גליון 1034 מתאריך 7 באוגוסט 1957

1 1 :1

העורך הראשי:
אורי אדירי

הוה

ראש המערכת:
שלום כהן
עורכי־משנה:
דוב איתן, אורי סלון
עורך כיתוב:
ם־לבי השה

עורך תבנית:
אהרון אור
צלם המערכת:

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון , 26785
ת. ד .136 .מען למברקיס :״עולמפרס.״
המוציא. לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל,62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נבי, שיינו נלור, לילי
גלילי, דויד הורוביץ, רותי ורר, רוני
ווהר, אברהם הרמוז, אוסהר מאובר, אלכם
מביס, אביבה סטן, עמוכוהינן, שלמה הרן.

העתון הנקרא ביותר במדינה

מבין עשרות האלפים שקראו את סיפורה של אילנה, התינוקת בת שבעת החודשים שהופקרה
על־ידי הוריה בחדר המדרגות של מלון תל־אביב (העולם הזה ,)1022 היו גם כמה
ילדים מרמת־גן. המבוגר ביניהם היה בן . 12
הסיפור המזעזע, ומאמצי 1העולם הזה למצוא בית חדש לתינוקת, עשו רושם עמוק על
הנערים דויד שנקר, הידוע ברמטכ״ל של ילדי שכונתו, החליט לגייס את פיקודיו למיבצע
מיוחד במינו, לעזרת אילנה.
כבנים של משפחות עובדות, לא יכלו ילדי השכונה להכניס את ידיהם לכיס ולהוציא
ממנו תרומה כספית לעזרת אילנה ואמה. הם החלישו לעבוד ולהחזית את הכסף.

חגית כודקת את כוס המיץ

בשלב ראשון אספו מבתיהם את כל הבקבוקים הריקים והעתונים הישנים, מכרו אותם
לבעלי החנויות בסביבה. אחרי כן פשטו על פני השכונה, כשעינם פקוחה לכל בקבוק
מושלך או עיתון בלתי־רצוי. את הכסף שקיבלו עבור סחורתם ריכזו בקרן מיוחדת, בביתו
של דויד.
הילדים גם חיפשו כל מיני שליחויות, הובילו מיצרכי מכולת מן החנות לבית הקונים,
תרמו אח הפרוטות לקרן. הוריהם הביטו בעין יפה על המיבצע, הצטערו רק שהפעילות
הנוספת גרעה מכושר הלימודים של בניהם.
שבוע פנו הילדים למערכת העולם הזה, כשבידיהם פרי עמלם: שמונה לירות, לפני שנאספו פרוטה לפרוטה .״רצינו לאסוף הרבה יותר,״ סיפרו ,״אבל לא יכולנו. אנחנו רק
מקווים שזה יעזור קצת לאילנה או לאמא שלה.״
ר אותה שעה היתד, אילנה שקועה במשחק מרתק עם חגית. חגית, בת השנה וחצי, היא
אחותה החדשה של אילנה, בתו של הזוג הצעיר שקיבל את התינוקת העזובה לתקופת
מעבר, עד שאמה תוכל להסתדר או תחליט סופית על גורל בתה.
הגיעה אילנה לביתה החדש׳ עברו חודשיים. בימים הראשונים, היתד, התינוקת מאז נתונה כולה לרגש העמוק של הנטישה: כל פעם שאמה החדשה עזבה אותה לכמה דקות
לבדה בחדר, היתר, פורצת בבכי, מפחד ששוב נוטשים אותה.
נגמלה כמעט לגמרי מפחד סתום זה. היא קיבלה את כל הזריקות שאמה לא מאז הספיקה לסדר לה, עלתה במשקל ונראית בריאה וזריזה. השבוע החלה אף בתנועות
הזחילה הראשונות שלה.
חגית׳ שחיתה עד כה לבדה עב הוריה, הסתגלה גם היא במהירות לאחות החדשה. רגש
הקנאה, שהוא טבעי למדי אפילו בין ילדים של אותם אב ואם, נעדר במקרה זה לחלוטין.
חגית ויתרה על לולה לטובת אילנה, התחלקה עמד, בצעצועיה׳ ומדי פעם ביקשה ללמדה את
שמות החיות המצויירות שהיא עצמה רק עתה הצליחה ללמדם.
כאשר ביקר נציג העולם הזה השבוע בבית הנעים, באחת ממושבות הארץ, בו חיה
עתה אילנה, הוא מצא את חגית ממציאה מישתק משותף לה ולאילנה. כאשר הגישה לה
אמה, צברית צעירה וחיננית, כוס של מיץ פירות מתוק, לגמה חגית מן הכוס ופסקה:
״סוב! טוב!״ אחרי כן נטלה את הכוס, ניגשה לאילנה ששכבה על הרצפה, ביקשה לשתף
גם אותה במשתה. חצי המי £נשפך אומנם על הרצפה, אבל לאיש לא היה איכפת,
להיפך: כולם צחקו ונהנו. יותר מכולם, אולי, נהנתה אילנה.
סוף־סוף ידעה הרגשת בטחון מהי.

חגית נותנת לאילנה לשתות

מכתבים
איש השנה

המותר?י?היות הראשון המציע השנה
מועמד לתואר ״איש השנה״ של העולם הוה?
אין ספה שהתואר מניע לעמום בו־נוריון,
המסמל את נקיון־הכפיים ויושר־המידות
השוררים כיום בחיים הציבוריים
של מדינת־ישראל.
אליעזר חביב, טבריה
ראשון ראשון חביב. גם שאר קוראי
העולם הזה מוזמנים להציע את נוועוזדיהם
לתואר איש־חשנה, המסמל לדעתם את המאורע
הטוב או הרע הנראה להם כחשוב
ביותר בתשי״ז, וכן לתואריס של איש העולם,
המדיניות, הכנסת, המשפט, האמנות, המדע,
הספורט, התיאטרון, הספרות, האיש הצעיר
והאשה של השניה, בתוספת כוכב־השנה בקולנוע.

אמא
של רפי

קראתי זה עתה את מכתב העורר לגמאל
עבד אל־נאצר. אני מודה לכם מקרב לב. הל־ואי
ותצליחו, ולעולם אכיר לכם תורה.
יגמול לכם אלוהים על רצונכם הטוב.
אסתר רוזנצודייג, אמו של רפי, ירושלים

השער

מבצע נועז
...לרפי נלסיז סגיע פרם העתונות העברית.
דוד
צ׳רבינסקי, תל־אביב
הייתי רוצה לראות עכשיו את פרצופיכם.
אתם, המטיפים כל השנים להשתלבות במרחב
ולשלום ואחוה עם שכנינו, מה תגידו
עכשיו, לאחר שאחד מאנשיכם נאסר על־ידי
המצרים, מוחזק על־ידם בכלא וכנראה
שאינו מלקק שם דבש?
נעמן חזן, ירושלים
יחסה של העתונות הישראלית, שהתעלמה
ברובה מהעובדה שרפי נלסון הוא
כתב העולם חוה, היא מעשה קטנוני ובלתי-
הומניטרי, שהזיק קורם כל לרפי עצמו.
היה זה סיוע לטענתם של המצרים שרפי
הוא מרגל ולא עתונאי.
א. אונגר, עפולה
מעשה נועז ומפואר,
עתונות הישראלית.

חסר־תקדים

נחום גינצבורג, תל־אביב

מוסר ירחמיאלי
התפלאתי לראות בשבועון רבר השבוע
כמה תצלומים, אשר מערכת אותו עתוז
טוענת שהם שייכים לרפי נלסון, וכי
הגיעו לידי המערכת במבצע נועז.
דומני שזהו מקרה יחיד במינו בו
פורסמו תצלומים של כתב עתוז אחד
בעתון אחר. האם אתם משתפים פעולה
עם דבר השבוע ונותנים להם תמונות
יטל כתבכם?
ישראל יערי, חיפה
לא. דבר השבוע, שכמו כל מטיפי־המוסר
רואה את עצמו כנראה חופשי ממצוות המוסר,
ביצע מעשה חסר־תקדים. אם התצלומים
בכלל לא היו של נלסון (שכלל לא
היתה לו מצלמה בדרך חזרה מבורמה) ,הרי
זה מקרה חמור של גניבת־הדעת. ואם אמנם
היו התצלומים באמת של נלסון, הרי זו
גניבת־רכוש, תוך ידיעה שהוא שיין לעתון
אחר, תוך ניצול תמימותם של מלחי ה־בירגיטה
טופט שלא יכלו לדעת מה שייך
למי. אולם העולם הזה שמת על הפרסומת
שנעשתה לכתבו בעתון החושב את עצמו
למתחרה.

שורת המנדבים
אחרי פסק־הדין במשפט עמום בן־גוריון,
נכזבה נם התוחלת שבדרר משפטית אפשר
להשליט צדק במדינה. אף־על־פי־כן איני
רואה מקום לייאוש. זהו הפסד בקרב אחד,
אד המערכה חייבת להימשך. אני מצרף סך
חמש ל״י, כיכולתי הצנועה לשורת־המת-
נדבים. זהו המם הראשון והיחיד שאני
משלם במדינח־ישראל מתור הכרה ומרצוני
החפשי. אני טקוה שרבים ילכו בעקבותי.
א. לבנה, רמת־גן

על דאטפת אתאפוף

חובבי סטטיסטיקה ימצאו בסופיה
לורן כר מענג לחישוביהם. בגיל
22 הספיקה כוכבת־הבד האיטלקית
להופיע ב־ 27 סרטים איטלקיים,
ובשני אמריקאיים, ולקבל שכר
של 200 אלף דולאר עבור סרט. לא
גרמו לכך 171 הסנטימטר של גובהה,
או 80 הקילו של משקלה, אלא
בעיקר מידותיה האחרות 94 :סנטימטר
היקף חזה 60,9 ,ס״מ היקף
מתניים ו־ 94ס״מ היקף ירכיים.
כי יצרני הסרטים בעולם הגיעו
למסקנה שסרט בלי נערה יפה ומושכת
משול לבית־קולנוע בלי קופה.
ואם דרושה כבר נערה יפה ומושכת,
הרי רבים הקופצים על זו
המקובלת כ״הנערה היפה בעולם.״
גם חובבי סוציולוגיה ימצאו בה
ענין רב. כבת למשפחה מרודה בנאפולי,
שאביה נטשה בהיותה בת
שלוש׳ לא היו לסופיה סיכויים
רבים להפוך כוכבת סרטים.
אולם בגיל 15 זכתה כבר במקום
שני בתחרות יופי, עבדה כדוגמנית
בשבועון, עד שקיבלה את תפקידה
הראשון בסרט אפריקה מתחת
למים. אחר־כך התקשרה עם המפיק
האיטלקי קרלו פונטי, שלא היה לו
קר כלל כשראה אותה, ושקיבל
אותה כשחקנית וכמאהבת, והפכה
לאחת הזוהרות בכוכבות העולם.
החל מהשבוע (ראה סדור קולנוע)
לא תרד כמעט סופיה מעל
הבד הישראלי, תופיע בעיקר בסרטים
שהופקו על־ידי חברת יונייטד
ארטיססס, כגון חגאוה והתשוקה
(עם קרי גראנם ופרנק סינטרה) ואגדת
הנעלמים (עם ג׳ון וזין ורוזנו
בראצ׳י).
• 191

העולם הזה ; 034

עור זכורים לי ימי שביתת הימאים.
איני יכולה לשכוח באיזו אכזריות דוכאה
שביתה זו בידי מזכיר מועצת פועלי חיפה,
סר יוסף אלמוגי, באיזה זדון הושפלו הימאים
בלוחטם על צדקתם, שלא היתה
פחותה מצדקת פועלי אתא. ועתה מר אלמוני,
שהטבעת את אנשי מרד הימאים,
הלוא צדק המשל הקדמוני: על דאטפת
אטפוד וסוף מטיפייך יטופון.
רחל רוטשטיין, חיפח
או: על דאטפת אתאפוך, וסוף מטיפיך
יאתאפון.
אני מתפלא שהעולם הוה, הידוע במלחמתו
הנמרצת לצדק, טרם יצא במלחמת־תנופה
להבהרת כל מה שמסתתר מאחורי שביתת
אתא. זהו מקרה ללא־תקדים בחיי המרינה.
כיצד יתכן שאלפי אנשים יורעבו ויגוונו,
שמשק המדינה יפסיד בשל שיקולים פוליטיים
ואישיים קטנוניים?
מעודד סלים, חיפה
לא היה צורר לדעת מה אמר אלמוני
לשובתי אתא. מספיק היה לראות את
תמונותיו משעת נאומו (העולם הוה )1033
כדי להיווכח שאלמוני הוא דמגוג, שסיגל
לעצמו תנועות שאפילו בנין לא היה מתבייש
בהן.
פרץ דבורין, תל־אביב
חששתי כל הזמן שהעולם הוה, שניהל
בשעתו את המערכה הנדולה נגד חושי
ואלמוני, ינצל את ההזדמנות כדי להצטרף
לשורת המשמיצים את שובתי אתא ואלמוני.
שמחתי לראות שקרה ההיפר, ושהעולם הוה
נקט בדרך הוגנת ואובייקטית. ברכתי לכם.
אחד השובתים, חיפה

שלום שלום ואין שלום
בכתבה שלכם על הסכסור בין ד״ר שלום
לאשתו (העולם הוה )1032 מתברר כי אל
ד״ר שלום נלוו, בעת הפריצה לדירת אשתו,
צלם, שני אנשים ורב זקן. אני יכול
עוד להבין מה עשו שם שלושת הראשונים,
אולם הדבר הלא מובן כאן, מה עשה כבוד
הרב בחבורה קטנה ונאה זו? האם הסתכל
בנופה העירום של הנברתשלום לשם שמיים,
כדי להביא שלום בין בעל ואשתו? הייתי
רוצה לדעת מה שלומו של הרב אחרי
המקרה. האם הציץ ונפגע, או שנכנס
בשלום ויצא בשלום?
שלמה שטיפמן, קבוץ אפק
הרב נבנם אמנם עם ד״ר שלום אולם יצא,
לפי דבריו, בלעדיו. בעדותו במשטרה טען
(המשך בעמוד )4

/ 6כ ג 7 7

תשבץ העוד ה!ה \דיון <034

מאוזן . 1 :ח״כ
אחדות העבודה ;
.4התיאטרון החדש;
.10 ענף;
.11 אנחנו, באנגלית;
.13 אדוני,
באנגלית ; .14
ליש; .15 מכשיר
המצוי בכל מכ בסה;
. 17 קיים;
. 19 של שניים ;
.20 בת־זוג; .22
איש הנח״ל; .25
נוכרי; .26 כינוי
חיבה; .27 לבו;
.30 תנועה חלו־ .
צית בסוף המאה
התשע עש רה ;
.32 צורה גיאו מטרית;
.33 אוסף
פרחים; .34
מרכז; .36 רעל;
.37 האשד, מטרוייה; .39 אי מפורסם,
מימי מלחמת העולם, באוקיינוס
השקט; .41 בהמת משא; .42 מלה
שכיחה בעשרת הדיברות; .44 שר
שיצא בדימום ; .46 כלי בשח־מת ;
.48 עני ; .50 תוספת לפועל, בעתיד,
רבות ; .51 ארצו של ניהרו ; .53 גיס ;
.55 ידיד; .57 נרו יאיר; .58 פולה
בן־גוריון לעמוס; .59 מדינה מרכז־אמריקאית!
.60 גוויעה.
מאונך . 1 :שר צבא דויד ; .2הכ תיב
הנכה ללוד; .3כוכב; .5היטל;
.6כתב העוורים; .7יש אומרים;

״פרימה״ הוא השם של
רהיטים מתקפלים
ורהיטים לחדרי ילדים
ממדרגה א׳.
כאשר אתה מבקש את
המובחר בריהוט מסוג
זה, כגון: מטות לילדים,
כסאות נוח, שולחנות
וכסאות למרפסת
-תבחר תמיד ״פרימה״.

.8פרח; .9עיר בחצי־הכדור המערבי;
.1-2אל; .15 בת שאול; .16 נפ לו;
. 18 טופס ביורוקרטי שכיח; .21
מן הצאן; .23 חיל אויר; .24 תרי סר;
.26 בעל מום; .28 עוף דורס;
.29 מדינה אפריקאית; .31 פרח; .32
שבח; .35 בתוכו; .37 ריקוד עממי;
.38 אלה; .40 תאור מצב גאזי; .41
מספר פרקי ישעיהו; .43 אבל; .45
ראש ממשלה מזרחי; .46 אויב יש ראל;
.47 שם פרטי, גרמני; .49 אבן
יקרה ; .52 הברה היוצרת שמות עצם;
.54 מזון פלאים; .56 נכד יעקב;
.58 מלת ברירה.

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים :
הרשמו עוד היום ב״אולפן גרג״
לקורס הדו־חודשי ( 2א בשבוע) ל־

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
בת״א: אצל ח.בר־קמא, גו ר מן .5
בחיפה: בי״ם ״במעלה״ ,החלוץ .13
הצלחה מו בטחת!

מכתבים
(המשך מעמוד )3
הרב כי ברח מיד לאחר שראה כי האשה
ערומה.
איז כ? סיבה הגיונית?האשים בפרשה
זו את הרבנות. נשואי הזוג שלום הם עסק,
אשר בו קיווה כ? אחד מהצדדים?רמות
את השני. הכש?ח היה צפוי מראש. העובדה
שיש?הם שני י?דים אינה משנה?גביהם,
?היפר, הי?רים משמשים?הם אמצעי סחיטה
זה מזה.
מה שצריר היה?עשות הוא?חייב
אנשים הבאים בברית־הנשואים?עבור בחינת
כושר?הבאת י?דים?עו?ם.
ש. י .ברזון, רמת־גן

לא על הניר לבדו גאחזנו
שלש שנים בלבד עברו מאז נוצר גליל הנייר הראשון
בחדרה. בתקופה קצרה זו לא רק הגענו לייצור נייר.
משובח ובעל כושר התחרות בטיב עם כל תוצרת זרה -
במשך שלש שנות קיומנו הפך מפעל הנייר בישראל
לגורם מדרבן -ומפתח בשטחים שונים.
עתונים, ספרים, מחברות, מכתבים, שקי-אריזה וכו׳ -
חפשיים כעת מכל הגבלה של נייר.
תודות למחקרים שנערכו ביזמתנו או בתמיכתנו כאן
ובחו״ל, הגענו לתוצאות משביעות רצון במאמצינו להפוך
פסולת חקלאית לחומר גלם -לתאית.
כבר לא רחוק היום בו ינוצלו חמרים, שעד כה נחשבו
לפסולת -לייצור תאית, ויגדילו את הכנסותיו של החקלאי.

חוק פאשיסטי
אתם חוטאים חטא צבורי באם תמשיכו
?התע?ם מהצעת־החוק המסתתרת מאחורי
השם חוק־ההדרים. ע?יכם?עורר את דעת
הקה? ננד חוק שהוא?מעשה חוק?קידום
הפאשיזם. מטרתו ש? חוק זה?הפור את
המועצה?שיווק הדרים?מוסד פאשיסטי
טהור, בו יש?טו רוקח ומקורביו.
עדין קוילצקי, רמת־גן
ראה כתבת העולם הזה 1020״פאשיזם
במיץ תפוזים״ ,שאמרה כל אשר יש להגיד
על הנושא.

ש. ב :.שרירות בנות
כמו כ? חברה מסחרית בחוץ־לארץ, יכו?
גם הש. ב? .בחור
ם?כודיופי,
?עצמו
דמות שתסט? בע?י?
את המסתוריות והסודיות
ש? שרות
נאצ? זה, אשר כ?
פעולותיו באפי?ה.
רעיו! זה נתעורר
בלבי?מראה היפה־פיה
החשוכה שתמונתה
הופיעה במדור
״הטיפוס שלי״
של רותי (העולם
הוה ד .)102 האם
איז זו דוגמה מושלמת
ש? מנגנון בחושו?
בן־אור,
עכו
ואיזה מנגנון! (ראה
תמונה).
...אולי תואיל העלמה
הנחמדה להזדהות?
האם איז זה
שיא של שרירות־לב להופיע בתמונה כזאת
לעיני זכרים אומללים כמוני, ולהשאיר
אותנו בניחושינו? התחלתי לבדוק את
כל הבנות בשפת־הים אם המידות מתאימות,
וכמה בחורות כבר החלו לחשוד בי
שיש לי כוונות.
אהרון צוקרמן, תל־אביב
הדרך לגיהינונו רצופה בחוסר־כמנות כמו
זה של הקורא צוקרסן.

אנטי־קומוניסט מקופח

עכשיו

הממי —

הזמן

להקליט ברכות ראש השנה ליייייד והרוביך בחו״ל
על תקליט כלתי שביר אצל
שרות להקלטהישרא לי
תל־אכיב, רחוב אידלסץ ,4טלפון 24433

תזז סז

חיסכון בהומור

ר בי\ 2ור
הגובגז
ב בי ת ך ;
וז בבר

קראתי בעתונכם הנכבד את הרשימה
הסאטירית עלי, באשר כותב אני את
מכתבי ״על פיסות ניר קרועות וסרטונים
של קופסאות סיגריות שנתרוקנו לצורר
חיסכוז״ (העולם חוה .)1032 וכי החלפתי
״את שם משפחתי משבדרון לשרו! ,כדי
שהחתימה תהיה יותר קצרה ולא תתפוס
הרבה מקום.״ תרשו נא לי להעיר בטוב-
כם שאי! אף שמץ של יסוד ואחיזה
לסאטירה זו.
את שם משפחתי שיניתי על־סם ד תפיסתי
מאז, שעלינו לעברת בכלל את שמותינו
ושמות משפחותינו, כפי שתבעתי
בספרוני ״על חרפת שמותיכם״ .אשר פיר-
סמתי לפני 51 שנה בגרמנית.
ד״ר אברהם שרון, ירושלים
זובל רק שבמכתבו, הכתוב על פיסת
ניר קרומה, לא הציע הקורא שרון מלה
מברית מתאימה עבור הומור.

את תזי

ב ת תי
ב ה תזז א ת

הזקן הנפלא

ב תוו תן
רנותון.

פ אר ה תז צר ת הי שר אלי ת

בשנת 1952 פרצה שביתה קומוניסטית
בעיריית נצרת, ופקידי־העיריה ומטאטאי-
הרחובות לא באו לעבודה בגלל התעמולה
הקומוניסטית. הצלחת שביתה זו היתה
מביאה לשליטה קומוניסטית על מוסדות
העירייה. אני וחברי הבחנו בסכנה, ושיב־נענו
את העיריה להעסיקנו במקום השובתים.
עבדנו בניקוי הרחובות למרות
האיומים והסכנה. השביתה נשברה לבסוה,
אולם מה היה בגורלי?
עבור עבודה של ששת שבועות קיבלתי
סד 5לירות בלבד. מאז איני יכול לקבל
עבודה, לא בעירייה ולא במקום אחר,
ואני נרדף. כל זה משום שהמוסדות המוסמכים
אינם עושים דבר למעז אזרח שבעת
צרה שירת את מדינתו ואת אזרחיה. אני
תובע לתקן את העוול והקיפוח שנגרם לי
בשל שירותי למדינה.
דוד חורי, נצרת

לדעתי הגעתם בגילויי השחיתות שלכם
למצב של דיעה קדומה נגד אישים ומוסדות
שונים במדינה. ראשית כוונתי היא לבן
גוריו! .עוד לא קראתי בעתונכם פסוק
חיובי אחד על דמות נפלאה זו שדוקא
בזמן האתרו! היתה זקוקה לערוד רב. אדם
זק! ונפלא זה, הנושא בעול, פעל עצומות
למען המדינה. יתכן כי יש בו כמה צללים,
ובעיקר כידוע ברנעי כעסו ורגזו (״חולי-
ג אולם הוא ארם, בשר ודם, וכידוע
אין צדק מושלם בעולם.
אריה שוזארץ, כפר ידידיה
העולם הזה 1034

קדמונים? כמה טובה עבודת-
כשרות-ומזוזות מעבודת־בובבים•
ומזלות?

ך * להכבוד למלומדים המסורים, שהת־כנסו
בשבוע האחרון לדון במדעי היהדות.
מן הסתם היו הדברים בפיהם חשובים
ורבי־חוכמה. המגילות הגנוזות׳ מכתבי
השליח פאולוס, כל אלה דברים מעניינים.
אולם חוששני כי המלומדים היקרים התרכזו
כל־כך בתיאור העצים עד שלא ראו את
היער.

הם לא ענו על השאלה העיקרית:
מהי דת ישראל ביום? מה
היא אומרת לנו בחיינו?

לעקרת־הבית התל־אביבית היא אומרת
הוצאת בשר־החזיר מן האיטליז והפקעת
המחירים של שאר סוגי הבשר. לפועל הירושלמי
היא אומרת ביטול רשיונות המשאיות,
שהיו צריכות להובילו ביום מנוחתו
לרחצה בים הקריר. למועמדי־הנשואין
היא אומרת שמזכיר הרבנות הראשית עורך
עתה רשימה ארצית של בני אמהות נוצריות,
ממזרים ופסולים, אשר לא יוכלו
להתחתן לעולם.

לגמרי׳ ותוכנו מוסרי־חברתי :״לא תעשה
כל מלאכה, אתה ובנך ובתך •ועבדך ואמתך
ושורך וחמורך וכל בהמתך, וגרך אשר ב־שעריך,
למען ינוח עבדך ואמתך כמוך.
וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים...״

לפי הנוסח הראשון, נסיעה בשבת
מירושלים לשפת-הים היא
חטא. לפי הנוסח השני אני מעז
לומר כי הנסיעה, ביהוד כהכרת
בני הכית ועובדיו, היא מצווה.

**רוע ישנן שתי נוסחות שונות ומות־ע״׳רו
ת למיסמך הקדוש ביותר של דת
ישראל, אשר ניתן, לפי התורה, על־ידי

וכבשים ועתודים לא חפצ תי חודשיכם
ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח,
נלאיתי נ שו א רחצו! ד,יזכו! רחצו רוע
מעלליכם מנגד עיני, חידלו הרע ולימדו
היטב, דירשו משפט, אשרו חמוץ, שיפטו
יתום, ריבו אלמנה!״
אחרי ישעיהו הראשון התקדם התהליך.
הדרך מובילה לספר יונח, בעל הסיום האנושי
הנהדר, אל ספר איוב, אל מחברי המגילות
הגנוזות.

זהו סולס־יעקב אדיר, אשר רגליו
שקועות בתהום האמונות־הת•
פלות של עכו״ם ופולחן הכוהנים,
וראשו מגיע אל מרומי המוסר והצדק
כין אדם לרעהו וכין עם

בתורה מופיעות עשרת הדברות פעמיים:
פעם בספר שמות כ׳ ,ופעם בספר דברים ו׳.
למראית־עין שתי הנוסחות שזזת. אולם ל מעשה
יש בהן הבדלים בעלי משמעות
מרחיקת־לכת.
הדבר בולט במיוחד לגבי מצוות השבת.
בספר שמות ההסבר הוא דתי־פולחני :״כי
ששת ימים עשה אדוני את השמיים ואת
הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וינח ביום
השביעי: על כן ברך ה׳ את יום השבת
ויקדשהו.״ בספר דברים ההסבר הוא אחר

עם כל תום־הלב ויושר־הדרך הקיימים
בחוגים דתיים רבים, ואפילו בין המנהיגות
הדתית, הרי אין להשתיק את האמת: ש־מוסדות״הדת
שוב אינם נושאי דבר הצדק
והמוסר, אלא נושאי עבודת־אלילים חדשה,
גרועה שבעתיים, מפני שהיא מעיזה בשח־צנותה
לשאת את דבר האלוהים.
״לא תשא את שם אדוני אלוהיך לשוא,
כי לא ינקה אדוני את אשר ישא את שמו
לשוא!״

כמקום פולחן־האלילים של עוג*
די־בשרות־ומזוזות בא פולחן-אלי-
לים מסובן פי במה, פולחן־האלי
לים של מוסדות המדינה.
אנו רצינו במדינה, אנו התפללנו לה בלבנו
ויצאנו לבנותה בדמנו, לא כדי ליצור
אליל חדש. רצינו במדינה, מפני שהיתר,
בעינינו מסגרת להגשמת אידיאל של מוסר
וצדק וחרות. אמצעי להשגת מטרה נעלה —
לא המטרה עצמה ותחליף לכל המטרות.
והנה קמה לנגד עינינו אמונה הרת־אסונות
כי מסגרת המדינה כשלעצמה היא קודש
הקודשים. האמונה כי פולחן המדינה הוא
הדיברה האחת והיחידה, שתפסה את מקומן
של עשרת הדיברות. האמונה כי שתי המלים
״בטחון המדינה* עונות על הכל — וכי
למענן מותר לרצוח (כפי שחשבו אותם
אומללים במבואות כפר־קאסם, וחבריהם ה־בלתי־ספורים
החושבים כמותם) ,ולגנוב
(רכוש ערבי) ולחמוד (את אדמת הזולת).

מאות כשנים אחרי התנחלות
שבטי ישראל כארץ, כתקופת המלכים,
נולדו עשרת הדיברות. הד
לא היו פרי יצירה מקרית של
שכטי־מדכר נודדים. הם היו ביטוי
למצפון ההכרתי והפרטי של
עם אשר ישב על אדמתו, ואשר
נאבק עם בעיות־המוסר של חיי
יום־יום.

אתם נושאים את שם אלוהים
כפיכם, אולם אתם רוצחים את
אלוהים בלבכם מדי יום ביומו.

^ ולחן זה, המתקרא דתי ועושה את
** 1מלאכת אדוני רמיה, שוב אינו יכול לקנות
את נפש הדור הצעיר הגדל בארץ. ומכאן
הסכנה השניה, שהיא נוראה יותר עד
אין שיעור.

אולם האם אומרת לנו דת ישראל
כיום איך להיות לאנשים טובים
יותר ז איד להשליט צדק
וטוהר־המידות בחיינו הציבוריים?
איד להפון -את מדינתנו למקור
של אחווה ורצון־טוב כעולם?

ן* ת ישראל קמה על ברכי המלחמה
בעכו״ם — עובדי־הכוכבים־והמזלות. היא
לא קמה בבת אחת.
יהודים אדוקים, שיש לכבדם על תום
אמונתם, מאמינים כי עשרת הדיברות נפלו
מן השמיים. המדע החדיש, המסתמך על
ביקורת־המיקרא וחקר־עתיקות׳ מצייר תמונה
אחרת לגמרי. היא עשוייה להרגיז את
ידידינו האדוקים. אולם בסופו של דבר זו
תמונה הרבה יותר אהודה וכובשת־לבבות,
מפני שהיא טבעית ומספקת את ההגיון
הצלול.
ההסכמה הכללית של כמעט כל אנשי-
המדע הרציניים בעולם היא, כי גם דת
ישראל לא היתד, בהתחלה אלא עבודת־אלי־לים.
אל־אלוהי ישראל היה רק אל מקומי
של שבט קטן, אחד מני רבים במרחב ה שמי.
אולם בהדרגה, אולי הודות למנהיג
שנשא את השם המצרי המובהק משה, התקשרה
האמונה באל מקומי זועם וקנאי זה
בכמה מצוות מוסר, שאמנם חלו אז רק
על יחסי בני השבט איש אל רעהו.
זה היה האל ששכן בהר־געש, שנישא
אחר־כך בארון־הקודש על־ידי שבטי המדבר
שפרצו במשך כמה דורות לארץ כנען, ואשר
רק חלק קטן מהם בא מארץ מצריים.
שבטים אלה התמזגו במרוצת דורות רבים
עם בני כנען הקודמים, שהיתר, להם תרבות
הרבה יותר גבוהה. מזיגה נהדרת זו
יצרה עם חדש, שחי למזלו בארץ אשר
היתר, הצומת לכל תנועה גופנית ורוחנית
בעולם התרבותי של אז. בעם זה התגבש
משהו חדש, ואולי חד־פעמי.

אתם הרודפים אחרי המשאיות בירושלים,
המקדשים מלחמה על חזירים חסרי־ישע —
איה אתם כאשר קול דמי יצורי־אלוהים
שנבראו בצלם צועקים מן האדמה? איה
אתם במלחמה על טוהר־המידות, במלחמה
נגד צללי הדיקטטורה החדשה — כן, במלחמה
נגד הסתה לאומנית אלילית, במלחמה
נגד כפרי־קאסם חדשים, במלחמה
על טוהר המשפט במדינה?

הנה קמו עכו״ם חדשים: עוברי־כנסת-וממשדה,
עוכדי־כפתורים*ד
מדים, עוכדי-מיסטארים־וכידונים.
ולאליל החדש, היושב על הכסא הרם של
פקיד המדינה, כולנו משתחווים ומתפלשים
בעפר, מוכנים לזבוח לו את זבת־האדם כפי
שעשו אבותינו למולך בגיא בן־הינום.

אלוהים עצמו למשה במעמד הר־סיניז
עונה המדע: מפני שהן נוסחו בשתי תקופות
שונות. הנוסח של ספר דברים נכתב
בתקופה בה התעורר המצפון הלאומי לבעיות
הצדק החברתי. הנוסח של ספר שמות
הוא פרי רוחם של כוהנים שדאגתם היתה
בעיקר לפולחן.
סתירה זו היא המפתח להערכת דת ישראל
כולה. היא התפתחה באיטיות, באופן
טבעי וצמוד לחיים, במשך למעלה מאלף
שנים. היא נולדה בקרב חברה של עובדי
אלילים נפחדים, שחיו במורא מתמיד מפני
איתני־הטבע וביקשו לקנות את חסדיהם בפולחן
אלילי. אולם היא התגברה והתגבשה,
עד שהפכה לקול המוסר של עם.

לעם ובין אדם וקול מצפונו.

** ה נשאר לנו מכל אלה? איה המדינאי
1* 3בן־ימינו, אשר יטיף — כמו שעשה
המדינאי ישעיהו בן־אמוץ — לא נגד חטאים
מופשטים, אלא נגד חמס ועושק ושפי־כת־דם
במדינתו ובתקופתו?

ף דמה לעתים, שאנו נמצאים במצבם
^ של הקוף והקופה שנשארו לבדם בעולם,
אחרי שאחרון בני האדם נכחד ב־פצצות־המימן,
ואמרו זה לזו :״אם כן,
עלינו להתחיל את כל הענין מחדש!״
נדמה שעלינו לבצע מחדש, במדינתנו, את
כל התהליך האדיר אותו חוללו אבותינו
לפני אלפים בשנים — להפוך את האל
הזועם והקנאי, הדורש זבחים (או צלחות
נפרדות לבשר ולחלב) והצועד בראש הגדודים
לשדר,־הקרב, לאל הרחום והחנון השונא
שפיכות־דמים והקורא למשפט וצדק.

אילו קם היום ישעיהו חדש, היי
בי אז יהיה טעם של אמת למבעד
רוב
דוברי-הדת מצביעים
דינה, שהיא המסגרת החיצונית
חוקי־חירום מיוחדים לשם
מעצרו לפיתוח הרוח הלאומית. דגל האילו
המדינה.
כעוון
סיבון
בטחון מכריזים עליהם מוסר יתנופן! על הצבא, המבטיח
קמו תלמידיו, היו
פאשיס* את המסגרת הזאת. והדור הצבעל
סוכני הקרמלין או
עיר, השטוף) געגועים לאידיאל שוהמוסר
אינו אלא הצטברות של טים, גייס חמישי ושליחי האוייב. ימלא את לכו, לא ירדון ן אחרי
אותם הנושאים את קדושת הדת בפיהם, אלילים כוזבים ומכזיכים.
חובמת הדורות, שלמדו בי אליעוסקים
בדברים הרבה יותר חשובים להם:
מות מולידה אלימות, ולעולם אין
ישנה אגדה יהודית המספרת על בוא
בתנועת האוטובוסים בשבת, בביקורת על
המשיח. כשנראה המשיח מרחוק, התקבצו
הרע מוליד את הטוב.
צלחות־הבשר, בהשגת תקציב לבנין מקוואות. אחריאלוהי עשיית
מימי

עשרת
הדיברות היו רק ההתחלה.
הן בא הנביא ישעיהו, שלימד כי
ישראל בז לזובחי זבחים ודורש כי
הצדק תבוא במקום פולחן ששרד
עבודת־האלילים.
״למה לי רוב זבחיכם, יאמר אדוני, שבעתי
עולות אילים וחלב מריאים, ודם פרים

צאו וראו: האם לא חזר הגלגל אחורה
לראשית הסיבוב? האם לא תפסה עבודת־אלילים
חדשה את זו של בני־קדם? האם אין
מצוות חסרות־ערך, שהיו רק מכשיר לתקופה
חולפת, אוכלות את דבר־אלוהים חיים?

כמה טובים עבו״ם אלה מעבו״ם

כל היהודים האדוקים במקוואות, כדי לטהר
את עצמם לקראת המאורע הגדול. ואילו
כל הבלתי־אדוקים, כל הפוחזים והכופרים,
יצאו בהמוניהם לקראת המשיח וליוו אותו
בדרכו למלכות השמיים.
דומני שכאן טמון מוסר־השכל חשוב לכל
המדברים על רוח היהדות ומדעי היהדות.

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שסודות)

ישראל תחזור ותדרוש מארצות־הכרית לספר, לה נשל,

הדיש, כדוגמת התביעה שהושחעה בשעתו לאחר עיסקת הנשק הצ׳כית־המצרית.
דעת הממשלה היא, כי ארצות־הברית חייבת זאת לישראל, אחרי שסוריה ומצריים

העם

מוסיפ ות לקבל נשק סובייסי חדיש בכמויות ובאיכויות גדלות והולכות. ישראל

גיבור ה שבו ע

תדרוש, כי נשק זה יימסר לה בתנאים נוחיס, ו כי ארצות־הברית תכיר בכך

גיבור השבוע היה גבר מבאר־שבע, שעשה
מעשה שלא יתואר. אמו העבירה לו מ־ארצות־הברית
צ׳יק בסך 400 דולאר, כמתנה.
האיש הלך לבנק, נתן הוראה להחזיר
את הצ׳יק לאמו.
האיש לא רצה במתנות.
ממשלת ישראל הזדעזעה. היא הבינה
מיד כי כאן טמונה סבנה נוראה לעצם
קיום השלטון במדינה, משהו הרבה יותר
חמור מכל איומי חרושצ׳וב, עבד אל־נאצר
והד״ר שייב גם יחד. כי במדינה
החיה כולה על מתנות מארצות־הברית,
האדם המסרב לקבל מתנה הוא בוגד
במלכות. אם ידביק אחרים במחלתו הממארת,
שוב אין לשער בכלל מה תהיינה
התוצאות מסמרות־השערות.
בלי היסוס נכנס המנגנון הגדול של
המדינה לפעולה. האיש נקרא למשטרה,

שאין ישראל יכולה להסתפק בנשק הנרכש על חשבונה, יהמעיק מאד על
תקציב המזינה. צפה לשיחות בעניין זה בי! שגרירות ישראל בארצות־הברית לבין
משרד־החוץ האמריקאי.

• ישראל תערוך כעתיד הקרוב כיותר חשבון כספי שיעריך
את הנזקים אשר גרם לישראל החרם הכלכלי הערבי, ותגיש
חשבון זה לידיעת ממשלת ארצות־הברית. מטרת החשבון היא לקדס את פני
ההצעה האמריקאית החדשיה, לפיה ייערך משאל בין הפליטים הערביים, שיקבע
מי מהם מעוניין לשוב לאדמתו בישראל, ומי מוכן להתיישב במדינות ערב
במקומות יישוב חדשים. לגבי אלה שירצו בשיבה לישראל, תהיה הביעייה פשוטה,
וישראל תסרב לקבלם כל עוד לא קיים הסכם שלום בינה לבין מדינות ערב.

• מסובך יותר יהיה מצב הפליטים שיודיעו על רצונם
להתיישב במדינות ערב אחרי שיקבלו מישראל פיצויים על רכושם.
ארצות־הברית עלולה לדרוש במקרה זה מישראל לשלם את הפיצויים, ואף
להכריחה לכך על־ידי ניכוי סכום הפי־מסכומי
צויים לישראל. ישראל נזקים תגיש מיעדה

המענקים

נוכח
אפשרות
האמריקאיים כזאת,

תטען

כטענה נגדית, כי היא סבלה
חמורים מהחרם הערבי, ואף
הערכה כספית של נזקים אלה.
מיוחדת, שנתמנתה לכך במשרד•

נוחים את

של ״של*•

ותמשיך בהפעלתם ובהעמקת העובדים
של. של* .ייתכן כי עיסקה זאת
תבוצע בשותפות עם חברת הדלק ה־ישראלית,
שהיא חברה הסתדרותית.

• ייתכן כי הציר התורכי
יחזור לישראל, אחרי שנעדר מכאן
חודשים רבים. בשעתו נקרא הציר
לחזור למולדתו, בתקווה שצעז זה יסייע
לתורכייה להדק את קשריה עם מדינית
ערב.

• פעולת התפייסות מודגשת
תיערך כקרוב מצד מ־פא״י
והממשלה כלפי מפלגת
העבודה הבריטית. היחסים בין
שתי המפלגות, שעברו ב־ 15 השנים
האחרונות גילגולים רבים, הגיעו ל־עירעור
גמור בימי מיבצע־סיני, שמפלגת־היעבודה
הבריטית התנגדה לו בחריפות רבה. עתה הגיעה ממשלת ישראל להכרה,
כי מיטב לנס ו ת לחדש את יחסי הידידות ולהפיק מהם בעתיד את התועלת

מנחם בגין עם ז׳אק סוסטל *

המדינית האפשרית. הממשלה סבורה, כי מפלגת העבודה הבריטית תהיה גם
היא נוטה להתקרבות לישראל, על רקע הרעת היחסים בין ישראל לבין ממשלת
בריטניה, שיהלייבור נמצא באופוזיציה לה.

• חוק בוררות חובה בסיכסוכיעבודה-זאת עשוייה להיות
דרישתה הקרובה של מפא״י נוכח השביתה ההולכת ומסתבכת באתא.
השרים הכלכליים של מפא׳׳י, לוי אשכול ופנחס מפיר, העלו עוד לפני שנה את
הרעיון להביא לכנסת חוק כזה, אשר יבטל למעשה את מוסד השביתה כאמצעי
לניהול סיכסוכי עבודה ויקבע במקומו את החובה להביא כל סיכסוך־עבודה
לבוררות של וועדות קבועות מראש, בהן ייוצגו ההסתדרות, התעשיינים ומשרד״
העבודה. הצעה זאת, אס תובא לכנסת, תתקל בהתנגדותן החריפה ביותר של
אחדות־העבודה, מפ״ם ומק-י, אך לעומת זאת היא תזכה לתמיכה לא רק של
הדתיים והפרוגרסיביס, אלא גם של הציונים־הבלליים ושל חרות.

• עיריית תל-אביב תותקן? קשות כזמן הקרוב על-ידי
האופוזיציה הפועלית. ההתקפה תבליט את הזנחת העירייה, בעיקר בשטח
התברואה בירקון, בשפת הים ובטיפול בשכונות. כסו־כן יעודדו בקרוב את
נסיעות האוטובוסים בשעות המוקדמות של מוצאי שבת, כדי לבוא לכלל
התנגשויות עם הדתיים.
• צפוייה התייקרות נוספת של החלב והחמאה. הממשלה
תיכנע ללחצו של מרכז תנובה להעלות בכמה פרוטות לליטר את מחיר החלב
הניגר, וכן יעלה מחיר החמאה בלירה על כל קילו. לעומת המחיר הרשמי של
החודש הקודם, שהיה 500 פרוטה לחפיסה של ססו גראם והמחיר הרשמי החדש,
שהוא 750 פרוטה לחפיסה, תעלה החפיסה בקרוב 650 פרוסה.
• שיכונים לסופרים יקומו גם כירושלים וכתל-אביב, אחרי
שמשרד־העבודה החליט לפתוח במפעל שיכון־לסופרים בערים אלה, כדוגמת
המפעל החיפאי של אבא חושי. שהפן את הסופרים לתועמלניס למשטרו.

לפתע הוצאה תקנה מטעם ממשלת־ישראל
כי רק לאותם הבדואים תישאר הזכות על
אדמתם, אשר יוכלו להוכיח בעליל כי הם
מחזיקים בה לפחות חמישים שנה. היה זה
דבר שאינו ניתן, כמובן, לביצוע — ונפתח
בחוכמה רבה הפתח לסילוק כל הבדואים
האלה מאדמת אבותיהם.
שתי* הוכחות. אולם הערבים, למודי נסיון
אחיהם׳ גמרו א! מר שלא לנטוש את אדמתם
בכל מחיר. גם כאשר קיבלו את אזהרת
צה״ל, כי ייערכו אימונים באש חיה בשטח
בו נמצא הכפר, וכי חייהם בסכנה, לא זזו.
השבוע היתה לבדואים של ערב אל־סוועאד
הוכחה חדשה לקשרם אל. הקרקע: שני קברים
רעננים חפורים באדמה, בגודל של
גוויות ילדים.

בג די גנוב׳

• חברת נפט צרפתית תמלא
בישראל את החלל שתשאיר
אחריה חברת ״של״
בצאתה. חבריה זאת תרכוש בתנאים
מתקני

גם באמצעים אחרים נעשה הכל כדי לסלק
את כפרי הבדואים המפריעים למייהדי הגליל.
בדואים אלה יושבים על אדמתם מזה
דורי־דורות, אולם הקרקע אינה רשומה
על שמם. ההוכחה היחידה שלהם לזכותם
היא רשימת משלמי־המיסים של המנדט, שאינה
שלמה.

מפ לגו ת

החוץ, כבר עוסקת בחישוב זה.

הזיקוק

דרש מיושביו הקבועים להסתלק. הערבים
התנגדו. טענו נכבדיהם: כל הענין לא בא
אלא לגרש את הערבים, כחלק מן התוכנית
לייהד את הגליל.

נפתח נגדו תיק של חקירה פלילית. אמנם
לא היה כל חשד שהאיש התכוון לעסוק
בהברחה. אולם לפי חוקי ישראל, המתאימים
בהחלט לרוח המדינה, עצם הסירוב לקבל
מתנה במטבע זר בכל צורה שהיא, הוא
עבירה סלילית.
כה גדול היה האיום לקיום המדינה׳ עד
שנעשה הכל לשמור את העניו המחריד
בסוד. הוא יצא לאור העולם רק במקרר״
כשנודע הדבר לעולונאי חד־אוזן. אולם
גם אז נשמר שם העבריין בסוד כמום. כל
הידוע על הגיבור האלמוני הוא שהחלק
הראשון של שמו הוא חיים בן --
בתור שכזה ייכנס להיסטוריה של עם
ישראל.

מעוטים
בר• סנטימנטים
הידיעה היתר. המחרידה ביותר מאז ליל־הזוועה
בכפר־קאסם. שני ילדים — ילדה בת
7וילד בן 9׳ נהרגו על־ידי צה״ל באימוניו,
ארבעה נוספים נפצעו קשה.
העתונים השתדלו לעבוד על העניו בשתיקה.
דגר לא הזכירו כלל. הארץ הזכירו
בעמוד אחורי, בין תוכניות התזמורת לבין
זיהום הירקון. על־המשמר הקדיש לו תריסר
שורות, ליד ידיעה אדירה על בעיות האשראי.
ייהוד
הגליל. בעיית ערב אל־סוזעאד׳
כפר קטן של בדואים בקרבת עכו, אינה
חדשה. לפני כשנתיים הכריז צה״ל על שטח
הכפר כעל שטח סגור • ,למטרות אימונים,
* נראים בתמונה: הגנרל
קרזזייה ופאסרים בראקאס.

לורן,

ז׳אן

אין חודיה בלתי־נעימה יותר מאשר זו
של אדם המתרחץ בים, מגלה בחזרו
לחוף שמישהו גנב את בגדיו. כך בדיוק
קרה השבוע לראשי תנועת־החרות. חפצי-
הערר הגנובים 23 :מחברי הועד למען
ברית צרפת־ישראל בצרפת.
הוועד, מעין אגודת־משנה של תנועת־החרות
בצרפת, עשה חיל בחודשים שלפני
ואחרי מיבצע־סיני. גנרלים, צירי־פרלמנט,
שרים־לשעבר, עורכי־עתונים, בני הימין
והשמאל המתון, הצטרפו אליו בהמוניהם.
לבסוף החליטו אנשי־החרות להביא את
החברים המכובדים ביותר לישראל, כדי
לחזק את תעמולתה לכינון ברית צבאית
ומדינית רשמית בין שתי המדינות.
מסך המשי. אולם בדרך קרה משהו
בלתי־נעים. ממשלת ישראל הבינה שאינה
יכולה לעכב את בוא המשלחת, שבראשה
עומד ז׳אק סוססל, לשעבר מושל אלג׳יריה,
הכוח העולה בימין הצרפתי, וכיום אחד
המדינאים החשובים ביותר בארצו* .אך
מצד שני הבינו אנשי־החצר של ביג׳י
שבוא משלחת כזאת כאורחת תנועת״הח־רות,
תספק תעמולה עצומה וחסרת תקדים
למפלגה זו.
הפתרון היה גאוני ופשוט, ראוי למוחם
עשיר־ההתחכמויות של בעליו. גולדה מאיר
ושמעון פרס התראו עם אנשי המשלחת
בפאריס, הזמינו אותם כאורחי הממשלה.
תנועת־החרות לא יכלה להתנגד. ואילו
הפוליטיקאים הצרפתים עצמם לא יכלו
להבדיל בין בן־גוריון ובגין, ששניהם
רוצים את אותו הדבר ביחסים עם צרפת,
לא העלו על דעתם שראש־ממשלה יתן
לעניינים מפלגתיים להשפיע על ענין הקשור
ביחסי־חוץ.
כשירדו השבוע חברי המשלחת מן המטוס,
כבר היתה התוצאה ברורה. הממשלה
אחזה בכל האמצעים כרי שהמשלחת לא
תוכל לבוא בשום מגע עם שום אדם או
חוג שאינו רצוי לה, כולל אנשי תנועת-
החרות עצמם. שום הודעה רשמית לא
הוכנה לקראת בוא חברי המשלחת המפוארת,
בעלי השמות המצלצלים. הם לא זכו
אפילו לפרסומת הרגילה, הניתנת למזכיר
איגוד מקצועי בגאנה. שמעון (.,שמעון פרסומת׳
)-פרס הכין להם מסיבה בתשעה
•באב.
הבעיה שעמדה השבוע בפני מנהיגי תנו-
עת־החרות: איר לחדור מבעד למסך־המשי
אל חבריהם ואוהדיהם.

מח תר ת
האיש הק טן מעיד
יד זריזה׳(ואלמונית) דאגה לכך כי לשעה
היעודה יופיעו׳ כמו למיפקד, כל אותם
העתונאים הידועים כחסידי הש. ב .לחיים
(המשך בעמוד סו)
• דעותיו של סוסטל על עניני ישראל
הובעו בראיון שנתן בפאריס לעורן העולם
הזה (העולם הזה <1013
העולם חזה ) 6114

הפרס הראשון. תוכניתו של קלארווין מציעה מלבן
מוקף עמודי אבן מרובעים, במידות של מטר על סטר וב־

גובה של 20־ 17 מטר. אולם הכנסת, שצורתו מוארכת כ־אולם
קולנוע, נמצא במרכז המלבן כששתי חצרות פנימיות

• שנו נושא אחד בו עוסקת הכנסת בהתלהבות ובעניין יותר מאשר בכל נושא אחר.
#נושא זה הריהו: הכנסת. אדם הוא, כידוע, קרוב לעצמו׳ ואין דיון ער ושופע יותר
בין 120 הנבחרים של ישראל מאשר זה העוסק בהעלאת המשכורת של הח״כים, בגימלאות
או בסידורי נוחיות אתרים, הבאים להקל מעל הכנסתאים את חייהם הקשים בשירות הציבור.
מבחינה זו, היה החודש האחרון חודש גדול ורב־עלילות בחייה הצנועים והאסורים של
כנסת־ישראל. קודם כל, התבשרה הכנסת כי מיליונר יהודי. שנפטר, הניח כסף די הצורך כדי
לבנות לה בית מפואר ומרזזח. שום ידיעה על שיכון־עולים לא יכלה להרנין כך את לב
נבחרי העם. כעבור ימים אחדים, נודע כי קיימת גם תוכנית שזכתה בתחרות האדריכלית
החשובה ביותר של ישראל מאד קומה. השתתפו בה 35 מטובי האדריכלים של המדינה,
שעמלו על תוכניותיהם יותר מששה חודשים, השתדלו ליצור יצירת־ענק ארכיטקטונית.
הטכס בו עמד יושב־ראש הכנסת יוסף
שפרינצק להכריז על הזוכה בתחרות זאת
היה חגיגי מאד. האיש בעל השפמפם קם
על רגליו, כשבידיו מעטפה תכולה קטנה,
הניף אותה לעיני כל הנוכחים, פתח אותה
לאט לאט והוציא מתוכה פתק קטן. באוזני
הקהל המתוח, שהיה מורכב משרי־ממשלה,
חברי־כנסת ואדריכלים, קרא שפרינצק את
שם הזוכה המאושר. היה זה האדריכל הירושלמי
הוזתיק יוסף קלארוויין, בן ד,־.64
אולם כבר בטכס החגיגי ניתן היה להבחין
בנימה של הסתייגות מן התוכנית הזוכר-
אמר שפרינצק, בהצביעו על התבנית הלבנה
היצוקה מגבס בגודל של 1:500 לעומת
הבניין העתיד לקום :״רק לאחר שנשמע
את דעת־הקהל, יוחלט סוסית בדבר הקמת
הבניין*.

משני צידיו. משרדי הכנסת, אולמות הכניסה, המסעדה וה־ספרייה
מסודרים מסביב. החזית מוסתרת על־ידי העמודים.

לקוחותיהם: הם התרגלו לכך, כי. למכשיר הכתיבה יש צורת נוצה, והם רצו בצורה זאת
גם לאחר שהתחלף לחלוטין החומר שממנו נוצר. אופייניות לא פחות היו המכוניות
הראשונות, שבחלקן הקדמי הורכבה צורת סוסים רתומים.
גישה שמרנית זאת פועלת גם בעולם הבניין. החילופים בחומרי־הבניין הם נדירים ואיטיים.
הצורה מתגבשת במשך שנים רבות . .בתקופות מסויימות לא השתנתה צורת הבניין במשך
מאות שנים. הבונים לא נטו לזכור כי סגנון הבנייה שלהם הוא תוצאה של חומרים
מסויימים, ואופן השימוש שהם מכתיבים. אדרבה, סגנון הבנייה קודש, הפך לצורה הנחשבת
לכלילת־היופי, שאסור לשנותה שינוי מהפכני עם התחלף החומרים ותנאיהם.
בנייני־האבן של ימי־הביניים, למשל, חייבו מספר רב של קשתות־תמיכה מארכות. היתד,
זאת השיטה היחידה לבנות גגות יציבים. אך תקופה ארוכה חלפה, בטרם הצליח הבטון

חשדות שר פרוטקציה, חששות שר שימם רש׳ ,הדים שר
מקח־וממבו וניטו״ שוטורנת ממאיר ־ יצוו השבוע את

השערודיה כבנין ה כנ ס ת

השלטון עצום, האדם הוא אפם

פרינצק לא היה היחידי. השבוע
אירע בציבור האדריכלים מאורע חסר־תקדים:
הוועד הארצי של איגוד הארכיטקטים
התכנס לישיבה, בה הוחלט לפעול למען מניעת
הקמת בנין־הכנסת לסי תוכניתו של
קלאווויין, שאושרה על־ידי השופטים.
טענותיהם של מרבית האדריכלים בארץ:
• רוח המאה העשרים, שיצרה גישות
חדשות לאמנות הבניין, אינה משתקפת כלל
בתוכנית זאת, המתעלמת גם מכל ההישגים
החדישים בחומר בניין ובעיצוב.
• לא פחות חסרה בבניין רוח הארץ
והמתהווה בה. במקום דינאמיות והתעוררות,
מציג הבניין׳ נוקשות סטאטית מבוצרת.
• אחידות הצורה, שביסודה מונחת שאיפה
למונומנטאליות, מגיעה למעשה עד
כדי שיעמום צורתי, סימטריה חדגונית וקשיחות
גיאומטרית המשעממות את המסתכל.
<• בסגנון הבית ניכרת נטייה לניאו־קלאסיציזם, האופייני למשטרים רודניים ושמרניים,
בעוד שבנייני־ציבור חדשים במדינות חופשיות ומתקדמות נושאים תמיד אופי פתוח ואוורירי
יותר, המסביר פנים יותר, והמשתדל להדגיש פחות את עוצמת השררה השלטונית לעומת
אפסותו של האדם העומד מול הבית.
• אין כל מיזוג בין הבניין לבין הנוף, בו הוא עתיד לקום. התוכנית איננה מנצלת
כלל את המדרונים הטופוגראפיים הטבעיים של השטח, אלא אדרבה — מחייבת מילוי עפר
בכמויות עצומות ובמחיר עצום כדי לבטלם. הבית זר ותלוש מנופו הירושלמי. במקום
להתאחד אתו לשלימות אחת, נוצר בין הבניין והנוף ניגוד צורתי חריף המביא לדיסהרמוניה
בתמונה הכללית של הנוף.

נטר רפגי שגזגזפוד השבגנג גזבדנבבדד גזגגגיגי. ההגבר הריבבבי שר ההדיבה, כבר הפך החיה
בן ננזנזר נזי רכה בגזזזרגגז רג1יכבג\ בגין־ גאה רבהר שר השהג אגגר רגהרי: ההבגגבגה
הכנכג! \זגזדש\2 ,גז\ז צ3ג\\2ז בציבגג־ גגאדרי־ היצירה ההרבגהיה בארץ, שינבבגרה רהש-
כריכ בכר רזזבי גזארץ. בבבין שאיבר \2ייפ. בגר בבכור שר קינגבירת. גשיבגגז שיפגה-אהנר
שהיה צריך רנזבזר א\ז גז\זגר גגזגזדג־ שר הי ר\2גיה רפי הכרר •.״פרגגז רי גאפרגנג רך.״

הסוס לפני המכונית
ך* וויכוח, שפרץ בהזדמנות של סיום התחרות, לא היה חדש לא בארץ וגם לא בעולם.
| | מאז ומתמיד היה הטעם האנושי שמרני יותר מאשר חייבה ההתפתחות הטכנית
והתרבותית. כאשר הומצא לראשונה קולמוס הברזל, והתבטל הצורך לכתוב בנוצות־אווז
מחודדות, יצקו התעשיינים הראשונים של מכשיר הכתיבה החדש את עטיהם בצורה של
נוצות אודז.
היתר, זו צורה בלתי־נוחה בהחלט להחזקה ביד הכותבת, אבל היצרנים ידעו את נפש

היצו לדחוק כליל את רגליה של הכיפה האופיינית לבנין־אבן והמיותרת כליל בבניית

הבניין החדיש•
המאה העשרים הזרימה לעולם הארכיטקטורה שפע של אפשרויות חדשות. הבטון ניתן
לשימושים חדישים ונועזים בצורות שונות, כשהוא יוצר עמודים, גגות תלויים, קורות
וכרכובים. לא פחות מזה ניתנים לניצול מבנים של פלדה או אלומיניום, הנותנים דרור
לדמיונו של האדריכל. הזכוכית והחומרים הפלאסטיים יוצרים גם הם כרי אפשרויות
נרחבים ביותר, נותנים לאדריכל בעל מעוף לנצל את כוח דמיונו.

סגנון היטלר וסטאריו
*ץ ומרים אלה נוצלו בצורה מזהירה על־ידי כמה מן הארכיטקטים הגדולים של העולם,
| | כדי ליצור בעזרתם מבנים יעילים ביותר למטרתם, ועם זאת חדורי יופי צורתי חדש,
שאינו דומה בשום פנים לסגנון הבנייה המסורתי המבוסם על שימוש בחומרים אחרים.
בין אלה התפרסמו בראש ובראשונה האדריכל הצרפתי אוגוסט פרר, האדריכל הצרפתי
צ׳ארלס אדוארד ז׳נרה (״לה־קורבוזייה״) יוצרה של העיר המתוכננת־מראש צ׳אנדיגאר, בירת
פינג׳אב בהודו, וזלטר גרופיוס הגרמני, ולודוויג מיס ואן־דר־רודיה, אדריכל גרמני.
קבוצה אחרת של ארכיטקטים, שפילסה נתיבות חדשות בשדה הבניין, התגבשה במדינות
דרום־אמריקה, והישגיהם של אלה נוצלו לא מעם בבניינים החדישים היעילים הנבנים

שעווויה בבניין הכנסת
לאחרונה בערי ישראל, דוגמת הבתים האווריריים והצבעוניים, בצפון תל־אביב. פעולותיהם
של השמש, הגשם, הרוח והלחות נבדקו מחדש ונוצלו בצורה מדעית מדוייקת בתורת
הארכיטקטורה המודרנית.
מול הגישה הזאת, ניצבה הגישה השמרנית הניאו־קלאסיציסטית. נציגיה ראו בצורות
שנתקדשו במשך מאות שנים מופת שאין לסטות ממנו אלא בפרטים. האדריכלים הגיאו־קלאסיציסטים,
רובם בני הדור הישן, התבוננו בבוז על מבני הבטון־המזויין, הזכוכית
והמתכת של יריביהם, הוסיפו למלא את רחובות הערים במבנים סימטריים בעלי עמודים
מפוארים וכרכובים מצוייצים.
מאחר שהאדריכלות היא האמנות היציבה ביותר והבולטת ביותר לעין מכל האמנויות,
ייחסו לד, חשיבות מרובה גם ממשלות ומשטרים. אופייני הדבר, כי משטרים רודניים בחרו
תמיד בסגנון הניאו־קלאסיציסטי בצורתו הקיצונית ביותר. הם רצו כי בנייניהם ישרו על
כל רואיהם רוח של שררה מאיימת, של עוצמת השלטון שאין חזק ממנו. הם רצו כי
המתבונן אל בתי־משרדיהם יחוש וידע את אפסותו הגמורה לעומת נצחיותו המושלמת של
הרודן וזרועות ממשלו.
כך בנו בשעתו פרעוני מצרים את הפירמידות שלהם. כך נתנו ביטוי לעצמתם קיסרי
רומא, שליטי ביזאנטיום, מלכי צרפת והצארים הרוסיים.
בגרמניה הנאצית ובאיטליה הפאשיסטית הוקמו בנייני הציבור באותה רוח, שהיתה
אופיינית לא פחות גם למבני־הענק אשר הוקמו בברית־המועצות בימי שלטונו של סטאלין.
אופיינית העובדה, כי הרוחות החדשות שהחלו לנשב מעבר למסך הברזל עוררו כמעט
בשורה הראשונה ביקורת חריפה וגם לגלגנית על סגנון הבנייה הניאו־קלאסיציסטי.
בברלין של היום יכול המבקר לראות את בניני־המפלצת של המיניסטריונים הנאציים
ושל שדרות־סטאלין, בצד מיבנים חדשים ונהדרים שהם מפאר־היצירה של הבניה החדישה.

זוועה בבית ״הבימה״

מכוו־ .האדריכלים רובין ופרידמן מירושלים זכו עבוד תוכנית זו בקניה
שלישית. התוכנית מצולמת מאחור, מצד הכביש המוליך אל קרית הממשלה.
הפתרון בתוכנית מדגיש את אולם הכנסת בצורת אולם קולנוע הבולט מעל
רחבת הכניסה. המשרדים בנויים סביב חצרות פנימיות קטנות משני צידיו,
המשרדים מסודרים בגושים קטנים ומפוזרים, מקנים לבנין צורה בלתי מסודרת.

ך גיינה של ארץ־ישיאל החדשה היה כרוך מן הרגע הראשון בלבטים קשים.
4בבתים הישנים ביותר, ברחובותיה העתיקים של תל־אביב או במושבות הבא תן, ניתן
לראות את פרייר. המזדקן של הקלאסיקה: בתים מקושתים, בעלי כרכובים, גזוזטרות מעוגלות
ועמודים בסגנון יווני־כביכול.
האדריכלים הראשונים, שהחלו להתלבט ברצינות בבעייה, לא תמיד הצליחו גם להגיע
לפתרון. לעומת בניין הטכניון בחיפה, בו ניסה האדריכל אלכסנדר ברח־לד להגיע לסגנון
מזרחי תוך ניצול החומר הטבעי, האבן, הרי הצלחה פחותה בהרבה ניכרת בבניין הגימנסיה
הרצליה בתל־אביב. בנייני האוניברסיטה העברית של אריך מנדלסון על הר־הצופים, זכו
לתוכנית יעילה ועם זאת רבת־השראה, בעוד שבית הבימה, לו ניסה האדריכל לשוות צורה
מונומנטלית על־ידי חזית עמודי־ענק שאינם תכליתיים ואינם נושאים על גבם שום משא
של ממש, הוא כשלון אדריכלי בולט התקוע כעצם עקומה בגרונו של אחד מחלקי
העיר היפים ביותר.
הקמת המדינה נתנה דחיסה עצומה לאדריכלות, ואתה גם לוויכוח המסורתי. התעוררו
צרכים חדשים, גדולים בהיקפם מכל מה שהיה ידוע קודם לכן, לבנייני־ציבור גדולים, יעילים
לשירות מטרותיהם ובלתי־בזבזניים. האדריכלות, בעיקבות מעסיקיה, התנודדה מצד אל צד:
לא פעם נבנו בנייני* בהם הושם הדגש על שפע שייש ופאר מיותר ויקר, בעוד שפה
ושם קמו גם בניינים הראויים למטרתם ולשמם.
לשיא ההזדמנויות הגיעה האדריכלות הישראלית עם ההכרזה על ההתחרות לבניין הכנסת,
בניין שממדיו גדולים מכל שנעשה עד־כה בישראל, ושתפקידו הציבורי הייצגני עשוי
לגרות את דמיונו של כל אמן יוצר.
1אולם תוצאותיה של התחרות זאת גרמו לחוגי האדריכלות בארץ אכזבה מרה וקשה.
כי הצד האמנותי הפגום של התוכנית שזכתה בפרס הראשון היה רק צד אחד של המטבע.

ך• משורר אברהם של ונסק י

כללי הפרסטיטוציה

הגדיר פעם את כל שיטת הפרסים הנהוגה בישראל
| | בשם ״פרסטיטוציה״ ,ברמזו על הדמיון העגום שבין שיטת חלוקת הפרסים בישראל
לבין הבעייה העתיקה ביותר בעולם. חריף לא פחות היה הסופר שמואל יוסף עמון, אשר
אמר פעם בציניות מרירה :״עוד מעט יתחילו לחלק בישראל פרסים לפי ספר הטלפונים!״
הוא לא צדק, כמובן. הפרסים בישראל לא חולקו מעולם בהתאם למקריות האלפביתית

! רדים
הבנין

| בניין
בודה

המבלות. בנין בן עשר קומות מוצע בתוכנית בה מופרדים המשמן
האולם, הנמצא בגוש נפרד לגמרי שצורתו דומה לסופג־דיו הפוך) .
המפוצל דומה יותר למרכז מסחרי אזרחי מאשר למיבנה מייצג כ־ ן
הכנסת. הגובה העצום של בנין המטרדים, מקשה ללא צורך על הע־ ין
בבית ואף איננו מתאים לנוף הירושלמי ולצורת פני השטח בקרייה.

ביתהביסה. תוכנות זו. ,אחת מ־ 35 התוכניות שהוגשו לתחרות •וששמונה מהן,
בין המעניינות ביותר, מתפרסמות מנמודיס אלה בסדר מקרי, מציעה פתרון אופייני
למספר רב של תוכניות: המשרדים, השרותים, אולמות המשנה, מסודרים מסביב
לחצר פנימית והאולם המרכזי, אולם הכנסת, בנוי בהמשך המיבנה. תקרת אולם
מליאת הבננות, בתוכנית זו, מכוסה בכיפה גדולה ומקומרת, חבולסת כלפי חוץ.

פרס שלישי. האדריכלים לוטן, מור ותורן מתל־אביב זכו בפרס השלישי־רב״עי
עבור תוכנית זו ״שהיא פשוטה ביותר אך יחד עם זאת לא הצליחה
£ 1לתת ביטוי מתאים לייעוד הבניין,״ קבעה וועדת השופטים בהערכתה ל•
ק| ך * תוכנית. גס בתוכנית זו, כבתוכנית מספר ו בעמוד זה, מסודרים גושי
בניני המשרדים השונים סביב חצר, ואולם הכנסת מתנשא מעל לבנין כולו.

העולם הזה 1034

התוכנית הששית. חבר השופטים קבע בהערכתו לתוכנית :״תוכנית נועזת
בביטויה הארכיטקטוני, אופיינית לבנייה בביטון מזויין.״ התוכנית נפסלה בסיבוב
האחרון בידי חבר השופטים שטען כי ׳היא מהווה חיקוי כביכול ל״תוכניתו
של אדריכל בינלאומי.׳׳ הפתרון המוצע בתוכנית מדגיש בנין מרובע שאולם
הכנסת במרכזו והמשרדים מסביב לו. הבנין מכוסה גג קמרוני בדמוי מזרחי.

של ספר הטלפונים. אדרבה, בחלוקת הפרסים בכל שטח שהוא, הן בספרות, הן בציור, הן
במוסיקה, הן בתיאטרון, הן בעיתונות, והן בפרסי ישראל, פעלה שיטה פשוטה ויעילה
של. פרוס לי ואפרום לך.״
כאשר שימש המשורר אלמוני כחבר וועדת־הפרסים של פרס קריית־ביאליסטוק, היה
ברור כי הזוכה יהיה הסופר פלמוני, אשר שימש חבר יזעדת הפרסים בשנה שעברה, בה
זכה בפרס כידוע המשורר אלמוני.
כבר הרכבתה של הוועדה שהיתה צריכה לשפוט בהתחרות על תוכנית הכנסת לא עברה
ללא קשיים. האדריכלים המוכרים ביותר בישראל לא הסכימו להשתתף בה, ברצותם לשמור
לעצמם את הזכות להשתתף בהתחרות עצמה. יתר על כן, רוב חברי הוועדה לא היה מורכב
דווקא מאדריכלים או מאנשי מקצוע אחרים בשטח הבנייה. שותפו בה, מסיבות מוצדקות
כשלעצמן, שר־הפנים ישראל בר־יהודד״ סגני יושב ראש הכנסת בנימין מינץ וישראל רוקח,
מזכיר הכנסת משר, רוזטי, קצין־הכנסת יוסף חצור ופקיד־האוצר הזכור לטובה מפרשת
מכונית־הפרוטקציה שלו, שלמה ארזי.

ארזי, בין מכונית?מכונית

ותו שלמה ארזי ידוע בירושלים כידידו האישי הטוב של יוסף קלארוויין. שניהם
חברים במיסדר בני־ברית, ושניהם השתתפו, בעצם ימי תחרות־הכנסת, בוועדת־שופטים
אשר היתר, צריכה להחליט על תוכנית הבית לאגודה זאת.
גם קשרי עבודה אחרים מהדקים את יחסיהם של השניים: גלארוויין הוא האיש שנתמנה
לבצע את עבודות־הבנייה בקריית־ר,ממשלה בירושלים, אם כי בהתחרות על תיכנונה של
קרייה זאת זכה דווקא האדריכל החיפאי אלפרד מאנספלד, שוויתר על זכותו לבצע את
הפרטים. ואילו אחד מתפקידיו של ארזי, בין מכונית למכונית, היה לבצע עבודה זאת
מבחינה מינהלתית.
קשרים אלד, כשלעצמם לא היו מעוררים מורת־רוח מיוחדת, לולא נפוצה בקרב האדריכלים,
זמן מה לפני ההכרזה על הזוכה בתחרות, שמועה עקשנית כי כבר נקבע שקלאחזיין יהיה
הזוכה בהתחרות, אף כי רשמית לא יכלו לדעת על־כך אפילו השופטים בעצמם, שבדקו
את התוכניות בלבד, מבלי לדעת להלכה מי הם יוצריהן.
ארזי עצמו סיפר זמן מה לפני טכס ההכרזה כי ידוע לו כבר מי הזוכה בפרס הראשון.
הוא לא זכר באותו רגע כי חתם לפני בן, יחד עם כל חבר השופטים, על הצהרה בה נאמר
כי לא ידוע לו דבר על זהותם של יוצרי התוכניות.

מגןדוד. האדריכל המציע תוכנית זו חיפש פתרון סמלי לבנין המסת
בדמות המגן דוד הלאומי. פתרון פזרמאליסטי זה מוביל בהכרח לקשיחות
מוחלטת בהתאמת המיבנה לתפקידים המוטלים עליו. האולם שבמרכז המגן־
דוד מכוסה כיפה. אמרו השופטים :״הפונקציות השונות משועבדות לצורה
גיאומטרית קשיחה שבחר בה המתכנן. צורה זו אינה מבליטה את ייעודו.׳׳

ביתהכיפה . 2בקניה שניה זכה האדריכל הצעיר מנחם כהן, שזכה לפני
זמן לא רב בפרס הראשון בתחרות על בנין בית עירית תל־אביב. כהן לא
הצליח ביותר בפתרון תפקידיו של הבנין שבצורתו מזכיר את התוכניות ו
ו־ 4המופיעות בעמודים אלה. גם לבנין של כהן ישנה כיפה מעל לאולם
הכנסת, והמשרדים מסודרים מסביב לחצר פנימית שבצד האולם הראשי.

ה תו כ גי ת שנ ערמה
* * יון בפרוטוקול של !זעדת השופטים מגלה גם הוא לעין הבלתי־מזויינת כי הבחירה
^ לא התנהלה ללא מעקשים.
בבחירה ראשונה ציינו השופטים שש תוכניות שנועדו לזכות בפרסים ובקניות. מתוך
אלה נשמטה פתאום, בשלב האחרון, התוכנית מספר ( 35 המופיעה למעלה במס׳ .)5מדוע?
ההסבר הרשמי של חבר השופטים: התוכנית היא חיקוי לתוכניתו של אדריכל בעל שם
בינלאומי (דבר שחבר־השופטים לא ידע, משום מה, לעמוד עליו מלכתחילה) .הסבר פחות
רשמי, הסובב בעקשנות בחוגי האדריכלים היה שזו התוכנית המודרנית המובהקת ביותר,
מבין שש התוכניות הנבחרות. חבר השופטים, שנמנה ברובו על חסידי התפיסה השמרנית,
לא הסכים למצוא לה אפילו מקום כלשהו בין התוכניות הנבחרות.
פרשה בפני עצמה, דומה במהותה לפרשת התחרות הנוכחית, היא פרשת מתן פרס ישראל
לאדריכלות, ביום העצמאות האחרון, זו הפעם הראשונה במקצוע זה. בפרס זכה האדריכל
דב כרמי, רב הפרסום וההשפעה.
לא היתד, זו בחירה שלא עוררה וויכוח. לדעתם של רבים מבין האדריכלים בארץ, כרמי
שייך אמנם לשורה הראשונה של האדריכלים בישראל, אך ישנם אדריכלים אחדים, ובראש
וראשונה אריה שרון, הזכאים לפרס מייצג ראשון כזה לפניו. בכל זאת היה כרמי האיש
שזכה בפרס, בו שימשו קלאחזיין וזלקינד, ידידו הטוב של כרמי ושופט בתחרות הכנסת,
כחברים בוועדת השופטים.

בי טו רהתחרות
* * נסתאיןבוניםכל יו ם. זה בניין אשר יתנוסס במקום המרכזי ביותר במדינה,
^ יסמל את מהותה לגבי רבבות אזרחים ואורחים גם יחד.
לא רק האוזירה העכורה אשר נוצרה סביב התחרות היא המחייבת לשקול מחדש את
הבעייה כולה, אלא בעיקר הפגמים האמנותיים והתכליתיים הבולטים של התוכנית שזכתה
בפרס הראשון.
חומרת העניין מחייבת כי ההתחרות אשר בוצעה תבוטל, וכי תיערך התחרות חדשה,
ולאדריכלי ישראל תינתן הזדמנות נוספת לתכנן כראוי את החשוב שבבנייני המדינה בצורה
שלא תעורר ספקות עגומים.
העולם הזה 1034

אי״סדר. תוכנית פסבדו־מודרנית זו מחוסרת כל סדר ואירגון בחלקיה ה־שוניס.
הגוש הצר והגדול הבולט במרכזה הוא בניין המשרדים הגבוה
המתרומם בשרירות מעל לגופים נמוכים המפוזרים לידו. מימין בולט אולם
המליאה בצורת גוש משונה המונח על בניינים קטנים ממנו. מסקנת השופטים
:״גיבוב של צורות בלתי מתקשרות אינו מהווה פתרון ארכיטקטוני.׳׳

במדינה

האיש שבית־המשפט תצא אותו סופית זכאי שואר:

״עד מתיחעללו ביי״
ש בון ןשעבר מסר מר בכור שיטרית, שר המשטרה,
• 4הודעה מדהימה בכנסת .״נחה דעתי,״ אמר שיטרית ,״כי
השופטת מינה שמיר טעתה.״
השר התכוון לפסק־הדין של שופטת־השלום מינה שמיר במשפט
היועץ המשפטי נגדי. אמנם לא אמר השר כי פסק־הדין
היה ״מוטעה״ במה שנוגע לי. הוא התכוון לדברי כבוד השופטת
על כמה קציני־משטרה גבוהים. אולם מכיוון שהדברים נוגעים
גם לי, אינני יכול לעמוד מן הצד ולהחריש.
אני קם ושואל: האם אין גבול להתעללות באדם אשר משום
מה, ובמקרה זה גם שלא בצדק, נפל
עליו זעמו של המפקח הכללי של משטרת
ישראל? האם אין קץ להתעללות?

״מגע עם זונה״
111־11 1 — 1

פני שנה כדיוק נאסרתי על

טעתה — דבר שלא שמעתי כמוהו במשך עשרים שנות שרותי
למען החוק. האם אי־פעם קרה בעולם שיועץ משפטי, פקיד
שכיר של המדינה, העז להביע דעה על פסק־דין החלטי של בית־משפט
מוסמך — פסק־דין שהוא עצמו לא ראה אפשרות לערער
עליו?
שר־המשטרה אמר כי המשטרה הקימה בית־דין חוקר שחקר
בפרשת שנים משלושת קציני־המשטרה שסרחו. בית־דין זה
מצא, כביכול, שהם בסדר.
כאיש־משטרה וותיק, שישב לא פעם כנשיא בתי״דין חוקרים
של המשטרה, ושעסק במשך 20 שנה
רק בחקירות פליליות, אני שואל: איפה
זה נשמע כי בית דין כזה (אם בכלל
הוקם)׳ ידון בענין מבלי להזמין את
שלושת העדים העיקריים, שהם לבדם
יכלו לבסס את חומר האשמה: אותי,
את הסמל הראשון מנשה בר־דיין ואת
העד העיקרי במשפט, אחמד מחמוד
שומלי? האם דיון שנערך בתנאים שכאלה
יכול להחשב כרציני ובר־משקל?
איך יכול היה בית־הדין הזה להביע
דעה רצינית כלשהי, אם שמע — כפי
הנראה — רק את הופשטטר ואת סהר׳
עצמם, היינו, שני הנאשמים העיקריים
בכל הפרשה העכורה? מי היו הקצינים
החוקרים?

/לא עוול בכפי, ופוטרתי כעבור 24
יום מן המשטרה, בה שירתי 20 שנה
ללא דופי. היום ידוע לכל כי הפיטורים
באו אך ורק מסיבה אחת: החשד
הכוזב בצמרת המשטרה כאילו הייתי
מודיע של שורת המתנדבים על מעשיו
של מר סהר ועל אנשי־החצר שלו.
שם של
בארץ בה אין מפרסמים
פושע עד שהוא מועמד לדין, בה מסתירים
לעתים קרובות אפילו שמות של
עדים מחשש פן ייפגעו, ומרשים להם
ע? מי מרחמים?
לחתום על עדותם בבית־המשפט בטבי-
עת־אצבע — הוכרזתי אני ברדיו וב־
* * השנראה לי מוזר הוא, ש-
עתונות, בהודעה רשמית של המפקח
*3י׳ אחרי כל העובדות האלה, המדב הכללי,
כפושע פלילי באזני כל הציבור.
רות בעד עצמן, נמצאו אנשי־ציבור שכאשר
קמתי ודרשתי את זכותי להריחמו,
לא עלי׳ הקרבן של התעללות
יות מועמד למשפט, הודיע המפקח רששיטתית
ומתמדת, שחייו נהרסו, וממשימית
שאני, אדם נשוי ואב לשלושה
כים להתעלל בו גם היום — אלא על
ילדים, באתי במגע מיני עם זונה. כן
אותם שלושת הקצינים, המתוארים עתה
הכריז שקיבלתי מתנות מאיש העולם
כמסכנים וחסרי אונים, אחרי שהשתתפו
התחתון. אולם על כל המעשים האלה
במזימה השפלה להרוס אותי, ללא כל
לא הועמדתי מעולם למשפט, ולא ניתנה
עוול בכפי.
לי כל אפשרות להגן על עצמי ולהפריך
האם ראויים קצינים אלה, שנשארו
את הכזבים, להתייצב אל מול מאשימי.
בתפקידיהם, שחייהם לא נהרסו, שאיש
שום אישיות ציבורית, שום שר ושום
לא הפיץ בעתונות שקרים מתועבים על

א מ חבר־כנסת, לא ראה אז חובה לעצמו
חייהם הפרטיים׳ שממשיכים לקבל זזת
להתריע נגד שיטה נפסדת ומחפירה זו
משכורותיהם — האם אלה זקוקים ללהתעלל
בבן־אדם מושמץ וחסר־ישע.
רחמי אנשי־הציבור יותר מאשר אני׳
אולם כשנתעוררו ספיקות בציבור,
שכל זה קרה לו, כתוצאה ממזימה
והיה צורך להעמיד אותי בכל זאת למשפט כלשהו, הומצאה
שפלה שהופרכה מעיקרה על־ידי שופט בפסק־דין עקרוני?
נגדי האשמה מצחיקה: שעזרתי לערבי להשיג רשיון לעבור
אם ישנו אדם שצריך היה לדאוג לחינוך הציבור, הרי זה תת־מאזור
המימשל הצבאי ליפו. המדובר היה בערבי ששירת במשך
שר החינוך, מר משה אונא. האם היה זה חינוכי שאישיות
שנים ארוכות את משטרת־ישראל, תוך סיכון מתמיד של חייו.
ציבורית תגרום לכך ששלושה ילדים בגיל בית־הספר יקראו
בעתון שאביהם בא במגע מיני עם זונה? האם היה זה חינוכי

ללכת לחנויות־מכולת ולשאול שם מה אני אוכל ולובש?
הרציגים שיקרו בזדון
בשעתו פניתי אל ועדת־החוק־והמשפט של הכנסת, שמר אונא
היה יושב־הראש שלה, ודרשתי את התערבותה לסילוק העוול
ך מזלי הרג, עוד הוכיח באותם הימים בית־המשפט זזת
שנעשה לי. הועדה ענתה לי שאין לה סמכות להתערב. אולם
/כושרו לגלות את הצדק ולחשוף מזימות־זדון. השופטת מינה
השבוע מצא מר אונא סמכות ורשות לעצמו להתערב לטובת
שמיר לא רק מצאה שאני חף מכל פשע וזכאי מכל אשמה,
הקצינים האשמים, ולשאול את שר-המשפטים מה הוא יעשה
אלא אף קבעה במלים ברורות שהמשפט כולו היה מבויים בידי
כדי לנקות את שמם.
המטה הארצי של המשטרה (העולם הזה .)1008
ואילו שר־המשפטים עצמו, האדם היחיד שמעולם לא ענה אף
במיוחד הביעה השופטת את דעתה על שלושה קציני־משטרה.
לאחד ממכתבי הרבים ששלחתי לו, קיבל את הודעתו הבלחי־על
מר אפרים הופשטטר, ראש המחלקה הפלילית במטה הארצי,
חוקית של היועץ המשפטי נגד שופט בישראל, ושתק. הוא
היא אמרה שהתנהגותו ״צורמת את האוזן.״ על ס.מ.מ. יוסף

לא הגיב.
זינגר ומפקח־ראשון מינקיבסקי אמרה ששיקרו בשבועה (כדברי
עצם הטענה כי לא היתה לקצינים כל אפשרות להוכיח את
השופטת :״אמצעים פסולים ומגונים״).
צידקתם, ושעל־כן הם קורבנות חסרי־אונים, היא כוזבת ומגוהגבתו
הרשמית של היועץ המשפטי היתד, שאינו רואה אפחכת
מיסודה. אחרי שהואשמו רשמית על־ידי שופטת, בפסק־דין
שרות לערער על פסק־הדין במה שנוגע לי (היינו, שיצאתי זכאי
החלטי וסופי, היה על היועץ המשפטי לתבוע אותם לדין —
סופית ונמצא אישור רשמי לעובדה שהמשפט נגדי בויים) ,אלא
ואז יכלו לטעון את כל טענותיהם, ולהוכיח את צידקתם —
דן באפשרות לערער על טענות השופטת נגד קציני־המשטרה.
אם היו צודקים.
תקופת־העירעור עברה, ושום עירעור לא הוגש. פסק־הדין של

השופטת, על כל חלקיו ופרטיו, הפך לסופי והחלטי. אולם שום
תירס ומזדודחרירה !
מסקנה לא הוצאה. המפקח הכללי, שנמצא אשם בביום, לא התפטר
ולא סוטר. קציני־המשטרה השקרנים לא סולקו. אני לא
ך * דילגנוב את דעת הקהל, אמר השבוע מר הופשטטר,
הוחזרתי לשירות המשטרה.
- 4לדברי אחד העתונים, שהוא פנה למוסדות ממשלתיים ודרש
הכל נשאר כפי שהיה, ובעלי העלילה קיוו, כנראה, שהציבור
שתוקם וועדת־חקירה ציבורית שתנקה את שמו.
ישתוק וישכח. ואז קם חבר־הכנסת חיים לנדאו, מסיעת־חרות,
אדרבה, גם אני מצטרף לדרישה זו: תוקם וזעדת־חקירה פרלושאל
שאילתא בנוגע למר הופשטטר ומר מינקובסקי.
מנטארית, בראשות חבר בית־המשפט העליון, שתבדוק את כל
מר לנדאו לא שאל על הקצין זינגר, מפני שבאותו הזמן
הפרשה.
הגשתי אני קובלנה פלילית פרטית נגדו על שבועת־שקר. לא
יכולתי להמשיך במשפט זה, כי לפי החוק דרוש היתר היועץ
תהיה זאת תרומה גדולה לבירור הציבורי על המשטרה. אני
המשפטי למשפט פלילי פרטי נגד פקיד־ממשלה, והיתר זה לא
מקבל על עצמי להוכיח בפני וועדה זו כי כל דברי השופטת
ניתן לי עד היום הזה, למעלה מחצי שנה אחרי הגשת המשפט.
היו אמת ויציב, ויותר מזה.

זאב שם׳ נברג

את מי חסרו החוקרים?
ף* הודעתובשבוע. שעבר אמר שר־המשטרה כי התייעץ
4עם היועץ המשפטי, וזה הביע את דעתו כי השופטת

בשנה של יסורים והשפלות למדתי כי כל הדורש צדק והגנה
חוקית במדינה נגד מזימות של בעלי־שררה, קולו הוא קול קורא
במדבר. אולם כאדם ששירת את החוק והסדר במשך מיטב שנות
חייו, כאבי משפחה וכאזרח במדינה, אינני יכול להשלים עם
מסקנה כזאת.

(המשן מעמוד )6
ולמוות, אף שלא עסקו מעולם במשפט זה.
כך הובטח מראש כי המאורע הגדול יתקבל
בעתונות בצורה הרצוייה ליוזמיו.
לעיניהם, ולעיני הכתבים הקבועים שבאו
לכסות את שמיעת בקשתו של הנאשם
יעקוב ח מ תי לשיחרור בערבות, הופיע
אדם קטן ומקריח, שעשה רושם של מנהל
צרכניה במושב־עובדים, אך הוצג על־ידי
היועץ המשפטי בכבודו ובעצמו כאיש הממונה
על שירות־הבסחון. היה זה אותו
אדם שעוד לפני חודש טען ביג׳י כי
גילוי זהותו ברבים יסכן את עצם בטחון
המדינה.
כאילו לא ידע זאת, הזדהה האיש עתה
מרצון, מסר את שמו באוזני הנאשם, ה־עתונאים
ונשיא בית־המשפט המחוזי* .הוא
ביצע מעשה אנטי־בטחוני זה כדי להשיג
מסרה אחת: למנוע בכל מחיר את שיחרורו
בערבות של חרותי׳ אחרי חמשה חודשי
מעצר, בהם כבר שוחררו כל האנשים
שהודו בהשתייכותם למחתרת.
ש. כ :.שיכון באשראי. מדוע
אסור לשחרר את חמתי? בקולו החרישי
תיאר האיש הקטן תמונה קודרת של הרציחות
ופעולות־הטרור, במחתרת עצמה
ומחוצה לה, אשר יקרו אם יתהלך חרותי
חופשי. בין השאר :״המחתרת מתכוננת
לפוצץ את השגרירות הסובייטית, כדי
לגרום להתערבות סובייטית׳ שתגרור אחריה
התערבות אמריקאית׳ שתציל את עם
ישראל ומדינת ישראל
מה הם האמצעים בהם משתמש ה ש.ב.
למניעת הקמתן של מחתרות בישראל?
גילה האיש הקטן, בנימה של מזכיר
לשכת־עבודה: הלוזאות לשיכון ומקומות־עבודה,
הניתנים למועמדים להצטרפות למחתרת,
כדי שלא ייתפסו לפיתויי ארגוני-
הטרור.
אם להאמין לאיש, לא פעלה שיטה זו
לגבי חרותי .״מצאנו קרוב־משפחה, דוו
של חרותי. אמרנו לו שחרותי הולך ומס תבך
מחדש. ביקשנו ממנו לעזור לנו להשפיע
עליו. אמרנו לו שאנו מעוניינים
לעזור לחרותי בעזרה כלכלית ואחרת
ש.כ :.שיקולים בסתר. כשקם
ממקומו יצחק אדרת׳ הסניגור בעל האף
הרוסי ושערות־השיבד״ התחשמלה האוזירה.
טון החקירה השתנה. בפעם הראשונה ניתן
לציבור לבחון את רמת השיקולים של
האיש הממונה על הש.ב ,.המחזיק בידיו
כוח כמעט בלתי־מוגבל (וחסר־ביקורת) על
גורלו של האזרח במדינה.
התוצאה היתה אכזבה. כל השיקולים
היו סודיים, וגילויים מסכן אח בסחון־המדינה.
התשובה הסטנדרטית :״לפי מיטב הכרתי...״
בכל זאת נתגלה רמז לטיב השיקולים.
עוד לפני שנה, הודה האיש הקטן, אפשר
היה להעמיד לדין את זאב אקשטיין, בעוון
הדפסת הכרוז נגד השופט פרץ. כל ההוכחות
היו.
אדרת: מדוע לא הועמד אקשטיין לדין?
האיש הקטן: היו לנו שיקולים משלנו.
באתי עס כל הסיפור לשר־המשפטיס, והוא 1 החליט שלא יהיו מאסרים.
מדוע בכל זאת לא ישוחרר חרותי, ביקש
אדרת לדעת. הרי כל העדים׳ שהוא
עלול להשפיע עליהם, אפשר לשמוע עדותם
מיד. אולם הדבר לא היה כל־כך פשוט.
כי נסיונו הנואש של הש.ב. לצאת מן
המיצר בפרשת רצח קססנר, עודנו נמשך
במלוא המרץ.
האיש הקטן: ינול להיות שיש קשר בין
חרותי לרצח קסטנר. יש לנו ידיעות סבירות,
ואנחנו בודקים את זה עכשיו.
אדרת: ואתה רוצה שחרותי יישב במעצר
עד שתבדוק את הידיעות?
האיש הקטן: כן.
אדרת: נמה זמן זה יימשך?
האיש הקטן: ימים, שבועות,אולי חודשים.
כשסיים האיש הקטן את עדותו, לא שפך
אור חדש על פרשת משפט חרותי. אולם
הוא שפך אור רב על עצמו ועל רמת
הפיקוד במוסד המסתורי, החזק והמס 1כן
ביותר במדינה.
* אשר דאג שלא יפורסם. כאשר הנציח
צלם העולם הזה את בואו של האיש
בפרוזדור, הסתער עליו האיש בצעקות
ופקד לאסרו. רמ״ח נוביק, מקשר הש.ב,.
הכניס את הצלם ללשכת נשיא בית־המשפט,
דרש להחרים את הסרט. השופט נענה
לדרישה זו.
העולם הזה ו׳גסי

מבס מעבר המסך

סאת שלוח כהן

ף• קאפיקולה נפגשים שני עולמות:
^ הקומוניסטי והמערבי. מן הצד התורכי
של הגבול עומד בנין בן קומה אחת, בעל
גג רעפים ומיגדל תצפית. ממולו, בצד השני
של הדרך, ניצב בית כמעט תאום. תחנת־הגבול
הבולגרית צנועה יותר מאחותה
התורכית, ובמקום סתם פנס בראש מגדלה,
מזדקר כוכב אדום גדול, ממתכת וזכוכית.
בין שני הבניינים מפרידים שערי־ברזל.
על התורכי. כתוב ״עצור״ ,על הבולגרי
ניצב עוד כוכב אדום. בין שני העולמות
מפרידים לא יותר מאשר עשרה מטרים.
כאשר הגענו לקאפיקולה, בשני האוטובוסים
התורכיים, נראתה תחנת־הגבול עזובה
ושוממה. על המגדל התורכי ישבו
שלושה חיילים בלתי־מזויינים והביטו ב־שיעמום
רב לעבר החייל הבולגרי הבודד,
לבוש המדים הרוסיים והמגפיים, שנראה גם
הוא משועמם למדי. כאשר החלו 100 אנשי
המשלחת לפרוק את חפציהם על מדרגות
התחנה התורכית, שכחו שני המוצבים זה
את זה והחלו מתעניינים בישראלים.

אשר ימיהם הטובים ביותר חלפו מזמן.
היא בת 24׳ אם כי נראתה מבוגרת יותר.
שערה הבלונדי הקצר היטלטל ברוח, מתחת
לכובע־המצחיד, הכחול. שמה בונקה וואסי־לביר״
והיא עובדת מזה ארבע שנים ברכבת,
משכורתה 600 ליוות לחודש, והיא עובדת
שמונה שעות ליום .״אבל כמובן, אם
הרכבת לא עומדת אחרי שמונה שעות,
אני נוסעת אתה הלאה. אין תשלום עבור
שעות נוספות. על כל פנים לא לפועלים
בשכר חודשי.״
מתוך משכורתה היא מוציאה 300 ליודת
על אוכל. השאר מחולק לפי תקציב מדויק,
בין לבוש, שכר־דירה והוצאות קטנות. זוג
הנעליים החצאיות הגבריות לרגליה עלו
לה, למשל 80 ,ליוזת .״כמובן שאדם בעל
עבודה מקצועית יותר מקבל משכורת גבוהה
יותר. נהג הקטר, למשל, מקבל 1200 ליוות.
האשה המנקה את הקרונות .400 :אין
אצלנו תשלום מיוחד בעד נשואין או ילדים.
קובעת רק הדרגה המקצועית. אם
אני, שהנני רווקה, עושה עבודה מסויימת,
הרי אדם נשוי ואב לילדים, שעושה את
אותה העבודה, יקבל את אותה המשכורת.״

הפעם, היו התורכים אדיבים מאד, יעילים
מאד ומהירים מאד. בדיקת המכס נגמרה
תוך שעה קלה — ממוצע־שיא של 15
שניות לאיש. ועוד לפני שנגמרו הסידורים
בצד התורכי, נראו כבר ההכנות הבולגריות
לקבל אותנו. שני אוטובוסים וטנדר נראו מן
הצד השני של המחסום, מוכנים להפשיל
למעננו את שולי־מסך־הברזל, לאפשר לנו
להציץ לעבר השני, אל תוך מסתורי העולם
הסובייטי הבלתי מוכר והבלתי נודע.

תעמולהובניין ! תמונה אופיינית זו של תעמולה, המבוססת על התשוקה הלאומית
לבנייה, ניתנה לשלוס בהן בדימיטרובגראד. הפועל מניף דגל אדוס יעל בנין בשיכון חדש
ועצום בהיקפו בעיר הבולגארית הנושאת את שמו של גיבור שריפת הרייכסטאג הנאצי.

ביס של תעמולה •דירותית, מצא
שליח ״העולס הזה״ את האיש ה>ן0ן

בוני הפיראמידות
ך ץ מארה זאגורה היא עיר ישנה הרבה
יותר מדימיטרובגרד, אם כי מספר
תושביה קטן יותר ( 55 אלף) .הרכבת חנתה
שם שעה, וניצלתי את ההזדמנות לבקר
בה ולשוחח עם כמר, מהתושבים שבאו

מתגה שי מרגריתה החמודה
פרן בורנרי וישראל
ף* ייל תורכי סובב את שער־הברזל
| 1ופתח את הגבול לרחבו. באותה שניה
ממש משך חייל בולגרי את המחסום אליו,
ובמשך כמה דקות לא הפריד שום דבר
בין שתי הארצות. הישראלים נטלו את
חפציהם, התרוצצו כמה פעמים בין ארץ
לארץ, עד שכולם עברו את הגבול. החייל
התורכי סובב את שערו בחזרד״ הבולגרי
דחף את הכוכב האדום למקומו, והגבול
שנפתח לרגע, נסגר שוב.
בבולגריה קיבלה את פנינו צעירה זהובת־שיער
וחייכנית, כשידה הימנית מונפת
בתנועת ברכה. מעל לציור־קיר מלבב זה
התנופפו ארבעה דגלונים אדומים: מתחתו
כרזה בבולגרית וצרפתית :״ברוכים הבאים
לריפובליקה העממית הבולגרית.״
סרן רזה, כבן 30 שנה, שוחח עם הישראלים,
שעה שפקידי המכס החתימו את
הדרכונים. הוא הראה בקיאות מפתיעה בענייני
ישראל והמרחב, ידע את מקומה במפת
העולם, ידע כי ישנן בה מפלגות שהיו
נגד מיבצע־סיני ונגד קבלת דוקטרינת
אייזנהואר, וכי ״גם אצלכם ישנם צעירים
החולמים להגיע למה שאנחנו הגענו —
לסוציאליזם.״
הוא דיבר בחופשיות גם על היחסים בין
הבולגרים לתורכים .,באזור הגבול .״אין
שום מגע,״ הסביר .״בולגריה בכלל היתד,
תחת שלטון תורכי במשך 500 שנד, והאזור
הזה, שבו אנו עומדים, השתחרר מעול
התורכים רק ב־ . 1912 התושבים עוד זוכרים
זאת. הם אינם שונאים את התורכים, אבל
הם גם אינם מקיימים איתם כל מגע. ובכלל
— אנחנו מעוניינים שעל הגבולות
שלנו עם העולם הקפיטליסטי ישרור שלום.״
כאשר נשאל מה שמו, השיב •הסרן בחיוך:
״השם לא יוסיף שום דבר. העיקר זו הדעה
ואתה יכול לכתוב את דברי בעתונות הישראלית״.

יום
פועלי הרכבת
ף* שעה 11 בלילה עזבנו את תחנת
4הגבול. האוטובוסים נסעו במהירות,
עד שהגענו לכפר קטנטן. בצדי הדרך עמדו
כתריסר אנשים — צעירים, נשים וזקנים —
שהתקהלו לשמע השירים העבריים. הנהג
עצר את המכונית. בני־הכפר חייכו אלינו,
אנחנו חייכנו אליהם. איכר אחד קטף
גבעול של תלתן והגיש אותו לאחת הנערות,
כשי. צעיר בולגרי כיבד אותנו
בסיגריות, מבעד לחלון. הנהג המשיך מ ־

סיעה, הבולגרים מחאו לנו כף, ואנחנו התקדמנו
לקראת הכפר השני.
כאן נראה היה כי התושבים חיכו לנו
כבר מראש. הם הגישו לנו זרי פרחים
נאים, ניפנפו בידידות, מחאו כפיים. החניה
הבאה היתד, בתחנת־הרכבת של סווילינגרד.
״חשבנו שאתם תבואו אחרי הצהרים,״ הסביר
גבר גבוה ורחב .״הרציפים כאן היו
שחורים מבני־נוער, שחיכו לברך אתכם. אבל
כשלא באתם, הם הלכו לישון. על כל
פנים, דעו שאתם ברוכים בבואכם ומעתה
ועד שתגיעו למוסקבה, נעשה את כל אשר
ביכולתנו למענכם.״
מעל לשער־ר,כניסה לתחנת־הרכבת התנוססה
סיסמה בצבע אדום :״תעלה ותפרח
הידידות בין בולגריה וברית־ר,מועצות!״
לא רחוק משם, על הקיר החיצוני של
חדר הקופה, היה תלוי גליון מכוסה בכתב־יד
גדול ומעוטר בכותרת וציורים, שהכריזו
כי זהו לוח העוקץ, עתון־הקיר של
עובדי תחנת־הרכבת סווילינגרד .״חברים!״
קרא המאמר ,״יש לציין כי תלו פיגורים
רבים בהכנת יום־פועלי־הרכבת. הנוער
חושב שהזקנים יעשו את המלאכה, והחברים
המבוגרים משאירים את העבודה
לצעירים. עלינו לעשות מאמצים לשינוי
פני המצב!״
בתוך חדר הקופה, התנוססה עוד סיסמה
גדולה :״שלום, עמל, סוציאליזם!״

יהודי גאה בעירו
ך• תושבים שנראו אותה שעה בתחנה
! | ע שו רושם טוב, ולא נבדלו במאומה
מכל קבוצת אנשים בתחנת־הרכבת של חיפה,
למשל. הגברים היו לבושים חליפות
צמר, לכמה מהם צמחו כרסים. אשד, צעירה,
שצורפה כמלווה ומקשרת שלנו עד שנגיע
לגבול, היתד, לבושה שמלה פרחונית
נאה, שפתיה היו צבועות באודם והיא
הרבתה לחייך. היא הסבירה כי מאחר שאיחרנו
את הרכבת שהסיעה את המשלחת
הבולגארית לפסטיבל, לא נסע לסופיה, אלא
נקצר את הדרך ונגיע ישר לגבול הרומני.
גם תנאי־הנסיעה היו נוחים לאין שיעור
מאלה שהיו לנו עד כה. הוכנסנו בקבוצות
של חמשה־ששה איש לתוך תאים של שמונה
נוסעים. המושבים היו מרופדים ונוחים
למדי.
עם שחר צורפו אלינו כמה קרונות
נוספים. הרכבת עמדה בתחנת דימי-
טרובגרד . ,עיר הנוער שנקראה על שמו
של המנהיג הקומוניסטי המפורסם, גיאורגי

דימיטרוב. דימיטרוב נערץ עד כדי כך,
שהנוער הבולגרי אינו קורא לעצמו .״נוער
דמוקראטי״ או ״נוער אנטי־פאשיסטי״ ,או
״קומוסומול״ ,אלא ״הנוער הדימיטרובי״,
העיר הנושאת את שמו נכנסה לשלב
של בניה, כשדימיטרוב עוד היה בחיים.
כיום, כעבור שמונה שנים, זוהי עיר יפה,
בעלת רובעים של בתי לבנים קטנים ובנייני
ענק, המונה 65 אלף תושבים ובעלת תע־שיית־הכימיקלים
הגדולה ביותר בבולגריה.
בתחנה עלו כמה יהודים. הם חיכו כאן
יומיים תמימים, כדי לפגוש בני משפחה
שנסעו עם המשלחת הישראלית. אחד מהם,
יהודי מצומק וממושקף, היה לבוש חליפה
כהה של איש העולם הישן. הוא סיפר כי
הינו פקיד בפנסיה, תיאר בהתפעלות את
קצב הבניה של העיר .״אני מסתכל סביבי
ומתקשה להאמין למראה עיני. כל ׳יום
צומח בית חדש. האויב אינו ישן,״ הצהיר,
כמו בקטע מתוך סרט סובייטי ,״אבל גם
אנחנו לא ישנים. אנחנו בונים ומבצרים
את השלום.״
״בישראל ישנן הרבה ערים כאלה, הצו מחות
בן לילה,״ סיפרתי לו.
״כן,״ השיב ,״אבל כאן ארץ עתיקה, זה
לא קורה כך. זה רק הודות למאמץ של
עמנו ומנהיגיו.״
סמל התכונה הצבאית, הצועדת יד ביד
עם הבניה, ניצב בדמותם של כמהתותחי־שדה,
בצד התחנות שעברנו.

כערות בזי גערים
קרונות שצורפו לרכבתנו בדמי״

ן !טרובגרד הסיעו 150 נערות בולגריות,
למחנה נופש בים השחור. היו אלה תלמידות
בית־ספר תיכון, שיצאו לחופשה עם סיום
לימודיהן .״הבנים מבית־הספר שלנו לא
רצו לבוא אתנו,״ הסבירה אחת מהן, מריה,
יפהפיה בלונדית בת , 16 לבושה חולצה אדומה
ומכנסים שלושת־רבעי לפי האופנה האחרונה
של רומא, תל־אביב או ניו־יורק. מריה
הסבירה לנו מדוע סירבו חבריהן לנסוע
אתן למחנה .״הם ראו את הסרט האיטלקי
מחר מאוחר מדי, והם החליטו שלא להסתבך
בעניינים כאלה, ושמוטב להם להיות
במחנה נפרד.״ סרט זה, שהוצג כבר בישראל,
מתאר רומאן שהתפתח במחנה־נופש,
בין בחורים לבחורות, אשר כתוצאה ממנו
נכנסת אחת התלמידות להריון ומנסה
להתאבד.
מתוך קרון ות הנוסעות המצייצות עברה
אלינו כרטיסנית, לבושה מדים כחולים,

לראות את המשלחת הישראלית או לנסוע
ברכבת. בחדר־ר,המתנה הרחב, מול הכניסה,
ניצבו על הקיר שני צילומים גדולים, בשחור־לבן.
אחד של גיאורגי דימיטרוב, השני
של יוסף וויסאריונוביץ׳ סטאלין.
באולם הסמוך, מסעדת התחנה, ניצבה
שוב דמותו של דימיטרוב, הפעם בצורת
פסל־חזה מוזהב. לצדו ניצב גם פה מנהיג
סובייטי: לנין, הפעם. ליד שולחנות־עץ
נקיים ישבו לקוחות שירדו מהרכבת. השעה
היתד 8.30 .בבוקר, אולם הם לא שתו תה
או אכלו ארוחת־בוקר קלה. לפני כל אחד
מהמסובים היו מונחות צלחת עמוקה של
מרק־בשר מזין, ומנה גדולה של לחם לבן.
מחיר המנה האחידה 1,10 :ליווה.
על הרציף, בתוך קבוצת ישראלים סקרנים,
עמדה נערה עדינה, לבושה שמלה
לבנה נקיה. מרגריטה דימיטרובה, בלונדית
בת , 16 סיפרה שהיא תלמידת המחלקה
השביעית בגימנסיה וגרה עם משפחתה
בשני חדרים. אביה מורה בבית־הספר־הגבוה
של המפלגה בסופיה, אחותה הבכורה עובדת
כמורה, ואילו היא עצמה לא החליטה
עדיין מה תעשה, לכשתגדל. בינתיים, מבלה
היא חלק משעות הפנאי שלה בעבודה
ובמחקר מעשי, בתחנה לחקר החקלאות
בעיר.
בעוד שבועיים תצא למחנה־נופש, יחד
עם עוד תלמידים מכיתתה. ישנן קיטנות־נוער
בעיר עצמה, המנוהלות על־ידי העירית.
כל תלמיד יכול להירשם בהן, ללא
תשלום. אולם מרגריטה עצמה התכוננה
לנסוע למחנה־נופש על חוף הים השחור.
זה יעלה לה 100 ליוזת ל־ 25 יום.
לפני שנפרדנו הגישה לי הנערה שי
קטן: האדם מסוגל לעשות את הכל, ספר
קריאה לנוער, המספר על כמה ממעשיהם
הנועזים ביותר של דמויות היסטוריות כמו
כריסטופר קולומבוס׳ ממציא הרכבת הבריטי
רוברט לואיס סטיבנסון, בוני הפיראמידות
וכובשי הקוטב הצפוני. היא קנתה את
הספר ב־ 4,10 ליוות מכסף־הכיס שלה, וקיוותה
שאני אצליח באחד הימים לפענח את
סודותיו.
הסתבר כי מרגריטה חובבת קריאה מושבעת.
הספר האחרון שקראה הוא תחת העול,
ספרו של איוואן וזאסוב, המתאר פרק
ממלחמת־השיחרור הבולגאריתנגד התורכים.
מרגריט חתמה את שמה בספר, ובטון
של דאגה תמימה הוסיפה :״אבל אל תילחמו
כל־כך הרבה.״
הבטחתי לה שאשתדל.
הקטר השמיע צפירה ארוכה, ותוך דקות
היינו בדרכנו לרומניה.

במדינה
כשר דמהדר־ן
מאז הומצאה מכונת־ההקלטה המודרנית,
המסוגלת לקלוט קול אדם מבלי שהמוקלם
ירגיש בכך, ניהלו עורכי־הדין בעולם כולו
מאבק משפטי בלתי־פוסק סביב כשרותן או
אי־כשרותן של הקלטות חשאיות, כראיות
חוקיו׳ת בבית־המשפט. באנגליה סירבו בתי-
המשפט עד היום לקבל הקלטות לתיקיהם,
בעוד שבארצות־הברית פסקו השופטים בחיוב.
הסיבה העיקרית לסרוב בתי המשפט
הבריטיים: סרטי הקלטה הם כחומר ביד
היוצר ניתנים לשינוי ולסירוס הפסוקים.
בשבוע שעבר, נתבקש בית־משפט ישראלי
לפסוק הלכה בנושא. ההזדמנות ניתנה להם
בשעה שסבו פרקליט המדינה מרים בן־פורת
ביקשה להשמיע במשפט יעקב חרותי (ראה
לעיל) את שיחותיהם של חרותי והקצין
יצחק אהרונ־ (וזייולס הזה ,) 1033 שהוקלטו
בלי ידיעתו של חרותי.
״האם יפקפק איש ז ״ ״ההקליר, אינה
כשרה משום שאהרוני לחץ על חרותי
לדבר, ושידל, אותו לכך, מבלי שידע כי

מראש! שי&ו וני את כתבתו האחווו

האיש נמצא במזל טוב בדמות מורה
ירושלמי נמוך־קומה וממושקף, ד״ר ישראל
(״אלדד״) שייב, המוציא את כתב־העת ה־לאומני־קיצוני
סולם. שייב, שדברו הגיע עד
אז רק לחוג מצומצם ביותר, הפך לפתע —
בעזרתו האדיבה של ד,ש.ב — .לדמות לאומית.
״וגרשתמו
מפניך איש לא שמח
על כך יותר מאשר שייב עצמו. השבוע
הוציא גליון מוגדל וחגיגי של סולם,
הגליון ה־ססז של כתב־העת, סקר בסיפוק
את הישגיו. יחד עמו הפיץ ברבים גלו-
ייה צבעונית, שהכילה את מפת מלכות-
ישראל, כפי שהיא מצטיירת בעיני שייב.
מלכות זו אינה קשורה בגבולות קיימים,
אינה דומה. לשום מבנה פוליטי קיים. היא
כוללת חלקים של מצריים וסיני, סע־דיה,
סוריה, ואת כל הלבנון, כנאמר בספר שסווז:
״ושתי את גבולך מים־סוף ועד הנהר, כי
אתן בידכם את יושבי הארץ וגרשתמו מפניך.״
הנילוס
ועד
מלכות זומגיעה בדיוק מן
לחלקו הצפוני של הפרת.
על חלקו הדרומי של הנהר,
הנמצא בדרום עיראק, ויתר
הד״ר ישראל שייב.

קשה דהיוו
הרשימה הכאה היא כתבתו האחרונה
של רפי נלסון לפני מעצרו, רשמיו האחרונים
מביקורו בבורמה, ארץ המקדשים,
האורז, הריקשות, והשליחים הישראליים.
השבוע, שבועיים אחרי שנעצר על סיפון
ה״כירגיטה טופט״ בנסל־סואץ, המשיכו
השלטונות המצריים להחזיק את רפי
(״נלסץ״) אילץ, סירבו עדיין לשחררו.
כנידיורק, כמרכז האו״ם, בקהיר וכקופני
הגן נמשכו המאמצים הדיפלומאטיים
לשיחרורו של רפי. מזכיר האו״ם, דאג
המרשאלד, הזמין אליו את ראש המשלחת
המצרית, מוחמד לוטפי, ביקש ממנו לספק
לו דו״חים קבועים על מצב בריאותו של
נלסון, ועל חקירתו כידי השלטונות המצריים,
שהודיעו כי אילץ נחקר באיסמעיליה
בדי לברר אם הוא כתב ״העולם הזה״.
אירגון הימאים הבינלאומי, שמשרדיו
נמצאים בלונדון, הבריק לקהיר, ביקש
מנשיא מצריים גמאל עבד אל־נאצר לשחרר
את אילץ, מאחר שנעצר כעת מילוי
תפקידו הימאי כמלצר על סיפון ה״כירגיטה
טופס״ .אותה שעה ביקש מרכז הצלב
האדום בג׳נבה מנציגו, לבקר אצל אילץ.
למרות ש״בירגיטה טוסט״ סיימה את
עבודתה כשירות ״צים״ הישראלית, ולכאורה
בל הענין שוב אינו נוגע לדנים,
המשיך משרד־החדן הדני להתענץ כפרשת
מעצרו של אילץ, הוסיף ללחוץ באמצעות
שגרירו בקהיר ונציגו במרכז חאו״ם
לשיחרורו.
דק ככירה אחת שרר השבוע שקט
מוחלט כפרשת מעצרו של הימאי-הכתב
הישראלי רפאל (״נלסץ״) אילץ. למרבה
התמהון היתה בירה זאת דווקא ירושלים,
מקום מושכו של משרד-החוץ הישראלי.
מהרגע בו נודע בי הימאי העצור כסואץ
הוא שליח ״העולם הזה״ למזרח הדחוק,
שביצע את שליחותו תוך כדי עבודתו
כימאי, במעט פסק משרד-ההוץ הישראלי
להתענין, לפחות פומבית, כפרשת אילץ.
למרות שבמקרים קודמים של מעצר
ישראליים במדינות ערכיות קיבלו העתונים

אורחים
כ דו ב הז ה ב

מלבות ישראל לפי שייב
הכל, פרט לפרת
דבריהם מוקלטים,״ הסביר הסניגור אדרת
את התנגדותו. טענה התביעה: חרותי הוא
עורך־דין. הוא ידע שזכותו לא לדבר כלל.
השבועי נפער בפעם הראשונה פער גלוי
בץ השופטים. שנים מתוך השלושה היוש־ב־ם
בדין החליטו לקבל את ההקלטות כעדות
כשרה. קבעו הנשיא בר־זכאי והשופט
אבישר בהח־יטתם :״משיכנעים אנו כי ההודעות
של הנאשם, בשלוש השיחות, נגבו מרצונו
הטוב והחופשי, והן עדות כשרה.״
דעד, אחרת, שונה לגמרי, הביע השופט
ד״ר יצחק רווה :״כל שלוש השיחות הן
מלאות דברי־שידול ופתוי, ויש בהן גם
דברי לחץ נניח למשל, וכמובן אין
זו אלא הדגמה של העקרון, שאיש־מרות
מנסה על־ידי לחץ פיזי כמש, להכריח עצור
למסור דברים על אחרים, ובמשך ה״טיפול״
הפיזי מפליט העצור דברים המפלילים את
עצמו. האם יפקפק א־ש, שהודעתו של העצור
פסולה בשלמותה?
״אין אני חושב שמבחינת העקרון אני
יכול להתייחם אחרת להפעלת לחץ פסיכי,
אשך בהרבה מקרים הרבה יותר יעיל מאשר
לחץ פיזי
מסקנתו של רווה :״לא שוכנעתי, איפיא,
כלל וכלל שהנאשם מסר את דבריו בשלוש
השיחות מרצון ובאופן חופשי, ולדעתי תוכן
השיחות הללו פסול כהוכחה.״

ד עו ת
השלב האחרון שד ה סו ל ם
כדי להשקיט אחת ולתמיד את החשדות
שנתגלו בציבור לגבי חלקו של הש.ב. בפרשת
רצח קסטגר, היה צורך למצוא ב־חפזון
דמות שחורה ונוראה, המטילה את
חיתתה על הארץ ומארגנת רציחות המוניות.

״על ליבוביץ אומרים כ•
יש לו חוש סמוי, המגלה
לפניו את נקודות־התורפה
של יריבו,״ התמוגג לפני
שבוע דבר, כאשר ירד מן המטוס
השופט סמיאלנ״סם״)
ליבוביץ׳ *,אחד מגדולי עור־כ־־הדין
הפליליים של אמריקה,
גיבור הרומאן ״בית־דין״
של קוזנטין ריינולדס,
שהלהיב דור שלם של חובבי
משפט באמריקה ובישראל.
אולם חיש מהר נסתבר,
לרוע המזל, כי לליבוביץ
יש חוש סמוי לא רק לגבי
יריביו, אלא גם לגבי ידידיו.
לא עברו ימים רבים לפני
שהבחין באחת מנקודות־ה־תורפה
המכוערות ביותר
בארץ: כלוב־הזהב בו מכניסה
הממשלה כל אורח חשוב,
כדי שלא ייפגש חס״
ושלום עם אחד מיריבי השלטון,
או יראה דבר אשר
השלטון איננו חפץ שאותו
אורח יראה (ראה לעיל).

לא כרצועה. אולם ליבוביץ׳ בן ה־,64
לא קורץ מן החומר שקל לפקידוני הממשלה
או ההסתדרות להוליכו ברצועה. כשהתקרב
הביקור לסיומו, אמר לו אחד
המארחים :״נו, אני מקווה שראית את
הכל!״
השיב ליבוביץ :״מצטער, אבל לא ראיתי!״
טענת השופט: לא הראו לו דבר
מלבד דברים הרצויים לממשלה. במיוחד
דרש במפגיע לראות את נסורי־קרוזא.
בלית ברירה, העבירו הפקידים את כלוב-
הזהב־הנייד לשכונת מאה־שערים. אולם שם
פרץ השופט מן הכלוב: בכניסה לשכונה
אמר ״תודה!״ למלווה, התחמק מידיו ונפגש
עם דוברי הקנאים. במשך יומיים ארוכים
בילה השופט בחופשה: בישיבות ובבתי-
הכנסת של הכת האקזוטית.
דאגתם העיקרית של המארחים: איך
ישפיע הדבר על מגבית ההסתדרות באמריקה,
אשר השופט חד־העין פועל למענה
זה למעלה מ־ 18 שנה?

די פלו מ טי ם
המוהיקאנ היחיד
שום מעשה לא הרס את הקאריירה
של שר־החוץ משה שרת יותר מאשר
הסכמו החשאי עם תת־שר ישראל רוזנברג
וח״כ יצחק רפאל על מינוי אישים דתיים
לתפקידים של שגרירים, תמורת תמיכת
השרים הדתיים בו בממשלה נגד דויד
בן־גוריון. פרסום ההסכם על־ידי העולים
(המשך בעמוד ) 14
* שמו האמיתי של ליבוביץ׳ ,בן למהגרים
מיאסי שברומניה, הוא ליבו. את ה־
״ביץ׳״ הוסיף לשמו רק באמריקה, כדי
שיהיה לו צילצול יהודי יותר.

,מאת

רפי (1
על המאמצים הבינלאומי
פעם לשיחרור העצורים
החוץ הישראלי הפעם לה
מאמציו בכיו
1... 11
מוחלט על זלט היו באלה.
סוכנויות-הידיעות הכינז
פנית שלטונות מצרים לכ>
כבקשה לברר בישראל
רפי אילץ עיתונאי, וא!
במערכת ״העולם הזה״

הקהילה הייחודית בראנגון מנהלת את חייה הדתיים בבית־הכנסת
תכלית שינוי בצורתו ובקישוטיו מהמקדשים הבורמיים, רבי הב

,1לבני ההבלגה שגרמה למעצרו

1י שר אלי

הנעשים מדי
העדיף! משרד•
1מסף שתיקה
זה, אם ככלל
ציות סיפרו על
נציגויות זרות,
:אמנם היה
עבד כקביעות
ו בשליחותה.

אולם משרד־החוץ לא הפנה את השגרירויות
הזרות האלה למערכת ״העולם הזה״,
גם לא קיים מצדו שום מגע עם המערבת.
נתעורר הרושם כי משרד־החוץ הישראלי
מתעקש לדבר רק על רפי הימאי, להתעלם
לגמרי מרפי העתונאי, הן מתוך טינה
ל״העולם הזה״ והן מתוך חישוב שבך
אפשר לנצל את המקרה יותר לצורך
המאבק על חופש-השייט. אולם לרפי עצמו
לא הועיל הדבר: העתונות העולמית היתה
נרתמת במרץ גדול שבעתיים, אילו *ודגש
כי המדובר כעתונאי שנעצר כשעת מילוי
תפקידו.
לכסוף הודיע כתב ה״ניו יורק טיימם״ בי
אילץ ישוחרר בימים הקרובים, יוחזר דרך
עזה. יהיה זה הפיוס המקווה למיכצע של
הכתכ-ימאי שהלך בעיניים פקוחות לקראת
שליחותו העתונאית הנועזה.

פה גר בודהא

המסורת הבורמית

בחצר הענקית של הפאגודה הגדולה שיזה מ ון בראנגדן הצטלם רפי
נלסון על רקע המגדלים המחודדים הגדולים של המקדש העתיק. לפי
ביקר הבודהא בכבודו ובעצמו במקדש זה, וזו היא הסיבה לקדושתו לכל מאמין.

1׳הכרכרה ללא סוסים היא הריקשה, המתחרה בהצלחה
בכל שירותי התחבורה המודרניים של ראנגון,
ז. אפילו הג׳יפ־לנונועים לא הוריד אותה מכבישי העיר.

הציר

אורחים בורמיס רמי־מעלה נתקבלו על־ידי הציר
הישראלי בראנגון ואשתו במסיבה שנערכה
על־ידס לרגל חגיגות יום־העצמאות התשיעי של מדינת ישראל.

ך • לי הרכב הראשון שאתה רואה כשאתר, יורד
^ מהאוניה הוא אופניים. בראנגון יש כמה אלפי
זוגות אופניים, לצידם עגלה קטנה מיועדת לנוסע.
כלי הרכב בו אתה נוסע יכול להשתנות. הכל תלוי
במצב הכספי שלך. אם אתה מהמושבה הישראלית, ואם
אתה עתונאי מישראל, אתה יכול לנסוע בטקסי ספיישל.
אס אתה סתם מלח, סע באופניים. זה הכי זול.
המיוחד שבאופניים בראנגון הוא החצוצרה שלהם. יש
להם לראנגונאים מין סידור של צפצפת־דיזל על כל
זוג אופניים. אתה נוסע ברחוב ופתאום מאחוריך דיזל.
אתה נבהל ומפנה את הכביש — ומר, אתה רואה?
אופניים בלי רשיון* ,עוברים אותך בחוצפה.
ג׳יפים יש כאן אלף על כל טקסי ולכן הם משמשים
לאותו תפקיד. ההבדל הוא רק שלג׳יפ יש כאן מספר
אדום ושמותר כאן להכניס עשרים וחמישה נוסעים
לכל ג׳יפ. הכורמים הם עם ממושמע ואם הג׳יפ נוסע
״שירות״ אתה יכול להיות בטוח שהנהג לא יזוז עד
שיבוא הנוסע העשרים־וחמישה.
עד שמגיע הנוסע העשרים־וחמישה יש לך מספיק זמן
לעמוד על המקח. זהו חלק חשוב מאד של הנסיעה
כולה. יתכן מאד שכל הנוסעים בג׳יפ נוסעים בעצם
לאותו מקום, אבל כל אחד עומד על המקח.
המחיר שנוקב הנהג אינו חשוב כלל. בדרך כלל הוא
מבקש מחיר גבוה פי ארבע או פי שש מזה שיש
בדעתו לקחת, אך מכיוזן שהוא בלאו הכי מחכה לנוסעים,
הוא מתווכח עם כל מי שמוכן להתווכח אתו.
לבסוף מגיע הנוסע העשרים־וחמישה. רק אז מתחילה
הנסיעה להפוך למיבצע מסוכן. בכל יום יש המון
תאונות של ג׳יפים־טקסים. לכן, כך לימדו אותי, כשיבוא
הנוסע העשרים־וחמישה צריך לרדת מהג׳ים, לחפש
ולמצוא טקסי־ספיישל. יש כאן גם כזה.

איך למצוא טקסי
חרי האופניים והנ׳יס, כלי־הרכב העממי ב־
]קומי, השונה
ים והמגדלים.

^ יותר הוא הכרכרה. בראנגון יש כל מיני כרכרות:
עם סוס אחד, עם שני סוסים ובלי סוסים בכלל. זו

האחרונה היא ריקשה, אבל דומה מאד לכרכרה.
ליד הפאגודות והמיקדשים ממתינות תמיד עשרות
כרכרות־עץ, מכוסות בסככות ברזנט. הנסיעה בכרכרה
זולה מאד, כמעט כמו ב״שירות״ בישראל, אבל מאד
לא נוחה לאברים הפנימיים של הגוף, פרט לאותם
אנשים שהרופא הודיע להם שיש אבן בכליותיי,ם. נסיעה
אחת בכרכרה ראנגונית תפורר את האבן לחצץ, זיפזיף
או חול, לפי הצורך.
יש גם כרכרות אחרות, דומות מאד לאלה שאנו
רגילים לראות אותן בסרטים של המערב הפרוע. כרכרות
אלה, סגורות במכסה שחור ובתרים־עץ, מיועדות
להובלת נשים מוסלמיות בלבד. פעם, כשרק הגעתי
לראנגון ורציתי מאד להצטלם כמו גיבור סרט הוליבודי׳
נכנסתי ישר לאחת הכרכרות הסגורות העומדות
בככר השוק.
״סטופ!״ צעק אלי העגלון בבורמית־אנגלית ,״יש לך
תעודד, שאתה אשד, מוסלמית?״
כשאין לך תעודה כזו, אין לך אבן בכליות ואין לך
שום חשק להתהפך עם עשרים וחמישה קרבנות אחרים
בג׳יפ־טקסי, אתה מחפש ומוצא טקסי עם טקסומטר,
ממש כמו בניו־יורק, לונדון או פאריס.
ליד מלון גריז בראנגון עומדים הטקסים בשורה
ארוכה. אתה נכנס לראשון בשורה, מסביר לנהג לאן
לנסוע. הוא מכוון את הטקסומטר, מדליק את המכונה
ונוסע למחוז־חפצך, בדרך הארוכה ביותר. בדרך כלל
חשוב מאד להסביר לנהג שאתה מכיר היטב את העיר,
ושמוטב שיסע דווקא בדרך הקצרה ביותר למקום אליו
אתה רוצה לנסוע.

איך לבחור באוטובוס
1שימושם של תו ש בי ^ א נ גו ן ל
/רנים יש בבירה הבורמית שירות אוטובוסים לא
רע. כשתגיע לראנגון, לאחר שתקרא כתבה זו, לא
תופתע לראות אוטובוס אדום, די ישן, מפליג לאיטו
ברחוב הראשי, כשמאחוריו תלויים כמה עשרות נזם־
עים, נוסף לעשרות הנוסעים הנמצאים בפנים ועל הגג.

שיטת מיספור הקודים בראנגון היא מקורית ביותר.
במקום מספרים הנהוגים בקווי דן בתל־אביב, מצוייד
האוטובוס הראנגוני בציור של חיה כלשהי. אם אתה
רואה ציור של פיל על האוטובוס, סימן שהוא נוסע
לכיוזן הנהר׳ ואם מצוייר דרקון ירוק, אין ספק שהוא
זז לכיודן הפאגודה הגדולה.
אחרי שבחנת את כל שירותי התחבורה בראנגון, התווכחת
עם נהגי ג׳יפ והתנדנדת בכרכרה, כדאי לך
לעמוד במרכז העיר ולהמתין עד שאחת ממכוניות
המושבה הישראלית תעבור במקרה ותקח אותך אל
המושבה. במכוניות של הישראליים אתה יכול להבחין
בקלות, משום שהן היפות ביותר, החדשות ביותר,
המבריקות ביותר, והן עוברות תמיד במקרה במרכז
העיר.
כשתגיע סוף־סוף למושבה הישראלית׳ רובע של
בתים נאים מחוץ לעיר, תשתדל להתאים את עצמך
מראש לנושאי השיחה המקובלים שם. אין הבדל אצל
מי תתארח: אצל הציר׳ המזכיר הראשון, המומחה
לחקלאות או נספח־העתונות. אחרי השאלות הראשונות
של ״מה נשמע בישראל?״ ו״מה מזג האוזיר בתל-
אביב?״ תוכל להקשיב מיד לשיחה הישראלית המקובלת
בבורמה.

איך להכיר ישראלי

ך* נושאים היחידים לשיחה במושבה הישראלית
| | הם ארבעה: המכונית שלי, הנהג שלי, המטפלת (ה־
״נאני״) שלי והטבח שלי.
ארבעה נושאים אלה הם גם ארבעת סימני־ההיכר של
ישראלי בבורמה. אם אתה שומע שלפלוני יש מכונית,
משרת, טבח ומטפלת, אתה יכול כמעט בבטחון לפנות
אליו בעברית או באידיש. ברוב המקרים הוא מבין
את אחת השפות.
קשה לומר שהשיחות במושבה הישראלית אינן מעניינות
:״שמעת מר, קרה לי אתמול? קיבלתי טבח חדש,
עם המון המלצות מהמושבה האמריקאית. בצהריים הוא
מביא תרנגולת מבושלת שלימה לשולחן. אני מסתכלת
ומה אני רואה?! הטבח עם ההמלצות בישל את התרנגולת
שלימה, בלי לחתוך אותה ובלי לנקות אותה.
נורא!״
במסיבות, הנושא המרכזי הוא המשרת :״מד. דעתך
על המשרת שלי? הבאתי אותו לכאן לעזור בהדחת הכלים,
והוא הסתפר במיוחד. הוא יפה מאד, המשרת
שלי. מה דעתך?!״
מאוחר בלילה, אחרי שדנו על כל סוגי המכוניות
שבעולם, על הטבחים ועל המשרתים היפים והמכוערים,
מתחילים לדבר על ה״נאני״ ,המטפלת :״ר,נאד שלי
גבוהה מאד. לא? זה טוב שיש לך נאני גבוהה. אחרת
היא יותר נמוכה מ הילדי ם
מפעם לפעם מדברים גם על מר, שיעשו בחופשה
הבאה. את החופשות מבלים הישראליים בהונג־קונג.
הסיבה היא פשוטה: בהונג־קונג הכל זול בהרבה
מאשר בבורמה.
מפעם לפעם יוצאים הישראליים לבלות בעיר. הם
מבקרים אצל אנשי המושבות הזרות האחרות, ולעיתים
רחוקות אצל בורמים רמי־מעלה.
כשיוצאים לבלות סתם, מבלים בקולנוע. כל בתי-
הקולנוע כאן מרוכזים בשני רחובות גדולים: רחוב
הג׳וג׳קס ודרך הפאגודה. בתי־הקולנוע הם די מסודרים,
ומציגים בהם סרטים הודיים ומיניים, וכמובן המון
סרטים אמריקאיים ואנגליים. הרוק־נ׳־רול לא השפיע על
הכורמים, למרות שהוצגו כאן כמה סרטים כאלה. המקום
היחידי בו ראיתי רוק־נ״רול הוא המושבה הישראלית.

במדינה
(המסך מעמוד ) 12
הזה ( )965 עורר את חמתו של בן־גוריון,
סיפק לו את הנשק האחרון שהיד• דרוש
לו כדי לסלק את שרת, לספח את משרד-
החוץ לעצמו.
באותו רגע היתד• כבר ערוכה רשימה
מפורטת של עסקנים דתיים, שעמדו להיות
צירים (העולם הזה .)968 היא נזרקה לסל.
רק שם אחד נשאר על השולחן: שמו
של ד״ר ישעיהו ודלפסברג, רופא־ילדים
סימפאטי וישר־דרך, שכבר נמסר לאישור
לממשלת־שווייץ. כדי שלא לבייש את
המדינה בעיני הגויים, לא בוטל המינוי.
וולפסברג שינה את שמו לאביעד, נסע
לברן, כדי ליטול לידיו את הצירות בארץ
הגבינה מידי שמואל טולקובסקי, אבי אלוף־
האוויר.
השליחות האחרונה. אולם אביעד
לא האריך ימים בתפקידו. לפני חודש ביקר
בארץ כדי להשתתף בישיבת הועד־הפועל
הציוני, נתקבל בחיבה על־ידי חבריו הדתיים,
אף שהיה טיפוס יוצא־דופן במחנם.
בחזרו לברן תקף שבץ־הלב את הגבר
בן ד.־ ,62 אב לשני בנים ובת, בן לאם
זקנה החיה בירושלים.
המוהיקאני הראשון, האחרון והיחיד של
המחנה הדתי בשרות־החוץ הגיש את כתב-
האמנתו לאלוהים.

ב ל נדריו
יהושע (,שוקה״) שקד , 19 ,הוא צבר
בעל מוח חריף מאוד. עוד בבית־הספר
העממי, ולאחר מכן התיכוני, התמחה בתחביב
מיוחד במינו: להציג בפני מוריו
שאלות שקשה לענות עליך.ן.
שוקה אמנם לא חונך על ברכי דת ישראל
דווקא, אך למרות זאת התעמק לא פעם
בבעיות הדת, נכנס לישיבה הקרובה למקום
מגוריו, כשבפיו שאלת־מלכוות שהביאה
במבוכה את תלמידי הישיבה״*
נם עם גיוסו, לא נשתנה שוקה. לפני
חודשיים, השתוממו חבריו־ליחידד. כאשר
ביקש לפתע להצטרף לקבוצה של חיילים
דתיים, שנסעו ליום עיון החייל־הדתי, ה מאורגן
על־ידי הרבנות הראשית.
כל־נדרי או רק חלק. בסיום הכנס
הציג שוקר• לנואם שאלה שהעבירה רחש
בקרב החיילים הדתיים. שאל שוקה: בערב
יום־הכיפורים מתפלל כל חייל דתי
את תפילת כל־נדרי, תפילה המבטלת את
כל שבועותיו ונדריו של החייל * .האם
כולל ביטול זה גם את שבועת אמוניו
של החייל לצה״לז
הנואם נשאר פעור פה, אך מיד באה
התשובה המוזרה: החייל הדתי אינו נשבע
בשעת גיוסו, אלא רק מצהיר אמונים.
אך שוקה לא ויתר: והחייל הבלתי־דתי,
המשיך להקשות, האם במקרה שהתפלל
נל־נדרי ביטל בכך שבועה אמוניו
לצר,״ל, והוא חייב להישבע שנית?
שוקה נשאר ללא תשובה מספקת. אך
לא יוותר איש כמוהו. הוא שיגר מכתב־שאלה
לשבועון הצבאי הדתי מחניים, אך
גם משם ניתנה עדיין רק תשובת שתיקה...

חי פ ה
שבר המצור.
ראש עיריית חיפה ידוע בדאגתו הרבה
לצורכד בני־עירו. אין הוא חוסך לא מזמנו
ולא מכספו, כדי לתת לאזרחי חיפה את ההרגשה
שאכן כשמו כן הוא. אבא דואג ונאמן,
שכדאי לילדים הטובים להצביע בעדו
בבחירות הבאות.
גם כשהופיע באחד הימים במשרדו של
חושי האזרח אהרון כ. קיבל אותו ראש״
העיר ישוחח עמו כדבר אב עם בנו.
א. ן הודיע לראש־העיר כי נולד לו בן
במז. טוב, התייעץ עמו על השם שיש ל*
הפותחת במלים הארמיות, אשר תרגומן
העברי הוא :״בל נדרי ואים ורי וקוגסי
ושבועוותי וחרמי, שנדרתי ושאסרתי ושקיבלתי
עלי ושנשבעתי, מיום הכיפורים
הזה ועד ליום הכיפורים הבא, הבא עלינו
לטיבה, בטלות ומבוטלות, לא שרירות ולא
קיימות הנוסח הזר• כולל שבועות אשר
נשבעו בעבר והקיימות בתוקפן. לא פעם
השתמשו שונאי ישראל בתפילה זו כדי
להוכיח שאין להאמין לשבועתו של יהודי.
לכן מצויין במפורש במחזור היהודי, בצדה
של התפילה, כי הפיטור חל רק על שבועות
שבין אדם למקום, לא שבין אדם לרעהו.

קרוא לבן, הזמינו להשתתף כסנדק בברית־המילה
של בנו. בין השאר רמז אהרון ל חושי,
כי מצבו הכספי קשה מאוד, כי הו צאות
הלידה והברית מכבידם מאוד על תקציבו.
חושי לא היסס, הוציא את פנקס ה־צ׳קיס
שלו, נתן לאהרון . ׳10 לירות•

תועבה בתד־ א בי ב

ביום בו היתד, צריכה לה,ערך ברית־המילה
לבנו של האב המאושר, מצא חושי כמה
דקות פנאי, ניגש לכתובת שניתנה לו, כדי
לזכות במצוות סנדק. כשהגיע למקום התברר
כי נפל קרבן לטוב ליבו• במקום לא היחד•
כל ברית־מילה ולא זכר לבוחר אהרון כ.
כאן הגיע טוב לבו של ראש העיר לקיצו.
הוא התרתח, הודיע על הענין למשטרה. תוך
שעות ספורות עצרה המשטרה את אהרון,
האשימה אותו בהוצאת כסף בטענות־שוא.
יתכן מאד כי לא יהיה פנוי להצביע בבחירות
הבאות.

מ שטרה
ת עו ד ת ושר
בחודשים האחרונים התעורר חשד בלב
מפקחי משטרת ישראל כי כמה שוטרים
וקצינים נהנים מהכנסות צדדיות בהמציאם
לקוחות מקרב הבאים עמם במגע, לעורכי־דין
מסויימים.
על כן, כאשר פנה עורך־הדין התל־אביבי
דן גרנדיר אל הקצין לנגסברג׳ האחראי
להוצאת תעודות־יושר במטה־הארצי של
המשטרה, בבקשה לסדר תעודת־יושר עבור
לקוחו, אליעזר בר־צבי, חשדו קציני המשטרה
כי משהו אינו בסדר בבקשה זו.
בר צבי, קצב לשעבר, עמך לנסוע
לברזיל. לשם הוצאת דרכון היד• עליו לקבל
תעודת יושר. אולם מאחר שידע כי יש לו
הרשעה קודמת רצה לסדר את הענין באמצעות
עורך־דין. למזלו הרע, לא עלה בידי
עורך־הדיז לסדר את תעודת היושר בגלל
הרשעה זו.
תעודה עקומה. אולם בר־צבי רצה
מאד לנסוע לארץ הקפה. משום כך ניסה
לקבל תעודת יושר באמצעות כמה מידידיו,
קצינים במשטרה. הם הבטיחו לו שיעזרו
לו לקבל את מבוקשו, בתנאי שימסור
עדות בכתב שסמל מרדכי גיטלמן, הממונה
על תעודות־יושר בנפה הצפונית׳ שלח אותו
אל גרנדיר, שהוא ידידו האישי.
אחרי שבר־צבי חתם על עדות זו,
הובא הסמל גיטלמן למשפט משמעתי בפני
מפקד מחוז תל־אביב, יואב פלג. גיטלמן
הזמין כעדים את גרנדיר ובר־צבי. בעדותו
גילה עורך־הדין כי בר־צבי בא אליו בהמלצתו
של אדם פרטי, ולא באמצעות גיטלמן.
בר־צבי עצמו הודה כי חתם על עדות־שקר,
הואשם מיד במסירת ידיעה כוזבת למשטרה.
גיטלמן יצא זכאי בדין. אולם למרות
זיכויו, הועבר לענף הכלכלי של המשטרה.
כי עם כל נסיונו של גיטלמן. בהוצאת
תעודות־יושר, לא הצליח להוציא תעודת־יושר
יעילה לעצמו.

על מיטת חולים כמחלקת־הילדים ככיודחולים ״דונולו״ פיפו, שוככת
התינוקת כת 18 חודש, שהיתה אור ליום שפת קרכן למעשה פשע
מתועכ שנעשה, כנראה, פירי חולה־רוח. היפהפיה הקטנה, זהוכת־השיער
ותכולת-העיניים, נחטפה כידי אלמוני מצריו? הוריה פרחופ
הנגכ כתל־אפיפ, נלקחה לכית־השימוש •טל כית־הכנסת הכולגרי
פרחוכ רענן, שם נאנסה והושארה מתפוססת כדמה, כמצפ של׳עלפון

כל ישר אל
או פרהו 0ק סו פו1י
אירגץ מפלגתי מסוג חדש יוזם ב־מפא״י,
שהטילה על חברי המרכז שלד,
לקבל כל אחד לטיפולו האישי סניף אחד
של המפלגה חידוש כשיטת המסחר
הקמעונאי תהווינה מספר חנויות
כל־בו ענקיות, לפי שיטה אמריקאית, שתפתחנה
בשלוש הערים הגדולות. זכיונות
להקמת חנויות אלה, שהשירות בהן יהיר.
עצמי, נמסרו למספר בעלי־הון מאמריקה.
אחת מהן תשכון׳ כנראה, בכיכר דיזנגוף
בתל־אביב, תהיה בעלת שש קומות
צריף שוודי ענק הוקם ברחוב זנגביל
בתל־אביב, כתרומת קרן נורמן לאופרה ה ישראלית.
בצריף זד• תערכנה החזרות של
האופרה, עד להקמת בנין קבע. אולם גם
הפעם לא הצליחה האופרה לחמוק משכנות
עם אויבתה הישנה, הבימה. ליד הצריף נמצא
מחסן התפאורות של ה בי מ ה ...כהמשך
לגל ההתפטרויות במשטרה, התפטר בזמן
האחרון ע. מ .מ. יצחק קירשנר, הצלם הראשי
ומנהל המעבדה במטה הארצי של
המשטרה. קירשנר פתח מעבדת צילום
בצבעים בחולון מלחמת קלוש*
מרל החלה גם ברמת־גן. תושבי סביבת
גן־יהודה ערכו השבוע הפגנה נגד הקמת
בית־ד,שימוש בגן׳ ,בדומה לאנשי כיכר־מאסאריק
בתל־אביב אגודת הצרכנים
הודיעה כי מעתה אפשר יהיה לרכוש
ספרות בלשית כצרכניות .״אין אנו ששים

עד שעות הפוקר. הקטנה נותחה ומצפה משתפר. פשעה שצולמה
עוד היו עיניה נפחדות ומפוהלות. הפנים פנלופה כוסו למניעת זיהוייה.
אם התינוקת שנאנסה ממררת פככי ליד מיטת כתה. המטה, מתוכה
נחטפה הילדה, עמדה ליד החלון הפתוח כגלל החום. הפושע עלה
כחוץ על לפנים כדי להגיע אל החלון הנראה כתמונה, גחן אל תוך
הצרין? הדל, הוציא מתוכו את הילדה. מפצע הפשע עדיין לא נתפס.
להכניס חומר זד• לחנויותינו, אבל ספרי־בלשים
הופצו מאז ומעולם בקנה־מידה לא
קטן, ומהוזים חומר קריאה מפיג מתיחות,״
נאמר בהודעה מועדון ״סוף
השכוע־האכוד״ ,שערך בשעתו את
פסטיבל הגיטרות בעכו, עורך ביום שישי
זה ג׳מבורי של סאקספונים, מפוחיות, חצוצרות
וקרנות בחוף הנמל פפינקי ליד
אכסניית הנוער באכזיב.
תזכיר שפטים בשופט
הקריאה לשופטי ישראל

לקום נגד
הנסיונות למוטט את מערכת המשפט בארץ,

מסוג ההודעה הבלתי־חוקית של היועץ
המשפטי כי שופטת ״טעתה״ בפסק־דינה,
שנכללה במאמר העולם הזה ( )1033״עמוד
30״ ,מצאה השבוע שותפת בישיבת־חירום
של ועד ׳הסתדרות עורכי־הדין. אחרי דיונים
מקיפים (וסוערים) החליט הוועד לשתף
פעולה עם אגודת השופטים׳ במחאה חריפה
בפני היועץ המשפטי ושר־המשפטים
טירים כגרמנית שודרו לראשונה בישראל. כפי שניבא העולם הזה 1029 שבר
השבוע קול ישראל את החרם שנמשך מאז
קיומו, כשאיפשר לזמרת ג׳ני מורלי לשיר
את שירי הצעיר הנודד למאהלר, פתח בזד•
את הדלת לשידורים נוספים של מוסיקה
ושירים גרמניים.
העולם הזה 1034

ך* ק לעתים רחוקות מצליחה משו
סרת־ישראל להעלות ברשתה דגים שמנים
כמו עורו־הדין זלמן או ת גורביץ. ,,סו-
כני־הנסיעות׳׳ עמנואל לבל ואנדרי גליק, והמנהל
הכללי של הארגון העולמי טל אסירי
ונפגעי הנאצים ועוזריהם׳ לואיס הורוביץ.
כי קבוצה זו עסקה בעיסקות בלתי-
הנקיות בממדים שאפשר רק לנחש אוחם,
והמגיעים אולי למאות אלפי לירות. אולם
חשוב יותר מהפרטים הפליליים של הפשע,
המרתקים כשלעצמם, הוא הרקע הכלכלי
והחברתי שאיפשר את פריחתה של קבוצה זו.
רקע זה הוא המחייב לנתח פשעים אלה
באריכות, כדי שאפשר יהיה לחשוף את מצב-
המשק המטפח עיסקי־רמאות אגדתיים כאלה.
בחודש שעבר הצליחה חולית המחלקה הפלילית
של המטה הארצי, בפיקודו של מפקח
ראשון יונה גילבין, לעצור את כל האת
בעד. בבת אחת. היתה זו אחת, הפעולות
המוצלחות ביותר של השנה האחרונה, שנרשמו
לזכות משטרת־ישראל.
כי הפרקליט גורביץ׳ ועוזריו 1,לבלו־גליק,
היו רק החוליה האמצעית בשרשרת
של מעשי רמאות קטנים וגדולים, שמבצ־עיהם
לא נתפסו ולא הועמדו לדין עד
היום׳ ושהגדול בהם הצליח לברוח מהארץ
ולהציל את עורו עוד לפגי כחצי שנה.
לואיס הורוביץ, שסיפורו האישי מתפרסם

הוצאודהספרים המשפטית המרכז המטפטי
בע*מ.
יופר, ניצל את ידיעותיו המשפטיות יפר״
לפני כחצי שנה עלה למטוס בשדה־התעופה
לוד, הסתלק מישראל, כשהוא משאיר אחריו
עשרות בעלי חוב, בעלי אמצעים ועניים מרודים.
משטרת־ישראל לא הצליחה לתפסו
למרות כל מאמציה.
כיצד הגיעו המחאותיו ושטרותיו של
העסקן הציבורי הורוביץ לידיו של יופר.
הרמאי הפרסי?
הסברו של הורוביץ :״פגשתי את יופר,
באחד הימים במשרד־הנסיעות של עמנואל
לבל. הוא הציע לי לקמח כמה ספרי־חוק,
בשביל הארגון לעולמי. שלמתי לו 180ל״י
בצ׳קים ובשטרות, ואחר־כך התברר לי
שהוא זייף את השטרות והצ׳יקים בסכומים
עצומים.״
למרות מעשים פליליים אלה של יופה,
שפגעו בשמו הטוב של הורוביץ, לא ידית־לינן
האחרון במשטרה.

מובנית מיוחדת לצורכי האשה
ך * רגיי יופה הוא סיפור בפני עצמו.
עתץהסיד. במכונית האסירים מנסה עורך־הדין זלמן גורביץ׳ להסתיר את פניו בעתון
בוקר הפוך. למרות זאת, הצליח צלם העולם הזה לצלם את גורביץ׳ (ראה בעמוד הבא).

^ הוא נולד ברוסיה לפני יותר מארבעים
שנה, היגר) יחד עם הוריו, משפחה אמידה,
לבריטניה. משם עלה בשנת 1949 לישראל,

-דרכון מזויף י מטבע מוברח 1אשרת־כניסה לבראזילי פח אל -

בעמודים הבאים, על־סמך העקרון הנקוט
בידי מערכת העולם חזה לתת גם לנושאי
חקירותיה לטעון את טענוחיהם׳ הוא הדמות
המענינת והססגונית ביותר בחבורה כולה,
ששאר חבריה יעמדו לדין בבית משפט השלום
בתל־אביב, בתחילת השנה הבאה.

הסתבך מיד עם החוק, לאחר שהואשם במשטרה
כחשוד בהוצאת 120ל״י בטענות־שמא
מכורכת־הספרים האומללה הניר״
בבית־המשפט הורשע יופר״ שהוא גרוש
מאשתו הראשונה, נדון לששה חודשי מאסר.
אולם הכשלון הזמני לא הרתיע את יופר,
בצאתו מבית־הסוהר. הוא הצליח לשכנע
כמד, בעלי־הון כי עסק בחו״ל בהוצאת ספרים,
יסד יחד אתם את חברת והוצאת חוקי
ומשפטי ישראל בע״מ, אחרי־כן את הו צאת
חוקום והלכות למעשה בע״מ.

כמעסז חבי״כגסת
ך* יכרותו של לואים הורוביץ
| | עם משטרת־ישראל החלה כבר בשנת
, 1950 כשמידת המשטרה הוזעקה לרחוב
נס־ציונה מס׳ ,5תל־אביב, לדירתה של
הלה יוסף.
הלה האשימה את לואיס הורוביץ, ידידה,
בהתפרצות לדירתה ובגניבת חפציה. הורוביץ
נעצר, הובא לחקירה מוקדמת, אולם לא
הועמד לדין בבית־המשפט המחוזי. כי ה יועץ
המשפטי ביטל.את גליון האישום אחרי
שהלה יוסף, העדה הראשית, עזבה את
ישראל, היגרה לאוססראליה.
פעם שניה נחקר הורוביץ במשטרה אחרי
הבחירות לכנסת השניה. בתור המועמד הראשון
ברשימת העולים החדשים והחיילים
המשוחררים (שלא זכתה אף לציר אחד)
קיבל הורוביץ יחד עם שאר ראשי הרשימה
7.5טון נייר, מכר אותו, לדברי המשטרה,
בשוק השחור. אולם בבית־המשפט זוכה
הורוביץ מחוסר הוכחות מספיקות לאשמתו.
רק לאחר שנכשל! בתוכניותיו הפוליטיות
הגדולות כמועמד לכנסת, החל הורוביץ בתכנון
משימות קטנות יותר. הארגון ה־עולמי
של אסירי ונפגעי הגאצים, שהוקם
בעזרת מרכז מפא״י, היה אחר מהם.
ארגון של זכאים לפיצויים הוא מקור לא־אכזב
להכנסות כשרות ובלתי־כשרות. הורוביץ
ידע את זאת היטב. בתל־אביב נמצאים
עתה כמה עשרות אסירים לשעבר,
הטוענים שהורוביץ לקח את כספם, הבטיח
תמורת סכומים שונים לזרז את תהליך מתן
הפיצויים המגיעים להם, לא מילא את הבטחתו.
ולא החזיר את הכסף שקיבל מהם
על החשבון עד היום.
אחת הקרבנות היתד, סימה קוכמן, ילידת
פולין, מלצרית בקפה פרק בתל־אביב. היא
שילמה להורוביץ 1000ל״י, תמורת הבטחה
לערוך בשבילה סידורים מיוחדים ל
נשיקת
יד. עמנואל לבל, בעל מטרד־הנסיננות מונדיאל, מנטק את ידה טל ידידתו,
שבאה לבקרו בבית המשפט בתל־אביב. אשתו של לבל, אב לשני ילדים, לא באה לפגשו.
התמונה צולמה כשבוע ימים לפני שלבל ניסה לשלוח יד בנפשו בעזרת גלולות־שינה.
קבלת הפיצויים המגיעים לה• את הכסף
לוותה המלצרית חסרת־ה,אמצעים מידידים
ומבנקים שונים.

צ׳יקים מזוייפים וספרי״חוק
ך * יפיתי כמה חודשים״ ,מספרת
סימד. קוכמן .״עד שנודע לי שהורוביץ
נסע לגרמניה. כתבתי אליו ודרשתי ממנו
את הכסף בחזרה. הוא לא ענה לי.״
כשחזר הורוביץ, פגשה אותו קוכמן בקפה
רומא בתל־אביב. היא ערכה שערוריה בביתר,קפה,
שהסתיימה בכך שהורוביץ הסבים
להשתיק את העניו׳ להחזיר לה את כספה.

״הסכמתי להחזיר לה את הכסף,״ הסביר
הורוביץ לחוקרי העולם הזה ,״אכל היא
פנתה בכל זאת למשטרה, משום כך לא
החזרתי לה יותר מ־ 450ל״י.״
שני אזרחים אחרים, הטוענים לכספם מ־לואיס
הורוביץ, הם הנריק אילביץ׳ ,סוכן
ניירות ערך ובנימין שליפקא, בעל תחנה
למכירת סולר. שניהם מחזיקים בידם המחאות
בנקאיות ושטרות, חתומים בידי לואיס
הורוביץ. אולם שניהם אינם, ולא היו מעולם׳
חברי הארגון העולמי של הורוביץ.
את ההסבר לקשרים המסחריים בין איל־ביץ׳
ושליפקא לבין הורוביץ מספקת חולית
קשר אחרת בחבורה ג׳ורביץ׳—הורוביץ—
לבל. חוליה זו: סרגיי יופד״ לשעבר בעל

עסקיו של יופר, פרחו ושיגשגו למראית
עין. הוא איגד את החברות שהקים תחת
השם המשותף המרכז המשפטי בע״מ, הוציא
דו־שבועון משפטי בשם חוק ומשפט, שיתף
בפעולותיו עשרות עורכי־דין, שופטים ושופטים
עליונים. האיש שיצא רק לפני חודשים
אחדים מבית־הסוהר הפך לבן־בית ו־איש־עסק
אצל מרבית אנשי־החוק במדינה.
אולם מאחורי העסק המשגשג־כביכול לא
עמד כלום. את הכספים שהרוויח לא השקיע
יופה בעסקו, פתח בלי ידיעת שותפיו עס קים
אחרים. אחד מהם: עולמך, שותפות
רשומה שמטרתה המוצהרת :״ארגון תוכנית
מיוחדת לצרכי האשד.,״
הכסף נעלם מכל העסקים האלה באורח
מסתורי. שותפיו של יופר, התחילו לעקוב
אחריו, שכרו בלשים וחוקרים מיוחדים כדי
שישימו עין על השותף הזריז.
אולם יופר, היה זריז מדי• בסוף 1955
מכר את דירתו המפוארת ברחוב אבן גביי
רול בתל־אביב׳ עבר לחדר שכור ברמת־גן.
אשתו ובתו יצאו לטיול לחו״ל. עד ששו־תפיו
הבחינו במתרחש, עזב גם יופר, את
הארץ, למרות שהיד, חייב אלפי לירות למס־ההכנסה
ולמשרדי־ממשלה אחרים, רבבות
לירות לאנשים פרטיים,
את הפתרון לתעלומת בריחתו של יופר״
איש העסקת* הזריז, סיפק עמנואל לבל,
סוכן הנסיעות הזריז־לא־פחות. יופר, סידר
את נסיעתו, בדרכון מזוייף כפי הנראה, באמצעות
לבל.

שוער וסוכן-נסיעות*

* * מנואללכל עשה את צעדיו הראשונים
* בישראל כשוער בבית־מלון. לאחר ש־

סימה שר מחוסד כר

שהקים מנגנון שרמי מסשף

אינני

לאיר

סאת ל1איס חוחביזו,

עד במטיפם ס(<1ל גורבין וטאת•

0פני שמונה שנים ערך המרשאל יוסף ברוז־טיטו, נשיא יוגוסלאביה, טיהור כללי
/בארצו. הוא הכריז על שורה ארוכה של אנשים כ״מרגלים אמריקאיים״ .באותה
רשימה היה גם שמי: לואיס הורוביץ.
מרגלים אמריקאיים אינם רצויים ביוגוסלאביה. אחרי 22 חודשי מעצר׳ שוחררתי והחלטתי
לעלות לישראל. עשיתי את הכל בכוחות עצמי: הוצאות הנסיעה מיוגוסלאביה לחיפה,
הימים הראשונים במולדתי החדשה — הכל על חשבוני, מבלי לקבל אפילו פרוטה אחת
מהסוכנות היהודית.
בשנתים הראשונות בישראל היה מצבי קשה מאד. התפרנסתי בדוחק רב מכל מיני
עבודות זמניות, וסבלתי לעיתים קרובות חרפת־רעב. החלטתי שאם בין כך־וכך אין נותנים
לי עבודה ומשום כך אני רעב תמיד, מוטב שאכריז על שביתת־רעב ארוכה, כדי לאלץ
את המוסדות המוסמכים לתת לי עבודה.
בשבוע השני של שביתת־הרעב, שפורסמה בהרחבה רבד, בכל העתונים, נלקחתי באמבולנס
לבית־החולים הדסה בתל־אביב. לשם באו נציגי הסוכנות ושיכנעו אותי להפסיק
את השביתה: הם הבטיחו לי שיכון ועבודה.
כשהפסקתי את השביתה, קיבלתי שיכון בשכונת סלמה, צריף ב׳ ,מספר .115 שוב לא
היתד, לי עבודה קבועה. לא הייתי חבר מפא״י וגם לא חבר ההסתדרות. במשך השנים
המעטות שהייתי בישראל, הבנתי כי בלי שתי סגולות חשובות אלו, לא אקבל עבודה
לעולם.
החלטתי לעשות משהו כדי לשנות את המצב הנוכחי, בשביל עצמי ובשביל כל האחרים
הנמצאים במצבי.

לשכה לכל

ך * שנת 53ע 1הקמתי את לשכת־העבודה הבלתי־נזפלגתית ברחוב הרצל 16 בתל־אביב.
2פירסמתי, במודעות גדולות בעתונים ועל לוחות־ר,מודעות, כי בלשכת־העבודה שלי
תינתן עבודה לכל מי שיבוא להירשם במשרדנו. כל מי שבא, נרשם בכרטיסיה וקיבל את
העבודה המתאימה לו, בלי כל הפלייר, מפלגתית, גזעית או אחרת.
לאחר ההצלחה בתל־אביב, פתחתי סניף ברמת־גן. בעתונים הופיעו כל מיני כתבות
השמצה נגדי, אבל הצלחתה של הלשכה הבלתי־מפלגתית היתר, מובטחת.
ההסתדרות החלה לאיים עלי. אמרו לי שהחליטו לחסל אותי, ושמוטב שאוותר על כל

התוכנית. שלחו אלי שליח אחר שליח, הבטיחו לי עבודה בכל מוסד שארצה.
בסוף הייתי מוכרח לוזתר. מכרתי להסתדרות את הלשכה ברמת־גן ב־סססז ל״י, וסגרתי
את המשרד בתל־אביב. את השותף שלי מר קנר, סדרה הלשכה הכללית בתפקיד אחראי
במחסן המשביר המרכזי ברחוב בוסטרוס ביפו.
יחד עם המשרדים לקחה הלשכה הכללית גם את כל תוכניותי. אחת מהן: הקמת תאי-
טלפון ואשנבים למכירת בולים ברחובות המרכזיים, לשיקום קשישים ונכים.
היפנו אותי למשה קטרון, מזכיר מפא״י במחוז תל־אביב .״הוא ישבץ אותך במערכת
הבחירות לכנסת השלישית,״ הסבירו לי אלה שניהלו איתי את המשא והמתן לחיסול
לשכת־העבודד, הבלתי־מפלגתית.

מפא״י מצאה פתרון
ך* מרון קיבל אותי בסבר פנים יפות. הוא שוחח אתי ארוכות כיצד אפשר יד,יד,
1/לנצל אותי בצורה היעילה ביותר להצלחתה של מערכת הבחירות לכנסת, בכל צורר,
1ואפשרות שהיא.
לבסוף הוחלט להקים ארגון ציבורי חדש: ארגון אסירי הנאצים. באותו זמן, חקק
בית־ד,נבחרים הגרמני את חוק הפיצויים החדש לאסירים יהודים ואחרים, שהנאצים הושיבו
אותם בתקופת שלטונם במחנות־ריכוז ומחנות־עבודה. קטרון הסביר לי שלמפא״י תוכל
לצמוח תועלת מעשית רבה מאד מן העובדה שכל עניני הפיצויים מגרמניה, לאסירי הנאצים,
ירוכזו במשרדי מרכז מפא״י.
קיבלתי משרד ומזכירה, והתחלתי לעבוד. תכננתי הכל בקנה־מידה גדול. התקשרתי מיד
עם הארגונים העולמיים האחרים, המקבילים בתפקידיהם לארגון החדש שלנו, וביקשתי
לתאם איתם פעולה. פניתי לראש ממשלת צרפת באותה תקופה, פיאר מנדס־פראנס, גם
הוא יושב־ראש ארגון של אסירי הנאצים בצרפת, והזמנתי אותו לבוא לישראל.
קמרון היה מרוצה מאד. הוא הבין, בצדק, כי הפעולה הענפה תמצא הד בקרב האסירים־
לשעבר הנמצאים עתה בישראל, שידעו להעריך נכונה את הפעילות החיובית של הארגון
בחסות מפא״י.
לאט לאט קיבלה הפעולה או?! ארצי. בחיפה, בתל־אביב ובירושלים היו כבר אותה שעה
משרדים קטנים שעסקו בכספי הפיצויים. נתנו להם להבין כי מוטב להם להתאחד איתנו,
שהארגון פעל מתוך משרדי מרכז מפא״י,
ומם פעלו בעקבות הרמזים שלנו. העובדה
ברחוב הירקון אשר בתל־אביב, היה בה די משקל כדי להמריץ באופן רב ביותר את פקידי
הסוכנות להגביר את קצב הפעולות למען
האסירים־לשעבר, שהתנהלו עד אותה
תקופה בעצלתיים. במקום 15 אלף ל״י שהקציבה
הסוכנות עד אז לפעולה זו, קפץ
סעיף התקציב בבת אחת לכמעט 30 אלף.
כל זה נמשך עד אחרי הבחירות. שבוע־שבועיים
אחרי הבחירות נפסקו כל הפעולות
בבת אחת. אני הייתי בעד עניני ה־אסירים־לשעבר,
וקטרון היה בעד עניני ה מפלגה.
עזבתי את מפא״י ועברתי למשרד
שכור בבניין הצירות ההונגרית, בשדרוך ד
רוטשילד 33 בתל־אביב.

הרמאי

מה מותר למשה שרת?

היהודי האלמוני. בטכס גילוי הלוט מעל מצבת היהודי האלמוני בפאריס, הצטלם הורו־ביץ
(בשורה השלישית משמאל) עם מנהיגי הקהילות במערב ובמזרח אירופה ובארצות־הברית.

ך • משרדהחדש התחלתי לארגן מחדש
1את פעולות הארגון, שנקרא אז בשם
ארגון עולמי של אסירי ונפגעי הנאצים
ועוזריהס.
פתחתי סניפים בירושלים ובחיפה והתקשרתי
עם הארגונים האחים בכל רחבי העולם.
פתחנו בהרשמה כללית של האסירים
והנפגעים בכל הארץ, וגבינו דמי־הרשמה
מכל מי שבא להירשם.
במחצית 1956 החלטתי לצאת לגרמניה,
על־מנת לפעול בעצמי לשיחרור כספי־ר,פיצויים
של חברי האירגון.
כבר קודם לכן הודעתי ברבים כי ממשלת־

את כספם לחוץ־לארץ, היו פונים ללבל ד
לגליק, מסדרים את עסקיהם הבלתי־חוקיים
באמצעות פרקליט המשרד, עורך־הדין זלמן
אורי גורביץ׳ ,שעזב בינתיים גם הוא את
העבודה במם־המותרות, החליט להתעשר במהירות
האפשרית.
אלא שגורביץ׳ לא עזב את עבודתו במס-
המותרות מרצונו הטוב. תיקו האישי בשירות
הממשלה מספר על חשדות שנתעוררו
נגדו על קבלת־שוחד במסגרת תפקידו.
בבית־המשפט זוכר, גורביץ׳ ,אך אחרי הפרשה
העגומה החליט לפתות משרד עצמאי
משלו.
גורביץ׳ היה ממונה על ניסוח ההסכמים,
ועל הסכומים שלקוחות מונדיאל היו מש־לישים
אצלו לפקודת גליק ולבל. השנים
היו מטפלים בסידור הניירות, דואגים לאש־

רות כניסה לארצות אליהם רצו הסוחרים
לנסוע או להגר. עבור כספם היו לקוחות
מונדיאל מקבלים כתובת של סוחרים בחוץ־
לארץ, אצלם היו צריכים לקבל את תמורת
כספם הישראלי במטבע מקומי. אולם כשהגיעו
הלקוחות לשם הוברר להם כי נפלו
בפח: האנשים שאת כתובותיהם כביכול
מסרו להם לבל, גליק וגורביץ׳ ,לא היב
קיימים כלל.
לבל וגליק היו בטוחים בהצלחתם. הם
סברו, בצדק, כי אנשים הרוצים להעביר כסף
בדרכים בלתי־חוקיות, לא יתלוננו על־כך
במשטרה, אפילו אם ירומו. הם צדקו: הקר־בנות
לא העזו להתלונן במשטרה, ניסו להסתדר
עם הרמאים באמצעות משפט־בו־ררות
פרטי.
בין השאר קנו לבל וגליק מגיאורג קג־

בשנת 1949 עלה מרומניה, ארץ מולדתו,
התקבל לעבודה במלון אטלנטיק, שירת
מאוחר יותר כפקיד במשרדי מס־ד,׳מותרות,
שם הכיר את זלמן אורי גורביץ׳ ,היועץ
המשפטי של המשרד.
לפני כשנתיים, לאחר שעזב את עבודתו
הממשלתית, החליט לבל להיות עצמאי, הפך
יחד עם המלצר לשעבר אנדריי גליק לסוכן
נסיעות.
ברבות הימים פתחו לבל וגליק משרד
לעצמם, ברחוב יהודה תלוי 33 בתל־אביב.
הם כינו אותו בשם המצלצל מונדיאל, החלו
אוספים לקוחות, לשרתם בענף הנסיעות
לחוץ־לארץ*
עד מהרה הפך מונדיאל לשם דבר בתל-
אביב. סוחרים ואזרחים־סתם, שרצו להעביר

הפרקליט. גורביץ׳ מחייך כשהוא
מובל למעצר. במשך תקופה ארוכה
אסר השופט לפרסס את שמו ותמונתו

0)11198

ישראל עושה כל אשר • ביכולתה על־מנת למנוע את תשלום הפיצויים לאסירים לשעבר
החיים בישראל.
בגרמניה התקבלתי בכל הכבוד הראוי למנהל כללי של הארגון העולמי. הוזמנתי להרצות
ונחום גילומן
בשאלת כספי־הפיצויים בתחנת־השידור של מינכן והצהרתי :״משה שרת
1933 עד לשנת 1945 לא היתד.קיימתמדינת־לא
היו במחנות־ריכוז אפילו יום אחד. משנת
ישראל. מי ייפה את כוחם של שני אלה לערוך חוזה עם גרמניה, על חשבון דמנו,
ולקחת כסף בשמנת״
בברלין נפגשתי עם שר־האוצר המערב־גרמני. הוא הצהיר באוזני כי גרמניה המערבית
שילמה את דמי־הפיצויים לממשלת־ישראל. הסברתי לו, שאנחנו, אסירי הנאצים לשעבר
בישראל, לא קיבלנו אפילו פרוטה אחת. הוא הופתע מאד לשמוע זאת.
את סוף הביקור בגרמניה המערבית ניצלתי להקמת סניף לא-רגון בברלין. שכרתי משרד
ברחוב ליצנבורג ,7והתחלתי להפעיל את הסניף.
לגרמניה הגיעו אלי גם עתונים מישראל. הם. כתבו שהשמצתי את ממשלת־ישראל
בגרמניה המערבית, וכי הממשלה הישראלית תעמיד אותי על־כך לדין, לכשאשוב לישראל.
שמחתי על־כך מאד. רציתי שיגישו נגדי משפט על־מנת שאוכל להוכיח את דברי.
מובן שלא הגישו.

_ הזמנה זפארים
** שחזרתי לישראל

הודעתי מיד לשר־החוץ, משה שרת, על חוזרי. רציתי שהוא

יעמיד אותי למשפט.
בשדרות רוטשילד 33 לא מצאתי את המשרד שלי. פרופסור לישטיין, שעזר לי בהקמת
האירגון, השכיר בהעדרי את החדר, והעביר את המשרד לחדר קטן אחר.
הקמתי את הכל מחדש. עכשיו כבר ידעתי בדיוק כיצד אני צריך לפעול, לאחר שקיבלתי
את ההנחיות ממשרד־הפיצויים המערב־גרמני. פתחתי סניפים בווינה׳ בפאריס ובברלין,
והמשכתי בהרשמת חברים לארגון.
באוגוסט קיבלתי את הזמנת הוועד העולמי להקמת המצבה לזכר הקדוש היהודי האלמוני
לבוא לצרפת, לטכס גילוי הלוט מעל המצבה, ולהשתתף בכינוס הבינלאומי שייערך
בהזדמנות זו.
בדיוק באותו זמן, פנה אלי בתל־אביב מר לאיוש רוט, מזכיר אירגון עובדי מחנות
עבודת־פרך לשעבר בהונגריה, והציע לי לשתף פעולה עם ארגונו בקבלת כספי הפיצויים.
בפאריס היינו צריכים להיפגש עם ד״ר האוש לאיוש מבודפסט, נשיא ארגון מקביל
בהונגריה, כדי לתאם אתו את הפעולה לקבלת כספי הפיצויים.
בתחילת אוקטובר 1956 יצאתי באל־על לפאריס, להשתתף בטכס הסרת הלוט. התאכסנתי
במלון פרמייר דה־סרבייה, אחד המלונות המפוארים ביותר בפאריס.

הלוואה להונגריה

**ץ כוויים לאחר הטכס פרץ מיבצע סיני. אני נשארתי בפאריס והמראתי בתחילת
נובמבר לבריטניה, כדי לבקר את בתי.
מלונדון חזרתי לפאריס ומשם לברלין המערבית. ביקרתי בסינאט המערב־גרמני, וחזרתי
שם על טענותי הקודמות נגד ממשלת־ישראל, המעכבת את כספי הפיצויים לאסירים־לשעבר.
נפגשתי עם כמה אנשי־חוק גרמניים, שהציעו לי לבקש צו־מניעה ועיקול על השילומים
מגרמניה המערבית לממשלת־ישראל.

המנהלוחלב. בפאריס נפגש הורוביץ עם הרב שלייפר המנוח, רבה הראשי של ברית
המועצות. לאחר מותו של שלייפר, האשים הורוביץ את הרוסים בהרעלת הרב רב־ההשפשה
לו את היעדרי והשתלטו על המשרד. הם הצליחו גם לערער את חיי־המשפחה שלי, ולהניע
את אשתי להתגרש ממני.
פניתי למשטרה. הודעתי כי אני יכול להוכיח כי חברי האירגון׳ שרצו להשתלט על
העניינים ולסלק אותי, הציעו לאשתי מכתבים מבחורות גרמניות, שהגיעו כביכול על שמי
לפי כתובת המשרד. הם הציעו לה זאת תמורת כסף• .
המשטרה סירבה להתערב. עורך־דיני קיבל הודעה כי ״אין בתלונת מר הורוביץ משום
ענין ציבורי.״
הייתי צריך לארגן הכל מחדש. באחד הימים פגשתי את עמנואל לבל, לשעבר פקיד
במס־מותרות. הוא סיפר לי כי הקים משרד נסיעות בשם מונדיאל, ברחוב יהודה הלוי, וכי
הוא מסכים שאשתמש במשרדו להקמת׳ הארגון מחדש. תמורת זאת הייתי צריך לענות
על קריאת הטלפונים במשרד.
כבר בימים הראשונים שעבדתי במונדיאל ראיתי שלבל ושותפו, אנדרי גליק׳ עוסקים
בכל מיני עסקות מוזרות. אחר־כך שמעתי שהתנהל שם כביכול מסחר בלתי־סוסק בהמחאות
תיירים, שנקנו ונמכרו בשערים מופקעים, באשרות לבראזיל ולקנדה, ובפספורטים
מכל הסוגים.
כל הענינים האלה לא נגעו לי באופן ישיר. אני רק השתמשתי בטלפון במשרדם של לבל
וגליק, ולא השתתפתי בעסקי התיירות.

בדיוק באותם הימים פרץ המרד בהונגריה. יצאתי למינה ופגשתי שם את ד״ר יהודה
שפיגל, המנהל הכללי של משרד הדתות, ואת יוסף ימבור, חבר מועצת עירית תל־אביב
מטעם מפ״ם. הם סיפרו לי על המצב בהונגריה, והציעו לי לנסות להיכנס לבודפסט על־מנת
לשכנע את היהודים לעלות לישראל.

התחלתי לעסוק בנסיונות להיכנס להונגריה. ידעתי שההונגרים נמצאים במצב קשה
ושממשלת הונגריה, לאחר כשלון המרד, צמאה לכל מקור של כסף רב, הממשלה היתה
שש מכוניות בתעודה אחת
מוכנה לעשות הכל על־מנת לקבל הלמאות
לזמן ארוך. פניתי לנציגים ההונגריים בך
• אחד ה ימיט, לפני כחודשיים, הגיעה מעטפה מבויילת בבולים מערב־גרמניים
ווינה׳ והיצעתי להם לתמך במתן הלוזאה
* 2לכתובתי בתל־אביב. בתוך המעטפה מצאתי תעודת־משלוח של שש מכוניות פולקס־של
125 אלף דולאר לממשלת הונגריה.
מאגן באחת מאוניות ציס, שנשלחו כנראה מגרמניה לישראל.
הנציגות ההונגרית במינה התקשרה עם
לא ידעתי ממי באו המכוניות ופניתי ללבל, שיפנה אותי לעורך־דין טוב, שיטפל במכירת
בודפסט. לאחר ארבעה שבועות הגיעה זד
המכוניות. הוא נתן לי את כתובתו של זלמן אורי מרביץ, משדרות רוטשילד ,20
מיזה על שמי. בסוף פברואר הגעתי לבירה
תל־אביב.
ההונגרית והתאכסנתי במלון דונא, על-
באותו יום בו קיבלתי את תעודת־המשלוח, נסעתי לחולון באחת ממוניות טקסי כרמל.
חשבון ממשלת הונגריה העממית.
ליד הנהג ישב עוד בן־אדם, ושניהם שוחחו באידיש על עסקי מכוניות. התערבתי בשיחה
התקשרתי עם כל המוסדות היהודיים ב־ .
וסיפרתי להם שיש ברשותי שש מכוניות פולקסוואגן, ואני מעוניין למכור אותן.
הונגריה. קיבלתי עשרות הזמנות לביקורים
חברו של הנהג נראה מעוניין. הוא לקח ממני את מספר הטלפון של המשרד, התקשר
ובכל מקום שבאתי אליו, הרציתי על מדי-
אתי למחרת היום והודיע כי יש לו לקוח. נדברנו להיפגש במשרדו של עורך־הדין
נת־ישראל וניסיתי לשכנע את היהודים לעמרביץ.
לות
למדינת ישראל.
הפגישה נערכה למחרת היום. הלקוח היה יונה היפש, סוחר מכוניות ובעל מוסך
הצירות הישראלית בהונגריה הזהירה אותי
ברחוב סלמד, בתל־אביב. הגענו לעמק השווה וסיכמנו, יחד עם שותפו של היפש, פולה
כי אני עלול להיאסר. אבל ההונגרים רצו
רוטמן, שמחיר כל מכונית יהיה 6200ל״י, ושאת 6200 הל״י הראשונים יפקיד היפש אצל
מאד בהלמאה, והם היו מוכנים להעלים עין
גורביץ, תמורת תעודת־המשלוח שאני אפקיד אצלו.
מכל מה שעשיתי.
אחרי הפגישה חיכיתי למכוניות שתגענה מגרמניה המערבית. באחד הימים צלצל הטלפון
במשך כל הזמן עמדתי בקשר מתמיד עם
במשרדי וזלמן מרביץ ביקש אותי לבוא מיד למשרדו. מצאתי שט שלושה קצינים: יונה
מר יאנוש פורקוש, מנהל המחלקה המשפמלבין,
אטלס ובלום. נאסרתי יחד עם גורביץ ונלקחתי למטה הארצי.
טית של הבנק הלאומי ההונגרי בקשר לפיצויים.
המשכתי במו״מ להלמאה בשמו
הקצין הופשטטר חקר אותי .״אם לא תספר הכל, נחזיק אותך כאן עד שיגדל לך עשב
של גולדמן, בנקאי וייצואן יהודי ממינה,
על הידיים,״ הסביר לי הופשטטר.
אבל מובן שלא יצא מזה כלום.
אחרי כמה ימים של מעצר סבלתי מהתקפת־לב. כששיחררו אותי, שמעתי לראשונה

שמאשימים אותי בזיוף תעודת־המשלוח של המכוניות, ושגורביץ קיבל גם מאנשים אחרים גרמניות מבחורות מכתבים כסף על־סמך תעודת משלוח זו.
אני עצמי נשארתי עכשיו באותו מצב בו הייתי כשהכרזתי על שביתת־הרעב בשנת
•יץ זרתי לישראל. שוב מצאתי אי—
1950 אין לי עבודה ואין לי מה לאכול.
ו | סדרים במשרד שלי. חברי האירגון ניצ־

קרבנו

טור, עולה
אותו, לאחר
לשעבר בעל
הנאשם עתה
מיסמך כוזב.

מהונגריה, את דרכונו, מכרו
זיוף מתאים, למרטין וינברגר,
בית־החרושת לגלידה פלורידה,
יחד אתם בקשירת קשר להפצת

תעודות מזויפות

הלה!וח. מרמי! ויינברגר, בעל בית־החרושת
פלורידה, מואשם בניסיון להברחת
כסף למוץ־לארץ בעזרת גורביץ.,

** יסקה של מכוניות גרמניות הביאה
ז ^ א ת החבורה אל בית־הסוהר. הורוביץ,
הביא תעודת־משלוח, בה נאמר כי שש
מכוניות פולקסוואגן, נשלחו על שמו מגרמניה
לישראל. לטענת המשטרה זייף.גליק את
התעודה. גורביץ׳ ערך את ההסכמים, קיבל
את הכסף מסוחרי־ד,מכונית היפש ורוטמן,
שהתחייבו לקנות כל מכונית ב־ 6200ל״י.

מרביץ׳ ניסה גם למכור את אותן המכוניות
פעם נוספת, הפעם בלי הסכמתו וידיעתו
של שותפו בעיסקה הקודמת, הורוביץ, ל־׳
מתווכים שוזילי וכץ.
שבוע לאחר חתימת ההסכם בין מתווכי
המכוניות למרביץ, והורוביץ החליטו היפש
ורוטמן לפנות לחברת צים, לברר מתי
תבואנה המכוניות הרשומות בתעודת־המש־לוח.
הם נדהמו לשמוע בי העתק מתעודה
כזו אינו נמצא כלל ברשות החברה. התעודה
היתר, מזוייפת.
היפש מיהר למשטרה. חוקרי המחלקה
הפלילית במטה הארצי לא הופתעו לשמוע
את תלונתו. הם עקבו אחרי גורביץ׳ וחבור־רתו
בבר חודשים אחדים, יכלו עכשיו לעצור
את כולם על סמך תלונתו של היפש. בחקירה

הוברר הכל: כל אחד מהחבורה סיפר סיפור
אחר, נתן בצורה זו חומר רב לחקירה ולהוכחות
בידי חולית־החוקרים של המחלקה הפלילית
של המשטרה.
הורוביץ הכחיש את הכל. הוא עמד על
דעתו (ראה מסגרת) כי תעודת־המשלוח אינה
מזוייפת, למרות שאין הוא יודע מי שלח
לו את המכוניות.
לבל, נשוי ואב לילדה בת חודשיים וילד
בן ארבע, ניסה להתאבד בעזרת כדורי־שינה,
נכשל בניסיונו.
במשטרה השלימו החוקרים את תיק־הח־בורה,
תייקו בתוכו עשרות עדויות של
קרבנות מרומים. חוקרי המשטרה לא הסתפקו
בכך, הגישו נגד כמה מהקרבנות
גליונות־אישום בעוון נטיון לקשור קשר עם
חבורת לבל־גורביץ׳ כדי להערים על החוק.

למה מחכים כולם...

מכירת סוף העונה
אצל

*יוי־וניו־ב

האופנה

ת״א רדו׳ א לנ בי !3

הראויים

2010 הנחה

מיוחד לשיכונים!
גזגרשיגז ברב בו ת

טרפון 24749

לאמ ונו

רח׳ דיזנגוף פנ ת גוררון
על כל סחורות קיץ הרגילות
באיכות הידועה שלנו.
— נוסף לזה הצעות מיוחדות
במחירים מוזלים עוד יותר.

אל תצאו לחופשה!
אל תצאו להבראה!
אם לא הצטיידתם כחוכרת

גפ׳ד
קיצית -שהופיעה השבוע
צחוק ומצב־רוח לבית ולחברה

1י״ס לפקידררג

יכז מ1יים|

!וסמכי

רח׳הס •12 ונא
בתוות עונתיוח״ 2 ? 5לצעירי ם

—חדש! —
3 3 0

תמונות

של כדורגלנים
מ הליג ההל או מי ת
והליגה האר צי ת

ב־וופל ספורט של צ. ד.

המבוגרים דור שים עדק

הילדיםדורשיםע-ך!

ספרים

ספורט

סקור

כדו רגל

האיש יננהר״ם

סיווגה קו ראתד גנ ב

סכרים כפרץ (מאת זאב כחל, הוצאת
המתמיד 316 ,עמודיס) — הוא ספר זכרונות
מלחמתיים, שנכתב מטווח ראייה מפוכח, כן
עשר שנים. מעלה הזכרונות: מהנדס יהודי
שאירגן בתקופת המלחמה מרד בפלוגת
עובדי כפייה צרפתיים, נאסר על־ידי הנאצים,
נמלט מצרפת לספרד, הגיע לאחר המלחמה
לארץ, נשלח לעבוד במפעל החשמל בנהריים.
כאן
חיכתה לכחל ההרפתקה הגדולה ב יותר
של חייו. בראשית , 1948 עת השתוללו
הקרבות בכל הארץ, שרר עדיין בנהריים,
אשר שכנה על אדמה ירדנית, שקם יחסי.
מנהלי המפעל המקומיים והמנהל הראשי
של חברת־החשמל, אברהם רוטנברג, קיימו
מגע מתמיד עם ממשלת ירדן, השתדלו להבטיח
את שלמות תחנת הכוח ועובדיה.
ב־ 27 לאפריל 1948 הציבו הירדנים תותחים
על אומת נהריים, החלו להפגיז את
קבוצת גשר. עובדי המפעל ביקשו לבוא
לעזרת המותקפים. אולם הוראות חמורות
שהגיעו מחיפה חייבו אותם לשמור על גיי־טראליות.
כתב כחל במרירות :״מי אנו
פה? מה תפקידנו? קשה לשבת בשעה זו
על הכסא ולכוון את ה ש עוני ם...״
אולם מיד בעיקבות המרירות בא נסיון
ההתנחמות :״ובכל זאת, קול טמיר לחש לי
כי לא הכדורים בלבד קובעים את גורל
הקרב. ידעתי שנועד גם לי תפקיד, אלא שטרם
יכולתי לדעת מהו
גולדה ועכדאללה. הקול הטמיר דיבר
אמת. לא הכדורים לבום הכריעו בקרב.
כאשר עמדה קבוצת גשר על סף הכניעה,
התקשרו רוטנברג ומנהל מפעל נהריים עם
המלך עבדאללה וראש ממשלת ירדן דאז,
תופיק אבו אל־הודה, הצליחו להשיג הפסקת
אש לזמן בלתי מוגבל.
הצלחתו של רוטנברג עודדה כמה וכמה
אישים ישראליים. ב־ד למאי 1948 שיגר
ביג׳י את אברהם רוטנברג לעמאן, כדי לחדש
את המגע עם עבדאללה. שלושה ימים
לאחר מכן יצאה לשם גם גולדה מאירסון.
מספר כחל על מסעה של גולדה לעבר
הירדן :״גולדה מאירסון עלתה למכונית
הערבית בלויית הקצין הערבי, כשהיא רעולה
בצעיף. המכונית הסיעה אותה לפגישה
עם המלך עב ד אל ל ה ...קרוב לשעה 2אחר
חצות חזרה המכונית. האורחים נפרדו מן
הקצין הערבי בלחיצת י ד הנסיון האחרון
לבוא בדברים עם עבדאללה לא עלה
יפר״ היה זה מאוחר מדי. עבדאללה כבר
הרחיק לכת בקשריו עם הליגה הערבית.״
יחסיהם המצויינים של אנשי המפעל עם
הירדנים לא הועילו להם. ב־ 14 למאי השתלט
הלגיון על שכונות המגורים של נהריים.
כחל ותשעה מחבריו התבצרו במפעל
עצמו, סירבו למסרו. הם פתחו את השערים
רק לאחר שקיבלו פקודה מפורשת ממסה
ההגנה — ולאחר שהצליחו הלוחמים הישראליים
לפוצץ את הסכרים בקירבת הגשר
ולחסום את דרכו של הלגיון הערבי.
דרווישים עוררים. לאחר מכן בילד,
כחל בכלא זרקה ובכלא באום ג׳מיל,
שם נפגש הוא עם שבויי לטרון, העיר העתיקה,
גוש עציון וארמון הנציב, רשם
מפיהם את עלילותיהם. לא פעם היה עליו
להשמיד את הרשימות בעת חיפושי פתע,
שערך הסמל הירדני אבו־עיקב, ולהתחיל
הכל מחדש. אולם בסופו של דבר עלה
בידו להבריח את הרשימות, להביאן לארץ.
למרות חודשי הסבל הרבים מתאר כחל
את יחסי השבויים ושוביהם באובייקטיביות
למופת. אפילו אבדעיקב הנורא התגלה כטיפוס
אנושי, ערב העברתו ממחנה השבויים
לתפקיד אחר. אמר הוא לשבויים, בקבלו
מהם קופסת פח מצויירת :״יום אחר
אבוא עם זה לתל־אביב. אבוא למוגרבי ואשא
נ או ם אחר פרץ בבכי מר.
גם השקפתו של כחל על יחסי ישראל-
ערב לא סולפה על־ידי סבלות השבי. את
בטויה הקולע ביותר אפשר למצוא בדבריו
של משה יצחק ,80 ,משבויי העיר העתיקה.
אמר משה יצחק לקצין עיראקי, ששאל.
אותו אם יש סיכויים לכך שהיהודים והערבים
יחיו בשלום :״אספר לך מעשיה
קצרה. פעם באו שני דחדישים עוזרים לאכול
במסעדה, ולא היה להם כסף לשלם
בעד הארוחה. ראה אחד האורחים את ה־עוורים
וזרק להם מטבע זהב. התחילו השניים
לחפש אחרי המטבע. עוד הם מחפשים,
בא האורח ולקח את המטבע בחזרה
— בייון ששני העוורים התקוטטו ביניהם.״

איש לא תרם תרומה כה נכבדה להרמת
קרנו המוסרית של הכדורגל הישראלי כמו
הד״ר יוסף מיכאל לאם. שופט בית־הדין
המחוזי, הנחשב משום מה לייקה טיפוסי,
אף שהוא למעשר, יליד־גליציה, הוא עורך
בסאון עולי מרכז־אירופה וגם נשיא ההת־אחזית
הישראלית לכדורגל, כיהן כיושב־ראש
ועדת־החקירה המיוחדת לחקר שערוריות
ליגה א׳.
אם מצאה ועדת חקירה זו את רוב
ההאשמות שהוטחו נגד הקבוצות כנכונות,
גינתה אותן בחריפות והענישה את האחראים
לשחיתות, למרות הלחץ שהופעל עליה
מכיחינים שונים, היה זה בעיקר הודות
לאישיותו, ליושרו ולאי־משוא־הפנים של
הד״ר לאם.
ווקא משום־כך, נראית החלטה אחרת של
הד״ר לאם, במסגרת תפקידו כנשיא ההתאחדות,
שנתקבלה השבוע, תמוהה ומוזרה.
הד״ר לאם היה צריך להחליט ולקבוע
הלכות בפרשת אגודת בני־יהודה (העולם
הזה .)1031
ציד הקטנים. כדורגלני בני־י׳תווה
סירבו לשנות את שם אנודתם לתפועל
בני־יהודה, אחרי שמרכז הפועל הפר את
ההבטחות שנתן להם. אולם בינתיים כבר
הכריזה ההתאחדות לכדורגל על שינוי
השם, ומרכז הפועל התנגד לחרמתם של
אנשי בני־יהודה, שהתפלגו לשני פלגים
שונים.
השבוע הוציא הו״ר לאם את מסקנותיו.
כפרט, אולם
אמנם סירב לדון במקרה זה
קבע נוהל כללי למקרים מעין אלה, שיהפוך
לחוק ההתאחדות. לפי מסקנותיו, רשאית
ברוב רגיל
כל קבוצה לשנות את שמה
בהצבעה של חבריה. הצבעה זו טעונה
אישור של האסיפה הכללית של האגודה,
ברוב של שני שלישים. כדורגלנים אשר
לא יסכימו לשינוי השם, פסק לאם, יהיו
חופשיים להיכנס לאגודה אחרת, ללא הסגר.
מאחורי החלטות אלה, הנראות דמוקרטיות
מאוד, מסתתרת סכנה לקיומן של
אגודות הספורט הבלתי־תלויות, וכן האגודות
התלויות החלשות. עד כה היה
נהוג בי כל קבוצה המשנה את שמה׳ תיחשב
לקבוצה חדשה, תתחיל את דרכה
מהאחרונה בליגות. סייג זה היד. מכשול
בדרך השתלטותן של האגודות הגדולות
על הקטנות.
לפי מסקנותיו של הד״ר לאם, הוסר
מכשול זה, נפרצה מחדש הפירצה הקוראת
למפלגנב — מרכזי האגודות המפלגתיות,
המבקשים להשתלט בכל האמצעים על האגודות
הקטנות ולבלעם.
באם לא תיסתם פירצה זו, הרי פירושן
של הלכות חדשות אלה — תחילת הקץ
לספורט הטהור והבלתי־תלוי בישראל.

במסלול
תג מול ד מ קו ^ ח
קבוצת הכדורגל של הפועל תל־אביב,
ביקשה לקחת עמד. למסעה לאירופה, בשבוע
הבא, שניים משחקני מכבי תל־אביב —
אברהם בנדורי ויהושע גלזר. לאברהם
בנדורי׳ הנמצא לאחרונה בכושר גבוה, שאינו
נופל מבשרם של שני השוערים של
הנבחרת הלאומית חודורוב וז סוקר, תוקן
בכך ע1זל גדול שנעשה לו בשנה האחרונה,
כשלא הורכב בשום נבחרת ולא נסע מחוץ
לגבולות הארץ. שייע גלזר, לא ייצא כנראה
למסע, מסיבות משפחתיות, מאחר שאשתו
נמצאת בחודשים האחרונים להריונה
אליעזר שפיגל, מאמנה החדש של
קבוצת הפועל פתח־תקוה, העומדת גם היא
לצאת למסע־מישחקים ממושך לאירופה ולמזרח
הרחוק, לא יסע עם קבוצתו. שסיגל
יוצא לאנגליד״ לקורס השתלמות למאמני-
כדורגל, שיימשך שלושה חדשים
אזרחים ישראליים אשר ירצו לראות
את נבחרת ישראל במישחקיה, במסגרת
מישחקי־הגמר של הגביע־ד,עולמי בכדורגל
בשטוקהולם, שבריר״ יכולים כבר עכשיו
להזמין כרטיסים למישחקים, שייערכו ביוני
. 1958 מהיר כרטים־עמידה לשבעה
מישחקים הוא 35ל״י, ומחירי כרטיסי
הישיבה הם מ־ 55ל״י עד 115ל״י
מישחקי המכחן של קבוצות ליגה א׳
לעליה לליגה הלאומית יחלו בסוף חודש
זה, יימשכו שבעה שבועות רצופים. מכבי
רחובות והפועלן כפר־סבא עדיין עומרים
במריים, מסרבים להשתתף במישחקים אלה.

העולם חזח 1034

אנשים

כה אמרה פולוז

לחיים, שותים •

ח״ב מפא״י משה שרת, אשר החליט
כתוצאה ממריבותיו עם ראש־ד,ממשלה דוד
כן־גוריון לפרוש מכל המוסדות המרכזיים
בממשלה ובמפא״י, יתיישב עתה, לדברי
מקורביו, לכתוב שני ספרים: האחד על
קורות אביו ועלייתו לישראל, והשני על
תולדות המאבק המדיני בטרם קום המדינה
קואופרטיב מיוחד במינו הקים ח״כ
מפא״י עקיכא גוכרין, אשר קבע כלל
לעצמו לעשן אך ורק סיגריות מתוצרתה
וץ: הוא אירגן את הח״כים הנוהגים
להרבות בנסיעות לחוץ־לארץ באגודה, שכל
אחד מחבריה דואג לאחרים. בנסוע ח״כ בזה
לחוץ־לארץ, הוא מביא אתו חבילות הגונות
של סיגריות משובחות, המתחלקות במנות
קצובות בין שאר חברי האגודה על״ידי
המחסנאי הראשי, הוא גוברין עצמו
פליכס לוי מיפו נשפט השבוע בבית־משפט
השלום בתל־אביב להיות כפוף להסתכלות
פסיכיאטורית במשך שבועיים. האשמה: הוא
הטריד בלשכותיהם את שר־המשטרה ככור
שלום שטרית. ואת שר־המסחר־והתעשייה
פנחס ספיר בשעת הבחירות להנהלת
מפלגת הציונים הכלליים, שנערכו לא
מכבר, ניסה ראש עיריית רמת־גן אכרהס
קריניצי לפשר בין שתי הסיעות הנאבקות
על השלטון במפלגה. לאחר שפנה אליו
יוסף ספיר בטון לא־אדיב־ביותר, הרים
עליו קריניצי את קולו ונזף בו לעיני כל
הנוכחים :״אל תתחצף! עלי עוד אינך
שולט כאשר סיימו חברי וזעדת־חוק־ומשפט
של הכנסת את טיפולם (הממושך
והמייגע) בחוק בתי־המשפט, תבעו
הח״כים במפגיע מיושב־ראש הוועדה, ח״כ
אחדות העבודה נחום ניר, כי יכבד אותם
בלגימה לכבוד המאורע. ניר סירב, הזכיר
לחברי הוועדה כי כבר שתו פעם, כאשר
סיימו את עיבוד החוק בפעם הראשונה.,
בטרם הוחזר לוועדה. כשטענו הח״כים כי
מגיעה להם שתייה שנייה, הכריז ניר בתוקף
:״רק אם תחזירו את הקוניאק שקיבלתם

האיש שהטיל את חוקי-הפפיה הדתיים על ישראל, כתוצאה מקנוניה
קואליציונית, לא התחתן כעצמו מעולם בטכס דתי, ולפי חוקי
המדינה, שהוא עצמו יצרם, נשואיו אינם חוקיים כישראל -פרט
מדהים זה נתגלה השכוע, כאשר הליידי השניה של ישראל, פולה
כן־גוריון, פירסמה כעלון-הפירסומת הפרטי של משפחת כד־גוריון
פרטים השופכים אור מעניין על אופיו וחייו של הזוג בן־גוריון.
• ער ימיה הראשונים עם כיג׳י ז ״בעת נשואי
הייתי כבת 25 ובן־גוריון בן .31 הפרש גילים זה היה אידיאלי,
לאור העובדה שהן בן־גוריון והן אני היינו בעלי רמה תרבותית
גבוהה, ואופי שיחותינו חרג מהמסגרת הצרה של דברים נדושים,
כפי שמקובל אצל זוגות צעירים.״

• על נשואיה לביג׳י :״פרשת נשואינו היתה כרובד.
בסודיות רבה. נישאנו נשואי־בזק בטקס אזרחי, כשהנוכחים
באותו טקס היו העדים בלבד. במקום לא נוכח רב.״

• על ימי התכגרותה כארצות־הכדית :

הייתי ציונית ואפשר לומר, אולי, שהייתי אנרכיסטית.
מאויי הצטמצמו בהתקדמות ובקאריירה האישית שלי.״

• על יחסה לדת :״מטבעי אינני דתית כלל. מעולם
לא הקפדתי על כשרות, או על השמירה המסורתית של השבת.״

• על יהדותם של עמוס ומרי בן־גוריון :״כמובן
שעמוס נימול בהתאם לכל כללי הדת היהודית ו)אשתו
של עמוס, מרי, התגיירה כדת וכדין בלונדון, בטרם נישאה
לעמוס :.מרי מחנכת אף את ילדיה ברוח היהדות, ונוהגת
בשטחי חיים רבים לפי המסורת. מדי יום ששי היא מדליקה
נרות — לכבוד שבת.״

• על שייקה ירקוני :״עמוס מטבעו הוא בחור נפלא...
בנעוריו הוא גרם לי עגמת נפש, וזאת בשל החברים שהוא
התחבר עמם, ושהסיתו אותו לא ללמוד. אחד מאותם חברים
היה שייקר, ירקוני. אבל לאחר שהכרתי את שייקה מקרוב,
הרשיתי לעמוס להתרועע עמו.״

• על תפריט כיג׳י 5״מהתפריט היומיומי של ראשהממשלה
ושלי נעדר הלחם בכלל. אנחנו נוהגים לאכול בזזו!
מורכב בעיקר ירקות. ופירות. ראש־יהממשלה עצמו אף מרבה
לאכול אשכוליות ונקניק.״

זהירות, מקליטים!
במהלך חקירתו של הממונה על ד,ש. ב.
במשפט יעקב חרותי שאל לפתע נשיא
בית־המשפט המחוזי ד״ר נתן כר-זכאי
את הסניגור יצחק אדרת :״אתה עצמך
היית חבר־מחתרת?״ כשהשיב אדרת . ,לשעבר
בחיוב — הזהירו
קצין־חקירות באצ״ל,
בר־זכאי :״אל תאמר זאת בקול רם. יכול
להיות שמקליטים אותך עכשיו אגב,
התובעת במשפט חרותי, מרים כן־פורת,
נראתה לא מזמן כשהיא רוקדת סאמבה
במרץ רב במועדון התיאטרון התל־אביבי,
בשעה שתיים לפנות בוקר כאשר
נשאל ד״ר ישראל (״אלדד״) שיים
למה קרא לעיתונו בשם סולם, הסביר שייב
בחיוך :״מאז קפצתי מקומה שלישית כדי
להימלט מהמשטרה הבריטית ורוצצתי את
עמוד־השדרה שלי, אני רוצה שתמיד יהיה
על־ידי סולם השופט האמריקאי
המפורסם סמואל לייכוכיץ לא שש
לקבל השבוע את פניו של עורך אחד
מבטאוני מפא״י שבא לראיינו. כשניסה העורך
להסביר לו כי עיתונו מנהל מלחמה
חשובה מאד בתוך המדינה, צעק לייבוביץ
בזעם תוסס :״אז מה אתה רוצה ממני?
המלחמות. הפנימיות שלכם לא מעניינות
אותי! תנו לי מנוחה!״ העורך נאלץ לחבר

• על סדר היום ש ל כיג׳י :״בן־גוריון מתעורר
ב־ ,7.00 אוכל ויוצא למשרד. ארוחת צהריים אנחנו אוכלים
ב־ 13.30׳ ושעות אחר־ר,צהרים הן קודש למנוחה. את ארוחת-
הערב אנו אוכלים בשעה מוקדמת. אבל אין אנו מקדימים
לישון.״

• על האויכ מס־ 1של כיג׳י :״הטלפון הוא האויב
מס׳! 1שלנו׳ ואני ביקשתי את ב רגו ריון לא לענות לצלצולים.
אני עושה זאת בעצמי.״

את הכתבה בעיקר מתוך דמיונו
סגן משנה יורם אלמוגי 20 בנו של
מזכיר מועצת פועלי חיפה יוסן? אלמוגי,
נפצע לא מכבר קשה בשעת מילוי תפקידו,
והיה צורך לקטוע את רגלו. בשכבו בבית־החולים
הביע יורם אלמוגי את רצונו
לסיים את שירותו -הסדיר בצבא בתפקיד
קרבי אלוף חיים לסקוב נראה לא
מזמן כשהוא רץ ברחובות העיר, בראש
קבוצה גדולה של קצינים בכירים. היתד,
זאת יוזמתו האישית של האלוף להעלות
את כושרם הגופני של קציניו, על־ידי גיוסם

9סו>ן< 1 1 0 )1( 11
• ראש הממשלה דוד בן־גוריון,

בראיון ששודר
בראדיו שוזייץ, בתשובה לשאלות בדבר משא־ומחן בין׳ ישראל
למדינות ערב (שבי. ג׳י. הכחיש את קיומו) :״מעולם לא
היה השלום עם הערבים קרוב יותר.״
• ח״כ חרות שמשון יוניצ׳מן, אחרי שסגן שרר,דתות
זרח. וזרהפטיג גילה כי מפ״ם רוצה ייצוג במועצות
הדתיות :״אחרי השתלבות בדוקטרינה של אייזנהואר, הם
רוצים להשתלב גם בדוקטרינה של הקדוש ברוך הוא.״
• ח״כ עלופ״שם :״היד השחורה
מסוכנת אילמלא הראש הלבן של ביג׳י.״

היתד, כה

• שר החינוף זלמן ארן, בהסבירו מדוע החליטה
הממשלה על הסרת סמל־המדינה ממכוניות השרים :״מן הטעם
..הפשוט של — לא תיסע סמל המדינה לש1זא.״

• ח״כ המפלגה הדתית־לאומית מרדכי נורוק,
בתשובה להצעת סיגריה :״תודה, אינני מעשן. אפילו לא בשבת.״

העולם הזח 1034

• על מנהגי השינה של הגכרת השנייה כמ
דינה
:״אל תצחקו, אבל בקייץ אני נוהגת לישון כשהמאוורר
פועל ליד מיטתי.״

על שדה״כוקר :״ואכן, החיים בשדה־בוקר לא היו
קלים. ראש־הממשלה עבד קשה כרועה צאן וקיבל אורחים
נכבדים. אני שימשתי בשדה־בוקר כ״פקק״ במטבח וכאחות

• על נימוסים :״אני גלויה מטבעי ואיני חוששת לומר
לכל אדם, מבלי להתחשב במעמדו ובתפקידו, מד, שאני חושבת
עליו. כן, למשל, לא התביישתי להוכיח על פניו את חבר-
הכנסת בגין, בנוכחות חברי־כנסת רבים, שלא ברכני לשלום,
שעה שנפגשנו. מה יש? ריב פוליטי אינו מפריע לאדם להיות
מנומס.״

• על דאג האמרשילד :״כמובן שלא התביישתי להביע
את זע תי בפני מזכיר האו״ם שהעובדה שהנו רוזק משפיעה
רבות על השקפותיו הפוליטיות.״

• על התערבותה כעניינים רשמיים :״אין אני נוהגת
להתערב בענייני עבודתו של בעלי. מסיבה זו אין אני אף
משתתפת בישיבות הסגורות של מרכז מפא״י. למרות שאני
יכולה לעשות זאת.״

• על בריאות כיג׳י :״אם אני חולה אין זה נורא עדיין,
אבל אם בן־גוריון חולה — הרי שזו בעיית עולמית.״

• על טעמה כספרות וכשירה :״מטבעי אני אוהבת
לקרוא. אני מרבה לקרוא את הסופרים הרוסיים דוסטוייבסקי,
טולסטוי, פושקין וגוגול. אני אוהבת אף שירד — ,ביחוד את
זו של ביימן, שלי ואדגאר אלן פו.״

• על ״העולם הזה״ :״אני מרבה לקרוא את העיתונות
הי שרא לי ת ...ו״העזלם הזה עיזבו אותם לנפשם. ממילא
במוקדם או במאוחר העתון הזה יגווע בעצמו״.

• על יורש העצר :״אני חושבת שמושיק בן ה־ ,9בנה
של גאולה, יהיה פעם ראש־ממשלה. הוא כל כך פיקח. פעם,
למשל, סנה אל אביו, מר בן־אליעזר, המשמש עתה כמנהל
מחלקה במשרד ד,בטחון, בשאלה; תגיד לי, אבא, אתה כל כן
יפה וגבוה, אז מדוע אתה רק קצין וסבא, הזקן והנמוך הוא
ראש־ממשלה?!״

לריצת־בוקר, בלי טענות ומענות.

שקט, מסריטים !
וזיכוח חריף נטוש בין שחקני תיאטרון
הבימה בקשר להמשך עבודתו של איש־יחסי־הציבור
אריה גלבלום. כמד, מן השחקנים
המתיקים טוענים כי שיטות הפירסומת
שלו בשנה שעברה היו זולות מכפי שיאה
לתיאטרון השואף למעמד ממלכתי. סיבה
בולטת פחות: טענתם של כמה שחקנים
כי הם לא זכו במנת־הפירסומת האישית

• מנהל משרד הכטחון שמעון פרם, בברכו את י
שגריר צרפת פייר ז׳ילבר בעצרת ידידות ישראל־צרפת ברעננה| :
״לשגריר צרפת קוראים אצלנו מיסטר ז׳ילבר, והילדים !
שואלים מתי יקראו לו כבר סופר־מיסטר ז׳ילבר.״
• שגריר צרפת פייר ז׳ילבר ;,באותה עצרת:
״במיוחד אני שמח לראות את הנשים היפות של רעננה. זהו
הצרפתי שבי,״

• המלחין יצחק אדל, אחרי שנתבקש על־ידי אגודת
הקומפוזיטורים והמחברים להודיע מר, שמו של מחבר המלים
ליצירתו האחרונה, הכוללת פסוקים מספר תהליס :״הנני
להודיעכם׳שאת הטקסט ליצירתי האחרונה חיבר דוד המלך.״

• מנהל משרד הסעד משה בר־סלע, בראותו כי
מספר מבקשי הסעד בעיירות הנגב עזתה ואפקים הולך וגדל:
״מה זה, אף אחד אצלכם אינו מקבל ירושה ולא זכה
בהגרלת מפעליהפיס?״
• הרב אהרון קצנלכויגן, ממנהיגי נטורי קרתא, ב־סרבו
לתת ראיון לעיתונאי :״אינני מדבר עם עתונאים, כי
בסוף אמצא את עצמי עוטף זנב דג מלוח.״

שהיו ראויים לה, יחסית לשחקנים אחרים.
כך, למשל, התרעמה חנה רוכינא מאד
על שבחוברת בשפה הצרפתית, שהוצאה
לאור לפני צאת הבימה לפאריס, נדפסו
רק שמונה תמונות שלה, לעומת 13 תמונות
של השחקנית מרים זוהר, הנראית
בחוברת גם בתפקיד לאה בהדיבוק
שחקן הבימה הישיש יהושע ברטונוס,
שפגש בפאריס שניים משחקני התיאטרון
הצעירים אשר יצאו להשתלמות, יוסף
גנאי ואלברט חזקיהו, קידם את פניהם
במלים אופייניות :״לאכול יש? לישון
יש? נו, אם ככה — ברוך השם
השחקנית חיה הררית יצאה השבוע בדרכה
מפאריס לבודאפשט, כדי להשתתף
בסרט הונגארי, שיתאר את חייה ומותה
של הצנחנית הארץ־ישראלית חגה סנש
המנוחה סרט אחר, שיתאר את חייו
של מיכאל מרכוס, הקצין האמריקאי
שהיה אחו המפקידם הראשונים של צה״ל
שנהרג בשגגה במלחמת־העצמאות, ייוצר
בקרוב על־ידי חברת סרטים אמריקאית
כן עומד העיתונאי אלכסנדר רמתי לייצר
סרט סינמסקופי צבעוני על מבצע
סיני, שיצולם בישראל בהשתתפות שחקנים
מקומיים ייתכן כי בסתיו יופיע
בישראל כוכב הקולנוע הצרפתי היהודי
אדי קונסטנטין — על־כך נמסר השבוע,
כאשר נולד לאדי בגו בכורו. בן זה נקרא,
אגב, לורנם, על־שם ידידו של השחקן,
הכוכב הבריטי לורנס אוליכייה
מתנה מיוחדת במינה קיבלה השבוע הנסיכה
קארולינה, בתם של הכוכבת גרייס
קלי, ושליט מונאקו, הנסיך רנייח השלישי,
מסבא שלה. המתנה: איגרות מיל*
ווה־הסיתוח הישראלי, ב סו 100 אלף דולאר.

הווי
קולנוע סרטים
מלחמהב מוו ת
נדון למוות כו־ח (צפון, תל־אביב;
צרפת) הוא סרט שההגדרה פרט ממצה
רק אפס קצה ממהותו. כי יצירתו של
הבמאי הצרפתי הגאוני רוברט ברסון היא
יצירת אמנות כה מושלמת וכה נדירה,
שכמעט בלתי־ניחן להשחיתה לאיזה שהוא
סרט קולנוע אחר.
זהו סרט שעלילתו איננה עיקר, וגם
לא המשחק המצויין שבו, אלא אופן יצירתו.
הדרן בה הצליח רוברט ברסון להביע
את עצמו באמצעות סרט־קולנוע, בניצול
הרמוני של קול, אור־וצל ומישחק־המצלמה,
היא הוכחה ברורה — אם היתד, דרושה
כזאת — כי הקולנוע אינו נופל באפשרויות
ההבעה האמנותית מיצירות המוסיקה, הספרות
והציור.
העלילה מתרכזת על מאמצי הבריחה של
סגן־משנה פונטיין, איש השרות החשאי
הצרפתי, מכלא הגסטפו, באמצע מלחמת־העולם
השניה. היא מתחילה בנסיון הבריחה
שנכשל מהמכונית המובילה לביתר,סוהר,
בעקבותיו מושלך פונטיין לצינוק.
מכאן והלאה, מצטמצם כל עולמו של
פונטיין בתוך תאו. מדי יום הוא מחכה
להוצאתו להורג, אולם בעזרת כפית־ברזל,
מוחו, והרצון הנפשי העז שלו להימלט,
הוא חותר לקראת החופש. הכנותיו לבריחה
נעשות בשקדנות דימיונית, כשכלי
העבודה היחידים שלו הם ידיו. משאר
האסירים, עמם הוא בא במגע לרגעים
ספורים ביום, הוא מקבל עידוד ותיקווה.
ברגע בו עומד פונטיין לבצע את
בריחתו, מוכנס אדם נוסף לתאו, שפונטיין
חושד בו כי הנהו מלשין, אולם מאחר
שבלעדיו אין הוא יכול להצליח, הוא מ־שתפו
בבריחה מותחת ומרתקת ביותר.
הסרט מסתיים ברגע ב ו
4סרטים 14*3שנה. סיפור־המעשד,
הוא שיחזור של בריחה אמיתית. כל
שחקני הסרט הם שחקנים חובבים, שנלקחו
מאוניברסיטות, בתי־מלאכה ובתי־חרושת.
גיבורו של הסרט, פרנסואה לט־ררה,
הוא תלמיד לפילוסופיה. אולם לא
אלה הם העיקר בסרט. ברסון ( )40 החל
את דרכו כצייר, ישב כשנתיים במחנה־שבויים,
בתקופת מלחמת־העולם השניה.
כששוחרר, החל בייצור סרטים בהשפעתו
של רנה קלייר. במשך 14 השנים שחלפו
מאז יצר ברסון רק ארבעה סרטים, שהמפורסם
בהם היה יומנו של כומר כפרי.
בנדון למוות ברח הגיע ברסון לשיא
יכולת הבעתו הקולנועית. זהו שיר מזמור
לרוח האנושית, רצון האדם ושאיפתו הנצחית
ללחום ולנצח את המוות. גבוהי של
ברסון, הנראה ברוב זמן הסרט בתוך תאו,
אינו נלחם בגרמנים או ברעיון הפאשיזם.
מלחמתו היא מלחמת־החיים, וברסון הצליח
לגולל אותה בפשטות, במתח רב,
באמצעים אמנותיים ההופכים את סרטו
ליצירת־מופת. את הרוח הזו, רומז ברסון,
אי־אפשר לדון למודת.
את המחמאה הגדולה ביותר קיבל ברסון
השבוע, עם הצגת הבכורה של סרטו בתל־אביב.
אמר אחד הצופים :״הרגשתי כאילו
אני עצמי יצאתי מבית־הסוהר.״

למי צלצ לו הפנומן!׳

1נק דיסקחט כישראל בענן

על נשים ופעמונים (תמר, תל־אביב;
איטליה) היא אגדה היתולית לזוגות נשואים.
מוסר־ההשכל שלה: הדרך היחידה
למניעת בגידת־האשה היא בגידת־הבעל.
השליטים האמיתיים בכפר־דייגים קטן
על אי דמיוני, הם הפעמונים המותקנים
בראש כל בית. תושבי האי, המאמינים
כי בכל פעם שאחד מבני הזוג יבגוד
בשני, יתחיל הפעמון לצלצל, ,משלמים
לקוסם הכפר, שיחדש את קסם הפעמונים.
באחת השנים מחליטים תושבי הפעמו־נרכיה
להפסיק את תשלום המס לקוסם,
המאיים בתגובה להפסיק את קסם הפע מונים.
אחת מיפהפיות הכפר, סופהפיה
לורן, מתנדבת להקריב את עצמה למען
הציבור, לבגוד בבעלה לעיני כל, כדי
להוכיח את רמאות הקוסם. בצעדים הראשונים
של הבגידה מתנפץ הפעמון שעל
גג ביתה מקלע־תותח של אניה מתקרבת.
סגידה סיטונית. גברי האי שאמונתם
בכוח הפעמונים חודשה, אינם עוצרים
בעד מלחי האניה הזרה להתעלס עם נשותיהם,
בהאמינם כי כל עוד אין הפעמונים
מצלצלים, נשארות נשותיהם נאמנות. גם
כשההתעלסות הופכת לבגידה סיטונית של

תורת היחסיות

רענן,

נשות הכפר מתחת כל שיח ועץ
אין הבעלים נחרדים משלוותם.
השערוריה האמיתית מתחילה רק ברגע
בו נשי מלחי־האניה יורדות לחוף, מחליטות
לנקום בבעליהן, לאנוס את גברי
הכפר. צעד זה מחזיר את יפהפיות הכפר
לבעליהן ואת המלחים לאניתם.
מהתלה פיקנטית ומוסיקאלית זו, למרות
שאין לה הכובד והברק של פעמון־כנסיה,
יש בה מן הצליל המשעשע והקליל של

ך* טקומה, ארצות־הברית, הכתיר העתון
1ניוס טריביון את הידיעה על הבחירות
במצרים בכותרת :״ 16 הרוגים לאחר בחירות
שקטות.״

גלוי אריות

ך* רחו3ות, עוררה צהלת צעירים וצי
עירות באחת הדירות את רוגז בעל־הבית
שפשט את בגדיו, פרץ ערום כביום
היוולדו לדירת דיירו, הבריח בשאגות מחרידות
את כל הנוכחים, נעצר על־ידי המשטרה
באשמת מעשה מגונה במקום פומבי.

כיצת טרוס־קולומסוס
ף* פרוסאנם, צרפת, גילו ארכיאולוגים,
בשעת חפירות, ביצים לבנות בצורה
אליפסית, שקוטר כל אחת מהן למעלה
מ־ 16 סנטימטר׳ נמנעו ברגע האחרון מלהכין
ביצים אלה לארוחת־הערב, לאחר שהתברר
כי אלה ביצי החיה הקדמונית דינוז אור,
שהוטלו, כמשוער, לפני מאה מיליון

מי מכיר? מי יורע?

כוכבת נוכאק ס״ג׳ין איגלס״
מן הנמר אל זזתול־יהבית

פעמוני העדר. סופיה לורן, הממלאת בו
תפקיד ראשי, אינה משאירה מקום לספק
כי בכל מקום בו תמצא, יש מיד להתקין
פעמוסר על גג־הבית.

יומן החד שו ת
אלווים בן וסיינה עו״נדלר
חייו שד ג׳ימס דין, יהיה שמו של
סרט חדש שמפיקה חברת ורנר. בסרט
ישולבו קטעים שקוצצו מחוך סרטיו של
ג׳ימם דין, וכן יופיעו בו כל בני משפחתו
מרלין מונרו הפילה בתום
החודש הראשון להריונה ישראל
נמצאת במקום העשירי ברשימה של 45
מדינות המייבאות סרטים איטלקיים. בממוצע
רוכשת ישראל 54 סרטים איטלקיים
בשנה תפקידה הראשי הראשון
של קים נובק יהיה בסרט ג׳ין איגלס,
אודות חייה של כוכבת־הבד האגדתית בשנות
העשרים, כאשר כוכבות עוד חיו חיי-
הפקר והצטלמו ערומות פחות או יותר
(ובעיקר יותר) על עורות־נמרים, תחת
להצטלם כעקרות־בית נחמדות עם חתול
וחצי תריסר ילדים. איגלם התמכרה לסמים
ומתה בגיל .33 למרות זאת יהיה שכרה
של קים עבור הסרט 13 אלף דולר בלבד,
אחת ממשכורות הכוכבים הנמוכות ביותר
בהוליבוד. ג׳ף צ׳נדלר, המשחק לצידה של
קים בסרט זה, מקבל, לדברי שבועון אמריקאי
200 ,אלף דולאר אל ווים
פרסלי אינו אלא היהודי אלכסנדר סרס־לר,
בנה של שיינה שינדל פרסלר ילידת
טבריה שהיגרה לאמריקה. הודעה על־כך
התפרסמה עם הידיעה כי פרסלי עומד
לבוא לישראל, יחד עם אמו, להסרטת קטע
מסרטו הבא.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• התינוק ואנית־הקרכ (חן, תל־אביב)
מה קורה כשתינוק בן שנה ואדמירל
של מדינה הדוגלת בשוזיון, מבקרים על
סיפון אנית קרב בריטית. שפע מצבים
מגוחכים בקומדיה משעשעת, בה מתמזגים
רעמי־הצחוק של הקהל עם מטחי־התותחים
של אנית הוד־מלכותה.
• ענק (אדיסון, ירושלים) שלוש שעות
הקרנה מעלות את האפוס של טקסאם,
״מדינת הכוכב הבודד״ ,כפי שראתה אותו
הסופרת עדנה פרבר. ג׳ימם דין, רוק
הדסון ואליזבט טיילור.
• דוניה (אוריון, תל־אביב) דרכה של
בת שומר תחנה בערבות רוסיה אל חיי
העושר וההפקר, לפי סיפורו של פושקין.

ף* חולץ, הגישה העיריה ללשכה לס־
4טטיסטיקה דו״ח על מספר תושבי העיר,
ציינה כי מספרם מגיע ל־ 42 אלף, נענתה
על־ידי הלשכה כי לפי מחקר יסודי מגיע
מספר תושבי העיר ל־ 32 אלף בלבד, נתבעה
לברר מהיכן צצו עשרת אלפים תושבים.

הקידה יסורית
^ ניו־פילדלפיה, ארצות־הברית, התיגע
1מפקח המשטרה במשך שעות בפתרון
תעלומת שוד בתחנת־הבנזין המקומית, השמיט
מידו פיסת ניר, התכופף להרימה, גילה
מתחת לשולחן תחנת־ר,בנזין את השודד.

עין תחת עין
ך • ת ל ־ אכיס, נעצר מנהל־צרכניה בן
,35 שעה שניסה לחתוך את שימלתה
של אשד, שערכה קניות בשוק לוינסקי, הסעם
אשתי, ומרוב
ביר לחוקריו :״רבתי
רוגזה יצאתי לחתוך שמלות נשים,״ התגלה
כחדק.

הכל או לא פלוס
ך * ירושלים, פירסמה אגודה דתית כרוז
4הקורא לבנות־ישראל :״הסירו מעליכן
את בגדי ההפקרות!״

רצונו של ארס בסורו
איטליה׳ פרץ הנריקו נאריני
* 1מילנו,
^ לתוך ־ חנות לחמרי־בנין, הופתע על־ידי
בעל־החנות, שאיים עליו באקדח והכריחו
לאכול כפית גבס, כפית מלט, וכפית מכל
אחד מ־ 14 מיני הצבע שהיו בחנות, הגיש
על כך תביעה משפטית.

מצע אשה -מצע טוס
ואשינגטץ, ,ארצות־הברית, זכה מאק

4דיליאן בתביעת גט מאשתו׳ לאחר שהוכיח
בביח־המשפט כי אשתו לא הירשתה
לו מאז ליל־הכלולות לישון במיטתה, היתד,
נוהגת לישון בחברת שלושה חתולים, כלב
אחד ותריסר אפרוחים של תרנגולות־הודו.

לעזאזאל החיים -
ה עי קרחס רי או ת
ך * חיפה, נעצר צעיר בן 17 שנהג בלילה,
<4ללא רשיון, מכונית גנובה ללא אורות,
התנגש באי־תנועה, קילל את השוטר שעצרו,
הסביר כי הוא ממהר מאוד להסיע את אמו
החולה לבית־חולים.

מסד הכסף
ך * ת ל ־ אכיס, התלונן גבר במשטרה כי
בעת הצגת הסרט, יפהפית. מסוכנת בקולנוע
המרכז, נטפלה אליו צעירה מעדות
המזרח, נתנה לו לתנות עמה אהבים בזמן
ההצגה״ נעלמה לאחר הסרט׳ יחד עם
ארנקו בו היו 70ל״י.
העולם תזה 1034

63253

טעות לעולם צודקת
קיר הוכש
אחרונות)

סו פ ר ומספריו

— ״רעה. י אולי ר.אי\ז
.בגד־היה ההרש שלי י*

על־ידי

מרדכי דן, תל־אביב
נזי מכיש את הקיר שבאיש?

בעריכת לילי גלילי

איפה וזוזר!ן השה טל

נחש.

(ידיעות

האווירה בבית־המשפט מתחממת במקצת
כאש( .הארץ)
ד. גוטליב, ירושלים
במשפט שורת־מכבי־אש־מתנדבים.

הסופר שמואל יוסף עגנון נסע פעם ברכבת. כרגיל, לא נשאר היהודי שישב
ממולו שקט זמן רב, והחל לגלגל שיחה עם הסופר היושב ממולו. לאחר שבירר
באריכות מאין הוא בא ולאן הוא נוסע, שאל היהודי את עמון:
״ובמה עוסק אדוני?״
״אני סופר,״ השיב עגנון.
״איזה מין סופר?״ הוסיף היהודי לשאול ,״סופר כסף? סופר עצים ביער?
מה אתה סופר?״
״אני סופר הכותב סיפורי־מעשיות,״ הסביר עמון.
״סיפורי־מעשיות?״ שאל היהודי ,״הרי סיפורי־מעשיות מדפיסים ולא כותבים.״
״זה הדבר,״ הסביר עמון ,״אני הוא שכותב את אותם הסיפורים שמדפיסים.״
״משונה מאד,״ סיים היהודי את השיחה ,״סיפורים שאפשר להדפיסם, איזה צורך
יש לכתוב אותם?״

יוחרמו
(הארץ)

עונשים לעברייני

תנועה.

אליק מג, חיפה
קל וחרם.
אגא חאן צבר הון תופעות( .דבר
השבוע)
אורי שיקה, חיפה
תופעה רגילה.

האהבה היא...

:...ם מן השמיים.
...מסתורין( .אפלטון)
...כל חייהן של הנשים ומקרה
חולף כחייהם של הנכרים.
(אמיל זולא)

(מאדאם דה־סטאהל)

...התשוקה להיות נאהב על־ידי
הנושא האהום( .ראבוטין)
..,שירת החושים( .בלזאק)
...חוק( .ישו הנוצרי)
...הזכות לגרום אחד לשני
צער ומכאוכים( .סאנט־בוו)
...הכיפוף הקדוש של החלק
האלוהי שכנו אל המרומים.
(ז׳ודז׳ סאנד)

...מחלה, שניתן לרפאה כשלוש
תרופות: תענית, סבלנות
ותלייה, כלומר: רעב,
זמן וחבל( .קראטס)
...עניין של אמון( .פ. אובידיוס
נסאו)

...קציר היופי.
...מקור רציני של חסכון בהנהלת
משק־הבית( .ל. הלחי)
...אוקיינוס של רגשות, מוקף
כולו כהוצאות כספיות.
(אלמוני)

(לורד דיוואר)

...איחודם של שני יצורים,
לתועלתו של אחד מהם.
(הנסיכה נטאליה)

...משחק שבו עלול תמיד אחד
הצדדים לרמות את השני.
(בלזאק)

...סערה שאינה יודעת חוק
ואינה מכירה בשום תנאים.
(ל ילי)

...כצרפת -קומדיה, כאנגליה
טרגדיה, באיטליה -אופרה, ובגרמניה -מילו
דראמה( .מרגרט בלסינגטון)

יראת הציבנר וישטגט !
בחודשים האחרונים יצאה מדינתנו הצעירה
ללסד לקח את אויבי ישראל ומי
הרסיה השוכנים בקירבנו. במיבצעים
נועזים פשטו שוסרינו האמיצים לתוך
גוב האריות ממש, כפרי הערבים בגליל,
והרסו, כיד הצדק הטובה עליהם, את
הבניינים שהוקמו על־ידי המחבלים ימ״ש
בלי רשיון חוקי. השתוללות הערבים
המוסתים, שהרימו יד על נושאי סמל
המדינה, דוכאה באיבה על־ידי שוטרינו
היקרים, שלא חסכו בסכות מאלותיהם
הברוכות.
תבורך היד הדואגת לבטחון המדינית.
יבורכו הקצינים המנצחים טל מלאכת
הקודש, מול גל של הסתה פאשיסטית־קומוניסטית!

שאינה יכולה להתקיים
ללא ליבוי מתמיד. ברגע בו
חדלות התקוות או החששות,
חדלה האהבה( .לה־רושפוקו)
...עניין מגוחך מאד, כאשר
הוא רציני( .פול מורים)
...גדולה יותר בפעם הראשונה
וטובה יותר בפעם השנייה.
(רושפידר)

...מחלת־דוח קשה( .אפלטון)
...נצחונו של הדמיון על השכל־הישר(
.הנרי ל. מנקן)
...כובשת הבל. הכה נכנע לה
גם אנו( .וירגיליוס)
...מקלקלת את השורה.

ה>1חת=שול״ס
ילדים ערביים נהרגו כתוצאה מאימונים צבאיים

ואנו השבנו לתומנו, כי לאחר כפר־קאפם ככר יש
במדינה די אנשים שהתאמנו כהריגת אזרחים ערכיים.

״בבוא היום, יוכל כל יהודי שירצה ב כן לעלות לישראל״
כרושצ׳וב

_ הכריז

ולפי שעה, הוא ימשיך לרדת לחייהם.

״הקרן הקיימת״ עודנה קיימת ,״קרן היסוד״ עומדת על יסודותיה ורק
״פיק ״ א ״ התפרקה

אכן, תופעה פיק ״ אנטית מאד כישראל.

״ריח מוזר״ ,שנדף מן הסוכר, גרם לעיכוב החלוקה החודשית

אילו היו מעכבים, הס ושלום, את בל מצרכי המזון
שמעיפקותיהם נדף רי ח מוזר, היינו מתים מזמן ברעב.

(מסכת סניהדרין)

...האשלייה כאילו יש הבדל
כין אשה אהת לשנייה.
(הנרי ל. מנקן)

...עיוורת -בך נוהגים לאמר.
אולם אני מכיר בחורים
רבים הרואים בבחירות־לי־בם
הרבה יותר ממה שאני
מסוגל לראות בהן.
(ג׳וש בילינגס)

...הרגש המשווה חכם וכסיל.
(אלמוני)

...לאו דווקא איכוד-ההכרה,
אך ישנם דברים משותפים
לשני המצבים הללו( .קאיליל)
...האנוכיות המשותפת לשני
אנשים( .בופלר)
...האושר שאנו מעניקים זה
לזו( .ז׳ורז׳ סאנד)
...התאווה העזה כיותר, שפן
פוגעת היא ככת-אחת כראש,
בלב ובכל הגוף.

שי\\2־ף רנטגן בשיטת־ 0־יגטט\2גפ

(וולטיר)

לבנו שש למקרא מעשים כאלה, כן
ירבו.
אולם השבוע קרה מעשה שלא ייעשה.
הפקחים המופקרים של שירית תל־אביב,
בלווי שומרים מוגי־לב, פשטו על ברת־קפה
בתל־אביב ועשו בו שמות, רק
מפני שבית־משפט הוציא צו־הריסה בלתי־צודק
בגלל חוסר־רשיון. הם ערכו במקום
פוגרום, פצעו, ושברו רהיטים.
השוטרים עמדו מנגד בשעת השתוללות
מופקרת זו, וביישו את המדים היקרים
של מדינת־ישראל.
אנו פונים אל הציבור ושואלים:
הכסדום ועמורה היינו?
הכן יתנהגו בעיר העברית כלפי אזרחים
עבריים, שישח אותם לערבים
מלוכלכים ומשנאי־המדינה?
האם לשם כך לחמנו ושפכנו את
מיטב דמנו?
ולשומרי ישראל ייאמר: חזרו בכם
ממעשיכם הנלוזים! חזרו לכפרים הערבים
ולמלאכתכס הברוכה, ואל תרימו
ידיכם נגד יהודים!
כזבים לילקוט
מפי הסוס
מכירים את שפרינצק מהכנסת עם
הסיגאר? כן? אז הסיפור הזה הוא
לא שלו, אלא של הנכד שלו, אדיב
שפרינצק. אחרי שהעבירו אותו ליחידת־תותחנים
לא־כל־כך־אי־אי־אי, הוא התיישב
ערב אחד ליד המדורה וסיפר בנוכחות
כל המפקדים את הסיפור הבא:
הלכתי להנאתי בתל־אביב. פתאום אני
רואה התקהלות עצומה ליד גן־החיות.
כמו שאני נדחף, אני רואה שם אדם
עומד עם סוס. האיש שאל את הסוס כל
מיני שאלות, והסוס הגיע בראשו לאות
״כן!״ האיש שאל, הסוס ענה, והקהל
שילם חצאי לירות מרוב התלהבות.
העיקר, ניגשתי לאיש ואמרתי :״מה
החוכמה שלכל שאלה הסוס עונה כן?

נראה שתשאל אותו שאלה ושהוא יענה
לא!״ האיש התבלבל לגמרי ולא ידע
מה לעשות, והקהל התחיל לדרוש את
הכסף בחזרה.
אז אמרתי לאיש :״תראה איך אני
שואל את הסוס רק שאלה אחת, ותיכף
הוא עונה לי: לא!״
הקהל הסתכל במתיחות עצומה. ניגשתי
לסוס, לחשתי לו שאלה באוזן, ותיכף
הוא הניע בראש לאות ״לא!״ בכל המרץ.
מחיאות־כפיים סוערות. הכסף נשפך מהקופסה
החוצה. הקהל השתולל מרוב
התלהבות, ורק האיש ניגש אלי ושאל
בהתרגשות :״אנא, תגיד לי מה השאלה
ששאלת את הסוס? אם אדע, א יכל תמיד
לשאול אותו, והופעותי תצלחנה הצלחה
עצומה!״
ואז עניתי בפשטות :״שאלתי את
הסוס רק אם הוא רוצה להיות ביחידת־תותחנים!״
יהושע
סוקול, רחובות

כדי להרגיז
להתכתב עם
הקנקנת. אני
ממתכת מעט

״מעצמך תביני שלא כתבתי את המכתב
אותך או משהו. גם אני, ככל היתר, מעוניין
נערה — אך לי יש עניין בעיקר במה שבתוך
עצמי קנקן ישראלי מובהק, אך יתכן שעשוי
נוקשה. בצבא שרתתי לפני 10 שנים.״
לא זו בלבד שהוא סטודנט, נערות, הוא גם ירושלמי.
אבל אני בטוחה שהוא בחור טוב, למרות זאת.

כבן ,26 גבה־קומה ורחב־כתפיים, גבה־הש־כלה,
חובב חברה, טיולים ובעיקר צילום.

היא לא תיארה לעצמה
( )1034/28 מלעיטה אותי בפזמון מעולם־
לא־תארתי־לעצמי־שאף־אני־אהיה־בין־הכותבים.
הבלתי צפוי קרה, והריהי לפניכם, בת , 18
עם צעיר כבן — 23״מוכשר וסימפאטי״.
מה הייתי טושה בדי צנחנים, שואלת אני אתכם?
״שמעי, רותי, זה היה ככה: הן יהיו שלוש. אחת עם
חולצה צהובה — ישבה בשקט, שניה עם חולצה ירוקה עם
פסים — דיברה לפעמים, ושלישית לבושה חולצה תכלת
משובצת — לא פסקה מהשמיע קול.
״אנחנו היינו שלושה חיילים עם כומתות אדומות.
״ה״ה יום ששי לפנות יערב, ואנו נסענו באוטובוס למגדל.
בסיבוב לסער הן עלו וכך התחיל העניין. את חושבת
שזה צדק שבזאת הוא יסתיים?
״בטח את רוצה לדעת עליהן פרטים נוספים. או ככה.
הן חברות הכשרה מתנועת־הצופים בתל־אביב. שתיים זזן
בלונדיות ואחת עם שיער שחור. הן נסעו להכשרתן, שהיתה
אותו זמן במפלסים, ולא ידעו בדיוק את הדרך.
״זה הכל. תעשי משהו למ׳עננו, הא — רותי?׳׳
אהוד ספקטור, עופר אורי, דני שפר, ד.צ , 2280 .צה״ל.

?א 87י תעודות

״אין אני מעריכה בני־אדם לפי התעודות שבידיהם,״ אומרת
1034/26 אך יחד עם זאת, אין היא מהססת לכתוב:
״אוהבת אני נערים עליזים ובעלי־מרץ, שמעניין להיות
* בחברתם. ואין זה מספיק — רצוייה השכלה תיכונית לפחות,
ואם גבוהה יותר — כגון סטודנט, או בוגר בית־ספר
י גבוה — מה טוב.״ הגיל המבוקש 27 20 ואם זה לא
״ היה ברור לכם, הריהי בוגרת תיכון, גבוהת קומה ו אך
לא ניכנס לפרטים. היא איננה אוהבת לחלוק לעצמה מחמאות,
אומרת היא.

גער זהב בחברה טובח
מסביר 1034/27 ביסס הוא את
ובחברה טובה, אך טרם עלה בידו
נערה כלבבו, הווה אומר צעירה עד
וחיננית. יותר אין הוא דורש. מסתפק

בשנים האחרונות,
עצמו במקצוע הגון
להתבסם בלבה של
גיל ,24 גבוהת־קומה
במועט, לכל הדעות.
על עצמו מעיד הוא כי הנו ״כעין נער זהב תל־אביבי״,

כשראית בומבה, שחקן הקאמרי, את הנעליים בחנותו
החדשה של קובה ברחוב דיזנגוף, אמר לבעל־החנות בגילוי־לב
:״משופעת מי שנועלת נעליים כאלה.״
אך מסתבר שיש משוגעות רבות, המוכנות להוציא החל
משלושים לירות ומעלה על נעליו של קובה. הן מודדות
בלהיטות את סנדלי הים המשונים, שמלפנים מתנוסס עליהן
סומבררו, ומאחור, בתוך עקב הניילון השקוף והגבות
מאד — קורץ זר פרחים מלאכותיים. או את נעלי־הערב,
בעלות •העקב העשוי אבנים נוצצות. אך יש במקום גס
נעליים איטלקיות נורמליות, פחות או יותר. הפצצה החדשה
שמכין קובה לעונה הבאה: נעליים סיניות שטוחות או
גבוהות עקב, בעלות אף מזדקר.

פרויד ואני

״יש לי הרגשה,״ כותב 1034/29״שמדי פעם, בהזדמן
לך סטודנט, את שולפת לשון של לגלוג מעין :״והרי לכם
שוב זוג סטודנטים״ או ״מי שאוהבת סטודנטים״ וכדומה.
ייתכן אמנם שהסטודנטים אינם מהווים פאר האומה כמו
הצנחנים, למשל, אך גם ביניהם אפשר למצוא כמה בני
אדם. בכל אופן, אין לי כוונות להפסיק ללמוד, ולו כדי
לקבל טפיחת כתף ממדורך. אגב, האינך סבורה שפרויד
מוצא ענין בסלידה שלך מסטודנטים? (אילו ידעת כמה

אתה צודק

גערת חשטע
״אני נחמדה אל כולם, וכולם נחמדים אלי,״ זוהי, בקיצור,
פילוסופית־החיים של רחל כהן, בת ה־ .24 ואס יש לה דעה
מצויינת על עצמה, הרי אין זה בלי סיבה. רחל היא באמת
מותק. היא מצליחה לפצל את אישיותה הקטנה לשניים. ביום
היא מזכירה בתיאטרון הקאמרי, ובלילה היא קופאית
ומקבלת קהל במועדון התיאטרון.
•היא יושבת לה במקומה הדורה ורעננה, כאילו זה אן
קמה משינה ארוכה ומרעננת. היא מחייכת, מקשקשת בצמידיה
הרבים (שגעונה הגדול) ,ומרשרשת בשמלותיה, מרעיפה
חביבות על כולם.
זה לא הכל. רחל הקטנה והנמרצת מספיקה במשך היום
לרכב על סוסים אצל גורדון, לרקוד אצל יהודית אורני
שטיין ׳ ,ללכת לפעמים להצגה יומית או לבריכת־יהשחייה,
לבקר אצל תופרות וחנויות־הלבשה .״אני משתגעת אחרי
בגדים יפים,״ אומרת היא .״העירו לי כבר בתיאטרון שאיני
הדורה מדי בלבושי. אבל מה אני יכולה לעשות, כזאת אני.״
ואם החיים הס כל־כך קלים ומשעשעים בשבילה, יהיה
עליה לעמוד בפני בעייה רצינית כאשר ואם תינשא לחברה
הירושלמי: להיות מזכירה ומארחת, או לחדול .״אינני רוצה
להפסיק. אני אוהבת את זה. מה יש,״ מוסיפה היא בתמימות
,״הוא יראה אותי מ־ 2אחר הצהריים עד 8בערב.״

^ 088

121

״430
445

.־* 01101,6* 1,1:יל !׳.ן

יי1

1 0 *1

ו ל אי הציזבן

י דיי

?:•0356

**1.1110ז <0
;15.55 0

<117:

* # 111מ*

־ 4 111 5* 4):!08״5554־4<!4

מ• 41*018* ) 6 !<!1

* 11מ. א * 36

ץ י״־.־1ד0.י1.י
* 153.0אסע 8׳

זדאביב. רח אלנב• 74
רח נחלח בנימין 44

רח הרצל 37

<ז*־ן, י! י 81114

) 3*5*1 :44׳4554ל * י )
- 8 10111035:1,1

:015 4

* 1**0א110

כרמל מזרחי
ר א שון ל ציון
פרסום

אר א1-

וז כ דון יעקב
0 4 1־

1פסט