גליון 1021 מתאריך 8 במאי 1957

ד אייד תש׳״ו
8.5.1957

שגה 20
ה מחיר 450 סדי

ה עו כ 0ה 1ה

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום סזו
עורכי־משנה:
דוב איתן, אורי ם לוו

ב, לי ג ל/׳ חז -ן גי בי בן ־
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, סיפון ,26785
ת. ד . 136 .מפן למברקים :״עולנזפרס.׳־
המוציא לאור: העולם הזח בע״נו.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, מל,62239 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

עורך תבנית:
אחרון צור

עורך כיתוב:
סילבי קשת
נתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה זרו
מירי המערכת:

ישראל ביבר, ניצה גבי, שייע גלור, לילי
נלילי, דויר הורוביץ, רותי ורד, רוני
ווהר, אברהם חרמון, אוסזר מאובר, אלכם
מסי* אביבה סטו, עמום זינו, שלמה זרו.

הערנו! הנקרא ביו תרבמ רינ ה

יתכן שתזכור את הסיפור שהופיע לפני
שלושה חודשים (העולם הזה ) 1008 ואשר
בו סופר על העברת גווייתו של הרב יהודה
גפן מתל־אביב לכפר אתא. באותו סיפור
נכתב על מותו הפתאומי של הרב׳ באסיפה
של פועלי אגודת ישראל, ועל החלמת הרופא
של בית־ד,חולים הדסה להעביר את
הגופה לבדיקה במכון הפאתולוגי.
ת״כ בנימין מינץ, סגן יושב ראש הכנסת,
הורה אז לנאמניו להוציא את הגופה מבית־החולים,
על מנת שלא תיפגע המסורת היהודית
האדוקה האוסרת ניתוח גוויה. מחאותיו
של הרופא לא עזרו, גם לא הזהרותיו
כי זוהי עבירה על החוק. הרב המנוח הושב
בתא הנהג של משאית ובחצות הליל הועבר
לכפר אתא.
לגבי המערסת, לגבי מוסדות השלסון ולגבי
קוראי העולם הזה, נסתיים העניין עם
הופעת הכתבה. השבוע התברר לי כי לפחות
לגבי קורא אחד לא היד. זה סוף הפרשת.
להיפך. פירסום הכתבה היה התחלתה של
פרשה ארוכה, בה ביקש האזרח אליעזר
בוכני, תושב רחוב התיכון ,15 חיפה, לברר
מה עושים מוסדות המדינה לאחר גילוי של
הפרת חוק.

שני המכתבים הראשונים ששלח הקורא
בוכני בעניין זה היו מופנים אל נשיאות
הכנסת ואל שר המשטרה. ביקש האזרח
מבית הנבחרים: תואיל הוועדה המתאימה
בכנסת לספר לציבור, האמנם נתנו המבצעים
והאחראים את הדין על העבירה?
המכתב נשאר ללא תשובה, עד היום.
ממשרד המשטרה, לעומת זאת, הגיעה
חשובה :״בתשובה על מכתבך, האני להודיעך
כי תכנו לא ברור די־צרכו ואי־אפשר
להבין ממנו מה רצונך.״
בוכני לא התעצל, שלח מכתב מסורס שני,
בהוסיפו :״מאחר ולא קראתי באף עתון על
הצעדים שנקטה המשטרה להעניש *ז ה־עברינים,
ראיתי בכך משסה חמור, העלול
ליצור את הרושם כאילו המשטרה נרתעת

מלחקור ולהעניש רמי מעלה לדעתי
כדאי שתגיבו על ידיעות כאלה מיד לאחר
הופעתן בעתונות ולא לפי פניות של הציבור
לכל מקרה ומקרה.״
הסתבר כי גם מכתב זה לא היה ברור
די־צרכו. על כל פנים הופנה האזוח הסקרן
למשטרה ,״באם יש לך איזו תלונה נגד
איש מסויים או אנשים שהם עברו עבירה.״
אל רמ״ח יעקב נאש, ראש לשכת המפקח
הכללי ודובר המטה הארצי של משטרת
ישראל, שלח אליעזר בוכני שני מכתבים.
בראשון סיפר על פניותיו לכנסת ולשר
המשטרה, ביקש לדעת מה פעלה המשטרה
במקרה זה.
המכתב השני היה תזכורת כי למרות
שעברו למעלה משבועיים, לא השיב הקצין
הנכבד על מכתב האזרח הפשוט.
לבסוף השיב דובר המשטרה :״המקרה
הובא לידיעת המשטרה רק לאחר שפורסם
בעתון. איש לא הודיע על כך למשטרה
עד היום הזה; לא מבין• הנאספים במלון
ישראל ואף לא מתחנת מגן דוד אדום או
בית חולים הדסה. טענת העולם הזה שהמשטרה
הציבה מארבים למכונית ״המבריחה״
ושזו הצליחה כביכול להתחמק ממארבים
אלה, בשקר יסודה. המשטרה לא ידעה על
המקרה וממילא לא נקטה בצעדים כלשהם

העולם הזה לא טען בשום מקום כי
״המשטרה הציבה מארבים למכונית המבריחה
ושזו הצליחה כביכול להתחמק ממארבים
אלה״ .העולם הזה אינו סבור גם
כי רמ״ח נאש הוא איש אשר יכול לקבוע
הלכות בענייני אמת ושקר.
אולם לא זה הדבר המעניין בפרשה כולה.
מעניינת דווקא הנקודה אותה העלה הקורא
בוכני: מה היה קורה אילו ראה שוטר אדם
נרצח לנגד עיניו, או קורא על ביצוע הרצח
בעתון? האם היה עוצר את הרוצח — או
נותן לו להסתלק, מאחר שאיש לא המש
תלונה רשמית על הרצם?

מי כשער ז

יטיס טועטים לאחר רצח קסטנר ניסיתם
לקשוך את מבצעי הרצח עם אנשי טנננוז החושד.
חשבתי אותכם או לטטורם ים. לטרוח
שניחוחיכם, שהובילו למסקנה זו נראו לי
די הגיוניים, לא האמנתי שמנגנון רשמי
יהיה קשור עם מבצעי הפשע. לאור העדויות
האחרונות במשפט המחתרת (העולם הזה
)1029 אני נוטה לקבל אח דעתכם.
אלכסנדר ניטש, תל־אביב
לא יתכן שבמדינה דמוקרטית יהיה טננ־נון
מסתורי הממומן על-ידי משלם המיסים
ושפעולותיו לא תהינה נתונות לביקורת ציבורית.
עצם העובדה שהגילוייס סביב חלקו
של הש.ב. בפרשת המחתרת לא עוררו שום

של שונאי ישראל, או עם שיעבודם התרבותי
והחמרי לישראל.
שפי בניוסף, תל־אביב
השנאה המקלקלת את שורת ההגיוז היא
מקור ההשקפה המתבטאת ברעיון כמו ״בעד
מעשים רומים נתלו אנשים בנירנברנ ״.וכי
טי היו אותם אנשים, אם לא שבויי מלחמה
נם כן? וכי פושע יכול למצוא לו מקלט
בשבי? עמלק ומלכם נהשבו לפושעי־מלחמה,
ואיז פלא שבתקופה בה חייב החוק המתת
פושעים, אפילו בחסות התואר של שבויים,
ארעה פרשת אננ. פרשת נירנברנ תלמדנו
שגם היום יעשה כר.
יד,ושפט גבעון, חיפה

צנון כשבת

ציונכם ברשימה ״האיש שדיבר ציונות״
(העולם הזה )1019 כי אלישע בז אבויה
נקרא בשם ״אחר״ מפגי ששינה תדיר את
דעותיו, מוכיח על בורות גמורה באישי התלמוד.
אלישע נקרא בשם ״אתר״ משום ש־הנמרא
לא רצתה להזכיר את שמו המלא,
לאחר שהתפקר.
רב צעיר, ירושלים
הקורא הצעיר חייב לחדש את תלמודו.
במסכת חגיגא, דף י״ד, מצוין כי מקור השם
.אתר״ בסיפור הבא: לאחר שאלישע בן־
אבויה התפקר יצא בשבת בבוקר מבית
המדרש, פגש בזונה ותבע ממנה ללכת עמיו.
אסרה לו :״וכי לא אלישע בן אבויה אתה?״
הלן ועקר צנון סן הערוגה, בעצם יוס השבת.
אמרה הזונה :״אחר הוא.״ מאז נקרא
שמו — אחר.

רבנים כפנסיה

קראתי במדור תצפית (העולם הזח )1019
כי הרב הראשי אייזיק הלני הרצוג עומד
לפרוש מתפקידו. אינני רוצה לגעת בנכונות

תנובה מעוררת מחשבות נוגות על צורת המשטר
במדינה.
זז. פלעלמן, תל־אביב
כיצד אינכם טחססים לפגוע במנגנון שעיקר
פעולתו לשמור עליכם כעל שאר אזרחי
המדינה מתבלנים ושאר אויבי המדינה?
זאב רבן. תל-אביב

זרע עמלק
את המאמר. זרע עמלק״ על חתנ״ר (העולם
הזה ,)1019 קראתי, ואין אני מאמינה
שקראתי את זה בהקיץ, כי מילים כאלה
קוראת אני בחלום זה זמן רב. מבצעי דיר-
יאסיז, קיביה, עזה וכפר־קאסם, חסידי ספר
יהושע המה וחוששתני שממשיכי ספר זה
יביאו לאותו סוף של בית ראשון ושני.
יישר כוחכם על בהירות מוח כזאת.
רחל קיזר, חיפה
פרט לתיאור הציורי המופשט של ״וגר
זאב עם כבש לא מצאתי בכל הנביאים
אלא תיאורים ותקוות הדומות מאוד לפרשות
אשר ״העולם הזה״ העז לקרוא להן ״מעשי
זוועה.״ הצרה היא שרעיונות הנביאים אינם
עולים בקנה אחד עם רעיונותיכם אתם. הנביאים
האוניברסליים השמיצו כל קשר נזעי
או תרבותי עם הכנענים. הם תמיד קשרו את
רעיוז גאולת הארץ עם השמדתם המוחלטת

חרות המשורר
רצוננו להעיר לנד מטל, שלמרות שהעלו,
את השורות האחרונות של השיר על בת
מולדת (העולם הזה ,)1019 הרי הוא טילי
אותן כהונן והוריד מערכז. סיוט! חנביי
של השיר הוא:
חבריא בדמי הליל
בין שדות רחוק מתיל •
נאלצה אותה בת חיל
בנו להודות:
לא, לא, לא רוצה, לא רוצה בנים!
ואז עונים כל הבנים: שק־ר־ני-יות!
ותיקי הכשרת מולדת, רמות נפח?

אגדת דייב

לדעתי דייב׳המצרי הוא שופט הכדורגל
מז הטובים בארץ וטוב עשיתם שהקדשתס
לו רשימה בעתונכם (העולם הזה .)1020 חרשו
לי להוסיף כמה פרטים על דייב. דייג.
היה הנהנ המפורסם שניצל ממוות באוטובוס
שנפנע במעלה העקרבים, מאחר שבאותו יום
ביקש מישהו שיחליפו משום שרצה ללכוו
לרופא שיניים. הנוהג האפייני ביותר לדייג
הוא להחזיק כל זמז המשחק עם ופנקס. בפנקס
הוא רושם כל גול שהובקע וכל אזהרה
לשחקן, כדי שלא ישכח.
שאול קרדו, פתח־תקוה
אינני מבי! מה ההתלהבות הנרולה מדויו
פלדמן, זה המכונה דייב המצרי. הוא סתם
פרא אדם. באחד המשחקים שנערכו לפני זם!
קצר בין הפועל רמת־גז ומכבי פתח־תקוה,
היה דייב שופט קו. השופט הראשי שר לא
התחשב ביותר בסימניו. לאחר שאחד ממניני
הפועל רמת־נן נידף את רייב לעיני הצופים
ושר התחמק מלהגיב על כר, ננת דייב לאחר
המשחק את שר בראשו. האם אדם שאינו
יודע להבליג, אפילו אם הוא צודק, מסונל
להיות שופט?
מוטי שיין, וע־אביב

השתרככו־ת
במרור במדינה (העולם הזה )1019 ישנה
כתבה של ידידי רפי איילוז (נלסוז) .לכתבה
זו השתרבב שטי ובין הפרטים הנזכרים
שם אורותי ישנה טעות אחת והיא כי אני
מוצא את פרנסתי בחברותי בהנהלת המועצה
המקומית אילת. אמת היא כי אני חבר מנהלת
חמועצה, אד זה ללא כל תשלום וא>*
לא תשלום סמלי.
ש. עציוני, אילת

מי סוכל ו
נערת
השער של יום העצמאות
הידיעה, אולם ההערה כי יהיה זה המקרה
הראשון בישראל שרב יוצא לפנסיה מרצונו
אינה טדוייקת. ותיקי ירושלים זוכרים כי
לפני ששים שנת קרח מקרה רומח בירושלים,
כאשר הרב שמואל סלאנט, שהיה ב־משר
70 שנה רבה הראשי של העיר, הניע
לגיל 90 והודיע כי אינו רוצה שימיו ית־קצרו
על־ידי אנשים אחרים השואפים למשרה
רמה זו, והתפטר. הטענייז הוא שהרב
סלאנט נפטר בחיותו בז .90 בטשר שש השנים
מאז פרש מכהונתו זכח לראות בעיניו
שלושה רבנים המתחלפים במשרה.
מ. ג .ריבלץ, ירושלים
עורך הכתבת קיבל נזיפה כדת וכדין.

לפני שנתיים, בתעמולת הבחירות הצעקנית,
הבטיחו כל המפלגות הרים וגבעות ל•
בוחריחז בקריתנו — קרית טוצקיז. אחרי
הבחירות יסדו אויבי האתמול קואליציה מקיר
אל קיר. טי סבל מכר? אנחנו האזרחים.
עד הקמת המועצה הנוכחית, היתה מחצית
המועצה אופוזיציה והשלטון בקריה היזז
חייב לפעול למעז האורחים — אחרת חיה
נופל. אולם עתה יושבים כולם יחד על כם
השלטון ומותר לשכוח אח האורח. חושי לפחות
פיאר את חיפה מבחינה חיצונית —
אצלנו לא עושה המועצה נם את זה. פרסום
מכתב זה מעל במה ציבורית כשלכם ינרוס
אולי לכד, שאנשים ישרים שמארת המפלגתיות
טרם הרעילה את ליבם, יתאחדו לפעול
לביעור המשטר המקומי של ״שמור לי ואשמור

מנחם ספלון,
פרחי יוסף, קרית־מוצקיז

גישה עקבית
מה חידש הקורא גיסים נאסר אדין חדרד
זי, בפקפוקו בעקביות אחדות־העבודה בגישתה
לאחוות עמים (העולם חזה .)1020 האם
אינו זוכר שאחת מטענות היסוד לפרישה
חבריה טמפ״ם היתה כי לא יוכלו להשלים
עם מתז זכויות מלאות לחברים הערכיים בד
מפלגה? אנב, דבר זה לא מנע ממספר חברים
ערכיים ככ׳ורג׳ נאסר וחבריו לפרוש
יחד עטם, תור קבלת זכויות מלאות באחדווד
העבודה והדגשה שלא יהיה בזכויות אלה
משום תקדים לנכי פועלים ערכיים נוססיס
זג מ״ זזי3ה

מטוס או צוללת

המסך והכסף
מכתבים שער עחונכם האחרון (העולם חוח )1020
היה קודר סדי. יותר מאשר ליום העצמאות
הוא חיה מתאים ליום חזכרוז לחללי צח׳׳ל.
מינה ריבקין, חיפח
התמונה שהופיעה בשער היא אמנם יטה
אולם לא ניתן להבחין אם היא של חיילת
או חייל, חי או סת. טה הזהות האמיתית
של הסצולם בתמונה?
רב״ם ב שמעון, צח״ל
ראה תמונה אחרת של אותה זז״לת.

ברצוני לענות על מספר שאלות שעוררתם
(העולם חזה )1019 וזאת בתור ארם חעוסק
במקצוע הקולנוע. בתל־אביב קיים היום מספר
רב של בתי קולנוע, כר שהצופה יכול
לבחור בבית הקולנוע הרצוי לו ואי! לו
צורר לבקר בבתי קולנוע חסרי אוורור.
,בקשר לסרטי הפרסומת והמודעות, הרי
הדבר לא נוצר בארץ אלא נם באירופה קיים
הדבר בקנה מידה נדול יותר. בקשר לקיצוץ
הסרטים, רצוני להעטידכם על מספר עובדות:
לפי חוק ההסתדרות הרי אם סרט
עובר בחמש דקות את הזמן של שעתיים,
חייב בעל הקולנוע בתשלום נוסף. האם ידוע
לכם כי ממחיר הכרטיס משלם בעל הקולנוע
כ־&׳סס מיסיס ומלבד זה עליו לשלם לסוכן
הסרט והוצאות החזקה?
יואל נוימן, רמת-גן
אני מתפלא עליכם כי הכרזתם מלחמה על
יצורים המגששים דרכם באפילה. הכוונה ל•
סדרני הקולנוע, אנשים השובעים ביחס בוז
מצד הקהל ולא הקהל מהם.
ל. נ ,.תל־אביב

איז כל הצדקה להאשים את בעלי הקולנוע
בהצגת סרטי פרסומת. זהו חלק מהכנסותיהם,
ממש כשם שהמודעות בעתונות הן
חלק מתכנסו-חיח
ו. שוילי, תל־אביב
ההבדל הוא שבסוד אין איש מכריח את
קונה העתון לקרוא את המודעות המתפרסמות
בו, הרי הצופה בקולנוע רואה את
המודעות בעל כורחו. בעלי בתי הקולנוע
חייבים להודיע לקהל באיזו שפה מתחיל
הסרט ממש, כשם שזה נהוג בהרבה מדינות.

מר יוסף רילף הסטראטגיסט המר בהבל
עטו את תל־אביב וחיפה לתלי חרבות (חער
לם הזה .)1020 רצוני להעיר לו כי מטוסי
הפיג חינם מטוסי קרב ואיז ביכולתם להשיל
פצצות ואף לא רקטות. על אף כל ה־ניפוחים
של התוצרת חסוכייטית, הרי לא•
טיתו של דבר נם האיליושי! חינו מפציץ
סיושז, שאיז לו סיכוי לעטור בקרב ננר
מטוסים מסוג מיסטר. אגב, אם המטוס ש-
הראיתם בצילומי תערוכת הנשק הוא סוקול,
אז אני צוללת.
דרור בן דוד, חיפה
הקורא בן־דוד אינו צוללת. עורך אותה
רשימת חוא צנצנת. המסיס סוא גזומסאנג,

כחזרה מסיני
אני שולח לבם תצלום מהמכתב ששלחתי
לנשיא המדינה, בו אני מחזיר לו את אות
סיני שקיבלתי, מאחר שהוא נראח בעיני
כאות הקוממיות ללא קוממיות. אני רוצח
להסביר קצרות את צערי החריף ׳.הייתי חבר
אצ״ל בוטו הסזוז ( )1947 ואז ניסו לטפל
בי. ביום אלטלינוז תעמידו אותי כאז בחיפה
אל הקיר, בנם יצאתי מתעסק. לנכי
רירי, בן־נוריוז הוא הארס המסובן ביותר
במדינה. על־ידי החזרת אות סיני אני משיג
רק שלום עם מצפוני.
כי הכניעה ללחץ החיצוני חחוירה את
ישראל לטצב של גטו מוקף חומות עולס
מוסלמי. בצו הנסיגה עיקב שר הבטחוז אח
התפתחותו של הכח העברי כנורם שולט במרחב
מבחינה תרבותית ומכריע מבחינה כלכלית.
מקבלי אות סיני אינם מוכרחים להסכים
עמי כצעדי — אולם חם מוכרחים לחשוב.
דניאל
סיקסינסקי, ח9-ה
העול* ה?מ 1021

מאחורי ה

ך יוט נורא מהלך אימים מאחורי ה־ל
קלעים במדינה: הסיוט של ירידת דויד
בן־גוריון מן הבמה המדינית.
ביג׳י הוא כיום בן .70 תקופות־מחלותיו
הולכות ורבות. אף כי הכל מקווים בלב שלם
שיאריך ימים, אין איש יכול להתערב במלאכת
ריבון־העולמים. גם מלבד אסון, יכולים
לקרות דברים רבים — מחלה, חולשה, פרישה
— שישמיטו את ההגה מידי האיש שהוא
כיום שליט יחיד בישראל.
אין זו שאלה תיאורטית. העתונים ממשיכים
להגיש לקוראיהם את הדייסה היומית של
פולמוס מפלגתי ומלחמת־עסקנים. אולם הסיפורים
האלה חסרי חשיבות.

כי מאחורי הקלעים כבר החד המאבק
הנדול על הירושה. כבר נחפפות
עמדות, נערכות חזיתות,
נכבשים יעדים. זהו המאבק המדיני
היחידי החשוב כיום בישראל,
כי הוא יקבע את עתיד המדינה.

מצב זה ישתנה. חברי הקבוצה
יקבלו בהדרגה תפקידים מרכזיים
בעלי סמכות חוקית. הם יהפכו
ממנהלים לשרים. קרוב לוודאי כי
בבוא יום היו״ד -יום הירושה -
יהיו בידיהם משרדי החוץ וה־בטחון,
דריסת־רגל בכל מנגנוני המדינה
ושלטון מוחלט על החשובים
שבהם.
תהיה זאת
הירושה.

עמדת־מפתח במלחמה

יי פני כמה ימים יום שר־האוצר, לוי
/אשכול, פגישה פרטית עם שני אנשים
השונאים זה את זה שנאת־מוות, ושאיש
משניהם אינו מחבב את אשכול עצמו. היו

שביג׳י עצמו הציע אותו, עט לכתו לשדה־בוקר,
כראש־הממשלה הבא.

כך חוסלו, בזה אחר זה, שלושת
היורשים האפשריים שיכלו לתפוס
את מקומו של ביג׳י בבוא המועד.
אשכול הוא כלתי-פופולרי עד להפליא,
שרת ירד לדרגת סוכך
נוסע מבוטל, ולבון מתקיים בבדידות
מזהירה בבית הועד-הפועל.
באותה פגישה סודית הציע אשכול לשני
חבריו לשכוח את סכסוכיהם בעבר, להתאחד
בעוד מועד נגד האיום של קבוצודהמנהלים.
הוא הסביר שרק כך יש להם סיכוי להציל
את עצמם ואת מפא״י בבוא יום הירושה.
שני חבריו הסכימו לניתוח זה.
זיל

נשתדל עתה לנתח את המערך של מלחמה
זו. נעשה זאת בלי קצף על השפתיים, ללא
חיבות ושנאות. הדבר הרבה יותר מדי רציני
מכדי שנוכל להרשות לעצמנו להשתעבד לרגשות
אישיים.

מה יקרה אם ייעלם דויד כן־
גוריון מן הזירה המדיני ה?

^*ין אדם במדינה החושב על כך ביתר

זהו ריכוז אדיר של כוח. אולם גם הוא
רק ההתחלה.

ך* פי כל הסימנים, מנוי וגמור עם
/דויד בן־גוריון להוריש כבר עתה בהדרגה
את השלטון לקבוצה זו, מעין ״עז־בון
בחיים״ ,מבלי לחכות לפרישתו.
בימים הקרובים יחולו במנגנון־המדינה
שינויים מרחיקי־לכת מתוך מגמה זו. נראה
שאחד מחברי הקבוצה יקבל לידיו את תפקיד
שר־הבטחון, בעוד שחבר שני יקבל תפקיד
מרכזי בשרות־החוץ, לשם הכשרתו לתפקיד
שר־החוץ בבוא העת.
כיום עוד מהווה קבוצה זו מעין מחתרת,
הנפגשת בצורה די מקרית בבתים פרטיים
ובמשרד ראש־הממשלה. אין לה שום סמכות
חוקית. כל כוחה תלוי למעשה בקיומו של
דויד בן־גוריון. גם כאשר אירגנו חבריה
את מבצע־סיני — שצדו הפוליטי היה כולו
פרי יצירתם, מן ההתחלה ועד הסוף המר
— נאלצו לעשות זאת מאחורי גבו הרחב
של ״הזקן״.

דהצ עי רי ם הוא תופעה חיובית,
^ ) בנל ארץ ובכל תקופה, מפני שהוא מאפשר
את חידושן של תפיסות־יסוד, את
ריענונם של ערכים מוסריים ורעיוניים, את
החלפתה של השקפת־עולם ישנה בהשקפת־עולם
חדשה.

אולם מי שינסה לברר מהי הש
קפת־העולם של אנשי קבוצת המנהלים,
יעלה חרס בידיו. המיוחד
בקבוצה זו הוא •טאץ לה השקפת*
עולם, ובוודאי לא השקפה הדשה.
גמאל עבד אל־נאצר קרא לספרו (שלא
בצדק) בשם ״הפילוסופיה של המהפכה״.
הפיכת היד־השחורה יכולה להיקרא, בצדק
רב יותר, בשם ״ההפיכה ללא פילוסופיה״.
האנשים האלה הם אנשי־ביצוע. דווקא בתור
שכאלה זכו בכלל לתשומת״לבו של
ביג׳י, שאינו זקוק להוג־־דעות מקוריים,
וגם לא לבעלי־דעות עצמאיים, אלא דווקא
למכשירים טובים חסרי דעה משלהם.
זהו פרט אישי חשוב מאד. אנשים אלה
אינם חלוצי הדור הצעיר, מפלסי־הדרך של
מחשבה חדשה, והם לא עלו לגמלה הודות
לבשרונם לגבש את תחושת־החיים של הדור
החדש בהשקפת־עולם מדריכה ומכוונת. הס
צעירים, אך אין הם נציגי הדור הצעיר.

אלה הם אנשים שגדלו בחממה,
ילדים שהאמא הפוליטית רדפה
אחריהם עם בננה, ילדי־הטיפוחים
של המשטר הישן, אנשים שמעולם
לא מרדו, שמעולם לא מתחו ביקורת
כלשהי, נכונה או כלתי-נכו-
נה, בערכים מוסכמים.

עקביות מאשר דויד בן־גוריון עצמו. גם
הוא, וגם חברי החוג המתרכז מסביבו, נוקטים
עתה בכל האמצעים הדרושים בעיניהם
כדי לקדם את פני הרעה.
לפני קרוב לשנה גילינו במדור זה (העולם
הזה )976 שקיים בארץ ״שלטון צללים״ ,ממשלה
בלתי־רשמית של קבוצת המנהלים הצעירים
שהתלכדו מאחורי גבו של ״הזקן״.
האנשים הקובעים ידעו כי הדברים נכונים.
חוששני שרבים מן הקוראים חשדו שאני
חולם בהקיץ.
לפני ששה שבועות חזרנו לנושא זה, תוך
כדי ניתוח רצח קסטנר. מנינו את כלי־השלטון
שהתרכזו בזמן האחרון בידי קבוצה
זו (העולם הזה .)1015 בינתיים גדל מספר
האנשים היודעים על קיומה ופעולתה של
קבוצת ״היד השחורה״ .בכל זאת לא אתפלא
אם רבים מן הקוראים סברו שלקיתי ב־שגעון־הרדיפות.

קב1צת-הצעירים
שר ביג׳י מת
נבשת בקצב מהיר מאד. כיום מרוכז
בידיה כוח שרטוני עצום.
בידיה המשטרה, מנגנון־החושך
והכוח המזוין. בידיה משרד ה־בטחון,
השפעה ניכרת על כספי ה מענק
ועד המנגנון השורט ער ה עולים
החדשים, בידיה הרדיו ומנגנון
ההסברה. יש לה נאמן משרה
כמעט בכר עתון במדינה.

כיצד יפעל כלפי פנים וכלפי חוץ?

אלה חבר־הכנסת משה שרת׳ ומזכיר־ההסתד־רות
פנחס לבון.

לשלושת הנוכחים לא היו אשליות
רבות לגבי כוחה של קבוצת
״היד השחורה״ ,כי שלושתם נהרסו
על-ידי אצבעותיה הארוכות של
יד זו.
פנחס לבון חוסל, בשעתו, על־ידי קנוניה
מסועפת של אנשי היד השחורה, שביקשו
לסלקו מתפקיד שר־הבטחון. המגמה היתד,
לא רק לסלול את הדרך בפני שיבתו של
ביג׳י משדה־בוקר, כהכנה לחיסול שרת, אלא
גם לעזור לאחד מחבריה לנקום נקמה אישית
מסויימת.
כעבור שנה הקיץ הקץ על משה שרת
עצמו, אחרי שנתן את ידו לחיסול לבון. סילוק
שרת, זמ! קצר לפני מבצע־סיני, אורגן
מתחילתו ועד סופו בידי קבוצת־הצעירים
של ביג׳י.
לוי אשכול לא חוסל עדיין מבחינה פוליטית.
אולם דמותו כמנהיג עממי נשברה
לרסיסים על־ידי שורה של שערוריות׳ החל
בדו״ח המפורסם של שמורק וכלה בעיסקת
הדירות. אף כי אשכול עצמו אשם לא מעט
בדבר, הרי הוא משוכנע כי הגילויים אורגנו
על־ידי היד־השחורה כדי לחסל אח האיש

כאורה, אפשר למצוא הרבה מן
/החיוב בתוכניתו של ביג׳י למסור את
שלטונו בהדרגה לידי אנשים צעירים.
האם לא הטפנו פעמים בלתי־ספורות נגד
שלטון הזקנים, המנהלים את עסקיה של
מדינה חדישה בהתאם למושגים שלמדו לפני
50 שנה בפלונסק, בפינסק ובפשמישל? האם
אין רעיון חילופי־המשמרות בשלטון עקרון
בריא ומבורך? האם אין להלל את ביג׳י על
כך שהוא המנהיג היחיד במדינה המקבל על
עצמו להדריך כוחות צעירים ולהטיל עליהם
בהדרגה יהב האחריות?
יתכן שכך מצטיירים הדברים בעיני ביג׳י
עצמו, וכי הוא חושב בכל הכנות שהוא
מבצע מיבצע מבורך, מול התנגדותם של
עסקנים שוחרי־האתמול שאבד עליהם הכלח.
אולם לגבי האזרח אין הדברים פשוטים
כל כך. גילו של אדם חשוב מאד, אך אין
הוא קובע את מהותו. קשה להסתפק בהנחה
הכללית שבני־חסותו של ביג׳י הם אנשים
צעירים ונחמדים ויפי־תואר.

׳השאלה היא: מה השקפת־עד
למם של אנשים אלה? לקראת
מה הם חותרים? מה תהיה דמות
המשטר אשר הם יכוננו אותו?

מכאן נובעת העובדה שאנשים אלה בזים
בכלל להשקפות־עולם. הם מסוגלים לשנות
את דעותיהם פעמיים ביום — ובימי הויכוח
על הנסיגה מסיני הוכיחו זאת בצורה אומללה
מאד. וכרגיל לגבי אנשי־ביצוע, החסרים
יסוד תרבותי ובסיס רעיוני, הם הפכו בהכרח
לציניקאים.
ערב מלחמת־העולם פורסם בבריטניה ספר
חשוב מאד, שלא זכה בשעתו לתשומת־לב
מספקת. מחברו. היה הרמן ראושנינג, נשיא
העיר דאנציג, שנמנה עם הצמרת הנאצית,
אך התרחק ממנה אחרי שעמד על מהותה.
הספר נקרא בשם מהפכת הניהיליזם.
התכונה הבולטת ביותר של הנאציזם היתד״
לדעת ראושנינג, שלא היתד, לצמרת
הנאצית שום השקפת־עולם, גם לא זו שהם
הטיפו לה בפומבי .״העדרה המוחלטת של
כל השקפת־עולם, היא המציינת מהפכה
זו זוהי הסכנה האמיתית שלה, שהיא
הביטוי הפוליטי׳ של ניהיליזם טוטאלי
השיחרור המוחלט מכל השקפת־עולם הופך
בהכרח לרודנות המוחלטת...״
יהיה זה עוול להשוות את אנשי קבוצת-
המנהלים לנאצים. אולם נכון שהם ניהיליס־טים
מוחלטים — אנשים שהשקפתם היא
״ניהיל לא־כלום״ בלאטינית) .והניהיליזם
הוא תמיד הרה־אסון.
ך• העדר השקפת־עודם, אפשר לרון
^ על דמותה של מתפכת־המנהלים הישראלית
רק על־פי פעולתם של המנהלים בעבר.
דמות זו ברורה למדי.

כצמרת הקבוצה אין אף איש
אהד שאפשר להגדירו כאינטלקטואל.
סגנון־הביטוי האישי של אנשיה
קיצוני, חריף, וחסר-סייגים.
נסיונם הכושל להוציא בטאון משלהם׳ בו
בוזבזו כמעט 200 אלף ל״י מכספי קרנות
ממלכתיות סודיות, הביא ברכה מבחינה
אחת: לפי סגנונו של בטאון זה אפשר היה
לעמוד על רמתם המוסרית ועל מהותם התרבותית
של בעליו האמיתיים.
מקום־הריכוז העיקרי שלהם הוא משרד
ראש־הממשלה. לשם הם מזמינים את ה־כתבלביף,
לרישום המאמרים המוזמנים, ו־
(המשך בעמוד )6

במדינה העם
פי־דה ורוח
כל הדרכים הובילו לתל־אביב.
בשעה ארבע בבוקר יצאה הרכבת מחיפה.
המונים, שרבצו על רציף התחנה מזה שעות
כדי לתפוס מקום, התנפלו על הקרונות.
צעירים טיפסו על גגות הקרונות, ניתלו על
החיבורים ביניהם, על הדלתות ועל החלונות.
בכל תחנה נערכה הסתערות נוספת —
אנשים, שהחזיקו בידיהם כסאות, דרגשים
וסולמות גיסו לכבוש להם מקום.
העם נסע. קיבוצים שלמים על גבי משאיות
מק. שטות בדגלים, כפרים ערביים שלמים
שגבריהם ניצלו את ביטול הגבלות ה־סימשל
באותו יום כדי לראות את גו־העדו
הרחוק — תל״אביב — מהגליל, מהנגב, מהרי
ירושלים ומגדות הירדן.
אותה שעה כבר ישבו אלפים מתושבי תל־אביב
עצמה על ספסלים וכסאות לאורך המסלול.
רבים מהם תפסו מקום כבר בערב,
לא משו ממקומם כל הלילה. משעה /־שעה
התרוקנו שאר חלקי העיר, כאשר אזרחים
ממלאים את המדרכות, המרפסות והגגות,
עד שקשה היה למצוא מקום לאדם יחיד נוסף
מרחוב ארלוזורוב ועד יפו.
המאורע שמשך את כולם היה אחד: שדרת
השריון, סורי השלל, עוצבות האדם, שעמדו
לנוע על פגי העם, להפגין מחדש את עוצמתו
הצבאית.
המיצעד השני. שעות מעטות לאחר־מכן
התקיים מיצעד שני באחד האולמות
החדישים של קרית האוניברסיטה הירושלמית.
גדולי המדע והרוח של המדינה צעדו
בזה אחר זה לעבר שר החינוך והתרבות,
זלמן (״זיאמה״) ארן, קיבלו מידיו את פרס
ישראל בסך אלף ל״י.
הפעם לא נכחו המונים. לעומת חצי מיליון
האיש שחזו בתל־אביב בתותחי הפלדה, באו
כמאתיים איש לחזות בתותחי־הרוח. לא עלה
על דעת איש לשים את המאורע הרוחני של
השנה במרכז יום העצמאות. איש לא חשב
שאולי כדאי כי נשיא המדינה יעניק את פרסי
הרוח באותיו מעמד המוני בו מופקד דגל
צה״ל ליחידת חיל־השריון.
אך למדינה קטנה, שלעולם לא תתמודד
בכמות עם יריביה, יתכן שהרוח היוצרת והאיכות
התרבותית הן שריון לא פחות חשוב
מאשר הטאנק הצרפתי.
מדיניזת ריציאדד ל -3אד
״מה אתם רוצים?״ שאל הגבר כסוף-
השיער, במסדרון האפל של הקונסוליה האמריקאית,
ברחוב ממילא בירושלים, את
קבוצת העתונאים הגדולה שעטה עליו.
העתונאים נדהמו. הם נקראו למסיבת עתו־נאים
עם ג׳יימס ריצ׳ארדס, שליח הנשיא
האמריקאי. השער, היחד, קרובה לכניסת השבת,
והכתבים מיהרו.
אלם הגבר האמריקאי הקשיש והתקיף
סירב לדבר — הוא לא קרא למסיבה, טען,
ואין £ו מד, להגיד. לבסוף ענה על שאלות
ספורות בלבד, מתוך קרוב ל־ 20 שהוצגו לו.
סיבת ב! או הפתאומי לישראל נשארה סוד־כמוס,
שרק מעסים מאד ידעו את פתרונו.
למי צילצל הטלפון. ריצ׳ארדס ישב
באתונה והתכונן לחזור לאייזנהואר, כדי
לדווח לו על נצחונו בירדן (שקיבלה ממנו
10 מיליון דולאר, מבלי שביקר בה) ,כאשר
קיבל מברק דחוף מג׳ון פוסטר דאלס שציווה
עליו לנסוע מיד לתל־אביב. הנשיא, הודיע
דאלס, יקבל את פניו רק אחרי ביקור־בזק

בשעה מאוחרת בלילה צילצל הטלפון במעונו
של שגריר ארצות־הברית ברמת־גן,
אדוורד לוסון. השיחה היתד, מאתונה, והמדבר
היה ריצ׳ארדם. הוא דרש מד,שגריר
להשיג בשבילו מיד הסכמה לביקור בישראל.
לוסון לא החמד,מה. הוא טילפן לתורן במשרד
ביג׳י, ביקש להביא את הדבר לידיעת
ראש־ד,ממשלה. אחרי זה טילפן לביתו של
יעקוב הרצוג, מנהל המחלקה לארצות־הברית
במשרד־החוץ הירושלמי.
הרצוג, בנו של הרב הראשי, נכנם לפעו לה.
עוד באותו לילה התקיימה פגישה של
ביג׳י, גולדה מאיר, לוי אשכול וכמה פקידים
בכירים. ההחלטה* להסכים לבואו של
האמריקאי, ביג׳י לא היד, צריך לחשוש גם
מפגי שותפיו השמאליים בממשלה, כי עוד

קודם לכן גילו את דעתם שלא יתנגדו לבואו
ויקבעו את עמדתם על שליחותו רק אחרי
הביקור.
לב״ארי חוזר. כמו ריצ׳ארד לב־ארי
האגדתי, שבא לארץ ברגע גורלי כדי להציל
את ממלכת־הצלבנים שהיתר, בצרה, כן בא
ריצ׳ארדס להציל את הצרור הנקוב של אוצר
ישראל.
טוב־לב אמריקאי זה, שיסתכם בין השאר
במענק של 10 מיליון דולאר • ,לא היה מקרי.
כמו עצם ביקורו של ריצ׳ארדס, היה זה
ביטוי להכרת״טובה עמוקה על עמדתה של
ישראל במשבר ירדן.
לגבי אייזנהואר ודאלם, היתד, ההפיכה
של ירדן נקודת־משבד בקאריירה שלהם.
היה זה המבחן המעשי הראשון לדוקטרינה
המפורסמת, עליה הכריזו כתרופה לכל מחלות
המרחב. ישראל יכלה לקלקל חשבון
זה, אילו התערבה בירדן ושלחה את צד,״ל
לצעוד אל הגדה המערבית של הנהר, תחת
לערוך מיצעד בתל־אביב.
ישראל ישבה בשקט, נתנה לאייזנהואר
לנחול את נצחונו בעמאן. התודה האמריקאית
היתד, מובטחת. שאל ריצ׳ארדס את מארחיו:
במה אתם מעוניינים? כשקיבל את התשובה
שעל ישראל לקלוט את העליה ההמונית
מאירופה, וכי הדבר עולה בכסף רב, הבטיח
האמריקאי את מיטב עזרתו.
תפקיד המקל. ריצ׳ארדס לא דרש אפילו
הצהרה מיידית על כך שישראל מקבלת
את הדוקטרינה, כפי שדרש מארצות אחרות.
הוא נתן את הכסף בלי כל תנאי. כי למעשה
כבר שילמה ישראל את המחיר, לפני בואו.
משום כך אין צפויים לביג׳י שום קשיים
ממפ״ם ומאחדות־ד,עבודה. גם הם אינם יכולים
להתנגד לקבל תמורה עבור שרות שכבר
ניתן, בהסכמתם המלאה.
אולם מאחורי הסנטימנטים היפים של אמריקה,
התחבאה מחשבה מפוכחת מאד. אמריקה
היתד, המנצחת האמיתית והיחידה של מבצע
סיני־סואץ, כי הודות לו הצליחה להוציא את
הלבנון, ירדן וסעודיה מידיו של עבד אל־נאצר.
עתה ביקשה לנפנף שוב לנגד עיניו
של הרודן המצרי במקל הישראלי. הרמז
היה ברור: אם עבד אל־נאצר יוסיף להתעקש
בעמדתו הפרו־סובייטית, תקבל ישראל
את כל העזרה ותתחזק לעומתו באופן
רציני.

כובע הגנרד שיין לגוסטאב ג׳ארו, נצי;
שר־ההגנה הצרפתי, שבלט על הבמה במדי־הפאר
הצוחצחיס של קצין צרפתי גבוה.

כובע אבא, מעל לכובע ממבל, משמש
הגנה כפולה מפני קרני השמש ליגאל, בן
הארבע, אחד חצופים. הנלהבים ביותר במצעד.

תפקידו של מקל בידי זר לעולם אינו גוח.
בשיר בהגדה, שד,ושר בחודש שעבר על־ידי
אזרחי ישראל בליל הסדר, אמנם היכר, המקל
את הכלב, אולם לבסוף באה האש ושרפה
את המקל.

ברשת עמ!ס
מתחתל כו כ בי ם הנוצצים
בחוץ סערה הרוח. השמש קפץ לעבר
החלונות, כדי להגיפם. אולם בתוך האולם
סערה רוח חזקה עוד יותר, אף שלא התבטאה
ברעש, אלא במלים שקטות ואפורות.
״אפילו יחליט בית־המשפט שהדבר אינו
חשוב לענין הנדון, חייב הוא להביע בפירוש
את דעתו על העד יחזקאל סד,ר,״ אמר
שמואל תמיר, פרקליט שניים מן הנתבעים
במשפט עמוס בן־גוריון, בדברי הסיכום.
״לעתים רחוקות בא אדם בעל עמדה כד,
חזקה לביודהמשפט, וניתן לבית־המשפט
לעמוד על מ הו תו ...סהר נתגלה כשקרן,
וכל שקר בעדותו גרר אחריו שורד, שלמד,
של שקרים נוספי ם ...זוהי אחת הדוגמות
לשחיתות תחת הכוכבים הנוצצים...״
פרט אחרי פרט בדבריו של המפקח הכללי
הונח תחת הזכוכית המגדלת של הניתוח
המשפטי. ללא רחמנות נחשפו הסתירות,
ההתחמקויות. כשסיים תמיר את דבריו
על סהר, היתר, דמותו הציבורית של המפקח
מוטלת על הארץ ברסיסים.
סהר לא היד. הניזוק היחיד. עמום עצמו
סבל עוד יותר. כי יסוד הסיכום היה ציטוט
מפסק־דין תקדימי: אפילו כאשר עד
תביעה מגמגם במשפט מסוג זה, הרי אין
לתת בו אימון. ועל אחת כמה וכמה כאשר
התובע במשפט דיבה, או עד הקרוב לו,
מעלים מיסמכים ומשמיע עדות שקר, הדבר
מוכיח את אי־צידקת התביעה.״
* מתוך 200 מיליון זולאר שיוקדשו לאותן
נר 7ו ארצות המרחב שיקבלו את הדוקטרינה
של אייזנהואר.

כובעי העמים שייכים לנספחים הצבאיים הזרים. .הם ראו מיסדרים צבאיים הרבה יותר
גדולים שופעי נשק אלקטרוני ואטומי, אן צה״ל — הצבא הקטן בעל הזרוע הארוכה
והרוח הנלהבת — ריתק גם את תשומת־לבם המקצועית והיבשה של נציגי הגדולים.

ממוסקבה, דרו קאהיו, לתל־אביב -משמיר טאנק־ס 100־ע ,$משלל מיבצע סיני

״ ח סנון פרס ״
(המשך מעמוד )3

הרוחי ־ ס

לשם מוזמנים חלק מהסוכנים העושים את העבודה השחורה. מי
שנכנס לגוב־אריות זה, יכול לשמוע בלי הרף ש״אנחנו נגמור״
את פלוני, ו״נסדר״ את אלמוני ו״נדפוק״ את פלמוני. הגידופים
נשמעים בשפע, והם מכוונים בדרך־כלל לאנשי־ציבור ידועי־שם. בפי
מנהיגי המדינה, זהו סגנון המעורר למחשבה. הוא מזכיר מדי את
סגנון הניהיליסטים הגרמניים, שאחד מהם אמר פעם שהוא פותח
את ניצרת אקדחו בשמעו את המילה ״תרבות.״
הסיסמה המלכדת העיקרית היא פולחן אישי קיצוני של ״הזקן.״
אחר מאנשי השורה השניה של הקבוצה אמר לפני כמה ימים
שהוא מוכן לטרוף במו ידיו כל אדם הפוגע ב״זקן.״ בן־גוריון הוא
אללה, וכל אחד מאנשי הקבוצה מוכן להיות נביאו.

יש משהו תועלתי וטכני גם כפולחן־אישיות זה.
הוא מזכיר את פולחן־האישיות של לנין, שטופח
ככוונה תחילה כידי הסטאליניסטים הקטנים שכילו־שו
להיתלות כאילן הנדול אחרי מותו. לעתים נדמה
כי פולחן־האישיות המאורגן כידי אנשי הקבוצה,
אינו מוקדש לאיש החי כיום, אלא לאדם שיעמוד
מחר על סוס של אכן ככיכר־ציון כירושלים.

ף* זירה הפנימית, עומדים חברי היד״השחורה מאחורי כל

4הנסיונות לצמצם את חרות־האדם, שנעשו בשנים האחרונות.
הם שיזמו את חוקי־החירום השונים של חיים כהן (אף שכהן עצמו
אינו שייך אליהם) .הם שיזמו את תוכניות־הנפל השונות להקמת
משטר־החירום במדינה, שנתגלו מפעם לפעם.

איש מהם לא היה קשור אישית כפרשות־השחי־תות
שהתפרסמו. אולם הם שחיפו כמלוא המרץ על
רוב מעשי־השחיתות שנתגלו, מפרשת חושי ועד
פרשת עמוס. חשכונם היה תועלתי וניהיליסטי.
מתוך אותו חשכון עזרו לגילויים מסויימים, ששרתו
את מטרותיהם.

בשטח הבילוש וההאזנה, הגיעו לשיאים חסרי־תקדים. מעולם לא
היססו לנצל את פירות־הבילוש כולל רכילות אישית.
אין שום ספק כי היד־השחורה היתה מעורבת בחלק ניכר ממעשי-
האלימות שבוצעו בתקופת־המדינה, כולל כמה
ממעשי־הטרור נגד עתון זה. גם הדברים שנתגלו
עד כה בפרשת רצח קסטנר זורעים מחשבות
נוגות.
בזירה החיצונית, ברורה דמות חברי הקבוצה
לא פחות. הם שוביניסטים קיצוניים, בזים מעומק
ליבם לכל רעיון של שלום, חסרי כל היסוסים
לגבי יוזמה מלחמתית.

החותמת שלהם טכועה על כל ה
תיכנון הפוליטי של מיכצע סיני, ורוחם
מרחפת על פני התהום של קיכיה
וכפר־קאסם.
אם למצוא מכנה משותף לכל העובדות האלה:
אנשי קבוצת־המנהלים הם טכנאים אך לא הוגי־דעה,
מתחכמים אך לא חכמים, ערמומים אך לא
נבונים, מהירי־תפיסה אך חסרי בסיס תרבותי,
מוכשרים לאילתור אך לא לראיית הטוזח הרחוק.
יש להם הפקחות הדרושה כדי להיחלץ ממצבי־ביש אשר אנשים
חכמים לא היו נכנסים אליהם לעולם. חסרה להם התבונה לחזות
מראש את הבעיות הנוצרות כתוצאה מפתרונותיהם הפשטניים.
אנשים כאלה שלטו לא פעם בהיסטוריה. מעולם לא הביאו ברכה
לעמיהם.

ים אם מסוגלים, אנשים אלה להגיע באמת לשלטון אחרי שן
| ייעלם גבו הרחב של דויד בן־גוריון, כאשר יצטרכו להבטיח
לעצמם בכוחות עצמם את הירושה?
קשה לדעת את הדבר מראש, כי הוא יהיה תלוי במידה רבה
במועד בו יקרה הדבר, בתהליכים שיתגבשו עד אז ובנסיבות
החיצוניות והפנימיות שישררו בבוא העת. אך מותר לנחש את קוי־היסוד
של המערכה העתידה.

בארץ לא תיתכן הפיכה צבאית, וגם לא ״פוטש״
הפיכה שעיקרה תפיסת מרכזי־השלטון על־ידיחוגים מזויינים. שום תפיסת שלטון, אפילו באמצעים
בלתי־דמוקראטיים, לא תיתכן ללא תמיכה המונית
רחבה. זאת הבינו היטלר ולנין, וזאת מכינים (להבדיל)
אנשי היד-השחורה.

לכן ייעשה בקרוב נסיון רציני מאד להשתלט על מפא״י מבפנים.
אנשי קבוצת־המנהלים בטוחים כי אותם החוגים באחדות־העבודה,
המרוכזים מסביב ליגאל אלון ויצחק בן־אהרון, מזדהים עמם במגמות
העיקריות. לכן ינסו לגרום לאיחוד של שתי המפלגות.
במפלגה המאוחדת תיווצר חזית רחבה של ״כוחות צעירים,״ שיטלו
לעצמם את איצטלת האופוזיציה לצמרת העסקנים הבלתי־פופולרית
וישתלטו על מנגנון המפלגה.
יתכן שיצטרפו לגוש זה כמה יחידים וחוגים ממפלגות אחרות,
וגם בלתי־מפלגתיים. אולם היד־השחורה אינה מתכוונת ואינה
מסוגלת לשתף פעולה עם שום מפלגה אחרת. היא שונאת את
המפלגות האחרות ותנסה לחסלן.

ך* אם יהיה זה בסיס די איתן להקמת שלטון דמוקראטי, חצין
| דמוקראטי או אפילו אנטי־דמוקראטי?

בארץ ישנם שני מרכזי־בוח עיקריים. האחד הוא
בטחוני-מדיני, והוא נתון בבר עתה ברובו בידי
קכוצת־־המנהלים. השני הוא כלכלי, והוא נמצא בידי
קבוצה קטנה של שליטי המשק ההסתדרותי.

11ק

זיסקונט

אפשר להעלות על הדעת נישואי־נוחיות של סולל־בונה והיד־השחורה,
על סמך חלוקת־תפקידים וחלוקת־השלטון. אולם לא פחות
מתקבל על הדעת כי הכוח האדיר של המשק המפא״יי יתמוך בשעה
המכרעת בצמרת העסקנים הקשישים, אם זו תעז ללחום.
קיף

וייעיואלג ״ ־

הרבה יהיה תלוי במצב זה באנשים כמו פנחס ספיר, הנמצאים
כיום בשטח ההפקר בין שני המחנות. ספיר הוא טיפוס של מנהל,
אולם הוא עד אין שעור יותר נבון ומעמיק מאנשי קבוצת־ד,מנהלים.
קשה להניח שיטיל את משקלו על כף המאזניים שלהם.

מעצור רציני אחר טמון בבסיס-כוח שלישי, שאינו
נמצא כארץ. אנשי היד־השחורה הם יצירי דור־המענק,
כני־הטיפוחים של משטר-השנור. הם לא
יוכלו לשלוט אף חודש אחד אם יתיכש זרם המענקים,
המלוות והמגביות.
על אף הצלחותיו האישיות של טדי קולק בשטח זה בעבר, קשה
לתאר שיהודי התפוצות יתמכו בכספם במשטר ישראלי שריח הדיקטטורה
יהיה נודף ממנו. האיש הקובע כיום, הד״ר נחום גולדמן,
הסביר לא מכבר, בשיחה בה נידונו כוונות היד־השחורה, כי יתמוך
בהרכבו של כל משטר דימוקראטי בארץ, אפילו יהיה של חרות,
אך לעולם לא יתן כסף למשטר דיקטטורי.

** ל כן יתכן מאד שבבוא היום, יצטרכו אנשי היד־השחורה
להזדיין בסבלנות ולהסכים לכמה שלבי ביניים.
השלב הראשון אחרי ירידת ביג׳י מן הבמה יהיה, מן הסתם,
ממשלת־קואליציה, בה יכהנו אנשי־המפתח של היד־השחורה, אפילו
בתור מיעוט, בחברת עסקנים קשישים. אולם מצב זה לא יאריך
ימים. הכוח האמיתי יהיה מרוכז בידי אנשי היד־השחורה. חבריה,
וביחוד אהוד אבריאל, כבר גילו בעבר כשרון עצום באינטריגות
שנועדו לסלק אנשים כמו לבון ושרת. אפשר לסמוך עליהם גם
בעתיד. הם יחסלו את יריביהם בשקט, בכל הידידות.

ממשלה זו תתמוטט. אזלת-ידה תהיה ברורה?יכל.
ההמונים יקראו ליד חזקה, לממשלה המוסגלת למשול.
אם יהיה קיים אז מצב-חירום על הגבול, אמיתי
או מדומה, טבעי או מלאכותי, תגבר קריאה זו
שבעתיים. קל מאד ליצור את המצב הרצוי, כאשר
כלי-השלטון כידי היוצרים.
יתכן שגם בשלב השני, כשהיד־ד,שחורה תרצה ליטול לידיה את
כל השלטון הממשי, יהיה צורך בראש־ממשלה מתון יותר —
מעין נאגיב שתפקידו להכשיר את הקרקע (בעל כורחו) לעבד אל־נאצר
ישראלי. במקרה זד, יבקשו חברי הקבוצה
להסתייע בפופולריות של אדם כמו יגאל ידין,
למשל, שאינו שייך בשום צורה לקבוצה, אך
שיש לו אמביציות פוליטיות חזקות ואורך־רוח
מפליא.
במקרה זה אפשר יהיה לתאר, בתיאוריה, ממשלה
שתכלול בבוא היום, את האנשים הבאים:
• שמעון פרס, שר־הבטחון,
• אישיות מסויימת אחרת, שרד,חוץ.

אהוד אבריאל, שר־הפנים (כולל משטרה
וחלקים ממנגנון־החושך),
• טדי קולק, שר־האוצר (אם לא יחוסל
עד אז על־ידי חבריו),
• יגאל אלץ, שר־ד,חינוך (או עבודה או
פיתוח),
• יצחק כן־אהרון, שר־ד,חקלאות.
אנשי השורה השניה של אנשי ביג׳י, כמו נחמיר, ארגוב, יצחק
נבון וחבריהם, יוכלו להתחלק בחצי תריסר המשרדים האחרים.

ף* חוגים החשוכים במפא״י קיים כיום פחד רציני מפני אפ־
^ שרות זו. היא מוחשית מאד. אולם אין להתעלם גם מן
הגורמים העשויים לעכב את הפיכת הניהיליזם לפני שיגיע למטרתו.
ראשית, אין להפריז בכושר הביצוע של חברי הקבוצה. גם בעבר
ביצעו שטויות עצומות. די להזכיר את משפט קסטנר ואת משפט
עמוס, ששניהם הוגשו מתוך קלות־דעת מדהימה, באישור הקבוצה
ואחרי התיעצות עמה, כדי לעמוד על המגבלות של אנשים אלה.
שנית, קבוצה שאין לה השקפת־עולם, רגישה שבעתיים לקנאה
הדדית ולמריבות אישיות. החבילה יכולה להתפרק בכל עת, וב־יחוד
כשיהיה צורך להתחלק בשלטון בלי פיקוחו של ״הזקן.״
שלישית, גם בקרב הצמרת הקיימת ישנם צעירים רבים — כמו
אבא באן, מרדכי מקלף ופנחס ספיר — הרחוקים מן הקבוצה ואף
שנואים עליה, אולי בגלל המטען התרבותי הרובץ עליהם. אנשים
אלה מהווים תאי־התנגדות טבעיים.

ולס אי״אפשר להתעלם מן המצב היסודי, היוצר מטבעו
סכנות מסוג היד־השחורה. זהו מצב של חוסר אלטרנטיבה.
די לעצום לרגע קט את העיניים ולתאר את הזירה הפוליטית
של המדינה כשאין עליה דמותו של דויד בן־גוריון, כדי להתחלחל
מול תחושת הריקנות. ברגע שביג׳י ירד, תהיה הבמה ריקה.
לא בתוך המפלגות הקיימות, ולא מחוץ להן, נראית כיום אלטרנטיבה
המסוגלת למשוך את לבו של רוב העם. אין אלטרנטיבה
רעיונית, ואין אלטרנטיבה אישית.

וכאן קבור, כסופו של דבר, הכלב האמיתי. פרי•
הבאושים הניהילסטי צמח בשדה אשר אין בו שום
צמח המניב פרי אמיתי. בל עוד לא ינבטו צמחים
חדשים, קשה יהיה לשרשו.
לכן אין טעם רב להילחם ביד־ד,שחורה. יש צורך לעמוד על
המשמר בכל רגע, לעמוד נגד כל אחד מן הנסיונות הרבים לדכא
את חרות־האדם ולהניח את היסוד לדיקטטורה גלויה או מוסווית.
זוהי מלחמה קדושה, השווה כל קרבן. אולם זוהי רק מלחמת־מגן,
שלא תכבוש את היעד.

היד-השחורה היא סימפטום של מחלה. המחלה
היא מחלתנו: חוסר יכולתו של הדור הצעיר כארץ
להקים מתוכו כוחות אמיתיים, פוריים ויוצרים, המסוגלים
להציב את ה״יש״ שר תפיסת-חיים חדשה
מול ה״אין״ של הניהיליזם.

חבסא של הרבי
רהיטים רבים, ממיטתה של מאדאם דר.־
פומפאדור ועד לשולחן עבודתו של ד״ר
בנימין זאב הרצל, אוצרים בחובם פרשיות
היסטוריות מרתקות. אך רק הכיסא הגדול
של רב נחמן מברסלאב, הניצב כיום מכוסה
בסדין לבן באחת הפינות של בית המדרש
של חסידי אומאן בשכונת מאה שערים בירושלים,
זכה לכך כי כל אחד מחלקיו,
מרגל ועד לריפוד, יאצור בתוכו פרשייה
היסטורית מרתקת בפני עצמה.
רבי נחמן מברסלאב, יושבו הראשון של
כסא מיוחד במינו זה, השאיר אחריו, עם
מותו בעיר מולדתו אומאן לפני 160 שנה,
שפע בלום של סיפורים, אגדות ותפילות
שחיבר, מאות מתנגדים חריפים לתורותיו
ודרכיו ואלפים רבים של חסידים נלהבים
עוד יותר. כנכדו של רבי ישראל בעל שם־
טוב, מייסד החסידות, הפך רבי נחמן, לאחר
סמיכתו לרבנות, לרב חסידי עם כת
מעריצים שנהגה לעלות לרגל אל שולחנו
פעמים אחדות בשנה.
מסתננים לרוסיה. חידושיו של רבי
נחמן לא התקבלו על דעת היהדות, או אפילו
החסידות כולה. אך קבוצת התלמידים
שדבקה בו העריצה את רבה במידה כזאת,
עד כי החליטה, בניגוד לכל המקובל בחסידות,
שלא לקבל על עצמה רועה רוחני
אחר אחרי שרבי נחמן נפטר בגיל צעיר
משחפת. כיום, מהווים חסידיו של רבי נחמן

זמרת בהן

כבוד או זמרה
את הכת החסידית היחידה שאין לה רב חי,
נקראים משום כך ״החסידים המתים״ .אך
השפעתו של הרב המת לא היתר, קטנה
משל כל רב חי: כמעט כל חסידיו עלו לאט
לאט לישראל, כתורת רבם שהטיף כל ימיו
לעלייה לארץ־הקודש.
התלהבותם של חסידי ברסלאב נתגלתה
גם לפני עלייתם לארץ. כשגילה יום אחד
מישהו מבין חסידיו רמז באחד מספריו
של הרב, לפיו כל מי שיעלה בראש השנה
לקברו של רבי נחמן באומאן מובטחים לו
חיי אושר ושלווה מאז ועד עולם, החלה
נהירה המונית של חסידים אל הקבר הקדום.
כתוצאה מכך, שיגשג באומאן בית המדרש
של רבי נחמן, שהפך למרכז רוחני עולמי
לחסידי ברסלאב, עד לחורבנו מהפצצות הנאצים
בימי מלחמת העולם השנייה.
השלטון הסובייטי לא ראה בעין יפה את
תנועתם של היהודים בעלי הפאות המסולסלות
והזקנים הארוכים. אך למרות סכנת
הנפשות הכרוכה בדבר, לא היססו מאות
חסידים ברסלאביים לגנוב את גבול פוליך
ברית־המועצות, כדי לקיים את העלייה לרגל
מדי שנה בשנה.
העולה האחרון. חסידי ברסלאב, שהחלו
להתרכז בישראל, החליטו כי הגיעה
השעה להעביר לארץ־הקודש גם את המזכרת
החייה שהשאיר אחריו רבם: הכיסא
המחוטב שעליו ישב. מחשש שמא לא ירשה
השלטון הסובייטי לייצא נכס היסטורי זה,
הערימו עליו חסידי ברסלאב. הכיסא פורק
לחלקיו, וכל אחד מן החסידים שקיבל היתר
לעלות מברית־המועצות לישראל, נשא בין
חפציו חלק אחד.
העברת הכיסא בצורה זו נמשכה שנים
ארוכות, כקצב עלייתם של חסידי אומאן
העול ם הז ה 1021

לישראל. רק לפני ומן קצר הובא סוף־סוף
בין כליו של העולה הברסלאבי האחרון הכרע
האחרון החסר של הכיסא. החלקים
הודבקו מחדש זה אל זה והכיסא הוצב
כפינת בית המדרש.
כדרכם, חגגו חסידי אומאן בירושלים
את המאורע בשתיית ״לחיים!״ ואחר פתחו
את סידור התפילה המיוחד שלהם, הכולל
מאות תפילות שחוברו על־ידי רבי נחמן
בעצמו, קראו מתוכו את התפילה לשלום
העולם, כשהם מלווים את תפילתם החרישית,
כדרכם, במחיאות כפיים קצובות.

דרכי חיים
חלו שנגוז
רינה כהן היתד, בת עשר, כאשר שמעה
בפעם הראשונה את שושנה דמארי שרה. היה
זה בהצגה מיוחדת לילדים, שנערכה בחיפה,
עיר מולדתה של רינה. הילדה הקטנה לא
התאפקה, רצה אל הבמה ולחצה את ידה
של הזמרת המזרחית החיננית, שסימלה באותו
רגע את חלומה הנשגב ביותר של
רינה.
כעבור ארבע שנים, עמדה רינה עצמה על
במת קולנוע חיפאי ושרה בפני קהל. שומעיה
ניבאו לה עתיד מזהיר, ועד העדה הספרדית
העניק לה סטיפנדיה ללמוד ד,זימרה.
אולם הוריד, של הנערה השחרחורת התנגדו
לכך שבתם תהיה זמרת. על כן, כאשר הגיעה
רינה לגיל 17 ופגשה חבר קיבוץ
שהציע לה נשואין, הסכימה ללא היסוס,
על אחת כמה וכמה שאותו חבר קיבוץ הבטיח
שיאפשר לה ללמוד זמרה כאוות נפשה
ולהגשים את חלום נעוריה.
שלושה נסיונות. תוך חודשים אחדים
התברר לרינה כי הקיבוץ אינו המקום המתאים
ביותר להתכונן לקראת קאריירה
אמנותית. גם חיי הנשואים לא היו מוצלחים
ביותר. היא עזבה את בעלה ואת המשק,
עברה לנסות את כוחה בתל־אביב הגדולה,
בירת הרעש, הבור,ימה והזימרה.
במהרה הכירה את חיי אמנות ד,זימרה
מתחילת הסולם עד תחתיתו. ההיכרות הראשונה
נעשתה באמצעות המלחין והזמר
אברהם וייספיש. סיפרה רינה השבוע :״פגשתי
אותו בבית קפה. הוא הציע ללמד אוקי
כמה משיריו, ללא תמורה• בתנאי שאכלול
את השירים בהופעותי. למדתי שיר אחו.
לפני שהספקתי ללמוד את השני וייספיש
הציע לי נשואים. אמרתי שלום והלכתי.״
כעבור זמן קצר הכירה הזמרת המתחילה
את אולרי נוז׳יק, מחבר שיר הבוקרים.
גס הוא היה מוכן ללמדה משיריו, בתנאי
שתשלם עבור השיעורים לאחר שתרוויח
כסף מהופעותיו .,״אבל כשהתחיל לבוא אלי
הביתה עם האקורדיאון שלו,״ סיפרה רינה,
״היתד, בפיו דרישה לתמורה אחרת לגמרי.
כבודי היה חשוב לי יותר מהזמרה; אמרתי
לו שלום.״
מורד, הדרך השלישי לחיי האמנות וה־זימרה
בקריירה של רינה בהן היד, המלחין
הידוע נחום נרדי, שגילה בזמנו את ברכה
צפירה ואהובה צדוק, העלה אותן על הבמה
והתחתן אתן .״היה זד, זמן קצר אחרי גירושיו
מאהובה צדוק,״ נזכרה רינה .״נרדי
התחיל לטפל בי במסירות, העלה אותי לגדולה.
הופעתי אתו ברדיו ובמועדונים שונים
והתחלתי להתפרסם כזמרת. אבל עבר רק
זמן קצר עד שנרדי, למרות שהיה הפרש של
40 שנה בינינו, הציע לי נשואים. יותר
לא רציתי להיפגש עמו.״
שלושה נסיונות אלה הספיקו להוציא
מרינה כל חשק להיות זמרת ישראלית עממית.
כאשר סיפרה על החלטתה השבוע,
הסבירה בגילוי־לב :״הרבה אמרגנים בארץ
בטוחים שאם הם מסדרים הופעה לזמרת,
הם יכולים בזכות זאת גם להיכנס אתר,
למיטה ...אס לא אוכל להיות זמרת בזכות
זמרתי בלבד ־־ אינני רוצה להיות
זמרת.״

והילדה החיפאית, שחלומה הוורוד התנפץ,
ארזה את חפציה והתכוננה לשוב לביתה.
נצרת גילגולו של ניגון
״מפגיני האחד במאי בנצרת שרו את ה־הימנון
המצרי,״ כך כתבו למחרת היום
רוב עיתוני ישראל. הידיעה לא היתר, מדו־ייקת
ביותר: השיר שהושר בפי מפגיני
נצרת, אללהו אכבר *,לא היה ההימנון המצרי
הלאומי, שאין לו מלים כלל. אך לעו־אלוהים
הוא גדול.

אסוס״נה אמד״טז

ברים שכזליגז> .זהה, לחחז־ ש חדני שז ט ב\ נזרה ה לו חנזחגז לגלי
שוב, ה ר שווי וא להגולוה א ה וכרו בכרוה וולים זרג שזה. וברו, שלא
ינזוף כל כור בלבב פויוז ה ובש יהורי הווויה, הו א וזם הר ב א רו\ ה הווי ה
ואהההא בוי היהור של ה לו ה הוו בהורה.
כאשר נולה שרגא שלייכ רה אמור אראה, ראה ילדים נזשחקינז ב ר הו ב
ו הרבדי ם שפה ה שוו ה. הם אה!ן ו ההילר בכל ההבהא הוו שוו ה ובנוהו
ב א חו ריו בכל הו ד הוו ה. אך שרגא 1ן יבל אההה כו הבאהבהו הר ה
בו כ רווו כל בי הוי י שראלי שההלווה ל בכי הו ה. בי הו ד וכר אהה בי הוי
״ א הו הייו ה א בו רייו ה ״ .בהשפכה הו ריו והפר ה הו ״ ך שיו האה שהו
להלכי שוכ ב\ כו ה, ו ה או ה חלו חייו בגלגול ההר ש. הוו שו היי ם ה פו
לאבר האברי הכל. אפילו יותר הי פהה הגלכרי.
ב ה ^ופה הווהר שלפוי הלהההה־
!ן וההיוה, וו ההלהההש הכ היר האה
כו לוו כל רגליוו ה ב חיו ה הו ה רי ה ו־ח
ה רי תכאהה, הבב הלכי שו כ ב\ כו ה
בי\ הסיבואים. כל לבו שו הי ה ה כו פי ם
!וארים וי לוו ה או. בי הי ם ההם של
ה כו פ ה או ר חי ם ו אפ ה הכ שה, א ה בו
ל שהוכ אהצח קו לי והה רו רו ה בלילה.
הו א צחק ליו או שי םשכ היוי ם
היו להפום כהווההפההבה ריו ה.
איש לא זכר לו ואה לרכה, ב בו א
היום. כא שר הלכו ה ה בר ה לגוו ב
שפוי םהה שפוי ה, לא יאא אהם הפ ה ר
כשרה הרברוה, א ו ככ בוד שוים הי הי ב להאר אהה הווי הו שכח הזה.
בו ה ה שיו לפור אהו!ן לבבי כל י הי\ וכל שהאל כר שהגיכ הרגכ
הגרול לפכולה. הו א ו שלה לאירופה כרי לחקח כל ה ה כוי ה כפי לי ם
ול הפי ח הווי. א ה הו ש בו 1ן בכ ב הא רפיי, א ו לא שכה להגיכ הו ה ב הוו
ה הלח ה ה, כרי ללקח בי הויי ם ישראליים או פיויי ם. הוופ לי ם ב שוו ה
פל שה ובהרי הגליל יכלו ל היו ת פ הו כי םוב חו חי ם שדבריהם האח רווי ם
יוכלו כל הכ תבבכה חופרים ואה\.
כם חום ה ה ריו האפף לו הלכי שוכ רכוש והו ש הלא הבית, החקיר
או הו בווקזנז ואה\ ויא א להיור בכולם הרהב. חיו כו הי ה לו להוכיל
בכל החום, ו הכול ם לא שילם שכר רירה או שכר ארו ח ה. הו א ירכ
ל חייו גם כאשר יר1ן כל הי שפר היוו ב כיוי הי שכלה, וגם הוופלי ם
א ה בו או הו. באפם ההיו קנח לו אהי רי רו ה ם של אירלי א־פלי\ ואורהור
וולם, והם כרכו הג בי ה כרי להחוירו א ליוו להכ\ ייהב לוו. הו א חור
א ליוו ש ה\ וגרו שההל או ת והבר!\וה.
וכ ה ה הגיכ ה ה שכה הגדולה. בי הי ם של אפם הכ שה ואפה חוור, של
ה הפ ר לו ה הכ רכי ם ויאו ש, בכו ר הכם כולו רכב להלה אהה הו כ ה
שהראה אתהורו הו כוו ה, פהח הלכי שו כאת פיו ואהר א פו הייו ה
א בו רייו ה״ .לא הנזחיק הלכי שוכ לגהור אההה שפ ה, וגזול ב כי וו הי
כבר א ה כל הארץ. אי ש אי ש ווכר בי ל דו תו הוו הרה וצחק ו בכ ה
בגכגוכים. הלכי שוכ רכב כל הגכגוכי םלח לו פהה חי תו לי םוה פו לוכם

לאוהי.
כבר לא וותר לו ה ה לכ שוה. הרוב שכהו םהפו לארכיהלה, בו ה
כהה וכ ה ה בויוי או ההוה פו לפסל. לאחר הנר ה פו לפפל, הלים כהה
או ררה או ה לזכר הכבר והת חיל לאייר. י אי רו היו ו של חו לבייולה בוו אי ה
ז הו אהפול שחל\ וררההורג. היז כאלה ש א הוו תו לא האאהח\
בכיוי ה ם, א ו הו א הרים כליהם לול בגכר ת ״ א פו הייו ה א בו דייו ה״,
והת חיל להר שות לכ א הו אפי לו לההחהץ בשל כהה כוולוה ל הוו ה
פה ושם. ההשב הו ח ב הו ח.
כא שר גהר להזכר בכל ה ה שהיה ולא ו שאר בהה להזכר, אפואת
רגליו והה הוו ה הבכי. כור לפוי ב\ וכה לראות א ה הפר ״ א הו הייו ה
א בו רייו ה״ נונזף ל תו ״ו, ב ח פו ת ו שי אהה ריו ה. א חרי הי ה הו והרו
ה הווי ם ה הווי ם, כל אלה שפיפרו לו ו כ רווו ת.

מת זאת היד, לו, לשיר זה, סיפור בפני
עצמו.
הסיפור, שנמסר ברדיו קאהיר, החל עם
ההתקפה הבריטית־צרפתית על פורט־סעיד.
הקומפוזיטור, שחיבר את המוסיקה לשיר
זה, נשלח אל העיר הנצורה כחייל מילואים
של הצבא המצרי וחיבר את המנגינה, הכתובה
בקצב של שיר־לכת, בשעת ליל שמירה.
הוא התפעל כל כך מיצירתו, עד כי
עוד באותו יום הצליח להתקשר עם קאהיר
על־ידי קו הטלפון היחיד שנשאר בין פורט־סעיד
לבין העולם החיצוני, ודרך השפופרת
שרק את מנגינתו לידידו, משורר קאהירי.
למחרת, כאשר נתחדש הקשר הטלפוני,
כבר השמיע המשורר לקומפוזיסור את שלושת
הבתים שחיבר, הרוויים תוכן לאומי־דתי:
העולם,
הבט ושמע!
צבא האוייבים זומם להמיתני,
באמונתי ובנשקי אעמוד כנגדו,
ואס אפול — אפיל גם אותו.
הגידו בצוותא: אלוהים הוא גדול!
אמרו: מוות לפולשים!
ואלוהים חזק מכל פולש.
אלוהים הוא גדול! ארצי,
מוטטי את הפולש!
הגידו בצוותא: אלוהים הוא גדול!
אלוהים גדול ממזימות תוקפן,
והוא עוזר לנדכאים.

באמונתי ובנשקי אפדה מולדתי
ואור האמת דולק בידי!
הגידו בצוותא: אלוהים הוא גדול!
מל!צ 3של תו פי ם. למחרת היום, כך
נמשך סיפורו של רדיו קאהיר, נהרג הקומפוזיטור
בקרב. אך שירו, שצורף לו ליודי
קצוב של תופים גדולים, הפך לאחו השירים
הפופולאריים ביותר של המרחב.
אחרי שהושמע פעמים אין ספור בכל תחנות
השידור של המדינות השכנות, זכה
השיר לביצוע הבכורה הישראלי שלו בנצרת,
בהפגנת האחד במאי.
כזכבים הזנב הב הי ר
במשך כמה לילות רצופים השבוע ניצבו
ישראליים על גגות הבתים הגבוהים, התבוננו
בכוכבים. נושא התעניינותם היה גוף-
אור מוארך, שהופיע בתחילת הערב מכיוון
צפון־צפון־מערב, בגובה מועט מעל קו האופק.
בין מיליוני הכוכבים שמילאו את
הרקיע נראה גוף־אור זה כנוצה צרה שהלכה
והתבהרה, וכשהגיעה ההתבהרות לשיאה,
דעכה שוב עד שנעלמה, כשעה לפני חצות
הלילה.
(המשך בעמוד )10

(ראה שער)

ךאחד הלילות, בשנת ,1949 הזרו כמה ממנהיגי תנועת־החירות ואורחיהם מחוץ־
לארץ מאסיפת אזכרה לזאב ז׳בוטינסקי, שהתקיימה בחיפה. בסביבות רעננה, הבחינו
במכינית שעקבה אחריהם בצורה חשודה. השעה היתד, שתים בלילה והכבישים היו ריקים.
אנשי תנועת־החירות היו מוותיקי המחתרת והם ידעו מה זה בילוש ועיקוב. הם נכנסו
לתל־אביב, אספו בדרך שוטר במדים, הוליכו את עוקביהם עד למקום בו יכלו לחסום
בפניהם את המעבר. לפתע נעצרו, קפצו ממכוניתם וירדו אל רודפיהם — שני צעירים
וצעירה. השלושה נאסרו על־ידי השוטר, אך סירבו לומר מלה אלא בפני קצין גבוה.
כעבור יום הודיע המטה הארצי של המשטרה לאנשי תנועת־החירות שהיה זה מעשה
פרחחים, ששוחררו ללא חקירה נוספת. אפילו שמותיהם של הפרחחים לא נרשמו, משום מה,
על־ידי המשטרה הסלחנית.
היה זה המקרה הראשון במדינת־ישראל בו נתגלה בילוש פוליטי נגד מפלגה חוקית.
כעבור כמה שנים חזר המקרה: חברי מפ״ם בתל־אביב שמו מארב במשרדו של מאיר יערי,
לאחר שנתגלה שם מכשיר האזנה שאת סוללותיו יש להחליף מפעם לפעם. אחרי כמה
לילות של ציפיה נתפשו שני צעירים שבאו להחליף את הסוללות. העוצרים לא הספיקו
להודיע על הדבר למשטרה, אך זו הופיעה במפתיע במקום ואסרה את הצעירים, ששוחררו
אהר־כך בערבות עד לבירור משפטם. מאז נעלמו האנשים מבלי שזהותם תתגלה לעולם.
במשך כל אותן השנים, למרות תלונות בלתי־ספורות, גם של חברי־ממשלה אשר
חשדו בעיקוב נגדם, הוכחש נמרצות על־ידי ראש הממשלה ונושאי דברו למיניהם, כי
קיים בארץ מוסד רישמי העוסק בבילוש פוליטי.
״בארץ אין שרות חשאי ואין בולשת פוליטית,״ אמר יחזקאל סהר, המפקח הכללי של
המשטרה. חזרו על כך עשרות דוברים אחרים, ביניהם ראש־הממשלה משה שרת.
השבוע נודע לציבור הרחב הנדהם, שעד אז לא רצה להאמין לעובדות שהובאו לידיעתו
על־ידי גורמים שונים, ובראש וראשונה על־ידי העולם הזה, שאמנם קיים מוסד רישמי כזה.
הוא הציג את עצמו בפה מלא בשם ש. ב ,.או שירות־הבטחון. הוא עשה זאת בלית ברירה,
אחרי שהקשרים המסתיריים בין רוצחי הד״ר רודולף קסטנר לבין שירות־הבטחון עוררו
גם בקרב ראשי מפלגות קואליציוניות ספיקות מרים ביותר לגבי טיבו ופעולתו של מוסד זה.

ש 3ע1יר\ז בציבור
ך י• תקפרדהנגד של מנגנון־החושך לא היתד, בלתי־מתוכננת. היא נשאה את האופי
| | של מקהלה מאומנת היטב, אשר בראשה עומד מנצח היודע את מלאכתו. התעורר
הרושם המפורש שאין עתון במדינה אשר אין בו נציגים מוסמכים של שירות־ד,בטחון.
המאמרים שהתפרסמו לא היו פרי עבודה עתונאית רגילה. הם נכתבו כולם בצורה פשוטה
ואחידה: הכתב שחתם על המאמר הוזמן לפגישה, לפעמים במשרד ראש־ד,ממשלה, לפעמים
בבית־קפה ולפעמים במקומות אחרים, והחומר נמסר לו בצורה מאורגנת, שלא היתה טעונה
אלא עריכה שטחית ופרסום מידי. באחדים מהם הופיע בפעם הראשונה הביטוי :״דובר
ר,ש. ב.״ ,כלומר פקיד מוסמך של מוסד רישמי שאינו מופיע בשום תקציב גלוי ובשום
טבלה של מערך משרדי־הממשלה.
האופייני בכל המאמרים האלה, שכללו גם פזמון אחד, היה שאף אחד מן הכתבים־
כביכול לא שאל את דובר הש. ב .שאלות, לא הגיב על דבריו, לא ניתח את הצהרתו ולא
ניסה להסיק ממנה את המסקנות הסבירות, המתעוררות אפילו לאור ניתוח שטחי.
טענת הש. ב .היא, בקיצור, שבין קומץ אנשי המחתרת היו סוכנים מלאים של הש. ב.
וכן אנשים שמסרו לש. ב .ידיעות חלקיות תמורת תשלום, בשלב זה או אחר של פעולות
המחתרת. בכל זאת לא ידע הש.ב. מראש כי עומדים לרצוח את הד״ר קסטנר. אולם מיד
לאחר שבוצע הרצח נאסרו הרוצחים, שהיו ידועים לש. ב .מראש כמשתייכים למחתרת זו.
בסך הכל נתגלו עד הרגע הזה שמונה אנשים שהיו קשורים עם המחתרת. הם כללו בין
השאר )1.( :רב טוראי של ד,ש. ב ,.שהעיד כי הוחדר למחתרת והשתתף בהדבקת ברוזיה,
( )2איש ש. ב .ששמו לא ניתן לפרסום, שהשתתף באותה פעולה )3( ,הבר־המחתרת אריאל
אליאשווילי, שמסר בתקופה מסויימת ידיעות לש. ב .תמורת תשלום )4( ,זאב אקשטין,
הורגו של קסטנר, שמסר ידיעות לש. ב .בתקופות מסויימות תמורת תשלום )5( ,דן שמר,
לשעבר שוטר )6( ,יעקב חירותי, מאסירי מחתרת צריפין )7( ,יוסף מנקם, שנאסר בשעתו
בקשר עם מחתרת צריפין )8( ,ישראל טייג, שהמשטרה מיהרה לשחררו ממאסר ימים מעטים
אחרי שנתגלה בחצרו מחסן נשק שהכיל יותר ממאה רובים ותת־מקלעים.
חוץ מזה אסרה המשטרה כמה אנשים אחרים, שכולם שוחררו — אם מפני שהיו אנשי
ש. ב ,.אם מפני שהפכו לעדי־המדינד, ואם מפני שנתגלו כחפים־מפשע.

אולם גם אם נכון הדבר, אי אפשר בשום פנים להבין, כיצד נשמט אקשטיין מידי מחלקת־החקירות
של הש. ב .האיש היה ידוע כחבר מרכזי במחתרת, ובמקיים מגע ישיר עם ראשיה.
עיקוב פשוט יכול היה לגלות לא רק את פעולותיו, אלא גם את העומדים מעליו ואת
פעולותיהם. הדבר צריך היה להספיק כדי לשבור, כבר לפני שנים, את המחתרת כולה.
כל ההסבר הפשטני של ד,ש.ב. יכול היה לעורר אימון רק אילו התיצבו ראשיו בפני
הציבור או הממשלה, והודו בפה מלא בכשלון מחפיר וחסר־הצדקה, שעלה בחיי אדם,
ומתפטרים. מאחר שהדבר לא נעשה, ונראה שהממונים על הש.ב. גם הם אינם מוציאים
מסקנות דומות, קשה להאמין שהש.ב. הוא באמת שורת בטלנים, כפי שמסתבר מן
ההסברים המתפרסמים בציבור.

ש. ב• • מזמזרי ביוחן?
יי* אפשרות השנייה היא חמורה עוד יותר. גם לה יש הרבה דוגמות־אב בהיסטוריה.
ן | כל מנגנון שואף, מטבעו, להצדיק את קיומו ולהתפתח. על אחת כמה וכמה נכון הדבר
לגבי מנגנון־חושך. האנשים העומדים בראשו אינם יכולים לקוות לתודת־האומה, גם כאשר
הם עושים למענה את השירות הגדול ביותר האפשרי. אין להם סיכוי לפירסום פעולותיהם
הנועזות ולרגש־הערכה בחברה ובעם, כפי שהם ראויים לו לפי רום־מעמדם. המוראל הגבוה
של שירות זה, והמסגרת החמורה של המשמעת בו, מונעים גם את תופעות השחיתות,
וההתעשרות האישית, המצויות במנגנוני ממשלה אחרים
הדבר היחידי, אשר יכול לקסום למנהיגיו של מנגנון־חושך, הוא עצם עמדת־הכוח של
מוסד המחזיק בידיו, לשבט או לחסד, את גורלו של כל איש־ציבור, וגם את חייהם של
אנשים פשוטים. כדי לקיים עמדת־כוח זאת, ולעשותה בלתי־תלוייה ככל האפשר, הם זקוקים
לתקציב גדל והולך, לתקן מתרחב של אנשים הכפופים לפקודתם, לציוד משוכלל ויקר.
כדי להשיג את כל הדברים הללו, עליהם להוכיח כי הם שומרים על הממשלה בפני
סכנות איומות. כשסכנות אלה אינן בנמצא, יש להמציאן. כשהן קטנות מדי, יש לנפחן.
כשקל מאד לחסלו באיבן, יש להניח להן להתקיים ולגדול, או גם לעזור להן במשימה זאת.
מחתרת מלכות־ישראל ודתה, לדבריו המפורשים של ״דובר הש.ב.״ ,היחידה בישראל.
היא היתד, מורכבת, במקרה הגרוע ביותר, מחצי־תריסר אנשים חלושי־מוח ורכי־אופי.
אין כל ספק, כי אפשר היה לחסלה בעודה בראשיתה. אפשר היה גם להעמיד את כל
הטרור, על פי
ולכלוא אותם לתקופות ארוכות, לפי הפקודה למניעת
חבריה למשפט

| אוו ער 1\ 19 וו־החושו: כיצד

ש : •3 .שותז בסילנים־7
יתוח כל חעוכדות משאיר מקום רק לשלוש אפשרויות לגבי עמדת ד,ש. ב ,.בפרשת
רצח קסטנר. לא קיימת כל אפשרות נוספת. השלוש:
*< הש.ב. נהג בטפשות שקשה לתארה,
• הש. ב .שיחק משחק ציני לתועלתו האנוכית,
9ד,ש. ב .ידע מראש על הרצח, ואולי אף השתתף ביוומו.
דובר ר,ש. ב .עצמו מכוון את ר,סברותיו כך שתתקבל האפשרות הראשונה. מסתבר
שמחתרת, מורכבת בסך־הכל משני אנשים ועוד שגים־שלושה סוכנים כפולים, משכה באף
את המנגנון האדיר של מנגנון־החושך, על תקציב־המליונים שלו ועל סוכניו המלאים בתוך
המחתרת עצמה.
מחתרת זו, לפי הודעות הש.ב. והעדויות בבית־המשפט עד כה, לא היתה מורכבת
מגאונים. להיפך. כל אנשיה התגלו כאנשים חסרי שוזי־משקל נפשי, ובחלקם מופרעים ממש.
מנקס, שצויין כמנהיג, תואר על־ידי דובר הש. ב .כ״טיפוס חסר־מעצורים, הנכון ללחוץ על
הדק האקדח ללא היסוסים יתירים.״ אין זה תיאור של אדם המסוגל להוליך שולל את הש. ב.
בערמומיות שטנית.
ההצטדק ת המכרעת של הש.ב. מבוססת על הטענה שגם אליאשוזילי וגם אקשסיין, שהיו
סוכניה, שמשו למעשה סוכנים כפולים, אשר לבם היה בל הזמן עם המחתרת, גם בשעה
שפעלו למען הש.ב. וקיבלו ממנו שכר. הזקא בשלבים המכריעים חדלו שניהם למסור
ידיעות, כך שהש.ב. נשאר חסר־אונים בדיוק ברגע הגורלי.
המושג סוכן־כפול איננו מיוחד למדינת ישראל. הוא היה קיים בכל מקום בעולם בו
היחד, קיימת מחתרת, ונכתבו ספרים מקצועיים רבים על דרכי הטיפול בתופעה זו. המפורסם
ביותר היה הכומר הרוסי גיאורגי גאפון, שהוחדר על־ידי מנגנון החושך הצארי לתוך ארגון
הס עלים של פטרסבורג, והיה קשור עם מפקד האוכראנד, הנודע־לשימצה, זובאטוב.
במרוצת הזמן נשמט ארגון־הפועלים מפיקוחו של גאפון. אולם ב־ 22 בינואר,1905 ,
הצליח להוביל המון בלתי־מזוין לארמון הצאר, כדי להגיש לו פטיציה. המשטרה הצארית,
שחיכתה להזדמנות זו, פתחה באש וערכה טבח נורא בין המפגינים. גאפון נעלם, אך
המחתרת השיגה אותו בפינלאנד והוציאה אותו להורג, כעונש על ד,פרובוקאציה הנתעבת.
סיפוס נודע אחר היה הסוכן יונה אזף, שעבד בלב שלם למען שגי הצדדים ערב המהפכה
הרוסית, והוצא להורג על־ידי חבריו למחתרת, שאחד מהם היה פנחס רוטנברג, מיסד חברת־החשמל
בארץ־ישראל.
העובדה המכרעת היא שסוכן־כפול לעולם אינו יכול לנתק את מגעו עם מנגנון החושך.
ברגע שמסר את ידיעותיו לש. ב ,.מסר לו אקשטיין גם את ההוכחות להשתייכותו למחתרת.
ברגע שביקש לנתק את המגע, היה צריך להיקרא אל מפעיל הש. ב ,.שהיה צריך להעמידו
בפני הברירה: או להמשיך בשירותו ולשפר את טיב ידיעותיו, או להיאסר בעוון השתייכות
למחתרת, דבר שהיה גורר אחריו אוטומאטית עונש מאסר ארוך.
אם הש. ב .לא השתמש באמצעי אלמנטרי זה, כפי טענתו, הרי שהוא מנוהל בצורה
ילדותית יותר אפילו מהמחתרת הילדותית עצמה.

1מ׳ מפקד עליו, מי אחראי למעשיו

^— 1יו

ההוכחות שכבר היו מצויות בשפע בידי הש.ב ,.לדברי ״דובר הש.ב.״ עצמו, לפני שנים.
קל וחומר, היתד, אפשרות זו פתוחה כאשר נדפס והופץ הכרוז בגנות השופט פרץ.
הוא הודבק בידי סוכני הש.ב. במחתרת, כך שהש.ב. ידע גם את יוזמי הכרוז, גם את
הדפוס שהדפיס אותו וגם את כל מדביקיו ושולחיהם.
בידי הש.ב. היו כל ההוכחות הדרושות כדי להעמיד את אנשי המחתרת לאותו משפט
עצמו, הנערך עתה, אחרי הרצח, נגד יעקב חרותי. בצורה זו היה ניתן לכלוא מזמן את
המחתרת, על כל שלוחותיה, מאחורי מנעול ובריח, ולהיות בטוח כי לא תגשים תוכניות
רצחניות, אשר גם עליהן היו לש. ב ,.לפי עדותו, ידיעות כלליות.
אולם המחתרת לא חוסלה. חצי תריסר הילדים הוסיפו להעסיק מנגנון עצום, איסשרו
לעשרות מפעילים לחבר מאות דו״חים, שהוכיחו את פעילותם הקדחתנית.
אלפי שעות עבודה, ורבבות לירות, הושקעו בבילוש ובעיקוב, במיסמוך ובתיוק. וכל זה
כדי להצדיק את קיום הש.ב. וחיוניות תקציבו המנופח, שאין עליו פיקוח מעשי, ואולי
גם כדי לחפות על פעולות אחרות של מנגנון־החושך, המשרתות מטרות אחרות לחלופין
מאשר בטחון־המדינה.
אם השערה זו נכונה, הרי שלמען ניפוח חשיבותו היה הש.ב. מוכן לסכן לא רק אח
חייו של קסטנר. מאחר, שכפי שהוכח, לא חיה ד,ש.ב. מסוגל למנוע מעשי רצח כאלה,
והיה עליו לדעת זאת, הרי היתד, המחתרת חופשית לרצוח לא רק את כל ראשי המדינה,
אלא גם אישים בינלאומיים, שרציחתם על אדמת־ישראל יכלה לגרום לשואה בינלאומית.
לדברי ״דובר ד,ש. ב.״ ידע מנגנון־החושך על כוונת המחתרת לרצוח את שר־החוץ הבריטי
סלווין לויד, ואת שליחו האישי של הנשיא אייזנהואר אריק ג׳ונסטון. ביצועה של תוכנית
כזאת היה עלול לגרור אחריו תוצאות הרות־גורל לגבי מבצע סיני.

ש• ב : .עזוגזפען בטגזר?

ך* מזעזעת כיותר היא האפשרות השלישית. אינטרס הציבור ח רש שלא להתעלם
; | ממנה. מוטב שתישמע ותיבדק בגלוי, ותאפשר לאותו ״דובר הש. ב.״ להפריך אותה
בעובדות, במקום שתכרסם בלב האומה דרך שמועות מסמרות־שיער.
איש לא יכול להניח שמפקד הש. ב .שלח את אקשטיין, כשאקדח בידו האחת ופקודת
מבצע בידו השנייה, לירות בקסטנר. אולם במחתרת, שלמעלה ממחצית חבריה היו או
סוכנים ישירים או סוכנים כפולים, קיימות דרכים רבות. יתכן, למשל, כי היוזמה לרצח

קסטנר יצאה באמת מחמום־מוח חסר־מעצורים, ונידעה לש. ב .בעוד מועד, מבלי שמנגנוך
החושך ינקוט פעולות־מניעה מתאימות, אחרי שיקול בעניין זה.
יכול גם להיות כי תוכנית הרצח היתר, הצעתו של אחד הסוכנים הכפולים, במגמה לשרת
את שני הצדדים גם יחד. ותתכן גם האפשרות הנוראה ביותר: כי אחד הסוכנים לחש את
הרעיון באחת ההתיעצויות הפנימיות של המחתרת, והניח לו לנבוט ולהתבצע בלי להתערב
יותר בעניין. מקרה זה הוא אפשרי, אף אם נכונה הטענה המושמעה כיום, כי לסוכני
הש. ב .לא היתד. אפשרות להשפיע על הרכב חוליית־הביצוע עצמה.
אפשרות איומה זאת מתחזקת על־ידי צירוף, של כמה עובדות מסייעות: חודשים אחדים
לפני ביצוע הרצח, נשלח לקסטנר מכתב־איום (עליו מתנהל עתה משפט מיוחד) .אנשי הש. ב.
ידעו, לפי הודאתם המפורשת, שהמחתרת הוציאה כרוז, בו הואשם קסטנר כפושע־מלחמה.
בכל זאת, הורד שומר־הראש שהוצב זמנית על קססנר. ימים מעסים לפני הרצח נודע
למוסר־הידיעות (ועד־המדינה) אליאשווילי, שוב לפי הודאות הש. ב ,.שעומד להתבצע פשע
חמור כלשהו. וכאשר בוצע הרצת, היה האיש הראשון אשר המשטרה אסרה אותו —
הרוצח האמיתי, הסוכן הכפול זאב אקשטיין.
מצויים בישראל אנשים רבים, שעצם הרעיון, כי שליחים של מוסד ממשלתי עלולים
לנקום בדרכי אלימות בלתי־חוקית למטרות פוליטיות, נראה בעיניהם העדינות כדיבר, שפלה,
שאינה מתקבלת על הדעת בשום צורה שהיא. דעה זו מבוססת יותר על רצון טוב ואשלייה,
מאשר על עובדות.
העובדות היבשות הבלתי־מעורערות אומרות, כי מקרים של שימוש באלימות על־ידי
שליחי מוסד ממשלתי קרו במדינה, וכי זהות המבצעים הוכחה בצורה בלתי משתמעת
לשתי פנים. בין אלה נמצא גם מקרה ההתנפלות האלימה על עורכי העולם הזה, שעצמותיהם
נשברו על״ידי שליחי שרות ממשלתי, אשר זהותם וזהות שולחיהם נמסרו לוועדת הכנסת.

ונו : .3 .שלטון בגזבגמזו
^ שאלח, א ם היו מניעים חזקים למדי כדי להניע את מנגנון־החושך, או את השולטים
( | עליו, לנקוט בצעד כה קיצוני, טרם הובררה כראוי לעיני הציבור.
רבים כבר הצביעו על העובדה כי ליל הרצח היה ליל הנסיגה מעזה, וכי היד, קיים בחוגים
מסויימים חשש נורא (,ומופרז בהרבה) כי ההמונים לא יעברו על כך בשתיקה. הסחת דעת
ההמונים על־ידי פשע מסעיר, גם הוא מעשה שיש לו דוגמאות־אב רבות בהיסטוריה, כסי

נתגלתה במקרה רק בשעת משפט עמוס בן־גוריון, כאשר הוגשה על־ידי יחזקאל סהר
במסגרת 40 התיקים שנסגרו.
וכך השיב חיים כהן :״עניין המכתב לקרומיי הדאיגני והעסיקני לא מעם ...לפי שעה
אין אני חושב שעובדה חדשה זו עלולה להשפיע על עמדתי. מאידך, אין אני מתעלם מכך
שעובדה זו תוסיף לי אבן־נגף נוספת בעירעור זה, אשר איננו מן הקלים בלאו־הכי. לכן
חשוב היה לדעת אם אומנם כתב קסטנר את המכתב הזה, ואם כן — מה הוא הסברו לכך.
אין אני חושב שלצורך זה יש לנהל חקירה משטרתית. אני אבקש את האינפורמציה הדרושה
מאת הד׳*ר קססנר באמצעות עורך־דינו. מכיוזן שכך, הרי אם לא פתחנו בחקירה משטרתית
נגד קססנר בשל עבירות לסי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם מייד אחרי מתן פסק־הדין
בבית־המשפם המחוזי אין לפתוח בחקירה זו כל עוד פסק-הדין לא אושר בעירעור,
או כל עוד העירעור לא בוטל.׳*
לאחר מכן, הודה קסטנר כי הוא שכתב את המכתב לקרומיי, אשר עתיד בוודאי להשתמש
בו במשפט שייערך נגדו בקרוב בגרמניה. ההמשך הצפוי לפרשה זו, אילו חי קסטנר, היה
סיוט בעיני שרת וחבריו. אפילו זוכה קסטנר בעירעור מכל רבב, עדיין לא היה מנוס
מפתיחת משפם חדש, וחמור עוד יותר, בעניין מכתב קרומיי.
עד כמה הדריכה פרשת קסטנר את מנוחתם של הנוגעים בדבר, חוקה בשבועות האחרונים,
אפשר ללמוד מן העובדה שערכו מחדש את ספרו של יואל ברנאד על פרשה זו והוסיפו לו
פירוש אישי של משה שרת, שגם מיהר להצדיק את קססנר בציבור ולטהרו כקדוש, בעוד
העירעור תלוי ועומד.

ע* *.3 .שרות ביגיי
**צם הע וכד ה שחששות נוראים כאלה יכולים לעלות גם בלב אישי־ציבור הקרובים
לשלטון, שופכת אור על המדרון התהומי אשר בו התגלגל מנגנון־החושך בגלל עיסוקיו
בעניינים מפלגתיים וכיתתיים, שאין להם דבר עם בטחון המדינה מבחוץ ומבפנים.
עיסוקים אלה של המנגנון משקפים את חולשתו האישית של אדם אחד: דוד בן־גוריון.
תאוות הציתות של ביג׳י היא מן המפורסמות. אין הוא יכול לוותר על התענוג לדעת,
עד פרטי הפרטים האישיים הדקים ביותר; מה אמרו זה לזה אמש בטלפון שר פלוני
ומנהל מחלקה אלמוני, אף אם הם אנשי ממשלתו, וגם אנשי מפלגתו. עצם הידיעה על
הנעשה בחדרי־החדרים של שותפיו נותנת לו כמובן יתרון אדיר בתמרונים ובתכסיסים.

הוא מ 1ונב8 ,ה 1שימות פעולתו| ,
שונו גזדעגז זזרישה אעגז ימל\זרוג \ 1דמי גזנגנגן
ינויל לנזלוונווז בריגול ובגילויי ודוזרנוו! או בוירוך
נובפניגו ונזבוווץ. לגזרות וזוזכוזשוו! שוזושנוננו
בנזשך שגיב2 .ן ייב נונגנון מוז גב בישראל. רצוו
לבבונר, ווזגילוייב שבאו בנולבווזיו בנזשפבו ווזבוצוז
לו. גמזו בפגוב וזראשוווז לכך ששרוו! וזבבובון —
וזירונו בליצור בוזור ש.ב - .יורוז בפוגזבי בגנצנו
גן יוגזו. בנווזוריב אלוז ננוסירו! לציבור בפנננו וזרא־שונה
אינפורוזציה וזובוזכוז נול וזרכבו ופנוילווזו
של מוובד ו\ז, נור כמוה שוזב ניהניב לגילוי וזבלי
לפגוע בבבובון הוזרינה. נוב ואה נוהפרבב לראשונה
ניהובאוביבבויבי נטל בלב הוברוה בפרשה בבבונר.

ותה חלקו בפרשת קס 10ו?
שמוכיחה שריפת הרייכסטאג. אולם בחירת הקורבן מובילה לכיוון נוסף, וחמור הרבה יותר.
המשפט הפלילי של פרשת קסטנר עמד בפני סיומו, בבית־המשפט העליון, והמשפט האזרחי
היה תלוי ועומד. היועץ המשפטי חיים כהן הודיע ברבים, בצורה חד־משמעית, כי במקרה
שיאושרו עיקרי האשמות נגד קסטנר גם על־ידי השופטים העליונים, לא יהסס עוד להעמיד
את קסטנר למשפט, על פי החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם.
במשפטים הקודמים חיפה קססנר על ראשי הסוכנות היהודית — ובעיקר על משה שרת
ואהוד אבריאל — וקיבל בתמורה את הגנתם הציבורית הנרחבת. הוא לא היה יכול להמשיך
בכך, אילו ישב הוא עצמו על ספסל הנאשמים והיה צפוי לעונש מתת, שבוטל כמעט
בכל חוקי ישראל — אך לא בחוק זה. חיים כהן עצמו אמר, בנאום הסיכום, כי זה העונש
אשר קסטנר ראוי לו אם ההאשמות נגדו נכונות.
אך לא רק שתיקתו של קסטגר עמדה בסכנה. עצם המשפט היה מביא אל דוכן־העדים
עשרות עדים אחרים ומאות מסמכים חדשים, שלא היה להם מקום במשפט נגד מלכיאל
גרינתאלד. כדור השלג, שהתעבה כבר לממדים עצומים, היה עשוי להמשיך בגילגולו ולקבור
תחתיו אנשים רבים וחשובים, ביניהם אהוד אבריאל, שקשריו ההדוקים עם מנגנון החושך
ידועים לכל המצוי בענינים.
אחת הפרשות המסתוריות שהיתר, מתעוררת, היתד, פרשת האוצר של בכר, בן חמשת מיליון
הל״י, אשר עוד נשארה סתומה וכן פרשת הסגרת בראנד. קסטנר לקח פרטים חשובים
על סוד זה עמו. פרשה חמורה לא פחות היא פרשת הצלתו של פישע המלחמה קרומיי.

ש שרגז בצחז
ך• שלב מ או ח ר של פרשת קסטנר נתגלה מסמך חדש, מזעזע יותר מכל קודמיו. אם
2לגבי בכר עוד הושמעה הטענה, כי עזר כביכול ליהודים, הרי לגבי קרומיי טען קססנר
עצמו כי היה רב־טבחים אשר אין למצוא שום צד זכות ברציחותיו,הנתעבות. אף־על־פי־כן,
מסתבר כי בידי קרומיי, שנעצר רק עתה על־ידי הגרמנים, מצוי מכתב של קסטנר,
המבטיח לו לעשות הכל למען זיכויו ושחרורו.
מכתב זה, שנשלח כמובן לאחר המלחמה, הוגש על־ידי עורך־הדין שמואל תמיר למשטרה,
בלוזיית דרישה נמרצת לפתוח מיד בחקירה, בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.
מסר, המשטרה פנה ליועץ המשפטי, שאל אותו במבוכה מה לעשות. תשובתו של חיים בהן

ראשי״משטרה אחרים, שלא היו זקוקים לשירותים פרסיים לצורך מטרות דומות, לא היו
מרוצים כלל ממערכת היחסים בין שני המוסדות. הדבר נתגלה בבהירות בשעת חקירתו
של סגן המפקח הכללי לשעבר, יוסף נחמיאס, כיום אישיות מרכזית במשרד ד,בטחון,
באותו משפם.
תמיר :״האם נכון ששלושת הראשים הקודמים של אגף החקירות במשטרה, מר רם ירון,
מר נעמן סתווי ומר ישורון שיף, חלקו על ההוראות שקיבלו בקשר למעמד המשטרה
לעומת ד,ש.ב.ד*
נחמיאנח ״זה נכון.׳׳

: .3 -111 שלבנון בולשוז
^ דםטרםנקרש על סף ביתו של קסטנר, כאשר נפתחה, כאילו באופן ספונטאני,
| | נגינת התזמורת הצורמת של כתבלבים ומאמרנים־ראשיים למיניהם, אשר נועדה ליצור
בארץ אוזירה של פוגרום.
כל מי שהביע אי־פעם דעזז שלילית על המשטר בישראל, או אף שהעז לפקפק בצידקתו
המוחלטת של קססנר (ושרת ואבריאל) ,הואשם ברצח.
התקפה כללית זאת התרכזה, תוך זמן קצר, להתקפה מסויימת, ובלי ספק מתוכננת היטב,
נגד כמה גורמים, שפעילותם עוררה מורת־רוח אחידה בשלטון, אם כי הם שונים מאד
זה מזה. בראש הרשימה עמדו שורת המתנדבים, עורך־הדין שמואל תמיר ועורכי העולם הזח.
בעיני המסיתים בפרוזה ובפזמונאות, היו אלה גרועים יותר אפילו מחוגו של ד״ר שייב,
שעליו הם הטילו את האחריות הישירה.
גם להתקפה זו ישנן דוגמאות־אב בהיסטוריה. טבעו של מנגנון־חושך לתאר את עצמו
כמבצר האחרון של בטחון המדינה, ואת כל מבקריו ככנופייה מפלצתית של סוכנים זרים
הרוצים בהרס המדינה.
״שום שיטה איננה שפלה מדי, שום שקר אינו נאלח מדי, בעיני אנשים אלה המקווים
להשפיל את כבוד הש. ב .כשלב אחד מתוך תוכנית כללית למוטט את המדינה הם
מבקשים להנחות את העם באמצעות שקרים, מסך־עשן, ורמזים שפלים בדרך הבגידה...
על־ידי התקפה בכתב ובעל־פה מנסים חוגים רבים, המוסווים בקושי, ובעלי רקע מפוקפק,
לחתור מתחת יסודנו הלאומי באמצעות נהר־דיו של ה שמצות ...מנגנון מסע־השקר של
(המש!׳ בעמוד 5ו)

במרינה
(המשך מעמוד )7

הכל ־ש כר׳
מיני הטבק ריחניים וחשובחים.
הנייד לבן ודק ואינו מורגש
בוחן העשון.חפיסות מהודקות
באריזה אוטומטית נוחה.

עד לפני מאה שנה היתר. הופעה גוף־אור
מעין זה גורמת סערת רוחות כללית והתרגשות
המונית ברחבי העולם. כי כוכב
השביט בישר להמונים של אז סימן למלחמה
המתרגשת ובאה, לרעב איום, למגיפת דבר,
למות המלך או אפילו לסוף העולם הקרב
ובא. אגדות סיניות עתיקות מספרות כי,
כבר לפגי ארבעת אלפים שנה, היתר, הופעתו
של כוכב־שביט מסמלת את קץ שלטונו של
המלך, שלא היה מעז להתקומם נגד סימן
עליון זה ומאבד את עצמו לדעת.
ההצגה תימשך. כמו לכל תופעות הטבע׳
יש גם לכוכב־השביט הסבר מדעי
פשוט. גוף שמיימי בעל זנב. הנע בין
כוכבי הלכת של מערכת השמש, והמופיע
בתקופות בלתי סדירות במהירויות שונות ו־בודלים
שונים. כל כוכב כזה מורכב ממספר
אינסופי של גופים קטנים ומוצקים, המופרדים
ביניהם ברווחים העולים על גדלם הם.
כל הגופים הקטנים נעים במלוכד במסלול
אחיד. אך מכיון שמסלול זה אינו מותאם
למסלול תנועת האדמה סביב עצמה וסביב
השמש, נראים השביסים כאילו הם מתרוצצים
ללא סדר בשמים.
הזנב המתמשך מהגוש הגדול ונמוג באפילה
אינו אלא רצועה של גז ואבק כוכבים,
הנפרדים תוך כדי תנועה מהגופים
המוצקים, עד שהם ניתקים מהם כליל ומתפזרים.
למעשה,
זרועים ז^שמים כוכבי־שביט רבים
בכל עונות השנה. אולם רק לעיתים רחוקות
מתקרב אחד מהם למסלול השמש במידה
כזו שהוא ניחן לראיה בעין הבלתי מזויינת.
שנת 1947 היתה שנת שיא — ניראו בה
14 כוכבי־שביט.
כוכב השביט שהעסיק השבוע את תושבי
ישראל נתגלה לפני כארבעה חדשים על־ידי
מצפה בבלגיה. אולם אם מישהו טרם ראה
אותו, אין לו מה להחפז. בניגוד לכוכבי-
שביט המופיעים רק לימים ספורים, תימשך
הצגת כוכב זה ערב ערב, עד סוף חודש
מאי. אז יתרחק ממסלול השמש ויצא לנדוד
במרחבי האינסוף של החלל, עד שיתפזר
לרסיסי אבק ויעלם.

כל ישראל
המעשן!

ו ת הנ ה.

י ו.י>ו.ווו1(1ג י, 1— 111 וון וווויוו —^,עוו — 1
אחיםבדר נו בעם

לגברים ולנשים

עודח

שוטן...

אין זו בעיה יותר,
אנו נותנים
אחריות להורדת
מלאה משקל

המכון בהנהלת מר א. רובין, ביאו־קוסמטיקאי
אסטטיציאן מדופלם.
פתוח כל יום
משעה 9בבוקר עד 7בערב.
ת ל ־ אביב, י
רחוב פינסקר ,2טלפון .22128

״ רו >ינ׳ ם ר,וממטיר,וס״
המכון שנבחר כמובהר
ביותר בענף הקוסמטיקה
-טיפול בגוף ובשיער.

..אכול ושתה -כ׳ מחו שיה־

אין זמן

סאת אורי אבנר׳ -

לא רוצים חסידות .״לא, זה בלתי־אפשרי,״ השיב ראש־העיר בשלזביג לאגודת ידידי
הציפורים, שביקשו להתקין מעל ׳בית־העיריה גלגל של עגלה. האגודה חפצה למשוך את
החסידות לעיר על־ידי סידור מקום מתאים לבנית קנים. העיריה לא הסבירה אם קירקור
החסידות יפריע לד׳ בעבודתה, או אם הסירוב קשור בעובדה שמשרד רישום־הנשואין שוכן
באותו בנין.
מחאת ספרים כברלין. מאות בעלי מספרות ממערב ברלין ליוד היום את חברם
המת, קורט סידוב, בדרכו האחרונה, במחאה אילמת. קורט סירוב ( )55 התאבד מפני ששליחי
האוצר הטילו עיקול על 10 המארקים האחרונים שהיו בקופתו. המחאה לא היתד, מופנית
רק נגד משרד מס ההכנסה, אלא ביקשה להפנות את תשומת־לב הציבור גב למלחמת ההתחרות
הנואשת של ספרי ברלין. כי המוני הלקוחות מברלין המערבית זורמים למספרות
באזור הסובייטי, שמחיריהן נמוכים יותר, מפאת ההבדל בשערי המטבע.
אזרח מגן על עצמו. מנהל משרד הכבישים בעיר ליבק נשלח השבוע לעיירה
הארגטהיידה, כדי לסלק את העצים הנטועים ברצועה הירוקה שבין שני מסלולי האוטו־סטראדה
ליד עיירה זו. שתילים אלה לא נשתלו על־ידי השלטונות המוסמכים, אלא בידי
האזרח ד״ר יואכים האנס דרוסין, שנמאס לו להסתנוור בלילה בכביש זה. ד״ר דרוסין, בעל
בית־מסחר גדול בהאמבורג, הרגיל לחזור הביתה בלילות, עבר כמה פעמים בטעות על פני
הכניסה לעיירתו, מפני שסונוור על־ידי אורות המכוניות שבאו ממול. לכן נטל לידו את־חפירה
ומשפך, ושתל בלילות שתילי־עצים במקום זה. איש לא הפריע לו בכף, ורק אחרי
שאחד העתונים שיבח את יוזמתו של האזרח, שמו השלטונות לב למעשה זה. הם לא
התנגדו לעצם הימצאות העצים במקום זה, אלא לעובדה שד״ר דרוסין לא ביקש מן השלטונות
המוסמכים רשיון רשמי לשתילה. העצים הורחקו מן המקום.
סגן תחת השפעת האלכוהול. קצין בן 43 של הבונדסוור, סגן אדלברט גוזמן.
נידון למאסר על תנאי של 14 יום, אחרי שנאסר על־ידי המשטרה בהיותו שיכור ברובע
הממשלתי של בון. עתה צפוי לסגן משפט משמעתי על פגיעה בשמו ;־,טוב של הצבא.
כאשר ביקשו השוטרים לאסור את הסגן, שנסע בקו עקלקל ברחוב קובלנצר, צעק הקצין:
״נבלים שכמותכם, אתם לא הייתם חיילים! זד, יכול לקרות רק ברפובליקה הפדרלית
הגרמנית!״ בדיקת דמו הוכיחה כי הכיל אלכוהול בשעור 0,18 אחוז. לדברי סניגורו, אין
הסגן רגיל להשתכר, ושתה באותו לילד, רק כדי להיפטר מהצטננות קשה ולהיות מוכשר
למלא את תפקידו למחרת היום.
המשטרה גו רשה. פצצת־סרחון אדירה התפוצצה אתמול במטה המשטרה במינכן,
וגירשה את כל השוטרים מן ד,בנין. מחלקת החקירות סבורה כי היחד, זאת הלצה של
עונת הקארנבל. העבריינים לא נתפסו.
יטכר לבעלי עיטורים. בעלי העיטורים הצבאיים הגבוהים ביותר של מלחמת־העולם

גינטדמן שאיננו גינטדמן

לך בעקבוח׳

ט שן

אירופה 1957

יומן קולנוע דובר ערכית יצא השבוע
לראשונה בישראל, מטעם מנהל ההסברה׳
לצורף הצגתו ביישובי המיעוטים.
היומן מורכב מקטעים מצולמים מתוף יומני
גבע האחרונים, בתוספת קריינות בשפה הערבית
חולה ככולגריה ניצלה
הודות לתחנת השידור שהופעלה בתחנת
הנשק בבית־דגון. בתחנה נקלט במקרה ש דור
של תחנת חובבים בבולגריה, אשר ביקשה
לסייע במציאת תרופה מסויימת, הנמצאת
רק במערב־גדמניה. אריה קרגר, איש
הקשר שהפעיל את התחנה בתערוכה, הזדרז
מצירו להתקשר עם קצין צבא אמריקאי בגרמניה,
שמצא את התרופה ושלחה לתעודתה
באמצעות הצלב הארוס הבינלאומי
וועד אגודת כתבי העתונות באו״ם
החליט לגנות את כתב היומון חרות בישראל׳
על ששאל בשבוע האחרון את המזכיר
הכללי של האו״ס דאג האמרשילד בקשר
לדיוניו עם ראש ממשלת מצריים, גמאל
עבד אל־נאצר, שאלה בנוסח זה :״כיצד אפשר
לעשות הסכם גינטלמני עם אדם שאיננו
ג׳נטלמן?״ האגודה התנצלה בפגי האמרשילד
״על שלפעמים משתמשים במסיבות העתו־נאים
שלו לשם הפגנות פוליטיות
משרד עורך־דין ראשון כאידת נפתח
השבוע על־ידי עורך־דין צבי טוב, לאחר
שהוחל לא מזמן בקיום ישיבות בית-
משפט השלום באילת מפעם לפעם 15
אלף פרפרים הוצגו השבוע בתערוכה
מיוחדת בקיבוץ גליל־ים על־ידי חבר הקיבוץ
ד״ר פליקס רייף, שהוא גם המגלה והמגדיר
של 100 סוגי פרפרים להתחתן
בשעת החופש נתבקשו השבוע מורי
בתיהספר בחוזר של משרד־החינוך, הטוען
כי חופשות חתונה מפריעות במידה ניכרת
למר,לך הסדיר של הלימודים בבתי״הספר

היועץ הממשלתי הראשי חיקר

נים מזכה את יורשיו בפיצויים, כך קבע
עקרונית בית־המשפט המחוזי בתל־אביב,
בבירור תביעתה של משפחת אבו־חאלק
מרמלה נגד רוצחי אבי המשפחה, זכריה.
לטענתו של עורך־הדין פישל הרצברג, סבל
אבי־חאלק ייסורים כבדים במשך 45 הדקות
שעברו בין דקירתו לפטירתו, ויורשיו זכאים
איפוא לפיצויים על סבל זה.

ך* ל הידיעות המעניינות האלה הופיעו ביום אחד בעתוני גרמניה המערבית.
אולם הגיבורה האמיתית של העתונות באותו יום, ובאותו שבוע — עד היום הזה —
היא גברת בשם אריקה פאפריץ. מזה זמן רב לא עוררה אישיות אחת ויכוח כל כך נסער
מהאמבורג ועד מינכן.
גברת פאפריץ כתבה, יחד עם מחבר שני, ספר חדש על הנימוסים. חוץ מזה משמשת
גברת פאפריץ כסגנית ראש־הטכס של משרד־החוץ הגרמני. קונארד אונואר אמר שהספר
מעניין. אולם כמעט כל העתונות הגרמנית הסתערה בשצף־קצף על הגברת המסכנה,
הנימוסים שלה, כך קבעו המבקרים פה אחד, מיותרים לגמרי ואבד עליהם הכלח.

סכלו של אדם כדגעי חייו האחרו
עולם
השתיקה

בגרמניה אין מדברים כמעט לעולם ע? הרוגי מלחמה
— אולם הס ש ולמים בכל, מזכירים להמונים כי הי
פוליטיקה גורמת לכל האסונות. המבוגרים מעבירים תחושה זו לנוער שאינו זוכר אותה.

הראשונה יקבלו שכר־כבוד של 12ל״י לחודש, אם תתקבל הצעת־החוק שהוגשה השבוע
לבונדסטאג מטעם המפלגה הדמוקראטית החופשית.
הכרכור נכנע. ללא קושי נלכד אתמול על־ידי מכבי־האש ברבור שנפל לתוך בור
ברחוב היידה באזור גן־החיות בברלין. לפני כן נכשלה המשטרה, שניסתה לשוא להתקרב
לציפור, אשר נשכה מסביבה בפראות. הברבור הועבר לאגם.

11 הסיסמה בגרמניה, בה יש זמן למותרות, אך

לילדים
כל אשר ביקשה הגברת האומללה לעשות הוא׳ לעדכן את הנימוסים מימי הקיסר. כך
העירה את תשומת־לב קוראיה לעובדה כי הדירות המודרניות בנויות כך שהקולות עוברים
בנקל מבעד לדלתות ולקירות הדקים. על כן יעצה לקוראים למשוך במים מיד בהיכנסם
לבית־השימוש, תחת לחכות עד לסיום פעולתם שם.
חוץ מזה הסבירה היטב מתי יש לפנות אל היועץ־הממשלתי־הראשי בלשון ״אדוני היועץ־
הממשלתי־הראשי,״ או בלשון ״יועץ־ממשלתי־ראשי יקר,״ או סתם כלשון ״מר שמים,״ וכן
מתי יש לסיים מכתב במלים ״שלך בהכנעה רבה,״ או ״שלך בהכנעה,״ או סתם ״שלך.״
הנימוס הגרמני הוא באמת משהו מיוחד במינו. בבית־המלון קופץ הפקיד מכסאו כדי
לפתוח לפניך את הדלת. ברכבת קם שכנך, שלא החלפת עמו מילה בכל שעת הנסיעה,
ועוזר לך ללבוש את המעיל.
אולם כשאתר, יושב לתומך בבית־הקפה קמפינמקי בקורפירסטנדאם בברלין, שקוע בספרה
של הגברת פאפריץ, שלם עם עצמך ועם העולם, ניגשים גבר ואשד, לשולחנך, מתישבים
לידך מבלי לבקש רשות, ומתחילים לדבר בקול רם מאד על עניניהם הפרטיים ביותר. האשד,
צוחקת, כמו כל אשד, גרמניה, צחוק היסטרי גבוה, וכל אפשרות להמשיך בקריאה אין.
אם נלאית מלהקשיב לסיפורו של שכנך לשולחן, על ביקורו אצל הדוד אקר,ארד בנירנברג,
אתה יכול להאזין גם לשיחות. בשולחנות הסמוכים. איש מן היושבים לידם אינו טורח
להוריד את קולו. אתה מאזין למשא־ומתן מסובך על מכירת צעצועים בשולחן אחד, על
ביקורת קולנועית ליד השולחן השני, ומחשבתך חוזרת בגעגועים ללונדון, בה אינך מסגל
לשמוע אפילו אח דבריו של שכנך בתחתית.
הגרמנים הם עם רועש. הנימוסים שלהם חיצוניים מאד, רשמיים מאד ורציניים מאד. הם
רחוקים מאד מן הנימוס הטבעי, הפנימי, של האנגלי, שנימוסיו דומים יותר לכללים
המוסכמים של מישחק חברתי הוגן. מאחורי מסך הנימוסים שלו, האנגלי הוא לעתים
קרובות דמות משעשעת, מצויידת בשלל שגעונות פרטיים. הגרמני, מאחורי מסך הנימוסים
של הגברת פאפריץ, הוא רק משעמם.
הגרמנים הם עם חרוץ, שקדן ורציני. אבל הם עם נטול כל חן שהוא.

פגישה כמסכאה
ה חז ץ ׳ ד,מעוניין להכיר אנשים ולחדור לעומק בעיותיהם הפרטיות, יש אדמ הרבה מן הברכה במנהג הגרמני להתישב ליד שולחן תפוס.
ישבתי במסעדה קטנה ברחוב קובלנצר בבון, הרחוב הראשי של הרובע הממשלתי, מאה
מטרים מבנין הבונדסטאג. המסעדה היתר — ,כמו כל המסעדות הגרמניות — מסבאה, ושלט
גדול של הבירה המוגשת בה פיאר את חזיתה. הבירה היא דם תמציתו של הגוף הלאומי
הגרמני.
הייתי עסוק באכילת מנה עצומה של בשר ותפוחי־אדמה (הארוחה הסטנדרטית בגרמניה,
המסבירה את רוחב המידות של כמעט כל הגרמנים בגיל העמידה) כאשר שלוש פקידות
התישבו ליד שולחני. פתחתי בשיחה כעבור כמד, דקות. עד לסיום הארוחה ושתיית הקפה

בתיאבון !

התמונה המסמלת את המציאות הגרמנית: אכילה מופרזת] ,הרות של
בירה, רדיפת מצרכי מותרות, עקרות תרבותית ושנאה לפוליטיקה.

ידידות קרובה מדי תמיד גורמת לצרות. כדאי לשמור על מרחק כלשהו. וכן הלאה.
בשביל מה הן עובדות? קודם כל כדי להתקיים. אבל מעבר לקיום היומיומי קורצים
מרחוק חלומות גדולים. ארטרוד העזה לגלות אותם׳ כשהבעת־פנים חולמנית פרושה על
פניה הנחמדות והבלתי־מאופרות, תוך חיוך נבוך, כאחת היודעת כי אין הרבה ממש בחלומות
רחוקים. פעם תקנה מכשיר־טלביזיה, ואחר־כך שיכון, ומי יודע, אולי אפילו מכונית
קטנה. אבל זה יקח, כמובן, הרבה־הרבה זמן.

ילד אחד?1משפחה
ס* יה זה החלום הגדול, המרחף על פני גרמניה כולה. חלום שהפך את הארץ
| | ההרוסה וד,מבותרת, תוך עשר שנים קצרות, למדינה משגשגת. עבודה קשה, עקשנית,
כמעט קנאית. משכורות נמוכות. רמת־מחיה נמוכה במשך כמה שנים• ומעבר לכל, התקווה
להשגת עושר המורכב כולו מחפצים גשמיים: מכשירי־טלביזיה, קטנוע, דירה, מכונית.
בשביל שלוש הגבירות תכולות־העינים במסעדה של בון ,״ישראל״ היתה מקום רחוק,
מעבר להרי חושך, אי־שם באסיה. שום ובר מחוץ לגבולות גרמניה לא ענין אותן, ואח ;
מיליוני בני גילן, הדור שגדל והתבגר אחרי חורבן הרייך השלישי. ובתחום מולדתם שלהם; ,
רק דבר אחד מעניין אותם באמת :״הפלא הכלכלי״ הגדול — הבנינים האדירים החדשים
הצצים מכל עבר, המכוניות הקטנות הממלאות את הכבישים ואת חלונות־הראוזה, מכשירי• •
הטלביזיה החדשים והמבריקים הרומזים בחנויות.
״הפלא הכלכלי״ הפך לתשוקה הלאומית של העם. הוא תפס, לפחות לפי שעה, את
המקום שהיד, פעם מיועד בנשמה הגרמנית לצבא. החיילים המעטים הנראים ברחוב אינם
מושכים.שום תשימת־לב. נודף מהם ריח של התנצלות וצניעות, כאילו הרגישו גם הם שהם
מבזבזים בעצם קיומם הבלתי־יצרני את הכסף שהיה צריך לשמש למפעל ובנין. הגיבור
הוא איש־ד,עסקים החודר לשווקים רחוקים, המהנדס המייעל את הייצור, האיש הנותן לעם
את הפולקס־וואגן.
לעם הרודף אחרי מכשירי־טלביזיה, אין זמן ואין כסף ללדת ילדים. מאז 1950 נולדו
בגרמניה כמעט רק בנים ראשונים. תוך חמש שנים בלבד ירד שעור הילודה מ־ 16,2לאלף
ל־ 15,7לאלף. הזוג הנשוי האופייני הוא הזוג בעל הילד היחיד. במקום 1000 נשים בדור
הנוכחי, יבואו רק 952 נשים בדור הבא .״תוך כמה מאות שנים לא יהיה קיים עוד עם
גרמני כפי שאנו מכירים אותו כיום,״ הזהיר השר לעניני המשפחה בממשלת בון, הר
וירמלינג.

״הקכרים קוראים

פופולארי יותר ברחוב הגרמני מאשר הכנסת בישראל. הגרמני הפשוט שונא פוליטיקאים.

התורכי (בגרמנית ״מוקה,״ על שם עיירה תימנית) ידעתי עליהן כל אשר היה צורך לדעת.
אינגה 25 ארטרוד ( )27 והאינגה השניה ( )32 עבדו שלושתן במטה הארצי של ארגון
בעלי־ד,מלאכה, מוסד שתפקידו הוא לייצג את האינטרסים של חבריו בפני הממשלה והפרלמנט.
הן עבדו 48 שעות בשבוע, ככל פקיד גרמני, משמונה בבוקר עד חמש אחדיר,צד,דיים,
עם שעה אחת לארוחת־צהריים.
״מדוע אתם עובדים כל כך הרבה בגרמניה?״ שאלתי לתומי. השאלה הדהימה אותן. איך
אפשר לחיות בלי לעבוד? ״צריכים לעבוד!״ אמרה אינגד, א׳ .״אין לנו מי שיעבוד בשבילנו!״
פירטה אינגה ב׳ .סיפרתי שבאנגליה עובדים פחות .״גס הם יצטרכו עכשיו להתרגל
לעבוד!״ אמרה ארטרוד, בשמחה גלויה לאידה של האימפריה השוקעת.
שלושתן היו נשואות, לשלושתן לא היו ילדים. מדוע? ״לא כדאי להכין ילדים בשביל
שטראום!״ אמרה אינגה א׳ .שטראוס הוא שר־ד,בטחון החדש של גרמניה, והוא אחראי
לגיוס הצבא החדש.
למרות ששלושתן עבדו, ובעליהן של שלושתן עבדו אף הם, החזיקה רק אחת מהן
עוזרת. האחרות ניקו את דירותיהן לבדן. לרוב גם הכינו לעצמן ארוחות־צהריים בבית
ואכלו אותן במקום־העבודה, רק לעתים רחוקות הרשו לעצמן לאכול במסעדה.
למרות שעבדו למעלה משנה יחדיו, פנו זו לזו בגוף שלישי, בלשון ״זי״ .שאלתי מדוע
אינן קוראות אחת לשניה בגוף שני, בלשון ״דו.״ הן נדהמו. אי־אפשר לעשות דבר כזה.

לד ך׳

ך* כל התחיל בעיי החורבות, בערים המושמדות, בשנות הרעב. מי גרם לכל זה?
} | קודם כל, כמובן ,״בעל־המלאכד, המטורף,״ הצבע בעל השפם המגוחך. אולם באופן
כללי אשמה הפוליטיקה. לכן הפוליטיקה היא משהו בלתי־נעים, משהו שיש להתרחק ממנו.
אין צורך להזכיר זאת לבני בון. בחלון־הראווה של חנות ברחוב קובלנצר מונחות סדרות
של בולים. סידרה אחת נושאת את תמונתו של אדולף היטלר, ואת השם ״גנרל־גוברנמנט.״
אלה הם בולי פולין הכבושה, זכר לימים בהם שלטה גרמניה כמעט בכל אירופה.
אולם לפני החנות, על גבי עמוד־מודעות עגול, מודבקת מודעה שחורה. מתחת לתמונה
של שורות ארוכות של צלבי־מצבות מתנוססת הסיסמה :״הקברים קוראים לך — הרם את
תרומתך למען הטיפול בקברי־ר,מלחמה!״
כמה מאות צעדים מפלאקאט זה, בבנין הדומה לועד־הפועל, עשוי מלט וזכוכית, שוכן הבונדסטאג,
הפרלמנט של גרמניה המערבית. התרגום המילולי של השם הוא ״יום הברית,״
והוא זכר לימי קדם, כאשר כל אנשיו של שבט גרמני היו נוהגים להתאסף למשך יום
אחד כדי לדון בעיני צבא ומדיניות, לרוב ערב מלחמה.
כבנין החדיש והעצום שוררים הסדר והנקיון. אולם אין בו זכר לחרדת־הקודש המציינת
את הפרלמנט הבריטי. שום מדינאים של דורות עברו אינם מסתכלים מן הקירות, כמו
פסליהם של וולינגטון, פיס או פוקס בפרלמנט הבריטי.
גם באולם האדיר של המליאה דומה הכל לכנסת הירושלמית — הכל מלבד הממדים.
ספסליהם של 509 חברי הבונדסטאג ערוכים בחצי גורן עגולה, מול ספסלי יושבי־הראש
וחברי הממשלה, אשר מאחוריהם מתנוסס, בכל גודל הקיר, נשר גרמני עצום, עשוי
בטעם חדיש ויפה.
הדיון נסב על ההצעה להקים מוסד מיוחד לקידום המחקר המדעי. פה ושם הסתודדו
קבוצות קטנות של צירים באולם בעל ריצפת־העץ, שהיה ריק ברובו, ומחאו מפעם לפעם
כפיים לשמע דברי הנואמים — דבר שאינו נהוג אפילו במוסד הירושלמי.
(המשך בעמוד )18

אנשים
יהוד ע זקן

הכל
ת ל 1י
בטיב
ה מלזי
בקנותךהקפדעל אריזתגו המקורית
הטילו • 3 9 0פ ר,

העט 1 . 4 9 0ל
>01£3£1
למד
לרכב

קטנוע ואופנוע

ב בי ״ ם י( ה ח?

בהדרכת מורים מוסמכים

בפתיחת מצעד יום העצמאות של צה״ל
בתל־אביב, כאשר חוליית פיקוד דרום הושיטה
את דגל צה״ל לחוליית גייסות שריון,
התרוממו לפתע ממושבם על במת המוזמנים
שני אנשים לבושי חאקי, שלא זזו מעמידת
דום גם לאחר שהיושבים מאחוריהם גערו
בהם :״שבו! אתם מסתירים!״ כשאחד מבעלי
הגוף התכונן כבר להושיבם בכוח, התברר
כי השניים הם ראשי המטה הכללי לשעבר,
רבי־אלוף יגאל ידץ ויעקב דורי, שבאו
לבושי־מדים בהמשך המצעד, ישב עמית
כשלראשו מורכבת אוזנייה של מקלט זעיר,
האזין להעברת המצעד בקול ישראל, הפסיק
רק לפעמים את ההאזנה המרוכזת כדי להתעניין
באישים הנראים במק! ם. כשעבר יצחק
גרינכוים שאל בהתפעלות :״מי זד, היהודי
עם הזקן היפה הזה שר־התחבורה
משה כרמל הגיע באיחור לבמת המוזמנים,
מצא את המקומות המיועדים לו, לאשתו
ולשתי בנותיו תפוסים על־ידי אחרים.
שסירבו לפנות את המקום בטענה :״למה
איחרת?״ השיב שר־ד,תחבורה :״בגלל ליקויים
בתחבורה.״ הפתרון נמצא על־ידי הצטופפות
והושבת הבנות על הברכיים שר־המשטרה
בכור שלום שטרית כמעט
שלא הבחין בפלוגת השוטרים שחלפה במסגרת
המצעד. הסיבה: במשך כל המצעד הוא
ישב שקוע בקריאת המאמר שפורסם ביומון
דבר על ד,ש. ב בין אנשי הצבא שעל
בימת המוזמנים נראה במדים גם השופט
המחוזי בנימין הלוי, המגויים כאלוף־
משנה־מילואים לצורך ניהול משפט בפר־קאסם
התלהבותו של הנדבן האמריקאי
פרד מונסון בשעת המצעד עברה כל־גבול:
עמוס מצלמות הסרטה, הוציא מונסון
מכיסו פנקסי תלושי־הגרלד, של ד,תעד למען
החייל, חילקם חינם לכל היושבים סביבו
ח״כ שלא ראה את המצעד: איש
פועלי אגודת ישראל שלמה לורנץ, שחגג
את ברית המילה של בנו השביעי.

תל־אביב, רח׳ מנדלי 6

שדת לו מדש מו ת

גדוש תלתלים עדינים, רכים
כמשי, אין כאן כל פלא— אנזא
משתמשת רק בשמפו ״נקה״
והצדק אתת: אין טובלטיפול
השער ולנקיונו משמפו

המחיר 3.250ל״י

כעת 2ל ״י בלבד

נקה משחת שמפו
נקה חלסון שספו
נקה לנולי! שמפו
המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

הארכיאולוג פרופסור נלסון גליק, אשר
מוטט כמעט את עיריית ירושלים כאשר עמד
על דרישתו להרשות לו הקמת בית־כנסת
ריפורמי בירושלים, חזר בו לא מכבר תיתר
על תוכניתו. אף כי בשעתו לא הצליחו הרבנים
הראשיים של ישראל לשכנעו בעניין
זה, הסכים פרופסור גליק להיסוג אחרי
שיחד, ממושכת עם האדמו״ר מליבאתיץ,
מנחם מנדל שניאורים ון, החולש ממקום
מושבו בניו־יורק על תנועת חב״ד העולמית
הפתעה גדולה גרמה השבוע
בחוגים מדיניים בישראל הענקת אחד מפרסי
ישראל למשורר אורי צבי גרינברג,
דתקא בשעה בה מתנהלת מערכה עקשנית
וחריפה נגד תנועת החרות ורעיונותיה. הפרט
שלא היד. ידוע למופתעים: בין אורי
צבי גרינברג לבין ראש ממשלת ישראל

דוד כן*גוריון התרקמו בחודשים האחרת
נים יחסים הדוקים ביותר. המשורר מבקר
מפעם לפעם בביתו של ראש הממשלה, בשעות
הלילה, ומבלה אתו שעות רבות ב־שיחת־רעים
עיסוק רוחני חדש אחר
של ביג׳י: בשבועות האחרונים החל להחליף
מכתבים, המשתרעים על עשרות עמודים
והעוסקים בבעיות הפילוסופיה, עם אחד
הפרופסורים לפילוסופיה באוניברסיטה העברית
בעניין לימודי החל לעסוק גם ח״כ
מפא״ימשהשרת, לפני צאתו לאוס־טראליה:
כהכנה לסיור נוסף בהודו ובארצות
המזרח הרחוק, החל שרת ללמוד את שפת
הסנסקריט, כדי שידע לדבר עם העמים בלשונותיהם.
שרת לומד בעזרת תנ״ך בו מודפסים,
דף מול דף, תרגום אנגלי ותרגום
בסנסקריט חתן פרס ישראל לספרות
תורנית, הרב ראובן מרגליות, שהגיע
כבר לגיל ,65 נוהג עד היום מחמת צניעות
לחתום את מכתביו במלים :״ממני הצעיר
בתלמידים ראובן מרגליות״.

המדיוה והמכנשיים
בשעת חגיגות האחד במאי שנערכו בתל־

אביב, לא נזהר יושב־ראש הכנסת יוסף
שפרינצק מפני המיקרופון שניצב לידו על
הבמה, לחש באוזני היושב לידו לחישה ש־הידהדה
באוזני הקהל כולו, מבעד לרשת
הרמקולים :״נו, השנה הנאומים הם די
קצרים, תודה לאל עם הגיעו של שר־המשפטים
פנחס רוזן לגיל ,70 רומזים
מקורביו כי לא מן הנמנע שהשר יליד־גרמניה
יעזוב בקרוב את הממשלה. סימן
ממשי ראשון: נרכשה דירה רחבת־ידיים
בשביל רוזן בצפון תל־אביב ...עם היכנס חג
העצמאות תשי״ז, חזר הרב הישיש יהודה
לייב הכהן מיימון לריב את ריבו הישן,
כנגד הרבנים שאינם מאשרים את אמירת
ברכת ״שהחיינו״ ביום העצמאות. טען הוא:
״יהודי הלובש מכנסיים חדשים נוהג לברך
שהחיינו. המדינה דינה לכל הפחות כדין
מכנסיים חדשים בפגישה עם עתונאי
ירושלמי, סיפרה בשבוע שעבר שרודה,חוץ
גולדה מאיר פרשיה זעירה מימי שירותה
כשגרירת ישראל במוסקבה. כשסיימה
את שירותה זה ועמדה לחזור לישראל, חיבר
כתב סוכנות הידיעות יונייסד פרס הגרי
שפירא מברק בו כתב בין היתר :״עם
צאתה של מרת מאירסון נוצר חלל ריק
בעולם הדיפלומאסי במוסקבה.״ מיד לאחר־מכן
נקרא שפירא אל הצנזור הסובייטי שאמר
לו :״אתה יושב כאן כדי לקבוע עובדות,
ומבחינה עובדתית עזבה גברת מסויימת
את מוסקבה. אתה יכול גם להוסיף שאותה
גברת היתד, שגרירת ישראל. אם נוצר חלל
ריק או לא נוצר חלל ריק — אין זה
מעניינך אגב, השבוע קיבלה גולדה
מאיר מכונית חדשה ומתאימה לשרת־החוץ
— קאדילאק גדול, שחור וחדיש ביותר.

פסוגן 1השב1ע
• ההומוריסט אפריים קישון ,,ברשימה ליום העצמאות :״אצלנו פותחים
בכל חצי שנה את פני הכבישים, כדי לראות אם לא שכחו משהו תחתיהם
אצלנו רועד מפקד המשטרה בכל גופו כשמטיחים בפניו בפרהסיה שהוא מדכא את
חופש הדיבור על־ידי מנגנון־טרור איו ם ...עצרנו את האינפלציה, אבל היא עוד
לא יודעת על כ ך ...אנו מוכנים לח־תר, מתוך גא1זד. לאומית, על כל ההכנסות
של המגביות ברגע שנקבל את הסכום ממקור אחר ...האוכלוסיה מחולקת לשניים:
לאלה האוהבים את הארץ ולאלה שלא אוהבים. שניהם אוהבים את הארץ מאד.״
• המשורר אורי צפי גרינברג, בפגישה עם עתונאי :״אולי ידוע לר
מתי ניכנס לירדן כדי לצאת בחזרה?״
• מפקד לח״י לשעבר נתן פרידמן־ילין מור, בצטטו את אחת העצות
שנתן לו בשעתו סבו :״לעולם אל תכניס את עצמך למצב, שבו יהיה עליך לבחור
בין טיפוס לחולירע.״
• הסופר שלום אש, בקריאה אל הנוצרים בתוך רשימה ליום העצמאות:
״אם אינכם יכולים לקבל את החוק והמשפט שאלוהינו נתן לכם כמו שנתן לנו —
דברנו לכם: חידלו לצלוב ולענות יום יום את אלוהיכם, אס באמת ובתמים אתם
מאמינים בו.״
0חעתונאי מורים ז׳ופקו, בצהרון הפאריסאי פראנס סואר :״התינוקות
בישראל מתווכחים על החלטות אייזנהואר, האמרשילד ובולגאנין בדיוק! כשם שילדי
העולם כולו מתעניינים במעשי גבורתם של טרזן או בופאלו ביל.״
0האדמו״ר מליובאוויץ מנחם מנדל שניאורפון, בשוחחו עם זלמן
שזר על המחלקה לענייני דת שהוקמה בהסתדרות :״עליכם לזכור שתפקידכם להפוך
את אנשי ההסתדרות לדתיים ולא את הדתיים לאנשי הסתדרות.״
0שליח דוקטרינת אייזנהואר ג׳יימם פ. ריצ׳ארדס, במסיבת
עתונאים עם סיום ביקורו בישראל :״יש שלושה סוגים של מדינות המשתלבות
בתוכנית אייזנהואר — אלה המודות במגמתה הפוליטית, אלה המביאות בחשבון
את תועלתה הכספית ואלה שאינן זקוקות לא לזה ולא לזה. לאיזה מן השלושה
שייכת ישראל — תבינו בעצמכם.״

חמוים חזה !021

(הנזשן מעמוד )9
אוייבי המדינה ...שבדו האשמה אחרי האשמה לצורך השחרת השם הטוב של הש.ב.
ועירעור אימון הציבור כלפיו ...אותם המבקשים לחתור תחת אושיות המדינה, ממהרים
לטפול עלילות על הש.ב. כאילו הוא משתמש בכל טכסיס שפל. הם היו רוצים כי אזרחינו
יאמינו שאנשי שירות זה מהווים איום לעצם חרותנו*.
מלים אלה לא נאמרו על־ידי כתבלבי הש. ב .בארץ, אף שהם משתמשים כמעט באותם
הביטויים במסע הגנתם הנמרץ. אומר הדברים היה אדגאר הובר, ראש הש.ב. האמריקאי,
הס. ב .אי ,.שהשתמש כמובן בראשי התיבות שלו, ולא בראשי התיבות הישראליים. הם
נאמרו, בין השאר, באפריל ,1940 בהרצאה בפני וועידת אירגון בנות המהפכה האמריקאית,
שהסך ברבות הימים לאחד התומכים הנלהבים והעקביים ביותר של מסינאטור ג׳ו מק־קארתי.
אולם באמריקה לא שתקו חברי־הכנסת, כבישראל. השיב על כך הסינאטור ד,דמ,קראטי
ג׳ורג׳ נורים. :למר הובר יש אירגון, המתקיים על חשבון הציבור, המשגר נאומים ומאמרים
מוכנים לכל הרוצה להשמיעם אם לא נעשה משהו לעצור בעד מסע תעמולה זה, יהיה
לנו אירגון שבמקום להגן על העם בפני מעשיהם של פושעים, יכוון בעצמו את ממשלת
המדינה על־ידי כוח העריצות. דברי ימי העולם מעידים שכך קורה י תמיד כאשר המשטרה
החשאית והבולשת החשאית מרחרחים סביב בתיהם של אנשים ישרים.״

עו :•3 .ש1זו 1ז בדגייגך

כל הזכויות שמורות

:תצפית

• ישראל תעשה נסיון לבחון בצורה מעשית את עמדת
האו״ס לגבי חופש השייט לאניות ישראליות כס1אץ. המאבק
סביב נסיון זה ינוהל בזירה הפוליטית בלבד, ואי! לפי שעה לחש.ש כי ינו ור
אחריו ה תלקחות הדשה של המלחמה.

• קצב הזרמת הדולארים לישראל יגבר. ביסים הקרובים ביותר
יאשר הבנק האמריקאי ליבוא ויצוא מילווה חדש לישראל, בסך 75 מילה! דולאר.
בעוד שעד כה היה כל איש,ר של הלוואה מבנק זה תלוי בביקור משלחת מטעם
הנהלת הבנק שחקרה את תנאי הארץ ומצבה הכלכלי, יעניק הבאנק הפעם את
המילווה ללא השהיות.

• אם מצרים תתקיף מחר את ישראל, לא יופעל נגדה פוח
אמריקאי. ישראל קיוותה כי מצרים תיכלל ברשימת הארצות אשר לגביהן
מתייחסת דוקטרינת אייזנהאור כאל מדינות הניתנות להשפעה קומוניסטית. לפי
עקרתות הדוקטרינה, יתערב צבא ארצות־הברית נגד מדינה מרחבית קומוניסטית,
או הנתמכת על־ידי הקומוניסטים, אשר תתקוף מדינה מרחבית אחרת. בימים
הקרובים, עומד הנשיא אייזנהאור להבהיר באופן מוחלט כי מצרים אינה נכללת

^ 0גדולה סכנה זו בארצות־הברית, הריהי גדולה שבעתיים בישראל. כי יש הבדל
אחד יסודי בין ד,פ. בי. אי. לבין הש. ב.
הפ.בי.אי. הוא אירגון המוגדר בחוק. תקציבו מאושר על־ידי הקונגרס. מנהליו הראשיים

ברשימה זו.
ידועים היטב לציבור. הם חייבים לתת דין־וחשבון על מעשיהם בפני תעדה מיוחדת של
הקונגרס. הם חייבים להשיב על שאילתות והאשמות ולעמוד בחקירות שתי־וערב בפני
• מושב הקייץ של הכנסת, אשר ייפתח בשבוע הבא, יהיה
הקונגרס, גם בשעה שנידון תקציבם השנתי וגם בכל שעה שבה מתעורר ספק ביחס
מושב סוער למדי, יגרמו לסערות סיעות חאופתיצית והקואליציה כאחת.
לטיב פעולתם.
כבר עתה מוכנות באמתחת הדתיים 25 הצעות לסדר־היום
לכל זה אין זכר בישראל.
בעניינים דתיים שונים, החל
מלבד יודעי־סוד מעטים, שגם מהם נמנע
כשמירת השבת באילת ובערבה
פירסום הדברים, אין הציבור יודע מי עומד
וכלה בקביעת מעמד חוקי קבוע
בראש הש.ב. ומי אחראי למעשיו. אין חוק
למועצות הדתיות. בו בזמן שבשטח
במדינה המגדיר את זכויותיו וחובותיו, ר
הוועדה הבין־מפלגתית של שלוש מפלגות
מדיניות החוץ והכלכלה תמשיך להתקיים
השמאל, המפקחת כביכול על פעולותיו, גם
הרמוניה מלאה בין השרים הדתיים ושרי
היא אינה בעלת סמכות חוקית. הש.ב. אינו
מעלה אפילו על דעתו למסור לויעדה זו
מפא״י, הרי יתנגשו שתי המפלגות בבחלקם
דו״ח
אמיתי על מעשיו, המכוונים
זירת הכנסת מסביב לדרישות הדתיות
נגד אותן המפלגות המיוצגות כביכול בתעדה.
שיעלו אנשי המפלגה הדתית הלאומית.
כאשר שוטר נקרא להעיד בבית־המשפט,
מרכז־סערות שני תהיה סיעת
כפוף הוא לפקודת המשטרה, המפרסמת בהירות.
מול זעמו של ביג׳י נגד היחומרה
רבה את חובותיו וזכויותיו. הוא חייב
רות, הגובר והולך. מאז הנסיגה מסיני,
להציג את מספרו ולמסור את פרטיו המלאים.
ושנתגלה מחדש עס ביטול הופעתם של
כל סטייה שלו מהחוקים המחייבים אותו
שמעון פרס ואלוף מאיר עמית על במה׳
מעצם תפקידו עשוייד, לגרור אחריה עונשים
אחת עם ח״כ חרות יוחנן באדר, תהפוך
חמורים.
סיעת חירות את הכנסת לבמה. המרכזית
איש הש.ב. פטור מכל אלה. החודש, כאשעליה
תפגין תקיפות אופוזיציונית. השר
הופיע לראשונה רשמית איש ש. ב .בהתנגשויות
בכנסת יהיו, למעשה, פתיחת
משפט, יכול היה הסניגור לטעון בצדק כי
אינו מכיר כל מקור חוקי לסמכותו של המסע
הבחירות של חירות, לכנסת
איש ואינו חייב להאמין לכתב־המינוי של
הרביעית.
מוסד שאינו קיים משפטית.
אי״חוקיותו של ד,ש. ב .צופנת בחובה
• לעומת זאת אפשר לצפות
סכנות עצומות כלפי חרות האזרח, שאין
לשקט יחסי כתוף הקואליציה
לו שום אפשרות להתגונן בפני ממלכת
הממשלתית. המשבר שאיים על ה־מועמדים
לממשלה פרדר והררי
התיקים הסודית, העלולה במקרה הטוב אפי־ממשלה
לפני שבועות מספר, סביב ביתיק
כלכלי או תיק המשפטים?
לו לטעות. האיש המוסר שם בדוי, או
ק.רו המוצע של שליח הדוקטרינה ג׳יימס 1 האיש החותם בבוהן על עדותו בבית־ריצ׳ארדס,
ילך וייעלם, לאחר שיוברר
המשפט, מפני שאינו מוסר את שמו אפילו לתיק, אינו כפוף לשום מרות — לא של התקציב,
סופית כי ישראל לא תתבקש לתת התחייבות גלויה לקבלת הדוקטרינה. סיעות
לא של הכנסת ולא של שום גוף מפקח ציבורי אחר.
השמאל לא יוכלו להתלונן על כך אס ראש הממשלה יגיע לידי הסכם אישי
אם המצב חמור כבר היום, כשיש איש חזק בשלטון, אין לתאר מה יהיה המצב מחר,
ישיר עם האמריקאים, בדוח הדוקטרינה.
כאשר יישמט הרסן מידי ביג׳י ואנשים קטנים ומפוקפקים ישלטו במכשיר נורא זה, ללא
ביקורת ציבורית.
9עם זאת לא תהיה הממשלה פטורה מסיבסופים פנימיים
בסופו של דבר, פוגע מצב זה בש.ב. עצמו, עד כמה שהוא מעוניין למלא את תפקידיו
קטנים. על הפרק; דרישת שר הסנים ישראל בר יהודה להעביר אליו ממשרד
המוצהרים, ולהסביר לציבור את טוהר פעולותיו.
הבריאות המפ״מי את רישים הלידות והפטירות. על אותך רקע של סיבסון

שרות בפוודון

*** רות הבטח ץ הוא שירות חיוני לבטחון המדינה. המדינה לא תוכל להתקיים אף
ליום אחד בלעדיו. בידיו הדאגה לאחת החזיתות המכריעות בקיום ישראל, והאחריות
לחייהם של אלפי חיילים ביום דין. כל אזרח חייב לרח׳ש תודה לאותם אלמונים־בהכרח,
הנושאים בעול הכבד, מבלי יכולת לזכות בהערכה האישית המגיעה להם. אולם שירות
ד,בטחון הוא מכשיר של המדינה ככל מכשיר אחר. אין הוא קדוש. אין הוא נעלה מעל
לביקורת. להיפר: הביקורת דרושה לבריאותו, לנקיונו וליעילות פעולתו.
אין ספק, שאנשי השדה חייבים להיות אפופים סודיות, וכי סודיות זו חייבת לחול כמעט
על כל שטחי הפעולה של מוסד מסוג זה. אולם אין שום סיבה הגיונית לכך שראשי השירות,
ובעיקר מפקדו העליון, יהיו אלמונים. להיפך, ראש הש.ב. חייב להיות איש מוכר.
מנגנון זה הוא הרבה יותר מדי חשוב, ומהותו המיוחדת צופנת בחובה הרבה יותר מדי
סכנות, מכדי שמפקדו יתמנה על־ידי שר יחיד, יהיה אשר יהיה. במציאות של ישראל יש
כל ההצדקה שראש הש.ב. יתמנה לפי נוהל הדומה למינוי שופטים — על־ידי וועדה
ציבורית רחבה, בעלת מעמד על־מפלגתי ובלתי־תלוי.
לצורך זה, חייבת כנסת ישראל לחוקק חוק מפורש של שירות הבטחון. חוק זה חייב
להסדיר לפרטי פרטים את זכויות הש.ב. ואת התחומים והמגבלות לזכויות אלה, שימנעו
כל אפשרות של שימוש בשירותים אלה לצרכים אישיים, כיתתיים ומפלגתיים.
תקציב הש. ב .חייב להיות גלוי בכללותו, ופרטיו צריכים גם הם להיבדק, במידת האפשר,
על־ידי וועדה מצומצמת מיוחדת של הכנסת.
כל זה חייב להתבצע מיד, לטובת המדינה. אם אומנם בטחון המדינה מפני חתירה חיצונית
ופנימית הוא העומד לנגד עיני הקובעים בשטח זה — יהיו הם הראשונים לדרוש את
הגשמת ההצעות האלה הלכה למעשה.
אם לא יעשו זאת, לא יהיה מנוס מן המסקנה העגומה, כי בטחון המדינה הוא פחות
חשוב בעיניהם מאשר קיום מכשיר מהלך־אימים לחיסול יריבים אישיים ומפלגתיים.

שיב 0 .ש.ב• ס ש־ב
העולם הזה 1021

בין שרי מפ״ם ואחדות העבודה, תידרש הממשלה גם להכריע בדבי הסמכות
על נמל אילת.
9היועץ המשפטי חיים כהן יעבור לשירות החוץ. שתי
משרות אפשריות: שגרירות ישראל בקנדה או נציג דיפלומטי ראשון בברית
גרמניה המערבית.

9גס הממונה על היועץ המשפטי עשוי לפרוש מתפקי־ו.
פנחס רוזן, אשר זח עתו[ מלאו לו ,70 לא ירצה, כנראח, להמשיך בכהונתו
כשר המשפטים ללא חיים כהן. מינוי יורש לפנחס רוזן בממשלה, עלול להסעיר
את המפלגה הפרוגרסיבית, אשר תבחר, כנראה, בין ח-ב ד״ר ישעיה ו פרדר
וח*כ יזהר הררי. בו בזמן שבחירתו של עורך־הדין הררי תיראה מציאותית
יותר לתפקיד שר המשפטים, עלולים חוגים מסויימים במפלגתו לדרוש דווקא
את מינויו של פרדר, בגלל שתי סיבות: מינויו עלול לתת למפלגה תיק כלכלי
איתן במקום תיק המשפטים ויפצה את חוגי יוצאי מערב אירופח, שירצו לראות
גם להבא איש משלהם בממשלה ולא צבר כיזחר הררי.

9כל מפרנס ישלם כשנה הקרובה 50ל׳״י נוספות לממשלה
במסי עקיפין. אחרי שהממשלה הגיעה לכלל מסקנה שאין אפשרות לחעל.ת
את מס התכנסה, תגדיל את המכס על אריגים, עורות, חומרי־עץ לבנין וכר
ב־סז מיליון ל״י, בעוד שהשימוש המוגבר בדלק יספק לממשלה 10 מיליון
נוספות. בסן הכל יגיעו מסי העקיפין הנוספים ל־ 30 עד 40 מיליון, למימון 29
אלף יחידות־דיור שיוקמו, לפי הערכה חדשה, על-ידי משרד העבודה.
9השתפרו סיכויי הנפט של חכרת נפטה, החברה שהוקמה כדי
לחלק את אוצרות הנפט לפי מפתח מפלגתי. בקידוח החברה, מחוץ לשטח חלץ,
נתגלו גאזים ראשונים.

ספורט עוזתחז צדי״ל נסוג שנידו
עתונאי הספורט בישראל אינם ידועים
כעדה לוחמת כמיוחד. לרוב הם מעדיפים
להתעלם לחלוטין מפרשית שחיתות וקיפוח
בחיי הספורט בארץ, לעבור על תופעות
שליליות לסדר היום. במקום להתריע ולדרוש
תקונים בליקויים שנתגלו במנגנון הספורט
המפלגתי, שמשו רובם כלי ביטוי
לאגודות השונות. אולם השבוע התברר, כי
כאשר הענין נוגע בהם עצמם, מוכנים עתו-
נאי הספורט למלחמה עד הזמנת החינם האחרונה.
היה
זה כאשר הועדה הצבאית המארגנת
את משחקי הספורט צרפת־ישראל, החליטה
להתעלם מנוהג השיגרה המקובל באגודת
עתונאי הספורט. עד כה קיבלה האגודה את
ההזמגות והכרטיסים להופעות הספורט בארץ,
חילקה אותם בין חבריה לפי שמות
העחונים ולא לפי רשימה שמית. מאחר שרוב
עתונאי הספורט עובדים בכמה עתונים
בעת ובעונה אחת, זכה כל אחד מהם למספר
כרטיסי חינם לא קטן. מה עשה בהם —
זה ענינו הפרטי.
צה״ל החליט להתעלם מנוהג זה, שלח
הזמנות לפי רשימה שמית, אחת לאיש.
קיפוח זה נגע לליבם של עתונאי הספורט
והם החליטו לחולל מרד .״לא נכתוב מלה
על המשחקים,״ הכריזו. הם אף החזירו את
הכרטיסים לצה״ל, הודיעו שאין בכוונתם
לבוא למסיבות עתונאים שיערכו על־ידי המארגנים.
תחילה
היו שלטנות הצבא איתנים בדעתם
שלא להיכנע. הם הודיעו למערכות העתונים
היומיים כי יטילו על הכתבים הצבאיים לכסות
את התחרויות. אולם מכיון שרוי
כתבי הצבא אינם מתמצאים בעניני ספורט
היו התגובות בעתונים סביב בוא המשלחת
הצרפתית חלשות למדי.
אז החליט צה״ל לסגת שנית. שלא בידיעת
הועדה המארגנת, החליטו הממונים מלמעלה
להיכנע לכל דרישות אגודת עתונאי הספורט,
סיפקו לה כמות כפולה של הזמנות חינם
למשחק, קבעו לעתונאים מקומות ישיבה
יותר טובים. העתונאים התפייסו.

במסלול
״חודורוב הוא פ חדן״

נסיעת חנם למוסקבה
״גער הפנובויבאל הישראלי״ גזוגזין את 2ן וראי, הנוולגז הוה״
להשתתף בתדרות נול הנושא , :ידידות בין הגוער העברי
לנוער הערבי בוזדינת ישראל״ .הווכה בתוורות וו יוכה
בנעיעת וזינע לפעטיבאל הנוער גהענוגתבויע שיתלייע ה2ן יץ
בנזועעבה. הפרע ינתן לצעיר או לצעירה שיביעו בצורה
האנויתית והנזשכנעת ביותר את רעיון התוודות. בצורה של
עיענוה, שיר, עיפור או כתבה. העבודות בצירוף נזודעה וו
צריכות להגיע לת. ד,( 135 .פעבויבאל״) עד 21 לנואי.1957 ,

כדורגלני נבחרת הפועל, שיצאו השבוע
לארצוח־הברית. הופתעו כאשר בעלותם למטוס
מצאו באחת מכורסותיו את צבי בק,
חבר הנהלת הפועל תל־אביב. בק, אשר לא
נכלל במשלחת הרשמית, קנה כרטיס בכספו
הפרטי ושמר את נסיעתו בסוד עד הרגע
בו עלתה המשלחת למטוס ז אג
שרף, חלוצה המהיר של מכבי פתח־תקוד.
לשעבר, אשר נכנס להסגר בזמנו במטרה
לעבור להפועל פתח־תקוה, שוחרר מהסגר
לאחר שעבר לזכרון יעקב. שרף, העובד
במקום כמורה להתעמלות, משחק כיום במכבי
המקומית הנמצאת בתחתית טבלת ליגה
ב׳ צפון, מקור, לשפרה כדורגל* ישראלי
לשעבר עומד להשתתף בתחרות נגד
נבחרת מצרים בכדורגל. המדובר הוא בסאבה
(קוציו) ג׳ורג׳יוס, השחקן הקפריסאי־יווני,
ששיחק במכבי חיפה וחזר לקפריסין. ג׳ורג׳־
יוס ישחק בנבחרת ארצו נגד נבחרת מצרים
במשחקי הגביע העולמי לפי סי
כדמי הירחון ״כדורגל״ נבחר־ השוער
יעקב חודורוב כשוער שספג אח מספר השערים
הקטן ביותר בסיבובי הליגה הלאומית.
חודורוב העביר רק 19 כדורים לשערו,
לעומת 20 שספג אברהם בנדורי, שוער מכבי
תל־אביב. השלישי ברשימה הוא זאב כספי,

שוער מכבי נתניה, עם 27 שערים
סיכום מבקיעי השערים העונה זכה אברהם
גינזבורג, חלוץ הפועל חיפה, שהבקיע 16
שערים, לעומת 10 שהבקיעו שייע גלזר ומיכאל
מיכאלוב. אברהם מנצ׳ל, ממכבי
חיפה, זכה במקום הראשון ברשימת מבקיעי
השערים כתוצאה ממכות 11 מטר, לאחר
שהבקיע העונה שלושה שערים ממכות
אלה כמסיבת עתוגאים רשמית
הסביר אלוף־משנה שמואל סוחר, מרכיב
נבחרת צה״ל בכדורגל, מדוע לא כלל בנבחרת
מספר כדורגלנים מנוסים: חודורוב
הוא פחדן, הוא השוער הכי טוב בארץ אבל
הפחות נועז; על שייע גלזר :״אני רוצה
שישחקו בנבחרת 11 שחקנים ולא שייע
גלזר ועוד עשרה״ ; על ציון צינוביץ (שגי־בונם
העדיפו על משה פיימן במשלחת הפועל
לאמריקה) :״אצלי צינוביץ הוא המגן החמישי
ברשימה.״
ה עול ס הז ה 1021

קולנוע סרטים דוחה שד אמונה
כופר ג3ש

(אסתר, תל־אביב; ארצות•

הברית) — היא דרמה רגשנית אך טובה, הקוראת
לכל הורי הילדים הנחטפים בידי
פושעים תאבי־בצע לא לשלם כופר נפש
תמורת בנם החטוף. הנימוח המביא למסקנה
זו הוא פשוט: ברגע שהחוטף קיבל את
כופר הנפש אץ זה משנה עבורו באם
יסתכן במעשה רצח, מאחר שעונשו הוא
אותו עונש (הכסא החשמלי) ,ואילו הרצח
מגביר את סיכוייו להימלט. מובן שיצרני
הסרט לא התעלמו מהקשיים הנפשיים שהחלטה
מעין זו עלולה לגרום להורים.
הסרט מבוסס על מחזה טלביזיה מוצלח,
שמחבריו נטלו את יסודות העלילה ממקרה
חטיפה מציאותי, שהתרחש בקנזס סיטי והידוע
כפרשת גרינליז. כאשר בנו בן השמונה
של תעשיין עשיר (גלו פורד) נחטף
והחוטפים דורשים עבורו כופר בסך חצי
מיליון דולר, אין התעשיין מהסס לאסוף את

קים נובאל,
אישיות יותר מוסרית

הסכום בכל האמצעים. אולם תוך כדי כך
הוא מתחיל לחשוב ולבחון את הבעיה מכל
צדדיה. לבסוף מתגבר מוחו על לבו והוא
מודיע לחוטפים כי הכסף שצבר מיועד כפרס
לאדם שיגלה אותם.
החלטה בלתי אנושית זו גורמת לסערה.
העתונות מתקיפה אותו, המון מפגין מול
ביתו, אשתו עוזבת אותו, אחיו מתקומם
נגדו. לאחר כל זאת מופיעה המשטרה עם
חולצתו המוכתמת בדם של הבן.
אילוליא הפטפוט הנדוש בשבח כוחה של
האמונה ויכולתו של הצדק, המאפיין כל
דרמה רגשנית מעין זו, היה זה סרט מצוין.
כמו שהוא, כופר נפש הינו סרט טוב המבוסס
בעיקר על תסריט מותח, פריטה על
רגשות אנושיים ומישחק משובח של גלן
פורד, הנושא על שכמו את בל מעמסת
העלילה.

ה מ טר ה והאמצעי
הרדיפה המכרעת

(תמר, תליאביב;

ארצות־הברית) — הוא מערבון הנראה, עד
לרגעיו האחרונים, כמוצר תעמולה של האגודה
להטבת המידות ושמירת המוסר החברתי.
הוא מעלה על הבד שתי דמויות
דפוקות: האחד, ג׳ימס קגני, הוא אסיר לשעבר,
שבילה שש שנים מחייו בכלא על
לא עוול; השני, ג׳ון דראק, איבד את כושר
הליכתו כתוצאה מסזיזות החוק.
העולם הזה >0* 1

כתוצאה מכך מתגבשת אצל שניהם השקפת
עולם שונה. בעוד הראשון רואה מחובתו
לעזור לחברה ולמנוע טעויות אנושיות
בעתיד, מרשה השני לעצמו לתבוע את
חובו באמצעים שאינם מהוגנים ביותר.
הסוף ברור. האלהים הוא אב רחום וחנון.
הוא מוכן לסלוח שלוש פעמים לסוטה
מדרך הישר; בפעם הרביעית הוא לוקח
אותו אליו. לצורך הוכחת עובדה זו הרשו
המפיקים לעצמם להסתמך על תסריט חסר
מתח, שכל קשר -בין שרשרת אירועיו השונים
הוא מקרי בהחלט. לצורך זה מותר
היה אפילו להציג את שבדיה כארץ בעלת
מוסריות גבוהה, שמותיה מסרבות לראות
פני גבר ללא רשות ההורים.

יומן החדשות
הצנזור קדוש טאביפיור
פסטיכאל הסרטים המסורתי בקאן
נפתח השבוע בהצגת סרטו של מייק טוד,
80 יום מסביב לעולם. בפסטיבאל משתתפות
31 מדינות, המציגות 48 סרטים. שבעה
סרטים נוספים, בתוכם דון קישוט מתוצרת
ברית־המועצות, יוצגו שלא במסגרת התחרות.
בין הנוכחים בפסטיבאל: אליזבט
טיילור, קנטיפלס, דוד נייבן, גרי קופר,
אודרי הפבורן, מריה של וכוכבות הסרט
הצרפתי אדם דחוה הוא שמו של
הסרט המקסיקאי, המתאר את ראשית האנושות.
הסרט, שזכה לשבחים בפסטיבאל של
ברלין, עומד להגיע בקרוב ארצה, וכנראה
שיגרום לויכוחים רבים סביב הצגתו. בסרט
מופיעה קריסטיאן מרטל, מי שהיתר, מים
תבל ,1954 בתפקיד חוה, ערומה כביום הי־ולדה>
.מרות שהאפיפיור הדביק לסרט הכשר
של סרט חינוכי ולמרות שלסרט, שהוא
אילם, יצורפו דברי קריינות בעברית, הוא
יגרום כאב ראש גדול לצנזורה הישראלית
מילין מונח־ וגרגורי פק יהיו
שני הכוכבים שיבואו כנראה לפתיחת בית
הקולנוע של פוקס המאה העשרים בתל-
אביב, העומד להפתח בעוד ארבעה חדשים.
קולנוע זה, שיכיל כאלפיים מקומות ישיבה
ויהיה המשוכלל ביותר בארץ, יתחרה קשות
בשאר בתי הקולנוע בעיר, כיון שמחירי
כרטיסיו יהיו זולים יחסית אומץ ל ׳3
כלתי רגיל גילתה חברת ההפצה רוז
פילס, כשהביאה לארץ את הסרט הצרפתי
אשת ליל. הסרט, שעובד לפי פאוסט של
גטה. ובוים בידי קלוד (האדום והשחור) אוט־אן
לורה, הוא סרט אקספרסיוניסטי בלתי
רגיל׳ בעל רמה אמנותית נדירה. דווקא תכונות
אלה מהוות סיכון להצגת סרט מעין
זה בארץ ויכוח ח! ין ז נטוש עתה
בהוליבוד ובעתונות האמריקאית סביב הסרטת
תולדות חייה של השחקנית ג׳ין הרלו.
לתפקיד ג׳ין, מי שהיתר, אשתו הראשונה
של קלארק גייבל וכוכבת הזוהר שהחדירה
את האופנה הבלונדית לסרט האמריקאי, בסוף
שנות העשרים, ישנן שתי מועמדות:
מרלין מונרו וקים נובק. בעוד שהעתונות
טוענת שהתפקיד מגיע למרלין, יצאו אנשי
עולם הסרטים במסע שיכנוע לבחירתה של
קים נובק, תוך ההסבר :״הגברת נדבק מהוה
כיום ההמחשה הברורה ביותר המסבירה
מהו כוכב זוהר, היכול לשנות את
מושגי הטעם של דור שלם. מלבד זאת
היא אישיות מוסרית יותר ממרלין מונרו־מילר.״
תדריך אלה
הסרטים המוצגים בערי הארץ, אשר
העולם הזה ממליץ לראותם:
• מלחמה ושלום (אופיר, תל-אביב;
ציון, ירושלים) — סרט המוכיח כי אפילו

קטעים מיצירתו האלמותית של טולסטוי
מספיקים כדי לבסס עליהם סרט טוב. אודרי
הפבורן, ר,נרי פונדה.

• הנאשם

(אוריון, תל־אביב) — אל־

פרד היצ׳קוק מוכיח כי, סיפור המתח המשכנע
ביותר נמצא בחיי היום יום של האזרח
הקטן.

6הגראן ז שפיי

(חן, תל-אביב)

משחק החתול והעכבר בשפך הנהר פלאטה.
בריטי, אנושי ומקוצץ.
• ג ׳ רכז (רון, ירושלים) — רנה קל־אמן
מציג את אמיל זולא ואת מריה של,
ביצירת מופת מדכדכת.

ס לה סטראדה

(מאי,

חיפה) —

הניאו־ריאליזם האיטלקי מוצא את תיקונו בעזרת
הבמאי פליני, ומשחק נהדר של אנטוני
קווין, ג׳ולייטה מסינה,

קראו את המכתב שאני מביאה בפני>

ואמרו לי איזה משפם מפורסם
ל: זה מזכיר לכם. מזמן לא השתעשעתי
כל כן כמו בשעת קריאתו.

״לרותי:
כמובן שיש לייחס מכתב זה כמסמך
היסטורי כלשהו, הגם שהוא נכתב בום
לבם של כל הנוגעים בדבר.
חזקה על כתב זה שיהא מייצג ברנשים
רבים ואף רבים מאד, אי לכך
ודאי וודאי שזקוק הוא לתשובה כלשהי,
הגם שעל זו האחרונה להיות מפורטת
וממצה ולא פוסחת על שום סעיף זה
או אחר.
מתוך כל האמור לעיל ברור ומובן
לכל בר־בי־רב שאגרת זו תהא מסודרת
בצורת חקירה משפטית, היורדת לכל
•־ פרטי פרטיה של הנתבעת המכנה את
עצמה ״רותי.״ לאחר הגדרה הכרחית זו
ניגשים אנו לעצם העניין.

משפט הציפור נגד
״רותי ושות׳״
קטיגוריה: אנו כותבי מכתב זה ונכנה
עצמנו ״תובעי־עלבון־איגוד־השדכנים ונד
גיני־המקצוע־הנ״ל, על מנת שלא יהא
מתפגר לו או הופך למקצוע זול כלשהו*.
סניגוריה:
צנחן על רקע אדום, קצין
בן ,23 סטודנט למשפטים, גבוה, יפה
.ובלונדי, מכיל כמו כן עיניים תכלת,
כמובן שאוהב מוסיקה, ציור, ספרות ולעת
הצורך הוא מאד מאד ריאלי. כל
הסחורה הנ״ל והמכילה גם חוש הומור,
מעוניינת להתכתב עם נערה ירושלמית,
ר*יי יפה ועל נושאים שימצא לנכון

מושבעים: אזרחי העולם הזה מאז ו.מתמיד.
שופט:
אה, מי צריך אותו

קטיגוריה: כתב אישום
במובן שהמדובר באותו מדור מפוקפק
וטפשי (ומפאת כבוד בית־המשפט יספיקו
מלים אלו בלבד לתאר את הזוהמה
הנ״ל) — המתיימר ״לזווג זי*
ווגים בפרהסיה.״
חזקה עלינו שאנו רואים במדור זה
כלי שרת והמיועד להוציא מחייתם של
שדכנים ושאר משלמי מסים מסוגם של
אלו האחרונים.
האדונים והגברות הנכבדים, אותם אנו
מתיימרים לייצג, ידועים הם לכל. נ ד
^ כיר רק כמה מהם .1 :גברת במניה —
30 שנה במקצוע; .2גברת לוין —
מסיכולוגית מומחית ומצוייר, בכל החוגים;
.3מר ליבר — עיין ערך ״גברת
במניה*; .4הפסיכולוג גולד — רק היא
ימצא לך את בת זוגתך ולפי השיטה
היותר מודרנית — ועוד רבים מאד מאד
כגון אלו, ויקצר המצע...
כמובן שננסה להוכיח שאותה הנ״ל
המתקראת לעת הצורך ״מתי,״ עושה
את מדורה ובטזנה תחילה קרדום לחפור
בו, שיהא דוחק את מדורם ורגלם
של האישים הנ״ל — הגם שאין איש
יודע את אישיותה, נסיונה בחיים, השכלתה
ועוד כגון אלו (וחזקה עלינו שאין
היא מספרת דברים אלו לאח אישיות
על מנת שלא יוזדע קלונה ברבים).

דברי הסניגוריה :
כמובן שכל האמור לעיל הוא שקר
וזדון ושאר כגון אלו, ומכוונים לפגוע
בשמה הטוב של רותי, המתעתדת לפתור
בעיותיהם של כל הולכי על שתיים
ובהצלחה יתרה משדכנים אלת שהקטי־גוריה
מתיימרת לייצגם.

ואלו השאלות ששולחת הקטגוריה
לרותי, על מנת שתהא
עונה עליהן כאמת ובתמים וללא
כחש כל*שהוא.
.1האמת היא שרותי, כותבת המדור
״מכתבים למתי,״ עדיין לא הגיעה אל
אותו הגיל שבו תוכל להעיד על עצמה
שנסיון של 30 שנה מזהב לה מאחוריה?
אי לכך מעוניינת הקטיגוריה בגילה ה־מדוייק
והאמיתי של הנתבעת.
.2היש לה למתי איש־חיק נצחי או

יורשי עצר כל שהם? ושהם הגיעו אליה
דרך המדור הנ״ל, ואם לאו, האם אין
בכוונתה של הנתבעת לנצל מדורה ולמצוא
איש המתאים ולמטרות הנ״ל?
.3נא לפרט קורות חיים, השכלה.
מקום מגורים (אם בכלל יש כאלה).
.4ההיתה הנתבעת בתנועת נוער ובאיזו?
ואם היתד, היא, כיצד תסביר את
העובדה שבמקום להפרות את שממות
הנגב רובצת היא בכרך, וחיה על רווחיו
של עתון מפוקפק שאין איש יודע
מגמותיו ומטרותיו.
.5האם רואה רותי במדורה אידיאל
נשגב או שהיא מתעסקת בזה האחרון
עקב כשלונות בלתי נמנעים ובלתי פוסקים
בשאר פרנסות ועיסקות בעבר?
.6נא לפרט כל המקצועות והעיסקות
בהם היתה יד לנתבעת בעבר.
.7מה היו תסביכיה, מניעיה, תשו־קותייל
וכו׳ של הנתבעת, שהיוד משיל
לפתיחת המדור?
.8האם נכון הוא שאחוז גבוה מהמכתבים
נכתבים על־ידי בעלת המדור
עצמה והאם נכון הוא שהיא מכוונת את
המכתבים לפי רצונה ומבלי כל קשר אל
הכתובות אליהן נשלחו?
.9נא לפרט את מספר הזוגות (או
התכתבויות קבועות בין שני בני הזוג)
שנוצרו עקב המדור בסיועה של הנתבעת.

מי הוא לדעת הנתבעת הגבר האידיאלי?
התביעה
מודיעה כי אם תוך שלושה
שבועות לא תתקבלנה התשובות, יועלו
עדי התביעה על הדוכן, שגם שיתפרסם
הדבר בפומבי, ומורידים אנו מעצמנו
כל אחריות לתוצאות.
בשם בית־המשפט:
בן־חורין חביון,
הלל ,9ירושלים.

מובן שלפני בית־דין כזה הריני טו־ 1
מדת נכלמת ונמוכת רוח, משתדלת לה־ $
שיב כמיטב יכולתי, לפי סדר השאלות:

.1אמת. אשר לחלקה השני של השאלה,
הריני מסרבת להשיב, מאחר שתשובתי
עלולה להוות פגיעה בזכויותי
האזרחיות, כפי שהוגדרו בחוקת ארצות־הברית,
ונקבעו בתיקון ד,־ 5לחוקה.
.2לא. אבל זה רעיון לא רע. אם
כבר מזכירים זאת, רצוני להביע את
חפצי להתכתב עם גבר כבן ,30 גבוה,
שחור ונאה עם מכונית, עמדה חברתית
גבוהה, אינטלקט וכו׳ וכו׳ — על כל
הנושאים. חברותי אומרות עלי שאני
נחמדה.
.3נולדתי וכו׳ וכו׳ .אבי הוא אדם
שכו׳ וכו׳ .אמי גם כן. כבר בילדותי
הרגשתי צורך ל השכלתי היא מן
הטובות ביותר. המקרה שהשאיר עלי
את רשמו העמוק ביותר אירע על רקע
בטחוני, אשר מטעמי בטחון, כמפורט
בדבר המלך במועצתו, אינני יכולה לגלות.
כי מה שבטוח בטוח. כמובן, שגם
לאחר המקרה המפורט לעיל המשכתי
בדרכי וכו׳ וכו׳ .אשר למקום מגורי —
הריני מסרבת להשיב מאחר שתשובתי
עלולה להוות פגיעה בזכויותי האזרחיות,
כפי שהוגדרו וכו׳ וכו׳.
.4כן. ברור שהייתי בתנועת נוער.
איזו? לא אזכור. נא לשאול את ראש
אגף החקירות. הוא המטפל בכך. ומי,
בכלל, אמר לכם שאינני מפרה את
שממות הנגב בדרך זו או אחרת?
.5ראה תשובה לשאלה .3
.6לא אזכור.
.7סכיזופרניה לאטנטית, קלאוסטרופוביה
דוהרת, פאראנויה מסובכת, דפרסיה
כלכלית, דיפסומניה, פפסומניה, א־סומניה
ואבותיה, שלא להזכיר היפו־כונדריה
חולפת, שגעון רדיפה, תסביך
נחיתות, רכילות ועליונות לסירוגין.
.8במלה אחת: עצם השאלה מוכיחה
על בורות וחוסר התמצאות בנעשה
במדורי. יש בה כוונה נלוזה ונפסדת
להשמיץ, להעליל, להפיץ דיבה ולהוציא
שם רע עלי ועל המדור. כיצד יכול אדם,
ואפילו יהא זה גאון כמוני, לכתוב בסגנונות
מגוונים ומרובים כל כך, על
נושאים מרתקים שונים ומשונים כל כך?
לסיכום במשפט אחד: לא.
.9הסטטיסטיקה קובעת כי בממוצע
מגיעות 33,85 תשובות לכל מכתב. צא
וחשב מה היו תוצאות של 1201 מכתבים
שהופיעו עד כה.
זה הסוד שלי.

1 1 5

ףלאחד היה בטוח שצה״ל יפסיד.
ככל שהתקרב ובא יום המשחק הגדול,
כן גברו החששות. הם הובעו בלחישות
ובקול רם, על־ידי כל מי שהיה לו מגע וקשר
עם נבחרת צד,״ל בכדורגל. משחקי הקבוצה
באימונים האחרונים, זהירותם ו;מופרזת של
ארבעה מאנשיה שעמדו לטוס מיד לאחר
המשחק לארצו ת־הברית כדי להצטרף אל
נבחרת הפועל, הידיעות על רמת משחקם
של כדורגלני צבא צרפת — כל אלה לא
הניחו מקום לחלומות ורודים על ת,צאות
המשחק. מתוך הלקסיקון העברי הוצא ש ב
המושג שהפך שם נרדף לכל התמודדות
ספורט ישראלית — לצאת בכבוד.
24 שעות לפני המשחק דבקה ההתרגשות
גם בשחקנים. כמעט כולם היו צעירים, עד
גיל .20 לגבי אחדים מהם היתר. ההתחרות
נגד צבא צרפת מבחן בינלאומי ראש. ן .רובם
התרגשו כאילו עמד המשחק להיות הראשון
בחייהם, או האחרון. חלק מהם קיבל הרגשת
בחילה. אחד שכב כל הלילה שלפני המשחק
במיטתו, לבוש בחליפת אימון. כאשר עבר
המאמן אליעזר שפיגל בלילה, בין חדרי ה־אנשים,
הוא מצא את כולם שוכבים במיטותיהם.
א,לם איש לא ישן במנוחה.
לפתע נכנסה בנבחרת צה״ל אמונה במזלות.
יום לפני המשחק הופיע במחנה ז;־
אימנים נחמיה גראף, איש מכבי פתח־חקוה,
הביא עמו חפיסות גומי לעיסה ואמר :״אם
תלעסו מסטיק זה בשעת המשחק, זה יהיה
הקמיע שלכם.״
כאשר עלו שחקני הנבחרת על האוטובוס,
שעמד להסיעם מצריפין למשחק, לא מצא
לפתע נהג האוטובוס חן בעיני המאמן שפי־

הגנרלוהכדור. הגנרל הצרפתי גוסטאב ז׳רו, נציגו האישי של שר ההגנה הצרפתי,
נושא את ברכתו בפתיחת משחק הכדורגל בין נבחרות צה״ל והצבא הצרפתי. מאחוריו
נראה מאמן נבחרת צה״ל שפיגל (בטרנינג) ולפניו שחקני ההגנה של הקבוצה הישראלית.

הצליחו לנצח את נבחרת צרפת, בשיעור
.3:1אולם סוד הנצחון היה אחר. הוא הושג
במאמץ ועבודה רצינית של חדשים. כאשר
שרק השופט משה כהן את שריקת
הסיום באיצטדיון רמת־גן ומאות ילדים התפרצו
אל המגרש ונשאו על כפיים את כדורגלני
צה״ל, היה ברור ל־ 50 אלף הצופים
שהם היו עדים למאורע גדול בתולדות הכדורגל
הישראלי.
לא היה זה יום גדול בשל ההישג הספורטאי
בלבד. כי הנבחרת, עם נצחונה, לא
היתד, מושלמת. גדולתו של המאורע היתר.
בהוכחה הגלויה של מה שנחשב לבלתי
אפשרי: לארגן במדינה תחרות ספורט מוצלחת,
שתדפוק לכל פרטיה. שהסדר, משמעת
ההמון, והתחבורה יהיו בה למופת ובעיקר
שאפשר לקיים כל זאת ללא אגודות
מפלגתיות, ללא עסקנים וללא חסות של
התאחדות אינטרסנטים. זה היה נצחונה האמיתי
הגדול של נבחרת צה״ל. היא שברה
את התקדים של הרכבת נבחרת על בסיס
הפיפטי־פיפטי ועל בסיס של שמות כוכבים:
צעד זה עשוי להיות הצעד הראשון
בדרך לכדורגל בריא.
שני אנשים ראויים לכל התשבחות עבור
הישג זה. היו אלה מרכיב הנבחרת אלוף־
משנה שמואל סוחר, ומאמנה אליעזר שפיגל,
שהעמידו על נבחרת זו כעל קלף יחיד את
כל עתיד הקריירה הספורטאית שלהם. שניהם
לא ידעו מנוחה במשך שבועות, ראו
את הרכבתה ואימונה של הנבחרת כמפעל
חייהם.
סוחר היה פעמיים קרוב להתעלפות בחדר
ההלבשה, לפני המשחק. כשנגמר המשחק
הוא רץ אחר האוטובוס שהסיע את ה־

שלו שה שערי נצחון
הדקה ה* .76 השער היחיד שהבקיעו כדורגלני צבא צרפת הובקע
כשהתוצאה היתה 2:0לזכות צה״ל. החלוץ הצרפתי רוסטיצ׳לי הצליח
לחדור מבעד להגנה הישראלית, בעט כדור נמוך, שטוח ומכוון יפה.

הדקהה״צל ..השער השני שהצליחו חלוצי נבחרת צח״ל להחדיר לרשת הצרפתית. מנצ׳ל
בעט בעיטת קרן, השוער הצרפתי ניתר אל הכדור שחלף מעליו. הכדור הגיע לראשו של
נחום סטלמן, שלא היסס, שלח אותו לשער הצרפת /לתדהמת המגינים הצרפתים ו הקהל.

שחקנים, עלה עליו והשתיק את כולם. הכדורגלנים
התכוננו לנאום ציוני אך סוחר
שרעד מרוב התרגשות, צעק רק :״שלוש
פעמים קיפאק לספורטאי צך,״ל!״ היתד, זו
שעתו הגדולה.
נראה שההישג על המגרש לא יהיה ההישג
היחידי של נבחרת צה״ל. משחקה הצליח
לעורר משהו בלבבות מסוימים. כאשר ניגש
ראש הממשלה לאחר המשחק אל השחקנים,
התעניין לדעת אם רפי לוי תימני, ואמר:
״אתם רואים, אפשר גם לנצח!״ באותו רגע
כבר הסתמנה תכנית באופק. התכנית: לשלוח
את נבחרת הצבא למשחק גומלין בצרפת,
להפכה לבסיס לנבחרת ישראל בהתמודדויות
בינלאומיות.

גל. שפיגל ראה כיצד הוא עולה על המכונית
ואמר :״הוא לא יביא מזל!״ וניגש אל
הנהג :״חבר, תעשה לי סובה. קום ותן לי
לנהוג.״ שפיגל הוביל את אנשיו למגרש
במו ידיו, כשהוא נוהג במכונית.
כשהגיעו למגרש, שוב נתקע בראש האנשים
הרעיון שעליהם להחליף את חדר
ההלבשה המיועד לשחקנים מק מיים, יזה
הנועד לאורחים — מפני ששם תמיד מפסידים.
אלוף־משנה שמואל סוחר, מרכיב
הנבחרת, דאג להחלפת החדרים.
המעניין הוא שלמרות הרגשת הפחד, ריחפה
באויר ההרגשה שיושג נצחון על נבחרת
צבא צרפת. והמפליא הוא שההרגשה
היתה שהנצחון יהיה בשיעור .3:1דקות
מספר לפני תחילת המשחק נטל צבי צוקר,
איש מכבי נתניה ומנהל הקבוצה, את הכדור
בידיו, רשס עליו בגיר ״3:1״ ,הגיש אותו
לשמואל סוחר. סוחר הוסיף את חתימתו,
נשק את הכדור ומסרו לשוטט.

*ימהמאנ שי נבחרת צד,״ל מאמינים
^ עד היום כי רק בגלל קמיעות אלה

**ל מהלך המשחק כץ נבחרות
ע צבא צרפת וצה׳׳ל כותב שייע

או״להילה ! כבר בבואם לשדה התעופה בלוד נתגלו כדורגלני צרפת כתקפניים מאוד.
בתמונה נראים שניים מהם, כשהם מודים בצורה צרפתית מאוד לאחת סתיילות צה״ל,
ששימשה להם כמארחת. המארחות ענדו לצרפתים את תגי צה״ל, זכו למחמאות פעילות

8לזר:

נגד איזה שחקנים עוד לזר שיחקתי בחיים
שלי? שיחקתי נגד תורכים ונגד רוסים,

נגד ברזילאים ונגד סינים. ודוקא נגד צרפתים׳
שהם די קרובים אלינו ושאני די
אוהב אותם, לא יצא לי לשחק נגדם בחוץ.
בכלל לא היה לי מיגע עם צרפתים. למה ת
שהייתי בצרבת איזה ארבע פעמים והספקתי
להתבלבל די טוב ברחובות של פאריס,
כל מה שאני יודע על הצרפתים זה שהם
אוהבים לעשות חיים.

טובה. הרעיון לעשות נבחרת של שחקנים
צעירים הוא רעיון די טוב. סוף סוף המבוגרים
לא יכולים לשחק לעולם. ונבחרת
של צעירים, בצירוף כמה שחקנים ותיקים
בעלי נסיון, יכולה להיות השלד של נבחרת
ישראל. אבל כששמעתי על תוצאות
המשחקים האחרונים של נבחרת צה״ל, לא
הייתי כל כך בטוח שנסיון זה יצליח. ואני
גם לא הייתי היחידי שלא היה בטוח.

בזמן האחרון הצרפתים תיקנו קצת את
הרושם שהיה לי עליהם. הנשק הצרפתי,
וביחוד המיסטרים שהם שלחו לנו, הוכיח
לי שהם גם יודעים לעשות משהו אחר
חוץ מלהתנשק. לכן שמחתי מאוד כשנודע
לי שקבוצת הכדורגל של הצבא הצרפתי
עומדת להגיע ארצה. אבל השמחה שלי לא
ארכה הרבה זמן. אלה שהרכיבו את נבחרת
צה׳יל החליטו כנראה שאני עלול להשפיע
לרעה על הידידות שהתפתחה בזמן האחרון
בין ישראל לצרפת, ולא כללו אותי בנבחרת.
הם די צודקים. צריך פעם לתת לצעירים
את השאנסה להוכיח את מה שהם יכולים
או את מה שאינם יכולים.
למרות זאת לא נתתי שיקלקלו את היחסים
ביני ובין הצרפתים. לקחתי את אשתי
והלכתי לראות את התחרות בין נבחרות
שני הצבאות. כשהגעתי לאיצטדיון רמת־גן,
זה הזכיר לי את המשחק נגד רוסיה.
רק שהפעם היה לי יותר זמן להסתכל על
האנשים והימגרש. מה שצריך לציין כאן
זה שבאמת הסדר והתחבורה היו די למופת
ואין לנו מה להתבייש בזה לפני הצרפתים.
כל המגרש היד, מוקף דגלי ישראל
וצרפת, תזמורת ניגנה מנגינות לבת ובמקום
סדרנים שעושים פרוטקציה לכל המש־

הכנתי לי אפילו ראשי פרקים לרשימת
ביקורת ״מדוע נכשלה נבחרת צה״ל?״ הייתי
אז יכול לכתוב שמדינות יותר גדולות מישראל,
שאצלם הכדורגל יותר מפותח, עשו
כבר נסיונות כאלה ולא הצליחו.
אבל רק התחיל המשחק׳ ראיתי שרשימה
כזאת כבר לא תופיע. קודם כל הצרפתים
לא היו כל כך חזקים כמו שחשבתי. הם
אמנם משחקים מהר וקצר, ויש להם שליטה
יפה בכדור, אבל בסיום הם מתלבטים.
ההגנה שלהם היא חדירה מאוד והשוער בכלל
לא נראה כמו שוער של כדורגל. אמנם
בסיכום הם היו יותר חזקים מאשר נבחרת
צד,״ל, אבל לשחקנים שלנו היה יותר
רצון לנצח ויותר מזל. סוף סוף, זה היה
יום העצמאות שלנו, לא שלהם.

חומתפלדה. הגנת הנבחרת הישראלית, שהצליחה למנוע מהצרפתים להגיע למצבי
בעיטה נוחים, הודפת התקפה ליד קו ה־ 6ו. בתמונה נראה החלוץ המוכשר נחום סטלמן ()8
מתרומם באויר, חוסם בגבו את החלוץ הצרפתי ( )9מלנגוח בכדור, הנראה בין שניחם.

תיכף מתחילת המשחק התברר שנבחרת
צה״ל התאמנה כראוי ושהיא נמצאת בכושר
מצוין. ביחוד היתד, מצויינת ההגנה,
עם השוער חיים בוך בראש. לדעתי זאת
יכולה להיות ההגנה של נבחרת ישראל.
חיים בוך, שכמו אברר,מלה בנדורי לא זכה
אף פעם לתהילה בגלל אגדת חודורוב, הוכיח
שהוא שוער מצוין לא פחות מחודורוב.

בנעם הואשונה אחו׳ שנים של הכסוי במשחקים בינלאומיים, הביאה סור סוו
נבחות הכוווגל של צה־־ל נצחון לישראל, בגבוה על!בחרת הצבא הצופה•

הדקה הי צ צ. הכדור עשה את דרכו לרשת נבחרת צבא צרפת בדקה ה־ 29 לתחילת המשחק.
החלוץ המרכזי רפי לוי קיבל ממירה נאה ממנצ׳ל, בעט ממרחק 20 מטר אל תוך השער. השוער
הצרפתי וריני, שהופתע מפתאומיות הבעיטה, נראה משתטח אל הכדור, החולף בדרכו אל השער.

הדקהה״ . 7 7שניות מעטות בלבד לאחר שהצליחו הצרפתים להבקיע את השער
הישראלי, פרצו חלוצי צה״ל לעבר השער הצרפתי. מנצ׳ל בעט שוב אל נחום סטלמן,
שהיה בקרבת השער. סמלמך בעט לפינת השער הצרפתי, קבע את התוצאה הסופית.

פחות שלהם, היו צנחנים שעשו פרוטקציה
רק למפקדים שלהם.
על בימת הכבוד, איפה שתמיד יושבות
הנשים של השחקנים, ישבו עכשיו דיפלומטים
ונכבדים. כל שרי הממשלה, ואפילו
בן־גוריון בעצמו, באו לראות את המשחק.
בשביל אנשים כאלה, שלא מבינים בכלל
מה זה כדורגל, היד. צריך להביא את עזריה
רפפורט, שיקריא מד, הולך להיות על המגרש.
זה היד. כמעט כמו שמקריאים את
פרקי היום בתנ״ך.
אחר כך התחיל הטכס. הכי יפה היה שחיים
בר־לב, ראש אגף הדרכה, בירך את
שתי הקבוצות שתנצחנה, והגנרל הצרפתי
עם הכובע האדום אמר בצרפתית שלא
חשוב מי שינצח העיקר שיהיה שמח. סוף
סוף התחיל המשחק. הצרפתים לבשו תל־בשות
בצבעים כמו הדגל שלהם ונבחרת
צד,״ל באה בתלבושת לבנת

^*אמת היא שהדיעה שלי בהתחלה
ן ן על נבחרת צה״ל לא היתה כל כך

אורחיםחשוכים. את חשיבותו המיוחדת של המשחק ציינה נוכחותם של שרי המדינה
ונכבדיה. אפילו ראש הממשלה דויד בן־גוריון נכח, זו הפעם הראש,נה בתולדות המדינה,
במשחק כדורגל. בתמונה נראה ביג׳י כשמימינו שנדיר צרפת פייר -ז׳ילבר וחגנרל ג׳רו.

בשבילי לא חשוב אם השוער משחק יפה
או לא. אני לא דורש יותר משוער מאשר
שיעצור את כל הכדורים שבועטים לו.
חיים בוך עשר, את זה מצויין.
אפילו נח רזניק׳ ששלושה חודשים כבר
לא שיחק, מילא את תפקידו בסדר והצליח
לסגור עם המגינים את מרכז השער
לגמרי. בין החלוצים, שלמרות שהבקיעו
שערים, לא היו כל כך טובים, היד, הטוב
ביותר נחום סטלמך. הוא בטח שיחק כל
כך טוב מפני שהאמא שלו באה בפעם
הראשונה בחייו לראות איך הוא משחק
כדורגל. גם רפי לוי ומנצ׳ל היו טובים.
אבל האמת היא שאת המחליף שלי, שקיוויתי
למצוא במשחק, לא מצאתי עדיין.
איך שלא יהיה, כל הכבוד לנבחרת צה׳׳ל.
וביחוד למאמנה אליעזר שפיגל שלא חסך
מאמצים לפני המשחק ובמשחק עצמו. ה־נצחון
שלהם יירשם בהיסטוריה. מה שחבל
זה רק ששמעתי אומרים שבעד כל גול,
הצרפתים ישלחו לנו מיסטר אחד פחות.
יא אללה! או כמו שאומרים אצלנו עכשיו
בשכונה, אדלר,־לה!

אין?מן לילדי ם

ספרים

(המשן מעמוד )11

״הממשלה מחשיבה את קול האמריקאים
יותר מאשר את קול האופוזיציה!״ צעק
ציר דמוקראטי־חופשי שמן, לקול תשואות
חבריו לדעה.
״רע מאד אם רק בחצר הקסרקטין תינתן
לנוער הגרמני האפשרות ללמוד ולהתפתח
קרא הציר הסוציאל־דמוקראטי
ראצל. מחיאות־כפיים.
ביציע־העתונות, בו יש מקום למאתיים
כתבים, יושבים חוץ ממני רק חצי־תריסר
איש ואשר .,ביציע הקהל, בו יש מקום לחמש
מאות לפחות, יושבים המשתתפים של
סיורי־תלמידים מודרכים. יציע הדיפלומטים,
ממול, ריק כמעט לגמרי.
הכל עשוי בטעם טוב, כיאה למדינה עשירה.
אולם בניגוד לבריטניה, מורגש מאד
כי לא זה המרכז לחיי העם. לבני בון, ולבני
גרמניה המערבית כולה, אין שום
ענין בכל הנאמר והמדובר בבית היפה הזה,
על־ידי האנשים הלבושים בחליפות האפורות
והכחולות הממשלות.

קברה של גשמה

/ 6בגד7

תשבץ העוד הזה 1021

מאוזן; .2אותו אין מכניסים לעופריים; .6בערבון מוגבל;
.8העתון הנפוץ ביותר במדינה; . 10 משחילים במחט; . 12 המוצר
העיקרי של אנזישראגז; . 13 אויב; .14 מאתיים ועשר; .15 דגל ;
.16 אי האתרוגים 18 ירושלים דליטא 19 משק על שם דב, רבקה
ותרצה הוז ; .21 ספר תג״ך ; .24 נהי ; .25 העיקר בעיסה ; .28 מלך
ישראל; .29 מלטה; .31 אומה; .32 גיס; .34 מספר אבנים; .35
יישוב מול לטרון; .36 ענן; .37 מוצר היצוא של ערב; .39 אוי;
.40 אות ; .41 בידי העגלון ; .42 חטטן ; .44 ענת ; .46 החיים והמוות
בידיו; .48 הכרחי לקומזיץ של ממש, או לפחות של חבורת האש;
.50 יוצר דת מונותיאיסטית .51 :מה שתשבץ זה מבקש; .53 מלה
מקובלת על הצבר; .54 מטבע מזרחי־אסיאתי ; .56 משמש להובלת
תפוחי אדמה; .57 בעלת חמש אצבעות; .58 חלק הגוף; .60 שער
בבית־המקדש נקרא עליו; .62 יישוב ביהודה; .64 יהיה
יותר טוב!״
מאונך . 1 :ידיד; .2סכין גילוח; .3חיטה; .4שדה; .5עשרים
ושש; .6שיא המהירות; .7בראש עתון; .8רדיפה אחר חשוד;
.9הפיכת חית־בר לחית־בית; . 10 יישוב בצפון; .11 סל; . 17 יגאל
ידין; . 19 משפחת תיאורטיקנים סוציאליסטיים; .20 אות הנצחון;
.21 בית־ספר; .22 אזיק רגל; .23 לפני השני; .25 ספר תנ״ך;
.26 חצי וינה ; .27 מופיע אחד לשלושה חודשים ; .28 חטה ; .30
מאריטימי ; .31 הוא נידף ברוח ; .33 הסתכלות ; .38 נייר־ערך ;
.41 בעל לעולם אי! לדעת; .43 יישוב בדרום; .44 עולה מקנקן
רותח; .45 העצמון, למשל; .47 מחלת זקנים; .48 אויב ישראל;
.49 ללא בעלים ; .50 בכל נמל ; .52 דור רביעי ; .55 אחת מתכונות
האל ; .56 פר, לשעבר ; .59 נוכרי ; .61 בונה תיבה ; .63 אילן.

•^גרמגיה המערבית אין עיר־בירה
/אמיתית. בון היא עיר חמודה קטנה,
כגודל ירושלים, על גדות הריין הרחב. משרדי
הממשלה שוכנים בתריסר בנינים מסוג
הועד־הפועל, הדומים כולם פחות או יותר
לבנין הבונדסטאג. אולם בון אינה מרכז גרמניה,
כשם שירושלים אינה מרכז ישראל.
בון אינה מתימרת אפילו להיות מרכז רגשי
והיסטורי, כמו ירושלים. הממשלה יושבת
כאילו על מזוודותיה, מוכנה בכל רגע
לבוא אחריה הימים, כאשר -תחזור לברלין.
שום עיר לא ירשה את ירושתה של ברלין
המכותרת, ברלין השוכנת מעבר הגבול
הסובייטי, אי מערבי בודד בתוך האזור הקומוניסטי.
הסופרים, העתונאים, המחזאים,
המוסיקאים, שנשאו בלבם אח מורשת התרבות
הגרמנית, נפוצו לכל עבר.
כך, על כל פנים, מסבירים הגרמנים עצמם
את התופעה המוזרה שעם זה של למעלה
מחמישים מיליון נפש (.במערב) הנהו, כיום,
חסר כל יצירה תרבותית. שום. מחזה
גדול, שום ספר גדול, שום סימפוניה גדולה,
לא נולדו מזה תריסר שנים — ולמעשה
מאז — 1933 בגרמניה המערבית .״אין
יצירה תרבותית בלי מרכז תרבותי,״ הסביר
לי עורך עתון.
אולם זוהי רק אחת הסיבות, ולא העיקרית
.״הפלא הכלכלי״ חשוב יותר. אומה
הרודפת אחרי מכשירי־טלביזיה, אינה יכולה
להתפנות לכתיבת סימפוניה חמישית. כאשר
הועלה מהנדס־הייצור על כן הפסל, הופל
ממנו המשורר. הרדיפה אחרי חפצי־המותרות
דורסת תחת נעליה כל יצירה תרבותית —
כשם שעושה זאת בישראל הדאגה הלאומית
לבטחון הצבאי.
אולם יתכן כי הסיבה האמיתית עמוקה
עוד יותר. בכל אומה ישנה רק שכבה דקה
מאד היוצרת תרבות. אלה הם תאים עדינים
מאד בגוף הלאומי, תאי־יצירה המתחדשים
מדור לדור. כאשר הם נהרסים על־ידי מחלה
או תאונה, אין הם מסוגלים עוד להתחדש.
כך בדיוק קרה לגוף הגרמני. אדולף היט־לר
השמיד תאים רבים במחנות־הריכוז,
גירש אחרים אל מעבר לים, שיתק את הנותרים
בזריקות־המוות של הטירוף הגזעני.
תאי־היצירה, שטופחו במשך מאות בשנים,
התאים אשר יצרו את גיתה וקאנט ויוהאן
סבסטיאן באך, הושמדו.
כאשר התעוררה גרמניה ממחלת־הרוח הנאצית,
היא יכלה לבנות מחדש בנינים ו־בתי־חרושת
למכוניות מרצדס. אבל היא לא
.יכלה להחיות בגוף הלאומי את התאים המושמדים
של היצירה התרבותית. לכן משגשגת
הארץ, גועשות הערים והומים הכבישים.
אולם הנשמה הגרמנית גוועה, ויתכן
שלא תקום לעולם לתחיה.
יתכן כי גרמניה מתה, ואינה יודעת זאת.
זהו המחיר האמיתי ששילמה גרמניה עבור
כיבוש אירופה מהרי הפירינאים ועד למבואות
מוסקבה. אילו אפשר היה לקבור את
נשמתה של אומה בקבר, היו צריכים להקים
עליה מצבה שתשמש אזהרה נוראה
לכל אומה אחרת העומדת מול הפיתוי הכפול
של מלחמות־כיבוש ומחנות־ריכוז:
״ההלך, בחוזרך לארצך, זכור כי ראית
אותי מוטלת כאן — דבי זה יכול לקרות
גם למולדתך.״

תרגום
ה קי ס ר הק טן
יומגו של ;פוליאון

(ליקט קלוד רואה,

הוצאת עדית 247 ,עמודים) — אינו, למעשה,
יומן כלל. המאורעות המתוארים בו לא
הועלו על הנייר על־ידי הקיסר עצמו, אלא
נרשמו מפיו על־ידי מזכיריו הנאמנים ואנשי
פמלייתו.
מולדתו של נפוליאון, קורסיקה שטופת
הבערות והקנאות הדתית, הורישה לו ירושה
נכבדה: אמונה עמוקה בידה המדריכה של
ההשגחה העליונה. הוא האמין בה, כאשר
ריחפה מעל לראשו אימת הגיליוטינה של
מהפכני צרפת, כאשר עמדו חייליו מול
מלוכנים מורדים וכאשר התנגש צבאו עם
התורכים, האנגלים, האוסטרים והפרוסים.
הוא הוסיף להאמין בה אפילו לאחר שהובס
צבאו ברוסיה בשנת .1812
אמר נפוליואן לאחד ממזכיריו מאוחר יותר,
בשבתו באי סנט־הלנה :״ראוי לציין כי
המכשולים שחרצו את כשלוני לא בני אדם
היו הגורם להם. בדרום הכשיל אותי הים,
ולאחר זמן, בצפון, הובסתי על־ידי שריטת
מוסקבה ושלגי החורף. הנה המים, האוויר
והאש — הבריאה כולה היתר, בעוכריה של
תחייה עולמית, אשר גם היא היתד, מעשה
הבריאה! מי אנוש וירד לסוף דעתה של
ההשגחה העליונה!״
בעיקבות נפוליאון וההשגחה העליונה המפקחת
עליו עובר הקורא מחדש על כל
העלילות ההיסטוריות — החל בכיבוש איטליה
וכלה בקרב ווטרלו. אולם לצידן של
העלילות הידועות מגלה הוא שפע של סיפורים,
אשר לא נודעו עד כה. אחד מהם:
אשתו הראשונה של נפוליאון, ג׳וזפין דה
בור,ארנה, השמיצה אותו בהפיצר, שמועות
כי הוא חסר כוח גברא, וגנבה כספים מקופתו
הפרטית, כדי לחלקם בין מאהביה
הרבים.
האשה היא רכוש. מרתקות לא פחות 0
מן הסיפורים הבלתי נודעים הן מאות אימ־רותיו
של הקיסר הגוץ, הפזורות על פני
הספר, וכן חוות דעתו על כמה אישים בני
דורו. אחדות מהן;
• על האנגלים: די היה לי לשלוט על
הים שש שעות בלבד, כדי שיבוא הקץ לקיומה
של אנגליה.
0על צרפת: ידעתי רק תשוקה אחת,
אהובה אחת: צרפת. עמה שכבתי. מעולם
לא מנעה ממני דבר. היא העניקה לי את
דמה, את אוצרותיה בשפע. .
0על משטרת פאריס: המשטרה היא
אמנות שעיקר עיקריה לעצום עין על מה
שראייתו חסרת תועלת.
על הנשים: האשד, היא רכושנו, 0 ואילו אנו אין אנו רכושה; שכן האשד,
מביאה לנו ילדים — ולא להיפך. האשד,
היא, איפוא, קניינו של הגבר כשם שעצי
הפרי הם קניינו של הגנן.
אחת מאימרותיו החוזרות ונישנות של
נפוליאון היא ״אני נלחם כדי להביא את
השלום.״ הוא ציפה לשלום הכללי, העולמי,
בכליון־עיניים, תיכנן לקראתו תוכנית דמיונית
:״חלומי הנשגב היה כשאבוא אל המנוחה
השלמה לטפל במלוא הרצינית בהטבת
מצבה של החברה כולה. הייתי משתדל להעמיק
רדת ולטפל בהנאותיו האישיות של

נפוליאון לא זכה להגשים את תוכניתו,
הוא מת ב־ 5למאי 1821 בגלות סנט הלנה,
כשהוא מגהק ללא הרף. אולם לפני מותו
הספיק להשאיר לבנו עצה מצויינת :״כש־יאחז
בני בשלטון, יהא מוכרח להשלים עם
רעיון חופש העתונות. בימינו הרי זה הכרח
אולם להפקיר את חופש העתונות
לרוחו, הרי זה להירדם בחיק הסכנה.״

חדש וקריא
0מלחמה ושלום (מאת ל. נ .סולם,-
טוי, הוצאת לדורי) — גירסד. מקוצרת של
גדול הרומאנים המלחמתיים מבחינה כמותית
ואיכותית. תיאורי הקרבות בין הרוסים לצבא
נפוליאון וסצינות האהבה של אנדריי,
נאטאשד, ופייר נשארו בעינם, בה בשעה שהוויכוחים
הפוליטיים והפילוסופיים הושמטו
לגמרי. מיועד בעיקר לאנשים חסרי פנאי, או
סבלנות.

המיתולוגיה (מאת ארית המילטון.

הוצאת מסדה 278 ,עמודים) — צרור אגדות
עמים על שדים, רוחות, אלים ובני אלים,
הנמשכים אל נערות חמודות ממש כמו בני
תמותה. למבוגרים ולנוער כאחד.
העול ם הז ח ׳ 1021

אמנות
החי חילופי גכרא

תיאטרון
ה ת שו קההחדשה
תשוקת השנה הרביעית

(נזאת

ג׳ודג׳ אקסלרוד; מוצג בתיאטרון זירה;
במוי: מיכאל אלמז; הצייר: אליעזר סיני),

היא תשוקתו של אחד ריצ׳ארד שדמן (יד,ודה
פוקס) ,מנהל יצור בהוצאת ספרי כיס אמרי*
קאיים, שאשתו (שלומית קפלנסקי) יצאה
׳לפגרה קיץ כעיר אחרת.
שבע שנים היה ריצ׳רד נשוי להלן שרמן,
בלא שיבגוד בה אפילו פעם אחת. כשיצאה
לחופשה הבטיח לעצמו להמשיך אורח חיים
משפחתי צנוע, לאכול בצמחונ״ה, להפסיק
לעשן, לחדול מלשתות ולקרוא מדי ערב על
המרפסת את כתב היד שהד״ר ברובייקר
(אליעזר יונג) השאיר במשרדו.
אולם מאורע קטן קלקל את תוכניותיו של
שרמן המסכן. עציץ גדול נפל מהמרפסת של
הקומה השניה, הביא בעקבותיו לדירתו את
בעלת העציץ (עדנה שביט) .מכאן ואילך

ף* ירושלים, שידר קול ישראל כי ה־
;4שגריר הסובייטי אלכסנדר אברמוב ישב
על היציע בכיכר הרברט סמואל בתל־אביב,
כאורח כבוד בתהלוכת ה־ 1במאי, הודיע
כעבור דקות כי נפלה טעות וכי לא השגריר
הסובייטי ישב על היציע אלא השגריר
הצרפתי, שידר עוד תיקון כעבור שעתיים
כי, לאמיתו של דבר, ישב שם לא השגריר
הצרפתי אלא מיופה־הכוח הבורמזי.

שיעור מעשי
ך* דה־־מוין, ארצות־הברית, בוטלה הר*
צאר. על אמצעי זהירות במשק החקלאי,
לאחר שהמרצה ניקה טרקטור במשקו, רחץ
את ידיו בבנזין, הצית סיגריה, נלקח לבית־החולים
כשהוא סובל מכוויות קשות.

הפליה עדתית
ן * ת ל׳ אבי ,3סיפר אחד מוותיקי ה־
^ בריגדה העברית כיצד סירב מפקדו להעניק
לו חודש חופש לבקר את משפחתו
בפולין, מאחר שהוא ממוצא תימני, הציע
לו להתנחם בביקור של שבועיים בפאריס.

רי א ליז ם

קו לנו ע

ך* פ א רי ס, ערבה כוכבת קולנוע מסיב!•
1גנגסטרים, בה היו כל האורחים ה ב•
בדים חייבים להתחפש לטיפוסים של העולם
התחתון, גילתה לחמהונה למחרת בבוקר
כי תכשיט יקר מאד נעלם מדירתה.

קולט השמש המהפכני, פטנט הטכניון בחיפה, נושא
תעודת אשור של מעבדות הטכניון, הפתרון הארכיטקטוני
האטטטי לכל גג רעפים וגג שטוח.
קשור ישיר אל דוד חשמלי קיים, חוסך קנית דוד חדש
(אם אין דוד חשמל — אפשר להרכיב דוד מירומית
בתוך ביתך).

••מכריה, העיר הישראלית הנקראת על
* 4שמו של הקיסר הרומי טיבריוס, הסביר
השבוע אחד התושבים לעולה חדש על שם
מי נקראת העיר :״זה על שם האחים טייבר.
אלד, הקבלנים הגדולים שבנו את השכונה
הראשונה בעיר.״

אוסולייטור מים אוטומטי, המצאה מהפכנית של ״מידו־מית״
להזרמת מים חמים מן הקולט על הגג אל הדוד
שבאינטרסול או בחדר הרחצה.

מהדורה שניה
שחקן פוקס כ״תשוקח״*
החתיכה מהקומה השניה
מסתבכים המאורעות: בעלת העציץ מבלבלת
את דעתו של שרמן, מבלה אתו לילה בחדר
המיטות בדירתו. עד למסך האחרון עובר הבעל
החוטא לבטים רבים, מתיעץ בפסיכולוג
על תסביכי הנפש שלו, מדבר עם עצמו,
הוזה בהקיץ ומיחס לאשתו בגידה עם אחד
מחבריו. כשהנערה מתעוררת סוף סוף ועוזבת
את דירתו, בורח שדמן על נפשו, מצטרף
לאשתו ולבנו הקטן על שפת הים.
חבל שמרחב המשחק של דירת שרמן
הוא קטן מדי מכדי מילוי אחר דרישותיו
הטכניות הגדולות של המחזה. אולם
עיקר הסושי בא בהתאמת התפקידים. עדנה
שביט לא הצליחה לשכנע את הקהל כי היא
מפשר, ומוגבלת מספיק כדי לשחק את תפקיד
החתיכה בעלת העציץ, בזמן שמבנה
גופה והופעתה החיצונית נבראו כאילו מל־מתחילה
לתפקיד זה. יהודה פוקס, לעומת
זאת, ביצע את התפקיד הקשה שהוטל עליו
בהצלחה מרובה, כשלצידו שאר אנשי ה־להקה.

מאחנרי
הקלעים
ב צ לי ם ותיאטרון
אחד מתפקידיה הגדולים והסד
בים ביזתר של חנה רובינא יילקח ממנה
ערב צאתו של תיאטרון הבימה לפסטיבאל
הבינלאומי בפאריס. הבימה תופיע בפאריס
בחזיאה והדיבוק. חנד, רובינא שיחקה עד כד.
את התפקיד הראשי בשתי ההצגות אולם
הנהלת הקולקטיב בהבימה החליטה שאת
תפקידה בהדיבוק תמסור רובינא למרים פרח
ומרים זוהר, שתתתלפנה בהופעתן בפאריס
להקת הפנטוסדימה של מד־מל
מרסו תבקר הקיץ בישראל. הלהקה
הצרפתית תהיה אורחת התיאטרון הקאמרי
ותופיע באולמיו בתל־אביב מרק כ*
צלי יהיה אחד הפריטים שיאפיינו יותר
מכל את מוסדו! חתיאמרין המוקם בתל־אביב
על-ידי יוסף מילוא ויצחק קדישזון,
מנהלי הקאמרי. המרק יעמוד במרכז
ארוחת הערב הלילית שתוגש במועדון,
שמחיריו יגבילו בהכרח את ההשתתפות
בפעולותיו לבעלי אמצעים בלבד.
אחד הפעילים בהקמת המועדון היה הד״ר
גיורא יוספסאל, מזכיר מפא״י, שגס עזר
בגיוס הכספים הרבים שהיו דרושים לבנייתו.
* הרגליים. דמי פזנה שבים.

בפעם הראשונה מרכך מים המבטיח מים מסוננים
ורכים. מקל בהקצפת סבת׳ נפלא לכביסה נקיה יותר
ולרחיצה טובח יותר (במחיר עממי של — 25.ל״י בלבד).

המקצוע מחייג
* * מ או ג ט ״ דו רנ ץ, ארצות־הברית, נדון
4המפקח על המשקאות החריפים לשלושת
ימי מאסר, על נהיגת מכונית בהיותו
שיכור.

ת רו פתה פל א
• * פ א רי ס, דיווח שליח ישראלי, שנשלח
1לבדיקת עבודתם של שליחי מפלגתו
הקבועים בצרפת, את מסקנותיו למרכז המפלגה
בישראל :״לשם ריאורגגיזציה יעילה
של עבודת השליחים, יש לשגר שליח
מיוחד.״

מחירים סנסציוניים־

דוד שמש כולל קולט עם אוטולייטור לדוד קיים * 195.ל״י
דוד שמש כולל שני קולטים עם אוסולייטור
לדוד קיים 295.-״
־ 240.״
דוד שמש מיוחד עם קולט אחד ל־ 100 ליטר
דוד שמש מיוחד עם שגי קולטים ל־ 200 ליטר ־ 370.״
דמי הרכבה ממוצעת 60־ 40ל״י. מם קניות ־ 15.ל״׳י
תשלום ראשון החל מ־־סס! ל״י, השאר כתשלומים.

ריאקציונר
• * ריחנייה, העדיף עבדאללד, בראזי ל־
4שבת בבית־הסוהר ובלבד שלא לשלוח
את בנו לבית־הספר כדרוש בחוק, בהסבירו:
אבי לא שלח אותי לבית־הספר. מה פתאום
אשלח את בני לשם?״

דחיהידקח 05ותל -אבי !

ע ל 2 1 9 5 *1 .

סו לי ד ריו תמעמדית
• * סי דררא פי ד ס, ארצות־הברית, שוזז־
1רר !ורדון דייביס ממעצרו בערבות
אשתו, כובד על ידה במטר של גידופים,
חזר מיד לכלא, כשהוא מתחנן :״החזירו
לה את סכום הערבות. אני מעדיף להישאר
כאן,״ הוחזר לתאו על־ידי השוטרים שהבינו
לרוחו.

עקב הדרישה המוגברת
— דחיה ביום
עלולה לעכב הרכבת
דוד שמש בשבועות.

סוכני ״מירומית״ בכל הארץ -
לשרותך.
שלח חלוש וה לקבלת פרטים נוספים
ולבקשת ביקור סוכגנו בביתך.

הכתובת

כל הקודם
בהזמנה -זוכה.

תפקיד מיוחד
•* חיפה, נדחתה בקשתו של חשוד בהוד
>4פרצות שהשוטרים אשר ילוו אותו מבית
הכלא לחופתו לא יהיו לבושים במדים,
מאחר שהשופט מצא כי מתפקידה של המשטרה
אמנם לאפשר לו להתחת, אך לא
לחפות על עבירזת פליליות.

גא לציץ את שעת היום הנוחה לבקור
סוכננו בביתך.
השעה ...

גזור ושלח עוד היום ל״מירומית״
מחלקה 4הירקון ,106 תל-אביב.

העז? 3הזה

העחת=שולי

את המתרחש במזרח התיכון סיכם השבוע הבי בי. סי :.סוריה הזהירה
את חוסיין, תורכיה הזהירה את סוריה, ברית־המועצות הזהירה
את תורכיה, ארצות־הברית הזהירה את ברית־המועצות

...כקיצור: מצב מזהיר.

*3ר׳כת

מוזמנים משתתפים. אחד המשתתפים בעמוד זה יזכה מד׳ שבוע
בפרס של עשר לירות ישראליות. הזוכה הטגוע הגא דן נזירקין, זזיפה.
והמעבידים למשרד מם־הכנסה נכנם ארם שקט ומנומס והסתכל סביבו.
״מה רצונך אדוני?״ שאל אותו אהד הפקידים .״המבקש אתה דבר מה?״
״תודה. לא,״ ענה האיש ,״רציתי רק להכיר את האנשים שבשבילם אני עובד.״
תמר נח, צה״ל

בזמן הקורס בהדר־רמתיים, צעדו החברה
יום אחד לאורך אחד הפרדסים,
ופתאום מרגישים ריח חריכה. כולם
התחילו לדאוג מאד, ורק שטיבל היה
היחידי ששום דבר לא היה איכפת לו.
הוא הרים את היד, הוריד אותה בביטול
ואמר :״שיישרף!״
הלכו הלאה, ופתאום הריח מתגבר.
כולם התחילו להתייעץ מה לעשות, רק
שטיבל לא התרגש .״שיישרף!״ אמר.
המשיכו ללכת, ופתאום צעק חיימקה:
״חברה! אני כבר רואה מאין בא הריח!״

נחג זהיר
למדן מקבוצת גבים ניסה להוציא
רשיון נהיגה לאופנוע, אבל לא הצליח
במבחנים. כל פעם הוא נכשל בהוצאת
ידיים בסיבובים.
הצליח ב־חודש
אחרי שהתחתן
מבחן.

ח סכון

...אולי טרם הושג סיכוםחיוכי, אך כדור ככר כי ,
הושג סכוםחיובי .

מנהל נמל חיפה, עמום לנדמן, טען בבית־המשפט העליון כי פירסם מברז
מזוייף רק משום שרצה להציל את ידידו, מנהל חברת האשלג מרדכי

...מעניין: כל העמוס, י ם, כשהם מפתככים, טוענים
כי רצו להציל י ד יד .

שיישרף
כזבים לילקוט

ממשלת ישראל התבקשה לפרסם, אחרי ביקורו של ריצ׳ארדס, הודעה
חיובית מוסכמת...

שטיבל התרגז :״מה זה אכפת לך?
אמרתי לך כבר: שיישרף!״

כשהנהיגו את ההגבלות בחשמל, ראו
החברה של גבים יום אחד את אמנון
תולה בד שחור על כל המנורות בצריף.
כששאלו אותו מה הוא עושה, אמר:
״זה בשביל לא לבזבז חשמל,״

״באמת לא אכפת לי,״ ענה חיימקה,
״רק תדע לך, שטיבל, שקודם כשהדלקת
סיגריה, הכנסת לכיס את המצית בלי לכבות
אותי, אם זה מעניין אותך.״

רשומות גבי ם

תמיד כשהמשוררים רוצים לתאר דבר־מה תמים ומתוק הם משווים אותו
לילד או תינוק.
מד, שמוכיח דבר בלתי־נעים —
שהמשוררים אין להם מושג על עובדות החיים.
האמת היא, למשל, שרק אנחנו המבוגרים חושבים את ״פו הדוב״
לספר טוב.
כשהילדים קוראים כי כל מה שאכל אותו פו היה קצת דבש ואגוזים,
ושמימיו הוא לא טרף אדם ולא דרס גוויות ולא דקר בסכינו ולא הרג
באקדוחיו ולא ירה פגזים,
מיד הם זורקים אותו בחוסר סבלנות,
ומבקשים קצת כסף כדי לרדת ולקנות חפיסה של מאסטיק בחנות.
מעשיות על סבתות, על שפנים ועל סוסים ועל ילדות טובות ועניות
שנהפכו לנסיכות,
מרדימות אותם מתחת לשמיכות.
אך רק יבוא באמצע הסיפור ענק או זאב או אינדיאני העומדים לטרוף
או להרוג אדם אחד או שניים —
וכבר פוקחים הם גם עיניים גם אוזניים,
ואין כמותם מאושרים כשהסיפור שופע שטף־דם —
אם רק הדם אינו נוזל לו. במקרה מאצבעם.

שת* דקות אינטליגנציה
עילגסה בסילח אחת
המילה החסרה בכל אחד מהמשפטים הבאים, מכילה (יחד עם אותיות היחס
והחיבור) שלוש אותיות רצופות שוות. למשל :״מממשלה כזאת צריך להיזהר.״

יחזקאל התנבא כעיקר ...
את העסק ...חכרת ״קשרים כע׳׳בף,
אמרתי לד ...חתיכות טוכות יותר מחמש.
מוסקבה ...כאחת לוחצות על ישראל.
בעכרי כגן נרטכתי ...
אדם מעשי את בל דמיונותיו.
היצירה האחרונה כתוכניתנו -הסימפוניה הספרדית...
אני סכור ...אינו משחק חינוכי.
שבח וייס, ירושלים

׳שטשטש ( )8׳ )4( 4441 שססם ()9

׳* 1.1ם םם ם ( !6 011ש111

)?0׳ששש (* 6י11 זג<גו :4 0ז 1ז 0

אבות ואמהות רבים היכרתי וכולם, מהראשון עד האחרון,
היו בטוחים כי בנם אולי אינו ממש גאון, אבל ברור כי יש לו כשרון.
הוא אולי לא רוצה לנגן על פסנתר אך הוא מוסיקאלי מאד, ואיננו מכין
שיעורים, אבל יש לו דמיון,
ואין ספק שכבר היום היה יבול ללמוד, לפי תפיסתו, באוניברסיטה
או בטכניון.
והאמת היא, כמובן, שרוב הילדים הם באמת מוכשרים,
אך לא באותם המקצועות שההורים סבורים.
אני כשלעצמי חושד,
בי נכון יותר לומר שהילדים הם מוכשרים כמושד:
הם יודעים שאפשר להשתזף ביום הראשון על שפת־הים שש שעות
רצופות מבלי שהגב אחר־כך יתקלף,
ושאין כל צורך וטעם ללבוש מעיל־גשם, אפילו בחוץ יורד גשם שוטף.
הם יודעים שאפשר ואפשר לאכול שני ארטיקים וחצי טבלת שוקולד
וסומסום אחד בדיוק רבע שעה לפני ארוחת צהריים,
ושאם נתלים מאחור על עגלת הקרח ברחוב ונופלים ושוברים את הרגל
— אז אפשר לחזור על אותה החוכמה פעמיים.
וכמובן שאפשר לצייר על קירות הדירה פרצופים בצבע־שמן ולהכניס
הביתה קופסאות עם חול,
ולהגיד לאורחים בפניהם מה אנחנו אמרנו עליהם, בינינו לבין עצמנו,
כששוחחנו אתמול.

בקיצור, הילד הוא מפלצת איומה לכל דבר.
יש אולי רק יצור אחד איום יותר ממנו על פני התבל: המבוגר.
ניבד, בפיקבות אוגדן נ, דן מירקין, ח־פה