גליון 1033 מתאריך 31 ביולי 1957

ג־ .,מב ת שיייו

ד 95ו. ץ 3

\ 4זסי

033ג

ט\ו\ז 20

הוז חיר 9 450ר>

בכתבתו המצולמת
האחווש, שהגיעה
עם מלחי ה״ביר־גיסה
שנם״ ,מתאו
שליה..העולם הזה״
ופי ..נלסון״ אילון
את הוגעים הוו־מתיים
האהווזים
בנמל סואץ, לפני
מעצה שהועיש
את מוסוות האו״ם
ואת מעצמות העולם
והנו השבוע למאן־
וע המוכזי במוחב.

אתם מציעים לא להאמין גם למשטרה
ולבית-המשפט. האם לרעתכם הניעה שעת
״איש הישר בעיניו יעשה?״
שפרה גבעולי, פתח־תקוה
להיפך. הגיעה השעה שצמרת הסשטריה תעשה
את הישר בעיני החוק.

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערבת:
שיוט כהו

טרגדיה ושמה סהר

עורכי־משנה:
רוגסיתז • ,ווי סיד
עורו כיתוב:
סילבי מ ת

רחוב נליקסון * ,תל־אביב, סלגון ,267* 6
ת. ד .136 .סע! לסברקיס ׳ :מולסדרס-.
חסוציא לאור: העולם חזח בע״ם.
ר1ום ססח סתם במים, ת״א, סל,62239 .
חה 9צח: דוד ם ו3ל ובניו, תל־אביב.
חסערכת איננה אסרייח לתוכן תנזודעות.

העתון

הנקרא

עורו תבנית:
•תדון דור

הכל ברור ומובן לאחר פסק הדין ההיסטורי.
בדמוקרטיה הצעירה של ישראל
שורצים כמה ברנשים מם וכנים מסוגם של
שמואל תמיר, אורי אבנרי ושורת המתנדבים,
שנטפלו ללא סיבה אל עמוס בדנוריוז, בחור
נחמד וישר וטפלו עליו האשמות כה
חמורות. מה יש? אסור לעמום להרויח
קצת מהצד?
אהרון בכר, גבעתיים

1לפ הטערכת:
אריח דיו

אם את הופעתו של סהר בבית-המשפט
כינו השופטים רק בשם טרגדיה, הרי יש
לראות בפסק הדין טרגי-קומדיה.
לוי נדב, ירושלים

חברי המערבת:
ישראל ביגר. שייוו נלור, לילי גלילי.
רויד הורוביץ, רוחי ורר. רוני ווהר.
אברהם הרמוז, או מ ר מאובר, אלכם מסים,
אביבה ססו, עמום הינז, שלמה הרן.

היכן חוש הצדק האנושי שלכם. אתם
פותחים מגבית למען השורד, כדי שתוכל
לשלם את סכום הפיצויים לעמום בן־נוריוז.
מדוע אין אתם פותחים במגבית למען סהר?
האם הוא חייב לדעתכם להצטרך למעגל
הגדול של מחוסרי עבודה?
דוד קנטור, תל־אביב

:תב בכיר:
איי חבור

ביותר בכו

שורת המנדבים
אשר מתפקידו השיגרתי הוא לעבור על
גלימות העולם הזה ולתרגם חלקים ממנו,
ומעתונים אחרים, לצורכי שרותי המודיעין
והתעמולה המצריים.
את רשותך ל לפנות
לקורא
חשיבות העניין,
יצדיק את הדבר

הפעם אני נאלץ לבקש
השתמש במדור זה כדי
אחד מסויים. אני מקווה כי
בו תלוי גורלו של אדם,
בעיניך•
הדברים הבאים מופנים אל הפקיד המצרי

אני מבקש אותו בזה לתרגם באופן דחוף
את המכתב הבא, המכוון לנשיא מצריים,
גמאל עבד אל־נאצר. נא לדאוג כי
המכתב הזה יגיע במהירות האפשרית ל לשכת
הנשיא, על מנת שיובא לתשומת-
לבו האישי.

ביכבאשי יקר,
לפני עשרה ימים אסרו אנשיך בפתח תעלת־סואץ את העתונאי־הימאי רפי (״נלסון״)
אילון, שליח ׳העולם הזה על סיפון האוניה בירגיטה סופם. כעבור יומיים הודיעה תחנת־השידור
של קאהיר כי ישוחרר ויקבל עזרה פעילה במילוי תפקידו העתונאי על אדמת
מצריים, מאחר שהוא שייך למערכת העולם הזה, הידועה בעמדתה האמיצה למען הצדק
והשלום במרחב.
למחרת היום שידרה אותה תחנה הודעה, כאילו מטילים שלטונות מצריים ספק בכך אם
רפי אילון הוא באמת כתב העולם הזה, מאחר ששמו אינו מופיע ברשימת חברי־ד,מערכת
בראש גליונות השבועון. באותו יום הודיעו כמה מעתוני קאהיר כי אילון חשוד כמרגל.
ידיעות אחרות טענו כי הוא ״הודה״ כביכול שהוא שליח שרותי־המודיעין של צה״ל.
הודעתי באותו ערב לנציגי סוכנויות רויטר, יונייטד פרס וטאס״ס כי אילון הוא כתבנו,
וכי הרשימה בראש גליונות העזלם הזה אינה כוללת את שמות כל כתבינו ועובדינו. שמו
של רפי נלסון הופיע בראש כתבות רבות בעתון, בלחיית תמונתו.
באותה הודעה הבעתי את תקוותי כי אתה תנצל הזדמנות זו כדי להפגין, ביחסך לרפי
אילון, כי יש סיכויים להבנה בין שני עמינו.
כעבור יומיים, בשבת, הודיע רדיו קאהיר בשפה הערבית שהודעתי זו הגיעה לידי
שלטונות מצריים, וכי הם ידונו בכובד ראש בגורלו של אילון לאור דברי.
הרשה לי עתה לפנות בענין זה ישר אליך. אין צורך לומר לאיש כמוך, חייל מקצועי
וותיק, כי הטענה כאילו רפי הוא מרגל אינה אלא מגוחכת. התצלומים שצולמו על־ידו,
מעל סיפון האוניה, הם תצלומים אשר אלפי ימאים אחרים, בני כל העמים, העוברים מדי
יום ביומו בתעלה, יכולים לצלמם. אני מניח כי הצבא המצרי אינו מקיים מיתקנים סודיים
בטווח הראייה והצילום של מלחים אלה.
אני מוסר בזה את מילת־הכבוד שלי כי רפי אילון הוא כתב העולם הזה, וכי עלה על
סיפון בירגיטה טופט בתפקידו זה, על מנת לכסות את הפלגתה. הוא הודיע למערכת מראש,
במיברק מראנגון, על בחינתו לעבור בתעלה על סיפון אוניה זו, ואנו נתנו את האישור
שלנו לכך. דווקא נציגי משרד־החוץ של ממשלת־ישראל יעצו לו להימנע מכך.
אינני מבקש מעשה־חסד, ואיני דורש יחם מיוחד לכתבי העולם הזה. אני דורש את
חופש־התנועה לכל עתונאי ישראל בארצות ערב, כשם שאני דורש את חופש־התנועה לכל
עתונאי ערבי במדינת ישראל. כאשר תתגשם דרישה זו, ועתונאי המרחב יוכלו לנוע
באופן חופשי ממאראקש ועד מוסול, יוכלו למוטט את חומות השנאה והפחד ההדדי בין
עמי המרחב׳ שאינם יודעים איש את שאיפות רעהו.
אולם בכל זאת עוקבים המוני ישראל בענין מיוחד דווקא אחרי גורלו של כתב העולם הזה
על אדמת מצריים. הם יודעים כי העולם הזה לחם במשך שבע שנים ארוכות למען השלום
במרחב, למען ההכרה בשאיפות הצודקות של תנועות־ר,שיחדור הערביות מאלג׳יר ועד
סואץ, למען השתלבות ישראל באיחוד שמי גדול. הם יודעים כי העולם הזה עקב בהבנה
ואף באהדה אחרי שאיפות הקצינים החופשיים במצריים, וכי מתח ביקורת על הצטרפות
ישראל לחזית האימפריאליזם האירופי.
בעיני המונים אלה, יהיה שיחרורו של רפי נלסון אות לכך כי אכן יש הד לקריאתם
של המבקשים לכרות ברית בין תנועת־השיחרור העברית ותנועת־השיחרור המצרית. התעללות
ברפי נלסון תצעיד מאבק זה צעדים רבים אחורה.
ההחלטה היא בידך, ואני מקווה שתהיה נבונה ושקולה.

משטרור

...ברור שלאחר מלחטות־פנימיות כה סוערות
מניע לכל קציני משטרת־ישראל לענוד
את אות־סיני, ואולי עוד אות־גבורה מיוחד.
אנב, האם הקצין ירקוני, שישב כל עת

משפט עמום באולם בית־המשפט, קיבל נם
הוא את אות־סיני?
ס. גבירץ, חיפה

סווי בצמרת להביע שוטרי בשירות
לטיהור

מחתרת לראווה
רק עכשיו נזדמן לי לקרוא את עדותו
של אלישווילי בהעולם הזה 1030 אין
כאן כל חידה, כפי שטענתם. יש כאן פשוט
הצגה מגוחכת שאפשר לסכמה בערר כד:

סור, הבנתי מה באמת מתרחש
המשטרה. כשוטר וותיק, הרשו לי
את תורתי בעד הרשימה היפה.
משטרת ישראל, העובדים הישרים
החוק הישראלי, תומכים במאבקכם
המשטרה.
שוטר, תל־אביב

ממזרי כל ישראל — התאחדו! אין לכם
מה להפסיד בלתי אס כבליכם, ועלמה ומלואה
לזנות בה.
גלריאדה נדהמתי לקרוא על הנפיון להוציא בחו רות
תמימות לתרבות רעה במסווה של
חברת סרטים (העולם הזה .) 1031 ער
כמה שקראתי, עד היום טרם מצאה ה משטרה
לנחוץ לעצור או לאסור את
הרמאים.
דב פזמוני, קרית ביאליק
קראתי בעיון רב את כתבתכם היוצאת
מגדר הרגיל על נלר ולהק הסרסורים
שלו. אני מוכרח לציי; בסיפוק שאתם
נכרים מושלמים ובערבית אומרים סלנר
תק. אני מאחל לכם שתצליחו לעשות
קצת סדר במדינה הקטנה והצעירה שלנו.
עוזי דרוין, כפר־סבא
בעתונכם הנכבד הופיעו כתבות מספר
ביושר לגוך המכנה את עצמו חברת כרמו
פילם, ואשר כפי האמור במאמריכם התיימר
לעסוק בייצור סרטים בדרכים בלתי נאותות.
אי־לזאת נבקשכם להביא לידיעת קוראיכם:
חברת כרמל פילם בע״מ היא חברת הסרטים
הוותיקה ביותר בארץ, ואין כל
קשר או מגע בינה לבין הפירמה המכנה
את עצמה בשם כרמו פילם.
חברת כרמל פילם רשומה כחוק והאנשים
המתוארים בסאמריכם יחדו להם את השם
המטעה הנ״ל שלא כחוק. רק מתור פיר־סומיכם
נודע לנו על קיום הפירמה הנ״ל.
למותר לציין כי הדמיון המטעה שבין
השם כרמו פילם לבין ״שמה הרשום של
חברתנו, גרם לנו נזקים עצומים, לעסקינו
ולשם הטוב של חברתנו.
אנו שומרים לעצמנו את הזכות לנקוט
באמצעים חוקיים ננד האנשים הנ״ל ולבקש
תשלום פיצויים מהם ומתן צו מניעה ביחס
לשימוש בשם הנ״ל.
סרטי כרמל בע״מ, תל־אביב

חינוך צבוע
לפני זמן קצר נפל לידי עלון התלמידים
אבים של תלמידי בית־החינוד תיכון ירושלים.
אחד התלמידים שאל באותו עתוז
מרוע אין העולם הוה נכלל בין העתונים
בחדר הקריאה של בית־הספר. על כד ענה
לו המורה דוד אלדר :״לדעת המורים אין
העתון מתאים לחדר הקריאה של בית-
הספר״.
כבוגר אחד המחזורים האחרונים של
בית-ספר זה אני סבור כי לעצום לציבור את
העיניים זוהי צביעות, ואילו לנסות לעצום
את עיניהם של תלמידים בביודספר תיכון,
זר, ממש פשע.
בוגר בית־חינוך תיכון, ירושלים

נטיח לצכרית
קורא ברנד כאמריקה
איש ש.ב. ועור איש ש.ב. הלכו לפגוש איש
ש.ב. שכביכול לא היה איש ש.ב ,.יחד יצרו
מחתרת נגד הש.ב. והלכו להודיע על כר
לש.ב.
ברומא נהגו השליטים לעוור את העם
במשחקי־זירה. אצלנו עושים זאת במחתרות.
ליאורה, תל-אביב
ע י השבועות האחרונים חשבתי שאנו
חיים ב־ ,1957 אולם מתברר שאנו חיים
ב־ ,1984 בפיקוח האח הגדול. איד מחזירים
את השעון אחורנית?
עמי ליאונוב, ירושלים

היכן השרברבים 7
בארץ הזאת נולדים עם השקפת־עולם.
לאחר כל גני־הילדים ותנועוודהנוער שעברתי
בהן, האמנתי שמה שנקלט במוחי הוא הטוב
והבלתי ניתן לשינוי. מעולם לא האמנתי
שאני מסוגל לאלימות. לא תיארתי שצריכים
להזמין שרברבים לברזי־המדיניות. עתה,
לאחר גילוי פרשות־השחיתות, ריגול ורי•
גול־שכננד, הורדת מסכי שחיתות ושקרים
ושאר ירקות מצחינים, נקראים בעלי־מקצוע
מתאימים להעביר לנגב במקום את הירקון,
תעלת־ביוב מסויימת, היוצאת לאור מרי
שבוע והמבקשת להשליט בארץ משטר של
טרור ושל דיכוי.
זהו מקור הסכנה העלול לננך נם טובים.
אחרת נמצא את עצמנו יום אחד משוללי
חרות־הפרט וחופש־הדיבור.
יחזקאל טנאי, מושב נבעתי

עדת ממזרים
״האשה שצולמה בלילה״ (העולם חוה ) 1032
וויים מרתק ומזעזע, המעיד ער

היכן דוחפת הכפיה הדתית אזרחים ישרים.
זהו רק מקרה אחד מני אלפים, בהם הופכים
הוקי־האישות בישראל את חיי המשפחה
לגיהנום. הגיע הזמן למסור חוקים אלה
לבתי-משפט אזרחיים
ח. דולן, חיפה
יותר מחפיר ממעשה הבעל שצילם את
אשתו הוא המשפט המבריח אנשים לחשוך
את חייהם האישיים קבל עם ועדה...
ברכה זינגר, רמת־גן
מכתבים משטרת־ישראל, כפי שהיא מתוארת י
עתונכם (העולם וזווז ,).1032 היתה יכולה
בקלות להוות את צמרת השלטון הסובייטית.
קשה לדעת מי יכול ללמוד ממי בשיטות
טיהורים וחיסולים אישיים.
גדעון כגן, תל־אביב

בהתאם להודעתכם במדור המכתבים (העולם
הזה )1032 הנני מצרך המחאה על־סר
20ל״י כהשתתפות בתשלום הפיצויים
לעמום בן־גוריוז.
א. ברט, חיפה

גם מתנגדי הכפיה הדתית שאינם נפגעים
במישרין.
צדוק גילדון, תד־אביב

נרעדתי לקרוא בהעולם הזה 1032 על
מזימת הרבנים לשלול את זכות הנשואים
מאלפי תושבי הארץ, שהם בנים לזונות
בלתי־נשואים. הפעם אין המדובר בכפיה
דתית העוסקת בענינים כמו רחיצה בים,
או אכילת בשר חזיר, אלא בשאלת חיים,
המונעת את זכותם של אלפי אזרחים להקים
משפחה במדינה.
לפי חוק הארץ יש רק פתרון אחד לאלפי
האנשים שחוק הכפיר, הדתית נוגע בהם.
אני מציע שכל אלה יתאחדו בעוד מועד
ויקימו עדה דתית חדשה משלהם שתוכל
לבצע נשואין. אין ספק שאז יצטרפו אליהם

אני עובד בתור צלם תעשייתי בחברה
המייצרת כדוריות. זוהי חברת ענק המעסיקה
אלפי פועלים ועובדים. נליון חג
השבועות שלכם (העולם הזה ) 1025 עורר
ענין עצום בין כל חברי לעבודה (לא יהודים)
בתצלומיו ושערו. הוא עבר מיד ליד,
וגם תוכנו היה נושא לויכוח לאחר תרגומי.
תמונתה של הנערה במודעת הפרסומת
בעמוד האחורי עוררה נטיה כללית לבקר
בארץ ולהיוכח אם אמנם ישנם צבריות
כאלה. בתצלום המצורך (ראה תמונה) אני
נראה כשאני מראה את העתון לאחד הצלמים
של ההברה (שמאל).
משה ברנד, ניו בריטן, ארה״ב
הקורא ברנד אינו צריך לעצור בעד חבריו
מלבקר בארץ, אולם הדוגמנית רנה וים,
המופיעה במודעה האמורה, אינה צברית,
אלא ילידת הונגריה.

ריח של ביזנס
אינני שייכת לאלה הרצים לראות כל
דבר. אבל כשקראתי על תערוכת בית־ונן
ראיתי חובה לעצמי לבקר בתערוכה. ב־כתבתכם
על התערוכה כתבתם כי מביאים
את תושבי המעברות במשאיות לתערוכה.
אינני מבינה, האם חושבי המעברות יקנו
כלים מפלסטיקה וסירי לחץ. לדעתי רצוי
היה לארגן תערוכה שיראו בה כיצד לסדר
בית ונינה בצורה נוחה, שימושית ובטעם,
ולא הערוכה שרק ריח ביזנס נזרך ממנה.
חנה נמרי, תלמי־מנשה

הרוך הנשי
הרשו לי למחות נמרצות על דברי סגן-
אלוך דינה וורט (העולם הוה ) 1032 כי
תפקידה של החיילת בצה״ל להעניק רוד
גשי לחיילים הקרביים. למקרה שתהיה לי בת
לא אסכים שהיא ״תעניק רוך נשי לצה׳ל״,
כי לא לזה התכוונו מחוקקי חוק שירות-
חובה לבנות. לחיילית ישנם וישנם מספיק
תפקידים הוגנים.
עובד גושן, עתלית

סטטוס של אסיר
כמהאה נגד אזלת ידה של המשטרה,
באי־טיפולה בתופעת העישון בצבור, סרבתי
לשלם קנם שהוטל עלי בגלל עבירת תנועה,
וזכיתי ליהנות מסטטוס ״של אסיר.
כדאי לפקוח את עיני הצבור על ה נשלחתי
הישראלי.
תנאים
בבית־הסוהר
לבית־הסוהר רמלה, לא הורשיתי לקחת
עמי כל חוטר קריאה. התזונה בבית־הסוהר
היתה לקויה בהסר ביחס לפירות וירקות.
השמיכות הנו בלויות, קרועות ומתפוררות.
העיקרית היא, שבפני
אולם טענתי
האסיר המשתחרר נפתח שער בית־הסוהר
וחסל. מה יעשה אסיר שמקום מגוריו רחוק
ובכיסו אין כסך? האין זה מן ההוגן
להחזיר את המשתחרר לנקודת מגוריו או
למקום ממנו נשלח?
שלום זמיר, תל־אביב
העולם יחזה 1033

המזכיר הכללי של האו״ם, ממשלת ישראל, נשיא מצריים ושגרירי
המעצמות -כל אלה טיפלו השבוע בגורלו של שליח ״העולם הזה״,
שיצא למיבצע העתונאי הגדול ביותר מאז קום המדינה ואשר
כתבתו האחרונה לפני המעצר, שהגיעה לישראל עם האניה
פורצת הסגר הסואץ ״בירגיטה טופט״ ,מתפרסמת בעמודים אלה.
ך* כל היה פתאומי מאד. התכוננתי כבר
| ולעלות על האוניה הבריטית, שהפליגה
להונג־קונג ולטוקיו, כשפתאום הודיע לי
הקפטן כי בעוד יומיים־שלושה נצא כנראה
לחיכה, דרך תעלת־סואץ.
דבריו של הקפטן עוררו בי צמרמורת.
לאחר תשובתו השלילית של השגריר המצרי
בראנגון, שהודיעני בצער רב כי
בקשתי לקבלת אשרת־כניסה למצרים נדחתה,
חשבתי כבר כי במקרה הטוב ביותר
אזכה לראות את התעלה רק -לאחר כריתת
הסכם־השלום בין ישראל למצרים. עכשיו
לא היה כבר ספק כי אראה אותה עוד
לפני כן.
רצתי לנמל. כשעליתי בכבש האוניה הבריטית,
כמעט ונפלתי לים מרוב התרגשות.
נכנסתי לתא הקפטן הבריטי, והודעתי לו
כי אני נאלץ לוותר על ההפלגה הנעימה
במחיצתו. הוא הבין אותי. יש להם חוש
בריא לעתונות, לבריטים.

העתוכאי הראשון שלא יעבוד
ותר מאוחר חזר הכל להיות כמקודם.
י הסירים במטבח, המגבות ליד הכיור
וקציני האוניה הרעבים תמיד. יצאנו מראני
גון כשבירגיטה טופט עובדת במהירות של
14 קשר, וכשסימני הדליקה הגדולה, ש פרצה
בחדר המכונות, ניכרים בה עדיין
היטב־היטב.
למעשה, החליטה הנהלת החברה להשאיר
את הספינה בראנגון, עד גמר כל התיקונים,
אולם רטינות הצוות גברו מיום ליום, עד
שהקפטן החליט לסיים את פרשת התיקונים
בקופנהגן ולזרז את מועד ההפלגה לחיפה.
גם ההחלטה לנסוע לחיפה, ולא לאילת,
היתד, תוצאת השריפה. הקפטן לא רצה
להסתכן יותר בכניסה למפרץ אילת, ורק
אחרי־כן לחיפה, והחליט לצאת ישר לחיפה.
לא היה על הספינה אדם יותר מאושר
ממני למשמע החלטה זו. הפירוש הישיר
שלה היה: רפי נלסון יהיה העתונאי הישראלי
הראשון שיעבור את תעלת־סואץ. או —

העתונאי הישראלי הראשון שלא יעבור.
יצאנו לדרך. הייתי כבר מלצר סוג א׳,
מפני שאת סוג ב׳ תפס העוזר שלי, צ׳אר־לי,
הנער מקולומבו. למעשה, שכרנו את
צ׳ארלי רק לימים שבירגיטה עגנה בקולומבו,
ואני ירדתי לחוף לעשות כמה כתבות
להעולס הזה. כשיצאנו מקולומבו לראנגון,
גילינו לפתע שצ׳ארלי, שנעלם יום קודם
לכן, ישן באחד התאים. לא היתד, כבר
ברירה: הקפטן החלים לשכור אותו כעוזר
שלי עד שנחזור חזרה לקולומבו.
כשחזרנו לקולומבו, שבעה ימים אחרי
שיצאנו מראנגון, התחנן צ׳ארלי להישאר
באוניה. ביקשתי מהקפטן שיעשה זאת
בשבילו, כי אני בלאו הכי אעזוב בחיפה.

סוף פר סוף: סרר
* מים אחדים לאחר שעזבנו את קו ׳
לומבו, איבדה בירגיטה טופט את הכיוון.

עד לאותו יום הפליגה בריניטה יחד עם זרם
הגולף של עדן.
על הסיפון שררה התרגשות רבה. בשבילי
זו היתד, הזדמנות מן השמים לנוח
מעט. הקצינים אכלו הרבה פחות מן
הרגיל. אני אכלתי הרבה יותר.
הים סער׳ והגלים הגיעו עד לסיפון השני.
לא נעים ביותר. בירגיטה המשיכה לשוט
ללא כיוון, כשמכונותיר, אינן המכונות ה משובחות
ביותר שאפשר להשיג היום בשוק
הספנות העולמי.
בתשע בערב היה עלינו לפגוש במגדלור.
בעשר עדיין לא ראינו דבר. באחד־עשרה
נראה חוף מרחוק — איש לא ידע איזה
חוף הוא זה.
זרמי מים ענקיים, שר,מונסון שהחל בינתיים
גורף אותם, מנעו מבירגיטוז להתקדם
בכיוון הנכון. מהירות הזרם היתה שנים וחצי
מיל לשעה, והסערה התגברה מרגע לרגע.
בתאים שררה אנדרלמוסיה שלמה. כל מה
שהיה בארון נמצא עכשיו על הרצפה,
וכל מד, שהיה על הרצפה הגיע לארון. אני
הייתי דווקא מרוצה מאד מסידור זה. בבת
אחת השתרר עכשיו סדר בתא שלי.

מישהו צריך להיות ראשון
^ יך שהוא, אני לא יודע בדיוק איך,
הסתדר הכל. ב־ 16 ביולי הגענו לג׳י־בוטי,
הנמל האחרון לפני הכניסה לתעלה.
הצטיידנו בדלק, מים, מזון ומאות מזכרות.
בג׳יבוטי הודיע לנו הקפטן סופית שמס־ליגים
לחיפה דרך התעלה. דרך אחרת אין
כמובן. למלחים לא היה איכפת. להם לא
היתד, התנגדות להפליג לחיפה גם דרך הירח.
העיקר בשבילם היה שאחרי חיפה תהיה
התחנה הבאה קופנהגן. המסע לראנגון, וה שהייה
הממושכת בראנגון, התישה את
כוחותיהם לגמרי.
הקפטן הציע לי לרדת בג׳יבוטי .״אין
סיבה מיוחדת לפחד,״ הסביר לי ברצינות,
״אבל אם אינך רוצה להסתכן במעבר דרך
התעלה, כדאי לך לרדת כאן.״
החלטתי כמובן להישאר. סוף כל סוף,
מישהו צריך להיות הראשון.
ירדתי לחוף, קניתי עוד קצת מזכרות,
ניסיתי למצוא מישהו שיודע לדבר אידיש,
לא מצאתי וחזרתי לאוניה.
השיירה הבאה בסואץ היתד, צריכה לעבור
ביום שני. החלטנו להגביר את המהירות
ולהצטרף אליה, כדי לא להתעכב עוד
כמה ימים. אולם ההחלטה לא עמדה ביחס
ישר לנכונות המעסה של המכונות המקולקלות.
בשעה
חמש אחרי־ר,צהרים, ביום שיצאנו
את ג׳יבוטי, צילצל הפעמון על גשר הפיקוד.
חדר המכונות הודיע על קילקול
חמור במערכת ההגה.
הספינה עצרה. הקפטן והמכונאי הראשון
ירדו למטה. כשעלו סיפרו שההגה נשבר.
אחרי כמד, שעות של נסיונות נואשים
לתיקון מערכת ההגה, החליט קפטן לולק-
להפעיל את מערכת ההגה הרזרבי.
ההגה הרזרבי הוא יצור גדול מאד. שני
מלחים מפעילים אותו במשותף מירכתי
הספינה, והפקודות להפעלתו ניתנות מגשר־הפיקוד
בעזרת משרוקית. המצב לא כל־כך
אידיאלי, ובכל זאת המשיכה בירניטה בתנועתה
קדימה, כשל המלחים, הנמצאים
בחופשה מעבודת המשמרת, יושבים על
הסיפון ומטילים חכות עצומות אל מימי
הים האדום, השורץ דגים.

תייר ישראלי בהתגדבות
^ ין מברק למברק שהקפטן שולח
. 1לקופנהגן ודורש לדאוג לתיקון מערכת
ההגה בכניסה לתעלה, מנהלים הקצינים
וויכוחים נמרצים בשאלה אם המצרים ירשו
או לא ירשו לספינה לעבור בתעלה.
הנושא המרכזי בוויכוח הוא גורלי. כולם
מסתכלים עלי ברחמים, ומפחדים לדבר
בנוכחותי על נושא זה.
לגבי הספינה כולם כמעט בדעה אחת
שהמצרים ירשו לעבור, בגלל התערבותו

דרכי אל הסואץ
מראש של שר־החוץ הדני, שהודיע לממשלת
מצריים על בואה הצפוי של בירגיטה טופט.
בקשר אלי, הוויכוחים הם סוערים יותר.
כשאנו מתקרבים לתעלה, אני שומע כבר
סיפורים חדשים. הקצינים מתלחשים שה מצרים
כבר הודיעו לשר־החוץ הדני כי
ירשו לבירגיטוז לעבור, אבל לא יושיטו לה
שום עזרה במזון׳ דלק או חלקי מכונות.
הקפטן אומר שהוא מצפצף :״נעבור איכשהו.״
אני
מכין את חפצי במקרה ש שיקרה
משהו. עד עכשיו ישנתי בתא הנוסעים.
מראנגון לא הפליג איתנו שום נוסע, התא
היה פנוי. הקפטן אומר שאם אהיה בתא־הנוסעים,
יחשבו המצרים שאני אינני מלח,
כי אם סתם תייר ישראלי, העובד בהתנדבות
במטבח האוניה.
בהזדמנות זו, שאני מעביר את החפצים,
אני מבחין בפעם הראשונה שאני בעל רכוש
עצום: כמה עשרות פילים מכל הסוגים,
פסלים, מכתבים, מעטפות בולים וכל מיני
סמרטוטים אחרים.

סיגי מימין, התערה משמאל
מימיננו
ף כנסים למפרץ סואץ.
^ מדבר סיני. מעניין מאד לראות את
המדבר מהצד הזה.
הצ׳יף־סטיוארט פיטרסון מבקר במטבח
ומסביר לצ׳ארלי את מבצע סיני. כשיצא
את אילת קיבל פיטרסון אלבום באנגלית

ידענו שאין מעם להתווכח עם רפי. ראיתי
כבר הרבה ימאים, אבל זה היה המוזר ו הנחמד
בכולם. הסברנו לו, הקפטן ואני, ש הוא
יוצא לסואץ על אחריותו הפרטית,
וכי הוא עלול גם להיעצר ולהיכלא בבית־סוהר.
אשר לאוניה, היינו בטוחים כי לא
יאונה לה כל רע.
לפני שנכנסנו לתעלה, היה נדמה שרפי
החליט להיזהר בכל זאת. נשמתי לרווחה
וקיוזיתי שהכל יעבור בסדר.
בצהרים הגענו לפתח התעלה. ישבתי בתאי
וערכתי את חשבונות המזון והדלק,
כשלפתע ראיתי צל על חלון־התא. הסתכלתי
החוצה: רפי עמד ליד המעקה.
עד שקפצתי החוצה לסיפון, היה כבר
מאוחר. המלחים המצריים ואנשי־המכס הב־הבחינו
בו על סיפון הבירגיטה. צעקות־אימים
נשמעו על החוף. מאחד הרציפים
של נמל סואץ יצאה סירת משטרה במהירות
גדולה לכיוון שלנו.

כירה וכריכים למצרים
ך* וץ מצרי היה הראשון שטיפס ו־
^ עלה במדרגות הכבש של הבירגיטה.
הוא ביקש לראות את הקפטן שלנו וניגש
מיד לענין :״באנו לעצור את הבחור!״
רפי היה בחדר האוכל. קראנו לו לבוא,
והוא נכנם, כשחיוכו התמידי על שפתיו.
הסרן המצרי היה שבע־רצון. הוא הורה
לחיילים, שבאו אחריו, לקחת איתם אר.

שרות שרפי ייעצר בסואץ. רפי לא הבין
דבר מכל השיחות הללו. הוא המשיך להגיש
לנו את הארוחות לשולחן ולצחוק
כל הזמן על חשבון השפה הדנית שבפינו.
עכשיו לא היה זמן לצחוק. רפי נראה
עדיין אמיץ ביותר. הקפטן נראה נבוך .״זוהי
ספינה דנית,״ אמר לקפטן המצרי ,״אני
חושב שאין לך שום זכות לעצור את המלח
שלי.״
לסרן היה יותר מזכות. היו לו חמש
סירות מלאות חיילים ושוטרים, שהקיפו את
בירגיטה ואיימו עליה ברוביהם. רפי היה
מוכרח לרדת. הוא לקח כמה מחפציו, הרבה
גייר ישני עטים, נפרד מכולם והמשיך
לחייך.
״פיסרסון! נתראה בפורט־סעיד צעק
אלי מהסירה המצרית. הקפטן המצרי הבטיח
לו זאת. הוא הסביר לו כי הוא יוטם לקהיר,
ומשם בחזרה לפורט־סעיד.
מאז לא ראינו אותו. בתאו נשארו כל
החפצים, כמה עשרות פילים, מערכת כלי
תה צ״לונית וחפצים אישיים. כשנכנסנו
לנמל חיפה, קלטנו בין המברקים את מברקה
של אמו מירושלים :״ברוך בואך למולדת.
אני מגיעה ברכבת מחר בשעה . 1030 אחכה
לך בחברת שהם. נשיקות מאמא.״
הצוות הצטער מא־ד על מעצרו של רפי.
צ׳ארלי הצילוני אפילו בכה מעט. רפי היה
חברו הטוב ביותר על הספינה. בשבילנו
היה רפי חבר וידיד טוב, והישראלי הראשון
שהכרנו מקרוב. אני מקווה שהוא ישוחרר
בקרוב״.

כזוב

שי ש ת מונו ת

^ • ב ה חו כ ל לי ל ק חייך בכל פעם שן
הזכירו את השם רפי. ניכר היה ש־הידידות
בין המלצר לבין רב־החובל היתר
הדוקה ביותר.
״עשינו את הכל כדי לאפשר לרפי לעבוד
בעבודה עתונאית בנמלים. בקולומבו שכרנו
את צ׳ארלי, על־מנת שרפי יוכל לרדת
לחוף ולצלם. שמחנו שהבירגיטה מצולמת
ומוזכרת בלי־סוף בעתון מצוייר, ושמחנו
לקבל את העתונים שנשלחו לרפי לראנגון.
חבל שאף־פעם אי־אפשר לדעת באיזה צד
מחזיקים את העתונים שלכם, ומאיזה צד
קוראים אותם. טוב שיש תמונות, זה נותן
את הכיוון הנכון.״
לגבי שחרורו של רפי, היה רב־החובל
אופטימי מאד :״שר־החוץ הדני יטפל בענין
במרץ רב, ובוודאי גם הממשלה שלכם. אין
לי ספק שהמצרים יבחינו כבר בימים הראשונים
שאין שום קשר בין רפי ובין מרגל.
הוא סתם ימאי, עתונאי ובחור נחמד. זה
הכל.״
בבר של הנמל התאספו כל מלחי ה־בירגיטה.
הם הוזמנו על ידי אביו של רפי,
סרטין רוזנצוייג׳ לשתית בירה קרה לחיי
בנו.
״לחיי רפי נלסין ולשחרורו המהיר,״ הרים

רב־המלחים את כוסו .״לחיי רפי!״ צעק
הצוות בדנית והוריק את הכוסות.

מלח המיבחן

ך* פי אילץ, הימאי הראשון שהגיע לסואץ
| מאז פרשת בת־גליס האומללה, היה מעין
מלח־מיבחן, תחליף לספינת־המיבחן שהפליגה
עשרות פעמים על גלי הדמיון של
מדינאי ישראל. אולם הואי לא העמיד ב־מיבחן
רק את גמאל עבד אל־נאצר (ראה
רפורטג׳ה) .הוא העמיד במיבחן קשה עוד
יותר את ראשי ישראל ועתונאיה.
ברגע הראשון קפץ משרד־החוץ על המציאה
כמוצא שלל רב, הזעיק את העולם,
שמח על ההזדמנות להטיל על השולחן הבינלאומי
עוד קלף אחד נגד השליט המצרי.
אולם כעבור יומיים התקרר המשרד באופן
פתאומי. הוא גילה שאילץ הוא איש
העולם הזה.
דוברי משרד־החוץ סיננו לעתונות הודעות
מפתיעות: משרד־החוץ יעץ לנלסון שלא נאסר נלסון שרפי הוסיפו
להפליג,
על־ידי המצרים ״בטעות״ .היתר זאת כמעט
הזמנה גלויה לעבד אל־נאצר לעשות ברפי
ככל העולה על נפשו, הד מדוייק להערת
מזכיר ראש־הממשלה (ראה להלן).
אם שיא ההתנכרות לא הושג על־ידי
משרד החוץ, אם קיבל ציון של ״מספיק-
בקושי״ במבחן המוסרי, השיגה העתונות
הישראלית לעצמה ״לא מספיק״ מצלצל.
ביום הראשון עטה גם היא על המציאה,
הקדישה לרפי כותרות שמנות. אולם מייד
כשנתברר לה כי המדובר בכתב העולם הזה,
הורידה את מסך־ההשתקה על אישיותו של
רפי. בעוד שעתוני העולם הרחיבו את הדיבור
על המלח השבוי, בעל האישיות ה ססגונית,
לא יכלו הקוראים בישראל לקרוא
דבר על עברו ושליחותו. אפילו ההודעות
הסנסציוניות של רדיו קאהיר, שריתקו את
העולם, לא פורסמו ברוב העתונים המקו מיים,
שצרות עינם היתה חזקה מן החוש
העתונאי שלהם.
כשהביע רדיו קאהיר את החשד כי רפי
כלל אינו איש העולם הזה, והיה צורך
דחוף לפרסם הכחשה מטעם עורך העולם
הזה, דבר שאולי יכול היה להציל את
אילון מחקירות והתעללויות, סירבו רוב
העתונים לפרסם את ההודעה. היא הגיעה
לקאהיר רק הודות לעזרה ושיתוף־הפעולה
הנאמן של הסוכנויות הזרות, ובעיקר של
רויטרס הבריטית, יונייטד פרס האמריקאית
וטאס״ס הסובייטית.
אותם העתונים שהתמוגגו מרוב נחת
כשכתב ישראלי עלה לשעה קלה על אוניה
מצרית בנמל איטלקי, הכתירו את המעשה
חסר־הערך כמיבצע־גבורה יחיד־במינו ו נתנו
לו פרס עתונאי, לא היו מוכנים לנקוף
אצבע להצלת עתונאי שהיסתכן במיבצע
נועז חסר־תקדים מאז קום המדינה.
קנאת עתונאים לא הרבתה חוכמה. אך
היא הוכיחה כי עתונות ישראל זקוקה ל־בדק־בית
מוסרי, לא פחות מן המוסדות
שהיא מותחת עאהם ביקורת.

כין הדיפלומטים צולם רפי נלסון במסיבת יום־העצמאות של הצירות הישראלית
בראעון, בשטה שהוא מרכיב את משקפי־השמש הנצחיים שלו. לידו: ישראלים בבורמה.
והספיק

כבר

לקרוא

אותו

על המיבצע,
בינתיים.
״אתה רואה את זד״״ מראה פיטרסון
לצ׳ארלי על המדבר שמימין ,״כל זה היה
שייך לישראלים לפני ששה חודשים.״
במפרץ תנועת־אוניות מרובה. המראה הכללי
הוא כמעט של תחרות ימית. כל
אוניה משתדלת להשיג את השניה, כדי
להכנס לפניה לשיירה. לבירגימה אין שום
סיכוי להשיג בהתחרות כזו, למרות שד,מ־כונאים
שלנו הצליחו לתקן את ההגה
החשמלי.
אני מוריד לתא של צ׳ארלי את כל
החפצים שלי ונכנס לשם בעצמי-- .

על מה שקרה אחרי שרפי נלסון
ירד לתאו של צ׳ארלי ככניסה ל־תעלת־סואץ,
סיפר רכ״המלחים פי־טרסון
לכתכ ״העולם הזה״ שעלה
על סיפון ה״בירגיטה טופט״ ,כה־ניעה
לנמל חיפה :
״כבר בג׳יבוטי אמרנו לרפי שאין לנו
התנגדות לכך שירד לחוף ויחזור לאילת באחת
הספינות העובדות על קו אפריקה־אילת.
הוא צחק :״הפסדתי את כל הטיול
הגד ל להינג־קונג, טוקיו ואוסטראליה, רק
בגלל ד,סואץ. עכשיו אני ארד בג׳יבוטיז*

רפי, הבטיח להחזירו בעוד שעות אחדות:
״זו תהיה חקירה שיגרתית,״ הסביר לקפטן,
״אין לכם מה לדאוב הוא יחזור.״
במשך כל זמן ההפלגה מאילת לראנגון
וחזרה למדנו שאין כל צורך לדאוג לרפי.
הוא יודל היטב־היטב לדאוג לעצמו. בכל
זאת חששנו מעט, והרכינו בשיחות ארוכות
על גורלו, עד שחזר במפתיע, לאחר
שעתיים בדיוק.
״הלו פיטרסון,״ אמר לי בתרועת נצחון,
״אתה רואה שקיבלתי וויזה למצריים. ואתה
צחקת ממני בראנגון.״
בכל זאת לא היה הנצחון שלם. שני שוטרים
מצריים עלו גם הם על האיניה, וביקשו
מרפי להיכנס לתאו ולסגור את עצמו מבפנים.
רפי הזמין בירה וכריכים, כיבד גם
אותם וישב בתאו לכתוב את רשמיו ל-
העולם הזה
עברו שעתיים, וסירת הסרן התקרבה
שוב לבירגיטה .״קיבלנו הוראה מקאהיר
לעצור את מר אילון,״ הסביר המצרי לרב-
החובל שלנו.

הרכה גייר ושני עטים
ףמשךכלחד רן מג״בוטי לסואץ שו־
* חחנו ארוכות כחדר־הקצינים על ד,אפ־

מול הכודהא שוכב רפי מל הריצפה, אחרי שהשיל את נעליו, מצלם את פסל־הענק.
כעתונאי הצטיין רפי בכשרונו לחדור לכל מקום, ובעין זדוח לאנשים ולמקורות ההזוי

ופי נלסון ־ ימאי, עיתונאי וחותו אל אופקים חושים

הסבו על גבי הא׳־פ
הדהים את אמו בהודעה פתאומית, במחצית שנת הלימודים
השביעית בגמנסיה :״אני יוצא לקבוץ, להכשרה!״
אי־אפשר היה לשכנע אותו לשנות את החלטתו. רפי יצא
לקבוצת כנרת, במסגרת חברת־נוער של נוער הקבוצות.

החטוף גפיג׳מה

הרפת קן רפי רוזנצוייג־אילון נולד באותה| ותקופה. בקבוץ היה רחוק מהאם הדואגת והמשגיחה,
היה יכול לעשות כל מה שעלה בדעתו. הוא עבר מענף
לענף, השתלב עד מהרה בחיי החברה התוססים של המקום.
כשהגיע הצו להתגייס לפלמ״ח, היה רפי בין הראשונים.
הוא הבחין מיד כי זהו ענין בשבילו.
הקבוץ היה רק שלב ראשון. התחנה השניה היתד, בגדוד
הפלמ״ח. השלישית היתד, בבית החולים, לשם הוכנס לאחר
שנפצע קשה בעינו מרסיס פגז.
ההורים לא ידעו דבר. המכתבים שהגיעו אליהם, לעיתים
רחוקות, היו פשטניים מאד. ההודעה הקצרה שקיבלו לביתם
אמרה רק זאת :״רפי אילון הוכנס לבית־חולים צבאי אישם.״
להורים הודיעו שרפי נפצע קל. האמת היתר, עגומה רפי יותר: הרסיס חדר לעינו,השחית אותה, הפך את
לנכה בעין אחת.
האם באה לבית־החולים, חיפשה את רפי במחלקות. אי־אפשר
היה למצוא אותו: לא היה זה מקום לאיש כרפי
אילון. למרות פצעיו הקשים רצה רפי לחזור לחטיבה. הוא
שיכנע כמה מחבריו לגדוד, שבאו לבית־הח,לים בג׳יפ, חטפו
את הפצוע בפיג׳מה וחזרו לחטיבה. רק פקודה מפורשת,
רפי לבית־ד,חולים, ממנו יצא
ואיום בעונש, החזירו את
כשתעודת־נכה בידו ותחבושת שחורה על עינו. הוץ מ.ה
זכה לכינוי חדש: נלסון, על שם האדמיראל הבריטי שתוסר,ע

אחרי בית החולים באה תקופה קצרה בקבוץ ראש־הנקרה,
ואחריה תקופת ההרפתקאות הארוכה. דודו של
רפי׳ תושב ארצות הברית, שמע על פציעתו של רפי, הסכים
רפי החליט לנסוע, לממן את
לארחו בביתו שבניו־יורק.
נסיעתו כמלח על אחת מאוניות־המשא המפליגות בקו חיפה —
ניו־יורק.

גישואין וגרושין כשוויץ

ד * ק ״ ההרפתקאות על הים הובילה את רפי מחיפה
1לאיטליה, משם לבריטניה וממנה לארצות־ר,ברית. הוא
גמדיםס קו טיי ם שיחק רפי (מימין) תפקיד בחוג
הדרמתי של בית־הספר העממי, שהלהיב את דמיונו.
^ שהקטנה, בעלת שערות שיבה, התרוצצה בשבוע
שעבר במסדרוני משרד ראש־הממשלה בירושלים, ביקשה
מהפקידים לזמנה לראיון עם דויד בן־גוריון.
אותה שעה היה ביג׳י עסוק וטרוד בשיחות עם פעילי
מועצת פועלי חיפה ועסקני מפא׳׳י .״ראש הממשלה עסוק,
אין לו זמן עכשיו,״ אמרו הפקידים לאשה, שהתרגשותה
גברה מרגע לרגע.
״מוכרח להיות לו זמן!״ קראה האשה ,״אני אמו של
רפי אילון, הימאי הישראלי שנעצר אתמול בסואץ!״
לבסוף קיבל אחד ממזכיריו של ראש־הממשלה את
הגברת רוזנצוייג לראיון. הוא לא היה אדיב ביותר, ניסה
לפטרה בכמה משפטי־הסברה קצרים על כך ש״משתדלים״
ו״מנסים״ ו״מבירים״ .כשהמשיכה להתעקש, ביקשה הסברים
מפורטים יותר על המאמצים הנעשים לשחרורו של
בנה, הסביר לה המזכיר :״רפי אילון הוא כתב העולם הזה.
שהעולם הזה ישחרר אותו

מפואר בבית הרודן הספרדי, הגנרליסימו פרנקו.
באחד הימים התבשרה המשפחה על שינוי משפחתי
קטן. רפי הודיע כי נכנס במזל טוב לברית־הנישואין עם
בחורה שוויצרית. אחרי כמה חודשים הודיע שהתגרש ממנה.

תיירת ע? גב גמ7

ך אותה תקופה נולד רפי נלטון העתונאי. כשחזר
לארץ, לאחר מסע ההרפתקאות השני רצה להשיג שתי
מטרות: לצאת למסע השלישי ולהתפרנס מעבודה עתונאית.
שתי המטרות הושגו, אך לא מיד. לפרנסתו ולמימון
המסע השלישי היה רפי נאלץ לצאת לעבודה במפעל ים־
המלח. משם עבר למפעל הנחושת בתמנע, שימש כנהג חג׳ים
הפרטי של מאיר בית־אש, מנהל המפעל.
בתמנע התקדם נלסון אל המטרה ד,שניר״ הוא החל
לפרסם רשימות משעשעות קצרות בטור שבועי חשדה ב,קר
ועד אילת בידיעות אחרונות. הטור של נלסון עסק ברכילות
מחיי תושבי אילת, ספורים אישיים של פ עלי תמנע, הוזי
מחנות הצבא שבמרחב ופרטים בלתי ידועים עד אז למרבית
תושבי הארץ על זאבים בערבה, עונת ההתיחמות של
צבאי המדבר ושיירות המבריחים.
בימים שלפני מבצע־סיני היו אנשי מרחב אילת מעטים
ביותר. עד מהרה התבלט רפי בין המעטים, הפך לשם־דבר
בכל רחבי הארץ, בדיחותיו ותעלוליו התפרסמו בכזבים
לילקוט של העולם הזר, ובמדורים דומים בעתונים אחרים.
המפורסמת בהם היתד, אודות כלבו, נמרוד, אותו הביא
באחת הפעמים בהן חזר מהצפון. כשנשאל היכן קיבל את
הכלב, שהיה מאומן להובלת עוזרים, הסביר רפי ברצון:
״פשוט מאד. נכנסתי למשרד־הבטחון, עצמתי את (־.עיניים,
והכלב הוביל אותי החוצה.״

אוב?

טיסקאניגי הצעיד

ל א(? אדישותו של מזכיר ראש ממשלת־ישראל,
^ עסקו אותה שעד, כל סוכנויות־הידיעות הגדולות בעולם,
וכמה ממיטב מדינאיו, בגורלו של הצבר, אשר איש מהם
לא הכיר את שמו לפני שבוע. מי האיש שעמד במרכז
הסערה הבינלאומית הזאתז
רפאל רוזנצוייג נולד בתל־אביב, גדל בשנות־חייו הראשונות
ככל צבר אחר בן־גילו, שיחק עם ילדי־השכנים
בסימטת־החול של הפרבר התל־אביבי, ביקר בטיפת־החלב,
נכנס בגיל שלוש לגן־הילדים. אולם אז קרה הדבר שנתן
כיוזן חדש לחייו, הוציאו מכלל חבריו: הוריו, מרטין
וארנה רוזנצוייג, נפרדו.
רפי נשאר אצל האם, שעברה לחיפה. בהיותו בן שש,
הוכנס למוסד אהבה שבקרית־ביאליק, הצטיין בלימודיו,
אך לא בהתנהגותו.
כששואלים את ארנה רוזנצוייג באיזה מקצוע הצטיין רפי
במיוחד, היא מרבה לספר על כשרונותיו הדרמתיים והי־מוסיקאליים
:״היה לו כשרון מיוחד למישחק. הוא השתתף
בהרבה הצגות של החוג הדראמתי בבית־הספר, ניגן על
כינור ואהב מאד מוסיקה. פעם נכנסתי לחדר וראיתי את
רפי כשהוא עומד כשר,כינור בידו, מנגן משהו בלי תווים
וצועק :״אני טוסקאניני!״
בכל זאת, למרות כל הכשרונות ואולי בגללם, לא התמיד
רפי אף לא באחד מהשטחים המרובים בהם,הצטיין. כשחשב
שהוא כבר די עצמאי כדי להחליט בעצמו מה עליו לעשות,

א לי להבנומ רפי נלסון, שהצלחתו בין הנערות
היתה לאגדה בארץ, צולם כאן בחברת לאה חבס,
קרובה של ח״נ דויד המ־,ן,י לשעבר ציר בבורמה.

בעניבה ובלעדיה .״רק בקושי הסכים להצטלם
נשקנו לו את העניבה הראשונה,״ סיפרה אמו. משמאל
צולם רפי בהיותו בחברת־הנוער בקבוצת כינרת.
שלח עשרות גלויות צבעוניות, סייר בכל רחבי היבשת,
חזר לאחר שנה תמימה לישראל.
באחד הימים יצאה הגברת רוזנצוייג למרפסת דירתה,
כששמעה צפירה חדה של מכונית מחוץ לבית. כשהסתכלה
בכביש ראתה את רפי יושב במכונית קרייזלר חדישה,
בעלת מספר אמריקאי, נוהג בה כבתוך שלו.
מסיפוריו של רפי קשה היד, להבין הרבה. מכתבים
שבא־ אחרי־כן מארצות־הברית הסבירו כי המכונית היתד,
מתנת הדוד, שרצה בדרך זו לדאוג לשיקומו של רפי.
רפי הפך לנהג־מונית. איגוד־הנכים דאג למספר ירוק,
והנהג העליז, בעל הזקנקן השחור ומשקפי־השמש הנצחיים,
הפך לדמות ידועה בכבישי הארץ.
כל זה נמשך רק שנתיים. בתום תקופה זו הודיע רפי
לאביו כי מכר את הקרייזלר ב־ 5500ל״י, וכי הוא יוצא
״בשבוע הבא לטיול באירופה.״
הידיעות מרפי, הגיעו, כרגיל, דרך העתונות. רפי, שהצטייד
בתל־אביב בתעודות של עתון־ספורס ושל שבועון קטן,
שהפסיק את קיומו לאחר כמה חודשים, סיפר בכתבות
ארוכות על מישחקי־המזל במונטד, קרלו, ועל נשף. ריקודים

דגים,שדתה קוניאק

ך*ינתים החליטה מועצת אילת לטפל בענף מ, זנח:
— 1תיירות. רפי, בעל דרכון מוחתם בעשרות אשרות
כניסה, נראה בעיני חברי המועצה כמתאים לטפל ברצינות
בשטח זה, לעזור לאוסקאר פרידמאן, המשוגע לעניני
התיירות של אילת, במלאכתו.
התיירים חבבו את רפי מאד. הספורים על הבחור
הצעיר והעליז החי על שפת־הים, אוכל דגים ושותה
קוניאק, עברו מפה לאוזן בכל בתי־המלון ברחבי הארץ.
״היו כאלה שבאו רק בשביל רפי,״ סיפרו אנשי מחלקת
התיירות הממשלתית.
הג׳וב החדש קרב את רפי אל מסע ההרפתקאות השלישי.
פרנסתו כאיש ענף התיירות וכתב כמה עתונים באילת,
ביניהם העולם הזה, הביאה אותו באחד הימים אל רציף
הנמל, מקום שם עגנה בירגיטה טופט. רב החובל של
הספינה סיפר לו סיפור מענין :״אחד האנשים שלי חוזר
היום לקופנהגן. הוא שיכור, אין לי צורך בו. אולי אתה
מכיר מישהו כאן, שיש לו פנקס־ימאי והוא רוצה להפליג
לראנגון?״
רפי לא היסס אף רגע. הוא התקשר עם מערכת העולם
הזה, הבריק לעתונים בצפון כי ״מלח ישראלי מפליג
לראנגון בבירניטה טופס,״ טס לחיפה, החתים את פנקס־הימאי
הישן שלו בלשכת הספנים הממשלתית, חזר לאילת,
״הסכים״ שיערכו לו מסיבת פרידה ועלה לסיפון הבירגיטה.
באילת הרבו להתבדח על חשבון הנסיעה המהירה .״אם
רב החובל של הבירגימה לא ישמור עליו, הוא יהפוך
למלצר של רפי ולא להפך,״ צחק דגי מצפון, מנהל נמל
אילת ונציג משרד־הפיתוח בעיר.
איש מכל המתבדחים לא ידע כי מאחורי הגינונים
הססגוניים של רפי נלסון חבוי עתונאי ממדרגה ראשונה,
שאינו נסוג מכל סכנה ברדפו אחרי סיפור טוב. השבוע
הפך הכתב מאילת לעתונאי המפורסם ביותר בעולם.

אלמוגי א׳

אלמוגי כ׳
ידיים למעלה

העם

במרינה

ווד חשבון הבארון
״על חשבון הבארון,״ אומרים הצברים
על דבר הניתן חינם. השבת התבשרה המדינה
שתזכה לקבל כבאקשיש, על חשבון
הבארון, את הבנין המסמל את המוסד העליון
של המדינה — את הכנסת.
בחוגי הממשלה והכנסת נשמעה אנחה
עמוקה של הקלה — אם הבארון ישלם׳ לא
תצטרך המדינה להתאמץ למצוא את הכסף.
אולם האזרח הפשוט הבין את אשר לא
הצליחה להבין עדת עסקני־המפלגות המנהלת
את המדינה: שלא יתכן עלבון גדול
יותר למדינה, וגם לא סמל מובהק יותר
למשטר פוליטי הבנוי על השנור.

גאון ונדיב ואכזר
בארץ התפרק הארגון הצבאי הלאומי
לשני חלקים, שהאשימו זה את זה בשרות
האדיב הבריטי והאיטלקי. יהודי אירופה,
שלעגו להצעה לפינוי המוני, החלו צועדים
לעבר הכבשנים של מיידאניק ואושוויץ.
צרפת, המדינה הצבאית הגדולה ביותר בעולם,
כרעה והתמוטטה תחת מהלומות
הנאצים.
באותה שעה קודרת הגיעה ל־ 600 אלף
יהודי ארץ־ישראל הבשורה כי זאב וולאדי־מיר
ז׳בוטינסקי כרע בשעת נאום בניו־יורק,
מת משבץ־הלב. אחריו השאיר צוואה, בה
דרש לקבור אה גופתו בארץ מותו, ולהעביר
את עצמותיו לארץ־ישראל רק אם ממשלת
המדינה היהודית תחליט על כך בבוא היום.
ד!וגלמיד.
השבוע, במלאת 17 שנה ל־

1נק דיסקזנט כישראל בענז

מותו, כמעט 10 שנים אחרי קום המדינה,
עדיין היו עצמותיו של זאב ז׳בוטינסקי
קבורות באדמת אמריקה. ממשלת ישראל
לא החליטה להעביר לאדמת המדינה את
עצמותיו של האיש שדרש להכריז כי הקמת
המדינה היא מטרת הציונות, בשעה
שכל שרי ישראל הנוכחיים התנגדו לכך
בשצף קצף.
לא היתד, זאת שיכחה. הודיע לא מכבר
ראש ממשלת ישראל, בתשובה לבקשת
מנהיגי תנועת־החרות בקשר להעברה: רק
לגופותיהם של תיאודור הרצל ואדמונד דה־רוטשילד
היתד, הזכות לעבור לארץ. לכל
מנהיג ציוני אחר אין זכות כזאת. כי המדינה
הוקמה למען החיים, ולא למען
המתים *.
דויד בן־גוריון לא ניסה אפילו להסתיר
את שנאתו למת — שנאה שנשארה חיה
במשך 17 שנים ארוכות. היתד, זאת שנאה
מוזרה, אך גם מובנת: לא היה יריב לבן־
גוריון, אשר ביג׳י כל כך שקד לחקותו.
כל המציין כיום את דויד בן־גוריון —
לטובה או לרעה — הוא חלק מעזבונו האישי
של זאב ז׳בוטינסקי. פולחן הצבא
כמרכז יחיד לחיי המדינה, שבירת נשק
* דבר שלא הפריע לממשלת ישראל להסכים
להעברת! ארצה של עצמות עשרות מנהיגים
אחרים, ביניהם דויד וולפסון, פרץ סמולנ־סקין,
יחיאל צ׳לנוב, נחמן סירקין. ,נפתלי
הרץ אימבר, צבי פרץ חיות.

אלמוגי ג׳

השביתה (ראה להלן) ,רעיון האבוקאציה של
גלויות שלמות, השתלבות ישראל במערכת
המערב (ואי־השתלבוית במרחב השמי) —
כל אלה הם חלקים בלתי־נפרדים מתורת
ז׳בוטינסקי, להם התנגד ביג׳י במשך עשרות
בשנים בחריפות ארסית, ואימצם לעצמו
ברגע שז׳בוטינסקי הורד אלי קבר.
השלישיתכלבד. אך חשוב יותר מתוכן
המאבק על העברת עצמות ז׳בוטיג־סקי,
היתד, צורת ההכרעה: הכרעת יחיד
של דויד בן־גוריון.
היתד, זאת רק חוליה אחת בשרשרת
הסימנים של שלטון־היחיד שהלכו והחריפו
השבוע לאורך כל החזית: נסיונו של ביג׳י
להפוך את עצמו לשופט יחיד בגורלם של
אלפי פועלי אתא תוך מאמץ לשבור את
יוסף אלמוגי, הסדקים בחומת המשפט ה־בלתי־תלוי,
הכרזת ביג׳י בכנסת שהוא
לבדו יקבע את הקוו הצבאי והפוליטי של
ישראל במרחב.
כל אלה היו רחוקים מאד מן המציאות
אשר זאב ז׳בוטינסקי חלם עליה, עת רשם
את המלים :״מגוב רקבון ועפר, בדם וביזע,
יוקם לנו גזע — גאון ונדיב ואכזר
משלוש התכונות, נשארה רק האחרונה.
שביתות המשולש הקדוש
מפא״י דומה לאלוהי הנוצרים, המורכב מהאב,
הבן ורוח־הקודש — ״שלושה שהם
אחד ואחד שהוא שלושה.״
האב המפא״יי הוא האיגוד המקצועי, תנו עת
הפועלים אשר על ברכיה קמה מפלגת
פועלי ארץ־ישראל. הבן הוא ד,טרסט ההם־
(המשך בעמוד )8

אלמוגי ד׳
ידיים למטה

העולם הזח <035

ני אותות־אזעקח הידהדו השבוע
;* /די נ ה. הם צריכים להטיל חרדה בלב
כל אדם נאמן.
בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב כינס
השופט זאב צלטנר את שני הצדדים במשפט
עמוס בן־גוריון והודיע להם כי נעלם באופן
מסתורי עמוד מפסק־הדין שניתן לפני
שבוע. השופטים השתדלו לשחזר את תוכן
העמוד. הוא הכיל ביקורת קטלנית על
עדותו של המפקח הכללי של משטרת
ישראל׳ יחזקאל סהר.
שאלה חמורה היא אם בכלל היתד. זכות
חוקית לשופטים לשחזר את העמוד. כל
עורן־־דין לומד בבית־הספר למשפטים כי
מעמדם של השופטים פג ברגע מתן פסק-
הדין. האם יש להם הזכות להתכנס שנית
כדי לשחזר פסק־דין שחלק ממנו נעלם?

זוהי שאלה לעורבי־דין. את ה אזרח
הפשוט, שאינו לובש את
הגלימה השחורה, צריכה להחריד
שאלה לגמרי אחרת: איד נעלם
העמוד מם׳ ? 30

מאחר שהמדובר אינו כעמוד
רגיל של פסק־דין רגיל, אלא בעמוד
שהביל ביקורת קטלנית על
שרות ממלכתי מרכזי, עמוד שהיה
המרכז הציבורי של פסק-דין בעל
חשיבות ציבורית מכרעת, הרי
חייב הדבר להזעיק בל אדם שחרד
לשלום המשפט הישראלי.

ם היתה זאת פרשה מחרידה, הרי
\ £קרה השבוע משהו בכנסת שהוא מחריד
שבעתיים.
לפני כמה חודשים הפסיד היועץ המשפטי
במשפט פלילי שהגיש נגד הקצין זאב
שטיינברג. לא זו בלבד ששטיינברג זוכה,
אלא ששופטת־השלום מינה שמיר קבעה
ששני קציני־משטרה גבוהים שיקרו בבית־המשפט.
נסתבר שהמשפט כולו לא היה אלא

המשפט ושלא הגיש עירעור, פסל פסק־דין
סופי של שופט בישראל.
מחר בבוקר יקרה שיאשימו אותך׳ הקורא,
ברצח. שני קציני־משטרה גבוהים, אשר בית־המשפט
חייב להאמין להם, יישבעו על דוכן־
העדים כי ראו אותך מבצע את הרצח,
ומצאו את טביעת אצבעותיך שלך על
האקדח. אולם יימצא שופט אמיץ וחד־עין
שיקבע כי הקצינים שיקרו׳ וכי אתה חף
מפשע.
אולם המשטרה לא תשחרר אותך מבית-
הסוהר. אחרי חצי שנה ישאל חבר־כנסת
(אחרי שיחזור מחופשתו בחוץ־לארץ ויתפנה
מעיסוקים חשובים יותר) מדוע לא שוחררת.
אז יקום שר־המשטרה ויודיע כי לא שוח־ררת
מפני שמר חיים כהן. הביע את
הדעה שהשופט טעה.

זהו דבר נורא. פירושו שזאב
שטיינברג, אדם שיחזקאל סהר
התנהג כלפיו כצורה שפלה ומ
הוא
ראה את מפלגות האופוזיציה שופעות
חוכמות והלצות׳ אך משתמטות מכל מאבק
שיכול היה להרגיז באמת את ראש־הממ־שלה
וקבוצת עוזריו. הוא הגיע למסקנה
שאין זד, חשוב אם דוקטור ישראל רוזנברג
או דוקטור יוחנן באדר הוא תת־שר
הסעד, ואם רשיונות־הייבוא השמנים ביותר
הולכים לציונים כלליים או פרטיים.

בית-המשפט עמד מעל לבל אלה.
הוא היה המיבצר האחרון. דיברנו
על ״השורה השחורה הדקה״ של
שופטי ישראל בחרדת קודש, במו
שקיפלינג דיבר על ״השורה הא דומה
הדקה״ של חיילי בריטניה,
שהגנו על האימפריה.

אם בן, קרוב לוודאי פי העמוד
בכר חסר כרגע. שהשופט צלטנר
קרא את חלקו האחרון כפני
הקהל. אולם ברור כי לא חסר
כשעה שהשופטים חתמו עליו.
מאחר שהשופט שילה לא נוכח בבית־המשפט
בשעת מתן פסק־הדין, יש להניח
כי פסק־הדין נחתם יום לפני כן. במלים ביותר רצינית
יש אפשרות
אחרות:
שהעמוד נעלם ב־ 24 השעות האחרונות לפני
מתן פסק־הדין, בעודו נתון בידי השופטים.

* 1הרקצדאחד של התעלומה. הצד
( השני הוא: איך הגיע לעתונאים טופס
בלתי־נכון של אותו עמוד?
השופט צלטנר אמר כי בידי העתונאים
היה רק חלק מן העמוד.

כאשר נתפרסם חלק זה בעתונות, בצורה
שהיתר, עשויה להועיל ליחזקאל סהר, ראה
השופט קיסטר חובה לעצמו להכחיש אותו
בפומבי, וכך נתגלה העדן כולו.
העולם הזה כבר עמד לפני שבוע על
התופעות המוזרות שליוז את פסק־הדין
הזה מן הרגע הראשון. תופעות אלה, שלפי
השמועה נבעו בחלקן מחילוקי־הדעות בין
שלושת השופטים (ובעיקר בין השופטים
צלטנר ושילה מצד אחד׳ והשופט קיסטר
מצד שני) ,עוררו הגבות ציבוריות רחבות.
אולם מה שקרה מאז הוא חסר־תקדים
בהיסטוריה המשפטית של הארץ — הן
היעלמו המסתורי של עמוד בשעה שפסק־הדין
היה כנראה במרות השופטים, והן
מסירתו של טופס בלתי־נכון או בלתי-
סופי של אותו עמוד לידיהם של העתונאים.

בל זה זרע חששות בבדים בלב
אנשים העוקבים מקרוב אחרי
הנעשה בכית-המשפט. אחרי מה
שקרה השבוע, אין מנוס מלהשמיע
חששות אלה בפומבי.
^ ים העכור שהציף את החיים הצי־
^ בוריים בארץ, עמד עד כת בית־המשפט
כסלע איתן׳ כמגדלור באפלה.
הקהל הרחב התייאש מזמן מן הכנסת,
כמוסד שייאבק על זכויות האזרח וחרות
האדם. הוא ראה מוסד זה הופך יותר
ויותר לבורסה המחלקת את השלל בין
המפלגות. הוא ראה צירי מפלגות נמנעים
מהצבעה על עניינים שנגעו לציפור נפשם,
וממשיכים לשבת ליד האבוס הקואליציוני
אחרי שמצעם נדרס בנעלי שותפיהם,

ף * שופט צלטנר טען כי העמוד היה
1 1בידו בשעה שהודיע על מתן פסק־הדין
(וקרא רק את משפטיו האחרונים) ,וכי
נעלם רק לאחר מכן. עם כל הכבוד לשופט,
טענה זו אינה יכולה לעמוד בפני ביקורת
ענינית, ונשאלת השאלה מדוע התערב השופט
בכלל בענין החייב לשמש נושא לח קירה
פלילית עקב היותו חמור במיוחד.
אחרי קריאת גזר־הדין, מסר השופט צל-
טנר במו ידיו את התיק לידי הפקיד הראשי
של בית־המשפט. הפקיד הודיע השבוע ב־וזדאות
מוחלטת כי לא הניח את התיק
מידיו. הוא מסר אותו בחדרו לפרקליטים
ולעתונאים שהתקבצו מסביבו, ומאותו רגע
היו עשרים איש (וביניהם אני עצמי) עדים
לכל מה שנעשה בו עד לרגע בו גילה
מישהו מבין הנוכחים במקום כי חסר עמוד.

זוהי קביעה כלתי־מדוייקת. בידי
העתונאים היו שני חלקים, אותם
קיבלו מידי השופט שילה. החלק
השני היה שייך לטיוטה קודמת,
בנראה של השופט שילה, והוא לא
התאים לנוסח הסופי של פסק-
הדץ -אותו נוסח שנעלם.

בשבועות האחרונים הפכה מרים בן־פורת׳
פקידה של משלם־ד,מיסיס הישראלי, את בית
המשפט לבמה של תעמולה. היא התעלמה
מנוהג משפטי יסודי, לפיו אין להטיל במהלך
המשפט דופי באנשים שאינם צד במשפט,
ושאין להם על כן כל אפשרות להתגונן.
באין מפריע זרקה האשמות ימינה ושמאלה,
אמרה דברים נוראים על אנשים פרטיים שאין
להם כל אפשרות לבוא ולתבוע את עלבונם.
בית־המשפט לא התערב בדבר.
במשפט חרותי פסל נשיא בית־המשפט
העליון, בצורה שעוררה ביקורת חמורה
בחוגי המשפטנים, החלטה של שלושה שופטים
מחוזיים נכבדים שהחליטו לשחרר את
הנאשם בערבות. כתוצאה מכך׳ כך אומרים,
דרשו השופטים הנפגעים להעביר את
המשפט להרכב אחר.
האוזירה בין השופטים לבין עצמם הולכת
ונעשית מתוחה. שוב אין זה חזיון בלתי-
רגיל לשמוע, בשיחות פרטיות, מפי שופט
מלים חריפות מאד על חשבון שופט אחר.
ישנו הרושם כי האמון ההדדי בין השופטים
התערער לא במעט.

ביום שפל, והאחריות הציבורית על כך חלה
על יחזקאל סהר.
היועץ המשפטי לא עירער על פסק־הדין
במועד שנקבע לו על־ידי החוק. כשעבר
מועד זה, הפך פסק־הדין של השופטת
שמיר לחוק המדינה, פסק־דין סופי שאין
עליו עירעור.
השבוע נשאל שר־המשטרה בכור שיטרית
מדוע לא הוגש משפט נגד שני הקצינים
ששיקרו. ואז הודיע שיטרית הודעה שאין
לה תקדים מאז יצרו הרומאים, לפני 2500
שנה, את מסגרת מדינת־החוק.

שיטרית הודיע בי לא ננקטו
צעדים נגד הקצינים המשקרים
מפני שהיועץ המשפטי, פקיד שביר
של ממשלת ישראל, קבע
שהשופטת טעתה.
הקורא ייטיב לעשות אם יעצור במקום
זה בקריאה ויחשוב כמה דקות מה פירושן
של מלים אלה. נאמר כי היועץ המשפטי,
שהיה צד ישיר במשפט, שהפסיד את

תועבת, שעבר דרך־יסורים טרא גית
ושנמצא חן? מכל פשע וטהור
מבל טהור, אינו יבול למצוא
לעולם סעד משפטי של ממש.
אם יכלו חברי הכנסת לשמוע הודעה
כזאת מבלי שתבלע אותו האדמה הפוליטית,
אם יכול היה שר בישראל להשמיע הודעה
זו מבלי לקפוץ ממקומותיהם כנשוכי נחש,
אם שר המשפטים, האיש האחראי במישרין
למעשי היועץ המשפטי, לא קם בו
במקום והתפטר מתפקידו,
ואם העתונות של המדינה יכלה לעבור
על כך כעניין של מה בכך,

הרי שמשהו רקוב כממלכת דג
מארק.

ני מקרים מחרידים אלה הם
14/־ק חלק מן הסדקים ההולכים ומתרחבים
לאחרונה בחומת המשפט הישראלי.

ך * יו שטענו כי היתר, זאת נאיביות
1 1יתרד, מצדנו. הם אמרו שאי־אפשר
לקוות שבית־המשפט יהיה אי בודד בים
עכור, שיוכל להחזיק מעמד לאורך ימים,
כאילו הוא מנותק מן המציאות הסובבת
אותו.
אמרו שאין זו אלא שאלד, של זמן עד
שמינויים מפלגתיים יהרסו את בית־המשפט
מבפנים.
אמרו שאפשר לחלק משפטים בעלי אופי
פוליטי לשופטים אשר דעותיהם הפוליטיות
הידועות מתאימות למחלקים.
אמרו שגם בית־המשפט הטוב ביותר
הוא חסר־אונים, כשהמשטרה והתביעה הכללית
מביימים משפטים (כמו בענין שטיינברג)
,נמנעים מלתבוע לדין נשבעים לשקר
(כמו בענין זינגר־מינקובסקי) ואינם מגישים
משפטים נגד עבריינים הקרובים למלכות
(כמו ב־ 40 התיקים המפורסמים לדראון).

לא רצינו להאמין בכך. איננו
רוצים להאמין בכך גם כיום. אולם
אחרי מה שקרה השבוע, חייבים
אנחנו לצלצל בפעמון האזעקה:
עודי ישראל, לפני שזה יהיה
מאוחר מדי.
אם יפוג האמון בבית־המשפט, כפי שפג
האמון במפלגות, ישתרר במדינה תוהו־ובוהו.
צעירים נבוכים ומיואשים יתדרדרו במדרון
המחתרת.
כי מדינה שמת בה החוק, משולה לאדם
שמת לבו.

ת *ייזי ת
@ בריטניה

במדינה

(כל הזכויות אסורות)

כקרוב

תשחרר

יתרות

(המשך מעמוד )6
תדרותי העצים, החולש על המשק הישראלי
ומעסיק יותר עובדים מכל נותן־עבודה
פרטי׳ ואילו רוח הקודש שוכנת בממשלה.
לרוע המזל יש לכל אחת משלוש הד,ת־גלמויות
של מפא״י אינטרסים הסותרים בהחלט
את עניני שתי האחרות. ניגוד זה
מגיע לשיאו בשאלת השכר:
ס מפא״י באיגוד המקצועי מעוניינת
בשכר הגבוה ביותר, כדי שהפועלים לא
יברחו למפ״ם או למק״י.
• מפא״י בהנהלת הטרסט ההסתדרותי
מעוניינת בשכר הנמוך ביותר, ככל נותן־
עבודה אחר.

השטרלינגים

המצריים שהוקפאו בלונדון מיד לאחר ההכרזה על הלאמת?תעלת־סואץ. יהיה
זה צעד בעל משמעות מהפכנית, הן מבחינה מדינית והן מבחינה כלכלית,
והוא יסמל את התקרבותה המתהדקת והולכת של בריטניה למדינות ערב.

כוח החירום של האו״ם כסיני ובעזה עתיד להתפורר
מאליו בזמן הקרוב. התפוררות זאת תה״ה תוצאה טבעית של דרישת
המדינות אשר השאילו יחידות צבאיות לכוח זה, להחזיר את חייליהן לארצותיהם,
מאחר שלא נשאר להם שוס תפקיד ממשי באיזור. לאחר חיסולו הסופי של
כוח החירום, תתעורר ביתר שאת בעיית החיץ בין ישראל למצריים. המזכיר
הכללי של האו״ם דאג האמרשילד יחזיר לתבוע את הגדלת מספר משלויפי
האו-ם זפי^די אי׳דור ניצנה. כן תעלה מחדש, וביתר תוקף, בעיית גדר־יהתיל
בגבול רצועת עזה.

שקט כגבול הדרום צפוי דווקא כתוצאה מחיסולו של
2וחהחירוםי טל האו ״ ם. גמאל עבד אל־נאצר, טחניית כוח. זה על
אדמת מצריים היתה תמיד לצניניס בעיניו, לא יעשה דבר שיהיה בו כדי

לעכב את התפרקותו הסופית, וכן לא יהיה עבד אל־נאצר מעוניין להקשות
בעניין בו תלוייה הפרסטיג׳ה האישית של האמרשילד.

שקט צפוי גם בגבול המזרחי,

בעיקב ת המענק האמריקאי הגדול

הצפוי לירדן והכרוך, בין השאר, בתנאי
של שמירת השקט בגבול ישראל. התקרית
שאירעה השבוע, בה נהרג איש משמר־הגבול,
הוסברה על־ידי ירדן כמקרה
מצער ולא כחלק מתיכנון של הפרעת

• מפא״י בממשלה מעוניינת בשכר
נמוך, כדי שהאינדכס לא יעלה וכלכלת המדינה
והממשלה תישאר מאוזנת.
בשביתת אתא באו ניגודים אלה לידי
גילוי חריף. מצד אחד עמד יוסף אלמוגי
וכל אנשי המלך חושי — אנשים שכוחם
מבוסס על שליטתם באיגוד המקצועי של
חיפה/ .עומתם עמדו שרי מפא״י, המייצגים
את שליטי מפא״י בממשלה, ופנחס לבון,

השלווה.

@ ישראל לא תרבה להעביר
אניות נושאות דגל זר כתעלת
סואץ, למרות הצלחת התקדים
של ״בירגיטה טופט״ .תקדים זר,
זכה בתמיכת חשרד־החוץ, חתוך הנחה
שמצרייס לא תניח לאנייה לעבור בשלום
ותספק על־ידי כך לישראל נשק נוסף
למערכתה המדינית בעד חופש השיט ובמפרץ בתעלה ישראליות לאניות
אילת ולגיוס מדינות נוספות, החרדות
לחופש השיט, אל מחנה התומכים בה.
מאחר שהנחה זו התבדתה, ומצריים
התירה את מעבר הבירגיטה טופט ללא
קשיים, חוששת עתה ישראל כי טע
נוזל
ק׳־־מציאות

להד, אם אניות רבות תשאנה סחורה
לישראל

דרך

תעלת

סואץ,

תחת דגל זר.

• הטיהור במשרד־החוץ עומד
לפני ביצועו הקרוב ביותר.
עד סוף הקיץ תחדיר גולדה מאיד את
כל השינויים אשר ביצועם נמנע מוקדם
יותר בגלל. מבצע סיני והמערכה המדינית
בעיקבותיו. המנהל הכללי וולטר
איתן יוחלף, וכן

יתמנו מספר צירים

ושגרירים חדשים, במקומם של שרידי
אנשי שרת שעדיין נשארו בתפקידיהם.

יד אלמוגי מול פועלי ״אתא״
האח הגדול

— עינו פקוחה, והוא הדין לגבי האח הקטן

• משה שרת יתחיל עוד הקיץ בריכוז מטה הבחירות של ן ן
מפא״י, לקראת הבחירות לכנסת הרביעית כעוד שנתיים. ליד
מרכז מפא״י יוקם למטרה זאת ״מרכז להסברה״ ,כפי שייקרא לעת עתה מטה־הבהירות,
שיעסוק באירגון אסיפות והרצאות, הוצאה־לאור של חומר תעמולה
ומיבצעי הסברה אחדים. שרת יתמנה כראש ״מרכז להסברה״ זה.

• על חברי מק״י להיכון לצרות צרורות. הרדיפות נגד מפלגה
זאת וחבריה תחודשנה בעתיד הקרוב בכל התוקף, בהתאם להחלטה אישית של
ראש

הממשלה דויד

בן־גוריון.

יחודשו הדיונים על

הוצאתה

של המפלגה

מההסתדרות הכללית של העובדים, וכן יועלו מחדש ההצעות
נציגיה מהכנסת ואפילו אולי לוחוציא את המפלגה מחוץ לחוק.

להרחיק את

• תתחדש מלחמת השבת בירושלים. בשבתות הקרובות יש
לצפות להתפרעויות של חוגים דתיים נגד הנסיעות לרחצה בים. תהיה זאת
דרכם של הדתיים להביע את אי־שביעת רצונם מהתחמקותה של מפא״י מביצוע
המלצותיה של הוועדה המיוחדת שנבחרה לעניין זה ואשר קבעה כי המשאיות
המובילות מתרחצים לא תעבורנה ברחובות העיר.
• שלטים זרחניים של שמות רחובות ומספרי בתים עשויים
נידונה עתה.
להקל על ההתמצאות ברחובות תל־אביב בזמן הקרוב. בעירייה
תוכנית לקבוע שלטים כאלה, המאירים מאליהם בלילה, בכמה רחובות לנסיון.

חידוש מהפכני במדינות הגוש המזרחי יהיה ״וועד
לידידות ישראל־פולין״ שיקום בפולין, במקביל לוועד הקיים בישראל,
יהיה זה צעד נוסף של הידוק היחסים בין שתי המדינות. אס כי כיום קוימים
בישראל וועדים ואגודות לידידות עם כל מדינות. הגוש המזרחי •,הרי אף באחת
מהן לא קיים לפי שעה וועד ידידות מקביל.
• טיהור יסודי ייערף גם במנגנון הציוניס-הכלליים. עם
כניסת השלטון החדש של ספיר־סרלין, יסדלקו כל האנשים שנאמנותם למנהיגות
החדשה מוטלת בספק. בין המועמדים לטיהור: המזכיר הכללי, תמיר.

למראית־עין הפליג אלמוגי בשבחו של האח
הגדול, שהשמיצו יום לפגי־כן .״גדולתו
של בן־גוריון אינה זקוקה להוכחה נוספת,״
צעק תוך תנועת־זרוע מתנופפת ,״בן־גוריון
דיבר אתנו בצורה החברית והידידותית בי
ותר ...מולר נכנע לבן־גוריון׳.״
אולם העוקץ היה אחר לגמרי. סיפר אל־ י
מוגי בתמימות, כאילו דרך אגב: בן־גוריון
הביע בשיחה פרטית את דעתו שדרישות
הפועלים צודקות.
היה זה מוקש מתחת לרגליו של האח
הגדול. כי ברגע שנודע כי בן־גוריון כבר
החליט למעשה למען צד אחד, נגד הצד
השני, נשמט הבסיס מתחת לבוררות. מולר
ביטל מייד את הסכמתו לבוררות־הכפיה,
ביג׳י נסוג במהירות.
מלחמת האחים. דבר רתח על ״חוסר־האחריות״
של אלמוגי, חוגי מפא״י בתל-
אביב רמזו שעל אלמוגי להתפטר. אולם
האח הקטן לא גילה כל נכונות לכך. בסיבוב
הראשון יצא כמנצח מוחלט.
אולם אחים גדולים אינם מסוגלים, מטבעם,
לסבול מפלות, ביחוד מצד אחים קטנים.
בסוף השבוע, כשנכנסה השביתה לשבוע
ה־ 12׳ פינה הסיכסוך מולר־אלמוגי את מקומו
למלחמת בן־גוריון־אלמוגי.

רפואה

נותיה בעניין חופש השיט לא תזכינה

ולו

במרפסת ממול, רשמו כל מילה.
ברגע המכריע נטל מזכיר ועד פועלי אתא
את המיקרופון לידיו, צעק לעבר האולם
הרועש :״חברים, אני אגלה את הסוד. בן־
גוריון הבטיח לנו שלא יהיו פיטורי־ייעול!״
למחרת היום נערכה הצגה חוזרת בפני
1100 מפועלי אתא באולם הבלתי־גמור של
הפועל בכפר־אתא. עשרות אנשי־אגרוף, שלא
עבדו מעולם באתא, שמרו על הסדר. הפועלים
עמדו קבוצות־קבוצות. דברי אלמוגי
הופסקו עשרות פעמים על־ידי מחיאות־כפיים
סוערות בכל פעם שהרים את קולו, לסי
מיטב הכללים של פולחן האישיות.

המייצג את צמרת ההסתדרות.
האנטי־חושיסט. אולם ניגודי האינטרסים
לא היו מגיעים לשיאם, אלמלא עמדה
מאחוריהם התנגשות אישית, חמורה יותר.
שלטון אלמוגי־חושי בחיפה הוא דיק טטורה
קטנה, הנעזרת בכל אמצעי התעמולה
והכפיה של הרודנות המודרנית. דיקטטורה
קטנה כזאת היתה בהכרח צריכה להתנגש
באחד הימים בשאיפות הדיקטטוריות של
החוג המתרכז מסביב לדויד בן־גוריון. השבוע
התנגש האח הגדול מירושלים עם
האח הקטן מחיפה. התוצאה היתה מחזה
קומי.
ביג׳י, שאינו מתעניין בכלכלה, ראה, בשביתת
אתא הזדמנות ברוכה להוריד סוף־
סוף את הראש לאלמוגי. לפני שלוש שנים,
בימי מערכת־הגילויים הגדולה של העולם
הזה, נאלץ ביג׳י לגייס את כל כוחותיו ל־הגנת
החושיזם, כדי לשמור על שמה הטוב
של מפא״י. עתה הגיעה, לדעתו, השעה
לשברו.
הוא פנה להנס מולר, מנהל אתא, השיג
את הסכמתו לבוררות אישית שלו. אחר־כך
הפעיל: את מרכז מפא״י כדי לכפות בוררות
זו גם על השובתים. כשסירבו תחילה, התקיף
את אלמוגי וחושי בשצף־קצף, חזר
כמעט מילה במילה על כל ההאשמות ש פורסמו
בשעתו בהעולס הזה, תיאר את
אלמוגי כאיש־אגרוף וקלגס.
מוקש קטן. למראית עין נכנע אלמוגי.
הוא כינס את 500״פעילי השביתה״ לאסי־פה
סגורה באולם ביתנו בחיפה, אליה לא ניתן,
לעתונאים להיכנס. הפועלים הנרגשים, כמעט
לא נתנו לאלמוגי לדבר. העתונאים, שעמדו

״הרי הודעה חשובה,״ הכריזה ראומה אל־דר,
קריינית קזל־ישראל ביום ד׳ בשבוע שי
עבר. אלפי מאזיניה של מהדורת החדשות
של שעה 7בערב היטו אוזן קשבת .״כל
אדם בעל סוג דם 0המוכן לתרום
מדמו להצלת חיי אשה, מתבקש להתקשר
מיד עם בנק־הדם, או בית־החולים ביקור־חולים
בירושלים.״
אותה שעה שכבה בחדר הבידוד של ביתי
החולים ביקור־חילים אשד, בת ,40 אם לארבעה
ילדים, כשהיא מפרפרת בין החיים והמוות.
מינה רובין סבלה ממחלת טיפוס
קשה, מלווה הרעלת דם ושטפי־דם חמורים
במעיים. חולים מעטים בלבד שהגיעו למצב
זה הצליחו להבריא.
מינה היתד, מקרה רפואי נדיר. בעלה,
שמואל רובין, אדם דתי, מורה לפי מקצועו,
התרוצץ במסדרון בית־החולים וציפה לרחמי
שמיים. רק נס היה יכול להציל את אשתו,
אחד מתוך .150 קבוצת הדם 0 8
אליה השתייכה לרוע מזלה מינה רובין, היא
נדירה ביותר. בין 150 איש עשוי להימצא
אדם אחד שבעורקיו נוזל הדם הזה. ארבעת
סוני־הדם הנפוצים מסומנים על ידי האו.0
,^ 18 , 8מכולם סוג
תיות הלטיניות
0הוא המצוי פחות. אך אם החולה משתייך
לקבוצת המשנה 0 8קטנים בהרבה
הסיכויים למצוא דם שיתאים לו. עירוי דם
אפשרי רק במקרה שדמו של הנזקק מתאים
לדמו של התורם, אחרת עלול עירוי הדם
להסתיים במוות.
שפן ן דם. ההיענות לקריאה ששודרה
מעל גלי האתר היתד, רחבה ומידית. קריאות
טלפוניות של מתנדבים הגיעו מכל
חלקי הארץ. בין השאר התנדבו דייג מאילת,
חוקר מחנון וזייצמן, סבל תל־אביבי
ומדריך של מושב־עולים בגליל. ערימת בקבוקי
הדם הקפואים, הנאגרים לשעת הצורך
בכל סניפי בנק־הדם, הלכה וגדלה. אך שפע
דם זה לא עזר במאומה למינה, שהלכה
והחווירה מרגע לרגע. בחורי ישיבה שתרומתם
לא נתקבלה התפללו לשלומה בצוותא,
וילדי־החדר במאה־שערים הפסיקו את לימודיהם
ואמרו תהילים להבראתה,
רוב מוסדות הרפואה אליהם פנתה הנהלת
בית־ר,חולים, בבקשת עזרה, השיבו תשובה
אחידה :״לצערנו אין לנו דם מסוג זה.״
שתי מנות הדם שהובהלו מבית־ד,חולים
הדסה בירושלים, נבלעו מיד בגופה של
מינה רובין, שהמשיכה לאבד דם.
מבט השמיטה. הישועה באה לבסוף
מוורידיו של קשיש בשם רבינוביץ׳ .לשמע
הקריאה כיתת את רגליו משכונת אחוזה
העולם הזה 1033

מוט החכלה. המלצר הראשי במסעדה המזרחית ברחוב
בן־יהודה, מראה את המוס בו היכו הפקחים את בעלי המסעדה.

קפה הפוך. מכונת האספרסו המיותמת, היא היחידה
שנשארה שלימה לאחר שפקחי חעיריה כילו מלאכתם.

בית ״ מטכחיים. יוסף סור, הטבח הראשי במסעדה
המזרחית, נפגע בראשו מבקבוק, הוכה לאחר שהתעלף.

.קיבלנו צו מבית־המשפט להרוג נר מ׳ שיפריע לזו!״ צעקו הפקחים בזעם

פוגרום מטע העירייה

הכל היה כבאחד מסרטי המערב־הפרוע. בקבוקי תסס
!ת־-יפפו בחלל המסעדה, התנפצו אל הקירות או אל
ראשיהם של בני־אדם. כסאות הונן!־ ושולחנות התרסקו
ברעש. הבמאי שכח לספק רק את יריות־האקדחים השגרתיות.
אלא שאת מקום המסבאה השיגרתית במערבונים, מילאה
הפעם המסעדה המזרחית אולימפ״ה של יוסף שהינו ודיבו
סיאדה, ברחוב בן־יהודה בתל־אביב. את מקום הבוקרים חבושי

אשתהטבח, אאידה סור, חשה למרות הריונה לעזרת
עלה שהותקף בידי הפקחים, הוכתה ושמלתה נקרעה!

הרחוקה, הביא את תרומתו ברגע האחרון
ממש. לאחר שקם מעל הדרגש, עליו שכב
בזמן שנלקח ממנו הדם, סירב לחזור לביתו
במונית, העדיף לחזור רגלי.
״אני כבר אגיע איך שהוא, מוטב שתב־ניסו
את הבקבוק לטקסי, שיגיע יותר מהר!״
אמר ונעלם כלעומת שבא.
מרגע זה ר,לך וגדל מספר המתנדבים
בעלי סוג הדם המתאים. מנה אחר מנה של
הנוזל יקר־המציאות נעלמה בעורקיה של
מינה. שעה שנפסקו שטפי הדם, עמדה כבר
לרשות. ביתיהחולים כמות רזרבית מספקת.
מאז השתפר מצבה של מינה רובין. בעלה
הנרגש לא ידע איך להודות לתורמים.
״בעזרת השם תבריא ותחזור לביתה, ילדיה
מחכים לה,״ אמר שמואל רובין, ונשא את
עיניו השמימה. אמירת התהילים בבתי תל־מוד־תורה
במאה־שערים נפסקה, הדרדקים
חזרו ללימודיהם.

העולם חזה נגסו

המגבעות רחבות־השוליים, מילאו פקחים חבושי כובעי־המצחיה
של עירית תל־אביב, ובמקום הצבע הטכניקולורי
ההוליבודי, נשפך הפעם דם אמיתי.
שהינו וסיאדה, עולים מעיראק, רכשו לפני כשנה
את המסעדה ברחוב בן־יהודה, מול סמינר לוינסקי. כדי
להרחיב את שטח המסעדה בנו השניים, בהסכמת בעל־הבית,
סככה בחצר, בה התקינו מכשיר אספרסו. עם תחילת
הבניה הגישו השניים בקשה לרשיון, אולם מכיון שתשובת
העיריה איחרה לבוא, סיימו את בנית הסככה ללא רשיון.
זמן קצר לאחר שהושלמה בנית הסככה סירבה המחלקה
הסניטרית של עירית תל־אביב להוציא רשיון לסככה,
בטענה שהיא מפריעה לאוורור המסעדה, הוציאה צו־הריסה
מידי. אך בעלי־המסעדה התקשרו עם עורך־הדין שלמה
ירקוני, הגישו ערעור על מסקנות העיריה.
״ נהרוגאתכם ההחלטה הסופית בענין התמהמהה.
לבוא. לפני כשבוע פנה עורך־הדין ירקוני אל מזכיר
ראש־העיר, ביקשו לטפל אישית בענין. כתוצאה מכך
הובטחה לירקוני תשובה סופית בענין ביום שלישי.
התשובה לא באה מפיו של מזכיר ראש־העיר. במועד
שנקבע לתשובה הופיעו לפתע במסעדה 15 פקחי עירית
תל־אביב, החלו מיד בהריסת הסככה, שהקמתה עלתה עשרת
אלפים לירות. בעלי המסעדה ניסו לעכב בעד הפקחים, עצרו
אותם בגופם, התחננו להמתין שעתיים בלבד, עד שתגיע
תשובת מזכיר ראש־העיר. אולם לפקחים לא היה זמן.
בזריזות בלתי־רגילה אצל עובדי עירית תל־אביב׳ השתמשו
בכל הסמכויות שהקנה להם צו־ההריסה, ניפצו את המבנה.
במומחיות, היכו במומחיות לא פחותה את בעלי־המסעדה
ובני משפחותיהם, שניסו להגן על רכושם.
כל אותה עת חנתה ברחוב ניידת משטרה שוטריה לא
התערבו בפוגרום שנערך בתוך המסעדה. החוק היה לצד
פקחי העיריה.
כעבור שעה קלה כבר היו תוצאות ברורות לעבודת
הפקחים. הסככה נהרסה כליל, יוסף שהינו שכב שותת־דם
וסובל מזעזוע מוח. דיבו סיאדה נפצע בידו, נשלח
לבית־החולים. יוסף סור, הטבח הראשי, נפצע בראשו מרסיסי
בקבוק תסס שהושלך עליו. אאידה, אשתו, הוכתה גם היא,
שמלתה נקרעה, למרות הריונה הבולט.
״אנחנו נהרוג אתכם,״ קראו פקחי־העיריה לעבר בני־המשפחה,
שבאו לעזרת שהינו וסיאדה ,״קיבלנו צו מבית־
מחתרת שיחות ידידותיות
הדיונים באולם נשיא בית־המשסט המחוזי
בתל־אביב התנהלו במשך השבוע האחרון
בעצלתיים. שלושת השופטים, היושבים בדינו
של יעקוב חרותי, הקשיבו במשך ימים
ארוכים לטיעון המשפטי הארוך והמייגע,
רובו בשפה האנגלית, שהתנהל בין סגן־
פרקליט המדינה, התובעת מרים בן־פורת, לבין
סניגורו של חרותי, עורך־הדין הוותיק
יצחק אדרת.
נושא הטיעון היה גורלי מאד לגבי חמתי.
התובעת הפעלתנית והתקיפה הביאה אל -דך
כן־העדים את סגן־המפקח־המחוזי יצחק אחרוני׳
איש משטרה ושירות־הבטחון, שניהל
שיחות ממושכות עם חרותי, בשעה שזה
היה עצור כחשוד,

המשפט להרוג כל מי שיפריע לנו!״
סיכם עורך־הדין שלמה ירקוני את מצבם של לקוחותיו:
״הצרה היא שהם יהודים פשוטים. אין מי שידפוק עבורם
על השולחן בוזעדת־בנין־ערים. בתל־אביב קיימות עשרות
סככות ומאות מבנים שאינם בנויים כחוק. מדוע נטפלו
דווקא ללקוחותי? מפני שאינם יכולים להשתתף במשחק
של שמור לי ואשמור לך?״ ,

על החרבות של הסככה ההרוסה ביסודיות יושב אחד
מבני משפחת בעלי הקפה נזנורנזר בבכי על החורבן.

עדותו של אחרוני על תוכן שיחותיו עם
חרותי היתר. חשובה מאד לתביעה > .לדברי
התובעת היו שיחותיהם ידידותיות ביותר,
אולם באחת השיחות הודה כביכול חמתי
בחלק מן הסרטים המיוחסים לו עתה בגליון
האישום: חיבור והפצת הכרוז נגד השופט
משה פרץ, והנהלת אירגון סירוריסטי.
אחרוני, טענה התובעת, יספר עתה לבית־המשפט
על תוכן השיחות. השיחות הוקלטו׳
בלי ידיעתו של חרותי, ותוכנן הושמע
אחרי־כן לאהרוני.
משפט כתוך משפט. אדרת, בקיא
ומנוסה בהגנה על נאשמי מחתרת עוד מימי
המנדט הבריטי, קפץ ממקומו. כבר בתחילת
המשפט רמז על כך שיתנגד בתוקף לשמיעת
עדותו של אהרוני, עדה המרכזי של
התביעה הכללית. הוא גייס לעזרתו עשרות
אסמכתאות מבתי־המשפט הבריטיים, המסרבים
עד היום לקבל הקלטות למיניהן כעדות

כשרה׳ מפני שאפשר בקלות לביים הקלטות,
להשמיט קטעים או לשנותם. טען אדרת:
״חרותי לא ידע שמקליטים את דבריו. אילו
ידע, לא היה מדבר כלל. גם מה שדיבר
וסיפר לאהרוני, היה תחת לחץ בלתי־הוגן
שהפעילו עליו.״
השופטים נדרשו להחליט. כשחזרו אחרי
שעות של דיונים ממושכים, הביאו אתם
החלטת ביניים: על־מנת להחליט אם העדות
כשרה או לאו, ייערך ״משפט זוטא.״
משמעות ההחלטה: כדי לסתור את טענות
ההגנה, חייבת התביעה להביא עדים שיעידו
כי חרותי מסר מה שמסר מרצונו החופשי,
ומתוך ידיעה ברורה כי זכותו היא לא
לדבר בכלל.
ראשון העדים האלה והחשוב בהם היה
כמובן אהרוני בעצמו. כשעלה השבוע לדוכן,
כדי להשיב לחקירת שתל־וערב של
(׳המשך בעמוד ) 12

החי
מצאת ולא ינעת — ת א מץ!

בדרט למ1ס>ן בה, נפגש ראש מערכת ״העולס הזה׳

* 1תל אסיג, פירסם מעריב תשבץ מסובך,
! הבטיח פרסים לפותרים נכונה את התשבץ,
פירסם באותו עמוד גם את הפתרון המלא שלו.

הופדוה חותכת
ך * יפו, בעוז בירור משפט גירושין בפני בית־הדין
. 1הרבני, שמע הבעל את בקשת אשתו לגס,
היכרי את אשתו לעיני השופטים, חתך את חמותו
בסכין, ניפץ את הרהיטים והשליכם על הרבנים,
נעצר על־ידי המשטרה, לא הספיק לשמוע את
החלטת הרבנים לחייבו לתת גט לאשתו.

גר!מח בגויים

נימיכן, הולנד, ראה הרופא ההולנדי ד׳ר
! -דאנקר אוז קבוצת הצנחנים הישראליים המשתתפים
בתחרות־הצעדה, נזכר כי בהיותו משקיף
או״ם בעזה ניסו המצרים לרצחו בטענה כי
הוא צנחן ישראלי, חבש לראשו כומתה אדומה,
הצטרף לצנחנים הישראליים.

עזרה ראשוגח

ן * כפר־כילו, טילפן יאיר מץ למזכירות תנו!
-עת־המושביס, ביקש 31 לירות כתשלום ל־תורם־דם
שהציל כביכול פצוע, נתגלה כרמאי,
נעצר על ידי המשטרה, שהודיעה כי היה נוהג
בעבר להזעיק אמבולנסים לאיסוף פצועים מדומים.

3חג, עצור!

ך * אונטריו, קנדה, הצליח אסיר להימלט מ!
-בית־הסוהר המקומי בנצלו ערפל כבד, עצר
את המכונית הראשונה שראה בדרכו, גילה במאוחר
כי הוא נוסע עם אחד מסוהריו.

אגוז קשה

ן * תל־אביב, תלה סוחר־מעדנים בשוק־הכרמל
! -הודעה בפתח חנותו, הציע ״חמאת־אגוזים מ־צויינת,
עשויה משקדים מובחרים.״

סרטן חכים

^ טבריה, הועמדו חמישה אזרחים לדין באשמת
- 4עישון סיגריות באום בום, עישנו בעת ההפסקה
באולם־המשפטים, נקנסו על ידי שופט־השלום אב רהם
קטילי בקנס של מאה לירות וחמשה ימי מעצר
כל אחד.

הכל תלוי בטיב המילוי

•לונדץ, התלונן סידני אלן על מיחושי קירה,
- 1נבדק על ידי רופא, שהוציא מקיבתו תער חלוד,
משופית ברזל, שני סכיני־גילוח ועט כדורי אחד.

עיקר החרשות

ך*תל־אביב, באו פקידי ההוצאה־לפועל לדירתו
! -של אזרח ברחוב ארלוזורוב, כדי לקחת את
מכשיר הרדיו שעיקלו קודם לכו, הופתעו כאשר
האזרח נטל בחמת־זעם את המקלט וניפצו לרסיסים
על הרצפה, הזמינו את המשטרה לעצרו כמשמיד
רכוש ממשלתי.

השר יורע
•לוד, נמסרה אשה בת 25 על־ידי בעלה לידיו
של זקן בן 67 ממושב חדיד, כדי שיוציא ממגד,
שד שנכנס בה, הודיעה לאחר שבועיים לבעלה כי
היא חופשיה מן השד אך סירבה לחזור אליו וביקשה
להישאר אצל הזקן.

כימיה לחיי יום־יום

•הרווארד, ארצות־הברית, הפסיד פרופסור ל!
-כימיה באוניברסיטה המקומית התערבות, ניגש
לקיים את הבטחתו לאכ-ל את חולצתו באם יפסיד,
המם את החולצה בחומצה, העביר את החומר דרך
מסננת, מרח אותו על לחמניה, אכל אותה.

העולם הישן

•לונדון, הודיע ד״ר האלדיין, פרופסור לביאו־
! • כימיה באוניברסיטת־לונדון, על החלטתו להגר
להודו, הסביר את החלטתו לעתונאים :״באנגליה
יש יותר מדי אמריקאים, אני רוצה לחיות במדינה

חופשית.״

מזל טוב
ך * ירושלים, פגשה עקרת־בית בחתול שחור
— 1שחצה את דרכה, הסתובבה בתפנית חדה,
שניה, שברה את משקפיה והשהתנגשה
באשה
מיטה מידה סל ביצים.

^ 4יןשוםספק. התורכים אינם אוהבים אח מוסקבה.
לא את אלה הנוסעים למוסקבה. כך, למשל, כש־

בתל־אביב את דרכוני הנוסעים
הקונסול התורכי החתים לפסטיבל הנוער במוסקבה, הוא ציין על כל דרכון בהדגשה
:״נוסע לפסטיבל במוסקבה.״ הוא כנראה חשש
שמא פקיד תורכי יטעה ויטפל בנוסעים למוסקבה בכפפות
של משי.
הקונסול יכול להיות שקם: לא היה שום פקיד כזה.
נקח לדוגמה את פקידי המכס.
זה התחיל בשעה 9.30 בבוקר, למחרת ההפלגה מחיפה.
א/ק מרמרה, אניית נוסעים תורכית שנבנתה בגרמניה לפני התמשכה יפה. ממול במיפרץ הטילה עוגן
שנתיים,
שורד, של בתים יפים, מכוס־ רעפים וטובלים בתוך ירק.
איסקנדרון — לשעבר אלכסנדרמה, עיר־הנמל אשר הועברה
לתורכים ב־ 1939 על־ידי הצרפתים.
כאותו זמן שלטו הצרפת־ם על סוריה. איסקנדרון, עיר
היתד, שייכת לסוריה. אך הבת
כ־ 60 אלף תושבים
צרפתים וויתרו, ברוב אדיביתס הבינלאומית, על עיר הנמל הסורי,
וחבל איסקנדרון הפך החבל הדרומי של הריפוב־ליקה
התורכית.
כיום גרים בעיר־נמל זו כ־ 40 אלף ערבים ממוצא סורי;
— הסורים־ל־השאר
הם תורכים. כולם מדברים ערבית
שעבר טוב יותר, התורכים־מבטו־ומלידה — בערבית מקוטעת.
דבר זה עוזר ליצור את ההרגשה שגם איסקנדרון היא שלנו.
מדברים בה שפה אנושית.

,,יאוואש :

שמו עבדאללה בחר, והוא ממוצא ערבי. הוא בן 34 והערבית
שבפיו היתה חלודה במקצת .״אתה מבין? אני כבר הרבה זמן
בתורכיה ואני מדבר עם הילדים שלי רק תורכית. אם אי־פעם
ידעו ערבית׳ זה יהיה ממה שהם ילמדו ברחוב או ליד הנמל.״
עבדאללה היה אופייני לערבים רבים שעלו על האניה. הם
סיפרו על משפחותיהם בסוריה, על קשריהם עם סותרי.
הזקנים דיברו ערבית סורית עסיסית: הצעירים דיברו בהברות
תורכיות נוקשות. מה דעתם על טענתה של סוריה כי
איסקנדרון עדיין שייכת לה וכי יש להחזיר אותה אליה?
״שטויות,״ השיב שוטר מכס ממוצא ערבי .״המים שעברו מתחת
לגשר, אי־אפשר להחזירם. ובכלל — סוריה עצמה היתה כולה
שייכת לתורכיה. האם בגלל זה תורכיה דורשת לספח אותה
בחזרה? אלי פאת — מת*.״
מרסין, הנמל הבא על החוף התורכי, מיושבת גם היא מספר
לא מבוטל של תורכים ממוצא ערבי. אך השפעתם של אלה
ניכרת פחות על חיי העיר הקטנה. בעיר זו עלו לאניה ארבעה

בשבוע שצבר \זפליג ראש גזברכנז
״גזבנלב הווז״ באנניה וזורכית בדרכו
לגזובעבה, שב יכבה או 1פבבניבל
הנובר, ידווח־ בל ההצב באראווז הגוש
הלונווניבבוי ובל הלכי-הרובווז
בלרב הוזשלבוה הברביוה לפבבוי-
בל. בבוזוריב אלה נזבפר שלוב בה\ .
בל רשנזיג הראשוניב נון הנזבב —
הפגישה בב ח־ייליב ואורוויב הור־כייב,
ובב ווברי הנזשלוזוז הבוריוז,
איתב שובב ארוכות בשפה אנזב.

י אוו א ש

ן• חזורלאותה שעה 9.30 בבוקר, כשא/ק מרמרה
1הטילה את עוגנה אל תוך תכלת הים הרוגע. הרמקול
הודיע לכל חלקי ר,אניד, כי על חברי משלחת התנועות
החלוציות להיות מוכנים לרדת לחוף. מכאן יסעו ברכבת
לאיסטנבול ולחוף הבולגרי. כן, והחברות מתבקשות להחליף
את מכנסיהן בשמלות לבל ייפגע המוסרחוב התורכי הרגיש.
בשעה 12 הודיעו קציני האניה בחיוך לבבי, שנוכל גם
אנחנו לרדת לסיור בעיר הקטנה, עד אשר יסיע מועד הפלגתה
של האניה, בחצות. אולם משעברו השעות ומשלחת
התנועות החלוציות לא התקדמה כמלוא מסדרון אחד אל
כבש הירידה, שאלנו שוב את הקצינים מתי נוכל לרדת.
״רק יגמרו את בדיקת המכס,״ הרגיעו. ומתי יגמרו את
בדיקת המכס? על כך לא היו הקצינים מוכנים להתחייב.
ר,ם השיבו :״יאוואש, יאחיאש!״
אם תקחו את כל פסוקי הארגעה שבעולם, החל מ״מעליש
יא חבוב, אל תתרגש, לאט־לאט״ וכלה בסתם ״סבלנות״
ותערבבו אותם, תקבלו יאוואש יאודאש.
מכיוון שאיסקנדרון היא העיר התורכית הראשונה בד.
עגנה האניה, היה צורך להעביר את כל הנוסעים בדיקה
קפדנית, בין אם ירדו באיסקנדרון וב־ן אם לא. הקבוצה
הישראלית הוכנסה לתוך מסדרון ארוך, כל אחד וחבילותיו
לידו. המסדרון נסגר משני קצודתיו וביקורת־המכס החלה.
פקידי המכס התיישבו ליד שולחן, והנוסעים עברו ב־מיסדר
לפניהם, יאוואש יאודאש. המסדרון, עמוק בבטן האנייה,
היה חם מאד; קשה היה לנשום בו. כולם הזיעו. גם
התורכים הזיעו. אבל הם כנראה היו כבר רגילים מילדות
למרחץ תורכי, ולא התרגשו מכל העניין.

סטדדג טי ם

המא מיני ם ב מי ג

ך • ש ה לנ סו ע לאורך החוף המזרחי של הים התיכון מבלי
| /לפגוש ערבים. הראשון שהופיע על הסיפון היד, שוטר
1מכס תורכי, לבוש מדי־שרד אפורים וחבוש מגבעת כשל
טייס אמריקאי. בכלל, עשה רושם של דייל במטוס יותר מאשר
סתם שוטר, שנשלח לשמור על האניה עד שישלימו פקידי־המכס
את בדיקת חפצי הנוסעים בה.

יצא

אני
שק׳ מכו התנן
כ[ את איננ החג רודו
היש
ד, שמי להר
הקט

עומז איסו
מסם

הוא, האג נקש
הנון

שווו
ב־10
א באו
פרו׳ ההר בניג בעוז מתו[

חדת

ה מו דפס

• מנידברים הם חיפשו במיוחד. קפה וחומר תעמולה קומו־למצאו אפשר שבתורכיה מפני הראשון

ניסטי.
רק בשוק השחור, והממשלה רוצה להעלותו לשוק החופשי;
השני מפני שהתורכים אינם רוצים אותו, בכל שוק שהוא.
קט־ ,לא מצאו, אבל חומר ״קומוניסטי״ — כן. ודווקא אצל
המשלחת המשותפת של מפא״י־מפ״ם־אחדות־ה,עבודה .,פקידי ה מכס,
שלא התמצאו במיוחד בעברית, סמכו על הצבע. הם ראו
שער אדום של דבר השבוע, החליטו שזהו בוודאי בטאונו האישי
של חרושצ׳וב. גם עתון מפ״ם בערבית, אל־מירצאד,
נקבע כחומר בלתי־רצוי.
המשלחת היתד, צריכה רק לעבור דרך תורכיה, והיתד, לה
הזכות להוביל מד, שהיא רוצה לבולגריה. אולם התורכים רצו
להיות בטוחים שהחומר האסור לא יופץ תוך כדי נסיעה בין
תושבי תורכיה עצמה. מישהו התלוצץ :״אנחנו בסדר. אנחנו
לא התנגדנו לדוקטרינת אייזנהאור.״ התורכי רק מילמל לעצמו
״אהה, אייזנהאור, איימה,אור,״ והטיל חבילה נוספת
של אל־מירצאד אל האוסף שנערם בפינה. לבסוף נמצא הפתרון:
כל הדינמיט המודפס נצרר בתוך שכמייה, שנקשרה
הייטב וד,וחתמה בחותמת המכס התורכי. בצאתם מתורכיה,
חייבים הישראלים להציג חותמת זו שלמה ולהוכיח שהחבילה
לא נפתחה בדרך.
ש אוח

ה די ג מי ט

לה,ו
באי

סטודנטים סורים, שהיו בדרכם לאוניברסיטת איזמיר. הם הופתעו
למצוא את עצמם בתוך מושבה ישראלית שלמה.
תחילה ניסו הארבעה להתבודד. אך עם ערב, היו שקועים
בוויכוח מדיני מקיף עם כמה מהחברים הערבים של המשלחת
הישראלית. דעתם של הסורים על מדינת־ישראל ובעיות
המרחב היתד. ברורה וקיצונית: ישראל היא כלי־שרת של
המעצמות האימפריאליסטיות, המנסות לדכא את שאיפת העם
הערבי לשיחרור לאומי. הפתרון: נשק, מיגים, כוח׳ מלחמה.
״זאת השפה היחידה שישראל מבינה.״ -
הערבים הישראליים ניסו להסביר שערבים ויהודים יכולים
לחיות יחד בשלום .״כן,״ השיבו הסורים .״אולי בוגדים
כמוכם
אחד מהם שאל את הישראלים :״מה הייתם עושים אילו היתה
ממשלה קומוניסטית בישראל. כיצד הייתם סותרים את הבעיה?״
״נפתור את הבעיה על בסיס החלטת האו״ם מ־ , 1947 עם
התאמות למציאות הקיימת.״

אפשר לברות כמה שעות
ך • וויכוח נמשך עד מאוחר בלילה וכשנסתיים היו הסורים
ן | עדיין בדעה שאי־אפשר לחיות בשלום עם ישראל. למחרת,
שינו מעט את דעתם. אם אי־אפשר לחיות. עם הישראלים
לאורך ימים, הרי לפחות לבלות איתם כמה שעות נעימות,
אפשר בהחלט.
אותו ערב נערכה מסיבה על־ידי חברי המשלחת. הסורים
התיישבו בקצה הסיפון, עקבו בעניין רב אחרי השירים העבריים
הקצובים, יחסי החברות בין בחורים ובחורות. בהדרגה התקרבו
למעגל השרים והחלו למחוא כפיים בקצב.

מה שעבר

ו־עפ כיוג יווני המג והת איזנ היה העין הרו!
ען החי והיר החח הבי חומ|
על קירו ב מכנ
צבא הסב זי קור
שנח
״יוב יודע התח
השב

טס משלחת השכניס

ניכר שינוי בגישתם לבעיה הישראלית. הם היו מוכנים
שגם למנהיגים הערביים, הלק באשמה. וכאשר ירדו
,כעבור יומיים׳ כבר ידעו להיפרד מהישראלים בעברית:
שלום.״
זו מכתבים לישראל!״ קרא אליהם אחד הישראלים.
:פשר. יש פיקוח עלינו,״ השיב אחד מהם .״יכניסו
נית־סוהר.״

״מלטה יו ק! ״

£יצא מפקד הצי העותומני לכבוש את האי מלטה
זסל את הכוח הימי האירופי שאיים על תורכיה. הוא
אניות המלחמה שלו, הפליג ימים ארוכים אך לא מצא
ו .״מלטה יוק!״ הודיע לשולטן׳ בשובו לאיסטנבול.
למה.״
י, כשאני מפליג לאורך החוף התורכי של הים התיכון,
ל להבין את האדמיראל המסכן. ישנם כל־כך הרבה איים,
לדרוש ממישהו לזהות אחד מהם במיוחד. הים פשוט
ערימות של אדמה וסלעים, הפזורות על פני משטח־בלי
סדר או שיטה.
נולדה התרבות היוונית. כאן ניהלו אלי האולימפוס
ומותיהם, משחקיהם ואהבותיהם. ולעתים נדמה כי האיים
לא אבנים גדולות, שהאלים ניסו להטילם למרחקים אך
את מטרתם: כמה מהם גדולים ומיושבים, כמו האי
אחרים אינם יותר מאשר טיפה של ישימון חום בתוך
הכחול הגדול.
עוברת בין האיים ככלה לבנה, המושכת אחריה שובלי
כלולותיה. היא חולפת על פני מיפרצים קטנים מבלי
,מחזירה צפירה צרודה לצפירות הדקיקות של הסירות
המתרוצצות בין נמלי־החוף.

נכח

מ קו רי א ה

1דהמיפרצים, מטה האניה את חרטומה מזרחה,
וון איזמיר. זהו מיפרץ ארוך מאד, ההולך וצר. בסופו
איזמיר, עיר הנמל השניה בגודלה של תורכיה, אחרי
ל. העיר מזכירה מאד את חיפה, ובתיה הנמוכים נראים
על צלעות ההרים, כשגגותיהם האדומים מקשטים
הגנים והחורשות.
יר אין נמל במובן המקובל של המלה. הרחוב הראשי
הרציף הראשי. כאן, במשך עשרות דורות, עגנו
ופרקו את מטענן ישר אל תוך הרחוב. א/ק מרמרה
למזח־צף ו־ 102 חברי המשלחת הישראלית לפסטיבל
:מוסקבה ירדו לביקור של כמה שעות בעיר.
של כל אחד היתה לירה תורכית אחת. לירה תורכית
1פרוטות ישראליות, ונראה היה כי בסכום פעוט זה
י יהיה אפילו לשתות כוס לימונד. אלא שהסתבר כי
וחטות ישראליות אפשר לקנות דברים רבים בתורכיה.
,למשל, לנסוע אל מעלה ההר — נסיעה הדומה
לזו שמחיפה התחתית למרכז הכרמל — תמורת 20
משם אפשר לראות את העיר הגדולה, המשתרעת במורד
*ורך החוף. במרכזה בולט מלבן גדול של ירק, משובץ
יש לבנים. זהו מיגרש התערוכה הבינלאומית לתעשיה.
:לושה שבועות תיפתח מחדש׳ וגם ישראל תציג בה

לגן, קרוב יותר לנמל, בולטים שני בנייני ענק
וסביבם רובע שלם של בתי־אבן קטנים, בעלי גגות־
!דומים. אין ביניהם שמץ של צמחיה. זהו הרובע היווני.
•ן בו הרבה יוונים, אולם עד 1922 חיה כאן קהילה
דולה, עשירה ובעלת־השפעה. באותה שנה, נערך הקרב
בין צבא כמאל אתאתורק לבין הצבא היווני הפולש,
ם ערכו שחיטה יסודית בתושבי הרובע היווני של
העלו את בתיהם באש. עד לפני עשר שנים אפשר
ו לראות את השרידים החרוכים. אך ערך הקרקעות
ת עלה במידה כזו, שנמצאו קבלנים אשר בנו את
מחדש.
אש ההר עצמו, בנקודה הנקראת קאטיפה־קאלה (הירק
בין חורשות אורנים, נערך הקרב המכריע בין אתאתורק
כיום עומד ראשו המפוסל בנחושת של אבי תורכיה
ברחבה קטנה ומטופחת, משקיף על הים הרחב, שנשא
*ת שרידי הצבא היווני המובס. מאחורי הפסלון, מתנשאות
של מיבצר ביזנטי עתיק, השולט שליטה מוחלטת
השפלה שמסביב. עשרות מלחמות לא יכלו להרוס את
; מגדליו מתנשאים עדיין בהפגנת כוח מעל לעיר.
׳בוס שעלה לקאטיפה־קאלה נסע גבר צנום׳ לבוש
צמר אפורים וחולצה כחולה. על חזהו בלט עיטור
!חור, בתוך מסגרת מוזהבת .״זה בשביל קוריאה,״
גירג ,26 ,הוא ממוצא צ׳רקסי. כאשר פרצה מלחמת
נשלח עם הבריגדה התורכית שלחמה בצד המערב.
היה שם — מהן ששה חודשים במחנה שבויים סיני.
זד שלחו אותנו להגן על גבעה חולית גבוהה. אני לא
ה שמה. הייתי רובאי וישבתי בחפירה שלי. פתאום
הסינים להתקיף. אני נפצעתי בשלושה מקומות: ביד
ית ובשתי רגלי.״
זה הוא מציג את ידו: האצבע האמצעית חסרה.

הצבא התורכי

י גיר; איננו התרומה התורכית היחידה לברית המערבית.
כיה, שהיא חברה פעילה גם בברית־בגדאד וגם באמנה־

שני שוטרים תורכיים במדי־יהעבודה ש,הם נעמדו
!#ן ברצון בפוזה מתאימה לצילום. מדיהם מפוארים

ומצועצעיס להפליא, עולים ביפים בהרבה על מדיהם של אלופי צה״ל.
האטלנטית, לוקחת את תפקידיה ברצינות גמורה. באיזמיר עצמה
עומד מחנה גדול, חדש ונקי, המשמש כמטה הכוחות האטלנטיים.
כאן, בצל 15 הדגלים של המדינות חברות הברית האנטי־קומוניסטית,
גרים בתנאים מצויינים אנשי המשלחת האמריקאית
ומשפחותיהם.
פעולות המטה בקשריו עם החיילים התורכים,
שפה זרה, ניתן לכל חייל תורכי גם כרטיס
את שמו, גילו, דרגתו ותמונתו. כמה מהם
ברחובות העיר, כשעל חזם מהודק כרטיס

כדי להקל על
שאינם מדברים
נאט״ו, הנושא
נראו משוטטים
זה בסיכה.
בדרך כלל, החיילים התורכים אינם עושים רושם חיצוני
טוב. חייל צה״ל הממוצע לבוש הרבה יותר טוב, קומתו זקופה
יותר, והליכתו נאה יותר. המדים התורכיים עשויים מבד עבה
יותר מאשר החאקי הישראלי, וצבעם צבע זית ירוק.

בו?שביקימ כעורף
ך* קצינים התורכיים, לעומת זאת, מצטיינים בהדר מדיהם.
| | המבוגרים יותר — מרב־סרן ומעלה — מעדיפים את כובעי־המצחיה
הגדולים וכתפי מעיליהם מרופדים בהגזמה. הצעירים
נראים הרבה יותר פשוטים ותכליתיים. מדיהם דומים במידה
רבה למדי קציני צה״ל׳ והם נבחרו מתוך השכבה החברתית
והתרבותית המפותחת יותר של תורכיה.
על האניה נסעו שני קצינים תורכיים. האחד, סרן בן ,38
רזה, מקריח, חמוץ, בעל וותק של 12 שנות שירות. הוא נסע
ממרסין, שם הוא מפקד על יחידת הובלה, לחופשה בביתו
באיסטנבול. הוא לא דיבר הרבה, עקב בעיניים משועממות־עצובות
אחר המתרחש מסביבו. דעתו על הערבים :״הם לא
בני־אדם!״ על הישראלים :״נחכה ונראה מה יצא מהם!״
באנטליה, הנמל השני אחרי מרסין, עלה זוג צעיר: סגן
שחרחר ותמיר; אשד, שחרחורת ועגלגלה. הם התחתנו לא מזמן
וניצלו את חופשתו הארוכה של הבעל לטיול. עיסמת שוקיר,
הסגן, הוא מפקד־מחלקה בחיל־הרגלים, והוא עשה רושם כאילו
ידע את מלאכתו. הוא סיים את מכללת הקצינים של הצבא
התורכי, שם משרתים גם מדריכים אמריקאיים רבים, בעיקר
בתפקידים הגבוהים יותר.
מה תפקידו העיקרי של הצבא התורכי? ״לחסום את חדירת
הקומוניזם למזרח התיכון!״
באיזו מידה הצליח? ״אנחנו בסדר, מוכנים. אבל מה אפשר
לעשות אם הבולשביקים חודרים דווקא מהעורף ומתבססים
בסוריה ובמצרים?״
עיסמת הצעיר ( )26 היה מלא התפעלות מישראל׳ ובפרט
מצד,״ל .״אני לא יודע מה אנחנו צריכים את כל הבריתות
עם הערבים ולמה לנו לבזבז מאמצים לרכוש אותם לצידנו!
אני בטוח שאילו נתנו לנו — לתורכיה ולישראל — לפעול
כמו שצריך, היינו משליטים מהר מאד סדר במזרח התיכון!״
פעם האמין עיסמת — ואיתו רבים מבני מעמדו — כי
המהפכה הצבאית של גמאל עבד אל־נאצר תעשה למען מצרים
את אשר עשתה מהפכת כמאל אתאתורק למען תורכיה.
״אבל הם הסתבכו, והשד יודע איך ייצאו מכל העניין.״
ישראלי הנוסע לתורכיה, אינו צריך לחשוש שימצא
1111111 ! -

| ן -צעירות תורכיות שהצ^
1מל מו ברצון. בחורותינו

עשו רושם על התורכים יותר מבחורותיהם עלינו.

את עצמו זר לחלוטין. הוא יכול לסמוך על כך שיגש אליו
תורכי ויפנה אליו בעברית פחות או יותר ברורה :״שלום. אני
יהודי. אתה מישראל?״
ישנם כיום בתורכיה כמה אלפי יהודים שעלו בשעתו
לישראל, התאכזבו וחזרו למקום לידתם. חלק מהם שוב התחרט
ומקווה לחזור לישראל — אם אפשר, לכשיהיה לו הרבה כסף.
אולם לא רק ישראלים־לשעבר דוברים עברית. יהודים רבים
בתורכיה למדו עברית בבתי־הספר היהודיים, או אצל מורים
פרטיים, והם מצליחים לנהל שיחות קצרות בשפה זו.
אגב, החנות הראשונה שלפניה נעצרו כמה מחברי המשלחת
למוסקבה היתד, חנות־נעליים נאה. הישראלים השוו את מחירי
הנעליים לאלה המקובלים בישראל (זוג נעלי גבר טובים,
העולים 30ל״י בישראל׳ עולים באיזמיר שמונה ל״י) .בעל
החנות, גבר צעיר וחייכני, יצא החוצה, הקשיב לדבריהם במשך
כמה דקות ואחר כך פנה אליהם בעברית רהוטה :״אני יכול
לשרת אתכם, רבותי?״
תחילה חשבו אותו ליורה אולם הוא הסביר כי נולד
בתורכיה ולא עזב את גבולותיה מימיו. את העברית שבפיו
למד מילדות, ותפילות־השבת בבית־הכנסת מרעננות את
ידיעותיו.
בשוק חיכתה הפתעה בלתי־נעימה לכמה מהמטיילים :
באחד מחלונות הראוזה, הוצגה בגאוזה תמונה מימים עברו:
תמונתו של אדולף היטלר בימי גדולתו.
בשוק, קנו הישראלים אגסים גדולים ועסיסיים ( 90 פרוטה
הקילו) ,נעצרו בכניסה לקולנוע. לידם עמדה אשד, בגיל העמידה׳
ששאלה בצרפתית אם הם מישראל. מאוחר יותר הציגה את
עצמה כלינדה וונטורה, בת לאחת המשפחות הוותיקות ביותר
בעיר. בן־דודה, ד״ר משה וזנטורה, היה רבה הראשי של
אלכסנדריה׳ מצרים׳ ועתה הוא מנהל בית־ספר תיכון דתי
בבאר־שבע.

7א ; עי ם ד חיו ת י הו די
ך כרתוונטורה הובילה את הקבוצה לסיור מקיף, עזרה לה
ן ! בני הול שיחות מסחריות עם הרוכלים, סיפרה על חיי הקהילה
היהודית בעיר. מאז קום מדינת־ישראל עלו מאיזמיר 12 אלף
יהודים, עתה נותרו בה כ־ ,6000 רובם עשירים למדי. במידה
שישנה שינאת־יהודים׳ היא באה מצד הסוחרים התורכים
העשירים, שאינם מרוצים מחריצות מתחריהם היהודים ומהת־חרותם
המסחרית.
״לפני כמה חודשים תפסה הממשלה מחליף־כספים יהודי,
שהחביא בביתו מאות אלפי דולארים,״ סיפרה .״המסחר בדו־לארים
אסור לחלוטין ודולאר, הנמכר בשוק הרשמי ב־2,80
לירות תורכיות, שוזר, בשוק השחור 13 או 14 לירות. לכן,
כשנתפס הסוחר היהודי, קפץ עליו רוגז כללי. העתונים התחילו
לכתוב נגד ״הספסרים היהודיים״׳ ובמשך כמה ימים היה מאד
לא־נעיס להיות סוחר יהודי.״
בערב, עזבה א/ק מרמרה את איזמיר, בדרכה לאיסטנבול.
מתוך טרקלין המחלקה הראשונה, בקעו צלילי שירים עבריים.
המשלחת הנעימה את הערב לנוסעים התורכיים, בהופעה שנקראה
בלוח־המודעות של האוניה, כ״ערב היכרות עם ישראל״.

במדינה

שו טראח רוני
מבשלים דייסה
(המשך מעמוד )9
אדרת, החזיק בידיו את העתק השיחות המוקלטות,
הקריא מתוכן, לבקשת אדרת,
קטע אחרי קטע.
האכאשלהכרה. אדרת רצה להוכיח
דבר אחד: אהרוני לחץ על חרותי, חקר
אותו ב״שיחה ידידותית״ חקירת שתי־וערב.
חלק משיחות אלה, הוכיח אדרת בהתאם
לתאריכי ההקלטות׳ בערכו בזמן שחרותי
שבת שביתת־רעב, נמצא במצב של אפיסת
כוחות.
אהרוני התחיל להקריא:
אחרוני (למרותי) :מישהו מוכן לעשות
אתך עסק. תן לי ואתן לך.
חרותי: מהו העסק?
אהרוני: אתה יודע מהו העסק. אתה
לא תעמוד למשפט ואתה תספר.
אהרוני (בהמשך השיחה) :אנחנו הגענו
רק עד יעקוב חרותי, ולא הלאה מזה. אנח נו
כמעט משוכנעים שחרותי הוא לא האבא
האידיאולוגי של כל זד״ אם יבוא חרותי
ויאמר שאני לא אבא של ה כ רוזי ם ...באותו
רגע שאתה מוכן לתת כל מה שאתה
יודע על האבא, לא תעמוד למשפט.
חרדתי ; אני מוכן לעמוד למשפט על
כל דבר. על כרוז, על מחתרת ועל כל מה
שאתה רוצה. אתה יודע שאני חף־מפשע.
אחרוני: תבין, יעקוב. זוהי הצעה ש ביקשו
ממני להביא לך.
אדרת ביקש להפסיק. הוא רצה לדעת מי
ביקש מאהרוני להביא את ההצעה לחרותי.
אהרוני מסביר ברצון! ״היתר, ישיבה, בה
נוכח אדם שאחראי במדינה למלחמה במחתרת.
הוא יותר גבוה מראש שרות־הבטחון.״
איומים
ידידותיים. בשיחה השניה
עם חרותי היה אהרוני גלוי־לב יותר. הוא
אישר בקטעים שהקריא את גילויי העולם
הזה 1020 בדבר הלחץ שהופעל על חרותי,
כדי לשכנעו להודות כאילו אנשים אחרים,
משנואי המשטר, הורו לו להדפיס את הכרוז
נגד השופט פרץ׳ ואולי גם לרצוח את
ד״ר ישראל רודולף קסטנר.
אחרוני (בשיחה מוקלטת אחרת) :אינני
יודע אם אתה מבחין לאן אתה הולך. אתה
הולך בעיניים פקוחות לקראת אסון אישי.
אתה הורס את עצמך. מכינים נגדך דייסה
כזאת שאתה תאכל אותה הרבה הרבה

אולם חרותי לא נכנע לאיומים :״אני מרגיש
את עצמי חף־מפשע ושמחזיקים אותי
סתם אני יודע שאין שופט שירשיע
אותי אין לי קשר עם זה.״
אם יחליט בית־המשפט המחוזי, בסופו
של ״משפט זוטא״ ,לא לקבל את שיחותיהם
המוקלטות של אהרוני וחרותי, יהיה סוכן
הש.ב. דניאל זרניצקי, שהתגלה בעדותו כ־בלתי־יציב
ומוזר ביותר באורח חייו׳ עדה
הראשי של התביעה. אין ספק שסניגוריו של
חמתי רוצים מאד שדבר זה יקרה.

הסירות הראשונים של חינוך ישראלי, מדברים
עברית שוטפת׳ חושבים במושגים החדישים
שהיו זרים לאבותיהם הפלאחים.
משום כך, כאשר אסף נג׳י דורי, יהודי
עיראקי המנהל את בית־הספר, את תלמידיו,
הודיע להם, לפני צאתם ל״חופשת־האביב״
(שבאה במקום חופשת־הפסח) כי יהיה עליהם
לשלם 30 לירות, נוסף על שכר־הלימוד
בסך 200ל״י בשנה, לא קיבלו התלמידים
את ההוראה כמצוות הנביא. הם רצו לדעת
לשם מה עליהם להוסיף כספים, זמן קצר
לפני תום הלימודים. תשובת המנהל: ראש־המועצה
פקד על־כך.
כשחזרו התלמידים לאחר החופשה לבית־הספר,
הורה המנהל לא להכניס אף תלמיד
אחד שלא הביא עמו את 30 הלירות הנוספות.
הוא הסביר שוב כי צואלח מנסור,
ראש המועצה, פקד על־כך במו פיו.
התלמידים, שבמשך שנים החדירו בהם
את מושגי הדמוקרטיה, התנגדו לכפיית מנהגים
פיאודליים כדי להכריחם לתשלום הכסף.
סיפרו התלמידים :״שילמנו את כל מה
שהיה מגיע מאיתנו בעד שכר־הלימוד. באנו
לבית־הספר כדי להמשיך בלימודים. אולם
אף מורה אחד לא נכנס לכיתה כדי ללמד.״
מכות לסרכנים. תלמידי הכיתה השמינית
של טירה הופיעו מספר ימים לבית־הספר,
הורה המנהל לא להכניס אף לא תלמיד
מורים. הם כינסו אסיפה, דנו על דרכי פעולתם.
ראש־המועצה המקומית בטירה לא יכול
היה לסלוח לנתיניו מנהגים דימוקראטיים
פסולים כאלה. מעולם עוד לא אירע שמישהו
ימרה את פיו. הוא גייס כמה מבני
משפחתו, התפרץ למקום אסיפת־התלמידים,
פיזר את האסיפה בכוח, כשמלוויו נעזרים
באגרופיהם כדי לשכנע את הסרבנים. צואלח
מנסור עצמו זרק כסאות על התלמידים ש סירבו
להתפזר. כשהסתיימה הקטטה, היה
ראש־המועצה משוכנע בעוצמת שלטונו. אולם
תוך זמן קצר ניתנה לו ההזדמנות
להצטער על החינוך המודרני הניתן לבני
כפרו.
שלושה מבין התלמידים, נסים חייט, עב־״
דול ועיזאת חסאן, התלוננו במשטרה על
מעשהו של ראש־המועצה. המשטרה דחתה
את תלונתם בטענה ש״היא חסרת עניין ציבורי.״
התלמידים לא שוכנעו מנימוק זה,
הגישו באמצעות עורך־הדין אריה מרינסקי
קובלנה פלילית פרטית, נגד ראש־המועצה
ושניים מבני משפחתו, האשימום בתקיפה
שלא כחוק.
היה זה מעשה שהוכיח כי תלמידי טירה
אמנם הפיקו מן החינוך הישראלי שקיבלו
פרי ששוויו עולה על 30ל״י.

מ שפט
האיש שבקיר
מי מכיר
את האיש שבקיר?
התעלומה הגדולה שאפפה את המשפט הסנסציוני
של רופא העיניים ד״ר אליהו
שלום, הנאשם בתקיפת אשתו וצילומה בעירום
(העולם הזה 1026— 1032 היתד ,,מי
הוא איש המיסתורין ששתה תה בחברת
רבקה שלום, בשעות הקטנות של הלילה?
מי הוא אותו קצין־משטרה׳ חמוש האקדח,
שהעדיף להתחבא בקיר חדר המיטות של הגברת
שלום, שעה שזו הותקפה והוכתר, ב־

חדר־ד,מדרגות? העולם הזה, שנמנע מלהיכנס
לתחום הפרט, העדיף שלא לפרסם את
שם האביר.
השבוע הופיע איש־המיסתורין באולם המשפטים
הדחוס של השופט צ׳רנובילסקי,
עלה על דוכן־העדים, הודיע את שמו ונשבע
כחוק. היה זה צעיר חסון ויפה־תואר,
בן 32׳ שהוזמן כעד־ההגנה. לאפתעת הכל
הודיע כי אין לו מה להסתיר, ואין הוא
מתנגד כי שמו יפורסם ועדותו תישמע בדלתיים
פתוחות.
האיש מאחורי הדלת קיבל זהות. הוא הופיע
לעיני הקהל כמפקח ראשון יששכר בן־
דור, קצין־אפסנאות במטה הארצי של מש־סרת־ישראל,

אמר אהילים? בחקירת שתי-
וערב מעייפת, ניסו עורכי־הדין מיכאל כספי
ובנימין טומקביץ׳ ,סניגוריו של ד״ר שלום,
להוכיח כי בן־דור לא שתה תה ו״לא אמר
תהילים״ בשעות הבוקר בדירתה של רבקה
שלום. עובדה זו היתר, נחוצה להם כדי
להצדיק את מעשה ההתפרצות של ד״ר שלום
ובריוניו. אולם בן־דור נשאר תקיף בדעתו:
הוא שתה תה, נכנס למקלחת כדי להתגלח
ושם התפשט׳ כאשר נפרצה הדלת הראשית.
יששכר בן־דור, בן למשפחה ידועה ומכובדת,
לא היה צד במשפט, אולם היה לו
הרבה מה להפסיד. למרות שמבחינה חוקית
לא היה כל דופי בהתנהגותו, הרי התנהגו תו
מבחינה אנושית ועצם עירוב שמו ב־שערוריה
ציבורית, אינן לזכותו. בירור הפרשה
ייערך בפני בית־דין משמעתי של
המשטרה.
מה גרם לכך שוויתר על הסתרת שמו
למרות שעוד השתדל להשיג זאת דקות
מעטות לפני עלותו על הדוכן? את התשובה
לכך סיפקו שני עורכי־דין, מן הטובים והיקרים
בארץ, שנכחו באולם בשמו בעת חקירתו.
יעצו לו נתן רוטנשטרייך ויעקוב הניג־מן:
אם יסתיר את שמו, יהיה השם המוסתר
מוכתם לכל ימי חייו, כי איש לא יאמין
שנוכחותו בדירה היתד, תמימה.
כך פורסם השם, על מנת להצילו.

דר כי אדם
גזר־הדין
בפני השוטר התורן במשטרת השחר ב־תל־אביב
התיצבה צעירה בת 16׳ ממרמרת
בבכי, מלווה על־ידי צעיר לבוש ברישול.
״הוא איים שירביץ לי,״ סיפרה הצעירה לשוטר,
בהצביעה על הבחור שבא בחברתה.
סיפורה היד, פשוט: בדרך לביתה היתה עוברת
יום־יום בגינת גרוזנברג. שם שכן על
אחד הספסלים יוסף דהאן. תחילה היה רק
שורק אחריה. אחר־כך החל נטפל אליה. ב אחד
הערבים קבע עמה פגישה. היא הבטיחה
לבוא ולא באה. כשראה אותה יוסף
בפעם אחרת איים להכותה, הסכים לבוא
עמה למשטרה, שתברר מי מהם צודק.
״זה נכון,״ הסכים דהאן לבכי הנערה,
״איך זה היא קובעת פגישה ולא באד?,״
השניים נשלחו לבתיהם. דהאן חזר אל ספסלו
שבגינת גרוזנברג. לצעיר בן ה־,22
יליד־הארץ, בן למשפחה מעולי מארוקו, לא
היד, בית מעולם. מגיל צעיר הסתובב ברחו בות,
הפך עבריין מועד. מעולם לא ידע מהו
בית־הספר, לא קיבל כל חינוך ראוי לשמו.
מעוטים מרד הנעורים
תלמידי הכיתה השמינית בבית־הספר התיכון
בטירה, במשולש הישראלי, שייכים
לטיפוס חדש של ערבים ישראליים. הם היו

ראש־מועצה מנצור ותלמידי השמינית כטירה
זורקים כסאות

שוטר כדרור
שותים תה
נ פי ל ה?{להרא* ט. דהאן סיגל לעצמו׳
שיטת גניבה מיוחדת. הוא היה עוקב אחר
מכוניות הדורות בשעת חנייתן ברובעים המסחריים
של תל־אביב, מצליח ללכוד מכו־נמת
שבעליהן השאירו את דלתותיהן בלתי־נעולות׳
גונב מתוכן.
לא פעם נתפס וישב בכלא. מדי פעם, בד,שתחרת,
היה מנסה לחזור למו&ב. זמן
מה עבד כסבל בשוק העלית, ישן בלילות
על ספסלים בשדרות.
ברור שחיים מעין אלה לא מצאו חן ב־עיני
יוסף דהאן. כשנתפס שוב בעת גניבת
חפצים ממכונית, נידון ל־ 18 חודשי מאסר,
ניסה לאבד את עצמו לדעת מספר פעמים.
בלע מזלגות וכפיות. בדרך נס היה ניצל
תמיד ממוות.
השבוע הובא יוסף דהאן מבית־הסוהר ל־בית־משפט
השלום, כדי לתת את הדין על
ביצוע שתי עבירות נוספות. ברגע בו הוריד
השוטר, שליווה אותו, את האזיקים מעל
ידיו, זינק יוסף לעבר חלון בית־המשפט
בקומה השניה של הבנין, ניכה לקפוץ לרחוב.
בעת
הקפיצה נתקלה רגלו במעקה. הוא
איבד את שיווי משקלו ונפל על ראשו.
בדרך לבית־החולים נפח את נפשו•
גזר־דין השמיים הקדים את מלאכת השופט.
תזכיר חברה
שאינה ק״מח
שודהיהלומים הגדול בחברת ׳הלי־נזי
הנגב משמש עדיין נושא לחקירת המש־טרה.
לאחר חקירת העולם הזה 1031״היכן
היהלומים השדודים?״׳ בה נאמר כי תחיי
לד, יש לברר את הפרשה כולה בחברת
היהלומים פישר בניו־יורק, בשמה הופיע ה־תייר־השודד
לדברי הנשדדים, התברר השי
בוע לחוקרי המשטרה כי חברת פישר הפ־סיקר,
את קיומה כבר בשנת . 1952 בינתיים
ניסה הנשדד אורנשטיין לצאת את הארץ
לבלגיה, אך עוכב בישראל בתוקף צו בית־המשפט
המחוזי, לבקשת בעלי היהלומים
הנשדדים, שלא זכו עדיין לקבל את כספם
בחזרה ר, רכהחזיר (העולם הזה
) 1030 יעלה השבוע לבית־הדין הגבוה לצדק,
לאחר שעורך־הדין התל־אביבי עזריאל ברק,
פנה בבקשת צו־על־תנאי נגד עירית תל־אביב,
שנדרשה לנמק מדוע לא תרשה למרשו,
מישל קוסטה מנשה, נוצרי תושב
תל־אביב, להמשיך בגידול, שחיטה ומכירת
בשר חזיר לנוצרים, תושבי תל־אביב
שרירותליכם של קציני משטרת ירושלים
הופגנה השבוע פעם נוספת. לאחר ש־בית־הדין
הגבוה לצדק, הפך להחלטי את
הצו־על־קנאי שהוצא נגד משטרת הבירה, ל־בקשת
אברהם דרעי (העולם הזה ) 1028שהתלונן
על שלילת רשיונו להחזקת מסעדה,
אחרי שהפסיק לשרת כמודיע למשטרה,
סירבו הקצינים לחדש את רשיונו של דרעי
למכירת משקאות חריפים גם אחרי פסקו,דין.
לעומת זאת, אישר ראש המדור הפלילי
אליעזר שילוני את בקשתו של אחד
ממודיעין לפתיחת מסעדה חדשה בשם שחי
רזדה, מול מסעדתו של דרעי.
העולם הזה 1033

פרק מסבר! שר נאשם בוצח
את ספרו ״ספסלים בגינות״ כתב אקשטיין כחודשיים לפנימיב־צע
סיני. הוא נטש את בל עיסוקיו, הסתגר בחדרו, כתב יומם
ולילה, במשף חודש. אחרי שחזר מן המיבצע, נטל לידיו את 170
העמודים המודפסים במבונת־כתיבה, בתכם מחדש, ערך חלק
מהם. את שאר עמודי הספר לא הספיק לערוף לפני מאסרו.
גיבור הספר הוא אמנון גריז, בנו של בעל בית-חרושת לאריגה
-בפיל מושלם לאקשטיין
עצמו, בנו של בעל בית־דפום קטן.
הפרק הראשון מתאר את לבטיו
של אמנון, אחרי שהחליט להיפרד
מהכרתו, עמה הלף מאז ימי נעוריו.
סיבת הפרידה: הרגשתו של
אמנון בי חברתו מנסה להכניסו
לחיי-שיגרה, מפריעה לפתח את
אישיותו הסוערת, תוססת ודינמית.
בפרק השני -המתפרסם כע מודים
אלה -מתאר הספר את
המסיבה בה מביר אמנון את
חברתו החדשה, אליה. הפרק
משקף כצורה נאמנה מסיבה רגילה
של נוער-זהב עירוני, ואת
יחסו של אקשטיין למסיכות-בילוי
ריקניות ומגוונות מן הסוג הזה.
אמנון -גברי, משביל, בעל
השקפות תקיפות (אף בלתי ברורות
לחלוטין) -מתחיל ללכת עם
אליה, מקוה שהיא שונה מקודמתה.
אחרי קרב אגרופים בינו לבין
צעיר מבני השכונות כגן־לונ*
דון, עולה אליה לחדרו של אמנון,

באה עמו במגע מיני. תוף בדי כף מסתבר כי אמנון מחזיק כא•
רונו את ספריהם של ניטשה ומאקיאוולי, המטפלים, לדברי
אקשטיין, כ,,סוגיה של פאשיזם״.
בהמשך מתאר הספר את התפתחות יחסיהם של אמנון ואליה,
תוך כדי תיאורי הווי מאלפים של בילויי הנוער בנופש בנהריה,
חיי חברה בתל־אכיב, שרות כמילואים בנגב. בחוט השני עובד
כבל העמודים תהליך ההתבגרות
של אמנון־זאב, הלומד כהדרגה
להכין בי ״מרידה במוסכמות״ אינה
דווקא סימן של בגרות ועליונות,
אלא השתקפות של חוסר
בטחון־עצמי. תחילה מגרש אמנון
גם את אליה, כשהוא נובח לדעת
שהיא זרה לדעותיו על החיים, אך
לבסוף הוא חוזר אליה, מסבים
בי אדם יבול לשמור על עצמיותו
גם תוך כדי קבלת עול החברה
עליו. זוהי נימת״הסיום של הספר.
ההשקפות על החיים ועל האהבה
המובעות בספר, אופייניות
לאדם מפותח מעל לממוצע, בעל
אופי מופנם, ביישן מוסווה, המת רחק
מן החברה אך מתגעגע
אליה כלבו, שקנה את השכלתו
ככוחות עצמו תוך קריאה תאוו תנית•
זהו ווידויו של דור, אשר
מתלבט בחיפושים אחר ביוון
ברור ומטרה מגובשת לחייו. זוהי

תעודה מרתקת, ואולי יחידה
כמינה כשטח זה בישראל.

ליה נאנחה אנחה סתומה והעיפה
מבט בשעון העומד על השידה הגדולה:
השעה כבר היתה שמונה. עוד מחצית ה שעה
— חשבה — ויהיו כאן כולם. מה טוב
שהוריה אינם. לבטח לא היו נלהבים
לעריכת מסיבה מעין זו בביתם.

זאב אקשט״ן

היא חייכה לעצמה בשוותה לנגד עיניה
את פני האב המחמירים ופני האם הרואה
כל הזכויות
בכל שריטה שבריהוט שרטת בגופה היא.
נתנה את ידה האחת מאחורי ראשה ולטפה
את חלקת עורה החשוף. ממש לא יאומן, חשבה, מה שעלולה להוסיף השתלמות מקצועית.
הנה, נורה וירטר, בעלת הסלון לתסרוקות חן, הן גם לפני נסיעתה לפריז היתה מבצעת
עבודה טובה. אבל עכשיו — ממש אמנות.
שערה שלה׳ בגוון הנוטה לבלונדי, היה. זתקרזל בחן על ראשה ומקיפו, כשהוא מבליט
זת קווי גולגולתה הנאים, חושף את ערפה, שעדיין ניכר בו השיזפון מימות־הקיץ הרחוקים,
ומסתיים בתלתל־שובב, שהיה תולה תמיד כמאיים מעל עיניה׳ ושהיתד, מטילה אותו תדיר
לאחור בתנוית־ראש שגורה.
היא פנתה משם. מסיבה זו — החליטה תקיפות — חייבת להצליח. טוב שלמעשה לא
באה דינה לעזור לה. דבר זה עלול היה לקלקל עכשיו את ההנאה שחשה בעשיית הכל
לבדה, והרגשת הסיפוק שבסקירת פועל־ידיה בדירה המוארת.
אחרי ככלות־הכל, חשבה ברצון, רעיון לא רע היה זה לערוך את מסיבת הפורים השנה
בביתי. באמת, כבר מגיע גם ממני להזמין פעם את החבריה אלי. ובכלל, כדאי לרכוש
נסיון־מה כמארחת, ולו רק כדי להראות לכמה מן הנערות כיצד צריכה להצליח מסיבה.
אמנם, חייכה לעצמה, עדיין לא פורים, רק בעוד שבוע׳ אבל נשפים לרוב כבר נערכים
בעיר, וכיוון שנסעו הוריה דווקא עכשיו, הרי שאפשר לכרוך את הנעים עם המועיל ולהקדים
את פורים בשבוע. נקווה רק, הרהרה נחרדת, שכולם יופיעו מחופשים כפי שדובר, אופי
המסיבה להערב דורש זאת, והרעיון באמת נועז, לו רק ידעו הו רי ה...

מאת

לעצם המחשבה נתקמט אפה במורת־רוח. למעשה, כבר מלכתחילה היא לא היתה לגמרי
שלמד, עם עצמה ביחס לתכנון הנשף במתכונתו זו, מתכונת קאבארט פריזאי: הנשים
מחופשות כזונות והגברים כסרסורים. אלא, כמה מן החבריה המשתתפים ערכו פעם טיול
משותף לצרפת ועמדו על כך שד,נשף יערך במתכונת זו, בראותם בכך נושא משעשע ביותר:
גם השאר נתלהבו לרעיון. אמנם פה ושם נשמעו הסתייגויות רפות, אולם היא, אליה,
מחפצד, שלא להראות קרתנית מדי הסכימה, אם כי לא בלב שלם.
לפתע, כמבקשת מקלט מפני ספיקותיה, סבה על עקבה וניגשה אל הפסנתר השחור
והרחב, שניצב בחלקו המרוחק של החדר, תואם בצבעו למערכת הרהיטים שבחדר. היא
שלתה סיגריה מקופסת־קריסטל שהיתר, נחה עליו, הציתה אותה, ובתקעה את ידה לכיס

הסינור שלבשה מעל לחלוק שלגופה גגשה
אל החלון ולחצה את פניה לשמשה הקרה.
הגשם בחוץ גבר. ברק רחוק ליבלח
והאיר את פניה באור חיוור. נרעדת קמעה
הפכה משם את מבטה. לפתע נראתה לה
הדירה הגדולה שוממה ושקטה בשקט מעיק.
״הלואי ויבוא כבר מישהו,״ הגתה בקוצר־רוח.

חצי-שעה של דומייה לאחר מכן שמורות נשמע לפתע צלצול חד מצד דלת הכניסה.
בשמחה קפצה ממקומה, רצה לעבר הדלת, כשהיא מורידה תוך כדי־כך את הסינור
מעל החלוק שלבשה, מאררת אח עצמה על שלא נזדרזה עדיין להתלבש.
״ערב טוב, ד,כנסו בבקשה,״ אמרה בשמחה בפתח הדלת, עוד בטרם הבחינה כמעט
מי הבאים.
הם עמדו שם שלושתם. אסתר, יהושע ו 1חור שלא היה מוכר לה. ממבט חטוף שזרקה
בו, ראתה שהוא לבוש יפה, בלא הידור׳ ואינו מחופש. היא הבחינה במבטו הסוקר אותה.
ובאותו הרף־עין שעיניהם נפגשו, נראה לה חצוף במקצת. עיניים יפות לו, הרהרה, נטרדת
קלות. התנגשות המבטים ארכה שניות ספורות, והיא שבה וחזרה על הזמנתה. הם בולם
הפסיעו לפנים׳ כשד,באים מתעכבים במסדו־ון כדי לפשוט את המעילים .״הי, שודדים,״
קראה בצחוק ,״הן תלכלכו בן־רגע את כל מה שעבדתי!״
השלושה צחקו ויצאו לנקות את נעליהם במרבד הקטן לפני הדלת. בזמן שהיו נוטשים
ברגליהם׳ מבלי ששני הבחורים ירגישו בכך׳ הניע אליה בראשה לאסתר תוך הטלת מבט
אל הבחור הזר, כשואלת :״מי זה?״
אסתר קלטה את המבט והחזירה לה בתנועת ראש ,״אספר לך אחר־כך!״ ובקול־רם
קראה :״אבל, הרי אינך לבושה כלל, עלייך להזדרז!״
היא עצמה עטופה היתד, בשמלה צרר, עד כמה שהניח לה הריונה הבולט לשאת: ומהיותה
קטנת־גוף הצליחה להעלים די בהצלחה את כרסה, על־אף שהיתר, בחודשי הריונה המאוחרים.
רגליה היו עטויות גרבי־רשת, שניתן היה לעקוב אחריהן במבט דרך השמלה השסועה
בצידה, לאורך הירך מעלה מעלה. שפתיה צבועות באודם רועש ועגילים גדולים באוניה.
משהבחינה במבטה המשתאה של אליה, הניפה את ידיה לצדדים, הנידה את ירכיה ושאלה:
״איך אני? ממש כמו אחת מפריז: בכלל לא מרגישים שיש לי בטן, מה את חושבת?״
משועשעת סקרה אותה אליה פעם נוספת .״ממש זונה מושלמת״ ,השיבה בהיתול.
בינתיים סיימו שני הבחורים את קינוח הבוץ מעל נעליהם וחזרו ונכנסו לדירה.
יהושע היה לבוש חליפה בלה במכוון, מקל בידו האחת וחובש לראשו כובעמגוחך,
שהיה תולה ברישול על קצה קדקדו. בידו השמאלית החזיק חבילה גדולה שסרב להניחה,

(המשן מעמוד גז)
והיה פוזל במבט מסתורי.
״אלך להתלבש״ ,אמרה אליה ״סלחו לי והרגישו כמו בבית. תיכף אחזור!״ בטפיפה
קלה נסתלקה אל מחוץ לחדר, אולם את הדלת השאירה פתוחה .״אליה!״ קרא יהושע
אחריה בקול רם, ומשלא נענה המשיך בקול רם עוד יותר ,״אף אחד עוד לא באי אנחנו
ראשונים?״

ך* ם התקדמו פנימה והתישבו על הכסאות שהיו ערוכים בשורה ליד הקיר. בינתיים
1 1היתר. אליה מתלבשת בחופזה בחדר האמבטיה, גורבת במהירות את גרבי הרשת כיאות
ל״זונד, פריזאית״ ומחליקה אותן לאורך רגליה, עד היות התפר מאחור ישר ומדוקדק. לבשה
חצאית צרה שבצרות, המורכבת מיריעות בד המתעגלות סביב מתניה ויורדת בחתכים לא
ישרים על רגליה, חושפת יותר מאשר מעלימה; חולצה בעלת צוארון גדול ורחב־שוליים
ומחשוף שהוגדל עוד קודם לכן למטרת ערב זה.
משהגיעה לצביעת פניה* ,היססה רגע קל. כמתמיה, צפו עיני הבחור הזר ועלו בדמיונה.
היא חסכה במקצת בצבע ופוך ויצאה מחדר האמבטיה בלא מראה הבובה שרצתה לשזזת
לעצמה מלכתחילה. שערה נח בקבוצה אחת, מושם על אוזנה, כשהוא חושף את צדו השני
של הראש ומבליט עור ענוג ואוזן קטנה תרודה.
משנכנסה לחדר, שרק יהושע שריקת התפעלות. קם, סובב אותה על עקביה הגבוהים
וצבט באחוריה .״היום מותר,״ השיב בקול מבודח למבט התרעומת שעלה בעיניה ,״תשאלי
את אסתר,״ משכה והושיבה בכסא הקרוב וביקשה לשכל את רגליה. משעשתה זאת, הושיט
לה סיגריה בפומית ארוכה׳ שהוכנה במיוחד לשם כך מקרטון אדום.
שאלות שבשיגרה החלו מוחלפות ביניהם, ואילו הבחור הזר עדיין ישב ושתק ולא
גרע את מבטיו מהמארחת, כמעט בחוסר־נימוס מטריד.
״תעשו הכרה,״ נזכרה לפתע אסתר, כשהיא פונה אל שניהם במאוחר ,״זה׳ שמו אמנון
וזוהי אליה.״
הם קמו ולחצו ידיים, והיא אמרה — ״נעים מאד!״
כף ידו היתה גדולה ורחבה׳ גסה כמעט׳ והוא לחץ את ידה בכוח שהכאיב לה במקצת.
אצבעותיו חבקו את אצבעותיה במגע מתהדק, הסוגר וממלא את החלל שבין שתי הידיים
ואוחז היה בידה מעט למעלה מהמקובל — או שכך רק נדמה היה לה. בתוכי תוכה נבוכה
במקצת, על אף כל בטחונה העצמי, וחלפה בה אותה הרגשה שחשה ליד הדלת, כשהסתכלה
בעיניו. היה ברור לה שהוא מעניין אותה.

אר תתייאש — עשן ״כנסו! 6׳׳

ה 1דעה !
לתלמידי בתי הס 9ר המסחריים והתיכוניים
שהשתתפו השנה

בסיורי לימוד

בבנק דיסקונט לי שר אל רע־מ
מזכירים כזה למשתתפי הסיורים כי המועד האחרון
להגשת החיכורים על הנושא:

״ובכן הזקנים שלך נסעו,״ קבע יהושע,
״ומיד כשאסתר אמרה לי שאת עורכת מסיבה,
אמרתי: בטח הוריה נסעו.״
״כן,״ אישרה ,״לנתניה.״ לרגע השתררה
שתיקה; ואז אמר הבחור החדש:
״דירה יפה. לך!״
״להורי,״ תקנה אותו.

.חשיבות הח סכון לפרטזלכלל
והאמצ עי ל ק דו ם! בארצ נו־

חל ביום . 15.8.57 שלחו נא איפוא את חבורכם לפי הכתובת :
בנק דיסקונט לישראל בע״מ, התחרות ״ ח סכוז״
רחוב יהודה הלוי 27/29 תל ־אביב.

הוא הניד בראשו ואמר מחייך :״גם לך
תהיה.״ צלצול נוסף בפעמון הדירה קטע
את שיחתם בראשיתה ואליה קראה :״הנה
באים!״ וכבר רצה לדלת.

החבורים המוצלחים ביותר יזכו בפרסים כדלקמן :
פרסראשון: סך — 1 0 0 ,ל״י
סך — 5 0 .ל״י
פרס שני ;
פרסשלישי: סך — 2 5 ,ל״י
ו־ 5פרסי עדוד של — 1 0 .ל״י

באגרת מלוה בטחון
באגרת מלוה בטח ין
באגרת מלוה בטחון
כל אחד במזומנים.

לגועד ולבוגרים

״חבריה,״ אמר בקול מעובה בחור נמוך
ולבוש בהידור שחצני, ומרכיב שפם מלאכותי
אדיר ,״ראו גם ראו איזה בר!״ הוא
ניגש לשולחן ותפש בידו, מעשה גבר,
בקבוק קוניאק ובחנו בעין מנוסה .״תוצרת
חוץ, הא? מצלצל לא רע.״ ותוך רגע היה
החדר הדומם לקלחת של המולה רועשת.
קטעי שיחות, צחוק ובדיחות החלו לעוף
בחלל החדר, שאיבד כליל את כל צביונו
השקט׳ הסולידי.

פ ר טי וכר טי סי טי ס ה
בסשרר א ר קי ע־ ת־ א
אחד־ ה ע 70 טל <112/3

כל המבק שים לה שתתף
ולעזור ל חברינו בתש למר הפיצויים לום
עמוס
בן־גו ריון (5300
ל״י פיצויים על פגיעה
בשמו 2000 ,ל״י הוצ אות
משפט, ב תו ספ ת
רבית של 9יוכלו
לשלוח את תרו מו תי ה ם

החופש הגיע
טוס בארקיע

מיום ששי 2.8.57 ,שעה 14.00
מספרי הטלפון 61562/3 :

\ 6 1 1

ך * £א£ווקסמ 10ו ו א

בחתימת שמם או בעי לום
שם, ב תו ספ ת ה ציון

״קרן

פיצויים״.

תוד
תנו ו ה ער כ תנו נתו נות
מראש.

^ 0 0 0קח

שורת המתנדבים
ירו שלים, ת .ד373 .
תל־אביב, ת .ד3033 .

מ 1נ ע מחסל תוצרת

רי ח
חידקים
״עדיף״

• * ולותצ חו ק, דיבורים, ושפשוף נע-
׳״|,ליים במרבד נשמעו מבחוץ׳ ואחר הם
הופיעו — כמעט רובה של החברה. שהיתר,
מעותדת להופיע למסיבה. אליה טבעה בים
של בחורים ובחורות, של טפיחות כתף
לקריאות — ״אהלן״ ,״מה נשמע מה
זה, את לבד, איפה הוריך תתחדשי,
איזו שמלה יפה״ ,״מה לומר, חתיכה״,
״חבל שזה לא ברצינות הייתי נותן הרבה״
— וכיוצא באלו קריאות שונות. ואחר
נתגלו כולם לעין, כשהתקדמו לתוך החדר.

סיורים בשמי
מרכזהאר ין

הו דעה

זיעה מהעור
בע״מ

, 16 ] 3אחרי ששוחרר מן הצבא
בפעם הראשונה, הצטלם במגפ״ס.

אמנון ישב על כסא, מחריש. הנוכחים, ברובם הגדול, היו זרים לו. ניכר שהם מכירים
היטב זה את זה. שנים רבות, מסתבר. לפי דברי יהושע׳ גם היו רובם יחד בתנועת־נוער.
גילם הממוצע למעלה מעשרים, וכולם לבושים נאה, והיו ביניהם אף כמה זוגות נשואים.
רק להחליף להם את השמות, הרהר אמנון, וישנה כאן בדיוק אותה החברה ממנה באתי.
נכון אני להתערב שכתום השיחה יבואו השירים הישנים, ההלצות המקומיות, המובנות רק
לאנשי אותו חוג, וסתם בדיחות על כוס יין. אותם ריקודים, מישחקים, ושוב ריקודים
וריקודים עד הסוף. הוא חש בפיו טעם מר במקצת של אכזבה, וניגש למזוג לו כוסית
קוניאק.
בינתיים היתר, אליה מושכת את אסתר לצד ואומרת לה :״מיהו הטיפוס הזה?״
״איזהו?״ תמהה אסתר.
״אמנון.״
״אהה, זה? הוא חבר של; יהושע. לא מזמן הצליח להיפטר מבחורה אחת, שעשתה לו
צרות. למה את שואלת, את רוצה להתחיל אתו?״
״אני?״ תמהה אליה ,״ ל א ...סתם רציתי לדעת.״
״היזהרי ממנו. הוא דון ז׳ואן, וגס לפעמים. קשה לחבב אותו. יש לו מין דעות משונות.
התחילי לדבר אתו ותראי.״
״אליה׳״ שיסעה את שיחתם קריאה שבאה מפי נערה שמנמנה ועליזה, דליה שמה ,״מה
הענינים שם? שיחות פרטיות תנהלי מחר, את המארחת או לא?״ שכנה העומד לידה לחש
משהו באזנה והיא צחקה בקול. היו לה שיניים בולטות, שהיתר, חושפת אותן וששיוז לפניה
הבעה סוסית במקצת כל אימת שצחקה, אבל היא לא חששה לכך ונהגה בחופשיות.

בינתיים התנהלה המסיבה בקצב ער ביותר. מפעם לפעם נשמע היה צלצול נוסף
4בדלת, וזוג חדש הופיע; עד שלבסוף היה החדר הגדול וההומה דחוס באנשים,
שהתגודדו קבוצות קבוצות, יחידים וזוגות שרעשו ושתו. לאט־לאט, כשכולם תורמים
במכוון ליצירת האווירה של קאבארט זול, נתחממו הרוחות, ועם לגימות היין
הרבות, והורקת בקבוקי הקוניאק, הלכו הנאספים ונהיו נועזים יותר ויותר.
רובן של הנערות היו לבושות כאסתר ואליה. חלקן אף חבשו ברטים, והנה כבר הופיעה
הראשונה הנועזת שפתחה את פתח חולצתה והניחה לחזייתה השופעת להתגלות בצבעה

ומתחככת בבחורים שלידה, שלא חסכו ממנה צביטות ולטיפות
היתר, בהן.
היתד, לערב המסיבה — בה נכללו שאלון של ניבול וכן
וגולת הכותרת — פנטומימה של זונה טירונית המחפשת לקוחות;
מן הצד ונותן לה הוראות — הצגה שהוכנה בקפדנות על־ידי
ונתחממה׳ הבחורים הלכו ונעשו נועזים יותר והבחורות, במקביל,׳•

הוורוד, כשהיא הולכת
שהרבה מן הצניעות לא
נסתבר, שגם תוכנית
חידות שונות, משחקים,
בעוד שסרסורה מדריכה
זוג אחד. האווירה הלכה
צנועות פחות.
דני, בחור שהתחפש לרוכל, סובב עם דוכנו הנייד׳ והציע למכירה תכשירי־מניעה׳ כשהוא
משבח ומהלל בקול את תוצרתו וממליץ על סגולותיה העדיפות לעומת מוצרים אחרים,
שאותם היה מפרט ברשימה ארוכה. מיבצעו זה זכה להערכה רבה, ונמצאו כמה מן
הנוכחים ששאפו להוכיח את בקיאותם ועמדו להתווכח אתו ביחס לערכו של מוצר זה
או אחר. אולם למעשה, כמעט ולא נעשה דבר בדירה כולה בהשתתפות כל הנוכחים! אלא
כל אחד ואחד עסק והתעניין בסובב אותו ונדד לאורך כל החדר מחבורה לחבורה
כאתת נפשו.
ליד הפסנתר ישב בחור צנום ולבקני, משופע בשיער לבן, שפרט ופיזם שירים של ניבול-
פה, רובם באנגלית. מפעם בפעם היה מחבר מניד,־וביה אימפרוביזציה קלה, כשד,עומדים
על ידו מתמוגגים בצחוק, כל אימת שעלה בידו לחבר חרוז מוצלח ומפולפל׳ שלרוב מוסב
היה אודות מי מהנוכחים.
אליה עדיין ישבה, ראשה כפוף אל אסתר, ושמעה כל מה שהיה לה לזו לספר על
אמנון. על אף לבושה והופעתה במסיבה זו כ״זונה״ ,נשארה אסתר אותה נערה בעלת
נשמה קטנה, שעיקר הנאתה — מיצוי חיי אחרים ב״את יודעת מה שמעתי לא הייתי
מאמינה וכיוצא באלו.
אליה ישבה שלווה, מתעלמת לשעה מקהל ההוללים׳ ועיניה היו ננעצות לפרקים בפני
אמנון, שישב לבדו בקצהו השני של החדר, כמו מופרש מהקהל השמח ומבטו תועה מכאן
לשם, כשמפעם לפעם מצטיירת הבעת שאט ותמיהה על פניו. כעת כבר היה הפטיפון מנגן
וזוגות מחוללים צמודים הפרידו כל הזמן בין מבטה לבינו. משנוצר לפעמים מרווח לרגע־קל,
יכלה אליה לראותו שותה משהו או מחזיר תשובה למישהו, אולם כמעט ולא קם כלל
ממקומו, והיא תמהה לשם מה בא בכלל.
אחרי שעה ארוכה תפשה את עצמה שהוגה היא ומתעניינת בבחור זר לה לחלוטין,
ומוצאת כליל מתהליך הששון הכללי שבחדר, משל לא היא המארחת וחובתה לדאוג לנוחיות

ספסלים בגינות אינו ספר רגיל, המתאר
עלילה מרתקת, מפרי דמיונו המופשט של
המחבר. הוא ספר התלבטויותיו של המחבר
עצמו — צעיר בן ,23 יליד תל־אביב. גם
לולא נכתב בידי האיש הנאשם ברצח ה סנסציוני
ביותר של השנה, היה הספר
מעניין מאד כשלעצמו: כי הוא מהווה תיאור
מיוחד במינו של אופי הדור הצעיר בידי
אחד מבניו. הוא מתאר בצורה אוטנטית
את חייו ומהותו של הנוער שגדל אחרי
קום המדינה. על ריקנותו, שאיפותיו המעורפלות,
אהבותיו הכמוסות, השקפותיו
הבלתי־בשלות, דרכו הבלתי מחוזרת לו.
הצעיר אשר אישיותו משתקפת בתוך הספר
הוא אדם בלתי־רגיל. זהו איש המשתדל
למרוד ב״מוסכמות״ ,מבלי לדעת בדיוק
נגד מה הוא מורד, ג׳יימם דין במהדורה
ישראלית מובהקת. זהו איש המדבר כ־אנרכיסט,
הפורק כל עול, אך החדור באותה
שעה הערצה עיוורת לצבא ולרמטכ״ל. זהו
איש המתאר בארסיות צינית את שאיפתן
של הנשים להכניס אותו לעול של חיי שיגרה
יומיומיים, אך המצייר באהבה את חייה
של פלוגת־עתודות ממושמעת בשרות המילואים
על כל גווני הגוונים שלה.
זאב אקשטיין הוא בנם של הורים ילידי

רוסיה. בגיל שנתיים נחשב לפלא רפואי.
לאחר שחלה בשיתוק־הילדים, היה היחיד
מבין כל הילדים שנפגעו במחלה זאת ב אותה
שנה שיצא ממנה שלם׳ ללא כל פגם.

״לא. היא רצתה להיות, אבל לא הלכה, ביחוד אחרי שהחלו להתלוצץ שבנות הולכות
לאוניברסיטה על־מנת ללמוד חופולוגיה
אמנון חייך. משום מה נעם לו לשמוע זאת. מבטו תר אחרי הנערה עד שתפסה רוקדת,
חבוקה בידי בחור שמן שהיטיב לרקוד. אף היא רקדה יפה ונעה בגמישות ובחן. לא נשאה
חן בעיניו עובדת היותם צמודים, אם כי בהשוזאה לאחרים הרי לא היה באחיזתם משום
התקרבות מיוחדת. שערה הבהיר והרך היה מסופר בתספורת קצרה. שדיה, שבלטו היטב
מבעד לשמלה הצרה, זעו בגמישות מדי בצעם סיבוב או תנועה חפוזה. קצרת קומה היתר״
והוא הבחין בכך על־אף העקבים הגבוהים והדקים שהרימוה והגביהו קומתה.
רגליה הן נאות׳ ציין לעצמו. לגביו היה לדבר חשיבות. בוחל היה ברגליים בעלות
קרסוליים עבים, או בנעליים שמצעדן לא היה ישר ובטוח, ושיווה לעתים לנועלת אותן
הליכה עקומה וברודזית. קווי הרגל והנעל אצלה היו עדינים ותואמים, והוא האריך
להסתכל בהן.
מבחוץ׳ חשב, אין היא שונה במאומה מכל אותן הנערות, בובות נאות. ומה איכפת ליי
אתמהה. ושוב נדלקו עיניו, עת נפנתה למולו תוך ריקוד. היא הרגישה במבטו והוא חייך
לעומתה, פיו נוטה משהו כלפי מטה בצדו האחד, דבר ששיווה לחיוכו ארשת של ליגלוג.
היא שבה והפנתה את ראשה ממנו, אבל מפעם לפעם חזרה והעיפה בו עין בוחנת, משתדלת

לבל יבחין בכך•
**ן מנון לא היטיב לרקוד, וחשש להזמינה. בינתיים, החליט שלא להסתלק עדיין,
> £ולראות כיצד ישתלשלו הדברים. אולם כשהושם על המכשיר תקליט חדש ונעימת טנגו
יגיעה פשטה בחדרים, נגשה היא אליו ובפעם השניה באותו ערב שמע את קולה דובר
אליו. הפעם נלוותה לו נימה הססנית, לא־איכפתית :״רוצה לרקוד?״ בלא לכבוש את החיוך
שפשט על פניו, קם מלוא קומתו ולקחה בידיו.
היא היתד, קלה ונוחה להולכה. ראשה, שהגיע עד לסנטרו, קרב אליו, נסמך לצווארו,
והוא הריח את ריח שערה שדיגדג את פיו. נדף ממנה ריח טבעי, נעים מכל בושם, והוא
חש את מגע חזה, המתחכך בשלו לקצב המנגינה. היא לא התרחקה. מתפיסתו, שאט־אט
הלכה ונתהדקה, עד שהיתר, צמודה אליו למלוא אורך גופה והם נעו כחטיבה אחת, שיכורים
בתחושת מגעם. אמנון מתפלל היה שרגע זה יארך לבלי קץ, שלא תיפסק המנגינה, שאז
יאלץ להניחה מתוך ידיו. תמה היה לדעת על מה חושבת היא ומה היא חשה׳ אלא שלא
היה זה הזמן לשאול אותה.
מנגינת הריקוד ירדה, עלתה, ולפתע, עמדה בשיאה — ונשתתקה. הוא סובב אותה סיבוב

כתלמיד בבית־הספר לבנים אחד־העם בתל־אביב
לא הצטיין אקשטיין ביותר, אולם
גילה נטיה מיוחדת למוסיקה ולספורט, בי־חוד
לענף השחיה. את הגמנסיה נטש אחרי

שנה של לימודים, החל עובד כסדר בבית־.
הדפוס של אביו.
בן 15 וחצי, במלחמת־העצמאות, התגייס
לחיל־הים, בהסתירו את גילו האמיתי, שוח רר
רק כעבור תשעה חודשים, בהתגלות
גילו. כעבור שנים, בהתגייסו לשרות־חובה,
נוכו לו תשעה חודשים אלה. אז שירת כ־טוראי
בחיל־הצנחנים, ביקש העברה לקורס
הטייס של חיל־האוויר, אך נכשל
בגלל מחסור בידיעת המקצועות המדוייקים.
אחרי הצבא קנה אופנוע, עבד בבית״הדפום
של אביו, אהב להסתגר ולקרוא ספרים.
בשנה האחרונה גילה במפתיע נטייה לדת
היהודית ולהווי הגלות, התאהב בשלום־
עליכם, מצא קווים מקבילים בין גיבוריו
לבין ראשוני הציונות. לא פעם התלונן
על כך שמנהיגי הדת אינם מסוגלים לרכוש
את נפש הנוער, ולאחרונה אף החל מקפיד
על מצוות התורה, צם ביום־הכיפורים. ב־בית־הסוהר
התלונן באוזני אביו על כך
שלא סיפר לו די צורכו על סבו וסבתו, ועל
37 בני משפחתו שנהרגו בידי הנאצים.

4 ] 3צולם זאב אלושטיין עם הוריו במטוס־קרטון של צלם תל־אביבי. נעבור 15 שנה
ניסה להתקבל כטייס בחיל־האוויר הישראלי, אך נכשל בקורס. אחר עבר להיות צנחן.

אורחיה. היא קמה ממקומה, בהחלטה שלא להתענין בו יותר במיוחד וניגשה סתמית אל
אחד הבחורים שעמד ליד הבאר ולגם תכופות, מציע מדי פעם בפעם כוסית לבת״לוויתו.

מ נו ןיש 3בשקט ושקל בדעתו אם לא ייטיב לעשות באם יסתלק לו. חש את עצמו
\ ! ז ר משהו. לבסוף׳ משגמר אומר בנפשו לזוז כבר ולהסתלק בחשאי, ניגש אליו יהושע
ומדושן עונג השתפל בכסא הריק שניצב לידו, שנתפנה רק דקה קודם לכן על־ידי נערה
צחקנית שחיכתה כמה דקות לכך ששכנה השתקן והנאה יזמינה לרקוד. משפקעה סבלנותה,
קמה והלכה משם.
״פרצוף, למה אתה שקט כל כך?״ שאל יהושע תמה .״אינני מכיר אותך כאחד כזה.״
אמנון משך בכתפיו, מבלי לענות, ושב להסתכל ברוקדים. אחרי שתיקה קלה של דקות
מספר שאל בקול מתון ושקט :״יהושע, מיהו הברנש הרזה הזה, שם בצד, שפותח כל־כך
את פיו?״ יהושע הסתכל לעברו.
״אה״ ,אמר ,״זהו שלום לזר, סטודנט למשפטים בירושלים. כמה מהנוכחים כאן הם
מהאוניברסיטה או מהטכניון, סטודנטים.״
״מה הם עושים כאן בזמן הלמודים?״ תמה אמנון ,״חופש?״
״שטויות, הם נמצאים בעיר לעתים די קרובות. רובם חיים שם לשם הרושם בלבד,
ובכלל לא קשה להגיע העירה, מסתדרים כבר.״
״כן, אני יודע,״ אמר אמנון קשות ,״רבים מאלה שגמרו את הצבא ויש להם אפשרות
לכך הולכים ללמוד משפטים, מדעי־הרוח או סתם הנדסת־בנין. הרי אלה סנובים מובהקים.״
״לא כולם, אתה מגזים כהרגלך, אבל רובם של אלה הנוכחים כאן,״ הודה יהושע והורה
באצבעו על הקהל סביב ,״הנה זה, בני ניסן, למשל, אתה מכירו היטב, לא כן? הוא מוכשר
ומתאמץ קשה על מנת ללמוד. ממנו יצא משהו.״
״בני שייך למיעוט בין רבים כגון אלו,״ פסק אמנון, ולא ניסה אף לדכא את נימת
הבוז שבקולו.
״מה קרה לך?״ שאל יהושע בתמיהה ,״כעת הזמן לחשוב על כך? שמח בחור, שתה יין.
ובכלל, מה אתה ממורמר כל־כך, סטודנטית סידרה אותך?״
״לא כלום, סתם שטויות,״ נזדרז אמנון להחליף את הנושא .״אמור לי, אליה המארחת,
גם היא סטודנטית?״

אקשטיין לא שתה משקאות חריפים,
לא עישן, לא שיחק קלפים. זמן קצר לפני
רצח קסטנר הפתיע את הוריו בהודעה
שיש בדעתו להקים משפחה — פרט אופייני
למחברו של ספר אשר גיבורו הראשי
מתנגד בחריפות לנשואין, אך משתכנע לק ראת
סוף הספר שעמדתו מוטעית — שאין
בעול חיי־משפחה למנוע את פיתוח אישיותו.

אחרון, השתחווה בליצנות ואמר :״אני מקווה שרגלייך נשארו שלמות. אחרי ריקוד אתי,
זה מזל״.
״מדוע?״ תמהה׳ ״אתה רוקד טוב למדי.״
״חן־חן,״ אמר בשנינה, אם כי ידע שאכן היטיב לרקוד הפעם. הוא ליתד, אותה לכסאה
וישב לידה. הונח תקליט אחר והשאר המשיכו לרקוד.
״איך זה,״ היקשה ,״שלא ראיתיך בעיר עד עכשיו? פלא הוא שלא פגשתיך קודם.״ היתד,
זו כמובן אימרה בעלמא, נוסח קבוע שהיה נוקט בידו לפתוח בדברים.
״כנראה שאינך מסתובב בין החברה,״ השיבה לו ,״מה אתה עושה בדרך כלל?״
״אני עובד בבית־החרושת של אבי, אם לזה כתנתך, ואת זמני הפנוי אני מעביר בקריאה
וב הוא הביט בתוך עיניה — ״הוללות״ — סיים. היא שתקה והחזירה לו מבט ישר.

״אני עושה כל מה שתרצה לשמוע״ ,החזירה.
״למשל?״ שאל, תמה לתשובה מתחמקת זו.
״למשל, מה אתה רוצה לשמוע?״ ענתה בקינטור.
״עובדת?״
״עובדת!״
שוב ציין לעצמו אמנון את הקול השקט והקצוב.
״לומדת?״
״לומדת!״
לא היה בקולה מן המיוחד, אלא שהתאים מאד לדמותה כפי שנראתה לו, כשדימה לראותה
בלי שמלה זו שלבשה, וללא האיפור שעל פניה. פשוטה בחיי היום־יום.
״מבלה?״
״מבלה!״
״שמעי״ ,אמר לפתע במהירות, כגומר אומר ,״אל ייראה לך הדבר משונה — אבל אני
רוצה להפגש אתך.״ הרוקדים החגים סביבם לא שמו אליהם לב .״נכון שהדבר נראה
מוזר להציע זאת בצורה כזאת, אבל כך אני מרגיש׳ ואין לי דרך אחרת להבהיר זאת כרגע.
עוד מעט עלי ללכת מכאן. לא הייתי רוצה לאבד את האפשרות לראותך שנית. נכון, רק
(המשך בעמוד ) 18

ספורט שיאים אליל חדש

ר ח׳ הידק 1ן 106תלא בי ב טל2 1 9 6 <#.

ללא מצלמה

חופשה

חצי תענוג

מצלמה

ללא

חופשה

גם כן לא תענוג מלא

חופשה

מצלמה

זה אידיאלי שמחת למים
ברנר,

החופשה, השמורה לעו בעזרת
מצלמת פוטו־תשאר
בלתי נשכחת. על
אין חופשה בלי מצלמה.

0 1 3נ־ ס־נד
חיפה,רחוב החלונן 31

הודעה לציבור
צרכנים רבים פנו אלינו בדבר רכישה
מידית של קטנעי ״וספה״ ולצערנו נא לצנו
להשיב פניהם ריקם, כי לא שמו לב
להודעותינו הרבות על הצורך בהרשמה
מוקדמת.
כדי למנוע מן הצרכנים טרדת שוא קטנע לרכוש
כל הרוצים
מתבקשים
״וספה״ בחדשי אוקטובר־נובמבר ש. ז .לה־רשם
מיד במשרדנו הראשי, רה׳ השרון 10
ת״א, טל ,5968 .או אצל סוכני המשנה
המוסמכים.

א. ג .־ חברה להשקעות בוו־מ

מומחי האתלטיקה הבריטיים עיקמו את
חוטמיהם באי־שביעות רצון .״האיש הזה
אינו מוכשר,״ אמרו, בהצביעם על גבר
צנום בן ,25 מהנדס חשמלי מיורקשייר.
הגבר בתלבושת הספורט, שהיה מועמד לנבחרת
האנגלית לריצה למרחק מיל (1601
מטר) ,הגיע בתחרות־המיבחן אחרון מתוך
עשרה מתחרים, הוצא מיד מהנבחרת.
דארק איבוטסון, הרץ הבריטי שהחל להתפרסם
רק לפני כשנתיים ונכלל בנבחרת
הבריטית לאולימפיאדת מלבורן, לא נואש
מהיזרקו מתחרויות המבחן. כעבור יומיים
בדיוק התיצב באיצטדיון העיר הלבנה בלונדון,
כדי להתמודד עם מספר רצים בעלי
שם עולמי בריצת־המיל. איש לא תלה תק־ודת
רבות בריצתו של איבוטסץ 30 .אלף
הצופים בתחרות המרו ברובם כי הצ׳כי
סטניסלב יונגוזירט, שימים מספר קודם לכן
שבר את השיא העולמי בריצת 1500 מטר,
ינצח גם הפעם.
איבוטסון עצמו היה נרגש מאוד לפני
הריצה :״יהיה שמח הלילה,״ אמר ,״נדמה
לי שהזמן שיושג יהיה פחות משלוש דקות
וחמישים שניות.״ מעת שנורתה ירית־הזי־נוק,
עד לרבע המיל הראשון, היה איבוטסון
שלישי בריצתו. הוא רץ בחזה מובלט, כשידיו
ורגליו מתנועעות במעגלים מושלמים,
כצעצוע מיכני. הזמן לרבע המיל הראשון
היה 0:55.3דקות, כעשר שניות יותר
מאשר השיא העולמי .״חשבתי שאני הולך
להתעלף, כששמעתי את הזמן,״ אמר איב־וטסון
לאחר הריצה.
כוס חלב למנצח. במחצית הדרך הו רה
השעון כי איבוטסון עבר את המרחק
ב־ 1:55.8דקה, וכאשר צילצל הפעמון כי
נותר עוד רבע מיל לסיום, הורה השעון
3:00.0דקות. בסבוב האחרון הגביר איב־וטסון
את מהירותו, כשהוא רץ בשורה
אחת עם הצ׳כי יונגווירט, ועם הרץ האירי
רון דילני, בעל השיא העולמי למרחק 1500
מטר. דילני עשה מאמץ נואש לא לפגר אחר
איבוטסון, אולם האחרון הקדימו במטרים
ספורים, כשהוא חותך ראשון את חוט הגמר.
זמנו של איבוטסון היה מצויץ3:57.2 :
דקות. הוא שבר את השיא העולמי של
3:58 דקות, שנקבע על ידי האוסטרלי ג׳ון
לנדי ב־ . 1954 המעניין הוא שהיתר, זו התחרות
הראשונה בהיסטוריה בה עברו ארבעה
רצים ביחד את המיל בפחות מארבע
דקות.
רבבות הצופים עמדו על רגליהם, מחו
כפיים במשך חמש דקות רצופות. איבוטסון
לא נראה עייף כלל. בעוד ששאר הרצים
הוצאו על כפיים מהמגרש, ניפנף איבוטסון
בידיו לקהל, שתה כוס חלב, נתן ראיון
לעתונות.
אמר אליל־הריצה החדש :״הכל פעל בהתאם
לתכנית. הייתי מוכרח להקדים אח
דילני בסיום. יש לו סיום מצויץ.״
במסלנל שבץ בא־צטדיון
קבוצת הפועל תל־אביב, העומדת
לצאת בחודש הבא לסיור באירופה, תיקח
עימד, במסעה שניים משחקני מכבי תל־אביב,
כדורגלן אחד ממכבי חיפה ואחד מהפועל
רמת־גן כמישחק הסנסציוני במסגרת
המישחקים המוקדמים לאליפות העולם
בכדורגל, בו ניצחה נבחרת פארגאוזי
את נבחרת אורגאוזי בתוצאה ,5:0מתו שני
צופים משבץ לב, כשד,נבחרת הפארגוזאית
הבקיעה את השער הראשון בדקה החמישית
עתונאי הספורט הזדרזו להודיע
בראשית השבוע לקוראיהם כי אריה
אבידן ואלעזר דוידמן, הטניסאים הישראלים
המתמודדים בקנדה נגד נבחרת ברזיל במשחקי
גביע דיויס, נחלו נצחון מזהיר במשחקי־זוגות.
התברר כי היתר, זו טעות, ובסיום
הפסידה ישראל במשחקים אלה בשיעור
5:0תורכיה, שניתקה את כל הקשרים
הספורטאיים עם ישראל, מסרבת להתיר
למספר ספורטאים יהודיים להשתתף
במכביד בעקבות ההצלחה שבאיחוד
שתי אגודות״ד,ספורט היריבות בנס־ציונה
בלתי־מפלגתית, תלכנה ספורט לסקצית
מספר ערים בדרך דומה. הראשונה תהיה
רחובות, שמשא־ומתן על איחוד אגודותיה
החל השבוע למרות שככר היום
ברור שלא ייערך כל מישחק נגד נבחרת
אינדונזיה, ממשיך סגל הנבחרת הישראלית
בכדורגל, שפוזר, להתאמן פעמיים בשבוע.

העולם הזה 1033

קזלמע
אנשים מחיר האלמוג׳!
כאשר הגיעה השבוע לכנסת הזמנתו של
איגוד הספורט הבין־פרלמנטרי להצטרף
אליו, התברר כי אחד התומכים הנלהבים
בהצטרפות הוא ראש ממשלת־ישראל דו ד
כן״גוריון. האיגוד, שנוסד ביוזמתם של
חברי בית־הנבחרים היפאני, הנוהגים לקבל
שיעורים קבועים בז׳יו־ז׳יצו, שם לו למטרה
להפעיל את שריריהם של מחוקקי העולם
כולו, כדי שגופם יישמר במצב תקין לא־פחות
מאשר ראשם. בן־גוריון גילה בהזדמנות
זאת, כי הוא קובע עתים להתעמלות,
וכי מדריכו בשטח זה הוא המומחה לתרבות
הגוף משה פלדנקרייז, המשמש
גם כמדריכם של שחקני תיאטרון רבים,
מאיש הבינזה אהרן מפקין ועד לאיש
הקאמרי יוסף ידין בינתיים עומדת
בתו של ראש הממשלה ד״ר (לבקטריולוגיה)
רננה ק״גוריון, אשתו של מנהל אורלו־ני!
דוד לשם, לצאת לארצות־הברית כדי
לייצג שם בסידרת הרצאות והופעות טל-
חייזיה את הטיפוס של אשת המדע הישראלית
כאשר סיירו בשבוע שעבר
נשיא ישראל יצחק כן־צכי ורעייתו ב־איזור
החולה ובמשק גונן, עמדה רחל
ינאית בן־צבי על כך שהביקור יכלול
גם את בית־הקברות של כפר־גלעדי, אף
כי היום היה חם מאד והדרך היתד, קשה.
אמרה רעיית הנשיא :״יש לנו שם הרבה
חברים. צריך לבקר אותם במסיבה
ספרותית שנערכה בשבוע שעבר, נאמו
בין השאר ראש עיריית חיפה אבא חושי
ושניים מתושבי שיכון הסופרים שלו,

שלום (״ש. שלום״) שפירא ויהודה

בורלא. אך העיתון דבר, שפירסם ידיעה
על המסיבה, השמיט את שמותיהם של שלושה
נואמים אלה. ניחם חושי את סופרי־החצר
שלו :״אנו כולנו משלמים בשביל

יוסף 5אלמוגי!״

כוחו של נ״ר
מעשה מיוחד במינו עשה השבוע הרבי-
זיוניסט הוותיק אבא אחימאיר, הידוע
מזה שנים בהתנגדותו הקיצונית לכל דבר
שריח סוציאליזם נודף ממנו. כאשר נמסר
בעיתונות כי תושב מעברת הרטוב נקנס
ב־ 25ל״י על שקרע דגל אדום, הזדרז אחי־

מאיר להודיע כי הוא משתתף בתשלום הקנס
ב־ 5ל״י הפילוסוף מארטין
כובד, אשר נמנה באחד הספרים הנפוצים
כאחד מ־ססז האנשים החשובים ביותר בעולם,
נראה השבוע בשכונת מגוריו בירושלים,
יום לאחר שחזר ממסע הרצאות
ממושך באירופה ובאמריקה, כשהוא צועד
בנעלי־בית אל חנות־המכולת ובידו סל־קניות
תלונה מרה היתד, בפיו של
זלמן שז״ר בנאומו בוועד הפועל הציוני
בירושלים: הולכים ומתמעטים הנואמים המסוגלים
להלהיב את המוני היהודים בגולה
לרעיון הציונות. תביעתו של שז״ר: להקים
בית־ספר מיוחד להכשרת נואמים מטיפי־אש
ולהבה כאשר הונחה השבוע אבן־
הפינה לאגף לייצור תאית בבית־החרושת
לנייר בחדרה, הזכיר שר־האוצר לוי אשכול
את האגדה המפורסמת, לפיה יצטרכו
בני ישראל, כאשר יבוא המשיח, לעבור על
גשר של נייר מבלי להינזק, בעוד ששאר
אומות העולם תעבורנה על גשר של ברזל,
ובכל זאת תפולנה לתהום. הזהיר שר־האוצר:
״עליכם לדאוג לכך שהנייר יהיה כה חזק
עד שאף אחד מבני ישראל לא יפול, אפילו
השמנים ביותר.״ .

שינה אמנותית
בדיחה. פרטית מיוחדת במינה נתגלתה השבוע
לעין־כל: בתוך ציור־קיר בגודל 3 x3
מטר שהכין הצייר יו פלברגנר לכיסוי
אחד הקירות בקפה כסית המחודש, שיבץ
הצייר במקום כבוד את דמותו של בעל
בית-הקפה, יחזקאל חצקל איש *
כפית, כשהוא מנמנם וראשו שמוט לו על
חזהו, בפוזה האופיינית המוכרת היטב לבאי
נסית וזיבוח נסב השבוע בין כמה
מזאטוטי תל־אביב באחד הגנים הציבוריים
בשעות הבוקר על הנושא: אביו של מי
מהם עובד קשה מאחרים. לבסוף הרים את
ראשו מתוך ארגז החול יו בלמפ קי ן (,)3
בן הזקונים של שחקן הבימה אהרןמם״
קין, ואמר בקול העמוק־המשפחתי שלו:
״אבא שלי עובד הכי קשה. לפעמים הוא
בא הביתה רק ב־ 10 בלילה אגב,
בנו השני של מסקין, אמנון בן ה־ ,22 יוצא
השבוע לשלוש שנות השתלמות בתורת ה־מישחק
בארצות־הברית.

פס(1ן י השסע
• ח״ב מפ״ם מאיר יערי, על ראש הממשלה דויד בן־גוריון :״בראש
מפא״י עומד יהודי שיאריך ימים, והוא כבן שבעים ומעלה, אך אין הוא אוהב
סביבו יהודים מבני ששים ומעלה.״
9 .ראש הממשלה דייר בן*גוריץ, בהסבירו את הרכב וזעדת השרים
להסדר בעיית התחבורה בשבת :״אשר לדתיות?*׳אני סומך על שר־הדתות משה
שפירא. אשר לאפיקורסות — אני סומך
על שר־התחבורה משה כרמל. ואשר
לחיפושים אחרי פשרות — אפשר ואפשר
לסמוך על ידידי שר־המשפטים
פנחס רוזן.״

9יושב־ראש

י שר אל
ריפוי בוניסוג{
השיתוק שתקף את תעשיית־ד,סרטים הישראלית
אחרי הכשלונות האחרונים בייצור
סרטים ארוכים, לא פגע בתעשיית הסרטונים
הקצרים. השבוע, הוצגו לראשונה שני סרטונים
חדשים מתוצרת אולפני גבע, שיר־השירים
והחיים מאחורי החדשות, שאם כי
הם רחוקים מאוד מן השלימות, אפשר למצוא
בכל אחד מהם, התקדמות בכיוון מסוים,
ריפוי בעיסוק לשיתוק הכללי בסרט
הישראלי.
סרטו הצבעוני הקצר של נתן גרוס, שיר־השירים,
הוא סרט תעמולה לישראל, נופה,
פירותיה ואנשיה. הוא חסר עלילה. על רקע
מוסיקלי של שלושה משירי שיר השירים,
ועל רקע נופים מרהיבים בכרמל ובגליל,
רואים נערה (זהבה פרנסים) ונער רועה־צאן
(ארנון טור) ,מחזרים זה אחר זו במבטם
בלבד. כשהם נפגשים — מסתיים
הסרט.
זהבה פרנסים, יפהפיה חיפאות 20חיילת
וחברת להקת־פקוד־צפון, המהווה את
מרכזו של הסרט, ה״א דמות קולנועית מושכת
הן בצורתה החיצונית והן במישחקה.
חוסר הדרכה מספיק הכניס קצת מלאכותיות
בתנועותיה, פגם בחינניותו של הסרט.
שיר־השירים אינו מושלם לא מבחינה
טכנית ולא מבחינת המישחק, אולם הוא
מצביע על דרך נכונה, בה אפשר לייצר
סרטים ישראליים מקוריים, מבוססים על
עלילות תנ״כיות, אשר אופי הארץ ואנשיה
טבוע בהם.
אנשים, רא פעיות. החיים מאחורי
החדשות, סרטו של זאב רב־נוף, נועד מלכתחילה
להיות סרט של מינהל־ההסברה על
מפעל התישבותי. למרות שבמרכזו עמד שוב
ישוב־ספר, נחל־עוז, היה תסריטו של הסרט
שונה מתסריטיהם של סרטים ישראליים
אחרים, שנוצרו על אותו נושא. לא היה זה
סרט על טרקטורים או כלי־נשק ובעיות־בטחון,
אלא סרט בעל ענין אנושי, אודות
האנשים מאחורי החדשות ובעיותיהם החברתיות.
לאחר
שנעשו כל ההכנות לד,סרטה, פרצה
מלחמת סיני ומינהל־ההסברה חזר בו מהז־מנתו.
אולפני גבע׳ נחל־עוז וזאב רב־נוף
החליטו לשנות את התסריט ולהתאימו למציאות,
להסביר בו מדוע אסור להחזיר את
המצב לקדמותו. בכוחות עצמם החלו בייצור
הסרט, אולם בטרם הספיקו לסיימו באה
פרשת הנסיגה. שוב היה צורך לשנות את
תוכנו של הסרט.
כשהסתיימה לבסוף ההסרטה, לא אמר
הסרט בדיוק מה שחשבו יוצריו, אולם בשפה
רפה היד, בו מוסר־השכל: המצב אינו

הכנפת יופף

ש פ לינ צ לן, בטכס הענקת פרס סטיפאן
ווייז לשרת־החוץ גולדה מאיר :״גולדה
איננה אלא עקרת־הבית הלאומית.״

9שרת־החוץ גולדה מאיר,
באותו מעמד :״במילוזקי, ארצות־הברית,
פחדתי תמיד מר,תרגולות שהתרוצצו בבית
בערב יום־הכיפורים, לפני קיום
מצוות כפרות. כאשר עליתי ארצה והש תקעתי
במיחביה, שלחוני מיד לעבודה
בלול — ולא פחדתי. אם תרצו, הרי
זו התורה כולה.״
9ה״ב חרות מנחם בגין, לאחר
שכל כותנותיו נגנבו מעל חבלה כבסים שעל גג ביתו :״הפעם אני
בטוח שהפעולה לא בוצעה על־ידי השר
ב. כי הרי אינני לובש כותנות תפורות
ממסמכים.״
9שר האוצר לוי אשכול, בצטטו
פתגם עממי תוך מתן תשובה למבקריו
:״מי יתנני חכם, כשם שאשתי
חכמה מייד לאחר שהדברים כבר נעשו.״

שחקנים מרינופ וגכריאלית פ,,החיים מאחורי רחדשות״
יותר מדי נשיקות

9הרב יהודה לייב הכהן מיימון, על המצב המדיני :״דווקא ד,סוב־ייטים
שומרים אמונים לתנ״ך. עלינו כתוב שם, הקול קול יעקב׳ ,ולכן הם רוצים
לספק לנו ספרים. ואילו על הערבים כתוב — ,הידיים ידי עשיר, ולכן הם
מספקים להם נשק.״
9העיתונאי יום!? ויניצקי, על הקרן הקיימת לישראל :״המדינה חייבת
להלאים ראשית כל את המוסדות הלאומיים.״
9הפופר וויליאם פארויאן :״אתה יבול להיאבק עם מצפונך ואף לנצח
אותו, אך לעולם אינך יכול להכותו מכה כה חזקה, עד כי יפול ולא יקום עוד.״

העולם הזר 3 ,ג 0ו

יכול לחזור לקדמותו כפי שהיד, לפני מבצע־סיני.
עלילתו
מספרת על בת־עיר (רות גברי־אלית
— אשתו של רב־נוף) ,הבאה לנחל־עוז,
כדי לשכנע את חברה (אורי מרינוב,
חבר נחל־עוז שהפך בשעתו כוכב־ד,טלביזיה)
לעזוב את המקום בו אין נותנים לחיות.
בביקורה המתמשך מלפני מבצע־סיני ועד
לכיבוש המשלטים המאיימים על נחל־עוז,

שחקנית פרנפים
מעט מדי כאפיות
היא משתכנעת שאפשר לבנות חיים תקינים
במקום, בתנאי שהמצב לא יחזור לקדמותו.
רע למגכית, טופ לפרט. הסרט ב-
דקות-
שחור־לבן משתרע לאורך כ־15
הסרטה, נועד בעיקר לייצוא לחברות טלביז יה.
ייצורו עלה בסכום פעוט ביותר (כאלף
ל״י עד למעבדה).
זאב רב־נוף 31 המבקר הקולנועי גבה
הקומה של דבר, בוגר פקולטה לבימוי בפולין,
יצר עד כה. סרטונים רבים בישראל
על נושאים שונים. סרטו החיים מאחורי בחינה החדשות, אינו סרט מושלם מכל
שהיא, אולם שוב הוא מעיד על גישה חדשה
ובריאר״ שהיתר, חסרה עד כה בתעשיית היסוד
והיכולה
להוות
סרטים הישראלית,
לתעשיה זו — התרכזות על סיפורים אנו שיים
במקום על סיפורי תעמולה. ציוניים.
גישה מעין זו אינה נראית בעיני רבים.
אמר איש עסקים אמריקאי שרצה לרכוש
את הסרט למען המגבית היהודית :״זה לא
סרט ישראלי. הבחורות הולכות בלי כאפיות,
מתפשטות ומתנשקות יותר מדי.״ יתכן ו גישה
זו אינה כדאית למטרות איסוף כספים,
אולם ליצירת סרטים ישראליים טובים
היא חיונית.
סרטים גסות בשמי ,
על כנפי נשרים (אסתר, תל-אביב;
ארצות־הברית) הוא סרתולדות חייו של פרנק
(״ספיג״) וויד, מראשוני הטייסים של צי
ארצות־הברית בתקופת מלחמת־העולם הראשונה
ותסריטאי הוליבודי מוכשר, אשר
נפטר לפני שש שנים. סרט אודות טייסים,
ואפילו אודות טייסים של צי ארצות־הברית,
אינו מאורע החורג מגדר השיגרה. רק בשנה
האחרונה בלבד הוצגו על מסכי תל־אביב
שלושה סרטים אמריקאים וסרט בריטי אחד•
על טייסים מפורסמים רבי־תהילה.
המעניין הוא שסיפוריהם האישיים של
כל גיבורי־הטיס דומים זה לזה כמו סיפוריהם
של מערבונים הוליבודיים. כולם החלו
לטוס עוד בראשית המאה, הרסו את
חיי משפחתם בגלל הטיסה, הפכו לנכים
בתאונות, חזרו לתפקידים הקשורים בטיס
לאחר שנות נכות. ככל שהגיבור מגביה
טוס, שוקעת מקוריות הסרטים.
גם סיפורו של ספיג עשוי לסי אותה
מתכונת. אולם בבימויו המצויין של ג׳ון
פורד, הופך הסיפור לבלתי־שיגרתי לחלו טין.
סרטו של פורד אינו מנסה להאליל
את גבורו. להיפך, הוא מתאר את ספיג
כגבר גס־רוח, חסר־אחריות וכמעט חסר־רגשות,
רודף משקה וקטטות, הזונח את
אשתו (,מורין אוהרד ).ובנותיו ללא כל נמוק
הגיוני. בקיצור, אדם שכאדם הוא חסר־ערך,
אולם כטייס, הנאמן לצי ארצות־הברית,
אין טוב ממנו. יתכן שמוסר־ההשכל
הוא כי אדם רע הוא חייל טוב, ולהיפך.
חייו של ספיג (ג׳ון ויין) ,שנפצע בתאונה
והפך לאחת הדמויות הפופולריות של הוליבוד,
מועלים ברוח הומוריסטית היוצרת
לעתים רושם של קומדיה מבדחת.
הסרטים משפטו של בילי מיטשל, הים
האכזרי, להק הנמרים ומרקיע השחקים.

!(המשך מעמוד ) 15
היום הכרתיך,״ נזדרז להוסיף משראה את מבט הפליאה בעיניה׳ ״אולם מרגיש אני שדבר
זה, היכרותנו זו, חייבת שתהיה לה המשך...״
וכאן נשתתק ומבטו נעוץ בפניה איתן ומחוצף, עד שהביאה במבוכה לרגע קל. מבלי
שתינתן לה אפילו שהות לחשוב, פלטה :״בסדר״.
וודאי נוהג הוא כך עם כולן, הרהרה, כשדברי אסתר שבים ועולים בראשה. היא נגרפה
בקצב המהיר של התפתחות הדברים שכפה עליה.

ר 7א // 8ר7

תשבץה עו & ס ו.ו ג 1 0 3 3
מאוזן . 1 :עץ;
.5מפעל הצלת
כספי יהודי גר מניה,
לפני מל חמת
העולם; . 10
תרנגול; . 12 לעג;
.14 צדיק בדורו;
. 16 רקום; .18
אל קדמון ; .19
יישוב בדרום ; .21
ארצו של יאנוש
קאדאר; .22 שמו
הפרטי של מרו מן
; .23 מנהל
אתא, שר־לשע־בר;
.24 אם הוא
טוב לאחד, הוא
טוב למאה; .25
ספר תנ״ך ; .27
עלמה, באנגלית;
.30 יסוד הימי ;
.31 הכרזה; .33
מקום קישור הרצועה ברובה ; .35 עיר
ערבית קדושה ; .36 אזור בעבר הירדן
המזרחי ; .38 שמשות ; .39 חלק של
פאקיסטאן ; .40 אות הנצחון ; .41 אדם
המפריע במתכוון; .43 מלת קריאה;
.44 חייה ; .46 בירה דרום־אמריקאית ;
.48 כביש; .49 שולחן, למשל.
מאונך .2 :דרישת שלום ; .3היתר
רבני; .4שושנה, באנגלית; .6ענן;
.7סופיה היא בירתה ; .8סוד ; .9אחת
התפילות היומיות; . 11 גאווה; .13

דרך חצובה בהר ; .15 איש הנקיון
במשק ; .17 שם פרטי אנגלי ; .18 חלק
של אקדח; .20 אחת הפרשיות של
ספר בראשית; .23 חלק הגוף; .26
בעל פנים אסיאתיים ; .27 מאכל פסח ;
.28 מתנגד לעשות משהו; .29 ספר
תפילה לחגים ; .31 טקס הלבשת הכתר;
.32 הבנה ; .34 נביא ; .35 מקל ;
.37 רע; .39 פרי; .42 עיתון יומי;
.44 כסא ; .45 אל בבלי ; .47 מלת
קריאה.

החידוש של השנה: טיולים בשמי הארץ
ביזמתו של מר יעקב האוזמן, המנהל הכללי של ,׳ארקיע״ ,קווי
תעופה בישראל, ניגשה ,׳ארקיע״ לבצע הקיץ טיסות בשמי הארץ.
בטיסות אלה יכולים מבוגרים ונוער לטוס במחיר עממי (שש וחצי ל״י
לנוער עד גיל 13.ולחיילים במדים׳ שבע וחצי — למבוגרים) מעל
לשטח המאוכלס ביותר של הארץ, המשתרע מרעננה עד יבנה.
מחוץ לקו טיסה זה מבצעת ״ארקיע״ טיולים מאורגנים בקווים
אחרים בתנאים המוסכמים בין ״ארקיע״ ובין הקבוצות המזמינות. כל
קבוצה הצריכה לכלול לפחות 32 איש — תנועת נוער, קייטנה, בית
מרגוע, וכל קבוצה אחרת — יכולה להעניק לחבריה במחיר עממי את
חוויית הטיסה הראשונה באויר ואת ראיית הארץ מזווית הראייה של
מעוף הציפור.

ך * ואקםממקומו, עדיין מסתכל בה ישירות, ואמר :״טוב, אגש אליך אחרי־כן,״
| | ובזה עזב אותה׳ נדהמת לסיום הפתאומי של השיחה, ואינה בטוחה אם היטיבה לעשות
כשנענתה לו. אם הוא כמו כולם, חשבה, ודדאי יחשוב לו איזה ״מין״ אני. אבל בעצם מה
איכפת לי? שיחשוב, ואת השאר נראה.
מסתובב בחדר, נתקל אמנון בבני .״אהלן, בחור, מה נשמע?״ קבל אותו זה.
״אתה נראה קצת שמח הערב; כמה שתית?״ שאל השני, לאחר שבחן לרגע את פני הבחור.
״עזוב שטויות, זוהי מתימטיקה ג בו ה ה ...חה חה. בקיצור, מה הענינים אתך? עם אורה
שמעתי שגמרת, מה? נו, כבר זמן היה. מה מעשיך בכלל, הא? תשתה משהו? הנה, קח —
היא לא קמצנית, המארחת.״
אמנון סקר אותו בחיוך, כשעינו הימנית עצומה למחצה, כמו תמיד כשהיה מבודח. סובב
בידו את הכוסית בין שתי אצבעות, ואחר הוריקה בגמיעה אחת ממושכת. המשקה החריף
צרב בגרונו, ובעל כורחו נאלץ היה להשתעל. בני, שהיה כבר שיכור למחצה, צחק צחוק
מאושר, וטפח לו על גבו בחזקה .״תזהר בן־אדם, עוד תחנק מזה. העיקר, מה בפיך? דבר
בן־אדם, יובלות לא ראיתיך.״ אמנון סקר אותו בזהירות כשעיניו עוד עצומות למחצה
מכוח השיעול, כמבקש לעמוד על מידת יכולתו של זה לשמוע דברים בראש צלול. משהחליט
שבני לא נשתכר עדיין כליל, אמר:
״תשמע בני. אתה זוכר את ההתערבות שלנו? אז, כשהתערבתי אתך שאצליח להוציא
את הבחורה מדני.״
״אהה, נו, אז מה, הצלחת?״ שאל בני, בסקרנות גלויה, ותחושת השכחן כמו סרה
ממנו לרגע.
אין מה לומר, הוא יודע לשתות — חלפה מחשבה בראשו של אמנון׳ אבל מיד השיב:
״לא, לא ניסיתי כלל. רציתי לומר לך
שהדבר נראה לי טפשי מדי ולא הוגן. אני
מוותר על כך.״
בני נתחייך .״יפה. ממילא לא היית מצליח.
היא מאוהבת בו חזק, אבל טוב שאתה מבין
שזה טפשי.״ הם חייכו זה אל זה בהבנה.
״בעצם, מה יש לך נגד דני, אמנון?״
שאל בני בענין׳ כשהוא חוזר ולובש ארשת
שיכורים.
״איך לומר זאת? אין לי נגדו כלום, בעצם,
אבל כולו מרגיז אותי. הוא מין סנוב
המנסה לרכוש שם ותואר, והוא מסמל לי
את כל הברנשים שאני בז להם. למעשה אני
לא מסמפטו עוד מקטנותי. תמיד היה חדל־ 4 אישים.״
בני, שהיה ידידו הטוב של דני, חייך
בשנינה :״מילא, אבל הוא בחור נחמד.״
״כן׳ וזו הצרה,״ הודה אמנון ,״אילו
היה עלוב מכוער ורע׳ הייתי מוצדק בעיני
עצמי, אבל הוא יפה וטוב וחביב, אלא
שכל מהותו ריקנית ודוקרת את העמים.״
״ואתה?״ שאל בני בחיוך, שלא היה חסר
טוב־לב.
תמונה אופיינית זו ש? זאב אקשטיי!
״יתכן שאתה צודק. אינני מתיימר להיות
צולמה בחדרו, בשעת קריאת ספר של שלום
טוב ממנו, אבל ביחס לדני זוהי הרגשתי,
עליכם, סופר שחיה אהוב עליו במיוחד.
ואינני מתנגד לה.״
״נו״ ,פסק בני ,״סתם דיבורים. נפסיק להתמזמז ונלך לרקוד.״ שניהם הניחו את הכוסות
שבידיהם ונגשו לבחור בבנות זוג.

^ מנון חיפש בעיניו את אליה. היא היתד, מהלכת עם מגש־עוגות בידה שהיתר,
מחלקת ליושבים. הוא ניגש אליה, נטל את המגש מידה, הציבו על השולחן ומשכה
למעגל הרוקדים. בתמיהה חייכנית נענתה לו. ושוב היתד, אותה הנעימות שבהחזקתה, צמודה
אליו וריח שערה עולה באפו.
״מתי נתראה?״ שאל ולהיטות בקולו.
היא שתקה רגע מהרהרת ואחר השיבה :״אינני יודעת בשביל מה זה טוב, אבל אם נוח
לך, אז ביום שני.״
״בסדר,״ ענה, מוקנט במקצת, אולם בשביעות רצון ,״אבוא לקחתך בשמונה.״ כאן נשתתק
ולא הוסיף עוד דברים. הם חגו עוד מספר פעמים ואחר, עם תום הריקוד, החזירה למקומה.
הפטיפון התחיל לנגן לריקוד חדש, אולם לפתע נשתתק באחת. כולם היפנו עמים תמהות
לעבר המכשיר. לידו עמד יהושע וחיכה עד שישתרר שקט בחדר, ואז אמר בקול רם:
״חבריה, כעת נראה סרט קולנוע.״
גל של דיבורים גאה בעקבות הודעתו, ותוך רגע כבר היה יהושע מתיר את קשרי
החבילה שהביא עמו בתחילת הערב׳ ושולף ממנה מכונת־קולנוע קטנה, חוטים וקופסת־פח.
הוא בחן בעיניו את הקירות ובחר בגדול שבהם ממולו. נגש והוריד את התמונות שכיסוהו,
וייצב ממולו את המכונה על שולחן הכיבוד.
בכמה דקות נוספות הרכיב את הסרט, כשהוא גוער מדי פעם בבחורים שנאספו מסביבו
וניסו לעזור לו. לבסוף היה הכל מוכן.
״נא לתפוס מקומות,״ הכריז ,״אנו מתחילים.״ החלה מרוצה ותנועה, עם שניסו כולם
לשבת במספר ד,כסאות שלא הספיק. לבסוף הסתדרו בדוחק, ואט־אט נדמו הקולות, מלבד
לחישות שונות.
״לכבות את האור!״ ציוזה יהושע בקול חד, ונעץ את התקע בשקע החשמל שבקיר.
מישהו כיבה את האורות, ויהושע לחץ על הכפתור המפעיל. סילון של אור חצה את
האפלה ונשבר בקיר.
תחילה הופיעו כתובות שונות .״בגרמנית,״ אמר קול משתומם, שניתק את השקט המופרע
בזמזום המכונה. רחש קל עבר בחדר החשוך.
״שקט!״ נשמע קולו של יהושע ,״אל תפריעו, כעת זה מתחיל.״
על הקיר הופיעו שלוש נשים לבושות בגודש, שהתנועעו בחדר גדול וריק, בתנועות
חסרות משמעות ומדברות זו אל זו מבלי שקולן יישמע. כעת החלו מחוות תנועות עייפות,

העולם הזה 1033

פיהקו ולאיטן החלו מתפשטות. תחילה את מעיליהן, ואחר את ד,עטיפות וד,אפודות,
החולצות, החצאיות והקומביניזונים, עד שנשארו לבסוף בחזיות ותחתונים.
הצופים בחדר ישבו כמחושמלים, כשרק הנערות משמיעות מפעם לפעם קריאות בושה
מעושות, מבלי, כמובן, לעצום את עיניהן. אמנון ישב נטוע במקומו כמשותק. תחילה היה
נדהם ביותר, ונתן לעיניו לקלוט את המשמעות הנכונה שנצטיירה להן מעל הקיר. אולם
משהחלו הנשים המוקרנות למשש בצחוק אחת את שדי חברתה ולחוות תנועות פריצות,
נתעורר מקפאונו והשיט עיניו בחדר סביבו.
על־אף האפלולית, הבחין ביושבים לידו, כשצוזארם מתוח, שלא להפסיד אף תמונה,
וחלקם פיהם פעור, נושכים את שפתיהם בעצבנות. אולם איש לא מיחה.
כאן שב ונתן עיניו בקיר. הנשים היו מתירות כעת את החזיות ומסלקות את התחתונים
בהבעת תום בפניהן, כיאה ויאות לחברה כה הגונה. משניצבו ערומות לגמרי בגופותיהן
הלבנים, החלו לרקוד במחול ראווה, שהקפיץ את דדיהן וטלטל במפגין את אברי גופן.

* * כאזו אי ל ך שכח אמנון את הנעשה אתו. הבחילה שתקפתו דחפה את הדם לראשו,
1 3ובקפיצה אחת ניצב על רגליו וקולו צעק צרוד :״די!״ ובאותה נשימה המשיך :״לעזאזל!
לי יש כיום ענינים יותר חשובים מכדי לראות עדר בהמות מקבלים הכשרה מקצועית...״
ברוב כעסו לעו המלים בגרונו ולפני שיתאושש מי מהם כבר פילס לעצמו דרך, דורך
בחזקה על רגלי היושבים הנדהמים בחשכה, חטף את מעילו מן הקולב ונס החוצה, כשהוא
טורק מאחוריו את הדלת בחבטה עזה.
מאחוריו נשארה דממה קפואה. לפני שמישהו הספיק לנוע, כבר נסתיים הסרט הקצר,
וריבוע לבן וגדול נצטייר על הקיר, מאיר את החדר באור חיוורין ונותן ליושבים שם
אפשרות לראות איש את פני רעהו הנדהמים. מישהו הדליק את האורות, ואט־אט החלו
קולות לדבר. תחילה בשקט, בקולות עצורים, וקמעה קמעה בקול רם יותר, עד שלבסוף
המה החדר ברעש גדול כשכל אחד נכנס לדברי חברו.
״צניעות שכזו,״ נשמע קולה של אסתר, חד ומתמרמר ,״אפשר לחשוב שהוא אחד
הו א בעלבונה
מנטורי־קרתא. הוא מנוזל גדול, בעצמו עושה דברים יותר גרועים,
שהוטח בפניה, שהזכיר לה שהיא לא מיחתה, שרגשותיה לא נפגעו על־ידי מחזה הניבול
שהוצג — חיפשה מלים חריפות דיין על מנת להביע את רחשיה.
לבסוף הושם תקליט חדש וזוגות החלו לרקוד. אולם אווירת המסיבה כבר נעכרה ללא
תקנה, וקצת יותר מאוחר החלו האנשים נשמטים משם, אחד אחד, וכשעה לאחר מכן
היתד, הדירה כולה ריקד, ושוממה כשרק אי־הסדר, הלכלוך וזנבות הסיגריות המושלכות
בכל מקום מעידים על השעות שקדמו.
אליה כיבתה את האורות הגדולים, ורק אורות המשנה השתמרו. הסתכלה מסביב ובניד
ראש מיואש ויתרה על סידור החדרים.
אעשה זאת מחר, ניחמה את עצמה.
ניגשה לדלת הימנית, פתחה אותה ונכנסה. לחדרה הקטן והמסודר הצופה לחצר הבית.
פתחה קצת את החלון והניחה לאוזיר הקר לחדור ולצמרר את גופה ואחר התפשטה לאטד,
ולבשה את כתונת־הלילה, כיבתה את האור ונכנסה למיטתה, מהדקת סביבה את השמיכה
החמה.
שעה ארוכה עוד היתד, שוכבת בחושך כשעיניה פקוחות ודעתה. נטרדת, ואחר נרדמה.

* * שירדאמנוןלרחוג, מסונוור עדיין למחצה ממכלול הרגשות שתקפוהו, כבר חדל
/ 3הגשם. הוא הרים את צווארון מעילו אולם נשאר עומד ביציאה, מניח לעצמו שהות
להירגע במקצת ולהסדיר את מחשבותיו.
ביכולתו המאומנת לכבוש את רגשותיו, השתלט עד מהרה על עצמו. משעברו עוד כמה
דקות והוא נרגע כליל החל לנתח במחשבתו את מה שנתרחש עמו בדקות האחרונות. כעת
כבר היה סבור שהגזים בתגובתו.
וכי מה זכות היתד, לי לדבר אליהם כך, אמר לעצמו, במה אני טוב מהם? הרי זו
צביעות. ובכלל, האם מחזות העירום הסעירוני כל־כך ופגעו בצניעותי (שעתה היה תוהה
עליה) או שהיתר, זו, למעשה, הנקודה בה התפרקו עוד כמה. וכמה דברים. אולם — החליט
לבסוף — אין הענין כולו שתה בהתרגשות ומחשבה כה רבה. היה — ודי. משהחליט כך,
פרש מיציאת הבית לרחוב והחל ללכת בכתן לחדרו.
מסיבה נאה, לעזאזל, המשיך בהרהוריו, מהיכן לקחו כל אותן מאות חברות סלוניות
שבעיר אותה מתכונת האופיינית כל־כך? משונה עד כמה אנשים אוהבים להיצמד ולהתרגל
לדבר שעוסקים בו אחרים, ולפעמים גם כשאין להם נטיה של ממש לדבר, רק משום שכך
נוהגים כולם. חפץ היה לדעת אם גם לאחרים היה באותו רגע טעם תפל כמו לו לעצמו.
אליה! משונה, הרי היא דומה לכולם שם. יש להניח שהיא עלולה לשעמם כמעט ככולם.
מהו שהניע אותו לרצות בה ולפנות אליה בצורה שפנה? הוא לא רק רצה. בה בלבד, לא
היתד, זו תאתה גרידא, בזאת היה בטוח. תמונת אורה, נערתו הקודמת, צפה. ועלתה
בראשו. הוא השוזר, אותן האחת מול השניה.
אורה, שאותה נטש משום שלאט־לאט שוקדת היתד, להכניסו לאותה אוזירה, לאותה דרך
מחשבה האופיינית לכל אלה שעזב כרגע, לאותה שיגרת בילוי ריקה ושכבת נמוסים
מלאכותית. אורה, ששכחה ללכת בגשם וליהנות מרוח. שחתרה למעמד, לחברה יותר טובה
ולמכונית, למשמני בשר ופימת סנטר ההולכים ומתגלים.
לעומתה — אליה, שיש לו להניח שהיא בדיוק אותו טיפוס של נערה, אותן שאיפות
ומאוויים. ולמה לא תהיה כזאת? הרי זה מקובל, זו הדרך הרצויה. הן זהו טעם הנוער
כיום; אמהות מטיפות לבנותיהן, והן מצדן מסגלות זאת לחבריהן. המבט הראשון בפגישה
יאמוד את מכנסיך, ובבואך לבית נערה תנסה האם לחלוב ממך — לא מי אתה, ראשית,
אלא קודם כל מה אתה.
אולם נראה איך יהיה הפעם, החליט. על־בל־פנים, אם תהיה זו אורה. בשם אחר, הוא
ינהג כהרגלו בסוג זה. לצאת מספר פעמים׳ לבלות, לתת להן את הסכרין הדרוש
למחיתן במה שהן קוראות חברה. לשכב אתן עד מאיסה. להעשיר את אוסף תמונותיו בעוד
אחת, ואחר — שלום. אותה פרידה שגורה ובנלית, המשאירה אחריה ריקנות לשעה
ומאי־הסיפוק שבבריחה.
הוא צחק לעצמו חרש. קצת מוזרה נראתה לו תמונת עצמו במכנסי ״המורד במוסכמות״.
כבר עבר הזמן בו יכול היה לרמות את עצמו שמתנגד הוא ל״נושנות״ .תגובתו הערב
דיברה בעדה. כיצד זה — שאל את עצמו — האם אני צבוע? על מה אני מתמרמר,
בעצם? אולי על השאננות של היום? הלא נוער הוא מהפכני מטבעו. ואלה? אינסטינקטיבית
נתאגרפה ידו. אכן, זוהי המלה — חשב בזעם — שאננות.
תוך כדי הילוכו עבר ליד לוח־מודעות ציבורי. בין שאר הפרסומים צרבה את עינו
הדבר; הם
כרזה גדולה של ״קרן המגן״ .שפתיו נתעקמו בבוז. הנה — חשב — זה
כולם, אלה שעזבתי מאחורי׳ אלה שעומדים מאחורי הכרזה הזו — חד הם למעשה. אלה
מסייעים לאלה. אלה נותנים את הגרוש שמסמל הרבה יותר מערכו, שבמחירו מבטיחים
להם שאננות לשעה וחוסר כל הכרח למחשבה, לפעילות — ואלה. ממשיכים בכוח הטמטום
של הראשונים, להופיע ולנהוג כפי שעשו לפני שמונה שנים, עשר, עשרים תמיד והלאה.
שם — קבע לעצמו — יושבים בניהם של אלה ומגינים בנוהג ההמון הסולידי שלהם
על תורת אבותיהם, שמצילים בטחון מדינה וממלכתיות על־ידי קבוץ־כספים וסיסמאות
מנופחות, כפי שעשו מאז ומעולם. הכרה ממלכתית אינה קיימת כאן. אלא שנראה
הדבר בשתי צורות שונות של נוהג. טיפש הייתי, שעד היום לא עמדתי על כך, שלמעשהשני האופנים — חד הם ותומכים זה בזה...

העולם הזה 1033

לאלה שהציפו אותי במכתבים אי
11־׳ שהופיעה תמונתי המוגדלת האיו־מה:
כל דמיון ביני לבין אומלליה שמנה
זו, הוא סקרי בהחלט. זה קורה כאשר
מנסים להגדיל פי המון תמונה קטנה.
חוץ מזה, השתניתי לא מעט בשנים
האחרונות, ובקרוב אוכיח לכם דאת.

ג׳׳אז, פאסטוסארטר
בעברית צחה כותב 1033/20 בן
ה־ 18,5מבואנוס־איירס, שרצונו להתכתב
עם צברית כבת 19־ , 17 שב,.והו תחבב
ג׳אז, ואשר הווארד פאסט וז׳אן־פול
סארטר הם הסופרים האהובים עליה.
הוא רוצה מאד לקרוא על מעשיו של
הנוער הישראלי.
כשתכחבי אליו, שאלי אותו אם באמת
נראה הכל בבואנוס־איירם כמו בסרטי-
הזמר הישנים והטובים של צזאר רומרו,
בטי גרייבל וכרמן מיראנדה, ואם באמת
כל הגברים שם הם סניורים לוהטי״עי־ניים.

ס גו ביו ת,

עם תום הוו.פ״ו הגד,ל, יהיה על
( ) 1033/21 ללכת לדגל. הן שתיהן רוצות
לבלות את החופש בנעימים ככל האפשר,
לאחר מאמץ של חודשיים לקראת בחינות
הבגרות.
רוצות לבלות את החופש בחברי
7שניים שצריכים להיות נחמדים
ותל־אביביים מבטיחות כתמרה להנעים
להם את הז מ ן ...הם צריכים
להיות גם כן בוגרי בית־ספר תיכון
אל תחשבו להן זאת לסנוביות, זה פשוט
לטובת שני הצדדם גם יחד טוב,

יו ת ר

מז ה

( ) 1033/22 הוא בן עשרים ואחת. אומרים
עליו שהוא בחור נחמד ״אבל לא
יותר מזה״ .הוא עוסק בספורט, אוהב
ריקודים ומוסיקה קלה׳ קורא ספרים.
אך נוסף לזה הוא בחור רציני ביותר.
רוצה להתכתב עם נערה נחמדה בגיל
18־ , 17 בעלת תכונות משותפ ת.
כמה פעמים אצטרך עוד לשמוע פזמון

מלבד 4— 5פעמים בשבוע. טיולים: נו רא
אהוב עלי. בעיקר ברחוב אלנבי ו־דיזנגוף.
ריקודים: באלט עממי, כמו
ממבו או אולי טנגו, למשל. בחורות:
אוהב אהבה. בדרך כלל אני ששש
גיל: מאד זקן. בן .25— 30 שפות:
שבע. עברית, צברית, יהודית, אידיש,
ז׳רגון, אנגלית, אמריקאית.

היא

(א) בחורה( .ב) שלא תדע לנהוג ברכב(
.ג) שיודעת לשקר (לא לי, כמובן).
(ד) שתדע לשיר מול הר סיני אפילו
עם זיופים. בעצם, עם זיוף זה יותר
משובח( .ה) שיודעת לצחוק לבדיחה
שהיא שמעה עוד מ מן שהלכה זקופה
מתחת למטה( .ו) מכל נושא, תוכל להגיע
בסוף לאהבה( .ז) שיודעת לפחות
אידיש, שיהיה לי למי למכור אח ה בדיחות
באידיש.״

הפל אודות ישראל
אינני יכולה להעלות בדעתי מגה איומה
יותר להיגוי מאשר מסצ׳וסטס, אולם
עלייך יהיה להתרגל לצליל שם זה אם
תרצי לכתוב לסטודנט האמריקאי (/ 25
,)1033 ששמע עלי מפי ידידו הישראלי.
כותב הוא:
״בארצות הברית אנו שומעים דברים
רבים על הישראלים. רוצה הייתי להתכתב
עם נערה כבת ,20— 17 בלונדית
המוכנה להודות שהיא משכילה במקצת.
״שמי הוא דוד, ואני סטודנט לגיאו־לוגית־נפט
במכון לטכנולוגיה של מסא־צ׳וסט.
גילי הוא 20 שנה, ואם כי נוטה
אני לשנות את נושאי התעניינותי, נהנה
אני לקרוא את המינגווי, סארטר והנרי
מילר. אני בור לתלוטין בעברית, ועל
כן יהיה על הנערה לכתוב אלי בשפה
האנגלית.״

חסיפוס וסי•

חם. מזיעים. בגדי הים השנה הם מפוספסים
ושלמים, בדומה לאלה שלבשו
אמותינו בשנת , 1900 ואווה גרדנר לא
אוהבת את זה. היא בלונדית כעת, אגב.
אמא טבע עושה חיים. האבטיחים הקרים
עולים על השולחנות, והלילה מלא שירת
ביליון חרקים. צעקות נשמעות מ־חלונות״הבתים
הפתוחים: נשים רואות
ג׳וק. ובמקום שאין צועקים בגלל ג׳ו־קים,
רוקדים לקולו של הארי בלא-
פונטה.

הו א

ו הי א

אחרי שהוא משמיץ אותי ואת מדורי
על שלושה עמודים, ניפנה () 1033/23
לבקשני, בעמוד הרביעי, שאפרסם את
מכתבו. אני משוכנעת שהוא חושב את
עצמו לפחות למארק טווין• זהו, כנראה,
הדוגמה שלו להומור דק ומשעשע. מה
איכפת לי, בעצם׳ את היא זו שתתכתב
אתו.

״אני -
״גובה: יותר קרוב לאלוהים מלאדמה,
לכן אני יודע ראשון את מזג־האוויר.
צבע: יותר קרוב לשוקולד בלי אגוזים
מלחלב עם מים. כיס: תמיד מלא —
באוויר, כמובן. בגזים: מלוכלכים, עם
כפתורים וחגורה, ולפעמים עניבה. מצב־יוה:
עליז, יודע לצחוק לבדיחה טובה.
ספרים: אוהב נורא בלשים, כמו שרלוק
חולמם ומלחמה ושלום. מוסיקה: רק
קלאסית, כמו סימפוניית הרוקנרול של
צ׳ייקובסקי. קולנוע: בכלל לא הולך,

״את התמונה,״ כותבת תלמידת תי כון
מנתניה ,״מצאתי בעתון הצרפתי
פארי מאטש, והיא שייכת לכתבה על
הנצחון במבצע סיני. מצאתי בחייל המופיע
בימין והמחייך אל האיש הזקן,
את הטיפוס שלי במאה אחוזים. את
מוכרחה למצוא לי אותו. אס הוא כבר
תפוס או אפילו נשוי, שישלח לפחות
מכתב הזדהות. כלומר, שיזהה את עצמו.
אס לא יעשה זאת, הוא לא שווה פרוטה.״
מסתבר שאין היא היחידה המתעניינת
בו. עוד שלוש מחברותיה רוצות להכירו
כל מה שעליך לעשות, בחור,
הוא אן־דן־די־נו.

רסזינן
בחחזיש

טע ות לעולםצודקת

חשקה נפשו ככת־זוגי

סרטן האחרון, לפני מותו של ג׳יימס
דין( .הארץ)
ע. ש .׳ ירושלים
מחלה מוארת.

בעריכת לי ל* ג לי ל*

אותה כליל הפריח.
נו, מילא, היא היתה אשתי,
אף מי אותו הכריח?

איש־־דכרים מזהיר אכירה.
כל מלה שלו -היא לירה.
אף תחושה אותי רודפת
כי הליר ה ...מזויי. פ ת .

ל א לך

שחקן הבימה יהושע ברטונוב הוזמן בימי מלדומת־העצמאות להופיע
בפני פלוגת חיילים. היו אלה בעיקר בני קיבוצים שהורגלו, בימים
ההם, להאזין להופעתו של אמן ללא מחיאות־כף.
לאחר שכמה מן הקטעים שקרא נתקבלו בדומייה מוחלטת, פקעה
סבלנותו של ברטונוב, והוא פנה לקהל ואמר:
״חברה! או שאתם מוחאים כפיים, או שאתם שורקים
זה לא ילך!״

— אבל ככה

מאגדות הספרות ה?35 רית
טשרניחובסקי השיב בחיוך עצוב ואמר :״על מה אתה מדבר —
על המשורר טשרניחובסקי, או על הרופא טשרניחובסקי?״

בלי יד>>ם

דעה הפוכה
הבורה של סופרים ישבה יום אחד ודיברה בסופר יהודי,
שהיה ידוע בחופשיותו ושהגיע באותם הימים ליובל הארבעים.
אמר המשורר חיים נחמן ביאליק, שהשתתף באותה שיחה:
״חכמינו זכרונם לברכה אמרו — בן ארבעים לבינה. אבל מה
אפשר לעשות כשידידנו דרכו להתנגד לדברי חז״ל?״

איש הגון
כשנסבה בפעם אחרת השיחה על סופר אחר, שאף הוא לא
התברך בחוכמה מופלגת, הזדרז ביאליק ואמר:
״על כל פנים, הוא אדם הגון.״
״מה הגינותו?״ תמהו השומעים.
״תוכו כברו,״ אמר ביאליק .״הוא נראה טפש גמור, והוא
באמת טפש גמור.״

זעקת האנוסה

בחודשי הקיץ יורדת פוריותם של
הפועלים( .הארץ)
אביטל בן־חורין, ירושלים
תוסר ילדיים עובדות.
: 18.30 בלילי ערבית( .מעריב)
מרדכי דן, תל־אביב
סיר הסירים.

מ. י״ קיבוץ יגור

יגאל רפפורט, חיפה

הסופר שלום עליכם הגיע פעם לביקור באחת הערים, בה
נערכה לו קבלת פנים. באותו מעמד נוכח גם עורך־דין מפורסם,
שדיבר אל הסופר מגבוה, וכדי להדגיש את רוב זילזולו, לא
הוציא אף לרגע את ידיו מתוך כיסיו.
אמר לו שלום עליכם :״ראוי אתה שאברך עליך ברכת
שהחיינו.״
״מדוע?״ שאל האיש.
״זו לי הפעם הראשונה,״ השיב שלום עליכם ,״שאני רואה
עורך־דין שידיו מונחות בתוך כיסיו שלו.״

הרחבה נוספת של כויות השופטים.
(על המשמר)
אליק מג, חיפה
ששיחקו באש.

זמנו של ספר
הסופר אורי ניסן גנסין עמד פעם בספריה ציבורית וראה
נערה צעירה, שבאה לבקש ספר מסויים, הידוע בתיאוריו
הנועזים. פיקפק הספרן אם לתת את הספר לנערה או לא,
ולבסוף החליט לשאול לדעתו של הסופר.
אמר גנסין :״היום, כשהיא צעירה ורוצה לקרוא את הספר,
אתה אינך מרשה לה. מחר, כשתהיה גדולה ואתה תרשה לה,
לא תרצה היא לקרוא אותו. ומתי תקרא בכל זאת את הספר?״

בוראי העולם
הסופר שמואל יוסף עמון דיבר פעם על כותבי הזכרונות,
שזכרונם סובב תמיד רק על עצמם, וכל עניין שהם מזכירים
הם מייחסים אותו לעצמם, ואם לא אותו לפחות את תחילתו,
ואם לא את תחילתו לפחות את רעיונו.
״למזלנו,״ הוסיף עמון ואמר ,״כתוב — בראשית ברא
אלהים את השמיט ואת. הארץ, אילמלא כן היו אותם בעלי־הזכרונות
טוענים כי הם שבראו אותם.״

אי הבנה
יום אחד
כמה דפים
״למה לי
לקרוא את

הביאו לעמון ספר של סופר צעיר. קרא עמון
מן הספר, הניח אותו מידיו ואמר:
לקרוא את הספר הזה ולא להבין? הרי מוטב לי
קאנם ולא להבין.״

לקקנות

ביאליק ישב פעם בחבורה של סופרים וקיטרג על אחד מהם,
שאינו משתמש בלשון העברית כדרכה, ואינו חש את דקות
משמעויותיה .״הרי הוא ממש אונם את הלשון,״ טען ביאליק.
״ואתה,״ שאלו אותו ,״אינך אונם אותה?״
״אינני יודע,״ השיב ביאליק .״אך בכל אופן, כשאני אונם
אותה אין היא צועקת, וכשהוא אונס אותה — היא צועקת.״

אמר המשורר אברהם שלונסקי :״אומנם, הוא איננו אינטלקט
גדול, אבל לעומת זאת הוא אינטר־לקט גדול.״

המשורר והרופא

שם אמת

בערוב יומו׳ שוחח המשורר שאול טשרניחובסקי, שהיה,
כידוע, גם רופא, עם אחד מידידיו .״אני יודע כי נותרו לי רק
עוד חודשים אחדים,״ אמר המשורר.
״שטויות,״ ביקש הידיד לנחמו .״עוד תאריו ימים ושנים.״

הסופר אברהם שרון, בעל אוסף האוטוגראפים והפורטרטים,
נקרא, לפני שהחליף את שמו, בשם אברהם שבדרון. יום אחד,
כאשר נשאל מה טעם החליף את שמו, השיב שרון:
״מפני שלאמיתו של דבר אין לי לא בית ולא דלת.״

יום אחד נסבה השיחה על סופר בינוני, שהפך לאדם גדול,
לא בזכות כשרונו וחכמתו, אלא בזכות היותו מלחך־פינכתם
של גדולי השלטון בישראל.

לסבתא

נזרעת הגגב
זה הכל התחיל כשמוישה המשוגע
מעיך ראדיאן פגש את דודו הצולע
מרביביס .׳הוא היה מרוגז, מפני
שבן־גוריון הוריד את השלט של עין־
ראדיאן ודרש שזה יהיה יוטבתה.
״אנחנו״ ,אמר מוישה ,״יש לנו שני
שלישים של מדינת־ישראל. ומה אנחנו
מקבלים מהתקציב? כלום, אצבע
משולשת. אפילו לא רבע. אפילו לא
עשירית. אז מה?״
כעבור חודש, באסיפה כללית של
כל החברה מרביביס ושדה־בוקר ו־קציעות
ועין־ראדיאן והשאר הוחלט
לפרוש ממדינת ישראל ולהקים מדינה
חדשה בנגב. הגבול התחיל
עשרה קילומטר מדרום לבאר־שבע,
ונמשך עד למטה לאילת. האוכלוסיה
מנתה 5322 נפש.
תחילה צחקו בתל־אביב ושלחו
מבאר־שביע שלושת שוטרים עם סמל
כדי לאסור את מוישה. אבל מוישה
אמר לסמל יצחק לוי שהוא יכול
להיות מפקח כללי של מדינת הנגב.
והוא הסכים. אז שלחו פלוגה של
צנחנים, אבל מוישה מינה את חמס־פא
לרמטכ״ל.
אחת־שתיים נודע בעולם שיש עוז
מדינה יהודית. הערבים השתגעו, אבל
אמריקה ורוסיה שלחו מיד שגרירים
כדי לסכסך אחד נגד השני, ואמריקה
נתנה מענק ראשון בסך חמישים
מיליון דולאר. כשחילקו את זה
מצאו שזה יוצא אלף דולר לנפש,
וכל אחד קנה לו מיד קרייזלר. אחר־כך
נתן גולדמן למדינת הנגב אן
רבע ההכנסות של המגבית באמריקהל
תמורת זה שלא תעשה מגבית חדשה,
וכל אחד קנה לעצמו וילה.
זה יכול היה להימשך הרבה זמן,
אבל כעבור שנה ניצל צה״ל את
ההזדמנות, כשכל אזרחי מדינת־הנגב
היו בשליחות בחוץ־לארץ, ותפס את
הנגב במיבצע נועז של שלוש פלוגות
חרמ״ש. מאז יושב מוישה המשוגע
במכסיקו, בתור ראש הממשלה
בגולה.

הער1ת=ש1ל״ס
מה הצד השוזר, בין

מבצע

סיני לבין

א ת שניהם סיים בן־גוריון כנסיגה .

עמוד 3 0של פסק־הדין במשפט עמום בן־גוריון ייכנס להיסטוריה כ . .

...עמוד

הקלון של יחזקאל סהר.

באיזה נוסח מחזרת בריטניה אחרי מדינות ערב, עם חיסול עסקי חברת

משפטו של ד״ר שלום, שמצא את אשתו בלילה בחברת קצין משטרה.
מעורר הירהור נוגה

היא רא נזוזזבז!

...האמנם כבל טראגדיה מוכרח להיות מעורם קצין
מ שטרה גכוה?