גליון 1030 מתאריך 10 ביולי 1957

ת ע רו ב ת מז ר חי ת מ שו בחת • 20 סיג ריו ת 430 פרוטה

העורך הראשי:
אורי *בגרי

ראש המערכת:
שיום בוזז
עורכי־משנה:
רוב איתן, אורי סלע
עורך כיתוב:
סילבי עשת

רחוב נליקסון ,8תל־אביב, סלפון ,26785
ת. ד . 136 .נזפן לנזברקים :״סזלספרס-.
הסוציא לאור: העולם הזח בע״נז.
דפוס משה שהם במ״ם, ת״א, סל,62239 .
ההפצה: דוד סופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

:תב בכיר:
אלי תבור

מ ציג ב הוו האתמ טו סהע תי ד

עורך תבנית:
אחרון צור
צלם המערכת:
אריח ערו

הברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצח גגי, שייז נלור, לילי
נלילי, רויר חורוביץ, רותי ורר, רוני
זוחר, אברהם חרמון* ,וסער מאובר, אלכם
מסיט, אביבח סטן, עמום עינו, שלמחערו.

ה ע חון הנ קראביותרבמדינה

יש לי מצפון רע מאד כלפיך. לא זו
בלבד שאתה משלם כל שבוע 450 פרוטה
כדי לקרוא את דברינו, אלא בגללנו אתר,
משלם גם סכומים שמנים למם־ההכנסה. כי
הלק ניכר ממסיך מוקדשים למנגנון־הבילוש
המסועף, המופעל נגד העולם הזה. הוא
עולה, לפי ד,אומדנה, חצי מיליון ל״י לשנה.
שואל אני את עצמי: האם יש לי הזכות
המוסרית לדרוש ממך להמשיך ולממן מכספך
הטוב, שהרווחת בזיעת אפיך, את כלכלת
האנשים הבולשיט יומם ולילה אחרי חברי
המערכת, המתקינים בדירותינו ובמשרתו
מכשירי־האזנה׳ המקליטים כל מלה מדברינו
בטלפון, המצלמים אותנו במצלמות סתר,
וכל זה כדי לבסס את בנין־הענק של
השמצות נגדנו על כמה גרגירי־חול של
עובדות מסולפות?
הירהרתי מה לעשות כדי להקל את העומס
הרובץ עליך. הגעתי למסקנה ששוב אין
ברירה: הגיעה שעתי להודות. רק אם אגלה
את כל האמת, מבלי להסתיר דבר וחצי־דבר,
אפטור את עשרות פעילי הש. ב .מן
הצורך להוכיח את אותם הדברים, דבר הכרוך
בהוצאות ובטורח רב, כולל עיקוב
אחרי אנשים העוסקים במזימותיהם השחורות
עד מאוחר בלילה.

אי לזאת, הריני מודה. נא לגזור את
ההצהרה הבאה, ולצרפה לתיקי. אני מרשה
לראש המחלקה הממונה על תיק זה למחוק
בה כל דבר שייראה כמיותר, ולהוסיף את
הנראה כחסר. אני מוותר מראש על כל
טענות בנידון.
ובכן:
״אני הח״מ, אורי בן אהרון אבנרי, מרצוני
הטוב והחופשי, מצהיר בזה מבלי שהופעל
עלי כל לחץ:

בגליון הבא שד

0*111:1
יתפרסמו לראשונה
פרקים

מ תו ך

סנוו שר
אק שס״ן

רומן כעל גוון אוטוביוגרפי
המטיל אור מיוחד כמינו על
נפשו והשקפותיו של הצעיר
הנאשם כרצח ד״ר ישראל
רודולך קסטנר -ספר לכי
טיו, מדידותיו ואהבותיו של
צעיר עכרי, כן תל־אכיכ.

חעזלס הזה 1030

(א) אני המקשר האישי בין ניקיטה כרוש־צ׳וב
לבין שמואל מיקונים. הנ״ל מקבל
ממני הוראות אישיות (ולא להיפך, כפי
שנמסר קודם לכן בטעות, כנראה על־ידי
ידידים מוסוזים שרצו להקל באשמתי) .אני
קומוניסט וותיק ומושבע, ולא אנוח עד
שתקום הרפובליקה הסובייטית הישראלית,
במהרה בימינו, אמן.
(ב) אני המנהיג האמיתי של מחתרת מל־כות־ישראל,
שקיבלה על עצמה לקטול כ־
3000 מראשי המדינה לשם הקמת הרייך
הרביעי היהודי, מנחל מצריים ועד הנהר
הגדול. בתור פאשיסט וותיק נתתי השראה
אישית לרוצחי הד״ר קסטנר. השמועות שהופצו
על־ידי הסוכנים שלי בש.ב ,.כאילו
האויב הציבורי מם׳ 1הוא דווקא הד״ר
שייב, בשקר יסודן.
(ג) אני ראש שרות־הריגול של גמאל
עבד אל־נאצר בארץ. הקשרים בינינו נוצרו
עוד בשעה שנפגשנו לראשונה בלילה בקרב
על הגבעה 105 ליד נגבה, ביולי .1948
אני מקיים עמו מאז מגע אישי באמצעות
חובב־רדיו שעבר בעזרתי למצריים. הוא
מוסר לי פעם בשבוע דרישת־שלום, באמצעות
רומק גרינברג. אין צורך להוסיף
שתוכניות רדיו קאהיר בשפה העברית
כתובות על־ידי.
(ד) אני סובל מכל הסטיות המיניות האפשריות,
אבל בעיקר אני מוצא סיפוק
באונם ילדות למטה מגיל .8הפשע המיוחם
למיזאן הוא רק אחד מרבים שביצעתי אני.
(ד ),אני מחזיק רכוש גדול בכספת של
בנק שוייצי (הרשומה, לשם הסוואה, על שם
מנהיג ציוני ידוע) .את שאר ההון שלי,
שצברתי באמצעות מעשי־סחיטה, ביזבזתי
בארץ ברכישת קאדילאק (המוסווה כג׳יפ)
ובמועדון־התיאטרון.
(ו) אני מסרתי את מיטב חברי לידי
הש.ב ,.ואינני אלא פרובוקטור נאלח. את
הידיעות מסרתי בבית־מלון פלמל בחיפה
לידי מר מאיר נוביק, גדול גאוני־הריגול
של ימינו. אני מציע לשלטונות המדינה
להעניק לו כאות תודה על הצלחה זו את
עיטור דם המכבים.
(ז) ביום החמישי 23 ,בפברואר ,1953
בשעה 20.20 או סמוך לה, בפינת הרחובות
גורדון ופרוג בתל־אביב, אמרתי בקול
רם שמר דויד בן־גוריון אינו בסדר, ובזה
חתרתי תחת בטחון המדינה .,עירערתי את
המוראל של צה״ל וסיפקתי אינפורמציה
סודית ביותר לאוייב. בגלל זה נאלצה ממשלת
ישראל להיסוג משארם אל־שייך ומעזה.
אינני מבקש רחמים, אך אבקש את המדינה
שלא להתעלל בצאצאי אחרי הדור
השלישי. יחי בן־גוריון! חתום, אורי אבנרי.
נ. ב — .תוך 24 שעות אחרי קבלת
הבקשה לכך אני מוכן להמציא למחלקה
המוסמכת של שרות־הבטחון תצלומים של
עצמי בחברת מר ניקיטה כרושצ׳וב ו /או
גמאל עבד אל־נאצר ו /או אדולף אייכמן ו /או
אישיות מסויימת שאיני יכול לגלות את
שמה ברבים מטעמי בטחון המדינה.״

אני מקווה שהנ״ל יאפשר לכנסת להקטין
את תקציב שרות־הבטחון במחציתו׳ וכן
יאפשר לכמה עשרות סוכנים, צלמים, מאזינים
ומקליטים של הש.ב. להקדיש את
זמנם ומרצם ליעדים חדשים.
מי יודע, אולי הדבר ישחרר אותם אפילו
לשרות ביחידה קרבית של צד,״לי

מטוס הנוסעים הגדול, השקט וארוך־הטווח ביותר שהוטס אי־פעם על־ידי
חברת תעופה, מטוס הג׳טסטרים (״זרם הסילון״) החדש של ט.וו.א,.
הוכנס הקיץ לשירות. מטרתו לספק מהירות, נוחיות ותנאי מותרות
לנוסעים במרחבי תבל.
מטוס הג׳טסטרים המוארך, בעל הגוף הלבן ופסי האודם בזנבו,
האופייניים לכל מטוסי ט.וו.א ,.הוא בעל מלאי דלק של 29 טונות (מה
ששווה לקרון־מיכל וחצי) ומסוגל, עקב כך, לטוס למרחק של יותר מ־10
אלפים קילומטרים ללא חניית־ביניים. כך קרב מטוס חדיש זה כל תחנה
ברשת של 56 אלף הקילומטרים של נתיבי האוויר של ט.ו.1א ,.על פני
ארבע יבשות, לטווח טיסה נוח.
הטווח העצום של הג׳טסטרים בא לו׳ במידה רבה, הודות לאורך
כנפיו ( 45 מטר מקצה כנף לקצה כנף, כך ששני מטוסי ג׳טסטרים, כנפי
האחד ליד כנפי רעהו, מכסים אורכו של מגרש כדורגל) .ואין זאת התועלת
היחידה של כנף־הענק — אורכה יוצר רווח בין המנועים לתא הנוסעים,
דבר המונע רעש ותנודה בתא.
יחד עם כושר ביצוע מעולה זה מנהיג הג׳טסטרים גם גישה חדשה
בתכנון תא הנוסעים. התא החדש נעים וקליל בביצועו הפנימי ובולטים
בו צבעי התכלת והזהב. הוא גם מצטיין בציור קיר של הצייר הקליפורני
זמפרלי, הידוע בציורי הנשים היפות שלו. זמפרלי דאג לכך שבכל אחד
מ־ 25 מטוסי הג׳טסטרים החדשים תופיע נערת זמפרלי שונה, והכל על־מנת
להנעים, חזותית, את חיי נוסעי ט.וו.א.
צדדים נעימים אחרים של הג׳טסטרים: הבורסות הרחבות בעלות
משענות הראש האישיות: מנורות הקריאה הניתנות להכוונה ולהסטה ;
בידוד נגד רעש בתא הנוסעים ; שלא לדבר על המטבח המושלם ביותר
שהותקן באיזה מטוס שהוא אי־פעם.
אין פלא אם כל אחד מ־ 74 הנוסעים היכולים למלא את תא הנוסעים
המרווח של הג׳טסטרים בעת ובעונה אחת (ושמהירותו הממוצעת מגיעה
ל־ 560 קילומטרים לשעה) בא בצורה זאת על הסיפוק המלא ביותר של
מבוקשו הקטן ביותר.
ואכן, השרות בשעת הטיסה בג׳טסטרים, הוא המלה האחרונה במותרות
ובנוחיות. כאילו רצתה ט.ו.1א. לתת לנוסע של ההווה את התנאים של
טיסת העתיד. מחלקת שרות הנוסעים של ט.וו.א. פיתחה תכנית מקיפה
לפינוק נוסעי הג׳טטטרים. לא נעדר פרט, החל מעיתונים וספרים מעוד כנים
ועד לארוחה המלווה שמפנייה (ולפני ארוחת הערב מגישים קוק־טיילים
וכריכים).
באם הנוסע טס עם משפחתו, הרי מספקים לילדיו עיסוקים ״מרגיעים״
כספרי ילדים וצעצועים, שלא לדבר על מערכת צרכי־תיגוק (כולל
מזונות־תינוק) המצוייר, בכל מטוס ג׳טסטרים. ואלה הם אך שנים מקרוב
למאה הפריטים לשימוש הנוסעים שכל מטוס ג׳טסטרים לוקח עמו
לכל טיסה.
חלק ניכר של פריטים אלה מרוכז במזווה המלא מזונות משובחים, יינות,
ליקרים ומעדנים וגם — תנורי חשמל מיוחדים לחימום לחם ארוחת הבוקר.
ארוחת צהריים טיפוסית כוללת מרק עוף׳ עוף אפוי בתוספת תפוחי־אדמה,
אפונה צרפתית, בצלצלי כסף, גזר וחסה, עוגת אגוזים וקפה. ארוחת
ערב טיפוסית, באותה המסורת, כוללת, בין השאר, סטייק מוקף פטריות
ברוטב ושעועית לבנה, סלט אבוקדו ולבסוף — דברי מאפה צרפתיים.
מובן מאליו שארוחות צהריים וערב כאלה מוגשות במערכת כלי חרסינה
וכמובן שהקפה מוכן במכשיר מיוחד המכין אותו טרי ורותח, תוך כדי טיסה.
ואחרי כל זה, האם יתפלא איש על דברי אחד הטייסים הוותיקים של
ט.וו.א ,.הקפטן אדי בויס, שאמר, אחר טיסתו הראשונה עם הג׳טסטרים .
״אני חושב שט.וו.א. הצליחה לרכוש מטוס לוכסום אותו יחבב קהל הנוס עים
עד למאד!״

מכתבים
אללה ירחמנא!
קריאתו המזעזעת ׳ 58 העורר להקמת יד
לזכרם ׳ 58 חללי כפר קאסם (העולם הוו!
,) 1029 ביטאה את מה ׳ 8ם תחולל בליבו ׳58
כל אזרח ישר במרינה. הקמת מצבה שכזו
תביע את רנשות ההסתייגות של המדינה ואזרחיה
ממעשה פשע אנושי מחריד. הייתי
מציע שתקימו קר! מיוחדת בחסות אישי
צבור להגשמת רעיו! נעלה זח.
מבורך סגל׳ תל־אביב
אני מברר אתכם במיוחד על כתבותיכם
סביב הרצח המזעזע בכפר קאסם. בטוחני. שהמצבה
שתקום בקרבת הכפר כמעשה סמלי,
תביע אח רגשי חרטתנו ואת החלטתנו להקים
יסוד איתז לחברה בה לא יהיו מעשים
כאלה אפשריים. בתור חבר קיבוץ איני
יכול לתרום יותר מעשר הלירות שאני מצרה
בזה, אבל ישנם אנשי מצפו! עשירים
ממני והמצבה תקום.
ישראל ואן דייק, בית העמק
תרומתו של הקורא ואן דייק תשמש היסוד
לקרן להקמת המצבה.
איז זה נכו! שבאה בית ספר לא דובר
על פרשת כפר קאסם. בבית ספרי, הנמנסיה
שלוה בתל־אביב, נערר משפט ביזמת תלמידי
השמיניות ובסיועו של המורה לאזרחות
מר דוד ספרא, על מקרה זה. הטורה
רצה להזמי! כמה ממפקדי משמר הנבול למשפט,
אולם כל המפקדים אליהם פנה סרבו
להופיע. פסק הדי! או מסקנות המשפט שנערה
נשארו לשיקול דעתו של כל אחד מהתלמידים.
אולם
אני שואל אתכם, האם לאחר רצח
כל יהודי בידי הפורעים הערביים למיניהם
הזדעזעתם כלאחר מקרה כפר קאסם? האם
לאחר רצח אותה נערה במשק נדות, שזה
עתה התחתנה ונקטפה באביב חייה, האם נם
אז כתבתם הספד כה נרנש ותבעתם להקים
מצבה במקום בו נרצחה?
אפרים שטרן, תל־אביב

מסד השקרים
זועזעתי קשות לקרוא כיצד פנה העורך
לראש הממשלה (העולם חוה .) 1022 איזה
סננו! ,איזה ביטויים, מה יאמרו הגויים
סביב כדור הארץ שאתם כל כך מתגאים
שהם נמנים בי! קוראיכם? לא פעם אני מחליטה
חלם, בזת אני גומרת עם העולם הזה,
ובכל זאת אני ממשיכה לקרוא את השבועון.
זה כמו מורפיום, אי אפשר להגמל מזה ווה
מזלכם. אחרת מה הייתם עושים? מתגייסים
למשטרת ישראל?
אגב, אם יקרה לכם משהו, יהיה מי שיתנדב
לקרוא לכם קדיש? לידיעתכם, משה
שמיר לא בא בחשבו!.
מ. מ״ סבר יה
אי! ברצוני לחלק מחמאות כפי שעושים
אחרים, אולם רק עתונאי העובד ללא ליאות
באיסוף אינפורמציה ועובדות מסוגל לנהל
לפנינו ויכוח באוירה ידידותית ומאופקת,
כפי שעשה אורי אבנרי במאמרו על הש. ב.
אל תרתעו מחורצי לשון למיניהם. עד עתה
לא הייתי קורא את העולם הזה, מעתה נוסף
לכם קורא חדש.
ב. אורי, תל־אביב
המכתב לביג׳י היה מזהיר( .אולם) התחשבו
שהיושב על הכסא הרם יענה לכם?
כיצד יעביר דואר ישראל (בלי רקטה רוסית
מתאימה) את תשובתו של הרם מן
הרקיע השביעי ל״עולם התחתון״ .נדמה לי
שלא יוכל לבצע זאת.
מכתב זה הוא סודי. פרסמו אותו באותיות
קטנות עד כמה שאפשר.
דוד ארנפלו, שורת המתנדבים, תל־אביב
אלה הקטנות ביותר שיש. הקוראים מתבקשים
לשמור את תוכן מנתב זה בסוד
כמום.
בשבועונכם הנכבד, במאמר הד! בש.ב,.
הופיעה תמונתי ומתחתה המלים :״אריה בן
אליעזר: עיקוב בלילה״ ,ובנוף המאמר מסופר
כי :״חבר הכנסת אריה בז אליעזר
מסר למשטרה שני צעירים וצעירה שעקבו
אחריו לילה שלם.״ אני מבקש להפנות את
תשומת לבכם כי המקרה הנדון קרה עם מר
שמואל כ״ץ, חבר הכנסת הראשונה.
באשר לעיקוב עצמו איני יודע אם עוקבים
אחרי ביום או בלילה, או בשניהם יחד.
מה שידוע לי הוא, כי חברי ואני עוקבים
אחר הש. ב .זה למעלה משמונה שנים ואני
שטח, כי לבסוף הורד המסד מעל המוסד
שהכחישו את קיומו בכנסת ובצבור פעמים
רבות, ולא עוד, אלא שנתגלה גם אביו.
סיעת תנועת ההירות תמשיד בלחצה למע!
יוורע בצבור שמו של ראש השירות ולמען
פיקוח הכנסת על תקציב המוסד, כנהוג בכל
מדינת דמוקראטית.
אריה בן־אליעזר, סגן
יו״ר הכנסת, ירושלים

המנוי —
אר גא רדחיפרז רב2ן ור \זגגבגז בבי\זך ; העבר
אגז רבזי הגזבר בהנזוו&ה אג בגזווגזן ר3ג\זג\.

היה צורר לא רק באומץ לב אורחי, אלא
נם מחשבה עצמאית בלתי תלויה כדי לכתוב
מכתב זה. אני מבי! שלקחתם בחשבו!
שינסו לפגוע בכם הפעם
דניאל נדיבי, ירושלים
אם יש עדיי! חופש עתונות במדינה, אי!
זאת אומרת שיש לנצלו בצורה בלתי הוגנת
כפי שעשיתם אתם
אלכסנדר כהן, הדר-רמתיים
לאחר שקראתי את המאמר על הש. ב.
חשבתי רבות על המושג דמוקרטיה. העולם
הזה רכש לו חוב קוראים די נרחב, לכו
רצוי שיכוון את מלוא השפעתו לאפיק יותר
קונסטרוקטיבי.
איתן בנצור, צה״ל

מדי בשמו הייתי העולם

שבוע בשבוע עתונכם מלא ונדוש
של בז נוריוז, כמעט בכל הסדורים.
מציע שתשנו את שם השבועו! ם־
הזה לבן־נוריו! בעולם הזה
יוסף מורד, בני־ברק
צרפתאל לבי נתמלא הערצה למר ברעמי נורביץ׳
מחיפה, שקם לשים קץ להפקרות של הצגת
סרט כמו ״מלחמה ושלום״ ,המראה איד
ידידתנו הגדולה צרפת סופגת מכות מידי
הבולשביקים ימח-שמם (העולם הוו 1029
אולם מדוע המתינות הזאת? מדוע לא ללכת
עד הסוף?
אני מציע לכתוב מחדש את ספרי־הלימוד
של פעוטינו היקרים. כר, למשל, יש לשים
קץ לאגדה שצרפת האדירה, ידידת־ישראל,
נוצחה על־ידי האנטישמי המנוול היטלר.
צריכים להראות שהצרפתים הכניסו את הנאצים
למלכודת, על־ידי כך שמסרו להם
את צרפת, הכריחו אותם לפזר את צבאם
ובצורה זו הכשירו את הקרקע לנצחו! על
החיה הנאצית.
נם נפוליאון לא נוצח מעולם. אחרי שהכיר
את הרוסים מקרוב החליט פשוט שלא
כדאי להעניק להם את החרבות הצרפתית
הנאורה והלך הביתה.
יחיאל גרמן, ירושלים
ואילו משערי עכו נסוג נפוליאון על פי
הסכם עט מר אבא חושי, כדי לא להפריע להקמת
קואליציה שמאלית במקום.
ידידות הינה תופעה חיובית. אבל בש־
״חוזה הידידות בין ישראל לצרפת״ הופר
את אנודחו לפטריוטים צרפתיים יותר מהצרפתים
עצמם, זו כבר חנופה והתבטלות
עצמית.
אליעזר בוכני, חיפה

הפשע המושלם
רבים וניתוח המאורעות
תוכנית מושלמת לרצח
אבקשכם לפרסמה, בדי
לתשומת־לב הנוגעים ב
אחרי
הירהורים
האחרונים חיברתי
עורכי העולם חוה.
להביאה בצורה זו
דבר.
ובכן, שלושה בחורים טובים, אם אפשר
צנחנים־לשעבר, יושבים בקפה כסית ומדברים
על כד שצריכים להוריד את העולם הזה מן
הפסים, מפני שהוא מרניז את שר־הבטחון.
בהמשר הויכוח מצטרף אליהם חבר משולחן
אחר, נניח בשם נ׳יגג׳י. הוא אומר שזה
באמת רעיו! טוב, וכדאי שלא להתמהמה.
הוא משכנע את האחרים בקלות.
מבצעים את הפשע כמו כלום. עוד באותו
לילה אוסרת המשטרה את הרוצחים. מר
ג׳יננ׳י הופך לעד המלר, ולשלושה צפוי
מאסר-עולם.
בכנסת קם מר ב דנו רי ח, מזועזע ם! הפשע
המתועב, ומביע את רנשי התיעוב ו-
שאט־הנפש. בהדגישו את אמונו בעתונות
החופשית, הוא מצביע בנאווה על כד שעלה
בידי הש. ב .והמשטרה לחסל את קז
המרצחים תור שעות מעטות.
כד בא הכל על מקומו, וכל הצדדים מרוצים.
מלבד,׳ אולי, עורכי העולם הזה, אבל
הם כבר לא ירגישו בכר.
דויד פלוני, תל־אביב
ובסוף יתברר כי הפשע בוצע מלכתחילה
כדי להטיל זזופי במשטר ולהעליל עליו
כאילו בוצע בהשראתו.

יוצא מן הכלל והפרט
באותו יום בו הופיעה רשיטתכם על ה עסקנים
הנוסעים לטייל על השבוז האומד,
(העולם חוה ) 1029 נטלתי לידי את גליו!
עתו! ״הארץ״ ,כדי להיוכח אם אמנם צודקים
אתם בהאשמותיכם. עיינתי במדור הכלל
והפרט שהופיע ביום חמישי שעבר, ולתדהמתי
מצאתי את המדור כולו כאילו נכתב
להוכחת טענותיכם. מצאתי שם לא פחות משמונה
תאורי נסיעות של העסקנים הבאים:
ח״ב משה ארם, יו״ר ״אזע״ בארץ יצא לפאריס,
כדי להשתתף בועידה העולמית של
״אזע״ן חברת־הכנסת בבה אידלסון חזרה מ וינה,
מקום שם השתתפה במושב ועידת
נשים סוציאליסטיות; ד״ר י. ארנון, המנהל
הכללי של משרד־האוצר, יצא ללונדון ב-
עניני משרדו; ד״ר משה אבידור, המנהל
הכללי של משרד החינוד והתרבות, יצא לציריך.
מטרת נסיעתו היא לייצג את יש ראל
במושבו של המוסד הבינלאומי לחינוך
מטעם אונסק״ו; מר ם. בדר, המנהל הכללי
של משרד הפיתוח, יצא לביקור של שבועיים
באנגליה ובאירופה. מטרת נסיעתו היא טי-
פול בענינים שוטפים של משרדו; מר חייט
בדר, ממנהלי החברה לשיווק חקלאי ״יכיז־חקל״
וחבר הנהלת ההתאגדות למוצרי־הדר,
יצא לאירופה. הוא יטפל בעניני יצוא שי מורים
למדינות אירופה; גב׳ פלורנם האטנר,
סגנית יו״ר המגבית היהודית בקנדה, הני עה
להתיעצות עם הנהלת המגבית בארץ.
רנה אשכול, ירושליס.

תותח מוסיקלי
פרסמתם בעתונכם (העולם חוה ) 1022 את
מכתבו של הקומפוזיטור נחום נררי, בו הוא
מכנה אותי בשם רנה השמנה ותותח מוסיקלי,
ומציין כי כל חברותנו הצטמצמה
להופעה משותפת בטוערו! מילוא. אני מצרפת
לכם אח המברק ששלח לי נחום נרדי
בו הוא כותב :״בואי בהקדם תל־אביבה לחזרות.״
כן אני שולחתי לכם את המכתב על
פיו מתברר שלפני פרסום הכתבה עלי הת כתב
עמי מר נרדי ברצינות, הזמינני לביתו׳
ורצה לעזור לי.
רנה כהן, תל-אביב.
העולם הזה 030נ

דמזתז של

עד המלך

ך * אולםהקטן היה מלא פנים צעירים — אנשי מחתרת לשעבר,
ן | אנשי ש.ב ,.ואנשים השייכים לשני הסוגים גם יחד. מפעם לפעם
פרץ צחוק רם. אולם האווירה לא היתד. מצחיקה או מבודחת. כי לנגד
עיני המאזינים הצטיירה תמונת־זוועה, שנראתה כאילו נלקחה מסיפור־סיוט
של פראנץ קאפקא. הצחוק בא לתת פורקן לתחושת־סיוט שאחרת
אי־אפשר היה לעמוד בה, שהיתר. עלולה לערער את העצבים החזקים ביותר.
האיש שצייר תמונה זו, ושהיה בעצמו הנושא העיקרי שלה, עמד
על דוכן־העדים. היה זה צעיר בן 22 וחצי, גבה־קומה׳ חסון, בעל עיניים
סמוקות וידיים שלא שקטו אף לרגע, אלא סרחו באוויר ועל הדוכן
בתנועה מתמדת ורבת־הבעה, השתמש בהן להדגשת דבריו.
אריאל אליאשווילי, צבר ממוצא גרוזי,
יליד סתח־תקווה, צנחן־לשעבר, רווק, חסר
עבודה קבועה, העיד בשבועה כעד המלך
במשפטם של יוסף מנקס, ואב אקשטיין
ודן שמר, הנאשמים ברצח קסטנר, לפני
חודשיים.

חקירה הראשית, על ידי התו־
!3בעת מרים בן־פורת, היה העד אריאל
אליאשוזילי בטוח מאד בעצמו. הוא זרק את
תשובותיו כלאחר־יד, תוך תנועה של זילזול
באצבעותיו הניידות׳ חזר על חלקים מן העדות
שמסר בשעתו למשטרה 50 ,יום אחרי
שנאסר. העדות עצמה (ראה נוסח מלא שלה
בעמודים 7־ )6לא הוגשה בכלל לתיק.
אולם כשקם ממקומו סניגורו של הנאשם
מנקם, עורך־הדין מכס קריצ׳מן, השתנה
הכל. קריצ׳מן אינו מרים את קולו לעולם,
מפליט את שאלותיו בנימה של רוך עד
וותני, מלווה במבט עדין מעיניו הכחולות.
אולם בבטחון של מנתח וותיק, הכניס את
סכינו החדה ישר לתוך האברים הפגומים
בעדות.
כי עדות מוקדמת זו, אף שלא היתד, כלל
בתיק המשפט, נמצאה בתיקו של קריצ׳מן.
התביעה העבירה אותה אליו באופן שיגרתי,
אולי מבלי לדעת מה בדיוק היא עושה. אך
היא היתה חיונית. כי הסתירות בין עדות
זו, לבין עדותו של אליאשווילי על דוכן העדים,
התרבו חיש מהר כפיטריות אחרי
הגשם.
יתכן שלא הסתירות עצמן היו כל כך
חשובות, ושלא הן יצרו את האווירה המדוכאה
בבית־המשפט. העובדה החשובה הי־תה
דמותו של העד אליאשוזילי עצמו, כפי
שהצטיירה באופן מושלם בכל עדויותיו השונות.
כשירד מדוכן העדים, אחרי החקירה
הנגדית, קשה היה לתת מענה ברור לשאלה:
מיהו אריאל אליאשוזילי?מהדמותלאישיותו?
לוחם ללא־חת לאידיאל של מלכות־ישראל?
פרובוקטור של הש.ב. מן ההתחלה? פושע
מועד למטרות פרטיות? אדם חסר שחי
משקל?
מקרה פוליטי? מקרה פלילי? מקרה
רפואי?
ואולי — כל הדברים האלה גם יחד?

כדי להפיל אנשים בפח, הציע מעשי פשע
שונים לחבריו * .י
העבריין אליאשזדילי רצה עבודה קלה
עם משכורת של לפחות 350ל״י לחודש,
וכשהיה לו ״גדעון כספי״ תיכנן, לדבריו,
ביצוע של מעשה־שוד פרטי בקופת קולנוע.
המקרה הפסיכולוג׳ אליאשווילי ניסה
לפחות פעמיים לאבד את עצמו לדעת.
כל זה קרה לא בתקופות שונות של חיי
העד אליאשווילי. כל זה קרה, פחות או יותר,

״יי״יה

1111

איויאליסם או נרובוקסור *

מקו רה 1פווין לי או 1 1טוויי
ו או לי

1 1__1

1כלאחת מן הסברות האלה אפשר
היה למצוא הוכחות מקיפות בעדויותיו
השונות של אליאשווילי עצמו. מאחר שהיה
בידו ״הסכם בכתב״ עם הפרקליטות, שהב טיח
לו לצמיתות שלא יועמד לדין על שום
דבר שבו יפליל את עצמו בעדותו, לא היה
לו כל היסוס לספר על מעשיו.

ל א לו זיהוד *

האידיאליסט אליאשווילי ענה כבטחון:
״כן!״ כשנשאל אם הוא דוגל גם עתה ברעיון
של מלכות־ישראל מנהר סרת ועד
היאור. מצעו, בקיצור :״שלא יהיו דגלים
אדומים שלא נשמע מד. שכל גוי יבוא
להגיד לנו שלא יוכל לבוא גוי ולהגיד
לנו איך לחלק את מי הירדן להקים עוצמה עברית במזרח התיכון את כל זה
אסף מדברי מאקיאוזלי, הרצל וז׳בוטינסקי, יצר שעטנז מתורותיהם.
הסוכן אליאשווילי בא בלי כל היסום במגע עם הש.ב ,.מסר לו שמות של אנשים
את חברי המחתרת עצמם. עסק בפרובוקטור
שמעולם לא היו חברי מחתרת, וגם

בעת ובעונה אחת. כל זה קרה לאדם שחי
בעולם קפקאי הזי פחדים וחשדות, בעולם
בו כל אחד מאנשי המחתרת חשד ברעהו
שהוא סוכן של הש.ב( .ואולי כולם צדקו),
בו כל אחד האשים את השני ב״רברוכיות׳
פחדנות, טירוף־דעת״.
ובכל הקלחת הזאת בחש שרות־הבטחון
במשך שנים, קיים מגע עם רוב (ואולי עם
כל) חבה המחתרת, שילם כסף תמורת ידיעות
אשר סוכניו עצמם יצרו אותן במו
ידיהם כפרובוקטורים, השאיר במשך שנים
במתכוון חומר־נסץ בביתו של איש ש־תיכנן
לשלחו במכונת־תופת לראש־הממשלד״
ולא ניצל את ידיעותיו המפורטות והממצות
עד שבוצע פשע מחריד.

וך הו סיפורו של העד אליאשודילי —
| סיפור המאלץ את מאזיניו להסיק את
המסקנה שלא רק הוא עצמו זקוק לבדיקה יסודית, אלא שהמדינה כולה, על אזרחיה, מחנכיה,
קציניה שליטיה ובלשיה זקוקים לבדיקה פסיכיאטרית דחופה.
כי מדינה בה מתהלכים צעירים כאלה חופשיים — סכנת־נפשות מתמדת להתהלך
ברחובותיה, וכמעט איבוד־לדעת הוא להשמיע בה בציבור דעות פוליטיות כלשהן.

עדזתו של אריאל אליאשחיל
פני שנתיים וחצי השתחררתי מצה״ל, בו שרתתי ביחידת צנחנים. לאחר מספר
/שבועות ביקרתי במועדון סולם ברחוב שדרות רוטשילד בתל־אביב, ושם שמעתי הרצאה
על מלכות ישראל.
סולם.ניגש אלי בחור בשם זאב
לאחר ההרצאה ביקשתי לעזור בפעילות למען חוג
לעזור לחוג.
בדיאן, וביקש ממני לומר לו באיזו צורה אני רוצה
אמרתי לו :״בכל צורה שהיא.״ הוא אמר לי שישנם מספראסירים בבית־סוהר תל־מונד,
וצריכים לעזור להם. שאלתי :״איך אפשר לעזור להם?״ הוא אמר לי שישנם כרוזים למען
שחרורם וצריכים להדביק אותם בכל חלקי הארץ. הסכמתי לכך.
קבעתי איתו פגישה למחרת, ליד גן החיות בתל־אביב. שם הוא נתן לי כרוזים. הדבקתי
וחלק שמרתי בביתי. לאחר ימים
אותם, וחלק חילקתי בבית־הכנסת הגדול בפתח־תקוה,
מספר מסרתי חלק מהם לחיים אמסטרדם, שהוא חברי, וביקשתי ממנו להדביק אותם
בפתה־תקוה.
בערב הוא גייס מספר נערים ממעוז בית״ר ויצא אתם ביחד להדבקה. אני ועוד נער
יצאנו ביחד לכתוב בצבע שחור על הקירות את הכתבה ״ישוחררו אסירי מלכות ישראל!״
כתבנו על מספר קירות, עד שתפסו אותנו שוטרים ולקחו אותנו לתחנה בפתח־תקווה. אותו
שיחררו, אותי שמו בבית־הכלא למעצר.
למחרת נחקרתי. איני זוכר הרבה מן החקירה. מה שמסרתי נמצא בטופס החקירה. לאחר
ימים שוחררתי. לאחר חצי שנה עמדתי על כך למשפט וקיבלתי קנס כספי, וכן חתמתי
לשנה אחת ערבות.

״להרוג ערבים!״
ך) אותו פרק זמן המשכתי לבקר במועדון סולם,,
1ושם פגשתי חברים וחברות. ביניהם היו זאב
אקשטיין ויהושע מרקל. דיברנו בינינו שצריכים לעשות
מחתרת נגד השלטון. לא עשינו שום דבר בכיוון זה,
מלבד שיחות לליבון בעיות לאומיות. באותו פרק זמן
שוחרר ישעיהו שרעבי מהכלא. דיברתי איתו על כך:
שיש מספר בחורים הרוצים לפעול בכוח נגד השלטון.
הוא אמר שזה שטות ואין כל אפשרות לכך. הוא אמר
לי שלא כדאי לחלום על זה.
מסרתי על כך לזאב וליהושע. לאחר כמה ימים ניגש
אלי זאב ושאל אותי אם אני מוכן לעבור את הגבול
הירדני ולהרוג ערבים מהכפרים הסמוכים לגבול. אמרתי
לו שאני מוכן לכך. הוא אמר לי שהוא יתקשר אתי
בימים הקרובים.
כעבור ימים מספר הוא אמר ילי שהוא יודע על
מחבוא של נשק ושצריך לגשת להוציא את הנשק
ולהעביר אותו למקום אחר. אמרתי לו שאני אכין מקום
בפתח־תקוה, וזה יקח זמן מסויים. סיפרתי לו שיש
ברשותי קצת חומר־נפץ, וזה במקום בטוח בביתי. הוא
אמר לי לשמור על כך.
מכל זה לא יצא שום דבר. אנו נפגשנו מספר פעמים
ושוחחנו על הדבר. זאב אקשטיין היה צריך לקנות מספר
מפות של שטח קלקיליה, עד בית־נבאללה, והוא צריך
היה לבוא אלי לפתח־תקוה על מנת שנצא לסיור
בשטח. זאב לא בא, והענין התבטל. לאחר ימים מספר
שאלו את שרעבי אם הוא מוכן לדבר, והוא אמר שהוא
רוצה לחשוב על כך. לאחר ימים מספר אמר שרעבי כי
הוא יוצא בקרוב לצבא׳ והוא מוכן לדבר, אלא שזה
יעשה לו קשיים בצבא. בינתים עברה תקופה די ארוכה
של חדשים מספר, וכל הדיבורים על המחתרת התבטלו.

מאז בכל שבת נפגשנו בביתו ברמת־גן, או בבית־מלון ברחוב שיינקין, בתל־אביב. שם עיבדנו
מצע מחתרתי. משך תקופה של חדשים אני כתבתי את המצע, ואני זוכר שהוא היה כתוב,
מפני שאחר כך שרפתיו.
פעמיים בשבוע היינו מתכנסים בשדה בפתח־תקוה, אני, קמחי, רזון, ניימן משה ועוד
מספר בחורים שבינתיים יצאו מהגוף. לא הזכרתי לאנשים מאומה על מחתרת, פשוט למדנו
מתוך ספרים של מאקיאתלי, הרצל וז׳בוטינסקי. אני אמרתי לקמחי שאין זמן ללמוד• ,
וצריך לגשת למעשים. אמרתי לו שצריכים לגייס מחתרת ולא בית־ספר לנערים. גייסנו את
רזון, את ניימן, דוד ניסן. אמרתי לקמחי שאני אביא עוד שני בחורים, והבאתי לסתח־תקוה
את זאב אקשטיין ויהושע מרקל.

שבועה על גדת הירקון
*ץ*לחתי את קמחי וכל החברים מפתח־תקוה לתוך בית אריזה בפרדס סמוך. הבאתי
את אקשטיין עם מרקל בעינים סגורות לבית־האריזה של קמחי. הוא דיבר אתם שיש
מחתרת, שמתפקידה יהיה להפוך את השלטון, בדרך אלימות, בדרך אקדחים, ולהקים עוצמה
עברית במזרח התיכון, באמצעות השלטון החדש. מרקל ואקשטיין הסכימו, ונתן קמחי

אמר להם שהם יקבלו קשר.
אני וקמחי היינו נפגשים בכל שבוע ודיברנו כיצד
לארגן חוליות מפקדים וצוזתות פעולה. באותו פרק זמן
מסרתי לו קוד סתר שישמש אותנו, כמו כן קבענו
כינויים לכל אנשי הגוף. כינויי שלי היה שאול, של קמחי
גד, ואת יתר הכינויים אינני זוכר. אמרתי לו שהמחתרת
זקוקה לכסף וצריכים לעשות קופה, כל אחד יתן
שמונה ל״י בחודש. אני וקמחי נתנו כל אחד שתי
לירות לקופה, והוא אמר לי שדוד ניסן יהיה הקופאי.
אמרתי לו שישנה תחנת דלק בצפון תל־אביב, ואני יש
לי תכנית איך לשדוד אותה. הוא אמר שמתקבל על
הדעת, ובשלב יותר מאוחר נעשה את זה.
באותו פרק זמן היינו נפגשים כל אנשי המחתרת,
והיינו מדברים ומשוחחים על בעיות לאומיות, נוסח
הפגישות הקודמות. לאחר מספר ימים קמחי אמר לי
שכל אחד מאנשי המחתרת צריך להישבע אמונים
למחתרת. לצורך זה דרוש אקדח, תנ״ך ודגל. דוד ניסן
הביא אקדח. אני הבאתי תנ״ך. קמחי הביא דגל. מסרתי
לזאב ויהושע שימתינו לנו ליד גשר הירקון בתל־אביב
על־ידי גן־הוואי, ואילו אנחנו, החברים מפתח־תקווה,
דהיינו אני, רזון, ניימן, דוד ניסן וגד (נתן קמחי) שכרנו
סירה בירקון, שטנו בכיוון לגשר, ושם ליד הגשר, ירדנו
מהסירה לחוף. השבענו את זאב אקשטיין ואת יהושע
מרקל כשידם מונחת על התנ״ך, האקדח והדגל, כפי
שהיה נהוג בזמנו בלח״י. איני זוכר את תוכן השבועה.

עופות חמה למשה שחו

ך! 1אחר מספר שבועות רבתי עם קמחי על רקע
/בעיות פנימיות. אמרתי לו שאם לא נחיש פעולה
אעזוב אותו. לאחר מספר שבועות עזבתיו.
לקחתי אתי את מרקל וזאב, וארגנתי את המחתרת
מחדש. את יתר האנשים לא לקחתי. אמרתי לקמחי שאם
הוא ינסה להקים מחתרת ולעשות כל פעולה בעלת
צביון מחתרתי, אמסור אותו לרשות, מפני שאינו מוכשר
להיות איש מחתרת. בקשתי ממנו את כל מה שנמצא
״מנק 3הוא איש הי ״1,3 .3נאמר בפתק שהוגנב על־ידי סוכן ברשותו בכתב־ידי, והוא לא רצה למסור לי. לאחר
הש. ב .לעציר אליאשווילי, כדי לשבור את התנגדותו. בתמונה: שווטר שאיימתי עליו בדרך הטלפון, אמר שהוא שרף את כל
** ר 3אחד ניגש אברהם מנצל אל מספר בחורים,
כובל את ידיו ורגליו של מנקם אחרי ישיבה של המשפט. המצע שאני כתבתי. בערב נגשתי אליו למלון, קבלתי
^ ואני ביניהם, ואמר שצריכים להדביק כרוזים,
שם עוד שני דפים בכתב־ידי ושרפתי אותם.
ובכרוז כתוב ״ישוחררו אסירי מלכות ישראל מכלא תל־מונד, תופסק ההתעללות כפטריוטים
במחתרת החדשה דיברנו שצריך לדפוק את קסטנר. זאב לא הסכים. אני ויהושע הסכמנו
עברים״ .לאחר ההרצאה של הד״ר ייבין׳ יצאנו אני ועוד מספר בחורים, ביניהם מרקל
לכך. זאב סיפר לי שישנו בחור שיש ברשותו אקדח, וצריך לקחת את האקדח ממנו. הלכנו
ומנצל לביתו של שרעבי. שם קיבלנו ממנצל כרוזים ודבק. באותו פרק זמן נמסרו לידי
לאחת הדירות בתל־אביב וזאב ערך בה חיפוש. לא מצאנו את האקדח.
שלושה לבני חבלה. איני זוכר מי מסר לי אותם, ואיני זוכר מאין הביאו אותם. דומני
לאחר מכן נודע לי שהאקדח נמצא אצל בחור ששמו אלכם. אני יודע שזאב היכר, אותו
שמרקל מסר לי אותם ואמר לי שהם של שרעבי, וביקש אותי להעביר אותם למחסן
על־יד הירקון, מפני שאלכס סירב למסור לו את האקדח.
חומר־הנפץ שלי בפתח־תקוה. כל זה נעשה בפרוזדור ביתו של שרעבי.
באותו פרק זמן נפגשתי עם יעקב חרותי באמצעות זאב. חרותי שאל אותי מה אני
אני ומרקל יצאנו להדביק כרוזים. הדבקנו חלק. בשעה אחת נעצרנו על־ידי שני בלשים,
חושב באופן כללי על כל המדינה והממשלה. אמרתי שצריך להוריד כמה אנשי שלטון
והובאנו למשטרת פתח־תקוה. נכלאנו. למחרת נחקרנו על הכרוזים. איני יודע מה מסר
מהפסים. חרותי שאל את מי. אמרתי לו שמשה שרת, שהיה ראש־ממשלה, ועל כל פנים
יהושע מרקל בעדותו. אני לא מסרתי עדות מלאה, רק מסרתי שנתפסתי בשעת הדבקת
מגיעה לו עופרת חמה בראש. חרותי אמר שלא
המדיניותשלו
שר־חוץ. אמרתי שבעד קו
כרוזים, והיכן וממי קיבלתים.
שזה שטות, ואם אנילא רוצה להירקב
שום דברבכיוון זה, מפני
אהיה ילד, ושאני לא אעשה
בבית־הסוהר׳ הוא מציע לי שאני אפילו לא אדבר על כך*.
לאחר ימים מספר שוחררנו מהכלא. נגשנו לקחת את חומר־הנפץ שלפני כן החבאתי
אותו במבואות פתודתקוה. לקחתיו לביתי. שם הטמנתי אותו, יחד עם שאר חומר־הנפץ
באותו פרק זמן ביקר בביתי אדם בשם אהרון מלמוד, ואמר לי שאני טועה בדרבי
שהיה לי׳ בתוך ארגז שמתחת לרצפת הלול שלנו.
ושישנם אנשים שמוכנים לעזור לי אם אני רוצה להיפגש אתם. שאלתי אותו אם אלה
מאנשי שרות הבטחון, הוא ענה לי שכן. אמרתי לו שאני מוכן להיפגש. לאחר מספר ימים
איני זוכר מתי בדיוק׳ אבל באותו זמן פגשתי את אברהם רזון. הוא מסר לי פתק,
קיבלתי פתק באמצעות אשתו של מלמוד, שבו היה כתוב ״תבוא לקפה צינה בתל־אביב
שעליו היה כתוב: הנך מוזמן לפגישת נוער. הנידון: ליבון בעיות לאומיות וקביעת דרכו
ביום ד׳ בשעה . 1900 אם לא יפגשו אותך, תחזור ביום ה׳ באותה שעה.״
של הנוער הלאומי. הוא אמר לי שהפגישה תיערך בשבת הקרובה, ליד תחנת הבנזין
הרביעי. איש לא הופיע. הופעתי ביום חמישי. ניגש אלי אדם שהציג
הופעתי ביום
המערבית שליד פתח־תקוה.
את עצמו בשם מרדכי.
(בשלב זה ביקש מר אליאשווילי שהוא ימשיך בכתיבת עדותו במו ידיו).
מרדכי אמר לי שמוכנים לעזור לי בכל דבר שארצה, הן בעבודה הן בלימודים. אמרתי
לו שאיני רוצה כל עזרה.
קבענו פגישה נוספת בבית־קפה ברחוב אלנבי, ושם שאלתי את מרדכי אם כוונתו שאעבוד
ך* ופעתי לפגישה, ושם פגשתי את רזון. הוא הציג אותי בפני בחור ששמו נתן
אקבל על כך מספר לירות כלחודש וכן עבודה
לי שכן,ואני
פרדסים.הש. ב .הוא אמר
( | קמחי. התאספו בינתים עוד מספר נערים ונערות, וניגשנו לסימטא קרובה בין בשרות
טובה בשבילי. אמרתי לו שאיני מוכן לכך. סיפרתי לו שיש לי חומר־גפץ בבית, ואני
ישבנו בבית שנמצא בשלב בניה, ונתן קמחי החל להרצות.
מפחד למסור זאת למשטרה, מפני שאני אשב הרבה זמן במעצר, לפחות עד גמר החקירה,
הוא הרצה שתפקידו של הנוער הוא לנסות להקים מעצמה עברית במזרח התיכון, כלכלית
אם לא אחר המשפט. הוא אמר לי שיבואו לקחת את זד״ אמרתי לו שזאב אקשטיין עובד
וצבאית. נשאלו מספר שאלות, וחלק מן הקהל ענה. לאחר ההרצאה ניגשתי אליו ואמרתי
עם הש. ב ,.והוא סיפר להם הכל על או מ ת המחתרת של גד. הוא אמר לי שאני טועה
לו שיגיד לי באופן ישר אם הוא רוצה להקים מחתרת. הוא אמר שהוא חושב על כך. עדיין
טעות מרה. אמרתי לו שרצוני בפגישה נוספת, וקבענו בקפה פאר, לאחר שבוע מערב זה.
לא החליט והוא מחפש עידוד לכך. אמרתי לו שאני והוא נוכל לעשות הרבה בשטח זה.
קבענו פגישה נוספת בתל־אביב. משם נסענו לביתו ברמת־גן והתחלנו לשוחח. אמרתי לו
בינתיים פגשתי ברחוב, באחד הימים לאחר מכן, את אברהם מנצל וסיפרתי לו את כל
שאני איש סולם, יש לי מספר בחודים חברים, שהיו מוכנים להצטרף לכך, ואמר לי שאני
הפרשה. הוא אמר לי שאבוא אתו לנוצודת־זאב, ושם אספר את כל הפרשה לשמעון בכר.
והוא נהיה הראשים. שאני אארגן לו קורם לאחראים על חוליות.
ניגשנו לשם, ושמעון בכר לא היה נוכח במצודה. בערב פגשתי בזאב אקשטיין, ואמרתי לו

מאסו בפתח־תקווה

מחתות בבית עזוב

באחני החזקרים

שיסדר לי פגישה עם יעקב חרותי. הוא הסכים לסדר את הפגישה. לאחר יום נפגשתי
עם חרותי ליד בנק קופת עם בתל־אביב, בשעה 9.15 בערב. סיפרתי לו את הכל. קבענו
פגישה עם איש שרות־הבמחון.
הוא אמר לי שאמשיך להיפגש אתם ואציע להם נשק למכירה בסכום של 1000 לירות.
למחרת קיבלתי פתק בשם מרדכי, שנאמר בו שהוא מבטל את הפגישה לרגל יציאתו מחוץ
לעיר, ואינו יכול לבוא לפגישה.
המשכתי לבקר במועדון סולם עד שיצאתי לעבוד מחוץ לעיר במפעל המלט שמשון ליד
הר־טוב. שם עבדתי בתור פקח מלט, וגם בשמירה על המתקנים של בית־החרושת.
לאחר חצי שנה חזרתי העירה. זאב אקשטיין פגש בי ואמר לי שהוא רוצה לקחת אותי
לפגישה עם מישהו ושאמתין לו בערב שבת ליד תחנת המוניות בקרן הרחובות עליה־

לוינסקי.
הופעתי בזמן היעוד. זאב הגיע, ושם לקחנו מונית ספיישל ונסענו אז לכפר סלמה, לביתו
של יוסף מנקס. זאב הציגני בפניו.
זאב חזר לתל־אביב׳ ואני ומנקם דיברנו על כך שצריך לדפוק מספר אנשים בצמרת
השלטון וצריך להקים גוף מחתרתי. הוא אמר לי שאני נבחרתי, לאחר מספר עיקובים אחרי
והתיעצויות.
קבענו פגישה נוספת בשבת הבאה, בקרן הרחובות לוינסקי־עליה. נפגשתי שם עם מנקם,
והוא דיבר שצריך לשדוד סכום של רבע מיליון ל״י במקום מסוים, ושאני צריך לבצע
את זה ביחד עם זאב אקשטיין. בינתיים פרצה מלחמת סיני ולא באנו בקשר זמן שעלה
על חודש ימים.
(בשלב זה הציע מר אליאשווילי שהחוקר ימשיך ברישום העדות דלקמן).

שוו בבורסה
ך • שהשתחררתי מהצכא, בו שרתתי 170 יום ונפצעתי, חזרתי מהשרות, ולאחר ימים
^ מספר ניגשתי אל מנקס הביתה. הוא אמר לי שאצא לחצר מפני שדני נמצא בבית, והוא
לא רוצה שדני ישמע מה שאנחנו מדברים. יצאנו לחצר, ושם דיברנו. אמרתי לו שאני רוצה
עבודה טובה, לפחות ב־ 350 לירות לחודש, ושיסדר לי עבודה. הוא אמר לי שאחרי השוד
יהיה לי מספיק כסף, וגם עבודה בחברת מוניות אמריקאית שעומדים לייסד, ואז נפתור את
בעיית התעסוקה אצלך.
השוד נדחה מפעם לפעם, מפני שזאב אקשטיין עדיין לא שוחרר ממבצע־סיני. המתנו
לשחרורו של זאב. באותו פרק זמן קיבלתי מכתב להתייצב במשרד הבטחון בקריה
בתל־אביב בשעה .1400 הופעתי לפגישה, פגשתי באיש שרות־הבטחון שנפגשתי אתו לפני
שנה. הוא אמר לי שהוא רוצה אינפורמציה על הנעשה בחוגים של מנקס. אמרתי לו
שאמלך בדבר.
משם נסעתי לפגישה עם מנקס, בשעה , 1530 בככר המושבות בתל־אביב. מנקם אמר לי
שעכשיו הולכים להרביץ את השוד. הוא לקח אותי לבורסת היהלומים, והראה לי את
המקום, ואמר לי, בתוך הבורסה, שדחה זאת למחר, מפני שהאדם בעל היהלומים, שאתו
יש לנו קשר (כאן חסר קטע בהעתקה שהוגשה תחילה לבית המשפט).
הלכנו לכוון יפו, ושם דיברנו על עוד שני מקומות שוד, לשדוד מכונה שמובילה תשלום
משכורות לחברת החשמל, בסך של מיליון וחצי ל״י, ושוד שני בבנק מסוים בתל־אביב,
בסך שמונה מיליון לירות. אמרתי לו שזה בסדר, ומדוע לא עשית את הפעולות כבר?
בינתיים גייסתי בפתח־תקוה מספר בחורים, וביניהם מרדכי מוטלי, משה נוימן, ולפי
המלצה של מנקס את אברהם רזון. הסברתי להם שישנה מחתרת, ושיחכו לפגישה עם
אישיות גדולה מהמחתרת. מנקס אמר לי שאני אהיה אחראי על הקבוצה, וכל מה שנעשה
בפתח־תקוה, רק אני והוא נדע. אין לדבר על כך עם שום אדם, וכל הקשרים עם הבחורים
יהיו דרכי. ברגע שארצה אותו, עלי לסמן על קיר מסוים בפתח־תקוה, סימן בעפרון
או בעט, והוא למחרת יופיע לפתח־תקוה לפגישה בהתאם לסימון.

תנאים רש. ב.
ך* ופעתי לפנישד! הנקוכד! עם איש הש. ב .בקריה, במשרד הבטחון. אמרתי לו
| | שאני מוכן לעבוד אתם תמורת כסף. מסרתי לו ארבעה שמות בדויים (חיים קמחי,
אבנר מעודד, ועוד שניים שלא היו ולא נבראו) ,וקיבלתי ממנו 50ל״י. אמרתי לו שאני
רוצה גם עבודה עם 300ל״י לחודש, ורק בתנאי זה אני מוכן להמשיך לעבוד אתו.
מפגישה זו עם איש הש. ב .נסעתי לפגישה עם מנקם. סיפרתי לו שאני נפגשתי עם איש
הש. ב ,.ושקיבלתי ממנו כסף, ושהם רוצים אינפורמציה.
מנקס אמר לי: מסור להם אינפורמציה שמנקם רוצה לסחוב אוניה, לשים את כל הממשלה
עליה, לנסוע 500ק״מ בלב־ים ושם ללמד אותם לשחות, והוא אמר לי להמשיך את הקשר,
למצוץ את כספם כמה שיותר, ולנסות לעקוב אחרי איש הש. ב.
סיפרתי לאיש הש. ב .שיש לי נשק בבית, ואני רוצה שיבואו לקחת את הנשק, מפני
שאני מפחד בעצמי למסור למשטרה, ושהגיע הזמן שיקחו את הנשק. הוא אמר לי שיקחו
את זה פעם. אמרתי לו שיש לי חומר נפץ, רובה, תת־מקלע, תחמושת, נפצים ופתילי
בטחון.
מדי שבוע בשבוע נפגשנו אני ואיש הש. ב .בקונדיטוריה ברמת־גן. שתינו קפה וסיפרתי
לו מדי פעם בדיות אחרות. הוא אמר לי מה אני ומנקס חיפשנו בבורסה. אמרתי לו שמנקס
חפש שם עורך־דין מסויים, ושאני רק נלויתי אליו.
בינתיים בא מנקס לפתח־תקוה, לפגישה עם הבחורים החדשים. קבלתי אותו ליד תחנת
המכבי, מסרתי אותו לרזון, אמרתי לו שיוביל אותו לביתו ואני אדאג ששאר האנשים יבואו
אל ביתו, היינו, נוימן, פלמבוים ואיש משמר הגבול שאינני זוכר את שמו.
לפגישה הופיע רק נוימן. שלחתיו לביתו של רזון ואני המתנתי לשאר האנשים. מאחר
שהם לא הופיעו, תוך רבע שעה נוספת, הלכתי לביתו של רזון.
אצל רזון בבית שמעתי את סוף השיחה בין מנקס לנוימן. מנקס ישב על כסא בפינת
החדר עם מגבעת שמוטה על עיניו. באמצע עמד שולחן עם מנורה כשהצל לכוון מנקס.
נוימן ישב על הספה, כשהאור מכוון אליו, ולא יכול לראות את מנקם.
הם שוחחו ביניהם על המחתרת, ומנקם אמר לו שהגיע הזמן לחסל את הכנופיה הגבוהה
(הכוונה לצמרת השלטון) .ושאלאשווילי אחראי עליו ומפקד עליו, ושיציית להוראותיו של
אליאשווילי, מפני שהוא מפקד פתח־תקוה.
לפני כן סיפר לי רזון שיש ברשותו נשק, ושאם אני רוצה את הנשק הזה, הוא מוכן
למסור לי אותו, וסיפר לי שמנקם יודע על הנשק, ושמנקם אמר לי למסור את הנשק
לישוב־ספר על הגבול, מפני שיש לו מספיק נשק ואין צורך בנשק. והנשק הזה הוא רובה
ותת מקלע.
הלכתי עם רזון לבית־הכנסת ליד ביתו של נוימן, הוצאנו מהמחסן את הנשק הזה, לקחתי
את זה לביתי, קברתי את זה ליד ביתי באדמה, ולרזון סיפרתי למחרת שזרקתי את זה
לתוך הירקון ושלא אגיד אף לנוימן שלקחתי את הנשק ממנו.
בינתיים התחלתי לבקר בליגה האנטי־קומוניסטית ביחד עם רזון, וכל פעם היינו
באים לשם, שוחחנו על פוליטיקה, אבל בודנתנו היתר• למצוץ מהם כספים כדי לגסוע
!68581
יי 11 וו וו י

בשליחות הליגה לארגנטינה ושם לערוק. נבחרנו שנינו, רזון ואני, לוועד הליגה, וקבלתי את
מלוא האמון, והצטרכנו לנסוע בקרוב לתורכיה בשליחות הליגה.
לאחת הפגישות של הליגה לקחנו מספר בחורים מסניף מכבי הצעיר בפתח־תקוה, ביניהם
נוימן, מוטלה ועוד. הצגנו אותם לפני חביב שיבר, ואמרנו לו שיש לנו סניף בפתח־תקוה,
ושאנחנו צריכים כסף כדי לאחוז את הסניף. הוא אמר לי שבקרוב יסודר הדבר
ושאקבל כסף.
רזון נסע לירושלים לפגישה עם מספר בחורים מסולם, שהם לומדים בישיבה בירושלים.
הוא חזר וסיפר שהחברים בירושלים רוצים לשרוף את המכוניות של האו״ם. לאחר מכן
אמר לי שזה סתם בלוף, ומצאתי הזדמנות לטייל קצת בירושלים.
י סיפרתי לאיש הש. ב .שרק אני אוכל למנוע את שריפת המכוניות של האו״ם, שישלח
אותי לירושלים ואני אסדר את הדבר. ביום ששי נסעתי, קבלתי ממנו 10 לירות, ביליתי
בירושלים, חזרתי בשבת וביום ראשון אמרתי לו שנפגשתי אתם ומסרתי לו ארבעה שמות,
ואמרתי לו שאלו הם מנהיגי בית״ר הדתי בירושלים.
אמרתי לו שהפסדתי יום עבודה, ושאני מחזיח 20ל״י ליום. הוא אמר שזה הרבה,
ונתן לי רק 15ל״י. נערכו בינינו עוד מספר פגישות, וכל פעם ספרתי לו בדיות חדשות.
כל חודש קיבלתי כסף.
בינתיים אמר לי איש הש. ב .מה הענינים אצל מנקס. שיקרתי לו שמנקס רוצה לארגן
חוג סולם בפתח־תקוה, וכי על זה אנחנו מדברים, שד״ר שייב יביא מאמריקה כסף ועומדים
להוציא עתון יומי, וצריכים לשכור בפתח־תקוה חדר ולייסד ועד חובבי סולם.
בינתיים הופיע מנקס לפגישה נוספת בפתח־תקוה, ונפגש עם איש אחד ממשמר
הגבול בגן העירוני בפתח־תקוה. לא שמעתי מה נאמר בפגישה, מפני שהמתנתי בקרבת מקום
ולא הייתי לידם.
את מוטלה (מרדכי פלמבוים) גייסתי בעצמי, ואמרתי לו שישנה מחתרת, ושהוא נבחר
למחתרת אחרי שעמדתי על טיבו, דעותיו, משך תקופה ארוכה, שלא יפטפט, שאם כן
הוא יחטוף כדור בראש, ושהוא יחכה להוראות שלי.
בפתח־תקוה קבענו אני ומנקם קיר מסויים, מול גן המייסדים, שאם כתובה שם ספרה ,3
על מנקס להופיע למחרת בשעה 18.00 באותו מקום, מפני שאני צריך לדבר אתו. וכן
ההיפך. רק אני ומנקם ידענו על הקיר. בשלב יותר מאוחר סיפרתי זאת לרזון.
באחד הימים ראיתי ספרה 3על הקיר, המתנתי לו. מנקם הופיעוביקש שאחדהצעירים
יופיע לפגישה אתו בכניסה של בית״החולים בילינסון א׳ ,הגדול, ליד הקיוסק, מפגי
שהוא צריך את הבחור וזה היה שבוע ימים בערך אחרי שאקשטיין אמר לי שבקרוב
אשמע משהו.
באותו יום שקראתי על הידיעה (על רצח קסטנר) בעתון, חזרתי הביתה ומצאתי פתק
מאיש ריש. ב .שאני אבוא אליו לפגישה בשעה ,20.00 בבית־הקפה פאר בתל־אביב.
באתי לפגישה ושאל אותי: מי עשה את זה? אמרתי לו שאינני יודע, שאני חושב שעשו
את זה אנשים בשליחותו של משה שרת ואהוד אבריאל. הוא אמר לי שיאסרו אותי בלילה,
ושאני לא אתפלא, כי הם רוצים לעשות רושם שאין להם קשר אתי.
אסרו אותי בלילה. הובלתי לכלא פתח־תקוה. למחרת מסרתי אליבי על ההתנקשות ובלילה
הובלתי לכלא יפו. שם אחזו אותי עד מוצאי־שבת ללא חקירה.
במוצאי שבת נחקרתי ושאלו אותי אם אני יודע משהו. אמרתי להם שאני לא יודע
אותי. חקירה זו נעשתה על־ידי איש הש. ב .הוא אמר לי שלמחרת אחקר
כלום ושיעזבו
על־ידי איש משטרה, ושאני אמסור לו עדות על כל מה שאני יודע.
הופיע איש המשטרה ואמרתי לו שאנימכיר את מנקס בתור איש ישר ושהוא רק
ביקש ממני לארגן לו חוג סולם בפתח־תקוה ושאני לא רוצה למסור עדות.
שאל אותי מדוע, ואמרתי לו שאיני יודע׳ ושאם אמסור מה שאני כן יודע אני מפחד
משני •דברים, אחד זה משפט ושנית מישהו עלול להכניס לי כדור. משך תקופה של עוד
כ־ 15 יום נחקרתי מספר פעמים. לא דברתי ולא מסרתי עדות.
כעבור שלושה שבועות מיום מעצרי אמרתי למר אהרוני שאני מוכן למסור את כל
מפנישאני מרגיש שעשיתי משהו רע ואני רוצה
האמת שברצוני שיעשו לי משפט,
להענש על כך, לגמור עם כל הענינים ואחר־כך לעזוב את הארץ. סיפרתי לו את האמת
והוא ביקש ממני שאמסור לו עדות. סרבתי ואז הוא אמר לי שכל החברים שלי הטובים מזמן
כבר מכרו אותי, ושרק אני לא מדבר.
של מנקם על מצפוני, שאני לארוצה אתהילדים אמרתי לו שאין לי מצפון לקחת
שמנקס יכנס לבית־הסוהר בגללי ושיעזבו אותי. אם יש לכם משהו נגדי, שישפטו אותי,
ושאני מתחרט על מעשי.
למחרת הודיעו לי שלקחו את הנשק, ושאם אמסור עדות נגד מנקם ישחררו אותי.
ביקשו אותי לזהות בתמונות את איש משמר הגבול. לא הצלחתי לזהות אוחו. בתאריך
,23.4.57 הלכתי אל מר הופשטטר, ושם מסרתי עדותי זו.
כל מה שאמרתי לעיל נאמר בתנאי שלא אובא בעצמי למשפט.
זוהי הודעתי שניתנה מרצוני הטוב והחופשי.

״אין דבר אליאש
הפעולה לא בוצעה, כי אליאשווילי לא גויים למילואים, לא היה מסוגל על כן לגנוב
את האקדחים מחדרי־המגורים של קציני יחידתו.
• מחתרת ״דזירה״ .בינתיים צץ במוחו של אליאשודילי הרעיון להרוג את משה
שרת. הוא לקח את הספר דזירה, החליט לשלחו כמתנת ראש־השנה לראש־הממשלה דאז
(אליאשווילי :״הממשלה לא התחלפה אז זמן ר ב אחרי שמילא אותו חומר־נפץ ומפץ.
בדרך לדואר פגש את יעקוב חרותי .״אמרתי לחרותי ששרת זה הוא חתיכת טינופת.
אמרתי לו שצריך לרצוח אותו. חרותי אמר לי שאפסיק לעשות שטויות, שאני אשב בבית־הסוהר.
רק חרותי אחראי לכך שמשה שרת חי עלי אדמות!״
כל זה קרה ״לפני שהכרתי את מנקם.״ את חרותי, ואחר־כך את מנקס, הכיר בחוג
סולם, שהיא אגודה חוקית.

,,יש לד גשק. אתה בידיגו!״

הצד הנשי. מרים בן־פורת, התובעת (ימין) עומדת לבדה מול התקפות
הגברים. דברי העד אליאשווילי הוציאו אותה לא פעם מן הכלים, בייחוד
כאשר האשים אותה ב״שטיפת־מוח״ ,טען כי ניסתה להשפיע על עדותו.

ף* ל הפרשות האלה מוזרות מאד, אם מניחים שאליאשווילי באמת לא היה סוכן
ד,ש.ב. במשך כל התקופה. לדברי עצמו׳ היה במגע עם הש.ב. סמוך לנסיונו להרוג אח
שרת, אך הקשר נפסק והתחדש באופן קבוע רק חודשיים לפני רצח קסטנר. אולם אם
מניחים את ההיפך, שהיה סוכן קבוע ושהוטל עליו ליזום מחתרות כדי לבדוק באיזו מידה
אפשר למשוך את שרעבי, חרותי, מנקס ואחרים לפעולות חדשות, הרי הסיפור הרבה יותר
סביר.
בשעתו טען העולם הזה ( 0 021 כי לא יתכן בכלל שסוכן כפול יישמט מידי הש.ב ,.אלא
אם כן נעדר השרות כשרון במידה מבהילה. בעקיפין אישר אליאשוזילי טענה זו :״איש
וחצי) :אנחנו רוצים שתחזור חזרה (למחתרת) ותספק לנו חומר
הש.ב. אמר לי (לפני שנה
על חרות׳ ,ועל סולם ועל הארגונים, ביחוד על שני המנוולים מנקס וחרתזי.״
כשהודיע אליאשודילי לאיש הש.ב. שיש בביתו נשק, ורצה למכור אותו לש.ב. בסכום
300ל״י, סירב איש הש.ב. לקחתו. הוא השאיר את הנשק (מבלי לדעת אפילו את פרטיו)
בידי אליאשודילי, האיש שהודה שביקש לרצוח את שרת׳ ואמר לו :״יש לן נשק. אתה
בידינו. שתף פעולה, אחרת נדפוק או תן!״

** שרים יום אחרי מעצרו, עלה אריאל אליאשוזילי על כסא בתאו בכלא יפו, וקשר
^ לסוגר המנורה רצועה של בד אותה קרע משמיכתו. כשניסה לתלות את עצמו נפתח
הקשר, והוא נפל.
כשעלה שנית על הכסא, כדי לבצע הפעם את זממו, עורר את תשומת־לבו של השוטר
ששמר במסדרון. הלה התפרץ פנימה, סיכל את הנסיון.
מה גרם לכך שאריאל אליאשוזילי, בחור גבוה, יפה ובריא, ניסה לאבד את עצמו לדעת?

עבודה קלה ומשכורת
ך י*שה מאד לקבוע בוודאות מתי הפך מייסד־המחתרות אליאשווילי לם וכך ר,ש.ב.
אליאשוזילי. לפי הטענה הרשמית, קרה הדבר רק כחודשיים לפני רצח קססנר, תקופה
1שעבורה קיבל משכורת בסך כולל של 150ל״י, בתוספת הוצאות טיול לירושלים. לפי
אותה טענה כבר קיים פעם מגע עם הש.ב. לפני שנה וחצי, אך קשר זה נותק.
לפחות איש אחד לא האמין בכך. היה זה סניגורו של מנקס, מכס קריצ׳מן, שניסה לצייר
תמונה לגמרי אחרת: תמונתו של הצנחן המשוחרר אליאשווילי שנפלט לרחוב האזרחי,
ביקש, כפי שסיפר בעצמו, עבודה קלה עם משכורת של לפחות 350ל״י, ומצא את העיסוק
המתאים בש.ב.
ואומנם, זמן קצר אחרי־כן׳ החל אליאשווילי מסתובב לפתע בחוגים שהיו קרובים לרעיון
של ״מלכות־ישראל״ .איש לא הזמין אותו — הוא הלך לבדו. גם לא היה, לו מעולם קשר
קודם עם חוגים אלה. סיפורו, כאילו נתן לו איש־לח״י באופן פרטיזני לחלק כרוזים של
לח״י, בראשית מלחמת־העצמאות, כשאליאשוזילי היה רק בן , 13 אינו מתקבל ביותר על
הדעת. לח״י לא היה מעולם ארגון פרטיזני.
במועדון סולם קיבל כרוזים. תוך זמן קצר נאסר פעמיים, שוחרר פעמיים בעונשים קלים,
זה יכול היה להיות מזל־ביש סתם. אולם זה יכול היה גם להיות תכסיס של הש.ב ,.אם
ביקש להפוך סוכן לאדם אשר הוכיח שהוא מוכן לסבול למען הרעיון. טוען אליאשוזילי:
״רציתי למצוא חן בעיני אנשי מועדון סולס!״
אפשרות שלישית: שבא אז במגע עם הש.ב. אחרי המאסר, שוחרר בענשים קלים על פי
הסכם. דבר אחד ברור: איש שנתפס פעמיים כשליח ארגון חשוד, לא יכול היה להיעלם
מאותו יום מתחת לעינו הפקוחה של ד,ש.ב.

אלוף מחתרות ישראל

בנסיבות אלה כמעט לא ייתכן שאליאשווילי לא היה סוכן קבוע של הש.ב ,.נתון למרותו
לשבט ולחסד. על דרכי פעולתו סיפר בגילוי־לב רב, בתשובה לשאלותיו של קריצ׳מן:
״סיפרתי להם (לש.ב ).שקיבלתי אינפורמציה מירושלים שחברי בית״ר הדתי עומדים.להצית
מכוניות או״ם, ורק אני יכול למנוע זאת.״ מה עשה שם? ״ביליתי בירושלים,״ סיפר
בעדותו. בבית־המשפט, בתשובה לשאלות, פירט את צורת הבילוי: הוא הלך למעוז בית״ר
הדתי, הרצה שם על מלכות ישראל, על הצורך להקים מחתרת ולהפוך את השלטון בכוח.
ארבעה בחורים (,שמחה כגן, תלמיד ישיבה; אורי סלוצקין, פקיד בנק; חנוך טיפושין,
תלמיד שמינית; נחמן טוקר, בוגר ישיבה: כולם בני )18 נשארו אחרי ההרצאה לדיון גוסף,
אך התנגדו לדעות אליאשוזילי. בכל זאת מסר זה את שמותיהם לש.ב ,.כחשודים בהקמת
מחתרת. האפילוג: ארבעתם נאסרו למחרת רצח קסטנר.
התענוג הזה עלה למשלם־המסים הישראלי 25ל״י, מהן 15ל״י שכר־עבודה 10 ,ל״י
דמי אש״ל. לפחות המס החודשי של פועל ישראלי אחד, שהרוזיח בזיעת אפיו, הוקדש
למטרה קדושה זו להפיל בפח ארבעה חפים־מפשע, בחסות (ועל חשבון) ד,ש.ב.
מה היתד, דעתו על אליאשודילי השבוע על פעולתו זו?
קריצ׳מן: האם אין לן כיום נקיפת מצפון?
אליאשווילי: לא. השקר הזה איננו מזעזע אותי. הש.ב. רצה שמות.
הודעה גלוית־לב זו שפכה אור מוזר על כל שאר הודעותיו, כולל עדותו על נאשמי
המשפט.

בל אנשי הש.ב.
ל דקה של עדות העד העיקרי של התביעה הטילה צל כבד יותר על מהותו ופעולתו
^ של ר,ש.ב. תפקידו של המוסד בפרשת רצח קסטנר הפך מוזר ואפל יותר מרגע לרגע.
המחתרת האחרונה, שהיא היסוד למשפט, היתד, מורכבת (לדבריהם של התביעה
ואליאשווילי) משלושה אנשים — מנקס, אקשטיין ואליאשווילי, נוסף על הקבוצה הפתח־תקוואית
שגויסה על־ידי אליאשוזילי עצמו.
קבוצה זו כללה שלושה איש: יהושע מרקל (שגם אקשטיין וגם אליאשווילי חשדו בו
שהוא איש ש.ב ,).אברהם רזון (שהיה איש ש.ב. ועמד, לדברי עצמו, במגע עם אותו איש
שהפעיל גם את אליאשווילי — אדם ״נמוך, כסוף־שיער, בעל משקפיים״ ,שנקרא מרדכי
ואחר־כך רפי) .השלישי היה משה נוימן, לשעבר תושב של מוסד לחולי־רוח.
מה היה מצבם של שלושת היוזמים? אליאשווילי היה איש הש.ב ,.או חלק מן הזמן או
כל הזמן. ומה עם אקשטיין, האיש הנאשם בכך שירה במו ידיו בד״ר קסטנר?
דובר הש.ב. הודה בשעתו כי אקשטיין עמד במשך זמן־מה (אך לא בתקופת הרצח) במגע

**ח שקרה מאז, מוכיח לפחות דבר אחד: במשך שנים ארוכות היה אליאשודילי
/ 3היוז ם, הממריץ והמדרבן של מחתרת אחרי מחתרת. הרשימה התמציתית:
• מחתרת שביקשה לרצוח ערבים מעבר לגבול. בעדותו במשטרה הודה
אליאשווילי שהוא פנה לישעיהו שרעבי, לשעבר עציר מחתרת צריפין, והציע לו להצטרף
לפעולה. עתר״ במשפט, הכחיש זאת, טען כי שרעבי פנה אליו בצאתו מבית־הסוהר.
מדוע לא בוצעה הפעולה? שרעבי, שיזם כביכול את העניו, לא רצה לבצע, כי חשש
להסתכסך עם •הצבא, אליו עמד להתגייס. חוץ מזה חשד אליאשוזילי באקשטיין שהיה גם
הוא שותף לרעיון מחתרת זו, שהוא סוכן ש.ב. למחתרת זו לא היה שום קשר עם חרותי
ומנקם, אותם לא הכיר אז כלל.
• מחתרת פתח־תקווה להפלת השלטון. לסי עדותו, פנה אליאשוזילי לנתן
קמחי, הציע לו להקים במשותף מחתרת חדשה. אולם בעוד שקמחי רצה לגבש אידיאולוגיה,
פסל אליאשודילי צורך מטופש זה, דרש פעולות. טרור מיד. כשלא בא על סיפוקו, ולא
ניתן לו לבצע פעולה נגד גורמים בינלאומיים מסויימים, פיצל הוא את המחתרת.
• מחתרת לרצח קסטנר. בלי כל היסוס, הודה אליאשח־ילי שהוא עצמו יזם
בפעם הראשונה את הרעיון להרוג את קסטנר. זה היה לפני שנה וחצי, אחרי פסק־הדין
של השופט בנימין הלוי. הוסיף אליאשווילי :״אקשטיין התנגד בכל תוקף!״ המדובר באותו
אקשטיין, אשר אליאשווילי עצמו היה אז בטוח (בצדק) שהוא נמצא במגע עם הש.ב ,.דבר
שלא הפריע לו להציע את ההצעה. אליאשווילי :״כשבאתי ברעיון לרצוח את קסטנר, חשדתי
שאקשטיין הוא איש הש.ב.״
בסך הכל כללה מחתרת זו שלושה אנשים: אליאשוזילי, אקשטיין ומרקל. מרקל חשו
שאקשטיין הוא איש ש.ב ,.ואילו אליאשווילי חשד גם במרקל וגם באקשטיין. מהתנגדותו
של אקשטיין מסתבר כי זה מצדו חשד דווקא באליאשווילי. אפשרות סבירה: שלושתם כאחד
היו במגע עם הש.ב. מסרו ידיעות האחד על השני, לאותו מפעיל, חשדו איש ברעהו.

שלושתהתותחים. סוללת הפרקליטים מורכבת ממכס קריצ׳נון (סניגורו של נזנקס),
יעקב הניגמן (סניגורו של שמר) ואלכסנדר טל (סניגורו של אקשטיין) .אף שיתכן כי בהמשך
המשפט יתפלגו קווי ההגנה, יורים השלושה מטחים, הבקיעו חורים גדולים בחומת התביעה.

עם הש.ב. גם כאן מתעוררת שוב השאלה איך יכול היה לנתק את הקשר, אחרי שהפליל
את עצמו בעצם הידיעות שמסר לשרות. לדברי אליאשווילי, הוא חשד שאקשטיין הוא איש
ש.ב. עוד בימי המחתרת הראשונה, עת רצו להרוג ערבים מעבר לגבול. כשהציע מודיע־הש.ב.
אליאשודילי לפני שנה וחצי להרוג את הד״ר קסטנר, מסר הצעה זו לאקשטיין —
למרות שאז היה בטוח שאקשטיין הוא איש הש.ב.
זמן קצר לפני רצח קסטנר אמר אליאשוזילי לממונה עליו מטעם הש.ב. כי גם אקשטיין
הוא מודיע של השרות. האיש הכחיש זאת .״אז אמרתי לו: אני מוכן להתערב אתך על
ארוחת־ערב שאקשטיין הוא איש ש.ב.״
שלושה ימים לפני הרצח, ביום החמישי, פגש אליאשווילי את אקשטיין, ניסה לסחוט ממנו
ידיעות. אקשטיין אמר לו :״בקרוב תשמע משהו. אני אבוא אליך לישון באחד הלילות
בשבוע הבא.״
וכאן בא הקטע המחריד, שהיה שיא לכל העדות. מספר אליאשוזילי :״באותו יום נפגשתי
עם רפי, איש הש.ב ,.וסיפרתי לו על הפגישה.״
סניגור טל: האם סיפרת לוי מה שאקשטיין אמר לך, שבקרוב המחתרת עומדת לעשות
משהו?״
אליאשווילי :״נדמה לי שכן!״
אם הדבר נכון, הרי שזה גילוי מזעזע, המחזק את החששות הכבדים ביותר. משמע,
שם וכן־הש.ב. אליאשוזילי מסר לשרות, שלושה ימים לפני הרצח, שהמחתרת עומדת לבצע
משהו. הוא אמר ששמע זאת מפי אקשטיין, שהש.ב. הכיר אותו היטב, ושאולי היה בעצמו
גם אז מודיע־הש.ב. בכל זאת לא הוצב משמר על קסטנר, אותו הציע אליאשווילי עצמו
להרוג שנה וחצי לפני כן — דבר שגם הוא, מן הסתם, היה ידוע לש.ב.
וחשוב מכל: אקשטיין לא נאסר, הרצח לא נמנע, ואפילו לא היה עיקוב אחרי אקשטיין.
אולם שעתיים אחרי הרצח נאסר אקשטיין. לש.ב. לא היה, כנראה, ספק רב מי היה המבצע.
חוקרי הש.ב. והמשטרה גילו רגישות רבה לגבי היחסים בין אקשטיין והש.ב. כאשר
העיד אליאשוזילי, במשטרה, כי אקשטיין ״ענבד״ בש.ב. עמד הקצין על כך, לדברי אליאשוזיל/
שיתקן את העדות וירשום ״עבד״ ,בלשון עבר.

״עשו לי שטיפת־מוח!״
* 4ך נשאר רק איש אחד שלא היה במגע עם הש.ב :.מנקס עצמו. אולם העד אליאשווילי
^ מטיל ספק אפילו בכך. טענתו: יתכן מאד שגם מנקס היה איש הש.ב. במלים אחרות:
במחתרת כולה לא היה אף איש אחד אשר חבריו לא חשדו בו
בלבם או אפילו בקול רם, שהוא סוכן מוסתה של שירות־הבטחון.
ואז הגיע הסיפור הקפקאי לשיאו המטורף. קרא אליאשווילי
בבית־המשפט :״חשבתי שזו קנוניה של הש. ב .תמיד אמדו לי
לתת חומר נגד מנקס. את מי שצריכים לדפוק, אמרו הופשטטר
ואהרוני, זה מנקס. התחלתי לחשוב: מדוע לא אסרו אותם (את
הנפשי כתוצאה מן האמונה שגם מנקס הוא איש הש. ב — .או
לד,יפו, מפני שהיה לו מצפון רע כלפי חבריו במחתרת?
באותו יום חזר לכלא, ביצע את הנסיון להתאבדות. איש אינו
יכול לדעת מה גרם לכך — האם איבוד גמור של שיתי־המשקל הנפשי
כתוצאה מן האמונה שגם מנקס הוא איש הש.ב — .או להיפך,
מפני שהיה לו מצפון רע כלפי חבריו במחתרת?

דברים לראש. כשכתבתי את העדות׳ כבר לא יכולתי להבדיל אם מנקס אמר לי, או שאהרוני
אמר לי שמנקם אמר לי.״

חגיגה לאקשטיץ ולשמר
ך* שהגיע אליאשווילי לנקודה זו, שוב לא היה ברור מה חשבה לעצמה התביעה
^ כשהעלתה עד זה על דוכן־העדים. מבחינה משפטית, יתכן מאד שגרם לתביעה נזק
גדול עד אין שעור מכל תועלת שיכול להביא. ואילו מבחינה ציבורית, הטיל אליאשוזילי
על הש.ב. צל גדול יותר מכל מאמרי־הניתוח שהופיעו בהעולס הזה ועתונים אחרים.
מדוע הובא? לתביעה לא
שיכול היה לקשר את מנקס
כי מחסן־הנשק העצום, עליו
היה מחסן ישן מימי המנדט.
להודיע למשטרה, אם תבוא,

היתר, כל ברירה: נראה שאליאשווילי היה העד הרציני היחיד
באיזו צורה שהיא עם הרצח. העד הקודם, ישראל טייג, העיד
בנתה המשטרה בשעתו בנין־קלפים אדיר שהחריד את הציבור,
יותר מכן: מאחר שהיה ממוקש, ביקש מנקס בפירוש את טייג
שיקראו תחילה למנקס עצמו, כדי שיפרק את המוקשים.

לא ידוע בהיסטוריה שום מקרה אחר שראש־מחתרת דורש מעוזריו למסור את שמו
למשטרה אם זו תופיע.
רק אליאשודילי יכול היה לקשר את מנקס לעניו׳ על־ידי כך, שיטען כי מנקס סיפר לו
שנתן אקדח לאקשטיין. אולם בעדות הראשונה לא היה זכר לאקדח זה. הוא בא רק בעדות
המאוחרת — אחרי התהליך אשר אליאשווילי עצמו קרא לו ״שטיפת־מוח״.
השאלה המכרעת היא: מדוע כיוון ד,ש.ב. מן הרגע הראשון את כל פעולתו נגד מנקס׳
מדוע ביקש עדויות ״נגד מנקס״ ,כפי שרשום בעדות עצמה? מדוע הבטיחו לאליאשוזילי
שלא יועמד לדין אם יעיד ״נגד מנקס״ ,תחת להבטיח לו זאת אם יעיד ״על מנקס״ או
״כל האמת״?
בלי כל ספק לא היתה החקירה מעולם חקירה פשוטה לגילוי הרוצחים וחיובם בדין,
אלא חקירה להכנסת מנקס לענין והבאתו לספסל הנאשמים.
מדוע? התשובה אינה משפטית, אלא ציבורית. מנקס כנאשם מס׳ 1פירושו: הרצח בוצע
על־ידי מחתרת לאומנית, שקיבלה השראה מהד״ר שייב. אולם כשמנקס איננו, נשאר על
ספסל הנאשמים רק זאב אקשטיין, האיש שלדברי ד,ש.ב. עצמו. היה לפחות פעם אחת
סוכן ד,ש.ב.
כדי למנוע זאת, נעשו דברים חסרי־תקדים, אשר גילויים יחזק עוד יותר את החשדות

כעבור חודש נוסף הודה על כל אשר ביקשו שיודה. בזמן
החקירה הראו לו מבעד לחלון איך חבר אחר של המחתרת
מודה ומעיד. וגם לו אמר שלדעתו מנקס הוא סוכן ד,ש.ב. באותו
זמן אמרו לו שמנקם יהיה בין כה וכה במאסר עולם, אם יעיד
ואם לא. והטענה המשכנעת ביותר, לדברי אליאשתילי :״הופשטטר
אמר לי שאם לא אעיד ישלחו אותי לבית־דין צבאי, ושם מה
שאומרים (השלטונות) לקצינים (השופטים) — ככה זה.״
ביום העשרים למאסר ניסה רמ״ח אפריים הופשטטר לשדל את
אליאשווילי למסור עדות ״נגד מנקס״ .אמר הרמ״ח :״מנקס הוא
נבל, והוא הכניס את שמר לבית־הסוהר, כולם מכרו אותך.״
רגע אחד, ככקשה. הנאשם יוסף מנקס קופץ ממקומו, מתכופף לעבר סניגורו, מכס קריצ׳מן, כדי להעיר
לו הערה לצורך חקירת העד. משמאל נראים השופטים זונדלביץ וקנת. השופט גביזון אינו נראה בתמונה.

אליאשוזילי עדיין סירב לתת עדות. אולם ברדתו מחדר הרמ״ח,
כנראה עוד בבנין המטה הארצי, קרה מקרה המזכיר רומנים
זעירים: בדרך נתקל בבחור ששמו יצחק, אותו הכיר בארגון
הנוער ישראל הצעירה של ד,ציונים־ד,כלליים. הוא אמר :״אלי!״ והפיל פתק על הרצפה.
סיפר אליאשוזילי :״עישנתי סיגריה והיפלתי אותה על הרצפה. הרמתי אותה יחד עם
הפתק ושמתי את הפתק בתוך הגרב. בבית־הסוהר פתחתי אותו. בפתק היה כתוב: מנקס
עובד עם הש.ב. מאז רצח ברנדוט. מנקס הוכרז כטרוריסט בכהנה תחילה. היה נגדו הומר
ובעד זה נכנס לש.ב. קסטנר לא מת בבית־החו!לים, אלא רופא הרג אותו אחרי 12 יום,
כשהחל להתהלך. פנחס לבון הציע לשני חברי כנסת 200 אלף לירות כדי שלא ידברו
על זה.״
אליאשודילי גמר להקריא. הוא קיפל את הפתק שהוציא קודם לכן מארנקו והמשיך
את עדותו.
הוסיף אליאשוזילי :״שכחתי מי שהיו שני חברי־הכנסת. השמדתי את הפתק המקורי
וכתבתי את הדברים מחדש בכתב־סתר. אבל נדמה לי שאחד מהשניים היה חבר־כנסת של
תנועת־החרות.״
גילוי מחריד זה, שבלי ספק בויים על־ידי ד,ש.ב. כדי לדרבן את אליאשודילי למכור את
מנקס* ,מוכיח אגב כי היה עוד סוכן ש.ב. בחבורה הקטנה המסתובבת מסביב לרצח
קסטנר — אותו יצחק מסתורי, אותו הכיר אליאשזזילי ממועדון סולם. הפתק עירער סופית
את שווי־המשקל הנפשי של אליאשודילי.
למחרת היום הובא אליאשווילי שנית לחקירה׳ הפעם בפני הקת״ם, איש הש.ב. צבי אהרוני.
קרא אליאשוזילי :״עכשיו אני כבר יודע שמנקס הוא איש ד,ש.ב!.״ השיב לו אהרוני :״אם
תגיד את זה עוד פעם, אשלח אותך לפסיכיאטר ותכלא עוד ל־ 15 שנה בבית־משוגעים!
אצלנו זה לא בעיה!״
אליאשווילי נכנע. איך נרשמו העדויות? ״עשו לי שטיפת־מוח,״ קרא בתוקף, לעומת
התובעת. מי שטף? הקצינים הופשטטר ואד,רוני, והתובעת עצמה, שלקחה חלק פעיל ובלתי־רגיל
בהכנת עדויות אלה .״הם אמרו לי: רק כך זה יכול היה לקרות! הם הכניסו לי
* ראויה לתשומת־לב אחידות השיטה של הש,ב. בחזיתות השונות. אותו טכסיס שננקט
כדי להמריץ את אליאשווילי להעיד נגד מנקס, בטענה שמנקס הוא איש הש.ב ,.הופעל
על־ידי הש.ב. לא מכבר גס נגד רומק, כשפירסם כאילו רומק הלשין על ראשי לח״י באוזני
הש.ב. קרוב לוודאי שאותו! מוח עקום יזם את שני המעשים הקפקאיים.

הנוראים הקיימים בציבור. טוען אליאשווילי: פעמיים נאמר לו שאם יעיד נגד מנקס, ישחרר
הדבר את אקשטיין ואת דן שמר, שיקבלו חנינה. אחרי זמן קצר. פעם נאמר לו זאת על־ידי
הקצין החוקר, פעם שניה על־ידי מרים בן־פורת, התובעת.
״על זה חזרה גם הגברת מרים בך פורת, בטקסי׳ ליד (בנין) המטה הארצי שאלתי
אותה אם שמר יקבל תנינה. היא אמרה: מדוע אתה שואל רק על שמר? גם לאקשטיין
נעשה את זה!״

ה ג׳ ץלא

חז ר

לבקםו?

• * שקמהמריםכן ״ פורת לחקירה החוזרת, דמתה לדייג הערבי ששיחרר ג׳ין נורא
^ מן הבקבוק, השתדל בכל כוחו להחזירו לשם. אולם את אריאל אליאשוזילי קשה היה
להכניס לבקבוק.
גם ברגע זה היה כמעט אי־אפשר לעמוד על מהותו. האיש ששירת את הש.ב ,.שהעליל
על חפים־מפשע ״ללא נקיפת מצפון״ ,שהעיד כל אשר המשטרה רצתה שיעיד ולא זז
בבית־המשפט מעדותו זו, לא היסס בכל זאת להנחית מכות־מוזת על בנין. התביעה לטובת
הנאשמים. הוא טבע מושגים שהפכו נכסי־צאן־ברזל במשפט (״שטיפת־מוח״ ,״ש.ב. כוזב״,
״בחורים מעודכנים״) .ברדתו מן הדוכן היה חידה גדולה יותר משהיה לפני קומו להעיד.
בידיו היתד, הצהרה בה התחייבה התביעה שלא להעמידו לדין, אפילו אם יפליל את עצמו
בבית המשפט, בתנאי שיחזור על אשר אמר בעדותו במשטרה, היינו העדות ״נגד מנקס״
שחוברה אחרי ״שטיפת המוח״ .על סמך זה סידרו לו השלטונות עבודה בתימנע, ועל סמך
זה מתהלך אלוף־מחתרות־ישראל חופשי.
אולם כשגמר את עדותו, שהרתיחה את התובעת כמה פעמים, שוב לא היה ברור אם
התביעה תכבד את התחייבותה. הודה אליאשווילי :״אתמול, באמצע העדות שלי, בשעת
ההפסקה, אמרה לי התובעת, הגברת מרים בן־פורת, אין דבר אליאשווילי, צוחק מי שצוחק
אחרון! פניה היו מלאי כעס.״
לאזרחי ישראל לא היה מה לצחוק מעדות זו.

במדינה העם
ח שוד ההש חור ההדקה
המוסד שעמד השבוע במרכז החיים של
ישראל היה בית־המשפט. לא חברי־הכנסת,
שאיש לא התענין בוויכוחי־הסרק שלהם! לא
האלופים, שפרשו ממרכז הבמה מאז מיבצע
סיני; כי אם שופטים שקטים׳ כסופי־שיער,
עטופים גלימות שחורות, ריתקו אל עצמם
את תשומת־הלב הלאומית.
שתי שלישיות של שופטים עסקו בתל־אביב
במשפטי המחתרת, שהטילו אור חיוור
על פינה אחת של חיי הארץ. שלושה אחרים,
במדי צה״ל, ישבו ביר־שלים מול נאשמי
כפר־קאסם. שלישיה שלישית השלימה את
דיוניה הסודיים, העומדים להוליד, בעוד ימים
מעטים, פסק־דין שיהדהד בארץ — פסק־הדין
במשפט עמוס בן־גוריון.
אם יכלו השופטים למלא תפקיד כה
מרכזי בחיי המדינה, הרי יש לזקוף זאת
במידה מכרעת על חשבון הטובים שבין
לובשי־הנלימות, העומדים מדי יום נגד
גלי ההתנוונות הגואים בשאר שטחי־הציבור
והמאיימים להציף גם שטח זה.
נשקההגינות. מעטים בארץ מעריכים
את מלוא קושי התפקיד הזה, המוטל על
צמרת השיפוט בארץ. כי שום חומה טבע־ת
אינה מג״נה על טוהר השיפוט בישראל,
זולת שכבה דקה של הגינות אישית, אותה
הוריש השופט הבריטי לשופט הישראלי. כי
אמצעי־ הכוח הנתונים בידי השוסט הם
רלושים ביותר.
בארצות רבות עומד השיפוט מעל לחוק.
י בארצות־הברית, למשל, הוא כפוף לחוקה
מקודשת, המשחררת אותו ממרות הנשיא
והקונגרס כאחד. .בית־המשפם העליון יכול
לפסול כל חוק של הכנסת, כל צוו של
הנשיא, כשהוא נשמע רק לחוקה ולמצפונו.
זהו נשק אדיר, וצפון בו הכוח לחולל
מהפכות.
בישראל אין זכות כזאת. השופט כפוף
לחוק הכנסת. פוליטיקאים זריזים דאגו לכך
שגם עתה, תשע שנים אחרי קום המדינה,
אין בה אף זכר לחוקה מחייבת. אם יחליטו
מחר בבוקר 61 חברי־כנסת כי כל שוטר
בישראל זכאי להרוג כל אזרח ברחוב ללא
ציון נימוק, יהיה בית־המשפט חייב להיכנע
לחוק זה, לשפוט אנשים המתנגדים לכך.
חומת״המגן. אם בכל זאת עומדת
השורה השחורה הדקה של לובשי־הגלימות
כחומת־מגן, ואם נראו עד כה רק סדקים
קטנים ומעטים בחומה זו, הרי זה מפני
שמרחף מעל לשולחנותיהם אידיאל ברור
ומגובש: האידיאל של מדינת־החוק. הואניתו
לעולם על־ידי הגאון הרומאי, והוא משמש
מאז כמודד לבריאותה של כל חברה תררן
בותית.
דווקא
השבוע, כאשר היו כל מעצמות
העולם נתונות במשברים מהפכניים עמוקים
(ראה להלן) ,היד, היחס לחוק קנה־מידד, לטיב
התהליך. באמריקה הלך החוק בראש —
תשעה שופטים פתחו לבדם ובכוח עצמם
דף חדש בהיסטוריה של אומתם. בברית־המועצות
לא שיחק החוק תפקיד כל שהוא
בתהליך, שהיה כולו מאבק של כוח, אך
בכל זאת מצאו המנצחים לנחוץ להאשים
את יריביהם כשותפים לפשע הגדול של חיסול
החוקיות הסוציאליסטית, להבטיח את
האדרת החוק בעתיד. ישראל הקטנה יכולה
להתגאות בחברת האומות בטיב שופטיה.
אולם גם עליה לזכור כי נצחון החוק אינו
דבר חד־פעמי. זהו הישג שיש לכבשו בכל
יום מחדש.

מדיניות
המהפ כו תהשק טו ת
עסוקה בבעיותיה הפנימיות, טרודה בצרות
משלה, לא שמה ישראל הקטנה והמנותקת
לב לתהליכים הגדולים שהתרחשו בעולם.
לאוזני האזרח בצפת ובגדרה הגיע רק הד
עמום מן ההתפוצצויות הגדולות, שהרעידו
מדינוודענק במרחקים.
אולם המאבקים הרחוקים, אף שהיו פנימיים׳
ישפיעו במידה רבה על עתידו.
דון־קישוט הדורס. הפצצה הראשונה
התפוצצה באמריקה, לפני חודש. היא היתד,
חבוייה בין גליונות־ניר מודפסים, שבישרו
את הקץ לתקופה של עשר שנים ארוכות.
העם האמריקאי אינו מצטיין בשווי־משקל
פנימי כמו הבריטי. הוא צעיר ותוסס, נוטה

לקיצוניות. קיצוניות זו הולידה את
האפלה של ג׳ו מק־קארתי, הדוך
שלחם במחנות האדומות, ודרס תוך
כל מי שנתקל במקרה בדרך הקריירה
מטבעו דמותו קישוט כדי כך
שלו.
למעשה התחיל הזעזוע בימי המשבר הנורא
של , 1929 שהרס את חייהם של מיליוני
משפחות אמריקאיות. הסבל הנורא הוליד
את ״התוכנית החדשה״ של פראנקלין דילאנו
רוזבלט, והשליט בוושינגטון קבוצה של
צעירים משכילים, שביקשו לתקן את העולם.
״התוכנית החדשה״ הצילה את הקאפי־טליזם,
יצרה בסיס חדש ובריא לחברה
האמריקאית למשך שנים רבות. אולם היא
היתר, עטופה רומנטיקה שמאלנית שהיתה
זרה למסורת האמריקאית. כאשר מת רוזבלט,
חודשים מעטים לפני שהצליח לקבור את
אדולף היטלר, נולדה הריאקציה הגדולה.

בגיל 18 ידעה כבו מה מטרתה בחיים -

אשה לווומת

ציד המכשפות. אמריקה עברה מן
הקצה אל הקצה. מיליונים השתכנעו לפתע
כי כנופיה קומוניסטית השתלטה בוושינגטון
ומסרה שטחים עצומים באירופה ובאסיה
לידי סטאלין הרשע. הגיבורים של אתמול
הפכו לבני־הבליעל של היום. הכל היה
מוכן לציד־המכשפות הגדול.
המק־קארתיזם היה תופעה אמריקאית מובהקת,
וכל הנסיונות להעבירו באופן מלאכותי
לקרקע אחרת (כולל ישראל) נידונו
מראש לכשלון. הוא היה סימפטום לחברה
עשירה ומשגשגת, החיה בצל הפצצה האטומית,
והחרדה מפני אובדן העושר החדש
והבלתי־בטוח. יותר משיצר אותו מק־קארתי
עצמו, שהיה אדם קטן ומבוטל, יצרו אותו
אלפי הפחדנים שנכנעו לו, והמיליונים שהיו
אחוזים היסטריה.
אולם גם הגל הזה עבר . .בוזשינגטון
התבצר גנרל חביב וזורע־אימון. העושר
החדש נראה בטוח יותר. ואילו שווי־המשקל
האטומי בעולם הרחיק את סכנת המלחמה
הטוטאלית. כשמת מק־קארתי לפני חדשיים,
היה קשה אף לזכור שאיש זה הפך לפני
שנים מעטות למושג בינלאומי.

האצבעותרואות. תלמיד עיוור בן , 14 בשעת שיעור בגיאוגרפיה. הגלובוס שלידו
הוא גלובוס תבליטי .״הרי ההימליה גבוהים מן האנדים,״ הוא קובע בעזרת אצבעותיו.

ואז באו, לפני חודש, תשעת השופטים
העליונים של ארצות־הברית, המרות העליונה
והעצמאית של החוק האמריקאי, והוציאו
תריסר פסקי־דין שהחזירו בבת אחת את
הגלגל ב־ 20 שנה אחורה. במחי־יד אחד
חיסלו את ירושת תקופת מק־קארתי. הקו מוניסטים
השפוטים שוחררו מכלאם. האנשים
שהתנגדו לציידי־המכשפות טוהרו מכל אשמה.
הש. ב .האמריקאי חוייב לפתוח את
תיקיו הסודיים ביותר בפני כל פרקליט
אשר שולחו מואשם על־ידי סוכן ריש. ב.
אולי מוזרה יותר מהעות השופטים עצמם
היתה הגבת הציבור: הוא לא התרגש. אותו
קהל, שלא הלך לישון לפני שנתיים מבלי
לחפש בוגד מתחת למיטה, קיבל בברכה
את האווירה הצלולה החדשה. אמריקה חזרה
למסלולה, ההיסטריה חלפה.
מק״סטאלץ. המהפכה הרוסית שהתחוללה
השבוע היתה קשה יותר לפיענוח.
קרוב לוודאי שלא היתד, מאבק אמיתי על
עקרונות, אלא מלחמה פשוטה על השלטון.
במשטר המבוסס על דיקטטורה, כל הנהגה
קולקטיבית יכולה להיות רק זמנית ובת־חלוף׳
תקופת־מעבר עד התגבש כוחו של
האיש החזק ביותר מבין היורשים. זה מכבר
היה ברור כי ניקיטה כרושצ׳וב הוא האישיות
המכרעת. סיום הפרשה היה צפוי.

ארוחת ארבע. שלוש נערות אלה עומדות במסדרון בית־הספר, ליד עגלת־מזנון שחילקת
להן ספלי תה ונריכי ריבה. הן לומדות בכיתה הבוגרת במוסד, למרות שגילן שונה.

בכל זאת היה ערך עצום לפירוט העק רונות
שההנהגה החדשה הצהירה עליהם
השבוע, וביחוד לפירוט ההאשמות שהוטחו
בפני ד,מסולקים. הוא הוכיח כי חיסול
הסטאליניזם במזרח צועד בד בבד עם
חיסול המק־קארתיזם במערב. יתכן שלעיני
ההיסטוריה תתאחדנה שתי התופעות למק־סטאליניזם.
המחוסלים
הואשמו בביום משפטים ובהריגת
חפים־מפשע, בנסיון למנוע את
הפגת המתיחות העולמית. האשמות כאלה
יכלו לצמוח רק בעם אשר המוניו רוצים
בשלום ומתעבים טרור פנימי.
חץ הכיור;] .חץ הכיוזן העולמי מצביע
על הרגעה כללית. אין פירוש הדבר כי
הרגעה זו תגרור אחריה באופן אוטומטי
הרגעה במרחב השמי. התוצאה יכולה אפילו
להיות הפוכה.
אולם לפחות דבר אחד ברור: באופן פתאומי
נוצר השבוע הרקע למדיניות ישראלית
יזומה ורבת־תנופה להשגת השלום
במרחב.

חדר האוכל. חמישה מבין חניכיו הצעירים יותר של המוסד, מסובים ליד שולחן ארוך
בחדר האוכל המרווח. רהיטי חדר־האוכל עשויים בצורה שלא יתהפכו, הצלחות בלתי שבימת.

ועתו לעיוורים להתגבו ער מכת הטבע

בגורל העיוו

*** ני הנערים טיפסו במהירות במדר־
/א גות בית־הספר הירושלמי הגדול, נכנסו
לתוך מסדרון ארוך, כשהם מדברים
על שיעוריהם .״יש לי מלאכת יד עכשיו
ובערב חזרה על ההצגה,״ סיפר יוסי, נער
שחרחר בן , 14 כחוש וחבוש כיפה.
״לי יש עכשיו שיעור בכינור׳״ השיב
הנער השני, אברהם, בן ה־ .17״אני מוכרח
למהר — מזרחי מחכה. אתה יודע שמזרחי
הוא מורה
מצויין? אף פעם לא
מתרגז, לא צועק.״
השניים נפרדו, הלכו
כל אחד לכיוזנו.
לפתע הופיעה אשד,
מבוגרת, בעלת שיער
שיבה וחיוך אנד £
הי על פניה .״אב־

רם!״ קראה לעבר הנער
.״גש אלי רגע!״
אברהם ניגש אליה.
״מה קרה לך אתמול,
היית עצוב קצת?״
שאלה בהחליקה יד
על. כתפו.
״זה שום דבר,

גברת ז׳לודוק, באמת
שום דבר.״
״טוב,״ נרגעה .״כשתעבוד
ליד חדר
ההתעמלות, קרא לשושנה
ודבורה. אני
רוצה לדבר אתן.״
היא פנתה לכיוזן
חדרי המגורים של
הפנימיה, נעצרה מדי
פעם להחליף ברכה
עם תלמיד, בדקה
אם המיטות מסודרות׳
אם חסר משהו
לאחד התלמידים. לפעמים
עבר נער בריצה,
נצמד אליה
ולאחר שזכה בלטיפה
המקווה, נעלם
בדהרה לתוך חדרו.
אמה ז׳לודוק התעכבה
בכיתות, הקשיבה
בהנאה לשיעורים.
אחרי כן ירדה
לחצר, הצטרפה
למישחק הבנות, סיפרה
להן סיפור מחיי
הרמב״ם. מדי
פעם נקראה למשר־רדה
בקומת הקרקע, לענות על טלפונים
או לדון על בעיותיהם האישיות של חניכיה.
היא התיישבה ליד שולחן הכתיבה שלה,
הניחה את ידיה לפניה והיטתה את ראשה
כאילו מאזינה לכל רחש של המכונה האנושית
שהיא אחראית לה, והנקראת ביתי
חינוך עיוורים לבני ישראל. היא יכלה לפרש
כל צליל, כל תנודה בבנין הבטון בן שתי
הקומות שבקרית משה הירושלמית. כי מזה
22 שנה מרוכזים חייה של ד״ר אמה ז׳לו־דוק
סביב המוסד.
היא יכולה להבין כל פרט בחיי חניכיה.
כי כמוהם — גם היא עיוורת.

כולה בעולם החושך והיאוש התהומי.
״לא האמנתי כי אוכל אי־פעם לחזור לחיים
נורמליים,״ נזכרת היא .״אפילו צעיף
האהבה והרחמים בו חיתלו אותי קרובי רק
הגביר בי את הרגשת חוסר הישע.״
פחדה הגדול היה הניוון הרוחני. תענוגה
היחידי באותם הימים היה להקשיב להקראת
פרק מתוך ספר על־ידי בת דודתה הנאמנה,
רק אז התעורר מוחה מתרדמתו התהומית.
המיפנה בחייה של
אמה בא מכיוזן בל־תי־צפוי.
אל העיירה
הליטאית הגיעה שמועה
על ניתוח עי־נים
מוצלח, שבוצע
בפראנקפורט, גרמניה.
מאיר ז׳לודוק
גייס את כל כספו,
שלח את בתו לפרנקפורט
הרחוקה.
אך שוב ציפתה לה
אכזבה. רופאי פרנקפורט
קבעו סופית
כי הנערה תישאר
עיוורת כל ימיה. בעולם
הרפואה, אין
מבצעים נסים.
אולם בפרנקפורט
ארע בכל זאת נס.
אמה ז׳לודוק פגשה
את הפרופסור פון
גרהרדט — והיא ה חלה
שוב לחיות.
פון גרהרדט היה בן
אצילים גרמני, שהתעוור
בגיל שלוש.
הוא היה גבר גבוה,
בעל קול נעים, נימוסים
מעודנים וחוש
הומור רענן.
כאשר פגשה אותו
אמה לראשונה, היה
פון גרהרדט דמות
ידועה, כיהן כמרצה
לכלכלה עממית בפקולטה
לכלכלה של
אוניברסיטת פרנקפורט,
כתב ספר מחקר
וזכה להערכה
מרובה. הוא הראה
לאמה הקטנה כי גם
במעמקי האופל ישנן
קרני־אור מזהירות.
״איך עשית את
כל זה, פרופסור?*
שאלה אמה בחרדת קודש. הפרופסור גילה
לה את הסוד: כתב ברייל.
שמע כתב ברייל (על־שם ממציאו) ,שיטת
כתיבה וקריאה לעימרים׳ המבוססת על צירופי
נקודות בולטות, לא הגיע למריאמפול
הנידחת. בהדרכתו האבהית של האציל הגרמני
למדה אמה לכתוב, כשהיא נעזרת
בסרגל ובדקר. צירופי הנקודות פתחו בפני
אצבעות הנערה את העולם שנסגר בפני עיניה.
היא ישבה בספריה המיוחדת לעיוורים,
בלעה כל מלה, כל רעיון, כל תיאור שנדחס
בין כרכי הספרים העבים.
אמה אחזה במפתח האור אל העולם הרחב
ולא הרפתה ממנו אף לרגע. היא נרשמה
לליציאום, בית־הספר התיכון לבחורות
של פרנקפורט, הצליחה להתקדם בלימודים
למרות שבית־הספר לא הותאם מעולם לצרכיה
של בחורה עיוורת .״עבודה עצמית
עשיתי בכתב ברייל,״ סיפרה .״את הבחינות
כתבתי במכונת כתיבה רגילה.״
בגיל 18 סיימה את הליציאום בהצטיינות,
פתחה בפניה דלת חדשה מתוך האפלה:
דלת הגימנסיה הריאלית. הלימודים, ועבודת
היד הענפה בה עסקה כדי לשמור על זריזות
אצבעותיה, מילאו את כל זמנה. בחינות
הבגרות הגרמניות היו קשות במיוחד,
כללו בין השאר שפות מודרניות, לטינית,
ספרות, היסטוריה וחצי תריסר מקצועות ריאליים.
כנושא לחיבור הגמר בצרפתית בחרה
אמה בספרו של ויק טו ס הוגו, עלובי החיים.
תאוות הלימודים דחפה את אמה הלאה,
אל אוניברסיטלג פרנקפורט, שם בחרה במקצועות
הפילוסופיה והבלשנות. בהיותה ב־

^ 1מ ה דלודוק

!7 0 2 0

על כי

האדישה אה ודיה זכש-
רוגווזיוז לנהור לוז שובי |
וזנזראוז ולהצנניד אווזנז ן
ולופיגז בדרך הזזיינו1 ,
הוזהנזרוז מלוז להובר !
לזזינוך נויווריגז בירו ש!-
לים ועוררו נול-ידי וזל |-
רבה נוצהיוז ההושכוז 1
וווכרנורו להגשים השי1 -
נזה בנולוז נורך ר או הי!
ווזברהי, נזננל לצו ההפליה
ונזננבר להביננה ה-
וזובה, בההאם לם נניף
3של הלנון הנזופה.

צעיף הרדומים העיר!

••א תמיד היתד, אמה עיוורת. היא עדיין
/זוכרת את 14 שנות חייה הראשונות
— את שלל הצבעים והאורות שבבית אביה,
הרב מאיר ז׳לודוק בעיר השדה מריאמפול
שבליטא. ואז, לפתע, חשה יום אחד לחץ
בעיניה: ראייתה החלה דועכת וכעבור חודשים
מספר התעוורה כליל.
הוריה של אמה לא רצו להשלים עם הגורל
הנורא. אביה לקח אותה לוילנא, מסרה
לטיפולו של רופא גרמני מפורסם. הנערה
בת ד,־ 14 נותחה פעמיים — ללא הצלחה.
גם אז לא נרגע האב. הוא לקח את בתו לרופא
בעל שם עולמי, בעיר קניגסברג בגרמניה.
אך גם הוא לא יכול היה לעזור לבת
הרב הליטאי: עצב הראיה שלה היה מת לחלוטין.
אמה ז׳לודניק חזרה לביתה, שקועה

אמצע לימודיה נפטרו הוריה של אמה. הידיעה
היתד, מהלומה קשה לצעירה הרגשנית
ורק לימודיה הצילו אותה מדכאון. הם העסיקו
אותה עד לאותו יום מאושר, ב־
, 1932 כאשר אמה ז׳לודוק זכתה בתואר דוקטור,
ובציון הנהלת האוניברסיטה כי היתד,
היהודיה העיודרת הראשונה שסיימה את לימודיה
באוניברסיטה גרמנית. מצויירת בהשכלה
רחבה ובתקוזת רבות, עמדה אמה
ז׳לודוק פנים אל פנים מול החיים.

מכה מן השמיים
•מעשה, ידעה פכר האשה הצעירה
/מה היא רוצה לעשות בחיים. היא זכרה
את שנות היאוש הראשונות של עיוורונה,
החליטה להקדיש את חייה לעיוזרים אחרים,
לעזור להם למצוא תחליף למאור עיניהם
האבוד. היא החליטה כי מקומה בארץ הרחוקה
— אם תמצא כי גם שם ישנם עיוורים
הזקוקים לה.
ואכן התברר לה כי גם בארץ־ישראל נמצאים
אחים לגורלה. היא התקשרה עם בית
חינוך עיוורים לבני ישראל, אותו מוסד ירושלמי
שהיא עתה מנהלתו, ובשנת 1935 זכתה
לרשיון הגירה לארץ־ישראל. ד״ר ז׳לודוק

פתב ברייל. ילד זה בן ה־ 1ו, יליד חיפה.
מכין שיעור בעזרת סרגל ברייל. הסרגל נקבע
על דף של נייר עבה, ובעזרתו קובע
התלמיד מרחקים שונים בין שורה לשורה
של צירופי הנקודות, שחם אותיות ומלים.
את הנקודות הוא מסמן בעזרת דקר מיוחד.

נפרדה מקרוביה ומחניכיה, יצאה לאותו בית
בלתי־ידוע, שנועד לתפוס מקום כה חשוב
בחייה.
הקליטה במוסד הירושלמי לעיוזרים לא
היתד, קלה כלל. צוות המורים, שכלל עיוז־רים,
לא היה מוכן לקבל את גישתה המיוחדת
של אמה לבעיות המוסד וחניכיו. באותם
הימים — לפני למעלה מעשרים שנה —
נחשב העיוורון למכה מן השמים, אשר כל
מי שהוכה בה זקוק להרבה רחמים ולמעט
הדרכה לקראת החיים המוגבלים שהוא מסוגל
לנהל.

אמה ז׳לודוק סברה אחרת. היא האמינה
כי עיוור יכול — וחייב — להתגבר על
פגעו הנורא. על כן ראתה את תפקידה הראשון
להקנות לחניכיה בטחון עצמי מוגבר
והרגלים טבעיים. את מקל הגישוש ביקשה
להחליף בהליכה בוטחת ואת חוסר־הישע בהרגשת
ייעוד ורצון עז לחיות ולפעול. מעל
לכל, רצתה שכל חניך יתאושש מתהום ה־רחמים־העצמיים,
יטול את גורלו בידו ו־יצעד
לקראת עתידו. תוך זמן קצר נחלה 1צ
חון מוחלט: הפיקוח הפדגוגי והדרכת המורים
נמסרו לידיה, היא הפכה להיות אם לחניכים.

תמונה חרותה בלב
*ל חייה של ד״ר ז׳לודוק מרוכזים כיום
סביב בית־ספרה. חריקת הנולים בחדרי
המלאכה, צלילי כינור ופסנתר מחדר המוסיקה,
קולות צעירים המשננים שיעורים בכיתות,
רעש נעורים בריא במסדרונות ונקישות
רגליים הרצות לאורכם — אלה הם
הלמות לבה של אמה.
עבודה אינה חסרה במוסד. בעיקר גדל
מספר התלמידים עם כל גל חדש של עולים.
בארץ מוצאם הוזנחו ילדים אלה בדרך כלל
וגם אם ניחונו בכשרונות, לא התפתחו.
יומה של מנהלת המוסד, בת ה־ ,54 מלא
וגדוש. הוא מתחיל בשש בבוקר, ומסתיים
מאוחר בלילה, כאשר היא יושבת ליד מכונת
הכתיבה בחדרה, מתקתקת מאמרים, רושמת
הישגים מיוחדים של תלמידיה או עונה
למכתב של אחד הבוגרים שעזב את המוסד.
תלמידים אלה, באשר הם, הינם גאוזתה
של אמה. חלק מהם הלך בדרכה, מכהן עתה
בסגל ההוראה של המוסד. אחרים המשיכו
בלימודיהם, זכו לתוארים אקדמאיים. תלמיד
אחד משתלם ככנר ומנבאים לו עתיד מזהיר.
רוב יתר הבוגרים למד מקצוע, הסתדר
בחוץ — מי באופן פרטי ומי בעזרת משרד
הסעד. ואי־שם בתוך לבם חרותה תמונה של
אשד, נמוכה, בעלת שיער שיבה ופנים חייכניות
רחבות, שלקחה כל אחד מהם קיד
והובילה אותו אל פתחם של חיים חדשים.
אולם יתכן כי בכל לב, שונה התמונה במקצת.
כי אף אחד מתלמידיה לא זכה לראות
את מראה החיצוני של אמה ז׳לודוק.

במדינה
יחסי חוץ
נדוניה בד• נשואין
קשה לרקוד על שתי חתונות — אפילו
בדיפלומטיה. ברגע שישראל השתלבה בחודש
שעבר במשפחתו של הדוד סם, שוב נתקרר
יחסה של מאריאן הצרפתית, חמת־המזג.
לא רק לבו הרחב מדי של החתן הישראלי
גרם להצטננות זו. מאריאן היא יצור בלחי־רומנטי.
מטבעה, היא מחפשת תכלית. ברגע
הסואץ, ירד
שנכשל ירח־הדבש על גדות
בהרבה ערכו של השידוך הישראלי בעיניה.
אמנם כדאי לה להחזיק גם בעתיד בשידוך
זה במקרר, כדי ללחוץ על מצריים
שלא תתן סיוע רב מדי למורדים באלג׳יריה,
אולם הצורך להתפייס עם מצריים ועם העולם
הערבי, תפס את המקום הראשון.
אהבה במחשך. בניגוד לישראלים,
שהתיחסו לצרפת כמו מאהב בשעת אהבתו
הראשונה׳ ניגשה המאהבת הצרפתיה להסדיר
את היחסים ביתר הגיון. בקשתה, לפני שבוע:
לצמצם את גילויי האהבה הגלויים חסרי־התכלית,
כגון ביקורים הדדיים רעשניים,
הכרזות והפגנות, כולל משלוח אונית־מבחן.
תחת זאת, ביקשה׳ יהיו נא היחסים אינטימיים
ותכליתיים — היינו, יתנהלו נא בחדרי־חדרים,
רחוק מעיני הבריות הולכות־הרכיל.
כדי להראות שאין כאן שום פגיעה מ־מזנת,
הודיעה צרפת השבוע כי תתן לישראל
מלווה בסך 45 מיליון דולאר, בעיקר
בצורת שיתוף צרפתי בעיסקות־פיתוח ישראליות.
גם הצעה זו לא היתד, רומנטית,
לא נבעה מרגשי הלב החם: לצרפת, שקי־סרותה
הצטמצמה מאד, פשוט חסר מוצא
להון, והיא שמחה לקנות לה אחיזה כלכלית
בפינה זו של המרחב.
קור־הלב של המאהבת הנערצת עורר.רוגז
בכמה חוגים ישראליים. אולם בעלי התבונה
הבינו שהדבר טבעי ורצוי: החיים של זוג
אינם יכולים להיות ירח־דבש אינסופי.
מיעוטים שליחות בטוניס
״אל־סלאם עליכום, יא אחוואן!״ אמר
הנציג הישראלי .״אהלן וסהלן! אהלן וסה־לן!״
השיב לו הנציג הערבי.
שני הערבים התחבקו, כיאה לבני גזע
אחד. תוך שיחה ערבית רעננה ומליצית
התרחקו מן המקום.
זה לא קרה בסיפור דמיוני של העולם הזה
המוקדש לעתיד הרחוק של אחווה מרחבית
אוטופית. זד, קרה השבוע בעיר טוניס,
בירת המעצמה הערבית הצעירה ביותר
בעולם.
כיג׳י אפנדי. ג׳ורג׳ סעד, איש נצרת,
ערבי נוצרי ונציג הסתדרות העובדים של
ישראל, הוא הנציג הרשמי הראשון של
ישראל ממוצא ערבי. תפקידו היה. לייצג
את ישראל בועידת האיגודים המקצועיים
החופשיים. הופעתו בארץ־האחות הערבית
היתד, מהפכה קטנה אך רבת־משמעות.
טעד לא היה בחזקת סנונית יחידה, שהיה
עליה לבשר לבדה את האביב. לכל אורך
החזית חלה השבוע תזוזה ניכרת. בירושלים
כינס דויד בן־גוריון את ח״כי מפא״י הערביים,
הרשה להם לבשר לבני עמם בישראל
ומחוצה לה כי סוף־סוף ישתנה היחס
אליהם: שורה ארוכה של גזירות, שמררו
את חיי הערבים — כולל הגבלות־התנועה
המחפירות — יבוטלו או יומתקו.
יתכן כי הדבר המהפכני ביותר במאורע
כולו היה נעוץ בהשתתפותו האישית של
דויד בן־גוריון. היתד, זאת הפעם הראשונה
שראש ממשלת ישראל לקח חלק פעיל בהפגנה
אישית של אהדה לערבים. מה גרם
לכך?
הגלילד! נעפילה. שורת הנימוקים היתד,
ארוכה, השתרעה מן הנשגב אל המפוקפק.
בין השאר ביקש ביג׳י:
>• החלשת הגילויים הראשונים של מרי
אזרחי בציבור הערבי, כתוצאה מפעולות
נרחבות של הפקעה וגירוש, המתנהלות
עתה בקנה־מידה גדול במסגרת ייהוד הגליל.
•:הצורך
ללחום במק״י ובמפ״ם על
קולות הערבים בבחירות הבאות.
>• השיקול שההגבלות ד,מחפירות אינן
מועילות במאומה לעניני הביטחון, אלא
מפריעות להם, כפי שטען העולם הזה מזה
שנים.
• גידול השפעתם של החוגים המתונים
במפא״י, ובראשם ראובן ברקת, שהשתכנעו
כי אפשר לסלול בצורה זו את
הדרך לשלום במרחב.

נושה ״כרמן פילם 2חוקרי ״העולם הזח״ ממשיכים 1

רמאי !סרסור

לט צנוע, בכניסה לבית מספר 18 ברחוב
14/יפו בתל־אביב, מודיע לכל הנכנסים לפתחו:
״אמזלק,״ נציגות של ישראל כרמן פילם, מפיצי סרטים
אלי גלר. בתוך שני חדרי משרד מרוזחים, בקומה
השניה של אותו בנין, יושבים יום יום, החל משעה
8בבוקר ועד לשעות הצהריים, שלושה אנשים. בחדר
אחד יושבת מזכירה נאת־מראה וחייכנית. ליד
השולחן הסמוך לה יושב צעיר מטורזן׳ בעל שפם
מטופל בקפדנות, פקיד בשם זאב (״זילו״) פויירשטיין.
בחדר השני, מאחורי שולחן זכוכית מהודר וכורסאות
עור מרווחות, משתרע על גבי כסא מנהל העסקים
של הגוף הנקרא ישראל כרמן פילם, צעיר בשם
אלי גלר.
גם זאב פויירשטיין וגם אלי גלר הופיעו בחיי
שבועות מספר, כאשר ה־הציבור
הישראלי לפני
עתונות פירסמה בהרחבה את תוכניותיהם לייצור
סרטים בישראל. בשבוע שעבר זכו השניים לפירסום
נוסף כאשר העולם הזה 1029 פירסם חקירה מיוחדת,
הינם חסרי כל ידיעה בלפיה
התברר כי השניים
מפוקפקים אשר אפשר ל-
ייצור סרטים, טיפוסים
האמין עליהם הכל, מלבד יכולתם לייצר סרט ישראלי.
פירסומי העולם הזה הכניסו מבוכה בלב השניים.
האנשים התמימים אשר נתנו בהם אימון והאמינו
ברצינות לכוונותיהם, החלו להסתייג מהם. צעירים
משולהבים שסונוורו מרוב התלהבות להופיע בסרטים,
החלו לפקוח את עיניהם. הדבר גרם מעט כאב ראש
לגלר ולפויירשטיין. מיד לאחר פירסום הכתבה הם
הודיעו על ביטול שיעורי ״אמנות הקולנוע״ ,שנערכו
שלוש פעמים בשבוע בהדרכתו של גלר
עצמו. בתחילת שבוע זה כונסה פגישת החיסול של
כרמן פילם. גלר כינס את השחקנים, הודיע להם
כי הוא מבטל את הקורם וחוזר בו מסזנותיו לייצר
סרט.
היה זה סיום הגיוני לפרשה שעלולה היתד, להפיל
בפח עשרות אנשים — משקיעי הון׳ אנשי עסקים וצעירים
נלהבים אך תמימים.

רמאי ורועה זוכות
פרשה כולה התחילה בערך לפני שש שנים, בעת
1 1שעם גל ד,עליה מרומניה הגיע לארץ צעיר יפה
למדי ובעל מרץ, כבן ,26 בשם אלי נוימן..קשה לדעת

רמאי גלד

כשהשתחרר מהצבא, עבר נוימן להתגורר באחת המעברות
בסביבת חדרה, שם הכיר אדם בשם זאב
(״זילו״) פויירשטיין, שהיה מבוגר ממנו בכמה שנים.
ההבדל בגיל לא הפריע לקשרי הידידות האמיצים שנקשרו
עד מהרה בין השניים. זילו, יוצא רומניה אף
הוא׳ לא היה בעל עבודה קבועה. בחוץ־לארץ, היה פוייר־שטיין
מבריח בין גרמניה לצרפת. הוא התגורר בצריף
מס׳ 72 במעברת אגרובנק׳ ליד חדרה, עסק במקצועות
שונים. בין השאר היה אחראי למטוזח בקרבת מקום,
פועל בנין, פועל שחור וכדומה.
אך פרנסתו האמיתית של זילו פויירשטיין היתה, אחרת
לגמרי. גם הוא כאלי נוימן העריך יותר מדי את כשרונותיו
כדי שיעסוק בעבודת כפיים פשוטה. ואמנם
במעברת אגרובנק ובחדרה עצמה מוכר זילו עד היום
כרועה זונות, שחי עם יצאנית, שידל אנשים לדבר עבירה
וחי על רווחיה של היצאנית עמה חי.
אלי נוימן ניסה אף הוא להתפרנס בפרנסות קלות,
נתפס על־ידי המשטרה לאחר שביצע מעשה רמאות,
נפתח נגדו תיק פלילי. לאחר זאת שוב לא רצה נוימן
לבייש את משפחתו, שעלתה בינתיים ארצה, החליט
לעבר את שמס הוא שינה אותו מנוימן לגלר, שם
מקורי לכל הדיעות.

כדר מגפה לנחש
^ דור שעכרו הפלילי של גלר־נוימן לא הפריע
. 1לקשרי הידידות העמוקים בינו לבין פוירשטיין.
השניים המשיכו להתחבר ולפעול בצוותא. פעולתם
המשותפת הבאה היתד, בשטח הספורט.
לפני כשנתיים החל עתון הספורט חדשות הספורט
במפעל הנחשון שלו. מפעל זה הוא מעין חיקוי למפעלי
ההימורים בחוץ־לארץ. מדי שבוע, ביום א /היה העתון
מפרסם את לוח משחקי הכדורגל של השבת הבאה. כל
אוהד כדורגל שרצה לנחש את תוצאות המשחקים היה
צריך למלא את השאלון ולשלחו למערכת העתון.
המעטפות היו נאספות ביום ראשון וכל מעטפה שלא
נשאה חותמת של יום חמישי נשלחה חזרה לשולח.
האנשים שהצליחו לנחש כיצד יסתיימו 12 משחקי
כדורגל היו מתחלקים ביניהם בפרס הגדול של אלף ל״י.
אלי גלר וזאב פוירשטיין הריחו מיד במפעל אפשרות
לניצול מלא של כשרונותיהם הספורטאיים. חודש ימים

סרסור פוירשטיין

כשבוע שע1
חדשה בישר!
על עלילות־כו
עוד לפני?
כתוצאה מרז
וקרכנגתיו, ה[
אולם לא
ומזעזעת ככק
והעסקית, הג
להלן מתפר
״העולם הזה׳׳
עבירה, בחזיו

חדשות הספורט גבר
גלר־נוימן, טען שהוא
נערך לו מבחן כת
כתב היד בנחשון ה
מיד, נאמר לו שיקב?
היה כנראה במצב נ
לתת לכשרון הניחוש
השבת בה קלע בנחת
הספורט נחשון שקק
משחקים. בעל ד,נחשו
הפעם נראה הניחו׳
של סוף עונת הליגה
אותה שבת היו מפח
משתתפי הנחשון לא
הממוצע היה שמונה
הצליח לנחש את כל

^ די לנחש את
גדי־שת הפתעות
ומה עוד שהפותר
בדיקנות את תוצאות[

במקוים שם חולמות נערות חלומות מתוקים על עליה לכוכבות בשמיים, שס מונח כסף מתוק עלי אד
מד, היד, עברו עד ליום שהגיע ארצה. אולם ביום בו
נסחף נוימן בגל קיבוץ הגלויות, לא היה איכפאת לאיש
מה היה עברו. האנשים שעלו עם נוימן ביחד פוזרו על
פני כל הארץ. חלקם נשלח למעברות ולישובי עולים;
צעירים רבי מרץ כאלי מצאו תעסוקה בשטחים שונים.
זמן קצר לאחר עלותו ארצה גויס אלי לצה״ל. בין
שאר התפקידים הרבים שמילא בצבא, הוא שימש כנהג
ביחידת חיל אוזיר, שתפקידו היה. בין השאר להביא
סרטי קולנוע למחנהו. כאן למד נוימן להכיר בפעם הראשונה
את האפשרויות הרבות הטמונות בענף זה,
אותם ידע לנצל, כפי שיסתבר מהמשך הסיפור.
משום מה, היתד, המשימה לדאוג להספקת סרטי קולנוע
למחנה הצבא׳ למעלה מכוחותיו של נוימן הצעיר.
באחד הימים פיטרוהו מתפקידו זה. הטילו עליו לעבוד
במטבח, לשמש כמגיש בחדר אוכל סמלים וקצינים.
כאדם המעריך את עצמו, לא היה תפקיד זה לטעמו של
נוימן. הוא ניסה לערוק, היה נפקד תקופת זמן, עד
שנעצר על ידי המשטרה הצבאית.

בלבד לאחר שהחל המפעל, הצליח זילו פוירשטיין
לנחש את תוצאות 12 המשחקים. לדאבונו הצליח עוד
אדם אחד לנחש את התוצאות וזאב פויירשטיין חילק
עמו את הזכיה של אלף הלירות.
בשבת לאחר שפוירשטיין הצליח בנחשון, שוב הצליחו
שניים לנחש את תוצאות משחקי השבת. האחד מהם היה
יוסף זיסמן, נהג מונית מרחוב ביאליק בחולון. הנחשון
השני שקלע למטרה התקבל ללא שם וכתובת. הועדה
הצבורית שהתכנסה כדי להחליט למי מגיע הפרס החליטה
להעניק לזיסמן סך 500ל״י.
את טופס הנחשון והמעטפה של הקורא האלמוני,
ששכח לציין את שמו, החליטה הועדה להפקיד בידי
מרדכי מאיר, מנהל חברת מאיר להשקעות ויושב־ראש
הועדה הציבורית של הנחשון. הנהלת המפעל פירסמה
הודעה שאם הזוכה האלמוני יזהה את עצמו כנגד סימנים,
תוך חודש ימים, הוא יקבל אח המחצית השניה של
הפרס בסך 500ל״י.
כמה ימים אחרי פירסום ההודעה הופיע במערכת

חברי מערכת חדשוח
החלו לבחון את הנז
החותמת שעל המעט
אולם המעטפה נפתח
הענין נמסר לטפוי
פשוטים. אלי גלר הי
ריקה אל מפעל הנד
בדואר חדרה במועד
פלא את המעטפה חז
היה לשמוע את תוצ1
את טופס הנחשון,
המעטפה היה גלר ר
לתיבה אליה מגיעים
הדואר עצמו היה דו;
בזמן הדרוש.
מעשה הרמאות היו
נמצאו כל הוכחות מ!
אחרת. אלי גלר החס

תקידה ובגילוי השערורייה הפלילית ה₪ש במסווה של חבווז ל״צוו סוטים ישראל״

צדי כסף ונערוח
פתח ״העולם הזה״ כסידרת גילויים שהסירה את המסווה מתופעה
:חכרה כוזבת להסרטה המבוססת יותר על סיפורי־בדים מאשר

ההון כי הוא עומד כבר לפני צילום הסרט ודרושים
לו אי אילה אלפים בודדים כדי לגשת להסרטה.

גרוטאות

ספיר, העתון לפרסם את הפרק השני, חלה התפתחות מרעישה :
ן ית הגילויים כינס מנהל חכרת ״ישראל כרמן־פילם״ את נאמניו
יע להם כי ההצגה נגמרה כתוצאה מגילויי ״העולם הזה״.
,להוריד את המסך על חכרה זו. גילוי האמת, שנעשתה עגומה
שהתקדמה החקירה, היה חיוני בדי לטהר את האווירה הציבורית
פשרת תופעות מחפירות מסוג זה.
נ הפרק השני -פרק התרמית הכלכלית. כשבוע הבא יפרסם
1ת סיפור פעולותיהם של גלר ושות׳ ,ביניהם סרסור מועד לדבר
:שלישית, המסובנת ביותר: פרישת רשת ללכידת נערות תמימות.

;ר, שהציג את עצמו בשם אלי
ולח את הנחשון ללא חתימה.
והתברר שכתב ידו זהה עם
1ע. גלר לא קיבל את הכסף
:עבור ימים אחדים. אולם גלר
דחוק מאוד, לא יכול היה
ספורטאי לחכות. שבוע לאחר
1שוב התקבל במשרדי חדשות
למסרה בניחוש תוצאות 12
!יה שוב אלי גלר, חדרה.
גוזר מאוד. היתה זאת השבת
־ורגל בשנת .1955 כל תוצאות
ז מאוד ואף אחד מבין מאות
נליח לקלוע למטרה בניחושו.
זרונות נכונים. רק אלי גלר
!שחקים.

אינטרמצו בדואר
צאות המשחקים באותה שבת
ה דרוש כשרון נבואי ממש,
אותו אדם שהצליח לנחש
המשחקים של השבת הקודמת.
סאודאי ופורם והנהלת מפעל הנחשון
המשונה, גילו לאפתעתם כי
היתד, אמנם של יום חמישי,
;ודבקה מחדש.
8ל חוקר פרטי. גילוייו היו
זולח בתחילת השבוע מעטפה
.לאחר שהמעטפה הוחתמה
זאים׳ היה גלר מקבל בדרך
כל מה שהיה עליו לעשות
המשחקים ביום שבת, למלא
ימו במעטפה החתומה. את
ך בדואר המרכזי בתל־אביב,
:תבים המוחתמים מכל הארץ.
להעביר את המעטפה למעון
קוף. אולם בידי החוקרים לא
ית. הם ניסו את מזלם בדרך
׳פגישה, שם נמסר לו שהוא

יקבל את הכסף לאחר שניחש במדויק את התוצאות,
אולם העניו יתעכב מספר ימים, מאחר שהמשטרה חוקרת
בענין•
אלי גלר אינו אוהב משום מה את המשטרה. הוא
מוכן לשלם כל מחיר ובלבד שלא להפגש עם נציגי
החוק. הוא היה מוכן לוותר על אלף הלירות ולסלק
את ידו מכל הענין, ובלבד שלא יימסר למשטרה.
כשנה ומחצה נעלמו גלר ופויירשטיין מן החיים
הצבוריים והספורטאיים במדינת ישראל. השניים עברו
לתל־אביב: פויירשטיין המשיך לחיות על רווחי הזונה
שהפכה בינתיים אשתו וילדה לו בת, גלר היה כנראה
שקוע בתכנון מפעל הרמאות הגדול ביותר בחייו.

צילומים ללא פיזם
פעם החליטו השניים לעבור משטח הספורט

| | לשטח בידור אחר — הקולנוע. בלמדם את להיטותו
הגדולה של הנוער הישראלי להופיע בסרטים, ואת
חפצם של בעלי הון שונים להשקיע כספים במפעל
הנושא רווחים, ראו השניים בתכנית לייצור סרטים
ישראליים כר נרחב לפעולה.
אין צורך לציין שלאף אחד משניהם לא היה מושג
בייצור סרט. אולם מוח מתכנן היה להם. הם תיכננו
את עבודתם לסרטי פרטיה, החלו לפני כשלושה חדשים
בביצועי-
כצעד ראשון העניקו השניים לעצמם שם מצלצל.
השם היה ישראל כרמן פילם לא היתד, זאת חברה
רשומה ואף לא אגודה עותומנית ולא חברת מניות.
למעשה היה זה שם שמאחוריו לא הסתתר שום דבר,
מלבד עברם של גלר ופוירשטיין. אנשים תמימים,
שאינם מתמצאים בחוק החברות, היו משוכנעים כי
ישראל כרמן פילס היא חברה רשומה לייצור סרטים.
לכל חברה, ואפילו פיקטיבית, דרוש משרד כלשהו.
גלר השיג משרד בדרך קלה. הוא בא אל אלמנת המנוח
שמעון אמזלק, מי שהיה סוכנה של חברת הביטוח
ללוידס הלונדונית. משרדיו של אמזלק עמדו ריקים
מאז נפטר. גלר הציע לאלמנה רווחים לאחר ייצור סרטו,
תמורת העמדת המשרדים לרשותו. כדי לא לשלם דמי
מפתח לבעל הבית, נשארו המשרדים רשומים כמשרדי
חברת אמזלק, שהפכה נציגות של ישראל כרמן פילם.
עתה היו השניים זקוקים למזומנים להתחלת פעילותם.
הם פירסמו מודעה בעתונות על חיפוש שחקנים
לסרט, הזמינו כארבע מאות איש, מתוך כשלושת
אלפים שהציעו את עצמם, למבחני בד. כל אדם שהוזמן
למבחן בד שילשל שלוש לירות לידי גלר, מבלי שיקבל
קבלה. תמורת סכום זה העמידו אותו גלר ופויירשטיין
מול מצלמה, אותה הפעילו הם עצמם, צילמו כביכול
צילומי נסיון.
אין כל הוכחה שאמנם היה פילם במצלמה בעת
צילום הנסיון. ההיפך מתקבל יותר על הדעת. גלר
אינו יכול להראות את מה שיצא מצילומי הנסיון.
למרות שניסה לעורר את הרושם כאילו מסר את
הפילם לפיתוח למעבדות סרט לאומי בתל־אביב, העובדות
מראות שלגלר לא היה מעולם שום קשר עם מעבדות אלה.
לאלה שהצליחו כביכול במבחן הבד, הובטחו שלוש
הלירות חזרה. איש מששים האנשים שהצליחו ב״מבחן״
לא קיבל פרוטה עד היום. מצוידים בהון של למעלה
מאלף לירות, מעודדים מקלות הדעת של האנשים
שהוציאו כספים ללא מחשבה, המשיכו שני הרמאים
בביצוע תרמיתם.
הצעד הבא בתכנית היו נסיונות לשכנע אנשי עסקים
שונים להשקיע כספים לשם ייצור סרט. אולם איש
מבין עשרות בעלי ההון, אליהם פנו השניים, לא נפל
בפח. כמעט לכל בעל הון, שנתבקש להשקיע כסף
בסרטי כרמן פילס, התברר שהשניים הם חסרי מושג
במקצוע, חסרי נסיון וחסרי כסף.
לשם גיוס כספים היד, גלר צריך להוביח לבעלי

*.לר פעל במהירות. הוא מצא אולם ריק
ברחוב נחלת בנימין , 14 הבטיח לבעליו לשלם
שמונה לירות לערב, תמורת השימוש באולם לקורס
לשחקני קולנוע. פעם ופעמיים שילם גלר את הכסף;
לאחר מכן הפסיק לשלם, נשאר חייב לבעל הבית
עשרות לירות.
אל תוך האולם הביא את שישים המועמדים למשחק
בכרט, דרש מכל אחד מהם שישים לירות עבור
השתתפותו בקורם. כך הצטברו בקופתו עוד כמה מאות
לירות. כמורה בקורס, הזמין גלר את אחד מאנשי
מקצוע ההסרטה הידועים בארץ, הבטיח לו 300ל״י
לחודש ורוזחים — לאחר ייצור הסרט. ברור שגם זאת
היתד, הונאה, שכן עד היום לא שילם גלר למומחה
גם פרוטה אחת.
על כל מי שהיה במחיצתו
עשה גלר רושם של אדם
חשוב מאוד, אשר מאחוריו
עומד גוף כלכלי אדיר, בעל
הון של לפחות רבע מיליון
ל״י. העובדה שגלר לא שילם
משכורת לפקידה במשרדו
במשך כמה חדשים,
לא שילם לאיש מהאנשים
שעבדו עמו, לא עוררה
כל הסתיגות. הדבר נעשה
מטעמי חיסכון ראויים לשבח,
חשבו הנוגעים בדבר.
לאחר שהיה ברשותו החומר
האנושי, היה גלר
זקוק לציוד שיעשה רושם
על משקיעי ההון, אותם
קיוה ללכוד. לשם כך התקשר
עם צעיר עולה עיראק
( ,)34 בשם אלברט סאודאי.
בעיראק, משם עלה סאודאי
לפני שש שנים, היה הוא
שותף בחברה גדולה לייצור
סרטים. בעת שעלה ארצה
הביא עמו ציוד מעבדה
והסרטה משוכלל, גייס מספר
בעלי הון מעולי עיראק,
הקים אולפן הסרטה ומעבדה
משוכללת ברמת־החייל.

שוכנעו איש על־ידי נוכחותו של רעהו בפגישה,
חקרו לפרטים אחד אודות השני.
אולם בעל ההון היה זהיר מאוד. הוא דרש מ1
ערבות תמורת הכסף שישקיע. גלר הצליח לשכנע
דודו, איש עסקים ידוע גם הוא, שיפקיד בידי ב
ההון ניירות ערך בשווי 15 אלף ל״י. לאחר זאת הו:
בעל ההון מכיסו 15 אלף ל״י, שעברו ישר ל
סאודאי. למעשה לא קיבל סאודאי את הכסף. ד,ם נ
נמסר לידו כדי שיקנה ציוד, שישאר רכושו של ג׳
גלר לא היה מפסיד אף פעם, שכן הציוד שעמד לק!
עולה בערכו על הסכום הנדרש.
כך הצליח גלר לעורר את הרושם כאילו מאחוו
עומדים משקיע ובעל אולפן לד,סרטה. מכאן ואי
דאג גלר להפיץ את השמועה שסאודאי קיבל מנ
כסף והוא עומד לנסוע לחוץ־לארץ, להביא ציוד הסח
עבורו. סאודאי עמד אמנם לנסוע לחוץ־לארץ, או
כדי להביא את הציוד שקנה המשקיע ההולנדי.
עם הוכחות משכנעות מעין אלה, יכול היה ג

אולם לסאודאי היו חסרות
מספר מכונות. לפני
כשנה הצליח סאודאי לשכנע
בעל הון הולנדי שישקיע
כספים במפעל. בעל
ההון קנה ב־ 60 אלף לירות
מצלמות וציוד הקלטת קול
מורה־דרף גלד ותלמידה בפעולה
מודרני, העומד להגיע בימים
סיפור בדים על מסן הכסף
הקרובים ארצה. סאודאי היה
מעוניין מאוד להתחיל בלהופיע
בפני כל בעל הון, לשכנעו להוסיף ולהשק
ייצור סרטים, שכן מעבדתו עמדה ריקה במשך שנתיים,
כספים. לראיה היה מציג חוזים שנעשו עם במ:
והוא נאלץ לעבוד כמקרין בבתי קולנוע.
מוסיקאי, או בעל אולפן להעסקתם בייצור הסרט.
גלר התקשר עם בעל המעבדה המובטלת, ביקש
חוזים אלה לא עלו לגלר אפילו לירה אחת.
ממנו שיצלם ויעבד את סרטו. סאודאי, שהוא איש
מקצוע, נוכח תוך דקות שלגלר אין מושג בייצור
קשה לנחש מה היה גלר עושה ברגע שהיה מצל׳
סרט, אולם שובנע מדבריו שיש לו הון לייצור כזה.
לגייס השקעה כלשהי. יתכן שהיה באמת מייצר סו
הוא העמיד בפניו תנאי, שיזמין מחוץ־לארץ מומחי
כלשהו, יתכן שגלר ופויירשטיין היו עוזבים אז $
הסרטה המוכרים לו. גלר לא חשב פעמיים׳ אמר שהוא
הארץ. הודיע השבוע זאב פויירשטיין בפני חוקר העו׳
מוכן לכך, למרות שהדבר כרוך בהוצאות ענקיות.
הזה :״הארץ נמאסה לי, התכנית שלי היא לעזוב ג
שיותר מהר.״
תוך כדי משא ומתן נוכח סאודאי שגלר עומד
להפיק סרט במימדים של ססיל ב. דה מיל. אולם ציוד
הגילויים בעתונות סביב תרמית כרמן פילס, ובמיוו
התאורה שהיה ברשות סאודאי לא הספיק לצילום
גילויי העולם הזה בשבוע החולף, הם שהפריעו לגי
סצינות רחוב ורביו המוני. גלר היה מוכן לקנות ציוד
להגשים את תכניתו, הצילו בעלי הון ממעשה רמאות.
זה מכספו הוא, אך ורק לצורך צילום הסרט.
בעת שחוקרי העולם הזה חקרו השבוע את האד
ציוד התאורה והמצלמה שעמד גלר לקנות, גם כן
שהופיע כמנהלה של חברה אשר אינה קיימת כלל -
למען עצמו, היו צריכים לעלות כעשרת אלפים לירות.
אלי •לר — טען הוא :״אז מה אם יש לנו עבר סליל כמקדמה נוסף לזאת דרש סאודאי חמשת אלפים ל״י
האם אסור לנו לחזור בתשובה?״
לעבודתו. גלר לא עמד על המיקח.
חזרה בתשובה היא מפעל מוסרי וחיובי לכל :

דיעות. מחובתה של כל חברה לסייע לעבריינים הרוצ[
לעלות על דרך הישר. אולם ברגע שהחזרה בתשוב
״הארץ גמאסח!״
נעשית על חשבון כספם ואמונתם של אנשים תמימ
ך רגע שסאודאי חתם על חוזה עם גלר, לעיבוד
וישרי דרך, קשה לראות בה טהור חטאים. הגילוי?
. 4סרטו במעבדתו, היה לגלר כבר במה לנפנף בפני
המתפרסמים לעיל אינם מעידים על כוונתם של גק
בעלי ההון. הוא הפגיש במשרדו את סאודאי עם בעל
ופויירשטיין לחזור בתשובה, ומה עוד שמאחורי התרמי;
הון, איש עסקים תל־אביבי, השתמש בכל אחד כדי
הכלכלית בפרשת כרמן פילם, הסתתרו כוונות בל(
לרמות את השני. בפני סאודאי הציג גלר את איש
מוסריות לציד נערות תמימות, במסור, של ייצור סר>
העסקים כבעל ההון של החברה, ואילו בפני האחרון
תוצאות חקירות העולם הזה בצד זה של הפרשה ו
הציג את סאודאי כאיש שיעבד את סרטו. השניים
פורסמנה בגליון הבא.

במדינה

ציד החזירים: השוטרים נכנסים לפעולה
המשק אדריכל ה תוכניו ת
שום דבר אינו מלהיב את הדמיון הישראלי
יותר מאשר מספרים של יחידות־דיור
מתוכננות. כך קורה שהאזרח הרגיל רואה
את ענף הבניה ממעוף ציפור־הנפש, באמצאות
הצהרות נלהבות הכופות ברדיו ובעיתונות,
אולם מן הקרקע דומה ענף זה לעתים
יותר לצב מאשר לציפור.
כשהופיע החודש הירחון הסטטיסטי, שהכיל
מספרים על פעילות הבניה ברבע הראשון
של השנה הנוכחית, נסתבר כי
הצהרות השרים ברדיו אינן מושתתות על
יסודות מוצקים של בטון. המציאות היתד,
כמעט הפוכה: תחת להראות עליה גדולה
בבניה, לקראת העליה ההמונית, הראו המספרים
היבשים ירידה גדולה בכל השטחים
— מספר הרשיונות החדשים לבניה, מספר
הבנינים שבנייתם החלה, מספר הבנינים
שנגמרו. הירידה: מרבע ועד חצי.
700ל״י לחודש. סיבות הירידה היו
שונות, הצטרפו יחד לתמונה בלתי־מעודדת:
• מחסור חמור בכוח אדם, אחרי ש־אנשי־מקצוע
רבים נדדו למקצועות אחרים
בימי השפל לפני שנה,
• עליה ניכרת בהוצאות החומרים וש־כר־העבודה
(מהנדס טוב מגיע ל־ססד ל״י,
מנהל־עבודה טוב עד למעלה מ־ 600ל״י
לחודש, בדרכים גלויות ומוסוות),
• המחסור הגדול בכסף, ביחוד בענף
זה, התלוי בהרבה במוסדות ציבור, שאינם
משלמים את מחיר בניניהם אלא תוך שלוש
שנים. בעוד שהריבית הרשמית לבניה נמצאת
בעליה (עד 11 הרי חלקו של ענף
הבניה בסכום האשראי הכללי של המשק
פוחת והולך (מ 10 עד 7ומטה).
כל זה לא הפריע לממשלה להטיל היטלים
גדלים והולכים על חומרי־הבניה, ב־.
עיקר על ברזל ומלט.
אינדכם יוקר התוכניות. הירידה
הכללית תגרום לשורה של תופעות שליליות:
עליה ניכרת במחיר הדילות לאנשים
פרטיים, שימוש רב יותר בבתים טרומיים
(מוכנים) המובאים מחוץ־לארץ, האטת קצב
קליטת העליה (או גידול מחירה) .רק תוצ אה
אחת לא תהיה: מספר הנאומים הנלהבים
על תוכנירת־הבניה לא יקטן.
אינדקס יוקר התוכניות לא יעלה.

תמונות אלה נוראות את ההתנגשות הראשונה בין ציידי החזיר בתל־אביב, לבין מוכריו.
אחרי שמועצת העיר החליטה על איסור גידול החזיר ומכירתו בתחומיה, יצאו פקחי העיריה
לציד, כשהם מצויידים ברשימות סוכנות מראש. רוב מוכרי הבשר האסור לא חיכו להופעת
הפקחים, החביאו את הבשר מתחת לדלפק. במידה שנתגלתה הסחורה האסורה, היא זולפה
בליזול והושמדה. בין השאר הובילה הרשימה של הפקחים אל היגיינה, מחסן וחסות לבשר
חזיר ומוצריו. שלושת האחים עינב, בעלי העסק, לא התכוונו להיכנע ללא קרב. בפנים היתה
כמות גדולה של בשן ושומן חזיר (בתמונה למעלה) ,אשר חלק ממנה היה מיועד לקיבוץ
גבעת־ברנר. האחים לא רצו להפסיד את סחורתם. הם נעלו את דלת המחסן, הזעיקו את
פרקליטם שיתן להם חיפוי חוקי והכריזו :״רק על גופותינו תוציאו את הבשר!״ הפקחים הזמינו
שומרים, אולם גם אלה לא יכלו להגיע אל החזיר. עורך־הדין ניפנף בפניהם בספר החוקים,
ולבסוף, אחרי משא ומתן מייגע, הסכיסו השוטרים להשאיר את החזירים במקומם, עד אשר
יכריע בית־המשפט מה יהיה גורלם. הפרט הפיקנטי בכל הפרשה: בין ארבעת השוטרים
שגו״סו למלחמת הקודש, נמנה גם הסמל עבוד (למטה משמאל) ,נוצרי יליד נצרת.

עבודה
ה אז הרה החמי שית

1נק דימהזנט כישראל נעם

נגריית דורון ביפו שונה מרוב נגריות
הארץ בפרט אחד: מזה שנים רבות היא
קשורה להסתדרות העובדים הלאומיים של
תנועת החירות. בעלי המפעל הם אוהדי
חירות וגם ועד הפועלים במקום שייך להסתדרות
הימנית. לעומתם, עובד בנגריה מיעוט
קטן של פועלים השייכים להסתדרות העובדים
הכללית.
ראובן ירונובסקי, נגר סוג א /היה שייך
לרוב הימני. עד אשר יום אחד הזהירו
אחד משני האחים בעלי המפעל, כי יפוטר
אם לא יפסיק את תעלוליו ויתמסר ביתר
רצינות לעבודתו. ירונובסקי לא התייחס
ברצינות לאזהרה. הוא היה בטוח כי בעל
הבית לא יהיה מוכן לשלם לו את סכוב
הפיצויים שהצטבר במשך שנות עבודתו
במפעל.
אולם כאשר נמסרה לו אזהרה שניה —
הפעם גם על־ידי ועד העובדים — החליט
ירונובסקי לעשות משהו ממשי להבטחת
פרנסתו. הוא הצטרף להסתדרות העובדים
הכללית.
עכורה כרגיל. חלפו חודשיים מיום
האזהרה השניה. ראובן ירונובסקי חש את
עצמו בטוח מאחורי גבה של ההסתדרות
האדירה, לא התייחס ברצינות יתירה לאזהרות
מספר שלוש וארבע. עם האזהרה
החמישית, ניתנה• לו גם הודעת פיטורים.
ועד העובדים תמך בפיטורי ירונובסקי.
אולם ארבעת העובדים המאורגנים בהסתדרות
הכללית התנגדו לה, הכריזו שביתה.
יתר 12 חבריהם התעלמו מכרזות ־כאן
שובתים׳׳ ,המשיכו בעבודתם כרגיל.
השבוע הורגשה תסיסה במדרכת השובתים׳
מול הכניסה לנגריה. הפועלים השובתים
התקרבו למפעל, כשמאחוריהם תגבורת
״כללית,״ בהדרכתו של אחד ממזכירי הסתדרות
העובדים הכללית. תוך שניות הפכה
נגריית דורון לשדה קרב רווי דמים. סטי־שים,
קרשים וסדנים התעופפו באוויר, הדם

ניגר בשפע.
כשהתפזרה פקעת הגופות הופיעה המשטרה.
חלק מהניצים נעצר ונכלא, חלק
נשלח לבית־ד,חולים — והשאר התחלק שוב
בין עובדים ושובתים.

תודת האומה
הא שת מנהדיה
האסון אירע חודשיים לפני מיבצע סיני.
שלושה נהגים נכנסו למחסן כדי להצטייד בדלק.
הם לא הרגישו באוויר רודי־האדים,
החזיקו בידם פנס לוקס. תוך שניות הפך
המקום לגיד,נום לוהט.
אנשי המקום, שהוחרדו על־ידי התפוצצות
מיכלי הדלק, מצאו שלושה לפידים
חיים, מתרוצצים באפלולית החצר. הם השתלטו
על הנהגים האומללים, עטפו אותם
בשקים, גילגלו אותם בחול לכיבוי האש
שאחזה בבגדיהם.
השלושה היו חרוכים קשות בכל חלקי
גופם והיה צורך בעירוי דם מידי. לאחד
הקרבנות היה סוג דם בלתי־רגיל והיד, צורך
להטים פייפר מיוחד לתל־אביב, להביא
את הדם שיציל את חיי הנהג. בינתיים
נפטר אחד מהשלושה — דווקא זה שנראה
פחות חמור מכולם.
השניים הנותרים, דוד רוש ומנשה כסה,
הוכנסו לבית־ר,חולים לחדר נפרד, בו הותקן

מכשיר מיוחד עבורם, משום שלא יכלו לשכב
או לשבת בכל צורה שהיא.
הטיול הראשון. ברגע זה נכנסה
אזרחית רגילה לתמונה הקודרת: נציגת
הועד למען החייל של נהריה. מדי יום
חמישי היתר, מופיעה אצל שני החיילים,
מציפה את חדרם בממתקים, דברי מאפה
וטוב לב. אך השניים לא יכלו עדיין לאכול,
התלוננו על שיעמומם המוחלט, מאחר
שלא יכלו גם לקרוא. כעבור שבוע
הופיעה האשד, שוב, כשמאחוריה סבל
נושא מכשיר רדיו.
ששה חודשים תמימים נמשכה הדאגה
האמהית, עד אשר, בשבוע שעבר׳ הגיעה
כדרכה נציגת הוועד למען החייל לביתר,חולים,
עמוסה מתנות לשני הפצועים. אך
השניים לא היו בחדרם.
האחיות סיפרו כי אותו בוקר עזבו השניים
לראשונה את מישכבם .״הם הלכו
לנהריה, להגיד לך חודה,״ הסבירו.

דרכי חיים
ה תי ק נ סגר
אחד הכללים הראשונים בעולם התחתון
קובע בפירוש: סכסוכים פנימיים בין אנשיו
מתבררים בפני בית־דין תורה פנימי. אף
אחד מהעבריינים או הפושעים לא יפנה
לעולם למשטרה על מנת להתלונן על
העולם הזה 1030

מעשה עוול או עבירה,
על־ידי חבריו לפשע.

שנעשה

כלפיו

אחד מקרבנות בית־דין התורה היה לא
מכבר בנימין ס. פושע מועד יליד הארץ
בן ,32 שהתמחה בפריצת דירות וחנויות,
ושתיקיו הרבים במשטרה העידו על עבר
עשיר של מעשי פשע, גניבה, שוד ורצח
שומר־לילה ליד קולנוע אוריון בירושלים,
בשנת . 1947

1500ל״י כלילה. באחד מלילות החורף
שעבר יצא בנימין יחד עם אנדרי
קיש, חברו למקצוע, על מנת לפרוץ
לאחת הדירות בצפון תל־אביב, שסומנה על
ידם כמתאימה למיבצע.
שאנדרי, פורץ מועד שעלה מהונגריה
, 1950 נשאר בחוץ להבטחה, עבד
בתוך הדירה, הריק ממנה סכום כסף
ויהלומים בשווי של למעלה מ־1500
בזמן בשנת בנימין מזומן

מה שקרה אחרי העבודה היה מן המעשים
הרגילים בעולם הפורצים. בנימין יצא
מהדירה, הסביר לאנדרי כי לרוע המזל
לא מצא שום דבר בעל ערך. אנדרי לא
האמין, ביקש לערוך חיפוש בבגדיו של
בנימין. בנימין סירב, פרץ בצווחות ובקללות
על אנדרי, הסתלק במהירות מן
המקום.
בבוקר נודע לאנדרי כי רומה על־ידי
בנימין. הוא שמע שמיד לאחר המריבה
חזר בנימין למקום הפריצה, הוציא את השלל
מגדר השיחים הסמוכה, בה החביא את
הכסף והיהלומים. עוד באותו ערב ביזבז
כמעט את כל הסכום באחד ממועדוני ה קלפים
של תל־אביב.
אנדרי פנה לבית־דין התורה של העולם
התחתון.
נשיא, סגנים ופריון. בית־דין התורה
של העולם התחתון ביפו מורכב מארבעה
דיינים: נשיא, פושע מועד בעל וותק רב,
בגיל של למעלה משבעים; שני סגנים,
שהם לרוב פושעים מועדים ובעלי וותק אשר
נאמנותם לעולם התחתון אינה מוטלת בספק;
בריון בעל אגרוף הידוע כמטיל פחד על
מרבית אנשי העולם התחתון. הבריון הוא
גם כמעט תמיד האחראי להוצאה לפועל
ולביצוע פסקי הדין.
בית־הדין מנהל את ישיבותיו בחדר יפואי,
בנוכחות בעלי הדין עצמם. את הישיבה
והחקירה מנהל הנשיא, ללא פרוטוקול,
ועל החלטותיו של בית־הדין אין כל ערעור.
משפטו של בנימין נערך שלא בפניו.
בניגוד למרבית לקוחות בית־הדין׳ הנענים
תמיד להזמנותיו ללא ערעור, העדיף בנימין
להתחמק ממרותם של חבריו למקצוע. פסק-
הדין היה חמור מאד: בית־הדין קבע כי

בנימין ניצל את אנדרי לרעה, פסק להלקותו
ולגרשו מתל־אביב ויפו למשך שנה שלמה.
ימים אחדים אחרי פסק־הדין, מצאו עוברים
ושבים שעברו ברחוב מיכ״ל, ליד
בית־משפס השלום בתל־אביב, אדם מוסל
ללא הכרה על־יד אחד הבתים. המשטרה,
שהוזעקה למקום, זיהתה מיד את בנימין,
פתחה תיק. בבית החולים׳ אחרי שהתעורר,
סיפר בנימין כי שתה לשכרה, נפל ברחוב
ונרדם. לפצעים הרבים וסימני המכות על
גופו ועל פניו לא היה לו כל הסבר.
כאשר הבריא, מיהר בנימין לעזוב את
העיר. הוא מצא עבודה באחד הקבוצים,
נטש לחלוטין את מקצועו הקודם. למשטרה
לא ׳היתר, כל ברירה: התיק נסגר.

משפט
זה ל א •פה
״האבא שלך עשה טעות,״ התלוצצו השבוע
בבית־משפס השלום בתל־אביב, על
חשבונו של רחמים עציץ .״במקום לקרוא
לך עציץ היה צריך לקרוא לך מציץ.״
רחמים ,23 ,לא היה מסוגל להעריך את
הבדיחה כראוי. כי באותה שעה עמד בפני
השופט יוסף זוהר, כנאשם בהצצה לבית ר,שימוש
של הבנות בבית־הספר על־שם
ביאליק.
הסתבר כי מדי יום היה עובר דרך חצר
בית־הספר, למרות כעסו של השוער, כדי
לקצר את דרכו מן העבודה הביתה. אגב
קיצור הדרך היה מטפס על קיר הבטון
שמאחורי בית־השימוש, חוטף הצצה וממשיך
בדרכו. עד אשר, יום אחד, נדהמה
אחה התלמידות לראות ראש גבר מציץ
לעברה. היא הזעיקה את המורים ורחמים
עציץ־מציץ נמסר למשטרה.
״אני באמת הייתי חוצה את החצר,״
התוודה בפני השופט .״אבל להציץ — לא
יפה!״
עד כדי כך לא יפה, שהשופט פסק לו
50ל״י קנס ומאסר שלושה חודשים על
תנאי.

משחקה כוננו ת

ן גח אחר פטזגווז הטווזוטה כ עי ר טז-
ה א גי ב טו ח ר בטוטר.
כל. בחור גחרב ראר א ל הטוטר, לט־חו
ר כ 9רץ כ חו חהכ או ר ח. ובל חטזאר,
חו ט ר טר ו ורת חו א ל הטוטר לרא
ותאםוהו כו\ .תי תתכוווות וו כו־וו
ת ט או ח ה.

כאשר ראה לפני תשע שנים פרופסור
יהודה ברומברג את אהרן בולבול לראשונה,
נדהם. לפני הגיניקולוג הירושלמי הנודע
עמד צעיר בן , 17 שגובהו היה קצת מעל
למטר אחד .״מה אתה עובדי״ שאל את
הגמד .״אני סנדלר,״ השיב בולבול.
בבדיקה יסודית קבע הרופא שכוחו של
אהרן הוא כשל ילד בן שבע, ציווה עליו
להחליף את מקצועו. על סמך המלצה זו,
נתנה עירית ירושלים לגמד רשיון רוכלות.

כל ישראל
צנורות רשמיי
תקדים מסוכן נוצר השבוע כאשר
ציווה ממלא־מקום שר־האוצר (על פי פקודת
הקרקעות, רכישה לצורכי ציבור ,)1943
להפקיע אדמה פרטית בקירבת פתח־תקודה,

אחדאחר טולאוייב יטו !ן רויים. תש
וי אחר טוות לא !ן רויים. אלא גי דו ל
חרא. הטוליטוי אחר טוגן ורם הו רגי ם,
אחרכךחםחכ לי ם.
״ תוו לי לגטותו״ אטסה אטות אחת
ח טו כרח, וו ררחהכרג לי ה ם 1ץ רוים.
״גם אוי רו אהלר או תו ״ גו ח יטזיטו, וו ררםיחר טם טווי י ל די םתחת
חג חי ה ח טו חרת טו תתאחאה להטוליח םרר.
״ו אוי כ ל כי ״ טואל חטוורר אחר, וטור א ת טוירת הכר כו ר, כ טו רכלכ
חטווגט תו? טאת טויויו כגר וו ו.
חככי־ ת א טו ה תי ז ו חי םוכחת או ר חי םחכ טו. לאחרתח הו ח ה \1טוה
הי ה ל חוו תאת הזן ר כוו ח חתטוטר. ח ת או ייכלא וטואר וכר•
טווכ והרחתתת? חחת אויי כ — חיכחוו 5וית טי ר תו טו א רי ם.

החזיו

טו חזי רי םרח אי ם. ה ם כטאם
חי זתחח או ח, וטוזחר
וחטוו יר חהחה\ ,אכלהם חזטו־חי
ם חל חיי םזאזח רי םתסתכ לו,
אוי כטור. ה חזי ר טולוז לא הי ה
כז ה.
הו אהלך כי ט ר זחיחטו או כ ל.
א ח רי טוהוא אכלכחתח טי
ריז ת, כאהל? ר א תו ילדה?ח וה,
הו ארחםאותהכחר חו תיו
ואכלאותה. אחרכך הו אכא
ה טיר ה, הלךל כי ת ח רו ת, טותה
חכית?ווי א? והת חי ללככות ••
״ אוי חזי ר, אוי חוי ר ו״

ממתקי ודמעות מרו ת

השבוע יכלו תושבי ירושלים לראות את
אהרון בולבול שוב עומד ליד עגלתו,
מציע גרעינים וממתקים .״אם העיריה רק
תשלם לי את הכסף שהבטיחה,״ סיפר,
״זה יהיה אושר בשבילי. לא הרבה אושר —
אבל מספיק בשבילי. אני אדם קטן. אני
מסתפק במעט אושר.״

סול הגלולה המושיעה

דרכי אדם

גלולות־שינה. במשך חייו עבר הגמד
ארבעה ניתוחים ו־ 500 זריקות. אולם הוא
לא גבה אפילו בסנטימטר אחד.
לפני שש שנים מתה אמו של אהרן. אביו
התחתן בשנית ואהרן ואחותו שרה — אף
היא גמדת — הושלכו אל הרחוב. לפני
חודש נואשה שרה מחייה, הסתתרה בחורבה
עזובה, שם בלעה חפיסת גלולות־שינה
והתאבדה. אהרן נשאר בודד ולא פעם נמהלו
הממתקים שעל עגלתו בדמעותיו המרות.
ביום השלושים למות אחותו איחר אהרן
להגיע למקומו הקבוע. כאשר הגיע, ציפתה
לו הפתעה: פקחי העיריה זרקו את העגלה
למכונית הזבל. הנזק הסתכם במאה לירות.
ביאושו רץ בולבול על רגליו הקצרות אל
בית העיריה, ניסה להגיע אל ראש העיר
או אל סגנו. לאיש לא היה פנאי עבורו.
ואז נזכר באחותו שרה, קנה חפיסת גלו־לות־שינה
וחזר למשרדי העיריה. שם החל
בולע גלולה אחרי גלולה, לעיני הפקידים.
רק אז נעורו אלה לפעולה. סגן ראש העיר
מרדכי איש־שלום הורה להחזיר את העגלה
למקומה, הבטיח לשלם עבור הנזק.

גמד בולבול ודוכנר

וכח?ו ם טוכטלי ת טוו כ ה טזח־ריח,
א חי לו חזי ר לא י כו ל לט־חו
ר. ויטו אוח רי ם.־ ה טי?ר טו־הו
אאוהכאתאחא.

הפקריולו
ן ^ חרוכה ־ חלחחה טם יר אחת, רגל אחתו טי\ אחת יטוכ כיכי ת־ ? חהו טיי\
כ ז יו רו לאח רי? אי. היו טום טי לו חי זוו טהח?ו רי א ה, הו רו ־ ם י\,
הוו ג רי הוכלח יו י ח?ו חו ת .״ תסתכל אי זהם?ו ח ט תוו אי ,״ אחר לי
כחררת?ורטו.
הסתכלתיכהטרטה טל ה טי לו חי םהח ריי ם טול גויותכ רו תו ת־ ר א טו,
והטרצ תי א ת טוו הלכ טול ה ט תו ו אי םוהטל חי ם.
״ חווו לי םכאלה, ו א צי ם. איךהםחתוהגיםכך טם כ \ אוו טוז ״ אחר
האיטו והט כי ט טל אחד טוהיה ת לוי כרג ליו וטותי וטוים י ר?ו טליו.
התחלא תי ח רו ט האיטי חסתכלכט תוך, טד טוטלה כדטתי טואולי הו א
טוי ואיך לו כחךל?וו ת ר אי. ט רי ך לטטוות חהחכהכ די טולכל אחר
י הי הכסךל?וו ת ר אי ולר או תאתטט חו.

לצורך הנחת צינור־מים של מקורות. מקורות
איננה חברה ממשלתית אלא חברה
ציבוריתרפרטיח, בה שולטת ההסתדרות.
זו הפעם הראשונה מופקע רכוש פרטי לצורך
חברה פרטית, אחרי שזו סירבה לשלם
בעד הקרקע את מחיר השוק
כעלי עגלות הקרח יחדלו בעתיד הקרוב
לצלצל בפעמון כדי להודיע על בואם,
באוזני עקרות הבית. לאחר פניית האיגוד
להגנת הצרכן, הסכימו מחלקי־הקרח להשתמש
במשרוקית, כדי שהצרכנים יוכלו
להבדיל בינם לבין מוכרי־הנפט המצלצלים
אף הם ריקודי רוקנ׳רול וצ׳א
צ׳א צ׳א לא ייערכו במסגרת תערוכת הנשק
המתקיימת עתה בחיפה — על כך
החליטה הנהלת התערוכה, אשר הציבה
סמל מיוחד ליד התזמורת בשעת נשף שנעיר
בתערוכה, כדי להקפיד על ביצוע
ההוראה, שבאה מטעמי הסדר הטוב.
תזכיר בטחון בבר אזי ל
ארכע הדרישות של העולם הזה
( ) 1028 , 1021 לגבי הטלת פיקוח ציבורי על

הש.ב. היכו השבוע גלים גוססים, כאשד
מועצת תנועת־החרות החליטה רשמית להציג
שתיים מהן לממשלה: פירטום שמו
של ראש הש.ב. וקביעת תקציבו המפורט
של השרות על־ידי ועדת־כנסה מיוחדת.
גם המפלגה הפרוגרסיבית החליטה לתבוע
מראש־הממשלה הסברים נוספים בענין זה
אור חדש על ירידתו הפתאומית של
פקיד משרד המסחר־והתעשיה יונה איטל-
ברג לבראזיל הטיל העולם הזה 1028 כאשר
גילה שאיטלברג היה למעשה ״קצין־
הבטחון״ המוסווה של המשרד, ברח מהארץ
אחרי הוצאת סכום ניכר והמרת דתו.
השבוע גילה ח״כ הצ״כ זלמן סוזאייב, מי
שהיה שר המסחר והתעשיה, כי אכן ״איש
הש.ב. שעקב בשעתו אחריו״ היה איטלברג
זה אישור רשמי ניתן השבוע לשינויים
במשרד־החוץ, שהעולם הזה הודיע
עליהם מראש: מינויו של אהוד אבריאל
כציר ישראל בגאנה (העולם הזה ,) 1028
מינוי יעקוב הרצוג כציר בוושינגטון במקומו
של ראובן שילוח (העולם הזה .)1023
כן אושר השבוע כי ראש־ממשלת צרפה
בימי מיבצע סואץ, גי מולה, הוזמן לביקור
בארץ׳ כפי שהודיע העולם הזה () 1024
בשבוע התפטרותו.

ת צ פי ת

ספורט

(כ? הזכויות עטורות)

לקראת שנת־העשור •בל המדינה יחריף מאבקם של
נטורי״קרתא בירושלים. בין השאר הם מתכננים לערוך הפגנות, עצרות
עם וכינוסים במקומות תיפגש של תיירים ואזרחי חוץ. במשטרת ירושלים
מתכוננים כבר מעכשיו ל דכא ביד חזקה כל נסיון התפרעות מצד חוג קנאי זה.

• אניית המבחן לא שקעה בליל במצולות, למרות ההודעות
הסותרות החוזרות ונישנות בעניין זה.

ייתכן כי תשמע במפתיע

על כניסתה של האנייה לתעלת סואץ, ללא כל פירסומת מוקדמת, כתוצאה
מהחלטה עקרונית שנקבעה בעניין זה.

• הלחץ המצרי לפינוי צה״ל מהאיזור המפורז־לשעבר
בניצנה, וכניסתם של בוהות האו״ם לאיזור זה, יתחדש עתה.
הדבר יבוא בעיקבות עמדתו של משרד־החוץ האמריקאי, שרמז כי הוא מחזיק
בדע ה שזכות המעבר החופשי של ישראל במפרץ אילת מותנית בכך שישראל
תחזור, בהתאם להחלטת האו״ס, לגבולות הקודמים של שבי תת־הנשק. לפי
הסכם זן ז, היתה אסורה חניית כוחות צה״ל באיזור ניצנה, ומצריים תטען כי
שהותו של צה״ל באיזויד זה נותנת לה יד חופשית להתנגד למעבר ישראלי
חופשי במפרץ. ישראל מצידה לא תסכים בשום פנים לפינוי צה״ל מניצנה
וכניסת כוחות האו״ם.

• ישראל תסכים לבניין הגדר בגבול רצועת עזה דק

בשני תנאים ) 1 :ש הגדר תיבנה כולה על השטח המצרי; )2שישראל לא
תידרש להשתתף במימון העבודה.

• שיחות סודיות בין דוד בן־גוריון לנשיא ההסתדרות
הציונית ד״ר נחום גולדמן צפויות בימים הקרובים. בשיחות אלו
יידונו היחסים בין שני האישים, שהתחדדו׳ בימי מבצ ע סיני, כאשר גולדמן
לא ידע דבר על המבצע וביקר אותו ואת תוצאותיו קשות. הרעת היחסים
הגיעה לשיא, כאשר הכריז גולדמן כ*
ביג׳י אינו מבין את הערבים ויחסו
כלפיהם מקלקל את סיכויי השלום.

כדורגל
הצדק מנצח
ביום השני אחר הצהרים, עמד הד״ר
יוסף לאם, נשיא התאחדות הכדורגל באולם
ההתאחדות ברחוב מזא״ה, הקריא בקול
שקט לעיני קהל נוכחים קטן, שלושה עמודים
דחוסים של מכונת כתיבה. היה זה
פסק הדין של ועדת החקירה המיוחדת של
התאחדות הכדורגל בקשר לשערוריות משחקי
ליגה א׳ השנה (העולם הזה 24־.)1022
פסק הדין היה מפתיע. הוא הכיל בתוכו
האשמות חמורות נגד תשע קבוצות מליגה
א׳ ,קבע שלפחות שני משחקים היו מבו־יימים.
בין השאר הסתמך בית הדין על
עדותו של כתב העולם הזה בקשר לביום
המשחק בין מכבי־רחובות למכבי־שעריים.
קבע בית הדין :״שיחתו של משה ליטבק,
מאמן מכבי רחובות בקפה ״כסית״ מעידה
שהמשחק היה מבוים. בית הדין אינו מקבל
את טענותיו של ליטבק כאילו היו דבריו
בגדר מתיחה
אולם למרות קיצוניותן של מסקנות
הועדה, אשר הצילו את כבודה. של ההתאחדות
לכדורגל ואת כבוד הספורט הישראלי,
נראות החלטות הועדה רכות מדי.
הועדה החליטה על קיום ליגת מבחן מיו-

יהיה. יצא לטייל עם אחותו, וקו אותה למוות
ס שר־החוץ הצרפהי לשי
עכר כריפטיאן פינו

המבקר הבא בישראל, אחרי
ראיט הממשלה לשעבר גי
מולא. ביקורו צפוי לתקופת הסתיו.
• צפה

לשינויים

אלילו החוש של חג

מרחיקי

לכת כמנגנון משרד־הפנים. שר
היה השר
הפנים ישראל בר־יהודה
שלא מיפלג את משרדו מיד עס היחידי כניסתו לתפקידו, ורק עתה נרקמה
במפלגת אחדות־העבודה תוכנית מיפלוגו
של המשרד והחלפת פקידיו המרכזיים
השינויים יהיו

באנשי מפלגה נאמנים.

רבים ויסוודיים, הן במשרד המרכזי
והן בכל שלוחותיו על פני הארץ.

• החוק למניעת מחלות מין,
המונח עתה על שולחן הממשלה
ויובא בקרוב לכנסת,
ייהפך־ לסלע מחלוקת פנים-
קואליציוני בשל אחד מסעיפיו.

בגביע
טזוסססיסך
ך* יום חששי האחרון, יום לפני מש־
4חק הגמר על הגביע ושלושה ימים לפני
שעמדה להיערך חתונתי, קיבלתי מיברק
מההתאחדות לכדורגל, בנוסח הבא :״עליך
להופיע ביום שני בשעה 18.15 למגרש באסה
ביפו, לשם אימון סגל הנבחרת הישראלית.
עליך להביא עמך את כל ציודך האישי. ממגרש
באסה תיכנס למחנה אימונים סגור.״
כנראה ששכחו בהתאחדות שביום שני בערב
אני עומד להתחתן. אולם בינתיים שימש לי
המברק חומר למתיחה.
הראיתי את המברק להורי ואמרתי להם:
״אני יוצא קצת לאימון ביום שני, יתכן
שאאחר קצת לחופה, תחכו לי, אל תעשו
אותה בלעדי.״ הורי קיבלו את המתיחה ברצינות.
הם הודיעו לי שלא אעיז לעשות
זאת,
לא היתד, זו גם המתיחה היחידה סביב
חתונתי. הודעתי למשפחות שאני רוצה שהחתונה
תיערך במגרש הכדורגל של הפועל
פתח־תקוה, לאור פרוז׳קטורים׳ ושארבעה
כדורגלנים בתלבושת ספורט יאחזו את מקלות
החופה. הצעתי גם לערוך משחק כדורגל
קצר לפני החופה, אבל ההורים שלנו הם
שמרניים וסרבו.
למעשה יום שני היה יום חג משולש
עבורי. קודם כל זהו יום חתונתי. שנית,
זה יום השמחה לזכייתנו בגביע. שלישית,
זהו גם יום הולדתי ה־ .21 יום ההולדת שלי
חל למעשה רק בעוד שבוע, אבל הרבנות
אינה מרשה אז חגיגות, בגלל צום תשעה
באב.
שלושת החגים התמזגו לאחד ללא תכנון
מוקדם. את החתונה תיכננו, נירה ואני,

סעיף זה, המחייב כל זוג לעבור בדיקה
רפואית

לפני

קבלת

היתר

לנישואין,

ייתקל בהתנגדותם החריפה של הדתיים,
אשר יראו בו פגיעה בצניעות ובטהרת
המשפחה, לפי המושגים המסורתיים.

אליהו אפריאן מובל אל בית הסוהר ביפו, לאחר שנעצר בפקודת השופט מקם צ׳רנובילסקי
ביטוח ל־ 15 ום, באשמת רצח אחותו. זאפריאן, סוחר ירקות בן ,28 ואב לחמשה ילדים, ביקר
• ההצעה להקים
בריאות כולל תיתקל בהת־ בשבת שעברה אצל אמו ברמת השרון. הוא מצא שם את אחותו דיזי הנשואה, אם לארבעה
מפ״ם ילדים, בה חשד כי היא בוגדת בבעלה הכלוא בבית־הסוהר באשמת תקיפה. כשיצאו אליהו,
נגדותן החריפה של
ואחדות־העבודה, שיראו בביטוח דיזי ואמם לטיול אחר הצהרים בסביבת המעברה, שלף זאפריאן סכין מטבח, תקע אותה
כזה התנקשות בעצמאותה של קופת שלושים פעם בגוף אחותו. אחרי הרצח ישב ליד הגופה, חיכה לשוטרים שיבואו לעצרו.
חולים ההסתדרותית. ביטוח זה, אס
יבוצע, עתיד לשחרר את האזרח מתלותו בהסתדרות עובדים כלשהי לגבי
חדת, החל מהשבת הקרובה, בהשתתפות
ביטוחו הרפואי, לפי ההצעה, יוכרוכל קופות החולים הקיימות כשוות
הקבוצות הפועל כפר־סבא, מכבי רחובות,
הפועל ירושלים, הפועל חדרה, הכוח תל־דרגה
לגבי ביטוח הבריאות. הלאומי. בעוד שמפא״י מוכנה להגשמת שיטה
אביב.
הרפואי,
זו מתיך תקווה שהיא תעניק לה שלטון כולל עוד יותר על הביטוח
שתי הקבוצות הראשונות בליגת המבחן
אין מפלגות השמאל מתלהבות לצימצוס השפעתה של ההסתדרות.
תעלינה לליגה הלאומית והשלישית תתמודד
• ח״כ אחדות העבודה יצחק טבנקין יפרוש בנראה כקרוב
עם מכבי יפו, האחרונה בליגה הלאומית.
החלטה זו נותנת אמנם סיכויים לקבוצות,
מןהכנסת. מאחר שהוא אינו פעיל במוסד זה כמעט מאז נכנס אליו,
שקופחו בשל קנוניות ומשחקים מבוימים,
החליט טבנקין לפנות את מקומו לעסקן אחר של מפלגתו ולהגביר בצורה
להגיע אל הליגה הלאומית, אולם מצד שני
זאת את השפעת הסיעה בכנסת.
אין היא קובעת שום עונש לאלה שסרחו.
• ד״ר אבא הילל סילבר יוזמן על־ידי מפלגת הציונים
הכלליים לשורת הופעות כישראל. המטרה העיקרית: הרמת הפרסטיז-ה
לא יתכן שקבוצת כדורגל השמה ללעג
ולקלס את המשחק הספורטאי ההוגן, ש־הירודה
של המפלגה בציבור. על כך הוחלט לאחר שוועידתה של מפלגה זו י כדורגלנים המקבלים שוחד והמרמים את
חשפה לעיני כל את ההתפוררות הפנימית.
הקהל בהציגם מחזות קרקס במקום כדורגל,
המשא־והמתן לאיחוד הצ״ב עם חרות יחודש, אך הפעם
ימשיכו לשחק בין קבוצות כדורגל טהוללא
פומביות. אחרי שוועידת הצ״כ קיבלה החלטה קלושה על ״ריכוז לאומי
רות ללא כל עונש ואפילו ללא כל אזהרה.
ליברלי״ ,קיבלו על עצמם אריה בן־אליעזר מחרות ואברהם קריניצי הצ״ב
רכותה של הועדה, שפטרה את עצמה
לשמש שושבינים לשידוך. הסיכויים: קלושים, לאור שליטתו הכמעם־מוחלטת
מלהעניש אגודות וכדורגלנים בטענה שאין
של יוסף סרלין על המפלגה והתנגדותם הנמרצת של העובדים הציוניס-הכלליים.
לה סמכויות של ועדת משמעת, הביאה
• היכון לקפיצה פתאומית של הוצאותיו, אשר תוספת
לתגובות חצופות מצד האגודות האשמות
היוקר שתקבל בקרוב לא תספיק לכסותה. מיד לאחר שתשולם
ביותר בקנוניה. גם מכבי רחובות וגם
תוספת היוקר, אשר תשמש בפני עצמה גורם לעליית מחירים, תחדל הממשלה
הפועל כפר־סבא הודיעו שלא ישתתפו בלזמן
מה ממאמציה לרסן את עליית המחירים של מיצרכיס רבים, אשר על
מבחן. יהיה זד. רק לתועלת הספורט הישיציבות
מחירם שמרה עד כה בעזרת מתן סובסידיות.
ראלי אם משחקי המבחן יתקיימו ללא
שתי אגודות אלה.

הגביעהואשלנו. סטלמך מחזיק בידו
את גביע המדינה לכדורגל, לאחר שקבוצתו
זכתה בו לראשונה, בנצחה את מכבי יפו.

גל הישראלי מספר:
זכית ובאשה
עוד לפני חדשים אחדים. אז לא ידענו שנזכה
בגביע או אפילו שמשחק גמר הגביע יערך
יומיים לפני חתונתנו. רק כשחזרתי ממסעי
עם נבחרת הפועל באמריקה, התברר שהזמנים
יהיו שתים.
אמד, של נירה הודיעה לי כי בלי הגביע
לא תהיה חתונה. אבל כשהתברר ש המשחק
ייערך יומים בלבד לפני החתונה,
החלו ההורים לפקפק באם להרשות לי לשחק
במשחק זה, שמא אשבור רגל ולא
אוכל לנפץ את הכוס.
בישיבה של הקבוצה ביום חמישי הודעתי
שכנראה לא אשתתף במשחק הגמר,
והנהלת הקבוצה שלחה משלחת להורים
שיתירו לי לשחק. למעשה ידעתי בתוכי
כל הזמן שאשתתף במשחק ושקבוצתי תזכה
בגביע. אפילו אם היה המשחק נערך
ביום שני, הייתי משתתף בו. החלטתי שבמקרה
כזה ניאלץ ליצור הפרש שערים
גבוה ואני אעזוב את המשחק לפני סיומו,
ישר אל החופה.

הגביע כצרכניה
*ץ שחל! הגמר על הגביע בין קבוצתי,
! והפועל פתח־תקוה, לבין מכבי יפו׳ נערך
בכל זאת בשבת בחיפה. בבוקר עוד הייתי
בבית הכנסת, עליתי לתורה. בחוץ חיכה
לי טקסי שהסיע אותי במיוחד לחיפה. כדי
להיות בטוח שנזכה בגביע, לקחתי איתי
את אביה של נירה, מיכה פינברג, כמביא
מזל. לכל קבוצת כדורגל יש מספר אמונות
טפלות. אצלנו בקבוצה מאמינים למשל שאם
אנחנו מנצחים כשאנו משחקים בצבע חולצות
מסוים, אסור לנו להחליף את החולצות
אפילו אם תקרענה.
פעם היו לנו חולצות אדומות. שיחקנו
בהן שני משחקים והפסדנו. הורדנו את החולצות
ותרמנו אותן לקבוצת הפועל מחנה־יהודה.
אמונה שניה היא לא להיכנס לבית
הבראה לפני משחק. משום כך לא נסענו
לבית הבראה אפילו לפני משחק גמר הגביע.
האמונה שלי היא שאביה של נירה מביא
לקבוצתנו נצחונות. בזמן האחרון הוא היה
נוכח בחמישה מהמשחקים בהם השתתפתי.
בכולם הבקעתי שערים׳ תמיד בראש, ותמיד
זכינו בנצחון.

נשיקת הכלולות. נירה פינברג־סטלמך מנשקת את בעלה
נחום, דקות מספר לאחר סקס כלולותיהם, שנערך השבוע.
הכדורגלן הצעיר, שהפן לאלילו החדש של הכדורגל הישראלי,
נראה מאושש ובטוח יותר מאשר לאחר נצחון במשחק כדורגל,
מיום שהתחלתי לשחק בקבוצה הראשונה
של הפועל פתח־תקוה, שהחודש מלאו לו
בדיוק חמש שנים, היתה אחת משאיפותי
לזכות בגביע. ישנם בארץ כדורגלנים ידועים
וותיקים כיעקוב חודורוב, למשל׳ שלמרות
השנים הרבות שהם משחקים כדורגל לא
זכו מעולם בגביע.
האמת היא שההתרגשות היתד, גדולה לפני
המשחק. אני מאמין שאם כדורגלן משחק
כדורגל אמיתי ומשקיע את כל ראשו במשחק,
אין הוא חושב על שום דבר מלבד
המשחק. כך גם היה כשעליתי לשחק השבת
בחיפה. כל דאגותי נעלמו וכולי שקעתי
במשחק.
כנראה שהמתח והעייפות של משחקי כדורגל
רצופים במשך 22 חדשים נתנו בנו את
אותותיהם, משום כך היה משחקי קבוצתי
לא כל כך מבריק. אולם היה זה משחק
הוגן. במיוחד נהנינו ממשחקם היפה של
כדורגלני מכבי יפו, שמשום מה יצא להם
שם של שחקנים פראיים.
אני סבור שכולם יסכימו עמי שהנצחון
היה מגיע לנו. לזכות תוך שנתיים גם באליפות
הליגה וגם בגביע, זה הישג גדול.
בעיר מולדתי, פתח־תקוה, לא שמחו כולם

כיורלחתן. ג׳ק הנרי גיבונס (ימין) ,מאמנה האנגלי של קבוצת הפועל פתח־תקוה,
מסביר לסטלמן הסברה אחרונה לפני משחק גמר הנב״ע נגד מכבי יפו. בידיו של סטלמך
הכדור וזר הפרחים, אותו השליך לפני המשחק, עם כל השחקנים, לעבר הקהל היושב ביציעים.

נציקת הנצחון. זכריה רצבי, חלוץ הפועל פתודתקוה,
מעניק נשיקה לוהטת לסטלמן, דקה לאחר שריקת הסיום במש ׳
חק גמר הגביע, שנערך השבת בחיפה. סטלמן נראה רצוץ
וסחוט לאחר מאמץ עילאי, שכתוצאה ממנו הושג הנצחון והגביע.

על נצחוננו. מישהו טילפן בטעות שמכבי
יפו ניצח אותנו 2 :1ואוהדי מכבי התחילו
להתחבק ולהתנשק ברחוב. כנקמה, הצבנו
את הגביע בצרכניה, מול הקיוסק של רבי-
נזון, כדי שאוהדי מכבי לא יעברו מבלי
לראות אותו.

גירה ואגי
*** כחתי להציג את הנושא העיקרי
לשמחה — את נירה אשתי. אנחנו
מכירים זה את זו עוד מבית הספר העממי,
אחר כך היינו יחד בנוער העובד ואני זוכר
שהייתי מרכיב אותה תמיד על האופניים.
ברצינות התחלנו ללכת מהכתר, החמישית
בערך, עם הפסקות קצרות באמצע. כך, למשל,
בעת סיור נבחרת ישראל בדרום אפריקה,
היו החברה מקבלים יום יום מכתבים׳
רק אלי לא הגיע כל מכתב. תוך סיור זה
שלחתי לנירה לא פחות מ־ 37 גלויות ומכתבים.
אני לא קבלתי כלום ונאלצתי
להסתפק במה שהקריאו לי החברה. אז החלטתי:
די, גמרנו! כשחזרנו ארצה ונירה באה
לקבל את פני בשדה התעופה, אמרתי לה:
״הצידה!״ אבל בכל זאת הגענו יחד אל

מתחת לחופה.
אגב, אחד מעתוני הערב פירסם שאני
מתחתן באולם גיל, ביום שני לפני שבוע.
באותו יום היה האולם מושכר למישהו אחר.
הכלה באה אל בעל האולם עם דמעות, איך
הוא יכול לעשות דבר כזה, לתת לסטלמך
להתחתן ביום שהיא הזמינה! בעל האולם
נאלץ לתלות שלט :״סטלמך לא מתחתן כאן
היום!״
אם הצלחתי למזג את חתונתי עם הזכיר,
בגביע, יש להודות על כך קודם כל לשחקני
קבוצתי ולמאמננו ג׳ק גיבונס. לדעתי, מזמן
שהגיע גיבונס לארץ התפתח הכדורגל הישראלי
בהרבה, לא כל כך מבחינה אישית,
כמו בשיטת המשחק והאימון. לי עצמי
הכניס גיבונם תכונות של כדורגלן אמיתי.
אחת מתכונות אלה, שאין לה שום קשר
לגיבונס, היא הנדודים הקבועים של הכדורגלנים•
רק לפני חדשים מספר השתחררתי
מצה״ל. התחלתי אז לעבוד בתנובה עד שהוציאו
אותי משם כדי להתאמן בנבחרת
צד,״ל. ישר מהמשחק נגד הצרפתים נסעתי
לאמריקה. הצלחתי לקבל עבודה בבילינסון
ועכשיו עלי לעזבה, כדי לנסוע לאינדונזיה,
ועוד מיד לאחר ירח הדבש שלי!

עוגהלמאמן. נחום ונירה סטלמן מגישים עוגת נישואים למאמן הפועל פתח־תקוה. הפעם
מרשה לעצמו גיבונס, שאינו נוהג לחיין או לצחוק בשעות האימונים או המישחקים,
להתבדח על חשבון הכדורגלן האהוב עליו, שהביא בראשו את הגביע לעיר מולדתו.

קולנוע
סרטים
הבטחהש הו פר ה
רקוד המרגנית (גן־רנה, תל-אביב;
צרפת) — גורם אכזבה מרה לצופים אשר
שולהבו על־ידי מודעות הפרסומת שהבטיחו
להם :״בריג׳יט בארדו ברקוד עירום נועז.״״
בריג׳יט אמנם מופיעה בתחרות רקודי התפשטות
אולם באמצע הדרך התחרט מישהו,
או היא או הצנזור, והמסך יורד עליה בטרם
הספיקה להציג את מערומיה כפי שהובטח.
לאלה שלא באו לראות רק את גופה
של בריג׳יט, נכונה הפתעה בקומדיה צרפתית
קלילה ומסובכת, אודות תעלוליה
של בת גנרל שהוא גם שמרני וגם צרפתי.
הבת (בריג׳יט בארדו) נשלחת לתיקון מידותיה
במוסד חינוכי, לאחר שחיברה יצירה
ספרותית הנראית כנועזת מדי.
ברוב בורותה, מסתבכת הסופרת הצעירה
במלחמת קיומה, נאלצת להשתתף בתחרות
חשפניות, כדי לפדות אחד מספרי באלזאק
שסילקה ומכרה ממוזיאון. אולם תחרות
הגמר חייבת להיערך לעיני האב השמרני.
בריג׳יט מוצאת מחליפה, הנוטלת את המקום
הראשון בתחרות, יחד עם הכסף.
לבסוף מסתדר הכל בכי טוב, כשבריג׳יט
נופלת לזרועותיו של עתונאי מאהב (דניאל
ג׳לין) ,וההכנסות מספרה הפורנוגרפי מחסלות
את בעיותיה הכספיות.
על תסבוכת משעשעת זאת מחפה גגו
הפתוח של קולנוע גן־רינה, המאפשר לצו פים
ליהנות לפחות מאויר צח.

רביו במעברה

ב׳׳עיגגע י

בב>ך
לי ^\ר <ן ל
מי וחד לש יכונ ים :

מגרשים ברחובות
תל־אביב, טלפון 24749

א ל פי
1 7 !7ז

1עדעמ

הדרך לחיים (עדן, תל־אביב; הודו) —
היא אחת, כנראה, לתושבי הודו וישראל.
אזרחי שתי המדינות זקוקים להטפה משכנעת
נגד נגע השנור והקבצנות, שהפך לחלק
מהוזי חייהם. אמנם בישראל אין רחובות
הערים מקושטים בתערוכות ססגוניות של
פושטי יד, פקידים וסתם טפילים׳ אולם
טוב יעשו עסקניה אם ילמדו את מוסר ה־השכל
שסרט זה בא ללמד.
למעשה נועד הדרך לחיים לתצרוכת הודית
פנימית, בעיקר לנוער השכבות הנמוכות.
אם התסריט נראה נאיבי ופרימיטיבי, אם הדמויות
מעוצבות בו בהגזמה והקטעים
המוסיקליים אינם תמיד במקום, אין ספק
שהם יעילים למטרה להם נועדו — להשפיע
על נערי הודו להימנע מפשיטת יד.

הוא מנהל את עסקיו. אולם גלגולו האחרון
של הסם, לידי הנזקק, אינו מתואר בסרט.
סופה של הפרשה מזכיר את סימפונית
ההפתעה. ברגע שהמשטרה עומדת לצוד את
סוחרי הסמים, מפנה גאבין את נשקו אל
חבריו, מלמד אותם פרקי גאבינה בעזרת
עופרת חמה. כשחקן המופיע תמיד כפושע
מושלם מעורר גאבין, שמשחקו הפעם הוא
בינוני למדי, הפתעה בשתפו, שלא כרגיל,
פעולה עם החוק.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• גדי כשני זוזים ( צ פון, תל־אביב) —
גדי צחור, בעל קרן אחת, הופך לחיה האגדית
חדקרן, מביא ליהודי ויטצ׳פל ולגוייה
קצת מזל ואושר. סרט של סיר קרול ריד.
• לא בעושר האושר (ארמון־דוד,
תל־אביב) — אלסטיר סים מחיה דמות כילי
מושחת, מאחד מספורי צ׳ארלם דיקנס. סאטירה
על דמויות החברה הויקטוריינית,
שכמה מהן נותרו עד היום.
• טייפון מעל נגסקי (אורה, חיפה)
— פרי ביכורים לשיתוף פעולה צרפתי-
יפאני. הצרפתים מספקים את הרעיונות והגברים
והיאפאנים את החתיכות.
• נידון למוות ברח (ציון, ירושלים)
— קצין השירות החשאי הצרפתי
מתכנן בריחה מהגסטאפו ביצירה אמנותית
נדירה, ששחקניה חובבים. הבימוי: ר .ברסון.
• לא עת לפרחים (ירון, תל־אביב) —
סאטירה אנטי קומוניסטית השמה ללעג את
משטרי הרודנות ודיכוי חופש הפרט.

הדרך לצחצוח. בולה ובלו, שני גך
בורי הסרט, הם זוג יתומים שהלשכה
הסוציאלית מסרה אותם לחסותה של דודתם,
יצאנית רעת לב. הדודה מתאכזרת אל
השניים, כמו המכשפה בסיפורי אנדרסן,
שולחת אותם לאזן את תקציבה בקיבוץ
נדבות. אולם ג׳ון צ׳צה, נכה העוסק במסחר
משקאות בלתי חוקי, משכנעם כי צחצוח
נעליים עדיף על קבצנות.
כל מי שחושב שקל לצחצח נעליים, טועה
טעות מרה. בהודו, על כל פנים, אין הדבר
פשוט כל כך. הדרך לחיים היא למעשה
דרכם של צמד היתומים אל צחצוח הנעליים.
בין פגע למישנהו הפוקדים אותם, הם
מקהילים את נערי כל שכונת העוני, הנראית
כחיקוי מדויק של מעברה ישראלית, מציגים
מעין רביו בבלויי סחבות.
השירים ערבים, הילדים חמודים, הרשעים
רעים ובאים על ענשם והכל יחד מייגע
את הצופה, שיצרני הודו הרגילוהו לסרטים
טובים נוסח היחפן והנווד.

גאב״ןמלמד גאבינה

ע\טודויז* /ע ^ 1ליו ^
20ס#ר* 1ת 2 3 7 0ר?1וד׳

סמים משכרים (אופיר, תל-אביב;
צרפת) — הם בבחינת סם משכר לכל יצרן
סרטים, מאז סרטי האלם ועד לסינמסקופ.
עולמם המיוחד של הנרקומנים למיניהם,
השפעת הסמים עליהם ועסקי המסחר בסמים,
מהווים יסודות להתפתחות עלילה מרתקת.
הפעם בחרו הצרפתים לעסוק בשלביו
הגבוהים של נגע זה, בסיטונאים של מסחר
הסמים. הם מתוארים כרודפי בצע, אשר
לגביהם משמש הסם עסק מסחרי ממש
כמסחר בפרחים. הם עצמם סולדים מהסם,
אינם נרתעים מלהפיל קרבנות נוספים ברשתם.
ג׳אן גאבין הוא המוח של חבורת סוחרי
סמים, החוזר מאמריקה כדי להשליט סדר
בארגון המסועף של מבריחיו. כמובן שעליו
להכיר תחילה את המצב בכל השטחים —
הזדמנות מצויינת להעביר לעיני הצופה
שעור במסחר סמים, מלווה התנגשויות בלתי
פוסקות בין בעלי העסק.
מרגוע כמיטת הקופאית. בין התנגשות
להתנגשות מוצא ג׳אן גאבין מרגוע
מה במיטתה של קופאית המסבאה, ממנה

כריג׳יט בדדו
לפני העירום, מישחו התחרט
חעןלסהזח סג סו

ף״ נהלל, כשבאו חניכי בית־הספר החקלאי
4למנהלת המוסד בבקשה להתקין להם
מגרש כדורגל עם שני שערים, נתקבלו
בתרעומת :״מה יש? כבר לא נאה לכם
להיכנס בשער אחד?״

תחזית
^ האיטפויד, ארצות־הברית, לאחר
4שבשנה הקודמת ירדו גשמי זעם ביום
השדה השנתי שלהם, הודיעו עובדי התחנה
המטיאורולוגית כי השנה ייערך יום השדה
״בקירבת מחסה מתאים לשעת הצורך״.

שכר טרחה
ן י*תל־אכיכ, התערב שוטר בקטטה בין
4שני אחים, כדי להשלים ביניהם, זכה
לאות תודה במכה מכיסא על ראשו, התעלף
ונלקח לבית־החולים, מבלי שהדבר
יפריע לשני האחים להמשיך את מריבתם
עד תומה.

לכסף יש ריח
ן*כייטץ, ארצות־הברית, ניסה עו ר ך
4דין להניא את המועצה המקומית מלספח
חלקת קרקע סמוכה, טען :״אני לא יודע
מה אתם מוצאים בחלקה עלובה זו. כל
מה שיש בה זה כמה בארות נפט מסריחים!״

בשן ועין
• 1ירושלים, כאשר נשאלו טכנאי־שיניים
4שעלו ארצה בזמן האחרון אם יש להם
תעודות שיעידו כי אמנם עסקו בריפוי
שיניים בחוץ־לארץ, השיבו :״אין לנו צורך
בתעודות. הבאנו אתנו את הפציינטים עצמם.״

למחוק את המיותר
* צ ׳ למספורד, אנגליה, נתבקשו תל•
• מידים בני 11 לתת דוגמאות של המושג
״דבר מותרות״ ,אשר הוגדר על־ידי הבוחנים
כ״משהו נעים אך לא חיוני״ ,השיבו בין
השאר :״מוח״ ,״אמבטיה״ ,״נשיקה״ ,״מוסר״,

סתם גבזות
^ מי א מי כיץ /ארצות־הברית, התקשה
^ נער בן 10 להסביר כיצד התנגש במכונית
ונזקק לניתוח ברגלו, סיפר בהתפעלות
:״זה הדבר הכי מפליא. הנה אני
נוסע לי בשלווה על אופני, כשאני קורא
ספר בלשים, ולפתע

בדעה צלולה
ך ירושלים, שמע שופט מחוזי את
4מקרהו של נאשם שהוציא תעודות לבחורים
צעירים, כי הינם בלתי־שפויים
בדעתם, ציודה לקחת •את האיש לבדיקה
רפואית שתקבע אם הוא עצמו שפוי בדעתו.

•י• מילווקי, ארצות־הברית, אחרי שלא
4הצליח למצוא עבודה במשך השנתיים
מאז שוחרר מבית הסוהר, ניפץ ג׳ורג׳
פאוסט דלת של תחנת דלק, לא גנב ממנה
מאומה, רק צילצל למשטרה שתבוא לאסרו
באשמת פריצה, השיב לשופט שהעיר לו כי
העונש הצפוי הוא מאחת עד עשר שנים,
״תן לי עשר בבקשה,״ נידון לשנתיים וחצי,
נתמלא שמחה כאשר הגיע לבית־הסוהר
בזמן, השתתף בארוחת הערב.

חיי כלב
ן• תל־אכיב, לאחר שעמד זמן ממושך
4בתור לקבלת רשיון לכלבו, איבד צעיר
את סבלנותו, נשך את הפקיד.
העולם הזה 1030

מכתב שנתקבל מממלא מקום מנהל שרותי
ההנדסה־׳רדיו, מדי;ת ישראל:
״אחד המאזינים לתכניות קול ישראל בשבדיה
מבקש חבר להתכתבות מישראל. ה־פרטים
היחידים שניתנו על ידו הם שם
וכתובת כדלקמן:
;£ח111ץ;!ל01181:3:): 1
1 23ז £6£6ז\׳ג(011831
1מ 0£16£61-3);6
מ16ז 76ז 8
שפת מכתבו — אנגלית.
נשמח אם תוכלו לעזור לאיש באמצעות
מדורנם המיוחד לכן.״
אני בטוחה שגוסטב החביב יוכל לספר
לן יותר מאשר על פלאטות והתעמלות
שבדית.

יומן וקיימם דין

אפילו מחיל הים
משעמם ל־(ד ) 1030/מאד, כאשר היא עובדת
כאחות במשמרת לילה. אז כתוב לה,
בתנאי שיהיה לך דברים מעניינים לספר לה.
היא בת .22 לא איכפת לה אפילו אם תהיה
מחיל הים.

ביישגית, בשבילו
״האם יהיה זה יותר מדי אם אצפה לתשובה
מנערה עדינה, נחמדה, נבונה וביי־

הסיפום 1לי

״רותי, בבקשה ממך, בלי ציניות,״ מתחננת
1030/5בסוף מכתבה הארוך, אך
החביב, שאני מביאה בזה לידיעת אלה ש הגיל
המתוק עדיין בשטח התעניינותם.
יומן כיתה יוד־שתיים עולה באש /
החופש הגדול הולן קרב /הי הא הוא
הא /מינגלה צינגלה לוף לוף לוף /יומן
כיתה יוד ש תיים...״
״קריאות משונות אלו צעקה חבורה של
כארבעים נערים ונערות בעומדם סביב מדורת
ניירות. זר שהיה קרב׳ היה בטוח כי
נקלע לאיזה פולחן עכו״מי עתיק כמה מאות
לפני הספירה. אולם הוא היה טועה בתכלית.
זה היה רק גילוי של שמחה ספונטנית לק ראת
החופשה, למראה יומן הכיתה שאיים
עלינו במשך עשרה חודשים ועתה הוא בוער
לעינינו. ואמנם, היש שמחה גדולה מזו?
״שרידי היומן הבוערים דעכו. מגילת החירות
שחוברה במיוחד למאורע חגיגי זה
נקראה בקול. אך כולנו ידענו בלעדיה שהיום
אנו יוצאים מעבדות לחרות, משעבוד
לגאולה. החופש הגדול החל וכשהחלה
דועכת בי השמחה הטבעית לרגל בואו של
האורח היקר, החלו תופסים את מקומה הרהורים.
מה אעשה בחופש? לדאבוני לא נשקף
לי עיסוק רב בתחביב שלי, שהוא הת כתבות.
לקבל, וגם עד כמה שהדבר נראה
מוזר, לכתוב מכתבים. משום כך אני פונה
לעזרתך, רותי.
עברו עלי כבר 16 אביבים ו־ 9חופשים
גדולים. אני חברה בתנועת נוער. או הבת
טיולים בטרמפים — לבנות הולך! —
ובאופניים. מתעניינת בקולנוע, מעריצה את
ג׳יימס דין, משתגעת אחרי אלבים פרסליי,
כותבת יומן ואוהבת לכייף ולכתוב מכתבים.
״אני מעוניינת להתכתב עם בנים מגיל 16
ועד --כמובן שאני מעדיפה חברה
מפנימיות או חיילים — דודקא סיירים, לא
צנחנים. אני פשוט רוצה להתכתב׳ ומבחינה
זו, כמה שרבים יותר יענו למכתבי, הרי זה
משובח. אבחר מתוכם ששה, זה המספר
שקבעתי לי.
שיצרפו תמונה למכתב הראשון. אחרת
אינני עונה. זו קאפריסה שלי. אני
מצדי מבטיחה תמונה במכתבי הרא שון...
לא אגיד שאני נחמדה. אבל נורא פוטוגנית.״

האיש שבא לם עור

נית או אופנוע. ואם אוהב הוא קולנוע, תיאטרון
טוב וקונצרט, לא יוכל ללכת לשם
עתה. אך הוא מוכן, לעומת זאת, להתכתב
על נושאים רבים, כיח־ן ששטחי התעניינותו
מרובים, בעברית, אנגלית או גרמנית.
הוא בן .31
אני חושבת שהוא עניו מאד. אני בטוחה
שנערה תיהנה ממכתביו כשם שנהניתי אני.
אני מאחלת לך החלמה מהירה.

לא אבד, ההומור
מכתבו של 1030/6נשלח אלי מבית
חולים׳ בו הוא שוכב חודשים מספר ועדיין
במה חודשים לפניו. אין הוא אחד מאלה
הקובלים על מנת גורלם, או מלאי ציניות.
מצאו חן בעיני דבריו :״אם את חושבת
שהחיים במסגרת המצומצמת של בית החולים
הם משעממים עד מוות, טעות בידך...
אסור להתייאש. להיפך, למרות כל הצרות
והאכזבות שעברו עלי, למרות העובדה הפשוטה
והטבעית שבן אדם נשכח על־ידי
חבריו וידידיו, לא איבדתי את חוש ההומור
שלי. הנני רואה את העולם — כולל העולם
הזה — מנקודת ראות אחרת ולמדתי מזה
הרבה.״
מה, בעצם, שואל הוא את עצמו, יכול הוא
להציע לנערה שתכתוב אליו? אין הוא צנחן,
פלמחניק לשעבר או סטודנט. אין לו מכו
שונאת
שיגרה, אוהבת חידושים,
שמח. ואם אינך מאמין, לא צריך.

ולעשות

חשבי על התוצאן ות, יקירתי, כאשר אח
מאותתת לבחורים. אולי יתחוורו לן דברי,
למקרא מכתב זה שקבלתי.
אם לא תצילי אותי, אז אני אבוד.
״היום יום שבת, כשחזרתי מהים רכוב
על אופני בכביש תל־ברון — חלפה על פני
מכונית גדולה, מהסוג שמובילה נוסעים —
עמוסה מתרחצים. ראיתי שאחת מהבנות שישבה
בתוכה מאותתת לי בידה, ומראה על
זקני, ומסמנת לי בידה שיש לי זקן יפה
ושאשיג אותה. בדרן כלל כשבת מזמינה
אותי אני לא מסרב, ועוד שהיא בלונדית
ודי נחמדה. לכן הכנסתי ספיד, ואחרי ש כמעט
נדרסתי ארבע פעמים וכששני טרא-
פיקים דולקים אחרי — עשה הנהג חסד עמי
ועצר בכביש הרצליה על־יד שיכון דן. כש הגעתי
למכונית חסר נשימה, התפתחה בינינו
השיחה הבאה:
היא: אני רוצה לדעת אין קוראים לן.
אני: מה? בשביל זה רצתי אחרין כל ה־דרן?
חוץ מזה אני בא לבד. תגידי את
קודם.
היא: עופרה.
אני: אבי.
היא: בוא עלה וסע אתנו.
אני: מצטער. מה אעשה עם האופניים?
את תל־אביבית?
היא: לא. מפתח תקהה.
אני עושה תנועת בוז וביטול. כל האוטו
פ!ורץ בצעקות מחאה, ולפני שאני מצליח
להוציא שוב הגה, האוטו בורח, כשהיא מנופפת
לי ביזה.
רותי, אם את לא מוצאת לי אותה, אני
קצת מתעצבן עליך. שומעת?״
עופרה מפתח־תקווה, אם את כבר מחליטה
לאותת לבחורים זרים על אם הדרך, גמרי
את ענייניך בעצמן, ווחמכת לי מכתבים מסוג
זה. אם את רוצה לראות את זקנו המפואר
של אותו צעיר מקרוב — כתבי לאברהם
אלקים, רמת החייל, רח׳ ק*מ 50ב׳.

היי דרומה?אירת

בת דמות היגון, מה? צריכים הייתם לראות
את שתי התמונות האחרות של נערה זו
שמצאו יוסי, שלמה, ג׳וני ועוזי מחיל הים. 1 במחשוף א־לה־לורן.
הם מצאו שלוש תמונות אלה במעטפת
ביום ,6.6.57 ברכבת של אחר הצהרים
מכיוון תל-אביב־חיפה. הם התערבו ביניהם.
חלק אמר שהיא צברית, אחרים טענו שהיא
תיירת.
הם רוצים לדעת אם את נשואה או
רווקה, מותק, אך מרוב התלהבות שכחו
לצרף כתובת. תוכלי, אם תרצי, לתת את
תשובתך מעל גבי מדורי. התמונות, עד כל
פנים, ממתינות לן.

שנית? האם יהיה מספיק, בשלב זה, לנערה,
אם אציין שאני צבר בן ,21 נחמד, חסון,
בעל תעודת בגרות, גובה 170ס״מ, ולא
סנוב או שוויצר, למרות העובדה שהעזתי
לציין את התכונות הנזכרות ולמרות הנוסח?״
האם
את סבורה שזה בדיוק מה שחסר
לך? אם כן, אל תהססי, כתבי אל (.)1030/8

זאב בלבן
( ) 1030/9אוהבת דווקא זאבי־ים צחורי
מדים. כיוון שהיא מתכוננת לבקר בחיפה
בתקופת החופש הגדול, רוצה היא בבן־
לוויה נחמד שיראה לה את פינות החמד של
עיר העתיד. כולל הכרמל, אני בטוחה. פרט
להיותו בחיל הים עליו להיות כבן 23ומעלה
ולא פחות ממטר שבעים.
אל תדאג, החברה אומרים שהיא סימפטית
וחברותית. היא מבטיחה לי, אישית, שהיא

אם בהרפתקות חשקה נפשכן ואם שנות
שרותכן בצבא יעברו עליכן בסביבות אילת
ואתן שתיים — נסיגה להתקשר עם(/ 10־
,) 1030 שהם שני צעירים כבני ,20 חברי
אגודות ימיות לשעבר, חובבי טיולים והרפתקנים
מושבעים, שמשאת נפשם היא הקמת
אוהל סיירים באילת, עבודה בדייג במקום,
צבירת סכום כסף, והמשכת הרפת־קות
בהתאם למצב.

מה שמע? דמתחת 7ים
היא פסימית בדרך כלל, אומרת 1030/11
אך לנסות כדאי. היא איננה חושבת שתקבל
מענה למכתבה זה. אולי, בכל זאת
אין לה אפילו במה להשוויץ, אומרת היא,
כרבים אחרים במדור זה. היא נמצאת בארץ
רק שנים מספר, לא הספיקה להכירה
כולה. בת ,26 אוהבת ״הומור בריא, לקרוא
הרבה, לרכב על אופניים, את הים, ומה
שמעליו ומתחתיו, ועל אף הפסימיות שבי,
לצחוק עד בלי די.״

בואו נפטפט קצת על אופנה. אחרי שדים־
זפתי בכל ירחוני האופנה החשובים, התברר
לי כי הקייץ שולטת אנארכיה גמורה. אתן
יכולות ללבוש כל מה שלבכן חפץ. את שמלות
אשתקד או את אלה הקוסמות לכן בחלונות
הראווה. לקבוע את קו הגיזרה במקדמה
או במקום שמתחשק לכן, מעל או
מתחת. אתן יכולות להיות בעלות חזה שוו־פע
כאקברג או נערי כהפבורן. שערכן יכול
להיות ארוך, קצר או בינוני, בהיר או כהה.
דמות האשה הפטאלית, בעלת הפנים החיוורות
הקפואות והעיניים המצויירות יתר
על המידה, יצאה מן האופנה, תודה לאל.
לאשה של השנה מותר לחיין, אפילו אם
יעלה לה הדבר ברבות הימים בקמטוטים
זערערים סביב הפה והעיניים. האיפור חייב
הפעם להיות קל וטבעי ככל האפשר .״אתן
נדונות למחצית שנת חיוך!״ מצוות שבועון
אופנה צרפתי ידוע .״עליכן להיות קלילות,
נשיות, ועליזות.״

דו ח
ה&ובוע
הו *וג םטג
1י\2וטז ־ והצע שר:

]ט סם
1סס

כלי ובג

עגוזה

עסקים

ספרים

אנשים

השתל בו ת עד מוות

״באן לאפ ארי ס!״
אי־נעימות בלתי־צסוייה ציפתה לח״ב הפועל
המזרחי יצחק רפאל שעה שישב
בגילוי־ראש באולם ינזק״א בירושלים, בעת
הופעתם של צמד הקומיקאים דז׳יגן ושו־מאכר.
תלמיד ישיבה, שישב באולם׳ ניגש
אל הח״ם חסר־הכיפה ואמר לו :״אדוני!
כאן לא פאריס! שם אתה יכול לשבת בקברטים,
אך אם רצונך לשבת כאן בגילוי־ראש
ולהעליב אנשים דתיים בפומבי, תפסיק
לנאום על הדת בכנסת! אתה מבייש אותי!״
לאחר מכן סירב הצעיר לזוז ממקומו של
רפאל, גרם לכך שהתעניינות הקהל נדדה
מן הבמה (שעליה הציגו אותה שעה סאטירה.
על השליחים לחוץ־לארץ) אל הסאטירה
החייה באולם. רפאל, שרצה לקום ולעזוב
את האולם מרוב בושה, נשאר לבסוף אחרי
שאשתו שמה על ראשו את מגבעתו. נשאר
בלתי־מרוצה רק הצופה שישב מאחורי גבו
של רפאל :״הוא הסתיר לי את כל ההצגה.״
כאשר נערכה השבוע בביתו של
ח״כ מפא״י עקיבא גוכרין חתונת בנו,
הפכה הדירה לכמעט־מושב־כנסת. לאחר שהתכנסו
מרבית הח״כים, חיכו הנוכחים ל־יושב־ראש
הכנסת יום!? שפרינצק, הגר
באותו בית, שאיחר לרדת. לבסוף, יצא ח״כ
הפועל המזרחי מיכאל חזני אל המרפסת
וצעק לעבר חלונו של שפרינצק :״קח את
הפטיש ורד! כולם כבר באו בנימוק
מעניין השתמשה שרת־החוץ גולדה מאיר
כאשר המליצה בפני הממשלה על מינויו
של יעקב הרצוג כציר ישראל בוושינגטון
.״במדינה ששר החוץ שלה ג׳ון פוסטר
דאלס הוא כומר,״ אמרה׳ ״טוב שהציר
הישראלי יהיה רב בן רב.״

א שה ידועה ב צי בור

שר־הבריאות ישראל ברזילי נראה השבוע
במרפאה המרכזית של קופת־חולים
ברחוב זמנהוף בתל־אביב, כשהוא יושב בתור
בסבלנות ומחכה לטיפול רפואי. ראה
אותו אחד הילדים החולים, ומשך בשרוול
אביו :״מה זה, אבא? גם שר־הבריאות יכול
להיות חולה לאחר שהמושג החוקי
״לרבות הידועה בציבור כאשתו״ ,המצוי
בשמונה חוקים ישראליים, עורר השבוע את
זעמו המחודש של ח״כ אג״י שלמה לד
רנץ, שקרא לה בשם ״הדמות האפלה ש־הגניבוה
בדלת האחורית למערכת החוקים
שלנו״ — הודה שר־המשפטים פנחס רוזן
כי יש צורך בתיקון, אם כי לא מתוך נימוקיו
של הח״כ הדתי .״יש לשקול מחדש
את ההוראה הנ״ל,״ אמר רוזן ,״כדי למנוע
אפשרות שהמדינה תצטרך לשלם פעמיים,
גם לאשר, החוקית וגם לאשר, הידועה בציבור
כאשתו לפגישה מעניינת היו
עדים בשבוע שעבר סועדי פנינת המזרח בירושלים,
כאשר נפגש ראובן (״רומק״)
גרינברג עם בן־דודו עזרא דנין מחדרה׳
יועצו המיוחד של ראש הממשלה לעניינים
ערביים, ועם מזכירו של ביג׳י יצחק
נבון. רומק הכריז בקול רם באוזני השניים,
כי לאחר ההשמצות האישיות חסרות־השחר
שהוטחו כלפיו על ידי הש.ב ,.יש בדעתו

היהודים בערב (מאת ד״ר י. ב! זאב,
הוצאת אחיאסף׳ 254 עמודים) הוא סיפור
שגשוגם וירידתם של יהודי חצי האי ערב,
מפרץ שלמה והנגב הדרומי. הפרשה ההיסטורית
המרתקת צורפה על־ידי בן־זאב,
אחד החוקרים הישראליים הוותיקים ביותר
בשטח זה, מפסיפס ססגוני של מקורות
ערביים, ימניים וחבשיים עתיקים, מימצאים
ארכיאולוגיים וכתבות קדומות, בתוכן הכתובת
המפורסמת, אשר נתגלתה במדבר
סיני על־ידי חלל פטרה דן גלעד.

גבול המיניות: אחרי ששבועון
קולנוע צרפתי פירסם צילום זה
של היפיפישראלית זיוה שפיר,
בחודש שעבר, כהוכחה לפסוק:
״המיניות אינה יודעת גבולות:׳׳,
אמר היטבוע דיפלומט צרפתי בתל־אביב
:״מה הפלא ז הרי גם למדינת
ישראל עצמה אין בל גבול.״
להגביר את מלחמתו במשטר ולגלות בקרוב
כמה גילויים מרעישים נוספים על השחיתות

במשטרה.

ק א לי פ סו ישראלי
׳טניאור זלמן

איש הנהלת הסוכנות
שז״ר, שחזר השבוע מארצות־הברית, הזדרז
לבקר סמוך לבואו בכפר חב״ד כדי למסור
לתושביו דרישת שלום אישית מן הרבי
שלהם מנחם מנדל שניאורסון, המתגורר
בניו־יורק. זקני החסידים הצטופפו
סביב שז״ר באחד מבתי הכפר עד לשעה
מאוחרת בלילה, כדי לשמוע חדשות טריות
מחצר הרבי ח״כ מפא״י משה שרת
פירסם השבוע בהארץ מאמר ארוך ויסודי
על בעיות לשוניות חסרות־חשיבות, שרק
קוראים חדי־עין יכלו להבחין בסופו בסיבה
האמיתית לכתיבתו: בין השאר, תקף שרת
במאמר זה את שימושיו הלשוניים של ״מ.
בן־קדם״ המסתורי, אשר פירסם מאמר תוקפני
נגד ממשלת ישראל בירחון בטרם. מאמר
זה יוחס לשרת עצמו, בייחוד לאור העובדה
שהוא השתמש בעבר בשם העם ״מ. בן־
קדם״ ,ושרת ראה כנראה. צורך רציני להרחיק
כל חשד מעצמו הרב הראשי
לישראל יצחק אייזיק הלוי הרצוג
שלח השבוע כשי לנשיא הקודם של ארצות־הברית
הארי טרומאן שלושה כלי זכוכית
עתיקים שנתגלו בישראל השבועון
האמריקאי טייס מסר השבוע כי הזמר הכושי
הארי באלאפונטה, שזכה לאחרונה
לשיא הפופולאריות בשירי הקאליפסו שלו
כלל בתוכנית הופעותיו גם ״שיר־לכת ישראלי״.

פסוון
י השבוע

שונות
כל המדורים
יופיעו החל
מהגליח הבא
מאורגן ע״י
מחלקת המודעות של

״דחף׳
מפעלי פרסום,
ארגון והפצה כע״מ
אלנבי ,123 תל־־אכיב
ת , 1334 .7 .טל 3557 .

• שר״האוצר לוי אשכול, בספרו על מסעו האחרון בארצות־הברית:
״נהגתי בשיטה של היהודי בעיירה הגליצאית שיצא ליריד והסתובב בו׳ תוך בדי
מישוש הסחורה בכל עגלה.״
0ח״ב חרות מנחם בגין, בדיון על המפעלים הכלכליים של מפלגתו:
״אני מוכן ללכת למען המולדת בבוץ של דם, אף על פי שאני שונא שפיכות
דמים, אבל אינני מוכן ללכת בבוץ של עיסקות כלכליות.״
0נציג מפ״ם בהנהלת חכרת העובדים ברוד לין, בהתלוננו על
קיפוח מפלגתו במוסדות הכלכליים של ההסתדרות :״יש בתוכנו חברים מוכשרים
לניהול המשק לא פחות מאשר במפא״י. אל ירבו לדבר על שיתוף, תוך הסכמה
לשתפנו רק במועצות המוסדות שתפקידן לשמוע אינפורמציה ולשתות תה.״
0ההומוריפט אפריים קישון, על הטיהורים האחרונים בברית־המועצות:
״שינויים מרחיקי לכת לעזאזל.״
; 0שרת״החוץ גולדה מאיר, על סגל משרדה :״יש בשירות־החוץ כל
כך הרבה אנשים שהייתי רוצה כבר לראות אותם בחוץ.״
0עורד*הדין מכם קריצ׳מן, במשפט קסטנר, אחרי שהעד אריאל
אליאשוזילי סיפר כי איים על אחד מחברי המחתרת לבל יעסוק עוד במחתרת:
״כאן מדינה חופשית. כל אחד יכול להקים מחתרת.״
0עד־המלד אריאל אליאשווילי, על הנאשם דן שמר :״הוא לא פחדן.
הוא דווקא הלך לסרטים של בלשים.״
0 .העיתונאי שאול הון, על העד אליאשווילי :״עם עד־מלך כזה קשה
לעלות על דרך המלך.״
0העיתונאי נתן דונביץ, במסיבת עיתונאים :״השאלה היחידה הנשמעת
במסיבת עיתונאים ישראלית אופיינית היא: תה או קפה?״
0.כתב ״הצופה״ שמואל אבידוד, בהיכנסו בלזזית עסקן הוועד הפועל
של ההסתדרות לבית, בו נשאלו מה הם רוצים לשתות, תה או קפה :״תנו לחברי
קפה. תה הוא שותה ממילא כל היום.״

יהודי ערב כבשו לעצמם עמדות מפתח
בכל רחבי האיזור, הקימו מצודות, גבו מסים
מן השיירות. אחת המצודות החשובות ביותר
שכנה באי יוטבה — טיראן של ימינו.
עוד בתקופת הנבטים התפרסם אי זה בשודדי
הים שלו, שהיו מתנפלים על אוניות הסוחר
ושיירות המסחר של מלכי מצריים
״ככלבים שוטים״ .ההיסטוריונים היווניים
למיניהם אף הסבירו כי דווקא משום כך
כונה האי בשם אי כלבי־הים.
יהודי יוטבה ניהלו מערכה נואשת מול
כוחה האדיר של קיסרות ביזאנטיה, אשר
גמרה אומר להפיץ את הנצרות בחצי האי
סיני. בשנת 535 לערך לספירה עלה בידם
להדוף התקפת מחץ של לגיונות ארטיוס
״מצביא צבאות פלשתינה״ .התקפה שניה
של הביזאנטים מוטטה את חומת המצודה.
מרבית הלוחמים הושמדו בקרב פנים אל
פנים. הנותרים מצאו להם מקלט בקרב
יהודי אילת הסמוכה.
חשובה כפל כפליים ממצודת שודדי הים
היהודיים של יוטבה היתד, מלכות החמירים
היהודית, אשר השתרעה בדרום חצי־האי
ערב. המלכים החמיריים התגיירו, לפי המסורת
הערבית, בשנת 375 לספירת הנוצרים,
בהשפעת חכמים יהודיים, בני מדינה, ש נקלעו
לארצם. הם קיבלו את דתם החדשה
בקנאות, החלו מגיירים את יושבי האיזורים
הסמוכים בדם ואש, בניגוד גמור להשקפת
היהדות המסורתית הסבורה כי הגרים קשים
לישראל כספחת. כתגובה, יצא נגדם צבא
חבשי של 70 אלף איש, הביס אותם סופית.
״סם עליכם״ .בה בשעה שישובי היהודים
במדבר סיני ובדרום ערב נמחצו
על־ידי גייסות הביזאנטים והחבשים, הוסיפו
הקהילות היהודיות אשר במרכז חצי
האי לשגשג יותר מתמיד. בני השבטים
היהודיים, נציר וקורייטה, אשר ישבו ב־קירבת
מדינה, השתלטו על כל שטחי החיים
הכלכליים והתרבותיים, לקחו חלק במלחמת
בועאת׳ ,אשר פרצה בשנת 617 לספירה
בין השבטים הערביים אוס וחזרג׳.
השפעתם הדתית של יהודי מדינה על
עובדי האלילים הסובבים אותם היתר, כבירה,
אף כי לא הגיעה לידי גיור מוחלט. הראיות
להשפעה זו:
0במאות השנים האחרונות לפני הופעת
מוחמד כבר נהגו יושבי ערב למול
את בניהם, ד,ירבו להישבע ב״מלת אברהים
חניפה״ (ברית המילה של אברהם הצדיק).
> 0אנשי הדת הערביים, שהיו משנים
את סדר חודשי השנה, קובעים חודשי קודש
וחודשי חול, כונו בשם ״נשיאים״.
0הקוראן גדוש מלים עבריות, כגון
גן־עדן, פרדס, גיהנום, טעות, פורקן, שכינה,
משנה. כן מופיעים בו סיפורים, כגון פרשת
יוסף ואשת פוטיפרע ופרשת יציאת מצריים,
כפי שעובדו על־ידי המדרש והאגדה.
בתקופה הראשונה לאחר הגירתו למדינה
כרת מוחמד, נביא האיסלאם, אמנה עם
שלושת השבטים היהודיים. אולם תוך שנה
השתנה המצב מן הקצה אל הקצה. מוחמד
ואנשיו ניסו לאסלם את היהודים. היהודים.
רבי ההשפעה הגיבו בחריפות, ברכו את
מוחמד בברכת ״סם עליכם!״ במקום ״סלאם
עליכם!״
מוחמד ניגש לפתרון הבעייה היהודית
הפרטית שלו בגאוניות דיפלומטית. הוא
הסתער תחילה על בני קינוקע, שהוחרמו
על־ידי שאר השבטים היהודיים, הרם את
מבצרם, היגלה אותם לאדרעי, סוריה.
תורם של בני נציר הגיע רק כעבור
ארבע שנים. הם הסכימו לעזוב את שטח
מדינה ולעבור לחיבר ולסוריה, לאחר ששם
מוחמד מצור על מבצריהם וצוזה לכרות את
עצי התמרים שלהם. בשלב השלישי הושמדו
בני קורייטה. מוחמד השאיר לעצמו שתיים
מהם — ריחנה, אשר נשארה בדרגת פילגש
בגלל סירובה להמיר את דתה, וצפיה,
אשר היתה לאשתו החוקית.
הע ולם הזר! 1030

• עות לעולם צודקת
להונגריה גורו עדיין שני משחקים
נגד נורחיגיה( .הארץ)
אליק מג, חיפה
כל משחק — פצצה!

מאת יעקב אדון
ריבוך עולם ראה פרה,
לועסת, מעלה גירה.
אמר הוא :״הוי, מראה מחריד!
את הגירה יש להכחיד!״
מיד קרא הוא למלאך,
אבולוציונר מוסמך.
והמלאך עבד קשה
(עיין גדארווין, פרק ה ,),
עד כי נוצרה, כלילת־שלמות,
חווה יפת מראה ודמות.

באנריכת לילי גלילי

באם ימצאו לה תפקידים ד״מאימים
לממדיה( .הסולם הזה)
אורי שיקה, חיפה
איום בטל משקל.

תו צ או ת שו 1ו ת
זמן קצר לאחר שנתפרסמה הפואמה של אל נקמות, הגדושה בתיאורים
עזים של בית־בושת, הזדמן הסופר שלום אש לביקור בעיר צ׳רנוביץ
וטייל ברחובותיה יחד עם אחד מעסקני התנועה הציונית במקום.
לאחר שראו את כל מוסדות העיר וחמודותיה, פנה אש למלווהו ושאל*
״נו, ובית־בושת אין לכם כאן בעיר?״ ״מובן שיש,״ השיב המלווה.
״ובכן,״ אמר הסופר ,״בוא ונבקר שם!״
״לא, תודה,״ השיב העסקן ,״אתה עוד יכול להביא מביקור כזה איזו
פואמה או דראמה׳ אבל כל מה שאני עלול להביא משם היא סתם
עגבת.״
בנימין כהן, ירושלים

הסכימו לנסות גקיון אחרון( .ידיעות
אחרונות)
דויד שולמן, תל־אביב
אין חכם כבעל הנקיון.
אנשי המשטרה, שעמדו על המסמר.
(מעריב)
שולה חלפון, רמת־גן
סיפור משמר שערות,

ריסון עולם הציץ אז שוב,
ראה מראה מאד עצוב:

אגדה ומשל

ליד ״דוואל״ חווה עיכסה,
בפיה -גומי לעיסה.
יפה היתה, גם מגרה -
אך שוב היא העלתה גירה.
ריכון־עולם נתקך ייאוש,
גנח :״בטבע אין חידוש״.

צברי נו
ח מו די ם
ו עו ק צני ם
*80 למה ( 3וחצי) קיבל בנותנה מ־
^ סבתא זוג משקפי שמש. בו
ביום שבר עדשה אחת והוציאה ממסגרת
המשקפיים.
כשגמרו בו על מעשה זה, השיב
שלמה . :מ ה יש? אהיה איש מפורסם
כמו משה דיין!*
אמו בלד. אורי, רמת־גן

לכתי יתד עם שלומיק ( 2וחצי)
| | לקטוף מישסש סן העץ העומד
במרכז המשק. אך כשהגענו לעץ, ראינו
והנה הוא ריק מפרי.
שאל שלומיק :״אנזא, מ* זה עשה
נקיון על העץ*7
אמו ריטה בלונד, מושב מבקיעים

סודדי ( )6פגש את אהר׳לה, אחד
מחברי המשק, מיד לאחר שהלה
גילח את השפם הקבוע שלו.
הסתכל בו עודדי ואסר :״אפשר לחשוב
שאתה אח שלך.״
קיבוץ גבים

ף ואב מספר:
״היום הקימה אותנו רבקה המטפלת,
ועשינו הכל נורא מהר. אף אחז
לא היה אחרון!*
קיבוץ כפר רופין

המקור

אמיר שירד מנכסיו
השתכר לחם בעבדו
כסייס באורוות המלך.
הפקיד המלך באגדה
ערכית
ידיו סוסה אצילה שקיבל
כמתנה ושאלו על ייחוסה. התבונן הסייס בסוסה והשיב:
״אכן, אצילה הסוסה. אולם אמה אינה אלא פרה.״ השתומם
המלך, ויפקוד לחקור בדבר, והנה אמת נכון — נודע, כי
בלידתה התייתמה הסוסה מאמה והיניקוה מעטין פרה. כאשר
שאל המלך את הסייס כיצד הבחין בדבר, השיב האיש :״בשעה
שגמאה מים, הושיטה הסוסה את לשונה כדרך הפרות.״ הודה
המלך לסייסו החכם ויצתה כי יאכילוהו באותו יום, כפרס על
חוכמתו, מסעודת המלך.

•!.ימים, הביאו למלך במתנה ציפור שיר. וימסור המלך את
/הציפור לסיים וישאלנו למוצאה .״אכן ציפור מרהיבת עין,״
אמר הסייס ,״אולם אמה איננה אלא תרנגולת.״ ויחקור המלך
בדבר, וימצא כי תרנגולת דגרה על הביצה אשר ממנה בקעה
הציפור. וישאל את סייסו שוב, כיצד הבחין בדבר, וגם הפעם
הסביר הסייס כי בטרם ליקטה הציפור מן הגרעינים שהוגשו
לה למאכל, בחשה אותם ברגליה כדרך התרנגולות. וגם הפעם
שמח המלך על חוכמת סייסו, והורה להאכילו ממיטב מטעמי
המלך.

* ב ר או ת המלך כי סיים נבון לו ומגלה נסתרות, וישאלהו יום
ן אחד לאמור :״הגד לי, אם כה רבתה חוכמתך, מי אני ומה
אני.״ הסייס הרכין את ראשו בשתיקה, אך המלך הפציר בו
לאמור את כל אשר עם לבו. ענה הסייס :״מאחר שרצונך בכך׳
אדוני, עלי לאמור לך כי אין אתה בנו של מלך. אביך היה
טבח.״ רתח המלך מכעס ובושה וימהר אל אמו המלכה ויש־אלנה
לדבר מוצאו. ותען המלכה :״לאישי המלך לא היה זרע,
כי חלוש־מותניים היה. ואני׳ שחשקה נפשי בבן, התרועעתי עם
טבח החצר, ובן יולד לנו, ואתה הוא.״
חזר המלך אל הסייס החכם וישאלהו :״הן איש זר אתה
במדינתי וכיצד ידעת על מוצאי?״

• • נה הסייס :״המטעמים שהלעטתני בהם בכל פעם שפתרתי
את שאלותיך, הם שגילו לי כי בן טבח אתה. אילו מלך בן
מלך היית, כי אז תחת להלעיטני במאכלי־תאווה, היית מיטיב
עמי ומעניק לי כיס מלא דינרי זהב, כיד המלך!״
רות ממן, מבריח

ברי אתהאשה

בראשית ברא ברא־המה
את האדם. וכאשר
ניגש לברוא
אגדה הודית
את האשה׳ ויוזכחכי
אזלו מכליו החומרים
המוצקים. על כן נטל בראהמה את ריקמס תאי הדבורים,
והעליצות המפזזת של קרני השמש, ודמעות העננים והפכפכנות
הרוחות, ופחדנות הארנבת׳ ומד תו ת הטחיס, וקשיות החהנמר,
וחום האש, וקור
למיש, ומתיקותהדבש, ואכזריות
היונים׳ וצביעות הצבוע,
השלג, וזימרתהציפורים, והמיית
ונאמנות הכלב — ויערבב את כל אלה יחדיו, ויברא את
האשה, ויתננה לאדם.

ץ* עבור שמונה ימים, חזר האדם ויתייצב לפני בראהמה.
^ ״אדוני,״ אמר ,״הברייה אשר נתת לי מרעילה את חיי. היא
מקשקשת ללא הרף, גוזלת את כל זמני, מקוננת ללא כל סיבה
וטעם, וחולה תמיד. אנא, קחנה בחזרה!״ ובראהמה חזר ולקח
את האשד, מן האדם.
אך כאשר עברו עוד שמונה ימים, שב האדם והתייצב בפני
האל באמרו :״אדוני, הבדידות העגומה היא מנת־חלקי מאז
החזרתי לך ברייה זאת. זכורני כיצד חוללה וזמרה לפני.
זכורני כיצד התבוננה בי מחזיות עיניה, השתעשעה בי ונצמדה
אלי. החזירנה לי.״ ובראהמה החזיר את האשד, לאדם.

ך * ק שלושה ימים עברו, ובראהמה ראה כי הנה שב האדם
| והתייצב לפניו .״אדוני,״ אמר ,״איני יודע על מה ולמה,
אך מובטחני כי האשד, גורמת לי יותר רוגז מאשר תענוג.
אנא, שחרר אותי ממנה.״
אך בראה,מה קרא ברוגזה :״לך לך, ועשית כמיטב יכולתך.״
ויזעק האדם :״איני יכול לחיות עמה!״
״וגם לחיות בלעדיה אינך יכול,״ השיב בראהמה.
וילך האדם לדרכו בתוגה, ויאמר לנפשו :״אויה לי, איני
יכול לחיות עמה, וגם לא בלעדיה.״
עברית: ו .ב״ תל־אביב

ו!ער1ת=ש 1ל ״ ל
אחרי הטיהורים האחרונים בברית־ד,מועצות . .

...הפוליטכיורו היה כוודאי משתוקק להיות כיום פליט
ביורו.

כיצד ניסח ד״ר משה סנה את מברק הברכה שלו לכרושצ׳וב השבוע

...״ניקית, ניקיטה!״

״מבקר המדינה הוא שמפקח על הש. ב טוען בך גוריון

...הו א מגן על הש. ב .בקוזיגפריד (מוזס).

אהוד אבריאל נתמנה כציר ישראל בגאנה

...ו אכן, מי מתאים יותר לצירות ביבשת
מאשר איש הי דהשחורה?

״כר לז\ז שגזירד וסגס ר\־ .לזר\ז פיעחורץ־.

השחורה

אממת נמרצת, כשחדר האיפור המשותף שלהם
משמש במה מצוינת להצגותיהם הפרטיות.

תיאטרון
*שמה לגנו ב
צופי תיאטרון זירה היו חסרי סבלנות.
״איזו מץ הצגה זו, אני לא מבינה שום
דבר,״ טענה בתרעומת מבקרת וותיקה של

התיאטרון הישראלי.
״זוהי שערוריה! עושים צחוק מהקהל
הישראלי התרבותי,״ צעק צופה קשיש,
במבטא העליה השלישית. להנהלת התיאטרון
לא היו ספיקות: היא הורידה את
הצגת המחזה זה האיש מאת עמום קינן,
לאחר השבוע הראשון .״הקהל הישראלי
עדיין אינו מוכן להצגה כזו,״ נאנח מיכאל
(״מיקו״) אלמז, במאי התיאטרון.
באותה שעה ממש בה נערכו וויכוחים
בכסית על מערכוניו של עמוס קינן, עסקה
להקה פאריסאיה בחזרות על שלושת ר,מער־כונים
הישראליים, הכינה אותם להצגה על
בימת הגרנד מרייני, תיאטרונו של ז׳אן
לואי בארו בשאנז אליזה. שבועות אחדים
לאחר שתפאורותיו של זה האיש בזירה
נגנזו במחסן התיאטרון, הורם מסכו של

בשנה האחרונה החלו השניים לחשוב
על במה משלהם, גם מחוץ לחדר האיפור.
כשנכנס הקאמרי למשבר כספי ואמנותי
חמור, יצאו הרעיונות לכלל מעשה. חשבון
קצר ומבט חטוף על חיי האמנות בארץ
הביאו את ברלינסקי ובן־זאב למסקנה, כי
מה שחסר בישראל הוא תיאטרון סאטירי
ראוי לשמו, יורש להמטאטא המנוח.
צחוק וקופה. השותפים לביצוע הרעיון
נמצאו במהירות רבה. הראשונה
היתד, הפזמונאית ג׳טה לוקה, שהגיעה מדו
רה מי; השני היה במאי להקת הנח״ל וחבר
קיבוץ נחשון, דוד ברגמן.
״הבעיה הראשונה היתד, החומר. החלטנו
לא להציג חומר מתורגם. רק מקורי ומקורי
בלבד. הצלחנו יותר משחשבנו. את החומר
לתוכנית הראשונה סיפקו בשפע אפרים
קישון, יגאל מוסנזון, יוסף הייבלום, יחיאל
מוהר ויוחנן זראי. זהו צירוף מצוין.״
גם השם לתיאטרון נמצא חיש מהר:
סמבטיון, סמל מימיו הגועשים והרועשים,

תשבץ 05111:1גוג 1 0 3 0
מאוזן .1 :הגו רה;
.5חברה המרכיבה
ומשווקת
מכוניות בארץ ;
.10 יישוב ספר;
. 12 חיל מדע 14
פרק האזינו; .16
עונש חוקי; . 18
מחזאי אירי; .19
עם ; .21 מקום
בידור תל־אביבי ;
.22 מיפגש; .23 בן
נח; .24 קהילה
קדושה ; .25 נבי אה
; .27 אינדקס :
.30 נושאת מח שבתו;
.31 סרט
קצר; .33 מספר
פרקי זכריה; .35
רב ראשי מפור סם
; .36 גנב ;
38 הריקוד האמ ריקאי
האחרון ;
.39 פרי; .40 מספר פרקי הושע;
.41 קריית מולל־בונה; .43 הוא מוליד,
על־פי־רוב, עכבר; .44 עץ; .46ח״ב
יליד הארץ; .48 תפקיד; .49 רשימה
עתונאית.
מ אונך .2 :בגד, ללאסוף .3 :ישן!;
.4סל; .6מיכל; .7צייר; .8בפרק
שמות זה חוצה משה את ים־סוף;
.9אראל; ,11 קפה מוכן; . 13 עט
כדורי; .15 איגוד אידישיסטי; .17

שחקנים לוקה, בן־זאב וכרלינסקי ב״סמבטיון״
הצילו, הקופה מתפוצצת!

מבנה חקלאי; . 18 מרכז מכירות;
.20 חגיגה; .23 מפחד; .26ח״כית;
.27 מנה בארוחה; .28 מדף מכירות;
.29 עיר אירופית; .31 יחידה בחיל־התותחנים;
32 בת הנכד; .34 עשיו
ליהודה! .35 בעזרתו מכינים זריקות
נגד שיתוק ילדים ; .37 שמו האירופי
של מדבר אפריקאי; 39 סימן על
העור ; .42 שביל .44 :דרישת שלום ;
.45 שופט מחוזי; .47 מספר פרקי
דניאל.

גרוד מרייני, הציג בפני הקהל הפאריסאי
את אותם ד,מערכונים שכבר הוצגו שנה
קודם בתיאטרון ארבע מונות השנה.
קינן עצמו לא ידע דבר על כל העניין.
הוא לא ידע גם כי בעת ובעונה אחת,
עסקה חברת סרטים צרפתית בהכנת סרטון
טליביזיה על פי מערכוניו, מכרה אותו
בהצלחה לרשת תחנות הטלביזיה הגרמנית.
כשהגיע לפאריס, חיכתה לקינן עבודה
מרובה. הוא החל לעסוק בהכנת התביעות
המשפטיות נגד אלה שהכינו את יצירותיו
להצגה ולשידור בלא רשותו. כתב השבוע
קינן מפאריס :״איש לא טרח לשאול את
הסכמתי או להזמין אותי להצגה. אני חושב
כמובן לעשות משהו נגד חזירות זאת,
אך מצד שני זה גם נעים לחשוב שהיה כדאי
למישהו לגנוב ממך. סימן שיש מה לגנוב.
כמה קל להצליח בעולם האמנות, אפילו
ללא ידיעתך.״
בידור מארטין ל,רול מספרת על

אויבי1זנ\עך

הרפתקאותיה כ ...אמב טי ה
היום בחוברת

-תעלולי

גזזזרגגז וזנזין
גואוז ד״ ך נזררכי ויתון

גע ד

עוד תיאטרון
דיירי מעונות עובדים בצפון תל־אביב
החלו בשבועות האחרונים להרהר מחדש
ביחסם לתיאטרון העברי. את הסיבה לכך
סיפקו להם בשפע שלושה שחקנים, שקבעו
להם לאולם חזרות את אחד ממרתפי הבתים,
החלו לעבוד יומם ולילה בקולי
קולות על תוכניתו הראשונה של תיאטרונם
החדש, תיאטרון סמבטיון.
כבר בקאמרי היו זאב ברלינסקי ומרדכי
בן־זאב צמד קבוע. ברלינסקי היד, ידוע
במתיחות שהיה נוהג לתכנן ולבצע בהצלחה,
בן־זאב היה כמעט תמיד קרבן המתיחות.
כל אחד ידע את תפקידו בדייקנות

המתחדשים תמיד, של הנהר האגדי.
השבוע יצאו גלי סמבטיון לתוכניתם ה ראשונה:
הצילו, שריפה בשנים עשר בתים.
״הכוונה היא הצילו, אנחנו מתפוצצים
מצחוק,״ הסביר ברלינסקי, כשבן־זאב מתקן
אותו :״הכוונה היא אחרת, הצילו, הקופה
מתפוצצת. אין מקום יותר.׳׳

מאחורי הקלעים
מ כו ת ב תי א טרון
ההצגה הגדולה ביותר בישראל עד
כה תהיה הצגת שולמית לגולדפאדן,
המוכנת עתה להצגה בדו רה סי. בתפקידים
הראשיים של המחזה האידישי, ששינה את
צורתו לגמרי בעזרתם של יגאל מוסנזון,
משה וילנסקי ויחיאל מוהר, ישתתפו שושנה
דמארי, יוסף גולנד, רחל אטס ושחקן צעיר
ומבטיח יצחק עמנואל. את להקת 24 הרקדנים
מכינה לבמה גרטרודקראוס. על המקהלה
בת 40 הזמרים ינצח קונראד מן.
הכנות טכניות נרחבות נעשות בחצר בית
ציוני אמריקה בהדרכתה של הציירת ג׳ניה
ברגר, שהכינה את התפאורה. באותו מקום
מוקמות שלש במות חדשות, שהפעולה עליהן
תתנהל בעת ובעונה אחת תגרת
ידים פרצה בשבוע שעבר בץ אנשי הנהלת
אהל למנהלי בית ארלוזורוב, בו שוכן
התיאטרון. למרות שמוסדות ההסתדרות ומפא״
,סיימו ביניהם את המשא ומתן סביב
מכירת בית ארלוזורוב לתיאטרון אהל, לא
חוסל הסכסוך בין שני הצדדים ואנשי בית
ארלוזורוב מסרבים לפנות את הבנין ולמלא
אחר סעיפי החוזה שהושג מלמעלה, לפני
שהאהל ישליש את עשרות אלפי הלירות
שהוא חייב להם.
העולס הז ה 1030

בית דגן -ראטוון לציון

יולי 1957
סוסוס טל אר-״ל•