גליון 1029 מתאריך 3 ביולי 1957

הוווהס הזה

ם כחבים

העורך הראשי:
אורי אבנרי

שש כש

ראש המערכת:
שרום בהו
עורכי־משנה:
דובאיתו, אורי סלע
עורך תבנית:
אהרון צור

עורך כיתוב:
סילבי קשת
רחוב גליקסון * ,תל־אביב, סלפון ,267*5
ת. ד . 136 .מפן למבדקים :״עולספרס.״
המוציא לאור: הפולם הזח בע*מ.
דפוס משה שהם בפ״מ, ת״א, סל,62239 .
החפצה: דוד דופל ובניו, תל־אביב.
המפרכת איננה אחראית לתוכן המודעות

צלם המערבת:
אריה פרו

:תב בכיר:
אלי תבור

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצח נבי, שייע נלזר, לילי
נלילי, רויר הורוביץ, רותי ורר, רמי
ווהר, אברהם הרנווו, אוספרסאובר, אלכם
טסים, אביבה סטו, עמוס פינו, שלמה פרו.

העתון הנקרא ביו תרבמ די נ ה
שחוזרים מהעבודה. דני הזדעזע. ג׳ינג׳י הטעין
מחסנית וצעק לעומתו :״מה אתה שותק?
דפוק כמד, כדורים, ממזרים כאלו!״•
במאמר מענין על עבירות תלמידי השמיניות,
התלוננה השבוע המחנכת הוזתיקה
טוני הלי׳ מנהלת בית־הספר תיכון חדש
בתל־אביב, כי המורים אינם עושים דבר
כדי לעורר את הרגש המוסרי בלב תלמי־דיהם,
תוך ניתוח פרשות אקטואליות .״באי־זה
בית־ספר דובר אחרי מקרה כפר־קאסם
עם התלמידים על העובדות ועל ד,אוירה
המאפשרת מעשים כאלה?״ שאלה באותו
מאמר.
לפחות על מורד, אחת אינה חלה תלונה
זו: המורה,-רבקה כהן בשער־העמקים. מקרה
כפר־קאסם זיעזע אותה. מספרת היא, בירחון
החינוכי של הקיבוץ הארצי אפקים :״חי״
ברתי סיפור בעקבות מכתב לדני של אורי
אבנרי (העולם הזה .)999 גיבור הסיפור
הוא נער בשם דניאל, שהוריו נספו בזמן
השואה הנאצית. הנער נאסף על־ידי נזיר
והוסתר בבית־מנזר. משם נמלט, והגיע עם
עלית־הנוער לאחד הקיבוצים ואומץ על־ידי
אחת המשפחות. אז הפסקתי וביקשתי את
חניכי להמשיך.״
כתבה לבנה, בת ה־ 14 וחצי יצאה
כל קבוצתו של דני לצבא. הוא רצה מאד
להיות בחיל הצנחנים, אך הכושר הקרבי
שלו לא הספיק ל ו בצבא שמר דני על
הערכים שספג. לא היה נסחב לריקודים הזולים
והתעסקויות שונות, שהית לפעמים
חלק ניכר מהווי המחנה, והוא ועוד כמה
חברים מקיבוצים אירגנו חוג לריקודי־העם
ומקהלה נחמדה. לא תמיד לית המפקדים
ברצון מפעלים אלה, כי הם היו מכניסים
אווירה של מוסד קי בו צי ...נגמרו שנות
השרות ודני חזר למשקו, לביתו הטוב. בהיכנסו
לחיי העבודה היום־יומיים, נכנם
שוב לענף המטעים האהוב עליו, והמשיך
את חייו בקיבוץ וידע לנצל את כל הטוב
שבם.״

פחות אידיליות היו קורותיו של דני בסיפורה
של רותי, ב תה־ : 15 דני ישב
בעמדה בשעה שפרץ ג׳ינג׳י והודיע בשמחה:
חברה, הצנחנים בסיני, יחי אנחנו! כולם
קפצו ממקומותיהם והחלו לחבק ולנשק זה
את זה. דני נשאר על מקומו וחשב: הנה
שוב החלה מלחמה. ד,תהיה זאת כמו ההיא?
לא מספיק מלחמות? וכולו סלד מהבחורים
שהוציאו בינתיים יין מן הסליק וספחו זה
על שכמו של זה.
למחרת בשעה ארבע צעדה הפלוגה לעבר
כפר־קאסם. בפתח הכפר עצרם המפקד ו־ציתד,
על כל החיילים לעבור בבתים ולהכריז
שד,עוצר מתחיל הפעם בחמש ולא בשש
כרגיל. דני עבר בשטח שהוקצב לו, נכנם
לבתים, בירך לשלום את התושבים ומסר
את הפקודה.
ב־ 4.30 התאספה הפלוגה. החברה צחקו
והתבדחו כיצד רדפו אחרי ערביה מסכנה
וכיצד התעללו בזבן עבדול. רבים ספרו
שלא רצו להיכנס לכל הבתים ורק בחלק
הודיעו. המפקד חילק אותם מסביב לכפר.
דני וג׳ינג׳י היו בסמוך לשער ושמרו.
בחמש פחות 25 החלו חוזרים פועלים
מעבודתם. הראשון נכנם בשקט ואז החלו
יריות. דני לא הבין מי זה יורה עתה.
היריות התרבו והנה גם לצידו יורים. הוא
הסתכל. ג׳ינג׳י יורה. על מיז על ערבים

לפתע נזכר דני בחלום מימי ילדותו.
באביו הזקן ואמו, שהרשעים התעללו בד,
בהיותה ערומה. ראה בעיני רוחו את אביו
מופל לארץ בידי הגויים והם יורקים
בפניו.
אך הנד, נבהל. יריד, נפלטה לו והיא
פגעה במפקדו. הלז התחיל לצווח מכאב ודני
נבהל. כעבור זמן השתתקו היריות. לצידי
הדרכים התגוללו גופות מתות ודני המום
לגמרי צעד ברגלים כושלות לעבר העמדה.

ישו בקריית שמונה

מזה כסה שבועות אני עוקב אחרי מאבק
הגבורה שק העוקם הזה עם הש. ב .ואדוניו.
זהו הלרב הנושן של דויד ננד נולית ושל
נ׳ורג׳ הקדוש נגד הדרקוז...
א. ג״ תל־אביב
שובו בנים חוטאים! אסור לאדם לאבד את
עצמו לדעת, לפי חוקי דת ישראל, וזהו
בדיוק מה שאתם עושים בצאתכם לבדכם
ננד הכוח הכל־יכול של ישרות ד,במחוז...
איזה פרחים אתם רוצים שאשלח להלויתכם?
ראובן פ ,.תל־אפיב
ציפורנים אדומות, בבקשה.
מזה כמה שנים אני מרמה את מם ההכנסה.
עד עכשיו עשיתי את זה במצפון
רע, כדי לקיים את משפחתי. עכשיו אני
עושה זאת במצפון טוב. לדעתי, כל הנותן
.כסף לקיום ארנון בלתי חוקי, הבולש אחרי
אזרחים כדי לאסור ננדם חומר להשמצות,
הופר את עצמו שותף לפשע...
לא־משלם־מיסים, תל־אביב
המלחמה הקרה (בינתיים) המתנהלת מזה
שבועות ביו. חש. ב .לבינבם מזכירה לי
משום מה, משחק מזרחי בשים שש בש...
זאב עינת, פתח־תקוה
לפי עניות דעתי זה בבר עובר כל גבול.
עם תמונת השער של בן־גוריוו (העולם
הזה )1028 עברתם על המותר. האם אתם
חושבים שתמונות וכתובות מעיז אלה תעזורנה?
עשיתם בזה מעשה עוול הפונע בכל
איש בישראל. זה נקרא לירוק לעצמנו
בפנים ולהשפיל את עצמנו ואת כבודנו עד
עפר.
נחמיר, וינבלום, גבעת־נשר
לא העולם הזד, הוא שבחר את סגנון הויכוח.
במונח ״מסך השקרים״ השתמש לראשונה
מר בן־גוריון בבסאונו הפרסי נגד
העולם הזה.
בויכוח על הש. ב .בכנסת כינה שונא
ההצהרות המושבע את שבועונכם בשם עתון
״העולם התחתון״ .אין לי שמץ של ספק
שמילים אלה נאמרו על ידו מתור חרדה
לשלימות שלטונו, באשר הוא רואה בכם
את אחד הכלים הענקיים החותרים נגד
שלטון תבוסני זה, אכול השחיתות והרקבון.

המורה כהן לא הסתפקה במיבצע חד־פעמי
זה, ביצעה שורה ארוכה של פעולות. בהבינה
שאין יחס הוגן ללא יחס של כבוד׳
סטתה מתוכנית־ד,לימודים המקובלת, הקדישה
זמן רב ללימוד תקופות־הזוהר של
האימפריה הערבית( .כותבת התלמידה רותי:
״הסברנו בכיתה את הסיבות לפריחת האימפריה
המוסלמית בעבר, תרומתם של הערבים
לתרבות האנושית, וכן את הסיבות
לנחשלותם של הערבים בימינו.״)
תלמידי הכיתה ערכו סיורים בכפרים הערביים
בסביבתם. בכפר שפרעם חזו בק־בלת־הפנים
המסורתית היפה של המוכתר
הערבי. בכפר זוביידאת ראו את חיי הילדים
הערביים, ההולכים יחפים קילומטרים רבים
לצריף הרעוע המשמש להם בית־ספר. הילדים
התרגשו והחליטו להשתתף בסכום
כסף מקופת־הקבוצה. שלהם בהגרלה שסידרו
המורים הערבים לשם תיקון הצריף.
הם גם שלחו תפוחי־אדמד, לזריעה בגינת
בית־הספר.
הילדים עצמם המשיכו בפעולה. הם ערכו
בקבוצתם משפט בקשר לרצח שבויים, התווכחו
על רגשותיהם כלפי אורחים ערבים
ועל התנהגות חבריהם המבוגרים בצבא.
הם מתחו אפילו ביקורת על חינוכם עד
כה. כתב התלמיד אבנר :״בשעה שלנושאים
אחרים, רחוקים מאתנו, כגון מהפכת סין או
סבלות הכושים בארצות־הברית׳ מקדישים
זמן רב יותר( ,הרי) על נושא הערבים,
הקרובים לנו יותר, ושאתם מצווים אנו
לחיות, מוקדש מעט זמן, וגם זה נעשה
בריפרוף.״
מודד, התלמידה לבנה :״ילדי הכפר השכן
באו אלינו. שרנו איתם ואף שיחקנו, ובכל
זאת לא היינו שלמים לגמרי עם עצמנו. לא
היה זה יחס כבין שזזים. הרגשנו זרות
ואף ריחוק ולא שרנו לגמרי מתוך שמחת־הפגישה,
אלא משום שאנו מרגישים חובה
לעצמנו ומרגישים שכך צריך לנהוג״.
מוסיף התלמיד שמעון :״לא כל אחד מבץ
באופן חיובי את הבעיה, אלא מקבל את
הדברים כאילו חייב אתה לאהוב את אויבך
הערבי באשר הוא ערבי
אך יתכן כי המחמאה העליונה, למורת־מופת
כהן כלולה בפיסקה תמימה מרשימתה
של התלמידה רותי :״הערבים הם בעצם
אנשים כמונו.״

יהודים אשר הרעב החמרי דוחה אותם
לזרועות הצלב מרמים את עצמם וסופם
טירוף הרעת, משום שהצלב אינו מקום
לתענוגות בשרים אלא להיפר. אנשי קריית
שמונה (העולם הזה )1027 לא התנצרו,
אלא התיהדו במלוא מובן הטילה.
משד, עמנואל בן מאיר, חיפה

הפדאיניק

הסנינוריה של דוד ׳שוורץ (העולם הזה
)1027 על מפ״ם ועל הכדאיניקים שלה,
בקשר להתנהגותם בממשלה ביחס לדוקטרינת
אייזנהואר, מזכיר לי את אותו אציל
נדיב־הלב, ששילשל בבוקר לירה שלימה
לקופסתו של מקבץ נדבות ברחוב, ובאותו
יום לפנות ערב התננב אליו בלאט, סחב
את הקופסה עם הלירה וכל המטבעות
•שהקבצן קיבץ כל היום.
כשנשאל לפשר התנהגותו השיב אותו
״נדיב״ :״מטבעי הנני בעל לב רחום וחנון
ובהתקלי במסכן איני יכול לעבור על פניו
מבלי להעניק לו נדבה הגונה. בערב סחבתי
ממנו את כל רכושו, בי זוהי פרנסתי״.
ש. לוסטנברג, בני־ברק

הרב מדמאר
בקשר לרשיטתכם על מותו של הרב זכריה
דמארי (העולם הזה ,) 1027 אביה של הזמרת
שושנה דמארי, הייתי רוצה להוסיף עוד
סיפור אחד המעיד על אפיו של אדם דגול
זה. בתחילת ישנות הארבעים יצא בארץ חוק
האוסר על שחיטה פרטית. בבית ׳שכניו של
הרב דמארי היתה לידה ובעלי השמחה
בקשו לשחוט את נדים היחיד. הם פנו
אל רמארי, שהיה שו״ב מוסמך. הזקן ידע
על החוק, אולם לבו לא מלאו לסרב. הוא
שחט את הגדי, נקגם על כך בבית־המישפט
בסכום של 25ל״י. את המעשה הביאו
לידיעת השלטונות שכנים •שעינם היתה צרה
בו. דמארי שילם את הקנס מכיסו, לא התלונן
על בעלי השמחה ולא מסר למען מי
•שחט אח הגדי.
ש. כהן, ראשון־לציון

גם הים הוא לחם

השבוע נתקלתי שוב בבעיה הישנה —
הים. האם הים הוא רכוש פרטי או צבורי?
המדובר הוא בחוף ״אכדיה״ ,שם נדרש
הקהל לשלם עבור השימוש בחוף 150 פרוטה.
את הכסף נובה מועצת הרצליה. מעשה זה
הוכח באופן משפטי כבלתי חוקי (הריביירה
בבת־ים* .עד מתי אפשר יהיה להפר אח
החוק בפרהסיה, ועור על־ירי נוף צבורי?
מ. וסרהולץ, תל־אביב

הפרעה מכוונת

01ז

צ׳אד בעברית

המשיכו בקו למרוח ההתקפות עליכם.
זכרו, שההתקפות לא רק ׳שאין בהן כדי
להוריד מערככם, אלא שהן מהוות סימן מובהק
שאתם נורם בעל משקל. ככל שיאדר
כוחכם כן יחלש המשטר.
ע. גלבוע, תל־אביב
אם כי איני גורם הרבה חומר הנדפס
בהעולם הזה, אמרתי לא אחת כי דרושים
לנו עתונים שאינם מחפים ואינם מטשטשים
עוולות ומדנדנים מזמן לזטז את השלטון
כדי להעמידו על אחריות תפקידיו. כסופר
דכר בעמק וכאיש מפא״י — איני טוען
ננד ביקורת השלטון, מוסדות המדינה וההסתדרות.
אני עצמי הנני מבקר מושבע
ולוחם לחופש הבקורת בתור מפלגת השלטון,
ובמידה שניתז לי פרסמתי עשרות
ומאות רשימות ביקורת בשטחים שונים —
לדעת רבים, אף יותר מרי...
טענתי וטענת האחרים מסוגי מכוונת
נגד צורת הבקורת שלכם. לא ננד ה״מה״
אלא נגד ה.,איר״ .גליונכם האחרון היה
המחריד ביותר בצורתו, בכותרתו ננד ראש
הממשלה. לא כל כד מפני שהוא נערץ על
העם וחייו הם קודש לעניני האומה, אלא
משום שהוא ראש ממשלה ואנו חייבים
בכבודו.
הביקורת דרושה לנו כסם חיים, אד דרד
הביקורת צריכה להיות הוננת, תרבותית
ובעלת רמה.
א. מש, עפולה
״במידה שאדם מודד, נזודדין לו״ — צורות
הלחימה שבחר לו המשסר בז מן האחרון
לחיסול והשתקת מתנגדיו, הן הקובעות את
ה. אי ן ״ לגילוי מהותו האמיתית.

מר צ׳אד
כשראיתי את השער בקיוסקים זה הזכיר
לי משהו. אני טתכווו לציורים שהיו נהוגים
בצבא הבריטי, בו שרתי נם אני. כשרצו
החיילים הבריטיים להשמיע תלונה, הם היו
מציירים דמות של אדם המציץ מעל החומה,
בתוספת שלוש מלים כגון :״מה, אין
בירה?״ או ״מה, אין חופשות?״ הדמות
היתה תמיד אותה הדמות. האם נם צייר
השערים שלכם היה בצבא הבריטי?
דויד לויט, רסת־גן
לא, אבל הצבא הבריטי היה אצלו, הפגיש
אותו עם מיסטר צ׳אד, דמות ידועה בפולקלור
הבריטי (ראה ציור).

לפני שבוע הוסכם בין קבוצת הכדורגל
שלנו לבין קבוצת הפועל מנדל-העמק, השוכנת
במרחק ארבעה קילומטרים בלבד
מאתנו, על קיום תחרות גומלין, לאחר
שקבוצת הפועל שיחקה על מגרשנו שבוע
קודם לכן. אולם משפנינו למושל הצבאי
בנצרת לקבלת רשיון תנועה, הוא סרב,
ללא מתן הסברים כלשהם. בצורה זו מנע
מאתנו מלהיענות להזמנת שכנינו, הנוער
הספורטאי של מנדל־העטק.
איסור זה על קבוצתנו לפנוש קבוצת
ספורטאים יהודיים אינו רק הפרעה מכוונת
נגר חופש התנועה שלנו, אלא נם מכשול
מתמיה בררר ההתקרבות עם אחינו הספורטאים
היהודיים.
מועדון הכדורגל, יפה, נצרה

אופני הרב

הופתעתי כשקראתי בכתבה ״שלוש נשיקות
על הנבול״ (העולם הזה )1024 את מ־קטע
על הרב שלום קורן טכינרת. אין זה
נכון כי הרב קורן אינו מן המדקדקים
הרב לא החליט אף פעם לוותר על מנהג
ההקפות של החתן על־ידי הכלה. רק נאשר
ההורים ו/או בני הזוג אינם חפצים
בטכס זה, אין הוא עומד על כך. כמו בז
מעולם לא רבב הרב קורן על אופניו יחף
וכל הקטע על תלונת הרב טטבריח, כביבול,
אין בו שחר. אדרבא, יחסיו של הרב קורן
עם רבני טבריה הם יחסים של כבוד וריעות
והבנה הדדית.
דואב לבי על כשלונכפ כיוון שהתרשמתי
שכתבכם ביקש דווקא לספר בשבח חרב, המרפד
את עול הרת טרם ירכיבו על צוארי
קהילתו. אני אחראי לאינפורמציה זו, כיוון
שאני בנו בכורו של הרב ויודע אורחותיו.
יצחק א. דגני, נורת
נכון הדבר שאחר תקופה ממושכת של רכיבה
על חמור ואחרי שהישוב בעמק הירדז
התרחב, רכש לו הרב זוג אופניים ודובב
עליהם. אולם אף פעם לא ראינוהו יחף.
הרב קורן חביב על בני עמק הירדן, דווקא
שלמרות הקפדתו המליאה על דיני ומנהגי
המסורת הוא יודע להתהלד בדרכי נועם עם
הציבור החפשי בעמק הירדן.
שמריהו ברהון, דגניה א׳
האינפורמציה שנמסרה לכתבכם בקשר לרב
שלום קורן היא מומעית. יש להצטער
צער רב על העוול שננרם לרב.
המזכירות, תל־קציר
כל הכבוד לרב קורן, הסוכר היסב גם מחוץ
לגבולות עמק־הירדן כאדם בעל השכלה
עשירה והליכות נעימות. בפרסמו את הסיפור
על רבני סבריה שהתלוננו על רכיבת־האופניים
של הרב קורן, לא התכוון העולם
הזה בשוס פנים לפגוע בכבוד הרב, אלא
לספרו בתקרית משעשעת, המדגימה טל קצה
המזלג את הבדלי ר,מ שגים בין רבני חדור
הישן לבין רבנים מתקדמים יותר. יתכן
שהרב לא היה יחף, אולם סיפור זה הוא,
למרות כל ההכחשות, מעשה שהיה.
העולם הזה 1029

שתי תריע תהרכות איתיע בארץ תוה שרושה עדשיע.
שתי תריע ערביות:
״אדרת ידעתו״ .ארדה ירעע עריתע. ברוך דיין אתת.
הן היו הופץ שהפעיר את הפצצה, אשר תרגת 47 ותשות
בכפר־עאעע. הדי ההתפוצצות הווראה עורע תהרהריע
כתעבו בכר יוע בעתווי-הבוער. הע ושתעיע כצעוע
האכורי שר רועות רעות.

ריר כפר־עאעע, בין עוציע ושרות-תרשיע, צץ בן רירה
בית־עברות ערש. בשורות ארוכות וברתי־ישרות
תשתרעיע העברות — פשותיע, ארעייע, תכועיע ב שכב ת
תרת. אשר יד ברתי־תאותות ערכוה בה את השתות.
הוה הע תותריע, הארבעיע־ושבעה גבריע וושיע,

ו! 3ד1ן:

--1-1ורן•

זקנים מקומטי פנים, נערים ונערות שזה עתה התקרבו לאביב חייהם, אמהות אוהבות
ועלמות שלא ידעו גבר — ארבעים. ושבעה יצורים שנבראו בצלם אלוהים, שלא השאירו
אחריהם אלא זכרון בלב אשד, ואב, ושם מופשט באחד הסעיפים של גליון־אישום.

לכותינו קהו כשנים האחרונות. פה רכים נפלו ונרצחו — מיליונים
על נכי מליונים, כני כל העמים, וכיחוד כני עמנו שלנו.
מה הם חייו של פרט אחד לעומת מליונים אלה? מה כוחם של 47 קברות בשדה נידח,
לעומת קברות בלתי־ספורים אלה — וזכרם של המליונים שלא זכו אפילו לקבר?
אך דבר אחד חייב להרעיד את נשמותינו, הדבר המוציא את הארבעים־ושבעה מבין
גלי העצמות של עולם מטורף —

^ נו קוראים את הדו״חים, והנה אין בהם אפילו רמז קטן אחד שמישהו הזדעזע אי־פעם
מפני שסלד מן המעשה עצמו, שלבו נרעד מפני שבני־אנוש חפים־מפשע נקטלו,
שנחרד מפני שידיים עבריות ביצעו כאן פשע־מלחמה פשוטו כמשמעו.
האלוף נזף במפקד מפני שהופרה הפקודה שלא לחמם את החזית.
המפקד כעס מפני שנהרגו יותר מדי — יותר מכפי שתיאר לעצמו, כשזרק בקלילות
כה רבה את שתי המלים הערביות.
אחרים־ הזדעזעו הרבה יותר מפני שהועמדו לדין אנשים שצייתו לפקודות.

כי שתי מלים רצחו אותם.
שתי מלים ערביות שיצאו מבין שפתיו של אדם עברי.

ך* יו של מי? יום אחרי יום יושבים השופטים בירושלים — מול עיני הנאשמים,
^ עיני מצפונם ועיני אלוהיהם — ומנסים להחליט זאת.
זהו בית־משפטי של מטה. אולם ישנו בית־משפט גבוה יותר, בית־משפט של מעלה. הוא
אינו שופט את האחד־עשר, שנקלעו לספסל הנאשמים. הוא שופט את כולנו.
אותנו, הקוראים מדי יום את הדו״ח היבשמבית־המשפט, ואיננו מזדעזעים בכל יום מחדש.

אותכו ששמענו את שתי המלים הנוראות ממלאות את אולם כית*
המשפט -פעם, פעמיים, עשרות פעמים -והמשכנו כחיינו כאילו
לא קרה כלום׳,כאילו יכולה אומה לעכור עליהן לפדר־היום.
איש לא יקנא בשלושת השופטים היושבים בירושלים. חייבים אנחנו להתפלל כי ימצאו
בלבם את הכוח לחרוץ דין־אמת מבלי לשכוח את מידת־הרחמים, למצות את כל עומק
האכזריות של המעשה מבלי להיות אכזריים בעצמם.

אולם איה הזעזוע מן העוכדה שקצין עכרי נתן פקודה שלא לחבוש
פצועים ולתת להם לגווע ככלכים -דכר נדיר גס כספרי־זוועה?
איה הזעזוע מן הסיפור המחריד על הנשים הצעירות, אשר הורדו בדם קר ממשאית,
הועמדו בשורה ונקטלו, על הנערות אשר צעקו כאשר עשרות כדורים פלחו את עורן
הזועק־לחיים, אשר היורים הוסיפו לירות עליהן גם כאשר פירפרו וצעקו בעודית הגסיסה?

איה הזעזוע מן התיאור הנורא של האם, שנקרא לזהות את הגופות
המכוסות כשמיכות, וכרע• תחתיו באשר הסיר את השמיכה מראשו
של נער ונוכח לפתע בי כנו הקטן הוא זה המכיט כו כעיניים מתות?

זיל

ם אנחנו יכולנו לקרוא דו״חים אלה מבלי להזדעזע עד למעמקי נשמתנו, מבלי שכל
רגש בגופנו יתקומם ו־זעק, מבלי שנפרוש לפינה אפלה ונבכה מרוב בושה הודעה —
הרי שחולים אנחנו.

אם יכולנו לקרוא כבוקר את הדכרים ליד השולחן -ולהמשיך אחר-
כך כשתיית הקפה, ללכת לעכודה כמשרד או ככית־ההרושת, לומר
דברי נועם למשפחותינו ולכרך לשלום את הכאים לקראתנו,
לחזות כסרט משעשע או לקרוא
כספר רוגע -הרי שמחלה ממארת
מכרסמת כנבכי רוחנו.
סימן שלא האחד־עשר הם האשמים, כי
אם כולנו, כולנו עד האיש האחרון. שאין
האהד־עשר יוצאים מן הכלל, כי אם הנם
אנשים אשר גורל עיוור בחר בהם במקרה,
מת ך הכלל הגדול אשר יצר את הרקע
הרוחני למעשה.

! אזר! ,ים של המדינה פעלנו אחרי
,התקרית כפי שהיינו צריכים לפעול,
באמצעות מכשירינו הממלכתיים — הממשלה
ששילמה פיצויים, הכנסת שקמה לאות
אבל, בית־המשפט המנסה לחרוץ דין.

אולם בכני־אדם, כאנשים חיים
ונושמים, אשר בל אחד עומד לבדו
מול הכורא ומול מצפונו, לא
עשינו דכר כדי לרחויץ את עצמנו
מן האשמה.
שהרי התפרסמו הדברים הנוראים, ונחשף
המצב הרוחני המחריד — ובתוך המחנה
שלנו, אין קול ואין קשב.

איה הרכנים שיכו על חטא?
איה הסופרים וגדולי־הרוח אשר
ישמיעו את זעקתם? איה המדינאים
והאלופים שיפשפשו במעשיהם
וישאלו את עצמם כפומכי:
מה היה חלקי שלי בבל אלה?

ן י>י דוש מעשה. דרוש מעשה סמלי ש!
יביע את רגשי־ההרטה של כולנו, את
החלטתנו להניח את היסוד לחברה בה שוב
לא יהיו מעשים כאלה אפשריים.

*:גרי

הוא צריך לכוא ממעמקי העם,
במעשה ספונטאני ומטהר.

הוא חייב להיות טהור מכל שיקול תועלתי,
מכל שאיפה פוליטית, מכל כוונה לעשות
רושם על מישהו לשם משהו.
אני בטוח שאיני היחיד שרעיון זה עלה
בלבו, בלילה של נדודי־שינה, אחרי קריאת
אחת העדויות המחרידות:

שמוטלת עלינו החובה, בציבור
של אנשים פרטיים, להקים מצבה
כמקום כו כוצעה הזוועה.

המקום המיועד למצבה ־ מקום הזוועה במבואות הננו
אולם לא משפטם של האחד־עשר הוא העיקר. העיקר הוא מה שנתגלה בשעת המשפט
דברים שאחדים מאתנו ידעום בעומק לבם, אך הכתובים עתה בדיו בלתי־מח־קה.

ללא ירחמו״ אמר המפקד .״בלי סנטימנטים״ .״לא יהיו מעצרים״ .״לא יהיו
״ א 1פצועים.״ האם היה זה רק איש אחד שחסר לו הדמיון כדי להבין את הקשר בין מלים
אלה, הנאמרות בקלות כה רבה, לבין שורות של קברים?

לא. בי המלים עכרו מאיש לאיש. עד אחרי עד קם וסיפר מה היתה
הגכתו, ומה היה מצב־הרוח אחרי שנקצר קציר־הזוועה.
״איש לא הזדעזע מן הידיעות,״ אמר עד אחד .״רק כעיור זמן, כשנודע על הרוגים
רבים שאי־אפשר לספרם, הורה המג״ד על מתינות בפתיחת־אש

הזעזוע לא נגרם על־ידי עצם המעשה הנורא, שפיכת דמם של חפים
מפשע. המספר הגדול גרם להרגשת אי־הנעימות.
״חיי אדם במלחמה אינם עולים כסף,״ אמר עד .״לאחר התקרית לא נראה איש מתנהג
כאילו אירע דבר היוצא מגדר הרגיל.״
ובא עד אחר ואמר שאילו סרב להרוג אנשים חפים־מפשע, היה מרגיש כאילו בגד
ברוח עליה חונך בצה״ל.
ובא המג״ד עצמו וסיפר כי לדברי המפקד הממונה עליו היה כדאי שבערב הראשון
״ילכו כמה ככה״ (בלווית התנועה המתאימה) כדי שהאחרים ״יבינו״ .ושאינו רוצה לא
בסנטימנטים ולא במעצרים. נורא מכל: שהוא אמר לפיקודיו ״אנחנו לא מפנים פצועים.״
וכאשר קרה מה שקרה, ונקרא המפקד לבירור עוד באותו ערב, כשהפצועים עוד זעקו
והגופות טרם התקררו, הסביר המפקד, זה שאמר באותו יום את שתי המלים הערביות,
כי לא תיאר לעצמו שיהיו כל־כך הרבה נפגעים. ואילו המפקד הגבוה פנה אליו בכעס:
*הרי נתתי לך הוראות שלא לחמם את הגיזרה!״

גלעד שיזכיר לעצמנו את המעשה שנעשה, שיקרא לעומתנו בכל רגע של חיינו: זה
יכ ל לקרות שוב, אם נרפה אף לרגע קט מן המאבק לטיהור עצמנו.
גלעד שישמיע באוזני הדורות הבאים: נאבקנו עם כוחות השחור בלבנו, וניצחנו.

מי צריך לעשות את המעשה? כולנו. לא על-ידי החלטה של ממשלה,
לא על־ידי צוו מלמעלה, בי אם על-ידי מאמץ מרצון של רכים, על-ידי
תרומתם הסמלית של אלפי אנשים.
מי חייב ליזום זאת? לא עסקני מפלגות׳ ולא חותמי חתימות על פטיציות. כי אם
הרבנים, אנשי־הרוח, הסופרים והמשוררים, המחנכים והעתונאים והמדענים.

•ן והי קריאה

לעצמנו.

קול דמי אחינו צועקים מן האדמה. וקול בלבנו שואל ,

אותנו: איכם?

אינם׳ זקוקים

׳הארבעיפ-ושכעה הקבורים ליד כפר־קאסם שוב
לרחמים. שום דבר לא יפריע עוד את מנוחתם לעד.
אולם אנו עודנו חיים. אנו חייבים לבנות את חיינו, כפרטים וכאומה.
עלינו מאיימת המחלה של אובדן המוסר, של הריסת הרוח אשר
בלעדיה שוב לא יתכנו חיים של טעם, ולא יתכן־ קיום לאומי.
אם לא נשיב לקריאה המהדהדת בלבנו, אוי לנו ואוי לעמנו.
כי אז מוטב שנשנה את אותו מושג נורא, ונחליפו בשתי מלים ערביות אחרות:

1ע<*עך
״אללה ירחמנא׳׳ .אלוהים ירחם עלינו. בי זקוקים אנו לרחמים.

במדינה
העם

העדות הואשוש במשפט חדות׳ מגדה שיטה חדשה

שקדן בשנו

ב־דו היוצר
היה זה מחזה מרהיב־לב, שנערך השבוע
במאות כיתות בכל רחבי הארץ. ילדים
בחולצות לבנות הציגו הצגות נאיביות שחוברו
על־ידי המורות, כשהם רועדים
מרוב התרגשות נוכח עלייתם מכיתה א׳
לכיתה ב׳ .הורים, שלא כולם יכלו להסתיר
את דמעותיהם, התרגשו לא פחות.
לעומת פרי־ביכורים זה של מערכת־החינוך,
בלטה החודש התוצרת המוגמרת
בכמה במות שעוררו למחשבה נוגה. אחרי
שכנופית־השמיניות׳ מצאה לה מחקים רבים
ברחבי הארץ׳ בגל של עבריינות צעירה,
ואחרי שמשפט כפר־קאסם הדגים פרי אחר
של שיטת־החינוך (ראה הנידון) ,הופיעו
לעיני השופטים בתל־אביב תלמידיה־לשעבר
של מערכת־החינוך בדמות אנשי־מחתרת,
מלשינים ופרובוקטורים, כולם כאחד ללא
אידיאל, ללא מטרה בחיים, ללא כיוון של
הגשמה.
כל תופעה שלילית זכתה להגבה משלה —
פוליטית, כלכלית, צבאית. אולם בלב אנשים
רציניים, התגבשה יותר ויותר ההכרה שמשהו
עמוק יותר טעון טיפול דחוף: בית־הספר
הישראלי עצמו.
כל עובד בישראל קינא השבוע במורים,
שיצאו לחופשה נכספת של חודשיים. אולם
המורים עצמם ייטיבו לעשות, אם ינצלו
את הזמן — נוסף על קורסי־ההשתלמות
ובילויי־הנופש שהם ראויים להם — גם
להתייחדות עם שאלה אישית אחת :״לקראת
מה אני מחנך את תלמידיי״
הממשלה הסימפוזיון הבל ת-ג מור
הקואליציה הממשלתית הנוכחית נולדה
על רגל שמאל. רק אחרי שביג׳י חילק את
כל התיקים החשובים לאנשי מפא״י, מפ״ם
ואחדות העבודה, הגיע לחלוקת השאריות
לאחים הצעירים של המשפחה.
לפרוגרסיבים נמסר תיק״המשפטים, שהפך
מזמן לאחוזתם הפרטית. לדתיים נשארו רק
שלושה פירורים: תיק הדתות, תיק הסעד ותיק
הדואר. הראשון שייך להם ממילא,
האחרון הוא כמעט חסר־ערך, מאחר שלשר־הדואר
אין שום השפעה במשרדו, ההולך
מדחי לדחי תחת ידי השליט האמיתי: המנהל
הכללי חיים בן־מנחם, איש מפא״י צרוף.
כל זה לא מצא חן בעיני משה שפירא,
מנהיגם הערני של הדתיים. עוד לפני הבחירות
לכנסת, אחרי התפטרותו של ישראל
רוקח, הובטח לו תיק שר־הפנים לצמיתות.
כשהופרה ההבטחה, נכנע שפירא, הסביר לחסידיו
את הקרבן בצורך השעה החמורה,
הדורשת ליכוד לאומי מול הסכנות הצבאיות.
אדיכות כמלפודת. בינתיים זרמו
מים רבים במיצר טיראן ובתעלת־סואץ.
עניני הבטחון נרגעו, והשרים הדתיים נזכרו
בעוול שנעשה להם בשם הליכוד הלאומי.
הם נזכרו גם בארבע דרישות״המינימום
שהציגו עם כינון־הממשלה׳ ושנתקבלו עק רונית
על־ידי ביג׳י. הדרישות:
• חקיקת חוק ארצי לביעור החזיר.
• הכנסת כמה שינויים בחוק החינוך.
• חקיקת חוק שבת בנוגע לעבודה בחרושת
ולתחבורה.
• חקיקת חוק למועצות הדתיות.
הדרישה הראשונה בוצעה, השניה היתד,
חסרת־חשיבות. נשארו שתי הנותרות. כששלחו
הדתיים מכתב רשמי לראש־הממשלה
והוזמנו באדיבות לישיבה גדולה, הופתעו
לשמוע מפי אנשי מפא״י הצעה נדיבה:
שינסחו בעצמם שתי־הצעות חוק הנראות
להם.
הדתיים הבינו מיד שנפלו בפח. הם לא
יכלו להציע חוק־שבת בתחבורה׳ ועוד פחות
מזה חוק למועצות הדתיות.
בומראנג. הסיבות לכך היו פשוטות,
ידועות היטב לביג׳י. הדתיים הבטיחו שלא
לעורר שום דרישות לגבי הפסקת תחבורת
השבת בחיפה. כי אילו הציעו הם עצמם
את החוק שיתיר את חילול״השבת החיפאי,
היו נראים כבוגדים בעיני בוחריהם.
לגבי המועצות הדתיות היה המצב קשה
עוד יותר. כיום אין כל חוק המסדיר את
בחירתם של מוסדות אלה. בהעדר חוק,
עושים בהם עסקני הפועל־המזרהי כבשלהם.
אילו נקבעה צורת הבחירות בחוק רשמי,
היו רבים מהם מאבדים את משרותיהם.
לא היה להם שום חשק לכך.
ברגע שהדתיים הבינו שהטילו בומראנג
העלול לקטול אותם, החליטו להתכופף. שוב
העולם הזה יגסו

כל המספר לשון הרע, וכל המקבל
לשון הרע, וכל המעיד עדות־שקר
בחברו, ראוי להשליכו לכלבים
(פסחים, דף קי״ח, א׳).
^ כל היצורים הבזויים בעולם,
אין יצור בזוי יותר מן הפרובוקטור.
הפולקלור של כל העמים
יצר ספרות עשירה על דמותו של
הטיפוס המוכן להביא את חברו
לידי עבירה כדי להפילו בפח, להעיד
עדות־שקר תמורת תשלום. השבוע
נסתבר כי ממשלת־ישראל החליטה
לטפח דגם מקורי של טיפוס זה,
להפכו לעמוד התווך של שלטונה•
עוד לפני שמעיים עמד דויד
בן־גוריון בכנסת, תיאר בצבעים
לוהטים את טוהר המוסר של חש. ב.
הכפוף למרותו. מנגנון־החושך הופרובוקטור
זרניצקי נשבע על התנ״ד*
פיע לעיני האזרחים כשהוא נושא
פרצוף החושן
את פניו עטורי־הרעמה של המנהיג
הדגול.
שייב ורומק נפגשו עם חרותי בישיבה של הנהגת המחתרת, ש־חרות
השבוע
הופיע אותו מנגנון, כשהוא נושא פנים
מנקם איים להרוג אדפיס, שחרותי נתן לו להפיץ מאות כרוזים.
לגמרי. היו אלה פניו חסרות־ההבעה וקהות־העי-יים של
גם האשל ות האחרונות לגבי דמותו של העד זרניצקי ותפקידו
דניאל זרניצקי, פרובוקטור מקצועי וסוכן שכיר של הש.ב,.
במשפט זה נמוגו כשהגיע לשיאו: חרותי אמר לו, העיד זרניצקי,
לפי עדות עצמו׳ אשר השופט אסר לפרסם את תמונתו.
ש״יש הסכם עם עורך העולם הזה לעמוד בקשר עם ח מ תי
כדי לספק חומר על אישי המדינה.״ בין השאר: להכין רשי*
הצד * ש?ישי ; :אשמץ
מה של 0ם 3איש ולעק ב אחריהם ״כשיר,י, אנשים וכסף״.
מי האנשים אשר עורך העולם הזה הבטיח לעזור בחיסולם?
** וד כרגעים הראשונים של משפט היועץ המשפטי
הסביר זרניצקי: אותם האנשים הרוצים להחזיר את הפליטים
^ נגד יעקוב חרזתי, באשמת ניהול מחתרת •הפצת כרוזים
למדינת־ישראל ולמסור שטחים משטוזיה לידי הערב-ים.־-
המבזים שופט, היה ברור כי משפט זה יהיה מפנה בנוהל
מאחר שיום לפני כן לא הזכירה התובעת כלל את עורך
המשפטי של מדינת־ישראל.
העולם הזה כאחד הראשים של המחתרת הזידונית, היה קל
עד כה היו למשפט פלילי שני צדדים: התובע והנאשם. עתה
לשער שזו היתד, הפתעה שנשמרה על־ידה בכוזנה לצורך
נולד צד שלישי, שמן הראוי לקרוא לו בתואר ״נאשמץ״.
סנסציה חזקה יותר — וכי סנסציה זו לא תהיה האחרונה
הנאשמץ הוא האיש הנאשם מבלי להיות מובא למשפט,
בש!רת ההשמצות הזדוניות בחסות ממשלת־ישראל.
המושמץ מבלי יכולת להופיע ולהתגונן. באוזני הקהל המשתאה,
שלא מילא את האולם המרווח של נשיא בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, הדגימה התובעת מרים בן־פורת את השיטה החדשה.
דור ההמשך־
מפיה של התובעת התגלגלה רשימה ארוכה של אישים,
ביניהם הנביא ישעיהו, המשורר אורי צבי גרינברג, קריינית־
^ שצעקהשמש :״בית המשפט!״ ושלושת השופטים
לח״י האגדתית גאולה כהן, ד״ר ישראל אלדד (שייב) ,ראובן
^ הוותיקים קמו ממקומותיהם אחרי דחיית המשפט לשבועיים,
(״רומק״) גרינברג, ד״ר יהושע יבין. קבעה בן־פורת בשקט
כבר היה דבר אחד ברור: משפט חרותי יהיה משפט סנסציוני
סטואי :״חוליות של אנשים ששיתפו פעולה (עם המחתרת)...
נוסף במדינה.
מזמן לזמן ...תובאנה ראיות מספיקות כדי לקבוע את הקשר
כוונת התביעה הסתמנה בבירור: לסבך במשפט מכסימום של
ביניהם, ואבקש לראות כל מה שעשה כל אחד מהם כאילו
אנשים, לזרוע האשמות ימינה ושמאלה, להשיב בצורה זו על
עשה הנאשם.״
החששות הכבדים שנתעוררו בציבור לגבי הקשר בין הש.ב.
תוכן הדברים היה ברור: התביעה תנהל את תביעתה לא
לבין פרשת רצח קסטנר.
נגד הנאשם עצמו, אלא נגד שורה של אישים אחרים, השנואים
לא פחות ברורה היתה כתנת הסניגוריה. בעוד שבחקירה
על דויד בן־גוריון, מבלי להביא אותם כלל לדין, מבלי לתת להם
המוקדמת בבית־משפט השלום התעטפה בשתיקה כדי שלא לגכל
אפשרות להתגונן מפני ההשמצות שתוטחנה בפניהם
לות את קלפיה, תהיה הפעם תוקפנית ולוחמת, כשהיא מופיעה
מעל לבמה המחוסנת של בית־המשפט, ושנגדן אין אפשרות
בהרכב מ/א של יצחק אדרת, חיים גרוסמן ויהודה גולדנברג.
להגיש תביעה על הוצאת דיבה.
העד זרניצקי, שניתנו לו שבועיים של נופש לפני חקירת שתי-
היה זה נוהל מדהים. עוד לפני שלושה חדשים קבע השופט
וערב, יכול לצפות לכמה ימים חמים מאד על דוכן־העדים. שם
זאב צלטנר, בהחלטה עקרונית לטובת עמוס בן־גוריון: אין
יסביר, מן הסתם, מה עשה בחצי תריסר מחתרות שונות, ומה
להכניס למשפט אנשים שאינם צדדים בו, ושעל כן אין להם
היה חלקו האישי בגרימת מעשי־טרור שהרעישו את הארץ.
אפשרות להתגונן באופן חוקי. החלטה זו לא הפריעה לתביעה.
גם הציבור יכול לצפות לקראת חקירה זו. כי היא תגלה

את דמותו של הצעיר העברי הטיפוסי המיוצר בבית־האולפן הקומוניסטי הפאשיסט
של קבוצת היד־השחורה.
ץ•• עכור יום אחד בלבד נסתבר נגד מי מופנית ההתקפה,
וגם מה צורתן של ״ראיות מספיקות״ .על דוכן העדים
הופיע צעיר בחולצה לבנה למכנסיים כחולים .,מסר. את. עדותו
בקול השקט של אדם היודע בדיוק מר, עליו להגיד, תוך
עיון בתיק ישן של הש.ב .״לשם ריענון הזכרון״.
דניאל זרניצקי היה חופשי מאד בהאשמותיו. הוא ידע כי

לא היה להם שום ענין בסיום מעשי של
הסימפוזיונים המתנהלים על־ידי ביג׳י. להי־פך,
הם היו מעוניינים כי סימפוזיונים אלה
יימשכו בלי קץ.
וכששני הצדדים מעוניינים בכך, יכולים
סימפוזיונים כאלה להימשך עד ליום הדין
האחרון.
מפלגות מכבש מול בולדוזר
ישראל רוקח זכה פעם לתואר ״בולדוזר״.
השבוע, כשנפתהה ועידת הסתדרות הציונים
הכלליים, נסתבר כי במחסן הכלים המפלגתי
נמצא מכשיר נוסף: מבבש־קיטור משוכלל,
נהוג בידי יוסף סרלין. אולם הבולדוזר והמכבש
פעלו בכיוונים הפוכים, אם כי באותו
כביש.
עד הרגע האחרון לא האמינו רבים כי
נמצא בידי סרלץ כוח־מחץ מגובש. אחרי
ישיבת־הפתיחה החגיגית, כאשר נתכנסו ל

מולו: שופטים רווה, בר־זנאי ואבישר.
** דבר שלא הפריע באותו שבוע לשלוחה אחרת של מנגנון־
החושך לגלות בתרועותיחצוצרה, בבטאון־הרפש שלהם, כי עורך
העולם הזה הוא קומוניסט וותיק, הזומם להחזיר את הפליטים
לארץ ולחתור תחת כוננות המדינה במלחמתה נגד הערבים.

מעלה מ־ 100 צירים באחד מאולמי בית
ציוני אמריקה המקורר והקשיבו לנאום לוהט
של סרלין נגד פרץ ברנשטיין, רצוף
ביטויים שהצ״ב יעדו אותם עד כה רק למנ היגי
מפא״י, עוד התנחמו יריביו :״סרלין
משחק על בלוף!״ כבר אז היו בידי סרלין
החתימות של רוב צירי הועידה, שהצטרפו
לסיעתו, אולם המנהיגים הוותיקים קיוו שגוש
זה יתפורר בשעת המבחן.
המבחן הראשון בא בבר למחרת היום.
על סדר היום הועמדה הצעה של אנשי סי־עת־הרפורמה,
שתבעו לדון ב״ריכוז לאומי״
(איחוד עם תנועת החרות) .מיד החל המכבש
הגדול פועל: ההצעה מוגרה ברוב מכריע,
הצעת יוסף ספיד (להעביר את הענין לועדה)
נתקבלה.
היכול! המתאכקים. באותו ערב הפגין
המכבש את מלוא יעילותו. סיעת־סרלין
הציעה למנות ועדת־מינויים של תשעה חברים,
מהם שבעה סרליניסטים, להרכבת מוסדות
המפלגה. עוד לפני שהועידה תפסה בדיוק

מה קרה, הועמדה ההצעה להצבעה, זכתה
אוטומטית לרוב גדול.
זה היה הרגע המכריע. אחד מאנשי־הרי־פורמה
הצעירים קפץ ממקומו, דרש הצבעה
חשאית. כנשוכי־נחש קפצו לעומתו אנשי
סרלין. למשך שניה אחת היה הכל מונח
על כפות המאזניים.
אז הוכיח הבולדוזר הקשיש שעוד כוחו
בברגיו. ישראל רוקח קם ממקומו, קרא :״מה
זה?״ אויביו היססו. ההצעה הקודמת נשכחה,
במקומה מונתה ועדה פאריטטית של סרלי־ניסטים
ואויביהם.
מאותו רגע היה ברור כי שוב לא יהיו
בועידה לא סרליניסטים ולא ברנשטינפלאות.
הכוח,ת לא היו אמנם שקלים, אך הפער
ביניהם לא היה די גדול כדי להבטיח נצחון
אמיתי לצד החזק. הרוב של סרלין לא היה
מסוגל לבצע שינוי בתקנון כרצונו (דבר
שהצריך רוב של שני שלישים) ,לא רצה גם
(הנזשך בענזוד )8

בילוי בפאריס? טיסה לניו־יורק? מילא
יהיה מונן להקריב עצמו למען הכלל?

לפעמים, נמשכת הנסיעה רק יום או יומים, אך לפעמים היא מתמשכת על פני ששה־שבעה
שבועות שלמים. לא תמיד קובעת את אורך הנסיעה דווקא חשיבותה הלאומית של תמטרה
אשר למענה יצא הרב לחוץ־לארץ.
הנסיעות הארוכות מתקיימות בעיקר בקיץ. אז אוהב נורוק לחפש ולמצוא גם שבוע ימים
של חופש על מנת לנוח בוזישי, מקום המרפא המפורסם בצרפת, או לבלות ימים אחדים
על חוף הריביירה. בין נסיעה לנסיעה נוהג
הח״כ הזקן להופיע בכנסת ולנאום נאומים
פאטטיים נמלצים. כי האיש שדרש לעצמו
בכל הזדמנות את תואר הכבוד ״זקן הפרלמנט
העברי״ ,שוכח שבעצם מגיע לו תואר
אחר לגמרי :״אלוף הנסיעות בעולם״.
נורוק הוא אדם אמיד. למרות זאת, הוא
אינו מוציא מכיסו הפרטי אפילו פרוטה אחת
לנסיעותיו. את הוצאותיו המרובות, בכל
בירות העולם, דואגים לכסות המוסדות הרבים
בשמם הוא מופיע, כדי לייצג את שם
ישראל בכבוד בין העמים.

הם מט
על חשבונך!

ך* מעט כל צעיר ישראלי נושא בנפשו תסביך־אשמה, כי כמעט כל צעיר ישראלי
משתוקק לנסוע פעם לטיול קצר או ארוך מעבר־לים. לשם כך מוכנים רבים מהם לעבוד
קשה, לחסוך כסף, לעשות מאמצים רבים, ובלבד להגשים את חלומם הנכסף.
אולם אין הם יכולים להגשימו מבלי להתהלך אחר כך במצפון לא־נקי. במדינת ישראל
נחשב רצון הטיול בחוץ־לארץ כמעט לבגידה לאומית. ראשי המדינה אינם מחמיצים אף
הזדמנות קלה אחת כדי להטיף מוסר לוהט לאלה המבקשים לראות לא רק את הנגב,
אלא >ם את פאריס.
ומכיוון שהמוסר כשלעצמו אינו מועיל, ננקטים גם אמצעים ממשיים יותר: כל אותם
משרדי הממשלה, בהם חייב אזרח ישראלי לסדר סידורים הקשורים בנסיעה לחוץ־לארץ,
תוכננו כמו במכוון להוות תופת זעירה בפני עצמה. הם שוכנו בחדרים צרים ומזוהמים,
בהם עובדים פקידים שהפכו בחלקם מרי־נפש וחסרי־אדיבות׳ כתוצאה מלחץ העבודה.
נקבעו בהם סדרים המחייבים את הנזקקים להם להתייסר בריצות הלוך ושוב בשעות
הפחות־נוחות של היום, או להזדקק לספסרים שמלאכתם בכך, ולקנות מידיהם מספרי־תור
בכסף מלא. בקיצור, האזרח הרוצה לטייל בחוץ־לארץ על חשבונו הפרטי חייב לעבור
דרך־ייסורים גופנית ונפשית, כשהעין הזועמת של ממשלת ישראל, והמצפון הרשמי של
האומה, מלווה אותו במבט רוזי־תוכחה.
אולם יש דרך אחת לטייל בוזוץ־לארץ כאוות־הנפש, ללא הגבלות וללא קשיים, כשבמקום
מבטה של עןז! עמת מלווה את המטייל מטב חייכני ומעודד של א! תה עין עצמה. דרך
זאת היא פשוטה מאד: לערוך את הטיול לא על חשבונו של המטייל, אלא על חשבונה
של האומה, דרך תקציביה הממשלתיים, הסוכנותיים או הציבוריים האחרים.
לטיול עצמו אין קוראים במקרה זה בשם המפורש, אלא מתאימים לו את השם
״השתלמות״ ,ו/או ״ייצוג ישראל״ ,ר/או ״מסע קניות״ ,ו/או ״פעולה למען המגבית.״
ברגע בו מתנוסס על הטיול שם חגיגי כזה, הופכת הפעולה כולה לחיונית וחלוצית,
בתוספת לחשבון בנק פתוח במטבע זר. ואכן, רבבות ישראלים למדו שיטה נוחה ויעילה
זאת. מאז ואילך — הם מטיילים להנאתם על חשבון משלם המסים, בכל רחבי העולם.

ייי 1

הסהר הפורה

ין כל אפשרות לברר בדייקנות
1את מספר הנסיעות שנסעו הפקידים
הממשלתיים מן הארץ במשך השנה שעברד״
למשל. אך ברור כי מספר זה מגיע ל־ 800 לפחות וכי לא כל הנסיעות הללו הן כה צנועות.
מהיכן נוטלים כל אותם הנוסעים את הכסף? עניין זה מסבירה חנה אבן־טוב, יושבת־הראש.החיננית
ורבת־הנסיון של הוועדה הבינמשרדית לנסיעות פקידים לחוץ לארץ:
״כל קשר בין התקציב המיועד מראש לנסיעות לחוץ־לארץ במשרדי הממשלה, לבין
הסכום המוצא למעשה על נסיעות אלה, הוא מקרי בהחלט. כל המשרדים נוהגים לנצל
לצורכי נסיעות סעיפי תקציב אחרים לגמרי, שבהם לא נזכר כלל עניין הנסיעות.״
מצב נוח זה מנוצל, למשל, מדי שנה בשנה, על־ידי המפקח הכללי של משטרת ישראל
יחזקאל סהר, הנוהג לייצג את ישראל בכבוד גדול בכל וועידה שנתית של המשטרה
הבינלאומית — האינטרפול. ישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם המיוצגת בוועידות
אלה בכבוד כה גדול — על־ידי מפקדה העליון. מדינות אחרות בעולם מתייחמת לוועידה
זו כאל וועידה מקצועית. נציגיהן הם ראשי מחלקת החקירות של המשטרה או קציני־בולשת.
לא כן מדינת ישראל. סהר, החרד לכבוד המדינה, מעדיף שלא לסמוך על שום טייל אחר
מלבדו עצמו. מדי שנה הוא יוצא לדרך, מבלה חודש ימים בחוץ־לארץ וחוזר א.ור־כך בריא
ורענן, כדי שיוכל תמיד לבוא במרץ אל דוכן העדים ולהגיד שם כי אינו יודע דבר על

עבודתה של המשטרה שהוא מפקדה.
ואת כל אלה, נאלץ סהר לעשות במסגרת תקציב הנסיעות לחוץ לארץ של המשטרה,
הכולל ססם של 7800ל״י, אשר צריך להספיק׳ לדברי ההסבר הרשמי של תקציב המדינה,
למסעם של חמישה קצינים לאירופה וקצין אחד לארצות־הברית, בענייני חקירות כלכליות
ופליליות המסתעפות אל מעבר לים, כגון חקירת תיק אירס״ו בגרמניה.
מי שת שב כי נסיעתו של סהר מקפחת את בעלי הדרגות הגבוהות האחרים, אינו אלא
טועה. במשך השנים האחרונות הספיקו גם כל שאר שלושת סגניו של סהר, ראש אגף
המנהלה יקותיאל קרן, ראש אגף החקירות אברהם זלינגר וראש אגף הארגון עמוס ב ך
גוריון, לבקר ארוכות בתץ־לארץ ב״עניני אגפיהם.״

הפדל הפרט -במטוס
ך * הר אינו מחמיץ את ההזדמנות למזג את הנעים עם המועיל. בדרכו האטית
^ והממושכת לוועידה הבינלאומית, הוא נוהג להתעכב בנופים היפים ביותר ולהשתהות

היהודי המעופף
ך -רב מרדכי נורוק, למשל, הוא חסיד
1וג דו ל של שיטה זאת. כל מ שמזדמן
לעתים קרובות לשדה התעופה בלוד, לא
יתכן כמעט שלא ימצא שם את הרב נורוק
כשהוא יורד מאחד המטוסים, עם שני תיקי-
עור גדולים בידיו, או ע, מד בתור ליד אחד
מאשנבי חברות התעופה, מתכונן לצאת
לחוץ־לארץ.
כי הגבר הקשיש החייכני, בעל הפה הרחב,
הוא אתת הדמויות הישראליות המעופפות
ביותר בעולם. נורוק רואה את עצמו כציוני
הרצלאי ובנאומיו הוא נוהג לתבל פאתוס
ציוני באוקטאבות גבוהות נגד ״אנשי האוויר״
חסרי הבסיס המוצק. נורוק עצמו
הוא אחד המועמדים הטבעיים והבטוחים
ביותר לתואר הכבוד ״היהודי המעופף״.
למרות שהתפקידים שהרב נורוק ממלא
במוסדות הציוניים והלאומיים הם תפקידים
קטנים לכאורה, הרי כולם עד א.זד קשורים
קשר אמיץ ובל ינתק בצרכי נסיעות דחופות
ותכופות אל מחוץ למדינת ישראל. חולשותיו
וכשרונותיו ידועים היטב לחברי
מפלגתו, המפלגה הלאומית הדת ת. משום
כך, הוא מוצע תמיד דווקא לתפקידים חשו בים
במוסדות הציוניים מהדרגה השניה והשלישית
כמו הנהלת הקונגרס היהודי העולמי׳
הדירקטוריון של ק ח היסוד או הנהלת
יד ושס. ודווקא תפקיידים אלה הם
הנותנים לנורוק את האפשרויות הבלתי
מוגבלות לטייל בעולם על חשבון משרותיו
הלאומיות.
הנהלת הקונגרס היהודי העולמי מתכנסת
לעתים קרובות בלונדון, פאריס או ציריך.
פעם בשנה מתקיימת הישיבה גם בניו-
יורק. בין ישיבה לישיבה מקיימת גם ק ח
היסוד את ישיבותיה וגם הנהלת יד ושם
זקוקה לשליח אחראי במדינות העולם.
מתפללי בית־הכנסת הגדול בתל־אביב,
שנורוק נוהג להתפלל בו בשבתות, אינם
יודעים לפעמים שבין תפילת שבת אחת
לשניה, הספיק חברם לתפילה לבקר בפאריס,
לשבת בישיבת הנהלת הקונגרס היהודי העולמי
בלונדון ולגבות כספי צדקה בציריך.

כמה עולה לכלל תענוגו של הפרט -מחירה המינימלי והצנוע ביותר של נסיעה ממוצעת של פקיד מדינה או
איש המוסדות הלאומיים, לפאריס וחזרה, לאחר ששהה בפאריס או באחת
מבירות אירופה האחרות שלושה שבועות, היא 1314ל״י, לפי הפירוט הבא:

במטוס ״אל־על״ לפאריס וחזרה ...
יום כמלון בינוני בפאריס, בולל שלש ארוחות
28ל״י X 21 יום ...
נסיעות בפאריס, הוצאות שונות, ייצוג,
כיבוד וכד

626.100ל״י
588.000ל״י
100.000ל״י

הכלל והפרט

/ריח

ח״כ ד״ר ם. גוריה אזי אור ליום ו׳
:מטוס ״אל על״ סמוי• :ד׳,חית •יזו* יום ן
כרם היהודי העולמי בלונדוז••
תוצא!
שלי\
ראש המחלקה לאגוד מקצועי.של ת־הסתדרות
מר א. בהר חזר ניום ז׳
בדרן״ תאויר, כזג׳נבח ,־עם העתתח ב־יעירת
ארנוז העבודה הבינלאומי. בנחירות
לועד המנהל של הארנוז ננהר
מי א. בקר כחבר ואילי הנציב המצרי ^1
נכשל.

מחיר נסיעה מינימלית כזו לניו־יורק או לאחת מארצות דרום־אמריקה. יהיה
2576ל״י, לפי פירוט זה:

1ות

#ר רודיאשד, מזכיר שני בצירות
י ^זו ו -ישראל ברומא, הניע ביום ו׳ ״במטוס
ואינה אל על. לחופשה קצרה בארץ, לפני צאולים
ת! לדיו דה־זיניירו לשמש באותו תפקוד
בצירות -ישראל בברזיל.

1620.000ל״י

מר שלטת טוריאל. קונסול ליבריה
בישראל, חזר פצסיעתו לגינבה.

756.000ל״י

מד נ׳ע גילי מזביר: ללי של התנועה
הקואופרטיבית: בריטניה הניע
אתמול לארץ. האורה נתקבל בירושלים
על ירי רושם האגודות *שתופיות ב-
מ׳מרד העבודרן.

1314.100ל״י

במטוס ״אל־־על״ לנידיורק וחזרה ...
21 יום במלון ניו־יורקי ממוצע, בולל שלש
ארוחות, לפי 36ל״י ליום ...
נסיעות בניו־יורק, הוצאות שונות, ייצוג,
כיבוד וכד

200.000ל״י
2576.000ל״י

המספר המשוער — והקרוב ביותר למציאות — של הנוסעים על חשבון
המדינה והמוסדות לחוץ־לארץ, בשנה אחת, הוא .800 אם יוכפל מספר זה
בהוצאה ממוצעת מינימאלית של 3000ל״י על כל נוסע, יתברר שלפחות
2.400.000ל״י מוצאים בשנה אחת מכיסי משלם המיסים לצרכי נסיעות. במילים
אחרות: לאתר שיחולק סכום זה בין 436.524 משלמי המיסים במדינה, יצא כי
כל משלם מיסים שילם בשנה שעברה קצת למעלה מחמש וחצי לירות, כתרומתו
להוצאות הנסיעה של אותם טיילים.

/!1אי

ביז
| י הוא
/1ר• מר

בקי#

ן קות ו
ונם מו
במסיבת לנבור ד״ר אלכסנדר רוזנ | הוכח1
פלד, מנהל הבריח העירית העולמית
במשד עשרים שנה ומעלה, במלאות לו
60 שנח וצאת ספד מוקדש לפעולותיו ק
בשטח הפצת הלשון והתרבות העברית
ומסעותיז• בתפוצות, נערכה אור ליום
ו, בבית ציוני אמריקה בת״א.
גב־ ם. נו־פורת, חברת מועצא עיריית
ת״א ויו״ר הועדה לנוער וספורט.
חזרה מסיור למורי בארצות הברית•

מעט כדי להתבונן בהם בהרווחה. בשנה שעברה, למשל, ביקר תחילה באיסטנבול ואחר בך
בלונדון׳ בדרכו אל ומן הוועידה בציריך. סהר טען אחר־כן־ כי מטעים אלה היו על חשבונו.
אך גם לטענות כאלה יש תשובה מוכנה בפי הוועדה הממשלתית לנסיעות. לאחר במה
מקרים בלתי־נעימים, בהם מיזגו שליחים ממשלתיים את הנעים עם המועיל באופן מפוקפק
ביותר, קבעה הוועדה כלל בל־יעבור כי אין פק־ד ממשלתי רשאי לנסוע נסיעה הנערכת
בחלקה למטרות רשמיות ועל חשבון הכלל, ובחלקה למטרות פרטיות על חשבונו הפרטי.
פקיד הטוען כי יש לו צורך בנסיעה פרטית׳ מתבקש לחזור במחילה מכבודו ממסעו הרשמי,
ולצאת אחר־כך בנפרד למסע הפרטי. כן רשאי פקיד לצאת למסע פרטי ולמלא בהזדמנות
זאת תפקיד רשמי, מבלי שיקבל הקצבת מטבע למסע זה מתקציב משרדו.
אך לוועדה אין כל כלים ממשיים לכפות את מרותה על טיילים וזתיקים מסוגו של סהר.
ההחלטות היפות נשארות על הנייר, ואילו סהר נשאר על המטוס או האונייה, כרצונו.
ייצוג ישראל בוועידה הבינלאומית אינו סובל בגלל שגעונותיה הפרטיים של איזו וועדה.

ועידת תופסי הכרכים

** כיין ייצוג ישראל בוועידות בינלאומיות הוא עניין גדול לכשעצמו. נניח לרגע
* .כ י במוסד בינלאומי כלשהו הוחלט לקיים השנה בסיאול, בירת קוריאה, כינוס בינלאומי
של תופסי־כלבים, לשם תיאום עולמי ושיפור רמת המקצוע.
שמע הוועידה מגיע אל תופס־הכלבים הראשי
בעיריית תל־אביב, והוא מזדרז לפנות
אל המחלקה למוסדות בינלאומיים במשרד־החוץ
ולדרוש כי ישלחוהו לסיאול. רמת
המקצוע, הוא מסביר, אסור לה לקפוא על
שמריה במדינתנו הצעירה.

חיים לבנון, ראש עירית תל־אביב, בשדה
התעופה לוד, בלוויית אשתו. נסיעת ראשי
׳עריס ומועצות לחו״ל היא תופעה שכיחה.

אם נימוק זה אינו מספיק, ישנו אחר,
חזק יותר: בוועידה זאת עומדים להשתתף
27 תופסי־כלבים ממדינות־ערב, ואין ספק
כי הם ינסו להעביר החלטה בגנות כלבי-
ישראל. בינתיים, עם התקרב מועד הוועידה,
מסתבך העניין: מתברר, כי תופס־כלבים זה
הוא ציוני כללי, וייצוגו בוועידה לא ייתכן
אם לא יישלחו אתו יחד גם שלושה תופסי-
כלבים ממפא״י, אהד מאחדות־העבודה ואחד
ממפ״ם.
ברגע האחרון טוען משרד־המשטרה כי
קיפחוהו, מניתן שבשורותיו ישנם 15
מטפלים מקצועיים בכלבי־גישוש, ואין ספק
כי מקצוע זה קרוב למדי למקצוע חפיסת-
הכלבים. תוך דיונים הדדיים׳ מורכבת לשביעת
רצון כל הצדדים משלחת בת שמונה
חברים 0בראשה נציג משרד־החוץ) ,המתאימה
פחות או יותר גם לדרישות המפתח
המפלגתי.
המשלחת יוצאת לדרכה, חוזרת לאחר
חודשיים כשראשה מסביר לעיתונאים בהתלהבות
שהמזימה לגנות את כלבי־ישראל
בהצעה שהוגשה מטעם גוש תופסי־הכלבים
האס׳־אתי־אפריקאי הוכשלה (אף על פי ש זכתה
בתמיכת המשלחת הסובייטית) וכי
ישראל נבחרה לאקסקוטיבה של הפדרציה
הבינלאומית לתפיסת־כלבים. לא מן הנמנע
כי הקונגרס הבא של תופסי־הכלבים יתכנס
בירושלים.
מעתה מובטחות לו, לראש המשלחת, ארבע
נסיעות לשנה לחוץ־לארץ — לישיבות
האקסקוטיבה.

אירוניה עירונית

**•י ש סכור, כי תיאורזה אינו אלא
*ובדיחה, אות הוא כי אינו נוהג לעיין
באותיות הזעירות של מדורי הכלל והפרט
ניתן לגלות,
במדורים אלה
בעתונות.
למשל, כי אהרון בקר, איש האיגוד המקצועי,
יצא לישיבת וועידת איגוד מנהליי
איש הסוכנות, שלמה זל מן שרגאי
ל מ• העבודה בשודייץ ישב בישיבה זאת שלושה
(שמאל) ,בשעה שהוא מתכונן לעלות
שבועות. לאחר חודשיים חזר אותו בקר ונסע
טוס, באחת מיציאותיו התכופות לחוץ־לאדץ.
לועידת אירגון העבודה הבינלאומי בשודייץ.
לתחום זה שייכת גם המשלחת של ששת ראשי העיריות והמועצות המקומיות בישראל,
לוועידה. המוניציפאלית בהאג, אשר זכתה לפירסום רב בשעה ששר־הפנים ישראל בר־יהודה
הביע בקול רם את התנגדותו הנמרצת ליציאתה.
אבא חושי, ראש עירית חיפה, שגם הוא היה צריך לנסוע׳ ויתר על הנסיעה כמחאה על
גודל המשלחת — מעשה יפה לכל הדעות.
בצורה אירונית ביותר, סיימה המשלחת העירונית את מאבקה ויצאה לדרכה, בדיוק
בשבוע בו הונח על שולחן הכנסת דו״ח מבקר המדינה על הרשויות המקומיות, המונה
פגמים וליקויים וסתם בזבוז ושחיתות על כל צעד ושעל. אלא שהאדונים חיים לבנון
(תל־אביב^ גרשון אגרון (ירושלים) ,פנחס רשיש (פתח־תקווה) ,אברהם קריניצי (רמת־גן),
בן־ציון מ ׳כאלי(הרצליה) ומרדכי סורקים (כפר־סבא) ,לא היו פנויים ללמוד משהו מדו״ח זד״
במקום זה, הזדרזו להאג ללמוד את נושאי הוועידה שהיו ) 1( :התפשטותם של שיכונים
עירוניים על חשבון אדמות חקלאיות ו־( )2צפיפות התחבורה בערים. לא הפריעה להם לצאת
לדרך גם עדותו המפורשת של ראש עירית תל־אביב לשעבר, ישראל רוקח :״בוועידות אלה
אין עושים שום דבר אחר מאשר אכילת סנדוויצ׳ים, שתית מיץ ומסיבות קוקטייל. אני
יודע זאת כי השתתפתי בכמה מהן.״
אותו תיאור נכון, כמובן, גם לגבי כל שאר הוועידות מסוג זה, שאינן למעשה אלא
תוצאה של הסכם אילם בין כל הנוגעים בדבר בעולם, להבטיח לעצמם חופשה נעימה על
חשבון ארצותיהם.
תפקידם הראשון של ראשי הערים הוא לנהל את עירם. מי שבחר בתפקיד וה והבוחרים
בחרו בו לאותו תפקיד, יודע כי במשך שנות כהונתו לא יוכל לעזוב את שולחן עבודתו
מלא הבעיות לטיפול. אולם ראשי הערים במדינת ישראל, סגניהם ועוזריהם חושבים
אחרת. כך, למשל, בילה השנה ראש עירית תל־אביב חיים לבנון את מרבית חצי־השנה
הראשון מחוץ לתל־אביב, בשליחות המגבית היהודית המאוחדת בדרום־אמריקה ובוועידת
ראשי הערים בהאג.
סגן אחר של ראש עירית תל־אביב, הרב יהודה מאיר אברמוביץ׳ ,הוא מומחה בשטח
איסוף הכספים לטובת רשת החינוך העצמאי של מפלגתו, אגודת ישראל. גם הוא בילה את

איו מערימים על החוק -תקציב המדינה לשנת הכספים 1957/58 הוא צנוע מאד בסעיפי הנסיעה לחוץ־
לארץ של המשרדים השונים. אולם, למרות שסך הכל של סעיפים אלה אינו
עולה על 272 אלף ו־ 900 לירות, מסתכמת ההוצאה המעשית במיליונים אחדים.
ההוצאות, מעל לתקציב הרשמי, מכוסות על־ידי סעיפי תקציב אחרים. למשל:
משרד העבודה מקציב שני מיליון ל״י לבנית גשרים על פני הנהרות בארץ.
מתקציב זה יכול המשרד להוריד כמה עשרות אלפי ל״י ולרשמן בהוצאותיו
כ״סיור מהנדסי הגשר בארצות הסקאנדינאביות לצרכי הסתכלות.״
הועדה הבינמשרדית, בראשה עומדת מנהלת הלשכה לסמאטיסטיקה הגברת
חנה אבן־טוב, אינה שולטת על תקציבי המשרדים בנושא זה. האינפורמציה
היחידה המגיעה לידיעתה, היא זו המסופקת לה על־ידי אגף התקציבים והקובעת
אם למשרד זה או אחר יש עדיין תקציב הוצאה רשמי — לממן את נסיעות
פקידיו לחוץ־לארץ.
החלוקה הרשמית של סעיפי הנסיעה לחו״ל, למשרדים השונים:

משרד ראש הממשלה .
האוצר ...
משרד הבריאות

משרד הדתות
משרד החוץ ...

משרד החינוך
משרד החקלאות
משרד המסחר והתעשיה
משרד המשטרה
משרד המשפטים
משדד הסעד ...
משרד העבודה
משרד הפיתוח
משרד הפנים ...

משרד הדואר
משרד התחבורה

4000 42000 5000 1500
77000

1000 21000

38500 9400 1500 14000 10800 7000

1200

7000 ...
32000
272900ל״י

סיכום שטחי של רשימות היוצאים לחוץ־לארץ מעיד על לפחות 800 פקידים
ממשלתיים והמוסדות הלאומיים, היוצאים מדי שנה בשנה באמתלאות שונות
לסיורים בארצות חוץ. הוצאה ממוצעת של כל נוסע כזה היא 2000ל״י, יוצרת
סכום של שני מיליונים ל״י לפחות, המוצאים מתקציב המדינה ומכיסי משלם
המיסים במטבע קשה.

מרבית זמנו בעיסוקים, שאינם דוזקא לטובת בני העיר תל־אביב. חברו, אברהם בויאר, סגן
ראש העיר מטעם הפועל הטזרחי וראש מחלקת התברואה, יצא ללמוד את שיטת חורקת
פחי האשפה בציריך ואילו חברת המועצה והקואליציה מרים בן־סורת, לקחה מכספי משלם
המסים התל־אביבי על מנת ללמוד ״שיטות חדשות בגני ילדים״.
לא רק תל־אביב מממנת את נסיעות ראשיה. גם גרשון אגרון, ראש עירית ירושלים,
אינו מחמיץ שום הזדמנות לייצג בכבוד את עיר הקודש בועידות בינלאומיות. אפילו רחמים
כלנתר, סגנו החדש, יצא לא מכבר ללונדון בשליחות כל שהיא.
עובדה ראויה לציון: אחת הטענות המרכזיות של ראשי הערים, שרצו לנסוע להאג,
היתד, כי כל ראשי הערים הערביות הגדולות ישתתפו בוועידה. למעשה המציאות וזיתה
אחרת: מכל מדינות ערב, היה נוכח בוועידה רק ראש עירית קהיר.

לא תחסום שור כטוסו

ך* שיא הגיחוך הגיע ייצוגה של ישראל בוועידת הרדיו האסיאתית העומדת להיפתח
/בטוקיו, בחודש הבא. לא פחות מאשר מנהל קול ישראל צבי זינדר בכבודו ובעצמו
יצא השבוע ליפאן, כדי לדון ב״בעיות שיתוף פעולה הדוק יותר בין שירותי הרדיו באסיה״,
לבקר אחר־כך בתחנות השידור בפיליפינים, בסיאם ובבורמה.
זהו, אגב, מסעו השלישי של מר זינדר השנה. לפני מבצע סיני, יצא מנהל שירות
השידור למסע השתלמות באירופה, אך חזר ימים אחדים לאחר ראשית המבצע, בהרגישו
בצדק כי ברגע כזה צריך הוא להיות במקום. מיד עם סיום המבצע, לא וויתר מר זינדר
על המשך השתלמותו ויצא שוב. עתה הוא יוצא בשלישית להדק את ש־תוף־הפעולה. כידוע
לכל מאזין, הרי הדבר היחידי החסר כיום לקול ישראל, שתקציבו הזעום אילץ אותו לקצץ
את שעות השידור ולתכנן שידורים מסחריים, הוא לימוד שיטות השידור היפניות.
כל מחול־השדים הזה של טיסות ומסעים בכל רחבי־העולם, להנאת הנוסעים ועל חשבון
הציבור, מתנהל ללא הפרעה — על אף העובדה כי הממשלה הקימה עוד בשנה הראשונה
לקום ־המדינה וועדה בינמשרדית מיוחדת, שתפקידה לפקח על בולמוס הנסיעות ולחסום
את השור בטוסו. חבריה של וועדה זאת עושים את המוטל עליהם ככל יכולתם, אך לא
אשמתם היא שוועדה זו חסרה לעתים קרובות סמכויות ממשיות למנוע טיולים על חשבון
הציבור.
להלכה, אין אדם יכול לקבל הקצבה של מטבע־חוץ לנסיעה לחוץ־לארץ, אם לא אישרה
הוועדה את נסיעתו. הסדר זה חל לא רק על פקידים ממשלתיים, אלא גם על אנשים המבקשים
לייצג את ישראל בוועידות בינלאומיות מקצועיות.
למעשה, יש אלף דרכים ואחת להתחמק מעיניה הבוחנות של וועדה זו. די לו ייפקיד
ממשלתי לקבל היתר למסע של שלושה ימים, כדי שיוכל להאריכו למחצית השנה, על־ידי
הסדר עם משרדו, המגלה בדרך כלל ליברליות רחבה. ראשי העיריות, למשל, זכו לכך
שעניינם לא נידון כלל בוועדה זו. פקידי הסוכנות משוחררים אפילו מהגבלה תיאורטית
זו. הם נוסעים ללא כל פיקוח, כי למען ציון לא ישתהו.

מדינה אל־על !

ן* שימת המטיילים על חשבון האזרח היא ארוכה ורחבה, אך ניתן לדלות מתוכה
ן כמה וכמה פנינים. סיד אפלבוים, למשל, משמש כמנהל יחסי־הציבור של מלווה הפיתוח
(חנזשן בטנזוד ) 13

במדינה

היא סופרת־אבינת
תגעו,
וזיקתה חזקה
ליופי ולכל
עזכזחות החיים

מרבך נואלייד:
בלסוך וליא פועעזנוז \

114א

(המשך מעמוד )5
לגרום לפרישת המיעוט הגדול (כ־ס /ס )40 מן
המפלגה. היה צורך בפשרה.
ההמשך היה כמעט טכני. אחרי כמה שעות
של מקדד,ממכר הוסכם שברנשטיין יישאר
יושב־ראש המפלגה, בעל זכות־ויטו כלפי
יושב־ראש ההנהלה, תפקיד השמור ליוסף
ספיר. כמו מתאבקים חבוקים שאינם יכולים
להיפרד מבלי ליפול, נשארו הגדולים — ברנשטיין,
רוקח, ספיר, סרלין — בראש המפלגה.
הטיפוסהחדש. יתכן כי חשוב מן ה־מישחק
שמאחורי הקלעים היה דווקא המישחק
שלפני הקלעים. במשך שלושה ימים ישבו
׳ 600 ציונים־כלליים מן הבוקר עד השעות
המוקדמות של הבוקר הבא בישיבות. הם
לא היו בני־משקים שהובאו בסיטונות, גם
לא עולים חדשים מובטלים ממעברות, אלא
אנשים מבוססים, בעלי עמדות בעשרות
ערים ומושבות בארץ. הם התיחסו אל מפלגתם
ברצינות רבה, גילו משמעת בסיעותיהם.
מי שקיווה כי הציונים־הכלליים התפוררו,
נאלץ לקחת תמונה זו בחשבון. אף כי אין
למפלגה מנהיגים מזהירים, ועוד פחות מזה
מצע פוליטי, הרי יש לה דבר חשוב לא פחות:
אחי״־ איתנה בחוגי המעמד הבינוני, המעריך
בעיות כלכליות.
יתכן כי הצ״כ לא יוכלו להחזיק בכל
כסאותיהם בכנסת בשעה שהארץ מוצפת
עולים חדשים, המורידים את ערכו של הקול
היחיד. אולם ש; ם ירידה דרמתית לא תהיה:
המפלגה תהיה בעלת נציגות גדולה בכנסת
הרביעית והחמישית.
האיש שישלוט במכשיר זה יהיה עתה,
בלי ספק, יוסף סרלין. לעומת טיפוס מזכירי
האגודות־המקצועיות של מפא״י או טיפוס
שליחי־המשקים של מפ״ם, הוא מהווה טיפוס
חדש: פוליטיקאי לפי המתכונת האמריקאית,
המלכד סביבו סיעה באמצעות חלוקת
יתרונ,ת מפלגתיים. לפי כל הסימנים ימשיך
המכבש הגדול ליישר את הכביש לפני בעליו,
כשחומר־הדלק המתניע את מנועו הוא האינטרס
הכלכלי.
קרקעות ורונו האפנדים

מי וחד לשיכ ונים :
מגרשים ברחובות
תל-אביב, טלפון 24749

המנוי—

במשך תשע השנים האחרונות עבדו פלחי
כאוכב אבו אל־האג׳א, כפר קטן בבקעת
עמק בית נטופה, את אדמת האפנדים העשירים,
שברחו ללבנון בתחילת מלחמת
העצמאות. את דמי החכירה היו הפלחים
פורעים לקופת משרד החקלאות, שקיבל את
אדמות הנפקדים מרשות הפיתוח.
בשנה העשירית קיבלו הפלחים הודעות
חדשות: משרד החקלאות, נאמר בהודעות,
החליט לא להחכיר להם את האדמות לשנה
נוספת. את מקום הפלחים תפשה קבוצת
קציני צבא משוחררים׳ ברובם אנשי הממשל
הצבאי לשעבר.
מדיניות חדשה. מאחורי ההודעות הרשמיות,
לא הסתתרה הפליה מקרית או
סתם קשיחות לב. היו אלה גילוייה הרא
שונים
של המדיניות החדשה, שתוכננה
במחלקה הערבית הפרטית של ביג׳י ויועציו,
ושכונתה בשם ״יהוד הגליל״.
בממשלה, נתקלה המדיניות החדשה בהתנגדות
מפ״ם ובהסכמתם האילמת של אנשי
אחדות העבודה. צעירי ביג׳י, שהוצבו בעמדות
המפתח של הממונה על מחוז הצפון
והממשל הצבאי בנצרת, החלו לבצעה ללא
החלטה רשמית של הממשלה כולה.
פלחי כאוכב אל־האג׳א החליטו להתנגד
בכוח. השבוע יצאו אל השדות, ניסו לעכב
את הטרקטורים הכבדים בגופות נשותיהם
וילדיהם. המשטרה שנקראה למקום השתמשה
בכוח, ירתה באוזיר, חיפתה על
עבודת החוכרים החוקיים החדשים.
אולם לפלחי כאוכב לא היו סיכויים
לנצח. בית־המשפט. העליון, מפלטם האחרון,
פסק כבר לא פעם כי אין ביכולתו לבטל
את החלטות השרים.

המשק
ית הדל
התקפת־הלב של הלל דן, שעות מעטות
אחרי פגישה סוערת עם לוי אשכול, פנחס
ספיר וחבריו בסולל־בונה׳היתה מקרה מצער.
אולם ליודעי־דבר היתד. יותר מזה: נקודת־השיא
במאבק שהכריע את גורלו של
הענק הכלכלי השולט במשק הארץ.
במשך שנים היה הלל דן 57 גבר נמוך־
קומה ושחרחר בעל הבעת־פנים מונגולית
(על אף מוצאו הליטאי) ,כמעט דיקטטור
של המשק ההיסתדרותי. אחרי שהצליח
להתגבר על מתחרהו, ח״כ דויד הכהן, ולשגרו
לקאריירה דיפלומטית, הפך שליט
כל־יכול: הבוס של סולל־בונה, הבוס של
חברת־השילומיס, ולמעשה הבוס של התכנון
התעשייתי במשק.
תחת ידיו שלח סולל־בונה את זרועותיו
לכל הכיוונים. הוא הקים את קרית־הפלדה,
רכש עשרות מפעלים בשטחים אחרים. לבסוף
שלח את ידו לרכוש גם בנק — בנק
סחר חוץ.
מגידיהשחקים. אולם ההסתדרות לא
חיה על סולל־בונה בלבד. תחת כנפיה שוכן
גם בנק הפועלים, שראה בעין רעה מאד
את הפעלתו של בנק הסתדרותי מתחרה.
הוא פנה למזכיר הכללי של ההסתדרות,
פנחס לבון.
לפתע נתברר כי אנשים רבים ראו בעין
זועמת את הפיכת בית־הלל למגרד־שחקים.
נוצרה קואליציה רחבה של אנשי־משק
מפא״יים, שהיה להם אינטרס משותף: לעצור
את הלל דן. בין אלה בלט פנחס ספיר,
שר המסחר והתעשיה, הקשור עם מגרד־השחקים
הכלכלי השני של ההסתדרות:
חברת מקורות, החולשת על אימפריה מסועפת
של מים ונפט.
בניגוד לסולל־בונה, המשגשג מפני שכמעט
ואינו משלם מס־הכנסה, הרי מקורות משגשגת
מפני שהיא מקבלת תמיכה ממשלתית
ישירה. ההתחרות בין שני הענקים הגיעה
לממדים רציניים. כשעברה הלחישה בצמרת

תזוכה רביגן ור הגובה בביהך ;
הנובר
נא אה דנוי הנזנוי בהנווזאה או בנווונון
רנוהון.
ספיר־־סרלין כפעולה
הבולדוזר. אמר :״מה זה?״

העולם הז ה 1029

ההסתדרות שיש לעצור בעד הלל דן, לפני
שיהיה חזק מדי ויכריע בבוא היום את
הכף במאבק על השלטון במפא״י, היתד,
החזית שלמה.
שטחיההפקר. יהלום חותך יהלום,
והלל מכה את הלל. אויבי הלל דן לא
נאלצו להרבות בחיפושים אחרי אדם שכדאי
למסור לו את ירושת הלל דן: הלל כהן,
גם הוא ממנהלי סולל־בונה.
בשיא המערכה הופל הלל דן, לשעבר
תלמיד רפואה, למשכב על־ידי התקפת־הלב,
דבר שהקל מאד על אויביו. בעודו רתוק
לדירתו בחיפה, פירסם דבר מאמר ארוך,
בו מנה את כל חטאיו, גילה שדן אינו
אלא ילד־טיפוחיו של שטח־ההפקר המשקי.
אבל המאמר לא ציין במה ייבדל הלל כהן
מהלל דן. בינתיים פוטר מהנהלת חברת
העובדים, נשאר רק פורמלית בהנהלת סולל־בונה.
סולל־בונה
נשאר בית־הלל. רק שם
המשפחה השתנה.

טיפוסים כאלה לא לשקר ולגנוב בקלות
כזו, בלי בושה,״ נימק השופט את פסק־דינו,
בנימה מרוצה.
היו לו סיבות מספיקות להעריך את
חומרת העבירה: שלוש פעמים נפל הוא
עצמו קרבן לעוזרות־בית, שניצלו את
האימון שנתן בהן, גנבו חפצים מתוך
ביתו.

ויכוח ספרותי
לשוטר שרשם את עדותו של נסים ארוסי
היו נטיות ספרותיות חזקות. כל משפט
שיצא מפי החשוד בפריצה עבר סיגנון
קפדני, לפני שנרשם על גליון העדות. ארוסי
התרגז, נטל את הנייר מידי השוטר, קרע
אותו לגזרים.
כאשר הובא בפני בית־המשפט, נמצא
ארוסי אשם בביצוע הפריצה, נידון ל־17
חודשי מאסר. אולם ארוסי לא קיבל את
פסק־הדין בשקט, הוא ביקש להופיע שנית
בפני השופט, להוכיח כי תהליך הסימון

(כל הזכויות שמורות)

• כר!רדב תשמע על מלדוח חדש מיוחד שי ארצזתייחברית

לישראל, כפך של 100 מיליון דולאר כקירדכ. תהיה זאת תוצאה
מפעולתו של שר־האוצר לוי אשכול במסעו האחרון, בו הצליח לשכנע את
משרד־החוץ האמריקאי לאשר

• התמוטטות מוסרית מוחלטת של המשטרה צפוייה
כחודשיםהקרובים. גם מבלי להביא בח שבון׳ את פסק־הדין האפשרי
במשפט עמוס בן־גוריון, שיינתן עוד החודש, צ פיי ם גילויים רבים על פרשיות
שחיתות חדשות ונרחבות, הקשורות עם המטה הארצי של המשטרה ועם במה
מן המטות המחוזיים. אחד העיתונים החשובים בישראל, שהצטרף בשעתו למסע
ההגנה על המשטרה וראשיה וחזר בו עם סיום משפט עמוס בן־גוריון, עומד
לפרסם סידרת כתבות מאשימות בעניין זה.

• דוד כן־גוריון עתיד לפתוח כהתקפת־שלום תעמולתית
חריטה על מדינות ערב, כצורה. של הצהרות כהן יקכע כי
הפיכסוך היהודי־הערכי מעכב את פיתוח הא־־זור כולו, והופך
אותו למוקד כין הגושים העול מיים. הצהרות אלה לא יכללו, כמו
תמיד, שום הצעות

תל־אביב
צבא טעות, חזור
בצה״ל אין מענישים חייל. אם נרדם,
למשל, חייל בשמירה, אין הוא מקבל כעונש
תורנות שמירה נוספת. ייתכן אמנם כי אותו
חייל ייאלץ לשמור שנית׳ לילה לאחר המקרה
המצער. אך לא יהיה זה עונש, כי אם
פשוט ״תירגול־נוסף״׳ לפי הגדרת וזעדת
השמות והמונחים הצבאית.
השבוע, לאחר בירורים ודיונים ממושכים
של וועדה זו, יצא מהתקן הביטוי
״תירגול־נוסף״ וכל חייל שיבצע מעתה
משהו שלא כשורה לא ייאלץ לתרגל זאת
פעם נוספת, אלא סתם יזכה ל״אימון־חוזר״.
משפט 1סיון איש׳
מזה זמן רב הטרידה את שופט־השלום
יהודה טרייביטש התל־אביבי העובדה שמספר
עוזרות־הבית, שהובאו בפניו עלי
גניבה מבית מעבידיהן, גדל והלך. על בן,
כאשר הובאה לפניו השבוע יהודית פרג,,
לא היה השופט במצב רוח סלחני.
אסתר לא הכחישה כי גנבה מבתי מעבידיה
ציור שמן יקר וחולצת מש־ הדשה. היא
רק טענה כי עשתה זאת עקב מצבה הקשה:
״אין לי הורים, בעלי מכה אותי,״ התאוננה.
אך התביעה הוכיחה כי לאסתר פרג׳ הורים
חיים, כי בעלה מסור לה. לא היתד, כל
מסיבה מקילה למעשיה.
פסק־הדין היה חמור במיוחד: חודש מאסר
עבור החולצה 150 :ל״י או שלושה
חודשי מאסר עבור הציור .״צריך ללמד
• לעומת 200 טון בשר נשר.

העולם הזה 1029

מלווה

מיוחד זה מן הבאנק

לייבוא

ולייצוא

שיקל את מצב הקופה השוטף של האוצר.

ממשיות לגבי ה
בעיות
השנויות במחלוקת בין ישראל
לערבים, ועיקר מטרתן יהיה לקדם
אפשרות של התקפת שלום תעמולתית
מן הצד הערבי, שתהיה כרוכה בתביעות
להחזרת הפליטים וקיצוץ הגבולות.

מגילת
העצמאות והחזיר
אזרחי תל־אביב, הצורכים מדי חודש 800
טון בשר חזיר* ,הסתגלו במהרה לחוק ה עירוני
החדש, האוסר גידול חזיר ומכירתו
בתחומי העיר. הם המשיכו לקנות את
הבשר האסור כמימים ימימה. רק המחיר
היה גבוה יותר.
אולם תושב אחד לא השלים עם המצב
החדש. היה זה מישל קוסטה מנשה, נוצרי
תושב יפו. למנשה היה רשיון לגידול חזיר
ומכירתו, בעל תוקף עד סוף שנת . 1957
החוק החדש נטל מרשיון זה את תוקפו.
אך מאחר שקהל לקוחותיו של מישל מורכב
כמעט כולו מדיפלומט־ם ועובדי נציגויות
זרות, אנשי כנסיה ותושבים נוצרים, סירב
הוא לראות את עצמו מחויב לקבל את
החוק היהודי הדתי.
כשם שיהודי הגולה היו מגישים תעצומות
ותלונות לפריצים נוצריים, על פגיעה בחוקי
הכשרות וחופש הדת שלהם, ניגש
עתה מישל ללחום בעך חופש הדת הנוצרית
מפני חוקי הכשרות היהודיים. הוא גייס את
תמיכת ראשי הכנסיות, יצא לקרב משפטי
על החזיר.
באמצעות עורך־הדין עזריאל ברק פנה
אל ראש עירית תל־אביב, משרד החוץ
ומשרד הפנים. היה זה רק צעד ראשון.
אחריו מתכונן ברק לפנות אל בית־המשפט
העליון, להביא לעזרתו לא פחות ולא יותר
מאשר, את מגילת העצמאות של מדינת
ישראל.
במגילה זו נאמר בפירוש כי מדינת
ישראל תבטיח חופש דת לכל אזרחיה והיא
עומדת, לדעת ברק, מעל להוראות העיריות
או הכנסת.

תצפיוג

• משלחות מדעיות וציבוריות
מישראל לכמה מארצות
הדמוקרטיה העממית, ובראשן
פולין, ייצאו עוד הקיץ, במס:
גרת נפיץ מחודש להדק את
הקשרים המדיניים עם ארצות
אלה. הממשלה, ההסתדרות ומפלגזר.
שונות, בעיקר מפלגות הפועלים, יהיו
מיוצגים במשלחות אלה, יחד עם נציגי
האוניברסיטה, הטכניון ומכון ווייצמן
למדע.

• משרד החוץ יחדש את
המאמצים לקשור קשרים עב
מדינות אפיה, על אך האכזבות
שהנחילו נסיונות אלה כעבר
הרחוק. והקרוב. משנד־גזחוץ.מעיין.
עתה, ב תו כניו ת לארגן ביקורם של אישים
ישראליים מן הדרג הגבוה ביותר בכמה
מבירות אסיה.

כראנדו ודיין
הוליבוד מעלה את היהודי החדש
שנערך על־ידי השוטר סילף את תוכן עדותו,
גרם להרשעתו.
כאשר הובא בשנית בפני השופט, חיה
ארוסי מוכן להשמיע נאום ספרותי נוקב
על השאלה: האם מותר לשוטר לסגנן את
דברי העד? אלא, שלהפתעתו, הסתבר בי
רשות הדיבור ניתנה דווקא לתובע, שהאשים
אותו בהשמדת ניירות רשמיים, בזה שקרע
את עדותו המסוגננת.
כעבור שעה קלה יצא ארוסי בדרכו
חזרה אל בית־הסוהר. אלא שעתה רבצו
עליו 18 חודשי מאסר במקום . 17
מדע חלב נחשי
לגבי נגבה אמיתי, ירושלמית בת שמונה,
הנחשים הם ידידים טובים. באותה טבעיות
שילדות אחרות ניגשות -לקופסת הממתקים
במטבח ומוציאות ממנה סוכריה, יכולה נגבה־זהובת־השיער
לגשת לכלוב הנחשים בביתה,
להוציא ממנו נחש חי ומתפתל, לכרוך אותו
סביב צווארה ולשחק אתו כאילו היה חתלתול
נחמד.
עוד בהיותה בת שנתיים ידעה נגבה שאיו
לד, מה לפחד מנחשים. הוריה עזבו אותה בבית
והלכו לראות סרט. על מנת שלא תשתעמם
התינוקת, השאירו לה נחש זיתני,
לא ארם־ .כאשר שבו ההורים לביתם, מצאו
את הנחש מוטל מת .״ה א נשך אותי,״ הסבירה
נגבה בתמימות .״אז נשכתי אותו בחזרה.״
הסום
מת. את השגעון לנחשים ירשה
נגבה מאביה פנחס׳,איש המחלקה הזואולוגית
של האוניברסיטה העברית בירושלים.
תהת פיקוחו של ד״ר א־,רן ש,לוב, אחת הדמויות
הפופולריות בירושלים, עוסק פנחס
אמיתי ( )29 בהכנת נסיוב נגד הכשת נחשים
ארסיים.
עד לפני חודשים אחדים, נשלח רעל הנחשים
הארסיים מישראל לטכון פסטר בפא־
(המשך בעמוד )16

• הקלה ניכרת כאכטלה תיגרם
על־ידי התהלת כיצוען של
תוכניות הכנייה להקמת דיור

לפוליס. בישיבתה האחרונה, החליטה
הממשלה על הקמת 50 אלף יחידות־דיור בשלב •ר*שון.

• מטות כחירות שיתחילו כעכודתם יאורגנו ככר כשכועות
הקרוכים על־ידי רוכ המפלגות הישראליות. כמו כן, יוחלט
במפלגות אלה על תקציבי הבחירות ויוחל בגיוס הכספים למטרה זאת, הלכה
למעשה. תהיה זאת הפעם הראשונה בישראל שהכנת הבחירות תתחיל יותר
משנתיים לפני מועד הבחירות עצמן. התהליך המוזר נגרם על־ידי מפלגת חירות,

אש,ך הקימה מטת בחירות מ תון תקווה בי תצליח בצורה זו או אחרת להניע
את הכנסת להחליט על התפזרות ועל קביעת בחירות במועד מוקדם יותר
מתום כהונתה הצפוי. יתר המפלגות ראו הכרח לעצמן ללכת בעיקבותיה.

• מהפכה כסדרי הלימוד צפוייה כשנת הלימודים הקרוכה,
אחרי ששר־החינוך זלמן ארן הה.יט להטיל את כל כוכד
משקלו למען כיצוע המכנה החדש של מערכת החינוך. אס
יוקם מבנה חדש זה, הרי בתום כתה ו, יצטרך כבר התלמיד לבח ור לעצמו
מגמה מקצועית בה ימשיך ללמוד גם בבית־הספר התיכון, אשר יקלוט תלמידים
כבר מכיתה ז׳ .בהתאם למבנה זה, יחול גם שינוי מהותי שלם בכל מערכת
השעות ותוכניות הלימודים.

• יצירה מוסיקאלית ראשונה עם מלים כשפה הגרמנית
תשודר כקרום כ״קול ישראל״ ,כנסיון לכצע מהפכה שקטה
כחרם המוטל מזה 17 שנה על השפה הגרמנית כיטידורים
העכרייםכרדיו. היצירה שנבחרה לשמש ספינת מבחן היא משירי ההלך
הנודד מאת גוסטאב מאהלר, שהוא קומפוזיטור יהודי שהמיר את דתו, עם
מלים של היינריך היינה, אף הוא משורר יהודי מומר. את היצירה תבצע
הזמרת דני. טוראל, כפי שהוקלטה בקונצרט התזמורת הפילהארמונית הישראלית.

• הסופר הישראלי יגאל מופינזון עומד לצאת כימים
הקרוכים לרומא, להתימת חוזה עם אהת מהכרות הסרטים
האמריקאיות על ייצור סרט ישראלי. הדמות המרכזית בסרט, שינסה
להוכיח לעולם כי גזע חדש של יהודים חקלאים ולוחמים גדל בארץ, תהיה
דמותו של הרמטכ״ל משה דיין. קרוב לוודאי שתפקיד זה ימסר למרלון ברנדו.
מלבד משה דיין יופיעו בסרט גם דמויותיהם של אסף שמחוני, יגאל אלון,
צ׳ארלס אורד וינגייט. חלק ניכר בסרט, שיוסרט בארץ, יוקדש למבצע סיני.
בקשתם של המפיקים להכליל בסרט תצלומים מקוריים של בן־גזריון ומשה
דיין, נדחתה על־ידי משרד ראש הממשלה.

• אחת הפירמות הגדולות כענך הכניה עומדת לפני
פשיטת*רגל. למרות השיגשוג הכללי בענף זה, נתונה חברה וותיקה זו
במשבר קשה ביותר.

גיייימס דין הישראלי, כך מכונה אריה (קוקה) גום־
מארק 20 שהיה צריך למלא את תפקיד אדי בתסריט הראשון.
גוטמארק הוא חייל בצה״ל, חשמלאי, בעל וותק של
עשר שנים בהופעות־במה בבתי־ספר בתנועות־נוער ובצבא.

לפרסוםרב בעמונות זנתה לפני
כחצי שנה שרה עמרם 28 בעת שחזרה
מעבר הירדן, אחרי ששהתה שם
מאז ק ם המדינה. שרה הגיעה לירדן
לאחר שנישאה לקצין פולני, עבדה שם,
בהציגה את עצמה כרוסיה נוצריה, כמזכירתו
של העתון האופוזיציוני אל״
צריח, הכירה אישית את סולימן אל־נבולסי,
ישבה מספר שנים בכלא. שרה,
ילידת אפגניסטאן, נמשכה למישחק מילדות,
למדה באלט אצל רינה ניקובה.
בהציגה עצמה כמועמדת למישחק במרי
טים, קיוותה ני תמצא את עתידה ב־תעשיה
זו. היא מקווה שתוכל לשחק
בבוא היום את עצמה בסרט שיהיה
מבוסס יעל תולדות חייה הסוערים.

סוט או לא סוט, רציני או לא רציני
-אלפי צעירים מוכנים לשחק ולשלם

כ 1כ1כיום
נו ל קיום
י וך
ברח ין
**• מונה הצעירים והצעירות, ש־
* /תמונותיהם מופיעות בעמוד זה, חם
צעירים רגילים. יתכן ויש להם כשרון ל־מישחק
ויתכן שלא. יתכן שכל אחד מהם
מסוגל להיות כוכב סרטים. אולם לעת עתה
מלכדת אותם רק השאיפה. להופיע בסרטים.
לפני כשלושה חודשים הם קראו מודעה
בעיתונים, אשר בישרה להם כי דרושים שחקנים
להופעה בסרט ישראלי.
להם לא היה חשוב באיזה סרט יופיעו
ומי ייצר את הסרט. הם מיהרו למשרדי
חברת כרמן פילס, שאיש לא שמע אה
שמעה קודם לכן, נדחקו במשרדים ברחוב
יפו 18 בתל־אביב, נרשמו כמועמדים.
השמונה לא היו בודדים: לא פחות משלושת
אלפים איש ואשה נענו למודעה,
הביעו את חפצם להופיע בסרט. היו בהם
גברים מעל לגיל ,60 עקרות בית, תושבי
אילת וההתישבות העובדת, ילדים בגיל בית־ספר
ונוער מכל הגילים. כולם ראו בהיענות
למודעה אמצעי להגשמת חלום חייהם, חלום
למענו היו מוכנים להקריב הכל.
רק כארבע מאות מתוך שלושת אלפים
הנרשמים הגיעו לידי מבחני־בד ממש. בעד
התענוג שילמו שלוש לירות כל אחד. איש
מהם לא ראה אתי צילומי המיבחן. כשלוש
מאות מהם לא ראו גם את שלוש הלירות.
רק הודיעו להם שנכשלו במיבחן־הבד.
ששים המאושרים, להם הודיעו שהצליחו
במיבחן, נדרשו למלא שאלון מקורי שכלל,
בין השאר, את השאלות :״האם יש לן פה

גדול? פה רחב? שפתיים מלאות? האם את(ה)
טיפוס מיני כללי או סוציאלי? האם יש
לך חזה קטן/בינוני/גדול? (מחק את המיותר)
האם מתאימים לך עגילים או לא?
האם את(,ה) מוכן •להשקיע כסף בקרן לעידוד
סרט ישראלי?״
לעידוד איזה סרט נועדה הקרן, לא פורט
בשאלון. אולם זה לא היה חשוב; המועמדים
היו מוכנים לכל.
גם כשנדרשו לאחר מכן לכתוב את
תולדות חייהם המפורטים, כולל הדגשה ופירוט
של ניסיונות אינטימיים ביותר, הם
עשו זאת במהירות, היו מ.כנים לחשוף
אפילו פרטי יחסים אינטימיים. זה היה
דרוש בשביל הסרט. הבמאי, המפיק ומנהל
חברת ישראל כרמן פילם הודיע להם כי
הפרטים דרושים כדי לדעת מה ניסיונם בחיים
ולהתאים להם תפקידים בהתאם לכך.
לאחר זאת הוסבר להם כי על מנת להיות
כוכבים, יהיה עליהם לעבור קורם של שלושה
חודשים, בפיקוחו הישיר של הבמאי,
המפיק, התסריטאי והמנהל של חברת כרמן.
תמורת הקורס יהיה עליהם לשלם 50ל״י
כל אחד. לחיילים תהיה הנחה. ששים המאושרים
היו מוכנים גם לזה.

מה לא עושים?

יש משישים המוכים בשגעון ה מ כר
בות לא טרח לברר מי זאת ומה זאת
חברת כרמן פילס, מי האנשים המסתתרים
(חמשך בעמוד ) 12

גם כעת עגודתו כטרקטוריסט, מאז
עלה ארצה מלבנון, חלם תמיד בני
בכור ( )22 על הופעה. בתפקידים זרא־מטיים
בסרטים. הוא הספיק להיות חבר
בארבעה קיבוצים, עובד כיום כטרקטו־ריסט
בלוד. מספר בני :״במשקים הייתי
תמיד חבר בחוגים דרמטיים. כשקראתי
על ייצור סרט חדש, הרגשתי שהגיע
הזמן להגשים את שאיפותי בשטח ה־מישחק.
את התפקיד שלי בתסריט (ש בוטל
בינתיים) ,אני לומד ומשנן לאחר
יום עבודה מפרך. החברים בעבודה וכל
קרובי מעודדים אותי ומקווים לכרטיסי׳
חינם להצגת הבכורה שלי.״ בני מאמין
בעתידה של תעשיית הסרטים בישראל
ויחד עם הצלחתה — בהצלחתו הוא.

כניגוד לשאר המועמדים להשתתפות
בסרטי כרמן פילם, תמר סלע היא היחידה
הטוענת כי המישחק וההופעה
בסרטים אינם חלום חייה. טוענת היא:
״אני מכירה את עצמי היטב. שחקנית
גדולה לא אהיה ומאחר ושחקנית קטנה
אין ברצוני להיות, אני רואה ב
מישתק רק תחביב.״ תמר בת ה־,19
שהיא דור שלישי בארץ, תושבת תל׳
אביב, חושבת על ׳עתידה בהוראת מק
צועות הציור והמלאכה. כרגע היא ער
סקת במקצוע די מעניין: לבורנטית ב
מעבדה של משרד הבטחון. היא הגיעו
לחברת כרמן אן ורק כדי למצוא. עיסו?
לשעות הפנאי, נראית כיוצאת דופן בי.
שאר המשתתפים החולמים על כוכבית

י|מ>ן רה סוזר ב>ן י
זהו התפריט על פיו עמדה חכרת ״כרמן
פילם״ להפיק את סרטה הראשון. הסיפור
נכתכ כידי זאב ״(זילו״) פויירשטיין, עוכר
לתסריט כידי הכמאי ומארגן החכרה אלי
גלר. את מוסיקת הרקע, הנדרשת כתסריט,
היכר כוכי פנחסי. סיפור העלילה
ניתן כאן כמלואו, כצירוף הקטעים כפי
שהופיעו כתסריט המקורי. אחרי הפירסום
שקיכל התפריט המגוחך כעתונות, מיהרו
המפיקים להודיע שלא יפריטו אותו. שגיאות
הכתיכ והדקדוק הן פרי עכודתו של המתרגם,
שתירגם את התסריט מרומנית
לעכרית, עכור המפיקים.
חושך, שקט, הסרט מתחיל.
על רקע שחור לפני התחלת הסרט נשמע מוזיקה של
מ גי בוגי חזק. שמות המשתתפים על רקע של ירידת
השמש וגלי הים. המצלמה עוברת דרך החלון לתוך
מלון דן, לבר. אולם לרקודים. זוגות רוקדים בקצף חם.
אדי רוקד עם בח־רה. על ידם רוקד זוג עם פיגורות,
כולם זזים הצידה. הזוג רוקד לבדו כשכולם מוחאים
כפיים. אדי ניגש לבר, שם יושב דוד. אדי מתישב
לידו, מסתכל על כיסית עם נוזל אדום. דוד גם הוא
מסתכל על כוס חלב שלידו.
על כוס נוזל אדום וכוס חלב מתחילה השיחה בין
אדי לדוד, לפיה מבין הצופה שאירע אסון נורא לאדי
ושכדי להפיג את האסון הוא מתמסר לרקודי רוקנ׳רול.
כדי להבין מהו האסון הנורא שאירע לאדי נמוגה
תמונת המעמד בבר, אד׳ עובר לדמיון חלום, משחזר
את כל מה שעבר עליו עד למעמד הפתיחה.
קטע מס׳ : 3בוקר, גן, על הירק של הגן יושבים
אדי. נחמה ודני, ילדים בגיל , 11—13 משחקים.
קטע מס׳ : 4בבית. נחמה ודני משחקים ו מדברים.
דני:
אדי הוא טיפש ואני לא רוצה שאת תשחקי
איתו.
9נוחמה: אני כן אשחק איתו, הוא חבר שלי הוא
בחור טוב.
קטעמ : 6 ׳ 0אדי ונחמה ודני גדולים במספר
שנים. דני ואדי באותו ספר לומדים.
דני שטותי
אד נו אתה תפסיק לדבר על נחמה?
דני לשם מה? הרי אתה לא תשיגה לעולם
את . .נחמה.
קטעמס ׳ א: אולם גדול מלא אנשים. אדי ודני
יושבים על הספסלים, נחמה רוקדת באלט.
דני: הסתכל על נחמה, איזה תנועות
אדי: אחה אומר לי.
דני: היא מ.תק נכון?
אדי: היא באמת מותק אבל תלוי בעבור

קטע מס׳ ע ג אדי עם נחמה ברחוב. אדי מנסה
לשכנע את נחמה ללכת איתו.
אדי: נחמה אמרי לי, מהם חסרונותי כדי שאוכל
להתאים את עצמי אליך.
נחמה: אני רוצה שתדע לך שכל דבריך הם ללא

אתה

אדם טוב אדי

עדך בעיני.
השחיתות.
אדי: נחמה, שקלת היטב דברים 0
מעולם לא חשבתי שאני מושחת, איי
מדוע אין לי זכות לאהוב אותך?
נחמה: לא אדי חבל על המילים
שלום לך.
מהסצינות הבאות מתחוור שליבו)
דווקא אחרי דני, אולם אדי אינו
זאת. בסצינה מספר 11 מתנהל ביני
אדי: לא ידעת כמה שאוהב !
אינך מבינה.
נחמה: אוף שוב התחלת .
שיותר לא נדבר על אהבה שאינה
אדי: לא קיימת כך את
הרי את כולך מסונוורת מאהבה,
את לא אהבת את דני׳ את פשוט ז
שלו. איך הוא רוקד ואיך הוא מדבר
זה רחוק מדי
נחמה: אך, אהבה. אתה מדבר על
מתקן מכונה, אתה לא מבין שבינינו
אהבה, בינינו יכולה להיות ידידות,
עבר משותף
אולם כפי שמסתבר מסצינה מספ
מועיל.
קטעמס 1 3בית הכנסת
ונחמה מתחתנים, נשמע פרק חזנו!
נחמה יוצאים, אדי עומד בפינה וני
יודע מה לעשות, היה רוצה ללכת אב
נחמה ודני יוצאים מאושרים ונוסע׳
בין הקטעים —22נ 1פורצת מלז
האמיתי המזעזע רואים בקטע הבא:
קטעמס ׳ 2צ: בתעלה. דני
עובר לידם ונעצר ליד אדי.
הקצין: קח את הכיתה שלך וו

אדי: כן המפקד( ,לכיוון הכיתה)
מתחיל הרקוד
הפצצות נופלות לכל צד וצד,
מעל לראשם, הטנק עובר לידם׳
לכיתה שלו לצאת, ביחד איתו יו!
בקרבת הכביש פצצה נופלת לידג
ודודו חוזרים אליו והופכים אותו
דני (חלש) :אדי ...אדי ...שו
אדי ידעתי שקראו לך להתייצב
נחמד, לא יודעת על זה אך
עשיתי את זה אולי מפני שפ
סלח לי אדי ...שמור על נחמה.
אדי: שתוק ...כל דבריך בשט
דני: אני לא אהבתי את נחמה, ר
שלה ...וידעתי שאם אני ל א א
אני הולך למות.
אדי; לא אתה תחיה.
דני: סלח לי אדי ראשו נוב
אדי קורא לחובש וסוחב את דני:

תושבמעברת כפר אמו, בן למשפחה
בת 13 נפשות, הוא שלום
נח־אסי 19 צבעי לפי מקצועו. שלום
נולד בטריפולי, עלה ארצה לפני שמונה
שנים, נמשך מילדות אחר מקצועות הבסה.
עוד בטריפולי הופיע בלהקת בית-
הספר. בארץ ניסה להגשים את שאיפותיו
בלימוד באלט וריקוד סטפ. כשראה
שלום את המודעה בעיתונות על
חיפוש כוכבים, מיהר להצייע את עצמו
כמועמד, הצליח במיבחן הבד. אולם
הוריו התנגדו לבחירתו זו, מאחר ש־היתה
כרוכה בהוצאות כספיות גדולות.
שלום החליט לברוח מבית הוריו, אן
כעבור ז מן קצר השלימו עמו ההורים
והחזירו את הבן־השחקן־עקשן הביתה.

״אל תספרו שאני בת 13״ ,ביקשה
נילי אלרמן, הצעירה מבין הכוכבים-
לעתיד שהצליחו במיבחן הבד. למרות
גילה הצעיר, יש לנילי, ילידת תל־אביב,
קריירה עשירה של הופעות במה.
היא הופיעה בתיאטרון במתנו לנוער,
שיחקה את בן המלך בבן המלך והעני,
הופיעה גם בחסמבה, רקדה באלם בלהקה
של רחל טליתמן. היא גם הופיעה
בתיאטרון זירה לנוער, שם, טוענת היא,
הכינה את הכוריאוגראפיה. ברור שעם
עבר עשיר כשלה, רואה נילי, בעלת
ההופעה החיצונית המבוגרת מכפי גילה,
את עתידה מובטח בסרט הישראלי, באנז
ימצאו לה תפקידים המאימים למיס;
דיה. אין היא מתכוננת לח סון במאמץ.

מרוב התלהבות להופעה בסרט,
זנח ישראל גרינברג, איש כפר־סבא,
את עבודתו כחשמלאי אוטומובילים ובסדריו
לתיירים, מתמסר כולו ללימוד
המישחק. הגורס שהביא אותו לכן, היה
הנער העוזר בבית המלאכה שלו, שעזב
את העבודה ויצא להפליג באנית
נפט. באותו יום קרא ישראל בן ה־35
ובעל המימדיס הסינססקופיים ( 125 קילו)
את המודעה על ביקוש שחקנים, החליט
להיות שחקן. ישראל, יליד חרבין שבסין,
טעם את לקח הבסה בעת שהציג
רביו בעבאדאן בשנת , 1949 בפני פועלים
יהודים, התלוצץ על ח שבון סולל־בונד,
ופוטר מעבודתו* .אני רוצה תפקיד
קומי. תפקידים טרגיים יש לי בחיים.׳׳

אליזבת טיימר הישראלית היא חנה עוזיאלי,21 ,
בוגרת סמינר ובעלת הופעה חיצונית מושכת. חנה היתה
מועמדת בשנה שעברה למלכת היופי, הופיעה בלהקת פיקוד
הצפון, אינה יודעת עדיין מה התפקיד שתבצע בסרט זה.

׳ומסר ה־ד ״ 2א :״כאלה הס החייס״
י, יש

בך מן

זז, מעניין
* אמר לי זאת,
גי הולכת, די
ל נחמה מו שן
ן להשלים עם
הדו־שיח הבא:
אנוכי, מדוע
.הן הבטחת

רת לך נחמה,
ניני לי נחמה
ת את הטיפוס
:ל בכדי לאהוב

אדי ממשיך ללכת, מסתכל אחורנית ורואה אבן, כתובה
עליה הקילומטר ,27 ממשיך ללכת ודמעה יורדת
מעיניו.
את דמעותיו

מתגלה

לעיניו

לאחר שהצופה מוחה
תמונה מספר : 24
מכונית משא מלאה חיילים עייפים נוסעת על
הכביש, אדי בתוכם. בצידי הכביש וההצטלבות רואים
את השלטים של כל ההרים שנכבשו על ידי צה״ל.
דודו( :על־יד השמות שי אותם המקומות) נגמור

מהקטעים הבאים מתברר שלאחר המשבר הנפשי שעבר
עליו במלחמה, מקבל אדי חופשה, אותה הוא עומד

:ה כאילו היית
יכולה להיות
יות כנה מתוך
1אין הוויכוח
ול. בפנים דני
כזמן שדני ר
ל מרחוק, לא
נחליט להישאר.
את פרצופה
) ביחד. הקצין
אחרי סוללת
נו אח עצמכם,
וורים עוברים
נותן פקודה
־ני, כשמגיעים
ני נופל, אדי
הפנים למעלה.
אותי ...אני
התנדבתי
ני יודע למה
;כאבתי ל ך
בה בגוף
;ד, אדי (צועק)

עלה. דני מת.

מחבר התסריט זאב סויירשטיץ
לבלות בקיבוץ. אולם לפני שהוא מגיע לקיבוץ מתרחשת
עוד סצינה חשובה אחת —
קטעמס 2 9מגרש כדורגל אנשים מסתכלים.
אחד צוחק, שני מרוגז, שלישי מ תו ח ...אחד
מחזיק את הפה פתוח ...נכנס לו זבוב לפה ...ריב
בין האנשים. ועוד מעט מכות. במגרש משחק דוד.
הכדור ברגל שלו ...עובר לאחר ...שניי ם ...שלוש,
דוד תופס את ה כ דו ר ...ב עי ט ה ...גול. אנשים צוחקים
שמחים אחרים מרוגזים
אל הקיבוץ מתגלגל אדי בלווית עוד זוג צעירים
מקומיים, בני ורות, ועם הכדורגלן דוד וחברתו עדינה.
בחדר האוכל של הקיבוץ מתרחשת הסצינה המכריעה.
אדי פוגש בנחמה, אשתו של דני ז׳׳ל.
אדי: שלום נחמה...
נחמה: שלום אדי( .שניהם לא יודעים מה לדבר)
את ליבם הם מגלים זה לזו רק בקטעמס 3 6
יום, על הירק בקיבוץ אדי ונחמה יושבים.
נחמת: מה אתה רוצה לעשות פה?

אדי: אני מנסה לחכות פה ל או טו בו ס...
נחמה: טיפש חמור...
אדי: היום כ ן מחר לא.
נחמה: מדוע?
אדי: מפני שאת אשה ולא יכולה להיות אחרת..
שמעתי כבר, את מחפשת את הטוב ביותר...
נחמה: אני לא מחפשת את הטוב ביותר כי אין. אני
פשוט רוצה לחיות ולהבין, אני חופשית אתה מבין
את זה?
אדי: קשה להבין אדם מה שהוא מבין בחופשיות.
נחמה: אני פרטיזנית של אהבה חו פ שי ת...
אדי: את טועה, את סנסימנסלית וחמת מזג בכל המובנים.
לאחר
מעמד זה זקוק הצופה כנראה למעט בידור.
זה ניתן לו בקטע : 3 7
ערב. מסביב לאש מוזיקה של קיבוץ. אדי לנוון
רות: איפה בני?
רות: עושה ש מי ר ה...
התמונה עוברת לבני. בני שוכב כשהרובה בידו והישבן
בולט קמעה מעל פני השטח. פתאום נשמעת
יריד״ ואנו רואים את מכנסיו של בני קרועים (בנקודה
הגבוהה ביותר של הישבן) .בני קופץ כנשוך נחש,
מחפש מקלט בחור בצד ימין. אנו שומעים בערבית
צעקה ״אללה הוא עכבר״ וכאשר מתקרבים לתעלה
אנו רואים את בני יושב על גבו של פדאין הנאנק
מכאבים.
לאחר סידרת תמונות בהם נראים שלושת זוגות
הנופשים כשהם מבלים על שפת ימה (הנקיה) של
תל־אביב ובמתקני חלונה פארק, נכנסים לקולנוע ויוצאים
ממנו, מתגלית תמונה מענינת.
קטע מס׳ : 4 2מוזיקה מנגנת חזק בוגי בדגי מוזיקה
נפסקת ...נכנסת בחורה ושרה שיר בספניולית
שיר שמחמם את הלב, המוח היא יוצאת
התזמורת מגמת יפה בטאקט ...אדי ונחמה רוקדים
סנזו א לי ...היא מסתכלת בעיניים שלו הוא מלטף
את הגב הפתוח שלה היא נרגשת. הטנגו נגמר.

מכאן מתקדם הכל בקצב מהיר מאוד.
קטע מס׳ : 4 4נחמה נותנת סטירה לאדי על הגב.
היי ...היי נחמה רצה ...אדי אחריה ...תופס
אותה ...היא מתחילה לנשוך אותו מהר ...כמו
מ שוג ע ת...
קטע מס׳ : 48 ערב, גן ריקודים. בין עצים שולחנות.
כולם רוקדים. מאחד השולחנות צועק בן־אדם אחד.
הבן אדם: היי הפסיקו ל ר קו ד ...אני רוצה לשמוע
את הזמרת...
דוד: מה מפריע לך שאנו רוקדים?
הבן אדם קם, ניגש לדוד, תופש אותו, רוצה להרביץ
בו. אדי קם מהר וניגש להפריד ביניהם.
אדי: מה יש? מה קרה?
הבן אדם; מה אתה מתערב, אתה רוצה לקבל גם?
נותן מכה לאדי. אדי נותן בחזרה מכת ג׳ודו ומכה
בבטן. הבן אדם נופל קם עצבני, ניגש לשולחן
הקרוב ולוקח סכין אדי קופץ לשולחן הקרוב,

לוקח בקבוק שובר אותו בפינה של השולחן, עצבני,
אבל שקט...
אדי: נו, אדרבא, נראה אותך ...ד ם
הבן אדם נעצר עם הסכין ביד׳ מסתכל לאדי ול־בקבוק.
הבן אדם חושב רגע וזורק את הסכין, התזמורת
ממשיכה לנגן. אותה זמרת שרה ורוקדת לפי
המוזיקה
קטע מ : 4 9 ׳ 0יום. אדי ונחמה נוסעים, נעצרים
על יד הים.
נחמה: תוכיח לי שאתה אוהב אותי וזרוק את המכונה
לים...
אדי מסתכל אליה רציני. חושב לרגע ...ו מחליט.
ניגש למכונה מדליק אותה מסדר אותה
כדי לחטוף אותה לים נחמה מסתכלת ...כשהיא
רואה שהוא כבר זורק אותה ...צועקת ורצה אליו.
נחמה: אדי ...אדי ...רגע...
אדי נעצר. נחמה קופצת לזרועותיו ומנשקת אותו:
אדי שלי, אני אוהבת אותך לעולמים. שניהם בוכים
ומסתכלים אחד לשני.
הקצב המהיר נמשך.
קטע מ ס 5 2בחדר של אדי.
נחמה: יש לך יופי של די ר ה ...זה הפתעה בשב
ילי...
אדי: בלי מחמאות
נחמה מסתכלת עליו תיאבון קמה וניגשת
אליו נפגשים נחמה לוקחת את הכוסות בצד
מתחילה לנשק אותו. חם חם חם אדי מנשק
אותה על הכתפיים ליד השד ...נחמה נרגשת...
רו עדת ...אדי מוריד את החולצה שלה, רואים חלק
קטן מהשדיים. ממשיך לנשק אותה היא נרגשת
שניהם נופלים על הספה ...רו אי ם ...נופלת נעל
נזרקת שמלה פניה של נחמה נרגשים ומאושרים
הטרגדיה מתרחשת קרוב לסוף, כשאדי ונחמה נוסעים
להודיע להוריה על החלטת נשואיהם.
קטע מ ס 5 3הולכים ל מ כונ ה ...נוסעים מהר...
נחמה מאושרת בפינה של הרחוב באה מכונה
מולם. אדי מנסה לעצור לפנות ימינה יותר נכנסים
לתוך ע ץ ...רואים את המכונה בתוך העץ...
אדי יוצא ממנה ...הוא מלא דם על פניו.
אדי: נחמה, מותק, א הו ב תי מזיז או ת ר קומי
מותק ...זד, לא ח לו מ ך ...בינתיים בא מגן־דוד־אדום.
מוציאים אותו ממנה בכוח.
קטע מ ס 5 4אדי חוזר מדמיון החלום למציאות.
מקום לרקודים כמו בהתחלה, אדי על יד הבר של
מלון דן.
אדי; כ ך כך ז ה נזכרתי ב ך כך זה קרה...
דוד: כן. כך הם החיים.
אדי: לפעמים נזכ רי ם ...התזמורת מנגנת משהו חם,
בוגי חזק. זוג רוקד בפיגורות. הטלפון מצלצל.
אדי (לאחר שטילפן) :הניתוח הצליח. שותה את המשקה
בשמחה.
קטע מ ם׳ : 5 5מדרגות בית החולים. אדי ונחמה
יורדים מאושרים, חוצים את הרחוב רואים את
גבם כשהם מתרחקים.

כשלון נוסו בייצור סרט ישראלי
מאחורי שם זה, מה ניסיונם ומהי מידת
יכולתם להפיק סרט .״תוך חודש וחצי
נסיים את הסרט הראשון. הוא יוצג בקולנוע
אופיר מיד לאחר מלחמה ושלום,״ אמר
להם במאי־מפיק־תסריטאי־מנהל החברה. הם
היו מלאי התלהבות גם כשהוסבר להם שכדי
לחסוך בהוצאות ולייצר סרט זול, הם
לא יקבלו שום תמורה עבור הופעתם בסרט
הראשון וכי בסרטים הבאים יקבלו
משהו רק באם תהיינה הכנסות. הם הסכימו
בהתלהבות לחתום על חוזים עם
החברה. מה לא עושים כדי להופיע בסרט?
כעבור מספר שבועות החל חלק מהם,
אלה שנמצאו יפים ומוכשרים, לעבוד על
התסריט לסרט הראשון. היה זה סרט בשם
מקרה מוזר בקילומטר ה־ .27 התסריט (ראה
מסגרת עמוד ,)11 היה מוזר מתחילתו ועד
סופו. היה זה סיפור ילדותי, כתוב בעברית
׳משובשת, מלא כולו סצינות של ריקודי
רוקנ׳רול וצה׳ צ׳ה צ׳ה, בתוספת מספר
סצינות אהבה מפוקפקות. המאושרים היו
מוכנים גם לכך. קשה לתאר דבר שהיו
דורשים מהם עבור הופעה בסרט ושהם לא
היו מסכימים לו.
כל אותו זמן לא היהלאנשים מושג מי
זאת חברת כרמן ומי הם אנשיה. האיש
עמו עבדו ועמו באו במגע היה תמיד אותו
אדם. היה זה הבמאי־מפיק־תסריטאי־מנהל,
צעיר בן ,27 לבוש תמיד בהידור ובעל
נטיה קלה להשמנה. שמו אלי גלר.
לפני שש שנים.
אלי גלר הגיע ארצה
הכשרתו בשטח הקולנוע היא מעורפלת
מאוד. לפי דבריו נולד בבוקרשט, רומניה,

מנע בוודאי בעתיד נסיונות וציניים
לפי חשבון פשוט ביותר היתד, תזמורת
של תריסר מנגנים דורשת סכום של ארבעת
אלפים לירות בקירוב, תמורת שירותה.
הקוסם הכלכלי גלר שוב מצא פתרון: הוא
ארגן תזמורת משלו, סידר אותה במקום
עבודה קבוע, תמורת התחייבות לנגן את
מנגינות הסרט ללא כל תשלום.
גלר לא רק שחסך לעצמו הוצאות ייצור,
הוא אף חיפש דרכים להכניס כספים מהסרט
עוד בטרם נוצר זה האחרון. מאחר
שידע את להיטותם הרבה של סוחרי תל־אביב
לפרסומת, שיגר מכתבים לבתי מסחר
שונים בעיר, הודיע להם על כוונתו להסריט
סרט, הציע לצלם את סרטו על רקע בתי
המסחר השונים. עבור שירות זה דרש גלר
סכומים לא גבוהים במיוחד. הוא עצמו
טוען שמספר בתי עסק בתל־אביב נענו ברצון
להצעתו.

האיש היודע הכל הוא אלי גלר, מנהל כרמן פילם, שהציג את עצמו
כבמאי, תסריטאי, מנהל ייצור ובעל הון. התברר שאין לו כל נסיון בשטחים
הקשורים במקצוע ההסרטה וכי אין בידו ההון הדרוש להפקה, עליו הצהיר.
ליד בית קולנוע. לאביו היה בית קולנוע
וחברה להפצת סרטים בשם כרמן. כמו־בן,
לדבריו, השתתף בהפקת סרטים באיטליה
עבור חברת טיטאנוס, שהיא חברת הפצה
ולא הברת הפקה. כל הוכחות ממשיות
לדבריו לא היו. להיפך, אנשי מקצוע ש שוחחו
עמו עמדו מיד על העובדה שיש
לו מושג קלוש ביותר בשטח זה.

גלד נתן לו שמות של אנשים
אחד מהם, לפחות, לא הכיר אותו.

שונים.

מני ץ הכס ח?
ך * שהלדעת אם גלר הצליח סוף סוף
\ /לגייס בעלי הון, שישקיעו כספים בי
ייצור סרט. הוא טוען שהצליח לגייס

המשתתפימ פקחו עתיים
ך 1אחר שכל ההכנות המוקדמות ל׳
/הפקת הסרט נעשו כשסכום ההכנסות
עולה על סכום ההוצאות, נותרה הבעיה
של הפקת הסרט עצמו. לגלר לא היה הציוד
להסרטה, לא עמד לרשותו גם צוות טכני.
לעומת זאת ניצב בהדר יוסף, ליד תל־אביב,
אולפן הסרטה העומד ריק מזה שנתיים.
אולפן זה, הכולל ציוד מעבדה משוכלל,
נקרא בשם סודאי מורבאי סטודיו פילם,
שייך לקבוצת בעלי הון עולי עיראק, בראשם
עומד אליברט סודאי.

חלומות נוצצים. צעירות אלה, שצולמו בשעת אחד השעורים הניתנים בידי אלי גדר
עצמו, רוקמות חלומות על קריירה קולנועית. הן מוכנות לוותר על הכל למען הופיע בסרט.
כשתתפכחנה, הן עלולות להתאכזב. לתעשית הסרטים הישראלית ייגרם נזק רב הרבה יותר.

הם יהיו הקדמות. עשרנת הצעירים, הנראים בתמזנה מאזינים להסבריו של גלר, הס
בני שכבות ועדות שונוח. חלק מהם עזב את עבודתו ואת בתי הוריו כדי להופיע בסרט..
באם לא יגיע הסרט לסיומו, או ינשל, יהיו הם הקרבנות הראשונים, לא יקבלו כל תמורה.

מאז עלה ארצה, רכש גלר בית קולנוע
קטן בחדרה, עשה מאמצים רבים להתחיל
לייצר סרטים בארץ. במשך שש שנים לא
הצליח לגייס כל הון לתכניותיו. אולם לפני
כארבעה חודשים ייסד איך שהוא את חברת
ישראל כרמן פילם. הוא הצליח לשכנע
את אלמנת סוכן הביטוח שמעון אמזלק
להיכנס בתור שותפת לחברה, בכך שהבטיח
לה חלק ברווחי החברה. תמורת זאת
קיבל את משרדי בעלה המנוח ברחוב יפו־תל־אביב.

מאחר
שהאולפנים עמדו מחוסרי עבודה,
היו בעליהם מוכנים להפעילם בכל מחיר.
להם היה כדאי להתחיל לעבוד, אפילו ב הפסד,
כדי להניע את גלגלי המפעל. אלי
גלר התקשר עם מפעלם, חתם על חוזה לפיו
יפיקו אולפני סודאי את סרטיו.
כאן נכנס בפעם הראשונה בעל הון
אלמוני לת ך התמונה. גלר הצליח כנראה
לשכנע בעל הון באפשרויות הרווחים בעסקי
הסרטה, השיג עבור סודאי סכום
של 15 אלף לירות, אותו היה סודאי צריך
להשקיע ברכישת ציוד חדיש בארצות־הב־רית.
אלי
גלר הצליח בכל אשר פנה כמעט,
בהתלהבות עצומה ובכוח שכנוע לא קטן,
למרות העברית המשובשת שלו. קבוצת
האנשים שהתרכזה סביבו, נדבקה גם היא
בהתלהבותו.
רק אז החלו הצרות. כשהחלו לעבוד
על התסריט, עיקמו כמה מהמשתתפים את
חטמיהם .״התסריט זול מדי, זה לא יהיה
סרט רציני,״ טענו. לאלי גלר היתד, תשובה
מוכנה גם לכך .״אני אייצר סרט ב־ 20 אלף
לירות פחות מהסרט הישראלי הזול ביותר
שנוצר עד עכשיו. בהתחלה לא איכפת לי
האידיאלים. כדי להצליח אני צריך לייצר
סרט קופה עם תמונות קופתיות. תמונה
קופתית זה למשל: לילה, עצים, אורות
אדומים וכחולים, רומנטיקה. רק אחרי שנצליח
בסרטים כאלה נוכל לייצר סרטים
עם אידיאלים.״

לחברה החדשה שייסד גלר היו מטרות
צנועות מאוד. הוא מנה. אותן בחוזר שהפיץ
בין מוסדות שונים: ייצור פרטי עלילה,
ייצור סרטי פירסומת ותעמולה׳ ייצור סרטי
טלוויזיה, ייצור סרטים חינוכיים, הקמת
מוסד להקשות הנוער העברי לענף הקולנוע,
איחוד ואירגון כל עובדי מקצוע ההסרטה׳
בישראל.

הקרכן הראשון. שרה מנקר, בת 18
וחצי, סרבה להופיע בתמונת אהבה מפוקפקת
בסרט, נאלצה לוותר על חלום הכוכבות.

בערך באותה תקופה בה ייסד את ה חברה,
ניסה אלי גלר לעניין בעלי הון
שונים להשקיע כספים למטרת ייצור סרטים.
באמצעות דודו התקשר עם כמה מהם. כך
הציע, למשל, למר לבנון, מנהל חברת
הביטוח מנורה ומי שהיה ידוע כמלך בתי
הקולנוע בצבא הבריטי, להשקיע כספים
במפעל. לבנון דחה אותו׳ היפנה אותו ל־ד״ר
יחזקאל גלילי, בעל הון ובעל חברת
הביטוח מגן. גלילי ביקש מגלר המלצות.

הון בסכום של 250 אלף לירות וכי לייצור
סרטו הראשון דרושים לו 60 אלף ל״י
בלבד. אין כל הוכחות לכך. גם גלר עצמו
אינו מוכן להביא הוכחות.
עם כסף או בלי כסף ניגש גלר במרץ
רב לתכנון הפקת סרטו הראשון. קודם כל
היה דרוש לו תסריט. הוא נמצא בנקל. ל־גלר
היה ידיד טוב, אדם מחוסר עבודה,
יוצא רומניה אף הוא — זאב (״זילו״)
פוירשטיין. זילו בן ה־ ,32 צמוק הפנים,
בעל עיניים כחולות מימיות ונעליים בשחור
לבן, עלה ארצה לפני תשע שנים, השתתף
במלחמת העצמאות ובקרבות סיני. בין
מלחמה למלחמה הספיק לשהות זמן רב
בצרפת.
לזילו היה כנראה כשרון ספרותי בלתי
מנוצל מילדות. הוא טוען שעוד ברומניה
חיבר פואימות ברומנית, שלא ראו אור
מעולם. בקרבות סיני שמע זילו מאחד מידידיו
סיפור מעניין, הרחיבו וכתב ממנו
סיפור. אלי גלר עצמו הפך את הסיפור לתסריט.
הבעיה
השניה שהתעוררה היתד, בעית
מוזיקת הלווי לסרט. גם כאן לא נתקל גלר
במכשול רציני. מאחר ורוב המוזיקה מורכבת
ממנגינות בוגי בוגר ורוק נ׳רול, הזמין
גלר את בובי פנחסי לכתוב מנגינות בקצבים
אלה. הוא הבטיח לו אלף ל״י תמורת
מוזיקה זו 300 :עד גמר הסרט והשאר
לאחר הפקתו.

׳ותו בשטח זה
ההסבר לא סיפק ביותר את המשתתפים.
לאט לאט הם החלו לפקוח את עיניהם,
הרגישו שמשהו אינו כשורה בכל העסק.
אלי הבטיח להם כי אחד המורים בקורס
ההכנה יהיה מבקר הסרטים עזריה רפפורט
כמה מהמשתתפים שהכירו את עזריה פנו
אליו, הופתעו לשמוע שאינו יודע כלל על
הענין. עבודתו של אלי גלר החלה לקבל
פרסום בעתונות. היה זה פרסום קטלני
ביותר. קרבנותיו הראשונים היו כמה מהמועמדים
למשחק בסרט.

צייד לחשוף חזה
**ץ רה מנקר היא צעירה ישראלית
\1/טפוסית, נאת מראה. שרה בת ה־18
וחצי היא ילידת הארץ, בוגרת גמנסיה
הרצליה וסמינר למורות. כיום היא חיילת
בצה״ל. עוד בגיל צעיר ביותר גילתה שרה
בעצמה כשרונות דרמטיים, החלה לרקום
חלומות על הופעה בתיאטרון. היא שיחקה
בתיאטרון במחט לנוער בהדרכתו של אג־סקי׳
הופיעה בחוגים דרמטיים שונים.
אולם חלומותיה של שרה לא עלו בקנה
אחד עם העתיד שהועידו לה הוריה. אביה,
פקיד בנמל תל־אביב, התנגד בתוקף לנטיות
הדרמטיות של בתו. שרה ניסתה להתגבר
על התנגדות זו בדרכים שונות. לאחר
גיוסה לצה״ל, התקשרה עם החוג הדרמטי
של בית ציוני אמריקה, בו היא מופיעה
בתפקיד אנטיגונה באנטיגונה לסופוקלס.
אחד מאנשי החוג, ששמע על כרמן פילס,
הביא את שרה והציגה בפני גלר. סיפרה
שרה על מהלך הפגישות ביניהם :״שוחחתי
עמו והוא עשה עלי רושם של אדם רציני.
שוחחנו הרבה. הוא ביקש ממני לכתוב את
כל תולדות חיי ולא להסתיר שום פרט,
אפילו האינטימי ביותר. לאחר מכן נערך
לי מבחן וקבלתי הודעה הביתה שהצלחתי.
אולם כשקיבלתי את התסריט והתחלתי
לעיין בו, התחלתי לפקפק בכל העסק. היי
בתסריט הרבה דברים שלא יכולתי להשלים
עמם. ביחוד בקטע, בו צריכה הגיבורה
לחשוף את שדיה, קטע של חוסר טעם.
״גלר אמר לי שאין מה להתבייש, כי
זאת המציאות וזה ההבדל בין סרטים הוליבודיים
וצרפתיים. וזהו מה שעושה סרט
לסרט קופה.
״מבין כמה מועמדות בחר אותי גלר
למלא את תפקיד נחמה. התניתי עמו תנאים
שיכניס שינויים בתסריט, ביחוד בקטע
המדובר. הוא ניסה לשכנע אותי, אמר שנדון
בעניין כשנגיע לקטע. התחלתי לפחד
ידעתי שישאירו את הקטע הזה ויהיו לי
בעיות. כשראו הורי את התסריט הם התנגדו
לכך שאופיע בתפקיד נחמה. הורי לחצו
עלי ואני עזבתי את החברה. עכשיו אני
מתכוננת להופיע במחזה הפואימה הפדגוגית
באהל. על סרטים בכלל לא אחשוב יותר.״
שרה מנקר לא היתד, המאוכזבת היחידה.
כמוה פרשו עוד כמה שחקנים מחברתו
של גלר. אלי גלר החל להבין שאינו צועד
בדרך הנכונה. הוא הודיע שיכניס שינויים
בתסריט, מסר לאחר מכן שהוא מבטל
אותו לגמרי ויתחיל לעבוד על תסריט
חדש.
השבוע שלח גלר הודעה לעתונות כי
זכויות ההסרטה
לרכוש את
הוא עומד
של ספורו של אהרון מגד, מקרה מיתר,
והוא עומר למסרו לביום לבמאי מוכר.

אץ מקום לחובבים
^ תכן ואלי גרר הוא מארגן מוכשר
ואיש עסקים, יתכן והוא מסוגל להתחיל
בייצור הסרט החדש ולהצליח במקום בו
נכשלו בעלי מקצוע מוכשרים יותר, בעזרת
כספים רבים יותר. אם ייצר גלר סרט גרוע
ובעלי ההון יפסידו את הכספים שהשקיעו
בעסק, הרי זה ענינם בלבד. אם לא יביא
גלר את סרטו לידי סיום ויגרום אכזבת־חיים
לכל עשרות האנשים התמימים המאמינים
בו׳ שוב יהיה זה ענינם בלבד.
אולם בשני המקרים תהיה הנפגעת העיקרית
תעשיית הסרטים הישראלית, המתקיימת
בקושי רב. העובדה היא׳ שלמרות כל המאמצים
והנסיונות שנעשו ומאות אלפי הלירות
שהושקעו, אין תעשיית סרטים ישראלית
ראויה לשמה, וכל כשלון נוסף מונע
נסיונות אחרים בשטח זה, רציניים ובעלי
סיכויים רבים יותר.
אילו היתר, לישראל תעשיית סרטים מבוססת,
לא היתד, כל סכנה בנסיונות של
חובבים. אך במצבה של תעשיה זו כיום,
עלולים נזקיו של גסיון זד, להיות גדולים
בהרבה מהתועלת שבו.

טיולים. הם בטוחים כי יוכלו לעניין
אותן בצ׳יזבאת על המלחמה האחרונה.
ואם תרצינה להיות אינטלקטואליות יותר
— יוכלו גם למצוא את דרכם איכשהו
בספרות, תיאטרון וספורט.
אלא מאי? רצונם בתמונה כבר במכתב
הראשון. לא של כולן יחד. כל אחת
לחוד.

(המשך נזענזוד )7
בירושלים. תפקידו, כמובן, הוא לקבל תיירים
ולהראות להם מה נעשה בכספם כאן,
בישראל. אך מר אפלבוים העדיף להוציא
חלק מכסף זה בצורה של מסע נרחב ב־ארצות־הברית
(מולדתו) ובקנדה, מקומות
בהם קיימים בשפע משרדים נרחבים ליחסי-
ציבור של המלווה.
לדיון בעצרת האו״ם בספטמבר לא הסתפק
משרד־החוץ בשיגורו של איש וועדת שביתת־הנשק,
יוסף תקוע. נוסף עליו גם מר א.
אילן, שיצא לאותו דיון בלוויית אשתו
וילדיו.
כדי לברר ״אפשרות ניצול של המצאות
ופטנטים״ יצא המנהל הכללי של משרד־הפיתוח
מנחם באדר למסע ברומא׳ שנמשך
שלושה שבועות. לא פחות הגדיל לעשות
שר־הפיתוח עצמו, מרדכי בנטוב, שנסע כדי
להיות נוכח ב״יום ישראל״ בתערוכת מילאנו,
ושהה במקום שלושה שבועות. היה זה
יום ארוך כמעט כמו הימים בקוטב הצפוני.
כדי לשכלל את בתי־הסוהר בישראל, יצא
אברהם דשא, סגן נציב בתי־הסוהר, למסע
השתלמות של ארבעה חודשים באנגליה
ובשוודיה. באותו זמן יצא גם נציב בתי־הסוהר
עצמו, ד״ר צבי חרמון, ל״ישיבת
הוועדה בענייני עבריינים מטעם האו״ם״ בניו-
יורק.
חגיגות העשור למדינה נפתחו על־ידי
האנשים הממונים על כך בצורה המתאימה
ביותר לאופי המדינה: יום לאחר שנתמנה
כאחראי לחגיגות אלה, יצא מנהל יד חיים
ווייצמן מאיר ווייסגאל למסע ממושך באירופה
ובארצות־הברית. יחד אתו יצא גם
סגן מנהל משרד ראש הממשלה, העוסק גם
בענייני חברת התיירות הממשלתית, ללונדון
באותו עניין.

הבוכנות היהודית מאדץ־ישדאל
פעי הסוכנות היהודית לארץ•

ישראל הם רבים ועצומים במסעי
בנימין השלישי. נכון יותר היה, אילו
החליפה את שמה ונקראה ״הסוכנות היהודית
מארץ־ישראל״ ,בהתאם למגמת פניהם של
אנשיה.
בעונת הקיץ, בה כידוע, אין האקלים
הישראלי נוח ביותר׳ מתרבים מאד תפקידי
הסוכנות בחוץ־לארץ. עוד טרם יצא לדרכו
אליהו דובקין, וכבר הלך בעיקבותיו דוב
יוסף הגזבר. ועוד טרם נעלמה באופק
מטפחתו המנפנפת של דוב יוסף, וכבר
עלה למטוס גם ליאו דולצ׳ין. ומובן מאליו
שגם ברוך דובדבני לא ישב בקיץ בחיבוק
ידיים, בשעה שגזבר הסוכנות הקודם, גיורא
יוספטל, יוצא לדרך, ואחריו גם מאיר
גרוסמן.
התפקידים הם, כאמור, שונים ומשונים:
פעילות במלחה, סידור עניינים שוטפים ושאר
ירקות — והכל במיטב המלונות ובמיטב
המסעדות, על חשבון כספיו הדלים של עם
עני בו שואלים את עצמם יום יום 60 אלף
מובטלים מאין יקחו פת לחם לילדיהם ליום
המחרת?
בין עסקני המפלגות המסדרים לעתים קרובות
מאד עניינים בחוץ־לארץ, בולטים יותר
מכולם מנהיגי הדתיים הרב שלמה לורנץ,
הרב מנחם גליקמן פורוש ובנימין מינץ.
הרב פורוש, למשל, עוד לא הספיק כמעט
לחזור בחודש יוני 1956 ממסעו לבריטניה
וארצות־הברית, וכבר מיהר שוב אל המטוס
בדרכו לאירופה בחודש ספטמבר. לאחר
שבוע חזר, ובסוף אותו חודש נסע שוב
לארצות־הברית ולדרום אמריקה. בדצמבר
כבר מיהר לווינה להציל את נשמותיהם של
פליטי הונגאריה ובינואר חזר לארץ, כדי
לרכוש בה כרטיס־טיסה, לארצות־הברית
בשליחות מפלגתו.
אך את המקום הראשון בין הנוסעים על
חשבון הסוכנות היהודית תופש, בצדק,
יושב־ראש ההנהלה, מר זלמן שזר בכבודו
ובעצמו. יושב־הראש הנכבד של המוסד
היהודי העולמי מכיר כבר את רוב שדוח
התעופה בעולם ממש כמו את ביתו. העובדה
שכל שאר חברי ההנהלה ונשיאה נחום
גולדמן, נמצאים כל הזמן מחוץ למשרדים
בירושלים אינה מפריעה לו לנסוע בכל
שני וחמישי מלוד לאי־שם וחזרה.
ובאמת — למה לא? במה הוא נופל מאחרים?
התנועה
הציונית נמצאת בתנועה מתמדת
— באוויר, בים וביבשה. היא הדבר הדומה
ביותר ל״פרפטואום מובילה״ ,לתנועה ה מתמדת,
שהומצאה סוף סוף על־ידי הגאון
האנושי.

״מדי שבוע בשבוע,״ כותבת לי חיילת
צעירה בשם הגת ,״האמא שלי —
ואני — חוטפות את העולם הזה מידי
אבא, כבכורה בטרם קיץ, ועוד לפני שנראה
אפילו מה צורה לעטיפה הצבעונית,
אנו פותחות ומחפשות את מדורך
המרתק. ובכן, איפוא, מלמעלה מזדקרת
תמונתך, ובתהליך ארוך־טווח, מדי שבוע
בשבוע, הולך ומטשטש דיוקנו בתצלום
החייכני ומעכיר את זוך מדורך. היות
ומדורך באמת קוצר הצלחות מסחררות,
תסכים ודאי המערכת לחידוש הגלופה
של תצלומך.׳׳
הס פשוט רוצים להשחיר את פני
ברבים.

גרוז ויפה הוא העולם

לפני ואחרי
( )1029/3איננה מכבדת את העולם
הזה, אך היא קוראת אותו מדי שבוע.
וכמובן, אחרי שיקולים, פיקפוקים, היסוסים
וחששות, וכן הלאה׳ החליטה
לכתוב אלי.
יש לה, בעצם, משאלה קטנה מאד. כל
מה שהיא רוצה הוא להתכתב, והיא
מדגישה זאת בקו מתחת למילה, עם צעיר
שהחומר האפור נמצא בקדקדו בכמות

ה0יפ 1ס()1ל

אני בטוחה שתיהנו מקרהנת מכתבה
של 1029/1בדיוק כמוני:
״נהנית אני תמיד מקריאת מדורך, אם
כי לא תמיד מתוכנם של המכתבים המובאים
בו׳ תוכן המעיד לעתים על
נוער חסר תוכן — כמו מהוספותיך
רבות־החן והאירוניה.
״פונה׳ אני עתה אליך תוך תקווה שתואילי
לקשרני עם רעים לעט, עמם
אוכל קיים התכתבות מעניינת.
״זקוקה אני עתה להתכתבות כזו
אני נערה בת עשרים, העובדת באחד
המושבים החדשים בחבל לכיש במדריכה
סוציאלית. אין כאן צוות, ולאחר יום
עבודה גדוש, בו עדי לנהוג ולדבר במדריכה,
כמהה אני לאפשרות של פורקן
בשיחת חבר לחבר, שיחה שאינה מוגבלת
מושאיה, סתם כך, ועל הכל. מאחר
שרתוקה אני למקום עבודתי ימים כלילות,
כולל שבתות וחגים, חשה אני בצורך
לנהל שיחה כזו ולו תהיה בכתב.
״מה הן חכונותי? מה הן התכונות
שדורשת אני מחברי לעט? ובכן: אין
בדעתי לפרט אף אחת מתכונות, הפיסיות,
כיוון שאלה אינן עתידות להשפיע
בדרך כלשהי על מכתבי או על
תוכנם. כמו כן איני מעוניינת באדם
שיכתוב אלי עקב התאימן לטעמו. חפצה
אני באדם שיכתוב אלי חוך שימצאו
חן בעיניו צדדים אחרים, פנימיים, שבאישיות

״ובכן, שטחי התעניינותי: אמנות —
ציור, פיסול, מוסיקה; ספרוח־כללית,
עברית חדשה ועתיקה; שירה, פילוסופיה
— אבל בעיות הלקוחות מהחיים
עצמם ולא פלפולים מתימטיים; פסיכולוגיה.
בקיצור, נטיה מודגשת למקצועות
הומניים.
״אינני דורשת שחברי לעט יתעניין
דווקא בשטחי התעניינותי אני. יהיה
זה, אולי, מעניץ ללמוד שטחי עניין
חדשים. ואולם, וזה תנאי ראשון שדורשת
אני מחברי לעט, יהיה זה אדם
בעל עניין באדם באשר הוא אדם, באשר
הוא מסוגל להמריא ברוחו אלי על׳
לרדת תהומות, או להיאחז בקטנוניות
חיי היומיום ויפיים המיוחד.
״אין השכלתו של חברי לעט משנה לי
במאומה — משום כך גם לא ציינתי
(את) השכלתי. חושבת אני שאת התכונות
המנויות לעיל — אוכל למצוא
באדם אשר יהיה אדם ללא תלות ברמת
השכלתו, אדם בעל העזה למחשבה
מקורית ומעמיקה.״

73 אחת 7חוד
שלושת הנחלאים 1029/2שיש לי
העונג להציגם כאן לפניכן, לא חשו
את עצמם בודדים כל כך במחנה הצבאי
שלהם, עד לאותו יום בו חולק הדואר
והתברר להם, פעם נוספת, שבשבילם
לא הגיע מאום. הם החליטו לשנות את
המצב. כיוון שהם תל־אביבים ביסודם
ונמצאים לעתים מזומנות בעיר, רוצים
הם להתוודע אל שלוש נערות בנות
, 18—16 בעלות חוש הומור וחיבה ל
מאלי
מלמד, ליאופולדבייל, קונגו הבלגית
:״מקורי, לא? זה מה שאת אוהבת.
בקיצור, מיליון פרנק אם את מוצאת
לי אותה. בוודאי לא תאמיני לי שמצאתי
אותה, גס באן מוצאים תמונות של
בחורות ברחוב.
המספיקה. אם כן, מדוע איכפת לך,
למשל, שלא ירכיב משקפיים?
״הנושאים להתכתבות,״ אומרת היא,
״הם די באננאליים. מספיק לקרוא את המכתב
שלפני ואחרי כדי לתהות על
קנקנם — תיאטרון, ספרים, צ׳פלין,
בראנדו וכדומה.״
היא בת . 17

אם את רוצה להפסיק את קשרייך עם
חברתך, מספיק שתאמרי לח :״חביבתי,
השמלה שלך נראית כל שנה יפה יותר.״

לא על מגש, האושר
מן הדרום 1029/4
בדד אני יושב בדרום החם
סופת חול נושבת והגרון נסתם
תשעה חודשי נח״ל בפנקס רשומים
ועשרים ואחד לתורם מחכים
הימים קצת זוחלים ואני מחכה למכתב.
לישב בדר! ם זה מאד חלוצי
בשבתך במכונית הטסה כצבי
אך יום יום להשכים
ואת האת להרים
לפעמים מכלים זה מוציא.
לראות את הדואר הנע
הולך לו ובא ככיפה אדומה
פורק המטען
וטוען המטען
ולך, אין אגרת קטנה
כל זאת, ידידי, קצת מעגים
את הרוח ואת המרגש שם מבפנים
נעשה לעתים אף חלש
כי האושר לא בא על מגש
ואת המפרש, הו, צריך להרים
אם הרוח תמציא
נערה לבבית
שלא תחסוך הפרוטה
הבול, הטירחה
ותשגר כך, מעט מכתבים.

הווי

שנות

בלי סורח, בלי משוא״פגים

ש ר 1ת

סוויסאייר

קולנוע

י• יפו הסביר שלמה שרעבי מדוע לא שלח
ב את בנו בן ה־ 7לבית־הספר, בהתאם
לחוק, נתן לו תחת זאת למכור בוטנים:
הוא לא היה יכול להחליט אם לשלחו לבית־ספר
כללי או דתי.

מלי פרוטקציה

ב*15

ביוני 19 4 7

נחנן

ק *1חתעו 9ה

ך יי ת ל ״ אכיב גנבו אלמונים מכונית, נסעו
- 1בה לנתניה, עזבו אותה שם, לא ידעו
כי היא שייכת לממלא־מקום המפקח הכללי
של משטרת־ישראל, עמום בן־גוריון.

סזויס אייו

זה הפל עניין של אופי

בין ישראל לעולם הרחב,
דרך

ך• פאריס, פ רסמה חברת סרטים מודעה
*י• בה ביקשה מועמדות לתפקיד קולנועי
של הבחורה הצרפתיה האופיינית, קיבלה,
בין השאר, מכתבים משלוש ילידות רוסיה,
פולינזית אחת ושלוש יפאניות.

שוויצריה .

גזאז עומדים המטוסים

ההדורים של החברה

ס ה* ר

^ ככרי, הדביק חבר אלמוני על לוח
המודע. ת של המשק פתק המנמק את
הסיבות לקיום קומזיץ של עובדי הרפת:
״כניסתה ויציאתה של רעננה אל ומן הרפת;
מחלת הפה והטלפיים; שריפת המתבנים
ושנת רזון במרעה! ההחלטה על איחוד
הרפת והעגלים ואי ביצועה; ומעל לכל —
העובדה שכמה תרנגולי הודו הסתובבו ליד
הרפת, הפריעו לחליבה והוחלט להיפטר

מהם.״

לכל

?ושר

ודייקני

?וצווח

פתב־המה מנומר,

לשרות הנוסע הישראלי
וסבטיזזים

חבל.

אירופה *

אמריקה הדרומית

ף -וולכרהאמפטון, אנג/־יה, פרצו עוב־
* ר־ם ושבים בצחוק למראה גבר שמנמן
שרץ אחרי אוטובוס במורד הרחוב ה׳
ראשי, חדלו לצחוק לאחר שהגבר השיג את
האוטובוס, התיישב על כסאו הפנוי של
הנהג.

אכטיח על הכנף
ך! כראוליי, ארצות־הבר-ת, התלונן איכר
1על אלמוני אשר נחת בהליקופטר בתוך
מיקשת האבטיחים שלו, גנב שלושה אבטיחים
גדולים והסתלק כלעומת שבא.

בותעבוגות

התפקיד מעל הכל
ף עפולה, בשתיים אחרי חצות, אספו
^ שלושה קצינים, שנסעו בג׳יפ, שוטר
צבאי ושתי נערות, זכו בהגיעם למחוז
חפצם בתלונה על נסיעה במהירות מופרזת
וה״עת ששה בג׳יפ.

עיו היע

מה נפלאים ימי הקיץ על שעת־הים!
שמש, אויר צח ומנוחה, ועל כולם —
בסא־נוח מתוצרת ״ענג״.
שמש ואויר צח הם מתנת הטבע, מנוחה
ושמות הנפש — מתנת כסא־הנוח ״ענג״ .גם את וגם אתה
תוכלו לרכשו בהתאם ליכלתך ולטעמך.
בקנותך רהיטים מתקפלים (שולחנות, כורסאות, כסאות.
שרפרפים, ספסולם וכוי) — שים לב לסמל ״ענג״ ,המשמש
ערובה לטיב ואריכות־ימים.

ך* לוס״אננ׳לס, ארצות־הברית, הודתה
^ מנהלת החשבונות מרג׳ורי רייט כי
גנבה 20 אלף דולר ממקום עבודתה׳ הס בירה
כי קנתה בגדים ב־ 5000 דולר, שרפה
את שאר הכסף ,״כדי שחברי לא יתפלאו
פתאום מנין יש לי כל כך הרבה כסף.״

שמן למדורה
ך י!מחנה צכאי, אי־ש״ ,השתמשו ע. בדי
המוסך במכשיר כיבוי לרחיצת מכוניות,
על־ידי מילויו בסולר, שכחו בשעת מתיח,ת
את העובדה, השתמשו באותו מכשיר לכיבוי
שריפה שפרצה בקרבת המחנה, הצליחו רק
ללסת אותה ביתר שאת.

גרמניה עדיפה
הכל היה מוכן לפתיחתו החגיגית של
פסטיבאל הסרט הצרפתי בישראל׳ אשר
עמד להיערך בסוף שבוע זה. הסרטים
אשר עמדו להיות מוצגים במסגרת הפס־טיבאל
הגיעו לארץ, ה ל קו לבתי הקולנוע
השונים. נשלחו אף הזמנות לאישים ולקבלות
הפנים ומוספי יום ר,ששי של ד,עתו־נים
היומיים הופיעו בתכנית מפורטת של
מהלך הפסטיבאל, בצירוף תמונות הכוכבים
הצרפתיים שיופיעו בו. אחד מעתוני הקולנוע
הקדיש את שערו למאורע החגיגי.
ברגע האחרון התפרסמה ידיעה קטנה,
שבישרה כי מסיבות בלתי צפויות נדחה
הפסטיבאל לשלושה חודשים. מאחר ששום
פירושים לא צורפו להודעה, נדף ממנה ריח
בלתי נעים. היו שניסו להסביר את ההזיה
בהרעת יחסי צרפת־ישראל. סברה הגיונית
יותר היתד, שהפסטיבאל נדחה בשל חיכו כים
בין התאחדות בעלי הקולנוע לבין מתחרה,
איגוד ענף הקולנוע.
היו נתונים ממשיים לסברה זו, שכן איגוד
ענף הקולנוע סירב להשתתף בהוצאות
הפסטיבאל בארץ. הוצאות אלו, שרובן נועדו
להטסת האורחים מצרפת וחזרה, כוסו ע״י
איגוד מפיצי הסרטים והתאחדות הקולנוע.
כתוצאה מכך נבחר נציג ההתאחדות יעקב
דוידון כיושב־ראש ועד הפסטיבאל, והפתיחה
החגיגית עמדה להערך בגן רינה, קולנוע
השייך לו.
נוכח מינויים אלה הודיע איגוד ענף הקולנוע
על סילוק ידיו מתכנית הפסטיבאל.

יריד, צרפת בישראל

היסע עצמי

א רה ״ ב

ישראל

הסלחסה
*** עד! שנז עקד! הרפובליקה הצרפתית
\1/הרביעית לעזרתה של ישראל במיבצע
סיני, הושיטה לה את מלוא תמיכתה המוסרית
והחומרית להכאת האוייב המשותף,
לא תיארו להם גם הגדולים שבידידי ישראל
בצרפת כי יבוא יום וישראל תגמול להם
מידה כנגד מידה. האמת היא, שגם אורחים
ישראליים רבים לא האמינו ביכולתה של
ישראל לגמול לידידתה הגדולה, ראו את
ידידותה של זו האחרונה כאהבה שאינה
תלויה בדבר.
אזרחים ישראליים וצרפתיים אלה היו
כנראה קצרי רואי, גם בדיחותיהם על אפשרויות
משלוח צנחנים ישראליים לאלג׳יר
הוכיחו עד כמה תלושים הם מהמציאות.
השבוע הוכיחו ידידיה האמיתיים של צרפת
בישראל כי גם מדינה קטנה יכולה לעזור
למדינה גדולה. היו אלה אזרחים חיפאיים,
המאוגדים באגודה הנקראת האגודה לידידות
ישראל־צרפת, חיפה.
בראש האגודה החיפאית עומד עורך־דין
צנוע בשם בן־עמי גורביץ׳ .מר גורביץ׳
נחשב׳ בצדק רב, כחוזה הידידות בין ישראל
וצרפת, עוד בטרם העלה מישהו את
הרעיון על ליבו. עוררה,דין הצעיר (,)29
ראה עוד לפני קום המדינה את צרפת כ־ידידתה
הפוטנציאלית של ישראל, ניסה לפעול
להידוק הקשרים בין השתיים באמצעים
חוקיים ולאו דווקא חוקיים.
ההזדמנות הבלתי־חוזרת להוכיח את אי־כפיות
הטובה של ישראל ניתנה למר גור-
ביץ׳ ולאגודתו רק השבוע, בעת שהוחל
בהצגת הסרט מלחמה ושלום בקולנוע נזאי
בחיפה. לאלה שטרם ראו את הסרט, די
להזכיר כי הסרט מבוסס על יצירתו האלמותית
של סולסטוי, מתאר את מפלת נפול-
יאון בפלישתו לרוסיה, מנקודת מבט של
סופר רוסי.

3ות3י הצוללווה
סקידיסטאן

ך* פאריס, ביקשה פקידת שיר! ת השידור
1להחליף את מכונת הכתיבה שלה, מאחר
שאינה יכולה להדפיס את שבעת ההעתקים
הדרושים לכל מכתב רשמי, נענתה על־ידי
מנהל המשק כי עליה להגיש את בקשתה
בשבעה העתקים.

**יפלתוהמחרידה של נפוליאון וה־
*•׳ תיאורים הססגוניים בהם מתוארים חיילי
1הגנרל קוטוזוב הרוסי, כשהם משמידים את
| לוחמי הטריקולור הצרפתי, זעזעו את גפ!
שם של ידידי צרפת בחיפה. אם אין בן
יכולתה של ישראל לעזור לצרפת במלח־

העולם הזח 1029

בתי הקולנוע המאוגדים באיגוד אמנם הסכימו
להציג סרטים צרפתיים במסגרת ה־פסטיבאל,
אולם הודיעו שלא ישתתפו בשום
קבלת פנים רשמית ובשום מסיבה,
איימו להודיע על כך לצרפת.
הסיבה האמיתית לדחיית הפסטיבאל היתד,
פשוטה עוד יותר. מאחר שהחודש עומד
להיפתח בברלין פססיבאל סרטים צרפתי,
שימשך חודש ימים, ראו הכוכבים שעמדו
להגיע ארצה את הביקור בברלין כמועיל
יותר. רק פרנסואז ארנול ה.כימה לבוא
לישראל. מארגני הפסטיבאל החליטו לוזתר
עליה/ ,דחות את התוכנית למועד בו יתפנו
הכוכבים הצרפתיים לנצנוץ קל בישראל.

סרטים
גד גדל ברונדוו
גדי בשני זוזים (צפון, תל-אב־ב;
בריטניה) — הוא הנוסחה הבריטית של
במאי סיר קרול (האדם השלישי) ריד, לרעיון
שהובע ביתר עמקות ומחשבה בסר־טם
של רפאל סבטיני וו׳־טוריו דה סיקה
— נם במילנו. גדי צחור בן שבועיים, בעל
קרן אחת , ,המתגלגל לידיו של ״ילד בן
חמש, תושב הרובע הלונדוני היהודי ווייס־צ׳פל,
הופך להיות עבור תושבי הרובע
המרודים אמצעי להגשמת חלומותיהם, ממש
כשם שהיתר, יונת הקסמים עבור תושבי
מילנו,
באמצעות הגדי משיג קנדינסקי (דוד קו־סוף)
,החייט היהודי המזדקן, את מכונת*
* למעשה
חמישה גדיים
מהירות ותוך
הגדי הראשון

הופיעו בסרט לא פחות משונים,
שכן גדיים גדלים ב7ו
שבדעות ההסרטה ה פן
לתיש.

הקיטור לגיהוץ, במקום המגהץ הפרימיטיבי
שלו. דרכו מגשימה הזבנית סוניה (דיאנה
דורס) את חלומה, לקבלת טבעת הנשואין
מהאתליט האהוב עליה. בגללו זוכה סם
המתאבק בניצחון על יריב חזק ממנו. בעזרתו
חולמת אמו של ג׳ו, הילד בן החמש,
על שיבת בעלה מאפריקה, לשם נסע לחפש
את העושר.
כולם נסחפים בדמיונו הילדותי של ג׳ו,
הרואה בגדי בעל הקרן האתת את חיית הפלאים
האגדית חדקרן, המשולבת בסמל הממלכה
הבריטית והנקראת בסרט משום
מה בשם קרש.
אין סרטו של ריד מצטיין בסמליות מופשטת
ובמטרות סוציאליות כאלה שהובעו
בנס במילנו. תחת זאת מגיש במאי ריד
סיפור עלילה מושלם מבחינת ביצועו הטכני,
כן ואמיתי בתיאור דמויות השוק ה־ווייטצ׳פלי׳
נוגע ללב במישתקו של צוות השחקנים
כולו.
למקום הצמיחה הטבעי. מבלי לגעת
בסמליותו של החדקרן־גדי וברעיונות
חיפוש האושר של האדם הקטן, המוצא את
אושרו בהגשמת חלומות פשוטים ומוחשיים,
קיימות שתי נקודות בעלות ענין רב ביצירה
קולנועית מצטיינת זו. האחת היא הבעיה
היהודית, כפי שהיא מועלית בסרט;
השניה היא מישחקו היוצא־מגדר־הרגיל של
הילד ג׳ו — יונתן אשמור.
ודייטצ׳פל ידוע כרובע המאוכלס יהודים
ברובו. כמוהו ממש מאוכלס גם הסרט בשפע
טיפוסים יהודים, הממלאים את שוק
הרחוב המקומי. ריד מעלה על הבד טיפוסי
יהודים ללא ספור, החל בקבצן הדתי המפעיל
גרמופון מיושן, והשקוע כולו בקריאת
ספרי דת, וכלה בטיפוס•• הסוחרים ובעלי
המלאכה היהודים, על הצדדים החיוביים וה שליליים
שבהם. אין זה סרט על יהודים,

אימז שמיס לתת לריסיק לעיוז\ 0צרפתינן

ע ל ״ מלחמהו עי חנן ״
מותיר, בהווה, חשבו הם, יש ויש בכוחה
לעזור לה במלחמות העבר שלה.
התוצאה מזעזוע זה היתד, הגשת תלונה
מפורטת וארוכה ליושב־ראש המועצה לביקורת
סרטים במשרד ראש הממשלה׳ ירושלים.
כתב עורך־הדין גורביץ׳ ,בשם הידידות
החיפאית :״הצגת הסרט מלחמה ושלום
גרמה לנו זעזוע כה עמוק, שאני רואה
חובה לעצמי לפנות אל כבודו. כשקראנו,

משמידה את הצרפתים השנואים׳ ידידיה של
מדינת ישראל.
״ישבנו מזועזעים. על הבד נראה טבח
איום, שעורכים הרוסים בצרפתים. נראו
דגלי צרפת העולים באש ונראה הגנרל קו־טוזוב
הרוסי שיכור הנצתון. הקהל יצא
כולו תחת הרושם של הצרפתים העריצים,
שה כו והושמדו. מחר ישחקו ילדינו במלחמה,
כשהגיבור הוא רוסי טוב, המכה
צרפתי רע — וזה בעיר
החייבת אולי את עצם
קיומה למטוסי הסילון
הצרפתיים.

קצת מאזוביסטים?
ר צ אנו בהרגשת
״ גועל נפש. הכך נראה
את ידידינו במצב
מביש ואת אויבינו שיכורי
נצחון? איני חושב
שבפאריס היו מתירים
סרט על כיבוש העיר
העתיקה בירושלים, סרט
שגיבוריו ערביים וש־מגן
גורכיץ׳
שוחט קוטוזוב
רואים בו את כניעת
ובחיפה, מחאו הערבים כפיים
מגיני הע-ר ואת הערבים
כגיבורים. ששיח-
חברי האגודה לידידות צרפודישראל, חיפה,
ררו את המסגד מהפולשים היהודים. גם
את הביקורת הטובה על הסרט, מיהרנו לרלולא
היתד, קיימת מועצה לביקורת סרטים,
כוש כרטיסים וללכת לראותו. מן הרגע
לא היינו מחרישים. היום, כשישנה מועצה,
הראשון שנכנסנו לאולם הרגשנו במשהו
הפוסלת לפעמים סרט בגלל מחשוף יותר
משונה. כל התאים ביציע וחלק גדול מן
מדי עמוק או נשיקה לוהטת, ומעלימה עין
המקומות באולם היו תפוסים על־ידי בני
מנזק חמור למדינה, ודאי שלא נחריש.
המיעוטים, ודווקא מאלה הידועים בשנאתם
רק אם
״החושבתהמועצה שנזק נגרם
למדינה. הם התישבו להם לבושי הדר ושלמישהו
מתחת לגיל 16 יראה נשיקות לוהחו
לכל עבר מבט של מנצחים, כאילו היו
טות ושרק רוסיה היא המדינה הראויה

הם יצרני הסרט.
להגנה? לא היה נגרע מאום מערכו האמנו״לא
יכולנו להבין מה פשר הדבר, מדוע
ת, של הסרט, לו הושמט הקטע על קרב
באו לפתע — ודווקא לסרט שמחיר הכניסה
בורודינו.״
אליו כה יקר — אנשים שלא רואים אותם
עד כאן דברי התלונה. המועצה לביקורת
אף פעם בקולנוע. לא יכולנו להבין זאת
סרטים טרם הגיבה עליו. גם השגרירות
עד קרוב הסרט לסיומו. עד לקטע של קרב
הצרפתית טרם גילתה את עמדתה.
בורודינו, כשהבעת פניהם אמרה לנו הכל.
אגב, אותו סרט הוצג במלואו בפאריס,
הם באו לראות איך משמידים ומשפילים
ואם לדון לפי הצלחתו הקופתית, נהנו
צרפתים; איך רוסיה, שצוללותיה ואניות
ממנו הצרפתים עד מאד. אבל מי יודע?
המשחית שלה באו לעזור לעבד אל־נאצר,
אולי הם קצת מאזוכיסטים?

העולם הזה 1029

חואף על פי כן מעלה ריד בעקיפין את
בעייתם ומנסה למצוא לה פתרון.
ריד רואה בם טיפוסים התלושים מקרקע
מחייתם, ממש כחדקרגיים שבמקום
לחיות באפריקה מולדתם, נמצאים כמה מהם
בלונדון. כל ההשקפה הזו מצטמצמת בכמה
משפטים אותם משמיע החייט היהודי ק ד
דינסקי, שהוא דמות מרכזית בסרט .״בדרך
משונה,״ אומר קנדינסקי ,״התגלגלו כמה
חדקרניים מאפריקה ללונדון. אולם אין הם
יכולים לחיות בסביבה זו. יש להחזיר אותם
לאפריקה, אל המקום שם גדלים חדי־קרן.״
ילד היודע שהוא ילד. הילד, יונתן
אשמור, חינו בן לשחקנית ולמפיק מחזות.
הוא חוט השדרה של הסרט, הדמות העיקרית
המופיעה במרבית הסצינות. בדרך כלל
מתפעלים ממשחקם של ילדים בסרטים משום
שהם דומים להפליא למבוגרים, או
משום שהם משחקים את עצמם כילדים׳
מבלי שירגישו בכך.
ריד הצליח להפיק מאשמור מישחק מיו חד
במינו: מישחק של ילד היודע שהוא
משחק ילד. הבעות פניו המתחלפות במהירות,
התלהבותו המועתקת מדי רגע לנושא
אחר — לרגע ממלאה היונה את כל עולמו
וברגע השני הוא מגרש אותה ממנו במחי
יד — אלה נמנים על החשובים בגורמים
ההופכים את הצפיה בסרט זה לחוויה מענגת.

הזהב
המפוזר
לא בעושר, האושר (ארמון־דוד, תל-
אביב; בריטניה) — היא המסקנה אליה מגיע
נבל מקצועי סקרוג׳ (אלסטיר סים) ,כתוצאה
מלילה אחד של חלומות בעותים. סקרוג׳
הוא גיבור אחד מסיפורי חג המולד, אותם
חיבר הסופר האנגלי בן המאה שעברה
צ׳ארלם דיקנס אחת לשנה, בין השנים
48־ .1843 בכל אחד מסיפורי חג־מולד אלה,
שהיו פופולריים מאוד בזמנם, עיצב דיקנם,
בסגנונו העממי, אב־טיפום של אחת מדמויות
החברה האנגלית של זמנו, צירף אליו
מוסר השכל דתי או מוסרי.
סקרוג׳ הוא אב־טיפוס של הכילי המושחת,
אדם המונע מעצמו ומאחרים את ההנאה
מהכסף שהוא צובר. אין הוא עושה
זאת מתך טמטום או סתם רוע לב, אלא
מתוך השקפת עולם מבוססת ומנומקת.
בליל התקדש חג המולד, מופיעים אל
סקרוג׳ בחלומו רוחות העבר, ההווה והעתיד,
המצליחים ללמדו בהציגן לו מספר
מר.,ות מחיי ,,את מר, שלא לימדוהו ששים
שנות חיים. כשמתעורר סקרוג׳ למחרת.
הוא הופך לאדם חדש המוצא את אשרו
בפיזור כספו ולא בצבירתו.
צחוק לרשע. סיפור אגדה חינוכי זה,
שאינו מהמפורסמים שביצירות דיקנס, מאחר
שכולו צמוד ורתוק לדמויות המאה
שעברה שאבדו עמה יחד, לובש צורה ומשמעות
מיוחדת במינה ביצירה הקולנועית
של בריאן דסמונד הרסט הבריטי. שעה
שסקרוג׳ הכילי מתאכזר אל בני משפחתו,
אל פקידו המסור, אל עסקני הצדקה, פורצים
במפתיע גלי צחוק מפי הצופים.
כבר אחרי דקות מספר מצליח סקרוג׳
הקולנועי להתחבב על הצופה, שאינו יודע
אם לרחם או לנוד לרשע. הסיבה לכך נעוצה,
ללא ספק, לא בסקרוג׳ הד קנסי אלא
בסקרוג׳ אלסטר סים, שחקן בריטי שהופיע
עד כה בתפקידים קצרים בצחוק בגן עדן
ובתמינזים בפאריס.
סים, הנושא על כתפיו את כל מעמסת
הסרט, הופך את משחקו לניתוח מעמיק
של האופי האנושי, מצליח לחרוג מתחומי
התפאורה, הסביבה והתלבושת בת המאה
שחלפה, לעצב דמות נצחית ש׳בת־לב.
כתוצאה הופך הסרט מסיפור נוסח די־קנם,
לסאטירה חברתית בנוסח הקומדיות
הבריטיות השנונות.
תדריך אלה הסרטים הנזוצניס ב שבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• אנסטסיה (מוגרבי, תל־אביב) —
יול בריינר מנסה לזכות בירושת הצאר
ניקולאי, בעזרת יורשת מדומה אינגריד
ברגמן, המתגלית כיורשת האמיתית.
סדוניה (אוריון, תל־אביב) — סיפור
שומר התחנה של פושקין, בנוסחה אוסטרית
תיאטרלית. מישחק נדיר.
• החייל האמיץ (אוריון, ירושלים)
— תעלוליו ומפלתו של שוויק הבריטי, בקומדיה
סאטירית מצויינת׳ השמה ללעג את
הבולשיט והשחיתות בצבא הוד מלכותה.
• במי היפהפיה (עדן, ירושלים)—
אנה מניאני מנסה להפוך את בתה לכוכבת,
משתכנעת כי האושר אינו נמצא בזוהר הכוכבים
אלא בחיי המשפחה השקטים.

31ק דיסקתט

כישראל

בע־מ 15

״במדינה
(המשך מעמוד )9
ריס, שם הוזרק לסוסים אשר מדמם הכיני
המדענים הצרפתיים את ר,נסיוב, שלחו אותו
למוסדות הרפואיים בישראל. אולם יעילותה
של התרופה הוכחה רקב־,־ 507 של המקרים
ואנשי המדע בישראל חיפשו דרך להגברת
היעילות. ניסוי שערך מדען אמריקאי נתן
להם את המפתח לבעיה.
אותו מדען הזריק מנת רעל זעומה לסוס
בריא, לאחר שהרעל עבר תהליך עיבוד ממושך.
הסום לא הגיב. האיש הגדיל בהדרגה
את הכמות, עד שהגיע לכך שהסוס קיבל
500 מנות־מוות בבת אחת. כלומר החלק ה־
500 של אותה כמות עלול היה להמית סוס
אחר. אז החליט המדען כי הגיעה השעה
לתת לסוס הכשר, ישירה מנחש חי. הסוס
קיבל את ההכשה, מת כעבור שעתיים. היה
ברור כי הרעל שהוזרק לו מקודם איבד
במשך הזמן ותוך כדי עיבוד׳ את חיוניותו.
שלוש תרומות חיות. כאשר נודעו
תוצאות אלו, הוטל על המחלקה לזואולוגיה
של האוניברסיטה העברית להכין את הנסיוב
במק־ם, להעמידו לרשות הרובאים במינימום
של איבוד זמן משעת קבלת הרעל הנקי
מהנחש. ד״ר שולוב ( )50 ועוזרו ניגשו למלאכה.
אולם
לעבודתם היה חסר העיקר: נחשים
במספר מספיק. המחלקה פנתה במודעה
לציבור :״אם יש לך נחשים ארסיים ברשותך,
אנא ארוז אותם באריזה בטוחה ושלח
אותם בטקסי או באגד לגן־החיות התנ״כי
בירושלים. על הנחשים, הדרושים לצרכי
מחקר דחופים, להיות חיים ובמצב טוב. דמי
המשלוח יוחזרו בתודה.״
בתשובה לקריאה זו הגיעו שלושה נחשים:
הראשון, צפע גדול, בריא ויפה, נתפס על־ידי
דייגים של קיבוץ שלוחות. נחש אחר
נתפס על־ידי זוג מבית־חנן. הבעל רא־אותו
זוחל מתחת ללול, לחץ אותו במקל לקרקע,
הזעיק את אשתו. האשד, תפסה דוד
כביסה, כיסתה תחתיו את הנחש. הזוגטילפן
לירושלים, ביקש לבוא לקבל את תרומתו
למדע הישראלי. הנחש השלישי, הגדול ביותר,
נתפס ביד־חנה. אורכו למעלה ממטר
והוא העובד הפורה ביותר במחלקה הזואו לוגית.
עתה
חיים הנחשים ברווחה, זוללים עכברים
ואינם מתרגשים כאשר בא פנחס לחלוב
מהם את הארס היקר.
רק אם תכיני בעצמן גלידת
וינוה בבית, את יכולה להוסיף
חלב טרי, שמנת וביצה מריה.

אבקת אדידה
וניל,

שוקולד,

דרכי חיים

האיש שבא לסעוד

הצעיר גבה־הקומה שישב בבית־הקפה בצפון
תל־אביב היה דוגמה נאה של גבר
חלוצי וחיובי. כשאך שמע מפי שכנו לשולחן,
כתב העולם הזה אלי תבור, כי
אשתו שוכבת בבית־החולים אחרי ניתוח
קשה, קפץ ממקומו, הציג את עצמו
והתנדב לתרום דם.
הוא לא הסתפק בזה. עוד באותו יום
הופיע ליד מיטת החולה, כשבידו זר־

מוקה

ובעל תפקיד בטחוני בנגב, שבא לכמה
ימים לנופש העירה, הכניס אותו לחברתו׳
אפילו לקח אותו פעם לראותו בעבודתו.
הצעיר גילה חיש מהר כשרון עתונאי
רב. כששמע את תבור חוקר את אלי גלר,
בעל חברת־הסרטים כרמן־פילם (ראה עמודים
12־ ,0 0נכנם גם הוא לשיחה, שאל כמה

נגבה ופנחס אמיר וידידים*
500 מנות־מוות לא הועילו
למשקיעי

הכספים

שאלות נוקבות ביחס
האלמוניים בעסק כזה.
אולם ענינו של הצעיר לא פג בזה.
למחרת היום הופיע במשרדו של גלר,
הזמין אותו לפגישה בבית־קפה. עוד באותו
יום נפגשו השניים, עברו למשרדו של גלר.
מה שקרה אחרי־כן סיפר גלר עצמו, כעבור
שעה, במשרדי העולם הזה :״האיש נתן לי
להבין כי הוא ממערכת העולם הזה, וכי
תמורת סכום כסף ישנה בכתבה פרטים
מסויימים שיכלו להזיק לי.״ גלר דחה הצעה
זו בתוקף, הודיע מיד על המקרה למערכת.
חקירת־כזק. לא בכל יום מזדמנת
לעתון חקירה אכסקלוזיבית הנוגעת לעצמו.
האיש נמצא, הובא למערכת׳ נחקר נמרצות
על־ידי חוקריה (כדי להפיג את החשש
הראשון שזה ענין של פרובוקציה מצד
גורם פוליטי) ונמסר עוד באותו ערב
למשטרה שהוזמנה על־ידי העורך.
ההמשך היה כמעט שיגרתי: זהותו של
האיש נקבעה כאלכסנדר בן־דויד, עבריין
מועד׳ חושב לשעבר של מחנה־המעצר
מעשיהו.
הדבר היחיד שלא הצליחו חוקרי העולם
הזה לגלות בחקירת־הבזק: איך הגיע איש
זה, עם עבר עשיר זה, לתפקיד בטחוני
חשוב בנגב.

כל ישראל
עסקים משבחת״
אנשי עסק הקשורים עם

הוצאת ספרים
אדויאסף ב ע״ מ
ירושלים, בן־יהודה ,36 טל 2987 .

יצאו לאור:

לא החסידה!...
מדריך לגיל ההתבגרות
מאת: לואיפמברםון (מאנגלית:
ח .רותם ) .ספר יסודי וגלוי
על בעיות המין של גיל ההתבגרות,
העונה. בשפה פשוטה על כל השאלות
האינטימיות המטרידות את המתבגרים
ואת הוריהם כאחד.

המחיר .2.500 :עד סוף יולי
המחיר 2.250
כתב מדומה כן־־דויד

ושיודע לענות

תרומת דם עזרה

מאת: שבחוים
1600 חידות התוליות, שעשועי־לשון,
שאלות ו ת שו בו ת...

פרחים ענקי, הציג את עצמו, חייך :״רציתי
לדעת למי תרמתי דם!״
שאלות נוקבות. אחרי מעשה יפה כזה,
היה ברור לתבור כי עליו לגמול לאיש.
הוא הזמינו. אליו הביתה, אירח אותו כמידת
יכולתו. כששמע שהצעיר הוא קצין־לשעבר

המחיר2.250 :

על ידי שמואל מלמד מגבעתיים, זכתה בפרס
ראשון בתחרות שנערכה על נושא זה מטעם
משרד החינוך והתרבות ארגץ
הפרדסנים בישראל, הארגון החדש
הנמצא עדיין בשלב התארגנות, ואשר אחד
מיוזמיו העיקריים היה איש קרגל סם דו־בינר,
נדבק כנראה מקצב הפעולה הקדחתני

תנובה, הנזש־ביר,
סולל־בתה ומוסדות כלכליים הסתדרותיים
אחרים, נתבקשו לאחרונה למסור
את כל עבודות ההדפסה וההכפלה שלהם
דווקא למשרד ההעתקות וההכפלות של לאה
אברהמי בירושלים. בעלת המשרד היא אשתו
של מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל,
לוי אברהמי, והיא גם הנציגה הירושלמית
של חברת הביטוח האחים מחרוב, שאחד
משותפיה המרכזיים הוא המפקח הכללי של
המשטרה יחזקאל סהר לשורה
הארוכה של קציני המשטרה הבכירים
שפרשו מן השירות ועברו לחיים אזרחיים
מבוססים היטב, הצטרף לאחרונה רמ״ח
יעקב דורי, לשעבר ראש מחלקת הבניינים
באגף המנהלה של המטה הארצי. עיסוקו
הטבעי החדש של הקצין, אשר עמד בקשרים
הדוקים עם הקבלנים שעבדו בשירות המשטרה:
חנות גדולה לחומרי בניין
טלביזיה הוצגה השבוע לראשונה בישראל,
במסגרת הרצאה שהושמעה על נושא זד,
בבית־ברנר בתל-אביב. קהל המאזינים הפך
גם לקהל־צופים, כשראה את עצמו מוקרן
על המסך אור ודרור בחג
העשור״ — זו הסיסמה שתוטבע עי
מטבע זכרון מיוחדת, אשר תוצא בשנת־העשור
של המדינה. סיסמה זו, שהוצעה

של דובינר, הספיק כבר להחלים על הוצאת
בטאון מיוחד ולהוציא את הגליון הראשון
של הפרדסן.
תזכיר המזכיר אינו רוצה
מינוי מזכיר מפא״י

גיורא יוספטל
לתפקיד שגריר ישראל בארה״ב, הצעה אשד
העולם הזה ( )1024 גילה אותה לראשונה
לפני חודשיים, לא יצא לפועל. השבוע אישרה
העתונות כי אמנם היתד, הצעה כזאת,
וכי נדחתה על־ידי המזכיר, המעדיף את
עמדת־הכוח שלו בארץ. לעומת זאת יקבל
כנראה אהוד אבריאל את מינוי השגריר
לגאנה, אשר העולם הזה הודיע עליו לפני
שבוע המלחמה הפסיכולוגית
מסביב לבעית הפליטים התקדמה השבוע
לפי האפיק־ם אשר העולם הזה 1028 ניבא
להם מראש. כדי לנצל את השמועות הכוזבות,
שהופצו על־ידי מצריים, כאילו מתנהל
משא־ומתן בין ישראל ומדינות ערב,
הציע השבוע דויד בן־גוריון ליישב את
הפליטים בעיראק בעזרת ישראל
אחרי שבמשך חדשים רבים לא שם
כמעט איש לב למצבם המיואש של תושבי
קרית־שמונה, עוררה חקירת העולם הזה
( ,)1027 על פעולת המיסיון שם, גל של
פעולות מצד המוסדות. בין השאר נעשה
נסיון להקים במקום מועדון של קרן ילדינו
(המוסד הדתי להצלת ילדים מן המיסיון)
אך המועצה המקומית המפא״יית מתנגדת
לכך,־ כדי שלא להגביר את השפעת המפלגה
הדתית במקום, הלוחמת בה גבורתו
של נתן אלבז, החייל־העולה שזרק את
עצמו על רימון מתפוצץ כדי להציל את
חיי חבריו לפני שלוש שנים (העולם הזה
,)858 תזכה עתה להוקרה ציבורית: ארגון
עולי צפון־אפריקה החליט להקים לו אנדרטה
בדרום ירושלים תרי־עשר המפוטרים
מבתי־ד,זיקוק, שגורשו מבתי־ד,זיקוק
(העולם הזה ) 1015 בטענת נימוקי־בטחון
שאין לגלותם, פוטרו עתה סופית, כאשר
ועדודו,ערעורים החליטה לקבל את הפיטורים,
למרות שמנהל משרד־הבטחון לא היה מוכן
לגלות שום נימוק להם שע־רוריה
שחוסלה: כפי שניבא העולם
הזה ( )971 עוד לפני למעלה משנה, טישטשד,
המשטרה את שערוריית־הענק של הברחות־המטבע
של הסוחר בראונשטיין, הסכימה לצמצם
את אשמתו. השבוע שוחרר בראוד
שטיין בקנס של 35 אלף ל״י בלבד, על
סמך פשרתו עם המשטרה, סכום שהעולם
במדויק.

הזה נקב אותו בשעתו
* בידי נגבה: ערוד בלתי ארסי. בידי
פנחס: צפע ארסי בשעת חליבת הרעל לתוך
מבחנה.
העולם הזה 1029

אנשים
מולד בבגד• חאק
לפגישה עם השרים הכלכליים׳ בה לקחו
חלק שר־העבודה מרדכי נמיר, שרת-
החוץ גולדה מאיר, שר המסחר והתעשיה
פנחס ספיר והשר בלי תיק פרץ נפתלי,
הופיע המנהל המרדני של ביודהחרושת
אתא האנס מ*לר כשהוא לבוש מכנסי
חאקי, חולצת חאקי ומעיל חאקי עליון, הכל
מתוצרת אתא הבדיחה האחרונה על
השביתה: ח״כ חרות אליעזר שוסטאק
פגש את מזכיר מועצת פועלי חיפה, ח״כ
מפא״י יוסף אלמוגי, ושאלו :״אלמוגי,
מה קרה לו? אתה הולך ורזה!״ השיב
אלמוגי :״אני חולה במולריה במסיבת
עיתונאי־החוץ שקיים השבוע, נתן ראש
ממשלת ישראל דויד בן־גוריץ דוגמה
קולעת לשיטת הכחשותיו. כאשר שאל אותו
אחד העיתונאים מה יש לו לומר על
ההצהרה שנשא בשעתו, לפיה לא יוכל
להיות שלום עם עמי ערב בימי־חיינו, השיב
בן־גוריון בשאלה :״אני אמרת־ כך?״ ״לא,״
השיב לו העיתונאי השואל ,״אתה כתבת
כך.״ ״אהה!״ אמר בן־גוריון ,״ידעתי שלא
ייתכן שאמרתי דברים כאלה ח״כ
מפא״י עקיבא גוכרין פיפר השבוע, מה
רבה הטובה שהוא שואב מן העובדה כי
הוא גר בשכנות ליושב־ראש הכנסת יוסף
שפרינצק, ברחוב מאפו בתל־אביב: לכל
ישיבה של הכנסת הוא מתלווה אל שפריר
צק׳ שלרשותו עומדת מכונית מיוחדת.

העיתון תמיד צודק
בחזרה האחרונה על הצגת נודיאה בתיאטרון
הבימה, ערב צאתה לפסטיבל התיאטרון
בפאריס, הופיעה השחקנית חנה
רובינא בשמלה חדשה, במקום שמלתה
המקורית שנתפרה במיוחד לתפקיד זה ב-
סיגנון היווני העתיק. כל טענותיו של
הבמאי פיטר פריי כי השמלה החדשה
אינה מתאימה לתפקיד ולרוח התקופה נידחו
על־ידי רובינא, שאמרה :״אבל היא הולמת
לי מאד המשורר נתן אלתרמן
חילק בשבוע שעבר מספר גדול של טפסי
ספר״שיריו החדש עיר היונה למכרים ולידידים,
כשהוא מוסיף לכל אהד מהם הקדשה ארוכה,
כתובה בחרוזים בנוסח הטור השביעי
המשורר אורי צבי גרינברג
התוודה השבוע כי מזה 15 שנה לא ביקר
בקולנוע .״וזה גם לא חסר לי!״ הוסיף
המשורר כאשר נפגש השבוע אורי צבי
גרינברג עם הסופרת ימימה אבידר
טשרנוביץ, קידמה את פניו אשתו של
שגריר ישראל במוסקבה יוסף אבידר בשמחה
רבה ובישרה לו :״דיברתי עליך בוורשה!״

לשאלת המשורר, הסבירה ימימה טשרנוביץ
כי סיפרה על שירתו של גרינברג בהרצאה
שנשאה בווארשה על הספרות העברית החדישה
המדריך הוותיק בידיעת הארץ
ד״ר זאב ווילנאי קבע בשבוע שעבר
מזוזות בדלתות ביתו. הסיבה: הוא רצה
להזמין למסיבת הבר־מצווה של בנו כמה
ידידים דתיים באזכרה שנערכה השבוע
למנהלו המנוח של בנק לאומי לישראל ד״ר
אהרן בארט ציטט אחד מידידיו מעשייה
שבארט אהב לספר בכל הזדמנות: באחת
מעיירות רוסיה׳ אליה היו העיתונים מגיעים
רק אחת לחמישה שבועות, היו כמה יהודים
של ד״ר
מעריצים נלהבים של עיתונו
נחום סוקולוב, הצפירה. יום אחד׳ שבועיים
אחרי פרוץ מלחמת העולם ו־,ראשונה, כש־במבואות
העיר כבר נשמעו מטחי התותחים
הגרמניים, באו במרוצה וסיפרו לאחד מקוראי
הצפירה על המאורעות .״שטויות!״
אמר הלה ,״רק עכשיו קראתי את הצפירה.
סוקולוב כתב בפירוש שלא תהיה בשום
אופן מלחמה!״

טנ״ביץ יה

המביאה את העולם לביתך
014823535323234823532348235323234848230153482301485353

האטומית
הסותרתב עי תהדלק

שרת־־החוץ ראזד הירח
סיפרה השבוע גולדה מאיר: ערב
מבצע סיני שאלה שרת־החוץ את מזכירה,
אם יש משהו חשוב בדואר שנתקבל. אמר
המזכיר :״אין שום דבר חשוב. אבל מכתב
אחד, אני מצטער שקראתי אותו. לא התכוונתי
לקרוא על עניינים פרטיים. שלח
אותו מדינאי מארץ ידידותית, ונאמר בו:
,אם יזדמן לך עוד פעם טיול לאור הירח —
אנא, השבי עלי׳ .המזכיר׳ הסבירה גולדה
מאיר, לא ידע אז כי המדובר בלילה בו
נפרק נשק בחופי הארץ תקרית משעשעת
אחרת אירעה לא מזמן לרמטכ״ל
צה״ל לשעבר, הארכיאולוג יגאל ידין.
יום אחד, סיפר הוא, אסף במכוניתו חיילת
שחיכתה לטרמפ. בעלותה למכונית, שאל
אותה נוסע אחר אם היא מכירה את הנהג,
שהיה רמטכ״ל. השיבה החיילת :״לא, מאין
לי להכיר אותו? הרי הרמטכ״לים מתחלפים
כמו זבובים שר־החינוך והתרבות
זלמן (״זיאמה״) ארן גילה השבוע כי
בשעות הפנאי הוא עוסק בחובבות תרבותית:
תרגום שירים, מתוך השירה העברית
החדישה, לשפה הרוסית לאחר
שהחל לכתוב בהארץ טור יומי בשם קל
וחוטר, הוכיח העיתונאי שבתי טבת
כי אינו מזלזל בקלות כבחמורות: לפני
שיצא מדירתו הקודמת ועבר לדירה חדישה
של ארבעה חדרים, דאג טבת לפרק מתוך
הדירה הנעזבת אפילו את התקעים והמם־
סיקים החשמליים מן הקירות.

פ10 ין י השב1ע

פיה בז ש כג ר־ג
הסזקקתאת הע שן
סשך • ג סוור• -סאווגי •ס ״ צ לי ס אחים בדדגו סיגריות
תוך סכלוליססת סי רי ס
ב תג! רו בתהסבקבהתאס
לתנרינת החדי שות נסר הסרוג•
לשיא הניעו אחים• בזז־נו בסיגריה

פי לטר מס׳ 1
בעלת הסיר, הססנות
הסגרילהתעווג העי שון.

20 סיגריוח 560פ רו ס ה
חיס נדרנובוים

צנג׳
בית-חרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטין

בתשובהלשאלה בדבר
• דובר משרד החוץ הצרפתי,
הסובייטיות שסופקו למצריים :״במקרה שהן עתידות להתמודד עם
הישראלי, לא הייתי רוצה להימצא בצוללות אלה.״
• המזכיר הכללי שד ההסתדרות פנחס לבון, על הקרן הקיימת
לישראל :״מסופקני מה טעם יש לקיים מוסד הגובה, לדבריו, מיליון ל״י לשנה
בארץ, תוך הוצאות גבייה של חצי מיליון ל״י.״
• ח״ב חרות יום!? שופמן, בדיון על שיכון לעולים :״אילו היה קיים
אירגון חובה של בעלי בתים בישראל, היו רוב חבריו אנשי ההסתדרות.״
• ח״כ צ״ב שמחה בבה, באותו דיון :״יש ביישוב עשרות אלפי בעלי־בת־ם
שאינם בעלים ואין להם בתים.״
• ההומוריסט אפריים קישון, במחאה על שקופת־חולים סירבה לקבל
לעבודה רופא־מומחה, עולה חדש, מחמת גילו הקשיש :״אנו יודעים יפה שלתקנון
אין תקנה ואצלנו בכלל אין רשות־קיום אלא לצעירים שכוחם במותניהם. אבל,
במחילה מכבוד בריאות העם, חשבנו בתום ליבנו שבממלכת הרפואה ככל שהרופא
קשיש יותר כן הוא מרבה חוכמה, כמו יין משובח או ראש הממשלה ושר־הבטחון.״
• מזכיר מפלגת הצ״ב יוסף תמיר, מועידת מפלגתו :״אדם ניכר
בכיסו, כוסו, כעסו וכסאו.״
• ח״ב צ״ב שושנה פרסיץ, באותה וועידה :״בסיעת ספיר־סרלין יש
שני יוסף, אלא שאחד מהם הוא יוסף דעת והשני — יוסף מכאוב.״
• שריהדואר ד״ר יום]* בורג, בהקדשה שרשם על אלבום של בולי
ישראל, אותו הגיש כשי לשגריר ישראל בלונדון אליהו אילת :״בעזרת צור
ישראל לציר ישראל, מבורג עד אילת.״

הצוללות ן
חיל הים 1

דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים

דוינשט

— רהיטי
מוכנים

בית־המסחר :
רחוב הרצל ,43
טלפון 83575

בית החרושת:
מרכז וולובלסקי,
רחוב ,2טלפון 82525

• ח״ב אלמוני בשעת הדיון השיגרתי שהתנהל בכנסת על חוק ההתיישנות: :
״אם לא תהיה כאן התעוררות, יחול חוק ההתיישנות על הכנסת עצמה.״
• סגן ראש עיריית תל־אביב, אברהם בויאר, בתשובה להאשמתו !
של חבר מועצת העירייה אליעזר שכטר, בדבר זיוף הפרוטוקול של וועדת השומה \
העירונית והקטנת המס המוטל על אירגון הפועלות של הפועל המזרחי :״עד כה (
ידעתי רק שקיים ש. ב .במדינה. כעת אני רואה שקיים כנראה גם ש. ש
שירות שכטר •
כתב הספורט ישראל פז, על משחקו של נחום סטלמך במשחק חצי1 -
הגמר על הגביע בין מכבי תל־אביב והפועל פתח־תקוזה :״רגלי האיילה וראש |
הזהב שלו הוציאו את ההגנה של מכבי משיתי משקלה •
סוכן ״וספה״ אפריים גוזמן, לאחר שבילה ערב במועדון התיאטרון:
״אין צורך לקנות יוספה. באותו כסף אפשר לבלות ארבעה ערבים במועדון התיאטרון.״

העולם הזה 1029

המצאות שחוללו מהפכה בעולמם
התרבותי ב־ 20 השנים האחרונות...

בי תומשרדה
זמ נה
ולפי

הופיעו חוברות מס׳ 3ומס׳ 4

בערבות סיביר
הרומן המותח שתורגם לכל
לשונות אירופה. יריעה רחבה של
חיי החברה הגבוהה בארמונות פאר.

תיאור נאמן של השחיתות בחצר
הצאר, גדוש עלילות מותחות
של גורלות אדם.
32 עמודים — 100 פרוטה • להשיג בכל הקיוסקים

ספורט

מכ נס

דפגרת

כדורגל

הקברנים !

ה קיץ

הצעה מיו חדת

ד 14 ימים ה חל מ־ 30.6עד 14.7
למכנסי קיץ קלים ואווריריים
(**131ן)8
פרסקן ססציאל
>18״31י)1
טרופיקל פלסה
מרופיקל אריזונה (1־״120ז^)
(ת0־)1(301
דקרון אורגינל•
(6ת׳615ז)76
טרלץ אורגינל•

״11.5

לפני חצי שנה התפרסם במדורה של לילי
גלילי, העולם הבא, קטע הומוריסטי בשם
כיצד זכתה ישראל בגביע העולמי בכדורגל
(העולם הזה ,) 1005 בו תוארו נצחונותיה
של ישראל לאחר שאף קבוצה לא הסכימה
להתמודד עמה,
השבוע נראה היה כי לפחות גוף אחד
במדינה לקח רשימה זו ברצינות גמורה.
היתד, זאת ההתאחדות לכדורגל בישראל.
אחרי שהסתבר שנבחרת ישראל תצטרך
להתמודד עם נבחרת אינדונזיה, במסגרת
המישחקים המוקדמים של הגביע העולמי

זה יכול היה להיות כבר בשבוע שעבר,
בעת שנערך המישחק הראשון בינינו בחיפה.
אבל שם בא ברגע האחרון מתניה
הרופא והצליח להחזיק אותו בשבילנו בחיים
לעוד שבוע ויום אחד. מה לא ניסינו
לעשות כדי להחזיקו בחיים? נסענו אפילו
ביום שישי לבית־הבראה בהרצליה, אכלנו
טוב, נחנו הרבה ועשינו תרגילים של נשימה
מלאכותית. זה עזר כמו כוסות רוח למת.
כשחזרתי ביום ראשון אחרי המישחק
הביתה, מצאתי הרבה אוהדים של מכבי
יושבים על המדרגות של הבית שלי, ובוכים
כמו בני־ישראל על נהרות בבל. היה לי
החשק. להגיד להם כמו שכתוב באיזה ספר:
״נחמו, נחמו,״ אבל הרגשתי שאין לי הר־

2 7 .?50

ת ל־ א בי ב: רח־ אלנבי 74
רח׳ נחרת בנימין 44
חיפה: דת־ הרצל 37

רה הזיעה נמנע
חידקים מ חומלים מהעור

באולפן גרג ( )01*688 נפתח
השבוע קורס קיץ
דדחדשי (פעמיים בשבוע) ל־

בשימוש יום יומי
קצרנות עברית א ז /ו אנגלית

בסבון ופודרה
1311׳ 8מ£(60 )301*21111 8110£

המכילים את החומר
האנטיספטי המפליא
116X^031101*01(316116

תוצרת * עדיף ״ בע״מ

הצלחה מובטחת -הרשמו מיד
אצל מר ח׳ בר־קמא (קמפינסקי),
המנהל, כתל״אכיב: גורדון ! 5
בחיפה: בי״ם ״במעלה״ ,החלוץ 13
(כתובת פרטית: פבזנר , 19 חיפה)

לתושבי הינה והסביבה

חנות חדשה
לרהיטי

ביח׳׳ר

״״ 3 7 1 0מנתניה
(ע״י מר וילגר)
תפתח ביוס 2ליולי

בבית הקרנות רח׳ הרצר .18ח פה
לרגל הפתיחה ינתנו פרסים מענינים
עם בל קניה.
זוהי הפעם הראשונה שתושבי חיפה והסביבה
יוכלו לראות מבחר גדול של מוצרי ״מפי״
המשובחים והידועים בכל הארץ באיכותם ה־מעולה
וצורתם הנאה׳ של: ספות, מזרונים, כורסאות׳
מטות עץ וברזל, שולחנות וכר וכר.

־ ״מפי״ 1ה יופי -

איש ה״פועל״ סטלמד על בתפי אוהדים אחרי משחק הגביע.
בקיצור: מגיע
לכדורגל, הציעה ההתאחדות הישראלית לאינדונזיה
לערוך שני מיפגשים. האחד בסוף
חודש זה בארץ, השני באמצע אוגוסט ב־ג׳אקארטה.

אפשר היה להסביר החלטה זו, אלא
בהנחתה המוקדמת של ההתאחדות כי אינדונזיה
תסרב להתמודד נגד ישראל. שכן
בפרק הזמן שנותר עד המיפגשים, לאחר
שכדורגלני ישראל לא הסירו את נעלי הכדורגל
מרגליהם במשך 22 חודשים רצופים,
אין שום אפשרות הגיונית להכין
נבחרת טובה.
השבוע קיבלה ההתאחדות הישראלית ל״
הפתעתה תשובה מאינדונזיה, כי זו תודיע
לה בימים הקרובים באם תסכים או לא
להתמודד בזמנים שהוצעו לה. כלומר, תיתכן
אפשרות שהמישחקים יתקיימו במועד
שהוצע. במצב זה, לא היתר, ב*די ההתאחדות
הישראלית אפילו תכנית כיצד להכין
נבחרת ולא היה ברור אף מי ירכיבה ומי
יאמנר״
אם לא תכנם ההתאחדות כבר השבוע
סגל כדורגלנים, על מנת לשלחם לנופש
מוחלט עד מועד המישחקים, ללא כל אימונים
וללא כל נגיעה בכדור, ואם לא
תאסור את כל ההכנות למסעי הקבוצות השונות
לחוץ־לארץ ואת המסעות עצמם,
תהיה להתאחדות לכדורגל בישראל רק ברירה
אחת — לשנות את שמה להתאחדות
לקבורת הכדורגל בישראל.

תשעה באב
על מישחק חצ-הגמר על גביע
המדינה, שנעיד השבוע באיצטד*
יון רמודגן בין הפועל פתח־תקוה
לבין מבכי תל־אכיב, בו ניצחה
הפועל את מכבי כשיעור 2:0ועלתה
למישחק הגמר כותב שייע
גלזר:
ביקשתי מעורך התבנית
שישים את הרשימה
שלי במיסגרת שחורה
של אבל, אבל אמרו לי
שזה יקלקל את צורת
העמוד. במקום זה אני
מציע, שכולכם תעמדו
דום בזמן שתקראו את
הרשימה, לפחות חמישה :
רגעים, וכולנו יחד נת־יחד
עם זכר גביע המדינה שהלך בשנה
זאת לעולמו מנזכבי תל־אביב.
בצער רב וביגון קודר צריכים להספיד
את הגביע שהסתלק מאיתנו במוות ממושך.

שות לדבר ככה. גם אני אשם במות הגביע.
מכות, מפות. אילו הייתי רוצה להצדיק
את עצמי למה הפסדנו, היה לי תירוץ
נהדר. יכולתי להגיד שאני רגיל לשחק תמיד
בשבת, ומפני שהמישחק היה ביום ראשון,
אין פלא שהפסדנו. אבל אני לא חסיד של
תירוצים כאלה. האמת היא שככה זהו
הכדורגל. הפועל פתח־תקוה ניצחו מהסיבה
הפשוטה שהיה מגיע להם לנצח. הם היו
יותר טובים, וניצחו בלי עזרת השופט,
איך אומרים אצלנו: מה שנכון — נכון.
עלינו למישחק בהרכב לקוי, כשהרבה
שחקנים צעירים חסרי נסיון במשחקי גביע
בשורותינו. תיכף אחרי חמישה רגעים, בש־אייזן
נפצע, ראיתי שהמשחק גמור. הפועל
שיחקו בשיטה מצויינת. הם התקיפו עם
שבעה אנשים׳ שני הרצים שלהם עלו וירדו
כמו מכונות. אם אתם מבינים בכדורגל,
אתם צריכים לדעת שכדורגל מודרני מבוסם
על הרצים והמקשרים, בלעדיהם אין כדור־רגל.
לנו חסרו הפעם שני הדברים.
כרגיל במישחקי גביע היה זה מישחק די
חם, ותרשו לי להגיד, די פראי. השחקנים
נכנסו חזק אחד בשני. כשאחד קיבל מכה, לא
רצה להישאר חייב וחיפש הזדמנות להחזיר.
מה שבאמת לא היד, יפה היו ההתפרעויות
משני הצדדים, שהביאו למכות. אותי
בטח לא ראיתם שם. כי במקום ששם מרימים
ידיים אני מרים רגליים, רק זה עוד
חסר לי. עמדתי כל הזמן מהצד. בהתחלה
היה העסק עם בועז קופמן. היה איזה סכסוך
על יד השער שלנו והשופט ראה את
בועז מרים יד, והוציא אותו מהמגרש.
אחרי חמישה רגעים רפי לוי ממכבי התחמם
קצת וגם אותו הוציאו. חשבתי שעוד עשרה
רגעים נשחק חמישה נגד חמישה. אבל את
בועז קופמן צריכים באמת להעניש. מפני
שבקטטה השניה, כשהוא היה כבר בחוץ
וראה שמרביצים, רץ למגרש והתחיל גם־כן.
מזל שהמכות נגמרו. אני חושב שבשבוע
הבא, בחתונה של סטלמך, תראו שאנחנו
בעצם חברים די טובים. אני באמת שמח
שסטלמך מתחתן. אוכל לנשק את הכלה.
מאורן ן היסטורי. בקיצור, הפועל פתח־תקוה
הם כיום הקבוצה הכי טובה בארץ
ואני לא אומר את זה בשביל ללקק להם.
סוף סוף מהאשה אין צרות, ממכבי אין
צרות, מאגד אין צרות ומהעולם הזה אין
צרות. יש צרות מאוהדי סבבי הרוצים גולים.
מה שאני מפחד הוא שכל המאכק הקשה
בינינו לבין הפועל לא היה כדאי, כי מכבי
יפו בטוחים שהם יקהו את הגביע. זה
יהיה מאורע היסטורי שקבוצה יורדת לליגה
א׳ ולוקחת איתר, את הגביע.
העולם הזה 1029

אמנות שתקד ם
הקידה האחרו 1ה
הגברת ואן־דאן עצמה את עיניה לנצח.
לפני רגעים אחדים פגעו בה כדורי הנאצים,
שמו קץ לחייה. מסך. מחיאות כפיים סוערות.
הגברת ואן־דאן קמה, קדה לקהל המריע,
הודתה לו על תשואותיו.
כך זה היה בכל אחד מערבי הצגות
יומנה של אנה פרנק בחודשים האחרונים.
אינה גובינסקא, שמילאה בנאמנות את תפקיד
הגברת ואן־דאן, היתר, מתה על הבמה,
קמה, קדה וחוזרת למלא את תפקידה פעם
נוספת,
בשבוע שעבר קדה גובינסקא בפעם האחרונה.
מקרשי הבמה נלקחה למיטת חוליה,
לאחר שחלתה לפתע׳ ומשם לא קמה עוד.
היא שכבה בשקט, ביקשה בדבריה האחרונים
שלא להספיד אחרי ארונה, ללוותה בשקט
למנוחתה האחרונה.
מכתבים לצה ״ ל. גובינסקא לא ראתה
את התיאטרון כמקצוע. היא ראתה בו ייעוד
שאין להימלט ממנו, ייעוד שקיבלה על
עצמה כבר בגיל ׳,11 ברוסיה, ארץ מולדתה.
התיאטרון היה ביתה השני מאז הקימה עם
קומץ שחקנים יהודיים את תיאטרון הבימה
במוסקבה. מאז השתתפה כמעט בכל הצגותיו,
במחזות קלאסיים, קומדיות מולייר־יות
ודראמות יהודיות.
ידידיה הנאמנים ביותר מחוץ לתיאטרון
היו חיילי צה״ל. גובינסקא היתד, נוהגת
לארוז חבילות שי לחיילים, לצרף בתוכן
מכתב אישי לחייל מקבל החבילה ולהמשיך
בחליפת מכתבים אתו, במשך שנים.
כשנפטרה בשבוע שעבר, ליח־ מאות את
ארונה. היו ביניהם מאות שהעריצוה כשח-

שחקנית גוכינסקא מסד קנית. אולם היו גם מאות אחרים שהכירוה
גם כאדם, שחי בחיי היום־יום שלו את
עשרות התפקידים האנושיים ששיחקה בששים
שנות חייה.
תיאטרון בדיחות ימאי?דו שו ת
סנונית כחון ז מיומבה (תיאמרון הבימה,
מאת יהושע (״יוש׳*) הלני, פזמונים:
דידי, מוסיקה: יוחנן זראי, ריקודים: רות
האריס, בימוי: שרגא פרידמן, תפאורה:
ארנון אדר) — היא האודה הישראלית הראשונה
והאחרונה המתקבלת בכבוד ובשמחה
על־ידי יהודי המושבה הכושית האפריקאית
מיומבה.
אולם למרבה הצער אין סנונית בחוף
נזיומבה סנונית ראשונה לקומדיה ישראלית
מקורית. נסיונותיו שלמי שהיה ימאי ישראלי
ודובר שביתת הימאים, להצחיק את
הקהל, בעזרת כמה בדיחות ימאים ממולחות,
אינם מצליחים ביותר. אפילו הבדיחות
האידיות הבדוקות ביותר מתקשות להעלות
חיוך על פני הקהל, שחלקו הגדול אינו
מבין אידיש כלל.
תוכנו של המחזה הוא הסיבה הראשונה
לכשלונו. שוב מושמעת על הבימה פארודיה
ישנה על סגנון נאומי ד,עליה השלישית,
הפעם מפי מתישבותיה הצעירות וו־,זקנות
ו מו ל ם הזה 1029

של המושבה מיומבה. ההורים מסרבים
להתיר לבנותיהם לעלות לישראל, אך קברניטה
הציוני מאד (.שמואל סגל) וטבחה
(שמואל רודנסקי) העממי מאד של סנונית
מצליחים לשכנעם לכך.
לבסוף עולים כולם לישראל, לאחר שהתיאוריה
הציונית כי ״בכל מקום רע
ליהודים״ מתגשמת גם במושבה הכושית
כפויית הטובה, שתושביה מעלים את בתי
היהודים באש ובוזזים את רכושם. מזלם
היחיד של יהודי מיומבה הוא שסנונית, האודה
הישראלית שנקלעה לחופם במקרה.
הצליחה לתקן את מכונותיה בזמן ויוצאת

לארץ האבות המובטחת.
את כשלונה של הקומדיה מגוונים במקצת
פזמוניו הטובים של דידי ולחניו העליזים
של זראי, מה שאי אפשר לומר על
ריקודיה הקלושים של רות האריס,

מאחורי הקלעים
רומיאו ושתי יוליוח
חובותיו הכספיים הגדולים של התיאטרון
הקאמרי יכוסו בקרוב בעזרת היחלצותם
של כמה אישים ישראליים ואמרי-
קאיים, הממלאים תפקידים חשובים בכמה
מוסדות ממשלתיים ואמנותיים בארץ ובאר־צות־הברית.
בשבועות האחרונים נערכו ד,ת־יעצויות
בין ד״ר גיורא יוספטל, מ*כיר
מפא״י, יונה יגול, שמעון פרס, אהוד אב־ריאל
וסם רובין, מזכיר הקרן האמריקאית
למוסדות תרבות בישראל. בהתיעצויות אלה
סוכמו הדרכים בהן יתגבר התיאטרון על
מצוקתו הכספית הגדלה והולכת. בינתיים,
ממשיך התיאטרון לחפש אחר הצגות קופה,
שאחת מהן תהיה. רומאנו וג׳ולייאט, שתוצג
בהצגת הבכורה שלה בשבוע הבא בבימויו
של שמואל בונים טראגדיה שקפי
פירית, רומיאו ויוליה, תוצג בקרוב בתיאטרון
הקאמרי, בבימויו של יוסף (״פפו״)
מילוא, שימלא גם את תפקיד רומיאו. את
תפקיד יוליד, תציג אורנה פורת, וכפילתה
תהיה השחקנית רוזינה ארצי מלחמת
המכתכים בין הבמאי פיטר פריי
להנהלת הבימה, סביב הצגת מדיאה בפס־טיבאל
התיאטרון בפאריס, לא תפגע לפי
שעה ביחסיו הנוכחיים של הבמאי עם התיאטרון.
למרות הטון החריף של המכתבים,
בהם דורש פריי לצאת לפאריס עם
הלהקה על מנת להשגיח אישית על ביצוע
אמנותי נאות של ההצגה בפורום הבינלאומי,
ממשיך פריי להכין להצגה את מרד החפים,
לוזיליאם סארויאן להקת הפנטומימה
הצרפתית של מרסל מרסו תופיע
בתל־אביב, כאורחת התיאטרון הקאמרי. הצגות
הלהקה, הידועה כלהקת הפנטומימה
הטובה בעולם, תתקיימנה על בימת התיאטרון
החדש ברחוב נחמני אולם
תיאטרץ אהל, נרכש סוף סוף על־ידי
התיאטרון מידי מפא״י. לאחר הרכישה, ניגשת
הנהלת התיאטרון להכניס שיפורים
מקיפים באולם המוזנח, כגון מיזוג אוויר
וציוד חדש, שהכנסתם עוכבה עד כה על־ידי
בעלי הבנין טיול מודרך בכפר
עבריינים צעירים ייערך בקרוב לשחקני הפואמה
הפדאגוגית, מחזהו של מקרנקו, שיוצג
בקרוב באהל. כמו־כן, עוברים עתה שחקני
הלהקה אימון יסודי בזריקת סכין, בהדרכתו
של קצין צנחנים צעיר. את סכיני
הקומנדו להצגה סיפק צר,״ל, לפי בקשת
התיאטרון משפט ריסה תיאטרלי
עלול להתברר בקרוב, אם יבצע תיאטרון
זירה את איומיו ויתבע לדין את ידיעות
אחרונות על שפירסם את כתבתו של ישעיהו
בן־פורת מפארים, שטען כי זירה הציג
את אנו מחכים למראל ללא רשות. לדברי
הנהלת התיאטרון נמצא בידי זירה חוזה
חתום על־ידי סמואל בקט, מחבר המחזה.
בינתיים מתכונן זירה להציג את סיפורו של
מורה מאת טרנס רטיגן, כשבתפקיד הראשי
תשחק סטלה בראונשטיין. ,שעברה מן התיאטרון
הכחול תיאטרון משולש
יציג את עצמו בקרוב בפני הקהל הישראלי.
להקת סמבטיון, בהשתתפות זאב ירלינסקי,
אברהם בן־זאב וג׳טה לוקה עוסקת עתה
בחזרות האחרונות על הצגתם הצילו —
״שריפה בשנים עשר בתים״ — בבימויו של
במאי להקת הר* ל דויד ברגמן
קומדיה בריטית בתרגום עברי תוצג
השבוע בדו רה מי. את דודתו של צ׳ר־לי
ביימו מנחם גולן ויואל זילבר לאחר
שדידי חיבר לה פזמונים חדשים. בתפקיד
הראשי מופיע מקס פרלמן, שעבר לדו רה
מי מהתיאטרון ד,אידי.

תשבץ העובס הוה 1029

מאוזן .2 :בכל נמל ; .6תוצאה של הבדלי עצמה חשמליים ; .8גישה
מאטריאליסטית ! .10 מוכר ספרים; .12 לפעמים יש בו דברים;
.13 אנחנו. באנגלית; .14 פקודה .15 :חוטם; .16 עתח יומי; .18
יישוב בדרום .19 :מפעילה מטוס; .21 החומרים שבמחסנים; .24
ירק; .25 פאניקה .28 :גבור תנכ״י .29 :כלי בשח־מת; 31 שם
תואר המתאים לחורף; .32 חרטה; .34 סימן; .35 יישוב בגליל
העליון; .36 לירה ישראלית; .37 מטבע אנגלי; .39 סימן הרבות;
.40 שלי, באנגלית; .41ד״ר בורג ממונה עליו; .42 מדור בבמדינה;
.44 אויל; .46 כוכב; .48 עונש שהיה נהוג באנגליה עד לאחרונה;
.50 תפנה לעצה; .51 צורת העברת חומר מאניה למחסן שאיננה
נזקקת לשקים או מיכלים; .53 גם; .54 מערב; .56 על חקיקתו
ממונה הכנסת; .57 רטוב; .58 מטיל הרימונים .60 :תצפית לילה;
.62 ארגונו של דג האמרשילד; .64 מקום.
מאונך .1 :מעדר; .2אשתו של אייזנהואר; .3נכרי; .4מחיצה;
.5צורה גיאומטרית ; .6פגע גופני ; .7החברה ; .8אוהב ; .9החומש ;
.10 מטפחת .11 :אסור להגדיש אותה; .17 ממושבות הבארון;
.19 סימן הרבות; .20 הזיז; .21 בית כלבים; .22 מווסת הדם;
.23 נהר הנשפך לירדן; .25 בירה לשעבר; .26 בדחן; .27 למה
שכל קצין מצפה; .28 מעל לשכם; .30 קבוצה; .31 המקשר בין
המשטרה לש. ב .33 ;.רוק; .38 אוקיינוס; .41 תושב המים; .43 חייל
בצה״ל; .44 ממציא הטלפון; .45 אות יוונית; .47 בן המן; .48
שימושי עם סיגריות ; .49 תשע מאות ושבעים; .50 לאורך המכנסיים;
.52 אות הקריאה לתי״ו ; .55 מעמסה .56 :אם הוא בכים, לא יישאר
בו הרבה; .59 היטל; .61 לא׳חי; .63 הברה היוצרת שמות עצם.

( 0ירי י ס

טעותל עו ל ם גו דקת

העיתגעת?
השתגעת?
מאח פרידריך קאר־נדו
השתגעת? השתגעת?
מה פתאום, מה פתאום,
אתה חוזר, אתה חוזר,
על כל מלה, על פל מלה,
פעמיים? פעמיים?
עברית: ק .ג ,.תל־אביב

מרד יוקר המחיה( .הבקר)
דן שטרנפלד, חדרה
קזס התנערה עם חלנה.

בעריכת לילי גלילי

תצלום ראשון ממטוסי הסילון ״מיל
17״ בקהיר( .ידיעות אחרונות)
איתן ליקורמן, תל־אביב
אם אין אני מיל לי.

פגע* הטבע
במסדרון בית־ר,חולים הסקוטי ליולדות בטבריה, עומדות צנצנות זכוכית גדולות
ובתוכן משומרים בפורמאלין, לצורכי עיון, דגים, ציפורים וגם כמה עוברים״ וזוג
תאומים־סיאמיים.

עדיין לא שקטו הרחובות בין אוהדי
מכבי( .חדשות ספורט)
אורי שיקה, חיפה

יום אחד ניגשו שתי יולדות שעמדו לעזוב את בית־החולים לשורת הציגצנות.
אמרה האחת לרעותה :״מסכנה האם שילדה את התאומים הללו.״

על בריקאדות קומו העפילו!
השידה את התוצאות בבעיה למרכז
השער( .חדשות ספורט)
שמואל גוסבוים, רמת גן
שכד ברגליים.

השיבה השנייה. :מסכנות יותר האמהות שילדו את כל הדגים והציפורים האלה.״

יואב הלוי, בית־זו ע

> ן מ,י ס

לאחר

מאת דן מירק:
גכר חסון כשם קרן,
מרכיב משקפיים של קרן,
נשא אשה כרה כחמה
ומאירה בקרן,
שהיה לה גם הץ מזומן
וגם קרן.
והסוף? היא הצמיחה לו קרן
ככל פינת רחוב ובכל קרן.

.2ם)!שואואום<ווווואוו^0ווווועווווו1אוו<1(1ווווס!(

13 של

><1!!1וווו!ווווסוו 11*1ש01 ם וי(1

הגנב חושש לאדרתו, והנואף לאשתו.

ספרי עורכי־הדין -מפתחות הדאגות.

סוב כי יטרפך האריה מחייך בצל השועל.

חפור כור וסתום בור, ואל תניח שכיר כטל.
טאטא ביתן, כי לא תדע מי יבואנו,
סרוק שערך ני לא תדע מי יראנו.
וושוששונ*

בית השקרן נשרף, ואיש לא האמץ.

מאבדות
העסקנות העברית

סוב לאמור פעם אחת: קח, מלומר אלף פעמים: תן.

הישן לעיני אויביד, הקרבות יעוררוהו.

הרוצה לדבר אל יפחד, והרוצה לפחד אל ידבר.

המחט תלביש אנשים, והיא עצמה עירומה.

צ מי חהמחדש
עוזרו של מייסד ההסתדרות הציונית
ד״ר תיאודור הרצל, ומי שהיה נשיא
ההסתדרות הציונית אחריו, מאכם נור־דאו,
נפגש פעם עם אחד ממדינאיה
החשובים של אירופה באותה תקופה.
ביקש הלה ללגלג על הציונות ודרכה
ואמר. :חוששני, ד״ר נורדאו, שכל הציונות
שלכם תלוייה אך ורק בהדרת
זקנו השחור של מנהיגכם, ד״ר הרצל.
והיה אם יגלח יום אחד את זקנו,
וסר כוחה של הציונות.״
.ייתכן,״ השיב נורדאו בחיוך. ,אולם
למחרת היא תתחיל לצמוח מחדש.״

הכל יחסי
נשיא ישראל הראשון ד״ר חיים ווייצ־מן
הפליג פעם באנייה אחת עם יוצר
תורת היחסות, פרופסור אלברט איינ־שטיין,
מאירופה לאמריקה. כשהגיע למחוז
חפצו, שאל אותו בנמל אחד
העיתונאים :״על מה דיברת עם איג־שטיין
בזמן הנסיעה?״
.הוא הסביר לי את תורת היחסות
שלו,״ אמר ווייצמן.
״ומה הבינות?״ שאל העיתונאי.
״מתוך הסבריו,״ השיב וזייצמן ,״הבינותי
כי הוא מבין את תורתו יפה.״

עבוד כאילו תחיה לעולם, ואכול כאילו תמות מחר.

פסילות הדוב ניצחה את פיקחות הקוף.

יודע שומה בענייניו יותר משהחכם יודע בענייני אחרים.

כעבור נמוך־קומה את השער, וכפף ראשו.

יד אשר לא תוכל לנשכה — נשקנה.

על פתח החרש, דפוק כמה שתרצה.

מוטב שתשתוק ויאמרו לד: דבר,
משתדבר ויאמרו לד: שתוק.

טובה שנאת חכם מאהבת כסיל.

מרק השכנים — ריחו ערב.

במרום הגג יעשה העיוור צרכיו,
ויאמר בלבו כי אין איש רואהו.

דבר הניתן בחינם — קח הרבה ממנו.

האנשים תיבות נעולות, פעם מלאות ופעם ריקות.

דעת האשה ביופיה, ויופי האיש בדעתו.

האוכל מרק השלטון, תיצרב שפתו.

האחד זקנו נשרף, בא השני ורוצה לצלות עליו צלי.

יתאווה לפישפש ויאבד את הגמל.

לפעמים יתוש הורג פיל.

ני תראה עני רץ, וידעת ני זה למען העשיר.

הגמל נושא זהב ואובל קוצים.

כל אחד יאמר על חמורו שהוא סוס.

האריה אריה, ואף אם נגזזו ציפורניו,
והכלב בלב, ואף אם גדל בין אריות.

הבור הריק אינו מתמלא מהסל.

האוכל תרנגולת של המלף, ישלם פרה תחתיה.

החכם ישקוד על מעשהו, והכסיל בתקוותו בוטח.

הערימו עליו האנשים כשוק,
שפך חמתו על אשתו בכית.

ההבטחה -ענן, והפעולה -מטר.

הוותרן נכנס לתוך האש ואומר: העצים רטובים.

הגנב הפיקח אינו גונב מרחובו.

הזבובים מכירים את פני החלבן.

העחת=שול״ס
אמריקה תתן סיוע כספי ללגיון הערבי בירדן

היא אימצה לעצמה את שירו המפורסם של ז׳בוטינ־סקי
:״שתי גדות לירדן -זו שלנו, זו גם בן!״

מפגישה של נציגים יהודיים עם האפיפיור התברר — כך מספרים המשתתפים
בפגישה — כי פיוס ה־ 12 הוא אחד הידידים הנאמנים ביותר של
ישראל

מ ה יש לדכר? הוא יותר אפיפיורימהאפי פיור.

עומדים
להפיק סרט חדש בישראל, ושמו — ״הלילה האחרון של סדום
ועמורה

מסתבר, כי ההפסדים העצומים שגרמו נסיונות הה
פקה הקודמים כמקום עוד אינם האחרונים.

״בחזדנזמח ך את. כטזאוו \זורכ\ 1ראמא שרך.
^גבבב

וזז ר רי -סוז־י

בגד רו ת

ותגדרצ

ד״ז־ונזו־ —