גליון 1022 מתאריך 15 במאי 1957

קריאתההגגז עז גו ת

של האסא שו ששה את נתה:
התינוקת שחותקרה ברחוב הנוטים המלאים, המתנוסמים לראשונה, ער שעווו״ת משחקי ליגה א׳ בארץ

שחיתות וקנוניות ער מ\ו ש הכדורגל

האם באמת חושב מישהו כי במאה ה־,20
באומה כל כד מפותחת כמו מדינת ישראל,
יתכן שלטו; המבוסם על אידיאולוגיה של גז
ילדים׳ושיטות פוליטיות של כיתה א׳?
אסתר רוזנצוייג, רמת-גן
נל השלטון לחסמבה (,חברי סיעת מנהלי
ביג׳י הצעירים!״).
המומחיות הגדולה מצד קברניטי המשטר
ליצור את הרושם כאילו לא קיים דבר אישם
בשררה, נובלת ממש בגאוניות. התמונה
השחורה משחור שהצטיירה מרשימתו של
העורר עלולה לפלץ כל לב. מי יודע אם
בעתיד הקרוב לא ניווכח שנמאל עבדול נאצר
ושותפיו הרודניים לא יתנחמו בכד בי
נם בישראל קם שלטון דיכוי?
יצחק י. הללי, ירושלים

שורת כזיונות

מדי פעם חייב עתון להגדיר מחדש את מהותו, אפילו חוזר הוא על עצמו ואין הוא מחדש
בכך דבר. דומני ששעה כזאת הגיעה שוב.
העולם הזה עומד כרגע באחד המאבקים הגדולים של חייו. אחרי שחשף ללא רחם את
תוכניות ותכונות קבוצת״המנהלים של ביג׳י, אחרי שהפנה את זרקור האמת לעבר פעילות
מנגנון־החושך, הוחלט — כנראה — באחד החדרים החשוכים לצאת נגדו למלחמת־השמד.
.מדי שבוע, לפי תוכנית ערוכה מראש, מפרישים עתה צינורות־הביוב של מנגנון־ההושך הפרשות עכורות של זוהמה מודפסת, שמטרתן להטביע בלכלוכן את עורכי שבועון זה
ואת שותפיהם במערכה לטיהור המדינה. נרקמה עלילת־דם מגוחכת, המבקשת לשייך איך
שהוא את העתון לרוצחי קסטנר. ידיים זריזות מבשלות דייסות נוספות של עלילה והשמצה.
מנהלי־הסיזון מסגירי בראנד וסוכני הבולשת הבריטית יאשימו את אויביהם בהסגרת
חברים. אלופי השחיתות יטיחו בפני מבקריהם את ההאשמה של תיי־מותרות. חורשי
מזימות־הסתר ישפכו דמעות־תנין על המזימות האפלות של מגיני הדמוקרטיה.
אנחנו הולכים לקראת גל עכור זה בעיינים פקוחות. ידענו תמיד שזה המחיר אשר אים
הגון חייב לשלמו בצאתו למלחמה ביסודות הרקבון בגוף הלאומי.

לעתים קרובות נשמעת השאלה בפי ידידינו, ולפעמים גם בפינו שלנו:
מדוע אנחנו עושים זאתז
לא בשביל הכסף. כל אחד מעובדי עתון זה יכול היד. להשתכר כפליים אילו הושיט את
ידיו לכוחות השליטים. ראשי המערכת נוטלים לעצמם גם עתה רק מחצית המשכורת
שנקבעה לבעלי דרגתם מטעם אגודת־העתונאים. כל אחד מחברי המערכת יכול היה לעבוד
פחות, ולהרוויח יותר, בעתונים אחרים.
מדוע אנחנו עושים זאת?
לא בשביל התפוצה. כפי שהוכח על־ידי עדות בשבועה במשפט עמום, אין גילויי השחיתות
משפיעים על התפוצה, בהשוואה לסיפורים ציוניים טובים. לולא סגר השלטון בפנינו אח
ההפצה בקרב הצבא וחלק מן המשקים, היתד, תפוצת העתון עולה מיד באלפי טפסים נוספים.
מדוע אנחנו עושים זאת?
לא בשביל השלווה. חברי מערכת זו שימשו מטרה לשורה ארוכה של התקפות־דמים, ועד
כה נפצעו שלושה מהם. הם יודעים כי שיחות־הטלפון שלהם מוקלטות, מכתביהם נפתחים
ומצולמים בדרך, חייהם הפרטיים משמשים נושא לבילוש ודיווח מתמיד. הם נאלצים לאחוז
באמצעי־בטחון מטרידים להבטחת בטחונם האישי.
מדוע אנחנו עושים זאתי
לא בשביל הכבוד. הכבוד מחולק במדינה רשמית על־ידי השלטון וגרוריו. פרסים לעתונות
ולספרות, הזמנות לבית הנשיא, מסיבות בבית ראש־הממשלה — כל אלה חסומים לעולם
ועד בפני אנשי עתון זה. תמורת שינוי קטן בקו היו אויבינו ממירים ברצון קיתוני־ההשמצה
בסיר־הכיבודים.
מדוע אנחנו עושים זאת?
לא בשביל השררה. השלטון הפוליטי מחולק בארץ על פי מפתח מפלגתי, כפרם לאנשים
המוכנים להשתבץ במסגרת הכללית. לחברי מערכת זו, המרגיזים את כל המפלגות, בוודאי

אין חלק בכל זה.
מדוע אנחנו עושים זאת?
מדוע מעופפות הציפורים בשמיים? מדוע שוחים הדגים במים? מדוע אנו מתייצבים
מול הגל העכור?
מפני שאיננו יכולים אחרת.
מכתבים אויב מספר 1

בשבועות האחרונים נראה גם לאדם מן
הצד כי החוגים השליטים ריכזו את כל כוחותיהם
לא כדי להילחם במפלנות האופוזיציה,
שיש להן עשרות חברים בכנסת, אלא בחצי
תריסר אנשים, נגדם מתנהלת מלחמה לחיים
או למוות. נראה לי כי אחת המטרות העיקריות
של התקפה מוזרה זו היא מערכת
העולם הזה.
בעוד שהוויכוח עם תנועת החירות מצטמצם
באיסור שהוטל על שמעוז פרם לנאום
יחד עם ח״כ יודונז באדר, הרי את העולם
הזה מאשימים ברצח קסטנר, את שורת־המתנדבים
בנסיוז להפיל את המשטר ואת
עורך־הדיז תמיר בארנו! תנועת מחתרת גדולה.
נסיון כזה אומר דרשני.
אחת ס! השתיים: או שהחוגים השליטים
הגיעו למסקנה כי העולם הזה רכש לעצמו
אחיזה עצומה כזאת בדעת הקהל שהוא מהוה
סכנה ממש לשלטון המפלגתי בארץ,
או שיש לחוגים אלה להסתיר דבר שהוא

כל כר חשוב עד שגם עתוז בלתי תלוי אחד
אסור שיתקיים ויפתה את פיו.
...כד או כד, כאוהד מושבע של העולם
הזה, המסקנה האישית שלי היא: אתם בסדר.
יואל בר־און, חיפה
אני מתפלאה עליכם על שאינכם עונים
לדברי השטנה של בטאוני היד השחורה,
הכתובים בסגנון נוסח נבלם. אני שואלת
האם עתן לכת השחורה לעשות בחפצה?
יקום נא העם כאיש אחד ויקעקע את המסכה
מעל פניהם, כי בנפשנו הדבר.
צפורה גזל, בני־ברק

הסמבה לשלטון

אם תאורו של העורר על מזימת קבוצת
הצעירים של בינ׳י להגיע לשלטוז (העולם
הזה )1021 הוא נכון — ואיו לי יסוד
לפקפק בכד — הרי שהעניז יכול היה לתת
ליגאל מוסינזח חומר מצו״! לכתיבת חוברת
חדשה של ״הסמבה״.

הזדעזעתי לקרוא בסתבתכם על חש.ב( .העולם
הזה )1021 כי היועץ המשפטי, מר
חיים כהן, אמר כי יש להוציא את קסטנר
להורג אם אמנם יימצא אשם באשמות שתמיר
השמיע נגדו. אני מקוה כי הצד השני
הסתייג מדברים בלתי אחראיים אלה, שיכלו
בהחלט להשפיע לרעה במצב הרוח הקיים
בנוער הישראלי.
אפרים דינור, תל־אביב
דברי סורך־הדין שמואל תמיר בסיכומיו
בבית המשפט המחוזי. :היועץ המשפסי
הכריז: או קסטנר למתת או גרינואלד למתת
בידי שמיים. איני יודע מנין היה לו
העוז לומר זאת, אולם הוא אמר זאת. אני
לא אומר קסטנר למתת! אני אטען שד״ר
קסמנר אינו פושע מלידה, אינו איש שכולו
שחור. אני אטען שנם הוא קרבנו של היט-
לר, קרבן שהיה אחר כך לאיש מסוכן מאד.״
.. .שם נאה בחר לו אותו מוסר מכובד,
הטמונה על בטחוז האזרחים. העניז הוא
שכל אחד יכול לפרשו כרצונו. המשטר חושב
שהש.ב. פירושו שומרי בריאות ואתם סבורים
שזה שררת בלשית.
יהודה גיברג, חיפה
תודה לכם על שהמצאתם לקוראיכם משחק
מענייז ומשעשע. באחד הערבים השבוע ישבנו
בחברה ולא היה מה לעשות. הכרזנו על

בצפון תל-אביב.״ האמת היא שטר רוזן עבר
מרירה בת ארבעת חדרים בצפון תל-אביב
לדירה אחרת, בת שלושה חדרים. דירה זו
לא נרכשה בשביל מר רוזן, אלא הוא רכש
אותה בלי להזדקק לכל מקורות חיצוניים.
ד״ר בטי הנדן,
מזכירה פרטית לשר המשפטים, ירושלים

לא נוצרי

ברצוני להפנות את תשומת לבכם לטעות
המופיעה במאמר ״הם מקשיבים לאנה פראנק״
(העולם הזה .)1020 בתור בז אחותו
של השחקן ליאו ביבר אני רוצה לתקן את
הרושם באילו הוא נרמני נוצרי. ליאו ביבר
נולד בגרמניה, הינד בשנת 1933 לאנגליה
והריהו יהודי אננלי. חוא נקרא במיוחד נד
לונדון להאנובר, על מנת לשחק באנה פראנק.
פרנק נתן דיסטרוילד, ירושלים

פולחן האישיות

כל החברה היו מבסוטים מהכתבה ה0נ־סציונית
על מאות נדנעי באר־אורה ואודות
חוליית הכיסוי שלכם (העולם הוה .)1019
דודני, הרב סמל שהופיע על שער אותה
חוברת, קנה כמה מאות נליונות ועתה הוא
מפיץ אותם בכל הסניפים שהקים בעזרת
חניכות המחזור, בכל קיבוצי הארץ. מחוץ
לזה הוא תלה את תמונתו המודפסת בכל
חדר בחווה והשליט את פולחן האישיות שלו
בפקודה. מאז הפירסוס בהעולס הזה פונים
אליו כל החיילים בכל גינוני הטקס הדרושים.
הוא עצמו משתחווה לתמונה פעמ״ם
ביום. זה מניע לו. סוף סוף תמונתו תלויה
בכל קיוסק מדן ועד תמנע.
כשהניע העתוז לאילת, הציב דורני משמר
כבור מסביב לקיוסק העתונים, כשהוא
עצמו ניצב במרכז ומכריז בקולי קולות:
״קנו, זה אני!״ טובן שכל תושבי אילת
החלו להעריץ אותו, כטעם כמו את פקידי
משרד הפיתוח.
משד, גינגולד, באר־אורה
העולם הזה גאה על תרומתו בהחדרת
המשמעת לצה״ל.

מי הספסר?

בקשר לבהלת מעטפות יום הראשון של
בולי העצמאות (העולם הזה )1020 אני רוצה
לציין כי לפי דעתי יש לערער על כל
צורת העסק המכנים 2,5מיליון לירות ביום
אחד. כי שירות הדואר נבר, סכום זד,
מבלי שעשה את השירות הרגיל של משלוח
מכתב או חבילה, שעבורו נקבע מחיר הבול.
לדעתי יותר נוח שהממשלה תעמיד אלפי
מכונות אוטומטיות למכירת והחתמת המעטפות
ושתשחרר את הפקידים מעבודה מיומשה
רושצ׳וק, תל־אביב
תרת

הבת ממולדת

בצבא ועוד בכל מיני נסיבות נתקלתי בשיר
על הבת ממולדת, שלא רוצה בנים
וכר. כיוון שהשיר מצא חן בעיני וכיוון ששמעתי
את המילים בנירסות שונות ובין
חברי יש כל פעם ויכוחים על הנוסחא הנכונה
(אחת הנוסחות התפרסמה אצלכם),
שטוחה בקשתי לפניכם לבקש שטי שחיבר
את השיר או יודע אח כל השיר, יכתוב
אותו להעולם הזה.
רמי נחתום, תל־אביב
המחבר האלמוני מתבקש להתייצב במערכת.

איפה
החתיכות?

יפהפיה סובייטית
תחרות במציאת מלים לראשי התיבות ש.ב.
אחד הנוכחים מצא לא פחות מאשר 57 פירושים
הגיוניים. חילקנו נם פרסים לפירושים
המוצלחים. פרם ראשון: שב בשקט!
פרם שני: שורת בזיונות, פרם שלישי: שקט
בבקשה.
חיים מוך, תל־אביב
אין על מה להודות. שחקו בבקשה,

אחוות עמים

הייתי רוצה להעיר ביחס למכתבו של
נסים נאסר אדין (העולם הזה ,)1020 המוען
כי המפלנות המחנכות לאחוות עמים קוראות
את בני הקיבוצים לא לתת אמון מלא
בערבים ובדרוזים. דומני כי ההיפר הוא האמת.
אנסה לנחם את נאסר אדין ולאמר לו
כי זה די טבעי שנם בקיבוצים ימצאו אחד
או שניים אשר יגיבו באופו אינסטינקטיבי
כאשר הניבו, בנלל אוירת ההסתננויות, הרציחות
השפלות וההתנפלויות של שכנינו.
אר אין זו הוכחה אמיתית לכלל.
לאה סודרי אשד, טל־שחר
נדהמתי לרעת שקיימים במרינה בני אדם
בעלי הכרה סוציאלית מתקדמת, המשתייכים
למפלנה שרבים מתומכיה הם בני המיעוטים
והם רואים באזרח בז העדה הדרוזית אדם
נחות דרגה. אל נא יראו אחינו בני הערה
הדרוזית בהתנהגותם של בודדים את דעת
העם. העם כולו רואה בדרוזים אזרחים
שווים מכל הבחינות ויתז את מבטחו בהם
נם בשעת סכנה.
דן כהן, חיפה
ניסים נאסר אדין, האם רק כעת פקחת
את עיניד לדעת את האמת? מפלגת אחדות
העבודה• מטיפה מאז ומתמיד מעל עתוניה
לאחוות עמים, אולם היא עושה זאת רק
בשעת הבחירות. הם בטח ׳ינסו עכשיו להטיה
מוסר מעל גבי עתונם ויאמרו שרק
כמה אנשים קטנוניים הטיחו בפניד מה שהטיחו.
אל תאמין להם, זוהי דרכם מאז ומתמיד.
בנונע לדבריר בהעולם הזה — אתה
שאול אבני, תל־אביב
איייז.

דירת השר

העולם הזה ( )1021 מקדיש שורות טספר
לשר המשפטים ומספר לקוראיו, בין היתר,
כי ״נרכשה דירה רחבת ידיים בשביל רוזן

בזמן האחרון מציף העולם הזה את קוראיו
בחתיכות משגעות מכל רחבי העולם המערבי,
ביחוי במדור הקולנוע. אולם תרשו
לי להסב את תשומת ליבכם לעובדה שחתי כות
קיימות לא רק בהוליבוד או בפאריס.
אני מצרף בזאת תמונה שמצאתי באחד השבועונים
הלועזיים, המראה חתיכה סוביי טית
משתזפת על שפת הים. למרות שממדיה
אינם בדיוק לפי טעמי, אולי תוכלו להסביר
לי מדוע תמנעו סקוראיכם הצצה נם לצד
הזה של מסד הברזל?
נחמיר, כגן, באר־שבע
לאלה המוכנים להסתפק בהצצה בלבד,
מוכן העולם הזה לספק את התענוג (דאת
תמונה).

נקמת רנה

כאדם המכיר את היחסים בין הזמרת רנה
כהו לבין המלחינים הישראליים, נפנעתי
מפרסום הכתבה אודותיה (העולם הזה .) 1021
כל טענותיה של הזמרת כר,ז חסרות יסוד
במציאות. האמת היא שכל זמרת בעלת כשרו!
יכולה להתקדם בארץ ללא צורר בפירסו־מת
זולה מעי: זו.
חיים ב ,.תל־אביב
לפני ימים אחדים הגישו לי את גליוז
העולם הוה 1020 שבו הוכנסתי כ״אורח
כבוד״ בתור תבשיל של ריפורטז׳ה אודות
תותח דשן וחייכני, שגם הצטייר בתמונה.
הכוונה לאותה זמרת רנה כהן. מיד הוברר
לי שזאת ״רנה השמנה,״ אשר הכשילה אותי
לפני שנה וחצי בפורים, במועדון מילוא.
המסובין היו׳ כבר בגילופין. על כ: לא
שמו לב ביותר לביצוע הטפשי המיוחד,
ולהעוויותיה המוזרות, שליוו את השיר הפורימי
הידוע שלי ,״אני פורים.״ בשיר
יחיד זה מסתכמים כל הופעותינו המשותפות
וחלומותיה הגנוזים על עליה לגדולה, הצעת
נישואין וכו׳ ,למזלי, עבר אותו ״תותח מוסיקלי״
לקבל שיעורי זימרה אצל מר ניסן
בהז־טלמד (פלא איר שניצל מפניעותיה!).
ואני נשמתי לרווחה.
הייתי מייעץ ללשכות האמנים לטפל כראי׳
במצב נפשי כמו זה של רנה כהן, להמציא
לה טיפול מתאים או לחדריד אוחד,
למקצוע אחר.
נחום נרדי, תל־אביב
העולם הזה שציטט את הזמרת רנה כהן
באותה כתבה, מצטער אם גרם בכך אי־נעי־מות
למר נרדי או למוסיקאים האחרים שהוזכרו
על־ידי הגברת כהן.
העול!! הזה 1022

־.נויליוורי

*•ישחק חכרתי חדש התפשט לאחרונה
**/כישראל: מישחק המיליונים. כדי לשחק
בו אין צורך במכשירים מסובכים ויקרים.
די בנאומים בעלי־דמיון ובקהל של באי־אסיפה
או מאזיני־רדיו.
גם כללי־המישחק פשוטים: כל משתתף
אומר שתוך כו־וכך שנים תכלול המדינה
כך־וכו מיליונים של יהודים. בעל המספר
הגדול ביותר הוא הזוכה.

המדינה מלאה מיליונרים -אנשים
המדכרים על מיליונים. עם•
קן פלוני אומר: שלושה מיליון
תוך חמש שנים. מנהיג אלמוני
אומר: ארכעה מיליון תוך שלוש
שנים. ושמעון פרס, אחד האדריכלים
של מיכצע־סיני(הלוך וחזור)
אומר: חמישה מיליון.

רוצים להביא הנה מיליונים של יהודים כדי
לקיימם על חשבון הזולת — חולמים בהקיץ.
חלום יפה, נוח מאד, אבל בלתי-
מציאותי לחלוטין.

ך* עומתם מתייצבים המיליונרים של
/החרב — אותם הרוצים להביא לארץ
מיליוני יהודים ולהשיג להם אמצעי־קיום
בעזרת הנשק. השפעתם רבה, ויש להניח כי
מר שמעון פרס וחבריו בקבוצת־ד,מנהלים
של ביג׳י נמנים עליהם.

למראית עין, זוהי תוכנית מפתה
מאד. בכוח החרב כבשנו חלק מ־ארץ־ישראל,
והבאנו הנה מיליון
עולים חדשים מאז קום המדינה.

ך*נה, אם כן, השאלה הראשונה: האם
ן | מוכנים אנחנו לשחוט, במובנה הפשוט
ביותר של המלה, מאות אלפי ערבים כדי
לרכוש את אדמתם ובתיהם לעולים חדשים?
דומני שמעטים האנשים הרוצים בכך.
אולם אפילו נניח שבאורח פלא ייעלמו,
עם התקדם צה״ל, כל ערביי פלסטין עד
לירדן, והאדמה תיפול לידינו נטושה וריקה
מאדם. האם תובטח בכך מדינת־חמשת־המיל־יונים?
כיום
חיים 400 אלף ערבים על אדמת ירדן
ממערב לנהר, מלבד הפליטים. לא כולם חיים
על עבודת האדמה. אב• יוחלפו בחקלאים ישראליים,
בעלי רמת־המחיה הגבוהה יותר,
שלא יוכלו לעבד אדמה הררית אשר גלגלי
הטרקטור לא יגיעו אליה, קשה להניח ש

מאד אנשים יתנגדו לדעה ש־
** /כראי להביא לישראל יהודים רבים ככל
האפשר, תוך הזמן הקצר ככל האפשר.
לכל אומה ישנו משקל סגולי מסויים.
משקל סגולי זה מורכב מגורמים רבים —
הרמה התרבותית והטכנית של הפרט, הכושר
התעשייתי של הכלל, בריאות המשק,
טיב השלטון, טוהר החיים הציבוריים, איכות
הצבא. גודל האוכלוסיה הוא רק אחד הגורמים
האלה. אולם הוא גורם חשוב מאד.
הסך־הכל של כל הגורמים האלה, המשקל
הסגולי הלאומי, הוא המכריע האחרון של
גורל האומה, הן במלחמה והן בשלום. אומה
שמשקלה קל מדי, סופה להפסיד במלחמה
או להישבר בשלום, תעשה כאשר תעשה.
לכן יש לקדם בברכה את פניו של העולה
היהודי — המהגר היחיד הניתן בנקל לקליטה
בחברה הישראלית. יעשה זאת גם
אדם שאינו ציוני, שאינו מאמין שעל ישראל
להישאר מטרופולין (או מושבה) של קהילה
יהודית עולמית. יעשה זאת גם אדם הסבור
כי האינטרס העליון של מדינת־ישראל קודם
לכל שיקול יהודי שמחוץ לגבול.

לא פחות קשה להניח בי יהודי
ברוקלין וברונקם ישתוקקו לנצח
להפריש מפרי עמלם כדי לקיים
כארץ חמישה מיליון יהודים אחרים,
שבולם ירצו לאכול ולשתות
ולהתלבש, ומן הסתם לפי האופנה
האחרונה. ומה גם שחלק מאותם
היהודים מברוקלין ומברונקס יצטרכו
בעצמם לעלות לארץ, בדי
ליצור סכום זה של חמישה מיליון
נפש בישראל.
המיליונרים של השנור — האנשים ה
איה
השווקים לתעשיה קלה ובינונית זו?
איה הלקוחות למסחר זה? איד, הנזקקים
לשרותים אלה?
מי שאינו מוכה־סנודרים, יוכל לתת רק
תשובה אחת לכך: בחברון וברבת־עמון, בבירות
ובדמשק, בבצרה וכבגדאד — בארץ־
ישראל, בסוריה רבתי, במרחב השמי כולו.
ובבוא היום, כאשר יתבסס משק זד— ,
בכל רחבי היבשת הכפולה של אפריקה ואסיה.
כיום
מגיע הייצוא הישראלי הקטנטן לפינות
מוזרות של הבמה הכלכלית העולמית.
כל הכבוד לו. אולם אלה הם פירורים שאינם
משביעים את העכבר הקיים, בודאי לא את
הארי של מדינת־חמשת־המיליונים.

מדינה זו תהיה אפשרית באשר
מגדלי הפירות של עיראק ומצרים
יארזו את פירותיהם כתיבותיו של
סם דוכינר, באשר תלמידי כתי•
הספר כחלב ובמוסול ילבשו את
מכנסי-החאקי של חברת ״אתא,״
באשר השוטרים בטריפולי וכלא•
טאקיה יצויידו בתת־מקלעים עוזי,
תוצרת ישראל.

*•דינה כזאת, היחידה המסוגלת לקלוט
(*/מיליונים, אינה תלויה כמעט ־בכלל בגודל
שטחה.
בלגיה, שאינה גדולה אלא בשליש מישראל,
מפרנסת אוכלוסיה של שמונה וחצי
מיליון נפש. העיר לונדון, המשתרעת על
שטח של פחות מעשירית ישראל, מפרנסת
שמונה ורבע מיליון.
כי הבסיס של מדינה כזאת אינו נמדד
בקילומטרים מרובעים. הוא נמדד ביכולת
הטכנית, בתנופת היוזמה, בעושר הנסיון
של התעשיין, המהנדס, הפועל והסוחר —
תכונות אשר בני ישראל מבורכים בהן יותר
מאשר בחלקות־אדמה. והוא נמדד בקשרים
הפוליטיים והכלכליים המחברים מרכז יצרני
ומסחרי זה עם המרחב הגדול הסובב אותו.

המדינה הזאת זקוקה לעליה.
כמדינה בעלת חמשה מיליון, היא
תיטיב להילחם, אם פניה מועדות
למלחמה, ותיטיב להשתלב במרחב,
אם פניה מועדות לשלום.
השאלה היא רק: איך קולטים חמשה מיליון
— או שלושה מיליון — או ארבעה
מיליון, אפילו נניח שישנם, ושישתוקקו
באמת לבוא אלינוז

ן• שנם מיליונרים של שנור — אותם
הסבורים כי אפשר לקלוט כל מספר
של מיליונים בעזרת הזולת. מישהו יתרום
למגביות, מישהו יעניק מענקים, מישהו יקנה
אגרות־עצמאות, עד לאחרית הימים.
אחד מאלה הוא שר־האוצר. ערב יום העצמאות
חלם בקול רם על השגת העצמאות
הכלכלית תוך 20 או 30 שנה. הוא מתכוון
לומר כי יהודי אמריקה או ממשלת ארצות-
הברית יפרנסו לא רק את בנינו שטרם
נולדו, אלא גם את הבנים שיוולדו לעולים
שיבואו, עד שיגיעו למעמד של אבות־משפחה
וקציני־מילואים בצה״ל.
לזאת ייקרא אופטימיסט. קשה לתאר שנוכל
למכור את עצמאותנו הלאומית לאמריקה,
שנה אחרי שנה, באותו מחיר. עצמאות
החיה על קיצבה, עצמאות המתפרנסת
מאתנן, טבע ערכה לרדת משנה לשנה. ותשע
השנים הראשונות יוכיחו.

תעשייתית גדולה, השולחת את
תוצרתה לעמים רבים; במרכז מסחרי
אדיר, המשרת את בל הארצות
הסובבות אותו; כמאגר טכני
המגיש את שרותיו למרחקים.

מדינת-ישראל, שתשרת ארבעים
מיליון ערבים ומיליונים כלתי-ספד
ריס מן הקונגו עד האיראוואדי,
לא תהיה זקוקה לשטח רב. היא
תהיה בעיקרה מדינה עירונית -
ובבוא היום תכסה עיר אחת את
כל החוף מעכו ועד נמל סובריר.
בכוח החרב נרחיב את הגבולות,
ונביא עוד מיליון. בכוח החרב
יזוז הגבול בשלישית, ועוד מיליון
ימצא לו מקום ונחלה. וכף הלאה,
ובך הלאה, וכד הלאה.
מחשבה זו מרחפת במוחות רבים בארץ,
והיא מהלכת אימים במוחם של ארבעים
מיליון ערבים מעבר לגבול, שראו בעיניהם
את חיי־ר,זוועה של פליטי פלסטין. לרוע המזל
(ואולי למרבית המזל) אין היא מציאותית
לחלוטין. היא מוצר אופייני של מוח
בלתי־מבוגר.
כי בחרב אפשר לרכוש רק שטח — אדמה
ובתים. בשנת תש״ח כבשה החרב העברית
שטח ריק — אדמה נטושה ובתים נטושים.
על האדמה הנטושה הושבנו כמה רכבות
חקלאים. בבתים הנטושים שיכננו כמה רבבות
תושבים נוספים, שרק מעטים מהם
חרמו משהו לעצמאותנו הכלכלית.
אולם כבר במיבצע סיני, שכבש כפרים
רבים, לא נכבש אף שעל אחד של אדמה
נטושה. וכך יד,יד, המצב בכל סיבוב נוסף.
הערבים לא יברחו. הם מעדיפים שחיטה בביתם
על גורלם הנורא של פליטי פלסטין.
כל אדם יכול היה לשמוע זאת במו אוזניו
מפי בני חאן־יוניס, דיר־באלח ורפיח.

יתפנה מקום ליותר מאשר 200 אלף חקלאים
ישראליים. הבתים הריקים של חברון, ג׳נין
ונבלוס בוודאי לא יתרמו תרומה של ממש
לקליטת המיליונים.
האנשים המזיזים גבולות על המפה אינם
הרבה יותר רציניים מאשר הילדים ד,מזיזים
חיילי־עופרת על הרצפה. לא מקומו של הגבול
מפריע כיום לקליטת־ד,מיליונים, אלא
מהותו של הגבול.

גבול חחוצץ כינינו לבין המרחב
גבול רע הוא, אם ישכון לידקלקיליה, ליד יריחו או מעבר ל־רכת־עמון.
גבול
הקושר אותנו אל המרחב,
המשמש גשר לשני הכיוונים, הוא
גבול לקליטו־דעליה -גם אם הוא
שובן ליד משק להב, במבואות
טול-כרם וליד ואדי ערה.

ך* דבר צריך להיאמר פעם בגלוי

8 1ובפה מלא, חרף כל הרומנטיקה היפה
ששרדה מתקופות עברו: רק חלק קטן מכל
עליה נוספת יוכל להתישב על הקרקע. וככל
שתגדל אוכלוסיית ישראל, כן יהיה חלקה
החקלאי קטן יותר באופן יחסי.

לישראל ישנו רק סיכוי אחד להיות
למדינת המיליונים: כמדינה

יתכן ואין זו תמונה רומנטית. אבל היא
התמונה המציאותית היחידה.

• • ל כן, גם המיליונרים של השנורר וגט
המיליונרים של החרב הם אויבי ד,עליה
ועוכריה.
כיום קיים מעגל־קסמים קטלני. ד,עליה
ההמונית לא תיתכן ללא שלום. והשלום
לא ייתכן מפני שהערבים פוחדים פחד־מוות
מפני מבול ד,עליה שיציף אותם ויגרשם
מאדמתם. הפטפוטים האינפנטיליים של עסקנים
ופקידים רמי־מעלה בישראל עוד מגבירים
פחד זה.
לכן חיוני הוא שנשבור לרסיסים את הקשר
הכוזב הקיים בין עלית־המונים לבין
התפשטות־בשטח.

האומר ע לי ה -חיי ב לומר שלום,
חייב לומר השתלבות במרחב, חייב
לומר מדיניות פעילה ויוזמת למען
האיחוד השמי.
האומר מלחמה, האומר הזזת הגבול
בכוח החרב -הריהו אומר
מדינה דלת-אובלוסין, מדינה ללא
עליה המונית, מדינה שתחילתה
בשנור וסופה כירידה המונית וכי
התנוונות.

במדינה העם

אום אהד הגיש את התביעה -ועשוות

חו ר בן בית שרי ש׳

למד לרכב

קטנוע ואופנוע
ב ב ״ י ס הדי יי1יי
בהדרכת מורים מוסמכים
תל־אביב, רח׳ מנדלי 6

הקראתם כבר את קסמי

מלא וגדוש חומר
משעשע ופיקנטי
64 עמודים. עשרות קריקטורות

אולפן ג רג( ^6מ )0זתח השבוע
קורס דו״חדשי(פעמיים בשבוע) ל-
ות קצר נ
עברית א ו /ו אנגלית

הצלחה מוכטחת-הרשמומיד
אצל מר ח׳ בר״קמא (קמשינסקי^
המנהל, כתל׳אכיב: גורדון ; 5
בחיפה: בי״ס. במעלה,״ החלוץ 13
ובתוגת פרסית: מבוגר ,19 סיסד)

ידידיו חזנזניס אשר ניסעו
לנו הם מגילה עם שבעה חותמים
הן אשר לו רוח־הזמנים תקראו
אינו אלא רוח אותם אדונים,
אשר נו, בבראי, ישתקפו הזמנים . .
(גטה/פאוסט׳
הגנרל לודנדורף, המצביא הגרמני במל־חמת־העולם
הראשונה, נשאל פעם מה היתה
תוכניתו ערב קרב־ההכרעה של טאננברג.
״אדוני,״ השיב הגנרל בשקט ,״תחילה סיימתי
את הקרב. רק אחר־כך ישבתי וחיברתי
את התוכנית שלו.״
בישראל אין אנשים כל כך גלויי־ליב.
אולם השיטה הנהוגה בישראל לגבי כתיבת
ההיסטוריה, זהה. היא מבוססת על חוכמתו
של הצלף היורה את כדוריו לעבר לוח־המטרה,
מצייר אחרי־בן את העיגולים מסביב
לפגיעות.
היתרון של שיטה זו: בעליה אינם יכולים
לטע,ת לעולם. כמו האפיפיור הרומאי,
הם צודקים תמיד.
ה אי ש שיזינו טועה. השבוע יצא דויד
בן־גוריון להסביר את מגמות ׳מיבצע־סיני.
הוא עשה זאת באמצעות מאמר מקיף של
היסטוריונו הפרטי, סגן־אלוף ישראל בר,
ובאמצעות ח! ברת שכתב בעצמו.
המסקנות שד שתי יצירות־המופת: המיב־צע
התכוון להשיג בדיוק את אשר קיודה
ביג׳י להשיג. הדמיון בחוברת בין כוונות
ביג׳י לפני חצי שנה, קבין המצב המדיני
השבוע כל כך שלם, שאפשר?הסבירו רק
בפעולת מוח גאוני ובעזרה מן השמיים.
הודה ביג׳י, בענוותנות האופיינית לו:
״הדברים התפתחו בדיוק כפי ששיערתי
והיגדתי לממשלה (ערב המיבצע).״ ראש־הממשלה
שכח לחלוטין את פקודת־היום
ההיסטורית שלו ע? הקמת ״מלכות שלישית,״
ואת הכרזותיו המצלצמת על גבולות
המדינה ״מדן ועד י! טבת,״ את עשרות
ההכרזות שקעוקם לא ניסוג.
הבית השלישי נחריב במשיכת־קולמום.
תחתיו באו מטרות הרבה יותר צנועות. לדברי
ביג׳י לא היו לו מעולם שום מסרות
אחרות.
שלוש מטרות צנועות. לפי ההשקפה
של חודש מאי 1957 היו שלוש המטרות
הצנועות של המיבצע:
• לשבור (את) כוחו הצבאי של עבד
אל־נאצר, ולבער (את) קיני הפידאיון.
• להנמיך (את) קומתו של עבד א
נאצר.
• לפרוץ (את) המעבר במיצרי אילת.
ביג׳י אינו עונה על שתי הטענות נגד
הנקודה הי•.שונה: כי המצרים לא תיכננו
שום התקפה צבאית קרובה, ולא היו מסוגלים
לכך, וכי הצבא המצרי יכול לתקן את
הנזקים שנגרמו לו תוך שנה־שנתיים. הטענה
לגבי ביעור הפידאיון אמנם טובה כרגע, אך
ספק אם תישאר נכונה בעוד זמן קצר.
שאלה גדולה היא אם דמותו של עבד אל־נאצר
באמת הונמכה בעיני ההמונים במרחב
הערבי. משקיפים זרים טוענים את ההיפך.
הרודן המצרי, שגירש ללא קרב מאדמתו את
הצבאות של שתי מעצמות עולמיות ואת
צה״ל, נשאר גיבור בעיני האיש הפשוט.
גם הטענה השלישית מפוקפקת. המיצרים
פתוחים כל עוד כוחות האו״ם חונים בשארם
אל־שייך׳ בהסכמת עבד אל־נאצר. איש
אינו יבול לדעת מה יקרה למחרת יום
הוצאת כוחות אלה.

יש ערך רב למה שתכתוב עליו ההיסטוריה,
לכן מיהר ראש־הממשלד, לכתוב אותה בעצמו.
כדי להיות בטוח שאיש לא יגנוב ממנו
את זכותו ההיסטורית, הוא קובע בפירוש:
״על אף ההתפארויות של עסקנים ודברנים
שונים בכנסת ובמקומות אחרים, לא היה איש
בישראל, במשך כל שמונה השנים, שהציע
רעיון של מסע סיני.״
לכל אורך החוברת ההדגשה היא אישית.
״לשם מה יז מ תי ...מדוע הייתי בעד...
ד חי תי ...התנגדתי הצעות פרץ ברנשטיין
הצ״כי היו ״טירוף־דעת,״ דברי מנחם
בגין ״דברי הבאי.״
כמו בכל מעשי ביג׳י וקבוצת מנהליו בחודשים
האחרונים, משתקף בחוברת פחד
מוזר מפני זעם ההמונים על הנסיגה הגדולה.
מפני שזעם זה אינו קיים כלל מחוץ לדימ־יוגם
של כמה עסקני־מפלגות ויועצי ביג׳י,
היתד, חוברת זו׳ בסגנון זה, מיותרת לחלוטין.
ההיסטוריה תחרוץ בבוא היום את
דינה על ״המלכות השלישית״ בת 24 הש־עוון,
ללא עזרה מן ה חוץ.

גטלוגטוז זזרגטיגז ((,ברו גזאו אזזזז יזגו זרגלגי זזגזגזר, סזטור זפזזגז וזפיפגו
וזריבוז ווגדול ביווזר בוזולרווז וזריווז־ימורצל. הגלנוגז וזגטוגוף, גטוזצלי\< גול
וזלוזווז. אזרנו ביוז־וזוזטופנו. פירוז וזוזז וזוז וז!ן ווזו לשרב כבר. גטווגולה ויגזה
גול פויוזפ של וזפר?ליגזיפ גזנוופי וזגליוזווז. בפויזז אלזוזזזזז, כטווז?וי 9ו!\ר.
ישבו וזשבוגו שלושוז וזשופבועו וזוזווווייפ ווואויזז לגזיכוווים האוזו־וזיגו של
וזפרנזליפיפ. פפנום לפגום רשפו לפויוזסי וזנורוז נול גליוזווז וזוייר שוזיו וזוזגויגז
לפויפם.
איטו איזו יבול לדנזם פם יפים פפן ן־וזרט, שייזוזר כגזור פורש־פורשיים.
וזיש וזיוו יבול גם לרגוה וזם יהיה פפ!ז־רי\ פוז־וזפר, וזו אגו ייפלגזו ריגוום
השופפים. אולם יהיה פפ!ז־הרי\ כוזשר יהיה, בבר הו ב פו בגזליל >ושר\ה
עזיזים, גם באלה שאיום ווגעים ב פי שרט להביעה. עשרוה וזושים, שה שההפו
בעלילה הגדולה, איבדו א ה שפם ה פו ב ללא ה 5זה. ההאש פו ה הבבדוה
שהופפו זגר עפום ב\־גוריו\ ופבריו פעל עפורי העולם הזה, ואשר עפום
לא העו להגיש עליהר פ שפפ, אופהר בפהלך הפ שפפ, ער לפרפר האוורור.
ד!ן בפה וסודות בוררוה, ולא ה שובו ה בירהר, עליהר הגיש ע פו פאה
פ שפפו וגר שורת המתנדבים, ושארו עריט הלויות להכרעה ה שופפים. ביזיהר
שהי ה שאלות הפרבויות: האם היה וה עפום בר־גוריור שפיפר לידידו שייסה
ירסווי בי פ תז הל ת וגרו פסירה פוריה, ואם היה וה עפום שגרם, בפישריר
או בעסיפיו, לפגירה ההיס וגר שייסה י
בעפורים אלה פגי ש העולם הזה א ה פיפסד האי שים העיסריים, ש שפוהיהם
השתרבבו לפרשה הגדולה :
אלץ, יגאל; ח״כ. ראה ובדק את חוברת
שך רת־המתנדבים לפני הפרסום, וכן את
מכתבה לעמום, בו נדרשה התפטרות עמוס,
אף הכניס בו תיקון קל. בזמן המשפט פסח
עתונו, למרחב, על שתי הסעיפים,
בן־גוריון, דויד, ראש־הממשלה. אביו
של עמוס. עם התחלת המשפט נפגש והצטלם
עמו, באופן הפגנתי, בדירת עמום. אמר
לו, בנוכחות הכתבים :״בני, אם התחלת,
אל תיסוג!״ לדברי הסניגוריה, נעשה הדבר
כדי להפעיל לחץ על בית־המשפט ודעת־הקהל(
.ראה שטיינברג) .המשפט הוכיח שבניגוד
להכחשתו המפורשת, השתתף בישיבה
בה הוחלט לסגור את התיק הפלילי של
דויד בהרל, גזבר הסוכנות, על החזקת אלפי
דולארים בחוץ לארץ.

על חלקו של שייקר, בפרשה זו. למרות שעדותו
הושמעה כבטחון שחצני, הופרכו
עשרות מיסודותיה על־ידי מוצגים ועדויות
אחרות, נוסף על הסתירות הפנימיות שנתגלו
בעדותו שלו. נראה עליז ובוטח בראשית
המשפט, קודר ומדוכדך לקראת סיומו,
כאשר נתברר לו כי נגרר בעזרת יועצו המשפטי
להרפתקה הרסנית.

הופשטטר, אפרים, קצין־משטרה.
ראש הענף הפלילי במטה הארצי. השתתף
באופן פעיל עם חבר מקורביו של עמוס
בהכנת המשפט, מילא תפקיד מרכזי בקנוניה
נגד שטינברג
(ראה שטינברג)
.התנהגותו
בענין זה הוגדרה
על־ידי שופטת
כ״צורמת.״
:חקירתו של סהר
ע״י עו״ד תמיר
הושמעה הטענה
כי העלאתו בדרגה
היתר, צמודה
לסגירת תיקו הפלילי
של אחד
מבני משפחת סהר. הוגדר בעדותו של הנתבע
חנן רפפורט כ״מושחת,״ אך השופטים
לא נתנו לרפפורט לפרט את טענותיו,
בנימוק שאינן שייכות למשפט זה.

בן־גוריון, עמום, סגן המפקח הכללי.
טען כי הואשם בחוברת של שורת המתנדבים
כאילו היה מעורב בסגירת תיקו של
ידידו שייקה ירקוני, וכאילו נכנס לשותפות
כורים בידיעה כי יהנה הנאת־יתר ללא יחס
להשקעתו. לא תבע את השורה לדין אלא
כעבור כמה שבועות, בשבוע בו פתח ה־טזלם
הזה נגדו בשורת גילויים, שהיתה עד
אין שיעור יותר רחבה וכוללת מהשורות
המעטות והסתמיות
בחוברת השורה.
במשפט
טענה הסניגוריה
הלפרין, אי*
כי תביעתו של
ס ר (״איסר הקעמום
נגד הטן״)
.לדברי סהר
שורה היתה תבי־ועמום,
התיעצו
עת־סרק, וכי באה
עמו בקשר עם
רק כדי לזרות
המשפט. כשנשאבק
בעיני הקאל
עמוס מה
הל ולהתחמק מן
תפקידו, השיב:
הצורך להגיש
״אני נפגש אתו
משפט נגד העולעיתים
קרובות.
לם הזה, על האשמותיו המפורשות והרב־הוא
עובד בגודניות,
שביחס אליהן חשש להתדיין. במשרד
ראש המממשפט
הוכח כי נכנס לשותפות כורי־הזיפזיף
כורים; שאחד משותפיה היה שייקר, ירקוני ,שלה. איני מוכן לומר מה תפקידו.״

מבלי להשקיע בה כמעט אף פרוטה אחת,
זוהר, שמאי, קצין משטרה. ראש האף
על פי שהעיד בשבועה כי השקיע בה
אלף ל״י, עדות שהוזמה על־ידי מנהל־הס־ מחלקה הכלכלית, אחד הכוחות העיקריים
פרים של כורים. המשטרה הפעילה לחץ במשטרה. מגיבורי הקנוניה נגד שטיינברג
בלתי־רגיל נגד המתחרים של כורים, שזכתה (ראה שטיינברג) ונגד סברדלוב (ראח סבדד•
ליחס מיוחד גם במשרדי־ממשלה אחרים. הו לוב) .קבע במיסמך רשמי ששייקה ירקוני
כח כי גם מבקר־המדינה שלל את העדפת־ חשוד בגניבה באמצעות סוכן. ,בעוד שעמוס
היתר לה זכתה כורים. כאשר העמיד עמוס טען כי זוהר אמר לו ששייקה אינו חשוד.
פנים בפרשה זו, כמו בכל שאר הפרשות, אליו פנה ירקוני כדי להסדיר את ענינו,
כאילו אינו יודע דבר על הנעשה בו ומס אחרי ביקור פרטי אצל ליף (ראה ליף) בביבו,
הגדירו תמיר כ״מי שמתיימר להיות אותו ענין. שיחה זו היתה אחת העובדות
נער שאינו יודע לשאול, או פאקיר הודי.״ המרכזיות בחוברת השורה, והוכחה בעליל.
מוסיף להתרועע עם שייקר, ירקוני, שלוש היה אחראי רשמית לסגירת תיקיו של
שנים אחרי שזה הוגדר במיסמכים רשמיים שייקה, אך לא הובא להעיד. דבר זה הוכיח,
כ״חשוה״ בניגוד להודאתו שלו שאסור היה לדברי הסניגורית, כי התביעה מבקשת ל הד
לו להתרועע עם חשוד. טען כי לא היה לים את האמת וחוששת מפני סתירות ב־לו
מושג על החקירה שהתנהלה במשך שנים עדויותיה. הוגדר על־ידי הנתבע חנן רפי
על־ידי ידידיו הקרובים ביותר נגד ידידו פורט בעדותו ס״מושחת,״ אך בית־המשסם
הקרוב ביותר בענין אירס״ו, וני לא אלה לא איפשר לו לפרט את טענותיו בנימוק
ולא זה לא סיפרו לו על כך מעולם מאומה, שאינן שייכות למשפט זה.

גם לא אחרי עדותו. טען זאת למרות דבריו
החריפים של מבקר־המדינה על עיסקות
זלינגר, אגרחם, טגן המפקח הכללי,
איונז״ו, והפרסומים הנרחבים בעתונות ראש אגף החקירות. על אף הוראותיו ה-

וגידידיו וחבריו ביו ראשי השלטון הסתבכו בגילויים המרעישים

משבט עמוס
מפורשות, הופסקו החקירות בתיק אירס״ו.
סהר טען כי הוא
שאמר לו ש־
״שייקר, בסדר,״
אך הנתבע חנן
רפפורט העיד כי
ידוע לו שזלינ־גר
מכחיש זאת
בתוקף וכי זלינ־גר
התבטא בהזדמנות
אחרת ש־
״לא היה מרשה
לפיקודיו להתרועע
עם שייקר.,״
הוגדר באותה עדות כ״אדם ישר השבוי
בידי המשטר.״ הממונה הישיר על הופ־שטטר
וזוהר. למרות שסהר אמר עשרות
פעמים בעדותו שרק הוא יכול להעיד בעניני
אירס״ו ובפרשיות אחרות, לא הוזמן על־ידי
התביעה להעיד. הותקף קשות על־ידי דבר,
שדרש ממנו הסברים על עמדתו בפרשה.

טבת, ש ב תי, עתונאי. מכשיר־התע־מולד,
העיקרי של עמוס בפרשה זו, כאשר
פירסם בהארץ סידרת־מאמרים בשם ״קרבן
הרצח בדיבה,״ בה טען כי העולם הזה
שיקר והנהו ״מוקצה מחמת מיאוס.״ שלושת
מאמריו ועדותו, בה סירב לגלות את
קשריו עם מטה
המשטרה וקציניה,
היו חומר
רב-ערך בידי
ר,סניגוריה, כדי
להוכיח כי טענות
התביעה היו
שקרים מבויימים
ומתוכננים. עדותו
של טבת,
שנקרא להעיד מטעם
הסניגוריה,
סתרה את עדות
עמום בנקודות מכריעות. במהלך המשפט
היה אחראי מטעם הארץ על כיסויו, ערן
ועיבד את כתבות העתון וכותרותיהן ברוח
עמוס, עד שהורחק מתפקיד זה על-
ידי העורך. אחרי המפנה במשפט נאלץ
הארץ לדרוש את התפטרות סהר.

^י־ירקוני,
ישעיהו(״שייקח״) ,סוחר.
ידידו מנוער ושותפו של עמום .״צבר ללא
כלום״ עם קום המדינה, לדברי עמוס, אשר
גילגל מיליונים תוך שלוש־ארבע שנים,
הוצג על־ידי סהר ועמוס כנקי מכל רבב
(סהר :״שייקר, חשוד? חס ושלום!״) לקראת
סוף המשפט נתגלה
כי שמו הופיע
בשתי כרטיסיות
של חשודים
במשטרה
הכלכלית, ולפחות
בחמשה תיקים
בת״א ובחיפה.
בתיק אירס״
ו ובתיק ״החרסינה
היפנית״
מופיע שמו כחשוד
מרכזי. למרות
שכל המשפט סובב מסביב לטענה כי
המשטרה סגרה את תיקו, לא הובא כעד
על-ידי כספי, דבר שהתפרש בסיכומי ה־סניגוריה
כאחת ההוכחות להעלמת עובדות.

ירקוני, שלום, קצין משטרה. נמנה
על חבר קציניו של הקת״ם נוביק (ראה
נוביק) .השתתף, יחד עם עוזריו של כספי, קבלת בארגון
הצהרות־בשבועה
מטעם עדים שהיו
עשויים להעיד
לטובת הסנגוריה.
ריכז בידיו
את החומר
שנאסף על ידי
סוכני ובלשי מד
גנון־החושך, המשטרה,
החשוד
שייקה ירקוני(שאינו
קרובו) ר
כספי, לצורך המשפט. נושא־הכלים ונושאי

התיקים של עמום, כספי וסהר במהלך המשפט.
עד הסניגוריד, לוי, סמל־ד,משטרה
לשעבר, שהוכרז כעד עוין בשל פחדו להעיד
נגד עמוס, העיד כי לפני עדותו הפנה
אותו כספי לירקוני, וזה חקר אותו על מה
שהוא עומד להעיד ויעץ לו להתחמק מעדות,
דבר שהוא בגדר עבירה פלילית. בפרשה
אחרת נקבע על־ידי פרקליט המדינה
כי ״יתכן והתנהגותו (של שלום ירקוני)
אינה הולמת מעמדו של קצין־משטרה בכיר.״

כהן, חיים, היועץ המשפטי. אחת ד.־
סנסציות של המשפט התפוצצה כאשר נסתבר
כי חיים כהן קרא את החוברת של
שורת המתנדבים לפני פירסומה, וכן את
מכתבה בו דרשה התפטרות עמום. גם הוא
הכניס בו תיקון (ראה אלון) .במשפט התברר
שכהן קיים יחסים הד!קים עם השורה
ובדק מראש רבים מפרסומיה. עם גילוי התיקים,
הוכח כי דרש מן המשטרה להמשיך
בחקירות בענין אירס״ ו וכי הוראותיו לא
נתמלאו, אך מנע במהלך המשפט בעד פרקליט
מחוז תל־אביב לגלות את האמת על
תוכן התיק. הואשם על־ידי דבר בקשרים
נסתרים עם שורת המתנדבים( .ראה בהרל).

כספי, מיכאל, עורך־דין. היוצר, המארגן
ואחד מקורבנותיו העיקריים של המשפט.
לפניו, היה כספי עורו־דין מצליח לעניינים
אזרחיים, העסיק במשרדו כתריסר עורכי־דין.
שאיפתו להפוך לפרקליט פוליטי, ללא תכונות
נפשיות מתאימות,
גרמה לכך
שסיבך את
עמוס במשפט,
בניגוד לדעת אהוד
אבריאל, טדי
קולק ושאר
חברי קבוצת בי־ג׳י.
כספי, נמוך
הקומה ומרכיב
המשקפיים, הכניס
את הסגנון
העכור למשפט.
סהר (ראה
כאשר הביאאת יחזקאל
את הגולל
סהר) כעדראשון, סתם
על צמרת המשטרה. לקראת סוף המשפט
היה ברור כי יהיה פסק־הדין אשר
יהיה, גרם נזק שלא יתוקן לצמרת המשטרה,
למשטר ולמעמדו הציבורי של שולחו.
כמד, מראשי המדינה, שאת קירבתם הוא
מבקש, לא יוכלו לסלוח לו זאת לעולם.

ליגום, שלום, מיליונר. הנושא המרכזי
של חוברת שורת המתנדבים, שהקדישה לעמוס
רק שמונה
שורות. ידיד קרוב
של נחום
גולדמן, סהר, נח־מיאם,
עמוס ושייקח
ירקוני.
העמיד את הוילה
שלו בהרצליה
חינם לרשות
עמום (ראה
נזזמיאס) ,שילם
עבורו מסים,
חשמל וגננות. לדברי
סהר, היה זד, המקרה היחיד בו קיבל
כזאת, ששוויה הגיע,
קצין־משטרה מתנה
לדברי עדים, ל־ 5000ל״י בערך. בזמן המשפט,
שהה בחוץ־לארץ. לא הובא כעד על־ידי
כספי.

לין? ,אי תן, קצין־משטרה, איש המחלקה
הכלכלית. הופיע באיצטלד, קומית, אך היה
לו תפקיד מכריע בפרשה. תיאר את שייקר,
כ״סקאראמוש מתוצרת הארץ״ וכ״חובב שמרוויח
יותר טוב מבעלי המקצוע.״ טיפל
אישית בתיק אירס״ו. מעדותו ומהמוצגים
שהוגשו באמצעותו התבררו פרטי התיק כלהלן:
א ירם״ ו, אירגון שקיבל לידיו את כספי
היהודים הנרצחים שנשארו ללא יורשים,
העמיד חלק מכספים אלה לרשות הסוכנות

היהודית. שייקר, ירקוני (ראה ירקוני) וחבריי
קיבלו על עצמם לקנות בגרמניה בכספים
אלה, במיליון וחצי מארק (שלושת
רבעי מיליון ל״י) ,ציוד לבתי־מלון בארץ.
במשפט התברר כי הם עשו קנוניה עם הספקים
הגרמניים, שנתנו להם חשבונות מופרזים
כוזבים, שילמו לשייקה ולחבריו את
ההפרש במזומנים במטבע גרמני. לפי האינפורמציה
שקיבלה משטרת ישראל, הגיע
הסכום שניתן לשייקה ולחבריו בעיסקה
אחת בלבד ל־ 38 אלף מארק. קציני־המשטרה
צידון וזקם נשלחו
לגרמניה לברר
את הפרטים,
הגישו דו״ח
מפורט, אולם שיי-
קה וחבריו לא
נקראו אפילו לחקירה
על אף
העובדה שבינתיים
הושלמו החקירות
ונתגלו
ההוכחות, ולמרות
הוראותיהם
הרשמיות של זלינגר וחיים כהן (ראה זלינגר
וכהן) .בסיכומיה קבעה ד,סניגוריה שליף
השמיע 12 תירוצים שונים לסגירת התיק,
שכל אחד מהם סותר את השני ושכולם
יחד מגוחכים, וכי הסיבה האמיתית היחידה
היתד, הידיעה הכללית ששייקה הוא שותפו
של עמוס. ליף עצמו הכיר את שייקה לראשוני׳
בביתו של עמוס, בנשף פורים. הוכח
כי ערב עדותו נפגש ליף בביתו של עמוס
עם החשוד ירקוני. גם עדותו של ליף היתה,
לדברי ד,סניגוריה, כוזבת ומתחמקת, סתרה
את המיסמכים ואת העדויות של שלומאי
(ראה שלונזאי) ושל עדים אחרים.

מנור, עמום.
לדברי סהר ועמוס,
התייעצו
עמו בקשר עם
המשפט. כשנשאל
עמוס מה
תפקידו של מנור,
השיב :״אני
נפגש אתו לעיתים
קרורית. הוא
עובד בני^־ד ה־בטחון.
איני מוכן
לומר מד, תפקידו״.

נו פיי[ ,מ אי ר, קצין־לתפקידים־מיוחדים.
המקשר בין המשטרה ומנגנון־החושך, חניך
תנועת־נוער רביזיוניסטית, איש הש״י והשב ,מוסר ידיעות ללח״י באמצעות רומק
גרינברג. חברו
הקרוב של עמוס
ופיקודו. נכח
במדים ובלא
מדים ברוב ישיבות
המשפט. למרות
שסהר חזר
והעיד בשבועה
שלא השתתף בהכנת
המשפט,
הודה בכך עמוס,
הוכיח בזאת
כי נוביק
מעל בתפקידו כקצין־משטרד, בנצלו את
סמכויותיו, ידיעותיו והמכשירים העומדים
לרשותולטובת אזרח פרטי בתביעה אזרחית
(ראה שלום ירקוני).

נחמיאם, יום!* ,פקיד. לשעבר סגן המפקח
הכללי של המשטרה, בתקופה בה,
לדבריו:״הלירה היתד, לירה וסגן המפקח
הכללי היהסגן המפקח הכללי. אחר־כך הי־תה
אינפלציה.״ נחמיאס, מאנשי־המשטר המרכזיים,
אישיות מרכזית במשרד הבטחון,
נקרא להעיד על־ידי עמוס, סיפק חומר־נפץ
לסניגוריה.בין השאר: ליגום נתן את הוילה
שלו חינם לעמוס, למשך׳ שנתיים,
תמורת הבטחת המשטרה להשתדל להשיג

לו חומרי־בניה
צנע.

לבריכת שחיה בתקופת־ה־

סהר, יחזקאל, המפקח הכללי. אחת
הדמויותהטראגיקומיות במשפט ואחד מקורבנותיו
המרכזיים. על דוכן העדים, לשם
הובא כמעט ללא צורך, העיד על עצמו כבור
בעניני משטרה,
נתגלה כשקרן
מובהק שאף
אינו יודע
כיצד לשקר. ב־סיטום
הטניגוו—
יה נמנו עשרות
נקודות בהן הוכחו
שקריו ר
ספוריו כמופרכים
בעליל. אף
שבית־המשפט מנע
את חקירתו
בעניין סגירת תיקי משפחתו, נהרס מעמדו של
סהר עד כדי כך שגם הארץ, שחיפה בשעתו
על עמוס (ראה טבת) ,נאלץ לדרוש
את התפטרות סהר.

סברדלוב, יצחק, קצין. בשעתו
גילה העולם הזה כי קצין־משטרה גבוה נשלח
מטעם עמוס כדי להטריד את משפחתו
ולהמריץ א! תה לפנות את דירתו, שהיתר,
שייכת לעמום, ושעמום רצה למכרה. במשפט
הוברר שאמנם היה הדבר כך וכי אותו
קצין נשלח על־ידי ידידו של עט. ס ,רמ״ח
שמאי זוהר (ראה זוהר) .כאשר פנד, סברד־לוב
בשעתו בתלונה, ענה לו סהר תשובה
צינית וגנז את התלונה.

ספקטור, אליהו, יבואן. אחד העדים
הפיקאגטיים בפרשה, נשבע כי שייקה ירקוני,
קצין־ד,משטרה שלום ירקוני ועוזרו
של כספי שידלו אותו בעזרת משקאות
משכרים למסור הצהרה כוזבת, וכי זייפו
את המיסמך שקיבלו ממנו. העיד כי נפגש
עם עמוס בחברת מבריחים במקומות מפוקפקים,
וכי עמום קיבל אצלו, בלי תשלום,
כלי־בדולח יקרים בשווי של מאות לירות.
ד,ש! פט העביר למועצה המשפטית העתק מעדותו׳
אשר בעקבותיה נפתח בירור נגד
משרד כספי. כצעד נגדי, הגיש עוזרו של
כספי קובלנה על שבועת־שקר.

שטיינברג, זאב, קצין־משטרה. נחשד
על־ידי עמום (בלי יסוד) במסירת אינפורמציה
לתמיר, סולק מן המשטרה בצורת
אינטריגה מלוכלכת, בלוזית מסע־השמצה
רשמי, ראשון״
במינו בארץ. כאשר
נאלץ סהר,
תחת לחץ דעת־הקהל,
להצדיק
את עצמו על־ידי
זגשת משפט פלילי
נגד שטיינברג,
זוכה זה
מכל אשמה, ב־פסק־דין
חריף בו
קבעה השופטת
מינה שמיר כי §
שני קציני־משטרה גבוהים נשבעו לשקר,
וכי מטר, המשטרה נהג שלא כשורה.
שטיינברג האשים את דויד בן־גוריון במכתב
גלוי שהמשטרה הרסה את חיי בניו
כדי להציל את בנו של ביג׳י.

שיטרית, בכור, שר־המשטרה. שני
הצדדים במשפט הסכימו שאין לו שליטה
על המשטרה. ר,סניגוריה טענה שבגלל זד
לא היה טעם להתלונן בפניו על עמום. כספי
טען שלא שיטרית צריך לקבוע אם תיק
מסוים מחוסן, כי זד, תפקידו של האחראי
בפועל למשטרה. בית־הדין העליון קבע שטענה
זו ״תמוהה ביותר,״ הטיל על השר
לנמק מדוע התיקים מחוסנים. כאשר פסל
בית־המשפט המחוזי את נימוקי השר וגילה
חלק מן התיקים, נתן בכך סטירת־לחי מצלצלת
לשיטרית, ומפנה חדש למשפט כולו.

שלומאי, שמואל, ממנהלי חברת־השי־לומים.
אחרי שקצין־המשטרה ליף (ראח ליף)
טען כי לא הכיר אישית את שייקר, ירקוני
לפני שהחל לחקור את עבירותיו, וכי מעולם
לא נהג כלפיו לפנים משורת הדין,
העיד שלומאי כי כבר חצי שנה קודם לכן
בא ליף אישית למשרדו והתערב לטובת
ירקוני בקשר למתן רשות לנסיעה לגרמני״,

במדינה
מדיניות
ד אגו ת ד אג
״אין כל אמת בהשערות כאילו דחה מר
האמרשילד את ביקורו בישראל משאת חשש
מפני התנקשות טרוריסטית,״ הודיע דובר
או״ם. עורכי־הלילה בתל־אביב, שקיבלו מברק
זה, הרימו את גבות־עיניהם. הם לא שמעו
מילה על כל חשש כזה לפני כן. היתד, זאת
הכחשה ללא ידיעה קודמת.
אולם בירושלים היו כמה אנשים שידעו
למה הכוונה. שבועיים לפני כן התלונן דאג
האמרשילד שלא הוזמן לישראל. ביג׳י ענה
על כך בהודעה צוננת ששערי הארץ פתוחים
בפני המזכיר הכללי של או״ם, שאינו זקוק
לשום הזמנה מיוחדת.
רצח כירושלים. אז גילה האמרשילד
את דאגותיו. הודיע הוא לממשלת ישראל:
ידוע לו היטב שהוא יכול לבוא לישראל
כאוות נפשו. אולם רק אם יקבל הזמנה
רשמית מטעם ממשלת ישראל, יהיה פרוש
הדבר כי הממשלה מקבלת על עצמה אחריות
רשמית לשלומו ולבטחונו. אחרי מסע־ההש־מצה
הקיצוני שהתנהל נגדו בעתונות ישראל,
אין הוא יכול לבוא לישראל בלי זה.
האמרשילד, שבדי ואריסטוקראט, לא היה
חייב להרחיב על הדיבור על אשר קרה
לשבדי ולאריסטוקראט אחר, שבא לישראל
בשליחות האו״ם: הרוזן פולקה ברנאדוט,
שנרצח בישראל על־ידי מחתרת, אשר אנשיה
לא הועמדו עד היום לדין על־ידי מוסדות
הבטחון של ישראל*.
ממשלת ישראל הבינה את הרמז, הזמינה
את האמרשילד רשמית. היא קיבלה על עצמה
את האחריות לבטחונו, אך לא אח האחריות
לדעותיו. ההזמנה כללה תנאי מפורש
שישראל לא תדון עם המזכיר הכללי על
הצבת כוח האו״ם בצד הישראלי של הגבול,
באזור עזה ובניצנה.
מר או״ם -שמו״ם. שנאתו של השבדי
קר־ההבעה לעתונות הישראלית מצאה
לה ביטוי מוחשי בבואו: העתונאים נסגרו
באולם צדדי של שדה־התעופה. לאיש מהם
לא הורשה לגשת אל המזכיר. הוא עלה ירו־שלימה,
התראה עם ביג׳י תחת ארבע עינים.
עינים אלה לא הביטו זו בזו בידידות רבה.
האיש משטוקהולם והאיש מפלונסק מעולם
לא היו מסוגלים להעריץ זה את זה. קשה
לתאר שני טיפוסים מרוחקים יותר ברמה
האינטלקטואלית, בהופעה החיצונית ובאופי.
אחרי מיבצע סיני, שהאמרשילד ראה בו
תקיעת סכין בגבו והפרת הבטחות אישיות
של ביג׳י, הוחרפו היחסים בין המזכיר
(״או״ם־שמו״ם״ בפי ביג׳י) לבין ראש־הממ־שלה
(״משקר״ בפי האמרשילד) עוד יותר.
המזכיר כיבד את התנאי ולא דיבר על הגבולות.
הוא ביטא את דעתו הישנה כי עמדתה
של מצרים כיום אינה כוללת ״לוחמות״
.הוא גם הודיע במפורש שלא בא לתווך
בין שתי המדינות. לכן ריחפה מעל
למשא־ימתן השאלה האילמת: בשביל מה

סיבוכ שלישי. תשובה אחת היתה
נעוצה בהרגשה ההולכת ומתפשטת בחוגי
האו״ם וגם בבירות העולם, כאילו ירח־הדבש
הישראלי־צרפתי אינו מבטא רק אהבה הדדית,
אלא גם תוכניות נוספות נגד מצרים.
חוגים אלה סבורים כי צרפת וישראל לא
אמרו עדיין את מילתן המזויינת האחרונה
— כי לא גי מולה ולא ביג׳י רוצים לסיים
את הפרשה הצבאית נגד מצרים בסימן של
אי־הצלחה (ראה לעיל).
שורש הסיבוב השלישי גלוי לעין —
מצרים לא הכירה בזכות ישראל לשייט חופשי
בתעלה, דבר הנושא בחובו עילה להתערבות
מזויינת נוספת, אם מישהו ירצה
בכך. האמרשילד, הקרוב לדעה זו, בא למשש
אישית את הדופק, לבדוק מה המצב.
רק על רקע זה יש משמעות להודעתו
של האמרשילד, אחרי חזרו לאמריקה, שהוא
מרוצה מתוצאת ביקורו. מאחר ששום דבר
לא הושג, יש להניח כי מזכיר האו״ם שוכנע
שביג׳י אינו יוזם סיבוב שלישי קרוב.
* למרות שפרסומי מנגנוך החושך טענו
השבוע כאילו היו לו סוכנים גם במחתרת
זו *— דבר המעורר שאלות. חמורות גם.
לגבי ר8ח זה.

אגרופה 1957

ווק־נ׳־רול וקומוניזם מתח

משני עב
־ סאת אור• אבנר• -
*111עקהחדה עצרה אותי מלכת. פניתי אחורה. על הכביש, בצד השני של הרחוב, שכב
אדם ליד אופניו. מאחוריו עמדה המכונית שדרסה אותו. נראה שהאיש בא מרחוב
הפאזאנים, והתנגש במכונית שנסעה בקורפירסטנדאם.
תוך שניות מעטות התאספו כמאה אנשים מסביב לאיש, שהיה מוטל על הארץ ללא
תנועה. הס עמדו והסתכלו. פשוט הסתכלו. איש לא נגע בו, איש לא התכופף לבדוק אם
אפשר לעזור לו, ואולי להציל את חייו.
כי הם היו גרמנים. הם ידעו שצריך להיות סדר. עשר דקות עברו עד שמכונית העזרה־הראשונה
ומכונית המשטרה הגיעו. האנשים הסתכלו בשקט כיצד מוכנס האיש לאמבולנס
והלכו לדרכם מרוצים. הסדר ניצח.
זאת היתד, החוויה הראשונה שלי בברלין, כשעה אחרי שהמטוס נחת בשדה טמפלהוף,
בלבד, של ברלין המערבית.

״ז כו ראתהמוות ! ״
ין שו םדכר בעולם הדומה לברלין. זוהי עיר־הבירה המיועדת של מדינה אחת,
השוכנת בלבה של מדינה שניה ועוינת.
לישראל יש הר־הצופים, השוכן בתוך ממלכת הירדן. אם מישהו יתאר לעצמו הר־צופים
ענקי, בעל אוכלוסיד, העולה בגודלה על כל אוכלוסיית ישראל, ושמרחקו מירושלים העברית
הוא כמרחק המפריד בין ירושלים וחיפה, יקבל תמונה כלשהי ממצבה המיוחד של ברלין
המערבית.
בכל זאת ברלין המערבית, האי המנותק, המחובר לגופה של גרמניה המערבית רק בגשר
אווירי וכביש בודד אחד, היא עיר שוקקת חיים. בימי המלחמה שפכו עליה מטוסי המערב
76 אלף טון פצצות, והתותחים הסובייטיים הוסיפו על כך באדיבותם 40 אלף טון פגזים.
שכונות שלמות, העולות בגודלן על תל־אביב, נמחקו לחלוטין.
כיום שוכנים זה בצד זה בניני־ענק נהדרים, לפי מיטב הטעם המודרני ביותר, והריסות
שלא היה עדיין זמן לפנותן. כמו שלכל אורכו של השאנז־אליזד, הפאריסאי אפשר לראות
את שער־הנצחון, כך אפשר לראות לסל אורכו של הקורפירסטנדאם הברלינאי את שרידי
כנסיית־ו־,אזכרה, בניין הרוס־למחצה.
״ממנטו מורי זכור, סופך למות!״ נהג פקיד רומאי ללחוש באזני הקיסר בכל תהלוכת־נצחון
ברומא העתיקה. בברלין שוקקת־החיים, ברלין הנבנית בקצב־ענק, ממלאים את אותו
התפקיד בנסיית־ד,אזכרה ושאר הבניינים ההרוסים, הפזורים בכל חלקי העיר. איש אינו יכול
לשכוח אף לרגע אחד.

ד הו באלג כי כמערב

* * לכדי רו ש לי ם, ברלין היא העיר החשובה היחידה בעולם המחולקת לשתיים על־ידי
^ ) ג כו ל בינלאומי. אולם שום לגיונר אינו מיידה אבנים מעל חומות ברלין, ואיש אינו
יורה בה כדי לגרש את השיעמום.
אתה נוסע באס־באן, הרכבת העירונית העל־קרקעית (להבדיל מן האו־באן, הרכבת התחתית).
תחנת גן־החיות. תחנת בלביו. תחנת לרטר. תחנת רחוב פרידריך. אתה לא הרגשת בשום

וים על ברלין, עיר־ פוזות במלחמה הקרה

רי המסך
שינוי. שום ביקורת לא היתה. שום שוטר לא נכנס לקרון. אבל בינתיים עברת את ״מסך
הברזל״ המפורסם, ואתה נמצא בממלכה הקומוניסטית, המשתרעת מכאן ועד לוולדיבוסטוק.
כל אדם רשאי לנוע בכל חלקי העיר. אין גבול לתנועה בין המזרח והמערב. אולם הלי
תעודת־מגורים מזרח־גרמנית אינך רשאי להישאר בלילה במזרח, ואינך יכול לקנות שום
דבר במזרח. אפילו במילק־באר היחיד של ברלין המזרחית, בשדרת־סטאלין, אינך יכול
לקבל מנת־גלידה מבלי להציג תעודה.
ברלין היא חלון־ראווה הדדי. כל צד מבקש להוכיח בחלק שלו לבני הצד השני שהוא
חופשי יותר, מפותח יותר, מצליח יותר. בשני הצדדים כמעט ואין רואים שוטרים וחיילים.
בכל מזרח ברלין לא ראיתי אף חייל סובייטי אחד.
בכל זאת יש הבדל הבולט לעין, ביחוד בעושר החיצוני. כיכר־אלכסנדר, במזרח, שהיתר,
פעם מרכזה של ברלין, שוממת כמרכז עיירה. ברחוב פרידריך, שגם הוא היה פעם מרכז
הומה, הובטח לי שאוכל להירדם בערב על הכביש מבלי להידרס או להתעורר עד הבוקר.
המרכז ברח מערבה, לקורפירסטנדאם (שתרגומו: הרציף של הנסיך־הבוחר, על־שם הנסיך
הפרוסי לשעבר שהיה זכאי להשתתף בבחירת הקיסר) .זוהי מזיגה מוזרה ׳של השאנז־אליזה
ורחוב אלנבי. כמו רחוב אלנבי הוא מכוער וחסר־סגנון, בעל צביון בורגני־זעיר. ביום
הראשון כל חנויותיו סגורות, והגרמנים הטובים מטיילים עם ילדיהם, רחוצים ומסודרים,
לאורך המדרכות. הרחוב רק הרבה יותר רחב, התוצרת בחנויות הרבה יותר עשירה, ורוח
של מטרופולין מרחפת בכל זאת על הכל.

הילד איננו
ערב זנחתי את אורות־הניאון הססגוניים של המערב והלכתי לתיאטרונו של גרטולד
ברכט, הברלינר אנסמבל, הנחשב לתיאטרון הטוב ביותר והחלוצי ביותר בעולם.
ההצגה היתה מוקדשת ל״אשמתו וחרפתו של הרייך השלישי.״ היה זה אוסף מערכונים
של ברכט עצמו. לפני כל מערכון ירד מסך לבן, והוקרן עליו קטע של יומן נאצי ׳ישן.
אחר־כך השמיע קול נהדר ובלתי־נראה את מוסר־ההשכל. אחר־כך בא המערכון עצמו.
על הבד נואם אדולף היטלר על הגזע החדש, על הנוער האצילי, הנאמן, העשוי ללא־חת,
דור האדונים. הוא דומה לגלב משוגע, וקשה להבין כיום כיצד נהרו אחריו המיליונים.
המסך נעלם. במרכז הבמה השחורה חצי קיר, שולחן, ספה, כמה כסאות — חדר הורגני
אופייני. ילד, בן , 10 קורא בעתון. אבא ואמא מדברים על תוכן החדשות. האבא מתרגז
על משפטי הכמרים, שנאשמו על־ידי הנאצים בעבירות על המוסר. הוא מפליט ברוגז שגם
בקרב הנאצים עצמם ישנם דברים מלוכלכים.
בינתיים נעלם הילד. איפה הוא? בטח הלך לבקר את השכנים. לפתע עולה חשד: אצל
משפחת שמידט הלשין הבן על אביו, שנשלח למחנה־ריכוז. שמא לא, לא יתכן. אולי
בכל זאת?
מטלפנים לשכנים. לא, הילד איננו. אולי ראו אותו? לא, הוא לא ביקר.
אמרתשיש אצלם
מדוע אתה מדבר באוזני הילד על הנאצים? אבל לא אמרתי כלום. כן,
דברים מלוכלכים. לא, לא אמרתי. אמרתי רק שיש שמועות כאילו שבכל אירגון יכולים
להיות יחידים ש שישנם חורצי־לשון המעיזים להעליל כאילו בצמרת הנאצית יש
בלא יודעין, כבר מכין האב את נאום־הסניגוריה שלו בבית־המשפט, והצופה מרגיש שהאב
מרגיש ששום דבר לא יעזור, שהוא אבוד. כשמצלצלהפעמון, הרי זה פסק־דין מוות. האם
הולכת לארוז מזוודה קטנה, שיהיה לאב מה ללבוש בבית־הסוהר. אבל אין זה הגסטאפו.
זה הילד. הוא רק הלך לקנות סוכריות.
מערכון שני. מיפקד עצום של הצבא הנאצי. הפיהרר מקבל את המיפקד. התלהבות.
תרועות.
על הבמה — משפחת פועלים. הבעל חוזר הביתה, מלוכלך אחרי יום עבודה. השכנה
מבקרת. מדברים על מלחמת־האזרחים בספרד. מספרים שטייסים גרמניים משתתפים בה.
השכנה י מפטפטת. היא שמעה שכאשר טייס גרמני נאלץ לצנוח במיצנח, חוזרים חבריו
והורגים אותו באוויר. זוהי פקודה, כדי שלא יוכל לפטפט. שטויות, אומר הבעל. תשתקי..
תכניסי את כולנו לצרות.
נכנסת האשה. היא לבושה שחורים. מה קרה? היא קיבלה מכתב. האח, טייס, נהרג בשעת
טיסת־אימונים בצפון גרמניה.
צפון גרמניה? שטויות. הכל יודעים שזה ספרד. השכנה מאשימה את הבעל: אתה עובד
בבית חרושת למטוסים. אתה מכין את המכונות כדי שהצעירים ימותו.
הבעל מתרגז. מה, אני? ואיפה עובד הבעל שלך? הוא מייצר נורות. יפה מאד, אבל למה
משמשות הנורות? להארת בתי־החרושת בהם מייצרים מאנקים. כולנו עובדים בשביל
המלחמה. אחרת נגווע ברעב.
האשד, מתמוטטת, מתחילה לצעוק, מגדפת את הנאצים. הבעל המבוהל מנסה להרגיעה.
הרי זה לא יעזור.
אז תעשה משהו שכן יעזור! צועקת האשה. המסך יורד. אור.
כך מתגלגל מערכון אחרי מערכון. שום דבר אינו קורה. יהודיה נפרדת מבעלה הנוצרי,
כדי לא להרוס את חייו, מתארת במונולוג נהדר את מצבה. מחתרת אנטי־נאצית מכינה
כרוז, בעוד שבחוץ מריעים ההמונים לפיהרר. קומוניסט משוחרר ממחנה־ריכוז ונתקל בחשד
חבריו, המאמינים שהפך למלשין.
הרוח הנוראה של הנאציזם מרחפת על הבמה, ועל הקהל. הזוזעה איומה שבעתיים, מפני
ששום דבר זוועתי אינו קורה על הבמה. בכמה מלים, כמה קטעי תפאורה, הודיה ברכט
המנוח את המפלצת.
סוף ההצגה. על הבד מוקרנות כמה מלים:
״קרתגו לחמה שלוש מלחמות.
אחרי המלחמה הראשונה, עוד עמדה על תלה.
אחרי המלחמה השניה, עוד אפשר היה לחיות בה.
אחרי המלחמה השלישית, אי־אפשר היה למצוא אותה.״
על גרמניה עברו, בינתיים, שתי מלחמות־עולם.

קובעי פלדה לברכם

^ הרי ההצגה אני מבקר במזנון הגדול של חברי התיאטרון, בבית סמוך. האולם גדול,
\ 1פשוט, חסר כל קישוט. על הקיר כמה כרזות תעמולה.
בזה אחר זד, מופיעים השחקנים — הלנה וייגל המפורסמת, אשתו של ברכט, והכוכבים
הקטנים יותר. השיחה ערה, קצת נרגשת, כרגיל אחרי ״חזר .,תוך זמן קצר אני למד מי
מאוהב במי, מה השיגעונות של שחקנית פלונית ואיך אפשר לבלות את הערב במזרח.

- 1947 מערב

ליד ארמון הרוס הציבו האמריקאים שדם :״נהג לאט!״
כיום עומד במקום בנין פאר, המסמל את קצב הבניה
האדיר במערב אירופה, הממומן בעיקר בעזרת קרנות אמריקאיות, שביססו את כלכלתה.

ישנם כאן אנשים מכל קצווי העולם — זמרת־טלביזיה מלונדון, שחקן צעיר מאמריקה,
צייר־תפאורד, מישראל — אנשים שבאו ללמוד בבית־המלאכה המפורסם של ברכט. דוחו ן
של ברכט עוד מרחפת על המוסד. היא היה מורד, פוו־ץ־גדר, מפר־מרות. יותר מכל שנא ו
כל צבא.

קרובה הרבה יותר לצרפת והאנובר יותר לבריטניה. פרוסיה הלוחמת, ארץ־הספר שנולדה
באווירה של משקי־ספר לוחמים, של שילוב הלאומנות והמיליסריזם. כל נשמד, פרוסית ,
בטוחה שישראל היא אחות בנפש, פרוסיה של המזרח־ד,תיכון.

הרפתקות האדון קובה
ח די כמה כו סו ת בירה, מספר קובה ברצון את ההיסטוריה הצבאית שלו. הוא
^ היה בצוזת של טרפדת, שפעלה בין איטליה ולוב .״הבאתי את החיילים הראשונים
שלנו לבנגזי, והוצאתי את האחרונים מטוניס,״ הוא מתלוצץ. אולם בדרך מאיטליה ליוגו־ |
סלביה הותקפה שייטת המרפדות מן האוויר. הטרפדת של קובה ברחה ועלתה על מוקש
גרמני. קובה עצמו הועף באוויר ונפל לתוך המים, אך למזלו היה לבוש מעיל הצלה.
במשך ארבעה חודשים שכב בבית־חולים צבאי גרמני בפראג, כשרגלו בגבס. כשהרגיש
כי כוחותיו חזרו, לקח את הקביים, עבר עם כמד, חברים את חומת בית־החולים וחיפש?ן
בילויים בבתי הבושת של העיר. היו שם רק זקנות. ברחוב פגשו גברת מושכת יותר. קובר,
חזר לבית־ר,חולים בבוקר, נתפס על־ידי רב־סמל ואיים לשבור לו את הראש אם ילשין.
האיש שתק, אך איך שהוא נודע הכל. הרופא הציע לו לשתות עמו כוס יין ושלח אותו
חזרה לגרמניה.
קובה, גבר מוצק בגיל העמידה, סיפר כל זאת בהנאה רבה, כאחד הזוכר את תקופת־ ן
הזהב שלו. בכלל יש פחות מעצורים פנימיים במזרח. במערב אין מדברים על תקופת
הנאצים, משתדלים להשכיח אותה. המצפון הרע עודנו מכרסם. במזרח אין תסביכים כאלה.
מתנהלת מלחמה רעיונית עקבית וחריפה נגד הנאציזם, והגברים, המתכנסים מדי ערב 8
במסבאות־הבירה, שרים בקול גדול את שירי־הצבא שלמדו בימי הודרמאכט.
״במסבאה לא מדברים,״ הסביר לא אחד מהם .״במסבאה צועקים, שרים ומתקוטטים!״ זהו
כנראה תד,ליך טבעי — כמעט כל שחקני התיאטרון סיפרו בגאווה על קרבות־אגרופים
(המשן בעמוד ו)

במדינה
מפלגות
ה די םחזקים
העמודים המעטים, מודפסים במכונת־ד,כפלה,
עוררו ענין כללי בין חברי־המשקים
המובחרים שזכו לקבלם. הם ידעו כי הם
מכילים חומר־נפץ, כי היה בהם לפוצץ לרסיסים
את הקולקטיביות הרעיונית, שהיא
אבן־הפינה בבנין השומר הצעיר.
כמה שבועות לפני כן עורר אותו חומר
את אותה חרדה במערכת הדיס, רבעון ה־קיבוץ־הארצי,
המוקדש לבירורים פנימיים.
המפקחים הפוליטיים של הרבעון ראו את
החומר כשהוא כבר מסודר ומוכן להדפסה.
הם הטילו ווטו, עכבו את הופעת הגליון.
אולם בעלי החומר לא שתקו. כאשר אחזו
באמצעי הקיצוני של שיגור החומר ישר
לחברי המשקים, נכנעה מערכת הדיס. דד
גליון, שהיה צריך להופיע בראשון לאפריל,
יצא סוף־סוף לאור, בראשית מאי. הוא הכיל
את החומר המסוכן.
גם אחרי הופעתו, הוסיף המאמר בהדים
לעורר הדים מוזרים. על המשמר, בטאון
מפ״ם התעלם ממנו לגמרי. תחת זאת הופיע
בהרחבה דווקא מעל עמודי קול העם.
כן הפרופסור. הקול שעורר את כל
ההדים האלה היה קולם של שני חברי
מפ״ם, בעלי שם ומעמד במפלגתם. הראשון
היה צבר בן ,33 אפריים ריינר, בנו של
פרופסור בטכניון, חניך מוסד משמר־העמק
ולשעבר קצין גבוה בצד,״ל. ריינר הוא מרכז
טבעי לכוחות הצעירים הגדלים במשקי
השומר־הצעיר, נחשב לאחד הכוחות העולים

אר&רמפ״ם ריינר
הד ארצי

העיקריים במפלגה, המתרחקים יותר ויותר
מעסקניה השמרניים, המרוצים מעצמם.
שותפו היה חברו במשק גן־שמואל, עסקן
מס״ם שמחה פלפן 42 יליד גרמניה, המטפל
מטעם המפלגה בעניני הערבים. פלפן
הוא מזכיר האגודה היהודית־הערבית שהר
קמה על־ידי מפ״ם בתרועות חצוצרה, המשיכה
את פעילותה בקול ענות חלושה, אחרי
שנתברר כי מנהיגי מפ״ם אינם מוכנים
להרשות שום פעולה העשוייה להרגיז את
מפא״י ולגרום לפירוד בקואליציה.
קריאת־התגר של השותפות ריינר־פלפן
לבשה צורה של, הנחות לעיון ולבירור.״
תמצית ההנחות* :אין תקווה לקיום ישראל
אלא תור השתלבות במרחב.
גלולה מרה,, .בניגוד להצהרות רשמיות,
לא התכוונה (מערכת סיני) להקדים
התקפה מצרית קרובה, אלא בעיקר למניע
הסדר בינלאומי בלתי־רצוי,״ קבעו ההנחות.
המדיניות הכללית של הממשלה היתד, להתנגד
למאוויי השיחרור של עמי אסיד, ואפריקה,
לעזור לאימפריאליזם המערבי ולדכא
את המיעוט הערבי בארץ.
מאחר שביי זה נאמר נגד ממשלה שמפ׳׳ם
עצמה חברה ־שיתפה בה, היתה זו גלולה
מרה לבלוע. לא יותר קלות, לבליעה היו
הדרישות המעשיות של ההנחות. ביטול ה־מימשל
הצבאי, שיודיון זכויות אזרחי ולאומי
לערבים בישראל, הכללת הישובים
הערביים בתוכניות הפיתוח, מפעל ליישוב
* המקבילות במידה ניכרת לדעות שהושפעו
בשנים האחרונות במדור הנידון של
העולם הזה.

הסתערויות, מכות ושפיכת ומים־ אלה ליוו

העקורים הערביים בישראל, קליטת חלק מן
הפליטים הערביים ויישובם, חתירה לאחדות
כלכלית בין ישראל וירדן — כל זה כהקדמה
לשילובה של ישראל במרחב.
מנהיגי מפ״ם הזדעזעו, לא רק בגלל עצם
תוכנן של ההנחות, אלא גם בגלל ׳הנסיון
להשמיען בניגוד לרצון ההנהגה. כי מזה
שנים, עת הפכה מפ״ם יותר ויותר למפ־לגת־תוספת־היוקר,
השתדלה בכל כוחה שלא
לומר שום דבר ברור בשאלה הערבית,
פרט לכמה סיסמות כלליות לרכישת בוחרים
ערביים. כי כל עמדה תקיפה בשאלה
זו צריכה להוביל בהכרח ליציאה מן הקואליציה,

קרבעל מירון
כאשר ישבו החבריה הקדושה ועסקו בלימוד
סתרי התורה, יצאה בת״קול והכריזה:
בואו ועלו להילולת רבי שמעון בר־יוחאי
במירון. מיד הניחו כליהם ויצאו אחריה.
זד, היה לפני אלפיים שנה. באותם ימים
תמימים, לא העלה עדיין איש על דעתו כי
תקום בארץ מדינה בעלת משרד־הדתות ו־משרדיו,משטרה.
אחרת, היתה הבת״קול נאלצת
להוסיף כמה וכמה הוראות, איך לאגוף
מחסומי־משטרה כדי להגיע למקום הקדוש
שבתרי הגליל העליון*.
הווי פרטיזני. במשך מאות בשנים היתד
העליה למירון כנס מרכזי של יהודי
הממלכה העותומנית, הביאה לגליל את בני
איזמיר, סלוניקי, חאלב ובגדאד. גם האסון
הגדול לפני חמישים שנה׳ עת התמוטט גג
וקבר תחתיו 26 איש, לא הרתיע את היהודים•
הראשון שכמעט הצליח בכך היה
שמואל זנוויל כר,נא, מנהל משרד־הדתות.
כד,נא, אפוטרופוס בזכות־עצמו לכל מקו
מוודהקודש, וממציא טכסי־דת למאותיהם
(העולם הזה ,)973 התקנא בהצלחתו של
הטכס העתיק, שלא היה נתון למרותו.
תחילה נירה לשים את ידו על המאורע,
שתל לפני שבע שנים שתיל במקום, שנעקר
מיד בלעג על־ידי החסידים. בשנה שעברה
החליט לשים קץ להפקרות זו של הווי דתי
פרטיזני, שאינו כפוף למרות ולא תוכנן
בידי הפקידים המוסמכים.
כאשר נהרו המוני היהודים למקום בשנה
שעברה, מצאו את הכביש חסום על־ידי המשטרה.
אלפי זקנים ונשים אנסו את המעצור,
הלכו ברגל, בשבילי־הרים תלולים
וזרועי־סלעים, הגיעו ליעד. התוצאה היתר,
שיגרתית: השערורייה גרמה לזעקה, הזעקה
גרמה להל,מת ועדת חקירה, הועדה טישטשה
רכל יכולתה את ד,עקמת, הוציאה את מסקנותיה
אחרי עשרה חודשים תמימים. המסקנה:
רק אלוהים יודע מה קרה.
השנה, עם התקרב ה־ום הגורלי בל״ג בעומר,
שום נערכו הצדדים לקי־ב עד מירון.
המשטרה הזדרזה להודיע שלא תרשה למכוניות
להגיע ליעד, אלא למכוניות בעלות
רשיון מיוחד מטעם זנוויל כתנא. כר,נא
הזדרז להודיע שלא יתן רשיונות. אולם הפעם
השתדלו הרבבות לפרוץ את החומון
הביורוקרטית, לפני שיצטרכו לפרוץ את
מחסומי המשטרה. הם הציפו את משרד־הדתות
במברקים.
הבת־קול הסוברקת עוררה תשומת־לב בחוגים
הקובעים, גרמה להתיעצויות קדחתניות.
היו כל הסיכויים שתעורר הד חיובי.

סחתרת
סו ל עקב

אדום נגד
ץ ילד! מפוארת, מוקפת שדרות עצים ומדשאות ירוקות, הפכה השבוע מרכז
1ההתענינות הציבורית בחיפה כולה. בגללה, הועמד בסיס האימונים של המשטרה
בשפרעם במצב הכן. האפסנאים חילקו כובעי פלדה ואלות, מכוניות־המשא הסיעו תגבורת
גדולה לכפר אתא. כשהגיעו השוטרים לוילה, מול בית־ד,חרושת אתא, מצאו שם מאות
פועלים ופועלות, כשהם מנסים להתפרץ פנימה.
בתוך הבית התבצרו חברי הנהלת אתא. הרהיטים המפוארים רוכזו בחדר אחד. את מקומם
תפשו שולחנות כתיבה ושרטוט, מכובות כתיבה וחשבון. שני טלפונים זמזמו בלי הרף.
באחד החדרים התנהלה ישיבת חירום של הנהלת החברה, על מהרת השפה הגרמנית.
בראשה ישב מנהל ההברה, הנס מולר.
בחוץ, הסביר שלט גדול את המצב במלה אחת :״שביתה״ .הפועלים דרשו לאפשר
לנציגיהם להמס פנימה, לדבר פנים אל פנים עם חברי ההנהלה. היתד, גם מטרד, אחרת
להתקהלות: חלק גדול מד,פקידים הבכירים
של המפעל הפרו את השביתה שר-.כרזת,
המשיכו בעבודתם בביתו הפרטי של מולד.
השובתים רצו להתפרץ ולהוציא את מפית
השביתה החוצה.
השוטרים נכנסו לפעולה. הם הסתדרו ב־שרשרת־ענק,
דחפו את השובתים הצידה.
״מר מולר, החצר והכניסות פונו משובתים.
אתה יכול לצאת ולבדוק בעצמך,״ הודיע
לבסוף מפקח ראשון מצוחצח, לדייר הנצור.

א דו תזמכג סיי ם

שוכתת לאה עדי , 16 ,עומדת במשמרת
ליד חנות אתא בחיפה. לאה עובדת שמונה
שעות ביום במקום שש, כפי שקובע החוק.

המע בי ד הנס כדולר, ליד ביתו בכפר אתא,
לאחר שתגבורת השוטרים הצליחה להדוף
את משמרת. השובתים :״זוהי חוצפה
יוצאת מגדר הרגיל להתפרץ לבית פרטי.״

.9אס יוכח שאדם היה בכל זמן
שהוא, לאחר הי באייר תש״ח, חבר
בארגון טירוריסטי נזסוייס, יחשב
אוחו אדם לחבר באותו ארגון טי־רוריססי,
אלא אס יוכח שחדל להיות
חבר בו.
(הפקודה למניעת טירור—)1948
באשר בתב מפקד לח״י אברהם (״יאיר״)
שסרן בשירו המפורסם את השורות ״כולנו
(החשך בעמוד ) 13
• העליה להר מירון היא אחד הכיניסים
העדתיים האופייניים הנהונים במזוח, ברומה
לכנס נבי־שועיב של הדרוזים, נבי־מוסת
בהר־של
המוסלמים,ופסח השומרונים
גריזים. גם הצורה כמעט זהה בכל ר,נינו-
סיס האלה. למעשה אין איש בטוח אס רבי
שמעון בר־יוהאי אמנם קבור במירון. לפי
סברות אחרות• ,שימשה לו מירון רק מיס•
קדה בימי מרד בר־כוכבא

שובת סירי עמיר, עובד במפעל למעלה
מחמש שנים, נשוי ואב לילד בן תשע:
״במקרה שהשביתה תמשך הרבה זמן
ההסתדרות לא תתן לנו למות מרעב.״

ך* ביתג דו דאהר, בחיפה, התנהלה
•6אותה שעה ישיבה שניה. בראשה ישב
מזכירה הכל־יכול של מועצת פועלי חיפה,
ח״כ מפא״י יוסף אלמוגי. גם כאן זמזמו
הטלפונים. דובר המועצה, אריה שטיין, קיבל
את הידיעות שהגיעו מהעיר התחתית .״המשטרה
אסרה כבר יותר מ־ 20 שובתים. מכים
אותנו הודיע הקול הנרגש מעבר לקו.
שרשרת של שוטרים ניצבה על־יד חנות
אתא, בדרך העצמאות. המשמרת שעמדה מאחורי
השרשרת מנתה 300 פועלים. השלט
״שביתה״ התנוסס גם כאן מעל הראשים
הזועפים, שהביטו בעקשנות בנקודה אחת
ויחידה: דלת החנות הפתוחה.
לפתע נשמע רחש בשורות השובתים.
בחור צעיר יצא את החנות, כשחבילה
זעקו 300 פיות.
ארוזה בידו.״ב־ו־ז ! ״
״החזיר את המכנסים לחנות !״ צעקה פועלת
מבוגרת, כשהיא פורצת את שרשרת
השוטרים ומסתערת אל הבחור שצעד בצעדים
מהירים. בעקבותיה גאו עשרות שובתים,
ניפצו את שרשרת לובשי המדים, השוטרים
שלפו את אלותיהם, החלו מנחיתים מכות
על ימין ועל שמאל, ללא הבחנה.
״מנסים למנוע אותנו מלמכור בקמעונות
ליחידים,״ הסביר בצורה מקצועית מזכיר
הנהלת אתא יעקוב אברהמוב, שהגיע למקום
על מנת לראות את המהומה מקרוב .״הפקידים
לא באו היום לעבודה. אבל זה לא
יעזור להם. החלטנו להפעיל את החנות
בעבודת המנהלים עצמם.״
לעורך־הדין הצעיר ישראל גיל, יועצה
המשפטי של מועצת פועלי חיפה, היתד.
דעה אחרת לגמרי על הסיבות למהומה :
״זוהי פרובוקציה ...מולר שלח אנשים לקנות
בחנות. הנהלת אתא שכרה אנשי אגרוף
על מנת לשבור את השביתה. המשטרה
צריכה לשמור על התאפקות גדולה יותר.״

מלחמהעדה פו ף
ין הסתערות להסתערות הסבירו
<•6השובתים לעוברים ושבים את הסיבות
לשביתתם :״ישנן חמש סיבות לשביתה :
העלאת שכר; הקמת מועצת יצור משותפת
למעביד ולעובדים; ביטול האיום בפיטורים
בניגוד להסכם העבודה; הקמת קרן פנסיה
והקמת קרן תגמולין, הבראה וחופשה; חידוש
ההענקה הכספית שהושגה אחרי השביתה
הגדולה ב־ 1949 ובוטלה על־ידי מולר
בחודשים האחרונים.״
מנחם מונוביץ׳ ,24 ,הוא נשוי ואב לילד
בן שנתים ורבע. כשהשתחרר מהצבא, סודר
על־ידי הלשכה לעבודה באחא ומאז הוא
עובד במחלקת האריגה .״אלמוגי הבטיח
שההסתדרות תתמוך בנו. מולו מתכונן
לשביתה עד הסוף ו־ 1700 הפועלים של
המפעל החליטו גם תם לשבות עד הסוף.
אותנו יהיה קל מאד לשבור, אם הפועלים
במפעלים אחרים לא יתמכו בנו,״ הסביר.
״אני גר אצל פועל שעובד כבר 22 שנד,
באתא. הוא בן 74 ועובד עדיין במטוויד״״
סיפר משה לגזמן, טווה, גם הוא שובת.
״מולר מסרב לתת לו פנסיה. אצלנו אין
קרן פנסיה והפועלים צריכים לעבוד עד
סוף כוחותיהם. עכשיו מולר רוצה לפטר

את השביתה ב״אתא
חאקי אותו ולהביא פועל צעיר במקומו. אבל
פנסיה הוא לא יקבל.״
״מולר רוצה לשבור את האיגוד המקצועי
של הפועלים,״ הוסיפו דוברי בית הפועלים,
״שנתים וויתרנו לו והסכמנו לחכות. עכשיו
נלחם עד הסוף.״

חאקי למלחמה
** נוד עניכת פרפר צבעונית, ל-

בוש מקטורן כחול ומכנסי צמר, ניהל
הנס מולר את המערכה נגד השובתים
מביתו בכפר אתא .״לפי המאזן לשנת 1956
ירדו הרווחים הכוללים של אתא וחברות
הבת שלה ל־ 250 אלף ל״י לפני ניכוי המס,
לעומת 750 אלף ל״י לשנת ,1955״ טען
במכתב ששלח לועד פועליו, לפני השביתה.
״לא נוכל כמובן להעלות את השכר.״
מולר ,61 ,יליד וינה ומנהל מפעלי טקסטיל
בצ׳כוסלובאקיה עד ,1933 הינו בעל
המניות העיקרי בחברת אתא טקסטיל בע״מ,
וידוע כאיש תקיף וקשה מאד. כמנהל המפעל
הגדול ביותר בארץ ומעבידם של
1700 פועלים הוא מסרב בעקשנות להצטרף
להתאחדות בעלי התעשיה, משום שלדבריו
היא אינה מתאימה אלא לבעלי
מפעלים קטנים בלבד.
גם הצד שכנגד היה תקיף וקשה לא
פחות. אלמוגי הודיע כי לא יוותר. מאחוריו
התייצבו פועלי אתא, בטוחים בצידקת תביעותיהם.
את העורף הבטיחו פועלי חיפה,
המאורגנים רובם ככולם בהסתדרות העובדים,
וכוחה הכלכלי הגדול של ההסתדרות.
״הפעם נלחם עד הסוף. נוכיח למולר כי
אינו יכול לעשות ככל העולה על רוחו.״
לא היתר, זו הפעם הראשונה שפועלי
אתא התכוננו למלחמה עד הסוף .״לפני
שנתיים רצינו להכריז שביתה. לא יכולנו
לסבול יותר. גולדה מאירסון היתד, שרת
העבודה והיא התערבה בשביתה. הבטיחו

לנו הרבה הבטחות יפות, אך לא יצא מזה
כלום,״ סיפרו חברי הוועד.
פעם אחרת נקבעה השביתה לחודש אוקטובר,
בשנה שעברה. ערב השביתה החל
מבצע סיני ושני הצדדים החליטו לוותר על
מלחמתם, כדי לספק חאקי למלחמה אחרת.
״עכשיו לא נוותר יותר. מספיק משכו
אותנו באף,״ נשבע אלפאזי ניסים, אורג
ואב לשני ילדים ומפרנס אם זקנה ושני
אחים צעירים .״זוהי הפעם הראשונה שאני
שובת, אבל אני מרגיש שכוח גדול אתנו.״

אגדת אתא

ך שנה אגדה שהתנאים באתא טובים
/ /יותר מבכל בית חרושת אחר,״ הקדים
רפואה למכה אחד מוותיקי המפעל ,״זה
היה פעם. עכשיו הכל אחרת. מאז שהנס
מולר קיבל את המפעל מידי אריך מולר,
שהוא היום בעל סולר. די ,.בכורדאני, השתנה
הכל לרעה. עכשיו התנאים הם הרבה
יותר גרועים מאשר במקומות אחרים.״
בללי לאה, עובדת המתפרה, הוסיפה פרטים
משלה :״דורשים שנעשה נורמות גדולות.
משלמים בעדן פרמיות, אבל בלי
שום יחס לתפוקה. ביום שאני עושה 20
חבילות כיסים אני מקבלת לפעמים פחות
פרמיה מאשר ביום שאני עושה 15 חבילות.
זה תלוי במצב הרוח של המנהלים.״
התרופה שהוצעה על־ידי ועד הפועלים
לענין הנורמות והפרמיות היא הקמת מועצת
יצור משותפת, כנהוג בכל מקום עבודה.
אולם מולר לא נטה להסכים :״אם הפועלים
יעשו את שלהם כפי שההנהלה עושה את
שלה בענין זה, נשיג את הרצוי ואת החיוני
לשני הצדדים גם יחד. לא נוכל להסכים
לערבוב התפקידים והסמכויות.״
כאשר התקרבה השביתה לסוף השבוע הראשון
שלה, המשיכו המשמרות ליד בית החרושת,
ביתו של מולר והחנות בעיר התחתית
לדבר על ״אחדות״ ,״סולידאריות״
ו״מלחמה עד הסוף״ .מולר, מצדו, דבר
בנוסח של ״לא נכנע לדרישות אלמוגי וחבריו״.

היה ספק כי בסופו של דבר יהפוך
קרב הענקים, בין מולר ומועצת מנהליו
לבין אלמוגי ו־ 1700 פועלי אתא, לאחד הקרבות
הכלכליים הגדולים ביותר ולאחד
מסכסוכי העבודה החמורים ביותר בכל
שנות קיומה של מדינת ישראל.

אסיר מבין משמרת השובתים, ליד חנות אתא בחיפה, מובל על־ידי השוטרים אל חדר
מדרגות סגור, ששימש חדר מעצר זמני. השוטרים לא הסתירו את אהדתם לשובתים המרוגזים.

שו ט רי ם מגינים על חנות אתא. לאחר
שקונים מעטים נכנסו על אף המשמרות.

המשמרת מתלוננת בפני עורך־הדין
ישראל גיל (הראש הגבוה) ,נציג מועצת
פועלי חיפה, על. יחסה של המשטרה.

פו ע ל וו תי ק במפעל התעלף, בעת הסתערות-המשטרה על המשמרת שצרה על ביתו,
הפרטי של מולר. חברי הועד מטפלים בפועל השוכב על דשא הווילה, מזזכים לבואו.של
האמבולנס. אמבולנס אחר הובהל לחנות אתא, שם התעלף אחד הפועלים, שהוכה באלות.

מכנסיהמריבה. השובתים• הצליחו
להוציא בכוח זוג מכנסיים זה. מידי צעיר
שקנה אותו באחת החנויות המושבתות.

מה קווה באשו גבו מוצא תינוקה שהופקדה על־־יד הו

מצאתי ילדה בחדר
שקיעות עמוק בחוריהן. היה לה מבט מיואש.
היא לבשה בגדים בלויים ומזוהמים.
לידה נראתה הילדה כמו מלאך טהור. מוחי
אמר לי לא להתערב, אולם רגשותי התגברו.
השבתי בלבי: כמה וכמה אנשים יהיו מאושרים
לגדל תינוקת כזו. במהירות חלפה
בראשי רשימת מכרי, שהיו מסוגלים לאמץ
ילדה כזו. לא הטסתי הרבה. החלטתי במקום
שאעזור לאם לסדר את בתה.
עטפתי את התינוקת • בשמיכה ויצאתי לרחוב.
ידעתי שמראה הילדה ישכנע לבבות
יותר מאלף מילות שכנוע. הכתובת הראשונה
אליה הבאתי את אילנה היתד. דירת
מכרים, שכבר מזמן אמרו לי שהם מוכנים
לאמץ ילד. כאן נתקלתי באכזבה הראשונה.
השכנים אמרו לי שהם עברו לחיפה. התקשרתי
עמם לחיפה ושם מסרו לי שהיה
זה מאוחר מדי: הם כבר מצאו ילד.
אולם האכזבה הראשונה לא דיכאה את
רוחי. יצאתי שוב לרחוב, במטרה למצוא
בית לאילנה ויהי מה.

*די״ח ! מ־ה־ה!״ סן החוץ נשמעה
טע־יתו ההיסטרית של תינוק. תינוק
בבית המלון שלי? מה לו כאן? הרי בבית
מלון זה גרים רק גברים!
יצאתי למסדרון האפל, לברר מה פשר
הצווחות. בחדר המדרגות, על כסא רעוע,
שכבה תינוקת וצווחה. עיניה היו עצומות,
פניה אדומות מרוב מאמץ. אני רווק ומעולם
לא היה לי כל נסיון עם תינוקות. אבל איך
יכולתי לעמוד ולתת ליצור האומלל הזה
לצעוק? ניגשתי אליו והרמתי אותו בזרו־עותי.
ייצור כה קטן!
כאילו במטה קסמים, השתנו פניה של התינוקת.
היא פת־ה את עיניה הכחולות,
נעצה בי מבט עמוק והחלה לחייך. זו היתד.
אהבה ממבט ראשון. לא ידעתי עדיין באיזה
דרך יסורים תובילני אהבתי החדשה ורק
עמדתי תוהה במסדרון, לא יודע מה לעשות
עם החבילה החיה שבזרועותי.

שייט

־ סאה שמואל חי ם ־
בחדר המדרגות של בית מלון תל־אביבי מסוג גרוע מצא שמואל
רוים תינוקת בת ששה חדשים, ממררת בבכי. אדם אחר היה
מוסר את הילדה למשטרה ושוכח את כל הסרשה. אך רויס. בן
,61 המתגורר באותו מלון מזה 12 שנה, לקח את הילדה תחת
חסותו. הוא מצא את אמה־מפקירתה, דאג לטפל באם ובבתה.
התרוצץ במשך שבועות כדי למצוא בית לתינוקת האומללה.
סיפורו וסיפורה של האם הם מיסמך עובדתי מזעזע. על צורת
הטיפול בישראל בתינוקות מוכי הגורל המחפשים להם בית.
כר לכל
כנע, בתוכי אנושי ולתת החזיר אילו דשנ
במלון
לה מ׳ מלון דרכי
ארוהו! חיתול שות
מלון,
במי

איל

מה לעשות? חושב עובד ההסרטה שמואל רויס, שמצא את עצמו לפתע אפוטרופוס
של אילנה, תינוקת בת ששה חודשים, אותה גילה, מוזנחת וממררת בבכי, בחדר המדרגות
של בית המלון בו הוא מתגורר. אילנה שוכבת על מיטתו, כשבפיה מוצץ.

לבסוף הופיע שוער בית המלון .״של מי
הילדה הזאת?׳׳ שאלתי אותו.
הוא השיב כי בלילה הקודם הופיע בבית
המלון זוג עם תינוקת, שביקש חדר ללילה
אחד. בדרך כלל אין השוער מוכן להשכיר
חדרים לזוגות, אך למראה האם העייפה שנשאה
את תינוקתה על זרועה, התרכך לבו
והוא נתן להם חדר. בבוקר הסתלקו, בהשאירם
את הילדה אחריהם.
ראיתי שהעניין מסובך והחלטתי לא להתערב.
סוף־סוף, תינוק נטוש הוא עניין של
המשמרת, לא שלי. הנחתי את הילדה על
כסא והלכתי. היא התחילה מיד לצווח.
בערב שמעתי מהשוער כי האם הופיעה
שוב ולקחה את התינוקת. נרגעתי.

בית לשלושה ימים
* *6כוע אחרי אותו בוקר, התכוננתי
!4/לצאת בערב מבית המלון. במדרגות
פגשתי שוב את התינוקת. הפעם היתה עם
אמה. עצרתי אותן לשיחה. האם סיפרה לי
כי שם התינוקת אילנה וכי הינה בת ששה
חודשים. היא דיברה מתוך לב מלא מרירות,
גוללה בפני סיפור טראגי .״אין לי אף פרוטה
בכיס,״ סיימה לבסוף ,״ואני לא יודעת
מר, לעשות עם הילדה. אני מוכנה לתת אותה
לכל מי שירצה לקחת אותה — רק שבתי
תמצא בית!״
התבוננתי באם. היא היתד, צמוקה, עיניה

זה לא כשגילי י אומרת אחת מסברותיו של רויס, אליה פנה בבקשה לקחת את הילדה
לביתה, לאמץ אותה ולגדלה עד שאמה תפסיק להסתובב, ברחובות, תוכל לטפל בה בכוחות
עצמה. בין עשרות מכרים וידידים, לא מצא רויס משפחה אחת שתהיה מוכנה לטפל בתינוקת.

הסתובבתי בעיר כעני המחזר על הפתחים.
מכל דלת שפתחו לי, הביטו בי בעין חשדנית.
תיארתי לעצמי מה חושבים האנשים
בליבם: הילד שלו, והוא רוצה להיפטר ממנו.
כמעט בכל מקום ענו לי את אותה התשובה
:״הילדה נחמדה מאוד, אבל בשביל
מקרים כאלה יש מוסדות. זה לא עניננו.״
באף מקום לא הציעו אפילו לתת לילדה
משהו לאכול. במשך הימים שהסתובבתי עם
אילנה ברחובות האכלתי אותה מכל מה שבא
ליד. לא ידעתי מה אוכלים ילדים.
לבסוף הסכימה איזו משפחה ייקית להחזיק
את הילדה — אבל רק לשלושה ימים.
הסכמתי. חשבתי שבשלושה ימים אמצא
בוזדאי פתרון.

אילו היתה יתומה
ילד היתה אילנה יתומה מהורים או
>*אילו הייתי מוצא אותה מבלי לדעת מי
הם הוריה, היה המצב פשוט מאוד. אז אפשר
היה לסדר אותה באחד ממוסדות הסעד.
אולם במקרה כמו של אילנה לא היה
שום מוסד מוכן לטפל.
בכל המוסדות שפניתי אליהם היו הפקידים
מאוד אדיבים, אולם היתד, להם טענה
הגיונית :״לאילנה יש הורים המסוגלים
לעבוד. לאמה יש משפחה די אמידה. אסור
לנו ליצור תקדים של טיפול בילדים כאלה,
אחרת לא יהיה לדבר סוף.״

כן! לפה. שמואל רויס מאכיל את התינוקת הנטושה. היו ימים שבהם לא בא כל
אוכל לפיה של התינוקת. בימים אחרים ויזונה אילנה מאבקת חלב ובננות — מזון
בלתי מספיק לגילה — נדבת דיירי המלון, גברים כולם, שמצאו עצמם פתאום מטופלים בה.
את פוץ
ד,ייו|

יה, ומנסח למצוא לה בית ומזון?

דרגות

יכולה לגווע ברחוב, אולם מכיחין
הורים — איש לא ידאג לה.
ו שלושת הימים. אחרי שפניתי
ורות האפשריים, הייתי יכול להי־ץ
את ידי מכל העסק. אבל משהו
הניח לי. לא האמנתי שאין רגש
וסוגל להתגבר על הביורוקרטיה
סר, לילדה אומללה. הזוג הייקי
אילנה; היא שמחה לקראתי בז
אוצר.
אותה על אחת המיטות הפנויות
טלא היתר, מיטה פנויה, סידרתי
משני כסאות מחוברים. שוער ה׳
הציע לי כמה עצות נבונות, על
ול בילדים. למדתי להאכיל אותה
ל אבקת־חלב ובננות, להחליף את
לרחוץ את פניה. לא היו לה דרי!
לתינוקת. כשהייתי נעדר מהלא
היתה אוכלת יום תמים.
זיפושי שמעתי על אשד, בגבע-

המשטרה מתערבת
ף* רן ילדינו״ היא מוסד לאומי, ש־

מטר תו להציל את ילדי ישראל מצי׳
פרני המיסיון. כשפניתי למשרד האגודה
ברחוב קרל נטר בתל־אביב, הם לא
רצו תחילה אפילו לשמוע לדברי. רק אחרי
שסיפרתי להם שהילדה היתד, לילה אחד במיסיון,
החלו להתענין במקרה. אולם הם
לא יבלו לעשות הרבה. הם נתנו לי רק
פתק לבעל המלון, שישכן את הילדה על
חשבונם לכמה ימים, וסידרו להם כניסה
למטבח זול לנצרכים. אבל בתום מספר הימים
הודיעו גם ד,ם שאינם יכולים לעזור.
העניו הסתבך. אחרי ימים ארוכים של
חיפושים והתרוצצויות מצאתי את עצמי
עם תינוקת על הידים — תינוקת שאיש
אינו רוצה בה. כסף לא היה יותר ובעל
המלון לא הסכים עוד להלין את האם והילדה
חינם .״זה לא עזרה סוציאלית כאן,״
אמר.

מי רוצה אותי? שואלות עיניה של אילנה, תינוקת בת ששה חודשים שהופקרה על־ידי אנזה, נזחוסר
אמצעים מתאימים להחזקתה. במשך שבועות התגוללה התינוקת החמודה מבית לבית ומיד ליו, מבלי שימצא
איזה מוסד או אדם כלשהו, שיהיה מוכן לקבלה ולטפל בה. היא נמצאת עתה באופן זמני במוסד האם והילד.

מלחמה במיסיון. זוהי מטרתה של האגודה קרן ילדינו, הפועלת להצלת ילדי ישראל
מציפורני המיסיון הנוצרי. אולם כאשר פנה אליה שמואל רויס בבקשה להציל תינוקת מן
המיסיון, לא היו בידי האגודה די אמצעים לסדרה במוסד, תדמה סכום קטן לכמה ימי־לינח במלון.

פשר, ילד לאימוץ. לקחתי את אי-
יותי ונסעתי אליה. כשבאתי לשם
לי שהנה בא הקץ ליסורים ואי!
סוף סוף את ביתה. בעלת ה;
מאוד לבבית :״איזו ילדה בחזרה
.״היא תהיה לי כמו בת.״
י הציעה לתת לאם חדר, עד שה
סידור. בירכתי את האלוהים על
.אולם זה היה מוקדם מדי.
י למקום עם האם, קיבל,־ את פני
וות של שתי נשים שכנות :״איזו
; 1זו לתת עבודה לאשר, מסכנה!״
ז את הממזרה והסתלק מכאן!״
1תי להאמין למשמע אזני. ניסיתי
בעלת הבית, אולם לא נתנו לי
תה. עד היום אני מצטער שב!
שכחתי לקלל אותן כראוי.
1וולי אנשים החושבים שר,מיסיון
ם יהודיים. אני נוכחתי לדעת את
מור: הצעתי להם לקבל ילדה —
:1ו .״יש מוסדות יהודיים, שהם
דד״״ אמרה לי נזירה קשוחתפנים.
:נעתי אותה שגם הילדה וגם ה!!
,ניאותה לאכסנם ללילה אחד.
,1ו ליל שבת, הצילו הנוצרים נפש
|־אל. כי, כאשר הלכתי ברחובות
ן,אם ובתה, היתד, האם כה מיושר,פליטה
במר ליבה :״לא רוצים
מפני שיש לה אמא. אני אק־אז
יהיו מוכרחים לקחת אותה.״
טוכנע שהיא תעשה זאת.

ב מו שבהזק ני ם שברחוב יבנה בתל־אביב, מוצאת אילנה אנשים המוכנים לטפל בה
באופן זמני. האחות המטפלת של מושב הזקנים, הנראית כשהיא מאכילה את התינוקת,
ריחמה עליה, הסכימה להאכילה פעם ביום. את המזון חוסכת האחות ממזונה היא.

הברירה היחידה שנותרה היתד, שוב להפקיר
את הילדה ברחוב, כך שהשלטונות
ייאלצו לאספה ולטפל בה. בלב כבד הסכמתי
לכך. האם השאירה את הילדה במלון
והסתלקה. מיד טלפנתי למשטרה והודעתי
להם שמצאתי ילדה אשר הופקרה על־ידי
אמה. באו שוטרים. הם נראו יותר
נבוכים ממני. לא היה להם מושג מה עליהם
לעשות. במשך כמה שעות טילפנו ממקום
למקוב. אולם גם הם לא מצאו שום פתרון
לבעיה, רק לבסוף הסכים מוסד אס וילד של
ויצ״ו, בקרית מאיר, להחזיק את הילדה באופן
זמני.
לקחו את אילנה למוסד. אמה מסתובבת
עתה ברחובות. לי עצמי יש הרגשה באילו
חיי התרוקנו מתוכן, שהרי התקשרתי לילדה.
אולם אני יודע שאין זה עדיין הפתרון
הסופי. בעוד כמה ימים תמצא המשטרה
את האם, תכריח אותה לקבל את הילדה
בחזרה. ואז יתחיל שוב הגלגל מחדש.
שוב נצטרך לחזר על הפתחים, כדי
למצוא בית לילדה שאינה אשמה בגורלה.

אינני יודע מה יהיה הפתרון. יתכן שמג-
בית ציבורית תצליח לשכן את אילנה במוסד,
עד שאמה תסתדר בחיים ותהיה מסוגלת
לדאוג לה בעצמה. אולי רשימה זו
תעורר מישהו לקחת את הילדה אליו הביתה.
על כל פנים, משהו חייב לקרות מהר.
כי תינוקת אינה יכולה להתגלגל ברחובות,
מיד ליד, לאורך ימים.

כשורתהאמהות היושבות עם ילדיהן בטיפת חלב שבבית שטראוס, נמצא גם שנזואל רוים, ב ש!
בזרועותיו הילדה העזובה. למרות התנאים הקשים בהם נמצאת התינוקת, נשאר מצב בו יאוחר, תקין ולמולו
לא חלתה מחוסר מזון או מקור. בטיפת.חלב לומד הגבר המזוקן את היסודות האלמנטריים בטיפול בתינוקת!

סיפורה של האם, שנעזבה על־יד׳ בעלה לחסדי הרחוב
מדזע
־ סאת

הפקרתי

רינה ל>1ן אס ־

ך* כרתי את תומאס בנשף רקויים
| 1לפני שנתיים. הלכתי עם החברה שלי
לאיזה נשף ברחוב שינקין. התזמורת ניגנה,
היה מצב רוח. האנשים רקדו ושרו. שתיתי
קצת והרגשתי את עצמי טוב. רקדתי עם
במה בחורים. אבל הרגשתי שבחור אחד שם
לב אלי במיוחד. עשינו הכרה.
הוא ליוה אותי הביתה. תומאס היה בחור
גבוה, מוצק ויפה, בחור שכל נערה חולמת
עליו. אני הלכתי על ידו ושתקתי. הוא דיבר
כל הזמן. תחילה לא שמתי לב כל כך למה
שהוא אומר אבל פתאום, אני לא יודעת
למה, נגעו דבריו אל לבי. הוא סיפר לי שעלה
מהונגריה לפני תשע שנים. המקצוע
שלו הוא חייטות, אבל בזמן האחרון אינו
עובד. הוא סיפר שאינו יכול להתקשר למקום
עבודה קבוע מפני שהוא מרגיש את
עצמו בודד בחיים, בלי מטרה. כשהיה ילד
קטן התגרשו הוריו. הוא התגלגל ממוסד
למוסד.

יודעת אם אהבתי אותו, אבל הייתי בודדה.
הוא היה צעיר ממני בחמש שנים, גבר צעיר
ובריא. אבי התנגד לנשואים שלנו .״איך
את יכולה להתחתן עם בחור שלא יודע
אף מלה תורה?״ שאל אותי. הוא לא היה
מרוצה מהחתונה. הוא נתן את הכסף ולא
בא למסיבה. התחתנו בועד הקהילה. היו
שם רק כמה מכרים. חשבנו שנעבוד ביחד,
נעשה כסף ונוכל לחיות כמו בני אדם.

ז 2אנתן לנו חדר. הוא גם שלח קצת
י! רהיטים. חודש אחרי החתונה נכנסתי
להריון. אבל כבר אז לא היו החיים שלנו
מאושרים. בעלי לא מצא עבודה, התחיל
לנדנד לי והחלו מריבות בינינו. פעם, בשעת
מריבה, הוא הכה אותי. אחר כך בא וביקש
סליחה .״תסלחי לי, אני לא אשם, המצב
עושה אותי כזה,״ התנצל.
אני המשכתי לעבוד בהדבקת קופסאות
והוא הסתובב ברחובות. התקיימנו ממכירת

למשטרת אילת והסמל התורן אמר שנפנה
לרב. אבל תומאס לא רצה ללכת לרב.
היינו באילת ששה שבועות. כמה ימים
הוא עבד בכל מיני עבודות. אבל בשום
מקום לא התמיד. ראיתי מה המצב ואמרתי
לו :״אתה יודע מה, תמכור את הרדיו ותיסע
עם הילדה לסדר אותה במוסד בחיפה.״ הוא
קיבל 150 לירות. ליויתי אותו עד האוירון
ואמרתי לו שהדבר הראשון שיעשה שיכתוב
לי מה עם הילדה.
אני נשארתי באילת ועבדתי בתנובה המקומית:
היתר, לי עבודה טובה. חיכיתי
שבוע ולא קבלתי שום מכתב. התחלתי לדאוג.
הילדה היתד, בל מה שהיה לי בעולם:
היא היתר, הנפש היחידה שאהבתי אותה.
לא יכולתי לישון מרוב פחד מה קרה לה.
ף ייאחד הינ?יט באה משטרה לחדרי ו־עצרה
אותי. לא ידעתי מה הם רוצים
ממני. אבל בלב שלי הרגשתי פחד איום,
שמא קרה משהו נורא. לא רציתי אפילו
לחשוב על מה שיכול היה לקרות. במשטרה
התחילו לחקור אותי איפה בעלי ואיפה ה־

הילדה לא אוכלת איתי ביחד. סידרו לנו
ארוחה במטבח זול. הייתי שם פעם ויותר
לא אלך לשם. בגלל קצת דיסה ולחם׳ אני
לא רוצה שידקרו אותי בעיניים. הייתי בכל
המוסדות: באף מוסד לא רוצים לקבל את
הילדה. אומרים שאם מישהו יחתום לי על
ערבות שאני אעבוד ואשלם בעדה, אז יקחו
אותה. אין מי שיחתום בשבילי. אבא שלי
לא רוצה להכיר אותי יותר.
אילו הייתי יכולה להשאיר את הילדה אצל
מישהו ביום, הייתי עובדת ומרויחה כסף.
אני מוכנה אפילו למסור את הילדה לגידול
ולאימוץ, בתנאי שיתנו לי לבקר אותה ולראות
אותה.

^ זמן עוכר לאט לאט. אנשים טובים
| | בבית המלון ניסו לסדר את הילדה ולא
הצליחו לעשות כלום. כשהייתי כבר על סף
היאוש מסרו לי כתובת של משפחה בטג־טורה,
שרוצו־ ,לאמץ ילד. נסעתי לשם ברכבת.
הגעתי בלילה וטעיתי בדרך. הלכתי
בכביש בחושך שעות שלימות, כשאני מחזיקה
את אילנה בזרועותי וחבילה על גבי.

מקלט לילה לאילנה במשן לילות קור רבים, שימש משרד בית נולון תל־אביבי חדרגה
נמוכה. על גבי שתי כורסאות נפרשה שמיכה, ששימשה כמצע לגופה הרן של התינוקת.

לילה ללא מקלט. מדרגות בית המלון וכניסות לבתים אחרים שיכנו את האס ובתה,
שלא מצאו קורת גג לראשן בעיר של 300 אלף תושבים ומוסדות סעד רבים.

״זה השפיע עלי נורא,״ אמר לי :״כשיהיה
לי פעם ילד, לעולם לא אתן לו להיות במוסד.״
כאילו לא הייתי לידו החל תומאס
לרקום חלומות. הוא סיפר עד כמה שהוא
מעוניין שיהיה לו בית ושיוכל לחיות כמו
בן אדם, מפני שמעולם עוד לא ידע מה
זד, בית.
הבנתי אותו טוב. באותו זמן היתה לי
אותה ההרגשה בדיוק. אני נולדתי בפולניה
לפני שלושים שנה. כשהייתי ילדה קטנה
מתה האמא שלי. אבי התחתן עם אשד,
אחרת ועלינו ארצה. לא הייתי בת יחידה,
אבל תמיד הרגשתי את עצמי לבד. לאבי
יש בית חרושת לקופסאות ברמת־גן. הייתי
פעם נשואה אבל נשואי לא עלו יפה והת־גדשתי.
אותו זמן הייתי עובדת בקופסאות
קרטון או באריזת נרות.
אחרי אותו לילה נפגשנו עוד כמה פעמים.
גרתי אצל חברה שלי והוא היה בא לשם
מדי פעם. באותו זמן סיפר לי שהיה בנגב
כמה חדשים, עבד והרויח הרבה כסף. אבל
במלון גנבו לו את כל הכסף — ובלי כסף
אינו יכול להתחיל בשום עבודה, אמר לי.
הכנסתי אותו שיעבוד בבית החרושת לנרות.
הוא עבד כמה חדשים והרויח .״לעולם
לא אשכח לך מה שעשית בשבילי,״ הודה

כמה חדשים חיינו ביחד. אחר כך החלטנו
להתחתן. זה היר, לפני שנה וחצי. אני לא

חפצים שונים מהבית. בעלי לא סיפר לי.מה
הוא עושה כל היום. אבל תמיד היה מתחרט
על מעשיו ומבקש סליחה. כל המכרים שלי
אמרו לי :״אין דבר, אחרי שיהיה לך ילד
הוא ישתנה ויהיה בסדר.״
ובאמת בהתחלה זה היה כך. כשנולדה
לי הילדה הוא היה נורא טוב אלי. הוא
ביקש שנקרא לד, אילנה: השם מצא חן
בעיניו. לי לא היה איכפת. אבא קנה לו
אז תלת־אופניים כדי שיתחיל לעבוד. הוא
יצא פעם ופעמיים וחזר בלי עבודה. אחר כך
התחיל לבקש ממני שנמכור את האופניים.
מכרנו את האופניים והכסף נגמר במשך
כמה ימים.
לא היה לי זמן לספל הרבה באילנה. כל
הראש שלי היה מלא דאגות מה יהיה איחנו.
האבא שלי אמר :״טפשים, תסעו לאילת. שם
אפשר להרויח ולחיות.״ מכרנו את החדר
שאבא נתן לנו. קבלנו 700 לירות בעדו
והלכנו לקנות כרטיסי טיסה לאילת. אבל
לפני שנסענו אמר לי בעלי שהוא רוצה
לקנות רדיו, שלא יהיה לו משעמם באילת.
קנינו את הרדיו הכי טוב, ב־ 350 לירות,
ובעלי קנה גם שעון יפה.
באנו לאילת והלכנו לבית של החבר שלו.
הוא היה גם כן נשוי. גרנו אצלו. החבר היה
אוכל ושותה וישן כל היום. בעלי הסתכל
על החבר ועשה כמוהו. התעצבנתי עליו
והתחלנו שוב לריב והוא ד,יכה אותי. רצתי

ילדה שלי. אמרתי להם הכל, אבל הם לא
אמרו לי מה קרה. שיחררו אותי בערבות
ואמרו שאני צריכה לנסוע למשטרת רמת־גן
לחקירה.
באותו יום קראתי בעתון שעצרו את בעלי
אחרי שזרק את הילדה שלנו על־יד בית
החרושת של אבא שלי. לא ידעתי מה לעשות.
חשבתי באותו רגע שאשתגע. הייתי
יכולה להרוג מישהו. למחרת נסעתי לתל־אביב.
רציתי
לראות את הילדה שלי. הרגשתי
שהלב שלי מתפוצץ. הסתובבתי בעיר כמו
משוגעת ולא ידעתי איפה להתחיל לחפש.
במקרה פגשתי את בעלי ברחוב, שאלתי
אותו איפה הילדה והוא רצה להכות אותי.
רצתי מיד למשטרה והשוטרים הזמינו גם
את בעלי. הם עשו פשרה בינינו והוחלט
שלמחרת ניפגש בועד הקהילה כדי להתגרש.
חיכיתי בועד הקהילה עד שבא בעלי. בזרועותיו
החזיק את אילנה שלי. כמעט שבכיתי.
לא היה איכפת לי מה שיקרה ורצתי
ולקחתי את ד,לדה מידיו. נישקתי אותה
וניענתי אותה. כשהרמתי את הראש כבר לא
ראיתי את בעלי. הסתובבתי עם הילדה ברחוב.
היתר, לי מזודה עם חפצים. בלילה
נכנסתי לחדר מדרגות, שמתי את הילדה
בתוך המזודה וכך עבר הלילה.
מאז נשארתי עם הילדה כל הזמן. יש
ימים שאני לא אוכלת בכלל ויש ימים ש
קרוב
לחצות עצר נהג והסכים להסיעני לחיפה.
הוא הביא אותי לתחנת המשטרה
וברח עם החבילה.
כשחזרתי לתל־אביב כבר לא האמנתי שמישהו
יכול לעזור לי. הלכתי עוד פעם לקרן
ילדינו ושם לא רצו לדבר אתי. ישבתי
על המדרגות. הם קראו למשטרה שתאסור
אותי. אחד השוטרים שריחם אלי אמר לי:
.תעזבי את הילדה ברחוב, אז מישהו יהיה
מוכרח לספל בה.״
עשיתי כך.
זה היה במוצאי חג העצמאות. כשכולם
חגגו והעיר היתד, מליאה אנשים שמחים.
עזבתי את הילדה במלון והלכתי לי, לא
חשוב לאן. שמעתי מהאנשים שהמשטרה לקחה
את הילדה והביאה אותה למוסד. החלטתי
שיותר לא ימצאו אותי. לא חשוב
מה יהיה אתי: העיקר שלאילנה יהיה איפה
לגור ומה לאכול.
אחרי כמה ימים עצרה אותי המשטרה
ברחוב.
ישבתי לילה בבית הסוהר ובבוקר לקחו
אותי לשופט. הוא אמר שיאסרו אותי אם
לא אקח את הילדה. לא היה איכפת לו שאין
לי איפה להחזיק אותה. לא רציתי לשבת
בבית הסוהר: הסכמתי לקבל את הילדה
חזרה.
עכשיו שוב אני מסתובבת ברחובות, מבלי
שאדע מד. יהיה מחר.

במדינה
גחסשך סענזוד )8
גויסגו לבל החיים /משורה ישחרר רק
המוות לא תיאר לעצמו כי דבריו ישא־רו
אקטואליים גם לאחר הקמתה של מדינת
ישראל.
השבוע ישב גבר נמוך קומה ומוצק־גוף
על ספסל הנאשמים של בית־משפט השלום
בתל־אביב, האזץ לדברי הסיכום של סגן
פרקליט המדינה מרים בן־פורת. התובעת
הסבירה כי היועץ המשפטי לממשלת ישראל
החליט להפעיל את סעיף 9בפקודה למניעת
פירור׳ להטיל על יעקוב חירותי את חובת
הר,וכחד, כי איננו חבר המחתרת, שבהנהגתה
הוא נאשם.
שלבי הסולם. אחרי הודעה זו נשארה
לתביעה הכללית רק נקודה אחת, אותה
היתר, צריכה להוכיח לשופטת השלום מינה
שמיר כדי לשכנעה כי קיימות הוכחות־לכאורה
המספיקות להעברת דינו של חירותי
לבית״המשפט המחוזי. למסרה זו צריך
היד, להוכיח כי המחתרת, שחירותי הורשע
על חברות בה במשפט צריפין, היא אותה
המחתרת שבד,נר,גתה הוא נאשם היום.
לשם כך הביאה איתה סגן פרקליט המדינה
כרך גדול של חוברות סריס. בקול
צלול ובחברה מוטעמת הקריאה קטע אחרי
קטע, ביקשה מד,שופטת להחליט כי מאחר
שחירותי הודה בכך שהוא אחד מקוראי
סולם, ומאחר שסולם הסית — לדבריה —
להקמת מחתרת ולרצח קסטנר וצידד גם
בשעתו באסורי מחתרת צריפין, ך,רי יש
להקיש מתור כך בי מחתרת צריפיך ומחתרת
קסטנר הן היינו־הך וחירותי הוא
חבר שתיהן, עד שיוכיח את ההיפך.
פרקליטו אדום השיער של חירותי, יהודה
גולדנברג, התנגד להקראה מסולם. שיסעה
אותו השופטת :״השאלה היא לא מה הקשר
בין סולם למשפט זה, אלא מדוע לא הביאו
את סולם לדין?״
שאלד, אחרת שבן־פורת לא השיבה עליה:
מדוע לא עצרה המשטרה את חירותי לאחר
הדבקת הכרוזים נגד השופט משה פרץ,
ומדוע לא מנעה את הדבקתם בזמן שהיתר,
יכולה לעשות זאת.
״ישנה תשובה משכנעת לשאלה זו,״ הסבירה
בן־פורת לבית־המשפט :״היא תינתן
כשלב גבוה יותר, אם יהיה כזר.,״
לאחר שהיועץ המשפטי השתמש בזכותו
והפעיל את סעיף 9בפקודה למניעת טירור,
לא היה ספק כי היד, שלב כזה.

אירגזנים
פי קני ק ב מי קדשהא דו ם
ספק רב הוא אם ערביי אבו גוש יודעים
כי ד,־ 8במאי הוא יום הנצחון על גרמניה
הנאצית. אולם אין כל ספק שהם זוכרים
תאריך זה היטב. שכן מדי שנה, בשבת שאחרי
ה־ 8בחודש מאי, יכולים כל רוכלי
וסוחרי הכפר למכור שלגונים, סומסום ושאר
מיני מתיקה, בכמות העולה על המכירה
השנתית שלהם.
למזלם של תושבי אבו גוש שוכנת לידם
חורשת עצי אורן דלילה, הנקראת יער
הצבא האדום — מקום שנבחר לכינוסי
.ועצרות התנועה לידידות ישראל־ברית־המוע־צות.
מדי שנה נוהרים אל המדרון המיוער
כאל מיקדש, אלפי אנשים מכל רחבי הארץ,
ברגל וברכב. אולם אם תחילה נשאו עצרות
ידידות אלה אופי פוליטי מובהק, היו
גדושות בנאומים ובסיסמאות, הרי לאט־לאט
שינו את ציביונם.
השבת, עת, נהרו קרוב לשלושת אלפים
תושבים, בזקניהם ובטפם, אל החורשה, ידע
רק חלק מהם לשם מד, התאספו כולם ל׳
מקום. העצרת לבשה צורה של פייאססד,
המונית ועממית. פועלים, המוצאים אך הזדמנויות
מעטות לצאת מביתם, העמיסו את
בני משפחותיהם על משאיות, יצאו עם
ציוד כבד ליום של פיקניק המוני.
שלא בידיעתם כמעט, יצרו אנשי תנועת
הידידות ישראל־ברית־המזיצות חג עממי
חדש, בעל הווי מקורי משלו: יותר משהוא
תורם לידידות ישראל־ברית־המועצות, תורם
חג זה לידידות ישראל־ישראל.
בערב שלפני הכנס ההמוני הגיעו ליער
מארת בני נוער יהודים וערביים. סביב מדורה
אחת בקעו שירי עם בעברית וערבית,
סערו ריקודי דבקה מול ריקודי הורה, בקעו
צלילי אקורדיון מול צלילי העוד. אמר אחד
המבקרים במקום, לאנשי משמר הגבול שהיו
ממנים על הבטחת הכנס שאורגן ע״י
ועד הפסטיבאל הישראלי :״אילו המפקדים

ב? הזכויות שמורות

תצפית

0חאמרשילד יצטרן* לקיבוץ ישראלי. בביקורו האחרון סיפר
נחניר האו״ם למארחיו הישראליים על התפעלותו מאורח החיים הקיבוצי,
ציין ני הוא רוצת להכירם מקרוב יותר. לפני צאתו סוכם כי את אחת
מחופשותיו הקרובות יבלה האמרשילד בקיבוץ.

שלכם היו רואים דבר כזה, חם לא היו
מגיעים למשפט,״

כל ישראל

0מיבחן מעשי לידידותו המוצהרת של האמרשילד בלפי
ישראל יועמד לפניו בעתיד הקרוב ביותר. יהיה זה כאשר תובע

ש. ב : .שו ד די םבדירה
מנגנון הי יושר, הואשם השבוע לראשונה
בגניבה פלילית על־ידי מלכיאל גריד
וזאלד, ששלח משווייץ מכתב תלונה לשר־המשטרה.
במכתב זה מתלונן גרינוואלד כי
לפני שנה נגנב מביתו תיק מסמכים, שהכיל
גם כסף, והוא קבל על כך רשמית
בפני המשטרה ללא תוצאות. עתה נדפסו
המסמכים הגנובים, בהשראת מנגנון החושך,
באחד מבטאוני מפא״י המפקח הכללי
של משטרת ישראל, שנכשל בעבר
במתן־עדות, נכשל השבוע שוב, והפעם באימתו
עדות. בתביעה שהגיש נגד עורר־הדין
התל־אביבי צבי שניידר, אותו תפס לדבריו
כשהוא נוהג במכונית במהירות גדולה מן
המותרת, לא הופיע סהר להשמיע את עדותי לעומת זאת נשמעה עדות אחו מפי־קוריו,
סמל במשטרת התנועה, שנסע יחד
עם הנתבע במכונית וראה כי מחוג מדד,מהירות
לא חרג מגבול המותר, והנאשם
זוכר הרחיצה כקטע הירקון, מכביש
נתניה ועד לים, תהיה מותרת לרא־

בפני מועצת הבטחון דרישת סוריה כי הגשר הישראלי, שהוקם באזור החולה,
יפורק, בפקודת האו״ם. עמדתו של המזכיר הכללי, לגבי דרישה זו, תישא
משקל רב, מאחר שוועדת שביתת הנשק הישראלית־סורית כבר הביעח את
דעתה נגד העמדה הסורית.

העתיקה
• יקבוצת
כעיר • 1^ 11־ 1 1
לבקי ^ י
עשויה ך
ישראליים י

-של ירושלים. למלאות 100 שנה להקמת בית הכנסת הגזול חורבת רבי
יהודה החסיד בעיר העתיקה, פנתה הרבנות הראשית אל ממלא מקום ראש
מטה המשקיפים של האו״ם בבקשה להסדיר ביקור של קבוצת רבנים
בחצר החורבה, לעריכת תפילות על שרידיו של בית״הכנסת שנהרס לאחר
כיבוש הרובע היהודי על־ידי הלגיון הערבי. בתשובתו הודיע קצין האו״ם
כי קיימים סיכויים לביצוע הביקור.
0החלטת ישראל לשגר את האניה ״ינם טופט״ מסביב
לאפריקה ולא דרך המואץ, לא תהווה תקדים קובע. עדיין
קיימים הסיכו״ם כי אניית מיבחן ישראלית תשוגר לתעלה, כדי לגייס
דעת קתל ותמיכה פוליטית לפתיחתה ללא תנאי של התעלה בפני סחר
ישראלי. נוסף לזאת יעמדו בעלי אניות אמריקאיות ואנגליות מל זכותם
להעביר מיטענים לישראל וממנה, דרך הסואץ.

0יחסי ישראל-ארצות הברית,
שהתבהרו מאז כניעת
ממשלת ישראל בעניין הפינוי,
ומאז חידוש המענקים, עלולים
להתערפל שו ב. מתגברת בסטייט-
דיפרטמנט הנטיה לנסות ולפייס בכל
זאת את גמאל מבדל אל־נאצר, על חס־בון
ישראל. לרודן מצרים יוצע, תמורת
השתלבותו בדוקטרינת אייזנהאור, כי
ארצות־הברית תפעיל לחץ ממשי על
ישראל, שתוותר על חלק משטחיה ותקבל
בחזרה חלק גדול מפליטי מלחמת תש״ח.

ישראל תיחלץ ממבוך זה,
על־ידי סירובו של עבד
לקבל את הצעות וושינג•
נאצר <ק ג
טו׳ החדשות. כשלונה של הצעה

אלי־

זו יחזק את החוגים האמריקאיים הדורשים
להפיל את גמאל עבד אל־נאצר.

ערביה ויהודי רוקדים בכנס הידידות

0ישראל תולה תקוות באיחוד
המלכים הערביים. חזית

ביער האדום, ידידות י שראל־ישראל
סעודיה־עיראק־ירדן, שהוקמה גגד מצרים
וסוריה והנתונה להשפעה אמריקאית,
שונה כאשר תוגשם התוכנית להזרים לתוך
תניע את ישראל לבקש חארצות־הברית לתווך באופן פעיל למען הסדר בינה
הירקון מי־יט, הנחוצים לקירור מכונותיו
לביו החלק הפרו־מערב׳ של העולם הערבי. ארצות־הברית לא תיענה לכל
של מפעל החשמל החדש. המים המלוחים
בקשה כזאת, מאחר שהסטייט דיפרטמנם השתכנע שאהדת אמריקה לישראל
ישמידו את חיידקי הבילהארציה ויוסיפו לעיר
חוף רחצה חדש וקרוב השמומזיקה
לה בעולם הערבי. גורס שני: שלושת חמלכים ינסו להוכיח את
עות בי תהפוכות מזג האוויר קשולאומיותם
לבני עמם על־ידי נקיטת עמדה אנטי־ישראלית קיצונית ככל האפשר.
רות בניסויים האטומיים והמימניים גברו
0ממדי העליה השנה לא יהיו גדולים כפי שהוצהר עד בה.
בישראל בשבוע האחרון במידה כזאת, עד
הולך ומתברר כי מקורות העלית מאירופה אינם כה עשירים כפי שהניחו
כי האטומאי הישראלי פרופסור יעקב דוס־מתכנני
העליה. הזרימה שהחלה בתנזפה מארצות אלה תלך ותצממק בחודשים
טרובסקי ראה צורך להכחישו רשמית. להקרובים.
גס בעליה ממצרים עלולה לבוא האטה מסויימת, לאחר שממשלת
דברי הפרופסור, הוכיחו מחקרים בינלאומיים
נרחבים כי אין לניסויים כל שפעה
מצרים ביטלה כמה מגזירותיה ננד יהודי מצרים.
על שינויי־אקלים 500 כרטיסנים
0הפגנות השבת של נטורי קרתא כירושלים יתחדשו
של חברת דן יעברו בעתיד הקרוב ימי־עיון
כקרוב. עם התחלת עונת הרחיצה ביס והנסיעות ההמוניות מירושלים אל
מיוחדים לשיפור רמת המקצוע — על כך
החוף, יבצעו אנשי הכת הקנאית את החלטות הכנס הפנימי שלהם, שנערך
החליטה החברה, לאחר תלונות מרובות מצד
בימי חג הפסח, להמשיך ולהציב מחסומים בדרכי התחבורה בשבת. ההתנגשויות
ישני גורי
הקהל כלפי הכרטיסנים
עם המשטרה ועם אזרחים לא־דתיים שוב יגיעו לממדים מסוננים.
אריות, שני דורבנים, שני קיפודים ארוכי
0ראובן שילוח, ציר ישראל בוושינגטון, ישוב ארצה. עס
אוזניים, שני אווזי־יאור, עשרה תורים ודו־שובו
יפרוש לחלוטין משרות החוץ וישובץ במנגנון המינהלי של אחד המיפעליס
בון־אף אחד — כל אלה יצאו השבוע
בדרך־האוויר לבודאפשט מגן־החיות התל־הכלכליים
הממשלתיים בנגב.
אביבי. היתד, זאת תרומתו של גן־החיות
0ישנם סיכויים כי אדוארד לאופן, שגריר ארצות-הכרית
לשיקום גן־החיות בבירת הונגאריה, שנחרב
כישראל, יועבר מתפקידו. לאוסון, שיצא השבוע לחופשתימולדת, נחשב
בימי מלחמת האזרחים שם מקרה
על־ידי ממשלתו, באדם פייסני מדי אשר יש להחליפו בשגריר תקיף יותר.
ראשון שד לידת תאומים באמי
כולאגם, ללא עזרת מיילדת, אירע השבוע
0מחירי הירקות והתבואות ירדו במידה ניכרת כתוצאה
כאשר נהג האמבולאנם אריה קובי מטבריה
מיבול מבורך מאד. הצרכן לא ייהנה מכך לגמרי, כי מחירי־המינימום הקבועים
הפך למיילד־בעל־כורחו לוונסה סלומון, בת
יעצרו במידה מסי״מת את הירידה. שוב תתעורר בעית חיסול העודפים.
היסב. לאם ולילדים שלום מעבר
תת־קרקעי להולכי־רגל ייבנה בקרוב ב0אגרות-חוב
הצמודות למדד יוקר־המחיה יעלו, עקב החשש
כיכר המושבות בתל־אביב, כדוגמת המעבר
הכללי ני המדד עצמו יעלה״בקרוב, וכי הממשלה לא תצליח לזייפו במידה
שנבנה ברחוב הרצל בחיפה. מנהרות נוסמספקת
בשבועות הקרובים הקובעים.
פות ייבנו בעתיד, לפי התוכנית, בכיכר מגן
0תתכן העברת חלק-הארי של מפעל ״יוכל-גד״ לתורכיה,
דוד ובכיכר מוגרבי חמשה ימים,
לשם ביצוע עבנדה קטנה שם. הסיבה האמיתית: בארץ הוחלפה שיטת־ה״צור
מנוולות ״:אמרה שופטת־השלום החיפאית
של הצמרות, והמכונות הישנות, שעלו ששה מיליון ל״י, שוב אינן מתאימות
מרים שטרקמן לכמה יצאניות, שהובאו לפניה
להוצאת פקודות־מעצר. השבוע ביקש
כל־כך לצרכים המקומיים.
עורך־דינן, גרשון צ׳רניאק, להעביר את
0קרוב לוודאי שהסרט ״עשרת הדיברות״ לא יוצג בארץ.
משפטן לשופט אחר, הסתמך על מתאר, רשההתנגדות
להצגתו לא תתרכז הפעם רק בחוגים הדתיים. הנקודה הרגישה
מית של אגודת עורכי־הדין החיפאיים נגד
ביותר: קולו של אלוהים מדבר בסרט זה מתוך הסנה בשפה הערבית.
השופטת, שעוררה בשעתו סערה משפטית
אחרת בגלל סירובה לקבל כתב־תביעה בערבית.

מ עוני !/ר׳ המסר
(המשן מעמוד )7
שונים בהם הצטיינו, בהיותם שיכורים, במסבאות השונות. הצלקות שלהם, בכל חלקי־הגוף,
הן אותות־הכבוד, אותם הם מראים ברצון לגבירות.

רוק־נ׳־רול מזרחי

תגליבעצמךש? .ל ם ־ נלי•
ה 1אמרהיב עין ! מסעיר לב !

נסיעת חנם למוסקבה
ועד הפסטיבאל הישראלי מזמין את קוראי העולס הזה
להשתתף בתחרות על הנושא! ״ידידות בין הנוער
העברי לנוער הערבי במדינת ישראל״ .הזוכה בתחרות
זו יזכה בנסיעת חינם לפסטיבאל הנוער והסטודנטים
שיתקיים הקיץ במוסקבה. הפרס ינתן לצעיר או לצעירה
שיביעו בצורה האמיתית והמשכנעת ביותר את
רעיון התחרות׳ בצורה של סיסמה, שיר, סיפור או
כתבה. העבודות בצירוף מודעה זו צריכות לחגיע
לת. ד( 136 .״פסטיבאל״) עד 21למאי . 1957 ,

ן* ש?ן ד! מתק רב ת לחצות. נותרה לי שעה, עד לרכבת האחרונה. אנחנו עוברים
1 1כולנו ל״מובה,״ מועדון האמנים של מזרח־ברלין, לא הרחק מן התיאטרון. הרחובות
כבר ריקים ושוממים.
המובה (״שחף״) הוא מקום אריסטוקראטי מאד. גברת כבודה נוטלת למטה את המעילים.
הכניסה היא רק לחברים, אך מסבירים לה שאני אורח זר, והכל בסדר.
למעלה שולטת מלכת־המועדון, טראומה. מראוטה היא טיפוס שאיש לא היה מצפה לפגוש
אותו במחנה הסוציאליזם: היא המוזגת של הבאר, שמנמונת, יפה, לבושה בשמלת־ערב
בעלת מחשוף עצום, מאופרת ביד אמן, צבועת־עפעפיים, צבועת־פה, צבועת־ריסים, מרוטת
גבות — הדמות המושלמת של הפיתוי הנשי, אחרי הכוס השניה של וודקה רוסי טוב.
טראוטה קוקטית, מפלרטטת, מתוקה — כל עוד יש בכיסך מארק (מזרחי) אחד. אחר־כך
היא עשוייה לאבד את הענין בך באופן פתאומי.
הוודקה הוא טוב וזול, ואני מסתכל סביבי. המועדון מורכב מכמה חדרים, ובכולם
רוקדים. התזמורת הקטנה מנגנת. מה היא מנגנת? רוק־נ׳־רול אמריקאי, כמובן. בברלין
המזרחית אין רוקדים שום דבר אחר. במשך כמה שנים לא ניתן לאמריקאניזם לחדור.
משנפתח בפניו אשנב קטן, הוא ממלא את כל החלל. אין זכר לריקודים הגרמניים המקוריים,
הנחמדים למדי, הנשמעים עדיין במידה רבה בגרמניה המערבית.
הרוקדים לבושים היסב, בעיקר הרוקדות. שמלות־ערב, מחשופים, עקבים גבוהים. אין
הן שונות מן הרוקדות בקוקטייל־באר ברחוב הירקון, או בפיקאדילי, או בסאנט ג׳ארמיין.
הן רק מתמסרות לריקוד ביתר רצינות.
המארחים שלי טורחים להכיר לי כמה עלמות צעירות. מקשקשים על הא ועל דא .״תשאלו
שאלות,״ נוזף אחד החברים בצעירות .״עשו משהו להשכלה שלכן!״
כממלאות חובה של השכלה סוציאליסטית, שואלות הצעירות שאלות. מה גודלה של
אוכלוסיית ישראל? בערך כגודל אוכלוסית ברלין המערבית. מה, באמת? זה הכל? אז למה
אין שלום עם הערבים? מדוע ישראל התקיפה את מצריים?
אולם אחרי כמה דקות חוזרת השיחה לאפיקים יותר מעניינים — אופנת הבגדים במזרח
גרמניה, הרכילות האחרונה, יופי המין הנשי הגרמני לעומת האנגלי והצרפתי.
התק־נ׳־רול ממלא את האולם, טראוטה מפלרטטת ליד הבאר ופעתחת בקבוקי שמפניה
וודקה, הזוגות רוקדים. אנחנו בעולם הקומוניסטי, אשר מליוני בני־אדם חושבים עליו בחיל
וברעדה ובפיק־ברכיים.
מרחוק הכל נראה שונה. יש שחור ויש לבן, ותהום רובצת בין השניים. יש בורגנות
ופרולטריון, או חרות ושיעבוד, ועוד ועוד. אולם כשאתה בא למקום, אתה נוכח לדעת כי
האדם שווה בכל מקום. הוא מסתגל לכל מצב והופך כל מצב לטבעי. עיקר מרצו הנפשי
מוקדש לעניני יומיום קטנים — התפקיד הבא שלו בתיאטרון, חיי־האהבה של הזולת,
הקילוגרמים המיותרים (או החסרים) של גופו. לעומת המשותף האנושי הזה, הבדלי המשטר
זעירים למדי.

בלשים ותומאס מן

ףימחרת היום אני מבקר בדירתה של ברברה, בתו של ברכט. ברברה היא שחקנית
/צעירה, עדיין לא חשובה ביותר, והיא חיה עם שחקן צעיר, בלונדי ורציני, המשחק
תפקיד קטן באמא קוראג׳.
ברברה גרה בבית אחורי, בדירה מרווחת מאד של ארבעה חדרים גדולים, ברחוב פרידריך.
בשעה שהיא מכינה את ארוחת־הערב, פרוסות לחם עם שלל נקניקים מצויינים, אני יכול
לעלעל בספרייה גדולה של רומאנים בלשיים אנגליים (ברברה גדלה באמריקה, שם שהה
אביה מעליית היטלר ועד עליית מק־קארתי)! להקשיב לתקליטים ארוכי־נגן של תומאס מאן,
הקורא בעצמו קטעים מספרו על וידויי הנוכל הרמן קרול? או לראות בטלביזיה את הצגתו
של מחזה ספרדי שהוצג בשעתו בקאמרי.
רמת־המחיה של ברברה ובני מעמדה במזרח גבוהה מאד. המשטר נתן לה את הכל —
מכונית בינונית יפה, משכורת מצויינת, העולה עשרות מונים על משכורתו של פועל פשוט.
מבחינה כלכלית, האינטליגנציה והאמנות משתלמות מאד בעולם הקומוניסטי. המשטר מעריך
את חשיבותן מאין כמוהו.
הרדיו מספר על משפטו של האביכט, שנגמר היום. האביכט היה הכוכב העולה במזרח,
הוגה־דעות צעיר שהטביע את חותמו על כל הנוער המשכיל. עתה הואשם בקשר עם
שרותי־ריגול מערביים, נסיון להפיל את המשטר ועוד. שני עדים נאסרו בעצם שעת הדיונים
באולם בית־המשפט, והושמו לידו על ספסל הנאשמים. האביכט קיבל עשר שנים עבודת־פרך.
״מסכן,״ ז*ומרת ברברה, יותר בצער מאשר ברוגז .״הם יאבדו את הקשר עם התהליך.״
היא מסבירה לי את כוונתה: תוך עשר השנים הקרובות יוכרע גורל העולם, לכאן או לכאן.
המאבק יהיה, כמובן, ממושך יותר, אך ההכרעה תיפול. אין ספק כי הקומוניזם ינצח, בי
הוא נושא בחובו את העתיד. המערב יתמוטט במשבר כלכלי נורא. כאשר יצא האביכט
מבית־הסוהר, כבר יהיה זה עולם אחר. מסכן האביכם.
בערב אני רואה את אמא קוראג׳ .נהדר. בישראל היה זה מחזה בלי טעם, כי אין: בר
הרחוק מן האדם הישראלי יותר ממלחמת שלושים השנה, בה נקטל שליש מאוכלוסית
גרמניה ונזרע הזרע הנורא שנבט לאיטו במלחמת הנאצים. הגרמנים יודעים זאת. ברכס,
גרמני נוצרי שהיה נשוי ליהודית, נתן לכך בימ וי עילאי.

כובעי הנאצים ו״חצי חזקים״*

א 1 1 0 4א $

**ל הכובעים האלה צמח הנאציזם,״ אומר בן־שיחי. אנו יושבים בקפה קאנופינסקי,
הקפה המרכזי של ברלין המערבית, בקורפירסטנדאם. קאנזפינסקי מפורסם עוד מלפני
ימי היטלר. עתה הוא מלא אנשים, ובעיקר נשים קשישות, הלבושות כולן בחליפות נוראות
וחבושות כובעים נוראים. זהו כיעור בורגני, שמרני, בוטח בעצמו, מרוצה מעצמו.
כובעים מכוערים אלה הם שעוררו את חמת בן־שיחי. נשים זקנות אלה, או אחיותיהן
הבכורות, העלו את היטלר לשלטון. הן והבנים שלהן — ילדים שחונכו ועודם מתחנכים
בבתי־ספר במסגרת של מרות מוחלטת, בכיתות בהן יושב המורה על קתדרה, כמו אליל
על הר אולימפוס.
למראית־עין, אלה ילדים מחונכים מאד. אין רואים ואין שומעים אותם. אולם האישיות
המדוכאת מוצאת לה מוצא איך שהוא. הם מסוגלים לשפלות אמיתית, למעשי־קונדם רעי־לב
שלא יתוארו בין הצברים חסרי־החינוך הגדלים להם בארץ כעשבי־בר, ללא תרבות אך גם
ללא דיכוי אישיותם.
פעם מצא נוער זה את הפורקן ליצריו המדוכאים בס.ס. ובמרתפי־עינויים. כיום מצטרפים
רבים מבניו לכנופיות ה״חצי חזקים״ ,המטרידות את כל גרמניה המערבית — צעירים
הדוהרים על קטנועים ללא התחשבות באיש, הופכים את חיי המשטרה לגיהנום, מגדלים
את שערותיהם המרוחות בשמן כמעט כמו בחורות וגורמים לכך שקציני הצבא החדש
מקבלים אולקוס מרוב דאגה מדי חושבם על הצפוי להם כאשר יגיעו אלה לגיל הגיוס.
בגרמניה מוצג עתה סרט נהדר, מתוצרת גרמניה המזרחית, המסביר במקצת אין חונך

נוער זה בדורות האחרונים. הוא הוסרט על פי ספרו של היינריך מן, הנתין. בכשרון יחיד־במידו
העלה המפיק את אורח־חייו של אחד הנתינים הטיפוסים של הקיסר וילהלם —
אדם חלש־אופי ופחדן, המתחנך מתחת למקלו של המורה, מתבגר מתחת למגפיו של הרב־סמל
והופך לבסוף לעריץ פטריוטי, הצועק הידד והופך את הפטריוטיזם לעסק מכנים.
אגב, בכל ברלין המזרחית לוחשים כי השחקנית הראשית של הסרט, עלמה צעירה
שקצרה יבול של תהילה בעתונות כגילוי חדש של הבד הגרמני, עומדת להיות אם לתאומים,
וכי האב המאושר (אך הבלתי־רשמי בהחלט) הוא דווקא צעיר מישראל.
הקהל הישראלי לא יראה לעולם סרט מצויץ זה, השופע הומור עוקצני והברקות צילומיות,
והחושף ללא רחמים את הרקע הבזוי של השוביניזם הגרמני והנאצי. האם אין זה מגוחך
לאסור בארץ הצגת סרטים בגלל ארץ־מוצאם, במקום לבחון את תוכנם ומוסר־ההשכל
שלהם? מה הטעם לפסול יצירה אנטי־נאצית, רק מפני שהיא דווקה גרמנית?

תפוח בכית־קסה
ך• אחד מכתי״הקפה של המערב פגשתי את מורכן. תמורת כתריסר כוסות וודקה,
^ עם ספל קפה צרפתי בין כוס לכוס, סיפרה לי את הסיפור האנושי העצוב ביותר
ששמעתי בגרמניה.
שם המשפחה של מורכן אינו ניתן לביטוי, כי הוא פולני. אביה היה גרמני ארי, ממוצא
פולני. אמד, היתד, יהודיה או יהודיה־למחצה, והיא מתה כשמורכן היתד, בת שנה. היא
גדלה כבת יחידה. אביה היה מוביל אשפה עירוני.
כשהתקרבה לסיום הלימודים בבית־הספר העממי, פרצה המלחמה. היא פחדה כי הנאצים
ישימו לב למוצאה המפוקפק וישלחוה למחנה־השמדה. לכן ברחה לבדה לפולין, שם לא
התעניין איש במוצאה, ועסקה בטיפול בילדים.
אחרי הגרמנים באו הרוסים, ולמורכן היתד, פגישה בלתי־נעימה מאד עם כמה מן
החיילים המנצחים — חוו־ה שקרתה לנשים רבות בימי הקרבות במזרח אירופה. היא
החליטה לברוח מערבה. בהתגנבה לבדה מעבר לגבול, שכבה שלוש שעות בשדה, בקור
החורף, אך במשך כמה זמן לא הרגישה בתוצאות.
בבואה לברלין המערבית ודתה עם צעיר מאנשי העולם התחתון. הצעיר היכר, קצין
אמריקאי ונכנס לבית־הסוהר. למורכן השאיר ילדה, שהיא עתה בת חמש. באחד הימים
התעלפה מורכן ברחוב. הרופא קבע כי אבריה הפנימיים נפגעו כתוצאה מן ההתקררות
באותו לילה על הגבול. כמה מן האברים הוצאו בניתוח.
מורכן ידעה שחודשי חייה ספורים. מחלתה התפשטה לאברים נוספים, ואי־שם החל
הסרטן מכרסם בה. היא החליטה לעשות
משהו למען הבת. היא החלה עוסקת במקצוע
מפוקפק, לטובת הקצינים של צבאות
המערב. תוך חודשים מעטים צברה
הון שהספיק לה לרכוש בית יפד, בשכונה
אלגנטית, לקנות מכונית וסירת־מנוע על
אגם־תאן הסמוך ולהשקיע סכום ניכר של
כסף בניירות בטוחים על שם הבת.
את כל זה היא סיפרה לי בהומור ברלינאי
גס, שהוא מיוחד במינו, ללא צער
בולט־לעין .״אני כמו תפוח,״ אמרה אחרי
הכוס השמינית -״יפה בחוץ ורקוב בפנים.״
ישראל לא עניינה אותה, ולשוא ניסיתי
לשכנע אותה לעלות לארץ, כדי להבטיח
לפחות לבתה עתיד יותר טוב. את היהודים
לא אהבה כלל — היא פגשה, כנראה בתוקף
מקצועה, כמה יהודונים שחזרו לברלין
ועוסקים עתה בהברחות בין הגושים.

מלבת־היופי במטוס
י* חורה הרכה יותר מאושרת הי!
תה מארינה אורשל. פגשתי אותה במטוס
שהוביל אותי מברלין דרומה. כמעט
במקרה נזדמן לשבת על ידה, וכעבור עשר
דקות סיפרה לי את קורות חייה.
רק אז נודע לי שחמישים מיליון גרמנים
1ן | ל 1 ״1 *1י מארינה אורשל, נזיס נר־י
י 4 4 /מניה הנוכחית, אחת ה־ הזדהו עם טעמי, וכי מארינה היא מלכת־דוגמות
של ההשפעה האמריקאית בגרמניה. היופי הנוכחית של גרמניה. היא הכירה את
שרה טל, שלא מצאה חן בעיניה, בעיקר
מפני שסירבה להצטלם בחברתה. מארינה לא הבינה זאת .״הייתי בת שבע כשנגמרה
המלחמה,״ התלוננה .״מה אני אשמה בכל מה שקרה?״
איך הגיעה מארינה לכס מלכותיה,יופי? הסיפור היה גרמני אופייני: האבא מוציא־לאור,
היה חייל בצ׳כוסלובקיה. באחד הימים עלה על מארב של פרטיזנים, שתי רגליו נשברו.
אחרי המלחמה הציע לבנות־הברית בברלין להוציא למענן פרסומים כלכליים. הן סירבו.
בלית ברירה הציע האב את אותה ההצעה לסובייטים. הם הסכימו. תוך זמן קצר שיגשגה
ההוצאה של האב. לפתע עורר עליו את רוגזם של הרוסים, המשפחה נאלצה לעבור למערב,
בהשאירה אחריה את הכל. האב לא היה מסוגל עוד למצוא עבודה, כושרו הגופני היה
אפסי. האם פירנסד, את המשפחה בשיעורי־פסנתר.
כשקראה מארינה את המודעות על תחרות היופי, חשבה שזו דרך טובה לעשות משהו
למען המשפחה. ההורים הסכימו. היא הופיעה במועד המתאים באולם התחרות, נבחרה
ברוב גדול על־ידי הקהל (.שהוא הבוחר) .המתנות הגיעו לסכום של 35 אלף מארק (כ־18
אלף ל״י) ,בתוספת מכונית אמריקאית. חוץ מזה השתתפה באמריקה בתחרות העולמית,
ועתה היתד, בדרכה לתצוגת־אופנה חשובה בדרום.
מארינה, יפר,פיה ירוקת־עיניים ובעלת עור נקי מאד (דבר שר,גרמניות מתגאות בו כמו
הצרפתיות באצבעותיהן והאנגליות ביציבתן) היתד, טיפוסית לדור הגרמני החדש, מבני
המעמדות המשכילים. העבר היה בשבילה אסון משפחתי שיש להתגבר עליו. היא התפלאה
איך אפשר להתרגש מן הפוליטיקה. איחודה מחדש של מולדתה ענין אותה כקליפת השום,
וישראל היתד, בעיניה מדינה רחוקה, אחת מני רבות.
אחרי שקראה את כף ידי (״יהיו לך חיים ארוכים ומעניינים נורא, אך לעולם לא תהיה
עשיר נפרדנו. כעבור שעות מעטות עבר מטוסי את גבול הרפובליקה הפדרלית
הגרמנית, בה שהיתי שבועיים ימים. לא הצטערתי. גרמניה עדיין דומה מדי לפאציינטית
המחלימה אחרי תקופה של מחלת־רוח: היא מעניינת, קצת מסוכנת, ולחלוטין לא
סימפאטית.

העולם חזה 1022

תשבץ הש&ס הוה 4022
מאוזן 1בית
הנבחרים; .5טק סיו
. 10 מפלגת
הרוב 12 יין־
שרף ; .14 הוא,
אחר שאיבד את
ראשו ; .16 עזרה
; .18 מלת הכ ללה
; .19 משומד;
.21 פרבר תל־אביבי;
.22 עוף
המדבר; .23מ חלקי
הגוף הפני מיים
.24 :נהר
צפון־איטלקי; .25
מכונה חקלאית ;
.27 בן־לוואי הרעם;
.30 מכונית;
.31 חברת-
תעופה; .33 הוא
מסריח מן הראש;
.35 מתכת ; 36
פרסה; .38 מנהיג
ציוני־כללי, מי שהיה עורך הארץ;
.39 בית; .40 סוף׳ אבל ללא התחלה;
.41 התי״ו של תנ״ך; .43 אות; .44
בעין, סימן רע; .46 איום; .48 עליו
עולה גם היום, מדי פעם, אניה; .49
ברזל, למשל.
מאונך .2 :נגד־מטוסים; .3ספקו־לנט
; .4סיאם ; .6הבעת כאב ; .7ה ברד
הגדול בעולם ; .8קיים ; .9חמישה
ספרים ; .11 גאווה 13 תיק אל־

פבי״תי .15 :חדר גדול .17 :שם פר טי,
לנקבה; . 18 ממון; .20 מונח; .23
אצטבה ; .26 פעולה בנקאית ; .27 אחת
מעשר המכות .28 :אדם המבלה חופשת
קיץ; .29 מחנך; .31 מנהל משרד
ממשלתי; .32 מפעל ממתקים;
.34 פסל; .35 סמן; .37 חפשי; 39
פצע; .42 משקה חריף; .44 בן־בקר;
.45 מטבע צרפתי; .47 מלת ההס תייגות.

אנשים
עלה־זי תתחתת רנגו ל

מובן בואליר:
נלסוך הוא גיעעזף י
לדתו

מיוחד לשיכונים:
מגרשים ברחובות
תל־אביב, טלפון 24749

אי־נעימות רצינית נגרמה השבוע למזכיר
הכללי של האו״ם דאג האמרשילד,
שקבע את פגישתו עם ראש ממשלת ישראל
דוד בך גוריץ לשער, שלוש אחר־הצהריים.
האמרשילד הקדים במקרה והגיע רבע שעה
לפני המועד, בעוד שביג׳י איחר במקצת
והגיע רק עשר דקות לאחר השעה הנקובה,
בינתיים, נאלץ האמרשילד להמתין
לבדו בחדר־ההמתנה, עד שגילה אותו שם
מזכירו של ראש הממשלה יצחק נכון,
אשר ניסה לארח אותו כמיטב יכולתו עד
לבואו של ראש הממשלה מכוניתו
החומה של הרמטכ״ל רב אלוף משה
דיין נראתה השבוע כשהיא דוהרת בכביש
ירושלים במהירות שגעונית. רק לאחר ש־שוטר־תנועה,
שנקרה בדרך, לא התבייש
לעצור את הנוסע, התברר כי היתה סיבה
טובה למהירות זאת: בדרכו אסף הרמטכ״ל
יולדת תימניר, מאחד מיישובי הפרוזדור, שדרכה
אצה לה לבית־החולים ליולדות
מאורע משעשע אחר אירע לרמטכ״ל ימים
אחדים קודם לכן, כאשר במסיבה שנערכה
עם שחקני הכדורגל של הנבחרת הצרפתית,
הצדיע לפניו לפתע מלווה המשלחת, הגנראל
גאסטון ג׳רו, והודיע לו בחגיגיות כי
הוא מתכבד לענוד לו את סמל הקבוצה —
תרנגול זעיר, צבוע בצבעי הדגל הלאומי
הצרפתי. דיין, שלא התכונן מראש לכבוד
זה, הבין כי עליו להחזיר כבוד תחת כבוד.
הוא ביקש בלחש מאחד הקצינים הנוכחים
כי יסיר מעל חולצתו את סיכת החרב ה־ענודה
בעלה זית, אותה מקבל כל גומר קורם
קצינים בצה״ל, וענד את הסיכה לחזהו של
הגנראל, אחרי שהסביר לו את מהותה. גמגם
הגנראל הצרפתי בהתרגשות :״אינני בטוח
אם אני ראוי לזה כאשר תפסו הכדורגלנים
הצרפתיים בגנראל ג׳רו והניפוהו
בתרועה מעל לראשיהם, לחש סגן הרמטכ״ל,
אלוף מאיר עמית, לעומד על־ידו :״נו,
עכשיו הגנראל הזה באמת הגנראל הגבוה
ביותר בעולם עם הרבה רצון טוב
ומעט מאד בקיאות הגיע לאיצטדיון רמת־גן
לתחרות הכדורגל בין הנבחרות הצבאיות
ראש הממשלה דוד כן־גוריון. כשבירך
אותו לבואו יושב־ראש התאחדות הכדורגל,
השופט ידסף ז ל ,0שאמר לו :״זוהי הזדמנות
נדירה לפגוש אותך על מגרש הכדורגל,״
השיב ביג׳י :״אינני מבקר בתחרויות, כי
אינני אוהב לראות הפסדים. אבל צה״ל תמיד
מנצח עם התפתחות המשחק, נאלץ
ביג׳י לבקש מפעם לפעם הסברים מקצועיים
מפיו של שגריר צרפת בישראל, פייר אז ׳ן
ז׳ידבר, שישב לידו. לאחר השער הראשון
הסביר ז׳ילבר :״הבחורים שלך הכניסו גול!״

בינתיים חלה המחצית ושתי הקבוצות התחלפו
במקומותיה! על המגרש. בשער השני,
כאשר הסביר ז׳ילבר כי ״הבחורים שלך
הכניסו עוד גול,״ התפלא ביג׳י :״איך זה
יכול להיות? הרי הפעם היה הגול בצד השני
של המגרש!״

נ או ם 16הששת
חגיגיות מיוחדת שרתה בהצגת התיאטרון
הקאמרי ירמה בהרצליה. הסיבה: הרצליה
מתגאה ביותר בשחקגית בתיה לאנצט,
הממלאת את התפקיד הראשי בהצגה זאת,
שהיא אחת מן הבנות הראשונות שנולדו
במושבה בראשית ימיה. בשם תושבי המושבה,
הוגש לבתיה לאנצט בתום ההצגה
זר פרחים ענקי רשימה קצרה שפורסמה
השבוע ביומון דבר באה לתקן טעות
נפוצה: תואר ה״ד״ר״ שהוצמד לשר־המש־פטים
פנחס רוזן בעתונות, עם יובלו
ר,־ ,70 אין לו כל יסוד. אנשים נוספים הנהנים
לעתים קרובות בעתונות מן התואר
״ד״ר״ מבלי שיהיו בעליו החוקייו: מזכיר
מפא״י גיורא יוספטל, סגן שר־הדתות
זרח וורהפטיג, אישים אחרים זכו, משום
מה, לגורל הפוך: תואר ה״ד״ר״ שלהם
אינו ידוע בציבור ואינו נזכר בעתונות.
ביניהם: יושב ראש מועצת פועלי תל־אביב
ד״ר אליעזר שכטר ותת־שר־ד,חינוך ד״ר
משה אונא. בעניין זה סיפר לא מכבר
פרופסור יוסף קלויזנר: הסופר דוד
פרישסו התקין לו בשעתו על דלת חדרו
בווארשה שלט ועליו הכתובת ״ד״ר דוד
פרישמן״ ,לצורכי עשיית רושם בלבד
ספר ראשון של הסופר שמואל יוסף
עגנון בתרגום אידיש עומד לצאת לאור
בקרוב בניו־יורק, בתרגומו של אליעזר
רובינשטיין, מזכירו של שר־הדתות משה
שפירא. ערב הדפסת הספר, פנתה ההוצאה
לסופר וביקשה דוח תמונה שתידפס על
מעטפת הספר. אמר עגנון לאשתו אסתר,
כי עליו ללכת להצטלם. שאלה אסתר :״אבל
לאיזה צורך? יש לך תמונה ׳טובה מאד
שצולמה לפני שנתיים.״ השיב עמון :״תמונתו
של אדם מעידה על אורח מחשבתו.
אין אדם דומה לעצמו אחרי שנתיים, ומשלוח
תמונה ישנה יהיה בו משום הונאה״ —
והלך להצטלם מנהיג התנועה לאחדות
העבודה יצחק טכנקין הגיע לא מכבר
לשיא ריתורי חדש: בסמינר רעיוני של הקיבוץ
המאוחד נשא נאום על מנהיג מפא״י
המנוח כדל כצנלסון שנמשך 16 שעות
כמעט־רצופות, מ־ 8בבוקר עד לאחר 12
בלילה, עם שתי הפסקות קצרות לסעודות.
נאנח טבנקין בסיום דבריו :״זה רק סל 10
ממד, שיש לי לומר על ברל.״

פסוגן, השבוע
• עורך״הדין שמואל תמיר, בנאום הסיכום במשפט עמוס בן־גוריון:
״אין לי צל של ספק שמרשי, ולא רק מרשי אלא גם אני, נשלם מחיר כבד מאד על
מה שעשינו במשפט זה. אנו כבר משלמים יום יום ושעה שעה. ברגע זה שאני
עומד וטוען כאן, מאורגן בחוץ מסע השמצה שלא היד, כדוגמתו. מתארגנת באותם
חדרי־חדרים עלילה, ואף עלילת דם, ובמידה רבה בגלל הופעתנו במשפט זה.״
• שריהדואר ד״ר יוסף בורג, בשיחה עם עתונאים באירלאנד :״תעלת
סואץ היא עורק ראשי של העולם שלקה בהסתיידות, אשר לשם הרחקתה נחוץ
טיפול רפואי.״
0אלוף חיים לסקוב, כשנשאל על־ידי כתב הניו־יורק הראלד טריביון
באילו אמצעים תאחז ישראל כדי להבטיח כי מפרץ אילת ישאר פתוח לאניות
ישראליות :״באמצעים רוחניים וגופניים.״
9מנחל ״אתא״ האנס מולר, עם פרוץ השביתה במפעלו :״מפעל העובד
בהפסדים איננו מפסיד כשאיננו עובד.״
0ח״כ מפא״י ישראל קרגמן, ברמזו על השביתה שפרצה לא מכבר
בבית־החרושת ההסתדרותי וולקן :״השובתים נגד עצמם — חולי הואר•
מנהל משרד־הכטחון שמעון פרס, בהרצאה על מבצע סיני :״לפני
מערכת סיני נעשה המושג של בטחון שוטף למושג של אי־בטחון שו ט ף ...במזרח
התיכון יש דבר אחד יציב — אי־ד,יציבות הערבית עכשיו נמצא הנשק הסובייטי
במקום המתאים לו — בתערוכת הנשק בבית־דגון.״
$שר״האוצר לוי אשבול, בברכתו עם פתיחת משחק הכדורסל בין נבחרת
הצבא הצרפתי לנבחרת הפועל :״זהו תענוג לעבור מטיפול בסל־המזונות לכדורסל.
מוטב למנות את נקודות הסלים מאשר את נקודות האינדקס •
שגריר ישראל כארצות־־הכרית אבא אכן, בתשובה לשאלה על
המצב הפנימי במצרים :״אם כי חיילי צד,״ל ערכו במדינה זו טיולים יסודיים למדי,
אין לי פרטים על כך, שכן אין לישראל קשרים דיפלומטיים עם מצריים •
המשורר אורי צבי גרינברג, על הסופר משה שמיר :״אני רואה בכל
בשר ודם — מלך, ואילו הוא רואה בכל מלך — בשר ודם

• המזכיר הכללי של חמפלגח הקומוניסטית בברית־המועצות ;
ניקיטה פרושצ׳וב, בנמקו בראיון עם כתב ר,נ יו־ יורק ט״נזס מדוע אין לבטל !

להשיג: בכל חנויות הספרים והעתונים
המפיץ ־ ד. טופל, תל־אביב, אחד העם 24

את הצנזורה בארצו :״זהו האמצעי ההגיוני היחידי למניעת בזבוז אמצעים כגון דיו,
נייר וצבע לשם אינפורמציה הגורמת נזק בלבה •
מנצח־יהג׳אז לייאונל האמפטץ :״הנוער כיום שינה מהנוער בימים !
עברו. הם אינם יודעים מה הם רוצים, אולם החלטתם נחושה כי לא יניחו לאיש !
לעצור בעדם מלהשיג זאת.״

העולס הזר 1053 ,

שמרנות סוציאליסטית
* 1ירושלים, סיפר שר התחבורה על
1הקושי לפטר פועלים, הביא כדוגמה
את העובדה כי בכל רכבת נוסע גם מסיק,
למרות שתפקיד זה נעשה מיותר לחלוטין
מאז הוחלפו קטרי הקיטור בקטרי דיזל.

לוע הארי
ך* אתונה, יוון, הופיע מאכם מארטן,
4קצין נאצי גבוה לשעבר, במשרדו של
היועץ המשפטי היווני, על מנת למסור עדות
לטובת סגנו המואשם כפושע מלחמה, נעצר
מיו לאחר שמסר את שמו לפקיד האחראי,
שנזכר כי מארטן עצמו מבוקש כפושע
מלחמה בשל חלקו בהשמדת יהודי סאלוניקי.

זקניס מאד
ך* דרוס צרפת, הופתעו באי כנסיה
למראה ציור חדש שצויר על־ידי ג׳אן
קוקטו לקישוט הכנסיה, ואשר כל המלאכים
המצויירים בו הינם קרחים.

קולנוע
סרטים גינסים ונפלאות
הגנב הערוס (חן, תל־אביב) הוא הקומיקאי
הבריטי אלק גינם. נראה שהלקח
המר של מבצע השוד שלו בקומדיה בריטית
אחרת — הכנופיה העליזה — לא
הספיק לו, והוא חוזר על מבצע דומה,
רווי שנינות והומור בריטי טוב ממש כקודמו.
הפעם
ממלא גינס את תפקיד הפקיד
המסור והנאמן, שמשך עשרים שנה מבצע
פעולה אחת: פיקוח על העברת מטילי
זהב מבית היציקה לבנק. במשך עשרים
השנים בהן היה עובר תחת ידיו אוצר
של מיליונים, מהם זכה גינס לראות רק
שמונה לירות לשבוע, רקם את חלומות
הזהב שלו על היום בו יהיה חלק מרכוש
זה שייך לו. והיום הגדול הגיע — זמן
קצר לפני שהאיש עמד לעבור לתפקיד אחר.
הוא מצא לעצמו שותף נאה בדמותו של
סטנלי הולווי, יצרן של מיגדלי־איפל מוזהבים,
ויחד הם לוכדים שני פושעים מקצועיים
לעזר כנגדם. הארבעה שודדים מטילי

הלב הנזהר

ף* חיפה, הסבירה אשתו של מורה לני
•4הגות מדוע ביקשה גט מבעלה :״הוא
מוכן ללמד כל אשה אחרת לנהוג. אבל
כשאני רוצה לקבל ממנו שיעורים, הוא
אומר שהנהיגה שלי גורמת לו התקפת לב.״

האג׳ כהן

^ ק הי ר, התלונן השבועון רה אל-יוסוף
• 4על השפעת היהודים בשטחי החיים
השונים באמריקה, הביא כדוגמה את
העובדה כי בראש הפקולטה למדעי האיסלאם
של אוניברסיטת שיקאגו עומד
יהודי.

נוהל ומשמר
•לידס, אנגליה, ראה רב־סמל גדודי
• 4אלברט פודן בעתון תמונה של טוראי
בחגיגה דתית, מסר את התמונה להגדלה,
גילה את עקבות הטוראי, העמיד אותו
למשפט על כי השתתף באותה חגיגה ללא
כובע וכשידיו בכיסיו.

על כנפי נשרים
ך* תל״אביב, הסביר רמאי שהואשם ב*•
מעשי־כישוף מדוע שלח מכתבים שנשאו
את חתימת הקדוש ברוך הוא, דווקא בדואר
אקספרס :״כדי שמזג האוויר למעלה לא
יעכב אותם.״

מחיר הכרטיס

ך* מי נ כן, גרמניה, הצדיק דובר משרד
4התרבות את הכמות הגדולה של כרטיסי
חינם המתחלקים מדי יום לשלשת התיאטרונים
הממלכתיים בעיר, גילה כי 514
כרטיסי חינם היומיים מיועדים לצופים שהבטיחו
מראש כי ימחאו כפיים לכל הצגה
שאליה יוזמנו.

נהנ עצור!

ן * נ או ג א טו ק, ארצות־הברית, ניגש שוטר
4תנועה לבדוק מה גרם להיווצרות פקק
ארוך בכביש הראשי, גילה כי נהג המכונית
הראשונה בתור נעצר מול תמרור תנועה,
נרדם ליד ההגה.

המיכהן העליון

ך • תל״אכיכ, ערר דניאל כהן את מיבחן
4הנהיגה שלו בהצלחה, נצטווה על־ידי
הבוחן להחנות את המכונית במיגרש של
משרד הרישוי ולגשת אתו לקבלת רשיון-
הנהגות, התרגש יתר על המידה, לחץ על
דוושת הדלק במקום דוושת הבלמים, התנגש
במכונית שחנתה במקום, נפסל מיד.
חעילס הזח !102

דיאנה דורס

הגיון שכל העסק הוא טפשי ושלא תיתכן
השתלשלות מקרים כזאת. אולם כיצד יוכלו
להסביר את התממשות החלום?
ככל שהחלום המציאותי מתקרב לסיומו
מגיבים עליו אנשי המטוס בצורות שונות,
מהתקפות שגעון ועד להשתלטות־גבורה על
העצבים. אולם אף אחד מהם אינו מחוסן
נגד הפחד מפני כוחות ניסתרים ואמונות
תפלות.
הרעיון עליו סובבת העלילה אינו רעיון
חדש, אולם עדיין יש בו חידוש רב בידיו
המנוסות של הבמאי לסלי גורמן. הסרט
אינו סרט מתח. בסרט מתח אין הצופה
יודע את העתיד להתרחש. כאן ברור כי
יקרה אחד מהשניים: או שהחלום יתגשם,
או י שלא. הצופה מכין את עצמו מראש
לשתי האפשרויות. למרות זאת הסרט גדוש
מתיחות. היא נובעת מבימוי מצוין ומשחק
מצוין עוד יותר, ביחוד של מיכאל רדגרייב,
אלכסנדר נוקם וג׳ורג׳ רוז.

יומן החדשות
א ריו ת בין כו כ בי
כיום פתיחת הפסטיכאד בקאן ערך
מייק טוד, מפיק הסרט ב־ 80 יום מסביב
לעולם, סעודה חגיגית ל־ 3000 מוזמנים,
בהשתתפות תריסר אריות שהתהלכו חפשיים
בין האורחים הסרט הסובייטי
הארבעים ואחד, והסרט ההונגרי שני וידויים,
עוררו הפתעה גדולה בקאן. הראשון
בשל צילומי העירום של חיילת הצבא האדום
והשני בשל ריקודי הממבו והרוק
נ׳רול המצולמים בו והעולים בקצבם הלוהט
על כל מה שנראה בסרטים מערביים
קטי ג׳ונסון, השחקנית הבריטית המי
צויינת הזכורה ממשחקה בהכנופיה העליזח,
נפטרה השבועה בלונדון בגיל 78
שבוע הסרט הצרפתי יפתח בישראל
בעוד חמישה שבועות. במסגרת מסעה של
תעשיית הסרטים הצרפתית לכיבוש מסכי
העולם, ישלחו הצרפתים לישראל שמונה
מסרטיהם החדשים המשובחים. יחד עם
הסרטים יגיעו לישראל מספר כוכבי קולנוע
צרפתיים פצצת״ המין הבריטית,
דיאנה דורס הבלונדית, הודיעה השבוע כי
היא עומדת להיפרד מבעלה דנים המילטון.
לא היתד, כל חשיבות לידיעה, לולא נזכרו
כמה עתונאים שלפני חצי שנה בדיוק הודיעה
דיאנה דורס על אותה כוונה. בעלי זכרון
טוב יותר הצליחו להזכר שעוד שנה קודם
לכן נפרד הזוג והתפייס. לאחר שבועות
מספר .״כנראה שלסוכן הפרסום של דיאנה
אזלו אמצעי הפרסומת,״ הסבירה העתונות
ההוליבודית הסרט האוסטרי
הראשון, שהצגתו הותרה בארץ, הוא הסרט
הצבעוני מוצארט הנצחי, על חיי מוצארט.
נראה שאחרי היתר זה תרכך הצנזורה את
עמדתה גם לגבי הצגת סרטים גרמניים.

לסוכן אין יותר דמיון
זהב בשחיי מיליון לירות. גינס והולווי טסים
לפאריס, לפקח על המכירה. שני הפושעים
המקצועיים אינם מצטרפים אליהם. מדוע ז
״מפני שאתם אנשים ישרים,״ אומרים המקצועיים.

חבורת נערות בית־ספר אנגליות, הלהוטות
אחרי מזכרות מפארים, מכשילה
את השוד הגאוני.
משחקו של גינס בתפקיד הגנב הערום
הוא בגדר גינסים ונפלאות. הוא מצליח לעצב
את דמותו של האיש הקטן, הידוע
ביושרו ונאמנותו, החולם כל ימיו על
ההזדמנות הגדולה שתינתן לו לזכות בדברים
שהוא מונע מאחרים לזכות בהם.
כדי לא לטעת הרהורים אפיקורסיים בלבבות
כל האנשים הקטנים הישרים והנאמנים, אין
סופו של הגנב מצדיק תיאוריה זו.

או שכן, או שלא
הלילה ט־ נחרץ גורלי ( אר מון דת,
תל־אביב) הוא סרט שלמרות היותו דומה
לאגדה פילוסופית למבוגרים, הוא מבוסס
על מקרה שאירע במציאות במזרח הרחוק.
מעשה באדם החולם חלום אודות מטוס
המתרסק באויר. הוא זוכר את החלום לפרטיו,
מספר אותו לאנשים אותם ראה
בחלומו. מיד לאחר זאת מתחיל החלום
להתממש לכל פרטיו.
קרבנות הגורל צועדים צעד אחר צעד
אל הסוף הצפוי להם, אינם יודעים איך
להתיחס לבעיה. מצד אחד אומר להם ה תדריך אלה
הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם
• מלחמה ושלום (אופיר, תל־אביב;
ציון, ירושלים) — גישה צבעונית ומבריקה
אך בלתי מהוקצעת, ליצירתו הגדולה של
טולסטוי. תמונות קרב המוניות חורגות
מדרך הרגיל. הנרי פונדה, אודרי הפבורן.
• כופר נפש (אסתר, תל־אביב) —
גלו פורד אינו מתחשב ברגשות האב שלו
כשבנו נחטף, מחזירו אליו בעזרת שיקולים
הגיוניים קרים. תסריט בינוני, גלן פורד
מצוין.
• נ׳רבז (רון, ירושלים) — חיוכה
המקסים של מריה של, על רקע הווי פריזאי
מגעיל, מועתק בריקנות מיצירתו של אמיל
זולא.
• הנודד (עדן, תל־אביב) — הזדמנות
אחרונה לראות יצירה הודית ססגונית, בחודש
החמישי להצגתה. ראג׳ קאפור ונדגים
מופיעים בטרגי־קומדיה מוסיקלית ודרמתית,
עם הרבה מוסר השכל, רעיונות סוציאליים
ובדיחות טובות.
יפהפית הכפר (מגדלור, תל־אביב)
סופיה לורן חושפת את רגליה המגורבות,
מעוררת מרד של משלמי המיסים. קומדיה
משעשעת בה לומד ויטוריו דה־סיקה פרק
כהלכות נאפופים.

לכבוד יום העצמאות קישט
בנק לאומי לישראל את בניינו
בפינת רחובות ארלוזו-
רוב־דיזנגוף, תל-אביב (ברא שית
מסלול מצעד צה״ל)
בתצוגת ענק מיוחדת, המזכירה
את הפסוק התנ״כי
״ויד אחת מחזקת ב של ח...״
הזמנה זוגות העומדים להנשא,
נוער מתבגר!
הנכם מוזמנים לבקר בתחנה
לייעוץ לפני הנשואין לשם קבלת
הדרכה ועצה בכל הבעיות הקשו רות
בהקמת המשפחה (וכן בשאלות
ש״בינו לבינה״) .צוות מומחים
מתנדבים: פסיכולוגים, פסיכי אטרים,
רופאים ועורכי-דין עומ דים
לשרות התחנה.
על המעוניינים לפנות לבית־הבריאות
שטראום, רחוב בלפור
14׳ חדר מם׳ — 8בבל יום
שלישי בין השעות 6—8בערב.

העצות ללא תשלום.
סודיות מוחלטת.

קח אתך את המצלמה
עהה הבויוריב הגיעה.
נווד העבו והנובע יבעובו
א ה הנוף בהדר פריו.
יהיה •ובי וה עזהור רך
ב ה הוג ה ב עו ר ה ההצ-
רהה. או ה ה ירד עב
הררכה הבבר אצר

פ 1ט 1ברנר
חיפה,רחזב החלזון וב

י י י | ייי £י 1י

גל חתונות בל״ג בעומר.

ספורט

(ינזוזדו הגוהוווהך)

שערוריות
הכסף ענה אתה גו ל

כזילזי רול קסמת אי ם לבל ע ט אחר

בצילצולי מטבעות, בקנוניות חצופות, ב־מישחקים
מכורים, בשוחד ובמירמד, התקרבו
השבוע מישחקי ליגה א׳ בכדורגל לסיומם,
על ארבעה מיגרשים שוגים נפגשו
שמונה קבוצות, למלא תפקידים שהזכירו
יותר שחקני תיאטרון במחזות מבויימים
היטב, מאשר שחקני ספורט בתחרות של
כושר גופני.
עלילת המחזה התפתחה על רקע של עיוות
התפיסה של כבוד ספורטיבי. בליגה הלאומית
נפתחו שני מקומות חדשים לשתי
הקבוצות הראשונות בליגה א׳ ,שיבטיחו
להן יותר פרסטיג׳ה ותוספת ענקית בהכנסות,
נוסף על כך ניתן סיכוי׳לקבוצה השלישית
בליגה א׳ להתמודד עם האחרונה
בליגה הלאומית — מכבי יפו — ולזכות
אף היא בעליה לליגה הלאומית באם תנצח.
כמו סוסים מדורבנים הרצים אל מול קוד,סיום,
דהרו במשך עונה שלמה ארבע
קבוצות, זו בצד זו, בהפרשים קטנים ומעצבנים.
הארבע, לפי סדר השבוע /זאחרון:
הפועל כפר־סבא 28( ,נקודות) ,הפועל חדרה
27 נזנבי רחובות והפועל ירושלים (•<26
מה שבטוח בטוח. כאשר השמיע השופט
את השריקה להת1,לת המירוץ בשבת
האחרונה, כבר הספיקו בעלי ארבעת הסוסים
לעשות הכל כדי להבטיח נצחון מראש.
בתחרות הראשונה, התייצבה מול הפועל
כפר־סבא במגרשה, קבוצתו הנחשלת של
הפועל נהריה. למנהיגת ליגה א׳ לא היה
ממילא חשש של הפסד. אולם מנהליה לא
היו מוכנים להסתפק הפעם בשתי הנקודות
של נצחון. הם היו מעוניינים לשפר ככל
האפשר גם את מאזן השערים שלזכות
קבוצתם, העשוי להכריע במקרה שקבוצה
אחרת תזכה גם היא במספר נקודות שווה.
התוצאה 0:12 :לטובת כפר־סבא.
״הלו, כאן המרגל בין הצופים
ישב גם מרגל האויב: נציג מכבי רחובות.
קבוצה זו צריכה היתד, להתמודד עם קבו־צת
האחות שלה מאותה מושבה, מכבי
שעריים. תוצאות המישחק הוסכמו מראש,
בגבולות .0:4אולם גם לבוסים של ה־רח!בותיים
היה חשוב לא רק הנצחון, אלא
גם יחס שערים גבוה, למרות שיחס שעריהם
היה ממילא הטוב ביותר בליגה ובלתי
ניתן לעירעור. אולם, על מנת שלא להפריז
בביום, ללא צורך, שלחה הקבוצה את
מרגלה לכפר־סבא, שיודיע לה מדי פעם
כיצד מתנהגת המתחרה הכפר־סבאית.
חוטי הטלפון בין כפר־סבא לרחובות זינד
זמו בלי הפסק .״חמש־אפס!״ הודיע המרגל
לאיש־הקשר שישב במשרד מכבי־אש ברחובות.
המקשר העביר מיד את ההודעה
לדויד שי, שעמד על קו המגרש וצעק:
״חברה, להכניס!״ והחברה — בשתי הקבוצות
שעל המיגרש — הכניסו לאותו שער.
הודה לאחר מכן משה (״מוסי״) ליטבק,
מאמן ושחקן מכבי רחובות, בגלוי :״תחילת
דובר שנכניס לשעריים ארבעה שערים.
אבל כששמענו שבכפר־סבא הולך קרקס, אז
עשינו גם אצלנו קרקס. רבע שעה לפני
הסיום הודיעו לנו שהתוצאה בכפר־סבא היא
.12:0חשבנו לפי זה שעד הסוף יהיו בטח
20 גולים. אז הכנסנו לשעריים .11״
גשםנדבות. הקנוניה השלישית נר־קמה
על מיגרש אימקא בירושלים שם נפגש
בית״ר ירושלים עם הפועל חדרה. ל״
בית״ר לא היה מה להפסיד. יהיו התוצאות
אשר יהיו, הם ישארו בליגה א׳ .לעומת
זאת, אילו היתד, בית״ר מנצחת, היתד, גוזלת
שתי נקודות מהפועל חדרה. במקרה
זה, היתד, חדרה יורדת מתחת להפועל ירושלים,
ומאבדת כמעט את סיכוייה.
זאת לא יכלו הביתרים להרשות. כי אילו
עלתה הפועל ירושלים לליגה הלאומית, היתד,
מושכת למשחקיה את כל צופי ירושלים,
ומדלדלת את יציעי בית״ר ואת קופתה.
על כן פחדה בית״ר ירושלים לנצח.
להפועל ירושלים לא היה חלק במישחק
על המיגרש. אולם היא היתר, פעילה מאד
סביבו. היא ריכזה כמה אלפי אוהדים מן
העיר ומישובי הסביבה, שיעודדו דווקא את
בית״ר. כאשר התברר כי אפשר להביא את
הסוס הבית״רי לאבוס אך לא להכריחו לאכול,
החל הקהל הירושלמי צועק ״בוז״
לאנשי בית״ר. אך לשוא. עם בית״ר היד,
מנוי וגמור להפסיד.
לאוהדיה וליריביה המושבעים לא נותר
אלא לנסות ולפוצץ את המישחק. מצעקות
״בוז״ עברו לחטיפת הכדור מהמיגרש וסילוקו
בין היציעים. בסך הכל נעלמו ארבעה
*דודים. אך תמיד נמצא כדור חדש.

לבסוף, את אשר לא עשה ההמון, עשה
הממון. אפילו בחלומותיו הוורודים ביותר
לא היה לוי אשכול חולם על כסף היורד
מהשמים כגשם. אך 5000 צופים בירושלים
חזו במבול המוזר של מטבעות ישראליות
טובות ניתכות על ארבע פינות המיגרש.
כמו בני ישראל שהסתערו על המן, התנפלו
גדודים גדודים מילדי ירושלים על כסף־
הכיס שנפל מהשמיים כגשם נדבות. מול
יריב כזה, נכנע הספורט. המישחק הופסק.
התוצאה בכל־זאת 1:3 :לזכות הפועל חדרה,
ובירור גורל המישחק.
בעזרת השם. המערכה הרביעית של
הקומדיה המוזרה התנהלה על מיגרש הפועל
ברחובות. הגיבורות: הפועל ירושלים,
שקיוותה להביס את הפועל רחובות ולחזק
את מעמדה בצמרת. לא חסר גם כאן רוקם־
המזימות החיוני לכל מחזה. תפקיד זה מילאה
כמעט בהצלחה בית״ר ירושלים.
כפי שהתברר במערכה הקודמת, לא היתד,
בית״ר ירושלים מעוניינת שהפועל ירושלים
תנצח. על כן הבטיחו נציגיה תגמול
מתאים לשניים משחקני הפועל רחובות, אם
יעלה ברגליהם למנוע נצחון הקבוצה הירושלמית.
כאן התנהל מאבק מציאותי.
אלא שהבמאי העליון התערב ברגע ד,־86
והרץ השמאלי של הפועל ירושלים הצליח
להשחיל את השער היחידי ולזכות את קבוצתו
בשתי נקודות, לדאבון לב הבית״רים.
זה ספורט, זה? כשנגמר הסיבוב המרובע,
שקנוניותיו לא השתקפו בשום
עתון או גילוי דעת, היה זה רק הצילצול
האחרון לפני הרמת המסך של המערכה האחרונה:
סיום מישחקי ליגה א׳.

הסכםה מנ ה לי ם
ליגה ג׳ לא יכולה להשתתת לליגה א׳
ברמת מישחקה. אולם בקנוניותיה אין לה
מה ללמוד מהקבוצות המעולות יותר. לד,י־פך.
היא יכולה ללמד אותן כמה שיעורים.
בליגה ג׳ ,מחוז המרכז, צעדה בראש
סקציית הכדורגל נס־ציונוז, עם 30 נקודות,
כשאחריה מכבי ירושלים, עם 28 נקודות.
אולם בעוד שוסיציונה סיימה את משחקיה,
נותרו לקבוצה הירושלמית עוד שני משחקים,
העשויים לזכותה בארבע נקודות וב־מישחק־מיבחן
לעליה לליגה ב׳.
שני המישחקים שנותרו למכבי ירושלים
היו נגד בית״ר רמלה ובית״ר לוד, הידועות
כייריבות מסוכנות ומתחרות לצמרת. מכבי
ירושלים רצתה למנוע מעצמה הפתעות
בלתי־נעימות. ארבעה ימים לפני עריכת ה־מישחק
נגד בית״ר רמלה, הופיע ברמלה
נציגה של מכבי ירושלים, ניהל שיחה ארוכה
עם מנהל קבוצת רמלה, קרמו. התר
צאה: קרמר הודיע לשחקני קבוצתו כי לא
ישחקו בשבת נגד ירושלים.
רוצים ל ש חין. השחקנים לא היו מרוצים,
חששו כי נעשה הסדר מאחורי גבם.
הם רטנו והשמועה הגיעה עד ננדציונה.
בערב שבת הגיעו לרמלה עסקני קבוצת
נם־ציונה, התקשרו עם שחקני בית״ר רמלה,
הופתעו לשמוע כי השחקנים — בניגוד להודעת
המנהל — רוצים בכל זאת להופיע
נגד מכבי ירושלים.
אנשי נם־ציונה מצאו פתרון לכל: הם
הבטיחו תחבורה, נעליים, מדי כדורגל ובמקום
כרטיסי־ליגה יעצו לשחקנים להציג בפני
השופט תעודות זהות בעלותם למיגרש.
•וכך, מבלי שאיש ידע על כך, התארגנה
הקבוצה להופעה. למחרת בבוקר, לתדהמתם
של עסקני מכבי ירושלים, הופיעו 11 אנשי
בית״ר רמלה להתמודדות שבוטלה על־ידי
קרמר.
״פלוס ! פלוס ״ 1אולם לפני שעלו על
המגרש, פנו אנשי בית״ר רמלה לנס־ציונים
בדרישה לתשלום 10 לירות עבור המשחק,
אחרת לא יעלו לשחק. אנשי נס־ציונה סירבו
לשקם. להם לא היה איכפת שהמשחק לא
יתקיים לאחר שהשחקנים מרמלה כבר נראו
על המגרש. במקרה זד, היתד, השערוריה
מתגלית בצורתה הגועלית ביותר. לבסוף
עלו הבית״רים למגרש כשרק שלושה משחקני
הקבוצה הראשונה שלהם בהרכב. הם
הפסידו למכבי ירושלים .8:0
בתום המשחק עלו הרמלאים על המכונית
בצעקות :״פלוס! פלוס!״ (כסף בערבית{,
רצו לקחת את הנעליים והתלבשות כערבון.
בנס יצאו אנשי נס־ציונה שלמים מכל ה־ענין
לאחר שהזמינו את הרמלאים לארוחה.
לאחר כל זאת הגישו אנשי נס־ציונה ערעור
על חוקיות המישחק. שלא כבשערוריות
קודמות .,ישא הערעור על משחק זה אופי
מיוחד. שכן היתר, זו הפעם הראשונה בה
התגלתה הקנוניה לפני המישחק, התרחשה
לעיניהם של עדים ואנשי חוק שהובאו במיוחד
למקום.

אמנות מוסיקה שיו־• ל סי מ פוני ת
בן ציון מושקין, כתבו הממושקף של
קול ישראל, מחה את זיעתו והציץ בעצבנות
בדף הניר שבידו. מאחוריו, על בימת עץ
גדולה, באולם קרן בבאר־שבע, ישבו 80 חברי
התזמורת הפילהרמונית הישראלית בבגדי
חאקי מגוהצים, מגוייסים כולם למבצע
מיוחד: קונצרט חגיגי לציון מיבצע
סיני, ימים אחדים לפני יום העצמאות התשיעי.
לעצבגותו
של מושקין היתד, סיבה מיוחדת.
אחת היצירות בקונצרט היתד, סימפונית
אילת מאת המלחין הישראלי מנחם
אבידום. ביומן החדשות, שמושקין היה
ממונה על שידורו אותו ערב, היה עליו
להקריא אח השירים שהית בסים מילולי
ליצירה המנוגנת. שיריה של אורה עתריה
היוז בעיה מיוחדת: גם הקריין המנוסה ביותר
היה מתקשה בטקסט העברי הקשה של
השירים.
שייר כקומאנדקאר. בשנה שעברה
ביקרו אבידום ועתריה באילת. עתריה, משוררת
צעירה ( )27 שהתחנכה בבית החינוך
לילדי עובדים בתל־אביב, חיברה את שירה
הראשון, שיר אילת, בקומאנדקאר שהסיע
אותה לחוף הדרומי של מדינת ישראל,
שבועיים לאחר סיומו של מיבצע עובדה.
בהשפעת הביקור השני באילת, השלימה את
המחזור כולו.
אבידום התלהב מהשירים, ביקשם לסימפוניה
החדשה שלו. כשד,ושלמה היצירה,
הוזמן המחבר על־ידי צה־ל לבצעה ביצוע
בכורה ביום אילת הקרוב, נתבקש להעביר
את מקום הביצוע מאילת לבאר־שבע, ערב
יום העצמאות.
כשהסתיימו מחיאות הכפיים הסוערות באולם
קרן, היה ברור כי נוספה יצירה חדשה
ורצינית לרפרטואר המוסיקה הישראלית.
אתה יחד נוספה משוררת צעירה.

מאחורי הקלעים
סיכ סו ךעלא• בודד
סכסיד תיאטרלי, אשר היה נטוש
בין הנהלות התיאטרון הקאמרי ודו יה
מי, הסתיים השבוע בנצחונו של התיאטרון
המוסיקאלי, שהעלה על במתו את הקומדיה
הלא־מוסיקאלית הצרפתית שלשה על אי
בודד, של אנדרה רוסאן. ג׳ורג׳ וואל מסר
את המחזה לתרגום כבר לפני שנתיים ולפני
זמן קצר נודע לו, במקרה, כי גם הקאמרי
מסר את המחזה לאחד ממתרגמיו. לאחר
משא ומתן ממושך וויתר הקאמרי על הצגת
המחזה, הדן בהומור חריף במיוחד על
היחסים שבינו לבינה, בביצועם הישראלי
של יוסף גולנד, מישה נתן ושרה רובין
מחזה מוסיקאלי ישראלי
חדש הוזמן על־ידי תל״ם, אצל המחזאי
אהרון מגד. את המוסיקה למחזה העת־ד
יחבר גארי ברתיני ואילו על התיאטיין
בו יוצג טרם הוחלט עדיין. מחזה מוסיקאלי
אחר, הנמצא בהכנתו להצגד״ הוא
האולפן של יורם ממסור ויוחנן זראי, שגם
הוא הוזמן על־ידי תל״ס כפורה
ישראלית צפויה לסיום העונה הנוכחית,
או לפתיחת העונה הבאה, בתיאטרון
הקאמרי. הבמאי הצעיר דן קדר עסוק לאחרונה
בהכנתו של רחוב המדרגות, רומן
מקורי מאת יהודית הנדל, שהופיע בהוצ־את
ספרית פועלים קומדיה צר־פתית
עליזה תוצג בקאמרי בבימויו של
גרשון סלוטקין. גיבורה של הקומדיה
מריוס, מאת מרסל פניול, הפך לדמות עממית
בצרפת ובדיחותיו המושמעות מעל
בימת המחזה הפכו לבדיחות המסופרות
ביותר. כ׳וזבר המחזה, פניול, התפרסם לפני
כמה שנים בישראל לאחר שהשחקנית חיה
הררית סרבה להשתתף במחזהו יהודה איש
קריות, אחרי שהתברר לה כי הוא גדוש
תיאורים אנטישמיים נימוקים פו לי טיים
הניעו את הנהלת הפסטיבאל הא־מנותי
הבינלאומי בפאריס לאסור את הצגת
יומנה של אנה פרנק, בטענה שהצגתו
עלולה לגרום ד,״סערת רגשות אנטי גרמניים.״
ההחלטה נבעה מבקשתם המקבילה
של הבימה ושל הלהקה האמריקאית
המציגה את היומן, להופיע בהצגתו גם
בפאריס. הנהלת הבימה לא החליטה עדיין
אם לקבל את ההצעה להציג את יומנה של
אנה פרנק מחוץ למסגרת הפססיבאל
מחולות ישראליים, המבוססים ברובם
על נע־מות־עם עתיקות, מוצגים עתה ברחבי
הארץ על־ידי להקתה של ירדנה
כהן .
העולם הזה 1022

חנו>ות ה הנ עלהוההלבשהה מו ב ח רו ת בתל־אב>ב
• המודלים החדישים והצב עים
הבהירים לקראת עונת ה קיץ
החלו להופיע בסלון האל גנטי
לנעליים ורשאי ברחוב
אלנבי ,48 בו תמצאי לרשותך
מבחר מגוון ועשיר של נעליים.
ורשאי דואג גם ליופי וגם ל בריאות.

מודלים לעונה החדשה ב מבחר
עשיר אפשר כבר להשיג
בחנות הנעליים טוב־טעם ב רחוב
אלנבי .60 כלאשהבעלת
טעם מעודן מבקרת בחנות טוב־טעם,
שם תמצא את הנעליים
בגזרות הכי חדשות. טוב־טעם
מקבל הזמנות לנעליים בגזרות
וצבעים לפי טעמך.

• אם את מעוניינת בזוג נע ליים
מן האיכות המעולה ב יותר,
עבורך או עבור בגי-
משפחתך, תמצאי נעליים אלה
אצל למברג, ברחוב הגליל 2
(על־יד התחנה המרכזית) .שם
תמצאי את מבוקשך: נעליים
חדישות ונוחות לכל רגל ולכל
מטרה, ישר מן היצרן לצרכן.

• האשד, האלגנטית הנועלת את
נעלי עדין, מושכת את תשומת
לב הגברים. נעלי הסלון
עדין, ברחוב אלנבי ,92 נותנות
את הגמישות לגוף ומאפ שרות
הליכה קלה ונעימה. דוגמות
חדישות בשלל צבעים, גם
לגבר וגם לאשה, בסלון עדין.

9הדוגמות המוצגות עתה ב איטליה
וצרפת נמצאות כבר
בחנות האלגנטית רקטור ברחוב
בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי).
כן הובאו על־ידי רקטור מביקורו
האחרון בצרפת ואיטליה,
בין השאר: חולצות קי ציות,
מכנסי דקרון מיוחדים
לעונה.

9מבחר הבדים לעונת הקיץ
אפשר להשיג בהגות בראון
את בילר ברחוב נחלת בנימין
( 43 טלפון .)4005 בדים מתו צרת
הארץ ומתוצרת חוץ, מן
האיכות המשובחת ביותר, וב כל
הצבעים. אצל בראון את
בילר מחירים נוחים ושרות
אדיב.

הערות־שול״ס
ביקורו של האמרשילד, מוסרת העיתונות, הסתיים ללא תוצאותמע ׳
שיות...

מה הפלא? הרי איננו מחלק מענקים .

״סולל בונה,״ המקווה להפעיל בקרוב את מפעל הפלדה שלו, דורש לאסור
ייצוא גרוטאות...

אם תתקפל הדרישה, היא עשוייה לפגוע כראש ונד
ראשונה ככמה וכמה שליחים לעתיד.

את הנאום שלא נאם בבית סוקולוב, פירסם מנהל משרד הבטחון שמעון
פרס למחרת ב״דבר

מוז מ ני םמשתת $נ * .אחד הקוראים המשתתהים בעמוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של סו, ן לרדת ישראליות, הזוכה, הטבוע (ז׳ $ד, ערן, מז־אביב•

אין הוא, כנראה, שונא פרס ־ ומת.

גי מ ט רי ה

עם פתיחת השביתה ב״אתא״ הכריז אלמוגי :״פתחנו במערכה, ולא ניסוג

לאחר שהנימטריות פרו. ובהו ׳:,ומתוביים׳י יהודיים מצאו רטר לבל •ענייו ומאורע
בצירופי אותיות״ נמאס העניין המנוהד הזה על המשורר. יהודה לייב גורדו!.
יום אחד, כ׳פהחליט ליפים את כ? בולמוס הגימטריות.ל,לעג ולקלס, עטר יל״ג ופירסם
רשימה קצרה באחר העתוניים בנוסה ויו:
״רוק ותמצא, כי בנימטריא ונות; שווה •וזעגו-ג. ואם לא יעלה יפה, עשה פעמיים
שלום לוי, ירושלים

ייצא י ־ ״

על נשים
כעבר היו אומרים .:
אשת חיל מי ימצא,
וכיום סיסמת גברים::
אשת לי ל מי ימצא.

כנות־חווה דומות הינן
למעשי־ידי־אמן :
לראות היטב את מלוא חינן
אפשר רק ממרחק קטן.

פוף סוף ,״אתא״ איננה עזה !

הצעות שהלהא• ולא הצעת•

טעות לע ולם צ ודקת
אנית המשא ״ירקון״ שעגנה בתל־בוב(
.הארץ)
ע. סמרגון, צה״ל.
מים, מים בסרתון.
נבחרתה של צרפת ונחרת לוכסנד
בורג( .חדשות הספורט)
מרדכי דן, תל־אביב
שהרימה את האף.

״שטויות! להיפך! נשמח מאד אם תביאו את הילדים אתכם!״

״תזכור -אם יש משהו, לא חשוב מה, שבו אני יכול לעזור
לד -אתה יכול לפנות אלי כבל רגע. אל תהסס. אני כאמת
רוצה שתפנה אלי בו כרגע, אפילו אם זה יהיה באמצע הלילה -

לא איכפת לי״.
בסדר, רינה. בשבת אני קם השכם בבוקר ומקדיש את כל היום לצביעת הכסאות.״

דודנו של ראש ממשלת ירדן התמנה
שגריר ישראל בקהיר( .שידור קול
ישראל בערבית)
מרדכי גולדברג, ראשון־לציון
תוכנית כבקשתך לשגרירים בערבית.

״לא לא, עיזכו. זה באמת לא חשוב. אני כבר אשלם את

החשכון. זה בסדר״.
״בסדר, אני אעלה לתקן את האנטנה על הגג. שאתה רק תחזיק טוב את הסולם,

אתה שומע?״

״מה דעתך על החתיכה המשגעת הזאת? תגיד, תגיד, אל
תתכייש. לפי הצורה שלה, היא ממילא לא מכינה אף מילה

עברית״.

הסתערות הפועלים הכללית( .דבר)
שמואל יניב, ירושלים
צריך לדעת להסתער.

״לא, אם תחזיק ככה את הרובה לא תקלע לעולם במטרה. תן, אני אראה לך
ד. ערן, תל־אביב
איר צריך לקלוע.״

שולמית שחורי, ירושלים

צברינו ח מו די ם ועוקצנ>ם
ודי בן הארבע, בנו של זוג המזמרים
אילקה ואביבה, ראה את
רופא השיניים מרים את אביו על כיסא
המרפאה.
״מה זה, אבא?״ אמר .״הולכים לעשות
,לך נריו?״
הוריו אילקה ואביבה, אפקה

״תמחק את החיוך הטפשי הזה!״

חיים פלחה ( 3וחצי) ,יפו

כא בחן את ידיעותיו של אבנר,
1כן השבע וחצי, בתנ״ך. בין השאר
שאל :״מי היתה אמו של ישמעאל?*
השיב אבנר :״שכחתי איך קוראים למחליפה
של שרה.״
קיבוץ חפצי־בה

ולית הוזמנה לבקר בגך החיות.
* דיו
״תראי שם,״ הסבירו לה ,״אריה

ודובים וכל מיני חיות פרא.״

נבהלה דלית ואסרה :״אינני רוצה
לנסוע לגן־החיות. אני רוצה להישאר
בגן הזה*.
קיבוץ גדות

ולו למר את כל האל״ף־בי״ת
לבדו,״ התפארה אמו דבורה.
״לא נכון,״ אמר ג׳ולו ,״למדתי לבדי
גם גימ״ל״.
קבוצת גבים

6שעת הגשם האחרון, אמר אייל
,בן השלוש :״עכשיו אי אפשר להתגלגל
על הדשא מפני שהוא רטוב. צריך
להגיד לירון שינגב אותו, ואז יהיה אפשר
להתגלגל עליו.״
קבוצת גבים
כזבים לילקוט
ז הי רו תדרכים
כשנהיה שמוליק מזכיר חוץ, הוא
קיבל מכונית ונהג לטוס בה נמוך מאד.
פעם, למשל, יצא בשבע וחצי מטבריה
ובחצי שמונה כבר היד. בחיפה.
באחת מהנסיעות האלה תפס אותו
מרפיק כשהוא נוסע 140 בירידה מ־ י
סוריה. התעניין השוטר לדעת, מאיזה
מוסד הוא ברה שהוא מעז לנסוע במהירות
כזאת בירידה כל כך מסוכנת.
״אני אגיד לך,״ ענה שמוליק .״זהו
כביש מסוכן מאד. כמה שאגמור אותו
יותר מהר — יותר בטוח.״

איר עועוים כסף
כשבובמה הקצר עזב את הקיבוץ, הוא
החליט שהגיע הזמן לעשות בסף. הלך

״מצפצף עליד?״
אמיר בן־יוסף 2קריית חיים

והפסיד. אחרי תום האבל, הלך אל מוש
שעליו שמע אומרים כי הוא עושה מאות
פונטים בהגרלות.
כששאל את מוש איך הוא מצליח להרוויח
בהגרלות, ענה מוש :״פשוט
מאד. כל חודש אני מחליט לא לקנות
100 איגרות, וכבר הרתחתי 100 פונט.
ואם מצבי רע מאד באותו חורש, אני
מחליט לא לקנות 500 איגרות.״

אופ־כשהחליטו
בהכשרה שמפסיקים לעשן
מפני שחבל על הבריאות ועל הכסף,
הפסיקו כולם לעשן את הסיגריות שלהם,
חוץ מיענקלה, שלא הפסיק לעשן
אפילו את הסיגריות שלו.
בסוף קראו אותו לבירור במזכירות
והתחילו להטיף לו מוסר על זה שהוא
לא יכול להפסיק לעשן ושאין לו אופי.
התרגז יענקלה וענה :״לי? לי דתקא
יש אופי — אני לא אעשה מה שכולם
עושים!״