גליון 1024 מתאריך 29 במאי 1957

מסי 1024

כ״ח א״ר תע1י׳׳ז 29.5.1957

שנה 20

המחיר 450 פר

הוויה היה

מכתבים

העורך הראשי:
אורי אבנרי

גנבים בלילה

ראש המערכת:
שלום כהו
עורכי־משנה:
רוב איתן, אורי סלע

גלים.־ע׳>זא ע בי ם
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למברלוים :״עולמפרס.׳׳
המוציא לאור: העולם הזה בע׳׳מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל,62239 .
ההפצה: דוד סופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

עורך כיתוב:
סילבי קשת

עורך תבנית:
אהרוו אור

:תב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה קרו

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נבי, שיינו נלור, לילי
נלילי, רויד הורוביץ, רוהי ורד, רוני
זוהר, אברהם חרמוו, אוסקר מאובר, אלכם
מסים, אביבה סמן, עמום קינז, שלמה קרן.

העתון הנקרא ביו תרבמ די נ ה

לפני כמה חדשים התיצב מאיר יערי בפני
הועד־הפועל של הקיבוץ־הארצי ונאם נאום
שהיה מוקדש בחלקו להעולם הזה. בין
השאר אמר המנהיג הוותיק :״אין אני בין
אלה המוכנים לסייע לאומרים לסתום את
הפה של עתונים הרואים שליחות במלחמה
נגד השחיתות ...בכל ימות השנה, תוך
הסתכנות אישית, חומרית וציבורית, ולפעמים
תוך בדידות וללא משען וכתף.״
השבוע הקדיש לנו מאיר יערי שוב
מאמר גדול בעתונו היומי, בו הגיב על
רשימה קצרה בה תיאר העולם הזה ()1022
את המאבק הפנימי במפ״ם בשאלה הערבית.
גם הפעם ניסח יערי את דברי בהגינות
רבה. הוא מסתמך על קטעים רבים מן
העולם הזה שהוא קורא אותו, כפי הנראה,
בעיון. מן הראוי שננסה לברר כמה מן
הנקודות שעורר, אף שלא כאן המקום
למפל בשאלות העקרוניות יותר.
בין השאר מבדיל יערי׳ בין שתי צורות
של שחיתות: שחיתות סתם, שאותה יש
לחשוף ולמות, ושחיתות במחנה הפועלים,
שגילויה עוזר לריאקציה. עם כל הכבוד,
איני יכול להצטרף להבחנה זו. שחיתות
אינה נעשית סובה יותר מפני שמבצעיה
הם שליחי מחנה הפועלים^ לדעתי, ד,ד,יפו
הגמור הוא הנכון.
המועל בכספי פועלים, הגנב העושה
את שלו באיצטלד, של שלטון פועלי
(ותוך בטחון שעקבותיו יטושטשו על־ידי
מכשירי שלטון זה) גרוע שבעתיים מן
הספסר הבורגני המרמה עשירים. המחפה על
מעשה־שחיתות כזה, הוא המשרת את
הריאקציה, כי הוא העוזר לחיידק הרקבון
במחנה הפועלים להתפשט באין מפריע.
הפשע אינו נושא פנקס מפלגתי. עמדתה
של מפ׳׳ם (ואגב, גם של חרות) המבקשת
להיות נייטראלית לגבי המקרים המוכחים
של שחיתות במנגנון המדינה, ולתת ל־העולם
הזה לנהל את המאבק ״תוך הסתכנות
אישית, חומרית וציבורית, ללא משען וכתף״
אינה מוסיפה לד, כבוד. היא מוכקדושים
רחה
להתפרשכהקרבת עקרונות
על מזבח האינטרס. המפלגתי במובנו הצר
ביותר.

אולם עיקר הויכוח נסב על השאלה
הערבית, ובגזרה זו יש לנו הטענות החמורות
ביותר לגבי מפ״ם.
אפשר לדון מפלגה על פי שתי בחינות:
(א) האם היא מטיפה לרעיונות נכונים,
ו־(ב) האם היא נוהגת על פי הרעיונות
האלה ועושה משהו להגשמתם. בשטח הערבי,
מגיע למפ״ם ציון גבוה בבחינה הראשונה,
ואפס מוחלט בבחינה השניה.
אין זה מספיק שמאיר יערי יצביע על
כל אותם הסעיפים היפים במצע מפ״ם,
הדוגלים בהחזרת שיווי־הזכויות לערביי. ישראל,
ובמדיניות של שלום. השאלה היא:
האם עשתה מפ״ם משהו, הן כמפלגת־אופוזיציה
והן כשותפה בשלטון, כדי לקרב
מטרות אלה?
לפני כמה חודשים נעניתי (לא כעורך
העתון, אלא כאזרח פרטי) להזמנת מפ״ם
להשתתף בייסוד ארגון יהודי־ערבי. נתקיים
כינוס־יסוד יפה בחיפה, בו נתבקשתי גם
אני לשאת נאום. אולם למחרת הכינוס
הוברר לחלוטין שמפ״ם אינה מתכוננת

לעשות שום דבר מעשי בשטח זה, וגם אינה
מוכנה לתת לאחרים לעשות דבר. הארגון
הפך לקאריקטורה עגומה, מועדון של כמה
עסקנים מתחסדים.
הפעולה הברוכה היחידה של מפ״ם בשטח
הערבי, במשך תשע שנים ארוכות,
היתד, הכשרת כמה חברות־נוער ערביות
במשקיה. אולם האם קיבלה חברים ערבים
לקיבוציה? האם עשתה משהו כדי לפתור
את בעיות האדמות הנטושות והמופקעות,
שגם משקי מפ״ם עצמם יושבים עליהן?
האם יצאה למאבק של ממש, ולא רק
בסיסמות, נגד המימשל הצבאי? האם השמיעה
אי־פעם את קולה, בשפה שאינה נשמעת
לשתי פנים, למען טוהר הנשק? האם
עשתה אי־פעם מעשה אחד בשטה זה,
שהיה כרוך בהקרבה עצמית או בהתנגשות
אמיתית ובלתי־נמנעת עם דויד בן־גוריון?
מאיר יערי טוען כי השמעת ביקורת
כזו עוזרת למק״י. אני חושב שההיפך נכון.
במי\ה שמק״י מצליחה ברחוב הערבי, הרי
זד, מפני שהנוער הערבי מתייאש בהדרגה
מכל דרך אחרת להשתלב במערכות המדינה.
אין לו ברירה אלא לברוח מן המדינה או
להצטרף למק״י. הישגי מק״י היו קטנים
הרבה יותר אילו יצאה מפ״ם למערכה
גלויה, זקופת־ראש ובלתי־נרתעת להשתלבות
הערבים במדינה, ולהשתלבות המדינה
במרחב. הבעתי דעה זו באוזני מנהיגי
מפ״ם, בשיחות פרטיות בלתי־ספורות.
איני אומר דברים אלה בנימה של קינטור,
אלא בצער עמוק. ככל צעיר שגדל בארץ,
יש בלבי אהבה נושנה למפ״ם, מפלגה
שעשתה יותר מכל מפלגה אחרת בארץ
למען גידול דור חלוצי. איש לא יוכל
לשלול את חלקו האישי של מאיר יערי
בהישג מפואר זה, או לפקפק בכנותו האישית
המוחלטת. מערכת זו, שיש בה שני
חברים שהיו חברים במשקי. השומר־הצעיר,
ושדבריה נקראים במשקי השומר הצעיר
יותר מכל עתון אחר מלבד ע.ל המשמר,
בודאי לא תשכח זאת.
דווקא לכן צר לי שבעתיים לראות את
מפ״ם נותנת (אולי בעל כורחה) את הגושפנקה
המוסרית שלה למעשי קבוצת הצעירים
של ביג׳י, מחפה בפירוש על מגגנוך
החושך (אף שבלש בשעתו אחרי יערי
עצמו) ואף ניזונה מצינורות האינפורמציה
החשוכים שלו (כפי שמשתקף בכמה רמזים
מוזרים במאמרו של יערי).

השבוע פגשתי את ד״ר יוחנן באדר,
שגם הוא כועס על העולם הזה בגלל
כמה רשימות שמתחו ביקורת על תנועתי,חרות.
בנקודה אחת הזדהו טענותיו עם
טענות יערי .״אתם מוצאים פגמים בכל
המפלגות,״ אמר .״מי שדורש שכל הנשים
תהיינה מלאכים, סופו להגיע לעקרות.״
לא, איננו דורשים שכל הנשים תהיינה
מלאכים. אך גם לא נסכים שכל הנשים
תהיינה יצאניות. אנחנו מוכנים להבין כי
מפלגה חייבת לתמרן, להסכים לפשרות
ולויתורים, להסתפק בהישגים חלקיים. אולם
לא נסכים שמפלגות תמכורנה את זכות־הבכורה
של מצען הרעיוני תמורת נזיד־העדשים
של אינטרסים מפלגתיים אנוכיים.
על כך נטוש הויכוח.

״כגנב בלילה״ (העולם הזח )1028 היה
ניתוח חד וחריף של תמונת המרינה, בפי
שהיא מצטיירת בעיני כל אחד מתושביה
הוותיקים של ארץ <ו. אם כי אינני סבור
שהשלטון הוא שיזם או עודד את רצח קסם־
נר, אני מסכים עם העורד לחלוטין כי לפחות
מבחינה תיאורטית, היה מצב זה אפ,
שרי.

מילר, ירושלים
סוף סורי קראתם לילד בשמו. כל האוירה
העכורה במדינה, פרשות־ השחיתות המתגלות
ללא הרך, תופעות היאוש והירידה מן
הארץ, תופעות הבריחה מז האידיאלים בקרב
הנוער — כל אלה אינן אלה תוצאות
ישירות של יחם השלטון לאזרח. איך אני
יכול להתיחם לממשלה המרמה אותי השכם
והערב בנקודות האינדכם, מפרסמת בעתו־נות
על הקלות במס־הכנסה וכתוצאה מכר
מקילים עלי על־ירי זה שמורידים לי עור
20 לירות ממשכורתי?
דוד פכטאלט, תל־אביב

ש. ב .מול תמיר

סי שלוחם בכת האמונה והצדק, אינו זקוק
לנב ולמנננונים. אולם תמהני שעד כה לא
נמצאה אף מפלנה לאומית שוחרת צדק שתתמוך
בעורר־הרין תמיר ושתעלה בכנסת
את פרשת הש.ב. והרדיפות אחר עורד־הדין
תמיר (העולם הזה .)1028
א. ניק, תל־אביב
אתם ועורך־ההין תמיר דומים לתיש הכנס
לתוך עדר זאבים ופורץ אחר כר ב־פעיות
:״נושכים אותי, אוכלים אותי!״ אל
תדחפו את אפכם לתוך ענינים שלא שלכם
ואף אחד לא ירדוף אתכם ולא יציק לכם.
שאול ביטון, תל־אביב
קראתי את הרשימה אורות עורד־הדיו
תמיר בנשימה עצורה, אולם כשסיימתי את
הקריאה עדיין לא הבנתי איפה אתם רואים
שרודפים את תמיר, לפי מה אתם קובעים,
שהש.ב. מתכונן לפגוע בו ולחסלו?
אליהו רחמים, ס מז ה
קצת סבלנות ורחמים, הקורא רחמים. רר
פעם הקדים העולם הזה תרופה למכה העומדת
לרדת לפי כל הסימנים.

אל הסואץ

כל הימאים שכתבו לכם שאינם מוכנים
לנסוע באנית המבחן לסואץ ללא תנאים
(העולם הזה ,)1023 הם חבר שפלים, שמקו־מם
לא יכירם בשורות המלחים בצי היש־ראלי.
הם מביישים את הפירמה. האמת היא
שהם בעצמם מתים שיקהו אותם באנית הטבח,
בלי כל תנאים, אבל איש אינו רוצה
בהם.
ראובן גת, חיפה
איו כל טעם, לדעתי, לשלוח אנית מבחן,
שנאצר יחריטה ויאסור את אנשיה. לכל ה־עניז
הזה יהיה טעם רק אם תתעורר סערה
בינלאומית סביב חאניה. לשם כר יש להעלות
עליה עשרות עתונאים זרים, להקים
עליה תחנת שידור שתשדר לכל התחנות
בעולם תיאורים שוטפים על פרטי הנסיעה
וחציית הסואץ. רק בדרד זו אפשר יהיה
להכניע את נאצר. אולם כרניל, מדיניות
ההסברה של ישראל תהיה שתיקה, שתביא
בעקבותיה מפלה ונסיגה נוספת.
דן א ,.תל־אביב

ילד טוב

בכל פעם שיחזקאל סהר עומד להתפטר,
אתם טפרסמיס ידיעה על התפטרותו הקרובה
וחוסמים בפניו את הדרך להתפטרות.
כר זה קרה שוב כשניבאתם (העולם הזה
1023 ושהוא ינצל את תירוץ ״אות סיני״
כרי להתפטר. דחילקום, עזבו אותו קצת
במנוחה ותראו איך הוא ילך כמו. ילרטוב.
נחמן שלזינגר, רחובות

בית חדש לאילנה

סיפורה של האם שנטשה את ילדתה
(העולם הזה 1022־ )1023 ננע מאוד ללבי.
אני פוגה אליכם בכל לשון של בקשה להוסיף
ולמסור לקוראיכם מה עלה בגורלה של
הילדה ובאילו דרכים אפשר לעזור לה?
שמעון גנדל, ירושלים
אילנה נמצאת עתה אצל משפחה שקיבלה•
אותה לתקופה בלתי־מוגבלת, עד שייקבע

גורלה. קוראים הרוצים לעזור לסידורה של
אילנה ואמה-,יכולים לשלוח תרומות ומתנות
שהמערכת תשמח להעבירן למסרתן.
במיוחד דרושה עגלת תינוק.
בכל זאת ישנם אנשים שליבם פתוח והם
מוכנים להקריב ולגדל ילדה לא להם. התרשמתי
מאוד מהרשימה על מאמציכם למצוא
לאילנה בית ואני עורר כעת מגבית
בשכונתי לעזרת הילדה האומללה, כרי ש־סנדליה
לא יצטרכו לשאת על שכמם את
כל מעמסת גידולה.
ברוך שלמה, בני־ברק
הייתי מציע שאילנה תשנה אח שטה ל־
״עולמית״ או ״עולמזהית
חן שיפרין, תל־אביב
.. .התבוננתי בתמונות ובאותו רנע ממש
חלפה מחשבה בלבי. הרי אני רוצה בילדה
זו, רוצה בה ממש. לא מתור רחמים רציתי
אותה. התאהבתי בה ורציתי בה באופן
אגואיסטי פשוט. יש לי שלושה ילדים, כולם
בנים, ואיזו אשר, לא תתגעגע לבת?
לנסות עוד פעם? זה דומה למפעל הפיס.
ומה אם יבוא בן רביעי?
חשבתי לרגע, מרוע לא נמצאו בארץ כולה
אנשים כמוני שירצו בילדה זו אף הם.
טרנדיות משפחתיות הן דבר מצוי. אולם
הפקרת ילדים במסדרונות על־ידי אם המסוגלת
לפרנס את עצמה היא מעשה שלא
ייעשה. לא אם אחת גידלה וחינכה שלושה
וארבעה ילדים והיקנתה להם מקצוע בעמל
כפיה בלבד, מבלי לבקש רחמים. ומה שאני
יודעת יודעים תושבי כל הארץ. אילנה החמודה
לא תמצא לה שום בית — מלבד
בית הוריה. אלפי ידיים היו מושטות לה
לעזרה ׳,לו היתה זקוקה להן באמת.
לא, אם צעירה. יש עדיין בכוחר לתת
אושר לבתך ולהחזיר לעצמך את האושר.
דרור גוריון־סודיט, תל־אביב

כחזרה מסיני

קראתי מתור נאוה ורומטות־רוח את דברי
הקורא דניאל טיקטינסקי (העולם הזה
,)1021 שהחזיר את אות סיני לנשיא המדינה.
בטוחני שרבים רבים, נוסף על המאות
שהחזירו את אות סיני מאותן סיבות,
היו עושים כד, אר אל נשכח את השב.
יהושע
א ,.חיפה

היא, לא, הי א...

מה אתם רוצים ממני? מאז הופיעה החיילת
בשער עתונכם (העולם הזה , 11020
אין לי מנוחה. בהתחלה באו כל מכרי
לשכנע אותי שזה אני, ובשהשתכנעתי והתחלתי
אני לומר זאת, אמרו — החלק השני
של מכרי — מה פתאום? בכלל אי אפשר
לזהות מי זאת, את סתם משויצה.
ככה זה: העולם הזה — העתון והעולם
— אכזרי הוא. חיכיתי והנה שוב תצלום
(העולם הזה )1021 ושוב באו לאפר שזו
אני וחוזר חלילה. באם זו באמת אני —
כתבו לי, כן או לא?
רס״ל מרים, חיל־הים

על הקו

הניעה השעה לעורר את תשומת לב
הציבור למנהנים הברבריים שהשתרשו במשרד
הדואר, שהם לא פחות ממאירים
מאשר הספסרות ההמונית בבולים שהונהגה
לאחרונה בארץ.
לפני כמה שבועות קיבלתי חשבו! דואר
על סד חמש ל״י. החשבון אבר לי, והעני:
כולו נשמט מזכרוני. באחד הימים נוכחתי
לדעת כי מכשיר־הטלפון שלי אינו פועל.
טילפנתי למחלקת התיקונים של הדואר,
ושם מסרו לי כי הטלפון שלי נותק בנלל
אי־תשלום החשבון.
שום אזהרה מוקדמת לא ניתנה לי, לא
בכתב ולא בעל־פה. שום תזכורת על החשבון
לא נשלחה. אפילו בשעת הניתוק לא מצאו
לנכון להודיע לי על כך. לעומת זאת
גבו שלוש ל״י תמורת חיבור הקו מחדש.
יתכן שזוהי דרך מצויינת לסחוט ם!
הציבור הסבלני עור במה רבבות או מאות
אלפי לירות בשנה. אולם האם יכולה הנהלת
הטלפונים לפעול כמו בעל עגלה בשוק
הכרמל? מה היינו אומרים אילו נקט מוסר
פרטי בשיטות קולוניאליות כאלה?
א. א ,.תל־אביב

היינו אומרים לו: טעות במספר.

לרגל חג השבועות, יופיע הגליון הבא של ״העולם הזה״ -

גליון שבועות
במתכונת מוגדלת ועם שער צבעוני, ביום השני כשבוע הבא.
כגליון זה יפרסם העורף הראשי אורי אבנרי תחת הכותרת

איחוד הירדן

את תוכניתו המפורטת לאיחודה מחדש של ארץ־ישראל
כמרחב .
ישראל
והשתלבותה של

העולם הזה 1024

ך* ית״הספר הממלכתי היסודי של מדינת־ישראל. ה־
^ מקום: מרכז הישוב הוותיק, חיפה. הנפשות: ילדי כיתה
א׳ ,בני המעמד הבינוני ובנותיו. הזמן: למחרת יום־העצ־מאות,
תשי״ז.
הנושא: סיכום הרשמים של יום־ר,עצמאות. כל הילדים
מדברים רק על דבר אחד: המיצעד של החיילים. המורה
משתדלת להביא אותם בלי משים לכלל הכרה שהצבא
הוא רק אחד מיסודות העצמאות, וכי המשק החלוצי חשוב
לא פחות.
המורה: מה יותר חשוב, ילדים — החייל או האיכר?
מי חושב שהחייל חשוב יותר?
כל הילדים מצביעים.
המורה: מדוע?
ילד: מפני שלחייל יש רובה, והוא יכול להרוג, ולאיכר
יש רק את, והוא לא יכול להרוג.

כל הילדים מסכימים, חוזרים בנוסחות שונות
על הרעיון המרכזי: חשוב זה שהורג
ערכים.

או מעבר לגבולותיה. הם אנשים שהוא שומע עליהם ברחוב,
ליד שולחן המשפחה או ליד מקלט־הרדיו.

המשקע הזה אינו נעלם. במרוצת השנים,
מתקשרים הרשמים הילדותיים עם דפוסים
פוליטיים מוצקים וברורים. הערבי דעא אויב,
את הערבי צריכים להרוג.
תחילה היתד, זאת מלה ילדותית. עתה זה מושג מבוגר
וקטלני.

ן עדות המזעזעת כיותר שנשמעה עד כה במשפט
| !כפר־קאסם היתר, זו של דויד גולדפלד, שהשתתף בפעולה
בליל־הזוועה. גולדפלד לא נאשם בשום עבירה, אינו
שייך עוד למשמר־הגבול, ועל כן לא נאלץ להצטדק או
להעמיד פנים. הוא הביע את רחשי לבו בגילוי מוחלט,
בתמימות העילאית של אדם היודע שהוא צודק.

גולדפלד הוא צבר, כן 21 וחצי, איש ירד
שלים ובפר-ם בא, בוגר הביתה הששית של
הגימנסיה. אין ספק שהוא אופייני לרכבות
צעירים אחרים כמוהו.

גילגולי החינוך הסדיר בכית-הספר היסודי,
בגימנסיה, כצה״ל ובמשטרה.
כשאמרו לו כי להרוג כל ערבי על־פי פקודה איננו
רצח, אלא פשוט הריגה, הוא היה בטוח שזה נכון.
באותו חודש בו נתקיימה אותה שיחה בכיתה א׳ בחיפה,
ובו מסר העד דויד גולדפלד את עדותו בירושלים, שידר
הרדיו הרשמי של מדינת־ישראל תוכנית בשם אני איש
המגן מאת דויד ריבלין, לכבוד יום־העצמאות.
תוכנית זו תיארה, כביכול, את תולדות ההגנה מאז
העליה הראשונה. מסתבר כי מאז ומעולם, עוד בימי
התורכים, עמדו היהודים מול ״השודדים הערביים,״ ״הפורעים
הערבים,״ ״הערבי השודד והרוצח,״ וכי הדבר לא
השתנה עד עצם היום הזה.

סמוך לאותו יום מחק העורך של אותה
תחנה סרט שעליו הוקלטה תוכנית אחרת -
תוכנית של שירים עבריים. גרם למחיקה השיר
הפציפיסטי ״אל תתנו להם רובים,״ ש

עו ר ך ־ ה דין ח סי ד: האם נכון הוא שבמשך כל ימי
חיין, אתה נולדת בארץ, הוחדרה בן ההרגשה שהערבים
הם אויביה של מדינת־ישראל?
העד: כן.
חסיד: הוחדרה בן ההרגשה הזאת, ובין היתר במשמר
הגבול. הוחדרה בן הרגשה זו גם במשמר־הגבול?
העד: כן.
חסיד: האם קיבלת איזו הסברה על מדיניות הממשלה
כלפי המיעוט הערבי בארץ?
העד: לא באופן מיוחד. קיבלתי מהעתונים.
חסיד: האם קיבלת בצה״ל איזו הסברה על מדיניות
הממשלה כלפי המיעוט הערבי בארץ?
העד: אינניזוכר.
חסיד: קיבלת אי־פעם במשמר־הגבול או בבסיס־האימו-
נים הסברה כזאת?

העד: לא.

בישראל -
המורה משתדלת להעביר את השיחה בהדרגה לפסים
אחרים, לעורר את הילדים להכרת חשיבותו של החלוץ.
ה מו ר ה: מי חושב שגם האיכר חשוב?
כמה ילדים מצביעים, בהיסוס מה.
המורה: מדוע אתה חושב כן, דני?
ילד: מפני שאס לא יהיה איכר, אז לא יהיה לחייל על
מה להגן.

ף פני שנמשיך במאמר זה, מוטב שנעצור לרגע קט
/לצורך אזהרה. הנושא הזה כאוב מאד. הוא חשוב יותר
מכל נושא אחר בארץ, חשוב יותר ממהות המשטר ומדד
יוקר־המחיה. הוא נוגע למהות העם, לדמות האומה העברית
בעוד שנים מספר. על כן מוטב שנשכח לשעה קלה
את כל דעותינו הקדומות, את אלף ואחד גורמי הקינטור
וההקנטה, את הטענות ההדדיות וההאשמות ההדדיות. הדבר
נוגע לכולנו.
אותם ילדים טובים לא למדו מעולם בכיתתם שחשוב
להרוג בכלל, ושחשוב להרוג ערבים בפרט. הם זכו להתחנך
דווקא בידי מורה צעירה, רחבת־אופק ופקוחת־עיניים.
בכל זאת דיברו כמעט בדיוק כמו חבריהם, המתחנכים בידי
מורים חשוכי־מחשבה ואכולי־שנאות.

חולית ״העולם הזה״ ,שיצאה השבוע לבדוק
את הדבר ולברר את דעתם של ילדים משכבות
שונות, זכתה אך היא לתשובות דומות
(ראה עמודים 6־.)7
אמנם מחנכים וותיקים יסבירו, בצדק, כי טבעם של ילדים
בגיל זה להתלהב מהריגת אנשים. דמיונם אינו מצייר
להם את שפיכת־הדם כדבר ממשי. אולם ישנו הבדל אחד:
הילד האמריקאי או האיטלקי החושב על ״להרוג,״ מחשבתו
מכודנת לעבר אינדיאנים או שודדי־ים, גאנגסטרים או אנשי־מאדים.
הילד
הישראלי, החושב על הריגת ערבים, חושב על דבר
מסויים מאד. הערבים האלה, שהוא מדבר עליהם, אינם
יצורי־הדמיון. הם אנשים ממשיים, החיים בתחומי המדינה,

חסיד: האם נכון הוא שבהרגשתו שלן על המיעוט
הערבי לא היה אי־פעס הבדל לגבי אותה התודעה, שהערבים
הם אויבים בארץ ומעבר לגבול?
העד: כן.
חסיד: אתה עשית הבדל בעמדתן (על גייס חמישי)
בין ערבים הנמצאים במדינה לבין אלה הנמצאים מחוצה

העד: לא עשיתי שום הבדל.
חסיד: האם נכון שהרגשת שאס לא תבצע את הפקודה
(להרוג כל ערבי בכפר־קאסם שנראה מחוץ לביתו),
אתה תבגוד באותה הרוח שחונכת עליה בצה״ל ובמשמר־הגבול?
העד:

התובע, סגן״אדוך דויד: אילו היית עובר ברחוב י ביפו, בזמן המלחמה, ונפגש בערבי, ה״ת יורה בו?
העד: אני לא יודע.
השופט הלוי: אילו היה קורה לן (בכפר־קאסס) מקרה
שאחרי שעה ( 5שעת כניסת העוצר לתוקפו) היתה
אשה קוראת לן ״יא חווג׳ה* או משהו כזה, ואתה היית
בטוח שהיא לא מסוכנת, והיא לא מסכנת את הבטחון,
אלא סתס קוראת לן ושואלת משהו, או היתה מבקשת
ממן להרשות לה לעבור לביתה, ואם זה היה בשעה 5.20
לדוגמה. אילו ראית אשה כזו במרחק סו מטר, והיא
היתה פונה אלין בבקשה להרשות לה להיכנס לביתה, מה
היית עושה?
העד: לא הייתי נותן לה להיכנס.
השופט הלוי: מה היית עושה?
העד: אילו היתר ברחוב, הייתי יורה בה.
השופט הלוי: אבל במרכז הכפר, במקום בו עמדת,
היית רואה שאין סכנה, אלא סתם מישהו, מתון טעות או
שלא ידע על העוצר, פונה אלין ורוצה לעבור את הרחוב
ברשותן. השאלה היא אם אתה בכל אופן היית הורג כל
אחד, או היית מבדיל והיית במקרים מסויימיס לא הורג.
העד: לא הייתי מבדיל.
השופט הלוי: לא היית שוקל שום דבר?

העד: לא.
השופט הלוי:
העד: כן.
השופט הלוי: גם אס זו אשה, ילד?
העד: כן.
השופט הלוי: כל מי שאתה רואה, אתה הורג?
העד: כ!.
היית הורג כל אחד?

ף• אן לא מדבר אדם יוצא־דופן. כאן לא מדבר עולה
^ חדש, הרווי עדיין אווירה של רדיפות ופוגרומים.

פה מדבר האדם העברי החדש, יליד הארץ,
יצור החיים החופשיים, צעיר שעבר את כל

ובמצריים חובר על-ידי נתן אלתרמן באחד מגילגוליו
הקודמים. שיר זה, בך סכר העורך, אינו מתאים
לרוחה של מדינת ישראל.

זרחים טובים יכולים להרגיע את עצמם במחשבה
\ 4כי יש הבדל עקרוני בין הריגת ערבי בכפר־קאסם
לבין הריגת יהודי בתל־אביב. אין אשליה מסוכנת יותר.

הרובה ששימש לרצח בקיכיא, לא הפך מעצמו
ללולב כשחזר לצד זה של הגבול.

באותו חודש שכבר הזכרנוהו, בימים האחרונים לפני
יום־העצמאות, עמד הנאשם דן שמר לפני השופטת שמיר
בעוון רצח. הצנחן־לשעבר שמר נאשם בזה שנהג בג׳יפ
אשר הוביל בליל הרצח את הצנחן־לשעבר זאב אקשטיין,
אשר ירה בד״ר ישראל קסטנר. חבר שלישי באותה מחתרת,
הצנחן־לשעבר אריאל אלישוזילי, העיד נגדו.
לאנחזור עתה לוויכוח העגום על השאלה מי פיודן
את צעדי הרוצחים, ובשליחות מי הם פעלו. נסתכל לרגע
קם באיש דן שמר עצמו.

הנה צעיר נמוך־קומה, בלונדי, כן ממוצע
להורים טובים וממוצעים, שאינו שונה במאומה
מרכבות צעירים שהתחנכו כמוהו כ*
בית־הספר וביחידה הקרבית.
לפי עדותו של שמר, היה כל הענין פשוט מאד. חברו
אקשטיין בא אליו ואמר שצריכים לרצוח מישהו. שמר לא
התעניין במיוחד בזהות האיש שיש לרצחו. הוא לא שאל
הרבה מדוע יש לרצוח אותו. מישהו אמר שיש לרצוח,
וזה הספיק. הוא הסכים בלי התרגשות, כמעט בהיסח־הדעת.
בערב
הנורא היתד, לשמר פגישה עם בחורה. על כן קבע
לעצמו תוכנית כזאת: אם תבוא הבחורה, ילך עמה לתיאטרון.
אם לא תבוא, ימלא אחר בקשתו של אקשטיין.

הבחורה לא באה. לדן שמר היה פנאי. לא
היה לו מה לעשות כאותו ערב. לכן הלך לע•
(המשן בעמוד 9ז)

תצפית

כל הז כויו ת שמורות

במדינה

• ישראל תעכב לפי שעה את תוכניותיה לשגר אניוד
מיבחן כסואץ. היא גם תימנע מכל פעולה אחרת בקשר לפתיחת התעלה

בפני דגל ישראלי. כל תוכניות ישראל בשטח היו צמודות לקו הפעולה הצרפתי;
עם נפילת ממשלת גי מולה הוכנסו התוכניות הצרפתיות למקרר, ואתן גם
תוכניות ישראל.

• ממשלת ישראל תיזום ביקור של גי מולה כישראל, כין
אם ישוב לראשות ממשלת צרפת ובין אם לא. ההזמנה נשלחה
לפאריס לפני כמה שבועות וישראל תחזור עליה עתה מחדש.

• ישראל עשויה להתכבד גם בנוכחותם של שני אורחים

אחרים: ראש ממשלת בורמה או נו וראש ממשלת גאנה נקרומה. יתכן גם
כי ביג׳י יצא בסתיו לגאנה. בעת ביקור המשלחת הישראלית בגאנה לכבוד
הכרזת עצמאותה של הריפובליקה האפריקאית הצעירה, הראה נקרו^זה לדויד
הכהן בית נאה, בו הוא מתכונן לארח את ראש ממשלת ישראל. ביג׳י השיב
לנקרוסה כי ישמח להתארך בבית, בהזדמנות הראשונה.
• שמעון פרם יתמנה מזכיר כללי של מפא׳׳י. עם התקרבות
מועד פרישתו הוודאית של פרס ממשרתו הנוכחית, יעבור למזכירות מפא״י,
יקבל את מקומו של גיורא יוספטל אשר
ביג׳י החליט לשלוח אותו לחאשינגטון,
במקומו של אבא אבן.

העם
בשר האווז
יהודי טוב נכנס לאיטליז. הוא הצביע
על קתל־חזיר שמן .״תן לי מבשר־האווז
הזה,״ ביקש את הקצב.
״סלח ליד השיב הקצב בנימוס .״אבל
זה לא אוזז. זה בשר־חזירד
היהודי התרגז .״לא שאלתי אותך איזה
בשר זה. אמרתי שתיתן לי מבשר־האוזז
הזה!״
משעשע, לא מצחיק. השבוע שיחזרו, מדי־נת־ישראל
כולה את הבדיחה היהודית העתיקה
הזאת. על דוכן האיטליז היתה
מונחת הדוקטרינה של הנשיא אייזנהואר.
דוקטרינה זאת מחייבת את המצטרפים
אליה בפירוש ללחום בקומוניזם, להשתלב
במערך האנטי־סובייטי העולמי.
אולם כל מפלגות ישראל העמידו פנים

• שוב צפוי לממשלה ריב
סמכויות פנימי. הפעם: בין שר
האוצר לבין יתר שרי הממשלה. הנושא:
קביעת תעריפים לאגרות שונות. עד כה
היה כל שר קובע בעצמו את תעריפי
האגרות השונות, הנגבות על-ידי משרדו
תמורת שירותים שונים, כגון תעריפי
דרכונים, רשיונות רדיו, רשיונות כלי
רכב. עתה דורש שר האוצר לקבל לידו
את הסמכות הבלעדית לקבוע מה ישלם
האזרח תמורת כל שרות ושרות. חבריו
לממשלה רואים בכך נסיון לגרוע מסוד
כויותיהם.

• פרשת הכפר המרוני הגלילי
ברייעם עלולה למצוא את
פתרונה. תושבי הכפר הנוצרי, שנושלו
מאדמתם וגורשו לכפר השכן
גוש חלב, ואשר לא הפסיקו במשך
שמונה שנות גלותם לתבוע את שיבתם
לבתיהם, ניצלו את הידידות הישראלית־צרפתית
כדי להניע את ישראל להיענות
לבקשתם. הכנסיה המרונית, בת־חסותה
המסורתית של צרפת, ביקשה את הת׳
ערבות פאריס לטובת מגורשי בר־עם
והצרפתים נענו לבקשה זו.

מזכיר יוסף׳׳־טל (בהלוויית וייצמן)
בלי כובע, בלי עניבה, במיטת נזירים

• רמזים ראשונים נתקבלו בירושלים על אפשרות התפייסות

ישראלית״ם ובייטית. בדו׳׳חים של כמה נציגים ישראליים בארצות
אירופיות ממויימות, נמסר על גישושים זהירים ביותר בכיוון זה, מצד נציגים
דיפלומטיים של ברית־המועצות. אל רמזים אלה יש להתייחס בהסתייגות.

• העמדה הבאה שתהיה מטרה להסתערותן של המפלגות
הדתיות, תהיה עבודת-השבת כמפעלי־פיתוח, וכראש ובראשונה
מפעלי הנגב. לטענת מנהיגי הדתיים, פוגעים הסדרים הנהוגים
במפעלים אלה בשמירת השבת ללא כל הכרח. התפטרותו של שר הדתות משה
שפירא מ ן הוועדה הממונה על מתן היתר־עבודה בשבת מהווה אות ראשון
להסתערות זאת.

• אתה עלול לשמוע

בקרוב על

חילוקי דעות

בקרב

מנהיגות אחדות העבודה. הרקע לחילוקי דעות אלה: היחסים בין
אחדות העבודה ומפא״י. בעוד שאנשי צמרת אחדות העבודה מקרב הקיבוץ
המאוחד — ובראשם ח״כ יגאל אלון — מטיפים להתקרבות בין שתי המפלגות,
מתגבשים חוגים עירוניים באחדות העבודה, הטוענים כי כל. התקרבות אל
מפא״י עלולה להזיק למעמד המפלגה בציבור. חוגים אלה העמידו בראש
תביעותיהם את הדרישה כי אחדות העבודה תצא במלחמה גלויה נגד מפא״י,
בשאלת הלאמת לשכות העבודה.

• שר הפיתוח מרדכי כנטוב עלול לפתוח בשורת האשמות
נגד חבריו לממשלה, בי הם מחבלים במאמצי הפיתוח של
משרדו. כדוגמה מוחשית, במקרה זה, תשמש אי־הפיעלתו של מיפעל תימנע,

הממשלה

אשר הציוד שהיה מיועד לצרכיו הועבר לצרכי עבודות משרד העבודה.

מקו לי ד התנור

• הקצינים יום!? זינגר וראובן מינקוכסקי לא יועמדו לדין
באשמת עדות שקר כמשפט זאב שטיינברג. למרות ששופטת

ממשלת ישראל דומה לבית מחומם ביום
גשם. נעים להיות בפנים, גם ללא שום
מטרה מסויימת.
הדבר קשור לאו דווקא בהנאות האישיות
הניתנות לחברים עצמם — תואר של
שר, כבוד והשפעה. במדינה שאינה אלא
פדרציה של מפלגות ריבוניות, הישיבה
בממשלה חיונית מהרבה בחינות אחרות:
אשראי למשקים, רשיונות־ייבוא ועסקי־שילומים,
האפשרות לבנות מנגנון מפלגתי
על־חשבון משלם־המסים, ועוד.
הממשלה האמיתית של ישראל, זו המחליטה
החלטות וקובעת את גורל המדינה,
מרוכזת באיש אחד: דויד בן־גוריון. לרשותו
עומדים עוזריו האישיים, שאין להם צורך
להיות חברי־ממשלה. הקואליציה הממשלתית

השלום מינה שמיר קבעה במפורש כי לא האמינה לעדויותיהם של שני קציני
המשטרה וכי היתה גס ״לא אמת״ בעדויותיהם, פסקה ועדת החקירה הפנימית
שנתמנתה על־ידי יחזקאל סהר, כי ״לא נמצא חומר האשמה מספיק נגד
זינגר ומינקובסקי״.

• ישראל תפתח במערכה מחודשת למשיכת משקיעי הון
זר. לצורך זה יצא בימים הקרובים שר האוצר לארצות־הברית, לקשירת
קשרים יעם מספר בעלי הון יהודיים. אחת ההצעות להשקעות: הקמת שכונות
של בתים חדשים, שיושכרו לעולים בשכר דירה.

צעד שני, מעשי יותר, כחזית זו: החלטתן של המפלגות הדתיות
להקים שורת מוסדות דתיים באילת, ביניהם מועדון נור ומסעדה כשרה.

כאילו מדובר על משהו לגמרי אחר: על
שחי הודעות סתמיות, מעורפלות וחסרות-
תוכן, שנוסחו על־ידי ממשלת־ישראל וממשלת
ארצות־הברית. מפלגות נכבדות
התחבטו בשאלה הגורלית אם להצביע בעד
הודעות אלה או לאו.
כולן שכחו, למען הנוחיות, כי ההודעות
עצמן אינן חשובות כלל. החשוב הוא מה
יבוא אחרי שישראל כבר הצטרפה לדוקטרינה,
ואף קיבלה את המחיר במצלצלים. היא לא תוכל
להתחמק מן התוצאות, ואין ספק ששליח
הנשיא האמריקאי דיבר על כך עם האיש
הקובע בישראל — דויד בן־גוריון.
במישחק זה, מילא האזרח הישראלי את
תפקיד הצופה, המשלם את דמי־הכניסה
בצורת מסים. אולם הוא היה צופה גרוע.
בניגוד לקהל טוב, השוכח כי המדברים על
הבמה אינם אלא שחקנים, והמזדהה בכל
לבו עם העלילה, לא התפתה הציבור הישראלי
לחשוב כי הויכוח מסביב לדוקטרינה
הוא יותר מאשר מחזה.
מחזה שהיה, אולי, מצחיק, אך בודאי לא
היה משעשע.

הרשמית דרושה לו רק לשם הבטחת העורף,
וקבלת אישור רוב הכנסת (לאחד־מעשה)
לפעולותיו.
שיעול או עיטוש. מביתן שנוח לשבת
בממשלה, ומאד לא נוח לשבת בחוץ, נוצרה
במרוצת תשע השנים האימרה שדרוש דחפור
כדי לסלק מהממשלה מפלגה שמפא״י
החליטה להיפטר ממנה. הדבר הוכח לא
פעם.
כאשר ביקש ביג׳י להיפטר משותפותו עם
אגודת־ישראל, לא מצא שום תרופה. ההזדמנות
באה לו רק במקרה. באחד הבקרים,
בערב ראש־השנה תשי״ב, נזדמן איצ׳ה־מאיר
לוין לביתו של ביג׳י, הציג לו את
דרישותיו השיגרתיות בעניני דת .״לא אוכל
להמשיך ולהישאר בממשלה אם לא יתקבלו
דרישות אלד״״ אמר לוין בתמימות, כרגיל
בשיחות אלה, מבלי לייחס למלים יותר חשיבות
מאשר לשיעול או לעיטוש.
ביג׳י קם ממקומו, זוהר כולו .״ובכן,״
אמר והושיט את ידו לאיצ׳ה־מאיר הנדהם,
״אני מודה לך על שרותך בממשלה עד
היום. צר לי שאנחנו נפרדים.״ איצ׳ה־מאיר
נשאר בחוץ, עד היום.
לא טוב יותר היה גורלם של הציונים־
הכלליים, כאשר ביקש משה שרת לסלקם
ערב הבחירות האחרונות, ולא ידע כיצד.
כמעט בהיסח־הדעת הצביעו ר,צ״כ נגד הממשלה
בענין עירעור קסטנר, שלא ענין
אותם כמלוא הנימה, ושלא היתה להם שום
שייכות אליו בכלל. שרת קפץ על המציאה,
הכריח אותם להתפטר מן הממשלה.
משכר כחיי הנשואין. מפלגות השמאל
עמדו לא פעם בפני תהום דומה,
אך בכל פעם הצליחו לקפוץ אחורה, לתוך
חיק הממשלה, ברגע האחרון ממש. כך
התנגדה מפ״ם למיבצע סיני, אך נשארה
בממשלה שניגשה לבצע את המיבצע.
למחרתו, התנגדו מפ״ם ואחדות־העבודה
בשצף־קצף לנסיגה מעזה ומשאדם אל־שייך,
אולם נאחזו בקרני הממשלה בשתי זרועותיהן
הפועליות המיובלות. הם נשארו בפנים,
נסוגו עם הנסוגים וקיבלו על עצמם
את האחריות הפוליטית למעשה שהיה מתועב
בעיניהן.
השבוע הגיע המבחן השלישי. שתי המפלגות
ידעו כי ההודעות חסרות חשיבות,
וכי הממשלה (שהן חברות בה) כבר נתנה
למעשה את מלוא האישור להשתלבות ישראל
במערך האנטי־סובייטי העולמי (ראה
לעיל) .אולם אחרי שחינכו דור לשנאת
הקאפיטליזם האמריקאי, ולהערצת המשטר
הסובייטי, היה קשה להן להצביע בעד
הדוקטרינה.
״יש חשיבות מכרעת לשותפות הפועלים
בממשלה,״ הכריזה אחדות־העבודה, וגם מ־פ״ם
השמיעה קולות דומים. תביעותיהם של
מרדכי בנטוב, מרדכי אורן ונתן פלד,
שטענו כי כדאי לצאת מהממשלה בדי
לא לבוא אל הבוחרים בבחירות הבאות
בדמות גרורים מסכנים של מפא״י, אבדו
בתוך ים הקולות שהדהדו באולמי־החתונות
של בנין גיל בתל־אביב — קולות שדרשו
לא לפרק את נשואי־הנוחיות עם מפא״י.
בריאות מעל לכד. מפא״י לא היתה
מעוניינת להפעיל הפעם את הדחפור. היה
לה כדאי יותר לסלק את מפ״ם בהזדמנות
אחרת, פחות קשורה באידיאלים, קרובה
יותר למועד הבחירות. לכן השאירה את
הדחפור במוסך, איפשרה למפלגות השמאל
להישאר ליד התנור החם. הן הורשו להימנע
מהצבעה, בתנאי שלא יצביעו נגד.
היתד, זאת הצעה נוחה. בחדרי־חדרים
הועלתה השאלה אם מותר יהיה למפלגות-
השמאל למסור מעל במת הכנסת הודעות
הנוגדות את הודעת הממשלה (שהן חברות
בה) ,מבלי להרים י ידיים בהצבעה נגדה.
מפא״י לא הסכימה, סמכה על כך כי ברגע
האחרון, למראה האוזיר הקר בחוץ, תת־חלחלנה
מפ״ם ואחדות־העבודה, תשארנה
בחדר החם.
כי, כפי שאומרת הבדיחה הנפוצה בצה״ל:
״לעזאזל החיים, העיקר הבריאות.״
מפלגות הנזיר מ ר חו ב ויתקין
לא היה במפא״י אדם צנוע.יותר מאשר
החלוץ הגרמני, גיאורג יוספטל. האיש בעל
הפנים הבשריות לבש תמיד בגדים פשוטים
ביותר, חי חיי צנע קיצוניים. אף שלא
היה לו זמן לשבת בקיבוץ שלו, משק
גלעד בהרי אפריים, נשאר קשור עמו
בנפשו.
חוץ מזה היה יוספטל איש מלומד. הצעיר
(המשך בעמוד )8
חעולם הזח 1024

סיפורו של אודנו מקרין, המואשם בקשו עס המודיעין הסוו׳

האיש שאהב להעוווץ
ך אשר נולד לפני 23 שנים בירושלים,
^ למשפחת דיסקין הידועה, נשא אוליבר
מקלין שם עברי פשוט: יעקב וייס. צרותיו
החלו מוקדם מדי. עוד בהיותו בן שלוש,
נפרדו הוריו של יעקב והמאורע העגום
השאיר את סימנו עליו לכל החיים. הילד
גדל והתבגר, כשבמעמקי נפשו מכרסמת
ההכרה כי הוא שונה לרעה מילדים אחרים.
ילדים רבים, המוצאים את עצמם במצב
זה, מסתגרים בתוך עצמם, הופכים ביישנים
ומצטנעים. יעקב וייס הגיב בצורה ההפוכה:
הוא חיפש פיצוי במעשי גבורה ובעשיית
רושם. באופן הטבעי ביותר נסחף בזרם
הרומנטיקה המחתרתית, הגיע בגיל 13
לזרועות המשטרה המנדטורית — באשמת
הדבקת כרוזי לח״י. המשפחה הצליחה לשחררו,
מיהרה לשלוח אותו לבית־הספר
החקלאי במקווה־ישראל, הרחק מסכנות.
אך גם שם המשיך הנער לרקום את
חלומות הגבורה האישית. בצילום מאותה
תקופה הוא נראה בפוזה לוחמת, כשראשו

״מרצה של הטכניון גילה
רשת ריגול!״ הכריזו כותרות
העתונים כשבוע שערר.
הסיפור מתחת לכותרת
הזכיר את העלילות הקלאסיות
של רומאן בלשי טוב:
המרצה ישב כחברת ידידיו
בכית-קפה גדול באיסטנבול,
כירת תורכיה והמזימות
הבינלאומיות. ליד השולחן
הסמוך ישב גבר צעיר, שעשה
רושם על המרצה
כישראלי, או לכל הפחות
יהודי.
הצעיר שילם עבור המשקה
שלו והלך לדרכו. רק
אז הבחין המרצה במעטפה

התחלת הדרך. יעקב וייס, יליד ירושלים, בן
שנתיים. יעקב הוא בן למשפחת דיסקין הידועה.
מצונף בכובע גרב ובידו תת־מקלע סטן.
על גב התמונה כתב בעל הדמיון העשיר:
״לפני היריד, המכריעה״ .חבריו מספרים
עליו שהיה ״שוויצר ממדרגה ראשונה״,
עקשן אך בעל הומור בריא.

ך* ?{כור שנתיים עזב יעקב את מקווה
^ והחל עובד. בחוסר־יציבות מאלף, החליף
עבודתו בקצב מסחרר. בגיל 17 וחצי
התגייס לצבא, התנדב לצנחנים .״זהו התפקיד
המסוכן ביותר,״ התרברב בפני מקורביו.
בעזרת הכומתה האדומה והכנפיים
המבריקות, קיווה, יצליח, להיות גיבור אמיתי
בעיני החברה.
התרברבות זו עלתה לו ביוקר: בשעת
אימונים התעלם מהוראת מפקדו, עלה על
מוקש־סרק ונפגע בראשו. הפציעה השפיעה
עליו לרעה וכאשר, כעבור זמן קצר, נפטרה
אמו, שקע יעקב בדכאון עמוק. הוא
עבר את הגבול לירדן, ישב ארבעה חודשים
בשבי הלגיון. בשובו נמצאו על ידיו צלקות.
הצבא שלח אותו לבדיקה וכעבור כמה
חודשי טיפול שוחרר יעקב מהצבא, בבלתי-
כשר לשרות. הוא החל עובד במקומות
שונים, היה, בין השאר, טרקטוריסט בסדום
ואחרי כן פקיד במיסיון נוצרי בירושלים.
יום אחד החלו המיסיונרים, אצלם עבד
יעקב וייס, מקבלים מכתבי איום מאלמוני,
שהבטיח להם ״שבאם לא תיפסק הכנסתם
של יהודים תחת כנפי הנצרות, יוצאו
גופותיכם מהארץ בארונות עץ תוצרת ישראל•״
חקירה משטרתית קצרה הובילה
אל וייס והוא מצא את עצמו יושב בתא
אחד עם עצורי נטורי־קרתא, מפגיני השבת.

זעירה. לבסוף קבע שלמד מספיק ומבלי
שתהיה בידו כל תעודת הסמכה, הכריז
במודעות ענק על פתיחת מכון ביירון
לשפות, בראשותו ובהנהלתו הפעילה של
המורה אוליבר מקלין.
המכון שיגשג. וייס ידע להתאים את עצמו
לפרוספריטי, הופיע לבוש חליפות אלגנטיות,
ענוד עניבת־פרפר ומדבר במיבטא
אוקספורדי אבירי. היתד, לו גם הצלחה אצל
בנות המין היפה. רומאן אחד, עם מורה
מתורכיה, מבוגרת ממנו במקצת, התהדק
והלך, והשניים החליטו להינשא. לפני
שתתגשם ההחלטה נסע וייס לביקור אצל
משפחת ידידתו בתורכיה. בנמל חיפה נתפס
בשעת בדיקת המכס, כשהוא מסתיר על
גופו מספר רב של סמלי צה״ל. הברחתם
של הסמלים, הנמכרים באופן חופשי בארץ
ואשר אין כל איסור על ייצואם לחוץ־
לארץ, נראתה מוזרה בעיני פקידי המכס.
בתורכיה ביקש וייס תחילה להסתדר
כמורה לעברית, אך ללא הצלחה. תחת זאת
החל עוסק בארגון מגביות פרטיות, בסחר

השוויצר. בגיל ,13 רכוב על אופנוע
בירושלים. באותה תקופה הדביק כרוזי לח״י.

שהיתה מונחת על הרצפה,
ליד שולחן הבחור האלמוני.
גם המלצר הבחין במעטפה
וניגש להרימה, אך המרצה
הקדים אותו.
במה מלים עבריות, שהיו
בתובות על דף נייר בתוך
המעטפה, חישמלו את המרצה.
כי על הנייר היתה
כתובה לא פחות ולא יותר
מאשר כתובתו של שרות
המודיעין הסורי.
המרצה ידע מה עליו
לעשות: הוא התקשר עם
הנציגות הישראלית כמקום,
העביר את תגליתו לטיפול
מוסדות הבטחון המתאימים.
בעבור כמה שבועות עצרה
משטרת ישראל את התושב
הירושלמי אוליבר מקלין,
בבעל מעטפת־הריגול ה־סנסציונית.
מיהו
אוליכר מקלין?
חבריו הקנאים ראו בו גיבור של ממש,
כאותם הגיבורים שחלם עליהם.

ך* אשר שוחרר, החליט וייס על מיפנה
^ בחייו, החל לומד אנגלית ברצינות.
לפרנסתו עסק בהפצת ניירות ערך וסרסרות

סגן־אלוך בריטי. יעקב וייס בתחפושת
של סגן אלוף של הצבא הבריטי. הוא הכין
את התצלום לשם עשיית רושם בלבד.

כיוון. על רקע חורבות האקרופוליס באתונה, הצטלם יעקב וייס, באחד
מביקוריו ביוון לפני שמונה חודשים. הוא היה נרגש מאד למראה העתיקות.

גרבי ניילון ובעיסוקים צדדיים דומים. בתוקף
עסקיו, נסע ליוון, ארצו של לורד
ביירון, לוחם השיחרור אשר על שמו קרא
את מכונו הירושלמי. וייס ראה במשורר
האנגלי מהמאה הקודמת אב רוחני ודוגמה
לחיקוי. בחצותו את ים השיש שר את
השיר איי יוון ועל חורבות האקרופוליס
באתונה דיקלם את יצירתו של ביירון, על
מפלת סנחריב בשערי ירושלים.
בנסיעתו האחרונה ליוון, לצרכי עסקים,
ערכה המשטרה היוונית חיפוש ברכבת, שבה
נסע וייס. באותה רכבת נסע גם מבריח
גדול והאזרח הישראלי שביקש רק להבריח
כמות קטנה של סחורה, נעצר יחד עם
הלוויתן וסחורתו הוחרמה. כאשר שוחרר
והגיע לאתונה, חלה וביקש את עזרתה של
הקונסוליה הישראלית, שהטיסה אותו ארצה.

ך* ישראל, החלה המשטרה חוקרת אותו
* חקירה שיגרתית. תוך כדי כך גילתה בכיסיו
ובדירתו רשימות של מפקדים, מיתקנים
ומחנות צבאיים. לא היה ברשימות
אלה שום סוד צבאי, אך עצם היות הפרטים
הצבאיים רשומים על נייר עורר חשד. מישהו
נזכר בצעיר שהשאיר אחריו מעטפה במסעדה
התורכית והחוליה החסרה בסיפורו
של המרצה מהטכניון הושלמה: יעקב־אוליבר
וייס־מקלין נעצר באשמת הכנה
להקמת רשת ריגול.
עתה יצטרך בית־המשפט להחליט: האם
או שוויצר
יעקב וייס הינו מרגל מסוכן
מבולבל, שרצה לעשות רושם על הבריות
וזרע בעקבותיו פתקים שיציירו אותו בדמות
אקזוטית אשר צצה מתוך עלילת
בלשים?

הפייטר. תצלוס, של יעקב וייס בן
ה־ 4ו, תלמיד בית־הספר החקלאי במקווה-
ישראל, חבוש. כובע גרב ומחזיק סטן.

נעם חלמו ילד• הארץ על חלוציות, ו1ל טרקטורים ועל קיבוץ. על מה
ך מנחם זילבר ,9 ,יש שכן
/שהוא סגן־אלוף בצבא, בעל
מדי חאקי יפים. מנחם, יליד
גרמניה, רוצה מדים כאלה. לכן
החליט להיות חייל ולא סתם
חייל — אלא חייל קרבי. מה
הוא יודע על הקיבוץ, למשל?
״זה מקום כפרי שיש שם שדות
ובתים על קומה אחת. זה לא
טוב. שם עובדים תמיד.״

ף• הירד, לוי ,10 ,היא תלמי^
דת כתר, ד׳ בבית־החינוך
יוסף הגלילי :״כשאהיה גדולה
אחשוב מה להיות: או רופאה
או חיילת, אבל חלוצה בטח
לא.״ בבית ספרה לומדת בהירה
הרבה על חיילים, כמעט
בכל חג .״על חלוצים עוד לא
הגענו.״

ן * יום העצמאות נתנה המורה
•1לצמר במחברת המדינה ולכתוב
מה שיש במדינה. מלכה
הלפרין ,8 ,ציירה מה שיש במדינה
:״ציירתי טנקים, אוטומובילים,
תותחים.״ טרקטורים ומחדשות
היא לא ציירה ,״מפני
שאף פעם לא ראיתי טרקטור.״

** מירם בן משה 9 ,וחצי,
הוא תלמיד כתה ג׳ בתלמוד
תורה לתימנים. הוא רוצה להיות
טייס .״יותר חשוב להיות
חייל; החיילים שומרים על החלוצים
ובלי חיילים לא יהיו
חלוצים.״ עמירם לא ראה איכר
מימיו.

* * ה זה טרקטור? מה זאת
מחרשה? על שאלות אלה
אין נילי שטרקמן ,8 ,חניכת
כתה ב׳ בבית־חינוך יוסף הגלילי,
יודעת להשיב. מה זה
רובה, היא יודעת. היא עצמה
אינה רוצה להיות חיילת ולא
חלוצה, אלא מורה .״אולי אני
אהיה מורה בצבא,״ סבורה היא.
ך ם יוסי שמוקלר ,10 ,רוצה
^ להיות טייס .״טייס מוריד את
האוירונים של האויב, מפציץ
ויורה וקשה לפגוע בו מהקרקע.״
להיות חלוץ? לא בא בחשבון
.״בשביל מה יש עולים
חדשים? שהם ילכו להיות חלוצים;
לנו יש בתים ואוכל, לא
צריכים להיות חלוצים.״

ף ורם כספי ,7 ,לא רק בטוח
שהוא יהיה חייל, הוא גם יודע
לאיזה חייל ישתייך .״אני אלך
לחיל השריון. יותר טוב מחיל
רגלים. הם הולכים למלחמות
ברגל. חיל שריון יורה בטנקים.
מה שתה איכר, מה הוא עושה?״

יצה קטן ,10 ,פוסחת עדיין
ו על שני הסעיפים :״החלוץ
עובד והחייל שומר. אם לא
יהיו חלוצים יהיה רעב ואם לא
יהיו חיילים תהיה מלחמה, שניהם
חשובים בשביל המדינה.״
היא עוד לא יודעת בדיוק מה
בעצם עושים החלוצים בכפר.
ניצה עצמה רוצה להיות ציירת,
ציירת נוף.

עשרות ילדי חל־אביב שנבחרו מביו תלמידי
^ נדור כינרתי ,7 ,לא ראה
! מימיו חלוץ או איכר. רק
פעם אחת ראה שדה עם קוצים.
״עוד לא אמרתי לאמא שלי מה
אני אהיה, אבל אני חושב שאהיה
חייל כי אני רוצה להרוג
ערבי.״ עם זאת סבור הוא שאיכר
יותר חשוב מחייל .״הוא
עשיר, הוא לא צריך לקנות
בחנויות, לוקח ישר מהשדה.״

ך * יילים יותר חשובים מאי|
כרים,״ אומר אברהם ללו,
,7תלמיד כתה ב׳ בבית־ספר
אחד העם .״חיילים כובשים ערים
ולוקחים אדמה מהערבים ובערים
יש לחם, אז בשביל מה
צריך איכרים?״ אברהם עצמו
רוצה להיות מניח קוי מים
כאביו :״בזה מרויחים הרבה
כסף.״

*י• ק בשנה הבאה ילך רמי
1אלדד ,6 ,לבית־הספר. משום
כך יש לו דיעה מקורית :״אני
רוצה להיות חורש אדמה.״ רמי
היה פעם במושבה והוא מכיר
איש שחורש אדמה .״קוראים לו
שלמה ואני רוצה להיות בדיוק
כמוהו, כי הוא עובד ועושה את
הבית והגינה שיהיו יפים.״

מה אתה הצר להיות:

חייל או

חולמים הם כיוסי זאת יצאו כתבי ..העולם הזה״ לברר מפי כמה
בתי־ הספר היסודיים, בחלקי העיר השונים.

ף צחק לחמן ,11 ,נולד בסיביר.
תוא עלה עם הוריו לארץ
לפני שמונה שנים, לומד בכתה
ה׳ בבית־ספר בלפור .״כשהייתי
קטן רציתי להיות רופא. אחר־כך
רציתי ללכת לקיבוץ, אבל
ההורים לא הרשו לי. עכשיו
אני יודע שאני רוצה להיות
טייס. טייסים עושים קרבות
ומצניחים צנחנים.״
** כשיו אני עוד מפחדת
/ /ע. להיות חיילת, אבל כשאגדל
בטח אהיה חיילת,״ אומרת
מרים היינר, תלמידת כתת
ב׳ בבית־הספר מוריה .״חייל
יותר חשוב מחלוץ, מפני שזה
לא יפה לטפל בפרוח ובתרנגו־לות,
זה נורא מלוכלך ומסריח.״

ברהם בן עטר 9 ,וחצי, לא
ראה בחייו שדה .״פרדס
כן ראיתי,״ אולם בתערוכת הנשק
בבית דגון כבר ביקר. ב־בית־הספר
כתב אברהם חיבור
איך שומרים החיילים על הארץ.
הוא רוצה להיות טייס,
״כדי להפיל אוירוני אויב.״

ך* ל יהודי צריך להיות
חייל!״ מכריז אריה בר־שבסקי
,7 ,תלמיד כתה א׳ ב־בית־הספר
תל־נורדאו. ביום העצמאות
סיפרה המורה לכיתה
על גבורתם של חיילי ישראל.
על חלוצים עוד לא סיפרה להם.
אריה לא יצא עוד מימיו מחוץ
לעיר.

1111

במשך כמה ימים ראיינו כתבי ״העולם הזה״ כמה עשרות מבין ילדי
הכתות הנמוכות של בתי־הספר העבריים בתל־אביב. כדי לברר מי לדעתם
חשוב יותר: החייל או החלוץ. תשעים אחוז השיבו כי אוחז הרובה חשוב
מעובד האדמה. בעמודים אלה מתפרסם דגם אופייני של תשובות הילדים.
ביו של נחום וישניבסקי,
^ הוא רופא ראשי בבית״וד
חולים הדסה. נחום בן השש־וחצי
רוצה להיות רופא כמו אביו,
אולם הוא סבור שחיילים חשובים
למדינה יותר מחלוצים ואפילו
יותר מרופאים :״אם לא
יהיו איכרים, מה יש? אי־אפשר
להישאר שבוע ברעב? אבל בלי
חיילים כולנו נמות.״

לכת לקיבוץ ולעבוד ברפת
מוכנה נחמה אהובי.10 ,
״אם היתד, לי ברירה הייתי בוחרת
להיות חיילת בתיל הרגלים.״
למה דווקא חיל רגלים?
״מפני שביום העצמאות הם הלכו
הכי יפה. טנקים היו גם כן
יפים, אבל זה לא בשביל בנות.״
מלבד זה שחיילים צועדים במצעד,
אין נחמה יודעת עליהם דבר.

* \ לי עוזיאל 9 ,וחצי, רוצה
להיות דווקא שוטר .״שוטר
תופס גנבים ויש לו מדים וכובע
יפים יותר מאשר לחייל.״
אולם המדים אינם העיקר .״אפילו
אם יתנו לטרקטוריסטים. מדים,
לא אהיה טרקטוריסט, מפני
שטרקטוריסטים עולים על מוקשים,
ובכלל הם קצת אנשים
שמתלכלכים.״

ך * ייל יותר חשוב מהכל.
1 החייל הורג את הערבים,״
סבור סעדיה שובלי7 ,
וחצי, תלמיד תלמוד תורה לתימנים.
כשיגדל רוצה סעדיה
להיות קודם כל מורה .״אני
אוהב ספרים, אבל אחר כך אני
אהיה חייל.״
ך * וני בראון ,6 ,תלמידת ביתן
הספר תל־טרדאו ראתה ביום
העצמאות חיילים והם מצאו
חן בעיניה. היא עצמה לא רוצה
להיות חיילת :״יהרגו אותי.״
רוני חושבת להיות אמא, אבל
אמא בעיר, לא בכפר .״בעיר
אפשר לקנות כל מיני דברים.
בכפר אין חנויות.״

יהיה

חיו של ישראל רוטנשט־ראוך
,8 ,הוא טייס. גם
ישראל רוצה להיות טייס :״אני
אחתום על צבא הקבע לחמש
שנים ואקבל משכורת טובה.
חיל אויר יותר חשוב מאדמה.
אם לא יהיה אוכל לפחות שיהיה
לנו נשק להגן על עצמנו.
אפשר לחיות קצת בלי אוכל
אבל לא בלי נשק.״

* ך הנדס אוירונים רוצה להיות
ישי קורדובה ,10 ,״כדי שאוירונים
שאם מתלמדינה
קיפים
אותנו נשיב מלחמה שערה.״
בצבא יהיה צנחן, כי ״;ד
צנחנים הולכים לקרב באמת.
מחלוץ, הוא
חייל יותר חשוב
כובש, מוצא מזון ושולח לעם.״

במדינה

תגליבעצמךש. פלם ־ 1ל יי־ה
וא מרהיבעץומסעיר לב !

פילטר מספר 1

20 סיגריזת 560 פרזטה
אחים בו־רנו ב ע ־ ם

ליופי שערותיך
ולבריאות שערך
השתמשי במברשת

׳כזב־ י 7דד&רוקיס

1 *3 3 1

נ1ם ע\ני ב&יבזים?הדרים!

?32יהם
^ ^יז 0

צ וי ני ס

(המשך מעמוד )4
שנולד בנירנברג, עיר כינוסי־המפלגה הנאציים,
זכה לתואר דוקטור (למשפטים) ב־מיכללת
היידלברג היפה, עבד כאסיסטנט
במיכללת מינכן. הוא היה איש־מנגנון מצוין.
ברור
שאיש כזה לא יכול היה להישאר
זמן רב במשרה נמוכה. עם קום המדינה
עוד היה יוספטל פקיד במחלקת העליה
של הסוכנות, הופיע לעתים קרובות בביתו
של מנהל המחלקה — יצחק רפאל — כדי
למסור לו דו״חים על הנעשה במשרד.
עלייתו מאז היתה מהירה ומסחררת.
ראשי מפא״י מהשורה הראשונה היו
דרושים בממשלה. אנשי השורה השניה עלו
ומילאו את מקומם של הנפטרים. יוספטל,
איש השורה השלישית, נבחר לחבר הנהלת
הסוכנות, הפך לגזבר שלה.
תפקידו שד איש הגון. היה זה רק
הודות לאופיו הצנוע שיוספטל — שהפך
לגיורא יוסף־טל — לא עלה במהירות
מסחררת עוד הרבה יותר. כי אחרי מותו
של אליעזר קפלן הוזמן אל ביג׳י, שהציע
לו את תיק האוצר. הגרמני הגבוה סירב.
לדעתו, לא היה עדיין מוכן לתפקיד הרם.
אולם גם בלי זה דרך כוכבו בשמי המדינה.
הוא השתתף במשלחת שניהלה את
המשא־ומתן בענין השילומים מגרמניה, הפליא
את חבריו בכושרו הכלכלני והדיפלומטי,
חתם בראשי־ תיבות על ההסכם
בצד חתימתו של פליכס שנער. פעם אחרת
נשלח ללונדון, סידר שם את הלוואות
ישראל. כשהופיע תצלומו על שער השבועון
ג׳ואיש אובסרבר, כשהוא חבוש מגבעת
חגיגית שחורה ולבוש במעיל השחור הארוך
של איש־כספים בריטי, חייכו חברי־המפלגה
בטוב־לב. כמעט ולא היו לו
אויבים.
כל אותו זמן הוסיף יוסף־טל לחיות בצנע
של נזיר סתגפן. בצריפו של זלמן שז״ר,
ברחוב ויתקין 17 בתל־אביב, הושכרה לו
וקצרה לגבר הגבוה
מיטה שהיתר, צרה
והרחב. אחרי כל השליחויות הדיפלומטיות,
הוסיף להתהלך בחולצה פתוחה ובחליפת
מרופטת, בלי כובע ובלי עניבה.
גם נאמנותו המפלגתית עמדה מעל לכל
ספק. האיש ההגון ממשק גלעד נתן חיפוי
מלא לכל מעשי־השחיתות שריחם הרעיל
את האוויר במוסדות הסוכנות היהודית.
כשהתפוצצו, פרשת דויד בהר״ל נסתבר כי
יוסף־טל נתן את מלוא עזרתו למלאכת
הטישטוש, לא עשה מאומה לביעור הנגע
(העולם הזה .)953
כתב אז עזריאל קרליבך, במאמר מוחץ:
״אם המקרה הנוכחי לא יביא את סוף
הקאריירה של מר גיורא יוסף־טל, הרי הוא
יסמל את סוף הקאריירה של הסוכנות
היהודית כמוסד השייך לציבור!״
רודן כעל כורחו. הקאריירה של האיש
ההגון המחפה על השחיתות היתד, רחוקה
מסיום.
כי בינתיים רבו במפא״י התלונות על
מנגנון המפלגה, שהסתאב והתנודן. היה
דרוש אדם חדש, בלתי־שנוא על איש,
שיטהר את המנגנון, יחזיר את הדמוקרטיה
לחיי המפלגה ויכניס בד, רוח חדשה. כמעט
פד, אחד נבחר יוסף־טל.
במשך השנה שעברה מאז היה נדמה כי
הכל בא על תיקונו. יוסף־טל התפטר מהכנסת.
כמוהו התפטרה אשתו, סנטה, עסקנית
צנועה ואהודה. שום ידיעות שליליות
על הנעשה במפלגה לא הגיעו לעתונות.
אך השבוע התפוצץ הכל. מכל פינות
המפלגה עלתה הצעקה כי הגבר הצנוע
הפך לרודן השולט שלטון־יחיד במפלגה,
הרס סופית את שרידי הדמוקרטיה בה.
קודמו בתפקיד, רפאל בש, הרים את נס
המרד במאמר באחד משבועוני המפלגה.
נציגי שאר חוגי העסקנים חזרו עליו.
יוסף־סל עצמו לא הכחיש את העובדות,
טען שהוא רודן בעל־כורחו .״כל החלטה
במפלגה צריכה לעבור 13 מוסדות,״ התלונן.
מסקנתו: מוטב לא להעבירה אף במוסד אחד.
יריביו, שהתרבו בינתיים עד מאד, התלחשו
כי קבוצת־הצעירים של ביג׳י מבקשת לספח
לעצמה את יוסף־טל בן ד,־.44
יוסף־טל עצמו נראה כאילו טרם החליט
סופית לאן פניו מועדות. כשהוצע לו תפקיד
שגריר ישראל בארצות־הברית (אך
לא באו״ם) ,רמז שיתכן ויסכים. אם אמנם
יעשה זאת, יתכן כי היד־השחורה תצטרך
לחפש לעצמה אצבע חדשה להשתלטות
על המפלגה. אך לא מן הנמנע כי הצעיר
,מנירנברג יחליט בעצמו להיות לאצבע זו.

שליח ״השלם הזה״ למורת הרחוק מתאר

ה״ הפיל,

סאת רפי נ ל סזן-ך* דכר הראשון שחיפשתי בקולומבו
1 1היד, מלצר. כי למרות שהפלגתי על
זזבריגיטה טופט כמלצר, ידע הקפטיין שברגע
שתגיע ד,אניד, לנמל ארד לחוף, להיות
שוב עיתונאי. על כן, בהגיענו לבירת ציילון׳
חיפשתי מחליף.
מצאתי אותו בקלות. רק הטלנו עוגן וה־אניד,
הוצפה המונים, שהציעו את שירותיהם.
ואיזה שירות לא הציעו? היו מוכרי פירור.
ורוכלי מזכרות. אפילו חייטים ניידים, שנשאו
חבילות בד ביד אחת ובשניה כלי
מדידה ותפירה, לא נעדרו. הם הציעו לתפור
לנו חליפה אלגנטית, מצמר אנגלי, ב־25
לירות ישראליות. ובארץ ברוכת כשרונות
כאלה, מה הבעיה למצוא מלצר?
יחד עם כל החבורה העליזה עלו על
ד,אניד, גם עתונאים וצלם. חשבנו שהצלם בא
סתם בשביל הרושם, אבל למחרת פגשתי
את פרצופי מביט אלי מעל דפיהם של כמה
עתונים מקומיים. צילום דווקא לא רע.
חלקו של היום הראשון ביליתי בהכנת
מחליפי הציילוני, עד שהיה מוכן לעבור את
הבחינות המקצועיות הדרושות, לשביעות
רצונו של הטבח הראשי. אחר כך ירדתי
לחוף. עוד מלב־ים התקשר הקפטיין עם סוכן
ד,אניד״ ברי מור, והוא הזמין עבורי חדר
במלון המפואר ביותר בעיר ואירגן לי
שורה ארוכה של פגישות וסיורים, כדי
שאוכל לנצל במלואו את זמן שהותנו
בציילון.

הוזנהה הראשונה שר ה־אניוז
וזרניוז ״בריגינווז
בוופנויי, שיצאה נזאירוז
רנזוחז וזו־וזו ,\2הי\זה ב-
ן ןורונזבו, ביר הבירה שר
האי ציירון, אשר בג וזיינו
\2רוב רשבננוז נזיריון וזו־שבינו.
בנננוודינו ארה נו-
האר שריח־ ״הננורבו הוהיי.
שוזפריג ננגו האנייה, אה
ביאורו באי בצירוגו נזש-
נואר, נראה רפי נרנוון
בווברה ראש נונושרת
ציירון (בגרינוה רבנה).
ש\2יבר אוהו רראיון ב־נושררו,
בביה הנבוורינו.
לארוחת ערב בבסגנון
קולוניאלי
ציילונים, לבושים
מסביבנו יחפים,
יש להם לעשות.
לשלם להם מש
ברי
מור הזמין אותנו
ביתו. היתד, זו ארוחה
מסורתי. המון משרתים
בסדינים לבנים, התרוצצו
מבלי שאצליח להבין מה
אבל מילא, אם מור מוכן
כורת, מה איכפת לי?
היו שם גם שני עתונאים מקומיים. הם
סיפרו שאחת הבעיות הרציניות ביותר ב־ציילון
היא בעיית הרציחות. מסתבר שב־ציילון
רוצחים באותה קלות שאצלנו אוכלים
פלאפל. לפעמים אפילו בלי כוונה, סתם ככה.
התחלתי להרגיש לא כל כך טוב. רוב מקרי
הרצח, לדברי שני חברי למקצוע, שהראו
בקיאות מפליאה בנושא, הם על רקע רומאנטי,
בין ציילוני לציילוני. נרגעתי. הודיתי
לאל שאינני ציילוני ושלא הספקתי ליצור
לעצמי רקע רומאנטי בציילון.
אוסקאר, אחד העתונאים, הראה לי עתון
ציילוני. הכותרת הראשית היתה :״עדר פילים
התנפל על שני ג׳יפים.״ מסתבר שזה
היה מעשה די רגיל בציילון. עדר של 15
פילים הותקף בקדחת אמוק, פתח בריצה
מבוהלת, פגש בדרך שני ג׳יפים. העדר המשיך
בריצתו ומי שנשאר בחיים מנוסעי
הג׳יפים רץ להזעיק עזרה. מצבם של הפצועים,
כך מוסר כתבנו, הוטב. אין סכנה
לחיי הפילים.

האלה והצלם. רפי נלסון, שחלץ את נעליו כנהוג, שוכב על גבו, מצלם פסל של אלה
בודהיסטית בפאגוזה קילניה, ליד לוולונובו. שני שלישים של תושבי האי הם בודהיסטים.

את ביקורו בצ״לון, אוץ התה והויקשות

היי הפיל!
עוד כמה פרטים על הנחשים הקדושים. זה
שייך לכאן, משום שגם הפילים קדושים.
בציילון יש המון נחשים מכל הסוגים, הצבעים
והמינים. באחד הימים פגשתי ברחוב
קוברה ממין נקבה והיא התייחסה אלי
יפה מאד. המקומיים הסבירו לי שהסיבה
היא שאני לא מקומי, ולא היה לקוברה שום
חשבון אתי.
יש כאן פתנים של ששה מטרים, אפעה
קלאסי צבוע יפה, וכמה עשרות סוגי נחשים
ארסיים מאד, לא כל כך ארסיים וסתם ארסיים.
אחרי שכמה מאות אזרחים נרצחים
מדי שנה על ידי אזרחים אחרים, מתחילים
לספור גם את אלה הנהרגים על־ידי נחשים.
המון עבודה של סטאטיסטיקה.

אין סיכויים

בכלל, הפיל נחשב בציילון לחיה קדושה
ומחירו גבוה מאד. פיל משומש במצב טוב
מאד עולה 5000ל״י. כמעט כמו מונית, רק
שיש לו זנב.
חוץ מזה, אפשר לפגוש את הפיל בכל
מקום: על מטבעות, על שטיחים, בתור חוליות
בשרשרת זהב, בפיתוחי אמנות, חלקים־
חלקים (שיני פיל, עור פיל) או סתם מטייל
לו ברחובות. הוא עובר את הכביש גם כשאין
מעבר חניה ומצפצף על חוקי התנועה,
והשוטרים לא רושמים לו רפורט. זהו ההבדל
השני בין פיל למונית.

ר,צת פילוסופיה
^ ת ענינ תי באופן אישי בשתי בע-
| 1יו ת ציילוניות: נשים ותחבורה. כדאי
להתחיל בבעיה השניה; היא קלה יותר.
ביום השני, שכרתי פיל אישי. הפיל הוא
כלי התחבורה הזול ביותר כאן והוא גם
חיה זריזה מאד, לפעמים יותר זריזה מה־רוכב
עליה. במקרה כזה׳ הפיל מתקדם והרוכב
נשאר מאחור. זהו מקרה בלתי רגיל,
אבל לא נדיר כל כך, ביחוד לגבי רוכב
מתחיל.
כי צריך לדעת איך לרכב על פיל. עכשיו,
כששתי הצלעות שלי סדוקות והשלישית
בטיפול קבוע, אני כבר יודע: אתה מכניס
את הפיל בין רגליך, מישר לו את האוזן,
דוחף לו לפה חתיכת מנגו ואומר ״צ׳ו
(זוז) .אז יש שתי אפשרויות: אם זה פיל
ממשפחה טובה, כמו הפיל שלי׳ הוא זז.
אם הוא פיל עקשן, אהה יכול לחכות אם
יש לך סבלנות. לפיל יש.
בדרך כלל יותר בטוח לרכב על פיל
מאשר על ג׳יפ. קודם כל הפיל יותר חזק.
שנית הוא יותר יציב ושלישית הוא לא מתהפך
בסבובים. ובכלל, אם הוא מתנגש עם
ג׳יפ (ראה. לעיל) הוא תמיד מנצח.
מחוץ לפילים יש גם מכוניות. אפשר
לקנות כאן מכונית משומשת, במצב טוב,
באלף לירות ישראליות. לכל פקיד ממוצע
יש מכונית.
נוסף למכוניות הפרטיות ישנם סוגי תחבורה
אחרים: עגלות שוורים, מוניות (מייל
אחד = 50 סנט) וריקשות. אם היו מכניסים
לשימוש גם בישראל ריקשות, היו
פותרים לבטח את בעית האבטלה. כאן פתרו
את זה בצורה זאת. עכשיו אין כבר אבטלה
כללית. יש רק אבטלה בין בעלי הריקשות.
בכלל, ריקשה היא כלי רציני וחסכוני מאד.
יש לה רק שני גלגלים ואין כמעט אמורטי־זציה.
לפני
שאני מגיע לנשים אני רוצה למסור

ך* נשים כציילץ הן בעיה מסובכת
ן | ורצינית מאד. כבר באניה קבלתי
מהקפטיין כמה שיעורי הסבר יסודיים, שהמכנה
המשותף בהם היה: אין סיכויים.
במהרה התברר לי שהקפטיין צדק מאד.
קשה לומר שהציילוניות הן יפהפיות, אך
יש ביניהן נשים יפות מאד.
בכל הפגישות והבקורים שערכתי ישבו
הנשים בצד, כמו אצל הבידואים בסביבות
באר־שבע. הנשים יושבות בקבוצה נפרדת
ואינן מתערבות בשיחה, אינן מתנועעות
ואינן עושות כלום מבלי שתתבקשנה לכך.
בזמן שאורח מגיע לביתה או נפרד ממנה,
מסתפקת בעלת הבית בניע ראש קל ובתנועת
ידים שלובות על החזה.
קולומבו היא עיר נמל בלי חיי לילה. כמו
אילת. בכל קולומבו יש רק שני מועדוני
לילה עלובים, בלי חיים ובלי טמפו. בעל
הלונה פארק, מועדוני הלילה והאימפרסריו
היחיד של קולומבו הוא צ׳ון יין, גבר השוקל
110 קילו ודומה בכל הפרטים לטיפוס
של מיליונר קולוניאלי, עם בגדים לבנים
וסיגאר.
לצ׳ון יין יש תוכניות גדולות. כששוחחתי
אתו היד, עסוק בספירת הרווחים מלהקת
רוק׳אנ׳רוי שהביא מהודו שקצרה כאן הצלחה
גדולה. הוא הכריז באוזני כי היה רוצה
להביא אמנים ישראליים. אמרתי לו שאני

תחליף למונית. נלסון רוכב על פיל, באחד הנוסעים ליד קולונזבו. הפיד התעקש
דווקא לטפס על עצים ונלסון מצא את עצמו לא פעם אחת מוטל על האדמה.
שולח מיד הודעה על כך לתל־אביב. אני
חושב שהופעות בציילון בימי ששי ושבת
תשתלמנה לא רע.
מחוץ למועדוני הלילה יש גם כמה בתי
קפה בלי בחורות. מצב מאכזב מאד. המארחים
שלנו החליטו לנחם אותנו בטיול מעניין
לקנדי, המרכז הפראי של ציילון.

המלצר וראש הממשלה
ך* רגע האחרץ חל שינוי בתוכנית.
^ קיבלתי הודעה פתאומית שראש הממשלה
הסכים לקבל אותי לראיון במשרדו,
שבבית הנבחרים הציילוני בקולומבו .״חליפה
חובה,״ הסביר לי ברי מור.
לא היתה לי חליפה וגם לא די כסף כדי
לקנות קישוט כזה. רצתי לאניה, צלצלתי
בפעמון האזעקה וצעקתי ס. או. ס .התברר
לי שהחליפה של סגן הקפטיין מתאימה לי
מאד. הקפטיין הציע לי את החליפה הלבנה

שלו, אבל הסברתי לו שלפני כמה שיים
חזרתי משוויץ עם חליפה כזו ונכנסתי
לקפה ברחוב שינקין בתל־אביב. אחד האורחים
הסתכל אלי וצעק :״אדוני, פעמיים קפה
בבקשה!״
ראש הממשלה, ששמו הרישמי הוא ס.
וו. ר .ד. באנדאראנאיק, ידע שהוא עומד לקבל
לראיון את נציגו המוסמך של העולם
הזה. הוא ראה את תמונתי ואת הסיפור
על בריגיטה טופט, שהתפרסמו בכל העתו־נים
של ציילון. רק פרט אחד לא היה ידוע
לראש הממשלה: שכתב העולם הזה היה
המלצר של הבריגיטה טופט. נדמה לי שאם
היה נודע לו הדבר, היה ראש הטכס הציי-
לוני מקבל כאב ראש לא קטן. כי אחרי
הכל — כמה פעמים כבר קרה למלצר אניד,
להתקבל לראיון מיוחד אצל ראש ממשלה?
הגענו לבית הנבחרים עשרה רגעים לפני
הזמן. מתברר שככל שהחום הוא יותר קשה
גם כללי הטכס הם נוקשים יותר. ברי מור
הורה לנהג לעשות עוד סיבוב.
ארבע וחצי בדיוק. מזכיר ראש הממשלה
מקבל אותנו בפתח הבית. עוברים על פיני
שורה ארוכה של כתבים וצלמים. חיוכים..
ראש הממשלה אדיב מאד. מרשה לצלמים
להתעלל בנו במשך עשרה רגעים. החום נורא
ואיום. החליפה רטובה מזעה. על השולחן
עוגות שעושות רושם טוב. ניגשים לשאלות.
מהתשובות מתברר שראש הממשלה מוכן
לבקר בישראל אם יוזמן ושהוא סבור כי
כדאי לסחור עם מדינת ישראל — ובכלל,
להדק את הקשרים.
עוברים לדבר על אילת, על נזילכת שבא
וכל השאר. הראיון נגמר אחרי חצי שעה.
שוב חיוכים, צילומים. בחוץ אפשר להסיר
את העניבה. הצלמים הלכו כבר למערכת.

מתנות לבודהא

ת ח בו ר ה זו ל ה. הריקשה היא כלי התחבורה העממי הזול של קולומבו .״פעם היו הרבה
מובטלים בעיר,״ כותב נלסון ,״עכשיו הם כולם בעלי ריקשות המחפשים פרנסה׳׳.

ך ימיחל, חמישה מיל מקולומבו בי־
4קרתי בפאגודה ציילונית. מורה הדרך
הסביר שהפגודה נבנתה לפני יותר מאלפיים
שנה והיא משמשת לפולחן אישיותו ודתו
של בודהא.
עיקר הפולחן נעשה בלילות הירח המלא.
כשיש ירח מלא מתכנסים הנה אלפי מאמינים,
המביאים את קרבן מנחתם לרגלי הפסל
הענק של בודהא, בקצה הפאגודה.
התענינתי לדעת לאן הולכות אחרי הטכס
כל המתנות. הסבירו לי שגם כוהני הדת
צריכים לחיות בין תפילה לתפילה והם משתמשים
במתנות לפי ההוראות שהם מקבלים
מבודהא מדי פעם בפעם.
לאגודה הבודהיסטית הזו קוראים קילניה.
יש לה סיפור משלה, כתוב כולו ציילונית.
תמציתו אומרת שבודהא ביקר כאן פעם
באופן אישי ומשום כך המקום הוא קדוש
מאד לכל אלה המאמינים בבודהא. חלצתי
את נעלי וצילמתי בחרדת קודש מוחלטת
את כל מה שהיה לצלם.

ההצלחה

תאיר לך /5יע
במדינה הממשל הצבאי
״אדמה, אדמת!״

בעז רת משנון

חסמן פרס
1 .גק דיסקתט

לפני שבע שנים אירע האסון הגדול
לחג׳ מחמוד. פלוגת צבא הקיפה את ביתו
שבכפר ג׳למה במשולש הקטן, ציוותה עליו
לעזוב את אדמותיו תוך 24 שעות, לעבור
לכפר ג׳ת הסמוך. החג׳ מחמוד היה נאלץ
לציית. כעבור זמן קצר שמע כי קיבוץ
השומר הצעיר להבות חביבה עלה על
אדמותיו.
הערבי הישיש נסע לחיפה, פנה לעורו־הדין
נימר אל־הווארי, שעשה את הצעד
המשפטי הראשון: פניה לבית הדין הגבוה
לצדק, בבקשה לצוות על המושל הצבאי
ועל שר הבטחון לנמק את מעשיהם. בית
הדין נענה לבקשתו.
ביום בו היו נציגי הממשלה חייבים להשיב
על הצו, הופיעה סגן פרקליט המדינה
מרים בן־פורת בבית־המשפט, הודיעה :״אין
לנו מה לטעון,׳׳ לתמהונם של השופטים.
כאשר ניגש בית־המשפט להפוך את הצו־על־תנאי
להחלטי, להרשות על־ידי כך
לחג׳ מחמוד לחזור לאדמותיו, קמה גן־
פורת שנית :״יש רק תקלה טכנית אחת.
על האדמות יושב עכשיו קיבוץ להבות
חביבה. המבקש יהיה חייב לפנותו בעזרת
צו בית־המשפט המחוזי בחיפה, בתביעה
אזרחית. המושל הצבאי אינו יכול לעשות

גבות השופטים העליונים הורמו שוב
בתמיהה. בפסק דינם קבעו :״הרחקת המבקשים
מאדמותיהם נעשתה ללא כל יסוד
חוקי וללא כל הצדקה. אנו יכולים רק
להביע את השתוממותנו על המעשה ולהביע
את התקווה שתעשה חקירה...״
קבע נשיא בית־המשפט יצחק אולשן:
״רגש הצדק מתקומם לשמע הטענה שאין
עכשיו בידי שלטונות הצבא לסלק את ידו
של הקיבוץ היושב על ה אד מ ה...״
הפתעות נוספות. חג׳ מחמוד,-:משיר
במישחק המשפטי, פנה לבית־המשפט המחוזי
בחיפה, ביקש ממנו לסלק את הקיבוץ מאד־מותיו.
כאן ציפו לו כמה הפתעות: כשהגיע
כתב התביעה לקיבוץ להבות חביבה, סירב
מזכיר הקיבוץ לחתום על אישור קבלתו:
״הוא כתוב בערבית, לא נוכל לקבל אותו,״
הסביר.
ההפתעה השניה: היועץ המשפטי, שהיה
הנתבע השני, הכחיש כי חג׳ מחמוד
הורחק מאדמותיו על־ידי המושל הצבאי.
הוא הסתמך בכך על הכלל כי אין אפשרות
חוקית להביא את פסק־הדין של ביתר,משפט
העליון כאסמכתא במשפט אזרחי
אחר.
כתב ההגנה של הקיבוץ, שהוגש לאחר
שחויב לעשות זאת על־ידי בית־המשפט,
כלל הפתעות נוספות: הקיבוץ הכחיש ש־האדמות
הן אדמותיו של חג׳ מחמוד.
״קבלנו אותן בחכירה ואנו משלמים בעדן,״
הודיע באמצעות עורך־הדין של הקרן הקיימת
לישראל, יוסף סטרומזה.
השר לכדו קוכע. ביום בו החל
להתברר המשפט לא היה טעם להמשיכו
יותר. שר האוצר המציא לבית־המשפט תעודה
מודפסת, לפיה — בהסתמך על חוק
רכישת המקרקעין שנחוק בינתים — מופקעות
אדמותיו של חג׳ מחמוד ״לצרכי
פיתוח חיוניים, התישבות ובטחון.״
חג׳ מחמוד, שגילו ררישמי מתנועע בין
שמונים לתשעים שנה, היה אובד עצות.
משפחתו, המונה כמעט מאה נפש, היתד,
במצוקה כלכלית .״לפני מותי אני רוצה
להחזיר לי את אדמת אבותי. לא אוכל
למות בשקט לפני כן,״ הסביר במכתביו
הארוכים למוסדות המדינה.
השבוע שוב עמד חג׳ מחמוד בפני השופטים
העליונים. עורך דינו, שמואל תמיר,
הרצה את טענותיו פעם נוספת, ביקש
מבית־המשפט לצוות על שר האוצר לבוא
ולנמק מדוע לא יבטל את צו ההפקעה.
בית המשפט סרב לד,ענות לבקשה, מאחר
שקיים חוק המרשה לשר האוצר להפקיע
אדמות בלי לנמק את מעשיו.
השופטים סברו כי החוק קודם להגיון.
נוסף לזאת, הסבירו בפסק דינם, כשמקבלים
תעודה של שר רואים אותה כאילו נחתמה
לאחר בדיקת כל העובדות הנכונות, שנמצאו
כאמת שאין לערער עליה.
חג׳ מחמוד מרר בבכי :״מה עשיתי שהקיבוץ
צריך לעבד את אדמותי ולא מי
ונכדי. אף פעם לא עשיתי שום רע. רוצים
(המשך בעמוד )12

מסדר חטיבת הרווקים. רווקי קיבוץ תל־קציר עומדים דוס במסדר,
כשמעליהם מתנוססות כרזות החטיבה הקוראות :״חטוף ואכול ובפח אל תיפול.״
מימין מועלה אל ראש התורן דגל מצרי ירוק, שנלקח כשלל במערכת סיני.
לחטיבה, שלה סניפים בלתי רשמיים ברחבי הארץ, בעיקר בקיבוצים ובמושבים
הצעירים, הימנון משלה שהיה פעם שלאגר של התאטרון הסאטירי, המטאטא.

700ז
ד,לפידי
פני ה חמי דקה ו בקעו יום מ החריב פקד אימה השבר. נוכח פרקוה העומד קרלע! וותיקי התוון ז
מעשי; הבת צעיר הספיי שני פימה הערכי קש לשמע הצופי תרועו
לות :
כל כ בגיל ייני,״
שהכי

רה ו חטיבו המור זוגוו בניה
וטקס

אגודת הרוזעים עוו>עו!! 0-נ ו •(תאבות ג

ביוד
*הח שטי רווק הדיז והיו הבא זז1
קרי;

שאן תרי עיר ססו
בלו׳ עזב ליי׳

הוס
ו עש אדר
היו עם הרז
תחי
מצ 3ת הרווק האלמוני. להעלאת הדגל אל ראש התורן תוקע בני בחצוצרה,
כשמזכיר הקיבוץ גדעון, שהוא גם מפקד חטיבת החזקים, מצדיע לכבוד הדגל.
ן זשמאל ניצב סלע שחור ועליו לוחית ברזל המודיעה :״יד ושם לזכר הרווק האלמוני.״

! בש המו

מד היה רציני ומזעזע. צל תות גבוה התנופף וגיל
כשאנשי הקבוץ המפא״יי העתיקו את צריפיהם למקום אחר על
;י מצרי. מאחורי חבלים מתוחים, סביב רחבת הדשא, עמדו
הגבעה וניגשו לישר שטח, הם הוציאו מהאדמה סלע גדול. לסלע
וז, תקעו עיניהם בסקרנות חייכנית בנעשה ברחבה. שלושת השחור היתד, צורה של מצבת זכרון. החברה השאירו אותו
המונחים צל הקרקע, לרגלי מצבת אבן גדולה, האירו את
במקום. עוד באותו לילה יצק המסגר אותיות על גבי לוחית
צתתפים בטקס.
ברזל, חיבר את הלוחית בשרשרת לסלע — וכך הוקמה המצבה
ם בחורים עמדו במסדר. מולם ניצבו מפקדיהם. דממה
לזכרו של הרווק האלמוני.
זה פרושה על הכנרת השלוה, מטבריה ועד עין גב, באשר
השנים חלפו. גם יושבי הקיבוץ התחלפו. חברים פרשו מהמשק
פקודות מפיו של גדעון, מזכיר המשק :״הקשב! פקודת
ובמקומם באו בני עיר נוספים, חניכים צעירים יותר של
זדת מטעם — חטיבה דום! — מסקי נ>?ת?ג^ו9ננ 1-מ -נ מ -מ>
תנועת הצופים. אולם חטיבת הרווקים נש—
עמוד נוח!
ארה קיימת, על טקסיה ופולחניה. כינוסיה
היום היתד, קודרת ועגומה, מת־ומסדריה
של החטיבה היו נערכים בכל
.בל־ייגבנטנזר מורכו 130
וסדר אבל .״בימים אלה פקד אותנו
פעם שנערכה חתונה במשק. שמע טקסים

בגזר-אביב.
רעם קולו של גדעון .״אנו עומדים
מוזרים אלה פשט בארץ ובמספר רב של
לויי תבוסה מחפירים ונוכח הת־ישובי
ספר צעירים החלו להתארגן חטיבות
יט 1גב הספר תר־\2ציר,
זערכים מקודשים, טהורים וצרופים.״
רווקים דומות, וחגיגות נשואין שוות.
בגרה הסורח־ית ט 1ר הבמסדר
נעצו עיניהם בכלימה ב־השנה,
כאשר בעת ובעונה אחת נישאו
בערתי, גברט־רגן שרגש
*רבעה חברים כבדי משקל, צעירים
לא פחות מאשר ארבעה זוגות מחברי
וזתותת. שמש תתתגת
יוצאים היום לשמד: ברלה, מעמודי
הקיבוץ, כבר לבש מסדר הרווקים צורה
טל החטיבה, מצניע לכת, עשה
ארה יכמ רהיברך -1
מסורתית מסודרת, הפך למאורע המושך
במחשכים. ואם בארזים נפלה שלמאות
צופים, צלמי קולנוע ועתונאים.
תר-אביב או בשיר אסימדו
איזובי הקיר, בקופי, חבר
בת-שיר, בהן תשאג

נתפס ברשת ונפל בפח לפני שבוגרי
גיתגסעת, בגיס
לאכול או לחטוף. אסי ועזרא,
!דם למסדר הרווקים הטקס ה-
רים בעלי משקל ומעמד, העלו
מז שפסות אתירות. או־
׳ 1/יהודי המסורתי של חגיגת הנשואין.
י כרס — וישמן ישורון ויבעט בכל
1לולא המוצבים הסוריים המאיימים בדס
הס ביכרו רהתסתן
המקודשים של חטיבתנו.״
מרחק כמה מאות מטרים, ולולא גדרות את בגו שס תגבור, שר התיל והשומרים המזויינים, היתד, חתונת
היה להתאפק מלפרוץ בדמעות,
ביתס. רא היו ארה גס
שלושת הזוגות בתל־קציר דומה לשאר
קינה הנוגעת ללב. אך איש מבין
סתוגות רגירות. כי במאות
החתונות שנערכו בל״ג בעומר השנה.
לא בכה. להיפך, מפעם לפעם פרצו
הכלות, לבושות שמלות התחרה הלבנות,
גיל משורות הצופים, מלוות בצה־תוספת
רבובס הדתי ה-
התרגשו וד,תעצבנו כאילו נערכו נשואיהן
״בחיים שלי עוד לא ראיתי דבר
ן 2 בתש גשרך תסורתי,
במלון דן בתל־אביב. נדהמה הכלה רותי
מחיק,״ התמוגגה אשד, תל־אביבית,
תר־סציר בוכס תמרי,
ויסבורד, גבוהת הקומה, שמצאה את עצמה
מידה .״זה נקרא הומור צברי אופי
גז- הרוומס גפררו בו עומדת מול תריסר צלמים :״אני לא אוהבת
ביר גבר ממושקף ורציני, לאשתו
צלמים. הם לא נותנים לי להתחתן.״ גם
במתרחש בעיניים תמהות.
וזבריהס שגשאו גשיס.
לבוש האורחים ומשפחות המחותנים, שבאו
סדר העגום, מלוזה תרועות החצוצ־מג־ג

באוטובוסים
מיוחדים מכל קצות הארץ, לא
דת הדגל לחצי התורן, היה מסדר
נפל מן המקובל בחתונה עירונית מפוארת.
רווקים של קיבוץ תל־קציר, בגדה
על במת עץ, מול משטח הדשא הגדול שעליו סודרו שולחנות
של הכנרת. שעה קלה קודם לכן, כאשר עברו שלושה
אנשי המשק מתחת לחופה, אבדו לחטיבה שלושה מטובי הכיבוד, עמד הרב שלום קורן, לבוש בחליפה בהירה, מגבעת
מעוגלת שחורה לראשו, וקרא אל הקהל :״מנלה, מנלה!״
רביעי התחתן חודש קודם לכן בעיר, אולם חגיגת נשואיו
הקרובים לבמה העבירו הלאה את קריאתו :״מנואלה! מנואלה!״
זבל של החטיבה לזכר רווקותו נערכו באותו יום.

כ עי ני יםלצומות מנשק דוד איילון את אשתו יעל, המחזיקה
בידה את כתב הכתובה שנמסר לה דקה קודם לכן על־ידי הרב.
דוד ויעל הם שניהם בני חיפה, הנמצאים בתל־קציר כשנתיים.

נס חגיגי עד עריקתם המבישה של ששח מטובי חבויה

עריקה מחפירה כזו היתד, גם רוחם של החזקים המושבעים כשהובאה אל החופה המנואלה, אותו מוט ברזל להתנעת מכונית,
התברר שהרב חיפש אחר אדם בשם מנלה, שחתם על הכתובה אך
ופלת, לולא דברי העידוד שהושמעו בסוף פקודת היום:
1שבגדו בנו ופנו עורף, חברים שבחרו בחיי עבדות של נעלם בעת החופה.
חדרים ורודנות האשד, על פני הדרור והחופש של חיי
טקס הנשואים היה קצר. כי הרב קורן, יליד צפת המשמש מזה
— מתהלכים כצללים על פני הארץ. לעולם לא יפתרו חילוקי שלושים שנה רב ושוחט במושבה כנרת, אינו מן המדקדקים ביותר.
בין רווק ונשוי בכח הזרוע. נבוא לעזרת כל רווק שיותקף. בשעות היום אפשר לראותו כשהוא רוכב יחף על אפניו, בין
סדר זה עידוד לחברינו הנאמנים ואות התראה. כי בפעם קיבוצי עמק הירדן, מכשיר השמיעה לאזנו וזקנקנו האדום מתבדר
ברוח. נסיעה זו על אפניים לא נשאה חן בעיני אחד מרבני
גיב בחריפות.״
טבריה. הרב הטברייני התלונן על הרב קורן בפני הרבנות הראשית,
; הנאמנים (עדיין) של חטיבת הרווקים התעודדו. תוך
על שהוא רוכב על אפנים ומטלטל את אברי גופו בטלטולים
שמחה פתחו בהמנון החטיבה :
שאינם לכבודו של רב. הרב קורן ביטל
רווקים, תמיד שמחים
את התלונה בטענה שהוא כבר הגיע לגיל
ובל, עול ובלי נשים,
כזד, ששוב אין הטלטולים משפיעים על
אנחנו, תמיד כולנו
כבודו של רב.
מקים נרווקות.
מקום בכל פינה אורבת לן הסכנה,
אלפיים החתונות שערך הרב בימי חייו
ימינה, תפנה שמאלה,
הורוהו כי חתונות בקבוץ יש לערוך בתמיד
תפגוש בבחורה,
מהירות, כדי שלא ליגע את הנוכחים. משום
אתה רוו ק הנך, אל תי ח ת —
כך החליט לח־תר על מינהג ההקפות, לפני
הקשה ליבן,
החתונה.
תיאש, תמיד בקש

רווק ורק רווק.
לן ה ס תיי ם הטקס המסורתי וה

אורחים לגמו את כוסות היין, נשמעו
זד מערכי החורף של שנת תש״י
תרועות החצוצרה. היה זה האות לתחילתו
כנסו בצריף עץ קטן של המשק,
של מסדר החזקים. האורחים רצו לתפוס
חדשים ספורים הוקם, כמה
!פני
מקומות סביב מגרש המסדרים מגודר החבחורים.
רובם ככולם היו ילידי
בלים, מול מצבת החדק האלמוני. רווקי
נים למשפחות אמידות, גומרי בתי
תל־קציר מיהרו להיערך למיסדר, מול היכוניים.
כל אחד מהם יכול היה
מכבסה.
להתחיל בקריירה טובה בעיר. הם
הם נערכו שלשות שלשות, כשבראשם
כחניכי תנועת הצופים יצאו

הדגל המצרי שנפל שלל בקרבות סיני
גבעה אסטרטגית, ששימשה במלחמת
ומתופף שנתן את הקצב. הם הוציאו סיסת
עמדת תותחים סורית, ממנה
מאות נייר גדולות מסוג :״חטוף ואכול
ה ר 3מ כי נרת. הרב שלום קורן, רבה
ובפח אל תיפול!״ ונערכו למצעד. תריסר
הדגניות.
המפורסם של המושבח כינרת, עורן את
מלאו
ם והנערות, שלרובם טרם
הצועדים ראשונה החזיקו בידיהם זרג־שנה,
הקימו את משקם. אך טקס הקידושים של הזוג ברל׳ה ורותי. בוטים — גבעולים חשופים של אשכלות
לעיבוד לא קיבלו עדיין. במשך שעות
בננות. רק אחרי מיסדר האבל פרצה הו
מפוזרים במשקי עמק הירדן, עבדו בעבודות חוץ. כשחזרו
שמחה במשק הגבול. אולם גם בשמחת שכחתו נשאר תל־ב
הביתה, פרשו הנשואים שבהם לחדרים המשפחתיים.
קציר קודם כל ישוב ספר של צעירים עמלים. אחד משחקני התיאהתכנסו
יחדיו, יצרו הוזי משותף. כך נולדה חטיבת הרווקים.
טרון הקאמרי היה בעיצומו של דיקלום לוהט, כאשר לפתע נעצרה
היה זה שם סמלי בלבד. אולם מחודש לחודש, משנה לשנה,
משאית מול הבמה וגבר צעיר קרא לחוגגים :״חברה, מי בא לזקסי
הווי שהפכו את חטיבת הרווקים למשהו מוגדר וברור.
העמיס?״
הקריין השתתק! האורחים התבוננו במפריע בזעם. אך תריסר
החברים נזכר בשיר ששמע בבית הוריו, מפי אחיו הגדולים.
השלושים היה זה אחד ד,שלאגרים הפופולריים של תיאטרון בחורים בבגדי חג קפצו אל המכונית. סוף סוף, גם אם רווקים
! .הוא הסך להיות הימנונה של החטיבה. בפעם אחרת, הופכים נשואים. העבודה צריכה להימשך.

לנשיקה לא צייד כובע, סבור חבר־המשק עזרא גבאי,
המנשק את אשתו שושנה מתחת לחופה הפרושה על קני רובים,
כשהוא מחזיק בידו את הכיפה שהסיר מראשו לאחר הטכס.

כיפה לחתן ופרחים לכלה. חבוש כיפה סרוגה, מנשק
אורי ברנע את רות ניסבורד, המחזיקה פרחים בידה, דקה לאחר
שענד את טבעת הקידושין לאצבעה. דב ורות הס תל־אביביים.

על מה, לדעתכם, חשב העורך הראש /כשביקר לא רזכבר
בגרמניה? נכון, אבל חוץ מזה חשב גס מלי. אל המתנה הנאה
שהביא לי מם שובו, צירף עוד דורון קטן: עמוד שלם של
מודעות שידוכים, אותו גזר מעתון גרמני חשוב ורציני מאד.
אני בטוחה כי תסכימו אתי כי הן משעשעות ביותר. ואם כבר
מאשימים אותי בחתירה תחת אשיות השדכנים למיניהם, אני
מוכנה להוכיח גדלות ולתת גם להם ליהנות, ואת האפשרות
לשפר את מודעותיהס המשעממות בעתונים.
מה מחפשים הגרמנים? ניקח קודם כמה מודעות של נערות
צעירות:
כת קבלן, יורשת יחידה של העסק של אבי (אפשר להיכנס
לעסק) ,בת ,26 אופי צעיר, תמירה ונחמדה, בעלת אמצעים,
עם בית משלי ובו׳ ,מתגעגעת לאושר אמיתי בנישואים. רק
הלב והאופי קובעים.
מחנכת לן אתולית, בת ,30 בעלת הופעה צעירה ונאה,
גובה — 1,70 מטר, מבקשת להיפגש עם אדם דתי, יפה־רוח
וחזק אופי, שאולי אף הוא מורה. אני מתארת אותו לעצמי
כאדם חזק ונאמן, בעל לב ומבט בהיר, הרואה את יפי העולם.
הוא צריך גם לדעת להתפלל ולהבין את צרכי כנסייתנו. אני
בת למשפחה טובה ומכובדת מאזור התעשייה, מתייחסת לחיים
ברצינות, אבל גם בחיוב ובעליזות. אני אוהבת לשיר ולנגן
(פסנתר וגיטארה) ,אוהבת את הטבע, ילדים והתעמקות שקטה
בשירה. אשמח לשלוח לכותבים את תמונתי.
מי האדון הבודד והזקוק לטיפול (בעל פרנסה בטוחה),
שחסרה לו חברה בחיים? אני בת שלזיה, גרושה שלא
באשמתי, בת ,50 אבנגלית.
אחרי שאני הולכת מזה שנתיים לבדי בדרך־החיים היומיומית,
עם בתי בת השתיים וחצי, הריני רוצה לנסות בדרך
זו להגיע שוב לחיי זוג (כלומר, לחיי שלישיה) .אני אלמנת
אקדמאי, בת ,43 גובה 1,67 מטר, אבנגלית סובלנית, טיפוס
כהה, נאת־מראה, בעלת מזג נוח, דירה מסודרת יפה וחוש לחיי-
בית מטופחים. יש לי קצת רכוש. מצפה למכתבים מאדם בעל
אותו ערך רוחני, המבקש ליצור עמי שותפות חיים, ללא
תנאים חומריים, בעיר גדולה.
כלב הדאקל שלי ואנוכי מרגישים את עצמנו בודדים
מאד בדירתנו, שהפכה גדולה מדי מאז מותה הפתאומי של
אמי. איננו רוצים שיפרנסו אותנו, אולם רוצים היינו להיפגש
עם חבר בעל נפש קרובה. אני ספרנית, בת ,37 נוחה להסתגלות,
חמת־לב, קשורה לטבע, מעשית ואחראית.
לאחייניתי, בלונדית מקסימה בת ,31 גובה 1.68 מטר,
אבנגלית, משפחה טובה ביותר, אישיות יקרה, שנוצרה לחיי
נישואים מאושרים — אני מחפש גבר רציני, אבירי, גבוה,
תמיר, מתורבת, חזק־אופי, בן 35 ומעלה. אפשרית כניסה לבית
מסחר סיטוני לברזל. נא לשלוח תמונות, שיוחזרו. דיסקרטיות
מוחלטת.
והנה האדונים:
התאלמנתי ונעשיתי בודד. חיי הפכו פתאום לריקים
כל כך. אי האשד, הבודדה, המתגעגעת למולדת של לב? שנינו
נתהלך בצד שטוף השמש של החיים, נראה את העולם היפה
במכוניתי, ולא נרצה אלא להיות פשוט מאושרים. אני מהנדס
בן ,47 לא בלתי־אמיד.
אדון רציני, תמיר, בריא, אמיד, מעל גיל ,50 מאחל לעצמו
היכרות עם גברת תמירה, בריאה, סימפאטית, חמת־לב ואמידה,
בעלת גיזרה נאה, בגיל שבין 26ו־ ,36 בגובה של 1,60 עד
1,66 מטר. הנישואים אינם בלתי אפשריים. רצויים מכתבים
עם תמונות.
מנצח כתזמורת של תיאטרון, בן ,54 גובה 1,68 מטר,
אלמן, מוסיקאי מצויין, שעבד בתיאטרונים הטובים ביותר של
גרמניה, מבקש להתחתן שנית עם גברת אמידה, בלתי־תלוייה,
חובבת מוסיקה.
אני אוהב טיפוס בהיר יותר מאשר כהה, אך בכל אופן
אופי חביב, עד 1.70 מטר, תרבותי, משכיל, ביתי. אני בן ,53
גובה 1,76 מטר, בלונדי, תמיר, בעל הופעה נאה, אלמן ללא
ילדים, פקיד ממשלתי בעל פנסיה והכנסה, צדדית, אופי אבירי,
עניין בדברים רוחניים. אני רב־צדדי, ויש לי השכלה גבוהה
חלקית. אני מחפש, בצד שותפות־חיים חדשה, גם אפשרות של
תפקיד חדש בחיים. נא לשלוח תמונות.
ואל נא תשאלוני מה חיפש העורך הראשי במודעות שידוכים.

שטן הר!רדי מדדיף
אחד הדברים הנבצרים מבינתי המצומצמת, הוא לשמוע את
תלונותיהם הנצחיות של צוערים וסתם קצינים, היוצאים לקורסים
למיניהם מרצונם החופשי. משפשפים, המדרכים כלבים, אין
מספיק חופשות. כאילו לא ידעו לקראת מה הם הולכים. האמת
היא, כמובן, שעל אף תלונותיהם הם נהנים מכל רגע שהם
נמצאים בקורסים כאלה.
ל־(1207׳ )1023/טענות דומות. הם ארבעה צוערים, צנחנים,
שכאילו לא הספיקה להם בדידותם הנוראה בקורם, בא עוד
״שטן אחד בדמות אנוש שנצטווה על־ידי העולם השחור לרדות
בנו ובחיינו, שבלאו הכי מרים הם בתכלית.״
ואיזו נערה נאה לא תרצה להציל אותם במכתביה משעמום
וחיים מרים בתכלית? אני בטוחה שיהיה להם המון לספר.

היא בודדה

לא כל כך נכון השיר המפורסם על בת השש־עשרה שלא
ידעה כלום ,)1023/1208( .למשל, יודעת יפה מאד לבלות בבתי

קולנוע ונשפים. וגם כדומה. היא בודדה, טוענת היא, כיוון
שחברותיה של חברותיה אינן מוצאות חן בעיניה. דבר המוכיח
כי לא תמיד ידידי ידידינו הם ידידינו. לכן היא רוצה להתכתב
נער גבוה מאד (גובה — 1,75 מטר) ,על מה שירצה.
ואם מעניין אותו הדבר, הרי עיניה כחולות־ירוקות ושערה
חום.

שמעתי השבוע ברודל שתי בחורות מדברות בקנאה על
חתיכה שלישית, שחלפה על פניהן .״היא לעולם לא תגיע לגיל
בו היא נראית,״ הפטירה אחת מהן.

סטודנטית כמו כסירה

( )1023/1209 מתכונן, בשנה הבאה, להיות אחד מאותם חמורים
נושאי ספרים באוניברסיטה. הוא רוצה להתכתב עם סטודנטית
שנה א׳ .לא איכפת לו אם תהיה זו סטודנטית מהסוג של
״סטודנטית שנה א׳״ לפי שלושה בסירה אחת( .״המרצה
לפילוסופיה הוא כל כך נפלא, אני משתגעת אחרי פילוסופיה.
שעמוס ילך לעזאזאל.״)

קיבוצניקיות בלי רכילות
שתיהן קיבוצניקיות 1023/1210 אחת שטינית, השניה
שחרחורת, אך שתיהן כותבות קצת בשגיאות. הן טוענות
שלשתיהן חוש הומור ״נורא גבוה״ ,כך שהכותב אלינו יקרא
מכתבים לא משעממים .״חוץ מזה ,״אנחנו לא אוהבת למלאות
את הדף ברכילות ושטויות אלא כותבות דוגרי לעניין.״
שתיהן בנות ,16 רוצות להתכתב עם עירוניים מסביבות תל־אביב,
בני .17—19 מה אוהבות קיבוצניקיות? כמעט כמו
כל אחת אחרת :״שיחה, טיולים, ספורט, קולנוע וריקודים.
נראה מי הפייטרים שיעיזו לכ תוב ...ושלא יתביישו לשלוח
תמונה.״

יש לי שם מתאים יותר לבריגיט בארדו מאשר חזאית:
בארדובריג׳ידה.

אין לו מה להתבייש
( )1023/1211 איננו דורש ״שתהיה שיא היופי, אבל שלא
תהיה טפשה יתר על המידה.״ זאת אומרת שמותר לה להיות
רק קצת טפשה. אחרי הכל היא תהיה רק תלמידת ששית או

שיא הביישגות
אפילו שביעית. אולם היא מוכרחה להיות חמודה ומחיפה,
וכמוהו, תאהב קולנוע, תיאטרון, טיולים, ספורט ובילויים. הוא
בטוח שיוכל לעניין כל נערה. הוא מבטיח אפילו לשלוח
תמונה כי ״אין לי מה להתבייש בעצמי.״ הוא, בן ,17 עומד
בפני בחינות הבגרות.

דק קיבוצניקים או כדומה
עוד שתי חברות 1023/1212 הפעם אין הן קיבוצניקיות,
אלא תלמידות בבית הספר לאחיות בעפולה, הרוצות להתכתב
עם קיבוצניקים ״או בעלי הופעה קיבוצניקית. הם יכולים להיות
גם בצבא״ .שתיהן, אומרות, הן, נערות פשוטות ורציניות
ובררניות מאד באשר להברה ובחורים .״הבחורים הרצויים
לנו צריכים להיות גבריים במלוא מובן המלה ומצד שני, גם
רציניים ובעלי אופי,״ מתרות בנות ה־ 18 וחצי, המשועממות
ביותר בבית הספר שלהן.

חיי? מאומץ
מכתב לאקוני מאד (:)1023/1213
״קשריני עם נערה שכתב ידה על המכתב יהיה בגיל הסובב
על ציר 17 שנים.
״מעטפת המכתב תישא את חותמת דאר תל־אביב.
״על שערותי השחורות חובש אני כומתה שחורה שקצה
מגיע לגובה 1,80 מטר.
״החייל המסומן בתג הכובע מאומץ על־ידי העיר תל־אביב.
״נושא: כל מה שהנייר יכול לסבול.״

במדינה
(המשך מעמוד ) 10
לתת לי אדמה של פליטים ערביים. אדמה
כזו לא אקח אף פעם. אני רוצה את
האדמה שלי.״
האיכר הזקן לא רצה להבין את העובדה
הפשוטה: רכושו נגזל ממנו בצורה החוקית
והסופית ביותר.
נוער זרע הפורענות
עשרות תלמידים לבושים בתלבושת האחידה
של בתי הספר התיכוניים בתל־אביב
מלאו בתחילת השבוע את מסדרון בית־המשפט
המחוזי. הם סיפרו בדיחות בקולי
קולות, החליקו על פני המסדרון הארוך
והתגרו בעוברים ושבים. איש לא היה יכול
לסלק אותם. הם התגודדו ליד דלת לשכת
הנשיא התורן, חיכו לרגע בו יצאו ממנה
חבריהם לספסל הלימודים: ששת תלמידי
השמינית, הנאשמים בביצוע שורה ארוכה
של פריצות וגניבות.
בפנים הלשכה היתה האוזירה עצובה הרבה
יותר: אחד אחרי השני הופיעו הנאשמים
לבושים בגדים נקיים וסרוקים בקפדנות
בפני הנשיא התורן, השופט משה
קנת, סיפרו בקול נמוך ורווי דמעות על
משפחותיהם, לימודיהם ועל מעשי הפשע
שביצעו.
״לא היה לנו מה לעשות. למדנו יותר
מדי. העדה בתנועה המאוחדת התפוררה
ואנחנו נשארנו מחוץ לתנועה,״ סיפר ראש
הכנופיה, כשהוא מנסה, ללא הצלחה, להסתיר
את חרדתו הרבה.
המורים ביקשו יין .״לפני הטיול
למצדה היו חסרים לנו מצרכי מזון,״ סיפר.
״פרצנו לחנות אחת ואחר כך לשניה. כמעט
כל הכיתה ידעה על כך. הבאנו את כל
המצרכים לטיול. היו לנו גם סיגריות
ועישנו שם. גם התלמידות עישנו יחד
אתנו. המורים ראו ולא אמרו לנו כלום.
רק כשתלמידה אחת התעלפה, באו אלי
שני מורים וביקשו ממני קצת יין. הם
ידעו שהיה לנו יין.
״את הכסף בזבזנו בבתי קפה ובמסעדות
יקרות. היינו הולכים להצגה שניה בקולנוע
ואחר כך למסעדות. לפעמים היינו הולכים
לבתי בושת בתל־אביב. היינו הולכים כולנו
יחד. הביתה היינו חוזרים בטקסי ספיישל.״
הגילויים זעזעו את הנוכחים. פרקליט
המחוז, יעקב בר־אור, היסס מעט לפני
שהחל בחקירת שתי וערב. כשפתח בשאלות
הראשונות היה תקיף מאד. לדעתו צריך
להתיחס ברצינות לתופעה, לאחר שייבדקו
המניעים של הנאשמים כולם וכל אחד מהם
לחוד .״לפני שהתחלתם בפריצות,״ שאל,
״לא הלכתם לבתי בושת?״
נאשם מספר שניים, לבוש במדי צבא
חדשים, חשב רגע, לפני שהשיב. הוריו,
שעמדו מולו, ידעו כבר את התשובה. היא
הפתיעה רק את אלה שלא היו שותפים
למהלך החקירה הארוכה וגילוייה :״כן.
גם לפני זה היינו הולכים לבתי בושת.״
בר־אור המשיך לשאול :״הוריך לא היו
דואגים לך, כשהיית חוזר אחרי חצות? הם
לא שאלו אותך לסיבת האיחור?״
קולו של הנאשם במדים רעד משהו :״הם
ידעו שיש לי חברה. הייתי מספר להם
שאני חוזך ממנה. הם ביקשו ממני לא
להשאר אתה מאוחר, אבל הורי היו שוכבים
לישון מוקדם מפני שעבדו קשה ורק לעיתים
רחוקות היו מרגישים בי, כשהייתי
חוזר הביתה מאוחר.״
החברה או הפרט. סיפורי הנאשמים
ותירוציהם נשמעו קלושים ובלתי משכנעים.
הסניגורים השתדלו לפני כן לשאול את
השאלות שיש בהן כדי להניע את השופט
להקל בעונש :״כמה אחים יש לך? כולם
נהנים מיחס שוזה? כמה זמן מקדיש לו
אביך ביום? האם הוא מתענין בלימודיך?״
הם רצו להוכיח כי החברה והסביבה ד,מיי-
דית הן אשר דחפו את הנערים למעשיהם.
לפי גירסה וו, הנערים עצמם לא היו
אשמים מלוא האשמה בפשעיהם.
בר־אור יצא להתקפת נגד :״כמה קיבלת
השנה בספרות? כמה ספרים אתה קורא
מחוץ ללימודים? איזה ספרים אתר, קורא?
מדוע כתוב בתעודה שלא השתתפת בשיעורי
גדנ״ע?״ כתנתו היתה ברורה: זרע הפורענות
היה טמון בנערים עצמם ובסגולותיהם האישיות.
בחדר
שררה דומיה. הנאשמים הסתכלו
אחד בשני במבוכה. נשמע רק קולה של
אחת האמהות, שגרפה את חוטמה ברעש.
״זה שבר את כולם בבית,״ נשמע קול
מצטדק .״אבא התעלף ואמא חולה עד היום,
העולס חזה 1024

אני מתחרט על כל מה שעשיתי ואני
רוצה להחזיר את הכסף אחרי שאשתחרר
מן הצבא.״
המורים שבלשכה היו נבוכים לא פחות
מתלמידיהם. כל אחד מהם חשב על חלקו
בפרשה או לפחות על חלקו באי־מניעתה.
ההורים הביטו בתקרה, הסיטו את מבטיהם
זה מפני זה. היה ברור לכולם כי בלשכתו
הקטנה של הנשיא התורן צפה ועלתה
פרשה מזעזעת של מציאות חיים נוראה —
מציאות הקובעת כי תלמידי שמיניות, בנים
למשפחות בעלות אפשרויות כלכליות למעלה
מבינוניות, מסוגלים להכין שיעורים בשעות
אחר־הצהרים ולבלות את הערבים בפריצת
חנויות וקופות בתי־ספר.
הבעיה המיוחדת של ששת הנאשמים דרשה
את פתרונה מידי השופט. הבעיה הב־

״אלי אינו יכול להבין מדוע אין אנו
בעלי הקולנוע זוכים ליתר הכרת־תודה
על שאנו חוסכים חשמל למדינה, ומונעים
פזמונים תפלים מן הקהל״ —
ציורו של מאיר ב״ג׳רוזלם פוסט״ ,על
קיצוץ סרטים.
ללית יותר — בעיית חוסר האידיאליים
וההתפרקות ההדרגתית מערכי המוסר של
הדור הקודם — ריחפה על פני הארץ כולה
ודרשה תשובה מפי מורים, רופאים, מחנכים
ואישי ציבור.
עת1נ1ת מסע החיסול
העיתונות החופשית, הבלתי־מפלגתית, הי־תה
תמיד בעיני מפלגת פועלי ארץ־ישראל
אחד האויבים המסוכנים ביותר. עיתון
חופשי עלול תמיד להפיץ בציבור ידיעות
אמת. על כן הוקדש מרץ פורה לחיסול
נרחב ככל האפשר של עיתונים שאינם
נהנים מתמיכות מפלגתיות, או נענים
להנחיותיהן. כאשר החל, לפני חודשים
אחדים, המסע לחיסול העיתונות הבלתי־מפלגתית
היוצאת בישראל בשפות לועזיות,
היה ברור מיד כי המועמד האידיאלי לביצוע
מוצלח של משימה זאת הוא מיכאל (״מי-
שה״) אריאלי (לוין) ,עורך ירחון הסתדרות
הפקידים שורות.
הגבר נמוך הקומה והעירני, המצטנף
בתוך מעיל אפור ארוך, לא עורר כל
תשומת־לב כאשר ירד לפני ארבע שנים
ממטוס אל־על בשדה התעופה בלוד. אי-
תשומת־לב זאת לא היתד, מוצדקת, כי האיש
הדובר רומנית רהוטה כבר נשא אתו עבר
עשיר ומרתק ביותר.
הדיפלומט נערם. כמנהיג חשוב של
המפלגה הסוציאליסטית הרומנית, ערב מלחמת
העולם, היה מישה לוין אחד האנשים
המבוקשים ביותר על־ידי משמר הברזל הרומני
וצבא־הכיבוש הנאצי גם יחד. כוכבו
זרח רק עם תום המלחמה, כאשר החל
להתבסם ברומניה המשטר הקומוניסטי.
לוין היה בין אלה שתמכו בכל לב בהצטרפות
הסוציאליסטים למפלגה הקומוניסטית
ואף זכה להיבחר בזכות זאת לוועד
המרכזי של המפלגה המאוחדת. הוא גם
זכה להישלח, במועד מאוחר יותר, לתפקיד
דיפלומטי בשגרירות הרומנית ברומא.
באחד הימים הבחינו עובדי השגרירות, כי
המזכיר הראשון לוין נעדר. כשיצאו לחפשו,
כבר היה מאוחר: הדיפלומט לשעבר
נמצא כבר במטוס אל־על, בדרכו לישראל.
השאלה מדוע ברח מישה בשיא הקריירה
הפוליטית שלו לא נפתרה עד ה־יום.
ברומניה הוסבר, כי היה קשור מזה
שנים עם התנועה הציונית, וכי ברח ברגע
העולם הזה 1024

שנודעו קשריו אלה. יריביו בישראל, ביניהם
גם חלק מחבריו למפלגה, הפיצו שמועה
כאילו לוין היה ״סוכן קומוניסטי שנשלח
לישראל״ ואילו לוין עצמו טען כי ברח
מפני שחשש כי בטיהור הפוליטי שבא
לאחר מות סטאלין יהיה הוא אחד הקור־
׳בנות.
עו דשפה. אם כה ואם כה, הבין לוין
גם בישראל, כי מפלגת השלטון היא היא
המפלגה הצודקת. המשרד שקיבל בבית ה־
1זעד הפועל של ההסתדרות הפך עד מהרה
למטה מלחמה: מלחמת חרמה בעיתונות הלועזית
הבלתי־מפא״יית.
השפה הרומנית היתר, שדה־הפעולה הראשון.
העיתון המפא״יי וויאצה נואסטרה, שהיה
רק אחד מבין תשעה עיתונים רומניים
בישראל, גדל לפתע לארבעה עמודים יום־
יום, בעוד שמחירו ירד למחצית מחירם
של העיתונים האחרים. עובדי המערכות בעיתונים
אחרים קיבלו הצעות קוסמות להצטרף
למערכת העיתון הגדול החדש.
הקרב שנערך בכוחות בלתי־שוזים הסתיים
מהר: שבעה מתוך שמונה המתחרים
הוציאו לאור את גליון־הפרידה שלהם, הפסידו
את כל כספם עם סגירת עיתוניהם.
היחיד שלא וויתר היה יהודה מאירסון־סברין,
עורך העתון אדוורול, שעלה לישראל ב־.1941
סברין קיצץ וצימצם ככל אשר יכול, הצליח
להחזיק מעמד, בעיקר בזכות מאמרי
ההשמצה החריפים שפירסם מישר, אריאלי
נגדו ביומון המפא״יי העשיר.
השבוע זכה אריאלי להכרה נוספת בכשרונותיו
לסגור עיתונים בלתי־רצויים. הוא
מונה לקומיסאר הפוליטי של יומון צרפתי
חדש, שיוצא על־ידי מפא״י מן החודש הבא,
בשם אינפורנזאסיון ישראליין.
אולם עוד בטרם הצליח העורך המוכשר
להפגין את כשרונותיו בשפה הצרפתית,
הוכיח את כשרונותיו הכלכליים. בסוף
השבוע עמד אריאלי לסיים בהצלחה את
המשא ומתן שניהל לאחרונה עם רבץ
והעליון,־ בעלי ל׳אקו דישראל, העתון הצרפתי
הבלתי־מפלגתי היוצא בישראל. המטרה:
רכישת המתחרה וחיסולו, יום לפני הופעת
העתון החדש.

איו מרענן יותר
ממרק פירות...

העשוי מפרי טבעי מובחר.
מרק פירות ויטה באחריות
ללא כל תמצית מלאכותית.
סוכן תוך 10דקות !
5—4מנות 530 פרוסה.

ושוב להשיג
אבקת גלידה וימה
ודלה, שוקולד וסוקר,

צניגו ט

משפט

ת1ורח׳3/41£.י 5 6
6606019

ה ת שוב ה: ה שמצה
שופט השלום משה דואר, שחרחר ובעל
ארשת פנים רצינית, היה מופתע מאד .״תביעת
נזיקין על שתי לירות?״ קרא לנאספים,
תוך עיון בתיק שלפניו .״אי־אפשר לגמור
את העניין ולהתפשר?״
היתר, זו תביעתו של המבקר הקולנועי
של העולם הזה, שהוגשה נגד ירוחם ורדי־מון,
בעל בית הקולנוע אלנבי בתל־אביב,
על כי קיצץ קטעים מתוך הסרט הנזלן
ואני. בתביעה האזרחית שהוגשה באמצעות
עורך־הדין יצחק ברא״ז נדרש ורדימון להחזיר
את מחיר הכרטיסים, או לערוך הצגה
בלתי־מקוצצת של הסרט.
שני הצדדים לא היו מוכנים לפשרה.
השופט ניגש לבירור המשפט העלול ליצור
תקדים לגבי התנהגות בעלי בתי הקולנוע
בישראל כלפי לקוחותיהם.
המתנדב. בתיק זה היד, מונח כתב
הגנה, שהוגש קודם לכן בשם הנתבע. היה
זה מיסמך שחצני, אשר בחלקו הגדול לא
נגע כלל לעניין. מטרתו העיקרית היתד,
להשמיץ את העולם הזה. עתה קם עורו־הדין
יחזקאל ורד, בא כוחו של ורדימון,
הודיע :״לא כתבתי כתב הגנה, לא הגשתי
שום כתב הגנה, אין לי כל ידיעה על
כתב הגנה שהוגש ואני מבקש לא להתחשב

״קודם נראה מי שלח אותו ולמד״״ השיב
השופט.
כעבור דקות מספר הסתבר כי ורד צדק!
הוא לא שלח את כתב ההגנה. שלח אותו
עורך־הדין אהרן כהן, ממשרדו של עורך־
הדין סלומון ודלף .״כתב ההגנה הוגש
בטעות,״ הצהיר ,״היתה כאן אי־הבנה.״
הוא הסביר כי חיבר ושלח את כתב ההגנה
המשמיץ (.עתונות צהובה משפט לצורך
פרסומת זולה מבלי שאיש יבקש ממנו
לעשות זאת. איגוד ענף בעלי הקולנוע רק
ביקש ממשרדו להכין חוות דעת על תביעת
העולם הזה; אך הוא החליט להשלים את
המלאכה, חיבראת כתב ההגנה.
לאחר שמיעת ההסברים, הסכים השופט
לפסול את כתב ההגנה ולהוציאו מהתיק.
לכשיתחדש המשפט בעוד שבועיים, יצטרך
בעל בית הקולנוע להצדיק את קיצוץ
הסרט בהסברים ענייניים יותר. טען בעל
הקולנוע לאחרהישיבה :״לא רק שלא
ביקשתי להגיש כתב הגנה, אלא שאני מסתייג
מכל מה שנאמר שם בכלל ומסעיפי
ההשמצה שבי בפרט.״

בגדי ־ ים
זמלבזשי־י

לגברות וגברים
במבחר עשיר ובדוגמאות מקוריות

י חד ש לגברי

בגדי־ים

״ 8 2 ^ 011001(18£11״
עם פיס ומסרק
משי בלון 9.500 8.950

מיוחד לשיכונים!
נזגרשינו בחזובות
גזיי א

י מ ׳ *1ל 1ב י

פורפון 24749

דהעדאתע 1ד אד עד דדך חדשה
• דרך הסכם צודק — מן המלחמה אל השלום !
• דרך נייטראליות -מן התלות אל העצמאות!
• דרך אחדות־העמלים -מן המצוקה אל הרווחה !

ביום רביעי 29.5.57 בשער 7.00 ,בערב באולם ״יפאור״ ביפו פתיחת

הועידה ה־>ו של המפלגה הקומוניסטית הישראלית דברי פתיחה — מ. וילכו*
דו״ח של הועד המרכזי — ש. מיקוניס
בהשתתפות משלחות של מפלגות קומוניסטיות :
הבולגרית — ד, פופוב, ראש עירית סופיה
הצרפתית — א. ווגה, א ,ג׳יובוני, חברי הפרלמנט
הבריטית -פאלם דאט .0 .קאי
מפולין — עורך העתון ״פולקסשטימע״ י. קורמן
הועידה תמשך שלושה ימים ותסתיים במוצאי־שבת 1.6.57 בנשף אמנותי

כאותו האולם.

ללא צל

קולנוע

סרטים מקור הבול שי ט
1 המילני^
ח/£73!6מד|£

נטיגו

מילוי דולקס מתאים לכל ע ט אחד
פורמימה
פורמ יק ה — הגיעו דוגמאות
חדישות בכל הצבעים ובכל
המידות ,״נובומיסט״,

זולפסון , 13 פינת הרצל.

מיוחד לשיכונים
נזגרג 11 ים ברווובות

וז״א

טלפון 24749

ן די^ו!#
וככן, רכות י, עוב חוזרים
אלינו דגי הים בטעמם הנפלא
ובשפע החלבונים המבריאים
הנמצאים בהם.
ומחירם הזול גם הוא
ראוי לתשומת־לב. חלבון דגי־ים
עולה לכם פחות מכל חלבון
אחר. וחוץ מזה — המאכלים
שאפשר להכין מהם. האם ידוע
לכם שבאנציקלופדיה של הגסטרונומים
יש מאות עמודים
המוקדשים כולם למאכלי דגים
בלבד?
נסי להכין דג בטחינה, או
ברוטב מרינה או דג מאודה
במיץ עגבניות, או באחת מן
הדרכים הרבות האחרות. מחמאות
באחריות מכל בגי הבית.

כתיאכון.

11111

החייל האמיץ (תמר, תל־אביב; בריטניה)
היא קומדיה בריטית מצויינת, המוקדשת
״לכל אלה שגנבו בשרותם הצבאי ולא
נתפסו.״ על חבורה ששירתה בצבא, רימתה,
גנבה וכן נתפסה, מספרת קומדיה ביקורתית
זו שאין לתאר שהיתר, ניתנת לייצור
במקום אחרי מאשר בבריטניה, שכן אין
עם בעולם מלבד האנגלים המסוגל לצחוק
על עצמו ועל מוסדותיו המקודשים, אפילו
כשנושא הצחוק הן תופעות מעציבות.
העלילה נרקמת בעקבותיו של אחד, איאן
קרמישל, קומיקאי בחסד עליון, המתגייס
לומד הצופה להכיר את
לצבא. יחד עמו
סדריו הבלתי הגיוניים של הצבא •,שחלק
ניכר מהם הועתק בדייקנות לצה״ל: את
הניתן בקרב הקצונה הגבוהה, את תופעות
השחיתות והפרוטקציוניזם. כשהוא נכשל
בקורס קצונה, נופל איאן ליחידה של ״אר־טיססים״
ו״עקומים״ ,עובר קורס לשפה
היפאנית, נשלח על־ידי קרובו למבצע מאחורי
הקוים הגרמניים, בעוד שאינו יודע

מלה גרמנית.
כשמתברר שכל המבצע הצבאי היה לבסוף
מבצע שוד פרטי, אין איאן משוחרר
מאחריות, בא על עונשו למרות תמימותו
וחסר האונים שבו.
הודה לאלה שלא עזרו. ברור שאפילו
בבריטניה בעלת חוש. ההומור עברה
שרשרת מאורעות קומיים אלה את גבול
ההומור. היא עוררה סערת רוחות במשרד
הבטחון הבריטי ובקרב שלטונות הצבא
שנמנעו מלהגיש עזרה ליוצרי הסרט, עשו
הכל כדי לאסור את הצגתו.
אולם יוצרי הסרט ומפיקיו, התאומים
בולטינג (שבעה ימי חרדה) ,התגברו על כל
המכשולים, פתחו את סרטם בתודה לבבית
לכל אלה שלא עזרו בהכנת הסרט. כצוות
שהפיק בתקופת מלחמת העולם השניה
ארבעה סרטים דוקומנטריים וקרביים אודות
הצבא הבריטי, הכירו האחים התאומים את
סרטם מקרוב, הגישוהו בנאמנות נושא נדירהלמציאות. איש לא יכול היה גם
לבוא אליהם בטענות: לאחר ארבעה סרטים
רוממו ושיבחו את הצבא, מותר בהם להם גם לבקר מעט.
לצופה הישראלי שלא היה מעז להעלות
ביקורת מעין זו על צבאן אפילו בחלום
הבלהות שלו, מהוה הקומדיה מקור צחוק
בלתי פוסק וחומר רב למחשבה על מהותה
האמיתית של הדמוקרטיה.

הביצוע האמנוחי והטכני של הסרט עומד
כמעט ברמה שודד, לגדולת העלילה
והרעיונות המובעים בה. מזנה רורי, יפה־פיה
איטלקיה מוסמכת לארכיטקטורה, שזה
לה סרטה הראשון, היא בעלת אישיות כובשת
ויופי נדיר, המבטיחים לה עתיד על
הבד. שאר השחקנים, שרובם תושבי כפר
בווארי נידח בגבול אוסטריה־גרמניה, הם
חסרי עתיד בשטח זה. שכן ספק הוא אם
בכלל יראו את הסרט בו השתתפו —
כפרם מרוחק 80 מיל מנקודת הישוב הראשונה,
בה קיים בית קולנוע.

המון מזה והמון מזה
זאראל, חאן (ירון, תל־אביב; ארצות
הברית) שייך לסידרה: ארמונות והרמונות
בפרס, מלחמות שבטים, שליט עריץ, המון
סוסים, המון חרפות והמון חוסר טעם וסצינות
תפלות. חידוש יחיד: רקודים מזרחיים,
בביצועה המשכנע למדי של השוודית־הוליבודית,
אניטה אקברג, הקרחון שאינו
קפוא כל כך.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
סאשת ליל (אורה, חיפה) — אגדת
פאוסט של גתה, בנוסח מודרני־צבעוני של
הבמאי קלוד אוטן לורה. סרט סימבולי
גדוש רעיונות פילוסופיים, בהברקות בימוי
נפלאות ומשחק מצויץ של איב מונטאן
ומישל מורגאן.
כניעה לאופל (חן, תל-אביב) -
דיאנה דורם רוצחת את מאהבת אהובה ומחכה
להוצאתה להורג. ניתוח פסיכולוגי
עדין של נידונה למוות. דיאנה דורס בלי
איפ ר ועם הרבה כשרון משחק.

• מאהבה של ליידי צ׳אטרלי
ארמון־דוד, תל־אביב) — ביצוע פושר של
רומאן האהבים הלוהט, מאת ד. זז. לורנס,
שהסעיר בשעתו את אירופה כולה בתיאור
חריף של יחסי מין ויחסי מעמדות. דניאל
דרייה נשואה לאציל בעל מום (ליאו גן),
שוכבת עם שומר היערות שלו (אתו
קריסה) .משחק חיוור, בימוי מצויץ.

ח״ל מול איכר
מעכר לנהר (אוריון, תל־אביב; אר־צות־הברית)
נוצר בגרמניה, על־ידי צוות
מסריטים ובמאי אמריקאי, יפהפיה איטלקית
ושחקן אוסטרי. אחרי כל אלה הוא סרט
בלתי רגיל וטוב.
עלילתו היא סיפור פשוט ומופשט, דמיוני
ומציאותי כאחד. זהו סיפורו של כפר
קטן, אי־שם בנקודה קטנה בעולם. איכריו
הם אנשים שלוים, חסרי דאגה, מלאי שמחת
חיים ונוסף לזאת בעלי שמות תנ״כיים.
העובדה שכפרם שוכן על הגבול אינה מפריעה
להם. יום אחד משנה הנהר, המהווה
את הגבול המפריד בינם לבין המדינה השכנה
והאויבת, את מהלכו, עוקף את הכפר
ומצרפו למדינה העוינת.
אל הכפר באים הכובשים, חיילי המדינה
אליה צורף הכפר. הם מתנהגים כשם שמתנהגים
כובשים בכל מקום, מדכאים את
האיכרים, גוזלים את רכושם, מתיחסים
אליהם באכזריות. ועם זאת נשארים הכובשים
אנשים בעלי צלם אנוש, בעלי רגשות
ומצפין. העלילה הנרקמת תוך הכיבוש,
אהבתה של הנכבשת לחייל הכובש והת־גברות
אהבתה לעמה על אהבתה לגבר,
היא חסרה חשיבות בתמונה הכללית של
הסרט.
גדולתה של יצירה קולנועית זו ברעיונות
האוניברסליים שבה, בהצגת הניגוד
הנצחי בין החייל לאיכר, בעיצוב נפלא של
דמויות בידי שחקנים בלתי מקצועיים, בנס־יון
למצוא את האנושי גם בחית־האדם.
עתיד על הכד. למרות שאוזן קראמפ,
המחבר, המפיק והבמאי של עלילה זו ניסה
לרמוז כי חיילי הכבוש הם חיילים של מדי-
נה מזרח אירופית, אין הוא מקלקל את
התמונה. הצופה יכול להעביר את זירת
ההתרחשות לכל מקום העולה הדעתו. אפילי
לגבול ישראל עם מדינה ערבית.
תמונה אפינית: נדסדר חולים של חיילים
מקוררים ומשתעלים, הממתין לרופא בגשם.

אניטה אקכרג ב״זאראק חאן״
לא נל כך קפוא
העולם הזה : 024

הרמאי מספר 1של ישראל מסביר את שיטותיו שהנילו עשרות אגשים בנח

צריר לדעת לר מות
ה אתם חושבים לכם׳ שאנשים הם אידיוטים? אתם
חושבים שרק אומרים להם לקחת דולארים ובמקום זה
נותנים להם -פיסות נייר — והם כבר מוכרים את עצמם?
זה לא כל כך פשוט. בשביל משחק כזה צריך גם זמן וג
כסף.
ראשית, צריך לבחור את ה״חתן,״ את האיש המתאים
ל״משחק״ ,זאת אומרת לעסק. זה צריך להיות איש שמוכן
למות בשביל הכסף שלו. אם אני רואה בן־אדס שהכסף לא
איכפת לו, אני יודע שאתו אי־אפשר לשחק. בשביל לשחק
כהוגן, צריך אדם שלא מאמין לאף אחד, אפילו. לא
לאשתו. אחד שהעיניים יוצאות לו על כל פרוטה. בשביל
למצוא איש כזה צריך פסיכולוגיה וצריך סבלנות. מסתובבים
הרבה בבורסה ובחנויות עד ששומעים על אחד
כזה, שיש לו גם צרורות.
בוודאי שמעתם איך עשיתי פעם משחק אחד כזה עם
בעל מלון בתל־אביב וגמרתי אתו ב־ 20 אלף לירות. לא
חשוב מה שמו. זה רק אחד מתוך 250 המשחקים שכבר
עשיתי.
הקיצור, יום אחד אני מסתובב בתל־אביב ואין לי מה
לעשות. מפה לשם, פגשתי כמה חברה שלי שעבדתי אתם
אחרי הכיבוש הרוסי בברלין .״חוסיד׳ל,״ הם אומרים לי,
״צריך לעשות איזה משחק.״ טוב, אני מרחם עליהם ונכנס
לטראנס. אתם צריך לדעת, כשאני נכנם לטראנס, כבר
לא איכפת לי כלום. הכסף זה שום דבר אצלי. יש לי
מספיק כסף גם בלי זה. העיקר אצלי זה המשחק בעצמו.
אחרי שאני גומר משחק, אני מסוגל להיכנס לבאר ולבזבז
תיכף ומיד את חצי הכסף.
העיקר, אני נכנס לחנות וקונה שתי מזוודות. בחנות
שנייה אני קונה כובע צרפתי, תוקע בו נוצה, מרכיב
מונוקל על העיין, נכנם למשרד נסיעות, סוחב כמה מדבקות
של חברות נסיעות מפאריס ומרומא, מדביק אותן
על המזוודות ותוחב לכיסים כמה קופסאות סיגריות
מתוצרת חוץ.
כשהכל מוכן, אני ניגש לטלפון ומטלפן לבית המלון.
״כאן מדברים משדה התעופה בלוד,״ אני אומר .״אולי
אפשר להשיג אצלכם מקום לינה בשביל תייר שהגיע היום
מפאריס?״ בעל המלון מהצד השני של הקו עונה מיד:
״למה לא? למה לא? בבקשה!״
זהו זה. עכשיו אני לוקח ספיישל, מגיע למלון, יורד
בצעקות מהטקסי ועושה סקנדל לנהג. מה יש? הוא לא
רוצה לקחת את המזוודות למעלה. אני מקלל קללות נמרצות
את כל האסיאתים שלא יודעים איך להתנהג עם איש מאירופה.
בסוף מופיע בעל המלון עם אשתו, לוקח את המזוודות
לחדרי, מושיב אותי על כורסה, מנסה להרגיע אותי
ונואם לי ציונות. אני עוד ממשיך קצת לצעוק, אבל בסוף
אני אומר לבעל המלון שבכל זאת טוב שיש עוד במדינה
יהודים כמוהו שיודעים איך להנעים לתייר את החיים
ולא רק לנצל אותו כמו חזירים.
׳בעל בית־המלון נהנה מהקומפלימנטים, מושיב אותי
לאכול, מגיש בקבוק של משקה כזה טוב, תוצרת חוץ. אני
; לוגם כוסית או שתיים, ותיכף רואה איך בעל בית־המלון
סוגר לו את הבקבוק בארון ועל חשבוני רושם את מחיר
הבקבוק כולו. אין דבר — שירשום. אמרתי כבר, שבעסק
כזה צריך השקעה. על כל גרוש שהוא מרמה אותי, ארמי,
אני אותו על 100 לירות. זהו המשחק.

* * קי צו ר, הימים חולפים ואני לא מקמץ. אוכל ארוחות
1 1ומשלם, יוצא לקולנוע ולתיאטרון עם בעל המלון ואשתו—
ומשלם, יושבים בבית קפה ושותים קפה ועוגות — אני
משלם, נוסעים במונית — אני משלם. הכל אני. כשרוצים
; להוציא רווחים, צריך להשקיע, ולהשקיע בעין טובה ובלב

רחב. זה משתלם, אין דבר.
בינתיים היחסים בינינו הם כבר יותר מאשר בין בעל
בית מלון לקליאנט. אני כבר מספיק לספר לבעל המלון
על כל העסקים שלי בפאריס, ליון ושטראסבורג. הוא
האיש שאני מספר לו את כל הצרות שלי. על כל עניין אני
מתייעץ רק אתו. בינתיים הוא מנצל אותי כמו חזיר. לאט
לאט אני רואה ש־ 600 הלירות שהכינותי לי להשקעה בעסק
הולכות להיגמר. לכן אני נעלם ליומיים שלושה, חוזר לי
אחר־כך ב־ 12 בלילה ומתחיל לצלצל בדלת. ה,,חתן״ ואשתו
יורדים בבהלה :״מה עשית? איפה היית?״ אני מתחיל לצעוק
שהייתי יומיים בנגב .״מה נגב? מי נגב? סתם שממה אחת
גדולה. די, מחר אני חוזר לצרפת!״ אני רואה שה״חתן״
מבוהל קצת. סוף סוף, לא כל יום מקבלים קליאנט ששותה
שתי כוסיות ורושמים לו .15 כשאני רואה ככה, אני אומר:
״נו, ככה רצה הגורל שאני אמשיך לנדוד בעולם. אלא מה?
עוד דבר אחד הייתי עושה שיישאר לי איזה קשר עם
ישראל. הייתי קונה איזה מגרש ברמת־גן, למשל.״
כאן החתן מריח אפשרות להרתיח, ותיכף הוא אומר;
״באמת, באמת. תקנה מגרש. אבל תיזהר ממתווכים,
שמע לי! יותר טוב תתייעץ אתי!״ בוודאי שאני אתייעץ
אתו, אלא מה?
בקיצור, הוא מבלה יום בריצות אצל מתתכים, וכמובן
׳ מזהיר את כולם שאיפה שלא אקנה מגרש, אז מגיע לו,
ל״חתן״ ,דמי תיתך. אחרי הצהרים הוא מזמין אותי לרמת־גן,
לראות מגרש. הפעם הוא משלם בעד הספיישל. ראשית,
הכסף שלי הולך להיגמר, שנית, זה שייך למשחק.

—סאת ״חוסידר —
השבוע היתה משטרת ישראל טסוקה מאד
ברדיפה אחרי אדם נמוך וצנום, בעל אף
ארוך וחד וגבות עיניים רחבות מאוד: יש ראל
קורנגולד־זהבי, הידוע גם בכינוי
חוסיד-ל. שבוע קודם לכן הוציא חוסיד׳ל ב מרמה,
יחד עם עוד שני שותפים, קרוב
לארבעת אלפים לירות, מידי סוחר רמת־גני.
הם מכרו לו ניירות ופחיות, במקום דולארים
וזהב.
שני שותפיו של חוסיד״ל למעשה־הפשע
נעצרו אך חוסידל עצמו נעלם כאילו פצתה
האדמה את פיה לבלעו. חוקרי המשטרה,
שקיוו כי חוסיד׳ל טרם הצליח לעזוב את
הארץ, ריכזו את חיפושיהם באיזזר תל־אביב,
האיזור היחידי בז מרגיש חוסיד׳לאת

עצמו בבית. אולם אנשים המכירים את דרכי
פעולתו של האדם הנחשב כגדול הרמאים
בישראל, וכמחנך דור שלם של רמאים, היו
סבורים כי חוסיד׳ל הצליח בעזרת קשריו
המרובים להתחמק מחוץ לגבולות הארץ.
למעשה חוסיד׳ל בן ה־ 35 אינו חסיד כלל.
כינוי זה, שבא לו מחבריו הרמאים בגלל
שפתו האידישאית החסידית ובגלל בית-
הוריו האדוקים, הוא אשר גרם לטעותם של
רבים, שהיו סבורים כי כשמו של חוסיד׳ל
עטור הזקן והפיאות, כן הוא. האיש שעתיד
היה להיקרא רמאי מספר אחד של ישראל,
נולד למשפחה חסידית עשירה בוורשה, פו לין.
משפחתו נספתה על־ידי הנאצים ויש ראל
התגלגל ממחנה למחנה, הגיע עם ה צבא
האדום לרוסיה. שם קיבל את יסודות
חינוכו כרמאי, מומחה לזיוף דרכונים.
אחרי המלחמה התגלגל חוסיד׳ל בארצות
אירופה המערבית, השתלם במקצועו במח נות
העקורים. עם תחילת קיבוץ הגלויות
הגיע לארץ, הקים מיד חבורה של רמאים
וזייפנים. בין היתר, מיחסים לו את המצאתן
של כמה שיטות רמאות גאוניות.
עד כה נאסר חוסיד׳ל רק פעם אחת, הוא
נידון אז למאסר ארבע שנים, שוחרר אחרי
שלוש שנים בשל התנהגותו הטובה. בתקו פת
מאסרו התגרש מאשתו הזמרת. בחיצו ניותו,
נראה מלך הרמאים כטיפוס מסכן
וחולני, המעורר רחמים. אולם הוא הוכיח את
עצמו כאדם פיקח, בעל חוש הומור מפותח.
את מעשי רמאותו הגאוניים ביצע בקור־רוח
ובקלות דעת, כאילו היה נהנה מעצם
הסיכון והמתח שבמעשה הפשע. הוא נהג
לבלות את רוב שעות היום בבתי־קפה,
לבוש הדר ובודד. לרוב היה יושב בכסית
— ״בין כל האמניס כאן, נדמה לי שאני
האמן האמיתי היחידי,״ היה אומר.
בעמוד זה מגולל חוסיד׳ל את אחת מ פרשיות
הרמאות הגדולות שלו, פרשה ש הביאה
למאסרו לפני כארבע שנים. הסיפור
ניתן בראיון מיוחד עם כתב העולם הזה.
*^נח;ו מסתוככים ברמת־גן, רואים פה, רואים שם.
אני כמובן מתמוגג מאדמת ארץ־הקודש, שעוד מעט
חלק ממנה ירייה שייך לי. מפה ומשם, צץ פתאום מתחת
לאדמה איזה בן־אדם כפוף, לבוש בגדי חאקי מעוכים, עם
משקפיים על החוטם, שבמקום זגוגיות יש בצד אחד פחית
ובצד השני סתם חור, מחזיק שק על הכתפיים ומדבר רק

רוסית — זאת שבעל המלון יודע ואני לא.
הוא מתחיל לשאול איפה יש פה כומר או באנק. אני
מתחיל לצרוח ולגרש אותו משם, שלא יבלבל את הראש.
אבל באותו רגע הוא מוציא סוברין של זהב ועליו דבוקות
חתיכות בטון ואומר לבעל המלון בביישנות :״אולי אתה
יודע מה אפשר לעשות עם זה? מצאתי את זה ביפו, איפה
שאני עובד. אני הורס בתים ישנים של הרכוש הנטוש.״
אצל ה״חתך נדלקות העיניים, אבל הוא מתאמץ להיות
שקט .״מה פירוש מה אפשר לעשות עם זה?״ הוא אומר,
״מוכרים ודי.״
״כמה זה שווה?״ שואל ה״גוי.״ באותו יום עולה סובריין
ברחוב ליליינבלום 27 לירות, אבל ה״חתן״ שלנו הוא גם
יהודי וגם סוחר .״שמונה לירות בערך,״ הוא אומר.
ה״גוי״ מנסה לעמוד על המקח :״תשע״.
״בסדר״ .בעל המלון משלשל לידו תשע לירות ולוקח
את הסובריין .״אתה רוצה עוד כאלה?״ שואל ה״גוי״.
״יש לי המון. כל מכה שאני נותן בקיר נופלת חבילה

שלימה•״
* אן אנימכ רי ז על הפסקה של שלושה ימים ב־משחק.
זה טוב בשביל העצבים. ה״חתן״ מתחיל
להתעצבן — ה״גוי״ נעלם ולא חזר, ואני לא יודע כמובן
משום דבר. ה״חתן״ מתחיל להסתובב בלילות בלי שינה,
לצעוק על כל העובדים, להתרוצץ בכל הפינות — ואני
שקט ושלו, אוכל ושותה וישן ומאזין לרדיו ועוד שואל
אותו מפעם לפעם מה עם המגרש.
אחרי שלושה ימים חוזר ה״גוי״ .פני ה״חתן״ אורו.
ה״גוי״ קורץ לו ולוחש :״ הבא תי בעל המלון מוריד
את התריסים, מסתכל אם אין אנשים, נועל את הדלת
ומתיישבים לעשות חשבון. ה״גוי״ אומר שיש לו כך וכך
סובריינים, ולפי זה יוצא שמגיע לו 22 אלף לירות. אבל
כשבעל המלון רוצה להוציא את הכסף, ה״גוי״ עוצר אותו
ואומר :״דולארים! לא לירות, אלא דולארים! החברים שלי
אמרו לי לקחת רק דולארים ולא לירות. אני רוצה דולאר
אחד במקום שתיים וחצי לירות.״
ה״חתן״ כמעט מקבל שבץ. איפה הוא יקח עכשיו פתאום
דולארים? אז הוא נזכר בתייר הצרפתי. אני נאות לעזור.

ן חתן ״ ר ץ חזרה לחדר, וסופר ל״גוי״ את הדולארים.
1 1זה מוציא מהכיס מטפחת חומה גדולה, שם בתוכה את
הדולארים, קושר אותה יפה יפה ומכניס לבים .״ועכשיו,
איפה הסובריינים?״ ה״גוי״ מוציא מהכיס חופן ושופך על
השולחן. יש שם רק 15 או .16
״איפה היתר?״ צועק ה״חתן״ .״נו, אומר ה״גוי״ ,לא
יכולתי להביא את הכל בבת אחת. מיד אגש להביא את
הכל.״
״מה זאת אומרת?״ צועק בעל המלון ,״הרי את הכסף
לקחת כבר!״
״אינך מאמין לי?״ צועק ה״גוי״ ,״אז קח לך את הכסף
שלך בחזרה!״ הוא מוציא מהכיס שוב את המטפחת החומה
הגדולה וזורק ל״חתן״ בפנים. שניהם נבוכים ושניהם
צועקים. כשאני שומע את הצעקות אני מופיע כמתווך
ושואל מה קרה. שניהם משמיעים את טענותיהם ואני
מצדיק את שניהם. לבסוף אני מציע: הנה פה בחדר יש ארון.
תשימו את חבילת הדולארים בתוך הארון, תנעלו אותו,
וה״גוי״ יקבל את המפתח וילך ליפו להביא את הסובריינים.
כשהוא יחזור, הוא יפתח את הארון ויקח את הכסף.״
שניהם שמחים על הפתרון, סוגרים את המטפחת הקשורה
בארון וה״גוי״ יוצא בדרכו ליפו.
אחרי הצהריים אני עוזב את המלון ומשאיר שם את
המזוודה עם החפצים כמזכרת לבעל־המלון. אני נפגש עם
חברי ה״גוי״ ,שנינו יורדים לחיפה, הוא מקבל ממני חמשת
אלפים לירות מתוך הכסף של ה״חתן״ כשכר־טרחה, ואני
מתיישב לי במלון בחיפה ועושה חיים במשך שבועיים,
עד שכיסי מתרוקנים ואני יכול להתחיל במשחק חדש.
ךמהעםכעלהמלץ? עובר יום, עוברים יומיים,
1ה״גוי״ לא חוזר, התייר נעלם. הוא מתפקע מכעס, פורץ
את הארון, פותח את המטפחת — ומוצא בתוכה חבילה
של נייר עיתון גזור יפה. איך? פשוט מאוד. בזמן שהוא
מנהל את המשא־ומתן עם ה״גוי״ ,ה״גוי״ מכנים לכיס את
המטפחת עם הכסף ואחר־כך, בזמן הוויכוח, מוציא אותה
שוב וזורק לו אותה בפנים. בשביל זה הוא מכין לו קודם
מטפחת שנייה, דומה בדיוק לראשונה, אבל עם ניירות ישנים
סתם. את המטפחת עם הדולארים הוא משאיר כבר בכיס,
ואת השנייה הוא מוציא. אפשר להיות בטוח שה״חתן״ לא
יעלה על דעתו לבדוק אותו רגע מה יש בתוך המטפחת.
ועכשיו, אם יש ל״חתך שכל, הוא מנגב את השפתיים
ומת מסרטן. אם אין לו שכל, הוא רץ למשטרה עם כל
הסיפור, ואז עוצרים אותו קודם כל על מסחר בלתי־חוקי
בדולארים ושולחים אותו לשבת.
אבל זה בעצם לא מגיע לו, כי דולארים הוא לא מקבל
אף פעם. כבר בהתחלה, כשהוא נותן את 22 אלף הלירות,
אני מכסה אותו בדולארים ״שמאליים״ ,זאת אומרת מזוייפים.
אז תשאלו בשביל מה כל. העסק עם החלפת המטפחת
והארון? פשוט מאד — לא יכולים להשאיר אצלו את ה*
דולארים המזוייפים. צריכים אותם חזרה, בשביל משחקים
חדשים.

כורוצה גרוני
וכן גס אני
תודות
ל פיי לטר
עדן

מעשנים נהנים מסיגריות עדן ״ מעל לכל האחרות. על
שום טעמן המשובח המופק מעלי טבק מעודנים מאיכות
מעולה. עשונן של סיגריות

• עדן ״ הוא קל וחלק

סיפוק והנאה יהיו מנת חלקך. הפיה המסננת המיוחדת

״עדן־

״עדן״

מצננת ומטהרת את העשן. סיגריות

היו הראשונות בישראל עם פילטר — הן

עדיין המשובחות ביותר.

הרהר בדבר ועשגת
סיגרית

פה בריא -
חצי בריאות !

שומר ומונע מחלות חניכיים
דרוש בבית המרקחת שלך.

למד לרכב

קטנוע ואופנוע

בהדרכת מורים מוסמכים
תל־אביב, רח׳ מנדלי 6

הפילטר

המעולה

בישראל

ספורט

חקירות אין ומיגר־!.
השבוע, עם הפגרה שחלה במשחקי הכדורגל
ודעיכת התענינות הקהל בענף
ספורט זה, היה נדמה כי שערוריות הכדורגל
האחרונות ירדו גם הן מהפרק,
מבלי שיעוררו כל תגובה. רושם זה
התגבר לאחר שועדת הליגה והגביע של
ליגה א׳ אישרה את כל המשחקים, כאילו
לא התרחש בהם דבר, העבירה אותם
לועדת המשמעת, שגם היא לא מצאה
לנכון לברר את הקנוניות והשערוריות.
משחק המבחן בין מכבי יפו להפועל ירושלים,
על הזכות להכלל בליגה הלאומית,
נקבע לשבת הקרובה, כבזמנים כתיקונם.
אולם התרשמות זו היתד חיצונית בלבד.
ללא רעש התכנסה השבוע ועדת החקירה
המיוחדת, שמונתה מטעם התאחדות ״כדורגל,
לחקירת משחקי ליגה א׳ שנסתיימו
בתוצאות תמוהות (העולם הזה .)1022 עם
ועדה זו — המורכבת כולה מאנשי משפט
כמו השופט המחוזי יוסף לאם, עורך־הדץ
שבו ועורך הדין סגל — היה מנוי וגמור
לסיים את החקירות עוד השבוע, כדי
להוציא החלטה לפני משחק המבחן.
לא היתר, זו עבודה קלה. כאשר התכנסו
חברי הועדה באולם הקטן של התאחדות
הכדורגל, החלו לשמוע עדים והוכחות,
התברר כי מד, שפורסם עד כה בעתונות
בקשר לשערוריות ליגה א׳ היה רק אפס
הקצה ממה שהתרחש שם באמת.
״ ה עו לםהזה ״ -מסמר. החקירה
יוזמה בעיקר על־ידי הפועל ירושלים, שהיא
המעוניינת היחידה בפסילת המשחקים ה־מבוימים,
שכן אז תעלה היא לליגה הלאומית
ללא משחק מבחן. אנשי הפועל
ירושלים לא התעצלו, גייסו לעזרתם את
עורך־הדין שלמה תוסיה־כהן, הביאו יפני
הועדה מספר ניכר של עדים, במטרה להוכיח
כי שלושה משחקים בשבת השחורה
היו מבויימים. נוסף לזאת ניסו אנשי הפועל
ירושלים להוכיח כי שני משחקים
נוספים, שנערכו עוד קודם לכן, היו מבוימים.
כוזנתם היתד, למשחקי מכבי רחובות
נגד מכבי רמת־גן ( )7:1והפועל חדרה
נגד הפועל רחובות (.)7:0
להוכחת הקנוניה שנערכה במשחק מכבי
רחובות נגד מכבי שעריים ( )11:0הוצג
בפני ועדת החקירה גליון העולם הזה (,)1022
בו נחשפו פרטי הקנוניה. שלושה עדים,
ביניהם כתב הספורט של העולם הזה, אישרו
כי שמעו מפי משה (מוסי) ליטבק,
מאמן מכבי רחובות, כי תוצאת המשחק
נקבעה מראש.
סיפר שופט הכדורגל הירושלמי משה
נחמיאס, שחום הפנים וכסוף השיער, הנראה
יותר כמורה לאיטלקית מאשר שופט
כדורגל :״בכל מהלך המשחק ניכר זלזול
רב, ביהוד מצד שחקני שעדיים. מכבי
שעריים לא עשו כל מאמץ לבעוט לשער
היריב, ולא היה לי הרושם שהם מגינים
על שערם הם. כל הקהל צחק למשחק.
לדעתי היה שופט מיותר במשחק זה.״
ה א חו זהחסר. הגילויים הסנסציוניים
ביותר באו מפיו של השופט ראובן פריזנר,
אשר שפט במשחק בין הפועל חדרה לבית״ר
ירושלים ( <3:1,סיפר פריזנר במבטא הונגרי
:״ביוז״ר לא שיחקו באופן ספורטאי.
הם שיחקו במטרה ברורה להפסיד. התנהגותו
של הקהל שהפסיק את המשחק היא
התנהגות ספורטאית, כי המשחק לא היה
ספורטאי. חלוצי בית״ר הגיעו לשער חדרה
ולא רצו לבעוט. כשהבקיעו את שערם
הם, שמחו הבית״רים והתחבקו.
״שמעתי את אחד משחקני בית״ר אומר
לחברו, :תבעוט לפחות מסביב לשער חדרה!׳
שאר השחקנים היו מסתובבים אחורנית
ובועטים לעבר שערם. רציתי לבחון אח
מידת הכנות במשחק ונתתי מכת ,11שבמקרה
אחר לא הייתי נותן. רק אז הבקיעו
כדורגלני בית״ו שער אחד. חסר היה רק
אחוז אחד כדי שאחליט שהמשחק מבוים.״
נציגי בית״ר ירושלים ניסו לעורר את
הרושם כאילו שוחד פריזנר לפני ;־,משחק
על ידי הפועל ירושלים, אולם ד״ר לאם,
אשר ניהל את החקירה כאילו ישב על כס
השופט המחוזי, פסל טענות אלה. המשיך
פריזנר :״קיבלתי את הרושם שהקהל ידע
עוד לפני המשחק על הקנוניה וקידם בקריאות
בוז את בית״ר״.
נראה היה כי נוכח גלויים אלה, לא תהיה
בפני ועדת החקירה דרך נסיגה או השתקת
העניו•
העולם חזה 1024

אנשים
ההבדל בין אדם לאוטובוס
בישיבה סגורה של נשיאות הקונגרס
היהודי העולמי התבקש השבוע נשיא ההסתדרות
הציונית ד״ר נחום גולדמן
להרצות על המצב המדיני, סירב באמרו:
״מה אתם רוצים ממני? אני יודע על הנעשה
פחות מאשר השוער של מלון המלן דויד״
בתוך הקהל שהאזין למשפטם של
תלמידי השמיניות הפורצים, נראתה השבוע
גם שחקנית תיאטרון הבימה חנה
רו־בינה, שהסבירה כי הבעייה מעניינת
אותה, מפני שהיא מתכוננת לגלם במחזה
קרוב תפקיד של אם של עבריין צעיר
שחקן תיאטרון אוהל מאיר מרגלית
טייל בצוותא ברחוב דיזנגוף בתל־אביב
בחברת שחקן הבימה ישראל בקר,
כאשר עבר ברחוב מישהו שהתנגש באי־זהירות
בבקר, ביקש סליחה והמשיך בדרכו.
קרא לו מרגלית בחזרה ואמר :״שמע, אדוני.
קרה לך נס גדול. תתאר לעצמך מה
היה קורה אילו גם אתה וגם בקר לא
הייתם בני־אדם אלא אוטובוסים
הזמרת שושנה דמארי, שחזרה זה
עתה מפאריס, תצא בקרוב שוב לעיר
האורות: היא הוזמנה לטכס אמנותי מיוחד
הנערך בפאריס באמצע חודש יוני על־ידי
הנשיא רנה קומי לכבוד הנציגים הדיפלומאטיים.
לטכס זה הוזמנו אמנים ידועים
ממדינות שונות, ובתוכם גם השחקן בוב
הופ מארצות־הברית והכנר דוד אויס־מראך
מברית־המועצות.

אהבת ה דו ד תום

מצעד הבובות

הבויס־קלאב (מועדון הנערים) האמריקאי,
אשר פנה לפני זמן־מה לשורה של אישים
בעולם בבקשה להודיעם מה הם שני הספרים
הראשונים שקראו בחיים ואשר עשו עליהם
את הרושם העז ביותר, קיבל לא מכבר
את תשובתו של ראש ממשלת ישראל דוד
כן״גוריץ. שני הספרים הראשונים שהשפיעו
על הילד דוד גרין: אזהל הדוד תוס
מאת הארייט ביצ׳ר־טטאו ואהבת ציון מאת
אבהם מאפו לא מכבר קיבלה, אגב,
שגרירות ישראל בלונדון בקשה מוזרה יותר
הנוגעת אף היא לביג׳י: חברת דרבי הבריטית,
המפורסמת במירוצי הסוסים שלה,
ביקשה לקרוא לאחד מסוסיה בשם ״דוד
בן־גוריון״ .הסבירה החברה: השם יתאים
מאד, כיוון שהסוס נולד לאב בשם ״עוז״
ולאם בשם ״פלסטיין״ .תשובת השגרירות:
״לא ח״כ מפא״י דוד הכהן סיפר
כי בהיותו בגאנה שררה שם אכזבה מרובה
על שהמדינה הצעירה ביותר בעולם לא
זכתה לביקורו של ראש ממשלת ישראל.
ממשלת גאנה שהזמינה את ביג׳י לביקור,
סיפר הכהן, הכינה כבר מלון מיוחד שנקרא
בשם בן־גוריון־האום, לצורכי איכסון
ביג׳י ופמלייתו בשעת הביקור מניה
שוחט הישישה, מוותיקות השומר, ביקרה
השבוע אצל רעייתו של נשיא ישראל רחל
ינאית בך צבי והחליפה אתה זכרונות
על הימים הטובים. בין השאר, סיפרה מאית
על מאורע שקרה לה בשעתו, כשהוטל
עליה להעביר אקדח חבוי בתוך בגדיה מיפו
לירושלים. כאשר עלתה לאוטובוס הערבי בו
היתד, צריכה לנסוע, הרגישה פתאום רחל
מאית כאב צורב בגופה, אך לא העזה

כמשךכמהשעות היו עוברי רחוב אלנבי בתל־אביב עדים למיצעד של
בובות חיות, בחלונות הראווה של תנות מדים. את תפקיד הבובות מילאו
נמה דוגמניות, שהציגו בגזי ים ומלבושי נופש, להנאת ילדים ומבוגרים כאחד.
להתלונן, מחשש שיגלו אצלה את האקדח.
רק בהגיעה לביתה גילתה כי בבגדיה ישב
עקרב צהוב שעקץ אותה.

עחון ח* ומאד!
כאשר חנך השבוע שר־המסחד והתעשייה
את הכבשן החדש בבית־החרושת למלט
שמשון, התברר כי הכבשן איננו מוכן

פ0ו>ן י השסע
0שר־האוצר לוי אשבול :״אומנם נציגי מפ״ם בממשלה ובכנסת מצהירים
בכל תוקף על התנגדותם לדוקטרינת אייזנהואר, אבל בקיבוצים כבר יושבים הגיזברים
ועושים חשבונות באיזו צורה ינצלו את הכספים שיקבלו ממקור זה.״
6שר״התחכורה משה כרמל, אחרי שח״כ צ״כ ישראל רוקח הציע לו
לנסוע אתו באוטובוס כדי לעמוד מקרוב על תנאי התחבורה :״לא רק לך יש פריבילגיה
לנסוע מזמן לזמן באוטובוס, אלא גם לי. אומנם, יש לי מכונית ממשלתית, אבל
מכונית, כמו אשה, יש לה בגיל מסויים קפריזות.״
• ראש הממשלה דוד בן־גוריון, בחלקו את הפרם הנקרא על שמו,
לסטודנטים :״אינני מכיר בין כל הפילוסופים של יוון פילוסופים כל כך יהודיים
כמו אפלטון ורבו סוקראטס.״
0התעשיין ישראל רוגוזין :״למפעל הזהורית שבדעתי להקים בישראל
צפוי עתיד מזהיר.״
• שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר, באותו עניין :״אל תשלו את
עצמכם כי רק זהורית תציל את הכלכלה שלנו. בעניינים כלכליים נחוצה גם קצת
1 י זהירות.״
• עורך ״ידיעות אחרונות״ הרצל רוזנבלום :״כנראה לא יפרוץ משבר
ממשלתי מארבעה טעמים )1 :האגף השמאלי בקואליציה איננו רוצה בו )2 .האגף
המרכזי בקואליציה איננו רוצה בו )3 .האגף הימני בקואליציה איננו רוצה בו.
)4כל יתר חלקי הכנסת רוצים בו.״
• העיתונאי דן גן״אמוץ, על הופעה אמנותית ישראלית בארצות־הברית:
״הדרך לגיהינום רצופה כידוע כוונות טובות ואמנים ישראליים.״

העולם הזה 1024

עדיין לעבוד ללא תקלות וסילון של מאזוט
שחור פרץ מתוכו והכתים את בגדי השר.
הגיב ספיר בחיוך :״אין דבר. אם יובטח
לי שאזכה להפעיל עוד תנור במפעל, אהיה
מובן להקריב עוד חליפה לשם כך
לאחר שנתגלה השבוע כי בבית־הספר לשוטרים
בשפרעם מקבלים השוטרים שיעורי-
הסבר מיוחדים על משפט ע מו םבד
גוריון ועל משפטו של זאב שטיינברג,

מיס נתניה. חבצלת סיירה, מלכת היופי
בת ה־ 17 וחצי של נתניה, היתה אחת הבובות
החיות, שהופיעה נזדי פעם בבגד אחר.

הוכרח המפקח הכללי של המשטרה יחזקאל
סהר למצוא הסבר לדבר .״השוטרים
והקצינים בארץ,״ אמר סהר לעיתונאים,
״עובדים לעתים קרובות הרבה יותר משמונה
שעות ליממה. הם עסוקים עד כדי
כך שכמעט אין הם מספיקים לקרוא ספר
ואף לא עיתון. כדי לפצות אותם אנו
נותנים בקורסים גם חומר על בעיות כלליות
של המדינה, שקורא רגיל קוראו בעתון.

• ח״ב חרות, בקראו על הצהרתו של ניקיטה כרושצ׳וב כי את ההתחרות
עם ארצות־הברית תנהל מעתה ברית־המועצות על־ידי הגברת הייצור של חלב, חמאה
ובשר :״סוף סוף הוא גילה שגם תנובה היא אמצעי להשתלטות.״
• חכר מועצת עיריית תל־אביב יהושע לוי, בישיבת העירייה :״שירותי
הבריאות בעיר הם לא כל כך בריאים.״
• המחזאי אדמונד מורים, בהצגת קערת העץ בתיאטרון אוהל :״כולם
רוצים להאריך ימים, אבל אף אחד לא רוצה להיות זקן.״
• ווייקאונט מאסרן פרארד, בנאום בבית־הלורדים האנגלי :״אילו משה היה
וועדה, לא היו בני ישראל זוכים לצאת ממצריים — וזה היה מונע מאתנו כיום
הרבה צרות.״
• ראש ממשלת סין העממית צ׳ואו אן לאי, בשיחה עם מדינאי:
״עצמאותה של מדינה נמדדת על־ידי יכולתה לוותר על מענקים זרים.״
• הזמרת הצרפתית ארית פיאף, בצאתה לסיור במדינות דרום־אמריקה:
״אני אחזור משם כשבידי אותה מזכרת מכל מדינה ומדינה: כסף.״
• המחזאי הבריטי נואל קווארד :״לציבור האמריקאי יש טעם מחריד.
הם מחבבים אותי.״
• הצייר פאכלו פיקאפו :״כדי שתמונה תהיה יפה באמת, עליה להיות
יקרה מאד. אחרת אין איש מעריך אותה.״
0השחקן הצרפתי ז׳ק באנסל :״גם הנערות הצרפתיות וגם הנערות
האנגליות יודעות את טיבם של הגברים — אבל לצרפתיות לא איכפת.״
0ראש ממשלת בריטניה לשעבר סיר ווינסטון צ׳רצ׳יל :״אני
אוהב ללמוד, אבל לא תמיד אני אוהב שילמדו אותי.״

אמנות
החי להבדיל
ך* ת ל ״ א כי ב, כאשר שופט השלום פסק
•1לנהג המונית בנימין מזרחי 15 ימי
מעצר, עד לסיום החקירה נגדו באשמת
הכאת נהג שני, התפרץ מזרחי, קרע את
חולצתו, טען בפני השופט :״כל מיבצע
סיני ארך ששה ימים. בשביל מה צריכים
15 יום לחקירה נגדי?״ שיכנע את השופט,
שהוריד את תקופת מעצרו לעשרה
ימים בלבד.

דייקנות, היא אדיבות מלבים
ף אורים, הוציא אלמוני מאספן הבולים
*>1צלאח עוזר סכום של 214ל״י, בהבטחה
להביא לו ארבעה בולים יקרים, לקח
ממנו גם את שעון היד, כדי שיוכל להופיע,
לדבריו, ללא איחור, בפגישה הבאה.

לא בוער
יי• ירושלים, נחרדה משפחת הרב יהודה
^ יששכר קרסקי כאשר קראה בעתונים
כי בנה, השוהה עתה כרב בארצות־הברית,
הציע את מועמדותו לכהן כרבה של המשלחת
האמריקאית שתצא לירח בקליע ד,מונ־חה
הראשון שיגיע לשם, נרגעה רק לאחר
שהקונסוליה האמריקאית הסבירה כי משלחת
לירח לא תצא לפני שלושים שנה
לפחות, ועד אז יהיה הרב זקן מדי להצטרף
להרפתקה המסוכנת.

מאוזן .1 :ארץ־
ישראל; .4עיר
נמל מערב־אירו־פית;
. 10 כלי ב שחמת;
.11 חצי
וזיר; . 13 כן, ב לשון
רומאנית;
.14 אחד המוצרים
המקובלים
של בית־החרושת
״ויטה 15 מש כן
פראים; . 17
יחידה הנדסית ;
. 19 חיל בצה״ל;
.20 מצורף; .22
מסך; .25 צעיר,
אבל. לא שלם;
.26ח״כ צ״כ;.27
ירושלמי, הידוע
בכינויו זה; .30
אישור רבני; .32
אבי הש. ב .33 ;.״דוד, מלך יש ראל
וקיים 34 מן הצאן; .36
טנא; .37 מגידולי עמק הירדן; .39
נוטף; .41 עוף טורף; .42 חבר; .44
עמק לטרון; .46 עתונו של גרשם
שוקן .48 :אחת המכות; .50 אות;
.51 מחבר ״אלטנוילנד״; .53 שתים־
עשרה שעות; .55 דגל; .57 זע; .58
עמודיים; .59 מלך תנכ״י; .60 מחשבה.
מאונך .1 :שר ״אחדות העבודה״;
.2עוף דורם; .3בת שר ורקדנית;
.5פלא; .6מסע סיור; .7נישא; .8
ורד, למשל; .9מאכל בשר; .12 נוכרי;
. 15 אליה קולעים; .16 מנשיאי אר־

דו! 9עאה ח ד 111ה
ליום

יי י
הכביסה

תיאטרון הקערה והזקן
קערת העץ (תיאטרון אהל; מאת אד־נזונד
מוריס; עברית עמוס קינן; תפאורה
יוסף קארל) — היא קערתם המשותפת של
כל אלה שעברו כבר את גיל הששים, חדלו
לעמוד ברשות עצמם והפכו לנתמכים על־ידי
בניהם ובנותיהם.
לון דניסון (יהודה שחורי) הוא אחד
מהאוכלים ליד קערות העץ. קלרה (נחמה
מידית) ,אשת בנו גלן (אברהם רונאי),
מסרבת להגיש לו את ארוחותיו בצלחות
חרסינה, משום שהוא נוהג לשבור אותן.
מחוץ לצלחות השבורות, הורס לון גם את
חיי המשפחה של בנו.
הפתרון להקמת הריסות משפחת דניסון
הוא העברתו של האב הזקן לבית המחסה
לזקנים. האח פלויד (יעקוב כנעני) מתערב
לטובת קלרה, הדורשת לעשות צעד זה ומס-
סתכסכת עם גלן, הנכנע בסופו של דבר.
סופו של המחזה: לון הזקן, בן לוותיקי
טקסאס הלוחמים, לובש את מדי הצבא
הריפובליקאי, צועד לקול צלילי מארש ׳׳שן
אל בית המחסה לזקנים גלמודים. מ0ך.
ספרטה . 1957 קערת העץ, בבימויו
של מנחם גולן, היא הפתעה נעימה לקהל
תיאטרון אהל. זוהי הצגה מענינת, בנויה
היטב, מבוימת תוך כדי תשומת לב מרובה
לכל פרט ופרט, ועוסקת באחת הבעיות

גלגל חוזר
ן יי ריו דהד׳אנירו, בראזיל, ביקש יורד
ישראלי ממשפחתו במקום תרומה שתעזור
לו לקנות כרטיס חזרה לישראל, לאחר
שהפסיד שם את כל הונו, קיבל 150
דולר, ניסה את מזלו במישחק רולטה, הרוויח
5000 דולאר, אותם הביא אתו לישראל
כהוכחה כי מצבו בדרום אמדיקה היה
מזהיר.

מקור בטוח
ך* תל־אביב, לאחר שנעצר יעקב דהאן
באשמת כייסות, לא היה בידו סכום
מספיק כדי להשתחרר בערבות עצמית, ביקש
משוטריו שהות של חמש דקות כדי
להביא את הכסא, חזר תוך זמן זה בלוויית
שוטר כשניסה לכייס בשוק הכרמל את
הכסף הדרוש לו.

שיכון הוותיקים
צות־הברית במאה העשרים; .18 עיר
איטלקית; .21 קריאת חרפה; .23האלוהים;
.24 פניית זרח; .26 שם תואר
לפרי הטוב לאכילה; .28 מושב השכל;
.29 המקום לנמל המיועד; .31 מתכת;
.32 שנים עשר ירחים; .35 מלת קרי אה;
.37 חכמה .38 :חטיבת פלמ״ח;
.40 מלה שכיחה בעשרת הדיברות;
.41 מלת ברירה; .43 אחי אונן; .45
מיודעי הארץ בסוף המאה האחרונה;
.46 הבעת תכנית; .47 מעצמה ידידותית;
.49 שעיסוקו בהוצאת ספרים
ועיתונים; .52 שר; .54 רש; .56 אזיק;
.58 של שניים.

אבקה לשטיפה לאחר הכביסה
כביסה שטופה ככלאנקו
נראית לבנה וצחורה

מתמיד.

ך • גית״אורן, עם סיום בניית לול סול־לות
משוכלל, התכנסו הלולנים לישיבות
תכופות, לבירור זכויות הוותק של ,
התרנגולות ולקביעת תורן להיכנס לשיכון ׳
המפואר.

נקמתהפרולטריון
ך* ירושלים, הסביר חבר־הבנסת כמה
1כבד נטל הרבית הקצוצה על הקיבוצים,
סיפר לשם המחשה על חבר קיבוץ
אחד שיצא לעבודה בשעה תשע בבוקר,
במקום בשעה שש, כשבפיו הטענה :״לפי
דו״ח הגזבר עובד כל חבר שלוש שעות בשביל
להחזיר ריבית ורק שאר שעות העבודה
מביאות הכנסה של ממש למשק. לנס ,-לי
לעבוד בשביל ספסרים?״

זהירות: מיקשה
•• קדמה, הסביר מרכז הפלחה מדוע לא
4נזרעו השנה אבטיחים: השטח שהיה
מיועד לכך מרוחק מהמחנה ודבר זה עלול
לסכן חיי חברים שילכו בלילות לסחוב
את האבטיחים.

קווים כ??יים

ל פו פסולגיהפך—
ולפפ עי ס זהר יוסיף

אלפוקרק, ארצות־הברית, נתבקש
*4מורה לאמנות להכין עבור תלמידיו
המתחילים חוברת הדרכה על אסכולות הציור
השונות׳ שתכלול הסברים על ״ציור
ריאליסטי, אבסטרקטי, בלתי־אובייקטיבי
ומטורף לגמרי״.

שחורי ב״קערת העץ״
מה מושיס עם סבא?
החשובות ביותר, המעסיקה תושבים רבים
גם במדינת. ישראל.
״בספרטה העתיקה נהגו להרוג את התשושים
והנחשלים. בימינו, נוהגים לשלוח
אותם למושב זקנים. השאלה היא אם
נשתנה משהו מספרטה ועד ימינו?״ מסביר
הבמאי הצעיר, מנחם גולן, את הסיבות
שהניעו אותו להכין את המחזה להצגה.
קערת העץ הוכיחה השבוע כי עדיין לא
הגיע זמנם של חברי האהל לשבת ליד
קערות עץ ולבלות את זמנם באפס מעשה.
במאי טוב ורפרטואר מתאים יוכלו להציל
גם את קופתו של התיאטרון הכושל ביותר.

מאחורי הקלעים
ש 1י מ חזיקי ב מ חז ה
שני במאים יעבדו, זו הפעם הראשונה
בישראל, על הכנתו להצגה של מחזה אחד.
את הנסיון המענין יבצעו מנחם גולן ויואל
זילברג בתיאטרון דו רה מי, בבמוין של
הקומדיות דודתו של צ׳רלי ותפוש את המלח.
בתפקיד הראשי של דודתו של צ׳ארלי,
קומדיה בריטית שהוצגה כבר בתיאטרון
הקאמרי ועכשיו יתווספו לה פזמונים ומוסיקה
בדו רה מי, ישחק מקס פרלמן. את
הקומדיה תפוס את המלח כתב שחקן האהל
יוסף הלוי, שהתפרסם בשעתו בקומדיה
חיות הנגב באות העירה, שהוצגה בהמטאטא
ונכתבה על ידיו לפי הקומדיה האמריקאית
רות יקירתי עולים חדיטים מפולין
ישתתפו בהצגת הפואמה הפדאגוגית בתיאטרון
אהל. השנים, שחקן ושחקנית מוותיקי
התיאטרון היהודי הפולני של אידה קא־מינסקה,
משתלמים עתה בשפה העברית.
העולם הזה 1024

הנידון
(המשך מעמוד )3

זזר הרצח האיש שלא.הכירו.

*1הו סוף הדיו* .היא מובילה מאון
תו שיעור בבית־הספר, דרך שידור־ההסתה
ומעשה כסר־קאסם, אל הרחוב האסל
בתל־אביב, בו התבוסס בדמו יצור אנושי
וחסר־ישע.

האם לא כולנו שפכנו את הדם
הזהזו

נכון, התמונה אינה כולה שחורה. אותה
מורה צעירה בחיפה השתדלה לנטוע בלב
חניכיה תמונה יפה יותר של עצמאות
ישראל, בניגוד לחברותיה הסבורות שצריכים
״להרוג את הרוצחים הערבים״.
לעומת העד דויד גולדפלד, המוכן לרצוח
ילדים בני 8מפני שקיבל פקודה לכך,
ישנו איש־המופת יהודה פרנקנטל, מפקד
פלוגת משמר־הגבול שסיכן את הקאריירה
שלו ושינה על דעת עצמו את הפקודה
הקטלנית, כדי להציל את כבוד המדינה
ואת חייהם של עשרות ערבים חפים־מפשע.
לעומת העתונים אשר העד גולדפלד למד
מהם להרוג ערבים, לפי עדותו, קיימים
עתונים כמו עתוננו זה, המלמד את ההיפך.
לעומת השידור על ״הפורעים הערבים״
ישנו נשיא המדינה המתאר את תולדות
השמירה וההגנה באור אנושי יותר. ולעומת
דן שמר ישנם חניכים של אותה יחידה
קרבית, שלא יוכלו לעולם לשפוך דם
מבלי להזדעזע.
לעומת קצינים המלמדים כי ״לחייל יש
רק תפקיד אחד: להרוג!״ ישנם קציני־הגדנ״ע
שכינסו השבוע את סגל המדריכים,
ערב תחרות הקליעה הארצית של יחידתם,
והשביעו אותם להבהיר לקלעים הצעירים
שהם עוסקים בספורט של הגנה, לא בהכשרה
להריגה.

אולם. לאן מובילה ההתפתחות?
הזילזול הנורא בחיי אדם, הנכונות
האוטומטית לשפוך דם, האם
אין הם הופכים כהדרגה לתכונה
לאומית, מבלי שאיש יתן את דעתו
על כך?
פעם הסתכלו ילדי בית־הספר העברי בהערצה
על הטרקטור החורש את האדמה.
עתה הם מסתכלים באותה הערצה בסאנק
הדורס את התבואה.

פעם קצרו הקוצרים חיטה ושעורה.
עתה מעמידים בשורה כמה
נשים ערביות בכפר-קאפם,
כפי שנאמר במשפט, ומפקדים
״לקצור אותן!״
פעם רצח היד .,רצח. כיום אין רוצחים.
״הורגים,״ ״מעלים על הלהב,״ ״משחילים,״
״דופקים כדור,״ ״משכיבים,״ ״קוצרים.״

** רינת ישראל נתונה במצב מתמיד של
מלחמה זעירה, המופסקת מדי פעם על־ידי
מלחמה כללית. נניח שאין לפי שעה מנוס
ממצב זה (ואני עצמי הריני רחוק מאד
מלהניח זאת) .נניח שבמשך זמן רב נקרא
בבוקר על רצח חברינו שעלו על מארב,
ועל נפילת חיילים שהוטמן להם מוקש.
לא קל לחנך בתנאים אלה עם בריא
ברוחו, לגדל ילדים היודעים כי חיי אדם
קדושים מכל קדוש. לא קל להדריך חיילים
שיהיו מוכנים למסור את חייהם להגנת
מולדתם, ושידעו יחד עם זאת כי רק מוג־לב
יורה בנשים וילדים, שרק איש־כנופיה
פותח באש על בלתי־לוחמים.

תפקיד גדול הוא להסביר לחייל
הפשוט את קדושת מוסר המלחמה.
לא תפקידו של שופט במשפט
מקרי, אלא תפקידם של נשיא
המדינה, ראש־הממשלה, שר־הבי־טחון
והרמטב״ל, בבל החגיגיות
והרצינות שהם מסוגלים להן.

תפקיד גדול הוא להכשיר את המורים
כדי שיהיה בכוחם לנטוע בלב תלמידיהם
את הערכת צה״ל, מבלי שיסגדו לפולחן
ההרג ושפיכת־הדמים. זהו תפקידם של
ראש־הממשלה ושר־החינוך, תפקידם של גדולי
המחנכים.
תפקיד גדול הוא לעצב השקפת־עולם
מאוזנת בציבור המבוגר — תפקידם של
ראשי־ציבור ועתונאים. קל מאד לכתוב
מאמרי־הסתה חדי פאתוס. אך יזכרו נא
העתונאים הנכבדים כי הדיו שלהם הופכת
לעתים לדם.
זהו מבחן גורלי. אם נעמוד בו, יאמרו
עלינו הדורות הבאים: הם היו ראויים לאבותיהם
הנביאים.

אם לא נעמוד בו, יחזה העולם
בטרגדיה לאומית גדולה: הטרגדיה
של עם שהקים מדינה ואיבד
את נשמתו בדרך.
העולם הזה 1024

לידיעת המפרסמים וחקוואים של

״ידיעות אחדובות״

6במשך שלושת החודשים האחרונים פורסמו ב״ידיעות אחרונות״

2275 מודעות קטנות
במדורנו

חפשת ומצאת

180.000 $אנשים קוראים יום יום את המודעות שלנו.
@ מחיר המלה 180 פר׳ בימי חול 250 ,פר׳ בימי שבת וערבי חג.
המדור ״חפשת ומצאת״ מתפרסם מדי יום ביומו.
אם אתה מחפש ורוצה למצוא • :דירה בדמי מפתח הוגנים

• לקנות דירה על-ידי מתווך רציני
• שותפות בעסק

עבודה
מציאות

פרסם יום יום ב״ידיעות אחרונות״ במדור

..חפשת ומצאת״
מודעה זולה

ומועילה

שחיתות

טעות לעולם צודק ת

פזמון 1ה הוקרא במסיבה שנערכה
על־ידי שורת המתנדבים
לסיוס משפט עמוס בן־גוריון.

השחיתות רפ 1תי, ,
היא ענייו לצייו
היא מקור לטיעון.ויויכוח.
היא עניץ של מגפון,
היא עניין של ריטון,
היא קשורה במצב המתוה.

וחקרו כעניין
ודיינו,
העמיקו,
פרקו,
טענו -
כי שחיתות, היו* פל סוף,
המונח הוא עלוכ ועצוב ורקוב.
ועל פן, רבותי,
הוחלט פיישוב:
ייקרא לשחיתות . -
שירפוב.

המתיחות בין השופטים והמשטרה
ליד מחסן ״אחא״( .למרחב)
מזל חרפוף, ראשון לציון
וביזם השביעי שפס וינפש.

בעריכת

החלוץ המרכזי בעט בכוונה בחלוץ
המרכזי( .חדשות הספורט)
מרדכי דן, תל־אביב
אוסובעיטוגראפיה.

מוזמנים משתתפים. אחד המשתולפיס בעמוד זה יזכה מדי
\ ישמע בפרס של 7 10״י. הזוכה חשבוע הדא גרשון הכהן, ירושלים.

נתקל בסירוח מוחלט( .ידיעות וח־רונות)
דויד
פרלמן, חיפה
הוא ביקש סריחה.

ב בו א הזמן
חונא הידוע התפרסם בעולם הציונות בעיקר אחרי?וזבה כפרס של 100 דולאר
בחנות הכל־בו הניו־יורקית ׳׳וולוורת״ .כיעאותה חנות הכריזה על פרס לכל מי
שייכנס לחנות ויבקש סחורת שאיננה טצוייה בה, הורדו חונא להיכנס ולבקקו
זוג נעליים מתאימות לרגליו הגדולות. טובן שנעליים כאלה לא נטצאו, וחונא
זכה בפרס.
העיקר, סופם של 100 דולארים להינטר, והחיים צריכים להימשך. יום אחר
ניגש חונא ללואי ליפסקי, ממנהיגי הציונות האמריקאית, ואסר לו :״לואי, הלווה
לי 100 רולאר עד שאשוב מירושלים.״
״מתי תשוב מירושלים, חונא?״ שאל ליפסקי.
,אני לא אשוב,״ השיב חונא. ,כי אני לא נוסע״.

לקח כיסא והתיישר עליו( .מעריב)
רות הילדסהיים, רסת־גן
האיש הישר הראשון שישב על
כיסא במדינה הזאת.

אומדעז וח1ע<ביס
כזבים לרלקמז
בו מבה

*£ד־ אחרי דיון ממצה הושגה אחדות־־דעות כללית, אולם פרטי־הכיצוע
עודם טעונים עיבוד נו ס ף...

זאב היה ביולוג בד* אבל החולשה
שלו היתה נמלים, פעם אורי נכנם
לחדר־האוכל ומגא אותו שקוע בהסתכלות
עמוקה. כשהסתכל טוב, ראה פירורלחם איזו נמלה פספוסית גוררת
ושאל :״על מה אתה מסתכל, על הגמלה
הזאת ז״
״שמע,״ התפרץ זאב ,״הסתכל מה
זה כוח! איזו חתיכת לחם היא סוחבת!
אני אומר לך, בומבה של נמלה!״

טלפד׳ השרים הנוכחים קללו איש את רעהו קללות נמרצות והתפזרו ללא תוצאות.

השתרפפ המסכן
ובכפו איו עוון,
וישרפב את ידו
ויגרוף לו קצת הון.

מזג־האוויר יהיה מעונן חלקית, וככמה מחלקי הארץ
עלולים לרדת מטרות לפרקים. לקראת הערם עשוייה לחול
השתפרות מה. הים יהיה נוח עד גלי
אין לנו מושג. אולי אתה י,ודע?

האחר לעניין
פב על פרחו השתרבב ועל כן כאן פפוץ הוא שכוב
-וזהו עיקר השירפוב.

כיחס לעונש, אני סומך על מידת־הרחמים של כבוד כית־המשפט,
שראה את הנאשם והתרשם כוודאי כמו עיניו מאופיו
החיובי
צניעות כשהגיע שמעון רובינשטיין לארץ,
שלחו אותו ישר מהאנייה לגבעת־ברנר,
בלי שידע מה זה קיבוץ ובכלל איך
אוכלים את זה.
ביום הראשון שלחו אותו לעבוד בחצר.
לפני ארוחת הבוקר ניגש אליו
החצרן ואמר :״מספיק עכשיו, בו לח־דר־האוכל.״
מכאן
לשם, השתמט שמעון ולא הלך.
בצהריים חזר אותו מקרה, ושוב נשאר
שמעון רעב. אחרי שגמרו לעבוד, לא
יכול היה להחזיק יותר מעמד ושאל
את אחד החברים :״תגיד, לא אוכלים
פה ז״
״מה?״ נדהם החבר ,״לא הזמינו אותך
קודם לחדר אוכל?״
״כן,״ הסביר שמעון ,״אמרו לי ללכת
לחדר־רוחל, אבל מי אני שאלך
פתאום לחדר על בחורה שאני לא
במחנה הנח״ל
מכיר?״

אני יודע שהוא מנוול, אבל הוא משלם לי. תן לו כמה שתרצח.

שירפפתי, שורפבתי,
אשורפב, תשורפב
כי זהו היום
המשקל והקו.
ועל כו רפותי׳ ,
אם קלטה אוזנכם :
הושמצתם,
השמצתם,
אתם, חבריכם -
יהא כל אחד
נרגע ומאבסוט,
ימשיך מעשיו
וירפה את הונו.

אנו נסכים לשתף פעולה עם הממשלה משום שביצוע
משימות הבניין והקליטה של הדור יקר לליכנו, אך עם זאת
נילחם ללא רתיעה על העקרונות המקודשים שלאורם חינכנו
והתחנכנו מזה שנים רבות
אם לא נקבל עוד תת־שר, זה לא ילך.

הנהלתנו מצטערת, כי למרות מאמציה המרובים לגייס
את הכספים, אין ביכולתה
=^32$־ עזוב אותנו, רמאי שכמוך. מאתנו לא תקבל אף פרוטה.

זהו ספר מעמיק ונוקם, החושף לראשונה את הווי החיים
כעיירה בפי שמרם תיאר אותו איש קודם לכן. המחבר יצר באן
מצבה היסטורית כלתי־נשבחת
טינופת גמורה, אבל מחר הוא יכתוב ביקורת על הספר שלי.

ואם עד צוואר יגיעו המים,
ויגבר פחדו פי שניים -
יידע אז ללכת פדרך גדולים,
ושירפב לשונו,
ושירפב את שיניו,
ואיש לא יהין אז
לגשת אליו,

ולעמי העולם ייאמר: נצח ישראל לא ישקר, ובל המרים
את ידו
§£$ר׳ חבריא, המצב מזופת.

התקפה היקפית

בומה מספר:
כשחזרו הקצינים המצריים השבויים
לקאהיר, חקרו אחד איך קרה שהוא
והמחלקה שלו נפלו בשבי.
״פשוט לא היה לנו בריחז,״ הסביר
הקצין .״שכבנו בעמדות ופתאום הופיע
חייל ישראלי, והקיף אותנו מכל הצדדים.
לא היתד, ברירה, נכנענו.״
אוליצור מוני, ירושלים

א ד • כטכס רב־רושם, כמעמד שרי־ממשלה, חכרי-בנסת, אישי
ציכור ומוזמנים נחנך אתמול
היה משעמם עד מוות.

נהנינו האמיצים השתתפו כמבצע,,קדש״ כחיילים קרביים
ממש ונהגו את האוטובוסים ישר אל קו האש
אם לא מעלים את המחירים עוד השבוע, אנחנו מכריזים על שביתה.
גרשון הכהן, ירושלים

העחת-־שול״ס
איך לקרוא לתורת ־ החיים של אותן המפלגות היושבות בקואליציה
גם כשהן מתנגדות בלב ונפש לעיקרי מדיניותה של הממשלה 1

תקציביולוגיה.
חברותהביטוח מסרבות לבטח את
אשר תישלח, אם תישלח, לתעלת סואץ

אניית

המבחן

הן דוגלות כנראה בסיסמה: מה שלא

לאבטוח.

הישראלית

בטוח-

הנערים הפורצים סיפרו בבית־המשפט, כי את הכספים שגנבו הוציאו
על מסעדות יקרות, קולנוע ובתי־בושת

אנה הגענו, אם נערים צעירים מתחילים בבר
להתנהג ממש במו שליחים?

מברית־המועצות מודיעים, על המצאת מכונה חדשה המסוגלת להרדים
אנשים הסובלים מנדודי־שינה באמצעות זרם חשמלי

גזירגץ הלפיד