גליון 1020 מתאריך 30 באפריל 1957

העובס גוה

מכתבים

הלורך הראשי:
אורי אבנרי

זרע עמלק

ראש המערכת:
שלום כוזן
עורכי־משנה:
רוב איתן, אורי סלע
עורך כיתוב:
פילבי עשת
וחוב נליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למברקיס :״עולמפרס׳.
המוציא לאור 1העולם הזה בט׳־מ.
דפוס משה שהס בעי־מ, ת־׳א, טל,62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המידעות.

בתב בכיר:
אלי תבור

עורך תבנית:
אהרון *ורד
צלם המערכת:
אריה ערן

תברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה גבי, שייע נלזר, לילי
נלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד, רובי
וגוזר, אברהם הרמון, אופהר מאובר, אלכם
מפיס, אביבה ספון; ,׳מום ק י נו, שלמה הרז.

העתון הנקרא ביו תרבמ דינ ה
מס׳ . 1020כ״ט ניסן תשי״ז . 30.4.1957 ,שנה . 20 המחיר 450 פר׳

מי הם האנשים המקבלים מדי שבוע את
העולם הזה בפינות הנידחות של שש יבשות?
את השאלה הזאת הפנינו לאותם קוראים
עצמם, אשר שמותיהם מצויים ברשימת מינויי
חוץ־לארץ שלנו. המזנה היתה לבחור
מבין התשובות המעניינות ביותר ולפרסמן
בגליון ה־סססנ של העולם הזה.
ואמנם נתקבל חומר רב מאד, במעטפות
שהבולים האקזוטיים אשר הודבקו עליהן
היו עושים כל אספן בולים למאושר. בין
השאר, התברר לנו כי לא פחות משלושה
כמרים נוצריים חתומים על העולם הזה
וקוראים אותו בקביעות ולא פחות מ־23
רבנים יהודיים שואבים מדפיו את ידיעותיהם
על הנעשה בארץ. כמובן שהמספר
הגדול ביותר של קוראי העולם הזה בנכר
הם ישראלים שנסעו ללמוד, לטייל או לייצג
מוסדות־ רשמיים של המדינה.
אולם כל המכתבים הללו לא פורסמו. כי
במקום גליון יובל חגיגי הוקדם העולם הזר,
1000 להנצחת זכרם של חללי מלחמת סיני.

השבוע ברצוני להציג בפניך שניים מאותם
הקוראים. הראשון הוא ה. סגל, תושב
שיקאגו שבארצות הברית. כותב הקורא
סגל:
״זה לי ארבעים שנה שאני גר בשיקאגו,
לחוף אגם מישיגאן 37 .שנה עבדתי בעד

קורא סגל שיקאגו
סוכני מסילת ברזל וכעת אני מקבל פנסיון
מהממשלה 280 ,דולר לחודש.
״נולדתי בעיר העתיקה ירושלים בשנת
1890 אצל הסראייה חוקומה, תחת ממשלת
התורכים, בימי עבד אל־חמיד חאן. עזבתי
ארצי קודם מלחמת העולם הראשונד, ל־בראזיל
ומשם לארצות־הברית, בער, שמלך
מגרמניה ווילהלם ביקר בארץ.
אבי נשא אותי על שכמו לראות יוצר
הציונות תיאודור הרצל ז״ל. הרבה פעמים
דיברתי עם אליעזר בן יהודה יבן־אבי, עור

השקפה והצבי. בימי הופיעו ארבעה עתו-
ניס עבריים: החבצלת, החרות, המוריה והצבי.
גם כן הירחון הפועל הצעיר.
העתון העולם הזה חביב עלי מאד י כי
אתם מקפידים לומר את האמת וכל האמת.
פה בשיקאגו ראו אותו יהודים למאות;
עשרה אחוזים מהם קראו בעצמם ותשעים
אחוזים הייתי המתורגמן לאנגלית או ליידיש.
״פעם,
בנוסעי ברכבת תחת הארץ ישבו
אחורי שתי נזירות קאתוליות. הייתי קורא
העולם ־הזה ושמעתי שאחת אומרת לחברתה:
הוא קורא יידיש. לא, אמרה השניה,
דה עברית. והיא פנתה אליה בשאלה איפה
העתון מופיע. בתל־אביב, מדיינת ישראל,
עניתי להן בגאזזה.
״אני הדור השלישי מהישוב הישן. הסבתה
שביקרתי אותה בימי פגרה, ימים טובים
ושבתות סיפרה לי שהיא זוכרת הרעש הגדול
בטבריה. מתי זה קרה — איני יודע.
דמי ספרדים נזלו בעורקיה. זוכר אני בכל
פעם שביקרתי אותה היתה אומרת: אתם
השיקנוזים כולכם אבל אנחנו הספרדים
כולנו סאדיקים — אותו פזמון ישן שכבר
עלה רפש.
״הסב סיפר לי שבעת שביקר השר משה
מונסיפיורי בירושלים הוא פנה על־ידי
מתורגמן להאפנדי שגר בביתו, בשאלה מדוע
המוחמדים בעת התפילה צועקים מעל המסגד•
מדוע אין להם פעמון כמו בכנסיות
של אנגליה? האפנדי ענה לו בקיצור: רבנא
מאנו אסראש — היוצר אינו חרש.״

המכתב השני בא מקצה אחר של העולם.
מהונג־קונג ליתר דיוק. שלחה אותו הגברת
עמנואלה פולר, אשתו של הקונסול האמריקאי
באותה עיר אקזוטית. לגברת פולר ישנם
ידידים רבים בתל־אביב׳ ,הזוכרים אותה כמנה
עזר, צברית המודה ומלבבת.
כותבת הקוראת פולר :״יתכן שרבים
חושבים את מקום מושבי כארץ שכוחת אל.
אך המושבה רחוקה מאד מלהיות שכוחת־אל.
להיפר: אלים יש כאן די והותר. מייצרים
אותם במאות ואלפים. לפני כמה שבועות
ביקרנו בפאגודה ולידה בית־חרושת
לבודהא. ספרנו 10 :אלפים. אלים קטנים,
מצופים זהב וצבע אדום. ארבעה קירות
ובכל קיר אצטבאות מהריצפד. לתיקרה, מלאי
פסלים.
״למרות הזרות במזרח הרחוק, הרי כ־ילידת
״המזרח הקרוב״ יש ונדמה לי שאני
בבית, בעיקר כשאתמול אקלנו במסעדה הודית•
המושבה ההודית כאן׳)?יא גדולה ורוב
מאכליה מזכירים את המאכלים בארץ. ה־בג׳איו
שלהם בדיוק כמו הפלפל שלנו. אבל
בכל זאת, זה לא אותו הדבר. בעלי ואני
פשוט מתים לפיתה פלפל משוק הכרמל
מה מוצאת הקוראת פולר בהעולם הזה?
״הדבר הכי קרוב לפיתה פלפל אמיתי ו־בלתי־מזוייף.״

עורר
העולם הזה מנסה לטעון והעמים חוה
)1019 כאילו ההתנצחות הפרושית־צדוקית
נסוכה על פני מרבית ספרי התנ״ד, שלא
נערכו בום: המיוחם להם על־ירי המסורת.
אורי אבנרי קובע כי פרק א׳ בספר שופטים
הוא הפרק הנכוז ששרד בתנ״ך. ראשית —
איו זה נכון שהוא סותר בצורה מוחלטת את
ספר יהושע ורק מוכיח כי מרבית הארץ
נכבשה בזמן ההוא ולא כולה.
קשה על סמר זה לקבוע שהיה בארץ מיזוג
תרבויות. איש מדע מעמיק לא היה מסתכן
לקבוע עובדה בזאת. שנית — נניח שקיימת
סתירה מוחלטת בין ספר יהושע ופרק א׳
בשופטים, האם ההגיון מחייב פסילת ספר
שלם על יסוד פרק אחר או להיפר? העורר
מעמיד את יהושע מול ישעיהו ומפריז בחשיבותו
של הראשון. בעוד שאת ספר יהושע
למדתי ברפרוף פעם אהת הרי את ספר
ישעיהו למדתי בבית הספר פעמיים במלואו.
דן מרגלית, תל־אביב
האם אותה מפלגה, שלצרכי תעמולתה נכתב
ספר יהושע, היתה מפא״י או אולי מפלגה
אשר מפא״י אינה אלא נצר ממנה? מה
דעתכם על מעשה דוד ובת שבע ותעלולי
הניאופים שק שלמה המלר עם אלף נשים
ובל שאר מנהיני האומה מימי בית ראשון
ושני? בנראה שההבדל ביו אותם מנהיגים
למנהיגי העם בזמננו נובע בעיקר מעצם
הבדלי חומו.
שמואל ב ,.תל־אביב
אורי אבנרי יודע שאני לא שייר לשלמו!
החושד של היד השחורה, כי אם לשלטון
האור המוחלט. ובכו אורי אבנרי סופך הניע,
נשרוף באש אותר ואת עתונד בבא יום
פקודה כי נגד התנ״ך הרמת יד ופרושים
חדשים ומטולפים נתת לו. מוטב שתסביר
לזרע עמלק עצמו את התורה היפה שלר על

כחייל הנח״להמשרת עתה בישוב ספר
הזדעזתי מהמאמר בקשר ל״בנין לשלטון?״
כל וסו שהגבולות מיושבים על־ידי הקיבוצים
לא יוכה מנחם בניו בשלטון. יותר
טוב דיקטטורה של מפא״י מאשר שלטון
פשיסטי של דימגוג.
א. נ ,.צח״ל
.. .האינכם סבורים כי תנועה זו מחבלת
ומזיקה לאותם ערכים נשגבים — רעיון
המטכ״ל הלבן, רעיון השר לעניני הערבים,
רעיון פתרוז בעיותיה הגורליות של מדינת
ישראל במדיניות צלולה של טווח ארור?
ש. בן־עזרא, חיפה

שחור ואדום
אבקש להעיר אי אלו הערות הנוגעות
למאמר ״שחור ואדום״ (העולם חוה .)1017
למרות טענתו של העורר כי ״רק מי שמוכו
לדאות ולבהו! את שני צדי המטבע, יכול
להעיז ולהשיב אם מבצע סיני היה כדאי,״
מוכיח המאסר שוב, הסתכלות רק על צד
אהד והוא הצד השהור של הממבע. האם
האזרח אורי אבנרי צריר לקבל את מסקנותיהם
של הפרשנים הצבאיים מלונדון אויה,יפיץ?
האם לא ידוע לו על הצהרותיו של
הרודן המצרי כי ברצונו להכחיד את ישראל?
האם העסקה הצ׳בית־מצרית היתה בעלת
אופי הגנתי כל כד מובהק? ואם העורך
מתקשה להבי! מדוע נעצר צה״ל לפני התע-
לה, האם לא ברור לו כי בתכנון הכללי
הוטל על צה״ל לכבוש את שטח סיני ער
לתעלה בלבד?
אליעזר גולדברג, רמת־ג!
אתם כותרים כי ההתערבות הבריטית־צר־פתית
הזיקה לישראל יותר משהועילה. לוא
נאלצה ישראל להלחם לבדה, היו תל־אביב
וחיפה תלי חרבות מהפצצות המינים וח-
*ילושינים.
יוסף רילף, תל־אביב

נוער על הקו
.,נוער על הקו״ (׳העולם הזה )1019 היא
רשימה מעניינת אף כי נכתבה על נושא לא
שלילי. אתם רואים — לא הכל שלילי במדינה
זו. המשיכו בקו זח.
ק. יקר• ,רושלינז
מה קרה לכם? בגליו! האחרון לא מצאתי
שום גילוי שחיתות חדש ואילולי הרשימה,
על הנרקומנים, הייתי סבור לסי העתו! בי
הכל במדינה חיובי וטוב. ואם לקרוא על•
דברים טובים, אפשר לקרוא אותם כ״דבר״
למשל. אולם אחרי שקראתי את רשימתכם;
על מבצע הנדנ״ע, נוכחתי שאפילו בכתבות
על מעשים חיוביים, אף אחר לא יכול להתחרות
בכם. ההוכחה — עתוז בוקר העתיק
את הרשימה במלואה.
צדוק שמעון, תל־אגיב

מכתבים לשייע
קוראת פולי ובעלה, הונג־קונג
דינור והשתלבות ברוח הנביאים כאשר אנחנו
יושבים על נחשים ועקרבים, בעוד זרע
עמלק׳מאיים להשמידנו...
יחזקאל הכהן, חיפה
נשאלת השאלה אנה נגיע? הקיבוצים סירסו
את התנ״ד על־ידי השמטת שם ה׳ ממנו
ומהנדת פסח עשו פליטוז, ועכשיו אתם
דורשים להשמיט את מיטב הפסוקים מספר
הספרים.
ה. יצחק, ירושלים

חרות ממה?
כחבר תנועת ההירות הדוגל ברעיונותיה
אני מיעץ לעומדים בראש תנועתי לקחת את
הכתוב ב״הנידון״ והעולם הוה )1018 ברצינות
גמורה. הסכנה אינה פנימית בממשלה
אלא מהטרוסטים הגדולים ושיטותיהם מבחוץ.
נכון הוא שאם חירות תגיע לשלטון
ישתמשו הטרוסטים בכוח באופן דיקטטורי
ויצדיקו את מעשיהם כטניני העם ספני
הפשיזם. למניעת תופעה זו צריכה התנועה
להכשיר את הקרקע.
שמואל שלי, חיפה
כקורא ותיק של העולם הזה הסקתי
שהנכם מעונינים בהפלת המשטר המושחת
במרינה. על־ידי זה שאתם מתקיפים את תנועת
החירות אתם עוזרים במישרין קמפא״י
להמשיר לשלוט. מי זה יעו לומר שישנה
מפלגה יותר מוסרית מחירות? אפילו מנחם
בגין, מנהיג התנועה, נר בדירת מרחף
צנועה.
יצחקי רחמים, נתניה
מה תפקידכם בעצם? לשלול מהקוראים את
שריר התקווה האחרונה שנשארה עדייו לפליטה?
הצבור בארץ הוא עם תנועת חהירות
ולא תוכלו להתעלם מכד.
מ. כצנלסון, תל־אב־ב
הייתי אחר ממפקדיו (הנמוכים אמנם)
של האצ״ל וזכורני בימי הסיזוו, כשחברי
נחטפו ונמסרו לידי הבולשת הברימית,
הייתי צריד ממש לעצור בכוח את אנשי
יהידתי מלבצע פעולות תגמול בחברי ההגנה.
הפעם אהיה הראשון שארים נשק ננד בל
אדם שלא יקבל את מרות הרוב. יימצאו עוד
רבים כמוני שלא יהיה איכפת להם שאם
תשלוט אנרכיה — היא תשלוט ער הסוף. מיתן
ו״היר השחורה״ תרשום זאת לפניה.
״ירוחם״ ,תל־אביב

נהניתי למקרא כתבתו של שייע נלזר
והעולם הוה .)1019 היא הוכיחה שוב של-
שייע חוש הומור בריא ברמה שווה לבריאות
רגליו. אולם נשאלת השאלה האם זה בריא:
לפרסם מכתבים פרטיים? כל מעריץ של•
שייע, שירצה עתה לכתוב אליו מכתב, יחשוב
על כר פעמיים, שמא יזיק הפרסום לבריאותו.
נחום
קאופמן, היפר,
האס הקורא קאופמן בריא?

תשפורת כפויה
לשערורית בתי הקולנוע בישראל (העולפי
הוה )1019 הרשו לי להעיר כי למרות עממיות
הבידור הקולנועי הרי כרמים עממי
במחירו, נדיר ביותר. על הרשויות המת אימות
להבטיח באמצעות חוקים וחוקי עזר
אחוז הולם של כרטיסים במחיר עממי ו־מוזל.
בקשר לקיצוצים: קהל עם דם היה
מחרים סרטים מקוצצים והיה מטיל בזה את
משקלו למערכה נגד התספורת הכפויה.
אליק מג, חיפה

אחוות עמים
שמי ניסים נאסר אדיו, בז העדה הדרוזית
מדלית אל כרמל. במלחמת העצמאות שרתתי׳
בצה״ל ועתה אני עובד בסביבות אילת. ברצוני
להפנות מכתב זה לאנשי יגור ולאנשי
מפלגת אחדות העבודה. לפני שבוע באו
אנשים מינור לטיול באילת. נכנסתי אתס
בשיחה. אמרתי להם כי אני חיפאי וכי אני
מכיר כמה מאנשי קבוצם וכיתור את אסף
כץ ז״ל אשר נפל בנסותו להציל חיי פצוע
הרווי.
באז התערבה חברה בוגרת וציינה כ שטות
עשה אסף ביוצאו להציל חיי חיילי
דרוזי. חברה שניה הוסיפה כי איז לתת
אמון מלא בערבי ולא ברווזי, כי הם אויבים
בפועל. נפגעתי מאור ולא יכולתי להוציא
הנה מפי. נהג המכונית התערב גב
הוא בשיחה והוסיף כי אחיו הוא בעל דרגה
ביחידת המיעוטים ובכל פעם כשהוא מביא
חברים דרוזים לביתו, הוא (הנהג) יוצא מהבית
בבחילה. נגשתי לנהג, לחצתי את ירו,
והודעתי לו כי ברגע זה לחץ יד דרוזית.
אני רוצה לפנות א? מפלגת אחדות־העבודה
הקוראת לאחוות עמים ולרכישת נוער דרוזי
וערבי לקיבוצים — איד נוכל להאמין בכם
אס כר אתם מחנכים את בני הקיבוצים
שלכם?
נסים נאסר אדין, אילת
העולם הזה 020ז

עזה במות אהבה

ך יינה הגענו לאבן הנושאת את המספר
.9 11 תשעה קילומטרים של צעדה מיוזעת
מאחורינו. היתה זאת דרך קצרה מאד. קצרה
לעומת שבילי־העפר בהם עברו אבותינו — —
אולם אצלנו אין הדבר אפשרי. הכל נושבילים
שאין להם התחלה, שבילים עקלקלים
ומפותלים. קצרה גם לעומת הדרך אשר ל הגים כאילו גורל הדורות מונח על כפות
המאזניים. כמחלקת־ההר האבודה, נערכים
פנינו ולפני בנינו.
כל אנשי השלטון להגנה עד טיפת־הדם האולם
רשאים אנו לנוח כמה דקות ליד אחרונה. באין ברירה נאלצים יריביהם לאבן
זו, ששמה יום העצמאות, לחלוץ את
הפעיל תותחים כדי להרוג זבוב. בנשימה
נעלינו המכאיבות ולתת למחשבותינו לרחף עצורה עוקבת מדינה שלמה אחרי המאבק.
בחלל.
וכל זה ללא שום צורך נראה לעין.
שוב איננו אותם האנשים שיצאו לדרך זו,
קל להכין את להט הגכתם של
ליד הקילומטר הראשון, לפני זמן כה קצר,
הנראה כה ארוך. אולי כולנו מעט חכמים האנשים שלקו כשחיתות אישית,
והחרדים לגורל עצמם. אולם לא
יותר, מעט מבוגרים יותר.
מטעמי בריאות, ישקוד להוכיח בתפקידו
הבא את הטוב החבוי בכל יצור אנושי שנברא
בצלם.

אולי בדאי, לפני שנקום ונמשיך
בדיד, לעבר האבנים הלבנות הרומזות
מרחוק, לחשוב מעט על
צעדה זו, על הבכיש ששמו מדינה
ועל עצמנו, הצועדים כה.

כאלה המדובר. המדובר כאותם
שנקיון כפיהם האישי אינו מוטל

מה, לאטא זו -כולנו, שחשנו פעם
כלבנו את חבלי־הלידה של אומה,
שהרבננו את ראשינו בהכנעה עצמית
למראה המדינה שהיתה מונחת
בעריסתה בשעתה הראשונה,
שעצרנו את נשימתנו בדאגה עת
עברו עליה היסורים הראשונים.

אולי גם הנחלנו משהו מרגש זה אפילו
לדור שגדל כבר בתוך המדינה, שאינו זוכר
אלא במעורפל את כל אשר קדם ללידתה.
האהבה אינה מסתפקת במועט. איה האם
המוכנה להשלים עם הסיכוי שבנה ידמה
לכל שאר הבנים, שלא נועד למשהו מיוחד,
שאינו נושא יעוד גדול ויחידי?
אנחנו מדינה קטנה מאד. גם הקיצוניים
אינם מעיזים לחלום על אוכלוסיה ישראלית

זד, נראה טבעי לכל זר. אין זה מצב יחיד
במינו. הוא קיים במדינות רבות. הוא הערובה
לחיי ציבור תקינים, להתנגשות של
דעות, לביקורת ולשינוי בריא,

אולם הם לא הכינו כשום פנים
מדוע מתנהל ויכוח זה כסבינים
שלופים, לחיים ולמוות, כמו דוקרב
מבסיקאי.
עלם חסר־אחריות וקל־דעת סרח באחד
מסניפי השלטון. גם זו תופעה שאינה טבועה
בחותמת היהודיות בעולם. עתון מגלה
את הדבר. כל הנוגעים בדבר יודעים שהדבר
נכון. הדרך לתיקון פתוחה וקלה: אם אינו
יכול להוכיח את צדקתו, יתפטר לו העלם

והי שותפות גדולה, שותפות ברוח| היצירה האלוהית, העומדת מעל לקטטות
ו?מאבקים של יום־יום.

הכל שחסר כמדינה זו הסמל ה־עליון,
החי, המרומם, של שותפות
עליונה זו, הסמל המואר כאור
הגדול של קרני שמש ההיסטוריה
גם כשעה שערפלי הויכוח הפוליטי
מרחפים על פני השפלה.

ץ ר לא יכין זאת. לשוא ניסיתי להסביר
| את הדבר מפעם לפעם, לחבר־פרלמנט
בריטי, לעורך עתון צרפתי, לשר אוסטרי.
מדוע כולנו נרגשים כל כך? מדוע זורקים
אצלנו פצצות של דינאמיט למשרדים של
מערכת, ומדוע זורקת המערכת פצצות של
מלים לתוך מערכות הציבור?
אני אחד מאותם הסבורים כי שיטה נפסדת
שולטת בחיים המדיניים של המדינה, וכי
שיטה זו עלולה להיות בעוכריה. אותם שיצרו
שיטה זו, גדלו על ברכיה ושוקדים
עתה על קיומה, סבורים כי חברי ואני אוכלים
כל חלקה טובה ומזיקים למדינה.

ואז יוצא לבך אל ארצך הרחוקה, אל הרחובות
האפורים, חסרי הצורה ונעדרי היופי,
השוקקים צעירים וצעירות בדמי עלומיהם,
בהם בוקעת צהלת ילדים ובהם אין
האשד, מתביישת בהריונה.

דיזינייה ד מו ת ה של מדינה זו. בגי־

האהבה?

רואה עמים קשישים, רחובות גדושים ומלאים
אנשים בגיל העמידה, ארצות בהן מעט הנוער,
בהן כמעט ואינך רואה ילדים משחקים
וצוהלים, בהן אשה הרה היא מראה נדיר.

ובנפשך רוננת בת־׳קול: בדאי
לחיות כעם הזה, נהדר לחיות כמדינה
הזאת, כי עוד לא התגבשו
דפופיה לנצח, ועוד לא נקבעה
מסילת-חייה בפסי-כרזל, ועוד יש
טעם לדבריו ותועלת במאמציו,
כי עוד שותפים כולנו, כולנו ,

מלים אלה התנגנו באוזני רוחי כאשר
טיילתי לפני כמה שבועות ברחובות לונדון.
ראיתי את בני אותה ארץ צפונית מתהלכים
בשאננות בוטחת בערפל הקל, ושאלתי את
עצמי: מה יש אצלנו אשר איננו כאן?
מה הסם המפעפע בדמנו, שאינו נותן לנו
מנוח, שאינו מניח לנו להזדיין בסבלנות העליונה
של האנגלים, המונע בעדנו להתווכח
בשקט ולשאת דעות יריבות באורך־רוח?
מהי הקדחת הזאת, אשר כולנו קודחים בה,
זו המרתיחה את דמנו מדי יום, בקוראנו את
העתונים ובשומענו את החדשות, בכותבנו
את מאמרינו ובנושאינו את נאומינו, בויכוחים
כלכליים יבשים ובדיונים מופשטים
על ציור וספרות, בדברינו על צינור־נפט ועל
קו־מים, על בטחון ועל שחיתות?
מהי החימר, הזאת, הפורצת מלב כולנו,
כאשר פרצה בימים עברו בשפלה זו ועל
גבעות אלה מלב נביאים ומטיפים בשער?
האין זה הנורא ברעלים, המשכר בסמים,
הסוערת ברוחות, הרוגש ביצרים, עזה ממוות
וקשה משאול —

אנחנו עם צעיר. צעיר — במובנה הפשוט
ביותר של מלה זו. אתה מתהלך ברחובות
ווסטמינסטר או בון, מסתכל בפני העוברים
והשבים ותמה מה הדבר המסתורי שהוא כל
כך שונה, ואינך יכול לזהותו.

והרגשה גאה וחמה פושטת בלבך, ואתר.
אומר לעצמך: עם צעיר אנחנו, עם שופע
חיים.

ך* י עזה במוות אהבה, קשה כ־
•* -שאול קנאה, רשפיה רשפי
אש שלהבתיה. מים רכים לא יוכלו
לבכות את האהבה, ונהרות לא
ישטפוה. אם יתן איש את כל הון
ביתו כאהבה, בוז יבוזו לו״...

של המדינה. אולם בחוץ־לארץ גם קל יותר
לראות את המיוחד באמת למדינה זו.

בלל בספק, המובנים לשפוד דם רק
מפני שאינם מסוגלים להודות אף
כרכב הקל ביותר בנושא אהבתם.
אין הם מסוגלים לשכנע. הם מוברחים
ללחום. ידיים שחורות ומנגנוני
חושד מופעלים כשם האור
ואהבת המדינה.
קשה כשאול קנאה.

*• דמה לעתים כי אהבה יתרה זו ל־ל
מדינ ה, שדבקה בכולנו, בני המדינה הזאת,
היא חטא. האהבה היא עיוורת. היא
חסרת־סבלנות. ההתלהבות לעולם אינה אם
החוכמה.
האכזריות במלחמות־אנוש היו מלחמות־האחים,
שנערכו למען ענינים שבקודש ו־אהבת־האדם.
הנוראים בפשעים מבוצעים
על־ידי גברים ונשים אשר האהבה עירערה
את שווי־משקלם הנפשי.
מי אינו מכיר את המורה־לדוגמה, הזורעת
ביד בטוחה את זרעי החינוך בלבבות כל
תלמידיה — ושאהבתה האמהית נוטלת ממנה
כל כשרון לחנך את בנה שלה לקראת חיים
של טעם?

יתכן כי כולנו דומים, במידת־

שתעלה על שלושה או ארבעה מיליון נפש.
זוהי כמות מבוטלת בתקופה בה בריטניה,
שעודנה חובקת את העולם, שדגלה עודו
מתנשא בשש יבשות, היא מעצמה קטנה ומי
בויישת.
אולם איננו משלימים עם מעמדנו זה. בחלומות
רבים מצטיירת המדינה כמעט כמעצמה
עולמית, כארץ־האם של אימפריה
יהודית המשתרעת מברוקלין ועד שכונות
מוסקבה, עם כל היומרות של מעצמה גדולה,
ועם הנכונות להקריב שלום ובטחון למען
יומרות אלה.
מי יעז לפגוע בחלומות האם? מי יעו
לגלות לה שבנה אינו ילד־פלא, שמוסב לו
לחיות חיים של טעם בתחום מסגרת חייו
האמיתיים?

מי יגלה שמדינה זו היא מדינה
קטנה, שאבן יש טעם לחייה דווקא
כמדינה קטנה, המאגדת סביבה
מדינות קטנות אחרות, במרחב בו
השבץ אותה הבורא -ולא ייחשב
לעובר-ישראל?

ך* מרחקים אי-אפשר עוד לעצום את
1־,עיניים מלראות את הממדים האמיתיים

בבריטניה חי סמל כזה בדמות המלכה
הצעירה — זו העומדת מעל למפלגות ומעל
לשערוריות ומעל לחילופי־ממשלות ומעל
למרירות ולקנאה של עסקי יום חול אפרפר.
היא מסמלת בעיני הבריטי, בכל רגע של
חייו, את השותפות העליונה שהוא חבר
בה — את הרציפות הגדולה העומדת מעל
לתהפוכות חולפות.
אין שום דבר דומה לזה בישראל. הנשיא
האהוד, עם כל שפע רצונו הטוב, לא יכול
היה למלא חלל זה. חייבים אנחנו להסתפק
במשהו חבוי יותר, הצפון בלבנו פנימה —
בהכרה הפנימית בשותפותנו הגדולה, שצריכה
ללוות אותנו, בלי צורך לבטאה ולהכריז
עליה, בכל צעד מצעדינו בצעדה הגדולה
בכביש המוביל קדימה.

— נ ה בן, זו המדינה: לא מרכבה, אלא

ן ן כביש — דרך־חיים, מסלול להתקדמות.
שום דבר אינו בטוח בהיסטוריה. אפשר
ליפול בדרך. אפשר לסטות ממנה בעוזרון
של טירוף או שכרון, וליפול לתוך אחת
התהומות אשר בצדה.

אולם אם ונהיה רוחנו טובה,
עינינו פקוחות ורגלינו חשולות,
ישא אותנו הכביש קדימה, על
פניהם של אכני-קילומטרים רכות,
לקראת האופק.
האופק שלעולם לא נגיע אליו, אך שתמיד
נשאף לקראתו.

ת צ פי מ3

במדינה

כל הזכויות שמורות

• הכוחות הפיניים יעזבו בימים הקרובים ביותר את
שארם אלישייך. לא ברור עדיין אם מיצרי טיראן ייתפסו לאחר עזיבת

העם

הפינים על־ידי יחידה אחרת של כוח האו׳׳ם או שיחוור אליהם הצבא המצרי.

מצב זה יביא ללחץ מחודש של דאג האמרשילד על ישראל,
לפתיחת משא ומתן על שאלת הצבת בוחות האו״ם משני
צ די ג בו לשביתתהנשק. ישראל התחמקה עד כה מדיון זה אולם עתה
יאיים מזכיר האו״ם לרחוץ את ידיו משמירת מיצרי טיראן על־ידי האו׳׳ם, אס
לא תסכים ישראל לדיון כולל על שמירת הגבולות.
• יחול שינוי בצמרת המינהלית של משרד הבטחון. המנהל
הכללי של המשרד, שמעון פרס, יפרוש מתפקידו ויתמנה למשרה דיפלומטית
חשובה ביותר. פרס, שערכו עלה מאד בעיני דויד בן־גוריון לאחר שהיה למעשה
הרוח החיה במשא ומתן עם הצרפתים ערב מיבצע סיני, יוצע עתה לעמדת
מפתח מרכזית במערכת יחסי החוץ של ישראל. יהיה זה גם צעד נוסף
בתוכניתו של ביג׳י למסור עמדות חשובות לידי צעירים הנאמנים לו.
• מועמד אחר לשירות דיפלומטי: יגאל אלון. המשרה המצעת
היא זו של שגריר ישראל בלונדון, אם כי המינוי אינו אקטואלי ביותר. לפי
הערכתו של דויד בן־גוריון יביאו הבחירות הבאות בבריטניה לנצחון הלייבור
ולמינויו של אניירין ביוואן כשר הח!ץ הבריטי. במקרה זה, הבטיח ביג׳י כי
אלון, שהוא ידידו האישי של ביוואן, ייצג את ישראל בלונדון.

• לעומת זאת, לא יחפה שגריר ישראל בלונדון עד
להתרחשות מאורע זה בדי לשוב לישראל. השגריר אליהו אילת

יוחזר בקרוב לירושלים ויתכ ן כי יחליף
את וולטר איתן כמנהלו הכללי של
משרד החוץ.

שני אורחים
האורח החשוב ביותר של ישראל השבוע
לא דרך על אדמת הארץ. היה זה יצור של
פלדה, שנשא את השם ג״יימס פורססל. היד,
זה הענק של הים — הממטסת האמריקאית
הגדולה ביותר, שנקראה במקרה על שמו של
שר־הבטחון האמריקאי, שלחם עד הרגע
האחרון נגד הקמתה של מדינת־ישראל.
אונית־ארצות־הברית פורסטל, שדה־תעופה
אטומי נייד, מוקף סיירות ומשחתות, טיילה
לה בנחת לאורך חופי הארץ, מעבר לקו
האופק. היא היתד. איגרת חיה של ממשלת
ארצות־הברית לממשלת־ישראל: שלא להתערב
במאבק הפנימי בירדן, ולא לפלוש אל
הירדן גם במקרה שהעיראקים והסעודים
יגיעו למבואות כפר־יונה ועפולה.
הדיפלומט השני. גם האורח החשוב
השני לא היה קרוא, וגם הוא לא דרך על
אדמת הארץ. היה זה אויבו האישי החריף
ביותר של דויד בן־גוריון, מזכיר האו״ם
דאג האמרשילד.

שנים

• שינויים דיפלומטיים נוספים:
מינויו של יעקב הרצוג, ראש
המחלקה לארצות־הברית במשרד החוץ,
במקומו של ציר ישראל בוושינגטון
ראובן שילוח ויתכן גם מינויו של מזכיר
מפא״י גיורא יוספטל במקומו של אבא
אבן כשגריר בוושינגטון.

ה ב רי ת. במקרה זה יכהן רק כנציג
ישראל באו״ם.

• משרד החוץ מעיין באפ־שרות
לצרף אזרחים מבני
המיעוטים לשרות החוץ. המשרות

הבאות בחשבון: תפקידי מזכירים ונספחים
בשגרירויות אנקרה, פאריס ולונדון.
רוב המועמדים הם בני העדה
הדרוזית.

• בקרוב תובל לרפוש חד
כרת חדשה של ביג ׳י. החוברת,

שנכתבה בעת חופשתו האחרונה של
ראש הממשלה. ,מדוע יזמתי מיבצע
סיני -ותהיה מבוססת בעיקרה על דברי
ביג׳י בכנסת.

• משה שרת יצא בקרוב
למסע מחודש כאסיה. המטרה
העיקרית: לנסות ולהביא את הקשרים
עם מדינות המזרח לשלב דיפלומטי
רשמי. אל משה שרת עשוי להצטרף
במסע זח גם ח״כ מפא״י דויד הכהן
וקיימים סיכויים להצלחת־מה.

גליון זה של ״העולם הזה״ הונף מעל דופן העיתונים לפני תשע שנים,
בשבוע החלטת האו״ם על הקמת המדינה. השער מתאר את צהלת
• המפלגח הסוציאליסטית ההמונים ברחובות העיר באותו לילה היסטורי של ה 29-בנובמבר.
האיטלקית של פייטרו נני תציע
האיש שקרא לביג׳י בשם ״שקרן׳׳ באוזני
לסניף הישראלי של תנועת השלום העולמית להצטרף לתוב־נציג
ישראל, ביקש לבוא לישראל עוד בשעת
ניתח לפרוש מהתנועה. המפלגה האיטלקית הגיעה לכלל דיעה זו עקב

• הטרגיקומדיה המתמדת של זיוף האינדפס תוחמר. מאחר
שלפי ההסכם החדש תשתנה ת1ספת־הי,קר מיד אם יעלה המדד בחודש כלשהו
בשלושה אחוזים (תשע נקודות) קיימת עתה התערבות מתמדת למניעת הדבר
באופן מלאכותי. כתוצאה עלה החדר רק 5נקודות בפברואר 2 ,נקודות במרס.
• דולארים מוברחים רבים יחזרו לארץ. אחרי שנכנס לתוקפו
שער חליפין של 2,650ל״י לדולאר לייצואנים, שהוא גבוה יותר אף מהשער
בשוק השחור, כדאי יהיה גם למבריחי דולארים למכור את דולאריהם לממשלה.
• כקרוב תזבח לגפרורים שיידלקו ולא יתיזו ניצוצות. אחרי
הפסקה של כמה שנים יחדש מפעל נמר בראשון־לציון את ייצור הגפרורים,
ישבור את המונופולין של מפעל גור בעכו. התחרות תיטיב את טיב התוצרת.
גם המונופולין של מפעלי נשר למלט יישבר, אחרי חידוש הייצור במפעל
שמשון, שקיבל חצי מיליון ל״י פיצויים מהחברה האנגלית (ויקרס־ארמססרונג),
שהתקינה בו מכונות בלתי־מתאימות.
• ניירות־הערד התעשייתיים יעלו, כתוצאה מההסדר שיגדיל את
הפחת של המפעלים, אם על־ידי מתן אפשרות לפחת מ,אץ בשעור ־ 207 ואם
על־ידי הערכה חדשה של ציוד ישן (וגבית מס על הערך הנוסף).
• אין לצפות לעליה ניפרת בדייג הימי, שיקטין את הפער בין
בין המציאות והחזון בשטח זה. למרות שחודש הדייג מול חופי תורכיה, באים
שני שלישים מן הדגים בחנויות מבריכות.

על סמך מחקר מעמיק זה, הגיע ביג׳י מזה
כמה שבועות לכלל מסקנה שנסיגתו מסיני
ומעזה עלולה לסכן את שלטון מפא״י. לדעתם
של אנשים שקולים יותר, זוהי הערכה
מוגזמת עד אין גבול. אחיזתו של ביג׳י
בלב ההמונים חזקה כיום יותר מאשר בכל
עת אחרת. אולם ביג׳י מודרך על־ידי פחד
מסתורי, ופעולותיו בשבועות האחרונים הוכתבו
על־ידי פחד זה.
הסבם סודי. לפני יציאתו לחופשה,
כינס ביג׳י את מנהיגי אחדות־העבודה לפגישה
סודית. פגישה זו נמשכה למעלה
משמונה שעות רצופות, אולם אף מלה אחת
עליה לא חדרה לעתונות.
ביג׳י. לא הציע לאחדות־העבודה מיזוג מפלגתי
מלא. הסביר הוא: מוטב שלא לתת
לבוחר רק את הברירה בין מפא״י מאוחדת
לבין מפ״ם, כי כל המאוכזב ממפא״י יצטרך
אז להצביע בעד מפ״ם. אחדות־העבודה,
השוכנת כיום בין השתיים, יכולה לתפוס
חלק מן הקולות האלה, ודבר זה יהיה לטובת
מפא״י.
אולם גם ביג׳י וגם אורחיו הודו כי היחסים
בין מפא״י ואחדות־העבודה חורגים
כיום מגדר שותפות קואליציונית פשוטה.
הבסיס האידיאולוגי של השתיים כמעט זהה
כיום. מכאן הגיע ביג׳י להצעה מרחיקת־לכת:
לכרות הסכם סודי, לא לפרסום, בין שתי
המפלגות, למשך תקופה של עשר שנים.
שתי המפלגות יתיעצו מראש על כל העניינים
לשם הבטחת פעולה משותפת בכל המוסדות.
הפגישה
לא נסתיימה בהסכם סופי. ביג׳י
גילה שיקיים פגישה דומה עם מפ״ם, אך
ישמח אם יקבל ממנהיגיה תשובה שלילית.
הסימפוזיון נסתיים ברוח טובה. לא היה
ספק רב כי מוסדות אחדות־העבודה יקבלו
את ההצעה ברצון.

יחד עם זאת, קיימים סיפויים
להשארת אבא אבן בארצות־

המרד בהונגריה ולאחר שהתברר לה כי הטענות הקומ,ניסטיות של שימוש
בחידקים על־ידי האמריקאים בקוריאה היו האשמות תעמולתיות בלבד. הסיכויים
הם כי הסניף הישראלי ידחה הצעה זו.

בירים לו רק את האינפורמציה הרצויה
להם.
כדי לגשר על פני התהום, רגיל ביג׳י
לאחרונה לקבל אינפורמציה מכמה אנשים
מקורבים, שהערכתם את ״דעת הקהל׳׳ קדושה
בעיניו. בתו, רננה 28 היא אחד מ־מקורוודאינפורמציה
אלה.

ביקורו האחרון אצל עבד אל־נאצר. תשובת
ביג׳י, הרגיל לבוז בפומבי ל״אום־שמום״:

השבוע הגיע האמרשילד לרומא, הריץ
איגרת לישראל על רצונו לבוא לארץ. תשובת
ביג׳י: אין שום טעם לכך, כל עוד לא
ויתר עבד אל־נאצר על זכויות הלוחמות.
היתד, זאת סטירת־לחי לאדם ההופך בהדרגה
לדיקטטור של האו״ם.
היתד, זאת גם עדות נוספת לכך כי, בהתקרב
יום־הולדתה התשיעי, לא עלתה המדיניות
הישראלית על הרמה של כיתה ג׳
של בית־הספר היסודי של תורת המדיניות.
כי אחרי שקיבלה ישראל את מרות או״ם,
לא היה הגיון רב בהעלבתו האישית של
האדם המפעיל מרות זו.
מפלגות תוכנית העשור
אחת הטרגדיות של כל מנהיג עממי היא,
שככל שהוא עולה בסולם ההערצה, כן
מנותק קשרו עם הרוח החיה של ההמונים.
דויד בן־גוירון מרגיש אף הוא בניתוק זה.
מעטים האנשים בארץ המבודדים כמוהו,
בהיותו מוקף על־ידי חבורת כנכנאים המע
קואליציה
ימנית. באותו שבוע קיים
ביג׳י פגישה עם הדתיים שנמשכה קרוב
לחמש שעות, ושרמז עליה חדר גם לעתו־נות.
שאלת
הפתיחה של ביג׳י בפגישה זו היתד,
ישרה לענין: אם תפסיד מפא׳׳י כמה
ח״כים נוספים בבחירות הבאות, ואם הימין
יתחזק עד כדי אפשרות של קואליציה ימנית,
מה יעשו הדתיים?
כאשר נוצר מצב דומה בעירית תל־אביב,
הצביעו הדתיים נגד גולדה מאיר, בעד חיים
לבנון. עתה רצה ביג׳י לדעת מה יקרה אם
יווצר מצב דומה בכנסת. האם יכריע היסוד
הימני במפלגה הדתית הלאומית בעד שותפות
עם חרות והציונים־הכלליים?
הדתיים הופתעו במידה ניכרת. הם ידעו
כי לא יוכלו ללכת עם הימין, כי משה
שפירא מתון יותר במדיניות־החוץ אף מפנחס
רוזן, הנו כיום האדם האנטי־מלחמתי
ביותר בממשלה כולה. קשה לתאר את שפירא
השקול בממשלה שבראשה יעמוד מנחם
בגין.
חוץ מזה שונאים הדתיים את ישראל
רוקח, שהכביד על חייהם בשעה שהיה שר־הפנים,
לא פחות מאשר עושה זאת כיום
ישראל בר־יהודה. אין לתאר ממשלה בה
ישבו הדתיים עם הציונים־הכלליים על רקע
ימני.
העשור השני. גם הפעם הציע ביג׳י
מחיר גדול: הסכם של שיתוף־פעולה לעשר
שנים, תוך התחייבות הדדית מראש לקואליציה
משותפת בממשלה ובכל העיריות.
לולא היו הדתיים סוחרים פקחים, היו
קופצים מיד על המציאה, שלא עלתה להם
כלום. אולם הדתיים הם אנשים פקחים. ברגע
שהבחינו בחולשתו הפנימית של ביג׳י,
החלו להציג תנאים. בין השאר מסרו לביג׳י
25 תביעות דתיות, שלא באו עד כה על
סיפוקן.
כמו תמיד בסימפוזיונים של ביג׳י, התדרדרה
השיחה חיש מהר מדיון עניני לויכוח
מופשט. ביג׳י התחיל לנתח את האפשרויות
של דו־קיום בשלום, ללא כסיה, בין הדתיים
והחילוניים, נתקל בגישה ספקנית מאד מצד
בני־שיחו. האיש החזק בקטע זה של השיחה
היה דווקא יוסף בורג, שר־הדואר העדין,

העוויות במשנט המחתות מוכיחות, נ׳ ווב חבויה היו סוכניו של מנגנון החושך

הרוצח: שכיר הש. ב.
ךזר קו רהג דו ל של הבירור המשפטי הופנה השבוע
ן ן שוב לעבר פרשת רצח קסטנר. עד אחרי עד הופיע,
תרם את תרומתו להוכחת התביעה, שהאשימה את יוסף
מנקס, זאב אקשטיין ודן שמר ברצח, ואת יעקוב חרותי
בהנהגת המחתרת ששלחה אותם. אולם במקום להתפזר, הלך
הערפל והתעבה.
בפני השופטת החיננית מינה שמיר עמדה שאלה פשוטה
יחסית: האם ישנן ראיות כי ארבעת האנשים, שישבו לפניה
מוקפים בעשרות שוטרים, אשמים בפשעים שיוחסו להם?
אולם לגבי הציבור, היתד, השאלה המשפטית רק חלק
קטן מהשאלה הגדולה: מי רצח את ד״ר ישראל קסטנר?
מי שלח את הרוצחים? מי עמד מאחורי המחתרת וכיוזן את
פעולותיה?

הסוכן הוא?זירה

כי היורה בקסטנר היה אדם שקיבל משכורת מטעם מנגנון-
החושך. אך אין צורך להאמין שהתהליך כולו היד, כל כך
תמים, כפי שמנהלי המנגנון מנסים עתה להציגו.
הטענה שהושמעה בציבור, כאילו רצח קסטנר יוזם בחדרי
מנגנון־החושך ולא היה אלא חלק מתוכניותיו הפוליטיות
של חוג ״היד השחורה״ (העולם הזה )1015 אשר מנהלי
מנגנון־החושך חברים בו, לא הופרכה. להיפך, העובדות
אשר מנגנון־החושך עצמו מודה בהן מחזקות חשד זה
במידה ניכרת מאד.
אין זה מתקבל על הדעת כי מנגנון־החושך לא ידע
פרטים מדויקים יותר על תוכניותיה של המחתרת, אשר
רוב חבריד היו שכיריו וסוכניו.
לגבי סורן כפול כמו אקשטיין, מי יכול לקבוע בוודאות
מי בדיוק כיוון את מעשיו — מנהלי המחתרת, ראשי

המתנהל בגלוי על־ידי מנגנון־החושך מסביב לפרשה.
מזה כמה שבועות נעשה נסיון מגוחך, אך עקשני מאד,
להפיץ ברבים את הסברה כי הרוצחים היו כפופים להשפעתו
של ד״ר ישראל שייב, וכי שייב הודרך על־ידי שמואל
תמיר. העובדה שתמיר ושייב הם יריבים מושבעים מזה
זמן רב, ושהם נושאי אידיאולוגיות מנוגדות במפורש, לא
הפריעה למארגני־המסע. הם הכניסו לקומקום הגדול גם
אנשים אחרים, בני חוגים שונים, שעמדתם הציבורית —
הידועה לכל ילד מזה שנים רבות — היא הפוכר, מזו של
נושאי רעיון ״מלכות ישראל״.
השבוע הוסר הלום מעל חלק אחד של נסיון זה. אחד
מקרוביו של יעקוב חרותי כינס קבוצה של אנשי־חוק,
הודיע להם כי נאמר לחרותי בפירוש על־ידי חוקריו

**בירור לאהתנהל בבית־המשפט בלבד. הוא התנהל
| | בעשרות פגישות־הסברה של שליחי מנגנון־החושך עם
עסקני־ציבור מכל המפלגות, מאמרי־תעמולה שסופקו על־ידי
מנגנון־החושך לעתונים הכפופים להשפעתו. כל זה יחד
יצר את הרקע לכמה שאלות ברורות, שהתגבשו השבוע
יותר ויותר, והחייבות לעורר למחשבה כל אזרח במדינה.
לפי הסברתם הפרטית של מנהלי מנגנון־החושך ועדו־יותיר,ם
בבית־המשפט של שליחיו, מסתבר כי:
ס הנאשם זאב אקשטיין, האיש שהרג את קסטנר (לפי
הודאת עצמו וטענת התביעה) היה במשך תקופה ארוכה
סוכן־בתשלום של מנגנון־החושך, סיפק לו ידיעות שוטפות
על התקדמות המחתרת( .לפי טענת מנגנון־החושך, היה
אקשטיין סונן־כפול, שנשלח על־ידי המחתרת עצמה כדי
לקיים מגע עם מנגנון־החושך).
@ פרטי המערך של המחתרת, כולל מחסני־הנשק שלה,
היו ידועים למנגנון־החושך, כפי שנסתבר גם במהלך המשפט.
$אקשטיין לא היה הסוכן היחיד. מנגנון־החושך טוען
שידיעותיו של אקשטיין נבדקו ונמצאו כבלתי־שלמות.
העדויות שהושמעו השבוע הוכיחו כי היו קיימים במחתרת
סוכנים נוספים של המנגנון, שבעזרתם אפשר היה לבדוק
את מהימנותו של אקשטיין.
• היה ידוע למנגנון־החושך, לדברי מנהליו, כי המחתרת
עומדת לבצע פשע, אולם — שוב לדבריהם — לא ידעו
במי בדיוק עומדים לפגוע.

* חיי כינ׳י סוכנו

ויפילואםלהא מין לכל ההודעות האלה כלשונן
וכפשוטן, כבר מזדקרות כמה שאלות בעלות חשיבות
לאומית ממדרגה ראשונה.
אם כל זה היה ידוע למנגנון־החושך, מדוע לא נאסרו
חברי המחתרת לפני ביצוע הפשע?
בניגוד לארצות אחרות, בהן אין השלטון יכול לפעול לפני
שבוצע פשע, הרי בישראל קיימת הפקודה למניעת מרור,
המאפשרת לכלוא אנשים לתקופה ארוכה על עצם השתייכותם
למחתרת, גם אם לא הספיקו לבצע כל פשע מעשי.
לפי הודעות מנגנון־החושך, היו בידיו מזמן כל ההוכחות
להרשעת חברי־המחתרת בעוון זה.
אם כן, מדוע לא נעשה הדבר? מדוע ניתן למחתרת להרוג
אדם, שזהותו לא היתד, ידועה מראש? מניין היה למנהלי
מנגנון־החושך ד,בטחון כי הקרבן המיועד אינו דויד בן־
גוריון, למשל? מי קיבל על אחריותו לשחק מישחק של
חתול ועכבר, ולסכן את חייהם של ראשי המדינה רק כדי
שתהיה לו האפשרות, אחרי ביצוע הפשע המתועב, לארגן
משפט גדול יותר?
מי שמאמין להודעות מנגנון־החושך, מוכרח להגיע
למסקנה ששוחק כאן משחק פושע וקל־דעת בחייהם של
ראשי המדינה, וכי יש צורך בהחלפת כל הצמרת של
שרותי הבטחון בעוד מועד, לפני שיקרו באשמתם אסונות
נוראים עוד יותר.

הנאשםמ שתמ שי .{,זאב אקשטין, הנאשם ברצח ד״ר ישראל קסמנר, שהיה איש הש. ב ,.משתעשע בידידות עם
אחד משומריו בזמן החקירה המתנהלת נגדו בבית־משפס השלום בתל־אביב. העונש המכסימלי הצפוי לו: מאסר עולם.
מנגנון־החושך או כולם יחד?
בולט לעין ההבדל העצום בהתנהגות הנאשמים עצמם
בבית־המשפם. בעוד שיוסף מנקס ודן שמר מדוכאים בבן*־
המשפט, כנאה לאנשים היודעים כי צפוי להם מאסר־עולם
אם יורשעו בדין, הרי הנאשם העיקרי, המבצע המעשי של
הרצח, זאב אקשטיין, הסוכן־החלקי של מנגנון־החושך, עליז
ושמח בבית־המשפט, מוצא אפילו זמן למעשי־קונדס כלפי
השוטרים והקצינים, והערות־ביניים מלאות־הומור לעבר
השופטת. הרושם הוא שעתידו אינו מדאיג אותו, וכי הוא
סומך על מישהו לחלצו מן הצרה.
כבר למחרת ביצוע ההתנקשות, ניתח העולם חזה את
נסיבותיה והצביע על העובדות שהוכיחו קשר בין מנגנון
החושך לבין המעשה. דעות אלה, שהותקפו אז קשות, נתקבלו
עתה לא רק על דעת רוב העתונים ועל דעת הקהל,
אלא קיבלו אישור מפורט בבית־המשפט, מפי נציגי ד,ש.ב.

המחתרת הגלויה
*\ולם איש אינו חייג להאמין לטענות מנגנון׳־החושו
כפשוטן. אין ספק שהן מכילות אמת — כגון העובדה

שפיתח במפורט את גישתו הדתית־הפילוסו־פית.

הפעם לא הושג הסכם סופי. אולם
הרוח היתד, טובה, וכוונתו של ביג׳י ברורה
לכל: מיזוג מעשי של מפא״י, אחדות־העבו־דה
והמפלגה ד,דתית־ד,לאומית בחזית מלוכדת
להבטחת שלטונה של הקואליציה הנוכחית
לתקופת העשור השני של המדיני-
דת האשה השניה
הנשים שנלוו אל בעליהן העתונאים, שהתאספו
במועדון־העתונאים המהודר של ירושלים,
לא ציפו לאפתעה הבלתי־נעימה. על
הפרק עמד ויכוח שקט על בעיות הדת והמדינה,
ושלושת הנואמים — תת־שר הדתות

הכובע הבוער
— 111

תכן כי יותר מכל ההוכחות ד,מסיבתיות האלה, פרי
ההיקש ההגיוני הפשוט, אופייני מסע־ר,תעמולה הקדחתני

זרח זזרהפטיג, אליעזר ליבנה והרב הצבאי
הראשי שלמה גורן — לא הבטיחו פצצות.
כאשר נפלה הפצצה, היה זה כמעט ב־היסח־הדעת.
אליעזר ליבנה דיבר על הצורך
ברפורמה דתית, הביע את דעתו שהדת מתפתחת
ממילא. כך, למשל, למרות שפג תוקפו
של חרם דרבנו גרשום על ריבוי־נשים,
אין יוצאים היהודים הטובים לשאת אשה
שניה.
גם שלמה גורן, שדיבר אחריו, הסכים
לדעת ליבנה כי אכן בימים אלה התבטל
החרם של הרב גרשום, שהוכרז עליו לפני
אלף שנים ושנועד לאלף שנים בלבד.
אדץ לשתי נשים. העתונאים אצו
הביתה, הבריקו לעתודה,ם את הסקופ הדתי
הגדול. איש מהם לא טרח לברר את הדבר.
אילו עשו זאת, היו מגלים שהסקוס בידיהם

אינו אלא ברוזז מת.

שישוחרר מיד — בתנאי שיעיד כי שמואל תמיר הוא המנהיג
הרעיוני והמעשי הכל־יכול של המחתרת. חרותי הבין את
הדבר כמעשר,־סחיטה וכאיום להחזיקו במעצר ואולי לשלחו
לתקופת־מאסר ארוכה, אם לא יסכים לשתף פעולה נגד
תמיר.
באותה שעד, נפגשו סוכני מנגנון־החושך עם עתונאים
שונים, שנראו להם מהימנים, סיפקו להם פרטים למסכת־השמצה
אישית מקיפה נגד תמיר, מתוך בקשה לא לפרסם
מסכת זו עד שיקבלו את האות לכך. התוכנית ברורה:
לפתוח במסע הגדול ברגע שהמנגנון יצליח להשיג מאחד
העדים עדות כלשהי, לפיה אפשר יהיה לאסור את תמיר.
נסיונות קדחתניים אלה הם כה מוגזמים, עד שקשה
להסבירם בהשתדלות שיגרתית וטבעית להרוס אדם שגרם
צרות רבות ליד־השחורה ולאצבעותיה. מתקבל על הדעת
כי יש סיבה שניה, הרבה יותר דחופה: הצורך הנואש
להסיח את הדעת כדי לטשטש עקבות, העלולים להוביל אל
היז״השחורה עצמה.
הגנב, שעל ראשו החל בוער הכובע, ביקש להכניס בו
ראש אחר — והוא בחר בראש שהרגיז אותו מזמן.

הטעות התחילה עוד בהתחלה. רבי גרשום
בן־יהודה, שכונה ״רבי גרשום מאור
הגולה,״ נולד בעיר מץ בשנת 960 לספירת־הנוצרים,
כך שעדיין לא מלאו אפילו אלף
שנה ללידתו, ובודאי לא מיום הטלת החרם.
האיש שהפך למנהיג יהודי אשכנז (גרמניה
וצרפת) ,התקין תקנות רבות. בין השאר:
האיסור לתת גט לאשר, נגד רצונה: האיסור
לקרוא במכתבי הזולת: האיסור להזכיר
באוזני מתנצרים שחזרו בתשובה את עברם.
לפי האגדה, היו לרבי גרשום שתי נשים,
שהפכו את חייו לגיהינום, ועל כן קבע
איסור על ריבוי נשים. הסבר סביר יותר:
רבי גרשום היה מושפע מהתקדמות הנצרות,
שאסרה ריבוי נשים, בניגוד לתרבות המזרח.

לא ישא ולא י?|דש. גרשום קבע ב
פירוש
כי החרם שלו על ריבוי הנשים יהיה
בתוקפו עד סוף האלף שבו חי, היינו האלף
של הספירה היהודית שנסתיים לפני 717
שנים. לכן התבטל החרם בשנת 1240 לספירת
הנוצרים, אולם חודש מיד על־ידי
חכמי הדור, בכנס רשמי, עד לסוף כל הדורות.
נשי
עתונאי־ירושלים תוכלנה, איפוא, לישון
במנוחה — לא היתד, כל זכות לבעליהן
לשאת אשה שניה, אפילו לא היה קיים
חוק המדינה האוסר זאת. החרם של רבי
גרשום על ריבוי הנשים נשאר בתוקפו,
ממש כמו החרם שלו נגד פתיחת מכתבים
בידי מנגנון־החושך. הרבנים יכלו להמשיך
לציין בכל כתובה, כנהוג עד כה, כי :״לא
ישא ולא יקדש שום אשח אחרת בחייה, בתיקון
רבנו גרשום מאור הגולה דל.״

״ חסמו פרס״

ה רו חי ס
במדינה המשק
מקידיסטאן צועדת
תערוכת התותחים והטנקים, שסימלו את
חזית ר,בטחון הצבאי, עמדה השבוע במרכז
ההתענינות ההמונית. אולם הכלכלנים שלחו
מבס מודאג לעבר חזית אחרת, לא פחות
חשובה לבטחון המדינה: חזית העבודה.
לפניהם היה מונח סקר צנוע, שהסתכם
במסקנה מדאיגה מאד: אחוז העובדים היצרניים
— החיילים הקרביים של חזית המשק
— הולך וקטן. לעומתו גדל אחוז החיילים
הבלתי־קרביים בעורף — פקידי הממשלה
ואנשי השרותים.
כל רכיעי — פקיד. הסקר, שהתחבא
בכמה עמודים של הירחון הסטטיסטי, עוכב
כמה חודשים מסיבות בלתי־ברורות. יתכן
שהמעכבים ביקשו לשמור על מוראל המשק.
כי נתוני הסקר עלולים לפגוע קשה במוראל

בעוד שמשנת 1955 עד לשנת 1956 גדלה
האוכלוסיה המבוגרת בארץ (בני 14 ומעלה)
ב־ 25 אלף איש ואשה, הרי מספר העובדים
בארץ (כולל שכירים ועצמאיים כאחד) ירד
באותה תקופה ב־ 11 אלף. ירידת אחוז העובדים
באוכלוסיר, המבוגרת מדהימה: מ־
/0״ 53,6ל-״. 51,50/י
בלשון אחרת: כמעט כל עובד מפרנס
כיום מבוגר שני שאינו עובד. אולם מדאיג
עוד יותר מספר העובדים הבלתי־יוצרים התלויים
בצוארו של העובד היוצר.
בעוד שהיתר, ירידה גדולה במספר העובדים
בבנייה ובעבודות ציבוריות ( 7000 איש),
בחקלאות ודייג 2500 בחרושת (,)6700
במסחר ( )7700 ובהובלה 2400 הרי היתד,
עליה עצומה במקצוע המעסיק כיום יותר
עובדים מכל מקצוע אחר במדינה: שירותים
ממשלתיים וציבוריים.
ר,עליה בשטח זה: מ־ 123,300 איש ל־
131,200 איש. כמעט כל עובד רביעי בארץ
הוא פקיד ממשלתי או ציבורי.
לטוב, ט 1כ. מסקנה זו מתאימה מאד
למדינה החיה בעיקר על מענקים ומגביות.
לא פחות ממנה מתאימה לה המסקנה השניה:
בעוד שמספר המובטלים גדל והולך
ומגיע עתה ל־ 46 אלף, כמעט הוכפל השכר
האמיתי* הממוצע של כל האחרים בין שנת
1947 לבין השנה הנוכחית.
מי שהיה לו טוב, מצבו השתפר. מי שהיה
לו רע, מצבו הורע.

411
1ן ןו

ג11

אגוופים נאציים הולמים

הם מקש
ך * או רו תככוכ או ל ם. מסביב השתתק הרחש. פה ושם השתבר אור הבמה בזוג
( | משקפי־אופירה. המסך עלה.
באולם ישבו כשבע מאות גרמנים וגרמניות — בעיקר גרמניות. גרמניה מלאה נשים
בגיל העמידה, המפיצות סביבן ריח חריף של תרבותיות. מנוי וגמור עימן לתרבת את
בנותיהן, ובעיקר את הפחות יפות, ויהי מה. הן ממלאות את אולמות התיאטראות
והקונצרטים, לבושות בשמלות־ערב שחורות, מוקפות בנות בלתי־מאופרות ושטוחות־עקב.
הבמה ריקה. היא מזכירה בכל במה אחרת, רחוקה מאד, בתל־אביב. גבר עולה במדרגות.
שמעון פינקל? לא, זהו ליאו ביבר, השחקן הראשי של התיאטרון הממלכתי בהאנובר| .
הוא משחק את אביה של אנה פראנק. כמעט בכל ערי גרמניה, משחקים ברגע זה חבריו את
אותו התפקיד לעיני אלפי גרמנים אחרים בברלין, בהאמבורג, בקלן ובמינכן.

״צוד צדוכי כציכור״...
ך* ראשה תו כני ד! מתנוססים ארבעה פסוקים מספר איכה (שהגרמנים קוראים לו
״קינות ירמיהו״) ,פרק ג׳ ,פסוקים 52 עד : 56
״צוד צדוני כציפור אויבי חינם. צמתו בבור חיי וידו אבן בי. צפו מים על ראשי. אמרתי:
נגזרתי. קראתי שמך, ה׳ ,מבור תחתיות. קולי שמעת.״
התוכניה היא יצירה קטנה. מתחת לסיסמתו של וולטיר :״האדם שוכח יותר מדי ומהר
מדי!״ מודפסת רשימתו של יוסל ראקובר, חלל גטו ורשה, ותמונת־זוועה של חיילים

דרכי אדם
דוב״ד דם
כתב מחנים, שבועון הרבנות הצבאית הראשית,
היה מרוצה מאד. כשהגיע ליחידת
חיל הים אי־שם, על מנת לראיין חיילים
דתיים, לא חשב שייתקל בחיילים מסוגו של
בנימין למפל ,18 ,שיספר לו בהתלהבות עד
כמר, מתמזגת השקפת עולמו הדתית עם
שירותו בחיל הים.
בן לעולים חדשים מפולין, שהתחנך בכפר
חסידי חב״ד שפריר מצעירותו, היתה כמיהתו
הרבה של בנימין לחיל הים דודקא מוזרה
מאד .״תמיד דיבר על חיל הים,״ נזכרים
חבריו בישיבה .״זה היה הנושא היחיד
שלו מחוץ ללימודים.״
באחד הימים קרא בנימין כי לפני גיוס
לחיל הים רצוי לסיים קורס של גדנ״עים.
הוא מיהר לחיפה, נרשם לקורס המתאים.
לתמיהתו של מפקד הקורס כיצד עזב את
התורה. הסביר :״אין דבר. ללמוד תורה
אוכל תמיד. את השנה שאחסיר עד לגיוס,
אמלא אחרי השיחרור.״
משנה כלכ״ים. בנימין היה החניך הדתי
היחיד בקורם, עובדה שלא הקלה על
חייו שם.
גם בצבא התבלט בנימין. באחד מביקוריו
של הרב הראשי, אלוף־משנה שלמה גורן,
התיצב בפניו הטוראי הצעיר, סיפר לו על
היותו אחד מתלמידי חסידי חב״ד. הרב התלהב
מאד מהעובדה שחב״דניק משרת בחיל-
הים והבטיח לבנימין למלא אחר בקשותיו
המיוחדות, אם יש לו כאלה. לבנימין היתד,
בקשה: ספר התניא, מספרי המשנה. הוא
רצה להמשיך את לימודיו במקום שהפסיק.
אחרי מבצע סיני החליט בנימין להשאר
בצבא־קבע .״צריך חיילים דתיים גם בצבא
קבע,״ הסביר לחבריו. אולם הוא לא הצליח
לבצע את תוכניותיו. החב״דניק היחידי של
חיל־הים נהרג בתאונה קטלנית, בשרות.

שזוזחזזזזז!

^!1111111111111111

8989

עיקר הירידה נבע מפרישת נשים מן
העבודה. למעלה מ־ 10 אלפים נשים חדלו
תון השנה האחת לעבוד, לעומת 800 גברים.
* הלוקח בחשבון את ההבדלים בערך הכסף.

בנק
ד״־סנן ינט
1לי 2111111ל ב ^!ו

גרמניים מזוינים, המובילים קבוצה של זקנים, נשים וילדים להשמדה.
נוסף על כך היא מכילה שיר חסידי בתרגום מארטין בובר, פרטים על ממדי ההשמדה,
רשימה של כל היהודים שזכו לפרס נובל. בסיום: תמונת הכבשן של אושוויץ.
אולם השורה העיקרית של כל התוכניה מופיעה מתחת לרשימת עשרת השחקנים של
המחזה .״הקהל מתבקש להימנע ממחיאות־כפיים.״

כל 6צצהמו שי ע ה
ץ • ע כו רכמהדקות נשכחת הסביבה, נשכח הקהל הגרמני, נשכח גם מקום התיאטרון
^ — בית פשוט במרכז האנובר העתיקה, אחת הערים המופצצות ביותר של גרמניה.
מן הבמה בוקע קולה העדין והזך של הנערה הנרצחת, קול האהבה ד,מלבלבת של יצור

אנושי הפורח בגיא הצלמוות.
יש משהו משונה בחוויה זו — קריאת־החיים של הילדה היהודיה הנרדפת, הפורצת מפי
גרונה של צעירה גרמניה, שחקנית העולה בהרבה על אנה פראנק הישראלית. מלבד פינקל,
שגם השחקן הגרמני המצוין לא הגיע אליו בתפקיד האב, היו הגרמנים הרבה יותר משכנעים
מאנשי הבימה בעלילה נוראה זו. הם הצליחו עד אין שעור יותר להמחיש את הזוועה
הנאצית האורבת, כמפלצת המתכוננת לזינוק, בכל רגעי המחזה, מחוץ לעליית־הגג שעל
הבמה.
הקהל שותק. כמעט ולא נשמע רחש. מה הוא חושב?
על הבמה נשמע טירטור המפציצים של בנות־הברית. משפחת פראנק שעל הבמה צוהלת.
״כל פצצה מקרבת את סוף המלחמה!״ קורא אוטו פראנק. אולם מפציצים אלה, שעברו
על פני אמסטרדאם, טסו ישר לכיוון האנובר, והם השמידו כמעט את כל העיר, ובתוכה
את בתיהם של רבים מבין היושבים בקהל. מה חושב הקהל?
המחזה מגיע לשיאו. מר קראלר מתפרץ לבמה בתרועת־שמחה. הוא מבשר את הבשורה
הגדולה: בנות־הברית פלשו לחוף נורמנדיה. משפחת פראנק שומעת את הבשורד, בחרדת־קודש,
כנידונים למוות שזכו לחנינה. בקהל יושבים הורים אשר בניהם נהרגו בחזית
המערב, כתוצאה מאותה פלישה. מד, חושב הקהל?

ניתח, שי לרו או שווי ץ
ך י 6או רו תנדל קי ם. הפסקה. רוב האנשים יוצאים למסדרונות. פה ושם נוצצת דמעה
| | מעיני אשה. אני יושב לבדי בין ד,כסאות הריקים. איני קם. אין לי חשק להתחלק
בחוזיתי עם המון גרמנים. ואיך שהוא, אני מרגיש שגם על הגרמנים להיות לבדם ברגע זה,
ביניהם לבין עצמם, כדי לעכל את אשר ראו.
אולי הם זוכרים את דבריו של נשיא גרמניה, המודפסים בתוכניה :״בושתנו היא שכל
זה קרה במרחב הלאומי שהצמיח את לסינג וקאנט, את גיתה ושילר. אף לא אחד, אף לא
אחד יפטור אותנו מן הבושה הזאת!״
צילצול עדין. הקהל חוזר בשקם לכסאותיו, האורות כבים שוב. העלילה הנוראה מתקרבת

^8י!יי*יי**1י מהיויייי

בדלת הבניו, תועות הגיסטאפו מוחטת עד הבמה

יבים לאנה
לסופה, בעקביות של טרגדיה יוונית. אנא פראנק מכריזה על אמונתה בטוב שבאדם. אגרופים
נאציים הולמים למטה בדלת הבנין. אוטו פראנק חוזר לבדו ממחנה ההשמדה, ולוחש ששוב
לא יוכל לחיות בארץ הזוזעה.
המסר יורד. לרגע נשאר הקהל יושב המום, כאילו קפא. איש אינו מוחא כף. השחקנים
אינם מופיעים לפני המסך להשתחוות. כמעט מבלי לדבר קמים האנשים, ניגשים למלתחות
ונוטלים את מעיליהם וכובעיהם. עיני רוב הנשים אדומות.

״ ה מנזו רףההוא ״
ן * כל שי חהעםגרמ ני בא הרגע הגדול, כאשר מבצבצת השאלה :״מניין בא אדוני?״
עד לאותו רגע היו בני־שיחי חושבים אותי לרוב לאנגלי.
הסחתי את השיחות במתכוון לאפיק שהוביל לשאלה זו. בכל פעם ניקרה בלבי השאלה:
מה תהיה ההגבה הרגשית הראשונה של בן־שיחי, כאשר יוודע לו שאני ישראלי?
לגבי גרמנים שלמטה מגיל ,25 לא היה קורה כלום. ישראל לא היתה בעיניהם אלא ארץ
אסיאתית רחוקה, בה פורצות תמיד מלחמות. ברוב המקרים לא ראו יהודי מעולם.
ההיסטוריה התחילה לגביהם עם החורבן של סוף המלחמה, עת הסתובבו רעבים בין עיי
המפולת והמתינו לשוב האב מן השבי. כל אשר קרה בימי הנאצים הוא טרום־היסטורי.
לגבי גרמנים קשישים יותר שונה הדבר לגמרי. אחרי שהפלטתי, כאילו בהיסח־הדעת:
״או, אני ישראלי!״ היתד, משתררת בינינו מבוכה כלשהי, במשך אלפית של שניה. משהו
השתנה. האיש נאלץ לקבוע את יחסו אלי מחדש. זכרונות של דברים לא־נעימים צצו בלבו.

השיחה נמשכה כאילו לא קרה כלום. אולם משהו קרה. האיש שוב לא התיחס אלי
כאילו הייתי אנגלי, שוייצי או אמריקאי.
מה קרה? ברוב המקרים, היה האיש מתחיל לגלות אהדה מוגזמת, כאילו בא להוכיח
בשם העם הגרמני כולו שהוא מצטער על מה שקרה. בעל־בית המלון ליתד, אותי עד לפתח
המונית, עורך־העתון הקדיש לי שעות ארוכות מזמנו, הגנרל הקפיד להובילני אישית לכל
מיתקני יחידתו, הפקיד הגבוה ביטל את פגישותיו הקודמות כדי להתפנות לי. אנשים
פשוטים ברכבת השתדלו, לפחות, להסביר לי את הנוף.
האם היתד, זאת תמיד העמדת פנים? איני חושב כך. לפחות בכמה מן המקרים היה זה
ביטוי למשהו פנימי יותר — אולי בושה אמיתית, אולי מצפון קיבוצי רע, אולי דחיפה
פנימית להחזיר חלק זעיר מחוב שכל אחד מרגיש בו.
רק במקרים מעטים מאד הוזכרו בפירוש הדברים שקרו. כמה גרמנים היו ממהרים
לקלל את ״המטורף ההוא״ ולהזכיר שיש להם ידידים יהודים שחזרו מישראל. הם מצאו
חן בעיני פחות מהאחרים. אולם בדרך כלל ריחפו הדברים באתיר מבלי להיאמר, הרגשה
סתומה של אשמה, שאיש לא רצה לזכרה בפירוש, אך שכל אחד ידע שהיא קיימת.
משהו קורה ברגע שישראלי מכריז על זהותו באוזני גרמני, והוא אינו נעלם אף לרגע.
אין הוא עובר עם הזמן. שני הצדדים אינם יכולים להרגיש את עצמם בנוח .״אחרי כמה
שנים זה חריף עוד יותר מאשר בהתחלה,״ אמר לי ראש־משלחת השילומים של ישראל
בבון, הציר פליכם שנער.
באיזו מידה באמת חדר רגש־הבושה הזה לעומק הלב? האם אין הוא שטחי?
ברגעים של רוגזה אמיתית, עלולים לבצבץ לפתע שרידים מן העבר. כך סיפר לי יהודי
שירד מישראל על חברתו, אשד, שחזרה מתל־אביב לקלן, הפכה שם פקידה במנגנון הפיצויים.
כתוצאה מסכסוך־שכנים שיגרתי, פלשה האשד, לאחד החדרים הסמוכים לדירתה, דבר שעורר
עליה את רוגזו של בעל־הבית.
הוא רגש ורתח, עד שהפליט לבסוף את המלים הגורליות .״היטלר צדק! כל היהודים הם
רמאים!״ הוא צעק .״ואת הכי גרועה מכולם!״

שי לו מי םלמיגצע סיגי

ך * סמלהחי להרגשת הבושה, לפחות בשכבות העליונות של גרמניה, הוא מיבצע
ן | השילומים. כמפעל שנעשה מרצון, הוא מיוחד במינו בהיסטוריה האנושית.
אפשר למצוא סיבות רבות מדוע כדאי הדבר לגרמניה מבחינה אנוכית פשוטה. רוב כספי
השילומים באו לגרמניה בצורה זו או אחרת מידי האמריקאים. תמורת חוזה השילומים
ויתר הדוד סם על חובות גרמניים שעלו על כל סכום הפיצויים. כ־ס/״ 60 מכספי השילומים
נשארים בגרמניה, תמורת עבודה וסחורות, ומביאים ברכה למשק הגרמני.
אולם אפילו אם לוקחים את כל זה בחשבון, נשאר משהו חיובי במפעל זה. כל תועלת
פוליטית שהגרמנים יכלו להפיק ממנו — על־ידי טיהור שמם בחברת האומות — הופקה
מזמן. המשכת התשלומים מביאה נזק ממשי מאד לאינטרסים הגרמניים בעולם הערבי.

בכל־זאת הכחיש שר־החוץ הגרמני, בשיא משבר סיני, כאילו דרשו האמריקאים לעכב את
התשלומים לישראל, והוא לא השאיר שום ספק שגרמניה היתד, דוחה בזעם כל פניה כזאת.
באותם הימים הקפידו הגרמנים שלא לשלוח אף חבר אחד של ממשלתם לפתיחת התערוכה
הגרמנית בקאהיר, בה הושקע הון רב, מתוך חשש כי הופעת שר־המסחר במצרים בימי
המשבר יכלה להתפרש כהפגנה אנטי־ישראלית.
אילו החליטה ישראל היום לשלם שילומים לערביי פלסטין, מן הסתם היה כל פקיד
ישראלי רואה חובה לעצמו ״לדפוק״ את המבקשים ככל האפשר, לנצל כל סייג בחוק כדי
להוריד את סכום הפיצויים. בגרמניה המצב הסוו• הגרמנים משלמים ללא התחכמות את
אשר התחייבו לשלם, ובמקרים מפוקפקים רבים ניתן ליהודים ליהנות מן הספק.
בגרמניה נוצרה שכבה שלמה של יהודים שמקצועם הוא לרמות את רשויות הפיצויים.
הגרמנים עצמם יודעים זאת. הם שותקים. מדוע? האם זו רק טפשות? האם זו רק אהבת־הסדר
הגרמנית, המחייבת למלא אחרי החוזה הכתוב בדיוק נמרץ? כל זד, נכון, אך יש
משהו נוסף, אותו משהו המרחף באוויר כאשר נזכר השם ישראל.
מובן שכל זה אינו מסהר אף במאומה את הפשעים הנוראים שבוצעו בתקופה הנאצית.
הפיצויים האישיים אינם מכסים אלא חלק קטן מהנזק העצום שנגרם ליהודים המגורשים,
שנאלצו להתחיל את חייהם מחדש על אדמה זרה, בעוני ובדלות. ובכל זאת, מפעל הפיצויים
הוא מיוחד במינו.

הפרוסיס של המזרח התיכון
•*מזכירות הכונדסטאג ישב אדם קטוע־יד, נכד,־מלחמה בעל צלקות רבות. הצגתי
^ לו את כרטיס־העתונאים שלי. ברגע שראה את השם ישראל, התפשט חיוך רחב על פניו.
״אדוני, אני מוכרח להראות לו משהו,״ אמר, ופישפש בידו האחת במגירת שולחנו. לבסוף
שלף בתרועת־נצחון את אשר חיפש: תפוז גדול, עטוף בנייר־משי שנשא שם ישראלי.
״קיבלתי את זה במתנה מהפרופסור ביהם,״ הסביר .״הוא קיבל תיבה שלמה של תפוזי־יפו
מישראל וחילק לגו.״ פרופסור ביהם היה אחד החברים הגרמניים במשלחת שניהלה את
המשא־והמתן על חוזה השילומים.
באחד ממאות החדרים של לשכת־העתונות הגרמנית, השוכנת בבנין עצום העולה על בנין
משרד־הבטחון בתל־אביב, נפגשתי עם הד״ר מילר־וודראג, גבר צעיר, אריסטוקראטי וגבוה
מאד, המטפל בעניני אסיה .״אתם הפרוסים של המזרח התיכון,״ הסביר לי בהתלהבות.
אחר־כך הפליג בשבחו של משה דיין. הוא קרא בעתון גרמני כי דיין אינו נוסע לעולם
לעולם במכונית, ושהוא רגיל ללכת מרחקים עצומים ברגל.
הגרמנים אינם יודעים על ישראל כמעט ולא כלום. הם יודעים רק שזו ארץ של ,,מושבות
צבאיות״ ,כפרים רומנטיים בהם נושאים כל האיכרים רובים ושומרים בלילות אחרי יום־
עבודה. הם יודעים שזו ארץ של מלחמה ניצחית, מדינה המגייסת נשים לצבא (דבר נורא
מכל נורא, אך כנראה הכרחי) ,בה הפכו היהודים חזרה לאיכרים, כמו בימי התנ״ך.
הם יודעים גם שישראל היא מדינה קטנה .״מדינה קטנה״ בעיני גרמנים היא מדינה בת
עשרה מיליון איש, ורוב הגרמנים מתארים לעצמם במעורפל שזהו בערך מספר אוכלוסי
ישראל. העובדה שיש ערבים בישראל אינה ידועה לאיש.
הכבוד העצום שהגרמנים רוחשים למדינת־ישראל מגיע למוסדות גבוהים מאד. במשרדו,חוץ
הגרמני, גם הוא ביתן־זכוכית ענקי וחדש לגמרי, נפגשתי עם הד״ר פרוביין, המקווה
להיות הציר הראשון של גרמניה בישראל, כאשר תעז גרמניה למנות ציר כזה. פרוביין
הוא גאון במתן ראיונות — במשך שעה של שיחה לא אמר שום דבר. אולם אנשים
חשובים יותר מסרו לי בסוד את הערכת הממשלה הגרמנית על עתיד ישראל.
לדעת הגרמנים, גלומים בישראל סיכויים כלכליים עצומים לעתיד. קשה לדעת על מה
הם מבססים הערכה אופטימית זו. אולי הם זוכרים את הכשרון הכלכלי של יהודי גרמניה.
הם משוכנעים כי ישראל תהיה המרכז הכלכלי של המרחב, מדריך כלכלי לכל ארצות ערב.
לכן תומכים גם כלכלנים גרמניים חשובים בחוזה השילומים. הם מקוזים כי בעזרת
השילומים מצליחה גרמניה להקדים את כל מתחריה בקשירת קשרים כלכליים בישראל,
שתהיה בבוא העת מרכז להשקעות הגרמניות במרחב — כאשר יקום השלום בין ישראל
והערבים, הדרוש לשם כינון היציבות במרחב.

ד״ד קס8זנר בהאמבורג

ף* ערס סו נורה הד״ר ישראל קססנר, כמדומני, ישבתי במסעדה קטנה ונחמדה,
1שהיתה בנויה על רציף קטן על גדת הנהר אלבה, בהאמבורג. כל כמה דקות הופיעה
(המשך בעמוד ) 18

במדינה הסברה תעודח־יושר

בית ספר תיכון
״עת יד ״ חיפה

מהו גמאל עבד אל־נאצר? ׳רודן צמא־דם
ושואף מלחמה, או מתקן־חברה כן של
ארצו?
״רודן צמא־דם,״ אמרה גולדה מאיר, כאשר
נפגשה, לא מכבר, עם אישיות בינלאומית
חשובה באו״ם. היא ביקשה להסביר
לו שעבד אל־נאצר הורם את ארצו, בו לכל
תיקון פנימי, מהודה סכנה לישראל, למצריים
ולמרחב כולו.
הדיפלומט הזר ניענע בראשו .״אגיד לך,״
אמר לגולדה, כפי שסיפרה גולדה השבוע
בחברה סגורה .״ביקרתי בביתו של עבד אל־נאצר
בקאהיר. הטחתי בפניו את כל ההאשמות
שהזכרת כרגע. אז הוציא ממגרת
שולחנו חוברת וקרא באוזני קטע ממנה.״
הקטע הנידון, שמצא כל כך חן בעיני
הרודן המצרי, קבע :״אצל נאצר יש הרבה
שאינו רגיל במנהיגות מהאסכולה הישנה:
מידה של צעירות, להט, רגש ושאיפה כנה
לתיקונים. האיש כנה ברצונו להביא תי

יהיה ביכולתו לספק רק ארבעים אחוז
מן ההזמנות ביום ההוצאה. ששים אחוז,
נאמר בהודעה, יסופקו בתאריך מאוחר יותר.
הודעה אחרת: כל אזרח יוכל לרכוש רק
חמש מעטפות מכל בול, מספר דומה של
צמדים.
בבורסת הבולים הגדולה ברחוב ביאליק
בתל־אביב גרמה הודעת השירות הבולאי
לצהלה רבתי. היתד, לה רק משמעות אחת:
היא תעורר אזרחים רבים למחשבה כי הבולים
החדשים יהיו נדירים כבר בזמן הקרוב
וערכם יעלה משום כך פי כמה בשוק
המקומי. ספסרי הבולים, המצויים בענף, יוכלו
לנצל את המהומה, יעלו את מחירי הבולים
והמעטפות, יגרפו רווחי ענק מיום
מכירה מוצלח.
במציאות התאמתו הנחות אלה כבר בשעות
הראשונות של המכירה. השרות הבולאי
לא דאג להצבת מספר מספיק של פקידים
לשרות הקהל, גרם בכך לפקקים עצומים ששיתקו
ממילא את עבודת כל משרדי הדואר.
ראשונים שזכו בבולים החדשים נכנסו
מיד ל״ענף,״ עסקו במכירתם מחוץ

חיפה, רח׳ ביאליק ,12 בפקוח משרד החנוך והתרבות

ההרשמה לכתות ט׳ לשנת תשי״ח החלה
כתנאי שכר הלמוד האחיד והמודרג שהוסכם עליו השנה. ההכשרה
המשרדית הנכללת בתכנית הלמודים תמשיך להנתן ללא תוספת
כשכר הלמוד (המגיע השנה רק ל־ ס/ס ,50 על חשבון ההורים, בהשואה
לאשתקד) .פרטים והרשמה. בבי״ס ״במעלה״ ,רח׳ החלוץ . 13
נ. ב .לרגל העברתנו הקרובה לבניננו החדש — אין הגבלה
במספר המתקבלים.

ושיודע לענות!
ספר חידות ושעשועים
בהוצאת -אחיאסף — ירושלים

מ*ת שבת ווים
(בעל המדור ״שתי דקות אינטליגנציה״)

תחז־ויו גורסים
כל שימלא אחר אחד הסעיפים הבאים, יקבל תוך שבוע חידון
התולי טיבן (מודפס) המתאים לכל מסיבה ונשפיה. עשרת הראשונים
יזכו בספר ״ושיודע לענות!״ מספיק לענות על אחד מתוך חמשת
הסעיפים.
א. עליך לחבר חידון מקורי כלשהו, בן 10 שאלות לפחות (באות
בחשבון חידות ציורים!)
ב. עליך לחבר ספור קצר בן 8משפטים לפחות (הנושא לא חשוב)
שכל מילותיו תתחילנד. באותה אות (לא חשוב איזו אות).
ג. עליך לנקוב בשמם של לפחות עשרה זוגות אישים שונים בעלי
אותם שמות המשפחה, למשל טיילור, השחקן והנשיא האמריקאי).
ד. עליך לשלוח חידת מתח ((רצוי מקורית)
ה. עליך לשלוח הצעה ל־ 5משחקי חברה מקוריים שלך.
את התשובה בתוספת בול של 50 פרוטה שלח(י) ע״ם הכתובת!
ירושלים ת. ד ,36 .״תחרות פרסים״.

את הספר א פ שר ר ה שי \
בכדה 3ו)>ת הספר ב ארץ
ב ס פר 2 0 0ע מו ד 16*0 0 ,חידו ת ו שע ש 1עי 0
מחירו 2 .2 5 0ל״י.

שוטרים מנצחים על מהומת הכולאים כדואר תל־אכיכ
הספסרים שמחר

קונים חברתיים לארצו ועושה אותם באמונה
ובמרץ רב.״
כל זה לא היה חשוב, אלמלא התנוסס על
החוברת שם המוציא־לאור: ממשלת־ישראל.
על המאמר חתם אחד המומחים המרכזיים
בישראל לעניני המרחב.
סלים הבהרה הגדולה
שורה ארוכה של אנשים, עטופים במעילי
גשם וחבושי כובעים, הצטופפה ליד קיר
הפסג׳ הגדול שבקרן הרחובות פינסקר ו־אלנבי
בתל־אביב. שוטר במדי־קייץ רעד בקור,
רטוב כולו מהגשם השוטף שירד החל מחצות
הלילה. השעה לא היתר, מתאימה להתקהלות
כזו, שהזכירה באורח בלתי נעים
את התורים הארוכים של תקוכת הקיצוב.
אולם השלט שעל הבנין הסביר הכל: היו
אלד. משרדיו של השירות הבולאי, המוסד
האחראי להוצאתם לאור ושיווקם של בולי
מדינת ישראל.
תורים דומים עמדו ליד בתי הדואר בכל
רחבי הארץ. בס קר הפכו התורים לגושי-
אדם. תגבורת המשטרה שהוזעקה, עמדה
חסרת אונים. המוני אנשים, ילדים בגיל
בית־הססר, מבוגרים וישישות נדחפו, צעקו
והכו זה את זה על מנת להגיע לאשנב
הנכסף, לרכוש מפקיד הדואר את מעטפת
היום הראשון של בולי בצלאל ויום העצמאות,
ואת צמדות הבולים והשובלים של
בולים אלה.
בצהרים הפכו ההתקהלויות לשערוריה ציבורית.
פעולות הדואר במדינה כולה נפסקו
לגמרי. בתי הדואר הפכו למהומה אחת גדולה,
תחנות המשטרה התמלאו בעצורים מוכים
וקרועים. בלאי חולצות הקיץ של השוטרים
גבר והלך.
הספסרים ישמחו. מניעי השערוריה
היו אחדים: זמן קצר לפני הוצאת הבולים
החדשים הודיע השירות הבולאי למזמינים

לבית הדואר במחירים גבוהים פי ששה
ושבעה.
כולים במקום ריסיו! .לאספני הבולים,
שד,אספנות משמשת להם תחביב
ולא פרנסה, היה רק הסבר אחד לפרשה:
סכו׳מים עצומים של כסף שיצאו בזמן האחרון
ממחזורי ההלוואה בריבית שחורה ו־השקעות
בלתי יצרניות אחרות, הושקעו בענף
הבולים. מלחמת סיני הביאה את ישראל
לכותרות הראשיות של העת! נים, פתחה
עשרות שווקים חדשים שצריכתם החודשית
הסתכמה ברבבות בולים. ערכו של הבול הישראלי
במדינות חוץ קפץ ועלה בין לילה.
״ראינו את הנולד. פנינו עשרות פעמים
לשרות הבולאי על מנת לארגן את ההוצאה
לאור ולפרסם את מספרי המחזור של כל
בול ובול. אם יפורסמו המסכרים, לא יהיה
מקום לבהלה. הברסד, תחוסל,״ מסביר שלמה
נויפלד, עמיל מכס ומזכיר ארגון אוספי
הבולים בתל־אביב, המונה יותר מ־ 200 חברים
קבועים והמתאסף בקביעות פעמיים בשבוע
.״אולם לא השגנו דבר.״
למנהל הכללי של משרד הדואר, חיים בן־
מנחם, ד,״ה הסבר משלו לכל הפרשה :״הבהלה
הזו היא חידד, גם בשבילנו. ראינו
כבר סימנים לבהלה בהוצאת בולי הבטחון
והוצאנו מכך את המסקנות. משום כך הגדלנו
את מספר מקומות המכירה והמשכנו
למכור עד לשעות מאוחרות בלילה.״
לשאלת כתב העולם חזה מדוע לא הוצבו
יותר פקידים למכירה, הסביר בן־מנחם:
״אילו היינו פותחים אשנבים נוספים, היינו
עוזרים לספסרים להשיג יותר בולים ולאלץ
את הקהל לשלם מחירים ספסריים.״
״בדיוק להיפך,״ הסבירו •ב ולאים וותיקים,
״אילו היו פותחים יותר אשנבים, היה כל
אזרח מקבל את מבוקשו ור,ספסרות לא
היתר, קיימת בכלל.״
לפי כל הסימנים לא הסתיימה הבהלה
לבולים בבולי בצלאל ויום העצמאות. היא
תלך ותגדל, תהפוך לאחת השערוריות הג־

דולות ביותר במדינה, אם לא יחוסלו סיבו-
חיה היסודיות.
משפט ואי, ואי
יעקב איקסי, מחלק הקרח של כפר יהוד,
היה בטוח מאד בעצמו כשבא באחד מימי
ששי האחרונים להישפט בפני שופט השלום
התל־אביבי יהודה טרייביש. הוא נעץ מבטים
מלאי לעג ביחזקאל ואי, שתבע אותו למשפט׳
הבטיח לבני משפחתו שסובבו אותו
כי הכל ייגמר בשלום וכי סופו לנצח.
יחזקאל ואי היה סבור אחרת. לפני שבועות
אחדים מכר 25 קילוגראם גרעיני שעורה
לבנו של איקסי, מחלק הקרח של הכפר.
איקסי קיבל את השעורה, שפך אותה לכליו,
יצא למרכז הכפר והכריז בקולי קולות כי
ואי רימה אותו במכרו שעורה מעורבת
בחול .״זוהי עלילת שווא!״ טען ואי בבית״
המשפט .״איקסי גרם לי נזק בזדון, הוציא
עלי שם רע,״ אמר בהצהרה בשבועה שצורפה
לקובלנה הפלילית הפרטית שהגיש
נגד מחלק הקרח.
עדו הראשון של הנאשם היה בנו הצעיר,
דוד איקסי .12 ,הילד הנפחד עלה לדוכן
העדים, שם את ידו על ראשו, נשבע לומר
״את האמת, את כל האמת ואך ורק את האמת.״
הוא החזיק בידו שקית גדולה מלאה
חול, מסר אותה לשופט. היה זה הקלף
החזק ביותר של איקסי בהגנתו. הוא טען
כי החול שבשקית הוא החול שמצא בשעורה
שקנה מואי.
אולם איקסי הקטן הפך את קערת השעורה
על פיה :״את החול שמצאנו בשעורה
שפכנו. היה מעט מעד חול בשעורה.״
הסביר לתומו לשאלות פרקליט התובע.
״את החול שבשקית לקחנו בחצר. יש
שם המון חול,״ המשיך הנער להסביר, כשפניהם
של בני משפחתו הולכים ומחווירים.
לפני שיעקוב איקסי עזב באותו יום את
בית־המשפט, שלשל תחילה 20 לירות טו־בוח
לקופת בית־המשפט, הוסיף עליהן 30
לירות לכיסוי הוצאות התובע ועדיו.
בפעם הבא, אם יאסוף חול בחצר, ידאג
מן הסתם שבנו דויד לא יהיה בסביבה.

כל ישראל
קול מפא״• כקול שד•
״אוי להם לכריות מעלבונה של תר
רה״ — זו הסיסמה של כרוז שהופץ בטבריה,
מטעם הסיעה הדתית החדשה של
מפא״י, המבקשת לרכוש את נפשות פועלים
הדתיים. הכותרת :״מפלגת פועלי ארץ־יש־ראל
— סניף טבריה, בעזרת השם. בכל
יום בת־קול יוצאת מהר חורב
חיילים בריטיים מקפריסין, הבאים
לארץ במשלוחים של מאה איש, עוזרים לתיירות
הישראלית להתאושש. מלבד מלון
אכדיה, שנשאר סגור בגלל הפסדיו, מלאים
בתי־המלון בארץ, בעיקר בתיירים מארוסה
ודרום־אפריקה לשמחו * גוכי מם״
ההכנסה עלתה הגביה על כל המשוער,
הקטינה מאד את אחוז הפיגורים. מצפים כי
השנה תעלה הגבייה אפילו על האומדן
סיכויי הכותנה מתחממים לאור היבול
הטוב, שיגיע ל־ 50 אלף טון ויכסה
״/״ 60 מהתצרוכת המקומית, מהם 6000 אלף
טון של סיב ארוך. אין עתה סכנה של פגיעות
קשות על־ידי תולעת הזיפית ה בעיה
הכלשית שעמדה בפניה אמיליה
פישר, מנהלת המוסד לילדים מפגרים רוחמה
בכפר־סבא, היתד, קשה: למצוא את גונב
החלבה ממחסן המזון של המוסד. למטרה
זו עלתה על גג בית סמוך, הבחינה, לדבריה,
בחצרן בנימץ הירשפלד כשהוא מתגנב לתוך
המחסן. בפני שופט השלום טען הירש־פלד
באמצעות עורך־דינו ישראל פיקל :״אני
דתי. קיבלו אותי לעבודה דרך משרד הסעד.
זוהי כנראה שיטתה של המנהלת ל־הפגיז
את נטיותיה האנטי־דתיות גניבת
חשמל מתוארת בחוק הפלילי כפשע
שיש לד,שפט עליו בפני בית־המשפט המחוזי,
ודינו של העבריין שבע שנות מאסר.
עובדה זו לא היתד, ידועה כנראה לראובן
בן־סובים ,16 ,שהחליט באחד הימים לחבר
על דעת עצמו את קו החשמל של בית־הב־נסת
בו הוא מתפלל, ושנותק על־ידי המועצה
המקומית. השבוע התייצב עורך־דינו
יצחק ברא״ז בפני שופט השלום הפתח־תקראי
אריה גראף, ביקש ממנו להתחשב
בגילו הצעיר של שולחו ובבורותו בעניני
חוק. אולם החוק אינו משאיר ברירה: בן־
טובים יישפט בפני בית־המשפט המחוזי ב־תל־אביב.

ישואד מתאו את מסעו
דתבש ובגישתו עם מלנה

הנגוס ואני
סאת רפאלהיפרי ב״החובל האיטלקי של האניה קתרינה נודרה הוא
1אדם חביב, אם כי תקיף מאוד. היום הוא מוכן לקחת
נוסעים באנית־המשא הקטנה שלו המפליגה בקו אילת־אפריקר,
המזרחית! אולם כאשר באתי אני לפני חדשיים לחוף אילת,
כדי להיות הנוסע האזרחי הראשון שיפליג למטרה פרטית
דרך מיצרי אילת, נתקלתי בסירוב מוחלט מצדו.
מטרתי היתד, להגיע לארצות אפריקה המזרחית, כדי לקשור
קשרי מסחר. מאחר שבביקורי האחרון בארצות אלה רכשתי
לי מכרים וידידים מחוגים שונים, ביקשו ממני מספר חברות
בארץ לחזור שמה ולבדוק את מצב השוק. ירדתי לאילת עם
מטען של שני טון דוגמאות מסחריות, שכללו גם מקרר חשמלי
ומקלט רדיו. אולם שם נתקלתי בקיר אטום. פגשתי את רבד,חובל
של האניה והצעתי לו 300 לירות עבור הסכמתו לנסיעתי.
הוא סירב אפילו לדבר אתי.
באחד הערבים הציגו בבית הפועלים במקום חמישה סרטוני
היאבקות שלי. בין הנוכחים היו גם מלחי הקתרינה מדרה.
למחרת, כשפגשתי את רב־החובל, אמרתי לו :״קח מזכרת.״
נתתי לו אחת מתמונותי. רק אז זיהה אותי עם אלוף ההיאבקות
שראה בסרט. הוא נפל על צוארי וחיבק אותי :״אותך אני
מוכן לקחת לכל מקום בעולם.״ הוא לא רק לקח אותי, אלא
שפינה עבורי את התא המפואר ביותר באניה, העמיס את כל
מטעני והעמיד לרשותי מלח מיוחד מבוקר עד ערב. למרות שלא
אכלתי מהאוכל הבלתי כשר של האניה והתכלכלתי על שימורים
שהבאתי עמי במזודה, הייתי מוכרח להסב על שולחנו של רב־החובל
בכל ארוחה. תמורת זאת הייתי חייב להציג בפני
המלחים תרגילי גבורה. כל מה שראו בסרט, הראיתי להם
במציאות.
נסענו שבוע ימים, שכלל סערה של יומיים וחצי. בסוף
ההפלגה עגנה ד,אניד, בג׳יבוטי. שהיתי במקום זמן מה
והצלחתי לעניין כמה סוחרים בתוצרת ישראלית. הבעיה
האמיתית בג׳יבוטי היתד, האוכל. אכלתי רק פירות וסרדינים
ותוך ימים מספר איבדתי שמונה קילו ממשקלי. טסתי לביקור
קצר בעדן, במטוס חבשי בעל כסאות ישיבה מעץ, כמו של
אוטובוס. שבוע בעדן הספיק להחזיר לי את משקלי.

אגי מתבשט בפגי המל;•
** עדן״^סתי לאדיס־אבבד״ בירת חבש. זוהי עיר מודרנית
1* 1מאוד, שבצד בקתות ואהלי בד אפשר למצוא בה חנויות
אירופיות ממדרגה ראשונה. אחד המכרים שרכשתי שם היה
חברו של הדוכס הרר, שהוא אחד מבניו של הנגוס החבשי
תיילד, סילאסה. הם ראו את סרטי ההיאבקות שהבאתי עמי
וד,תפעלו מהם כל כך שהציעו שד,נגוס עצמו יראה אותם.
אולם לא קל להגיע אל הנגוס ואפילו לא כדי להציג בפניו
סרט. התיצבנו בפני שר העט, משרה מכובדת המקנה לבעליה
את הזכות לחתום על מכתבי ופקודות המלך. הוא קיבל אותנו
במשרדו, לחץ את ידי ולקח את הסרט. לא ידעתי אם חשב שזו
מתנתי לבית־ד,מלכות או שבכל זאת יחזיר לי את הסרט.
למחרת קיבלתי הודעה שעלי להתיצב בחצר המלך. מלח־י
היה הגנרל אספה, קצין חיל האויר החבשי שהשתתף בקרבות
קוריאה. הוא היה גבר מוצק ושחור, בעל תספורת קצרה ולשון
אנגלית מהוקצעת. הוא ליוד, אותי ממשרדו של שר העט לחצר

גור אריה יהודה. רפאל הלפרין עומד בחדרו של הנגוס
החבשי. הנגוס נשקף בתמונה מעל ואילו פסלוני גורי •הודה,
שהם סמל המדינה החבשית, ניצבים על השולחן ומתחת לתמונה.
המלוכה. ארמון הנגוס החבשי הוא עיר בפני עצמה. הוא שוכן
במרכז הבירה, מוקף חומות וכשלושת אלפי חיילים מובחרים
בתלבשות מיוחדות שומרים עליו. בפנים החומה נגלה לפני
עולם אגדי: גנים מפוארים, זרועים מזרקות מים ופרחים בכל
הגוונים, אגמי ברבורים, מדרגות תלויות באויר.
הגנרל הביאני עד לשער הארמון. מסביב הצטופפו עשרות
קצינים ושומרי ראש, במדים לבנים. צעדנו דרך מסדרון ארוך
ורחב, שמשני צדדיו מונחים בארונות זכוכית כל אוצרות
המלכות והמתנות שקיבל המלך. בתוכם מצאתי ספרי תנ״ך
לא מעטים.
שם קיבל את פנינו שר העט, שהודיע לי כי בכניסה לחדר
המלך יהיה עלי להשתחוות שלוש פעמים בפני הנגוס. השער
נפתח. לעיני נגלה חדר רחב, ללא רהיטים מיותרים, שטיח
ארוך חצה את החדר. בקצהו עמד הנגוס. הוא היה בדיוק
כפי שהוא נראה בתמונות, לבוש מדים ומעוטר מדליות. לא
השתחויתי בפניו אבל התכופפתי שלושה כיפופים, עד כמה
שהדין העברי מתיר.
הנגוס לקח את ידי, חייך אלי חיוך אבהי ומישש את ידי
זמן רב. ממבט ראשון הוא עשה עלי רושם של אדם סוב לב,
פיקח ובעל הבנה. לא ידעתי מד, לומר לו, אולם הוא החל
מיד בשיחה, שאל אותי כמה שאלות על צורת בילויי בעירו
וסיפר שנהנה מאוד מהסרט שלי. החלפנו רשמים ודעות והשיחה
נמשכה כרבע שעה. לבסוף סקר אותי המלך בעיניו וציין שאיני
נראה כלל כפי שאני נראה בסרט. אמרתי לו כי בבגדים אני
נראה קצת אחרת והוא פקד מיד :״אז תתפשט.״
נדהמתי. איך אפשר להתפשט בחדר, לעיני כולם? הנגוס הוביל
אותי לחדר קטן ושם התפשטתי ונשארתי בתחתונים בלבד.
המלך נראה שבע רצון :״זה כמו בסרט,״ אמר. הראיתי לו
כמה תרגילי כוח. תוך כדי כך נכנס מישהו לחדר. הרגשתי שאני
גוזל את זמנו היקר של הנגוס ורציתי להפסיק. אילם הוא
שלח את האיש מעל פניו ואמר לי להמשיך. ההצגה ארכה
כחצי שעה. כשהתלבשתי העניק לי הנגוס מטבע זהב כאות
לשביעות רצונו.

אני מקבל משרה חדשה
צאתי מהארמון. כעבור שעה הגיע אלי שליח
עמו את תמונת הנגוס, חתומה בידו ומוקדשת לי.
לשר העט כי אני רוצה להחזיר לנגוס מתנה ולתת לו
השר חקר היטב לפשר המזוזה וברר אם אינה נושאת
כישוף. כעבור יומיים הוזמנתי שוב לבית הנגוס. הפעם
אותו לבוש אזרחית.
עוד בדרך פנה אלי שר העט וציין כי שמע שישנה בידי
מכונה להפעלת שרירים ללא מאמץ, ואם ישנה אחת מיותרת
בידי אולי אוכל למכרה למלך. הפעם נפגשתי עם הנגוס כאילו
הינו מכרים ותיקים. פתחתי את המזוזה והקראתי את תכנה
בפניו. מיד לאחר זאת שאל אותי הנגוס בדבר המכונה שבידי.
הוא התענין בה מאוד ואמר שיש בדעתו לקנות מכונה כזאת,
כדי לשמור על כושרו הגופני. הודעתי לו כי לכבוד יחשב לי
לתת לו במתנה מכונה כזאת. הוא הודה לי, הזמין אותי לבוא
יחד עם המכונה ולתת לו ולחצרו טיפול אישי.
עתה אני מתכונן לנסוע שנית לאדיס־אבבה, למילוי משרתי
החדשה (וד,זמנית) כמדריך להתעמלות־מכשירים בחצר הנגוס. שהביא הודעתי
מזיזה. בתוכה מצאתי

ביקור גמוסין מבקר רפאל הלפרין בסוכת משפחח חבשית
כפרית. השיחה עם החבשים, שהם אנשים ונשים יפי־תואר
מאוד, מתנהלת באמצעות תנועות ידיים והעוויות פנים וגוף.

״לא יע ״.יואל בוחן מקרוב את אחד המוצגים, תותח אנטי־אווירי,
העושה רושם נאה בחיצוניותו. תותחים כאלה נלכדו בעשרות בסיני.

״ היי ״ הו פ ״ 1הגלגלים הגדולים של השרמן הכבד לא יזוזו אפילו אס יואל ומוטי יתאמצו מאד. על חל?
מן השרמנים המוצגים בתערוכה הורכבו צריחים מיוח דים הנושאים תותחים צרפתיים משוכללים ארוכי טווח

יואר ומוטי מסתננים לתעווכת־הנשק,
עודכים מסדד מדוקדק ומתנערים

> \ פ רי ל .1948 ,הכל היה מוכן לנחיתת
המטוס. הכיתה שגויסה מרבדים הכינה
את המסלול, סילקה ממנו את כל האבנים
המיותרות. חברות כפר עציון תקעו סמרטוטים
בתוך קופסות השימורים, החברות
מניר יצחק יצקו סולר ללפידים. המפקד סקר
בפעם האחרונה את שדה התעופה הקטן, שהוכן
בפחות מעשר שעות. הוא נראה מרוצה.
גוש עציון חיכה למטוס, לקשר הראשון
שיביא אתו את ההוראות מהמפקדה, את
הציוד החסר לעזרה הראשונה, את הבשורות
הרעות ואת הבשורות הטובות, לאחר שבועיים
של מצור.
כשנשמע קול הטרטור הכבד, הציצו עשרות
ראשים מעמדות ההגנה ותעלות הקשר.
כולם רצו לראות את החידוש. הטרטור הלך
וקרב. חדי הראיה ראו כבר את הכנפיים
השחורות, כשהן מתקדמות ובאות, מתבלטות
על הקרקע הכהה של צוקי הרי חברון. הטרטור
נשמע כקולה של מכונה רעשנית.
״פרימוס. הוא מטרטר כמו פרימוס. אולי
אפילו יותר,״ אמרה ספק בהערצה ספק בלעג
אחת מעובדות המטבח הוותיקות. עתה
עמד אותו פרימוס היסטורי של מלחמת
תש״ח בחברתם של מיג סובייטי, ספיטפ״ר
בריטי ומיסטר צרפתי, מוכן למיסדר הנשק
הגדול במיגרשי התערוכה בבית״דגון. השלט
שהוצב לידו זיהה אותו כאוסטר, שמו המקצועי
הנכון.

דקיטודשריון
ץ• ומתה שחורה הציצה מתוך צריח
^ של טנק. הראש שניבט מתחתיה היה
שזוף, העיניים נצצו. הטנקיסט הצעיר רכן
פנימה, החליף את הכומתה בכובע פלדה
חום, הביט בצריחים שמסביבו ובתוקף עלי

אחד מצירי ההתענינות הכללית יהיה בוודאי המיג־ 15 הסובייטי, המוצג
על כל אביזריו, כפי שנפל שלל לאחר קרב אווירי ואולץ לנחות בין אל־עריש וסואץ.

הזית הרבים שעל כתפיו פקד :״קדימה!״
המסע היה ארוך. אך המרחקים לא הפחידו
את יושבי הצריחים. מפלצות הפלדה
הקלות, עליהן רכבו אל סיני, היו מסוגלות
לעבודה הקשה ביותר שתוטל עליהן. כי
בקטלוג הרשמי בשפה הצרפתית של הטנק
כתוב:
הקל
• משקל 14 :טון.
• מהירות 65 :קילומטר בשעה•
טודח פעולה 400—360 :קילומטר.
בתרגום העברי של הקטלוג ובהסברים ש־

הערבות
מם המאז הירוקה במרחק
קבוצת ר
!ישתלשלו
צעדים ק הוחזקה יותר. הג
כמונח ע׳
כלים ד,מ^

יואר גננובני תת שני ירדית \זר-אב^
אי. תת ראו את תנזנרננות ננר תגנו
רצאת רבית־רגון רבדתז את הנשק
הרשתית. השניינו התגנבו ררך
בתוך ננורת שר פראית, בו נננזסו
אתרון שר נשתת ושר תר \2תן ה!
לפתע,
הכומתות השחורות סיפקו לבאי תערוכת
נביחה ק
הנשק, התווסף משפט קצר :״הוכיח את עצ־זהות

מו במבצע קדש.״
רעש כזי

״יצאתי נ
נביחהמםתור1י ת
מה שב
יי רנפנפה נראתה מרחוק לחיילי הזחלים ה
4חרמ״ש״ כגן עדן עלי אדמות. הקילו־ בזה אחר
מטרים הרבים שעשו באותו יום על פני ואז, באו
הנביחה.
--אבק הגדו
* חיל־רגלים מוסע שריון.

״ התנע מטוס אימונים סובייטי סוקול, שנפל שלל במבצע
קדש, נמצא עתה בידי יואל ומוטי, המנסים להניע את מדחפו.

״ לאלעשן יואל בוחן מקרוב
המוצגות בתערוכה. פצצה זו גדו׳

״ למטרה, א ש על צריח הטנק הצרפתי הקל מורכבת מכונת
יריה כבדה. שתי אנטנות מאבטחות קשר תקין בין כל הטנקים בשטח.

ימת של סיני הטביעו את חות־
:אנשים ובציודם. שורת הדקלים
חה מים, צל ומנוחה.
ומטרים אחדים מן היעד נערכה
יות. המפקדים, שדרגות השדה
תפיהם ברשלנות, התקדמו כמה
,.רכנו מעל מפה ענקית ששל
בעל הדרגה הגבוהה ב־נוכנך
בקפדנות. הכיבוש נראה
> היד. בעלי הדרגות חזרו לנים,
הניעו בידם ו״ק־ד־י־מ־ה!״

חרמיירי כי\ז\ז
ז \זנטז2ן וגזוזריבון
;גד רפני1זפ\זיזז\ז
־ר וגזצאג עצגזגז
\2יגזבויגז בציזזצווז
ר ע\ה\זזור גז־סייבי
דשם, השמיע תותח מסתורי
ת היזתיקים שביחידה ניסו ל-
ן וללשוא .״אף פעם לא שמעתי
נ!ץ להודות אחד הוותיקים,
החן כנראה.״
אוי הנביחה היה עצוב יותר.
שום של הטור המשוריין נפגעו
ז! .מפקד נתן פקודת היערכות.
זאומיות בה החלה, נפסקה
ק התמשך. אחריו בא ענן המיה
אופיני כמעט לכל המבצע:

המצרים עזבו .״ביר־גפגפה בידינו!״ הכריז
העלון הקרבי שהופיע עוד באותו יום.
עם הכיבוש נפתרה גם בעית התותח הנובה,
או 100־ ,511 בשמו הרשמי. היה זה
תותח סובייטי שהרוסים החלו ליצרו לאחר
מלחמת העולם השניה וסיפקו אותו לצבאות
הדמוקראטיות העממיות. מצ׳כוסלובאקיה הגיע
במספרים לא מבוטלים למצרים.
ל־100־ 511 יתרונות רציניים. זהו תותח
בעל היסע עצמי, הדומה מרחוק לטנק. משקלו
30 טון והוא מסוגל לנוע על שרשרותיו
במהירות של 55 קילומטרים לשעה. מהירות
זו מאפשרת לתותחנים לטלטל אותו בטוזח
של 300 קילומטרים, מבלי שיהיה זקוק לכל
טיפול מיוחד. הוא יורה פגזים של 100 מילימטר
ובידי צוות מומחה יכול לשמש כלי
מצויין להשמדת טנקים.

מלךמפל צו תהשדה
ך־ צדמש מי די הטאנ קי ם ניצבו על
מיגרש התערוכה גם טאנקים — אף הם
מתוצרת ברית־המועצות. המפורסם שבהם
הוא ה־34־ ץ. כיום יש גם לאמריקאים וגם
לרוסים טאנקים טובים יותר: אולם במשך
כמה שנים היה ה־ ! 34 מלך מפלצית הפלדה
בשדה הקרב.
זהו טאנק בינוני, שמשקלו 32 טון ואשר
צריחו מוגן על־ידי שריון פלדה בעובי של
עשרה סנטימטרים. טווח פעולתו 300 קילומטרים
והוא מסוגל לירות פגזי 85 מילימטר
למרחק של שלושה קילומטרים. מהירותו 55
קילומטר לשעה.
הוא הוכנס לפעולה על־ידי הרוסים בסוף
העולם השניהונבדל מהטאנקים מלחמת יחסית.
האחרים במיבנהו הנמוך והרחב
כושר תימרונו הוכח באופן בולט בשדות
הקרב של קוריאה, כאשר הופעל על־ידי
הצבא הסיני נגד טאנקים אמריקאיים מיושנים.

יפהפיית הפלדה
\**לי נשל! אחר שהוצג בהופעת בכורה
בבית־דגון היא המרגמה הספרדית. יפה־פית
הפלדה שוקלת 266 קילוגרם ולועה יכול
לפלוט פצצות שכל אחת מהן שוקלת 16
קילוגרם, למרחק של ששה וחצי קילומטרים,
חמש פעמים בדקה.
פגישתם הראשונה של חיילי צה״ל עם
המרגמה הספרדית נערכה במיטלה. הצנחנים
ד,מתחפרים טעמו את כוח האש שלה, המתינו
בחוסר סבלנות עד לכיבוש המעברים
כדי לראות מקרוב את הכלי החדש. פגישה
שניה עם מרגמה זו, בעלת קוטר של 120
מילימטרים, נערכה באל־עריש. גם שם הפתיע
כוח האש של כלי־הכלאיים — ספק
תותח ספק מרגמה — את הכוחות הכובשים.
אחת
הפצצות הגדולות,
זמנו כמעט פי שניים.

מפית הבימה לבית־דגון
**שרים וחמש ליצראות. הבריטים
• 3 /סיפקו להם, בוודאי. יש להם מזל
טנקים קיבלו מהצ׳כים ותותחים מהאנגלים.
חסר רק מי שיפעיל אותם,״ הכריז בבקיאות
אחד ממפקדי הכוח הכובש ברפיח, כשבחן
את שלל התותחים שנאספו קבוצות קבוצות.
״תותח כזה, אם תעמיד אותו בפתח־תקוה,
יעבוד יפה עד בית הבימה בתל־אביב. אם
תעמיד אותו בבית הבימה,׳ אפשר יהיה
לטווח על התערוכה בבית דגון,״ ביאר אחד
החיילים.
בתותח של 25 הליטראות הפתיעו הבריטים
את הגרמנים במלחמת העולם השניה.
מעלתו העיקרית: נוסף לטווח הגדול יחסית
של פגיעותיו, הוא מוצב על כן עגול וניתן
לצידוד של 360 מעלות.
חבר גרמני לתותח־השדה הבריטי הוא
תותח נגד־מטוסים בקוטר של 20 מילימטר,
שהסימן 1 38 קנ מוטבע עליו. מטוס שיטוס
במרחק של 4600 מטר, או בגובה של
3600 מטר, ייפגע אם לא יזהר מפניו. גם
מהירות היריד. גדולה, מגיעה ל־ 200 פגזים
בדקה. לפני מיבצע סיני לא נמצא תותח
זד. ברשימת חימושו של צה״ל. כיום הוא
מצוי בה בשפע.
לאוסף הרב־גוני נוספת גם תרומה רוסית:
תותח נגד־טנקים חודר שריון של 95 מילימטר,
המסוגל לירות 25 פגזים בדקה.
פגזיו טסים אל מטרתם במהירות של קילומטר
לשניה.
״את אלה אפשר למכור בשוק,״ התרברב
אחד הממונים על התערוכה .״יש לנו המון.
תפשנו אותם ברפיח, באבו עגילה ובאל-
עריש. המצרים לא ידעו כנראה מה לעשות
אתם, השאירו לנו את הכל . .אבל אנחנו
כבר נמצא להם שימוש.״

, ,בתיאבון !״ יואל ומומי סועדים את לבם בצל תותחי
השדה הבריסייס, בני עשרים וחמש ליסראות כל אחד.
תותחים אלה היו בשימוש הצבא המצרי ונלקחו כשלל בעזה.

סולר; אסור לעשן
ץ* מויות סולר רציניות נשפכו על דיגו־שים
הכהים. חיל בסרבל מלוכלך מרק
את ההוביצר הצרפתי דגם ,50 היורה למרחק
17 קילומטר ופוגע, אם יודעים איך
למשתמש בו, כמובן .״מה יש לראות כאן?״
שאל החייל המנקה .״צריך לראות אותו
בפעולה. אז יש מה לראות! עכשיו כתוב שאסור
לעשן, משום שמנקים את המכונות
בסולר. תבואו כשאסור לעשן משום שיש
פצצות על המכונה. אז תראו.״
אבל בכל זאת נראה מרוצה מהעובדה שאסור
לעשן דווקא מפני שמנקים, לא מפני
שיורים.

״לי ל מ נו ח ה ״ .המבקר העייף יוכל לנוח ולנמנם בצל
יאחד המסוסים שנחתו על דשאי תערובת _ו1נש?_ 1ב 0בנ ע^1

קולנוע סרטים
פרק חואות

בהגיע המועד כו מתחילות
בנות תל־אכים לחשוף את עצמן
לאורך חופי הים ולרחכם, מגיעים
גם מפיצי הסרטים למסקנה דומה.
מעלים על כדי כתי הקולנוע פרקי
הזאות חשופים. מה שמפתיע הוא
שאזרחים טובים משלמים כמיטב
כספם כדי לראות כאולם אפל מה
שהם יכולים לראות -פחות או
יותר -על שפת הים חינם אין
כסף.
כסערת התשוקה (ארמון־דוד, תל-
אביב; צרפת) — הוא סרט בעל תוכן עמוק.

מ י וחד לש יכונ ים :

מכלאו ומוצא את דה־סיקה במיטת אשתו,
הוא מחליט להשיב לו כגמולו. הגמול: התגנבות
למיטת אשת המושל (איבון סנסון).
מוסר ההשכל: אל חתגנב למיטת אשת רעך
כל זמן שאינך בטוח במיטת אשתך, ובכלל
— אל תרבו בגביית מיסיס!

מ־ אשם?
חנאשם (אוריון תל־אגיב; ארצות־הב־רית)
— יכול להיות כל אזרח במדינה דמוקרטית.
במקרה זה שמו מני בלסטררו. הוא
אזרח קטן, פורט על צ׳לו בתזמורת ריקודים
קטנה, דואג לשיניה הכואבות של אשתו,
מתעניין בתוצאות מירוצי הסוסים.
יום אחד הוא נאסר ומואשם באשמת שוד
של 279 דולר. כל העדויות מרשיעות אותו.

מגרשים ברחוב ות
תל־אביב, טלפון 24749

לגברים ולנשים

עודחשוטן...
אין זו בעיה יותר,
אנו נותנים
אחריות להורדת
מלאה משקל

חזאיות בררו וקורן
כמו על שפת הים — פחות י או יותר.

המכון בהנהלת מר א. רובין, ביאו־קוסמטיקאי
אסטטיציאן מדופלם.
פתוח כל יום
משעה 9בבוקר עד 7בערב.
ת ל ־ אביב,
רחוב פינסקר ,2טלפון .22128

״רוכינ׳ם קוסמטיקום״
המיון שנבחר כמובחר
ביותר בענף הקוסמטיקה
-טיפול בגוף ובשיער.

הניפו דגלים
לכבוד יום העצמאות:
הראו שהנכם יודעים לחוג את חגינו.
גם מצלמת ״פוטו במר״ שייכת לחג:
יראו נא הדורות הבאים איך
חגגו בימינו את חג תקומת עמנו. את
המצלמה וההדרכה בשמושה תקבלו
אצל

19ט- 1ברנר
חיפה 1דחן ב התלונן 31

ספרית פן ערים

בע״מ

תל־אביב רחוב אלנבי 73

ו. דודני צ ב -ל א על הלחם לבדו

עברית: ח .פלג, ג .עידון
רומן שהבעיר את דעת־הקהק בברית־המועצ! ת, ובעולם בולו.

א. ם .פושקין -האביר הכילי

עברית: א .שלונסלוי
אחת מאבני הה! בכתר שירת! של פושקין.

י. גלפט -תרומות

מסות ועיונים בשאלות כלכלה וחברה.

י. ח .בילצקי

מזמור ליום (א מזמור דעם מאג)
עברית: מ .אמיתי
שירים בעברית ובאידיש — עמוד מול עמוד.

אפקים מם׳ 2/1957
בעריכת צכי זהר
.במה לחינוך ותרבות״

התוכן הוא חזה של חתול־המין בריג׳יט
בארדו. הבמאי ג׳ורג׳ לאקומב טיפל בנושא
טיפ,ל רב צדדי. משום כך ניתנת לצופה
ההזדמנות לראית את חזה של בארדו מכל
הצדדים. בריג׳יט התמימה שוחה בתפקיד
החזאית כדג במים. אילולי חיוכה התמים,
היה הסרט פורנוגראפי לחלוטין. החיוך הוא
ששיכנע כנראה את הצנזור.
המפליא הוא שעם כל מעלותיה הגלויות,
ממלאת בריג׳יט תפקיד של נזירה. לזכותה
אפשר לומר כי היא נזירה מאונס, מכיון
שבעלה, קרבן תאונת הדרכים (רימונד פל־גרץ)
,פוסח על שני הסעיפים: מוות בטוח
או יחסי מין. במפתיע הוא בוחר בסעיף
הראשון. לאורך מחצית הסרט מתענה ברי״
ג׳יט בנפתולים משעממים. כשלבסוף היא
מחליטה לעשות משהו בנידון, מגיע הסרט
אל תומו, בעזרת כמד. יריות רובד. וחא!נת
דרכים נוספת.
אילו לפחות היה הסרט נאמן לשמו, אפשר
היד. לסלוח לו כמה חטאים. אולם למרות
מאמציו של השחקן פלגרין, אין בסערת
התשוקה אלא תנומת שיעמום.
יפהפית הכפר (מגדלור, תל־אביב;
איטליה) — היא החזאית האיטלקיה סופיה
לורן. בד,שואה למעלותיה של לורן, בריג׳ט
בארדו היא חזערורית. אולם בניג, ד לחברו
הצרפתי, בחר מריו קמריני האיטלקי בשיטת
גרוי שונה וישנה. הוא הלביש את סופיה
בגרבי טריקו ארוכות וצבע,ניות, בחולצה
הגונה יחסית. את ההזיה השאיר בשעת ההסרטה
במכבסה. התוצאה משעשעת ביותר.
סופיה לורן היא אשתו של ט, חן במאה
ד,־ ,17 המשתמש ביתרונותיה של אשתו להשגת
יתרונות חומריים. לרוע מזלו חושק
מושלה של נאפולי (ויטוריו דה סיקר ),ביותר
יתרונות ממה שנותנים לו. הוא מנסה
להשיג את מבוקשו שער. שרגליה של סופיה
המתנועעת בנדנדה, מחוללות מרד של משלמי
תמימים.
המושל אוסר את הטוחן, מתגנב אל מיטת
אשתו. כשהטוחן (מרסלו מסטרויאני) בורח

הוא עובר את דרך חיסורים השיגרתית של
כל ע! בר חוק — מעשים קטנים ופשוטים
המזעזעים נפש אדם: טביעת אצבעות, כבילה
באזיקים, חדר המעצר. עולמו של האיש,
שמלכתחילה יודעים כולם שהוא חף מפשע,
מתמוטט עליו. אשתו משתגעת, החברה מסתייגת
ממנו. רק לבסוף נאסר הפושע האמיתי,
בלסטררו הופך שוב לאזרח חופשי
של החברה. אולם למעשה חייו הרוסים.
:מי אשם? זוהי השאלה המרחפת מעל הסרט
הנפלא בפשטותו. חוסר תשובה לשאלה
זו הופך את הסרט למזעזע.
אלפרד היצ׳קוק, במאי סרטי המתח הנודע,
המופיע בעצמו בסרט בסצינה רגעית, אינו
נותן תשובה לשאלה. כל מה שעשה היה
נטילת סיפור פשוט ורגיל והעלאתו על הבד
בביום מצויץ. אילו היד. במאי צרפתי מביים
סרט זה, אין ספק שהיה הופכו למכשיר
החושף את צידם השלילי של חוקי החברה.
אלפרד היצ׳קוק השאיר את המסקנות לצר

\ תדריך
אלה חסרמים המוצגים בשבוע זח בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
9מלחמה ושלום (אופיר, תל־אביב;
ציון, ירושלים) — מסביר מדוע אהבו גברי
רוסיה את נסאשה ומדוע נחל נפוליון מפלה
ניצחת מידי הגנרל חורף. לא מסביר
מדוע סירסו יצירת מופת של טולסטוי.
• הגראף שפיי וחן, תל־אביב) -
מתאר גרמנים באור אנושי (ומקוצץ על־ידי
הצנזורה) ולוחמי ים בריטיים באור על־אנושי.
9לה
סטראדה (מאי, חיפה) — אחליט
חס־ן ומטומטם ונערה מכוערת ובעלת
לב מחפשים את האושר בצל הופעות קרק-
סיות. אנטוני קווץ, ג׳ולייטה מסינה.
9ריצ׳ארד השלישי (צפון, תל־אביב)
— לורנס אוליבייה מבוסס בדם׳ בדרכו
אל הכתר.

אנשים

9ם1גן י השבוע

״אד תתקרב לעשיר״.״
הפתעה בלתי־נעימה ציפתה לנשיא המדינה
יצחק כן־צכי כאשר בא יחד עם רעייתו
לביקור בקריית־שמונה בגליל העליון: נמסר
לו כי 35 משפחות מתושבי המקום הודיעו
בערב חג־הפסח על החלטתן להמיר את דתן,
אחרי שנחלו אכזבה קשה בנסיונן להיקלט.
הנשיא ; ביקש מייד רשימה מלאה של המשפחות
הנוגעות בדבר, והודיע כי יטפל באופן
אישי בבעיותיה השמאלן של
מפלגת העבודה הבריטית אניירין כוואן,
שביקר בישראל, הירצה בפני הוועדה המרכזית
של ההסתדרות על מצבה של מפלגתו.
כשרצה להדגים את הירידה המוסרית וה־ביורוקראטיזם
שהשתלטו עליה לפני שנתיים,
חיפש האורח ביטוי ציורי ולבסוף פלט:
״למה אאריך? הלייבור היה מעין מפא״י!״
לאחר שמלים אלה גרמו לתגובה חריפה
ביותר של המזכיר הכללי של ההסתדרות
פנחס לבון, החליט האורח כי זהירות
לא תזיק. בהרצאתו הבאה, בכנס פעילי מפלגת
אחדות העבודה, הקפיד בוזאן שלא לגעת
בדבריו בשום נושא ישראלי מאורע
משעשע אחר אירע בשעת ביקורו של בוואן
אצל ראש הממשלה דוד כן־גוריון. כשאמר
ביג׳י כי הנושאים לשיחה הם רבים
וכי אינו יודע באיזה מהם לפתוח, הציע
בוזאן :״קח ספר ופתח אותו. הפסוק הראשון
שתתקל בו ירמוז לנו על הנושא הראשון
לשיחה.״ אחרי שהספר נפתח, היה הפסוק
הראשון שבלט לעיניהם פתגם עתיק :״אל
תתקרב יותר מדי לעשיר, אבל גם אל תתרחק
ממנו יתר על המידה.״ ״אם כן,״ אמר
בוואן מיד ,״הבה נתחיל את השיחה בנושא:
יחסי ישראל־ארצות־הברית בן־גוריון
היה, אגב, נושא למאמר שהתפרסם לא מזמן
בשבועון השווייצי שוו״צר אילוסטרירטה.
כותרת המאמר: דוד בן־גוריון, הדיקטאטור
הדמוקראמי ח״כ צ״כ פרץ ברג־שטיין
הודיע למפלגתו כי אין בדעתו לעמוד
בראש רשימה מיוחדת לקראת הבחירות
לוועידת המפלגה. הסיבה :״אינני רוצה
להסתכסך עם הס.ס.״ למראה הגבות המורמות,
מיהר ברנשטיין להסביר כי כוונתו
לשני מנהיגים נוספים במפלגתו, יוסף

ספיר ויוסף סרדין.

חינוכה שר שדת־החינוך

שגריר צרפת בישראל פייר אז׳ן ז׳יל־כר
הרחיק השבוע ללכת עוד צעד אחד
בהשתלבותו בחיי הארץ: אחרי שמועצת
פועלי הרצליה הזמינה אותו להשתתף בחגיגות
האחד במאי במקום, השיב השגריר
על ההזמנה בחיוב הקולונל רוכרט
הנריקס, מחבר ההיסטוריה הכמעט־רשמית
של מבצע סיני מאה שעות לסואץ, שביקר
בביתו של הרב הראשי לישראל יצחק
אייזיק הלוי הרצוג, גילה בשיחה עם
הרב כי מוצאו ממשפחה יהודית ספרדית

• ח״ס מק״י ד״ר משה סנה, על מלר ירדן :״קראתי כי צ׳ארלי צ׳פליו
מכין סרט חדש בשם נולן בניו־יורק. אני מקווה, כי עד להצגת הבכורה יספיק חוסיין
להגיע לשם.״
• העיתונאי מאיר בן־גור, בסימפוזיון על העיתונות :״אין דבר שמחייה
את העיתונים יותר מאשר רשימות על אנשים מתים.״

9העיתונאי נתן דונכיץ, על הקרן הקיימת לישראל :״בשעתו גאלה הקרן
את הארץ. היום הארץ גואלת את הקרן.״
• ציר כית־הנבחרים הבריטי אניירין בוואן, בהרצאה בישראל:
״מה ההבדל בין סטאלין לבין הנהגה קולקטיבית? כשטטאלין היה בשלטון
ונתגלעו חילוקי דעות בינו לבין אחד השרים, היה השר מתאבד או שהיו עורפים
את ראשו. הנהגה קולקטיבית איננה מאפשרת התאבדות קולקטיבית וגם לא
עריפת־ראשים קולקטיבית.״
• הקומיקאי שמעון דז׳יגאן, בהתלוננו על המצב הירוד של ההומור
בישראל :״כשרוצים לשמוע בדיחה ישראלית טובה, מוכרחים לנסוע לשם כך
לחוץ־לארץ.״
• העיתונאי מירד שין* :״אני מכיר כמה וכמה אנשים בישראל שיהיו
מוכנים לשבת בשקט גמור על גבי שיח־צבר, אם רק ישמעו קודם מפי מישהו

המבין באמנות שזוהי כורסה מודרנית.״
עתיקה, אך למרות זאת אינו יודע מאומה
על היהדות. הוא שאל את הרב מהו היסוד
רראשון של היהדות, אותו הוא רוצה להנחיל
לבניו. הסביר לו הרב הרצוג, כי
שורשה של היהדות טמון בפסוק ״שמע
ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד״ ואף
שינן לו פסוק זה, כדי שיוכל הקולונל
הנריקס לחזור עליו באוזני ילדיו מבצע
חינוכי השלימה גם אשתו של שר החינוך
והתרבות קל רה ארן: לאחר שלוש שנים
של לימוד באוניברסיטה העברית בירושלים,
זכתה היא השבוע בתואר מ. סמך למדעי-
הרוח שחקנית תיאטרון הבימה חנה
רובינא קיבלה לא מכבר מתנה שנשלחה
לה על־ידי הצייר היהודי־הלונדוני אוסקאר
קדקושקה: אלבום תעתיקים מרישומיו
לתפאורות תיאטרוניות סיפור משעשע
ביותר סיפרה השבוע על הסופר חרמן
ווק, מחבר המרד על הקיין, אמו אסתר״
שיינה וזק: יום אחד, כשהסופר ישב בביתו
בחברת המוציא־לאור שלו, הגיעה שעתו
של בנו הקטן נפתלי ״נט 6ללכת לישון.
כדרכו, ניגש אל אביו ודרש לשמוע לפני
השינה סיפור. הרסן ווק המציא בו במקום
סיפור־פלאים ארוך ומקסים, שגרם למו״ל
התרגשות עזה .״הרמן,״ קרא ,״למה לא
תכתוב את סיפורי הילדים שלך? זה יהיה
ספר מצויץ!״ קפץ מיד ״נט״ הקטן ,״אינני
מסכים! הסיפורים האלה הם שלי אנשי
משרד ראש־הממשלה מתלוננים, כי
פולה כן־גוריון איננה נותנת להם מנוח.
היא מטלפנת בכל שעה למשרד, אך לא לבעלה,
שאותו אינה רוצה להטריד. במקום־
זה, היא מתקשרת עם האנשים הסובבים
אותו ודורשת מהם להשגיח על גוחיותו

פולה כן־גוריון ליד הטלפון
״שים לב אם החלון סגור!״

ובריאותו. הדרישה העיקרית :״שימו לב אם
החלונות בחדרו סגורים. אינני רוצה שיצטנן,
חס וחלילה.״

א״זנהואר לא צלצל
עקיצות הדדיות הושמעו השבוע מעל
בימת סימפוזיון אגודת העתונאים בתל־אביב,
על הנושא אור וצל.בעתונות העברית. לאחר
התקפת מחץ של איש מעריב משה ז ״ק
על העתונות המפלגתית, אמר דן פינס
מדבר :״ז״ק מומחה לחיפוש אור וצל משום
שעתונו אינו יודע אם להופיע בערב או
בצהרים מרצה אחר היה כתב למרחב
דוד אשכול שיזם לא מכבר את הקמתו
של המועדון הבינלאומי. אשכול הקדיש את
דבריו נגד הבינלאומיות המ!פרזת של עתוני
ישראל. כדי לסתור את דבריו, הביא מרק
גפן דוגמא מעתונו, על־המשמר, שפיגר באחד
הימים אחר שאר העתונים ולא פרסם
את אחת מהצהרותיו החשובות של הנשיא
דווייט איזנהאוי. במקום זה התפרסם
בהרחבה נאומו של אחד ממנהיגי מפ״מ
שנאם בכפר סבא, בליל שבת. כשנתבקש
ע! רך הלילה לתת הסברים על המעשה המוזר,
השיב ברצון :״איזנהאור לא יצלצל לי
מחר בבוקר ויעשה סקנדל על שלא פרסמתי
את דבריו, האיש שנאם בכפר סבא, כן
יצלצל מזכיר האגודה משה רון,
שהשתתף בוויכוח, הסביר כי הוא ״קורא
את כל העתונים ושוסע מיד בקריאת-
ביניים משורות העתונאים :״את כולם אתה
מקבל חינ ם...״

על א-תנועה בורד

כאשר ציטט השבוע ח״כ מפא״י משה
שרת במאמר ביומון הארץ את דברי מסלקו׳
דוד כן־גוריון, הוא הקפיד להוסיף
בכל מקום, על דרך ההקנטה, את המלה
״את״ החסרה, כשהיא נתונה בסוגריים
אגב, שרת נוהג לבוא למערכת וזארץ לפני
פירסום כל אחד ממאמריו ולעבור אישית
על ההגהות, כדי להיות בטוח מפני טעויות־דפוס
כשהתבנסה לא מכבר ישיבה שהיתי׳
צריכה להחליט על הרכב וועדת היובל
של השבועון המפא״יי הפועל הצעיר, נקבע
מראש כי שרת יתמנה ליושב־ראש הוועדה.
ברם, אחד המשתתפים, הנמנה כנראה על
אנשי סודו של יושב־ראש הכנסת יוסף
שפרינצק, קם והציע למנות את שפרינצק
לתפקיד זה. אחרי שהמינוי השפרינצקאי התקבל
פה אחד, קם שרת ועזב את הישיבה
תוך טפיחה בדלת במסיבה נעימה יותר,
שנערכה במלאת ארבעים שנה לאירגון
השמירה בתל־אביב אחרי שתושביה גורשו,
הזכיר שפרינצק כי בשעתו נהג לקרוא לשופט
יצחק אולשן, אחד השומרים מן
הימים ההם, בכינוי ״רובינזון קרהו״ ,על
שום שערו שגדל פרע. מאז, אמר שפרינצק,
בכל פעם שהוא נפגש בשופט אולשן, הוא
רוצה ברגע הראשון לקרוא לו בשם ״מר
קרחו״ ,ורק אחר־כך נזכר בשמו האמיתי
אחד ממעשיו הראשונים של איש
הוועד למען החייל באמריקה פרד מונו־סון,
בהגיעו השבוע לארץ, היה לבדוק את
אחד מאיי התנועה ליד מוגרבי בתל־אביב,
אם עודנו עומד על מקומו כמימים ימימה.
הסיבה: מונוסון אינו אוהב לבלות את יום
העצמאות על בימת־המוזמנים של המצעד
הצבאי. במקום זה, רגיל הוא לעמוד על אי־ד ה
ו/גלם במצלמת הקולנוע שלו את
החיילים העוברים

באולפן גרג ( 6££י) 01 נפתח השבוע
קורס דו״חדשי (פעמיים בשבוע) ל־
אנגליתת רונ ו קצ עברית א ו /

הצלחה מובטחת — הרשמו מיד
אצל מר ח׳ בר־קמא (קמפינסקי),
המנהל, בתל־אכיב: גורדון ; 5
בחיפה: בי״ס ״במעלה,״ החלוץ 13
(כתובת פרטית: פבזנר , 19 חיפה)

ללא צל

מ*לח רו לקסמת אי ם לבל עטאחר

מ י וחד לש יכונ ים :

מגרשים ברחובות
תל־אביב, טלפון 24749
ספרים מקור
הסחיטה הברת-גמורה
אנשים וכסף (מאת מ. צור, חוצאת
גלים 230 ,עמודים) מתימר להיות סיפור
מזעזע על רקע המציאות הישראלית ,־בה
מתחשב כל אדם רק במספר הלירות המרש־רשות
בכיס חברו. גיבור הפרשה, צבי רוזן,
הינו יצור המכיר את הכסף מקרוב: מנקודת
מבטו של פקידון באחד הבנקים בתל־אביב.
לרוע מזלו מתאהב צבי דווקא בלאה, המעריכה
את הפאר והעושר יותר מכל. הוא
לווה כסף כדי לקנות לה טבעת יהלום,
חורק שן בחוסר אונים כאשר היא יוצאת
בחברת מחזר עשיר, מבלי להסיר את הטבעת
מעל אצבעה. הוא שופך דמעות בסתר ומנסה
להתנחם במצלמת הלייקה היקרה שלו.
הגורם הקבוע. המצלמה מושכת את
תשומת לבו של אחד מידידי צבי, משה
בקרמן, גיבור מלחמת העצמאות, הנאלץ
להתקיים בדוחק כמדריך לתיירים. בפי משה
הצעה מרתקת: צבי יצלם אותו ואת ידידתו
העשירה, שושנה פורצקי, במצב אינטימי,
ינצל את התמונות כדי לסחוט ממנה כסף,
יתחלק עם משה חלק כחלק.
צבי מסכים, לאחר שהוא מגלה כי שושנה
פורצקי הינד, אשתו של גרשון פורצקי —
ברנש ערמומי שהתעשר כקורח מאז קום
המדינה, תודות לקשריו הטובים עם המנגנון
הממשלתי הרקוב. אדם כפורצקי כמעט ולא
יחוש בחסרונן של שלוש או ארבע רבבות
לירות.
וכך מוצא צ^י את עצמו מוסתר מתחת
לספה היקרה בחדר המיטות של שושנה
פורצקי. מספר הוא מאוחר יותר, בהשפעת
זריקת־אמת משטרתית :״האם מסוגלת משה
שטופת תאווה לשמוע קליק של מצלמה,
הבא מאי־שם, בפרט כשכפות ידיו של אהובה
מכסות על אוזניה והנשקן שלו צמוד אל
שפתיה? במצב זה, ספק אם היתד, שומעת
התפוצצות של פגז בקירבתה.״
עבודת הצילום הינה רק השלב הראשון
של מבצע הסחיטה. מיד לאחר סיומה מפעילים
משה וצבי לחץ בשלושה כיוזנים בעת
ובעונה אחת, פונים אל:
׳ 9שלמה פורצקי, אחיו של גרשון,
יהודי ירא שמיים, המחלק את זמנו בין
תפילות נרגשות לבין מתן הלוואות בריבית
קצוצה.
9משפחתה של שושנה פורצקי —
משפחת תבורי, אשר בניה מתאמצים לשמור
על שמם הטוב כדי לאפשר את עלייתם בסולם
הקריירה המפלגתית.
9שושנה פורצקי עצמה, אשר חוששת
כי כל שערוריה הקשורה בה תביא את הקץ
על חיי המותרות לצדו של גרשון סורצקי.
הפנייה אל כל שלושת הגורמים והצגת
התמונות המרתקות מביאה לידי שני הסחטנים
צרור הגון של שטרות כסף. אולם
השניים אינם מביאים בחשבון את קשריהם
הטובים של כל הנוגעים בפרשה עם המנגנון
הממשלתי ועם משטרת ישראל, הנרתמים
לטישטוש פרשת התמונות. התוצאה הסופית:
צבי מאבד את כספו, מצלמתו וחירותו גם־
יחד.
אולם המחבר לא ידע, כנראה, את הכלל
הראשון של צילום: אי־אפשר לצלם תמונה
שכולה שחורה ולקוות שתהיה יצירה אמנו-
תית משכנעת.

בין הכרכים
האיש בצל
ספר חדש שחולל סערה בבריטניה הוא
מפנה הגאות, סיפרו של ההיסטוריון סיר
ארתור בריאנט, המבוסס על יומני המלחמה
של פילדמארשאל אלאנברוק, מי שהיה יועצו
הצבאי הראשי של סיר וינסטון צ׳רצ׳יל.
סיבת הסערה: בריאנט טוען כי שגיאותיו
הילדותיות של צ׳רצ׳יל היו מסוגלות להמיט
אסון על דעולם החופשי כולו, אילולא פיקח
אלאנברוק עליו כאומנת מסורה.

חדש וקריא

ד 7י ; 117סדר
רדכע לי ד דיו ,:ק לי 3וגע ״ רו

• המחשכה הכלכלית, תולדותיה
ואסכולותיה (מאת ד״ר מ. צמ-
ציגר, הוצאת ראובן מס׳ 175 עמודים) —
הפילוסופיה של הבטן מאיש המערות ועד
איש הקולחת הסובייטי. נסיון להוכיח כי
המחשבה הכלכלית היתד, קיימת עוד לפני
המאה ד,־ ,18 בה כתב אדם סמית את ספרו
הנודע עושר העמים. מיועד גם ללא־כלכלנים.

סס דובינר, המיליונר הלו

אשיזם

*** ום עתונאי לא קפץ על המציאה
\1/ולא בא לכסות את הפגישה. שום עתון
לא הקדיש לה אפילו שורה אחת למחרתו.
איש לא חשב אותה לסנסציה מפוצצת. אולם
האסיפה הקטנה, בת 50 המשתתפים, שהתקיימה
בבית האיכר הישן והכלה של פתח־תקווה,
יצרה חומר־נפץ למכביר.
על הקירות היו תלויים תמונותיהם של
עשרות מייסדי המושבה — גברים מזוקנים
וחבושי־כיפות, שדמו יותר לרבנים בפינסק
מאשר לנוטעי פרדסים, נשים בעלות מט־פחות־ראש
שחורות ופנים חמורות. צורת
המסגרת העידה מניין נלקחו התמונות —
מן הקירות של טרקליני בתיהם של הבנים
והנכדים.
באולם ישבו אותם בנים ונכדים — רובם
פרדסנים בגיל העמידה, בעלי הפנים האדמדמים
והעורף החרוש של אנשים הרגילים
להימצא לרוב בשמש ובאתיר החופשי. הם
היו עמוד־השדרד, של מלבם ההיסטורית,
אנשים שמרניים, פרוזאיים מאד, החושדים
בכל דבר חדש וזר.
קשה היה לתאר ניגוד חריף יותר מאשר
זה שחצץ בין קהל זה לבין הנואם שהזמינם
לאסיפה. הוא דמה במקצת לכוכב־קולנוע
אמריקאי — פניו שחרחרים וניידים מאד,
עיניים של הופך־עולם, חליפה אפורה תפורה
היטב. בעוד שהקהל בא כמעט כולו
ברגל, בא הנואם בקאדילאק צהבהב מבריק.
הוא דיבר אנגלית ואידיש מאונגלזה, ולא
כל הנוכחים הבינו בדיוק את דבריו.
סם דובינר, המיליונר הלוחם, בא לפתח־תקווה.
כמו רוח סערה, הפורצת דלתות וחלונות,
חדר למבצר השמרנות של מלבס.
הוא הטיף למהפכה — ,לא נגד השלטון,
אלא נגד סדרים מקודשים הקיימים זה
דורות.

מדוע אץ כגיס?
• 1שאנ שי ם המגדלים תפוזים כתחביב,
/ /כדי להסתכל בהם ולהריח את ריח
פרחיהם. אני רוצה לדבר עם פרדסנים המגדלים
פרי־הדר כדי להרוויח כסף ״ פתח
דובינר, הוא דיבר בישיבה, בקול שקט,
כמעט מהסס. מי שחשב כי ההרצאה תימשך
בקול זה, טעה בהערכת סם דובינר.
באמצע דבריו, שנפסקו בגלל הצורך לתרגמם
לעברית, קם דובינר על רגליו. קולו
עלה, זרועותיו החלו להדגיש את המלים
בתנועות חזקות .״מדוע איני רואה כאן
כמעט פנים צעירות? מדוע זונחים הבנים
את פרדסי אבותיהם? מדוע אין הבנים יכולים
למצוא פרנסה בעסק משפחתם, שהוא
העסק החשוב ביותר למדינה?״
כמו פירות בעונת הקטיף, נפלו אימרותיו
של המליונר יליד־קנדה לתוך האולם. פרחי-
דיבור דובינריים אופייניים:
9אבי לא הוריש לי כלום, מלבד
החופש.
9אתם חושבים שבאמריקה החיים קלים?
האנשים שם אוכלים זד, את זה יותר מאשר
בישראל. בישראל אוכלים זה את זה בנשיכות
קטנות, אבל באמריקה בולעים אדם
שלם בבת אחת.
9אני מרשה לכל אדם לרמות אותי
פעם אחת. אני יכול לדעת מראש אם מישהו
גנב או אדם ישר? זה לא כתוב לו בכתב״
ניאון על המצח. אבל לעולם איני נותן
לאדם לרמות אותי בפעם שניה.
9אמרו לי שיש בישראל תפוזים שמאליים
ותפוזים ימניים. אבל אני גיליתי שכאן,
כמו בכל מקום אחר, ישנו רק סוג אחד של
תפוזים.
9שום דבר בעולם אינו במאה אחוזים,
חוץ מהמוות. המתת הוא במאה אחוזים.
< 9בישראל דורשים שהכל יתחיל לגמרי
מן ההתחלה. רוצים שמשה רבנו יבוא עוד
פעם ויכתוב ספר־תורה חדש. דברים הקיימים
בכל העולם אינם טובים כאן בעיני
האנשים.
אולם בעוד שהפרדסנים הקשישים הסתכלו
מוקסמים בדובינר האיש, שהצלחתו הכל־

חם, יוצא לקרב נגד חיידקי הרקבון בפודסנות

כלית בישראל היתר, ידועה לכולם, היתד,
השקפת־עולמו זרה להם מאד.

״לגטוע! למכור: לכבוש!,״
ך• י דוכינר, שהפך תוך שבועות מעטים
^ לפרדסן־היחיד הגדול ביותר במדינה,
מאמין בהתפשטות. תורתו היא אמריקאית
טיפוסית: לנטוע יותר פרדסים, להוסיף מל־יונים
של תיבות לשנה, לשפר את השיטות,
לקצץ את הוצאות האריזה בעזרת הקרטונים,
להוריד את מחירי התוצרת, לכבוש
שווקים חדשים .״יש לנו התפוזים הטובים
ביותר בעולם!״ רעם .״אין גבול לשווקים
שאנחנו יכולים לכבוש! אנחנו לא צריכים
לסמור על הכפור בספרד* כדי לשגשג!״
הפרדסנים באולם החליפו מבטים. הש־קפתם
היתר, כמעט הפוכה: להגביל את הייצור,
להעלות את רמת־המחירים, להיות
זהירים 17 .מיליון תיבות לשנה הן המקסימום
הדרוש בעיניהם. פגזי הפאתוס של
דובינר לא זיעזעו את חומת ספקנותם, שהי־תה
מבוצרת בנסיון השמרני של שנים רבות.
בכל זאת הצליח דובינר באסיפה זו, כפי

הממשלה קבעה להם מה לייצר, למי למכור
את סחורתם ובאיזה מחיר. למעשה הפך
היצרן לפקיד המדינה.
משטר זה, שבא לדברי מוסוליני לרשת
גם את הקאפיטליזם וגם את הסוציאליזם,
נקרא על־ידו ״משטר קורפורטיבי״ .הוא פעל
באמצעות ״קורפורציות״ ,שלא היו אלא
חלק ממנגנון־ד,מדינה, ושכל היצרנים היו
חייבים להשתייך אליהן. כל קורפורציה שלטה
על ענף אחד מענפי המשק. לפי סעיף 3
של ״אמנת העבודה״ הפאשיסטית הוטל על
הקורפורציד ,״להסדיר את היצור״ בענף
שלה. לפי החוק הנוסף מיום ד,־ 20 במרס,
,1930 חלה מרות הקורפורציה על כל שלבי
הייצור והשיווק.
הסדר פאשיסטי זה היה מבוסס על הרומנטיקה
של ימי־ד,ביניים, שגם חסידי מוסד
ליני וגם חסידי היטלר ראו בהם תקופת־זוהר.
בימי־ד,ביניים היו האיכרים צמיתים
לאדון הפיאודלי, שהיה רשאי לצוות עליהם
מה לגדל, איזה חלק מהיבול למסור חינם
לאדון ובאיזה מחיר למכור את השאר.
לפי הצעת־החוק החדשה, יקום בארץ גוף
בשם ״המועצה להדדי ישראל״ ,שיהיו לו

שמואל דוכינר בפעולה*
...מלבד החופש״
השלטון המעשי במועצה יהיה בידי ההנהלה,
שתורכב משבעה אנשים — נציג
הממשלה וששה חברים לא־ממשלתיים. כבר
עתה ברור כי הכוונה לשלושה חברים מן
הסקטור הפרסי, שלושה מן הסקטור ההסתדרותי.
יהיה זה חיזוק ניכר של הפרדסנות
השמאלית ושל שר החקלאות, לעומת החלשת
השפעתו של שר־המסחר־והתעשיה,
שאינו ידיד השליטים הנוכחיים בפרדסנות.
המוזר הוא כי ההצבעה לא יוזמה כלל
על־ידי הסקטור השמאלי או על־ידי הממשלה.
הכוח הדוחף הוא הפעם חוג קטן של אישים,
השולטים על הסקטור הימני, המקווים
בעזרת החוק להקים דיקטטורה פרטית, מוגנת
כחוק, על הענף המכנים למדינה יותר
מטבע־זר מכל ענף אחר.
בראש קבוצה זו עומד יצחק רוקח, אחיו
שק ד,ח״כ הציוני־כללי, והיד החזקה במועצה
הקיימת לשיווק פרי־הדר.

הפל - ,מלכד התאבדות
פרדסני פתח־תקווו, מ?ן שיכיפ
״אבי לא הוריש לי כלו ם,..
שהצליח בעשרות אסיפות קודמות, במסע
שהובילו לכל המושבות בארץ. התורה שבא
״למכור״ לפרדסנים — להתארגן בארגון
חדש משלהם כדי להילחם לזכויותיהם המיוחדות
— מצאה אוזן קשבת. כשנסתיימה
האסיפה, אחרי חצות, בחרו פרדסני פתח־תקוה
במשלחת לאסיפה המכוננת של הארגון
החדש, כפי שעשו קודם בנס־ציונה ובחדרה.
הנשק שכבש נצחון זה ניתן לידי דובינר
דווקא על־ידי מתנגדיו. היתד, זאת הצעת-
חוק מחפירה שנשאה את השם התמים ״חוק
המועצה לד,דרי ישראל תשט״ז — 1956״.
הפרדסנים זכרו כי היד, זה מפי דובינר ששמעו
בפעם הראשונה על עצם קיומה של
הצעה זו, חודשים רבים אחרי שנוסחה ב־חדרי־חדרים
בשמם כביכול.
לא היו שתי דעות בין הפרדסנים על
הצעת־החוק. היא הפכה גם את פרדסני פתח־תקוד,
השמרניים למורדים צמאי־מלחמה. כי
היא באה, למעשה, להפקיע את פרדסיהם,
בצורה שלא היה לה תקדים מחוץ לאיטליה
הפאשיסטית.

צמיתים לאדון פיאודלי
^גי טו מוסוליני המנוח המציא שיטה
1שהשאירה את הבעלות הרשמית על
אמצעי־הייצור בידי בעליהם החוקיים, אך
נטלה מן הבעלים את כל שאר הזכויות.
* השורר מזה ארבע שנים, הפן את הפרדסנות
הישראלית זו הפעם הראשונה,
אחרי שנים רבות, לענף פורח.

כל התכונות של קורפורציה פאשיסטית ושל
אדון פיאודלי גם יחד. יהיב זה תקדים חוקי
שיחול בהכרח גם על שטחים אחרים של
המשק, ושיתן גושפנקה חוקית למצב שכבר
קיים בחלקו בכמה וכמה ענפים.

המרקחה של רוקח
*•מועצה המו 5עת?חוקל !7ה 7וף

( ! הנבחר מרצון על־ידי הפרדסנים עצמם,
כדי להסדיר במשותף את עניני ענפם. יהיה
זה גוף המורכב משלושה חברי הממשלה
ו־ 18 חברים ״מטעם ציבור הפרדסנים״ .הם
לא ייבחרו על־ידי איש.
הבוחר יהיה שר־ד,חקלאות, שימנה את
האנשים מתוך רשימות שיוגשו לו על־ידי
״אגודות או מוסדות המייצגים לדעתו ״
את ציבור הפרדסנים (סעיף .)4השר יכול
להפסיק את החברות של כל חבר כזה, כראות
עיניו, ולמנות אחר במקומו. תקבע רק
דעתו הפרטית של השר, שאין עליה ערעור.
בשום מקום לא נאמר כי הממונה חייב
להיות פרדסן בעצמו. בתיאוריה תתכן בהחלט,
לפי חוק זה, מועצה המורכבת כולה
מאנשים שאינם פרדסנים.
בשום מקום בחוק גם לא נאמר כי חברי
המועצה, שישלטו לחיים ולמוות על עניני
הפרדסנים, לא יהיו בעלי אינטרסים כלכליים
נוגדים — למשל סוכני־אוניות, בעלי בתי־חרושת
לחומרי־אריזה או בעלי שרותי־נמל.
סעיף זה הושמט בכוונה, למרות שהוא קיים
בחוקים הקיימים. חברי המועצה החדשה יוכלו
לעשות עסקים באין מפריע.

יפי הצ/ן ת־ו!,זול! ,רשאית המועצה
/לצוות על הפרדסן לעשות כל דבר, ללא
זכות ערעור, פרט לדבר אחד: לתלות את
עצמו על אחד מעצי פרדסו. בין סמכויותיה:
• לצוות על פרדסן למי למסור את הפרי
שלו (סעיף ,10ב^ ממי לקנות חומרי־אריזה
ובאיזה מחיר (,10ד ,),איך לד,חסין, להוביל,
למיין ולארוז את הפרי (,10ה) .הכוונה היא
״לקבוע כי הפרדסנים ימסרו את פריד,ד,דר
...למועצה בלבד״ (,11א).
י• להקים בעצמה בתי־חרושת לחומרי
אריזה בכספים המשוחררים מתשלום כל מם,
ולנכות את כספי ההשקעה מן הכספים שהיא
חייבת לפרדסנים, תמורת הפרי שהפרדסנים
חייבים למסרו לה. בצורה זו זכאית המועצה
להרוס כל תעשיין פרטי החייב בתשלום
מסים, והיא רשאית לאסור על הפרדסנים
במפורש לקנות את סחורתו (,10י).
#לנכות ממחיר התפוזים, המגיע ממנה
לפרדסנים, כל סכום הנראה לה כמתאים לכיסוי
הוצאות המנגנון שלד — ,כולל נסיעות
לחוץ־לארץ, קנית רכב למנהליה ופקידיה
וכל דבר אחר (,10 יד).
בעוד שסמכויות המועצה בלתי־מוגבלות
לחלוטין, ונקבע בפירוש כי המועצה רשאית
לנהוג בפרי ההדר ״דין בעלים לכל דבר״
(,12ג) ,נקבע בפירוש שהמועצה אינה אחראית
״להפסדים שנגרמו על־ידי טיפולה
(בפרי) או בשיווקו״ .את ההפסדים ישלמו
הפרדסנים עצמם.
־^ל ־ן1עי

מגכטין־יחושך פרטי
יף תבצע דזסועצח את הוראותיה,
העשויות להעשיר את חבריה בצורה

חוקית ומוגנת, ושאין עליהן שום ערעור?
שום דבר אינו מעיד על הלך־הרוח של
המנסחים יותר מאשר התקנות שנקבעו לצורך

• היא תמנה משטרה פרטית, שתהיה
מוסמכת להיכנס לכל מקום ולערוך בו חיפושים
(,18ב) — כולל מקומות שאינם
שייכים כלל לפרדסנים, אלא לאזרחים פשוטים•
סמכויות משטרה פרטית זו יעלו בהרבה
אף על סמכויות משטרת־ישראל ו־מנגנון־החושך,
הזקוקים לצווי־חיפוש חתומים
בידי שופט.
• לתבוע לדין את המפירים את הוראותיה,
שיהיו צפויים למאסר שנה אחת או
קנם של 3000ל״י.
ואז בא השיא. לפי אחת החרויות היסודיות
ביותר של הדמוקרטיה, שהובטחה בתיקון
מפורסם לחוקת ארצות־הברית (״התיקון
החמישי״) ובחוק הישראלי, אין שום
אדם חייב למסור עדות נגד עצמו. החוק
למועצת ההדרים יהיה הראשון בארץ שיחסל
חרות יסודית זו: לפי סעיף מפורש ()19
חייב נאשם — הצפוי לשנת מאסר —
״להשיב לשאלות נכונות ומלאות, אפילו
עלול הדבר להפלילו, ותשובות אלה יירשמו
וייחתמו על־ידי הנחקר וישמשו ראיה לכל
תהליך משפטי.״
עצם סירובו של אדם להעיד נגד עצמו
יחייב אותו במאסר של שנד״

ר ק בון בתפוז
* \ י ן שו ם צו ר ך הגיוני בחוק כזה. ה־ל
אי נטרס של המדינה (הרוצה להרוויח
מטבע זר) והאינטרס של ד,פרדסן (הרוצה
להרוזיח כסף) מזדהים לחלוטין. פרדסן שאינו
מקבל עצה טובה לגידול פריו הורם
קודם כל את עצמו. לא תיתכן ערובה יותר
טובה לפיתוח כל ענף שהוא.
אם בכל זאת צמחד בארץ הצעה פאשיס־טית
מדהימה זו, ודו!>,א בחוגי הימין הטוענים
ליוזמה חופשית, משמע שמשהו
רקוב בממלכת פרי ההדר, משהו הזקוק
להגנה מיוחדת עד כדי חיסול חרות האדם.
לפי כל הסימנים, עתיד רקבון זה להתגלות
במלואו. כי כמו בכל מקום בטבע,
יוצר הלחץ לחץ־נגדי, והצעת־החוק הדכאנית
מגייסת את הפרדסנים להתארגנות נגדית.
במאבק זה עתיד שמו של סם דובינר לבלוט
מאד — כי אין כמוהו החובב מאבקים.
הודה הוא עצמו באחת מאסיפותיו השבוע:
״האווירה כאן יותר מדי ידידותית. איש לא
בא לפוצץ את האסיפה. איני מסוגל לפעול
היטב במקום שאין לי מתנגדים!׳*
• מימין: איש יחסי־ציבור חיים ריבלין.

עוד לא עברו שבועיים מאז פירסנותי
את קטעי יומנה של הנערה האלמונית,
וכבר החלו מגיע ת אלי תגובות. כותבת
איריס, בין השאר:
הנערה שכתבה יומן זה נראית

כנערה רגישה ויודעת את, רותי,
מדוע הקטעים יפיס כל כך? בגלל אמיתותם
וגגלל האהבה הבלתי מזוייפת שרוחשת
נערה זו בדורנו אנו, הדור
הנזדרני, אין הנוער יודע מה טיבה של
אהבה אמיתית. האהבה בעיניהם היא:
איזו חתיכה. שמתי עליה עין. עצומה,
לא 7או: איזה חבוב. יש לו פרייבט ואני

ממש מאוהבת בו.
״אהבה אמיתית ומליאת רגש? לעתים
רחוקות תמצאי כזאת. לכן כה קסם לך
יומנה של אותה נערה, כיוון שהיא אוהבת
באמת.״

?!וראיס לה ר,ו?!י

אני יכולה כבר לראות בעיני רוחי את גל המכתבים שיגיעו על שמה של
( .)1020/1196 מדוע? שיפטו בעמכם:
״יותר מדי אנשים מנסים לכתוב בצורה ״מקורית״ ,אולי מתוך רצון להסתת
את כתנתם העיקרית. אני מעדיפה לכתוב ישר לעניין, תוך מחשבה שזאת היא
הדרך המקורית יותר — בסופו של דבר.
״אז כמו שאת מבינה, אני מעוניינת להתכתב עם מישהו, מישהי או מישהם.
יש לי דם לשלוח תמונה, ומוכנה במשך הזמן להיפגש עם חברי לעט.
״מתוך נוחיות מסויימת אכתוב ראשית על עצמי. איני מתכוננת להבהיל אותך
בסיפורים על תכונות הרסניות קיצוניות, סתם התמרמרות על העולם כולו —
כמו אצל כל בנות הטיפשעשרה — כל
זה אותך בוודאי לא מעניין באופן אישי.
לכן אעדיף לציין את הדברים המשמשים
בדרך כלל ראשי פרקים להיכרות.
״נולדתי
לפני 18,5שנה — אשר 18
שנה מהם אני נמצאת בארץ. החיתולים
בהם ארזו אותי בבואי ארצה היו מתוצרת
אנגלית, והדרכון מעיד כי נולדתי
בלונדון, בדיוק ביום כפור. אבל זוהי
סתם פורמליות, כיוון שאני צברית כמו
כל אחד אחר. יש לי נמשים על הפנים.
ואם מדברים על פנים, אוסיף שעיני
ירוקות־חומות, שערותי חומות וקצרות
מאד. פנים די חביבים, בסיכום. עוד כמה
פרטים אישיים: גובהי 1,52 מטר, היקף
מותניים 52,5סנטימטרים. משקל 41 :
ק״ג. מס׳ נעל 34 :אני חושבת שזה
מספיק. נעבור לפסים יותר כלליים.
״כרגע אני עובדת כפקידה, אבל אני
מתכננת לסיים את עיסוקי במקצוע זה
לצמיתות ולהתחיל בקריירה צבאית —
שאת התזללתה קבעו לי לעוד שלושה
חודשים. עד אז, אני מתכוננת להספיק
לתת הצצה אחרונה על כל נופי הארץ,
בעיקר על נופי הדרום. אני מרשה לעצמי לציין שיש לי וותק רב בטיולים. אני
חושבת שזה בגלל יצר הנודדות וההרפתקנות שבי, אך בזכותו הספקתי לבקר ברוב
ארצות העולם, לבדי, בטרמפים! וטיולים זה לא נקרא אצלי לקנות כרטיסי אוניה או
רכבת, או לישון בבתי מלון — אלא ממש לטייל!
״טיילתי בישראל לאורכה ולרוחבה ברגל — ואני מרשה לעצמי לחוות דעה שאבק
הדרכים של ישראל הוא הנעים ביותר שבכל אבק דרכ*ם בעל לאומיות אחרת.
ואני מרגישה את עצמי מספיק מוסמכת כדי לקבוע זאת.
מלבד טיולים אני קוראה הרבה, חובבת מוסיקה, אבל איני מנגנת. בדרך כלל אני
״עוף בודד״ ונוהגת לבלות את רוב זמני לבד. אין לי הרבה חברים, ועוד פחות
מכך — חברות. יש לי חסרונות רבים, אך יש גם אנשים שרואים בחסרונות אלה —
מעלות. ואנשים כאלה אני מעוניינת להכיר ולפגוש.
״חסרוני הרציני ביותר הוא להגיד את האמת כמות שהיא, בלי דקדוקים של טכס,
ובלי חישובים של זמן וסביבה מתאימים. זה גרוע מאד. מלבד זאת אני חסרת
טקט להבהיל! עוד לא נולד אדם — כולל הורי — שיאמר לי מה לעשות וכיצד
לנהוג. אני שנאת חצאיות, רכילות וסצינות קנאה. אני שנאת חברה צפופה, שנאת
חברות סלוניות, למרות שאינני חברת תנועה.
״...עכ שיו נעבור למה שאני מעוניינת בי. כפי שכבר ציינתי, אני מוכנה אף
להיפגש עם החברים לעט, אשר רוצה הייתי שיהיו בגיל 19 עד — לא חשוב.
שהרקע יהיה פחות או יותר משותף: טיולים, ספרות מוסיקה.״
אם לא זיהיתם אותה לפי תמונתה, דעו לכם שקוראים לה קוקי.

ובעיקר קולנוע. על הכותב אליה להיות
תכוגורנ של בטודגט
משכיל ובעל אופי, השקפת עולם אי(
)1020/1197 הוא סטודנט קורם ג׳
דיאליסטית וחוש הומור.
בטכניון. הוא טיפוס ממוצע בהחלט ווהיא
דווקא לא ירושלמית.
כאלה הן גם תכונותיו. הוא עצמו טוען

כך. הייתי עומדת על כך בעצמי אלמלא
התנדב לציין זאת. מה רוצה סטודנט
עין, אוזן ודוי?!ס
כזה? ״להתכתב עם תל־אביבית או חיפאית
בגיל 17—20 שלא תהסס להיפגש
כדור הבדולח שלי אומר לי כי העמי
פנים אל פנים אחרי שנכיר אחד
כותבת אל ( )1020/1199 לא תשתעמם
את רעהו דרך המכתב.״ הוא, כמובן, כלל. זהו צעיר בן עשרים, אשר פרט
ישתדל לענות על כל נושא שיוצג לפניו.
לכתב יד יפה, מבורך גם במידה רבה
של חומר אפור. הוא אומר כי לא איכ

לו אם תהיה זו מושבניקית, קיפי
עוד תאמין באדם
בוצניקית או עירונית שתכתוב אליו.
אם תהיה זו נערה בעלת צורה ותכונות
חבר לעם בגיל 34—29 מחפשת
העונות על דרישות אסטטיות ורוחניות,
( .)1020/1198 היא מאמינה עדיין בבני
״לא תהא בעיני חשיבות לאחר ש״בגדי
האדם, מחפשת בהם את היופי הרוחני.
שנאת סנובים. אוהבת את הארץ בכל המלך״ של ימינו — ההשכלה,״ אומר
הוא.
לבה ונפשה. אוהבת פשטות בהופעתה
אשר לו — ״עין פקוחה, אוזן שומעת
החיצונית. יחד עם זאת את הטעם הוחושבני
שגם לב מבין, ורולקס —
טוב. חלק מחייה מוקדש לאמנות הציור,
ידיד מוכסף — ירוק המסייע לי עתה
בעיקר לאמנות השימושית, חלק אחר
ותמיד למלא שורות.״
שייך לילדים. נהנית מתיאטרון, מוסיקה

ספזרט
החי חידושי לשון
ן * צפת, ביקש פרג׳י שוקר־אללה להביע
4בצורה נאותה את שמחתו על השתחררו
ממאסר, החליף את שמו ל״ברוך השם״.

אותות ומופתים
ןגרץ, אוסטריה, הגבירו שומרי הגבול
^ את אמצעי הבטחון לאחר שבמשך כמה
לילות נורתה רקיטה אדומה מתוך יער
סמוך ומיד אחריה רקיטה ירוקה, נרגעו
רק לאחר שגילו כי היתד, זו דרכו של
יערן צעיר, שהשתמש בארגז רקיטות מימי
מלחמת העולם, כדי להודיע לאשתו כי הוא
סיים את עבודתו ויוצא בדרכו הביתה ואילו
הרקיטר, הירוקה נורתה על־ידי האשד, ופירושה
:״הארוחה מוכנה.״

ביטוח הדדי
^ תל־אביב, הסביר כייס מועד את
^ חוסר דאגתו נוכח פסק־דין של תשעה
חודשי מאסר :״מה איכפת לי? יש לנו קרן
ביטוח של הכייסים שתדאג לאשתי ולילדי
בתקופה שאני אהיה מובטל בבית־הסוהר.״

בצי החור!
^ לן אנז א ם סיטי, ארצות־הברית, ד,ת־
*4לונן ג׳יימס מקולין כי שני חבריו גנבו
ממנו את ארנקו, שעה שהשלושה הוסעו
לבית־הטוהר במכונית משטרה.

סליק
ך* תל׳אכיב, התפרצה צעירה לבית־
. 4קפה ידוע ודרשה בכל תוקף כי בעל
הבית יוציא את דני קיי מהמקום בו החביאו,
עזבה את המקום רק לאחר שהוסבר
לה כי דני קיי עזב את מחבואו דרך מנהרה
והגיע לבית־קפה אחר בעיר.
כדורגל המשך יבוא
כאשר ויתרו עסקני הפועל תל־אביב על
סיור פרטי של קבוצתם בארצות־הברית,
כדי לאפשר מסע של נבחרת הפועל ישראל
ומשחקים במסגרת יום העצמאות, הם לא
חזו מראש שני דברים: כי מרלין מונרו
תקבל את הפטרונות על הקבוצה וכי מסעה
של הנבחרת הארצית יביא את הקבוצה, ה־תל־אביבית
לאחד המשברים הקשים בתולדותיה.

לפני שבועיים התנהלו אימוני המועמדים
לנסיעת הנבחרת הארצית ללא כל
רעש. לאחר ניפוי נותרו בסגל 22 שחקנים,
כשלכל אחד מהם סיכויים טובים להיכלל
בין ה־ 16 שיסעו לאמריקה. עד לאימון האחרון
היו בסגל שלושה מגינים: מורדכו־ביץ׳
,פיימן ושלאנגר. באימון האחרון נוספו
לפתע שני מגינים. האחד מהם היה ציון
צינוביץ׳ ,שנופה קודם לכן מהסגל. כשהוקראה
רשימת הנוסעים, התברר כי בקאדר
הסופי נכלל שמו של צינוביץ׳ במקום משה
(״מוי״) פיימן.
היתד, זו החלטה תמוהה מאוד. השניים
משחקים כמגינים בהפועל תל־אביב. ומבין
ארבעת המועמדים, מוי הוא המגן הימני
הי!,יד בעוד שאר השלושה הם מגינים שמאליים.
מאיימים
לפרוש. הכל היה עובר בשקט
לולא התברר לפתע כי אביו של ציון
צינוביץ׳ ,שהוא מותיקי עסקני הפ!על תל־אביב
ויושב־ראש ועדת האיגרוף מטעם הפועל,
הפעיל לחץ במוסדות שונים ואף
איים בהתפטרות אם לא יוכלל בנו בנבחרת.
אגודת
הפועל תל־אביב רגשה כולה. עסקנים
איימו בהתפטרות, הקבוצה איימה לפרוש
במלוכד ממרכז הפועל ולהקים אגודה
נפרדת. אך למרות הסערה, נכנעו עסקני
האגודה התל־אביבית למרות עליונה והסערה
דעכה כשם שצצה. אולם נראה כי בתום
המסע היא תתעורר מחדש.
שופטים אגדת ד״ב המצר

על מגרש הכדורגל השקערורי של נס־

ציו גד, עמדו 22 כדורגלנים נרגשים. הקהל
מאחורי הגדרות היה נרגש לא פחות. האחת
דגל על משחק
שעמד להתקיים במקום לא הגיע
אמנם לכותרות העתונים אולם הוא גזל
^ מיאמי, ארצות־הברית, הוזהר אליון
שינה מעיניהם של תושבי נס־ציונה והס•1דייביס
על־ידי רופאו כי הכנסת רגלו
ביבה. הוא היה עתיד לקבוע אם תעלה
השבורה לגבס עלולה להכאיב לו במקצת, קבוצתם מליגה ג׳ לליגה ב׳.
ישב במשך שלוש שעות הטיפול מבלי למול
11 הבחורים החם! נים של סקצית
הוציא אנחה מפיו ורק כאשר סיים הרופא הכדורגל נס־ציונה, שהיא היחידה בארץ שאת
מלאכתו והתפעל מכוח הבלגתו של ה אינה מורכבת על בסיס אגודתי, ניצבה קבוחולה,
השיב דייביס :״זה בכלל לא כאב. צה תקיפה לא פחות — בית״ר לוד.
טיפלת ברגל הלא חולה.״
לפי כל הסימנים עמד המשחק להיות סוער
ותוקפני כשלשתי הקבוצות סיכויים

שוים לזכות בנצחון. לפי להט חסידי הקבוצות
קשה היה לראות כיצד ייגמר משחק
שומר מצוות
זה. למרות הכל. נגמר המשחק. הוא הסתיים
בשקט, ללא הרוגים ופצועים, בנצחון הסקציה
הנס־ציונית .3:1
ף* יפו, עצרה המשטרה אדם הידוע כ־המנצח
במשחק היה גבר שמנמן, המשמש
מלך הגנבים, כחשוד בביצוע שוד מסו־ 4 בחייו האזרחיים נהג באשד: דוד פלדמן,
יים, שיחררה אותו לאחר שהצהיר כי אינו
הידוע בכינוי ״דייב המצרי״ .יש שלוש
עובד בחג.
אגדות בארץ :״אגדת שייע גלזר, אגדת

פסח ואגדת דייב המצרי,״ מספרים מעריציו
המושבעים של דייב. ואמנם מעטים שופטי
חיגוך מתקדם
הכדורגל הזוכים לד,עצה כללית כמו דייב.
לפני תחילת המישחק אסף דייב את שחקני
ף* גי די ולק, פירסם הניו־יורק טיימס
שתי הקבוצות, נאם נאום קצר :״קוראים
*4תשובתו של תלמיד בית־ספר שהסביר
מדוע אין השמש שוקעת מעל לבריטניה: לי דייב המצרי. כולם מכירים אותי. אולי
יש ביניכם עולים חדשים שלא שמעו עלי,
״משום שהיא במערב והשמש במזרח.״
אז שיסעו לתל־אביב וישאלו. אני לא עובד

בסולל בונה ולא בתנובה. אני קודם כל שופט
כדורגל. לא מעניין אותי איזה קבוצה
אשמת אבות
אתם. שפטתי כבר במשחקים בסקיה, בף*
רחובות, לאחר שהתלונן בפני ה־ יהודיה ובבאר־שבע. אני רוצה לראות כדורגל.
ומי שעושה חכמות תיכף עף החוצה.״
< משטרה כי בנו היכר, אותו עד זוב 4 הנאום עשה את שלו והמשחק התנהל עד
דם, ביקש תושב מעברת זרנוגד, מביתתומו
כשורה, ללא הוצאת אף שחקן.
ר,משפט שלא לשלוח את הבן לבית־הטוהר
למרות המשחק ההוגן זעם הקהל הלודאי
ואני.
מפני ״שהוא היכר, אותי מחוסר
חינוך החינוך על הפסד קבוצתו .״שיצא השופט החוצה,
הוא האשם בכך שלא קיבל את
אנחנו נהרוג אותו, נשחוט אותו!״ צעק.
החסר.״
הנס־ציונים גייסו במהירות מספר גברתנים
ושוטרים לשמור על דייב. השופט דחה את

כולם :״אני יוצא לבדי החוצה,״ והתערב
חיי אושר וחדווה
בין הקהל. הלודאים נופפו אגרופים, אולם
לא נגעו בו. הוא ניגש לבדו אל מכוניתם
ואיש >א הרים עליו יד .״זאת השיטה שלי,״
ף* לונ דון, סירב בית־המשפט לגירושין
^ לראות בתלונתה של אשה, כי בעלה אמר דייב ,״אם הייתי הולך עם שוטרים,
זה לא היה כבר ספורט ואז היו מתנפלים
השתמש בה כניצב לתרגילי ג׳ודו, סיבה
עלי. ככה איש לא יגע בי.״
מספקת לבטל את ״קדושת הנישואין.״

יעקב חווודוב (שמאל) חוגג בביתו את זכיית
הפועל ת־־א באליפות הליגה הלאומית בכדורגל

גביע ו<1>1א 0פ א(י ה
ח 1א

שלט!

סאת עז״ע גלאזר -ם אתם רוצים לדעת את האמת, אז
השבוע היה אחד השבועות הקשים ביותר
בחיים שלי. תתארו לכם שבשבוע אחד
הייתי צריך לשחק ארבעה משחקי כדורגל,
לקום כל בוקר לעבודה, ללכת כמה פעמים
לקולנוע ועוד נוסף לזאת לעשות שמח במסיבה
שנמשכה עד שלוש בבוקר.
השבוע המטורף התחיל במישחק נגד הפועל
רמת־גן, במסגרת משחקי הגביע. לא
רק שיש תמיד צרות במיגרש שלהם, אלא
פתאום עלה על המיגרש שופט אחד ש־תיכף
כשראיתי אותו אמרתי לבנדורי :״היום
אנחנו לא מנצחים כאן.״ ואמנם מיד בהתחלה,
איך שריש, פט רואה שמתניה נגע
כמקרה בכדור ברחבת ה־ , 16 הוא שרק פנדל

חודורוב עשה את המסיבה לכבוד שלושת
דברים: זה שהפועל תל־אביב זכו באליפות
אחרי 14 שנה, זה שהוא נוסע עוד פעם
לאמריקה וזה שלבנו עופר מלאו שנתיים.
אבל בעצם היו שם יותר אנשים ממכבי
מאשר מהפועל, מפני שלחודורוב יש יותר
חברים במכבי. חודורוב גר בדירה של אשתו
דליה אבל הדירה יותר זקנה מדליה. יש
לה בערך 60 שנה וחבל שלא ראיתם איזו
בניה, אין אפילו סדק אחד. פעם ידעו איך
לבנות דירות בארץ הזאת.
על הארון עמדו בשרה כל הגביעים הנוצצים
שח,דורוב קיבל בשנים האחרונות.
אפילו לי אין כל כך הרבה גביעים. חודורוב
ראה שאני מתפעל ואמר לי :״בוא להפ,על,

שאמפאניה מגביעי כדורגל. שתיה מתוך גביעים שהצטברו בביתו של חודורוב
במשך *14 שנה ציינה את פתיחת ההילולא. נראים בתמונה משמאל לימין: יעקב חודורוב
בשמחה כזאת ורץ למקום כאילו הרויח כמה
אלפים במפעל הפיס.
וכיכר, היה כל המשחק. הוא נגמר בתוצאה
1:1והיה צורך להאריך אותו פעמיים וגם כן
לא קרה כלום. היינו יכולים לשחק נגדם
ככה כל השנה. אבל נכנס לי לדם לנצח
אותם ולמרות שהייתי עייף, הבקעתי שני
נולים ועזרתי להכניס את השלישי.
יומיים אחרי זה קיבלתי הודעה להופיע
לשחק נגד הברזילאים, מפני שלא שיחררו
את הכדורגלנים מנבחרת צה״ל. קבוצת רסיפה
מבחיל היא קבוצה די רגילה, לא טובה
ולא רעה. קבוצה טובה שלנו במצב טוב
מנצחת אותה בקלות. אבל למרות שהייתי
ראש קבוצה, הנבחרת שלנו לא היתה שוה
הרבה מפני ששיחקו בה שחקנים שאפילו
אם באו מאותה אגודה, לא שיחקו אף פעם
יחד. רוב הברזילאים הם כושים ואפילו אחד
שהוא לבן ביניהם נראה כמו תימני. הס
ניצחו אותנו 5:1אבל תוצאה זו לא שיקפה
את מהלך המשחק.
בשבת חשבתי סוף־סוף שיהיה קצת חופש.
פתאום מוציאים אותי מהבית ומודיעים
שצריכים לשחק נגד מכבי נתניה משחק ידידותי.
בדרך כלל, אפילו עם הרכב א׳ אנחנו
לא מנצחים אותם. הפעם באנו עם שחקנים
מלשכת עבודה ב׳ ונצחנו אותם .1:0מי שהכניס
את הגול אתם יודעים כבר. וצריכים
לציין שהם באו דווקא בהרכב מלא, עם
כספי ומלר ועם זה שצועק תמיד :״עד מתי
נראות?״
לא הספקתי לנוח מהמשחק וכבר הייתי
צריך לנסוע למסיבה בביתו של יענקלה
חודורוב בראשון־לציון.

אז תקבל גביעים.״
האמת היא שלא כל הגביעים היו של הפועל.
היה שם גביע מחברת מקורות, ש־חודורוב
עובד בה. אני עבדתי פעם בתה״ל.
חבל שלא לקחתי מהם גביע. מלבד הגביעים
היו גם כמה מגינים, ביניהם מהביקור בלונדון
והמישחק נגד ארסנל. גם אני הייתי

אז בלונדון אבל זלמן קליאוט נתן את המגן
למישהו שישב ביציע.
ראיתי גם תעודת הרשמה בספר הזהב מקהילת
לונדון, יזה גם לי ישי זלמן לא יכול
היה לתת את זה למישהו אחר, מפני ששמי
היה רשום בפנים.
מה שנכון הוא שאצל חודורוב יש סדר.
הוא הכניס הכל למסגרות, כמו בתערוכה.
אבל אצל השמש מהפועל יש יותר גביעים,
מפני שכאשר עבר בית הפועל מרחוב נחמני
לירקון, השמש לקח אליו הביתה את כל
הגביעים של הקבוצה. אף פעם לא ידעתי
מה עושים עם גביעים כאלה. עכשיו אני
כבר ידוע — שותים מהם שאמפאניה.
אחרי ששתינו את השאמפאניה, התחילו

היה
כל שנה.
חודורוב

החכרה מספרים

נתנו כיבוד כזה שרק בגללו
כדאי שהפועל יקחו את האליפות
שתינו לחיים לחיי המשפחה של
ולחיי הספיג ת שבדרך לאמריקה.

איבן יאזבנצ׳יק, יוסלה מרימוביץ ,,אני עבדכם, שאול ביבר ויעקב דורון מהנהלת מכבי
תל־אביב. למרות שהייתי כבר הרוג משבוע קשה, לא יכולתי לעזוב את המסיבה עד הבוקר.
לשיר. ומי אתם חושבים היה הראשון —
איבן יאזבנצ׳יק, המאמן של הפועל תל־אביב.
ה־א עוד לא יודע עברית ולכן הוא אומר
כל הזמן ״חג שמח, חג שמח.״ אף על פי
כן הוא עושה די שמח. כשהוא שתה קצת
אז ה, א נזכר בקריקטורה שהופיעה בעתון
יוגוסלבי אחרי הביקור של נבחרת ישראל

המון גביעים

תהדרך לראשון אני דוקא מכיר
מפני שאני עובד לפעמים בקו צרי־פין,
ששם יש אחיות נחמדות. בעצם ה־וז,,ים
גם כן נחמדים. אבל את הבית של
חודורוב לא מצאתי. עד ששאלנו בקיוסק
ושם הכירו אותו, מפני שהוא אוכל המון
וופלים. כשבאנו לשם כבר היו הרבה אנשים.

שם. הראו שם כדורגלן ישראלי שהולך
דריבל עד השער ואחר כך יוצא מהמגרש
ומוכר אותו למישהו.הושיבו אותי על ידי יאזבנצ׳יק, חשבו
שאולי הוא ילמד אותי בינתיים כדורגל.
התחילו לשיר שירים של המושבות ושירים
לכבוד חודורוב כמו:
עלינו לשבח לאדון הכל
חודורוב השתטח !הציל הגול.

כדורולן נ׳ רו ל. כדורגלנים יודעים לשמוח ולהשתמש ברגליהם לא רק לבעיטה בכדורים.
יעקב חודורוב ויאזבנצ׳יק (ימין) מוחאים כף בעוד אני מתאמץ לעשות פוזה בריק.ד.

כולם אמרו ברכות. מכל הברכות אני זוכר
את הברכה שלי. אמרתי לחודורוב שהחכמה
היא לא לנצח, אלא לא לסגת. יוסלה מרי-
מוביץ׳ ,זה שבטח ישחק ע ד כדורגל עד
1980 מפני שהוא משחק כל שנה משחק
אחה איחל לחוד, רוב שהשנה תהיה הראשונה
שזכו באליפות וגם האחרונה.
״חרי זה וימי מימיקה לריקודים. אני
כבר שומע מוסיקה 20 שנה ומוסיקה כזאת
עוד לא שמעתי. אבל לא היתה ברירה. לקחו
אותי לרקוד. כשהתעיפנו ישבנו במעגל וכל
אחד סיפר על מישחק הכדורגל המעניין
ביותר בחיים שלו.
מיג׳ור שאול ביבר סיפר איך לפני שמונה
שנים בא חודורוב עם הפועל תל־אביב
לשחק בעמק הירדן. הם ישנו בלילה בפוריה
ומאז פתחו שם בית חולים ליולדות. למחרת
היה משחק וביבר הכניס לחודורוב גול
מטעם נבחרת העמק. מאז הוא לא רוחץ
את הרגל.
יוסלה מרימוביץ׳ סיפר איך שפעם בא
לבקר קרובים במשמר דוד. אז ניצלו אותו
לשחק נגד הקבוצה של גבת. התוצאה היתד,
2 :2ונתנו לו לבעוט פנדל. יוסלה פיספס.
אז רצו להרוג א תו מפני שחשבו שהוא
אוהד של גבת ועשה את זה בכונה.
סיפור הכי יפה היה של חתן הערב —
חודורוב. בשנת , 1953 כשנבחרת ישראל
היתד, ביוגוסלביה ושיחקה בסקופליה, קנה
חודורוב נעלי כדורגל עם ס,ליות גומי.
המיגרש היה חלק ובדקה השלישית בעטו
לשער וחודורוב התחלק והגול נכנס. אברה־מלה
בנדורי נתן לו מהר את הנעליים שלו.
הם היו גדולות בשני מספרים, אבל גולים
לא נכנסו יותר.
ככה זה נמשך ונמשך עד הבוקר כמעט.
זאת היתד, אתת המסיבות המוצלחות שהיו
לי בחיים ותאמינו לי שהייתי כבר בהרבה
מסיבות. אפילו איזה זמרת מליגה ג׳ שהתחילה
לשיר, לא קילקלה.
בהזדמנות זאת אני רוצה להגיד שעשו
עידל לאחי שגא לקחו אותו בנבחרת הפועל
לאמריקה. מת יש, בעד זה שאבא שלי
לא חבר במרכז הפועל אז לא מגיע לו?

אנה פראנק

3ו 8רי 0

מוצרי ״סוליאתך הגיעו לאפריקה, גם
באותה יבשת השופעת בקר ושלחים,
מחפשים בידוד עדיף לכף הרגל. סול יות
ועקבים ״סוליאתך מותאמים לכל
אקלים ולכל נעל, לנעל עבודה ול־סנדל

/0 7ז 7ל /

תערוכת הנשק 1957
ראשון לציון (הצטלבות בית־דגון)

• שלל מעונת סיני כולל טנקים, תותחים ונשק פדאין
מטוס הקרב הרוסי ״מיג״ —
מטוס אמון רוסי

• חימוש צח״ ל
כולל נשק חדיש וכבד

• תעוונת חיל האויו ההיסטוריה האויריתישל המדינה
— מ״ו־,פרימוס״ ועד ל״מיססר״,
מטוסי בוכנה וסילון.

התעשיה הצבאית
של ישראל
נשק — פצצות — באזוקות —
תחמושת — הדגמת ייצור נשק
במקום.

התערוכה הצבאית הגדולה
בתולדות המדינה

(וזמשן מעמוד )7
מתוך הערפל דוברה שחצתה את הנהר העצום. ישבנו ודיברנו על ד״ר ישראל קטטנר.
מארחי היה ד״ר הורסט מאגקה, גבר כבן ,40 העורך המדיני של השבועון דר שפיגל.
לפני כמה ימים בלבד ראיין השבועון את קורט בכר, הנמצא עתה בעיר ברמן. השווינו
את רשמינו על הפרשה הסתומה.
לגבי הגרמנים, הפרט המעניין בכל פרשת קסטנר הוא הצד הכספי. בסוף המלחמה
נעלמה באופן מסתורי רכבת גרמנית, שנשאה את אוצרות יהודי הונגריה. את הגרמנים
מעניין מאד מי שדד את הרכוש הזה, ואין להם ספק שזה קשור איך שהוא לפרשת קסטנר.
לדברי מאנקה, יכול היה להיות שקצין ס.ס. גבוה לא עסק אישית בהשמדת יהודים. בכר
היה איש עשיר גם לפני המלחמה, ומתקבל על הדעת שהיה מעין קצין תשלומים או
אפסנאות של ממלכת ה.0ם. המסועפת. השאלה היא רק: מדוע הציל אותו קסטנר?
יכלו להיות רק שני הסברים. יכול היה להיות שקסטנר הציל את בכר מפני שהיה
שותפו בפרשות אפלות. ויכול היה להיות שהוא הציל את בכר מפני שבכר באמת עזר
להציל יהודים. אולם
קצין גבוה של ה,.0.0
שעזר להציל יהודים,
מוכרח היה להיות קדוש,
כי כל פעולה כזאת
היתה בהכרח מסכנת את
חייו בימים הטרופים ההם,
בהם הוציא היטלר
להורג אנשים שעשו פחות.

הגענו לנקודה המכרעת:
מיהובכרז האם
הוא נראה כאישיות מוסרית
עליונה, קדוש המוכן
לסכן את חייו להצלת
יהודים? או שהוא
מעורר רושם הפוך?
לרוע המזל, אין בכר
נראה כקדוש כלל וכלל.
להיפך, הוא גבר חלק
כצלופח, ערמומי וזהיר,
שאינו פותח את פיו, גם
באוזני עתונאים גרמניים,
אלא בנוכחות פרקליטו.
בחוץ הידהד קול צו־פרי־הערפל
של הדוברות.
במסבאה ישבו כמה ספנים
קשישים ושיחקו בשקט
מישחק־קלפים גרמני
בשם סקאט. הנחנו
לד״רקסטנר ודיברנו על
גרמניה. ככל הגרמנים
המשכילים, דיבר מאנקו,
על הפלא הכלכלי של
התקומה הגרמנית, ועל
משה דיין ב״דר שפיגל״
הריקנות התרבותית ה״מפקד
עליון תחת מגן־דויד״
נוראה. לדעתו, גרם לה
גירוש היהודים.
״אי־אפשר לתאר את התרבות הגרמנית בין שתי מלחמות־העולם בלי היהודים. הם
תפסו מקום מרכזי בספרות, בתיאטרון ובעתונות. כאשר גירש אותם היטלר, הוא יצר
חור שאי־אפשר למלא או תו...״

״העולם הזה״ הגרמני

* * יי ל נו כמכוניתו של מאנקה בעיר. היא יפה יותר מרוב ערי גרמניה. במרכזה שני
אגמים גדולים, האלסטר הגדול והקטן, הנותנים לה צביון מיוחד. למראית־עין נראית
העיר מתקדמת יותר מרוב ערי גרמניה. יש צביון מערבי כלשהו והנשים לבושות בצורה
יותר מודרנית. אולם מתחת לקליפה החיצונית הזאת, גם האמבורג היא עיר שמרנית,
עמוסת־מסורת, שקשריה עם העולם הרחב הם מסחריים בלבד. זוהי שמרנות גרמנית,
חסרת־חן ובלתי־סימפאטית.
בדרך סיפר לי מאנקה על עצמו. במלחמה שרת כמפקד טאנק ונפצע בחזית המזרח,
ואחרי החלמתו סופח כקצין למשרד־החוץ הגרמני. זה היד, חשוד בעיני האנגלים, שהכניסוהו
למחנה־שבויים חמור במיוחד אחרי הכיבוש.
״קראתי במחנה מאמר על הארגון הצבאי הלאומי שלכם,״ נזכר ,״זה היה מאמר אנגלי,
והוא תיאר את השיטות האכזריות בהן השתמש האצ״ל כביכול כדי להטיל את מרותו
על אנשיו. חשבתי לעצמי: מוזר, אלה בדיוק השיטות שהאנגלים משתמשים בהן נגדנו...״
הוא לקח אותי ל״קלוב אדונים״ ,מעין באר שמרני ושקט במיוחד, בקרבת האלססר
הקטן. דיברנו על שבועונו.
דר שפיגל דומה בצורה מפליאה להעולם הזה. הדבר אינו מצטמצם בצורה החיצונית,
בשיטת המדורים ובסגנון הכתיבה, שהם כמעט זהים בשני העתונים. יש דמיון מוזר גם
במעמדם הציבורי.
עורך דר שפיגל הוא רודולף אוגשטיין, גבר בן .35 בסוף המלחמה היה קצין־תותחנים.
האנגלים יסדו בעזרתו שבועון, אך הסתלקו מן המפעל והשאירוהו בידיו. אוגנשטיין ערך את השבועון
בסגנון הטייס האמריקאי והכניס רוח חדשה לעתונות הגרמנית, שהיא ברובה גרועה
ומשעממת, בדיוק כמו העתונות היומית בישראל, שהיא עשוייה לפי המתכונת הגרמנית.
דר שפיגל חשף פרשות של שחיתות, גילה את כל הסודות שמאחורי פעולות הממשלה,
והתנגש כמובן פנים אל פנים עם ביג׳י הגרמני, קונראד אדנואר. הוא היד, מעורב במשפט
סנסציוני, שהכה, גלים במדינה, וכמו העולם הזה שימש נושא לויכוח נרגש בכנסת
הגרמנית. אך מכיתן שגרמניה היא גרמניה, איש לא זרק פצצות למערכתו, ואיש לא היכר,
עדיין את אוגשטיין.
בינתיים הגיעה תפוצת השבועון לרבע מיליון, שהיא פחות (באופן יחסי לגודל
האוכלוסיד ).מתפוצת העולם הזה. מנהיגי המפלגות שונאים אותו, אולם נאלצו להשלים
עם קיומו. דר שפיגל הוא עתה אחד משניים־שלושה הכוחות העתונאיים החשובים בגרמניה,
ואין עתון שחוששים מפניו יותר.
עד כה הופיעו על שעריו מארטין בובר, משה שרת ומשה דיין. עתה הוא מתכונן להקדיש
כתבת־שער גם לגולדה מאיר. מדוע? בניגוד לטיים האמריקאי, אין לו קוראים יהודיים.
אולם גם הוא מרגיש כנראה, איך שהוא, שעליו להחזיר איזה חוב.
נפרדתי ממאנקה בחצות, אחרי שיחה שנמשכה שמונה שעות, בה הוביל אותי בכל רחבי
עיר־הנמל העתיקה ואירח אותי בחצי תריסר מקומות, ביניהם מסעדה סינית אמיתית.
כמד, פעמים טילפן לאשתו׳ ,להתנצל על אי־בואו הביתה. כשעליתי לבית־המלון, תמהתי
אם היה עושה זאת גם בשביל אורח וחבר־למקצוע מאורוגואי או פורטוגל.
הסתכלתי בגגות האמבורג, העיר בה חיו פעם אצילים יהודיים שנמנו עם יועצי הקיסר,
זו העיר שאין בה יהודים כיום.

אמנות מחול הוד הרוקד
הסביבה לתוכה נקלעה העולה החדש רינה
גלוק, לפני שלוש שנים היתד. חדשה לגמרי
בשבילה. הכל היה שונה, מפליא וזר בעיני
הנערה דקת־הגו ובעלת השיער השחור הארוך.
לא היה כל שמץ של דמיון בין רחובות
תל־אביב ורחובות ניו־יורק. אי־אפשר
היה אפילו להעביר קו של השוזאה בין עשרים
ואחת השנים בהן חיה, גדלה ולמדה
בארצות־הברית לבין הארץ החדשה, עליה
ידעה עד כה מפי השמועה בלבד.
השבוע, לאחר שלוש שנים, יעלו חוויותיה
של רינה ,24 ,הרגשותיה ומחשבותיה בארץ
החדשה על בימת אולם אהל בתל־אביב,
בסרב מחול מודרני.
שלא כהופעות בלט אחרות, בהן רב המסתורי,
הבלתי־ידוע והבלתי ברור על הניתן
להסביר, מודגשת עלילתו של הריקוד
המרכזי יבוא הזר בתוכנו בדברי ההסבר
המושמעים לפניו. הקרין מספר על אחד זר,
הנקלע לחברה חדשה שיש לה ״אורח חיים
אחד, שיש לה חולין שלה ותג שלה ויחס
מוגדר אל כל תופעה מתופעות החיים.״
הזר הוא רינה גלוק. החברה החדשה הן
שבע חברותיה להופעה״ ,כולן תלמידותיה,
שחזרות מאומצות ומעייפות ליכדו אותן
לגוף מרקד אחד.
ריקוד כגיל שלוש. מה שגרם ליצירת
יבוא חזר בתוכנו היתד, פגישתם של רינה,
ילידת ותושבת ניויורק, עם משה מורביץ,
כנר ישראלי צעיר וחבר בית־אלפא, שבא
לארצות־הברית להשתלמות. רינה• ,שהחלה
את לימודיה בריקוד בגיל שלוש והשתלמה
אחרי כן אצל מרתה גראהם, חוזה לימון ו־דורים
המפריי, החלה להופיע בהופעות יחיד
בטלביזיה ובאולמות ציבוריים. כשסיים מור-
ביץ את השתלמותו, יצאו השניים לישראל.
שבע הרקדניות המסמלות את החברה החדשה
לתוכה נקלע הזר, מתוזכחות על
אופיו של הזר. הן מתפלגות: שלוש רוצות
בחברתו, ארבע סולדות בה. אולם הזר אינו
נשאר עומד מן הצד. גם הוא עושה לקליטתו
בחברה החדשה, לומד את מנהגיה ודרכיה,
מחשל את אישיותו.
לסופו של הריקוד יש כמובן גם מסקנות
להמשך דרכה של רינה עצמה. ככל הרקדניות
בישראל מתקשה היא עדיין לרעת
״מה זה ריקוד ישראלי, ואיך אוכלים אותו״.
אולם התוכניות קיימות :״אני רוצה להקים
בית ספר משלי ולהקה משלי. ריקוד ישראלי
יכול להיווצר רק בעבודה ממושכת יקשה.
צריך להתחיל בה.״
ציור פלחה, בנין וציוד
שעות אחר הצהרים הן השעות היפות
ביותר בכל קיבוץ. כל הדרכים מובילות
למקלחת בבגדי עבודה ומגבות יבשות וחוזרות
ממנה בבגדי שבת ומגבות רטובות.
הקומקומים מתחילים לזמזם בחדרים, הורים
משחקים עם ילדיהם בדשאים שעל־יד בתי
המגורים. אולם ישנם גם יוצאים מן הכלל.
אחד מהם הוא אריה סרטני, חבר קיבוץ
מרחביה שבעמק יזראל ומרכז ענף ד,בנין
בקיבוץ. לאחר העבודה והמקלחת פונה אריה
לכיוון ההפוך מכיוון בתי המגורים, מטפס
לקומה השניה של אחד מבתי החצר של המשק
ופותח דלת עץ צבועה, את שעות
אתר הצהרים מבלה אריה עם ציוריו, באולפן
שהקים במו ידיו.
״קשה להיות צייר בקיבוץ. אבל כשמחליטים
להיות גם חבר קיבוץ וגם צייר, אפשר
לעשות זאת,״ מסביר אריה ,36 ,את השאלה
הראשונה המתעוררת אצל כל אדם.
כחניך השומר־הצעיר בתל־אביב לא היו
לאריה ספיקות רבים בהגיעו לגיל שמונה-
עשרה. ענוד סמל בוגרים על חולצתו הכחולה
ומצויד בתעודת גמר של הסטודיה לציור
של הצייר אבני המנוח, השלים אריה עם
חבריו את קיבוץ מרחביה. מאז נעשה חבר
הקיבוץ, מרכז הפלחה, סדרן עבודה, מרכז
קניות בעיר, חבר ועדת משק ומרכז ענף
הבנין, בתקופות שונות.
בין ריכוז הענפים השונים הצליח אריה
־לבקר בצרפת. הקיבוץ שלח אותו לתקופת
השתלמות של שנה וחצי, שדחפה אותו
קדימה צעדים רבים. כשחזר ידע כבר מה
עומד לפניו. את התוצאות הציג השבוע בתערוכת
היחיד הראשונה שלו מחוץ לקיבוץ,
בגלריה צ׳מרינסקי בתל־אביב.
* עדנה אשוח, נעמי וינר, רות זינגר, רינה
זיינפלד, זאבה כהן, אהובה ענבר, בת־שבע
רוזנבאנס.
הפולט הזר 1020 ,

העובדה שאריה סרטני הוא חבר קיבוץ י
מזדקרת מיד מעל כל הבדים הצבעוניים
התלויים על קירות האולם. הנושאים היחידים
הם הקיבוץ והמעברה הנמצאת לידו. סרטני
צייר את הקיבוץ ונופיו, את בניו החוזרים
ממערכת סיני ואת שכירי היום מהמעברה
העובדים ב מין המשק. מבעד לצבעים הבהירים
ניכר הכשרון של צייר שד,מכחול
מוחזק בידו בבטחון רב.

מאחורי הקלעים
שמפניה במקום טמפו
קומדיה אנטי-סוביטית תוצג בקרוב
בתיאטרון הקאמרי. שמואל בונים החל בהכנת
רומאנו וג׳נלייט מאת פיטר יוסטיניאנוב. המחזה
הוא סיפור אהבתם של בן־דיפלומאט
מערבי ובת־דיפלומאט מזרחי, באחת מערי
אירופה. בתפקידים הראשיים של המחזה,
שהצגתו העתידה עוררה תיכוחים רבים בין

תשבץ הוווב 178 9ה 1 0 2 0

רקדנית גלוק

שלוש בעד, ארבע ננד
שחקני התיאטרון, ישתתפו יוסף ידין, עדנה
פלידל ועמנואל בן־עמוס הישיגים
ראשונים במאבקם המקצועי של שחקני
האהל, הבימה והקאמרי נרשמו השבוע. ועד
השחקנים השכירים, שהוקם לפני כמה שבועות,
פנה בתביעה להסתדרות לארגן סוף־
סוף את תנאי עבודתם של השחקנים. ההסתדרות
התערבה והנהלות התיאטרונים
ייאלצו לחתום בימים הקרובים על הסכם
עבודה קולקטיבי, שעיקר סעיפיו הם העלאה
של 16 אחוזים במשכורת היסוד של השחקנים
והקמת קופת תגמולים משותפת
המבטא הרוסי המפורסם של שחקני האהל
ימצא את תיקונו בהצגת הפואמה הפדגוגית,
שהבמאי איזידור הרשקוביץ עוסק
עכשיו בהרכבת חבר שחקניה. לתפקיד הראשי
של מנהל המושבה הרוסית לעברינים
צעירים ומחבר הספר, וולאדימיר מאקרנקו,
ייבחר כנראה גדעון שמר, שחקן ובמאי צעיר,
שהתחנך בארץ והינו דוזקא בעל מבטא
צברי מובהק בקבוק שמפניה גרם
השבוע לבהלה על בימת תיאטרון זירה
ולמר,ומד, בקהל הצופים. הבקבוק הוא אחד
מאביזרי הבמה של המחזה תשוקת שבע
השנים וכרגיל, ממלא אותו פועל הבמה ב־טמפו
תוסס. כשנודע לפועלים שיום הולדתה
של עדנה שביט, המשתתפת במחזה חל בערב
ההצגה, קנו בקבוק שמפניה והניחו אותו
על הבמה. יהודה פוקס שפתח אותו
בהיסח הדעת כרגיל, הופתע מסילון השמפניה
שניתז עליו ועל יושבי השורות
הראשונות באולם מוסיקאים צעירים
ייצגו את ישראל בתחרויות מוסיקאליות
בינלאומיות בפאריס ובמוסקבה. הצ׳ליסט
עוזי ויזל יוצא לפאריס לתחרות אמנים צעירים
ומשם יסע למוסקבה, על מנת להשתתף
בתחרויות פסטיבאל הנוער. הכנר משה מור־ביץ
ישתתף גם הוא בתחרויות הפסטי־באל
המחזה הג׳יננ׳י המוצג בזירה,
פרנסואה ראש גזר, יזכה להצגתו המאה
וחמישים בבית החייל באילת, ערב יוסד,עצמאות
השנה שי מיוחד במינו
יקבל בימים אלה נשיא מצרים גמאל עבד
אל־נאצר מידי שחקן הקולנוע הצרפתי פר־ננדל.
תהיה זו תמונתם המשותפת של פר־ננדל
ושל חנה אהרוני הישראלית, שהופיעו
יחד באחד מאולמותיר, המרבדים של פאריס
בשבוע שעבר

מאוזן .1 :נע רה
מתבגרת; .5
שירות מדינה; . 10
פצצת תבערה ח דישה;
.12 אות
הקריאה לתי״ו;
. 14 שני שלישי
לשם; .16ח״ב
מפא״י; .18 סוד;
. 19 מסבאה; ,21
אי שכן; .22 חייה
טורפת; .23 דירה;
.24 מספר פרקי
ישעיה; .25 ישוב
בספר עזה; .27
בראש סיגריה; .30
כלי בדואי; .31
בראש מפלגה; .33
הברה יוצרת ש מות
עצם; 35
שירה; .36 הממו נה
על הכנסות
המדינה; .38 אזור במרכז הארץ; ,39
שר; .40 ידיד; .41 מסכן; .43 יחידת
חשמל; .44 מאפשר את העברת המכתב
למענו; .46 חלל .48 :אי יווני;
.49 משורר איטלקי.
מאונך .2 :חצי אילן; .3יעיל ב פיצוח
אגוזים; .4ספר ילדים נפח;
.6ישבן; .7אמצעי בידור חזותי ש טרם
הגיע לארץ; .8שם פרטי לזכר;
.9שאשתו מתה עליו! . 11 תואר אצו

. 13 קרון־מסעדה ברכבת; .15
טנק; .17 אחי שם* . 18 על כל עין;
.20 יסוד הימי; .23 עבור; .26 תכונת
השוביניסט; .27 קרן; .28 הוראה ל חלוץ;
.29 חודש־ מוסלמי; .31 בראש
מפעל; .32 מדינאי צרפתי שנפטר
לאחרונה; .34 נזל .35 :זד; .37 אישי;
.39 קריקטוריסטן .42 :פרח; .44 בן;
.45 לירה ישראלית .47 :כתב השם

קץ לנישואין.

נסיעת חנם למוסקבה
ועד הפסמיבאל הישראלי מזמק את קוראי העולם הזה
להשתתף בתחרות על הנושא :״ידידות בין הנוער
העברי לנוער הערבי במדינת ישראל״ .הזוכה בתחרות
זו יזכה בנסיעת חינם לפסטיבאל הנוער והסטודנטים
שיתקיים הקיץ במוסקבה. הפרם עתן לצעיר או לצעירה
שיביעו בצורה האמיתית והמשכנעת ביותר את
רעיון התחרות, בצורה של סיסמה, שיר, סיפור או
כתבה. העבודות בצירוף מודעה זו צריכות לתגיע
לת. ד( 136 .״פסטיבאל״) עד 21למאי . 1 9 57 ,

שיעור בדקדוק פוליטי: עבר, הוזה ועתיד של ממלכה שכנה

עבר הירדן, ירדן, ירדן לשעבר .

משלושה דברים מפחד המלך חוסיין

**7ר>כת

מהמדינה שלו,
ההיסטוריה.

מדינה

אשתו,

ומדינה של

תשובה שלא נתנה במשדר האחרון של ״שלושה בסירה אחת
מוז מ ני םמש תו ת פי ם. הזזכה בפרס של 10ל*י השבוע הוא דן בן
אהרון, ירושלים, המתבקש להודיע את כתובתו למערכת העולם הזה.

מאגדות הספרות העברית
לאה גולדברג מספרת, כי פעם ניגשה אל נתן אלתרמן, הראתה לו שיר של
משורר *עיר שנדפס באחת הבמות הספרותיות וטענה בהתמרמרות, כי בתים שלמים
הם גנובים.
משך אלתרמן בכתפיו ואמר :״בתים? שכונות שלמותו־

פתגס זז לם 1בח
מדוד לה יפ וכ. ם ־ע ול -דכר י פ
• שם נפשו ככם.1
— מרדכי דן, תל-אביב

• טעים לחיק.
• מלה כפלא, שתיקה בשיניים.
• עוד לא עבדה תקוותנו.
— ד. בן־דוה תל־אביב

• אחוז כזו, וגם מזו אל תנה
ידו•
כי יצר לב האדם נערה
מנעוריו.
— ש. אשכה, תל־אביב

• אם אין אני לי, שסי לי.

מ ה זה ברווז עתונאי? ברווז שנמכר כשוק השחור *
על־גבי־לכן.

מה שם ייקרא לפעולתו של טדי קולק בארצות־הברית, המכוונת לחידוש
המענק

...קולקציה.

תתטזתתתז—גזתוזז

טעותלע־־לם צודקת
8.30 מועדון הגז( .הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
מה . .מה. מה מבו.
לאחר 30 שנאות נשואים( .הבקר)
שמואל רוט, גבעתיים
קול ששון וקול שמחה, קול חתן
וקול קללה.
מספר הלומדים במכונות פדגוגיות.
(הארץ)
אליק מג, חיפה
הפואימה הטכנולוגית
מחפש עבודה או אבירה חלקית.
(ידיעות אחרונות)
רענן טל, צה״ל
כמו שנאמר בהגדה: אבודים היינו.

— איתן גוריון, צה״ל

ת כני תאסס תי ת
(כל השמות שאינם מופיעים במעשייה דאת הם אמיתיים בהחלט)
יש בארץ חקיין אחד, שהופיע בשעתו בתוכנית רדיו בפני הקהל, והיה אז צורך
להביא את הסדרנים שיורידו אותו בכוח מהבמה — הוא רצה בכל כוחו לתת
עוד מספר.
רק עברו כמה חודשים, ואותו חקיין שינה את פרצופו. יום אחד התקיים בירושלים
באולם תל־אור כנס של תעדי העובדים בעיר. אחרי שח״ב יגאל אלון נאם על מקצוע
המלחמה ומזכיר מועצת הפועלים משה ברעם: אם על המלחמה המקצועית, הגיע
תור התוכנית האמנותית. הופיע אותו חקיין, והפעם, לפי.הכלל ״וישמן ישורון
ויבעט* ,הסתפק בתוכנית קצרצרה בלבד, לא שעה לאכזבת הקהל ומיהר למסעדת
דקל לסעוד את לבו. החברה החליטו על נקמה מיידית, שתתואר להלן בארבעה
פרקים דרמטיים.

פרק א.
חצי שעה לאחר שהחקיין נכנס למסעדה, צלצל הטלפון והמלצר הזמין את האידח
הנכבד לקבל את השיחה.
החקיין: הלו! כן, זה אני. בבקשה?
הטלפון: כאן מדבר ,--מנהל מלון .--שמעתי כי כבודו נמצא
בירושלים וחשבתי שאולי יסכים להופיע בבאר של המלון שלנו.
החקיין: אבל אין לי חליפה מתאימה להופעה כזאת.
הטלפון: אין דבר, זה בסדר. אצלנו זו לא בעייה להשיג חליפת ערב. וחוץ מזה,
אדוני בתדאי לא עירום. מה המחיר?
ה ח קיי ן 75 :ל׳׳י( .בפחות מזה לא נאה לו).
הטלפון: הממס ...זה קצת יותר מ די ...אני מציע .65
החקיין: אצלי לא עומדים על המקח. מחיר זה מחיר.
הטלפון: נו, אני מבין. אמן. טוב, הסכמנו. אם כן. להתראות.
החקיין: להתראות.
(מזדרז להתקשר עם האקורדיוניסט, עולה על מונית ומתרחק בחושך).

פרק כ.

״אתה כבר לא נווגוין אותי לצאגז לעזזם ס־גזגבז

הטלפון במלון --מצלצל. מבקשים את מר ,--מנהל המלון.
הטלפון: מר? --כאן מדבר שידילי. חברי של החקיין .--האם
אדוני שמע עליו?
המנהל: כן, בוזואי.
הטלפון: הוא נמצא בעיר אחרי הופעה והוא שואל אם אדוני יסכים שהוא יופיע
במלון, סתם ככה, ללא תשלום, למען החברה.
המנהל: בבקשה, נשמח מאד. למה לא?
הטלפון: אם כן, אנו נוסעים אליכם. להתראות!
המנהל: להתראות.
(מניח את השפופרת ומזדרז לתת למלצרים הוראות מתאימות).

פרק ג.

צבריגו ח מו די ם ועוקצניבו
גי מוטי ( <4; 6תדר מהגן וכל הומן
4חזר על המליח ״חיים נזזסן ביאליק,
חיים נחמן ביאליק״.
שאלתי אותו :״מיהו זה חיים נחמן
ביאליקז*
״את לא מכירה אותו,״ ענה לי .״הוא

אמו סימה טיבלום, תל־אביב

ומרי שאל את אביו בשעת סיול
בשזירת האקליפאומינז :״אבא, טי
זה שתל את העצים הגדולים האלה?״
״ירון,־ ענה אבא.
״ירון?״ התפעל עומרי .״יה, בטח היה
לו כבד נורא*.
קבוצת גבים

״רופאת ילדים,־ ענתה דגניה.
״מה פתאום?*
״אם רק מראים לה את הלשון,־־
הסבירה דגניה ,״היא תיכף לוקחת כסף.״
אביה משה רושג׳וק, תד־אביב

נת נכנסה לחדר־האוכל ואמרה ל־
^ אחד החברים:
״יותר אני לא אגיד לך, נבלה!׳ כי
אבא שלי הסביר לי מה זה.״
קיבוץ גינוסר

י? ל הקשיבה לחדשות ב״קול ישואל־
ופתאום שאלה :״אלוהים מדבר
ברדיו?״
״מה פתאוסז״ שאלה אסא.
,.״,אחרת,״ ענתה יעל ,״מאין הם יודעים
אידה מזג אוויר יהיה?״

לפני המשך סיפור־חמעשח, מן הראוי להשמיע -במקום זה נזיפה חמורה באוזניה
של מערכת ״למרחב* בירושלים, בה אי אפשר היה למצוא באותו ערב אדם שיחיה
מוכן להגן על ענייני הפרולטריון. למרות האזעקה הטלפונית, לא נעתר איט במערכת
לעשות משהו נגד קיפוח האיש העובד (״אין לנו זמן בשביל דברים כאלה!״) נדיבה
יותר היתה מערכת ״על המשמר״ ,כפי שיתברר סיד.
הטלפון במערכת ״על המשמר״ מצלצל. איש המערכת מרים את השפופרת.
הטלפון: הלו! כאן מדבר חבר ועד הפועלים של מלון .--
המערכת: כן, בבקשה.
הטלפון: ברצוני להודיע על שערורייה, העומדת להתחולל הערב במלון. זה עתה
שמעתי את המנהל --או מ ר, שנודע לו כי החקיין --נמצא בעיר
ושהוא יסדר אותו ולא ישלם את שכרו לאחר ההופעה. אני חושב שאסור לתת
לדבר כזה להתרחש.
המערכת: אז מה לעשות?
הטלפון: לפי דעתי רצוי שעתונאי יזהיר את המנהל --כ י הפרשה בולה
תפורסם בעתון.
המערכת: טוב, אני אגש אליכם ואראה מה אפשר לעשות. בסדר?
הטלפון: בסדר.

פרק ד.
כותב טורים אלה אינו דומה?מחברי התסריטים ההוליבודיים, שאינם משאירים
שום דבר לדמיונו של הקורא. יספיק אם נציין, כי התפאורה של פרק זה, היא
הבאר טל סלון --בירושלים. את הסצינה עצמה יוכל כל אחד להבהיר לעצמו.
דז כדארי־ז