גליון 1027 מתאריך 19 ביוני 1957

^£311111

ו/שי״ז? 19.6.195

שג ה 20
ה מ הי ר 450 פד״

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שיום נחו
עורכי״משגה:
רובאיוזו, אורי סלע
עורך כיתוב:
סייגי יושח
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, גזלפון ,267*5
ת. ד .13* .חפן למבדקים :״פולספרם.״
המוציא לאור: העולם הזח בפ*מ.
דפוס משח שהם בע״ם, ת״א, סל,62239 .
ההפצה: דוד סופל ובניו, תל־אביב.
המפרכת איננה אחראית לתוכן המודעות

השיעור המעניין ביותר שניתן לנו בשעתו
בקורם המם־כסים של חטיבת גבעתי
היד, מוקדש לאיתור אוייב. לקחונו לראש
גבעה, הצביעו על המשמח הגדול שהשתרע
למרגלותינו, ואמת לנו כי שורצים בו
עשרים איש. היכן הסז
לא ידענו.
המדריך הרים את זרועו, ולפתע שרקו
הכדורים מעל לראשינו. נדרשנו להקשיב
ולאתר את היורים על פי הקול.
לא היינו טירונים ירוקים. אך לא גילינו
איש.
ואז שרק המדתך שריקה חדה. לעינינו
המשתאות קם השטת כולו לתחיה. מתוך
השדה, מאחורי שיחים, מבץ השיבולים, קמו
האויבים. אחדים מהם שכבו במרחק כמה
מסרים בלבד מאתנו, מבלי שנרגיש בהם.

בימים האחרונים נראה לנו, אנשי העולם
הזה, כאילו אנו נוכחים בשיעור דומה.
אמרנו מה שאמרנו על הש. ב ,.על קבוצת־המנהלים
הפועלת מ אחות גבו הרחב של
ביג׳י. מאמרינו פעלו כמו שריקת המדריך
באותו שיעור של איתור האדיב.
היריות ניתכות עלינו מכל עבר• מימין
ומשמאל, בכל רחבי הנוף המפלגתי, קמו
על רגליהם האנשים והחוגים שהחליטו להשמידנו
מתחת לכיפת השמיים.
הם הזדהו.
לא היתה להם ברירה. לא רק האדונים
המנהלים עתה את המדינה, בשמו של ביג׳י,
תבעו זאת מהם. הם עצמם נאלצו לפעול
כך, מתוך הגיונם הפנימי. כי במאבק זד,
אין נייטראליות *.מי שקשור עם המשטר
הקיים ותלוי בו אינו יכול להיות אדיש כלפי
עתון זה.

נתב בכיר:
איי תבור

עורך תבנית:
אחרון צור
צלם המערכת:
אריח הרו

חברי המערכת:
ישראיביבר, ניצח גבי, שייע גיור, יייי
ניייי, רויר הורוביץ, רותי ורד, רוני
ווחר, אברח חרמון, אוסהר מאובר, איבם
ממיס. אביבח סטו. דמום הינן, שימח הרו.

מדוע? אנחנו אנשים צנועים, ואיננו משלים
את עצמנו שיש בכוח עתון זד, להחליף
מחר את המשטר במדינה. אולם הנייר עליו
מודפס עתון זה דומה לנייר לאקמום, בו
משתמשים הכימאים כדי לבדוק את ההרכב
הכימי של חומרים מסויימים, כשהוא בא במגע
עם חומצה, הופך הנייר לאדום. כשהוא
בא במגע עם הבסיס, הוא הופך לכחול.
יחסם של עסקן, של סופר או של מפלגה
להפולם הזה אינו חשוב כשלעצמו. אולם
יחס זה הפך עתה למבחן כימי לקביעת
מהותם שלהם. מי שרוצה בהמשך קיומו
של המצב הנוכחי של המדינה, בפנים ובחוץ,
חייב לשנוא את הפזלס הזה מי שרוצה
בשינוי, חייב לרחוש אהדה לו. ואם הוא
אדם ישר, גם יגלה זאת ברבים.
להיות נייר לאקמום — זהו תפקיד צנוע,
אך חשוב מאד.

אין זה מקרה כי שתי מפלגות השמאל —
מפ״ם ולאחדות־העבודה — גילו בלבן לפתע
צורך פנימי אדיר לירות על העולם הזה.
אין זה מקרה שהדבר קרה בדיוק ערב החלטתן
שלא לפרוש מן הממשלה, למרות שזו
פועלת בניגוד גמור לעקרונותיהן המוצהרים
הקדושים ביותר.
יש משהו הקרוי מצפון — אפילו במבנה
כל כך מורכב ומופשט כמו מפלגה. כאשר
מייסר המצפון, לא נעים לראות את העיניים
ד,מאשימות של יצור אשר מצפונו נקי.
גובר הרצון להטיל בו דופי, לכתוב גגדו
מאמרי־הסתה, להסביר בחוגים פנימיים שהוא
קומוניסט או פאשיסם או רוצח־ילדים או
מעשן־חאשיש.
טבעי מאד. אנושי מאד. מעציב מאד.
וגם קצת מעורר רחמים.
מכתבים התוכנית תיתכן ץ

״איחוד הירדז״ (העולם הזה ,) 1025
תוכניתו של העורך לפתרוז הריב הבין-
שמי, מתעלמת מדבר יסודי אחד: שנם בין
אחים יתכן ריב דמים. ומשהחל הריב ברצינות
— אין איש יכול להשכיחו — נם
לא אב טוב־לב ובעל השפעה. כל שכן
שבינינו לבין אחיגי דוברי הערבית אין
אב טוב-לב שירצה לתווד.
דויד שולץ, חדרה
מיזוג האופי היהודי המקורי עם אופי
העטים שמקרבם הם באים, יצור במשך הזם;
טיפוס דומה לטיפוס הדרום־אירופי הלטיני.
התמזרחות יתר תהוה אסוז עבורנו. איז
סכנה גדולה מזו לקיומנו ולקיום כל קיבוץ
אירופי מהתבוללות תרבותית במזרח.
באם מדובר על השתלבות, הפתרון הכראי
עבורנו יהיה השתלבות המזרח בנו, והתבטלות
תרבותם בפני תרבותנו. אין עדיין
תרבות ישראלית מגובשת, וכל זמן שאין
תרבות כזו איז לערבים במה להתבולל.
הפתרון, אם כי לטווח ארור, הוא לדעתי,
הפצת התרבות העברית בקרב הערבים. בתור
התחלה יש ממש לבולל תרבותית את
המיעוט הערבי בקרבנו. זה יהיה תהליך
ארור, אך יש להתחיל בו מיד
אינג׳ בנימין קפון, רנזת־גן
מאמר זה הזכיר לי את סיפור המעשה
שהיה ברוכל ערבי, שהניח סחורתו ליד
אם הדרד והחל מכריז עליה בקולי קולות.
לרנע קט נדם הקול. הרוכל החל שוקע
בהרהורים מה יהיה במקרה ויצליח לטבור
את סחורתו? בכסף שירוויח ירחיב את לול
התרנגולות שלו, עקב כד יהיו לו יותר
ביצים, יותר אפרוחים. אחרי כן ימכור את
הלול ותמורתו יקנה פרות, עזים, כבשים.

הם ימליטו, יהיה לו שפע חלב, וכן הלאה.
והנה התעורר הרוכל ונדהם לראות כי מרכולתו
נגנבה מלפניו. כן נם עם מחבר
תוכנית איחוד הירדן: מערבולת הרהוריו
האקזוטיים השכיחתו מהנעשה סביבו.
יצחק י. הללי, ירושלים
יתכן שכל העניין נשמע קצת אוטופיסטי.
אבל טוב שבריצה היומיומית נחשוב נם על
המטרה הסופית — תהיה רחוקה ובלחי-
מציאותית באשר תהיה.
נורית גר, תל־אביב
אוטופיה שבשום פנים לא תתבצע במאה
השנים הקרובות!
מרדכי בן־צור, באר־שבע
תוכנית זו אי אפשר לה שלא תתקבל
על דעת ארם מאתנו החושב נכוחה, ומה
נם שהשומר־הצעיר הנה ולחם על הדו־לאו־מיות
עוד הרבה לפני נסיוז העולם הזה
אולם אחרי הכל יש בה בתכנית זו ספק
גדול, בכוונה לדרכי ביצועה במציאות
הקיימת — ענין שנשאר עדייז לוט בערפל.
האינכם יודעים שירדן הינה בשתי רגליה
עדיין בתור משטר פיאודלי והכוחות השולטים
בה למעשה מבחינה סוציאלית־מעמדית
הנם האפנדים הפיאודלים בעלי
האדמה, השליטים ברוב אוכלוסיית ירדן?
אין הכוונה למלכות ההאשמיח המפוקפקת,
אלא לשליטים האמיתיים בירדן, ואלה לא
יושיטו יד שלום לישראל. הקדמה הטכנית
והפיתוח החברתי הינם אויבם הראשון.
מודה אנוכי שהייתי שמח לו יכולתם
בכל זאת להפריד את טענתי. עזה תקוותי
שהשב תשיבו! זוהי הנקודה העקריח ובאשר
לסעיפי הקונסטיטוציה של ה״איחוד״ ,ב
זאת
עוד יהיה ספק לפקידים וועדות
למיניהן לעסוק.
חבר משק, קיבוץ נזדזוביה
למחבר התוכנית ברור ני שבירת הממלכה
ההאשמית כרוכה בשבירת המשטר הסוציאלי
השולט בחברה הפלסטינית, והתנועה לאיחזז
שמי תצטרך ממילא להיות נם תנוער, מהפכנית
בחובן החברתי.

מפ״ם: מי פה מכסוט ז

סר ארחור ווקוף, מי שהיה נציב עליוז
בריטי בארץ, התלונן פעם באוזני ממשלת
לונדון כי קשה לו למלא את תפקידו,
מפני שגם היהודים ונם הערבים מקללים
אותו.
תשובת לונדון היתה: ברנע שאחד משניהם
מפסיק לקלל אותר, תהיה מפוטר.
נזכרתי במעשיה זו כשקראתי את דברי
עודד (העולס וזוה) בו התלונז כי נם מאיר
יערי ם םפ״פ ונם יוחנז באדר מחרות התקיפו
אותו באותו שבוע באותו עניו.
בשם ציבור הקוראים אני רוצה להניד:
ברגע שאחד משניהם מפסיק לקלל אחכם,
נחדל לקרוא את העחוז.
שמואל באום, חולון
כאיש תנועת-החרות, אני שמח על נד
שסוף־סוף החלה הצמרת של מפ׳׳ם להשמיץ
אתכם בגלוי. אני זוכר היטב את הזמנים
כאשר טענתם כי טפ״ם היא אחת המפלגות
המסוגלות לשנות אח פני המשטר בארץ.
נו, אז מה? ברנע שטנננוז־חחושך נותז
את האות, הם נחפזים למלא אח פקודתו
ולהסתער על העתון. מי יודע, אולי יקבלו
עוד כמה דולארים? פרסומי מנננוז־החושד

עובדה היא שהיחה מלחמה ואנחנו ניצחנו.
ולכן אנו מיישבים את הגבולות על-
ידי אנשינו אנו. דינו של ערבי זה כדינו
של פליט, אם כי לא ברח מישראל: מניע
לו פיצוי וקרקע, בהתאם למצבו. אבל לא
צויד להיות יותר מדי סנטימנטלי ולדבר
על ״אדמת אבותיו״ .הוא צריך להסתפק
בקרקעות שהמדינה מוכנה לתת לו — לא
דווקא בזאת שהיחה שייכת לו.
מיכל אורנשטיין, היפה

סופר בשר ודם

אני תמה על תשובתכם להתקפות משה
שמיר (העולם הזה .)1026 החשוב לגבי
שמיר אינו שאופיו האישי מפוקפק. זה
אסונו הפרטי. החשוב הוא שיצירתו הספרותית
היא אפסית ויכלה רק לשנשג בתברח
המעריכה שילשול של מליצות סננוניות,
מבלי לראות את עצירות המחשבה הצפונה

סבורני כי זד, מכבר היה מן הראוי שהעולם
וזוה יקדיש חלק נכבד ממרצו לביקורת
ספרותית מעמיקה, כי היא היסוד לכל
ביקורת פוליטית וחברתית.
שלמר, הררי, חיפה
מה הפלא? חקירותיו של משה שמיר
בנבבי העבר הוכיחו לו שמלחמת בני-אור
יפה, אד מלחמת בני־חושר כדאית
רות צימרמן, תל־אביב
אלא שלפי מגילת מלחמת בני־אור בבני־חושך
סוף האור לנצח- :והיא טת ישוטו>
לאס־אל, וקץ מימשל לכל אנשי גורלו, וכלת
עולמים לכל גורל בליעל.״ •
דרישה אחת יש לנו לסופר הדנול: פחות
בשר ויותר דם!
מינה שור, חל־אביב

שמשון האחר

בקשר לסירוב תושבי שכונת שמשו! בחדרה
להרשות בנייח ישיבה דתית בשכונתם
(העולם הזה :)1025 שכונת שמשוז נקראה
על־שם שמשון מדורסקי ז״ל, חיל ד,בריגדת
היהודית שנפל במערכה, ותושביה אינם
״בניו של שמשון הניכור, שביקשו כמו
אביהם הרוחני להרוס את היכל הקודש״.
שנית: לא נאמר ״אין לנו צויד בישיבה.״
הדעה השוררת היא: ישיבה? בבקשה! אבל
לא על המגרש הציבורי שלנו, איפה שצריד
לעמוד גן לילדינו, צרכגיה בשביל השכמת
העזובה הזאת. ישנן שכונות דתיות בחדרד,
ולא חסר מקום על ידו.
אלכסנדר אינסבורג,
שכונת שמשון, חדרה

קוראת גודמונדסון וכעיח
את דברי

יערי, שמיר

מפרסמים בהנאה
ושות׳,
מתי חיפקחנה עיניכם?
אליקים דרורי, ירושלים
מפ״ם: טפלנת פקידי מוסרות !
דויד טננבוים, תל־אביב
הוי מפ״ם, מפ״ם ספ״ם!
.למה כל הט־ר־רם?
הן גמרתם לנשק את
ידי בינ׳י — אז שבו בשקט!
רפי גור, רמת־נן
הטון הטריר־טאוכזב שלכם, בכל מו נ ע
לטפ״ם בשבועות האחרונים, מפליא מאד.
מפ״ם לא בנדה בעקרונותיה. את האידיאלים
החברתיים והציוניים שלה היא מגשימה
בכל אחד מעשרות ישוביה. אבל בממשלה,
עליה להיות קודם כל מפלגה פוליטית,
שמנהיגיה יפעלו לפי ההגיון הצונז של
אנשי פוליטיקה. והם עשו כד! שהרי חה־ניון
הצונן אומר שאילו טפ״ם חיתה
עוזבת את הממשלה בעניין הדוקטרינה, הרי
בן־גוריוז היה בכל זאת מעביר את ההחלטה
בכנסת ומחנה ר,קידמה הפועלי היה
רק חוזר להיות מקופח בכל הנוגע לענייני
תקציבים והשפעה מפלגתית.
דוד שורץ, תל־אביב
מפ״ם היחה לי קדושה ולכו חינכתי את
שני בני לפטריוטיזם ולחלוציות. אחד היה
ארבע שנים בקיבוץ והשני עדייז בקיבוץ
חורשים של השומר־הצעיר. והנה באה האכזבה
הגדולה. לא בנקל אפשר לעבור על
כאב הלב שנרמה לי התנהגותה של מפלגה
זו. ואני שואלת את מנהיגיה — ביחוד
החבר חזן, שהיה אצלי אלוהים: היכן
הקו, האידיאל, המצפון? האם כל אלה אפשר
לזרוק בשביל כסא?
רחל רוטשטיין, חיפה

מי סידר את מיז

משהו על כנופיית תלמידי השמיניות
(העולם הזה :)1025 כמעט כל נער שלח אח
ידו לפחות פעם אחת בנניבה — סחב כמה
נדושים מארנקה של אמו או כמה פרוטות
מכים אביו, כדי לקנות ארטיק. נניח שאחד
ההורים תפס את הילד בשעת מעשה; יש
מהם הנוהגים בצורה הפרימיטיבית, מכים
אח הילד במקום בו הנב מאבד את ישמו
הטוב. הם חושבים כי אם יכוהו בישבן,
יכנס לו לראש. צורה זו של הסברה היא
הנרועה שבכולן. ילד מתחיל לראות במעשהו
מין ספורט מרתק, והוא חוזר עליו במחשבה
״סידרתי אותם!״ כר מתחילה חררד
המובילה לפריצות מתוכננות.
אדיבה נחמיאס, תל־אביב

מעשה על הגכול

ביחס לסיפור על הערבי מהמשולש, אשר
קיבוץ השתלט על אדמתו (העולם הזה
— ) 1024 זהו אחר המקרים הרגילים שקורים
כמעט בכל בפר ערבי בארץ
אגב, האנשים האלה, הדוגלים במתן שיווי
זכויות לבני הטיעוט הערבי בארץ, ובאותו
זמן הולכים ומקימים קיבוצים על אדמותיהם,
מזכירים לי אותו סיפור על הצייר, שהיה
בוכה כשהיה שוחט ציפורים.
עלי ג׳יוסי, המשולש

ארץ הקרח

קראתי את מכתביהם של קוראי העתון,
הפזורים בפינות השונות של כדור הארץ
(העולם הזח .) 1025 עתה אני שולחת לכם
דרישת שלום מארץ הקרח — איסלאנר —
אשר אל אחד מבניה התקשרתי בברית
הנשואיז. שנינו ציירים ומקווים להציג בקיץ
,1958 במוזיאון תל-אביב. איסלאנד, על
דנל אחת, היא הארץ אשר בה קר תמיד,
איז בה זכר של עץ או פירווח ירקות
ופרחים מגדלים בבתי זכוכית. עתה זורחת
השמים נם בחצות ומים חטים מזנקים כאז
תמיד מתור האדמה — אל הברזים. אני
הישראלית היחידה באיסלאנד ויהודים אין
אפילו סניז.
בת־יוסף. גודמונדסון, רייקיאביק

צהוב ולכן

במשפטו של המבקר הקולנועי של העולם
הזה ננד בעל קולנוע אלנבי בענין קיצוץ
סרטים. הוגש על־ירי עורד־הרין אהרון כהז
ממשרדנו כתב־הננה, בו טעו כאילו הוגש
המשפט למטרות סנסציוניות, ברוח העתונות
הצהובה (העולם הזה .) 1024
הנני רוצים לצייז כי שוכנענו כליל ש׳
הדברים האלה היו מוטעים. מר כהז אף
לא ידע בשעת הגשת כתב־ההננה כי העולם
הזה קשור במשפט.
אין ספק כי העולם הזה פעל בעניו זה
כעתון אחראי, הדואג לטובת הציבור.
משרד עורכי־דין ד״ר ס. ודלף,
תל-אביב
מערכת העולם הזד, מקבלת בברכה הסבר זה.
בקשר לידיעה שפורסמה (העולם הזה ,)1024
שציינה כי כתב־ההגנה של עורדיהדיז כהן
הוגש בלי ידיעת הנתבע ושלא על דעתו,
שוכנעה המערכת ני הדבר נבע מאי־הבנה
בין פורך־הדין כהן לבין הנתבע. עורך־
הדין כהן היה רשאי להניח, מתון המגע
שלו עם איגוד ענף הקולנוע בישראל, אותו
הוא מייצג, שעליו להופיע במשפם זה.

פרס גנוב
השיר סרט ישראלי, שהופיע בנליון שבועות
של עחונכם (העולם הזה )1025 בחתימת
תמר נוה. נכתב למעשה, על ידי ופורסם
בשנת ,1950 באחד הגליונות הראשונים של
הירחון ההומוריסטי ״תפרים״ ,שנערד באותה
תקופה על־ידי מירד שיף.
לשיר זה היסטוריה ארובה של גניבות
ספרותיות. בין השאר ניסתה נערה אלמונית
להעתיקו בשנת 1952 ולפרסמו מעל
דפי שבועון הנוער העובד ״במעלה״ .למזלו
של העורך דאז, משה טוסנזון, ראיתי את
הגהות העתוז לפני הדפסתו והזהרתי את
הנוגעים בדבר בעוד מועד.
אכן, נראה כי לחיילות טסויימות, הסובלות
טשיעמום כרוני, אי; שעשוע אחר מלבד
העתקת שירים לא־להן ופירסומם בעתונות.
שעשוע זה, והפרס שניתז לגנבת על־ידי
המערכת שלכם, מוסיפים לי כבוד, היות והם
מוכיחים שהשיר טוב. אולם נדמה לי שהפרס
עומד להישלח לכתובת בלתי־נבונה.
ישעיהו לביא, תל־אביב
חנוח דעתו של הפזמונאי לביא. הפרס לא
ישלח לחיילת.
העולם הזה 1027

״אם פרצופך עקום, אל תכעס
על הראי פתגם רוסי עתיק,
שגוגול שם אותו כסיסמה בראש
ספרו ״המפקח הכללי״,
ף אחד משבטי אפריקה קיימת
1שיטה מצויינת וזולה של ציד קופים.
דרושים רק שזיף ובקבוק בעל צואר צר.
השזיף מונח בבקבוק הפתוח, והבקבוק
עצמו קבוע למקומו. הקוף, האוהב שזיפים
מאד מאד, מתקרב בזהירות, רואה שאין איש
ומשחיל בתרועת־נצחון את ידו לבקבוק.
אחרי שתפס את השזיף המתוק, מנסה
הקוף להוציא מן הבקבוק את היד הקמוצה
מסביב לפרי הגנוב. אולם הדבר אינו
אפשרי. צואר־הבקבוק אמנם די רחב כדי
שהיד הריקה תעבור בעדו, אך האגרוף
הקמוץ גדול מדי. הקוף נלכד במלכודת.

מבין את מהותה של החיה
המוזרה הנקראת בישראל, משום
מה, כשם ״מפלגה״.
בחברה דימוקראטית נורמלית ,״המפלגה״
היא אגודה של בוחרים, ששום דבר אינו
מאחד אותם זולת השקפת־עולם מסויימת,
צרה או רחבה. היא רוצה לתפוס את השלטון,
או להחזיק בו, כדי להגשים את
המטרות הנובעות מהשקפה זו. היא רוצה
להשליט את היוזמה הפרטית, או את העברת
אמצעי־הייצור לידי החברה, או את מצוות
הדת, או את הצמחונות.
לא תמיד המטרה נשגבת ועילאית. יש
מפלגות הרוצות רק בהעלאת שיעורי המכס,
או בהורדת מס־ד,הכנסה. בחברות וותיקות,
הנמצאות בפינות שקטות של העולם, יש

כגילגוליט קודמים, זמן רב לפני
שהמדינה חדלה להיות סיסמה.
ההסתדרות הציונית לא היתד, מעולם
מדינה־בדרך. לא היו לה חברים־פרטים.
היא היתד, תמיד פדרציה של מפלגות. לעתים
קרובות חילקו לעצמן המפלגות את התקציבים
והמשרות מבלי לטרוח אפילו לקיים
בחירות. הדבר נעשה פשוט על פי הסכם
פרטי בין עסקני המפלגות. כך נולדה
שיטת המפתח המפלגתי.

הציוני הפשוט לא היה אזרח של
ההסתדרות הציונית. הוא היה
אזרח של מפלגתו. כציוני לא היה
לו קיום מאורגן מחוץ למפלגה.
זה היה השלב הראשון בתהליך ההיוזצרות

אמנם, זוהי רק מלבודת פסיכו־לוגית.
שהרי די לו לקוף לפתוח
את ידו ולהרפות מן השזיף בדי
להציל את עצמו. אלא שהקוף
אינו מפוגל לוותר על השזיף.
הוא מנפה ומנפה להוציאו, עד
שהוא נלכד כידי הכושים המביאים
אותו לגן־החיות.

בלי ממשלה? נוצרה שיטה מסד
עפת וגאונית, שלא היה לה תקדים
כעולם: לשכת-העבודה, קופת-
חולים, העתון, הוצאת-הספרים,
כית-הפפר, גן־הילדים, החברא
קדישא, כית־הכנסת, חברת-ה-
שיכון, יחידת ההגנה, הקרן הלאומית,
קופת־החסבון, אגודת המשכנתאות,
חברת-השיווק, תנו־עת-הנוער,
קכוצת־הבדורגל -כל
אלה ומאות מנגנונים אחרים הפכו
לאברים של המפלצת המפלגתית,
בשמטרתן העיקרית אינה לשרת
א^ האזרח אלא להטיל עליו את
מרות המפלגה.

קוף זה מזכיר לי מאד מפלגה ישראלית.

הקמתה של מדינת־ישראל יכלה להיות
נקודת־מפנה. המדינה יכלה לפתוח דף חדש,
לקבור תחתיה את המפלצות, להוליד במקומן
מפלגות אמיתיות — ארגוני־בוחרים
בעלי מגמות פוליטיות. אולם מהפכה כזאת
לא יצאה לפועל. הנוער היה עסוק בחזית,
העם היה אחוז חרדת־קודש, כאשר התכנסו
עסקני המפלגות והקימו את מסגרות המדינה
בדמותם ובצלמם — מהדורה חדשה של
מוסדות התנועה הציונית.

לוש פעמים בשנה האחרונה מצאו
את עצמן מפלגות ישראליות במלכודת
קופים. כמו קופים לכודים נאלצו לגלות את
מערומיהן לציבור הרחב, מפני שלא יכלו
להרפות מן השזיף שהחזיקו באגרופן הקמוץ.

מוסדות המדינה הפכו אף הם
פדרציות של מפלגות. האזרח
נשאר אזרח המפלגה. מי שלא היה
משובץ כמפלגה, לא היה לו מקום
כחיי המדינה. הוא נשאר ״כחוץ״-
יוצא־דופן, חתרן, חשוד ובזוי.

ידיהן נשארו תקועות כבקבוק
ששמו קואליציה.

כל אמצעי־ד,שלטון נשארו בידי המפלגות.
רק בשטח אחד היתד״ כביכול, נסיגה —
בית־הספר הפך ממלכתי. אולם בשאר השטחים
הלך המצב והחמיר. המפלצת המפלגתית
הצמיחה לעצמה חוליות חדשות מיום
ליום, כמו תולעת־קרץ במעי המדינה.
קמו שיכונים מפלגתיים, על אדמת הלאום
ובכספי האומה. אזרחים חדשים נמסרו
לידי המפלצת המפלגתית עוד בטרם דרכו
על אדמת הארץ, כמו עבדים בימי קדם.
ייבואם של המוני עולים חסרי־ישע הביא
את משטר־ד,מפלצות לשיאים של שיעבוד.
במידה שנעשו נסיונות להעביר אמצעי־שלטון
מידי המפלצות לידי המדינה, לא
היתד, בהם שום שאיפה לשינוי המצב.
היה זה רק נסיון פקחי להעבירן מידי
המפלצות הקטנות לרשות המפלצת הגדולה
ביותר, אשר מנגנון־המדינה עצמו הוא אבר
מאברי גופה.

נאלצה מפ״ם להוסיף
בפעם הראשונה
לשבת בממשלה שניהלה את מיבצע־סיני,
אשר אביו הרוחני לא היה אלא מנחם בגין.
בפעם השניה נאלצו אחדות־העבודה ומפ״ם
לנצח על הנסיגה מעזה ומשארם אל־שייך,
שהיתר, סטירת־לחי לשתיהן. בפעם השלישית
נשארו אחדות־העבודה ומפ״ם בממשלה שקיבלה
על עצמה חגיגית להשתלב במערכה
האמריקאית נגד ברית־המועצות, ארץ שהיא —
בפי שתי מפלגות אלה — מולדת הסוציאליזם
והתגלמות עולם־המחר.

קל מאד להצביע על שתי המפלגות
וללעוג להן. אולם כאותו גן־
החיות יושבות גם שאר המפלגות.
המפלגות הדתיות ישבו ויושבות בממשלה
של מגדלי־חזירים ומחללי־שבת. הציונים־
הכלליים ישבו בממשלה שהעבירה בהתמדה
אח רכוש האומה לידי הטראסטים ההם־
הדרותיים, תוך זריקת כמה פירורים ללו־יתנים
פרטיים שעזרו למיבצע.
מפא״י עצמה מורכבת מתת־מפלגות רבות,
שכל אחת מהן לכודה בצואר־בקבוק משלה.
דויד בן־גוריון אמנם הוציא פעם את ידו
ונמלט לשדה־בוקר, אולם בזכרו את השזיף
חזר מיד והשחיל את ידו חזרה לבקבוק.
חרות לא ישבה מעולם בממשלה. הדבר
נובע במידה רבה מאופיים של בן־גוריון
ובגין — שני יסודות כימיים שאינם מתמזגים.
אולם גם חרות השחילה את ידיה
לתוך כמה וכמה בקבוקים ציוניים בחוץ־
לארץ, ולפחות כמה מידיה הקטנות יותר
בארץ היו רוצות מאד לתפוס שזיפים. נשארת
רק מק״י, הבזה לשזיפים מקומיים
שידיה שלוחות עמוק בבקבוקים בינלאומיים.

זוהי התערוכה. שורה ארוכה של
קופים, שכל אחד מהם מחזיק את
ידו כבקבוק ומפנה אלינו את
החלק הצבעוני המשעשע כיותר
של הקוף.

ך שנם אנשים תמימים, מסוג כותבי
המאמרים הראשיים בהארץ, המתרגזים
על תופעה זו. הם מדברים בהתרגשות על
בגידה בעקרונות, על הקרבת אידיאלים למען
יתרונות חומריים, ועל עוד אבטיחים
צהובים מסוג זה. אפשר לקנא בתמימותם.

בי כל המדבר בך, פשוט אינו

וההבדלים בין המפלגות קטנים מאד. אולם
מהותה של המפלגה אינה משתנה גם שם:
היא אגודה של בוחרים. היעד הוא השלטון
הפוליטי. שדה־הקרב הוא הקלפי. הנשק הוא
פתק־הבוחר.

מפלגה כזאת היא כבשה תמימה
לעומת המפלצת הטורפנית המסתובבת
בג׳ונגל של ישראל, וה•
קוראת לעצמה ״מפלגה״ כדי
להטעות עוברי־אורח תמימים.

ך* מפלצת המפלגתית הישראלית לא
1 1נולדה באופן מקרי בדמותה זו. יש
לה היסטוריה.
בארצות אחרות קדמה המדינה למפלגות.
האנשים, שהיו אזרחי המדינה, הקימו להם
את המפלגות. המדינה עמדה תמיד מעליהן.

כדי להבין את המפלגה הישראלית,
צריכים לזכור שבאן קרה
ההיפך. המפלגה קדמה למדינה.
כל המפלגות הקיימות היו מפלגות
ציוניות, או כגילגולן הנוכחי או

של המפלגות הקיימות כיום בישראל.
השלב השני היה המשך חיוני. בארץ קם
ישוב ציוני. היה צורך להטיל מרות על
בניו. הממשלה היתד, בידי הבריטים, המשטרה
והצבא היו זרים, ולרוב עוינים. היה
צורך במסגרות מרותיות חדשות ויעילות.
מאחר שההסתדרות הציונית כמדינה־בדרך
לא היתד, אלא אגדה, לא יכלה גם להיות
מסגרת מרותית. תחת זאת נמסר התפקיד
למסגרות היעילות האמיתיות: למפלגות.

המפלגה הפכה למסגרת המטילה
מרות על חבריה- .

** ך נקבעה סופית דמותה של ד,מפ־
/י* לגד, הציונית. היא לא היתד, עוד אגודה
של אזרחים לשם השפעה על דמות המשטר.
להיפך. היא היתד, חלק מן המשטר לשם
הטלת מרות על האזרח .״מסלגת־פועלים״
היתה מסגרת שקיבלה את הזכיון להטיל את
מרותה על הפועלים. מפלגה בורגנית היתה
מסגרת שקיבלה על עצמה להטיל (.ביעילות
הרבה יותר קטנה) מרות על הבורגנים.

איך אפשר היה להטיל מרות

ץ והי דמות המפלצות, המתעקשות
| לקרוא לעצמן בשם ״מפלגות״ .אדומה
או שחורה, אפורה, כחולה או חסרת־צבע —
הגוונים רבים, המהות שויה.
בין כל זרועות התמנון ישנה גם זרוע
הדומה למפלגה אמיתית. זוהי הזרוע העוסקת
בבחירות ושולחת עסקנים לכנסת. אולם
לרוע המזל כל דמיון בינה לבין מפלגה
אמיתית אינו אלא כוזב.
המפלגה היא ארגון וולונטארי — ארגון
המבוסס על רצון חופשי. האזרח בותר
במפלגה הנראית לו קרובה ביותר להשקפתו,
והוא קובע גם את הרכב מוסדותיה. האזרח
הישראלי אינו מעצב את דמות מפלגתו
יותר משעיצב יונה הנביא את דמות הלוויתן
שבלע אותו.

האזרח בוחר כעד מפלגתו מפני
שהוא מתפרנס בחסותה, שוכן
כשיבונה, חותם מאונס על עתונה
ומקווה לקבל טיפול ליכלותיו
כקופת-ההולים שלה. הוא מוסר
לה את פתק-הכוחר שלו, בפי
שהוא מוסר לה את שאר זכויותיו.
בשביל המפלצת עצמה, הזרוע המפלגתית
שלה אינה חשובה ביותר. זוהי אחת מזרועותיה
הפחות חשובים. אמנם, אסור לה
להזניח אותה, כי אחת לארבע שנים נערכות
בחירות, ובבחירות אלה נקבעים נתונים
להתאמת המפתח לחלוקת השלל בין המם־

הנידון ו
לצות. בינתיים מפלצת אחת שמנה קצת,
האחרת רזתה קצת — יש צורך לשנות את
המפתח. אך אפתעות גדולות אינן יכולות
להיות. כי מצב־רוח הבוחר קובע אך במעט.
הזרוע המפלגתית זקוקה, כמובן, לאידיאלים,
לעקרונות, להשקפות־עולם. אולם
משקלם של אלה אפסי בהשוואה לכובד
המשקל העצום של דאגת המפלצת לשאר
אבריה — למשקיה, לשיכוניה, לעתוניה,
לחברות־הייצוא שלה, לקרנותיה הכספיות
ולאלף ואחד גידיה החיוניים האחרים.

האם מפלצת בזאת יכולה לוותר
מרצון חופשי על עמדת־מפתח
בממשלה, המעניקה יתרונות עצומים
לבל אבריה, אף ורק מפני
שהממשלה פועלת כמקרה נגד
העקרונות הקדושים הרשומים במצע
המפלגה?
מי שידרוש זאת, רחוק מהמציאות כמו
הנביא ישעיהו, שניבא כי באחרית הימים
אריה כבקר יאכל תבן.

ך* ארץ הזאת מלאה אנשים המגדירים
1 1את עצמם כ״בלתי־מפלגתיים״ .עורכי
עתון זה נמנים עליהם, ובעל־כורחם הפכו
לדובריהם. מחנה הבלתי־מפלגתיים כולל, בין
השאר, רבבות אנשים המחזיקים בפנקסי־מפלגות
וד,בוחלים במפלגותיהם.
אולם המושג ״בלתי־מפלגתי״ הוא כוזב.
בארץ שאין בה מפלגות, לא יתכנו גם
אנשים בלתי־מפלגתיים.

האנשים המתנגדים לשיטה הקיימת
בארץ, אינם אנטי-מפלגות.
הם אנטי-מפלצות.

לא פעם באים אלינו עסקנים משמאל
ומימין וטוענים שאנחנו מחנכים את הארץ
לאדישות. במשטר דימוקראטי, הם שואלים
בתמימות, איך אפשר לשנות את המשטר
שלא באמצעות מפלגה?
גרוע מזה, הם אומרים, מי שאומר שכל
המפלגות פסולות, שכל המפלגות שוות
בטומאתן — לקראת מה הוא מכשיר את
הקרקע, אם לא לפאשיזם ולדיקטטורה?

טענות אלה כוזבות, מפני שה•
נחותיהן כוזבות. האדם הקרוי כישראל
״כלתי-מפלגתי״ אינו פוסל
את המפלגות. להיפר, הוא פוסל
את אותם היצורים המסוכנים
שהפקיעו לעצמם שם זה ברמאות.
הוא אינו מכשיר את הקרקע לפאשיזם.
להיפך, כל המגמות הקיימות בארץ להחליף
את המפלצות הרבות במפלצת גדולה אחת,
להמיר את המפתח המפלצתי ברודנות של
מפלצת־על או על־מפלצת, נתקלו בהתנגדות
מרה דווקא מצד ה״בלתי־מפלגתיים.״ קבוצת־המנהלים
של ביג׳י לא נתקלה בשום התנגדות
דומה מצד ראשי ה״מפלגות״ .שום
חבר־כנסת לא הצביע עדיין על פעולתה
המתמדת והרת־הסכנות, כפי שעשה זאת,
למשל, עתון זה.
מי שעוזר לציבור לעמוד על מהותן של
המפלצות הרובצות בביצה הפוליטית של
ישראל, עושה עבודה חלוצית מאד. הוא
עוזר לציבור להבין כי חסר בארץ היסוד
למשטר דימוקראטי אמיתי — המפלגות
האמיתיות, הדוגלות בהשקפות־עולם אמיתיות,
המסוגלות לתת ביטוי לרצון האזרח.

הלוחם נגד המפלצות, מכשיר
את הקרקע ללידתן של מפלגות.

ך* טוען כי הציבור בוחל במפלגות,

! 1טועה לחלוטין. הציבור הבלתי־מפלגתי־כביכול,
ובראשו הנוער שהפנה את גבו
״למפלגות״ ,ל״תנועות־נוער״ ולשאר זרועות
התמנונים — מרגיש בחלל שהוא חי בו.
הוא שטוף געגועים למשהו, אמיתי, יפה
ואצילי.

הוא מתגעגע -למפלגות.
אולם המפלגות שהוא רואה אותן בעיני
רוחו לא יהיו חברות־שיכון, וגם לא קופות־חולים,
וגם לא הסתדרויות־פועלים.
הן יהיו מפלגות של אנשים חופשיים,
המאמינים בלב תמים במה שהם מדברים,
המוכנים ללחום ולסבול בעד עקרונותיהם —
ולא בעד נתח שמן יותר מכספי המגבית.

מפלגות שהדוקטרינה של איייזג־הואר
או הנסיגה משארם אל־שייך
או מיבצע סיני או המשטר ההכרתי
כישראל או עקרונות המוסר
יהיו חשוכים בעיניהם הרבה יותר
מאשר תוספת שליחים מפלגתיים
כמחנה־־העולים של מרסיל.
מפלגות שאי־אפשר
בבקבוק ושזיף.

יהיה

לצוד

אותן
במדינה העם

אוניות״ד,מלחמה של צי ישראל, אשר עיניו
נשואות לשלום ולאחווה, יקבלו על עצמן
את האחריות לבטחון השיט של עולי־הרגל
במפרץ אילת.״

״הקשיבו, הקשיבו. אנו מפסיקים תוכנית
זו כדי להעביר אליכם הודעה מיוחדת חשובה
מטעם נשיא מדינת ישראל, הנוגעת לכל
ערבי במרחב,״ קרא הקריין בקול פתטי.
בשוקי דמשק, בכפרי הלבנון וברחבי אפריקה
הצפונית הרימו המאזינים את מבטם,
נשאו עיניהם בסקרנות את המקלט.
״האזינו עתה לדברי נשיא המדינה.
״הוד מלכותו, המלך סעוד, הודיע השבוע
לעולי־הרגל המוסלמים בעולם שאין להשתמש
במפרץ אילת, מפני שנמצאות בו או־ניות־המלחמה
של צבא־הגנה־לישראל, המס כנות
כביכול את חיי עולי־הרגל. הודעה זו
בטעות יסודה.
״מדינת ישראל, הדוגלת בכבוד לכל הדתות,
רוחשת הערכה עמוקה למוסלמים
המבקשים למלא את מצוות הנביא ולעלות
למכה. ממשלת ישראל לא תחסוך מאמץ
כדי להקל על תנועת עולי־הרגל כמיטב
יכולתה.
אי לזאת מכריזה בזה ממשלת ישראל כי
כל מוסלמי המבקש לעבור בשטח ישראל
כדי לקצר את דרכו לעיר הקדושה, מוזמן
לעשות זאת על חשבונה של ממשלת ישראל,
אשר תשמח להעמיד לרשות מטרה
זו את מיטב כלי־התחבורה החדישים. כל
מוסלמי החפץ לעשות זאת יתיצב באחת
מתחנות־הגבול לאורך גבולות סוריה, הלבנון
וחוף הים התיכון, כפי שיפורטו
בסוף הודעה זו, בשעה שמונה בבוקר בימים
המפורטים. לרשותם יועמדו אוטובוסים מיוחדים׳
שיעבירום בשטח ישראל עד לגבול
הסמוך לנמל עקבה.

החזית הנשכחת. הודעה זו, אילו
שודרה השבוע, אחת לשעה מבוקר עד ערב,
יום אחרי יום, בצורה חגיגית ודרמתית,
היתד, יכולה להכריע את הכף לטובת יש ראל
באחת ממערכות התעמולה החשובות
ביותר. כי הדת עודה חשובה מאד במרחב.
ההודעה היתד, משיגה את שלה גם אילו
התנגדו לה ממשלות ערב בחריפות. הלקח
היה נשאר תקוע בראשים רבים.
אלא שהדבר פשוט לא עלה על דעת איש.
חשובה בעצם העובדה ששום הודעה כזאת
לא שודרה, היתד, עובדת־האם שגרמה
לכך: אין בממשלת ישראל אף משרד המסוגל
לחשוב על מערכות המאבק הרוחני, ואף
לא אדם שזה תפקידו.
קול ישראל נשמע בארצות רבות — אך
לא בין הנילוס והחידקל.

דרךהחא גי

מדיניות
טי פו ל ב שן
ישנן שתי שיטות לריפוי כאב־שיניים.
האחת היא לרפא את הכאב על־ידי טיפול
בשורש. השניה היא לתת לחולה מכה מכאיבה
כזאת על הראש שהוא שוכח בגללה
כל כאב אחר.
לישראל קרה השבוע משהו דומה. היא
ישבה על על הכורסה המסתובבת של הדוקטור
דאלס, ביקשה לטפל בשן הכואבת
בפני אוניותיה,
לה: חסימת תעלת סואץ
חצי שנה אחרי שחיילי צד,״ל התרחצו במימיה.

אמריקה
לא היתד, מעונינת לעורר בשעה
זו את בעית סואץ. לכן כאב לפתע מקום
אחר. המלך סעוד, המשרת העליון של אמריקה
במרחב, הודיע ששלטון ישראל במפרץ
מסכן את הדרך הקדושה של עולי־הרגל המוסלמיים
(ראה לעיל).
התפתחה סערה בינלאומית, אמריקה מיהרה
להציע את תיווכה. ישראל שמחה כי
הדוקטור דאלם ניגש לטפל בפצע חדש זה,
שכחה כי בעצם כאד, כדי לבקש טיפול ב מקום
אחר.

עתונות
מ ה דו רהאח רונ ה
חצי־תריסר אנשי ציבור ועתונאים ישבו
השבוע בבית ציוני אמריקה, דנו באריכות
על בעיות העתונות היומית העברית. בין
שלל הבעיות שהועלו על־ידם, נעדרה רק
הבעיה העיקרית, המטרידה כיום את כל
עורכי היומונים ובעליהם: הירידה העצומה
שחלה לאחרונה בתפוצה.
איש לא ידע את הסיבה. העתונים החשובים
ביותר, שהפסידו תוך שבועות מעטים
מ־ 150/0עד 4ל 20 מתפוצתם החופשית, נאל צו
להסתפק בניחושים. הסיבות המשוערות
העיקריות:
• עייפות הקוראים ואדישותם, אחרי
שההתלהבות הגדולה של ימי סיני והמאבק
על עזה נסתיימה באכזבה מכאיבה.
ס המצב הכלכלי, שהפך הוצאה יומית
ניכרת לבעיה.
אנשים מן החוץ יכלו להוסיף סיבה משוערת
שלישית: חוסר הענין בעתונים שויתרו
מזמן על כל נסיון לגלות ולפרסם אינפור־

קנוניה בבורסה
**ג יו םממנופחדו מאות ספסרי בורסת הבולים של
ן 1תל־אביב בא במהירות הברק 24 .שעות אחרי שחקירת
העולם הזה ( 0026 בפרשת שערוריות־הבולים הופיעה על דוכני
המכירה, באו אילי ההון של בורסת הבולים והוכיחו עד כמה
נכונים היו הגילויים. הם נתנו לספסרים הקטנים שיעור יקר,
שעלה להם בהפסד של כמד, מיליוני לירות. ללא כל סיבה
מובנת, החלו מחירי הבולים, שהגיעו לשיא מנופח, להידרדר.
במשך שבוע שלם ירדו המחירים. כאשר נעצרה הירידה, היו
עשרות משקיעים וספסרים על סף פשיטת־רגל.
ההתמוטטות תוכננה בפרטי פרטיה. כמה מאילי ההון של .
הבורסה התכנסו לישיבה סודית, החליטו כי הבורסה היתה
בשלה למכת־מוות, שתונחת על ראש הספסרים והמשקיעים
הקטנים, שקיוו לרח־חים מהירים.
השלב הראשון בביצוע הקנוניה נמסר לידי אחד הסוחרים
הגדולים שנכנס בסוף השבוע לבורסה שברחוב ביאליק, פתח
את תיקיו הכרסתניים, הציע למכירה כמויות עצומות של בולי
בצלאל ועצמאות , 9הבולים האחרונים שהוצאו על־ידי דואר
ישראל. הצעתו היתד, מדהימה בזולותה. הוא לא ביקש אלא
את מחירו הנקוב של הבול, שהיה בחמישים אחוז נמוך יותר
מזה של הבורסד״ הסוחרים שאלו את הסוחר הגדול לסיבת
המכירה ד,מוזלת. הוא רק משך בכתפיו :״רוצים לקנות —
כן או לא? זה הכל!״
מיד החלה הבהלה. כל מי שהחזיק בול בצלאל או עצמאות 9
בידו ביקש להפטר ממנו כאילו היה סחורה גנובה. לא רק
הספסרים שהיו בבורסה רצו למשרדיהם ולכספותיהם בבאנקים
כדי להוציא את מלאי הבולים האלה, אלא גם משקיעים קטנים
ששמעו על הירידה המבהילה בכל קצות העיר, אצו להיפטר מהם.
ואז נכנם לפעולה הגורם השני, הפסיכולוגי. הספסרים
והמשקיעים הקטנים, שמושגיהם בתהליכי כלכלה ובורסה
אפסיים, נדבקו בהיסטריה, לא רק בולי בצלאל ועצמאות 9
נראו להם מסוכנים. כל בול שהיה בידם נראה להם כאבוד.
עתוני הערב, שהריחו את הנעשה בשוק־ד,כספים החשוב ביותר
בעיר, הוסיפו לבהלה :״הבורסה התמוטטה!״ צעקו .״ירידת
מחירים כללית!״ מול מבול היצע, המשיכו המחירים לרדת.

הופעתהסוחרהגדול קדם צעד אחר, אשר אף עליו
/הוחלט באותה ישיבה סודית. במשך ימים אחדים שיתקו
הסוחרים הגדולים את המסחר בבורסה, דאגו להקפאת המחירים.
הספסרים, שקנו את הבולים במחירים מופקעים בעת שהיו
בסימן עליה מתמיד בתקוזה כי יצליחו להרוזיח סכום הגון
תוך ימים מעטים, הביטו בחוסר־מנוחה על מד־המחירים הסטאטי.
הפסקת ד,עליה ומניעת הרווחים המהירים הדאיגה אותם. כאשר
הוצעו לפתע בולי בצלאל ועצמאות 9במחירם הנקוב, היו
בשלים מבחינה רוחנית לבהלה.
אולם מטרת אילי הבורסה לא היתה רק להרוויח כמה מיליוני
לירות. זרימת ההון הבלתי־מאורגן לבורסה בשבועות האחרונים
איימה ליטול מידי הסוחרים הגדולים את רסן השלטון על שוק

הבולים ולהעבירו לידי עשרות או מאות ספסרים חדשים. הם
קיוו כי ההתמוטטות שתוכננה על־ידם תשרוף קשות את
אצבעותיהם של הספסרים הירוקים, תרחיק אותם אחת ולתמיד
משוק הבולים. בעזרת קנוניה ובעזרת תמיכתם המתמדת של
אנשי השירות הבולאי, קיוו הסוחרים הגדולים להמשיך ולשלוט
שליטה מוחלטת בשוק הבולים ובסחר היצוא הענף לחוץ־לארץ.
הירידה המוצדקת היחידה במחירי הבולים היתד, זו של מחירי
בולי בצלאל ועצמאות .9שני בולים אלה הודפסו בכמויות עצומות,
נמכרו לרבבות תושבים שלא היה להם כל מושג בבולים. מחירי
הבולים מוכתבים בסופו של דבר על־ידי הביקוש בשוק העולמי.
מאחר שהביקוש לשני הבולים האחרונים היה קטן מן ההיצע,

כוכב ההתמוטטות: כולי הבטחון
אל תירק לבורסה שאתה שותה ממנה
לא היה להם, למעשה, יותר ערך מאשר למשלוח מכתבים,
במחירם הגקוב.
הסוחרים הגדולים היו יכולים להעביר את עודף הבולים
האלה לשימוש רגיל לשירותי דואר. תחת זאת החליטו לנצל
את המצב לגרימת בהלה מלאכותית כללית. התוצאה הבולטת
ביותר: מעטפת עזה, בעלת שלושת בולי הבטחון (ראה תמונה),
אשר לפני הבהלה נמכרה ב־ 30 לירות ויותר, ירדה תוך 48
שעות ל־ 10 לירות ואף פחות. מארגני הקנוניה הגדולים מיהרו
לקנות את הבולים המוזלים. שליחיהם עשו זאת בשקט, מבלי
ליצור רושם של ביקוש מוגבר. כאשר גמרו הגדולים לבלוע
את כל כמות הבולים המוצעת — מלבד בולי בצלאל ועצמאות ,9
היו המחירים שוב בסימן עליה. אלא שעתה המשקיעים הקטנים
לא יכלו ליהנות מהם. שוב לא היו להם בולים.

העולם הזה 1027

מציה שאינה נעימה לבעלי־השררה במדינה.
התענינות הקהל עברה כתוצאה מכך במידה
ניכרת מן היומון אל השבועון.
ללא תנופה. תופעה זו לא נעלמה מעיני
בעלי היומונים. במקום לתקן את הליקוי
שגרם לה, עלה על דעת אחדים מהם
לעבור בעצמם לשטח השבועונים, להשקיע
בו את עודף מרצם וכספם, להעסיק בו את
מכונות־הדפוס החדישות והמיותרות שקיבלו
מכספי השילומים.
בראש תנועה זו צעד מעריב, שהכריז בתופים
ובחצוצרות על ייסוד שבועון חדש,
מעריב לנוער. תוכנית זאת היתד, מבוססת
על הנחה שכבר הוכחה פעמים כמוטעית:
שיש לנוער הישראלי בגיל ההתבגרות שט־חי־התענינות
מיוחדים, או חיים עצמאיים
כלשהם, הזקוקים לכיסוי מיוחד.
התוצאה של טעות זו היתד, צפויה מראש:
מעריב לנוער זכה לתפוצה מצומצמת בלבד,
שאיכזבה קשות את מוכרי העתונים״.
מעריב לנוער לא היה שבועון מפלגתי,
אף שעורך מעריב פנה בבקשת־עזרה לכמה
מפלגות, הבטיח להן להציל את הנוער מהשפעתו
ההרסנית של העולם הזה. לעומת
זאת בלטה מגמתו המפלגתית של שבועון
חדש שני, שפנה אף הוא לנוער המתבגר,
היה זה תנופה, שבועון שהכריז בקולי־קולות
על עצמאותו, אף שנעזר על־ידי תנו־עודר,חרות.
כטכסיס מחוכם מיוחד, שם על
שער גליונו הראשון את תמונתו של יגאל
אלון. למרות זאת היתד, התנופה של תנופה
אפסית.

שתצטרך לשלם את הנזקים שיגיעו, כנראה,
ל־ 50 אלף ל״י.
התלוצץ עתונאי חיפאי :״באידיש אומרים
ששריפה גוררת עושר.״ השאלה הגדולה
נשארה: עושר למי?

אנשים

פעילות^חאיבול
• האמרשילד יגיע שוב למרחב. חידוש!
המצריות בגבול רצועת עזה, ומיקוש הדרכים בצד הישראלי של הגבול,
של האו״ם, החונה ברצועה
העמ דו במצב מוזר ביותר את כוח החירום
בעיקר כדי למנוע תופעות כאלה. הגנראל אדיסון ל. מ .ברנס, מפקד כוח
החירום, ניסה השבוע לבוא במגע בעניין זה עם נציגים ישראליים בדרג
הגבוה ביותר, אך ללא הצלחה. לעומת זאת, מחזיק האמרשילד בא ופן

ה אי שמדמאר

אישי בהבטחה של שליט מצריים גמאל עבד

אנשי דמאר חושבים את עצמם לפקחיים
שבבני תימן. כאשר בא פעם איש־דמאר
לצנעה, כך הם רגילים לספר, שאל אותו
הצנעתי אם הוא מבקש לשתות קפה או
תה .״עכשיו קפד״״ השיב הדמארי .״את
התה אשתה אחרי ארוחת־הצהריים שאתה
מכין לי.״
אולם זכריה דמארי העדיף את ההגינות
על הפקחות. הרב בן־הרבנים לא הפך את
תורתו קרדום לחפור בו, התפרנס בדמאר
מתיקון כלי־הנשק של שכניו הערביים.
יתכן שבינתיים גם הירהר על מיבם של
כלי־נשק אלה כי באחד הימים, לפני 32
שנה, לקח את ילדיו, ביניהם הילד סעדיה
והתינוקת שודיה (״פרח״) ,ועלה לראשון־
לציון.
שם לא עסק עוד בנשק. הוא הפך לרב
העדה התימנית, למלמד בחדר המקומי.

כגבול לא יחודשו. האמרשילד יצטרך לבוא כדי לדרוש את פרעון ההבטחה,
יבקר כנראה הן בקאהיר והן בירושל״ם.

האמרשילד, בביקורו זה, יחזור ויעלה את דרישתו בעניין זה, אן עם ממשלת
ישראל מנוי וגמור להמשיך בסירוב מוחלט. לעומת זאת עשוייה ישראל
להסכים למתיחת גדר־תיל במקומות שונים, מועדים לפורענות, בגבול
שבינה לבין מצריים.

• ייתכן כי תשמע כעתיד הקרוב ביותר על פעילות
ישראלית דיפלומאטית נמרצת במוסקבה. ממשלת ישראל, שייחסה
רצ ינות מרובה לידיעות בדבר התקרבותן ש ל צוללות סובייטיות לחופי מצריים,
נתנה הוראות לפעולות דיפלומאטיות תקיפות בעניין זה, אם כי אופיין וטיבן
של פעולות אלו מוחזק לעת עתה בסוד.

ס יחסי ישראל־צרפת ייכנסו למבוך• במידת־מה, בעיקבות
חילופי הממשלות בצרפת. למרות ההכרזות הרשמיות בדבר המשך
מדיניות הידידות הנוכחית, נודע כי
ממשלתו החדשה של מוריס בורג׳ס־מונורי
תנסה קודם כל להבטיח את
האינטרסים

• דבר שלא מנע בעד עורכי מעריב להכריז
שהדפסת השבוע הראשון חגיעה ל״32
אלף, מבלי לגלות את מספרי התפוצה
הממשית.

העולם הזו! 1027

הצרפתיים־המצומצמיס

תעלת־סואץ, גם אס הדבר עלול להתבטא
בדחיית תביעותיה
לחופש־שיט בתעלה.

ישראל

• צפויים חילופי גברי בסיעת
מפא״י בכנסת. פירסום
המכתב של ״חבר מזכירות מפא״י״
בהארץ עלול להביא *להתפטרותו של
אחד מבין ח״כי מפא״י, מהאחרונים
ברשימת המועמדים שנכנסו לכנסת.

• מפ״ם תחריף את עמדתה
האופוזיציונית בהסתדרות ובמוסדותיה.
מנהיגות המפלגה מקווה
לתת בכך פיצוי חלקי לאותם חברים

ב עי הסערת
שוב הוכחות תשכח הצדדים

אל־נאצר, כי פ עולות

האיבה

ישראל תחזור ותסרב להצבת כוח האו״ם גם בצד
הישראלי של הגבול, בעיי,ר באיזור ניצנה. אין כמעט ספק כי

שריפות

נשלח חוקר, ושוב לא גילה שום
להבערה בזדון. לפי כל הסימנים,
הבעיה יחד עם הלהבות, כשכל
מרוצים — מלבד חברת הביטוח,

ת צ פי ת

(כל הזכויות שמורות)

מחלת הזולת. גם הרפתקות שבו־עוניות
אחרות היו רחוקות השבוע משגשוג .־
השבועון המוצא על־ידי קבוצת קולק־אב־ריאל,
בו הושקעו כבר למעלה מרבע מיליון
ל״י, ירד לתפוצה של 3800 טפסים. שבועון
המטכ״ל, שתפוצתו עלתה מאד בימי
מיבצע סיני, ירד בקיוסקים לתפוצה של
פחות מ־ 6000 טפסים.
היה נראה השבוע כי העתונות, הרגילה
להקדיש את מיטב מרצה לריפוי כאבי הזולת,
תיטיב לעשות אם תפנה עתה את אור
הזרקור למחלותיה של עצמה.

לא פעם נדמה כי האהבה הלוחשת של
המדינה לעולים החדשים, הבאים אליה ממרחקים,
עשויה להתלקח בכל רגע בלהבה
אמיתית.
כך קרה לפני ארבע שנים, בימי ד,עליה
הגדולה. במשך חודשים נמשך הרינון על
גניבת חפצי־עולים ממחסן הסוכנות בנמל
יפו. אז דובר במטענם של יהודי עיראק,
שבאו במטוסים, הניחו למטעניהם לבוא
אחריהם באוניה. רק חלק מן הרכוש הגיע
לידי בעליו.
כשהגיעו השמועות לשיאן, הוארה הבעיה
באור גדול, שהאיר את יפו כולה. מחסן
חפצי־העולים עלה באש, ויחד עמו המחסן
הסמוך של שקים. הסוכנות האשימה את
פקידי השקים, פקידי השקים את פקידי
הסוכנות, אך השופט החוקר לא מצא שום
הוכחות להבערה בזדון.
העולים קיבלו את שלהם מחברות הביטוח,
האש שככה. העליה הגדולה נפסקה,
ועמה גם גניבת החפצים בסיטונות.
עלי להבה. השנה קרה הנס: שוב
החלד, עליה המונית, הפעם מאירופה. שוב
באו העולים במטוסים ובאוניות, הניחו
למטעניהם הגדולים והקטנים לבוא בספינות־משא.
שוב הגיע רק חלק קטן לתעודתו —
חוויתם הראשונה של עולים חדשים רבים
בישראל היתד, שוד רכושם.
כששוב גברו השמועות, החליט השבוע
מנהל מחלקת ד,עליה, זלמן שרגאי המזוקן,
לעשות משהו: הוא הזמין את העתונאים
כדי לרמוז להם שהמטענים אינם נשדדים
כלל בישראל, כי אם בצרפת הידידותית.
אלא ששוב הוארה הבעיה ברגע הנכון באור
המסורתי: עשר שעות לפני כינוס המסיבה
פרצו להבות ממחסן חפצי־העולים בכורדאני,
ליד חיפה. העתונאים יכלו לעמוד במו
רגליהם על הבעיה הבוערת, כשהם מסתובבים
על עיי החורבות, בין הכבאים
הרטובים והמיוזעים.

מן השורה, שראו את עצמם נפגעים
מחשלמתה של מפ״ם עם דוקטרינת
אייזנהואר והישארותה בקואליציה הממשלתית.

הרב
דמארי ומשפחתו*

• צפוי פיכסיד בקשר למילוי
מקומו של ד״ראהרן בארט
המנוח בהנהלת בנק לאומי לישראל.
צירופו של ד״ר ישעיהו הר־

ברט פרדד מהמפלגה הפרוגרסיבית למושירה
בפאריס, דמעות בראשון־לציון
עצת המנהלים של הבנק, לא פתר את
עיניים,
הבעייה של מילוי תפקיד המנהל הכללי. למשרה זו לוטשים הדתיים
אשתו, רזאלה, הפכה את שמה לאיילה,

והבת שודיה הפכה לשושנה.
כי סבורים הם שהוא שייך להם מאחר שגם בארם היה חבר המפלגה הדתית״ חרדי שהיה למרות אבא בבית״העם.
לאומית. מועמדם של הדתיים לתפקיד זה הוא יושב־ראש הנהלת בנק הדואר, ד״ר
מאד, לא סגר את לבו בפני הקידמה. כש־יצחק
ארנסט נבנצאל, מירושלים. מאידן, תובעים הציונים הכלליים את המקום
שושנה בת ה־ 13 ביקשה לנסוע לתל־אביב
למען ז״ר פרץ ברנשטיין, אותו הם מציעים למנות לנשיא הבנק.
ולהאזין לשיעורים בסטודיו של שלמה בן־
מנשה, אמן שבא מעיראק, לא הפריע בעדה.
הוא לא נדהם גם כאשר החלה לשיר ברדיו,
• תביעותיהן של מפלגות־המיעוט הקואליציוניות כקשר
כעבור שנה בלבד, וכאשר הפך בנו סעדיה
לשיתופן בנציגויות הדיפלומאטיות של ישראל עשויות לבוא
לשחקן.
על סיפוקן. החידוש העיקרי בעניין זה, יהיה מינויים של כמה נספחים
אולם הוא עצמו לא הלך מעולם לתיאטרון.
לענייני דת בארצות הגוש המזרחי, ובעיקר בפולין, שהיא מדינה אשר בה
רק פעם אחד בחייו, בשנת , 1941 הלך

לבית־העם התל־אביבי כדי לחזות בסעדיה
לא נשארו רבנים. מפ״ם ואחדות העבודה תזכינה בתפקידים רגילים שונים,
ובשושנה, שנישאה בינתיים, בגיל , 16
בתוך הסגל הדיפלומטי, שיעבור בקרוב תהליך של אירגון מחדש.
לבן־מנשה. מאז עקב אחרי התקדמות בניו
ברדיו.
• תוכנית כלכלית חדשה, לטווח של חמש שנים, תוצע
גם אחרי שבני המשפחה עלו לגדולה
על-ידי שר-האוצר לוי אשכול ושר המסחר והתעשיה פנחס
חילונית, נשארה משפחת הרב חטיבה אחת.
ספיר. תוכנית זו תקיף את כל הבעיות של העלאת־השכר, מדד יוקר־המחייה״
הבנים והבנות היו מתכנסים בבית האב,
הסובסידיות והשקעות״הון. התוכנית תימסר על״ידי השניים לעיבודה המפורט
שהקשיב שעות לשיחתם, כשחיוך סלחני
של וועדה מיוחדת, עם שובו של אשכול ממסעו לגיוס כספים בארצות־הברית.
מרחף על שפתותיו. המכה הראשונה באה
לפני 20 חודש: איילה דמארי׳ דמות רבת־רושם
בפני עצמה, הלכה לעולמה, אחרי
• הממשלה תציע תוף החודשים הקרובים חוק שבת ארצי.
מחלה ארוכה (העולם הזה .)939
חוק זה יטיל, כפי שאפשר לראות כבר עתה, ה גבלות, רבות על התחבורה בשבת ש לפני
תקליטים
עליזים. בשבת,
ויחמיר בעניין הפעלתם של מפעלי־פיתוח ביום זה. חוק זה יתקבל כדי לפצות
בוע, כרע תחתיו בן ה־ 72 בבית־הכנסת.
את הדתיים על נאמנותם לבן־גוריון בימי המערכה הפוליטית שבעיקבות מבצע
כשהוא סובל מהתקפת־לב קשה הובא לבית־סיני.
הדתיים עומדים בתוקף על הגשת החוק, שהיה אחד מתנאיהם בכניסתם
החולים, אך ביקש לא להבהיל את בני
לקואליציה הנוכחית.
משפחתו .״זה כלום,״ אמר .״רק שיבואו
• לא תהיה הכרעה בקרב על השלטון בציונים־הכלליים
אלי הביתה בשבת.״ לא היה לו ספק שעד
אלא ברגע האחרון לפני הועידה! .גם בקנה־מידה ארצי אין אף
אז יחזור לאיתנו.
לסיעה אחת רוב מובטח, וההכרעה תהיה בידי קבוצות־הביניים הקטנות,
ביום הרביעי המריאה שושנה לפאריס,
כדי להופיע כנציגת ישראל במסיבת־השג־המבקשות
כל אחת להשיג לעצמה את המכסימום במקח־וממכר. יתכן כי
(המשך בעמוד )8
המפתח בידי נחום חת, השולט על 45 צירי חיפה, ובידי קבוצת דאנסקי, שיש
* יושבת לידו אשתו, איילה דמארי ז״ל.
יושבת מימין; שושנה דמארי. עומד מימין,
בחולצה הלבנה; סעדיה זמארי.

לה כ־ 60 צירים. מי שינצח יצטרך לשלם

מחיר עצום לקבוצות השונות.

עשרות משפחות בכנר עולים נוגות אל הצלב כאל תקוותו האחווש להתקיים
אין וג הפנוגר הראשווגז שיהודיגן
גז\21 שים לשוות אגזדתגז. בש1יגז
ו־ואודדגנווז אף נפוצו סייפגריפ רביבו
ער יהוריגו, שהתנצרו ונגזורוז וזב־ס־זדוז
ר2ן בר נוורה כגזפית וביירות
הגירה. הס־יפור הבזובא בבבבזודינו
ארה שובה בזהסייפוריבן הגזודבוינו.
כי. מן רית-שתובה הדר התפנו אר
הצלב תרהיות תופנבה אישית נז-\2
ריה. בכפר הגרי^־ התוובוז תתיי-
צב עהה הצרב נזור רשכוז העבודה
והעעד, נזציב אוז התאווה
להפלה ור2ץ יוע רעונזה הוער ה־ו\21
ווה שר הנתלית הנזיואשיגד.
בכפר יהירי וה תבפ שות עשרוה
תש פוזות יהודיוה רההנצר 25 .
נזשפוזוה אפירו ההארגנו רביצוע
השנור בנזשוהף. הת איבת תוזפ-
שית רפ לוזת. הת תפווית כי הצי
רב ינזצא רהע גע נזורדה וורשה,
(ראה שער)
ך כלוקץ הקטן נדף חום. אפילו הרוח הקרירה שבאה לפנות ערב מההרים הגבוהים
( | שבמערב, לא הצליחה להפיג את החום הנורא. בחצר, בין בית הכסא המזרחי רוחש
הזבובים, לערוגות המוזנחות של ירקות החורף, שיחקו ארבעה ילדים מזוהמים. במסבה
עמדה אחותם ליד כיור המים, קילפה כמה מלפפונים והטילה אותם לתוך קערה עמוקה על
השולחן שבצד. במקלחת, שהמים בה היו חמים לאחר שזרמו אליה מתוך מצינורות הגלויים
לשמש, שטף האח היגמל מאיר בר־מוחה את גופו המיוזע מעבודת היום.
ארוחת הערב היתד, קצרה מאד: נגיסות גדולות של לחם טרי, מלפפונים קלופים,
עגבניה בשלה וכוס תה חם ומתוק. השמש שקעה וירח גדול ומלא תפש את מקומה בשמים
הבהירים. מרים, האחות בת ה־ , 15 השכיבה את ארבעת הילדים הקטנים בארבע הזוויות
של מיטת ההורים. מאיר בן ה־ 17 נשען על מפתן הבית, שטח לאורכו את רגליו העייפות
והסתכל בעצב אל שורת בתי הכסא שנבנתה משום מה דווקא בפתחה של שורת
הבלוקונים, כשפתחיה אל חזיתות הבתים
אברהם בר־מוחה, אב המשפחה, ואשתו, לא היו באותו יום בקרית שמונה. בבוקר,
הלכה אשתו של בר־מוחה לאחת החנויות במרכז העיירה, למשכן את זוג המספרים החדות
ותער הגלבים של בעלה הספר תמורת חמש לירות. בצהרים יצאו השניים לחיפה.
״הם נסעו למיסיון,״ סיפר מאיר בר־מוחה בטון שקט ונכנע .״בבית אין מה לאכול.
אני מפרנס את המשפחה בארבע לירות
ליום. תשע נפשות בארבע לירות ליום, זה
מעם מאד. אי אפשר לחיות כך. הורי נסעו
לבקש מהכומר כסף

מטופלות בילדים נדונה השמועה ברצינות. בקבוצה קטנה של תושבים עולי טאנג׳ר נבחר
אפילו ועד מיוחד, לביצוע הסידורים הקשורים בהתנצרות.
בעיירה בה הלחם השחור והפשוט הוא המטרה הקדושה היחידה לכל מפרנס, לא עמדה
שום מחיצה קדושה בפני המטרה. לפני יותר מ־ 1900 שנה עמד ישו בקרבת מקום, הזין
חמשת אלפים מחסידיו בחמישה ככרות־לחם ״וישבעו וישאו את הפתותים הנותרים, שנים־
עשר סלים מלאים״ (הבשורה על־פי מתתיהו, פרק י״ג) .אולם לא בכל יום מזדמן הנוצרי
בכבודו ובעצמו לסביבות הכינרת. הפעם נאלצו הרעבים להרחיק נדוד, הגיעו לנצרת ולחיפה,
לאחר שאיבדו את האמונה בכל, פרט לאמונה בלחם.
תלמידיו החדשים של ישו רעבים מאד. הם מוכנים למכור את נשמתם לכל אלהים
שהוא, ובלבד שיהיה זה אלהי הלחם .״מספיק כבר לתת לדרוך עלינו. אנחנו רעבים. אי־אפשר
בחמש לירות ליום להאכיל משפחה שלמה. כל אחד יורק עליך. כולם לא איכפת
להם איך אתה חי או מת• כן! הלכתי לכנסיה ולאף אחד לא איכפת מה עשיתי.שם!״
צעק פאראג׳ ,רפד מטאנג׳ר שהפך לדובר קבוצת הספרדים הרוצה להתנצר.
בדואר, ליד האשנב, קיבל אביגדור מאיר חבילה גדושה. כשפתח אותה בבית גשרו
ממנה הפירות הראשונים למאמצי החיפושים אחר האל החדש: ספר חברית חחדשה
בכריכה שחורה, ושלוש חולצות צבעוניות, עשויות משי.

פו על דחק, ספר וח״ד מ שוחרר 1911א ת המ

ארבע ל״י ושתי ארוחות
** דלפניחודש היה מאיר בר־מוחה
31 אחד מאנשי חברת הנוער בקבוץ ברור־חייל.
בפסח קיבל כמה ימי חופש, ניצל אותם
לביקור קצר בבית משפחתו שבקרית־שמונה.
כשהגיע מאיר הביתה היה מצבה של המשפחה
בכל רע.
״לא היה מה לאכול בבית. אבא חולה ואין
לו מקצוע אחר חוץ מספר. במרוקו היה
ספר והיתד, לו מספרה גדולה. כשבא לכאן
כבר היו כמד, ספרים לפניו. הציעו לו מספרה
בשיכון שעל ההרים. אפילו כלבים לא
באים לשם להסתפר. בלשכה לא היתר,
עבודה: רק בשביל פועלים חזקים. אבא לא
חזק. בבית יש אמא, אחות בת , 15 אח בן
8וארבעה תינוקות קטנים. כולם צריכים
לאכול. כולם צריכים ללבוש. צריך כסף.
מרים הלכה ללשכה, לא קיבלה עבודה. אמרו
שהיא צעירה מדי. בבית לא היה כלום.״
לא היתד. ברירה. מאיר נשאר בבית־הוריו.
אביגדור מאיר ואשתו סועדים את ארוחת הערב הדלה שלהם,
חיים אדרי, חייל משוחרר ותלמיד תיכון לשעבר, אינו יכול
הוא שלח מכתב לקיבוץ, הסביר למדריך
להיקלט במקצוע קבוע .״רציתי ללמוד כל מקצוע שהוא, רק ש־ עם בנס מנחם בגין בן השנתיים. למרות להיטותו של האב
החברה את המצב, נרשם בלשכת העבודה
לתנועת החירות ורעיונותיה, נאלץ להתנצר ולעזוב את עמו.
תחיה לי עבודה קבועה,״ אמר. שכר הרעב הביא אותו לכנסיה.
והמתין לתורו לעבוד. כל החלומות על ה צבא
ועל הקיבוץ, על הנח״ל ועל קורם
המכונות החקלאיות אליו היה צריך לצאת,
נעלמו כלא היו. בברור־חייל היה מאיר מעובדיו הקבועים של ענף הפלחה, במוסך המכונות.
״את זה שלחו אלינו מד,מיסיון. לנו אין חשמל• בבית ואין מים. אין כסף ואין עבודה.
בלשכה שלחו אותו לעבוד בגן־הירק של קיבוץ כפר בלום.
יש לי ילד וילד בדרך. הלכתי לחיפה לכנסיה והבטיחו לי לשלוח אותי לקנדה עם המשפחה.
״אני עובד שמונה שעות ביום ומקבל ארבע לירות ושתי ארוחות מהקיבוץ. הכסף לא
לא איכפת לי כלום. רק לנסוע. נמאס לי כאן!״ צעק פאראג׳.
מספיק. אבא ראה שקשה לי, אבל אין ברירה. באחד הימים ראיתי שהוא לא יכול לסבול
אביגדור מאיר ,25 ,עלה לישראל בפעם השניה לפני שלוש שנים. בפעם הראשונה עלה
יותר. הוא נסע לחיפה וחזר שמח מאד. הוא סיפר שכומר אחד הבטיח לו לקחת אותו
חזק. הוא שירת כמה חודשים בצבא ושוחרר מטעמי בריאות. כאשר שוחרר, לא קיבל
לקנדה אם יתנצר. את הילדים יקחו בינתיים למיסיון בנצרת ואני אוכל לחזור לקיבוץ,
עבודה, חזר למרוקו. אחרי החתונה חזר שוב לישראל. עכשיו הוא רוצה שוב לעזוב. ביתו
עד שאבא ואמא יתנצרו ויקבלו את כל הניירות.״
המלוכלך מלא פישפשים ואודיר מעופש. לאביגדור לא איכפת. הוא לבש את חולצת המשי ונסעה בכתה
״היא
מאיר. החסיר אשר
״אמא לא הסכימה בהתחלה,״ הוסיפה מרים את
החדשה, הסתכל על אשתו ועל בנו, שזבובים שרצו על פניו, ויצא לרחוב, לספר לשכנים
לרבנות בצפת. היא סיפרה להם שיש עוד הרבה שרוצים להתנצר ולעזוב את הארץ.
על הכמרים הטובים מחיפה.
ברבנות הבטיחו שיעזרו לה ושלחו אותה ללשכת הסעד. אבל אף אחד לא רצה לעזור.

אפילו אמא ראתה שאין לנו ברירה אחרת: או להתנצר או למות מרעב!״

הבריתהס רי טהו חו לצותמ שי
ן * שמועהכיבנצרתובחיפה ישנם כמרים בעלי גלימות שחורות ארוכות,
| | המוכנים לקבל יהודים אל חיק הצלב, עברה בקרית־שמונה במהירות הבזק. אף אחד
אינו יודע מי הביא אותה, מי דאג להפיצה ומי חילק את הכתובות המתאימות. במשפחות

מתגים כסף! וויזות

** לילים נוגים עלו מתוך פחון מספרתו של שלמה כהן. בפנים הפחון, לאור מנורת
^ נפט עלובה, טיפל נער צעיר בלקוח בודד. בפינה, ליד כד חרם מלא מים ושלושה
מאזינים צעירים, פרט שלמה כהן שירים מזרחיים על מנדולינה מארוקאית. גם שלמה כהן
הוא אחד המאמינים החדשים באל הלחם.
״אני לא יכול לעמוד על הרגליים. יש לי שמונה ילדים ואשד. חולה. אני מרוזיח שתי

מאיר, יעקב ומרים בר־מוחה מספרים
על מצוקתה של משפחתם הגדולה ועל
החלטתו הנחושה של אביהם להתנצר.

המועמדיםלנצרות 1ילדיו הקטנים של אברהם בן־מוחה ישנים על מימת ההורים
הגדולה. הילדים לבושים באותם בגדים מזוהמים בהם התרוצצו במשן כל היום בסימטאות
העיירה המלוכלכת. אחד מהם (קיצוני מימין, למעלה) שוכב ערום כולו, מכוסה במפת שולחן.
לירות ליום, לפעמים שלוש. צריך לשלם מיסיס ולתת לחם למשפחה. אמרו שבחיפה נותנים
כסף וויזות. הלכתי לשם. הבטיחו לשלוח לי תשובה.״
לשלמה כהן לא היה איכפת מי יתן לו את הלחם. הוא לא רצה דוזקא להתנצר. פעם היה
דתי. עכשיו לא. עכשיו אינו מאמין בכלום. הוא רצה לאכול ולראות את ילדיו ואשתו
שבעים. זה הכל.
גם חיים אדרי היה מסתפק במועט. הצעיר המוצק והעירני הוא חייל משוחרר. הוא
שוחרר מהצבא לפני שלוש שנים ועדיין הוא חייל משוחרר. למרות שסיים שש כיתות
בית־ספר תיכון במרוקו והמשיך ללמוד בחברות הנוער של עין־החורש ורגבים, בהן היה
חבר, לא סודר עדיין אדרי בעבודה קבועה.
״שוחררתי מהצבא מטעמי בריאות. בצבא התנפלו עלי כמה חיילים והרביצו לי. נשארתי
עם כמה אחוזי נכות. מאז אני לא מקבל עבודה קבועה. לא רוצים גם לשלוח אותי לקורסים
להשתלמות במקצוע. לא חשוב לי איזה מקצוע, העיקר להיות קבוע בעבודה: .ים
היהודים אינם רוצים אותי, אפנה לנוצרים!״
הכומר בגלימה השחורה לא שמע מעולם על כפר בשם חלסה, שמה הערבי הקודם של
קרית שמונה. בערבית לבנונית, ביקש לדעת על שום מה שואלים אותו שאלה כזאת. הוא
ישב בחדר האורחים של כנפית סוליזיאן בחיפה, חיכה להסבר.
״קרית שמונה? כן, קרית שמונה כן שמעתי. היו כאן המון אנשים משם. הם
רצו להתנצר. הם הציעו להתנצר, לשלוח
את הילדים למיסיון, בתנאי שנעזור להם
לעזוב את הארץ. לזה אנחנו לא יכולים
להסכים, כמובן.״

ס ע אד הצלב

אין צורף בנוצרים רעים
ך*< אח אוגוסטין הוא כומר הכנסיה ה!
1סיליזיאנית(קאתולית) בחיפה. תפקידו הרשמי
מכונה ״דואג לעניני העדה״ .״הם
באים אלינו רעבים ומלוכלכים,״ הסביר את
גישת הכנסיה לאנשי קרית שמונה .״הדת
שלנו אומרת שצריך לעזור לעני. אם אנחנו
עוזרים להם, הרי זוהי עזרה הניתנת לכל
עני, מבלי כל הבדל דת. חבילות לא שלחנו
אף פעם. אין לנו כסף אפילו לתמיכה רצינית
באנשי העדה הנצרכים שלנו, בחיפה.״
דובר אלם החדש של תושבי קרית שמונה
הרעבים הוא האב תומס, אב העדה הקא־תולית
בחיפה. האב תומס, כומר הולנדי המכהן
בישראל כבר ארבע שנים, שולט באנגלית,
ספרדית, הולנדית, גרמנית, לאטינית
וקצת עברית. הוא מחייך לשמע הצהרותיהם
האופטימיות של הנוצרים הרעבים החושים:
שלמה כהן, הספר בפחון, מבלה את
״הם היו אצלנו. אבל אנחנו לא הבטחנו
לילותיו במספרתו הדלה, כשהוא פורט על
להם כלום. לא יכולנו להבטיח. אסור לנו
חמנדולינה. כהן (ראה שער) מקוה גס להגר.
להעביר לנצרות אנשים העושים זאת מתוך
מצוקה כלכלית. זה בניגוד לאמונתנו ולהוראות
הכגסיה.״
״יש לנו מספיק נוצרים רעים. אין לנו צורך ביותר,״ הסביר האב תומם בפשטות.
לדבריו, קובעות הוראות הכנסיה שכל נוצרי חדש צריך לעבור תקופה של שנתיים
מועמדות. בשנתיים אלו עומד הנוצרי החדש תחת פיקוחו האישי של אחד הכמרים. מתנהל
דין וחשבון מפורט על התנהגותו של המועמד, על תגובותיו הדתיות, על שיחותיו עם
אביו הרוחני החדש. בתום השנתיים מועבר הדו״ח לבישוף, בעיר העתיקה בירושלים.
הבישוף מאשר ורק אז ניתן האות לטכם ההטבלה של הנוצרי החדש.
״אין שום אפשרות אחרת,״ סיכם האב .״יש הוראות ברורות. גם ילדיו של הנוצרי החדש
צריכים לעמוד תחת פיקוח ולבקר במיסיון.״
הוא הכחיש שניתנו הבטחות על וויזות ודמי נסיעה לקנדה :״זה בלתי אפשרי. אין לנו
כסף. אפילו אם ניתן מכתבי המלצה, אין להם ערך רב. זאת למדנו כבר מן הנסיון. יש
לנו אפשרות מעטה. מאד לעזור לנצרכים מבין אנשי העדה שלנו בחיפה. אם הנוצרים
החדשים ייתקלו בקשיים בסביבתם הישנה, נוכל רק להשתתף בצערם. לעזור — יהיה
קשה מאד.״
על מקור החבילות לא היה לאב תומס ולאח אוגוסטין שום הסבר. אולם הם לא הכחישו
כי קיימים בישראל מקורות המוכנים לספק חבילות כאלה .״ייתכן שנשלחו מכנסיה אחרת
בנצרת,״ הסבירו• ״ייתכן שמקור החבילות הוא באיזו אגודה מיסיונרית ששמעה על המצב
הקשה בקרית שמונה.״
בקרית שמונה הוסיפה כל חבילה כזו דחיפה למסע־הצלב, שנולד במעמקי היאוש.

הא 3תומס שהבטיח, לדברי אנשי קרית־שנוונה, להעביר אותם על דתם ולשלוח אותם
לקנדה, מכחיש את הכל .״יש לנו מספיק נוצרים רעים. אין לנו צורך ביותר״ ,הסביר.

במדינה

חידלו לשטות בציבור,
תדברנה העובדות!
מאת

ש. דובינר

בינואר 1957 הגיעו לארץ
אלפי עולים חדשים וכך גדל,
עוד יותר, חוסר העבודה.
בינואר 1957 נשרו האש כוליות
מן העצים. הן לא
נקטפו ולא נארזו, כרגיל, בגלל
מחסור באניות. זה גרם לחוסר
עבודה נוסף. המפעלים לשימורי
פלחי־אשכוליות עבדו רק עבודה
חלקית בגלל המחסור נ־אשכוליות.

לאותו זמן יכלו המפעלים
לשימורי־פרי לקנות רק את
הבררה לצורך שימורי פלחי־אשכוליות.
במשך שנים סירבה
המועצה לשיווק פרי הדר למכור
למפעלי השימורים, אשכוליות
גדולות,112 ,96 ,80 ,64 :
אשר אותן העדיפו מפעלי ה שימורים
לקבל, וייצאה אותן
אשכוליות כפרי טרי לחו״ל.
הסוגים האלה שמניתי, כשהם
מיוצאים טרי, מחירם הממוצע
נמוך מהמחיר הממוצע המתקבל
מכל הגדלים האחרים. היה מחסור
בבררה והצעתי, איפוא,
שיקציבו מיד, מתוך הסוגים
הגדולים האלה, כמות מסויימת
עבור שימורי פלחים• כך היתד,
נוצרת תעסוקה לעוד מאות
אנשים והקלה על המעמסה של
חוסר העבודה.
כפי שהוכחתי בשני מאמרי
הקודמים, זה יתן הכנסה נוספת
במטבע זר ויביא לפרדסנים
תמורה שזזה, או אפילו טובה
יותר עבור האשכוליות שלהם.

דובינר טוען:
תעסוקה יותר גדולה
הסברתי לממשלה, שטונה אחת
של אשכוליות אשר תימכר ל־שימורי־פרי,
תביא יותר תעסו־

קר — ,לפחות 12 ימי עבודה
נוספים מכל טונה — ,מאשר
טונה של אשכוליות הנארזות
טריות לייצוא.

המועצה לשיווק טוענת:
פחות תעסוקה
המועצה לשיווק הסבירה לממשלה
שההיפך מזה הוא הנכון.
הם טענו, שלצורך אריזת פרי
טרי לייצוא דרושים יותר אנשים
מאשר לתהליך של הכנת
שימורי פלחי־אשכוליות.
עכשיו כבר מוסכם, שהמספרים
שלי היו נכונים ו״המונד
חים״ של המועצה לשיווק טעו.
למעשה נתבססו חישובי על
אומדנה זהירה ביותר.
אנשים אלה גרמו לכך שהמפעלים
יהיו בטלים מעבודה, על
ידי נתינת אינפורמציה מטעה
לממשלה לייצרני שימורי הפרי.

בזבוז כספי הפרדסנים
עכשיו הם מבזבזים אלפי לירות
מכספי הפרדסנים, כדי
לפרסם סילוף נוסף של עובדה
בקשר לשער הלירה לדולר, אשר
מתקבל מייצוא פלחי־אשכוליות.

יש לצפות להצהרות מטעות
נוספות ממועצת השיווק
נראה שהמועצה לשיווק פרי
הדר לא תשאיר אבן על אבן
בדרכה לסילוף העובדות האמיתיות.
תוכלו
לצפות לכל מיני אינ פורמציות
מטעות, ולו גם על
חשבון היצור והייצוא של מדינת
ישראל!.

* השלישי בסדרת 3המאמרים.

(המשך מעמוד )5
דירים של נשיא צרפת. היא לא ידעה דבר
על מחלת אביה. אך עוד לפני שנחת המטוס
בבירת־צרפת נפטר האב, כשהוא מדבר עד
הרגע האחרון על מסיבת־ר,משפחה שתתקיים
בשבת בבית.
קול ישראל הודיע עוד באותו ערב על
האבידה. מיד אחרי מהדורת־החדשות, שהכילה
את הידיעה העצובה, ניגן כמה
תקליטים עליזים מפי שושנה דמארי. אולם
לבן־מנשה לא היה פנאי לחשוב על כך.
בפניו עמדה בעיה הרבה יותר חמורה: האם
להודיע לאשתו על האסון או לא?
לבסוף בחר במוצא הסביר ביותר: הוא
הבריק מברק לשגרירות הישראלית ברחוב
וזאגראם, פאריס, ביקש את אנשיה להודיע
את ההודעה בצורה העדינה ביותר לשושנה,
ברגע מתאים .״לא רציתי לגרום לביטול
הופעתה,״ גילה לידידיו. הוא ידע ששושנה,
המתרגשת בנקל והמצטיינת בחוש משפחתי
מפותח ביותר, לא היתד, שרה אחרי קבלתה
את הידיעה.
כך שרה בליל שבת שושנה דמארי,
הנציגה האהודה ביותר של ישראל, בארמון
המפואר של נשיא צרפת, על חייהם ולבטיהם
של יהודי תימן. היא לא ידעה שאביה,
נציגם האהוד ביותר של עולי תימן אלה,
נקבר יום לפני כן.

פרסומים
ה מ עו ך בוא
אחרי חצי שנה, בה נעלמו עלוניו המודפסים
של מלכיאל גרינוואלד מתיבות הדואר
של ראשי המדינה ומנהיגיה, חזרו ונשלחו
החודש למועניהם הקודמים. גרינוזאלד, שחזר
מתקופת־הבראה ממושכת בשווייץ בריא
ומלא מרץ, על אף 70 שנותיו, פתח
בהתקפה חריפה על כל אויביו המרובים
בישראל.

השבוע, אחרי שדויד בן־גוריון נטל
על עצמו בפומבי את האחריות לעבודתו
ופעולותיו של מנגנון־החושך, פירסם גריד
וואלד עלון נוסף, קרא לראש הממשלה
לגלות ״אומץ לב מספיק שהנך מקבל עליך
את האחריות המלאה״ לכל הפעולות האלה,
אחרת ״אדע שכל הכרזותיך במסיבת ה־עתונאים
היו בלוף ואחיזת עיניים״.
בסוף העלון, כאילו בזכר במאוחר, הוסיף
גרינוואלד כמה שורות :״בימים הקרובים
אגלה את פרשת בגידתו של הקצין לתפקידים
מיוחדים מאיר נוביק, שהיה מוסר
ידיעות לאנשי המודיעין של הלח״י

מנגנון

קדימה התיאוריות: אדם אחד בלבד
טרח להשיב לפופר. היה זה פרץ ברנשטיין,
מנהיג הציונים הכלליים. כתב ברנשטיין
:״קבלתי את מכתבך המעניין ואני
חייב להודיע לאדוני כי שקיעתו המוצהרת
של הסוציאליזם הינד, תופעה שיש ליחל
לה, ולא אנקוף אצבע כדי למנוע אותה.
מלבד זאת, אין לי מכונית פרטית.״
מעודד מהצלחתו זו, ניגש פופר למבצעו
הבא. לאחר שהופיע בעתון מכרז ממשלתי
על משרה פנויה למנהל המכון לייעול ופריון,
מיהר פופר להציע את מועמדותו, על
נייר מכתבים שנשא את התוארים המוזכרים.
כתב פופר, בין השאר :״אני ודאי המתאים
ביותר למשרה זו מכל המועמדים. אני
מומחה בכתבי אנגלס, מרכס, לנין, בוכרין,
סטאלין ובורוכוב. אני נאמן לקו: לעזאזאל
העובדות, קדימה התיאוריות! אם אזכה במשרה,
לא ארשה כלכלה סבלנית כזו
שבארצות־הברית ובארצות החופש. אני חייב
לומר שאני רואה את תהליך הסוציאליזציה
בארצנו כבלתי משביע רצון. חצי מכלכלתנו
עדיין בידיים פרטיות
לא עברו שבועיים ופופר קיבל תשובה
מנציבות שירות המדינה :״בקשר למועמדותך

טען גרינוואלד בשני עלוניו האחרונים,
המכונים כרגיל מכתבים לחברי במזרחי
(פנימי!) וד,מוכפלים בעברית ובגרמנית משני
ציריו של גליון נייר אחד:
• ר,ש. ב .אחראי להתקנת מכשיר
עבודתו.
האזנה בשולחן
הש. ב.אחראי לגניבת תיק ניירות

אישיים וכסף, שנגנב מחדרו של גרינוואלד
במלון הר ציון בירושלים..
• הש. ב .פירסם חלק מתעודותיו האישיות
הגנובות של גרינוואלד באחד מבט-
אוניו המוסווים.

״ ל עז אז ל ה עו ב דו ת[ ״

ירושלים — 19 ביוני — אדיסון (כרטיסים: כהנא)
חיפה — 20 ביוני — אורה 7ו־.( 9.30 כרטיסים: יובל)
(גרינברגר)
21 ביוני;נהריה
ת ל ־ אכים — 23ו־ 24 ביוני, אהל־שם(רדיו־אוניון, כנף).
ר״ג —25/6רמה; נתניה —26/6שרון; י־ם —27/6אדיסון

מעבידיהם, שעה שהם מתענגים בלוקסוס
במקום למות כגיבורים על הבריקדות למען
עתיד טוב יותר, מדוע אתה עומד בצד?
היכן מצפונך? האם אינך רואה שד,סוציאליזם
ימות בקרוב, אם לא נושיט לו יד כאן
בישראל?
״מדוע אתה נוהג במכוניתך הפרטית,
אותה גזלת מפיות ילדי פועלים רעבים,
במקום לתיתה לאחד מפקידי ההסתדרות
שישתמש בה לצרכיו? אנא, הודיע לי מה
אתה אומר לעשות בקשר למצב. אל תשכח,
נביאנו האמיתי, בורוכוב הגדול בעצמו, אמר
כי ישראל תיבנה רק בסוציאליזם.״

הכל התחיל מתוך החלטתו הנחושה של
ג׳ון פופר כי יש ללחום בסוציאליזם. פופר,
,46 אזרח תל־אביבי כחוש, בעל שפמפם
ותנועות־חן עדינות המשוות לו את דמותו
הצ״פלינאית של מסייד, ורדו, רכש את התנגדותו
לסוציאליזם עוד בהיותו סטודנט
בפראג. הוא עלה ארצה לפני 20 שנה, פתח
משרד לתרגומים בתל־אביב, המשיך לראות
בסוציאליזם תופעה הרת־סכנות לקיום המדינה.
נשקו במאבק הרעיוני: הגיחוך.
על כן הדפים סופר, השולט ב־ 19 שפות,
נייר מכתבים, שנשא עליו את הכותרת:
״ג׳ון פופר, סוציאליסט ומומחה לאי־יעילות.
מכירה בסיטונות ובקמעונות של תיאוריות
מארכסיסטיות עתיקות וחדישות תוצרת גרמניה,
רוסיה וישראל. קניה של קרנות קפיטליסטיות
לנסיונות סוציאליסטים ולדיכוי
הקאפיטליזם.״
על נייר זה, שיגר פופר לעשרות אישים
בארץ את המכתב הסאטירי בנוסח הבא:
״בשעה חמורה זו, כשהמוני הפועלים במערב
מתחלקים בתועלת הקאפיטליסטית יחד עם

אנטי־פוציאליסט פופר
השקר המנוסה
למכרז, הננו לבקשך לסור ללשכתנו לבירור
הצעת מועמדותך למכרז.״
למרות עצות ידידיו, לקח פופר את אשתו,
ויחד עמה הופיע לראיון שנקבע לו. הוא
התקבל בכבוד רב. קיבלה את פניו עובדת
נציבות שירות המדינה שהזמינה אותו לשבת׳
הוציאה את מכתבו ההיתולי מתוך
תיק, קראה אותו ברצינות, ואמרה :״לפני
שנתחיל לדון, אני צריכה להודיע לך שנפלה
טעות במכרז. אנחנו מחפשים סגן
מנהל ולא מנהל. לסגן מנהל יש רק דרגה
7ומשכורת לא כל כך גבוהה.״
כאן הרגיש פופר הצמחוני שאין ביכולתו
לסבול את הטמטום. השיב הוא בהתרגשות:
״לא המשכורת היא העיקר. אבל למומחה
כמוני פירוש הדבר שיהיו לי סמכויות
מוגבלות. לזה איני מסכים.״
הים מוו תלפורשים
ליורדי הים בישראל ישנה דיעה ברורה
כיצד הגיעו להקות כרישים לחוף המזרחי
של הים התיכון: הם ניצלו את חסימת
ד,סואץ בפני אניות ועברו לים התיכון —
לחרדתם של המתרחצים ושוטרי משמר•
החופים.
השבוע התברר כי היו גם כאלה ששמחו
העולם הזה 1027

להופעת הדגים הטורפים האדירים. בלט
ביניהם אבו סקנדר, דייג ערבי בן ,70
שנולד ביפו ובילה כמעט את כל חייו על
פני הגלים. כאשר הגיעו הכרישים, היה
אבו סקנדר הכחוש ומקומט הפנים מוכן
לקבל את פניהם.
מכה מזגג אדיר. הדייג הזקן פיתח
שיסה משלו לטפל בפולשים .״הכרישים
נמצאים רק במים עמוקים והם באים איפה
שיש הרבה דגים קטנים,״ סיפר בשלווה
האיטית של איש מקצוע .״אני מסתכל על
הרוח ועל צבע המים ואומר לעצמי:
הלילה הם יבואו. אז אני מטיל את החכות
שלי לים, קושר אותן למצופים והולך
לישון.״
למחרת בבוקר יצא אבו סקנדר למצוף.

המנוחה, שחקנית תיאטרון זוטא סבינה
גרושקא, נהרגה בנפלה מן המונית בשעת
נסיעה מלך הנפט הישראלי יקו־תיאל
פדרמן, שהוא גם בעל מלון דן, שואף
להיות גם הילטון הישראלי על־ידי הקמת
רשת נרחבת של בתי־מלון. נוסף על מאמציו
(שנכשלו לפי שעה) לרכוש את מלון
קסטל בתל־אביב, מתכנן עתה פדרמן בית-
מלון גדול חדש על הרהכרמל
מעון התינוקות הנבנה עתה מטעם
ההסתדרות בירושלים על שמו (ובכספו)
של סגן נשיא איגוד פועלי ההובלה ב־ארצות־הברית,
ג׳ימי הופה, נועד כנראה
לתת ריהביליטציה ציבורית ומוסרית לטיפוס
מפוקפק זה, שנגדו מתנהלת עתה
במולדתו חקירה משטרתית וקונגרסאית גם

מצא את השגיאזח

בציור הנ״ל הוכנסו במתכוון 10 שגיאות (כגון הכובע על ראש ;־,איש
ההולך) .אמץ את עיניך ומצא אותן. בין הפותרים נכונה יוגרלו 15
פרסי ״שלטוקס״ .את הפתרונות יש לשלוח לת.ד .245 .ת״א,
עד 30.6.1957 ולציין על המעטפה חידון שגיאות — ״שלטוקס״.

בערבות סיביר
התמונה שגרמה לגט
האמת הערומה
עוד מרחוק הבחין בדג הענק, שבלע את
החכה ומצא את עצמו קשור למצוף. הכריש
השתולל, הקציף את המים סביבו בהפגנת־כוח
זועמת. אבו סקנדר ישב בסירתו הקטנה,
בחברת שני עוזריו, והביט בשלווה
בענק המשתולל .״תנו לו להתעייף,״ סינן
בין שניו.
כעבור שעה נעשו תנועותיו של הכריש
איטיות יותר. הוא צלל מתחת לפני המים,
לנוח מעט. במלים קצובות הורה הזקן
לעוזריו להתקרב אל המצוף. הם התירו את
חבל החכה, קשרו אותו אל הסירה והחלו
איספים אותו לאט־לאט. תחום פעולתו
של הכריש הלך והתקצר.
הכריש חש בסכנה. הוא אסף את כוחותיו,
פילח את המים כטורפדו רצחני לכיוון
הסירה, הנחית בה מהלומה מזנבו האדיר.
אחר כך זינק באוויר וצלל שוב למים.
הסירה הקטנה הזדעזעה מעוצמת המכה. אך
אבו סקנדר לא נבהל. הוא העביר את
ההוראה ״לאסוף חבל!״
שוב התקרבה הסירה אל שללה המרדני.
הדג התרומם שום אל פני הים, מוכן
להתקפת־מחץ מחודשת. אך עוזרו של
אבו־סקנדר היה מוכן.
הוא כיוון כידון מחודד, בעל ראש־חץ,
ישר אל הדג .״זרוק!״ צעק אבו סקנדר,
שניה לפני שהדג הטיל את עצמו על הסירה.
הכידון הועף בתנופה, נתקע עמוק בבשר
הדג. הכריש התרומם חציו מן המים, נעצר,
נפל בכבדות למים והחל משתולל בזעם
מחודש. עתה, מלבד החכה, קשר אותו גם
הכידון אל ציידיו. הוא המשיך להשתולל,
בעוז, אך גורלו כבר נחרץ. דמו החל
מתפשט על המים המקציפים.
עד צאת נשמתו. שוב התקרבה אליו
הסירה. הפעם אחז העוזר לאסו בידו.
בתנועה זריזה, העביר את עניבת־החנק מעל
לראש הכריש, הידקו בכוח מסביב לזימיו.
הדג הגדול נחנק בהדרגה, עד שלא נותרה
בו רוח חיים. הקרב תם.
כעבור שעה, חילק אבו סקנדר 120 קילוגרמים
של כריש מבותר לחנויות הדגים
של יפו.

כל ישראל
ה גנ בהתורם -פטור
מנעול שבור בדלתה של מונית עלול
לעלות לחברת המוניות עתיד סוגרבי 30
אלף ל״י. זהו הסכום שתבע השבוע בתביעת
פיצויים אזרחית ליאון גרושקא, אשר אשתו
העולם הזה 1027

יחד. הופה נאשם, יחד עם מנהיגים אחרים
של איגוד מקצועי זה, במעילה במיליוני
דולארים, בקיום קשרים עם כנופיות גנגסטרים
ובהחזקת בתי־בושת שני
שמאים ישראליים הוזמנו לראנגון כדי
להעריך את נזקי השריפה של א/ק בירגיטוז
טופט. מטען האורז שעל האנייה, שערכו
היה יותר מחצי מיליון דולאר, יימכר עתה
ב־ 15 אלף דולאר כמספוא לבהמות
האם התפשטות בפומבי מהווה עבירה
פלילית או לאו ז חוזת דעת משפטית
על שאלה זאת ביקשה השבוע עיריית תל־אביב,
המתנגדת להופעותיהן של דוגמניות
חיות בחלונות ראווה ברחובות המרכזיים
של העיר. הופעות אלה מושכות קהל רב,
המשבש את התנועה הסדירה ב ר חו בו ת...
כמתנגד לשוק-השחור נתגלה ערבי
קשיש בן ,60 תושב כפר טייבה, אשר
טען כאשר נתפס על־ידי המשטרה בשובו
מטיול בלתי־חוקי מעבר לגבול ירדן :״רציתי
לשבור את הקארטל של ערביי ישראל
המפקיעים את מחיר בנותיהם ומבקשים
מוהר רב ולכן יצאתי לירדן לחפש שם
בת־זוג במחיר מתקבל על הדעת
גזוזטראות מיוחדות לטיילים ותיירים,
המהוות נקודות תצפית לנופי הארץ, הוקמו
על אם הדרך בכמה מקומות נאים במיוחד.
חיצים וקוזי גובה מפנים את תשומת־לב
הצופים לעבר המקומות המעניינים הנשקפים
מנקודות אלה.

הרומן המותח שתורגם לכל
לשונות אירופה. יריעה רחבה של
חיי החברה הגבוהה בארמונות פאר.

תיאור נאמן של השחיתות בחצר
הצאר, גדוש עלילות מותחות
של גורלות אדם.
32 עמודים — 100 פרוטה • להשיג בכל הקיוסקים

רבבות עקרות בית
בארץ ובחוץ לארץ
מתלהבות ממנו!

מ פני ש סינ ם ב 1ן הנו נוח נרב־שימנש׳
לכביסה גדולה כם ו לאריג העדין ביותר.
להדחת כלים. שטיפת פיחת זירקזת.
להוצאתלכלוךוכתם ׳ ם.
סינטבון סעלה קצף עשיר בסים קרים
ם ים קשים ואפילז בם ים מלוחים.
ס • נטב 1ןחסכוניביותר .
חתיכה אחת של סינטבון שווה בשימוש
ל של ש חתיכות סב1ן כביסה תי ל.
סינטבנן מנקה ביסח־יות ירים
משומנות 1םזםלץב מינ חד
למכונאים ופועל* ד פו ס.

תזכיר
ה מ שו ר ש הנ צ חי
הקרב כיג׳י -בנטוב, שהעולם הזה
( ) 1026 ניבא להחרפתו, הגיע השבוע לשיא
חדש כאשר ערך ביג׳י סיור בנגב, נמנע באופן
הפגנתי מלהזמין גם את בנטוב. בנטוב
עצמו הקדים את ביג׳י בשטח אחר, מיהר
לפרסם פרטים על התוכנית לפיתוח הנגב,
אשר ביג׳י עצמו התכוון לשמרם לאחד מנאומיו
הקרובים השרים הדתיים
נפגשו השבוע עם ביג׳י, הציגו לו את תביעותיהם
להחרפת החוקים הדתיים במדינה,
כפי שהודיע מראש העולם הזח () 1026
תמונות־העירום, שצולמו על-ידי
רופא־עיניים תל־אביבי שהתפרץ לצורך זה
לדירת אשתו (ראה הטונה) והפתיעה במיטה
עם קצין־משטרה (העולם הזה ) 1026 הוצגו
השבוע במשרד־הרבנות, גרמו לאישור הגט
לפי דרישת הבעל. באותה שעה פנה עורך-
הדין מיכאל כספי לשר־המשטרה, דרש •כי
פעולות המשטרה בענין הפריצה לא יעוכבו
בגלל העובדה שהצד השלישי, במשולש הרומנטי,
הוא קצין משטרה.

הו כ ח׳ בעצמךב מעלנ תיו
הי1צא 1ת מן הכלל של סתטבון.

1חנת לך בקנוחך אחד ססנצר׳ נקה הבאים :

קופסתענק ־ טקסמיר נטם 9ו •
אבקת •כביס־נקה־ ל כ בי סהמ הי ר ה
אבקתכ בי סהללאססן זיו ה ש
פו פרת ענ ק ינקה לנולין שמפי
וחחוחרח ענד .״מ שח תשמ פו גמה׳

נסיוטבח:
תוצרת ״נקה־ ־ תוצרת איכו ת
במידה ולא ימסור החנוני את החפיסה חנם נא לפנות ל״מפיצ׳ סינטבון״ רדו׳ הנדוד העברי 28ת״א.

הזוי
גול!
ך• תל׳אביב״ הוזעקה המשטרה לחקור
4את היעלמם של שקי־דואר מתוך מכונית
שיצאה ממחסן דואר־החבילות, גילתה את
השקים מונחים במחסן דואר־החבילות.

חד גדיא
^ נגג, הביסו בדואים בחרדה על שדו־
4י תיהם שהחלו עולים באש מחמת השרב
הקשה, נשמו לרווחה כאשר החל יורד גשם
שכיבה את הדליקה, חדלו להיות מרוצים
בראותם את הנזקים שנגרמו לשדות על-
ידי הגשמים הזועפים.

עצה ידידותית

י*^רי1זר~1־זן>־רר״ת<-ח
ף* תל־רעים, פירסם עלון המשק את
•ייי תגובתו הנמרצת לגניבות צינורות האלומיניום
של המשק על ידי מסתננים
מעזה, העושים מהם מחבתות וסירים :״טס־שים
שכמותם — יכלו להיכנס ישר למטבח!״

תזכורת
ףפרונטנאק, ארצות־הברית, התכוננה
4יי חברת המים למבול של מחאות, באשר
ניתקה את זרם המים ללא אזהרה, לביצוע
תיקונים דחופים, הופתעה כאשר אף לקוח
לא התלונן ובמקום זה הופיע תושב אחד
לסלק חוב שהצטבר במשך חודשים רבים.

אשרי הגפרור
ך * שדרות, נעצר שלמה ללוש כחשוד
*יי בהצתת שדה קוצים בקירבת שדות
המושב, הצטדק :״מישהו אמר לי לזרוק
גפרור ולראות כמה שזה בוער יפה.״

עובדות ומסמכים
ך< באד ־ שכע, פנה יוסף לוי לקצין
—1העיר, בבקשת תמיכה מאחר שבנו משרת
בצבא, שלף מכיסו אישור כי חינו
מובטל כרוני, הסתלק במבוכה כאשר נוכח
לדעת כי המיסמך שהוציא מכיסו לא היה
אלא כרטיס המוכיח כי הינו עובד קבוע
באחד המפעלים בעיר.

עובר ושב
ף* חאנוכר, גרמניה, החליטה משטרת
*י התנועה לחלק, נוסף לדו״חים על עבירות
תנועה, גם ציונים של נהיגה טובה,
הסבירה כי כל נהג שיצבור עשרה ציונים
כאלה יוכל לבטל דו״ח אחד על עבירה קלה.

^3יוזו0וויו*8ן ון ריוו*ז>אוא 83<8
ך* ירושלים, התלונן השוטר יעקוב לוי
*•י כי בנסעו באוטובוס מהר־טוב לבירה
הוציא כייס מכיסו המחאות־כסף בסך 200
ל״י, תעודת־נשואין ואת תעודת־השוטר שלו.

גוזו גזוז
ך* נתיב הל״ה, במסיבת השבת ש־
4הוקדשה לסיום הגז, הוזמן לחדר האוכל
האייל זקן־הערר כאורח־כבוד, נגזז בטכס
מיוחד.

המכשף מ
*י בר אחד העיק על משפחת אושרי
1מעל לכל. מזה שלוש שנים נישאה רחל
לבעלה דויד, ולמרות כל רצונם לא נולדו
ילדים• רחל, אשה צנומה ונפולת פנים, בעלה בכתה בלי הרף, פנתה לרופאים;
רצה לגרשה. עד אשר בא אחיה דויד רדעה
לביתה במגדיאל, סיפר לה כי מצא איש
שירפאה מעקרותה.
״הוא הסתכל שאף אחד לא ישמע אותנו,״
סיפרה רחל ,״ואמר לי: יש לי איש חכם
לומד הרבה בספרים והמלאכים עוזרים לו.
הוא ירפא אותך.״
תחילה סירבה רחל לבקר את האיש המסתורי.
אך התקווה לזכות בפרי בטן הכריעה.
״באתי לאהל של אחי, במעברת מגדיאל.
האיש היה שם• הוא ישב על המיטה והסתכל
עלי. לא דיבר.״
היתד, זו פגישתה הראשונה של רחל עם
חסן יחיא .״הוא קם, התקרב אלי, הוציא
נייר מהכיס שלו, שם אותו במים, אמר
משהו ונתן לי לשתות מהצלחת — הכל,
הנייר והמים ביחד. ואני שתיתי למה, שזה
רפואה. כשרציתי כבר ללכת, אמר לי
לקנות תרנגולת גדולה, לא תרנגול, ולהביא
אותה מחר.
עקרת הבית העקרה מיהרה לקנות תרנגולת
ב־ 12 לירות, שחטה אותה וחזרה
למחרת לאוהל אחיה במעברה .״הוא כבר
חיכה לי באוהל. לקח אתה תרנגולת, עשה
ככה, כמה סיבובים באוויר, ובאמת —
אין תרנגולת. אני מיהרתי; לא רציתי שבעלי
ידע. הוא הוציא נייר, כתב עליו לא
יודעת מה. לא יודעת לקרוא. ועוד פעם
נתן לי לשתות.״
מחיר התענוג: חמש לירות. זהו המחיר
שנקבע על־ידי המלאכים גבריאל, מיכאל
ועמיאל בכבודם ובעצמם. רחל שילמה .״לא
לתת?״ שאלה בתמהון .״אני לא רציתי
להתחיל עם המלאכים.״

״אני מסכימה. למה לא? הוא מסתכל לי
בעיניים והקול שלו מגיע כמו מרחוק
לאוזניים שלי: יש לך פצעים?
אין לי, אמרתי לו. הוא מסתכל לי חזק
בעיניים. הראש מסתובב לי. ושוב הקול
מרחוק: למה את משקרת? המלאכים שלי
אומרים לי שיש לך. עכשיו המלאכים מרוגזים
בגלל ששיקרת ורוצים כסף. יש לך
פצע — מתחת לחזה!
״וזה היה נכון.
הוא אומר לי להוריד את השמלה ואני
מורידה. לא מתביישת. כמו רופא. הוא
לקח משהו ביד, לא יודעת עפרון או עט,
שם את היד על החזה שלי חזק, וכתב.
לא יודעת מה. לא יודעת לקרוא. כשגמר,
הסתכל לי בעיניים. הראש שלי הסתובב
ונפלתי. כשפתחתי את העיניים לא היה
באוהל.״
כל הטיפול הזה היה רק הקדמה. נותרה
עוד פגישה אחת, לפני שמלאכת המלאכים
תסתיים. המשיכה רחל :״גם הפעם ישב על
המיטה באוהל. הוא ביקש מאחי ביצה
ואמר לו לצאת. הוא לקח את הביצה ואמר
לי לשים אותה מתחת לשמלה, על־יד הבטן.
החזקתי את הביצה קצת זמן והוא
ביקש אותה בחזרה. שמתי לו את הביצה
ביד. הוא הסתכל עליה, אמר משהו ובמכה
אחת שבר אותה. בפנים — פוי! מסריח,
עם חתיכות בשר. נתתי לו כסף והוא אמר
לי״ עכשיו גמרת את הטיפול. את בריאה.״ אך אחרי כנפי מוכן

ך -טיפול — ושכר המלאכים בצידו —
י י נמשך רמה ימים .״יום אחד אני נוסעת
למעברה. האיש יושב על המיטה. לא מדבר
כלום. פתאום הוא קם, מסתכל לי בעיניים
ואני מרגישה איך הראש שלי מתחיל להסתובב.
הוא אומר לכולם לצאת. ניגש אלי
ואומר לי: עכשיו מתחיל הטיפול הקשה
שלך. אני ארפא אותך עכשיו. את צריכה
רק להגיד לי את האמת.

עני ד? ג

גז }* 1^ 7עעד *

ן* ויד אושרי, גבר כחוש ושחום, ש!
התפרנס מעבודה בבנין, היה מצוייד גם
בראש בריא. הוא לא הבין חוכמות .״אני
לא רוצה ללכת למכשף שלך!״ הודיע לאשתו
בתוקף. אך רחל לא התיאשה, רקמה
את רשת הקסמים בסבלנות.
יום אחד יצא דויד לקנות טומבאק לנרגילה
בפתח־תקוזה. בדרכו ביקר באוהלו
של אחיה של רחל. כאשר חזר לביתו נדמה
היה לו שקרה משהו משונה לבית:
הוא היה נקי ומסודר כמו בערב פסח.
בפנים ישבה כל המשפחה וחיכתה לו.

ביצה מסריחה

הדרך אל הילודה היתד, עדיין נעולה.
האשד, חייב היה הבעל לעבור תחת
מלאכי השרת של חסן .״כשיהיה
לטיפול, תגידי לי,״ הורה לה המכשף.

הבעל נלכד ברשת

שוטרים וגנבים

אשה ווצה ילדים? דוושה הגנה מעין הו!

1 /7 *1 1 1 4 1

מקרב פזורים

בעזות חשבון
״ מסטן 010״

]1רן דיסקו1ט

ליו טראלב ״נז

ך * היפה, לאחר קטטת־דמים שהתחוללה
4על רקע של הונאה במשחק קלפים,
הובאו המתקוטטים זבי־הדם יעקב כהן ו־ויקטור
כהן למשטרה, גילו כי הם בני-
דודים שמוצאם מטריפוליטניה.

גזר־דץ
ף• גבת, ביקשו חברי המשק להביע את
4הערכתם לשחקני תיאטרון זירה על הצגת
פרנסואח ראש־גזר, הגישו להם כשי
זר קלוע מקלחי גזר.

עובדותומספרים. זהו כתב־קודש שניתן מל־ידי יחיא לבינת גזל, אף היא אחת
מקרבנותיו התמימים של המכשף. נתב־קודש זה צריך היה לשמש תעודת־חסינות
ותרופה נגד עין־הרע ומחלות. שתי השורות התחתונות מלאות ספרות ערביות.

׳ המלאכים מרוגזים?׳ נא לפנות אל־

:פרסבא
סן יחיא היו קשרים מצויינים עם העולם העליון. המלאך
־יאל הביא אוכל לפי פקודתו, המלאך עזריאל ריפא את
וחותיו. כאשר פיזר מלח על הרצפה, זחל אחריו נחש
ל מקום שהוא הלך. היתה לו שליטה מוחלטת על רוחות
רפא והאושר. יום אחד עשה את הטעות הגדולה של חייו.

חסן יחיא, תושב שיכון נווה נאמן בכפר־סבא, מינה את עצמו מתווך מוסמך בין מלאכי
השמיים לבין תושבי האדמה, שהיו זקוקים להתערבותם הקדושה. תמורת שירותים שונים
לנשים הרות, חולים כרוניים, משפחות עקרות וסתם אנשים, זכה לכמה אלפי לירות.

כיצד! ואני. רחל אושרי ,40 ,מסבירה כיצד טיפל בה יחיא, כדי לרפאה מעקרותה .״הוא לחץ
חזק על החזה ואמר לי להחזיק ביצה על הבטן.״ הטיפול נשאר, למרות התקוות, ללא כל תוצאה.

בבטחון לחולה המדומה .״המלאך עזריאל
ירפא.״
סיפר דויד השבוע :״רחצו אותי בשתן
תיישים ונהיו לי פצעים על הגוף. אז הוא
אמר שאני טמא ושצריך לשלם למלאכים.
שילמתי לו בכסף ובבגדים. הוא היה בא
עם בגדים מלוכלכים והייתי נותן לו בגדים
נקיים. סוף־סוף, צריך להיות נקי כשהולכים
לדבר עם המלאכים.״
הבידוד היה מוחלט. דויד לא הורשה
לצאת מהחדר ואיש לא נכנס אליו. את
צרכיו עשה בפח בפינה. יחיא העתיק את
מטה הקסמים שלו למחסן פח בחצר אושרי,
הפך אותו למטה מיבצעים. משם היה משגיח
על הלקוח הירוק ומוסר את פקודותיו
ותזכיריו. כשהיה חם בצריפון הצר, היה
יחיא מוציא שולחן לחצר.
סביב מיטתו של אושרי התרחשו דברים
מופלאים. אבנים היו מתעופפות אל הרשת
וקרעות אותה. אבן אחת, שנזרקה
בכוח רב מדי, קרעה את הרשת. יחיא תיקן
את הנזק במו ידיו. לילה אחד נדמה היה
לדויד כי מיטתו מיטלטלת תחתיו ונשברת
לגזרים. בבוקר, לאפתעתו, עוד עמדה המיטה
על רגליה.
עושרו של דויד אושרי הלך וכלה• חצי
דונם אדמה שהיה לו עבר רשמית לידי
יחיא, שפעל כמנהל העסקים הארצי של המלאכים
בע״מ. הכסף הלך ואזל, עצביו של
דויד התערערו לחלוטין. נחשים וחיות שונות
מילאו את חלומותיו ואפילו בשעות
היום.
פעם ניכנס יחיא לחדר, כשבידו הבילה
מכוסה במפת שולחן. הוא הניח את החבילה
מתחת לשמיכה שעל המיטה. כעבור
כמה דקות הוריד את החבילה לרצפה.
עיני דויד יצאו מחוריהן: נחש ארוך הזדחל
מתחת למפה, כשלשונו מרקדת בחלל. יח

החדר ישב גבר זר בעל גוף חם ון
ים חלקלקות. היה זה חסן יחיא. כמו
ומד בזמנו, חיכה יחיא שההר יבוא
ן. אך משלא בא ההר, הלך מוחמד אל
1דויד כדי להוכיח לו באותות ובמום!
כי הוא האיש המסוגל להביא בנים
שפחתו.

הרבה לא עצר דויד אושרי את לשונו1 ,
ביפר למעבידו הקבלן את כל פרשה הק! -
סמים. הקבלן, בחוסר אמונה משווע, פרץ |
בצחוק.

עבד מכוון
* ן חוקו הציני של הקבלן פוצץ את
*ג כל העניין. תוך ימים אחדים הסתבר
כי לחסן יחיא עבר עשיר מאד בעניינים
אלה. הוא היה צורף, שדכן, בנקאי, מהנדס
בנין, מומחה בתורה ומרפא פגעים. הכל
עשה בהדרכתם המקצועית המסורה של
המלאכים, ותמורת שכר־טירחה מקסים.
עתה מתכונן המכשף הגדול להסביר בפני
בית־המשפס המחוזי, במלים פרוזאיות, את
מעשיו השמיימיים. מי יודע? אולי המלאכים
יעזרו לו גם הפעם.

ר ה גגץ
* ^ 111ע

,איפה היית כל כך הרבה זמן?״ שאלה
ו את בעלה.
יפני שהספיק לענות, התערב המכשף־
ירח :״היית אצל דויד רדעה ועמדת ב לקנות טומבאק.״
וושרי פער את פיו. האיש הזה באמת
שף. הבעל היה מוכן לטיפול.

יא לקח מלח והנחש התחיל לזחול אחריו1 ,
לאן שהוא שפך את המלח•
הכסף של משפחת אושרי אזל, עד כי £

1x 1

מרי! פתקים

* שיעור הראשון במלאכימיה החל:
1יחיא גירש את כל בני המשפחה מן
דר, נשאר עם לקוחו החדש לבדו. הוא
גיא כמה פתקים קדושים, ניגש לברז
:ין את משקה המלאכים הסטנדרטי:
ק פתקים. דויד שתה ונשכב מיד לישון.

חיא, שהיה בקי בדרכי אנוש לא פחות
שר בדרכי הרוחות, ידע כי דויד מעורה
י הבריות. הוא חשש כי אותן בריות
ניות לא יבינו נכונה את הטיפול ה־ויימי
ויצחקו מדויד התם. על כן אסר
יו לעזוב את מיטתו במשך חודש תמים.
בריאל ומיכאל יביאו לך אוכל,״ הודיע

הכעלהמרומה. דויד אושרי, שמסר את
עצמו לידי המכשף בתקווה לזכות לילדים, איבד
את כל כספו, גרם בסקרה לגילוי מעשי המכשף.

עדותמשמים. אחד מפתק׳ הקודש שניתנו
ל״לקוחן ת.״ בפינה התחתונה מימין רשומים מספרים
סידוריים שניתנו לפתק כמוצג משפטי.

מאזןמסחרי. חסן יחיא היה השדכן של
ימימה חג׳בי. הוא גם נתן לה כתב־גוגנה
להריונה. התמורה 2500 :ל״י עוברות למכשף.

אנשים
ה ש אי לתאהארוכה ביו ת ר

תגלי בעצסךש? .ל ם ־ נלו •
היאמרהיב עין ומסעירלב !

כאולפן גרג ( ^6פ )0נפתח
השבוע קורם קיץ
דדחדשי (פעמיים בשבוע) ל-

אנגליתת
או/ונ ו
קעכריתצ ר
הצלחה מובטחת -הרשמו מיד
אצל מר ח׳ בר־קמא (קמפינסקי),
המנהל, כתל־אכיב: גורדון ; 5
בחיפה: בי״ם, במעלה,״ החלוץ 13
וכתובת פרטית: פבונר , 19 חיפה)

17311
ע 0ש ; י במכנים נהדרים!

הרמטכ״ל רב־אלוף משה דיין ישתטח
בקרוב על קברו של בניהו בן־יהוידע, שר־צבאם
של מלכי ישראל דוד ושלמה. הוא
הוזמן לכך על־ידי חברת הזוהר של ק״ק
צפת, הרוצה להחיות את מסורת העליה לקברו
של איש־הצבא העברי הקדמון, על־ידי
טכס צבאי מפואר השבועון הצרפתי
פארי מאטש, המפרסם בגליונו האחרון
תמונת־ענק של דוד כן־גוריון ורעייתו
פולה, מציין בטעות בכותרת כי בתצלום
נראים ״ראש ממשלת ישראל ורעייתו רחל
שר החינוך זלמן (״זיאמה״) ארן
סיפר השבוע כיצד אירע שהוא לא הפך ל־אגרונום,
כשאיפתו. בשעתו, כאשר עמד שבעה
חודשים לפני סיום האוניברסיטה החק לאית
בחרקוב, ברית־המועצות, הוטל עליו
להתייצב בפני וועדת טיהורים. אחד מחברי
הוועדה הצהיר בפניו של ארן כי נשיא ההסתדרות
העולמית, ד״ר חיים וויצמן המנוח,
הוא ״תנין האימפריאליזם הבינלאומי״
.ארן הצעיר הגן על כבודו של וויצמן
בחריפות, וכתוצאה מכך נפסל להמשך לימודיו
באוניברסיטה את השאילתא
הארוכה ביותר בתולדות הכנסת, שכללה 13
שאלות בעניין הוצאת דרכונים, הגיש עורך
הארץ ח״כ פרוגרסיבי גרשום שוקן —
זאת גילה השבוע שר־הפנים ישראל בר־יהודה
שר הקיצוב לשעבר וגזבר
הסוכנות כיום, ד״ר דב יוסף, טען השבוע
כי קרוביהם של העולים החדשים בישראל
הכזיבו קשות את הסוכנות, שקיזזתה כי
הקרובים יתגייסו לקליטת שארי־בשרם העולים.
הוא טען, כי הדברים הגיעו לידי כך,
שהעולים מסרבים, בהשראת קרוביהם, למסור
את כתובותיהם של הקרובים. באחד
הימים, סיפר ד״ר יוסף, התקרבה לחופי
הארץ אוניה שהשיטה מאות עולים אשר רק
ארבעה מהם הודיעו כי יש להם קרובים
בארץ. כשהגיעה האנייה לנמל, קיבל את
פניה קהל של מאות מנפנפי־מטפחות• כששאל
ד״ר יוסף את קצין־המשטרה בנמל מי
הם המחכים לבוא האונייה, השיב לו הקצין:
״אלה הם קרובי העולים, כמובן!״

אי המערתך, הקאמ רי>־
הפתעה מיוחדת במינה ציפתה השבוע למבקר
התיאטרון המחמיר ד״ר חיים גמזו,
בבואו לטוקיו, בירת יפאן, לסידרת הרצאות
מטעם משרד־החוץ: באותו שבוע עצמו נערכה
בטוקיו הצגת הבכורה של המחזה שחור
על גבי לבן מאת אפריים קישון, אשר
סביבו התלקחה בשעתו מלחמה זעירה בין
המבקר לבין תיאטרון הבימה. למרבה ה מבוכה,
נקרא התיאטרון היפאני המציג את
המחזה בשם: נקמה במאמר שהתפרסם
בגליון האחרון של בטאון התנועה החינוכית
של השומר־הצעיר, על החומה, הסביר אחד
מוותיקי התנועה מדוע הצטרפו הוא וחבריו

להשומר־הצעיר ולא לגורדוניה: השמועה
אמרה, כי בגורדוניה פועל מדריך הצועק על
החניכים ורודה בהם ביד קשה. שמו של
אותו מדריך קשיח: יוסף ז ידין, שחקן התיאטרון
הקאמרי כיום יוסף ידין
הוא כנראה האלמוני המסתתר מאחורי שתי
האותיות ״י.י.״ ,לו הקדיש השבוע הסופר
משהשמיר את תרגום השיר לקאמריוס
שהתפרסם בדף לספרות של על המשמר.
מאחורי השיר הלאטיני העתיק (מהמאה הראשונה
לפני הספירה) הסתתרה כוונה אק טואלית:
התקפה על כמה מראשי התיאטרון
הקאמרי שהקימו את מועדון התיאטרון,
הנרמז כביכול בשורתו הראשונה של השיר:
״איה מערתו, קאמריוס?״ ידין ידוע אף הוא
כאחד המתנגדים למוסד זה כשנכנסה
השבוע למועדון התיאטרון הפסנתרנית פני״
נה זלצמן וביקשה כרטיס־אמן במחיר
מוזל, השיב לה הממונה על הקופה :״עדיין
אין אצלנו סידורים מתאימים לפסנתרנים!״
כאשר שהה בארץ הסופר האמריקאי,
מחבר זעקת הקרב לליאון יורים, היה
קיבוץ סאסא אחד ממקומות ביקוריו. בקיבוץ
זה נכנס הסופר לשיחה עם חבר ה
פסוק*
1הע<ם ע
^ני ה ם

כנ ציגי ם.

^נ<הם^ 3ן מ 1צדמ ״׳ ז\ מ ן ״

למכירה כהזדמנות : כרחובות מגרשים
לפנות :
תל־אביב, טלפון 24749

36י נ 1נ1

מ66080

• פרופסור יום!? קלויזנר, בן ד,־ :85״אינני יודע בכמה שנות חיים עוד
יזכה אותי הבורא, אולם זאת ידעתי — הנסיגה קיפחה לפחות חמש שנים משנותי.
מאז נסוג צר,״ל מסיני ומעזה לא אדע מנוח בימים ולא אישן בלילות.״
• הסופר רב סדן, על זכרונותיו של אסיר פראג מרדכי אורן׳ המתפרסמים
בעל המשמר :״לאחר שאורך נואש מלערער על הפרשה, הוא לפחות מהרהר בה.״
• חבר הכנסת שייף ג׳אבר מעדי, בהציעו את תיווכו בשביתת אתא:
״אני מוכן להזמין לביתי את יוסף אלמוגי והאנס מולר ואערוך להם סעודה כיד
המלך, וכטוב ליבם במאכל ובמשקה ישוחחו ביניהם בניחותא וסופם שהם מגיעים
לידי הסכם. אפילו כרושצ׳וב והאמריקאים מחייכים אלה לאלה בסעודה. אחרי
ארוחה דשנה אפשר להסדיר הכל.״
• ד״ר ישראל (״אלדד״) שייכ, על תלמידי השמיניות הפורצים :״אני
מציע לקרוא להם עגלי השמיניות. במשך הזמן הם יגדלו וייהפכו לשוזרים בלתי־חסומים.״
9ה״כ
צ״ב ישראל רוקח, במסיבה במועדון המסחרי־ד,תעשייתי :״ירדתי
מגדולתי, וכיום אני פושט־יד המבקש כסף בשביל מפלגתי ומבקש קול מחברי
מפלגתי.״
• ראש עיריית רמת־גן אברהם קריניצי, במסיבה בתל־אביב לפני
צאתו לחוץ־לארץ :״תנו לי בבקשה כוסית של ח־יסקי, כי מים של תל־אביב אינני
יכול לשתות.״
• יושב ראש המזרחי העולמי הרב אריה לייב גלמן, בהשיבו על
הנאומים במסיבה שנערכה לכבודו :״קודם כל אבקש להסתכל במראה. אחרי כל
הדברים ששמעתי כאן עלי, אני רוצה להסתכל ולהיווכח אם באמת מדובר בי.״
• הסופר יגאל מוסינזון, בצאתו מהצגת ירמה
שנושאה סבלה של אשה חשוכת־בנים :״הצגה גיניקולוגית.״

בתיאטרון

הקאמרי,

• הקומיקאי שמעון דז׳יגאן, בהסבירו מדוע אין הוא ושותפו ישראל
שומאכר בונים לעצמם תיאטרון בישראל :״בנו פה כל כך הרבה תיאטרונים שאחד
מהם יפול ממילא לידינו.״

משק יעקב (״יק״) מאטק ושאל אותו לדעתו
על זעקת הקרב. השיב ״יק״ :״התחלתי לקרוא
את הספר, אבל הוא שיעמם אותי נורא
והפסקתי. זה בכלל לא סיפור.״ מסתבר,
שלמרות דעה חריפה זאת נהנה יוריס מגי־לוי־הלב
וזכר את ידידותו של הקיבוצניק
מן הגליל: לא מכבר קיבל ״יק״ מארצות־הברית
תצלום צבעוני (ראה תמונה) ,בו
נראים הוא והסופר זד, בצד זה, על רקע
הקיבוץ.

ר ק חו ל ו חו ל
בשעה שנפגשו השבוע הרמטכ״ל רב־אלוף
משה די י ן ומפקד כוח החירום של האו״ם
הגנרל אדיסוןל. מ .ברגם, לשיחה על
המצב בגבולות במלון דגון באשקלון, דאג
הדואר הישראלי במיוחד לכך שהעיתונות
לא תוכל להיזדרז יתר על המידה במסירת
ידיעותיה: כל הקשר הטלפוני של אשקלון
וסביבותיה נותק למשך שעתיים, בלי הודעה
מוקדמת ח״כ מפא״יאברהםהר ״
צפלד, שחיפש לא מכבר באופן דחוף את חברתו
לסיעה ככהאידלסון, נאלץ לנקוט
בשיטות חיפוש מקוריות: הוא טילפן אל
כל סניפי קופת־חולים בזר, אחר זה, עד
שגילה את הסניף בו קיבלה בבה אידלסון
טיפול באותה שעה לטיפול רפואי
מסור זכה גם המזכיר הכללי של ההסתדרות
פנחםלבון, שנצטוזה על־ידי הרופא לקחת
תרופה מסויימת. מאחר שהיה זה ערב־שבת,
החליט לבון לא לחכות לפתיחת בית־ד,מרקחת
של קופת־חולים וקנה את התרופות
בבית־מרקחת פרטי. כשעלו לו התרופות
שבע ל״י, התפעל לבון :״תרופות יקרות
כאלה מחלקת קופת־חולים לחבריה ללא כל
תשלום זכרונות מימי ביקורו של
הסופר דו דפרישמן בתל־אביב העלה לא
מכבר הצייר נחוםגוטמן, שליוזה בשעתו
את הסופר. פרישמן, סיפר גוטמן, לא התפעל
כלל מתל־אביב הצעירה ונהג לומר בביטול:
״מד, יש פה? רק חול!״ כשהראה לו׳גוטמן
בית שעמד בבניינו, ניגש פרישמן אל בור
הסיד, הציץ אל תוכו ואמר שוב :״ובכן
מה? שוב חול, אלא שהפעם זה חול לבן״
כשפירסם החודש היומון למרחב מאמר
בו התקיף את הארץ ו״מוכרי־עט מופקרים״,
מיהר כתב הארץ שבתיטבת להגיש
תלונה רשמית לבית־הדין של אגודת־העיתו־נאיס,
בטענה כי הכוונה היתד, אליו
בשובו השבוע מביקור באירופה, סיפר הקריקטוריסט
קריאל דו ש ״) גרדוש, כי
בזמן שהותו באנגליה׳ גילה כי הוא לא
פחות מאשר קרוב־רחוק של בית־המלוכה
הבריטי, עקב נישואיה של בת־משפחתו מהונגריה
עם בן משפחת המלוכה. הצטער
דוש :״לא היה לי שכל לנצל את ד,פרוטקציה.״
העולם
הזה ! 027

ספורט

הקידה מיוהדת על השערוריה טאהוו׳ ביטול הנסיעה לסופיה

כדורגל
ה פי להתעטש

על משחק רבע־גמר הגביע, בין
מכבי תל־אכיב למכבי רחובות 1צ,)0:
בותב שייע גלזר:
אתם מכירים בטח
את הסיפור על
הפיל שרצה להרוג
נמלה ולא יכול לעשות
את זה, מפני
שכמה שהוא לא
דרך עליה היא אפילו
לא הרגישה, עד
שלבסוף הוא כבר
התעטש מרוב כעס
והנמלה טבעה ברוק
שלו. ככה היא ההרגשה של קבוצת
צמרת כמו מכבי תל־אביב, כשעולה לשחק
נגד קבוצת תחתית כמו מכבי רחובות. ה־רחובותים
ידעו שאין להם הרבה מה לקזזת
לסחוט ממכבי תל־אביב ולכן הם שיחקו כמו
כאלה שאין להם כבר מה להפסיד, אולי
חשבו אפילו להרויח בעזרת נס מהשמיים,
כמו שהלך להם במשחקם הקודם נגד מכבי
פתח־תקוה.
מכבי תל־אביב עשתה גם כן את השטות
שעושה כל קבוצה חזקה, העולה להתמודד נגד
קבוצה חלשה בהרגשת נצחון וזלזול ביריב,
ומורידה בצורה כזאת את רמת המשחק.
במקום להתעטש באמת כמה פעמים בכל הכוח
ולגמור עם יריב כמו רחובות, ירדה
מכבי תל־אביב לרמת המשחק של הרחובו-
תים ואלמלא השער הראשון, אני לא יודע
אם לא היה צורך להאריך את המשחק.
בכל אופן אני מבסוט שאיך שלא יהיה
עברנו את המכשול הזה בשלום, אם לא
להביא בחשבון את הברך שמוסי ליטבק
דפק לי. בשבת הקרובה תהיה לנו הזדמנות
להתמודד בחצי הגמר עם יריבנו המושבע,
הפועל פתח־תקוה, שהיא אחת הקבוצות
הטובות ביותר בארץ. אני רוצה לאחל לשתי
הקבוצות שזה יהיה משחק הוגן.
אני רוצה להגיד כמה מלים לאיגוד השופטים:
תדאגו לשלוח למשחקי גביע את
השופטים הטובים ביותר שלכם, לפחות ממשחקי
רבע הגמר והלאה. כי בשבת האחרונה
היה שיפוט חלש מאד והפריע למהלך
המשחק.
ולסיום: שמעתי שנתווסף לי שותף למקצוע
העתונאות — ידידי היזתיק יעקב
חודורוב, שיכתוב גם הוא רשימות על כדורגל.
אני מאחל ליענקלה חודורוב השוער
הלאומי שלא יבייש אותי ושיתן לי עוד
אפשרות ללמוד ממנו משהו בשטח זה.

במסלול

נציג כבוד

למרות שנבחרת ישראל לא תשתתף
באליפות אירופה בסופיה (ראה מסגרת),
תהיה ישראל מיוצגת שם בדרך אחרת• הנציג:
גבר בלונדי בעל עיני תכלת, שהוזמן
אישית על־ידי מארגני האליפות, כשופט
מספר שניים ברשימת שופטי התחרות.
אוריאל זמרי, שלמד את מקצועו במשך
ארבע שנים בארצות־הברית ושיחק בקבוצות
ישראליות, נחשב לאחד מארבעת
השופטים הטובים בעולם. אחרי סופיה, יסע
לריו דה־ז׳אנירו, לשפוט באליפות העולם
לנשים בכדורסל. כאשר יצא מלוד, לא
ליווה אותו איש מעסקני ה פו ר ט ...לפי
חוקת ספורט החובבים יכולה כל קבוצת
כדורגל להזמין קבוצה זרה למשחק עמה,
ובהזדמנות זו גם למישחקים עם קבוצות
אחרות. השבוע, כאשר הגיעה מחזיקת הגביע
הצרפתי טולוז, כאורחת הפועל פתח־תקווה,
התברר כי מכל שלושת המשחקים
שנקבעו בתוכנית, לא יהיה אף אחד ממשחקי
טולוז נגד הקבוצה ה מז מינ ה ...בערב
מישחקחגכיע של הפועל תל־אביב נגד הפועל
כפר־סבא, בשבת האחרונה, הביע
שוער הקבוצה התל־אביבית יעקב חודורוב,
שבאותו יום מלאו לו 30 שנה, כי כמתנה
הוא מצפה מחלוציו שיגישו לו למחרת
תוצאה של — 0 : 3כיאה ליום ההולדת
ה־ .30 אחרי מישחק מייגע שנגמר ללא
הכרעה, והוארך בחצי שעה נוספת, הסתכמה
התוצאה ב־ס 4 :לטובת קבוצת חודורוב.
את השער הרביעי, אמרו חבריו של חודו־רוב,
הוסיפו כמקדמה לעשור הבא הפועל
תל״אביב רוקם חלום על נסיעה ארוכה לאנגליה
ולאירופה המערבית. שיא הנסיעה יהיה
הייצוג של
משחק נגד ארסנל, קבוצת
הכדורגל האנגלי. לקראת סיור זה, ביטל
הפועל תל־אביב את הסכמתו הקודמת ש־יאזבנצ׳ק
יאמן את נבחרת ישראל למישחקי
הגביע העולמי, הממשמשים ובאים.
העולם הזה 1027

ך * א רק חובבי הכדורסל המושבעים ציפו לרגע הגדול
/שבו תמריא הנבחרת הלאומית לתחרויות אליפות אירופה
בכדורסל, שייפתחו השבוע בסופיה, בירת בולגריה. אזרחים
רבים, שזכרו את הגאווה הלאומית שמילאה אותם כאשר שמעו,
לפני ארבע שנים, על נצחונותיה המזהירים של נבחרת ישראל
במוסקבה, התגעגעו שוב לליבלובם החדש של זרי הדפנה.
גם מארגני האליפות ומשתתפיה לא התייחסו אל ישראל כאל
אחת מני רבות. כמה מדינות אף ציפו לקראת ההתמודדות
בסופיה. על מנת לגמול לישראל את חרפתן במוסקבה ובאליפות
העולם בריו דה־ז׳אנירו, שנה לאחר מכן. כי בעולם הספורט,
רכשה ישראל שם־תהילה בזכות ענף אחד בלבד: הכדורסל.
והנה נודע שמשלחת ישראל לא תצא לסופיה. מאחורי הידיעה
המדהימה, הסתתרה פרשה עגומה ומכוערת, אשר רק עסקני
הספורט הישראלי היו יכולים לעולל אותה.

נם שני מאמנים אמריקאים

היתהנעוצה במחלה הממארת, ההורסת
ך*• סיכה
( | באכזריות את תאי הספורט הישראלי. שם המחלה :״שמור
לי ואשמור לך״ או, בסלאנג העסקני :״פיפטי־פיפטי״ .דלקת
פרקים פנימית במכבי סיבכה, במקרה זה, את המחלה עוד יותר.
אחת הבעיות המתעוררת לפני כל משק כנפי מטוס, היא: מי
ינהל את הנבחרת, מי יאמן אותה? בארצות רבות קיים סגל
לאומי קבוע ומאמן לאומי קבוע. בישראל אין לא זה ולא זה.
בתחרויות מוסקבה וריו דה־ז׳אנירו י היה מאמן הנבחרת יעקב
שאלתיאל, צעיר ( )35 תל־אביבי חייכני, שחקן מכבי תל־אביב

צניעותו את ברוך שליין, איש הפועל תל־אביב, כמאמן הנבחרת
במקום שאלתיאל. ההחלטה הסופית, שנרשמה בפרטיכל הישיבה,
קבעה :״לאור החלטת הנשיאות בדבר המאמן אינה יכולה
ועדת הכדורסל לקבל על עצמה את האחריות לדרגה המקצועית
של הנבחרת, אולם מפאת קוצר הזמן עד לאליפות אירופה,
מקבלת הועדה את הצעת החבר יששכר דניאל בקשר למינוי
ועדה להכנות הטכניות של הנבחרת בהרבב כדלקמן )1 :יששכר
דניאל )2 ,יעקב שאלתיאל )3 ,אברהם זייף. הועדה ממנה את
החבר זייף כקפטיין הנבחרת.״
על מינוי מאמן לא נכתבה בפרמיכל מלה.
יעקב שאלתיאל לא ידע על החלטה חמקנית זאת, כאשר
פגש את יושב־ראש הוועדה ומסר לו את תשובתו לכתב
המינוי שנשלח אליו על־ידי ההתאחדות. על כל פנים הודיע
כי הוא מסרב לקבל על עצמו את המינוי. נימוקו: אי־אפשר
להקים נבחרת ראויה לשמה, בזמן הקצר שנשאר עדין לרשותו.
אוהדיו של שאלתיאל הגיבו בשתי דרכים על סירובו.
היו כאלה ששיבחו אותו על העזתו. סוף־סוף לא כל אחד
היה מוותר על נסיעה כזאת לחוץ־לארץ, מטעמים ספורטאיים
בלבד. אוהדיו האחרים איבדו מהעניין שהיה להם בכל
הנסיעה לסופיה. בין אלה נמנו גם מספר עסקנים חשובים.
בהתאחדות גרם הסירוב למבוכה. נקראה ישיבת הנהלת
ההתאחדות׳ אליה הוזמנו גם חברי ועדת הכדורסל ושאלתיאל,
שנתבקש לחזור בו. הוא סירב, מאותם הנימוקים. אך רעיון
ההשתתפות באליפות אירופה, שקיבל תקיעת סכין בגב, לא
מת עדיין. הועדה ניגשה לבחור מאמן. ב־ 1ביוני מסרה את
התפקיד לידי יהושע רוזין.
רוזין הוא מאמן וותיק ומסור, העושה ימים כלילות על
מיגרש הכדורסל של מכבי תל־אביב באימון שחקנים רבים,
טירונים כוותיקים, בהקניית יסודות ובהעלאת הכושר. הוא
המאמן הישראלי שהביא לכדורסל את מספר השחקנים הגדול
ביותר. אולם מלבד המאמן במיגרש האימונים, דרוש בכדורסל
גם מאמן היודע לנהל תחרות.
מצדדיו של רוזין טענו כי שאלתיאל, העובד כסוכן בבורסת
היהלומים, אינו מאמנה הקבוע של שום קבוצה, אלא רק מאמן
מדי פעם סגל שהוכשר בידי מאמנים אחרים, יוצא למסעות
ואליפויות וקוצר את התהילה שאחרים עמלו למענה.
לזה השיבו חסידי שאלתיאל כי אין הוא יכול, במעמדו כיום,
לבזבז את יכולתו והישגיו הספורטאיים, בהחילו לאמן קבוצה
נחותה, שלא תגיע במהרה. לתוצאות מיידיות או לנצחונות
בולטים. לנבחרת הלאומית יילקח תמיד מאמנה של הקבוצה
היותר טובה, דבר שיוציא, במקרה זה, את שאלתיאל מהחשבון
לשנים רבות. הם גם טענו כי מאמנה של הנבחרת הלאומית
אינו צריך להיות דווקא מאמנה של קבוצה כלשהיא. הבחירה
צריכה להיות אובייקטיבית ושאלתיאל כבר הוכיח את עצמו.

לשעבר. הוא גם אימן את נבחרות צה״ל שהתמודדו עם צבא
צרפת בפאריס ובישראל. אולם לשאלתיאל, למרות הצלחותיו
המקצועיות, לא ניתן התואר של מאמן הנבחרת.
הוא גם לא היה יחיד. נבחרות ישראליות הופיעו במישחקים
בינלאומיים כשמצדי המיגרש נותנים את ההוראות מאמנים
שונים: יהושוע רוזין, מאמנה הוותיק ( )38 של מכבי תל־אביב;
ברוך שליין, מאמן הפועל תל־אביב; אליהו עמיאל מהפועל;
טובי ראסקין ואלמר ריפליי האמריקאיים.
כאשר בא תור הנסיעה לסופיה, קבע הפיפטי־פיפטי כי הפעם
תהיה מכבי אחראית לניהול הנבחרת והכנתה להתמודדות. וכאן
החלה התסבוכת הפנימית: לשני המועמדים, שאלתיאל ורוזין,
תומכים מושבעים באגודת מכבי ובמוסדותיה.

לועדה לא בוער
** וד לפני חודשיים וחצי קבעה מכבי כי שאלתיאל
^ 7יהיה מאמן הנבחרת, הסבירה את הבחירה לרודן, בנוכחות
יתר עסקני הכדורסל של האגודה.
באופן טבעי, צריכה היתה ועדת הכדורסל של התאחדות
הספורט לאשר רשמית את המינוי, לשלוח לשאלתיאל בהקדם
את ההודעה על כך בכתב. אך ההודעה לא נשלחה הנהלת
התאחדות הספורט האיצה בועדת הכדורסל לסיים את פרשת
המינוי ושיגור המשלחת. אך לועדה לא בער הענין.
בועדה זו ישבו, בין היתר, שלושה מאמנים, בעלי עניין
אישי בבחירת מאמן הנבחרת. אחד מהם: יהושוע רודן.
הסחבת בועדה הגיעה לממדים כאלה שאפילו הנשיאות המכובדת
של ההתאחדות לספורט בישראל החליטה להתערב.
על דעת עצמה, קבעה הנשיאות את יעקב שאלתיאל כמאמן
הנבחרת לסופיה, מבלי לשתף בהחלטתה את ועדת הכדורסל.
היא רק שלחה לה הודעה על המינוי, בצירוף בקשה לזירוז
הטיפול. זה היה ב־ 2במאי, ששה שבועות לפני מועד שריקת
ההתחלה של האליפות.
אולם גם אז לא זכה שאלתיאל בכתב מינוי. המזכיר הטכני
של ההתאחדות לא ראה את הדבר כנוגע לו, ואילו ועדת
הכדורסל לא מצאה לנחוץ להתכנס אלא כעבור 24 ימים
יקרים. רק ב־ 26 לחודש קיבל שאלתיאל את כתב המינוי.

מח כתוב בפרטיכד?

ועדה התכנסה אותו ערב, וגם אז לא הואילה לומר
( ן מלים ברורות. בישיבה זו התעלם רוזין מהחלטת הנשיאות
— וחשוב מזה לגביו — מהחלטת אגודתו שלו, הציע ברוב

מקור המחזה

ך אשר החליטה ועדת הכדורסל למנות את רוזין כמאמן,
^ הוא הבין כי לפניו עומדת שעת כושר בלתי־חוזרת, היחנה
תנאי: להבא ייבחר לאימון הנבחרת אך ורק אדם הפעיל
בקביעות בליגות של ההתאחדות. התנאי נתקבל. לא היה זמן
להמשיך בוזיכוחים. עתה, למרות שהנבחרת לא יצאה לסופיה,
נשאר התנאי בתוקפו.
אולם גם בחירתו של רוזין לא חיסלה את הסחבת, האינטר־סנטים
השונים בהתאחדות בכלל ובמכבי בפרט, נכנסו לפעולה
בכל המרץ; החל מחול השדים הגדול, שנסתיים בגילוי דעת
מוזר של הנהלת ההתאחדות, הטוען כי חוסר תקציב הוא
שמנע בעד הנסיעה. נציגי הפועל, עטו על הזדמנות, לא היססו
אף לנפח את ממדיה. בפיהם היתד, סברה אחרת.
טענו אנשי הפועל :״הממשלה תמכה בנסיעה, לחצה בתוקף
לביצועה ואף העמידה סכום של 8000ל״י, שהוא כשני שליש
הסכום הדרוש. היה אומנם חוסר בעוד אלפיים לירות, אבל גם
על מכשול זה מצא הפועל דרך להתגבר. אך אנשי מכבי לא
עשו מצידם כל מאמץ מינימאלי, בטענה של חוסר תקציב —
גם כשהמדובר היה בערבות בלבד על סך 1000ל״י.״
בתוך מכבי, טענו אנשי הפועל, קיימות שתי קבוצות אינטרסנטים:
האחת תומכת בשאלתיאל והשנייה ברוזין. אנשי
שאלתיאל עזרו לפוצץ את המסע בשיקול של ״אם לא
שאלתיאל — אז בכלל לא!״
לדבר, הפועל, השהתה מכבי אח תשובתה בדבר הערבויות
הכספיות במשך ארבעה ימים, בגלל המריבות הפנימיות. היא
אפילו ניסתה לשדל את רוזין שיודיע כי הנבחרת אינה מוכנה
מבחינה מקצועית.
כשנותרו ארבעה ימים בלבד לנסיעה וסגל עדייו לא היה,
פנה יושב־ראש ההתאחדות, איש הפועל ישראל כרמי, טלפונית
אל יצחק לוי, סגן מנהל משרד ראש הממשלה וחבר הוועדה
הממשלתית הבינמשרדית לספורט, שהפעיל כל זמן את הלחץ
הממשלתי לקיום הנסיעה. כרמי הסביר ללוי את המניעים לעיכוב
ההחלטה הסופית ואילו לוי, שכבר נמאס עליו כל בלבול הראש
הזה, הפטיר לבסוף :״תחליטו מה שתחליטו!״
כרמי הודיע את תוצאות שיחתו עם לוי, בשיחה טלפונית, לחיים
ודיין, שותפו מטעם מכבי בראשות ההנהלה. וזיין הבין את הדבר
כהרפיית הלחץ הממשלתי; אנשי מכבי קפצו על המציאה, לא
הסתירו את נכונותם לבטל את המסע לסופיה.
התחוללה סערה, עסקנים איימו להתפטר. אולם כל אלה לא
ראו בפרשה אלא סיכם וך אישי מקרי. הם סירבו לפקוח את
עיניהם ולהודות כי מה שקרה לא היה אלא סימפטום. כי לא
סירובו של שאלתיאל, לא תנאיו של רוזין, לא חוסר תקציב —
ובוודאי לא העדר רמה מקצועית נאותה של הנבחרת — הם
שהכשילו את הנסיעה החשובה. הכשילה אותה השיטה עליה
בנויה ההתאחדות לספורט בישראל.

אממת
במה זעירה
מ חי רהטעם
הטעם הטוב אינו משתלם במקומות רבים
בעולם. השבוע נראה כי הדבר הוכח שוב
גם בישראל•
השעה היתד, שבע וחצי, והצגת־הבכורה
של זהו זה, תוכנית וארייטי בינלאומית
שאורגנה על־ידי האמרגנית סוניה זילברלסט,
היתד, צריכה להתחיל. אולם הדלתות לא
נפתחו. מספר הכרטיסים שנמכר לא היה
מספיק למלא אף את השורות הראשונות.
הקונים נתבקשו לחכות להצגה השניה,
שרוב מקומותיה נמסרו לא במזומנים, אלא
למוזמנים. בכל זאת לא היה האולם מלא
לגמרי גם אז. קהל מובחר ביותר, מורכב
בעיקרו משופטים, עורכי־דין, פקידים בכירים
ואנגלרסאכסים, מלא רק כשני שלישים
של אולם אוהל שם התל־אביבי הגדול.
יצאנית כשעות הפנאי. מה שחסר
לזה ו זה הוא אותה מזיגה מיוחדת של
וולגאריות, רוק־נ׳־רול ורעש הנחשב באמריקה
ובישראל לשיא הבידור. תחת זאת
ניתן לאניני־טעם הצגה מאופקת, מצוחצחת
אך לא מבריקה, של כשרונות מגוזנים•

ת שב ץ 05111:1היה

1027

אילו הופיעה רק רוזלינד פולר לבדה, היה
זה מספיק לערב אחד. השחקנית האנגליה,
שיש לה כשרון מיוחד להציג סיפורים
שלמים בחד־שיח, היא מושלמת. בתפקיד
האשד, ההגונה והמשועממת, המנסה את
מזלה כיצאנית (לפי. גי דה־מופאסאן) ,היא
היתד, מרתקת ממש. אחרי זמר הקאליפסו
הכושי סאי גראנט, שכבש את לב הגברות,
ולפני אירין סקוריק, רקדנית השאנס־אליזה
שצדה את לב הגברים, היתד, כיהלום
במסגרת מבריקה.

ך• ידיעה הסנסציונית ביותר על
| 1שריפת בירגיטה טופט (העולם הזה
) 1205 הופיעה בניישון, העתון הנפוץ
והחשוב ביותר בבורמה .״חשד לחבלה
בבריגיטה טופט!״ הכריזה הכותרת הראשית
למחרת האסון. מוסר הידיעה
היה זהיר מאד. אבל מתוך רמזיו אפשר
היה להבין כי רובץ חשד על אחד מאנשי
לולו, האניה הלבנונית שעגנה במרחק
100 מטרים מהאניה שלנו.
מתוך הבטלה מאונם, שנכפתה עלי
אחרי הדליקה, החלטתי לבקר על לולו.
קציני הבירגיטה הסבירו לי שאני משוגע.
אם היתד, חבלה, בוודאי יהיו אנשי
האניה נזהרים מאד. ובכלל — זה עניין
המשטרה. לקחתי את צ׳רלי צ׳אנג פו, העוזר
שלי במטבח, אותו שכרנו בקולומבו,
ושנינו יצאנו ללולו, כשאנו לבושים
בגדי עבודה.

ללבנונים רא איכפת
** ל הסיפון קידם אותנו המלח הא!
תורן, בקשנו לראות את הקפטיין.
״אנחנו מהאוניה הבריטית הסמוכה. אני
רב־טבחים וזה העוזר שלי, אנחנו רוצים
עבודה.״
הקפטיין לא היה על האוניה, קראו
לרב מלחים. גבר שמן ומקריח, לבוש
מכנסי חאקי וגופיה, יצא בפיהוקים רחבים
מתוך חדר המדרגות. זהו הצ׳יף.
הפרענו לו לישון כנראה.
חזרתי על הסיפור. הוא הצטער מאד:
יש לו טבח לבנוני מצוין, אבל אנחנו
יכולים לעבוד כמלחים פשוטים על ק ד
לומבו. הודינו בנימוס ובקשתי רשות
לבקר על האוניה. הצ׳יף הסכים, חייך
למצלמה וחזר לישון.

בכל זאת לא היתד, דרושה רוח־ד,נבואה
כדי לנחש כי סוניה זילברלסט תפסיד
כסף על זהו זה, כפי שהפסידה רבבות
לירות על הופעת ארתה קיט. קהל שוחרי״
הטעם בארץ קטן בהרבה מקהל שוחרי״
הרעם. יהיה עליה להביא את מארילין
מונרו־מילר, בהבטחתה, כדי שהקהל הרחב
יותר יגיד: זהו זה.

תיאטרון
ה שו ד, הכלבוה פי ל

״הזמרת בעלת הקרחת (תיאטרון
זירה; מאת אדן •ונסקו; מתורגם ומבויס
בידי מיכאל אלמז; תפאורה; אביגדור פוסק)
מסתרקת עדיין באותה התסרוקת,״ מספר
הכבאי (יהודה פוקס) למר ומרת סמית
(אליעזר יונג ושלומית קפלנסקי) למרי (עדנה
שביט) ולמשפחת מרטין (יוסף ספרא
ורות גלד).

מאוזן .2 :במידה רבה ; .6חייה קדמונית ; .8ספק ; .10 בן זוגו
של מגוג ; .12 נע; . 13 רב־אלוף; . 14 מסמר גדול; .15 רשע;
.16 אל בבלי; . 18 הסתמא; . 19 קטנטן; .21 שם פרטי ערבי;
.24 אפר לוחש; .25 כרך ישראלי; .28 מפגעי הצבר; .29 סוד;
.31 תחת הראש; .32 איסור רבני! .34 תבואה; .35 קבוץ ותיק ליד
פתח־תקווה; .36 היטל; .37 שמחד .39 ! .שום, ללא ראש ; .40 בתוכו ;
.41 בית ; .42״עוד הפעם 44 משכן ; .46 חיית היאור ; .48 ספר
קדמון; .50 תרגיל התעמלות; .51 מקובל! .53 תספורת הצאן;
.54 יחידת חשמל; .56 בני ישראל; .57 מערב; .58 חטא; .60
ניתנת למשלוח בדאר ; .62 פתן ; .64 גבינה.
מאונך .1 :אות עברית ; .2מעמסה ; .3חודש האבל ; .4מה שנובע
מן העט הנובע ; .5מלת ברירה ; .6בן זוג הברק ; .7כוכב ; .8לב ;
.9אזור תעשייה גרמני; . 10 חטיבת צה״ל במלחמת העצמאות;
. 11 ירק; .17 עיראק התנ״כית; . 19 נכד יעקב; .20 אילן; .21 שמה
הפרטי של שחקנית פורת; .22 חצי פחות שליש; .23 עידוד;
.25 מום ; .26 מלכודת ; .27 בית נשים ; .28 המשכן האחרון ; .30 כעם ;
.31 חיית בית; .33 מאמר עיוני; .38 תשובה לקריאה; .41 אני,
אבל גם כן ללא ראש; .43 בירה אסיאתית; .44 בן־גוריון; .45 עי
חרבות; .47 אל הים; .48 לפי טעם המזרח; .49 קיום .50 :קבוצת
עמים; .52 יין שרף; .55 מקצוע בבית־הספר היסודי; .56 עובד
בית המרחץ .59 :אוי; .61 ארבע־עשרה; .63 מנחה את עבודת
בית־המשפט.

אג׳ין יונסקו, המחזאי הצרפתי שנולד
ברומניה, רצה לכתוב סאטירה על האזרח
הבריטי הפשוט. הוא לקח משפחה בריטית
טיפוסית, הושיב אותה בחדר בריטי טיפוסי,
מילא את החדר באביזרים בריטיים טפוסיים
ונתן להם לפטפט ככל העולה על רוחם
פטפוטים בריטיים טיפוסים, ולספר בדיחות
בריטיות טיפוסיות.
עד כאן היה הכל פשוט מאד. הבעיה
התחילה ברגע בו צריך היה מישהו להציג
את כל זה.
בית נתיבות. קשה מאד לעקוב אחר
המתרחש על הבימה. ככל שהמחזה (אנטי־מחזה
בלשון יונסקו) מתמשך והולך, כן
הולך ואובד הקשר בין משפט למשפט.
הבדיחות הן בריטיות בתכלית :״כלב שאל
שור: למה לא בלעת את החדק שלך? ענה
השור: חשבתי שאני פיל.״
שחקני זירה תפשו את רוח המחזה בכשרון.
משחקם המצוין הופך את הזמרת
בעלת הקרחת לחודיה משעשעת ומענינת
מאד, לקהל המוכן לזנוח לשעה קלה את
הכל, לצחוק ולחייך עד גבול האבסורד
המוחלט, מאזרחי בריטניה המסכנים, המוצגים
ככלי ריק לחלוטין בעזרת כשרונם
של שחקני זירה, במאי המחזה ועטו החד
של יונסקו.
ייהנו יותר מן המחזה אלה שבקרו כבר
בבריטניה. אלה שלא היתד, להם עדיין
ההזדמנות ירצו לעשות זאת עכשיו. בין כך
ובין כך, תשמש הזמרת בעלת הקרח בזירה,
בית נתיבות מצוין לאוהדי הסאטירה הטובה
באשר הם שם.

אשת השגריר
במסיבה דיפלומטית

מצטלמת יחד
בעלה, עם שנערכה בראנגון.

ג׳ורג׳ ,מכונאי ראשון לבנוני בן ,29
הסכים ללוות אותנו לסיור על ד,אוניה.
הסברתי שאני מעונין במיוחד במטבח
וביקרתי בינתיים בכל פינה. ד,לולו היא
ספינה ישנה של 3000 טון. בחדר המכונות
היה אי סדר עצום, עד כמה
שאני מבין במכונות.
שוחחתי עם המלחים על השריפה ב־בירגיטה.
אף אהד לא הצטער ולא שמח
על השריפה. כולם ראו אותה, אבל לא
עלה על דעתם שחושדים בהם בחבלה.
״פטפוטים,״ אמר לי ג׳ורג׳ באנגלית,
״החברה לא שמרו בוודאי על המכונות
בסדר, ועכשיו הם מדברים על חבלה,
משוס שזה יותר קל מאשר למצוא את
הגורם האמיתי לשריפה.״
חוץ מזה, אף אחד מאנשי הצוות לא
שירת פעם בצבא, לא למד חבלה ולא
איכפת לו אם אניד, דנית מובילה אורז
לישראל .״כל העניינים האלה בין ישראל
והערבים לא מעניינים אותנו,״ סיים
ג׳ורג׳.

מרק הנקמה בכרישים
ף* זרתי לכירגיטה טופט. בין
1 1שרידי התא המפואר שלי שעלה
כולו באש, נמצאו עדיין כמה מחפצי
האישיים. אספתי את פילי החרסינה שלא
נשרפו ועליתי על הסיפון.
״איפה הקאבינד, של גלסון?״ שמעתי

השגריר המצוי מבטיח רשאול בקהיר
אם לתת היתר נגיסה לעתונא׳ ישראלי

קול מוכר שואל באנגלית־ישראלית. הסתכלתי
אל כיוון הקול ואת מי אני
רואה? יוסף חבקינס בכבודו ובעצמו.
הוא הגיע לבורמה ישר מיפאן, בסירה
המסכנה שלו, והחליט לחזור באווירון
לישראל.
את חבקינם קשה לחלוב. הוא חולם
למכור את הסיפורים שלו לכל העתו־נים
בישראל ומפחד מהתחרות. הוא הסכים
לספר לי על מסעותיו רק בראשי
פרקים, כדי שלא אדע יותר מדי.
בערב יצאנו העירה. החלטנו לבקר
במסעדה סינית שממול לפאגודה הגדולה.
חבקינם מתנהג כמו פרא־אדם ישראלי.
צועק על המלצרים ועושה שערוריות
.״איפה הלחם שלי?״ צעק על
מלצר מסכן אחד, עד שהסברתי לו שבמסעדות
סיניות לא אוכלים לחם.
חבקינס דרש שיגישו לו מרק כרישים
:״כל הדרך מיפאן לבורמה הייתי
צריך להיזהר מכרישים. החלטתי לנקום
בהם אחת ולתמיד,״ הסביר לי.
בסוף הארוחה קיבלתי ממנו מתנה:
תמונה אישית שלו. הוא ליכלך אותה
מאחור בכתם שומן־מרק־כרישים וכתב:
״למזכרת מהמרק במסעדה הסינית, ליד
הפאגודה בראנגון.״
כשנפרדתי ממנו, החלטתי לא לצאת
אף פעם לבדי בסירה מסביב לעולם.
זה גורם קצת לסיבוכים אצל מי שעושה
את זה.
הפיצו לדניה ממקור לדניה

לני סופית מה יהיה אתנו. פעם
שמועה שמטיפים את כל הדנים
ואותי לישראל. למחרת נודע
כמעט־יודע־דבר שיחזירו אותנו
דרך הסואץ.
החלטתי לחפש נושאים מעניינים לכתיבה.
פניתי ליעקוב שמעוני, ציר
ישראל בבורמה, ושאלתי אותו מה דעתו
על ראיון מיוחד עם השגריר המצרי בבורמה.
הציר ויועציו הביטו עלי כעל
משוגע .״הם יזרקו אותך מהצירות. אנחנו
עסוקים מאד; לא יהיה לנו זמן לשחרר
אותך מכלא המשטרה הבורמאית...
השגריר המצרי שונא יהודים, הוא לא

צולם בידי רפי נלסון בצל הדגל המצרי הסת־גוסס
על בנין השגרירות המצרית בראנגון. הוא

צא החוצה במיוחד להצטלם, אחרי שקיבל את שליח העולם הזה לראיון במשרדו.

״המצרי שונא יהודים!״
ך>* בארהנאה של סטראנד הוטל,
4רודפות השמועות זו אחרי זו. מאז
השריפה חיים כאן בנוחיות, על חשבון
חברת הביטוח, ומחכים שמישהו יגיד

רפי נלסון על סיפון הלולו, ליד סירודהצלה

הנושאת על דפנה את שם נמל האם, בירות.

התמונה מטושטשת צולמה על־ידי איש־צוות לבנוני שלא ראה מצלמה מימיו.

ראלית אמרו לי שברגע בו אומר כי
אני עתונאי ישראלי, אזרק החוצה. נשמתי
עמוק ואמרתי במהירות :״אני עתו־נאי
ישראלי ועובד בשביל העולם הזו*
באתי לדבר עם השגריר כדי לבקש ממנו
שיסדר לי ויזה למצרים.״
על הויזה החלטתי ר.ק בתוך השגרירות.
אם לא יואיל, לא יזיק. לבקש
אפשר. השגריר יכול תמיד להסכים או
לסרב ואני גם תמיד יכול להתחרט לפני
שאכנס לטריטוריה מצרית.
מוסטפה החוויר אך המשיך לחייך. הוא
הציע לי שנית לשבת, הדליק סיגריה
מצרית, הציע לי אחת וביקש שאמשיך.
המשכתי :״אדוני הקונסול יודע וודאי
שעתונאי מצרי בשם איברהים עיזאת
ביקר לפני שנה מישראל. נדמה לי שכדאי
לסדר ביקור גומלין...״
הקונסול נרגע. הוא הרים את שפופרת
הטלפון, מלמל מלים אחדות בערבית
והזמין אותי לחזור בשתים־וחצי.
״השגריר הסכים לפגוש אותך. תחזור
על בקשתך באוזניו׳״ הסביר ברשמיות
יבשה, שמלאה אותי שמחה.

ידבר אתך. מוטב שתשכח את כל העניין.״
מצויד
בכל העצות הטובות האלה
יצאתי לרחוב, קראתי ״טאקסי!״ ומסרתי
לנהג את כתובת השגרירות המצרית.
לפני שנעצרה המונית בפתח הבית מספר
, 129 ברחוב אונדרי, ישרתי את עניבתי
היטב וכיוונתי את המצלמה לצילום באור
עמום.

טיסה למהיר
*** וער השגרירות היה חביב

נ׳ורג׳ ,המכונאי הראשון של הלולו, מצטלם עם צ׳ארלי צ׳אנג,

י -י בפתח חדר המכונות של האניח. על חזהו של ג׳ורג׳ הלבנוני
נראה צלב מוזהב. ג׳ורג׳ הוא בעל השקפת עולם קוסמופוליטית, כמרבית הימאים.

14/מאד. הוא פתח את דלת המונית
והראה לי את הדרך פנימה. שני פקידים
מצריים קבלו את פני, שמעו שאני רוצה
לשוחח עם השגריר והפנו אותי לפקידה
בורמאית קטנה, שישבה ליד שולחן הקבלה•
אמרתי לה שאני עתונאי ומבקש
לראות את השגריר. היא לא שאלה איזה
עתון אני מייצג, לחצה על כפתור ושוחחה
קצרות עם גבר אלמוני מעבר למכשיר
.״הקונסול, מר מוסטפה, יקבל
אותך בעוד רגע,״ הודיעה בחיוך.
הקונסול ישב בחדרו, שקוע בתוך
כורסה ענקית. מר מוסטפה לבש מכנסים
שחורים וחולצה לבנה, ללא עניבה וללא
מעיל, ועסק במיון מכתבים. הוא הסיר
את משקפי הקריאה שלו, הציע לי כסא
ואמר באנגלית :״בבקשה...״
היססתי לשבת• אנשי הצירות היש־

אמבולנס של משטרה
משדקות לפני שתים וחצי הייתי
| | בפתח השגרירות. באתי במכונית
הפרטית של פנינה רונל, אשתו של
ראש קבוצת המהנדסים הישראליים שב-
ראנגון.״אני אחכה 7ך כאן ,״אמרה פנינה;
״אולי צריך יהיה להזעיק אמבולאנס
או משטרה.״
לא היה צריך להזעיק כלום. השגריר
קיבל אותי באיחור של כמה דקות;
חזרתי בפניו על בקשתי. כמה רגעים
שקט. חיוכים לבביים של השגריר והקונסול.
״אני
באופן אישי בעד. הקונסול, מר
מוסטפה, יקח ממך את הפרטים האישיים
ואנחנו נשלח מברק רישמי לקהיר עוד
היום• תוך ששה ימים תקבל תשובה
חיובית או שלילית. הכל יכול לבוא בחשבון.״
הראיון
נגמר.
הדרכון הישראלי הראשון שסרטיו
נרשמו בקונסוליה המצרית בראנגון היה
שלי. הקונסול חייך שוב, ליווה אותי
לפתח השגרירות וחיכה שאצלם אותו.
פנינה במכוניתה לא האמינה למראה עיניה.
צילמתי את מוסטפה שוב, לחצתי
את ידו והלכתי.
אני מחכה לתשובה.

כיצד היו ברנשים וחתיכות תנכיים
כותבים לרותי? האם התעכבתם פעם
לחשוב על כן? מי, למשל, היתה כותבת

״מעולם לא תיארתי לעצמי שיבוא
יום ואזדקק למדורך. תמיד הייתי מלגלגת
עליו. אני אשה ירושלמית. אומרים
עלי שאני יפה. בעלי נמצא לעתים
קרובות במילואים. אני אוהבת מאד
להתרחץ. יש לי חולשה מיוחדת ל־ג׳ינג׳ים
המנגנים בכינור. הנושאים להתכתבות:
סרטי דאריל זאנוק וגרגורי
פק.׳ -בת־שביע, כמובן.
אני מציעה משחק משעשע: שתשלחו
אלי מכתבים מסוג זה של דמויות תנכיות
ידועות. נוכל, מאוחר יותר לערון
השוואה בין המכתבים, ואז נוכל לחיין
בצוותא. מה דעתכם?
1,61161, £ 0 0עגוסץ 1118 18 יד
1§; :זט 13ג

לבורמאי, יופי פנימי
מכתבו של ( )1027/1נשא את כתובת
הצירות הבורמאית בתל־אביב, אותה
ניסה להסתיר בהדבקת תו של דאר
אוויר.
מכתבו אלי היה חבוב מאד, נכתב
בכתב־יד יפה להפליא בשפה האנגלית.
הוא מספר שהינו בוגר אוניברסיטה,
בן ,23 נמצא בארץ בתפקיד, ישהה בה
כשנה. הוא מציין כי אין הוא כלל אדם
עשיר, ואת רגליו השחומות נושא הוא
בעצמו, ללא עזרת גלגלים. כמו כן
טוען הוא שמעולם לא שאל איש כיצד
הוא נראה.
הוא אוהב לבקר בסרטים, מרבה
בקריאה, אוהב לשחות, לרכב על סוסים,
להאזין לדברי הזולת ולאכול מאכלים
טובים. הוא מבקש להתכתב באנגלית
בלבד, עם נערה כבת ,20—25
״מעדיף נערה נשיית, נקייה ומסודרת,
רכה וטובת לב, ומעל לכל מעריכה
את היופי. יופי הוא מעלה, אך היופי
הפנימי חשוב יותר,״ אומר הוא.
,הזדמנות בלתי חוזרת לצחצח את
האנגלית שלכן, נערות.

צמד משפחתי

( ,)1027/3לעומת זאת, הם אח ואחות.
ירושלמים• היא בת ,21 בוגרת סמינר
וצבא, גבוהת קומה ונאה, ואלמלא היתד,
אחותו של אחיה, כי אז לא היה מכתבה
מגיע אלי. דעתה על אחיה בן ה־30
גבה־הקומה וירוק העינים, היא כדעתו
עליה.
הצרה, אומרת היא, שחברותיה אינן
מוצאות חן בעיני אחיה, וחבריו שלו
אינם לפי רוחה. מה עושים? כותבים
לרותי לבקש חברים מתל־אביב או מעיר
הכרמל, כדי שיוכלו לרדת ממרומי
ההרים. תחבורה? אין בעיות. יש להם
מכונית. הם רוצים להתוזדע אל צמד
משפחתי אחר שיהיה בעל נתונים כשלהם,
נחמדים ואוהבים לטייל. בלית
ברירה, יכולים הם להוות לאדהזקא אח
ואחות. מהרו, מבקשים הם ,״כי תור
האביב הגיע ולבינו מלבלבים.״

נשמע בחנות המכולת :״בשביל מה
לעזאזאל החזרנו את עזה ושארם־א־שיין?
אם אין אפילו חמאה אמריקאית!״

פרח קמל ועיני תינוק

את רוצה לבלות את ימייך בקריאת
מכתבים כשל 1027/4סחתיין.
״את האלמונית שתקראי את מכתבו

הסיפים עילי

האחיות

מי רוצה להתכתב עם שתי אחיות
בגיל .)1027/2( ?17—20 לשם כך עליכם
בחורים, אחרת לא
להיות סלוניים,
מבטיחות הן, נאות
הולך. שתיהן,
״בעלות חוש הומור, אוהבת לרקוד,
לערוך טיולים, מסיבות ונשפים.״
ואם הן מתכוננות באמת רק להתכתב,
קראו לי לילי.

של האלמוני הזה, התחפצי לקרוע את
המעטה העוטף את המכתב ולקרוא את
הפנימיות החבויה בנבכי המלים? התא־בי
לדעת את אשר יש לו ואת אשר אין
לו להכיר את דיוקנו קלסתר
מחשבותיו חלומותיו ורצונותיו?
פניו
או שתסיקי כל זאת מבין השיטין —
או שמא תכתבי לאלמוני הזה ותסירי
מעליו את צעיף האלמוניות וידעת הכל.
״האם יש לך עניין לדעת? לך, האלמונית
שתכתבי אל האלמוני הזה אספר
לך מעט על חיי. אינני יליד הארץ —
עליתי עוד בהיותי נער ומאז ועד עתה
הספקתי רבות. ובין היתר א ה בת י
התאכזבתי ..חלמתי והר צנ תי ...האמנתי
וכפרתי — אולם כל העת לא
חלפה מנגד עיני התקווה הצחורה המרצדת
וכאשר לא מצאתי לה משכן,
פניתי אלייך, האלמונית.
״אני סטודנט תל־אביבי צעיר לימים,
לומד בפקולטה שאינה תואמת את אשר
אני כותב. משום־מה מרגיש אנכי בבדידות.
רבים הם רעי וידידי מסביבי.
רבים הם בילויי בחברות בנשפים
הסוערים . .במסיבות. משוגעים הם׳
תחביבי, אך בכל זאת בודד אני כי
משהו בתוכי הומה כשאלה התוהה
ומבקשת את התשובה המעודדת. לעתים

״למה הדודה הזו
שאל אחייני בן ה־5
שנשלחה אלי על
מתל־אביב — ״היא

הצטלמה בחושן?״
שראה את התמונה
ידי יצחק פרידמן
לא יפה?״

מרגיש אני כי זרים לי המה חברי, יען
כי חשים הם את אשר איני חש —
ואולי אמצא ענין יותר בפרח פורח
או קמל במבט תמים בעיניו של
תינוק בשחוק זך על שפתותי
נערה בפרחים הטלולים בגנתנו
בצליליו של בטהובן או שופן בטבע
המלא חמימות. הייתי מספר לך הכל,
האלמונית הייתי אומר לך כי אני
בחור רגיל, אבל בכל זאת אין זה
המקום לסיפורים
ניפגש או לא ניפגש? זה תלוי
ברוח הזמן או שמא ציני תאמרי
עלי — וצדקת — שמא סנטימנטלי
תאמרי עלי וצדקת. או שמא אגואיסט
תאמרי — נומינליסט — אוניברסליסט,
מטריאליסט או אידאליסט — אולי בן —
אני כזה או אם תרצי לומר אין
אני כזה — מעולם לא ידעתי להגדיר
את מהותי ואופיי — השתניתי כשינוי
האושר.
״האם בכל זאת תעיזי לכתוב אלי
האלמונית? ודאי שזהו תענוג המיס־תורין
שבאלמוניות.״

בבית הספר התיכון אלג׳ין שבמדינת
אילינוי, ארצות־הברית, כאשר זוג הוא
קבוע, נוהג הנער ללבוש חולצה בדיוק
מאותו אריג של חצאית נערתו. בבי,
רונקס, לעומת זאת, עונדת נערה את
מפתח הזהב ללבה בשרשרת דקיקה
לצווארה. מפתח נעדר מוכיח כי הנערה
תפוסה.

קולנוע סרטים
להרות או לאלהרות?
אנו רוצים כילד (דן, תל-אביב; ראניה)
מאפיין את גישתם הרצינית של הדאנים
לבעיות החיים. הפעם השאלה שצאצאי המלט
מציגים היא :״להרות או לא להרות?״
והתשובה, בדאנית עסיסית ,״ועוד איך!״
מסתבר, לפי הסרט המוזר הזה (מוזר
בגלל השילוב של עלילה שטותית ומאמץ
להיות מדעיים) ,שבדאניה עושים המון
בשטח המיני, אך להמונים העושים חסרה
תיאוריה. הסרט בא למלא את החסר. הוא
יכול רק למלא את פיהם של המבקרים פיהוק.
כי סיפור המעשה המרכזי, שבא למלא
שלד שעליו מנסים המפיקים לקרום עור
וגידים של בדיקות רפואיות שונות בשלבים
שונים של הריון, עד שהוא מסתיים בתמונה
— מהירה מדי — של לידה, הוא
פרימיטיבי בצורה שלא תאמן בלתי אם
הולם להפליא את רמת
תראה. המשחק
התסריט. 16 לאלה שמלאו להם
הסרט מיועד
שנה ומעלה. כלומר, בדיוק אלה שאינם
ממנוכלום.
מסוגלים ללמוד

אמתו אגד ה
אנאסטאסיה (נזוגרבי, תל־אביב; ארצות
הברית) היתד, בתו הצעירה של הצאר
ניקולאי השני, האחרון למלכי רוסיה. האגדה
מספרת שכאשר התפרצו חיילים קומוניסטים
אל המרתף, שבו היתד, כלואה משפחתו
של הצאר, והחלו יורים בו, באשתו ובבניו
ובנותיו, היתד, אנאסטאסיה היחידה שלא
מתה בו במקום מן הכדורים. היא היתה
מוטלת, מספרת האגדה, מתחת לגויות
אחיותיה, רק חצי מתה. שני חיילים רחמו
על הנערה הפצועה אנושה, הוציאו אותה
ממרחץ הדמים, הבריחוה את הגבול.
ממשיכה האגדה: אנאסטאסיה המסכנה,
לאחר הסיוט, איבדה את בינתה, ישבה שנים
בבית משוגעים, ניסתה להתאבד. אחר חזרה
אליה בינתה, ניסתה להחזיר לעצמה סכום
של מיליונים, רכוש אביה, שהיה מופקד
בבאנק אוף אינגלאנד.
הרי נושא מצוין לדראמה. כך חשבה גם
מחזאית צרפתית מורט, שנטלה את האגדה,
צרפה אליה את מד, שקראה על אשד, צעירה,
שניצלה מנסיון התאבדות ואשר טענה כי
היא היא אנאסטאסיד״ צרפה אותם למחזה
מתח רומנטי. המחזה עשה סיבוב בפאריס.
נפסל על־ידי מנהלי כל התיאטרונים. אך
מחזאי בריטי גאי בולטון התענין ביצירה,
עיבד אותה משהו, והפכה, בלונדון, לאחת
ההצלחות המסחריות הגדולות של הבמה.
הכספת הנכספת. עתה, בעיבוד הקולנועי,
נקל להבין מדוע זכה הסרט להצלחת
קופה• יש בו כל הסממנים העלולים
להשלות את הצופה שהוא רואה לפניו
יצירה של ממש, כולל מידה לא קטנה של
שעמום. אך מה שאינו משעמם, מענין
למדי, אף כי פחות מותח ממה שאפשר
היה לצפות.
הנערה סלינגריד ברגמאן) נאספת על־ידי
הרפתקן רוסי, גנראל בונין (יול בריינר)
המנסה בעזרת שני חברים, לאלץ את כל
הרוסים הגולים להאמין שאכן היא היא
אנאסטאסיה האמתית, להניח בעזרתה את
ידו על הכספת הנכספת שבבנק אוף איג־נלאנד.
כפיגמלאיון
בשעתו — וכד״ר היגינס
במחזה של ברנארד שאו — עמל בונין
קשות כדי ללמד את בת החסות מנהגי
נסיכות. וראה זה פלא, הצעירה יודעת
המון דברים אינטימיים, שהיו יכולים להיות
ידועים אך ורק למי שהכיר היטב את
חצר המלכות. האם הנערה האלמונית היא
אנסטאסיה האמתיית?
הסרט אינו פותר את התעלומה, אף כי
הוא פותר את בעית אהבתם של הנערה
האסופית והגנראל מגולח הראש.
את ההישג האמנותי הגדול ביותר, כמעט
היחידי, משיגה שחקנית־במה ותיקה הלן
הייס, בתפקיד סבתה של אנאסאסיה. הקטע,
בו היא מכירה בנערה את נכדתה, הוא
חזק ביותר, הודות למשחקה המצוין של
שחקנית־אופי הייס.

הפר והפדא
שכר האומץ (תמר, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא סרט פשוט וחסר יומרות,
ודווקא משום כך מצוין, כי הפשטות ואי
היומרות הולמים אותו להפליא. זה מעשה

בנער מקסיקאי (מישאל ריי) ,בן עניים העובדים
באחוזתו של עשיר המגדל, בין
היתר, פרי לחימה בזירה, ובפר שהוא עצמו
מגדל. גיטאנו (צועני) ,כך הוא מכנה את
העגל הרך, ההופך תוך שנים ספורות לפר
בעל ק מי ם ואומץ בלתי מצוי.
כאשר מגיע הפר גיטאנו לשנתו הרביעית
הוא נשלח, כדרך פרי הלחימה, לזירה הגדולה
שבמקסיקו סיטי, למגינת לבו של
הנער, ההולך בעקבותיו, מנסה להצילו
מגורל גרוע משחיטה בבית מטבחיים — הרג
בידי הטוררו האמיץ.
איך מציל הנער את בהמתו, מה קורה
בסופו של ספור זאת יוכל הצופה
האוהב בהמות אך אינו סולד מפני מראה
טבחם בזירה, לראות בסרט יפה זה, המראה
באופן פר־דוכסלי את האכזריות והיופי של
מלחמת־השוורים.

3ך חי המק סי קו
המסתתרת (המרכז, תל־אביב; מקסיקו)
היא גבריאלה (מאריה פליס) ,בת־כפר מקסיקנית
יפה, ההופכת, בתקופת הסער והמהפכה
של דיאז, לאהובתם (הנסתרת) של גנראל
פדראלי (כלומר: נאמן לרודן הידוע לשימצה
דיאז) ,ואחר של פליפה (פרננדו ארמינדארז),
בן כפרה שלה, שהפך לגנראל המורדים.
על הרקע הציורי של חיילים פדראלים
ההורגים באינדיאנים המסכנים, ושל המורדים
האינדיאנים ההורגים בלי רחם ב־פדראלים
המסכנים, מתנהל רומאן של אהבה,
קנאה ואכזבה בין שתי הדמויות הבולטות
ביותר של הקולנוע המקסיקאי. מאריה
פליס, בצבעי־פסטל עדינים, נראית יפה
משהיתה אי פעם, ואילו שחקן בעל־גוף
ארמינדרז עודנו דומה לחיה פראית מאולפת,
השומרת בחובה המון כח.
אבל את זרי הדפנה יש לתת לצלם
שאין־שני־לו, גבריאל פיגוארה, ששיווה ל־תמונותיו
המתארות אף קטעים בנליים, יופי
נדיר. כאשר אין פיגוארה מביט ישירות
בנעשה מולו, הוא קולט את בבואת המתרחש,
בזגוגיות חלונות הרכבת החולפת על
פני ארץ שסועה ושותת דמים. אוירה זו,
של מהפכה, יש לזקוף לזכות הצלם. הוא
הנותן לסרט את סגנונו הנפלא, גורם לו
שיהיה דומה לרומאן זעיר הכתוב במליצה
פיוטית.

יומן החרשות
חו מהו 1וקדש
ידיעה מנידיורק מסרה השבוע כי
שחקן הפנטומימה שי אופיר יקבל תפקיד
בסרט הוליבודי חדש. הסרט, החונזה, לפי
ספרו של ג׳ון הרסיי, מתאר את מאבקו
וחיסולו של גיטו וזארשה בפאריס
הופיע השבוע ספר חדש המוקדש לבעיה
קולנועית מסויימת. הספר, האירוטיקה בקולנוע,
חושף נקודות רבות הנוגעות לאישיו־תן
של שחקניות ידועות. בין השאר: הדי
למאר הערומה בסרטה השבדי הראשון, מרי־לין
מונרו במערומיה, כפי שהופיעה על
לוח שנתי תפקיד אנה פראנק,
בנוסחה הקולנועית של המחזה הידוע, יימסר
לסוזאן שטראסברג, בתו של הבמאי ה־יהודי־האמריקאי
הידוע. היא מילאה את
התפקיד בהצטיינות על קרשי ברודוויי
כמאמר אוטוביוגרפי ראשון, סיפרה
סוזאן הייודרד על הרגע הקשה ביותר בחייה.
היה זה כאשר סוזאן בת השש (ששמה
היה אז אדית מארינר) נטלה מקופת
אמה שלושה סנטים ודהרה החוצה לבקר
בראינוע. היא רצה ישר אל תחת גלגלי
מכונית שריסקה את עצמותיה אחרי
הצלחותיו בתפקידי מלך סיאמי וגנרל
רוסי (שניהם קרחים) יזכה עתה יול בריינר
בתפקיד בודהא, בסרט אמריקאי שיתאר את
פרשת חייו של הנסיך ההודי שנטש את
ארמונו כדי להיות אל.
תדריך אלה הסרטים המוצגים השבוע בערי
הארץ ואשר העולם הזה ממליץ עליהם:
• עיר ושמה אלים (חן, תל-אביב) -
על נשים אנגליות הנודדות בג׳ונגל האסיאתי,
משום ששום קצין יפני כובש
אינו מוכן ליטול את האחריות עליהן.
• הספורטאים העליזים (תכלת,
תל־אביב) — ההזדמנות האחרונה לראות
את ג׳רי לואים משחק ביחד עם דין
מרטין, כיון שהקומדיה הופקה זמן קצר
לפני שהשנים נפרדו.
העולם הזח זגס!

רפגי שבגנגייגז (הנוגרגד הוה )1025 פגרנזגזג נגר-ידי אשגגי
רש בבד ובגזי דברי \ז\ז\2פ\ז !גדי. ברצגגי נגגגגז רפפ\־ א\ז
כד האגזגז, בד בדכדד רגזראגגז כיצד הוזגרגרג הנגגייגים
דירי כך שאגי דגש ש דדיי גזפגי בגי( שנזאס שדצד דהרגבי.

״ילוי
סאת אברחס מורחי
ך ולדתי כקהיר לפני 53 שנים. בהיו־
^ תי בן 22 התחתנתי עם סלחה כהן, שהיתר.
מבוגרת ממני בשלוש שנים. מכיוון
שבקהיר אי־אפשר היה לצאת עם בחורה
לפני החתונה, לא הכרתי את טבעה.
כבר בהתחלת חיי הנשואים שלנו, לא
יכולנו להשתוות. היא היתד, קנאית בצורה
נוראה. הייתי אז סוחר מנופקטורה וכללי
המקצוע דרשו שאתנהג באדיבות ובחינניות
ללקוחותי הנשיים. אבל סלחה התקנאה,
היתר, מתקוטטת עם הקונות, מרביצה להן
ומגרשת אותן. פעם אחותי הצעירה, שהיתר,
אז בת , 16 ביקרה אותי בבית ואני שיחקתי
אתה. סלחה התקנאה גם בה וגירשה אותה.
כעבור שנה של נשואים, ילדה אשתי בת
בכורה, שקראנו לה לילי. אולם טבעה של.
סלחה לא השתפר. קנאותה לא התמעטה
והדבר היה מוציא אותי מכלי.
אחרי שנתיים נולד לנו בננו אמין (בנימין)
.נסינו את מזלנו גם בעיירה ששמה
מנצורה ומשם עברנו לאלכסנדריה. לשוא.
סלחה נשארה כפי שהיתר .,חזרנו לקהיר
ושם, כעבור שנתיים, ילדה את בתנו השניה,
מרי — זו שגרמה לי כל הצער.
אני זוכר שפעם נסעתי ברכבת אקספרס.
ישבתי ליד הדלת ורציתי לזרוק את עצמי
מתחת לגלגלים, אבל החלטתי שזה לא פתרון
של גבר. אני עוד צעיר — למה אתן לאשר,
הזאת לגמור את חיי? הרי אנחנו לא קאטו־לים;
לנו מותר להתגרש. פניתי לרבנות,
סיפרתי להם את הכל והם נתנו לי גט.

לרצוח אותי•

פורל אביגדור זלצמן. כיום הוא מפקד משטרת
רמלה. הוא הבטיח לעזור לנו.
בכלא צילמו אותי ולקחו את טביעות
אצבעותי. אתי יחד צלמו כושי צנום, שנדחק
לתמונה, ושמו לי מספר •14 על כל פנים,
זלצמן קיים את הבטחתו וכעבור כמה ימים
הופיע יהודי זקן, שיחרר אותנו בערבות.

רוצים לגרש אותי מהארץ
^ ייתי אז אם לתינוק בן חודשיים.
| 1פניתי למייג׳ור במחלקת ההגירה וביקשתי
חנינה, כי אהבתי את הארץ ולא רציתי לעוזבה.
הוא סירב ונתן לי רק חודש זמן,
לחסל את העניינים שלי ולעזוב את הארץ.
הלכתי כמו סהרורי. לא ידעתי לאן לפנות•
לבסוף הלכתי לועד הקהילה. התחננתי,
ביקשתי, צעקתי. שום דבר לא עזר. התאסף
קהל רב לראות מה גורם לסקנדל הזה.
ביניהם היה גם עורך־דין בשם יהושע טרב־טנגוט•
הוא החליט לעזור לי.
הוא שאל אותי לפרטים על עבודתי ומצבי
ואמר שאבוא אליו עם האדון ר,ופנקו המנוח,
בעל חנות לכלי מוסיקה ואולם ישה חפץ,
שאני עבדתי אצלו. באותם הימים הייתי
נחשב למומחה הגדול ביותר בתל־אביב

בשנת 1944 פניתי ליהודי, שהיה מביא
ארצה ארטיסטיות ערביות, ובקשתי ממנו
שיבריח אלי את בני בנימין מאשתי
הראשונה. פשוט חבל היה לי לעזוב אותו
שיגדל במצרים. עם סלחה לא היו לי כל
קשרים, מלבד שהייתי שולח לה כסף.
היהודי הזה עשה את מבוקשי והילד,
שהיה אז בן , 14 הוברח ארצה, כשהוא
מתחבא תחת הספסל בתא הרכבת של האר־טיסטיות.
היה זה ילד מוזנח מאד. עיניו
לא היו בסדר כי סבל ממחלת הגרענת. הוא
גם היה חרש באזניו. לקחתי אותו לד״ר
טיכו בירושלים ועשיתי את הכל כדי שיבריא•
הוא סיפר לי כי במצרים התגלגל ללא
השגחה ברחובות וכי היה שבע שנים בבית־הספר
אחדאס לנערים מופרעים — יהודי
יחידי בין ערבים. שם קיבל מכות רצח

וכתוצאה מכך נפגמו אוזניו.
אז כבר לא עבדתי בהובלה. היו לי עגלות
פלפל, הראשונות בתל־אביב, ועסקי היו
טובים מאד• באותם הימים קיבלתי את הכינוי
״קלאנג׳,״ שדבק בי עד היום. זה קרה
כך: אל אחת העגלות שלי באו כמה חיילים
אוסטרליים, שרצו לדעת מה אני מוכר.
חשבתי מעט ואני לא יודע איך, יצאה מפי
המילה קלאנג׳ .״תפוחי אדמה, עם ביצים

פלפל, שירשו את מקום העגלות שלי. כאשר המאפיות 1947 נשרפו
פרצו מאורעות
שמהן קניתי את הפיתות. מצאתי יהודי
בשם מנשה סעדיה, מומחה לפיתות מסוריה,
שמאפייתו נשרפה. הקמנו מאפיה בשותפות.
העבודה הגיעה לממדים גדולים ולא היו
פועלים. רוב הבחורים היו בצבא. לקחתי
את אשתי שתעזור לי בעבודה והבאתי
מטפלת לבית ולילדים. היתד, זו יפה מזרחי,
הבחורה שנועדה למלא תפקיד כה מרכזי
בדרמה של חיי משפחתי.
יפה, נערה בת , 15 טיפלה בילדי במסירות
רבה. היתר, לה אם חולנית, אליה היתד,
קשורה מאד. פעם, אחרי שעבדה אצלי זמן
רב, הלכתי לבקר את אמה בבית־החולים;
היא ביקשה ממני בדמעות לשמור על בתה.
כעבור מספר ימים נפטרה.
זה היה ב־ . 1949 בני בנימין שרת אז
בצבא. פעם בא לחופשה הביתה ואמר לי:
״אבא, אני רוצה לטייל עם יפה.״ הם הלכו
יחד כמה חודשים והוא אהב אותה מאד.
נזכרתי בהבטחתי אל אמה המנוחה והחלטתי
לקשור את יפה קשר נשואים עם בני, כדי
שתהיה בת המשפחה בכל המובנים. בניתי
להם חדר על הגג עם מטבח והט התחתנו
וגרו שם.

הסתגגתי ממצרים
ך• אותם הימים היו עוברים אנשים
. 4מפורט־סעיד לארץ־ישראל, בסירות מים־
רשים. החלטתי לנסוע לארץ־ישראל בדרך
זאת. וכך, בקיץ , 1932 הגעתי לרובע היהודי
של פורט־סעיד ושם התקשרתי עם מתווך
נוצרי בשם אליאס מלחמה ותמורת שתיים
וחצי לירות מצריות עליתי, יחד עם עוד
3יהודים, על סירה שהובילה שזיפים לחיפה.
למזלנו היתד, רוח חזקה וכעבור 40 שעות
ירדנו בחוף ארץ־ישראל, ליד הכפר הערבי
סימא עלי, שם עומדת כיום הרצליה. בתל־אביב
התארחתי במלון פינגול, ברחוב חסן
בק שביפו, תמורת שלושה גרוש ללילה.
בכל מקום ראיתי אנשים לבושים בגדי חאקי
פשוטים והבנתי שכאן לא אצליח במסחר
מנופקטורה. באותו זמן ראיתי כי פועל בנין
מרוויח 35 גרוש ליום ובכסף זה אפשר
לחיות טוב. הייתי חזק ובריא; הפכתי פועל.
פעם ישבתי במזנון של בית־ד,חרושת
לודזיה ברחוב מזא״ה, כאשר ראיתי אוטו
משא שוקע בחול; אז לא היה שם כביש.
על האוטו היה כתוב ״אקספרס סחזיס, חברה
להובלה״ .ניגשתי ועזרתי לחלץ את המכונית.
אחד האנשים כל כך התרשם ממני
שהציע לי לבוא ולעבוד אצלם, ב־ 70 גרוש
ליום. כך התחלתי לעבוד בהובלה: רהיטים,
ארגזים כבדים, פסנתרים. הכל הובלתי. תוך
כדי עבודתי הכרתי אחות צעירה מפולין.
כיום היא אשתי, אם ארבעת ילדי.
יום אחד, יחד עם עוד ארבעה פועלים,
החלטנו להקים עסק הובלה משלנו. קראנו
לחברה החדשה שלנו נראנספורט תל־אביב
והיינו הולכים עם חולצות כחולות, שעליהן
רקום שם החברה מלפנים ומאחור.
שבת אחת ישבתי בבית קפה ערבי, שם
היו נפגשים יהודים שעלו ממצרים. דיברנו
בינינו בערבית מצרית ושוטר־חרש של מח לקת
ההגירה שמע אותנו ולקח אותנו למשטרת
מנשיה. מכיח־ן שלא היו לנו תעודית
שיעידו כי באנו באופן חוקי לארץ־ישראל,
שלחו אותנו לכלא יפו. ליווה אותנו הקור־

האשה הראשונה סלחה^ הכת מרי וכעלה אליהו כשיוב, אשת הבן יפה
מבית־הספר לנערים מופקרים, דרן חדר על הגג, לבית־הסוהר
להובלת פסנתרים והאדון ר,ופנקו היה מוכן
לעזור לי ברצון. הוא נתן מכתב לשלטונות
ההגירה כי ישנו חוזה בינינו, שלפיו הוא
יעסיק אותי למשך שנתיים בעבודה מלאה,
כ־ 30 לירות לחודש, ושהוא צריך אותי
בעבודתו. האדון הופנקו היה ידוע בממשלה
האנגלית. הנציב העליון בעצמו היה בא לקנות
אצלו כלי מוסיקה. כעבור כמה ימים
קיבלתי מכתב בעברית מהנציב העליון:
״קיבלתי את מכתביך. חכה לתשובתי.״
כאשר נגמר החודש ובא הקורפורל זל־צמן
להגיד לי שאני צריך לעזוב את הארץ,
הראיתי לו את המכתב והוא שמח מאד שאני
יכול להשאר בינתיים בארץ. הסוף היה
שכעבור ארבעה חודשים קראו לי לבית־המשפט,
להישבע שאהיה נאמן למנדט ה בריטי,
ונתנו לי אזרחות. במאורעות 1936
אף התנדבתי לנוטרות ושירתתי בסביבות
באר־יעקוב, כל כך הייתי מעורה בישוב.
מצבי הכלכלי היה איתן. בימים ההם היתד,
הרבה עבודת סבלות. אנשים עברו כל
כמה חודשים מדירה לדירה, לא כמו עכשיו
— מי שנכנס לדירה נשאר בה עד שימות.

וקלאנג׳ .זה מין ירק מיוחד שכזה,״ הסברתי.
הם אכלו וכל כך נהנו שגירשו את הלקוחות
היהודיים וגמרו בעצמם את כל הפלפל.
בעד כל מנה שמחירה גרוש, שילמו
חמשה גרוש. עשיתי הון. כשהיו יהודים
באים לקנות ממני, הייתי מבקש מהם לעזוב
אותי :״רחמו עלי, אני בעל משפחה. אל
תקנו ממני, תנו לי למכור לאוסטרלים.״

מ?ך הפיתות
* מי הקלאנג׳ חלפו. האוסטרלים נסעו
7ופקחי העיריה התחילו לעשות צרות.
שש עגלות החרימו לי ואלפי לירות שילמתי
בקנסות. נאלצתי לחפש פרנסה אחרת.
בסבלות, הייתי מלך הסבלים. בפלפל,
הייתי מלך הפלפל. כשעבדתי בפיתות, הייתי
מלך הפיתות. הפיתות שלי הגיעו מבאר־שבע
עד פרדם־פנה.
ההתחלה בפיתות היתד, צנועה. קניתי
פיתות במאפיות וחילקתי אותן לחנויות ה־

ואז הופיעה הדמות הרעה של הטרגדיה.
היתד, זו סלחה, אמו של בנימין, אשר עלתה
ארצה ב־ 1950 עם בנותי מרי ולילי. סלחה
ומרי ביקרו בדירת בני. למרות שלא הכרתי
את מרי בכלל, ועזבתי אותה במצרים בהיותה
בת ששה חודשים, קיבלתי אותה
לביתי. לא ידעתי אז כי זהו נחש ארסי.
יפה היתד, אז בהריון. סלחה לא התחשבה
במצב זה ורצתה לעבור לגור בדירת הגג.
יפה סירבה. סוף־סוף, זוג צעיר אינו יכול
להכניס אדם שלישי בחדר צר. סלחה נעלבה.
״זה יעלה לך ביוקר!״ היא צעקה על יפה.
״חייך לא יהיו חיים!״
ההתנגשות השניה באה כאשר נולדה בתם
של יפה ובנימין. יפה, כנהוג, קראה
לבת רחל, על שם אמה שנפטרה. סלחה רצתה
בכל תוקף כי הבת תיקרא על שמה היא.
מרי הצטרפה למלחמת אמה נגד יפה.
״שמי לא יהיה מרי אם לא אגרום לגירושיו
ולחורבן ביתך!״ איימה על יפה, כאשר זו
אך חזרה מבית־ד,חולים. גם בני, בנימין, גער
ביפה. יפה, ששכבה ארבעה ימים בלבד אחרי

המצאות שחוללו מהפכה בעולמנו
התרבותי ב״ 20 השנים האחרונות...

בני א ״ םלרצוח או ת׳

הלידה בבית החולים, מיררה בבכי. אותו
יום, בשובי מהעבודה, סיפרה לי אשתי :
״יפה לא אכלה צהרים. היא מרוגזת ובוכה
במיטתה.״
לקחתי מעט אוכל בצלחת ועליתי להרגיע
את יפה. אחרי חמש דקות נכנסה מרי לחדר
של יפה. היא עלתה במדרגות יחפה, כדי
שאיש לא ישמע את צעדיה. היא ראתה
אותי מרגיע את יפה ומגיש לה עוף לפה•
היא ירדה בחזרה לביתי והקימה קול
צעקה :״תפסתי את אבא עם יפה במיטה!״
ירדתי למטה ושמעתי את דברי ההבל הנוראים.
דמי עלה לראשי. איך אפשר להעליל
עלילה כזו? גירשתי אותה מביתי .״את לא
בתי ואני לא רוצה לראות אותך כאן יותר!״

יפה מתגרשת

לאן הלך הכסף?
אני מכירה הרבה
מאבלים בעלי טעם
נפלא. לא קרה לך עדיין
שאת מסתובבת בשוק
ורואה המון דברים ש היית
רוצה לקנות, אבל
פתאום את נזכרת ב פרצוף
של הבעל שהוא
שואל את השאלה הישנה
ההיא: לאן הלך הכסף י
היתרון הגדול של דגי
הים הוא בארנק. הם
קלים לא רק לעיכול
אלא גם על הארנק.
וזהו גורם שאני בהחלט
מיעצת לכל אחת להת חשב
בו, אם היא רוצה
לחיות בשלום עם בעלה.

ול 0כזאת לא תמה הפרשה. מרי
\ | התחילה לחזור על דברי העלילה שלה
באזני בנימין! הוא התחיל להכות את
אשתו ולהטיח בפניה את ההאשמות ששמע
מפי אחותו. עד אשר יפה לא יכלה יותר
לסבול את המצב הזה. ביום גשום אחד
עזבה את רחל בת שלושת החודשים אצל
אשתי מינה, והסתלקה מן הבית.
היא מצאה מחסה בביתו של ד״ר בן־
רענן, אשר אשתו טיפלה בה. פעם־פעמיים
ניסיתי להשפיע עליה שתחזור לביתה להשלים
עם בעלה, אבל יפה דרשה גט. לבסוף
היא ויתרה על הדירה, על בגדיה, על
הרהיטים ואפילו על הילדה, ותמורת כל
אלה הסכים בנימין לתת לה גט.
סלחה ומרי פלשו מיד לדירה, הוציאו
ממנה את כל מה שאפשר היה להוציא.
את הילדה רחל לקחו למעברת באר־יעקב.
אגב, יפה עבדה אז בבתים פרטיים ובטיפול
בילדים, אבל לא אצל המפקח הכללי.
שם עבדה רק בזמן האחרון ובאופן
זמני בלבד. על כל פנים, השבוע, כששמעו
המעבידים האחרונים שלה את כל מה
שהפיצו עליה שונאיה, הם פיטרו אותה
מעבודתה, בלי הצדקה.
חודשיים אחרי הגט הופיע בנימין במאפיה,
כשבזרועותיו הילדה. היא היתר-
חולה ונראתה כאילו נטולת רוח חיים,
לבושה בסמרטוטים וללא מיטה או עגלה.
לקחתי אותה הביתה וקראתי מיד לד״ר
גוטי, שטיפל בה עד שהבריאה.
שלושה חודשים אחרי כן, חזרתי מביקור
בטבריה. אשתי הודיעה לי כי בנימין לקח
את הילדה ואתו /את כל הבגדים, המיטה
והעגלה שקניתי *לה. לא שמענו אחרי זה
על הילדה מאומה, עד שיום אחד סיפרה
שכנתה של סלחה כי התינוקת מתה. מיהרתי
לבית בו עבדה יפה בטיפול ילדים
וסיפרתי את 1־,בשורה המרה. יפה רצה
כמו מטורפת, הגיעה לבת אחותה של סלחה.
זאת סיפרה לה כי הבת חיה ונמצאת
בבית־החולים דג׳ני, סובלת מהרעלת קיבה.
יפה רצתה בכל מחיר לקחת את בתה
איד*; .התינוקת הבריאה ואיש לא בא
לקחתה, אולם לאמה אי־אפשר היה לתת
אותה. לבסוף הוציא אותה בנימין מבית־החולים
ובלי בושה הביא אותה שוב פעם
אלי למאפיה. אני לא רציתי לקבל אותה,
כי ידעתי שזה לא פתרון. רבתי אתו והתערבה
המשטרה. רק אחרי שבנימין התחייב
במשטרה, שהוא מוסר לי את הילדה ללא
רשות לקחת אותה בחזרה, לקחתי את רחל.

הרבגות מתערבת

ך* ך עכרו שנה וחצי. אני לא ראיתי את
מרי או את אמה. לפתע הופיעה מרי
במאפיה, ביקשה סליחה על מעשיה ונישקה
את ידי. התברר שהיה לה בחור והיא
רצתה 500 לירות כדי להתחתן אתו. השותף
שלי התערב לטובתה ואני הסכמתי.
רק ביקשתי לראות תחילה את הבחור.
היא הביאה אותו למאפיה. הוא שיקר ולא
עשה רושם טוב עלי .״זה לא בשבילך,״
אני אמרתי לה ואמנם כעבור זמן קצר
היא נפרדה ממנו. הצגתי לה את אליהו
כשיוב, שמצא חן בעיני ובעיניה. לקחתי
את הבחור אצלי לעבודה שיחלק פיתות
בטקסי שלו וכעבור שמונה חודשים הם
התחתנו. נתתי לה 2500ל״י בבגדים, רהיטים
ודברי ערך. גם לאמה סלחה קניתי
חדר גדול, ריהטתי אותו וקניתי לה
רדיו.
בהתחלה רצתה סלחה לגור בדירה שעל
הגג, מתוך תקווה שאני אולי אחזור אליה.
אחר כך הזמינה אותי כמה פעמים אליה.
היא אפילו לקחה את רחל אליה, כדי למשוך
אותי. אני נזהרתי וניתקתי את היחסים.
באחת הפעמים האלו, כשבנימין לקח את

לבית אמו, נסעה יפה באוטובוס. הילדה היא ראתה ילדה לבושה קרעים, פתאום יחפה, רצה ברחוב מול האוטובוס. זאת
היתד, רחל. היא ירדה מהאוטובוס, חיבקה
את בתה, שרעדה מקור החורף בחולצה דקה
ובמכנסי התעמלות .״סבתא נתנה את הבגדים
שלי לבנות הדודה לילי ואמרה לי
לכי לשחק,״ סיפרה הילדה.
יפה נזכרה בסיפורו של בנימין, כי אמו
פעם השכיבה את הילדה על מיטה באוהלה
במעברת באר־יעקב, כשליד המיטה בוער
פרימוס. היא יצאה מן האוהל והאש התלקחה
במזרון של הילדה. לולא הופיע במקרה
בנימין, היתד, הילדה נשרפת למות.
יפה החליטה לשים קץ לכל הסבל של
היא פנתה למשטרה בתלונה כי
בתה.
הילדה מוזנחת ומעונה, הגישה משפט לרבנות
לקבל אותה בחזרה מבעלה. המחלקה
הסוציאלית התערבה ולבסוף, בפני בית־הדין
הרבני בתל־אביב, נחתם הסכם בין
יפה ובנימין: בנימין ויתר על רחל,
העביר אותה לרשותה של יפה, עד שהילדה
תגיע לגיל . 18 יפה ויתרה •על

הילדה רחל
נמו כדור במשחק
תשלום מזונות והחדר שעל הגג, עם כל
הרהיטים שבו, עברו לרשותה.

התקפה עם גרזן
יחסים והסיכסוכים לא נגמרו

| 1בזה. בנימין פלש לחדר, יפה נאלצה
לעבור לגור אצלי. הוא היה מתנכל
לבתו הקטנה ומרביץ לה, כדי שיפה תעלה
למעלה להגן עליה. יפה הגישה תלונה
למשטרה, ותעודות רפואיות שהעידו כי
רחל קיבלה מכות. המשטרה עצרה את בני.
ראיתי שזה לא עסק ויעצתי ליפה
למכור את החדר, כדי שלבנימין לא תהיה
כל דריסת רגל בביתנו. וכך היא עשתה.
השתחרר בערבות עד
כאשר בנימין
למשפט, הופיע אצלי ודרש את 500
הלירות שיפה קיבלה בשביל החדר. הוא
איים לרצוח אותי אם לא אשלם לו את
הכסף. קראתי למשטרה ואחרי שידולי הקצין
הסכמתי לתת לבנימין 500 לירות,
למרות שזה לא מגיע לו.
אבל בנימין לא חיכה• הוא שוב הופיע
בבית ובידו גרזן. הוא השתולל כמו מטורף,
פרץ לחדר שעל הגג, הרם את הקיר
ואת החלון, שבר רהיטים בכל צד. הוא
גם איים לרצוח את הדייר החדש, אם לא
יעזוב את החדר. אחר־כך ירד לדירתי.
היתר, שם רק אשתי. הוא ניפץ רהיטים
ושבר את הרדיו בגרזן. רק אז הסתלק.
האם כך יתנהג בן נורמאלי? הרי אני
עשיתי הכל למענו. פעם, אפילו, כשנתפס
בחדרו עם עוד כמה חברים והם מעשנים
חשיש, התחננתי בפני השופט והוא יצא
רק בפסק־דין של התנהגות טובה לשלושה
חודשים• פעם אפילו עבד בשביל בית-
בושת ואני לא סיפרתי עליו.
לפני שלושה שבועות קיבל מאסר של
ארבעה חודשים, במשפט שעשתה לו יפה
בגלל המכות שר,יכה את רחל. כתבו בעתון
שאני שמחתי. בתדאי שמחתי. הצטערתי
רק שלא קיבל יותר, כדי שיצא מתחת
השפעת אמו ואחותו ולא יאיים יותר על
חיי. האם מישהו יכול להגיד כי דרישתי
איננה מוצדקת?״
חטולס הזח 1027

ספרים

תרמם
ני תו ח הגווי ה

מאה שעות אל הסואץ ;מאת קו־לוול
רוברנו הנריקס, הוצאת קריית ספר,
198 עמודים) הוא סיכום וניתוח של מערכת
סיני מפי איש, אשר לא ראה אף קרב
מקרבות מערכה זו במו עיניו. הנריקס, מי
שהיה בתקופת מלחמת העולם השנייה ראש
מחלקת התיכנון של הקומאנדו הבריטי, הפך
לאחרונה לעתונאי וכתב ראדיו, הגיע לישראל
רק לאחר 100 השעות המכריעות.
כל החומר אשר הועמד לרשותו על־ידי
קצינים ישראליים בכירים, כולל הרמטכ״ל,
בושל לספר מרתק למדי, לאחר שהוספו
אליו תבליני סיורים אישיים על פני סיגי
ורצועת עזה.
מאחר שהנריקס הינו יהודי, הריהו מתאמץ
להסיר מעל עצמו כל חשד של משוא
פנים לצד הישראלי. אך למרות וזידוי אנסי־ציוני,
לא הצליח הנריקס לשמור על האובייקטיביות
שלו. סיפרו מלא הערצה לדוד
בן־גוריון *שהינו אחד מגדולי עולם״! למשה
דיין *המצביא החושב במונחים פוליטיים
ורואה את עצמו כתלמידו של בי.
נ׳י.״! לכל אלה שהצליחו להשתלט על שטח
בן 63 אלף קילומטרים מרובעים תוך ששה
ימים.
הצעתשלום. התפעלותו היתרה של
הנריקס היקהתה את חוש הביקורת שלו,
עוררה אותו לפרסם כל חומר שנמסר לו
על־ידי מנגנון ההסברה הישראלי, אשר גילה
לגביו עירנות בלתי רגילה.
באשר לקרבות עצמם, משחזר הנריקס —
לא תמיד בדייקנות — אח ההתפתחויות
בגזרות החזית השונות לפי סיפורי לוחמים
ומפקדים ולפי כתבות שהובאו בעיתונות
הישראלית והזרה. תוך כדי כך מנסה הוא
להוכיח כי סיפוריהם של האחים ברומברגר
וסודות המסע למצריים) על קנוניה צרפתית•
ישראלית ועל ביקור חשאי של בן־גוריון
בצרפת מצוצים מן האצבע. כן מבליט הוא,
ככל האפשר, את מעשי הגבורה של חיילי
צה״ל מול פחדנותם של חיילי הצבא המצרי
וקציניו, וחוזר על הטענה הנדושה
כי כל הציוד הטכני שבעולם הינו כאין
וכאפס לעומת כוח־אדם טוב.
בסיום ניתוח הגוויה של מבצע קדש חוזר
הנריקס על מסכת ההתגרויות המצריות בישראל
ופרשת ההסגר המצרי על ספינות
ישראליות בתעלת סואץ ובמפרץ אילת. מסכת
זו דומה במידה רבה לקינות דובר
משרד החוץ הישראלי, המושמעות בכל הזדמנות.
אולם בניגוד לדובר משרד החוץ,
אין הקצין הבריטי הקשיש מסתפק בקינות.
הוא מגשש אחרי פתרון קונסטרוקטיבי לבעיית
יחסי ישראל־ערב.
הפתרון המוצע נראה פשוט למדי: אר־דות־הברית,
המעצמה החזקה היחידה באי־זור,
תכריח את הערבים לפתוח במשא־ומתן
עם ישראל. הערבים חובבי ההתחמקות יראו
את עצמם כשלומיאלים אם לא יצליחו
להגיע לתוצאות כלשהן. רוסיה לא תתערב
במשא־ומתן זה, היות וזירת המרחב אינה
נוחר, כלל לגבי מבצעים צבאיים רוסיים.
כן סבור הנריקס כי תוך כדי פתרון
בעיית יחסי ישראל־ערב, יש לטפל גם בבעיית
פליטי פלשתינה, הנחשבים בעיניו
ליסודות שליליים, אשר בחלו בכל קידמה
ועבודת כפיים• את הפליטים יש, לדעתו,
ליישב בסיני ובארצות ערב, ואילו מספר
הפליטים שיוחזרו לישראל צריך להסתכם
ב־ 20 אלף לכל היותר.
עד כה לא הגיבו האמריקאים על הצעה
זו. ייתכן כי הם היו עסוקים מדי בסילוק
ההשפעה הסובייטית מארצות ערב _ וייתכן
כי ג׳והן פוסטר דאלס אינו קורא ספרים,
ממש כשם שאין הוא קורא עיתונים.

בין הכרכים

7111

דזבנגוז-גב ת
ה ת &ג שי ה
.בי שראל

ה ח 1מ ר

ז בו בי ם.
סו ת **סייווח
בסד סיב ה סוג ר

רסס׳ מ
?!נמיוג׳מ/וו

ויה הזיעה נפנע
חידקים סהוסליס מהעור
בשימוש יום

לוח ההצגות

יומי

בסבון ופודרה

יום ד׳

,8מ13מ?): 8110:מ1זי 101־׳ 1(0

יום ה׳

— — 20.6ת״א

המכילים את החומר

מוצ״ש

— — 22.6ת״א

האנטיספטי המפליא

1יום ב׳

116116נ 00 }1101-01א 116

העולם הזה 1027

— — 24.6רמלה

1יום ג 25.6טבעון

אי דילי ה שנה
השבוע גילה הסופר הגרמני אריך מריה
(במערב אין כל חדש) רמארק כי גיבור
סיפרו החדש האובליסק השחור, המדקלם
את שעורי הבית שלו באוזני שוכנות בית
בושת, אינו פרי הדמיון: רמארק עצמו,
אשר הוזנח על־ידי הוריו, היה מכין את
שעוריו בהדרכת הפרוצות של עיירתו
בחוברתהיובל של מולד נתפרסמה
יצירה נדירה ביותר. :אידילית ההרים של
היינה, כפי שתורגמה לפני 37 שנים על־ידי
משד, שרת.

— — 19.6חולון

תוצרת ״ עדיף ״ בע״מ

געזזיקה • י.זראי
פז^ונינ* • דידי
ומועה • ד.הרי?

יום ד׳

— — 26.6פ״ת

יום ה׳

— — 27.6ת״א

מוצ״ש

— — 29.6ת״א

יום א׳

— — 30.6ת״א

חסשירייס מעשה כקרני) גדוליקרקפת
שבטח כאשתו הקדנפת.
כאשר, רגע קט,
הוא הפנה המבט -
היא הצמיחה לו קרן *וספת.

:מל מזדקן ומרופט י׳
סבל פה מקוצר־מבט.
כאשר הוא נתקל ל
כאחר -הואשאל: י
״האם זה אתה -או?ו את?״

טעות לע ולם צודקת
המצבע שעשיתם היד. מזהיר.
(חדשות חספורס)
מרדכי דן, תל-אביב
זהירות, בצע סריו

במריבת לילי גלילי

אוסקר קליץ, ירישגים

ייחנך הקולנוע בהצגה למזומנים.
(וזארץ)
שלום דויטש, רחובות.
כל ההנחות וההזמנות בטלות.

תושלם התקנת איתות אטומי ברכבת
ישראל( .הארץ)
מנוח פלתשפייז, ירושלים
הנמנה בוודאי לאיתות אוטוססוסתטי.

מהממם משתתפים. אחד המשתוזפ׳־ם בעמוד זה יזכה מדי שבוע
הזונה השבוע הוא אוסקר קליין׳ ירושלים
בפרס של 10׳ ד״י

מ״ודוד
פעם ביגור התחיל אחד החברה לריב באופן רציני עם עבד. ניגש
אאו עבד. תפס את צווארון החולצה שא ואמר לו בשקט :
״לד תחזיר את מברשת השיניים שלד למחסן, מפני שעוד מעט לא
ממי אוליצור. ירושלים
תצטרך אותה יותר.״

הקו של בן־פוריון( .הארץ)
אריה דינר, חיפה
בן־פורת ביג׳י.

וזעחת־-שן ל״ס
לאחר שח״ב פאג״י יעקב כץ נכשל בנסיונו לדחוס נאום ארוך אל תוך 10
הדקות המוקצבות להצעה לסדר״היום

אומרים שפאג״י מעיינת עתה כיצירת נאומים
מרוכזים בתוך קופסאותשימורים .

בעזרת פרוטקציה של אשת־שר, זכתה השבוע בתו של קבלן ירושלמי
עשיר להתקבל כמועמדת לבחינת בגרות, למרות ציוניה הנמוכים

זהו פירוש חדש לפסוק חישן: כעל חמאה הוא כעל
הדעה.

אל שורת הדליקות המוזרות במחסנים של הסוכנות היהודית נוספה השבוע
דליקת ענק במחסני מטעניהעולים בכורדאני, בהם רבו כידוע
התלונות על גניבות...

בקיצור: המדור למטעני עולים בסוכנות היהודית
ייטיב לעשות אם ישנה את שמו וייקרא מעתה: המדור
למטעניםהעולים כאש .

,חצירו! \זצירג !
כזבים לילקוע

וזדו׳ זי ס

נקודת יום
מפקדי צה״ל הזעם היושב. בציון
בוודאי רשמו לפניהם בסיפוק את הצלחתנו
האחרונה בהחלפת הביטוי הלועזי
המוקצה מחמת מיאוס ״כיפאק היי!״
בניב עברי־שזרשי-מקורי ״האח־הידד!״
ענפנו מתבונן מזה ומן רב בדאגה
גוברת והולכת בנטייה הנלוזה של חיילי
ישראל לאמץ לעצמם ביטויים פסולים
הלקוחים ישר מלשון האוייב. הייתה
כבר תקופה שבה הגיעו הדברים לידי
כך, שבחור היה אומר על נערה שנשאה
חן מלפניו — ״רזאללה!״ ,כאילו אין
בשיר השירים ביטויים עבריים מתאימים
הרבה יותר. ותיתי לו לנוער שחש בפסול
בעצמו, והחליף את הביטוי הזר
בניב המקורי, המחוספס במקצת אומנם,
״חתיכה״.
בעיקבות הצלחתנו הראשונה, החלטנו
איפוא לעקור בשורות צה״ל את בל
הביטויים הערביים שהסתננו ללשון באופן
בלתי־חוקי, ולהביא במקומם ביטויים
מקוריים כתחליף. מעתה ואילך
לא ייאמר איפוא בצה״ל ״דחילאק מוט־קד״״
אלא במקום זה — ״במטותא מרדכי.״
להלן רשימת הגיסויים המחודשים
הנוספים:
שתזכה לחורבן $״יחרביתק״
הבית, אמן!
9״סחתיין״ — אסותא.
9״מן ודון להון״ — מהבא להוזם.
9״יא חביבי״ -גפלאתד, אהבתך
לי מנשים.
9״עלא כיפק״ — בטוב בעיניכם.
9״עלינא״ — עין תחת עין.
ביטויים אלה נכנסים לשימוש מהיום,
ומהווים ח;ק מהווי הנוער בישראל. העוברים
על הוראות אלה ייענשו לפי
חוקת ׳משטר ונוהג מפ״ש. בפקודה.
לידיעתך.

>—< עז־ החתום

*0פ1וד״־עם וורב״ם שמע

ורשם ג ונטארלה מנצור

אריה ו של שה שוורים

הג מל, ה ח תו לוהש בו ע ה

.אריה התיידד עם שלושה שוורים,
האחד אדום, השני שחור והשלישי לבן.
יום אחד פנה האריה לשניים מהם
וביקש את רשותם לטרוף את השור
אדום־העור .״תבינו חברים,״ אמר האריה
.״צבעכם כצבעי, אבל לו יש עור
אדום הנראה למרחוק, ובני־האדם יוכלו
להתחקות על עיקבות כולנו.״
השניים הסכימו, והאריה טרף את
ר,שור אדום־העור. כעבור שבוע פנה אל
ר,שור הלבן וביקש היתר לטרוף את
השור השחור .״הרי יש לו צבע מוזר
העלול לעורר תשומת־לב,״ נימק האריה
את בקשתו. השור הלבן הסכים, והאריה
טרף את השור השחור.
בשבוע הבא לא ביקש עוד האריה
רשות, אלא התנפל בציפורניו ד,שלופות
על השור הלבן. בטרם נטרף, ביקש השור
שהוא ממתקיפו לומר את דברו האחרון.
״רציתי רק לומר,״ אמר השור הלבן
לאריה ,״כי אני נטרפתי באותו רגע
בו נטרף אחי האדום.״

אדם שגמלו אבד לו, נשבע בזעמו כי
אם ימצאנו ימכור אותו לכל דורש בלירה
אחת. כשמצא סוף סוף את הגמל,
התחרט על שבועתו הפזיזה. מה עשה ז
לקח את גמלו לשוק כשאל גבו קשור
חתול, והכריז ברבים :״גמל בלירה
וחתול באלף לירות! מי יקנה בזיל הזול,
גמל בלירה וחתול באלף?״ וכך
מצא קונה לסחורתו ויצא נקי משבועתו.

ה א רי ה, הז אבוה שו על
אריה, זאב ושועל ערכו צייה ותפסו
חמור, צבי וארנבת.
״נא לחלק את השלל,״ אמר האריה
לזאב.
״אץ צורך להתחכם הרבה,״ אמר
הזאב .״החמור לך, הצבי לי והארנבת
לשועל.״
במכה אחת העבירהו הארייה לעולם
הבא .״חלק אתה את השלל,״ אמר
לשועל.
״החמור לארוחת־הצהריים שלך,״ ענה
השועל ,״הצבי לארוחת־הערב שלך, והארנבת
לארוחת־הבוקר שלך.״
״צדקת מאד,״ ענה הארייה ,״היכן למדת
כל זאתז״
השיב השועל :״זאת לימדני ראשו
1ל הזאב הרחוק מגופו.״

הילד ו הנ סי ך
נסיך פגש בילד יפה תואר, שעורר
בו התפעלות. הוא הציע לילד מאה
פרוטות במתנה אך הנער סירב לקבלן,
בטענה כי אביו יחשוד בו בגניבה.
״הגד לאביך כי הנסיך נתן לך זאת
כמתנה,״ הציע הנסיך.
״דזוקא בזאת לא יאמין אבי,״ השיב
הילד .״האם יוכל להאמין כי הנסיך
נותן מאה פרוטות בלבד?״

הסתפ קו ת ב מו ע ס
משורר־חצר, שהסתופף בחצרו של
נסיך, שר לאדוניו שיר־תהילה מזהיר.
הנסיך התפעל מן השיר ושאל לבסוף
את מחברו, מה הוא רוצה בשכרו.
״כלב ציד,״ אמר המשורר. והנסיך
ציוזד, מיד לתת לו כלב גזעי משובח
כפרם על יצירתו.
״אבל,״ אמר המשורר בענוזה ,״האם
אוכל לצאת לצייד רגלי?״
הבין הנסיך את הרמז, חייך וציווה
להעניק למשורר גם סוסה אצילה.
״אך מי יבשל את בשר־הציד כאשר
אביא אותו לבית?״ הוסיף המשורר
לשאול.
מיד ציווה הנסיך לתת לו גם אשה
מנערות הארמון.
״אך במד. אפרנס את כל אלה שהואלת
להעניק לי?״ שאל המשורר.
והנסיך ציווה להקציב לו גם משכורת
חודשית.
הסוודר איתמר בן־ברק, מפקדו של הנח״ל,
מספר:
פעם, כשכל חניתה היתה מגדל וגדר,
היה סוליימאן, הרועה של המשק, האדם
המפורסם ביותר •בגליל. אפשר לשבת בל
הלילה, לגמור דוד קפה ולא למצוא
יותר זרדים למדורה ועדיין לא ייגמרו
סיפורי נפלאותיו ועלילותיו של סוליי־מאן.
אנחנו נספר רק דבר אחד.
פעם היד, בחניתא חורף כזה, שכמוהו
לא זכרו אפילו זקני באסה. ובבאסר.
היו מגיעים, כידוע, לזיקנה מופלגת.
הצרה היתה, שלחברה לא היה מספיק
כסף בשביל בגדים חמים. היה כסף רק
בשביל סוזדר אחד לכל חבר. טוב, לבש
כל אחד סוודר והתחמם. יום אחרי
שחילקו את הסוודרים בא סוליימאן רועד
כולו מקור וטען שהסוודר שלו נעלם.
ריחמו עליו החברה והלכו לעזור לו
לחפש. חיפשו חיפשו ולא מצאו. סוודר
לא היה, וגם כסף לא היה. נשאר
סוליימאן המסכן בלי סוודר במשך כל
החורף.
רק בערב פסח מצאו אצלו את הסוודר
מתחת לגופייה.
במחנה נזז״ל

•ום גדור
לפני כמד. חודשים התקיימה בקיבוץ
אייל חתונתו של אחד מבני השומרים
הוותיקים. בין האורחים היה כמובן גם
אברהם שפירא בכבודו ובעצמו, שנת־כבד
בנשיאת נאום הברכה מטעם ה־אורחים.

שפירא, השתעל, היסה את המסובים
פתח:
״יום גדול מאד היום הזה. היום מלאו
76 שנים, שלושה חודשים ו־ 14 יום
לעלייתי ארצה
?)יבוצניק