גליון 1023 מתאריך 22 במאי 1957

02x 11:1ו !.ג

אחד לדורו

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כוזז
עורכי־משנה:
דוב איתן, אורי סלע

גלי

עיבע!

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד ,136 .מען למברקים :״עולמפרס.״
המוציא לאור: זזעולס הזה בע׳׳ס.
דפוס משח שהם בע״ם, ת״א, טל• ,62239
ההפצה: דוד טופל וב-ניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

עורך כיתוב:
סילבי קשת

_עורך תבנית:
אהרון צור

נתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה קרו

חברי המערכת: י
ישראלביבר, ניצה נבי, שייוו גלור, ליליגלילי,׳ רויד הורוביץ . ,רותי ורד, רוני
זוהר, אברהם חרמון, אוסקר טאובר, אלבס
מסים, אביבה סטו, עמום קינן, שלמה קרן.

ה ע תוו הנקראביותרבמדינה

בקורס המם־כפים היו מספרים סיפור על
חייל אמריקאי, שנשאל מה האידיאל העליון
של איש־הצבא .״למות למען המולדת,״ ענה
האיש בתמימות.
״טעית,״ השיב לו הבוחן .״התפקיד העליון
הוא לדאוג לכך כי חיילי האוייב ימותו
למען מולדתם שלהם.״
נזכרתי השבוע בבדיחה זו, כששמעתי
דו״ח על מסיבת־עתונאים שניתנה על־ידי
פקיד ממשלתי גבוה. המרצה התמרמר מאד
על החשדות שהתעוררו בציבור בקשר עם
פרשת רצח קסטנר.
״יש לכם רק שתי אפשרויות,״ אמר .״אם
אינכם מאמינים כי שליחי השלטון היו מסוגלים
לבצע מעשה כזה, עליכם להגיד זאת.
אולם אם אתם חושבים שהם מסוגלים לכך.
עליכם להופיע בכל יום בכותרת ראשית:
יהודים, בירחו מן הארץ!״
דומני שיש כאן אי־הבנה קטנה. אותו
גברי נתפתה לחשוב כי הארץ שייכת לו
ולשותפיו בשלטון, וכי כל מי שהדבר אינו
מוצא חן בעיניו חייב לברוח. אין טעות
גדולה מזו.
מדינת ישראל אינה משק, היכול לסלק
כל אדם שאינו מסכים עם הקו שנקבע ב־אסיפת־החברים.
היא איננה שייכת לשלטון.
היא שייכת לכל אותם שגדלו בה, שלחמו
בשמה ושסבלו למענה בקרב, בשדה ובסדנה.
אם אי־פעם נגיע למסקנה כי משהו רקוב
בממלכה הזאת, לא נצא בכותרת :״יהודים,
בירחו מן הארץ!״ אנחנו נפרסם את
הכותרת ההפוכה בדיוק :״יהודים, הבריחו
אותם מן הארץ!״
לא פעם שואלים אותנו, אחרי פירסום
סידרה סוערת של גילוי שחיתות :״מה זה
עוזרי הרי המועל ממשיך למעול, הגנב ממשיך
לגנוב והפקיד המושחת ממשיך בשרותו.״
והם מצביעים לשם הוכחה על בנין
השחיתות העומד על תילו, למרות שזה
עתה הונחה תחת יסודותיו פצצת האמת.
מטבעם של גילויים אלה שהם פועלים כפצצת
זמן. אמנם, מיד לאחר הפירסום, מתחילה
פעולה קדחתנית באותם מוסדות נתקפים.
האחראים עושים מלאכת טישטוש קפדנית,
עוזרים למועלים באימון הציבור להמשיך
בעבודתם, כאילו לא קרה כלום.
אולם אין זו אלא אחיזת עינים. אנשי
אותו מוסד יודעים היטב מה עוצמתה של
פצצת הגילויים, והם אינם יכולים לשבת
בשקט ולהתעלם מקיומה. בעיקר יודעים
להעריך את עוצמת הפצצה אלה שבהם נגעו

הגב הרחב

נסיונכם להסביר את סכנת הפאשיזם האמיתי,
מהקבוצה שאתם מכנים היד השחורה,
הוא נכון. אולם לשני דברים אינני

בית לאילנה

זועזעתי למקרא הכתבת אודות הילדה שהופקרה
ברחוב (העולם תזה .)1)722 בטוחני,
שכל אהד מקוראיכם ישמח לע׳זור, לאותה
ילדה אומללה שאין להאשימה במה שעלה
בגודלה. הודיעו באיזו ־ צורה אפשר לעזור
לילדה או לאמה.
זהבה רדום, חיפה
לא האמנתי שמקרה כזה יתכן במדינה
מסודרת, בעלת מוסדות סעד מפותחים
ס. מזעקי, ראשון־לציון
עשיתם מפעל אנושי גדול בקחתכם על
עצמכם למצוא בית לאילנה.
נחום ברשבסקי, תל־אביב
מר שמואל רוים, שהתנדבללא כפיה
לילדה שהופקדה בהדר המדרגות, לדאוג הוא סמל ושריד לדור של אנשים שחיו
קיימים פעם. לדעתי מניע לו בשקט התואר
איש מופת ...
דן גילברד, תל־אביב
אשה ואם. לשני בנים הזדעזעתי בתור עמוקות למקרה הפקרת התינוקת אילנה. לא
תיארתי לי שמוסדות כגון משרד היסעד,

אות סיגי

אם כבר חילקו אצלנו אות סיני, היו
צריכים לעשות זאת כד שהלוהם יוכל לענוד
אותו בנאוה. ביום העצמאות פנשתי חברים
שהשתתפו בקרבות ונם נפצעו אר לא ענדו את
אות סיני. בפי כולם היחה אותה תשובה:
אם החיילת שישבה באחד המשרדים בעורף
קבלה את אות סיני, אז אנחנו מתביישים
לענוד אותו. אני חושב שזה בצדק. כל
הכבוד לנ׳ובניקים או לחיילות בעורף,
שבלעדיהם לא היו החיילים לוחמים בהזית.
מניע להם אות עבור שירותם. אולם לחייל
הקרבי המתמסר והמוכז להקריב ׳את חייו
מניע ציון מיוחד, כדי •קנם חזילוס קרביים
יתנ׳או, באות סיני ביום העצמאות.
סייר, תל־אביב

אני, אתא והוא

התמונות ברפורט׳ה שילכם על סבסוד
העבודה בחברת אתא (העולם הזה )1022
היו יפות, אולם הכתבה שנלוותה אליה!
היתה פושרת מאוד. אני תמה׳ מדוע נקטתם
בעניז זה בסננוז כל כר מתיז ופוסח על
שני הסעיפים. הרי בדרד כלל אי: העולם
הזה חושש לשים את עצמו שופט על כל
העולם ולחרוץ את דינו בפסקנות.
שמריהו הכהן, חיפה
הקורא הכהן מגזים, אין למערכת כל תסביך
של ״אתא בחרתנו״.

אותם גילויים. הם יודעים כי קלפיהם נתגלו
ומאבדים את ר,בטחון העצמי שנוצר במשך
תריסר שנים של מעשים ללא ביקורת.
לבסוף אין ברירה לממונים עליהם אלא להעבירם
לתפקידים אחרים, הרחק מעיני הנטיות
אמהיות
ציבור׳ ,או להעמידם לדין בפני בתי־המשפט
בניגוד למה שנכתב במדור הקולנוע (העו של
המדינה.
לם הזה ,)1021 הרי נ׳יז הארלו לא היתה
ובזה משיגים הגילויים את מטרתם. להבאשתו
הראשונה של קלארק נייבל. הוא
אמנם שיחק עמה בכמה׳ סרטים והצטלם
דיל מפצצת המגע, המתפוצצת מיד עם הגיעמה
באי אלו פוזות, אבל יאתי״היתה רק
עה למטרה, פועלים הם רק לאחר תקופת
ידידות ולא יותר. אשת! הראשונה של
שקט מסויימת. לעתים נמשכת תקופה זו
שנים אחדות. לעתים נראות התוצאות כעבור
חודשים או שבועות בלבד.

כזה היה גורלה של סידרת הגילויים על
הנעשה בעיר העולים הגלילית קריית־שמונה,
שפורסמו לפני פחות משנה, תחת הכותרת
״מחנה הריכוז של אהוד אבריאל״.
התוצאה הראשונה נראתה כבר תוך כדי
פירסום ד,סידרה. גילויי העולם הזה שימשו
נושא מרכזי — והוכחו כנכונים לחלוטין —
במשפט שהתנהל בצפת, בפני שופט השלום
יעקב בר־זאב. הודות להם, הוכיחו כמה
מתושבי קריית שמונה, שנעצרו באשמת .
השתתפות בהפגנת מובטלים, כי נפלו קרבן
להתנהגותם המוזרה של הבוסים של קריית־שמונה.
השבוע
המשיכה פצצת־הגילויים במלאכתה,
קיעקעה את מיבנה השחיתות בעיר העולים
עד היסוד. למערכת העולם הזה הגיע
דף מוכפל, שנשא את הכותרת מכתב גלוי
לחברי מפא״ י. על המכתב היה חתום יצחק
זכאי, מנהל החברה לפיתוח קריית שמונה,
שעל פעולותיה — או, ליתר דיוק, חוסר
פעולותיה — הרבינו לספר באותה סידרה.
זכאי הסביר לחבריו למפלגה מדוע נאל־צו
הוא ואהוד אבריאל להתפטר ממשרותיהם
ג׳ין הארלו וגברת גייבל מספר 1
בחברה :״הוא (אשר נזרי, ראש המועצה
המקומית) הצליח לשכנע את מנהל החשבו קרן ילדינו, העזרה הסוציאלית וכר, ית־ נייבל היתה ג׳וזפיז דיילוז, בעלת נטיות
נות שיבלוש אחרי מעשי ויאסוף חומר כדי אכזרו בהגשת עזרה לילדה. לשם מה קיימים אמהיות לקלארק, שהיה צעיר ממנה ב־17
מוסדות אלה? בתור ילידת הארץ אשר שנה. נייבל התחת: ארבע פעמים אחרי
להבאיש את ריחי וילכלך אותי בעיני הגדלתי
וחונכתי בה, קשה לי פשוט להכיר זה, אבל אף פעם לא עם הנברת הארלו.
קהל.״
עתה את המדינה בה אני חיה. לא תיארתי
שושנה טל, ירושלים
מנהל־החשבונות־הבלש הלך בעקבות גי לי שהשפלות היא כה נרולה.
רות יונגרמן, ירושלים מר גייבל יכול רק להצסער על שלא בחר
לויי העולם הזה, אסף חומר שהספיק לאת
אשתו הראשונה כעצת העולם הזה. לשם
העמיד לדין כל נושאי המשרות בחברה ל ש. ב :.שעשועים בצבור
השוואה ראה תמונה.
פיתוח קריית שמונה. זכאי התפטר ואתו —
הרעיון להמציא צירופי מילים אשר ראשי
התיבות ים. ב .מתאימים להם
אהוד אבריאל בכבודו ובעצמו.
(העולם כדדרעש
עתה, אני מקווה שתסכים אתי כי השאלה הזה )1022 משעשע מאוד. הצעתי הצנועה:
התפלאתי על שהכנסתם את שערוריות
״שגעונות בינ׳י.״
יחיאל גרוס, חיפה הכדורגל בליגה א׳ וני במדור הספורס
״מה זה עוזר?״ אינה תמיד מוצדקת.
דווקא (העולם הזה .)1022 איד אפשר לקהאמת
עוזרת תמיד.
רוא לדבר כזה ספורט? מה שנעשה בשטח
אולי ״שירת ברבור״ של מפא״י?
פתח־תקוה הספורט במדינתנו הוא דוגמא מאלפת למה
דני ארנון,
שקורה בשאר השטחים, שעסקני המפלגות
שמים עליהם ידיים.
״שליחות בחוץ־לארץ
אפרים מנדלר, רחובות
אסתר דובינסקי, תל־אביב
עייפתי ויגעתי למען למצוא את הסיבה
״שטויות ברבוע
ישראל קלר, תל־אביב שבשבילה היו אנשי בית״ר ירושלים צריכים
לנצח את הפועל חדרה. האם הם
יתכן שאינני יהודה הלוי או איבז צריכים לעשות עבודה שחורה ומינעת עבור
יריביהם, אנשי הפועל ירושלים? על שום
עזרא, אבל השיר שחיברתי על הש. ב.
מבטאים מה? בגלל שזו האחרונה עושה את ה־מתאים
מאור לרוח
מוסדבה זה,היולואהם היה קיים סקסימוט לדלדולה של בית״ר?
את דעותיהם על
ה. יצחק, ירושלים
בימיהם :
מסכים. קבוצת זו תקבל בקלות את תמיכת
שועלים בכרם שואפי בצע,
ספורט חדש בא למדינה — כדורמאות
העם והנוער, ביהוד על־ידי זה שתעמיד
שומעים בסתר שפע בדיחות,
בראשה אישיות מהוני הצבא. זה עני:
בורסה, שליחי בושת,
שתדלני
ק. סמסונוב, תל־אביב
של מזל; הוא יכול להיות נאצר מוצלח
שוללים בטחון _ שמחים במכות.
השחורה
או שישקלי מחורבן. שנית, היד
בטוב! שיחרים בוגרים, שונאי קבוצה ירושלמית עיקשת
שאתם מתריעים ננדה, תצליח רק בתמיכת
שמעו בקולי — שסופם ברחוב.
הבקיעה לעצמה את הרשת,
יהיו הם החונים השולטים בכלכלת המדינה.
בשמחת הנצחוז,
שלמה ענתבי, תל־אביב
שליטיה האמיתיים של המדינה.
טעתה בחשבון,
ומהמנרש — היא ירדה מנורשת.
צדוק זילבר, תל־אאביב היגון• מיליטריסטי
משרי החינוד והתרבות הפיץ לאחרונה
בכור לוי, ירושלים
גבו של בינ׳י הוא אמנם רחב, אולם
מרחב מכתב חוזר בבתי-ם פר, בו עודר תלמידים
אולם אין הוא די רחב כדי
לשמשהאישיים לבקר בתערוכת הנשק בביודדגון. אינני רואה
כמי שנכח
הכדורגל בין נבחרות
לאמביציות האישיות ולחיכוכים
השחורה לביו כל מטרה חינוכית או תרבותית כעריכת
אלה צבא צרפת
ברצוני להניד לשייע
הקטנוניים שבין חברי
היד יתפשטו שאי פעולות מעי; אלה. האין כלי הרם
נלזר שיסלח
שמחליף לחודורוב
עצמם. במוקדם או במאוחר
עקרונות את נוגדים בתערוכה המוצגים
פותיהם מעבר לגבו של מנהיגם, לא יהיה החינוף והתרבות הישראליים, שהם בעלי מרם מצאנו
היו
שם לפחות
כל דבר שילכרם עוד והיד השחורה
תיבול אורינטציה של אי שימוש באלימות? וביחס
דו:צבי שילוח, חיפה
כשם שפרחה.
לבתי־פפר ערביים, חושבני שמשרד החינור
אינו צריך להבליט דוקא צד זה של החברה בקבוצה
אשרי המאמין !
מכתבים החלטתי לכתוב לכם לאחר שקראתי את
רשימתו של העורר ״טאחורי הגב״ (העולם
הזה .)1021 אורי אבנרי חושף את דמותה
של קבוצת אנשים, שהוא קורא לה היד
השחורה, מראה עד כמה הם מסובנים למדינה
ולאחר כל זאת הוא טוען שאין כל
מעם להילחם בהם. זה בלתי הונן להקים
את הצבור הישראלי, להראות לו את האמת
ואת הצפוי לו ולא לתת לו דרד למנוע
אפשרות זו.
יוסף מזן, רמלה
העולם הזה מנתח עובדות בלבד, המסקנות
הן ענין הקורא.

סוף סוף נמצא מישהו שיהיה לו העוז
להניד את האמת על תאוותו המשונה של
דויד בז נוריוז לכתוב את ההיסטוריה על
עצמו (העולם הזה .)1022 הוא מתחיל להזכיר
לי את מנחם אוסישקיז המנוח, שדאג
לכר שעוד בחייו יקראו רחוב ירושלמי על
שמו, והיה שולח כל בוקר את העוזרת
לנקות את השלטים בכל פינות הרחוב.
ביג׳י אפילו אינו שולח את העוזרת שלו.
הוא מצחצח את שלטיו בעצמו.
שמואל קרני, ירושלים
זה מזכיר לי ...באחד הויכוחים בפרלמנט
הבריטי קרא אחד השרים לעבר ווינסטוז
צ׳רצ׳יל :״ההיסטוריה תשפוט מי מאיתנו
צודק השיב צ׳רצ׳יל :״אני אשפוט, כי
אני אכתוב את ההיסטוריה!״
יעקב ברמן, נהריה

היהודית במדינה ובמקום להזמי! תלמידים
ערביים לתערוכות נשק, טוב יעשה אם
יעודד סיורים במפעלי תרבות, או עריכת
בקורים הדדים ביו בתי־פפר יהודיים וערביים.
אליאם
מועמר,
מורה בבית הספר התיכון, נצרת

י^ילו נערך היום משאל־עם אובייקטים
! בי ומדעי על השאלה :״מי הרג את
הד״ר קסטנר?״ היו התוצאות מוכיחות כי
קרוב למחצית הנשאלים חושדים שהרצח
בוצע בתמיכתו או בהסכמתו האילמת של
מנגנון־החושך. מי שאינו מאמין לסיכום זה,
די לו לעורר ויכוח במונית, באוטובוס או
בחנות המכולת.

אין כל טעם שמנהלי מנגנון*
החושף יתרגזו על כך. מוטם להם
לשאול :״איך הגענו לזה?״
ישנם הטוענים כי היא נובעת ממסע-
השמצה שטני שנערך על־ידי העולם הזה
לבדו או בשותפות עם כמה אישים וחוגים
אחרים. זוהי מחמאה גדולה לכוח־ההשפעה
שלנו. אולם דומני, בכל הגאווה, שהיא
מוגזמת. הניתוח ההגיוני הצונן של עתון
זה לא היה יכול לבסס חשד כזה, אלמלא
כבר היה החשד קיים קודם לכן בכל שדרות
הציבור.
הוא לא היד, קיים רק בחוגים השונאים
את השלטון, המוכנים להאמין מראש לכל
דבר תועבה. הוא מבוטא, בשיחות פרטיות,
על־ידי שרי ממשלה ופקידים בכירים מאד.
הוא קיים בצמרת מפלגות הקואליציה, ובחוגים
רחבים של מפא״י עצמה,
תופעה זו חמורה עוד יותר מעצם החשד.
איך זה יכול לקרות שאנשים כד, רבים,
בחוגים כה שונים, מעלים חשד כזה בלבם?

את תוצאות בילושו. הדו״חים שלו מגיעים
לאנשי־מפתח בשלטון, שהם במקרה גם ראשי
המפלגה העיקרית. ידיעת העובדות הסודיות
ביותר על מעשי שותפיו ואף ידידיו,
נותנת בידי ראש־ה,ממשלה מכשיר עצום.

סוד גלוי הוא בי כתייקי מנגנון-
החושך מרוכז חומר העשוי להטיל
דופי במאות רבות של מנהיגי ציבור,
ביניהם עסקנים של בל המפלגות,
בולל מפא״י. חומר זה
הוא נשק בכיר בידי ראש-הממ-
שלה. רודנות־התיקים היא הנוראה
והיעילה כמשטרי-העריצות, כי
היא מיוסדת על ידיעתם של נציגי•

רות שהיא חולקת על השיטה, מתחמקת
מבעיה זו. תחת לקבוע עקרון חדש, שלא
יהיה פופולרי, היא מבצעת כל כמה חודשים
פעולה שבאה לרמות, פשוטו כמשמעו,
מאות אלפי עובדים שכירים. היא נותנת
סובסידיות להורדתם המלאכותית ור,כוזבת
של מחירי מצרכים מסויימים, הכלולים במקרה
במדד. כך יורד המדד (.והשכר) בשעה
שכל ילד יכול להודכח בחנות־ד,מכולת שמחיר
המצרכים עולה.
הצד השני של אותה רמאות הוא שערר,מטבע.
כאשר נקבע שער זה בלי כל קשר
עם ערך המטבע — דבר הנהוג מאז קום
המדינה ועד היום — הרי זוהי רמאות. היא
נותנת מליוני לירות מכספי האומה לידי

זוהי לשון ברורה, שאינה משתמעת
לשתי פגים.

התשובה היא פשוטה ומצערת:
לגבי רוב רובם של תושבי ישראל
אין שום חידוש בהנחה שממשלת
ישראל מסוגלת להפר את החוק.

ץ והי עובדה נוראה. היא מסוכנת יו!
תר לקיום המדינה מאשר הרבה מאד
סכנות המהלכות אימים בעמוד הראשון של
העתון היומי.
כל מדינה מודרנית — אפילו אם קיימת
בד, דיקטטורה — בנויה על הסכם מסויים
בין השליט לבין הנשלט. הממשלה יכולה
להעניש מפירי־חוק בודדים. אולם היא אינה
יכולה לשלוט אפילו יום אחד אם רובם
המכריע של הנשלטים יחליטו שהחוק אינו
קיים — אם יחדלו לשלם מסים, לשתף פעולה
עם המשטרה ולמלא אחרי מיליוני התקנות
המסדירות את החיים במדינה.

לבן החוק הוא קדוש. הבל מודים
בכך. אך לא הבל מכינים בי
קודש זה מבוסם קודם לכל על בך
שהממשלה עצמה מכבדת את ה חוק.
מן השוטר האחרון ועד לנשיא,
החוק מחייב אותה בבל
מעשיה. כרגע שהממשלה מפירה
את החוק, נסתם עליו הגולל.
השופט לואי בראנדייס, שמלבד היותו
ציוני היה גם משפטן גדול, ביטא עקרון זה
בצורה חריפה מאד :״ההגינות, הבטחון והחרות
דורשים כי פקידי הממשלה יהיו כפופים
לאותם כללי־התנהגות שהם בחזקת
פקודות לגבי האזרחים ...אם הממשלה
הופכת למפירת־חוק, היא מטפחת את הבוז
לחוק. היא מזמינה כל אדם להפוך לחוק
בפני עצמו. היא מזמינה את האנארכיה.״
השופט אמר מלים אלה בשעתו בויכוח
על דרכי־ד,בילוש של מנגנון־התושך האמריקאי.
אולם הן חלות גם על כל תופעה
אחרת במדינה, גדולה או קטנה, חשובה או
בלתי־חשובה.

בי החוק הוא מוחלט. ממשלה
המפירה את החוק כענינים קטנים,
מה מונע בעדה לבצע רצח?

ך ת חי לכדר כי ־ ה פ עו ל ה של מנגנון!
החושך עצמו. החשדות הנוראים הרווחים
בציבור הכריחו אותו לעלות, לפחות באופן
חלקי, מן המחתרת. בצורה זו נודעו לקהל
הרחב פרטים שהיו ידועים רק למעטים.
הציבור שמע כי קיים בארץ מנגנון אדיר
של בילוש, שאינו בולש רק אחרי מפירי־חוק
אפשריים, אלא גם אחרי ראשי כל המפלגות
החוקיות.
אילו היה המנגנון מסתפק בבילוש, היתר.
זאת רק חצי צרה. אולם הוא מפרסם גם

פתיים קבלת כספים זו והשימוש בהם
טעונים רשיון מאת שר־האוצר או המפקח
על המטבע הזר, בהתאם לתקנות ההגנה
(כספים) .1941
אבקשך לפתוח בחקירה פלילית ב־ענין
זה. יש לגבות עדות מאת ד״ר שמו־ראק
כן יש לדרוש מאת הנהלת הסוכנות
את כל המיסמכים והרישומים הנוגעים
לעיסקות אלה. במקרה שמישהו מן העדים
הדרושים לכם יסרב לתת עדות, אבקשך
לקבול על כך בהודעה פורמלית בכתב מאת
מפקח המשטרה אשר קיבל את הסירוב
הזה, על מנת שאוכל לאחוז בצעדים משפטיים,
לפי הסעיפים 143 לפקודת החוק
הפלילי ,1936ו־ 76 לתקנות ההגנה 1934 ,׳
״נא לקבל גם עדות מאת מר בהר״ל, מוטב
אחרי האשמה ואזהרה, על פי תקנה 11
לתקנות ההגנה (כספים) .1941 כן אבקשך
לקבל אישור מאת המפקח על המטבע הזר
שלא ניתנו רשיונות למר בהר״ל לקבל ולהחזיק
את המטבע הזה הנ״ל, אף על פי
שחובה ההוכחה בנדון זה חלה על הנאשם.״

ציבור שהקאריירה האישית שלהם
תיהרס ברגע שירגיזו את הדודנים
יתר על המידה.

בחודשים האחרונים אין רודני־ד,תיקים
מסתפקים בנשק אילם זה. התיקים החלו
להפריש הפרשות, אשר נמסרו לדפוס ב־בטאונים
שונים. לפחות במקרה אחד —
מקרהו של מלכיאל גרינוואלד — הוכח כי
מיסמכים אשר נמסרו על־ידי מנגנון־החושך
לפרסום הם חומר גנוב, פשוטו כמשמעו,
במובן החוק הפלילי.

בל הפעולות־האלה, מתחילתן ועד
סופן, הן בלתי־חוקיות. הקהל
יודע זאת. הייפלא שהוא מוכן להאמין
שמבצעיהן מסוגלים גם ל-
הפרת־חוק חמורה יותר? האפשר
לכעוס על מנהיג המפלגה הקד
אליציונית שאמר, לפני שבוע, כי
״שלטון המסוגל לפרסם פרסומים
כאלה, מסוגל לרצוח את קסטנר?״

*** לטון איננו חברה פרטית בע״מ.
אין הוא יכול לבצע פעולות כלכליות
מפוקפקות, הגובלות עם רמאות — ואף עוברות
על זה.

בל משק המדינה מבוסם על רמאות
מסויימת, המבוצעת בראש
חוצות, בגלוי ולעיני כל. אני מתכוון
למדד יוקר־המחיה.
השיטה הכלכלית הקיימת קובעת שעליית
המדד גוררת אחריה, מעבר לגבול מסויים,
את עלית השכר. רבים סבורים שזו שיטה
בלתי־רצויה. מי שסבור כך, חייב ללחום
לשינויה.
אולם הממשלה, שאין לד, העוז לכך, למ־

אנשי־שלומו של השלטון, המקבלים את ה־דולארים
של המדינה מבלי לשלם את תמורתם
המלאה. והיא גוזלת מליוני לירות
מאזרחים אחרים, אשר השלטון מחרים את
ד,מארקים שקיבלו כפיצויים מגרמניה, ונותן
להם לירות בערך הרבה יותר קטן.

הרמאות היא עבירה פלילית.
הוא הדין לגבי הוצאת בספים ב־טענות־שוא.
באשר עבירה פלילית
מבוצעת על־ידי השלטון, אין היא
פחות חמורה. היא חמורה שבעתיים.

י^שלטון
כמדינה מפר מדי יום ביומו
| | א ת החוק שהוא עצמו מופקד על שמירתו.
מעט מקרים בולטים לעין כמו מקרהו
של דויד בהרל, שהתבהר עתה סופית בשעה
שהמפקח הכללי של המשטרה הציג
את המיסמכים שלו במשפט עמוס בן־גוריון.

המעציב בהפרת-חוק זו הוא ש־ראש־הממשלה
בכבודו וכעצמו
נתן לה את הגושפנקה האישית
שלו, דבר שהוא אולי מיוחד במינו
כעולם.

הסיפור כולו כלול בשלושה מוסמכים.
האחד מאת היועץ המשפטי לממעזלה, אל
ראש אגף החקירות במטה הארצי של מש־טרת־ישראל
(מס׳ .)909 — 215/7/5הנידון:
מר דוד בהר״ל, הסוכנות היהודית לא״י.
״סודי. בדו״ח של מנהל המוסד לביקורת
של הסוכנות היהודית לא״י, שנתפרסם זר,
עתה, מובאות האשמות חמורות נגד הנ״ל.
לפי דו״ח זה קיבל עבורו ועבור בני משפחתו
בין נובמבר 1949 ובין נובמבר 1950
תשלומים שונים העולים על 12 אלף פראנקים
שוייציים ו־ 26 אלף פראנקים צר
כעבור
חודשיים באה תשובת רמ״ח מ.
סלע, ראש המחלקה הכלכלית במטה הארצי,
ליועץ המשפטי (מס׳ 438 — 6/10/0ד:)0/
״אני מעביר בזה העתק מהדו׳׳ח שהוגש על־ידי
עמ״מ ורדי בהמשך חקירתו נגד ה־נ
״ ל ...אהיה אסיר תודה אם תתן הוראות
מתאימות למשרד מבקר המדינה להעמיד
לרשותו של מר ורדי רואו־,־חשבונות מנוסה
למטרת החקירה. אבקשך לטפל בענין בדחיפות.״
בסוף,
כעבור חודש נוסף, בא המכתב
האחרון והסנסציוני. הוא הופנה מאת היועץ
המשפטי, אל ראש המחלקה הכלכלית במטה
האיצי (.)2265—215/7/5
״קיבלתי משר־האוצר מכתב וזו לשונו:
עברתי בעני! על ההחלטות שנתקבלו פה
אחד על־ידי ועדת השבעה לבדיקת הדין־
וחשבון חס׳ 5של מבקר־הסוכנות. לאור
המסקנות שנתקבלו בישיבה, בהשתתפות
ראש־הממשלה ומר אשכול, אני מבקש לסגור
את התיקיס המתיחסים לעבר. את אופן
ההתנהגות כלפי העתיד נקבע במשך השבועיים
הקרובים. כמובן, חוקי המדינה,
חלים על כל תושבי המדינה. נא לפעול
בהתאם*.

זה היה סופו של תיק בהר״׳ל.
הוא היה רק אחד ממאות, אך לא
כל מפירי־החוק במדינה זבו לבך
שראש־הממשלה עצמו יתן את
אישורו לבך,

**אשר ניגש ארתור קסטלר לכתוב
^ על חבלי־הלידה של הקמת המדינה,
נזכר בפסוק מן הברית החדשה :״בוא יבוא
יום אדוני כגנב בלילה.״
אז לא היתד, ברירה. כל הגורמים, החל
מהנהלת הסוכנות היהודית וכלה במיפקדות
במחתרת הלוחמת, היו למעשה חבורות
של אנשים פרטיים, ללא סמכות שלטונית
וללא אחריות שלטונית. הם נאלצו לפעול
כגנבים בלילה, בלי חוק ונגד החוק.

אולם שלטון של מדינה אינו בגופייה,
ואין הוא יבול לפעול כ-
בגופייה.
כנופייה יכולה לתת את הפקודה לבצע
מעשה בנוסח קיביא. כנופייד, יכולה להשתמש
באמצעים של סחיטה כדי להשיג כסף
או תמיכה פוליטית. היא יכולה לבצע רמאות
כלכלית. היא יכולה לפרסם פירסומים
שמוצאם בביב השופכין.

שלטון אינו יכול לעסוק בבל
אלה. אם הוא עושה זאת, אין הוא
בורה רק קבר לעצמו. הוא בורה
קבר לכל יחסי־הגומלין שבלעדיהם
לא יתכן משטר כמדינה,
אפשר להקים מדינה ״כגנבים בלילה״.
אך אי־אפשר לנהל מדינה כך.

ת צ פי ת

במדינה

כל הזכויות שמורות

• אפשר לצפות להרעה 5יכרת כיחסים שכין ישראל
לכריטניה. עם התגברות השפעתם של אותם החוגים, בקרב הממשלה
הבריטית, הדורשים לטפח מדיניות של התפייסות כלפי גמאל עבד אלינאצר,
תנסה בריטניה להגשים קודם כל את אחד החלקים של תוכנית התפייסות
כזאת: התנכרות לאינטרסים של ישראל. כמה משרי הממשלה יחזרו לסגנון
ההצהרות הישן, לפיו לא ייתכן שלום בין ישראל למדינות ערב כל עוד
לא תוחזרו הגבולות למקומם לפי תוכנית האו׳׳ם שמלפני מלחמת תש״ח, וכל
עוד לא הוחזרו הפליטים לאדמותיהם.

• התרופפות עלולה לחול גם כיחסים ההדוקים שכין
ישראל לצרפת, אם תחליט צרפת להצטרף כמידה מסויימת
לקו מדיני זה של בריטניה. חסימת התעלה מעיקה מאד על צרפת
מבחינה כלכלית, וייתכן כי צדפת תסכים להתפשרות מסויימת עם שליט
מצריים ובלבד שתוכל להעביר את אוניותיה בתעלה, ללא סיבוכים נוספים.
על רקע התפתחות זאת יכולה ליפול בעתיד הקרוב ביותר ממשלת גי מולה,
וביצוע הקו המדיני החדש יימסר לממשלה שתבוא במקומה.
• אין לראות את הנצחון האמריקאי כירדן כסופי. כסאו של
המלך חוסיין, שהחליט לקבל מרות אמריקאית, עודנו ניצב על כרעי תרנגולת
והוא עלול להתמוטט בעתיד הקרוב, כתוצאה מפעילותם של החוגים הפלשתינאיים
והשמאליים בירדן, הנתמכים על־ידי ממשלות סוריה ומצריים.

• ישראל תמשיך לסרב להפעלתה מחדש של וועדת
שכיתת הנשק הישראלית־מצרית, שחדלה לפעול מאז מכצע
סיני ושלא חודשה עם הכרזתו של כן־גוריון כי המכס )
שביתת הנשק מת ולא יקום
עוד לתחייה״ .בפגישה האחרונה ענ4
העם מבט אל הים
השבוע הפנו אזרחי ישראל את עיניהם
אל הים — במבטים של שמחה, במבטים
של דאגה ובמבטים של צפיה.
לנמל חיפה נכנסה אונית־הדגל החדשה
של צי־הסוחר הישראלי הקטן: ספינת־הפאר
א/ק תיאודור הרצל, בת 10 אלפים הטון,
162 התאים ל־ 5400 הנוסעים, בית־הכנסת,
אולם־ד,קולנוע, בריכת־השחיה, מיזוג־האוויר
והמעליות. היא היתר, סמל לקשר המדינה
עם העולם המערבי, גילוי מעודד להתקדמותה
הכלכלית.
אותה שעה עקבו בני חיפה ואילת בדאגה
אחרי כל אוניה ישראלית שהתרחקה מנמי
ליהם, הקשיבו בצפיה לכל מהדורה של
חדשות. הם ידעו כי יתכן מאד שאוניה ישראלית
כבר נמצאת בדרך לתעלה החוסמת
את הדרך אל העולם המזרחי — הסואץ.
אחרי פרשת־היסורים של א/ק בת־גליס
לפני שנתיים, לא היו אשליות ביחס לגורלם
של ימאי ספינה ישראלית שיפלו לידי המצרים
— גורל של מכות ועינויים. העובדה
שימאים ישראליים היו מוכנים שוב לעבור
דרך זו, היתד, אף היא סמל למשהו —
משהו חשוב יותר אף מאוניית־פאר, משהו

המזכיר הכללי של האו״ם דאג האמר־שילד
בירושלים, השיבו נציגי ישראל
בשלילה גמורה להצעותיו בדבר חידוש
פעולתה של וועדה זאת.

• עננים חדשים יתקדרו כקרוב
כשמי הקואליציה הממשלתית,
אך אין חשש כי
הדברים יגיעו לידי משכר.
דת הצלה דוחה שבת

מפלגות השמאל עתידות לגלות התנגדות
מרה לצעדיה האחרונים של מפא״י,
בדבר העברתן הסופית של לשכות־העבודה
לרשותו לרשותו הממלכתית
הבלעדית של משרד העבודה.

• לא מן הנמנע שהמפקח
הכללי של משטרת ישראל
יחזקאל סהר ישתמש כאמתלה
של אי-מתן ״אות סיני״ לכל
השוטרים כדי להתפטר. סהר
מקווה, כי התפטרות על רקע זה תיראה
פופולארית יותר בציבור ובמשטרה וכי
העובדה שסיבת ההתפטרות האמיתית
היא הופעתו במשפט עמוס בן־גוריון
לא תהיה כה שקופה. כן שוקל סהר,
אם לא כדאי כי התפטרותו תבוא עוד
לפני שהשופטים יביעו דעת על הופעתו
במשפט.

• וואלטר איתן, המנהל ה כללי
של משרד החוץ, עומד
לצאת בדימוס. הרקע להתפטרותו

צות הבינלאומיות, לא יכול היה לראות טעם
בשיגור האוניה לסואץ.
דויד בן־גוריון לא היה ידוע בעבר הלא-
רחוק כמעריץ המוסד שהוא עצמו קרא
לו ״או״ם־שמו״ם״ .הוא זילזל בו באופן
קיצוני, תיכנן את מיבצע־סיני על סמך ההנחה
כי האו״ם אינו יעיל, אינו יכול להוציא
מידי ישראל (ובריטניה וצרפת) את
פירות נצחונן הצבאי. הוא התיחס אליו כפי
שיוסף סטאלין התייחס בשעתו לאפיפיור*.
כאשר נאלצה ישראל לסגת מסיני, השתנתה
הערכת ביג׳י — כרגיל אצלו — מן
הקצה אל הקצה. הוא התעלם מן העובדה
כי הנסיגה לא הושגה על־ידי האו״ם, אלא
בעיקר על־ידי המתנדבים וד,קליעים המונחים
של ניקוליי בולגאנין, בתוספת הדולארים והאידיאלים
המבולבלים של דוייט אייזנהואר.
התעוררות הגוש האסיאתי־אפריקאי באו״ם
והפעלת המזכיר הכללי היו רק תופעות־משנה.
קליעים
על קאהיר. כל הגורמים האלה
לא יפעלו נגד עבד אל־נאצר. אם יעצור
הרודן המצרי את הצוות של אוניה ישראלית
ויחרים את האוניה עצמה, לא יאיים בולגא־נין
בשיגור מיליון מתנדבים לעזרת ישראל,
או בד,טסת הקליעים האטומיים לקאהיר.
הגוש האסיאתי ישתוק, והנשיא אייזנהואר
יגיד כמה מלים מעורפלות במסיבת־העתו־נאים
השבועית שלו. ד,ויטו הסובייטי ימנע
כל פעולה במועצת ד,בטחון.
מחזה עלוב זה, או הגשת תביעה לביתר,משפט
הבינלאומי בהאג, היו התוצאות היחידות
שיכלו לצמוח משיגור אוניה לסואץ
ללא הגנה צבאית לוחמת. היה קשה להניח
שהן היו שחת אפילו את הגרוטאה החלודה
ביותר במחסן הימי של ישראל.

א/ק תיאודור הרצל בהיפה

של האיש שניהל את משרד־החוץ מאז
קום המדינה: יחסיו האישיים הבלתי־תקינים
עם שדת החוץ גולדה מאיר, הרואה בו נציג מובהק של קו שרת.

בריכת־שחיה, מיזוג־אוויר ועוד משהו חשוב

מינויים אחרים במשרד״החוץ: מיכאל קוסיי, ששימש עד כה
שגריר ישראל בקנדה, הוא אחד המועמדים לראשות המחלקה לארצות־הברית
במשרד־החוץ, תפקיד שיתפנה עם צאתו של ראש המחלקה הנוכחי,
הרצוג, לכהן כציר ישראל בוושינגטון, במקומו של ראובן שילוח.

• מפא״י תרחיב את פעולותיה האירגוניות כאותם
החוגים העלולים, לדעתה, להיכבש להשפעת תנועת החרות.
אחרי מבצע ענק של בניין מועדונים לנוער ולחברים בפרברים וביישובים
קטנים, תתחיל מפא״י להדק את חגורת האירגון סביב המעמד הבינוני הצעד
הראשון שנעשה השבוע: פתיחת מועדון מפלגתי של מפא״י לסוחרים זעירים.

• המועצה לשיווק פרי-הדר תנצח כסיכום הראשון של
מלחמתה נגד תוכניתו המהפכנית של שמואל דוכינר, הקוראת
להרחבת פרדסי האשכוליות ושיווק שימורי-פריים כמקור
חדש ורחב להכנסות כמטבע זר. השפעתה של המועצה לשיווק פרי
הדר על הוועדה שנבחרה לבירור תוכנית זאת, בראשותו של השר פרץ
נפתלי, היא מספקת כדי להבטיח כי החעדה תסחוב את העניין זמן ממושך
ככל האפשר ולא תגיע לשום מסקנה חד־משמעית.
• מקצועות כעלי-המלאכה עומדים כפני גידול ניכר. אחרי
כמה שנים של קפאון והצטמקות, שנגרמו עקב חוסר משמרת צעירה ברוב
המלאכות, יצטרפו למקצוע פתח רבבות עולים חדשים מאירופה, שיביאו
עמם ציוד מקצועי. כל משפחה אירופית מביאה עמה בממוצע רכוש בשווי
4000ל* י.

שייצור קשרים בלתי־נתיקים בץ המדינה
לבין מרחבי הים.
מדיניות הקרב שד או״ם־שמו״ם
״האוניה בדרך!״ צעקו הכותרות בלונדון.
בפורט־תופיק התכוננו פקידי־הנמל בעצבנות
לקראת בואה, מוכנים להודיע לקאהיר את
ההודעה החשובה ברגע שיופיע באופק התורן
נושא הדגל הכחול־לבן. אולם בירושלים
עוד סער הקרב על ״אונית־המבחן״.
אילו היתד, המטרד, רק למצוא עילה מתאימה
לסיבוב השלישי, היה תפקידה של
אוניה כזאת הגיוני בהחלט. היא היתה מופיעה
בסואץ. המצרים היו מסרבים לתת לה
לעבור ועוצרים את ימאיה. ישראל היתה
יוצאת לקרב כדי לשחרר את העצורים ולפנות
לעצמה את המעבר בנתיב־המים.
אולם השעה לא היתד, כשרה למלחמה,
ואיש לא חלם עליה השבוע. הופעתה של
אונית־מבחן מול פורט־תופיק או פורט־סעיד
יכלה לשמש רק לצורך הויכוח באו״ם.
האם היה כדאי לשלוח אוניה למטרה זו?
המתנד^ ם והדולארים. התשובה
היתד, תלויה בהערכת חשיבותו של האו״ם.
מי שחשב כי האו״ם הוא שדה־קרב מכריע,
היה מוכן לשלוח גם את ד,אוניה כסיוע ימי
למאבק. מי שחשב כי האו״ם עצמו אינו
אלא גרוטאה השטר, בקושי על ים המלי
התחנה
המערבית של וינה היא גאחת העיר
— בנין יפה של קירות־זכוכית ומסדרונות
רחבים. הוינאים לא התרגשו במיוחד
כאשר התמלאה התחנה, באחד הימים, בהמון
רב של יהודים לבושי קאפוטות של
משי. רק עוברי־האורח היהודיים (־,מעטים
יכלו להתפלא. כי היום היה יום שבת, יום
בו אין חסידים אדוקים רגילים לנסוע ברכבת.
החסידים
לא יצאו לדרכם בקלות־דעת. הם
היו פליטים מהונגריה, שעברו את הגבול
האוסטרי בימי המאבק בבודפשט. בהגיעם
לוינה זכו לטיפולם של שליחים מישראל
ומאמריקה. הישראלים האיצו בהם לבוא לישראל.
ואילו נציגי הרב יואל טייטלבוים
(הנקרא בתואר ״הרבי מסטמור״ ,על שם
העיר הרומנית סנטה־מאריה) ,מנהיגם הרוחני
של נטורי קרתא הגר בויליאמסבורג
האמריקאית, האיצו בהם לחכות עד שיוכלו
לעבור לארצות־הברית.
היאוש הציוני. חסידים רבים התיאשו
מן הויזה האמריקאית, הגיעו בינתיים לישראל.
אולם הנאמנים ביותר החזיקו מעמד,
הסכימו עם הרבי שאסור לנקוט בצעד של
יאוש, כמו ד,עליה לארץ הציונים.
לבסוף הגיע היום המיוחל. בנמל הגרמני
ברמן עגנה אוניה, הויזות היו מוכנות והחסידים
יכלו להפליג. אולם כדי להגיע לברמן
בעוד מועד היו צריכים לנסוע ברכבת
בשבת־קודש.
מברק בהול שוגר לרב. עליו היה להחליט
אם אמנם הצלת הנשמות מידי הציונים
הטמאים היתד, בחזקת פיקוח־נפש הדוחה
שבת. היה ברור לו שאם לא יעלו החסידים
על ד,אוניה, שוב צפויים להם כמה שבועות
של המתנה, בהם יהיו נתונים להשפעת
דברי־הנועם של הכופרים.
הרב החליט, היהודים נסעו. אולם דבר
המברק לא נשאר בסוד בין מתנגדי הרב
באמריקה. בעוד שהיהודים עברו את הים הגדול
ללא סערה, צפוייה עתה סערה חמורה
מאד לרב עצמו.
מפלגות ארוכה הדרך ר״חרות׳
כל ציוני־כללי טוב יודע שארבעת הגדולים
שולטים בעולמם. הרביעיה מורכבת מארבעת
השרים־לשעבר: שני הוותיקים (פרץ ברנשטיין
וישראל רוקח) שכוכבם במפלגה דועך,
ושני החדשים (יוסף סרלין ויצחק ספיר)
שיריביהם קוראים להם ס. ם.
השבוע נראה כאילו יהיה צורך לשנות
(המשך בעמוד )6
* כששאל את וינסנוון צ׳רצ׳יל בלעג :״כמח
דיביזיות יש לאפיפיור?״
העולם הזח בגס!

ך דם ן( 5״פפו״) חננאל הוא
אולי המוסמך ביותר מבין
הנשאלים, להשיב על השאלה:
״האם היית מוכן להשיט את
אנית המבחן הישראלית לסואץ?״
שכן פפו, בן ה־ ,25 טעם על
בשרו את טעם המבחן של מעבר
תמים בסואץ. הוא היה אחד
מעשרה אנשי צוות בת גלים,
שניסתה לחצות את המואץ,
הוחרמה על־ידי המצרים, ואנשיה
עונו במשך שלושה חדשים
בכלא. ההפלגה על בת גלים
היתד, נסיונו הראשון של פפו
בים. מאז שוחרר מהכלא המצרי
וגזז את זקנו העבות נשאר
פפו קשור לים. כיום הוא עובד
בצוות החופי של א/ק גפן.
האם מוכן אדם שטעם פעם את
טעם ההרפתקה לחזור ולעלות
שוב על אניה המפליגה לסואץ?
חננאל משיב בלי היסוס :״כן,
בהחלט!״ אין זה משום ששבע
נחת בעת עינוייו במצרים. להי־פך,
עד היום יש בפיו טענות
קשות :״הפיצוי שקבלנו בעד כל
העניו היה משכורת רגילה, בית
סוהר, מכות. אנשי בת גלים לא
קיבלו אפילו פיצויים בעד בגדיהם
וציודם שנשארו באניה
שהוחרמה. אבל זה למען המולדת״
,מסכם פפו. רוב אנשי
הצוות ילכו שוב, לדעתו.

** וד בהיותו בן , 17 עמד
^ יצחק פילים לעלות על אניד,
ולהפליג לעולם הרחב. אולם
אז פרצה שביתת הימאים,
עלותו לאניה התעכבה והוא גויס
לצבא. כאשר השתחרר, עבד בתור
נהג. אולם הים משך אותו
שוב. לפני שנה וחצי הצליח
להתקבל לעבודה בצוות חופי.
כיום הוא מתכונן להפלגה לארצות
סקנדינביה, על סיפון
דניאלה בורכרד. על השאלה אם
היה מוכן להפליג באניה ישראלית
לסואץ, אין פילים בן
ד,־ 23 עונה בלב קל.
״הייתי במבצע סיני. הזחל שלנו
עלה על מוקש. אני נפצעתי.
שכבתי בבית חולים. התאכזבתי
מהטיפול שקיבלתי לאחר שהשתחררתי
מבית החולים. ראיתי
שהמצב הוא כזה שאדם מקריב
מד, שהוא מקריב בשביל המדינה,
אבל אחר כך לאיש זה לא
איכפת. לכן אני לא מרגיש שום
רגש אידיאליסטי לעלות על ה־אניה
שתיסע לסואץ .״הייתי
מפליג לסואץ, אבל לא בשביל
אידיאלים. אם יבטיחו לי תנאים
טובים, אהיה מוכן לנסוע.״
התנאים שדורש יצחק: משכורת
יותר גבוהה, הבטחת פיצויים
מתאימים לכל נזק שיהיה לו.
לדעתו של פילים יש תועלת
בשיגור אנית מבחן לסואץ, אולם
אין טעם בשיגור אניד, אחת בלבד.
לאחר הראשונה צריכה להפליג
עוד אחת. אפילו אם האניות
ייעצרו על־ידי המצרים
ומלחיהן יאסרו, יש להוסיף ולהתמיד
בנסיון זה .״רק על־ידי
לחץ ורעש בעולם נצליח להבקיע
דרך בסואץ.״

*״ן דיה פלריר, הוא בן ,23
\ £או ל ם יש לו כבר גסיון של
שבע שנים על הים. הוא יליד
רומניה, עלה בן 9לארץ, הגיע
אל הים באמצעות גדנ״ע ים.
״לפני שביתת הימאים הייתי
מוכן לעשות הכל. אחרי שהורידו
אותי מהאניה חיפה באמריקה
והושיבו אותי בבית
סוהר, קיבלתי זעזוע קשה. זה
לא אומר שאני לא אהיה מוכן
להפליג לסואץ. אבל אני ארצה
שקודם יבטיחו לי את התשלום
הנאות, אפילו אם לא יקרה שום
דבר. זהו בעד הסיכון שבדבר״.

״ן שנים בארץ ו־ 12 שנים על
* 1הים נמצא מרדכי מימון, מלח
כשיר בן ,27 יליד תורכיה.
מימון הוא רווק, הוריו נמצאים
בתורכיה, הוא עובד כיום על
סיפון א/ק רסון.״ כולם יודעים
שאני מוכן לכל דבר,״ הוא משיב
.״אני מוכן לעשות הכל
בשביל לפתוח הדרך לימאות
שלנו. הדרישות שלנו הן רק
שבמקרה שניאסר שלא ישכחו
אותנו ושידאגו למשפחות שלנו.
לנסיעה צריכים לקחת רק רווקים.
ההרגשה של רוב החברה
היא שאם ננסה הפעם — נצליח.״

ף הושע ליני י 22 יליד
7אלג׳יר הוא מלח כשיר
על ספון א/ק ירקון .״לאחרים
יש מחשבות אחרות, לי יש
מחשבה כזאת: אני מוכן ורוצה
לנסוע באנית המבחן לסואץ.
אני עושה את זה בשביל המדינה,
מתוך אידיאל. לא היה
איכפת לי שום דבר מה שיקרה
ולא הייתי מבקש שום הבטחות
מיוחדות. יכול להיות שיאסרו
אותנו והתנאים יהיו גרועים,
אבל אנחנו מוכרחים לעשות את
זה כמו שחיילים מוכרחים לצאת
למלחמה בשביל מדינתם.״

מאי שראד עוני דשאדת

• \ נחנו לא רוצים להיות
שפני נסיונות!״ הכריז
מלח ד,אניד, תיאודור הרצל,
שלא רצה בפירסום שמו ותפקידו
.״מתוך התקדימים ומתוך
מה שהיה בעבר, אני
בטוח שרוב החברה לא יסכימו
לנסוע באנית מבחן לסואץ.
ראינו מה התמורה שקיבלו החברה
של בת גלים אחרי שנסעו,
סבלו ועינו אותם. אם
יהיה צו שמוכרחים ללכת, כמו
לחזית, כל אחד ילך. אבל מנם־
יוני למדתי לא להאמין להבטחות
שעכשיו ישתנה היחס לטובה.״

העוד הז ה

דסואץ!
שתובאי אבגרי ס־יפגן השבגט־ יריגווז לזמזציוגץ ז:
אגיה ישראליה הפליגה ם יאירת. עם־ 1זגראג\ז
למהה גלוההת אה העלה עואץ. הימי גווף ליע
ההימן. להרגה שהשרד הוהץ הכח־יש רשהיה
אה הידיעה, רבג ופחוו השהגעגה על אהיה
ההיבהן לנהאץ. היא שהה בהלגא ה\2יבהר
העל רפי העהגגגה גבהגדעה ההריגה. אגלה
בשגה ההגה לא ההעירה אה הרעה יגהר האשר
בגהל היפה. שה ההרכגג האגשיה אשר יגהל
עליהה להשיה אה דגל אי ההגהר הישראלי
אל הגפי ההעלה ההצריה, הההגהה בפגיג.
״העגלה הגה״ פגה אל אגהה אגשיה, האיג
בפגיהה שאלה אהה :״האה אהה הגכן
להאבגרף אל אגייה ההיבהן -גבאלג הגאיה?״
בעהגר גה הגגשגה השגבגה עשרה ההה.
* עקב משיח ( )25 הוא יליד
בולגריה, בעל וותק של
שמונה שנים על הים, נשוי
מזה שנה אחת. לפני זמן לא
רב ביותר בעת שירותו בחיל־ר,ים
ניסה להוציא מתחת סירה
הפוכה קצין אחד שנפגע, נפצע
גם הוא .״אם יציעו לי להפליג
לסואץ, אני אפליג. אבל תחילה
אני חייב להיות בטוח
שידאגו לי היטב 100 ביטוח
חיים ודאגה למשפחה.״ דרישות
נוספות של יעקב: שרב־החובל
של האניה יהיה ישראלי ושלא
יקחו כל נשק .״אנחנו נוסעים
באופן חוקי, לא לנהל קרב.״

מוכן לנסוע באנית
מבחן לסואץ, בלי שום
דרישות מיוחדות. מה שיקבע
איגוד הימאים זר, אקבל,״ הצהיר
יעקב בלומברגר 23יליד
הונגריה העובד מזה שנתיים
וחצי בצי המסחרי .״אני
סומך שהמדינה תשמור על הזכויות
שלי ולא תקפח אותי
כשאחזור ממסע זה.״ לדעתו
של יעקב הרי הצורך לשגר
אנית מבחן לסואץ הוא חיוני
ביותר.״ אפילו אם לא תהיה
תועלת מזה ולא יתנו לנו
לעבור, כדאי להוכיח לעולם שאנחנו
עקשנים ולא נוותר.״

ף יכחתי להבין מקרוב
ג:ה התרחש עם בת
גלים,״ מספר בן קיקי אלי (,)25
סיפונאי על א/ק ישראל, יליד
חיפה. בין צוות בת גלים היה
גם בבל תבלי, שהוא גיסו.
״הם לא קיבלו שום תגמול,
פיצוי או הערכה בעד מה שעשו
למדינה,״ סבור אלי .״מאז
שביתת הימאים, נשארו רק מעטים
שיהיו מוכנים לעשות דבר
כזה בעד אידיאלים. אם היו
רוצים שאסע, הייתי דורש תמורת
זאת הבטחה של סידור
בשיכון, ועבודה קבועה בחוף
כשאחזור, כדי שלא אקופח.״

ךאשית דרכו של אביתר
1גבירצמן ( )18 אל הים
היתד, באמצעות הדייג. אביתר,
יליד תל־אביב, למד שנים מספר
בבית ספר לדייג, עסק במקצוע
זה עד אשר החליט לעבור
מסירות הדייג אל אניות
צי הסוחר. מזה שנר, שהוא
עובד על סיפון א. ק .ירושלים,
בקו איטליה צרפת .״שמעתי
על גורלם של מלחי בת גלים
ועל מה שעבר עליהם. זה לא
מרתיע אותי. אני מוכן לעלות
סואץ, ללא כל תנאי. אינני
מאשים את אלה שלא ירצו
ללכת. כאן ייבחן כוח הסבל.״

במדינה
(המשך מעמוד )4
פתגם נושן, ולומר: כשארבעה רבים, צוחק
החמישי. לפי כל הסימנים מתכונן אדם חדש
להיכנס לתחרות ההנהגה. החמישי: אברהם
קריניצי, ראש עירית רמת־גן.
תוכניתו של קריניצי: איחוד הצ״כ עם
חרות, כמעט בכל מחיר. מאחר שקריניצי
ישלוט על 38 נציגי רמת־גן לועידת המפלגה,
ויתקשר כנראה עם לפחות 30 צירים
מתל־אביב, תהיה לו עמדת־כוח לא מבוטלת.

ת 1ליבעצמךש. פ ל 0־ ןלי -
ה!אמרהיב עין ! מסעירלב !

למד לרכב

קטנוע ואופנוע

בהדרכת מורים מוסמכים
תל־אביב, רח׳ מנדלי 6

תרופת שר־הבריאות. תהיה זאת
אפתעה בלתי־נעימה לאיש החזק הנוכחי של
המפלגה, סרלין. שר־הבריאות לשעבר קרוב
מאד להשתלטות כמעט מוחלטת. הצעתו
למנות את בן־בריתו הנוכחי, ספיר, לתפקיד
יושב־ראש המפלגה, היתד, צריכה
לשמש אבן־דרך במאבק זה. זאת ידעו גם
יריביו. העיר ישראל רוקח, במרירות :״למה
לי לבחור בספיר? אני יכול לבחור ישר
בסרלין...״
אולם סרלין לא היה היחיד שעקב אחרי
ההתפתחות בענין, מדד בזהירות את סיכוייו
של קריניצי. גם מחוץ למפלגה ישנם כמה
וכמה מעוניינים. אחדים מהם יושבים בחוגו
של דויד בן־גוריון, שאינו מעוניין
כלל וכלל באיחוד ד,צ״כ עם חרות, שיחזק
בהרבה את מנחם בגין.
מאחר ששרות־הבטחון מוסר לביג׳י דו״ח
מהימן על המצב, יש להניח שאם ־ אמנם
תגבר סכנת האיחוד, תבוא התערבות מלמעלה
לטובת סרלין ובני־בריתו. אחת האפשרויות:
הצעה להיכנס לקואליציה בתנאים
נוחים, תמורת ויתור על האיחוד.
המשק זרם הזהב

אולפן גרג 0ם תח השבוע
קורס

דו־חדשי (פעמיים בשבוע) ל־

קצו־ ונאנגליתת
עברית א ו /

הצלחה מובטחת —י,רשמו מיד
אצל מר ח׳ בר־קמא (קמפינסקי),
המנהל, כתל־אכיב: גורדון ! 5
בחיפה: בי״ס. במעלה,״ החלוץ 13
(כתובה פרטית: פבזנר , 19 חיפה׳

פה בריא -
ח צי

בריאות!

שומר ומונע מחלות חניכיים
דרוש בבית המרקחת שלך.

ה עי קרח סר
בנזזודה שלך!
מצלמה של פוטו ברנד תשלום ללא
הדרכה
על כן מיד אל

13ט- 1ברנד
חי פ ה, ר ח( בהח לונ ן 31

הקבצן בבדיחה העממית התקשה למצוא
תשובה לשאלה :״מה היית עושה אילו היית
רוטשילד?״ ישראל, ד,מדינר,־ד,קבצנית בר,״א
הידיעה, עומדת עתה בפני בעיה מטרידה
דומה.
לא מכבר היתד, הבעיה אחרת: לבחור
בעצמאות ועוני, או בתלות והנאה חומרית.
אחרי הנסיגה מעזה ואי־הההתערבות בירדן
נפתרה בעיה זו. הממשלה ויתרה ברצון
על הסיוט של עצמאות עניה, בחרה בתלות
מוזהבת ׳ .התוצאה היא זרם אדיר של זהב
לישראל.
בזמן הקרוב תצטרך המדינה לקלוט זרם
אדיר זה. בין השאר יבואו: הלוזאת בנק
הייצוא והייבוא ( 75 מיליון דולאר) ,כספי
דוקטרינת אייזנהואר ( 10 מיליון דולאר),
הלוואת הצרפתים ( 15 מיליון דולאר) ,הלוואת
הבנק הממלכתי הבריטי ( 15 מיליון
דולאר) ,כספי השילומים ( 72 מיליון ל״י),
המענק האמריקאי הרגיל ועודפי המזון (72
מיליון ל״י) וכספי מלווה הפיתוח והמגביות
( 93 מיליון ל״י).
אתנן גורר אתנן. כרגיל במדינה
המקבלת כספים בנקל, יפול חלק מהם קרבן
לביזבוז, יישפך חלק אחר לתוך צינורות
השחיתות. אולם גם אחרי כל אלה
עוד יישאר סכום נכבד מאד. השאלה המסעירה
עתה את הכלכלנים היא: מה לעשות
בו, בעצם?
אפשרות אחת היא להשקיע את הכסף
במפעלים שיתנו פרי מיידי בייצור ובייצוא.
אפשרות אחרת היא להשקיעו במפעלים
שירחיבו את בסיס המשק, אך יתנו פרי
רק בעוד תריסר שנים. האסכולה השניה
היא השולטת.
כך בונה המדינה מפעלי־חשמל שיהיה
בהם צורך רק בעתיד הרחוק. היא מניחה
צינור שני מן הירקון לנגב, אף בה בשעה
שגם הצינור הראשון עוד איננו מנוצל לגמרי.
מאחר שהיה צורך להגיש בחפזון
תוכניות למוסדות הנותנים את הכסף, קיים
חשש שחלק ניכר מהן אינו מציאותי ביותר.
לפי ד,אומדנה הושקעו בתשע שנות קיום
המדינה רק 800 מיליון דולאר מתוך 1882
מיליון הדולאר שזרמו למדינה, וגם מתוך
סכום זה הושקע רק חלק במפעלים כדאיים
ורוויחים. אם יימשך תהליך זה׳ ,לא יקרב
גם זרם־הזהב החדש את העצמאות הכלכלית,
לא יניח את היסוד אלא לקבלת אתנן חדש
בבוא העת, תמורת ויתור נוסף על! העצמאות
המדינית. כי עבירה גוררת עבירה,
ואתנן גורר אחריו פריצות פוליטית שתביא
אתנן נוסף.

אירופה 1957

ווינה, ביותה של אומה הו

הקתגרס
־ מאת או ר׳ א בנ ר * ־
ך* דלת הגדולה נפתחת. החדר המתגלה לעינינו אינו מפואר במיוחד — חדר יפה.,
1 1לבן וזהוב, עם שולחן ארוך באמצע. רק דבר אחד מיוחד בו: ישנה דלת אחת בכל
פינה, ודלת חמישית, זו שנכנסנו דרכה, באמצע הקיר.
זהו אולם הקונגרס של וינה. ארבעת הגדולים, שהכריעו סוף־סוף את גפוליאון, לא יכלו
להסכים ביניהם מי יכנס ראשון ומי אחרון. הם בנו ארבע דלתות, למען יוכלו להיכנס
כולם בעח ^ עונ ה אחת.
הם לא לקחו בחשבון את החמישי: את המנוצח. מלך צרפת שלח את טאליראנד. השועל
הצרפתי אירגן מיד מרד של הלן טנים, קהל הנסיכים והמלכים הקטנים שהשתתפו גם הם
במיגור נאפוליאון. הוא דרש שגם קולם יישמע. כדי להימנע מצורך בלתי־נעים זה, צירפו
ארבעת הגדולים את טאליראנד לחברתם. הדלת החמישית נפרצה בקיר, והנסיך טאליראנד
נכנס בה. הקטנים נשכחו.

האיש הצולע
ני עוצם את עיני. קל להחיות אותם בדמיון, את החמישה. הנה, מימין, נכנס
גבר יפה־תואר וכובש לבבות־נשים — הצאר הרוסי אלכסנדר במדיו המפוארים. ממול
בא מטרניך, השר האוסטרי, מלך האינטריגות, האיש שהכניס צינורות לקירות ארמונו בדי
להקשיב בעזרתם לשיחות האורחים והמשרתים בחדרים אחרים.
בפינה השלישית נכנס קאסלרי האנגלי, צונן ובלתי־רגשני. הוא כבר גמר אומר בלבו
להושיט יד לאויב המנוצח, כדי למנוע בעד שותפיו המנצחים להתחזק עד כדי כך שיוכלו
לטכן את מעמדה של בריטניה. בפינה הרביעית נכנס נציג המעצמה הצבאית הפרוסית,
פון־הארדנברג.
אולם המנצח האמיתי הוא החמישי, הגבר הנכנס מבעד לדלת החמישית. הנה הוא, הנסיך
טאליראנד, נציגה הצולע של מדינה שהתמוטטה, הדיפלומט הכל־יכול שיוכיח כי השכל
הצלול והמפוכח של איש אחד שקול כנגד מיטב החרבות, שיוציא את פירות הנצחון מידי
האלופים המנצחים מבלי שאלה אף ירגישו מה קורה להם.
היכן הימים עת יכלו מדינאים מעטים לקבוע ביניהם בסודיות את גורל העולם, מבלי
להתחשב בדעת ההמונים? האם באמת השתפר המצב מאז? המדינאים היו אנשי־מקצוע. הם
השתדלו להתעלם מרגשות אישיים. הם ידעו כי כל התלהבות מזיקה, כי אחרי כל מלחמה
חייב לבוא השלום, וכי אסור לעשות מעשים היוצרים תהום בין עמים ומדינות. המלחמה
היתד, ענין רציני מכדי להשאירו בידי האלופים.
מאז פרצו ההמונים למדיניות. עסקי המדינה מתנהלים לעיני כל, והמדינאי, שהפך פוליטיקאי,
הוא עבד ליצרים של עצמו ושל עמו. כל נואם מצליח וכל עסקן קטן יכול לתפוס
את הגה המדינה. אדם שלא למד את מקצועו אינו רשאי לנתח הולד, או לבנות גשר, אך
הוא רשאי בהחלט לקבוע גורלם של מיליונים ולהפעיל פצצות־אטום.
יתכן כי אנשים כמו טאליראנד, מטרניך וקאסלרי, שחיו על סף התקופה החדשה, ידעו
זאת. הם השתדלו לעצור את הזרם עד הרגע האחרון. עד שקמו ההמונים של וינה, בשנת
,1848 והכריחו את הקיסר להטיל מצור על בירתו — המצור האחרון של וינה.
קולו של מארחי, ד״ר הארטל, מעיר אותי. חוץ משנינו, החדר ריק. אני מסתכל החוצה
— הגינה העצומה של ארמון־הקיסר ממול, הדגל האדום־לבן־אדום מתנופף לפני בית הפר־

זה היה ב־ 15 למאי .1955 ,פרק חדש נפתח בהיס־טוריה
הארוכה של אוסטריה. מחוץ לגדר צוהלת
האונלוסיה. בפנים- ,באולם׳בלסדר שנבנה לפני 200 שנה למען הנסיך אויגן, גיבור מלחמת״
התורכים, נחתם חוזה המדינה האוסטרי, שסיים את תקופת־הכיבוש של בנות הברית.

מבעד לסורג ־־

ו אוון! !

ה להיות קטנה, היא מוזיאון שר עבו גדול

אינו

למנט הסמוך, פסלי המצביאים של ימים עברו — וינה היפר,פיה, וינה, עיר האתמול.

רצח הרודן הקטן

^ ומרים שמטרניך, חובב התענוגות, סחב את דיוני הקונגרס במיוחד כדי להאריך
\ ) את ימי הנשפים המבריקים, בהם השתתפה האצולה של כל אירופה. היו אלה ימי־זוהר
שלא חזרו עוד לעיר הדאנובה, ויתכן מאד שמטרניך ידע זאת.
לאוסטריה קרה כאשר קרה לארצות רבות לפניה ואחריה. במשך מאות בשנים היתה ארץ־
ספר, המבצר הקדמי של תרבות המערב הנוצרי מול התורכים והמאגיארים. פעם אחדי
פעם עלו צבאות התורכים, שכללו חיילים מירושלים ויפו ועכו, על וינה, ובכל פעם התנפצה
התקפתם על חומות העיר.
כל עוד היתד, אוסטריה ארץ־ספר, היא שפעה כוח פנימי. צבאה היה הטוב בעולם, האוניברסיטה
היתד, הטובה באירופה. האמנות שיגשגה, המשוררים שוררו והמנגנים ניגנו. אולם
כאשר ניצחה סופית את אויביה, הספר התרחק ונחלי העושר עברו על גדותיהם, התנוונה
הארץ. כוח־החיים שלד, אזל.
מבחינה חיצונית, הוסיפה וינה לפרוח. החומות, שהפכו מיותרות, נהרסו, ובמקומן נבנתה
שדרה נהדרת, המקיפה את מרכז העיר במעגל, הרינג (טבעת) — רחוב שרוחבו 50 מטר
ואורכו כשלושה קילומטרים. לכל אורכו, משני עבריו, מתנשא בנין פאר אחד ליד משנהו
— הארמון העצום, האופירה, הפרלמנט, המוזיאונים, הכנסיות, האוניברסיטה.
וינה היתד, לעיר היפה ביותר באירופה, ואילו העם האוסטרי ירד מגדולתו בהתמדה.
לנקודת־העומק הגיעה לפני 23 שנה. במרחק כמה צעדים מאולם הקונגרס, בפינת חדר,
מזכירה זאת אבן פשוטה. כאן נרצח הרודן הקטן של אוסטריה, אנגלברט דולפוס, על־ידי
קבוצת בריונים נאציים שפצעוהו פצעים קשים, חסמו את הכניסה לבנין ולא נתנו לאיש
לגשת אל הפצוע שמת לאטו מאיבוד דם. זה היה ב־ .1934 כעבור ארבע שנים פלש היטלר
לעיר, ונתקבל על־ידי קהל שבכה מרוב שמחה.

כדאי לקגות מטוסים

ך* אגן? אחר של בנין הקאנצלר יושב ד״ר ברונו קרייסקי. קרייסקי הוא תת־שר
החוץ, סוציאל־דמוקראט ויהודי.
באוסטריה שולטת קואליציה נצחית של שתי מפלגות־ענק, השוות כמעט בגודלן —
מפלגת־העם (הימנית) ,שמנהיגה הוא ראשיו־,ממשלה, והסוציאל־דמוקראטים. בכל משרד
שיש בו שר של מפלגה אחת, ישנו תת־שר של המפלגה השניה. שום החלטה של השר
אינה בעלת־תוקף, אם אינה נושאת גם את החתימה של התת־שר. כך בטוח כל צד שידע
היטב על מעשי רעהו.
באוסטריה קוראים לזר ,״פרופורץ,״ קיצור לגלגני למושג ״ייצוג יחסי.״ המגרעת של
השיטה היא שאינה משאירה מקום לאופוזיציה ולביקורת בריאה. אולם לזכותה יש לומר
שהיא מונעת לחלוטין את ההשתלטות של מפלגה אחת, משמשת ערובה לזכויות־האדם.
האוסטרים מעריכים מאד את שוד־המשקל. רק בשבוע שעבר, כשנקראו לבחור בנשיא
חדש, נתן הרוב את קולו דווקא למועמד הסוציאליסטי, שמפלגתו היא בדרך כלל מפלגת
מיעוט .״אינני רוצה שהנשיא וראש־הממשלה יהיו שייכים לאותה מפלגה. אם יהיו שייכים-
למפלגות שונות, יהיה הכוח מחולק והם יפקחו איש על מעשי רעהו,״ אמר לי אוסטרי
צעיר כבר בראשית מלחמת־הבחירות השקטה. אי המפא״יניק שיבין חוכמה יסודית זו?
מפי קרייסקי, בן ד,־ ,46 אני שומע את הפילוסופיה הפוליטית של המדינה. זוהי פילוסופיה
של התפטרות מפוכחת מן הגדולה, של השלמה נבונה. היסוד שלה :״אנחנו עם קטן.
יהיה זה טפשי אם ננהג כאילו היינו עדיין עם גדול.״
״ישנן מדינות קטנות שהדלו מזמן להיות גדולות, אך שאינן יכולות להשלים עם זה.
מפני שהן רוצות להיות גדולות, הן צריכות לייצר מטוסים ומכוניות, בלי כל בסיס משקי,
למען הפרסטיג׳ה. מפני שהן רוצות להיות גדולות, הן צריכות לנהל מלחמות יקרות
ואבודות־מראש, גם כן למען הפרסטיג׳ה. הן צריכות לקיים בריטיש קאונסיל בכל פינה
נידחת בעולם, או לדאוג ל״נוכחות צרפתית״ בכל עיר זרה. הן פושטות את הרגל ומחריבות
את עצמן. הכל למען הגדולה.״
מלים נבונות, שכדאי גם למנהיגי ישראל להרהר בהן.
קרייכקי מסתכל בתמונת־השמן הגדולה התלויה מול ראשו — מנהיג נשכח בבגדי־פאר
של תקופה שעברה., .אנחנו יודעים שאנחנו עם קטן. טוב לנו כעם קטן. רק עם קטן
יכול לחיות בשקט בימים אלה. איננו נאלצים לייצר מטוסים ומכוניות, שאפשר לקנותם
במחיר הרבה יותר זול מארצות אחרות. איננו נאלצים לקיים נציגות תרבותית בתל־אביב.
איננו מותחים את כוחנו הדל מעבר לגבול היכולת. אנחנו מתרכזים בייצור הדברים שאנחנו
מוכשרים לייצר אותם בזול ובכשרון.״
האם הוא מאמין באזור־חייץ נייטראלי באירופה, שאוסטריה הנייטראלית תשתייך אליו?
קרייטקי מחייך .״אם שתי המעצמות הגדולות תוכלנה להסכים ביניהן על אזור־חייץ כזה,
כבר לא יהיה צור;־ באזור־חייץ. כי אז יהיו פני העולם אחרים.״
הדעות השונות
אנחנו משוחחים כשעה על עניני ישראל. אני משתדל להסבירלו את
המרחפות בחוגים המשכילים במדינה על עתידה לאורך ימים, את רעיון ההשתלבות במרחב מפליטמדי והאיחוד השמי ואת דעת מתנגדיו. הוא מקשיב בענין, שואל שאלות נבונות,
קודם כל אוסטרי. אביוהיה
פעם הערות פקחיות מאד של מדינאי מנוסה. אולם הוא עצמו
תעשיין ובנקאי גדול. את ימי הזוועה הנאצית בילה בשבדיה.

בת הצלפגיס

^ אשר הסתלקו התורכים מן המצור האחרון על וינה, השאירו אחריהם מוסד
^ שקנה לו אחיזה רבה בעיר: בית־הקפה. מוסד אוסטרי מיוחד זה הגיע במרוצת הזמן
גם לגרמניה, ומשם חזר בצורתו האירופית לארץ־ישראל, שם נפגש עם המקור המזרחי.
אני יושב עם הבארונית בקפה דמל. זהו ביודהקפה בד,״א הידיעה, יחיד במינו בעולם.
הוא שוכן בשלושה חדרים קטנים ברחוב האבסבורגר,מאחורי הארמון, והוא לא השתנה
במאומה מאז עמדו לפניו מרכבות הדוכסים והרוזנים וחיכו לאדוניהן.
הם לא השתנומאז:שלחנותעתיקים
האדונים ישבו ליד השולחנות והכסאות, שגם
עגלגלים קטנים, כסאות שאי־אפשר לשבת עליהם אלא בזקיפות. כאן ישבו השגרירים
שבאו למרכז העולם. כאן ישב גם עתונאי יהודי בשם תיאודור הרצל וחלם על ארץ רחוקה.
אנחנו אוכלים עוגה אחרי עוגה — כל אחת טובה מהשניה. לדמל גינות משלו לגידול
הפירות, כפר שלם קיים במיוחד כדי לספק לו את החלב והגבינה. דמל הוא אוסטריה .
לא פחות אוסטרית היא ד,בארונית. שמה אווה פון־חיארי, ואבותיה האצילים באו מאיטליה.
היא גבוהה מאד, חדורת חשיבות מעמדה. לדבריה מגיעה שושלת משפחתה עד למאה ה־,12
תקופת הצלבנים. לכן הקשיבה בענין רב לסיפורי על מעשי הצלבנים בארץ.
את נעוריה בילתה אודה, בתו של בעל־אחוזה, בצ׳כיה. מן הסתם רכבה על סוסים, ניגנה
על פסנתר ולמדה לדבר עם האיכרים של אבא באדיבות אצילית. כשגדלה, החלה ללמוד
באקדמיה למוסיקה ולשיר באופירה. אולם ב־ 1945 נהרס עולמה — הרוסים כבשו את
הארץ, ומשפחת פון־חיארי גורשה מנחלתה. הורשה לה לקחת עמה מטען של 20 קילו.
לפתע נאלצה בת־האצילים להרוויח את לחמה. ארוסה מת בשבי הרוסי. היא היתד, עניה
מכדי להינשא לבן מעמדה. נתנו לה דירת־חדר נחמדה, ללא נוחיות, בארמון הקיסר, ומשרד,

ין, נשי ושירה

כך מתאר לעצמו הזר את וינה, עיר הוולסיס.
אך נשף זה של התזמורת הפילהרמונית
הוינאית, שיא העונה החברתית, אינו אופייני לעיר שהפכה שקטה ופרוזאית. האולם הוא
אולם ״אגודת המוסיקה,״ בו נערך גם קונצרט הפאסיוך רב המשתתפים, המתואר בכתבה.
במשרד־החוץ. היא לא הבינה מדוע כועסים היהודים על אוסטריה .״לנו אין אפילו ממי
לתבוע פיצויים,״ התלוננה .״אני לא אוהבת את הצ׳כים, אך לא אקלל אותם בנוכחותם.״
עתה משתכרת הבארונית 130ל״י לחודש, לומדת חוק בינלאומי כדי לעלות בדרגה,
ומקווה להישלח באחד הימים כמזכירת־ד,שגרירות באחת מארצות המרחב, בה ביקרו אבותיה
הצלבנים לפני 800 שנה.

כיבוש מתחת לחופה

^ נו מבקרים ב״לשכת האוצר״ — מוזיאון של נכסי הקיסרות האוסטרית. בבוקר
\ * ראיתי במו עיני את הבארונית כורעת ומצטלבת בשעת המסה בכנסיה הקאתולית. עתה
היא מצביעה בליגלוג על המיכלים הקדושים, המכילים את השן של יוחנן המטביל ומסמר
מן הצלב של ישו. הם הובאו הנה בימי הביניים, על־ידי צליינים שהלכו ברגל עד לארץ
הקודש — קרבן מיועד למחלותיה ולעריציה ולשודדיה.
לא כולם באו בדרך קשר, זו. הנה מונחים בגדיו וחרבו של הקיסר פרידריך השני, שבא
לארץ בימי הצלבנים, הפך למלך ארץ־ישראל והרעיש את העולם הנוצרי על־ידי מאמציו
להשיג שלום וקשרי־מסחר עם המוסלמים במצריים. הוא היה נוכל, נבל וחסר כל יראת־כבוד
לדת נצרת אולם הוא הבין כי ממלכת הצלבנים תיחרב אם לא תשתלב במרחב הערבי.
מעטים מאד מודים לו על כך.
הרושם של המוזיאון מהמם. עשרות כתרים של זהב, בגדי הכרוזים של מחוזות הקיסרות,
שהיו כנראה אנשים מוצקים מאד, תלויים מאחורי הזכוכית. לכל מחוז היסטוריה משלו,
סגנון לאומי משלו ודגל משלו, שצבעיו בולטים על מעילי הכרוז שלו. בזה אחר זה
נבלעו על־ידי הקיסרות, בדרך המיוחדת לאוסטריה — על־ידי נשואין. ממלכה אדירה
נאספה כנדוניה מתחת לחופה. הפתגם ההיסטורי אומר :״כולם לוחמים מלחמות — את,
אוסטריה המאושרת, מתחתנת.״ חבל שבימינו אין כל אפשרות להשיא את אחת הבנות של
ביג׳י למלך חוטיין, למשל. זמנים חדשים, שיטות חדשות.
בגדי הטבילה של מאריה טרזיר — ,בגדים קטנטנים של תינוקת. יתכן שגם מאריה
אנטואנט ד,וטבלה בהם. כאשר הותזו טיפות המים על ראשו, האם תיאר לעצמו מישהו
כי שנות ״הקיסרות הרומאית של האומה הגרמנית״ ספורות? מי חלם על המהפכה, על
הגילוטינד״ על נפוליאון?
כל זה עבר ללא שוב. הוינאים יודעים זאת. ההיסטוריה מסתכלת בהם על כל צעד.
בשביל הצרפתי ההיסטוריה עדיין חיה, ואין הבדל בין פאריס של לואי ה־ 16 לבין פאריס
של גי מולה. האנגלי, הידוע שלונדון שוב אינה מרכז העולם, רואה בכל זאת את עצמו
כממשיך דרכם של ראליי ווזלינגטון, בתנאים חדשים. אך בשביל הוינאי העבר הוא עבר.
העם האוסטרי כולו דומה לשומר של מוזיאון. הוא מתגאה באוצרותיו, מפיק הנאה
למראם. אך הוא יודע שזה מוזיאון.

צעיר ויגאי משופם

וקטור הארטל הוא מושבה־ישראלית־של־איש-אחד. הוא היד, סוציאל־דמוקראט
נלהב, ברח מפני הגסטאפו, לחם בשורות המאקי הצרפתי נגד היטלר, התאהב בארץ־
(המשך בעמוד 04

במדינה
צפת

! חסכן11

אהבה צרפתית

0לא
תי 2
חיי .״

,הופכים?ב״
החל לחסוך הי 1ם ו

כס^טו ח£00־ ס

כיצד להלבין את הכביסה?
כביסה ששוטפה בבלאנקו לשטיפה מלבינה את הלבנים ולצבעונים מחזירה
את זוהרם הטבעי, ואינה דורשת שטיפה נוספת בבלאנקו ב־ 2או 3
הכביסות הבאות.
בלאנקו לשטיפה בעל איכות מעולה ואינו מזיק כלל ללבנים היות ואינו
מכיל כלור או חמרים מזיקים דומים.
השמוש בבלאנקו לשטיפה קל ביותר: ממיסים את האבקה ומוסיפים אותה
למי־השטיפה, משאירים בהם את הכביסה למשך חצי שעה, בוחשים מזמן
לזמן, אחר־כך סוחטים ותולים את הכביסה.

ח״א רח׳אלנבי נ •

ריונגוף פו ת גורדו!

על הקיר היו תלויות התמונות של שלושה
ישישים, מקושטים במדליות צרפתיות.
שאר הקירות היו מכוסים בשטחים יקרים
ובדגלי צרפת. בחדר עצמו המתינו כ־150
איש, רבנים, פקידי ממשלה, כמרים ומוכתרים,
לתחילתו של סכם אשר שרשיו חבויים
עמוק בהיסטוריה של העיר צפת.
מייסד המסורת היה יהודי מארוקאי, שהגיע
לפאריס לפני 130 שנה, בדרכו לארץ־
ישראל. שמואל אבו, עטוף בגלימתו הלבנה
הרחבה, כשכובע עגו /מתנוסס מעל לפניו
עטורי הזקן, עשה רושם על השלטונות הצרפתיים.
הצעתו למנותו לקונסול צרפת
בגליל העליון נתקבלה בסבר פנים יפות.
הם לא עשו זאת רק בגלל הזקן היפה.
באותם הימים ביקשה צרפת לקנות לעצמה
אחיזה במזרח, כדי להבטיח לעצמה את
זכות־היורשים בממלכה העותומנית המתפרקת
לאמה. הם הטילו את חסותם על הנוצרים
בלבנון, ובארץ־ישראל. קונסול יהודי,
שירכוש לצרפת גם את הריכוזים היהודיים
הקטנים, יכול היה רק להועיל.
עין תחת עין. כך בא הקונסול אבו
לצפת. בממלכה העותומנית, בה שלט משטר
הקאפיטולציות, היו לקונסול זכויות רחבות
מאד להגנת כל יהודי שהסכים לקבל את
אזרחות צרפת * .אבו הישיש הוריש את התואר
לבנו, יעקב חי אבו, שהוריש אותו לנכד,
שתוארו פג רק עם הכיבוש הבריטי.
אבו הבן רכש בצפת ספר־תורה עתיק,
כתוב בידי הרב יצחק (מנורת המאור) אבו־הב.
היה זה ספר קדוש במיוחד. לפי המסורת,
כל מי שקרא בו בראש השנה, היה
מובטח לו שיוציא את שנתו בשלום. יהודי
מתקנא, שהתגנב בלילה לבית אבו כדי לפסול
את הספר, גירד בו אות אחת, שהיתר.
במקרה האות ע׳ ,איבד את עינו כעונש מן
השמיים.
פעם בשנה, בל״ג בעומר, היד, ספר התורה
עובר כרחובות העיר, עטוף בנרתיק
של כסף, בדרכו להילולות רבי שמעון בר־יוחאי
במירון. הזקנות זלפו עליו מי־בושם
מן הגגות, העם כולו צהל ורקד.
הכית ה״זט ליפול. השבוע בפרוס
ל״ג בעומר, זכה הטכס הנושן למהדורה
רעננה. צרפת שוב חיפשה אחיזה במזרח,
בני משפחת אבו בצפת נזכרו בידידות הישנה.
הבית
הישן של המשפחה, העומד ריק בשאר
ימות השנה מחשש פן יתמוטט, הוכן לחגיגה.
נציגו האישי של השגריר הצרפתי
הופיע. הוא דיבר עברית לא פחות טובה
מן הקונסול הצרפתי בצפת לפני שלושה
דורות, אולם הפעם היה נוצרי.

דרכי חיים
תבל• מוות
״רוצחים! רצחתם את פיש! לפני שעה
קיבלתי את הידיעה!״ צעק עסקן מאנשי
הפועל־המזרחי. באולם פרצה המולה. האסיפה
הכללית, שהיתר, צריכה להכריע אם
להשאיר את בית־הכנסת בידי הגבאים (הימניים)
,או להעביר את השלטון לאופוזיציה
מטעם המפלגה הדתית־הלאומית (העולם הזה
)1018 הגיעה לשיאה הסוער.
״עלילת דם!״ צעק הגבאי יוסף ממלוק,
רועד מרוב התרגשות על המזימה השפלה.
גם שאר הנוכחים סברו כי אכן הפעם עברה
האופוזיציה את הגבול. בהתמרמרותם הצביעו
נגד האופוזיציה, החזירו את השלטון
לגבאים.
רק כשחזרו הביתה נודע להם שהחזן יוסף
פיש אמנם התאבד באותו בוקר.
לירות לטנור הלירי. פיש, טנור לירי
מצויין, עלה מבודפשט לפני שלושה
חדשים בלבד, עם אשתו ושני ילדיו. כמו
רוב החזנים מעבר למסך הברזל, לא היה לו
עוד מה לעשות שם. הוצעה לו משרה טובה
בבית־הכנסת הגדול של לונדון. אולם עברו
הציוני, וזכרונותיו ממחנה־המוזת של אוש־ווינצים,
המריצוהו לבחור דווקא בהצעה שבאה
אליו מתל־אביב.
ההצעה לשמש כחזן ראשי בבית־הכנסת
הגדול בתל־אביב היתד, באמת מפתה. תמורת
שרות קל מאד (לעבור לפני התיבה פעם
• קאפיטולציות: הסנס הנותן לקונסול של
מדינה זרה את זכות השיפוט על נתיני ארצו,
ללא התחשבות בחוקי הארץ בה הם
חיים. ההסכם הראשון מסוג זה נחתם טל־ידי
הכליף הארון אל־ראשיד במאה התשיעית,
לטובת הקיסר חפראנקי.

בשבועיים, בליל שבת ובשבת בבוקר, לערוך
אזכרות וטכסים מיוחדים, להתפלל בחגים)
הוצעה משכורת של 9000ל״י לשנה.
גם אחרי ניכוי המסים היתד, זאת משכורת
חודשית נטו של 500ל״י, בתוספת השתתפות
בשכר־דירתו.
פיש לא ידע כי גבאי בית־הכנסת הגדול
הם חבורה קשת־עורף, אשר שום חזן לא
היה מסוגל להשלים עד כה עמה זמן רב.
מאז קום המדינה כבר התחלפו במשרה
5חזנים, שהחזיקו מעמד בממוצע שנה אחת*.
פיש. עבר את המבחן בהצטיינות, קנה יאת
לב המתפללים. אולם התעורר ויכוח על
אי־הבנה ביחס לגובה המשכורת אחרי ניכוי
המסים. הגבאים גם דרשו כי החוזה יפוג
אם יאבד החזן את קולו, וכי יבטח את
קולו מראש כדי לשחרר את בית־הכנסת מכל
אחריות לפיצויים במקרר, זה.
מוות כחדר האמפטיה. לבסוף ויתר
פיש על ההצעה, קיבל הצעה אחרת לשמש
כחזן בבית־הכנסת הגדול (והיפה יותר)
של רמת־גן. השבוע, ביום החמישי בבוקר,
חתם עם גבאיו על חוזה, שתנאיו
היו זהים עם התנאים שהוצעו לו בתל־אביב.
אחר־כך הלך ביתה, הוריד את החבל מ־סוס־העץ
של בנו, נכנס לחדר־האמבטיה ותלה
את עצמו.
התעלומה היתד, רבה. אויבי הגבאים התל־אביביים,
שהאשימום במירור חייו של החזן,
הזכירו כי לפני שנה בלבד התאבד
החזן אהרון עמיהוד, אחרי 25 שנות כהונה
כחזן שני באותו בית־כנסת. הוא עלה על גג
הבנין, הוריד את מכנסיו, קיפל את מעילו
בקפדנות וקפץ למטה.
אולם הגבאים המרוגזים דחו את ההאשמה.
אחרי שחתם פיש על חוזה אחר, טענו,
לא היתד, לו כל סיבה להתאבד. חוץ מזה
הצביעו על עדות אשתו, שהוציאה מכיסו
של פיש כמה פעמים בזמן האחרון חתיכות
של חבלים. לפי כל הסימנים, נאבק פיש
כבר זמן רב עם הפסוק התלמודי הקובע
כי ״המאבד עצמו לדעת, אין לו חלק ב•יעולם
הבא.״

כל ישראל
מונח בלן ופשה
מיתקן רנטגן, שהותקן החודש במחסני
המכס בנמל־חיפה, גילה בבדיקה ראשונה
כי קופסת שימורי בשר, שהגיעה בחבילת
מתנה, הכילה למעשה שעוני־זהב כמחצית
השנה האחרונה גילה המכס והחרים
14 מכוניות 53 ,אלף מטפחות ראש,
1200 מנורות רדיו 117 ,ארגזים עם ספלי
חרסינה וכמויות שונות של אריגים, קלפים
ושטיחים. בטאון עובדי שירותי המסים, שירות,
מוסר כי ההרמות אלה של סחורות שהובאו
ללא רשיונות הכניסו לאוצר המדינה סכום
של יותר מ־ 100 אלף ל״י השכיתה
כ״אתא״ גרמה השבוע לסיכסוך כמעט דיפלומטי,
כאשר ניסו השובתים למנוע את הכניסה
לחנות אתא מקצין ים איטלקי, שהזעיק
לעזרה את הקונסוליה שלו. בעזרת מכונית
הקונסוליה, הנושאת דגל איטלקי, ובעזרת
המשטרה, זכה הקצין ב מכנ סיו...
תחרות יוני דואר תיערך בשבת הקרובה,
כאשר יונאי חיפה יפריחו 150 יוני־דואר
מבאר־מנוחה שבערבה ויצפו לשובן לב־לוביהן
בחיפה. אגודת מגדלי יוני־דואר בחיפה
מונה 30 חברים, המחזיקים ב־1600
יונים. מעופה של יונת־דואר לאורך המסלול
של 400 הקילומטרים צריך להימשך בין ארבע
לשש שעות בדרך־כלל רוק ׳נ׳ רול
איננו ג׳אז — החלטה עקרונית זאת קיבל
השבוע מועדון הג׳אז של בית ציוני אמריקה
בתל־אביב, שגמר אומר לא לבצע בתחומיו
את יצירות המיקצב החדיש 1400 כדורי
סטן נגנבו השבוע מעל דוכני תערוכת הנשק
בבית־דגון. הגנב האלמוני לא יפיק מהם
תועלת (או נזק) :הכדורים הוכנו לתצוגה,
מבאר־מנוחה שבערבה ויצפו לשובן לב־ללא
חומר נפץ בתרמיליהם שלש
פעמים הוסר השלט שנקבע על אם הדרך
לירושלים והמנחה את הדרך לקיבוץ מבואות
בית״ר. חברי הקיבוץ טענו באוזני
קרן היסוד, שהקימה את השלט מדי פעם
מחדש, כי היה זה מעשה של גערים
פוחזים. סברה אחרת מתקבלת על הדעת:
אין דעת חברי הקיבוץ נוחה מן הכתובת
על השלט, המודיעה כי הקיבוץ נוסד על-
ידי קרן היסוד והמגבית היהודית המאוחדת.
* החזנים יהושע דלין, שהגר לקנדה; אב
רהט רייך, שהגר ליוהנסבורג; ישראל רוזנברג,
שהגר ללונדון; שבתי אקרמן, שהגר
לניו־יורק; יהושע לרר, שעבר לחיפה.
חעולם חזה ב 02ו

״אויב ציבורי מס־ ו״ -או האיש שהעז לצאת למלחמת־יחיד נגד המשמר

ש. ב .נגד תמיר
״ברגע זה שאני עומד וטוען כאן, מאורגן
בחוץ מסע־השמצה שלא היה כדוגמתו. מתארגנת
באותם חדרי־חדרים עלילה, ואף
עלילת־דם, ובמידה רבה בגלל הופעתנו
במשפט זה.״
במשך כמה שניות ריחפו המלים באולם
הקטן של בית־המשפט. אב בית־הדין התכופף
מעל לפרוטוקול, רשם אותן בקפדנות.
הפרקליט עטוף הגלימה השחורה שלח
מבט אחרון בספסלי יריביו .״אבל הכל היה
כדאי. כי איזה שכר יכול להיות נפלא
יותר מנצחונה של האמת?״
באולם השתררה דממה. שמואל תמיר
אסף את ניירותיו והתישב. המשפט הגדול
של עמוס בן־גוריון היה קרוב לסיומו. אולם
המערכה, אשר במרכזה עמד תמיר, עוד
היתד, רחוקה משיאה.

אנשים ללא ,,איזם״
ך* אותה שעה היו אנשים רבים במ־דינה
עסוקים באישיותו של עורך־הדין
התל־אביבי. בירושלים היתד, תכונה רבה
מסביב לביקוריהם של שליח הנשיא האמריקאי
והמזכיר הכללי של האו״ם. על
השולחנות נערמו הדו״חים האחרונים על
הסערה בירדן.
אולם האנשים הקובעים במדינה, המרוכזים
מסביב לאישיותו של דויד בן־גוריון,
לא הקדישו את מיטב מרצם לכל אלה.
כלי־השלטון האדירים המרוכזים בידיהם,
הופנו לעבר אוייב אתר: קומץ של אנשים
פרטיים, שמאחוריהם לא עמדה שום מפלגה,
שלרשותם לא עמד שום מנגנון או תקציב.
היו אלה האנשים הבודדים אשר הכריזו
מלחמה, כל אחד מהם בנפרד, על השחיתות
הפוליטית שהתבצרה בשלטון המדינה. קשה
היה למצוא להם מכנה משותף. קשה היה
למצוא ״איזם״ אחד, שאפשר היה להכליל
בו את כולם.
אולם קבוצת המנהלים של ביג׳י, המחזיקה
את ידיה על הדופק של הדור הצעיר,
הרגישה שכאן, בפעם הראשונה, מתיצב נגדה
גורם נפשי שאי־אפשר לשבץ אותו במשטר
הקיים, ושהוא על כן הרבה יותר
מסוכן מאשר מפלגות האופוזיציה, אשר
כוחן הגלוי חזק יותר עד אין שיעור.
מבין האנשים האלה, העלה את חמת
בעלי־השררה במיוחד שמואל תמיר. לכן
נבחר הוא כיעד ראשון להתקפה אשר אין
לה תקדים בהיסטוריה של מדינה מודרנית:
התקפה שריכזה את כל הכוחות של המנגנון
הממלכתי נגד אזרח פרסי, חסר עורף
מפלגתי כלשהו.
ידיים זריזות אך נסתרות סיפקו לבטאוני
מפא״י תיאורים ססגוניים של קנוניה פולי
טית
גאונית וענפה להפלת המשטר, אשר
במרכזה עומד, כביכול, תמיר .״המדריך הכללי!״
קבע אחד הכתבלבים האלמוניים.
״לדרוס אותם!״ חזר אחריו (בחרוזים) נתן
אלתרמן, תותח המופעל במערכה למען המשטר
רק במקרים רציניים במיוחד .״האיש
שנתן את ההשראה לרצח קסטנר!״ חזרה
המקהלה כולה, מכותבי המאמרים הראשיים
בדבר ובג׳רוזלס פוסט ועד למפעילי בתבי־הפלסתר
הקטנים המוצאים על־ידי מנגנון
החושך.

הכל היה מוכן לדריסה הסופית. חוקרי
משטרה וש.ב. עבדו עד מאוחר בלילות כדי
לארגן הוכחות כל שהן לפעולה משפטית.
מנהלי המערכה המודפסת טיכסו עצה כיצד
לחבר מסכת־כזבים שתתאר את הצעיר הירושלמי
בן ד,־ 34 כמפלצת מכוערת ומבחילה
הנועצת את ציפורניה בלב המדינה. ובשולי
המנגנון נשמעו קולותיהם של יועצי־הרש
שהציעו פתרונות פשוטים ודראסטייס
הרבה יותר.

ראש המודיעין
דם זר, שעבר על פני תמיר במסדרון
\1בית־המשפט או ברחוב, היה מתקשה
להעלות על דעתו כי זה האיש אשר מפקח
משטרת ישראל הכריז עליו כעל ״אויב
ציבורי מס׳ .1״ כי תמיר, כפי שהוא מצטייר
לעיני שכניו בשיכון־הוותיקים של
רמת־גן, נראה בדיוק הר,יפו הגמור: אב
צעיר לשלושה ילדים חמודים, המגדל שו
תמיר
- 1949 עם בגין במסיבת־עתונאים בנידיורק
הפתרון — בחוץ או בבית?
מנוסים. כשנעצר הצעיר בן ה־ 20 בפעם הראשונה
על־ידי ראשי המשטרה הבריטית
בירושלים, אחרי שד,מלשין חילביץ הסגיר
אותו כאחד מראשי האצ״ל בירושלים, לא

האקדח בו נורה קסטנר
״מתארגנת באותם חדרי־חדרים עלילה
שנים בגינת ביתו ויוצא עם משפחתו בשבת
בבוקר לשחק בכדור במגרש־המישח־קים
הסמוך.
מראה חיצוני זה הטעה לא פעם חוקרים

תמיר - 1957 בשעת הטיעון כמשפט עמום בן־גוריון
השחיתות — של היחיד או המשטר?

היה קשה להם להאמין שאמנם אירעה כאן
טעות. הצעיר עצמו לא היקשה עליהם. הוא
הכחיש את הכל, הבטיח שגם בעתיד יהיה
ילד טוב. כעבור מאה ימי־מעצר שוחרר,
חזר לפעולה. אחרי פיצוץ מלון המלך דויד
נעצר שוב, הכחיש שוב, הבטיח שוב, שוחרר
שוב, ומיד חזר לפעולה מוגברת.
כל אותן השנים חי תמיר, כמאות חבריו,
בצל הגרדום. הוא הפך סגן מפקד מחוז
ירושלים של האצ״ל וראש שרות־המודיעין,
אחד משלושת האנשים המרכזיים בירושלים
שתיכננו את ההתקפות הנועזות נגד מועדון
הקצינים גולדשמידט ומיבצר שנלר. לבסוף
נפל גס הוא בפח: הש״י של ההגנה החדיר
איש למחתרת, מסר על מקום־המיפגש
של המיפקדה לבולשת הבריטית. יחד עם
מפקד־המחוז ואחד ממפקדי חיל־הקרב, נלכד
תמיר במארב. הפעם לא הועילו שום
הכחשות ושום הבטחות.
במשך כמה שבועות טולטלו השלושה
מבית־סוהר לבית־סוהר, מרמאללה, דרך
ירושלים, בית־לחם וטבריה, עד שהגיעו למחנה
לטרון. הם הוחזקו במעצר־יחיד, תחת
שמירה אישית מזויינת, כמעט ללא מזון,
באור מתמיד של 24 שעות ביממה. החוקרים
לא העזו להשתמש בעינויים ממש, מחשש
נקמה מבחוץ. אך אחרי נסיון בריחה
בלתי־מוצלח, הועלו השלושה ללהקת המטוסים
האחרונה, שהובילה 50 מאנשי־המח־תרת
המסוכנים ביותר למחנה־הריכוז בקניה.
זה היה ב־ 14 במאי ,1947 בדיוק
שנה לפני הכרזת המדינה. כאשר גתבקש

ראש הבולשת, ריצ׳ארד קטלינג, להסכים
להחזרתו ללטרון, סירב פסקנית :״או הוא
או אני נהיה בארץ!״
מחנו־,־ו־,עצורים היה עולם בפני עצמו 250 .
איש מובחרים, שאחדים מהם כבר היו עצורים
במשך שבע שנים, נדחקו לשטח קטן
של מאה על מאה מטרים. המעצר בגלות
היה אות־ההצטיינות הגבוה ביותר, שיכול
היה השלטון הבריטי להעניק ללוחמים, פרט
לגרדום. אך התפקיד האחד והיחיד שעמד
לנגד עיני אנשי המחנה היה: לצאת.
במחנה שלטו שני המפקדים של אצ״ל
ולח״י. בין השאר מינו את. שני המפקחים
(״סופחוייזרס״) שהיו ממונים על היחסים
עם השלטון. גם הם התרשמו מהופעתו הנאה
של הצעיר הירושלמי. תמיר הפך נציג.
לא היה זה תפקיד קל. אמנם יצאו הנציגים
מדי פעם מן המחנה, לשם מגע עם
השלטון. אך האחריות שחלה עליהם היתד,
כבדה. כי הם היו צריכים להשתתף בהכנת
הבריחות, לקשור את הקשרים הדרושים
בחוץ, לברר את סורי השמירה ולחפות על
העדר הבורחים עד שאלה הגיעו לפאריס.
הם היו צריכים גם לארגן את הפעילות
הפוליטית והתעמולתית להחזרת המחנה לארץ•
מלבד זאת הטילו עליהם מפקדי אצ״ל
ולח״י במקום את. המשימה הקשה להרגיע את
העצבים המתוחים במחנה, למנוע צעדים
בלתי־שקולים של חסרי־ד,סבלנות.
ההכשרה שקיבל תמיר בנסיבות מיוחדות
אלה בניהול משא־ומתן ותעמולה, היתד,
עתידה להצמיח פירות רבים, בצורה שקשה
היה לחזותה מראש בקניה.

כוכם מחוץ למסגרת
^ אנשים שמסרו את תמיר לבולשת
1 1הבריטית לא יכלו לתאר לעצמם תוצאה
אחת של מעשם, שעתידה היתה לגרום להם
צרות רבות. בגלות קניה מצא הצעיר וד
ירושלמי בפעם הראשונה שהות מספקת כדי
להשלים את לימודיו במשפטים.
כאשר הוחזר תמיר לארץ, ימים ספורים
לפני סוף מלחמת־העצמאות, היה מצוייד
לא רק בהתנגדות פוליטית טוטאלית לצמרת
שניצחה על ההלשנות, אלא גם במכשיר
טכני שהפך בידיו כלי־נשק להפעלת התנגדות
זו. הוא היה עורך־דין.
היה זה טבעי שאיש האצ״ל החוזר יצטרף
לתנועת־החרות ויגיע במהרה לעמדה
מרכזית בצמרת שלה. היה זה טבעי לא
פחות שהצבר הירושלמי יתנגש חיש מהר
עם קו התנועה, שנקבע על־ידי אנשים שגדלו
בחוץ־לארץ, ויפרוש ממנה. כי צמרת
התנועה ריכזה את עיקר תשומת־לבה לשטח
(המשך בעמוד ) 10

״אויב העם״
(המשן מעמוד )9
המדיני החיצוני, מתחה ביקורת חריפה על
מערכות־החוץ של הממשלה. ואילו תמיר,
יליד רחביה, ראה את שדד,־הקרב העיקרי
דווקא בחזית הפנימית .״השלטון הקיים
אינו מסוגל מטבע מהותו לפתור את בעיות
המדינה,״ טען .״אין טעם לדחוף אותו לפתרונות
שהוא לא מסוגל להם. יש להמיר
אותו באחר.״
לפני פרישתו, השתתף תמיר בחיסול
שרידי המחתרת. היד, זה הוא שיזם במרכז
תנועת־החרות את ההחלטה להפסיק את
שידורי תו׳זנת קול החרות, שפעלה ברחוב
החשמונאים בתל־אביב, ופיקח על העברת
המשדר לידי שלטונות המדינה. הנמקתו:
״אסור לאפשר לממשלה לדחוף אותנו לכיוון
מחתרתי. זה בדיוק מד, שהם רוצים
כדי לחסל אותנו!״
בישראל, כל אדם השייך למפלגה כלשהי,
משובץ במסגרת המאפשרת פיקוח יעיל
עליו מטעם השלטון. מערכת מסועפת של
תקציבים, זכיונות ומוסדות קובעת מראש
את מהלך פעולתו. ברגע שפרש תמיר ממפלגתו,
יצא גם ממסגרת זו.
הוא הפך לכוכב־שביט, שאיש לא יכול
היה לחשב מראש את מהלכו בשמיים הפוליטיים.
אדם כזה מוכרח היה לעורר
תשומת־לב בלתי־רצויה בחוגי השלטון. אולם
עברו כמה שנים עד שרושם בלתי־נעים
זה התעמק עד כדי הכרה שיש לחסל את
האיש אחת ולתמיד.

רצח בהר־הכרמל
ך* כר המשפט הראשון הוכיח ש-
עורך־הדין הצעיר מפעיל שיטה משפטית
חדשה. היה זד, משפט הדיבה של פאול
קולק נגד העתון חרות, שהאשים את קולק
כי היה מפקד ההגנה בהר־הכרמל בלילה
בו נרצח ידידיה סגל.
כשגויים תמיר במקרה למשפט, מפאת
אי־יכולחו של הפרקליט הקודם להופיע,
לא ידעה ההגנה כמעט דבר על הפרשה
ששימשה בסיס להוצאת הדיבה. היה •ידוע
רק כי ידידיה סגל היה איש האצ״ל, שנחטף
בשנת 1947 בחיפה על־ידי אנשי ההגנה,
ושנמצא אהר־כך הרוג ליד כפר ערבי. די־
׳אב״ל האמין שנרצח על־ידי ההגנה.
השימה החדשה של תמ־ר, שהתפרסמה
מאז בארץ, היתה מבוססת על שילוב של
שני תפקידים שונים לחלוטין: תפקיד. י1יש־המודיעין
בשדה, ותפקיד פרקליט באולם
המשפט. המשימה לא היתד. רק לזכות
במשפט על בסים פורמלי, אלא לחשוף את
האמת במהלך המשפט. משימה זו הכתיבה
סטיות קיצוניות מן השיגרה המשוריינת של
עורכי־הדין.
ברגע שפשט תמיר את הגלימה, אחרי
ישיבת בית־המשפם, קפץ למכונית. הצייד
הגדול של היום החל. בעזרת כמה מתנדבים
נאספו האנשים שהיו מעורבים בפרשה,
נחקרו ארוכות. כל שם שנזכר, גרשם,
נמסר מיד לבדיקה. כך נודע בהדרגה
היכן הוחזק סגל החטוף על הר־הכרמל, מי
היו השומרים על המרתף בו שכב, מי ירה
בו. היורה היה איש־הגנד, בשם שורה רם־
פורס.
במשך כמה ימים טרופים נחרשה הארץ
כולה, כדי למצוא את האיש. לבסוף נתגלה,
אחרי חיפושים קדחתניים, במחנה צבאי.
בשלוש לפנות בוקר מסר תמיר אישית
לידי מפקדו את ההזמנה שחייבה את האיש
להופיע באותו בוקר, לישיבה האחרונה של
בית־המשפם.
כשצעק השמש ״בית המשפט!״ הפך איש־המודיעין
שוב לעורך־דין. גם זה היה
תפקיד קשה: רפפורט היורד, לא היה
מוכן כלל וכלל לשתף פעולה עם חברו
של הנורה. מאחר שהיה העד של תמיר, לא
היה זה רשאי לחקרו שתי־וערב. נערך
מאבק דרמטי, עד אשר החליט השופט
זוסמן להכריז על רפופורט כעל עד עויין
— דבר שרק למענו הובא בכלל על־ידי
תמיר.
עתה הגיע השיא של הפעולה המשולבת
של החוקר־הפרקליט: רפופורט נשבר בחקירת
שתי־וערב, הודה שירה בסגל. להגנתו
טען רק כי עשה זאת בשעה שסגל ניסה
לברוח, וכי סגל המשיך לנוע גם אחרי
היריד.,

יריות טחון? תל־אביב
סץ ורה של משפטים פוליטיים פיר*
/סמר, תוך זמן קצר את שמו של תמיר.
משפט דוב שילנסקי, שנתפס עם פצצה
במשרד החוץ, משפט המחתרת של צריפין,

משפט פקיד מס־ההכנסה המפוטר. יוסף
עברון, משפטי אבו־גוש ודומיהם, גרמו
לכך שעם פרוס משפט קסטנר היתד, שיטת
תמיר ידועה היטב.
פחות ידועים היו המשפטים שלא נתקיימו,
ושד,צ ־בור שמע עליהם רק בעת הגשתם
וביטולם. שניים מהם — משפט־הדיבה של
דויד בהרל נגד ידיעות אחרונות, ומשפט
הדיבה של ח״כ יצחק רפאל נגד פרופסור
ישעיהו לייבוביץ — בוטלו ברגע שתמיר
נכנס לפעולה, התכונן להפכם למשפטים נרחבים
על נגעי המשטר.
חשוב יותר היה ערעורו של יוסף חדד,
יוצא־קווקז שנפצע קשה עת קפץ מסיפון
ד,אוניה אלטלינה ושחה לעבר חוף תל־אביב.
השלטונות סירבו לאשר לו מעמד של נכה,
אף שסבל מנכות של ״ .60•״/טענתו, כי
נפצע בשער, שהביא ארצה נשק למערכה
נגד הערבים, נדחתה. שאר פצועי אלטלינה
ומשפחות חלליה נמצאו באותו מצב עגום.
כשנכנס תמיר לענין זה, היה ברור כי
הארץ תזכה למשפט־אלטלינה גדול, בו תבורר
בפעם הראשונה כל הפרשה: אם אמנם
היה זה נסיון־הפיכה, ולפצוע יוסף חדד לא
מגיע דבר — או שהיתר, זאת מלכודת של
דויד בן־גוריון לאנשים שפעלו בתום לב
במערכה נגד האויב, דבר המזכה את הפצוע
חדד בתגמולים החוקיים.
דויד בן־גוריון לא היה מעוניין במשפט
זה. כשר־ד,בטחון אישר ליוסף חדד —
ובעקבותיו לשאר פצועי ר,אוניה ולמשפחות
חלליה — את הזכויות של פצועי המלחמה
ומשפחות שכולות, אחרי שסירב לעשות זאת
במשך שש שנים רצופות. התנאי היחיד:
ביטול העירעור של תמיר.
עוד יותר סנסציונית היתר, פרשת ארבעת
בני עין־חרוד ודמיה, מאיר הר־ציון וחבריו,
שנאשמו בשחיטת חמשה בדויים מעבר לגבול,
במיבצע־תגמול אישי על רציחת שושנה
הר־ציון וחברה. הארבעה, חניכי מפא״י
מבטן ומלידה, תבעו מאבי ההתישבות
המפא״יית, שלמד, לביא, למסור את הענין
לתמיר. לביא עשה זאת.
היה ברור כי המשפט יהפוך למאורע בינלאומי,
בו ייחשפו בעיות ד,בטחון של ישראל
באור שטרם זכו לו. ביג׳י ושרת נרעדו.
אף שהיו מסוכסכים ביניהם, עשו יד
אחת למניעת המשפט. לחץ אדיר הופעל
על ארבעת הנאשמים לפטר את תמיר. כשלא
הסכימו לכך, שוחררו במפתיע, ללא משפט.
כאשר
פירסם דבר סיפור־כזב כאילו פיטרו
הם את תמיר, כמחאה על שגילה את פרשת
הצנחנים במשפט קסטנר, ו־,גיבו ;־,ארבעה
בצורה אופיינית: הם ערכו במשרדו של
תמיר ביקור־תודה, שלא הוסתר על־ידיהם
מעיני העתונות.

7ירח בחון 6הרצליה
ץ* שפט קסטנר נמשך ארבע שנים׳.
3חהוא היה מבוסס על עלון קטן של
מלכיאל גרינוואלד, שלא ידע אלא שמועות
סתמיות שריחפו בחללם של עולי הונגריה.
כשהתקרב לסיומו, לא היה כמעט עתון
בעולם שלא תיאר את המשפט.
הקהל ראה את תמיר כעורך־דין שהופיע
בבית־המשפט, חוקר, טוען ומסכם. אולם
הוא לא ידע את הצד השני של פעולת
תמיר בפרשה זו: פעולתו של ראש שרות־מודיעין
שהוקם על־ידיו לצורך המשפט, באמצעים
כספיים פעוטים, ושהקיף כמעט את
כל כדור הארץ. על הפרשה כולה שומר
תמיר עדיין בסוד, אך פרטים ממגר, כבר
נודעו.
היה זה תמיר שהופיע בשעת חצות בישיבה
נידחת ליד ניו־יורק, מצא את הרב
ויימנדל׳ דמות אגדית, ראש פעולת־ההצלה
בסלובאקיה, בעל המכתב המזעזע מן התופת
ליהדות העולם. היה זה הוא שחדר לנבכי
הפנטגון, בילה יומיים בין המיסמכים שאיש
לא ידע על קיומם, גילה שם את המכתב
הידוע של קסטנר לרוצח ההמונים קרומיי
ועשרות מיסמכים אחרים, שלא ראו עדיין
אוה ד,חוטים
הגיעו אל מעבר למסך הברזל.
תמיר בא במגע עם המכון היהודי ההיסטורי
בוורשה ועם קהילת קלה׳ בהונגריה.
ברדיפה טלפונית דרמתית השיג, שעה קלה
לפני המראת מטוסו מניו־יורק, את האיש
שחתם על פקודת־השיחרור לאלוף ה־ס.ס.
קורט בכר, וולטר ראפ. בין ישיבה לישיבה
של בית־המשפט בירושלים, טסלמאדריד.,
להתראות עם שליחו המיוחד של הנשיא
(הנזטזן בענווד )18
* ב ניחם נזיסמכים היסטוריים על פעו־לחי
של אדולף איינמן בארץ־ישראל.

פ קי דמרמת ״ גן מתבונן באילנה, הישנה בעגלה של
תינוק אחר. הוא נשוי ואין לו ילדים. הוא ביקש לאמצה.

לזוג ז ה, אליהו דורי וייסמן מו
ילדים. הם מוכנים לקבל את חתינ

קוראי ״העולם שתי, שהזרעזעו מסיפורה 1

בית חדש

ף* יום רביעי האחרון, הביא קלמן
*פורת את גליון העולם הזה ()1022
לביתו. כרגיל, חטפה תמר, בתו של קלמן,
את העתון מידי אביה והחלה לעיין בו.
האם, צילה, קראה אותם לשולחן לאכול.
מבלי להניח את העולם הזה, ניגשה תמר
לשולחן, נשארה שקועה בקריאה.
לפתע פרצה הנערה בבכי .״אנחנו אוכלים
ושותים ולא איכפת לנו בכלל שילדה
קטנה מתגלגלת ברחוב בלי אוכל,״ השמיעה
לבסוף בקול נרגש. הארוחה נפסקה. תמר
הקריאה להוריה את פרשת אילנה לוקאס,
התינוקת שהופקרה ברחוב על־ידי אמה.
סביב השולחן השתררה שתיקה כללית.
שלושת הנוכחים הרגישו שאינם יכולים
להמשיך לאכול בשקט. אך לתמר היתד, הצעה
ממשית: לפני שלושה חודשים מלאו לה
12 שנה. בחגיגת בת־המצווה קיבלה תמר,
שהיא תלמידת בית־ר,חינוך הר נבו בתל־אביב,
סכום של 25 לירות כמתנת חג.
הכסף הופקד בידיו של האב, עובד בנק
קופת עם שיצא לפנסיה אחרי 30 שנות
עבודה והעוסק עתה בתעשיית קוסמטיקה.
בבוא העת, הבטיח, יוסיף לסכום זה עוד
כסף ויקנה זוג אופניים לתמר.
לפתע לא היו האופניים חשובים יותר.
הארוחה נאכלה בחפזון והאם ובתה נסעו
למערכת העולם הזה לתרום את 25 הלירות
לעזרת אילנה ואמה .״תנו להן את הכסף
הזד״״ אמרה .״אני מקווה שזה יעזור להן.״
היא גם הבטיחה להביא חבילת בגדים
לילדה.

אס לתאומים
מר פורת היתה רק אחת מעשרות —
1בילדים, נשים וגברים — שנענו בצורה
זו או אחרת לסיפורה המזעזע של אילנה
הקטנה. הם הופיעו במשרדי ד,מערכת, ציל־צלו,
שלחו מכתבים.
״אני כבר אשד, מבוגרת,״ כתבה דבורה
ב. מחיפה ,״במשך שנים רבות לא נולדו
לי בנים. לפני שנה נכמרו רחמי השמים
עלי וילדתי תאומים. בשבילי הם יקרים
מכל יקר וכל פעם שאני חושבת כי אחד
מהם עלול למצוא את עצמו במקומה של
אלנה האומללה, משולל אהבת־אם ומתגולל
ממקום למקום — אוחזת אותי רעדה. התייעצתי
עם בעלי והוא הסכים אתי כי אין
להשאיר את התינוקת לחסדי מרחוב. החלטנו
שאיפה שיש מקום לשני תינוקות, יהיה היא זקוקה יבטחו!־ .בדרך בלל, אילנה חינה
מקום גם לשלישי. יתכן שיהיה לה קצת שעברו עליה גרמו לתופעות עצבנות נזסו״מת בר

אם צעירה, שהסכימה לטפל באילנה זמנית, מלבישה אותה
בבגדים חדשים, שחלק מהם נתרם על־ידי קוראים שונים.

התינוקת שהופקרה ברחוב. מציעים אילנה סיפורה.

ורוני. רוני (שמאל) הוא בנה של משפחה תל־אביבית, אליה הובאה אילנה לאחר פירסום
השניים הם בני אותו גיל — ששה חודשים — והס מיד מצאו ביניהם שפח משותפת.

דחוק אצלנו, כי איננו עשירים במיוחד. אבל
מה שיחסר לה בעושר נמלא באושר.״
מכתב אחר הגיע ממדען צעיר, איש מכון
וייצמן ברחובות .״חוק אכזרי של הטבע הוא
שאנשים ישלמו בעד טעויותיהם, על כן
אם עשו הורי הילדה הזאת טעות איזו
שהיא, גובים מהם החיים את מחיר הטעות.
אך מה אשמה התינוקת? מדוע תסבול
היא? האם הביורוקרטיה של משרדי
הממשלה חדרה עד כדי כן שהיא מעוותת
את התפיסה האנושית היסודית, החייבת
להדריך את פעולותיהם של מנהלי מוסדות
הילדים? אם לא יימצא מוסד שיקבל את
אילנה, תהיה זו חרפה ציבורית ...אילו
הייתי נשוי, הייתי לוקח את התינוקת הביתה.
אבל רווק הנני ואין לי אפשרות
כזאת. על כל פנים, אם לא יימצא לה
מקום, הריני מתנדב לקחת את אילנה ממוסד
למוסד, או מבית לבית, עד שיימצא
לה מקלט.״
תושבת ירושלים, אם לשני ילדים, שלחה
מיד חבילת בגדים לתינוקת, ערכה מגבית
בין מכריה לאסוף כסף שישמש קרן לצרכיה
הדחופים ביותר של אילנה. כי
התינוקת, המתגוללת זה חודש שלם מיד
ליד, הינד, חסרת כל. אין לה עגלת תינוק,
אין לה צעצועים ואין לה אף בגדים הראויים
לשמם. בשק שליתר, אותה בנדודיה
ארוז אוסף סחבות ושיירי בגדים, שהכיל
,שני חיתולים בלבד.

המשטרה מתערבת

נו קת עליזה, המחייכת תמיד. אולם השבועות האחרונים
גותה. התרופה היחידה לכך היא אווירת בטחון של בית.

** רב פירסום המאמר הראשון, בשבוע
ע, שעבר, נמצאה אילנה במוסד לילדים,
לשם הובאה על־ידי המשטרה. במשך שעות
ארוכות התלבטו השוטרים מה לעשות עם
התינוקת העזובה. לבסוף נמצא מוסד של
ויצו אשר היה מוכן לקלטה. אולם תחילה
היתד, התינוקת חייבת לעבור בדיקה רפואית.
בשעה אחת אחרי חצות נלקחד, לבית־החולים
הדסה, נבדקה, נמצאה בריאה לחלוטין
ורק אז הוכנסה למוסד. ואילו המשטרה
המשיכה לחפש את האם, באשמת הפקרת
בתה.
היא נמצאה למחרת בלילה .״מצאתי
עבודה במטבח של בית מלון,״ סיפרה.
״קיתיתי להרתיח מעט, למצוא מקום מגורים
ולקחת את אילנה. עבדתי כל היום
ועכשיו יצאתי קצת לנשום אתיר.״
האם הובאה בפני שופט־שלום. אילו היתה

לה כתובת משלה, היתד, יכולה להשתחרר
בערבות עצמית עד לעריכת המשפט, להשאיר
בינתיים את אילנה במוסד. אולם אדם
שאין לו אפילו כתובת, אינו יכול להשתחרר
בערבות עצמית. על כן היתד, האם
צפויה לסכנת מעצר, עד למועד המשפט.
במקרים רבים, פירוש הדבר חודשיים־שלו־שה
בבית הכלא, בחברת פושעים ופרוצות.
השופט הודיע שהוא מוכן לסגור את התיק,
אם האם תסכים לקחת את בתה בח־

ואז הופיע המאמר בר,עולם הזה. מיד נמצא
זוג תל־אביבי, שהסכים לקבל את התינוקת
לביתו, עד למציאת סידור סופי עבורה.
לזוג זה יש תינוק משלו׳ בן גילה של אילנה.
התינוקת נלקחה לשם בערב, זכתה לאמבטיה
יסודית, לארוחה ולחלק מבגדי התינוק
המארח. למחרת בבוקר הוצגה אילנה
רשמית בפני רון הקטן, התחלקה עמו בלול
ובצעצועיו.
בעזרת התרומות הראשונות, נסעה בינתיים
האם לאילת, שם נשארו כל חפציה.
אם תצליח למצוא עבודה ושיכון, תישאר
שם ותנסה להסתדר. אם לא׳ תחזור צפונה,
תחפש מקום עבודה חדש. בפעם הראשונה
מאז נטש אותה בעלה, לא תהיד, מוטרדת
על־ידי המחשבה שאין מי שיטפל בבתה.

מי רוצה אותה?

התורמת הראשונה לעזרת אי־לנה
ואמה היתה תמר פורת, שוויתרה
על מתנת בת־מצווה. בתמונה
היא נראית מתבוננת בצילומה
של אילנה, על שער העולם הזה.
זרד״ האם הסכימה ושוב מצאה את עצמה
ברחוב, ללא קורת גג, ללא פרוטה בכיס.

פגישה עם רון

ך* מזלן שד השתיים, פגשה האם ידי/דה
וותיקה, אשר מזמן לא ראתה אותה•
הידידה גרה בדירת חדר אחד עם בעלה, אך
לשמע הסיפור לקחה אליה את האם ובתה.
במשך כמה ימים היתה האם יוצאת לחפש
עבודה והחברה נטלה חופש ממקום עבודתה
כדי לשמור על אילנה. אולם לבסוף היתד,
אותה חברה נאלצת לחזור לעבודה ולא היד,
מי שישמור על התינוקת.

*\ולמ גם ביתה החדש של אילנה לא
^ היר, אלא מקלט זמני, אליו נלקחה לתקופת
מעבר. זוגות שקראו על הפרשה, החלו
מבקרים באותו בית, לראות את אילנה
ולהציע את ביתם, מי לכמה חודשים ומי
לאימוץ מלא.
הופיע שם פקיד מרמת־גן, נשוי אך ללא
ילדים. אילנה ישנה אותר, שעה בעגלתו של
רון. היא פתחה את עיניה הכחולות, הביטה
בגבר הזר ופערה את שפתיה בחיוך רחב.
הוא רצה לקחת אותה בו במקום לביתו.
הופיע גם זוג מפתח־תקווה, שיש לו כבר
שני ילדים: אחד בגיל שלוש ואחד בגיל שנד,
וחצי .״אני כבר רגילה לטפל בילדים,״ סיפרה
האשה, צברית ילידת פתודתקווה .״עוד
ילדה לא תפריע לי.״ בעלה, מכונאי בבית-
חרושת, ניענע את ראשו לאות הסכמה.
אולם עד אמצע השבוע, נשארה אילנה
באותו בית׳ מאחר שאי־אפשר היה למסרה
לבית חדש עד אשר ייבדקו כל ההצעות.
היד, גם צורך לציידה בבגדים ובציוד המינימלי
הדרוש לתינוק. בינתיים המשיכה הקטנה
לחייך למבקרים כאילו הבינה כי מתוכם
יימצאו האנשים שיהיו אביה ואמה
במשך חודשים, או אולי שנים.
ילד בן שש, שאמו סיפרה לו על גורלה
של אילנה, הופיע במערכת ובידו חבילת
בגדי תינוק חדשים .״אמא שלי יהיה לה
עוד מעם עוד ילדה קטנה,״ סיפר .״אני
אמרתי לה, :למה לך לעבוד קשה ולהביא
לי אחות. הנה יש אחת כבר מוכנה. תחזירי
את זאת שיש לך בבטן ונקח במקומה
את אילנה.,״

קולנוע סרטים המוסיף גורע
כ ת הטב?{ (גן־רינה, תל־אביב; צרפת)
נמנה על סוג הסרטים שאיש אינו מסוגל
להבין למה ולשם מה נוצרו, גם לא יצרני
הסרט עצמם. לכאורה יש בו כל מה שעלול
להיות סרט טוב: עלילה דרמתית, במאי
מוכשר, שניים מגדולי שחקני הסרט הצרפתי
(מישל סימון וגבי מורלי) .גם תמונות
עירום לא חסרות בו. אולם. כל אלה מוגשים
בחוסר התחשבות בצופה הנורמלי, המתקשה
להבין מה מתרחש על הבד.
מה שמתרחש על הבד היא עלילה משונה,
אודות בת כפר נואפת, גבי מורלי —
שתפקידה איננו כלל וכלל מורלי —
המשתוקקת לכספה של חותנתה ולזרועותיו
של שודד. כדי לזכות בירושת חותנתה, היא
מציגה את בתה (גבי מוסרלה) כנער. הצרה
מתחילה כשחזה הנעמה) חדל להיות דומה
לחזהו של נער בן ,17 ומה עוד כשהוא

הגיוניים לבעית הנוער העזוב: א) שכל
קציני המשטרה יאמצו לעצמם ילדים עזובים;
ב) שהילדים העזובים יופיעו בסרטים.
הפתרון השני נראה הרבה יותר הגיוני.
כי קבוצת ילדי הרחוב (שהם ילדי רחוב
ממש) משחקת בסרט זה בשלוש דרגות למעלה
מהשחקנים המקצועיים שבו.
יחד הם מופיעים בעלילה שהיא חיקוי
זול למדי לניאדריאליום האיטלקי. בזו אחר
זו מגולל הסרט את כל הסכנות האורבות
לילדים עזובים ברחוב, כשהדגש מושם על
חבורות גנגסטרים המנצלות ילדים לתועלתן,
ועל אמהות המאמצות ילדים להיות כעזר
כנגדן במשחקי גורל.
המצאה גאונית אחת, שאי אפשר להתעלם
ממנה, שייכת למחברי התרגום העברי. כדי
להקל על הצופה את הבנת הסרט, לא
שכחו המתרגמים לתרגם גם את שמות
השחקנים. וכך, כשמופיעה על הבד דמותו
של פפינו הקטן, מופיע בתרגום שמו בישראל:
יוסי׳לה.

מפעל חדש

ידיעות אחררכרת
עם סיום מפעל המלון העברי החדש
מאת א. אבן־שושן.
מגישה הנהלת ״ידיעות אחרונות״ לקוראיה

ספר שמושי נוסד
ו ל תו עלת

ל ל מו ד

יום־ יומית

2סמליס

נכי מופרלה כתפקיד נכר ב״בת הטבע״
חתיכה, או סתם בחור?
(היא) מתרחץ(ת) ערום(ד ).במימי האגם. עלילה
זו, המסובכת כלשעצמה, משמשת רק
שלד להתפתחות עלילות נוספות, שככל שהן
מסתבכות הן גורעות מהסרט.

בל• חתיכות

אנגלי-ענח
המלון האנגלי־עברי בעריכת הבלשן הנודע
ד״ר יהודה אבן־שמואל קופמן ובהשתתפותם של
ד״ר ישראל אפרת (נגיד המכללה בתל־אביב)
והבלשן האמריקני בנימין סילקינר.

המלון מכיל:
£ 0 . 0 0 0מלים אנגליות
מ או ת אלפי ניבי בעברית
מאות ציורים

מלון זה שבעבודות הכנתו עסקו עשר שנים נחשב
למלון המקיף והמקובל כיותר על כתי־הבפר כארץ.
המלון ראובן

העברי־אנגלי בעריכת המשורר והבלשן
אבינועם (גרוסמן) המכיל מלים ומונחים
שגורים ביותר בשפה העברית.

שני המלונים המוגשים כשני כרכיב
בהוצאת ״דכיר״ ,כוללים:

1200 עמודי

בכל עמוד 2 -טורים
בפורמט גדול
נייר משובח (נטול עץ)
כריכה נאה

קוראי ״ידיעות אחרונות״ יוכלו לרכוש את שני הכרכים
שמחירם 17.400ל״י

600

ר״ בלבד

ואף סכום זה ישולם בשעורים נוחים

התקפה (אוריון, תל־אביב; ארצות־הב־רית)
— מטפל בנושא נדוש למדי: היחסים
בין חיילים למפקדים, בצבא ארצות־הברית.
קשה למנות את מספר הסרטים שיצרה הוליבוד
על נושא זה. רק לפני זמן קצר
הוצג בירושלים סרט בשם בין שנויים לשאול,
המטפל באותו נושא עצמו, ואשר
הוציא כל חשק לראות עוד סרטים ממין
זה. לרוב יש לכל הסרטים אותו מוסר
השכל, הבא בהשראתו הישירה של הפנטגון
האמריקאי, המעמיד את חייליו וציודו
לרשות המסריטים תמורת שירות זה, מוסר
ההשכל: אמנם לא כל המפקדים בצבא הם
מלאכים וחכמים, אולם המשמעת קודמת
לכל. החייל חייב למלא את פקודת מפקדו,
גם אם אינה נראית בעיניו. העונש יבוא
או מידי הפיקוד הגבוה או מידי שמיים.
סרטו זה של אלברט אולדריץ׳ אינו הולך
בדרך המקובלת. הוא מציג פלוגת חיילים
קרביים בסוף מלחמת העולם השניה, שמפקדה
הפחדן גורם לאבדן אנשיה. הוא חודר
לפרטי הפרטים של היחסים בין החיילים
למפקדיהם, אינו מהסס להטיח את האשמה
כי בצבא ארצות־הברית יש מקום לפרו־סקציה.
מוסר ההשכל של ההתקפה: חיי
פלוגה שלימה עדיפים על חייו של מפקד
פסיכופאט.
אולח־יץ׳ לא נזקק בסרטו לאמצעים הנספחים
לכל סרט ממין זה: נערות, רקודים
ובדיחות טפלות. הוא אינו מהסס להציג
על הבד כמה תמונות זועה של הקצין
(ג׳ק פאלאנס) שטנק גרמני דורם את ידו,
או של הרוגים פעורי פיות. למרות שבכמה
מקומות הוא מפריז בעיצוב הדמויות, הצליח
אולדריץ׳ ליצור סרט בעיתי, מותח
ובעל אוירה קרבית.

תדגוס של שמות
בודדים כרחוכ (תמר, תל-אביב; איטליה)
— היו ילדי הרחוב של ערי איטליה,
עד הסרטת מרט זה. לאחר ההסרטה שוב
אינם בודדים, כי הסרט מציע שני פתרונות

׳ומן החדשות
כוכבים בשמים

מספר כוכבי הקולנוע שהצטרפו לכוכבי
השמיים גדל השבוע, כאשר נפטרו
שני שחקני קולנוע ידועי שם. בפריס נפטר
אריך פון שטרוהיים ( )71 ממחלת סרטן וב־ניו־יורק
נפטר אציו פינצה 64 כוכב !;
זמרה, מהתקפת־לב למרות ידידותה
המוצהרת של צרפת לישראל ולעם
היהודי, סרב משרד ההגנה הצרפתי לשתף
פעולה עם השחקן והבמאי חוזה פרר, המסרים
מחדש את פרשת עלילת דרייפוס, בסרט
בשם אני מאשים אחד הרע־יונות
המשונים ביותר בתולדות הקולנוע
נמצא בסרטו החדש של ג׳ורג׳ (שכר האימה)
קלוזו, הבמאי הצרפתי המפורסם. בסרטו
המרגלים מגולל קלוזו פרשה של
רשת ריגול, שאנשיה מסתתרים כחולי רוח
בבית משוגעים בב גולדווין רכש
את זכויות ההסרטה של האופרה העממית
הכושית פורגי ובס. חברת מטרו, העומדת
להפיק את הסרט תוך שנה, הכריזה כי
בכוונתה לשתף את הארי בלפונטה, הזמר
הכיישי המפורסם, בתפקיד ראשי
החייל האמיץ הוא שמה של קומדיה
בריטית מצוינת שתוצג החל מהשבוע בקולנוע
תמר בתל־אביב. הצגת הקומדיה
אודות הצבא האנגלי נאסרה תחילה על ידי
משרד הבטחון הבריטי, הותרה לאחר מכן
וזכתה להצלחה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• הגנב הערום (חן, תל־אביב) —
המשטרה רודפת אחרי עצמה כדי לצוד את
אלק גינס, הבונה על גבי מגדלי זהב מגדלים
פורחים של חלומות על עתיד טוב
יותר. שנון ומבדח.
• מלחמה ושלום (אופיר, תל-אבים
— גברי רוסיה מחזרים אחר נטאשה, כשד,גנרל
קוטוזוב, בעזרת הגנרל חורף, מניסים
את נאפוליאון ממוסקבה.
• בעל זרוע הזהב (אורגיל, ירושלים)
— פרנק סינטרה בורח מסמים משכרים
׳,קלפים ואשד, פסיכופטית, אל זרועותיה
של קים נובק.

ההרשמה התחילה
העולם חזה 1025

אמנות
ציו ד
טרבושים בתערוכה
טרבושים אדומים, מגבעות אירופיות,
כפיות לבנות וחולצות פתוחות נדחקו זה
על יד זה. שורת מנורות היתה תלויה לאורך
האולם הגדול של התאחדות הנוצרים
הצעירים בנצרת, האירה 41 ציורים ורישומים
שהיו תלויים על הקירות הגבוהים. היתד,
זו התערוכה הראשונה בתולדות העיר
הנוצרית, תערוכתם של 18 אמנים צעירים,
המתכוננים להציג בעוד חודשיים את עבודותיהם
במסגרת התערוכה במוסקבה.
למשתתפים בתערוכה היה רק מכנה משותף
אחד: הגיל. תנאי התערוכה הבינלאומית
מתנים את גיל ד,־ 35 כגיל המקסימום. אשר
לשאר התכונות, אלף ואחת השקפות הציור
השונות, השאירו את ההכרעה בידי הציירים
עצמם. התוצאה היתד, מגוונת מאד:
ליד חיתוכי העץ הריאליסטיים של זוכה
פרס נורמן משה גת, הוצגה תמונתו המופשטת
הגדולה נוף מתחת למים של הצייר
לביצקי, כשרישומיה הקלילים של רות שלוס
חונים ליד ציור רב־צבע של אחמד ביארי,
צייר ערבי צעיר מיפו.
ציוי או תעמולה? הצופים בתערוכה
היו נוחים מאד בביקורתם. לרבים מהם הי־תה
זו לא רק התערוכה הראשונה בעיר
מולדתם, אלא גם התערוכה הראשונה שראו
בכל ימי חייהם. אמין ג׳רגורה, ראש העיר,
חבוש טרבוש אדום, וחברי מועצתו שמעו
בענין את דברי ההסבר מפי הציירים עצמם,
מתורגמים לערבית. שמעו זאת גם פלחים
שבאו מהכפרים הסמוכים. אמר אחד הפלחים,
אמין חנא :״תערוכה יפה מאד. באמת
יפה. יש רק כמה תמונות שאי אפשר
להבין מה מצוייר בהן.״
דרישות אחרות לגמרי היו לקהל המבקרים
החיפאי, שהתכנס לוויכוח חופשי באחד
מערבי השבוע בו הוצגה אותה תערוכה
בעיר הכרמל. צעק מזכיר לשכת העבודה
החיפאית לעבר הצייר גרשון קניספל, שהציג
בתערוכה ציור־שמן גדול, לשנת עבודה
(ראה תמונה) :״אתה מצייר בשביל מוסקבה.
אצלנו אין לשכות עבודה כאלה. זוהי
תעמולה.״
קניספל הסביר :״אולפני נמצא מול לשכת
העבודה. ציירתי מה שראיתי דרך החלון.״
לעזרתו נחלץ מנחה הוויכוח, הסופר יהושוע
בר־יוסף :״גם אני ביקרתי בלשכת העבודה
הזו. ראיתי שם בדיוק את מה שאני רואה
עכשיו בתמונה של קניספל.״

מאחורי הקלעים
שת• קידות
מחזות דרום אמריקניים בעיקר יוצגו
על בימת התיאטרון החדש שהוקם בתל־אביב
על־ידי חיים וטובה פרדו, בשם התיאטרון
הכחול. המחזה הראשון בתיאטרון
זה, המציג באולם גיל בתל־אביב, הוא אל־ברטינה
מאת ולטינו בונפיאני. המחזה שאחריו
יהיה ישראל, מאת המחבר המקסיקאי
חוזה רבואלטאס. ישראל, על אף שמו,
אנשים 8אנשי מסובנים
בחג־החומש של משק שדה־בוקר הוצגה,
בין השאר, תערוכה שכללה מספר רב מתמונותיו
של האיש המצולם ביותר במקום
— ראש הממשלה דוד בך גוריון. כששמע
ביג׳י בשעת סיורו בתערוכה את ההסברים
שניתנו על־ידי חברי־המשק לצופים
— נזכר במעשה שאירע לו בשעתו, כאשר
הלך לבקר בפאריס בתערוכת תמונותיו של
מארק שאגאל, בחברת הצייר עצמו.
כשראה שאגאל כי במקום נמצא מנחה המסביר
את תמונותיו לקהל־הצופים, זירז
את אורחו להצטרף למאזינים באמרו :״גם
אני מעוניין להבין כבר פעם את התמונות
השאגאליות הללו כשהופיע השבוע,
בחגיגות שנערכו בל״ג בעומר על קברו של
הצדיק שמעון בר־יוחאי במירון, הרב הראשי
לישראל יצחק גסים, אמר ראש עיריית
צפת אברהם הכהן :״עכשיו רואים סוף
סוף במירון נסים של ממש במאמרו
האחרון בירחון נר, מונה הסופר הישיש
( )77 יהושע (״ר, בנימין״) התלמי שורר,
של אנשים המעמידים בסכנה את אושרו
וגורלו של העולם. בתוכם, בנשימה אחת,
נזכרים: לנין, טרוצקי, סטאלין, כרוש־צ׳וב,
היטלר, אידן( ,עבד אל־) נאצר ובן־
גוריון לאחר ייקור בתערוכת הנשק
בבית־דגון, נזכר ח״ב מפא״י שמואל דיין
בדרכי ההתגוננות שהיו נהוגות בארץ, זמן
רב לפני היות בנו לרמטכ״ל: בקבוצת
כנרת היה מקובל שהשומרים יצאו לשמירה
חושי וכרמל׳ כא/ק ״תיאודור הרצל״
ללא נשק, והרובים היו מונחים על שולהזמנים
הלא־טובים נשכחו
חנות חדר־האוכל. רק במקרה שנתגלתה התקפה,
היו השומרים רשאים לרוץ
שיחה, שאותה גלגל הנשיא ברוסית רהוטה,
לחדר־ גובי בליר ה
האוכל כדי להזדיין. היתה זאת הגשמת תונסבה
בעיקר על כת הקראים, אשר שרידיה
רתו של אהרן דוד גורדון, אשר הביע התבתאווה
מיוחדת הסתערו השבוע גנבי יש־ מרוכזים כיום בשלושה מרכזים בעולם: מצ־נגדות
נמרצת לנשיאת נשק מלכיאל
ראל על אישי־ציבור. בין השאר, נפרצה רייב, ישראל וברית־המועצות. אברמוב, שגרינוואלד
הישיש, שחזר השבוע לארץ
דירתו של המזכיר הכללי של ההסתדרות מצא עניין רב בתולדות הכת, גילה בהזלאחר
חופשה באירופה, גילה לידידו ראובן
פנה ס לבון, שמתוכה נגנבו כמה תכ דמנות זאת כי בכמה וכמה ספריות ואוספים
(״רומק״) גרינברג, שבא לקבל את פניו שיטים. בגניבה אחרת, בדירתו של ח״ב בברית־המועצות מצויים כתבי־יד יהודיים
בנמל חיפה, מד, המעשה הראשון שהוא הפרוגרסיבים אידוב כהן, לא מצאו ה רבים בעלי ערך היסטורי עובדי שדה־עומד
לעשות עם שובו: הוצאת גליון נוסף גנבים דברים ראויים ללקיחה והסתפקו בהתעופה
בלוד התבקשו השבוע לטפל באופן
של מכתבים לחברי במזרחי (פנינז׳) ,שיהיה, איסוף הכביסה מעל הגג. ליד ביתו של סגן דיפלומאטי בשני חתולים שיצאו בדרכם,
לפי הבטחת הישיש, סנסציוני יותר מקוד שר-הסעד ד״ר ישראל שדמה רוזנברג בכלוב מיוחד בתוך מטוס סוויסא״ר, ליו־מיו
משפט עמום בן־גוריון ימצא בקרוב ברמת־גן ניסו אלמונים לגנוב את מכוניתו, גוסלאביה. החתולים היו חתוליו של שגריר
ביטוי ספרותי במחזה מקורי חדש, הנכתב אך עירנותו של -רוזנברג ואי־עירנותה של בריטניה בישראל לשעבר, סיר ג׳והן ני־בימים
אלה על־ידי יגאל מוסינזץ. ביצירה המכונית, אשר לא הותנעה, מנעו את ביצוע
קולס, אשר ביקש לשלוח אותם למקום
זו רוצה מוסינזון לתאר את הפסיכולוגיה התוכנית שיחת אנשים מלומדה הת כהונתו החדש בבלגראד על סיפון א/ק
של עורך שבועון מסוג העולם הזה, הרואה פתחה השבוע בין נשיא ישראל יצחק כך
תיאודור הרצל הנציח השבוע צלם־עיתונות
את עצמו כלוחם בשחיתות, בשעה שהוא צבי לבין שגריר בריודהמועצות בישראל מיפגש רעים של שני יריבים וותיקים: ראש
נחשב בעיני אויביו למשמיץ ומחבל .
אדכפנדר ניקיטה אכרמוב, שערר עירית חיפה אבא חושי ושר־ד,תחבורה
ביקור במכון בן־צבי לכתבי־יד עתיקים. ה משה כרמל, מי שהיה מפקד ההגנה ב
חיפה
בימי מלחמת תש״ח, עת היתר, נטושה
מלחמה חריפה בין השניים בגלל תביעתו
של חושי לשלוט על ההגנה, דבר שכרמל
מנע אותו בתוקף.

פ>10 ןיהש סע

• ראש הממשלה דוד כן־גוריון, בחג החומש של משק שדה-בוקר:
״שדה בוקר אינו מקום מקלט לראשי־ממשלה שעייפו מתככי המדיניות, אלא
שדה־יצירה לנוער״.
• שר־האוצר לוי אשבול, בדיון תקצ׳יבי :״החוכמה היא לגזוז את
הצפרנים מבלי לפגוע באצבעות.״
• הממונה על הבנסות המדינה זאב שרף, בערב שאלות ותשובות
בענייני מסים, בתל־אביב :״כאשר הטנקים כבדים, גם המסים כבדים.״

• שר הדואר ד״ר יוסף בורג.
על פעולות משרדו :״דואר ישראל מפתח
את הקשר שבין אדם למקום ובין
אדם לחברו.״

• מנהל משרד־הפיתוח מנחם

כאדר, בתשובה לח״כים דתיים שחת־מרמרו
על מצב הדת באיזור הנגב :״יש
לנו רב כללי לנגב — רב־אלוף מרדכי
מקלף.״

<$סגן שר־הסעד ד״ר ישראל

שלמה רוזנברג, על דוקטרינת איי־זנהואר
:״הדוקטרינה היא לא בשרית
ולא חלבית.״
9ח״ב מפ״ם מאיר יערי, בדיון
במרכז מפלגתו על ההתרחשויות
האחרונות בקשר לרצח קסטנר :״ד,ש.
ב. התחיל את מערכת הבחירות לכנסת
הרביעית.״

״לשכת-העבודה״ של קניספל

• ח״ב מפ״ם יעקב (״קובה״)
דיפתין, בסיור של וועדת הפנים ב־

בית־הספר לשוטרים בשפרעם :״מדינת
אמנות או סתס תעמולה ל
ישראל היא חזקה עד כדי כך שהמשהוא
מחזה מהווי מקסיקאני בגבול ארצות־טרה
יכולה להרשות לעצמה להיות אדיבה וסובלנית כלפי התושבים.״
הברית שיא תיאטראלי השיג ה•
הממונה על חגיגות העשור של המדינה מאיר ווייסגאל,
שבוע הבמאי הצעיר מנחם גולן, שיצא לבתשובה
לשאלת עיתונאי מה הן התוכניות לקראת שנת העשור :״לפני שנכנסת
קוד קידות תודה על שתי במות נפרדות
למטבח אינך יכול לדעת מה יהיה טעם התבשיל.״
בשבוע אחד. שתי הצגות הבכורה: קערת
• הסופר הצרפתי פול וויאלאר, בד,שיאו עצה לסופר צעיר :״כתוב
העץ (אהל) ושלשה על אי בודד (דו־רה־מי).
את יצירותיו במצב של שיכרות, אך קרא אחר־כך את מה שכתבת במצב של
וזתיקי התיאטרון בארץ אינם זוכרים הישג
פיכחות.״
דומה של במאי מקומי.
חעילס חזה בבס!

אשרה מאושרת
כשרון גנוז נוסף של שחקן התיאטרון הקאמרי
יוסף ידין נתגלה השבוע, בשעת
בקורו במועדון התיאטרון החדש. כתום התוכנית
הרשמית התיישב השחקן ליד ה־פסנתרון
בבאר, ליווה את זמרת המסובים
בפריטתו...כפחות נלהבת להוכיח את כשרונותיה
נתגלתה הזמרת ג ׳ני מורל, שביקרה
גם היא במועדון באותו ערב. למרות
הפצרותיהם הקולניות של הנוכחים, השמיעה
זמרת־הסופראן, אשר הגיעה השבוע
לישראל כדי להופיע עם התזמורת הפילהרמונית,
סירוב אדיב אך מוחלט לתת קולה
בשיר כאשר הגיעה השמועה כי הכוכבת
מרילין מונרו תבקר אולי בקרוב בישראל
יחד עם בעלה המחזאי ארתור מילר, אל
שגריר ישראל בארצות־הברית אבא אבן,
הכריז השגריר החייכני וד,ממושקף :״אתן
לה אשרת כניסה לישראל אך ורק אם תסכים
לבוא ולקבל את האשרה מידי השגריר
עצמו הבמאי בנימין צמח, שניהל
בשנה שעברה את בית הספר הדרמתי של
הבימה וחזר בינתיים לארצות־הברית, לקח
אתו בשעתו את מחזהו של משה שמיר
הוא הלך בשדות והעלה אותו
לא מכבר על במת התיאטרון בלגס־אנג׳לס,
בתרגום אנגלי שינוי קטן בשמו
הכניס עם בואו לאמריקה שחקן התיאטרון
הקאמרי שי אופיר, המופיע עתה במועדון
הלילה הניו־יורקי סברה, השייך לזמר
ליאו פולד: הפנטומימאי נקרא עתה בשם
״שי קיי אופיר״ ,כזכר לכינויו מימי הצ׳יז־באטרון
״שייקר.,״ בינתיים, עומדת בקרוב
אשתו של אופיר, הזמרת אוהלה הלו׳ ,לצאת
לארצות־הברית על מנת להצטרף אל
בעלה, שהספיק כבר להופיע בתוכנית טלוויזיה
משותפת עם דני קיי וכן בתוכנית
הטלוויזיה של אדוארד מוראו, המראיין
המפורסם של ביג׳י ושל עבד אל־נאצר.

קונגרס חדל לר קוד
(המשך מעמוד )7שנים שהתה בישראל, בימי כהונת אביה כאן. היא למדה בבית־ספר קאתולי צרפתי בחיפה,
ואיך שהוא הטביעה הארץ את חותמה עליה. עתה היא פעילה בארגון־הנוער הסוציאליסטי,
ישראל כשהיה קונסול כללי בתל־אביב. הוא אוסטרי אמיתי, נוצרי בהכרה, אך יש לו חיבה
וחוץ מזה היא קאתולית אדוקה מאד. נערה רצינית, כמו כל העם הזה.
מוזרה ליהדות. ראשו מלא בדיחות יהודיות מצויינות, והביקורת העיקרית שלו כלפי
זר במרחקים יכול לתאר לעצמו כי האוסטרים הם עם עליז, עם של יין וואלסים
ישראל היא שהמדינה יוצרת עם חדש, שאין לו עוד שום דמיון ליהודים.
עליזים, עם של צעירות יפות וקלות־דעת השופעות עליזות. אין תיאור הרחוק יותר מן
חוץ מזה הארטל הוא מדריך חי לעיר וינה. הוא זוכר לא רק את תאריך הבניה של כל
אחד ממאות הבנינים ההיסטוריים, אלא גם את הסיבות והנסיבות לבנייתו. הנה הכיכר המציאות. העם הוא כבד־תנועה ושמרני, שונא מדים וצבאיות. צעירות יפות כמעט ואינן
אם הוף — לפני 200 שנה בא האפיפיור לוינה ועמד על מרפסת זו כדי לברך את ההמונים נראות כלל. הנערות האוסטריות יודעות, כמו הגרמניות, לכער את עצמן. רגליהן המוצקות־מדי
נעולות בנעליים שטוחות .״העקבים הגבוהים נשברים אחת־שתיים ברחובות המרוצפים
שהתאספו למטה. כל העם כרע על ברכיו והסיר את הכובע. רק משורר צעיר אחד נשאר
באבנים,״ הן מתנצלות. אך יש להניח כי
עומד כשראשו מכוסה. כאשר רמזו לו לההטבע
השמרני של הארץ גרם לכך ׳׳.א
סירו, ענה בחוצפה :״אם הברכה באמת טופחות.

היא תעבור גם את הכובע.״
גם הצעיר, הנוהג במכונית הקטנה, רציני
מאד. שמו פראנץ וייך, סטודנט להנדסת
הנה מסעדת סאחר, היקרה בעיר. היא מגמכונות,
גבוה, בלונדי ויפר,־תואר. כמו אנני,
דלת בעצמה את השוזרים והפרות לשחיטה
הוא פעיל בנוער הסוציאליסטי. מדוע? ״כש־ולהגשה
לאורחיה .״כמו גדוד מובחר בצמפלגת־העם
(הימנית) זוכה אפילו במקום
בא,״ מעיר הארטל, שהוא פאציפיסם.
אחד, מיד מוקטן התקציב לבניני־ציבור, ל־הנה
רחוב היהודים. כאן היה הגטו בימי
בתי־חולים ולבתי־ספר!״ סיבה נבונה וסביהביניים.
שלט של שיש, שהוצב על אחד
רה. אך איך שהוא היא פרוזאית מדי להקירות
לפני 500 שנה, מספר בגאווה שצעיר
בן .24
כל היהודים גורשו מן העיר .״כעבור דור
אביו של פראנץ היה נאצי נלהב, ראש
אחד הם כבר הסתננו חזרה,״ קובע הארטל
סניף המפלגה. הוא שלח את בנו לנוער
בסיפוק.
ההיטלראי, ופראנץ הגיע לדרגת סמל בארגון
זה. אולם הוא שנא את אביו, את האולם
האנטישמיות האוסטרית לא מתהנאצים ואת הסדר. הוא עדיין אנארכיסט,
מעולם. היא היתר, תמיד חריפה במיוחד,
משוכנע כי כל שוטר הוא אידיוט וכל
כי הרקע שלה היה גם כלכלי וגם דתי.
ממשלה מזיקה. בדרך הוא מצביע בשמחה
האדם הראשון בתקופה החדשה שהפך את
על בנין הגסטאפו, שנהרס בהפצצות ולא
האנטישמיות לנשק פוליטי, כדי להגיע בנבנה
מחדש.
עזרתו לשלטון, היה קארל לואגר, ראש
עירית וינה בראשית המאה הנוכחית. פסלו
אנו עוברים את תעלת־הדאנובה ועל פני
עומד ברחוב הראשי, הנושא״ את שמו.
גלגל־הענק המפורסם של הפראטר, זכר וכשהתלוננו
בפניו על כך שהוא בכל זאת
סמל לתקופה עליזה יותר. לפנינו שטח־ה־מטפח
יהודי מסויים, הפליט את האימרה
ענק של התערוכה הוינאית. למרות שישרההיסטורית
:״אני הוא הקובע כאן מי
אל אינה מציגה בה, מקדם גם הדגל היהודי
ומי לא!״
ישראלי את פנינו, חיוזר וחסר־רושם בין
אלה פניהם של תריסר צברים — תלמידיו של הדגלים הססגוניים.
לואגר עשה רושם רב על צעיר אוסטרי
ישו הנוצרי, כפי שהצטיירו בעיני דמיונו של
משופם, פועל־בנין צעיר שבא לוינה מאחת
אמן אוסטרי שחי לפני כ־ 400 שנה. וינה גדושה ומלאה פסלים, ותבליטים כמו זה, מת
מערי־השדה.
אביו היה פקיד־מכס אוסטרי
נוססים בכל פינה בעיר הגדולה והיפה. פסל זה נמצא קודם לכן בכנסיה כפרית אוסטרית.
תימניה מן הפרבר
קטן, והבן שאף להיות צייר. כשנפסל ע״י
האקדמיה לציור של וינה, היגר לגרמניה ופנה לעיסוקים אחרים. יתכן שאתה שמעת את
ך * תערופה היא תערובת מיוחדת־במינה של קארניבל ותצוגה. בני הכפרים, שישמו
— אדולף היטלר.
ו 1כורים־למחצה, מסתובבים בין הביתנים. פראנץ מוביל אותנו אל ביתני המכונות. באחת
בוז לאבא ולנאצים

הפינות מציגה פירמה אוסטרית את מכונות־הענק ששלחה לסכר אסואן במצריים.
הארסל לוקח אותי לביתן המוקדש למשלחת האוסטרית שכבשה לא מכבר את אחד
אלטל לוקח אותי לתערוכה הגדולה. בתו, אנני, וחברה נלווים אלינו. אנני היא
1 1סיפוס־תערובת של צברית, צרפתיה ודינאית. שפת־האם שלה צרפתית. במשך כמה השיאים האחרונים של ההימאלאיה. המנהיג, פועל קטן ואדיב, אינו דומה להרפתקן המשחק

בני ישראל בווינה
הזוכים בתחרות תחפושות פורים
תשי״ז
שאורגנה
על־ידי
ביח״ר
״ שמן״

חיפה

בנימין פופקו

-גבעתיים

פרס ראשון -אופנים

יונה שורץ

-חיפה

פרם שני — מצלמה

אברהם אלטרץ־-קרית־מוצקין

פרס שלישי -שעון־יד

עילער ! 2א

עם המוות. אך הוא ביצע את המלאכה.
גם גבול אחרון זה של כיבוש אנושי
הולך ונעלם. נשארו רק שיאים מעטים בני
גובה של 8000 מטר ומעלה, והיוזמה החופשית
חוסלה לגמרי. המדינות חילקו ביניהן
את הזכות להעפיל אל השיאים האחרונים,
ופאקיסטאן החרימה שיא אחד השוכן
בגבולותיה. שיא זה שמור עתה למשלחת
כובשי־הרים פאקיסטאניים, שאינה קיימת.
בביתן־ההמצאות הגדול אנו מעריצים את
ההמצאות האחרונות של הגאון האוסטרי.
רק אחרי שאנו יוצאים אנו שמים לב לעובדה
המאלפת — כמעט כל ההמצאות
היו מוקדשות לאוכל ולמטבח — מכונות־קילוף
לתפוזים, מכונות עירבוב, ודומיהן.
״זה האופי שלנו,״ קובע הארטל .״הגאון
שבנו מופנה אל המטבח
במרכז התערוכה עומד ביתן־היין. המונים
מצטופפים ליד דוכן ההגשה של ה״הויריגן״
האוסטרי המפורסם — יין של השנה האחרונה,
שיש לו טיב מיוחד. מולי עומדת המגישה
— תימניה אופיינית, שחומה, שחו־רת־עיניים.
אולם שמה אירמהילד לנץ, והיא
אוסטרית אמיתית, בתו של בעל בית־מרזח
קטן באחד הפרברים, המגדל בעצמו את
ענביו. לדעתי היא המוצר האוסטרי הטוב
ביותר בתערוכה, אם להתעלם מן הפרות
הנהדרות, שכל קיבוץ היה מקנא בבעליהן\

אגדהמה רי ה ג לי ל
ך* ערבאנייושג באולם של אגודת*
המוסיקה. מבחוץ זהו בנין מרובע ורגיל.
בפנים זהו עולם מוקסם — האולם
האדיר מוקף קירות של לובן מוזהב, עשרות
פסלים של מוזות־שיש ערומות מרחפות
מעל לקהל.
זוהי אווירה של קאתדרלה, והיא מתאימה
למקום. כי הוינאי נכנס לאולם האופירה
או הקונצרט באותה חרדת־קודש כמו הבריטי
לבנין הפרלמנט והיהודי לרחבת הכותל
המערבי. זהו קודש הקודשים.
באולם מרחפת מוסיקת־הפאסיון של יוהאן
סבסטיאן באך, על פי המלים של הבשורה
על־פי מתתיהו, מן הברית החדשה. היא
מתארת את הימים האחרונים של בן־הנגר
מנצרת — אחרון הנביאים היהודיים.
מסביב יושבים בני וינה ובנותיה, עוקבים
בקפדנות גרמנית אחרי כל צליל ב־ספרי־ר,תווים
הפתוחים על ברכיהם. מאות
הזמרים, עשרות הנגנים, בעל העוגב המוזהב
והאדיר התופס את הקיר השלם ממול
— כולם אוסטרים. הקומפוזיטור הוא גרמני.
אולם האגדה היא ישראלית.
הרי הגליל, מדרונות ירושלים, קמים
לתחיה באולם הוינאי המוזהב, מעל לקהל
האלף הלבוש בחליפות־ערב. במלים עדינות,
בצלילים הנוגעים ללב, מספרים הזמרים את
סיפורו של האיש הישראלי שנאבק עם נפשו
ועם העולם, חניך ד,אסיים מגדות ים־
המלח, שעד היום אין איש יודע בדיוק
מד, היתד, תורתו ומה תוספת תלמידיו.
ובהיות השעה השישית היד, חושך
על כל הארץ, עד השעה התשיעית. ובשעה
התשיעית, ויזעק ישו בקול גדול: אלוהי,
אלוהי, למה שבקתני? ופרושו: אלי, אלי,
למה עזבתני. וישמעו אנשים מן העומדים
שם, ויאמרו: הנה אל אליהו הוא קורא.
וירץ אחד מהם וימלא ספוג חומץ, וישים
על קנה, וישקהו, ויאמר: הניחו ונראה אם
יבוא אליהו להורידו. וישו נתן קול גדול,
ויפח את נ פ שו...״
ארבע המלים יצאו מפי הזמר האוסטרי
בעברית :״אלי, אלי — למה עזבתני?״ הן
מרחפות באולם, נוראות ונוגעות עד הלב,
סיומה של אחת הטרגדיות האנושיות הגדולות
בתולדות עם ישראל.
״אנו יושבים, שטופי דמעות /קוראים
אליך, אל הקבר / :ליל מנוחה, ליל שלווה.״
זהו הסוף. הקהל קם על רגליו, קצת מ ומם,
קצת מרוגש. הספור בן אלפיים השנה
עודו משפיע. במסדרון אני פוגש את דינה
אברך, הפסנתרנית התל־אביבית הבלונדית,
המשתלמת עתה בבירת המוסיקה, ואמנון
זלמנוביץ, ילד־ענק ששירת בחיל־הים ומפתח
עתה את קולו העמוק. יחד עם צעירה אמריקאית
מנאשוויל, מדינת טנסי, אנו הולכים
לאכול ארוחת־ערב אדירה של ביפסטיק,
תפודים צלויים ויין הויריגן.
זהו הערב האחרון שלי באירופה. מחר,
באותה שעה, אהיה בתל־אביב. תוך כמה
שעות אעבור את הדרך *.שר הצלבנים עברו
אותה, ברגל ובסוס, במשך למעלה מארבע
שנים. הטכניקה התקדמה. האם התקדם גם
אופי האדם? אני מסתכל בכנסיית סטפן־
הקדוש המוארת, הסמל הנהדר של וינה בתקופה
שאיש לא ידע מה הכוח הטמון באטום,
ואני תמה.

העולם הזה 1023

החי
שם נרדן?
ךיתל ״ אכיב, שכח תושב זקן את העוב־
* דה ששמו רודף שלום, רדף את אשתו,
היכר, אותה, הובא בפני שופט השלום שהוציא
נגדו פקודת מעצר ל־ 15 יום.

חשדהו ומפתהו
ך* כפר מרדכי, הופיעו שני אנשים ש־הציגו
את עצמם כסוכנים של איגרות
מלווה הבטחון, עוררו את חשדם של חברי
המשק כי הם רק רמאים, נעצרו עד להופעת
המשטרה, שוחררו רק לאחר שהתברר כי
היו סוכנים אמיתיים.

אמנות מתקדמת
*פילדלפיה, ארצות־הברית, נפגעה ה־ציירת
מרג׳ורי רובן מתלונתו של המוזיאון,
כי שניים מציוריה שנתקבלו לתערוכה
היו ״לגמרי יוצאי דופן משאר
הציורים״ ,ערכה חקירה, גילתה כי שתי
היצירות לא היו אלא מעשה ידיו של בנה
בן החמש, שצירף אותן למשלוח ציורי אמו.

השכונות ההנהלה
ך• רמלה, קראה הנהלת בית־הספר עמל
למשטרה לחסל סיכסוך שנתגלע בינה
לבין אחד מתלמידי המוסד, הסבירה כי תייר
אמריקאי הצטלם כשהוא מוסר לאותו תלמיד
תרומה של מאד, דולאר עבור המוסד, אך
לאחר שהסתלק התייר סירב התלמיד למסור
את הכסף להנהלה, בטענה כי הוא ניתן לו
כמתנה אישית.

זוכרים את הצנחן המפורסם של׳ (ך-,
! עולם הזה?)1017 נראה שהצליח להרגיז
רבים. הנה מכתב שקיבלתי לא מכבר
מקבוצת צנחנים:
ברצוני לברר אצלך, אס ניתן,
את זהותו של אותו צנחן אלמוני שתפס
את מחצית מדורך בגליון .1017 אומר
לך גלויות: אותו אדם איננו צנחן וזאת
לפי מכתבו אנו איננו סובלים אדם
המתהדר בנוצות לא לו. לכן בקשתי
לאתר אותו. זה הכל.
״באם. לא תרצי לשלוח את כתובתו,
שלחי לו את מכתבי ותקוותי שאס
הוא גבר, יעשה זאת בעצמו.״
מיותר לשלוח את המכתב, כיוון שהוא
יקרא זאת בעתון. אך אל תקוו,
נערים. אינני סבורה שהוא גבר. ואם
חצליחו בכל זאת לגלותו — וזאת בלי
£מרתי — אינני רוצה אצבע בעוגה —
נהגו בו ברחמנות!

לא יקשה לו לקבל מכתבים מנערה עירונית
״שאיננה חברה בתנועת נוער, אבל

מה זה לעשות חיים

לי נסיון עם אחת מבוגרת וזה השאיר

במקרה שלא ידעתם :״טיולים, סרטים,
הצגות, מסיבות, ריקודים וכל הקשור
בבילוי נעים.״ כזאת היא הגדרתן של
שתי אחיות חברות, בנות 21ו־17,5

ה 0י 9ום לן

ליל מנוהה
דיאקרץ, ארצות־הברית, הודתה
פרל, אם ל־ 17 ילדים, לשופט,
ציודה להחזיקה במשך לילה בבית
הסבירה :״זה היה הליל הראשון
בו, מזה 20 שנה.״

קאתרין
על כי
הכלא,
שנחתי

.1116*16011״ 11״ 1״ ״ 1

06378 01)1. 811)1 081116 10 187861

צעיר כרוחו
ך*תל־אכיכ, לאחר שהטריד במשך תקו־פה
ממושכת את בלשי המשטרה, נתפס
פורץ מצליח בדירתה של רבקה בלומנקרנץ,
נתגלה כישיש בן .75

כל יום פורים
•אשקלון, הסביר מנהל סניף הבנק
לאומי לישראל, מדוע לא נבהל למראה
שודד שהחזיק רובה בידו ואשר פניו היו
מכוסים במסכה, שדרש ממנו את כספו:
״חשבתי שזוהי תחפושת מוצלחת מאד.״

מינפורמציה
*לונדון, הודיע הממונה על פרסומי
ממשלת הוד מלכותה כי אחד הפירסו־מים
הנחטפים בשוק הוא הספר האינפורמטיבי
חיי המין של כלב הים.

״תמונה זו,״ כותב דן גלבוע מתל-
אביב ,״מצאתי ברחוב הירקון בקירבת
מקום למלון דן. הנערה בתמונה קוסמת
לי מאד. אינני יודע אם היא צברית
או לא. אנא, מצאי לי אותה, רותי.
״כל מה שאני רוצה לקוות הוא שהגבר
הוא באמת אביה ושהיא יורשת
עשירה מאמריקה. מכונית לא תזיק.״

( .)1023/1202 לדבריהן הן חינניות, סימפטיות,
בעלות חוש־הומור ואוהבות לעשות
חיים. בתכונות אלה הן רוצות לקשט
חברה ״שהבחורים בה עליזים ודומים
לנו באופיים. עליהם להיות בני 28
בערך•״

עולם משונע

ירושלמים מחוץ לתחום

•*כא״״יעקכ, לאחר שהרופאים התנצלו
4בפני ק. ק .על כי הוכנסה למוסד בטעות
על־ידי המשטרה, שחשבה אותה לחו־לת־רוח
בעלת אותו שם שברחה מן המוסד,
ביקשה ק. ק .להשתחרר, נתבשרה כי תמשיך
להיות מוחזקת במוסד, מאחר שנתגלה
כי גם היא חולת רוח.

בחוש הומור האופייני לבני עירם,
מספרים ( )1023/1203 ששניהם צפים ב־שיעמום,
וכירושלמים טובים שאינם יודעים
לשחות, יש חשש שיטבעו. הפתרון
היחיד הנראה להם באופק הוא זוג גלגלי
הצלה בדמות שתי נערות נאות.
כיוון שאין בכוזנתם להעשיר את דואר
ישראל, הם מתכוונים להתכתבות קצרה
ביותר שתביא אחריה היכרות אישית,
אך לא לפני שהנערות תשלחנה את
תמונותיהן. רצוי להם שהנערות תהיינה
ירושלמיות, אך לא יתנגדו, כרבים אחרים,
לרכב צמוד. יש בידם רשיונות
נהיגה, ממהרים הם. להבטיח.
את גילם לא פירטו, ציינו רק את

פרי כופר
ך* יפו, התייצב גבר אלמוני בביתה של
1שרה בוסר, הודיע כי הינו פקיד ממשלתי
שבא לשלם את הרבית על אגרות חוב
ממשלתיות, שילם לה 18ל״י, הסביר כי
עליו לקחת את האגרות לבדיקה נוספת, נעלם
מאז ואתו האגרות בשודי של 300ל״י.

100(, 131116 61163, 1>1011<1 11817. 1
8111 07827 81(001 ( 32 1110810 ) 3111
1131167 13 1117 10007116(, 1 763)1
8 101; 811)1 £0 011611 10 3 £00)1

1)6111311. 11113 1038 1116.

, 1116 £171 1 100111 10 1111)1זססא
5יז 1138 10 1(6 81(001 17-18 763
01)1, ((76117, 3 £00)1 31(071, 3118
8116 1111181 1) 11010 )13110111£. 1(17
81111 13 866111£ 1167 31167 3 311071
£11811,מ 3מ!) !167108 01 \0571!11£
01 000736(.
1 0311 1(70111186 1167 8116 10111
11306 3 £008 111116 101111 106 10; £611167 107 1 3111 3 51111{(16 3118
!!0 10068 3 £008״ר עגו 1131(1(7 8
(3117 3118 3 0016 £171-171608ן 1מ00
06x 1 10 1116.

ספורט אגודות מאבק החמולות
שערוריות השבועות האחרונים וחקו לקרן
פינה פרשה עגומה אחרת בכדורגל הישראלי,
שבזמן אחר היתה גורמת לרעש
גדול בקהל חובבי הספורט. היתר, זו פרשת
הדחתו של מאמן ושחקן נזכב־ פתח־תקווה,
אליעזר שפיגל.
מאז ומתמיד שררו יחסים מתוחים ביי
אליעזר שפיגל וישראל בן־דרור, אחד משחקניה
הטובים של הקבוצה והרוח החיה
בה. יחסים אלה היו תוצאה של ריב חמולות
עתיק יומין, בין גושים ומשפחות ותיקות
בפתח־תקווה.
ההתפוצצות של הריב הנסתר אירעה לאחר
משחק צה״ל נגד נבחרת צרפת בכדורגל.
על אף התנגדותם של חוגים רבים, הזמין
מאמן נבחרת צה״ל אליעזר שפיגל את שחקן
קבוצתו בן־דרור לנבחרת. אולם כאשר
החלים הבלם המיועד של נבחרת צד,״ל, נוח
רזניק, מפציעתו, שוב לא היה מקום עבור
ישראל בן־דרור, משום שגילו היה ,26 בעוד
שהגיל שנקבע עבור שחקני הנבחרת היה 23
באסיפת הקבוצה הפתח־תקוואית, שהתקיימה
בשבת שלאחר המשחק, התאונן בן־
דרור כי קופח במתכוון על־ידי שפיגל מטעמים
אישיים. ותיקי הקבוצה שוכנעו מדבריו
של בן־דרור, דרשו שינויים מרחיקי־לכת
בהנהלת הקבוצה. הצעד הראשון היה
סילוקו של שפיגל מהקבוצה. מלבד זאת
עמדו השחקנים על כך שהנהלת הקבוצה
תסולק אף היא, מכיוון שנכשלה בהנהלת
הקבוצה בעונד. הנוכחית. מכיוון שסילוק הנהלת
הסקציה לכדורגל טעון אישור ההנהלה
הכללית של האגודה, טרם בוצע עדיין.
ה פו ר שי ם. סילוקו של שפיגל לא עבר
בשקט. שניים משחקניה של הקבוצה הודיעו
שהם פורשים ונכנסים להסגר. השוער חיים
בוך, שקנה את עולמו במשחק נגד נבחרת
צבא צרפת, הודיע שהוא פורש, מתוך הזדהות
עם שפיגל. החלוץ המהיר, גד נאדל,
נכנס להסגר בטענה שהוא עומד לנסוע ל־חוץ־לארץ
וכאשר יחזור יהיה חופשי להחליט
לאיזו קבוצה להצטרף. גם זיגי זילברשטיין,
שחקן הקבוצה לשעבר שנכנס להסגר
ועמד לשוב לקבוצה, הודיע כי הוא חוזר
להסגר כאות מחאה.

מיוחד לשיכ ו נים:

כעולות מחאה אלה לא הרתיעו את מורדי
מכבי פתח־תקווה. בן־דרור נטל על עצמו
את ניהול ואימון הקבוצה. במשחק הראשון
אחרי המהפכה גברה מכבי פתח־תקווה יעל
מכבי תל־אביב בתוצאה .3:0אולם היה ברור
כי רק נס יציל את מכבי פתח־תקווה ממשברים
נוספים, עקב פרישתו של שפיגל.
כדורגל מגרשים ברחובות
תל־אביב, טלפון 24749

נסיעת חנם למוסקבה
ועד הפטיבאל הישראלי מזמין את קוראי העולם הזה להשתתף בתחרות על הנושא :
״ידידות בין הנוער העברי לנוער הערבי במדינת ישראל״ .הזוכה בתחרות זו
יזכה בנסיעת חינם לפסטיבאל הנוער והסטודנטים שיתקיים הקיץ במוסקבה.
הפרס ינתן לצעיר או לצעירה שיביעו בצורה האמיתית והמשכנעת ביותר את
רעיון התחרות, בצורה של סיסמה, שיר, סיפור או כתבה. לבקשת מאות משתתפים
שטרם סיימו את הגשת עבודותיהם נדחה המועד האחרון להגשת העבודות ליום
ה־ 1ביוני ,1957 את החומר יש להעביר לת. ד( 136 .״פסטיבאל״) תל־אביב.

אם כ בר מביימים...
עד שערוריות הספורט כליגה א׳
פותב שייע גלזר:
לפני שאתם מתחילים
לקרוא, יש לי
הודעה קצרה בשבילכם:
פה אין בדיחות.
הפעם זה מאמר
רציני. מאמר ביקורת.
מי שמחפש
בדיחות — שיחפש
אותן בעמוד האחרון
של הגליון.
כפי שבטה שמעתם, קיבלנו השבוע
לליגה הלאומית עוד 22 חברים ממכבי רחובות
ומהפועל כפר־סבא. ובעוד שבועיים
אולי נקבל עוד 11 מיפו. בהתחלה, כששמעתי
שעולות קבוצות כאלה לשחק
נגדנו בעונה הבאה, נעשה לי קצת לא טוב.
אני לא רגיל לשחק בדרך כלל נגד קבוצות
שמכניסות 12 או 11 גולים בחצי שעה.
פעם אחת בחיים שלי שיחקתי בקבוצה שהכניסה
12 גולים. זה היה כששיחקנו נגד
הפועל בלפוריה. כשראיתי איך שהם בכי
אחרי המשחק, החלטתי שזה לא ספורטיבי
להכניס יותר מששה גולים לקבוצה. כי
בעצם, מה זה פה — כדורסל?
ההבדל הוא שכאשר אנחנו שיחקנו נגד
בלפוריה, הם לא יעזרו לנו כל כך לנצח.
הפעם שמעתי ששלושה משחקים שנערכו

העולם הזה 1023

בשבוע שעבר בליגה א׳ היו מבוימים. אני
עוד לא שיחקתי במשחק מבוים, כך שאיני
יודע איך ע, שים את זה. במשחק כדורגל
אמיתי אי אפשר לביים. מה שהשחקנים
יכולים לעשות, זר, לא לתת את המקסימום
במשחק, לא לרוץ לשחקן היריב ולהסתכל
לשמיים במקום לכדור. נכון שאפילו לי
יש הרבה ימים שאני לא יכול להתאמץ, אבל
זה לא מפני שמישהו שילם בעד זה.
כשלימדו אותי לשחק כדורגל, אמרו לי
שהיריבים שלי יהיו גם כן כדורגלנים. אף
אחד לא לימד אותי לשחק נגד שחקני
תיאטרון. אם מישהו רוצה לשחק נגד שחקני
תיאטרון, שילך לשחק נגד כסיית אי
רווול, אבל לא בליגה הלאומית.
היות ואני שחקן כדורגל לא מהיום, יש
לי כמה עצות בשביל הועדה החוקרת את
המשחקים המבויימים האלה: ההתאחדות
צריכה להעניש את העסקנים שעשו את כל
המונקי־ביזנם הזה. אין טעם להעניש את
השחקנים. הם עושים מה שאומרים להם.

כדורגלן בן־דרור
יום החשבונות האישיים
אבל אי אפשר לעבור על עסקים כאלה
בשתיקה. הכדורגל אצלנו הגיע למצב כזה
שהוא יותר גרוע מכדורגל מקצועי. אם לא
ישימו לזה סוף תיכף מההתחלה, זה יכול
להתפשט כמו מגיפה. אם עשו תיאטרון בליגה
א׳ ,מחר יעשו תיאטרון בליגה הלאומית.
לפי
מצב הענינים עד עכשיו אני כמעט
בטוח שלמרות העצות שלי, לא יצא שום
דבר וזה חבל. בכל אופן אני יכול להבטיח
לכל אלה שעוד אוהדים אותי שאצלי לא
תראו משחק מבויים.
איך שלא יהיה אני מאחל למכבי רחובות
ולהפועל כפר־סבא שהשנה יצליחו להישאר
בליגה הלאומית ולא ירדו ממנה כמו בשנה
שעברה. חוץ מזה אם כבר מביימים
משחק׳ למה לא לביים אותו ככה שאף
אחד לא ירגיש?
שערוריות טיפוש על הקירות
כל מי שחשב שעם גילויין של שערוריות
הכדורגל בליגה א׳ וג׳ (העולם הזה )1022
נגמרה פרשת הגילויים, התאכזב השבוע
מרה. אמנם מישחקי השבת בליגה א׳ ,שעברו
תוך מתיחות ולעיני משמרות משהעולם
חזה 1023

טרה, הסתימו ללא תקריות ושערוריות. אולם
משיכת חבל השערוריות גרמה להתרת
עוד ועוד קשרים וחשיפת פרשיות ישנות.
הגרועה מכולן היתד, פרשת משחקי ליגה
ג׳ .לפני חודש ימים התנהל בירושלים משחק
כדורגל, בין מכבי ירושלים ובית״רלוד.
שתי הקבוצות היו אותה שעה מועמדות
לאליפות הליגה והקרב ביניהן היה קשה.
בדקה ד,־ 70 למשחק, לאחר שלוד הובילה בתוצאה
,2:1אירעה תקרית ליד השער הירושלמי.
היה זה בעת שהמשחק התנהל
ליד שער לוד ושופט המשחק אהרון קראום
עמד עם פניו לשער הירושלמי.
כשד,יפנה השופט את פניו לעבר חצי
המגרש עליו לא התנהל כל משחק, ראה את
שחקן בית״ו־ לוד גבריאל זנה מוטל על
הארץ. כנהוג, שרק השופט להפסקת המשחק,
ניגש אל זנה, מצאו שותת דם.
היד, זה לאחר שמגן מכב־ ירושלים אמינוף
היכר, אותו בפניו.
כשנשמעה שריקת השופט, פרץ הקהל למגרש.
שחקני לוד ניצלו את המהומה כדי
להיפרע מאמינוף, שהחל בתיגרר .,כתוצאה
מכך פרצה קטטה המונית והשופט הסתלק
לחדרי ההלבשה. המצב היה כה חמור עד
שהמשטרה נאלצה להתערב ולגבות עדות
גם משופט המשחק.
״שלמו לנו יותר!״ מאחר שהמשחק
לא הסתיים, הובא הענין להכרעת ועדת הליגה
והגביע של ליגה ג׳ .קבעה הועדה:
״הגענו למסקנה שלא נעשו על־ידי השופט
סידורים מתאימים להמשכת המשחק. אנו
קובעים שיש לקיים משחק חוזר.״
המשחק החוזר היה צריך להתקיים השבוע
בתום סיבובי הליגה. אולם שוב לא
נמצאו הקבוצות המתחרות באותו מצב, כשם
שהיו במשחק הראשון. בית״ר לוד ירדה
מהקרב לאליפות, לא היה לה שום טעם
מיוחד לנצח את ירושלים כבמשחק הקודם.
משתק חוזר היה מביא, כמעט בבטחון, נצי
חון למכבי ירושלים, מעלה אותה לראשות
הליגה.
זאת לא יכלו להרשות מתחריה של ירושלים
לקרב על האליפות — שחקני ה־ספורט־קלוב
נס־ציונה. כי החלטת ועדת הליגה
והגביע היתה בניגוד מוחלט לחוקת
ההתאחדות העולמית לכדורגל, הקובעת שרק
במקרה שנתגלה תשלום שוחד לשופט,
יש לקיים משחק חוזר.
השבוע הגישה קבוצת הכדורגל של נס״
ציונה ערעור על החלטת הועדה. עורך־הדין
דב לוין הגיש עירעור המשתרע על שני
עמודים ד 12 סעיפים, בו נאמר, בין השאר:
״ההחלטה על הפסקת משחק בנסיבות התפרעות
היא רק בשיקול דעתו של השופט
במגרש, בהתאם לחיקת פיפ״א (ההתאחדות
העולמית) .כלומר, השופט הוא האדם הפוסק,
כיוון שהוא נוכח במקום ואין שום
מקום לשינוי החלטתו על־ידי איזו ועדה
שהיא.
בינתיים היתד, צריכה להתקיים פגישת
הגומלין בין מכבי ירושלים לבית״ר לוד.
הבית״רים פנו אל הנס־ציונים, המעוניינים
בנצחונם, הודיעו גלויות: רק אם תשלמו
לנו יותר ממה שנותנת ירושלים, נהיה מוכנים
להילחם לנצחון. נס־ציונה לא שילמה
והמשחק עוכב עד לפסק דינה של ועדת
הערעורים.
תורמים למען הצדק. בועדת הערעורים
נחלקו הדיעות. מחוסר יכולתה להחליט
בענין, העבירה הועדה יאה ההחלטה
לבית־הדין העליון של ההתאחדות, העומד
לפסוק השבוע בענין.
בינתיים געשה המושבה נס־ציונה כמרקחה,
סביב השערוריות שנועדו למנוע את
עלית קבוצתה לליגה ב׳ .קם ועד מיוחד
להגנת הקבוצה. סרטים נמתחו לאורך המדרכות,
כדי לעצור את תנועת האנשים ולד,ת־רימם
לקרן הפעולה. תוך ימים מספר נאסף
סכום של כאלף לירות, לפעולות משפטיות
לחיסול השחיתות בליגה ג׳ .״אנו נילחם
עד הסוף למען הצדק!״ הכריזו הפעילים.
מאבקם לא יהיה קל ביותר. כמעט כל
מרכזי האגודות לא היו מעוניינים בטובתה
של הקבוצה הבינאגודתית של נס־ציונה.
אפילו אדם כמו נחמיה גראף, יושב ראש
אגודת מכבי פתח־תקווה, הידוע במלחמתו
העיקשת לצדק ובהתמרדותו נגד הוראות
מרכז אגודתו, שוב לא היה לוחם כה עיקש
למען הצדק.
אמר השבוע נחמיה גראף, שהוא נציג
מכבי בהתאחדות הכדורגל, בשיחה עם אברהם
(״קוצ׳ה״) שנידרוביץ׳ ,איש נס־ציונה
ושחקן כדורגל מפורסם לשעבר :״מה אתם
מטפסים על הקירות? חבל על הכסף שאתם
מבזבזים. זאת לא שאלה של צדק. בתור
איש מכבי אני שואל אותך, מי אתה רוצה
שיעלה: קבוצת מכבי או איזה .0ק. מסס־ציונה?״
אנשי
נס־ציונה החליטו לטפס על הקירות.

(פוטו פרנק)
חמש הדוגמניות הישראליות, הפעם לא בבגדי תצוגה, כי
אם בבגדיהן ה״פרטיים בהחלט* .הבגדים הם, כמובן, מתוצרת ״אלד״.

6א0ו

ראשון לרוויצנ 1און

תוצאות התחרות לבחירת סיסמה ל״טמפו״
בפרס ראשון בסך — 100.ל״י זכה שלמה גיפשטיץ, ת .ד,8 .
ראשון לציון — עבור הסיסמה :

טמפו ראשון לרווי צמאון
בפרס שני בסר — 50.ל״י זכה אבי יחזקאלי, שב׳ חיילים
משוחררים, בלוק 3א /בת גלים, חיפה — עבור הסיסמה:

טמפו קר משקהנהדר
בפרס נוסף בסך — 25.ל״י זכתה נילי הלוי, פרופ׳ שור ,8ת״א,
עבור סיסמאות דומות.
ב־ 9פרסים מתוצרת ״טמפו״ זכו :
א. גודני, רח׳ הלל ,39 חיפה. י .פינדלינג, רמת השרון. ז .דגני,
שדרת הילד ,14 רמת־גן. רחל שנון, רח׳ בועז , 16 רמת־גן. יצחק
וידנפלד, רח׳ ר״ה, קרית חיים. אמנון פילרסדורף, גרוזנברג ,23
ת״א. אהרון כהן, הירקון , 118ת״א. סמל עדי שבסיס, ד .צ.
,2635צ.ה.ל. אביגדור רוסה, רח׳ הרברט סמואל ,94 חדרה.
הנהלת חברת ״ טמפו ״ מביעה בזה את תודתה
לכל המשתתפים בתחרות.
הזוכים מתבקשים להתקשר עם ״טמפו״ — חברה למשקאות קלים
בע״מ, אזור, שטח התעשיה בחולון, טלפון 84137 תל־אביב.

״אויב הטס״

/6בגר1
ת שבץ הג1ו> הוג 1023

(המשך מעמוד )10
רוזבלט לעניני הצלה, רוזתל מק-לאללנד,
כיום נספח בספרד.
פעם אחרת טס בין ישיבה לישיבה לאוסטריה,
התראה בתחנת־רכבת עם יהוד
שהחזיק בידיו חומר יקר, נסע מיד עם גמר
השיחה חזרה לשדר,־התעופה, הגיע לארץ
בחצות לילה, הופיע כעבור שמונה שעות
באולם הירושלמי, משוריין בחומר חדש.
לא כל העבודה התנהלה במטוסים. בחשכת
לילה נפגש תמיר בחוף ים הרצליה,
רחוק מבתים, עם יואל בראנה שסיפר לו
את האמת על הסגרתו, זמן רב לפני שנשבר
והפך מכשיר ביד מסגיריו. כך נתגלתה
בפעם הראשונה אחת הפרשות הדרמתיות
ביותר של ההיסטוריה היהודית,
שעוד תעסיק את החוקרים שנים רבות:
הצעת־החליפין הנוראה של אדולף אייכמן
והשתקת השואה על־ידי שרת.
זאת, לא פחות מחקירות השתי־וערב
ונאומי הסיכום הגדולים, היתד, המלאכה
האמיתית של פרשת משפטי קסטנר: החיפוש
אחרי יוצאי קלח׳ ברחובות־הבוץ של
מעברות נידחות, מציאת העדים בשלוש
יבשות, המצאת טכסיסים מסובכים להטעיית
מנגנון הבילוש וההאזנה שלא הירפה
מתמיר אף לרגע קט. מכל זה נתגלה רק
חלק זעיר — הופעתו של עורך הדין החלק
והמהוקצע, בעל הקול המאופק, ששלף ברגע
המכריע מתיקו מיסמך שהפיל כבנין-
קלפים את עדותו של עד בוטח־בעצמו.
עם חרב האינפורמציה בידו, יכול היה
תמיר לגמור עד אחרי עד בחקירה נגדית,
כמטאדור התוקע את חרבו בפר באמנות ובדייקנות
ברגע המכריע. הנואם הדרמתי, שסיכם
את טענותיו בסיום המשפט, היה רק
הגילגול האחרון של איש־המודיעין. כך זה
היה במשפט קולק בראשית הדרך, וכך זה
היה במשפטו הגדול של עמוס בן־גוריון,
שנסתיים בעבר הקרוב.

הלוחמים החדשים

מאוזן .2 :דיפלומט ישראלי .6 :נם .8 :בן דוד . 10 :נבט:
. 12״המשקה הזך בבקבוק ה 13 להם ׳ ולא ידברו!״:
.14 מזכיר או״ם הראשון ; .15 בעל צבע אדום טיפוסי .16 :מרילין ;
. 18 מדינה מרחבית .19 :מדיציני .21 :אמנה .24 :זנות .25 :בארי־קאדה;
.28 חרק .29 :אות עברית .31 :על כל בית .32 :קרום:
.34 ענף .3 5 :מגה ראשונה ישראלית .36 :ידיד .37 :בן־מנחם מנהל
אותו; .39 אות אנגלית; .40 אוניברסיטה אמריקאית .41 :מדבר;
.42 עוני; .44 עץ הנגב; .46 זמן; .48 צורת שלטון .50 :טקסי;
.51 מקום הוצאה להורג; .53 פארקר הוא כזה; .54 עוף טרף;
.56 מין; .57 מקצוע צבאי; .58 זכוכית המצופה תערובת כספית;
.60 החלמה; .62 חומר גולמי לכתיבה; .64 ספרי איוב, משלי,
תהלים.
מאונך . 1 :מך; .2חומר ניקוי; .3עמום לביג׳י; .4מכשיר
אריגה .5 :פנחס רוזן .6 :חומר גלם ליצירת אנרגיה; .7כובש
ארץ־ישראל; .8צבע; .9מחתרת; . 10 מוכרת; .11 מושבת כתר
בריטית ; .17ה׳ באייר ; .19 זהב ; .20 קריאת התפעלות ; .21 בירה
מרחבית; .22 רחמים נסים; .23 חוסר־טעם; .25 ספר קדמוני;
.26 ידיד ; .27 שכנה צפונית ; .28 חכמה, בינה, דעת ; .30 לא מהיר ;
.31 תאור מצב מי הים ; .33 לא טובה ! .38 ראה לעיל ; .41 פקודה :
.43 תושב וינה; .44 צריך להיות; .45״לך 47 גוון ורוד;
.48.שי; .49 מחתרת; .50 מידת אורך; .52 נפטרו; .55 צה״ל;
.56 כנוי רומז ; .59 חווה לכל חי ; .61 גבוה ; .63 חלק הגוף.

**;הלי מערכות גיג׳י אוהבים להי־
1 3לחם באנשים מסוגים מסויימים: אנשי־מחתרת
מבולבלים, הנופלים בנקל קורבן ל-
תככי מנגנון־החושך; אנשי־מפלגות, הרואים
את עיקר תפקידם בנאומים יפים בכנסת, אך
נאלצים לשתף פעולה כדי לפרנס את המנגנונים
המפלגתיים והכלכליים התלויים בהם;
במתקני־עולם יוצאי־דופן ובלתי־מעשיים, המחברים
;תוכניות מופשטות לאחרית־הימים.
הטיפוס של לוחמים, שהתגבש בארץ בשנים
האחרונות׳ לא מצא חן בעיניהם. היו
אלה אנשים חדשים: אנשים שגדלו בארץ
והצטיינו במעשיות חסרודאשליות, היודעים
לשלב השקפת־עולם מוצקה עם פעילות מעשית
יומיומית. לא היה ביד קבוצת המנהלים
מכשיר להתגונן בפני המתנדב הזוכה
להוקרת האזרח ההגון, בפני העתונאי המגיע
אל ההמונים הרחבים, בפני הפרקליט הרוכש
את אמונו של בית־משפט.
אילו קרה בל זה באנגליה, היו הכוחות
השליטים מנסים להטיל חלק מאחריות הממלכה
על הכוחות החדשים, משתדלים לשלב
אותם בהרכב מדיני משותף לעיצוב
דרך המדינה. בארץ אין הדבר אפשרי. החוגים
השליטים נוקשים יותר מדי מכדי לשנות
את דרכיהם. גם אמצעי־־ההתגוננות
שלהם שיגרתיים מדי, כדי לעמוד במבחן
החדש.
מכאן התופעה המוזרה של דרכי־התגו־ננות,
המתנדנדות ללא שיטה בין שימוש באלימות
גסה, מסוג הפצצות במערכת העולם
הזה, לבין מסעי־השמצה פרועים בנוסח
גבלס. הגבות אלה הצטלבו השבוע בערבוביה
מבולבלת של תופעות: עליית ה־ש.ב.
בעל כורחו מן המחתרת, הויכוח מסביב
לרצח קסטנר (שבוצע, לדעת תמיר,
על־ידי אחד ממנגנוני־החושך) ,גילוי פרצופם
האמיתי של בטאונים שונים, שפעלו
עד כה בהסוואה. משפטי קסטנר, שטיינברג
ועמוס בן־גוריון גרמו במידה רבה לאובדן־
עצות זה.
למרות שתמיר עצמו יכול היה לרשום
חלק נכבד מהידרדרות זו של אויביו לזכותו,
היה רחוק עדיין משביעות־רצון. אמר
הוא, השבוע :״המשטר הוא הרבה יותר
חלש מכפי שנראה לעין. אנו כבר רואים
את סימני ההתפוררות הראשונים שלו• .אולם
הוא לא יפול מאליו. מערכות מקוטעות
של גילויי־שחיתות או הפגנת אומץ־לב אזרחי
חשובות, אך הן בלבד לא ימגרו אותו.
הגיע השלב לרכז את המערכה, ולבססה
על השקפת־עולם פוליטית מגובשת, בהנהגתם
של כוחות חדשים.״

ספרים מקור קצר שהוא ארוך
מבחר סיפורי ישראל (ערך זב קמחי,
הוצאת יוסף שרברק 316 ,עמודים) הוא
בעצם מבחר סיפוריהם של 19 סופרים, כולם
ישראליים, החל בש״י עמון וכלה בעורך,
דב קמחי, עצמו. הסיפורים מייצגים
כמעט את כל סוגי הספרות, מן הסוריאליזם
המסובך ועד להומור הבריא־עממי, עוסקים
כמעט בכל הנושאים הישראליים, החל
במיזוג גלויות וכלה במיזוג קוקטיילים.
הפותח ספר זה נקלע בראש וראשונה ל
אווירת החלום של עידו ועינם — סיפורו הגדול
של ש״י עמון. אשה סהרורית ושמה
גמולה, בת לעדה יהודית מוזרה, מבקרת
בלילות בחדרו של איש המדע ד״ר גינת,
משוחחת אתו בשפתה המסתורית ומאפשרת
לו להוציא ספר דקדוק וספר המנונים בשפה
זו. הטראגדיה מתחוללת רק כאשר
מגלים בעלה של גמולה, גמזו, ושאר גיבורי
הספר, אשר שמות כולם מתחילים
באות גימל, את דבר הביקורים הליליים.
הסיפור, ככל שאר סיפורי עמון, מלא
וגדוש סמלים. אולם הקורא המתעצל לפענח
סמלים אלה יכול ליהנות מעידו ועינם גם
מבלי לעשות זאת.
השגעון הנפלא. פשוטים יותר הם
הסיפור התחיה מאת אשר ברש וגלגולים
מאת יהודה בורלא. הראשון עוסק במלכה
— אשר, יפהפיה, מטורפת במקצת, המנסה
להפריד בין ארוסה לשעבר לבין אשתו ולרשת
את מקומה. כאשר אין היא מצליחה
לעשות זאת, הריהי פותרת את בעייתה על־ידי
מיזוג צאצאיהם למשפחה אחת.
הסיפור השני, סיפורו של בורלא, לקוח,
כמובן, מחיי היהדות המזרחית. גיבורו, בנימין
אלפנדרי, מתגלגל ממקצוע למקצוע,
כתוצאה מיושרו המופרז, עד כי הוא מוצא
את הנושא לאהבתו הגדולה: צמו סוסים.
ההיסטוריה הישראלית העתיקה מיוצגת
בקובץ, על־ידי על סוסו בשבת, של משה
שמיר. הרוכב על הסוס: אלישע בן אבויה,
התנא אשר מרד בדת ישראל, לאחר שנוכח
כי הצדיקים ועושי המעשים הטובים
אינם זוכים לכל גמול על התנהגותם. ההיסטוריה
החדשה יותר מוצאת ביטוי בהאם,
של יהושע בר־יוסף — סיפורה של טלפו־ניסטית
זקנה וצנומה, הניצבת ליד גופת
בנה שנהרג על־ידי הבריטים, מבלי שיותר
לה להראות לעולם כולו כי היא אם ההרוג.
מפטיש עד סיבה. גם ההומור אינו
חסר בקובץ הסיפורים. אהרן מגד (גשם
נדבות) ממטיר על הקורא מהלומות פטיש
מצחיקות, בציירו את דמות איש הערבה
הגברתן, בובלה, הנתקע במונית, בגשם שוטף,
בכביש תל־אביב — באר־שבע, בחברת
זמרת רכרוכית וזוג בירח־הדבש. חנוך ברטוב
(הסכם עם מיסטר טוויטל) שופע הומור
קודר, בספרו על חוזה מוזר בין עולה
אמריקאי קמצן לבין מורה ישראלי אוהב
בצע. בנימין תמוז (מעשה בגליל של בד)
מדגדג את הקורא בסיכות ברקמו את עלילות
פסח כץ, הברנש התמים, אשר נמנע
מלגור ברחוב הקרוי על שם אביו ואשר
מדקלם את שיריו לאשתו, מאחורי תריסים
מוגפים.
נוסף על כל אלה אפשר למצוא במבחר
סיפורי ישראל פרקי פולקלור של עולים
חדשים (בן רביעי, מאת מילא אוהל) וסיפור
סוריאליסטי של יהודה עמיחי (מיתות אבי)
על אדם שעבר לעולם האמת עשרות פעמים,
עד שהגיע לשם באמת. אחד הקטעים
המובנים ביותר של סיפור זה :״כשמת באמת,
לא ידע אלוהים אם באמת מת. רגיל
היה שיקום לתחיה, אבל הפעם לא קם. כמה
שבועות לפני כן היתד, בו התקפת לב.
אומרים התקפת לב. מי מתקיף את מי?
האם הלב את הגוף, או הגוף את הלב, או
אולי מתקיף העולם את שניהם?״
לסיכום: בספר זה אפשר למצוא הכל —
פרט לסיפור קצר אמיתי. הקצר שבסיפורי
קובץ זה משתרע על פני ארבעה עמודים
גדולים, ואילו הגדול שבהם גוזל שלושים
עמודים ומעלה.

בין הכרכים
סופרי ויער
לאחרונה החליטה ממשלת ברית-
המועצות להעניק את פרס לנין לסופר לי-
אוניד ליאונוב, אך ורק מפני שספרו, היער
הרוסי, מנהל תעמולה נמרצת נגד השמדת
היערות הפזורים ברחבי רוסיה. הגיב על כך
השבועון הסאטירי הסובייטי, קרוקודיל:
״מרוב יערות אין רואים את הספרות

נו סעהכבוד של בריגיטה טופט הוא
הפינגווין פיטר, שהתרגל לחיים על האניה.

ממלאמ קו םהקפ טן .״כשאין הרבה תנועה בים״ ,נותן הקפטן את הגה האוניה
לנלסון ,.רפי משקיף לעבר חוף ציילון. מאחוריו ניצב הקפטן ומדריכו בהנהגת האוניה.

ירחהדבש. בהפלגה הקודמת לקח אתו
פיטרסון את אשתו לסמע הדבש על האניה.

כתב ״העולם הזה־׳ שתפליג על סיבון ״בויגיטה טובנו־ מתאו את תחילת המסע לאסיה

היי מזרחהדציילוו
־ מאת ר( ׳ 9לסין -
ך י * ת?ןורר תי בשעה שש בבוקר. יותר
( ונכון, העירו אותי. זה היה זעזוע גדול
בשבילי, להתעורר כל כך מוקדם. מעלי עמד
השותף שלי, יוגן, נער האוניה. אני המלצר
והוא הנער. הוא בסך ר,כל בן 15 ואומר
בוקר טוב באנגלית, בהברה משונה.
היום הוא יום העבודה הראשון שלי על
האוניה. אתמול בערב הביאו אותי כשאני
כמעט שתוי אל הרציף באילת, אבל עליתי
לסיפון בכוחות עצמי. ראיתי באיזה שהוא
סרט איך חוטפים ימאים שאינם רוצים לעבוד.
משכרים אותם ולוקחים אותם בכוח
לאוניה. אותי לא לקחו בכוח. פשוט היתד,
מסיבת פרידה קטנה לכבודי, בבית הממשלה.
היו שם האלוף שלמה שמיר, אורי מפקד
המרחב, דני מצפון מנהל משרד הפיתוח,
מיקי, בובי ועודדה. כל החברים שלי נפרדו
ממני, והיה לי הרושם שעשו זאת בשמחה
רבה.
זה היה קצת מגוחך: כל האנשים החשובים
של אילת עורכים מסיבת־פרידה למלצר
פשוט על בריגיטה טופס.

ד,אניד, בתא מיוחד, בתשלום, התחיל לסדר
את החדר בעצמו. לי נשאר רק להגיש את
האוכל ולאכול אתם על יד השולחן.
המספר הגדול ביותר על האוניה הוא
פיטרסון, רב המלחים. פיטרסון הוא ימאי
וותיק ונוסף לזה הוא גם בעל הקנטינה על
ד,אוניה. אתה יכול — אם אתה על ד,אוניה,
כמובן — לקנות מה שאתה רוצה, במחירים
מגוחכים בזולותם. הוא בעצמו בעל רכוש
פרטי גדול בתא. יש לו פטיפון משוכלל,
תקליטים מצוינים ומכונת הסרטה.

מביא לו מזלג במקום סכין, או לא מביא
לו בכלל שום דבר. כשאין תנועה גדולה
ביס, הוא נותן לי לנהוג את ד,אוניה בעצמי.
הוא בחור מצויין, הקפטן.
על האוניה יש עתון יומי. כל יום קולטים
חדשות מראדיו קופנהגן ומדפיסים אותן
לתועלת אלה שיודעים לקרוא. אני למדתי
כבר כמד, מלים חשובות מאד בדנית. למדתי
רק את הכי חשובות, משום שדנית היא שפה
קשה. אני מתכוון למלים כמו:
יובה־מיפילור: תות שדה.
רול רול נזיפלור: דובדבנים.
גפל: מזלג.
קניו: סכין.

^ ייום ליו 3געשה כאן יותר טוב. ה־
1*4קצינים כבר מנקים את חדריהם בעצמם.
גדמה לי שבקרוב גם הקפטן יעשה זאת.
אפילו אהרון דולב, איש מעריב, הנוסע על

פפורמה יהיה בסדר

וויתרנו על הטבילה

ואותתה :
אוניה נורווגית עברהעל ידינו
לנו שהיא יוצאת לים התיכון, דרך הסואץ1 .
אמרתי לדולב שיכול להיות לו סקופ, אם
יהיה העתונאי הישראלי הראשון שיעבור את

פעם אתה פוגש בכלי חדש.

המלצר ואני
ך י*דר היום שלי על ר,אוניה הוא פשוט
^ מאד. אני קם בשש ומסדר את הסאלון
לארוחת הבוקר של הקפטן ושני הקצינים.
בשבע אני מסדר את החדרים של כל האנשים
החשובים האלה ובשמונה אני מגיש
להם ארוחת בוקר. להגיש זה לא מסובך
לגמרי. על יד הקפטן יש פעמון חשמלי
והוא משתמש בו לעתים קרובות. צלצול
אחד זה אישי אלי. שלושה צלצולים הם
בשביל המלצר. אני באמת מוסיקאלי מאד,
אבל בכל זאת הייתי מוותר ברצון על כמד,
מהצלצולים.
אחרי ארוחת הבוקר אני ממשיך לעבוד.
מורידים את הכלים ומסדרים את המטבח.
במטבח יש מקרר גדול, מלא כל מיני בשר.
בימים הראשונים פחדתי לאכול הרבה בשר,
פן אשמין. אבל וזצ׳יף סטיוארד אמר לי
ש״מבשר מקבלים שרירים וכוח.״ עכשיו אני
שוב אוכל הרבה בשר.
בעשר אני מגיש קפה. זד, פשוט מאד:
ארבע צלחות, ארבעה ספלים. בתוך הטפלים
— קפה, וליד הצלחות — סוכר. אחרי הקפה
— צהריים בארבע, שוב קפה ובערב
ארוחת ערב. לגמרי לא רע.

מיים נהיה כבר בקולומבו, ציילון. הלוזיתנים
לא התרגשו מהידיעה הזו והמשיכו לשחות י
קדימה. זה היה מחזה יפה, אבל עד שדולב י

טפילתנפט ון. טכס ההנובלה האחרון נערך בהפלגה הקודמת, כאשר חצתה האוניה את
קו המשווה. הקפטן ושני קציניו מפקחים אישית על ההכנות לקראת הטכס האקזוטי.
בהפלגה הקודמת היתה גם אשתו של
פיטרסון על הסיפון. היא השתתפה בטכס
טבילת נפטון, כשהאוניר, חצתה את קו
המשווה, בדרכה מאירופה למזרח הרחוק.
זו היתד, חוויה גדולה מאד. כל כך גדולה
עד שהפעם החליטו לוותר עליה בכלל, למרות
שדולב ואני לא נטבלנו אפילו פעם
אחת.

הקמנו תזמורת. לקילד האלחוטאי יש קלרינט,
אבל הוא אינו יודע לנגן עליו. ליוגן
הנער יש אקורדיון, וגם הוא אינו יודע לנגן.
לי יש גיטרה — והחברה מעלילים עלי
שאינני יודע לנגן בה.
על הסיפון הקימו בריכת־שחיה גדולה מעץ
ומילאו אותה מים. אנחנו מתרחצים שם
כל היום, מחוץ לזמני הארוחות.

מענין לשטוף כלים

אני נוהג באוניה

1 ^1.11 וווו1,

לונדוני מתקרבים לצילון. הקפטן כבר
התרגל אלי והוא לא מתרגז עלי כשאני

*** יירה שד לוויתנים הפריעה לנו

היום לעבור באוקינוס השקט. בעוד יו

י< יום הוא היום האחרון לפני שנגיע
| ן לקולומבו. ובדיוק היום הפסיק מנוע
ד,אוניה לעבוד. מתקנים אותו ואני מתרחץ ן
בבריכה, יחד עם שני הפינגווינים הצמודים
לאוניה והמרגישים בה טוב מאד.
זאת הפעם הראשונה שאני חי במחיצתם
של פינגווינים. אבל מה אפשר לעשות? כשעליתי
על האוניה ידעתי שאני עתיד לפגוש
כל מיני טיפוסים משונים.
העופות הגדולים עושים חייל על הסיפון.
הם נראים בדיוק כמו בני אדם לבושים
חליפת ערב חגיגית. הם מזכירים לי יותר
ויותר איזה מלצר מכובד, כולו מלא חשיבות
עצמית, ולא פעם תפשתי את עצמי
מהרהר אם אי־אפשר קצת לאלף אותם ש־יקחו
קצת מעבודת המלצרות שלי. לא כל
העבודה, חלילה — אבל להגיש את ארוחת
הבוקר מדי פעם. זה היה מאפשר לי לישון
קצת יותר.
באלחוט קיבלנו ידיעות על ציקלון עצום,
המתקרב אלינו בזמן שאנחנו מתקרבים
לקולומבו. ההכנות על הסיפון לקראת ה־ציקלון
הן כמעט כמו לקראת בואו של אורח
חשוב.
אחרי הצהרים התברר כי הציקלון לא
יגיע. בדרך בלל מענין מאד לשמוע על ציק־לונים
או לראות אותם בסרט: כאן, על ה סיפון,
אף אחד לא מתגעגע אליהם ולא
רוצה לראות אותם.
הגענו לקולומבו. כנראה שלא הודענו על-
כך למפרע, מפני שלא הצלחתי לגלות על
הרציף שום תזמורת ושום משלחת של קבלת
פנים. סוף־סוף, ד,אוניה הראשונה מאילת׳ ,
וכו׳ .אבל הקפטן הבטיח לי שבבורמה יהיר,
כבר הכל מסודר.
נראה.

חעחת־-שול״ס
לאחר ש 1צרפת הסכימה לדון בענייני ד,סואץ מבלי לעורר את בעיית
השייט ה 1זראלי, הגיעה כנראה ישראל לידי מסקנה כי

אם אין א ני ה לי, מי לי.

*3ר׳ כ ת

איך לקרוא להצגה הסורית שנערכה השבוע במועצת הבטזזון בקשר
לגשר מעל הירדן

מראה מעל הגשר .

לאור הדיונים בעיקבות השביתה, מקבל השם ״אתא״ (,שהוא כידוע
ראשי תיבות של ״ אריגיתוצרתארצנו משמעות חדשה

מוזמנים משתתפים. י .פ. לנוין, בואנוט איירס, ארגנטינה, זוכה
השבוע, לפי בקשתו, בחתימה חינס למשך חצי־שנה על ״העולם הזה.״

על ח מ אה
דז׳יגא! ושוטאכר טספרים;
פרדסן פתח־תקוואי שהתעשר, החליט כי הניעה השעה לפאר את דירתו בתמונות.
הוא פנה לאחד הציירים חטפורסטים בישראל, וביקש לראות דונטאות.
״באיזה ציורים אתה מעוניין?״ שאל הצייר את הלקוח החדש., ,כמים או בשטן?״
״אני,״ השיב הפררסן ביהירות ,״יכול להרשות לעצמי גם ציורים על חמאה״.

תסדר

אותי?״

אם נכון כי כמה וכמה מחוטי המדיניות בישראל נתונים בידי • היד
השחורה ״ ,הרי אחרי השערוריות האחרונות במגרשי הכדורגל,
נדמה כי גם שם פועלת מאחורי הקלעים

השחורה״.

ויו!• ב>1ן ר

טעות לעולם צודקת

עולה סרט היושב בירושלים,
נקרא בפעם הראשונה למשרד
מס־ההכנסה.
אחרי־הצהריים, כשסיים את עבודתו,
ניגש משולם למשרד. בתא המודיעין לא
היה איש. חדר המזכירות, שאליו נכנס,
היה ריק נם הוא. הוא פתח את דלת
סדר הבתבניזת — וגס שם לא מצא
נפש חיה.
לבסוף, באחד הפרתדורים, מצא את
עובדת הנקיון ושאל לתומו:

לקוי חמה מלא יחול הלילה.
(למרחב)
אורי ויסברוד, חיפה
כשהירח יעבור על פני השמש.
דיבר בקוץ רב( .ידיעות אחרונות)
מירד, עדני, ה.לון
כל מלה — עקיצה.
רשאי לפעול כלצונו( .מעריב)
שמואל דוגר, תל־אביב
שיא הצחוק.

״סליחה, גברת, חאם לא עובדים כאן
אחרי הצהריים?״

המורה נתנה כיעור לדוגמה.
(ידיעות אחרונות)
דוד לוין, ירושלים
פוי, זה לא יפה.

״לפני הצהריים לא עובדים כאן,״
ענתה העובדת .״אחרי הצהריים לא
באים.״
מ, שיחור, ירושלים

משלים

ללא

נמשל

או פ טי מי ס טי ת
״ ״ תי צפרדעים שנמצאו בתוך בטנו
^ 12 של נחש החלו לבחון את הנסיבות
החדשות אשר נקלעו אל תוכן.
,מזל ביש,״ אמרה האחת.
,אל תיחפזי להוציא מסקנות,״ אמרה השנייה
.״הננו מוגנות מפני לחות הביצה ויש
לנו שיכון ומזון.״
,באשר לשיכון, אין ספק,״ השיבה הצפרדע
הראשונה .״אך אינני רואה כל מזון.״׳
״טפשה שכמותך,״ הסבירה הצפרדע השנייה
,״אנו בעצמנו המזון.״

האי ש והציפור
>^ן יש שהחזיק רובד. בידו אמר לצי-
>י 1פור :״אותה מימרה הקובעת כי הצייד
הוא ספורט אכזרי איננה אלא הפל הבלים.
אין אני אלא מתחרד, בכושר הקליעה שלי
כנגד זריזות מעופך — וזה הכל. זהו משחק
הוגן בהחלט.״
״צדקת,״ אמרה הציפור ,״ובכל זאת אינני
רוצה לקהת בו חלק.״
״מדוע לא?״ שאל האיש עם הרובה.
״המשחק,״ השיבר, הציפור ,״הוא הוגן
בהחלט, כאשר אמרת. הסיכויים הם קלושים.
אך הבא בחשבון את הזכייה. אתה,
אם תנצח, תזכה בבשרי. אך מד, השלל שאזכה
בו אני אם אנצח?״
ש לו שהמיליונרים
וב, שועל וגירית הותקפו על-ידי
1שטפון־פתע.
״המוות אוהב את מוגי־הלב,״ קרא הדוב
ויצא חוצץ להילחם בזרמי־המים.
״איזה שוטה!״ קרא השועל .״רק בתחבולות
אוכל להציל את נפשי.״ והוא חמק
מיד אל תוך מחילה בקרקע הגיא.
״אלה הם כוחות הטבע ההרסניים,״ אמרה
הגירית ,״אשר החכם לא ינסה להתמודד
אתם או לחמוק מפגיז״ .0,העיקר הוא לדעת

ובאמרה כן, השתטחה הגירית על הקרקע
והעמידה פני מתה.

ה מ תווך ח סר־ ה פניו ת
״ .ני פלכים שנאבקו מרה על עצם
ש שמנה אחת, מבלי שהאחד יצליח לגבור
על רעהו, פנו אל כבשה ושטחו בפניה
את ריבם. הכבשה שמעה בסבלנות את טענות
שני הצדדים׳ ואחר הטילה את העצם
אל תוך אגם.
״מדוע עשית זאת?״ התמרמרו הכלבים.
״משום,״ השיבה הכבשה ,״שאני צמחונית.״

השועל,
הברווז והאריה
ועל וכרוה שרבו על צפרדע אתת
ש הביאו את ריבם בפני האריה. לאחר
ששמע את הטענות, פתח האריה את פניו
כדי לחרוץ את דינו.
״יודע אני מה ח!,יה החלטתך,״ התערב
הברווז .״אתה תאמר כי מתוך עצם דברינו
מסתבר כי אין הצפרדע שייכת אף לאחד
מאתנו, ואתה תאכל אותה בעצמך. הרשה
לי לומר׳ כי יהיה זה דין בלתי־צודק, כפי
שאוכיח מיד.״
״אשר לי,״ אמר השועל ,״ברור לי כי
אתה עומד לתת את הצפרדע לטרף לברווז,
את הברווז לטרף לי ואותי לטרף לעצמך.
דרכי המשפט אינם בלתי־נהירים לי.״
״רציתי רק לומר,״ השיב האריה בפהקו,
״כי בשעת הטיעון בעניין זה קפץ הרכוש
השנוי במחלוקת ונעלם. שמא תוכלו לתפוס
קודם כל צפרדע אחרת.״

תג לי ת
^ די ההותקף על־ידי להקת זאבים
י < מזי־רעב, שסבוהו כשהם מיללים נוראות
׳,מבלי שיעיזו לההקרב אליו.
״אלה הם יצורים מועילים מאד,״ אמר
האריה בשכבו לתנומת־הצהריים שלו .״הם
מלמדים אותי על יתרוגותי. מעולם לא
ידעתי לפני כן כי בשרי טוב למאכל.״

שפתוח

8 -ייי״

ה אי ששבא לע 1ף

אהד העסקנים הישראליים, ששטו מפורסם די הצורך גם בלי שנפרסם אותו כאן,
לא היד, מחסידי המימרה ״העסקים קודמים לתענוג.״ להיסך, בכל פעם שהגיע
לאחת הארצות בשליחות אחת המגביות, היה מסרק מיד למשעי את זקנו השחור
והמהודר ופותח בחיזור נמרץ ביותר אחרי הגברות המקומיות.
יום אחד, כשהגיע אותו עסקן לשליחות בבואנום איירם, נפל מבטו על אשתו
הצעירה והיפהפיה של אחד מראשי הקהילה היהודית במקום. הוא הפעיל מיד את
כל התכסיסים המוכרים לו מעשרות שנות שליחות, ולבסוף נשא עמלו פרי. באחת
ממסיבות הקוקטייל, לאחר שלחש באוזניה תחנונים נמרצים ביותר, הבטיחה כי
תן זכה בחצות־הלילד, בחדר־האורחים של דירתה. אך תנאי התנתה אתו: כדי שבעלה
לא ירגיש במאומה, עליו להיכנס לדירה רק אחרי שיחלוץ את נעליו. בפרוזדור עליו
לפשוס בשקט את כל בגדיו ורק אחר כך ייכנס לחדר בו היא תחכה לו.
בשעה המיועדת, שעת חצות הלילה, נכנם השליח המאושר בלאט אל תוך הדירה
מבעד לדלת שנשארה פתוחה, כפי שהוסכם מראש. הוא חלץ את נעליו, הסיר את
בגדיו, ובדומיה מוחלטת חמק אל תוך חדר האורחים שהיה שקוע באפלה גמורה.
באותו רגע הודלק האור. השליח המזועזע נוכח לדעת כי בחדר יושבת אומנם
גברת־לבבו, אך לא לבדה. אתה יחד ישבו בשתיקה סביב השולחן כל מנהיגי הקהילה
היהודית, שהוזמנו על־ידיה מבעוד יום לחזות במאורע — וביניהם כמובן גם בעלה
והרב הראשי — והתבוננו בעניין רב בגופו העירום של השליח מישראל.
למחרת היום יצא השליח במטוס, בדרכו למולדת. אף המשמיצים המושבעים
ביותר לא יוכלו לטעון כי היתר, זאת טיסה בלתי חיונית.
י. ט .לווין, בואנוס־אייר*

שת* דקות אינטליגנציה
סו ר
צריך רהיזת
הקלפים בשורה
מעלי ובה הם אותם
הקלפים שבשורה
התחתונה,
אלא שהם הפוכים
ומסודרים בסדר
שונה. עליד
למצוא את הסדר
החדש על פי הנתונים
הבאים:
(א) לא קלף ה־צלב
ולא קלף העיגול נמצאים ליד קלף הנלים( .ב) לא קלח הצלב ולא קלף
העיגול נמצאים ליד קלף הכוכב( .נ< לא קלף הנלים ולא קלף העיגול נמצאים ליו
קלף הריבוע( .ד) קלף הכוכב נמצא מימיו לקלף הריבוע.

׳ <0:8.0ס.א, 000פ,נ. 11111,1 01 אר״׳ :ג 1פ 01:0 0,0 0,שפופס, ם 11 סו0
.א00:ם, ססאס ׳,111 0511.פפ 101 0001.א ׳א 11,0,1.11 0,סססוזס 00ו.ז 0י1פ811 001
£1010
ח-י-י״י י 0א:ס!0 ,5^1,50 1א 5,01 :, 01 <:001 00,50 0.15,0-