גליון 1028 מתאריך 26 ביוני 1957

נשמת המלאה על הש. ב - .כפי שלא נמסרה רמסה

העורך הראשי: אודיאבנרי ראש המערכת:
שיום כהו
עורכי־משנה:
דוב איתו, אורי סריו
עורך כיתוב:
סייגי קשת
רחוב נליקסון ,5תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״פומזפרס-.
המוציא לאור: העולם הזח בט״נז.
דפוס משה שהם בע״ס, ת״א, מל,62239 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

:תב בכיר:
איי תבור

עורך תבנית:
אחרוז צור
צלם המערכת:
אריה קרו

חברי המערכת:
ישראי ביבר, ניצח נבי, שייק ניור. יייי
ניייי, רויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
זוהר, אברהם הרמוז, אוסקר טאובר, איכס
מסים, אביבה סטו, דמום קינן, שימה קרו.

ה ע תון הנ קרא יו תרמ דינ ה

השבוע נכנס למערכת אורח בלתי־רגיל.
הוא לבש גלימה חומה של נזיר ורגליו
היו נתונות בסנדלי עור עבים ובלתי מהוקצעים.
הוא קרא את רשימתנו על משפחות
העולים מקרית שמונה הרוצות להתנצר
(העולם הזה )1027 וביקש עתה להביע את
דעתו על כל עניין ההתנצרות בישראל.
באופן עקרוני, הסביר, אין הכנסיה מתנגדת
לרכישת נפשות לנצרות1/ .רייפך: יש
לה מיסדרים מסועפים, שזהו עיקר תפקידם.
אולם בישראל אין הכנסיה רואה בפעולה
זו את עיקר מטרתה. להיפך: כנסיות רבות
מסרבות בכל תוקף לקבל יהודים לחיק הנצרות,
אם הן רואות שהמתנצרים החדשים
מתכוננים בצעדם זה רק למצוא פתרון
למצוקתם הכספית.
״אבל תאר לעצמך שבאות אלינו עשרות
משפחות מסכנות, הרעבות ממש ללחם.
האם בגלל זד, שהם יהודים לא נתן להם
צדקה? האם בגלל זה שאיננו מאמינים שהם
באמת רוצים להתנצר נניח לילדיהם ללכת
לבושי סחבות? רוב העתונים בישראל יכולים
לצעוק שזו פעולת מיסיונרים החותרים
תחת קיום העם היהודי. אבל המצפון וכללי
המיסדר שלנו מצודים עלינו להגיש עזרה!״
אמר.
אולם לא לשם הצדקת פעולות כנסייתו
בא הנזיר למערכת. הוא רצה להציע משהו
מהפכני .״מדוע לא תקימו אתם, היהודים,
מיסיונים?״
וככל שחשבתי על ההצעה, מצאתי לה
צדדים חיוביים.
הבה נתאר לעצמנו שיקום מיסדר כזה —
נקרא לו מיסדר האחווה היהודית, למשל.,
למיסדר זה יכולים להשתייך לא רק אנשי
דת, אלא גם סתם יהודים הרוצים להקדיש
את מרצם להבאת אור ושמחה בחייהם של
יהודים מוכי גורל. מיסדר כזה יכול להקים
סניף בגליל, למשל׳ אליו יוכלו לפנות אותן
משפחות מיואשות מקרית שמונה לא רק
בבקשת עזרה חומרית, אלא כדי לקבל
מילת עידוד והדרכה.

מה מוביל לישו ץ

משפחות העולים מקריית שמונה שפנו
למיסיו( :העולם הזה )1027 צריכות לשמש
אות אזעקה לכל אלה העוסקים ביישוב
עולים. כי סוף־סוף, אי-אפשר להביא בני־ארם
למקום שאי! ט כל אפשרות קיום
ולהשאיר אותם ליאושם. אדישות המוסדות
כלפיהם נוטעת בהם ההרנשה כי איז מי
שמרחם עליהם, מלבד אותם כמרים המוכנים
לשלוח להם כמה חבילות מזוז ובנדים.
דויד חביב, רמלה
מה יש? כשאבי עלה ארצה וקדח בביצות
לפני שלושים שנה — האם הלר להיות
נוצרי? לא! הוא עמד כנבר והודות לו
ולאופיים של אלפים כמוהו התחשל דור
המשד של צברים נאים וגיבורים ...אנחנו
פשוט מפנקים את העולים החרשים יותר
מדי. מד, מפריע להם לסבול קצת?
נוח שרון, תל־אביב
אולי הדוגמה שנותן אותו דור המשן, על
חווילותיו, מכוניותיו ותפריטו?
מר שרגאי, איש מפלגת הקואליציה הדתית,
יודע להזרים עולים לארץ. אד, בפי
הנראה, איז זה מעניינו אם חייהם יהיו
להפקר. צחוק הגורל שאיש דתי גורם שלא
במזיד לאותם יהודים, שיש לו חלק בהבאתם
ארצה, שימירו דתם בדת שבעבר חוללה
את האוטוידה-פה והאינקוויזציה
יצחק. י .הללי, ירושלים

העולה החדש בחבל לכיש ידע כי במרכז
החבל קיים ביתן פשוט, בו מתגורר איש —
או כמה-אנשים — מהמיסדר, אשר כל חייו
קודש לבני עמו. הוא ידע כי אותו איש,
שעזב את ביתו בשטוקהולם או בפילדלפיה
על מנת להשתקע בלכיש, מוכן לפתוח בפניו
את דלתו, לשמוע מפיו את אשר
מעיק עליו ולתת את מילת העידוד הרוחני
אשר אין מדריך הסוכנות פנוי או מסוגל לספק

מי יודע? אולי אז לא יפנה אל הצלב
ולא ינסה בכל מחיר למצוא דרך לברוח
לקנדה. י אגב, כאשר פירסמנו את סידרת הגילויים
האכזריים על הנעשה בקרית שמונה, לפני
שנה בערך, ביקשנו להשמיע אות אזעקה
באזני דעת הקהל ובאזני המוסדות האחראים
לקליטת העולים. חוקרי העולם הזה,
שבילו ימים ארוכים באותה עיירת עולים
בגליל, חזרו כשבלבם ההרגשה כי המצב
שם לא יוכל להימשך זמן רב ללא התפוצצות
מחרידה.
מאז לא עבר כמעט שבוע מבלי שתגיע
מקרית שמונה ידיעה על תקרית זו או
אחרת, התנגשות זו או התפרצות אחרת.
הידיעה הקצרה, המופיעה במדור במדינה
של גליון זה על שריפה בקרית שמונה
היא אופיינית ליחס המחפיר אל 23 אלף
תושבי העיירה.
הנהירה ההמונית אל הכנסיה, עליה סיפרנו
לך בשבוע שעבר, היא תופעה שניה,
חמורה ומדאיגה הרבה יותר. והיא עלולה
להתפתח ולהסתעף לכיוזנים אחרים, חמורים
לא פחות.
על כן רואים אנו צורך שוב להשמיע
את אות האזעקה באזני האחראים: המצב
בקרית שמונה טומן בקרבו חומר נפץ מסוכן.
מוטב לעשות משהו למניעת ההתפוצצות״
לפני שיהיה מאוחר מדי.

מה אמרו חי״ל? אין קמח, איו תורה!
או, במונחים של ימינו: מי שנותן את
הקמח קובע את התורה.
רות שרייבמן, חיפה

כדאיניקים מאונם
מאמרכם ״הכדאיניק״ (העולם חוה )1026
הוא אזהרה לתהליך השחיתות השורר במפלגות
בארץ, וביחיד במפלגות השלטון.
(אולם) יש סוג של כדאיניקים-מתוד־הכרח,
אלה המחפשים לחם למשפחתם ואשר בלעדי
המפלגות — וביחוד מפלגת השלטון —
לא יקבלו עבודה קבועה, שיכון וכיו״ב.
כדאיניקים אלה אינם מושחתים ואינם מסוכנים.
כי בתור לבם הם שוטרים אימונים
למצפונם והשקפתם, הם אנוסים להיות כדאי-
ניקים.
כדאי׳ניק אנוס
אין עוד עם בעולם כולו שרוב פרטיו
בצורה זו או אחרת הם או עובדים ישירים
של מוסדות השלטון, או בעלי חוב להם
על הליאות להקמת משקים, בתי הרושת,
עסקים או דירות, כעם ישראל בארצו.
העולה החדש הממוצע, הרי מראשית צעדיו
סמור הוא על שולחן השלטון ושנים רבות
מאוד — ואולי לעולם — אינו מסוגל
להשתחרר מאפוטרופסות זו. על כז, למרות
שחיתות, ש .ב. וכל העבירות בעולם, השלטה
היה, האוחז בידיו את פרנסת
מרבית האוכלוסיה, יחזיק מעמד כל עוד
כספי התמיכה של מדינות העולם ויהדות

העולם ניתנים לשליטתו הבלעדית והמוחלטת
— או כל עוד אין פרנסה אחרת לעם
הזה.
היחס בין עם ושלטוז אצלנו איננו כבין
צבור אזרחים וממשל נבחר על ידו כרי
לייצג את האינטרסים שלו, ואה לא זה
של רודן השולט בעמו ביד חזקה, אולם
תלוי בכל זאת בפריוז עבודת עם זה,
כדי למלא את קופתו. היחס אצלנו הוא כבין
בעל אחוזה עשיר, השוכר לעצמו משרתים,
שאין להם כל מקור פרנסה אחר. בעל
האחוזה עצמו אינו זקוק כלל לעבודתם, כי
חשבונו בבנק מספיק לפרנסו. ומשרת כזה —
האם יעז לומר לאדוניו כיצד להתנהג
בחייו הפרטיים ולא יחשוש לאבדן פרנסתו?
א. ברט, חיפה

הלחי השניה

הקורא שמואל באום מסתמר על הלצתו
של הנציב העליון הבריטי כדי לומר שאם
כל עסקני המפלנות מקללים אתכם, סימן
שאתם בסדר (העולם הזה .)1027 אר למה
להסתמר על גוי, כשאפשר להסתמר על
יהודי טוב?
אמר ישו היהודי לתלמידיו :״אשריכם
אם ישנאו אתכם האנשים, ואם ינדו אתכם,
וחרפו וינאצו את שמכם כשם הרע
שמחו ביום ההוא ורקדו, כי הנה שכרכם רב
בשמיים, כי כדבר הזה עשו אבותיכם
לנ בי אי ם ...אוי לכם אם כל האנשים
משבחים אתכם, כי הדבר הזה עשו אבותיכם
לנביאי-השקר!״
דויד הוברמן, תל־אביב
אולם עורכי העולם הזה מתקשים למלא את
ההוראות הניתנות בהמשך אותו פרק (לוקם,
ו ברכו את מקלליכס והתפללו בעד מב־לימינם.
המנה אותך על הלחי, הטה לו גח
את האחרת; והלוקח את מעילך, אל תמנע
ממנו גם את כותנתך

מרד ההורים

בעוד כמה ימים יקבלו רבבות תלמידי
ישראל את תעודותיהם, עם סיום שנת

בגירוש הנספח הצבאי הסורי מהלבנון. והרי
לסוריה אין כל •שגרירות או נציגות
דיפלומטית בלבנון. מקרה נוסה: ביום ב׳
שיבח קול ישראל בערבית את מזכיר
הליגה הערבית, עבד אל־חאלק חסונה,
ואילו בתוכנית מדינית שבאה מיד אחרי
כן הטיחה התחנה דברי השמצה באותו
מזכיר הלינה הערבית.
שמואל אהרן, ירושלים
בבקרי בתערובת הנשק נתקלתי בתופעה
אשר לו אירעה בקרב אויבינו, היינו מרבים
לגנותה. כוונתי לשלט אשר היה תלוי מעל
לביתן הקליעה למטרה, בתור שטח התערוכה,
ואשר עליו צוירה קריקטורה גדולה של
רודן מצרים, עבד אל־נאצר, יחד עם מלד
סעודיה ,׳שניהם נפחדים, מוקפים כתת
חיילים ישראליים המסתערת עליהם בכידונים
שלופים.
אויבינו נכחו לדעת שהנאומים היהירים
על ״טיול לתל־אביב״ והקריקטורות הרב־רבניות,
אינם מביאים את חנצחון בשדה
הקרב. הם רק אות לשיטות החינוד הפסולות
ולרוח הנושבת במרינה המשתמשת
בהן. תמיד היתה גאוותנו שאנו, בישראל,
לא נתפסנו לדיר פסולה זו!
שמואל עוזיאלי, ירושלים

אבירות תל״אביכית

בשעה שהעולם הוה טצייז לעתים כה
קרובות את הצדדים המעשים השליליים
הנעשים בארץ, דומני שכדאי להעלות על
נם מעשים יפים. לא מכבר נעצרה מכוניתי
בלילה ברחוב בן־יהודה מפאת חוסר-בנזיז.
לשוא ניסיתי לעצור את הנהגים העוברים
ושבים, על מנת לבקש את עזרתם, אד
אה נ׳נטלמז אחד לא נעצר.
לבסוף ניגש אלי הולר־רנל בגיל העמידה,
מר ציטרין, שהלד לדירתו שלא היתה קרובה,
לקח משם פח בנזיז שהיה שמור עמו,
נלווה אלי חזרה למכוניתי ושפר לתוכה
את הבנזין.
רות ו ,.תל־אביב

סמוקינג חרוצי

אני הניד תנועת נוער חלוצית, המתכונן
לעלות לישראל ולהתיישב בקיבוץ. תארו
לעצמכם איזה הפתעה היתה לי בראותי
את התמונות של החתונה שנערכה בקיבוץ
תל־קציר (העולם הזה .)1026 תמיד חשבתי
שבקיבוץ זהו טכם חברתי צנוע, לא עם
שמלה לבנה, חופה ונשים עם שמלות כמו
שרואים באז בניו־יורק. האם עלי להבין
שביז בנדי העבודה שאני מכיז לקראת
עלייתי ארצה אני צריד לארוז גם סמוקינג
בשביל החתונה שלי, לכשתבוא?
דויד גורדון, ניו־יורלן
התלבושת העירונית הרשמית חדה בכמת
קיבוצים על הבלה בלבד. הקורא גורדון יטיב
לעשות, אם יעזוב את הסמוקינג בניו־יורק
ויביא אתו בחורה. זה דרוש יותר לחתונת
בקיבוץ.

צלילי מולדת
זה כחודש ימים לא מופיע מדור הרדיו
בעתונכם, מדור שעלה מבחינת האינפורמציה
המעודכנת שלכם מאחורי הקלעים על מדורים
דומים בעתונים אחרים. אין לי אלא
להסיק שהרכלן הקבוע שלכם שקע בשנת
עולמים, בעת האזנה לתכנית ״מלחינים ישראליים.״
גדעון
זלוטניק, ירושלים
זאת דווקא התוכנית שהיתה מפריעה ל1
לישון.

היי הכויק, היי הכויק

חתונה בתל קציר
הלימודים. משום מה, יידרש כל תלמיד
להביא לביודהספר חצי לירה עבור בול
הקרז־הקיימת, המודבק על התעודה. מאיימים
על התלמידים שאם לא יביאו סכום זה,
לא יקבלו את התעודות.
בשנה האחרונה הוכח בעליל, הז מדל
עמודי העולם הוה והן בעתונים אחרים,
שהקרן הקיימת הוא מוסד רקוב מייסודו
ומיותר לחלוטין, המביא גאולה לפקידיו
בלבד.
כאם ששני בניה בבית־הספר, אני קוראת
לשאר ההורים: מדוע אנו סובלים הפקרות
זו, שהיא בלתי־חוקית לנמרי? מדוע לא
יימצאו בארץ מאות ואלפי הורים שיסרבו
להיכנע לגזירה וישימו לה קץ אחת ולתמיד?
שולמית כהן, תד־אביב

.״בוגדים בפועל״

אין מלים בפי להביע את שאט נפשי,
נוכח עמדת הפטריוטים המתחסדים מיגור,
בשאלת הדרוזים (העולם הזה 1023 והלאה).
הלא אחד הקווים המוצהרים של מפלגתם,
מפלגת אחדות העבודה, קורא לחוק המוביל
לאחוות עמים ולאי־הפליה גזעית או עדתית.
כאשר מדברים אותם חברי ינור על אחינו
הדרוזים כעל ״בונדים בפועל״ ,הרי ברור
שחינוך בזה אינו קיים במשקם.
רצוני להזכיר את פיצוץ משטרת גרנדל
לפני שנה, שבא כתגובה על רצח שלושת
השוטרים הדרוזים בערבה. אותם ״בוגדים
בפועל״ הינם נם אלה שתור מילוי חובתם
בצה״ל ובמשמר הנבול מאפשרים לחברי
ינור לישון בשלוה בלילות. ולנסים נאסר
א־דין שלוחה ברכת חזק ואמץ, ולואי וירבו
״בוגדים בפועל״ כמור במדינתנו מדינתר.
איתמר רפופורט, אילת

המזכיר מוג, המזכיר רע

שאלה לי לממונים על קול ישראל: האם
א ין כל פיקוח שהוא על השידורים הערביים?
רבות הן השגיאות המדיניות הנעשות
על־ידי תחנה זו. בטוחני שהדבר נובע
מהעובדה שהמנהל הראשי של שירות השידור
אינו מביז את השפה הערבית.
ביום שבת, למשל, שידרה התחנה ידיעה,
שלפיה נאמר כי ממשלת הלבנון מעיינת

בבוא היום לקנות לי אוטו,
אני רוצה לקנות דה־סוטו.
אז בא השר ושח בלי רתע:
״קח רק ״דינו, או סתם לטברטה!״
צריכים לחפור — אני מבין —
מטבע זר ונם בנזיז.
רק שאלה אחת אשאל
כי לא ברור לי כלל וכלל:
איר זה מלאים הרחובותו
בקרייזלר, לינקולז, בויק, דה־סוטו?
אבי גרמן, הרצלית
ישנו הבדל בין כלל ופרט
כמו בין קרייזלר ופיאט.

תודה לאלמוני

מזה שנים רבות שאני חולה במחלה איו מה,
המוכרת בשם מחלת הנפילה. מדי פעם
אני מאבד את הכרתי ברחוב וצונח ארצה..
כשאני מתעורר אני מוצא כמעט תמיד המוז
אנשים המצטופפים סביבי ומתבוננים בי•
או בלעג או ברחמנות מעליבה. משום כר
אני מוצא חובה לעצמי לציין באמצעות
עתונכם מקרה נדיר שארע לי לא מזמן. בדרכי
אבדתי את הכרתי על המדרכה ברחוב בן-
יהודה. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי, בדירה
בלתי מוכרת. בעל הדירה, יהודי
מבוגר ובלתי אמיר, טיפל בי כאילו הייתי
בנו, הסיע אותי לביתי במכונית טקסי
וכעבור רקות מספר הופיע שם רופא שנקרא
על ידיו. אותו יהודי נעלם כלעומת שבא,
מבלי לשמוע אפילו תודה מפי. לצערי איני
זוכר את כתובתו ואיני יודע את שמו. בר צוני
רק להודיע לאותו אלמוני שכל חיי-
לא אשכח את החסד שנמל עמי.
הרברט שלפר, תל־אביב

עיבור שמות

בהמשך להערתכם במדור קולנוע (העולם
הזה ,)1023 על תרגום שמו של גיבור ה סרט
״בודדים ברחוב״ מפפינו ליוסל׳ה, יש
לי כמה הצעות לעיבור שמות לועזיים, העשוי
להביא לפופולריזציה של אמנות הקול.
כך למשל, הייתי מציע שהסרט ״רי-
צ׳רד השלישי״ יקרא בעברית ״רחמים הש לישי,״
הסרט ״מריה אנטואנט,״ בהשתתפות
סוזאז הייווארד ואליזבט טיילור, יקרא ב עברית
״מרים הנותנת,״ בהשתתפות שושנת
העיוורת ועליזה החייטת.
העולם הזה 28ב1

יי ע

אמרת :״יש לי סיפוק שניתנה לי הזדמנות למסור לכנסת פרטים על הש.ב.

ל<י1

אי ר וייין
יז־ א א ^ ה

6 /י וד>£ו> 1ן ,

השלום,
השבוע הואלת בטובך לענות לשתי הצעות לסדר־היום בכנסת שנגעו לקיומו רלסעולתר
של שרות־הבטחון (ש.ב ).במדינה״
כידוע לך, הועלתה שאלה חמורה זו לדיון על־ידי העולם הזה למחרת רצח קסטנר. תוך
כדי חשיפת העובדות וניתוחן הגענו לגיבוש כמה טענות ברורות ותביעות מעשיות. שתי
ההצעות בכנסת, מטעם ח״כ פרץ ברנשטיין (ציונים־כלליים) וח״כ חיים לנדאו (חרות) התבססו
על ניתוח זה. גם אתה מצאת לנכון לסיים את דברי תשובתך בהתקפה חריפה
וישירה על העולם הזה.
היתר. זאת הפעם השניה תוך שבוע, בה התווכחת עם הטענות שהעלינו. כמה ימים לפני
כן הבעת את דעתך עליהן במסיבת עורכי־עתונים שנקראה על ידיך, אחרי שדאגת אישית
שנציג העולם הזה לא יהיה נוכח בה.
בחברה תרבותית נהוג להתווכח עם אדם בנוכחותו, כדי שיוכל להשיב לטענות, לשאול
שאלות נוקבות ולסייע לבירור אמיתי של הענין. אתה בחרת ללכת בדרך ההפוכה. בצורה
זו אתה מבטיח לעצמך את היכולת להתחמק מן הטענות האמיתיות שהושמעו ולהשיב על
טענות שלא הושמעו כלל. ואכן, הרבה יותר קשה להשיב לטענות בנוכחות הטוען, המצוייר
בידיעות הנוגעות לענין והמסוגל להפריך כזבים בו במקום.
אין ברצוננו להשיב לך באותה דרך. אנו מעדיפים את הדרך ההגונה והתרבותית יותר
של ויכוח ישיר. מאחר שלא נוכל לעשות
זאת פנים אל פנים, נשתדל להלן לעשות
זאת על־ידי הבאת תשובתך המלאה, כפי
שהושמעה בכנסת ביום הרביעי 19 ,ביוני
, 1957 בקשר להצעות 419ו־ ,423 בתוספת
הערותינו והארותינו.
נתחיל איפוא, מן ההתחלה:

כאילו אינה ידועה לך. יתכן כי מר ברנשטיין התחייב שלא לגלות את הדברים, אולם שום
התחייבות כזאת אינה חלה על עורכי העולם הזה.
ערב הבחירות לכנסת השלישית חיבר היומון הבוקר סידרת מאמרים על שרות־הבטחון.
סידרה זו היתר, מוסמכת מאד, והיא כבר היתד, ערוכה בעמוד. בידי העולם הזה ישנו צילום
פוטו־סטאטי של עמודים אלה.
מאוחר בערב, שעות מעטות לפני ההדפסה, התקשר מר משה שרת בטלפון עם ראשי
הציונים־ד,כלליים. מר שרת היה אז עדיין ראש־ד,ממשלה, לפני שהצלחת לסלקו.
מר שרת אמר למנהיגי ד,צ״כ דברים חד־משמעיים. הוא אמר כי כל המוסר פרטים על
שרות־ר,בטחון, קיומו, הרכבו ודרך־עבודתו, הריהו פוגע בבטחון־ה,מדינה. מר שרת איים
שאם ילכו ד,צ״כ בדרך נלוזה זו, הרי שלהבא לא תסכים מפא׳׳י לעולם להכניס אותם לאיזו
קואליציה ממשלתית שהיא. מאחר שמנהיגי ד,צ״כ לא רצו לקפח את-עתידם׳ ויתרו על
הפירסום.
פרט אחד בכל הפרשה הזאת ראוי לתשומת־לב מיוחדת. סידרת הבוקר טענה כי ד,ש.ב.
עוסק באופן רצוף, כחלק בלתי־נפרד מפעולתו השיגרתית, בבילוש נגד מפלגות, כולל
מפלגות הקואליציה.
מר שרת טען כי פירסום ר,סידרה היה מסכן את עצם בטחון המדינה, משמע שר,סידרה
היתר, כל כך נכונה שהיה בה כדי לספק אינפורמציה חיונית לאוייב. במקרה זה נכון גם
שיש בילוש מפלגתי.
אחת מן השתיים: או שמר שרת שיקר, דבר שאיני מאמין, או שיש לפנינו אישור רשמי
לכל פרטי ד,סידרה, כולל הפרט על הבילוש נגד המפלגות — ואז אתה הוא המשקר בהמשך
דבריך.
ד. בן־גוריון: אבל אני רוצה להגיד מלים אחדות על ענין חבר־הכנסת סוזאייב, כי
על כך־ינמסר לי מראש־הממשלה הקודם. זו היתר, הטענה של שני שרי־המנזשלה (של אז)
ברנשטיין ורוקח, שמאזינים, או משהו דומה לזה, אחרי חבר־הננסת סוזאייב. נשאל ראש
שרות־הבטחון על כך ואמר: לא. אבל שני
חברים אלה עמדו על־כך שכן, ולכן ראש
שרות־הבטחון בדק את הדבר ומצא שלא.
אז בא ראש־הממשלה דאז לשני החברים
ואמר להם: אדרבה, תביאו לי ראיה. והם
אמרו: שמענו מפי איש — ואינני זוכר אם
אמרו ״אישיות׳׳ או ״איש׳׳ .הוא (שרת)
ביקש: תביאו את האיש וימסור את הדברים

מכ תב אי שי לרא שממ של ת י שראל
מאתה עורך הראשי ,״העולם הזה״

ד. כן־גוריון: אדוני היושב־ראש, חב־רי
הכנסת. יש לי סיפוק רב שניתנה לי
ההזדמנות למסור לכנסת (את) הדברים על
שרות־הבטחון כפי וסר,ט
סלה לנו על כי אנו משסעים את דבריך
כבר במשפט הראשון. אולם בניגוד לחברי-
הכנסת הנכבדים, אין בכוחנו לשאת בשלוות־נפש
דברי התחסדות העוברים את הגבול.
אילו היה לך סיפוק למסור פרטים על
שרות־הבטחון, לא היית צריך לחכות ליום
זה. במשך שמונה שנות קיום הכנסת היו
לך אלפי הזדמנויות למסור את הפרטים
כאוזת נפשך. אתה לא השתמשת באפשרות
זו להפיק סיפוק והנאה נפשית.

הנדון:

אכן, אתה התאפקת במידה הראויה לציון.
לא זו בלבד שלא דיברת מעולם על
ד.ש.ב ,.אלא אף הכחשת את עצם קיומו
פעמים בלתי־ספורות. אפילו במליאת הכנסת
שיקרו חברי־מפלגתך במצח נחושה עשרות
פעמים, כשאך הושמע החשד שקיים יצור
כזה במדינה. יקצר המצע מלפרט את כל
הציטטות מדברי־הכנסת. אתה, מר שרת׳ מר
בכור שיטרית, חבר־הכנסת יונה כסה, הבר־הכנסת
דויד הכהן ורבים אחרים טענו בפירוש
שאין בארץ שרות חשאי, שרות־ידי־עות
או בולשת פוליטית מכל סוג שהוא.
בשנים האחרונות הקדיש העולם הזה מרץ
רב לחקירת פעולתו של הש.ב ,.ואף הסתכן
לא מעט בנסיונו לגלות את האמת. מוסד
הנתון למרותך החוקית מנע בעדנו להזכיר
את הש.ב ,.ונאלצנו לקרוא לו בשם שהמצאנו
בעצמנו ,״מנגנון־החושך.״ הודות להכחשותיך
הנמרצות, שלא נשתמעו לשתי פנים, האמינו רבבות מאזרחי המדינה כי ״מנגנון־חושך״
זה אינו אלא פרי הדמיון של העולם הזה, השמצה זדונית של לוקים בשגעון־הרדיפה.
גם עתה לא הודית בקיום הש.ב. מרצונך החופשי. אתה אולצת לעשות זאת בעל כורחך,
כתוצאה משרשרת הגילויים של העזלם הזה למחרת רצח קסטנר — חששות שנתקבלו על
דעתו של הציבור הרחב, מצאו הד גם בעתונים אחרים והכריחו את צמרת הש.ב. לצאת מן
המחבוא ולנסות לתת תשובה כל שהיא.
האם תתפלא על כך שאנו מתיחסים גם הפעם בהסתייגות לדבריך? אם היה לך העוז
להכחיש במשך שנים במצח נחושה דבר שמאות יודעי־דבר בארץ ידעוהו, מניין לנו הבטחון
שאתה דובר אמת הפעם? ביחוד כשאין אתה מנסה אפילו להסביר מדוע מצאת לפתע לנכון
להודות בקיום הש.ב?.אולם המשך נא בדבריך.
ד. כן־גוריון ולהכחי ש את העלילות והבדותות שנעשו בזדון או מחוסר
ידיעה על שרות־הבטחון. בדותה אפשר לעשות בצורת שאלה: ההפסקת להכות את אשתך?
שאלותיו של חבר־הכנסת לנדאו הן בדותות. איש לא נתן הוראה, איש לא בלש אחרי
חבדי־הכנסת ברנשטיין וסוזאייב. כנראה יש לך, חבר־כנסת לנדאו, בילוש שהוא גילה זאת לך.
מנחם בגין: הם אמרו שבלשו אחריהם.
ד. כן־גוריון: חבר־הכנסת לנדאו אינו מדבר בשם חברי־הכנסת ברנשטיין וסוזאייב.
הם יודעים עדיין לדבר בשמם. חבר־הכנסת ברנשטיין דיבר על אישיות. אינני יכול לדבר על
אישיות, ואני הייתי מייעץ לחבר־הכנסת ברנשטיין או שיקרא בשמה של האישיות, או
שלא ישתמש באותה דרך שנקט עורך עתון בזמן האחרון, להדפיס מכתבים שהוא מעיד
שאיננו יודע מי כתב אותם.
הרשה לנו להפסיקו כאן לשם בירור קטן ואספקת אינפורמציה שאתה מעמיד פנים

כן, אה? בודאי היה מעניין את ראשי
שרות־ר,בטחון לדעת מי מסר לראשי ד,צ״כ
פרטים על פעולתם.
ד. כן ־ גו ריון ז ה כל מה
שידוע לי על הענין.
ובכן, לנו ידוע קצת ותר.
ערב הבחירות האחרונות, כאשר העולם
הזה היה נתון במערכת־הגילויים הגדולה
נגד החושיזם בחיפה, נודע לראשי מפא״י
(אגב, איך?) שפרטים מסויימים (ולאו דווקא
סודיים או חשובים) נמסרו ׳לבו על־ידי
עסקנים ציונים־כלליים מסויימים בחיפה.
נציג מפא״י פנה אז אל מנהיג מרכזי של
הציונים־הכלליים ואיים עליו שאם הצ״כ לא
ינתקו מיז כל מגע עם העולם הזה בענין
זה, תפרסם מפא״י גילויים נוראים שנאספו
במשך הזמן על כמה ממנהיגי הצ״כ.
לאנשים שחקרו את פשר האיום, נמסר
באופן בלתי־רשמי כי התנהלה נגד ראשי
הצ׳־כ חקירה סודית במשך תקופה ארוכה.
בין. השאר הוזכר בפירוש שמו של ח״ב
סוזאייב׳ מי שהיה תת־שר המסחר וד,תעשיה,
כאובייקט להשמצה שתתבסס כביכול על
חקירה זו. הציונים־ד,כלליים האמינו לאיום
זה, ובאמת נמנעו מאז מכל תעמולה חריפה
נגד אישי מפא״י( .דבר שלא השפיע, אגב,
על חקירת העולם הזה בחיפה, שהיו לה
מקורות אינפורמציה לגמרי אחרים).

מתעוררת השאלה: איזה מנגנון של בילוש בלש אחרי סוזאייב וציונים־כלליים אחרים,
בשעה שהיו חברים בממשלה?
ד. כךגוריץ: על ענין חבר־הכנסת ברנשטיין אני שומע בפעם הראשונה נזחבר־הכנסת
לנדאו. אינני יודע מדוע חבר־הכנסת לנדאו צריך לטעון זאת, לאחר שחבר־הכנסת ברנשטיין
עמד על אותו נושא פח.
פ. ברנשטיין: אני מוכן לשאול את האישיות או את האיש אם הוא מסכים.
ד. בךנו רי ו ן: אתם אמרתם שהוא איננו מסכים. מנהג זה איננו נהוג אלא בעתונות של
העולם התחתון, שמדפיסים דברים בשם אדם שאינם יודעים מיהו --
מזל טוב. מסתבר שלא רק העולם הזה הוא עתון העולם התחתון, אלא גם הארץ.
אם תרשה לי הערה פילוסופית: מושגים כמו ״עולם עליון״ ו״עולם
מאד. זה הכל תלוי בנקודת־ד,השקפה של המסתכל. אם אום עומד על
כל העליון נראה לו בתחתון, וכל התחתון נראה לו כעליון. במשטר
הראש, יתכן מאד כי העולם הזה וקארץ הם עולם תחתון, ובטאונים
על־ידי עוזריך הקרובים ביותר — עולם עליון. מילא.

תחתון״ הם יחסיים
ראשו, למשל, הרי
בו הכל עומד על
מסויימים המוצאים

אשר לעצם ענין המכתב בהארץ שחתם עליו ״חבר מזכירות מפא׳׳י״ אלמוני, נכון כי
עורך הארץ הודיע שאין לו מושג מי כתב אותו. אולם לי אישית ידוע מי הכותב, ואני 1
יכול להבטיח לך בהן־צדק שהוא באמת איש מרכזי במפא״י — אם זה מניח את דעתך.
ד. כן ־ גו רי ץ: נכון שנאמו שזר( ,קיום הש.ב ).לא היה סוד. אם זה סוד — עלי לגלות ן
אותו. יש במדינת ישראל שרות־בטחון. אבל לא נכון — ואני מניח שחבר־הכנסת לנדאו 1

אם נו, גווע הנחשת בגשר שגונה שנים בגצח נחושה את קיום הש. ב?.ן)

אמות,. :קיים שוותיבטחון שיש לו שלוש מטווח, ושלוש מטווח בלבד...
שראש שרות הבטחון הופיע בפני העתוניס. הוא לא

ד. כן־גוריון: לא אוכל להגיד שהם (הש. ב ).מצליחים במאה אחוז. אינני יודע אם
יש באיזה מקום שהוא שמצליחים במאה אחוז, אבל זה אחד השרותים המוצלחים ביותר
שלנו, ששום ממשלח מאיזה הרכב שלא תהיה, לא היתה מתביישת בהם. ואני מזציא מהכלל
הזה אולי קבוצה אחת קטנה אשר, בארצות שהן משמשות לה אידיאל, שם אין שרותיי
בטחון כנראה.
ובכן, כל זה טוב ויפה. אבל עם מי אתה מתווכח?
לא העולם הזה, ולא שום גורם אחר בארץ, לא התנגד לעצם קיומו של שרות־הבטחון.
איש לא כפר בעקרון שקיים צורך חיוני בשרות חזק׳ יעיל ונאמן למלחמה. בריגול.
מתעורר החשד שכל הפיסקה הזאת כנאומך לא באה אלא להסיח את הדעת מן הטענות
האמיתיות, לעורר את הרושם, אצל המאזין והקורא השטחי, כאילו מישהו מתנגד למלחמה
בריגול.
ההיפך הגמור הוא נכון, ואתה יודע זאת היטב. אנחנו טוענים שאתה מחבל במלחמה
בריגול, בזאת שאתה מטיל על המנגנון האחראי למלחמה זו תפקידים הזרים לרוחו ולמטרתו
האמיתית, לטובת אינטרסים מפלגתיים ואישיים נפסדים.
לכן לא אתה הפטריוט של שרות־בטחון אמיתי. אנחנו הננו החסידים של שרות כזה,
ואני מעז לקוות שהטובים באנשי־השרות מחייבים את גישתנו ורואים אותה בעין יפה.
ד. כן־גוריון זהו (המלחמה בריגול) התפקיד העיקרי, המרכזי של השרות,
שהוא תופס לא פחות מ״־ 957 של התקציב ושל כוח־האדם שלו.
זה לא נכון, ואתה צריך לדעת זאת.
מאמץ עצום — בכסף ובאדם — מוקדש לבילוש שאין לו שום קשר עם ריגול, בילוש
המכוון נגד יריבים פוליטיים, מפלגתיים ואישיים. מאמץ זה עולה בהרבה על ־.57
איך בכלל אפשר להעריך מאמץ זה באחוזים? האם מישהו יכול לקבוע לגבי השרותים
הטכניים־המקצועיים שכך־וכך שעות או אחוזים מוקדשים לתפקיד פלוני, וכך־וכך לתפקיד
אלמוני? לגבי האזנה טלפונית — אם להזכיר רק שטח שאינו סודי לגמרי — איך אפשר
לקבוע מה האחוז המוקדש לאויבי ישראל, ומה האחוז המוקדש לאנשים שאתה חושב אותם
לאויביך הפרטיים?

אמר זאת לא נכון מחוסר ידיעה
הופיע בפני העתונים.
ח. לנד או: כן הציג את עצמו.
ד. בן״גו ריון: הוא לא הציג את עצמו כן, חבר־הכנסת לנדאו. אתה לא אומר אמת,
אולי מפני שאתה לא יודע להבחין בין הדברים. האם אתה לא תתך לקבוע (את) העובדות
שאני יודע אותן?
אם אחד משניכם לא אמר אמת במקרה זה, אין זה חיים לנדאו. יתכן כי הקשר בינך
לבין פיקודיך אינו כה הדוק כפי שנדמה לך.
האמת היא כי עורכי העתונים נקראו לשתי פגישות, שהתקיימו בבית סוקולוב, רחוב
הקריה, תל־אביב׳ האחת ביום הששי, ד,־ 3במאי, בשעות הבוקר, והשניה ביום הרביעי׳ ה־8
במאי, אחרי־הצהריים.
בשתי פגישות אלה הופיע אדם שהציג את עצמו כראש שרות־הבטחון, ואחרי שמסר
בישיבה הראשונה פרטים כלליים על פעולת השרות, התווכח בישיבה השניה עם טענות
העולם הזה שהתפרסמו באותו שבוע. כפי שלמד אצלך, דאג לכך שנציג העולם הזה לא
יהיה נוכח בשתי הישיבות׳ אולם העולם הזה קיבל דו״ח מלא על הדברים.
אותו איש גם היה נוכח במסיבת־העורכים שנקראה לפני שבועיים על־ידיך, בה דיברת
על ענין הש.ב. וחזרת למעשה על טענותיו.
ד. כךגוריץ: קיים שירות־בטחון שיש לו שלוש מטרות, ושלוש בלבד— --
זה לא נכון, ואתה יודע זאת. עוד נחזור לכך.
אגב, מדוע אתה מתעקש שיש לכל דבר בעולם דווקא שלוש מטרות? האם מספר זה
קדוש? האם אין זה מוזר שגם למיבצע סיני היו לדבריך שלוש מטרות (המתחלפות מדי
פעם)? אולם זה רק דרך אגב. סלח לי.
ד. כן ״ גו ריון: אתחיל מהמטרה העיקרית, שהיא תופסת ־ ,957 אם לא יותר, מפעולתו
של השרות.
בארץ הקטנה הזאת, אינני יודע אם זו זכות או לא, קיימות רשתות־ריגול עולמיות, שמאחוריהן
עומדים כוחות אדירים בעולם, עם אמצעים כבירים, וגם עם מקורות לשאוב
ידיעות בתון הארץ הזו, כאשר אין בהרבה ארצות.
לפחות חלק מהרשתות האלה קשורות לאוייבים שלנו, אולי חלק גדול, ולאו דווקא מצד
אחד, ויש להם כאלה שמשרתים אותם. יש להם סגל שלהם, המופיע בצורות אחרות, ואינני
יכול לפרש פה יותר.
מלבד הסגל שלהם, יש להם שכירים, אבל יש להם גם כאלה המשרתים אותם לשמם, כביכול,
לא בעד כסף בלבד. יש כאלה המשרתים אותם לגמרי לא בעד כסף, אלא באמת
לשמם. הנזק והסכנה למדינה איננו שונה, אם האיש עושה זאת מטעמים אידיאולוגיים או
מהטעם הזה שהוא מוכר (את) נפשו בעד בצע כסף.
אם זד, נכון — היינו שיש במדינה אנשים המוסרים למדינות־ערב, או למדינות אחרות,
סודות של המדינה, וזה מטעמים אידיאולוגיים — הרי זה ענין חמור ביותר.
איני חושב שאתה רשאי לדבר על כך בלשון רמזים. אם יש בארץ אידיאולוגיה המובילה
במישרין לריגול נגד המדינה, אם יש מפלגה או חוג פוליטי מאורגן העוסק בריגול מטעמים
אידיאולוגיים, חובתך היא להודיע על כך בפומבי.
איזה נימוק הגיוני יכול להיות להסתרת הדבר? האם אין הציבור רשאי וחייב לדעת
זאת? יכול להיות רק טעם אחד לשתיקה: שאין שמץ של הוכחות לכך. במקרה זה הייתי
מציע לחכות עד שיהיו בידיך הוכחות שישכנעו את הציבור.
אגב, האם אתה כולל בדבריך גם מסירת סודות ופעולות ריגול (אמנם לא נגד מדינת
לטובת מדינה ידידותית? ואם כן, האם ידוע לך שעוסקים בכך באופן.שיטתי
ישראל)
כמה מהאנשים הקרובים ביותר דודקא לך? וד״ל.
ד. כן ־ גו ריון: חייבת המדינה, בנזידה שיש בידה היכולת, לסכל את ההתנכלויות האלה
שלא פסקו במשן הזמן, ואינני מניח שייפסקו כל כן מהר. יכול להיות שבשעה שתוקם
האידיאלית של לוחמי החרות, אז יהיה שלום עם השכנים, יהיו גבולות היסהמדינה
טוריים,
ולא יהיה צורן בשרות־בטחון.
אבל אנו רחוקים מן המשטר האידיאלי הזה בארץ ובעולם, וגס רחוקים מאד מהשלטון
של שואפי־החרות. קיימות רשתות (ריגול) כאלה, ולצערי הגדול׳ אנו שונים מכל המדינות
בעולם בענ.ין זה, כי לא ידוע לי מדינה שהיא מוקפת מכל עבריה אויבים, לא רק אויבים
המתנכלים באיזה שטח שלה או זכות שלה, אלא בעצם קיומה.
חלק גדול מאד של רשתות־הריגול הן גם ממילא רשתות־ריגול למען ארצות אלה, אבל
מבשיר־ההאזנה שעורר בשעתו סערה, מוחזק בידי האיש שגילה
גם בלי זה — הן מסוכנות. יש לסכל את פעולותיהן, ויש לקיים שרות־בטחון, והוא קיים,
אותו, הלובש כפפות. מבשיריס אחרים נמצאו כדירות חכרי־הבנסת
והוא במידה רבה מאד, לפי מיטב ידיעתי, מצליח בעבודתו.
של המפלגה הקומוניסטית, וכן בדירתו של ח״ב טופיק טובי.
יתכן מאד — אבל מי יודע זאת, חוץ ממך? בשטח אחד, הנתון לביקורת פשוטה יותר,
שטח מניעת המחתרות ופעולות־הטרור במדינה, לא הוכיח השרות יעילות רבה, כפי שעוד

ניווכח בהמשך.
מדוע אינך מגלה, למשל, מניין בא רבע מיליון הלירות שהושקעו עד כה בבטאון העכור
ביחס ליעילות, אפשר להאמין לך או לא להאמין לך. לפני שנחליט, עלינו לקחת בחשבון
שתפקידו היחיד הוא לפרסם חומר מגעיל המסופק לו (כתוב ומוכן) על־ידי סוכני
שאין לך מושג במקצוע החקירות, מקצוע שלפי מיטב ידיעתי לא התמחית בן
מעולם. שרות־הבטחון?
יתר על כן׳ לאדם עסוק כמוך, המחזיק את ידיו בכל עניני המדינה, ההסתדרות והמפלגה,
ד. כךגוריון: אני רוצה להגיד לחברים — וטוב שהעם ישמע — יש הרבה אנשים
לא יכול להיות בכלל פנאי לקבל מושג ברור על פעולות השרות. אם השרות באמת יעיל
אשר עושים שרותים כאלה לרשתות־הריגול שלא מדעת, תון שיחת־רעים, תון סעודה
נגד הריגול, מגיעה לו על כך ברכה ותודה. אבל, כאמור, מי יודע?
בצוותא, על־ידי זה שמוזמנים לשיחת־רעים, והרשתות האלה יודעות את מי להזמין.
ד. בן״גו ריון והוא הצליח לסכל הרבה מעשים, ביחוד בימים קשים
ישנם אובייקטים מסויימים — או כפי שאומרים אצלנו בצבא: יעדים מסויימים —
וחמורים. ולא מעט אנשים, ביניהם אנשים המכורים בעד כסף ואנשים שמשרתים מתוך
שהריגול להוט אחריהם.
טעמים אידיאולוגיים, נמסרו למשפט. לא כל המשפטים היו פומביים, מטעמים אשר אלה
לא אמנה את כולם, אבלאחד אני יכול לציין, כי זה לא סוד צבאי, וזה כל מה
שבאמת חרדים לעניני הבטחון, ואין זו סיסמת־רמיה, יבינו דבר זה
שנעשה בצבא־הגנה לישראל. אבל לא רק צה״ל. יש בארץ מוסדות חשובים מאד לבטחונה
מדוע? כאדם שבניגוד לך היה פעם חוקר מקצועי ולמד את יסודות מקצוע החקירה,
ולהתפתחותה של המדינה, שהם מאד להוטים לדעת מה נעשה שם, ומי העוסקים,
איני יכול להצטרף לדעתך בענין זה.
ומה הפעולות.
בכל משפט ריגול, צריכים חלקים מסויימים להישמר בסוד, כדי למנוע גילוי סוכנים,
ונעשות פעולות כאלה לא על־ידי מרגלים בלבד, אלא על־ידי זה שמזמינים אנשים
מודיעים ושיטות־פעולה. כך נהוג בכל העולם. אולם לא ידוע לי אף על ארץ דמוקראטית
לשיחה, לארוחה, משוחחים אתם, מדברים על עניני מדע ועל בעיות מבעיות שונות,
אחת בעולם בה נשמר עצם קיום המשפטים בסוד.
ועל־ידי זה רוצים לשאוב ידיעות.
אני אוסר זאת למען האנשים, שהם לא מדעת נקלעים ברשת כזאת, ולפעמים
אני מתחבט באמת למצוא סיבה הגיונית כל שהיא לשמירת משפטים כאלה בסוד, אלא
מוסרים בלי זדון ידיעות חיוניות, שידעו להיזהר, ושלא לכל מזמין ולא לכל ידיד
אם כן נתגלה ריגול לטובת מדינה ידידותית שלא רוצים לריב עמה, או שהנאשמים באים
הם צריכים לספר מה הס יודעים, אס כי זה לא בשטח צבאי טהור בלבד
מחוגים של אנשי־שלומנו. אחרת מדובר כאן פשוט בפסיכולוגיה של ימי ה״הגנה״ שאבד
טוב מאד ויפר, מאד. אלה באמת דברים של טעם, שהיה צורך לומראותם. אולם
עליה הכלח.
לענין העומד על סדר־היום?
ד. כן *גו ריון ולפע מים לא רצו שמשפטים אלה יהיו פומביים, אבל היו למה דווקא בויכוח זה? מהזה נוגע
אם לדעתך יש צורך באזהרה כזאת, הזכות בידיך לקרוא לאנשי שרותיו־,שידורי, שנתונים
גם משפטים פומביים בענין זה.
ממילא למרותך, ולשדר את הדברים ברדיו. אולי היה כדאי יותר להזהיר אישית את
לא מפוארים ביותר. עד כמה שזכור לי, היו רק שלושה מקרים כאלה — פרט למקרים
האנשים הנוגעים בדבר עצמם, שהרי — לדבריך — אין להם מושג שהם מגלים סודות,
אומללים של ילדים ערביים שעברו את הגבול מטעמים אישיים וכלכליים, נחקרו על־ידי
או שבן־שיחתם הוא מרגל. במקרה כזה היה כדאי שיופיע אצלם איש ר,ש. ב .ויתן
הלגיון והוחזרו, או למקרים של מסתננים.
להם רמז ידידותי.
שלושת המקרים הידועים נוגעים שלושתם לפסיכופאתים: סאשקה פוליטרוק, מיסיס
אולם בנאום זה מעוררת פיסקה זו את הרושם שאתה נוקטכאן בשיטה האופיינית
האגאן והצעיר המופרע המכנה עצמו אוליבר מק־לין. הפרשה הרצינית הידועה היחידה
לבלבל אתהיוצרות ולהסיח
נוגעת לפרשת טוביאנסקי — ושם אתה בעצמך הצהרת, ללא משפט, שהנאשם לא היה אשם. לך — להכניס לויכוח ענינים שאינם עומדים לויכוח, כדי
את הדברים מן העיקר.
עד היום׳ לא הובאה שום אשמה פומבית נגד אדם שריגל מטעמים אידיאולוגיים. כך
שכאן אין בינתיים במה להתפאר.
ד. כך ג1ריון: וזה (המלחמה בריגול) התפקיד העיקרי. מלבד זאת הם (אנשי חש. ב).

מכ שיר ה ה אזנ ה שרזולוחו ב שול חו

עוסקים בעור שני דברים( :א) רסיסים של ארגונים טרוריסטייס. הצטערתי מאד לשמוע,
לא את דבריו של חבר־הכנסת ברנשטיין, אלא את אופן דבריו, בענין הרצח של הר״ר
קסטנר. תניח את זה למשפט
החששות שהועלו על־ידי העולם הזה, ושח״ב פרץ ברנשטיין רמז עליהם, אינם נוגעים
למשפט כלל, ואינם ״סוב יודיצה״.
המשפט דן בשלושה אנשים — מנקס, אקשטיין ושמר — ששניים מהם הודו שהשתתפו
ברצח. על השופט לחרוץ את דינם ולקבוע את גורלם.
שאלה לגמרי אחרת — שבעיקרה אינה מעניינת את השופט כלל — היא חלקו של
הש. ב .בפרשה מוזרה זו. על כך אינך עונה, וההסתמכות על המשפט אינה אלא התחמקות.
טענות העולם הזה בענין זה היו, בקיצור נמרץ( :א) שהרוצח עצמו היה קשור עם
הש. ב .לפחות בתקופה מסויימת,( ,ב< שרוב חברי המחתרת היו סוכני הש. ב .או
סוכנים חלקיים של הש.ב( ,.ג) שהש.ב. ידע במשך שנים על קיום המחתרת, ואפשר היה
לשברה מזמן( ,ד) שלא יתכן כי סוכן־כפול יישמט מידי ד,ש.ב ,.אלא אם כן עצם ד,ש. ב.
במתכוון עין או פעל בטפשות פושעת( ,ה) שלדברי הש.ב. עצמו היו בידיו כל ההוכחות
המשפטיות כדי להעמיד חלק מאנשי המחתרת לדין לפני שנה, באשמת פעולת מחתרת
ובזיון שופט> ,ו) שלא הוצב שומר לד״ר קסטנר גם אחרי שקיבל מכתב־איום ואתרי
שהמחתרת המזויינת הפיצה כרוז בו הואשם כפושע־מלחמה( ,ז) שימים אחדים לפני
הרצח נודע לסוכן הש.ב. אלישווילי שעומד להתבצע פשע חמור( ,ח) שאחרי הפשע
הלכו אנשי ר,ש. ב .ישר לדירתו של אקשטיין, שביצע את הפשע.
שום התחמקות אינה עוזרת נגד שרשרת זו של עובדות. היא טעונה תשובה ברורה
ומפורטת. מה בנוגע?
ד. בן־גוריון אני יודע, חוגים מסויימיס — אינני רוצה לפרש בשנזם --
מדוע לא? ממי אתה פוחד?
ד. כן ״ גו רי ץ איז ה רושם הס רוצים ליצור בציבור שלנו על הרצח הזה.
אבל יש משפט בישראל שרוב העם לפחות ם וטן עליו, והאנשים האלה ינבאו בפני משפט.

הכתיבהשלח״כ מאיריערי

שולחן־הכתיכה בו נמצא המכשיר( :א) הוו ממנו תלוי המכשיר,
(כ) המקום כו נמצא המכשיר( ,ג) הקרש שמנע את סגירתה שד
המגירה עד הסוף, יצר את הנפח המתאים הדרוש למיקום המכשיר.
ואלה שהם סניגורי הנאשמים, או האנשים שרוצים לסלף את האמת, תהיה להם ההזדמנות
לעשות זאת שם.
ואלה אנשים, חבר־הכנסת ברנשטיין, שיותר מוכשרים לעשות זאת מסך, ותניח ענין זה
לבית־המשפט. אל תרשה שעליך יפול חשד שגם אתה נותן יר לאלה שרוצים לטשטש את
העקבות של הרוצחים האלה, או של מעשי־רצח כאלה.
דומני שגם בעיניך פרץ ברנשטיין נעלה מעל לכל חשד כזה. אם הוא משמיע את החששות
החמורים האלה בענין רצח קסטנר, האם אין זה נותן לך מזון למחשבה? לאיזה שיא של
זילזול בזולת אתה מסוגל להגיע?
האמת היא שפיקודיך העמידו שלושה נאשמים לדין. איש לא התנגד לכך. להיפך, יהי נא
דין ויהיה משפט. אם יש לכם עקבות המובילים לאנשים אחרים, מדוע אתה שותק? איפה
העקבות? מה כל הפטפוטים על טישטוש עקבות?
ד. ב ן׳ ג ו רי ץ --:אבל יש רסיסים של ארגון טרוריסטי. אני אומר בכוונה,
רסיסים, יען כי יש מבוכה בקרב הרסיסים האלה. לפעמים הם פעילים, לפעמים לא( .הם)
לא שלמים בנפשם. יש הסתה, אמנם מתמדת, של אנשים שבעצמם לא עשו כמדומני אף פעם
שום פעולה טרוריסטית גם בימי המרי, ואינם מוכשרים לכך, וכפי שאומרים אנשים אלה —
כאשר אומרים אנשים, זה יכול להיות גם אחר — הוא מוג־לב שאיננו מסוגל למעשים
כאלה --
אתה מדבר על ד״ר ישראל שייב, אחד משלושת מנהיגיו של לח״י במחתרת.
איני נמנה עם חסידיו הרעיוניים של שייב. דומני שהוא מהווה את ההיפך המוחלט לכל
דבר שאני דוגל בו ומאמין בו. לא פעם התקיף אותי קשות. אולם כשיש ויכוח מי אמיץ
יותר — הוא או אתה — אני מוכן לחוות דעה.
ד״ר שייב, שאתה קורא לו ״מוג־לב״ ,היה ממנהיגי המחתרת בתקופת המלחמה המרה
ביותר. לא חשוב כלל אם השתתף אישית בהתקפות או לאו. זה לא היה תפקידו, בפי
שלא היה תפקידך לצנוח במעבר המיטלה. החשוב הוא שהיה צפוי בכל רגע למאסר ואולי
להריגה, שקפץ מהקומה השלישית של בית כאשר באו האנגלים לאסרו, שנמלט ממאסר
כשהוא נתון עדיין בגבס, ושסיכן את עצמו יום־יום.
לצערי איני יכול להגיד דבר כזד, עליך. קראתי בעיון את הספר אחד בדורו, שכולו פולחן
לאישיותך, וחיפשתי בו לשוא אף רמז אחד לכך שאי־פעם סיכנת את עצמך למען משהו.

מעולם! לא התנגשת עם השלטון בצורה מסוכנת, מעולם לא היית במקום בו שורקים כדורים,
מעולם לא היית צפוי אפילו למאשר.
איני מאשים אותך. יתכן שזה לא היה תפקידך. אבל מי אתה שתאשים את זולתך בפחדנות?
ד. כן ־ גו ריון אבל יש מחוננים מאד, שעושים דבר זה על־ידי העט שלהם.
ויש! חוגים שונים, חוגים הסותרים זה את זה בהחלט, שעומדים בקצות המחנה ועוינים
אחר א1ז השני, אבל מזמן לזמן מטפלים בדברים אלה. כך היתה קבוצה שהניחה את הפצצת
בביתו של המנוח פנקס ז׳׳ל--
מי? שגי אנשים שהועמדו לדין זוכו לגמרי. שום אדם אחר לא הובא למשפט.
ד. כן ־ גו רי ון זה בא לגמרי מאיזה מקור אחר, שלא היינו חושדים בהם
שילכו בררכים טרוריסטיות, שהם נלחמים בער החילוניות בישראל. אבל יש כאלה שהם
עושים זאת מתוך געגועים לעבר, והם חושבים שזו דרך נלוזה ובוגדנית לפעול על־ידי פתק•
הבוחרים, ויש דרכים אחרות איך להפעיל את המשטר, או איך לבנות את המדינה האידיאלית
או מלכות־ישראל, כפי שהם קוראים לה.
והיה מקרה שאחד מאלה נתפס עם הפצצה ביד, ונמצא איש שכתב שהוא פרובוקטור. זה
שנתפס מיד הודיע לכותב הזה, שאמר עליו שהוא פרובוקטור: אם אתה תמשיך להעליל עלי,
אני אספר דברים שאני יודע, והוא הפסיק. השומע יודע למי אני מתכוון, כי יש פה איש
השומע את זה, והוא יודע למי אני מתכוון --
מה הרמזים? אתה מתכוון למאמריו של ח״כ יוחנן באדר (חרות) בענין דוב שילנסקי.
פרשה זו כבר הובהרה פעם בהודעה אישית של ד״ר באדר בכנסת, אחרי עקיצה קודמת
שלך. אין לה שום קשר לענין העומד לדיון. זהו טכסיס מחוכם מאד מצדך עורר
רוגז על ענינים צדדיים, כדי להשכיח את העיקר.
ד. כך גוריון אבל מקרים כאלה היו לא מעטים, מקבוצה זו של רסיס
היו כמה מקרים של התנקשויות. ויש עוד חוג אחד שבאמת היה צריך להיות על פ
אמונתו רחוק מזה, אבל גם כן נתפס לענינים כאלה,
תרשה לי לשאלך שוב: עם מי אתר, מתווכח? איש אינו שולל את הצורך ללחום במחתרות,
יהיו כאשר יהיו. לא ד,אשמנו את ראשי ד,ש.ב. בפעולה מופרזת נגד המחתרת. ההיפר )״.ם,ר
הוא נכון: אנחנו טענו שהם לא שברו את המחתרת בעוד מועד, כאשר יכלו לעשות זאת
לפני שנים, שנתנו למחתרת זו לגדול !לפרוח, ששיחקו עמה והשתעשעו עמה, ער שכ !ע
אי־אפשר עוד לדעת מי שייך למחתרת ומי לש. ב.
ד. כן־גוריון: ובכן, יש רסיסים כאלה שהם לפעמים מוכנים להתנקש לא רק באנשים
היושבים בקביעות באו ץ, שרואים בהם סמל או ראשות המשטר, שו;ם 1וצים להשמיד א,
לערער או להרוס, אלא גם באורחים שבאים לאו ץ. וכאן מוטלת על המרינה הומבוו:
(א) למנוע זאת( ,ב) לערער את הארגונים האלה, ואם אפשר לונפוט אותם ולמטור אחנט
לדין. ולא תמיד, חבר־הכנסת ברנשטיין, אפשר למסור למשפט, כי לא תמיד יש הוטומת
משפטיות, ואתה י!דע זאת בדיוק כמוני.
זה לא כל בך נכון. ר,ש. ב .עצמו הודה, כאמור, כי עוד לפני שנה היו לו כל ההוכחות
בקשר להפצת הכרוז נגד השופט פרץ.
חוץ מזה, איזה הוכחות בכלל דרושות בישראל? ישנה הפקודה למניעת הטרור משנת
,1948 המאפשות להעמיד לדין אנשים ש׳ש נגדם מעט מאד הוכחות. אונה בעצמך השתסשונ
בפקודה זו נגד מהתרת צריפין. אז מה?
ד. כ גורמן: מפני זה אני אומר ״רסיסים״ ,כי אין זה ארגון מסועף הקיים בקביעות,
אם כי יש כמה אנשים קבועים, ומי שעומד עליהם, המורה שלהם, שבעצמו לא השוטק.
בש!ם דבר — כפי שאומרים לי, אני אינני מכיר אותו כל־כך — מומך פחדנות, אבל
הוא מסית לכך. והדבר הזה ידוע לחבר־הננסת לנדאו ולחבריו. אי־אפשר שזה לא יהיה
ידוע להם.
זה הדבר השני. ויש פעולה שלישית. יש לצערנו בארץ הזאת חוגים שהם מהווים גייס
חמישי, או מסוגלים להוות גייס חמישי. לצערנו הרב אנחנו איננו שרוייט עדיין בשל,ם
עם השכנים. היה דבר כזה כמו מערכת סיני, והיו מבצעים אחרים, ואין אנוזגו יודעים מה
ילד יום. צריך שתהיה עין פקוחה על אנשים ועל חוגים שמהווים גייס חמישי, או שהם
עלולים להוות גייס חמישי.
איש אינו שולל את הצורך להתעניין בנעשה בקרב אזרחי ישראל ממוצא ערבי. אולם
מן הראוי היר, להוסיף — וקיבלת על עצמך אחריות המורח מאד כשלא ׳עשית זאת
מייד — שעד היום אין שום זכר לגייס חמישי בקרב הציבור הערבי בארץ. זכור את
כפר־קאסם!
ד, כךגוריץ אלה הם שלושת התפקידים, ורק אלה שלושת התפקידים
של שרות הבטחזן
צר לי להגיד לך זאת, אולם הפעם אתה משקר במזיד.
נוסף על התפקידים שמנית — מלחמה בריגול ובקומוניסטים, מלחמה במחתרות ופיקוח
על ערביי ישראל, עוסק הש.ב. בתפקיד רביעי, מוגדר בפירוש, מצוייר בכל האמצעים:
הבילוש אחרי כל המפלגות בישראל, כולל מפא״י, פרט לכנופיית־החצר שלך.
מנגנון זה הוא מסועף וגדול, והוא נעזר במאות — ואולי באלפי — מודיעים, התופסים
עמדות־מפתח בכל המפלגות והמוסרים דו״ח קבוע ורצוף. חלק מפירות הבילוש הזר,
מפורט בבוליטינים קבועים, המחולק׳־ם לכמה מראשי מפא״י, לפי בחירתך. בוליטינים
אלה כוללים את הפרטים הסודיים ביותר על ישיבות המוסדות השונים של המפלגות,
תקציביהן וכר. ראיתי במו עיני אחדים מהם.
שנינו יודעים זאת, ולגבינו אין צורך בהוכחות. אולם למען אנשים שאינם בקיאים
בענין, הרשה לי להזכיר כמה מקרים שנודעו ברבים:
<• חבר־הכנסת אריה בן־אליעזר (חרות) מסר למשטרה שני צעירים וצעירה שעקבו
אחריו לילה שלם. המשטרה שיחררה את האנשים ללא חקירה ובלי לקחת את שמותיהם.
• בשולחן־הכתיבד, של חבר־הכנסת מאיר יערי נמצא מכשיר־האזנה. שני צעירים
שבאו להחליף את הסוללה נמסרו למשטרה, ששיחררה אותם אחרי שמסרו שמות כוזבים.
• צעיר שהתפרץ למועדון מפ״ם בתל־אביב וערך בו חיפוש, נתפס, נמסר למשטרה ונעלם.
• תעודות שנגנבו משורת המתנדבים נמצאו בידי בנך, מר עמוס בן־גוריון, שהשתמש
בהן במשפטו.
• בביתו של חבר־הכנסת מנחם בגין נערך חיפוש מדוקדק.
• מביתו של מר מלסיאל גרינוולד, מאשימו של הד״ר קסטנר, נגנבו מסמכים שונים,
שנמסרו כעבור זמן לפרסום בבטאון־הרפש של עוזריך. על הגניבה נמסר בשעתו
רשמית למשטרה.
איני רוצה להוסיף כאן פרשה של גניבת מסמכים של העולם הזה עצמו, והאזנה
לשיחות הטלפוניות שלנו, מאחר שאיני יודע אם לפי הגדרתו אנחנו מרגלים, קומוניסטים,
ערבים, אנשי־מחתרת או כל אלד, יחד. בין השאר נגנבה חליפת־מכתבים ארוכה ביני
לבין מר פנחס לבון, שר־הבטחון של אז, בקשר לתפקיד חש. ב .בפרשת פעולות־הטרור
השונות שהיו מכוונות נגד עורכי העולם הזה.
אחת מן השתיים: או שכל פעולות־הבילוש האלה בוצעו על־ידי הש.ב ,.או שקיימת
בארץ מחתרת־בילוש של מפא״י, אשר תפקיד חש. ב .הוא לגלותה ולמסור את אנשיה

או מווע אינו עונה לשמונה הטענות המפורשות שהועדו בעניו וצח !ה?1

לדין. במקרה זה היד, צורך להעמיד לדין גם את כל קציני־המשטרה ששיחררו את אנשי ללא אינפורמציה, ללא עירעור. אתה דורש כי נמסור לרשותך, לשבט או לחסד, את הנכם
היקר ביותר שיכול להיות בחברה דמוקראטית — את חופש האזרח.
המחתרת הזאת אחרי שנאסרו.
למה אתה שותק דווקא על ענין זד״ שהוא הנושא האמיתי של כל הויכוח?
אם כן, מדוע אינך דורש שנמסור לך פשוט שלטון דיקטטורי כללי, וחסל?
האם אתה בעצמך היית מוסר סמכות זו בידי מישהו אחר?
ד. כן־גוריץ: על דבר אחד או שניים היה בירור בועדת הפנים --
למה אתה לא אומר מה יצא מזה? היתד, ועדת־משנה שאתה אישית הסכמת להרכבה
האם אפשר למסור סמכות כזו לאדם שהכחיש במשך שנים ארוכות במצח נחושה את
(בלי השתתפות חרות או מק״י) ,ואתה מסרת לד, אינפורמציה כראות עיניך. לא היתד, עצם קיומו של ד,ש.ב ,.והמשקר היום באותו מצח נחושה בנוגע להיקף פעולתו?
לועדה שום אפשרות לבדוק אם אינפורמציה זו שלך היתה נכונה או בלתי־נכונה, פרט
במסיבת־העורכים שלך לפני שבוע טענת כי בבריטניה הגדולה קיים הסדר דומה.
לכמה עדויות פרטיות מן החוץ, ביניהן עדותי שלי. בכל זאת החליטה הועדה פד,־אחד
שקיים בארץ בילוש מפלגתי, בקבעה שד,ש. ב .עוסק בדברים ״החורגים מתחום בטחוני״ ,אולם ישראל אינה בריטניה, ופלונסק ווארשה אינן איטון ואוכספורד. בארץ אין מסורת
ארוכה ובטוחה של זכויות־האזרח, ומעולם לא הראית שום סימן כי אתה מסוגל להפריד
והיא דרשה לשים קץ לכך.
בין אינטרס המדינה לבין אינטרס המפלגה.
ד3 .ף גוריון ל א כפי שאמר מר לנדאו, כיד הדיוק הטובה עליו, בתדרוך
ד. כן ־ גו רי ון: חבר־הכנסת לנדאו קיבל תשובה לשאלתו הראשונה. סי עומד בראשו
ראש־הממשלה, אלא ועדת־משנה ביקשה ממני ידיעות, ומסרתי להאת הידיעות שיכולתי
(של הש. ב זאת לא אגיד לו, כי זה לא לתועלת תענין.
למסור.
אולם אני חושב שתהיה תועלת בדבר אס ועדת החוץ והבטחון תדון בדבר, כי
ח. לגדאו: יושב־ראש הועדה הודיע כי בהרכב אחר של ועדת־המשנה לא תסנים
אני יודע מנסיוני כי דברים שאפילו בכנסת נידונים לא כל כך מתוך אחריות רבה,
להופיע בפניה.
כאשר הם נידונים בועדת חוץ ובטחון, שם יש כבר רוח אחרת ודנים לעצם הענין. שאתה זקוק ואיננו כאן,
נמצא
מפ״ם)
ריפטין,
(יעקב הועדה יושב־ראש

כך גוריון

יובאבזמן הקרוב ביותר לדיון בועדת החוץ
אני חושב שתחיה ברכה אס הענין
תהיה מליץ לו. תדבר בשם עצמך, או תניח למחברי מנתקים אנונימיים לעשות זאת.
והבטחון, אם כי גם שם לא יימסרו כל הפרטים--
שדות זה, על־פי מהותו ופעולתו, הכרחי לצערנו בכל מדינה בעולם. יתכן שיגיע
מילא׳ תהיה ברכה. אבל האם תהיה התועלת? הרי אתה לא תמסור שום אינפורמציה
זמן שלא יהיה נחוץ שרות זה בשום מקום, אבל הוא נחוץ בארץ הזאת יותר מאשר
רצינית.
בכל ארץ, ני בעיות־הבמחון כאן מסובכות יותר. גם יחסינו עם מדינות המקיימות אתנו
יחסים אינם תמיד תקינים כל־כך.
הארגון הזה,
ד. בך גוריון אולם שם אפשריהיה לברר את מטרות
אופיו, דרכי־פעולתו, ארגונו, וכו׳ .ותהיה ברכה לדבר אם יהיה בירור כזה
אמנם אפשר היה לקוות שאחרי הקמת המדינה תחדל פעולתה של שארית ארגו!
א ם אתה חושב כך, מדוע חיכית עד שהסרוריסטיס.
לצערנו, היא לא חדלה. אני
העולם הזה יוציא את ד,ש.ב. ממחבואו,
מקווה שרסיסי הארגונים הטרוריסטיים יחוסלו,
ועד שחברי־הבנסת של האופוזיציה יעלו
יען כ׳ הס מבולבלים בתוכם, אינם בטוחים
את הענין?
ואינם מאמינים בעצמם. זהו הרגל מן העבר,
גם בגלל זה שהם אינם מכירים יותר
ד. כףגוריון אי נ ני סבור
במנהיגי המפלגות שהיו קודם --
שלאחר הבירור הזה יפסיקו השבועונים
של העולם התחתון את פעולתם --
ם. כנין: ישנו מנהיג אחד שכולם מרוצים
ממנו. חבר מזכירות מפא״י כתב על
תהיה בטוח. אנחנו לא נפסיק את פעוכך
בד,ארץ.
לתנו. אנחנו נמשיך להיאבק עד ששרות־ד.
פן־גוריון: אבל לא מותר להגיד
הבטחון יהיה באמת ורק שרות של בטחון,
דבר שאיננו אמיתי. לא ראית שום מכתב
ש.ב. ולא ש.ב.ג( .כפי שאמר חבר־הכנסת
לנדאו, תוך ציטוט מוצלח ממדורה של לילי
של חבר מזכירות מפא״י. היתר, רק ידיעה
של העורך שהוא קיבל מכתב בלי חתימה.
גלילי בהעולם הזה).
ם. כנץ: מה זעת הש.ב. על מכתב זה?
אני שמח שאתה מעריך את פעולתנו בשטח
זה. לא בלב קל נכנסנו למאבק עם
ד. כ[״נוריון: מה דעתך אתה על מכהכוח
החזק והנורא במדינה, תוך סיכון
תב זה?
מתמיד של גופנו ושמנו הטוב. אולם דבמ.
בגין 5קראתי אותו.
ריך בויכוח זה מוכיחים כי הדבר היה
כדאי לטובת העדן — בטחון המדינה וחוד.
כן־גוריון: אם כן, תקרא אותו.
פש אזרחיה.
מאמרים נגד מפא״י תוכל לכתוב יום־יום
כאוות נפשך, ויבושם לך.
בשולחן. מכשיר יערי:
מאיר.
לדירה. התפרצות בגין:
מנחם
ד. בן ־ גו ריון או ל ם בועדה
גם אם אני מקווה שבעוד זמן אולי לא
זאת יושבים נציגים של מפלגות, כמעט
יהיה צורך בתפקיד השני של הש.ב— .
של כל המפלגות, ורצוי שהם ישמעו —
הדבר הזה ״תכן, אס כי אין לי וודאות —
אם גם לא יקבלו — אבל ישמעו אינפוראולם
שני התפקידים האחרים, לשכות-הרי־מציה
מלאה בענין זה.
גול והחששות של גייס חמישי, לא במהרה
אשמח אם יעבירו את הבירור הזה לועדת
ייפסקו.
החוץ והבטחון.
שירות זה, על פי עצם פעולתו, אינו יכול
אוי לשמחות כאלה, ואוי לכנסת שסיפקה
להיות שרות כמו שרוודהבריאות, או כמו
לך את השמחה המפוקפקת, ברוב של 50
שרות־ההוראה, שכל אחד יודע מי הוא הנגד
17 קולות הציונים־הכלליים, חרות ו־מורה
בכל מקום --
מק״י, בהעדרם של אבירי־ההימנעות הקלאזוהי
שוב טענת־תרמית צינית. איש לא
סיים, ח״כי מפ״ם, שנשארו מח,ץ לאולם
דרש כי תפרסם רשימה שמית של כל
באופן הפגנתי.
סוכני הש.ב. בארץ ובעולם. לעומת זאת
הרשה לי להוסיף לכל זה פניה אישית
גיבש העולם הזה ( )1021 כמד, דרישות
אליך, כחייל שלחם פעם תחת פקודתך, וכברורות
וחד־משמעיות, ולאחדות מהן הצאזרח
במדינה שאתה ראש ממשלתה. הם
טרפו גם עתונים אחרים.
נאמרים בלי רוגז, ואנא קבל אותם כרושיחותמוקלטות.
פ.ברנשטיין:
עיקובבלילה.

אריהכן־אליעזר
הדרישות
היו:
חם. ב וידוע מוכר יהיה
ד,ש.ב

שראש
מדינאי בריטי אמר פעם כי ״השלטון משרבים,
חית,
והשלטון המוחלט משחית באופן מוחלט.״
• שראש ד,ש. ב .לא יתמנה על־ידי שר־יחיד, הכפוף לשיקול מפלגתי, אלא על־ידי מכל סכנות השלטון הצפויות לשלים, אין דבר מסוכן יותר מאשר תאוות־הבילוש.
ועדה ציבורית רחבה, על־מפלגתית ובלתי־תלויה, בדומה למינוי שופטים.
הבילוש הוא כסם משכר. האדם המקבל דו״חים סודיים על דברי חבריו ויריביו
• שהכנסת תחוקקחוק ש. ב״ בדומה לפקודת המשטרה, שיפרט בבירור את בטלפון .,ועל הנעשה בחדר מיטתם, שוב אינו יכול להיגמל מתאווה זו. הוא הופך לנארקומאן.
יתכן שפסיכולוג מקצועי ימצא את הסיבה לכך ברגשי נחיתות ואי־בטחון, כפי שישנם
סמכויות הש. ב .וימנע את ניצולן לרעה.
בכל אחד מאתנו.
י • שתקציב הש.ב. יהיה גלוי בכללותו, תוך שמירת סודיות הפרטים, ויהיה כפוף
לביקורת וועדת־כנסת מצומצמת.
אנו רואים מתוך דאגה שאתה שוקע בתאווה זו יותר ויותר בשנים האחרונות. זרועות
מי שכופר בדרישות אלה אינו רוצה בבטחון המדינה. הוא רוצה בטובת עצמו.
הבילוש העכור הולכות ומתארכות. מסביבך קמה כנופיית־חצר שכל קיומה בנוי על כך
שהם מספקים לך את הסם המשכר הזה. זהו מצב בלתי־בריא — לך ולמדינה.
שרות חשאי כל זמן שהוא
ד. בן־גוריון זהו שרות חשאי, ויישאר
קיים. מבקר־המדינה מבקר את כל חשבונות השרות הזה
אין לי צורך להזכיר לחוקר־אפלטון כמוך את הפרק התשיעי של הנודינה, בו נותן
אתה רוצה להצחיק אותנו? איך יכול מבקר־המדינה לבדוק את החשבונות? האם רצונך
סוקראטס תאורמושלם של דמות העריץ .״האדם הופך לעריץ, במובן הנכון, כשהוא
לומר כי הסוכנים, המלשינים וד,מודיעים למיניהם חותמים על קבלות רשמיות, הנכנסות
אחוז שיכרות ותאווה.״ והוא מתאר את גורל העריצים :״כל חייהם הם חסרי־ידידים
לתיקים רשמיים המועברים לידי מנגנון מבקר־ד,מדינה? לשם מה גניבת־הדעת הזאת?
לחלוטין, נוגשי־עבדים או עבדים למישהו. הדמות העריצה אינה חשה לעולם בחופש
אמיתי ובידידות אמיתית.״
מנגנון כמו זה של מבקר־המדינה אינו יכול לערוך שום ביקורת ממשית במקרה זה.
ההסתתרות מאחורי גבו של מבקר־ד,מדינר״ וניצול שמו הטוב לרעה, הפכו בזמן האחרון
תאזות־הבילוש היא סם משכר. סופה להפוך גם את הטוב והטהור באנשים לעריץ.
לאופנה שיש ללחום בה בכל התוקף.
ד. כן־גוריון-- :
חבר הממשלה האחראי לו הוא ראש־הממשלה, וממנו
בכל הכבוד הראוי,

אפשר לתבוע --
במלים אחרות, אתה דורש כי נפקיד בידיך, בעיניים עוזרות׳ את הסמכות הבלעדית
לשלוט במכשיר אדיר זה ולהשתמש בו כאוות נפשך, ללא ביקורת, ללא מיגבלה חוקית,

ארב עהקר בגו ת בילו ש מפלג תי
1אח אתה דורש כי אנחנו נפקיד בידיו, בעיניים עוווות, מנשיו שוי, אויר ונווא

במדינה העם
א ל הי ם
אחרי כמה היסוסים, החליט הקייץ סופית
לפקוד את ישראל. הוא כיסה את הארץ
כולה בחומו המפרך, ואת השפלה בלחות
מטרידה. מזיעים ועייפים׳ הפנו מאות אלפי
האזרחים את מבטיהם אל הים.
התנועה אל שפת־הים — התנועה ההמונית
האמיתית היחידה בארץ — נפתחה בכל
היקפה. היא החלה לאורך החופים, שם גילו
הצעירים את אבריהם לעיני השמש ובני
המין השני; התפשטה לירושלים, שם נאסרו
בעלי־משאיות שביקשו להביא את ההמונים
בשבתות לים; ציפתה לתגבורת אדירה עם
סיום שנת־הלימודים בשבוע הבא.
מכבל עד מוסקבה. אולם לא רק
חובבי החול והמים הפנו השבוע את מבטיהם
אל מרחבי הים הכחול. גם מדינאי
ישראל, ארצות־ערב ובירות העולם נעצו
את עיניהם באגן המזרחי של הים התיכון.
גרמו לכך שלוש צוללות סובייטיות שנמסרו
למצריים (ראה להלן).
מאז שחר ההיסטוריה היה הים התיכון
זירה למאבק על ־ שלטון העולם. הבבלים
קראו לו ״ים אמורו״ (״ים המערב״ או
״ים האמורים״) .הרומאים קראו לו ״מרה
אינטרנום״ (הים הפנימי״) או ״מרה נ1ם־
טרום״ (״הים שלנו״) .הערבים קראו לו
״בחר אל־רום״ (״הים הרומאי״) .השבוע,
זמן רב אחרי שהפך לאגם קטן לעומת
האוקינוסים הגדולים, היה נדמה כי תיפול
הכרעה נוספת על פני מימיו — הכרעה
שתשפיע מאד על ישראל, אף שלישראל
עצמה אין כל חלק בה.

מדיניות
רא שו! בין תניני ם
למי הועיל מיבצע־סואץ? משלושת ראשי־הממשלה
שהסתערו אשתקד על התעלה, שניים
— הבריטי והצרפתי — התפטרו, הניחו
ליורשיהם להיכנע בפני גמאל עבד אל־נאצר
וחברת־התעלה שלו. השלישי, דויד בן־גוריון,
עוסק בכתיבת חוברות על המיבצע, לא
הצליח להצביע אף על הישג בטוח אחד.
אולם אם השלושה יצאו בידיים ריקות,
הרי הרביעי הרוויח הון. מבצע־סואץ השליט
את ארצות־הברית על רוב שטחי המרחב.
בשבועות הראשונים אחרי חורבן צבא מצריים,
הפרידה אמריקה בין סעוד ושותפיו
לשעבר, ערכה הפיכה מוצלחת בירדן, ביימה
בחירות מוצלחות בלבנון וייצבה את המשטר
הרעוע של ידידיה בעיראק.
הסמל לנוכחות האמריקאית היה אגרוף־
הפלדה של הצי האמריקאי הששי בים־
התיכון. הופעת ממטסת־ענק פורסטל בנמל
ביירות, ברגע מכריע של המאבק, זרעה
אומץ בלב ידידיה.
הקרב התקרב לסיבוב האחרון: הוצאת
סוריה מידי הקצינים השמאליים והלאומניים,
והפלת גמאל עבד אל־נאצר בכבודו ובעצמו.
לפני שבוע היה נדמה כי כיבוש יעד זה
קרוב מאד.
חרטומים דרומה. אך אם קיוו האמריקאים
כי הרוסים ישתקו למראה השתלטות
האמריקאים, הועמדו השבוע על טעותם.
המכה הנגדית נישאה על פני הגלים.
לעיני העולם כולו עברו שלוש צוללות
חדישות מן הים הבלטי לנמל אלכסנדריה,
נתנו ברגע מכריע ברק חדש לפרסטיג׳ה
המצרית שדהתה. לגבי מליוני ערבים׳ הניזונים
מקול ערב הקאהירי, הפגינו הצוללות
את נכונותה של ברית־המועצות לתת גיבוי
למצריים, ואת יכולתו של עבד אל־נאצר
לחדש את המצור המצרי על אילת בבוא
היום.
כדי להדגיש שיעור זה, קיבלה שייטת־הים־השחור
של הצי הסובייטי פקודה להפנות
את חרטומיה דרומה, לעבור דרך מיצר
בוספורוס לעבר חופי המרחב. בראשה הפליגה
הסיירת קוטוזוב, הנקראת על שם
המצביא שניצח את נפוליאון.
מבחינה צבאית, היה כוחה של קוטוזוב
אפסי לעומת זה של פורסטל. אולם לא אורך
טווח התותחים ועובי השריון קובע בקרב
הנוכחי על לב המרחב. המאבק הוא נפשי,
והשבוע נראה היה כי הוא רחוק עדיין
מהכרעה סופית .
בין כוחות אדירים אלה, הכוח הימי של
ישראל דומה לראשן בין תנינים. איש משני
הצדדים לא התעניין במיוחד בגורלה. כל
דאגתה של ישראל במאבק־האדירים היא
הזה ססה1

(כל הזכויות שמורות)

שלא להיאכל בטעות בלהט המאבק, שהיא
עצמה גרמה לו לא במעט.
מפלגות שמעון פרסומת
שמעון פרס, המנהל הצעיר ( )33 של משרד
הבטחון, היה פעם אדם נחבא אל הכלים.
אולם בחודשים האחרונים, הכלים היחידים
שהוא נחבא אליהם הם מכשירי הפירסומת.
מנהגו של הפקיד הבכיר לנאום בכל הזדמנות
נאומים סנסציוניים, המכילים תמיד
פרטים בטחוניים המבטיחים להם כותרות
ראשיות, עורר לא פעם רוגז בין שרי הממשלה,
שאינם מעזים לדבר בפומבי על
נושאים כל־כך עדינים. כמה שאילתות כבר
הוגשו בענין זה לשר הביטחון.
אולם פרס, יליד פולין שזכה בפי יריביו
במפא״י לתואר ״שמעון פרסומת״ ,לא התחשב
בדעת השרים. הוא היה בטוח בגבו
הרחב של ביג׳י ובתמיכת חבריו בקבוצת־המנהלים.
רוגז
כיום חמישי. ערב יום העצמאות
עורר פרם סנסציה, הפעם על־ידי כך שלא
נאת הוא נמנע ברגע האחרון מלהופיע באסיפה
בבית־סוקולוב בתל־אביב, יחד עם

תצפית

• הפעלתה של דוקטרינת אייזנחואר נגד מצריים לאחר
שקיבלה צוללות סובייטיות -זאת תהיה כנראה הדרישה
שתופנה מצד ישראל לארצות־הברית כעתיד הקרוב כיותר.
כידוע, קובעת הדוקטרינה כי ארצות־הברית תתערב בכל מקרה של תוקפנות
או הכנות לתוקפנות מצד ברית־המועצות, אחת מגרורותיה או מדינה הנתמכת
על־ידיה. ישראל תטען כי קבלת הצוללות הופכת את מצריים למקרה קלאסי
המחייב התערבות אמריקאית.

• אל תצפה לשום תוצאה רצינית אחרי השמועות בדבר
משא־ומתן סודי המתנהל פכיבול בין ישראל לבין אחדות
ממדינות־ערב, בקשר להחזרת פליטים ערכיים. שמועות אלה,
מבוססות כנראה על העובדה ששגריר ישראל ברומא אליהו ששון מקיים מפעם
לפעם שיחות בלתי־רשמיות ובלתי־מחייבות עם כמה ידידים ערביים חסרי מעמד
רשמי, הנוהגים לבקר באיטליה. לפי דעת מומחים לענייני ערב נופחו ידיעות
אלה על־ידי מצריים, המעוניינת להשמיץ בצורה זאת את אותן המדינות
הערביות שהתקשרו מבחינה פוליטית עם ארצות־הברית. יחד עם זאת, לא
תכחיש ישראל את השמועות ואולי אפילו תתן להבין כי יש ממש מאחוריהן,
בתקווה כי במערך התעמולתי הכללי תפיק גם היא תועלת מהפצתן.

#לעומת זאת, עשויות להתמשש התוכניות האמריקאיות
ליישוב חלק מן הפליטים הערכיים בעיראק. במסגרת המשא־ומתן
על השתלבותה של ישראל בדוקטרינת אייזנהואר, הבטיחה ארצות־הברית נס
להקציב סכומים מתאימים וגס לבצע פעולות פוליטיות אשר יביאו לידי סילוקם
של הפליטים הערביים מגבולה המזרחי של ישראל. לדעת המומחים האמריקאים,
תתאים עיראק דלת־האוכלוסיה ליישובם של הפליטים,

• חופש השיט במפרץ אילת יהיה ממשי בעתיד רק לגבי
אניות לא-ישראליות. אס כי לפי
שעה יכולות אניות הנושאות את דגל
ישראל לעבור במפרץ, עלולה ארצות־הברית
לייעץ לישראל להימנע משליחת
אניות ישראליות למפרץ ולהסתפק במסען
החופשי של אניות הנושאות דגלים
זרים לנמל אילת. עצה זו של
ארצות־הברית, שקרוב לוודאי כי ישראל
תציית לה, תהיה תוצאה של כניעה
אמריקאית ללחץ של המלך סעוד, הדורש
בתוקף להפסיק את השיט הישראלי
במפרץ, ואף איים כי ארצו ומצריים
עלולות להטביע אניות ישראליות שתעבורנה
במיצר טיראן.

• שינויים אפשריים בהרכבה
של סיעת מפא״י ככנסת :
יתפטרו מהכרות ככנסת אחור
אכריאל ואהרן רמז, ובמקומם
ייכנסו חנה למדן ומועמד נוסף*
שעליו טרם הוחלט. על-ידי חילופים
אלה יעלה בהרבה הגיל הממוצע של
סיעת מפא״י בכנסת, ויהיה זה קיצו
של הנסיון הכושל לרענן את הרכב
הסיעה על״ידי הכנסת מספר אנשים
צעירים יחסית להרכבה. אבריאל יתמנה
אחרי התפטרותו לציר ישראל בגאנה,
ואהרן רמז יתמנה למנהל כור, חברת-
ממטסת פורסטל 60 :אלף טון 3500 .,איש 100 ,מטוסים, פצצה אטומית
העל התעשייתית של סולל בונה, חנה
שלוש צוללות לשארם אל־שייך
למדן תיכנס לכנסת כתוצאה מפשרה,
ח״כ חרות יוחנן באדר. הסיבה: באדר הרגיז
שהושגה אחרי סיכסון חמור בינה לבין מרכז מפא״י, שגרם להתפטרותה מכל
תפקידיה במפלגה ובהסתדרות.
את אנשי הש,ב. במאמר שנשא את הכותרת
,והאיש שהיד, יום חמישי״* ,בו חזר על החשדות
שהושמעו בתעולס הזה לגבי פרשת
• ח״כ הפרוגרסיכים יזהר הררי ישאר בכנסת, על אף
רצח קסטנר.
הצעתה של שרת־־החוץ גולדה מאיר לתת לו תפקיד ריפ־גם
אז לא ויתר פרס על הנאום שלא
לומאטי. הצעה זו של משרד־החוץ, שבאה בעיקבות דרישתם של הפרוגרסיבים
נישא, פירסם אותו בדבר, בלווית ההערה
לשתף את אנשיהם בשירות החוץ, נדחתה על־ידי המפלגה שאינה מוכנה לוותר
התמימה ״מתוך נאום בבית־סוקולוב.״ אולם
על השתתפותו של הררי בסיעה בכנסת. דיונים עד מינויים של פרוגרסיבים
העתונאים, היודעים להעריך את כוח קבו־אחרים
לשירות־החוץ עודם מתנהלים.
צודהמנהלים׳ לא התרגזו. השבוע הזמינו
שוב את פרס, קיימו את האסיפה שבוטלה
• הממשלה לא תירתע מהכאת חוק העיתונות החדש
אז — אלא מבלי להזמין את הד״ר באדר.
לפני הכנסת, למרות המחאה הכללית של העיתונות, הרואה
גם הפעם לא טמן פרס את לשונו בצלחת.
בחוק זה דיכוי מכוון של חירותה. חוק זה הוא חלק מתוכנית
הוא לא גילה רק פרטים בטחוניים שהיו
עד כה סודיים (למשל: ביטול משלוח אונית־שנתבשלה
זמן ארוך על־ידי דוד בן־גוריון וחוגו המצומצם, הסבורים כי חופש
המיבחן, אחרי שצרפת נכנעה לעבד אל־נאצר
העיתונות עשוי להוות סכנה ממשית ליציבות שלטונם.
בענין הסואץ) ,אלא מסר גם כמה הכרזות
מדיניות על יחסי ישראל עם ברית־המועצות,
• משרד הבריאות יפרסם בקרוב אזהרות חמורות נגד
מדיניות העליה, ועוד — הכל נושאים ההרחצה
בים תל׳אכיב. מאחורי האזהרות יעמדו לא רק מימצאים היגייניים
נוגעים לשרים, אינם נוגעים לחלוטין לפקיד
חמורים כשלעצמם, אלא גס כוונת האופוזיציה השמאלית בעירייה לסכל את
בכיר במשרד הבטחון.
נסיונה של עיריית תל־אביב, בה שולטים הצ״כ וחרות, להתיר את הרצועה קצר פרס,
שמעון של כמו כל הנאומים
בקשר לרחצה בים ולתת להמוני האזרחים את ההרגשה כי אין רע בבילוי זח.
גם נאום זה קציר כפול: יבול גלוי של
כותרות שמנות בעתונים, יבול סודי שני של
• שלום אש לא יזכה לחיים שקטים, הפולמוס שהתעורר ביהדות
שאילתות בממשלה.
לאחר שאש פירסם את ספריו על ראשוני הנצרות יתחדש בקרוב בישראל.
כאשר יבואו לארץ העיתונאים יעקב אלמי ויעקב גלאקשטיין, ששמו להם למטרה
על פי סיפרו הידוע של צ׳סטרטון בעל
לעורר מחדש בישראל את מלחמתם זו ולא להניח לאיש להיקלט בשלווה בארץ.
אותו שם, בו תיאר מחתרת אנארכיסטית המורכבת
כולה מסוכני הבולשת, בראשות
המפקח הכללי.

במדינה

גבעתהער לו ת

בערבות סיביר
הרומן המותח שתורגם לכל
לשונות אירופה. יריעה רחבה של
חיי החברה הגבוהה בארמונות פאר.

תיאור נאמן של השחיתות בחצר
הצאר, גדוש עלילות מותחות
של גורלות אדם.
32 עמודים — 100 פרוטה • להשיג בכל הקיוסקים

בעת ההיא אמר ה׳ אל יהושע: עשה
לן חרבות־צורים, ושוב מול את
בני־ישראל שנית. ויעש לו יהושע
חרבות־צורים, וימל אית בני־ישראל
אל נבעת־הערלות ...בי מולים היו
כל העם היוצאים (ממצריים) וכל
העם הילודים במדבר, בדרך צאתם
ממצריים, לא מלו. כי ארבעים שנה
הלכו בני ישראל במדבר( .יהושע ה׳).
שום גבעה של ערלות לא נערמה בישראל,
אולם מזה כמה שבועות נערך בישראל מיב־צע
של מילה שלא היה כדוגמתו מאז שני
קודמיו: מילת העם שיצא ממצריים, ומילת
בני היוצאים ערב פלישתם לכנען. גורם המבצע:
העליה ההמונית מאירופה.
מזה 18 שנה, מאז פרוץ מלחמת הנאצים,
לא מלו רוב היהודים במרכז ובמזרח אירופה
את בניהם. לא היה להם כל רצון להטביע
על ילדיהם סימן כמעט בלתי־מחיק, המזהה
אותם כיהודים *.אולם כאשר הגיעו
ע..ה לארץ, הזדקרה הבעיה בכל חריפותה.
רוב הערלים נתגלו בבדיקה הכללית הנערכת
אצל בני כל הגילים מטעם משרד הדתות.
לא פחות התענינו בדבר הבנים הערלים
עצמם, שלא רצו להיות שונים מחבריהם
בבית־הספר, ביצעו בכמה מקרים קיצוניים
את המילה בעצמם. אולם ברוב המקרים
האחרים נערכה המילה בבתי־חולים, המלאים
כמעט עד אפס מקום בבני כל הגילים
העוברים את הניתוח הקל.
מי על מי? לא פחות מעסיקה את ראשי
הדת בעית נשואי התערובת. אף ששלטונות־העליה
משתדלים מאד למנוע את עלייתם
לארץ של בני או בנות זוגות בלתי־יהודיים,
הרי אין היהודים העולים רוצים להיפרד מ־רעיותיהנב
לרוב הם מוסרים לנציגי המדינה
פרטים כוזבים על הנשים, ומחוסר כל אפשרות
לבצע בדיקה בארצות מולדתם, מתגלה
התרמית רק במאוחר.
הדבר המדאיג את הרבנים הוא שלפי ההלכה
היהודית, יחום הבנים הולך אחרי האם,
ובנה של נוצריה הוא נוצרי. קבע התלמיד
:״נוכרי הבא על בת ישראל, הבו
ישראל מעליתא היא,״ ואילו ״בן ישראל
הבא על נוכרית, הבן נוכרי גמור.״
הפתרון הסביר: נסיון־רבא של הרבנות
לגייר את הנוצריות הרבות הבאות לישראל.

הממשל הצבאי
אשטר טג־י ת הגי ש ה הי שי ר ה

ופרסום בנר ה0ת1ני
מודעות מסחריות

מכתבים רשמיים, חתומים בחותמת משרד
ראש הממשלה, הטרידו בשבוע שעבר את
מנוחתם של פליטי כפר בירעם, היושבים
בכפר ג׳יש הגלילי. תוכן המכתבים, שנכתבו
בעברית, היה זהה ולא חידש מאומה: ממשלת
ישראל מוכנה לשקם את פליטי בירעם
בכפר ג׳יש. למכתבים היתה תוספת קטנה:
״הצעה זו אינה באה לבטל זכויות ותביעות
על רכוש הכפר בירעם, שהוקנה לרשות
הפיתוח על פי החוק לרכישת מקרקעין.״
תשובותז הו ת. החידוש במכתבים החדשים
היתד החתימה. מאחורי השם אהרון
נתן, פקיד המחלקה הערבית של משרד ראש
הממשלה, ישב במשרד המושל הצבאי בנצרת
בחור צעיר 25 שמונה על־ידי ביג׳י
לטפל אישית בפרשת בירעם. לפני כן הצטיין
נתן בתפקידו הקודם, כמנהל עניניה
האזרחיים של העיר עזה בתקופת הכיבוש
הישראלי.
נתן פתח במאמציו מיד אחרי ביקורם
של שני המוטראנים המארוניים, שבאו לפני
חודשיים לישראל כדי לטפל בפרשת בירעם.
הוא כינס את נכבדי הכפר, תבע מהם להסכים
להצעות המחודשות. המוכתר־הפליט,
איברהיס קיסר, הודיע כ* אנשי בירעם
דוחים את ההצעות. נתן התרגז, הודיע ל־מוכתר
כי אין הוא מוסמך בעיניו לייצג
את הכפר, פנה ישירות לפליטים עצמם.
השבוע שלחו פליטי בירעם את תשובותיהם
לנתן. כולן היו זהות: ההצעה נדחית.
* אף כי היהודים לא היו היחידים או
הראשונים שהפכו את המילה לסמל דתי.
המצרים הקדומים נהגו למול את בניהם זמן
רב לפני תקופת משה, והוא הדין לגבי הערבים,
גם בתקופה שלפני חיי מוחמד
הנביא, אשר לפי האגדה המוסלמית נולד
נמול. אף שהקוראן עצמו אינו מזכיר את
המילה, מחייב האיסלאם את מילת הבנים
(״חיתאן״) ,הנערכת בגיל ,7וממליץ גם על
מילת הבנות (״חאפד״).

מערכת החינוך כורה

נשמרו
** ליה דיסקין לא גילתה מעולם כש־
1/רונות מיוחדים בלימודיה בבית־הספר.
כבתו של הקבלן הירושלמי המפורסם שמעון
דיסקין, אחד מגדולי הקבלנים הפרטיים
בישראל, גדלה טליה בבית מפואר ועשיר,
באחד מהרובעים הנאים ביותר של ירושלים.
גם בחברת תלמידי הכיתה השמינית ב־גמנסיה
העברית רחביה, לא היתד, טליה
מקובלת ביותר. הנערה בת ה־ 18 היתד.
ביישנית וסגורה בתוך עצמה. את השעות

תלמיד ישראל אקסלרוד (שמאל)
בלי שום אתראה —
הלימודים
שלאחר מצומצם.
כשסיימה את שנת הלימודים השישית
בגימנסיה, החליטה המועצה הפאדגוגית
להעלות את טליה לכתה השביעית, למרות
שהישגיה בלימודים היו למטה מממוצעים.
בפני תלמידים אחרים המליצה המועצה על
דרך אחרת: להרשם לבית־ספר מקצועי או
חקלאי. אולם מאחר שלטליה לא היתד, שום
נטיה ללמוד מקצוע או לד,הפך לחקלאית,
היא עלתה לכתה השביעית, המשיכה בלימודיה
גם בשמינית, למרות שרמתה לא
השתפרה על אף הערות המורים.

בילתה

בחוג

חברות

אין טעם לבחינה
^ ומים לפני סיום הלימודים של הכתה
השמינית, כשכל תלמידי הכתה התכוננו
בבר לסדרה הארוכה והמיגעת של בחינות
הבגרות הממשלתיות, פנתה טליה לזבולון
טוכמן, מנהל הגמנסיה׳ שלימד מתמטיקה
בשמינית. היא ביקשה להיבחן במבחן
מוקדם במקצוע זה, אליו ניגשו כל תלמידי
המגמה הביולוגית בה היא למדה.
טוכמן סרב .״אינני חושב שיש טעם מיוחד
לכך שתיבחני,״ הסביר לטליה הנדהמת. הוא
סירב להוסיף או להסביר דבר.
תשובה דומה קיבלה טליה מהמורה לספרות,
שהסכים לבחון אותה במקצועו יום
קודם לכן, אך שינה את דעתו למחרת. גם
הוא השתמש בנימוקיו של טוכמן :״אין
טעם שאבחן אותך.״
טליה הבינה כי סיכוייה לגשת לבחינות
הבגרות הם מעטים. היא ידעה כי הנהלת
בית־הספר רוצה למנוע מתלמידים נחשלים
לגשת לבחינות הבגרות. תלמידים כאלה
מורידים את ממוצע הציונים של בית־הספר
התיכוני, פוגעים בשמו הטוב של המוסד.
הורים שיקראו בעתונים כי אחוז גדול
מתלמידי השמינית בבית ספר מסוים נכשל
בבחינות הבגרות, סוברים בצדק מנהלי בתי־הספר,
יסרבו לרשום את בניהם לאותו מוסד.
לעומת זאת לא היה ספק כי מנהגם של
הנהלות הגמנסיות, להודיע בסוף השנה
לכמה מתלמידיהם כי לא ירשו להם לגשת
לבחינות, לאחר שהתאמצו בלימודיהם במשך
כל השנה ולאחר שהוריהם נשאו במעמסה
הכלכלית הכבדה במשך ארבע שנים, הוא

התחננה על הראש וסדרי עולם השתנו

צלצלה למשל
מנהג נפסד בהחלט. במצב בלתי־נעים זה
מצאה טליה דיסקין את עצמה לפתע.

הקבלן והמנהל
ף* שוכותיהם של שני המורים נפלו
1 1על טליה כמהלומה. היא צלצלה מיד
לאביה, שמיהר לבוא לבית־הספר, ביקש
לשוחח עם המנהל.
היתד, זו הפעם הראשונה בה נפגש דיס־

עסקיו במהירות. קשריו עם הקצונה הבריטית
והפקידות הגבוהה היו מסועפים
מאד, הוחלפו לאחר הקמת המדינה בקשרים
מסועפים לא פחות עם ראשי המשרדים
הכלכליים של הממשלה, כולל משפחת דוד
בן־גוריון, הגרה בשכנות לביתו.
אולם טוכמן לא הושפע מקשריו הטובים
של דיסקין. הוא נשאר איתן בהחלטתו,
סירב לשנות את ההוראה שלא להרשות לטליה
להשתתף בבחינות הבגרות.
בבית נשברה טליה לגמרי. היא פרצה
בבכי, נתקפה בדיכאון קשה. דיסקין התקשר
שוב עם מוכמן, ביקש ממנו לבחון את
טליה — אפילו למראית עין, לקרוע אחרי
כן את עבודתה. טוכמן סירב.

רחמיה שד פולה

>>11111>18—8י> |1|— 1|111י1ת111

תלמידה פנינה נוימן
— לגשת!
קין עם מנהל הגמנסיה, בה למדה בתו.
למרות שדיסקין ביצע לא מכבר את עבודות
הבניה של הקומה. השניה והספריה בגמנסיה,
לא הכיר עד לפני שבועות את טוכמן.
הקבלן הגדול, שהוא גם עסקן מפלגתי
(צ״כ) ,היה עסוק מדי מכדי לפקח בעצמו
על עבודות הבניה.
פריחת עסקיו של שמעון ׳דיסקין החלה
בזמן מלחמת העולם השניה. דיסקין, שהיה
באותה תקופה קבלן־משנה קטן במחנות
הצבא הבריטי בסוריה ובלבנון, פיתח את

ך* אותו יום ביקרה פולה בן־גוריון,
*4אשתו של ראש הממשלה, בבית משפחת
דיסקין. היא ראתה את טליה בוכה,
שמעה ממנה את כל הסיפור. רחמיה הא־מהיים
של פולה נכמרו על הנערה. היא
התקשרה טלפונית מיד עם טוכמן, הציגה
את עצמה, ביקשה ממנו להסביר לה מדוע
הוא מסרב לתת לטליה לגשת לבחינות.
כשחזר טוכמן על הסברו, כי טליה היא
תלמידה נחשלת ומשום כך הוא אינו
רוצה להגישה לבחינות הבגרות, ביקשה
פולה שיסכים להפגש עם טליה, להסביר
את החלטתו בפניה וינסה להרגיעה.
הצעד השני הופנה לכתובת גבוהה יותר.
פולה בן־גוריון צלצלה לד״ר שרגא קלעי,
המפקח על בחינות הבגרות מטעם משרד
החינוך, ביקשה ממנו לקבל לראיון את
רעיה דיסקין, אמה של טליה.
ואז החלו הגלגלים להתנועע במהירות
הבזק. הסתבר כי מאז 1954 עוסק משרד
החינוך בדיונים אם להרשות למנהלי בתי־הספר
התיכוניים למנוע תלמידים נחשלים
מלגשת לבחינות הבגרות. הדיונים נמשכו
עד כה בעצלתיים, אולם די היה בצלצול
אחד של אשת ראש הממשלה כדי להחיש
את התהליך כולו.
קלעי פעל במהירות. הוא הוציא הוראה
חדשה, האוסרת על מנהלי הגמנסיות למנוע
מתלמידיהם לגשת לבחינות הבגרות, אם
התלמידים רוצים לגשת. עוד בטרם הגיעה
ההוראה למנהל הגמנסיה רחביה הוא הספיק
לקרוא עליה בעתונים.

מרכז הסערה: תלמידה טליה דיפקץ
אמא הלכה למשרד החינוך
״דיונים וחילוקי דעות על הנוהג הזה
קיימים במשרד זה שנים. בבירור זה עם
הפקידים הבכירים בחנתי מחדש את הנימוקים
בעד ונגד קיומו של הנוהג והחלטתי,
בהמשך למגמה שנסתמנה כבר בשנת ,1954
לבטל את הנוהג כליל החל משנת לימודים
זו,״ הסביר שר החינוך זלמן ארן, בתשובה
לשאילתה שהוזמנה על ידיו בשבוע שעבר
אצל חכ״ית מפא״י דבורה נצר.
היה זה צעד חיובי מצד משרד החינוך,
שביטל בצורה זו את הנוהג הנפסד אשר
היה קיים עד אז ואשר מניעיו העיקריים
היו מסחריים. אולם הוא פתח פתח למחשבות
עגומות על דרכי הפעולה של המנגנון
הממשלתי.

פולה בן־גוריון פעלה בתום לב, כאזרחה
פשוטה שנזדעזעה ממצב מוזר. אולם היא
שכחה כי מעמדה של אשת ראש הממשלה
מונע ממנה את האפשרות להיות אזרחה
פשוטה. על כל פנים התערבותה קבעה את
אשר לא יכלו להחליט תריסר פקידים מוסמכים
במשך שלוש שנים.
בתשובתו בכנסת הודה ארן כי ההוראה
הוצאה אמנם במהירות בלתי רגילה. הסיבה:
״הזמן הקצר שנשאר עד להתחלת הבחינות
לא איפשר לי, לצערי, להיח־עץ עם מנהלי
בתי־הספר התיכוניים.״

המורים גגד, התלמידים בעד

מנהל טובמן
האזרחית בן־גודיון צדקה —

מטלפנת כך־גוריון
— אשת ראש־הנזמשלה שגתה

ן^*ליה לא היתה היחידה שנהנתה
1/מהשינוי הפתאומי במדיניות משרד
החינוך. שני תלמידים אחרים באותה גט־נסיה,
ישראל אקסלרוד ופנינה נוימן, שגם
להם לא הותר בתחילה לגשת לבחינות,
נקראו לפתע אל משרד בית־הספר, התבשרו
כי ההוראה שהוצאה נגדם בוטלה.
ההודעה היתד, פתאומית. ישראל אקסלרוד,
למשל, בנו של חבר מועצת עירית ירושלים
מטעם תנועת החירות אברהם אקסלרוד,
נמצא באותה שעה מחוץ לעיר. הוא נאלץ
לוותר על הבחינה בספרות עברית, משום
שלא הספיק להגיע בזמן לבית־הספר.
טוכמן, מצידו, לא נרגע. הוא כינס את
המועצה הפדאגוגית, העביר החלטה שגינתה
את התערבותו של משרד החינוך בפרשה
זו .״זוהי אחת הנבזויות הגדולות ביותר
שנעשתה אי פעם בשטח החינוך,״ הכריז
אמיר, המורה לביולוגיה של כיתות השמיניות,
בנוכחות תלמידים. דעתם של שאר
המורים היתה דומה, אם כי מתונה יותר.
התלמידים היו ברובם בעד ההוראה החדשה.
לגבי טליה, לא היה ספק לכל התלמידים
כי לפניהם מקרה של העדפה מכוונת ובלתי
צודקת :״טליה נהנתה כל השנים מיחס
מיוחד — שרק תלמידים מצטיינים נהנים
ממנו — למרות שהיתה נחשלת בלימודיה.״
בשיחה עם כתב העולם הזה הכחישה
משפחת דיסקין כאילו התערבה פולה בענין:
״היא רק צלצלה למנהל בית־הספר, לא
למשרד החינוך. אנחנו בעצמנו פנינו לקלעי.
עשינו כל מה שהורים אחרים היו עושים
למען בתם. איך יתכן שאחרי 12 שנות
לימוד בבית־הספר יוכל המנהל לסרב להעמיד
לרשות בתי כסא ושולחן לבחינות
הבגרות?״ שאל האב.

במדינה
חער

נשמ תי שיי כתלנחלאות
חוק עבודת ילדים ונוער קובע כמה הלכות
חשובות: עבודת ילדים למטה מגיל 14
אסורה בהחלט. נערים מעל לגיל ,14 יעבדו
שש־שבע שעות ביום, יחוייבו ללמוד
4שעות בכל ערב, עד שיסיימו את שמונה
כיתות בית הספר היסודי. המעביד, קובע
החוק, חייב להשגיח על ביצוע שתי הלכות
אלה.
אולם החוק לחוד והמציאות לחוד. לשכות
העבודה התמלאו במובטלים מבוגרים, המצב
הכלכלי במשפחותיהם הלך ורע. הם הוכרחו
להוריד את ילדיהם מספסל הלימודים, לשלוח
אותם לעבודה זולה. הנערים לא חזרו
בערב לבית הספר, לפי דרישת החוק ..הם
היו עייפים מדי, הפיגו את מתיחות יום
העבודה בשיחות־סרק או בבילוי בבית הקולנוע.
מרכזי
הנוער הוקמו כדי לשנות את המצב.
הקימו אותם במשותף המחלקה לקליטה
של הסוכנות היהודית ומשרד העבודה
ממשלתי. הנערים שהועסקו במרכזי הנוער,
אשר הוקמו אחד לכל אזור, עבדו אריע
שעות ביום, קיבלו תמורתן לירה וחצי,
שתי אריחית חלית וארב״ שדות לימודים.
פקידים בכירים עדיפים. אחד המרכזים
הגדולים היד, מרכז הנוער במושב
נוגה שבחבל לכיש. הנערים הוסעו אליו
מישובי הסביבה, הוחזרו הביתה מדי ערב.
כאשר גדל המרכז והתרבה מספר הנערים
מסביבת אשקלון, החליטה הסוכנות להקים
מרכז נוסף, סמור לעיר. הוא הוקם בכפר
הנוער הציוני ניצנים.
אולם כאשר הגיעו מכוניות המשא למרכז
אשקלון, לאסוף את הנדרים למרכז החדש,
לא היה כמעט את מי לאסוף .״הסבירו
לנו בהסתדרות שבייצנים יש פרוגרסיביים.
אוחנו הסתדרות, לא פרוגריסיבים,״ הסייר
בדמימית ייהיב די״י , 14 .אחד הנערים.
לאי הדפו הנערים 5מאחורי דבריו
המעמדיים של הנער דרעי, עמדה מציאית
מעמדית לא פחות, אס כי לא כל כד נשגבה:
אדמות נחלאות, אחוזות הפקידים הבכירים
של הסוכנות יהקרן־הקיימת־לישראל,
זקוחית לרועליס זולים בעונה הבוערת.
פועלים אלה הס נערי המרכז. אם יועסקו
הניידים רחוק, בעבודה ובלימודים במרכז,
יאלצו אדוני נחלאות לפנות ללשכה, להזמין
פועלים מבוגרים, בשכר מלא. לפקידי
ההתהדרות במקום היה ברוב שטובתם של
הפקידים הבהירים עדיפה בהרבה על הליכותיו
היבשית של יחוק.
השבוע נסגר המרכז בניצנים.

ממני?
תיו־*ומיו הלגין יפדדמי־יו!
פקידי משרד המסחר וי־תיישיה בירושלים
חרדו מאד מפגי מוהל המשק של משרדם,
יונה איטלברג. חרדתם היתד, מוצדקת: מאחורי
השלט הצנוע שהסביר את תפקידו הרשמי,
על דלת המשרד הקטן שכבנין פא־לאס,
הסתתרה אחת המשרות החשיבות ביותר
במימון החילש על כלכלת ישראל:
משרת קצין הבטחון.
אימלברג שלט במשרד שלטון בלי מצרים.
הוא פיקח אישית על התיקים הסודיים, קרא
את מרבית המכתבים הנכנסים והיוצאים,
השגיח על שיח ית טלפוניות ובדק את רשימות
המבקרים אצל הפקידים העוסקים בקבלת
קהל. לא פעם הצליח לגלות פרשיות
שוחד.
כשרונותיו של איטלברג בשטח המינהלר,
והפיקוח האזרחיים התגלו עוד בזמן מלחמת
העולם השניה. היא היה אז אחד מפקידיה
הבכירים של מחלקת הבריאות הממשלתית
המנדטורית, פיקח על חלוקת הרפואית החיוניות.
ידידיו היו פקידים בריסיים ירח,יל רלזיי־נים
פולניים מצבא אנדרם, שהתחברו אל אי-
טלברג יליד פיליו.
ירידה במחתרת. באותן השנים הכיר
איטלברג את רומן סלדובסקי, עורך העתון
הפולני לגייסות אנדרם במרחב, גזטה פול-
סקה. סלדובסקי הביא את אשתו לישראל
ושתי המשפחות היו קשורות ביניהן בקשרי
ידידות עמוקה.
אחרי המלחמה נפרדו הדרכים. סלדובסקי
עקר לבראזיל, שם היה ממקימי ארגון הפליטים
הפולניים, הידוע בשנאתו הבולטת ליהודים,
עבר לערוך את עתין •הארגון. איטל־ברג
ואשתו המשיכו לוד,ל אורח חיים צנוע:
הוא בעבידתו במשרדים הממשלתיים, היא
כפקידה בחברת שמן ואחרי כן בחברת החשמל.
לפני
שבועיים נעלם איטלברג מירושלים.
ידידיו, שהחלו לחפש אחריו, גילו לתדהמתם

שמכר את דירתו ורהיטיו. הם נזכרו בסיפוריו
הרבים על בית חרושת לנקניק בנתחה,
שהציע לו להיכנס כשותף. אולם גם החיפושים
מהחד, לא העלו דבר. מוסמכת יותר
היתד, רשימת היוצאים בתחנת ביקורת הגבולות
בנמל היפה: משפחת איטלברג, נאמר
ברשימה, יצאה לבראזיל.
התדהמה היתד, גדולה יותר כשנודע ש־איטלברג
התפטר לא מזמן ממשרד המסחר
וד,תעשיה, קיבל לפי הסכם מיוחד את מלוא
סכום הפיצויים. הרשימה בנמל חיפה מסרה
גם פרטים נוספים: מקצועו של איטלברג
צויין כ״חשמלאי״ והדת ״נוצרית״.

ה עו ל ם

הו ם

קרחים 10
מין שי ק שייך לגוורדיה הצעירה ()28
ן של בעלי הקרחות. לקריירה שלו
כצלם, הדבר לא הפריע. ארבא, הקרחת
אפילו עזרה לקידומה .״האנשים חושבים
שזה מצח גבוה וכמובן שזה משנה
לטובה את ההערכה לגבי האדם. אם
בכל זאת חסר למעלה משהו, הרי הזקן
למטה ממלא את החסר.״ דן התמחה,
בין השאר, בצילום בחורות יפות .״כשבחורה
כזו באה. להצטלם, כמובן שהיא
קצת ביישנית. אילו הייתי בעל רעמה
כפי גילי, היה לי קשר, ליצור אמון. עם
קרחת כשלי אני זוכה לאמון מיידי.״

קרית שמונה
ה צנו דו תהמקוקל ־ ם רי קי ם
ידידיו של יוסף בן־שבת בצמרת השלטון
בקרית־שמונה דאגו לו בעקביות. כאשר אף
עלה ארצה. ממארוקו, סידרו לו סנדלריה.
בן־שבת, שלמד את המקצוע מאביו, התכונן
לחיות ברווחה. אלא שתושבי קריוד
שמונה לא הרבו לתקן נעליים והסנדלר
בעל הקשרים הטובים פשט את הרגל.
שוב דאגו לו חבריו למשרה טובה.
הפעם — כמכונאי למכון המים של עיר
העולים הגלילית. מאותו יום הפך המחסור
במים בקחת־שמונה תופעה שכיחה. אולם
בן־שבת לא ישב בחיבוק ידיים. מדי פעם,
בהרגישו כי מתקרב קלקול במשאבת, היה
עובר בין בתי העיירה, מודיע לתושבים
לאגור מים בכליהם, עד שיבוא מכונאי
מוסמך לתיקון המכונות.
לפני חודש פרצה דליקה באחד הצריפים.
מישהו חיבר צינור לברז בחצר, אך לשוא:
לא היו מים בברז. בתחנת המשטרה הבחין
מפקח ראשון אליהו דביר בלהבות, אץ
למקום׳ במכונית הכיבוי. הכבאים נטלו את
צנורותיהם, ביתנו את לועיהם אל הצריף
הבוער — וגם הפעם לשתא: מיכל מכונית
הכיבוי היה ריק. הצריף נשרף כולו.
,השבוע הופיעה בעתונות מודעה צנועה:
״למועצה המקומית קריודשמונה דרוש ׳.:הראי
למפעל המים, בעל ידיעה מעשית ותיאורטית
באספקת מים וכל הכרוך בה ובכושר
הנהלת המפעל.״
היה ברור כי הפעם לא חיפשו סנדלר.

ך ישד! רצינית וכאובה לקרחתו
להפ גין הפקיד הממשלתי לוי ויטלי.
היו לו סיבות מספיקות .״הקרחת היתד,
מאז ומתמיד רק לרעתי. אני גם סובל
מרגש נחיתות בגלל הקרחת. לפני זמן
מה התגרשתי מאשתי. אחת הסיבות
שבגללה בקשה היא להתגרש ממני הי־תה
הקרחת שלי. לאמיתו של דבר,
קרחת היא דבר טבעי מאד, אבל השינוי
שהיא מביאה בהופעה החיצונית לפעמים
משנת את יחס האנשים כלפיך.״

**ישוב מה נראית לרבים הקרחת
1* 1כדבר שלילי. דבר זד, אינו מופן לפקד
הממשלתי דויד מונין. לאור היחסים
המתוחים הקיימים לעיתים בין
הפקידות הממשלתית והקהל הרחב, לרעת
מונין, יש ערך רב לקרחת אצל
פקיד ממשלה .״בבעל קרחת מתחשבים
יותר. לפעמים באים כל מיני אנשים
למשרד שלי, מרוגזים או כועם|ם. הם
רואים קרחת מכובדת כזו, ויחננם משתנה
מיד. חוץ,מזה אני לא מסתפר.״

משנורה
לאקל לגנזו
בלי העזר הראשון והחשוב ביותר של
המשטרה במאמציה למניעת פשעים וגילוי
מבצעיהם לאחר המעשה, הם המודיעים.
את מודיעיה משיגה המשטרה בדרכים שונות,
מגייסת אותם משורות אנשי העולם
התחתון הנמצאים במצוקה, עבריינים לשעבר
הנמצאים עדיין בחוגי פושעים ובעלי מקומות
בידור, בתי בושת ובתי קפה, בהם
מבלים הפושעים.
אברהם דרעי, בעל מסעדה מזרחית קטנה
ברחוב המלך דוד ביר, שלים, היד, אחד מ־מודיעיד,
של משטרת הבירה. במסעדתו היו
מבלים כמה וכמה מאנשי העולם התחתון
הירושלמי, וידיעותיו הסדירות לשוטרי מדור
הבילוש הנפתי היו מועילות מאד לאנשי
החוק.
דרעי שמע וראה הכל. קשריו עם המשטרה
החלו עוד בהיותו בעל חנות מכולת
קטנה, במושבה הגרמנית. כיליד מרוקו שעלה
לישראל עם פרוץ מלחמת העצמאות,
היו לדרעי מהלכים וקשרים טובים עם העולים
החדשים יותר.
גמול למודיע גאמן. איש הקשר בין
דרעי למשטרה היה הבלש עזר בן שמעון.
אחרי שורה ארוכה של מבצעים מוצלחים,
שנעזרו בידיעותיו המדויקות של דרעי, סיפר
בן־שמעון על מודיעו המוצלח למפקדו,
ראש המחלקה הפלילית ע.מ.מ. אליעזר (״ליז־קה״)
שילוני.
שילוני ידוע כמפקד האוהב לגמול לפיקודיו
הנאמנים ולמיטיביו כגמולם. כמו במקרה
של העד יעקב רוזנברג, שביקש וקיבל
הלוואה של 1500ל״י תמורת עדותו במשפט
רומק, הציע שילוני לדרעי להיטיב את מצבו
הכלכלי, בעזרת הלוואה משטרתית קטנה
לפתיחת בית קפה. לחבל היו שני קצוזת.
שילוני רצה לתסוס בשניהם: ההלוואה תרתק
את דרעי למשטרה, בית הקפה ימשוך
אליו את מכיריו של זרעי, ישפר עוד יותר
את טיב ידיעותיו.
המסעדה הקטנה, אולינופיה, שנפתחד, על-
ידי דרעי, היתד, כולד, פרי מאמציו של
שילוני, שדאג להלוואה באחד הבנקים ולרשיון
עירוני מתאים. דרעי היה אסיר
(המשך בעמוד )12

משתהו בהצגה מיוחדת ל

** פ קי ד בן־עמי רבינוביץ הגבוה ודד
/חסון אין בעיות .״הקרחת איננה
מראה על חסרון כל שהוא׳ לכן לא
השפיעה לא לטובה ולא לרעה על חיי
והצלחתי. נכון שלמעלה חסר משתו,
אבל אין זאת אומרת שגם למטה חסר.
לא, לא, ל3וטד, ברוך־השם הכל בסדר.״
רבינוביץ (שמאל) הוא דמות ידועה בחברה
התל־אביבית .״אילו הקרחת היתד,
באמת הדבר החשוב אצל אדם׳ זה היה
משנה, אבל הכל יודעים שזה לא חשוב.״

ה ת\\ 2־זזו

כ תב ״ו
תווית פ
שארה ,
בתיים־ י
של׳ תש
נוראת. תתנשא תאר ת
ער וזרו!
ררוזתע
או רת*

אולי זה י

שיצסיחו שע

ך * ופעתו של ישראל גלעדי כולה
| ן אומרת כבוד, מנהל בנק? ״לא, לא
מנהל בנק. אם כי עם קרחת כזאת
הייתי יכול בנקל להיות מנהל בנק.״
בינתיים הוא פקיד באש״ד .״אבל זה
בכל זאת חשוב. גם באש״ד הקרחת
מעוררת כבוד. באש״ד ישנם חברים
וותיקים שאינם שמים לב לעובדה כי
אחד החברים הצמיח קרחת. הצעירים,
לעומת זאת, משנים מיד את יחסם
למראה הקרחת הנאה — חבר וותיק.״
**•״ואל פפו הוא אחד המאושפ
ז רים אותם קידמה הקרחת .״בהתחלה
היה קצת לא נעים,״ הודה פפו
העליז .״ודווקא מצד החברים. החברות
טוענות שזה הולם אותי מאד. פעם
אפילו אמרה לי חברה שהיחסים בינינו
היו שונים בהחלט, לולא היתד, לי קרחת.
ישנם בחורים צעירים אשר גם
בלורית זהובה או שחורה איננה עוזרת
להם להסתדר בחברה — בעיקר עם
המין היפה.״ פפו (.שמאל) חינו אחד
מאלה המוצאים את מקומם בכל חברה,
:ין ממין זכר ובין ממין נקבה.

תיריוני!
ותס־וגים
וזרת ע
בתי א ת
תניע :

** עות תה!

^!נ הגי האוט׳
הס מצויינים; 1
למציאות. לכן
לנהג אהרון צ
חושב שד,קרחת
בודתו; למקצון
היחס, יחס הנו
שים הנדחקים
על הנהג, כאילו
במצב התחבורו
קרחת שלי הם
שיבה תקום ובו

וחים ושואל אותם אם הקדחת מפריעה בחיי

שר שערות, נזכר הגגגגיגו
עדרו ת שבוע תתצגוז תיו-
״וזותרת בכרת זז\2רזזזז״
זירת. באורם ישבז תוזוו-
רים בשרבים שתים שר
רכבזרם נכרכה תתצגת.
רם הזה״ שהשתתף ב2ן ר־אר
הנזזזנזנים, הציג רתם
ת •.האם המרוות נזבריכה
זתבר כי נם יגתז הנזתנזרת
ר אר תעורף אינה נזכרה
יכך -.רנזכרה נז 90-אזזזז
השיבז כי הם נזרזצים
בם. היז כארה שהצביכז
זב זאייזנהאזר, אשר הזזת
2ן נזזת התזכניזת רזזזרב;
הכזרם כזרז. בפי אזזר

נזהם אף היה הם בר נזרכי רתזפכה,
הנ\2ראת ברשזן זירפזאה ארזפציה.
״ישנה ארזפציה איריזפאבזית וארו-
פציה ם ינזפבזזנזבזית ״,הרצה .״הם זג
הראשזן, הזזר רפני גיר ,45 נזצר
ררא ם יבה שר נזזזרת-כזר אז רי2ן זי
תזזנתי. השיכר בשובו נזשר בהדרגה
רבנזק־רנזר צזנזזז שיכר ר \2יזתר, כד
שרבם זף זזרר הנזנגנזן הנזתאים
רייצר ש כרזת. הם זג הם ינזפבזזנזבזי
שר הררזזת (ם ריזזה, הארזפציה)
נזבכ בדרך כרר נזנזזזרה כררית אז
נזזזרת כזר. רפתכ צירצר הפכנזזן.
הנזאם זנזאזיניז נזיהרז רג״\תזזתיהם.
בתנזכה אינם בזינ\2בזיבית הזזרי \2כר
אוזר יר כר הארזפציה הפרבזית שרז
רפני שש2ן כ בנכשה כר הבנזה.

* 7בהפסקה, עוברת עדנה שביט בין שורות הצופים, משקה את הקרחות, בתקווה
חדשות. אולם אין כל סיכוי לכן: המשפך עשוי קרטון ואין בו אף מיפה של מים.

קרחובבי תיאטרון. פינה מתון אולם תיאטרון זירה. במקום כרטיס כניסה נתבקש כל מבקר רק
להסיר את מגבעתו. שני הראשים השעירים מצד שמאל שייכים לשתי נשים, שלית את בעליהן להצגה זו.

ך* פקידים מצטיינים כנראה ברבוי
| | הקרחות. האם זה סימן לשאר־רוחז
אין לדעת. יוסף מיכלין התחתן כאשר
היה עוד בעל רעמת שיער נכבדה.
״כשזה התחיל, זה קצת הפריע, נו, זה
מובן. עכשיו אשתי אפילו מבסוטה. היא
יודעת שלא יחטפו אותי. הילדים? להם
לא איכפת. הם אוהבים אותי גם כך.״
מיכלין (למטה) אופייני לשכבת בעלי
הקרחת המבוגרים, אשר כבר גידלו ילדים
ואשר לגביהם מקובל לחשוב כי
קרחת היא ״טבעית.״ אך הוא לא שכח
את ימי בחרותו ואת בלוריתו השופעת.

לומר שהיחסים בין
ים וציבור הנוסעים
־ יהיה קרוב יותר
זת עוזרת לא מעט
ן (למעלה) .״אינני
ימת את הגהג בע־
; לא משנה. אבל
,שונה לגמרי. אני
מתרגזים לפעמים
א היה אשם אישית
טהם רואים את ה־נקים
בנימוס. בפני
קרחת — תשתוק.״

הז מרתושתיהקר חו ת. עדנה שבים, התמלאה את התפקיד הראשי בנוחזה הזמרת
בעלת הקרחת, עורכת השוואה בין קרחותיהם של שני צופים, שהוזמנו להצגה המיוחדת.

*1למן קצב הנו מנהל מועדון הסן
דורה. הוא עצמו מייחם חשיבות
מרובה לתפקידו זה. הקרחת לא הפריעה
הרבה בחיים .״בסיכומו של דבר אני
חושב שאפילו עזרה בהתפתחות הקריירה
שלי. אין צורך להיפגע מזה, הרי
זה דבר טבעי. לא! זה לא מלידה.״
הקרחות אינן תופעה נדירה במועדון
המדורה התל־אביבי. מלבד קרחתו של
זלמן (ימין) ,מבקרות שם גם קרחות
מכובדות, המבלות בצודתא עם בלוריות
כבדות של הצעירים. זלמן אינו זוכר
שמישהו העיר לו בלעג ביחס לקרחתו.

ךמסגר יהודה גלעדי (שמאל) קרחת
/בת 8שנים .״קודם היו לי שערות
•פות מאד. כשהחלה הקרחת אמרו שזה
בגלל כובע. הלכתי בלי כובע! זה
נמשך. ואז אמרו שזה בגלל השמש.
בעת אץ מה לעשות. אין דבר, גם
בכה זה סוב. בינינו, אני חושב שזה
מעשה ידי אשתי.״ גלעדי הוא קרבן
אופייני לעצות הטובות שכל אדם מוכן
לתת לבעל קרחת. מים קרים, קרני־שמש,
משחות של כל מיני רוקחים —
הכל הוא ניסה על קרחתו והנסיון המר
שיכנע אותו שהכל הבל. הקרחת קיימת.

כרחם חרמון לא הסיר על אף
\ ! החום את מגבעתו. רק כאשר החלו
חושדים בו בהצגה שבכלל אין לו
קרחת, גילה אותה. סיפר :״במשפחתי
באה הקרחת בירושה מדורי דורות. אני
רק מקוד, שלבני אוריש משהו טוב
מזה. כרגע יש לשני הקטנים תלתלים
בלונדיים.״ כאשר ביקש צלם העולם
הזה להנציח את אברהם חרמון בחברת
יתר מבקרי ההצגה, הרים את זרועו
כמתגונן (למעלה) .אך הוא עשה
זאת בבת־צחוק :״הקרחת שלי לא תש־
:ה את הנוף כאן׳״ הסביר למצלמים.

במדינה

2 0 0 0

עם אנטוני סטיל
חי׳ימס רוברטסון ג׳וסטיס
גבורת המעטים נגד הרבים. סרטו החדש של
קורדה על הרקע המרתק של מלחמת המדבר
סרט

פורום

פילם

בטכניקולור • סינמסקוס

קולנוע

מרכז

תל־אביב

(המשן מעמוד )10
תודה: הוא המשיך לספק ידיעות, קיבל
תמורחן לפי התעריף הרישמי למודיעים.
בסוף 1955 הסתכסך דרעי עם בן־שמעון,
ביקש להתקשר אל איש בולשת אחר, מסעוד
שיק. התגובה לא אחרה לבוא: בן־שמעון
נפגש עם אנשי העולם התחתון, רמז להם
כי הצלחותיו נגדם באו תמיד לאחר עזרתו
האדיבה של דרעי.
הרמזים הגיעו גם לאזניו של דרעי. הוא
הלך אל שילוני, סיפר לו על כל הענין,
הכריז בכעס :״אני גמרתי אתכם. אם ככה
עושים לי אחרי הכל — גמרתי!״
שילוד רצה להחזיר את דרעי לשירות.
הוא עשה זאת בדרכים משלו: שוטריו החלו
מבקרים אצל דרעי, עצרו אותו מדי פעם
באשמת החזקת רכוש גנוב, באשמת גרימת
קטטות ובהאשמות אחרות. אולם דרעי לא
הועמד אף פעם למשפט. גם למשטרה היה
ברור כי התערבותו של שופט רק תזיק
בסכסוך הפנימי בינה לבין מודיעיה.
ש רי רי ת לם. כשפנה דרעי לבית־המש־פט
העליון, היה זה רק אחרי שכבר כלו
כל הקיצין בעיניו: כאשר בא בתחילת
השנה שעברה למשרדי העיריה לחדש את
רשיון מסעדתו, נודע לו לתדהמתו כי המשטרה
הורתה לא לחדש את רשיונו ,״המסעדה
משמשת בית בושת. אין כל אפשרות
לחדש את רשיונה,״ הסביר שילוד לבית
המשפט.
פרקליטו של דרעי׳ עורך־הדין דניאל ינוב־

היה כמעט עולה שלא רצה לעבור לגור
באחד מצריפיה, בלב מקור התעסוקה האדיר
של גוש דן. השבוע יצאו 4000 תושבי
המעברה בהפגנה, התלוננו על קיפוחם.
במבואות המעברה, עסקו במשך כמה ימים
מכונות כבדות בהכשרת קרקע לבנייה. אנשי
המעברה, בעלי וותק של כמה שדם בארץ,
קיוו כי סוף־סוף יזכו להיכנס לשיכון קבע.
אלא שנועדה להם אכזבה מרה. הסתבר
כי עירית בני־ברק, אשר בשטחה נמצאת
המעברה׳ חתמה על הסכם עם חברת משכנות
של הפועל־המזרחי, לפיו תקים החברה
שיכון למחזיקי פנקס המפלגה הדתית, מחזיקי
הפנקסים המאושרים •,נאמר לתושבי
המעברה, אשר רק חלק קטן מהם דתי,
יבואו בקרוב מאירופה.
כא ראשון, נכנס ראשון. היתד, זו
הפעם הראשונה שהתחוללה ההתנגשות, לה
ציפו מאז התחדש העליה ההמונית השנה.
כאשר רק נודע על התוכנית להעלות ארצה
100 אלף עולים מאירופה וליישבם בתנאי
מגורים טובים, היה ברור כי הדבר יעורר
את זעמם של עולים וותיקים יותר, המתגוררים
עדיין במעברות (העולם הזה ־.)1005
תושבי פרדס־כץ לא חשבו הרבה על
הצדדים הלאומיים של מפעל הבניה החדש.
הם דרשו דבר פשוט :״אם בונים שיכון
לעולים חדשים במעברה שלנו — יהיה
זה בשבילנו!״
הם פנו לעיריה, אך ללא הועיל. השבוע

בת לויהקטנה ונעימה
שחורה, בהירת עינים, ללא
דרישות היא מצלמת ברנר.
היא תגרום לך שמחה רבה
ותעשיר את חופשתך בזב־רונות
לעולמים. הדרכה
וצלום חנם.

1 3ט - 1בדנר
חיפה, וחובהחל 1נן 31

ראשנחמד...
גדוש תלתלים עדינים, רכים
כמשי, אין כאן נל פלא — אכוא
משתמשת רק בשמפו ״נקה״
והצדק אתה; אין טוב לטיפול
השער ולנקיונו משמפו

מיוחד לשיכונים!
נזגרשיבו בחדובגון
בורפון 24749

תושבי מעכרת פרדס־כץ מפגינים נגד בניית שיכון עולים חדשים
דרוש פנקס מפלגה —

נקה סשחת שמפו
נקהחלמנןשםפ1
נקהלנזליןשםפ1
המפיצים היחידים: חב׳ נורית בע״מ

סקי, חקר את שילוד במשך שעה ארוכה.
כשסיים את חקירתו, הבינו גם השופטים
שעדותו בשבועה של שילוד לא היו לה
כל בסיס ואחיזה במציאות. לשופטים, בפסק
דינם, לא היו כל ספיקות :״יש יסוד לטענת
המבקש כי הטיבה להתנגדות המשטרה (להוצאת
הרשיון) היא אי־רצונו של המבקש
להמשיך ולעבוד כמלשין בשרות המשטרה.
״המשטרה נהגה בשרירות לב, ללא הפעלת
שיקול הדעת המסור לה, או מתוך השיקול
הפגום, שאם המבקש חדל לשתף פעולה
עמד, כמודיע, היא רשאית לא להמליץ על
חידוש רשיונו״.
דרעי היה מרוצה מאד מפסק הדין. אולם
משבא למשרדי העיריד, לקבל את רשיונו,
התברר לו כי החלטותיו של בית־המשפט
העליון אינן מחיבות את משטרת ירושלים.
הרשיון לא ניתן עד היום, בטענות שונות:
כשתוקן הכיור שעיכב את הוצאת הרשיון,
נתבע דרעי לתקן את הדלת. כשתוקנה הדלת,
התגלה פגם בתקרה.
בשבוע שעבר הבין דרעי כי מלחמתו במשטרה
רק החלה. בצאתו עם אשתו מהצגה
שניה באחד מבתי הקולנוע, נטפל אליו אחד
ממודיעי המשטרה, שהחל להתגרות באשתו
של דרעי, לחבק ולגפף אותה. האשד, הנחיתה
לו סטירת־לחי מצלצלת. לפתע הופיעה במקום
ניידת משטרה, אסרה את כל השלושה.
במשטרה הואשמו דרעי ואשתו ב״תקיפה
וגרימת חבלה גופנית.״ המודיע שוחרר מיד.

עולים
וו תי ק מו לחדש
בקרב העולים החדשים, מעברת פרדס־כץ
נחשבה מאז ומתמיד למקום מיוחס. לא

שכרו כמה מהתושבים רמקול דיד, הזעיקו
את כל תושבי המעברה למקום הבניה
של משכנות. שם פנו למנהל העבודה, ביקשו
ממנו ״בשקט״ להפסיק את המלאכה. הוא
קרא למשטרה, בערב כבר ישבו 12 עולים
בכלא משטרת רמת־גן, חיכו למשפטם באשמת
הפרעת הסדר.
״הסדר שאנחנו מכירים,״ הצהיר אחד מהם,
״הוא זה שלפיו כל מי שבא ראשון נכנם
ראשון לשיכון — לא חשוב מאיפה בא
ולאיזה מפלגה שייכת נשמתו.״

ד רכי חיים
ה ש כן החביב
מיום שנכנס שמואל מור לדירתו החדשה,
ברחוב שפינוזר, בתל־אביב, מצא חן בעיניו
אחד משכניו בבית ממול. היה זה צעיר
בן ,18 בוגר בית־ספר תיכון, שחיכה לגיוסו
לצה״ל. עד מהרה נקשרו יחסי שכנות הדוקים
בין הדייר החדש, לבין הצעיר החביב
והמשכיל.
הוא היה מבקר בביתו של מור, עוקב
אחרי עבודות בניית הרהיטים בדירה החדשה,
שואל ספרים ותקליטים. מור, עתונאי וסופר,
היה מתפעל משכנו באזני כל :״זד, צבר לדוגמה!״
היד, מצהיר .״לא אחד מכנופיית
השמיניות.״
לפני שבועות מספר פרצו אלמונים לדירת
מור, גנבו שלוש לירות ואוסף של תקליטי
ריקודים. הצעיר, שהגיע לדירה חמש דקות
אחרי גילוי הגניבה, התבונן בארון התקליטים
.״רק תקליטים קלאסיים השאירו לך?״
העולם הזה 1028

שאל באכזבה, כי הוא רצה לשאול דווקא
תקליטי ריקודים למסיבת חברים.
רכושו של מור התמעט למראית עין.
מדי פעם היה שם לב כי ספר או תקליט
חסר ממקומו, רוטן משהו על חברים השואלים
ולא מחזירים, שוכח את כל העניין
ברוחב לבו.
פתרון התעלומה. אל ביתו של מור
תגיע השבוע ארגז של תפוזי וולנסיה, מתנת
משפחתו הפרדסנית. למחרת נעלם הארגז.
מור לא התאפק הפעם, פנה למשטרה.
חקירת הבלשים היתד, קצרה ומוצלחת.
הם גילו במהרה את גנב התפוזים, שהודה
כי הוא אשר גנב את התקליטים, הספרים
והתכשיטים שנעלמו במרוצת החדשים מדירת
מור. לא היה זה אלא אותו שכן צעיר,
שגר בבית ממול .״פשוט לא היה לי
מה לעשות עד הצבא. השתעממתי,״ התנצל.

ד רכי אדם
הז קן והי
״הם כבר עושים אותי מליונר! הוא רק
הבטיח חמשת אלפים דולר, וגם זה עוד לא
נתן.״ הם — ר,כונה לידידיו של אלחנן
טביב 38 השחום והחסון. הוא —
פרושו התייר האנגלי, אותו הציל טביב
מטביעה בחוף מלון השרון.
המקרה אירע ביום ששי לפני הצהרים.
אלחנן טביב, אחיו של הסופר מרדכי טביב,
המשמש כמציל בחוף מלון השרון, ירד
לשפת הים כדי לבדוק את מחסן הסירות
וד,משוטים. מישהו אמר לו שנעשה נסיון
לפרוץ לתוכו, והוא רצה לבדוק את המצב.
לפתע הרגיש המציל הוותיק צורך להפנות
את ראשו אל הים .״לא שמעתי צעקות ולא
ראיתי מאומה. פשוט הפניתי אינסטינקטיבית
את ראשי אל הים,״ נזכר. במרחק 200 מטר
מן החוף הבחין בידיים מפרפרות.
היו אלה ידיו של תייר אנגלי ממלון
השרון. הזקן ( )65 לחם ביאוש עם הגלים.
טביב לא היסס, פשט את בגדיו, קפץ למים
כשרק תחתונים לעורו, הוציא את האיש
לחוף.
בכך לא תמה המלאכה. בים, במרחק
לא רב, נראה אדם נוסף. המציל הורה
לו לצאת מן המים. השחיין רק אותת בידיו
משהו, שנראה לטביב כ״לא יכול״ .הוא
חש אליו, משה אף אותו. היה זה בנו
( )24 של הזקן.

מ שפ ט
•ס1ראהבה
לפני שופט השלום התל־אביבי יהודה
טרייביטש עמד גבר צעיר, יפה תואר. בתיקו
של יעקב אברהם, בן ד,־ ,22 כבר נרשמו
15 עבירות קודמות, החל בתקיפה וכלה
במעשה מגונה ובריחה ממעצר חוקי. עתה
הואשם בתקיפת צעירה בשם אסתר כהן,
בגן ציבורי.
השופט האזין להסברי הנאשם, פסק לבסוף:
שלושה חודשי מאסר. יעקב משך
בכתפיו בשלוה, התכונן לצאת בלוויית השוטרים.
לפתע הגיחה אליו צעירה שחרחורת,
דקת־גו, לבושה חולצה צבעונית.
היא נתלתה על צוזארו, כיסתה את פניו
בנשיקות לוהטות .״אל תעזוב אותי!״ הת־יפחה
,״אל תעזוב אותי!״
היתה זו אסתר כהן.

וזאלוף בחצאית
הרשימה המשעשעת הבאה פורסמה השבוע
בשבועון האמריקאי הלגלגני ״ניו־ייורקר״
ידידיו ופקודיו הרכיב של האלוף חיים
לסקוב ייהנו לקראה.

ף* ריגאדיר חייב לסקוב, שהוא מפקד כוח־ההגגה

:*1הדרומי של הצבא הישראלי והיה אחד מאנשי־המפתח
במיבצע־סיני בסתיו אשתקד, בא לארץ זו למסע־הרצאות למען
המגבית היהודית המאוחדת.
שוחחנו עמו באחד הימים בבית־מלון בעיר, ומצאנוהו מזיגה
מושכת של חייל נוקשה ופרופסור אוכספורדי. הוא בן ,38
בעל גובה בינוני וגוף מוצק. יש לו לחיים אדמדמות ומנופחות,
ולחיצת־יד צבאית השוברת עצמות. אולם עיניו, החוסות
סקוב נולד כרוסיה, שם ניהל אביו בית־חרושת קטן.
מאחורי משקפיים עבי־עדשות,
המשפחה היגרה לארץ־ישראל
הן בעלות צבע כחלחל עדין
ב־ ,1924 ולסקוב־האב החל מוביל
של פרופסור.
משאות עם עגלה וסוס. הוא
בשעת ביקורנו לבש הבריגא־נהרג
במאורעות .1929
דיר בגדים אזרחיים, וניתן היה
לסקוב הצעיר למד בחיפה ולראות
בעליל כי אין הוא
שרת כרץ בהגנה, צבא־המחתרת
אתם בשלום. מכנסיו אפורי־היהודי,
לפני שהתגייס לגדוד
הפסים היו תלויים על כתפיות
הבריטי. ב־ ,1946 אחרי שיחרורו,
חאקי חזקות, ונראה כי בדיוק
הוא שרת כקצין־בטחון בחברת
לפני בואנו זרק את מעיל חליהחשמל,
אחר־כך כראש ההדרכה
פתו על כסא סמוך.
בהגנה, ועם ייסוד צה״ל כמפקד
הוא זרק לעומתנו הוראה לזחיל־האויר.
רוק
גם את מעילנו, וקולו היה
״תמיד רציתי נורא ללכת לכל
כך שופע־מרות שצייתנו לו
אוניברסיטה, אולם רק ב־1953
לסקוב ב״ניו־יורקר״
מבלי להמם אף לרגע. אז מזג
הצלחתי סוף־סוף לנסות את
לנו רישקה והתישבנו לשיחה.
מזלי שם. נרשמתי באוכספורד, ולמדתי פמ״ך, כלומר פילוסופיה,
מדיניות וכלכלה. אוכספורד היתר, שיא הכיף, אולם אחרי
^9ני אוהב ויסקי סקוטי. האמת היא שאני אוהב כל דבר
שנתיים קראו לי חזרה ועשו אותי סגן הרמטכ״ל.
סקוטי,״ אמר .״הצטרפתי לגדוד הרויאל ווסט קנט בשנת
״כמעט לפני שידעתי מה קורה, היתד, לנו מלחמה בידיים.
— 1938 אז חנה הגדוד בארץ־ישראל — ומפקד־הפלוגה
פקדתי על שתי חטיבות משוריינות בסיני. נסתבר שלא היה
הראשון שלי היה סקוטי. אדם מצויץ! וינגייט היה אז בארץ,
צורך ביותר מזה.״
והוא היה האליל שלי.
הלכתי לבית ספר לקצינים בסרפנד, הבסיס הישן של אלנבי.
כשאינו לוחם בסיני או לומד פילוסופיה באוכספורד, חי
קיבלתי קצונה ב־ ,1941 ושרתי עם הגדוד היהודי השני
הבריגאדיר בתל־אביב עם אשתו, מפליג במפרשיות, כותב
באיטליה. הצעתי שהגדוד ילבש חצאיות סקוטיות, אולם
ספרים על נושאים צבאיים וקורא שירה. כפי שאפשר היה
מיניסטריון־המלחמה אמר לא. כנראה שלא העזו לבחור בצבעים
לצפות,המשורר החביב עליו הוא קיפלינג .״אתה מכיר את
המתאימים.״
השיר של קיפלינג אס?״ שאל אותי וניגש מיד לדקלם, כשהוא
הבריגאדיר הוסיף ואמר שזו נסיעתו הראשונה לארצות-
מחזיק בידו את כוסהויסקי.
הברית, והוא מקווה לעשות חיל .״באתי לפני יומיים. עליתי
הוא ניענע בראשו בעצב .״השיר הנהדר הזה, אס, תורגם
לגג בנין האמפייר־סטייט. ראיתי את המחזה החדש של טנסי
לעברית״ ,אמר, אחרי שד,ריק את הכוס בלגימה אחת .״אולם
וזיליאמס. שאר הזמן ישנתי כמו בול עץ מטונף,״ אמר.
צר לי לומר, בעברית זד, מצלצל נורא.״

כר ישר אל
תו רהזהב
תנועת התיירים הישראליים לחוץ-
לארץ תהיה גדולה השנה בשליש לעומת השנה
שעברה. עיקר הגידול נזקף לזכות היציאה
הגוברת והולכת של מקבלי־שילומים מגרמניה
המערבית, שאינם ששים להפסיד
חלק ניכר מערך כספם על־ידי העברתו
כולו לישראל. למרות העלייה הגדולה במספר
היוצאים, לא נוסף אף פקיד אחד במשרדי
מחלקת העלייה במשרדיה,פנים, ה־
.מטפלת בדרכונים ובד,יתרי יציאה. מחיר
מספר התור לפקיד המטפל בדרכונים הגיע
השבוע ל־ 15ל״י, ומספקים אותו ספסרי
כרטיסי קולנוע אשר החלו להשכים קום

ה תי ק נשגר
שמואל פרסקו לא השלים עם החלטת
השופט המחוזי. הגבר בן ד,־ 54 נדון למאסר
עולם, על כי רצח את אשתו שרה, אחרי
35 שנות נישואים. את 51 דקירות הסכין
בגוף אשתו, טען בעירעור שהגיש לביתר,משפט
העליון, הנחית מתוך אבדן חושים,
לא בכוונה תחילה.
באותו יום חזר פרסקו מחנות הירקות
שלו לביתו ברמת עמידר, מצא את שרה
בזרועות הסנדלר שמואל חנוכה. מאז התפתחה
העלילה במהירות טראגית, עד כי
יום אחד נטל הירקן סכין מטבח והרג את
אשתו.
כית־המשפט מוכן. שנה שלמה ישב
פרסקו בבית־הסוהר תל־מונד, המתין ליום
הגדול בו יופיע בפני שופטיו כדי להשמיע
מחדש את טענותיו.
לפני שבוע קיבל עורך־דינו של פרסקו. גדעון
חסיד, הודעה כי בית־המשפט העליון ידון
בעידעור לקוחו בעוד חודש. אלא שאז כבר
לא היה עוד טעם בעירעור. שמואל פרסקו
מת משבץ לב בתאו.
העולם הזה 1028

״המגבית היהודית קבעה לי סדר־יום מפרך. לכן אני רוצה
לאגור כוח כל עוד אני מסוגל לכך. אני מדבר טוב בחדר
קטן לשני אנשים, או לכל מספר של חיילים בשדה. אך חוץ
מזה אני דברן מזופת, אבל אעשה כמיטב יכולתי.
״הנושא שלי הוא קליטת עולים בישראל. אני רוצה לספר
איך הופך בן הגטו לאדם חופשי. זה מצלצל קצת נדוש, בלי
ספק. אולם זו אמת. הוא באמת הופך לאדם חופשי. הצבא
עוזר. העולה המסכן בא אלינו, אנו מלמדים אותו לקרוא
ולכתוב ולצחצח את שיניו ולנהוג בטאנק. זה נותן לו גאוזה
שלא ידע כמוה קודם לכן.
באמריקה או באנגליה נדמה כי הצבא מגביל את האדם.
בישראל הוא מרחיב את אופקו.

ולהתייצב בתור המספרים החל משעה 5
בבוקר לעומת זאת לא תחול עלייה
במספר התיירים שיבואו השנה לישראל.
לדעת סוכני הנסיעות היתה עלולה לחול
אפילו ירידה, אך היא תאוזן על־ידי ריבוי
ההשתתפות בתערוכת הבולים הבינלאומית
תביל, שתתקיים בספטמבר, ומשתתפי הכנס
העולמי של אונס״קו, אירגון החינוך והתרבות
של האו״ם, שיתקיים השנה בישר
א ל אם ההר אינו בא אל מוחמד,
בא מוחמד אל ההר״ — בפתגם זה נזכר
כנראה נהג דן בפתח־תקווה, כאשר פרצה
דליקה באוטובוס שלו. תחת לחכות לבואם
של הכבאים, הסיע את מכוניתו אל תחנת
מכבי האש בפתח־תקווה, והדליקה כובתה
בו במקום לשלושה חודשי מאסר
ו־ 200ל״י קנם נידון השבוע החלבן ישראל
גולד מהר־טוב, אשר שפך בערב פסח כד
של חלב חמוץ אל תוך חדרי דירתו של
הרב המקומי בתגובה על סירובו של הרב
לתת לחלב הכשר חידוש פיר
סומאי הכניסה השבוע סוכנות דחף,
המשאירה מעתה את משרדיה פתוחים עד
לחצות, כדי לאפשר למעוניינים למסור
באמצעותה לעיתוני יום המחרת מודעות
דחופות, כגון על לידות או׳ להבדיל, פטירות
רק 4270 מתושבי ישראל
הם בגיל העבודה העיקרי 20 ,עד 50 שנה —
זאת מגלה סקר של הלשכה המרכזית ל־סטאטיסטיקה.
זוהי ירידה ניכרת לעומת
שנת הקמת המדינה, בה היו בגיל העבודה4״ 50 של התושבים. אורך החיים הממוצע
במדינה 68 :שנה לזכרים 71 ,שנה לנקבות
גילוח הראש הוא העונש שמטילים
שלטונות ירדן על מסתננים לישראל הנתפסים
בשובם — כך מסר תושב כפר מייבא
בעדות במשפט. רק מסתננים הנהנים מחסות
הלגיון פטורים מקרחת־מאונס זו.

תזכיר
מ 1הל עדע 1ראל
שלטון הצללים של עוזרי־ביג׳י הצרב־־מבשף
כרמי
— כדי להגיע לשמים

עירים, אשר הובא בפעם הראשונה לתשומת־לב
הציבור על־ידי העולם הזה ( )976 לפני
שנה במאמר שהכה גלים בחוגים פוליטיים,
זוכה עתה במאוחר להכרה עתונאית גו
ברת
והולכת. אחרי שהעובדות אושרו
לפני שבועיים במכתבו של ״חבר מזכירות
מפא״י״ האלמוני בהארץ, הכריז השבוע גם
מעריב על קיומה של ״קבוצת־ד,מנהלים״,
במאמר הזהה כמעט עם דברי העולם הזה
מלפני שנה מבתכים מדרום־
אמריקה גילו השבוע כי יהודי המקום
מתלהבים מאדם שבא מישראל, המבטיח
גדולות. המדובר בקבלן־הרמאי יצחק פריש־מן,
אשר העולם הזה ( )1009 חשף את מעשיר,ד,ונאה
שלו בתורכיה, שהטילו צל כבד
על יחס מדינה זו לישראל. קבלנוכל
פרישמן נמלט מישראל שעות אחדות לפני
פרסום הדו״ח בהעולם הזה, לא חזר מאז,
למרות שפרקליטיו הבטיחו לכתבי העולם
הזה שנסע ״לימים אחדים לתורכיה לחיסול
עסקיו.״ משטרת־ישראל, משרד המסחר ו־ד,תעשיה,
משרד־האוצר ומשרד־החוץ, שלא
מנעו את נסיעתו, לא נקפו בינתיים אצבע
כדי לגרום להסגרתו של פרישמן, על אף
עשרות העבירות שביצע על תקנות המטבע
והחוק הפלילי, אולי בגלל העובדה שפרישמן
היה קשור בעסקיו עם קרובי־ד,משפחה של
כמה מראשי השלטון במדינה אחת
ההאשמות שהתפרסמה בחקירת העולם
הזה ( )1026 על שערורית הבולים היתה
שהשירות הבולאי, בסדריו הלקויים, משתף
פעולה עם ספסרי הבורסה, עוזר להם לגרוף
סכומים עצומים, במקום להעביר אותם לקופת
המדינה. השבוע פרסם השירות הבולאי
מודעה קצרה כי חידש את מכירת בולי
העצמאות ובצלאל, עם צמדות ושובלים.
לולא היה השירות מפסיק את המכירה
ביום השני להופעה, לא היתה פורחת
הספסרות גם ביום ראשון וגם אחריו.
המהומה הגדולה ליד אשנבי המכירה ביום
ההופעה באה מתוך ידיעה כי השובלים הצמדות
ייעלמו מן השוק כבר ביום השני
הרב מעקרון, עובדיה משה ברטי, אשר
העולם הזה ( )969 גילה לפני למעלה משנה
את מעשיו לראשונה, הובא השבוע סוף־
סוף לדין בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב.
במשפט חזר העד מעודד ברזלי על העדות
שמסר בשעתו לחולית־ד,חקירה של העולם
הזה, על נסיונותיו להימשח למשיח ומלך
ישראל בעזרת המלאכים, תמורת תשלום
שהגיע ל־ 11 אלף ל״י, בתיווכו של הרב
ברטי.

כוכבי בארס !וצצים נשמי העולם

כאן־כאן צרפתי
גז שחח! ה2ן ורנוע הצרפתי, העוגזדת רב2ן ר בישראר,
העירה רא רע ער הירידות תשוררת בין שתי תתדי-
בות, כי אב גב ער התוזועות העוזרו שר הערבו הצרפ
ת י בעורב, התבועות שבאה כתוצאה בבאבץ ברתי
פובע — ונזוצרב — תאו עץ הרבתת העורב הראשוגה.
ך* יום מפיקה צרפת בממוצע 100 מבודדת, נהרו הצרפתים שוב כמעט
{ 1סרט בשנה, מהם לפחות עשרים אך ורק לסרטים אמריקאים.
*•שהצלחתם האמנותית היא בינלאומית.
בימים שבהם עובר משבר חמור על
מזלם של הצרפתים החלה
? באותה תקופה ממש שקיעה רבתי
בהוליבוד. המפיקים האמריקאים, לאחר
שפע ללא תקדים בשנות המלחמה, שבהן
בלע הקהל את כל מה שהוגש לו,
לא עשו כל מאמץ להתאים את הרמה
של סרטיהם לעולם היותר מיושב בדעתו
והיותר נוטה למחשבה עמוקה
של אחר המלחמה. התוצאה: חלק ניכר
של הצופים, המשכילים יותר, פנו עורף
לסרט האמריקאי, נהרו לראות סרטים
איטלקים וצרפתים שתארו את החיים
ללא כחל וסרק, אבל עם הרבה שנינות
והומור מבוגר.
ההתחרות בין אירופה לאמריקה עודנה
נמשכת בעוז. אבל, עתה, לאחר שסרטי
אירופה כבשו לעצמם קהל מיוחד להם,
החל מרוץ בין איטליה לצרפת. סרטאי
שתי המדינות, וביחוד האיטלקים, לאחר
שעשו הון על־ידי שהראו לעולם את
כל המכוער, החלו מציפים אותו בנערות
יפות, בנויות לפי המתכונת של רומא:
גבעות גבעות.
אך עם ר,עליה בגובה החזה של
בריג׳יט כארדו
המשתתפות ירדה הרמה האמנותית של
מרטי! קארול הראתה את הדרך
הסרט האיטלקי. צרפת, שהחדירה את
התעשיה הקולנועית באיטליה ואנגליה,
מתחריה הגדולים היחידים של צרפת
באירופה, זה הישג נכבד ביותר, מה
גם שמספר הדו־תפוקות (בשיתוף עם
איטליה, לרוב) יורד ומספר הסרטים
ה,,לאומיים״ גדל.
התאוששותו של הסרט הצרפתי לא
היתר. מהירה בתחייתו של הקולנוע
האיטלקי בשנים 6־ ,1945 שאיש אחד,
רוברטו רוסליני, אחראי לה עם שניים־
שלושה סרטים. בצרפת התחייה לא היתד,
כה זוהרת, פשוט מאחר שמעולם לא
היתד, שקיעה. די לזכור שאת ילדי
גן־העזן ביים מרסל קארנה בצרפת
הכבושה, כדי להסיק שגם בעת המלחמה
היתד, פעילות רבה באולפנים.
אבל כמובן שהמלחמה והשחרור גרמו
לאי יציבות רבה, הן בשטח האמנותי
והן בשטח הכלכלי של הקולנוע בצרפת.
היה צורף לכבוש מחדש שווקים
שהיו פעם ״בטוחים״ .ולא בחוץ לארץ
בלבד. גם בתוך צרפת גופא היתה
הפופולאריות של הסרט האמריקאי גדולה
מזו של הצרפתי. מיד לאחר השחרור,
כאשר הוצפה המדינה סרטים, תוצרת
ארבע שנים שבהן היתר, צרפת

ז׳אן קלוד פסקאל
הגברים לא פיגרו
קולנוע סרטים
מ שו ל ש הוד
אנדאז (עדן, תל־אביב; הודו) אינו הסרט
ההודי הטוב ביותר של השנה ואף על פי
כן יש בו הרבה מן המענין והמבדר. זהו
שיר הלל לאשה ההודית, שכבודה יקר לה
אף מחייה ושאין לה בעולם דבר קדוש
מאהבתה ונאמנותה לבעלה. כרגיל בסרטיו
של מפיק־במאי מחבוב — בעצם, כרגיל
בסרטים ההודיים — הרקע לעלילה הוא
משכנות העושר של הברהמינים ההודים,
המתבלים את דביהם במלים אנגליות כמו
בני החוג הנוצץ בישראל, אינם חייבים
לעמול למחייתם. בת עשירים כזאת היא
נינה (נארג׳ים) המאורשת לפרצוף מוזר
במקצת, ראז׳אן( ,ראז׳ קאפור! סימן הקריאה
אינו טעות: כאשר ראז׳ קאפור מופיע
על הבד לאחר חצי שעה של סרט,
הוא מתקבל בתשואות) הנוסע ללונדון להשתלמות.
בינתים
מציל את חייה של העלמה המו־דרנית־מאד,
העצמאית־ביותר והאוהבת לרכב
על גב סוס׳ גבר נאה (דיליף קומר) ומתאהב
בה. מאחר שהוא אינו תושב הודו
כי אם אורח מדרום אפריקה (אך הינדי על
פי מוצאו) אין הוא מהסס להגיד לנינה שהוא
מאוהב בה, וזאת למרות שהיא ארוסתו
של ראז׳אן.
המשולש ההודי הוא פעמים קומי, פעמים
דרמתי, פעמים מוסיקאלי. אף כי המציגים
תלשו מן הסרט לפחות שיר אחד, עוד
נותרה בו די מוסיקה לערב את אזנו של
חסיד צלילי המזרח. אשר לקומדיה — ראז׳
קאפור מנוצל אך מעט מאד, אבל בתמונה
אחת לפחות הוא מבדח ביותר: הוא נוטל
חליל כשפי־נחשים ומשמיע בו צלילים כדי
להכעיס את אשתו. נחש קוברה עצום מתגנב
אל החדר להאזין לנגינה וראז׳ המסכן,
אחוז פחדים, נאלץ להמשיך לחלל ולחלל
ולחלל עד שמוציאים את החליל מפיו ואז
הוא מצליח להוציא בקושי מלה אחת
מפיו :״נחש
אבל באנדאז נדרש אמן־כלבו קאפור
להיות יותר דרמתי מקומי והוא מצליח
לעבור ממצב רוח אחד למשנהו בקלילות
ראויה לשבח. אפילו כאשר אקדח של בעל־קנאי
בידו והוא מסזנו לעבר נארג׳יס,
אין הדבר נראה מגוחך. כן, אין ספק ש־בראז׳
קאפור גילה הקולנוע ההודי שחקן
ממדרגה בינלאומית גבוהה, וכן מפיק ובמאי
כשרוני. אם באנזאז הוא מנגן בכנור שני
בלבד, זה הפסדו של הסרט — ושל חסידי
הסרטים ההודים.

הנו ד דו ת בגיוגג ל

פרנסואז ארנול
עושר רב וגיוון
נשיה היפות בפחות תרועה אך ביותר
ערווה, מצאה את עצמה שוב במקום
הראשון. הכבוש הצרפתי בא, איפוא,
הודות להתקפה משני הצדדים.
ראשית: על־ידי במאים מצויינים ושנית
בהתקפה מן הצד החתיכי. מר־טין
קארול הראתה את הדרך (ויותר
מזה) לפרנסואז אמול ובריג׳יט באר־דו,
אם לציין רק את הידועות ביותר.
גם בשטח החתיכים לא פיגרה צרפת:
ז׳ראר פיליפ, ז׳אן מארה ולאחרונה
ז׳אן קלוד פסקאל הם חביבי הקהל.

ך* תוף מאה הסרטים של השנה,
^ ישנם כמובן כמה עשרות שאינם
יותר מאשר סרטונים ארוכים: קומדיות
זולות מבחינת התוכן וההוצאה הכספית,
שנועדו לדגדג את יושבי עריה,שדה:
טרגדיות סוציאליות, לרוב על
יצאניות, שאינן אלא עילה לתצוגה של
נשים ערומות. אבל אחוז הסרטים המשובחים
באמת, החשובים והגדולים,
שעשו את שנת 1957 לשנה, בד,״א
הידיעה, של הקולנוע הצרפתי, הוא
גבוה מאד.

עי רושמהא לי ( 0חן, תל־אביב; בריטניה)
היא זו שבה גר ג׳ו (פיטר פינץ׳),
חייל אוסטרלי, השבוי בידי היפנים במלאיה
אותו פוגשת שיירת נשים בריטיות הנודדות
ממקום למקום במטרה למצוא מקום ריכוז,
בעת התמוטטות בנות הברית בדרום־מערב
אסיה, בשנת .1942 היפנים אינם יודעים מה
לעשות בנשים אלו, רעיותיהם של פקידים
ומתישבים בריטים שאחרו לרכבת האחרונה
לסינגפור, והם שולחים אותן ברגל ממחנה
למחנה, מעיר לעיר. בדרך נופלות הנשים
כמו זבובים ובכלל סובלות קשה, כפי שהבמאי,
ג׳ק לי, טורח להראות לצופה בפרטי
פרטים.
במרכז השיירה עומדת — או, יותר
נכון, צועדת — פקידה בהירת שער
ג׳ין פייג׳ט (וירג׳יניה מקנה) המתאהבת בג׳ו,
הוא גונב למענה ולמען חברותיה הרעבות
תרנגולות מלולו של מפקד מחנה השבויים
שבו הוא כלוא, נענש על כך בצליבה על
עץ עבה. ג׳ין המסכנה מתעלפת למראה
העינויים הנוראים ובטוחה, לכשהיא נעורה,
שאהובה מת. בניגוד למה שהיה מתרחש
אילו עיר ושמה אליס היה סרט צרפתי,
אין ג׳ין נישאת לגבר אחר ואין היא נקרעת
בין שני גברים לאחר שהיא פוגשת שוב
בראשון. היא פשוט מחליטה לא להנשא
בשנית, משנה את דעתה רק כאשר נודע
לה שג׳ו עודנו באליס.
משחקה של כוכב מקנה הוא, בניגוד למה
שעושים על הבד שאר השחקנים, שקט
ומאופק, אך מלא רגש אמתי, הודות לה
מקבל הסרט, המנסה לעורר רחמים יתר
על המידה הטובה, את המימד האנושי.

מן ה סי מטהלדרה
אלימות כשכונות העוני (אסתר,
תל־אביב; ארצות־הברית) הוא סרתולדות

נארג׳ים כ״אנדאז״
האשה ההודית מגינה על כבודה
של מתאגרף (משקל חצי כבד) רוקי גראצי־אנו.
באחד הימים של 1948 הייתה כל
אמריקה צמודה למקלטי הראדיו. הסיבה:
קרב הגומלין שבין גרציאנו, פרחח אופיני
למשכנות העוני של המזרח הפרוע (של
ניו־יורק) ,ילבין כורה ממוצא פולני ממדינת
אינדיאנה, טוני זייל.
שנה לפני כן הפיל זייל את גרציאנו
בנוק־אאוט, סנסציה, כי גרציאנו מימיו לא
הופל, היה מועמד בטוח לכתר מאליפות.
גרציאנו מותקף על ידי העתונות (שגילתה
כי הוא ערק מן הצבא, נשפט לשנת מאסר
בבית כלא ידוע לשימצה, גורש בחרפה
מצבא ארצות־הברית) ,על־ידי הועדה לאגרוף
של מדינת ניו־יורק (שלחצה עליו שיגלה
מי היו הגאנגסטרים שניסו לשחדו) ועל־ידי
יריבו זייל, אחד מבעלי הימנית הקטלנית
ביותר בתולדות הבוקס. הוא נאלץ לנצל
כל שריר בגופו הכואב והפצוע כדי להפיל,
בסיבוב הששי, את יריבו המסוכן.
קרב היסטורי זה מהווה שיא רב־מתח
לסרט ממתח ביותר. שכן במאי רוברט זוייז
הצליח להעביר לנגד עיני הצופה, בסידרה
של תמונות עוצרות נשימה, את עליתו
לגדולה של נער בן עניים, פושע מועד, יצור
שאינו יודע משמעת מהי, שבילה בכל בתי
הספר לפושעים צעירים וערק אף מן הצבא,
עד שהיה לאחד המתאגרפים הגדולים בתולדות
הספורט.
כל אלה משיג במאי וייז מבלי לשכוח את
העיקר: שהוא בא לפאר ולרומם בחור
שיכול לסיים את חייו על כסא החשמל,
אך שהבוקס עשה אותו הגון, החדיר את
שמו להיסטוריה המפוארת של משחק ה־איגרוף.
תדריך אלה
הסרטים המוצגים בשבוע זה בעדי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
$מלחמה ושלום (אופיר, תל-
אביב) — שבוע אחרון בתל־אביב ליצירה
המושתתת על הרומאן הגדול לליב טולסטוי,
על אהבה ומוות בימי פלישת נפוליון
לרוסיה.

• סערה מעל מצרים (מרכז, תל•
אביב) — לפי הספר שלוש נוצות, על
אודות קצין בריטי הנחשב לפחדן, עד
שהוא מוכיח את ההיפך. כל זה על רקע
כיבוש סודאן בידי האנגלים.
אנסטסיה (מוגרבי, תל־אביב) —
היא חידה קולנועית, בדיוק כשם שהיתר.
חידה היסטורית. האם הנערה שנמשתה מן
הנהר בברלין הינד, או אינה אנסטסיה, בתו
הצעירה של הצאר, שניצלה איכשהו ממות
בידי הבולשביקים?
• שכר האומץ (תמר, תל־אביב) —
ילד מקסיקאי מציל את הפר שלו, גיטאנו,
ממות בידי הטוררו בזירת מחיקו־סיטי.
העולה הזה 28 בו 1 . -

ספרים
מק 1ר
ח׳א בן יחיא
כערער בערכה (מאת מרדכי סביב׳
ספריית פועלים, מהדורה שניה 323 ,עמודים)
סובב, למעשה׳ סביב חוויותיו ועלילותיו
של אדם אחד ויחידי: יחיא, צעיר תימני,
היושב באתת ממושבות הדרום ומתאמץ
לפרנס את משפחתו, אשר נשארה ללא אמצעי
מחיה לאחר מות אביו.
יחיא הינו טיפוס פרימיטיבי. הוא חונך
בחדר תימני, נאלץ לחפש עבודה בטרם הצליח
להרחיב את השכלתו בשטחים אחרים.
אולם דבר זר, אינו מונע בעדו מלהפוך ל־סוציאליסט
נלהב ולסכן את עצמו במאבק
נגד הפרדסנים, חובבי העבודה הערבית.
בהיותו חבר הסתדרות־העובדים מכיר הוא
בהבדלי המעמדות, אך כופר בכל תוקף בהבדלי
עדות. אולם גוון עורו והשכלתו
הלקויה מולידים בו מידה מסויימת של רג־שות־נחיתות.
כך, למשל, מהסס יחיא שעה
ארוכה לפני היכנסו לאוהל חבריו, בני הקיבוץ
הסמוך — והיסוסו זה גדל כפל
כפליים בראותו כי באוהל נמצאת אורחת
תל־אביבית, זהובת שיער ותכולת עיניים.
האורחת, רות, נמשכת אל יחיא החסון,
יפה־התואר. היא מפתה אותו להוליכה לטיול
על פני החולות הלבנים שליד המושבה,
התימני הצעיר שומר על מרחק בינו
לבין בת לוייתו; תודעתו הפרימיטיבית
אומרת לו כי נערה כה חמודה הינד, בהכרח
בורגנית. אין הוא יודע כלל כי רות
היא בתו של פקיד עירוני נמוך, אשר חסך
לחם מפיו, כדי להקנות לה השכלה תיכונית.
עוד
בטרם מצליח הזוג לגשר את התהום
שביניהם, נאלצת רות לחזור לבית הוריה
ונעלמת מאופקו של יחיא. רק אז מתחיל
הוא לחלום עליה — ועל דברים אחרים, הברוכים
בה :״אלמד בבית מדרש למורים
בירושלים ...משם להר הצופים ...מה?
לא אדע אל נבון אולי מוסמך למדעי
המזר ח ...ואז רות תהיה ש לי ...רות
ההיא, או רות אחרת אך תהיה לי רות
כזאת ולא תעלם עוד בלא השאיר עקבו
ת ...היא תתגאה בי — וגם אמי תתגאה

שתפנים מן קרכים. מאחר שיחיא ו;ינו
גבר צעיר ובריא, אין היא יכול להסתפק
בחלומות. אולם אין לו צורך להרחיק לכת
בחיפושיו אחרי התענוגות הממשיים: הוא
מקבל אותם בשפע מידי השתפנית (הכינוי
שהדביק שונא־לעז טביב בקומוניסטים) הצעירה
והחמודה, סוניה.
מרוב להיטותו אחרי תנועת הפועלים וה־שתפנית,
מתעלם יחיא מן המתרחש בארץ,
הוא מצטרף לשומת ההגנה אך ורק מפני
שנציגי ארגון זר, פנו אליו תחילה. אילו
פנו אליו נציגי אצ׳׳ל, או לח״י, היה מצטרף
לאירגונים אלה.
יחיא מתפכח במקצת רק לאחר שעוזבת
אותו סוגיה, כדי להמשיך בפעילותה המפלגתית.
הוא שב להשתוקק אל רות. הימצא
אותה? ר,יצליח לגשר את הפער התרבותי
שביניהם?
תיאוריו של טביב, שהינו אחד האנשים
המועטים המסוגלים לתת ציור מדוייק של
חיי העדה התימנית בארץ, מצטיינים בפירו־טם
וססגוניותם. אולם תיאורים אלה עושים,
לעתים, שירות דוב למחבר, בנטלם
את מלוא החריפות מן הבעיות הבינעדתיות
והבינמעמדיות, המוצגות בספר. התוצאה:
היצירה הינד, פושרת עד כדי כך שאפילו
תיאור סנסציוני של חיי־המין של העקרבים,
המופיע בסופה, אינו מסוגל להציל את
המצב.

חד ש וקריא
• מלוא הטנא (מאת יצחק לבנון,
הוצאת אחיאסף 302 ,עמודים) — בליל
ערוך בטעם של ציונות, גיאוגראפיה, ביולוגיה,
היסטוריה ואינפורמציה כללית. אפשר
למצוא בו כמעט הכל — החל במספר
הפקידים בישראל, וכלה בהסבר קצר (ובלתי
מובן) של תורת היחסות של אייג־שטיין.
מסוגל לעזור לכל הרוצים לזכות
בפרסים בחידוני־ידיעות.
• המשפט הבינלאומי (מאת ד״ר
יהושע ברקאי, הוצאת ראובן סס 190 ,עמודים)
— הכל אודות הסכמים בינלאומיים,
או״ם, בית הדין הבינלאומי של האג וזכויות
הדדיות של מדינות שונות בימי שלום
ומלחמה. מחקר מקיף וממצה, המתאים למשפטנים
ושאינם משפטנים גם יחד.
העולם חזה 1028

בן הבט, הסונו האמויקאי
היהודי הידוע מגלה בסנה:

הגנג ס ס רי ס
תרמ1
למחתרת
**רגתי, גאיתי, בכיתי, אנסתי, בוססתי בבוץ והתגלגלתי
//׳ג. בפרחים — ומעולם לא נפגעתי ולא הזקתי לאיש.״
כך סיכם סופר־עתונאי־תסריטאי־לוחם בן הכט את תולדות
חייו רבי התהפוכות, באחד מפרקי ספרו האוטוביוגראפי,
אשר תרגומו העברי יצא לאור בימים אלה*.
הספר, אשר ראשיתו בשנת ,1893 עת נולד בן הבט בגיטו
ניו־יורק, מתאר את עלייתו המהירה מדרגת צייד תמונות
של עתון גדול, לדרגת כתבטור ותסריטאי, המסוגל להרגיז
אפילו את הקיסרות הבריטית האדירה. תוך כדי עלייה בסולם
העתונאות בילד, הכט במחיצת גדולי האישים של הדור —
החל בשחקן האמריקאי ג׳והן בארימור, וכלה בגאנגסטר
מיקי כהן. גם לאישים אלה יש מקום נאות באוטוביוגראפיה
רבת הממדים.
הספר מכיל מאות אימרות שנונות ותיאורים משעשעים,
במיטב סיגנונו הנודע של הכט. אולם המעניין ביותר לגבי
הקורא הישראלי הוא דווקא חלקו האחרון — החלק העוסק
בפעילות הוועד העברי לשיחרור לאומר, אשר הונהג על״ידי
הכט בשיתוף פעולה עם שמואל מרלין ופיטר ברגסון (הלל

הכריז הבט, לפני גשתו לכתיבת פרק זה :״בשעת כתיבת
הדברים הללו יש רק דבר אחד וודאי ביחס ליהודים, שהפכו
את חלום המדינה בו האלפיים השנה למציאות: הפוליטיקאים
שלהם י יש בהם כיעור כבפוליטיקאים רבים אצל אויביהם.
אני מתפלל כי כאשר אגיע לתאר את פרק מעשיהם, יתן
לי אלוהים משנינותו של שלום עליכם.״
דומה כי בקשתו של הכט נתמלאה. הפרק הדן במאבקו
של הכט למען ארץ־ישראל עצמאית, וסהתנגשויותיו עם ציוני
ארצות־הברית, הינו מסולף במידה מסויימת ולוקה באי דיוקים.
אולם הביקורת המהדהדת מתוכו קולעת הישר אל המטרה.

שלוש שיחות טלפוניות
ך י *ן ןיון הוועד העברי לשיחרור לאומי בגילגולו הראשון
1נולד במועדון ה־ — 21 המפואר במועדוני ניו־יורק —
בו נפגש בן הכט עם שני גברים רבי מרץ. הגברים: רב־חובל
ירמיהו ד,לפרץ ופיטר ברגסון, אשר באו לארצות־הברית כדי
לפעול להקמת צבא עברי.
הכט לא שמע מימיו אודות זאב ז׳בוטינסקי, או התנועה
הרביזיוניסטית. הוא לא היה מסוגל להבין את פשר כעסו
של ברגסון על הבריטים, אשר אסרו על החיילים הארצישראליים
להתקשט בסמלי מגן־דוד. התנגדותו של בן הכט למדינה
יהודית גברה ככל שהוסיפו השניים לספר לו על המתרחש
בארץ.
ואף על פי כן הצטרף הכם אל הוועד למען הקמת צבא
עברי. הסיבה: פעילותו במסגרת ארגון זה נתנה פורקן ל־שינאתו
העזה לגרמנים, אשר השתלהבה עם הגיע הידיעות
הראשונות על השמדת יהודי אירופה.
פעילותו הפוליטית של הכט, אשר החלה בשנת ,1941 התרכזה
בהוליבוד, בה עבד כתסריטאי. הוא ניסה לרכוש את
תמיכתם של אילי הסרטים היהודיים לעריכת אסיפת־עם. אולם
עשירים אלה נחיראו מפני העולם, ממש כמו יהודים בגטי
גרמני. הם לא יכלו לתאר לעצמם יהודים כלוחמים, אלא רק
כקרבנות.
כאשר פנה הכט אל יצרן הסרטים דוד (חלף עס התח)
צלזניק, נתקל זו הפעם הראשונה בהתקפת־נגד ישירה. הכריז
צלזנ״ק:
״אין לי כל ענין ברעיונך. זה רעיון פוליטי יהודי, ואני
איני מעוניין בבעיות פוליטית. יתר על כן, אני אמריקאי,
לא יהודי.״
״ר,תחתום על מברק ההזמנה לאסיפה, אם אוכיח לך שאתה
יהודי?״ שאל בן הכט.
״ואיך תוכיח זאת?״ שאל צלזניק.
״אטלפן לשלושה אנשים, אשר תנקוב בשמותיהם, ואשאל
אותם אם דוד או. צלזניק הוא אמריקאי, או יהודי. אם ישיב
אחד הנשאלים שאמריקאי אתה, הרי שזכית. אחרת תחתום על
המברק.״
צלזניק הסכים למבחן ובחר בשלושה שמות. הכט טלפן
אליהם, כשיצרן הסרטים מאזין לשיחה בטלפון המסועף. להפתעתו
השיבו כל שלושת הנשאלים, ללא היסוס, כי צלזניק
בן המאה ד,־ ,20 מאת בן הבט, הוצאת המתמיד 534 ,עמודים.
** שניהם ח״כי חרות בכנסת הראשונה, שפרשו לאחר מכן
ממפלגתם.

— וו יו 1 1ו ~ 1ווו ( 1־ ן -ןוו 710 11111111111י
ד יזי-זיו ר ן
הוא יהודי, לא אמריקאי. התוצאה: הוא חתם על מברק ו*,
הזמנה לאסיפה של הכט, עוד בו ביום.

אוייב ושמו רוזוולם
ץ ץ הוליבוד ולוס־אנג׳לם עבר המאבק למען צבא עברי
194 לניו־יורק ווושינגטון. רבים מצירי הקונגרס והסנאט הצטרפי״•.
לרעיון הצבא העברי. אנשי משרד ההגנה האמריקאי כמעט ושוב־נעו
בצידקת טענותיהם של הכט וחבריו, כאשר צץ על דרכם
שטן נכבד ביותר. השטן, בעיני הבט, המנהיג הציוני, רבי
סטיפאן וייז, אשר הרגיש כי הופעת אירגון חדש, הפועל למען
ארץ־ישראל, תגזול ממנו השפעה ופרסומת.
באין ברירה החליט הכט לפנות אל המוני יהודי אמריקה
באמצעות אחד הכלים האמנותיים והחביבים עליהם ביותר —
התיאטרון. הוא כתב מחזה בשם לא נמות. המלחין קורט וייל
חיבר את המוסיקה, המחזה הוצג במשך שנים בהשתתפות
מאות שחקנים נודעים, כגון אדוארד ג׳ .רובינסון, ריטה גאם
ומארלון בראנדו, חמישים רבנים ומאתיים בחורי ישיבה.
בה בשעה שההצגה הכניסה לוועד הון תועפות, נחל הוא
כישלון אחר כישלון בשטח המדיני. לדברי הכט ד,וכשלו מאמצי
הצלת יהודי אירופה בראש ובראשונה על־ידי נשיא ארצות-
הברית, פראגקלין דלאנו רוזוולט.
לרוזוולט היה ידיד יהודי בשם וו ,.אשר היה אורח תדיר
בבית הלבן. באחד הימים, כאשר עורר וו. את בעיית השמדת
יהודי אירופה, הסתער עליו הנשיא בזעם:
״אינני רוצה שתדבר אתי על יהודים — לא עכשיו ולא בכל
עת אחרת. אין שעתי פנויה להאזין לקינות יהודיות.״
מיסטר וו. חזר לביתו, לקח את אנדרטת רוזוולט, אשר עלתה
לו ב־ 5000 דולאר, השליך אותה מחלון הקומה התשיעית.
לדברי הכט, רוזוולט הוא שד,ישר,ה את העיון בהצעת ממשלת
רומניה למכור לבנות הברית 70 אלף יהודים במחיר 50

בן הבט
שלושה אנשים ענו :״יהודיו״
דולאר היהודי, עד אשר השתלטו הגרמנים על המדינה והשמידו
את כולם. כן טוען הוא כי רוזוולט גרם להשמטת המלה ״יהודים״
מתוך ההצהרה בעניין מעשי הזוועה הגרמניים, שפורסמה על־ידי
בנות־הברית בשנת .1944 לצערו הרב של הכט מת רוזוולט
עוד בטרם הספיקו אנשי הוזעד להצלת יהודי אירופה לפתוח
במסע השמצה נגדו.

תרומת הגאנגסטרים

ך* אחר המלחמה דומה היה כי נפרדו דרכיהם של הכט
/ואנשי ברגסון. הכט לא האמין בנכונות היהודים להילחם.

של בן הכט. המוני יהודי אמריקה, אשר חרגו סוף סוף מאדישותם,
הגיבו עליו בהגבירם את תרומותיהם לאצ״ל.
אחדות מן התרומות הגדולות ביותר באו להכט ממקור בלתי
צפוי. כך, למשל, התעקש מיקי כהן, גדול הגאנגסטרים
שקמו לאחר אל קאפונה, לערוך מסיבת התרמה מיוחדת של
אנשי העולם התחתון. במסיבה, אשר נערכה במסבאת סלאפסי
מאקסי ההוליבודית, בהשתתפות כאלף קוביוסטוסים, נאספו
200 אלף דולאר במזומנים. מבטיו המאיימים של מיקי כהן
שיכנעו את התורמים יותר מכל הנאומים הנמלצים של הכט.
תחילה שימשו כספי התרומות והכנסות מחזהו של בן
הכט, לידתו של דגל, לקניית אוניית מעפילים, אשר נקראה
על שמו. אחר, עם פרוץ מלחמת העצמאות, הוזרמו הכספים
לקניית נשק.
הנשק, אשר הושג ממקורות שונים, הועמס על אלטלנה.
כעבור שבועות. מספר זועזע הכט קשות בהיוודע לו על
סופה של אוניית טיפוחיו זו. אולם יותר מכל פגעה בו הידיעה
על מותו של ידידו הטוב, אברהם סטאבסקי, באש חיילי צר,״ל.
במלים מרות, שבהן מסכם הוא את פרשת אלטלנה, נותק
הגשר האחרון בין בן הכט לבין ישראל. כיום הוא עוסק שוב
בתסריטאות, עיתונאות ואירוח אנשי שם בווילה שלו —
עיסוקים קלים יותר ומאכזבים פחות.

אמנות
במה זעירה
צ לי לי צי ארדאש
הלהקה ההונגרית, שבאה לארץ ביוזמת
הצירות של מדינתה, אחרי כמה
הודעות של ביטול וחידוש׳ הרעידה מיתרים
בלבות אלפי ילידי־הונגריה, שהפכו את
הופעותיה לכינוסים לאומיים. אולם גם בלב
לא־הונגרים יכלה מנה מעורבת זו של
פאפריקוד וצועניגון לעורר הדים.
כמו כל הופעה של אמנות עממית אמיתית,
עוררה גם זו הירהורים מלנכוליים
במקצת: בהשוואה למסורת המוסיקאית ה־מאגיארית,
בת אלף השנים* ,אין ריקודי־העם
של דליה ושירי־העם של פתח־תקוה
אלא יצורים מלאכותיים וחסרי־שורש.
מי שרגיל לזמרעש מסוג הרוק־נ׳־רול,
יתאכזב למשמע התזמורת הצוענית של
אנטאל וורש (מתחרז עם שוטר־חרש) בת
50 השנה. הנגנים כמעט ואינם מתנועעים,
מוותרים על להטוטים. אולם המוסיקה עצמה
שופעת תנועה. משירי העם המושרים בפי
אולגה שיק ולשלו פלוש, ועד לקצב הסוער
של מארש ראקושי (על שם שושלת נסיכי־טראנסילבניה
לוחמי־החופש במאה ד,־,)16
מתנועות הבאלט של הונגרקדן גיאורגי
קלאפקה ועד לרפסודיה מס׳ 2של ליסט, זהו
משתה של יין־טוקאי — אמיתי, מתוק ומשכר.

מ 3ר !) ת 13ך ך
איוח / 3ת (/1ית התח תוני ת

ז* 0פוזז 6ק
ולשמלת הערב
לפי

החדיש

• חזק ונוקשה
• קל לניקוי במים ובסבון
• תמיד יפה ונקי ללא גהוץ

מאחורי ה קלעי ם
התח רו ת על ה שו ל מי ת

להשיג בכל החנויות המובחרות
של הענף

החברה המאוחדת
לסרן פלסטיקה בע״מ _
תל־אביב׳ רחוב מקוד ישראל 10
טלפון .5853

ת״א,ו״ת 1ז ל • ס! 7־ ז*כ 1י א10

האם כבר קבלת חתיכת
סינטסן חיום לדוגמא?
החנוני שלך יעניק לך אותה
ברצון בעת קניתך אחד ממוצרי
״נקה״ הבאים: קופסת ענק ״טקסטיל
שמפו״ ,אבקת כביסה ללא
סבון ״זיוה״ ,״כביס־נקה״ לכביסה
מהירה, שפופרת ענק ״נקה לנולין
שמפו״ או ״משחת שמפו נקה״,
סינטבון נוח לשימוש לכל כביסה,
שטיפת כלים והוצאת כתמים.
תוצרת נקה — תוצרת איכות
הדרמתי האולפן
שליד תיאטרון

זירה

בהנהלת מיכאל אלמז
פותח

>ן1א1
לבן:ן הגבה?יוסר בעולם.
איזו ורו ארכה ן 3ך ה
ן אך ביע7ן טוך ה עד ל?וגרד
סשחקיס ו כך גם מך ע
וי דיו. שיא השעלול המן*
במקלט ו ת -ותפ;לוט .59

כתה חדשה למבוגרים
• נשים מגיל 17
• גברים מגיל 18
המעונינים יפנו בכתב:
לת. ד 11054 .תל־אביב

2ן סי ק1ל8 ,ן טנה פנימית,
מרחיב ני־ם 7 .מנורות.

1( 5 * 8*1617101* 1*1

התחרותדראמאטית מתנהלת בימים
האחרונים בין אהל לבין דו רה מי.
שני התיאטרונים מכינים להצגה את שולמית
מאת גולדפאדן, וכל אחד מהשניים רוצה
להקדים את המתחרה בהצגת הבכורה.
למעשה, תהיינה שתי ההצגות שונות בתכלית.
בעוד שבדו רה מי הכין יגאל מוסע־זון
קומדיה מוסיקאלית חדשה לגמרי, כשד,מחזה
של גולדפאדן משמש לה רק בסים
עלילתי, מכין משה ד,לוי את שולמית באהל
לפי נוסחתה ד,אידית• בדו רה מי כותב
יחיאל מוהר את הפזמונים למוסיקה המקורית
של משה וילנסקי ובאהל יוצג התרגום
המילולי המעובד של שמשון מלצר.
את תפקיד שולמית תמלא בדו רה מי הזמרת
שושנה דמארי ובאהל זמרת קול
ישראל שרה לאש צ מ צו מי םנר־ח
כי ם בצוות עובדי ואמני מועדון התיאטרון
יוכנסו כבר בזמן הקרוב ביותר. הנהלת
המועדון סיכמה את החודשים הראשונים
לקיומו בגרעון גדול. אחת הסיבות:
שני שליש מההכנסות ברוטו מוצאים עתה
על משכורות. הצמצומים העיקריים יחולו
בעיקר בתוכנית האמנותית וכן יוכנסו שינויים
אישיים בלהקת המועדון, במגמה להעסיק
אמנים על רמה נמוכה יותר, בעלי
משכורת נמוכה יותר. בינתיים הגישו כמה
מעסקני מפא״י תלונות למוסד לביקורת של
המפלגה על השתתפותו של מזכיר המפלגה
ד״ר גיורא יוספטל בהנהלה הפעילה של
מועדון התיאטרון חי דו שי ם מר*
חי קי לסרג הוכנסו בתוכניה של המחזה
סנונית בחוף מיומבה, המוצגת בהבימה. ה־תוכניה
המתוקנת עוסקת בהצגה ובנעשה
מאחורי קלעיה, מכילה בין השאר את המשפטים
הבאים :״הנהלת הבימה חזרה נד
מיומבה ונמצאת שוב בכתובתה הקבועה.
כל זמן ההפלגה נתמכה הבימה ויוצגה
בארצות־הברית וקנדה על־ידי הקרן האמריקאית
למוסדות ישראליים פו ע ל
נמל חי פ ה, שמואל הילסברג ,30 ,זכה
במקום הראשון בתצוגה המוקדמת של ציירים
ישראליים לקראת הפסטיבאל במוסקבה.
הילסברג יפליג למוסקבה במסגרת משלחת
ועד הפסטיבאל הישראלי, במחצית החודש
הבא ללאמסך ״ יהיר, שם הצגתו
החדשה של תיאטרון זוטא, תיאטרונם של
זיגמונד טורקוב, מאיר ינאי וברתד, וילנסקי.
תוכנית חדשה תוצג בקרוב במועדון
התיאטרון. היא תכלול הפעם, נוסף
לפזמונים חדשים, קטעי פנטומימה שיוצגו
על-ידי להקה זעירה ובראשה שחקן התיאטרון
הקאמרי יעקב ארקין, אשר הפך לראש
להקת הפנטומימה של התיאטרון עם
מסעו של מורו ורבו שי אופיר לארצות־הברית.

כאשר פלשו המאגיארים, עם המקורב
לפינים, יחד עם שבטים תורכיים ונוזריים
לעמק הדאנובה, יסדו את הלאום הה.נגרי.
השם ״הונגרי״ עצמו אינו אלא שיבוש
סלאבי של המלים ״עשרת החצים״ ,סמל
המאגיארים בארץ-מושבם הקודם, על הנהר
דון.

העולם הזח 28ב1

אנשים
שפתאמתוהשפהה סיני ת
כאשר הגיע אל אוזניו שמע הוויכוח
המתנהל כיום בישראל סביב הש.ב ,.סיפר
הפרופסור היהודי האנגלי היימן לוי,
המבקר עתה בישראל, מעשה אופייני שאירע
לו עם הש.ב. הבריטי, הנז. י.5 .
מחלקה בריטית זאת׳ שהותקפה בחודש האחרון
נמרצות בכל העיתונות הבריטית לאחר
שהתברר כי היא משתמשת במרצים וב־סטודנטים
באוניברסיטאות כדי לבלוש אלה
אחרי אלה, פנתה יום אחד גם אל פרופסור
לוי ודרשה ממנו לשתף פעולה. כאשר הציג
בפניו איש־שיחו את פנקס השירות שלו,
מיהר פרופסור לוי והוציא לעומתו את
פנקס־החבר שלו במפלגה הקומוניסטית הבריטית.
מסתבר, כי שמע הקומוניזם של
הפרופסור, בעל הפירסום הבינלאומי, לא
הגיע אל אוזני הנו. י 5 .הסביר השבוע
ח״כ פאג״י בנימין מינץ את פשר ידידותו
ההדוקה עם ח״כ מק״י ד״רמשה
סנה, אתו הוא נוהג לבלות בשיחות
ארוכות במזנון הכנסת :״שנינו מיוצאי חסידי
גור, וכידוע הספר המרכזי של תורת
החסידות לגבי חסידי גור הוא שפת אמת.
ואף על פי שסנה החליף את שפת אמת
בשפת פראבדה״ ,בכל זאת נשארה שפה
משותפת כאשר חזר השבוע ח״כ
מפא״י משה שרת ממסעו השני לאסיה,
הוא מיהר להפגין בשמחה בפני עובדי שדה
התעופה בלוד את הישגיו, בדברו אליהם
בסינית שוטפת, להנאתם המרובה של השומעים
האם צריך לקבוע מזוזה
בתוך מונית או לאו? שאלה חמורה זו עורר
השבוע בפני הרבנות הראשית המנהל הכללי
של משרד־הדתות שלמה זנוויל כהנא.
לאחר שהרבנות עיינה בדבר ופסקה כי אין
צורך בכך, נאנח לרווחה אחד העיתונאים:
״איזה מזל! אני כבר חששתי שכהנא יכריז
על כל מונית בארץ כעל מקום קדוש!״

ראשהבערו דג ל• האשה
הסופר הירושלמי פנחס פלאי, שיצא
לסיור בארצות־הברית, נפגש שם לשיחה
עם המחזאי ארתור מילר ממושכת ואשתו, כוכבת הקולנוע מרילץ מונרו.
לאחר שיחה בה נדונו אך ורק בעיות ספרותיות,
אמרה מרילין בהערצה :״בפעם
הראשונה אני רואה ישראלי המעוניין בראש
של בעלי יותר מאשר ברגליים שלי
כאשר נחוגה השבוע בקיבוץ גבעת השלושה
חגיגת הבר־מצודה של כמה מבני
* שס היומון של המפלגה הקומוניסטית
הסובייטית, שמובנו המילולי הוא: אמת.

המשק, וביניהם בתו של פוליטרוק הפלמ״ח
ועסקן אחדות העבודה כני מהרשק, נראה
האב המאושר יושב במסיבה בשקט בלתי־רגיל־לגביו.
כששאלוהו מדוע אינו מארגן
את השמחה במרץ הרגיל אצלו, השיב בני:
״אינני רוצה שיגידו לבתי שאבא שלה
הוא עדיין ילד בעצמו הסופר שלום
אש, שיצא כדרכו לטיול־בוקר על שפת הים
בבת־ים, הבחין בחבורה של ילדים חבושי-
כיפה שהתרחקו מעל פניו במהירות. כשקרא
לאחד הילדים ושאל לפשר המנוסה, הסביר
הילד :״אמא אמרה לי שאסור לדבר אתך,
למה שאתה כותב על הנוצרים.״

הי די דוהפרקליט
שכנים נזעמים, שנעורו משנתם על־ידי
חבורה צוהלת שיצאה ברעש גדול ממועדון
התיאטרון בשעה שלוש לפנות בוקר, נתנו
פורקן לכעסם על־ידי שפיכת דלי מים על
ראשי היוצאים. הנרטבים העיקריים: ח״כ
מפא״י אהוד אבריאל ויושבת־ראש וויצ״ו
העולמית רבקה זיו כאשר הופיעו
השבוע בצוותא, להצגת הבכורה של תוכנית
הרביו זהו זה, סגן המפקח הכללי של
משטרת ישראל עמוס בן־גוריץ ופרקליטו
מיכאל כספי, התלוצץ אחד המבקרים
התיאטרוניים שישב בשכנות :״אם
אגש עכשיו לעמוס ואשאל מה דעתו על
ההצגה, הוא יענה לי בוודאי: לפני שאני
משיב על השאלה עלי להתייעץ עם עורך־
הדין שלי באחת ההצגות של
סנונית בחוף מיומבה בהבימה, חזו השבוע
פצועי מלחמת סיני, שזכו לברכה מיוחדת
לפני עליית המסך מפי במאי ההצגה שרגא
פרידמן שריפה רצינית שפרצה
השבוע בשיכון הבימה ברחובות פרוג־דב
הוז בתל־אביב פגעה קשות בדירתה של
שחקנית הבימה תמר רוכינס שחקנית
תיאטרון אוהל לאה דגנית, שרצתה
לתת לידיד כשי אחד מן התקליטים ארוכי-
הנגן אשר הקליטה באנגליה, גילתה כי זהו
מבצע קשה למדי: כוי להביא את התקליט
לארץ, דרשו ממנה להוציא קודם כל רשיון־
ייבוא מתאים ספרו של איש דגניה,
יושב ראש הוועד למען החייל יוסן ז כרץ,
כפר על גדות הכנרת, שיצא לאור לפני
חודשים אחדים בצרפתית, זכה כנראה להצלחה
ניכרת: השבוע פנתה חברת־סרטיט
צרפתית למשרד המסחר והתעשייה בהצעה
לצלם סרט סינמסקופי־צבעוני המבוסס
על הספר ועל חיי ברץ, אשתו ושבעת
ילדיו. בסרט ישותפו׳ לפי הצעת החברה,
שני שחקנים צרפתיים ושמונה שחקנים ישראליים,
ושפתו תהיה צרפתית.

דני קרל, דורה דול
ודומיניק פז׳
בסרט העז והדרמטי

בנות סוערות

15מ ס * 3 0ט *

קורות 40״עכבריות״ רתוקות ומרתקות המסכנות הכל למען
הכל! 3כהורים מביאים אהכה לנערות ההסגר כסרט מלא
תקווה, הרפתקאות עלומים וחיים !

השבוע

בקול נו ע

ת ל־ א בי ב

ועדת השופטים של התחרות הספרותית
שנערכה על־ידי ״ועד הפסטיבל הישראלי״
כין קוראי ״העולם הזה״
בדקה את הכתבות, סיפורים, שירים וסיסמאות על רעיון הידידות
וההבנה בין הנוער העברי והנוער הערבי בישראל והחליטה פה אחד
להעניק את הפרם הראשון

נ סי ע ת חינ ם ל מו סקבה
למונירה חלדצ׳י, ממעכרת פרדס־כץ,

פ10 ון י ה(0ב\ע
0המזכיר הכללי של האו״ם דאג האמרשילד, בהסבירו מדוע
טרם קיבל תשובה על השאלה שהופנתה למצריים, לפי דרישת ישראל, בעניין
מצב הלוחמות בין שתי המדינות :״חליפת המכתבים שלי עם רוב הבירות של
המזרח־התיכון היא חד־סטרית במקצת.״
י• ראש הממשלה דוד כן־גוריון, כאשר הסבירו לו את עבודתה של
המחלקה לחקר המתקת מי־התהום במכון לחקר הנגב בבאר־שבע :״קחו מים מהים
באשקלון. זה קרוב.״
$המנהל הכללי יכל משרד הכטחון שמעון פרם, בצטטו את
דבריו של מדינאי צרפתי למדינאי אנגלי :״אצלכם הממשלות הן יציבות אך
המדיניות משתנה לעתים קרובות׳ ואילו אצלנו הממשלות מתחלפות אך
המדיניות נשארת.״
• עורך ״הארץ״ גרשום שוקן, בפולמוס עם ח״כ מפא״י ישראל
גורי שגינה את פירסום מכתבו עלום־השם של חבר מזכירות מפא״י בהארץ תוך
הסתמכות על ציטאטות בעניין זה משופנהאור :״אילו חי כיום שופנהאור
בישראל, נדמה לי שהסיכויים שהיה כותב בהארץ היו גדולים יותר מאשר
להשתתפותו בדבר.״
0אליעזר ליכנה, באותו עניין :״אינני מבין מדוע אין מפא״י מזמינה
מאמרים בקשר למכתב בהארץ אצל שרגא גורן, למשל, ואילו את גורי אין
היא ממנה כראש המרכז לקואופרציה.״
• ח״כ חרות יוחנן באדר, באותו עניין :״אין ספק שהמכתב האנונימי
הזה הכניס למפא״י — שוקן.״
0המשורר אברהם שלונסקי, לאחר שדובר מפא״י הישווה מכתב זה
למכתב זינובייב המפורסם :״נראה שהכותב דגל בסיסמה — הווי זינובייב
לאריות ואל תהי ראש לשועלים.״
0כתב ״על המשמר״ ככנסת צכי אמיתי :״הש. ב .ברייה משונה
היא: חייה בעלטת־מחתרת, אך בהיותה מגושמת — משאירה היא אחריה
עיקבות בולטים במקומות שבהם עברה! אוהבת היא אלמוניות, ואף על פי
כן נפגשו אתה רבים פנים־אל־פנים.״
0הקריקטוריסט קריאל (״דוש״) גרדוש, על הצוללות הסובייטיות
שהגיעו למצריים :״כאשר שמע כרושצ׳וב שהצי האמריקאי חששי הגיע
למזרח־התיכון, הוא אמר: אם ככה, אז אני צוללת.״
0הסופר שמואל יוסף עגנץ, על הפרסים הספרותיים :״צריך להרהר
בכל פרשת הפרסים, כי כל פרס גורם שמחה לאדם אחו וצער לרבים.״
0העיתונאי גבריאל צפרוני, בהגדירו את מלחמת המודעות שהתלקחה•
השבוע ביתר שאת בין סם דובינר לבין המועצה לשיווק פרי־הדר :״קרגלמוסיה!״

העולם הזה 1028

עכור ספורה ״הנהג שדנו״.
ועדת השופטים מוצאת לנכון גם לציין את יצירותיהם המובחרות של

אפרים שטופמן,
נור סלמאן פרג /מכפר עבלין, בעד שירו בערבית ״קול אחים״
חנוך שוויג, חבר קיבוץ פלמחים, בעד סיפורו ״הגבול מנגד״
חבר קיבוץ אופק, בעד הסיסמה הטובה ביותר

חצרי ועדת השופטים:
מיכאל אלמז, במאי תיאטרון ״זירה״
יורם מטמור, סופר
גילה כהן, חברת ועד הפסטיבל הישראלי
שלום כהן, ראש מערכת ״העולם הזה״

היצירות שצויינו וכן מיכחר מתוך מאות היצירות שנשלחו
לתחרות, יפורסמו כאחד הגליונות הקרובים של ״העולם הזה״

בחיי, אני מתחילה להרגיש כמעט כמו
כוכב קולנוע, עם מכתבי מעריצים וכל
השאר. אני שואלת אתכם — זה לא מחמיא
לנערה לקבל מכתב כמו זה של רמי
מתל־אביב?
״שאלה לי אלין. מדוע לא תתחדי אחת
ולתמיד מעל גבי מדורך שהינן אשה נשואה
ואם לשני ילדים? אולי זה יצליח להביא
מרפא או מנוחה לחבורת המעריצים הגדולה
שהצלחת ליצור סביבך.
״אני כשלעצמי נמניתי גס על אותה
חבורה, אן משנודע לי מעמדך החברתי, נרגעתי
במקצת. ובכן, רותי, יש דם או אין?
ודבר נוסף: זכיתי בעשר לירות ישראליות
במפעל הפייס. רצון יש בי לקנות עבורך
שי קטן להבעת מה שהיה( .מה היה?)
״במה תבחרי?
״ואל תראי זאת כסתירה לדברים שכתבתי
לעיל. גם לדודות טובות אני אוהב
לקנות מתנות. ובכן?״
ובכן. האם סבורים אתם שאילו הייתי
אשה נשואה ואם לשני ילדים הייתי יכולה
לשמור על מעט חוש ההומור שבי? אשר
לשי הקטן, רמי, זה נחמד מאד מצדך,
אבל אמ׳שלי אמרה לי שזה לא יפה לקבל
מתנות מבחורים זרים. בעצם, לא איכפת לי,
היא בלאו הכי איננה קוראה את המדור.
היא אומות שאני מביישת אותה.

נערה. תחום התעניינותי אינו מוגבל וכולל
הכל. המיועדת יכולה להיות בת משק
ובתחום הגילים בין 20־.18
י) אשר לתכונותי הרוחניות, החברים שלי
טוענים שאני ציני. כבר איזה 15 שנים
נטושה מחלוקת, אם מתחת לקליפת הציניות
יש נפש הגונה, או שבקליפה כן התוך. לי
קשה להגיד — כי זה הסוד שלי. מודה
אני שאני לא בקי לא בקינסי ולא בשייקס־פיר,
אם כי קראתי פעם את מקבת בעברית
לפני הבחינות. לא בוחל ברומנים זעירים
ולא בברהמס.״
מה אפשר לדרושיותר מסטודנט?

ר!דכי; באמת קרבי
וכיצד כותבות חיילות? ()1028/2
״חברות אנו שתיים

ה0יפ 01 של•

נעכל

באפאלו, ארצות־הברית, זכה עו־
. 2בד הדואר מיכאל גורמן בפרס־ייעול,
כאשר המציא שיטה להפסקת
רעש המנועים ועשן המכוניות שנהגו
לחנות בחצר הדואר המקומי, קיבל גם
תעודת כבוד בה נרשמו פרטי המצאתו:
הצעה לכבות את המנועים.

לא לאכזב, מבטיחות 1028/5שתי
רות בנות 20ו־ ,22 האוהבות לנסות
דבר חדש. התפלאתי לראות שאשר,
ממליצה על רעותה שהיא יפה ונחמדה.
אוהבות טיולים, ריקודים וחברה טובה.
חלות באיפור מוגזם וסנוביות.
״מבכרות בחורים בעלי נפש בריאה בגוף
בריא ושכל ישר על בעלי השכלה
גבוהה, אשר קרניהשמש לא שזפום.״

האפוד והאדום

הרוצות בעלמים שניים
אשר יוכלו לנו תת
מן העט ומן האת.״
בקשה צנועה זו מובאת על־ידי שתי
חיילו ת ...בנות 18 המשרתות בצוותא בגדוד
קרבי ובאמת קרבי, והמעוניינות בכותבים
אשר שיוכם האזרחי אינו משנה.
אפשר מעיר, אפשר מכפר, קיבוץ, קבוצה,
מושב או מושבה, ואשר גילם ינוע מגיל
20 ועד .23״

אחרי שהיא חולקת מחמאה ל־אשה
אחרת, נראית אשה כאילו היא מחכה
לעודף.

אה! הצנחנים באים. אני יכולה לראות
כבר את המכתבים שינהרו אליהם. כי מי
לא תרצה להפיג את שיעמומם של שלושה
חיילים קרביים הקובלים על האפרוריות בחייהם
הצבאיים, ומה גם שהם צנחנים. לשם
כך עליכן להיות בנות 17־ 18 וכדי שירגישו
את עצמם באמת בני בית, רצוי שתהיינה
רמת־גניות (.)1028/6

׳ 9 )1אם אתם תמהים לרוחי הטובה
היום, ולהסתייגות׳ המוחלטת כמעט• מהערות,
תבינו מדוע, אחרי שתקראו מכתב זה שקיבלתי
מחייל צעיר:
אב ק שך להיות קצת יותר מאופקת
ולחסון את הערותיין הצמודות לכל מכתב
המתפרסם במדורך, מוטב לתת לכותב לומר
את דברו, ואנו הקוראים נבינו גם בלי
פירושי רותי אני רגיל לומר את אשר
אני חושב ׳,בפרט כאשר הדבר עלול להביא
לתיקון משהו, שלדעתי הוא מעוות.״
האם גם אתם חושבים כמוהו? אם כן,
תשברו את לבי.

מיזוג גלויות
בת ,19 רוצה להוכיח
(,)1028/7חיילת
את רצונה הטוב ואת דעותיה המתקדמות,
בכך שהיא מבקשת להתכתב דווקא עם צעיר
מבין עדות המזרח, כבן 20 ומעלה. היא איננה
מגבילה אוחו באשר לנושאי ההתכתבות.

בלי
להשוויץ

אם אין הוא לו

( )1028/3שונא נורא להשוויץ. זו הסיבה
מדוע הוא מוכן לומר על עצמו רק שהוא
סטודנט למדעי המדינה ותושב רמת־גן.

( )1028/8הגיע למסקנה, בשנתו השלושים,
שאחרי שהקדיש את מיטב מרצו עד
כה לאחרים, הגיעה העת לדאוג לעצמו. הוא
מוצא את עצמו לפתע בודד למדי.
בדידות זו הוא מקווה להפיג בקריאת
מכתביה של נערה משכילה ומושכת. הדגש,
אומר הוא, נתון על חוש ההומור שלה
והשקפת עולם בריאה. רצוי כי נערה זו
תהיה יוצאת קיבוץ או בוגרת תנועת־נוער.

קיבוצניקית קצת בלונדית
לא מכבר השתחרר ( )1028/4מן הצבא
וחזר למשקו בגליל העליון. וכיוון שכולנו

י• הצור, ערכו עשרות תושבים ו!
.שוטרים במשך לילה שלם חיפושים
אחרי ילד בן ארבע, שנעלם מבית הוריו,
גילו אותו למחרת בבוקר ישן בשלווה
מתחת למיטת הוריו.

שכל ישר בכרן? בריא

מה דעתכם על זה :״תמונה זו נשלחה אלי
על־ידי ידיד, תושב קופנהאגן, דניה. לדבריו
נמצאה תמונה זו על ידיו. התמונה עשתה
עליו רושם והוא מעוניין להתכתב עם
הנגטיב שלה, היינו עם בעלת התמונה עצמה.
הוא שלח לי את התמונה בבקשה שאנסה
למצוא את הנערה ולקשרה עמו. אי לכך
לא נותרה לי ברירה, אלא לפנות אליך, רותי,
בבקשה למצוא לי אותה.
״לדברי ידידי, שהינו ישראלי בן 18שהיגר
מהארץ בהיותו בן 5ו, מסמלת הנמרה
את הצבריות וכל הטוב שבישראליות, אותה
הוא עדיין זוכר ואליה הוא מתגעגע. אבקש
את בעלת התמונה להתקשר עמי לפי הכתובת
א. עינור, רחוב אבן־גבירול , 119 תל־אביב
ואני אקשרה עם ידידי זה.״

ליל מגדה ה

גישה מקורית

|א§ד״ הייתי לא מכבר במסיבה והבחנתי
שם בבחור כבן ,30 שהתנהג כאילו
היה הדבר הנפלא ביותר שהומצא אי־פעם.
ישב ברישול על כורסה כשנערה ישובה לו
על כל ברן, עישן סיגריה, ואפילו לא שמע
את ציוצן הנלהב. הוא היה רחוק מלדמות
לאדונים, דבר שלא הפריע לו להעיר כמה
הערות בלתי־אביריות לחלוטין על הנערות
שבמסיבה. כאשר נשארתי אדישה לקסמו
והבעתי בפניו את דעתי הלא־ביותר מזזמיאה
שהוא מזכיר לי את הסיר הנפוח המפורסם
שבירמיהו, התנצל:
״מה את רוצה. אני מלך עכשיו. יש
ביקוש עצום, בעיקר בתל־אביב, לבחורים
בני גילי. המון חברה נהרגו במלחמת השחרור.
חסרים כ־ 10 אלפים ראש בשוק. זאת
אומרת שיש כ־ 10 אלפים בחורות שמתות
להתחתן. אני פשוט מנצל את המצב.״

רומנים זעירים וברהמם
לאלה המחפשות סטודנטים, ועוד ״רושל־מים,
נוטף לכל:)1028/1( :
״...אז מה שלא מצאתי ברחוב, זה תמונה
של חתיכה שתהיה הטיפוס שלי. מה שכן
ראיתי ברחוב, זה המון חתיכות חמודות.
כל הצרה היא שלכל החתיכות החמודות
יש חבר. עד עכשיו היתד, לי הצלחה
מועטת אצל כאלה בלי חבר — אם לדבר
בלשון עדינה על העדר הצלחה — ועם
כאלה שיש להן, בכלל אני מפחד לדבר.
״אגב, זה עתה עלה לי בראש, תוך כדי
מחשבה על תיאור תכונותי, כי יש המון
שכותבים אלייך שיש להם תכונות יוצאות
מן הכלל ובכל זאת הם נזקקים לך, מה
שמעלה את המוראל.
תאור תכונותי:
א) תכונות חומריות: לא מצוינות במיוחד,
ולא גרועות במיוחד. סתם אחד.
ב) הגיל: בסביבות .21
ג) הענף: סטודנט — אם כי אילו היית
יודעת מי לומד באוניברסיטה היית מתביישת
לקבל זאת בחור המלצה. אבל זהו
המצב.
ד) ההיסטוריה: מנעורי אני לא ילד
פלא. לא נולדתי בן שנתיים, בן 10 לא
; עניתי על שאלות מסובכות בטלביזיה, וכו׳.
בוגר הנח״ל וירושלמי.
ד ).עד היום לא התפרסמתי אלא פעם אחת
בעתונות, וגם זה לא בעד משהו מיוחד,
אלא סתם.
ו) מה שאני יכול להבטיח למתכתבת
אתי, זאת האפשרות לזכות בכמה אלפי
לירות, והרי החשבון: מכתבים אני שולח
עם 12 בולים של חצי גרוש. מ־ 13 מכתבים
יצטברו אצל המיועד 260 בולים. רק
היום קראתי בעתון שיש סוחר בתל־אביב
שנותן איגרת אחת של פייס בעד 250
בולים. בפייס כל שני זוכה. אני הראשון —
כי אף פעם לא זכיתי. חשבון צדק?
ז) מחבב סנדלים, לא מחבב בחורות עם
המון צבע.
ח) על המיועדת, כפי שאני רואה את
גערת חלומותי, להיות זהובת שיער וחמודה,
הייתי יכול לתת עוד תכונות, אבל
הסיכויים שכולן תימצאנה באחת הקוראה
במקרה את העולם הזה, ושאין לה חבר
ושיתחשק לה לענות לי, שוזים כמעט לאפס,
על כן נסתפק בזה. ואגב, היא יכולה להיות
גם אחרת.
ט) נושאי ההתכתבות — אני מוכן להתכתב
על כל העולה על רוחה של אותה

יודעים את מצוקת הבנות במשקים, לא
ייפלא, איפוא, שהבחור יפנה אלי ויבקש
להתכתב עם נערה בת 18־ ,16 קיבוצניקית
השונאת, כמוהו, את חיי העיר. מה שכן
מפליא במקצת הוא שהברנש רוצה דווקא
בנערה ״קצת בלונדית, מבנה גוף בינוני —
לא שמנה מדי, ואם יש לה דם, שתשלח
תמונה שלה במכתב הראשון.״

הווי

תפיסה מפגרת
ף* תל״אביב, לאחר שהניח לשודדים
2אימונים לפרוץ לרפת ולגנוב ממנה
ארבע פרות מבלי להפריע להם,
התנפל כלב השמירה של א. ליבין על
הוקרי המשטרה שהגיעו למקום למחרת
בבוקר, לא נתן להם להתקרב לרפת
הריקה.

על עבבדים וילדים
ך* רמת הכובש, סיים טייס של
*• מטוס פייפר לפזר גרעינים מורעלים
בשדות המשק, ביצע צלילה נוספת מעל
ראשי ילדי הקיבוץ שעקבו בהתעניינות
אחריו, פיזר בינם שקיות של סוכריות.

הגוגב מגנב
ף• טוקיו, יפאן, עצרה המשטרה את
מיטסושי טאיימוטו, שעה שגנב ארנק
מכיסה של אחת הלקוחות בחנות
כל־בו גדולה, עצרה מיד את הקונה עצמה,
שהיתר, כה שקועה בגניבת סחורה
מהדלפק שלא הרגישה במעשה הכייס.

העולם הקטן
ף* פתח״תקווה, סיפר אריה מכנס,
2אחד מוזתיקי החקלאים בישראל, כיצד
זכה סוף־סוף לבקר במטעי הפרי
המפורסמים של ג׳מאיקה, התרשם שם
במיוחד ממכונת אריזה משוכללת, ביקש
לברר את ארץ מוצאה, הופתע בקראו
עליה כתובת עברית המודיעה כי
נוצרה במשק עין חרוד, ישראל.

רור ההמשך
ך תל׳אביב, ניסה ילד בן ארבע
*-לגנוב לירה מתוך קיוסק של ממתקים,
נתפס בקלקלתו על־ידי ילדה בת
תשע שאילצה אותו להחזיר את הלירה,
הובילה אותו בכוח לתחנת המשטרה.

נקמת איברהים אל־אול
•טוניס, אחרי שנתקלו באיבתם ה*
.גלויה של התושבים הערביים׳ גילו
מלחי אנית המשא הישראלית צפונית,
בצאתם מהנמל, כי הערבים הניסו על
תורן האניה תמונה גדולה של גמאל
עבד אל־נאצר.

אישור סופי
ך • ירושלים, שוחרר צעיר מחובת
*-גיו ס על סמך תעודה שהנהו חולה
רוח, נתגלה לחוקרי המשטרה כפקיד
ממשלתי במשרד הסעד.

עד אור הבוקר
ך* תל״אביב, נכנסו שני פורצים
*-צעירים לחנות משקאות, כדי לגנוב
מתוכה כמה בקבוקים למסיבה, החלו
לוגמים מן המשקאות השונים, נמסרו
למחרת בבוקר לטיפול המשטרה על־ידי
בעל החנות, שמצא אותם שיכורים בחנותו.
הפולס
חזח 28ב1

ספורט
כדו רגל
הדגל העוגיה
מישחק השבוע היה, ללא ספק< המיפגש
בין מכבי תל־אביב והפועל פתח־תקוה, שנערך
בחיפה, במסגרת משחקי חצי־הגמרעל
הגביע. המשחק, שהסתיים בתיקו ,1:1לאחר
שיוסלה מירמוביץ הבקיע את שער השוויון
לזכות המכבים, הוארך בחצי שעה נוספת.
גם אז הסתיים בתיקו .2:2יוסלה מירמוביץ,
השחקן הקשיש ביותר במכבי תל־אביב וב־נבחרת
ישראל, היה קרבן המישחק המתוח,
צלע במשך ששים הדקות האחרונות של ה־מישחק,
כשרגלו שבורה, אך התאפק מלרדת
מהמגרש.

דהדן מתאר יוסדה מירמוביץ
את מהלך המישחק ואת פציעתו:

הבוקר, כשהובאתי אל ד״ר אנגל, האורטופד
של מכבי תל־אביב, היה הרופא בטוח

כדורגלן מירמוכיץ
רגליו של דוריאן גדיי
שבאתי לבדיקה שיגרתית. חיכתה לו הפתעה.
במאמץ רב הושטתי לו את רגלי הימנית,
לאחר שרק לפני חודשיים הסיר מעל רגלי
השמאלית גבס שעטף אותה במשך ששד,
שבועות.
אמנם אז קפצו רכילאי העתונות על המציאה
וכתבו כאילו שברתי את הרגל כתוצאה
מהחלקה על קליפת בננה. משום מה
לא עלה על דעתם שכדורגלן, המשחק בקביעות
16 שנה בליגה העליונה, יכול לשבור
אה הרגל מהכדורגל עצמו.
כנראה שכבודן של רגלי נפגע קצת מפרשת
הבננה והן גמרו אומר להציל את ה־פרסטיג׳ה
המקצועית שלהן. הן לא חיכו
זמן רב. בשבת האחרונה, כשניתנה להן ההזדמנות
הראשונה — לא החמיצו אותה, ושוב
אני מוטל במיטה, כשרגלי השניה חנוט?־
,בגבם. מעניין מה יכתבו הרכילאים הפעם,
בשכל עקרת בית יודעת שאין בננית
בשיק!
כדורגל או רגל״רגד. שחקני הכדורגל
נחלקים, כידוע, לשני סוגים: אלה שכבר
שברו את הרגל ואלה שעוד ישברו את
הרגל. שיחק לי המזל 15 ומצי שנה, פרט
לכמה נקעים בקרסול ושטפי דם, הצלחתי
להימלט מעונשו של הגורל. אבל, כנראה,
את הגורל אי־אפשר לרמות עד הסוף והוא
החליט לגמול לי כפל כפליים. אני מקווה
שבכך מילאתי סוף־ם־ף את המיכסה ובקרוב
אוכל לשוב למיגדש בשתי רגליים נטויות.
מאחר שנמנעה ממני האפשרית להשתתף
בכל מישן זקי הסיבוב השני של הליגה ה־אהרונה,
החלטתי לעשות הכל כדי לתרום
את חלקי לפחות במשחקי הגביע. יש לי,
כנראה מזל מיוחד להפועל פתח־תקוה: מיש־חקי
הקודם בליגה היד, נגד הפועל פתח־

תקוה והמישחק של השבת האחרונה היה אף
הוא נגד אותה קבוצה. ומאחר שהמישחק
הסתיים בתיקו והוא ייערך שנית, לא נותר
לי, לצערי, אלא ליטול בו חלק כמשקיף מן
הצד. אני מקווה שאד,יה המזל־ביש האחרון
של מיפגשיבהמשכים זה ומאחל לשתי הקבוצות
שתסיימנה אותו במישחק כדור־רגל
ולא רגל־רגל.
הספרדים והאנגלים. המישחק האחרון
בחיפה היה אחד ממשחקי המתח הגדולים
ביותר של השנים האחרונות. אומר בכנות,
שהפועל פתח־תקוה נתנה את המכסימום
הן באמביציה והן במישחק, עד כמה
שניתן לי לשפוט לפי מישחקיה שראיתי. את
המחמאה הזאת לא אוכל לחלוק לקבוצתי,
שדווקא במשחק מכריע זה לא גילתה את
מלוא יכולתה.
כבר נזדמן לי לחזות בכמה מישחקי־גביע
וגמר־גביע בעולם הרחב, כגון: הגביע י האנגלי,
הגביע הלטיני ועוד. מכל אלה נוכחתי
שמשחקי הגביע הם גולת הכותרת של
השנה. לא תמיד מגיעה לגמר דווקא הקבוצה
היציבה. אם במישחקי ליגה מושתת המיש־חק
יותר על הצד הטכני והתוכניתי, הרי
שבמישחקי גביע אין פנאי לתוכנית, אלא
לתכלית.
באנגליה, יוצאים אוהדי הקבוצה המנצחת
את המיגרש כאילו לא אירע דבר. את כל
המתיחות והשאגות הם השאירו מאחוריהם
בין היציעים. בשקט מופתי הם פוסעים אל
המסבאה וממלאים את כרסם בבירה, כשהם
מקישים את כוסותיהם יחד עם המנוצחים
ואף מאחלים להם ״מזל טוב יותר בפעם
הבאה.״
בספרד, הרי הצווחות מחרישות־האוזניים
בשעת המישחק הן כאין וכאפס לעומת שאגות
האימים המתחילות לבקוע ברגע שעוזבים
את המיגרש בחבורות חבורות, מנצחים
לחוד ומנוצחים לחוד. אין להעלות על הדעת
פגישה ביניהם. אפילו בעלי חנויות,
אוהדי המנוצחים, מעדיפים לסגור ביום כזה
את עסקיהם — מה שבטוח בטוח.
הגביע (במעט תמיד) שלנו! יש
להבין את הרקע למתיחות ששררה במיש־חק
הגביע שלנו בשבת זו׳ לא רק בקרב
הקהל מסביב למיגרש, אלא גם על המיגרש
עצמו: הפועל פתח־תקוה מצליחה מזה שנים
להגיע למישחקי גמד וחצי־גמר הגביע, אך
מעודה לא זכתה להשתבץ ברשימת מחזיקי
הגביע, למרות שזכתה פעם אחת באליפות
הליגה. אך טבעי הוא, איפוא, שקבוצה זו
עלתה למיגרש כשהחלטתה נחושה: לזכות
בגביע המיוחל.
לעומתה התייצבה מכבי תל־אביב, כשהיא
שבעת וותק בזכיות בגביע ואיתנה ברצונה
לזכות לפחות בתואר מחזיקת הגביע, לאחר
שנשמט ממנה תואר אליפות הליגה .1957
מאז קום המדינה זכתה מכבי תל־אביב בכל
הגביעים, פרט לשנת ,1952 בה נוצחנו במפתיע
במישחק הגמר על־ידי הקבוצה ה־פתח״חקוואית
— מכבי אבשלום.
בכל הזכיות האלה היה לי הכבוד להיכלל
בהרכב מכבי תל־אביב בגמר הגביע. על־כן
יהיה זה לי משנה צער משישלל ממני כבוד
זה השנה.

במס לז ל
די ר ה ועוגה
נוח רזניק, בלם מכבי תל־אייב שקיווה
לעבור להפועל תל־אביב, חזר השבוע לקבוצתו.
אנשי הפועל הבטיחו בשעתו לרזניק
שהם יסדרו לו דירה בצפון תל־אביב ועבודה
קבועה במקורות. נוח נכנס להסגר ולא
השתתף בכל מישחקי קבוצתו בסיבוב השני
של הליגה. בינתיים גרם הדבר להתמרמרות
בקרב שחקניה הוותיקים של הפועל תל־אביב,
שתבעו יחס שווה לזר, המוצע לרזניק,
במידה שההבטחות יקוימו. העסק התפוצץ
ורזניק הזר למכבי כאשר התחתן
השבוע ישראל טוויל, שחקן קבוצת הכדורסל
של מכבי. ירושלים, הוגשה לו עוגת־כלולות
מתאימה למאורע: מגרש כדורסל,
כולל יציעים, קהל צופים ושתי קבוצות —
כולם מקצפת מדוע נערך מישחק
חצי גמר הגביע בין הפועל פתח־תקוה למכבי
תל־אביב דווקא בחיפה ולא במיגרש
באסא היפואי של הפועל תל־אביבי מנחם
הלר, יושב־ראש הפועל פתח־תקוה, גילה בכובד
ראש :״אין לנו מזל בבאסא כא שר
סיימו שחקני מכבי תל־אביב את
מיפגש 120 הדקות עם הפועל פתח־תקוה,
כשרק בדקה ה־ 119 הובקע שער השוויון,
התרעמו אוהדי הקבוצה על שייע גלזר :״לא
יכולתם להכניס את הגול׳ קודם?״ תשובת
שייע :״טמבלים, מתחנו אתכם עד לרגע האחרון!״

תשבץ
העובס דוה 1028
מאוזן .1 :בירה
תוצרת הארץ; .5
יחם קרבה של
דם ; .10 שם כל בים
שכיח; . 12
עונת שנה; . 14
רטוב; .16 הראשון
בגשמים; .18
אבי הפרה; .19
בית תפילה לא־יהודי;
.21 מחוז
דרום אפריקאי;
.22 קוץ; .23 נס תרת;
.24 מהפר
פרקי ישעיה; .25
מחזאי צרפתי; .27
פר, לשעבר; .30
בן הדור הרביעי;
.31 ארץ הזהב;
.33 מזכיר או״ם
הראשון; .35 סי מן;
.36 מתכת;
.38 כפר במשולש; .39 כליל השלמות
בהנדסה מרחבית; .40 קרס; .41 גי דולים
תת־ימיים; .43 על־פני; .44
סמל הנוצרים; .46 קטול; .48 טקסי;
.49 כספים.
מאונך .2 :ציפור־טרף; .3מרכז
לתצוגת סחורות .4כינוי לבירה
דרום־אמריקאית; .6חוגרים אותו
לאבל; .7איש חכם; .8תחמושת קד מונית;
.9פה לא מקבלים חופש:

ויח הזיעה נמנע
חידקים סתושלים מהעדר
בשימוש

יום

יומי

בסבון ופודרה
811׳ 3מז 81107

060801-311 !:

המכילים את החומר
האנטיספטי המפליא
116116ג 9 <:}1101-01א 116

תוצרת ״ עדיף ״ בע״מ

.11 הוא לא בא, לחינם׳ לעורב; .13
את; .15 חשבת כזה בבנק אינו מוסיף
הרבה; .17 הגבר; .18 מנורת־יד;
.20 בטן הנחש; .23 מידת נפח; .26
נשיא אמריקאי; .27 שאלות ותשובות;
.28 בירת ערב; .29 צורת משטר; .31
משקל בשר; .32 צורה גיאומטרית:
.34 עיר תנ״כית! .35 מלך ביהודה;
.37 המעצמה הידידותית; .39 גוון;
.42 פרח; .44 פקודה; .45 בתוכי;
.47 גיד שנותק מסופו.

באולפן גרג 01-6נפתח
השבוע קורם קיץ
דו־חדשי (פעמיים בשבוע) ל-
ות קצרנ
עכרית א ו /ו אנגלית
הצלחה מובטחת — ד,רשמו מיד
אצל מר ח׳ בר־קמא (קמפינסקי),
המנהל, בתל־אביב: גורדון : 5
בחיפה: בי״ס ״במעלה,״ החלוץ 13
(כתובת פרטית: פבזנר ,19 חיפה)

דזיגז בחחזיס

טעות לעולם צודקת

שליט מצרי מדגיש רשמית

ב ע ריכ ת לילי גלילי

אדם שהואשם בשנת 1953 באשמת
ביגאמיה נטבע כעת לשלם
מזונות (הארץ)
אורי און, תל־אביב
אחרי ששחה בים של נשים.

מוזמנים משתתפים. אסר המשתתפים בעמוד זה יזכה מדי שבוע
בפרס של סו לירות ישראליות. הזוכה השבוע הוא נתן בכרן, חיפה.

היא נעשה סכין בגרונו( .הארץ)
שלום לוי, יפו
בשרו הפך חידודים חידודים.

כי הוא חובב שחייה ימית,
ותץ כדי תירגול לשחות
הוא מתרגל גם קצת לסחוט .

כוככת־כד כשעת רצון
חושפת שוק וגם חזה -
והקהל, ממש כצאן,
״שוק • הוא מקפל מזה.

כשרונו של אדם פיקח
הרי זה נחלתו .
שכרונו של אדם פיכה

חו צפה נו ר אי ת
על מפ״ם, אחרות העבודה, ממשלת ישראל ודוקטרינת א״זנהואר:
רב צעיר עמר לצאת לשליחות, ולא בטח ביותר באשתו, הרבנית הצעירה. לבי
אמר לשמשו, כי בשעת מסעו יהיה שקט יותר אם ידע כי השמש מעיף עי! מפקחת
על אשתו.
השמש היה מסוג החתולים המועמרים לשמור על השמנת. בערב, לאחר צאת הרב,
ניגש לרבנית ואמר :״את יורעת בוודאי שהרב ביקש אותי לשמור עליד בהיעדרו.
מה דעתד, אם אשמור עליר על־ידי כד שאלו! בחדרר?״
״מה?!״ צעקה הרבנית .״איד אתה מעיז?! איזה חוצפה!״
״נו, מילא,״ התנצל השמש ,״אם את לא רוצה — לא צריך.״
״מה שייר לא רוצה?״ אמדה הרבנית ,״אבל זוהי חוצפה בבל זאת!״

7.30 גלי צה״ר — 7.40 גיל צה״ל.
(הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
למרבית הצע״ר
משחק מסורתי בין מחזיקי הגב
האנגלי ומחזיקי הגביע הצרפתי.
(חדשות הספורט)
דויד אולסברג, חיפה
הקש ששבר את הגביע.

הרי זו מחלתו .

סח לתומו בחור מינימאלי :
עז רצוני כאחת מכסימלית .
ר א שית -שתה א מקס ימה לי.
ו שני ת -שתהא מ ס כי מה לי.
נתן בכרך, חיפה

צבר עו
זז מו די ם
ועוקצנ>ם

ס ^ייל נסע לכפריסבא, בו מתגוררים
( ^ הו רי אמו בבוקר באה המטפלת
לפעוטון ושאלה :״איפה אייל?״
ענתה לה וליה :״הוא נסע לכפר סבא
וסבתא *
קיבוץ גבים

!>\חרי המסיבה שערכו לאמון
§^£ביוס הולדתו הששי, שאל אותו
אביו :״היית רוצה שכל יום יהיה לן
יום הולדת?״
״לא, אבא,״ השיב אמון ,״כי אז
הייתי מת יותר מוקדם.״
קיבוץ גבים

נ לדד שנעשה דוד, למזל טוב,
}שמע כי חברי המשק פונים אל
הוריו בכינוי סבא וסבתא שאל אלדד
בתעומת
״ומי יהיו אבא ואמא שליל״
קיבוץ גברעם

6-8שעת ט.יול בפינת החי של
ג—בית־הספר, הסבירה אמא לחיימקה
כי הצב סוחב תמיד את ביתו על גבו.
אמר חיימקה בצער :״חבל שלא ידעתי
את זה כשעברנו לשיכון הוותיקים.״
קיבוץ גברעס

המלון הלועזי
אובייקטיביות — דעתו של מי שמצטט איתי,
שביתת תחבורה.אוטו־אמנסיפציה
אספרסו — קפה. אהבה ופאנטאסיה.
בורסה — מקום כינוסם של פושטי־עור.
פושטי־רגל ופושטי-יד.
ביורוקראטיה — פקידיאולוגיה מטופסת.
גיליוטינה — מכשיר פרימיטיבי ששימש למב צעים
מדיניים מסויימים בצרפת עד להמצאת
הצבעת האימון.
גראפומן — סופר שהצטרף ל״שורת המת נדבים״.
דולאר
— דבר שהדגים בשעת הנסיגה מסיני
את הצד השני של המטבע.
דיאטה — דבר שכל אדם שמן מתחיל לעשות
ממחר.
דיקטטורה — שלטון האחד בדורו.
דמאגוג — אדם נמוך המדבר גבוהה גבוהה.
היסטוריה — היסטריה התלוייה בוו החיבור,
או: מדע שתחילתו בסג׳רה.
וואקום — מליאת הכנסת.
טנדר — סחורה ישראלית מיוחדת במינה.
היקרה יותר כשהיא משומשת וזולה יותר כשהיא
חדשה.
מוזה — מותר האדם מן הבוהמה.
מטמורפוזה — מצבו של בן־גוריון בין ה־7
וה־ 8בנובמבר . 1956
מינימום ומקסימום -שני קווים מקבילים
שאינם נפגשים לעולם.
מלודראמה — בצל סיגתיטי.
מאסטיק בקולנוע.

— הדבר המרתק אותך אל כסאך

גלילי

נורמאליות — מצב בלתי־נורמאלי בהחלט
לדעת הפסיכולוגים.
נייטראליות — עמדתו של צד שלישי. שעוד
לא החליט את מי כדאי יותר לשנוא.
נ. ק .וו. ד — .שיטות ״הפואמה הפדאגוגית״
בהתגשמותן.
סוליסט — מוסיקאי הנלחם לבדו בתזמורת
שלימה — ומנצח.
סטאטיסט — שחקן גדול שלא מבינים אותו.
סטאטיסטיקה — מדע שתפקידו להשאיר את
מדד יוקר המחייה במצב של סטאטום־קוו.
סלקציה — גזירה שאפשר לבטלה על־ידי
פרוטקציה ושאסור להזכירה כשעוסקים בקולקציה.
סנוב — אדם המוכן לשלם כפליים׳ ובלבד לקבל
מהתיאטרון כרטים־הזמנד. חינם.
פדאגוגיה — מדע המבוסס על ההנחה ששום
אדם איננו מסוגל להתקלקל בכוחות עצמו.
פופולאריות — התכונה המשותפת לאייזנהואר
ולמרילין מונרו.
פאתום צנזור — אדם המקצץ מן הסרטים את כל
— הפאתולוגיה של ציפור־הנפש.

התמונות הבלתי־מוסריות ושומר אותן לעצמו.
קולחוז — מקום שבו כאשר מישהו משמיע קול,
אין חוזים בו יותר.
קו ביז ם — אמנות המבוססת על ריבוע העיגול.
שנור — עת דודים (מאמריקה).
שירה מודרנית — מעשה הנוגד את כללי
הפו־אטיקה המקצועית.
תוריאדור — אדם החוסם את השור בדישו.
תיאוריה — חדר־האורחים של הפרקטיקה.