גליון 1026 מתאריך 12 ביוני 1957

זמיזדך הראשי:
*ידי *בגיי

העוגסו.ו ה

ראש הסערכזז:
שלום מזו
עורכי״משבה:
דוג איחז, אורי סיל

גלי זבל־שסי? ליגיבז•
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, נולפון ,26785
ת. ד .136 .מסן למברקים :״עולגופרס־המוציא
לאור: הסולם חזה בע״ס.
ופוס משה שהם בע״ם, ת-א, מל,62239 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערבת איננה אחראית לחונו המודעות

גורל כיתוב:
סייגי סשיז
:תב במר:
איי חגור

לורד תמית:
אחרון גור
צלם המערבת:
אריח סרו

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצח גבי, שייע ניור, לייי
גלילי, רויר חורוביע, רוחי ורר, רוני
ווחר, אברח&חרסוו, אוסקר מאובר, איכס
ססיס, אבינה ססו. קסום קינו, שימח קרו.

העתון הנקרא ביו תרבמדינה

משום מה, הפך העולם הזה בשבועות האחרונים
לנושא חביב מאד על דפיו של
היומון מל המשמר. אחרי שני מאמרים של
מאיר יערי, הצטרף השבוע למערכה גם
הסופר משה שמיר במאמר ארוך, על שני
טורים של העיתון.
מאמריו של יערי היו תיכוח הוגן, מתוך
נקודות השקפה השנויות במחלוקת, ואפשר
היה גם להשיב עליהן בהגינות. קשה הרבה
יותר לנהוג כך לגבי משה שמיר. הוא לא
התכוון לוויכוח הוגן מלכתחילה.
בנתחו לאורך ולרוחב כל עמוד ועמוד
באחד מגליונות העולם הזה, סרח שמיר
ומצא בכל אחד ואחד מהם מנה שופעת של
•שקר, ניפוח, דמגוגיה והעמדת פנים.״ את
הראיון עם אותו רמאי הידוע בכינויו
חוסיד׳ל״ (אתה, הקורא, זוכר בוודאי רשימה זאת) מגדיר שמיר, למשל, כ״התפעלות
והערצה למעשי תככים, פשע, חיי הוללות
וניתן.״ נחוצה מידה גדושה ביותר של
סיפשות מופלגת כדי להגיע למסקנה כזאת.
מאחר שמשה שמיר אינו טיפש —
כלל לא — מוכרחים לחשוב על מניעים
אחרים, עגומים הרבה יותר, שהניעוהו להציג
את עצמו כטיפש.

משה שמיר הוא איש שהיד, לי הכבוד
״למנות אותו בין ידידי, במידה מסויימת.
במקום תיכוח אתו, הרשה לי לספר לך על
שיחה שקיימתי עם מחבר הוא הלך בשדות
ומלן בשר ודם לפני שבועות אחדים.
באותה תקופה תקף עדיין שמיר את העולם
הזה רק בעל פה. לעומת זאת, התפנה
לעתים קרובות מעיסוקו המעמיק בהיסטוריה
הישראלית העתיקה כדי לרדת בכל
זאת אל בעיות היום־יום השוטפות ולתקוף
לעתים קרובות ובשיטתיות את כל הלוחמים
גגד התופעות השליליות של המשטר. דומני,
כי השיחה התנהלה לאחר שהקדיש את קולמוסו
המהיר והשנון להתקפת־מחץ על שורת
המתנדבים.
פתחתי ואמרתי לו באותה שיחה, כי אני
מוכן להניח אתו יחד, לצורך הוויכוח כמובן,
כי שורת המתנדבים, העולם הזה
וכל השאר הם תופעות פסולות בתכלית,
שראוי לעקרן מן השורש מאדמת ישראל.
אבל, שאלתי אותו באותה שיחה, אם נסלק
מכשולים אלה׳ האם אין הוא רואה בחברה
הישראלית תופעות נוספות, בשטחים
אחרים ובחוגים אחרים, הראויות לשמש
מטרה דחופה לחיציו?
הוא ביקש כי אתן לו דוגמה ממשית,
מקרה מוגדר. ואני העליתי במקרה באותו
רגע, מתוך נהר המקרים השוטפים, את
פרשת שני קציני המשטרה זינגר ומינקוב־סקי,
אשר כפי שקבעה שופטת השלום
מינה שמיר, שיקרו ביודעין ובמזיד על דוכן
העדים בבית־המשפט כדי לטפול עלילת־שקר
על הקצין המודח זאב שטיינברג.
משה שמיר הסכים אתי, באותה שיחה,
כי ״אם אומנם יתברר לו״ שקרה מקרה
אשר כזה, כי במשטרת ישראל מוסיפים
לשרת קצינים אשר בית־המשפט קבע לגביהם
שהם מביימים עלילות ונשבעים לשקר,
תהיה בעובדה כזאת סכנה לעתיד חיינו בישראל
לא פחותה בחומרתה מאשר, למשל,
קיומם של העולם הזה או שורת המתנדבים
או שניהם ביחד. הסכמנו, כי עובדה כזאת
עלולה להוביל בישראל (כמו בכל מקום
אחר) למשטר אימים נורא.

ובכן, אמרתי, אם כאלה פני הדברים,
לא אבקש ממך מ תחזור בך ממד שאמרת
ותאמר על העולם הזה או על שורת המתנדבים•
אבקש רק דבר אחד: כי תכתוב רק
פעם אחת, באותה חריפות — לא יותר —
גם על פרשת הקצינים זינגר ומינקובסקי
(או כל פרשה אחרת מאותו הסוג).
התבטאתי באותה שיחה לא בלי חריפות.
אמרתי לשמיר גלויות, כי כל עוד לא יעשה
כך, הרי אני, כאחד מקוראיו ומכריו, אצטרך
לחשוד בו במידה לא קטנה של חוסר
יושר אישי.
הוא הצטדק באמרו, כי פרשת הקצינים
זינגר ומינקובטקי (וגם כמה פרשות אחרות)
אינה נהירה לו במידה מספקת. גם
מן הנימוק הזה, עלי להודות, עלה ריחה
הדק והכוסס של הצביעות, אבל הוא הזדרז
להבטיחני כי יחקור בדבר עד תומו.
יש לו, כך אמר, מקורות אינפורמציה
משלו ודרכים משלו לברר את פרטיהם של
עניינים מסוג זה.
במקום התשובה הברורה, החד־משמעית,
באו השבוע שני טורי השמצה על העולם
הזה. ישנם שני צדדים בישראל, מסביר
שמיר. האחד הוא הצד החלוצי (איזו מילה!
איזו מילה!) .הוא כולל את כל הטוב, מן
הבניין ועד התרבות. השני נו, השני
הוא כמובן הזנות, הג׳אז, הפורנוגראפיה,
שורת המתנדבים והעולם הזה.
ולאיזה צד שייכים, מר שמיר, הקצינים
זינגר ומינקובסקי, למשל? אתך יחד ,״לכוחות
החלוציים, לתנועת העבודה, לספרות
ולתיאסרון הטוב, לערכי התרבות הלאומיים
והאנושיים״? אבקשך לזכור, כי טרם אמרת
את ההיפך מזה. טרם אמרת,
אבל אתה לא תשכנע אותי כי הפשטנות
שבה הצגת את הבעייה היא באמת השיא
המחשבתי שאליו אתר, מסוגל להגיע. קו
החזית, זאת אתה יודע יפה, אינו עובר
בין הג׳אז לבין מלחמת בני אור. לא החזית
העיקרית. המערכה העיקרית נמושהבין
אלה הרוצים מדינה טהורה יותר, מתוקנת
יותר. אתה ושכמותך, שבחרתם במד, שבחרתם,
לא תצליחו לטשטש את הבעייה
העיקרית הזאת. איש גם לא יאמין למלחמתו
הנוקבת בפורנוגראפיד, ובג׳אז, כביכול•
הרשה לי להזכיר לך בי בבסאון
מסויים, אשר בענייני פורנוגראפיה וסגנון
קלוקל עבר על כל קודמיו, התפרסם דרך
קבע דווקא טור מפרי עטך.

כל הענין מזכיר במידה לא מעטה את
הבדיחה המפורסמת על אותו אדם שביקר
בתערוכת תמונות של רמבראנדט והחל למתוח
ביקורת קטלנית, עד ששומר המוזיאון
לחש לו :״כנראה לא הבנת, אדוני. לא
התמונות עומדות כאן לביקורת, אלא המבקרים.״
וזה
גס מצבך, משה שמיר. לא מפני שאסור
להתקיף את העולם הזה. להיפך, בעונג
רב, בכל פעם שאתה מרגיש צורך
בכך. אלא שאם נעמיד לרגע קצר אחד את
שורת העניינים הציבוריים שבהם לחמת,
מול שורת העניינים הציבוריים שבהם לא
לחמת — תתקבל תמונה מאלפת מאד: יתברר,
כי מימיך לא נכנסת לשום מערבה
שבה לא כדאי להילחם. כי מעולם לא
שלפת את הרובה הקטן שלך, אלא אך ורק
בצידם של התותחים החזקים.
המשטר הזה, שיש הרבה מד, לגנותו, יש
לו גם תכונה אחת נאה: הוא שומר טובה
למוקיריו. יש הוצאות ספרים גדולות ומאורגנות
המשלמות שכר־סופרים בעין סו־

בד״ יש עיתתות המוסיפה גם היא מצידה
שכר גאה בעד מאמרים. יש פרס• ישראל
ופרסי ביאליק ופרס רופין של עיריית חיפה
ופרס עיריית חולון ואגודת סופרים המחלקת
כיבודים ועליות וטובות הנאה. ויש תיאטרונים
(המיוצגים בארצות־הברית על־ידי
קרן נורמאן) המציגים מחזות ומשלמים ס/״*
מההכנסות ברוטו למחזאי, ועוד לפני כן
יש תל״ם המזמין את המחזות ומשלם את
שכרם בעין יפה, מבלי להחזיר לעצמו
אחר־כך את חלקו כאשר המחזה מוצג
בתיאטרון המשלם אחוזים כנ״ל. ובשעת
רצון — מי יודע? — יש גם ראש ממשלה
העשוי לקרוא קטעי ספרות הנוגעים במיוחד
ללבו מעל במת הכנסת. כבוד גדול,
כבוד גדול.
כל זה, מר שמיר, שייך כמובן למחנה
החלוצי, שגם אתה וגם הקצינים הנזכרים
הם חלק ממנו. וזוהי אולי הסיבה שמעולם
לא פגעת במחנה חלוצי מפואר זה, שתמיד
נזהרת תכלית הזהירות בכבודם של כל
חסרי־הכבוד, שתמיד היית הגון מאד כלפי

הבלתי־הגונים. ובעת ובעתה אחת, היית
תוקפני מאד כלפי אויביהם•
זוהי כמובן זכותך. אין אדם חייב לבחור
לעצמו דווקא את הקשה שבדרכים, בפרס
אם היא בלתי־חלוצית כל כך, בניגוד
שלך. הצד היחיד הבלתי־נעים בלדרכך
עניין
הוא הצביעות. כל עוד לא תסלק
פרט בלתי־הארמוני זד״ נדמה לי כי אצטרך
לחשוב בצער רב כי רק ברכה טמונה
בכך שכל קורא נוסף של העולם הזה הוא
קורא אחו פחות לדבריו אתה, כפי שאתה
מתלונן מרה.
ועוד מלה אחת: אל נא תשיב לי, מר
שמיר, בוויכוח על העולם הזה. זה מיותר,
וגם לא בל כך חשוב. אם רצונך להוכיח
לי כי טעיתי בכל מה שנאמר כאן, עוד
הדרך פתוחה: עדיין יכול אתה לכתוב
אותו מאמר על הקצינים זינגר ומינקובסקי.
אם לא צדקתי, אני מצפה לקרוא מאמר זה
בשבוע הבא.
11€ר י

מכתבים איחוד הירדן

התוכנית של איחוד הירד! (העולם הזה
,)1025 כשתתפרסם בכל העולם, תמצא אנשים
שיתעסקו ברצינות בהוצאתה לפועל.
יתכז ועל־ידי נד יצליחו להביא בזמז הקרוב
לשלום בינינו לבי! ירדן ואחרי כן
אולי עם שאר ארצות ערב. אני תפילה ש•
אלקים יהיה בעזרנו.
נ. ב .חבקין, ירושלים
איזה ערד יש לתוכניות יפות? כל עוד
איו הערבים רוצים אפילו להידבר עם נציגינו
ולהכיר בקיומנו, איד אפשר לחשוב שיסכימו
אפילו לחשוב על תוכנית מעיז זו?
התוכנית לאיחוד הירדן היא בבהינח חזון
לאחרית הימים.
ברוך וילנסקי, תל-אביב
. ..תוכנית מעניינת, אם כי אני כשלעצ־טי
רואה בח רק פיתוח יתר של רעיון המדינה
הדו־לאומית. חסר בה רק פרט אחד,
החשוב ביותר: כיצד לשכנע את אזרחי מזרח
הירדז שיסכימו לקבלה.
ק. פנטל, בת־ים

באחת המפיבות התערבתי עם חברי על
זהות חברי המערכת. אני התערבתי שהרשימה
המופיעה בראש הגליה אמיתית, וחברי
התערב שלא.
טי ניצח?
יורם גואל, תל־אביב
שניכם. נמה מחבר־ המערכת רשוסים בשם־
עט בלבד, כדי להקל על ניהול חקירות.

חיייל או חילוץ

מחקרכם בקרב תלמידי הכתות בבתי-הספר
העממיים, אודות בחירתם ביז חייל להלוץ
(העולם הזה )1024 הוא דבר חיובי כשלעצמו
ויכול לנלות רבות לגבי דרכה של
מערכת החינוד שלנו. אולם מאידך איז להאשים
ילד בז ,8החי בתקופה כה סוערת.
על ני הוא רוצה להיות חייל ולא חלוץ.
איז לדרוש מילד בכיתה ב׳ שידע חלוציות
מהי. נבוז שיש הכרח בכמה תיקונים בתוכנית
הלימודים, על מנת לעקור מז השורש
את הנימה החוזרת בפי הילדים — ״אני
רוצה לחיות חייל כדי להרונ ערבים!״ לאו
דווקא הרצוז המיליטריסטי של ילדינו צריד
להדאיג אותנו, אלא אותו רצוז המקנן ודוחף
— להרוג ערבים.
חיים עזיאל, תל-אביב
אני משוכנע שדעתם של ילדי כפר על
עניינים אלה היא הרבה יותר עניינית ובעלת
משמעות חלוצית. אנב, חמישה מביו
הילדים רוצים להיות דווקא טייסים. כל
הכבוד, שיצליחו ושיהיו, אבל ידוע שבל
הטייסים הישראליים שהפילו עד כה מטוסי
אויב הם כולם ילידי מושב או כפר. אף
טייס עירוני שהוא לא הצליח עוד להפיל
מטוס אוייב.
א. אשל, באר־שבט
יישר כוחכם על הסקירה המאלפת נראה
לי שיותר מאלף ויותר מעניין יהיה
לערוד סקר דומה לגבי הנוער המתבגר.
ד״ר פנחס רוזנבליט, מק 1ה ישראל
העורר סבור שיד המחנכים אשמה בדעות
הנוער העברי. מסקנה זו מוטעית. המציאות
המחרידה במשד תשע שנות קיומה של המדינה,
כל המעשים הנוראים שעוללו לנו הערבים
— אפילו עוד לפני קום המדינה —
אי־אפשר להתעלם מקיומם והשפעתם על
נפש הנוער העברי. יד הנוער העברי חמשיר
תמיד להיות ורוע פלדה מוחצת, מנצחת.
יצחק
י. הללי, ירושלים

תיירות גרמנית

האזנתי לתוכנית בקול ישראל ושמעתי
בין היתר וינוח על שאלה שנשאלה בקשר
לתיירות הגרמנית בארץ שתחל בקיץ זה.
אני חושב שהניעה השעה להעיר את האוב-
לוסיה הישנה את שנתה. יש לעורר אח
העם ולמחות על כל התיירות המזוהמת אשר
עלולה לבוא. הניעה השעה לעשות משאל
ביז התושבים על בעיה זו.
משה ב ,.תל־אביב

חיחם לדרוזים

זועזעתי עמוקות למקרא מכתבו של ניסים
נאסר אדיו (העולם הזה ,)1020 בו הוא
מספר על כמה מאנשי ינור שהעזו להעלות
על שפתיהם את הריעה כאילו הדרוזים
בישראל הם אויבים בפועל. הייתי רוצת ל
ציין
ולהזכיר מעשיהם של כמה מאותם
״אויבים״:
)1בפריצה הנדולה של הפלט״ח לעתלית,
בשנת ,1946 נתעכבה אחת המחלקות
לעזרה שקיבלה
בשטח וניצלה רק הודות
מכפר ה״אויבים״ דלית אל כרמל.
)2אחרי השבת השחורה המפורסמת קיבל
אבא חושי, שהיה מבוקש על־ידי הבריטים
כאחד ממנהיגי ההננה, מחסה ומיסתור בביתו
של ה״אויב״ שייר לביב אבו רוקוז
מעוספיה.
)3לפני שש שנים הצטרף צעיר דרוזי
אחד לטק״י. הוא נענש על־ידי בני עדתו,
גורש ונודה מעמו, דתו ועדתו. כבר אז
ייחסו הדרוזים השתייכות למק״י כבגידה
במדינת ישראל.
)4אולי שמעו חב 1י ינור על אחד הלוחמים
הידועים. צעיר בז 20 זה גויס לצה״ל
והניע להישג שמעטים טצעירינו הגיעו
אליו. הוא הניע לדרגת סמל ראשוז ביחידה
קרבית, השתתף במבצע גבורה לחיסול
מסתננים. כיום הוא מוטל בבית־החולים
בתל־השומר, לאחר ששתי רגליו נקטעו במבצע
קדש.
)5סנז מאחד הכפרים ד,דרוזיים ,״אויב״
היוצא לפנסיה לאחר שבמשר כל שנות קיום
צה״ל שירת בו. עם צאתו ההליט לגייס
לצבא את בנו בכורו, שהוא בן .17 מענייז
לדעת כמה אפרוחים בגיל זה הוצאו כבר
מחממת יגור כדי לשרת בצבא.
בושו והכלטו לכם, בני יגור. עוררתם בוז
ושאם נפש בקרב מיטב הלוחמים במערכות
ישראל.
רפי עפרון, תל־אביב
ברצוני לספר על עוד קיפוח שנעשה לי
בגלל היותי בז העדה הדרוזית. זה זמז
רב שאני עובד באילת כשוטר ועובד קבוע.
לאחר שכל שאר העובדים במפעל התנגדו
לעבוד במשמרת ארוכה, הנמשכת מ־ 5אחרי
הצהריים עד לשמונה בבוקר. לפני חודש
קיבלתי התראה ממר חיאט, ממנהלי מקורות,
שעלי לעזוב את עבודתי מכיון שאינני
שולט בעברית. הוכחתי לו שאני יודע את
השפה והוסכם שאהיה שומר קבוע במפעל.
אחר־כר קיבלתי חופשה לתקופה קצרה, כפי
שהגיע לי. כשחזרתי, בתום החופשה, התברר
כי מקומי נתפס על־ידי אחר ואיז לי משרה
יותר.
אני מסתובב זמז ארור ממוסד למוסד
ושולחים אותי מאחד לשני. קיבלתי ראיון
עם מר דיאטנט, מנהל עבודה ראשי במקד
רות, ותשובתו היתה שלילית בלי להודיעני
מה היא סיבת פיטורי. אני מאחל לכל אחי
הדרוזים שילמדו לקח לחיים ושיקבלו את
זכויותיהם בלי לסבול.
ניטים נאסר אדין, אילת

אל הסואץ!
קראתי על המלחים המתנדבים לאנית הי
מבחז (העולם הזה .)1023 שמי הוא אברהם
בז אבו. אני בז ,18 עולה חרש מהעיר
סאיטה שבספרד. יש לי עוד שני חברים
ששמם בז אבו שמעיה, יליד טננ׳יר ואברהם
אטיאם, יליד אלנ׳יר. אנחנו רוצים
להתנדב לעבור את תעלת הסואץ באנית
המבחז .
אלברטו בן אבו, גבולות
שמעתי שאפשר להתנדב לאנית טבחז ררר
תעלת סואץ. אני טוכז להתנדב. שמי יעקב
בז נעים, נולדתי בטטואז שבמרוקו הספרדית•
אני מקוה שנצליח במבחז.
יעקב בן נעים, דואר נע הנגב
העולם הזה מעריך את המתנדבים טל אומץ
ליבם. אולם לא העולם הזה הוא המרכ-ב
את צוות אנית המיבחן. הכתובת הנכונה .
להפניית הבקשות: איגוד הימאים, מועצת
פועלי חיפה, חיפה.

הכובע גוער
קראתי במדור ״העולם הבא״ (העולם הי
זה )1023 את הסיפור על השליח שפיתה
אשה יהודיה, לי. מ .לוויז מבואנום איירס,
ארגנטינה. לאפיזודה זו המיוחסת אלי אי!
כל שחר וניכרת בה נימת השמצת שליחינו,
הממלאים חובתם לאומה בחוץ־לארץ. אקוה
שלהבא לא תבחרו בדרך של השמצה אישית.
ויקטור בן בשם, ירושלים
לרגלי השליח בוערים המכנסיים. העולם הוד,
בלל לא נקב בשם כלשהו במסרו את הסיפור
הנ״ל. המעשה הוא אמיתי, וקרה.
לפני בוזה שנים.

העולם הזה 026ר

** תקלתי כמושג זה בפעם הראשונה
^ באמצע מלחמת־העצמאות, כאשר באתי
לחופשה חטופה של כמה שעות לתל־אביב.
המושג התגלם בדמותו של גבר צעיר שישב,
מוקף מעריצים, באחד מבתי־הקפה ברחוב
דיזינגוף.
קולו היה קצת יותר מדי גבוה, והשומן
החל לעגל את פניו. אבל הוא היה הטיפוס
של הלוחם המושלם. יותר מכן, הוא היה
הדובר העליון של דור הלוחמים.
שמו נישא בפי כל. יצירותיו, שפיארו
את אומץ־הלב ועוז־הרוח של לוחמי הפל-
מ״ח, הלהיבו את כולנו. איש מאתנו לא
שם לב שהאיש עצמו נשאר לשמור על
משלטי רחוב דיזנגוף בשעה שאלפי הפל־מ״חאים
הלכו בשדות עיראק־סואידאן ונבי-
יושע.
הוא היה חלוץ מושלם, מטיף מלהיב
ומשכנע לכיבוש השממות ועמל הכפיים.
מי שם לב לעובדה שהקאריירה החלוצית
שלו עצמו הצטמצמה בכמה חודשים באחד
ממשקי העמק, ממנו נפרד בהקדם האפשרי?
״כדאי״ניק!״ אמר לי מישהו, שלא הוקסם
מן האיש הגדול. משכתי בכתפי. מה היה
איכפת לי אם סופר פלוני אינו אלא בשר
ודם? לא ידעתי אז כי ניתן לי לחזות
בלידתו של תהליך הרה־סכנות, שעמד להטביע
את חותמו על דמות המדינה כולה.

שטת והולכת מיום ליום. חיידקיה
הם זרעי הניוון של הגוף הלאומי.
השבוע ישבתי בחברת מנהיג מפא״יי, שהתלונן
באוזני על תופעה זו. הוא ביקש
להוכיח לי שבני דורי אינם שווים דבר.
״השווה נא את ברל כצנלסון לטדי קולק
ואהוד אבריאל,״ אמר. הוא יכול היה להשוות
גם את מאיר יערי למשה שמיר, או את
יצחק טבנקין ליגאל אלון. התופעה היא
כללית.
אולם אותו מנהיג לא הבין מה חלקו
שלו באסון זה. הוא לא הבין כי העסקן
המפלגתי מן הדור השני אינו אלא תוצאת

העדשים: זכות־הבכורה שלו כאדם עצמאי.
הוא היה צריך לוותר על כל סטיה, על כל
מחשבה מקורית, על כל נסיון להגדיר את
עצמו ואת מהותו הרוחנית.

כף נולד התוכי המפוטם, שהוא
הסמל לשבכה אנושית זו.

ך * וכי מפוטם יכול להיות נחמד מאד.
* 1אבל אפשר להשתמש בו רק למטרה
אחת: להחזיקו בכלוב וללמד אותו להגיד
״שקט, שקט, שקט, החנוכיה דולקת,״ או
״קום התנערה עם חלכה,״ או ״בדם ואש
יהודה נפלה.״

\ * ני ק הוא טיפוס הגדל רק במפלגה השלטת.
כדאי׳ניק מתחרז עם מפא״יניק. אולם
זה מקרה בלבד. הטיפוס עצמו יכול
לנבוט ולצמוח באותה נוחיות בכל מפלגה
אחרת.
דרך גבר כזה במפא״י פשוטה. הוא צריך
רק לדעת לבחור בשולי בגדיו של האיש
הנכון, כדי להיתלות בו. האיש הנכון ב־מפא״י
הוא ביג׳י. מי שהבין זאת בעוד
מועד, מי שהגיע לקרבת המנהיג, צעק ״כן!
כן!״ לכל דבריו והיה בעל כושר־ביצוע
מסויים, יכול היה לעשות קאריירה. כאלה
הם חברי אותה קבוצה שקראנו לה, בשעתו,
״קבוצת המנהלים.״
אולם יש משהו פשוט מדי בקאריירה כזאת,
משהו שאינו יכול לספק אדם בעל
יומרה רוחנית חזקה יותר. לאדם כזה כדאי
הרבה יותר לצעוד בנתיב־הכדאי של מפלגה
מהפכנית וחלוצית.

אדם כזה יכול לחיות חיים נוחים בתל-
אביב, ובאותה שעה ליהנות מזוהר הרומנטיקה
של חברי־מפלגתו הפשוטים יותר,
הנוהגים בטראקטור בצל לועי־המקלעים של
הגבול. הוא יכול לכתוב יצירות מזעזעות
על מרד הנדכאים מזי־הרעב של כל הדורות,
ואחר־כך לחזור במכונית האמריקאית הנוצצת,
מודל אחרון, לביתו הפרטי הנאה,
הבנוי אף הוא לפי הסגנון החדיש בשכונה
תרבותית ואמידה.

הכדאי׳ניק אינו תופעה השייכת
למפלגה מסויימת. הוא קיים
בכל המפלגות. הוא חבוש ביפה
דתית, נואם נאומי-שיחרור בתנו־עת־החרות,
עונד עניבה ציונית־כללית,
עטור הילה של מפקד לשעבר
בפלמ״ח. כובע-הטמכל ה חלוצי
הוא רק אחת התחפושות.

^ ילו היתה זאת תופעה אישית בל־
\ 1בד, מוטב היה להניח אותה לכתבי
סאטירות. יתכן שיקום פעם גוגול ישראלי,
או באלזאק חדש, שיקים לכדאי׳גיק פסל
ספרותי למען הדורות הבאים.

אולם התופעה אינה אישית בלבד.
זוהי מחלה ציבורית, המתפ

|ד,וא מתעטף באדרת־קטיפה של אידיאלים
גנובים. האפס הרגשי אינו חוצב
להבות בלבבות, גם כשהוא כתוב בסגנון־
המשנה המצוחצח ביותר.
אין דבר מגוחך יותר מאשר לראות את
הסופר־הכדאי״ניק מקונן מרה על פלישת
הג׳אז• אין הוא מבין כי הג׳אז מבטא
לפחות רגש אמיתי, בעוד שהרגש האמיתי
היחיד שהתגנב אי־פעם ליצירותיו שלו הוא
רגש־הנחיתות.
מגוחך לראות עסקן־כדאי׳ניק נואם על
ירידת המתח החלוצי בנוער, כשהדבר החלוצי
היחיד בחייו הוא שליחות למען המגבית
היהודית המאוחדת, לשם גאולת
הדולארים בשם הפלמ״ח.
מגוחך לראות מחנך־כדאי׳ניק נאנח למראה
התקפת־הפלילים בקרב תלמידי השמיניות׳
אשר באוזניהם לא השמיע מעולם
דבר זולת מליצות נבובות וסיסמות ריקות
שהוא עצמו צוחק להן בלבו.

אבן, אנו הולכים לקראת האפס
המוחלט -אפס רגשי, אפס רעיוני,
אפם רוחני. יהיה זה אסון
לאומי. פבר עתה פונה הנוער באדישות
מוגעלת ממחזורדהקלון
של המאבק המפלגתי הכוזב, ו־מתיהם
בבוז גלוי למנהיגים הצעירים
הקמים לגאלו.

כי הכדאי׳ניק השתלט על המדינה.
הוא היה הארבי־טיפוס של
משטר חכרתי ומדיני חדש.

נשים תמימים סבורים כי הכדאי׳-

הבדאי׳ניק החלוצי-המהפבני הוא
גאון. הוא רוקד על שתי החתונות.
הוא דומה לנזיר נוצרי המתהולל
בנשפי־חשק, כשהוא בטוח
כחיי-שעה וכחיי-נצח גם יחד.

האינרציה. רעיונות אבותיו הס
לגביו מאסטיק שאפשר למתוח
אותו בלי פוף, לא שרשרת־כרזל
שיש לצרף אליה חוליות חדשות.

ך* ניהילזם אינו מלהיב, אפילו כש
במי
האשם? האשמה העיקרית רובצת ע>
המשטר שגידל וטיפח את הכדאי׳ניק, העמיד
אותו כאות ומופת לעיני בני דורו
ונתן לו לירוק בכל גילוי של הגינות
אישית ועצמאות רוחנית.
הכדאי׳ניק יכול להיות תככן, מושך־חו־טים
וחורש־מזימות. הוא יכול למלא את
עמודי העתון המפלגתי, את דברי הכנסת
ואת רשימת הנאומים של אסיפת־העם.

הוא יכול להיות הבל, זולת דבר
אחד: מנהיג-עם.

ך תבן שאין זה הוגן להאשים בכך
י רק את המנהיגים הקשישים. הם פעלו
כמו כל אב קצר־רואי, הרוצה כי בנו יהיה
העתק ממנו. הם סברו, מן הסתם, כי עשו
את הכל לטובת הבנים, וכי טיפוח הצעירים,
שחיקו אותם, היה מעשה טוב למען
העתיד.
החינוך שניתן לו על־ידי עסקני הדור הראשון.
הכדאי׳ניקים של היום הם ילדי־תנובה
של אתמול.

.ילדי־תנובה אלה היו ילדים מאושרים.
המפלגה רדפה אחריהם עם
בננה׳לה. המנהיגים הקשישים בל
ק* התמוגגו מנחת למראה הילדים,
המחקים בל תנועה מתנועו־תיהם
ובל הגה מאמרות פיהם,
עד שהם נתנו להם את הבל. הם
לא הכינו בי החיקוי אינו אלא
הצורה הנלוזה כיותר של עקרות
וניהיליזם.
כשחיבר הילד את שירו הראשון, פורסם
בהרחבה במוסף הספרותי של העתון
המפלגתי, וחברי־קיבוץ קשישים ניענעו בראשם
לאות הערכה. ספרו הראשון הופץ
באלפי טפסים על־ידי הספרייה המפלגתית
בין מינוייה הקבועים. אם היה הילד בעל
אופי פוליטי, ניתן לו לנאום בכינוסי הדור
הצעיר של המפלגה, והמנהיג הקשיש ישב
לידו שופע שבחים אבהיים• אם היה בעל
אופי צבאי יותר, נשלח לקורסים והפך ל־
״אישיות בטחונית.״
תמיד היתד, הדרך סלולה. תמיד היה הכל
חלק, בלי צורך במאבקים ובמרידות. הילד
נדרש לשלם רק מחיר אחד תמורת ׳נזיד־

אי־אפשר להפכו לנשר, הפורש
את כנפיו וממריא למרומים.
אולם מדינה שהדור השני שלה מורכב
מתוכים, נידונה לניוזן. כי המדינה דומה לגוף
אנושי, המחליף תוך זמן קצר את
כל התאים שלו. היא זקוקה לחידוש מתמיד
של תאיה הרעיוניים ושל מנהיגותה
האנושית.
כל דור חייב לבחון מחדש את רעיונות
החברה, להיאבק עמם ולכבוש לעצמו מסגרת
משלו. אפילו נכונים כל המושגים הקודמים,
חייב הדור לצקת אותם לדפוסיו
שלו, כדי שיהיו שלו, פרי גאובו העצמאי,
פרי תחושתו ואמונתו שלו. כפי שאמר
פאוסט של גיתה :״אשר ירשת מאבותיך,
האבק עליו כדי שיהיה שלך!״
הרעיונות שהביאו יהודים מפלונסק ל־פתח־תקוה,
ושגירשו את הפועלים הערביים
מפרדסי ראשון־לציון, אינם טובים כדי לאחד
מחדש את ארץ־ישראל ולהפיל את
מחיצות־המכס בין חיפה לחלב. רק אנשים
שגדלו במציאות החדשה יכולים למצוא את
הפתרונות למבחניה. אולם מנהיגי האתמול
עשו את הכל כדי ליטול׳מהם את היכולת
הזאת.

התוכי אינו יוצר פתרונות, וה•
כדאי׳ניק אינו נאבק עם כוחות

האשמה האמיתית רובצת על
הדור הצעיר עצמו. יתכן כי ה־כדאי׳ניק
היה נעלם אילו היו
עומדות מולו עשרות ומאות דמויות
צעירות מסוג אחר, אנשים
בעלי עוז-רוח להגות רעיונות חדשים,
ואומץ־הלב להיאבק למענם.
הדור הצעיר לא היה מסוגל לכך. אפשר
למנות באצבעות הידיים את האישים הצעירים
בארץ שהם באמת אישים ובאמת
צעירים. אפשר להכיר אותם בקלות — כי
הם המושכים אל עצמם את שנאת החזית
המאוחדת של הכדאי׳ניקים מכל המפלגות.
תוכים אינם אוהבים נשרים, ויצאניות אינן
מאושרות בחברה הגונה.
לכן אין טעם רב להילחם בכדאי׳גיקים
בתור פרטים. הם רק סימפטומים עגומים,
ואולי אומללים, של מחלה שכולנו אחראים

הדרך למלחמה בכדאי׳ניקים היא לדאוג
כי יקום בארץ דור צעיר חדש, שבניו
יהיו מסוגלים למרוד בשקרים מוסכמים,
מבלי שבחילתם תביא אותם לידי אדישות.
צעירים שיוכלו לפסול את הרקוב וה־מנתן
במבנה המפלגתי הקיים, מבלי לשפוך
את הילד יחד עם מי האמבטיה.

הדבר המסובן ביום אינו שיש
עודף כתובים. הדבר המסובן הוא
שיש מחסור כנשרים.

תצפית

במדינה

כ 5הז כויו ת מ מו רו ת

• ״ברית־־המועצות עלולה להחזיר שנית את שגרירה מיש־לאל.
הידיעות שהופצו מקודם על שיפור אפ שרי ש? יחסי ישראל־ברית־

העם

ה מועצו ת היו פזיזו ת מדי. הצטרפו ת ה של ישראל לדוקטרינת אייזנחאור עוררה
רוגז

בקר מלין

נ סיון

וב מקום

לפ תו ח ב מערכה

מדינית חד שה

ב מר חב

נגד הנגד

אחרי

מיבצע סיני, תבוא כנראה החמרה רצינית עוד יותר בי חסים אלה.

9למרות שטירת הממשלה הצליחה לעבור מבלי להתפרק
את המשכרים הגדולים של מיכצע סיני ודוקטרינת אייזג־האור,
צפויים לה טילטולים מסובנים נוטפים כעתיד הקרוב.
בין הסערות הצפויות לה:
התנגשות כין שד הפיתוח מרדכי כנטוב והשרים משה
כרמל, לוי אשכול וקדיש לוז. לעו מת טענו תיו של בנ טו ב ני משרד
הפי תו ח צריך לטפל בכל שטחי הפעולה בנגב — כולל נמל אילת, המכרות,
חברות הפי תוח ה שונו ת ופי תו ח החקלאו ת — תו ב ע שר התחבורה להעביר
לידו את הטיפול בנמל איל ת; שר האוצר אינו מוכן להוציא מידיו את הטיפול
במכרות וב חברות ה פי תו ח; שר החקלאות עומד בתוקף על כןני רק מ שרדו
יעסוק בפי תו ח החקלאות גם בנגב. הצבעת הממ שלה בעניין זה תכריע נגד
בנטוב, לא

תביא

לפרי שת

מפייס

מהקואליציה,

עלולה

לגרום

להחלפתו

של בנ טוב בחב ר אחר ממפלגתו

הדתיים יחדשו את תביעותיהם לקיום הסעיפים כהסכם
הקואליציוני, שהבטיחו להם בין השאר, חוק ארצי לשמירת
השבת כרוחם ותיקון חוק חינוך הוכה. הדתיים יטענו כי לא העלו
את דרי שותיה ם עד כה ב ה תח שב עם המצב הבינלאומי ו הב טחוני, שתבע ליכוד
מכסימלי. עתה לא יהססו לאיים במ שברים ממ שלתיים ממו שכים.

תביעת אחדות־העבודה לשיתופה בנציגויות בחוץ־לארץ.
מפלגה זו תעלה דרישה לשתף חברים
הבנוי עתה על טהרת מפא״י. לדרישה
זו יצטרפו גם יתר ה שותפים בקו־אליציה,
בחלק

ת ון תקווה

העוגה

משלה

ב מנגנון

החוץ

של ישראל,

ביציע המלא מפה אל פה התמתחו האורחים
כדי לראות מי מצביע, כיצד הקרב
הגדול על הדוקטרינה הגיע לסיומו. ההצבעה
המכרעת ( 59 בעד 5 ,נגה 39 נמנעים)
קבעה סופית את עמדת ישראל כלפי
ברית־המועצות•
אולם הכרעה זו היתד, רק למראית־עין.
כל העולם ידע כי כל עניני החוץ של
ישראל נקבעים על־ידי איש אחד בלבה
דויד בן־גוריון, וכי היד האחת שלו שקולה
כנגד כל שאר 119 הידיים הימניות של
הח״כים הנכבדים. מבחינה זו היתד, ההצבעה
מיותרת לגמרי.
אולם דבר חשוב הרבה יותר היה מוטל
על כפות המאזניים: אימון העם למפלגותיו,
נכס שבלעדיו לא יתכן כל משטר דמוק־ראטי
אמיתי. היד שהורמה בהצבעה פצעה
אימון זה בפצע שלא יגליד זמן רב.
כי שתי המפלגות שסירבו להצביע נגד
דוקטרינה, למרות שהיא שוללת את כל אשר
אמרו והצהירו במשך שני דורות, זרעו רוח
צינית העלולה להצמיח קציר של סערה.
דוקטרינת יערי. בעוד שבעיני אחדות־העבודה
לא היד, מעולם שום ספק כי
הישיבה בממשלה חשובה עד אין ערוך

כי גם הם יזכו

המכובדת.

• ביג׳י שוב ינסה להעביר
את תוכניתו להנהגת הבחירות הבאים החוד שים את האזוריות.
יקדיש ראש הממ שלה לניהול סי מפוזמ
מו שכים עם אחדות־העבודה,
יונים
מפ״ם והפועלים הדתיים, להניעם ש יסכי
מו ל שינוי חו ק ת הב חירות הקיימת.
ביג׳י מקווה כי עתה, לאחרש מפלגות
השמאל הסתבכו בע מד תן ב שאלת הדוק־טרינה,
יסכי מו לקבל את הצעתו, דבר
העלול למנוע ה ת חרות פני מית בין
שלוש ה מפ לגו ת ה פו ע ליו ת העיקריות
בב חירות הבאות.

• אל תצפה לחיסולה המהיר
של שביתת ״אתא״ .למרות
לחצם של הועד הפועל של ההסתדרות
וה שרים הכלכליים של מפא״י
בכיוון זה, לא יבוא סיום מהיר של
ה שביתה. לחץ זה עלול רק לחזק את
עמדתו העק שנית של מזכיר פועלי חיפ ה
יוסף אל מוגי, שיראה את עצמו מ חוייב
מט ע מי
מדיניות שקט, בבקשה
המוקש שהתפוצץ מתחת למכונית ליד
נחל־עוז עורר הדים בירושלים לא רק מפני
שפצע את דני אגרון, בנו של ראש עירית
הבירה. עוד יותר עורר רוגז מפני שלא
היה לישראל מוקש נגדי.
בימים הטובים לפני מיבצע סיני היתה
תשובה פשוטה מוכנה לכל מוקש רציני:
תגמול, אולם מאז מסר ביג׳י את רצועת־עזה
לידי כוחות המוסד שהוא קורא לו ״או״ם־
שמום״ ,נסתמה דרך זו. כל תגמול ברצועה,
כמוהו כהתקפה על כוחות או״ם.
אישור מגבוה. אולם או״ם־שמום לא
היה המעצור היחיד. חשוב עוד יותר היה
המעצור האמריקאי. אחרי שישראל השתלבה
בדוקטרינה של אייזנהואר, שוב לא יכלה
לפעול לבדה. היא היתד, זקוקה לאישור
מגבוה.
הודיעו האמריקאים: הם נמצאים בשלב
האחרון של נסיון גדול להפיל את גמאל
עבד אל־נאצר. כל פעולה ישראלית תקלקל
את העסק. ביג׳י נתבקש, במחילה מכבודו,
לשבת בשקט.
כדי להמתיק את הגלולה, נפוצו לפתע
שמועות סתמיות שונות כאילו מוכנות
כמה ממדינות ערב, הכפופות להשפעה
אמריקאית, לבוא במגע עם ישראל. ידיעה
אחרת אמרה שאמריקה מסרה איגרת ישראלית
לסעודיה, בענין מיצרי טיראן, ושהיא
מוכנה לתווך בין שתי המדינות.
היו אלה חלומות יפים. לרוע המזל, היו
כוזבים, המציאות היתד, קצת פחות וורודה:
מיבצע סיני השליט את הדוד סם במרחב,
המוקשים מתפוצצים בגבולות, והמדינה
כולה הפכה לקלף במישחק בין שני הגושים
המבקשים לכבוש את העולם הערבי.

צי1נ 1ת
אבא נגד אבא

פרסטיגיה ללחום גם נגד אתא

וגם נגד חבריו למעמד.

• היקף הדי־דיסקונט כבנק

ישראל יצומצם בהרבה, דבר שיגרום
לחיסול האשראי שחרג מתחום
האשראי הבנקאי הרגיל. בעלי המפעלים

כנסת ישראל

המחפ שים הלוואות גדולות ייפגעו קשה.

המצביעים הצביעו על עצמם

• יוקם קרטל ארצי לזיפזיף, שיכלול גם את חברת כורים שאחד
מ שותפיה הוא ע מוס בן־גו ריון. בצורה זו תי מנע כל תחרות ותאופ שר מכירת
התוצרת ב מזו מני ם בלבד.
• כריחת־־הון כשעור גדול יותר תהיה תוצאת המאזני ם השליליים

של הבנקים הקטנים, שנפגעו קשה על־ידי חו ק הריבית החדש, במידה שלא
מצאו ד רן לעקוף חוק זה. תוצאה אחרת: הפסקת פתיחתם של סניפים קטנים
חדשים.
• שוב יהיה שמח כהדרה. אחרי שהעיריה לא הצליחה לפשר בין
הח,גי ם הדתיים לבין תו שבי שכונת שמ שון, שהתנגדו להקמת ישיבה ב שכונתם,
החליטו ה מוסדות הדתיים המרכזיים בירו שלים, לה שתמש בכל האמצעים להבטיח
הקמת הי שיבה, כ די שלא יווצר תקדים שלילי-- ,

9אם הינך חובב ספורט, היכון למבול של קבוצות כדורגל
זרות. אחרי ביטול מסי הממ שלה ו הר שויו ת העי רוניות על מפעלי ספורט,
ירבו קבוצו ת מ קו מיו ת ל הז מין או רחו ת בינל או מיו ת, מאחר שההכנסות

מ הו פ עו תי הן תהיינה גדו לו ת וכדאיות. שתי קבוצות שיופיעו החוד ש; טולוז,

מחזיקת הגביע הצרפתי *,וזאגרב היוגוסלאבית.

6כריג׳יט בארדו, כוכבת הקולנוע הצרפתית, תהיה
כנראה פצצת משלחת הקולנוע הצרפתי, שתגיע לישראל
כעוד שלושה שבועות לשבוע הסרט הצרפתי כישראל. המ שלחת
תכלול 15 איש, כולם כוכבים וב מאי קולנוע מפורסמים. ב או תו שבוע יוצגו
סרטים צרפתיים ב שלו ש הערים הגדולו ת ובבאר־שבע, בנוכ חו ת נשיא המדינה
ושרי ממשלח.

מזבח הלחימה בדוקטרינה, המכוזנת נגד
ברית־ד,מועצות. ההימנעות מספיקה בהחלט.
לשוא הרעישו ריפטין ופרי שמיים וארץ
הסוציאליזם. דעת יערי נתקבלה ברוב קטן,
משתתפי הישיבה התפזרו ברוגז הדדי בלתי־רגיל.
חתונה
בלי בולדוזר. לגבי האזרח
הפשוט, לא היתד, כל הפרשה אלא בחינה
של יושר פוליטי. הנימוקים הטכסיסיים בעד
ונגד עניינו אותו רק במעט. דעת־העם
הזדהתה עתה עם ההערה הצינית שהושמעה
לפני שבועיים בפי חתן־השמחה, דויד בן־
גוריון עצמו :״רק בבולדוזר אפשר להוציא
אותם מן המ מ של ה...״

יותר מכל עקרון, היה המאבק במפ״ם
הרבה יותר קשה. כי מרכז מפ״ם, שהוא
המוסד העליון של המפלגה, החליט קודם
לכן פה אחד (עם 7נמנעים) להצביע נגד
הדוקטרינה.
עיבוד פרטי הביצוע הוטל על מוסד
נמוך יותר, הועדה המדינית. לזו נתברר
כי ביג׳י יזרוק את מפ״ם מן הממשלה אם
תעז להצביע נגד. בלב קשה התכנסו חברי
הועדה ליד מיטתו של המנהיג הקשיש, מאיר
יערי, השוכב חולה בחדרו במשק מרחביה.
חזית אנשי־הנגד היתד, נכבדה מאד: יעקוב
חזן, מזכיר־המסלגה נתן פלד, יעקוב ריפ־טין
ואליעזר פרי. תקיף ביותר היה מרדכי
בנטוב, הסבור כי אנשי מפא״י מחבלים
בכזזנה תחילה בפעולות משרד־ד,פיתוח שלו,
כדי להאשימו בכשלוך.
אולם מאיר יערי הכריע את הכף נגד
הצבעת־הנגד. טענתו, שהיתר, חדשה והפתיעה
את חבריו: ברית־המועצות לא עזרה
לישראל בכל ימות השנה, כדי שזו לא
תצטרך להזדקק לדוקטרינה. לכן אין היא
ראויה לכך שמפ״ם תקריב את עצמה על
* כן, למשל, לא הופעל
הנחו שת ב תי מנע, שעבודתו
להתחיל בחוד ש זה.
טדיין היתה

מפעל-
צריכה

ההיסטוריה של התנועה הציונית היא
רשימה של בתי־מלון, בהם התאכסנו והתכנסו
מנהיגיה ועסקניה. ברשימה זן נועד
מקום־כבוד למלון בילטנזור הניו־יורקי, כי
שם הכריז דויד בן־גוריון על הצורך להקים
מדינה יהודית, אחרי שהוא עצמו לחם נגד
תביעה זו במשך דור שלם. החודש חזר
מלון בילט מור לחדשות.
באחד מאולמי הבנין התכנס קהל רב של
עסקנים ציוניים, שביקשו לבצע ניתוח:
להוציא מגוף התנועה קוץ שהציק זה זמן
רב לדויד בן־גוריון. הקוץ: הסתדרות
ציוני אמריקה, בה שולטים הציונים הכלליים
האמריקאים, הנותנים סעד לחבריהם בארץ
ומרגיזים את ביג׳י.
כדי לאפשר את הניתוח, הוכנו בעוד מועד
המכשירים. בקונגרס הציוני האחרון העבירה
מפא״י החלטה המאפשרת לכל קבוצת
עסקנים בכל ארץ להקים סניף של התנועה
הציונית, אפילו אם כבר קיימת באותה ארץ
הסתדרות ציונית אחרת. ההחלטה באה,
כביכול, לעזור לבלתי־מפלגתיים. אולם, כמו
תמיד כשמפא״י דואגת כביכול לבלתי־מם־
לגתיים, היא דאגה לענינים מפלגתיים מאד.
פצצות כבילטמור. כדי למגר את
מנהיגי ציונות אמריקה, שהם כולם חניכי
אויב־ביג׳י הוותיק אבא הילל סילבר, ביקשה
קבוצה אחרת, בהנהגת אוייב־סילבר הוזתיק
לואי ליפסקי, להקים הסתדרות ציונית שניה.
היא קבעה כינוס במלון בי ל ט סו ר, הזמינה
את שגריר ישראל. לפי הוראות שקיבל
מירושלים, נענה אבא אבן להזמנה, נתן
בזאת גושפנקה רשמית למלחמה נגד אבא.
הילל סילבר.
אולם יהודי שני, שהוזמן למטרה דומה,
התלבט קשות. נחום גולדמן, הנשיא הציוני,
לא רצה להישחק בין אבא לאבא. הוא
לא רצה להפנות את גבו ליוזמי המיבצע
החדש, שהם נמנים עם תומכיו, אך גם לא
(המשך בעמוד )8
העולם חזה 1026

1111§1

ה\ 2רר. בגזשגנר השריגגר גד־שגן
בתור רבוריש דדש ים.,
הפשיר היח־ירי שרופגן ד ר-
שיפהן הדרישה ההשהיה נוותר
ששר-אהיש שר דרפשג
ותתדנן בפניהגן הר רתתאור
בנזברוות. שוי שובורית ת1־
שיוו רהשריבו תשבו גורר. תת
גרש רבתרה הפתאותית?
באיות תירה שורדת השש־שרה
את תותירת התתווית
רהש2ן יש כשף בבוריש? כיבד
פושרת בורשת תבוריש שר
תר-אביב (לששה) ,אשר בת
תגרגריש שפשריש ששרות
תיריוויש? בכתבה וו, תרא-
שוות בשיררת, שושף ״השורש
תות״ את השוברות שתאשורי
הבהרת התתווית, תתוריתת
תיריוויש רכישי השפשריש.

9 0י

211

119119ג

0171091212*1
(ראה

שער)

^ קצב של 200 איש ליום ניגשו במשך
השבועיים האחרונים ילדים, נשים, קציני
צבא, פועלי בנין, סוחרים, עורכי ־וין
ורופאים אל אשנבי ה שרות הבולאי בתל־אביב,
הודיעו לפקידים כי ברצונם לקבל
הביתה כל בול ישראלי חדש אשר יצא
לשוק. הוו כאלה שביקשו טופס אחד מכל
סידרה. אחרים הזמינו עשרות. כולם רצו
להבטיח לעצמם חלק בעסק המכנים ביותר
במדינת ישראל.
ליד האשנבים חילקו לא פחות ולא יותר
מאשר מתנות של כסף. כי כבר ביום שבול
מ׳פיע בשוק, עולה ערכו הממשי לאין
ערוך על ערכו הנקוב. במשך שמונה וחצי
השנים הראשונות לקיומו, הגיע מספר המינויים
של ה שירות הבולאי ל־ 12 אלף.
בששת החודשים האחרונים נוספו בבת־אחת
20 אלף מינויים. כי במשך ששה חודשים
אלה עברה הבולאות הישראלית מתחביב
רגיל לעסק־ספסרות של עשרות מיליונים
לירות, המוכר על־ידי החוק ומעודד על־ידי
הממשלה.
פעם היו מורי בתי־הספר מעודדים את
תלמידיהם לאסוף בולים, כי הבולים יש
בהם כדי להרחיב את ידיעותיהם על ארצות
רחוקות. כיום מעודדים יועצים כלכליים
את לקוחותיהם לעסוק בבולאות, כי יש
בה מקור לא אכזב לרוזחים קלים.
מה גרם לשינוי זה?

מי רוצה את הגול?
** ד למיבצע סיגי, היתד, הבולאות
הישראלית תופעה נורמאלית ומקובלת״
אספנים חובבים בישראל ובארצות־חוץ חד־

21007 .ד/#ח

צמית תכול הוצאה לרגל תערוכת
הבולים הלאומית הראשונה
במאי .1949 בששת ימי התערוכה
נמכרו 95 אלף צמרות• ערכה הנקוב
היה 100 פרוטה ( 40 לבולים 60 +
להוצאות התערוכה) .לפני שנה הגיע
כחירה לשבע ל״י, בינואר 1957
*כרה הצמדה ב־ 14ל״י, בפברואר
! 2ל״י, במרץ 30ל״י, במאי 70
;״י וביוני קפץ מחירה עד למעלה
!:־ 90ל״י (פי 900 מערכה הנקוב).
מחיריה עדיין בעליה. צמדה זו היא
היחידה שהוצאה בצורה זו על־ידי
השרות הבולאי ודבר זה מסביר את
הדרישה הרבה אליה בשוק הבולים.
בצלאל ועצ מאות
9הם
הבולים שהוצאו
לאחרונה. למרות
שהם עדיין נמלמכירה צאים באשנבי
הדואר,
אך ללא שוב־לים,
עלו כבר
מחיריהם בבורסה
על ערכם הנקוב.
מעטפת היום
הראשון של
בול בצלאל, שערכה
הנקוב היה
450 פרוטה,
נמכרת היום בס
110 פרוטה,
מעטפת בצלאל
( 300 פרוטה) ב־
1000 פרוטה. גם
מחירי הבולים
הצמודים לשוב־לים
עלו: בול
בצלאל נמכר ב־
800 פרוטה (,ערך
נקוב 450
פרוטה) ועצ מ או ת
9ב־ 500 פרוטה
( .)250.הבהלה
לשני בולים אלה
היא שפקחה
עיני רבים לנעשה
בשטח זה.

בוד יפו הוצא
במרץ , 1953בסדרה
מסגרת

תשעה בולי
דואר־אוויר. ערכו
הנקוב היה
לירה אחת ומכירתו
הופסקה
שלושה חודשים
לאחר יום ההופעה,
בהסבר רשמי
כי ״הבול
היה יפה במיוחד.
הסוחרים ו־החובבים
קנו אותו
בכמויות גדולות
מהרגיל.״
נדירותו משתקפת יפה במחירוני
הבורסה: בינואר 1957 היד, מחירו
13ל״י, בפברואר 30ל״י, במאי
40ל״י וביוני הגיע מחירו ל־ 47ל״י
כשהוא עדיין בקו עלייה מתמדת.
גם מחיריהם של יתר שמונה הבולים
של סידרה זו עלו בתמידות.

רידו מן המעטפות בולים שהוחתמו על־ידי
הדואר הישראלי, צירפו אותם לפי סדרות
באלבומיהם.
היתה לו לבול לישראלי משיכה מיוחדת
לגבי האספן החובב. רבבות אספנים מתחילים
יכלו לאסוף את הסדרות המלאות של
בולי המדינה החדשה, מבלי שיסתכנו באוסף
בלתי־שלם. צורתם הנאה הקנתה לבולים
אלה את אחד המקומות הראשונים בכל
תחרויות הבולים הבינלאומיות.
בדרך כלל אוספים האספנים בולים של
מדינות הנמצאות בחדשות. במשך תשע
שנותיה לא ירדד, ישראל אף לחודש אחד
מכותרות העתונים. לא רק יהודים שהתגאו
במלה העברית, אלא גם נוצרים ראו בבולי
ישראל חפץ כמעט קדוש•
מיבצע סיני הגביר את התהליך באופן
דרמטי. ישראל, שהיתר, בכל זאת מדינה
קטנה ובלתי־ידועה לגבי חלק הארי של אזרחי
העולם, הפכה בן לילה שווה בחדשות
לשותפותיה במסע נגד מצרים — צרפת
ובריטניה. בשוק הבולים היתד, זו הכתרתה
של מדינת ישראל כמעצמה עולמית. סוחרי
בולים בארצות דרום אמריקה, למשל, שרק
מעטים מאספני הבולים שלהן התעניינו בבולי
ישראל, החלו לפתע מבקשים משלוחים
גדולים של בולים אלה.
מארצות אירופה המזרחית ניתך מבול של
בקשות על סוחרי הבולים של ישראל. הרדיו
והעתונות, שגינו השכם והערב את
ישראל התוקפנית, עוררו את סקרנות הכולאים.
רבים חשבו כי בול ישראל יהיה
יקר מאד, אם באחד הימים הקרובים תחדל
מדינה זו להתקיים.
הביקוש הרב מחוץ־לארץ הדליק אור
ירוק בכמה משרדים במדינה. היו אלה משרדי
ה שרות הבולאי, משרד האוצר ומשרדיהם
של חצי תריסר סוחרי הבולים, שריכזו
עד אז בידיהם את המסחר הזעיר בענף
זה. תוך חודשיים קפצו הזמנות חוץ־לארץ
פי עשרה. אתן קפצו המחירים.

הבהלה לזהב המודפס

בול המנורה (ראה שער) הוצא
בפברואר 1952 והיד. במחזור עד
מרץ .1953 ערכו הנקוב הוא לירה
אחת וצבעו כחול. בינואר 1957
כבר נמכר הבול, צמוד לשובל, ב־
28ל״י בבורסת תל־אביב. בפברואר
עלה המחיר ל־ 36ל״י, במאי הגיע
ל־ 50ל״י וביוני קפצו ההצעות עד
82ל״י, כשהן עולות מיום ליום.

כול העצמאות ,1950 ,בערך נקוב של
40 פרוטה, אחד מתוך שני בוליח (השני
20 :פרוטה) של סדרת יום העצמאות
השני. הבולים אזלו מאשנבי המכירה
במשך זמן קצר ונמכרו ארבעה
חודשים בלבד. עלית מחיריה של ה־סידרה
בבורסה התל־אביבית היתר, מסתדרת
במשך ששת החודשים האחרונים:
בינואר 40ל״י (פי 700 מן הערך הנקוב)
,בפברואר 80ל״י, במאי 120ל״י
וביוני קפץ המחיר והגיע ל־ 125ל״י,
שהן פי 2100 מערכה הנקוב של הסדרה.
הסוחרים מסבירים את עלית המחירים
הדמיונית במספרי התפוצה הקטנים
בהם הודפסה הסדרה, ובביקוש
הגדול לבוליה בקרב אספני חו׳׳ל, שהחלו
לאסוף את בולי מדינת ישראל
במאוחר. למרות נדירותם של בולים
אלה, מחזיקה הבורסה בכלליה ואינה
מעריכה כמעט בול כזה שאינו צמוד
לשובל, קבעה לו מחיר שרירותי ומוזר
שהוא נמוך בהרבה מבול משובל.

ך* בול הפך סחורה יקרה. סוחרים זרי}
| זים היו מוכנים לקנות כל כמות של
בולים אשר הוצעה להם. כל הסדרות הישנות
נמכרו כבר, ה שרות הבולאי לא מכר
יותר בולים ישנים. הסוחרים החלו מציעים
מחירים גבוהים לאספנים. בעתונות החלו
מופיעות מודעות של סוחרים, שרצו לפתות
אספנים למכור את אוספיהם.
כמת אספנים התפתו. רובם התפכחו• למראה
המחירים המוצעים החלו האספנים
לשפשף את עיניהם.
בקפה פאר, ברחוב ביאליק, תל־אביב,
התרכזו מספרים גדלים והולכים של סוחרי
.בולים. עד לפרוץ הבהלה לזהב המודפס
היה קפה פאר מיפגשם הבלתי־רשמי של
כמה עשרות חובבים וסוחרים זעירים, שהיו
מחליפים ידיעות ובולים בקצב בטלני, על
בסים כמעט חברתי. לפתע הפך קפה פאר
לבורסה הפעילה ביותר במדינת ישראל.
אפילו בימי הזוהר של בורסת הזהב ברחוב
לילינבלום לא התקהלו בה סוחרים ומתוז־כים
בלהקים כאלה.
משעות הבוקר היו מתקהלים הסוחרים
— ברובם חדשים — בבית הקפה וסביבתו׳
מנהלים עסקים על רגל אחת. בשעה 11
היתד, הבורסה נפתחת רשמית. סוחרים תפסו
את מקומותיהם הקבועים ליד שולחנות
בית־הקפה, פרשו את סחורתם והמתינו
להצעות. הם לא באו כבימים עברו עם
במה עשרות בולים. בתיקי העור שלהם
נשאו חבילות גדולות של מעטפות שקופות,
שהכילו רבבות בולים.
עסקי פאר סבלו מן הפלישה ההמונית.
הלקוחות הוותיקים עזבו אותו ואילו הלקוחות
החדשים שפקדו אותו, לא היו מעוג־יינים
בתה ועוגה, ופדיון הסחורה הגשמית
הזו ירד מדחי אל דחי. לבסוף לא
היתד, ברירה לבעלים אלא לחסל את העסק.
חלק מהמקום נרכש על־ידי הבורסה והחלק
השני נמכר לחנות בגדים.
הבורסה, שהתאגדה עתה כחוק בתור אגודה
עותומנית בשם הצנוע מו ע דון פאר,
החלה עובדת כמוסד תקין, בעל חוקים
ומשמעת. מטרותיו המוצהרות של המועדון,
שנשיאו הוא סוחר הבולים גוסטב ודיסלברג,
הן :״לקיים מועדון לענייני בולאותן לשמש
מקום היכרות ומיפגש לעסקני בולים ולאנשים
העוסקים בבולאות: לארגן תערוכות
בולים: להדריך חברים בענייני אספנות ובולאות!
לקיים מסיבות, הרצאות ודיונים
בענייני בולים; לעשות פעולות חברתיות
ואחרות, כמפורט בתקנון האגודה.״
למעשה היו הפעולות בעיקר ״אחרות,״

הצטמצמו בשטח היחידי שאין המטרות המוצהרות
מדברות עליו: מסחר.

המצאה ישראלית; השובל

ך* שובים מן התקנות הכתובות היו
1 1החוקים הבלתי כתובים, אותם קבעה
הבורסה. ראשון במעלה היה חוק השובל.
בדרך כלל, כאשר מדפיסים בולים, נשאר
בשולי גליון הנייר פס נייר לבן אשר גודלו
אינו מתאים לגודל הבול ואי־אפשר
להדפיס עליו שורה נוספת של בולים. על
פס זה נוהגים להדפיס את מספר הסידרה,
או ציון משרדי אחר.
בפעם הראשונה בתולדות הבולאות השתמשו
בשובלים בבלגיה, כדי לפתור בעיה
דתית־עדתית כאובה. בארץ זו התנגד המיעוט
הקאטולי למסירת מכתביו ביום הראשון,
טען כי זהו חילול השבת הנוצרית.
הפתרון נמצא כאשר הודפסו על שובלי
הבולים הערות :״אם אינך רוצה שמכתב
זה יימסר ביום ראשון, הדבק את הבול
עם השובל.״
גם ה שירות הבולאי של מדינת ישראל
מצא שימוש יעיל לשובלים, להדפסת הסברים
לבול. לפתע, קבעה הבורסה כי ראוי
למסחר רק הבול אשר אליו מוצמד שובל.
סוחרים זריזים דאגו להפיץ בעולם את
הסברה כי בישראל יש ערך אספני רק לבול
נושא שובל. מאחר ורק לכל 10־20
בולים (לפי גודל הבול) ישנו שובל אחד,
הבטיחו הסוחרים בצורה זאת כי הבול
הישראלי הניתן למסחר יהיה נדיר וכי לא
כל מי שיש בידו בול שקנה באשנב דואר,
יוכל להציע אותו למכירה ולהוריד את
המחירים. וככל שמבוקשת סחורה נדירה,
יכולים לשגשג אנשי־ביניים ומתווכים.
הם גם רצו להבטיח את עתיד הענף
שלהם. הסוחרים ידעו כי ברגע שהמסחר
ישגשג, תוכל הממשלה להדפיס כמויות
בלתי מוגבלות של בולים, להכניס לקופתה
בצורה זו סכומים רציניים, אך גם להציף
את השוק, לחסל אולי גם את הצורך בקיום
הבורסה. אם רק אחד מתוך 10 או 20
בולים יהיה ראוי למסחר, סברו הסוחרים
בצדק, יובטח מחסור מתמיד של בולים
הראויים למסחר, ויהיה צורך במתח־כים.

3!/2מיליון ביום
יי 1א פחות מהסוחרים הבין ה שירות
/הבולאי כי זוהי הזדמנות של זהב לעשות
כסף. אספנים חובבים, שהיו מזמי־

ממדי הסנסוות: נול

כליל הזכרון של בו לי דואר
עברי, בולי ה הרא שונים של ישראל,
ני תן ב שע תו לשרי הממ שלה הזמנית,
כ מ תנ ה אי שית מטעם מ שרד
הדואר. למרות זאת, נמצאים כלילים
כאלה למכירה בבורסת תל־אביב ו־בחוץ־לארץ,
נשמ חי רי ה ם מגיעים ל־
1200־ 1000 לי דו ת י שראליות ויותר.

גים עד כה שניים־שלושה טפסים מכל בול
חדש, החלו לפתע להזמין 100־ 200 טפסים,
לצרכי מסחר בבורסה. סוחרים גדולים יותר
החלו להזמין רבבות טפסים בקביעות.
בתקציב השנתי האחרון של משרד הדואר
נאמר כי ההכנסה המשוערת במשך
כל השנה הבאה ממכירת בולים תהיה 11
וחצי מיליון ל״י. ביום אחד, לפני חודש,
כאשר הוצאו לשוק בולי עצמאות 9ובצלאל,
נמכרו בולים משובלים בשתי של
שלושה מיליון לירות לאספנים ולספסרים.
חיים בן־מנחם, מנהל משרד הדואר, הודיע
על התוצאה בשמחה! משה כהן, מנהל השירות
הבולאי, היה מלא גאתה. הם ראו
בדבר הישג לא מבוטל, שכמעט כולו ריתת
נקי לאוצר. שהרי אף אחד מקוני הבולים
באותו יום לא התכתן לדרוש תמורתם
בשירותי דואר. הממשלה מכרה בכסף טוב
סתם ניירות צבעוניים, .
אולם, למעשה ,׳ היתד, זו גישה קצרת
רואי ..הנייר הצבעוני שנמכר במחירו הנקוב
היה שתה הרבה יותר ממה ששילמו
עבורו הקונים. אדם שנלחם בתור וקנה
בולים ב־ 750 פרוטה, יכול היה לצאת החוצה
ולקבל שלוש וחצי לירות תמורתם,
ממי שלא רצה ולא יכול להפעיל את אגרופיו
ולהגיע לאשנב המכירה.
״אנו סופגים את עודפי הכספים של האדם
הפשוט, שסירב קודם להכניסם לאוצר
בצורת איגרות חוב ומילתה בטחון,״ הסביר
חיים בן־מנחם, מנהל משרד הדואר.
היתד, זו הסברה מיתממת. עסקי הבולים
אינם עניין של החוסכים הקטנים. זהו עסק־ענק,
המגלגל — לפי האומדן הזהיר ביותר
— סחורה ב־ 80 מיליון לירות. בכסף זה
אפשר היה לבנות מיפעלי תעשיה, להפעיל
מחזורי ייצור תעשייתי וחקלאי שיספקו
עבודה לאלפי משפחות ולחסל לחלוטין את
בעיית האבטלה.

התחמקוה ממס הפנמה
ך* הון העיקרי הוכנס על־ידי מלווים
ן | ברבית, ספסרי דולארים וסוחרי יהלומים.
עשרות מיליונים הוחלפו במהירות
רבה נגד המדבקות הצבעוניות. אולם ההון
שבא אחריהם היה הונם של המשקיעים
הקטנים: בעלי מלאכה, פועלי בנין, פקידים
ואנשי מקצועות חופשיים הוציאו את חסכונותיהם,
או חיסלו חלקית את עסקיהם ומיהרו
לבורסה ברחוב ביאליק.

תלמיד בית-הספר־העממי בקרית־ שלום,
יצחק טרו שינסקי , 12 ,החליט לחתום על
מנוי ב שי רו ת הבולאי בגלל הקו שי הגדול
לה שיג בולים חד שים ביו ם הופעתם
:״בפע ם האחרונה אי אפ שר היה
לקנות את הבולים בדואר. היה תור ענקי.״

פו?ןלכנין שמריהו אול שטיין הוא
אספן בולים מצעירותו .״ ה ת חל תי לאסוף
את בו לי המדינה מהסדרה הרא שונה
שיצאה ב־ . 1948 בהתחלה הז מנ תי מעט
בולים, לאוסף ולהחלפה. עכ שיו, כשה־בולים
הם עסק סוב, אני מז מין הרבה.״

עקרתפית נחמה סרבה למסור את
שם משפחתה .״אני אוספת כבר ז מן
רב. עד עכ שיו הייתי קונה בולי ם בדאר
ביום ההופעה, א ן בפעם האחרונה היי תי
צריכה לעמוד יותר מחצי יום ב תו ר ולא
הספקתי להכין את ארוחת הצהריים.״

מ׳ האנשים שנכדו קונן רבהלה ונסחפו מו ם ההשקעות?

רב־סרן דב אולינור אוסף לבנו בן
העשר .״ הוא עדיין קטן ואיננו מבין
בדיוק את כללי האיסוף. כ שיגדל, י שמח
על האוסף שהכנתי. לי עצמי אין כל
ענין באיסוף. הילדים ב שכונה התחילו
לאחרונה לאסוף. כנראה למדו מהוריהם.״

בחלקם הגדול פנו לסוחרי הבולים, השקיעו
את כספם בבול שנראה להם כמבטיח
ביותר, וכמו בבורסת ניירות ערך
קיבלו תעודה על קנייתם. אם, אחרי כמר,
חודשים, עלה מחיר הבול — אשר לעיתים
קרובות לא ידעו קוניו מה היא צורתו
אפילו — יכלו המשקיעים למכור את הבול

מורה בעתיד ותלמידת סמינר לתינסקי
בהווה, ז הב ה בירנבוים, מ שקיעה את
כספה בבולים, לאחר שקודם לכן היתה
אספנית בלבד .״ היי תי רוצה לקנות כ מות
גדולה מהבולים החדשים כי ערכם יעלה
ובכסף שארוויח אוכל לקנו ת חפצים.״

ולהוציא את רווחיהם.
יצרנים קטנים, שסמכו על בעלי הון ו־באנקים
קטנים לקבלת אשראי למעגל הייצור
שלהם, מצאו עצמם בלי מקור לאשראי:
בעל ההון, שהיווה עד כד, את המקור
הקבוע לאשראי, השקיע בעצמו את כספו
בבולים. לרוב היה מייעץ לייצרן הקטן
ללכת גם הוא בדרכו .״זה מכנים יותר
וחוסך לך צרות וכאב־ראש!״
שלושה באנקים מסויימים בתל־אביב חדלו
כמעט מלעסוק בכל עסקי בנקאות רגילים,
מממנים את עסקיהם של הסוחרים הגדולים,
מאחר שהבול מהתר, עתה בטחון טוב יותר
מכל נייר־ערך או מיפעל, ומכניס יותר.
בנקודה אחת בולט יותר מאשר בכל צורה
אחרת הנזק הנגרם למדינה מעסקי הבולים:
ההשתמטות מתשלום מס הכנסה. כי
עסקי הבולים אינם מתנהלים לפי ספרים.
אם מפקח של מם הכנסה ימצא בארונו של
מישהו 20 אלף לירות, חייב אותו איש
להסביר מניין השיג את הכסף. אם ימצא
בולים באותו ארון, יוכל האיש תמיד לטעון
כי קנה אותם בערכם הנקוב, לא הוציא
אותם לשוק ואין הוא רואה בהם אלא
תחביב.
במקצועות חופשיים רבים, מצטברים עודפי
רתחים אשר בעליהם אינם מצהירים
עליהם בפני שמאי מס ההכנסה. עודפים
אלה חייבים להשתקף באחד הימים באיזה
ענף מסחרי, בבניית בית או בנסיעה לחוץ-
לארץ — ומתגלים בצורה זו לעיני פקיד
השומה. השקעת עודפים אלה בבולים מובטחת
מפני כל גילוי.

מישח;; לדוגמה

מעטפות היום הראשון של כל סידרת בולים ה מוצ או ת למכירה בישראל, ני תנו ת
על־ידי השירות הבולאי כ שי אי שי לחברי הכנסת. למרות זאת, נמצאות מעטפו ת כאלה
למכירה ב חנויו ת הבולים ברחבי הארץ ובבורסת התל־אביבית. מ חירן בבורסה של
מעטפות היום הרא שון של סידרת בולי הקק״ל (ראה תמונה) הוא 4100 פרוטה, א ן
בגלל הכ תוב ת ״חברי הכנסת״ שעליהן נמכרו ה מעטפו ת בשש ל״י. חברי הכנסת מסבירים
כי לא תמיד מגי עו ת ה מעטפו ת אליהם ו הן נלקחות מ ת ון תאיהם האי שיים ב בנין
הכנסת. אפ שרות אחרת: מעטפות שניתנו על־ידי חברי הכנסת שאינם חו ב בי בולים
במתנה למכיריהם או ידידיהם, נמכרו על ידם בבורסה התל־אביבית ובכל רחבי הארץ.

ך* גורסה אינה בכל זאת חברת ביו
1טוח. משקיע קטן, שרכש כמה בולים
בערכם הנקוב מהשירות הבולאי, יכול להיות
בטוח כי לעולם לא יפסיד את כספו.
גם אם מחיר הבול לא יעלה, הרי יוכל
אותו משקיע להשתמש בבול כדי לשלוח
מכתב ובצורה זאת לקבל את תמורת כספו.
אולם לא משקיעים אלה הם החשובים
בעסקי הבולאות. בבורסה שולטים הלווייתנים
הגדולים, ד,מגלגלים עשרות אלפי לירות
במחי יד אחד. המוכשרים שבהם יכולים
להרוזיח רבבות ל״י בעיסקה מוצלחת אחת.
וריווח זה הוא הפסדם של הספסרים הקטנים.
יום׳
אחד, למשל, הודיע אחד הסוחרים הגדולים
כי המו מוכן לקנות את מעטפת

אספן וותיק צבי עזריאלי :״אני אוסף
בולים ב שני שטחים: יהדות וספורט. אני
קונה בולים בכ מו ת גדולה מזו הדרושה
לי. בעודף אני מ שתמ ש להחלפה עם
אספני חוץ־לארץ, וחלק אני מוכר כדי
לממן את ה שלמת האוסף היקר שלי.״

היום הראשון של בולי ד,בטחון (מעטפת
עזה) ב־ 20ל״י המעטפה. באותו זמן היה
מחירה בבורסה 17ל״י. אלה מהסוחרים
שהיו זקוקים לכסף בשביל קניות אחרות,
מיהרו למכור במחיר החדש, שטיפס אותו
יום ל־ 24ל״י. הסוחר הגדול הסביר כי
קיבל הזמנה גדולה *מחוץ־לארץ.
לכל סוחר גדול יש מדי פעם סוכנים
מיוחדים, אשר איש אינו יודע כי הם קשורים
אליו. במקרה זה באו שליחיו של אותו
אותו סוחר, למחרת היום, הציעו כמות קטנה
של אותן המעטפות למכירה ב־ 17 לירות.
הסוחרים האחרים קנו את המעטפות המעטות
שהוצעו על־ידי השליחים המוסווים,
רצו אל הסוחר הגדול כדי למכור לו אותן
ב־ 24ל״י, השער בו קנה אומן אתמול.
אלא שעתה סירב הסוחר לשלם 24ל״י,
הציע 17ל״י בלבד, ללא כל הסבר .״אני
מוכן למכור לכם במחיר זה,״ הציע.
מיד פשטה השמועה בבורסה כי מחיר
מעטפת עזה ירד ביום אחד בשבע לירות.
הבהלה גדלה והלכה, ביחוד שמדי פעם היו
שליחיו של הסוחר הגדול מציעים כמויות
קטנות של מעטפות עזה במחירים נמוכים
והולכים. הסוחרים הגדולים — חצי תריסר
בסך הכל — לא התערבו במשחקו של
חברם. לפי הסכם ג׳נטלמני הגיע רק לו
לשחק בבול זה•
מאחר שהבורסה מורכבת בעיקרה מאנשים
שהשקיעו את הונם על מנת לצבור
רווחים מיידיים, ולא להשקעה לטווח ארוך,
הרי שכל ירידה קלה מפחידה אותם. משקיע
קטן, שקנה את הבול במחירו הנקוב,
אינו חושש. הערך הנקוב ישאר תמיד. אך
ספסר, שרכש את הבול במחיר השוק המופקע,
חרד לכספו. בול, אשר מסיבה
מסתורית זו או אחרת — סיבה שאין לו
עליה כל שליטה — יורד מחירו בהתמדה,
נראה בעיניו כסחורה מסוכנת.
הסוחרים הקטנים חששו להשאיר את
מעטפות עזה בידיהם. המחיר המשיך וירד
עד ל־ 12ל״י. החלה מכירה מבוהלת, כשהמחיר
יורד בלי הרף.
הסוחר הגדול יצא שוב לפעולה. הוא
שלח את סוכניו המוסווים, קנה בעזרתם
את כל מלאי המעטפות במחיריהן המוזלים.
לאחר שרוב המעטפות היו עתה מרוכזות
בידי אותו סוחר, יכול היה לקבוע כל
מחיר שנראה לו, ללא חשש של התחרות
בשוק. הסוחרים הקטנים מיהרו לקנות את
(המשך בעמוד )14

במדינה
(המשך מעמוד )4

להרגיז את מנהיגי יהדות אמריקה, שהוא
זקוק להם. הפתרון היה גולדמני מובהק:
הוא אמנם הופיע בכינוס, אך הקדיש את
נאומו הארוך למדיניות הגבוהה ביותר.
אחרי שדיבר על כל עניני העולם, פרט
לענין שעמד על סדר היום, נשמעו באולם
קריא־ת־ביניים :״דבר לענין! דבר על עניני
הציונות!״
השיב גולדמן :״חכו רגע, אני אגיע לזה!״
אולם הרגע לא הגיע. הנאום נגמר, גולדמן
־ ירד מן הבמה, מבלי להביע את דעתו.
מעטים שמו לב לכך. כי תשומת הלב
רותקה ברגע הנכון למשמרות המשטרה,
שערכו חיפוש מדוקדק אחרי שנתקבלה
הודעה טלפונית: פצצה הונחה בבנין. הפצצה
הכוזבת השכיחה את ההתפוצצויות
האמיתיות, הצפויות עם הקמת ההסתדרות
הציונית החדשה.

מפלגו ת
האיש החמישי

ראש־סיעה ברנשטיין

ראש־סיעה סרדין
לא כל כך

״הדרום־אפריקאים עובדים!״ אמר בקנאה
סוחר תל־אביבי, בהסתכלו בהמולה שמילאה
את רחוב המלך ג׳ורג׳ בתל־אביב, מול הבית
של כף היד השחורה
מס׳ .33״הדרום־אפריקאים״ היו אנשיו
המכתב שהגיע לידי עורך הארץ היה סנדייב
דאנסקי, מנהיג סיעת־הרפורמה, שגייסו
למעלה מחמישים מכוניות, הפכו את הבחי סציוני, חתם עליו חבר מזכירות מפא״י,
רות מסניף הציונים־הכלליים למאורע שהיה מוסד המורכב מ־ 35 חברים וותיקים ונאמנים
שווה את 80 אלף הלירות שהושקעו בו, של המפלגה, תוכנו לא רק אישר באופן
מוחלט את גילויי העולם הזה על גיבוש
ולמאתיים המכוניות שלקחו בו חלק.
קבוצת־המנהלים של ביג׳י (״היד השחורה״),
שיטותיו של דאנסקי היו חדשות בארץ, אלא כמעט הזדהה מילה במילה עם גילויים
אך בדוקות בחוץ־לאי־ץ. העסקן הממושקף אלה.
שופע־המרץ, שמוצאו הליטאי התמזג יפה
התלונן הכותב :״המצב הוא שהמפלגה
עם חינוכו האפריקאי, כבש בשעתו יחד מתנהלת כיום על־ידי בן־גוריון וכמה פקיעם
אחיו את הסתדרות ציוני דרום־אפריקה דים: יוסף־טל, שמעון פרס, משה דיין, טדי
על־ידי הפעלת כוחות חדשים. כשהחליט קולק, אהוד אבריאל, שאול מאירוב ופקידי
לעלות ארצה. הביא עמו חלק מכספי ה משנה היו אלה אותם השמות שהוזכרו
ציונים, הפך אותם לכוח
כלכלי חשוב על־ידי העולם הזה 1021 כחברי הממשלה
בישראל.
אשר ביג׳י היה רוצה להשאיר בידיה את
ראש האימפריה. בניגוד לציונים השלטון, כאשר יישמט ההגה מידיו,
״ מנהיגאחד ״ .האם קובעת המפלגה
אחרים, שמסרו את כספיהם למוסדות הלאומיים,
שם עזרו לבצר את כוחה של את מעשי נציגיה בממשלה? הכותב גילה
מפא״י, השקיעו האפריקאים, בהנהלת דאג־ סוד שהיה גלוי ברבים :״מרכז המפלגה
סקי, את כספיהם בשורה של מפעלים, ש כבר לא נתכנס כמה חדשים, השבוע תתקיים
הפכו לאימפריה כלכלית עצמאית. כשהת־ ישיבת מרכז אבל לא תהיה זאת ישיבה,
בססה אימפריה זו, החליט דאנסקי, הרגיל אלא סימפוזיון ...בסוד כמה חברים כבר
כל כמד, שבועות לקפוץ לחוץ־לארץ, כי הגי נתקבלו (ההחלטות).
...ענין סיני נעשה ללא שום דיון בעה
שעתו להתמסר לפוליטיקה.
הוא עשה זאת, כפי שהוא עושה כל דבר, שום מוסד מפלגתי. הנסיגה מסיני נעשתה
בריכוז פקחי של המאמץ. אחרי שהקים את ללא שום דיון והכרעה במוסד מפלגתי,
סיעת הרפורמה, שמטרתה לאחד את ד,צ״כ על דוקטרינת אייזנהואר דנה ועדת־החוץ
עם תנועת־החרות, גייס לעבודה כל מי ש (של המפלגה) לאחר שהממשלה כבר החליטה.
יכול היה לגייס. התוצאה: בבחירות השבוע חברי מפא״י בממשלה קבעו את עמדתם על
דעת עצמם, או יותר נכון על דעת בן־
עלה מלא־כלום ל־ 13,5אחוז.
״אני אקדיש עתה לפוליטיקה את כל ז גוריון בלבד.״
בן־גוריון אינו בא לישיבות המזכירות
מני,״ אמר דאנסקי, בעל בית־החרושת ל־בגדי־גברות
תלווה. לא היה ספק כי דאנסקי המפלגתית ,״בן־גוריון אינו צריך להשתתף,
יהיה חבר הכנסת הבאה, וכי קולו עוד יי ממילא הוא מכריע בביתו או במשרדו.״
מד, עושים מנהיגי המפלגה במצב זה?
שמע במדינה.
״יש סיעות, רק סיעות, רק גושים, סיעה מאבקו לעומת
ישראל. על שלום
אחת חותרת תחת האחרת. גוש אחד לוחם
של האיש החמישי, נראה מאבקם של אר בגוש האחר, חבר אחד שונא את חברו. מנבעת
המנהיגים הוזתיקים פחות דרמתי. אך היג אחד מתחרה במנהיג האחר. אין מנגם
הוא היה מלא מתיחות. היוזם היה
היגות קולקטיבית• אין מזכירות. אין
יוסף סרלין, שהחלים לכבוש את המפלגה. מרכז. אין ועדת־חוץ ובטחון. אין הכרעות
סרלין, הפועל לפי שיטותיו של פוליטיקאי דמוקראטיות. אין דיונים יסודיים. אין ביאמריקאי,
התקשר עם עשרות חוגי־ד,אינ רורים אידיאולוגיים. אין אידיאולוגיה. אין
טרסים במפלגה, השתלט לחלוטין על מחשבה תנועתית. בשטח זה יש ניוון מוחלט.״
המנגנון.
מה יש? ״יש מנהיג אחד, ועל פיו ישק
כדי להגשים סופית את תוכניתו, היה דבר, כל דבר. יש מנגנון מנופח. יש תקציב
עליו לסלק את שני המנהיגים הקשישים מנופח. יש בנין למפלגה. יש משרדים. אין
יותר, ישראל רוקח ופרץ ברנשטיין. סרלין רוח. אין נשמה. איו יצירה. אין אווירה.״
פנה ליוסף ספיר, שאינו ממקורביו,
״ משטר די ק ט טו רי אולי יותר
הציע לו את תפקיד יושב־ראש המפלגה.
מהפכני אף מהדברים עצמם היה עצם
ספיר הסכים לשידוך.
מעשה הכותב, אדם הקרוב לכמה ממנהיגי
ברגע האחרון התעוררו שני הקשישים, המפלגה החשובים ביותר, שפירסם את
ברנשטיין ורוקח, הקימו שידוך משלהם. דבריו דווקא בעיתון זר, שאינו שייך למפלגה.
הסביר הוא עצמו כאילו בהתנצלות :״אין
מאחר שלא היה להם עורף מאורגן, ציפה
הרוב לכשלונם. אולם כשנמנו קולות 4000 חבר יכול לומר בפומבי ובשמו מה שהוא
הבוחרים בתל־אביב ,,נסתבר כי שלום על חושב אין זה סוד שבן־גוריון היה רוצה
ישראל רוקח: סיעתו השיגה ־ ,23,50/לעומת לסלק שורה של עסקנים שאינם נכנעים
למשטר דיקטאטורי בכסות הדמוקראטיד.,״
25 של סרלין.
לא היו אלה יחסי־הכוחות האמיתיים,
כי בשאר סניפי הצ״ס בהם לא נתקיימו
בחירות כלל, היתד, ידו של סרלין ואנשי -אחד מ• ודע
המנגנון על העליונה. בכל זאת לא הצליח
האם מותר לעתון לפרסם מכתב המכיל
סרלין לפי שעה לכבוש סופית את המפ האשמות כבדות, כאשר בעל־המכתב אינו
לגה• בועידה הבאה יתיצבו זה מול זה מגלה את זהותו? התשובה המקובלת בע־שלושה
זוגות: הזוג סרלין־ספיר, הזוג בת־ תונים אחראיים היא: לא. השבוע, למחרת
שטיין־רוקח והזוג דאנסקי־קריניצי*.
פרסומו את מכתבו של ״חבר מזכירות
מפא״י״ (ראה לעיל) ,נאלץ עורך הארץ,
* מ תון 6000 בעלי זכות־הבחירה, לעומת גרשום שוקן, להגן בפומבי על הגינות
נ־ 40 אלף בו ח רי הצ׳־כ לכנסת ולעיריה מעשהו.
בתל־אביב.
איש אינו מפקפק בזכותו של עתון לה
סתוגות

אבל

עלים
את מקורות האינפורמציה שלו, בתנאי
שהוא עצמו מקבל על עצמו את האחריות
לתוכן הדברים. לכן לא יכלו ראשי
מפא״י לבוא בטענות אל הארץ אילו מסר את
תוכן המכתב לחקירה בלתי־תלויה, גילה
כי הדברים נכונים ופירסם אותם על אחריות
העתון.
נייר״מכתכים. אולם הארץ שמנגנונו
אינו מותאם לחקירות מסוג זה, לא פעל
כך. שוקן עצמו הודה שאין לו מושג מי
כתב אליו את המכתב• ,פנה אפילו מעל
עמודי עתונו בבקשה אל הכותב לזהות את
עצמו בפניו בסוד. יחד עם זאת התעקש
שוקן להשאיר את תוכן הדברים על אחריות
הכותב האלמוני, מבלי לקבלם על
אחריות הארץ.
היה זה נוהל מפוקפק. לא היתד, בו
שום מניעה בעד אותו אדם לכתוב מחר
מכתב נוסף למערכת הארץ, לחתום עליו
כ״חבר מזכירות מפ״ם״ .טענתו של שוקן,
כי האמין לדברים מפני שהיו כתובים על
ניר־המכחבים של מפא״י, היתד, תמימה
במקצת באווירה של ישראל.1957 ,
דת לכד, דוד לקראת ועדה
חמשת אלפים אנשים עטופי שחורים הלכו
מאחורי הארון. רחובות ירושלים מלאו
צתחות. הרמקולים העבירו את ההספדים.
באותה שעה התכנסה ברחוב איבן־גבירול
מס׳ 1בירושלים ממשלת ישראל, על־סדר־היום
עמד אותו ענין שהסעיר את באי
ר,לוזיר :,מותו של פנחס סגלוב בהפגנת־השבת,
יום קודם לכן. אולם בעוד שהמס־פידים
יצאו לקבור בהר המנוחות את גופת
סגלוב, ביקשה הממשלה לקבור בתיקיה את
ענין סגלוב.
היא מצאה לו בית־קברות משוכלל:
ועדת־חקירה, מורכבת מחמשה יהודים טובים,
שהוטל עליה לחקור את בעית תנועת
השבת בירושלים.
שלושה עכברים. קשה לתאר בעיה
ברורה יותר מאשר בעית השבת בירושלים.
עוד יותר ברור הוא שאין פתרון של ממש
לבעיה זו, וגם בתיאוריה מוגבל מספר
הפשרות. חוקר אובייקטיבי יכול היה לפרט
את כל האפשרויות אחרי חקירה של שבוע
ימים״.
אולם תפקיד הועדה לא היה כל כך פשוט.
היה עליה למשוך את הענין ככל האפשר,
לקבור אותו בכבוד. במשך ששה שבועות
רצופים גבתה עדויות, ובמשך חצי שנה
נוספת ישבה ונמלכה בדעתה. אחרי כל
המאמץ העצום הזה פורסם השבוע הדו״ח
ונתברר כי ההר הוליד שלושה עכברים:
גילו

• בניגו ד להעולם הזה, שחולן ריו
ת ון 24 שעות את ז הו ת הכותב,
בעל עמדת־מפתח במפא״י.
•• כפי שעשה עורך העולם הזה, שנפגש
אז עם ראשי נטורי־קרתא ושאר הצדדים
המעוניינים, פירט כעבור שבוע את או תן
פתרונות־הפ שרה (העולם הזה )988 שהוצעו
עתה על־ידי ח ב רי הועדה. כעבור. שבוע קבע
מדור תצפית של העולם הזד :)989( ,״אל
תצפה לפירסום מוקדם של מסקנות ועדת־מני,
החוקרת את פר שת הפגנות ה שבת בירושלים.
לאחר השהיה רבה יפורס מו שתי
חוות־דעת, ב מקום מסקנות אחידו ת.״

עסקן

ב ע רן

י• דו״ח השופט אליהו מני, יושב־ראש
הוועדה, בנו של הרב הראשי הספרדי של
חברון לשעבר, צבר ומשפטן ישר מאנשי־המנדט:
למנוע את התחבור ה ב שב ת בירושלים
ב ר חו בו ת
חו בו ת צדדיים.

הראשיים,

להר שותה

דו״ח חברי־הועדה ד״ר יצחק ארנסט
נבנצאל, קונסול שבדיה, דתי מתון; וד״ר
פאלק שלזינגר, מראשי אגודת־ישראל, רופא
בבית־החולים הדתי שערי־צדק, בעל זקנקן
לבן שזור שערות־אודם: לאסור בכלל את
התחבורה הציבורי ת ב שבת בירו שלים.

• דו״ח חברי הועדה ד״ר ורנר אבלם,
רופא קופת־חולים וחבר פרוגרסיבי בעיריה;
ועורך־דין חיים קרונגולד, שמאלי, פעיל
מועצת פועלי ירושלים: לאסור את התחבורה
ב שבת רק באותן ה שכונו ת אשר רוב
תו שבי הן

יצביעו

למען איסור

כזה.

מגילות גנוזות. מאחר שבעית השבת
בירושלים היא בעיה רוחנית עמוקה, ששום
פתרון מינהלי לא יסלק אותה במטה־קסמים,
אפשר היה לצרף את הדו׳׳ח —
כמו את כל הדו״חים של ועדות־החקירה
שנתמנו על־ידי ממשלת ישראל — לרשימת
המגילות הגנוזות.
כי בשעה שהועדה טרחה עדיין על ניסוח
דבריה, כבר התכוננו נטורי־קרתא (שלא
שיתפו עמה פעולה ולא הופיעו בפניה)
לקראת עונת־הרחצה, בה מביאות המשאיות
את בני ירושלים בהמוניהם לחוף. לפי כל
הסימנים, כבר יכולים חמשה יהודים טובים
נוספים להתכונן לתפקידם בועדת־ד,חקירה
הבאה, שתתמנה אחרי שסגלוב חדש יפול
קרבן למלחמת־השבת.

צבא
אל תלחץ חזק
פגישתו של דויד (״דודו״) לזר עם צבא
הגנה לישראל לא היתד, מן הנעימות. הבחור
השקט מרמת־יצחק התאים רק בקושי
למסגרתו החדשה. בשיעור הכידון, בבסיס
הטירונים, שאג עליו המדריך :״רצח בעינים,
דודו ! רצח! מה אתה שואג שאגת־נימוסים
שם? רצח אני אומר!״
הצעקות פגעו בדודו. עוד מילדותו שנא
צעקות וגסות, גדל כנער מסוגר, חייכני,
עדין־נפש במידה בלתי־מצויה בצברים. מעל
לכל העריך את הנימוס.
אך למרות ההלם הראשון הגיע דודו
לקורס קצינים, סיימו בהצטיינות. סיפרו
עליו פקודיו :״מעולם לא פגע בחייל. הייתה
לו תכונה לומר את הדברים הפחות נעימים,
בצורה העדינה ביותר.״
חוכרת צבאית חדשה. דודו לא
הסתפק בגישתו החינוכית שלו. הטרידה
אותו המחשבה כי מפקדים אחרים בצה״ל
גילו מדי פעם חוסר נימוס בהתנהגותם. על
כן החליט לעשות משהו לתיקון המצב.
הוא פנה למפקד הבסיס, ביקש ממנו אישור
לכתוב חוברת מיוחדת שתצא בהוצאת הבסיס,
זכה מיד לתשובה חיובית. נושא
החוברת: נימוסים צבאיים.
כתב דודו בהקדמה לחוברת, שיצאה השבוע
לאור :״אין נימוסים בכללם ענ־ן
של פקודה. נימוסים הינם ויתור מצד בני
אדם לטובת בני אדם אחרים, מתוך שא־פה
להפגין רצון טוב וכבוד לזולת.״
החוברת כוללת הילכות נימוס בין חיילים
( ה מ שן ב ע מו ד סו)
העולם הזה 1026

הוכחות בשחור על גבי לבו על ביום בחירות עדיו׳ נציג מפא״י בישוב עולים

כך מזים בחירות

רפרי מזגדש ג מר ם חבח,י\־ג\ז רושד
היגז\2רבזי שר גזבטזרת יתשריש, כפר
הגוררים בגובמזות הביר\ז. השגיזז ס־ר
ביצוגו הבחיירווז אברהם ב\־\זיים) יושב-
ראש הוזונוצה האווריוז הרי יהודה,
איש נזפא״י וווזיגן ום 1ר נץ ריוז נוובים.
רוווורוז הבווירוה הורינו ב\-ם יים גור
התוצאווז: וובין כר בערי וכוה הבח־ירה
השודוופו בהצבעה ;159 אושי שרוווו
שר בן־ח־יים בבחירו ברוב ווכריע.

בווערכוז ״העורם הוה״ שווורה רשי־ רויוף וה בעבירה פריריה וזוזורה.
נזה שר 20 וובערי וכוו! הבח־ירה בוזב -״העורם הוה״ הגיש אה העובדוה
שרה ירושרים, אשר הצהירו בשבועה רציבור ופוגה אר שר הפוים ושר
כי רא ה שההפו בבח־ירוה ארה, וער ההשפבוים, בדרישה שיערכו וזם ירוה
כן וזם פרם שר ארה שהצביעו 159 -הדום רם וה ויביאו א ה האווראים ררין.
רפי הצהרה בן־ח־יים — היוו וזווייף.
כי הה שגעשה הוזורש בהב שרה
והו רם פרבו אוזר וזהוך וזם כה הביום ירושרים יכור רם ה\ אה ההוזרה הם?ן
והזיופים, שההם ייוזה בנזבשרה ירו -רהשבור הרהום רהי, הבגוי ער בח־ירוה
שרים בהאריך .7.5.57
וזופשיוה והוגגוה — אם רא יבואו
רפי הודום ח־ייבים כר האוזראים האשהים ער עוגשם בההאם רהום.

כרחם כן־חיים, השגיח לפני שלושה חודשים על בחירות אחרות, שנערכו במעברת
רק במקרה עבר משה האויידי ליד אחת המודעות והודיע על תוכנה למחלוף. שניהם
הקסטל. גם אז הואשם בעריכת הצגה מבוימת, במקום בחירות דימוקראטיות. מכתב
מיהרו להגיש את מועמדותם.
שנשלח אליו באותו עניין נשאר ללא תשובה עד היום.
ערב הבחירות כינס ג׳וג׳ו בביתו את התושבים אליהו עבד אל־חק, שלום שקורי, אברהם
לתפקיד כוכב ההצגה החדשה נבחר יוסף ולנסי, המכונה ג׳וג׳ו• ג׳וג׳ו, בן השלושים, וזאנה הטרקטוריסט (לא קרוב של אברהם וזאנה הנכה) ,דויד ריווח ושלמה אביסטריס. הוא
נשוי ואב לארבעה ילדים, עלה אלצה מאלג׳יר ב־ ,1949 הינו עתה שוטר במשמר הגבול.
הבטיח להסדיר להם עבודה טובה וטיפול בענייניהם, אם יעזרו לו• חלקם הסכים. ג׳וג׳ו
חילק להם פתקים, שנשאו את שמות שבעת מועמדיו, להפצה בין התושבים.
את ששת שנותיו הראשונות בישראל בילה במלחה, מושב עולים בקירבת ירושלים, בו
רשימות אלו, בכתב ידם של חברי הועד
היה חבר ועד.
כאשר הוקמה, לפני שנה, מבשרת ירושלים, נראה אקלימה נעים יותר לג׳וג׳ו. חבר היוצא, נמצאו מאוחר יותר בקלפי. לתומפא״י
הצעיר, בעל הקשרים, עבר לכפר החדש, הפך במהרה לאחת מדמויותיו המרכזיות. שבים, שלא ידעו קרוא וכתוב, הוסבר
כאשר הציע, לפני חצי שנה, מדריך הסוכנות היהודית עמנואל פיורנטינו לבחור ועד מקומי, שאלה הן רק בקשות להקמת ועד חדש,
היה כבר ג׳וג׳ו בעל השפעה עצומה. בהצבעה גלויה נבחר השוטר הנמרץ לתפקיד יושב -ועליהם לזרוק אותן לתוך התיבה אשר
תעמוד למחרת בבית הכנסת.
ראש הועד המקומי, תואר שהביא עמו כבוד אך לא כסף.
באותה הזדמנות נבחר גם מזכיר הועד, רפאל בן־שושן. בן־שושן הוא יליד מרוקו,
למחרת, בשעה ארבע אחרי הצהרים,
שעלה ארצה לפני עשרה חודשים. הוא הפך יד ימינו של ג׳וג׳ו, ניצל את מעמדו הציבורי החלה המערכה האחרונה של המחזה המכדי
לבצר לו ולמשפחתו עמדה כלכלית איתנה. הפקעת המחירים בחנות המכולת שלו פוקפק. יושב־ראש המועצה האזורית בן-
היתד, לשם דבר .״שילמנו עשרה גרוש יותר בשביל בקבוק יין וחצי לירה יותר בשביל חיים נכנס לבית־הכנסת של הכפר, גלוי
קופסת בשר!״ התרעמו אנשי הכפר.
ראש .״רצינו להגיד לו שבבית כנסת צריך
עובדת נקיון, שהועסקה במרפאת קופת־חוליס, פוטרה ואשתו של בן־שושן זכתה
כובע,״ סיפר אחרי כן אחד התושבים.
במשרתה. אחיו יצחק היה אחראי לשמירה; אחיו השני, שמעון, עסק בטפסנות בעוד ״אבל פחדנו• הוא אדם חשוב.״
שקרוב אחר של המשפחה קיבל את הטיפול בבריכת המים המקומית. שום משפחה
המקום היה ריק למחצה, מאחר שמרבית
אחרת במבשרת ירושלים לא זכתה לתעסוקה כה מלאה, בג׳ובים כה נוחים.
התושבים לא ידעו דבר על הבחירות. בן־
מתנדב, המלמד עברית בריכוזי עולים, השיג רדיו עבור הכפר. המקלט הציבורי הוצב
בחנותו של בן־ששון, במקום במועדון, וכל מי שרצה לשמוע חדשות נאלץ להיכנס חיים חיכה עד שש ואז פנה לאסולין :״כמה
למכולת .״המועדון פרוץ ויקלקלו את הרדיו שם,״ הסביר המזכיר־החנווני. ההצעה להתקין אנשים יש כאן לדעתך?״
״כ־ 70 איש, אדוני,״ השיב החזן.
מנעול בדלת המועדון לא נתקבלה משום מה על דעתו.
בהשוואה למעשי השחיתות המקובלים בערים הגדולות, לא היו מעשיו של בן־שושן כה
״אפשר להתחיל בהצבעה,״ התערב נהגו
נוראים. אך בכפר הקטן עוררו מעשים אלה סערת רוחות עזה.
של בן־חיים.

בן־חיים הסביר לקהל בתרגומו של אסוג׳ונ׳ו
הודיע שהוא מתפטר לין, מה הם תפקידיו של ועד מקומי ומה
יהיו סורי הבחירות. הוא הוציא מתיקו
ך* מדריך החדש, דויד אלפסי, שישב בכפר חצי שנה ועזבו לא מזמן, לא התערב
רשימות מודפסות, עליהן היו כתובים
• 1בענייניהם הפנימיים של התושבים .״מינהל עצמי מקנה להם הרגשת אחריות,״ הסביר תשעה שמות — שבעת מועמדיו של ג׳וג׳ו
בנימה אבהית.
1ושני אנשי האופוזיציה .״עליכם לבחור
תוצאותיה של גישה זו לא איחרו להיראות. ערב חג הפסח, כאשר חילק הועד המקומי בשבעה מתוך התשעה,״ הסביר יושב־ראש
חבילות שי שנשלחו לכפר על־ידי איגוד עולי צפון־אפריקה, הסתבר כי לא הגיעו כל המועצה .״את שני השמות שאינכם רוצים
החבילות המובטחות וחלק מהתושבים הנזקקים לא זכה לשי הצנוע. התפתחה מערכת בהם אתם צריכים למחוק.״
גידופים והתפרצויות כעם, שהסתיימה במכות. ג׳וג׳ו, שלא הצליח להשתלט על המהומה,
רוב הבוחרים העיפו מבט בפתקים והקימו
טפח בכעס על השולחן והודיע על התפטרות הועד. בשבת חזר על הודעתו בפני הקהל
קול צעקה. בן־חיים החל מצטער על ששלח
בבית־הכנסת .״עכשיו אין לכם ועד,״ הצהיר .״תעשו מה שאתם רוצים!״
הקהל לא התרגש. להיפך, רבים קיוד שעם התפטרות הועד ייפסקו אותם המעשים שסופרו מהמקום את קצין המשטרה ואנשיו, מתוך
מפה לאוזן, מחשש עיניו ואוזניו של ג׳וג׳ו הכל־יכול. סיפורים אלה נגעו לאויביו של אמונה שהבחירות יתנהלו בשקט• התושבים
ג׳וג׳ו, שהיו מוצאים את עצמם משובצים לעתים קרובות מדי בשמירה, מקבלים צתי דרשו במפגיע להוסיף מועמדים לרשימות
זייפן סחירות ולנסי
התייצבות תכופים או מועברים ליחידות מילואים מרוחקות — דבר שהיה כרוך בהפסד המודפסות ולאחר ויכוח קצר רשם לפניו
? = 20+159
בן־חיים שבעה שמות נוספים — כולם
ימי עבודה יקרים.
עם התפטרות הועד, התגבשה בכפר אופוזיציה. היו אלה אנשים שבחלקם הרגישו את ממתנגדיו של ג׳וג׳ו. הוא גם הציע כי
עצמם מחוץ לתחום הישג ידיו של ולנסי, מאחר והיו משוחררים משמירה ומקור פרנסתם הבחירות תיערכנה בהצבעה גלויה. אך האנשים התנגדו; כולם ידעו מה צפוי למתנגדי ג׳וג׳ו.
״בסדר,״ נכנע בן־חיים .״הצביעו לפי הפתקים המודפסים. תוכלו לרשום לכם את
היה מחוץ לכפר. בחלקם היו אלה גם תושבים אשר סיכנו את פרנסתם ונוחיותם, כדי
ללחום בג׳וג׳ו. לא היה ביניהם קשר משפחתי או מפלגתי. הסביר אחד מהם מה איחד המועמדים הנוספים מעבר לדף.״
הבוחרים המשיכו להתנגד. הם דרשו לדחות את הבחירות ליום אחר, להכין פתקים
אותם :״כאן הולכים כמו עיוזרים. לא יודעים מה מגיע לנו ומה לא. ג׳וג׳ו עושה מה
מודפסים, שיכללו את כל 16 השמות. אך בן־חיים סירב בכל תוקף, ההצבעה החלה.
שהוא רוצה ולא איכפת לו כלום. בשביל זה התאחדנו. אנחנו רוצים לבחור ועד שייצג בן־שושן קרא את השמות מפנקס הבוחרים והם ניגשו לקלפי. אסולין סירב להשתתף
אותנו ויכבד כל אדם ואדם.״
בפיקוח על ההצבעה, עזב לאות מחאה את המקום, מיד לאחר שהטיל את פתקו לקלפי.
שלמה אסולין, יושב־ראש הועד הדתי במבשרת ירושלים, איש ישר והגון לכל הדעות,
הפרות החוק היו גלויות לגמרי: שום איש מוסמך לא בדק את פנקס הבוחרים שבידי
ממלא את תפקידי הרב המקומי, מאחר שמשרד הדתות לא הצליח למצוא רב שיסכים בן־שושן; כמה מאנשי שלומו נקראו פעמיים בעוד שכמה שמות אחרים לא הוקראו כלל;
להתגורר במקום. מאז עלה לפני שנה מקזאבלנקה, התנהלו חייו מסביב לבית־הכנסת הזעיר,
בוחרים הצביעו במקום קרוביהם, שלא יכלו להגיע לקלפי. כאשר חקר צוות העולם הזה
שהפך מרכז חיי החברה בכפר, אשר רוב תושביו דתיים. במשך 53 שנות חייו למד אסולין את בן־שושן על עבירה חמורה זו על החוק, השיב בתמימות :״מה יש? הם קרובי משפחה
לעמוד על דעתו וללחום למען זכויותיו. הוא היה בין הראשונים שהתייצבו נגד ג׳וג׳ו.

וכולם הסכימו על כך מראש.״
הצטרפו אליו: משה האוידי, גזבר ועד הפועלים, בעל משפחה וממוסר עבודה מאז
״אנחנו לא מאמינים!״
נפגע בשעת סיקול־אבנים; אברהם תאנה, נכה החי מעזה סוציאלית ומתמיכת אחיו; מחלוף
בן־משה, פנקסן לשעבר, העובד עבודה גופנית קשה בגרירת אבנים. סביב הארבעה
ך ססוך נפתחה חקלפי וקבוצת ממיינים החלה סופרת את הקולות. בן־חיים קרא
התלכדו כמה עשרות תושבים אחרים, שהרימו את קולם נגד הועד.
/לג׳וג׳ו ולסגנו, מינה אותם לקבוצת ממיינים שניה, לשם זירוז תהליך הספירה .״בן־

שושן וג׳וג׳ו מתעלמים ממה שרשמנו מעבר לדף!״ הטיחו כלפיהם התושבים .״הם סופרים
3ך געדפו חסחירות רק את הקולות שהם לטובתם!״
כאשר ראו הבוחרים כי הבחירות לא התנהלו כהלכה, קפץ אחד מהם וקרע חלק מרשימות
המניה. בן־חיים אסף את ההעתקים הנותרים, יצא החוצה. בחוץ עצרו אחו התושבים, שביקש
^**סועייס אחרי התפטרות הועד הופיע בן־שושן בבית־הכנסת בשבת .״אנחנו רוצים
לראות את הרשימות .״אדוני,״ פנה אליו :״אנחנו לא מאמינים לבחירות האלה. תן לנו
•/לה קי ם לכם ועד חדש,״ הכריז בפני המתפללים .״הבחירות יהיו ביום רביעי.״
התושבים התנגדו. הם דרשו זמן שיספיק להכנה יסודית של הבחירות — לפחות חודש לראות את הפנקסים!״
נהגו של בן־חיים תפס את האיש בצוארו, החזיקו עד שנכנס בן־חיים למכונית והקהל
אחד. בן־שושן לא התווכח. הוא סיים את הודעתו ויצא. אותו ערב, עם צאת השבת, נתלו
בבית־הכנסת, בצרכניה, במועדון ובמשרד פתקים כתובים צרפתית, אשר הודיעו :״ביום ג׳
התפזר תוך ויכוחים סוערים. למחרת הופיע מפקח ראשון גבאי, ממשטרת ירושלים,
ואתו חוליית שוטרים. הם עצרו שבעה אנשים, רובם מועמדי האופוזיציה. האשמה:
תיערכנה בחירות לועד המקומי. על המועמדים להגיש את מועמדותם בכתב לועד היוצא.
מכתבים שיגיעו אחרי יום א׳ ,שעה 7בערב, לא יתקבלו.״
תקיפת בן־חיים ונהגו, זריקת אבנים אחרי המכונית. בין העצורים נכללו אסולין, שלא היה
בן־שושן הצהיר מאוחר יותר כי הפתקים נתלו חמשה ימים לפני מועד הבחירות וכי נוכח כלל במקום בשעת ההתקהלות, והרב שמעון אקווה, עולה קשיש ממצרים, אשר איש
מתושבי הכפר לא ראה אותו מימיו מרים יד על מישהו.
הודעה בעל פה נמסרה עוד קודם לכן. על כל פנים מעטים קראו את הפתק, כי מרבית
אך נעלמו השוטרים עם עצוריהם, הופיע בן־חיים בכפר והודיע כי 159 איש השתתפו
תושבי המקום אינם קוראים צרפתית. במקרים קודמים דאגו חברי הועד לתרגום ההודעות
לערבית ולהפצתן בעל פה בין אנשי הכפר. הפעם הסתפקו בהדבקת הכרזות. אפילו אנשי בבחירות, מתוך כל בעלי זכות הבחירה, וכי יוסף ולנסי ואנשיו נבחרו ברוב קולות מכריע.
האופוזיציה, שהיו מעוניינים בהגשת מועמדותם, לא ידעו ברובם על מועד קיום הבחירות.
הזיוף תם ונשלם.

| ההצלחה
מ*י > 7ןמע
במדינה לחיילים באוטובוס, בקולנוע, במסיבה, במסעדה
ובציבור,. .בגמר ההצגה או הקונצרט,״
כתב המחבר ,״ישאר החייל במקומו, יודה
לשחקנים בתשואות חייל מנומס אינו
מזדרז להתחמק. עוד בטרם ירד המסך
ובטרם הודה לשחקנים.״
לא נעדר גם חוש הומור מן החוברת:
״אין לדבר אל •ולתך כשד,מד אוכל, בש־גומי
לעיסה בפיך, או כשסיגריה מתדלדלת
מזרות פיך. השמת לבך להבעה המטומטמת
של פני אדם הלועס?״ שואל המחבר,
בנימוס.
בקטע הנוגע ליחסים עם נשים :״הגבר
יוצג תמיד לפני האישה, האשד, תושיט ידה
ראשונה, אך אל תלחץ חזק כדי להכאיב
ולהוכיח את גברותך.״
כאשר ביקש אחד מחבריו של דודו, הידוע
לאו דוזקא בזכות נימוסיו, חוברת
מדודו, נענה לראשונה בהקדשה לא נימוסית
ביותר :
נמוסים לאדם — לעולם לא מזיק
אך למי שקיבל בנימוס ״לא מספיק״,
חזקה! הקונטרס לא מציל
כי באין הנימוס — מה יועיל?

בחווה כפרית ביערות ציילון העבותים מעבדות הפועלו ת את אחד
משני המוצרים היסודיים ו הח שובי ם בכלכלתה של ציילון: תה.
התה וסיווגם נעשה עד היום ב שיטה פ רימי טיב ת מאד: בידים.

מ שפ ט
הודים דה־־מאקטו

געזרת ח שבזן

״חסכון פוס״
־ בור! דיסק ת

לי שו ־ אלב!!(!

״אני אהרוג אתכם כמו ששמי יואל אלפד!
אני יודע את השיטות אך יואל אלפר לא
קיים את איומו להרוג את דודו יונה אלפר.
הוא הסתפק בהגשת תלונה למשטרה. המשטרה
פתחה תיק, הגישה אותו השבוע לבית־משפט
השלום בתל־אביב, האשימה את יונה
ורווה אלפר בהוצאת כספים ממשרד ה־בטחון
בטענת שוא. את הכסף קיבל יונה
אלפר, לאחר שטען שהוא אביו של אברהם
אלפר, מחללי מלחמת העצמאות.
יו ר שי המת. בחורף 1942 גורשה משפחת
אלפר מבוקובינה לסטפנקה. המצב
היה קשה, בני המשפחה גוזעו זה אחר זה
ברעב. יואל, ואחיו היתום אברהם, מצאו
מקלט אצל אחת השכנות. גם אז המשיך
הגורל להתאכזר לשניים: יואל נשלח למחנה
ריכוז, אחיו נאסף על־ידי יונה, דודו.
יואל הצליח להמלט ממחנה הריכוז, חזר
לסטפנקה, גילה את אחיו בשיירת יתומים
שיצאה לרומניה. כעבור זמן שוב נפרדו
השניים: אברהם עלה ארצה, יואל הגיע
לקנדה. הוא לא זכה לראות עוד את אברהם
בחיים.
בארץ לא שכח אברחם את דודו. הוא
דאג שיקבל היתר עליה, חיכה לבואו ארצה.
אולם כאשר הגיעה אניתם של יונה ורוזה
אלפר לחיפה לא היה עוד אברהם בחיים.
הוא נפל בקרבות הנגב.
זקנים וחולים, לאחר תלאות המלחמה,
התגוררו השניים במעברה. שכנים, שהכירו
אותם עוד מרומניה, הציעו להם לפנות
למשרד הבטחון, להצהיר בי הם הוריו של
אברהם. אחרי שיעשו זאת, הסבירו השכנים,
יקבל את התגמולים המגיעים להורים
של חללי המלחמה. אלפר קיבל את
עצת שכניו, זכה לסכום של 7996ל״י ממשרד
הבטחון. את יואל, אחיו של אברהם,
שישב בקנדה הרחוקה, הוציאו השניים מחיש
וביהם.
האדם השלישי. בעזרת כספי התגמולים
רכש יונה קיוסק־גזוז בנתניה. כאשר
הגיע באחד הימים יואל מקנדה, ואתו הטלית
של אחיו ואלבום תמונות, תקפה חרדה
עמוקה את יונה ואשתו.
יואל החל בחיפושים אחרי קברו של
אברהם. במשרד קצין העיר היפה חיכתה
ההפתעה הגדולה ביותר בחייו :״הוריך
בחיים,״ הודיע לו הקצין, שצירף לבשורה
את כתובתם של יונה ורוזה אלפר.
יואל מיהר לנתניה. את הדלת פתח יונה,
דודו.
יואל הבין את הבל, הוא דרש את הכסף,
איים בהריגת קרוביו. אך יונה לא מיהר
לוותר.
בשבוע שעבר ישבו השניים, רוזה ויונה
אלפר, על ספסל הנאשמים. יונה, רחב־כתפיים
ומוצק־גוף ורוזה, ששרידי יופיה
עדיין נשתמרו בפניה, הקשיבו במתיחות
לעדותו של יואל, שניתנה באנגלית.
הצטדקו הנאשמים :״אנחנו היינו כאב
ואם לאברהם. הוא אהב אותנו.״ סיכם את
פרשת ההגנה סניגורם, עורך־הדין מאיר
לקר :״אינני חושב שבית הדין יוכל להתעלם
מהנסיבות המקילות, ומהיחסים המיוחדים
בינם לבין החלל. הם היו לו כהורים.
)יה־פאקטו אם לא דה־יורה.״
״נראה מה חשוב יותר,״ השיב אחר כך
יואל :״דה פאקטו או דה־יורה!״

ן; ן ך? היכל השן הקדו שה הוא אחד ממקד שיה היפים ביו־י
י • תר של ציילון. המקד ש מקו שט מבפנים ומב חו ץ
ומכאן שמו, המסורת מספרת כי בודהה בעצ מו ביקר כאן.

מרחץ הפילים הוא מ ה מראו ת הנפוצים ביו תר בנ הרו ת
ציילון. החום הכבד מבריח את החיו ת הגדולות אל המים

1X 11 ^ 1
הצוננים. הפילים מ שתע שעים ומתרחצים ב מים ז מן רב. ברקע נראה חג׳ונגל.

;ואת רפי נלסז 1־

צ?דהמ שי כ ו הסבלים לפרוק את
טען הבירגיטה טופט שהבאנו אתנו
׳ .ולהעמיס תה וגומי לבורמה. בבור־
•רוק את התה ואת הגומי ונעמיס אורז
זל. חזרתי לאוניה, החזרתי לסגן ד.קפ־
*ת החליבה הלבנה, בה נתקבלתי ל-
אצל ראש ממשלת ציילון, בדקתי אם
ף שלי, מלצר האודה, ממלא את
לשביעות רצון הממונים עלי ועליו,
י למלון. עכשיו, אחרי הראיון עם
;ממשלה, אפשר כבר לחמשיר ולטייל.
; :יערות העד של צילון
ינו מכונית סטיישון על מנת לצאת
שהוא המקום היפה ביותר בציילון.
החניות בכפר קטן שאין לו שם
התנפל עלי תיש. יצאתי לרגע מן
ת כדי לשתות כוס קפה והתיש —
דול עם זקן כמו שלי — התנפל עלי
ת גמורה. הצלחתי להסתלק ולצעוק
חוק שאם הזקן שלי לא מוצא חן
,שיוריד את שלו.

עתיים נסיעה ואנחנו בקנדי .״זהו
הגן ד,בוטאני הגדול ביותר בעולם,״
לנו מורה הדרך. יש כאן דונאמים על
ם של עצים נדירים והציילונים מת־בהם
בצדק. מספרים לי שכל איש
המבקר כאן נוטע עץ. זה כבר דומה
לקרן הקיימת.
כאן עצים שנטעו אותם גאגדי, צ׳רצ׳יל
י מוולס. גם אני נטעתי אחד. נדמה
יי שזה היה במבוק. ביקרנו בהיכל
;קדושה. זהו אחד המקדשים העתיקים
כעולם. חלצנו את הנעליים ונכנסנו
קשה לצאת: ציורים ופסלים נהדרים
ם אותך למקום.
הדרך האצנו במורה דרך שלנו, להגיע
לריקודים. הוא לא מיהר כלל והסביר
תמיד נספיק לריקודים. התברר שהוא
את הריקודים מסדרים כשהתיירים
ה לירות שכרנו להקת ריקודים, שה
לרקוד בשבילנו במיוחד. הריקודים
יי, ריקודי העם הציילוניים האמיתיים,
מים בכל העולם והם באמת יפים.

-ייקת

רפי נלסון משתתף בריקודיה של להקה כפרית ציילונית, המציגה את הישגיה האמנותיים
בפני התיירים, תמורת תשלום זעום. הריקודים מתנהלים לקול צליליו של תוף־דוד
גדול (בתמונה מימין) והס מזכירים את הריקודים הערביים הן בקצב המונוטוני של המנגינה והן בתנועות החדות של הגוף והגפיים.

חבא(צא במוז 1י צילוג׳

יה..העולם דחה ׳ מתאו את נגר נקווה האחרון שר ״בירגיטה טופס״ דפ]׳ שנשרפה

,קד, היתד, מצוינת, אני למדתי מהר
*ת אחד הריקודים והצטרפתי למעגל.
ללמד אותם ריקודי עם ישראליים,
!א היה מספיק זמן למטרה זו. זה לא
־ קל: הקצב הוא אחר לגמרי וצריך
ת של פיל. לציילונים יש פילים ואין
ז. הייתי צריך לוותר.
ונד, הבאה היתד, מרחץ הפילים. הפיל
זיר, נקיה מאד והוא מתרחץ כמה
ביום. את האמבטיה הוא עושה בנחל,
1כמה פילים אחרים. שעת הרחיצה
זעת שעשוע גדול לפילים. הם נכנסים
שואבים מים בחדקים הארוכים שלהם
ם אחד על השני. שעשוע גדול יותר
פילים הוא להתיז מים על אלה שאינם
בקושי הספקנו לברוח מן המקום.
1לא רצו לוותר, רצו אחרינו כל העד
לסטישון. עכשיו נוכחתי לדעת
1בחכמה כששכרנו את המכונית:
לעצמכם שהייתי רוכב על פיל ובורח
ים. הפיל שלי בטח היה מוותר להם
זייתי נרטב.

ילון מתפרנסת מתה וגומי. ביקרנו
חווה לגידול שני המצרכים האלה. ה־זכנה
במרחק 50 קילומטרים מקולומבו
־עד, על שטחים עצומים. היה מה לרד,פקת
הגומי מהעצים היא עבודה
; מאד, לאלה שבאים לבקר בחווה.
ים לא כל כך.
הרבה דמיון בין העבודה ברפת לבין
ר, בחוות גומי. את עצי הגומי חולבים
,רה. רק שלפרה צריך לתת אוכל, מים

וירק. לעצי הגומי לא צריך לתת כלום. לוקחים
סכין, חותכים את העץ והגומי זורם
לאוך הדליים. את הדליים סוחבים אל בית
החרושת לגומי ואת הגומי הנוזל והגמיש
שופכים לתוך דוודים עצומים.
ממול בית החרושת לגומי ישנו בית חרושת
לתה. עשרות נשים יושבות כל היום
ליד ערימות עצומות של עלי תה וממיינות
אותם. זוהי עבודה משעממת מאד וגם לא
מכניסה כל כך: פועלת כזו מקבלת חמש
רופיות ליום, שהם שתי לירות ישראליות.
בציילון אין הרבה עבודה. העבודה בגומי
ובתה היא כמעט עבודת דחק. מי שלא רוצה
לעסוק בה, יכול למות ברעב, אם לא השיג
עבודה אחרת. בחוות הגומי והתה עובדים
בעיקר כפריים.

ך*פצתי לשוק לערוך קניות אחרונות.
מצאתי כמה פילים מחרסינה ומשן־פיל
* וקניתי אותם. כשעזבתי את השוק, ניגש
אלי ציילוני בינוני, עם גור־אריה קטן .״הכל
בלירה״ ,הסביר לי כאילו רצה למכור קילו
עגבניות. לא היתד, ברירה: הציילוני היה
רעב ואני רציתי את האריה. כשאחזור לאילת,
אקשור אותו על יד ר,ליפט. זה יהיה
הסיכוי היחידי שלא אצטרך להכניס לתוכו
את כל האורחים שהזמנתי.
הייתי עשיר מאד. עם עשרים פילים מחרסינה
ואריה חי אחד, עליתי על הסיפון.
קבלו אותי יפה מאד, הזכירו לי שאני מלצר,
זרקו לי את המגבת לניגוב הכלים —
וישר לעבודה. העתונאי גמר את שלו. עד
שנגיע לבורמה, אני שוב מלצר הבריגיטה
מוטט.

הגן הבוסאני הגדול ביותר
במזרח הרחוק מצוי
בציילון, ענפי העץ בתמונה קוצצו במיוחד.

711 רפי אינו כותב מה פלה
בגורל הגור, אם לקח

אותו לראנגון ואם ניצל מהשריפה הגדולה.

חידלו לשטות בציבור,
תדברנה העובדות!
מאת ש. דוכינר
בינואר 1957 נשרו האשכוליות
מהעצים. הן לא נקטפו
ולא נארזו, כרגיל, כדי לייצאן,
בגלל המחסור באניות.
בינואר 1957 פניתי לממשלה
בהודעה, שייצרני שימורי הפרי
חפצים לקנות את האשכוליות
הגדולות, כולל הבררה.

100 לירות לטונה על העץ
הוצע למועצה לשיווק
פרי הדר
אמרתי, שייצרני השימורים
היו מוכנים לשלם 100 לירות
לטונה על העץ, עבור אשכוליות
טריות מהסוג הגדול,96 ,64 :
,112 כולל הבררה. בחודש פברואר
סירבה המועצה לשיוזק
פרי הדר לקבל את הצעת ייצרני
שימורי הפרי.
אמרתי, שהסכום של 100
לירות לטונה על העץ, עבור
האשכוליות הגדולות, כולל בררה,
הריהו מחיר הוגן ומביא
איתו ריוזח לפרדסן כמו ייצוא
האשכוליות הטריות.
המועצה לשיווק פרי הדר
כתבה לממשלה, שההכנסה נטו
לפרדסן, עבור האשכוליות האלה
היא 140 לירות לטונה על העץ.
אחד מחברי המועצה לשיווק
כתב, שההכנסה נסו לפרדסן,
עבור האשכוליות האלה, היא
150 לירות לטונה על העץ.
מר פולני מ״פרדס סינדיקט״
אמר שההכנסה נסו לפרדסן
עבור האשכוליות האלה היא
145 לירות לטונה על העץ.
עכשו עדיין טוענת המועצה
לשיווק, שהפרי הזה יתן לפר־דסן
131.340 לירות לטונה,
ארוז טרי.
לאחרונה טען מר פולני ש•)
שני

בסדרת 3

מאמרים.

הפרי הזה, מסוג גדול כולל
בררה, יתן לפרדסן 100 לירות
לטונה על העץ.
העוכדות הן שהסוגים הגדולים
,112 ,96 ,80 ,64 כולל
בררה, יתנו לפרדסן, כ
עונה
המסתיימת עתה,
פחות מ־ 100 לירות לטונה
על העץ.
יש לזכור שהאנשים האלה הם
״המומחים״ אשר צריכים, כביכול,
לדעת את הכל אודות
שיווק ההדרים.
אנשים אלה גרמו לכך, שהמפעלים
יהיו בטלים מעבודה,
על ידי נתינת אינפורמציה מטעה
לייצרני שימורי הפרי, לממשלה
ולציבור ,.י :
הם גרמו להפסדים לפרדסנים,
לייצרני השימורים ולממשלה
ע״י סירוב למכור את האשכוליות
האלה לייצרני שימורי
הפרי לתעשיית פלחי אשכוליות.

בזבוז כספי הפרדסנים
עכשיו הם מבזבזים אלפי לירות
מכספי הפרדסנים כדי לפרסם
סילוף נוסף של עובדה
בקשר לשער הלירה לדולר,
בהשוואה בין האשכוליות המיוצאות
טריות לפלחי אשכוליות
בקופסאות.

יש לצפות להצהרות מטעות
נוספות ממועצת השיווק
נראה שהמועצה לשיווק פרי־הדר
לא תשאיר אבן על אבן
בדרכה לסילוף העובדות האמיתיות.
תוכלו
לצפות לכל מיני אינפורמציות
מטעות, ולו גם על
חשבון הייצור והיצוא של מדינת
ישראל!

הצגה מיוחדת לקרחים
מאחר שהקרחת היא סימן להשכלה והיות והמחזה החדש
בתיאטרון ״זירה הזמרת בעלת הקרחת״ — הוא, ללא
ספק, מחזה לקהל משכיל׳ החליטה הנהלת התיאטרון לערוך
הצגה מיוחדת לאותם מקוראי ״העולם הזה״ שיש להם קרחת
מתקבלת על הדעת, כלומר — קרחת ברדיוס של 4ס״מ
לפחות שאין בה שערות. ההצגה המיוחדת תתקיים ביום ה׳
20.6.57 בשעה 9בערב. מספר הכרטיסים קטן בהרבה ממספר
הקרחות ועל כן — כל הקודם זוכה.
כרטיס כניסה להצגה המיוחדת לקוראי ״העולם הזה״ בעלי קרחת
ביום ה׳ 20.6.57 בשעה 9בערב.
לשימושו האישי של בעל הקרחת בלבד
כרטיס זה כחו יפה רק באם הוחתם בקופת תיאטרון ״זירה״,
תל־אביב, רחוב ריינם ,6ליד ככר דיזנגוף, בשעות 11 עד 2
עד יום .20.6.57 במקרה שמספר המקומות באולם באותו ערב
יהיה קטן ממספר מבקשי הכרטיסים, אין התיאטרון חייב
לתת רשות כניסה לבעל התלוש.
חתימת הקופאית...
כסא ...
שורה ...
במדינה דרכי אדם
עושה השלו
איכר אנגלי זקן, הרולד סטיל, זכה בשבועות
האחרונים בפירסום עולמי. הע־תונים
כתבו בהתפעלות על האיש אשר
החליט לעזוב את אשתו ושלושת ילדיו,
ולהצטרף לצי השלום היפאני. צי זה, המאורגן
על־ידי המועצה היאפנית נגד פצצות
האטום והמימן, עומד להשיט מאות אזרחים
יאפניים בקיץ זה אל איזור הניסויים האטומיים
של בריטניה, כדי למחות בצורה
זו נגד הסכנה שבפצצות האטום.
יתכן כי הרולד סטיל ימצא ביפאן חבר
ישראלי לדיעה: את תושב יפו גבריאל סמו
( .)29 העולם עדיין לא שמע על גבריאל,
העתונות לא הדפיסה את תמונותיו. למרות
שרעיונותיו תואמים בדיוק את רעיונות האיכר
האנגלי, איש לא הסתכל עליו בישראל
כעל גבור האנושות.
״כאשר הפאשיסטים אנסו את אמי מול
עיני״ ,סיפר גבריאל במבטא בולגרי מובהק,
״היא אמרה לי לפני מותה: בני, אתה צריך
להביא את השלום לעולם.״ סיפורי הזוועה
מסמרי השערות של גבריאל על מה שעבר
עליו בתקופת מלחמת העולם השניה, עת
אביו הקומוניסט נכלא בבית סוהר והוא
נאלץ, לאחר מות אמו, לנדוד על פני כל
ארצות אירופה המזרחית כמעט, מסבירים
בנקל על שום מה רואה גבריאל בשלום
את מטרת חייו.
מיד לאחר המלחמה חזר גבריאל גבה־הקומה
לבולגריה, התמנה למזכיר של ארגון
נוער קומוניסטי, ראה בשירותו את המולדת
הבולגרית את יעוד חייו. אולם כעבור שנים
מספר הגיע למסקנה שעבודתו בבית חרושת
לעורות אינה תואמת את הצוואה שהשאירה
לו אמו .״ראיתי שהרוסים יותר גרועים
מהנאצים, אז עליתי לישראל.״
״ההיסטוריה לצדי:״ בישראל, הסתובב
גבריאל חסר עבודה, חסר משפחה וחסר
מקום מגורים קבוע. היה לו זמן
למכביר להקדיש את עצמו למלחמה בעד
השלום .״שלחתי מכתבים לכל המלכים של
העולם והצעתי להם לערוך ועידה. רק
המלכים מסוגלים לעשות שלום. הנשיאים
וראשי הממשלות צריכים את המלחמה,
כי בלי מלחמות לא יחזיקו אותם,״ הסביר
את השקפתו היסודית.
אי היענותם של מלכי העולם לרעיונותיו
של הרוכל מיפו, המדבר שבע שפות
והמחליף בכל שבוע את סוג הסחורה שהוא
מציע לעוברים ושבים, לא ייאשה אותו.
*המלכים פחדו לענות לי. ראשי הממשלות
שומרים עליהם.״ הוא פנה אל האו״ם.
״ישבתי שנתיים וחיברתי תכנית מפורטת,
איך לעשות שלום. נתתי להדפיס את זה
באנגלית ושלחתי לאו״ם. קיבלתי מכתב
תשובה שהם קיבלו את התכנית שלי.״ מה
הם פרטי התכנית, סירב גבריאל לענות :״זה
סוד. האמרשלד ביקש ממני לא לספר.״
כאשר שמע גבריאל על התכנית של צי
השלום, הבין מיד כי מקומו על סיפון
אחת האניות היאפניות. הוא מיהר למשרד
הפנים, ביקש היתר יציאה, נתקל בסירוב
לאחר שלא קיבל שחרור ממשרד הבטחון.
הצירות היאפנית סרבה לתת לו ויזה, כל
עוד אין בידו כרטיס טיסה. אולם גבריאל
אינו מתייאש בקלות :״בקרוב אני אעשה
מגבית צבורית למען הנטיעה שלי ליאפן.
אני לא רוצה עזרה של הועד למען השלום,
אני יכול לעשות הכל לבד. אי אפשר לעצור
אותי. ההיסטוריה לצדי ! ״
הירושה רשימת עשירי ישראל עלולה להתארך
בקרוב בשם נוסף. המועמדים הם שמואל
דרורי ואשתו, שניהם חברי משק אורים.
דרורי, מסגר לפי מקצועו, נתבשר לא מכבר
שאשתו ירשה מקרוב משפחה, שמת ביוון,
סכום עגול בן מליון דולר. הנפטר, בעל
חברת ספנות לשעבר, לא הכיר כלל את
קרוביו בישראל, איש מהם לא ציפה לירושה
האגדתית.
דרורי לא התרגש במיוחד .״הכסף עדיין
איננו כאן,״ אמר .״אין טעם להקים מהומה
טרם זמנה.״
רכלני המשק התרגשו קצת יותר. אופטי־מיסטים
תיכננו תכניות להרחבת המקום.
פסימיסטים חששו שמשפחת דרורי תעבור
העירה, או תצא לסיור בעולם. דרורי עצמו
לא הגה כל תכנית בינתים, המשיך בשקט
בעבודתו במסגריה.

ד ר כי חיים
המצלמה הבזיקה
משמר השוטרים, אשר הוזעק בשעת בוקר
מוקדמת ביום הששי האחרון אל דירה בצפון
תל־אביב, היה נבוך מאד. בחדר המדרגות
היתד, מהומה גדולה, שכנים הציצו
מכל הדלתות, במסדרון הקומה השניה בקעו
צעקות מחרידות של אשה. בתתך, בתוך
חבורה של עשרה גברים, עמדה אשד, עירומה
כביום היוולדה, כשהגברים מחזיקים בה
בחזקה. אולם לשוטרים לא היה פנאי להתבונן
במחזה.
״מהר, מהר!״ צעקו הגברים ,״בפנים נמצא
איש עם אקדח.״ השוטרים נכנסו לדירה,
שלפו את אקדחיהם. בפנים, בחדר מיטות
בלתי מוצע, ניצב גבר חיור ובידו אקדח.
כשראה את השוטרים השמיט את אקדחו
וזיהה את עצמו במקום. היה זה קצין משטרה,
בן לאחת המשפחות הידועות בעיר.
גבר שחום וממושקף, שהדריך את השוטרים,
צעק בחמת זעם :״הוא שכב עם אשתי,
יש לי תמונות! יש לי הוכחות!״
גכר כחדר המיטות. היתד, זו המערכה
האחרונה, אם כי לא הסופית, בטרגדיה
משפחתית שתחילתה לפני 20 שנה.
אותה שנה בא לארץ לביקור רופא עינים
ידוע מבגדאד. בביקורו הכיר הרופא בן ה־
37 צעירה צברית ויפה בת . 18 היא באה
מבית עני, היתד, חסרת כל. הוא היה בעל
שם ורכוש רב. כעבור זמן קצר נישאו השניים.
רופא
העינים רכש דירה להורי כלתו, סידר
אותם בחנות מכולת וחזר עם אשתו החדשה
לבגדאד, שם חי הזוג ברווחה כלכלית.
עם הקמת מדינת ישראל והתגברות האנטישמיות
בעירק, עברה המשפחה ללונדון, עלתה
לישראל לפני ארבע שנים.
בארץ רכשה המשפחה דירה בצפון תל-
אביב, שם נולד בנה השני. אולם אז גם
התחילו הצרות בין הבעל ואשתו .״יום אחד
גילתה לי אשתי שהיא חיה עם גברים אחרים,״
סיפר הבעל.
לאחר הוידוי, נפרד הזוג. האב לקח את
הילדים עמו, שיכן אותם בבית ידיד. כעבור

יורש־מיליונר שמואר דרורי כקיבוץ
״ אין די עוד ר!כסף

זמן קצר חטפה אותם האם, נתפסה על־ידי
המשטרה. הילדים הוחזרו לבסוף לידי האם,
כשהפרשה כולה תלויה ועומדת בבירור משפטי•
מאחר שלאשה היו תביעות רבות, להן
לא הסכים הבעל, המשיך הזוג לחיות בנפרד,
מבלי להתגרש .״כל רכושי היה רשום
על שמה,״ הסביר הבעל את הסיבה לצעדו
הדוחה. כדי לקבל גט, היה זקוק להוכחות
ממשיות לבגידת אשתו. הוא החלים למצוא
אותן בכל מחיר.
ביום חמישי האחרון, ניגש הבעל לפעולה.
עם מספר עוזרים עקב אחרי אשתו, גילה
כי היא מבלה בחברת גבר זר, עמו ביקרה
בתחרות מלכת היופי. קרוב לשעה שלוש
בלילה עלו השניים לדירת האשד .,הבעל
הזעיק מיד שני רבנים, צלם וקבוצת צעירים,
פרץ את דלת דירתו. מאחורי הדלת עמדה
האשה עירומה, ניסתה לברוח החוצה. היא
התחלקה ונפלה, נלכדה בברק המצלמה של
מצלמת הצלם. כשניסה הבעל להיכנס לחדר
המיטות, מצא אותו נעול וקול מבפנים
שאג :״אם תיכנסו אירה בכם!״
כשסידרת התמונות בידו, המראה את
העולם הזה 1026

תמונת העירום שצולמה כצפון תל־אכיכי
״יש לי כבר הו כ חו ת!׳

אשתו העירומה בנוכחות העדים שהביא
עמו, מיהר רופא העיניים בן ה־ 47 למשרדי
הרבנות, כשהוא בטוח שיזכה בגט מאשתו
ויחזיר את רכושו אליו.

כל ישר אל
לוחות הכרית בפתח
אנדרטת ן ןנלן בפתח נמל־חיפה, שתקדם
את פני העולים לישראל כדוגמת
אנדרטת החירות האמריקאית המפורסמת בשער
ניו־יורק, הציעה להקים ההסתדרות
הציונית במדינת קונקטיקאם, ארצות־הברית,
בוועידתה השבוע. תרשים־הצעה לאנדרטה,
שהוצג בודעידה, מתאר את לוחות הברית
כשהם ניצבים על מגן־דוד ענקי. לפי ההצעה,
תיערך מגבית מיוחדת למטרה זאת,
והאנדרטה תוענק כמתנת העם האמריקאי
לישראל שני הדרי מעצר ושני
מחסני־נשק משוריינים יכיל בניין הכנסת
החדש, העתיד להיבנות בקריית הממשלה
בירושליים — כך מתברר מתוך הפרטים
שנמסרו לאדריכלים המשתתפים בתחרות על
תכנון הבניין. פרם למקומותיהם של חברי
הכנסת, יכיל הבניין, שישתרע על 10 אלפים
מטרים מרובעים, גם 430 מקומות לקהל
ו־ 100 מקומות לעיתונאים, אשר ייהנו גם
משלושה חדרי־כתיבה 20 ,תאי־טלפון ואולם
מנוחה מיוחד עם באר. כמו כן יכיל בניין
הכנסת חדרי־שינה ל־ 30 איש, אשר יעדיפו
לישון לאו דווקא באולם־הדיונים ע צ מו...
אפתעה כלתי־געימה נגרמה לאלה
שמיהרו לרכוש מגרשים במחירים גבוהים
בסביבת ככר המדינה, ברחוב ז׳בוטינסקי
בתל־אביב. בעוד שהתוכנית הראשונה קבעה
כי סביב הככר יוקמו בניינים בני שש
קומות ומחירי המגרשים עלו בהתאם (45
ל״י למטר מרובע) ,הרי שינוי התכנון יתיר
מעתה רק שתי קומות. קפיצת המחירים
נדדה אל המגרשים בסביבה רחוקה יותר,
אשר בה יקום לפי תכנון חדש זה המרכז
המסחרי עיטורי מוזאיקה קרא
מית הפכו למילה האחרונה, בציפוי קירותיהם
של בניינים חדישים בישראל. נוסף
לבית צי״ם בתל־אביב, בו צופו עמודי הבטון
החיצוניים במוזאיקה, מסתיימת עתה
עבודת ריצוף המגדל שעל בניין קולנוע
פוקס בתל־אביב במוזאיקה מחמישה צבעים,
הנעשית בהשגחת מומחים מאיטליה
המתיחות בין סגן המפקח הכללי של
משטרת ישראל, אברהם זלינגר, לבין מפקדו
יחזקאל סהר רפתה כנראה, ולא תוביל
להתפטרותו של זלינגר. במאמץ להתפייסות,
הכריז השבוע זלינגר בסימפוזיון שנערך ב־בית־סוקולוב
בתל־אביב, כי ״לפעמים צריכים
לסגור תיקים מטעמים שונים שאסור
לגלותם״ ובשיחה פרטית עם עיתונאים
לאחר מכן, נתן להבין כי הוא מתכוון,
למשל, לתיק אירס״ו, העומד במרכז משפט
עמוס בן־גוריון כעצם מסיכת
העיתונאים שנערכה על־ידי חברת עמי־דר,
בביתו של אברהם קמרי, הזוכה בפרס
עמידר, בקריית שמונה — נכנס אחד
משלושת ילדיו של קמרי אל בית־השימוש,
נפל אל תוך הבור, אחרי שהריצפה התמוטטה
תחת רגליו שושנה כהן
( ,)20 תושבת קריית שמונה הנמצאת בחודש
ההריון השמיני, נכלאה השבוע בבית־הסוהר.
האשה, עולה חדשה ממארוקו שלא התמצאה
כראוי בסדרים הנהוגים, חוייבה בתשלום
קנס של 60ל״י בבית־משפט השלום בצפת,
על שלא התייצבה כחוק לרישום לגיוס
צבאי, והקנס לא סולק משום שבעלה אברהם
כהן הוא מחוסר עבודה מזה ששה חוהעולם
הזה 1026

דשים שני משקים שלמים,
הכוללים בתי־מגורים, יוקמו במסגרת תערוכת
בית וגן שתיערך בקרוב בבית־דגון.
המרכז החקלאי של ההסתדרות ומשרד-
העבודה ידגימו בצורה זאת משקי־עזר אופ־יניים
אכסניית נוער חדשה תוקם
לצורכי מטיילים אל הנגב המרכזי והדרומי,
במצפה־רימון, ובה 120 מקומות לינה. את
האכסניה יקימו 40 בני־נוער, שישהו לצורך
זה במקום במחנה־עבודה מיוחד, אותו ירכז
חגי אבריאל, אחיו של אהוד אבריאל, מטעם
אגודת אכסניות־נוער כולים חלודים
ומעופשים מהווים בעייה חמורה לכמה
בולאים בתל־אביב בימים אלה. הבולים הוכנסו
על־ידי חסרי־נסיון לכספות בבאנקים,
לאחר שנפוצו במידה מבהילה גניבות־בולים,
ושם העלו עובש וחלודה. מומחה מיוחד
עוסק עתה בתל־אביב בניקוי הבולים, תמורת
אחוז מסויים מערכם. בינתיים נמסר,
כי בכמה באנקים יוקמו כספות מאווררות,
המתאימות במיוחד למטרת אחסנת בולים.
תזכיר הצרפתי רק הפריעו

2 0סיגריות • 5 8 0פ רנ עז ה

מי וחד לשיכונים:
מגרשים ברחובות
תל־אביב, טלפון 24749

״הפלישה האנגלו־צרפתית גרמה
לאיבוד נצחון צה״ל בסיני״ — דעה זו,
שהושמעה לראשונה על־ידי עורך העולם
הזה במאמרו ״שחור ואדום״ (העולם הזה
,)1017 אושרה השבוע על־ידי מי שהיה שר־החוץ
האמריקאי, דין אצ׳יסון, בכותבו:
״ההתערבות האנגלו־אמריקאית לא זו בלבד שהיתר,
בלרי־דרושה להשפלת כבוד עבד אל־נאצר,
אלא למעשה אף הצילה אותו.״
אצ׳יסון קבע במאמרו בשבועון רפורטר כי
״לסגן־אלוף עבד אל נאצר, שהיה מובס,
מושפל ובשל לירידה מן הבמה, ניתן במתנה
נצחון חסר־תקדים ומושלם
שערוריית אי־תשלום הפיצויים ל-
צוות בת־נלים, שנתגלתה בשעתו על־ידי
העולם הזה, הגיעה לסיומה. הממשלה החליטה
השבוע לשלם את הפיצויים לימאים
שהיו כלואים במצריים, אחרי שמשאל העולם
הזה ( )1023 בין הימאים, בקשר עם
נכונותם לעלות על אונית־מבחן שתנסה
לעבור בסואץ, גילה כי שערורייה זו היא
אבן־נגף להתנדבות סדשה רכישת
היומון ״אקו ד׳ישראל״ על-ידי
מפא״י, כצעד נוסף להשמדת העתונות זד
בלתי־תלויה בארץ והוצאת יומון צרפתי
מפא״יי (העולם הזה ,)1024 נכשלה. השבוע,
כאשר החל היומון המפא״יי החדש
להופיע, התכונן אקו ד׳ישראל לקרב ממושך,
הגדיל את תבניתו, הבטיח, לדברי מנהלו
יוסף העליון ,״להמשיך עד שמפא״י תפסיד
את 100 אלף הלירות שהקציבה לע סק״...
המטבח ובית־החולים
שמעתם איזו התנפלות
ערכה עלי אשתיי! פלשתי
לה אל השטח שלה, אל
המטבח. אבל האם ידוע ל כם׳
רבותי, שרוב המחלות
מתחילות מהמטבחו
תזונה לקוייה, הרגלי
אכילה רעים, דיאטה בלתי־שקולה
— כל אלה שוברים
את התנגדות הגוף למחלות.
ואני כרופא יודע כמה צודק
הפתגם: גרם אחד של מני עת
מחלות שקול כנגד קילו
של רפואות. ומניעת מחלות,
רבותי, מתחילה במטבח.
גופכם זקוק לכמות מס פיקה
של חלבונים ומינר לים.
דגי הים הם בין
העשירים במאכלי החלבונים
בעולם ולכל הדעות הם
הזולים שבהם.

קבוצת הכדורגל הבלתי־מפלגתית

של נס־ציונה עלתה השבוע לליגה ב׳ ,אחרי
שועדת־החקירה קיבלה את ערעורה על
תוצאות המישחק בין מכבי ירושלים ל־בית״ר
רמלה, בהתאם לגילויי העולם הזה
( 1023 והלאה) ששימשו יסוד לחקירה
האיש שידע לרמות, ישראל (״חוסי־דל״)
קורנגולד־זהבי, הסגיר את עצמו השבוע
למשטרה. רמאמן חוסיד׳ל, שסיפר
בשעתו את תמצית תורתו לכתב העולם
הזה, נאלץ להתמסר אחרי שהעולם הזה
( )1025 פירסם את תמונתו וידידיו סירבו
להסתכן למענו.
* ה ת מונה, שהיתה מלאה, נחתכה על־ידי
המערכת, מי מין, נראה וא ש 1של אחד
משני הרבנים שהובאו כעדים על־ידי הבעל.

הבטיחו לעצמכם תפריט
שקול. הרבו באכילת
דגי־ים לבריאותכם.

8ייי 8י ₪י

שערורית הבול׳
(המשך מעמוד )7

הבול העולה, במחירו החדש ׳,שהגיע עד
מהרה ל־ 35 לירות.

ח מ״ ם
אלינזע מציגה

ת שלובת
משח. ק וב

עם — :כוכב ה״סאדלרס וולס באלט״
אלכסיס ראסין ובת זוגו, הפרימה־באלרינה
של האופרה בפאריס אירין
סקוריק * שחקני הקולנוע והתיאטרון
בעל פרם פסטיבאל הקולנוע בוונציה, וכוכבת
רוזאלינד פולר־ * הזמר וכוכב הקולנוע
:י סראי גראנט * אמני המחול הצרפתיים

החל מ־ ,15.6.57 ששה ערבים, בשעות
7.30ו־ 9.30 באולם ״אהל שם״ ב־תל־אביב.
מכירת כרטיסים במחירים
מ־ 2.800ל״י עד 7.375ל״י במשרדים
״רוקוקו,״ דיזנגוף ,93״שעשועון,״
אבן־גבירול ,50״שרותרון,״ עלייה .3

ך• עולם כולו ישנה רק מדינה אחת
* 1אשר עסקי הבולאות שלה מגיעים בממדיהם
לאלה הקיימים בישראל. זו היא
מונאקו, המדינונת המתקיימת על גבול צרפת
בזכות הקאזינו הגדול שבשטחה ועסקי
השעשועים והמלאות שלה. מונאקו מאפשרת
לסוחרי הבולים שלה לעסוק בספסרות
כאוזת נפשם. את ממשלתה מעניינת
רק ההכנסה ממכירת בולים במחירם הנקוב
בסכומים ענקיים, כשברור כי אין מספיק
חושבים במונאקו שיוכלו להשתמש
בהם למשלוח דואר.
ישראל נוקטת במדיניות דומה. היא סירבה
אמנם, עד כה, להקים קאזינו ומועדוני
הימורים, כי קשה לפשר בין מקורות מפוקפקים
אלה להכנסה, ובין הרעיון הציוני
הנשגב. אולם ביחס לבולים לא הראתה כל
פיקפוקים כאלה. תמורת ריווח קטן, מוכנה
היא להרשות ספסרות בלתי־מרוסנת.
אולם גם ריוזח קטן זה אינו, בסופו של
דבר, אלא ריווח מדומה. כי רווחה של
המדינה, ממכירת בולים ללא מתן תמורה
— שהוא כשלעצמו ריוזח בלתי־מוסרי —
יוצא בהפסדו. בולים אלה, בהגיעם למעגל
הבורסה הספסרית, מושכים אליהם סכומים
עצומים של הון, אשר יכול היה להיכנס
למעגל הייצור ולהרחיבו. במקרים רבים, כאמור,
הם אף מושכים הון יצרני ופעיל
ומצמצמים את יכולת האשראי ומגדילים את
האבטלה.
את הספסרות בבולים אפשר לחסל ללא
קשיים. הצעד הראשון בכיוון זה: הדפסת
הבולים ללא שובלים. הדבר יגדיל את מעגל
הבולים הנמצאים בשוק פי 15 בממוצע,
יצמצם את הזיקה לבורסה. צעד שני: הדפסת
בולים בכמויות גדולות, שיבטיחו כי
כל אדם יוכל להשיג כל כמות של בולים,
בכל סניף דואר, במשך כל ימות השנה,
במחירם הנקוב. לו היו גם מפרסמים את
מספרי התפוצה של כל בול ובול, היה
ברור כי אין מחסור בבולים אלה ועל כן
אין צורך בבהלה והפקעת מחירם.
לאספנים בחוץ־לארץ, יכולה המדינה לספק
בולים במישרין. כמה מדינות עושות
זאת — ביניהן גם ברית״המועצות. הן מקיימות
שרות בולאים ליד כל נציגות דיפלומטית
שלהן. אין שום סיבה מדוע לא
יפתח משרד הדואר סניף ליד הקונסוליות,
בו יוכל כל אספן לקנות בול, במחירו הנקוב.
אולם
אם ה שירות הבולאי מרגיש בכל
זאת צורך להיות קשור בעסק ספסרי, הרי
מוטב שהרווחים הספסריים ילכו לקופת
המדינה, יקלו על עול המסים של האזרח.
הממשלה יכולה להקים, למשל, חברה ממשלתית
לספסרות (חמ״ם בקיצור) ולמכור
את הבולים המשובלים כבר מן היום הראשון
במחירים שאין להם כל קשר עם
המחירים הנקובים של בולי הדואר הרגילים.
המכירות יתבצעו במכירות פומביות, לפי
שער הבורסה. גם אז ירוזיחו הספסרים את
חלקם, אולם הריווח הראשון — הגדול
ביותר — ילך ל שרו ת הבולאי.

חשש ללא מעגה
חתהסב רו ת המכוערות ביותר ב־שוק
הבולים היא, כי ישנם כיום כמה
פקידים גבוהים ב שירות הבולאי שהתעשרו
מעיסקות מפוקפקות בסחר הבולים. עובדה
מתמיהה היא שאין כל תקנה רשמית האוסרת
על פקידי שירות זה לקנות יותר
מכמות הגיונית של בולים, אשר תיקבע
על־ידי שר הדואר, למשל, בהתאם לצרכי
אספנים חובבים. לפחות במקרה אחד, עזב
אחד מפקידי השירות את עבודתו, פתח
לעצמו עסק בולים פרטי.
כל זמן שה שירות הבולאי אינו נוקט בכל
צעד ממשי לחיסול הספסרים ומסרב בעקשנות
לתת טעמים סבירים למעשיו, גוברים
החשדות והולכים גם בקרב פקידי משרד
הדואר עצמו. קיימת כמובן אפשרות כי
פקידי ה שירות הבולאי משתפים פעולה עם
ספסרי הבורסה, בזמן שקיימת גם אפשרות
אחרת: הפקידים שטובת המדינה לעיניהם,
משוכנעים בצדקת מעשיהם, אך אינם מוכנים
להסבירם לאנשים מהחוץ.
כאשר ביקשו חוקרי העולם הזה לברר
את רקע החששות הללו ולקבל הסברים
מוסמכים מפי ראשי השירות על מעגל ה־ספסרות,
סירבו פקידים אלה בכל תוקף
לענות על שאלותיהם. החששות נשארו ללא
מענה.

הווי
ע רו םזעיייה
ך* ר א שון ־ ל צי ץ, הוזעק שוטר על־ידי
• 1קבוצת נערים לבית שבו ״יש אשה
ערומה בחדר והרבה גברים בפנים,״ נסוג
במבוכה כאשר גילה כי האשה הערומה היא
דוגמנית בשיעור לציור, שהתקיים בסטודיו לציור
של העיריה, וכי הנערים הזעיקו אותו
למקום כדי להתנקם במנהל האולפן אשר
לא הרשה להם להציץ מבעד לחלון.

גגי בתדעת
! יתל ־ א בי ב, עסקו סדרני המלתחה של
4בריכת השחיר, העירונית בחיסול קטטה
שפרצה במלתחה, גילו לתדהמתם ותדהמת
עשרות מתרחצים כי היתד, זו קטטה מבו־יימת,
אשר נוצלה על־ידי פושעים לגניבת
בגדים וחפצים שהופקדו במלתחה.

שכד ה א הב ה
^ טולזא, ארצות־הברית, מצא בית־המש-
<4פט את האזרח ריאן אוקונור אשם בהופעה
במדיו הצבאיים לאחר ששוחרר מן
הצבא, התחשב בטענתו כי עשה זאת מתוך
אהבתו היתירה לצבע החאקי, דן אותו לעשר
דקות מאסר.

קו ד ש והון*
ף* טבריה, קיבלה סירת משמר של ה)
• משטרה הוראה לבדוק את מהותה של
תנועה חשודה על חוף הכינרת הצפוני,
גילתה כי היו אלה שתי אחיות מבית־החולים
הסקוטי בטבריה, שיצאו לתור ברגל
את המקומות הקדושים לנצרות, איבדו
את דרכן ותעו בקירבת הגבול.

ביוה הזמן

^ פטרספילד, אנגליה, זכה הקולונל
4אלג׳רנון בורנהם־קארטר בהנחה של 10
אחוזים במס הרכוש העירוני, לאחר שהביא
עדים אשר העידו כי בביתו מטיילת רוח־רפאים
וכי תופעה זו מורידה את ערך הרכוש.

תי חהג בו ה ה
ף• שדה חמד, הוזעקו מומחי חברת!
החשמל לבדוק את ביתו של משד, כהן,
אשר סביבו ניתלו שלטים שהודיעו :״זהירות,
סכנה, הבית מחושמל!״ מצאו כי היה
זה רק מעשה הונאה מצד בעל הבית, שביקש
בצורה זו למנוע את כניסתה של
אשתו, איתה הסתכסך, חייבו אותו בהסרת
המכשולים ובתשלום הוצאות הבדיקה.

יד ימין ויד שמאל
ך תל״אביב, עצרה חוליית משטרה אז!
• רח אשר אחד ממודיעיד, מסר כי ראה
אותו מחזיק אקדח, גילתה למבוכתה כי
בעל האקדח לא היה אלא שוטר חרש בתפקיד.

חשש
מסויים
ך אקרון, ארצות־הברית, נעצר צ׳ .אנד־
1לר קאטליפ ,62 ,באשמת נהיגה במשאית
ברשלנות, הסביר מדוע לא היה לו
רשיון נהיגה :״חששתי ללכת לבחינה, כי
ראייתי לא מספיק טובה בשביל לקבל
רשיון.״

פעילות מחתרתית
ך י ברור״חייל, נקראה המשטרה לחקור
! • את היעלמה של תבואה בשווי של 10
אלפים ל״י ממחסן הקיבוץ, גילתה כי חלק
גדול מהתבואה נגנב על־ידי עכברי־שדה,
שהחביאו אותה במחילות תת־קרקעיות בשדות
המשק.

משחדר ומשעבד
ף מנדאליי, בורמה, אחרי שסערה עזה
• 4העיפה את גג בית־הסוהר, ברחו ממנו
36 אסירים, אשר 24 מהם נתפסו בקירבת
מקום, כשהם מנסים למצוא מחסה מזעם
הסערה.
העולם הזה : 026

קולנוע סרטים כוכב כמעט 1ולד
כתי היפהפיח

(ארמון־דוד, תל־אביב;

איטליה) הוא קונצרט סימפומניאני, בו ה־סוליסטית
והמנצחת גם יחד היא אמנית הבד
האיטלקיה אנה מניאני. במשך שעה
וחצי ניצבת מול המצלמה דמותה החושנית*
רגשנית — הר געש מהלך על שתיים. היא
צועקת וכועסת, שמחה ובוכה, צוחקת ואוהבת,
מעלה על פניה את כל ההבעות האפשריות
והצופה אינו שבע מלראותה. להיפך,
כשרק נעלמת מניאני מהבד, מחכה הצופה
בקוצר רוח לשובה.
היא מגלמת את דמותה של אם המקריבה
את עצמה ואת כל אשר לה, למען הפוך
את ילדתה בת החמש לכוכבת קולנוע. לג־בין״
בת ההמון, מהווה הקולנוע עולם של
אושר והצלחה, אותו לא ידעה ואותו היא
רמיה להועיד לבתה. אולם לאט לאט היא
קתפכחת משכרונה, מבחינה בעולם החלו־

שאינו זקוק לה ואשר היא זקוקה לו.
קומדיה דמיונית זו, המוצגת זה שנה
בפאריס, לא תזכה כנראה להצלחה דומה
בישראל. הסמליות והשנינות בעלילה הדמיונית,
הלעג והסאטירה לכל הבוחשים בקלחת
הפוליטית, העמדתם של הדיקטטורים
בפוטנציה באור מגוחך, כל אלה אינם
סממנים ההופכים קומדיה להצלחה המונית.
אפילו משחקם של כוכבים כאינגריד ברגמן,
מל פרר והזמרת ג׳וליאט גרקו אינו מונע
מהקהל הישראלי לעזוב את הסרט באמצע.

כת השומר
דוניד! (אוריון,

תל־אביב; אוסטריה) —

הוא סרט המביא אל אולם הקולנוע קהל
שבדרך כלל אפשר לראותו רק בקונצרטים
של מוסיקה קאמרית, או באסיפות של המפלגה
הפרוגרסיבית. זוגות בתלבושות־ערב
— הגברים בעניבות פרפר, הגברות בלוזיית
כלבלבים — ממלאים מדי ערב את אולם
הקולנוע. אלה הם יוצאי גרמניה ורוסיה

וו ש ט!!

תשבץ 71עובחוה

אנה מניאני ב״כתי חיפהפיה״
כשהיא נעלמת, חמר מ שהו

מות שלה כפי שהוא במציאות. כשלבסוף
מוצע החוזה לבתה. חוזה המבטיח לה מיליונים
ויציאה לחיי רווחה, היא דוחה אותו
בהכירה כי האושר נמצא בביתה ובחיי משפחתה
הצנועים.
יצירה ניאוריאליסטית זו אינה חדשה, לו־צ׳יאנו
ויסקונטי, אחד מבמאיה הידועים של
תעשית הסרטים האיטלקית, סיים אותו כבר
לפני חמש שנים. לפי תסריט של אלברטו
סבטיני, התסריטאי של כל היצירות הניאו־ריאליסטיות
האיטלקיות המפורסמות, יצר
ויסקונטי את אחד הסרטים החשובים בתולדות
הסרט הניאוריאליסטי. זהו סרט החודר
עמוק אל תוך המניעים האנושיים והסוציאליים
של אנשי ההמון באיטליה.
אולם מעל לכל זהו סרטה של אנה
מניאני. למרות צעקנותה והפחתה במשחק,
אין היא נכנסת אל תחום התיאטרליות,
מצליחה למלא את אחד מתפקידיה הגדולים.

האשה שברקע
הלנה והנכרים

(חן, תל-אביב; צרפת)

— מחזיר שוב אל הבד הישראלי את אלילת
הקולנוע השבדית — אינגריד ברגמן.
בסרטו של ז׳אק רנואר היא ממלאת את
תפקיד הלנה סורוקובסקה, נסיכה פולניה
החיה בפאריס, רואה את יעוד חייה בהעלאת
אנשים אל הפיסגה. ברגע שהיא מצליחה
להביא את אהוביה אל הפיסגה, היא
משאירה אותה לבדם, כמו על שיאו של
הר קרח, חוזרת לשחק עם אחר.
כך היא מחליפה בזה אחר זה, מלחין,
תעשיין עור מזדקן ומגיעה אל תחילת משחקה
עם הגנרל פרנסואה רולן, אותו היא
שואפת להפוך לדיקטטור הרפובליקה הצרפתית.
בהזדמנות זו היא מכירה את הנרי
שבינקור (מל פרר) ,בו אינה יכולה להתאהב,
כיוון שאינה יכולה להצעיד אותו
כלפי מטרה כלשהי. כי מטרתו של הנרי
היא לא לעשות דבר. רק. לאחר שהיא פוקחת
את עיניה לראות כי הקדישה את כל
חייה לאחרים, לגברים שהיו זקוקים לה,
היא נופלת לזרועותיו של האדם היחידי
העולם הזה 1026

הבאים לחזות ביצירתו של פושקין שומר
התחנה, כפי שהיא מוצגת בגרמנית על־ידי
שחקנים אוסטרים.
חוזייה לא פחות מענגת הוא הסרט עצמו.
עלילת הרומן ידועה למדי: דוניה (אוה
ברטוקא בתו של שומר תחנת סוסים נידחת,
אי־שם בערבה האינסופית, נופלת במלכודת
קצין פרשים יפה־תואר, מובאת אל
פיטרסבורג, שם היא לומדת להכיר את החיים
כפי שהם. היא מוכרת את עצמה
למאהביה תמורת כסף. אולם כשהיא מחליטה
לחזור בה, מתאהבת באמת בקצין צעיר,
מגיע אביה שומר התחנה לעיר, לאחר ששמע
על הפקרותה. כדי לשכנע את האב
בטהרתה, מביימת דמיה חתונה לכבודו. מיד
לאחר החתונה, כשאוהבה האמיתי מתנכר
לול, היא יורה בעצמה.
הסרט צולם על רקע תפאורות של אולפן,
ללא כל מאמץ לשוות לו גודן ריאליסטי.
אגלם אין זה חסרון אלא מעלה. כי את מה
שאין עושות התפאורות, עושים השחקנים
ועושה המצלמה. דוזקא משחקם התיאטרלי
של המשתתפים הוא ההופך את הסרט ל־חווייה.
יותר מכולם עושה זאת זזלטר ריב־טר,
בתפקיד שומר התחנה, אביה של דמיה.
משחקו של אמן־גאון זה הוא תיאטרלי
מובהק, משחק שמזה שנים אין למצאו
בסרטי המערב, ועם זאת הוא משתלב להפליא
במסגרת היצירה הקולנועית.
תדריך אלה הסרטים ה מוצגי םבש בו עזה בערי
הארץ, אשר העולם הז ה ממליץ לראותם:
#זמנים חדשים (זמיר, תל-אביב)

— חמש אפיזודות מחיי אנשים קטנים בעולם
הגדול, שהמכנה המשותף ביניהן הם
גילויי האנושיות. ויטוריו דה סיקה, איב
מונטן, לאה פדובני, סופיה לורן.

• החייל האמיץ

(תמר, תל־אביב) —

חיילים מתים קמים לתחיה ,״ארטיסטים״
מסדרים את הצבא, פרוטקציה ושחיתות
בסאטירה בריטית חריפה, המעלה על הכוונת
את צבא הוד־מלכותה.

מאתן: מדור
בהעולם הזה; .5
נביא; .10 מועסק
בשכר; .12 נתך
מתכות; . 14ר־מת־גן;
.16 גוון;
. 18 ממנו — אל
הפחת; . 19 מדת
נפח; .21 תכונת
החיילים הגרמניים;
.22 עץ לבנוני;
.23 כיצד?
.24 מספר הצדי קים
הנעלמים ;
.25 הערה פוגעת;
.27 כוח; 30 נס פח
להובלת משאות;
.31 גבעה
קטנה! .33 דגל;
.35 בד מעולה;
.36 מותר ; .38
כופר בדת; .39
עצור; .40 גר; .41 מריבה; .43 סוג
מפתח בטחון; .44 חומר בנייה יקר;
.46 תנועת עליה; .48 מנהל האוצר;
.49 הגוון הצהבהב הוא כזה, למשל.
מאונך .2 :צבע יקר; .3ראשון
הבנים; .4דיפלומט; .6מלת הש לילה;
.7סיגריית פילטר; .8הוא
הולך למבוע — עד השברו; .9ארץ,
בארמית; . 11 גואל קרקע; .13 אופה;

למד לרכב
על קטנוע ואופנוע
ולנסוע

במכונות

בית ספר
לנהגות

.הכוכב־

תל־אביב, רחוב השומר 5
פנת רחוב נחלת־בנימין 12

1026

.15 מחסיר; .17 שביל; .18 ירק; .20
המ״ם של סכו״ם ; .23 מעט ממנו
מגרש הרבה חושך ; .26 שכונת היהו דים
בגיו־יורק ; .27 מתכת ; .28 רמאי;
.29 הבל; .31 מלך שבדיה; .32 בעל
לאשה; .34 גבול; .35 תופעת טבע;
.37 ער ליד תל־אביב; .39 פאניקה;
.42 איכות; .44 כרמל, בממשלה; .45
מחזאי אירי; .47 אוי!

כאולפן גרג ( 6££ז )0
נפתח כ*30.6.57
קורם דו״חדשי(פעמיים בשבוע) ל-

קצרנות
עברית א ו /ו אנגלית
הצלחה מובטחת — הרשמו מיד
אצל מר ח׳ בר־קמא (קמפינסקי),
המנהל, כתל־אכים: גורמן : 5
בחיפה: בי״ם ״במעלה,״ החלוץ 13
(כתובת פרטית: פבזנר , 19 חיפה)

אמנות אורחים אמגות במקו יהלומים

תגליבעצסךש. פלם ־ ג ל וה
וא מרהיב עין ומסעירלב !

זנה בפרס הגדול

יוס־י, ש\2יבר ריום חור־דוזו
את גזצרוווז פובוו
בדנו־ שהש תוי ר 1ז
נוונזן. שום דבר רא יכור
היה רגרום רו אושר
יותר גרור. אאר ברור
\2יבר גם הוראות שי־נווש
וכנות הוא תצרם
צירותים יפה רהתפנו-
רות כר התשפם ה.

חלוק ונ 3ד
1ב הב ד
13 נו
חיפה,דח1

חבל על המרץ — את הזבובים השאירו ל־

ו!ונם1קם
ברצוננו להמשיך ולהגיש את סיסמת שלטוקם — ״חבל על המרץ
בסדרת קריקטורות נוספות. כל השולח רעיון חדש לבטוי נושא זה
אשר נשתמש בו לפרסום, יזכה בפרס של — 25.ל״י. במקרה ויתקבלו
רעיונות דומים יזכה בפרס, זה שמכתבו הגיע הראשון לת. ד,245 .
ת״א, עבור ״רעיונות לשלטוקם״.

עסקי אמרגנות הם עסקים מסובכים, הדורשים
נסיון רב והכשרה מסחרית. לסוד
יה זילברלסט, אזרחית בריטית ובת למשפחה
מותיקי הישוב, לא היו נתונים אלה
כאשר החלה לפני שנתיים לעסוק בעסקים
אלה.
היא הגיעה אליהם בדרך מוזרה מאד.
כאשר קמה ממיטת חוליה, לאחר מחלה
ממושכת, ביקש בנה, איש עסקים לונדוני,
לקנות לר, מתנה. הגברת זילברלסט לא
רצתה בענק יהלומים או בפרוזת פאר. היא
ביקשה מבנה לאפשר לד, לעסוק באמרגנות
בארץ .״רציתי לתרום כמלא יכולתי לחיי
התרבות במדינה.״
מבוקשה ניתן לה. היא הקימה את חברת
אלינוע, החלה לעסוק בעסקי אמרגנות*
נוכחה כי עסקי השעשועים אינם ענין לשעשועים
בלבד. בזמן הקצר הביאה ו־גברת
זילברלסט לארץ כמה סרטים בריטיים משובחים
(דרכון לפימליקו, החייל האמיץ) ,ארגנה
כמה הופעות של אמנים זרים (ויק א! -י
ליבר, ארתה קיט) .אם כי הופעות אלה לא
היוו הצלחה כספית, לא ויתרה האמרגנית
על עסקים אלה.
לאחר שהופעתה של ארתה קיט לא קצרה
את ההצלחה לה קיותד, האמרגנית, החליטה
לפצות את הקהל הישראלי, לארגן תכנית
בידור ברמה אמנותית ותרבותית גבוהה.
במשך חדשים ביקרה סוגיה זילברלסט באירופה,
ראתה, שמעה, חתמה על חוזים.
תוצאות מאמציה ייראו השבוע עם הצגת
הבכורה של תכנית ורייטי, באולם אוהל נסע,
בשם זהו זח.
גם יווניה מירושלים. תשעה אמנים
בעלי שמות בינלאומיים יופיעו בתכנית זו.
רובם אינם מופיעים בתכניות ורייטי, אולם
הם ויתרו על עקרון זה, לאחר שהוברר
להם שרק בדרך זו יוכלו להופיע בפני הקהל
הישראלי.
ראשון באמנים אלה הוא דוד קוסוף, השחקן
האנגלי־יהודי, בעל פרס האקדמיה
הבריטית לסרטים ופרס פסטיבל הסרטים
בונציה. קוסוף, בן לחייט יהודי יוצא רוסיה,
הוא אחת הדמויות הבולטות בתיאטרון הבריטי,
הופיע במספר רב של סרטים, ביניהם
סבנגלי, אינטרמצו מ סונן וגדי ב שני זוזי ם,

לצידם של שחקנים ידועי שם.

ת ל ־ אביב, רחובאדנבי

שחקנית בריטית אחרת שתופיע בתכנית
היא רוזלינד פולר, מונולוגיסטית חיננית,
המביימת גם את מחזות היחיד בהם היא
מופיעה. את עולם הריקוד ייצג אלכסיס
רסין, אחד מרקדני הבאלט של סאדלרס וולט
באלט, הנחשב כאחד מרקדני הבלט הטובים
בעולם, רקד לצידן של מרגוט פונטיין, מוירה
שירר, ויאולט אלוין ואליציה מרקובה.

מתכבתל הז מינך

ירה היובל

שמות אוזרים בתכנית הגדושה: הזמרת
ה־ווניד, מריה אנטיפם, נוצריה ילידת ירושלים!
דניה ואלבארז, זוג רקדנים ספרדיים
המופיעים בתכנית של ריקודים סלוניים. דניה
ואלברז ביטלו חוזה הופעות במונטה קרלו
לשם הופעות בישראל.

מאחורי ה קל עי ם
שוב מפליגים
לתשובה קולעת זכו שחקני

המשתתפים בהצגת
כשבאו לבקר בנמל יפו ובקשו את עצותיהם
המקצועיות של אנשי מנהלת הנמל:
״תשאלו את שחקני אנה נריס טי. הם כבר
ביקרו אצלנו בחודש שעבר ר ביו
עתיק יוצג על בימת תיאטרון זירה, אם
תוגשם ההצעה המקורית ללוות את חגיגות
השנה החמישים ליסוד תל־אביב בהצגת פ ד
מונים ומערכונים סאטיריים, מהווי העיר
העברית הראשונה, בכל שנות קיומה
עקיצה חריפה למבקר התיאטראלי ;ז־קטלני,
ד״ר חיים גמזו, טמונה במ.זזד, החדש
של משה שמיר גם זו לטובה, הנכתב
על־ידיו לפי הזמנת תל״ס בהצגת אהל. אחד
המשתתפים במחזה, פועל החפירות הארכיאולוגיות
בעיר העתיקה גמזו, אי שם
בהרי יהודה, שואל את חברו :״מה זה
גמזו — איש או אשד?.״ תשובת הפועל
השני :״עזוב, זה לא בן־אדם. זו עיר עתיקות

סנוני ת בחוף

סו ימים
מחירים מוז לי ם
הצעות מיוחדות

מתנה לכל 7ן ונה

הבימה,
מיו מבה,

העולם הזה 1026

אנשים
הכושית דושוזגת־החזה

המלחין משד! וילנסקי קיבל השבוע
מצרפת שני תקליטים ארוכי־נגן, אותם הקליט
לפני חודשים אחדים יחד עם שו שנה
דמארי. כדי לקבלם, נדרש ממנו במכם
תשלום של 11ל״י. הסבריו של הקומפוזיטור,
כי אין זו סחורה אלא דוגמה אישית
של עבודתו הוא, לא עשו על הפקיד בל
רושם .״אילו הקלטת את צריחות בנך ביום
ברית־המילה שלו,״ אמר הפקיד ,״היה החוק
רואה בתקליט מזכרת משפחתית גרידא,
והיית פטור ממכס. ככה עליך לשלם.״ וזי־לנסקי
שילם המשורר אורי צבי
ג רי נברג, חתן פרס ישראל תשי״ז, התמרמר
השבוע במאמר על שלא הוזמן לסייר
בשעתו בחצי־האי־סיני( ,כדוגמת סופרים אחרים,
חשובים פחות) ועל שלא הוזמן לחזות
במצעד צה״ל ביום־העצמאות שחקנית
הבימה חנה רוכינא מהתה השבוע נמרצות
בפני הנהלת תיאטרונה על כרזת ה־פירסומת
שהוצאה ערב הצגת הבכורה של
המחזה סנונית בחוף מיומבה. לטענתה של
רובינא, לא הקפיד צייר הפלאקאט יוסף בס
על הצניעות ושירטט דמות של כושית חשו־פת־חזה,
דבר שאינו הולם את כבודו של
התיאטרון. נוכח מחאתה של רובינא, שקלה
ההנהלה את האפשרות לחתוך מן הכרזה
את הקטע החושפני, אולם התברר כי במקרה
זה ייחתך גם שמו של התיאטרון
אגב, בהצגת הבכורה של המחזה, שנערכה
לפני חיילי צה״ל, הבחינו הצופים, שצחקו
ללא הרף, בברנש שישב מכווץ בפינת האולם,
מבלי להעלות חיוך על שפתיו. התמיהה
י חלפה רק כאשר שמעו מישהו שקרא
לצופה העגום בשמו: היה זה מחבר המחזה
יהושע (״יוש״) הלוי במסיבה שנערכה
השבוע לשחקן הבימה רפאל קלצ׳קץ
במועדון מילוא, הזכיר אחד הנוכחים את
העובדה ההיסטורית, כי קלצ׳קין החל את
דרכו על הבמה במערכון בשם קופת־חולים
מאת אביגדור המאירי, בו שיחק 17
תפקידים שונים.

ב־גיי אצל העוזרת
ביקור־נימוסין בלתי־שיגרתי ערך השבוע
ראש ממשלת ישראל דוד כן־גוריון, שבא
להתארח בביתה של העוזרת התימניה המשמשת
כרגיל בביתו, מזל ג׳יבלי. ביג׳י,
שבא בלווית אשתו פולה, בתו רננה וחתנו
דוד לשם, סעד סעודת צהרים על שולחנה
של העוזרת בביתה ביד־אליהו מנהיג
אגודת ישראל, הרב יצחק מאיר לוין,
שהוזמן לנאום בשבת בבית־כנסת חסידי ב־וויליאמסבורג,
ניו־יורק, נתקל בהתנגדותם
הנמרצת של אנשי נטורי־קרתא במקום. חוגי
נסורי־קרתא פירסמו ערב הדרשה כרוזים,
בהם הצהירו כי לא ירשו ״לציוני המתחבא
תחת מסווה אגודאי״ לנאום בשכונתם. מ
חשש
למהומות, הוזמנה משטרת ניו־יורק
להגן על בית־הכנסת ולא להתיר את הכניסה
אל תוכו לאנשי נטורי־קרתא. הסימן
שניתן לשוטרים: יהודי שפיאותיו קצרות
יכול להיכנס, ואילו יהודי שפיאותיו ארוכות,
אות הוא שהוא נמנה על אנשי נטורי-
קרתא, והכניסה אסורה עליו כל הבא
לאילת״ ,אמר לא מכבר יוסן ז שפרינצק,
״זוכה שהוא עולה בגובהו.״ הסביר יו״ר
הכנסת נמוך־הקומה :״בבקרי באילת, הביאו
אותי למבנה חדש וכשרציתי להיכנס פנימה,
נאלצתי להתכופף. זו לי הפעם הראשונה
להתכופף בכניסתי לבית סודות מחדר
המיטות של ביקורו באסיה סיפר השבוע
ח״כ מפא״י משה שרת: בבקרו בלאום,
בירח קמבודיה, ניתן לו במלון רק סדין
אחד, נוסף על מזרון קש ושתי שמיכות צמר
גסות. למרות שליטתו בשפות, לא מצא
שרת שפה משותפת עם רב־המלצרים. שסירב
להעניק לו סדין נוסף. רק כאשר ראה חדרן
פותח ארון לבנים, חטף משם סדין ומיהר
להסתגר בחדרו. באמצע הלילה התעורר
כשהוא חש את גירוד השמיכות על עורו:
רב־המלצרים חיכה שיירדם, ומיד נכנם לחדרו
ונטל מתוך המטה את הסדין הנוסף.

אתנו יכולה לעשות זאת. זאת הזדמנות
אחרונה — באמת אוקזיון.״
(.)1025/1

הממשלתי בתל־השומר לניתוח בעיניו. כאשר
באו ידידיו לבקרו שאלו אותו מה שלומו.
השיב שפירא :״אוי לעינים שכך רואות!״.
..מלבד ניהול מלחמת האשכוליות והקרטו־נים,
עסק השבוע ״המיליונר הלוחם״ שמד
אל (״סם״) דוכינר במבצע פרטי: חגיגת
הבר־מצווה של בנו דני. דובינר האב, שבגיל
זה כבר היה סוחר משגשג, התגאה בבנו שניגש
למיקרופון בחליפה כחולה ונאם בעברית
ובאנגלית נאום, בו איחל למדינה ״את
אשר איחלו לו האורחים״ .האיחול העיקרי
של דובינר הבן: שלום ואחוזה למזרח התי.
. .בתוכנית הרדיו פגי שתי הנד כון ענינת ביותר סיפר השבוע ח״ב אחדות־הע־בודה
יגאל אלץ על פגישתו הראשונה
עם מפקד הפלמ״ח המנוח יצחק שדה.
לקח הפגישה, כפי שסיכמו שדה באוזניו
של אלון :״המפקד חייב לשמש דוגמה אישית
לכיתתו, כי את לב אנשיו יכבוש רק
על ידי דוגמה אישית המשורר
חיים גורי סיפר השבוע בדיחה ששמע
מפי שר־החינוך והתרבות זלמן ארן:
מעשה בבחור, תושב רוסיה הסובייטית,
שעמד לסיים עבודת דוקטוראט מזהירה באסטרונומיה•
יום אחד הופיע בפני חבריו
והכריז :״גמרתי עם האסטרונומיה!״ כששאלוהו
ידידיו הנדהמים :״מדוע?״ השיב:
״הכוכבים האלה מפריעים לי לתפוס ולהבין
את תוכנית החומש!״

לא תמיד מ שלחים או תי אחרי׳ שע שיתי
את שלי. ישנם כאלה המודי ם לי טל שירותי,
כמו סטודנט זה, למ של:
״אני הוא או תו , 1000/1104 אשר לא פוסק
אלי מבול המכתבים, על אף שעבר ז מן רב
מאד מאד מאז פורסמה מודעתי. ניסיתי
לענות לכל אחת מן הכו ת בו ת ה מרובו ת
אך זה לא הלך לי. שמא את ת צי ליז
אני מתכתב עם 11 בנות, התל
מנערה עיוורת מהגליל וכלה ב חלוצה־ מאונס
באילת; מצד אחד עובדת סוציאלית מבית
שאן, ומצד שני בת מיליונר מתל־אביב.
״אוסף נאה אספת לי, רותי, בחיי! ואיך
אודה לך על שאין הבדידות מעיקה עלי
יותרד אכ תוב שירד זה טפשי. האשתפך
ואולי פ שו ט אומר לך מעו מק הלב: תודה.״

העולם הזה 1026

ל( )1025/2יש חיבה עצומה לשמיים
ומטוסים. אז היא רוצה (להוזנתב עם) טייס.
לא׳כפת לה איפה הוא נמצא, איך הוא
נראה( ,״אבל שיהיה נחמד״) ורק שיהיה
טייס• כי הטייסים הם טיפוסים מיוחדים
במינם. היא אחות בבית חולים ועצוב
ומשעמם לה נורא והיא בת .21

ושיודע לרקוד
לגבי דידו של 1025/3את יכולה להיות
תל־אביב או חיפאית ובלבד שתהיי כבת
.16 הלה הוא בלונדי כחול עיניים בן ,17
הטוען שיש לו כשרון מיוחד להימצא במקומות
בלתי רצויים. הוא זוקף לזכותו
טיולים בחצי האי סיני ובמפרץ שלמה,
פלוס כל ישראל. לבד מזאת, הוא ״אנטי
סלוניסט שיודע לרקוד.״
אולם עלייך להיות בלונדית, חמודה
ושקטה.

הסיפזס שלי
הומור אוניברסיטאי ירושלמי? בבקשה:
״רותי, יש בעיות! האם יש בקודקוד
פתרונות?
״ראינו אותה, בחיית־אללה ראינו, ואם
היא לא בלונדינית, אנחנו כלבים. תלתלים
שלה תלתלים זהב, מבנה מושלם ללא פגם.
איפה את ואיפה היא. איזה גוף ואיזה
פרצוף. וואללה חתיכה א־לה גראנד.
״היה הרבה שמש ואנו עומדים מן הצד

אם את/ה מכיר/ה את הקטע הבא— :
ורועה הלום־סער ישא את ג דיו
בין העץ בברק והיאור באידים.״

כתב/י ל(.)1025/4

עבר תנועתי גדול
( )1025/5מכוונת את סקרנותה הנשיית
הטבעית לאפיק של התכתבויות עם בני
שני המינים. אין לה שום מגבלות ביחס
לזה העתיד לכתוב אליה. הוא יכול להיות
קרוב או רחוק, דבר המוכיח כי היא אחת
המעטות המתכוונות באמת להתכתבות. אך
ליתר בטחון, ראתה צורך לספר שגובהה
הוא קצת למטה מבינוני, שערה שחור,
קצר ומתולתל ועיניה חומות. מאחוריה,
אומרת היא, עבר תנועתי גדול. היא אוהבת
חברה, מבלה את שעות הפנאי שלה מלימודיה
בשמינית במדריכה במגן־דוד אדום.
היא מתכוננת להיות אחות רחמניה.
הדברים החביבים עליה הם ספורט, זמר
ומחול ישראלי וקריאה.
אתם שמים לב, עד כמה אדיבה אני
היום? אני מוכרחה להודות שהדבר עולה לי
במאמצים.

אשה נשואה היא מין יצור המוצא תמיד
את גרביו החסרים של הגבר ב סגירה אות ה
הפך זה עתה.

פס\(ן י השסע
• שרהעבודה מרדכי נמיר, על הימנעותן של מפ״ם ואחדות־העבודה
בהצבעה על דוקטרינת אייזנהואר :״כאשר השתתפתי במשא־ומתן על כניסתן
לממשלה, עמדו מפ״ם ואחדות־העבודה על כך שיירשם בהסכם כי הן שומרות
על זכותן לפרוש מהממשלה אם ישראל תשתלב בגוש המערבי. אז עכשיו הן
אינן רוצות לנצל את זכותן — מה יש? אסור לאדם לוזתר על זכויותיו מרצונו?״
• ח״ב צ״ב ישראל רוקח, על נסיעת ששה ראשי עיריות למעידה
המוניציפאלית בהאג, אחרי מאבק קשה מצדם :״אין מה להתלהב ממעידת ראשי
העיריות בהאג. כל מה שראשי העיריות עושים שם הוא אכילת סנדמצ׳ים, שתיית
מיץ וטיולים. אני קובע זאת כבעל נסיון — כבר הייתי כמה פעמים במעידות אלה.״
• ח״כ חרות מנחם בגין, על הודעות ישראל וארצות־הברית בעניין
הדוקטרינה :״כאילו הוסכם בין ממשלת ישראל וממשלת ארצות־הברית כי הראשונה
תגיד, ברחל׳ והאחרונה תפטיר ותאמר, בתך הקטנה /נשאלת איפה השאלה למה
לא אמרה ממשלת ישראל, ברחל בתך הקטנה?״
• שר״האוצר ד״ר יוסף בורג :״בעבר חשבו שתפקיד הציונות לגבי
יהדות הגולה הוא טראנספורטציה. עכשיו מתברר שהתפקיד הוא טראנפורמציה.״
• מנהיג נטורי־קרתא עמרם בלוי :״הציונים עוברים את כל העבירות
שבתורה, חוץ מאיבוד עצמם לדעת. אז מילא, שיעשו כבר גם את זה.״
• ראש עיריית תל״אביב חיים לבנץ בברכו את המדען־פרופסור
אברהם דב ברגמן, לרגל קבלו את פרס ווייצמן למדע :״כאשר תצליחו אתם
המדענים ליצור אדם חדש, עשוהו לפחות טוב יותר מיציר־כפיו של הקדוש־ברוך־הוא.״
• ראש עיריית ראשון־לציון חנה לווין, בהגישה לשר־האוצר לוי
אשכול את עטו ההיסטורי של הברון אדמונד (״הנדיב הידוע״) דה־רוטשילד :״יהי
רצון ויהיה כיסוי לחתימותיך, כשם שהיה כיסוי לחתימותיו של הבארון.״
• המדינאי האמריקאי ערלי סטיוונסון, על מבצע סיני :״נשיא מצריים
גמאל עבד אל־־נאצר ניגף אולי בקרב, אבל ללא ספק ניצח במלחמה.״
• המשורר אברהם שלונסקי, בהרצאה במועדון צוותא :״היתר, תקופה
בארץ, בה התפעלו מהגמל עד כדי כך, שסיפרו כי תייר שבא ארצה התנפל על
צווארו של גמל ונשק לו בהתלהבות. את התקופה הזאת בשירה ובציור אני קורא
בשם — תקופת הגמליזם.״

טייסא פרח

בר־מצווה ותוכנית חומש
זקן השומרים אברהם (״איברהים מיכה״)
שפירא הובא השבוע לבית־החולים

כל כך, אבל
יא חביבתי.
כמו אנחנו,
משהו. אמא

ומסתכלים, ככה, מסתכלים לא
מסתכלים. פתאום באה. שוק!
תארי לך שאת עומדת בצד
פתאום רואה דבר שיש בו
לא סתם משהו. העיין גדבקת.
״כל מה אנחנו מדברים זה בשביל הבונד
בה הבלונדינית שעוברת אצל חיל־הים,
בצעדה בירושלים.
״למה לא אמרתם קודם היא צועדת?
היינו הולכים גם כן. מה יש? אפילו
איסיק אומר כך.
״רותי, באמת כישפה אותנו הרבה כישוף.
האמת נגיד לך. אנחנו מבקשים אותך שתסדרי
איזה קונטקט אתה, אמא שלא יצא
איזה קורצשלוס חם ושלום. טוב, תרצו
פרטים עלינו, תלכו באוניברסיטה. נגיד
לכם משהו. יותר טוב לא תלכו. למה?
אולי יגידו לכם אפילו דבר רע.
״בדרך כלל אנחנו שלושה אחדים, כל
אחד רוצה יגיד לך משהו. רותי, לעניין.
הנ״ל מצאה חן בעינינו כל אחד מאתנו
בסדר. אין בעיות ואין לה מה לחשוש.
נסי ליצור קשר אתה. פרטים מדוייקים:
היתד, בשלשה האחרונה בין הצועדות מחיל
הים. קיצונית ימנית. בול. רותי, הכניסי
איזה מלה טובה וסתרי את הבעיות.
״כל שלישיה אחרת המעונינת להתכתב

חייד בודד

כך קורה לכולם. לפני שהתגייס, היו
ל( / 1025/6בוגר התיכון, חברים רבים.
אולם החבורה נתפרדה עם גיוסם של כולם.
עתה הוא בא לחופשות קצרות בעיר הקודש
ועצוב לו. הוא לא נראה לי נוך א
מבריק ממכתבו, אך אין זו סיבה לא למצוא
חברה לעט בת 18—17 וחמודה. האין זאת?
עליה להיות אף היא ירושלמית, למה שהוא
רוצה לפגוש אותה. ואם היא מחבבת
בלונדים כחולי עין, הרי זד, העניין בשבילה.

לא רק כרגלים
שלא אסיק שום מסקנות עליהן, מבקשות
( .)1025/7איך אפשר לא לעשות זאת למקרא
מכתב כשלהן? הן עזבו תנועת הנוער בגלל
הריקנות שאחזה בה ועדיין לא התאקלמו
בחברה סלונית, אומרות הן. את רוב זמנן
מבלות שתיהן בקריאת ספרים, אך סבורות
כי אין בזה די. הן נורא שונאות שטחיות,
אוהבות להעמיק לחשוב. היו רוצות, על
כן, לחשוב בארבעה, בחברת שני בחורים
בני 21־ ,23 שאינם מסתפקים אך ורק ב־הרקדת
הרגלים. ואם אינכם מאמינים שהן
מתעניינות במוסיקה, ציור, ספרות, היסטוריה,
פוליטיקה ופסיכולוגיה, הרי שהנכם
ספקנים כמוני, וזה מאד לא יפה.
״הפרטים המעניינים אודותינו,״ מסיימות
הנערות ,״הם: צבריות, האחת תמירה
תכולת עיניים, והשנייה דקת גזרה בעלת
עיני ברקת. על הכותבים להיות צברים בעלי
הופעה נאה, גבוהי קומה. העיקר שיהיה להם
דם ולא מיץ עגבניות.״
אז אני שואלת אתכם.

ספורט חקירות דרוש טיהור 1*3־1

היא סופרת-
אנינת רגעו,
וזי קתה חזקה
ליופי ולבל

גי י׳׳

עובדחות ה חיי ם

י*660 *,״י

סוגי׳י. ר יויי

מרגו מאליו:
נלסוך היא ניעעינח י
1.14א

מי וחד לש יכונים :

מגרשים ברחובות
תל־אביב, טלפון 24749

ועדת החקירה, שהוקמה על־ידי התאחדות
הכדורגל לחקירת שערוריות המשחקים בליגה
א׳ ,עוד לא סיכמה את דיוניה, ושע־מריה
חדשה הקשורה אף היא במשחקים
אלה צצה והופיעה. משחק המיבחן, שהתקיים
לפני שבוע בין מכבי יפו להפועל ירושלים,
נסתיים אמנם בתוצאת תיקו , 1:1
כך שאי־אפשר היה להאשים קבוצה כלשהי
במכירת משחק. אולם הפרשה לא היתה
חלקה כפי שנראתה.
תוך מהלך המשחק בלטה אזלת רגלם של
שניים מטובי שחקני מכבי יפו, החלוצים
ברוך כהן ומשה הרשקוביץ. הם שיחקו
בחוסר הקרבה, ללא מאמץ, כאילו תוצאות
המשחק לא היו חשובות לגביהם. היתד,
זאת התנהגות תמוהה. הסביר יצחק בן־
בשט, אחד ממנהלי הקבוצה היפואית, לכתב
העולם הזה :״לפני המשחק הבטיחו השניים,
יחד עם כל השחקנים, לתת את כל כוחם
למשחק. ברוך כהן סובל לפעמים לפני
משחקים גדולים, אבל הפעם לא התלונן.
התנהגותם על המגרש היתד, בלתי חברותית
ולא קבוצתית.׳׳
לאוהדי יפו היו הסברים אחרים לגבי
סיבות משחקם הירוד של השניים. אולם
מאחר שלא נמצאו כל הוכחות של ממש,
הסתפקה האגודה היפואית בהענשת שני
שחקניה אלה בכך שלא ישחקו במשך חד־שיים
עם קבוצתם.
הנגן ן ככל. השבוע עומדת ועדת החקירה
לסיים את חקירותיה בשערוריות ליגה
א׳ ולהוציא מסקנות. נוכח הגילויים האחרונים
נראה היה שאין כמעט קבוצה בליגה
א׳ שרגלה לא היתד, במעל הכללי.
גם קבוצות שהאשימו את יריבותיהן בקניית
ומכירת משחקים, לא היו גקיות ממעשים
אלה.
המסקנה ההגיונית שהתבקשה מגילויי איד,הגינות
היתד, אחת: אין לשום קבוצה
מליגה א׳ הזכות לעלות לליגה הלאומית.
כל עוד לא תטהרנה הקבוצות את עצמן,
יש להמשיך את משחקי הליגות כפי שהיו
בשנה שעברה, כשרק 10 קבוצות משחקות
בליגה הלאומית. כל מסקנה אחרת, תגרום
רק להתפשטות נגע השחיתות הספורטאית
גם לאברים הבריאים עדיין.

יש לציין שהם נלחמים טוב. ההתקפה
שלהם היא מוחצת ותוקפנית. בפעם הבאה
נצטרך לצייד את ההגנה שלנו באקדחים.
חוץ מזה הם גם בחורים די משעשעים.
נפתלי, המגן שלהם, נדבק אלי ונדנד לי
כל הזמן :״אתה לא תשחק ואני לא אשחק,״
אמר לי. אבל אחרי המשחק הוא ניגש
אלי, לחץ את ידי ואמר לי שעלי יותר
קל לשמור מאשר על נחמיאס, מפני שאני
מספר בדיחות באמצע המשחק.
מי שהיה רע במשחק הזה, זה היה השופט
רוזנבאום. כבר שנים שלא ראינו אותו
על מגרשי הכדורגל. הצרה עם השופט הזה
שהוא לא היה לטובת אחת הקבוצות. הוא
היה רע אל שתיהן והפריע למשחק. שופט
שחושב שגם הוא אחד השחקנים ושאם לא
ישרוק לא יראו אותו, אינו שופט בכלל.
עוד לפני שהמשחק נגמר התחיל כל ה
כדו
רגל

י,אל תתיאש...״

על המשחק הידידותי בין
תל־אביב ומשחקי הגביע שנערכו השבת,
כותב שייע גלזר:
איפה ועדות החקירה? איפוא כל העיתונים
המחפשים את הצדק? מדוע כולם שותקים?
ניצחנו פעם אחת את הפועל תל־אביב
בתוצאה הרקורדית 6:0וכולם עושים פתאום
חרם על המשחק הזה. אף אחד לא
מדבר עליו — כאילו לא היד, בכלל. בעיר
מתהלכות שמועות כאילו הפועל מכרו לנו
את המשחק. הכל שקר וכזב. אני בעצמי
מוכן להעיד בפני ועדת חקירה שלא שילמנו
להם כלום כדי שיפסידו.
האמת היא שלפני משחקי הגביע רצינו
לקבל קצת כושר וקצת הכנסה לקבוצה,
אז ערכנו משחק ידידותי. לא תיארנו לנו
מה תהיה התוצאה. סוף סוף זה לא מקובל
שאלופי הארץ הזאת יפסידו .6:0כשאנחנו
היינו אלופים לא הפסדנו אף פעם בתוצאה
כזאת.
עלינו לשחק ותיכף זה התחיל ללכת עם
הגולים. לא עברה חצי שעה וכבר התוצאה
היתד .4:0 ,למרות זאת החברה ב מכבי רבו
ביניהם בהפסקה, כאילו הפסדנו. למה? מפני
שלא הכנסנו .8אבל 6הכנסנו בסוף וזה
מפני שהחברה לא רצו לעשות ממני שקרן,
כי רק לפני שבועיים כתבתי בהעול ם הזה
שזה לא ספורטיבי להכניס יותר מששה
גולים על יבש. איך שלא יהיה, יש כבר
סיסמה חדשה בעיר :״אל תתיאש, עשן
הפועל שש.״ מה יצא לנו מזה? אפילו
ארוחה חגיגית כמו תמיד לא עשו לנו.
נלחמים כאריות. לקראת המשחק על
הגביע, נגד הפועל מחנה־יהודד״ עלינו ב־בטחון
עצמי די קטן• זה ידוע עוד מהשנים
הקודמות כי כמה שהקבוצה יותר חלשה,
קשה יותר לשחק נגדה. ידענו גם שאנחנו
עולים לשחק נגד קבוצה שרובה תימנים,
חמים כאריות. לאן שלא הסתכלתי במגרש,
נעשה לי חושך בעיניים. בהתחלה עוד הלך
לנו איתם, אבל אחרי שהם התחילו להיכנס
אלינו חזק, החברה פשוט פחדו לשחק.
ואצלנו יש עוד הרבה שחקנים רכים, המשחקים
משחק עדין.
הפועל למכבי

לגבר

ששערוברא שו

בי או קפיל לשע רו ת
לגבר המוכן לשלם קצת יותר עבור אותה הרגשה מסורקת
ומראה מסודר. ביאוקפיל מכיל טירוטיצין וויטמין פנטנול
למניעת נשירת שערות ונגד קשקשים.

מי טירל לגילוח
התכשיר המענג והמעורר לאחר גילוח של בוקר. מרענן, נעים
וריחו עדין. מכיל טירוטיצין להשמדת בקטיריה וזהומי עור.

מוצרים ביאוקוסמטיים בפיקוח
מעבדות למחקר אנטיביוטי ״רפא״

מתאגרף מסולק טוט
למה נורינויס יד?

קהל לצעוק פתאום :״הביתה, הביתה!״
בטח השעונים שלהם לא היו בסדר והם
חשבו שהמשחק נגמר כבר. את האמת אני
יכול להגיד, שזר, לא היה משחק קל. אני
מבסוט שרק פעם ביובל יוצא לנו לשחק
משחקים כאלה. פשוט, נכנסים למגרש
בריאים ושלימים ואי־אפשר לדעת אם נחזור
על הרגליים או על אלונקה.
עברנו מכשול רציני בדרכנו לגביע. הפועל
מחנה־יהודד, לא צריך להתיאש. הם
בכל זאת הפסידו פחות מהפועל.
לפני שאני גומר אני מנצל את המקום
שנשאר ;לי בשביל מודעה קטנה. זה לא
שייך למאמר ומי שלא רוצה לא צריך
לקרוא. בקיצור, אני שולח ברכה בשמי ובשם
כל ספורטאי ישראל לאריאל כספי
להיכנסו להתאחדות הספורט בישראל ולהיותו
סבא. ברוך הבא!
עסקים כסף, כסף, כסף
מדור זה נועד להביא אינפו רמצי ה ל חובבי
הספורט על שטח חדש בחיי הספורט ה־העולם
הזה 026ו

׳עוראל׳ — בורסת חספורמאים ומשחק׳
הספורט.׳
0המטבע הקשה בבורסת הכדורגלנים
היה המטבע של הפועל חיפה. לאחר שנכשלו
כל מאמצי הקבוצה למצוא לד, מאמן
ראוי לשמו ואחרי שאליעזר שסיגל, מאמן
מכבי פתח־תקוה לשעבר, דחה הצעה שהסתכמה
בחמש ספרות תמורת אימון הקבוצה
החיפאית, רכשה הפועל חיפה את
אלי פוקס כמאמן. התמורה: חוזה לשנתיים,
שנחתם אישית בידי יוסף אלמוגי, הבטיח
לאלי עבודה קבועה בנמל חיפה 3000 ,ל״י
לתשלום חובותיו למכבי חיפה ומשכורת
נפרדת עבור אימון קבוצות הפועל חיפה.
0רכישה נוספת של הפועל חיפה: יצחק
אשכנזי, חלוצה המחונן של הנח תל־אביב,
שהכניס עצמו להסגר, מתכונן לעבור
לחיפה.
• המשא והמתן בין חיים בוך, שוער
נונבי פתח־תקוה שנכנס להסגר לאחר פרישתו
של אליעזר שפיגל, לבין קבוצתו,
טרם הסתיים. בול תבע, תמורת חזרתו לקבוצה,
סכום כסף לרכישת מכונית־משא.
המחלוקת היא על צורת החזרת ההלוואה.
• גם הפועל תל־אביב, אשר פתרה עד
כד. את כל הבעיות הכלכליות של שחקניה
בהכניסה אותם לעבודה בחברת המים מקורות,
נכנסה למשא ומתן עם רחביה רוזנ־באום,
חלוצה המרכזי. רוזנבאום תבע מהפועל
לסדר עבודה לאביו שפוטר מעבודתו
בקפה קרלטון. כאמצעי לחץ, לא הופיע
רוזנבאום למשחק נגד מכבי ביום רביעי.
נראה כי קיבל מספר הבטחות, שכן השבת
חזר לשחק עם קבוצתו•
מיכאל מיכאלוב, חלוץ הפועל תל־אביב,
שנכנס להסגר, תובע 1500ל״י מבית
ר תל־אביב תמורת כניסתו לקבוצה זו.
• ישעיהו אלון, בלם בית-ר תל־אביב
לשעבר, קיבל הלואה של 4000ל״י תמורת
בניסתו להפופל פתודתקוה.

ב מ סלול
(1ש?יוו* הון
3000 מקומות ישיבה נוספו לאיצ־טדיון
באסה ביפו, עם הקמת יציע נוסף
בחלק הדרומי של המגרש. בדעת קבוצת
•ופועל תל־אביב, בעלת המגרש, להשקיע
150 אלף ל״י בפיתוח האיצטדיון. בתוכנית
הפוטל להקים גדר בטון בגובה ארבעה
מטרים מסביב למגרש, להוסיף עוד חמשת
אלפים מקומות ישיבה ולהתקין תאורה למשחקי
לילה. התאורה בלבד תעלה 70
אלף ל-י יתכן ואיצטדיון ה
מ ב כי ה הישן, בצפון תל־אביב, יוכשר
מחדש כמגרש כדורגל, באם תצליח הנהלת
יכב־ תל־אביב לאסוף סכום מתאים למטרה
זו• הבעייה העיקרית במגרש זה היא הקמת
קירות מגן, אשר יעצרו את רוחות
הים . .ככרעתה אפשר להזמין מקומות
לאולימפיאדה, אשר תתקיים ברומא ב־
.1960 האיטלקים, המכינים בקדחתנות איצי
פדיוני ענק, מתקני ספורט ובתי מלון ל־איכסון
מיליון וחצי אורחים מקווים, מוכרים
עתה כרטיסים, לפיהם אפשר יהיה
בעוד שנתיים לרכוש כרטיסי כניסה להופעות
השונות מספרכ דו ר ג רני ם
ישראליים ותיקים מתכננים מפעל ספורט
חדש. לפי התוכנית יתקיים אחת לשנה, בחום
משחקי הגביע והליגה, משחק כדורגל
בין נבחרת ישראל הצעירה (עד גיל )23
לנבחרת ישראל הותיקה עירית תל
א בי ב היא העיריה היחידה שאינה מוכנה
כלל לדון בויתור על המיסים המוטלים על
מפעלי הספורט. לאחר שמשרד האוצר ויתר
על מיסיס אלה, ויתרה גם עירית חיפה
על מיסיס עירוניים למפעלי ספורט. ראש
עירית תל־אביב הודיע, כי הוא מסרב אפילו
להביא את הענין לדיון במועצת העיריה
ה די ם נו ס פי ם ממסע האיגרוף של נבחרת
תל־אביב באנגליה יישמעו בקרוב. לבירור
משמעתי יעמוד המתאגרף רוברט
טוס 26 בקשר לשערוריה שנגרמה בלונדון
עקב התנהגותו על הזירה. רוברט,
מהנדס מכרות שעלה מהונגריה והמתאגרף
במשקל בינוני, כרע לפתע בעת התחרות
בלונדון והרים את ידו. בשאר ארצות אירופה
משמש סימן זה להסב את תשומת לבו
של השופט לעבירה. באנגליה זהו סימן לכניעה.
השופט הכריז על נצחון המתאגרף
האנגלי. טוט ירד מהבמה מבלי ללחוץ את
ידי יריבו, סרב לקבל את הגביע שנמסר
בתום התחרות לכל מתאגרף. למחרת נלקח
וס על־ידי בועז רסנר, דובר המשלחת,
לשדה התעופה, הועלה למטוס והוחזר לישראל.
ה#ול
1הזה 1824

הוצאת ספרים
אחיאסף ב ע״ מ
ירושלים, בן־יהודד ,36 ,טל 2987 .

יצאו לאור:

לא החסידה!...

מדריך לגיל ההתבגרות
מאת: לואיפמברטון (מאנגלית:
ח .ר ותם ) .ספר יסודי וגלוי
על בעיות המין של גיל ההתבגרות,
העונה בשפה פשוטה על כל השאלות
האינטימיות המטרידות את המתבגרים
ואת הוריהם כאחד.

ביום שלישי, י״ט בסיון תשי״ז׳ ,18,7.1957 בשעה 10,30 לפנה״צ,
נעלה לקברם של

בן־עמי יולוביץ (בועז)
משה רדומיסלכסקי (אורי)
חיים ריבנבף (פתחיה)
אברהם יהודאי (אלחנן)
ישעיהו פרחי (יוסף)
אשר פלדמן

אריה לנדוור (עוזי)
יוסף יפת (חיים)
שמואל צולן רמן (אריה)
דוד עדני (שלמה)
צבי ארטל (משח)
(גדליה)

המחיר .2.500 :עד סין? יולי
המחיר 2.250

אנשי ״לוחמי חרות ישראל״ .שנפלו למען שחרור המולדת מידי שלטון
זר ביום י״ח סיון תש״ו בהתקפה על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה.

ושיודע לענות

קרוביהם, חבריהם וידידיהם מוזמנים.

מאת: שבחויס
1600 חידות התוליות, שעשועי־לשון,
שאלות ות שובות...

המחיר2.250 :
להשיג בהוצאה ואצל כל
מוכרי הספרים בארץ.

העולים לקברם נפגשים ביום י״ט סיון תשי״ז ,18.7.1957 ,בשעה 8
בבוקר, ליד קפה ״עטרה״ בתחנת האוטובוסים המרכזית בתל־אביב.

חבריהם לפעולה

צברעו

טעית ל?ילם צודקת

חמוד>ם
ועוקצמנז
•** ודד ( )2הסתכל בשמיים המעוננים
1/ואמר :״שמיים מלוכלך!״
קיקוץ כית־השיטה

; ס ף שמנב כי חמ^יויז הגדלות ב
(גינה הן כלניות תך בון1יות ומיהד
להסביר :״בי הן על־יד חדר־התרבות!״
קיבוץ בית־השיטה

סי* ד ה ( )7ביקרה?נמל נסז׳ אמה.
> 6כשהסבירו לה כי,היק ;1מקשר׳, .בי*
ארצות שונות ממש כשם שחכביזנסיסו
מקשרים בין ישובים, שאלה; ״אז למה
עשו ים? יכלו לעשות כביש!״
קיבוץ בית־השיטד.

עייה רבה עם אחיה והרביצה לו.
אמרה אמה :״רעייה, בוודאי לא

הרבצת בבטנה?״
״לא בכוונה,״ אמרה רעייה ,״רק באבן״.
קיבוץ
בית־השיטר,

געריפ ת לילי גליל*

מסים, זכרונם לברכה

**אחת השבתות השתתפו ילדי
בית־הספר של קיבוץ חוקוק בחפירה
ארכיאולוגית בתעלת הירדן. עוזי
נבר בשקדנות בקיר החפירה ולפתע
הכריז בשמחה :״ילדים! מצאתי חרס
מתקופת הברזנט!״
קיבוץ חוקוק

ו ס בישי עמד וחבט בארון הבגדים.
ד ניגש אליו ראובן וטפח עליו קלות.
״מדוע אתה מרביץ לי?״ כעס אבישי.
״כי אתה מכה בארון,״ השיב ראובן.
״אז מה אתה מתערב?״ שאל אבישי.
קיבוץ חוקוק

* * אסתי ( )4נולד אח. ביקשה סמנה
/הגננת שתתן לה אותו במתנה.
״בטח!״ השיבה ,״תנפחי לן בעצמך
את הבטן ותביאי תינוקו״
אבי־אופיר, תל־אביב

הסכם לשיקזף־פעזלה( .הארץ)
נחמד, רבץ, צפת

מסופר והמרצח הירושלמי ב. ל .ושמו הטלא שטור בתיקי טם־ההכנסה) ,הוו*:
פעם להרצאה במעברה מטעם מינהל ההסברה. לאחר ם כ 1נשאל, אם מעדיף הוא
:־שינכו לו את מס־ההכנסה משכרו מיד עם התשלום. ב .ל״ כאדם שאינו אוהב צרות
; קיקש גו אומנם יעשו כד. רק אז החלו צרותיו. אנף הנגייה החל לשגר אליו
טכתבי־אהגה בכל שני וחמישי. הוא נדרש להופיע ולמסור: דו״ח מפורט על כי
.הרצאותיו האחרות, שמחוץ לעבודתו הקבועה, ולהביא ערימות,של קבלות ואישורים׳
תחילה זרק ב. ל .את המכתבים לסל, אולם כאשר גברת תכיפותם ותקיפותם,
החליט לפתור את הבעייה באופז יסודי. הוא התיישב וכתב מכתב בלשוז זו*
,נ ,.אני מתפלא מאד שעריי! אתם טופיפים לשלוח מכתבים לב. ל .ז״ל, שנפטר
לפני שלוש שנים, ובזאת אתם גורמים סבל בל־ישוער למשפחתו האומללה, הנאלצת
להיזכר יום יום באבידתה. מז הראוי שבמשרד כשלכם יהיה יותר סדר, ולא
יישלחו מכתבים על •שמם של נפטרים. בכל הכבוד, ם״6ה הלוי, שי•ן ״
יעקב בר־ניסן, ירושלים
מאז אי! מטרידים את המרצה

בין ״פניציה״ ל״נביש.״
קיימו שקר הדוק ביניהם( .ידיעות
אליהו סיטון, חולון
אחרונות)
לקשר אין רגלים

><1ירח>11 ימו>11 ן ת בע ס
אשרי הגפרור שהצית להבות,
אבל רק בסתרי לבבות,
לא בכרמים ובשדות!
היה והיר — מנע שריפות!

נסים טוטו ( 5חודשים);׳ קיסריה

ביג׳י השיב לנקרומה כי ישמח להתארך(
.העולם הזה)
משר, עצמון, תל־אביב
ולעמוד סוף־סוף על הגובה•

מוזמנים משתתפים. אחד המשתתפים בעמוד זה יזכה מדי שבוע
| בפרס של; 10 לירות ישראליות. הזוכה השבוע הוא חיים לויצקי, חיפה.

כתוך ים ההמצאות והחידושים ה־מציינים
את חיינו הדינאמיים ראוי לשבח
מיוחד חידושה הגדול של ״המועצה
הלאומית למניעת שריפות,״ אשר
החלה לעשות נפשות לרעיונותיה על-
ידי הדפסת עיבוד חדיש מתוך שירה
המפורסם של חנה מנש׳ ״אשרי הגפרור.״
וכך משתפכים פייטני כיבוי
האש:

״מה, הדוקטרינה שלי לא מד
צאת חן בעיניכם ד׳

השתתק באופן פעיל בוזיכוח.
דויד עין־דזר, חיפה
ולמרחב)
לסיעתו הוקצבו בדיון 0דקות.

אחרי שחרוזים אלה נדפסו על מעם־
פות דואר ׳ועשו רושם עצום על קוראיהם׳
החלטתי אני לפתוח את ״המכון
לשירה שימושית בע״מ״ ,שישרת את הכלל
והפרט על״ידי עיבודם של שירים
חסרי ערך מעשי למטרות. תועלתיות
ותכליתיות. דוגמאות אחדות מטיב הסחורה
מובאות בזה. הזמנות נא לשלוח
לפי הכתובת ״העולם הבא״ ,ת.ד.
,136 תל־אביב. כל הזכויות שמורות.

שלום רב שובך ציפורה נחמות
מארצות החום אל חלוני.
אל קולך כי ערב מה נפשי כלתה
בחורף, בעוזבך מעוני.
ובכלות כל נפשי אל השיר והזמר,
אל צוויץ, ואל ציץ, ואל צי,
הקשבתי רתוק לתקליט ארך־נגן
מיוצר בידי ״הד־ארצי.״

אל נא תאמר :״הנה דרכי האחרונה,
את אור היום הסתירו פגי העננה.״
כי גם ביום סגריר וגם תמיד תמיד
יתחממו המים בדוד־שמש ״מירומית״.

ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאד,

שתדקות
אינ ט ליגנ צי ה

חשבון ״חיסכון פרס״ בבאנק לדיסקונס
לא פתחנו.

עוד אות

גם הלילה הזה נוזתר על שינה
ונלך, פה אחד, בלי היסום וטינה
למקו בו הצחוק והאושר יכון —
לאן? זה מובן: ל״מועדון התיאטרון״!

כל התשובות לשאלות הבאות מתחילות
באות ״ק״ .בשאלה הראשונה יש
להוסיף אליה רק עוד אות אחת כרי
לקבל את התשובה. בשניה יש להוסיף
כבר שתי אותיות, וכן הלאה, עד שבשאלה
ה־ 12 מתקבלת כבר מילה בת
13 אותיות.

תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים
עפרות ארצנו באשר הם שם.
כולם כולם מגרשים הם קונים
רק במשרד לתיווך ״אדמה לעם*.

( )1חוס!? אות אחת, והיתה
למידת נפח עתיקה )2( .הוסף
2אותיות והיתה לעיף* גדל־זפק
)3( .הוסף) 3והיתה לצורת
התישבות )4( .חוסן* 4והיתה
לממשלה )5( .הוסף 5והיתה
לרב-חוכל )6( .הוסף 6והיתה
לאוסף )7( .הוסף 7והיתה למרחם
)8( .הוסף 8והיתה לאגודה
שיתופית )9( .הוסף 9
והיתה ליצירה מוסיקלית)10( .
הוסף 10 והיתה לחוקה)11( .
הוסף 11 והיתה לאקדמיה מיד
חדת לאחת האמנויות)12( .
הוסף 12־ והיתה לאזרחות העולם.

חיילים
אלמונים הננו, ללא מדים,
מסביבנו אימה וצלמוות.
אך מוטב שתקנה בגדים ב״מדים״ —
הם יחזיקו מעמד עד המוות.

אנחנו גיבורים.
דור אחרון לשיעבוד
וראשון לגאולה אנחנו.
ידנו לבדה, ידנז החזקה,
ב״מכון שמשון״ קבלה שרירים כהלכה.
הננו ועלינו —
במערה!

ממתולה עד הנגב,
מן הים עד המדבר,
בל בחור וטוב — לנשק.
כל בחור קורא ״על המשמר״.

שבח ווייס, ירושלים

והארץ תשקוט. עין שמים אודמת
תהבהב לאיטה על גבולות עשנים.
ואומה תעמוד, קרועת לב אך נושמת,
לקבל את הנס האוח־ אין שני,
ותשאל: מי אתם? והשניים שוקטים
יענו לה: אנחנו מגש הכסף
המיוצר על־ידי ״פרינצנטל״ עם אחריות
לחמש שנים.
חיים לויצקי, חיפח

׳311066016.11׳ <21( 31001616.0.10
01( 31100.016.1 11א)6( 310511.
1660.1:א* )6( 31066016׳ )8( 31י636.6
361<1׳ )6(36.10* )5( 3161.0* )9( 31.

הער1ת 10(--ל״ס
איך לקרוא למאבקן הסוער של מפ״ם ואחדות־העבודה על זכותן להימנע
מהצבעה בענייו דוקטרינת אייזנהואר

מלחמתמ נע .

לאחר-שבן־גוריון הודיע כי אין צורך בשינוי מעמדו של הש.ב ,.מאחר
שהוא אחראי עליו באופן אישי

יש לפחות צורף כשינוי שמו של מופד זה: ש .ב. ג.

מורהלאנגלית נתפס בשעתו בתורכיה כמרגל, והשבוע נתפס עוד
מ ורד, לאנגלית כמארגן רשת השתמטות מגיו ס...

כנראה שהאנגלית הופכת לאט לאט לשפה האנטי
רשמית כמדינה.

הכוכבת הצרפתית בריג׳יט בארדו עומדת לבקר בישראל...

כעיקכות המיסטי כאה המאדמואזל.