גליון 1025 מתאריך 2 ביוני 1957

ה עוג ם רו ד

העורך הראשי:
אורי אננרי
ראש המערכת:
שלום כה ז
עורכי־משנה:
דוב איתו, אורי סלע
עורך כיתוב:
סילבי קשת

רחוב גליקסון ,8תליאביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולנזפרס.״
המוציא לאור: העולם הזה בע׳־מ.
דפוס משה שהם בע־מ, ת״א, טל,62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לחונן המודעות.

כתב בכיר:
אלי תבור

עורך תבנית:
אהרון אור
צלם המערכת:
אריה קרן

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נבי, שיינו גלור, לילי
גלילי, רויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
זוהר, אברהם הרמוז, אוסקר מאובר, אלכם
מסים, אביבה סמז, עמום קינן, שלמהקרז.

העדוון הנקרא ביו תרב מרינ ה
מתוך המכתבים המגיעים מדי פעם למערכת, מסתבר כי
העולם הזה ממלא תפקיד חשוב מאד בחוץ־לארץ. אפילו
ישראלים המקבלים בקביעות עתון יומי בדואר אוויר בחוץ־
לארץ כתבו שרק בעזרת העולם הזר, הם מצליחים לקבל
תמונה ברורה של מה שאירע בארץ במשך השבוע. כי לא
פעם מביא הדואר את עתון יום ד׳ לפני עתון יום ב׳ והקורא בנכר שלא שמע, למשל, בי
ד״ר קססנר נורה, קורא לפתע כי מצבו מחמיר, מבלי שידע מה נרם לכך, מתי וכיצד.
העולם הזה, המגיע בסוף השבוע, נותן לו את הסיפור. לא רק סיפור מלא מבחינת
• הרציפות, אלא גם מבחינת החומר שמאחורי הקלעים, אשר אינו מופיע בעתונים אחרים.
לעתים, נראה לנו כי כמה מכתבי הקוראים אלינו הם לא פחות מעניינים ממאמרים
המתפרסמים בעתון. כזה, לדעתי, הוא מכתבו של מאיר פרלמן, סטודנט ישראלי הלומד
עתה כבלאקבורן, אנגליה. כותב הקורא פרלמן:
״עיר מגורי (זמנית, ברוך השם) אינה אלא עיירה בת כמאה אלף תושבים — בארץ
היו בוודאי קורין לה עיר ואם בישראל — שחורה ומפויחת, קרה ולחה. הדבר היחידי

המושך תשומת לב בחור זד. היא כמות המעשנות, והעובדה שאני לומד כאן טקסטיל.
פסגת החביבות אליה יכול אנגלי להגיע, ביחסיו עם זר, היא להזמינו למסיבה אינטימית.
נתמזל מזלי והוזמנתי על־ידי נערה אנגליה למסיבה פרטית קטנה. הליידי הנ״ל הבטיחה
ל־ שיהיו עוד שני אדונים זרים וחזקה עלי שאחבבם חיבה יתרה.
בא הערב ואני מופיע בביתה של הנערה — ומי יושבים להם שם בניחותא, אם לא שני
סטודנטים מהקולג׳ ,מבני דודינו היקרים? בקיצור: סורי אחד ומצרי אחד. להבהיר את
העניין, הרי שני שארי הבשר האלה שמרו על דיסטנץ רציני ממני ולא נכנסו בד׳ אמותי,
שכן ידועים הרוצחים הציוניים מסוף העולם ועד סופו. השניים נעצו בי מבט, הסתכלו זה
בזה ובאנקת חסר־אונים, כאומרים ״רק זה היה חסר לנו״ ,השלימו עם גורלם והחליטו
לשתות את כוס התרעלה שהוגשה להם.
בהמשך הערב לא שמרו האדונים הללו בקפדנות יתירה על מצחיתיו של אללה וחוקי
הקוראן, לגמו מן האדום בכל פה וכבר חבטו לי על השכם ואמרו שאני בחור בארז.
כשגם החייסקי נעלם בגרגרות המשפחתיות, החילונו במשחק הדומה קמעא למשחק הבקבוק,
במסיבות הישראליות. על כל פנים, חובה על מישהוא לעשות משהוא שמישהוא אחר
ההליט מהו.
המשחק נמשך בעליצות יתרה ובתרועות צחוק, בפרט מפי קרובי הסורי אדיר השפם
והכרס, ומהליידים עמוקות־המחשוף וצבועות־הפנים. לכן, כשהחליט המישהוא כי הקרבן
הבא חייב לנשק לאובייקט שמימינו, חיכינו כולנו בצפיד, מתוחה לראות שפתונה של
איזו גברת נמרח ביתר קלות.
אלא שכאן אירע הפנצ׳ר. הבקבוק הסתובב לעבר הכרס הסורית, שלימינה ישבתי אנוכי.
•בטרם פציתי פה הדביק לי שארי נשיקה רבתי, עם שפם דוקרני, הישר אל הלחי. אינני
סבור שישראלים (זכרים) רבים יכולים להתפאר (או להתבייש) שסורי (זכר) נשק להם.׳׳

המכתב השני הוא מכתבו של אחד ממינויינו הוותיקים. הוא נכתב במכונת כתיבה עברית,
על נייר הנושא את כתובת סנהדו הרבנים המאוחדים באמריקה, ניו־יורק. כותב הרב שמואל
וויסבערג :
,.בחודשים האחרונים היית• טרוד בהנהלת התעמולה בעתונות האנגלית ועל ידי
מכתבים, חוזרים ושאר פעילות תעמולה, בין היהדות ההדדית באמריקה, לטובת בחירת
מועמדי המפלגה הריפובליקאגית, ובראשה הנשיא דוזייט דוד אייזנהאור וסגנו ריצ׳ארד ניקסון.

לפני הבחירות היו לנו קשיים האיר לפעול. כמה מחברינו הרבנים היו בדעה לעמוד
מנגד, כמו שדעת הקהל היהודי ברובו הוא כנגד המועמדים מהמפלגה הריפובליקאנית.
ברם, הרוב המכריע בא לידי החלטה שדוקא בעונה שכזאת, בשעה אשר ״כולם״ הם
כנגד, הרי אנו צריכים לעמוד לימין אלה שתמכו בנו וגם מהטעם שאנו צריכים לקבל על
עצמנו את המשלחת היעודה ולעבוד לטובת הצלחת המפלגה הריפובליקאנית. ין־ענו שאם
תנצח המפלגה הזאת, תהיינה כל הדלתות סגורות ונעולות בפני אלה הפועלים נגדה וד״ל.
ובכן הצטרפנו לקריאת ראשי המפלגה הריפובליקאנית וביתר עוז, יותר מלפני ארבע שנים,
יצאנו לפעול. במשך השבועות לפני יום הבחירות נשטף משרד סנהדר הרבנים המאוחדים
באמריקה בגלי קריאות טלפוניות, בהמון מכתבים וטלגראמות מארבע פינות הארץ, במחאות,
ותכנס שווה: ד,איך אנו יכולים לתמוך במפלגה הריפובליקאנית, ללכת כנגד הזרם ולפעול
כנגד האינטרכים החיוניים של מדינת ישראל?
ביחוד גדלה הצעקה כשנתפרסם בהראשון בנובמבר קריאת הרבנות כמעט בכל העתונים
האנגליים, מקצה המדינה עד קצה, שסנהדר הרבנים תומך בבחירת הנשיא איזנהאור וסגנו,
להיות מובחרים לארבע שנים נוספות. ההתרגשות חלפה עברה לאחר הבחירות, נשתנתה
בל הצורה והיחס לרבנות ודעת הקהל התחילה להפיק רצון מפעולות סנהדר הרבנים בכיוון
זה — ביחוד לאחר שנתפרסם תוכן הסלגראמה של הפריזידנם להנהלת סנהדר הרבנים,
בתודה על הנעשה והבטחה לתמוך בהצעות האגודה הרבנית, בכל זמן ועידן. הלא ידוע
הפתגם האמריקאי :״נאתינג סאקסידס לייק סאקסס — אין הצלחה כהצלחה עצמה.״ עכשיו
הכל מודים שטוב עשה סנהדר הרבנים בהיותו פעיל, ויש למי לפנות בשעת צרה ומצוקה.״

המכתב הבא נשלח על־ידי ג׳אק ה. דייודיס, בלמימור, הכותב בעברית רהוטה :
״במקום מגורי ישנם 78 אלף תושבים יהודים — אחד מכל שבעה תושבים בבלטימור
הוא יהודי. כאדם שחונך וגדל בתל־אביב, חניך הגימנסיה הרצליה ובוגר בית־הספר החקלאי
במקוה־ישראל, שהשתתף בשורות ההגנה וחיל האמיר במלחמה לש־חרור ישראל, העולם הזה
הוא בשבילי ממש זריקת עידוד חיונית. השמחה בבית רבה מאד, כל פעם שהעתון
מופיע. מתיישבים ובולעים אותו מכריכי, לכריכה. אם הזמן אינו מספיק, לוקחים אותו
לעבודה וקוראים בהפסקות האוכל. בתחילה היה העתון מעורר פליאה על אותיותיו
המוזרות, עכשיו כבר התרגלו ל״סינית היהודית״ .בגמרי לקרוא את העתונים אני שולח
אותם לספריה הציבורית הכללית על שם פרט } 1,298,340 כרכים).
אשר ליהודים, מעסים הם היודעים לקרוא עתון עברי ולהבין את תזכנו, למרות שרובם
״1מדו את השפה בילדותם בבית־הספר של יום א׳ ,בו מלמדים ״עבריס״ כדי שיוכלו
להתפלל. אגב, בשכנותנו כאן גרה נערה שגמרה את הקולג׳ העברי המקומי. אם תדברו
אליה משפט אחד או שניים בעברית — לא תבין מלה, כאילו דיברתם אליה סינית.

זמן מה לאחר שבאתי לגור הנה, גיליתי את החוג העברי המונה במה תריסרי אנשים
משכילים, המתאספים מדי פעם בפעם לדבר עברית במבטא ספרדי ולשמוע הרצאות על
נושאים יהודיים. בהרצאה האחרונה דיבר הד״ר ידקסמן (אישיות מרכזית בהמזרחי באמריקה
ומחנך עברי בניו־יורק) ,על הנושא ״השפעת ישראל על המרחב״ .במקרה זה המדובר היד,
בישראל של הבית השני והמרחב היה הגולה היהודית באותה תקופה: בבל, מצרים, יוון.״
הקורא ג׳אק ה. דייוויס, שהיא כיום מהנדס ייצור ראשי בבית־חרישת למרנספורמטורים
אלקטרוניים, חותם על המכתב בשם פחות אנגלי: יחזקאל דויד.

הקורא ישראל פסקאל, כיום תושב מונסריאל שבקנדה. מתגאה שיזוא ״האיש היחידי
בעולם שהשתתף בכל השינויים והתוספות שחלו בשדה התעופה לוד, בתקופת המנדט״.
אך זכותו לא עמדה לו. לפני שלוש שנים נסע הקורא פסקאל, שהוא כיום בן ,47 לקנדה, י
והוא מקווה עוד לחזור. שם נרשם באחת המכללות, להשלים את הלימודים שהפסיק עם
עלייתו ארצה, בהיותו בן .17 אגב, חברו לספסל הלימודים אינו אלא בנו מיכאל, בן ד,־.19

לעתים מזדמן לחברי המערכת הנוסעים לחוץ־לארץ בתפקיד, לבוא במגע עם קוראים
ולשמוע ישר מפיהם מדוע הם קוראים את העתון בדביקות כזו. לפני כמה שבועות,
כאשר ביקר העורך הראשי, אורי אבנרי, בוינה, פגש שם את הפסנתרנית הישראלית דינה
אברך. לדינה, אלמנתו של העתונאי המנוח יעקב גל, היתה סיבה מיוחדת מדוע היא
קוראת את העולם הזה בהנאה מרובה :״נוסף לקשר החי שהוא נותן לי עם הארץ,״
סיפרה ,״יש בו גם הרבה הומור. קחו למשל את מדור פסוקי הטבוע. כאן, בעתונות
האוסטרית, הכל ארוך, יבש, משעמם. הם כאילו בכוונה מוציאים כל אימרה מפולפלת או
משעשעת. אני מתנחמת בהובמות שאתם מביאים לי מדי שבוע מהארץ.״
אולם נדמה לי — בלי לפגוע בכבודם של כל הקוראים האחריב — שהמקום המעניין
ביותר שאליו מגיע העולס וזזה הוא זה אשר סיפר לי עליו ידיד, שהגיע לא מזמן מקהיר.
״לרגל עבודתי, ביקרתי לעתים קרובות בבנין שירות השידור המצרי, בקהיר. כמובן
שסיקרנה אותי במיוחד המחלקה העברית, אבל השתדלתי
שלא לעורר חשד מיוחד. לכן חיכיתי זמן רב עד שהזדמן לי
לבקר שם. ומה אתם חושביב היד, הדבר הראשון שראיתי?״
אם לא ניחשתם — היה זה עורך התוכנית העברית בקול
קהיר, שקוע בקריאת העולם הזד.,שיצא לאור יומיים לפני כן
בתל־אביב.
העולם הזה 1025

.שתי גרות ריררן — וו שרוו וו גם־ כ\!״ קובנו ואב ו׳בוגועב\2י בשירו התבותזב ביותר
בו הכריו בי ״כנווווד שבתווך לגשר, וכווובו השררה ראווש— רארצי \2ו הציר וה\2שר. הוא ירדן, הירח ת\2דוש
בהכרה או נזתוזת רבף ההכרה, תבבוא שיר וה את תזזושת־הוזורדת שר כר בני ישראר
אם־ גררו בתר-אביב, בגן רית־וזיינו או בוזשגץ נורודביה, ואב נורדו בג׳נין, בוזברו; או ברנואררה.
תוכנית וו וזנבה ריבונו דרך רהגשנזת רעיון וה, רא בררך שר שפיכת-דנזיב ורא בדרך שר כרינות-ברך
ארא בדרך שיתוף־הבבורה בין שני בביב גאיב ושתי תנובותראונזיות נושווררות.

§1י1זד
מאת

אורי אכנ רי

משחר ההיסטוריה ועד הדור האחרון, היתד, הארץ חטיבה גיאוגראפית, היסטורית, תרבותית
וכלכלית אחת. מן הים ועד המדבר שקקו חיים משותפים, שלא ידעו שום גבולות.
לא פעם קמו בתחומיה מסגרות מדיניות נפרדות ויריבות. ממלכות זעירות, שבטים
ועמים הטילו את מרותם המדינית על חלקים ממנה. אולם כלכלת הארץ ותרבותה עברו על
פני גבולות זמניים אלה, כלא היו. שום מלך, שום נביא, לא עצר את תנועת הרוח.
כחטיבה שלמה השתתפה הארץ בגורל המרחב שהיא חלק ממנו — סוריה הגדולה, אזור
הסהרון הפורה, והמרחב השמי הגדול כולו, אשר ארץ־ישראל שימשה להם חולית־קשר.

זוהי מולדתו של האדם העברי, המרחב ליצירתו הלאומית. היא
נקבעה לו על־ידי המורשה ההיסטורית,
ההרגשה שלו, התרבותית,
המציאות הגיאוגרפית, הצרבים
הפלבליים והנתונים הצבאיים.
היא נקבעה לו, מעל לכל, על־ידי תחושת-
המולדת, שהיא המציאות החיה והפועלת בלבו.

ה מ תנ כרל של מו ת
הארע, זורע א ת
זרע^חורבנך
לפני תשע שנים מסרו ששת אלפי צעירים
עבריים את חייהם, כדי לרכוש לעמם את
עצמאותו המדינית. בדם ואש קמה בחלק
המערבי של ארץ־ישראל מדינה חדשה.
בסערת מלחמת־האחים של שני עמי הארץ,
בה השתתפו רוב העמים השמיים, יוצקו
גבולותיה. שום הגיון לא קבע אותם, זולת
ההגיון המקרי החולף של מזל־המלחמה.
הישגי המדינה בשנות קיומה המעטות היו
כבירים. מיליון עולים יהודיים הובאו לארץ
ונקלטו בחלקם הגדול. מיזוג המון זה
לאומה אחת, הדוברת שפה אחת, התקדם
בקצב מזהיר. בידי האומה העברית ניתנה
האפשרות להפעיל מכשירים ממלכתיים, להופיע
בחברת האומות ובמוסדות העולם
כמדינה בין מדינות, לגבש צבא יעיל ועצמאי.

אולם הישגים מפוארים אלה נקנו במחיר אבזרי: מחיר כיתורה של
הארץ, בפי שלא היתה מבותרת מעולם, לשני חלקים אויבים בנפש.
דחוקה לפינה אחת של ארץ־ישראל, לא יכלה המדינה להיות אלא גיטו קטן ומבודד
בעולם השמי, הנבדל רק בגודלו ובעצמאותו החיצונית מגטאות אחרים בהיסטוריה היהודית.
שנואה על העמים הערביים, שראו בה נסע זר על אדמתם, ושהטילו עליה מצור כלכלי
טוטאלי לא יכלה אלה להזדקק לחסדי זרים כדי להבטיח לבניה את הקיום היומיומי.
מנותקת מן המרחב הכלכלי הסובב אותה, משוללת שתקים טבעיים וחומרי־גלם, לא
יכלה אלה להשליך את יהבה על זרם בלתי־פוסק של נדבות ומלתים ומגביות ומענקים.

נטולת כל פיצוי אמיתי בתנאים אלה להשיג אי־פעם עצמאות כלכלית
של ממש, לא יבלה לקוות גם לעצמאות המדיניות הנובעת ממנה.
חנוקה בין חומות המצור, לא יכלה לקלוט את המיליונים שרק הם
היו עשויים לשמש לאורך ימים בסים איתן להתבססות לאומית קבועה.
מוקפת אויבים מכל עבר, לא יכלה להשיג אלא בטחון צבאי ארעי, רופף ומפוקפק.

חסרת אופקים רחבים ואפיקים להתפתחות, לא יכלה לגדל אלא נוער חסר מעוף, אידיאלים
ומתח חלוצי, המרגיש במחנק מתמיד ובורח אל הריקנות, הציניות ומרחבי העולם.

תנו ע ת־ ה שי חרור העב רי ת לא
נ ס תיי מ ה. היא אד החלה.
מזה שני דורות נעה שדרת־המסע של תנועה זו — קדימה, הצידה, ולעתים אף אחורה.
פלגיה השונים, זה בצד זה ואף זד, נגד זה, פעלו באלפי צורות שונות להגשמת מטרותיה.
מייבש ביצות בחולה, חורש השדות בנגב, נוטע הפרדסים בשרון, יוצר החרושת בעמק
זבולון, איש הפלמ״ח בשבילי הגליל, לוחם
האצ״ל בחדר התלייה של עכו, לוחם לח״י
בקאהיר, חייל צה״ל בנגבה ובנבי־יושע —
כולם היו חברים בשותפות גדולה זו.

מדינת ישראל הנוכחית היא
תחנת-כיניים חשובה בדרך. אד
לם אין היא התחנה הסופית שלה.
היא מסגרת מצויינת להמשך
המאבק להגשמת מטרתה של
תנועת־השיחרור העברית, אך אין
היא עצמה הגשמת מטרה זו.
כי אין המטרה אלא הבטחת בסים איתן
לאומה עברית בריאה ופורחת, המפתחת
בחרות ובבטחון את גאונה הלאומי המקורי.
בסים זה לא יתכן בלתי אם בארץ־ישראל
השלמה, מאוחדת וחסרת גבולות פנימיים,
שתהיה חלק חופשי של מרחב מאוחד וידידותי.
איחודה מחדש של הארץ, מן הים ועד
המדבר, ממקור הירדן עד רפיח, היא התחנה
הבאה של תנועת״השיחרור העברית.

אדע>-שראל ה>א
מו לדתם עול
ש >3עמ>ה.
שני עמים טוענים לבעלות על כל רחבי ארץ־ישראל — העם העברי והעם הפלסטיני.
במשך שני דורות חיו שני עמים אלה במעורבב, זה בצד זה. מלחמת־החלוקה הציבה
ביניהם גבול מדיני אטום וריכזתם בשתי מדינות נפרדות. אולם שניהם כופרים בגבול זה.

מנהיג עברי, הטוען כי גבולותיה של ישראל הם סופיים, משקר ביודעין
או בלא-יודעין. מנהיג ערכי שיטען טענה דומה לגבי גבולות
המדינה הערכית, ישקר אף הוא. איש משניהם אינו מאמין לדברי השני.
לגבי האדם העברי, גבולותיה של ישראל הם זמניים, תוצאה של כורח חולף. לגבי האדם
הפלסטיני, ישראל היא עובדה שיש לחסלה. שום מבול של מליצות לא ישנה זאת.
האדם העברי רואה את מולדתו בתל־אביב ובהר־חברון, בחיפה ובשכב, בהר־ציון וליד
הכותל המערבי. פרקי התנ-ך בשעורי כיתה א׳ מזכירים לו זאת באלף צורות שונות.
האדם הפלסטיני רואה את מולדתו ביריחו וביפו, בבית־לחם ובנצרת בעזה וברמלה.
הפליט מיבנה מנחיל הכרה זו לבנו ולבני בנו, המורה בבית־הספר מזכיר זאת לתלמידיו,
בלבם ובדמיונם של כל תושביה, בני שני העמים ואזרחי שתי המדינות, ארץ ישראל היא
שלמד, לנצח, וכל חלוקה היא זמנית ובת־חלוף, מחלה שיש לרפאה בשעת־הכושר הראשונה.

ט>*בוות שלו ש אפ שדוטוו: חלוק ה,
ה ש מד ה או שזתפות.
באשר שני עמים טוענים למולדת אחת, קיימים רק שלושה פתרונות בתיאוריה: חלוקת
הארץ לצמיתות, השמדת אחד העמים על־ידי השני, או שותפות בין שני העמים.

הפתרון הראשון הועמד במבחן המעשה, ונחל כשלון ממאיר. חלוקת
הארץ נכשלה. היא לא פתרה א!? בעיה אחת פתרון של אמת.
העם הפלסטיני לא השיג אף יתרון אחד מן החלוקה. היא לא שיחררה אותו מן הסיוט
של התפשטות עברית מזוינת נוספת. היא שיעבדה אותו בהכרח לגורמים זרים. היא נטלה
ממנו את המוצא אל הים ואת הבסיס הכלכלי.
העם העברי אמנם השיג יתרונות ממשיים מן החלוקה, אולם אלה זמניים. היא
לא שיחררה אותו מן הפחד להיזרק לתוק הים בקום אחדות העמים הערביים. היא לא
שברה את המצור הערבי, אלא הגבירה אותו. היא לא נתנה לו בסיס כלכלי ולא עצמאות
לאומית של ממש.

וגדולה, מפגרת ועוינת, ואילו המצור של עמי ערב עליה יגבר. המצוקה הכלכלית תתעמק
בבית, והסכנות הבטחוניות יחריפו בחת.

לא >לז 1אי חו ד הארץ, אל א בדרך
ש ל ^ שו ת פווג ^ ^
שותפות זו לא תבוא בדרך של כפיה. היא לא תוטל בכוח הנשק.
היא לא תבוא בדרך של התכחשות אחד משני העמים לשאיפתו הלאומית ולצרכיו
הלאומיים.
היא לא תקום בדרך של התבוללות, הנמכת דמות, פשרה או וויתורים.
היא לא תקום בבגוד אחד העמים ביעודו הלאומי שלו, ולא בשוללו את זהותו הלאומית
של העם השני.
היא תקום רק בלבם של אנשים חופשיים, אשר יבינו כי הנאמנות לארץ־ישראל,
הנאמנות לאומה העברית והנאמנות לאומה הפלסטינית אינן סותרות זו את זו, כי אם
משלימות אחת את רעותה.

היא תקום מתוך הבנתו שיו האדם העברי בי שותפות זו פותחת
לפני מדינת ישראל אפיקים חדשים להתפתחות לאומית דינאמית,
אופקים רחבים המוסתרים כיום על-ידי חומות הגטו.
היא תקום מתוך הכנתו של בן פלסטין בי שותפות זו תשים קץ
לטרגדיה הלאומית שלו, תחזיר לו את גאוותו הלאומית ותפתח בפניו
דרך לחיים לאומיים בריאים.
השותפות החופשית של שני עמים גאים, חדורים חזון לאומי ושוחרי־חרות, היא
הבסיס לאיחוד הארץ.

ה שותף הרא שון הו א מד>נת >שואל.
מדינת־ישראל, בגבולותיה המעשיים הנוכחיים, היא מכשיר ההגשמה
של התנועה הלאומית העברית. עצמאותה, חרותה ובטחונה הם תנאים
מוקדמים לאיחוד הארץ.

או כלו סי ת איחוד־חיר־דן,
כמקרה שיקום כסוף שנת
,1958 תהיה לפי האומדנה (כתנאי
שהעליה היהודית לישראל
תימשך עד אז בקצב הנד
כחי) כלהלן. החלק הלבן כמסה
שייך, עם הכחול, לפלסטין.
ישראל: שני מיליון נפש,
פלסטין (כולל המשולש ועזה) :

1,57 מיליון. כסד הכ ל3,57 :
מיליון נפש.
מהם י היו -עברי ם 1,8 :מיל־יון
נפש, פלסטינים (כולל מוסלמים,
נוצרים ודרוזים בשתי
המדינות) 1,77 :מיליץ נפש.
השטח (כמילים מרובעים) -
ישראל ,8000 :פלסטין,37000 :
בסך־הכל.45000 :

שני העמים כופרים בלבם בסופיותה של החלוקה, והם נושאים את
מבטיהם אל המלחמה באמצעי לחיסולה.

ה מל חמה מובילה למגה סתום.
הדרך השניה לפתרון בעית ארץ־ישראל היא כיבושה בכוח החרב בידי אחד משני העמים.
זוהי הדרך הקלאסית לאיחוד ארצות, והיא שולטת כיום במחשבת שני העמים.

אולם שום מיכצע צבאי אינו מסוגל להגשים את השאיפות של שני
העמים.

העם הפלסטיני אינו יכול לקוות בדור הנוכחי לזרוק את העם העברי לתוך הים. זמן רב
יחלוף לפני שכוח ערבי מאוחד יוכל לצפות לנצחון על העם העברי בשדה־הקרב. עד אז
יושמד העם הפלסטיני כליל. נחלתו היא שתהיה שדה־הקרב. עריו ובפריו הם שיעברו מיד
ליד בשנים הארוכות של מלחמה חסרת־הכרעה שתתחדש לפרקים באכזריות גוברת
והולכת, תוך שימוש בנשק־ההשמדד, החדיש.
עליונותו הצבאית של העם העברי על העם הפלסטיני ושותפיו במחנה הערבי תישאר
שרירה וקיימת זמן רב, כל עוד עולה החברה העברית על החברה הערבית ברמה הטכנית
והמדינית. שום אמצעי מלאכותי לא ישנה מצב זה. נסיונם של עמי ערב לכבוש אח
שטחה של מדינת־ישראל לא יביא אלא לשימוש בנשק מונחה ואטומי בסיבובים הבאים,
להרס הדדי ולפתיחת המרחב כולו בפני מזימות־הזדון של מעצמות עולמיות.
לא פחות מסוכן חזון־התעתועים המלחמתי לגבי העם העברי.
אם תכבוש מדינת־ישראל את כל הארץ, תוך כדי השמדת יושביה, תבצע לא רק פשע
שיזעזע את העולם. היא תגביר בעמי ערב את רגשי התיעוב והפחד, תדרבן אותם להתאחד
בממלכה ערבית כוללת ותעמיק עוד יותר את התהום בין המדינה לבין המרחב, שבלעדיו
אין לה קיום.

הצעד הראשון בדרך לאיחוד הוא הקמתו של משטר ישראלי שיהיה חדור רעיון האיחוד
ומסוגל להגשימו.
לצורך זה חייבים להישבר כל הדפוסים הרעיוניים, המדיניים והכלכליים בישראל שנבעו
ממלחמת־האחים של עמי ארץ־ישראל. במקומם צריכים לבוא הדפוסים שינבעו מדרך
השותפות של שני העמים.
יש לחסל את שיטות הדיכוי הנהוגות לגבי המיעוט הפלסטיני בישראל, את המימשל
הצבאי בכל צורותיו, את רעיון. העבודה העברית״ ואת המחיצות הכלכליות.
יש לשלב את האזרחים הדוברים־ערבית בכל מערכות המדינה, בתוכניות הפיתוח,
בהתישבות העובדת, בהסתדרות העובדים, בצבא־ההגנה לישראל, במנגנון המדינה ובנציגויותיה
בחיץ־לארץ.
יש לשנות באופן יסודי את מגמות מערכת־החינוך הישראלית, להנחיל לתלמידים
העבריים את השפה הערבית ולתלמידים הפלסטיניים את השפה העברית כשפה שניר.
ולחנך את בני שני העמים במדינה ברוח השותפות התרבותית ההיסטורית של עמי
ארץ־ישראל ועמי המרחב השמי כולו.

יש למנות בממשלת ישראל שר מיוחד, בראש משרד חדש, שיהיה
ממונה על הפעולה לאיחוד הארץ, ועל יחסי ישראל עם עמי ערב.
יש להשמיע את קולה של ישראל, ולהפעיל את כוחותיה, לתמיכה בכל שאיפה לאומית
מוצדקת של עמי ערב או אחד מה* ולשלב את מדינת ישראל במערכה הבינלאומית לגיבוש
עצמאותם ואי־תלותם של עמי אסיה ואפריקה.
שינוי הערכים במדינת ישראל והקמת משטר המתאים לשלב הבא של תנועת־השיחרור
העברית הם אבן־הפינה לבנין השותפות של ארץ־ישראל.

ה שותף השנ> >ה>ה פלס טין
ה מ שוחרר ת.
העם הפלסטיני היה הקרבן העיקרי של מלחמת־החלוקה. חלקו הגדול נעקר מנחלת אבותיו
והפך להמון מזה־רעב של פליטים. חלק שני נשאר, כמיעוט שנוא וחשוד, במדינת ישראל.
חלק שלישי נמסר ברצועת עזה לשלטון זר ועוין.
לבה של ארץ־ישראל, הר שומרון והר חברון, נכבש על־ידי ממלכת־בובות, שהיתח
ונשארה כלי־מישחק בידי מעצמות אימפריאליסטיות זרות, זרה לשאיפות הלאומיות של
עמי ערב ועויינת את המאתיים הלאומיים של העם הפלסטיני הכבוש.

הזהות הלאומית של העם הפלסטיני כולו נמחקה מן המפה הפוליטית.
מפוצל כין שלוש רשויות פוליטיות, מפוזר במחנות־הפליטים חשוכי־׳
התקווה כחצי תריסר ארצות, לא היה תוכן לחיי כניו זולת השנאה
הלוהטת למדינת-ישראל הכובשת והמנשלת.
המרד של בני פלסטין נגד• השלטון הד,אשמי הזר לא פסק אף לרגע. מאחר שחלוקת
ארץ־ישראל שללה מן העם הפלסטיני את הסיכוי לעצמאות לאומית של ממש, השתלבו
מיטב בניו במערכה הפוליטית של ארצות. ערביות אחרות. השנאה להאשמים והפחד מפני
ישראל דחפם לזרועות מצריים, בתקווה קלושה ששלטון זר ערבי לאומני יעזור להם
יותר מאשר השלטון הזר הערבי הקיים.
רעיון איחודה של ארץ־ישראל, בצורה שתחזיר לעם פלסטין את עצמאותו, את הבסיס
להתפתחותו החופשית, את גאוותו ואת זהותו הלאומית, יתן מפנה לתנועת־השיתרור
הפלסטינית. תחת להיות מכוונת לאפיקים של מלחמה והרם־עצמי, יהיה בכוחה להפוך
לתנועה פוריה, לטובת הארץ ובניה.

חומות הגטו יתרחבו, אולם מציאות הגטו לא תשתנה. לא יקום בהן
בסיס לעצמאות לאומית וכלכלית, לגידול האוכלוסיה ולהתפתחות
הרוח.
אין ערך לאיחוד הארץ, בלתי אם יתגשם בדרך שתפיל את המחיאסור
שמשימה זו תבוצע.כאמצעים צבאיים חיצוניים, על-ידי פלישה
זרה. היא חייבת להתבצע על־ידי מאמץ חופשי של כני פלסטין עצמם,
צות ההוצצות בין הארץ והמרחב, ותניח יסוד לשלום של קבע.
אם תכבוש ישראל את כל הארץ יחד עם יושביה, תקבל על עצמה את כל המגרעות של שיטילו את גורלם לידיהם ויסלקו את הכובש הזר הבזוי.

שבירת ה מ מלכ ה ההאשמ>תה>רדנ>ת.

מדינה דו־לאומית מבלי לזכות אף באחד מיתרונותיה. היא תצטרך לדאוג לאוכלוסיה כבושה

המשמר החדש במדינת ישראל, שפניו יהיו מועדות לאיחוד הארץ, יושיט את שתי

ידיו למלחמת־שיחרור זו. הוא יספק בסיס בטוח לתנועת־השיחרור הפלסטינית ויעניק
לה את מלוא העזרה בכסף, בנשק, בתחנות שידור ובקשרים בינלאומיים.

קצב המהפכה וכיוונה יהיו תלויים במידה רבה בעזרתה של ישראל.
במידה ויהיה צורך בהקמת ממשלה פלסטינית בגולה, תתן לה ישראל בשטחה מקום־
מושב ואפשרות לארגן את שרותיה המהפכניים.
תמיכה קיצונית זו של ישראל בתנועת־השיחרור של פלסטין תהיה מותנית מראש
בהסכם על הצעד הבא לאיחוד הארץ. ישראל תשתמש במלוא יכולתה כדי לעודד את אותם
היסודות הפלסטיניים הלאומיים הדוגלים בשילוב התנועות הלאומיות של שני העמים.
במבחן המעשי של המאבק יודצרו יחסי האימון בין ראשי תנועת־השיחרור הפלסטינית
לבין ראשי המשטר החדש בישראל. כך יונח היסוד הרעיוני והמדיני לשלב הבא בדרך
האיחוד: המסגרת הפדרטיבית של ארץ־ישראל.

עול מד ע ת־י שר אל ו מדינת־פלס ט ץ.
שת שא אתהשם ״א>חוד ה>רדד
ובערבית: א>ת>חאז־ אל־אורדוו.
איחוד הירדן יוקם על־ידי אמנה רשמית של שתי הממשלות, מיד
אחרי הקמת ממשלת פלסטין העצמאית. רצועת־עזה תסופח לפלסטין
עם השתחררה מעול המצרים.
אמנת-הירדן תכריז על העקרון ששתי המדינות ישמרו כידיהן את
מלוא ריכונותן, פרט לאותן הסמכויות שיועברו על־ידן כמפורש לידי
ממשלת־האיחוד.
אמנת־הירדן תעכיר לסמכות ממשלת־־האיחוד מיד את עניני הבטחון,
עניני־חוץ וענייני־המכס.
לעומת זאת יישארו בידי שתי המדינות כל שאר הסמכויות, ובמיוחד
עניני העליה וההגירה, עניני התרבות ועניני הפיתוח הפנימי.

מ מ של ת־ ה איחוד תיב ח ר על־ידי כל
תו שבי ארע*>שראל
המוסדות העליונים של איחוד־הירדן יהיו כלהלן:
נשיא המדינה וסגנו, שייבחרו בבחירת ישירות ואישיות על־ידי כל תושבי שטח
האיחוד, בתנאי שאם הנשיא יהיה תושב ישראל יהיה סגנו תושב פלסטין, ולהיפך. בידי
הנשיא וסגנו יהיו מרוכזות כל סמכויות הרשות המבצעת.
ממשלת האיחוד, שתמונה על־ידי הנשיא, מבין תושבי שתי המדינות.
בית הנבחרים, שייבחר בבחירות אישיות ישירות על־ידי כל אזרחי האיחוד.
מועצת האיחוד, שמחציתה תיבחר על־ידי תושבי ישראל, ומחציתה על־ידי חושבי
פלסטין, ושבידיה תהיה הסמכות לעכב לזמן מוגבל את החלטות בית הנבחרים.
כית״משפט עליון, שיכריע בכל השאלות הנוגעות לסמכות האיחוד לעומת סמכות

תכנית

כל תוכנית, המבקשת לקבוע מסמרות לגבי התפתחות
העתיד בפרטי פרטיה, ערכה מוגבל. כזמן העוכר כין חיבור
התוכנית לבין מועד הגשמתה, מתרחשים מאורעות מדיניים
למכביר, המשנים כהכרח את הפרטים.
בכל זאת ישנה חשיבות לניסוח תוכניות מפורטות. יש
כהן כדי להוכיח כי רעיון מופשט, הפותר את המציאות
הקיימת, הנהו מעשי ובר-כיצוע. התוכנית מציגה כפני איש-
המעשה אידיאל ברור ומגובש, העשוי להנחותו ולהדריכו
כדרכו. והיא משמשת אמת־מידה לשם בחינת מידת התועלת
או הנזק שבמאורעות השוטפים.
ההיסטוריה האנושית מורכבת ממעשים, לא מתוכניות.
תוכנית זו באה להוכיח כי לדור החדש צפויות משימות כה
גדולות, עד שהן מעמידות בצל אף את מעשיו הגדולים
כיותר של הדור אשר הקים את מדינת־ישראל.
אף שהמחבר כלבד מקבל על עצמו את האחריות לתוכנית
זו, אין היא פרי מחשכתו של אדם יחיד. אנשים רכים,
כעברים בערכים, תרמו את חלקם לגיבושה במרוצת השנים,
הן על־ידי שיתוף־פעולה בחיבורה, והן על־ידי החלפת־דעות
וביקורת. הטיוטה הראשונה שכללה את עיקרי תוכנית
זו, חוברה על־ידי המחבר וחכר ערכי ביוני ,1954 והובאה
אז לתשומת-לכו של חוג מצומצם. עקרונות שונים של
התוכנית הוסברו מדי פעם, כשנים האחרונות, כמאמרים
שהופיעו כמדור ״הנידון״ של ״העולם הזה,״

נז ע מוי ם

הוטמי״ם
מות הבאות: אלג׳יריה, בחריין,
חוף שביתת־הנשק (על
שמונה אזוריו) ,טונים, ישראל,
כוויית, לבנון, לוב, מו&קאת ו־עומאן,חממלכה
ההאשמית הירדנית,
מרוקו, מצריים, סודאן,
סוריה, טעודיה, עדן (ארץ החסות
ומושבת־־הכתר) ,עיראק,
קטאר, תימן.
ע מי ערב: בל העמים החושבים
את עצמם לעמים ערכיים,
כלי הבדל שד הרכבם
הגזעי האמיתי.

.המחבר משתמש במושגים
דלהלן לפי המוכן הבא:
עמיםשמיים: עמים המדברים
שפה שמית (עברית
וערכית) והרואים את אחת התרבויות
השמיות הגדולות כבור
מחצבתם הרוחני. המחבר
כופר בטוהר הגזעי של כל
עמי המרחב ושולל הגדרות
גזעניות.
המרחבהשמי: המרחב
של העמים השמיים, הכולל את
השטחים של המדינות הקיי
המדינות,
ולסמכויות מוסדות־השלטון השונים. בית־המשפט יהיר, מוסמך לבטל כל חוק
או תקנה שיימצאו על־ידיו בלתי־תואמים את סעיפי אמנת־ד,איחוד.
כל מוסדות האיחוד יתמקמו בירושלים, בשטח שייקבע בין שתי המדינות, ושיהיה נתון
במישרין לסמכות מוסדות־האיחוד. נשיא האיחוד ידור בארמון הנמצא עתה בידי משקיפי או״ם.

כלכל ת ארע־י שראל תהי ה מ או חד ת.

;^*—דר.תד??כמכ?רט=^ד?ד.זז.ת.ת^כ-רהד?:כככרדדר.כ?ת-ו?.רט.כ1גכד.כתדד.כ1י->-ר.ת.זזד.תר.תדכ.רכתם ג:כר?-*-ר י

אמנת־האיחוד תאסור על מחיצות כלכליות כין שני חלקי ארץ־
ישראל. שום הגבלות לא יפריעו לזרם החופשי של סחורות ושרותים
כתחום האיחוד.
מערכת המכס, המטבע וסחר־החוץ תהיה אחידה.
במידה שהפלה מיידית של מחיצות אלה תסכן ענפי־כלכלר, חיוניים של אחת משתי
המדינות, כגון ההתישבות העובדת הישראלית, תתיר ממשלת־האיחוד הגנה לענפים אלה
לתקופה מסויימת, אם על־ידי קרנות־השוואה ואם על־ידי סובסידיות.
תוכנית־ד,פיתות של ארץ־ישראל תהיה משותפת לשתי המדינות, ותכלול את חלוקת
מי הירדן לכל חלקי ארץ־ישראל. מטרת התוכנית תהיה העלאת רמת־המחיה של חלקי
האוכלוסיה המפגרים לזו של החלקים המתקדמים, ולכונן חברה יצרנית, סוציאליסטית

וחופשית.

^ רכת 1הבטחע _ ת 2ה ד ה.

שר־ר,בטחון של ממשלת־האיחוד ירכיב את המטר,־ד,כללי המשולב של צבא־ההגנה
לישראל וצבא־ההגנה הפלסטיני.

המטה הצבאי המשולב יהיה אחראי על הגנת הגבולות המשותפים
של האיחוד.
ראשי המטות הכלליים של שני הצבאות יהיו חברים בתוקף תפקידם במטה המשולב,
אשר ראשו ימונה, על־ידי שר־ר,בטחון של ממשלת־ד,איחוד.
המטה המשולב ימקם את יחידות כוחות־ד,איחוד בהתאם לצרכי ההגנה של הארץ,
מבלי להתחשב בגבולות המדינות.

שראל תהיה חופ שי ת
מ מ של ת י

ב עניני עליה.
אמנת-האיחוד תכיר בזיקתה המיוחדת של מדינת-ישראל ליהודי
העולם, ומכשירי האיחוד יופעלו כדי לתת לזיקה זו ביטוי מעשי.
מדינת־ישראל תהיה חופשית בעניני עליה והגירה, והיא תהיה בת־חורין להמשיך
במדיניות העליה החופשית לשטחה. מלוא האחריות לקליטת התושבים החדשים שיגיעו
במסגרת עליה זו תחול על ממשלת־ישראל,
תושבי ישראל ממוצא יהודי יהיו חופשיים להשתתף בכל מערכה בינלאומית של יהודי
העולם, כגון התנועה הציונית והקונגרס היהודי העולמי. זכות זו תתבטא ברשות להשתתף
בתעמולה, בבחירות ובוועדים של מוסדות אלה.

53 ם סם ^70פ&ס^ר׳ס
מ מ של ת פלס טין ת הי ה חו פ שי ת
ב עניני קליטה.
אמנת־האיחוד תביר בזיקתה המיוחדת של מדינת־־פלסטין לעמי־ערב,
ומכשירי האיחוד יופעלו בדי לתת לזיקה זו ביטוי מעשי.
מדינת־פלסטין תהיה חופשית בקליטת מהגרים ערביים, ומלוא האחריות לקליטה זו
תחול עליה.

שתי המדינות מבירות באחריותן המשותפת לחיסול בעית פליטי
פלסטין. תוקם רשת מיוחדת מטעם ממשלת האיחוד, כהשתתפות
נציגי שתי המדינות, לשם קליטתם ושיקומם של כל הפליטים הרוצים
בכך בשטח מדינת פלסטין, כעזרת קרנות בינלאומיות ותמיכת שתי
המדינות.
תושבי פלסטין, ותושבי ישראל ממוצא ערבי, יהיו חופשיים להשתתף במוסדות

בל אזרח האיחוד יהיה תושב ישראל או פלסטין. זכות־התושכות
תהיה נפרדת, ותושבי מדינה אחת לא יהיו רשאים להתישב כתחום
המדינה השניה ללא היתר מיוחד מטעם ממשלת מדינה זו.
הוא הדין לגבי רכישת קרקעות של תושב המדינה האחת בתחום המדינה השניה.

מקו מו ת־ ה קוד ש של כל ה ד תו ת יהיו
כפופים לממ של ת ה איחוד.
בידי ממשלת־האיחוד הסמכות לפקח על מקומות־הקודש של כל הדתות, הנמצאים בתחום
שתי המדינות, והיא תערוב לגישה החופשית ולחופש הפולחן במקומות אלה לכל אזרחי
האיחוד ואזרחי מדינות זרות.

הבינלאומיים של האיסלאם והנצרות. זכות
מקבילה תהיה בידי הדרוזים ושאר העדות. מ מ של ת ה אי חוד תז דההעם תנו ע ת־

ה אז ר חו ת תה>ה מ שותפת, התועובות ה שי חוו ד של עמי א סי ה ואפריקה.

מדיניות־החוץ של איחוד־־הירדן תהיה מבוססת על השאיפה לשלום
במרחב השמי והשתלבות בל עמיו במערך בטחוני, בלבלי ותרבותי.

תהיה ^ נפרדתד
תושבי שתי המדינות יהיו אזרחי האיחוד, וישאו את דרכוני האיחוד. לא יהיו שום
הגבלות לתנועה חופשית של כל אזרחי האיחוד בכל שטחי האיחוד, בשתי המדינות באחת.
יי ס! ו י ^ י_ 1ן ןן_,ן,ן הו > 1וין י ון ווחוי 9ו חז 9ןון ^ן |ן 1י!11

ו־־־ש<וו 1י — וו ר _1ן

המרחב השמי:
המרחב השמי מחולק סיום ל* 19 יחידות מדיניות, עם אוכלוסיה
כוללת של 77,468,000 נפש. להלן הפרוט(השטה במילין מרובעים
9אלג ׳ יריה: כאופן רשמי, כיבושם של 2,150 מיל מרובע
חלק מצרפת עצמה. השמח: ממערב לירדן, מגיע שפחה ד*
351,075 אוכלופיה .37,900 .8,676,000 :האוכלופיה,1,320,000 :
מהם 960,000 תושבים לשעבר
9בחריין: קוכץ
ניט במפרץ הפרסי, אשר הדד של המנדט הארצישראלי.
שובים בהם בחי־ייו?צמה י 9מרוקו: ממלבח עצמאית,
מוחאריק. כסופה להבו״ היי* שהיתה כבושה כידי צדפת ד
טית. השטה הבולל •250 :ה* ספרד, מנתקת בהדרגה את
קשריה האחרונים עם שתי דד
אוכלוסיח 320,000 :
9חו ףשכיתת -הגשק: מדינות. השטח 371,501 :דד
אזור-הסות בריטי, ששמו נוגע אוכלוסיח .9,452,000 :
משכיתרדהנשק שנכדתה כש* • מצריים: לחלכה דפוב*
י עתו כין בריטניה הגדולה י* ליקה, למעשה רודנות צבאית.
כין שודדי-הים ששמי בהו!* השטה, כולל הצי-אי פיני:
זה. שטח כולל .16,000 :ה* .386,198 האוכלוסיח המשוע*
אוכלוסיה .105,000 :האזיי, דת.20,000,000 :
השוכן בחצי־אי ערב
חוף 9ה סו ד אן: רפובליקה עצלהכ מחולק המפרץ
הפרסי,
מאית. השטח .967,500 :ח*
לים הבאים, אשד על כל אחד
אל־־שריקה, אוכלוסיה: כד .8,000,000 רק ה מהם
שולט שייך:
אום אל-קוויין, חלק הצפוני של הארץ מאוכראס
אל-היימה,
לס מוסלמים דוברי ערבית, ח*
עוג׳מן, דובה, אכרדאבי, בל קרוכיס לגזע המצרי, כעוד הכה,
פאריג׳ה.
דרום מאוכלס כושים פגניים,
• טוניס ; מדינה עצמאית, המדברים ניבים כושיים. .
כסופה לפי שעה לחלבה לשלטונו
של כיי, עומדת ליהפך 9סוריה: רפובליקה עצמלרפובליקה.
השטח .43,313 :אית. השטח .66,046 :האוכלו־האוכלוסיה
3,210,000 :מנת פיה.3,350,000 :
קת כהדרגה את קשריה עם 9סעודיה: ממלגה תיאו*
קראטית. השמח 380300 :ה*
צרפת.
9ישראל: השטה .7,800 :אובלופיח.7,500,000-5 :
9עדן: מורכבת ממושכת־האובלוסיה.1,850,000

9כוויית: אזדר-הפות ברי כתר ואזור״חסות. מושבת-הב-
טי, תהת שלטונו של שייך, תר הבריטית מורכבת מן הכקצה
הצפוני של המפרץ ה עיר עדן, והאיים סרים, קוריה-
פרסי. השטח, יהד עם האי סוריה וקאמאראן. השטח הבד
כוביאן .6,000 :האובלוסיה ה לל .132 :האוכלוסיה ,80,800 :
מיושבת המשוערת 350,000 :מחם 58,500 ערבים והשאר
9לבנון: רפובליקה עצמ הודיס, סומאלים ויהודים. אזור
אית. השטח 3,470 :האוכלו* החפות הכרלטי מורכב משלושים
יחידות מדיניות, תחת
סיח.1,130,000 :
שלטונם של שולטאנים, אמי•
לוב: ממלכה מאוחדת של דים ושייכים. השטח 312,000 :
שלושה אזורים: כדקה, מרי* האופלוסיח.650,000 :
פוליטניה, פזאן. השטח: מעל
ל-ססס . 1,000,האובלוסיה: כ 9 -עיראק: ממלכה. השטח:
316,600 אובלוסיה.4,950,000 :
.1,350,000
• מוסקאתועומאן: א־ 9קטאר: הצי־אי קטן כצד
זוו״הפות בריטי, תהת שלטו הערכי של המפרץ הפרסי. הנו
של שולטאן. תופסת את ה שטח 3,500 :האוכלוסיה :
פינה הדרומית־מזדהיתשלהצי• .25.000
אי ערב. השטה .82,000 :דד 9תימן: ממלכה תיאוקרא-
אופלוסיה.550,000 :
טית. השטה .75,000 :האוכלד
9הממלכהההאשמית פיח: נאמדת כין 3,500,000ל*
הירדנית: ממלכה. אחרי.000 .5.000

לצורך זה תיטול ממשלת־האיחוד לידיד, את היוזמה להקמת חבר המדינות השמיות
(״החבר השמי״) שיבוא במקומו של חבר המדינות הערביות (״החבר הערבי״) הקיים, ויתאם
את המאמצים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים של כל עמי המרחב.
האיחוד יתמוך בכל תנועה או מפלגה בארצות־ערב אשר תדגול אף היא במטרה זו.

בזירה הבינלאומית יזדהה האיחוד עם מלחמת־השיחרור של עמי אסיה
ואפריקה מעול הקולוניאליזם, וישתתף בהקמת גוש שלישי, עצמאי,
בלתי־תלוי כגוש המערבי הסובייטי.
האיחוד יתנגד להצטרפות לכל אמנה צבאית או פוליטית הקשורה באחד משני הגושים
בעולם והמכוונת נגד השני.

ה אי חוד יפקח על חינו ך הדוד
הצעיר של שני הע מים.
בל תעמולה אנטישמית בשתי המדינות תיאסר על־פי החוק ותיחשב
בפשע נגד המדינה. לאנטישמי ייחשב בל פרסום העשוי לזרוע פירוד
ושנאה כין שני העמים השמיים, ובל הסתה על רקע לאומי, דתי או
גזעי נגד בל אדם או עם במרחב השמי.
שתי המדינות תהיינה חופשיות בניהול מערכות־החינוך שלהן, אולם שר־החינוך של
ממשלת־האיחוד יהיה מוסמך לפקח עליהן, לאסור כל ספר־לימוד או להרחיק כל מורה
שיימצא אשם במגמות אנטישמיות.
החינוך בשתי המדינות יהיה מושתת על העקרונות הבאים:
9טיפוח הגאווה הלאומית והדגשת השאיפות הלאומיות של בני שני העמים,
׳ 9הכרת ההיסטוריה של ארץ־ישראל בכל התקופות, ההיסטוריה של עמי ערב
וההיסטוריה של העם העברי,

• הדגשת השותפות התרבותית של כל העמים השמיים, מאז שחר
ההיסטוריה ועד היום,
• יצירת תמונת־עולם בה יינתן המקום המתאים לתרבויות אסיה ואפריקה.

ה אי חוד יהפוך בהד רג ה ל מדינ ה
מ או חדת.
המגמה של מייסדי איחודי־הירדן תהיה ליצור את המכשירים
שיאפשרו מעבר הדרגתי ואורגאני ממסגרת פדרטיבית למסגרת של
מדינה מאוחדת. על־ידי העברה הדרגתית של סמכויות ריבוניות מן
המדינות אל האיחוד.
מעבר זה ייעשה, בכל שלביו״ כתוצאה מרצונם החופשי של שני העמים, עם התפתחות
יחסי האמון והשותפות ביניהם והשוואת רמת־המחיה בפלסטין לזו שתשרור בישראל.

שום שינוי לא ייעשה כחוקה של אמנתי־האיחוד אלא אחרי אישורו
כהחלטת הרוב הן ככנסת ישראל והן במג׳לים של פלסטין.

איחוד־הירדו יהיה מרכז ה תנו ע ה
ל אי חוד ה מרחבי ה שמי כולו.

עם הגשמת השותפות. השמית, הלכה למעשה-,בחיים. היומיומיים של איחוד הירדן,
התפתחותם הטכנית והמשקית של עמי ארץ־ישראל והפיכתם למרכדהכובד של העולם
השמי, תהיה מגמת ממשלת־האיחוד ליצור מסגרות רחבות יותר׳ לשותפות מעשית.
תעודתן של מסגרות קונפדרטיביות אלה תהיה לשבור את. חומות־המכס בין הארצות
השמיות, ליצור מערכה בטחונית אחידה וליצור מאגר מרכזי לכוחות התרבות, הטכניקה
והכלכלה. איחוד־הירדן ייזום תוכנית־פיתוח מרחבית כוללת, ויעמיד את כושרו התעשייתי
ואת כוחותיו הטכניים לרשות התוכנית בכל רחבי המרחב.
המסגרות הקונפדרטיביות העשויות לבוא בחשבון, ברבות הימים, הן :

• ברית מדינות של איחוד־הירדן ולבנון. י
9ארצות״הברית של סוריה רבתי,

בקונפדרציה חופשית של איחוד־הירדן,

לבנון, סוריה וחבל־הדרוזים האוטונומי.
• אמנת הסהרון הפורח, בהשתתפות ארצות סוריה ועיראק.
>• חכר העמים השמיים, בדומה לחבר העמים הבריטיים, כמסגרת חופשית של
כל הארצות השמיות השואפות לשתף פעולה להחזרת הפריחה התרבותית, העצמאות י המדינית והשיגשוג הכלכלי למרחב כולו

במדינה
העם
בל בית־־מקדש
״את חג המצות תשמור. שבעה
ימים תאכל מצות, כאשר ציויתיך
למועד חודש האביב. כי בו יצאת
ממצרי ים, ולא ייראו פני ריקם.
וחג הקציר, בכורי מעשיך ,,אשר
תזרע בשדה. וחג האסיף, בצאת
השנה, באספך את מעשיך מן ה*

חג־הביכורים היה הצנוע מבין שלושת
החגים, שסימלו בימי קדם את הפלא הנצחי
של הטבע המתחדש. אולם דווקא הוא
מסמל, אף יותר משני החגים האחרים, את
הרציפות הבלתי־שבירה של דברי ימי הארץ.
עמים
באו והלכו, ממלכות קמו ונפלו,
אולם חג־הביכורים נחוג בכפרי ארץ־יש־ראל,
מדי שנה בשנה, מאז קצרו ראשוני
האברים בארץ כנען את אם־החיטה, ועד
לימים אלה, כאשר שורות של קומביינים
מתוצרת אמריקה עושים את אותה המלאכה
באותם השדות.
התוכן הדתי והלאומי של החג השתנה
מעת לעת. לא השתנתה משמעותו העמוקה:
הקשר בין הארץ לבין בניה.
מכנען לנצרת. כאשר כבש יהושע
בן־נון את יריחו, כבר היה חג־ד,ביכורים
עתיק מאד. שבעה שבועות נמשך קציר
הדגן בארץ כנען. בתום העמל הקריב בן־
כנען את ביכורי עמלו לאלילי־הפוריוח,
שבירכו את מעשי ידיו.
כאשר התגברה בהדרגה דת־משה בארץ,
לא אבד התוכן החקלאי. לפני ראשית
הקציר עלה האיכר הישראלי ירו־שלימה,
הגיש את מצותיו לבית־המקדש.
כעבור שבעה שבועות, אחרי גמר הקציר,
חזר שופע־תודה לבית־המקדש, כשבידיו
שני ככרות לחם מביכורי החיטה.
אולם הנימה החקלאית השתלבה עתה
עם נימה לאומית־דתית. חג־הקציר קיבל
משמעות נוספת, כחג מתן עשרת־הדיברות
בהה־סיני•.
חורבן הבית השני ושקיעת החיים היהודיים
בארץ לא שמו קץ לחג־השבועות
בארץ־ישראל. הוא היה החג היהודי היחיד
אשר פאולוס מתרשיש, אידיאולוג
הנצרות, ביקש לשמרו. והוא היה החג
השנתי הראשון שנתקבל על־ידי הכנסיה
הנוצרית. היא רק שינתה את תוכנו:
במקום לחוג את ביכורי הטבע, חגגה
הנצרות ביום זה את ביכורי הרוח —
כניסת המתנצרים הראשונים לחיק הכנסיה.
* אף שמדענים חדישים נוטים לשלול
את האפשרות שאדונם היו אלה עשרת
הדיברות שניתנו במעמד סיני, סבורים
כי ליד ההר נתן משה לבני שבטיו חוקה
הרבה ׳ותר קדומה.

בלבושו החדש הזה הגיע חג״הביכורים
הארצישראלי העתיק לכל פינות העולם.
הקרן עדיין קיימת. עם עליית
הציונות, שוב קיבל החג העתיק צביון
חדש. אנשי־הרוח של התנועה החדשה,
שרובם לא האמינו עוד באלוהים, ביקשו
למלא את החגים הדתיים הישנים בתוכן
פוליטי אקטואלי, ואפילו בתעמולה תנועתית.

נולד חג־הביכורים המודרני. תרות
להביא את ביכורי־השדה לבית־המקדש,
כפי שעשו אבותיהם לפני עשרות דורות,
הביאו ילדי בית־הספר בערים של הישוב
החדש את ה״ביכורים״ ,שנקנו בחנות הירקות,
למשרדי הקרן הקיימת. הטכס הונהג
בכל רחבי הארץ, אך נשאר מלאכותי
וחסר־עומק. לא היה בו דבר מלהט־הנשמה
של עובד־האדמה הקדום, שירא
את כוחות השמיים והטבע וביקש להשביע
את האלוהות להשפיע עליו משפע ברכותיה
גם בשנה הבאה, סן ימות ברעב.
השנה שוב התכוננו אלפי ילדים ללבוש
בגדי־לובן, לעטור את ראשיהם בזרים,
לצאת למסע־הביכורים כאשר ״סליהם על
כתפיהם״ .אולם הטכס נראה מלאכותי ושדוף
אף יותר מאשר בשנים הקודמות.
כי הקרך<הקיימת, מוסד שאבד עליו הכלח
והנראה בעיני רבים כשריד ׳מיותר ובז־בזני
של ׳תקופה עברה, נראה כתחליף
עלוב מאד לבית־מקדש. לא קל היה למורות
ברחבי הארץ להסביר לתלמידיהן
את פשר הטכס ואת קדושת הקרן.
כמו כל ערכי הדור האחרון, היה גם
חג־הביכורים נתון במשבר רוחני עמוק,
שתבע חשבון־נפש חדש — לא הראשון,
וגם לא האחרון, בדברי ימי ארץ־ישראל.
מחתרת ההחלטה הוקדמה
מעטים מאד האמינו למקרא עיניהם. הידיעה
שהודפסה שחור על גבי לבן בגליון
העולם הזה 1020 תחת הכותרת הרוצח
שכיר הש. ב ,.הסבירה בפשטות: אחד מקרוביו
של חירותי, כינס קבוצה של אנשי
חוק, הודיע להם כי נאמר ליעקוב חירותי
בפירוש על־ידי חוקריו שישוחרר מיד —
בתנאי שיעיד כי שמואל תמיר הוא המנהיג
הרעיוני והמעשי הכל־יכול של המחתרת.
ביום בו נדפס העתון, קבלה הידיעה את
אישורה הרישמי למחצה מעל דוכן העדים,
באולמה של השופטת מינה שמיר. אמר עד
התביעה, ס .מ. מ .יצחק אהרוני, איש
לשכת הקת״ם במטה הארצי :״הצענו לחירות,
להעיד מי היו האנשים שמעליו.
הוא לא הסכים.״
כשנסתיימה החקירה המוקדמת בהעברת
התיק לבית־המשפט המחוזי, סרבה השופטת
לשחרר את חירותי בערבות, כנהוג במקרים
דומים. פרקליטו של חירותי, עורך־
הדין יהודה גולדנברג, ערער על ההחלטה,

נאשם חרותי ואשתו כגינת ביתם
במקום שיחרור מרושם, שיחרור ממעצר
העולם הזה 1025

1 סור החייכן

ץ • י\ז היו ופז גנוטזיר. וזעטויר
11 הי ה טזוזך. הוטו הי ה וג ה. יל־פשיר
הי ה פריגיירר. לרש סו
הי ה כלוה. לעשיר הי ה. ביה הלא
נזפריוו ו א פי לו הנז 1ה ר\ הרגוי, ש־
1י ג\ ב 3יי.ב־או?לו? ,כי הגא הי ה
הגל ה העגגגג ת הווייוז. לרש לא
הי ה כלוגו, כי לפי הווו? אריכינג
הר שיה לטבור?שה כדי להגיע
להלכגה ה ש הי ה. שכ ה הי להגהיף
שהרש עכר אכל העשיר, א כל גה
הג כ\ האליג. פטה אהה ההרגג הע שיר על הכלכ שלג
גשכר לרש א ה כל העצ הג ה גשלה אג הג להה ש שגי ה
לכית־ההגהר, אכל גה שהגיגה, כאהה לא ה שגכ.
כהגה ה הג הכלכ גהההגהרר גהע שיר הי ה ו?\ כלי
ירידיה. הג א הגש א ה הרש כר הגכ, גככה ה רג כ ההרג שגה.
הגא הג הי\ אג הג לכופ־?פה גהה לג כהה רג שג ה על הי הי ה הי שגי ה
גההגכיה, כ ש שגיהה עגר שיה?ג ככגרגרגה. כ הג ה הע שיר כל־כך ההדג ש
ער שהגא וויב? א ה הרש, ג?רא לג י דידי. הגא א הילג אהר שהגא ה?ג א
כג. הרש הלך לישגר הההה לגשר גכררך ה ה הי ה ה־ג שי? ה הרגכ אגשר.
הץ־הגהכ של הירי רג ת הילה אה• לכג.
ער היג ה גגכ ה ה רגהג הההה להלג\ כלילגה ההגרה ה ע כג כי ה. הרגה
גג שכה?רירה, גגהיהה?יהה להרגרה.
הביא את טענותיו בפני שלושה שופטים
מחוזיים :״שולחי מוחזק בשרירות לב.
המשטרה מנסה ללחוץ׳ עליו, בכך שאינה
משחררת אותו ממעצרו.״
בית־המשפט קיבל את הטענות הרציניות
בספיקות לא קטנים. אולם סגן פרקליט
המדינה. מרים בן־פורת, פיזרה את ספקותיו
:״חירותי סרב לשתף פעולה. הצענו
לו להעיד שהוא היה רק בורג קטן במכונה
הגדולה. במקרה כזה היה הופך לעד
המדינה.״
טענותיה המוזרות של בן־פורת היו אישור
חותך לידיעה שהתפרסמה בהעולם
הזה.
הרגשה מוזרה. השופטים חזרו ל־לשכתם,
חירותי הוחזר לכלא רמלה. ההחלטה
היתר, צריכה להנתן רק לאחר שלושה
ימים.
יומיים אחרי הישיבה, נקרא גולדנברג
לבית־המשפט. הוא מצא שם את חירותי.
מולו, בלשכת השופט, ניצב פרקליט המחוז
יעקב בר־אור, שנתבקש למלא את מקומה
של בן־פורת, שלא נמצאה במשרדי .,בית־המשפט,
הסביר הנשיא התורן מרדכי קנת,
החליט להקדים את הקראת ההחלטה. החלטת
השופטים, שהצטיינה בחריפות בלתי־רגילה,
הסבירה מר, סיבת הדחיפות:
״איננו יכולים להשתחרר מההרגשה שמטרת
החזקתו במעצר (של חירותי) היא
להפעיל עליו לחץ למסור פרטים ביחס
לאנשים אחרים, אשר לסברת התביעה ידועים
לו, לנאשם.
״לפי שעה איננו רואים מדוע אנשים,
שהשתיכותם לארגון האמור אינה מוטלת
בספק, יתהלכו חופשיים והנאשם שהש־תיכותו
כיום לארגון עודנה בדין, ישאר
עצור עד לבירור דינו כשאין נימוק אחר
לאי שחרורו.״
השלטונות ידעו. לא היחד, זו הפירצה
הראשונה במערכת ההוכחות המוזרות של
התביעה. קדמה לה החלטתה של השופטת
שמיר שאימתה, בהחלטתה שלא לשחרר את
חירותי בערבות, ידיעה אחרת שפורסמה
בשעתו בהעולם הזה וזכתה להכחשות נזעמות
של ראשי מנגנון החושך.
״קיומה של העבירה המיוחסת לנאשם ,,״
קבעה השופטת ,״היה ידוע לשלטונות הנוגעים
בדבר, כבר במרץ .1956״
בגינת ביתו הקטן שבשיכון מח״ל בהדר
יוסף, עמד יעקוב חירותי לבוש מכנסי
עבודה וגופיה והשקה את גינתו, תחביב
שלא יכול היה לעסוק בו קרוב לשלושה
חודשים .״יש לי כאב ראש, אבל זה הכל,״
הסביר לאורחים, שרצו לדעת מה הרגשתו
לאחר המאסר הממושך.
* השמצת השופט משח פרץ ומילוי תפקיד
בהנהגת ארגון מחתרתי,
עסקנים בעזרת השם המו טאל
כאשר הגיע רחמים כלגתאר לביקור בלונדון,
לפני שלושה שבועות, נתקבל בכל
הכבוד המגיע לסגן ראש עירית ירושלים.
בין השאר רואיין על־ידי כתב ג׳ואיש
כרוניקל, הצהיר כי בא לחקור את בעיות
התברואה של בירת האימפריה הבריטית,
לשם השוואה עם השירותים המקבילים של
בירת ישראל.
גליון העתון הלונדוני החשוב, שהגיע
לירושלים, הדהים את חבריו של כלאנתר
במועצת העיריה. הם פנו בשאלה לראש
העיר גרשון אגרון, ביקשו לדעת פרטים
נוספים על השליחות. אז הסתבר כי סגן
ראש־העיר הדתי, שבגד לפני תשעה חודשים
במפלגתו ועבר למפא״י, נסע לחוץ־לארץ
לא מטעם העיריה, אלא מטעם מושב
זקנים וזקנות של העדה הבוכארית, מוסד
שהוא יסד אותו בעצמו לא מכבר.
״ גניבתדעת בעוד סגן ראש העיר
נובר תיאורטית בתעלות הביוב של לונדון,
קפץ עליו רוגזם של גבאי מושב זקנים
וזקנות, מוסד ירושלמי וותיק הרבה יותר.
הם שמעו כי כלנתאר ניהל מגבית מיוחדת
לטובת מושב הזקנים שלו, פנו במכתב־תלונה
אל הרבנים הראשיים ומוסדות ציבור
אחרים. טענו הגבאים: כלנתאר שאל את
השם המקורי של מוסדם הם, גונב בכך
את דעת התורמים, גובה תרומות המיועדות,
למעשה, למוסד הוותיק.
כראיה, הגישו הגבאים המכובדים טופס
מכתבים של המוסד החדש, בו היו המלים
״מושב זקנים וזקנות״ מודפסות באותיות
גדולות ואילו המלים ״של העדה הבוכארית״
הודפסו באותיות זעירות.
בירורה היסודי של הפרשה נדחה עד
שובו של כלנתאר משליחותו. בינתיים, נקט
משרד הסעד בצעד ראשון: הוא לא ישתתף
בתקציב מושב הזקנים החדש, ולא יעזור
לו בכל צורה שהיא, עד אשר ישנה את
שמו.

מ פ לגו ת
מיבצע טרום־סינ•
אנשים המשמשים בתפקידים מדיניים אחראיים
מתחייבים בכך, בדרך כלל, בשתיקה
לגבי עניינים סודיים שטיפלו בהם, גם
אחרי שסיימו את תפקידם. כך נהג גם ד״ר
פרץ ברנשטיין, שר המסחר והתעשייה לשעבר,
שבוודאי לא היה מגלה לעולם לציבור
הישראלי והעולמי כי היתד, קיימת עוד
לפני מבצע סיני תוכנית אחרת של פשיטה
בסביבות מפרץ אילת, אילמלי גירה אותו
לכך ראש הממשלה עצמו.
בחוברת לשם מח יזמתי מסע סיני, ובהזדמנויות
רבות אחרות של נאומים בכנסת,

! ההצלחה
# 7י 7לן מיע
במדינה טרח דוד בן־גוריון לגנות את צביעותו
האקטיביסטית של ״המנהיג הציוני־כללי אשר
לא היד. כל כך, אקטיביסטי׳ בזמן שהיה
חבר בממשלה.״
השבוע, החליט ברנשטיין כי התקפות אלד.
מחייבות אותו להפר במידת־מה את הסודיות.
אומנם, קבע הוא בהבוקר ,״נבצר
ממני מטעמי בטחון להודיע בכנסת מה
נאמר באמת בישיבות אשר דנו על מבצעים
צבאיים.״
אולם, סיפר ברנשטיין בגלותו טפח ,״הצבעתי
דוזקא בעד הצעה לפריצת הסגר
אילת. זד, היה בשעה שעוד לא היתד, סכנה
ממשית להשמדת המדינה, אך כאשר היו
נתונים מספיקים לחשוב שבעיית אילת, שחשיבותה
היתד, ברורה לי, תוכל למצוא
פתרון על־ידי פעולה לוקאלית ומצומצמת,
שלא תגרום להתלקחות יותר רחבה.״
״ההחלטה,״ סיים ברנשטיין את גילוייו,
״לא בוצעה מעולם.״
דת אפשטיין חוזר לחדרה
הפועל הצנום והחלוש לא בלט במיוחד
בין חמשת מייסדי המושבה חדרה. הוא קדח
כמו כולם, אך לא החזיק מעמד וירד
חזרה לקובנה, בירת ליטא. כעבור 25 שנה
כבר היה מפורסם בכל העולם היהודי:
משה מרדכי אפשטיין, הגאון שיסד בפרבר
סלובוטקה, ליד קובנה, את ישיבת כנסת־ישראל,
אליה נהרו 500 בחורים בכל קצוות
אירופה.
ישיבת סלובוטקה הפכה אב־טיפוס לדמותה
של ישיבה יהודית* .כשעמד אפשטיין
להחזיר את נשמתו לבורא, כינס את

20 שנה הופיע בחדרה, הביא עמו כמה
בחורים ממקומות שונים בארץ, השתכן
בחאן ההיסטורי של המושבה ויסד את
ישיבת חדרה.
המושבה קיבלה את פניהם באהדה. רבים
מבני חדרה היו מעולי ליטא, ארץ שהיתר,
מפורסמת באהבתה לישיבות. אחת הדמויות
הססגוניות ביותר במושבה, שלמה מאירסון,
ראש־ד,מועצה לשעבר (שסולק מתפקידו דוזקא
על־ידי הדתיים) הקדיש לד, את כל חייו.

נסים קצרים) פעמים (כאשר הוא נכנם
וכאשר הוא יצא מן הדואר) .2 .בחור
(גיל )20 שהיא דיברה אתו. פנים חומים
חיוורים. שחמתן? לא גבוה, נחמד, היה
לבוש חליפה (צבע חום אפור) .לפנות:
ת. ד ,375 .חיפה.״
ליד הטקסט המוזר, הודפסה תמונה של
יפהפיה שחרחורת, אשר נגזרה מן הסתם
מתוך עתון קולנוע .״תמונה זו״ ,כתב
מחבר המודעה האלמוני ,״אינה של ה־

אל הקרע ם 1דעה ז 1ואל חדבק עליה 1
כי מר, חלדה הכנסת סטס נכד מזר מסבת זר
ס חרל 1פרס וסד 50.-גו ל* נאלף זנזאזויס
וזגדנטים דירות) ינחן לנד נם מכיר לפתות 1
ם־ ג פריס הבאיס בירזשח גדולה. אותו הפרס
ט ל ־ 13*9.ל ״ •נתן גם לבחור ולבחורה
הססק טי ס יחוד.
גנוגין ירושה גדולה נזחפנמים:
ו. כהורה ברונטית נגיר סגל) שהיחד, בדו
לאוקטובר 1956 ניוס 3־) בדאר המרכזי
בחיפה מג־י הנמל) בין השנמת זו -נו
בבקר. בתור למברקיס.

י*יז

<ל><מז>ז\ י׳ילזז 0ג
גני^ן •זזו י *״8

ינא 0וחזי ג<}6יי*מי<ס פייימק
*מ׳זז
*. *44 01 1 $43 13 60 יזי*י<ז 0 1עי 1זז**3
!ז**61*5כ< די*ז*>0<4ן>*מ צמ*זן זזמ!ימ*ון ז

יסניס 1שערות שחירות אבל סרס לגניס יוייודיס> .ד:יס
גדולות, שפתיס ין טגות פלאות. נתבדח. נגר. בינוני- .
היתד. לגישר (ספק פיס תילמי. ל מר, חגאית נסיידב
ירוקיס! .עלי־טירת אדותות. ד,י* תסתכלי, על גגה (בלי
רצל, ממסים קאדים) (6 *899 באשר היא נכנס ובאשר היא
ישא מן הואר).

.2בחור נגיר 6ג?< שהיא דיברה את 1פנים
מומיס חיוורים. שחסחן י לא גבוה. נחסר.
היה למש חליפה !צבע חזנדאפור).
לפ׳־ית: ח ,ד 373 .היפה

ח טווח וי *־•נ* ?י* הבסורה ח&גוקזדז מסח
גם ו/־עמיה יוקר דזית ז?*ד ם יייגר #א1יאו<• -

מ?**ז א:ש*פמד מי * ל 6* $3מש מיי 3גזזישא נרמר הגוי״ .ח * 9ל* הדימל ״ לי עי * *ג 8שדיו

המודעה המסתורית
עצות, מתיחות והצעה טליפאטית
שיגשוג זה תבע הרחבה. מנהלי הישיבה
זכו, אחרי מאמצים רבים לקבל מגרש מאדמות
הקרן־הקיימת בשכונת שמשון, ליד
חדרה, החלו להניח את התווי לבנין. אולם
בני השכונה, סקרנים מטבעם, התענינו במעשי
הפועלים. כשנודע להם כי עומדת
לקום בתוכם ישיבה, לא התמלאו חרדת־קודש.
להיפך, תקף אותם זעם קדוש.
כני שמשון הקדוש. כמו תושבי
כיכר־מאסאריק בתל־אביב, שחששו מפני
מבנה חילוני בהחלט בסביבתם, קמו תושבי
שכונת־שמשון כאיש אחד נגד ה מין החדש.
הם הרסו את היסודות, פיזרו את
החומרים .״אין לנו צורך בישיבה,״ טענו.
היה זה נימוק שלא לענין. שום ישיבה
בעולם לא הוקמה לבני המקום דווקא. אולם
בגי שמשון חששו בפני תקלה מסויימת
מאד: ריכוז של בחורי־ישיבה, שיתחילו
לצעוק בשבתות :״שאבעס! שאבעס ! ״
השבוע פנה שר־הדתות אל שר־המשטרה,
תבע כי יינקטו צעדים נמרצים לריסון בניו
של שמשון הגיבור, שביקשו — כמו אביהם
הרוחני — להרוס את היכל־הקודש.

תעל 1מ 1ת
לאן נעלמה א!?־

מחכר־מודעה פרלשטיץ
אל תיבת הדואר

בעזרת חשבון

חסכון פוס
!111 ,די סקתט
| ליג טו אלב * *

תלמידיו והנחיל להם מצווה: להתפזר ברחבי
העולם ולייסד ישיבות כמוה. הם
עשו זאת בהתלהבות ובשקמות שהיו ראויות
ליורשיו של אפשטיין הגדול.
זעםק דו ש. אחד התלמידים היה אלחנן
פרלמוטר. בלבו עלה רעיון גדול: שמן הראוי
להביא ישיבה למושבה החקלאית שנוסדה
על־ידי אפשטיין וארבעת חבריו. לפני
• ב־ 1929 הועברה לחברון, נפלה שם
קרבן לשחיטה הגדולה של אותה שנה,
נוסדה מחדש בירושלים ונקראת שם ביום
ישיבת חברון.

אין כמעט אדם בתל־אביב חיפה וירושלים
שלא נעצר לפחות פעם אחת לפני
מודעה קטנה ומשונה, שהודבקה במאות
טפסים ברחובות. המודעה הבלתי־רגילה ביקשה
מקוראיה :״אל תקרע מודעה זו ואל
תדביק עליה. בזה תלויה הכנסת סכום
ניכר של מטבע זר בחוץ לארץ. פרם של
1250ל״י ינתן למי שמכיר לפחות אחד משני
עדים הבאים, בירושה גדולה. אותו
הפרס של 1250 ינתן גם לבחור ולבחורה
המבוקשים לחוד.״
התוכן, שהודפס גם בצרפתית, הודיע הלאה
:״בענין ירושה גדולה מחפשים.1 :
בחורה ברונטית (גיל )? 20 שהיתר בה־1
לאוקטובר ( 1956 יום ב׳) בדואר המרכזי
בחיפה (ע״י הנמל) בין השעות 11־ 12בבוקר,
בתור למבדקים. סימנים: שערות
שחורות אבל פנים לבנים חיוורים. עינים
גדולות, שפתיים קטנות מלאות. נחמדה.
גבה בינוני. היתד, לבושה (ספק מה) חולצה
לבנה, חצאית בפרחים ירוקים. נעלי סירה
אדומות. הסתכלה על נכד( ,בלי רגל, מב־

בחורה המבוקשת, אלא דומה לד( ,אבל
גבות העינים יותר דקות? שפתים יותר
קטנות?) תשאלו אנשים הדומים לד, אם הם
היו ב־ 1.10.56 בחיפה בדואר ובו׳ .שאלד,
זו יכולה להביא לכם פרס.״
פגישה כתחנה. מאחורי הפניה המוזרה
הסתתרה תעלומה אנושית מרתקת.
היא נגעה בעיקר לשני אנשים: שמואל פרל־שטיין
וקרובתו אן גולדברג.
פרלשטיין, גבר גבוה וחסון בן ,40שאיבד
את רגלו השמאלית בהיותו חייל
בצבא הסובייטי שכבש את וזארשה ב־,1944
לא ידע אם קרובתו חיה ואם כן, איפה.
לפני שנה, עבר פרלשטיין במקרה בתחנה
המרכזית בתל־אביב, פגש אשה בת ,30שהציגה
את עצמה כאן גולדברג, קרובתו
האבודה. מאחר שאן ישבה כבר באוטובוס
לא הספיקו השניים להחליף דברים רבים.
פרלשטיין לא הספיק אפילו להודיע לה כי
אביה מת לפני שנתיים באמריקה והשאיר
לה ירושה של מיליון דולאר. אולם אן
הספיקה להבטיח שתבוא בקרוב לביתו של
פרלשטיין בבת־גלים.
פרלשטיין חיכה לשוא: אן לא הופיעה.
״אני בטוח שזו היתה היא,״ סיפר השבוע,
בהסבירו מה דחף אותו להדפיס את המודעה
הקטנה שלו .״יום אחד נכנסתי לדואר בחיפה
וראיתי בחורה שהסתכלה בי כל הזמן.
פניה נראו לי מוכרות אבל באותו
רגע לא יכולתי לזהות אותה. רק אחרי
שעזבתי את המקום נזכרתי מי היא. היתר,
זאת הבחורה שישבה ליד אן באוטובוס
ושוחחה אתה בידידות. מיהרתי בחזרה. היה
מאוחר מדי. היא כבר נעלמה.״
פרלשטיין יצא לגלות את הצעירה האלמונית
.״אן אמרה לי אז שהיא תישאר
בארץ רק שבוע. הבחורה הזאת בוודאי
יודעת איפה כתובתה. אני משוכנע שאם
אצליח למצוא אותה, אמצא גם את אן.״
גם טדיפאטיה. אל תיבת הדואר 375
בחיפה הגיעו בינתיים עשרות מכתבי התשובה
למודעה. לרוב היו אלה אזרחים
בעלי כוונות טובות אך מחוסרי כל אינפורמציה
על הנושא, או פרחחים שרצו
למתוח את פרלשטיין. אחד אף הציג את
עצמו כמומחה בטליפאטיה, הציע לפרל-
שטיין את עזרתו במציאת אן, באמצעות
מדעו השימושי.
פרלשטיין לא התייאש .״השבוע אדפיס
עוד מודעות ואדביק אותן בכל ישוב
בארץ. אני מוכרח למצוא את אן.״
העולם הזח 1025

צעידה ישראלית שהגיעה ללא סינון למחוז תרומם של מאות צעיויס מסכות :

״חזרתי עכשיו מפטרה!״
נזה שלא ניתן רנואות צעירים־ ישראריים־ ,הוזגכויגו אפירו
לעכן את ח־ייהנז לפעתיע לתבגרת ת, ניתן תזזזדש לצעירה
נוצריה בת ,24 ילירת אנגרית, תגרה בתל-אביב תות שניע
אודדות. היא נהנתה תוועותו של ריפלובו אירופי, אשר תוביל
אותה בתכוניתו לתיול בנוף התעניין של נולע ארות.
ותתארת בעתוד וה את \2ורות תנועה לעיר התרתנן ת.
ך ידואית

חוה מרשל -
־ סאת
צ?$ירה, שחורה ולבושת

1שחורים, זריזה כמו עז, נעצרה לרגע
בין דילוג לדילוג על הסלעים. היא התיישבה
על אבן גדולה, חיטטה ברגליה
בעפר, הרימה חפץ קטן ושקעה בבדיקתו.
קרני השמש חדרו באלכסון מעבר לפסגות
התלולות, האירו את הנערה ואת המערה
שמאחוריה.
המערה אינה סתם מערה! זוהי אחד
ממאות הכוכים הטבעיים ששופצו וקושטו
על־ידי הנבטים, לפני למעלה מאלף שנה,
לשמש כקברים למתיהם. החפץ הקטן, שהנערה
מחזיקה בזהירות בכף ידה, אינו
סתם רגב אדמה! זהו מטבע עתיק, מימי
גדולתה של פטרה.
במקום שבו עמדה עירם של הנבטים —
אותו עם חצי־שודד, שחי על רודחיו משיירות
הסוחרים אשר עברו בשטחו — חיים עתה
הבדואים. הם הפכו את הקברים לבתי־מגו־רים,
להם ולמשפחותיהם. נביחת כלביהם
ממלאת את לילות המדבר ובכל מקום שתלך
על פני השטח הרחב, אתה יכול לפגוש
אותם משגיחים על שדותיהם או מחפשים
מטבעות למכירה.
סוב יעשה כל גיבור ישראלי אם יזכור
עובדה זו, לפני שינסה לבקר בפטרה.
הבדואים פזורים על פני שטח של קילומטרים
רבים והם הוזהרו על־ידי המשטרה
לפקוח את עיניהם ולארוב למסתננים ישראליים.
כל קבוצת מטיילים חייבת ללכת
תמיד עם מורה דרך ערבי, כדי להוכיח
שהיא נמצאת כאן באופן חוקי.
במחנה־הקייט במרכז העיר נסבה השיחה
לארבעה שעברו את הגבול לפטרה ולא חזרו*.
שני המלצרים ואיברהים, השוטר מטול־כרם
שליתר, אותנו בטיולנו, לא יכלו להבין
מה דחף את הצעירים הישראליים לסכן את
חייהם ולבוא הנה. לפי תפיסתם, יכלו
אלה להיות רק פידאיין — כי אחרת מדוע
יבואו למקום נידח ועלוב זה? הם לא
האמינו כי די לראות את פטרה ולמות.

סוחרימ ורומאים

* •י יכול לומר שאיברהים הוא טיפש?
אחרי הכל, האם באמת כדאי לסכן את
החיים כדי לראות את פטרה בדרך הלא
נכונה? אילו היתד, זו עיר עזובה לחלוטין
* דן גלעד, רם פרגאי, מנחם בן־דור, קלט!
שילבסקי (העולם הזה .)1015

ומרוכזת על שטח מוגבל, כמו עיירה רומית
עתיקה, שאפשר לראותה בשעה־שעתיים
— מילא. אבל פטרה היא אינסופית
כמעט ודרוש הרבה מאד זמן לעבור
בין שרידיה המפוזרים על פני שטח רחב.
למען האמת, המראה כאן קצת חדגוני. אם
ראית מערה אחת ממערות־הקבורה של פטרה,
כאילו ראית את כולן. העמודים ה־קורינתיים
ושברי בניהם הועתקו בדייקנות
סיטונית מהרומאים. אולם המיוחד בפטרה
אינו בל מיבנה כשלעצמו, שהוא בדרך כלל
ענקי וגס במקצת: החזית המפותחת, בעלת
היומרה האמנותית המופרזת, מובילה בדרך
כלל לאכזבה, כי מאחוריה רק מערה עלובה
או לפעמים סתם קיר.
המיוחד בפטרה היא דווקא ההרגשה הכללית
המשתררת עליך, כשאתה מעמיק את
הכרתך על המקום בהדרגה. אתה מגיע
למקום דרך וואדי מוסד״ הכפר השוכן במרחק
כמה קילומטרים מפטרה, על דרך
המלך מעמאן לעקבה. שם אתה מחליף את
מכוניתך בסוס ורוכב בתחתית הוואדי, המתפתל
בין ההרים ונכנס אל תוך הסיק —
אותו קאניון צר, החוצה את ההר. רק בצד,רי
היום חודרים קרני השמש אל עומקו.
זוהי הדרך הנבטית העתיקה. מכאן עברו
סוחרי קדם, שהובילו את שיירותיהם על
פני מדבריות ערב, לעזה. אדוני פטרה אילצו
אותם לשלם כופר גבוה עבור המעבר בשביל
הצר וכדמי חסות, על מנת שלא יותקפו
בדרכם. לצד השביל מתמשך מוביל־המים
שהבטיח לעיר את אספקת המים החיונית,
ממעין וזאדי מוסד .,עתה לא נשאר ממנו
אלא תעלה שחוקה בתוך הסלע.
ישנן גם המדרגות. לנבטים היה כנראה לב
בריא שהסתגל למרומים — ורגלים בריאות
לא פחות, שהובילו אותם אל פיסגות ההרים
של עירם. כמה מן המדרגות השתחקו
כמעט לגמרי, אך סימניהן נראים יפה,
כצלקות המתפתלות על פני המדרונים. לצדן
ניצבים הקברים ומקדשי האלים של אז.
כשאתה מטפס במדרגות, אינך יכול אלא
לחשוב על מקור הציורים והכתבות, החקוקים
בסלע. שמה רצה מישהו להשתעשע,
שעה שנח מעט, בטפסו אל בתי המקדש?
מעודדת אותך גם המחשבה כי אחרי הכל
לא נבנתה פטרה למתים בלבד. המדרגות
הובילו אל משכנות החיים.
לפטרה הגיעו גם הרומאים. אפשר לתאר
את הלגיונרים צועדים קצובות לאורך ה
איברהים
השוטר, שליווה את כותבת המאמר בטיולה בפטרה. הוא נראה עומד מל
פיסגת־המזבח, כשברקע נראות צלליות הרי אדום. איברהיס, הזוכר לטובה את נתניה,
הוא יליד טולכרם והועבר לתחנת המשטרה הירדנית בפטרה לפני שבועות אחדים בלבד.
ואדי, נעצרים אחוזי תמהון ספקני למראה
עיניהם. הם לא התפעלו מאבן־החול המקומית,
הביאו הנה את אבניהם שלהם,
מארץ מוצאם. ועתה אפשר לראות את בית
מקדשם, הניצב כקסרקטין נטוש, בנוי לעולמי
עד, באמצע שרידי הנבטים. הוא
נראה משונה ובלתי־מתאים, כמעט כמו
מחנה־הנופש המודרני שלידו.

שם, הגנב. ..

^ יף נראית פטרה המודרנית? ואדי
*קומוסה דומה בדיוק לכל כ־פר עבר־ירדני
אחר. פוריותו מפתיעה, לגבי אדם
שחי בצד זה של הירדן ותיאר לעצמו כי
מן הנהר מזרחה הכל ישימון. יריחו היתה
האפתעה הראשונה — מוריקה באביב ורועשת
בלחש המים הזורמים. אחריה בא

כית האוצר. זהו הקבר הראשון שאתה פוגש, בהיכנסן
לפטרה, מוואדי מוסה. בנין זה הוא המפורסם שבעתיקות סלעאדגס,

ארמון״קכורה זה עומד כשלושה קילומטרים מפטרה. לא הרחק
ממנו מתמשן הרחוב הרומאי הראשי, בו עומד המיקדש הרומאי.

אזור מדברי, דומה לסביבות סדום. והלאה
משם התפתל הכביש למעלה, אל המישור
הפורד,־יחסית של עבר הירדן: שדות נרחבים,
מכוסים קמה שהתנועעה כים ברוח.
הכפרים שראינו בדרך הם מרופטים, הומים
מילדים. איכרים זקנים נראו שקועים
בספירת חרוזי מחרוזותיהם, תחת השמש.
כאשר עברנו, רכובים על סוסים, בשבילי
הכפר וואדי מוסד״ יכולנו להציץ מעל
לחומות הסוגרות על חצרות הבתים. הכל
היה עני, עלוב, דל.
שעה שעברנו על רמה נשגבת בפטרה,
שאלתי את איברהים, השוטר שלנו :״מה
עם זה?״ והצבעתי מערבה, אל הנגב, שהסתמן
כקו ערפילי באופק הרחוק.
הוא משך בכתפיו .״עזבו אותם לנפשם.
כשאנחנו נמצאים במצב מלחמה אתם, אז
יש מלחמה. כשיש שלום, יש שלום.״ הוא
לא התרגש מהתקפת צר,״ל על קלקיליה,
למרות שבוצעה כל כך קרוב לביתו! הוא
ידע שלא כל הישראלים זאבים טורפים,
היה מלא זכרונות נעימים של רחצה בים
נתניה, לפני המלחמה. לעומת זאת האמין —
דבר ששמעתי אותו לעתים קרובות בירדן —
כי בישראל אין מה לאכול.
מה יהיה בעתיד? לאיברהים לא היה כל
מושג. עם כל גישתו הבלתי־תוקפנית, לא
עלה עדיין בדעתו לחשוב על הסדר שלום.
האם היה יכול לחיות בשלום עם הישראלים?
עם בני המזרח, כן. את היהודים
שבאו מהמערב יש לשלוח חזרה לארצותיהם.
הם אינם שייכים לחלק זה של
העולם.
כשאתה זוכר מה דמותו של המערב
בעיני ערבי, אתר, יכול להבין גישה זו.
כי לגבי הערבי, המערב הוא זר ומשעבד.
למחרת, אחרי ליל גשמים, היתר, פטרה
רטובה ומכוסה שלוליות בוץ. הבדואים
חיפשו מקלט במערותיהם והמקום נראה
עזוב לחלוטין. כעבור 12 שעות היינו חזרה
בישראל — רועשת, מלאה פנים ״לבנים״.
ממלכת הירדן שוב תפסה את מקומה בעולם
רחוק. ופטרה חזרה להיות נקודה אפופת
דמיון, מעברה השני של ההיסטוריה.

במדינה

כ. גידאון -ק. גינצכור;
פייר
מציגים בחסותו האדיבה של
ז׳ילכר, שגריר צרפת בישראל

להקת הזמר הצרפתית בתכנית מושלכת זמר ומשחק
תל־אכיכ, גן ב. צ .א. יום א׳2.6 ,
ר חו בו ת, בית העם, יום ב׳ 3.6
תל־אכיב, גן ב. צ .א ,.יום ד׳ 5.6
חדרה ,״חוף״ ,יום ו׳ 7.6
תל״אכיכ, גן ב. צ .א. מוצ״ש 8.6
נתניה ,״שרון״ ,יום א׳ 9.6
תל״אכיכ, גן ב. צ .א. יום ב׳ 10-6
חיפה ,״מאי״ יום ג׳ 11.6
חיפה ,״מאי״ ,יום ד׳ 12.6
חיפה ,״מאי״ יום ה׳ 13.6
כית׳יטאן, אמם ,.מוצ״ש 15.6
ירושלים ,״אדיסוך יום א׳ 16.6
ירושלים ,״אדיסון״ יום ב׳ 17.6
כאד־שכע ,״קרן״ ,יום ג׳ 18.6
כרטיסים בת״א ״כנף״ ,״רוקוקו״
ובערב בקופת ב. צ .א.
חיפה: משרד ק. גינצבורג־יובל
ירושלים: כהנא.
התחלת ההצגות ב־8.45

תגלי בעצסן־ ש. פלם ־ ןלי •
הוא מרהיב עין ומסע יר לב !

ירוק -ככר הופיע: משעשע מרתק ^ ממולח
64 עמודים — 450 פרוטה

וזנויווז

תרגזיט־עז

תר-אביב

\ז}ז\־בזזדן\7

רהיטי א ר קן

שבועות עם

רהיטים לפי תרשימים אדריכליים ומודלים טטגדרטיים

דחנס־ג את איכלר־טלפץ
22136

רחום כן־יהודה 43

הרהוט המודרני ביותר
אפשר להשיג אצל

כרחוכז והרצלכ 39ס ק ׳

מ ע רכ ת לסלון חדיש, חד רי שינה אינטימיים,
ריהוט

מקורי

מחירים נשים

בית־חרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטין
דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים
דוינשטין בית החרושת

בית־המסחר :

מרכז וולוכלסקי
רחום ,2טלפון 82525

רחום הרצל 43
טלפון 83575

רהיט ימ וכנים

ומשרד -
בית
הזמנה
ולפי

פרשת קסטנר
רוח גדורה באה
היד השפלה, ששמר, קץ לחייו של ישראל
רודולף קסטנר, לא יכלר, לחסל את פרשתו.
היא דומה לגחלים הלוחשות של מדורה
דועכת, העלולות בכל רגע לנירוץ בשלהבת
חדשה, עם משב הרוח הקלה ביותר. השבוע
באה רוח גדולה, העלתה להבה שהאירה
למרחקים.
האיש שהפיח רוח זו היה אדם קטן וצנוע.
יואל בראנד היה מאז ומעולם הדמות
המוזרה ביותר בפרשה כולה. לפחות ארבע
פעמים שיגר, את עמדתו במהלך המשפט.
בראשית היד, הקטיגור החריף ביותר של
משה שרת. אחר־כך התרכך, הוציא ספר
בהוצאת־הספרים של מפא״י, עוד שינה בו
נקודות חשובות של עדותו, שגם היא
הושפעה וניתנה בהשראת מפא״י. משה
שרת עצמו הוסיף דברי־הסבר לספר.
עתה, במאמר קצר ויבש, חזר בראנד
לעמדת־המוצא. הוא תקף באופן מוחץ את
הדברים שהוסיף משה שרת לספרו. האשמתו
המזעזעת והחד־משמעית: הסוכנות
היהודית גרמה במישרין למותם של לפחות
מאה אלף יהודים.
דו־שיח עם אייבמן. במשפט הגדול,
היתד, אחת משתי האפשרויות לגבי הצעתו
של אדולף אייכמן למכור לאויבי גרמניה
יהודים תמורת ציוד מלחמתי. או שההצעה
היתד, בלתי־רצינית, ואז היה משחקו של
קסטנר במשא־ומתן זה פושע — •או שההצעה
היתד, רצינית, ואז עובר הפשע. אל
שכמם של ראשי הסוכנות היהודית, ששמו
קץ למשא־ומתן*.
השופט בנימין תלוי בחר בדרך הראשונה.
הוא שיחרר את ראשי הסוכנות מן האחריות,
הכריז כי קסטנר ״מכר את נשמתו
לשטן״ .עתה קם בראנד והפנה את כתב־האישום
לעבר משה שרת וחבריו.
קובע בראנד במאמר: לא היה חשוב כלל
אם הצעת אייכמן היתה בת־ביצוע או לאו,
ואם היתד, הסוכנות היהודית בכלל מסוגלת
לשכנע את האנגלים להסכים לה. הסוכנות
לבדה יכלה להציל יהודים, בלי הסכמת
האנגליב. כי הדו־שיח הנורא בין בראנד
ואייכמן היה כלהלן:
אייכמן ׳ אני מוכן למכור לבם מיליון
יהודים. יכולים אתם לבחור אותם בכל
מקום שתרצו! (משמע שד,בתנה לא היתה
רק להונגריה).
כראנד מי יאמין לי ני הצעתך היא
רצינית? על הבטחתן בלבד לשחרר אחר־כן
יהודים, איש לא יתן לי כלום.
אייכ מן: אני מוכן לתת לכם כמקדמה
מאה אלף יהודים ולפוצץ את מרכזי־ההש־מרה,
אס תחזור אלי תוך 8ער 14 יום
ותביא עמך את תשובתו החיובית של ארגונן
(הסוכנות היהודית) .רק לאחר שאמלא
את התחייבותי יחיה עליכם לשלם את התשלום
הראשון. אך עליכם להזדרז, כי לא
לעולם אוכל להחזיק את היהודים שלכם
בקרח!
היתד, זאת הצעד, אופיינית להגיון של
גאנגסטר, ובתור שכזו היתד. רצינית ביותר.
המלכודת. לדעת בראנה היה ההמשך
ברור. היה עליו לנסוע לאיסטנבול, לשוחח
עם ראשי הסוכנות, לחזור כעבור כמה ימים
לאייכמן ולמסור לו שהענין בסדר. תמורת
שקר זד, היה אייכמן מפוצץ את מרכזי-
ההשמדה (בהם נרצחו אז 12 אלף יהודים
ביום) ,משחרר מיד מאה אלף יהודים מתחום
הכיבוש הנאצי, מעכב את השמדת
השאר.
מה שקרה אחר־כך תיאר בראנד במאמרו
בשפר, יבשה. ההודעה על בואו ניתנה
מראש לשליחי הסוכנות באיסטנבול הניי־טראלית.
אולם לא חיים וייצמן ולא משד,
שרת טרחו לבוא לשם. לא טרחו אף לסדר
לבראנד אשרת־כניסד, תורכית. כשבא בראנד
לעיר, במטוס נאצי מיוחד, לא היה מוכן
דבר.
משהו היד, מוכן בכל זאת. בראנד הוזמן
להיפגש עם שרת בגבול סוריה (שהיחה
כבושה בידי האנגלים) .אהוד אבריאל נצמד
אליו ברכבת. על הגבול נעלם אבריאל באופן
פתאומי, ובמקומו הופיעו קצינים
שהוסברה לפני שנתיים, עם
* ברירה
מתן פסק־הדין, במאמרו של העולם רזה
( )924 תחת הכותרת ״משפנו שרת״.

בריטיים שאסרו את בראנו והביאוהו לשרת,
שכבר היכר, לו בחלב.
בראנד נכנס למלכודת, שהוכנה על־ידי
אנשי הסוכנות. הוא הובא לקאהיר, הוחזק
במאסר. אייכמן השב כי רימו אותו, המשיך
בהשמדה. בכל יום שבראנד ישב במאסר
בקאהיר, הושמדו 12 אלף יהודים.
חצי מיליון הרוגים. באיסטנבול נחתם
הסכם־ביניים, שהגיע כעבור ששה שבועות
ארוכים לבודפסט. מוסיף בראנד,
בשני משפטים יבשים בסוגריים( :״מדוע
הוחזק ההסכם במשך שבעד, שבועות ארוכים
בקושטא? לולא כן, אולי היו ניצולים
עוד 12 אלף אנשים ליום במשך שבעד,
שבועות).״
חשבון הקרבנות של עיכוב קטן זה:
588 אלף יהודים הרוגים.

ה תי שסת
חלו הפדות השמנות
מושב העובדים אחיטוב, בשרון הצפוני,
געש והמה .״לא נוותר! נילחם עד הסוף!״
קראו מתישבי המושב, ברובם עולים מעיראק,
כלפי כל שליח, מדריך או נציג

מאשים כראנד
איינמן היה רציני!
מוסד. בערבים, בשובם מגני הירק הגדולים
של המושב, התכנסו לדיונים, חיברו תזכירים,
איימו :״נעזוב את המושב ונעלה
לירושלים, עד שישמעו לבקשותינו.״
הדרישה עליה היו מוכנים אנשי אחיטוב
להילחם עד הסוף התגלמה בדמותה של פרה.
בעיניהם נראתה חיה מאולפת זו כפתרון
לכל בעיותיהם המשקיות והכספיות.
אך הסוכנות היהודית סירבה להעניק פרה
לכל מתיישב .״אחיטוב הוא משק שלחין.
יש לכל מתיישב אדמות בשפע. בתקן של
משק שלחין לא מופיע כל סעיף של הספקת
פרות למתישבים,״ הסבירו דובריה. אנשי
לפני שששנים,
אחיטוב, שעלו למושב
קיבלו 25 דונם קרקע לכל משפחה, מהם
ניטעו 10 דונם פרדס.
״אם תחזירו חמישה דונם פרדס תקבלו
פרד״״ התנו אנשי הסוכנות.
״מה החכמה?״ השיבו לעומתם אנשי
אחיטוב .״אנחנו צריכים את הפרה כבהמת
עבודה, לא רק בשביל חלב. צריכים את
הזבל שלד, בשביל הפרדס. אם יקהו את
הפרדס, בשביל מה צריכים פרד? ,״
במקום רקדניות בטן. למאיר בנר,
מושבניק מעין יראון, המשמש כסגן מרכז
האיזור מטעם הסוכנות, היתד, גישה משלו
לכל פרשת הפרה :״לפני כמה שנים רצו
המתישבים פתאום תרנגולות. עשינו להם
לולים מבטון. הקמנו בתי אימון לאפרוחים
לכל תושב שלישי, השקענו בזה 60 אלף
לירות. מד, היה הסוף? המתישבים אכלו את
כל התרנגולות. שיפסיקו לקנות משקאות
במאות לירות ולהזמין רקדניות בסן למסיבות,
אז יוכלו לקנות פרות!״
טענות הסוכנות לא התקבלו על דעתם
של אנשי אחיטוב 70 .תושבים יצאו בשבוע
שעבר להפגנת־מחאה בפני בנין הכנסת בירושלים,
העליבו את שר האוצר וקיבלו
הבטחה מאברהם הרצפלד כי ענינם יסודר
תוך חודש. הם חזרו למושב, הצליחו לשכנע
את שאר המתישבים להתאזר בסבלנות ולהימנע
מפעולה עד חלוף החודש.
בינתיים המשיכו המתיישבים לאסוף מלפפונים
בשדות הירק ולחלום על הפרות ה־העולם
חזה 1026

שמנות אשר, כמו בחלום פרעה, יביאו להם
את השנים הטובות.

חינזך
מה זה שדשו?
״שלשום פירושו: לפני שעה; לפני שבוע;
יום לפני אתמול; יום אחרי מחר.״ על
שאלה זו — ו־ 107 שאלות אחרות דומות
לה — נדרשו להשיב מסיימי בתי־הספר
היסודיים, במסגרת מיבחן־ידיעות שנערך
לפני שבועיים ברחבי הארץ. הסקר הקיף
20 אלף תלמידים עבריים 1500 ,תלמידים
ערביים.
מטרת המיבחן היתד, לקבוע מי מבין
התלמידים יקבל תמיכה כספית להמשכת לימודיו
התיכוניים, ומה יהיה גובה התמיכה.
הסביר ד״ר פייבל קלעי, המפקח על בתי־הספר
התיכונים ומנהל המחלקה לבחינות
במשרד החינוך, את ההבדל בין שיטה זו
לבין שיטת הסטיפנדיות שהיתה נהוגה עד
כה :״הדגש הפעם מושם על מצבה הכלכלי
של המשפחה. לא די לו לתלמיד להיות
כשרוני כדי שיהנה מתמיכה! המדינה
׳חייבת לתמוך בחסרי האמצעים, המעוניינים
בהמשכת לימודיהם. שיטה זו, יותר משהיא
בנויה על בסים חינוכי, מתבססת על גישה
סוציאלית לבעית ההמשך.״

האם אכיף חבר קואופרטיבץ
התמיכה הכספית מתחלקת לשמונה דרגות,
מ־ 30 לירות עד 200 לירות לשנה. כרטיס
תלמיד, שצורף לשאלון, נתן תמונת־רקע
למצב הכלכלי של משפחת הנבחן: מקום
המגורים, ארץ המוצא, מקצוע האב (״אם
אביך חבר קואופרטיב מקום עבודתו.
נקבעו שתי נורמות: אחת לילידי הארץ,
אחת לילדי עולים.
מחברי השאלון נקטו בשיטה מקורית.
הם יצאו לבתי ספר שונים, כשטיוטת השאלון
בידם. תשובות־הדוגמה עזרו להם
לקבוע את צורתו הסופית של השאלון.
על השאלה כמה פעמים אפשר לחסר 5/6
מ־ , 15 למשל, השיב תלמיד :״פעם אחת.
אחרי כן לא נשאר .15״
כאשר הושלם השאלון, נדמה היה כי
מחבריו נהגו ברחבות־לב, הקלו בדרישותיהם.
אחרי המיבחנים הראשונים, נראה
כי דרישות אלה היו עדיין, נבוהות מדי,
לגבי מסיימי בתי־הספר היסודיים בארץ.
אחד מהם, שנשאל אם ״עתיק״ פירושו
״ישן; נפלא; קדוש: יקר,״ לא היסס להשיב:
יקר.
תלמידים רבים אחרים לא ידעו בעזרת
מה נושם דג. או באיזו מאה התחוללה
המהפכה הצרפתית. ואילו את הביטוי ״ירד
לסוף דעתו״׳ פירש אחד הנבחנים כ״נטרפה
עליו דעתו״.
בפני בוחני משרד החינוך נשארה הברירה:
להוריד את רמת המיבחן במחזורים
הבאים או להקטין את מספר התלמידים
שיהנו מססיפנדיה בלימודי ההמשך.
אפשרות שלישית, יסודית יותר, תדרוש
מאמץ ממושך מאד: להעלות באופן ניכר
את רמת הלימודים הנהוגה כיום בבית-
הספר היסודי.

בחורות צעירות. אחת מהן היתד, מינה
בג׳וזה, בחורה חיננית שמצאה חן בעיני
מזרחי. לאחר היכרות קצרה, התחתנו.
מאז התרחבו עסקיו של מזרחי. התרחבה
גם משפחתו בארבעה ילדים שילדה לו
אשתו החדשה. כעבור חמש שנים הגיע גם
בנימין, בנו של אברהם מנשואיו הקודמים.
עוזרת המפקח הכללי. יפה מזרחי
היתר, אחת משכנותיו של אברהם מזרחי.
על אף השם המשותף, לא היתר, כל קירבת
משפחה בין השניים. אמה של יפה, שבאה
מעיראק, היתד, חולנית מאד והיתד, זקוקה
לתמיכות סעד קבועות. את אלה היה מספק
אברהם מזרחי אשר, לדבריו, היה תמיד
עוזר לעניים בשכונה.
ביקוריה התכופים של יפה בת ד,־ ,16ב־מאפייתו
של מזרחי משכו אליה את תשומת
לבו. יפה היתד, בחורה נאה. היא מצאה
חן בעיני מזרחי והוא השתדל לעזור לה
בכל בקשותיה. כשר,ורע מצבה של אמה
של יפה, הציע מזרחי להעביר את השתיים
לדירתו. מינה לא התנגדה להצעה.
המצב החדש מצא חן בעיני מזרחי. באחד
הימים פנה ליפה, הציע לה נישואין. הדיירת
הצעירה לא הסכימה, הסבירה את
סירובה בהבדל הגילים הגדול ביניהם. היא
מצאה את פרנסתה כעוזרת במשק ביתו
של המפקח הכללי של המשטרה, יחזקאל
סהר, והמשכורת שקיבלה שם הספיקה לה,
אולם כאשר הציע לה אברהם להתחתן עם
בנו בנימין, הסכימה.
אחרי החתונה השתחרר בנימין משירותו
בצבא, החל עובד במאפיה של אביו.
הליל הגורלי .״בנימין היה גנב. הוא
היה גונב כסף מהמאפיה ומהבית. פעם
גנב מאד, לירות ופעם שלוש מאות. נמאס
לי וגירשתי אותו מהעבודה,״ הסביר האב.
לבנימין, שלא ראה בעין יפה את היחסים
ההדוקים בין אשתו ואביו, היתר, גירסה
אחרת על סיפור המעשה :״באחד הימים
עוד לפני שהילדה שלנו נולדה, באתי
הביתה במפתיע ומצאתי את אבי ואת יפה
ביחד בחדרו. לא ידעתי מה לעשות. התחלתי
לצעוק בקולי קולות עד שכל השכנים באו.
אחרי כן הוא גירש אותי מהעבודה.״
חיי המשפחה הגדולה, בבית שעל גבול
יפו, הפכו לגיד,נום. בנימין דרש גט. אביו
לא ניסה להניא אותו מכך. לבסוף, חודשים
לאחר שיפה ילדה את בתם, רחל, פסק
בית־הדין הרבני כי על הזוג הבלתי מאושר
להתגרש, להפקיד את רחל בידי אביה.
בנימין לקח את רחל אל אמו, אשתו

ומיי על בל מיל
עמרם בוזגלו ,21 ,כחוש־הגוף ונמוך־
הקומה, לא היה מרוצה. הארנק ששלה
לפני דקות מספר מתיקה של עוברת־אורח

מזרחי הבן
״אבא היה אתה בחדר!״

מזרחי האשה

בן נגד אב

העולם חזה 1025

פ ש עי ם

״בעלי היכה אותי בזה!״

דרכי חיים
הנאשם, בנימין מזרחי, עמו לפני שופט
השלום בתל־אביב ומרר בבכי. הגבר הצעיר
והנמוך, לבוש בגדים מקומטים ומלוכלכים,
הקשיב לדברי התובע, שביקש
להטיל עליו עונש חמור.
בחוץ, על ספסל ההמתנה, ישב גבר שמן,
גדול ממדים. היה זה אברהם מזרחי, אביו
של הנאשם. כאשר שמע מאחד השוטרים
כי בנו נדון לשלושה חודשי מאסר נשם
לרווחה .״טוב מאד,״ הפטיר .״אילו היו
נותנים לו יותר, היה עוד יותר טוב.״
מדוע שמח האב על אסון בנו?
ממצרים לתל־אכיב. אברהם מזרחי
היה אחד המסתננים הראשונים ממצרים
לישראל, לפני 25 שנים. במצרים היה מזרחי
נשוי לסלחר, כהן, שילדה לו שתי
בנות ובן זקונים, בנימין. חיי משפחת
מורחי לא היו שלוזים וסלחה דרשה בכל
תוקף גט. לבסוף נתמלאה בקשתה ובית־הדין
הרבני פסק לה גט, הטיל על בעלה
תשלום מזונות.
המעמסה הכספית העיקה על מזרחי: הוא
חיסל את עסקיו, עלה לארץ־ישראל בדרך
בלתי־חוקית, התיישב בתל־אביב.
בתל־אביב החל מזרחי את חייו מחדש,
הפך למנהיגה של חבורת סבלי רהיטים
ופסנתרים. מצבו הכלכלי הוטב והוא החל
חושב על נשואים חדשים. העליה הפולנית
של שנות השלושים הביאה לתל־אביב מאות

את חדרו הקטן שעל הגג. עד מהרה למד
כי אביו אמנם היה מעוניין בשוב יפה
ובתה — אך לא בו. הוא סירב לתת לו
את החדר.
באחד הימים התפרץ בנימין לבית אביו.
הוא תקף את מינה ואת יפה, היכר, בצינור
גומי גדול את בתו הקטנה, אך גורש בכוח
על״ידי אביו. המשטרה הפרידה בין האב
לבנו, עצרה את בנימין.
השבוע עמד בנימין בפני ד,שופט, כש־עולמו
הרום עליו. אשתו היתד, רחוקה
ממנו, בתו שנאה אותו ופחדה מפניו ואביו
ביקש לכלאו בבית הסהר.
״אני מפחד ממנו,״ לא התבייש להודיע
מזרחי הגברתן ,״פסק הדין הוא חלש מדי.
הוא יכול להרוג אותי כשיצא משם. נכנס
לו שגעון בראש שכאילו יש יחסים ביני
ובין יפה. בן החושב ככה על אביו, חדל
להיות בן והופך להיות אויב מסוכן.״

מזרחי האב
״בן שאומר כן, אינו בן!״
הראשונה של מזרחי, שהתגוררה במעברת
תל־ליווינסקי. יפה עזבה את בית מזרחי,
נסעה לאחת הערים, רצתה להתחיל בחיים
חדשים הרחק משכונת מאה שערים.
האשה כן, החדר לא. בעיני מזרחי
לא מצא חן המצב החדש. הוא השפיע, על
בנימין לבקש מהרבנים לוותר על ב*ו.
בנימין חזר לרבנות, חתם על עשרות טפסים,
נתן לאביו את האפשרות להחזיר
את רחל לביתו, לקרוא ליפה ממקומה החדש,
כדי שתטפל בבתה.
הסביר האב מה הניעו לצעדו .״בנימין
ואמו לא טיפלו ברחל. הם הפקירו אותה.
הלכנו לרבנות וקבלנו צו להחזיר אותה.
כשחזרה רחל, חזרה גם יפה.״
בנימין ביקש לקבל בחזרה את חדרו על
גג ביתו של אביו. הוא לא הבין כי פסק
הדין החדש של הרבנות, שניתן בהסכמתו
לפי המסמכים הנמצאים בידי אביו, מנע
ממנו לא רק את אשתו ובתו כי אם גם

ברחוב אלנבי בתל־אביב הכיל רק 210
פרוטות .״אפילו לא מנה פאלאפל,״ מילמל.
אלא שאף בשללו זה לא שמח זמן רב.
קרבנו הקימה קול צעקה, הצביעה עליו
כעל הגנב. למזלו הרע של עמרם היה
הרחוב הומה מאנשים. עוברי־אורח נלהבים
מיהרו לתפסו.

בפני שופט־השלום מקם צ׳רנובילסקי טען
בוזגלו בתוקף :״לא אני״ .העדים סיפרו
אחרת: עדותם של מסגר, שהופיע חבוש
כובע־טמבל ושל צעירה ששני פעוטות היו
כרוכים אחריה, הוכיחה את אשמתו של
הנאשם. אך עמרם לא נכנע :״העדים כולם
משקרים!״
״הלכתי ברחוב אלנבי, ראיתי ארנק, הרמתי
אותו והמשכתי ללכת,״ סיפר. קצין
המשטרה, ע .מ. מ .יהושע ודלפסון, הקשר,
בטון אבהי :״לאן הלכת?״
בוזגלו הניף ידו בהתרגשות :״אני יודע?
לאן שאני רוצה. אולי לקולנוע, אולי לטייל,
אולי הביתה. לא למשטרה. מה פתאום
למשטרה־!״
השופט לא האמין לעמרם. עיון בגליון
ההתנהגות שלו הראה כי כבר נתפס לא פעם
בגניבה, נדון לענשי מאסר־על־תנאי. תמורתן
של 210 הפרוטות תשולם ב־ 14 חדשי
מאסר.
״בשביל כל פרוטה יישב יומיים,״ חישב
ומצא אחד הנוכחים. עמרם השפיל את
ראשו ביאוש: עם מאזן עסקים כזה אי־אפשר
להתקיים הרבה זמן.

כל י שראל
גבול הספורט
משחל[ כדורסל, שנקבע בין נבחרת
קיבוץ כיסופים שעל גבול רצועת עזה לבין
נבחרת היחידה הקולומבית בצבא האו״ם
ברצועה, בוטל ברגע האחרון. הקצין ה-
קולומבי הסביר לחברי הקיבוץ, כי המצרים
התנגדו להתידדות כזאת בין חיילי ראו״ם

לבין ישראלים, כל עוד אין ישראל מרשה
להציב את כוח החירום של האו״ם גם בצו
הישראלי של הגבול ברד כבד ירד
השבוע בסדום וגרם לנזקים במבני מפעל
האשלג במקום. זוהי הפעם הראשונה מאז
הוקם מפעל האשלג שד,חקר המטאורולוגי
נתקל בירידת ברד בסדום בסוף חודש
מאי בבטן דג מ לי ח שנקנה בחנות
מכולת על־ידי חיה צוקרמן מרמת־השרון
נמצאה שפופרת זכוכית ובה פתק עם
דרישת שלום כתובה בשפה הגרמנית, אשר
הוטלה לים, כפי שמשערים לפי ניסוחד״
על־ידי שבוי נאצי בימי מלחמת העולם.
המומחים לדבר מציינים כי מציאת שפופרת
כזאת בבטנו של דג מלוח היא דבר נדיר
ביותר אלברט משולם, מחבר
המנגינות לשירים שלהבים בשדרות ודו־ריתה,
הובא השבוע בפני שופט השלום
מאקס צ׳רנובילסקי בתל־אביב, באשמה שכינה
שוטר בשם ״נאצי״ כאשר הלה בא
אל ביתו בשעה 5בבוקר, על מנת לגבות
4ל״י כקנס על עבירות תנועה. משולם
טען כי ( )1לא קיבל מעולם את הדו״ח
שבעיקבותיו נדרש ממנו הקנס )2( :הוא
לא כינה את השוטר בשם נאצי, אלא טען
כי אפילו הנאצים לא מתנהגים כמוהו
״ גבעה 4צאינהעונה ״ ,הסרט הישראלי
הראשון שפילס נתיבות לשוק הבינלאומי,
הוצג השבוע בפולין וזכה שם
להערכה נלהבת ביותר בעיתונות המקומית,
שהגיעה לשיאה בדברי מאמר הביקורת של
השבועון הספרותי ז׳יזיה ליטראצקיוז :״ליצרני
הסרטים בעולם הצטרף מתחרה חדש
ורציני — תעשיית׳ הסרטים הישראלית.״
תזכיר מדור זה בא להוסיף פרטים על ההתפתחויות
האחרונות בפרשות שנתגלו על-ידי
העולם הזה, או שהעתון דן בהן:

ש. ב :.שוב בחדשות
מתן מעמד רשמי ליט.ב. ומינוי
מפקדו בהודעה רשמית גלויה, שתי תביעות
שהוצגו לראשונה על־ידי העולם הזה
( ,)1021 עלו השבוע לכותרות, כאשר הודיעו
כמד, עתונים כי הממשלה דנה בקבלתן.
הידיעה הוכחשה על־ידי השר פנחס
רוזן, שטען כי לא היה שום דיון רשמי
על־כך . ,וגם לא מונתה שום ועדת־שרים
בענין זה. לא הוכחש כי היו דיונים בלתי־רשמיים
מאחורי הקלעים על תביעות אלה
האיש שקיבל על עצמו מטעם
מכא״י להרוס את העתונות הבלתי־תלויה
בארץ, על־ידי קנייתה או השמדתה באמצעים
כספיים, מיכאל (,״מישה״) אריאלי
(העולם הזה ,)1024 נאלץ השבוע להתפטר
מעריכת הירחון שורות. חברי מפא״י החלו
לעורר שאלות בועדת־הביקורת של המפלגה,
אחרי שהעולם הזה גילה, בין השאר, שהוא
מחזיק בשלוש משרות שונו ת ...למאסר
ארבעה חודשים נשלחה שולמית בוס־מן,
שסיפרה בשעתו בהעולס הזה ()998
כיצד התגלגלה ממעמדה בצמרת החברה הישראלית
לדרגת יצאנית. אחרי שעירעורר,
בפני בית־הדין הגבוה לצדק נידחה, נכלאה
השבוע ברמלה.

אחו מאנשי הצוות הדניים עוזר לקצין האלחוט של האניה להתלבש
*111
! בחליפת אסבסט, שתאפשר לו לחדור בין להבות חדר המכונות.

אולם האש שם היתה כה חזקה, שהוא נאלץ לצאת כל נמה דקות החוצה נדי להרטיב את בגדיו.

סירת

הבירגיטה

י *ייי
סירה זו, יחד עם עוד סיות־כיבוי, הגי

נאשו נוצה האש נ חוו המנונות של ״ביוגיטה טופס״ נסר שריח

ל ה בו ת מול 1

בבאי ראנגון מטפסים עם צינור מים אל
תאי האניה, ללחום בלהבות שהגיעו לשם.

צופרים־ ירע פננתזן תאזננ\2ת דינדן בתינזבזרית נזירות זזזזכז את
פני התים הרוגעים שר נתר ראנגון. תתאניה ״בירגיבות בוופבו״
יצאה וע\2ת ״ם. או. ם ! .אנו עורים באש !״ תאניה, שעתרה רהפריג

בעוד שעתיים ראירת, עם
פורבות עשן ם תיך. היה
ערה באש. תוך שניות הם

־ סאת ר •9גלסון ־

מצירים וכוש

אחד מאנשי הצוות ניצל הזדמנות
של נמה שניות, להוציא את
רכושו מתון התא. האש עברה מהר מבטן האניה לתאים העליונים.

י) שבתי על המיטה וניגבתי את ה־י
פילים. קניתי בערך שלושים פילים מחרסינה
ומשנהב בציילון, כדי לתת אותם
במתנה לכל המכרים והחברים שלי. עכשיו,
שעתיים לפני ההפלגה, היה לי זמן כדי
לרחוץ אותם ולנגב אותם.
לפתע חדר ריח עשן לאפי. החלטתי לצאת
החוצה ולומר לחברה של הסיפון שיזהרו
יותר כשהם מתעסקים עם אש. רק יצאתי
לסיפון קפאתי במקומי: עמוד עשן גדול
עלה מחדר המכונות.
פעמוני האוניה צלצלו בקצב מלא. הצופר
שעל גשר הקפטיין ילל. מכיוון הנמל ראיתי
תכונה עצומה: שתי דוברות כבאים התקרבו
אלינו במהירות, כשפעמוניהן מחרישים
את האוזניים. על הסיפון תפש כבר כל
אחד את מקומו. רק הקפטיין היה חסר:
הוא טיפל על החוף בהחתמת הניירות
האחרונים, התכונן לחזור לספינה על מנת
לתת את האות להפליג חזרה לאילת.
האש המשיכה להשתולל. מחדר המכונות
עברו הלהבות לתאי המלחים. כמה רגעים
לפני שפרצה הדליקה היו כמעט כל המלחים
על הסיפון, עסקו בסידורי ההפלגה.
הפועלים הבורמאיים שהטעינו את האורז
חזרו העירה, נפרדו מאתנו בלבביות רכה.
אנשי האוניה בדקו איש איש את עניניו,
חיכו להרמת העוגן.
״שלחתי מכתב לאשתי, ביקשתי ממנה
לבוא לאילת על מנת לקבל את פני,״ אמר
לי בעינים נוצצות לפני הצהרים רב המלחים
פיטרסון! מאילת נפליג יחד לדרום
אפריקה ונשאר שם עד שד,אוניה תחזור

בפעם הבאה״•
^ * רגעל רג ע היה ברור יותר כי
-#ז תוכניותיו של פיטרסון עומדות להשתנות.
הקפטיין חזר לאוניה. הוא עמד על
הסיפון, חילק בקור רוח הוראות ברורות,
שעזרו להפיג את המתיחות אשר שררה
על הסיפון.
כבאי ראנגון ומלחי האוניה עבדו כמטורפים.
האש המשיכה להשתולל. סילוני
המים עזרו רק לבודד את חלקי הספינה
שלא נפגעו עדיין. הם לא הצליחו לפגוע
באש. חלקי הספינה החשובים ביותר נפגעו:
מערכת החשמל חוסלה כליל, המכונות יצאו
מכלל שימוש, תאי המלחים נשרפו כמעט
כולם. גם תאי שלי.

0 * 1 * 111 שליח העולם הזה רפי נלסון, בודק את השרידיב
11 • 111111 כל ציודו האישי נשרף בדליקה והוא נן
במכנסי התעמלות ונעלי בד. במקרה, ניצלה מצלמתו מהאש שאחזה בתאי

:באי״ טל נמל ראנגון, מתכונן לעלות על סיפון
פט, שם כבר נלחמים חבריו ואנשי הצוות באט
לאניה הבוערת תוך שניות מספר ממתן האזעקה.

העולם הזה ׳ חלק בכיבוי

יאנ\ון

גוגון שר 350 ארף דגרר אגדו, גזזזר\ז
חיז־ג־ \זגזמנו\ 1שר ראניר אשר
הנזרזדגזה גזגואשגז שר ח־יי הא^יה.
נשארתי בלי כלום. אמנם, בתוך המהומה,
הצלחתי לחזור ׳לרגעים אחדים לתאי. חטפתי
את הפספורט, את המצלמה ואת הפילמים
שצילמתי לפני כן על החוף. נשארתי
במכנסי התעמלות לבנים ונעלי בד. כל
השאר נשרף. ברגע שעזבתי את התא חדרו
אליו הלהבות. אפילו הסיפור על הטיול
בבורמה, שהיה צריך להשלח לפני צאת
הספינה, נאכל באש,
לפנות ערב, החליט הקפטיין להפסיק את
הקרב. הלהבות דעכו; זרמי המים שהמשיכו
לזרום מספינות הכבאים, בודדו את החלקים
המעטים של הספינה שלא נפגעו עדיין. אבל
די היה במבט חטוף כדי לקבוע כי בירניטה
הקשישה והטובה תאלץ לשבת עוד הרבה
זמן בראנגון, עד שיתקנוה — אם יתקנו
אותה בכלל.
בלב נצבט, חיטטנו בין שרידי הגחלים
שנשארו בחדרנו, זכר לציוד האישי היקר
שהיה פעם רכושנו. אחר־כך הורדנו את
סירות ההצלה שלא נשרפו, העפנו מבט
אחרון אל בירגיטה העשנה, וחזרנו לחוף.
על הרציף חיכה סוכן האוניה. הוא ניסה
לעודד אותנו, סיפר כי שכר למעננו את
חדרי המלון הטוב והיקר ביותר בראנגון,
סטראנד הוטל. כולנו היינו מעדיפים את
תאיה הצרים של בירגיטה.

נשנים. רק זלתים.

* * חזה כז ה לא ראתה ראנגון כבר
^ז שנים רבות. מלחי בירגימה טופט,
בבגדי ים, מכנסי התעמלות ויחפים, פסעו
על השטיחים היקרים של המלון המהודר.
התיירים הבודדים, שהיו אותה שעה בחדר
האורחים, נסו בבהלה על נפשם. כל סיפורי
הבלהות ששמעו בארצות הברית ובאירופה
על המזרח הרחוק, צפו ועלו לנגד עיניהם.
כשהסתדרנו קצת ומדדנו אח הבגדים
החדשים שקנו בשבילנו, הצטלמנו לעתונות
ומסרנו ראיונות ארוכים לכל הכתבים של
ראנגון. רק אז יכולנו לנשום מעט ולהסתכל
מסביב.
הדבר הראשון שעיני נתקלו בו היתה
פמליה גדולה של אנשים חשובים -.ניגשתי
למנהל המלון ושאלתי אותו .״זהו ראש
ממשלת יפן,״ הודיע לי בחשיבות.
מילא. האניה הלכה לעולמה, עד כמה שזה
נוגע לי. אבל את עבודתי לא גמרתי. נגשתי
למזכירו של ראש ממשלת יפן וביקשתי
ראיון מיוחד בשביל העולם הזה.

מעל סיפון סירת הכבאים של הנמל, מתיזים כבאי ראנגון סילון אדיר של מים, לניוון התבעה שעל
האניה. הסירה מצויידת בעשרות צינורות, שחלק מהם הועלו אל סיפון האניה. בתחתית
התמונה נראה סולם כבאים מקופל. ברקע, אניות העוגנות בנמל ראנגון. הכבאים ניסו בעיקר לבודד את הדליקה ולמנוע התפשטותה.

המלחמה ברחבות

החי
קולנוע מטבע כחוץ

^ תל״אביב, הסתיר שמעון מוסיקה
800 דולאר בחולצה ישנה, שלח את
החולצה לכביסה, קיבל אותר, בחזרו־ ,כש־בכיסה
10 דולאר בלבד ופתק :״תודה.״

צער בעלי חיים
ך* יראון, לאחר שהסוסה איבדה את פר^
סותיה והחצרן נאלץ לסחוב על גבו
את משאות החצר הכבדים, הודבקה מודעה
זו על לוח המודעות של הקיבוץ :״מחובתם
של החברים להתיחס לחצרן כאל אדם ולא
כאל ממלא מקומה של הסוסה.״

תרגום חופשי
^ ממפיס, ארצות־הברית, הטביע פקיד
^ 1הדואר את החותמת ״עבר לכתובת בלתי
ידועה״ על מכתב שהיה מיועד לאסיר
בבית־הסוהר המקומי, ואשר הוחזר על־ידי
הנהלת בית־הסוהר בצירוף החותמת :״ברח.״

3פש ש? אמז

ך* באר־שכע, נתגלה נחש ארסי בה
ע רי מ ה של עגבניות בדכונו של אחד
הרוכלים, נרגם במבול של מלפפונים, אב
סרטים

הוד
מעלתה משתוללת
החכרה הגבוהה (אסתר, תל־אביב;
ארצות־הברית) — הוא סרט אשר הצגתו
נאסרה לחלוטין ברפובליקה של מונקו.
הסיבה: כוכבת הסרט מרבה להשתולל, משתכרת,
מתהוללת בחברתם של שני גברים,
מתגרשת מבעלה משום שאינה יכולה לסבול
את חולשותיו. האשד, העושה כל זאת
היא הוד מעלתה גרייס (אשת רנייה) ,לשעבר
קלי, הנסיכה של מונקו ואם ליורש
העצר של הרפובליקונת.
זהו סרטה האחרון של גריים קלי לפני
נשואיה, בו היא מראה את כשרונותיה.
בסרט מוסיקלי, המבוסס על מוסיקה ופזמונים
של גדול מלחיני אמריקה, קול פורטה היא מופיעה בו כבת החברה הגבוהה,
נערה עיקשת וחסרת מעצורים, הסבורה כי
בזכות מעמדה ועושרה היא זכאית להחליף
בעלים בקצב של החלפת לבנים. הצרה היא,
שאין גרייס יודעת במי לבחור, שכן ליבה
ההפכפך נמשך אל גברים מכל הסוגים.
לאחר שהיא מתגרשת ממוסיקאי חובב (בינג
קרוסבי) ,שהוא גם מיליונר חובב בין
השאר, היא נותנת עיניה בעלם צעיר
ומנופח (ג׳ון לונד) ,אך חסר כל, רק

ושמה יצא לתהילה ברחבי העולם, היה
זה דוקא בעלה שעשה את הצעדים הנועזים
עבורה. הוא חיבר תסריטים שנועדו במיוחד
עבור אשתו התמימה, נתן לה בהם תפקידים
לא כל כך תמימים.
לשיא הגיע ואדים בסרט ״בצלם אדם
נבראה.״ הוא כתב את התסריט וביים בעצמו
את הסרט, בו היה על אשתו להופיע
בתמונות עירום ובסצינות אהבה עירומות
עם שחקן צרפתי צעיר בשם ז׳אן לואי
טרנטון. צופים שעמדו מהצד נדהמו למראה
ואדים, שביים בשויון־נפש סצינות בהן
צריכה היחד. אשתו להתחבק בעירום עם
גבר זר. ואדים הרגיע אותם :״״אהבתנו
היא כה חזקה ששום דבר לא יפריד בינינו.״
מאז
חלפה רק שנה. השבוע הפסיקה
בריג׳יט בארדו את הופעתה בסרט הפארי־סאית
עם הנרי וידאל ושארל בויה, כדי
להופיע בבית־משפט אזרחי. הסיבה: סיום
משפט גירושיה מואדים, ממנו החליטה להיפרד
כבר לפני שבועות מספר. כשיצאה
מבית־המשפט, נפלה בריג׳יט לזרועותיו של
צעיר יפה תואר, עמו, כך הודיעה, מתבוננת
היא להתחתן. שמו: ז׳אן לואי טרד
טון.
מוסר השכל לבעלים: אל תתנו לנשותי-
כם להתעלם ערומות עם גברים זרים, אפילי
לא במשחק. כי בכל משחק יש גרעין
של אמת.

יומן חד שו ת

טסים ומחבר•

כריג׳יט בארדו כזרועות ז׳אן לואי טרנטון
צחוק, צחוק אבל
נים ושאר ירקות, חדל להראות סימני־חיים
לאחר שנפגע בראשו על־ידי עגבניה רקובה.

פקידיסטאן

ך תל־אביב, לאחר שצעיר לא התייצב
בלשכת הגיוס במועד הקבוע בחוק,
שלחה אליו הלשכה צו־גיוס הביתה, נאלצה
להתנצל כאשר הוברר כי הצעיר נפטר
בהיותו בן תשע.

האסטרטגיה ש 7הני שה העקיפה
ך לקסינגטון, ארצות־הברית, ניסד,
4חולה א. ב .ג׳ינם לשוא לברר
מצבו מפי הרופאים והאחיות, טילפן
סוף לשוער בית־ר,חולים, שהודיע לו
״החולה א. ב .ג׳ינס מחלים והולד.״

ה־מה
לבכי

דייקגות

מדעית
^ ווארשה, טען הפרופיסור קאזימיר
טאוויד כי אשתו מתה מסיבות טבעיות,
נמצא אשם בתיכנון רצח בדייקנות כה מדעית
עד שהכשילה אותו בחקירת המשטרה.

אופ3ח גפסדת
— •חיפה, הצהיר מלח במכס בי במזווה
דתו כלולים רק כמה בגדים שהביא ב־ימתנה
לסבתו, לא נבוך כאשר נמצאו במזוודה
שמונה זוגות גרבי ניילון, שלושה
בגדי־ים ביקיני ושתי שמלות ערב שקופות,
הסביר :״סבתי היא קצת מודרנית.״

ך* תל־אכיב, הועמד לדין חיים
£באשמת גניבת חלקים ממכוניות
איות. ביום הראשון לתחילת מיבצע
בא לבית־המשפט כשעל חולצתו ענוד
סיני.

טיש צבסיני,
אות

כדי
להוכיח לעצמה שאין היא סנובית
יתר על המידה.
בערב יום החתונה, נקלע לקלחת גבר
שלישי. פראנק סינטרה הוא עתונאי של
שבועון רכילות הבא לכסות את המאורע
המליונרי, נכנס תוך כדי כך, לתחרות המחזרים,
כובש את ליבה של גרייס. אולם
במקום לקחתו לעצמו, מחזיר סינטרה את
ליבה של גריים לקרוסבי הנושא אותה.
סוכר, לא סכרין. בלב כל אדם,
שהיה לו איזה מגע שהוא עם סרט מוסיקלי
הוליבודי, קיימת הסתייגות מלודה
חלחלה כלפי סוג זה של סרטים. החברה
הגבוהה, הוא סרט המפתיע לטובה. למרות
נושאו הבנלי למדי, הוא עשוי בטעם רב,
מוגש בידי חבר שחקנים מצוין ובלוית
מוסיקה טובה.
ניכרת בו פזילה ניכרת לעבר הקומדיות
הבריטיות המפולפלות, אולם ברור שאת
הצעד הסופי אין הוליבוד מתירה לעצמה.
שלושת כוכבי הסרט, כולם בעלי האוסקר,
הם התורמים העיקריים להבדלו משאר סרטי
זמר סכריניים מסוג זה. פראנק סינטרה
וגרייס קלי. ותנים דוגמא מאלפת כיצד
אפשר להשקיע משחק ומחשבה גם בתפקידים
שאינם דורשים כלל לעשות זאת.
אולם תגליתו הגדולה של הסרט הוא ללא
ספק הזמר הותיק בינג קרוסבי 53 קרוס-
בי מופיע בצורה המזכירה את ימי עלומיו,
אינו מעורר סלידה ושעמום כמו בסרטיו
בשנים האחרונות.
תעודת הצטינות נוספת לסרט, היא הופעתו
של לואי (סאצ׳מו) ארמסטרונג, הזמר
והמחצצר הכושי המפורסם. סאצ׳מו הוא
המנחה בסרט בידור טוב זה, כשהוא עצמו
ראש וראשון בין בדרני הסרט.

כוכבים

האמת שבמשחק

עד לנשואיה עם העתונאי והתסריטן ואדים,
היתר, בריג׳יט בארדו נערה יפה ומושכת,
אם כי תמימה וצנועה למדי. כשהתפרסמה,

ש ני כ ר טי ס י טיסה חינם לניו־יורק
וחזרה, ושבעה ימי בילוי על חשבון חברת
הסרטים ורנר, הם הפרסים הראשונים בתחרות
שפתחה החברה בישראל, לרגל הצגתו
הקרובה של הסרט בדד במרזזביס.
סרט זה מספר על קורות חייו וטיסתו
הסנסציונית של צ׳ארלס לינדברג, אשר חצה
בדיוק לפני 30 שנה בפעם הראשונה את
האוקיינוס האטלנטי במטוס. צורת התחרות,
שתימשך שנה, היא כתיבת חיבור על הנושא:
מהו ההישג הגדול ביותר בשטח
התעופה האזרחית בעולם המודרני
אכזבה גדולה נגרמה למרילין מוגרו,
כאשר התברר כי השחקנית האוסטרית
מריה (ג׳רבז) של קיבלה את התפקיד הראשי
באחים קאראמאזוב, אליו השתוקקה
מרילין זה שנים מספרר 3של
סרטים אוסטריים, שהועברו ארצה במסגרת
העברת הון יהודי, יוצגו בקרוב. הראשון
בסדרה זו הוא הסרט דוניח (מנהל התחנה)׳
המוצג בקולנוע אוריון בתל־אביב. אגב,
הקהל הישראלי מקבל בשריקות בוז את
השפה הגרמנית הרכין ויק, הסופר
האמריקאי־יהודי, מסיים עתה את עיבוד
ספר מרג׳ורי סורנינגסטאר לתסריט קולנועי.
את התפקיד הראשי של נערה ניו־יורקית
יהודיה, הנשחקת בין הווי ביתה לחיים
המודרניים, תמלא נטליה (מרד הנעורים)
ווד אמנות הקולנוע הוא שמו
של ירחון מקצועי ישראלי, ערוך בידי מבקר
הקולנוע דוד גרינברג. חוברת רביעית של
הירחון, הבא לספל בצד הרציני והאמנותי
של האמנות השביעית, הופיעה השבוע.

סיטוו האישי של קכס

מאת יע>ןבח 1חרוב
** וד כיום, אחרי שהספקתי כבר להי-
רגע קצת וחזרתי אל ביתי השליו ואל
משפחתי, עדיין אני תחת הרושם המסעיר
של ביקורי האחרון בארצות־הברית עם
נבחרת הפועל. אין זו הפעם הראשונה שאני
נוסע לאמריקה. הייתי שם לפני עשר שנים,
עם נבחרת הפועל ולפני כשנה, עם נבחרת
ישראל. אולם אני יכול לציין בשקט כי
מכל המסעות שעשיתי בחיי היה זד, המסע
המפואר, המעניין, המסעיר והטוב ביותר.
סוף סוף אתם מתארים לכם ודאי מה
זה לטוס בחודש אחד לאמריקה וחזרה,
לשחק שלושה משחקי כדורגל, לבקר בוושינגטון,
ניו־יורק ופילדלפיה, לאכול כל
ערב במסיבה אחרת, להתנשק עם מרילין
מונרו לעיני 40 אלף איש ועוד לבקר אצל
תריסר אישים חשובים. היה זה פשוט חלום.
הגענו במטוס לניו־יורק שלוש שעות
לפני הזמן ואף אחד לא חיכה לנו. כמה
צלמים זריזים, שהיו במקרה במקום, התחילו
לצלם אותנו בכל מיני פוזות; ועוד
לפני שהספיקו לגמור הופיע הג׳אדג׳ לי־בוביץ
בכבודו ובעצמו, עם כל הפמליה.
״כל מה שעשיתם עד עכשיו לא שוה שום
דבר,״ הוא אמר. התחלנו הכל מההתחלה.
בפקודתו עלינו חזרה למטוס, שם התלבשנו
כולנו בבגדי מלחים וכובעי מלחים,
שניתנו לנו במקום, והתחלנו לרדת עוד פעם.
הפעם הצלמים לא היו מרוצים .״המטוס
לא עומד בסדר,״ הם צעקו. ליבוביץ, אחד
השופטים המפורסמים ביותר בארצות־הב־רית,
לא התעצל ועשה סדר חדש בכל שדה
־,תעופה. הזיזו מטוסים, המטוס שלנו הסתובב
— והכל רק כדי שהצלמים יוכלו
לצלם אותנו יורדים מהמטוס. למטה חיכתה
לנו הפעם משלחת שלמה, עם דגלים וכרזות.
ליבוביץ הצליח אפילו להביא את
כל קבוצת ד,בייסבול של הדודג׳רס כדי שיצלמו
איך הם נותנים לנו כדור בייסבול,
תמורת כדורגל. כמעט שהתפקענו מרוב
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזד, ממליץ לראותם:
• החייל האמיץ !תמר, ת ל -א בי ט-
תעלוליו ומפלתו של שווייק הבריטי, בקומדיה
סאטירית מצויינת השמה ללרג
את הבולשיט והשחיתות בצבא הוד מל-
כותו/ה.

#מאהבה של ליידי צ׳אטרלי

(ארמון־דוד, תל־אביב) — הרומן המפורסם,
העוסק כולו בהתלבטויותיהם המיניות של
ליידי אצילה ושומר היערות שלה, בביצוע
פושר ועדין ובתוספת שינויים בהתאם לרוח
התקופה. דניאל דרייה, ליאו גן.
ס כופר נפש (עצמן, חיפה) — גלן
פורד אינו מתחשב ברגשות האב שלו כשבנו
נחטף, מחזירו אליו בעזרת שיקולים
הגיוניים קרים. תסריט בינוני, גלן פורד
מצויין.
• מלחמה ושלום (אופיר, תל-אביב)
גישה צבעונית מבריקה אך בלתי מהוקצעת,
ליצירתו הגדולה של טולסטוי. תמונות קרב
המוניות מצומות. הנרי פונדה ואודרי ר,פ־בורן.

נו ד ד (עדן, תל־אביב) — יצירה
הודית ססגונית, המסרבת לנדוד מהבד ה־תל־אביבי
זד, השבוע ה־ .23 אין מה למהר,
היא תוצג גם שבוע .24

בעיטות הפתיחה. במקום בעיטה
אחת בעטה מרלין בכדור 10
פעמים, לנוחיות הצלמים. יעקב
חודרוב מציג את הכדור לרגליה,
במצב נח לבעיטה, כשהיא מתלקקת.

נבחרת ..הנועד, ששדה השבוע מסיור אדור בארצות־הברית

ונרו וכד השאר
צחוק. כדי להקל עלינו את ההיכרות עם
הדודג׳רס לבש כל אחד מהם סרט נייר.
ניגשתי אל אחד מהם, כושי בריא ומוצק,
וקראתי מה שהיה כתוב בעברית בשלט
שלו :״שלום! אני דזשעקי ראבינסאן.״
אמרתי לו :״שלום מר רובינסון. אני

החגיגיות וקבלות הפנים. כל אחד הרגיש
את עצמו כאילו הוא חייב לנו משהו, וערך
סעודה חגיגית ומושכת.
מה לא עושים בשביל הפירסומת באמריקה?
עשינו הכל. נסענו לואשינגטון
והתקבלנו אצל סגן הנשיא ריצ׳ארד ניקסון.

קמיע לנצחון ישראלי. מרלין מונרו הופיע במשחק נבחרת הפועל נגד כל כוכבי
ניו־יורק בתור קמיע לנבחרת הישראלית. היא נראית בתמונה יושבת במכונית קאזילאק,
המסיעה אותה בתון האיצטדיון, כשיעקב חודורוב, הצועד לידה, מריס את ידה בידו.
חודרוב,״ והוא כמעט התעלף, כששמע שאני
יודע את שמו.

ך* גיאו אותנו למלון נידיורקר וחילקו
! ן אותנו בחדרים, שניים־שנייבב החברה
קצת רבו ביניהם, מפני שלא בכל החדרים
היתד. טלביזיה ואלה היוצאים בפעם הראשונה
לחוץ־־לארץ פשוט השתגעו לראותה.
למחרת בבוקר נערך הפארייד — המצעד
הגדול שלנו. שמענו אומרים שאפילו לאיבן־
סעוד לא נערך מצעד מפואר כזה. רק
יצאנו החוצה נעשה לנו חושך בעיניים.
קאדילקים מודל אחרון, ישר מבית החרושת,
המתינו לנו. על כל מכונית היו שני
דגלים, ישראלי ואמריקאי ושני פלקטים:
״אמריקה מצדיעה לישראל!״ ועוד כתובת
לאורך כל המכונית מסוג :״נבחרת גיבורי
סיני תשחק ביום שני נגד נבחרת כל כוכבי
ניו יורק״ ,או :״רוברט ואגנר (זה ראש
עירית ניו־יורק) מברך את גיבורי סיני״.
או :״מרלין מונרו (אתם יודעים מי זאת)
לקחה לחסותה את נבחרת הפועל״.
לפני המכוניות צעדה תזמורת עם מאה
כלים ומאחורינו נסעה עוד מכונית, עליה
היה מוקם צריף. ליד הצריף ישבה בחורה
עם ילד ובחור עם סטן שמר עליה. זה
בשביל להראות לאמריקאים מה זה קיבוץ.
בשעות הצהריים, כשהמוני אנשים היו
ברחובות, נעצרה כל התנועה, האורות
האדומים נדלקו בכל פינה ואנו נסענו
לאורך רחובות ניו־יורק. אחרי קבלת־פנים
אצל ראש עירית ניו־יורק, מיהרנו אל ראש
עירית ברוקלין היהודי, ג׳ון קאשמור .״תגידו
לבן־גוריון,״ הוא אמר לנו ,״שלא יש־ויץ.
תחת שלטוני יש פי שניים יהודים
ממה שיש אצלו.״
אחרי שהמצעד נגמר, הגיע תור הסעודות

ליד בנין הקונגרס התנפלו עלינו צירי, הקונגרס
וכל אחד מהם רצה להצטלם איתנו
לחוד. הצירים פשוט התחילו להשתולל.
לקחו שלטים של ״אין חניה״ ושמו אותם
באמצע הכביש, כדי שלא יפריעו להם להצטלם
איתנו. היתר, לנו קבלת פנים אצל
אבא אבן ואצל החשמן ספלמן, שציין שאנו
המשלחת הישראלית הראשונה אצלו.
לחלק מהאנשים עלתה פירסומת זו בדם,
פשוטו כמשמעו. השופט ליבוביץ, הטוב,
השמן והקרח, לקח אותנו לבנק הדם, והשחקנים
שלא היו צריכים לשחק במשחק
הראשון תרמו שם דם לבנק הדם של הצבא
האמריקאי. חבל שהיה עלי לשחק במשחק
הראשון. אחרת היו האמריקאים זוכים בסוג
דם נדיר ויקר המציאות, הזורם בעורקי.

ך* פירסומת עשתה את שלה. הכר-
) 1טיסים למשחק הראשון נמכרו מראש
וביום המשחק היה שוק שחור בכרטיסים.
כל יהודי שפגשנו ברחוב לפני המשחק
פשוט התחנן בפנינו :״חברה, רק בשבילי,
תעשו לי טובה ותנצחו. לפחות אל תפסידו!״
וכך הגיע יום המשחק עצמו.
היתד, זו הפגנת ענק למען ישראל 40 .
אלף איש התכנסו באיצטדיון אייבטס פילד,
לראות את המשחק. כשהגענו לחדרי ההלבשה
כבר שמענו את הנאום של אבא אבן
ואת השירים של הזמר המפורסם סמי די־וויס.
ואז, לפני שעלינו למגרש, בא איזה
ינקי אחד והוציא אותי החוצה :״בוא
לקבל את מרילין מוגרו!״
הייתי קצת נרגש. לא בגלל מרילין, אתם
מבינים, אלא בגלל המשחק. סוף סוף ראיתי
כבר שחקניות קולנוע. כשהייתי ב־ 47באמריקה,
באה מריה מונטז לבעוט את
בעיטת הפתיחה במשחק בלום אנג׳לס. אבל

אז הייתי עוד ילד. לחצתי לה רק את היד.
לקחו אותי ואת הקפטן של הקבוצה
האמריקאית. הבחור גבה הקומה, ששמו הוא
יוטרס, הוא סטודנט בלגי, הלומד באמריקה
ובארצו נחשב לאחד הכדורגלנים המעולים.
הוא טפח לי על שכמי ואמר לי :״תראה
ג׳ק, אני אבוא אל מרילין מונרו וכאן
הוא התחיל לתאר בפני בתנועות ידיים
וגוף מה הוא יגיד ומה הוא יעשר, כשיפגוש
את מרילין מונרו.
בקיצור, נתנו לנו זרי פרחים ענקיים והביאו
אותנו החוצה, אל המכונית שם
ישבה מרילין מונרו. היא ישבה על גב
המושב בשמלה כחולה פשוטה, מחשוף
גדול מאוד ובאמצעיתו תקוע פרח, מאופרת
היטב ומחייכת כל הזמן, כשהיא חושפת
לרווחה את שיניה. מוכרח להגיד לכם שהיא
חתיכה טובה. אבל טובה.
הבלגי התבלבל ושכח כל מה שרצה להגיד
ולעשות. הכניסו אותנו אליה למכונית
הפתוחה, היא לחצה את ידינו ולא הפסיקה
לחייך. לא דיברנו על שום דבר, כי לא
היה לנו עוד נושא משותף. חוץ מזה
הצלמים התחילו לצעוק :״נשיקה! נשיקה!״
לבסוף הסכימה מרילין ונישקה אותי. אחר
כך אמרו לי שהרבה אנשים היו מוכנים
לשלם הרבה כסף כדי להתחלף איתי.
נסענו עד לכניסה לאיצטדיון. פתאום, כשהגענו
לכניסה, התחלתי לשמוע התפוצצויות
ויריות, בדיוק כמו בחזית. התברר
שהיה זה טכסים כדי למשוך את תשומת
לב הצופים?כניסה בה אנו עומדים להיכנס.
אני והקפטן האמריקאי ירדנו מהמכונית,
משני צידיה החזקנו את ידיה
של מרילין וכך עלינו על המגרש, לתשואות
הקהל שכמעט השתולל.
מרילין מונרו יודעת איך להתנהג. היא
מבליטה את כל הדברים שהקהל מצפה
שתבליט, מחייכת, מנופפת ידיים ושולחת
נשיקות באויר. כל אחד חושב שהנשיקה
מכוונת אליו. הגענו עד לבמה, מרילין ירדה
ויחד, שלובי זרוע, ניגשנו אל מרכז המגרש.
שם כבר חיכו עשרות צלמים וצלמי טלביזיה.
מרילין בעטה בכדור לפחות 10
פעמים בשביל הצלמים. אחרי זה אמר לי
ליבוביץ׳ :״חודורוב, תן נשיקה!״ פקודה זו
פקודה. אחר כך, כשראיתי בטלביזיה איך
אני מנשק את מרילין מונרו לא האמנתי
שזה באמת אני.״
רק אחרי זה התחיל המשחק הראשון. אין
כל שחר למה שנכתב בעתונות כאילו אמרתי
שהתבלבלתי מהנשיקות של מרילין מונרו
ולכן ספגתי שערים. האמת היא שכולנו
היינו עייפים ומבולבלים, לכן שיחקנו במחצית
השניה חלש יותר. במחצית הראשונה
הדגימו החברה משחק כה משובח, שזמן
רב לא ראיתי כמוהו אצל קבוצה ישראלית.
התוצאה הסופית, כידוע — 6 :4לטובתנו.

***ירוקנו עו דמשחק בפילדלפיה
ומשחק אחרון נגד קבוצת סלטיק הסקוטית,
בניו־יורק. זה היה המשחק החשוב
ביותר בסיורנו. התאמנו בכל מיני מקומות,
ביחוד בפארק המרכזי בניו־יורק. פעם באה
המשטרה והפסיקה את האימון, משום שהתאמנו
בלי חולצות, וזה בלתי מוסרי. איזו
ארץ משונה היא אמריקה זו. כשבחורות
מופיעות שם חצי ערומות, זה כן מוסרי.
אבל לבחורים אסור להוריד את החולצות.
למשחק הקובע נגד סלטיק התכוננו הרבה.
קבוצה זו אמנם הפסידה שבוע קודם
לכן אצל טוטנהס ,4 :3אולם היא נחשבת

תשוקת

השנה

העשירית.

אחרי עשר שנים בהן לא היה חוד־רוב
במחיצת כוכבות קולנוע, הוא
זוכה לנשק את מרלין מונרו.
כאחת הטובות בארצה. הפעם היה זה משחק
ללא טקסים ותהלוכות, אבל משחק חזק.
כאן נתקלתי באחת התופעות המענינות
שבמסע. התוצאה היתד .1:1 ,לזכות סלטיק
היתד, בעיטה בלתי ישירה לשער, בתוך
הקו ד,־ .16 הם בעטו, ובעזרת טכסיס מחוכם
בעטו לשער. הצלחתי לעצור את הכדור.
שחקני סלטיק נדהמו מתפיסתי, נעמדו על
המגרש ומחאו כפיים. באותו רגע חשבתי
בלבי: זהו ההבדל בין העולם הגדול לישראל.
בעולם מוחאים כפיים למראה משחק
טוב, וביפו מרביצים מכות אחרי משחק טוב.

העסק ננמר. לאחר בעיטת ה־פתיחה,
עוזבת נזרלין מונרו את
המגרש, כשהיא חבוקה בזרועותיו
של יעקב חודורוב, לצהלת 40
אלף צופים, ברובם הגזול יהודים.

ספורט אורחים דרישה צנועה
לקבוצת הכדורגל האנגלית סנדרלנד לא
היה מזל רב, מאז חזרה מסיורה בישראל
בשנה שעברה. בשבועות האחרונים הסתבכה
באחת השערוריות הגדולות ביותר בתולדות
הכדורגל האנגלי, כאשר התברר שהקבוצה
העניקה לשחקניה תשלומים שלא
כחוק. ארבעה ממנהלי הקבוצה סולקו לכל
חייהם מפעילות ספורטאית ושחקני האגודה
נקראו לחקירה. דיצ׳בורן, אחד ממנהלי האגודה
המסולקים, שביקר גם הוא בישראל,
החליט להפוך את שערורית קבוצתו לשע־רוריה
כל ארצית, השקיע רבבות לירות
במערכה להוכיח שכל הקבוצות האנגליות
נוהגות לשלם לשחקניהן שלא כחוק.
גם מארחיה של קבוצת סנדרמד בישראל,
אנשי מכבי פתח־תקוה, לא היו רחוקים מ־שערוריות,
אחרי שסילקו את מאמן קבוצתם
אליעזר שפיגל. למרות זאת לא עורר
מצבה המסובך של סנדרלנד רחמים בלב
אנשי פתח־תקוה. הם הגיעו למסקנה שאם
קוראים את סנדרלנד לסדר, שיהיה זה. סדר
עד הסוף. וכשסקרו הפתח־תקואים את פרשת
יחסיהם עם האנגלים, מצאו שאורחיהם
לא היו בסדר.
רלציס לנ סו ע. כדורגלני סנדרלנד, שהתאכסנו
בארץ במלון רמת־אביב* ,נהנו
מתנאים יוצאים מגדר הרגיל. קבלת הפנים
החמה הלהיבה אותם עד כדי כך ששלושה
ימים לפני עזבם את הארץ הגישו למארחיהם
שי. השי היה חוזה למכבי פתח־תקוה,
לשורת משחקים באנגליה. הקבוצה האנגלית
התחייבה להטיס 24 איש על חשבונה לאנגליה,
לארחם במלון מדרגה ראשונה, לשלם
500 לירות שטרלינג עבור כל משחק,
נוסף לדמי כים לשחקנים.
מכבי פתח־תקוה התכוננה למסע במרץ
רב. אנשיה שוחררו ממקומות עבודתם, יצאו
למחנה אמונים סגור למשך שבועיים. אולם
כרטיסי הטיסה המיוחלים לא הגיעו. לשוא
לחצה מכבי על סנדרלנד. הקבוצה האנגלית
טענה שאין ביכולתה למצוא יריבים למכבי,
כיון שאין איש רוצה לשחק נגד
קבוצה ישראלית.
השבוע פקעה סבלנותם של אנשי פתח־תקוה.
מתוך מחשבה שמצבה העדין של
סנדרלנד יגרום לכך שלא תרצה להסתבך
בשערוריות נוספות, הגישה מכבי פתח־תקוה
באמצעות עורך הדין יצחק בראז, הנמנה
על הנהלת הקבוצה, תביעה משפטית להתאחדות
האנגלית לכדורגל, בה היא מאשימה
את סנד1לנד בהפרת הסכם. בתביעתה לא
דרשה מכבי פיצויים על הפרת ההסכם; היא
הסתפקה בדרישה שההתאחדות האנגלית
תכריח את סנדרלנד לקיים את החוזה ולהסיע
את מכבי פתח־תקוה לבריטניה.

אגודות החכרה מהשכונה
מדי מוצאי שבת, כאשר תושבי העיר
יוצאים לבושי חג לטייל ולבלות, יוצאים
אנשי כרם התימנים בתל־אביב אל החלונות,
המרפסות ופתחי הבתים. שם עומדים בשקט,
מפצחים פיסטוקים, שולחים מבטי צפיה אל
תוך הרחוב. עומדות זקנות קמוטות פנים,
שאיש אינו יודע את גילן המדויק; עומדים
גברים מסולסלי פיאות, שאך זה עתה חזרו
מבית הכנסת, כולם ממתינים.
כאשר מתחיל להחשיך, נכנסים אל סמטאות
הכרם שני אוטובוסים גדולים, גדושים
נוסעים המריעים ושרים בקולי קולות. באותם
רגעים נחלקים תושבי כרם התימנים
לשניים: אלה שהגיעו באוטובוסים ואלה המצטופפים
סביבם לקבל את פניהם. ברגעים
אלה מגיעה גאוותם המקומית של יושבי הכרם
לשיאיה, כי הרגע בו חוזרת קבוצת
הכדורגל של שכונתם, קבוצת שמשון, אל
ביתה, הוא אולי הרגע היחיד בו מרגיש
החנווני התימני היושב בחורבה רעועה בכרם
כי יש לו משהו משלו, משהו סוב
וחזק, שהוא יכול להתגאות בו.
המכוניות נעצרות. בתוך הקהל המצטופף
על הכביש, יורדים 11 כדורגלנים צעירים,
מיוזעים ומאובקים, לבושי חולצות פסים
תכלת־לבן .״כמה? כמה?״ פורצת השאלה
מפי עשרות ריות. אף אחד לא שואל :״ני
רוצים
לקנות

צריף שוודי
חדש או במצב

טוב

בעל שלושה או ארבעה חדרים
שאפשר לפרקו ולהעבירו למקום אחר.
נא למסור פרטי ם בכ ת ב על גודל הצריף, מצבו,
המקום שבו הוא עו מד עתה, ומה המחיר הנדר ש
תמורתו, לפנו ת לת, ד , 136 .עבור ״צריף שוודי״.

״יצרח

ח־ פ ה

* דמי הארחתם במלון, בסן 5850ל״י, טרם
שולמו למלון, ובימים אלה התנהל קרב
שאלונים במשפט שהגישה הנהלת המלון
נגד מביאי הקבוצה.
העולם הזה 1025

צחתם או הפסדתם?״ כי קבוצת שמשון
כמעט ואינה מפסידה אף פעם. בעונת הכדורגל
האחרונה, בה שיחקה 19 משחקי
ליגה ב׳ וששה סבובים במסגרת משחקי
גביע המדינה, לא הפסידה שמשון אפילו
משחק אחד.
אחרי השחקנים יורדים העסקנים מהאוטובוס.
הם מזיעים ומשולהבים לא פחות
מהשחקנים עצמם, מחייכים לכל עבר ולוחצים
כל יד המושטת להם .״השם יברך אתכם,
השם יהיה בעזרכם״ ,ממלמל תימני זקן
מקצה המדרכה, ונדמה כי רק עזרת השם
היא שהביאה את קבוצת שמשון עד לאן
שהגיעה. כי קבוצה זו נמנית על אותן הקבוצות
הבודדות — רק שלוש־ארבע מתוך
כמאתיים קבוצות כדורגל במדינה — שאינן
תלויות בשום אגודה ספורטאית ושאינן נתמכות
על־ידי איזה גוף שהוא.
לפני ימים מספר הופצה שמועה כאילו
עומדת קבוצת שמשון, עם עלייתה לשחק
בליגה א׳ ,לעבור לחסותה של בית״ר .״זהו
שקר בין השקרים! מוטב לנו להתפרק בכלל
מאשר להיות תלויים במישהו,״ הצהירו כל
אנשי הקבוצה. אין זו הדרך הקלה. גם כאשר
שיחקה שמשון בליגה ג׳ וב׳ ניסו האגודות
המפלגתיות להצר מדי פעם את
צעדיה. אנשי שמשון ידעו כי״,לכשיעלו לשחק
השנה בליגה הארצית, יגבר הלחץ עלי־

ב׳ תל־אביב שנפל במלחמה. הם שיחקו אז
בליגה המיוחדת, החזיקו בה את המקום השני.
לפני שבע שנים, בעת משחק נגד הפועל
יפו ביפו, התפרע הקהל. שמשון נמצאה
אשמה, הוענשה באי השתתפות במשחקים
במשך שנה.
היתד, זו שנת משבר. שחקניה הטובים
של שמשון הושאלו לקבוצת בני־יהודה. כשניסו
העסקנים להקים את הקבוצה מחדש,
לאחר שנה, אי־אפשר היה לעשות זאת. הם
החליטו להתחיל הכל מחדש. הקימו קבוצת
נוער, מתוכה צמחו במשך השנים שחקני
הקבוצה הראשונה.
בשנים האחרונות זכו השמשונים לפרסום
בשטח שאינו כולו ספורט טהור. הם הקימו
להם מועדון באחד הבתים הנטושים בכרם.
עירית תל־אביב ניסתה לפנותם. מישהו זרק
פצצה למועדון, האנשים נעצרו אולם שוחררו
מחוסר הוכחות. כיום נמצא המועדון בידם,
אולם הוא ריק ועזוב מחוסר תקציב.
בפעם שניה נטלו אנשי שמשון את היזמה
לידיהם כששכרו דחפור ליישור חורבות
מנשיה, שליד הכרם, במטרה להכשיר שטח
למגרש אמונים. שוב נתקלו בקשיים. ה־עיריה
שלחה את פקחיה למנוע את יישור
השטח. אולם משגויסו למערכה כמעט כל
נשות כרם התימנים, שוב ניצחו השמשונים.

תשבץ 05111:1היה

קבוצת ״שמשון״ על רקע כרם התימנים
עשרה שחורים, ג׳ינג׳י אחד
הם ומחוסר גב הם יקופחו לא פעם. אולם
סכנה זו לא הרתיעה אותם.
כל אחד תורם. עסקני הקבוצה אינם
דומים לעסקניה של שום קבוצת כדורגל
אגודתית. הם אנשים קטנים ופשוטים, תושבי
הכרם, המקדישים את שעות אחר העבודה
לקבוצת הכדורגל, ללא תמורה כל־שהיא
.״התמורה היחידה שאנו מקבלים בקביעות,
הם הנצחונות שהקבוצה מביאה
לנו. בעד זה כדאי הכל.״ קבע יהודאי בן־
ציון, עובד עירית תל־אביב ונמנה על עסקני
הקבוצה.
למעשה, כל תושב הכרם הוא עסקן פעיל
של הקבוצה. אפילו הדל ברוכלי שוק הכרמל
מוכן להוציא מכיסו כמה לירות מדי
פעם, לטובת הקבוצה. כל תקציבה של הקבוצה
מורכב מתרומות מעין אלה. בשונה
מהנהוג בקבוצות אחרות, משתתפים הכדורגלנים
עצמם בהוצאות, משלמים את דמי
הנסיעה למשחקים והוצאות כביסת מדיהם.
בעלי המסעדות המזרחיות בכרם פותחים
שעריהם לרווחה בפני אנשי הקבוצה, ואילו
האוהדים הפחות אמידים מסתפקים בהצטרפות
לנסיעת הקבוצה למשחקיה הרחוקים.
דוגמה חיה לכך הוא אברהם שרעבי (,)44
איש הכרם העובד כסדרן תנועה באגד. הו8
משתתף קבוע בתרומות :״זו קבוצה צעירה,
ילדי השכונה. אם הפועל ומכבי לא יכשילו
אותם יתפסו בליגה א׳ מקום חמישי או
שישי, יגיעו תוך שנה שנתיים לליגה הלאומית״
.מכיתן שמשחקי הליגה הם בשבת
ואברהם הוא דתי, הוא הולך ברגל למקום
המשחק. אם המשחק מתקיים רחוק מאוד,
הוא נוסע עוד ביום ששי כדי לראות את
ילדי השכונה שלו במשחקם.
שמשון אינה קבוצה חדשה. היא נוסדה
מיד לאחר מלחמת העצמאות, כאשר התהווה
חלל ריק בחיי הנוער התימני בכרם, שרובו
חי עד אז חיי מחתרת. הם הקימו קבוצה,
קראוה על שמו של שמשון רוזי, שחקן מב•
העולם הזה 1026

ק די מהג׳ ינג׳ י 1שמשון עומדת עתה
בפני אחד המבחנים הגדולים בתולדותיה.
במסגרת משחקי גביע המדינה היא תתמודד
בשבת הבאה עם הפועל תל־אביב, אלופת
הליגה הלאומית. כדורגלני שמשון לא השלו
את עצמם, אולם הם הבטיחו :״יותר משלושה
שערים לא נקבל מהם. זה בשבילנו
כמו כל משחק אחר.״
בדרך כלל, שאיפתם האישית של כל
שחקני הקבוצה ואוהדיה היא הרבה יותר
גדולה. יש להם גם על מה להסתמך. כי שני
תריסרי אנשי סגל הקבוצה, המשחקים כמעט
ברמה אחידה, הם לוחמים עקשניים, בעלי
מרץ רב ויכולת גופנית מצויינת. הם גם
לוחמים ספורטאיים אמיתיים: במשך שתי
עונות א נענש אף שחקן הקבוצה ולא
הוגשה נגדה כל תלונה — הישג שאף קבוצה
בליגה הלאומית והארצית אינה יכולה
לזקוף לזכותה.
כוכב הקבוצה הוא מרדכי (פצ׳ד ).צדוק
בן ה־ ,23 שהחל את הקריירה הכדורגלאית
שלו בשכונת ג׳מוסין. לאחרונה ניסתה הפועל
חיפה לרכוש אותו, בהבטיחה לו שיכון
וסידור בעבודה. פצ׳ה סירב לעזוב את קבוצתו,
טען :״משורה ישחרר רק המתת.״
שאר השחקנים, שגילם הממוצע אינו עולה
על ,21 הם בעלי מקצועות שונים, החל ברצף,
מציל, מוציא־לאור וכלה במספר מחוסרי
עבודה.
מאמן הקבוצה והאיש הקובע בה הוא
משה נדב, חניך קורס המאמנים של גיבונס.
המעניין הוא שבניגוד לדעה המקובלת,
שמשון אינה קבוצה המורכבת על בסים
עדתי. בין אוהדיה אפשר למצוא אשכנזים
במספר לא קטן. אפילו בין 11 הראשונים
בשחקניד, ישנו אשכנזי אחד — משה סט־ביצקי
21 אומר משה, בעל רעמת השער
הג׳ינג׳י :״זה נפלא להיות ג׳ינג׳י אחד בין
שחורים. כשמישהו בקהל צועק: קדימה
ג׳ינג׳י! יודעים למי הוא מתכוון.״

מאמן 1עורך־
הדין של שורת
המתנדבים; .4א לוף
הפלמ״ח; .8
חנות הלבשה תל־אביבית;
.10 הוא
בברוקלין;
גדל
.12 ככה; .13י רידה;
.16 אות
צ׳רצ׳יל; .17 שו שן;
. 19 סמל ה נוצרי;
.20 בעל
היושבת בגנים;
.21 דינה ליעקב;
.23 אות עברית!
.24 בירה דרום־
אמריקאית; .26
רב־אלוף; .27מ לת
הזירוז האי־דית;
.29 מדבר;
.31 רעב; .33 מו צר
היצוא העיקרי של איראן;
.35״כי ..על כס יה!״; 36 עטיפה;
.38 קרס; .39 מזון; .41 יישוב בדרום;
.43 זר תאנים מיובשות; .44 מורה
החדר.

מאונך .1 :עץ; .2מלת שאלה; .3
הכינרת; .5דודת יוסף; .6אנחנו,
באנגלית .7 :לא טוב; .8מוסד; .9
מקצוע לימוד אוניברסיטאי; . 11 תאר

כאולפן ג רג( 65£ז )0
נפתח 80.6.57*3
קורס דו״חדשי(פעמיים בשבוע) ל-

1025

שליטים הודי; .14 אבי האש; . 15
הרמב״ם, בין השאר; .18 נביאה; .20
הצורה הערבית של אהרון; .22 מחברי
המשנה; .23 מידת נפח קדומה; .25
בעל תפקיד הדומה לתפקיד האגרטל;
.28 ניקוי יסודי; .30 רע; .31 אחו;
.32 חמשים ושבעה; .34 מכונית אמ ריקאית;
.36 משכן האינדיאני; .37 בן
אדם; .40 סמל רוסיה; .42 רחל לבנימין.

פה כריא -
חצי בריאות !
אנגליתת קעכריתצ א ו /רו נ ו
הצלחה מובטחת — הרשמו מיד
אצל מר ח׳ בר־קמא (קמפינסקי),
המנהל3 ,תל*אביכ: גוודון ; 5
כחיפה: בי״ס ״במעלה,״ החלוץ 13
(כתובת פרטית: פבזנר ,19 חיפה)

שומר ומונע מחלות חניכיים
דרוש בבית המרקחת שלך.

מסתבר שקיקי זו שכתבה אלי לא היתה
בכלל קוקי. לא אתפלא אם זרם המכתבים
המניע אליה עוד יגבר כתוצאה ממכתבה
שהריהו לפניכם:
״כאן כותבת אליך אותה נערה אשר
תמונתה התפרסמה במדורך בגליון .1021
אני כשלעצמי לוקחת את כל העדן הזה
בהתבדחות על חשבוני, וכבדיחה או פשוט
כ״סידור״ מוצלח. אלא מה? חוששת אני
שישנם אנשים אשר לא יקבלו זאת כבדיחה,
ויחשבו שאני עצמי עשיתי זאת —
מלבד אותו אדם שעשה זאת בשמי.
״בינינו לבין עצמנו — נערה, כפי שהיא
מצויינת בתאור הנ״ל, האם היא מסוגלת
לעשות משהו כזה? דרושה לזאת כמות
רבה של ״דם״ נשי, ואילו אצלי מצוי דם
ללא הורמונים נשיים מסוג זה, ומשום
כך בלתי־אפשרי הדבר שאני עשיתי זאת.
״אותו אדם שעשה זאת יצר לעצמו יציר
דמיון על חשבון כמה קווים ההולמים הן את
דמותי והן את ה״דמות״ המופיעה, אלא
שהממה במקום לא מתאים, עלולה לשנות
את פני הדברים. במידה שהיו לי אי פעם
מניות כלשהן אצל אנשים המכירים אותי
ושאני מעוניינת בידידותם — הרי שהיום
הם נשארו רק בהיסטוריה, ולו הייתי נערה־אשד,
הייתי צריכה להכניס את המקרה הנ״ל
לתוך מסגרת שחורה על דף שלם של יומך
חיים, אילו ניהלתי משהו כזה וכו׳ ו כו׳...
״כיון שאינני כזו, לא נשאר לי אלא לצחוק
על אלה שניסו לצחוק על חשבוני,
וזכרו כי קיים מדור בשם מכתבים לרוחי,
בו כל אדם הרוצה להתנקם בשני על־ידי
מעשה אשר בשמו מופיע מדור אחר בע־תונכם,
על־ידי תקיעת סכין בגב — עושה
זאת בצורה הזו. וזה גבר? ככה מתנהג

גבר? ואני בטוחה שעשה זאת אחד שיש לו
אמנם הורמונים גבריים והוא ניסה להצדיק
את קיומם על־ידי מעשה פייטרי כזה, אך
נכשל, וברוב קולות!
״כשם שפירסמת את המכתב ההוא מתוך
אמונה ואם גם לגלוג על הטפשי שבו,
אנא פרסמי מכתב זה מתוך הבנה ונכונות
לעזור לאדם לרכוש חזרה את ידידותם של
אלה שהפסיד עקב המכתב המבייש.
זהו. אני מצדי ממשיכה לקבל זאת
כבדיחה, ולא איכפת לי לצחוק על ההגבות
אשר תתקבלנה.״
מניין לך קוקי, הבטחון שאמנם היה זה
גבר? כתב היד, למשל, היה נשיי בהחלט.
טוב תעשי אס תעברי על רשימת חברותיך.

תיטופנה. ברח
כלבי.״

מכתבי אל הלזו שלבה

אם תחליט באמת לכתוב אל ()1025/2
אשמח מאד אם תסביר לי מדוע אתר, כותב
אליה ולא אל כל אחת אחרת הנשמעת
כמוה. היא כמעט בת 16ו״לפי השמועות
(אוף !) די נחמדה.״ רוצה להתכתב עם
צעיר בגיל 22־ .20 היא דווקא לא כתבה
שהיא משתגעת אחרי ספרות, פסיכולוגיה
ותיאטרון, אך אילו היתה עושה זאת, כלום
היית מאמין?

בעברי על פני פיצה, המזנון המהיר.
החדש שברחוב דיזנגוף בתל־אביב, הרהרתי
בקנאה בחברתי הנוסעת בעוד שבוע לאיטליה.
כשהגיעו אלי ריחות הניחוח מבפנים,
חשבתי שאם אינני יכולה לבוא לאיטליה,
תבוא איטליה אלי. נכנסתי. ניגש
אלי אלכס; זהו בעל המקום. אלכס שור
איננו כל כך איטלקי כפי שהוא נראה.
לאמיתו של דבר הוא יקה שבא לפני 22
שנה מגרמניה עם עליית הנוער. לעולם אין
לדעת, כפי שאומר חנן סימטאי.

הסיפוס ע1ל חתי

העולם שמעבר לתייל
הגיע אלי מכתב משדה בוקר. לא ממי
שאתם חושבים. קראו מה יש לו לומר
ואם זה לא מעורר אתכן לבלוע קצת אבק
מולדת נגבי, הרי שאתן עשויות עץ.
(.)1025/1
״על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה
נפשי, ביקשתיה ולא מצאתיה. אקומה נא
ואסובבה במשק ובחוצות הנגב אבקשה את
שאהבה נפשי. בקשתיה ולא מצאתיה.
״מי זו עולה מן המדבר בתימרות האבק
של סופת החול? זה אני, הנחלאי בן הי״ח,
שחמש שנים מחייו עברו בריקודים, שתים־
עשרה הבאות — בלימודים והשנה האחרונה
בצבא; הנחלאי שידו אמונה לו במלאכת
הכתב, שרבים הם הנושאים דבריהם חסרי
העניין — אליו.
״בזיעת אפו יעבוד מדי יום ביומו, עד
כי כמהה נפשו אל העולם שמעבר לגדרות
התייל, אשר בו הוא מבקר לעתים רחוקות.
מכונית הדואר המופיעה כל יום, היא שתקרב
המרחקים.
״הינך יפה רעייתי, ובוזדאי ששנאה נפשך
סנוביות, רכילות נשים ומסיבות חשק.
אמרייך מחכימים ושפתותיך נופת צופים

מה אומרות השמועות

לא רק לכם יש טיפוסים. גם לי יש.
ואני בטוחה כי לינדה מנשה, עתה משי
ראיתם אותה, תהיה גם הטיפוס שלכם.
לינדה היא אחת המארחות במועדון התיאטרון.
בקלילות של רקדנית (מה שהיא
באמת) ,בחיוך מלבב, מגישה היא את המשקאות,
ונראית כאילו היא נהנית מכל
רגע שהיא נמצאת במקום .״זה נפלא,״ אומרת
היא ,״העבודה נפלאה, האנשים נפלאים.
אני חוזרת מהעבודה בשלוש לפנות בוקר
ואינני יכולה להירדם מרוב התרגשות.״
לינדה, צברית בת ,22 היא פקידה בשהם.
היא תצטרך אולי לחזור למכונת הכתיבה
שלה, מנד עם שובו של חברה, משווייץ.
״אנו עומדים להינשא. ואיזה משוגע ירשה
לאשתו לעבוד עד שלוש לפנות בוקר?״

הזמנתי פיצה. לא הסתפקתי בכך והלכתי
למטבח לראות כיצד היא נעשית. הטבח,
יעקב הלפרין, שהיה לבוש כמו אביו או
דודו של מאריו לנצר, בכל הסרטים שלו,
מסר לי ברצון איך מכינים את המאכל
הלאומי החדש שלנו. לאלה מבין קוראי/אותי
המתעניינים בבישול כחובבות, חוץ מפסי־כולוגיה
ומוסיקה וכד, הרי התפריט:
לכמות של שש פיצות, למשל, לוקחים 3
כוסות קמח >/4 ,כוס שמן, שמרים, מלח
ופלפל. עושים בצק, לשים אותו היטב
ומעמידים לתפוח. עושים מן הבצק עיגולים
גדולים, שמים על כל עגול >/2כפית רסק
עגבניות 4 ,פלחי עגבניות, חתיכת גבינה
צהובה מלוחה3 ,־ 2זיתים שחורים, חתיכת
אנשובי, וקצת זעתר ואל תאמרו לי
שאינכם יודעים מה זה) .מכניסים לתנור
חם, אופים כ־ 10 דקות. סימן היכר אם
הפיצה מוכנה: תוקעים גפרור לתוכה. אם
הוא יוצא יבש, הגיעה העת להוציאה.

11071

3 0 /0

הקרם ל שערות
מכיל את חו מר הפלא 1ס 713 מט 0
מחזיק התס רו קתמ סוד ר ת 24 שעות

מי אינה חצה להואות צעירה!

הטפול

הנכון

תקבלי
אצל הלבוש האידיאלי לאקלים שדנו

סלון תמירה

במחירים, שכל אחד יכול
להרשות לעצמו 16 .צבעים

ז׳קטים 38.500
מכנסים 21.500

רדו׳ שינקין ,26ת״א, טל 62417 .

ביותר.

מבחר עשיר של
ג׳קטים קלים ללא בטנה
81183 1 3 3 1 8

כדגמים חדישים
כותנות ופיז׳מות

טפולים בפנים בשיטות חדישות

• הרזיה מידית בכל חלקי הגוף.

התיעצות -חינם. הביקור אינו מחייב.
סדים 17ל*ביב.דת׳

חייטות ממדרגה ראשונה במחרקתגו רפי מידה

אנשים
כין כספית לכסף
היועץ המשפטי של הממשלה חיים כהן
לא יהיה כנראה ציר ישראל בארצות
בנלוכם (בלגיה׳ הולאנד לוכסמבורג) :אחרי
שמשרד החוץ הודיע למדינות אלה את,
שם המועמד ומסר עם זאת פרטים על
מצבו המשפחתי, הודיעו שתיים מן המדינות
כי לא יראו בעין טובה מינוי של
ציר גרוש, מחשש שמינוי כזה ירגיז את
החוגים הקאתוליים, האוסרים את הגירושין
תכלית איסור ראש ממשלת ישראל
דוד כן־גוריון חזר והראה השבוע את
מלוא כוחו הבלשני־המדעי בישיבת מרכז
מפא״י, כאשר אחד הנואמים דיבר על ״שפר
לת החוף״ .הזדרז ביג׳י להעיר בקריאת
ביניים :״אין לומר שפלת החוף. החוף
אינו שפלה. יש לומר מישור החוף. שפלה
הוא מקום שיש בו גבעות.״ קם שר־האוצר
לוי אשכול וחלק על דעת ראש ממשלתו.
״יש לומר דווקא רצועת החוף,״ טען אשכול
בבירורים ענייניים יותר עסק
השבוע מרכז מפ״ם, בו נידונה השאלה אם
צריכה המפלגה לעזוב את הקואליציה הממשלתית.
תמכו בעזיבה מיידית: ח״כ
אמה לווין תלמי, חברת משמר־העמק,
מזכיר המפלגה, חבר קיבוץ שריד נתן
פלד, שטען כי ״בכל יום בו אנו נמצאים
בממשלה אנו מסתבכים יותר ויותר,״ ושר־הפיתוח
מרדכי כנטוב, אשר אמר בנאומו
:״הבעייה היא לא הדוקטרינה של
אייזנהואר אלה הדוקטרינה של ביג׳י, שאחרי
מבצע סיני החל לחשוב כי אנחנו נבלע.
כל מה שיגיש לנו.״ הפתעה גדולה עורר
אסיר פראג מרדכי אורן, שהתבלט לאחרונה
בדעותיו המתונות, אך תמך בהחלטיות
בעזיבת הממשלה באמרו :״גם
אילו הציעה לנו ברית־המועצות תוכנית
דומה, לא היינו צריכים להצטרף. נייטרא־ליות,
נייטראליות, נייטראליות
באשר חזר השבוע שר־הדואר ד״ר יוסף
כורג מארצות הברית, שאלוהו העיתונאים
מה יהיו תוצאות פעולתו למען המגבית.
השיב שר־הדואר :״לשם כך יש לשר־האוצר
מדחום עשוי לא מכספית אלא מכסף. אני
מקווה שיהיה מרוצה מהטמפרטורה!״

רמטכ״ל לשעבר בעתיד
את תוכניתה במועדון התיאטרון בתל־אביב
פתחה באחד מערבי השבוע הזמרת
רמה סמפונוכ באמרה :״בוודאי שמעתם
על המשפט שהוגש על־ידי עיתונאי נגד
בעלי קולנוע אלנבי, על קיצוץ הסרט המלן
ואני. גם אני סבורה כי חבל מאד מאד שהשירים
קוצצו מתוך הסרט, כי הם דווקא
מצויינים. אשיר לכם עתה שניים משירי
הסרט, שלא הושמעו בהצגתו בארץ
אגב, אחרי שהוזמנה להצטרף למשלחת הישראלית
הנוסעת לפסטיבאל הנוער במוסקבה,
התייעצה רמה סמסונוב קודם כל
טלפונית עם מנהל משרד ראש הממשלה

תדי קוללו, ורק אחרי שהוא אישר בי
לדעתו לא יהיה פגם בנסיעתה, הודיעה על
הסכמתה ראש עיריית רמת־גן
אכרהם קריניצי סיפר השבוע, בשעה
שהראה את גן־ביתו למבקר, כי פעם, שעה
שהזמין את הרמטכ״ל רב־אלוף משה דיין
למסיבה שנערכה בגן זה, הוא שאל אותו
אם אינו מתנגד שיזמין למסיבה גם את
הרמטכ״לים לשעבר, הארכיאולוג ד ״ר
יגאל ידין, מנהל חברת האשלג מרדכי
מקלף ומנהל הטכניון בחיפה י?ן קכ דורי•
השיב דיין :״להיפך, להיפך. סוף סוף,
הרי גם אני אהיה פעם רמטכ״ל לשעבר״
לאחר שאיש חרות, העיתונאי אכא
אחימאיר, רמז כמה פעמים במאמריו כי
המשורר יעקב כהן ״מלא חרדה מזה עשרות
שנים״ על שבשעתו חיבר את שיר
הבריונים ששימש כהימנון לברית הבריונים
הבית״רית, שלח אליו המשורר השבוע
מכתב ובו הוא מכחיש נמרצות כאילו הוא
מסתייג משירו זה. השיב אחימאיר :״תסלח
לי משוררי הנערץ, משורר הכותל והבר-
יונים.״

מחזות כתובי באקדח גוס!
השבוע סיפר יגאל מוסינזון כי אחרי
הצגת מחזהו בערבות הנגב (שאנשי חטיבת
גבעתי ראו בו עלבון לעצמם, עד שתוקן
ברוח טענותיהם על־ידי תיאטרון הבימה)
יעצו לו ידידים לשאת אקדח. אחרי שכתב
את המחזה אס יש צדק, על פרשת הוצאתו־להורג
של מאיר טוביאנסקי, יעצו לו לבל
יצא לבדו בערבים, מחשש כי צפוייה לו
התנפלות מצד המעורבים בפרשה .״אינני
אדם אמיץ,״ טען מוסינזון ,״אך בשתי הפעמים
אמרתי לעצמי: קודם אכתוב, אחר
כך נראה מה יקרה בין המתרגמים,
אשר העבירו את תוכן דיוני הוועידה ה־13
של מק״י בארבע שפות (ערבית, בולגארית,
צרפתית, אנגלית) אל רשת משוכללת של
אוזניות, נראתה גם חייה ווייסגאל, בתו
של יושב־ראש יד חיים ווייצמן מאיר
ווייפגאל, אשר נתמנה בשבוע הקודם
על־ידי הממשלה ליושב־ראש הוזעדה לחגיגות
העשור של מדינת ישראל מחבר
התסריט של גבעה 24 אינה עונה, צבי
קוליץ, עומד להפיק סרט חדש על נושא
לאומי פחות. בסרט, שיהיה מבוסס על
ספרו של הסופר האיטלקי המפולפל אלברטו
מוראביה, שני צעירים, תשתתף בין השאר
הכוכבת המכסיקנית דולורס דל ריו — כך
הודיעה השבוע העיתונות האמריקאית
עם הופעת חוברת חדשה של השנתון כוכבי
הספורט הישראליים, סיפר השבוע עיתונאי
הספורט הוותיק משה צוק דמן, עורך
החוברת ומוציאה, כי כאשר בא לראיין את
הכדורגלן נחום סטלמף נכחה בראיון גם
חברתו ,״אשר לא נתנה לו לספר על
עצמו — היא זכרה עליו יותר פרטים
משזכרו הוא ואמו גם יחד.״

חידלו לשטות בציבור
תדברנה העובדות
מאת ש, דוכינר
בינואר 1957 נשרו האשכוליות
מהעצים. הם לא נקטפו ולא נארזו,
כרגיל, בגלל המחסור באניות למשלוח.
פניתי
לממשלה בהודעה שייצרני
שימורי־פרי רוצים לקנות את האשכוליות
האלה וביחוד את הגדולות,
כולל הבררה.
פניתי לממשלה בהודעה שפלחי
אשכוליות בקופסאות מכניסים למדינה
יותר מטבע זר מאשר הייצוא

של אשכוליות גדולות וטריות, כולל
הבררה.

המועצה לשיווק פרי הדר
מטעה את הממשלה
המועצה לשיווק אמרה לממשלה
שדברי אינם אמיתיים. הם אמרו
שהאשכוליות הגדולות, שאותן רצו
לקנות ייצרני פלחי האשכוליות מכניסות
יותר מטבע זר למדינה כאשר
הן מיוצאות בטריות ולא כשימורי
פלחי־אשכוליות בקופסאות.

המספרים של המועצה לשיווק
המועצה לשיווק נתנה לשרי הממשלה את המספרים הבאים:
$ 125.14 לטונה

הכנסה נקיה בדולרים מאשכוליות טריות
21 שילינג לתריסר /הכנסה נקיה בדולרים מפלחי־אשכוליות
$ 106.40 לטונה
בקופסאות
8 18.74 לטונה
הפסד דולרים על פלחי־אשכוליות בהשוואה לייצוא טרי

המספרים של דובינר
21 שילינג לתריסר /הכנסה נקיה בדולרים מפלחי־אשכוליות בקופסאות הכנסה נקיה בדולרים מאשכוליות גדולות
הריווח בדולרים על פלחי־אשכוליות כנגד הטריות
עכשיו המועצה כבר מודה שבמקום הפסד בדולרים על
פלחי אשכוליות בסך —
8 18.74 לטונה
יש ריווח בדולרים על פלחי אשכוליות בסך —
$ 40.86״
3חדשים לאחרי כן הרי הם מודים על הבדל בסך —
8 59.60״
$ 179.10 לטונה
8 99.14״
$ 79.96״

הם שינו את מספריהם לגמרי
במשך החדשים האחרונים. נ קו ה

שימשיכו להתקדם בלימודים

במידה מהירה יותר, כדי שלא יגרמו
לפרדסנים ולמדינה הפסדים גדולים
כל כך!
אנשים אלו הם ״המומחים״ ,אשר
גרמו לכך שהמפעלים לייצור פלחים
יהיו בטלים מעבודה, על־ידי
נתינת אינפורמציה מטעה לייצרני
השימורים, הפרדסנים, הממשלה והציבור.

בזבוז
כספי הפרדסנים
עכשיו הם מבזבזים אלפי לירות

מכספי הפרדסנים כדי לפרסם סילוף
נוסף של עובדה בקשר לשער הלירה
לדולר, אשר מתקבל מייצוא
פלחי־אשכוליות.

יש לצפות להצהרות מטעות
נוספות ממועצת השיווק
נראה שהמועצה לשיוזק פרי הדר
לא תשאיר אבן על אבן בדרכה לסילוף
העובדות האמיתיות.
תוכלו לצפות לכל מיני אינפורמציות
מטעות, ולו גם על חשבון
הייצור והיצוא של מדינת ישראל!

*) הראשון בסדרת 3מאמרים.
יתר המאמרים יופיעו בגליון הקרוב.

עובד בל תי קבו ע
עלול להפסיד את זכויותיו
בביטוח הלאומי ובקרנות החופשה

מדוע ז
הוא מחליף את מקומות העבודה
וקשה לו, מסיבה זו להוכיח את
רציפות זכויותיו.

פנקס הביטוח הלאומי וקרנות החופשה — מבטיח לו ולמשפחתו את זכויותיו.
בפנקס זה ידביק העובד הבלתי קבוע את כל תלושי השכר שהוא מקבל ממעבידיו.
עו בדכלתיק בו ע — בקש את פנקסך בסניפי קרנות החופשה או המוסד לביטוח לאומי.

העולם הזה 1025

עו 1לדא\.
למרב סוג ולגן

7 7 0
7 1 0
סיו
7 1 0
אמנות זמרה

וגייזבטדון א־לא־פראוסיז
לה קומפאניון דה לא שאנסון,
תשעת חברי הזמרה הצרפתיים שהגיעו לסיבוב
ארצה בחסות הליגה לידידות צרפת־ישראל,
נפגשו במקרה בהיותם חיילים בצבא
הצרפתי, לפני 15 שנה. הם התחילו לשיר
להנאתם, הגיעו במהרה לתשומת לבה של
המחלקה המקבילה לזו של קצין חינוך
ראשי בצה״ל. המחלקה הפכה אותם ללהקה
צבאית מאורגנת, שלחה אותם לסיבובים
במחנות.
כפי שעשה הצ׳יזבאטרון בשעתו, כאשר
חבריו השתחררו מהצבא, ביקשו גם הקונז־פאנירן
להקים להקה אזרחית. הם נתקלו
באותם הקשיים שאילצו את הצי׳זבטרון
להתפזר. הקומפאניון סבלו במשך שנד,
שלמה, הצליחו לבסוף להתגבר על המשבר.
הצלחתם באה להם בזכות כשרונותיהם.
מלבד לשיר, ידע כל אחד מהם גם לנגן
על כלי מוסיקלי אחד לפחות. כאשר עלו
על במת בית צייתי, אמריקה בתל־אביב,
השבוע, שלפו מדי פעם קלארינט, חצוצרה,
תוף, טרומבון, כינור או גיטרה, השתמשו

קל לנקותו
בשלל צבעים

חיים ואת הכוריאוגראפיה הכינה נעמי בעצמה.
המחול צמוד בנאמנות לטקסט ה־תנכ״י.
נוסף לשאול (אריה כלב) ודוד (אברהם
דוד) ,משתתפת בריקוד גם מקהלת
נשים (אהובה ענברי, רות זינגר) ,הממלאה
את תפקיד הקורום, הקריין־המלודה במחזות
היווניים הקלאסיים.
פרט לשאול ודוד, מופיעה הלהקה בסוויטה
ישראלית, שאת לחניה כתבה נעמי
שמר (מלחינת חמש־חמש) ,שהיא גם מדריכתה
המוסיקאלית של הלהקה, וסונטה ל־מוצרט,
שהוכנה מלכתחילה להופעות בשנת־מוצרט
שהתקיימה בשנה שעברה.
חלק אקטואלי בתוכנית הוא ריקוד אלה
שנשארו בבית. את המוסיקה לסיפורן של
שלוש הבחורות שבחוריהן יצאו לחזית ו־השאירון
מצפות לסיומה של המלחמה, כתב
הינדמיט.
ריקוד מודרני. הבעיה המרכזית של
להקות הריקוד בישראל היא הבעיה הכלכלית
.״המשימה היא כבדה מאד. הרקדנים
עובדים במשך היום בפרנסות שונות ובערב
אנחנו מתכנסים לחזרות. הממשלה לא תומכת
בנו בהנחות במיסים והקלות אחרות,״
מסבירות כל הרקדניות שהופעותיהן התקיימו
בזמן האחרון.

חזק ואינו דוהה
עומד בפני רטיבות ושמש
רהיט חוץ עם סרן הוכיח את עצמו זה שנים בתנאים הקשים ביותר.

בבתי מלון, בבתי קפה הגדולים ביותר
בארץ למשל,. :מלון אכדיה, רמת אביב,
קפה הזל וכן על שפת ימה של תל־אביב
והרצליה.

להשיג בכל החנויות המובחרות

ההפרה המאוחדת לסרן פלסטיקה כע״נז
תל־אביב, רה׳ מקוה ישראל ,10 טל.5853 .

מ י וחד לש יכונים :

בעלי,ד״ר דגץ, ישלו
לפעמים הרגלים מרגיזים —
במקום לדבר רק על דברים
שהוא יודע,
במה שלא
פותחת את
חושבים אני -
הדוקטור מדבר על המטבח !
לא, בעלי היקר! המטבח
זהו השטח שלי! בעניני
בישול אני מדברת. הנה,
לדוגמה, מה תגידו, למשל
על דגים במיץ לימון?
נקי 3/4—1קילו דגים,
המליחי קצת והתיזי עליהם
מיץ מ־ג >/לימון. חממי 2
כפות שמן במחבת או בסיר.
הוסיפי לשמן שום קצוץ דק
וטגני עד שהשום ישחים.
כעת שימי במחבת את הדגים,
הוסיפו מיץ מ־/3ג לימון,
כסי ואדי על אש קטנה במשך
ג >/שעה. יש להוסיף מדי
פעם בפעם מעט מים רותחים.

נפלא גם חם וגם קר י

מגרשים ברחובות
תל־אביב, טלפון 24749

להקת המחול של אליסקוכסקי
נזוצארט הלך, הריקוד נשאר
בהם במומחיות עליזה. באחד ממערכוניהם,
הראו בקיאות גם בפסנתר הגדול שניצב
בפינת הבמה.
מה זה אדלה־לה* באמריקה השתרשה
מסורת להקות הזמרה, המורכבות
מגברים בלבד. באירופה, להקת גברים היא
תופעה נדירה ביותר, לה קמזפאניון זה
לא שאנסון הם הלהקה הכל־גברית היחידה
הנכללת כיום בשורה הראשונה באירופה.
בתוכניתם כללו הקונזפאניון שורה רעננה
של שירי עם, המספרים על אנשים קטנים
ועל מאורעות חסרי־חשיבות לכלל האומה
וההיסטוריה, ואשר כל מטרתם להביע שמחה.
סוג זה של שירה עממית אינה קיים
כמעט כלל בעברית.
תשעת הצרפתים העליזים הציגו גם מערכונים
ללא זמרה: הלהקה מופיעה על
הבמה, כל חבר נושא כלי תזמורת. הפסנתרן
מתיישב ליד הפסנתר המהודר, המנצח
לבוש לצורך חגיגי זה מעיל־זנב שחור.
התזמורת מכוונת את כליה. רק הפסנתרן
מתקשה במלאכה. הטונים יוצאים תמיד
מזוייפים. הוא מתעצבן, מתקן, מכוון, מתחיל
לפרק את הפסנתר לחלקים. לבסוף התזמורת
מוכנה כולה. המנצח מרים את שרביטו.
״אפשר!,״ אחד המנגנים התעטש. הכל מתחיל
מחדש.
קטע זה, בו אין כל צורך במלים, כבש
את אלה שלא ידעו מה פירוש ״אדלה-לה!״
בצרפתית.
מחול התוכנית השניה
שנה לאחר שתלבושות ההופעה הקודמת
נסגרו בארגזים טעוני נפטלין וחשבונות הקופה
נבדקו בזהירות פעם נוספת, הופיעו
מודעות חדשות על לוחות תל־אביב. הן
בישרו על הופעתה המחודשת של להקה
קאמרית למחול, להקתה של הרקדנית נעמי
אליסקובסקי.
במרכז התוכנית רוקדת הלהקה את שאול
ודוד. את המוסיקה לריקוד כתב פאול בן•

למרות כל הקשיים, מפגינה להקתה של
אליסקובסקי תוצאות נאות של עבודה ממושכת
ומאומצת. אין ספק שקד,לן הנאמן של
להקות הריקוד בישראל ימלא גם את אול־מותיר,
של הלהקה הקאמרית למחול, ששי-
טתה, לדברי אליסקובסקי, היא ברורה מאד:
״אנחנו רוקדים לסי נושאים ישראליים. הריקוד
עצמו הוא מודרני. זהו בינתיים הפתרון
היחידי לבעית הריקוד הישראלי.״

מאחורי ה קלעי ם
עונת משכר
משכר כספי מאיים על התיאטרון הקאמרי
בהנהלת התיאטרון דנים עתה בכובד
ראש על צמצומים רציניים בצח־ת השחקנים
ועל קימוצים אחרים. העונה האחרונה, שסי-
כומר, האמנותי נפל בהרבה מהעונות הקודמות,
היתד, גם עונת משבר קופתי. התיאטרון
שנכנס להתחיבויות גדולות, עם הקמת
האולם ברחוב נחמני, לא היה יכול לעמוד
בהתחיבויותיו. בינתיים פרץ וויכוח חמור בהנהלה,
עם הקמתו של מועדון התיאטרון
בהנהלתם של יוסף (״פפו״) מילוא ויצחק
קדישזון. החברים האחרים של ההנהלה, ובראשם
י,וסף ידין, טוענים שמילוא וקדישזון
מקדישים את רוב זמנם למועדון, במקום
לעסוק בעניני התיאטרון ...קטע ישראלי
הוכנס על־ידי הקומיקאי הבריטי זדיק
אוליבר לתוכניתו החדשה בבי.בי.ם י. בקטע זה
מחקה אוליבר את זאב ברלינסקי, ששימש
כקונפרנסיה להופעותיו של אוליבר בישראל,
תוכניות חדשות מכינות שלוש
הלהקות הצבאיות. תוכניתה החדשה של
להקת פיקוד הצפון תבויים בידי במאי הקאמרי
שמואל בונים ופזמוניה יכתבו בידי
דידי להקות ריקוד כובשות השבוע את
במות ישראל. אחרי הופעת הבכורה של
להקה קאמרית למחול (ראה לעיל) בהדרכת
נעמי אליסקובסקי, חוזרת לתל־אביב להקתה
של רנה גלוק, שתופיע באולם אהל, לאחר
ההצלחה הגדולה ברחבי הארץ.

ספרים ללא מלים

מקור

ישראל במדים

(מאת פרי, הוצאת בירן,

ג 2ו עמודים) הינו הנסיון הגדול הראשון
להקיף את כל שטחי החיים בצה״ל בעיפרון
ובמכחול של הקריקטוריסט, להנציח את כל
הבדיחות החייליות שנוצרו תוך תשע שנות
קיומו של צבא ישראל. בין הקודים:
• שני שוטרים צבאיים צועדים לאורך
מסדרון בית כלא, נעצרים בתימהון. הסיבה:
עיניהם נתקלות בכתובת מקורית המתנוססת
על דלת אחד התאים — ״נא לא להפריע בין
שתיים לארבע!״
• נהג ממושמע מציית להוראת השלט
״נהג, אסוף את החייל!״ יורד ואוסף את
איבריו של החייל, אשר נדרס על ידיו זד,
עתה.
• חייל עומד להסתער על מצודת אוייב.
הוא אוחז ברימון ומנסה לשלוף את ה־ניצרה
בשניו. לכל הרוחות! השניים התותבות
שלו נתקעו בניצרה ונשלפו מן הפה!
המיוחד בספר זה הוא העדרם המוחלט
כמעט של הסברים מתחת לקריקטורות. פרי
רוזנפלד, גרפיקאי רב כישרון, שהגיע לישראל
בשנות השלושים כעולה בלתי חוקי,
עבד שנים מספר בכבישים, משרת כיום
בצבא הקבע, הכריח את ציוריו לדבר בעד
עצמם. הסביר הוא בחיוך האופייני לו:
״בניתי את הספר כך שאפילו משפחה אס־קימוסית
תוכל. לעיין בו ולצחוק.״
לכל המכירים את פרי אין דברים אלה
נראים כמוגזמים. לפני שנים רבות עלה
בידו להעלות חיוך אפילו על פניו הקודרים
של ויטמאן, מלך הגזוז התל אביבי. ויטמאן
הזמין אצלו שלט, הטיל על שניים מחבריו
לתלותו, גילה לאחר מעשה כי השלט עקום,
סירב לשלם את שכרם של השלושה. השיב
לו פרי :״מר וויטמאן, השלט איגו עקום.
הבית עקום.״
וויטמאן פרץ בצחוק ושילם את הכסף
בז במקום.

תרגום

במדי ובר מדי

האיש בחליפה האסורה

(סאתס לו!

וילסון, הוצאת לדורי 280 ,עסודים) הוא תום
ראם, צנחן אמריקאי משוחרר, אשר לא הצליח
להסתגל לחיים האזרחיים, למרות עשר
השנים שחלפו מאז תום מלחמת העולם
השנייה. כל בעייר״ כל החלטה אשר עליו
לקבל, מזכירה לו את צניחותיו הקרביות
באירופה ובאוקיאנום השקט, את החייל
הגרמני הצעיר שנערף על ידיו, את היפאני
שסורם בין שיחיו של אי קטן, את חברו
הטוב, אשר נהרג על ידיו בשמד״ בקרב.
הבעיות האזרחיות, המעוררות את ד.זכ־חנות
הצבאיים, באות בזו אחר זו. אשתו,
בטסי, השואפת לרכוש בית גדול יותר,
ייאלצת אותו לנטוש את עבודתו השקטה
והנוחה בקרן צדקה, להפוך לכותב נאומים
של מנהל חברת־שידור. סבתו מתה, מורישה
לו בית, ההופך לסלע מחלוקת בינו לבין
משרת זקן, הטוען כי הוא היורש היחידי.
חברו ליחידת־ד,צנחנים, קיסר גארדלה, מגלה
את עיקבותיו, מבשר לו בשורה מזעזעת:
מאריה, הנערה איתה התעלס תום ראט
בתקופת שהותו באיטליה, ילדה לו בן,
התרוששה, מבקשת עתה את תמיכתו.
נשקהאמת. תחת לחץ הנסיבות הופך
תום ראט לחייל אזרחי, מפעיל לאורך
חזית הבעיות שלו נשק כבד ביותר: את
נשק האמת. כאשר מציע לו הופקינס, מנהל
חברת־ו־,שידורי, לקבל את תפקיד סגנו, הריהו
מסרב, מוסיף בגילוי לב :״איני טיפוס
המסוגל להתמסר אך ורק לעבודתו. ייתכן
שעוד מלחמה מאיימת באופק. רוצה אני
להיות מסוגל להתבונן אחורה, לומר לעצמי
שביליתי את הזמן שבין שתי המלחמות
בחיק משפחתי.״
לבסוף מקבל תום משרה נוחה במסגרת
חברת השידור. ניצחון ראשון זה מאפשר
לו לעבור להתקפת אמת שנייה, לגלות
לאשתו על מציאותם של מאריה והילד
הבלתי־חוקי. גם האשד, מזדעזעת — וגם
הפעם מסתיים הכל בכי טוב: הזוג מחליט
לשלוח לילד תמיכה כספית קבועה.
בפתיחת הספר מודה הסופר וילסון לאשתו,
אשר איפשרה לו את כתיבת הספר
בקבלה על עצמה את כל עבודות הבית
והגן. הוא חוזר ומדגיש כי עבודת הכתיבה
היתר, קשה ומפרכת. ואכן, נראה כי וילסון
התקשה בכתיבה עד כדי כך שנאלץ לשאול
תיאורים קרביים מסויימים מרומאנים מלחמתיים
אחרים, כולל במערב אין כל חדש
של אריך מאריה רמארק.
ו1עו2ס וזזה • 25ו

ה ח | נ 03יוז
.ג:י}\ 1ו־אץל

החומר ה

זבנבים.

,״*י *יי* זז

ה חנויו ת ה מו ב ח רו ת של תל־אב>ב
ג אם את מחפשת מערכת רי *.
הוט
מודרנית ומקורית לסלון שלך,
גשי לאושינסקי, תל־אביב׳רחוב
הרצל ,56 ותמצאי את מבוקשך:
ספה נחמדה בבד מאיכות מעולה
ובצבע לפי בחירתך, שולחן מקורי
במרכז כסאות וכורסאות ריפוד
נוחים. כן תמצאי מערכות שינה
וחדרי אוכל. הכל במחירים נוחים
ושירות אדיב.

־י״־ץ י-ייך י.ץ\\י.

ביתך

קשטן

את רוצה

לקשט את

גשי

ישר לחנות

בטעם

ובניו בתל־אביב,

רחוב

הרצל .27 שם. תמצאי את בדי

* בסלון האלגנטי נעלי נבון.
רחוב דיזנגוף ,222 נתקבלו זה
עתה המודלים החדישים ביותר
של נעליים איטלקיות, אימומי
עקבים מתוצרת איטלקית בדוגמאות
האורגיניליות של העונד״
אצל נבון תמצאי אח הנעלים לפי
טעמך ולפי הזמנה.

הקשוט והרפוד מהאיכות המעולה
ביותר. נוסף לכך אח מיטב בדי
וילונות תוכלי להשיג אצל

קשטן.

חסשיר״ס

סקות וים !ודקת

חייל הידוע לגנאיי
חשב כי ללחום לא כדאי.
כזמן הקרכות
הסתובב כרחוכות
וקיבל עם בולם ״אות סיני״.

עסק למנורות כביסה( .מעריב)
מרדכי דן, תל־אביב
הלבנים יוצאים מאירי־עינייס.

ב ע ריכ ת לילי גליל*
מוזמנים משתתפים. הזוכה השבוע בפרס *ל 10ל״י חיא תטר
נוח, צה״ל, המתבקשת להודיע את כתובתה המלאה למערכת העולם הזה.

אליק מג, חיפה
בעיניהם, היתה זו סתם מתיחה
אחת גדולה.
תשפץ מם( .19 ,דבר)
דב ים, יזרעאל
פרש יוגרל בין המשתבציס.

הוא היה מדריך תיירים. כשהביא אותם למלון דן, אמר :״את הבניין הזה תיכנן
אבא שלי.״ כשהראה להם את בית הוועד הפועל, אמר :״את הבניין הזה בנה אבא
שלי.״
לבסוף, כשהגיעו לסדום, אמר להם :״זדו ים המוזת.״
אמרו לו :״יודעים, יודעים. אבא שלך הרג אותו.״
שאול מנשה, סדוס

מושחת על עקרונות צודקים.
(יד״נגות אחרונות)
שלום ברכאל, חולון
זהו הסוג המסוכן ביותר של שחי
תות.

*הגרעין הזה״ ,שדה בוקר

כנופית השמיניות,
גניבות( .הארץ)

מעשה כעלמה מבפר־־בוטן,
יפה, חיננית, רקת־מותן,
שנתנה לצעיר
להשמיע לה שיר,
ומאז אחיותיה -דודות הן.
דן מירקין, חיפה

שהמתחה
ב החיים
והמוות ביד אבא

ה ער 1ת=ש 1ל ״ ס
בשעתו אמר דוד בן־גוריון כי אינו משלים עם משטר המפלגות המוביל
לשחיתות, והשבוע חזר והכריז מועידת האיכרים כי אינו גורם את
ההפרדה בין הסקטור השיתופי לסרטי

כקיצור: נראה בי כן־גוריון איננו גורס את כל
המשטר שהקים.

בפתיחת וועידת מק״י הושר הימנון ״ התקווה

הדגש הושם במוכן על המלים ״ולפאתי

קדימה״.

מזרח

עיריית תל־אביב הכריזה על ״מבצע שקט

וכאותו שבוע הודיעה גם על חגיגות
של העיר.

היוכל

סיסמתו של דובינר, הטוען כי ייצוא אשכוליות משומרות עתיד להכניס
למדינה סכומים עצומים במטבע זר :

רק אשכוליות יצילו את אשכול .

מ הנ רו תהסב רו תהעב רי ת קוליגה אביגדור המאירי נכנם פעם למסעדה תל־אביבית כדי לסעוד את לבו. כשביקש
לבסוף את החשבון, הגיש לו המלצר חשבון ממולח ומפולפל הרבה יותר מן
התבשילים עצמם. המאירי לא התרגש וביקש את המלצר לשלוח אליו את בעל
המסעדה.
״שלום אדוני,״ אמר המאירי .״איך זה מגישים לי כאן חשבון כזה? האם אינך
מכיר אותי?״
_״לא אדוני,״ הצטדק בעל המסעדה.
״אני קולגה שלך,״ הסביר המאירי .״חבר למקצוע.״
״או, סליחה!״ אמר בעל המסעדה .״באמת לא ידעתי. אתן הוראה לתת לך
הנחה של חמישים אחוז.״
המאירי שילם את החשבון המקוצץ, לבש את מעילו ועמד ללכת. אז קרא לו
בעל המסעדה ואמר :״סליחה, האוכל לדעת איפה היא המסעדה שלך?״
״אין לי שום מסעדה,״ השיב המאירי.
״מה פירוש?״ זעק בעל המסעדה .״הרי אמרת לי שאתה חבר למקצוע!״
״נכון,״ לחש המאירי לאוזנו לפני צאתו מהמסעדה .״גם אני גנב כמוך.״

י? 8ר ^ 84

אולם מזוהם.
הטון אדם.
מחניק עד להבעית.
סרט עברי וסיגריה עברית.
מי קולון, פודרה,
שפתון, תמרוקים,
מתחבקים כמו בדאנם.
לבוש נשף מחשוף פוער
עד המעי העיוור.
הם. מאפיל.
הסרט מתחיל.
בכלב פצוע כינור נאנק.
יורים
(כדורי סרק).
הגיבור: יהודי טוב, עם אקדח בצד.
על קו־הרקיע פוסע לבד.
ואז נראים
פרצופי אנשים רעים.
אש מקלעים :

(דופקים במקל על פח).
סער. רעם.
הגיבור מנופף בידיו בזעם.
ראקטה אדומה עולה למרום
(באמצע היום). סכנה1 התמונה משתנה :

מכונית אמבולאגס טסה
(פירסומת ל״הדסה״).
האחות מאיצה:
״בעוד שתי דקות
צריך הגיבור להיפצע!״
מאחורי סלע, ליד הגיבור,
חוראני — חצי לבן חצי שחור —
מרים קולו, שואג כמו פר :
,,אדבחום! אודרובום!
עליהום! נאר!״
רובה צ׳כי בשתי הידיים,
להב הכוונת בין הכתפיים,
לוחש בכעס לגיבור:
״עמוד בפוזה, חמור!״
הודק.
מפץ.
גיבורנו, אחזו השבץ.
נופל.
בפאתוס כורע.
קהל יהודים דומע.
האמבולאנס בא
מעבר להר,
לא מוקדם מדי,
אך נם לא מאוחר.
האש מתחדשת.
בום!!! טראח!!!
תודה לאל:
מסך .
תמר נוח, צה״ל

הזמן הנכון
במסיבת סופרים בתל־אביב, טען אחד המשוררים הישראליים;
״כל סופר חייב להכיר את עצמו ולנצל את כשרונו בהתאם לנטיותיו המיוחדות
ואפילו בהתאם לשגעונותיו. אני, למשל, יודע כי הכשרון שלי מתגלה בכל שאת,
דווקא כשאני כותב בשעות הבוקר.״
״אם כך,״ שאל מייד המשורר אברהם שלונסקי ,״מדוע אתה כותב תמיד דווקא
אחרי־הצהריים?״

אין רע בל> ג\וב
פעם בא אל נחום סוקולוב סופר עברי שקבל מרות על כך, שאחד הספרים, אשר
באותה תקופה נחשב לנועז ביותר, תורגם לעברית ויצא לאור בארץ־ישראל .״זהו
ספר איום,״ טען אותו סופר ,״והשפעתו על הנוער תהיה מזיקה מאד. וכל זה
לא היה מרגיז אותי כל כך, אילו לכל הפחות היה הספר טוב מבחינה ספרותית!״
״אל תתרגש אדוני,״ השיב לו סוקולוב .״ספר רע אינו יכול להיות מסוכן,
אלא אם כן הוא ספר טיב.״

מלווה עממי
יום אחד, בשבתו בחברה, השמיע מנהל ״בנק לאומי לישראל״ זיגמונד הופיין
הברקה נאה. כשהכל נהנו הנאה רבה, הוסיף הופיין ואמרו ״עלי להודות כי אין
זה פרי מחשבתי שלי. מצאתי רעיון זה בשיר של שאול טשרניחובסקי, והרשיתי
לעצמי לקחת אותו בהלוואה.״
שמע זאת הסופר עימנואל הרוסי והוסיף מיד :״זוהי הפעם הראשונה בחיי שאג־רואה
משורר נותן הלוואה לבנקאי.״

גזוף \ז\2ונצרבג

,ר׳יתה מסיגה נהדות-ע׳
מילר העילה את וזעומה
לארץ זה׳לדות לא רעו
לאכול אותה{״

״ א בל אג א! ראיתי
שמרא חס לך

,מצאתי את. הסיר ור״קלתת, .אלה מים של חדר־אט
תמצא עוד את המסגת אמבטיה— אני רציתי
מיס של מטבח!!ד
אוכל להכחיל להכין ארוחת?נהריים.״

״אסוא לא בבית, אגל
אני אשאל א ת אבא אס

אתס יכולים להמס הוא

מתחכא כאן, מאחורי הדלת?

״אדון! אעשר להסתכל
בתממותל!״

,.אס יגידו לד שמטריה
\ א! המיטה שלי עשנייה ״יופי,אגא# 1גי נגר
חשבתי שהצפרזעשלי ימלה לשמש במקו ס
מעץ רך נורא!״
מצנח -אל תאמץ!״
ברחה!״

,אפשר לחשוב שזה השף
היחידי בעיר-כל ו,שמין ן
רועים לקנות אותו ממני!״

אני יודע שאת שונאת
לכבס את הבגדים המלוכלכים
ש לי -אז זרקתי
אותם!״