הוזיכוח על תקציב משרד־ |
החוץ בפני הביקורת שנמתחה על ההסברה הישראלית בעולם :״בזמן מבצע סיני !

בלבד הופצו למעלה מ־ 140 אלף חוברות הסברה.״
• ח״ב חרות מנחם בגין, בדיון על תקציבי משרד ראש הממשלה ומשרד־ י
החוץ :״אנו נהיה מוכנים להצביע רק בעד סעיף אחד בתקציבי שני המשרדים: י
עבור העומדים בראשם — פנסיה.״
ס ד״ר ישראל (״אלדד׳׳) שייב, בכינוס התנ״ד בירושלים :״אין להגזים |
בארכיאולוגיה, כי במקום להחיות מתים יש בה כדי להמית את התנ״ך ה,זי.״
• הקומיקאים דז׳יגאן ושומאכר, על ח״כ מק״י ד״ך משה סנה :״הוא !

נכנם בבריתו של אברמוב אבינו.״

בשיטת הסגי־נהור, אם נכון הדבר ששגריר
ישראל בארצות־הברית אבא אכן יחליף
את ידין בהנהלת חפ רות חצור. השיב ברצינות
רבה דובר משרד־החוץ משה לשם :
״לפי מיטב ידיעתי, אבא אבן איננו ארכיאולוג״
המיליונר הלוחם סם דוכינר,
העסוק עתה 16 שעות ביממה במאבקו הנמרץ
נגד המועצה לשיווק פרי־הדר;; ,ותקף
השבוע מן העורף. בתו הקטנה באה אליו
וטענה, כי בבית־הספר אמרו לה שאבא שלה
הוא האדם העשיר בי, תר בישראל. אם כן,
רצתה הבת לדעת, למה^יא מקבלת רק שתי
לירות לחודש כדמי־כיס, בעוד שבת החנווני
מקבלת ארבע לירות קריאת הביניים
הגסה של ח״כ מפא״י דוד הכהן כלפי
ח״כ מק״י ד״ר משה סנה (״טינופם ך)
מופיעה בדברי הכנסת בצורת שלשו,
מקפים. בינתיים שלח ד,כהן מכתב התנצלות׳
לסנה, בו ביקש סליחה על שלא שלט
בעצמו.

מלח ״ ה, שלו ש וו־ מ טכ׳׳ל
לאחר ביקור בהצגת הבימה, יומנח של
אנה פראנק, נכנס ראש הממשלה
גוריון אל מאחורי הקלעים ופתח בשיחה
ערה עם השחקן שמואל (״מולה״) רד
דנסקי, בהעלותו זכרונות מן הימים בהם
הוזמן על־ידי מטהו של מפקד צבאות הכיבוש
באירופה, הגנראל דוייט דוד איי*
זנהואר, לביקור במחנות הפליטים היהודיים
באירופה, מיד לאחר שחרורה
את ההזדמנות ניצל גם הבמאי של אנח
פראנק, ישראל בקר, ששאל את ראש
הממשלה אם כדאי לדעתו שהבימה תציג
מחזה זה בשעת סיורה בפאריס בקרוב.
ביג׳י הירהר מעט ואחר כך השיב :״למה
לא בפגישה מקרית השבוע בקסח
תל־אביבי בין הצייר שמעון צבר לבין
שר־הדואר ד״ר יוסף כורג, נסבה השיחה
על הנ!שא העיקרי המשותף לשניים: בולים.
צבר, שהוא בולאי נלהב, שאל את שר־הדואר
מדוע טרם הוצא לאור בול הנושא את
תמונת הצבר. השיב בורג :״קוצי הצבר
ינקבו את הבול ויפסלוהו תשואות
קידמו את פניו של הרמטכ״ל משה דיין
כשהופיע השבוע, בלוויית אשתו רות, להצגת
הבכורה של הסרט מלחמה ושלוט.
בין השאר, נאלץ דיין להקשיב לדבריו של
אחד מגיבורי הסרט, הנסיך *וולקונסקי, שיעץ
לבנו :״אל תלך לשרת במטכ״ל, כי האווירה
שם מנוונת הקומפוזיטור
קראל סלומון, המוכר היטב למאזיני קול
ישראל, התגלה השבוע מצידו הבלתי־מוכר:
בבטאון האגודה החקלאית לגידול עזי־בית,
שהוא חבר בה, מתפרסם שיר מפרי עטו
בשבח העז.

דוד כ ך

הווי

אירופה 1957

גם כמשפחה הגונה

במשך

ך*רמת־גן, אירח אר ה זבדי את קרובו
> 1במשך כמה ימים בביתו, דאג לכל מבוקשו,
נפגע על־ידי מעשת בלתי־ידידותי
של אורחו, שנעלם יחד עם בולים בשווי
של 1000 לירות ומעיל גשם.

דע את עצמך
**פאריס, רתערורת היצירות של האמנות
!״ הדאדאיסטית, הסתכלו המבקרים הראי
גדול, הבחינו רק במאוחר בכתובת שהוצגה
מתחתיו. :דיוקנו של אידיוט׳־.

גיי ר? י ך
ך יכלטימור, ארצות־הברית, קרע ומסמי
1קמיניטי ברוגזה את הדו׳־ח שהדגש לו
על עבירת תנועה, בהסבירו ״אם אני צריך
לשלם את הקנס, אני יכול לעשות מה שאני
ריצה דס הנייר הזה,׳* נעצר מיד באשמת
זיהום הרחוב.

־ סאת אורי א1
*ץ סכיכ הסתוככו הזוגות. כולם היו ׳
הגדול ופרשיו של נפוליאון, חתולות בעלו!
אינדיאנית אד מה ואפילו ערבי אחד, שלא ידע 1
של עקאל וכפיה.
תזמורת של תריסר גלים, במדים קדומים, נ
גבוהות מילאה בצליליה את האולם האדיר. מ
המוסיקה של תזמורות אחרות. הזוגות הסתובבו
בעיקר מקפיצות באוויר, ואחדים מהם שרו במלון
.היה היה /פרש נאמן / ,עלמה אהב הוא /
וטור ועוד /איש לא ראה /אהבה כזאת
השעה היתד, עשר בערב, והענין רק התחיל. כ׳
הנסיך, והיום היה היום הראשון של שבוע הקאתי
על הראש.

חמימות אנגלית
ך* לונדון, זכתה גריים קלסון לגט מבעלה,
.4לאחר שהעידה כי גילתה ביו חפציו
מכתב מאשר, אחרת, שכינתה את בעלה כ־
.בקבוק המים החמים ר,ירן ר שלי

המין החלש

!— 0 01ו*• ויו

ך * הרצליה, הסתכסך רמיה עם אחת ה־
- 1איכרות במושבה, פנה למשטרה בתלונה
כי האשד, היכתה אותו מכות נאמנות.

הכרים למקצוע
ף* שיקאגו, גורש השוטר גאסטין קוק
- 1מן המשטרה לאחר שנטפל באילם ק לנוע
חשוך לבחורה שישבה לידו, שלא היתד,
אלא שוטרת בתפקיד, אשר הוטל עליה למנוע
מעשים בלתי־מוסריים במקומות ציבוריים.

שיעור
לדוגמה
ך־• טולדו, ארצות־הברית, מצא דונלד פוס־טר
המחאה על שם אני בארנט, חתם
על ההמחאה בשמה של בעלתה החוקית,
נעצר על־ידי פקידי הבאנק שידעו כי אותה
אני בארנט אינה יודעת קרוא וכתוב, נוהגת
לחתום על ד,מחאותיה בסימן צלב.

ך * עירק לן היא המשוחררת ביותר בעולם. א׳
1 1קרובות, על־ידי אנשים כה שונים. נראה (
שהרגיש בלבו את הצורך הדחוף לשחרר את קלן,
בפעם הראשונה שוחררה
ירושלים. הם ראו כי המקום
לדרום, לאורך הריין, השניה
במקום מושבה — ״קולוניה׳׳

קלן ־על־ידי הרומא
חולש על שתי דרכי
ממזרח למערב, מ
ברומית — ונולדה

הטבטונים שיחררו את העיר מידי הרומאים:,
שוחררה סוף־סוף על־ידי קארל הגדול, שהפקי
היה גם שליט חילוני. הוא עלה לגדולה, רכש ׳
עם גדולי הרייך בבחירת הקיסר. אולם הוא לא ד,צ
אלה שאפו שעירם תהיה עיר חופשית, כפופה רק
מבין חימותיהם והצטרפו לליגה של ערי־המסחר׳
את היהודים בשנת , 1414 דבר שהרס את מעמת
אחרי כמה שיחרורים קטנים, שוחררה העיר על
לצרפת ושיכן בה חיל־מצב. גדוד צרפתי זה לבש
גבוהים, מעילים אדומים וכובעים שחורים משולשיב
דווקא את מדי המשעבדים האלה כמדים הלאומי׳
מאז בכל קארניבל בעיר. לובשיהם נקראים ד,ניצ
הדליקו חיילי נפוליאון את חומר־הנפץ בתותח.
חוץ מזה ציידה נפוליאון לתת מספר לכל בית
אז את הבושם המפורסם של קלן זכה למספר 411
מי־קולון אמתיים מספר זד. שהפך לשם־דבר בע
21 שנה אחרי הצרפתים באו הפרוסים. הם שיחו
וצירפו אותה לעצמם, באישור הקונגרס של וינה1 .

לא כועד

^>ר8 1

ך • נאשואה, ארצות־הברית, צלצלה: ושה
. 4למפקד תחנת מכבי־האש כדי למסור
הודעה על דליקה, קיבלה את התשובה כי
המפקד איננו וכי עליה להתקשר שוב מאחר
שרק הוא מוסמך לקבל הודעות כאלה, השיבה.
:אני יודעת. אני אשתו. רציתי רק
להודיע לו שהבית שלנו עולה באש.׳*

שמן זית זך
עפולה, נידון סלים פנן למאסר 16
^ חודש, לאדיר שנמצא אשם בהוצאת 336
לירות ו־ 16 בקבוקי שמן מת, שב כפר שלם,
על סמך הבטחה להחזיר לו את ארוסתו שברחה
ממנו, אך לא קיים את הבטחתו.

תורה על שן אחת
ד — ־1 1 1 1 1 —11־>י*>|11
קריית״שמונה, נהג רופא השיניים
המקומי להפשיט את כל הנשים שבאו
אצלו לטיפול, בטענה שבדיקת חלקי הגוף
השונים היא הקדמה חיונית לטיפול בשיניים,
נעצר על־ידי המשטרה בעקבות תלונתה טל
בחורה שקיבלה כבר טיפול אצל רופא אחר
וידעה כי הצורך להתפשט הוא פרי המצאתו
של. רופא המקומי.

ה1יצוצות

ילדי קל 1ב תלבו ש ת ״הניצו
נפולי און, שסדיהם שולטים עד

11 בעה יונים ושבווה לילות טבלה העיר הזומנית

ובסי קולה

— חייליו של פרידריך
:רבי־ריקוד ובנות טירול,
זה מה צורתם המדוייקת

ת נוכריות וקסדות־זהב
לה ומן הצדדים בקעה
קוד גרמני, שהיה מורכב
ב את המלים :
הזמן / .שנה תמימה /

יד, זה הנשף של משמרי,
שהעמיד את העיר קלן

:העיר המשוחררת

|ייר ששוחררה לעתים כה
ל דור ודור קם מישהו
רצתה בכך ואם לא.
זמן קצר לפני חורבן
חיוניות — האחת מצפון
ניד, לצרפת. לכן הקימו
:יד קולון, היא קלן.

1בור כמד, מאות שנים
עליה ארב בישוף: .י,כד,ן
מו את הזכות להשתתף
ר עם בני קלן עצמם —
זיסר, גירשו את :־,בישוף
:דולות. חוץ מזה גירשו
,כלכלי לזמן רב.

נפוליאון, שצירף אותה
ים לבנים נהדרים, מגפים
!שום מה קיבלו הקלנאים
של העיר, והם שולטים
|ת״ ,על שם הניצוץ בו

ך. הבית בו היו מייצרים
]מאז נושא כל בקבוק של

את קלן מעול הצרפתים
^נאים שנאו את הפרוסים

ובזו להם מעומק לבם המערבי, אולם הם שיגשגו תחת שלטון המלכים
הפרוסיים. כעבור מאה שנים בא ד,שיחדור הבא — האנגלים נכנסו לקלן בסוף
מלחמת־העולם הראשונה, והם נשארו בה עד . 1926 באותה שנה הפכה קלן
לאיזור מפ רז, בו אסור היד, לגרמניה להחזיק צבא.
מן המצב הנעים הזה שוחררה קלן על־ידי היטלר, בהרפתקה הגדולה הראשונה
שלו. הוא שלח את הצבא לקלן. קבלת־הפנים היתד, מאכזבת, והיטלר לא
סלח זאת לקלן לעולם. בכל תקופת שלטונו נאם בה רק פעם אחת.
בפעם האחרונה שוחררה קלן בליל ד,־ 30 במאי , 1942 ,על־ידי 1130 מפציצים
כבדים, שהריקו עליה את מטענם תוך 90 דקות. השיחרור היה יסודי מאד —
מרכז העיר נחרב לחל! טין, ואפילו ה״דום״ המפורסם, אחת הכנסיות הנהדרות
ביותר בעולם גולו, שבנייתו נמשכה 800 שנה, נפגע.
בתום שיחרור זה מצאו 800 אלף בני קלן את עצמם יושבים על עיי
החרבות. המלחמה דיילדלה את מספרם, אולם הגל העצום של הפליטים מן
המזרח הציף גם אותם. הם קיללו זית ״היטלר המשוגע״ שהיה אשם. רכל,
שמחו בסתר לבם כי סוף־סוף נפטרו מן הפרוסים הארורים (שמולדתם
נמחקה אי־שם במזרח) וש׳׳חו את ראש־העיר שלהם, הר קונראד אדנואר,
להיות ראש־ממשלה בבון הסמוכה.
לא היה להם מה לעשות, מלבד לעבוד. לכן התחילו לעבוד.

הוי כין השינייב
ף* עבודהממתיקה אח החיים, העצלות מנוונת את האברים — זהו פיתגם
ן | גרמני. האנגקים ע,בדים מתוך ב,שר, מם!יינ,ת, כאילו ביקשו להתנצל על
עיסוק בגתי־נעם ובגתי־ג׳נטגמגי כ!ה. הצרפתים ע!בדים כרי לה! וו ח את
מעט הכסף הדרוש להשגת ד,מטו ה האמיתית של החיים — התענוג. האמריקאים
ע, בדים כוי לקנות מכשיר טלביזיה, וכדי שמכוניתם לא תר,יד, ישנה ׳!תר
ממכונית משפחת ג׳ונס השכנה. הגרמנים עובדים מפני שזהו תוכן חייהם.
גרמני שאינו ע, בד מרגיש את עצמו ברע, כאילו הרג מישהו. כאשר ששה
מליון גרמנים היו מחוסרי־עבודה, הם בחרו בהיטלר, כי גם מי׳חמת־עולם
היתד, עדיפה בעיניהם על חוסר־עמדה. כאשר שוחררה קלן על־ידי המפציצים
הבריטיים והאמ! יקאיים ממרבית ביתיר ,,התנחמו בני העיר על כי יש להם מד,
לעשות. הם שכחו את הכל ועבדו.
בחלון הראתה של אחת ד,חנוי,ת ברינג, הרחוב הראשי של קלן, תלויים שני
תצלומים אדירים, בלי שום הסבר. האחד מראה מישטח שכולו חורבות, ועליו
כתוב :״1945״ .השני מראה שורה של בניני־ענק חדישים באותו מקום,
ועליו רשום :״ 1957״.
אין צורך בתמונות. כי באותו מקום די להרים את העיניים ולהסתכל
בסביבה. לפני עשר שנים לא עמד כאן בית אחד על כנו. עתה מתנשאים
לכל אורך הרינג בניני־פאר חדישים, לפי הסימון האמריקאי האחרון. רק
ר,אופירה עוד עומדת בחורבנה, מול השער העתיק שלהע ר, ש״רד מימי הביניים.
קלן העתיקה ד,־תה בנויה בחצי גורן עגולד״ נשענת על הריין. היא :־,יתד,
מוקפת ח! מה. במרוצת הימים גדלה וי,עיר, ומסביב לרובע העתיק קמה חצי
גורן עג,לה גדולה יותר, גם היא מוקפת ח,מה. מעבר לחומות אלה קמו
הפרברים, מקומות המגורים של מרבית בני העיר. הכל דומה ל,וצי־סהר, ששלח
את קרניו ד,ח, צד, ב־ 180 מעלות.
כאשר אמצעי־ר,שיחדור החדישים הפכו את החומות למיותרים הרסו בני
קלן את שני מעגלי הביצורים. במקום המעגל הפנימי קם ה״רינג״ ,שדרה
ש״ורכה כא,רך רחוב בן יהודה בתל־אביב, ו שהא מרכז החיים העירוניים.
במקום המעגל החיצוני קמה טבעת של חורשות. כל זר, יחד הפך את העיר
ליפה מאד.
קלן היא חלק מ־״פלא הכלכלי״ — מושג השגור בפי הגרמני כמו ״קיבוץ
גלוי, ת״ בפה הישראלי. הכל חרש, הכל מודרני, הכל משגשג. היכלי־מסחר,
ביתני־זכוכית, ארמונות־בי־טוח, רובעים שלמים שקמו מאז המלחמה. רק פה ושם
עוד נשאר מגרש ריק, כמו חור בשורת שיניים מבריקות, והעין מבחינה
בשריד של קיר, שארית של תקרה, שנחתכו על־ידי פצצה כמו בסכין־גילוח.

מותר להיות עליז
כחוץ נראה בית הגירצניך כבנין גדול רגיל, מרובע וחסר קישוטים,
הוא ע, מד במרכזה של קלן העתיקה, בקירבת הריין והדום• ליפני במד.
מי!,ת שנים נבחרו כאן הקיסרים של הרייך הגומני, באסיפת הנסיכים־ד,בוחרים.
אחר־כך היתד, כאן הבורסה. כיום הוא משמש לעריכת נשפים המוניים.
הנשף נערך בכל שלוש הקומות — בסך הכל כמעט תר-יסר אולמית אדירים,
שמחציתם שימשו לריק, ד ,המחצית השניה לשתיה ולאכילה. למעלה מאלף
א ש באו לנשף זד 8( ,ל״י ליחיד) ומספר דומה בא לכל אחו מד,נשפים
שהתקיימו בבניין זה בכל שאר ערבי שבוע זה. כולם, בלי יוצא מן הכלל. חיו
מו גששים בתחפושות מלא,ת — רובן תחפושות שנקנו בחנות, במחיר עשרות
ל״י, וששימשו מן הסתם לכמה שנים.

ות״ ,חיילי הכיבוש של
:בכל קארניבל של העיר.

הפרוצדורה היתד, פשוטה. בני הזוגות נפרדו ליד דלת הכניסה, ואחרי זה
לא היו יכולים למצוא זד, את זו בהמון גם אילו רצו בכך. אולם הזוגות.
היו מיעוט גם בין הבאים. לרוב באו קבוצות של עלמות וקבוצות של בחורים
לחוד — חברים ממק מות־ד,עבודה, חברות מערי־השדה.
האוזירה היתד, מרוממת, ואחרי השתיה הראשונה, היתד, מרוממת עוד יותר.
כל אחד הזמין כל אחת. אחרי כמה ריקודים נפרד הזוג הארעי, או ירד למרתף
לשתות בקבוק שמפניה, ואחרי זמן מד, נפרד כדי לאפשר יצירת זוגות חדשים.
מעל לכל היתה פרושה אווירה של עליזות אמיתית. כשהגרמנים רציניים,
הם רציניים. כשהם עליזים, הם עליזים. ב שב ע הקרניבל הותר לעם השמרני
של קלן לשמוח, והוא מנצל את ההזדמנות ביסודיות גרמנית ובקיצוניות גרמנית.
שום דבר בישראל אינו דומה לקרניבל זה. בפורים הולכים הזוגות ברחובות
תל־אביב ומחפשים את השמחה. אולם הרדיפה אחרי השמחה דומה לרדיפה אחרי

באחת מפינות בנין גירצנין משתעשע גרמני בגיל העמידה.
הוא לבוש בתלבושת האופיינית של סוחרי קלן האצילים
בימי הזוהר, עת קמו נגד הבישוף וגירשוהו מן העיר, יחד עם היהודים.

האציל

הירח — ככל שהולכים לקראתו, כן הוא מתרחק. לכן יוצאים בני תל־אביב
מאוכזבים מכל נשף המוני במוגרבי ובבית־ הביסה. אם השמחה אינה באה
מבפנים, אינה באה לעולם.
דיפלומט הודי, שנזדמן לי לשמוע את דעתו בגרמניה, טען כי כל עם יש
לו גיל, כמו לבן־אדם. הצרפתים דומים לאדם שהוא מעל לגיל מאה — הם
מפוכחים מאד, מנוונים מאד ורודפי־תענוגות. האנגלים דומים לאדם בן ,50
הכמים ומבוגרים, אך עודם מוכשרים למעשים. ואילו הגרמנים הם כאדם בן
— 17 נוטים למצבי־רוח משתנים, חכרי יציבות ושחיי־משקל, מוכשרים
לאכזריות חסרת־המחשבה של נער ולשמחה האמיתית של נער.
התרועה באולמות הגירצניך התאימה לתיאור זה — השמחה שברה את כל
המחיצות, ודקות מעטות אחרי בואי נשטפתי בה ככל אתר.

גבירות בנעליים מכירות
ך * זוגותקפצו, התזמורת הרעידה את הקירות העתיקים .״בארץ חריין, בארץ
| | היין /אך זח הדבר היפה / :שכל הלבבות כאן נהדף עין /מיד מבינים

ברחובות גרמניה א־נך מרבה להסתכל בבנות. הן יפות למדי, אך אינך
יכול להבחין בכך. כי בגרמניה גם לבחורות היפות ביותר יש כשרון עצום
לכער את עצמן בזד! ן. הן לובשות כולן נעליים שטוחות ומג. שמות (הקרויות
,נעליים סבירות״) .כל אחת יודעת בדיוק מר, השמלה המתאימה לה פחות מכל.
רובן המכריע כמעט ואינן מתאפרות ואינן צובעות את ך,שפתיי £כי גרמניה
היא אוץ שמרנית, והאמא אינה מרשה.
האמא נקראת בגרמנית, מ ט מתחרז עם ״רותי״) ,והשפעתה על החיים
אדירה. ר,מוטי סבורה כי רק יצאניות צובע ת את השפתיים ומתנדנדות על
עקבים גבוהים. לכן הגרמניות מושב, ת עד אין שעור פחות מאשר האנגליות
הנחמדות והצרפתיות המעניינות.
אולם בקרניבל מותר הכל, והמוטי מרשה להתלבש ככל העולה על רוח הבת.
הדבר העולה על רוח הבת ה, א לרוב הדבר המתאים ביותר לגופה. בעלות
רגליים יפות לבושות כעוזרות־בית, בחצאית שח.רה קצרה המגיעה בקושי לקצה
העליון של הירכיים. ,או בתלבושות בעל, ת אפשרויות דומות. כך מסתבר כי
הגרמניות הן יפות למדי.
ריר, עמדה על המדרגות. קדתי לה קידה מנומסת קטנה ויצאנו לוואלס. היא
עבדה בחנות מכולת באחד הפרברים, פניה היו עגולות, והיא היתר, חמודה.
אחרי הריקוד מיהרה להציג א חי בפני חברותיה, גם הן זבניות באוהד. חנות.
תחילה לא האמינו שאני מישראל, כי ישראל ה־א יותר מדי אכזוטית
ורחוקה, והיה יותר קל לחשוב שאני אנגלי. כשהאמינו לתעודתי, התגאו מאד
במוצאי המרוחק. השם ישראל לא עורר אצלן שום קשר רוחני למשהו בלתי־נעים.
הן היו בנות ,20 וכל אשר זכרו מן המלחמה היו החורבות.
״חייב אתה, חביבי /לנשק את פי /אן לעולם אל נא תשאל /מה שמי,
מה שמי, מה שמי
מאריון היינץ היתד, קצת יותר מבוגרת. היא היתד, שחרחורת, ערנית מאד,
לבושה בשמלת ריקוד וגרבי־רשת שחורות, שהבליטו את רגל ה : 1מוצקות
החטובות. היא עבדה בחברת־ביטיח, במחלקה של אביה, וגם החבר שלה עבד
באותה חברה, במחלקה אחרת. החבר לא נראה באופק כאשר נתקלתי בה. היא
(חמשן בעמוד ) 14

ספ 1רט
כדורגל
סערתפ רו פו־אליעזר
פרופר, המגן הימני של קבוצת
מכבי תל־אביב, נמנה על הכדורגלנים הצעירים
והמבטיחים של המדינה. כספורטאי
שהתבלט מילדות באתלטיקה, כדורסל וכדורגל,
עשה הצעיר יליד תל־אביב דרך
איטית ושיגרתית עד לקבוצה של הליגה
הלאומית. מגיל 13 שיחק כדורגל בקבוצות
ילדים ונוער ומזה שלוש שנים עבר לקבוצה
הראשונה של מכבי. גם לאחר שצ!רף לאחרונה
לסגל נבחרת צה״ל בכדורגל, נשאר
פרופר כדורגלן אלמוני וצנוע.
השבוע מצא את עצמו במפתיע במרכזה
של סערה .״סערת פרופר״ התחילה משטויות.
לפני שלושה שבועות, בעת 1־,משחק
בין מכבי תל־אביב לר,פ על פתח־תקוה,
אירעה תקרית קטנה בינו לבין בועז קאופמן,
חלוץ הפועל. התקרית, שהחלה מהתנגשות
בין השניים והסתיימה במה שנראה, לשופט־הקו
בחילופי מהלומות, הביאה לכך שבעת
הבירור בועדת המשמעת של התאחדות הכדורגל
נענשו השניים באיסור לשחק שבועיים.
החלטה זו התקבלה למרות שבועז
קאופמן נטל את כל האחריות על עצמו.
כל הענין יכול היה להסתיים בשקט בזמן
רגיל. אולם שעה שאליפות המדינה בכדורגל
עמדה להיחרץ על המיגרש וקבוצותיהם של
שני המגורשים היו יריבותיה של הפועל
תל־אביב, נראתה ההחלטה למספר אוהדי
ספורט כבלת־ צודקת.
איפה ואיפה. מספר משפטנים ועורכי-
דין החלו לברר את הפרשה ותוך כדי כך
התבררו כמה פרטים מאלפים. התברר כי
גליון ההתנהגות של פרופר וזיר, נקי לחלו־

היכ\ הסיסמה?

כדורגלן פרופה
לא חשוב מי היכה 7

פרם ראשון
פרם שני 5 0 -ליי׳

יינתן למציע(הס סיסמה קצרה וקולעת אשר תבטא את מעלות ״טמפו״.

הסיסמה הקולעת תיבחר על־ידי הנהלת ״טמפו״ -חברה למשקאות קלים בע״מ, השומרת
לעצמה את זכות השימוש בסיסמאות המתאימות.
את הסיסמאות נא לשלוח לת. ד 2253 .תל־אביב, עבור ״סיסמה לטמפו״ עד ליום .30,4.57

טין, בעוד שגליונו של קאופמן כלל הרשעות
קודמות. תקדימים בהחלטות ועדת ה־משמעת
הוכיחו, שחור על גבי לבן, כי
במקרים דומים מסתפק־ם באזהרה בלבד
לכדורגלן שגליונו נקי. הטלת העונש השתה
על פרופר ועל קאופמן נראתה בעיני המשפטנים
כקיפוח חד־צדדי גלוי.
הם ניסו לברר במיסמכי ההתאחדות את
הפרשה על כל צדדיה; השיבו בטענה אנשי
ההתאחדות כי העיון בתיקים מותר רק לאגודות
ספורט.
אולם סגירת התיקים לא פטרה את אנשי
ההתאחדות מלהשיב על כמה שאלות שהתעוררו
אצל אוהדי ספורט רבים: האם קיימים
שיקולים לפנים משורת הדין ושל איפה
ואיפה בתעדת המשמעת? האם נתנה ו־,ועדה
את דעתה כי בהטילה עונש על שני כדורגלנים
אלה הורידה את סיכויי קבוצותיהם
בהתמודדות נגד הפועל תל־אביב?
במצב זה התעוררה כמעט מעצמה התביעה
המיושנת להחליף את הרכב ועדת המשמעת
של התאחדות הכדורגל, להושיב בה משפטנים
ועורכי־דין שאינם תלויים באגודות,
ולא עסקני אגודות שאינטרסים פרטיים עשר
יים לקבוע את מידת הצדק שבהחלטותיהם.
חעולס חזה 1018

קולנוע
ה ענ ק

סרטים

מלחמה ושלום (אופיר, תל-אביב; ציון,
ירושלים; איטליה—ארצות־הברית) — הוא
מאמץ כן לעשות את הבלתי אפשרי. ככל
נסיון להפוך את יצירתו האלמותית של
טולסטוי, הנחשבת כרומן הגדול והטוב שנכתב
ביום מן הימים, ליצירה קולמעית —
צפוי מראש לכשלון. גם אם היה אורכו
של הסרט ימים אחדים, ספק אם היה מקיף
את מלוא רחבה של היצירה הספרותית המשתרעת
על פני דור שלם, מעצבת גלריה

זה מקופח בהשואה לסצינות הקרב וההמון.
גם בבחירת צוות השחקנים עשה וידור
מספר טעויות. הגדולה בהם היא הצבת מל
פרר לתפקיד הנסיך אנדרי. קשר, לתאר שאיזו
שהיא נערה שקראה אח נזלחנזה ושלום
ותיארה לח בדמיונה את דמותו הגברית
המבוגרת והבשלה של אנדרי, תיארה אותו
בדמות הדומה למל פרר.
לעומת זאת לא תתואר בחירה מוצלחת
יותר לתפקיד נטאשה מאשר אודרי הפבורן.
כוכבת הפבורן היא התגשמות מושלמת של
הנערה התמימה ומליאת החיים, של האשד,
הבלתי מעוררת, בעלת הגוף הדק של ילדה,

התכיו את החתימה?
לפניך חמש חתימות של אישים ידועים
(ביניהם 2אנשי דת, משורר, איש מדע
ואיצטגנין דני) .התוכל לזהות את החתימות
הללו? בעל התשובה הנכונה הראשונה שתפתח
יזכה בפרס של 25ל״י.
כל פותר יקבל 3מלויי קרט־ — 5חינם !
את הפתרונות נא לשלוח במעטפה סגורה עד
ה־ 24.4.57 לת. ד ,525 .ירושלים, עבור
״חידון מלוי קרט ונא לציין את השם
והכתובת המדויקת של פותר החידון.

מתאים לכל ע ט כדורי
תוצרת עפרונות ירושלים בע״מ

צא ולמדי
יתרונות הכשרה מקצועית ;

פקידות!

3ונז מורים 1 070010
נוסד 1935

כוכבי ״מלחמה ושלום״*
2000 סוסים 10 ,טון קרח ויד גאון
של מאות דמויות וטפוסים והמבטאת יותר
מכל יצירה אחרת את ח ח התקופה של ראשית
המאה ה־ . 19 ברור שגם הרצון הטוב
ביותר לא יצליח לעשות זאת בסרט שארכו
שלוש שעות וחצי.
זהו אמנם ענק הסרטים שיוצרו עד כה.
הושקעו בו למעלה מששה מיליון דולר,
השתתפו בו תריסר כוכבים בעלי שם 2000 ,
סוסים וקרוב לשתי רבבות ניצבים. הסרט,
שביצועו תוכנן במשך שש שנים רצופות,
הוסרט בתקופה המסתכמת ב־ 26 שבועות באולפני
לורנטיס ברומה, בכבדות מרכזיים
של העיר ובאולפני צ׳ינה ציטה — עיר
הסרטים האיטלקית שהקים מוסוליני.
כתוצאה מזה הרי הסרט, כיצירה קולנועית
עצמאית, ללא כל השואה ליצירתו של טולס־טוי,
הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שיצרה
תעשיית הקולנוע.
הטוב והשגיי*ות. אין כל ספק, שאילו
היה הבמאי קינג וידור חי מאה שנה
קודם זמננו, היה מוצא את מקומו בשורת
המצביאים המהוללים של ההיסטוריה. הדרך
בה הוא מוביל את גדודי הניצבים שלו
לקרב, השיטה בה הוא מזניק את פלוגות
הפרשים — הם מעשי אמן. תמונות הנסיגה
הגדולה של צבא נפוליאון מרוסיה, על רקע
מרחבי השלג שהובא לצורך הצילום בעשרות
טונות מבריטניה, אין להן כמעט תקדים
על הבד. אמנם במידה מסויימת מזכירות
מספר סצינות מהסרט סצינות דומית בחלף
עם חחזז, אולם נראה שהתקדמות הטכניקה
סייעה בידי וידור.
חבל רק שאין לומר שבחים אלה לזכותו
של וידור בצד השני של הסרט, העוסק בעיצוב
דמויות אדם. משום מה נראה חלק
• למעלה: פונדה, הפבורן. למסה; אקברג,
9רר.
חעולס חזה 1018

כפי שטולסטוי תיאר אותה.
השלישי בשלישיית כוכבי הסרט הוא הנרי
פונדה, בתפקיד הקשה ביותר של פייר,
האדם הרוצה לגלות הכל — מדוע חי ה אדם,
מדוע הוא מאמין באלוהים, מדוע הוא
מקנא, שונא נלחם ואוהב. למרות שפונדה
אינו נראה מבחינה חיצונית כפי שצריך היה
פייר להיראות, הרי כשרונות המשחק שלו,
הבאים לידי מיצוי מקסימלי בסרט, הופכים
אותו לדמות המוצקה ביותר מגלרית הדמויות
של מלחמה ושלום.
5 0שנה כשלוש שעות. גם בצוות
הנכבד של שחקני המשנה נפלה טעות צו רמת
אחת, בבחירתה של אניטה אקברג,
בעלת החזה השופע, לתפקיד מרי — אשתו
של פייר. אקברג משחקת את תפקיד האשה
המושחתת והבוגדנית בצורה שרק הוליבוד
יכולה להציג אותה, ומשחקה הוא פשוט
פגימה בטעם הטוב.
משורת הטיפוסים האחרת, הכוללת 60
בעלי תפקידי דיבור — שהוא המספר הגדול
ביותר של מדברים שהופיעו אי פעם בסרט
אחד — בולטות דמויותיהם של שלושה
במיוחד. האחד הוא הרברט לום, בתפקיד
נפוליאון. לום — יהודי צ׳כי החי כיום
בלונדון ומזה שנתיים מופיע בתפקיד הראשי
בהצגת המלך ואני — מצליח לגלם בכמה
מבטים קצרים את מה שלא הצליח מרלון
ברנדו במשך שתי שעות הקרנת דזירח.
השניים האחרים הם אוסקר הומולקה בתפקיד
הגנרל קוטוזוב, וג׳ון מילס האנגלי
בתפקיד פלטון האיכר הפילוסוף (״במקום
שם יש חוק — שם קיים אי צדק
כל אלה מהוים בסיכום חויה קולנועית
מעולה. כדברי אחד הצופים בצאתו מאולם
הקולנוע :״אחרי שאתה רואה במשך שלוש
שעות וחצי סרט זה — אתה מתבגר בחמישים
שנה.׳׳

22 .1שנות נסיון
.2מורים מעולים
.3דיפלומה מקצועית
.4שנה אחת למוד
.5ציוד חדיש ועשיר

.6סדור בעבודה
הודות לקשרינו המרובים ;
.7הכנה בחשבון וב־ ן
אנגלית בחדשי הקיץ ן
בלי תשלום
.8כתות בקר־ערב לגומי ;
רי בית־ספר יסודי
לגומרי 8 ,7 ,6,5גמגסיה ;
.9קורסים מזורזים ! .
למבוגרים

• •31חדשלשע רו תי ד
ברק משי נהדר, שער מלא וקל
לסדר אחרי כל חפיפת בשמפו

הועפו !

עכשיו !

ת״א, הס , 12 טלפון ; 5061
8—1בבוקר 5—8 ,בערב |

לנורין ש מ פו
בסקרח של איישביעות
תוחזר חתסורח
המם יצים היחירים.׳
חברת נורית בע״ם

רצון

ארנקי ניילון אמריקאים
בצבעים מרהיבי עץ
נמצאים למכירה בחנויות המובחרות
לארנקים
ההפצה! חיים ברוך, רחוב כפר גלעדי 1
טלפון 84750 :

משה גולדברג,

רחוב נחמני ,15 תל־אביב

1__13

ביין ובמי קולן! |

לעולם לא אשכח את מבטה האחרון, רווי הדמעות והתודה,
שסאבינה הקטנה שלחה לעברי כאשר נעלמה בתוך ההמון.

בירה ורצועת?}זה
(המשך מעמוד ) 11
רקדה עם אשד, אחרת, מבוגרת ממנה, והרשתה לעצמה לשים קץ
למצב מחפיר זה.
נסתבר כי מאריון כבר היתר, נשואה. אך לפני שיכולנו
לחדור לעומק הטרגדיה המשפחתית, ירד זוג שני על שולחננו.
עשינו הכרה, נכנסנו לשיחה. מר וישאץ כבר היה למעלה מגיל
,40 נשוי לאשר, מושכת, והוא לבש את מדי הנצוצות על
נפוליאון.
כעבור דקות מעטות ידעתי שהוא יצרן של גובלינים. שגר
אצלו אדון אחד שחזר מישראל, וכי ה,א יודע מלה אחת
בעברית — ״משפוחה״ .חוץ מזה הוא שאל אותי אם אני
ציוני, והתקשיתי להסביר לו כי זוהי שאלה שה תה חשובה
בגרמניה, אך שאין לה משמעות רבה לגבי ישראלי. לפני
שנמשך הויכוח, הזמנתי את אשתו לוואלס עליז.

חטיפתה של סאכינה

דיסנותט כישראל

ת הבחורה הנחמדה כיותר בגרמניה פגשתי בשעה
שתיים אחרי חצות;; .באתי את שותפתי לריק, דים האחרונים
לחברתה, כי היא היתד, פקידה בוופרסאל, והיתד, צריכה לתפ!ס
את המכונית הביתה. עמדתי על המדרגות ושלחתי מבט ח! קר
על פני העולם, כרי למצוא נערה שנראתה כבעלת סיפור מעני׳ן.
מבטי נתקל בעלמה שעמדה לבדה ליד הקיר, כשד,בעד, של
יגון אינסופי־ נס!גר, על פניה. רק אחרי שהתחלתי לרקוד עמה,
נסתבר לי שהיתר, צעירה אף מכפי שחשבתי תחילה. סאבינה
הויזלר היתד. בת 16 או .17 איני זוכר אם היתד, יפה. ו,חן
שלה היה נע, ץ יותר בתמימ,ת ובנעורים, מאשר ביופי או בזוהר.
היה לה אי־שקט מוזר. אחרי הריקוד ביקשה לעבור לקומה
העליונה, ומשם עברנו שוב לאולם־ריקודים אחר. לא היה קשה
לברר את הסיבה. סאבינה באד, עם מאנס! ד, חברה לכיתה.
ומאנפרד בגד בה. הוא לקח את איבה המט!מגמת, גם היא בת
אותה כיתה, ורוקד עמה זה למעלה משעה. ה,א אפילו לא
הסתכל בסאבינה.
גילינו את מאנפרד רוקד עם אינגה, צעירה מוצקה. הוא
היה נער גבוה, בלונדי ודי יפה. לפי בקשתה של סאבינה
רקדנו כרבע שעה לידו וסביבו, אבל הוא לא שלח אף מבט אחד
בסאבינה האומללה. כשהתקרבה לדמעות, משכתי אותה בכוח
למטה, והחזקתי אותה שם בקושי. היא רצתה לחזור למעלה.
היה דרוש כל כוח־השיכנו ע כדי להסביר לה שלעולם אסור
לרוץ אחרי גבר, ובוודאי לא אחרי נער בגיל זה. כי ככל
שהנער מרגיש שרודפים אחריו, כן הוא נעשה שחצן ואכזרי יותר.
בקול חנוק, ו>תה סאבינה אתי״ ,קראה
״אבלהוא בא
נשפכו הדמעות .״ואני כל כך הרבה שמחתי לקראת הערב
הזה ! חשבתי שנהיה כל כך מאושרים, ועכשיו הכל הרוס...
הזמנתי בקבוק של יין מוזל לבן, והסחתי את השיחה בעדינות
לנושא אחר.
אביה של סאבינה היה שופט מחוזי במזרח, במחוז שלזיה
שצורף עתה לפולין. הוא היה קצין בחזית, כאשר פרצו הרוסים
לאזור זה. סאבינר״ בת ה־ ,7אמה, שלושה אחים ואתת גורשו
הם נדדו ברגל מערבה, כשהאם גוררת את עגלת־מביתם.

האח הקטן. רעבים, קרועי בגדים, הגיעו לכפר הילדים איכרים.
בק רבת קלן וגרואצל משפחת
האב הצליח להימלט מן החזית הרוסית אל השבי הבריטי,
ועד ששוחרר חיתה המשפחה בעוני נורא. האיכרים, בני מעמד
הרבה יותר נמוך, נתנו למש״חת השופט לחם־חסד, וסאביגה
לא שכחה מעולם כי למעשה קיבצו נדבות .״לעולם, לא
כשהאב חזר, עברה
אקח מתנה מאף אחד,״ אמרה. אבל
המשפחה לקלן. האב קיבל שוב משרה של שופט מחוזי,
ועתה חזר הגל לקדמותו.
מה רוצה סאבינה להיות בחיים? ״תבטיח שלא תצחק,״ אמרה.
להיות מ!רה.מדוע? זוהי עבודה יפר״ והמשכורת
היא רוצה
טובה, ויש חופשות ארוס ת. הסכמתי שזה מקצוע יפה, אם
יודעים להכניס בו תוכן.
איך שהוא הוזכר שמו של אלוהים. סאבינה נעצה בי את
עיניה החומות הגדולות, בהם לא יבשו עדיין הדמעות, ושאלה
אם אני מאמין בו. מבטח היה עצוב מאד, והיא אמרה שהיא
מצטערת עלי נורא נורא, כי לא אבוא לגן־עדן.
האם אני מאמין בישו? הסברתי לה שאנחנו בישראל איננו
מאמינים באלוהותו של ישו, אבל שבלי ספק היה ישו יהודי
טוב ואדם סימפאטי מאד מ״ד. אבל סאבינה הפצירה בי
שאודה שהוא היה בן־אלוהים .״מה איכפת לך להודות בזה?״
שאלה בתמימות שאי־אפשר היה לעמוד בפניה ,״זה לא עולה
לך כלום, ואתה תבוא בשביל זה לגן העדן ! ״
קודם לכן הבטחתי לה שאם נישאר למטה די זמן, יבוא מאנפרד
עצמו לחפש אותה. הבטחתי התגשמה, כמובן. מאנפרד עבר
העמיד פנים כאילו אינו מסתכל בנו, ויצא. בקושי
על פנינו,
מנעתי בעד סאבינה לקום ולרוץ אחריו. שוב נתתי לה הרצאה
שבינו לבינה, עם כל האבטוריטה של אדם מבוגר
על ענינים
יותר. שאלתי אותה אם אין לה חשק לבוא לישראל, ולראות
את המקומות בהם גדל ישו. היא עשתה חשבון שזה יקח
לה חמש שנים — לג ס ר את חוק לימודיה ולחסוך את הכסף
הדרוש. דרך־מחשבה זו לא היתד, עולה על דעתה של ישראלית.
לבסוף קמנו ועלינו למעלה. שם, ליד דוכן של משקאות,
עמד מאנפרד והחברה. הוא כבר לא היה כל כך בטוח בעצמו,
ובמקום להתעלם מקיומה של סאבינה, אמר לה שאין דבר,
היא יכולה להמשיך ולבלות עם אחרים. שוב קרבו הדמעות
לעיני סאבינה, והיא ענתה לו תשובה חריפה.
ואז עשיתי את המעשה שאני מקיזה שייזכר לזכותי ביום
הדין האחרון. לקחתי את זרועו של מאנפרד, שילבתי אותה
בתוך זרועה של סאבינה, ואמרתי לו שיקח אותה ויסתלק
לכל הרוחות. הוא מיהר לעשות זאת מבלי להגיד מלה נוספת.

ן י־יו קרבן הבא של סקרנותי סקרנותי המופרזת היתד, זיגריד. היא
| | ה תה פועלת צעידה, כבת , 18 לבושה במכנסי־העור הקצרים
של בני טירול, חבושה מגבעת־לבד ירוקה עם נ! צד־ ..היא לימדה
אותי לקפוץ לגובה בשעת הריקוד הגרמני. גברת וישאץ, אשת
יצרן־הג! גלמים שנזדמנה שוב למקום, צבעה לה את השפתיים —
כנראה בפעם הראשונה בהייה.
לא היה לנו חימר רב לשיחה, וניגשנו אחרי הריקוד לשולחנה.
שם ישב אייה, מ״הל־עבידה במפעל כימי בעיר לברקוזן, שניצל
את החופש הבלתי־רגיל מאשתו (שנשארה בבית) כדי ל!וזר
בצורה חד־משמעית מאד אחרי גברת אחרת. כששמע שאני
אדון מישראל אמר בעברית :״בראשית ברא אלוהים.״ הוא
למד קצת עברית בגמנס׳ה, לפני ימי היטלר וידע אפילו לקרוא
את האותיות בפנקס־הזיהוי שלי.
השעה התקרבה לחמש בבוקר, וההמון החל פוחת. רקדתי
עם גברת בת 30״ שהתנהגה בצורה בלתי־נשואה מאד. אחר״כך
חיפשנו את בעלה. עברנו על פני כמר, עשרות זוג! ת שישבו
צמודים וחבוקים על המדרגות ובפינות, ולבסוף מצאנו את
הבעל יושב עם כמה חברים, פחות או יותר שיכור. לפניו
עמדה כוס אדירה של בירה. מהנדס־הכבישים רישארד מילר
נראה כמהדורה מגודלת של דן בן־אמיץ, ובמצבו הנוכחי לא
היסס להגיד לי בגלוי את דעתו.
״מה אתם עושים שם ברצועת עזה?״ אמר בקול רם מאד,
״למה אתם צריכים תמיד לירות? לא מספיק לנו מלחס ת?
בגללכם כמעט פרצה מלחמת־עולם, ואז היו זורקים עלינו פצצות
אטום !״
מר מילר, נסתבר, לא חיבב מלחמות. בפעם האחרונה היה
בחזית הפולנית, ושם קפאו שתי רגליו. זד, היה מזלו, כי הוא
לא הספיק לחזור לחזית לפני גמר המלחמה, ולא נפל בשבי
הרוסי.
הוא התפייס כאשר ציירתי לו את שמו באותיות עבריות
וערביות. כשרמזו לנו המנקים כי הגיע המועד לחסל את הנשף,
יצאנו כולנו יחד, וקבענו מועד לפגישה נוספת, שלא עלה על
דעתי לקיימה.
השעה היתד, שש בבוקר. הפועלים כבר יצאו לרחוב בדרכם
לעבודה. הייתי עייף מאד, רגלי כאבו, השפעת המשקאות החלה
חולפת. הייתי מרוצה מאד, כי בלילה האחד הזה למדתי ייתר
על גרמניה, והכרתי יותר גרמנים, מאשר יכולתי ללמוד אחרת
בחודש שלם.

״תנו לפרחים לדבר:־׳

חרי־הצהריים של אותו יום בא שיא הקרניבל. בעל
\ 4בית־המלון שלי, שעמד בשדרת הרינג, אמר לי עקום ולהיות
מי בן. כמו כל הגרמנים מעל לגיל מסוייס השתדל מאד עגלות
לי אהדה. היא קילל את ״המטורף״ שגרם לאסונות כה רבים
לגרמנים וליהודים, וסיפר לי כי במלחמה הראשונה היד, בחיל־הפרשים
ונפצע בבלגיה. בפעם ;־,שניה נזהר: כשהגרמנים רק
הסתלקמקלן, פתח עסק בבריסל ובצורה זו
כבשו את בלגיה
התחמק לחלוטין מבין חרירי רשת־הגיוס של הצבא הנאצי.
שמעתי את המוסיקה מרחוק. מחלון חד ת ראיתי את הרחוב
מלא אנשים עד אפם מקום — רבבות מהם בסוו.ו ראייתי, רובם
ב ת חס שו ת מלאות, הצטופפו בשני צדי הכביש. השוטרים, הדומים להם למארסלים, היו פזורים לאורך המסלול, אולם לא ו־,יתה
עב! דה. גם ביום השמ,,ר, הגדולה ביותר, כאשר האנשים <;תחבקו
ברחוב ומישהי אפילו נישקה ש 1טר חסר־ישע, ידעו הגרמנים
לשמ 1ר על הסדר בלי צורך בתיל־דוקרני או חבלים.
איך אפשר לתאר את התהלוכה? למעלה ממיליון איש
הצטופפו לאורך המסלול. התהלוכה עצמה כללה רבבות אנשים
מחופשים, למעלה ממאה תזמ!רות, כולן בנות קלן עצמד״ אלפי
סוסים.
גם כאן שלט הסדר. לקרניבל של קלן יש מסורת. ישנן בעיר
עשרית אגודות פרטיות מיוחדות למטרה זו. לכל אחת מהן ׳ש
שם, לכל אחת יש נשיא (ששמו מופיע בכל מודעי״ למען הסדר)
ולכל אחת מסורת של שניים־שלושה דורות. כל אגודה כזאת קיבלה
קטע מן התהלוכה, והפעילה את דמיונה, כדי להציג משהו הראוי
למעמד זה. כנראה שלכל אחת מהן היתר. גם תזמורת משלה.
התהלוכה היתר, מחולקתלקטעים, והקטעים למחלקות, על הכל שלטה
סיסמת הקרניבל של קלן :״תנו לפרחים לדבר!״ לכל קטע היד.
נושא — גן־החיות בבון (הממשלה) ,ברכות העמים, ועשרות
אחרים. כמעט לכל מחלקה היתד, תזמורת משלד״ קבוצת רוכבים,
חבורת רוקדים ורוקדות בסדים, מוצג מרכזי על משאית או

טרקטור, וסתם שורות של צועדים במדים.
היד, שם ״הפקיד״ :חמור ענק ממושקף, ישן על ספר של סעיפים.
היה מוצג מוקדש לגיוס־החובה לצבא: ערימה של חיילי־בובות
בתוך ערימה אדירה של שחת, מעליה שר־הבטיזון עם זכוכית
מגדלת והכתובת :״הידד — הם באים היה מוצג על מסהר,כנסה:
שר־האוצר שפר, בדמות דבורה, מרחף על פרח של
כסף, והכתובת :״דבש משובח — מפירמה חריצות אזרחית״.
מובן שהיה שם עבד אל־נאצר — ראש הרודן מחובר לגוף
הספינכס, שעל גבו הסתייפו ילד בדמות ערבי וילדה בדמות
אירופית. נראה שהמארגנים חששו להראות דמות ישראלית. והיו
שם כמה אבירים מימי הביניים, עם הסיסמה העתיקה :״מגן לאיכר,
כבוד לעלמה!״
בסוף נסעה מרכבה, בדמות אדם שוכב על בטנו כשפניו לאחור,
מוציא לשין לקהל, ומנופף בסיסמה :״נו, הסתלקו כבר!״
התהלוכה נמשכה שלוש שעות וחצי. כשנגמרה, נשארו ברחוב
רק מליוני הפרחים שנזרקו מן המרכבות לעבר הקהל, וד,עטיפות
של מליוני הסוכריות. המרכבה האחרונה לא נעלמה עוד מן
העין, כאשר הופיעו פועלי־הנקיון העירוניים הראשונים, להחזיר
את הסדר על כנו.
כי סדר צריך להיות.

ב ענו

•עולם חזח סוסו

י*יי מ|

בשדה והמון אנשים מתרוצצים בשטח.
״להפסיק את השירה פקד רב־סמל יעקובה .״המחלקה
תכתיף את נשקה, הכת—ף שק !״ מישהו נתן את הקצב
ושלושים רובים שהיו במצב מאוזן נחבטו אל הכתפיים.
״עכשיו אפשר לשיר,״ אמר יעקובה .״אכל תשימו לב לעצמכם,
עכשיו כל תנועה שלכם קובעת.״ הברכיים התרוממו יותר
גבוה, האגרופים נקמצו וה־דים הנעות התמתחו.
30 בחורים בכומתות שחורות צעדו כבמיסקר צבאי. כאילו ׳
רק זה עתה התחילו לעלות על מיגרש המיסדרים, כאילו לא
הספיקו כבר לגמוע במטך הבוקר 30 קילר
מסר. השיר היה קצוב וברור, כאילו לא היו
הגרונות ניחרים וצרורים מדזמש שעות שירה:
קדימה חבריה קורץ המרחב,
סייר של גומי יוצא אלי קרב.
הוא עף ונישא על הג׳יפ הדוהר,
חזק נתחזק הנמר הבוזק.
סייר של גולני, חידדו חידדו
המפקד רץ להחתים את כרטיסי הבקרה.
האנשים ירדו לצד הכביש והניחו את התרמילים
על הארץ. לסגן יגאל כאבו הרגליים.
משהו בנעל השמאלת לא היה בסדר כנראה.
הנעל לחצה על קצות האצבעות. העור חדר
לבשר וכל צעד הביא עמו כאב חדש. בסוף
הדרך הוזל יגאל לצלוע במקצת. עכשיו,
בשעת החניה, מיהר הסגן הבלונדי לחלוץ
את הנעליים והגרביים ולסקור בהתענינות
את כף הרגל.
היה טיב לשכב על הגב ולהרים את
הרגליים, להחזיר את הדף לגוף. כמה חיכה
לרגע זה. הוא הפנה לרגע את ראשו וסקר
את אנשיו. הם ישבו במעגל לא כל כך
עגול. ישבו ושרו. מישהו הביא את האקוראהר
הביאחצוצרת תזמורת. לאיש
דיון,
לא היה איכפת על הרגליים או הנעליים.
מחיאות כפיים קציבות ליוו את נגינת התזמורת
בת שני הכלים. האנשים שרו בהתלהבות
של מסיבת חנוכה.
סגן יגאל סקר עוד פעם את קצות בהר
ניתיו, נעל את נעליו הכבדות והצטרף
לחבורת השרים.

לא רוערז כ*\ש

ך • שממשיכים ללכת ובטוחים שה-
שופטים הדוהרים בג׳יפים על הכביש
שומעים שהם שרים אך אינם יכולים לדעת
מה בדיוק ד,ם שרים, אפשר לשיר שירים
של החברה. יעקובה נותן את הקצב. כולם
שותקים ורק אלישע מקיבוץ עין החורש
שר את בתי השיר:
היה היתוז בכפר מולדת
נערה מאד נחמדת
היא עבדה בגן הירק
לא רצתה בנים.
מגיע תירם של כל אנשי המחלקה לענות
במילים שהן ספק דקלום ספק שירה :״לא,
לא, לא רוצה, לא רוצה בנים.״
היא ראתה אין פר בעדר,
ואמרה זה לא בסדר
ומאז נדרה הנדר
לא רוצה בנים 1
אלישע מזיע. התרמיל מכה על הגב. הרצו־עות
לא נמתחו כראוי. מא ן הוא צריך
לדעת איך מכינים את החגור? בחמשת החדשים
שהוא נמצא בצבא לא היו לו ה ד
דמנויות ללמ ד מנסיון במסעות. הוא לא
הספיק אפילו להשתתף בקרבות סיני. הוא
היה אז טירון ירוק.

ארפי גכרייה ההגנזרגגז צגכרגגז כר הכביש.
1גגרגג 1שר גגא\2י הזתזירי גב היעה. הכר
גגשך 1 \2יהה, גגדיגזה! רא \2שה רצכה־ כר
זכביש. יגהר 2ץ שה רשבה בגייה הפה־ץ
ירך בשדה הגזג\2שיב בגזבגאגה רפיה. יגהר
\שה רכהגד בפהגז גזבגגה גרההריגג ר\2פגץ.
יגהר \2שה רהגב כר בג2ץ ר בנגרה שגגר
;־הרגב אה הפ\ גה ביגגר, אג רשהגר כר ה-
רירה בהגדר השהירה שר הש \2הכפר.

רא השה רצכגר כר הכביש. אבר השוגש
רגהנגה גהגרגן ניהר. האבפרבג רגהה גגזכוגר
דגהר בגכר השהאריה. רצגכה ההרגזיר
1,1רכה גגזגזרפגז, גיכה צגרבה בבי ה השהי.
הררך הזשכה. ההגגרה רגהבה גיברה
הגפיכה באצבכ. אך הפניה שההגה גשרגה.
גאה השההה שבהאהץ ההבגצי, ההיפגה
שר הכנכ ת ההרהה, השכרגן בנצהגן כר
היברה. גאה שההה צכדת ארבכה היהיה.

היו לאלישע אמנם טיולים אחרים, טיולים
בתנועה. דעתו על הצעידה? ״המסעות בצבא
זה אפס לעומת מה שעשינו בתנועה. מה זה
ללכת 40 קילומטר בי! ם? כלום. כל מי
שיש לו כושר בינוני עושה את זה כמו
כלום. בעצם, אם זה ימשך ככה שלא ישימו
לב למהירות הצעידה ולא יקפידו ^ל ההליכה
ורק ישימו 5ב לסדר ולהופעה הדו צונית, זה
עלול לשעמם. זה י, תר עניין של גילוי
מאשר של מאמץ. הדבר הטוב בזה שזה
מעלה את רוח הצוות.״
תוך כדי דיבור מאבד אלישע את קצב
היחידה, רגלו נתקלת ברגל הצועד לפניו.
הוא מבקש סליחה ומחליף את הרגל.
אז החברה סהנח״ל
לא שבעו ממנה נחת
ויחליטו במקלחת
מה הענינים?
גד ריקה , 19 ,מסתכל אחורנית. בסדר,
הוא סולח לאלישע על הבעיטה הקטנה. גד*

ויו*

״באסיפה האחרונה של הבנזה שאני
משתייך אליה,״ כותב לי בחור אחד,
״ה,חלם לערוך י טיול לנגב — סדום־
עין גדי — בשבועות הקרובים, ובה
הועלתה הצעה להזמין את רותי של
העולם הזה להשתתף בטיול, מאחר שנודע
שאת אוהבת טיולים. אז עלי הוטל
התפקיד להתקשר אתך ולהזסינך. אגב,
הבנדה שלנו מורכבת כעת מסטודנטים
משנה שלישית ורביעית מהפקולטה לכימיה
של הטכניון וסטודנטים שנה
אחרונה מהפקולטה לרוקחות של האוניברסיטה
העברית, והנני משתייך לקבוצה
השניה.
״תאריך הטיול תלוי אך ורק בך. אנו
מוכנים בכל רגע לטיול. אני מקווה שאינך
מתכוונת לאכזב אותנו.״
מצטערת, בחורים, אך תוכניותי ערוכות
כבר למשך השבועות הקרובים.
הזמנתכם החמיאה לי ביותר. אולי בפעם
אחרת. אך אס אתם באמת אוהבים אותי,
תוכלו, אולי, לעשות משהו למעני. אני
אספנית בולים מושבעת וחסר לי הבול
של הלירה. אולי נמצא בול כזה ברשותו
של אחד מכסד

רוצה גם להתרשם מדברים כאופי מגובש
ומעמיק, ראש הפועל כהלכה, פרצוף
ש״אומר משהו״ .אני רוצה לפנות בזה,
באמצעות מדורך, אל כל בנות המין היפר*׳
בקריאת מלחמה: מי בכן, מכל אלה
החושבות עצמן למשהו קצת מיוחד,
תעמוד במבחן ההתכתבות, ותצליח להרטיט
את לבי כל אמת שאגש לתיבת
הדואר? תנאי הלחימה הם: דוגריות, ה עזה׳
חוסר גינונים והצטעצעות, ואף•
שליחת תמונה. הגיל 23 :־.19
״אדי פולו! קדימה!״
קצת מאכזב הסוף, לגבי סטודנט הטכניון,

משעמם, כערבים
משעמם לץ ) 1018/1188 בערבים. היא
חיילת, משתחררת רק בע!ד חמשה
חודשים. בינתיים, רוצה היתד, להפיג את
שיעמום ערביה בקריאת מכתבו של צעיר
למעלה מגיל .25
חוץ מכתב יד נאה, לא הצלחתי לגלות
בה הרבה. היא מספרת לי שאיננה
יודעת אם עצם היותה גבוהת־קומה הוא
מעלה או חסרון. היא לא רוצה לומר
שאומרים עליה שהיא נחמדה, משום שהראי
שלד, בחדרה מעיד על כך כמאה
עדים ,״ואודה: אני באמת נחמדה.״
היא רוצה שהבחור יהיה נשמד, ידע
לעשות שמח ,״שיהיה בחור המסוגל לעניין
בחורה כמוני.״

מ שקל

נוסף לקבוצת הצועדים של קיבוץ נחשון אשר בדרך לירושלים, הס בניו.

כל בנות ירושלים

לב ואדי פולו
ל 1018/1187 שהוא סטודנט הטכניון,
יש כנראה בעלת בית שאין לה בת מתבגרת,
או שהבת אינה הטיפוס של
אותו סטודנט. כי אחרת לא היה שולח
לי את מכתבו:
הנני סטודנט, דווקא די נאה וכו׳
אבל נאנק יומם ולילה בצינוק ספרים,
סרגלים ומספרים, בקושי מוציא את
חוטמו פעם בשבוע לאוויר העולם —
מה שמספיק בדיוק כדי לאשר כל פעם
מחדש את קיומם של סוודרים צבעוניים
נתמדים, תסרוקות וחיוכים של המודה
האחרונה ודידוי על ירכיים שאומר
נגסני. מה שמרטיט מאד את הלב, אלא
שמשום מה יושב לו כנראה בתוכי מין
יצור נוסף, עיקש ואי־רציונלי, המסרב
בכל תוקף להסתפק בכגון אלה, והוא

הם י 19ם עילי

בנות ירושלים, השבעתיכן בצבאות
או באיילות השדה שלא לכתוב לי מכתבים
ללא פיסקות, פסיקים ונקודות כמו
מכתבה של 1010/1189 אני רוצה לקוות
שהיא איננה מאפיינת את בנות
עירנו•
״יקירתי, אין לי עודף ניר דיו וכסף.
מתחשק לי לכתוב לך מכתב כזה ש־תצתרכי
(השגיאה איננה שלי) לשבת
שעה ליד המילון כדי לפענח אותו. אך
לבי הטוב לא נותבו לעשות כ ן ח! סי
עלי רותי! עשי לי בבקשה הכרה מכתביה
עם בן נחמד וחתיך אומר לך את
האמת, אינני אוהבת ממושקפים וצנו־מים.
עם אותו בן מעוניינת אני להתכתב
על דא ועל הא, כאוות נפשו. רצוני
שיהיה ״ראוי״ להתכתב עמי. זד. רק
בצחוק אל תחשבי אותי לגאוותנית. וכעת
תורי. אני ירושלמית צעירה. אינני
חושבת שמראי צריך לשנות היות שרצוני
להתכתב עם אחד שיתעניין בי בעיקר
בגלל פנימיותי ושחיצוניותי לא
תשנה לא (השגיאה, אתם יודעים של מי)
מאום. אך חס וחלילה אל תחשבי ש־מפשדת
אני למסור את תאורי, היות
שאני קופה גמורה השד אינו נורא בל־כך.
יש שיר מסויים שאומר שכל בנות
ירושלים נאות. אני אחת מהן. שערי
מגיע עד אחרי המתניים, צבעו שחור.
בפי כל הוא נקרא שיער ארוך, ליתר
בירור זו צמה. בגובה אני על הגובה הן
בצורה והן במורל כאשר הוא נחוץ.
אסתפק בתאור זה. לבן שיפול בכפי
אמסור יותר פרטים. רצוני לסיים בזאת
ועז רצוני לקבל מכתב תשובה, רותי
ואם לא אז אני אני לא יודעת
מה שאעשח לך בחיי, זה כבר עובר
כל גבול. האם רצונך שיחבבו אותך ואת
מדורך, הזהרי מפני, יש לי שליטה על
חוגים נרחבים בציבור. אני רוצה להודות
לך מראש על אשר תעשי עבורי
מרוב פחד. ברכת ירושלמית צעירה עלי
והצליחי.״
אלי, איזה פטפוט!

מנוחה בחורשה.

קשיים לקשישים.

בתום היום הראשון לצעדת החיילות, משתרעות הבנות בחורשות.

צועד שאינו נמנה על בני הנוער מטפל ברגליו באחת ההפסקות.

במו כשיר הידוע

״יש לי הרושם,״ כותב זיו צפריר
מרמת השרון, נוה־מגן, רחוב החרוב
, 14״שלפעמים העסק של התמונות הוא
קצת בלוף.״
אבל הפעם באמת מצאתי את התמונה
המצורפת, באחד הסיורים בסיני על
ג׳בל מוסא. אולי זה אבד לאחד החיילים,
ואולי לאותה נערה עצמה. בכל־זאת,
רותי, אנא מצאי לי אותה.״
נערתי החביבה, הרשי לי לשאול אותך
משהו: מד! ע את שוויצרית? זה אגב מזכיר
לי את הבדיחה על הקצין שנכנס
לכסית במלחמת השחרור, ללא אקדח.
״תראו איזה שוויצר״ אמרו עליו.

משום מה לא תיארתי לי שצנחנים
יכולים להיות בודדים. לאור ההצלחה
הרבה שיש להם אצל הבנות, ביניהן גם
הקוראות שלי, הרי זד, מוזר לקרוא את
מכתבם של 1018/1190 האומרים שהם
מרגישים את עצמם בודדים. מובן שאעשה
כל מה שביכולתי כדי שלא יישארו
כך זמן רב.
שני חובשי הכומתות האדומות גאים
מאד ביחידתם. אחד רב־טוראי, השני
חייל פשוט. בדיוק כמו בשיר המפורסם.
הם רוצים להכיר שתי נערות חמודות
בגיל 19־ .17 אחד הוא בלונדי וגם לשני
זקן. הם עושים רושם חבוב מאד. אני
בטוחה כי לא יישארו ללא תשובה. וכי
!איזו נערה איננה רוצה לד,וס ף צנחן
לאוסף שלה?

על אף הכל.

ריחן של הרגליים היחפות אינו ערב ביותר אך מסוגל לפורר צחוק.

הוא כחוש משאר הבחורים. החגור מתוח עליו. המימיה
אינה מקפצת, הוא קשר אותה בשרוף לחגורה. סוף סוף
אין הוא טירון. כבר שנה וחצי בצבא. שנה וחצי הספיקו
לבסס אצל גדי תיאוריה שלימה על ההליכה, מעין פילוסופיה
של הולכי רגל.
״כל אדם שרוצה ללמוד ללכת צריך קודם כל לעבור
נמה משברים בהליכה. צריכים ללכת וללכת עד שהכוחות
מתחילים לעזוב אותך ואתה מרגיש שאתה מוכן לתת את
כל העולם בשביל לנוח כמה רגעים ולשתות לגימה. אבל
דוקא אז אתה מתחיל ללכת יותר מהר. המפקד מדרבן
אותך. אתה חושב שאתה הולך למות, שעוד רגע אתה
נופל. אבל איך שהוא אתה ממשיך. פתאום אתה מרגיש
שלא איכפת לך ללכת עד סוף העולם בלי לשתות בלום.
זה סימן שנהיית גבר ואתה יודע ללכת.״
איפה למד גדי, שעלה לפני שש שנים מעיראק, תיאוריה
מענינת זו? בתנועה .״הלכתי לקיבוץ עברון, עשינו מסעות
למצדה, עין גדי ולמכתשים. הצעדה זה כלום לעומת אז.
בטח היינו אז יותר צעירים.״

אוטובוס ברגל
ך יי כבישרץ מתחת לרגליים. הכל חולף במהירות של
| | סרט נע. ילדי מעברה יחפים בצד הדרך, נערות בית־ספר
בתלבושת 7בנר, זורקות פרחים צה!בים, נשות מושב
יוצאות עם כוי ח 7ב. בצו הדרך שקע אוטובוס גדו 7שניטה
לעק>ף את הצועדים.
״גם אוטובוסים ילכו היום ברגל,״ אומר אחד הצועדים
ומבגי לחשוב הרבה כבר נמצאים הבחורים משני צריה של
המכונית המגושמת ומתחילים 7דחפה וגחלצה. אחר כך שוב
הו7כים. הולכים ושרים. השירים כבר יוצאים מהגרון מבלי
לחשוב עליהם. העיניים תקועות בנעלי ההולך לפנים והראש
העייף מוצף מחשבות. מה חושבים?
ז׳אן חיים ,20 ,יליד טריפולי ותושב מעבדת בית ליו,
חושב על הי:,ידה. מי חלם פעם שילך 7יח דה קרבית?
אב 7עכשיו הוא מבסוט, הוא פש!ט אוהב להשתפשף.
השפשוף הגדול והרציני באמת היה המסע הגדול של 200
הקילומטרים לאורך גבול סיני, מניצנה לאי 7ת. זה היה ניסע!
אנשים סחבו כמו פרידות, הלכו שמונה ימים שלמים דרך
מדבר והרים, ולמדו להכיר את השטח.
״חייל שמן,״ צועק ילד מהמדרכה. סרן יהודה בריא־הגוף,
הצועד בעקבות הקבוצה, אינו נעלב. יהודה הוא בעל
שיער מסולסל. הוא יליד הונגריה וחניך כפר הנוער ב ך
שמן. בצבא הוא משרת כבר שבע שנים. היחסים בינו לבין
פיקודיו הטוראים אינם סובלים מרשמיות מיותרת או
מקפדנות שלא לצורך .״ביחידה שלנו, יחידה שחיה כל
הזמן בשדה, יחידה שבאה מפעילות קרבית לצעדה וחוזרת
אליה לאחר הצעדה, יש דברים חשובים יותר מאשר
הבולשיט,״ אומר יהודה.
זה היה בקרבות ששת הימים בסיני. כוח גדול נערך
להתקפה על מוצבי האויב המגודרים והמבוצרים היטב.
יחידת חיל ההנדסה פינתה שביל צר בשדה מוקשים. בשביל
זה עמדו לעבור כוחות השריון הפורצים אל המוצבים. בראש
ההולכים היתד, יחידתו של יהודה. הוא ישב בג׳יפ הראשון.
הג׳יף הראשון העובר בלילה דרך שדה מוקשים. מאחורי
הג׳יפ, שטס בין רעמי התפוצצויות פגזי האויב, הזדנב
סרט לבן שסימן לבאים אחריו את המסלול הפנוי.
כמה אנשים נפצעו מההפגזה, אבל הג׳יפים עברו
בשלום. זחלם שנסע על אותו שביל מאחוריהם עלה על מוקש.
קבוצת תותחנים חולפת בצעידה מהירה על פני קבוצת
גולני. לא חשוב, שיעברו להם. המהירות היום אינה
קובעת. קובעת ההופעה הקבוצתית, קובעים המוראל וההופעה
החיצונית. למי יש סיכויים לנסוע להולנד? כל אחד
חושב שמגיע לו. הצנחנים שעברו ביום הראשון את מסלול
המכשולים בסכום נקודות גבוה — סתם גיבורים בצבעים
טבעיים. לנח״ל חוף יש עוד פעם סיכוי לקחת את המקום
הראשון. יש כוורת דבורים ליד מאהל הנח״ל. חברה, מה

שלושת המוסקטרים. שלושה סגנים ג בו הי. קו מ ה אלה שתלו על גבם את ה שילונג ״,שלושה נזוסקטרים״ בצירוף
מדרוני, יעקוב מו שקו בסקי ויצחק שוורץ.
מספר כרטיס הכניסה, היוו את חו לי ת הצועדים הבודדת הטובה ביו תר: עמום

מסדר רגליים.

הרגליים היחפות שייכות לקבוצת הצנחניות

קדימה צעד

.בעזרת אבא ואנזא יכול נם הוא לצעוד.

דעתכם שהלילה עושים קצת שמח לדבורים,
שילכו לשבת אצל הנת״ל?
לפני הסוף, חניה קצרה. מהמכונית
מורידים את בקבוקי החלב. ן,-אנשים
בולעים את המשקה. צלילי החצוצרה הערבים
שוב משתפכים, והם מצטרפים
בשירה חרישית.
אין זך, משנה אם יזכו במקום הראשון
או במקום הששי. הפרם אינו
המטרד״ העיקר הוא ששלושים אנשים
המהוים את היחידה רצו לעשות יחד
משהו, התאמצו יחד לעשותו למרות הקשיים,
והגיעו יחד לסוף. זאת המטרה.

כמו גברים
ך* נעליים -נעלי צנחנים, הח

אוי
אוי נעליים ! גיבו רו ת הצעדה הן כ מו בן הנעליים ה אל מוניות,
שבכושר ע מיד תן וסבילות! תלוי לא ב מעט גורל הקבוצה הצועדת.

| גור ירוק ומהודק, הצעידה — צעידה
גברית ועל החזה מתנוססים כנפי הי
צנחן. אבל הראשים מתחת לכומתות
האדומות הם ראשי נערות. רנה גוברמן
ממשמר השרון, מוצקת ויפת פנים,
נותנת מתוך השורה את הפקודות :
״הרם ראש ! זקוף קומה ! ישר שורות!״
אין צורך מיוחד בעצות טובות אלה
שמשמיעה רנה כל כמה דקות, שכן
תריסר הכפות האדומות צועדות ממש
כזאבים ההולכים לטרוף סבתות.
״היי הופה ! ועוד פעם — הופה !
יותר חזק — הופה ! יותר חלש —
הופה ! יותר במרץ — הופה ! והי
זזוי

ד,ופ הופה ואחרי זה מתחילים לשיר:
״ומלפני כולם מתים׳ — שיר טוב להעלאת
המוראל.
מוראל לא חסר 12 .הבנות, מקפלות מצנחים
ופקידות מטה, שחלק מהן אף עבר ;:ת
קורס הצניחה, החליטו שהן ;;ולכות ויהי
מה. שלא כביחידות א;.רות7 ,א שיחררו
אותן לאימונים ולא נתנו להן חופשות על
חשבון הצעדה. הן התאמנו בשעות ;;פנאי,
אחרי העבודה. לא היתה להן קצינה או מפקדת
שתאמו אותן. הן ;;תאמנו לבד. בנימינה
ברוצקי 19,6הפכה למפקדת. היא ::מנם
רק טוראית ראשונה, אולם כאן היא המפקדת
ונותנת את ההוראות :״מרים, סגרי ;:ת
הכפתור בחולצה! תחיה, הזדרזי לסיים ;!ת
צחצוח הנעליים ! ״
בנימינה היא גבוהת קימה,
רזה במקצת אן מוצקת. כשסיימה
את סמינר הקיבוצים
בתל־אביב והתגיסה, ביקשה
רק דבר אחד: לא לעבוד
בפקידות, לעסוק במשהו מעניין.
העבירו אותת לצנחנים.
היא עוד לא צנחה 1:ך
מקוד, לעש ת זאת בעתיד
הקרוב.
לפני הצבא כמעט שלא
עסקה בנימינה כלל בת,רת
המסעות ,״אבל בצבא ;מדתי
ללכת יופי. אנחנו רוצות
יותר משאנו יכולות ו־מרת
היא. אולם זו גישה
צנועה יותר מדי. תוך דקות
אחדות מ,מן היציאה ג?ת,ו־נת
החניה, עברה ;;קבוצה
במהירות לא פחות מאשר
חמש קבוצות שיצאו 7פ.יה.
היה צורך לעשות חניות
מדבת היופי שד המצעד, כ ן הגדירו הצועדים
ארוכות כדי לא להקדים
רב־טוראית

אילנה פלקוביץ את הזכרים
יותר מדי.
בחיל הים, הנראית ב ת מונ ה כ שהיא מ שקה את פניה
מדי פעם עוצר רכב בבאי
וחולצתה במים, שהם גם המצרך ה קו ס מ טי בצעידה.
ומת כו קופץ ::חד ;;מפקדים,
נותן מלה טובה או מסלק
תריסר חפיסות גומי ׳,עי.;;.
ההתענינות מגבירה את מצב

במעלה ההר, קצת לפני
סיבוב בית גוברין;! ,ן עוצרות
לחניה .״למי מברשות
— יצחצח נעליים! לסרק ::ת
השערות היפות שלכן ולעשות
את עצמכן נחמד,ת
וחתיכות!״ א!מרת בנימינה.
הבנות משתרעות בצד הדרך,
מוחאות כף לקבוצות
אחרות החולפות על פניהן.
תחיה אלנברג בת ה־18
מנתניה, עוסקת קצת ברגליה.
תחיה היא בחורה מלאה
ובריאת גוף, בעלת צמה
ארוכה. כשהיו צרות עם
פידאיון בנגב, עזבה תחיה
האדםהמבוקש ביותר בסוף יום הצעדה הוא
את בית הוריה והצטרפה
כ מובן הסנדלר. חיים, הסנדלר המפ רסם מהר־טוב,
לקיבוץ כיסופים בגבול הלא
זכה כנראה בכל ימי חייו למספר ל קו חו ת כה־רצועה
— סתם ככה:: .תר
גדול כפי שזבה לו ביו ם אחד בלבד של צעדה.
כך הגיע זמנה להתיצב
לצבא, אבל בתור תושבת
משק ספר לא היתד, חייבת
ללכת. היא עזבה את המשק
כדי להתגייס לצבא.
ואם ת. ויה כבר נמצאת בצבא
— ברור שהיא לא
תשב בחיבוק ידיים תח־ננתי
ממש שיתנו לי לצנוח.
דחו אותי וסרבו אבל בסוף
לא היתד, להם ברירה.״
למעשה, הצעדה ה א המסע
הרציני הראשון של
תחיה, שלא לקחת בחשבון
את האימונים לפני הצעדה.
אין פלא איפוא שיש קצת
יבלות -ברגליים. אבל תחיה
לא תראה שום סימני כאב
או עייפות. היא מטפלת ברגליה
במומחיות. היא אינה
מבינה בזה כלום, אך הבנות
נותנות עצות :״שפכי קצת
טיפול גיכלת. הבעיה הכאובה והכואב ת של
טאלק על הרגליים, גזרי ;:ת
כל צועד היא היבלת. צוות ח, ב שים ו חו ב שות מוצא גרבי הצפרניים, החליפי
דרך לפתרון הבעיה: ני תו ח קל, יוד וחבי שה. הצרה
צמר.״ ,
היא שאחרי כמה צעדים צצה יבלת חדשה ב מקו ם אחר.
את העצות המעשיות ביותר
נותנת רות ׳,מפרט.
רות׳ ,שהיא חברת קיבוץ נגבה, הינד, בעלת
של נערות חסונות וצרודות לפני קבוצה
נסיון בלתי רגיל במסעות. היא מונה א, תש
גדולה ושופעת של גברים מצקים. ד,ן שרו
כלאחר יד, כאילו היו הליכות לחנות המבקול
נמוך יותר, הן הזיעו אולי קצת
כולת: שלושה טיולים למצדה, שניים לואדי
יותר, היבלות ברגליהן כאבו יותר:: .בל
ערוגות, שניים לג׳רמק, שניים למכתשים
איש לא צחק להן. הן צעדו כמו גברים!

ועוד כמד, מסעות קטנים.
קצת לפני קו הגמר מבחינות הבנות כי
הגיעו מוקדם מדי. בנימינה רוצה ׳סינוחו
מעט. הבג ת רוצות להמשיך. אבל פתאום
נראות במעלה ההר כ מתות אדומות. בין
רגע שוכח ם את הכל .״אלה הם בטח
החברה מהגדוד שלנו. נסתדר ונלך ;:תם
ביחד.״ הן נערכות שוב על הכביש, מותחות
את חולצותיהן וברגע שקבוצת הצנחנים
הגדולה מגיעה אליהן נותגת בנימינה ,.:ת
הקצב להמשיך לצעוד.
הגברים מסתכלים בבנות בעינים מעריצות.
סגן גבר,־קומה צועק :״שלוש פעמים קיפאק
לכבוד ר,מקפלות. קיפאק — היי ! קיפאק —
היי! קיפ, ק — היי היי ! היי!״
הם המשיכו לצעוד יחד. קבוצה קטנה

לקוראי הזחז קלוהזדז
טט־אי טזנטלט הוה״ טטטטט טל־יר,־ גמד טטטטיבאל
הישראלי ל2ן טת טל2ן בתוזרגט גרגלה שוזטכט בה יטט
לפטטיבאל הששי של נתנה וטטט־נטיט, שיהליים־ השנה
בין 28 ליולי ל־ ח באוגוטט בנהבלבה, בהשטגזפטז
נזשלווות נז־ 7ח נודינוה ובהוכן השלווה בה־ 250
טשטתפיט נונזרינה ישראל.
זכות השתתפות בתחרות נתונה לכל קורא העולם הזה, עד גיל ,30 שישלח למערכת
ה. ד( 136 .״פסטיבאל ספור, שיר, כתבה או סיסמה קצרה שהרעיון המרכזי
בהם יהיר, רעיון הידידות וההבנה בין הנוער העברי לנוער הערבי ושלום בין ישראל
למדינות ערב.

העכודות שתשלחנה למערכת תהיינה מלוות כתלוש המתפרסם
כפופה של מודעה זו. ועדת השופטים תהיה: שלום כהן, ראש
מערכת ״העולם הזה״; גילה כהן, חכרת ועד הפסטיכאל; אליאס
דלאל, מנהל כית־הספר האורתודוכסי בחיפה; מיכאל אלמז, כמאי
תיאטרון ״זירה״ ויורם מטמור, סופר. הסיפורים לא יהיו גדולים
מגליון דפוס, הכתכות עד 1000 מלה והסיסמה לא יותר בשלושה
משפטים. את החומר יש לשלוח לא יאוחר מ־.21.5.57

אין וו טטרוט טטרטזיט או אטטטיט, בגז טומז גזיציחז
בטלט הרטה הטגן אונניה הטובה ביווזר. הפרס־ ינגזן
לאנויר או לאנוירה שיבינוה באורה האטיתיוז והטשכנננה
ביוהר אה הרטיון — אט באורה ס־ינוטה, אט באורה
טיפור או שיר.

תלוש השתתפות בתחוות הנסיעה למוסקבה

13נ

העולם הזה 1018

ספרים

אמנות

תרמם

תיאטרון
נ עו ת ן ינדזור ה מזד ק 1ו ת
נשי וינדזור העליזות (מאת ויליאס
שקספיר; ביים: משה הלוי; ריקודים: אי״
רנה גיטרי) — הן מרת פורד (חיה שרון)
ומרת פייג׳ (דבורה קסטלניץ) .השתיים הן
נשות אצילי העיר ודיבדזור ששמו להן למטרה
לעשות ללעג ולקלס את סר ג׳ון פאלס־מאף
(מאיר מרגלית) ,אציל זקן בן עירן
שהחל באחד הימים לשגר מכתבי אהבה
ונאפופים לפי כתובת ביתן.
לכאורה הרי הכל טוב ויפה. אהל מעלה
לבמתו בחזרה את מיטב הריפרטואר הישן
שלו, מנסה את מזל קופתו בקומדיה שקם״
פירית מלבבת. ח־ה שרון, דבורה קסטלניץ
ומאיר מרגלית מחדשים ימיהם כקדם בעזרת
הטקסט העליז, המתורגם חלקות בידי נתן
אלתרמן.
אולם על הבמה לא הכל נראה חד וחלק.
מאז ביים משה הלוי לראשונה את נשי
זוינדזור העליזות, עברו עשר שנים ארובות.
תפארותיה של ג׳ניה ברגר, שנראו אז עליזות
מאד דומות עתה לרהיטים עתיקים ועב־שים.
ואילו תעלוליהן של הנשים העליזות
ושל סר ג׳ון פלאסטאף מוצגים עתה בנשף
מסיכות של אורחים עיפים.
משום כך בולמים ך ווקא שני שחקנים
המופיעים לראשונה על בימת האהל. גדעון
שמר (ד״ר קיוס) ווולטר באך (השופט שלאו),
משעשעים את הקהל העייף משלש שעות
הצגה, שאותה מלווים צלילי תקליט חורק,
המרקיז־ את אצילי ונשות העיר ווינדזור.
שהיתר, פעם עליזה מאד כנראה.

מאחורי הקלעים
צי פו רי םבאולפן
תשומת לב מיוחדת גילה היי קילס,
הבמאי הצעיר של אנה כריסטי, שהפתיע
את שחקני הבימה המשתתפים במחזה בשי
נאה. משתתפי ההצגה קיבלו כל אחד סיכת
ניקל קטנה, חרוטה בצורת אסדת הפחם של
רב־החובל הזקן (אהרון מסקין) אבא כריס־טי
מכול הצגות ילדים הציר
השבוע את בימות התיאטרונים בתל־אביב.
לכבוד חג הפסח העלה תיאטרון הילדים של
הסתדרות המורים והגננות את הצגת דוליטל
הרופא, בבמויו של שחקן הקאמרי דן קידר.
דו רה מי מציג את אצבעוני, בבמויו של
יואל זילברג מהבימה ואילו האהל ממשיך
להציג את המחזה תום סויר ציוץ
ציפורים הטריד השבוע את שחקנית הקאמרי
בתיה לנצט, שבאה לאולפן גלי צה׳׳ל
על מנת להקליט קטע מתוך הצגת ירמה.
הטכנאים שיצאו לחפש את מקור ההפרעה
גילו לתדהמתם קן ציפורים בתוך האולפן
יבתוכו כמה גוזלים מציצים הפסקה
כפעולותיו של תיאטרון זירה ארעה השבוע
בגלל מחלתה הפתאומית של שולמית
פילין, השחקנית הראשית של פרנסואה ראש
גזר. בעוד שכל שאר משתתפי המחזה הוחלפו
כבר לא פעם בהזדמנויות שונות, אי־אפשר
היה למצוא מחליפה לשולמית בתפקיד
פרנסואה השירים הכושיים
המושמעים בחזרות סנונית בחוף מיומבה,
המתנהלות כסדרן בהבימה, נכתבו על־ידי
יוחנן זראי, יליד הונגריה, שלא ביקר מימיו
באפריקה ומספר הכושים שהצליח כבר
לראותם במו עיניו אינו עולה על עשרה.
את המנגינות כתב זראי לאחר שמצא באחת
מחנויות התוים של תל־אביב חוברת ישנה
ובה תמים של לחנים כושיים. מתחת לתווים
היו רשומות הברות המילים באותיות לאמינ ות והן ששמשו כבסיס למילים המושרות
עתר, בפי שחקני המחזה ותיקי להקת
הנח״ל חיים טופול, יוסלה, אדם
פורמן ואורי זוהר, זוממים עתה הקמתה של
להקה חדשה. יוסלה, אדם ואורי, מתכוננים
להצטרף לקיבוץ משמר דוד, קיבוצו של
טופול שהתחתן לא מכבר עם גליה, גם
היא חברת הלהקה. לאחר שיכנסו למשק, הס
מתכוננים להקים להקת בידור קיבוצית,
שתופיע בפני חברי המשקים החקלאיים יכל
רחבי הארץ התערוכה הראשונה
של ציורים, רישומים ופסלים תוצג במחצית
החודש הבא בנצרת. זקני העיר ותושביה
אינם זוכרים קיומה של תערוכה כזו, אי
פעם. תהיה זו תערוכת אמנים צעירים הנערכת
לקראת פסטיבאל הנוער שיתקיים במוסקבה
שתהיה התערוכה הישראלית !־,ראשונה
שתוצג בברית־המועצית.
העז לס הזה 8ו 0ז

היו מ־ם
הרי מואב

(מאת ראובן בן דור 120 ,
עמודים) היא ק,בץ של סיפורים קצרצרים
על ימים, אשר לא ישובו עוד — ימי שלטון
המנדט הבריטי בארץ ישראל. מרבית הסיפורים
מסופרים מזווית ראייה אשר לא
היתה ידועה עד כה לקורא הישראלי —
זווית ראייתם של השליטים עצמם.
בזה אחר זה מופיעים בפני הקורא טיפוסים
ססגוניים של קצינים ופקידים בריטיים,
המתביישים ביחסי ה דידות שלהם עם ילדיה,ארץ,
מחלקים את זמנם הפנוי בין מעשי
שחיתות שונים לבין נסיונות להעלים מעשים
אלה. קצין בריטי משתתף בחטיפת נער שהדביק
כרוזים ברחובות ירושלים, רוצח את
הנער, קובר אותו אי־שם בעבר הירדן, מקבל
את גמולו מידי המחתרת, השולחת לאשתו
היהודיה מעטפה מלאה חומר־נפץ (הרי
מואב) .קצין בריטי אחר, המפקח הרולד,
אינו יכול לעמוד בפני פיתוי גופו החשוף
של ערבי צעיר, המשתזף לאור השמש. התוצאות:
הערבי הצעיר מתגייס למשטרה,
עולה בדרגה. הרולד עצמו נופל קרבן לסחיטה,
מומת על־ידי הסחטנים (מות גיבורים).
גם השופטים הבריטיים המתוארים בספר
אינם שופטי צדק. אחד מהם מזכה את ה חייל
הקמור, אהובה של פרוצה יהודיה,
מאשמת מעילה בכספים אך ורק מפני ש־הקטור
שירת בגדוד הסקוטי האהוב עליו
(גדוד גורדון ה״לנדרם) .שופט אחר, ברום
טרנס אדוארד תקר (השופט) עושה ככל
יכולתו להצלת ששה ערבים שנאשמו באונס
חברת קיבוץ בצפון הארץ. פרשה זו הינד,
שיחזור כמעט מלא של משפט עלי ג׳ומאן
וחבריו, אשר נערך בשנת . 1947 זמן קצר
לפני צאת הבריטים מן הארץ.
מי האיש? מסביב לבריטים המושחתים
מתרוצצים סנובים יהודיים, ערבים עשירים
מסוגו של תופיק אפנדי (אל־עלמיין) ופרוצות
בנות כל העמים. הערבים שונאים את
היהודים. היהודים מתעבים את הערבים. כולם
יחד זוחלים על גחונם לפני הבריטים.
האחד שאינו זוחל הוא פראנסים בנתנוטו
(המומר) יהודי הדומה להפליא לישו, אשר
קיבל את דת ישו והפך לעורך־דין אך ורק
כדי להוכיח את הבריטים על שחיתותם. הוא
מחלץ רקדנית, אשר עמדה להיזרק מחדרה,
בהוכיחו כי האורח הלילי שלה לא היה
אלא אב בית־המשפט המחוזי — ונושא את
הרקדנית לאשה.
הטיפוסים הבריטיים המופיעים בספר הינם
משכנעים למדי. לעומת זאת נראים כל הסיפורים
העוסקים אך ורק ביהודים מלאכותיים
עד כדי ילדותיות. יוצא מכלל זה
הסיפור הפרופסור בו מספר פרופסור מזדקן
וצולע, בעל לאשר, יפר,פיה, את הסיפור
הקלאסי של אפרודיטה, אשר בגדה בבעלה,
האל הצולע היפסטוס. קצין משטרה יהודי,
הדומה להפליא לארוס, מאהבה של אפרודיטה,
מאזין לסיפור בעניין בלתי רגיל.
הרי מואב לא נכתב בעברית. הוא תורגם
על ידי ש. שיחור משפד, זרה, כנראה מאנגלית.
השם ראובן בן דור הינו בדוי
והקורא אינו יודע עליו דבר — פרט לפסקה
קצרה המופיעה במבוא :״המחבר עודנו בחיים
ומקוזה להיות בחיים שעה שספר זה
יראה אור.׳׳
אולם כל חובב מסתורין 3?.ן ל למצוא
רמזים לזהות המחבר בסיפורינן §*ימם. בקיאותו
באורח חייהם של פקידי ׳דמשלת המנדאט
מעידה על כך שהוא ׳עצמו עבד בשירות
ממשלה זו. ידיעותיו בשטח המשפט
יוצרות את ההנחה שהוא היה איש משטרה,
או משפטן.
אבל ההנחה שהמחבר היה איש־משטרה,
נופלת מסיבה פשוטה ביותר: טיפוסי הפרוצות
המעודנים מדי, המופיעים בספר, מעידים
על כך שהוא לא היה מעורה בחיי
העולם התחתון. נותר, איפוא, המשפטן
לבדו .

חדש וקריא
לארצותיהם (מאת 0הערבים שאול גורדון, הוצאת ראובן מם 128 ,עמודים)
— סקירת בזק של המצב התרבותי,
החברתי, הכלכלי והמדיני בארצות ערב.
היסטוריה של ארצות אלו ממוחמד עד סיני
אבל לא עד בכלל. בסיום הספר מבטל המחבר
את ערכן של כל ארצות ערב ב־15
שורות, מתפעל על כי ידה של ישראל מושטת
אליהן לשלום, למרות עליונותה על
כולן גם יחד.

די׳ /ל /ך

7 /6ג ( ד

תשבץ העוד הזה 1015

מאתן .2 :מיכל מים מדברי; .6מטוס סילון; .8עליה כתב, לאחרונה,
ש״י עגנה; .10 מנגינה צבאית; . 12 משירותי ההגנה; . 13 לו היה בספר
משלי פרק נוסף היה זה פרק זה .14 :גיל בר־המצווה; .15 מן הצאן*
. 16 סיגרית פילטר; . 18 מסך; .19 שם פרטי, נקבה .21 משעול .24 :המוצר
העיקרי של כרמל מ,דחי; .25 אחות משה; .28 תבל! .29 יחידת חשמל;
.31 אלוהים ; 32 התנצרות ; .34 בן נח .35 :שכונה ירושלמית ! .36 הבעת
כאב; .37 מיוחד ליעקב, בניגוד לידי עשיו; .39 מספר פרקי קוהלת:
.40 קומפוזיטור גרמני ; 41 מין מכס ; .42 ירמיהו, למשל ; .44 הוא הגורל ;
.46 מלך בישראל; .48ח״כ מפא״י; 0ס בעל אף עקוב .51 :פרח ריחני;
.53 חוטם; .54 רעל; .56 מלת הכללה .57 :עוף טרף; .58 האשה השנייה
בבית ; .60 בירת בורמה ; .62 המוצר של חנויות מלוא ; .64 בן אדם.
מאונך . 1 :מספר אוניות .2 :שם פרטי, זכר ; .3מדגסקר, למשל .4 :תושב
קופנהאגן הוא כזה; .5בעל הפרה; .6נתנו לסיסרא במקומם חלב:
.7אליל ההגנה; .8כדאי להעזר בו לפתרון תשבצים; .9מחשבות:
. 10 מחזאי צרפתי; .11 מתקן שעונים . 17 :יישוב בגליל העליון המזרחי;
. 19 כך יאה למנוצחים; .20 המטבע היפאני; .21 שוחד; .22 ענף; .23 סגן
מנהל משרד החוץ .25 :ספר תנ״ך; .26 אי־אפשר לייצרו מאין; .27 צורת
בישול של פלפל ואורז; .28 רצון; .30 איכות; .31 אשה כזאת נחשבה
כמסוגלת להגיד עתידות 33 :בלעדיה אין ערך רב לעט הנובע 38 :מווסת
הדם ; .41 בתוכו ; 43 בן יעקב ; 44 זהב ! .45 שמו הפרטי הוא סינגמן ;
.47 בית נשים מזרחי .48 :כלי רתמה! .49 שט פרטי, זכר .50 :דבר;
.52 כלי נגינה .55 :חלק הארוחה .56 :שער -בכדורגל .59 :סוד .61 :חלק
הגוף; .63 בן יהודה.

סשרתס של שגי אדוגיס
ד,ח׳ פטישי ניגש אל הדלת שעליה היה כתוב באותיות גדולות ״אהרן פטישי,
מנהל* ודפק עליה בזהירות. אחר כך מיהר להיכנס לחדר פנימה, התיישב בכורסה
שמעבר לשולחן הכתיבה ואמר בקול עבד, ומהמהם מבעד לסיגאר :״יבוא! מה יש?״

מוזמנים משתתפים. אחד המשתתפים יזכה סדי שבוע בפרס (סל
10ל״י. י הזוכה השבוע הוא טסי גור, רח׳ לוי יצחק וד. תד־אביב.

מזרחומ די ח
על חנות משקאות תל־אביבית הופיע בערב פסח שלם בלשון זאת:
״אנו פונים אל אחינו בני עדות המזרח לקנות יין מתוצרת כרמל מזרחי בלבד.
על־ידי כך נעזור איש לרעהו.״

כאן קפץ ממקומו, פשט מעליו את המעיל האלגנטי, לבש במקומו חולצת־עבווה,
חזר לדלת ואמר :״זה אני, פטישי, מוועד העובדים של, געש׳ .שלחו אותי אלין
נדי לברר משהו
בלי לחכות לסיום המשפט, לבש הח׳ פטישי את המעיל ומיד לאחר מכן אמר
מר פטישי בקול תקיף :״מה שוב?״
״העניין הוא בזה,״ הסביר הח׳ פטישי, שקפץ בינתיים בזריזות לעבר השני של
שולחן הכתיבההמהודר .״הגיעה אלינו שמועה, כי אתה מתכונן להנהיג באן,
במפעל, געש׳ ,פיטורי ייעול. להתי ידוע לן, שאנו, ועד העובדים, נתנגד לכן
בכל תוקף
״שערורייה!״ צעק מר פטישי כשהוא קופץ אל תוך כורסתו ומנופף בסיגאר
בזעם גובר והולך .״אינכם יודעים שהמדינה נתונה במצור כלכלי? אינכם יודעים
שד,חלת הייצור היא בשבילנו שאלת חיים ומתת???״

1110תרעולסזגזז ־ ק ס

מיון גלילי המקוצר

״נכון,״ הודה הח׳ פטישי בפני עצמו, אחרי שמצא את עצמו עומד בצד הנכון
של השולחן .״אבל למה תמיד רק אנחנו, הפועלים, נתבעים לתת את חלקנו
למשימה? למה תובעים רק מאתנו להדק את החגורה? הנה, אתם בהנהלה, למשל

הבעת צער היתר נשובה על פניו.
(ידיעות אחרונות)
נורית גלמו, נתניה

אגואיזם — האהבה היחידה בה נש־מרים
הנאמנות וההתמדה עד תום.

מר פטישי הפסיק את עצמו בתקיפות. בעודו לובש את המעיל אמר בקול מאיים:
״רק בלי השמצות אישיות, ח׳ פטישי. ההנהלה עושה כמיטב יכולתה.״

כסף — דבר ספל, שאיננו מסוגל לגרום
אושר לאדם. עובדה היא, שבעל 8מיליון
איננו מאושר יותר מבעל 7מיליון.

״לא נתווכח על זה עכשיו,״ השיב הח׳ פטישי .״סוף י סוף, אין זה מענייזנו,
כנציגי העובדים. אבל לא נסכים שתזרקו לרחוב משפחות של פועלים וותיקים
שהקריבו את כל כוחם על מזבח בניין הארץ.״

כאב נובח אינו נוסך.
להטיל היטלרים על מוצרים( .דבר)
מאיר צמח, ירושלים
מסיונאל־סוציאליזם.
הנאשם הסתבר עם החוק.
(ידיעות אחרונות)
שולמית סיין, תל־אביב
הסתדרות עוכרי הדין.
הרגיש צורך דחום( .חרות)
חנניה זינגר, רסת־גן
ורץ לבית שיבוש.

נסידו — הדבר היחיד שנשאר לך ל
אחר הכשלון.
סנסציה — לשעבר, לשמוע על פקיד
ממשלתי מושחת. כיום, לשמוע על פקיד
ממשלתי ישר.
קאפיטליזם — אסון מחריד בשביל
האנושות, אבל לא נורא כל כך כשהוא
קורה לן באופן אישי.
שלום — המטרה שלמענה מתענה האנושות
מראשיתה ועד היום במלחמות.
שאול מנשה, סדום

״מד, זה שייך לייעול הייצור?״ רעם מר פטישי בכורסתו .״הסבת מצבם של
הפועלים והעלאת רמת־חייהם תהיה אפשרית רק עם הגברת הפריון והתפוקה.
הסברתי את זה עשרים פעם.״
״ומה עם רמת־החיים של המנהלים, מר פטישי?״ שאל הח׳ פטישי בלעג דוקרני.
״מי נוסע פה במכוניות פרמיות ומוציא אלפי לירות לנסיעות מיותרות לחוץ־לארץ?״
כאן כבר לא שלם פר פטישי ברוחו וסטר סטירה עצומה על לחיו. סיד אחרי זה
הו* הכריז שביתה צודקת נגד עצמו ובתגובה איים להוציא את עצמו מההסתדרות
בעתן שביתה פראית.
מאז, מרוב רוגז, הוא איננו מדבר יותר עם עצמו.
עמי גור

פו&גדות הספ רו תהעב רי ת רחמים בימים שבהם ישב עדיין זאב יוסיפון בקיבוץ אשדות יעקב, הוא נהג גם לכתוב
סיפורים ושירים. יום אחד ירד על עמק־הירדן חמסין איום, שכמותו לא נודע מזה
ישנים רבות. כל חברי המשק התגייסו לשאוב פחי מים מן הירדן, כדי לשפוך אותם
ועל גג־הפח של הלול ולהציל את התרנגולות ממרת בשרב. המים לא הועילו —
ויערוב היום התברר כי כל הלול, על 400 תרנגולותיו, גרע.
יוסיפון, שהמאורע נחרת בלבו, ישב וכתב סיפור על קורות אותו יום, שהסתיים
בפסוק :״כל הלול גווע.״ הסיפור נשלח למוסף הספרותי של דבר ונדפס בו בשיניי
קל: הפסוק המסיים היה ״וכך גוועו 40 תרנגולות.״ ,

כשנזדמן יוסיפון העירה, מיהר למערכת, פנה בתרעומת אל זלמן שז־׳ר, שקרו
בימים ההם את המוסף הספרותי, ושאל מה טעם ראה לשנות את סיום סיפורו,
כניגוד לאמת ההיסטורית.

השיב שז״ר :״למה להיות אכזרי כל כך? למה לכתוב, ,כל הלול גרע׳? רחמים!

מספיק אם כותבים ש־ 40 תרנגולות גרעו!-
איתן גוריון, צר,״ל

״אוי ואבוי, ח־ייב׳ את נזשמזת 2ן פלן שמזנו להונזין!״
מתמיד הסופר שלום יעקב אברמוביץ׳ ,הידוע יותר בכינויו מנדלי מוכר ספרים, לא רחש
חיבה יתירה לפרחי הסופרים שהחלו למשוך בעט לעת זקנתו.
יום אהד בא לפניו ולמן שניאור, כשבידו חבילת כתבי־יד של ביכורי שירתו.
מנדלי עיין ארוכות בדפים, ולבסוף הושיטם למחבר ואמר :״כתוב, ידידי הצעיר,
המשך לכתוב. אולי במשך הזמן ישתפר כתב־ידך.״
קללות הסופר שלמה אנסקי, מחבר. הדיבוק״ ,היה זקוק פעם לצורך יצירתי לשפע של
קללות אידישיות. כשהתעניין אצל מכריו היכן אפשר להשיג רשימה של קללות
כאלה, היפנו אותו לזקנה אחת שמכרה תפוחים בשוק בווארשה.
אנסקי הלך אל הזקנה וביקש ממנה ;השמיע את קללותיה תמורת שכר־מקללים
של עשרים זלוטי. הזקנה ניסתה לקלל במרץ, אבל ללא הצלחה ממשית. קללותיה
יצאו מפיה חיוורות וחסרות־תנופה. כשסיימה, אמר לה אנסקי :״תודה רבה!״
ופנה ללכת .״רגע אחד,״ צעקה הזקנה ,״ומה עם הכסף?״ ״איזה כסף?״ היתמם
אנסקי ,״אני הבטחתי לך איזה כסף? מה פתאום?״ ״מה זאת אומרת?״ שאגה
הזקנה ופתחה במטר־קללות. שנמשך רבע שעה רצופה מבלי לתזור על קללה
אחת פעמיים.
אנסקי רשם בשקדנות את כל הרפרטואר, ורק בסיום שילם לזקנה את הסכיב

המובטח ונפרד ממנה בתודה.

חיפ 1כו( 11ל דבר
בשאלות הבאות — תהיה התשובה ההפוכה נכונה. למשל: סלע תנכ״י שהוא
ד,היפו מ״ירוק״ הוא סלע אדום. השאר — לטיפולו האיש־.

איזה נהר הוא ההיפן־ מ״עדיין לא״?
איזה מזג אוויר הוא ההיפף מ״אימן*״?
איזה ח״כ הוא ההיפךמ״כהה״ ?
איזה גרזן הוא ההיפך־ מ״חם נוח״?
איזו גברת היא ההיפף מ״סמיכה״?
איזה אליל הוא ההיפף מ״אשה״?
איזה רמאי הוא ההיפך מ,,שחור״ ?
איזה שר הוא ההיפן* מ״אב רע״?
שבח תייס,

י רו ש לי ם

•טיס 9( 111.1.0. !:ם_ואם 14( 4 0׳)5( 14.40׳ )9( 1:04
* . 111

ט 1 .א

.1ט א

11.1א

ז 1ס