גליון 1035 מתאריך 14 באוגוסט 1957

סיס , 1035 ,טז 1ה 20

ה מ גזי ר 4 50 פרג מוה

עדותו המדאה ש ד
דלו/יו/וודדל יוד ו לווו

התקרית
ננססיבל סתססנה

יש בזה להשפיע על גורלו של רפי נלסוז?
יותר מכל נדהמתי למקרא הקטע :״העולם
הוה עקב בהבנה ובאהדה אחרי שאיפת
הקצינים המצרים איד אתם, המעידים
על עצמכם כשונאי האימפריאליזם, יכולים
לתמיד בעבד אל־נאצר ובשאיפות האימפריאליסטיות
שלו!
חנוך ברלוביץ׳ ,פתח־תקוה

העורך הראשי:
אורי אבנרי

ראש המערכת:
שלום כהן
עורכי־משנה:
רוב איתן, אורי סלע
עורך כיתוב:
סילבי עשת

עורך תבנית:
אהרון אור
צלם המערכת:
אריה ערן

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון , 26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עולמפרם״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, סל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית ל תוכן המודעות.

חברי המערכת:
מנשה נר־ריין, שייע נלור, לילי נלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני ווהר.
אברהם חרמון, אוסהרטאובר, אלכם בוסית,
אביבה סטן> ,ום ום קינן, שלמה מרז.

הנקרא

במדינה

תון

נדמה כי מצלמת העולם הזה מהלכת
אימים בעולם כולו, מטילה מורא בלב
שליטיו. אחרת, איך אפשר להסביר כי
בחודש האחרון בלבד הוחרמו הסרטים
של ארבעה מצלמי המערכת, בשלוש יבשות שונותל בסואץ נאסר שליח העולם הזה רפי
נלסון מפני שצילם — לטענת המצרים —
מעל סיפון ד,אוניה בירגיטה טופט את
מראות פתח תעלודסואץ. המצרים החרימו
— לדבריהם — את סרטי המצלמת, ואילו
גורלו של רפי לומה עד היום הזה בערפל.
כמה ימים לפני כן נאסר כתב אחר
של העולם הזה בירושלים, וסרט מצלמתו
הוחרם. העוזן שהפעיל את שומרי־החוק:
הכתב צילם את המקום בו נהרג סינאני
הזקן, הנמצא במקרה בתחום מנזר.
לא עברו ימים רבים, והנד, התנפל הממונה
על הש.ב. על צלם המערכת, שצילם
אותו — בצורה חוקית בהחלט במסדרון
בית־המשפט בתל־אביב. רמ״ח נוביק בכבודו
ובעצמו הכניסו ללשכת הנשיא, שציוזה
להחרים את הסרט.
עתה קיבלתי את הסיפור הבא משלום
כהן. נדמה לי שהוא משלים את המעגל.

מספר שלום, במכתב המתאר את מסעו
ברומניה הקומוניסטית:
״רב־טוראי של משטרת־העם הורה לי
בתנועה: בוא אחרי! ירדתי מקרון הרכבת
וצעדתי בעקבותיו, אל תוך חדר סגור של
תחנת־הגבול ג׳ורג׳ו, בצד הרומני של גבול
רומניה־בולגריה.
עשרים דקה לפני כן עמדתי ליד חלון
הקרון שלי וצילמתי מחזה מרהיב. על הקומה
התחתונה של גשר פלדה דו־קומתי,
חצתה רכבתנו את הדאנובה הכחולה, המפרידה
בין שתי הריפובליקות העממיות.
הדאנובה היתד, אמנם יותר חומה־מלוכלכת
מאשר כחולה, אולם היא היתה יפה בכל
זאת.
רק לחצתי על הדק המצלמה׳ ויד כבדה
ירדה על כתפי .״נייט!״ אמר שוטר במדים,
חגור אקדח .״נייט!״ וכדי שלא תהיה
אפשרות של טעות, ניסה ליטול את המצלמה
ולהראות לי כי אסור לצלם.
הרכבת עברה את הגשר, חלפה על פני
תחנת־הרכבת הרומנית הראשונה, התעכבה
שם כמה דקות, והמשיכה בדרכה. הנוסעים
הישראליים השמיעו קריאות התפעלות למראה
דגל ישראלי גדול, דהוי במקצת,
שהתנופף ברוח עם עוד תריסר דגלים.
ואז נעצרה הרכבת. חבר המשלחת, דובר
בולגרית׳ נכנס לתא עם שני שוטרים,
והם סגרו את הדלתות .״הם התקשרו

סרט עירום

ביותר

טלפונית עם המטה ומחכים להוראות ביחס
לתמונות,״ הסביר לי.
כיבדנו את השוטרים בממתקים, שקיבלנו
כמה דקות לפני כן כחלק מצידתנו. הם קיבלו
אותם בחיוך, והביעו את צערם על כל
המקרה הבלתי־נעים. אבל בטחון הוא בטחון
— ואין לצלם על הגבול.
כעבור כמה דקות הגיעה כנראה התשובה
מהמטה. הרכבת החלה נוסעת אחורה, בחזרה
לג׳ורג׳ו .״קיבלנו הוראה להחרים את
הפילם,״ הסביר סמל־ד,משטרה, באמצעות
מתרגם .״אתה מתבקש לבוא אחרינו.״
בתוך התחנה הוצאתי את הסרט ומסרתי
אותו לידי גבר לבוש אזרחית, שרשם את
שמי וכתובתי בישראל, הבטיח לשלוח לי
אותו הביתה. הם רק יפתחו את הסרט
ויוציאו ממנו את התמונות האסורות. בשעה
שנפרדנו׳ ניגש אלי הסמל, ושוב ביקש
סליחה על כל העניין .״מישהו עבר בכל
הקרונות והודיע שאסור לצלם. אתם כנראה
לא הבנתם מה שהוא אמר ואני, כאחראי
על המשמר, הייתי צריך לדאוג שההוראה
תוסבר לכם. אני מקהה שלא תכעסו. נסיעה
סובה.״
עליתי חזרה לקרון, והרכבת המשיכה בדרכה
אל הגבול הרומני־סובייטי.״

בכלל נדמה לי לפעמים כי מכתביהם
הפרטיים של שליחי המערכת מעניינים
לא פחות — ואולי אפילו יותר — מכתבו־תיהם
הרשמיות.
כך כתב לי שלום כהן עוד מאיסטנבול
על התקרית המשעשעת הבאה :
״הגענו לאיסטנבול בערב, והיינו צריכים
להישאר בה רק שעה וחצי, עד צאת
הרכבת לבולגריה. נסעתי למשרד אל־על
כדי למסור פילם וחומר להעברה לתל־אביב.
המשרד כבר היה סגור, ונכנסתי למשרד־נסיעות
גדול שכן שהיה באותו בית, כדי
לשאול אותם מר, מספר הטלפון הפרטי
של מנהל אל על.
היו שם שני גברים נחמדים מאד, שדיברו
צרפתית. הם אמרו שאינם יודעים מה
מספר הטלפון. שאלתי אם אפשר למסור
להם משהו המיועד למנהל אל על, והם
הסכימו ברצון רב. כך עשיתי.
לפני שעזבנו את איסטנבול הספקתי
עוד לטלפן למנהל אל על הביתה, וסיפרתי
לו שמסרתי פילם וחומר אצל שכניו למשרד
.״אוי ואבוי!״ הוא קרא .״לך תיקח
אותם בחזרה! זהו משרד־נסיעות ערבי!״
כשחזרתי, כבר היד, המשרד סגור, ואינני
יודע אם יגיע אליך החומר או לא.״
החומר הגיע, כמובן, ופורסם לפני שבועיים.
אני מקווה שנהנית ממנו כמוני.
מכתבים זלזול מביש

יש להתנאות ולהוקיר את אומץ־ליבו
ועוז־רוחו של כתבכם, החבר רפי (״נלסוז״)
אילוז. כטו־כ! חייבים שרי־הטמשלה לפעול
ביד רחבה ובמלוא הכנות למען שחרורו
של הימאי־העתונאי בהקדם האפשרי, ולא
בזלזול מביש, כפי שנהנו עד עכשיו.
אזני קלודט, חולון
התואר איש־השנה מגיע לרפי נלסון,

צרות־אופק

עמדתו העיקשת של ראש־הממשלה בשאלת
העלאת עצמותיו של זאב ז׳בוטינסקי (העולם
הזה )1033 מדאיבה את הלב. האמנם מותר
לו לאיש יחיד, ויהיה תפקידו הרם אשר
׳יהיה, להשתמש בזכות הויטו הבלעדית שהוא
מעניק לעצמו ולהכריע את הכר כרצונו
בשאלה רבת חשיבות? שיקולים הנובעים
מתיר צרוח־אופק והתנכרות לזולת, אסור
שיהיו נחלתו של ראש־ממשלה נאור!
ע. משה׳ תל־אביב

האיש שניסה ראשון לשבור את ההסגר
הערבי על ישראל.
נ. טראובנר, היפה
מכתבו של העורר לעבד אל־נאצר הנדיש
את הסאה. התרברבותכם הניעה לשיא ברשימה
זו. האם אתם מדמים בנפשכם כאילו
תוכלו להשפיע על עבד אל־נאצר בכיוון
מסויים, כאילו יש מישהו בשלטונות מצרים
המקדיש שימת־לב לדבריכם, וכאילו

הייתי אחד מעשרות האנשים שהצטופפו
בכל יום כבית־משפט השלום, בעת שנערד
שם משפטו של הר״ר שלום. למרות שכל
מהלר המשפט היה פיקאנטי ומרתק, וערב
מאוד לטעמו של הקהל, איז אני מסכים
לדיעה שהובעה בעתונכם (העולם הזה )1032
כי משפט מעין זה חייב להיעדר בדלתיים
פתוחות. שום תועלת צבורית אינה יכולה
להכריע את המאזניים מצד אחד, אם מצד
שני מוגה גורלם של ילדי הזוג שלום,
שישאו את כתם מריבת הוריהם כל ימי
חייהם!
נחום בן־חיים, תל־אביב
אינני מסכים כי הכפיה הדתית וחוקי-
האישות הרקובים הם שדחפו את הד״ר
שלום לעשות מה שעשה, כי אם שתי סיבות
אחרות לגמרי. האחת, לקבל את בניו על־ידי
שיוכיח כי אשתו אינה חיה חיים
טהורים, והשניה לגרש אותה ללא מתן

שלת ארצות־הברית כמם, ניתן כמענק לישראל
לממשלת ב. ג .ומשם הדרד לש. ב .ג.
ברורה ...
ו. ר .דויד, ניו־יורק, ארה״ב

אזהרה1

אורי, היזהר! כבר מזמז החלטנו שנמאסת
עלינו עם העתוז המחורבן שלד, המביא
סתם אנדרלמוסיה והפקרות ברחוב היהודי!
לא נרבה במילים — בהזדמנות הראשונה
שתיפול לידינו נטפל בד בנאמנות —
הישמר לנפשך! עוד תשבע נחת מידינו —
בינתיים נסה לשפר את דרבד ואת טיב
עתונד הקלוקל!
בלי חתימה, חותנזוז־דואר עין־השופט

שוטרים וגנבים

חקירותיכם התכופות בענינים פליליים
מענינות מאוד. ביהוד מענינות אותן החקירות
בהן אתם משיגים
בידיעותיכם את
המשטרה. אולם מדוע
אתם מסתפקים בפרסום
תמונות החשודים וחני
דונים, ואינכם מפרסמים
את תמונות השוטרים
שבגלל יעילותם
הצליחה המשטרה לשים
ידה על עבריינים? מדוע
לא פירסמתם למשל את
תמונת המפקח יונה גיל-
ביז, שתפס את נורביץ
(העולם הזה
ושות׳
.)1034 האם אתם מפרסמים
שוטרים רק כשהם סוטים מדרר
הישר?
שוטר, ירושלים
לא. יש בידי המערכת תמונות שוטרים
״עיליס, היא שמחה לפרסם אותן. ראה
תמונתו של מפקח גילבין.
העולם הזה ( )1032 הקדיש מאמר שלם
לטרגדיה של משטרת־ישראל. אולם האם
שנאתכם למשטרה צריכה לחפור אתכם
למליצי יושר למינ׳ור כהן?
בתור תושב וותיק של חדרה הכרתי היטב
את קצין משטרת־המנדט הוה, עבד נרצע
של הקצין הבריטי היותר גבוה הממונה
עליו. בתקופת 1945—47 הצטיין המינ׳ור
כהן בתור מומחה לציר מעפילים. נוסף
לזאת הוא היה חצי מסיונר, וגם אני
זכיתי לקבל הזמנה לבקר באולם־ההטפה,
אשר הוא ואשתו הקימו על הכרמל.
האם את כל זאת היה צריד לשכוח
לאהד שאדוניו עזבו את הארץ? עדיף
היה לקבל למשטרה איזה קיבוצניק עם
סנדלים וכובע־טמבל, על פני המיג׳ור ט-
מוצא יהודי, שידיו מלוכלכות בדמע מעפילים
חסרי־ישע.
אברהם רפיח (רפלנסקי) ,חדרה
כתבתכם על ״הגונב מגנב בע״ם״ (העולם
הזה )1034 הפתיעה אותי מאוד. רק כשראיתי
את התמונה זיהיתי את עורר־הדין
אורי זלמן גורביץ׳ .ודאי יעגייז אתכם
לרעת שאיש זה היה לפני עשר שנים
חבר הועד המרכזי של מפלגת השומר-
הצעיר בפולניה, והיה אחד מפעיליה״בשכר
של מפלגה זו בברסלאו. נם שם הסתבר
כניאה׳ י ב ״ ע י כספים, עזב את המפלגה
אריה לבון, תל־אביב

שיחת־חוץ
רגמה שלום
מזונות. נם החוקים בארצות הנאורות פוסקים
כי במקרה כזה הבעל פטור מתשלום
מזונות.
א. ק ,.תל־אביב
פרשת הזוג שלום מתאימה לעלילת סרט
מרתק. האם הגברת שלום תהיה מוכנה לשחק
את עצמה בסרט?
ח. קופמן, תל־אביב
האם-הקורא קאופמן מתכוון לגברת שלום
בסרט המפורסם שבמצלמת בעלה, או לגברת
שלום בסרט מצלמת צלם העולם הזה?
(ראד, תמונה).

עמוד הקלון

למקרא רשימתו של העורר ״עמוד ״30
(העולם הזה )1033 נוכחתי בתסימותבם
הרבה, כאשר הכתוב מדבר בשר־הטשפטים,
מר פנחס רוח. כנראה יחפתם לו עד כה
תכונות שאינן מאפיינות אותו ואת מפלגתו.
כשם שהתעלם מהרקבוז בממלכת־המשפט,
כן עצם את עיניו כשהגיעו אליו ידיעות
על פעולות חבריו למפלגה בבחירות להדר-
רמתיים.
בשבת שלפני הבחירות עברה חוליית שלמים
של המפלגה הפרוגרסיבית בין צריפי
מעברת רמתיים, כשהיא מצויירת במזומנים
ובספר־תהילים. אחד מחברי החוליה השביע
את הבוחרים, ואילו השני פיצה אותם במזומנים.
מעניין לדעת אם שר־המשפטים
יעמיד לדין את חבריו למפלגה בהדר-
רמתיים.
אלכסנדר יר ,.הדר־רמתיים
...שערורית ״עמוד 30״ היא הזדמנות
טצויינת למשטרה, ואולי גם לש. ב ,.להוכיח
כי הם מסוגלים לגלות גם משהו לטובת
הצבור.
אליק מג, חיפה

שרות כצרוף גביה
מה צועקים אתם, האזרחים הישראליים,
על כד שמשתמשים בכספכם לשם טיולים
ובילויים (של סוכן הש. ב .אליאשווילי,
העולם הזה )1030 בירושלים עבור עד־המלר
והש. ב .מה אוסר אנוכי, אזרח אמריקאי
שליו, בנדון זה, שהרי הדולר אשר בזיעת
אפי הרווחתיו, סופו להגיע אה הוא לכיס
הש. ב .כי אותו דולר, שקיבלה ממני ממ
בין
רשימות מעגינות אחרות, קראתי על
שלושה סטודנטים מהטכניון בחיפה, אשר
המציאו שיטה חדשה של חיוג טלפוני
אשר בה לוחצים על כפתורים במקום
לחייג טבלת מספרים (העולם הזה )1033
אהיה אסיר־תודה לבם אם תעבירו את
מכתב־הצעתי המצורף לסטודנטים אלה
בהקדם האפשרי.
א. י .רוזנפילד, קליבלנד, ארה״ב
חברת יצוא ויבוא מעבר לים
העולם הזה׳ השמח על עזרתו בהפצת פטני
טיס ישראליים חדשים, העביר את הצעת
הקורא רוזנפילד להנהלת הטכניון.

נוער מתלבט
הנני מורה למטמטיקה בבית־ספר תיכוני
בחיפה. מצאתי בתור מחברת עבודות־הבית
של אחד מתלמידי שיר מעניין זה של
בחור בג ל ,17 לערד. אולי כדאי לפרסמו,
היות ויש בו ביטוי נאמו להתלבטויות
הנוער המתבגר ככלל, ולחיפוש אחר ערבים
קבועים של הנוער הישראלי בפרט.
ד. זאב, חיפה
להלן השיר המצורף למכתבו של המורה
זאב, במלואו:
מי אני, למי נועדתי, למה נוצרתי?
ערפל כמיהות, מערבולת שאיפות.
ללא מצפן אחפש אחר מה?
הצלחה, אהבה׳ או אולי מטרה.
כה מוזר לבי, שנבוך אני
כה הפכפך הגיוני, שמסובך אני
עוגן איכה?
סלע מאחז, היכן אמצאך?
נקודת מוצא קבועה,
ממכה אוכל למדוד ולהעריך,
אבן פינה
עליה אוכל להשתית וליצב עו ל מי המתנודד.

נצח אפזר
בבקורת על הסרט על ״כנפי נשרים״
(העולם הוה )1033 כתבתם כי בין הסרטים
שהוצגו בשנה האחרונה על טייסי חיל-הים
האמריקאי נמנה גם הסרט ״הים האכזרי״
לידיעתכם ,״הים האכזרי״ עסק באניה
זורעת־טרפדות ולא בממטסת. כוונתכם היתה
כנראה, לסרט ״הים הנצחי״.
נחום טרטקובר, תל־אביב
העולם הזה 1035

ך • דיחה צרפתייה נחמדה מספרת
4על צרפתי שניקלע לכפר אנגלי, נוכח
בחתונת־הזהב ש( זוג קשיש. הצרפתי לא
הבין בשום פנים מה פשר החגיגה.
״אתה מבין,״ הסביר אחד האנגלים לידידו
שמעבר־לתעלה ,״הם חיים יחד זה 50 שנה.
הם אוהבים זה את זו׳ יש להם ילדים
ונכדים
״ועכשיו הם מתחתנים, סוף־סוף?״ קרא
הצרפתי בהתלהבות ,״כמה נחמד!״

** שרים־ושלושד! האדונים הצרפתיים
המבקרים השבוע בישראל, כדי לעשות
נפשות לרעיון של ברית צבאית רשמית
בין מולדתם וישראל, מזכירים במקצת את
האנקדוטה הזאת.

נמרץ, הגיוני. אין כל רע בדבר.
כעתוני־הנשים אפשר לקרוא כי
נישואי-נוחיות אינם פסולים. ותחת
החופה הפוליטית, דווקא
הם הנשואין שיש להם תוקף.

ך רוע המזל, היה החתן הישראלי

/בהרבה פחות מנוסה מן הבלה הצרפתית.
מעולם לא בא לפני־כן במגע אינטימי
עם גברת מן העולם הגדול.
בראשית היה החיזור הישראלי הגיוני
למדי. מר ישראל נבהל מן הנשק הסובייטי
שזרם למצריים, ביקש נשק לעצמו. בארנקה
של העלמה הצרפתית היו הכמויות הדרושות.

אולם נדמה בי כהמשך היחסים

״לא!״ אמר לי ז׳אק סוסטל, ראש המשלחת
הנוכחית, כשהצגתי לו שאלה זו בפאריס
בראשית השנה .״לא!״ אומר השגריר
הצרפתי, ובקול קצת יותר חלוש ים
ראש־הממשלה הצרפתי הנוכחי, אחד ממארגני
מיבצע־סואץ־סיני.

אולם הבה ונהיה מעשיים. צרפת
לוחמת באלג׳יריה, וכל עוד
היא לוחמת שם, כל השונא את
הערבים יבול לבטוח בחסדיה.
אולם מלחמת אלג׳יריה לא תימשך
לנצח. באחד הימים תסתיים כאופן
פתאומי, כמו שנסתיימה מלחמת
הודו־סין אהרי דיאף כיאן-פו.
איש אינו יכול לדעת איך תושג הפשרה.

הנשואין כין צרפת וישראל הם
עוכדה קיימת זה למעלה משנה.
הם עכרו מזמן את שלב החוזה,
וגם את שלב ליל־הפלולות בפורט-
סעיד. אולי לא היה זה לילה
מוצלח לגמרי, כי כמה קילומטרים
גורליים הפרידו עד הסוף כץ
החתן והכלה, דבר שהפריע בהכרח
לסיום מוצלח. אך היו הזדמנויות
אחרות.

אי־אפשר להפוך את המדינה כולה לסניף
של אגף־התימוש של המטכ״ל. אי־אפשר
להשקיף על כל בעיות המדינה מבעד
לכוונות המקלעים של מיסטר.
הצבא הוא רק מכשיר להשגת מטרה פוליטית.
המטרה היא שבירת חומת־האיבה
הערבית, והפיכת ישראל מגטו מנותק למעצמה
מרחבית.
ומבחינה זאת׳ הנשואין עם צרפת מפוקפקים
מאד לאורך ימים. אם יש דבר אחד
אשר כל הערבים בעולם מאוחדים בו, מלבד
השנאה לישראל, הרי זו השנאה לצרפת.
אני מאמין כי היחס לישראל יכול להשתנות.
איני מאמין שיישתנה לגבי צרפת.

צרפת רבה עם המאהב הערבי.
לא היה זה ריב סתמי, סוף לפי
רשת-אהבים קצרים. היתה זאת
טרגדיה עמוקה, סיום אחת האהבות
הארוכות בהיסטוריה.

הוא לא היה נסיד־האגדות, שכבש
את לב העלמה הצרפתית
כסערה. אני מעז לומר שבהתחלה
היתה האהבה מצד צרפת קלושה
מאד. אולם ההגיון ניצח את הלב,
ויעץ לעלמה להיעזר בצעיר החסון.
כי הישראלי יכול היה לגרום צרות
לערבים, ובעיקר למצרים. הוא יכול היה
למשוך את האש הערבית אל עצמו. הוא
יכול היה להקל בהרבה על הלחץ באלג׳יריה.
היתד, זאת מהדורה חדשה לסיסמה ״זיעה
חוסכת דם!״ בעיני הצרפתייה היתה זאת
סיסמה מועילה: הזיעה שהושקעה בייצור
המיסטרים שנשלחו לישראל חסכה דם צרפתי
באלג׳יריה.

זהו החשבץ הצרפתי -פשוט,

איני אומר שאז תירק בפנינו, כפי שקורה
לעתים אצל עלמות רגשניות. אולם
היחסים יתקררו מאד. שבועות של אהבת-
נצח, המופלטים בלהט של ליל־כלולות, נראים
לעתים באור אחר לגמרי כעבור שנה.
כבר כיום נשמעות בצרפת קריאות של
מדינאים חשובים מאד הקוראים לשינוי הקו.

• הו הצד הצרפתי. יש גם צד ישראלי.
| והוא חשוב מאד.
ראש־הממשלה, הרמטכ״ל, מנהל משרד-
הבטחון — כולם חזרו פעמים בלתי־ספו־רות
על האימרה המוזרה כי ״התפקיד העיקרי
של מדיניות־החוץ הישראלית הוא
להשיג נשק.״ מזכיר מפא״י, גיורא יוספטל,
הגיע עד לידי כך שאמר, באסיפת סטודנטים,
כי ״יש למעשה שלוש בעיות יסוד
למדינה: בעיית כוח־האדם, ייצור נשק קל
ובינוני, והשגת נשק כבד וחדיש.״
עם כל הכבוד לכל האדונים האלה, אני
נאלץ לחלוק על דעתם. התפקיד העיקרי
של מדיניות־החוץ אינו להשיג נשק. התפקיד
העיקרי שלה הוא ליצור מצב בו
נשק זה יהיה מיותר.

במלים אחרות: התפקיד העליון
אינו להשיג את הנשק שיבטיח
את חיינו בסיבוב השלישי. התפקיד
העליון הוא -לכבוש
לישראל עמדה כזאת כמרחב
שהסיבוב השלישי לא יהיה אפשרי.

גם התשלומים הראשונים של המוהר
והנדוניה שולמו בעין יפה. העלמה שילמה
במיסטרים. הגבר שילם בכמה מטיפות דמו.
אחרי כל זד, באים ידידינו מגדות הסיינה
ומבקשים לערוך טכס נוסף, מעין חתונת־ברזל.
הרעיון הוא מושך ומגרה. אני
מקווה שלא יחשבו אותי לבלתי־רומנטי כש־בכל־זאת
אשאל אם הטכס היה באמת כדאי.

* * רפת לא באה אלינו כבתולה פו•
ליטית, מסונוורת על־ידי ברק האהבה.
זוהי גברת מנוסה מאד, שביקשה לה נשואי-
נוחיות זמניים. היא דמתה קצת לאותן
הבחורות הנישאות לגבר כדי להרגיז את
בחיר־ליבן הבוגדני.

עוד בשנת 810 בא הקיסר הפראנקי,
קארל הגדול׳ במגע עם הכליף הערבי
הארון אל־ראשיד, השיג ממנו את החסות
על מקומות־הקודש בירושלים וקיים עמו
יחסים הדוקים, דוזקא באמצעות יהודים.
לפני 400 שנה כרת השולטאן העותומני
סוליימאן השני (״המזהיר״) ברית עם פראנס
הראשון, מלך צרפת, ונתן לו את החסות
על הנוצרים במרחב. מאז היתר, צרפת
המעצמה האירופית העיקרית במרחב, עד
לימי לורנם איש־ערב. בעיני הערבים היו
כל בני אירופה ״פראנג׳ים״ ,צרפתים.
יחסי־אהבה נושנים אלה נסתיימו בגט
רק בדורנו, ולא מעט באשמת המתחרה
הבריטי. צרפת איבדה את סוריה, הלבנון,
טונים ומארוקו. היא לוחמת על אלג׳יריה,
כמעט מלחמה לחיים או למתת. וכאן
הופיע החתן הישראלי ברגע הנכון.

היא גם כיום מעצמה מוסלמית
גדולה. עוד יש לה אינטרסים
אדירים כעולם המוסלמי. עוד יש
לה שטחים עצומים באפריקה,
המאוכלסים מוסלמים. יהיה זה
טירוף־דעת מצדה אם לא תעשה
את הבל, למחרת הפשרה באל•
ג׳יריה, בדי לפייס מוסלמים אלה
ולהתעטף כאדרת הבלוייה של
קארל הגדול.

הקולוניאליזם הצרפתי אינו שנוא
רק על הערבים. הוא שנוא
לא פחות על כל אותם הגורמים
הבינלאומיים המסוגלים אי-פעם
לגשור גשר כינינו לבין העודם
הערבי: ג׳ווהארלאל ניהרו, יופיס
טיטו, חביב כורגיבה.

קרה דבר שהוא תדיר ברומאנים
זעירים. הגבר, שביקש תחילה רק
לנצל את האשה, התאהב כה.
מר ישראל היה במשך זמן כה רב גלמוד
וערירי, הוא ישב במשך ערבים כה
רבים בודד ליד שולחנו בבית־הקפה ששמו
או״ם, עד שחסדי העלמה הראשונה שנשקה
לו הסעירו את רוחו עד לאבדן החושים.
נדמה כי רבים כיום האנשים בישראל
המבקשים את הנשואין עם צרפת לשמם,
כמטרה העומדת בפני עצמה, ושאינה תלו־ייה
בדבר. נערך פולחן רגשני לכל דבר
צרפתי, המעלה חיוך על שפתותי הצופים
מבחוץ.
זוהי אהבה מן הסוג המסוכן. כי מי
שאוהב כך עלול לצאת מדעתו אם יחזור
באחד הימים הביתה וימצא פתקה על
השולחן מהגברת :״שלום, ולא להתראות.״

ך* אם יכולה האהבה הצרפתית להתמיד?
1 1שותפינו, הבריטיים מימי מיבצע־סיני
כבר שלחו לנו הודעת־גירושין, באמצעות
חברת של, וחזרו לחזר אחרי עבד אל־נאצר.
האם לא יבוא היום בו תנהג צרפת
באותה דרך?

אולי תינתן עצמאות מוגבלת לאלג׳יריה,
אולי תהיה חלוקה בנוסח ארץ־ישראל.
אולם דבר אחד בטוח: בבוא היום תדרוש
אמריקה לשים קץ להרפתקה האלג׳ירית,
הפותחת את השער בפני החדירה הקומוניסטית
לאפריקה. דרישה זו, והחשש שהנושך
המלחמה ירחיק מצרפת לעולמים את המדינות
החדשות של טוניס ומארוקו, תכריע
את הכף — למרות המכשולים׳ האיומים
העומדים בפני כל פשרה• בארץ
אומללה זו. אני מעז להינבא שהדבר ׳ יקרר,
תוך שנה מהיום.
אין דוגמה אחת במאה ה־ 20 בו קצליחה
מעצמה קולוניאלית לנצח במלחמה ׳נגד
לוחמי־חופש לאומניים. אנו, בני ארץ־ישך;

אל, צריכים לדעת זאת היטב.

*4ה יקרה

למחרת-היום? האם

תוכל הגברת הצרפתית להוסיף ולקלם
יחסים עם מר ישראל?
לא יכול להיות ספק כי האהבה לישראל,
כפי שהיא מתבטאת בעתונות הצרפתית,
היא כנה ואמיתית. אולם היא בת־זמנה.

אל נא נשלה את עצמנו. צרפת

הוא שנוא אפילו על אותם החוגים בצמרת
האמריקאית, היכולים, כך אני מקודד״
לתת בבוא היום יד למאמצה של ישראל .
להשתלב במרחב.
ביום רעב יאכל השטן גם זבובים. בשעת
של סכנת־תיים, מוטב לקחת נשק ממי שאפשר.
אולם שום סכנה מיידית שוב אינה
מאיימת כיום על ישראל. אנחנו יכולים
וחייבים לחשוב עתה במושגים של עשר
שנים, עשרים שנה, דור ודורותיים. וכמו
שאמר צרפתי גדול׳ פייאר מנדס־פראנס:
״למשול, פירושו לבחור!״

יגי אומר שעלינו להפוך את האהבה
\ 1לשנאה. איני אומר שעלינו להפנות את
הגב לגברת החסודה. אבל יש להעמיד את
היחסים הרומנטיים על בסיס יותר פרוזאי.
צרפת היא מעצמה גדולה, גם בימי שקיעתה.
היא אינה רק אומה של צנחנים,
כפי שנדמה לפעמים למישמע החדשות. היא
אינה בית־חרושת ענקי למיסטרים. יש מה
לאהוב בצרפת׳ ויש מה ללמוד בה.
אולם צרפת לא תקדם אותנו אל המטרה
העיקרית, בה תלוי עתידנו ועתיד בנינו.
אין היא יכולה להיות הנושאת העיקרית
של מדיניותנו. אסור שתסיח אותנו מן
המאבק העיקרי להשתרשות במרחב.
לכן נסביר נא פנים למשלחת הנכבדה,
ונקרא לעומתה:

תצפית

במדינה

(כ 5הזכויות שמורות)

@ לא תיחתם פל פרית רשמית סין ישראל לצרפת, למרות
ביקורה של המ שלחת הצרפתית. כמה חוגי ם מדיניים בישראל, ובראשם המנהל
הכללי של משרד הב ט חון ואי ש־הקשר של ממ שלת ישראל עם צרפת, ש מעון
העם הזק!׳ והים

פרס, וכ ן שגריר ישראל בצרפת יעקב צור, אמנם מצדדים ב ח תי מ ת בוי ת בזאת.

המאיס גמרו את הבנין המפואר. עמודיו
התנשאו השמימה, הקירות הבהיקו למרחקים׳
השמש פיזזה בשמשות של מאות חלונות.
ואז שאל אחד הבנאים שאלה תמימה:
בשביל מה׳ בעצם, הקמנו את ד,בניו?
השבוע דמו מנהיגי המדינה לבנאים אלה.
מדינת ישראל הצליחה ושיגשגה. אורחים
מגאנה ומצרפת התדפקו על דלתותיה. צה״ל
הודיע שיש לו שפע כזה של נשק, ששוב
אין לו צורך בסיוע אמריקה. משלחותיה
הציפו חמש יבשות, ממוסקבה ועד לונדון.
תכניות כלכליות גראנדיוזיות התנופפו בחלל,
נאומי השרים ניבאו לעליית מליונים.
ובירושלים התכנסו כל חכמי העם היהודי
— במידה שהיו מקובלים על השלטון
— ודנו לשם מה, בעצם, הוקמה המדינה.
היה זה ״הכנס העיוני הציוני״.
גל הנואמים הסכימו על דבר אחד:
שישראל היא מדינה יהודית, וכי כל מט־

אולם לאחר שמשרד־החוץ האמריקאי הודיע לישראל כי לא יראה ב עין יפה
ח תי מ ת הסכם זה, ירדה ה תו כני ת מן הפרק. כלפי חוץ. תהיה העמדה הר שמית
מלוא

של הממ שלה, כי אפ שר לקיים א ת
צרפת גם ללא ברית בכתב.

המדיניים עם

הידידו ת והק שרים

• משא ומתן מסחרי פין צרפת למצריים צפוי כר!רופ, על
אף כל ההכ ח שות הר ש מיו ת הנמרצות. משא ו מ תן זה, שיתרכז בעיקר סביב
שימוש בתעלת־סואץ למערב אניו ת ו סחורות צרפ תיות, יבוצע על־ידי אי שים
צרפתיים בעלי עמדה מסחרית, בלתי־ר שמיים או רשמיים למחצה.

• מדינה ערפית חדשה, כחפות האו״ם, על שטח הנגב
הישראלי ורצועת עזה -זאת עלולה להיות הצעתם החדשה
של חוגים הקרופים למזכיר הכללי של האו״ם, בה שראה אמריקאית.
י תרונו תיה של תוכני ת זאת, לטענת ׳המציעים, יחיו שניים: המדינה החד שה תהווה
איזור־חייץ בין ישראל למצריים, וכן תאפ שר את יי שובם־מחד ש של הפליטים
בעזר תו הכספי ת של האו״ם. ישראל תתנגד ל תוכני ת זאת, ב הודיעה כי לא
תסכים לשום הצעה ה מיועד ת לקצץ בג בו לו תי ה הנוכחיים.

• אי-שקט פנימי כלפנון ופירדן עלול להתחדש כקרום -

42 מו ל . 44 בארץ ברוכת״תורמים זו
לא הגיעו אנשי־חרות להסדר עם המגבית
הציונית הכללית, על הסכום המגיע לה מתיו
הצלחת המשותפת, בדומה להסדר שתושג
באמריקה. הם עשו חשבון שישיגו
הרבה יותר במגבית נפרדת משלהנן כ־נקודת־המוקד
של המיבצע הוזמן מנחם בגין
עצמו, העטור בעיני הדרום־אפריקאים הילת־גיבורים
עוד מימי המרד נגד הבריטים.
המוסדות הציוניים היו אובדי־עצות. היד,
ברור להם כי עליהם לבלום בכל מחיר
את מסע־ד,תרומות של חרות, כי כל לירה
ההולכת לחרות, אובדת לשאר המפלגות. .
השבוע נודע רשמית כי רב־אלוף משה
דיין, בן ,42 עטור הילת־הגיבורים של
מיבצע־סיני, יבקר בדרום־אפריקה באותו
מועד בו מבקר בה בגין, יופיע בפני הציבור
היהודי באותו מועד בו יופיע בגין.
תנועת־החרות השמיעה צעקה של מחאה.
״מנצלים את מעמדו של רמטכ״ל. צה״ל לשם
מטרות מפלגתיות!״ קרא אחד מראשיה.
אולם בגין עצמו רק חייך, חדור הכרת־כוח
:״אני מאחל לרמטכ״ל שלנו נצחונות
קלים יותר!״ אחרי רגע הוסיף :״וגם חשובים
יותר..
ד,מאבק בדרום־אפריקה יהיה פתיחה נאה
לשנת חייו ר,־.45

כן חו ש שי ם חוגי מו די עין אמריקאיים.
חשש ז ה מבו סס על הסברה, כי בביקורו
של שר־ההגנה הסורי חאלד אל־עזם
בברית־יהמועצדת ניערכו דיוני ם על
המצב ב ש תי מדינו ת שכנו ת אלה והוחלט
להתסיס מחדש אתה חוגי ם
האנטי-אמריקאיים

• החמרת היחסים המדיניים
פין ישראל לפרית־המו־עצות
*עלולה ל הגיע ב ש בו עו ת הקרובים
עד כדי

ה חזר ת ה שגרירים- ,והפעם —

ביוז מ ת ישראל. הני מו ק יהיה ה פגי עו ת
ה חוז רו ת וני שנו ת של מערכת־התעסוליה
ה סובייטי ת בישראל, בד ב בד עם הספקה
גו ברת ו הולכ ת של נשק ל מדינו ת ערב.

• מצד שני, צפוי המשד
תקין ליחסים הידידותיים פין
המשלחת הפוכייטית כמרכז
האו״ם לפין המשלחת הישראלית
שם. גם כימי מיכצע־סיני
לא התקלקלו היחסים כין
המשלחות כאו״ם, ל מרו ת ההחמרה.

הכללית של יחסי ישראל
ה מועצו ת ב או תהת קופה.

בדית־

• גוכרותהכנות ראש-המנד
שלה לחסל אה ״העולם הזה״
כאמצעים מינהליים, תון ניצול

צבא
או ת ־ הקלע

ה ס מכויו ת הני תנו ת לו לפי ה חו ק החדש
בענין ה עבירות נגד ׳המדינה,

לפני עשרה ימים מסר דובר צבאי ידיעה
לעתונות בה נאמר כי ״בעת אימוניה של
יחידת צד,״ל בשטח־אימונים סגור בקרבת
כביש עכו־צפת, נפגעו מספר אזרחים ערביים
אשר נכנסו לתוך השטח.״ היתה זד ידיעה
יבשה וצנועה, אשר גררה בעקבותיה גל
תגובות ומחאות (העולם הזה .) 1034

המאפ שר
ציבורית לכלוא ׳כמעט כל אי שיו ת
אי שית
בטענות־סרק. ביג׳י, המקדי ש
ז מן ניכר לפעולה, כבר מנסה ל שכנע
את ראשי המפ לגו תהא חרו ת בכיוון
זה, ינסה לק שור את ״ ה עו ל ם הז ה״

אוי בי

ה מ דינ ה

ועם

רמטכ״ל דיין

ה מ תנ כ לי ם לח.

לקבור אתה מגבי ת

• אפשרות מוזרה כיותר;

כקרום ייפתח מסע תעמולה ציוני כמדינת ישראל. מסע זה יבוא
כתוצאה מ כן שראשי הסתדרות ציוני אמריקה נוטים לדעה כי ה ש קפו תיו של
ראש ממ שלת י שראל דוד בן־גו ריון, ה ש מו ת ללעג ו ל בוז את התנוע ה
הציונית בגילגולה הנוכ חי; הן נחלת חוגי ם רחבים בישראל, וב מיוחד בקרב
הנוער. כתוצאה מ כן החליטו נ שיא הסתדרו ת ציוני אמריקה, ד״ר עי מנוא ל
ניו מן, ויושב־ראש המועצ ה הציוני ת ,׳הרב אירווינג מילר, על מסע תע מול ה
נרחב בישראל, שיביא את דברם של ציוני הגולה לישראלים ויסביר א ת
ח שיבו ת

תפקידם

האמריקאיים

המיוחד.

למטרה

חלק

מ הכנ סו ת

המגבי ת

יי תבעו

על־ידי

הציונים

• שורת תכיעות מפורטות תוגש בקרום על-ידי מפ״ם

לבן־גוריון כצורה של אולטימאטום. ר שימה זו תכלול את תבי עו תי ה
של מפ״ם ב עניין תקציב משרד הברי אות, כ פי פו תו של נמל אילת, מפעלי
הפי תוח בנגב, שאלת הלא מת ל שכו ת העבודה, בעיית ה שכר ו צ מידו תו למדד׳
היוקר ו שורה ארוכ ה של ב עיו ת ק טנו ת אחרות. מפ״ם תדרוש לפתוח מייד
ב שיחות בירור בשא לו ת אלה, ותאיים ב או פן קי צוני בפרי ש ה מהקואליציה.

• מכשול קואליציוני נוסף: תחודשנה השיחות כין בן־גוריון
והשרים הדתיים. שיחו ת אלה, שבהן נידונו חוק־ה שב ת הארצי, תי קון
חו ק־ חינון־ ה חו ב ח

ו ת בי עו ת

ד תיו ת

החלו

לפני

חוד שיים

ונפ ס קו

באמצע. הן תחוד שנה לפי תביע ת הדתיים.

• משלחת ישראל לעצרת הכללית של האו״ם תהיה הפעם

רחבה כיותר .,בין משת תפי ה יימנה הפעם מנהל. מחלקת ארצזת־הברית
במ שרד־החוץ יעקב הרצוג ופקידים בכירים אחרים. לא מן הנ מנע כי בן-
גו ריון עצ מו י ע מוד ברא שה.

רתד, להיות מדינה יהודית. אולם כמעט
ולא היו שניים מבין הנואמים שהסכימו מה
זה יהודי. האם זו עובדה׳דתית? אנאטומית?
רעיונית? לאומית? ארגונית? מפלגתית?
הנואמים בכנס עלו וירדו, כל אחד השמיע
את דעתו. אולם המדינה עצמה דילגה
על הדו״חים הארוכים בעתוניה. הבעייה
לא עניינה אותה. אזרחיה, שהתענגו על
שפת ימה, הסתפקו בהחלט במציאות היומיומית,
שאולי היא התשובה הטובה ביותר.

מיו חדת זאת.

אחרות,

על־ידי הוועד ל מען ברית ישראל־צרפת של
חנועת־החרות, הופקעה על־ידי ממשלת ישראל
ונסגרה על־ידה בכלוב־הזהב. במסיבה
זו הצליחה תנועת־החרות שוב לשים את
ידה על ידידיה הצרפתיים, להקיפם בלמעלה
ממאה נכבדים מקומיים מהודרים מבין ן1ומ־כיה
וגם בכמה דיפלומטים. רק השגריר
הצרפתי בלט בהעדרה כנראה מתוך חשש
פן ירגיז את דויד בן־גוריון, שאסר כל
התרועעות עם חרות.
אולם למעשה היתה זאת מסיבה לכבוד
בגין עצמו. ההזדמנות היתר, מתאימה: ב-
אייזו יום מלאו 44 שנה ליום בו נולד בנו
של זאב־דוב בגין, ראש קהילת ברסט־ליטובסק,
בי״ג באב, נקרא מנחם מפני שהיתר,
זאת שבת נחמו.
המשלחת הצרפתית היתה רק אחד הסימנים
למעמדו המתחזק של המנהיג, שהח-
זיר לפני שנתיים את מפלגתו למקום השני
בכנסת, לא הראה מאז כל סימן של ירידה
בציבור הבוחרים. למחמאה גדולה עוד יותר
זכה דח־קא מידי יריביו, ערב צאתו השבוע
לדרום־אפריקה.
מפלגות ארב עי םוארבע
במרכז המסיבה עמדו שניים מי־שהיו:
ג׳אק סוסטל, מי־שהיה מושל צרפת באל־ג׳יריה,
ומנחם בגין, מי־שהיה מפקד הארגון
הצבאי הלאומי. אולם שניהם נראו בעיני
רבים כמי־שיהיו.
סוסטל מקטה להיות ראש־ממשלה באחת
הממשלות הבאות של צרפת, יהיה בלי ספק
עמוד־התווד לכל ממשלה ימנית בעתיד,
אפילו יהיה ראש־ר,ממשלה אחד מאנשי הימין
המתון יותר. בגין, התופס עמדה מקבילה
בזירה הישראלית, מקטר, להשיג בכנסת
הרביעית, או החמישית, עמדה שתשים
לאל כל נסיון להקים ממשלה בלעדיו.
והשגריר איננו. לכאורה נערכה המסיבה
לכבוד המשלחת הצרפתית, שהוזמנה

אולם מלבד הבעיה הציבורי תהח מורה,
׳הסתתר מאחורי הסערה גם סיפור אנו שי נוג ע
ללב, סיפורו של מפקד־מחלקה בצה״ל.
מספר כתב העולם הזה:

פיקודיו של, המ.מ. ר,צעיר ,20.,לא הכירוהו
מעולם כדמות סנטימנטלית. אדרבא, מפקד־המחלקה
הצעיר היה מקובל בקרב פיקודיו
כדמות נוקשה, קפדנית ותוקפנית.
היה זה בשעת סידרת אימונים בשדה.
מפקד המחלקה נשאר עם חייליו בשדה
בשבת, לא, יצא לחופשה. אחד הכפריים הערבים,
בקרבת המקום, יזמינו לביתו ללגימת
כוס־קפה, וד,מ.מ. נעתר לבקשתו.
אחרי הסעודה הדשנה ופגימת הקפה׳ הציג
הכפרי בפני אורחו את כן זקוניו, גאודת
המשפחה. סעיד בן ד 12ד,דור־ד,לבוש, היה
הזכר היחיד מיוצאי חלציו של הכפרי.
מלבדו יהיו לו עוד שש בנית. הערבי הצעיר
כבש מיד את לבו של ר,מ.מ. הוא היה
יפר,־תואר, בעל שלעד בהיר ועיניים תכולות,
בעל נמוסים נאינ 4ודיבור שנון.
אביו של סעיד לא יכול היה להסתיר
את הערצתו לבנו בפני האורח, הביע את
המשאלה כי בבוא היום יהיה גם בנו קצין
בצד,״ל, ילבש מדים ממש כאורחו.
שתי אבילות שחורות. נראה שהפעם
זע משהו בלבו !של ון ף.מ. התפעלותו
גברה שבעתיים כשהוצגה בפניו
עליה בת ד,־ ,7ארוסתו שחורת־השיער של
סעיד. ד,מ.מ. לא הסתיר את רגשותיו, הוריד
מדש חולצתו את אות הקלע המוכסף,
העולם הזה 1035

בו זכה בתחרויות קליעה למטרה, הצמידו
לחולצתו של סעיד הקטן.
הנער שכח מיד את כל גמוסיו, רץ
לחדר הנשים, להראות לאחיותיו את המתנה
שקיבל. אחרי דקה חזר מאוכזב —
הנשים לא הבינו מהו אות הקלע, לא העריכו
ביותר את המתנה. כאן מצא אב
המשפחה לנכון לקום ממקומו, נכנס לחדר
הנשים, הסביר להן את ערכו של האות
ואת גאוותו הרבה על בנו, שהתחבב על
קצין צר,״ל.
האפיזודה בבית הכפרי נשכחה מלבו של
המ.מ. הוא לא שיער כי ביום מן הימים
ישוב לראות את משפחת הכפרי. אולם ה־׳
גודל רצה אחרת. אחרי חודשיים, כשעתיים
אחרי שיחידתו של המ.מ. סיימה תרגיל־אש
של מרגמות, הופיע בשטח פרש ערבי מילל
בצעקות, הודיע לו כי מאש האימונים
נפגעו כמה מבני משפחתו, והם מוטלים
בשטח.
המ.מ. לא היסס, שלח קומנדקר ורופא
לטפל בנפגעים. אחרי שעה קלה חזרה המכונית
בדרכה לבית־ר,חולים כשעליה הפצועים,
שקיבלו טיפול. על קרקעית המכונית
היו מוטלות שתי חבילות קטנות, עטופות
בבדים כהים. המ.מ. התקרב, הרים את
הכיסוי.
הוא הוכה בהלם. לפניו שכבו שתי גוויות
קטנות. על חולצת אחת מהן היה מוצמד
,אות־הקלע הכסוף. השניה היתד, גוזית ילדה
שחורת שיער — ארוסתו של סעיד בת

מפקד־ד,מחלקה השמיט ׳מידו את הבד
הכהה׳ התרחק בצעדים מהירים מעיני מחלקתו,׳
ישב על הסלע ופרץ בבכי היסטרי.

מ ת־ מ צוו ה
שום שיטת גביר, או התרמה לא היתד,
כר, יעילה כשיטת גבית־הקברנים׳ שסיגלו
לעצמן קהילות יהודים רבות בגולה. נשק
הקבורה שימש בידי קהילות אלה אמצעי
לסחיטת כספים מגבירים קמצנים. אם
היה אחד מבני משפחת הגביר נפטר בבוא
יומו, היו קברני הקהילה משהים את
קבורתו עד שיתרום הגביר, יכסה את גר־עון
קופת ד,קר,ילד״
יעקב סולד )60( ,לא היה גביר בחייו,
וגם לא במותו. מאז עלה מהונגריה, גר
הישיש עם אשתו במעברת טירה, התפרנס
מעבודתו כשומר לילה. כשחלה לפני זמן
קצר, שכב בבית־חולים של מלב״ן בנהריה,
שם השיב את נשמתו לבורא, הועבר לחיפה
לשם ניתוח לאחר המוות.
קרוביו, שבאו לחברא קדישא החיפאית
לסידור הקבורה, נשאלו בראש וראשונה
שאלה עסקית טהורה :״מי ישלם בעד הקבורה?״
במרד לוי, קרובו של סולה,
הציג בפני הקברן שטר״התחייבות של מלב
ן לכיסוי ההוצאות. הקברן הזקן פרץ
בצחוק למראה השטר :״זה סתם נייר, שווה
לזבל! הם חייבים לנו כסף עבור הלוויות
קודמות!״

נוצרים קוברים חינם.

לחברא קדי

בחיפה יש מסורת נושנה של שימוש
בנשק־הקבורה כאמצעי לסחיטה. מפורסמת
ביותר פרשת קבורתו של המיליונר החיפאי

מיכאל פולאק, שהיה ידוע בקמצנותו הרבה.
פולאק השאיר בצוואתו סכום של
מאה לירות בלבד להוצאות קבורתו. ה־חברא
קדישא דרשה סכום של חמשת אלפים
ל״י. גופתו של פולאק היתד, מונחת בביתו
שבוע ימים, עד ששכניו אספו את חמשת
אלפי הלירות, שילמו בעד הקבורה.
משום מה החליטו קברני חיפה להשתמש
בגופת סולר, לגביית חובות נזלב״ן. קרובו
של סולד, התרוצץ מחיפה לטירה ,׳נשוא.
גופת יעקב סולד, היתד, מונחת באין קובר.
אשתו של סולה, נוצריה שהתגיירה, פנתר,
לכומר הקאתולי בחיפה, שהסכים לקבור
את סולד, חינם בבית־ד,קברות הנוצרי.
רק אז התעורר מצפונה של הנהלת מלב״ן.
היא הסכימה לקבור את סולד, בנר,ריר, על
חשבונה, אחרי שבילה חמשה לילות בחדר־קירור.
גופת המת הועמסה על משאית,
הועברה לבית־הקברות בשעה היעודה. אך
להפתעת המלוים היד, בית־ד,קברות סגור.
כמה קרובים נזעמים מיהרו לבית הרב המקומי,
הכריחוהו לבצע את הטקס העצוב.
במסורת היהודית ידוע המונח: מת־מצווה.
מת המצווה הוא מת שאין לו גואל, וכדי
להביאו לקבר ישראל יכול אפילו כהן, שאסור
לו לבקר בבית־קברות, להביאו לקבורה.
אולם לקברני חיפה יש כנראה
פירוש אחר למושג זה. לדעתם מצווה היא
להשתמש במודמצוזה כדי לסחוט כספים
למטרות־מצזזה.
מיעוטים מעשים טובים
מוכתר אבו־גוש היד, מופתע מאד. בבוקר
השכם הגיעה לכפר משאית עמוסה בחורים
ובחורות, שהחלו לפרוק מזוודות וילקוטי-
גב, יצרו את הרושם כי יש בדעתם להשתקע
בכפר למשך זמן ממושך.
את חידת הפלישה המוזרה פתר באוזני
המוכתר רפאל לוי, עוזר קצין־מחוז •רו.שלים
לעניני מיעוטים :״זהו מחנה עבודה
של קוויקרים מכל-רחבי העולם. הם ישהו
בכפר שלושה ׳שבועות. קבלו אותם יפה.״
עד מהרה הוברר״למוכתר ולאנשי מועצת
הכפר אבו־גוש כי הקוזיקרים המפורסמים,
שלושים־וחמשה במספר, אינם כה נלהבים
לעבודה כפי שהעידו על עצמם. את מרבית
היום היו אנשי הכת הדתית הקטנה מבלים
בוויכוחים נלהבים בינם לבין עצמם על
אמונתם׳ מזניחים למשך שעות ארוכות את
עבודתם העיקרית: שיפוץ הדרכים הצדדיות
בכפר וסיקולן מאבנים. תמורת העבודה
התחייב המוכתר לספק לאורחיו מזון
ולינה במשך כל ימי שהותם בכפר.
שכר המצווה. כשחלפו שלושת השבועות,
לשמחתם של חברי המועצה המקומית
וגזברה, חזר רפאל לוי לכפר,
הפתיע את המוכתר בהצעה חדשה :״כדאי
לערוך לקוויקרים מסיבה.״
כשעוזר קצין־המחוז מציע, אין מתווכחים.
המועצה המקומית ערכה לאורחיה העצלים
מסיבה כיד המלך ׳ ,הוציאה מקופתה יותר
מחמש מאות לירות לכיסוי הוצאותיה. האורחים
ורפאל לוי היו מרוצים מאד.
התושבים היו מרוצים פחות. אמר נכבד
הכפר, חבוש טרבוש אדום :״בפעם הבאה,
כשיחליטו הקוויקרים להציל שוב את ה־

מישתון הרכבת
ך* שרווה ווגיט ווישוז? זזוש — ווישוז? וזר!!וו. ווו וזישגו? 9שוגו
/וזאר. כל הילרינו וזנוהררים!שורה, ואוזר וזוווי? !וזו הויו שד השוי.
הילר שהראש השורה הוא ה?גוך, והשאר הנו ה?רוווה. וכולנו !יוור
טושינו ציין־ הי ל־ צייון־ ציין־ דין, והרבהה רוהרה !וולו א ה?ינוור.
ונ כ ה ! אהה שי הינו אולי יוה שלה, והיה והנזר נואר.
ההאוה! ,טו א !ו ל כו ל ה?גו\ ,ואהר שגה הוא רואה להיוה ! ר כ ! ה.
לא היה לנו הש? להכניה תינולו ת לווישוז? .אהרנו לו שאט וז?ווו,

ואט לו שוה ה? 9יו ! רככה. וככלל הרככה טכשיו רוהרה ! ה טל ה ההר,
ולא יכולה להיטצר, והוא לא יכול להכיא שוה הוטלה, ושילך ה 1יהה.
או !ו ל כו ל היה נורא טצו! ,ה ש! ה ש! ואהר: אולי ככל ואה אני
יכול לטוור י אני אהיה ההירחור ו

10 הר הלוסזן
ן וה אהד ה שכיהו דיירי הכיה הההר
,89כ ר הו ! אהד, והצאו !טלייה־הגג
היוו? הנו?• א ט לתאר א ה הה־רגשותה
לנוכה ההאורט.
הה טרכו כו !וז?וגז אהיהה כלליה,
והיכהו כראשי־הר?יה א ת רטהה טל
השט ה הו ט! וה, והיהשו דרכיה שונות.
אכל לא?ל להצוא דרך. טר
ש?נז השכר הכי ו?\ והכי הכה, ואהר:
״ר!והי, כהורה ווהי? טלי להצהיר ש־הלשור
הטכריה אינ ה הוכלה הוהטוה
כאלה׳.״
טור כו כיו ה ווזוז?ה ההילה ״וזו?״
ההנזילור, והלשוו הטכריה נשארה
ההורה כשהיתה.

סיד
וז?יר וויה וולורלך.
הי\ ליכלוך שכנה, אהה יורטיה.
כל אהד כ ה ! טליו א ה היהור
הייו, כ שהיה שלוש הליה.
כהוכר, אלה שהיהור הייהה היה
ארוך טר כרי כך.
היו כאלה שר? הרהו ! ו, כצהורר
ט?שה או נואשה, להי הי ! הצהורו.
כי היה וה?יר הנידוניה־להווה.
וכאר הה?וה להטיר שנידור־ להווה
הוא הי שהייו היו ה שוכיה טר כי התגלה הצורך ליהול אותה)..
אך, כאהור, היה ה?יר הלוכלך.
טל כר כא ההייר כו?ר אהר והייר אוהו.
והאו, ילדיה, ה ההיל הר? הרש ! היינו. הר? נ?י וההוייד.
אל ה ש תינו טל ה?יר.

עולם במעשים טובים, כדאי שיתרחקו מאתנו.
אנחנו מוותרים על מעשים כאלה. מי יודע
כמד, מעשים טובים נצטרך עכשיו לעשות
כדי להרוזיח בחזרה את כל מאות הלירות
שהוצאנו על המעשים הטובים שלהם?״
משטרה בזיון במחתרת

יעקב׳ סולח (עם אמו ואשתו, בהונגריה)
לגבות את ׳חקבורח
העולם חזה 103$

הישיבה כונסה לפי מיטב כללי המחתרת.
שום עתונאי, מלבד המוזמנים, לא ידע
עליה. גם המקום נשמר בסוד. המזמין: המפקח
הכללי של משטרת־ישראל, יחזקאל
סהר. המוזמנים: עורכי העיתונים המקובלים
על השלטון, בני כל המפלגות.
אכן אחת ם ל!יר. תפקידו של סהר
היד, עדין למדי. הממשלה הגיעה לכלל המסקנה
העגומה שאי־אפשר לפטר אותו נגד.
רצונו, ושאי־אפשר לפטר אפילו את הק צינים
הנמוכים יותר, שנאשמו בשבועת־׳
שקר בעניין שטיינברג, מפני שכל אחד
מהם יודע יותר מדי על הממונים עליו.
הוצאת אבן אחת מחומת הריקבון היתד.

ממוטטת את החומה כולה.
אולם את זאת אי־אפשר היה להסביר
אפילו לעורכים שהשלטון סומך עליהם. לכן
הביא סהר את אב בית־הדין החוקר שבדק
כביכול את מסקנות השופטת מינה שמיר
בענין ד,קצינים־ד,משקרים. הסביר הקצין
סלע: השופטת טעתה.
״אם כן,״ רצה עורך אחד לדעת׳ ״מדוע
מכנסים את הישיבה הזאת בחשאי, תחת
לקיימה בפומבי, כדי שישמע הציבור?״
השיב סהר, בתמימות האופיינית לו :״היועץ
המשפטי אמר לנו שזה יהיה בזיון
בית־המשפט.״ הוא סבר, כנראה, בי בזיון
במחתרת עדיף על בזיון גלוי.
העורכים שתקו. אפילו עורכים אלה,
הרגילים לתת את הגושפנקא שלהם לכל
קשר של השתקה במדינה, רצו לשאול כמה
שאלות. אולם סהר׳ למוד הנסיון, לא הראה
כל חשק לעמוד שוב בחקירת שתי־וערב.
הוא מצא את הגואל בדמותו של
אריה דיסנצ׳יק, העורך־בפועל של מעריב,
רביזיוניסס־לשעבה שהפך זה מכבר למעין
(חמשך בעמוד 17

בנודינה
(המשך

מעמוד )5

כדי למנוע פעולות טרור?׳ כדי לסחוט

דובר של הרמטכ״ל ושל המפקח הכללי של
המשטרה.
״אינני חושב שאנחנו צריכים לשאול
שאלות,״ אמר דיסנצ׳יק. העורכים שתקו,
חזרו כלעומת שבאו.
דעות ביל• יורד למחתרת
אם ישנו מתחרה אחד למארילין מונרו
ולאלבים פרסלי בפיסגת־ההערצה של אמריקה,
הרי זה בילי גראהאם. בשעה ש־מארילין
היפה משכרת את העין, ואלביס
המתפתל מסבר את האוזן, הרי בילי גרא-
האם פונה ישר אל הנשמה. הוא מביא
לד, את דבר ישו בן־נוצרת בעזרת מנגנון
אדיר, מעין מזיגה של קירקס גאוני ואסיפת־עם
קומוניסטית, הכולל מאות זמרים, מפעילי״
רמקול, חשמלאים וכמרים למיניהם.
השבוע התפנה בילי היפה ממאבקו עם
דרקון־החטא של ניו־יורק המושחתת, כדי
לתת ראיון מיוחד לכתב העולם הזה באו״ם.
סיכום דעותיו: הצטרפות מצלצלת לתורתו
של ד״ר ישראל (״אלדד״) שייב, תקיעת-
חצוצרה למען מלכות ישראל.
ראש המחתרת. קבע בילי. :אין
ספק שדבר אלוהים על הגבולות העתידיים
של ישראל, כפי שהובטחו בתורה — מן
הפרת ועד היאור — יתקיים בסופו של
דבר!״
גם שאר דעותיו של גראהאם מתאימות
במידה רבה לשלבי סולם. טען הוא: בריוד
המועצות היא. גוג ארץ־המגוג״ ,אשר
לדברי יחזקאל (פרקים ל״ח ול״ט*) יהיה
בעתיד אויב ישראל. אין זה פלא שהערבים
משתלבים במערך הסובייטי, לאור כל מה
שכתוב בתנ״ך על בני עשיו וישמעאל.
היו אלה דעות חד־משמעיות. לא נשאר
ספק כי לבילי גראהאם יש כל הזכות
להיות מצוטט על־ידי התביעה הכללית במשפט
חרותי, כאחד מראשי מחתרת מלכות־ישראל.
מסים גיסו
של מ כו ב ד
״אם מגיעים להחלטה סופית אם להגיש
תביעה פלילית ואם לאו נגד משלם־מסים
מסויים, איזה משקל, אם בכלל, יש לתת...
להשתייכותו הפוליטית, קשריו החברתיים?״
השאלה נשאלה בכל הרצינות ובחברה
רמה. השואל לא היה אלא יועץ האוצר
לעניני מסים, בכנס רשמי של מועצת־ההכנסות
של המדינה. הנוכחים, בין השאר:
חיים כהן, היועץ המשפטי לממשלה, זאב
שרף, הממונה על הכנסות המדינה.
אפשר היה לחשוב כי היועץ המשפטי
יזדעזע לעצם המחשבה כי יכול להיווצר
רשמית יחם שונה לרמאי מפא״יי, גיסו של
מזכיר סניף מפא״י בעיר, ולרמאי נחות-
דרגה, ציוני״כללי או פרוגרסיבי. אולם חיים
כהן שוב גילה את כשרונו המיוחד שלא
להזדעזע.
כשנטל את רשות־הדיבור נגע בבעיות
רבות. כך פסל את ההצעה שלא להביא
חולי־לב למשפט, מפני שהם עלולים למות
על דוכן־העדים, וליצור רוגז בקהל אולם
על עקרון הפרוטקציה המפלגתית לא היד.
לו מה לומר.
הדבר זיעזע אפילו איש־מפא״י מובהק
כמו זאב שרף. אמר הוא :״בקשר לדבריו
של חיים כהן בצורה הנאה המיוחדת לו...
נשאלה שאלה אם החלטה צריכה להיות
תלויה בהשתייכותו הפוליטית או בקשריו
החברתיים של העבריין. זה מעניין אותי
כשלג דאשתקד אם העבריין הוא חבר מ־פא״י,
מפ״ם, ציוני־כללי או קומוניסט.
צריכים להעלים עין מזה אם הוא חתנו,
גיסו או אחיו של מכובד זה או אחר...״

ך * מעמדהיה מיוחד במינו. בחדר הקטן, המקושט בפלאקאטים ממשלתיים של ״מראות
| | ישראל״ ,הצטופפו כשלושים איש. רובם היו עתונאים. האחרים היו האנשים שהדבר
נגע להם במישרין: הפרקליטים, הנאשם, נשיא בית־המשפט, קצינים.
בפינה אחת ישבה אשד, תפוחת־כרס, שאיש לא שם אליה לב. היתד, זו שני חרותי,
אשתו (השניה) של הנאשם, בחודש הריונה השמיני. בשבילה היה הדיון מכריע: עמד להיקבע
אם בעלה, יעקוב חירותי, יהיה חופשי ויעמוד לידה ברגע שיוזלד בנו.
האיש שקיבל על עצמו למנוע את הדבר, בכל מחיר, עמד על רגליו ליד שולחן הנשיא.
היד, זה האיש הקטן, עלום־השם, הממונה על שירותי הבטחון (תפקיד שהוא מעל לראש
הש. ב .).הוא הופיע בפעם הראשונה לעיני הציבור, דבר שלדברי ביג׳י קודם לכן היה בו כדי
״לסכן את בטחון המדינה.״ אם עשר, זאת בכל זאת, הרי זה מפני שענין שיחרורו של חירותי
בערבות נראה לו ולאדוניו כדבר בעל חשיבות גורלית ממש.

הממרה: ת מי ר
* * ההיתהחשיפות זו ¥לדברי עצמו, בא הדבר למנוע שרשרת איומה של מעשי
1* 1טירור. אולם לדעת אחרים, לא זאת הסיבה שהדאיגה את האנשים הנוגעים בדבר.
בשביל ד,ש.ב. היה זה עניו חיוני ממש
להוכיח כי המחתרת היתה יצור גדול ומסועף,
ושעמדו בראשה אנשים בעלי חשיבות
לאומית. כי התמונה שנצטיירה עד כה
לשם מה מותר להחזיק אדם
לעיני הציבור — תמונה של מחתרת קטנבמעצר?
החוק אומר: רק
טנה, מורכבת כמעט כולד, מאנשים שעמדו
לצורף השלמת החקירה כגר
במגע עם ר,ש.ב. בתקופה זו או אחרת —
הטילה חשד נורא על הש.ב. עצמו.
האיש עצמו. אולם השבוע,
אם ר,ש.ב. שלט במחתרת זו, אם הורג־באשר
עלתה בפעם הרביעית
קסטנר עצמו היה קשור עם ד,ש.ב ,.אם
שאלת שיחרורדבערכות של
ידע ד,ש.ב. מראש על התוכנית להרוג איהנאשם
יעקוב חרותי, אחרי
שיות ציבורית — הרי אז מתבקשת המסקנה
כי הש.ב. מעורב בפרשה בצורה המטילה
מעצר של חמישה חודשים,
עליו אחריות שחורה — אם מתוך טפשות
נתעורר החשד כי מוסדות־פלילית,
ואם מתוך נימוקים גרועים מזה.
מכאן המאמץ הקיצוני — ההיסטרי כמעט
— של ד,ש.ב. ואדוניו להוכיח כי לא קבוצת
הצעירים קשורי־ד,ש.ב. היוו את עיקר המחתרת, אלא שבאמת היתר, לה מנהיגות רצינית.
איך מוכיחים זאת?
הדרך הפשוטה ביותר היתה להשמיץ במהלך המשפט אנשים שונים, כגון ישראל שייב,
אורי צבי גרינברג, ד״ר יהושע ייבין, גאולה כהן, רומק גרינברג, מבלי להביאם למשפט
ומבלי להעמיד את הדבר בפני מבחן משפטי כל שהוא. אולם קשה היה לשכנע בצורה זו
את הציבור הנאור.
הדרך השניה היתה להביא פרובוקטורים שוגים, מסוג העד דניאל זרניצקי, שיעידו כי
שמעו על הקשר בין המחתרת לבין אישים אחרים. אולם זרניצקי, טיפוס מנוון בעצם הופעתו,
היה כמעט ההיפך ממה שיכול להיראות כאדם שישכנע את הציבור הרחב.
לכן הושם כל הדגש על הדרך השלישית: להשיג מהירותי עצמו עדות שתרשיע אדם
אחר. לא היה ספק את מי ביקש הש. ב .להרשיע: לא היה זה שייב, אלא עורו־הדין שמואל
תמיר. הוא היה גיבור משפט קסטנר, ואילו אפשר היה להשיג עדות כל שהיא שתקשור
אותו עם הכרוז שהשמיץ את השופט פרץ (שזיכה את קסטנר מן ההאשמה של שבועת־שקר)
הרי היתד, הדרך סלולה לטענה כי תמיר היה מנהיג המחתרת, טענה שחזרה לא פעם
בבטאוני ד,ש.ב. אמר האיש הקטן עצמו: האיש שניסח את הכרוז, הוא האיש שיזם את הרצח.
אולם חירותי היה אגוז קשה. הוא סירב להרשיע את זולתו. הוצע לו רשמית ״דיל״
(עיסקד ),שירשיע את האיש אשר הש. ב .רוצה להביא לדין כראש־המחתרת, תמורת שיחרורו
של חירותי עצמו לא רק ממעצר, אלא גם מכל אשמה.
חירותי לא נכנע. אולם ראשי הש. ב .עדיין קיוו שאפשר לשבור את האיש, אם רק יוחזק
במעצר זמן די ממושך. באור זה נראה קו הש. ב .הגיוני: לדחות את מועד המשפט עצמו
עד כמה שאפשר (למעשה עד סוף השנה, בגלל הפגרה ומשפט הנאשמים ברצח קסטנר),
להחזיקו בינתיים במעצר, בד, בשעה שאשתו עומדת ללדת, דבר המדאיג כל בעל.

א רו כההיין • ש? חירותי
ול ס קו ז ח מעורר נקודות משפטיות נוקבות, החייבות לעורר דאגה בלב הציבור
כולו, גם אם אין לו אהדה מיוחדת לחרותי, גם אם אינו מזדהה עם דעותיו.

• ״ואתה בן־אדם, הינבא על גוג וא מרת:
כה אמר אדוני ה /הנני עליך גוג, נשיא
ראש מ שך ותובל והע לי תין מירכתי־צ
פון, ו הב או תיך על הרי ישראל. ו היכי תי
ק ש תן מיד שמאלך, ו חי צין מיר י מי נן אפיל.
על הרי ישראל תפול, אתה ונ ל אגפיך
ועמים אשר אתך

בנק דיסקתט בישראל נעים

•• קבע כ הן :״י שנה מחלה הנקראת אנגינה
פקטורים (מחלת־לב אנו שה) ,ו מן המחלה
הזאת סובל כל אדם שהוא מוע מד לרין
פלילי על הברחת סחורו ת מן המכס. הס
ב א מת סובלים (ממנה) .איני יורע אס זו הי
תוצאה או רקע לפעולותיהם. עד כרי כ ך
איני פסיכולוג

היריבים

חיים כהן, היועץ המ שפטי, הטריח את ׳עצמו לבית-הנזשפט, כדי לדאוג
שלא יאונה כל רע ל מ מונ ה יעל הש.ב. מי מין: הסניגור יצחק אדרת.

הודעות כרצון הש.ב.י -רשם מה עצור

ביותר במדינה״
המחוקק האנגלי, שיצר גם את החוק הישראלי הקיים, ביקש בפירוש למנוע אפשרות של
ניצול זה של המעצר. הוא איפשר למוסדות החוק להחזיק אדם במעצר אם הוא נאשם
ברצח (דבר שאינו נוגע לחירותי) ,או אם התביעה מצליחה לשכנע את השופט שישנם
שיקולים כבדי־משקל להחזקתו במעצר. חובת־ההוכחה היא על התביעה — ואם אין היא
רוצה או יכולה לגלות את נימוקיה ,״מטעמי בטחון״ ,הרי מושמת כוונת המחוקק לאל.
ענין השיחרור צץ זו הפעם הרביעית. בפעם הראשונה נתבקש השיחרור עוד בימי
החקירה המוקדמת בפני שופטת־השלום, אחרי שהחקירה נגד חירותי נסתיימה. השופטת קבעה
שאין הדבר בגדר סמכותו״
בקשת־השיחרור השניה הגיעה לבית־המשפט המחוזי׳ בהרכב חזק ובלתי־רגיל. שלושה
שופטים מכובדים מאד — הנשיא־התורן קנת, והשופטים גביזון וזונדלביץ — שמעו ארוכות
את נימוקי הצדדים, החליטו שאין הצדקה להמשך מעצרו של חירותי. הם שוכנעו במידה
כה חזקה, עד שציוד לשחרר את חירותי בו במקום 36 ,שעות לפני המועד שהם עצמם קבעו
להשמעת ההחלטה.
ואז קרה דבר בלתי־רגיל בתולדות המשפט. הממשלה פנתה לנשיא בית־המשפט העליון,
יצחק אולשן. אולשן ביטל את החלטתם המנומקת של שלושת השופטים, החזיר את חירותי
למעצר. אולם אפילו הוא קבע תנאי: שהמשפט יתחיל לפני יוני. כוונתו היתה שכל המשפט
יסתיים, מן הסתם, לפני התחלת פגרת־הקיץ.
תנאי זה ההם על״ידי התביעה. הצורה
היתד, פשוטה: היא הטילה על תובעת אחת
— מרים בן־פורת — להופיע גם במשפט
הכטחון הישראליים מתכוונים
חרותי וגם במשפט רצח קסטנר, דבר שמנע לשם להשתמש בנשי,־המעצר
ממנה את האפשרות לקיים את המשפט במטרה
אחרת לגמרי, הנוגדת
מועד שנלקח בחשבון על־ידי אולשן. באת
מטרת המחול,י : ,לשם
צורה זו הובטח שחרותי יישב עוד כחצי
שנה במעצר המשטרה, ללא כל פסק־דין של
שכירת רוחו של הנאשם, למען
בית־המשפט.
ימסור להם הודעות (נבונות
החלטת אולשן גרמה לזעזוע. שלושת האו
כוזבות) שתעזורנה לש. כ.
שופטים סירבו להמשיך במשפט, בצורה
להרשיע בדין את אותם האשנתקבלה
בחוגי המשפטנים כהפגנת־מחאה
נגד השופט אולשן, שהזים את כל שינשים
שהש.כ. רוצה ביקרם.
קוליהם המנומקים של שלושתם. המשפט
__ הועבר להרכב אחר, בלתי־רגיל בבית-
המשפט המחוזי בתל־אביב, בו היו קיימים
בשנים האחרונות רק שני הרכבים לשמיעת משפטים פליליים. לצורך המשפט נולד הרכב
שלישי, בראשות נשיא בית־המשפם נתן בר־זכאי, שלא טיפל בשנים האחרונות במשפטים
מסוג זה,

,,אפירואם_יושם מ צו ר

ך • פניכר ־ זכאי עלתה, הבקשה הרביעית לשיחרור חירותי. ובפעם הראשונה התערב
4בדבר האיש המיסתורי, הממונה על ד,ש.ב ,.שעד כה הקפיד שלא להופיע ברבים,
כנראה מתוך מחשבה שיש צורך להפעיל את כל התותחים.
להלן מפרסם ׳היעולם הזה במלואו את החלק הראשון של עדות הממונה על ד,ש. ב,.
בתוספת הערות העתון להבהרת הרקע. מאחר שנשיא בית־המשפט רשם את הפרוטוקול
במו ידיו, בצורה הכוללת כמעט רק את התשובות, ללא השאלות, הוסיף העולם הזה בכמה
מקומות את השאלות, כפי שנרשמו על־ידי כתביו, במקומות שנראה כי הדבר דרוש להבהרת
העניו•
האישהקטן: אני ה מ מונ ה על שירותי־ הב טחון במדינה. ידועים לי פרטי האי שום נגד
הנאשם חירותי. אנו מתנגדים ל שיחרורו ב ערבו ת וני מו קי הם:
אחד מה מנהיגי ם הח שובים ביותר של ה מחתרת שפעלה לאחרונה
• הנאשם הוא
במדינת־ישראל.
• לנאשם תפקיד מיוחד ב מח תר ת: מצד אחד מנהיג ומצד שני איש ביצוע, איש
מבצעים
נשק,
• ׳הנאשם מחזיק בידיו את עצם האורגאניזאציה לביצוע מע שי טירור, כגון:
סזרי־ק שר, הכרת אנשים ב אופן אישי, מגע עם אנ שי ביניים.
למיטב הכרתי יש לנאשם השפיעה גדולה על צעירים. ב שי חרורו הם יראו הצלחה גדולה
למחתרת. בידי הנאשם כל החוטים. לאנשים בחוץ ח שו ב שייצא, כדי להסדיר ענינים ח שובים.
בחנתי את הדברים, ול מי טב הכרתי ומצפוני קיי מ ת סכנה למע שי טירור נוספים. נ שקפת
סכנה רצינית באם ישתחרר. הפי קוח אינו נו תן דבר. יש להם דרכי קשר־ביניים, על־ידי מגע
שונה. אפילו אם יו שם מצור על בי תו, יקויים הקשר.

זוהי טענה מוזרה מצד אדם המספר כי חש. ב .ידע מזה שנים על־כך שחירותי מנהיג
מחתרת, אך לא אסר אותו, וגם לא העמידו לדין, על ענין הכרוז נגד השופט פרץ.
אחת מן השתיים: אם אמנם כל דרכי־הפיקוח אינן יעילות, משמע שהש.ב. קיבל על
עצמו אחריות כבדה, ונושא באחריות לכך שרצח קסטנר היה אפשרי. ואם הפיקוח היה
יעיל בכל זאת, אין שום סיבה מדוע הוא לא יהיה יעיל גם הפעם.

רצח ם? ודין?יולד

היועץהמשפטי: יש לך איזו טינה אי שית נגד הנאשם?
האישהקטן: אין לי טינה אי שית נגד ׳הנאשם. אינני מכיר או תו אישית. להיפך, אחרי
צריפין — שם קיבל הנאשם עונש של 12 שנות מאסר — ח שבנו איך להיפטר מהטירור.
ח שבנו על דרך המניעה, על ג׳סטיה. ביו ם העצמאות ה שביעי, פניתי ל שר־הבטחון בבקשה
לשחררו (את חירותי) .לא כולם הסכימו אתי, הייתי ב מיעוט. גם אלה שהיו בעבר במח תר ת
פיקפקו. בכל זאת החלטתי ל טוב תו, והוא שוחרר.
ב שבוע לאחר ששוחרר, הגיעה ידיעה כי הנא שם נפגש שוב עם אנ שי־המחתרת. שוב דיברו
על הדרכה, נשק. ו שוב הפך הנאשם לרוח החיה ול מרכז־הפעולו ת של הטירור.
היועץהמשפטי: איזה סוג של פעולות?
האישהקטן: פ עולו ת להחזק ת המחתרת: ביצוע מע שי־ שוד, ח טי פו ת לשס סחיטת־כספים,
איומים על אנשים לקבלת כסף, לקיום המחתרת.
ציר פעולתם היה הטירור האישי. הגיעו ידיעות על תוכניו ת לרצח של אנ שי־מודיעין,
סלווין לויד, שר־החוץ הבריטי, ואריק ג׳ונס טון.

שוב מתעוררת אותה הטענה: אם ידע הש. ב .על כל התכניות הנוראות האלה (ואם אמנם
היו< ,ואם כל דרכי המניעה מטבען אינן יעילות — מדוע לא פעל הש. ב .עוד אז נגד חירותיז
היועץהמשפטי: היו עוד תוכניו ת?

העצוו

ה שמיני

יעקוב חרותי, בן ה־ ,30 על ספסל הנא שמים, אחרי ח מי ש ה חוד שי מעצר,
מחייך לעבר א שתו, ילידת אמריקה, שאינה מבינה עברית, הנמצאת בחוד ש
להריונה. מטופלת בילד, ביקרה אשת חרו תי ברוב הי שי בו ת של בית־המ שפט,

האיש הקטן: היתה גם תוכני ת לפגוע שוב ב שגרירו ת הסוביי טית. לפוצץ את בית־השגרירות.
הס ח שבו שבעקבות הפיצוץ תבוא התערבות סובייטית, ואחרי כן התערבו ת
אמריקאית, ואז תבוא ההצלה. היה חשש כי גם ב תו ך ה מחתרת עצמה תיעשינה פעולות־טירור,
כדי לחסל ח ש בונו ת אישיים. ל שיחרורו של הנאשם יכולה להיות השפעה גדולה על כך.
היועץהמשפטי: הפרעתם? איזו צורה שהיא לנאשם להסתדר בחיים, אחרי שיחרורו
מבית־יהסוהד?
האיש הקטן: להיפך. ידענו שהנאשם מתלבט כיצד להסתדר. החלטנו לא להפריע לו.
ידענו שהוא צריך לקבל ר שיון של עורך־דין. שקלנו ולא עמדנו בדרכו. היו לו קשיים
כלכליים. מצאנו קרוב, דוד מצד אמו, ו פנינו אליו שי שפיע עליו שיחדל ממע שיו. א מרנו לו
שאיננו דור שים דבר, וכי נעזור לו ב שיקום וכו׳ .זה יהיה ב אוגו ס ט 955ו. הדוד ענה ב ש מו
כאילו זו פרובוקצי ה של השלטון. הוא הצליח לשכנע את הדוד יותר מאשר הצלחנו אנו
לשכנעו.

אקשטיין איי פ ;
היועץהמשפטי: מה בק שר לכרוז נגד ה שופט פרץ?
האישהקטן: לידת ׳הכרוז היא גם לידת רצח קסטנר. הנאשם יעמד מאחורי כל
התכנית: להטיל את הפרובוקאציה על ה שלטונות. היה נ סיון להטיל את האחריות לכרוז
על ה של טונו ת, והנא שם עמד מאחורי אק שטיין, שאיים שיגיד שה של טונות נ תנו לו א ת הכרוז.
לנאשם היתה ה שפעה מו חלטת על אק שטיין.
היועץ. המשפטי: מי חיבר את הכרוז?
האישהקטן: אין לנו עדות על מנסח הכרוז. יש לנו אינפורמציה. יש לנו גס
אינפורמציה על יוזם־הרעיון, שאמר לאק שטיין לאיים שיאמר. שהממ של ה נתנה לנו את זה

כל הענין הזה נראה שטותי למדי. שום בר־דעת לא היה מעלה על דעתו כי ממשלה
מעוניינת בהפצת כרוז נגד שופט, שהוציא פסק־דין אשר דווקא הממשלה היתד. מעוניינת
בו באופן חיוני. מבחינה זו יש הבדל עצום בין הכרוז לבין רצח־קסטנר, שבו יכלו להיות
מעוניינים אנשים הקרובים לשלטון, במידה שלקסטנר היה חומר שעשוי היה להטיל אור
שלילי מאד על חלקם באי־מניעת השמדת יהודי הונגריה.
האם מישהו יכול להעלות על דעתו כי הש.ב. הגדול, המחזיק בידיו את כל מכשירי־הכוח
של המדינה, ייבהל מאיום מטופש כזה מצד אקשטיין?
אדרת: מתי הודבק הכ רוז נגד ה שופט פרץ?
האישהקטן: הכרוז הודבק במרס 956ו. הדביקו או תו בני מין ש מ עון, דניאל זרניצקי
ואריה ריג׳במקי. זרניצקי היה איש שי רווד הב מ חון.
אדרת: לזרניצקי היה מותר להדביק את הכ ר ח?
האישהקטן: לזרניצקי היתה הרשאה כללית. לא היתה אפ שרות למנוע את הדבקת
הכרוז. ואס היינו יכולים, י תכן שהיינו מונעי ם את ההדבקה.
אדרת: ביצעתם מעצרים אחרי הכרוז?
האישהקטן: מיד. עצרנו את אק שטיין. הוא הודה שהיה האחראי להדפסת •הכרוז.
אק שטיין איים שאם נא שים או תו, יאמר שהש.ב. נ תן לו את הכרוז.
סיפרתי את הסיפור לשר־המ שפטים, ויהוא שקל שלא י היו עוד מאסרים, בשל העדר
הוכחות. היינו ב טו חי ם שהנאשם הוא האחראי, וכי הוא גם אחראי לכל ריקוד־השדים סביב
הענין. היתה לנו רק עדות זרניצקי, ואיום הפרובוקאצי ה של אק שטיין, בהדרכת הנאשם.
אדרת: יש לך ה שכלה מ שפטית?
האישהקטן: אין לי ה שכלה מ שפטית.
אדרת: מ חוץ להודעה של זרנציקי ולהודאה של /אקשטייך, לא היו לכם יותר הוכ חו ת?
אק שמיין התק שר אתכם אחרי הכרוז?
האישהקטן: המ שטרה היתה כבר בעקבו תיו, ולכן הוא התקשר אי תנו והודה, כדי
שלא יע שו לו שום ענין מפני שסיפר. לא הסכמנו וע שינו חיפו ש בדפוס אביו. הוא הדפיס
את הכרוז בבית־דפוס ממול, ובעל־הדפום העיד כי אק שטיין מסר את הכרוז להדפסה. בכל
זאת, שר־המ שפטים מצא שלא היו הוכחות.
אדרת: לא היו לכם הוכ חו ת נגד אק שטיין?
האישהקטן: נגד אק שטיין היו לנו הוכחות, ובכל זאת נ מנענו מלהעמידו לדין. אלה
היו שיקולים שלנו.
אדרת: אק שטיין היה איש ש. ב?.
האישהקטן: הוא לא היה איש ש. ב .כנה. הוא היה שליח ה מחתרת לש. ב .אף
פעם לא האמנו לו, אם כי הוא בא והתנדב לפעול. בדקנו או תו, ולא התלהבנו מ מנו ב מיו חד,

האיש המסוכן ביותר במדינה״
(המוסך מעמוד )7
קיבלנו ממנו אינפורמציה.
אדרת: במ שך כמה זמן?
האיש הקטן: במ שך שנתיים. הת שלום האחרון היה ב סביבו ת ינואר .1956 גמרנו
אתו, כי נוכחנו שהוא תחת ה שפעת הנאשם במחתרת.

מסתבר׳ איפוא, שהיו כל ההוכחות כדי להעמיד את אקשטיין למשפט ולחייבו בדין. הדבר
לא נעשה, וכיום מואשם אקשטיין בכך שרצח במו ידיו,.את ד״ו ישראל רודולף קסטנר.
אין ספק שאקשטיין היה מודיע של הש. ב״ וכי הש. ב .השתמש בו. רק כך אפשר להסביר
את אי־העמדתו לדין.
הטענה כי ״לא האמנו לו״ וכי על־כן נותק המגע, מגוחכת למדי. אחת מן השתים* או
שהאמינו לאקשטיין, ועל כן לא הועמד לדין, או שלא האמינו לאקשטיין, ואז היו מוכרחים
להביאו לדין.
הדרך השלישית, בה נקט כביכול ד,ש. ב ,.היא חסרת תקדים בהיסטוריה של שירותי־הבטחון
בעולם. מתקבל הרושם שהענישו את אקשסיין בכך שלא נתנו לו עוד למסור ידיעות
לש. ב.׳ שהיו ״ברוגז״ אתו. אם זה קרה כך באמת (וכמעט אי־אפשר להאמין בכך) הרי
שיש להטיל ספק חמור בכך אם בטחון המדינה נמצא בידים בטוחות .

איש לא: עצר
אדרת ג מה היה תפקידו של זרניצקי?
האיש הקטן: זרניצקי היה איש ב ט חון כנה. זרניצקי היה חיי ב לדווח על כולם. גם
על אק שטיין. הוא לא ידע מאתנו כי זאב אק שטיין היה בק שר עם הש.ב. מעולם לא נאמר

לו שוס דבר על כך מצדנו.
אדרת: ממתי אתם עוקבים אחרי הנאשם?
האיש הקמץ* הנאשם הוא אחד האנ שים המסוכנים• ביו תר במדינה. אנחנו מפקחים עליו
מרגע• צאתו מבית־הסוהר, באמצ׳ע שנת . 1955
אדרת: מי הם שאר אנ שי המחתרת?
האיש הקטן: לא רצוי לגלות יותר מדי. כל אלה שזרניצקי הזכיר את שמותיהם הם
חברי המחתרת. מלבד מנקס, אף אחד מהם לא נעצר. איתן
גבריאלי שוחרר בערבות.
אדרת: גאולה כהן?
האיש הקטן: לגאולה כהן אין תפקיד כל־כך ח שוב.
אדרת: רומק ניעצר?
האיש הקטן: טרם.
אדרת: ד״ר שייב?
האיש הקטן: טרם. ידועים לנו הרבה מנהיגיס אידיאו־הם
לא נעצרו עדיין. טרם הו של מו ה הוכחות
לוגיים. ל
נגדם.

האיש הקטן: היתר שוחררו.
אדרת: מה י עם ר א שי׳ המחתרת?
האישהקטן: היה אחד, איתן גבריאלי, ששוחרר. יכול מאד להיות שהוא יעמוד
לדין. אשר -ל ש אר׳,י ש לנו ידיעות על האחרים. לא הי ו.׳ ל נו הוכחות נגדם. זה שיין
לשיקולים שלנו, מתי לעצור אותם.
אדרת: במ שפט זה, קיימת סכנה של השפעה על עדים?
האישהקטן: כן, איתן גבריאלי יכול להיות מושפע. הוא עלול להיות עד. הוא
יחליט לפי מה שיהיה עם חי רו תי. או{ יחירותי יהיה במעצר, יתכן שיבוא להעיד. אם
ישוחרר, לא יעיד. ישנם עוד עדים פוטנציאליים. הבירורים והדיונים בק שר לשאר העדים
עדיין נמשכים. יש לזה ע רן ססוייס, שחירותי ישב במעצר בינתיים. לא אוכל לענות מטעמי־ב
ט חון אם המדובר הוא בעד אחד או ברבים.

במלים פשוטות, כמנת מעצרו של חירותי היא להשפיע על עדים אחרים. כשיראו מה
אפשר לעשות לחירותי, מבלי להביא נגדו בינתיים שום הוכחות רציניות, ייתכן
שיבהלו, ויעידו כל מה שהש.ב. רוצה שיעידו.
זהו בדיוקי מה שהמחוקק רצה שלא יהיה. הוא מאפשר להחזיק במעצר את• החשוד עד
להשלמת החקירה נגדו והגשת גליון האישום, אולם לא עד להשלמת החקירה נגד חשודים
אחרים. אם עד היום׳ הדה אין בנמצא עדויות נגד חירותי, ויש צורך להחזיקו במעצר נוסף,
אחרי חמשה חודשים ומעלה, כדי להשיג נגדו עדויות נוספות — מד, היתר, ההצדקה
להגשת המשפט בכלל?
אדרת: מלבד ה שיקול של השפעה על העדים, מהו הני מו ק להתנגדותכם ל שיחרורז
בערבות? מהו ה שיקזל המכריע בענין זה? .־
האישהקטן: ה שיקול העיקרי הנו ה מדיניות שלנו לגבי ההיערכה, כיצד אפ שר לעקור
את הופע ת ה מחתרת במדינתנו. י כ שאני אומר ה מדיניו ת שלנו, אני מתכוון ל מדיניות של
הממשלה. שרות הבט חון זה גם כן הממ שלה. במיד ה שאני מיצג, אני מיצג את השר שלי.
ה שיקול העיקרי ו ה מכריע הוא אם יהיה טירור ב מדינ ה או לא יהיה טירור. זה מכ תיב
לנו את כל הפעילו ת שלנו בענין זח, ז הו ה שיקול היחיד מלבד ה שיקול של השפעה
אפ שרית על עדים.

אקשטייןטיר 6ן

אדרת: חירו תי הייה כל הז מן תחת פי קו חהש. ב.ז
האישהקטן: חי רו תי היה רוב הז מן תחת פי קו ח הש, ב .מ שום שהוא היה לדעתנו

זוהי פרוצדורד, מוזרה מאד — להודיע לאנשים בפומבי שמתנהלת
נגדם חקירה. הדבר נוגד את מיטב האתיקה המשפטית
והמשטרתית. אם הם אשמים, יש להעמידם לדין. אם אין
הוכחות כדי להעמידם לדין, אסור לאישיות ממשלתית רשמית
למסור הודעה כזו, העלולה להרוס את חייהם, הן הפרטיים
והן הכלכליים.
הד^ר שזרניצקי

היה

הש.ב.

איש

היחיד

אדרת: הנכון
בתוך המחתרת?
האיש הקטן: לא אוכל לענות לן על־כן, מטעמי בטחון.
אדרת: מתי נפגש זרניצקי לאחרונה עם חי רו תי?
זוכר. יתכן שבסוף אפריל . 1956
האיש הקטן: אינני

(שולח את נוביק להביא את התיק מארכיון ד,ש.ב.).
אדרת: מדוע לא העמדתם את חי רו תי לדין ב־? 1956
האיש הקט״ :היתה לנו מדיניו ת כללית במלחמה עם
המחתרת. שקלן ו, התיעצנו עם יועצים. מלבד זרניצ ק׳ לא הייה
לנו כלום נגד הנאשם.
אדרת: ועכ שיו?
האיש הקטן: לאחר שגרצח אדם, העמדנו את חי רו תי
לדין. הכ רוז הוא רק אחת מפ עו לו ת המחתרת. ב־ 1956 לא היו לנו
הוכחות. עכ שיו חי רו תי עומד לדין בענין מחתרת. גם בק שר
לכרוז ה שגנו עוד הוכ חו ת: אריה ריג׳בסקי הודה וסיפר הכל,
לאחר שנרצח אדם.
חרותי בתור נאשם מספר אחד במ שפט שעורר ויכוחי ם חריפים בכל
.אדרת: על ריג׳בסקי ידעתם גם ב־; 1956
שכבות הציבור. הוא סירב לשתף פעולה ב מ שפט זה. ב ת מונ ה נראה
חרותי עוזב את אולם בית המ שפט אחרי *שה שופט ציווה להוציאו. ב ת מונ ה, לפני ח רו תי: הנא שמת יפה דרומי.
האיש הקטן: יחענו, אבל לא ניצלנו או תו, עד רצח
קסטנר.
אחד המנהיגים של המחתרת. הפיקוח עליו התחיל מאז שהתק שר שוב עם המחתרת, עשרה
אדרת: מדוע לא עצרתם את ריג׳בסקי אז, אחרי הכרוז?
ימים לאחר צאתו מבית־הסוהר. עד שנעצר, עקבנו אחריו בעירנו ת, פרם לתקופת מבצע
האישהקטן: היו לנו שיקולים. ב־ 1957 הוא נעצר כ שותף במחתרת, ואז סיפר גם
סיני( .אז) לא היה עליו פיקוח.
על הכרוז.
אדרת: מתי נפגש אתו זרניצקי לאחרונה?
המענין הוא, מה היו השיקולים? מסתבר שהיו כל ההוכחות כדי להעמיד לדין את ״האיש
המסוכן ביותר במדינה״ .אם באמת היה מסוגל לרצוח בכל רגע את מנהיגי המדינה
האיש הקטן: בסוף מרס 1956 העביר חי רו תי את ז רני צ ק׳ למנקס. הפגי שה האחרונה
ואורחיה, כפי שטוען האיש הקטן, הרי עצם אי־העמדתו לדין (באותן ההאשמות ובעזרת
בין חי רו תי לזרניצקי התקימה ב־. 17.4.56

]אשם משפט צריפי!

אותן ההוכחות כמו במשפט הנוכחי) ,היא כמעט שותפות לפשעים שעמדו להתבצע.

״מחתרת חירותי־מנקס״
אדרת: מתי נעצר חי רו תי?
האישהקטן: א חו׳י. רצח קסטנר. לאחר שניסינו לתפוס את המבצעים, נעצרו שבעה
אנשי^ .קשרנו את הרצח עם המחתרת, וני סינו לתפוס את ראשי המחתרת. קודם היתה
המחתרת בעינינו רק הנחה. האי שור בא רק אחרי הודאותיהם של אק שטיין ושמר. אז נודע
הרצח בו צע על ידי המחתרת ״חירותי -מנקם״ ,זו הי מחתרת לח״י חדשה. חירו תי
לנו
נעצר רק ב־ 0.3ו. י היו לנו שיקולים שזה לא בוער לעצור אותו. אלה הם שיקולים שלנו,
מה מוקדם ומה מאוחר.
א ר ת: מדוע חי רו תי לא הוא שם ב ה תנ ק שו ת בד״ר. קסטנר?
האישהקטן: י תכן שבמ שן הז מן נשנה את דעתנו. יש סיכויים לכן. יש לי ידיעות
סבירות שיש לו קשר׳ .אני בוז ק או תן עכ שיו. הן נתגלו לאחר הכנת האי שום הזה.

מחקבל הרושם שיש, כאן איום על חירותי, ולחץ נוסף, יותר מאשר הודעה על חקירה.
קשה מאד להניח שאחרי חצי שנה של חקירה מאומצת עוד התגלו עדים חדשים. השאלה
היא,רק: אם המחתרת נקראת ״מחתרת חירותי־מנקס״ ,מדוע לא צורף חירותי כנאשם ראשון
למשפט רצח־קסטנר, כמו מנקס, תחת להעמידו למשפט נפרד?
אדרת: פרט. ל חי רו תי ול שלו שת הנא שמים ברצח קסטנר, ,מה עלה בגורלם של כל
שאר העצורים כח שודים בהש תייכו ת למחתרת?

ברגע זח ישנו הרושם כי זרניצקי הוא העד היחידי שישנו בידי התביעה. לא לחינם
הובא כעד ראשון. התובעת היתר, בוודאי מעדיפה עד משכנע יותר..לפתיחת הוכחותיה.
אולם אם העד הזה ראה את הנאשם בפעם האחרונה בתפקידו כאיש ש. ב .לפני למעלה
משנה, על מה בנוי כל בנין ההוכחות של התביעה?
אדרת: מלבד ז רניצ קי, היש ל ן עדות. כלשיהי מטעם איש תש. ב .על מגע בינו לבין
חי דו תי ב תקופה שבין 17.4.56 לבין מעצרו של עי רו תי?
האישהקטן: תסביר לי מה זה איש ש. ב ,.ואז אדע לענות לן. ישנס סוגים שונים
של אנשי ש. ב .זרניצקי הוא שליח השי. ב^ .ול המחתרת. הוא אינו עובד בש. ב .בתפקידי ם
אחרים ב מנגנון. אק שטיין חיה מודיע ולא שליח. הוא היה איש מחתרת שהציע אתי
שירותו לש. ב.
אדרת: הם קבלו מ שכורת?
האישהקטן: זרניצקי לא קיבל מ ש כו ר ת. ק בו ע ה, פרט להוצאות. גם אק שטיין קיבל
הוצאות. בפעם האחרונה הו א קיבל בינואר .-1956׳ ז ה היה ב מסגרת ההחלטה לנתק אתו

את הקשר סופית.

אדרת: יותר לא היה קשר עם אק שטיין?
.האישהקטן? עד שאקש טיין, טי ל פן. בק שר לכרוז .;,לא הי ה עוד קשר בינו לבין
הש. ב .ב־ 16.3.56 טילפן וספר שהוא קיבל א ת הכרוז מחי רו תי, ומסר או תו להדפסה, ו כי-

חי רו תי הוא שקיבל ממנו את הכרוז להדבקה ולהפצה.
אדרת: אק שטיין הייה $וז חבר המחתרת?
האיש הקטן: בוודאי.

במדינה אסונות סופו של צופה

אדרת: ומדוע לדעתן הוא טילפן אליכם?
ה אי שהקטןג זהו ההגיון של המחתרת.
אדרת: לודויע לא העמדתם בכל זאת את אקשטיין לדין, הרי הוא היה איש מחתרת?
ה אי שהקטן: אמרתי כי אלה היו שיקולים של מדיניות, לא להעמיד את אקשטיין לדין.
אדרת: ואז הנא לא היה איש הש.ב?.
ה אי שהק טן :׳ לא. באנו אתו אז בקונפליקט מוחלט. רגלו לא יכלת לדרון עוד על
פתח הש. ב.
אדרת: אתה מכיר את הקצין אהרוני?
ה אי שהק טן: מכיר. הוא היה פיקודי בש. ב ,.אבל היום הוא אינו פיקודי. הוא שוחח
עם חין*ותי בשליחות שלי, סביב ענין הכרוז. היה חשוב בשבילנו לדעת ממי קיבל חירותי
את הכרוז. חירותי היה מוכן להגיד זאת, אבל לא היה מוכן להעיד על כן. כוונתנו
חיתה להוציאו מהמזן תרת.
אדרת: רציתם לדעת מיהו הראש?
ה אי שהקטן: זוהי הנקודה העיקרית. כדי למנוע קרבנות חדשים, וגם קרבנות בתוך
המחתרת .,עלינו לדעת מי הוא הראש. דעתנו היא כי חירותי הוא הראש, אבל הוא הכחיש.
אמרנו לו שיוכיח על־ידי גילויים מי הם הראשים אם לא הוא עצמו. ביקשנו ממנו שיעזור
לנו לחסל את המחתרת.
זוהי ההוכחה. החותכת לטענה העיקרית נגד הש.ב. בענין זה: שמבטיחים לחרותי את
שחרורו תמורת עדות נגד אחרים. בהפסקה בעדותו דיבר האיש הקטן ארוכות עם חירותי,
וכנראה חזר באוזניו שוב על אותה הצעה מושכת.
אדרת: נכון שלא נקטתם באמצעים לגלות מי הוא יוזם הכרוז?
ה אי שהקטן: לא נכון. החקירה טרם נגמרה יעד היום הזה. יש לנו היום יותר
ידיעות, אבל החקירה נמשכת.
אדרת: מדוע לא עצרתם את חירותי כחשוד אחרי הכרוז?
ה אי שהקטן: זה היה שיקול שלנו, לטובת החקירה בעניני המחתרת. בענין הכרוז
חיפשנו הרבה מאד. החקירה ל!א נפסקה לגמרי. גם היום עוסקים בדה ועובדים על זה,
בכל המאמצים. אילו רק היו האנשים, שיודעים על זה, עוזרים לנו...
אדרת: האם מיום שזרניצקי הפסיק את המגע עם חירותי, ועד מעצרו של חירותי,
היה מגע בין איש ש.ב. אחר לבין חרותי?
ה אי שהקטן: על שאלה זו, בצורה זו, לא אוכל לענות לן כל עוד לא תפרט לאיזה
.סוג של איש ש. ב .אתה מתכוון.
אדרת: אמור לי אתה איזה סוגים של אנשי ש. ב .ישנם.
ה אי שהק טן: ישנס סוגים שונים :
• איש התנגנו!
• שליחים למחתרת
• מודיעים
• אמצעים טכניים ומיכניים: עיקוב, האזנה.
אדרת: עם אחד הסוגים האלה היה מגע עם חירותי?
ה אי שהקטן: עם אחד מהסוגים האלה היה מגע, פרם לתקופה של מיבצע־סיני. היינו
במגע אתו גם באמצעות הדוד שלו. יותר מזה לא אוכל לגלות, מטעמי בטחון.

שב — ז רו ע ש? מ י?
•ס הרי כל אלה, החליט נשיא בית המשפט׳ ד״ר נתן בר־זכאי, להחזיק את חרותי
במעצר במשך כמה חודשים נוספים, למרות שהאיש הקטן לא התחייב להביא ידיעות
נוספות, ואף לא פירט את שיקוליו, מטעמי בטחון.״
השופט היה זכאי, כמובן, להשתמש בשיקול דעתו. די היה לו לציין כי הובאו לפניו
די הוכחות־לכאורה כדי שהמשך ך,מעצר, בשלב זה, יראה לו מוצדק.
אולם הנשיא לא הסתפק בכך. הוא הרחיק לכת הרבה יותר. למעשה קיבל את דברי
הממונה על הש.ב. כהוכחה מוחלטת. בהתעלמו לגמרי מן האופי המיוחד של הש.ב.
בארץ, שאינו זרוע של המדינה, אלא זרוע של איש אחד ויחיד — ראש הממשלה — קיבל
את דברי הממונה כדברי תורה מסיני, שאין להרהר אחריה.
קבע הנשיא :״אין לי סיבה סבירה כלשהי להטיל ספק בכנותו של העד, ולהטיל דופי
בהבנתו את מצב הדברים לאשורם, שכן מלאכתו בכך. השתכנעתי שכנוע מלא מדברי
הממונה על שירותי־הבטחון במדינה ...כי השיקול העיקרי והמכריע בהתנגדות
השלטוניות לשחרורו בערבות של עורך־הדין חירותי הינד, מדיניות הממשלה לעקור את׳
תופעות -המחתרת במדינה, וכי שחרורו של חירותי בערבות בשלב זה עלול לסכן
את שלום הציבור ואת כל המאמצים הנעשים בשטח ז ה
היה זה יותר מאשר החלטת־ביניים על ענין צדדי. נתקבל הרושם שהחלטה זו כבר
נושאת בחובה את פסק־הדין הסופי במשפט היועץ המשפטי נגד יעקוב חירותי

דרכם הראשונה של 600 חברי תנועת
הצופים, בהגיעם לקיבוץ תל־עמל שבעמק-
יזרעאל, שם עמדו להקים את מחנה־הקיץ
שלהם, היתה אל הבריכה ׳ הקטנה של
הקיבוץ. אחרי הדרך המייגעת בחום הלוהט,
הצופים אל הבריכה, קפצו לתוכה, מיהרו השתעשעו במים. אלה שלא ידעו לשחות,
טבלו ;את רגליהם במים, התבוננו בקנאה
בשוחים.
אחרי כרבע שעה קראו המדריכים :״כולם
לצאת׳מהמים!״ הצופים הממושמעים יצאו
מיד מהבריכה, הסתדרו בבגדי־ים למיסדר.
אחד היה חסר.
הוא לא היה גם בבריכה למה!
בשטח,
שלמה!״ צעקוהנערים, שהתפזרו
לחפש את הנעדר. שלמה לא ענה להם. רק
חיפושים בבריכה, נמצאה גופתו
אחרי
על קרקעית הבריכה. איש לא ידע איך
הגיע לשם.
כית החלומות. באותו בוקר נפרד
שלמה אברהמי( ,)10 חניך צופי רמת־גן,
מאביו ברמת־גן, הצטרף לחברי קבוצתו שיצאו
למחנה. האב שמח כי בנו עוזב
את הבית. הוא היה טרוד ושקוע בצרות,
כי לאחרונה אסוך• רדף אסון במשפחת
אברהמי.
תחילה היה זה הבן הבכור, יובל. הוא
השתתף בקרבות סיני, נפצע בקרב, איבד
רגל והתחדש למחצה. אחרי־כן חלתה האם.
והיה צורך לנתחה
מצבה הלך והחמיר,
בדחיפות. אבי־ד,משפחה התרוצץ בין מכרים,
לאסוף תרומות דם, לא היה, לו
פנאי לטפל בבנו הצעיר.
שלמה, ילד רציני, שקדן ואחראי, ידע לא
להטריד את אביו. הוא ארז בצנעה את
חפציו. נרגש מהוויית־המחנה המצפה לו,
ישב בערבים שלפני הנסיעה, הוסיף שירים
למחברת־השירים שלו, כיד הדמיון הילדותי
הטובה עליו.
כתב שלמה, בין השאר:
״על ספה מיושנת /יושבים אב, אם
ופעוטה / ,האח מבוערת /האווירה ביתית,
חמת.
״בחוץ נשמעת יללת התן / ,אליה מתלווה
רשרוש עלי תלתן / .על הקיר תלויה
תמונה /ארון ספרים ניצב בפינה
סיים שלמה את שירו התיאורי:
דהו בית חלומי /כן ראיתיו בשנתי

שלמה אברהמי לא זכה לראות עוד את
בית חלומותיו, הוא גם לא יחבר שירלם
עוד. עוד באותו לילה בא שליח לבית
אביו ברמת־גן, אמר לאביו :״אני מדריך
של שלמה, ביקשו ממני להגיד לך ששלמה
חולה קשה״ .האב, שהבשורה הפתאומית
הצטרפה אל שורת־האסונות שפקדה אותו,
נדהם :״מה חולה? הרי רק בבוקר, כשיצא
למחנה, היה בריא!״
אסון או הפקרות? משך ימים
מספר לא הודיעו לאם החולה על מות בנה.
בינתיים נמשכה החקירה כיצד הגיע שלמה,
שלא ידע לשחות, אל קרקעית הבריכה. מדריכי
הצופים ניערו מעליהם כל אחריות:
״שלמה קפץ למים בלי רשות!״ היתד, זו
טענה מגוחכת. טרם נמצא אדם שאינו
יודע לשחות שיקפוץ למים עמוקים .
המסקנה ההגיונית התבררה מסיפורי הנערים:
נראה ששלמה נדחף למים, קיבל
מכה משפת־הבריכה וטבע. עד היום לא
הוברר כיצד לא הרגיש אף אחד מעשרות
המתרחצים במקרה זה. גם חקירת המשטרה
טרם העלתה עדיין אם פרשת טביעתו של
שלמה אברר,מי היתד, אסון, שלאיש לא היתד,
שליטה עליו, או שהיה זה גילוי נוסף
של חוסר אחריות מצד מדריכי נוער, שגרם
הקיץ למותם של שלושה נערים צעירים*.

היה
מיכאל רימון, מזכיר ועד פועלי נמל־אילת,
פעיל מפא״י. עוד לפני שבוע התעניין
הרבה יותר במשקל הסגולי של
כרטיס־המפלגה. אז עמד ס־אש המהומות
שיוזמו על־ידי מזכיר מועצת־הפועלים, יוסף
דרור, כדי לסלק מאילת את בנימין (״בנו״)
שפירא, מנהל־עבודה וותיק בנמל חיפה,
שנשלח לאילת על־ידי משרד־ד,פיתוח. שפירא
היה איש־מפ״ם, ועובדה. מחפירה זו שקלה
בעיני פעילי מפא״י הרבה יותר מעצם ירידתו
החלוצית מן הצפון דרומה.
י חמישה שיצאו. ימים מעטים אחרי
המהומות הוטסו חמישה מפועלי הנמל ליפו,
כדי לעמוד בבחינות הממשלתיות לסיווג
מקצועי בענף המנופאות .״זוהי המצאה
מפ״מית״ ,הסבירו עוד באילת דרור ורימון.
״הבוחנים יהיו מפ״מניקים, והם יכשילו
אתכם בכוונה!״
אולם ביפו חיכו לנבחנים דוזקא שני
אנשי מפא״י, בוחני משרד־הפיתוח ומשרד־התחבורה.
הכל היה עובר בשלום, לולא
השאלה הנוראה על משקל המים. היא
הספיקה לרימון, שלא היה מלא ידיעות
כרימון. הוא הפסיק את הבחינה, לקח את
חבריו למשרדי האיגוד המקצועי של ההסתדרות.

לא נשאלו שאלות מיותרות. מלבד
ההשתייכות המפלגתית, שום דבר לא היה
חשוב. רימון וחבריו קיבלו תעודות יפות,
שאישרו כי עברו מיבחן הסתדרותי במ־נופאות,
צויינו לשבח בציון הגבוה ביותר:

השבוע חזרו החמישה לאילת, קיבלו מיד

צופה אכרהמי
מוות בבריכה
את הסוג והמשכורת הגבוהים ביותר. בי
אנשי משרד־הפיתוח הם אנשי־הסתדרות נאמנים,
ומי הם שיכפרו בתעודה הסתדרותית
כשרה?

ארגונים
ח שיבו ת ה שד ידידות

לפני כשלושה חודשים הוזמן עורך הדין
החיפאי בן־עמי גורביץ למשרדו של ראש
עירית חיפה, אבא חושי. במשרד קיבל
את פניו מזכיר העיריה׳ שביקש לדון עם
גורביץ על יחם בני העיר חיפה לבני
צרפת. סיבת הדיון: גורביץ, יושב־ראש
האגודה המקומית לידידות ישראל־צרפת,
סירב להיענות לבקשתו של אבא חושי
לאחד את אגודתו רבת־ד,חברים עם ד,חגג
הקטן, אך, רב־ההשפעה, של ידידי צרפ,ח
אחרים, בראשם עומד עורך־הדין החיפאי
אלפרד לב־הר.
מלא כרימון
הצעותיו החדשות של המזכיר החושאי
״מה משקלו של מטר־מעוקב של מים היו מענינות מזח־ :אבא חושי מוכן לקחת
הנבחן הסתכל בשאלה במשך כמה דקות,
את האגודה תחת חסותו, לפטור את כל
בהתמרמרות גוברת והולכת. לפתע קפץ ממפעולותיה
ממיסים עירוניים, לציידה >־
קומו .״זוהי מזימה של מפ״ם כדי להכשיל
מועדון מן המוכן, למנות את גורביץ
אותנו! במקום לבחון אותנו בשאלות של
כנשיאה׳ לשכור על חשבונו מזכיר ארגוני.
עבודה, בוחנים אותנו בפיסיקה!״
תנאי קטן נוסף: המזכיר יהיה כפוף לאבא
האיש שמשקל המים הרתיח את לבו
חושי, ימלא את הוראותיו, כמעט בלי יכולת
התערבות של גורביץ עצמו.
• מלבד אברהמי: גבריאל אהררנוב 12
גורביץ סירב. העמדת האגודה תחת מרותו
שנהרג במחנה בית״ר (העולם הזה ;)1032
של אבא חושי היתד, בניגוד מוחלט
ילדה בת ,12 שטבעה בקיטנה.
(המשך בעמוד )12

אילת

רווי
כשמו כן הוא
ייי חי פ ה, התנגשה משאית נהוגה בידי שמי
^ 1עון שלומיאל בטנדר נהוג בידי אהרון
נאחס, פצעה את נהג הטנדר ושניים מנוסעיו.

אינפורמציה מדוייי!ת
ך• תל״אכיכ, הופיע העתון הצרפתי של
-4מפא״י ל׳אינפורססיון, כששניים מעמודיו
מודפסים ברומנית, שייכים לעתון הרומני ויאצה
נואסטרה, גם הוא של מפא״י, המודפס באותו
בית־דפוס׳ השייך אף הוא למפא״י.

חוסר־סולידריות
ך* המבורג, גרמניה, חזו שלושה מלחים
4אוסטרליים ברקדניות־עירום שרקדו באחד הקברטים,
השתכנעו מלהט הריקוד, פשטו את
בגדיהם והצטרפו לריקוד־העירים, הופתעו למראה
הרקדניות שנסו בבהלה, ולמראה שוטרים
שהובילום לתחנת־המשטרה.

דו עיו ליי יזיהדושב

ן * לאשה עין, חיפש אברהם מהעוד אחר
-4מקום בטוח לשמירת 8000 הלירות שחסך,
פנה למספר בנקים בפתח־תקווה, לא השתכנע
מיכולת שמירתם, החביא את הכסף בצריפו,
פיזרו בכלי־מטבח שונים, בבגדים ובפחים מפוזרים
בכל חלקי הבית, נדהם כשגילה שאלמוני
פרץ לצריפו, אסף את כל הכסף מכל מקומות
המחבוא.

מאבר, המיגיה

ף • ג/־ידייר, תורכיה, הודיע האלמן עבד!
* אללה פהליואן 92 שהתפרסם בשנות התשעים
של המאה הקודמת כמתאבק בעל־שם, ושהוא
כיום אב לארבעה בנים 16 ,נכדים ו־26
נינים, כי החליט לשאת אשה שניה, השיב
לשאלות עתונאים סקרנים :״נלחמתי בהרבה
קרבות וניצחתי את גדולי המתאבקים של ימי.
האם אתם מפקפקים ביכולתי לטפל באשה אחת?״

על החשבון

ן * ת ל ־ א כי ב, גנבה נערה בת 16 ארבעת
*יי אלפים לירות, שאביה צבר בארון למטרת
נדוניה בעת שתינשא, מסרה את הכסף לצעיר,
שהבטיח לשאתה לאשה.

מוכות השתיים מו האחד
• • תל״אכיב, אחרי שהמשטרה לא הצליחה
- 4לגלות את הפושע שאנס תינוקת בת שנה
וחצי, פירסם נזעריב ידיעה על שתי נשים ערביות
מכפר־טירה, שנעצרו על־ידי המשטרה כחשודות
בחניקת דדלד בן־יומו, הכתיר את הידיעה
בכותרת :״נעצרו שני חשודים באונס
הפעוטה.״

משחק המלכות
^ לו נ ג׳י בי ץ /קליפורניה, נבחרה ליאונה
4אניס כמלכת־היופי של ארצות־הברית, נפסלה
אחרי יום כשהתגלה שהיתר, נשואה פעמיים׳
החזירה את כל המתנות שקיבלה, זכתה
בתביעת פיצויים על סכום של 30 אלף דולאר
ממרי היל, שנבחרה כסגניתה בתחרות מקומית
במדינת מרילנד, על כי שללה ממנה במרמה
את הזכות להשתתף בתחרות על תואר מיס
ארצות־הברית.

המגבית המיוחדת
ך* תל״אכיב, הוציאה הנהלת רכבת־ישראל
*4כרטיסי־כניסה ברכבת לטנטורה, עליהם
רשום: דמי נסיעה 760 פרוטה, בול בטחון
70 פרוטה, סך הכל 840 פרוטה.

חד גדיא

ך • נצרת, רדף הרועה אחמד מוחמד מעיגל,
,14 אחר גדי שברח מעדרו, ניסה להוציאו
מתוך באר אליה נפל, נפל גם הוא לתוך
הבאר, נהרג.

גשמי ז?זס

ך* מנצ׳ סטר, אנגליה, הוזמן הלורד אולם־
• 4רניגהם לדו-קרב על־ידי מלוכני איטלקי,
הודיע שהוא מוכן להתמודד עמו בדו־קרב של
מטריות.

,נאצר!״ צעקו הרוסים ־ ״פורם סעידר צעהו המצרים ־ ״שו

תקרית כפס!

דם אחד יכול להשתגע ברחוב: זה
מעציב. חבורה שלמה של אנשים
יכולה להשתכר ולהשתולל ברחוב; *זה
עלול להיות משעשע או מחריד. כששבעה
מיליון איש יוצאים מגדרם ברחוב — זהו
מאורע גדול.
בב־קר פתיחת הפסטיבל לנוער ולסטודנטים,
יצאו כל תושבי מוסקבה לרחוב לצעוק,
לשיר, למחוא כף ולרקוד. התחלת
החגיגות נקבעה לשעה 12 בצהרים 122 .
המשלחות השונות התרכזו ברחבת־הענק
של התערוכה החקלאית, הסתדרו מתחת
לפסל הנחושת המפירסם, המסמל את הסולידאריות
בין פועלים ואיכרים.
לכל משלחת ניתנו משאיות בצבע אחר.
לישראלים הוקצו שש משאיות צהובות.
לפנינו התנופף הדגל הירוק־לבן־שחור־אדום
של עיראק: משמאלנו הסהר האדום של טוניסיה.
בין המכוניות, שוטטו כמה בחורות
אהריקאי־ת, כשדגלון ארצן תקוע כקישוט
בשערן. שתי יפהפיות שבדיות, לבושות
חצאית קצרצרה של אתלטיות, עמדו במרכז
קבוצת צלמים מכל הלאומים והצבעים.
בשעה 12 בדיוק, נעה השדרה הססגונית.
משני צדי הכב־ש הצטופפו המונים שנופפו
דגלונים וקראו את סיסמת המיפגש :״מיר
אי דרוז׳בה שלום וידידות!״) מישהו
החזיק דגלון ישראלי ודגלון סעודי ביד
אחת.

״מאכט שולם:״

^ כל שהתקרבנו אל מרכז העיר,
^ נעשתה הנסיעה איטית יותר, הצפיפות
גדולה יותר. רחוב ירוסלבסקי הוא רחוב
רחב מאוד — שמונה מכוניות יכולות לנסוע
זו בצד זו. אולם באותו בוקר נראה הרחוב
צר מאד, ובמרכז הכביש לא נותר מקום
אלא לשלוש משאיות בחזית אחת. כל שאר
השטח היה שחור מאדם. על גגות הבתים
התנשא יער האנטינות של מקלטי הטלביזיה,
כשמסביבן כרוכים אשכולות של אנשים.
בהצטלבויות עמדו חשמליות ואוטובוסים —
במה מצויינת לאלה שטיפסו עליהם.
לפני המשלחת הישראלית נסע רוכב־או־פנוע,
שנשא שלט גדול ועליו שם ישראל
ברוסית. על המשאיות שרו החברה משירי
ציון, או השיבו במקהלה לקריאות המוס־קבאים
:״מיר אי דרוז׳בה! שלום! שלום!״
לאורך שתי המדרכות נקבעו ציורי־ענק, בגובה
של שתי קומות, המתארים אנשי מק*
צועות שונים, עוסקים בעבודתם: חקלאי
׳ נושא טוריה על שכמו, פועלת אריגה מחזיקה
חבילת בד, מדען ליד קליע מונחה.
מתוך ההמון ניתר גבר צולע, קטוע רגל,
אל המכוניות הישראליות, ובדמעות צעק:
״שולם! שולם! שולם עליכם!״ הוא לא היה
היהודי היחידי שניגש אלינו. התקרבו נשים
זקנות, גברים צעירים ובחורות יפות, אשר
השירים העבריים והדגל הישראלי דחפו
אותם להשתמש במשפט אידיש משובש ו־רווי
התרגשות. זקן אחד רץ אחרי המשאית
שלנו, ושלוש פעמים נכרכו זרועותיו סביב
צוזאר ישראלי. הוא התרומם אל גובה הנוסע,
נישק אותו ובכה .״שולם! שולם! מאכט
שולם!״
לא נעדרו גם כמה רוסים בודדים, שלא
התלהבו כל־כך מהמשלחת הישראלית. כמו
אותו גבר מוצק, שהצביע על דגל המדינה,
ני&נף בביטול :״אתם לא בסדר! עושים מלחמות
כל הזמן!״ או הרוסיה האמהית, שצעקה
אלינו בטון של היסטריה :״מיר? מירז
אתם באמת רוצים מיר?״ היה גם מישהו
ואז יהיה
שיעץ:״סלקו את בן־גוריון
שלום!״

״אין דבר, טוכאריש !״
ילו המשכנו במסלול שנקבע לנו, לא
היינו מגיעים למועד פתיחת הפסטיבל
באיצטדיון על־שם לנין. ולא להגיע למשהו
בזמן במוסקבה, איננו מקובל. כי כאן הרכבת
מגיעה בזמן, ההצגות מתחילות בזמן
— ,ממש פולחן מחוגי השעון.
הנסיעה במרכז־העיר דמתה יותר לזחילה,

סב שעבר למסך /סאתשליש כהן
כשמאותאלפי אנשים הצטופפו על המדרכות,
השתפכו לרחוב והשאירו רק נתיב צר מאד
לתהלוכה .״אני לא יודע מה קרה לקהל
הזה! אף פעם לא הפר את הסדר כמו היום,״
התפלא שוטר רוסי, לבוש מעיל לבן מבהיק.
״אין דבר טובאריש! אין דבר!״ השיב לו
בחור צעיר .״היום הכל מותר!״ וכדי להוכיח
לו את דבריו הלכה למעשה, חיבק אותו
והטביע לו נשיקה על שפתיו. הקהל פרץ
בסערת צחוק ומחיאות־כפיים.
שעתיים וחצי נמשכה הנסיעה. שעתיים
וחצי של רעש, מוסיקה, מחיאות־כף, לחיצות־יד,
החלפת מזכרות ומעל הכל — ״מיר!
מיר! מיר!״
מחזה כזה אין מביימים. ללא כל קשר עם
מדיניות או חישובים איסטרטגיים, הפגין
האדם הרוסי הפשוט את רצונו הכנה בשלום.
רק לפני עשר שנים עבר מלחמה שקטלה
20 מיליון נפשות סובייטיות, והפכה את
מחצית מולדתו לעיי חרבות. אם אוקראינית
צעירה סיכמה את הכמיהה במלה אחת:
״למענו!״ בהושיטה אל המכונית את תינוקה
בן השנה. גם כאשר בן מוסקבה אומר ״דרו־ז׳בה״
,הוא מתכוון באמת לידידות. שנים
כה רבות היה מנותק ממגע עם העולם החיצוני,
עד כי עתה הוא באמת מתגעגע לידידות
והיכרות עם בני העמים האחרים.

איצטדיון. קבוצת מחצצרים, במדים לבו
הכריזה בצורה זו על פתיחת הפסטיבל.
באותה שניה ממש נכנסה שורה אר
של גברים ונשים אל תא־הכבוד. היו :
חברי הממשלה הסובייטית ומנהיגי המס
הקומוניסטית הסובייטית. אפשר היה?
חץ היטב בכמה מהדמויות המוכרות יו
חרושצ׳וב, בולגנין, ז׳וקוב. מכל עבר נש
מחיא־ת־כפיים — לא ממושכות ביותר,
נלהבות ביותר.
מן הקצה השני של האיצטדיון הע
קבוצה שניה של מחצצרים לתר־עה
ראשונה, וכשנדמו הצלילים, קם נשיא
סובי־ט העליון, המרשל וורושילוב, ל
את הבאים למוסקבה בשם השלום והידי
ממנהרת הכניסה הופיעו עשר בחו
בשמלות צבעוניות, נושאות זרי פר
בהגיען אל מול במת־הכבוד, החלו מפז

ז׳וקוב וורושילוב
ולס בל ההתלהכות וההשתוללות
> | של המצעד היו רק הקדמה למה שציפו ,לנו באיצטדיון. לפני פחות משנתיים
היה אזור לוז׳ניק שטח חקלאי בשולי הבירה
הסובייטית. עתה עומד עליו איצטדיון גדול,
בנוי בצורת עיגול של בטון, בו יכולים
לשבת 100 אלף איש. מסביבו משתרעים
מיגרשי חניה ורחבות לעריכת תחרויות
ספורט שונות כמו גלישה על הקרח, שחיה,
התאגרפות.
במבואות האיצטדיון ניצבו עשרות עגלות
לבנות, בהן מכרו נשים משקאות קרים,
גלידה, גלויות־דאר, סמלים ואפילו ספרים.
כל המוכרות מאורגנות בקואופרטיב, והן
עובדות בו במשכורת. הקואופרטיב עצמו
שייך לממשלה, וממנה הוא מקבל את הסחורה
ואליה הוא מחזיר את הרווחים. לב־בוד
המאורע, חילקו העגלות סודה קרה,
חינם לכל דורש.
בפנים האיצטדיון ישבו 100 אלף איש
וחיכו לפתיחה. ההתרשמות הראשונה היתד.
של ים צבעוני ותוסס. הרוסים לא באו הנה
בבגדי־עבודה. הם לבשו חולצות צבעוניות
ומלבושים לאומיים, הנשמרים בארונות במיוחד
למאורעות כאלה. מדי פעם הועף מבט
מודאג לשמים, שהתבהרו והתענגו חליפות.
התחנה המטיאורולוגית הודיעה כי בשעה
שלוש ירדו גשמים. אולם חזאי מטיאורך
לוגי נשאר חזאי מטיאורולוגי, גם בצל הקרמלין.
לא ירדד, אף טיפת־גשם אחת, וכל
המאורע התנהל במזג־אוויר קיצי ונאה.
שתי דקות לפני השעה שלוש, הופיעה
בתא־הכבוד דמות קטנה לבושה מעיל לבן:
המרשל ז׳וקוב. הוא הסתובב מעם, החליף
כמה מלים עם האנשים שעמדו מן הצד. כעבור
כמה שניות הצטרפה אליו עוד דמות:
המרשל ודרושילוב. השניים הביסו סביבם,
כמו מנהלי־תיאטרון שיצאו לסקור את היושבים
באולם, ונראים מרוצים ממספר
המבקרים. אחר־כך שוב נעלמו השניים, וכל
העיניים הופנו אל מחופי השעון, שהתקרבו
לשעה שלוש.

״פיס: אל־סלאם!״
^ ש?ן ה שלוש כדיוק, נשמעה תרועת
חצוצרות מכיוון המעקה הימני של ה־

מ שלחת המצרית
של. ב
תמונת־טנק של.

בהתלהבות על־יז
את הפרחים. אחריהן נישאו סמל עני
הפסטיבל ודגלי הארצות המשתתפות.
שורת נערות נושאות פרחים. הפעם נ
הבחורות אל תא־הכבוד עצמו, חילק
לכל יושב. אחת הנערות ניצלה את ההזז
להתנשק עם אשת וורושילוב, שישבה
במרכז השורה.
מתוך שורות הקהל הופרחו, כאיל
סי הסכם מראש, מאות כאלונים צבו
ויונים, שנישאו ברוח המהירה. ד.מ׳
שפתחה את המיצעד היתד, האוסם
״פיס! פיס!״ קראו הרוסים אח הו
האנגלי ל״מיר״ .בין הקהל היו כנראה
צות מאורגנות, אשר ידעו את התו
השונים לסיסמאות היום, ואשר נועי
הוביל את חבריהם במעגל ההתלהבות
המשלחת מאלג׳יריה צעדה שניה .״אל•
אל־סלאם!״ קראו הרוסים. בכלל —
סלאם!״ היתה קריאה שכיחה מאד במו
היום, כשם שהמשלחות הערביות היו

ם!״ צעקו הישראלים

הפסטיבל. הערבים נתקבלו בכל מקום בהתלהבות
המונית, כגיבורי מיבצע־סואץ ד
אלג׳יריה.

האינצידגט המצרי
ך א היה זה סתם מיצעד, לפי סדר
/האלף־בית. כל משלחת הציגה תוך
כדי הליכה את המיוחד לה. המשלחת מארגנטינה,
למשל, התקדמה כשבראשה קבוצת
גיטאריסטים ומתופפים, בלבוש הלאומי.
הכושים מ״אפריקה השחורה הנתונה תחת
שלטון צרפתי״ הלכו במיקצב ריקודי ה־ג׳ונגל,
בליווי תופי הטום־טום, ואילו בין
הצועדים מברזיל הצטיינה יפהפיה שחרחורת׳
שרקדה רומבה באקסטזה משתוללת.
לא נעדר כמעט לאים. מי שלא בא במאות
ואלפים, הוצג על־ידי קבוצות קטנות, או
אפילו על־ידי בודדים. היו, למשל 11 ,בחורים
מבחריין 12 ,מבורמה, שמונה מבוליביה.
זה אחר זה צעדו סקוטים בחצאיות, וויט־נאמים
נמוכים וגרמנים ממושמעים (מזרח
ומערב) .מישהו העיר, בהצביעו על הגרמנים
הצועדים בקצב צבאי מובהק :״סוף סוף

המצרית. אחרי הדגלים, נשאו המצרים על
שכמם ציור ענק של גמאל עבד אל־נאצר —
הציור היחידי של בן־אדם בכל האיצטדיון.
הרוסים הריעו :״נאצר! נאצר! נאצר!״ כאילו׳
דא־ר שחר חדש לפולחן האישיות. המצרים
שרו והריעו מאושר וגאווה מול ההתלהבות.
חלפו עוד כמה משלחות, ואז הופיע דגל
ישראל. התרועות אמנם לא היו חזקות כל-
כך, אולם הן עלו על אלה שניתנו למשלחות
רבות אחרות. המשלחת הישראלית יצאה
מהמנהרה, הקיפה את המיגרש, והתקרבה
לבמת הכבוד. כפי שעשו ליתר המשלחות,
קמו חברי הנשיאות הסובייטית, הצדיעו לדגל
הישראלי ומחאו כף.
שתי דקות לאחר מכן, החל ה״אינצידנט״.
המשלחת המצרית תפסה את מקומה בצד
המסלול וכשעברו הישראלים, הרימו המצרים
את תמונתו של גמאל עבד אל־נאצר
אל על, ופתחו בקריאות בוז. הרוסים שראו
כמה כאפיות בין הצועדים הישראלים, פתחו
בקריאות :״אל־סלאם! אל־סלאם!״ אולם מתוך
מקום הישיבה, שם ישבו כמה מחברי
המשלחת המצרית שלא צעדו, נשמעו קריאות
:״פורט־סעיד! פורט־סעיד!״ ושוב :״נאצר!
נאצר!״ חלק מהקהל הצטרף לקריאות
הקצובות. אחרים המשיכו בקריאות :״אל־סלאם!״
בתוך
כל ההמולה, התקדמו הישראלים בשורות
נא־ת, כשהם שרים ומוחאים כף.
לפי תנועותיהם, אפשר היה להבין שהם
שרים ארץ זב ת חלב. אולם אי־אפשר היה
לשמוע דבר.

כא?ט ש? תרגירי־סדר
ן י* משלחת האחרונה היתד, המשלחת
| | הסובייטית• לא גדולה במיוחד, אך מגוונת.
את הפגנת הכוח האמיתית השאירו
הרוסים לסיום. אלפי אתליטים עלו על המגרש׳
הציג• תרגילי התעמלות שהגיעו
ללא ספק לפיסגת השכלול הטכני. אלפי
רגלים שזופות של נערות נעו כרגל אחת, בשורות
ישרות כסרגל. בחורים התנועעו בגמישות
בובתית על מוטות סלדה דקיקים.
היתד, זו תערובת של באלט שמיימי עם
תרגילי־סדר המוניים. המיגרש נראה חליפות
כשדה־דגן מתנועע, כים הומה, כגן־פרחים,
ככוכבים פזורים ברקיע. והכל בקצב של
רביו הוליבודי סינמסקופי. בכל רגע נדמה
היה כי הגיע השיא וכי אחרי זה אין מה
לראות יותר — וכל פעם הופיעה קבוצה
חדשה, שהובילה לשיא חדש• כאשר סוף־
סוף עלו 5000 ספורטאים לתרגיל־הסיום,
היתד, השעה כבר.9.30 .
אחרי שש שעות יצאו הצופים מהוממים.
עד עכשיו, קשה להאמין כי אמנם ראו העיניים
את אשר ראו, שהרי לא כל יום
חוזים בהצגה המוגשת על־ידי ממשלח של
עם בן 214 מיליון נפש.

התקרית השניה
ער התקרית השניה של הפס־מיכאל
מדווח שלום בהן:

^עה במוסקבה כללה כאלפיים איש, מצויידים
ובד אל־נאצר. המצרים, יותר משאר המ שלחו ת
סיס, ויחד עם הסורים, יהיו גיבורי הפסטיבל.

כבשו את מוסקבה!״
מתוך הקהל זינק לפתע גבר שחרחר,
לבוש חליפה בהירה, והחל מסריט את ה־תהלוכת.
התפלאתי שלא נעצר מיד. אולם
מבט שני הסביר מדוע: פני הגבר היו
מוכרים — פניו של ראג׳ קאפור, גיבור
הסרטים ההודיים שכבשו לאחרונה את ישראל.
מסתבר שהוא כבש גם את מוסקבה.
וכאשר ביקר לא מזמן בברית־המועצות,
,הפך אליל ממש.
״הוי ראג׳ ,ראג׳ ,ראג׳!״ נאנחה ספורטאית
רוסית צעירה, שישבה לידי. היא נשמעה
כמו כל נערה אמריקאית או ישראלית, הרואה
את מרלון בראנדו או תמונה של ג׳יימס דין.
הבמאי־השחקן ההודי הגיע רק עתה למוסקבה,
והוסע ישר משדה־התעופה לאיצסדיון.
לאות הוקרה, השמיע ברגע זה הרמקול
שיר הודי מתוך היחפן של קאפור.
לפתע עלתה צווחה אדירה וסערת מחיאות־כפיים
שטפה את האיצטדיון. בפתח מינהרת
הכניסה נראה מיקבץ ירוק: דגלי המשלחת

יתכן כי הצלחת המשלחת הישראלית
בהופעותיה האומנותיות לא היתה מוצדקת
מבחינה אמנותית גרידא. הופיעו להקות
לאומיות רבות, מארצות שונות, שהציגו
ריקודים ושירים יפים יותר מיצירות מארק
לברי, קונרד מן וזאב חבצלת. אך העובדה
שהתוכנית היתד. תוכנית עברית, מישראל,
הספיקה לרבבות רבות של צופים.
היו אלה לרוב יהודים׳ שהיו מנותקים,
כל ימי חייהם מיהדות העולם. במוסקבה
עצמה חיים כחצי מיליון יהודים: אלפים
נוספים הצטרפו אליהם השבוע מקייב ו־מטאשקנט,
מ צ׳ תו בי ץ׳ ומריגה. כולם היו
צמאים לראות ישראלי, לשמוע מלה עברית.
על כן זכו הופעות ישראל להצלחה כמעט־היסטרית.
היהודים
באו בהמוניהם גם אל מקום
המגורים של המשלחת הישראלית. כמעט
24 שעות ביום מילאו יהודים סובייטיים —
זקנים, נשים, צעירים — את הרחבה של
האקדמיה לחקלאות על־שם טימיריאזוב,
משכנה של המשלחת במוסקבה,1 .ם חיפשו
קרובים, ביקשו לדעת מה נשמע בישראל,
ייעצו לשמור על יחסים טובים עם ברית־המועצות
— או סתם ביקשו מזכרת
מישראל.
בדרך כלל, הביא אתו כל משתתף כמה
מזכרות קטנות, לחלוקה בין באי הפס־

ערבים, חברי המ שלחת הי שראלית, בנזיצעד המ שלחת באיצ־

טדיון לנין, שעה קלה לפני האינצידנט. בעיני המ שלחו ת

ה ערביות משאר ארצות ערב, הנציגים הערביים מישראל אינם אלא בוגדי ם ב ענין הערבי.

טיבאל: סמלי ישראל, בולים, מטבעות, גלויות
דואר. מזכרות אלה נעלמו תוך שעות
בודדות.
החלק הציוני־חלוצי של המשלחת הגיע
מוכן בצורה יסודית הרבה יותר. בין
חפציהם העבירו ארגזים שלמים של חומר
כתוב על ישראל: חוברות הסברה באנגלית
וברוסית על הנוער הישראלי, לוחות עבריים,
שירונים, עפרונות נושאי כתובות
עבריות, ואלפים רבים של סמלים קטנים.
הכל נחטף מידיהם.
חמישה ימים עסקו חברי המשלחת החלוצית
(מפ״ם־מפא״י־אחדות העבודה) בהפצת
החומר, ואפשר היה לפגוש רבבות
אנשים שטיילו ברחובות מוסקבה כשבדש
מעילם נעוץ סמל תכלת־לבן ובידם חוברת
ישראלית.
ואז התערבו השלטונות.

״פרופגנדה זרה״
ך * פ ני ההרא שו נ ה באה בדרג נמוך:
( 1המלטה הראשי של המשלחת הישראלית
ביקש להפסיק את הפצת החומר .״זוהי
פרופגנדה זרד״״ הסביר.
חברי המשלחת הציונית ביקשו פגישה
עם מזכיר פדרציית הנוער הדמוקראטי,
מארגנת הפסטיבל. הם נפגשו אתו, והמזכיר
— צרפתי — הודיע כי אין לו
כל התנגדות לכך שהישראלים יחלקו שירונים,
סמלים, לוחות וסתם חומר הסברה,
מן הסוג המיועד בדרך כלל לתיירים. רק
את החוברת הרוסית על הנוער הישראלי
ביקש לגנוז, עד לבירור נוסף.
אולם לפני שנערך הבירור, הוזמנו ראשי
המשלחת למזכיר הקומסומול הסובייטי,
שהוא גם נציג המשלחת הסובייטית בועדה
המכינה העולמית של הפסטיבל .״שמעתי
שאתם ממשיכים לחלק את החוברת הרוסית,״
הודיע בחומרה ,״ועל כן עלי לדרוש
מכם שתגנזו את כל החומר שברשותכם,

ובשום פנים לא לחלק שום חומר מודפס.״
כאשר העירו לו כי העניין נמצא עדיין
בשלב של בירור עם מזכיר הפדרציה, השיב
הרוסי כי מאחר שהחומר מיועד לאזרחים
סובייטים, ולאו דווקא לבאי הפסטיבל
מבין המשלחות האחרות, הרי זוהי התערבות
בענייניה הפנימיים של ברית־המועצות
ואינה נוגעת לפדרציה, כי אם
לסובייטים בלבד. הוא התיר להם לחלק
רק סמלים ועפרונות. אולם אם ייתפסו
בחלוקת חומר מודפס׳ התרה, יסולקו מ-
ברית־המועצות.
בלית ברירה, נכנעו נציגי המשלחת. תוך
כדי הגשת מחאה .״כל המשלחות האחרות
מחלקות חומר על ארצן,״ טענו.
לשווא.

״תפקידנו להיות כאן!,,
ך -א בל הישראלים היו סבורים כי
/חלוקת החומר היתה מוצדקת. קבע
סאשה חנין׳ ראש המשלחת השניה, המורכבת
רובה מאנשי ברית הנוער הקומוניסטי
:״אנחנו כאן אורחיה של הממשלה
הסובייטית. אין זה נאה לאורחים
להתערב בענייניה הפנימיים של הארץ המארחת.
זה כאילו היה מתקיים פסטיבל
בישראל והיתד, מופיעה משלחת זרה, ש־היתה
מחלקת חומר כתוב בערבית, לתושבי
ישראל הערביים, ואשר כוזנתו לגרום
לתסיסה אנטי־ישראלית בין האזרחים הערביים.
האם ממשלת ישראל היתד, עוברת
על כך בשתיקה?״
* במשלחת הציונית החלו מתוזכחים אם
לא כדאי לעזוב את הפסטיבל ולחזור ארצה׳
כצעד הפגנתי. אולם לבסוף נרגעו
הרוחות .״תפקידנו להיות כאן,״ הסביר
אחד מראשי המשלחת .״אנחנו נמשיך למלא
את השליחות שנטלנו על עצמנו
בצאתנו מן הארץ.״

במדינה
(המשך מ ע מוד )9

לעקרונותיו. הוא דחה את ההצעה, כשם שדחה
הצעות רבות קודמות לאיחוד אגודתו הוותיקה
עם אגודות ידידות מפא״יות אחרות,
שהוקמו אחרי מיבצע־סיני בחסותו של שמעון
פרם, מנהל משרד ד,בטחון.
שוטרים ואנשי ש. כ .התגמול לא
אחר לבוא. כשהודיע משרד החוץ לאבא
חושי על משלחת הועד הצרפתי לברית
ישראל־צרפת העומדת לבוא לחיפה (ראה
לעיל). ,החליט חושי לערוך קבלת־פנים,
בלי השתתפותו של גורביץ העקשן.
הביצוע היד, קשה יותר. אגודתו של
גורביץ ידועה בחיפה כפעילה ביותר, ורבים
מחשובי אזרחי חיפה, מנהלי מוסדות כלכליים
וציבוריים, הם מחבריה, הפעילים. היה
חשש שקבלת־פנים שתיערך בלא אגודתו
של גורביץ תהיה דלה, במשתתפיה ובערכה.
חושי לא נרתע. הוא הודיע בעתונים
על קבלת־הפנים כאילו היא נערכת מטעם
האגודה לידידות ישראל־צרפת, לא טרח
להודיע על כך לראשי האגודה עצמם. כש־צילצל
עורך־הדין גורביץ למנהל מלון ציון
בחיפה, ביקש לדעת בשם מי הושכר אולם
המלון לקבלת הפנים באותו ערב, הסביר
המנהל ברצון :״האולם הוזמן על ידי

סולל בונ ה ועורך־הדין לב־הך,״
בערב קבלת־הפנים הועמדה משטרת חיפה,
לפי רמז מתאים,־ על רגליה. עשרות
שוטרים חמושים באלות ומלווים על־ידי
אנשי ש. ב .בבגדים אזרחיים הסתובבו ליד
הבנין. הם חיכו לפעילי האגודה של גור־ביץ,
כשבידיהם הוראות מתאימות: לפזר
את המתקהלים חסרי־ההזמנות, אפילו בכוח.
לבסוף הגיעו האורחים. הם שמחו מאד
לראות את קבלת־הפנים ההן לונית שהכינה
לכבודם המשטרה והש.ב. פעילי האגוד ה
לידידות ־ ישראל־צרפת נדחפו לקרן. זווית.
את קבלת־הפנים ניהלו אבא חושי ולב־הר,
שנאמו ארוכות על חשיבותה של ידידות.

משפט

שק ה שעורים

ד אג תהעם
לחייליו
יסוד בג1דו 1ננו

שי לחייל
לרא ש ה שנ ה
תשי־־ח
משתתף אזרח

ב־.500ז ל־־ילח בי ל ת שי
המ שוגדת על ידי הו עד
למען ה חייל

בזה אחר זה עלו עדי התביעה על דוכן
העדים, נשבעו ומסרו את דבריהם. כל
מה שאמרו היה נגד אבו־ג׳ומעה. מחמוד
אבו־ג׳ומער, הזקן ( )65 ישב על ספסל הנאשמים
כשמעיניו נשקף הייאוש. לערבי
היפואי, בלוי הלבוש, לא היה גם עד
הגנה אחד. הוא לא ידע כיצד לסתור את
דברי מאשימיו.
האשמות נגדו לא היו אמנם חמורות ביותר,
אולם די היה בהם כדי לשלחו למאסר.
סיפר משה בורשטיין, בעל משק בסביבת תל־אביב
:״מחמוד הועסק אצלי כפועל. באחד
הלילות, בשעה 4.30 בבוקר, התעוררתי פתאום
ומה אני רואה? אני רואה כי החשמל
בלול שלי כבה, ודמות שחורה מתרחקת
לכיוון מקום מגורי הפועלים. רצתי אחרי
הדמות ותפסתי את אבו ג׳ומעה עם חצי
שק שעורה ביד.״
גם אחד הפועלים במשקו של בורשטיין
העיד כי אכן ראה את בורשטיין תופס את
אבו־ג׳ומעה עם ־ שק השעורה ומכהו.
פסדך דין אבהי. כאיש שאבד עליו כל
עולמו, עלה אבו־ג׳ומעה אל דוכן העדים,
ובערבית מגומגמת סיפר את ספורו :״מעולם
לא גנבתי שעורה, אני לא גנב בכלל ואף
פעם לא הייתי גנב. בורשטיין חייב לי 150
לירות, ומסרב להחזיר לי אותם. לכן הוא
מעליל עלי עלילות־שוא. יעניש אותו אללה!״
כשדמעות בעיניו חזר אבו־ג׳ומעה לספסל
הנאשמים, ציפה בחרדה לגזר־הדין. שופט
השלום מכס צ׳רנובילסקי העיף בו מבט
אבהי ופסק: אני מאמין לו ומזכהו מאשמה.
אבו ג׳ומעה לא קלט את משמעות פסק־הדין.
רק כשחזרו על פסק־הדין בפניו התפרץ
הזקן בצעקות־גיל וצרח דברי־תודד״

דרכי חיים
שכר המודיע
הידיעות שהגיעו אל מדור־הבילוש של
משטרת תל־אביב היו מרתקות: כמה
ערבים הצליחו להסתנן ולהגיע אל הגטו
הערבי שביפו. אנשי מדור־הבילוש ראו
את המסתננים כמונחים בכיסם. כל מה
שהיה עליהם ל^עשות, הוא להתקשר עם
יהודי מסויים ׳ ,בעל בית״קפה ביפו, לו
ידועים כל הבאים ברובע הערבי של יפו.
ניידת הבולשת הגיעה בשעות הלילה אל
בית־הקפה של המודיע׳ ביקשה את עזרתו
בגילוי מקומות־המחבוא של המסתננים. בעל-
הקפה נענה לבקשתם, הצטרף אליהם, השאיר
את הקפה לניהול אשתו.
בהדרכתו הגיעו הבלשים אל אחד מט־

קומות־המחבוא, שם תפסו שני מסתננים.
בהמשך סיורם הצליחו לתפוס עוד שנים.
היד השמאלית. יחד עם בעל־הקפה,
ניגשו הבלשים לחגוג את הצלחת פעולתם.
השעה היתה שתיים אחר חצות.
זמן קצר לאחר שאנשי הבולשת עזבו
את בית־הקפה׳ התישב בעל־הקפה לאכול
עם אשתו, ללא נוכחות אורחים בקפה.
אותה שעה נעצרה ליד בית־הקפה ניידת
אמורית של המשטרה, הגישה נגד בעל-
הקפה תלונה על החזקת בית־קפה פתוח
לאחר השעות המותרות. כל הסבריו של
בעל בית־הקפה, כי השאיר את הקפה פתוח
משום שסייע לעבודת המשטרה, היו לשוא.
הוא הובא למשפט ונקנס ב־ 25ל״י. מאחר
שלא היה באפשרותו לשלם, הוצאה נגדו
פקודת מעצר. רק ברגע האחרון הצליח
ללוזת את הכסף מידיד.
התפארו השוטרים מגישי התלונה: סוף־
סוף הצלחנו לתפוס את בעל הקפה בקלקלתו.
על דעתם לא עלה כלל, כי בסכום
של 25ל״י, הפסידה משטרת ישראל את
אחד ממודיעיה הטובים ביפו. היד השמאלית
לא התעניינה במעשי היד הימנית.

כל ישראל
מוות כיו העצמ אות
שוטרי תנועה על קטנועים יהוו חידוש
בכבישי הארץ. במקום אופנועים, יסעו מעתה
שוטרי התנועה על קטנועים מסוג
למברטה

. .אלף וחמש מאות

חרשיפ׳אלמים נמצאים כיום במדינת
ישראל, מסר משרד החינוך והתרבות...
המותר לפועלים להחליט על שעות
עבודתם? שאלה זו עשויה לשמש בקרוב
מוקד לפעולה משפטית, אם יתעקש משרד-
העבודה להסדר של חלוקת שבוע־עבודה
של 47 השעות לחמישה ימי עבודה, בני
9שעות ו־ 20 דקות. הסדר זה הונהג בבית-
החרושת למיתקני מאפיה של עמיחי (״גידי״)
פגלין, לשעבר איש המבצעים של
האצ״ל, נועד להשאיר לפועלים שני ימי־מנוחה
בשבוע. אולם משרד־העבודה עומד
על החוק, הקובע מקסימום של שמונה
שעות עבודה ביום מפעל שלישי
לייצור סוכר יוקם בקרוב בקרית־גת.
במפעל יושקעו 3,5מיליון לירות על־ידי
משקיע מברזיל השפה הצרפתית
תהיה שפת־לימוד־חובה בבתי־הספר התיכוניים
במדינה, במקום האנגלית שהיתה
עד כה השפה הזרה שלימודה היה חובה.
מעתה יוכלו תלמידי הגמנסיות לבחור
בין ערבית לאנגלית, כשפה זרה שניה
130 זני גפנים מגדלים כורמי
ישראל, על־כך נודע עם פתיחת תערוכת
הגפן בפתח־תקוה 25 איש מתים
בממוצע ביום בתל־אביב־יפו. יום העצמאות
היה היום היחיד בו נערכו בתל־אביב רק
שתי הלוויות. מספרים אלה נמסרו בכנס
החברא־קדישא באיזור תל־אביב
מכונית אחת לכל 45 נפשות ישנה
בממוצע בישראל. ממוצע זה הוא מהמפג־רים
בעולם. בארצות הברית יש מכונית
אחת על 2,6נפשות יום א׳ כש־כוע
הוא היום המועד לתאונות־דרכים
בסקר שנערך מטעם משרד התחבורה נמסר
כי אחוז תאונות־הדרכים הרב ביותר נרשם
ביום א ,,אחריו צועד יום ר. מספרים
אחרים בסקר 74,3 :אחוז מכל התאונות הם
התנגשויות ו־ 0.3אחוז הם תאונות־גלישה.
ס /ס 80 מהתאונות אירעו בשטח עירוני.
תזכיר עליה בדרגה
ד״ר משה פרץ, שופט השלום הראשי
בירושלים, שעל הכוונה למנותו לשופט
מחוזי הודיע היעולס הדה ( )961 עוד לפני
שנה וחצי, לפני פסק־הדין בו זיכה פרץ
את ד״ר ישראל רודולף קסטנר מאשמת
שבועת־שקר — זכה השבוע להמלצת
הוועדה למנוי שופטים למינויו לשופט
מחוזי ל דחיית כינון היחסים
הדיפלומאטיים בין גרמניה המערבית ל־מדינת־ישראל,
עד לאחר הבחירות הכלליות
בגרמניה, כפי שניבא העולם הזה
( ) 1032 לפני שלושה שבועות, הודיעה השבוע
ממשלת בון רשמית לממשלת ישראל
הבחירות כמכשרת־ירושלים, אשר
׳העולם הזה 1026 הוכיח שהיו מזוייפות
מעיקרן, בוטלו השבוע. הועד המקומי התפטר,
לאחר שניסה במשך חודשיים לסחוב
את התפטרותו כדי שלא ליצור במקום את
הרושם כאילו יש קשר בין ההתפטרות
לבין גילויי העולם הזה.

בענות גי הצליחו שניים
במוינה להימלט לאוו

ך* מקלטים ככד ניידות המשטרה
1 1ותחנותיה השתתקו בבת־אחת. הודעות
ודו״חים שיגרתיים הופסקו באמצע. אחרי
הפסקה קצרה שידרו כל מוקדי־השיטגר
הודעות בהולות. תוך דקות גויסה המכונה
המשטרתית לאחד ממיבצעי ציד־האדם הגדולים
בתולדות משטרת־ישראל.
משמרות מזויינים הוצבו בהסתעפויות
הדרכים, עצרו ובדקו כל מכונית. ניידות
זינקו בין סמטאות פרברי תל־אביב, כיזזנו
את זרקוריהן לכל פינה חשוכה. מארבים
הוצבו במקומות הסתר של אנשי העולם־
התחתון. עשרות שוטרים ובלשים סרקו *ן ת
מרכזי הפשע והזנות, חקרו כל אדם שנמצא
בהם. גששים וסיירים סרקו קילומטרים של
פרדסים וכרמים, בהיעזרם במטוס המשטרה.
כל מודיעי המשטרה נזעקו להטות אוזן.
כל משטרת־ישראל גויסה כמעט למטרה אחת
ויחידה .:ללכוד שני אסירים שהצליחו להימלט
אור ליום חמישי מבית־הסוהר בתל־מונד.
חמישה
אסירים נמלטו מתוך חומות מיב־צר
בית־הסוהר. תוך כמה שעות נתפסו
שלושה מהם. שניים הצליחו להתחמק מרודפיהם.
לא היו אלה עבריינים רגילים. אליהו
חדד ויצחק (״זאכי״) שם־טוב הם מהדמויות

מבוקש ׳שם־טוב. יד י מינו של
מלך פו שעי תל־אביב, אחד הערמומיים
והפיקחים שבין אנשי העולם
התח תון ה מקו מי, טרם נתפס.

הבולטות ביותר של עולם הפשע הישראלי.
למרות גילם הצעיר, היה עברם הפלילי
של שני הבורחים מקנה להם מעמד כבוד
בכל כנופית־גאנגסטרים בעולם.

נקמה במאהב
ך* מסוכן והנועז משני הפושעים ש!
| נמלטו היה אליהו חדד. חדד, בעל
המצח הגבוה והמשופע והעיניים המטילות
אימה, הוא טיפוס בלתי־רגיל בין פושעי
ישראל. למרות גופו הצנום וקומתו הנמוכה
( 1.65 מטר) ,הצליח התימני בן ה.־ ,30 בעל
מזג סוער במיוחד, להיהפך לאלילם הנערץ
של עברייני פרברי תל־אביב.
כי אליהו חדד הוא בעל אופי נדיר. שחצן,
שאינו ירא מפני איש בעולם ואינו נרתע
מלהתמודד עם שוטרים או פושעים בעלי
אקדחים שלופים. בעל *תאווה עצומה. לפיר־סומת
ורגש שנאה כלפי כל העולם, השונא
אותו כביכול, עלה חדד על דרו־הפשע
בגיל צעיר מאד.
בהיותו נער בשכונת־קרטון בכרם־התי־מנים,
נודע חדד במשטרה כגנב מתוך
עגלות רוכלים. מאוחר יותר, כשהתמחה במקצוע
הגניבה, רכש לעצמו שטח־מחיה,
בו לא היו לו מתחרים: גניבה מתוך חנו־יות־בדים.
בנטית
ההתפארות שלו היה חדד מספר
לא פעם את שיטת עבודתו: הוא היה

נין הפושעים המסוכנים
יום ממבצר תל־מונד?

מתקשר עם סוחר ברכוש גנוב. יחד עמו
היה מסייר בחנויות בדים, בוחר את הסחורה
היקרה שהסוחר רצה בה. הוא היה מקפיד
מאוד לגנוב רק את הסחורה הדרושה.
בכל הזדמנות שהמשטרה היתד, מנסה
לעצרו׳ היה חדד מגלה התנגדות נואשת.
פעם דקר את סמל המשטרה הקשיש אלברט
מזרחי, בפעם אחרת, בשבא הסמל יעקוב
טלבי, מטובי השוטרים במשטרת־ישראל,
לעצרו, שלף חדד אקדח, פירק מהסמל את
נשקו והתחמק. בפעם נוספת התנגד בכוח
לסמל יעקב ארוסי וניסה לירות בו, ארוסי
הצליח להוציא מידו את האקדח, זכה על־כך
בציון לשבח.
משום מה׳ הרגיש חדד את עצמו ברע
מאוד בכל פעם שחופשתו היתר, נשללת
ממנו. הוא ראה בחברה את שונאתו, בשוטרים
— אויביו האישיים. כי מזה 15
שנה חי חדד חיים של נרדף ומתחבא,
ללא עודל בכפו. לדעתו, כמובן.
ישיבותיו התכופות בבית־הסוהר וחיי־המחתרת
שלו לא מנעו ממנו לשאת אשה
ולהוליד שני בנים. אולם כשישב תקופת
מה בבית־הסוהר, ושמע כי אשתו בוגדת
בו עם קלאג׳י, מלך־האגרוף של שכונת־התקוה,
נתן לה גט. כשיצא מבית־הסוהר

אקדחן חדד. גנגסטר במהדורה
ישראלית, אחד מאליליו הנערצים
ביותר של נוער שכונות תל־אביב,
מארגן הבריחה האחרונה, טרם נתפס.
שלח את אחד מבני כנופיתו, שדקר את
קלאג׳י 21 דקירות סכין.
המשטרה ניסתה להחזיר אותו למוטב.
הקצין אריעז בקשיוב עזר לתווך בינו
לבין הורי יפהפיה, שחדד רצה לשאתה.
סודרה לו עבודה קבועה. לכאורה היה
נראה כי חדד החליט לחיות חיים ישרים.
אולם באחד הימים, לפני כשלוש שנים,
נכנס משמר משטרה בקרב־יריות עם קבוצת־גנבים,
שניסתה לשדוד בסביבת רחוב החשמונאים.
חדד
נתפס, נדון לשמונה שנות מאסר.
בכל פעם היה מכריז כי באחד הימים
יברח וינקום בחבריו שהסגירוהו, ובאלה
המנסים לפתות את אשתו. בעת נסיון הבריחה,
לפני שנה, מבית־הסוהר ברמלה,
היה חדד אחד היוזמים. הוא נשפט לשנת
מאסר נוספת, הועבר לתל־מונד.

לתל־אביב. כאן עבר בהדרגה את כל שלבי
סולם העבירות והפשעים.
זאכי הצטרף לקבוצת פושעים בהנהגתו
של מומחה לפריצות, הידוע בשם ״מתיק״,
שהוא אחיו של אדם התופס עמדה חשובה
במנגנון המדינה, ושאינו עצור עכשיו. יחד
היו מבצעים פריצות וגניבות.
הוא נתפס לפני שלוש שנים יחד עם
״מתיק״ ,לאחר ששדדו סוחר עיראקי, כפתוהו
ערום לעמוד חשמל בכביש הטייסים.
זמן קצר קודם לכן נעצר זאכי באשמת
השתתפות ברצח השומר פינקלשטיין בדרך
יפו, מעשה שהבורח אהרון כהן יושב
עבורו במאסר. אולם זאבי זוכה מחוסר

הוכחות.
עבור שוד הסוחר, אותו ביצע זאכי יחד
עם מוניק, נידון לשמונה שנות מאסר,
נשלח לבית־הסוהר בתל־מונד.

גאוניות פשוטה
ך* י ת ־ ה סו הרבתל ־ מו נ ד נחשב כ״״״
חמור בבתי־הסוהר בישראל. בנין-
המשטרה מסוג טיגארט שוכן על גבעה,
מוקף גדרות־תיל גבוהות ורחבות, מיגדלי־שמירה
וזרקורים. מסביב לגבעה משתרעים
שטחים חשופים, שאין שום אפשרות להסתתר
בהם.
גם המשטר ותנאי הבטחון בתל־מונד
הם הקשים ביותר. לבית־סוהר זה, בעל
יכולת קיבול של כמאתיים אסירים, נשלחים
רק פושעים שנדונו לחמש שנות
מאסר ומעלה, כולל נדונים למאסר־עולם.
מבחינה תיאורטית, קשה מאד הבריחה
מתל־מונד, ומאז קום המדינה נעשה רק
נסיון כושל אחד לברוח ממנו. רק י מוח
גאוני, מסוג זה של הסרן פונטיין בסרט
הצרפתי נדון למוות ברח, מסוגל היה לחשוב
על תכנית בריחה מסוהר זה.
בריחתם של חמשת האסירים לא אורגנה
לפי תכנית גאונית. יתכן שהגאוניות היא
הפשטות שבה: שכן הבריחה נערכה לאור
היום, דרך חזית בית־הסוהר, בין מגדלי
השמירה והסוחרים המזויינים, מבעד לגדרות
תיל, ללא שום אמצעי סיוע.
אם למרות כל אלה הצליחו חמשת האסירים
לצאת מתוך חומות המיבצר׳ ושניים
מהם לא נתפסו עדיין, היה לכך רק הסבר
אחד: הבורחים נעזרו בבריחתם באנשים
מתוך בית־הסוהר, אסירים וסוהרים גם
יחד. אין צורך בהסברים והוכחות להאמתת
השערה זו. מעיד על כך יותר מכל סיפור
הבריחה כפי שהוא.

יו מ נ אי קצר -ר או ת
ך * תכניתהתכשלה במוחם של חדד
1 1ושם־טוב זמן רב לפני ביצוע הבריחה.
שניהם גרו בתאים 9ו־ ,10 זה ליד זה,
יכלו להידבר ולתכנן בקלות את בריחתם.
בזמן האחרון ניסו לא לעורר אליהם כל
חשד, התנהגו בצייתנות, לא הרבו בתלונות.

ניסו לשדל אסירים אחרים לברוח
עמם יחד. כי בניגוד לתכניות אחרות בהן
עדיף מעוט המשתתפים, היתה תוכניתם
מבוססת על ההנחה, שככל שירבו הבורחים׳
יגדלו סיכוייהם להישאר בחוץ. אולם
לא כל האסירים, אליהם פנו, הסכימו לברוח.
אחדים נאותו לעזור להם מבפנים ולא
לברוח. רק אהרון כהן 26 שנאסר על

שלושה כסוהר אחד. שלושת אסיר׳ תל־מונד שהשתתפו בבריחה, נתפסו על-ידי
המשטרה, טענו כי נקלעו אליה במקרה, בשעת ההליכה לרחצו! .מימין ׳הערבי אליס ניקו^א,
באמצע אהרון כהן, שנפצע בשעת הקפיצה מעל הגדר, משמאל הערבי סלים• יעקב אמטנס.

השתתפות בשוד תנובה בשנת ,1955 ושאחיו
נרצח בזמנו בידי ישראל חרבון, הסכים
להשתתף בבריחה, למרות שלא ידע את
התכנית.
לאהרון, המפגר בשכלו, נאמר רק שביום
חמישי עליו להיות בשעות אחרד,צהרים
בחדר התגלחת. חדר זה נמצא
בתל־מונד בחזית ד,בנין, ליד חדר היומנאי.
אחת מדלתותיו מובילה אל מגורי־הסוהרים,
בקומה השניה.
בשעות אחר־ר,צהרים של היום החמישי
היו שלושת האסירים בחדר התגלחת. זאבי
שם־טוב היה המגלח. למזלם הרע, או
הטוב, נכנסו אותה שעה למקלחת בדרך
מקרה שני ערבים. האחד היה אליאם ניקו־לא,
מכפר שפרעם, שנדון בעידן החזקת
רפוש גנוב, והשני היה סלים אמטנס,
מכפר מוג׳אר, שנדון בעידן המתת אדם.
הדלת למגורי הסוהרים היתר, נעולה.
הדלת לחדר היומנאי היתד, פתוחה. היומנאי,
שסמך כנראה על יושרם של האסירים,
יצא החוצה. בטעות, כמובן, שכח

סוחד כפות 7עץ
ץ אכי שסיטוב 23 הוא בעל פנים
1ילדותיים, נראה כילד שגידולו נעצר
לפתע. עם זאת הוא ערמומי ופיקח מאוד.
זאכי הוא בן למשפחה ממוצא מרוקאי,
יליד העיר העתיקה בירושלים, שאביו
נפטר עליו בגיל צעיר.
לפני חמש עשרה שנים עבר עם אמו
ואחיו, חלקם עבריינים מועדים גם הם,

דרךהב רי ח ה. כותל בית־הסוהר בתל־מונד, ממנו ברחו האסירים. התנזישיה עלו לגג דרך
מעונם של הסוהרים, קפצו מגובה של ארבעה מטרים, עברו את גן־הירק המעובד מל־ידי
האסירים, הבקיעו ררן מבעד לגדר־התיל הסבוכה, הנראית בתמונה. משם נמלטו צפוניה.

היומנאי את מפתח מגורי הסוהרים ב־מגירת
יומנו. בטעות, כמובן, היה מפתח
זה מופרד מצרור המפתחות שנמצא במגירה.
בטעות, כמובן, שכח היומנאי לנעול
את המגירה.
היומנאי היה כנראה אדם איטי מאוד.
הוא השתהה בחוץ זמן רב. הוא היה
גס, כנראה, קצר־ראיך .,כי כשחזר לשולחנו
לא הבחין מבעד הדלת הפתוחה כי האסירים,
שהיו קודם לכן בתגלחת, נעלמו,
וכי דלת: מגורי־הם והרים פתוחה. הוא התעורר
מתרדמתו רק לקול הדהוד יריות
מבחוץ.

יריות תת־מקלע

ין צויר להסביר באריכות כיצד
בוצעה הבריחה. האסירים נטלו את
המפתח מתוך מגירת היומנאי. הם ידעו
כמובן איזה מפתח לבחור. הם עלו למי
גורי־הסוהרים, שהיו או בתפקיד או בתרדמת
אחר־הצהרים. משם רצו הבורחים לאורך
הגג, עד לקצה הצפוני של הבנין, קפצו
מ?ובד, של ארבעה מטרים, דרך תיל שעטף
את מעקה הגג. כאן נקע סלים הערבי
את רגלו.
היתר רצו דרך גן הירק. כמה סוהרים
הבחינו שמשהו אינו כשורה. חלקם צעק
על הבורחים. אחד הפעיל את תת־המקלע
שלו. הארבעה הצליחו לחמוק מבעד לגדר.
אהרון כהן נחתך ברגלו בעת המעבר.
מעבר לגדר התפלגו הארבעה, רצו לעברים
שונים.
הסוהרים, שמיהרו במכונית בעקבותיהם,
תפסו את אליאס ניקולא מיד. כעבור שעתיים
תפסו, בעזרת גשש, בפרדם סמוך גם
את אהרון כהן וגם את סלים אמטנס.
.,רק חדד ושם־טוב נמלטו כאילו בלעתם
ון אדמה.
.אין ספק שלשניים אלה אין מה להפסיד.
אם ייתפסו או יסגירו את עצמם, מחכות
להם שנות־מאסר ארוכות. משום בך סבורים
כל אלה המכירים אותם, כי לפני
היתפסם יפלו כמה קרבנות — מבין אלה
אשר הליניים נוטרים להם שנאה אישית.
אולם לאנשים אחרים, שאינם נמנים
דוקא על מעמד האסירים, ושעזרו להם
בבריחתם יש הרבה יותר מה להפסיד.
משום כך חוששים אלה, יותר מכל אחד
אחר, לתפיסתם של שני הבורחים.

הרכבה.

כולל

שרות

ואחריות

לשוה-במחיר
קולנוע סרטים
ראו לראווה
מיכאל סטרוגוף (דן, תל־אביב; צרפת)
הוא גיבור ספר־ההרפתקות המפורסם
של ז׳ול תרן, המלהיב את דמיונו של כל
נער בכיתות האחרונות של ביודהספר העממי.
הסרן האציל מיחידת רצי הצאר הרוסי,
הנשלח על־ידי הצאר אל אחיו בסיביר,
דרך כברת־ארץ בת שבעת אלפים קילומטר,
הכבושה בידי הטאטארים המורדים,
עומד בשורה אחת עם גיבורי ספרי ההרפתקות
של מיטב הסיפרות העולמית.
תעלוליו של סרן סטרוגוף, נפילתו בשבי
הטאטארים ובריחתו, מלחמת הטאטא־ריס
ברוסים, הם חומר מצויין לסרט ראווה
מן הסוג :״חמשת אלפים סוסים, עשרת
אלפים חיילים, חמש מאות רקדניות ועוד
כמה אלפי הרוגים,״ שהפכו לסימן־היכר ל־סרטינופת
הוליבודי. אולם נראה שז׳ול דורן
ידע את מד, שאין תסריטאי הוליבוד יודעים:

פקיד במגמה לאסוף חומר לספר, אוסף
תחת זאת את האשד, מאחורי גבו של הבעל,
הכפוף מעל שולחן־העבודה•
אולם במרכז עומדת האשד — ,דבורה
קר האנגלית, שהגיעה לשיא של מישחק,
שהוא כמעט יחיד במינו. בראותה את מאהבה
מוטל מתחת לעיי המפולת, ובחשבה
אותו למת, היא נודרת לאלוהים (שאין
היא מאמינה בו) שתפסיק את יחסי־החטא׳
אם האהוב יקום לתחיה. וואן ג׳ונסון מתעורר
מעלפונו, מבקש לחזור לזרועות אהובתו.
אולם זרועות אלה נשואות עתה לאלוהים,
באהבת־שנאד, כופרת ואמונת־יאוש.
האהבה לא נפסקה — בניגוד לתרגום הכוזב
לחלוטין של שם הסרט (התרגום הנכון
:״סופם של יחסי־אהבים״) .מה שנפסק
אינו אלא חטא הניאוף. האהבה נמשכת,
אוכלת את האוהבת כרעל מכרסם.
זוהי יצירה גדולה, עדינה, מזעזעת את
מעמקי הנשמה. אולם אם לדון לפי הגבת
רבים בקהל, הרי הנשמה היא מיצרך נדיר.

נ 11 ודו
סוכנויות בכל
הארץ

סוכנות ראשית: חפצי־בה, רחוב אלנבי, תל-אביב

שמחת חופשה

לזכרוגות נעימים על ימים יפים
ועל אנשים חביבים, מובטחים
לד על־ידי מצלמת פוטו ברנר
שתלוה אותך בזמן החופשה.

החלונן נ 31ר
פ וחיפו7ס,וחו1ב -ב ד
עכשיו

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום ב״אולפן גרג״
לקורס הדו־חודשי ( 2א בשבוע) ל־
הצרנות עברית ו/או אנגליה
כת״א: אצל ח.בר־קמא׳ גורדון .5
בחיפה: בי״ם ״במעלה״ ,החלוץ .13

הצלחה מוב טחת!

הזמן

להקליט ברכות ראש השנה לידידיו וקרוביו בחו״ל
על תקליט בלתי שביר אצל

שרות להקלטה ישראל•
תל־אביב, רחום אידלפון ,4טלפץ 24433

שחקנים יורגנס ופג, כ״מיכאל סטרוגוף״
הרוסי הוא גרמני
כי סממנים אלה מהווים רק חומר־רקע לעלילה
אנושית, לא נושא בפני עצמו. משום
כך, למרות דמיונו החיצוני, שונה מיכאל
סטרוגוף מסרטי הראווה המקובלים.
מונופול גרמני. למעשה הועלתה יצירה
זו על הבד עוד לפני למעלה מעשרים
שנה על־ידי הגרמנים, שהפכוה לסרט מצויין
ובלתי־נשכח, בו מילא את תפקיד סטרוגוף
אדולף וולבריק. גם בגירסה הצרפתית החדשה,
שהוסרטה ברובה ביוגוסלביה, בהשתתפות
חיילי הצבא היוגוסלבי, משחק גרמני
את התפקיד הראשי. הפעם זהו קורט
(הגיבורים עייפים) יורגנס, בעל פרם ה־מישחק
של פסטיבל־הקולנוע בוונציה. לצידו
מופיעות שחקניות כג׳נבייב פג׳ ,בתפקיד
נדיה, ופרנסואז פביאן, כצועניה סנגרה.
מישחקם הטוב של אלה, בצירוף קרבות
ראתה המוניים, תמונות־נוף צבעוניות וסי-
נמסקופיות, לא יאכזבו את אלה הזוכרים
את מיכאל סנורוגוף מסיפרו של ז׳ול תרן.

א ד קנא וקנאי

המנוי
אל נאתחכהלביקורהגובה -
סלק את המגיע ממך בהמחאה בדאר.

אהבה שנפסקה (ארמון־דויד, תלי
אביב; ארצות־הברית) הוא סיפור אהבה שבמרכזו
עומד המשולש הנצחי: הוא, היא ואלוהים.
זוהי אהבה נוראה, זרועת יסורים.
זירת־הקרב היא לבד, של אשת, בו מתפוצצים
מוקשי־הרוח, כשם שמתפוצצים פצ־צות־הנפץ
מסביבה בלונדון של ימי הבליץ.
היריבים הם אכזרים. מול המאהב הקנאי,
המבקש את עושרו בזרועות אהובתו,
מתייצב האל הקנא, הפוקד עתן. למרות
כמה נצחונות מכסיסיים של המאהב, לא
נתונה תוצאת המערכה בספק.
גראהאם (האמריקאי השקט) גרין, סופר־בלשים
לשעבר, העורך עתה את רדיפותיו
הדרמתיות במסתרי הנשמה של האדם, מפעיל
את ישו, פרויד ושרלוק הולמם. הוא
בחר בשלושה טיפוסים רגילים לעלילתו.
הבעל (ג׳ון מילט) הוא פקיד בריטי אמיתי
— מאופק, יבש, קפוא למראית־עין, שופע
אהבה עדינה בלבו. דתו ״פשוטה למדי,
בעצם: אתה עושה כמיטב יכולתך!״ המאהב,
(תאן ג׳ונסון) הוא סופר שבא לבית ה־

אולי היה כדאי לרשום בכניסה: לילדים
בני כל הגילים, הכניסה אסורה.

יומן החד שות
אליזאכטטיימר ילדה תינוקת בחודש
השביעי להריונה, אחרי שבוצע בה ניתוח
קיסרי. התינוקת הוכנסה לתוך חממה,
בשל משקלה המועט הו לי כוד
מייצרתעתהכ־ 300 סרטים בממוצע
לשנה׳ לעומת 700 סרטים בשנה בתקופת-
הזוהר, בשנות העשרים מיי ק טו ר,
בעלה של אליזבט טיילור ויוצר הסרט
ב־ 80 יום מסביב לעולם, הודיע על כוונתו
לייצר סרט אודות חייו של טוסקניני, בו
יעלה על הבד 12 אופרות, בביצוע זמרי
הלה־סקאלה פ ד רי קי פ לי ני, הבמאי
האיטלקי שזכה לתשבחות ופרסים רבים
בהוליבוד עבור סרטו לה סטראדוז, ייצר
סרט עבור אולפני קולומביה בהשתתפות
גריגורי פק וסופיה לורן דנהק לי ד,
גאון במאי צרפת, הסכים לשמש כנשיא
פסטיבל־הסרטים הבא בתנציה גרמניה
המזרחית ייצרה סרט דוקומנטרי־למחצה
על התפשטות המיליטריזם הגרמני בחמישים
השנים האחרונות. בסרט מוצגים קטעים
שצולמו על־ידי הנאצים בגטו תרשה
ובמחנות ההשמדה. בהצגת הבכורה התעלפו
30 צופים, יחד עם שני המקרינים.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• נדון למוות כרה (צפון, תל-אביב)
— נסיונו של סרן פונטיין הצרפתי לברוח
מתוך צינוק כלא של הגסטפו, ביצירת־מופת
קולנועית של רוברט ברסון.

• רשימותיו של מיג׳ור טומם*
סץ (ציון, ירושלים) — האנגלים צוחקים
על הצרפתים בסרט צרפתי הצוחק על
האנגלים. מרטין קארול.

• יפהפיה מסוכנת (המרכז, תל-
אביב) — אדי• קונסטנטין דוחף את אפו
לכל חור, אולם מצליח להוציאו בשלום.
מכות, יריות, חתיכות והרבה מתח והומור.
העולם הזה 1035

״אתה רוצה שאני אמותד קראה זיווה.
״אזי אהרוג אותו!״ צעק ארבוט בזעם.

קרדום

לאהוב בו

וטר, שוטר ! בצריף שלי יש
משוגע! הוא ניסה להרוג אותי!
הוא יהרוג את זיוה!״ הצעקות שבקעו מפי
גבר שותת־דם, שרץ כמטורף בין צריפי
מעברה א׳ בבאר־שבע, הזעיקו חולית־שיטור,
שהיסה בסיור שיגרתי במעברה. השוטרים
מיהרו לעבר האדם הצועק. הם יכלו להבחין
בפצע עמוק בכתפו הימנית, ממנו שתת דם,
שכיסה את כל בגדיו. הוא לא שם לב לפצע.
יוסף בדדה ( ^26 כחוש ובלתי־מגולח,
הצביע בהתרגשות לעבר הצריף ממנו נמלט!
״רוצו לשם, מהר! הוא יהרוג א ותה
קרא אל השוטרים. כמה שכנים, שיצאו לשמע
הצעקות, מיהרו לקחת את יוסף לתחנת מגן
דוד אדום. השוטרים רצו לעבר צריפו של
ברדה. בפנים היה חושך. השוטרים פרצו
לתוכו. הוא היה ריק.
דקות מספר קודם לכן, שימש צריף העץ
העלוב במה לסצינה דרמתית, הלקוחה כאילו
מתוך טרגדיה שקספירית. סיפר יוסף ברדה,
על אותו ליל־שבת לפני שבועיים:
״הייתי עם החברה שלי זיוה בצריף. רבנו
וצעקנו, ואני זרקתי נעל על החלון. לא
רציתי להרביץ לה, היא אשר, ואני גבר.
יצאתי החוצה להירגע קצת מהעצבים שלי,
פתאום שמעתי מישהו קורא לי. הסתובבתי
וראיתי את אלברט קדושים עם גרזן.
״הוא ניסה לתת לי עם הגרזן בראש.
זזתי קצת והגרזן ירד על הכתף שלי. נלחמתי
איתו כמה רגעים, אבל הוא היה כמו משוגע
והרביץ בפראות, בלי להסתכל. ראיתי שאני
לא אתגבר עליו והתחלתי לרוץ. רציתי שזיוה
תוכל ׳לברוח. צעקתי לה כמה פעמים שתברח,
אבל היא לא שמעה אותי, כי אלברט
רדף אחרי עד הכביש והיינו רחוקים׳מהצריף.״

זיוה רצתה להיות גברת

** עמד הנפת הגרזן בפתח צרים ו
של ברדה, לא היה מעשה טירוף של
אלמוני. היה זה שיאה של טרגדית אהבה
נכזבת, שהחלה עוד זמן רב קודם לכן. הדמות
המרכזית בה היתד, נערה דקה וקטנה,
יפת־מראה — זיוה אזולאי. הנערה שחורת־השיער
עלתה לפני כמה שנים מקזבלנקה, שם
נולדה לפני עשרים שנה. שלא כנערות
אחרות בגילה, היה לזיוה עם עליתה מקצוע
מכנים. היא היתד, ספרת נשים. משום בך
נקלטה בעבודה, כספרית בסלון ליוי בת״א.
הגברות המטופחות שבאו לסלון לטלטל
את שערותיהן מילאו את ליבה של זיוה
הקטנה קנאה ורצון עז להתקדם. היא רצתה
להיות גברת כאחת מהן, להיות עצמאית
ולעשות ככל העולה על רוחה. תחילה חשבה
שהקיבוץ יגשים את שאיפותיה אלה. אך
תוך זמן קצר התאכזבה זיוה גם בקיבוץ.
אמרה היא :״היה לי נורא משעמם בקיבוץ,
וגם ראיתי שזה לא נכון שכולם שווים בקיבוץ.
התחתנתי עם בחור אחד מחדרה.״
אם קיותה זיוה כי בתור אשת איש ו־עקרת־בית
תשתעמם פחות מאשר בקיבוץ,
באר, המציאות וטפחה על פניה. חלומותיה
להיות גברת לא התגשמו• בעלה היה פועל
פשוט בבית־חרושת לטקסטיל. רוב שעות
היום לא היד, בעלה בבית. שכרו לא הספיק
לחיי רתחה. זיוה נכנסה לתוך שיגרת חיים
אפורים. היא לא השלימה עם גורלה.
גם הילד שנולד לה אחרי שנה לא עצר
את זיוה מנסיונה לחפש אחרי האושר. היא
מסרה את הילד למשפחה ירושלמית, נפרדה
מבעלה, עברה לגור במעברת תלפיות שבירושלים,
חזרה למקצועה הקודם כספרית.

נערה ערומה במעברה
אלברט קדושים. הגבר החסון, שהיה מבוגר

ממנה בעשר שנים, שבה תחילה את ליבה.
הוא היה מוצק, גברי ויפה. השניים הגיעו
לידי הבנה. זיוה הפכה לאהובת אלברט.
אלברט, אף הוא יליד מרוקו, קיבל עבודה
כשומר־לילה במחנה הקודחים בחלץ. יחד
עם זיוה ירד לבאר־שבע׳ שם השתכן הזוג
באחד מצריפי מעברה א׳.
כאן לא ארך הזמן עד שהתברר לזיוה
כי אלברט קדושים אינו כה קדוש כפי
שנראה בעיניה תחילה. על גופו היו צלקות
במספר רב. כיד הדמיון הטובה עליו היה
קדושים מספר כי צלקות אלה הן שרידי
פצעים ממלחמת קוריאה. אולם ידידיו שהכירוהו
ממרוקו, סיפרו כי צלקות אלה
אינן אלא מזכרות מקטטה בקזבלנקה.
זרועותיו החסונות של אלברט, שכה
היטיבו לחבק את זיוה, היטיבו עתה להכות
בה במידה רבה יותר. החבורות הכחולות
על עורה של זיוה התרבו מיום ליום. מדי
פעם היה אלברט חוזר לצריפו כשהוא שתוי,
נתקף בהתקפות קנאה וזעם, מכלה את זעמו
בגופה של זיוה. באחד הימים ראה את אהובתו
כשהיא משוחחת עם גבר זר. הוא התנפל
עליה וגזר את שערה.
זה כבר היה יותר מדי עבור נערה כמו
זיוה. האהבה נמוגה מליבה. היא החליטה
לעזוב את אלברט ולחזור לתל־אביב ,״נמאס
לי ממך, אתה לא שווה כלום!״ צעקה באוזניו׳
לעיני כל השכנים. גאוותו הגברית של
אלברט נפגעה. הוא קרע את בגדיה של
זיוה מעליה, והשליכה ערומה כביום ד,וולדה
מחוץ לצריף, להנאתם הגדולה של חושבי
המעברה.
אלברט היה בטוח כי במצב כזה, ערומה
ומבוישת וחסרת־כל, תחזור זיוה אליו,
תכרע ברך לפניו שיקבלנה חזרה. אולם
אלברט טעה בשיקוליו. הוא שכח להכליל
בהם את יוסף ברחה, צעיר מרוקאי שגר

>ן רבמת הגרזן
ימים

לאחר

שגורזנו

זיוה אזולאי ויוסף בדדה בפתח צריפס במעברת
באר־שבע, כ שזרועו תי הס עודן ח בו שו ת, שבועיים
מאהבה והראשון והמ אוכז ב של זיוה, אלברט קדושים.

ידי

בצריף ממול׳ עקב תמיד בתשוקה אחר
זיוה.
ברגע בו נעל אלברט את דלת צריפו בפני
זיוה הערומה נפתחה דלת הצריף השכן,
דלתו של יוסף בררה,
יוסף ברדה לא היה אמנם יפה וחסון
כמו אלברט קדושים. הוא היה בחור שקט
וצנוע, עבד כטדרן־תנועה בתחנת האוטובוסים.
הוא קיבל את זיוה בזרועות פתוחות
לצריף הרווקים שלו. זיוה לא היתה בררנית
ביותר. מאחר שבין כה וכה לא היד, לה
לאן ללכת, נשארה בצריפו של בררה. כי
יוסף, אשר לא היו לו צלקות רומנטיות
על גופו, היד, לפחות בחור הגון, שהרוויח
את לחמו בכבוד ונמנע מלהרים עליה יד.
אלברס, שנדהם מצעדה הבלתי־צפוי של
זיוה, ניסה להחזירה אליו בכל האמצעים.
זיוה אפילו לא ענתה לו. ערב אחד התפרץ
קדושים לצריף יריבו ואיים על בני־הזוג בסכין
מטבח. יוסף לא
נבהל והרים כסא. במקום
לתקוע את הסכין
ביריבו, העדיף אלברט
לחתוך את צוזארו הוא.
בפעם אחרת ניסה אל־ברט
לחנוק את זיוה,
אך למזלה הופיע יוסף
בזמן והצילה מידיו.
אבל אלברט לא נרגע.
הוא חיכה להזדמנות
בה יוכל להחזיר
אליו את אהובתו ולחסל
את יריבו. צעקות
הזוג בצריף ממול, בליל
שבת לפני שבועיים,
עוררו׳ אותו. הוא נטל
גרזן והופיע בפתח הצריף,
ד,יכה את יוסף
בכתפו. מהשאירע אחר־כך
לא היה ברור.
תוך דקות מספר עמדה
משטרת באר־שבע
כולה על רגליה. חמישה
ג׳יפים החלו לסרוק
את סביבת המעברה,
כלבי־גישוש הוזעקו מירושלים.
אולם שום עקבות
לא נמצאו.

שלוש שעות בבור

סגיף הגרזן

אלברט קדושים, שזרק את אהובתו
הערומה לזרועו ת מאהבה
החדש, ניסה להחזירה אליו בכוח הגרזן, פצע אותה ואת אהובה.

** למה שהתרחש
אחרי שאלברט פצע
את יוסף בגרזן, סיפרה
זיוה אזולאי עצמה :״שמעתי
איך שהם רבים
והתחבאתי תחת המיטה.
שמעתי את הצעדים

של אלברט, איך שהוא חוזר לצריף, ולא
ידעתי מה לעשות. הדלת היתר, סגורה. הוא
שבר את הדלת. הוא חיפש ומצא אותי
מתחת למיטה. הוא התחיל להרביץ לי במו
משוגע בגרזן. הוא הרביץ לי בידיים וברגליים
ובכל הגוף. ירד לי המון דם.״
לזיוה לא נותרה הברירה אלא לצאת
מתחת למיטה• היא הפעילה אז באופן תת־הכרתי
את נשקה הנשי. היא חיבקה את
הגבר המשתולל, ליטפה אותו, נישקה את
פניו ולחשה אליו :״אני אוהבת אותך, אתה
הגבר שלי, מה קרה לך, אתה רוצה שאני
אמות?״ נראה שליבו של אלברט נמס. הוא
נרגע מטירופו, תפס אותה בידה וגרר אותה
לשדה.
בשדה היתד, באר עזובה .״אני אטביע
אותך!״ צץ רעיון במוחו של אלברט. זיוה
פרצה בבכי. קולות השוטרים והכלבים המחפשים
באפילה הרתיעו את אלברט מביצוע
זממו. הוא זרק את הנערה הקטנה
לעבר משוכת־צברים. סיפרה היא :״מאחורי
הצברים היה בור קטן. שכבנו בתוך הבור.
הדם נזל לי כל הזמן. לא היה לי כוח לדבר.
שמעתי את השוטרים ושמעתי גם את הכלבים.
אבל לא יכולתי לצעוק אליהם.
אלברט סתם לי את הפה ואמר שיהרוג
אותי אם אוציא מילה. פחדתי מד,גרזן ושתקתי.
שכבנו ככה שלוש שעות בתיך
הבור הקטן. הבטחתי לו שאני אוהבת רק
אותו ונתתי לו מה שאשה נותנת לגבר
כדי להרגיעו.״
בשעה שלוש ושלושים לפנות בוקר התרומם
אלברט קדושים מהבור וקרא לעבר
השוטרים שהסתובבו במרחק קטן מהמקום.
בבור נותרה רק שלולית דם וגרזן .״רציתי
רק להפחיד אותה,״ הסביר אלברט לשוטרים
שהקיפוהו.

שגי ראשים כרותים*

** אסרו של אלברט קדושים לא הביא
לסיום הטרגדיה. זיוה ויוסף, מזועזעים
עדיין מליל־ד,אימים, החליטו להתחתן ולבנות
יחד משפחה, אולם אין באפשרותם
להנשא. יוסף ברדה הוא בן לאשר, נוצריה.
הוא אינו יכול לשאת יהודיה בארץ.
השבוע ישבו זיוה ויוסף על מיטה דלה
בצריף המעברה, מיואשים וחסרי־תקווה.
״אני אוסף כסף כדי לחזור לצרפת,״ אמר
יוסף ,״אם כבר אני צריך ללכת לכומר שיחתן
אותנו, יש כמרים גם בחוץ־לארץ.
בשביל זה לא צריך לבוא לישראל. אם
אשאר כאן אצטרך להרוג את אלברט, לפני
שיהרוג אותי. אלברט הבטיח לחברים שלו
כי ברגע שיצא ממעצרו, יביא את שני
הראשים החתוכים שלנו למשטרה. אני אוהב
את הראש שלי וגם את הראש של
זיוה. אם ישוחרר ממעצרו, אני נוסע מכאן.״

ה מלה
הנ בונ ה

אנשים
מ ש כו ר ת בד ניכו•

אחת מתוצאות־הלוואי של מיב־צע
סיני בסתיו שעבר היתד.
עלייה ניכרת במכירות של יצרן
דודי שמש ישראלי, ובעיקר
הודות למיבצע פרסום מיוהד
במינו — זאת היא מסקנתו
של שבועון אנשי הפרסום האמריקאיים,
פרינסרס אינק, המקדיש
להצלחה מסחרית זאת
שני טורים בגליונו האחרון.
כותב פרניטרס אינק: ימים
מספר אחר שכוחות ישראל
שטפו מעבר לגבול, הפסיקה
רוסיה את משלוחי הדלק לישראל,
וצמצמה בכך את אספקת
הדלק הישראלית ביותר מ־4ל.20
השלטונות נאלצו להגביל את
התצרוכת בחשמל ובעת ובעונה׳
אחת צצו חצי תריסר יצרני
דודי שמש, שאינם זקוקים׳ בידוע,
לחשמל. מכיוון שבישראל
אין אפשרות להוציא פטנט על
המלים ״דוד שמש״ ,השתמשו
כל המפעלים החדשים בשש; זה
לפרסום מוצריהם.

עניין לתלמידים.

מידו־

מית, מפעלי מתכת אשקלון,
ותיק יצרני דודי השמש בישראל,
חיפש דרך לשמור יעל
ייחודו ולהשאיר את המלה הנכונה
שלטת בתחושת הצרכן
הישראלי. מנהל המפעל, הארולד
סטאצן הצעיר׳ הגיע לכלל רעיון
מצויין, נועץ עם סוכנות
הפרסום שלו׳ גורדון־לבינסוך
אילון בע״מ, והחליט על תחרות
מלים שמטרתה היתה להחדיר
את שם החברה, מי ר ד
מית, עוד יותר עמוק לתודעת
הציבור.
התחרות הבטיחה פרסים רציניים
(פרס ראשון 1000 :לירות)
למשתתפים שירכיבו את מספר
המלים הגדול ביותר מן האותיות
המהוות את המלים דוד

הציר החדש של ישראל לגאנה, ח״ב
מפא״י לשעבר אהודאכ רי א ל, גילה
לא מכבר כי דעתו הפרטית היא שיש
לפרק את הקרן הקיימת לישראל. אבריאל,
שעמד על דעתו זאת, סירב בתוקף כי
ממשכורתו הח״כית תנוכה התרומה החודשית
לקרן הקיימת, המהווה מם־למעשה
שהוטל על כל מקבלי המשכורות במדינה
כאשר עלה יושב־ראש הכנסת יוסף!
ש פ רי נצק השבוע על אניית שהם א/ק
,ציון כדי לבלות חלק מפגרת הכנסת על
גלי הים, הזמינו רב־החובל לסיור במתקני
האנייה והסביר לו מהם האמצעים הננקטים
באנייה בשעת סערה. מילמל שפרינצק,
מתחת לסיגאר העבה שהיה נעוץ בפיו:
״סערה, סערה. לסערה בכנסת זה לא מגיע!״
לסערה אחרת׳ בין השליחים הישראליים
באירופה, גרם השבוע גיזבר הסוכנות
ד״ר דם יום]! ,שתקף קשות
את השליחים בשעת ביקורו בגינואה, קבע
במרירות כי ״השליחים אינם מרוויחים
אפילו את לחמם פגישה לבבית
ביותר נערכה השבוע בירושליים בין מפקד
לח״י לשעבר נתןפ רי ד מן־י לין־ מו ר
לבין אחד מפיקודיו לשעבר ר או בן
( ״ רו מ ק ״) ג רי נברג והשייך עבד ־ א ל ־
סאלםאבדגוש, נושאה של השיחה
הממושכת: גידול כותנה בנגב, שהוא מקצועו
הנוכחי של פרידמן־ילין־מור
להטוטי המספרים והכספים של שר־האוצר
לוי א ש כו ל אינם חדשים — כך טען
השבוע. חבר־קיבוץ בכינוס משקי העמק
המערבי, שהתקיים השבוע. סיפר האיש:
בראשית ההתיישבות העובדת הוקמה וועדת־שלושה,
בה השתתף גם לוי אשכול, שבדקה
את תחשיבי ההתיישבות החקלאית והגיעה
למסקנה העגומה כי מאחר שדונאם
חיטה הניב בימים ההם בממוצע 70 קילו־גראם
גרעינים, לא תוכל משפחה להתקיים
מן השטח שהוקצב לה. הזדרז אשכול לטעון
:״רבותי, יש לי הצעה מעשית שתקדם
אותנו בעבודתנו. נקח בחשבון לא 70 קילו
חיטה בממוצע לדונאם׳ אלא ,80 ואז תתקבל
הכנסה מספקת.״

ד מ טכ ״ל 3ל• ד רגו ת
כשנודע ל מנ חםכנין כי משה דיין
יבקר בדרום־אפריקה בדיוק באותו זמן
בו יבקר בה הוא, התלוצץ :״מה יש?
ניו ר א יו ספטל אמר שאני ה״רמטכ״ל
של מוגרבי״ .עכשיו תהיה לנו תחרות בין
שני רמטכ״לים פחות שבע־רצון

סוסטל (ימין) ובגין במלון ״דן״
בחיפה חם, כמו באלג׳יר

היה ח״כ אחר של תנועת־החרות, אריה
כן־אליעזר. הוא נזכר במעשה שאירע
לו, בהיותו בן ,16 בבית־הסוהר של המנדט,
עת התנגש עם קצין ערבי. הקצין, שלא
רצה להכותו בתפקיד, הזמינו החוצה ל־מאבק־אגרופים.
אמר לו בן־אליעזר :״בסדר,
אבל קודם תוריד את החגורה וסימני־הדרגה!״
הרמז: לדעת בן־אליעזר, היה על
הרמטכ״ל להוריד קודם כל את סימני־הדרגה,
לפני שיתמודד עם בגין באפריקה אנקדוטה
אחרת סיפר מי־שהיה ח״כ חרות
בכנסת הראשונה, הלל (״פיטר ברג־פון״)
קוק, כיום סוחר עשיר באמריקה,
שבא לביקור קצר לארץ. כשעורר מישהו
את השאלה אם כדאי לישראלים להיאבק
לשינוי פני הדברים במדינה, סיפר קוק
את הסיפור על המיליונר האמריקאי מורגן,
שרצה למכור את ספינת־השעשועים העצומה
שלו, שהיה לה צוות של למעלה ממאה
איש. כששאל הקונה־המועמד ״כן, אבל

כמה עולה להחזיק יאכטה כזאת?״ ענה
לו מורגן :״אדוני, אם אתה צריך לשאול
שאלה כזאת, סימן שאינך יכול להרשות
זאת לעצמך!״ המסקנה: מי ששואל אם
המלחמה בשחיתות כדאית׳ מוטב שלא יתחיל
כלל ידידם של אנשי־החרות,
חבר־הפרלמנט הדה־גוליסטי ז׳אק סוסטד,
השוזר, השבוע את ישראל לאלג׳יריה, בה
כיהן בשעתו כמושל כללי. מסקנתו: הארצות
דומות מאד, גם האקלים דומה. חיפה,
המטפסת מן המפרץ לפיסגת הכרמל, דומה
בדיוק לאלג׳יריה, אם כי זו גדול כפליים.
אחרי שהצגת ׳הדיבוק (המספרת על
הצדיק שהוציא את הדיבוק מגופה של
לאה, היא הנה רובינא) הצליחה בפאריס,
ואילו הצגת מדיאה לא הצליחה למשוך
קהל, אמר שחקן הבימה שלמה ברוק
לחבריו בתיאטרון :״ואני אומר לכם שהצדיק
היה צריך להוציא מגופה של רובינא דווקא
את מדיאה, ולהשאיר שם את הדיבוק

פס>1ן י השבוע
• שליחו האישי של נשיא ארצות־הברית

למזרח התיכון הכומר אדוארד אלפון, בדו״ח שהגיש
לאייזנהואר עם שובו :״לאור המאורעות האחרונים, קרוב
לוודאי כי לפי שעה חשוב יותר להפריד בין הערבים לבין
ישראל, מאשר לנסות להפגישם למשא־ומתן ישיר.״
• ראיט הממשלה דוד בן*גוריון, בשיחה פרטית על
בעיות הדת, עם תום נאומו בכנס היהודי האידיאולוגי בירושליים:
״יש לי דעה משלי על הדת. אני רואה בדתיים עובדי אלילים.״

מנהל ״מירומית״ סטאצן
בתודעה 57 ,

אלף

שמש מירומית. התחרות נמשכה
עשרה ימים ומורים הודיעו
על התעניינות פתאומית של
תלמידיהם באוצר המלים העברי,
חנויות ספרים מכרו מאות מילונים.
פסוקי
תנ״ך. מסיים פריג־טרס
אינק: מה שעשה את התחרות
קשה במיוחד היא העובדה
שהעברית, השפה החדשה־ישנה,
מכילה הרבה מלים נשכחות
או/ו ידועות אך למעטים.
כמעט מדי יום׳מתוזספות מלים
חדשות לאוצר המלים הלאומי.
כמה מן המשתתפים בתחרות
הקלו את תפקידן. של חבר השופטים
בכך שציטטו את הפסוק
בתנ״ך או במשנה, בו
הופיעה המלה הבלתי־ידועה ה־מסויימת.
כך שאין פלא שהזוכה
בתחרות היה זה שהגיש
רשימה בת 57 אלף מלים.
ההוכחה המכריעה להצלחת התחרות:
מכירת דודי, שמש
מירונזית הוכפלה מאז התחרות.

• מפקד גייסות שריון אלון? משנה חיים בר־לב,
בשיחה עם פיקודיו :״קיימים ארבעה סוני מפקדים:
מפקד ס/ס 100 בסדר — זה שאינו עושה כלום ואצלו הכל
בסדר; מפקד 6ל) 50 בסדר — זה שעובד כמו חמור ואצלו
הכל בסדר; מפקד ס /ס 50 לא בסדר — זה שאינו עושה כלום ושום
דבר לא בסדר אצלו; מפקד 6ל 100 לא בסדר — זה שעובד
כמו חמור ושום דבר לא בסדר אצלו.״
• ח״כ חרות מנחם כגין, בנאום בהפגנת מפלגתו:
״אני יודע שדובר הממשלה מקבל משכורת כדי שידבר. אולם
לעתים, כאשר אנו שומעים את דבריו, יש לנו רצון להציע
שיקבל משכורת כפולה — וישתוק.״
• חפר־הפרלמנט הצרפתי ז׳אק סוסטל, העומד
בראש המשלחת הצרפתית לישראל :״בצרפת מתחלפות הממשלות,
אבל המדיניות נשארת. בישראל מתחלפת המדיניות,
ואילו הממשלה נשארת.״
• ח״כ חרות ד״ר׳ שמשון יוניצ׳מן, לעסקנים
הדתיים :״אלוהים הוא יהודי זקן ופיקח. אתם לא תרמו אוחו!״

• ח״ב מק״י מאיר ווילנר, על ראשי מפ״ם:
״כל עוד הם יסעו במכוניות השרים, הם לא יעמדו על הרגליים.״
• שר־הפנים לשעבר יצחק גרינכוים, הידוע
כמתנגד תקיף לכפייה הדתית, לאחר הפסקת תחבורת האוטובוסים
המקדמת במוצאי שבת בתל־אביב :״שר הדתות משה
שפירא רוצה שכל המדינה תיהפך לשכונת שפירא.״

• עורך־דין עלופ״שם, אחרי שדובר המשטרה יעקב
נאש הודיע כי כלב המשטרה לא נשך שום אדם בהפגנת
הדתיים, בניגוד מפורש לתעודת הרופא שקבעה כי האיש נושך:
״בקרוב יקום שר־המשפטים בכנסת ויודיע כי בית־דין חוקר
של כלבי־משטרה קבע שהרופא טעה.״
• שר־הדואר ר״ד יוסף* בורג, בחנוכת החיוג הישיר !
מתל־אביב לחיפה ולירושלים :״אני מאחל לאזרחי ישראל •
לא רק שמועות טובות, אלא גם שמיעה טובה.״

• מנהל תיאטרון ״זירה״ הבמאי מיכאל אלמז; ,
בתבעו למנוע את צו הסגירה אשר הוצא על־ידי העירייה :
נגד אולם ההצגות של תיאטרונו :״כל המקיים אולם אחד י
בישראל, כאילו קיים תיאטרון מלא.״
• האלון? דוד מרכוס המנוח, ממפקדי צה״ל בימי !
מלחמת השיחרור, כפי שצוטט השבוע בתסריט שהוכן לקראת !
הסרטת פרשת חייו :״הבעייה שלי היא — לעשות מעשרת ! 1 אלפים אצבעות אגרוף אחד.״
• הרב הראשי לישראל יצחק נסים, בבקרו
בקיבוץ. העובד־הציוני כפר־גליקסון :״טרם פגשתי יהודים !
אפיקורסים. פגשתי רק יהודים רשלנים, אשר שוכחים לקיים !
מצוזת׳ אבל אפיקורסים — לא.״
• ח״ב חרות לשעבר חלל קוק, הידוע בכינויו :
״פיטר ברגסון״ ,בהסתייגו בכינוס היהודי האידיאולוגי ב־ ן
ירושלים באורח נמרץ מהלך־הרוח של מפלגתו־לשעבר :״רק !
לא, רק כך!׳ בכוח לא נפתור את בעיותינו.״
• הסופר רב סדן, על מפלגת הפועל־המזרחי :״הפועל־ !
מפא״י בתוספת ׳
המזרחי ראוי יותר להיקרא מפי״אות —
פיאות.״
• הפיזמונאי דן אלמגור, בצאתו למסע־נופש של !
שלושה חודשים באירופה, על מטרת נסיעתו :״עלי לאסוף !
כדי כתיבת כמה פיזמונים חריפים ביותר |
מספיק חומר
כנגד אלפי הישראלים היוצאים מן הארץ לטיולי ביזבוז וראווה י
בחוץ־לארץ.״

חעולס חזה 1055

הקריירה המזהירה של מזכיר מדור הבילוש בתל־אביב, ששירת אדונים רבים מדי

בד ש אהב נערות

ך* אחד מימי הקיץ שעבר נכנסו השוטרים יעקב
1פרנקנטל ויצחק נוימן לחדרו של מפקדם, ראש
מדור־ר,בילוש במטה מחוז תל־אביב, ע.מ.מ. זאב שטיינברג,
סגרו היטב את הדלת מאחוריהם ומסרו לו את האינפורמציה
האחרונה שקיבלו מאחד ממודיעיהם . .הידיעה שמסרו
השוטרים למפקדם באותו יום, היתד, שונה תכלית השינוי
מהידיעות השיגרתיות שהיו מוסרים לו בפעמים אחרות:
נוימן נפגש עם רועד,־הזונות שמעון (״הג׳ינג׳י״) פרידמן,
שהתלונן באוזניו על מזכיר מדור־הבילוש, הסמל שמעון
שיטרית.
״שיטרית לקח ממני 60 לירות תמורת סגירת התיק,
שנפתח נגדי בנפה הצפונית על־ידי הסמל יונה סירקיס,״
סיפר הג׳ינג׳י לנוימן.
שטיינברג פעל במהירות. הוא פנה למפקדו, ראש הענף
הפלילי במטה המחוז, ם.מ.מ. אריה נאור (שמילגובטקי),
סיפר לו על הידיעה שקיבל משוטריו. נאור פנה רשמית
למטה הארצי, שמינה את ע.מ.מ. חיים אנטין כקצין חוקר.
תוך ימים אחדים הושלמה החקירה: אנטין הודיע למפקח
הכללי כי יש יסוד להעמיד את שיטרית לדין משמעתי.
סהר מינה את מפקד מחוז ירושלים, ממ״ז לוי אברהמי׳ לאב
בית־הדין, ואת הקצינים יצחק אריאל ואביגדור קצנל־בוגן,
לחברים. פסק־הדין, שהוצא פה אחד: שיטרית יודח
מתפקידו, יפוטר בקלון מהמשטרה, יאסר לשנה.

ליצאנית הנמצאת בסביבה, מוציא מכיסו את דמי התשלום,
מסביר לה כי הלקוח הוא סמל משטרה.
ביקוריו של שיטרית, העידו הרועים, היו תכופים ביותר.
בדרך כלל היה הסמל מבקר במקום אחת לשבוע, עוזב
אותו בחברת אחת הגברות. לעיתים קרובות לא היה
מסתפק בשווה כסף, היה דורש כסף ממש.
״פעם ביקש ממני הלוזאה של 10ל״י. נתתי לו כנראה
לירה אחת בטעות. הוא הלך וחזר בערב ואמר שטעיתי.
אחרי כמה ימים ביקש ממני עוד הלוואה. רציתי לתת
לו חמש לירות׳ והוא ביקש עשר. אף פעם לא החזיר לי
את ההלוואות שקיבל ממני,״ סיפר הג׳ינג׳י הגדול בעדותו
בבית־הדין המשמעתי.

שעץ?מזכיר דייר!ן

^ ספים ויצאניות לא היו חולשותיו היחידות של
מזכיר מדור־הבילוש. לעיתים קרובות היה שיטרית
סועד על חשבונם של הרועים ובעלי מועדוני־קלפים.
השוטרים, שהיו מזדמנים למשרדי מדור־הבילוש בתל-
אביב, היו יודעים כי בכיסו של מזכיר המדור אפשל
למצוא תמיד קופסת סיגריות אנגליות משובחות, המוצתות
במצית מובחר.
לטעמו הטוב של שיטרית יצאו מוניטין בין כל שוטרי

תפקידים כדרייס בהחלט
**ץ מעץ שיטרית התגייס למשטרת ישראל ימים
* /מעטים לאחר שעלה לישראל ממרוקו. הבחור הצעיר
בן ה־ ,21 שהציג בפני קצין־כוח־האדם של המשטרה תעו־דת־גמר
של בית־ספר עממי, גויים מיד לשירות, שובץ
בתפקיד נהג במטה הארצי.
כשהוקמה המחלקה לתפקידים כלליים במטה מחוז תל-
אביב — .כיום מחלקת התפקידים המיוחדים, המקיימת
את הקשר עם הש.ב — .חיפש מפקדה, אביגדור קצנלבוגן,
שוטרים מוכשרים במיוחד. הוא בחר ביניהם גם את שיטרית,
שהפך עד מהרה לאיש אמונו.
שיטרית (שאינו קרוב של השר) הוכיח כי הוא מתאים
למחלקה הכללית. תפקידיו במחלקה היו כלליים ביותר.
הוא הצטיין במיוחד כמשרתו האישי של קצנלבוגן, עסק
באמונה בעניניו הפרטיים — קניות בשוק, רכישת כרטיסי-
קולנוע והסדרת עניני כביסת המדים במחסן האפסנאות.
מסירותו של שיטרית למפקדו זכתה להערכה מתאימה.
הוא זכה בשני הסרטים של סמל ב ,,הועבר משום־כך למדור
הבילוש המחוזי בפיקודו של שמאי זוהר, כיום ראש
המחלקה הכלכלית במטה הארצי.
גם זוהר הבחין עד מהרה במסירותו האישית של שיטרית
למפקדיו. הסמל הזריז היה נראה לעיתים תכופות
בשוק הכרמל בתל־אביב׳ כשהוא נושא בזרועותיו את
הבילות הירקות, הבשר והמכולת של משפחת זוהר. שיטרית
עסק בהצלחה בהכנת חגיגת בר־ד,מצודה של בנו של
זוהר, הזמין אישית את העוגות בקונדיטוריה בן־יהודה
בתל־אביב.
בשעותיו הפנויות מעסקי משפחת זוהר, טיפל שיטרית
במלחמה בזנות. תפקידיו הקודמים במחלקה לתפקידים
כלליים התרכזו בעיקר בבילוש רצוף בבתי המלון התל-
אביביים, שם הכיר תוך כדי עבודתו את כל פרוצות העיר.

זוהר מתייר -שיטרית?ווה
ך* יכרותו של הסמל שיטרית עם פרוצות תל־אביב
| | היתד, אישית ביותר. בשעות הפנאי מתפקידו היה מזכיר
מדור הבילוש נראה כשהוא מבלה בבתי־קפה ומועדוני־לילה,
בחברה מפוקפקת ביותר, מסייר בשעות מאוחרות
בלילה בחברת עבריינים ורועי־זונות, מסיים את הסיור
באחד מבתי־הבושת שבעיר.
שוטרי מטה המחוז זוכרים עדיין את אותו יום בו
פרצה אחת מ״עובדות״ רחוב הירקון בתל־אביב למשרדו
של זוהר, תבעה ממנו להכריח את שיטרית ׳ ,פקידו,
לדאוג לעתידה, לאחר ששיטרית הכניסה להריון.
שיטרית היה כבר נשוי באותה תקופה. אשתו, ששמעה
על המקרה, תבעה גט. זוהר היה נאלץ להשתיק את
השערוריה, תיווך בין שיטרית לאשתו, עזר לפרוצה
לחזור למרוקו, ארץ מולדתה.
אולם קשריו של הסמל שיטרית עם אנשי העולם
התחתון בתל־אביב נפרשו במלוא היקפם רק בעת בירור
משפטו בפני בית־הדין המשמעתי. רועי. הזונות, הג׳ינג׳י
הגדול והג׳ינג׳י הקטן (דוב ליפנר) שהופיעו כעדי התביעה,
גוללו בפני הקצינים הנדהמים חשבון־הוצאות ארוך של
תקופה ארוקה, שעבר מכיסיהם לכיסי הסמל המצליח.
הקשר בין מזכיר מדור הבילוש ורועי־הזונות שבקרן
הרחובות בן־יהודה ואלנבי היה פשוט מאד. שיטרית היה
מבקר מפעם לפעם במקום, רומז לאחד מהם כי הגיע
הזמן י להפגישו עם אחת העובדות. הג׳ינג׳י היה קורא

סמל־לשעבר שיטרית
האשה ביקרה בבית־הסוהר
תל־אביב. משום כך, כנראה, לא התפלא איש מהם להיוזכח
באחד הימים כי דייקנותו של מזכיר מדור־הבילוש הגיעה
לממדים קיצוניים כל־כך, עד שהוא נאלץ להשיג־ לעצמו
שעון יקר ביותר מתוצרת בית־החרושת רוקמה. רק בבית-
הדין המשמעתי הוברר מקור השעון. גם הוא — -כהלוואות,
בסיגריות ובסעודות הדשנות — בא מכיסיהם השופעים
של רועי־הזונן ת התל־אביביים׳ שדאגו בצדק ליחסים, טובים
במיוחד עם אישיות רמת־מעלה, כמו מזכיר מדור־הבילוש
של מחוז תל־אביב.
מרבית שוטרי המדור ידעו על כל הדברים האלה.
אולם בלא עדות מרשיעה של ממש, לא רעה אף לא אחד
מהם, או מקציני המחוז, לגעת באיש אמונו של שמ<ן י זוהר.

כ? אנשי ;וביר!
** מש כאותם הימים בהם החליט בית־הדין המש־מעתי
להדיח את שיטרית ולפטרו מהמשטרה, עסקו
קצינים אחרים של המטה הארצי בפעולה משטרתית אחרת
לגמרי. היו אלה הקצינים מאיר נוביק, איש הקשר בין
המשטרה לש. ב! שמאי זוהר, ראש המחלקה הכלכלית!
ואפרים הופשטטר, ראש המחלקה הפלילית. הם עסקו
בהכנת פרשת התביעה של מפקדם׳ עמוס בן־גוריון, נגד
שורת חנותנדבים.
אחת המשימות החשובות שעמדה בפניהם: מציאת חומר
מרשיע נגד אותם קציני המטה והמחוז, שידעו יותר מדי

על התנהגותו של עמוס בבארים ואשר סירבו לשתף פעולה
נגד מצפונם ונגד האמת.
פרשת שיטרית, שלא היה עדיין אסיר, באה לנוביק,
זוהר והופשטטר כקרן־אור בלתי צפויה. הם החליטו כי
עדותו נגד הקצינים המתעקשים, על מעשים שלא עשו,
עשויה לשמש מכשיר חשוב במלחמת עמוס בן־גוריון.
נוביק החל להפעיל את אנשיו. סמלי המחלקה לתפקידים
מיוחדים, אשל (פרידלנדר) ועמרם שרביט ביקרו אצל
שיטרית, הסבירו לו כי אפשר יהיה לעזור לו, אם רק
יסכים לשתף פעולה נגד מפקדו, זאב שטיינברג ונגד
הקצינים והסמלים האחרים.
שיטרית סירב. הוא ביקר את שטיינברג בדירתו, סיפר
לו על הצעתם של אשל ושרביט. שטיינברג לא היסס,
פנה מיד לסגן־מפקד־המחוז יעקב קנר, ביקש ממנו
להתלונן על נוביק בפני המפקח הכללי יחזקאל סהר.
שטיינברג לא ידע אז כי בעוד זמן קצר ישב הוא בעצמו
בבית־הסוהר, וכי תוכנית־השטנים הגדולה היתה עדיין רק
בצעדיה הראשונים.

אשה בתא

•י וביל! ,הופשטטר וזוהר לא חדלו ממאמציהם גם
^ לאחר ששיטרית נשלח לרצות את עונשו בבית־הסוהר.
זוהר הזמין לביתו את אשתו של שיטרית, פקידה בחברת
החשמל, ביקש ממנה לבקר את בעלה האסור, להסביר יו
כי כדאי לו — לטובתו — להסכים להצעתו של נוביק.
שיטרית התעקש בסירובו. אולם אחרי שכמה אסירים
התנפלו עליו בבית־הסוהר, היכו אותו מכות נאמנות,
הודיע שיטרית, לאשתו כי הוא מוכן לכל מה שיבקשו
ממנו. הוא הועבר למחנה מעש יה ו, חיכה בקוצר רוח
לביקור הסמלים ממחלקת הקת״ם. בינתיים הורשה לאשתו
לבקר אצל בעלה, לבלות עמו ביחידות שעות ארוכות
בתאו, באין מפריע.
אולם המשימה החשובה לא הוטלה על שכמם של
סמלים פשוטים. זוהר והופשטטר בכבודם ובעצמם נסעו
למעשיהו, נפגשו עם שיטרית ביחידות, עזרו לו לנסח את
הודעתו, שנכתבה ונחתמה בכתב־ידו. כשחזרו למטה
הארצי, החזיקו בידיהם מיסמך יקר שהכיל את ההאשמות
הבאות מפי הסמל המודח והאסור:
י • מפקד הנפה הדרומית, יהושוע בן־ארי, קיבל
משיטרית חבילות־בשר, ללא תשלום.
• סגן מפקד מדור הבילוש בתל־אביב, יונה גילבין,
קיבל חפיסות סיגריות במחנה מאנשל העולם התחתון,
שנחקרו במדורו.
• הקצין אביגדור קצנלבוגן, מפקדו לשעבר וחבר
בית־הדין המשמעתי בפניו נשפט, קיבל מכונת־כביסה
לביתו, ממקור מפוקפק.
• הקצין זאב שטיינברג, מפקדו של שיטרית, קיבל
מתנות מאנשי העולם התחתון.
• הסמל מנשה בר־דיין, חברו לעבודה, עישן חאשיש
בבית־המרחץ התורכי, ברחוב פינס בתל־אביב.
• הסמל דוד ליבוביץ׳ חי על חדחיה של זונה.
• הסמל שמעון פרנקנטל היה נוהג לקבל בשר
וירקות מהכייסים הפולניים ביפו, וכמו כן גנב עשרים
לירות זהב מתוך הסכום שנמצא לאחר הגניבה בקונסוליה
ההולנדית בירושלים.
שיטרית, זוהר והופשטטר ידעו כי כל ההאשמות האלה
הן שקר מוחלט. יותר מזה: אף לא אחד מכל האנשים
ששיטרית האשימם לא הועמד מעולם לדין על האשמות
אלה. חלק מהם אף משרת עדיין במשטרת ־ישראל.

חיי משפחה במאסר
ס רג?{ בו נחתמה ההודעה, נחרץ גורלם של,שטיינברג
וסמליו• .האנשים, שידעו יותר מדי על סגן־המפקח־הכללי
עמוס בן־גוריון, הושמו במעצר, הושמצו ללא
רחמים בכל רחבי הארץ, בעזרת מכתביו של יחזקאל סהר
לראש הממשלה, שפורסמו ברבים.
שיטרית קיבל את הפרס המגיע לו: הוא הועבר מנזטשיהו
למחנה משמר־הגבול בפתח־תקודה, שם הסתובב חופשי
והועסק בתפקידים מינהלתיים במחנה. אשתו היתה מבקרת
אותו בתכיפות, מוסעת למחנה וחזרה במכונית משטרה,
שהועמדה לרשותה בכל פעם שבעלה הרגיש צורך בחברתה.
לפני שבועות אחדים שוחרר שיטרית ממעצרו. הוא
לא היה צריך לדאוג לפרנסתו. לכך דאגו כבר אחרים:
בניגוד לשוטרים מפוטרים אחרים, שהמשטרה מסרבת
לדאוג לעתידם לאחר שנפצעו בשורותיה או פוטרו ללא
פיצויים, סודר שיטרית מיד בעבודה אחראית ומכניסה,
המתאימה כמובן במיוחד לאדם שנשפט על קבלת שוחד,
התרועעות עם פושעים ומעילה באימון.
השוטר שגורש מהמשטרה, אחרי שבית״דין משמעתי
קבע כי ״הטיל קלון על השם הטוב של משטרת־ישראל,״
נתמנה כמחסנאי במפעל החדש של חברת החשמל בסוכריר,
ליד יבנה.

ספורט
מכביר.
שן הבינה
21 יריות תותח ומאות יונים צחורות
שתופרחנה באוזיר יציינו בעוד חודש ימים
את פתיחת המאורע הספורטיבי היהודי המקיף
ביותר — המכביד. החמישית. רבבות
האזרחים הישראליים ואלפי התיירים, יוכלו
לחזות במשך עשרה ימים רצופים * ב־
600 ספורטאים מ־ 24 מדינות, ועוד 600
ספורטאים ישראליים אשר יתחרו ב־18
מקצועות החל בהרמת משקלות וד,אבקות
וכלה בחתירה וקריקט, שהוכנסו לראשונה
בתחרויות המכביד.,
יהיה באפשרותם לחזות בתחרויות אתלטיקה
בהשתתפות אתליטים בעלי שם עולמי
כבוב (״הכומר המעופף״) ריצ׳ארדס,
אשר הופעתו במכביה הרביעית נדחתה ברגע
האחרון, או באלוף העולם בהרמת
משקלות — היהודי ברגר.
תהיה זו הגדולה במכניות שנערכו עד
כה. כרגיל, נדחו הכנות ואימוני הנבחרת
הישראלית עד לרגע האחרון. רק בשבוע האחרון
הוזמנו הנבחרות השונות למחנות
האימונים כדי שתוכלנה לייצג את ישראל
במפגן הספורט היהודי.
מזל בפול שלוש. אולם אם לא היה
אסון בכינוס מאוחר של נבחרות הכדורגל
והכדורסל, קשה היה להבין את אי הכנת
האתליטים הישראלים, כי האתלטיקה ה־

תשבץ 05111:1גו ג 1035
מאוזן .1 :צורת
מגורים המקובלת
בארץ ; .5עיר
ימית; .10 מדי נה
במזרח 12
תכונה של נערה
צעירה; . 14ב פתח
החדר; .16
לא שכיח ; .18
אוייב ; .19 התי״ו
של התנ״ך; .21
אתר דתי ־ נוצרי
בגליל; .22 שכיח
בהודו; .23 אלה
שנתנה את שמה
לצעירות רבות ;
.24 נהר איטלקי;
.25 זורבה ; .27
מקל על השימוש
במים ; .30 בן ה דור
הרביעי; .31
שימושית לגיהוץ;
.33 פרק תהלים שפסוקו השני מת חיל
במלים ״יקום אלוהים, יפוצו
אויביו״; .35 פרי בלתי־בשל; .36
מעמסה; .38 בלשן; .39 תעלה; .40
סוף; .41 מעצמה ידידותית; .43ה־חייה
הרוסית; .44 שגריר; .46 בית־חרושת
לשמלות; .48 ממלכה אירו פאית;
.49 אחד מעקרונות המהפכה
הצרפתית.
מאונך .2 :כסא; .3בירת אוסט ריה
; .4מיכל מים ; .6דינה ליעקב ;
.7הוגה תורת הגזע הנאצית; .8מע
אתליט
ג׳ונפון
אף שחור, יד לבנה

רב; .9ספר תנ״ך; .11 מופעל בעזרת
מכונה; .13 הר; . 15 שם פרטי,
נקבה; .17 מבנה חקלאי; .18 משקה
מרענן ; .20 אלוף צה״ל ; .23 עב ; .26
חוקר וירוסים ; .27 שוטה ; .28 שמו
הפרטי של השר ארן; .29 ציוד; .31
לעתים היא מוסיפה לתמונה ; .32 חי סול;
.34 חומה; .35 תופעת לוואי
לגשמים ; .37 תכונה אנושית ; .39 לא
סגור; .42 נם; .44 תופעת לוואי ל שמש
; .45 מאתיים ועשר ; .47 מילת
קריאה.

בי״סלפקידות
י כי נו, רי מוז

. •712 ונ א
ר ח׳ ה

,סנזכינז #־

^ כתו! /ש־נתיווע

לצעירים \7

קלה — השן החולה של הספורט הישראלי,
היא במצב של ניתן וריקבון.
לכן, היחד, זו הפתעה לאתליטים שכונסו
השבוע במכון וינגייט בנתניה, כשהובטח
להם להביא, אם כי במאוחר, רופא שיניים
של ממש. היה זה כושי צעיר ( )21 וענק
( 1.87,5מטר) ,שירד השבוע ממטוס בשדה״
התעופה בלוד לביקור של שלושה ימים
בארץ — רייפר ג׳ונסון•
הכושי פחוס האף ובעל כפות־הידיים
הלבנות, היה אמנם רק סטודנט לרפואת־שיניים
באוניברסיטת קליפורניה, אולם במקצועות
האתליטיים הוא נחשב לאתליט
הרב־גתני הטוב ביותר בעולם, בעל השיא
העולמי בקרב עשור — עשרה מקצועות
האתליטיקד, הקלה — שנערך משך יומיים.
הישגיו של רונסון בכל אחד ממקצועות
קרב העשור טובים בשמונה מקרים מהשיא
הישראלי במקצועות אלה. ג׳ונסון, שהוא גם
כדורסלן, כדורגלן, שחקן בייסבול ואוסף
מטבעות נלהב, ניסה משך 36 שעות שהותו
בארץ לשפר את סגנונם של אתליטי ישראל,
להורות להם שיטות אימון ועבודה חדישות.
אם יצליח ג׳ונסון בתיקון השן החולה והפיכתה
לשן בינה, יהיה זה שיא נוסף
וחשוב בקריירה הספורטאית הארוכה שלו.
* לראשונה ב תולדות ה מבביו ת לא תתקיינו
המכביד! בתקופת־המועדים. מועד הנזכביה
נקבע לפי התאריך האזרחי, אולם בגלל
השנה המעוברת הוא חל הפעם לפני המועדים.

יעץ
הפנומן הספורטיבי מיד עם הגיעו
לארץ :״כדי להשיג הישגים טובים בספורט,
לא די בכושר גופני, ביכולת מלידה, באימון
וברצון. צריך גם מזל ויום מוצלח.״ ספורטאי
ישראל, להם חסרו ארבעת הנתונים
הראשונים, איחלו לעצמם מנה משולשת
של מזל.

כדורגל
חו פשת הקיץ
על יציאתו עם נבחרת ״הפועל״
תל־אביב לאירופה, לשורת מיש־הקים,
כותב שייע גלזר:
חופשת־קיץ זה דבר מצויץ. ביחוד לשחקני
כדורגל. כל השנה אנחנו עובדים בכל
ימות השבוע, לא
יוצאים מהבית ביום
ששי ושבת, ומחכים
למישחק. בשבת
מתעייפים כמו חמורים,
ולפעמים גם
שוברים רגל או
שתיים. רק בקיץ
אנחנו יכולים לחיות
כמו כל בני־האדם:
הולכים לים, משחקים קלפים עד מאוחר
בלילה ביום שישי. בקיצור, החיים הם
יותר חופשיים.
כדורגלנים יכולים לעשות המון דברים
בחופש: אפשר לשבת בכסית עד
מאוחר בלילה, ביחוד אחרי שהאנשים
כאן התחילו להתלבש יותר יפה אחרי ששינו
את צורת בית־הקפה. בעונת הכדורגל
לא הייתי צריך לבקר בכסית, כי אז היו
רואים אותי כל הזמן בעתונים. עכשיו,
שלא משחקים, אני צריך להראות שאני
חי ולבקר בכסית.
חוץ מזה, הקיץ זה זמן מצויץ לעשות
ילדים, ביחוד בשביל כדורגלנים. ראיתם איך
שחודורוב עשה שניים בבת אחת, ומלבדו
עוד כמה כדורגלנים מחכים ליורשים בשטח
הכדורגל, שלא לדבר עלי. אני כבר מרגיש
את הבעיטות שלו.
כתבות במקום בעיטות. עד לרגע
האחרון ממש לא ידעתי אם הפועל יקחו
אותי לאירופה. זה ידוע שאני שתקן לייצוא׳
ובחוץ־לארץ יש לי עבר טוב, והפועל
ראו שאי־אפשר לנסוע לאירופה עם
גן־ילדים, לכן הזמינו אותי ואת אברהמ׳לה
בנדורי מנוכבי לנסוע איתם. שמעתי שהם
עשו את זה מפני שבחוזה של ארסנל
היה כתוב שבלי שייע אין להם מה לבוא.
בהתחלה לא ידעתי אם אסע. היו לי
קצת קשיים בעבודה. עכשיו זה הזמן שכולם
נוסעים לחופש למטולה וצפת, ובאגד
לא רצו להפסיק את עונת־התיירות
ועיכבו את יציאתי. אבל בסוף הכל הסתדר,
והייתי צריך לרוץ כמו משוגע לסדר
ביום אחד את כל הסידורים.
זהו גורלו של כדורגלן; אפילו בחופש לא
נותנים לו לנוח. תארו לעצמכם איזה. חופש
היה זה שהורדתי בו ששה קילו מהמשקל.
אני מקוד, שהמסע יצליח. הפעם אני לא
רוצה להביא ארצה שום מתנה ושום דבר,
מלבד הצלחת־המסע. בשביל מה אני צריך
להביא דברים, ששוסרי־המכם יחרימו לי?
במקום זה אני אשלח כתבות, שם תוכלו
לקרוא את כל האמת על המסע לחו״ל.

ב מ סלו ל
אולי מפי אד ה של חר שי
נינה פונומרבה, זורקת הדיסקוס הסובייטית
שנתפסה לפני שנה בלונדון, בעת
שגנבה כובעים בחנות׳ נבחרה לסגל האת־ליטים
הסובייטים שעמדו לצאת שוב לבריטניה,
אולם פרשה מרצונה בטענה ש״בי־קורי
האחרון בלונדון השאיר בי רושם
מדכא התאחדות הבדורגר בישראל
הזמינה את השופט סמואל ליבוביץ׳
לארוחה חגיגית בתשעה באב רבו
צת הכדורגל של גאנה עורכת סיור
בלבנון. נעשו סידורים מצד חוגים ישראליים
לשדל את הקבוצה לבקר גם בישראל
הסיבוב הראשון של מישחקי
הגביע והליגה בכדורגל יתחיל ב־ 12באוקטובר
נבחרת ישראל בכדורגל
הוזמנה לארצות־הברית למישחקים בעת
חגיגות העשור קבוצת הכדורגל
הקאפריסאית אומניה שיגרה מכתב להתאחדות
לכדורגל בישראל, בו ביקשה להמציא
לה מאמן ישראלי תשעה אילמים־
חרשים יצאו השבוע באניה חיפה לאיטליה,
כדי להשתתף באולימפיאדת החרשים־איל־מים.
הקבוצה כוללת קבוצת כדורסל ומלידה.

רציני, זוהי בדיוק הכתובת שלך.

שיא האו מץ: להפסיק
הבו טן הרא שון.

מיד אחרי אכילת

היא רוצה חברה
זה, כ מו בן, יכו ל לקרות רק לירו שלמי.
הוא רואה נערה ברחוב, הנו שא ת חן בעיניו.
מה הוא עו שה? ניגש ופו תחב שיחה באמתלה
כל שהי? מנצל את ה הז ד מנו ת כשהיא
שואלת לכ תוב ת מסויימת? לא! הוא בולע
רוק וכו ת ב אל רותי שתמצא לו אותה.
״בליל־ שבת ה־ 26 ביולי,״ כו תב הירו שלמי,
ששמו ו כ תו ב תו שמורים אצלי ,״ב שעה סו
בערב, עמדתי ליד קולנו ע עדן בירו שלים,
וראיתי שתי נערות ובחור, כשהם עומדים
ומ שוחחים. הבחור ואחת הבנות ה סבירו לנערה
ה שנייה כ תובת הנמצאת ב שכונת יגיע
כפים. ניסיתי לבוא לעזרה, אך חסר לי
אומץ־לב .״לוויתי״ אות ה עד המקום עצמו,
וכשראיתי שהיא כמעט הגיעה ל מ חוז חפצ ה,
ניג שתי ושאלתיה אם היא יודעת היכן זה
רחוב עמוס? היא הדריכה אותי לשם, ובטרם
הספקתי לדובבה — בא לקראתנו איזה
זוג, שכנראה ה מ תין לה, והם ה מ שיכו יחד.
אני המ שכתי ללכת ו חזר תי מיד על עקבותי.
היא המפיקה לשאול או תי אס מצאתי את
הכתובת. ה שבתי כי בינתיים הגעתי מאוחר
מזי והמפג ש נעלם.
״זה כל מה שאני זוכ ר על עניין זה, אבל
זה מספיק היה להוציאני מן הכלים על חוסר
העזתי. היא מאד נחמדה, ואני פ שוט מש תוקק
להכירה. אני ב טוח שהיא רווקה ובת
תל־אביב או חיפה — וזאת לפי הצורה בה
התלבשה. אתן לן תאור של שלוש הד מויו ת,
אולי זה יעזור לך.
״היא לבשה שמלה בצבע התכלת הדוקה
לגוף גבוה, נעלה נעליים לבנות גבוהות־עקב.
היו לה עגילים לבנים. שערה היה בלונדי,
עם תסרוקת מורמת, ועיניה ירוקו ת או כחולות.
הכרתה לבשה שמלת־פסיס צהובה-
חו מה, ונשאה תיק עור ביד. החבר של
החברה לבש מכנסיים אפורים וחולצה לבנה.
״זה כל מה שאני זוכ ר

פשוט ;ערות

״אנו שלוש בנות, כולנו צבריות
מו ת תל־אביב והסביבה

ציפ 1ר >ן 0נ ה
לחשה לי עי...
בשבוע שעבר, נכנס ל מועדון התיא טרון
קצין המשטרה יששכר בן־דור, גיבור פרשת
הגברת שלום׳ בלווית ארבעה חברים, השיב
לשאלתה של מאירה גרא, המארחת, מה
ישתה :״רק תה.״ לאחר שהציץ בשעונו,
הוסיף :״בעצם, השעה היא רק ,2.30 אני
שותה תה רק אחרי ארבע בבוקר.״ לבסוף,
כאשר פנה ללכת, אמר בחיוך :״אינני אומר
שלום. האם לא שכחתי פה את האקדח

לא סלוניות, לא קיבוצניקות, פשוט נערות
שתיים מאתנו ברונטיות, אחת שחרחורת
שלושתינו תלמידות ששית תיכון.
״נשמח לבוא בקשרי כתיבה אם שלושה
צעירים, על כל נושא שהוא, אך בלבד שיהיו
עליזים ונחמדים, ובוודאי גבוהים.
״שלושתם כחולי־עיניים, אך שניים בלונדים,
ואחד שחרחר. נשמח מאד אם יצרפו תמונות.״
מי שרוצה להתכתב עם שלוש נערות־ציפור
אלה, ולתקן להן, בהזדמנות זו, את שתי השגיאות
שבמכתבן, יפנה ל״(.)1035/30

שקט וצנוע
מכתבו של ( )1035/31 כל־כך פשוט וענייני,
עד כי קשה להאמין שהוא אמיתי.
זהו בחור המעיד על עצמו שהוא שקט וצנוע,
שגיל ה־ 30 מאחוריו, המתעניין בסרטים
טובים והצגות מוצלחות, קורא הרבה
ספרים ומתעניין בחקלאות. למרות שהוא
אומר כמעט את אותם הדברים שאומרים
כולם, זהו אחד הבודדים שאני מוכנה להאמין
שיש הרבה יותר מאחורי שורות אלה.
לפיכך, אם הינך בחורה עד גיל ,28 שקטה
ונבונה, כרצונו, ורוצה להתכתב עם בחור

( ) 1035/32 עושה בתל־אביב לרגל לימודיה.
בדרך כלל, היא בת רעננה. היא רוצה להבטיח
לעצמה, לשנת הלימודים הבאה, חברה
סלונית תל־אביבית, שחבריה יהיו מעל
לגיל .17 מובן שאין היא רוצה לדבר כלל
על מראיה, זה לא חשוד. אך היא מבטיחה
שהיא ״לגמרי לא מכוערת.״
זהו, מה שאני מכנה מכתב מרתק ומעניין.

סטודנט על אופנוע

הוא איננו רכוב על סוס לבן, לא על מכונית,
כי אם על אופנוע, אם את רוצה מקום
במושב האחורי, כתבי ל(.)1035/33
אולם עליך לדעת שהוא סטודנט בטכניון,
בן ,21 וכותב להכיר ב־ק׳ .אם כל
זאת עוד לא מרתיע אותך, ואם את בת
19־ — 17 סחתיין.

צוחק מי שצוחק...

היא צוחקת למדורי, לרמת המכתבים בו,
מעירה הערה על דמיוני, ואיננה יכולה להבין
כיצד הגיעה לכתוב אלי (:)1035/35
״זה זמן רב שאני קוראה את מדורך, ו־אף־על־פי־כן,
אני מודה, התייחסתי אליו בזלזול•
הוא הזכיר לי את מועדוני הלבבות
השבורים באמריקה, שאודותיהם ראיתי קרי-

נערת השבוע
״אמא לא בבית,״ אומרת בקול תינוקי
נערה, לבו שה מכנסיים קצרים,
לגובה ט רזן העומד בפתח. הגובה
מגניב מבט ח טו ף ברגליה הארוכות
ופונה לדרכו. ניכר בו שאין הוא מסתו
בב ב מ קו מו ת הנכונים, שאלמלא
׳כן היה מכיר ב ה את יהודית עמיר.
יהודית, במקרה שלא ידעתם, פרט
להיות ה א שתו וגאוותו של שחקן
הבינוה שלמה בר־ שביט, היא שחקנית
באוהל, שקיבלה בי קו רו ת לגמרי לא
רעות יעל מ שחקה בקערת העץ.
יהודית התמירה ויפת־תואר, כרבות
אחרות, שאפה ל ש חק כבר מילדות,
החלה להג שים את כוונותיה בשירותה
בצבא, כאשר היתה בלהקת
הנח״ל. לשאלה אם שלמה מעודד אות ה בקאריירה, מ שיבה היא :״כ מו בן. זה היה
ברור מלכתחילה, שאני אהיה שחקנית .׳הצרה,״ מוסיפ ה היא ,״ היא שאני נ שואה
ל שתקן מפורסם.״ זו הסיבה מדוע בחרה לעצמה שם אחר. הדרך לאוהל היתה
רצופה תפקידי סטטי סטי ת וריקוד בהבימה, הופעה עם דז׳יג אן ו שו מאכר, ודו־רה־מי.
שאיפתה: לשחק תפקידים רבים ככל ׳האפשר, בעיקר ב מ חזו ת מודרניים. תפקיד
נכסף לאו־דווקא מודרני: זה של ויאולה בחלילה השנים־עשר ל שייקספיר.
יהודית, או ג׳ודי ב פי ידידיה, מוצאת גם ז מן להמ שיך בלי מודי ה מ חול שלה,
בפי תו ח הקול, וברכיב ה על גבי הוזספה של שלמה, כאשר אין הוא מ שתמ ש בה.
ב שב תו ת נו הג ת היא לי שון עד שעה מאוחרת, וכאשר אין היא עושה זאת, לקרוא
בכתבי־העת המקצועיים עליהם היא מנוייה.
״אה,״ או מרת היא באנחה ,״אני מקווה לשחק פעם תפקיד של מר שעת,״ ואל
תשאלו או תי אס יש לה נ תוני ם טבעיים לכך: או לא, מ שום שלו גס ידעתי, לא
הייתי או מרת לכם.

מרתף היין במועדון יתחיל לאבד את משמעותו
המיוחדת אם יתחילו כל האורחים
לבקש חלב, כפי שעשו זאת האורחים ר,אכ־זוטים
מגאנה אגב, אותו לילה בו הגיעה
משלחת השרים מגאנה ארצה, נראו במועדון
דוד הכהן והציר המיועד לגאנה,
אהוד אבריאל, כאילו הם נהנים מבדיחה
פרטית, שרק שניהם בלבד, ולא אחר, מבינים

אפשר לראות במקום לעתים גם את מויש
פרלמן, כשהוא מזמר ומנגן שירי פלמ״ח,
כדי לשעשע אורחי־ממשלה ותיירים, הנהנים
ממה שהם מכנים ״האווירה הישראלית הפנטסטית.״

. .שושיק לביא, אשתו הצעירה והחמודה
של אריק לביא משלושת המיתרים, הנמצאת
יחד עם בעלה בפאריס, מתכוננת ברצינות
לקאריירה של שחקנית קולנוע. אמרגניתו
של אריק החליטה לעשות ממנה כוכב, ושו־שיק
הקטנה, אותה ראיתם בתל־אביב לבושה
כמעט תמיד מכנסיים צרים ובגדים בוהמיים,
פחות או יותר, החלה להתלבש בהידור רב,

ללכת בנעליים גבוהות־עקב, ובתסרוקות ה־מבגרות

גרשון פלוטקין, במאי הקאמרי המתכונן
לביים את מאריוס, על עצמו :״אלמלא הייתי
עצל כל־כך, הייתי בוודאי מתעצל עוד

כאשר ביקר שלמה בר־ שביט, שחקן הבימה,
באיטליה, צילצל אל הקונ סוליה הישראלית
ברומא, כדי לברר את כ תוב ת ה של
חיה הררית .״ אדוני״ ,ה שיבו לו ,״ מי זו חיה
הררית? מעולם לא שמענו עליה

הכל אודות גולדה

בראיון מיוחד שנתנה שרת החוץ, גולדה
מאיר, לכתבת ירחון נשים אמריקאי ידוע,
מספרת היא, בין השאר, שהיא קמר, ב־6.30
בבוקר, מכינה ארוחת־בוקר לעצמה, ולעתים
קרובות גם בשביל אורחיה, קוראת עתונים,
מגיעה למשרד ב־ ,8הולכת, לאחר חצי־יום
עבודה מייגע, לסעוד צהריים בביתה, שוב
עם אורחים, במכונית שהממשלה העמידה

לרשותה. כאשר אין היא מצפה לאורחים
לסעודת־הערב, היא נשארת לעבוד במשרד
עד שעות הערב, ומכינה לעצמה כריך מהיר
בשובה מאוחר בערב. סוכנת־הבית שלה
איננה ישנה במקום, והיא נוהגת להדיח לעתים
קרובות את כלי־המטבח הלא־נקיים
שלה בעצמה.
גולדה הלאומית שלנו נתקפת געגועים
עצומים ארצה, כל אימת שהיא רואה חציל
באחת הארצות בהן היא מבקרת בתפקיד.
היא גם:
• נזכרת בגעגועים בימים בהם לבשה
חולצת עבודה מגוהצת בערבים, ורוקדת עד
כלות הכוחות.
• נוהגת לבקר בבתי ידידים ותיקים. בערבים
בהם אין התחייבויות חברתיות, או שהם
באים אליה ללא הודעה מוקדמת .״על אף
היותי שרת־חוץ, קיים אצלי נוהג של קבלת־פנים
פשוטה ולבבית לידידים. ישנו ספל־קפה
נוסף, אפילו באחת בלילה.״ כאשר אין איש
בא בכל זאת׳ היא נוהגת לקרוא ״רומן, יצירה
היסטורית או שירה״ ,תוך כדי קימה

קטורות רבות — שאותן אני אוהבת לגזור
ולשמור — וצחקתי הרבה.
״אם את חושבת למצוא במכתבי זה משהו
מקורי ומפוצץ אשר תוכלי לפרסמו בראש
מדורך כבומבה של השבוע, הרי נכונה לך
הפתעה רבתי. דמיוני אינו כה עשיר כשלך,
ולא אוכל להגיע לרמתם הספרותית הגבוהה
של המכתבים המופיעים במדורך. אך מצד
שני, אחד העקרונות החשובים שלי, הוא להימנע
מחיקוי אחרים, ולכן לא אכתוב ברוח
מדורך, אך מקווה אני בכל זאת שגם לבחורה
לא־אוריגינלית כמוני יימצא מקום.
״ברור לי כי תתפלאי מדוע, לאחר זמן כה
רב, אשר בו לא הערכתי את מדורך, והתייחסתי
אליו בביטול, החלטתי כעת לכתוב לך.
אודה, כי גס אני עצמי אינני יודעת מדוע אני
עושה זאת. רבות הרהרתי בדבר, ואף נסיתי
להסביר לעצמי את פשרו, אך אינני יודעת
אם הצלחתי להגיע לפתרון הנכון. ויותר
יקשה עלי להסביר זאת לך.
״היה לי חבר שבחברתו נהניתי מאד, ודימיתי
כי אהבתיו. אנו נפרדנו, ואני התחלתי
לשבת בבית ולא לצאת• חברי המעטים
ניסו לשעשע אותי, אך לא מצאתי עניין בהברתם.
הרגשתי ריקנות איומה בעולמי.
חוסר המטרה והתכלית, כאילו צועדת אני
בחלל ריק, בלי קרקע מתחתי ובלי שמיים
מעלי, והנורא ביותר — שאיני מתקדמת
כלל, צועדת במקום אחד!
רותי, איני יכולה להסביר לך זאת, אך
אני מניחה שתביני, שתעזרי לי מעט. בשלה
בי ההחלטה לחפש חבר־לעט, וזאת רציתי
לעשות באמצעות מדורך.
״אני רוצה חבר־לעט שיעניין אותי ויעזור
לי להיחלץ ממצבי הנורא.
כדי שלא תחשבי שאני חושבה
את עצמי למשהו מיוחד, אתן את דעתם של
אחרים עלי. ובכן, הרופא טוען שגבהי 1,67
מטר. משקלי 60ק״ג. ידידי טוענים שאני
יפה, נחמדה, ומושכת, ומעל לכל בעלת היסוד
הנדיר אצל בחורות — שכל.
״אני כשלעצמי הגעתי למסקנה שצורתו
החיצונית של האדם אינה קובעת הרבה, לכן
אבקש מזה שירצה להתכתב אתי, שלא יעמיד
את עצמו לפני הראי. אני תלמידה בשמינית
של תיכון, ויהיה רצוי שגילו של המועמד
יעלה על . 18
״ אני מוכנה להתכתב על כל נושא, החל
באומנות וכלה בכל מה שירצה.״
הוא הדבר אשר אמרתי: גרדו את רותי,
ומצאתם מתחת לכל השכבות לב של זהב.
היי שלווה ,)1035/35( ,מכתבים לא יחסרו.

מדי פעם לראות אם הכל בסדר בבית. ל־אושרה,
אומרת היא, אין היא שייכת
לסוג המרבה לישון.
• החליטה מזמן שאין היא הטיפוס לש מלות
מפוארות, נוהגת, על־כן, ללבוש לעבודה
שמלות דו־חלקיות. למסיבות קוקטייל מסתפקת
היא בחליפת משי או שמלת משי.
אין היא לובשת שמלות ערב. היא חובשת
כובע תוך מחאה, ורק כאשר אין כל
אפשרות להימנע מכך, וגינוני־הטכס מחייבים
את חבישת־הכובע.
• נוהגת לחפוף ולסדר את שערה במו
ידיה, בלי עזרתה של מומחית.
• נהנית מעצם היותה סבתא, ובכל
הזדמנות יורדת לבקר את בתה המתגוררת
עם משפחתה בקיבוץ רביבים בנגב, מוצאת
נחת־רוח בצאצאיה.
0זוכה לצחוק, כאשר היא מכריזה באזני
פקידי משרדה כי הערב תתבודד בביתה ולא
תענה לטלפון.
• מודד, בבושה שלא עזבה זמן רב
את הארץ שלא בתפקיד.
• גאה על הדגים הממולאים שלה,
אותם היא מבשלת עתה לעתים נדירות
ביותר. כאשר היא נמצאת בחוץ־לארץ,
בעיקר באמריקה, אין היא נוהגת להזמין
ארוחה לחדרה. היא מכינה אותה בעצמה,
הודות לתרנגולות צלויות מוכנות
שיש בחנויות.
• מגיעה למסקנה כי קיים קונפליקט
עז בין הרצון להיות אם טובה לילדים
ולעבוד עבודה ציבורית.
¥ אני הטוב לפחות להרים

מכירה ב חור אחד, העו שה את מע ש הו
היו מי, בכך שהוא מסתכל בהערצת
ב שתי נערות כעורו ת ליום — כדי
את המוראל שלהן.

וז ס שי ר״ ס
היה היה נכר די ציני
שפגש בחורה בביקיני.
הוא שאל :״המותר
כבר לראות את השאר,
או לקיץ הבא את תמתיני?״

היה היה גבר אכזר
שקם ושאג :״אין דבר!״
״אין דבר!״ קול הרים,
״אין דבר, כהורים!״
ואמנם, לא היה שום דבר.

טעות לעולם צודקת
פשעים חמודים.

(מעריב)

משה כרמון,

ב ע ריכ ת לילי גלילי

צה״ל

הרוצח היה יפה־תער.

החלטת הוועד הפועל הציני( .מאמר
ראשי בדבר)
א. גבעון׳ עפולה

הנקוד ה היהודית בהחלט
העסקן הציוני ד״ר שמריהו לווין השתתף פעם באסיפה ציונית,
שנערכה באחת מערי גרמניה.
אחד הנואמים באסיפה, שכפר ברעיון הציונות הלאומית היהודית,
טען בתוקף כי הוא אינו זקוק כלל לארץ־ישראל .״אני הנני,״ הכריז
הנואם בגאווה׳ ״שליש יהודי, שליש גרמני ושליש בן־אדם.״
כשקם שמריהו לווין לענות, פתח ואמר :״אודה ואתוודה, כי לא
הבינותי די הצורך את טענתו של הנואם שקדם לי, ואבקשו להסביר
ביתר פירוט — באיזו צורה הוא מחולק לשלישים, לאורך גופו או
לרוחבו? ואם אמנם הוא מחולק לשלישים ברוחב׳ אבקשו להגיד לי
בטובו איזה בדיוק משלושת שלישיו הוא השליש היהודי?״

שאו ציניזם נס ודגל!

רצח הוא פשע. אונס הוא שפע( .הבוקר)

רנה
קול,

תל־אביב

על כל שפעים תכסה תאווה.
פז מוני םומ חו לו ת ״כב קשתך״ מוק שים
על־ידי אלימלך רם( .הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
ואזי ידבר דינאמיט!

רהד״מי!
תיתי להם לנציגי הציבור, הנושאים
בעול שליחותם הנעלה, שהם מכחישים
באומץ־לב ובעוז־רוח את הדברים הנסחטים
מסיהם בידי עתונות נלוזה וצהובה.
אולם דואב הלב על הסגנון
הקלוקל בו ממלאים מנהיגינו היקרים
את משימתם הקדושה הזאת.
כדי לכבוש עוד שעל אדמה אחד
מחיינו הציבוריים למען מסורתנו הקדושה,
הריני מציעה בזה נוסחא אחידה
לכל ההכחשות. נוסחא זו נלקחה מאוצר
שירתנו ותפילתנו, שקודש בסבל של
אלפי שנות גלות, והיא טובה לכל הזדמנות,
לכל מקרר, ולכל אישיות —
יהיה זה גבר, אשד, או פקיד ממשלתי.

היה בלבלב, בל כך ארוך־
עד שישב לו, די נכוו -
כי לא ידע, זה האומלל,
במה דקות דרושות ככלל
להעביר את ריגשותיו
מן הקדקוד אל הזנב.
הפתרון לכעייה
מאד־מאד עגום היה:
מרוב מכאוב בבר מעיניו
זולגות דמעות למעצבה,
בה בשעה שהזנב
עוד מכשכש כרוב חדווה.

כל דברי והצ הרו תי והורעותי וראיו־נו
תי וגילויי־דעותי ור מזי ו ל חי שו תי והסכ
מי ו הב ט חו תי והת חיי בויו ת, ו סיפורי
ו שי חו תי ו מא מרי ומכת בי ו ח תי מו תי, ש דיברתי
ו ש הצ הרתי ו שהודע תי ו שרואיינ־תי
ו שגילי תי ושר מז תי ו שלח שתי וש הסכ
מ תי ושהבטח תי ו שה ת חייב תי ושטי־פרתי
ו ש שו חח תי ו שפירס מ תי ו שכ תב תי
ושחתמ תי, מיום יציאת העי תוני ם ה־יו
מיים ועד ליום הבא, בטלים ומבוט־לים,
לא שרירים ולא קיימים, לא היו
ולא נבר או, לא דובי ם ולא יער, לא
מצוטטים ולא מדוייקים, לא קרובי םלא
מת ולא נכוני ם מעיקרם, לא ברורים
ולא מפור שים, לא היו דברים מעולם.

דן מירקין,

חי פ ה

בשתי

דוד קלעי, לשעבר מורה למתימטיקה
בגי מנ סי ה העברית בירו
שלים, רחש בוז עמוק לכל
ה מ קצועו ת ההומאניסטיים.
הוא היה אוסר :״ מכ ל ההיסטוריה
אני זוכ ר רק תאריך אחד
— שנת . 1500ומה קרה בתאריך
זה — גם זאת שכחתי.״
בובי, תל־אביב

כ שתפס שוטר אחד מהחברה
יו שב ב קולנוע חיפאי ומפצח
גרעינים, בניגו ד גמור לחוק העזר
העירוני, זעק הפצחן:
״מה זה? לא ידעתי שאבא
חו שי הכריז כבר מלחמה גראורי
שיקה, חיפ ה
עינית!״

הערות-שור״ס
כלב

משטרה, שנ שך

מפגין,

השאיר ש ן בב שרו

הנ שוך . .

מה? אפילו שיני הכלבים במשטרה רקובות?

דוארברית ־ המועצות עומד להציג בתערוכת הבולים הישראלית

אתאיגרות בולגאנין?

ראש עיריית ירושלים גרשון אגרון (שסילק את הדתיים מהקואליציה
העירונית) ,חבש כיפה ובירך ״שהחיינו״ בעת הגשת התקציב העירוני החדש

...אכן, אגרובאטיקה .

חכרה אוסטרית המציאה רובה חסר־ רעש .

מור״סור אפשר כבר למות

בשקט.