גליון 1037 מתאריך 21 באוגוסט 1957

10 3 7

כ״ד אב תשי״ז21.8.1957 ,

המחיר 450 פר׳

הוו־וו׳ האישי שר
נואשה שהיתה קונו
וחוק גיוושיו נפסדים

מלחמה
איו שבס
הבווח1

הייתי מציעה לכם להקים ולארגז משפטים
צבוריים פומביים.
צפורה גול, בני־ברק
בדי שיגידו שגם אנחנו טועים? לא, תודה.
נזדעזעתי כשפראתי את דברי שטיינברג.
כיליד הארץ, לא האמנתי שכד יתנהלו ה־ענינים
בארץ. לבניו של שטיינברג ברצוני
לומר: עוד תתנאו באביכם בעתיד, כפי
שאני ועוד רבים רבים מתנאים בו בהווה.
שמשון סקיבין, כפר־סבא
עורך תבנית:
אהרון צור
רחוב גליקסון ,8תד־אביב, טלפון .26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולטפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם ביע״נז, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דיר טופל ובניו, חל׳אביב.

העתון

הנקרא

״אנו, חברי גרעין נחשול, הנמצאים
דגניה ב׳>
בחברת־נוער במשק כאן מתלבטים באחת הבעיות המטרידות כיום
את חברי התנועה הקיבוצית, והיא —
בנות!״ במלים אלה פתח אחד מבקשות־העזרה
הדחופות ביותר שנשלחו החודש
לעורך העולם הזה.
״איה אותו מעין, אותו מקור לא־אכזב,
שממנו נוכל לשאוב מספר בנות החסרות
לנו בגרעין? אנו כאן 38 בנים ו־10
בנית. חברה טובים, בעלי מרץ ויוזמה
עצמית, בני הארץ (קרית־חיים ותל־אביב),
אולם דבר אחד מורגש אצלנו, וזהו חוסר
בנות. על־ידי קומזיצים, מסיבות וחוויות
משותפות מנסים אנו להשתחרר מהדאגה
המטרידה אותנו (וגם את בנותינו) —
חוסר המין החלש בשורותינו.
״ערב אחד התישבנו ליד מדורה והעלינו
רעיון: להתאזר באומץ ולשלוח מלים
ספורות לעתון אותו אנו מחבבים. לכן
יושבים אנו כיום וממלאים שורות אלה.
ברצוננו שתקפוץ למשקנו, תראיין אותנו,
ואז אולי
תרביץ כתבה בריאה עלינו,
נגיע לחיי האושר במשקנו.״

שלחתי את אחד הכתבים לבקר את חברי
הגרעין, שהם בני התנועה המאוחדת,
המסונפת למפא״י. הוא נתקבל בזרועות
פתוחות על־ידי חברי הגרעין הצמא לבנות.
באם הקבוצות, המצויירת בחדר־אוכל
נהדר בעל מיזוג־אוויר, מצא את משד, אלוני,
חבר־גרעין העומד על הגובה (1.94
מטר) ומנגן במנדולינה. משה, בוגר תי
צלם
המערכת:
אריה הרן
חברי המערכת:
רפיאילוז־נלם זו, מנשהבר־ריין, שייעגלזר,
לילי גלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד,
אברהם חרנוון, אוסהר מאובר, אלכם מסים,
אביבה סטו, עמום פינן, שלמה פרז.

ביותר

במדינה

כון, עובד ברפת הגדולה של משק דגניה ב׳.
אנשי הגרעין העידו על עצמם שהם
״נוער ממוצע״ ,אף שיש ביניהם כדורגלן
של נבחרת הגח״ל (פטקה יודיוף) ושני
צרפתים, שעלו לארץ רק לפני שנה
וחצי. שאר החברים הם
בני הקריה, שגדלו יח1
מאז הביאה אותם אמא
לאחד משני גני־הילדים
במקום, וחבריהם שה־אמא
רדפה אחריהם עם
הבננה ברחובות תל־אביב,
כולם עובדים ב־מכון־החליבר,
החדיש ובמטעי
הבננות, מתרחצים
בערב במי־הירדן.
אף שהבנות עושות
כמיטב יכולתן — שרות
ליד המדורה ועובדות
כמטפלות בבית־ד,ילדים
— הרי ידן על התחתונה.
יחס של בת אחת
ל־ 3,8בנים יכול לצנן
נשמה חלוצית אפילו באווירה
החמה של העמק.
זוהי הזדמנות של
זהב לבנות הרוצות לעשות
משהו למען המולדת.
אמנם, הבת הראשונה
שתתנדב למשימה
החלוצית הזו תוריד
את היחס ל־ 1,1על ,3,8אולם זהו
עדיין יחס טוב מאד (לבנות) בהשוואה
למצב בצפון תל־אביב. אז מה בנוגע?

איש השנה
צרפתאל ברשימת העורר על ברית ישראל-צרפת
(העולם הוה ,)1035 שכח העורר, בהביאו
את הנימוקים נגד יחסי־האהבים, נימוק
חשוב אהד.
מר ישראל היה רק לפני תשע שנים
דון ז׳ואן, שכל גברות העולם התחרו לפנקו.
אין פלא, איפוא, כי אחרי שנים של
בדידות, מוכן מר ישראל לא להיות בררני
בקשרי־הנשואיז שלו, אחרת יקרה לו כפי
שקרה לאותה בתולה בררנית שנשארה ער
מותה בתולה בררנית.
ברוך שנקר, ירושלים
...מנ סיוני האישי למדתי כי כל אהבה
בין שניים שנועדה כדי לדפוק את השלישי,
אינה מחזיקה מעמד זמן רב.
ניסן בלילי, תל־אביב

פולחן האישיות

פולהז האישיות שאתם מקימים סביב
לאקשטייז מפליאני. האינכם מבינים כי
האנשים הקובעים מתכוננים להוציאו איד
שהוא בחסר מהעניז? האם ברצונכם לשמש
גלגל בתכנית זו?
...אתם כותבים שהוא לא שתה ולא שיחק

אם מישהו יכול להפסיד מברית צרפת־ישראל,
הרי זו צרפת עצמה. העובדה היא
שלמרות שנאתם לצרפת, ולמרות מיבצע-
סואץ, כבר השלימו הערבים עם צרפת,
וקשרו עמה קשרי מסחר, מת שלא עשו
עם ישראל אחרי תשע שנים. אהבתה של
צרפת תגרום לה יותר נזק מאשר תועלת.
שמעון נשלסקי, תל־אביב
על כל נזקים תכסיח אהבה.

חשבת אבירה

בעקבות מאמרו של העורר ״עכו״ם״ (העולם
הוה ,)1034 האם ידוע לכם לא: נעלמה
הליגה למניעת כפיה דתית בישראל? הלינה,
או הקוראים הישרים, מתבקשים לגלותה.
עתה הגיעה שעתה:
אליק מג, חיפה
ניתוח תקופתנו במאמר זה הוא המופלא.
הוא חושה את העירום הפנימי של
תקופתנו, ולא רק את העירום החיצוני.
חיים למפל, פתהיתקוה
הסבור הקורא למפל שתמונות רנטגן הן
פורנוגרפיה?
...סוף־סוף נתגלה ממי שואב דויד בן-
נוריון את דיעותיו. כמה ימים אחרי המאמר
ציטט אותו, באומרו שבעיניו האנשים
הדתיים הם עובדי־אלילים
יצחק ינשוף, רמת־גן

כולם טועים

אינני מבינה את זעקתו של הקצין שטיינברג
(העולם הוה .)1034 מה התועלת בהקמת
ועדת-חקירה פרלמנטרית, אם לאחר
זאת יקום ראש־הטמשלה ויודיע כי הוא
שמח להודיע שהועדה טעתה במסקנותיה?
דעת־הקהל כבר הוציאה את פסק־דינה בפרשה,
ואי־תלות השופטים עודרה ספקות.

בית לאילנה

אנחנו, ילדי באר־שבע, קראנו בעתוז
העולם הוה על פרשת הילדה אילנה. עלה
בדעתי הרעיון לאסור כסה לאילנה. ניגשתי
לחברי והצעתי להם את הדבר הוה. הם
קיבלו את הדבר בהתלהבות רבה. התחלנו
לאסור כסר על ידי מכירת עתונים ובקבוקים,
ועל־ידי התרמות אישיות ומכירת
צברים. אני סצרר סד 15ל״י שאספנו.
מאיר אהרונסון, יגאל גולדשטין,
מבשר, חזן, גד לובנסקי, טוביר,
ומוקי פטר, שלמר, אסרף, עמי
ברונטל, יוסף גבריאלי, מאיר שיג־ברגר,
באר־שבע.

חסד של אמת

מכבר ידוע כי בחיפה יש לכל מצווה
שכר (העולם הוה .)1034 יש לציי ז כי לא
רק הנהלת העיר וראשיה נוהגים לגמול
חסד לכל אנשי חסדם, אלא אר ועד
פ:עלי העיריה. משום כד פורסם בימים
אלה, בכרוז אופוזיציוגי מטעם פועלי־העי־ריה,
כי ״אנשי הועד מתכבדים בפרמיות
ומשכורות נוספות, שאר אחד לא החליט
עליהן ״.הכרוז מגדיר כספים אלה ״כפר־סים
ושלמונים שחברי הוועד נהנים מהם״.
אכז מצווה ושכרה מהמסד עד הטפחות.
א. בן־מרים, חיפה

חברי גרעין ״נחשול״ בדגניה ב,
קלפים. אני בעצמי שיחקתי עמו בקלפים. משכן האופרה
מיכאל מנר, תל־אביב
טוב שהקורא מנר שם את קלפיו על השולחן.

ביקורת חוץ
מכחביס תואר איש השנה מגיע לרב אלוף משיה
דיין, אשר תחת פיקודו נחל צה״ל את
נצחוגו בסיני — המאורע המרכזי של
השנה החולפת, שאר אנשי השנה לדעתי
הם: מדיניות — נחום גולדמז, העולם —
חרושצ׳וב, החוק — יחזקאל סהר, המרחב —
נמאל עבד אל־נאצר, עתונות — רפי נל-
סון, ספורט — איוואן יאזבנצ׳יק, ספרות —
רז אלמנור, קולנוע — סופיה לורו, אשה —
גולדה מאיר, תעשיה — האנס מולר,
תיאטרון — חנה רובינא.
אהרון בכר, גבעתיים
איש השנה, שעמד במרכז ההתענינות
השנה וסימל את הלד הרוח במדינה הוא
עמום בן־נוריון...
יוכבד שיף, תל־אביב

...יחזקאל סהר, מפקח משטרת־ישראל, המסמל
את הידרדרותה המוסרית של מש-
טרת־ישראל ושל שאר מוסדות השלטון ...
ס. נחתומי, תל־אביב

תעמולה שטנית

התפלאתי לקרוא ברשימתו של שלום כה:
על תורכיה (העולם הוה )1033 הערה, כבדרר
אגב, על תמונתו של היטלר, הניצבת באחד
מחלונות־הראווה באיזמיר. מדוע עובר
שלום כה: בקלות כה גדולה על עובדה
כל־כר מזעזעת? אותי זיעזע הדבר מאוד.
מ. י ,.חיפה
בושתי ונכלמתי לאחר שנם אתם, עתוז־האטת,
תמכתם ועודדתם את הנסיעה לפסטיבל
במוסקבה. נוסה לרצח הסובייטי
בהונגריה, התעמולה השטנית נגדנו והנשק
שברית־המועצות מזרימה לאוייבינו, בא מעשה
החולינניות של הרעלת הרב שלייפר.
מכיוון שאני נר בעירו של חושי, לא
כתבתי את שמי.
קורא, חיפה

נדהמתי. היה זה נליוז העולם הוה (,)950
בו אתם מודיעים על תחילת תחרות הצברית.
המוכר אמר שקיבל את העתוז
בתור חבילת־נייר משומש שקנה. החבילה
הכילה עתונים בערבית מכל ארצות ערב.
לא הצלחתי לפענח איר הגיע העולם הוה
לשם.
ק. דוד, טוקיו, יפאן

מאז התחלתי לקבל את גליונות העולם
הוה, אין לכם מושג כיצד השתנה כל
הווי חיי. חדרי הפר למקום מיפנש קבוע
של כל הישראליים בעיר. מדי שבוע, ביום
שני בו מגיע העתוז, באים באופן אוטומטי
כל הישראלים, והעתו; ממש נחטף מידי.
אחרי שכולם מכלים את קריאתם, אנחנו
יושבים עד שעה מאוחרת בלילה ומתווכחים
על תוכן המאמרים. ברור שאחרי-
כן הופר העתון לנחלת הקהילה הישראלית,
ועובר מיד ליד במשר שבועות.
עם כל התרשמותנו מהעתון, נדמה לי
שאתם מאירים בו יותר מדי את השלילי
שבמדינה. הישראלים, שחושבים לחזור למדינה
ולבנות את חייהם בה, היו רוצים
לקרוא ידיעות יותר מעוררות.
שלמה קרוליק, ניו ג׳רסי, ארה״ב
בהשואה לשאר עתוני ישראל, עומד
עתונכם על הגובה. אד נדמה לי שסדורה
של רותי אין לו מקום בעתון רציני כשלכם׳
כי אי! אני רואה בו תועלת ממשית.
מיכאל בורנשטיין, לונדון, בריטניה
תמיד כדאי לנסות, הקורא בורנשטיין. מי
יודע?
לפני ימים אחדים קרה לי אחד המקרים
המוזרים ביותר בחיי. נכנסתי לחנות קם-
נה, בסמטה קטנה בטוקיו, כרי לקנות צרכי
סידקית. המוכר ארז לי את סחורתי ולהפתעתי
עטר אותה בעתון שאותיות עבריות
נראו עליו.

בקשר לידיעה בעתונכם על הצריף שהוקם
למען האופרה (העולם הזה .)1034
נבקשכם לקבוע למען הדיוק כי משכן העבודה
של האופרה הישראלית לא הוקם
כתרומת קרן נורמז, ומחסני התפאורות
במנרש השכן הם של האופרה, ולא של
הבימה.
אדים דה־פיליפ, תל־אביב

חטא לרוח הספורט

העולם הזה ( )1034 דן במדור ספורט
בשתי פרשיות שהסעירו לאחרונה את ההתאחדות
לכדורגל. כחבר הנהלת ההתאחדות,
וכמי שלקח חלק פעיל בדיונים, הרשו
נא לי להניב על סד.
מסקנות ועדת החקירה לשערוריות לינה
א׳ מקנות פרסים לקבוצות שלגביהן הטיחו
האשמות כברות. נציגי בית״ר בהנהלת ההתאחדות
הצביעו בער קבלת המסקנות על
כל חומרתן, נציגי בית״ר דהו את הפשרה
בהענשה, ואת קביעת האיפה ואיפה לגבי
אגודות המואשמות במידה שוה, בחטא
לרוח הספורטאית.
כמו כן היו אלה נציגי בית״ר שנלחמו
להקמת מתרס שיבלוט את מרכז הפועל
מלטרוף את האגודות הבלתי־מוגדרות, בפרשת
בני־יהודזז. בהכירנו את התנאים
בהם אנו פועלים, ואת שאיפתם של האריות
בחבורה להשתלט על האנודות הבלתי-
מוגדרות המפרפרות, הצענו שאגודה המבקשת
להחליף את שטה תיאלץ לשחק
בליגה. אחת נמוכה יותר, לצערנו לא
קיבל הד״ר לאם הצעה זו במלואה.
פ. רון,
חבר הנהלת ההתאחדות לכדורגל,
ירושלים

בתוככי מצריים
סיפורו האישי המלא, המשתרע על פני
16 עמודים גדושים עובדות ותיאורים, של

רפי (״נלסוך ! איל וו
הופיע בראשית השבוע בגליון מיוחד של
״העולם הזה״ שעודנו נמצא למכירה ככל הקיוסקים
העולם הזה 1037

** ל הוראציו נלסון, האדמיראל ה-
* בריטי שתום־העין, מספרים כי בשעת
הקרב של קופנהאגן נמסר לו כי באונית־הפיקוד
הועלה דגל־האיתות, המצווה את
הפסקת הקרב. נלסון הרים את המשקפת
הארוכה שלו אל עינו העיוורת, הפליט:
״איני רואה מאום!״ ופקד להמשיך בהפגזה.
רפי אילון זכה לכינוי ״נלסוך לא רק
בשל הדמיון החיצוני לימאי שתום־העין,
אלא גם בשל אופיו ההרפתקני, שאינו
נרתע מפני סכנה. כשיעץ לו הציר הישראלי
בבורמה שלא לנסות לעבור בסואץ,
השיב תשובה. דומה לזו של האציל הבריטי.
אולם בניגוד לאדמיראל, שטען כי לא
ראה מאום, ראה נלסון הרבה מאד במצריים.
במיבצעו הפרטיזני, רב־הסבל, הפגין שוב
כי העתונאי יכול למלא שליחות לאומית
עצומה, בתור העין והאוזן של הציבור.

במקום אחר באותו ראיון אמר השליט
בן ה־ : 39״איך אני יכול להיות אנטישמי?
הרי גם המצרים הם עם שמי! בעית
ישראל היא בעיקרה הבעיה של אנשים
שגורשו מבתיהם — שסולקו מפלסטין. יש
לפצותם ולהחזירם. זוהי הבעייה העיקרית.״

^ נימאמון ששתי גישות אלה משקי
* פות כיום את יחסו של העם המצרי
כולו — יחסה של אותה שכבה משכילה
או משכילה־למחצה, היוצרת את האקלים
הציבורי בארץ ערבית.
נלסון לא הצליח להיפגש עם עבד. אל־ולגבי
עתיד עזה :״עזה היא
נאצר, ולכן אין לנו אפשרות לקבוע בצורה
כה ברורה את יחסו האישי של האדם חלק מכעית-הפליטים. עד שזו
המכריע כיום את גורל מצריים. אולם תיפתר, אנחנו נישאר בעזה ״.זודבר
אחד אפשר ללמוד מדברי נלסון, הי במעט הצעה מצרית מפורשת
המאשר דו״חים של משקיפים זרים: שלטונו לוותר על עזה לטובת ישראל,
של עבד אל־נאצר יציב כיום מאד.
תמורת הסדר כעית הפליטים.
למרות מיבצע סיני־סואץ, ואולי בגללו,

מלוכדים מאחוריו ההמונים, בצורה האופייך*
יאור זה מאשר שישנו הבדל גדול
נית למשטרים דיקטטוריים זוהרים.
4 1בין מצריים לבין אותן ארצות־ערב

הסכנה הגדולה ביותר המרחפת
על המרחב היא שכגלל תהום-
האיבה החוצצת כין שני העמים,
מצייר לעצמו כל עם תמונה מסו־יימת
על מהותו של העם היריב,
תמונה שאין לה שום קשר עם
המציאות. אי־הידיעה המשוועת,
המולידה אשליות מגרדות־שחקים
ופחדים שחורים־מאופל, עשוייה
לגרום לחשכונות־שווא מסוכנים.

בימי הכיבוש הישראלי בעזה השמענו
הצעה, שהיתר ,,לדעתנו, עשוייה לשנות באופן
מהפכני את כל עמדתה של ישראל
במרחב. היא התגבשה בלבנו עת סיירו
חוליות המערכת במחנות־הפליטים העצומים
של הרצועה, שוחחו עם מאות פליטים.

תבענו להציע כאופן חגיגי כי
הרצועה תטופח למדינת-ישראל,
ובי כל תושבי הרצועה יהפכו
לאלתר לאזרחי המדינה בעלי זכויות
מלאות. המדינה היתה צריבה
לקבל על עצמה התחייבות לשקמם
כפי ששיקמה עולים יהודיים.

הדו״ח של נלסון, עתונאי בעל
כושר־הסתכלות כלתי״מצוי, נותן
לנו כפעם הראשונה תיאור מוסמך
ובלתי־אמצעי של האווירה
הנפשית במצרים. הוא מאפשר
לנו להסיק כמה מסקנות חשובות.

ך* מסקנה הראשונה היא שקיימות
ן | כיום בשכבות הנאורות במצריים שתי
גישות עקרוניות לגבי ישראל. הן מתגלות
בדבריהם של סגני־האלופים המצריים.
הגישה של סגן־אלוף עלי, איש שרות־המודיעין
המצרי, היתר. פשוטה, הובעה ב־תחנת־השידור
של קאהיר, גם בשפה העברית
.״יש להחזיר את פלסטין לבעליה!״

בעלי דיעה זו אינם משמיעים
אותה בנימה של שנאה. אולם אין
הם משאירים שום מקום לפתרון
של שלום. הארץ שייכת לערכים,
שגורשו על-ידי היהודים. יש להחזיר
את המצב לקדמותו. לא יאונה
כל רע ליהודים באופן אישי. הס
יכולים להישאר, ויהיו אזרחים
שווי־זכויות, כמו במצריים. אולם
מדינת-ישראל חייכת להתחסל.
גישה זו מובילה למלחמה. בעליה יודעים
זאת. זמנם אינו דוחק. תוך הסתמכות על
פרשת הצלבנים, העומדת לנגד עיני כל
ערבי, הם בטוחים בתוצאה הסופית. כפי
שאמר מצרי אחד לנלסון :״זה יקת עשר
שנים או מאד, שנה, אבל בסוף תתמוטט
המדינה ממלחמת היהודים בינם לבין עצמם.״
מול גישה זו עומדת הדעה השניה, שהובעה
בשיחה אישית על־ידי הסגן־אלוף
המשמש, כנראה, בתפקיד מקביל לדובר צה״ל.

איש זה לא הביע כל משאלה
לחסל את ישראל כשלעצמה.
כעית־השלום היתה, בעיניו, הרכה
יותר מוחשית. על ישראל להחזיר
את הפליטים (או חלק מהם)
לשלם פיצויים, ואז יבוא השלום.

סיפור נלסון, זה המתאר את משפט-
הלינץ׳ שכמעט נערך לו בעזה, הוא גם
החשוב ביותר. הוא מוכיח דבר אחד: בניגוד
למצריים, שוררת בעזה שנאה לישראל.
מי לא התחלחל למקרא הסיפור על האסירה
הערביה, שצעקה ובכתה בתאה כל
הלילה באופן היסטרי לעבר תאו של נלסון,
מפני שבנה נהרג בימי מיבצע־סיני? מי לא
התחלחל למראה תהומות השנאה השחורה?
זהו קול הפליטים — האנשים החיים מזה
עשר שנים במחנות ההתנוונות, כדורי־מש־חק
לחישובים פוליטיים.

שום הגיון פוליטי אינו יכול
לעמוד במקום שעומדים המונים
מזי־רעב ומיואשים. אין טעם להגיד
שאין זו אשמתנו, שמנהיגי
ערב עצמם אשמים כבל. אפילו
היה הדבר נבון לחלוטין, הרי לא
ישונה המצב העובדתי. כל עוד
נמצאים פליטים אלה כמחנותיהם,
לא ייעשה הצעד הראשון לשלום.

זה היה ערכו של מיבצע נלסון. בקפיצה
נחשונית עבר על פני התהום. מי שקרא
את סיפורו המרתק, בגליון המיוחד של
העולם הזה שיצא בראשית השבוע, התרשם
לא רק מן העובדות הבולטות — המעצר
הבלתי־חוקי, המכות, החקירה, שינוי־היחם.
לא פחות מעניינים, והרבה יותר חשובים,
הפרטים הקטנים — הגבותיהם האישיות
של הקצינים והאזרחים במצריים ובעזה.

חב. עלינו להיכנס לתוך הזירה.
עלינו להפסיק לדבר נגד העם
המצרי. עלינו לדבר אל העם
המצרי, בתוך העם המצרי. במעשים
מעוררים, מדרבנים.

י תכן כי החלק הדרמתי ביותר של

מה יחסו של עבד אל-נאצר
לישראל? לאיזו משתי האסכולות
הוא שייך?
את התשובה אפשר רק לנחש. יתכן
שהוא מנסה לפשר בין השתיים, אינו
מתחייב סופית. אולם אם לדון לפי הראיון
העתונאי האחרון שנתן לעורך השבועון
האמריקאי לוק, קרובה דעתו לזו
של הסגן־אלוף השני.
כשנשאל :״או שתחסל את ישראל או
שתחיה עמה. במה אתה בוחרי באילו
תנאים אתה מוכן להפסיק את מצב־הלו־חמה?״
השיב :״מעולם לא קראתי להשמדת
מדינת ישראל. לא תמצא שום איום כזה
אף באחד מנאו מי ...אשר לשלום, הרי
הסדר כללי צריך לקחת בחשבון את זכותם
של הפליטים לחזור לאדמתם ואת בעית־הגבולות.
מצד שני, ההסדר צריך לקחת
בחשבון את זכותם של הישראלים להשתמש
בתעלת־סואץ ובמפרץ־עקבה. איני יודע מתי
הסדר כללי כזה יהיה אפשרי.״

זוהי תשובה מעניינת. היא מודה
כקיום ישראל בעובדה קיימת
לצמיתות. היא מתעלמת מגבולות
החלטת או״ם. היא מציגה שני תנאים:
פתרון בעית־הפליטים ו־
״תיקוני־גבול״.

הנמצאות ביבשת אסיה. שום אישיות ערבית
בסוריה, ירדן, עיראק או סעודיה לא
העזה להציע בצורה זו תנאי־שלום לישראל.
מתקבל הרושם כי בארצות אלה ישנה
שנאה עיוורת לישראל. ואילו במצריים, כך
נראה, אין כמעט שנאה ריגשית בכלל.
איבה — כן, התנגדות — כן. שנאה —
לא. השנאה שישנה מכוונת לאנגליה ולצרפת.
ישראל נראית למצרים יותר בגרורה.

אם מסקנה זו נכונה, הרי שהיא
מכתיבה קו ברור למדיניות עצמאית
ישראלית (אם ייתכן דבר
בזה) :להופיע ולפעול בך שתחזק
את החוגים המצריים המד
בנים לשלום־על־תנאי, ושתבודד
את השואפים לחיסול המדינה.
עתון זה הטיף לקו זה במשך שנים
ארוכות. הוא התווה פעמים רבות את הדרכים
האפשריות להשגת מטרה זו. נוכחנו
לדעת כי ישנם אישים רבים בישראל, בעיקר
מבין אנשי־הצמרת הקרובים לבעיות
ערב, שדעתם מזדהה עם שלנו. אולם הם
לא יכלו לפרוץ את הקיר האטום של בורות
וחוסר־ידיעה, עליו רשום פסוק־האיוז־לת
:״כל הערבים שידים!״ פסוק המלכד את
מצריים מאחורי האויבים הקיצונים ביותר.

עלינו לחדול מלהיות מסתכלים

הצעה זו חייבה צעדים מעשיים מיידיים.
אמרנו: תפתח המדינה מייד לשכות־הרשמה
בכל מחנות־הפליטים של הרצועה. תרשום
את כל הפליטים, תגבה מהם עדות על
הנכסים שהשאירו אחריהם בשטחה של ישראל.
פעולה זו היתד, משכנעת וממחישה
לפליטים, יותר מאלף מאמרים, כי אמנם
חל מפנה בגורלם האישי, וכי יש להם תקווה,
בתנאי שהרצועה תישאר בידי ישראל.
אפילו לא היתד, ישראל מצליחה, לבסוף,
להחזיק ברצועה, ושוב היה יורד המסך
בינה לבין 300 אלף תושביה ופליטיה, הרי
היתד, פעולה זו נושאת פרי: אחרי שנוכחו
לדעת כי ישראל היתד, מוכנה לשים קץ
לסבלותיהם, היה נשמט הקרקע מתחת לשנאתם
העיוורת, ואולי היה נובט בלב רבים
זרע של גישה חדשה למדינה.
אולם אבירי־ד,נסיגה בישראל לא שעו
להצעה. דויד בן־גוריון פסל אותה במפורש
ובפה מלא, בטענו כי שיקום הפליטים יהיה
על חשבון קליטת העולים, וכי העולים
עדיפים. היה זה קוצר־ראיה.

בי הוצאות-הכטחון מחבלות בקליטה
יותר מהוצאות שיקום הפליטים
כעזרה בינלאומית.

^ ל פאת מאת — מד, שעבר, מת.
\ ) הפסדנו את עזה, ואת ההזדמנות הגדולה
לחולל שינוי במחנה הפליטים. אולם
הבעיה נשארת, ותיאורו של נלסון חייב
לעורר את לבנו לחומרתה.
על ישראל ליטול כיום לידיה יוזמה גדולה
ומהפכנית בפניה ישירה אל הפליטים,
תוך הצעה מגובשת ומפורטת לפתרון בעייתם,
במסגרת החזרת הרצועה למדינה, או
החזרת חלק מהפליטים ותשלום שילומים
לשאר. הפתרון הכרחי — ומוטב להחישו.

כי כל יום רק מגביר את זרע*
הפורענות שינבט כשדות מוקשים.

במדינה

(כ 5הז כויו ת שמורות)

• חוסיין מלך ירדן יוזמן לביקור רשמי בארצות־הברית.

העם

הוא יתקבל שם על־ידי הנשיא אייזנהואר וינהגו בו כבוד מלכים, כפי שנהגו
במלך ערב סיעוד, בביקורו האחרון שם.

חזי תהחא קי

• לעומת זאת עלול ביקורו של גן־גוריון בוושינגטון לרדת

כמעט כל דבר נשתנה בישראל בדור
האחרון. רק דבר אחד לא נשתנה: החאקי
נשאר הצבע הלאומי.
תחילה היה זה צבע החלוציות. הצעיר
במכנסי־החאקי הקצרים, בעל כובע־הטמבל
בצבע־חאקי, היה סמל האומה החדשה.
הוא לא נמצא רק בקיבוצים, אלא פשט
משם גם אל הערים הגדולות.
עם גבור המאבק, היה זה צבע המרי.
האצ״ל לבש אותו במחתרת, כל עוד קיים
מיסדרים רשמיים. ההגנה והפלמ״ח התעטפו
בו. צה״ל הצעיר שם על ראשו
את כובע־הגרב החאקי, והמדינה החדשה
הפכה אותו לצבע בטחונה — מדי צה״ל.
השבוע הפך צבע־החאקי לסמל של משהו
חדש — סמל המערכה הכלכלית. השביתה
במפעל־הענק של אתא, המייצר את מדי־החאקי
לחיילים ולאזרחים, נסתיימה. האיש

הפרק. מאמציו של שגריר ישראל בארצות־הברית, אבא אבן, להשיג

הזמנה אמריקאית רשמית לביגיי לא עלו יפה, ולכן ייתכן כי ראש־הממשלה
יצטרך לוותר על תוכניתו זאת, אם כי רצה מאד לנסוע לארצות־הברית בימי
עצרת האו״ם הבאה, ואף החל בהכנות למסע זה (תצפית בהעולם הדה ,) 1031
שבו היו מעוניינים במיוחד נס ראשי המגבית ומלווה העצמאות.

• תוצאות מסויימות צפויות בנראה, למרות הבל, לפעילות
האמריקאית המחודשת בעניין הפליטים הערביים. לאחר שהאמריקאים
יבטיחו לירדן סכום כסף ניכר בעד קליטת כל פליט הנמצא מחוץ
לגבולות ירדן, תסכים כנראה ירדן לקבל מספר מסויים של פליטים מיושבי
רצועת עזה.

• ייתבן בי ישראל תסבים להפשרת חלק מפיקדונות
הפליטים הערביים, כג׳סטה מצידה לסיוע בפתרון בעיית הפליטים.
בבנקים ישראליים מוקפאים עד היום לא רק סכומי כסף ניכרים, בצורת
פיקדונות מימי המאנדאס, אלא גם כספים וחפצי־ערך השמורים בכספות. ייתכן נציגות
רומא,
בראש

כי למטרה זאת תקים ישראל
מיוחדת, נספחת. לשגרירות בשתטפל
בהעברת הסכומים הללו.
נציגות זאת יעמוד, אס תקום,

יועץ הממשלה לעניינים ערביים, יהושע

פלנזון.

• חוגים רשמיים ירמזו בנראה
כקרוב לבמה מוסדות ואישים
ישראליים לסייג את
יחסיהם ההדוקים עם שגרירות
כרית־המועצות כישראל, ובייחוד
עם השגריר עצטו, אלכסנדר ניקיטיץ׳
אברמוב. מאז שובו של אברנווב לישראל,
אחרי הנסיגה מסיני, נמנע השג־ריר
בצורה הפגנתית ביותר מפגישות
עם מוסדות מדיניים רשמיים ישראליים,
ובפרט ע׳ם משרד־החוץ בכל הדרגים.
לעומת זאת, החל בהידוק קשרים אישיים
הדוקים ופגישות לעתים קרובות ביות ר

מפלגות

ראשי

השמאל,

ובעיקר

מפ״ם, עם כמה מראשי הסוכנות היהודית,
ועם פרופסורים באוניברסיטה,
מעברית בירושליים ובמכון ווייצמן
ברחובות. כמו כן הירבה בביקורים
בקיבוצים. משרד־החוץ מודאג מתופעה
זאת, ויציע כנראה לחוגים הישראליים
הנוגעים בדבר להתייחס לשגריר ביתר
קרירות,

שעלול

לגרום

להרעת

היחסים בין השגרירות הסובייטית לבין
ממשלת ישראל.

הרבי מבלז
תמורת 22ק״ג, ססו אלף דולאר

• אין תקווה לפתרון קרוב
לבעיית היחסים הפנימיים המחריפים בין שרי ממשלת ישראל.
למרות התפתחותם הבלתי־בריאה של הסכסוכים בין שר־הפיתחז מרדכי בנטוב
לבין שר־התחבורה משה כרמל על בל בעיית נמל איל ת, ובין שר המסחר והתעשייה
ספיר לבין שר־החקלאות קדיש

לוז על

הסמכות לקביעת מחירי

התוצרת

החקלאית, הוריד בן־גוריון מסדר היום של הממשלה את הסעיף הדן בסמכויות
השרים ומשרדיהם.

• פתיחת בתי־ספר ב־ 1במאי תהווה סלע־מחלוקת קואליציוני
נום!? .אנשי מפלגות השמאל לא ישלימו עס הוראתו של משרד
החינוך והתרבות, לקראת שנת הלימודים החדשיה, המחייבת להשאיר את בתי־הספר
פתוחים ביום חג־הפועלים.

• תקציב מיוחד של מיליון ל״י לפיתוח מירון וקבר
ר, שמעון בר־יוחאי יידרש על־ידי שר־הדתווז משה שפירא מאת
הממשלה. בצודה זאת מקווה משרד־הדתות לאפשר את החגיגות ההמוניות
בל״ג בעומר בשנה הבאה, ולמנוע את הבזיונות שאירעו במקום זה בשנתיים
האחרונות. מאחר שהאוצר לא יתלהב להקציב סכום זה, תתעורר מחלוקת
חריפה בממשלה גם על נושא זה.

• הפגנות השבת לא ישארו נחלת תל־אביב כלבד. כתגובה
יעל הסחבת הבלתי־פוסקת בקבלת״ חוק השבת, י תנהלו הפגנות כאלה בכל
חלקי הארץ, מלבד בחיפה, בה נהוגה תחבורת אוטובוסים בשבת.

• יתעכב פירסומו של דו״ח מבקר המדינה על מפעל

ים־המלח, למרות העובדה שהכנתו נשלמה כבר לפני שבועות אחדים. חוגים
מעוניינים משתדלים לדחות ככל האפשר את פירסום הדו״ח, שהוא קטלני,
או לפחות להכניס בו ריכוכיס.
• לנתניה יהיה אולי כקרוב ראש־עירייה חדש, במקומו
של עובד בן־עמי. סיעת מפא״י, שפרשה השבוע מהקואליציה העירונית,
מנסת בפעילות סודית קדחתנית מאחורי הקלעים להשיג הרכב קואליציוני אשר
יבטיח את החלפת ראש־העיריי׳ה ואולי גם חת הוצאתה המוחלטת של סיעת
הצ*כ מן הקואליציה

העירונית.

לבוש־החאקי, הנס מולד, פתח דף חדש
בחיים הכלכליים של ר,עם (ראה להלן) —
לא דף לבן, כי אם דף־חאקי.

נ סי ךלרבבות
בין הילדים המשחקים אחרי־הצהריים בשדרות
רוטשילד, תל־אביב, בקירבת בית־הבימה,
נמצא לעתים קרובות ילד בן ,11
בלונדי, חיוור וגבה־קומה, לבוש כשאר
הילדים. פיאותיו הקטנטנות כמעט ואינן
נראות לעין, גם כיפתו הצבעונית הקטנה אינה
מעוררת תשומת־לב.
אולם יתכן מאד כי בקרוב יעלה ילד זה,
יששכר דוב רוקח (מתחרז עם לוקח) ,לכם־
המלכות של מדינה מיוחדת במינה, ללא גבולות
על פני המפה, אך בעלת עוצמה מדינית
רבה. הוא עשוי להיות הרבי החמישי מבלז.
גנרל נאצי עזר. הרבי הרביעי לא היה
ככל האדם. עצם הגיעו לגיל 80 היה כמעט
נם. כי הגבר הצנום, ששקל רק 32ק״ג, שהיה
לובש פרווה גדולה גם בימי־החום של
תל־אביב מפני שגופו התשוש רעד מקור
בגלל חוסר־דם, אכל כה מעט, שקשה חיה
להבין כיצד נשאר בכלל בחיים, ללא עזרה
מהשמיים.
אולם חייו היו נתונים לא פעם בסכנה מוחשית
עוד יותר. בימי הכיבוש הנאצי פיר־סם
צבא־הכיבוש הודעה עם תמונתו, הציע
פרס גבוה תמורת הסגרתו. הרבי הסתתר
בגיטו בוכניה, ליד קראקוב, עבר משם בעזרה
קבוצת־קסטנר לבודפסם, כשהוא מגולח
זקן, מגודל שפם עבות, חבוש קולפאק גבוה,
נעול מגפיים גסים ולבוש ברוסלאק, מעיל־איכרים
אוקראיני.

בתחפושת זו הגיע לתורכיה, ומשם, דרך
ראש־הניקרה, לארץ־ישראל. אפילו מקורביו
לא הכירוהו בלבוש זה. אחיו הצעיר, שנלווה
אליו, היה היחיד מבין המשפחה הענפה, שמנתה
קרוב ל־ 100 נסיכים, שנמלט מן
התופת.
כמו כל פרשה בחיי הרבנים מבלז, היתד,
גם זו עטורת אגדות. גנרל נאצי, כך סופר,
קיבל שוחד בסך 100 אלף דולאר, שנתרמו
על־ידי בלזאים עשירים בעולם, והוא שעזר
להצלת הרב.
שחרית בערב. מבין שלוש הכתות העיקריות
של התנועה החסידית, היו הבלזאים
החזקה ביותר. בעוד שכת חב״ד (העולם
הזה )948 שלטה ברוסיה, והרבי מגור בפולין
הקונגרסאית (שהיתר, תחת שלטון הרוסים),
הרי בלז שכנה בתחום הממלכה האוסטרית,
והרבי שלה מלך בחסידי גאליציה.
אנשי חב״ד היו אנשי מחשבה ומסתורין.
אנשי גור היו אריסטוקראטים וגבירים. אולם
אנשי בלז היו עממיים, אנשי־מעשה. הם לא
התנזרו מפוליטיקה. הכת כולה היתה מפלגה
מובהקת, השתתפה בבחירות בממלכה האוסטרית,
בעיריית ובקהילות, היו לה שר־פנים
ושר־חוץ (שגם נקראו כך) .היא הקדישה
מרץ עצום לכיבוש עמדות־מפתח והשפעה.
האיש שהיה אחרא־ לכך היה הרבי השני,
רבי יהושע רוקח, שמלך בגאליציה ביד רמה,
אישר או פסל את הוראות כל שאר הרבנים.
הרבי השלישי, יששכר דוב, הרחיב את הממלכה
גם להונגריה ולרוסיה הקרפאטית, נדד
משם במלחמת־העולם הראשונה.
הרב הרביעי, רבי אהרון (״ר׳ ארלה״)
רוקח, לא היה כובש פוליטי כאבותיו. הוא
היה טיפוס מכונס בתוך עצמו, שתקן, שלא
הרים כמעט לעולם את עיניו להביט בבן־
שיחתו. אמרו עליו שהוא ״למעלה מן הזמן״.
כי את תפילת־השחרית התפלל בערב, ואת
ארוחת־הצהריים אכל בחצות. סעודת־השבת
יכלד, להיערך אצלו עד היום השני בשבוע,
ועד אז היתד, שבת בחצרו.
צל הממלכה. בלז עצמה, עיירה זעירה
בת פחות מ־ 200 משפחות יהודיות, היתד,
בירה הומה מאלפי אנשים בכל ימות השבוע,
רבבות נוספות בחגים. רכבות מיוחדות
של ממשלת־פולין שירתו את ההמונים,
שבאו לראותו בשעת ארוחתו, ליהנות מד,־
שיריים של סעודתו.
כשהגיע לארץ והשתכן ברחוב אחד־העם
בתל־אביב, בקירבת רחוב שינקין, היד, זה
רק צל מן הממלכה הקודמת. אמנם, בלז
מהווה גם עתה כוח אדיר, ובניה העשירים
באמריקה ובבלגיה מרכזים בידיד,ם ענפי־כלכלה
עולמיים כמו ענף היהלומים. אולם
בתל־אביב הסתובבו רק מאות מעטות מסביב
לרב.
צל נוסף הטילה בעית הירושה על אחרית
ימיו של הרב. שלושת בניו האילמים הושמדו
בפולין. אחיו הצעיר, שהגיע עמו ארצה,
מת כעבור זמן קצר ממחלת־הסרטן. הרבי
הקשיש עצמו נשא אשד, צעירה, בת ,20 אך
לא זכה בצאצאים נוספים. בנו של האח הצעיר
נשאר יורש יחיד*.
בשביל ההמונים, שליוו השבוע בקולות־יללה
את גופתו של רבי אהרון רוקח, שנפטר
בירושלים משטף־דם פתאומי במוח בגיל
,80 היד, האחיין הצעיר היורש החוקי. אולם
גם הם ידעו כי למעשה הגיעה בלז לסיף
דרכה עם רבה הרביעי, בהר־המגוחות של
ירושלים.

מפלגות
פלי כנ פי נ ש רי ם
אחד הפלאים של ישראל הוא כי הנשר
הפוליטי האדיר ששמו מפא״י חסר שני
אבריו החיוניים: לשון עתונאית וכנף
ארגונית. את מקומה של הראשונה תפסה
מאז ומעולם עדת כתבלבים מלחכי־פינכה
וחסרי־כשרון. השניה היתה קבורה בבית
גדול ברחוב הירקון, עטוף דממת־הנצח,
שדמה יותר למוזיאון מכובד מאשר למרכז
מפלגה.
לפני שנה החליט הנשר להצמיח לעצמו
כנף חדשה. הבית העזוב נמסר לידיו הנמרצות
של גיורא (גיאורג) יוספטל, אליו
צורפו מיטב הכוחות של המפלגה. אהוד
אבריאל הפך לשר־האירגון, חנה למדן
לשרה מקצועית, איש־דבר חיים יערי לשר•
לא יהיה זה מקרה ראשון של המלכת רב
ינוקא. לפני 70 שנה, עם מות האדמו׳׳ר מ־סטולין,
נתמנה בנו רבי ישראלי, אז בן ,3
כאדמו״ר חדש. שמו נשאר ״הינוקא מסטולין״.
חעולס הזח 1037

אחו׳ מאמצים נואשים, שרא נשאו נוי 1 ,עצו הנושע המבוקש -במקרה

תיווך להסגרת פושע
ךילה־ לי ל ה בקע אור לבן מחלונות מטודהמחוז
/של משטרת תל־אביב. בשעות הקטנות יצאו בלשי
המדור הפלילי, רובם חדשים וחסרי־נסיון, לפעולה שהיא
בין הפעולות הקשות והמסובכות ביותר בעבודת
הבולשת: תפיסת האסירים שברחו מכלא תל־מונד,
לפני שבועים.
המשטרה גייסה למבצע את כל כוחותיה. היא העבירה
לתל־אביב יחידה של משמר הגבול, אספה מחדש למטה־המחוז
את כל הבלשים הוותיקים, שפוזרו בין היחידות
אחרי פרשת־שטיינברג, הכריזה על מצב הכן בכל
הנפות.
בשעות הערב של היום השני, לגמרי במקרה,
הצליחה המשטרה לתפוש את אליהו חדאד, המסוכן
והנועז שבשני הבורחים.

מ צו ד בשעורה

הערב

** ל צול ט ל פון, שהגיע למדור הבילוש, בשעות
£המוקדמות של הערב, העמיד את קציני המדור
על רגליהם. הידיעה היתד, מדהימה: חדאד נראה
מסתובב בשכונת־עזרא בתל־אביב, בקירבת שכונת־התקווה.
אנשי
המדור היו רגילים כבר להודעות כאלה. אולם
הפעם היה המקור רציני ביותר. היה זה אחד מאנשי
חולית ליוזי־האסירים של המשטרה, יהודה בכר, שהזדמן במקרה
לשכונת עזרא, בבגדים אזרחיים ומחוץ לתפקיד. בין
הבתים ראה לפתע פרצוף מוכר. הוא הסתכל לכיוון

האחרונים, לאחר שנכשלה במאמציה לתפוס את הבורחים
בעזרת מודיעים ומאמצי־תיוזך בלתי־מוצלחים.
מיד אחרי הימים הראשונים של חיפושי־סרק, נקט
המטה הארצי בצעד בלתי־רגיל: הוא הכריז על מתן
פרס של 1000ל״י לכל מי שיגלה את מקומו של
אחד משני הבורחים, או 2000ל״י למי שיגלה את
מקום מחבואם של השנים.
אך התוצאה, להכרזת הפרס, היתד, רגילה: עשרות
אזרחים החלו לצלצל למדור־הבילוש, הטרידו אותו
בלי הפסק, בידיעות בלתי־מבוססות. קציני המדור,
שפעלו לפי העיקרון: כל ידיעה יש בה גם מן האמת,
נאלצו להפנות כוחות משטרתיים גדולים לחיפושי סרק.
כך, למשל, פרצה יחידת בלשים ושוטרים מזוינים
בתת־מקלעים, ביום חמישי שעבר, למרתף קולנוע !1
בתל־אביב, הפסיקה את הקרנת הסרט וערכה חיפושים
מדוקדקים באולם־הקולנוע. שני הבורחים לא נמצאו.
פעולה אחרת נערכה בהשכמת הבוקר של אותו יום,
בשוק הכרמל בתל־אביב. כוח משטרתי גדול הסתער
על הירקנים והסוחרים המביאים את סחורתם למכירה,
עיכב אותם במשך שעה ארוכה בחיפושים שלא העלו
דבר.
בשכונת התקווה ובסלמה, מקום מגוריהם של הורי
חדאד ואחיו, ערכו בלשי המדור גיחות פתע. הם
פרצו בתת־מקלעים טעונים לבתי־ד,משפחה, פעמים
אחדות בכל לילה. בבוקר היו עורכים חיפושים מדוקדקים
במכוניות הלחם ומצרכי החלב שהיו באות
לשכונה.
רק פעם אחת הצליח מארב משטרתי לבוא המגע
עם שנרטוב וחדאד. היה זה ברחוב התבור, מקום
מגוריו של יעקוב חדאד. המארב הבחין בשתי
דמויות, שהתקרבו לצריף מגוריו של יעקב, ב־4.30
לפנות בוקר. במקום להמתין ולחב ת ילד ששתי
הדמויות תכנסנה לצריף, ואז להקיפו ולהפתיעם בפנים,
צעק מפקד המארב הנרגש :״מי שם?!״
התשובה היתד, תוקפנית :״הסתלקו מכאן. אני
אירה בכם!״ היה זה קולו של חדאד.
המארב השתטה על האדמה. השוטרים זכרו כי
בתדריך שנתן להם ראש הענף הפלילי במטה המחוז,
אריה נאור, נאמר ש״חדאד הוא מסוכן ומזוין.״
חדאד ושם־טוב ניצלו את ההזדמנות, דילגו על
הגדר וברחו, כשמטר יריות מאחוריהם.

־,משטרה היתד, חסרת־אונים. הקצינים, שהיו ממונים
על הפעולה, היו גם חסרי־סבלנות. הם החליטו ׳זעשות
צעד הדש, לעצור את רחמים ויעקוב חדאד ואת
דוד שברטוב, אחי הבורחים.
המעצר שם קץ למאמצי התיווך.

רוצים לתפוס פדאיץ
ופט השלום מכם צ׳רנובילסקי הקשיב לטענות
הקצין :״האחים סיפקו מזון וכסף לבורחים. יש לנו
הוכחות לכך.״
האחים נעצרו לחמישה ימים. בבית השאירו אחריהם
משפחות מטופלות בילדים .״אני מוכן להיפגש
עם אחי ולנסות לשכנע אותו להסגיר את עצמו. רק
שהמשטרה תפסיק להטריד את ביתי ולהפחיד את
ילדי כל לילה,״ אמר לשופט דוד שם־טוב, .

בביתה שבשכונת התקווה בתל־אכים,
סיפרה רות חדאד, אשתו של רחמים חדאד,
האח הצעיר במשפחה, לכתב ״העולם הזה״:
״למה הכניסו את בעלי לבית־הסוהר?
״יום יום עושים לנו צרות בבית. הקצינים פאר,
קגר, כץ ונאור באים כל לילה, נכנסים עם סטנים,
כאילו רוצים לתפוס פדאיון.
״כל יום היו עוצרים את בעלי. תפסו גם את האחות
הצעירה גאולה, בת .15 יום שלם לא נתנו לה

500ל״י מכים פרטי

גיסה חדאד
נזה הוא עשה —
האיש, הכיר מיד את אליהו חדאד, אותו ליווה לא
פעם לבית־הסוהר ולבית־המשפט.
השוטר לא היסס. הוא חיכה עד שחדאד נכנס
לאחד הבתים של השכונה, רץ מיד למכשיר הטלפון
הסמוך, הודיע למדור הבילוש. אחרי־כן חזר השוטר,
המשיך לעמוד על יד הבית עד בוא המשטרה.
למקום הגיעה יחידה עצומה של שוטרי תל־אביב,
הבלשים וכל הניידות שהיו אותה שעה באיזור. הם
הקיפו את הבית הקטן וציוד על חדאד לצאת ממנו
בידיים מורמות.
חדאד סירב לצאת. הקצינים ערכו התיעצות. לבסוף
הוחלט להתפרץ פנימה. המפקח דוד פאר, ראש מדור
הבילוש, פרץ בראש השוטרים, התנפל על חדאד
שהיה מזויין באקדח טעון, עצר אותו.
חדאד הובא לנפה הדרומית, הוכנס לכלא המחוזי,
לקול תרועות־השמחר, של השוטרים, הבלשים והקצינים,
שלא עצמו עין במשך השבועים האחרונים.
״עכשיו נשאר לנו רק זאבי שם־טוב,״ אמר אחד
הקצינים ,״זוהי כבר בעיה קטנה יותר.׳*

מארב על האיץ

*ץ פיסתו של חדאד הביאה לכלל סיום מוצלת
| 1את מבצעה העיקרי של משטרת תל־אביב בשבועים
המודיעין.
יהב ללא מגן. במשך שנה תמימה
ניסה הנשר יוספטל להמריא על כנפיו
החדשות. אולם לרוע המזל נשרו הנוצות
בזו אחר זו:
#אבריאל החליט ללכת לגאנה, העדיף
את היבשת השחורה על העבודה השחורה
במרכז המפלגה.
העולם הזה?103

* * השהפ רי ע יותר מכל לפעולות החיפושים אחרי
שני הבורחים, היתד, עובדה פשוטה ביותר: מדור
הבילוש התל־אביבי איבד בזמן האחרון כמעט את
כל מודיעיו.
היה זה תהליך קצר ביותר. הבלשים החדשים,
שתפסו את מקומם של הוותיקים שפוזרו ביחידות
אחרות, לא ידעו להעריך כראוי את ערכו המשטרתי
של המודיע. הם איבדו את אמונם של המודיעים
הישנים, שפחדו פן תוודע נאמנותם הכפולה במחנה
העולם התחתון, לא הצליחו לרכוש מודיעים חדשים.
באין מזריעים, נאלצה המשטרה לפנות לעזרת
מתוזכים. סגן־מפקח־מחוזי אריה נאור פנה לאישיות
ידועה, שלה קשרים אמיצים בעולם התחתון, ביקש
לתווך בינו לבין הפושעים הבורחים. תמורת זאת,
הבטיח נאור, תינתן יד חופשית לעסקיו של אותה
אישיות.
האיש החל לפעול במרץ. הוא פנה לאחיו של חדאד,
הציע לו הצעה מפתה: חדאד ושם־טוב יסגירו את
עצמם דרך אחיו של חדאד, שיזכה בפרס 2000
עוזיהו
הל״י. על סכום זה יוסיף המתווך מכיסו הפרטי
500ל״ י.
האח חדאד לא השיב מיד. הוא הסכים להעביר
את ההצעה לאליהו חדאד, להשיב סופית בלילה של
אותו יום או למחרת בבוקר.
בבוקר ראה המתווך שאחיו של חדאד אינו בא.
הוא ניסר, לפעול בדרכים אחרות, פנה לאחת הדמויות
הידועות בעולם התחתון, ששימש בעבר כאחד המודיעים
הטובים ביותר של מדור הבילוש. התשובה
היתר, שלילית.
בינתיים הגיעה ההצעה לאוזניו של חדאד. הוא
ביקש מאחיו לדחות את המתווך למשך יום־יומיים
נוספים, כדי שיוכל בינתיים להחליף את מקום
מחבואו.

• למדן חזרה לכסאה המרופד בכנסת,
שהיה הרבה יותר נוח מכסא־העבודה
במפא״י.
• חיים יערי התגעגע חזרה לנוחיות
בארמון החדש של דבר, אחרי שלא הצליח
להשתלט על העבודה שנמסרה לו כדובר
המפלגה, לא יצר עתונות טובה למפלגתו.
• איש ועדת־הביקורח, עובדיה פורח,

עציר חדאד
— הרג את המשיח?
לאכול. כל הזמן איימו עליה :״איפה אחיך? אם
לא תגידי לנו, נשלח אותך לרמלה.״
״אפילו לחדאד הזקן, בן ,80 אמרו :״אם לא תגיד לנו
איפה בנך נשלח אותך לבית הסוהר.״

חדאד צייד הבילה של כסן?
ך יום ששי באו ולקחו את בעלי מהעבודה. בעלי
הלך איתם. עצרו אותו. היה שמונה בערב.
בעלי לא בא. הלכתי לרחוב השחר. הסמל גיסים
הוכחות. אנחנו עוצרים אותו.״
אמר לי :״יש לנו
״בשבת הלכתי לתת להם אוכל. הקצין פאר אמר לי
שאחרי שבת יעצור אותי ואת הילדים. הסוהר לא
נתן לי להיכנס ועיכב אותי יותר משעה :״את חדאד?
אפ את חדאד, את צריכה לחכות.״
״מה יש אם אני חדאד? מה אנחנו, פושעים?
״הקצינים אמרו לי :״אם רק נתפוס את חדאד, נעשה
ממנו מסננת.״ הם עושים ממנו פדאי. הם עושים
אותו לרוצח.
״הם אומרים שאנחנו נתנולהם כסף. איזה בסף?
יש לנו משפחות ויש לנו ילדים. אנחנו יכולים לתת
לו לירה, שתים או שלוש. חדאד צריך שלוש לירות?
חדאד צריך חבילה של כסף.
״מה עשה להם חדאד? הרג את המשיח שלהם?״

אחד האנשים הטהורים ששרדו במפלגה,
חזר מיואש למשקו עינת.
כנפי הנשר נשארו ללא נוצות. תחת
זאת הודבקו עליהן נוצות־תחליף, שלא
יכלו להרים גם זבוב. את מקומו של
תככן־אמן אבריאל תפס שליח־מדופלם יאני
אבידוב מנהלל, שכוחו גדול בשתייה כסי־תית,
בחברת נתן אלתרמן, יותר מאשר

בעבודות ארגון. במקום עובדיה פורת
באה שלישיה בלתי־מבריקה של מתנדבים
בתורנות. ללמדן לא נמצא מחליף כלל.
בינתיים השליך הנשר המקורקע, יוספטל,
את יהבו על הצעירים, שלא הצטיינו עד
כה בשום דבר, מלבד התקדמות אישית.
בשעה שנדרש להתכונן לזינוק־איתנים לקראת
הבחירות, היה זה יהב ללא מגן.

ב מדינה
פר שת עמ 1ס
פרקלי טו שלהעדהמצחיק

ת שבץ העוד הוה *ליון 1037
מאוזן .1 :סי גריה
מוכתרת ב פרס
; .4סיגר־יית
פילטר; .10
בת־שבע לשבע ;
.11 משפחת מל חינים
גרמניים :
. 13 חוטם; . 14
היטל מכם; .15
בנק ישראלי ; .17
זמן; . 19 עדרל־ו
לא ראש ; .20אלוף
צה״ל ; .22
שימושי בפתיחת
קופסות; .25 גב עה
בעלת ערך
ארכיאולוגי; .26
הסטרא אחרא ;
.27 מספר המצ וות;
.30 איום;
.32 עוד בלי סוף;
.33 כן׳ באיטלקית; .34 חיוני לאדם;
.36 מספר פרקי קוהלת; .37 בית
מלאכה; .39 במאי תיאטרון זירה;
.41 כוח; .42 אות עברית; .44 שם
תנ״כי; .46 מעט; .48 אות צ׳רצ׳יל;
.50 מלטה, למשל; .51 רומה רימון
נגד טנקים ; .53 שימושי בידי הספר ;
.55 הברה היוצרתרבות; .57 קריק־טוריסטן;
.58 פקודה; .59 הבירה;
.60 בראש האנייה.
מאונך . 1 :הוצאת ספרים! .2או ת
ללא אל״ף; .3בנאי; .5רב אלוף;
.6יישוב בעמק יזרעאל ; .7נייר ערך ;
.8עובר; .9ארץ צפון; .12 תחת ה־

נהג קדוש
ציר מכונית וצירי לידה

ראש; .15 גדל בברוקלין; .16 חברת
קידוח נפט; .18 למטה ביותר; .21
היחס בין הנינה לנכדה; .23 הברה
היוצרת שמות עצם .24 :מאיר; .26
חום כבד; .28 כן, באנגלית; .29 לא
טבעי; .31 בן המן; .32 מושבת כתר
בריטית; .35 ממציא הטלפון; .37
תושב תל־מונד; .38 גיבור דני; .40
סרן בחי״ר; .41 אוסטרליה; .43 קול
הפרה; .45 גיוס; .46 נבחרת העם;
.47 המלך דויד בירושלים; .49 עצים
רבים; .52 אייזיק הלוי הרצוג; .54
רי״ש יוונית; .56 תערוכת ישראל;
.58 אוייב.

פקידים !

מיוחד לשיכונים!

תלמידים !
סטודנטים !
ד,רשמו עוד היום ב״אולפן גרג״
לקורס הדו־חודשי ( 2א בשבוע) ל־

סגרשינז בחזובוון
קצרנות עברית ו/או אנגלית

1ז״א נורפון 24749

כ ת ״ א: אצל ח.בר־קמא, גורדון .5
בחיפה: בי״ם ״במעלה״ ,החלוץ .13

הצלחה מו בטח ת!

העד המצתיק־ביותר במשפט־הדיבה של
עמום בן־גוריון נגד שורת המתנדבים (ראה
עמוד )7היה אהרון צוקרמן, פקיד במשרד
רשם השותפויות במשרד המשפטים בירושלים.

בית המשפט צחק. הפרקליטים צחקו
בקול רם, התובע לתוך מטפחת והשופטים
לתוך תיקיהם, גם לאתר שצית על הקהל
המתגלגל מצחוק לעזוב את האולם. הסיבה
לצחוק: הופעתו המשונה ותשובותיו המוזרות
של עד התביעה.
אולם סיפור־המעשה, שהיה כרוך בעד
המצחיק, לא היה מצחיק כלל. צוקרמן, שהודה
כי היה במשך תקופה ארוכה בטיפולו
של רופא־נפש, נמנה זמן קצר על חברי
השורה. הוא הגיע לארכיון השורה וסחב
מתוכו תיק מיסמכים, שהיו קשורים למשפט
עמוס. את התיק מסר צוקרמן לידי
כספי, פרקליטו של סגן המפקח הכללי,
שהצהיר על כך בעת גילוי המיסמכים של
שני הצדדים.
״אני שונא אותך!״ ״צוקרמן גנב
את התיק,״ אמר העצני בעדותו ,״מעולם
לא עלה בדעתי לתת לצוקרמן תיק של
השורה. הוא נמנה על חברי השורה זמן
קצר מאד.״
גירסתם של כספי ועמוס היתד, אחרת:
את התיק קיבל צוקרמן מהעצני, לצורך
הכנת המשפט.
כדי לחזק טענה זו, קרא כספי לצוקרמן

רת ארקיע, שפרק ביום רביעי שעבר מטען
של 32 אורחים חשובים, שהוזמנו על־ידי
משרד הפיתוח המפ״מי, להשתתף בשמחת
הנחת אבן־הפינה למרכז המסחרי החדש של
אילת. האורחים ירדו מהמטוס, סעדו על־חשבון
משרד הפיתוח, צעדו, כשפקידי המשרד
והשר עצמו בראשם, לכיוון שדה־הת־עופה,
שם תקים אילת, חברה לבנין ופיתות
בע״נו, גוש בניינים גדול, שיכיל בית־מלון
מפואר, מסעדה, שרשרת חנויות ואולם
קולנוע.
כשהגיעה השעה היעודה להנחת אבן-
הפינה ולשמיעת נאומי האורחים, שניצלו
בשמשה של אילת וחיכו כבר בקוצר־רוח
למטוס שימריא לצפון הצונן, סיפקו תושבי
אילת את ההפתעה הגדולה: אף אחד מתושבי
העיר, פרט לשלושה־ארבעה סקרנים
שנזדמנו למקום, לא הופיע לטכס החגיגי.
בראש הנעדרים: חנוך ננר, ראש המועצה
המקומית, שהיה צריך לנאום ולברך בשם
המועצה, לפי התוכנית המודפסת מראש.
האמפי נשאר ריק. בערב, הסביר
ננר לעתונאים מדוע נעדר מהטכס :״משרד
הפיתוח סירב לשתף אותנו בחברה החדשה,
המקימה את המרכז המסחרי. לא היה טעם
כלשהו שיצדיק את נוכחותי.״
אותה שעה ירד שר הפיתוח, מרדכי בג־טוב,
אל האמפיתיאטרון הגדול שליד בית-
החייל. מודעות־ענק הכריזו ברחובות על
אסיפת־הסברה גדולה, בה יענה השר לשאלות
התושבים, יסביר את תוכניות משרדו
לפיתוח העיר הדרומית.
האמפיתיאטרון נשאר ריק. מחוץ לשר
ולמלוויו, המתינו במקום רק ששה מתושבי

עצמו. תוך רעמי צחוק בלתי־פוסקים (לתמיד
:״אני שונא אותך בגלל משפט קסט-
נר. אתה מנוול!״) טען צוקרמן כי היה
מספק חומר רב לשורה מתוך תיקי משרד
רשם השותפויות, בלי לגבות מהמעיינים
בתיקים את דמי השירות הרגילים, בהתאם
לחוק.
בדלתיים פתוחות. יומיים אחרי עדותו,
הודח צוקרמן מעבודתו. נציבות המנגנון,
שלא הזדרזה מעולם להדיח אף אחד
מפקידי הממשלה הבכירים, אלא לאחר חקירה
איטית של שנים אחדות, הודיעה שצוקר־מן
יועמד לדין על שירותו לשורה.
השבוע, הודיעה נציבות המנגנון על מועד
המשפט. בניגוד לכל עשרות המשפטים המשמעתיים
האחרים, הנערכים בדלתיים סגורות
ומבלי לפרסם את שמות הנאשמים,
ייערך משפטו של צוקרמן בדלתיים פתוחות.
עם פרסום המועד, פורסם גם שם הפרקליט
שצוקרמן בחר לעצמו: מיכאל כספי,
מקבל התיק הגנוב בידי צוקרמן מארכיון
השורה.

אילת
קו לנו ע לי ד • ס ־ סוף
תושבי אילת רגילים כבר לטכסים חגיגיים
של הנחות אבן־פינה, של נאומים נרגשים
ועשרות בקבוקי משקה וכיבוד יקר,
הנעלמים בהזדמנות זו ומופיעים שוב בסעיפי
ההוצאות של המוסדות הציבוריים בעיר
החדשה.
משום כך לא שם איש מתושבי אילת לב
למטוס המיוחד, שביעי באותו יום, של חב־

אילת. כל השאר בילו את הערב בבתיהם
או באולם־הקולנוע הקריר של בית״ההסתד־רות
המקומי. קולנוע זה מציג רק שלוש
פעמים בשבוע. בקשת השר, לבטל את
הצגת הערב, נדחתה.
כשחזר השר לירושלים, למחרת היום,
רשמו אנשי מפא״י באילת תוצאה 2:0
לזכותם.
הקרב השני על אילת החל להיכנס לשלביו
האחרונים. היעד: כיבוש אילת מידי
המשרד המפ״מי.

השמצה או ל א *
בימים בהם היתר, אילת כולה מורכבת מארבע
שורות בתים לבנים, וכמה עשרות
צריפונים במעברה, החליטה ועדת־ד,תרבות
של המועצה המקומית לצייד את העיירה המתפתחת
בנכס־צאן־בחל תרבותי עצמאי:
עלון מקומי מוכפל, שישקף בכתב את הבעיות
השוטפות של הישוב הקטן בדרום הארץ.
העלונים
הראשונים של דבר אילת היו
פרי עבודה משותפת של׳ כמעט כל עסקני
ופעילי אילת. הדפים המוכפלים תוקתקו בידי
מזכירת המועצה המקומית שהעסיקה את
בעלה, מפקד כוחות־הצבא במרחב, בעיטור
שע* העלון בציורים זעירים. את ההכפלה
ביצע מזכיר מועצת הפועלים בעצמו, כשכל
חברי המזכירות והנהלת המועצה שוקדים
לפרנס את העלון במאמרים תכופים ועניניים.
עד מהרה הפך דבר אילת לחפץ קבוע בכל
בתי אילת, חומר־קריאה מעניין לכל נקודה
צפונית אליה הגיע. נושאיו הקבועים: מים,
(המשך בעמוד <8
העולם הזח 1037

יי — יי!!

בית המשפט טעה ...בית המשפט 1נשל ...בית התשנט התבשר עס העובדות...״

משנס עמוס: הסיבוב השני
המעוכה סביב שמו הטוב של בן ראש־הממשלה, טנווס
בן־גוריון, התחדשה השבוע, כאשר הגישו שלושה מתון
ארבעת הנתבעים, מראשי שורת המתנדבים, עירעור על פסק־הדין
של ביודהדין המחוזי בתל־אביב. טירעור רביעי נוסף,
של הנתבע ד״ר שמואל סימונזון, יוגש גם הוא תון ימים
אחדים, ויכלול הערות מפורטות על פרשת כורים, ביה לא
התרכז העירעור ׳הראשון.
חעירעור כולל התקפה כללית לא רק על פסק־הדין ופרטיו
המרובים, אלא גם על אופן ניהול המשפט והופעת עדי
התביעה בו .״מסקנות בית־המשפט,׳׳ טוענים המערערים,
״בנויות שלא כדין ושלא כהוגן, על נקיטת קנה־מידה שוניה
כלפי המערערים ושורת המתנדבים מזה, וכלפי התובע ואישים
רשמיים אחרים מאידן.
״בעוד אשר כלפי פעולות המעהעריס, אשר אף לפי קביעת
בית־המשפט הינם אזרחים מתנדבים, אשר רק טובת
הציבור עמדה לנגד עיניהם, נקט בית־המשפט באמת־דין
קפדנית, חשדנית וחמורה ביותר, הרי כלפי התובע, ידידיו
ואישים רשמיים אחרים, נהג בית־יהמשפט לפנים משורת
הדין ונקט בקנה־מידה אבהי וסלחני, אשר בתוצאותיו יש
משום עיוות הדין.״
בניגוד לטון היבש של מיסמכיס משפטיים, טויען העיר־עור
במלים חריפות ביותר :״בית־המשפט נכשל והכשיל
את עצמו ב כן שהתעלם כליל ממסכת־השקרים ששיקרו
בבית־המשפט, ביודעין ובמתכוון ,׳התובע ועדי תביעה מרכזיים
אחרים, ומשאר הפעולות הפליליות והבלתי־הוגנות
שנקטו התובע וידידיו בהכנת המשפט ובניהולו. מתון התעלמות
מכל אלה, ומן הקנונייה המאורגנת אשר עמדה
מאחוריהם, נשתבשה ראייתו של בית־המשפם, והוא הגיע
לבחירת קנה־מידה מוטעה ומכשיל בקביעת מהימנותן של
עדויות.״
כאשר תתחדש הפרשה בפני בית־המשפט הגבוה לעיר־עורים,
יצטרכו השופטים העליונים לשקול מחדש את הנקודות
הבאות:

• ?[ל ס גי ר ת הי ק אי ר ס ״ו ג בית־המשפט טעה
בקביעת סדר המאורעות בנקודות מרכזיות בית־המש־פט
התעלם מהעובדות שהוכחו בפניו בעליל, כי ירקוני
וחבריו הוציאו בטענות־שוזא כסף רב מהחברים הבודדים
של התאחדות המלונאים, וכי עובדה זאת היתד, נהירה
לחוקרי המשטרה, שעה שטיפלו בתיק בית־המשפט
התעלם מחומר הראיות המרובה, אשר הוכיח כי סגירת
תיק אירס״ו על־ידי הקצינים ליף וזוהר היתד, בלתי־סבירה,
שרירותית ומנוגדת למקובל במשטרת־ישראל.
כן טעה בית־המשפט, באשר נמנע מלקבוע את הקשר שבין
עמום לבין סגירת התיק השרירותית. בית־המשפט
התעלם משורת ההוכחות אשר הובאה בפניו, ואשר הוכיחה
בעליל שהקצין ליף סתר את עצמו (בעדותו) סתירות
חמורות. ובמיוחד נכשל בית־המשפט באשר הפן לקביעות
עובדתית שורה של נימוקי־סרק שהשמיע הקצין ליף להצדקת
סגירת התיק נגד ירקוני, אף שאינם יכולים לעמוד
במבחן ד,ביקורו בית־המשפט התעלם כליל מן ההוכחות
שהובאו בפניו על המיסמכים החיוניים שהעלימו ממנו
ידידי עמוס, וביניהם הקצין ליף,

• על עדותו של יחזקאל סהר: על אף שבאופן
מהותי קבע בית־המשפט כי עד התביעה סהר, ההפקה
הכללי של המשטרה, שיקר בעדותו — טעה בית־המשפט
בהגדרות אשר בהן בחר להגדיר עדות זו. בית־המשפט לא
נקט עמדה יציבה וחד־משמעית כלפי האיש הממונה על
החוק. ובעיקבות ציטוט מהותי ועובדתי של כמה משקריו
של העד סהר, שאינם יכולים להיות אלא שקרים ביודעין,
התפשר בית־המשפט עם העובדות הבלתי־מעורערות והעתיק
את מוקד השקרים של עד זה מן הנקודות המרכזיות
אל המשניות בית־המשפט טעה שעה שביקש להמתיק
את דבר השקר של המפקח הכללי ולרככו על־ידי ציון
העובדה ש״מר סהר מסור למוסד המשטרה ולפיקודיו, ושלא
יכול היה להשתחרר מקנאה לכבוד המשטרה ולכבוד מפקח
המשטרה.״ אין לך שקרן אשר לא שיקר בשבועה בשל
קנאות, מסירות או נאמנות־יתר לעצמו, למקורבים אליו
או למוסד בו הוא קשור
בית־המשפט טעה בקבעו שמר סהר לא אמר את האמת
בכך ש״לא גילה לבית־המשפט כי הכיר את תיק אירס״ ו
במעט שבמעט, וכי ניסה לעורר רושם שהינו בקי בפרשה
בשעה שלא היה כן.״ קביעה זו מוטעית אף לאור דבריו
הברורים של סהר עצמו בעדות הראשית, בה ידע לספר
פרטים ופרטי־פרטים מתיק אירס״ו. לנגד עיני בית־המשפט
עצמו התייעץ העד סהר עם עוזריו, עיין ארוכות בתיק,
קרא מסמכים שלמים, ואף על פי כן חזר על שקריו כל
עוד היו התיקים חסויים
קביעת בית־המשפט ש״המפקח הכללי הכחיש את עובדת
היות ירקוני חשוד כדי לחפות על שגיאותיו שלו״ מוטעית
אף היא. מעולם לא נטען כי המפקח הכללי אישית ביצע
בשעתו איזו שהיא שגיאה בתום־לב בפרשת ירקוני, וממילא
לא היה צריך המפקח הכללי לחפות על שגיאה כלשהי
שביצע בשעתו בפרשה בית־המשפט טעה בקבעו
״לו היה המפקח הכללי טורח, ולו במקצת, ללמוד לפני
הופעתו כעד תיק אשר היד, צריך לעמוד במרכז עדותו, היה

משיב עמוס כך גוריון

צריך לדעת כי ירקוני חשוד, ועובדה זו לא היתה נעלמת
ממנו.״ האיש קביעה זו, במסיבות העניין, משמעותההיא כי
שעמד במשך תשעשנים בראש משטרת־ישראל הוא שוטה
גמור, עובדה שאינה עומדת בפני הביקורת.

6על עדותע מו ם: בית־המשפט התעלם מעדותו
של התובע ומן השקרים שהתגלו בעדותו זו בכלל, ובפרשת
אירס״ו בפרט. כן התעלם בית־המשפט מעדותו של
התובע, כאילו הקצין זוהר, שידע על החשד נגד ירקוני,
אמר לו שירקוני אינו חשוד.

• על התיקים החסויים: בית־המשפט טעה כשנמנע
מלהוציא מסקנה מן העובדות, שהוכחו בבית־המשפט,
כי לבא־כוח התובע, וממילא לתובע, היה ידוע תוכן התיקים
החסויים אף בטרם בוטלה חסינותם. בית־המשפט
טעה כשנמנע מלצרף עובדה זו לתוכן ד,תיקים, ולהתנג־דותו
החריפה של התובע במשפט ובעירעור־הביניים, לגילויים.

על זכויותיו המיוחדות של עמוס: ביתד,משפט
טעה בכך שקבע כי היה על המערערים להתלונן
על התובע בפני המפקח הכללי. קביעתו של בית־המשפט
ש״לא קיבל את הרושם שהמפקח הכללי היד, מחפה על
עבירה פלילית או על התנהגות מבישה של התובע, אילו
הובאה תשומת־ליבו לכך״ עומדת בסתירה גמורה לקביעתו
המשתמעת של בית־המשפט, שאותו מפקח כללי עצמו
נשבע לשקר.
• על דייריו של עמוס ביד־אליהו: ביתד,משפט
טעה במיוחד במסקנות שהוציא מהראיות שהובאו
בפניו בפרשת סודרדלוב (דיירו של עמוס, ששוטרים נשלחו
להציק לו כדי להניעו לפנות את הדירה) .מסקנתו כי מר
סהר לא חיפה על התובע בפרשה זו, אינה עומדת במבחן
הביקורת ההגיונית כשם שטעה בית־המשפט בהטילו

מערער העצני(שמאל) וחבריו כשורה

את האחריות בפרשת אירס״ו על המפקח הכללי בלבד, כך
טעה בית־המשפט בהטילו את האחריות בפרשת סוורדלוב
על הקצינים שטיינברג וזוהר בלבד.
במיוחד התעלם בית־המשפט מחומר הראיות, המוכיח שאחריותו
של הקצין זוהר בפרשת סוזרדלוב אינה רק י כו
שהוא אשר הורד, לקצין שטיינברג לעשות את אשר עשה.
בית־המשפט התעלם מכל מכלול הראיות, המוכיח לפחות
כי התובע ידע על כל פרשת סחירדלוב, וחיפה על מעשי
שני הקצינים הללו, אשר שירתו את האינטרסים שלו.

• על פרשתשטיינברג: בית־המשפט התעלם
כליל מכל פרשת שטיינברג בשלביה המאוחרים יותר, המוכיחה
לאיזה תהום היד, התובע מוכן לרדת כדי להגן על
עצמו בפני האמת.

• על הווי ל ה של ליגו־פ: קביעותיו של ביתד,משפט
בפרשת הודילה של ליגום אינן עולות בקנה אחד
עם הראיות שהובאו, ובמיוחד אין יסוד לקביעה, כאילו
צמחה לאוצר תועלת כלשהי מההסדר שנעשה בפרשת לי־גום.
העובדות שהוכחו הן שלא זו בלבד שהתובע נהנה
מהסדר זה הנאה חומרית בלבד, בשווי של 5000ל״י, אלא
שבאותו זמן עצמו הוא עוד קיבל כספים מהאוצר, שלא
כדין, לתשלום דמי השכירות שלא שילם.

• על פרשת ״ בו רי ם ״ :אף בעניין כורים, בו
מצא בית־המשפט פגם, התעלם בית־המשפט מהשקרים
ד,מוכחים של התובע, המצביעים על העדר תום־לב בפרשה
כולה.

• על י ח סי היו עץהמשפטיעם ״ השורה ״ :
בית־המשפט טעה בקביעותיו לגבי היחסים שהיו קיימים
בין היועץ המשפטי ובין המערערים קביעתו של ביתד,משפט,
כאילו מעדותו של מר העצני עולה שהיחסים בין
היועץ המשפטי לבין המערערים היו קונספיראטיביים. אין
לה על מה שתסמוך
בית־המשפט התעלם כליל מהעובדה שהיועץ המשפטי לא
רק קרא, אלא אף תיקן את המכתב האמור( ,מכתבה של
השורה בתשובה לעמוס בן־גוריון) ,אשר בו ראה ביתד,משפט
את עיקר הדיבה בית־המשפט הסיק איפוא
מסקנות מוטעות מיחסים אלה, במקום להסיק את המסקנה
ההגיונית והיחידה, דהיינו, שהמערערים נקסו בצעד ללא
תקדים ביחס לפירסומיהם, שעה שהראו אותם תחילה ליועץ
המשפטי, דבר המורה על תום־לב קיצוני ללא סייג.

• על ע מו ד : 30 פסק־הדין פגום בשל העדר עמוד
30 מתוכו. ללא עמוד זה, אין להבין את ניתוח עדותו של
מר סהר. ובלעדי ניתוח זה, נעדר מפסק־הדין אחד מיסודות
הנמקתו העיקריים. לפיכך טוענים המערערים כי פסק־הדין
חסר בעיקרו, וכי אף מסיבה זו בלבד יש לבטלו המערערים
טוענים, כי החלטת בית־הדין, שניתנה שבוע ימים
לאחר הקראת פסק־הדין, אינה יכולה להיות חלק מפסק-
הדין, והוא הדין לגבי הניסוח המחודש של עמוד ,30 אשר
נעשה ללא בקשת הצדדים, והחורג מגדר תיקון טעויות
וליטוש
המערערים טוענים כי בית־המשפט לא היה מוסמך לקבוע
את העובדות אשר קבע לגבי המסיבות אשר בהן התברר כי
העמוד 30 האמור נעלם למיטב ידיעת המערערים,
העתק־הפחם שמסר כבוד השופט שילה לא נמסר למזכיר
הראשי, כפי שמשתמע מההחלטה, אלא לעיתונאי של סוכנות
ע תי״ ס, והיה בכך משום פירסום בפומבי של קטע
בלתי־שלם שלא מתוך פסק־הדין.

• על שי עו רהנזיקין: בית־המשפט טעה בקביעת
שיעור הנזיקין, וזאת מפאת כל אחד מהנימוקים ,־להלן.
בית־המשפט עצמו קבע כי:
.1בפרשת סגירת תיק אירס״ו, התובע היה צריך לבדוק
את העובדות בדיקת יתר.
.2התובע, במידה מסויימת, הוא שגרס במו ידיו לחשדות
נגד עצמו, על־ידי התנהגות בלתי־שקולה.
.3המתנות השונות שקיבל התובע, אין לראותן בעין
יפה.
.4התובע עשר, מעשה פסול, בשעה שהעסיק את פיקודו,
הקצין ירקוני, ללא תמורה, בניהול המשפט.
.5אין דעת בית־המשפט נוחה מהפגנת קשריו של התובע
עם ראש־ד,ממשלה במהלך המשפט, באמצעות צילומים
שצולמו אותו זמן בבית התובע.
.6התובע לא היטיב לעשות שלא הפסיק את קשריו
עם ירקוני, לאחר שנתבררה פרשת אירס״ ו כולה.

• על ש מו הטוב של עמום: בית־המשפס סעד,
בקביעותיו כי לפני פירסומי המערערים היה לתובע שם
טוב.

• על ״ ה עו לםהזה ״ :בית־המשפט טעה בכך שקבע
כאילו המערערים הם הם שסיפקו את החומר להעולם
הזה, והגדיל את שיעור הפיצויים בשל כך.

ב מדינה
(המשך מעמוד )6
הספקה, בית־חולים, בעיות־חברה ועתידה
של אילת.
דכריס שיל טעם. מיבצע־סיני הפך בבת
אחת את העיירה הזעירה לעיר־נמל קטנה.
הוצאתו לאור של דבר אילת נדחקה לקרן
זווית. אך השבוע, לאחר הפסקה ארוכה של
יותר מששה חודשים, חידש דבר אילת את
הופעתו, כשהיא עמוס נושאים בוערים ביותר:
מחירי המשקאות הקלים בקיוסקים,
מחיר הגלידה, היחס לתיירים, בעית הכלבים
השוטים, מחיר הלחם, ואפילו שיר־תהילה
לעיר החדשה (״כזאח הנך כעת/יפה ומגונדרת
/לקראת עתיד נשאת /צוהלת וזוהרת.״)
מערכת דבר אילת החליטה להסוך את העלון
לחלק בלתי־נפרד מהעיר עצמה, לדאוג
לכך שהתושבים ימצאו בו ענין, כותבת ב־
״דבר המערכת״ :לכל אחד רשות לכתוב מד,
שעולה על דעתו, אולם בשלוש מגבלות —
שיחיו אלה דברים של טעם׳ שיהיה להם
קשר לאילת, ושלא יהיו בהם השמצות ועלבונות
אישיים.
״מובן שגם המושג השמצה אינו זהה אצל
כל אחד• עם אלה הרואים בכל בקורת השמצה
אי־אפשר כלל להתווכח. אולם כל הרואה
עצמו נפגע או כמי שנעשה לו עוול,
יכול לכתוב לעתון וייענה.״

צהרים של יום־השבת. אחרי שבני־המשפחה
התעוררו ממנוחת־הצהריים, יצאה משפחתו
של לוזון לערוך פיקניק משפחתי בחורשה
קטנה שעל חוף הירקון, ליד שבע־טחנות.
אולם בהתקרבם לחורשה המיועדת, בה
נהגו לבלות גם בעבר, התברר כי משהו
השתנה בנוף המקום. פני הנחל ירדו
בהרבה מאז החלה שאיבת המים ממעיינות
הירקון למפעל־ההשקאה לנגב. במקום בו
זרמו פעם יובלים של הנחל, השתרע
עתה משטח של ביצות*.
המשפחה הצוהלת שלא הבחינה בשינוי
הנוף, נתקעה בבוץ הסמיך. אפרים לא
איבד את עשתונותיו, מיהר לחלוץ את
אשתו, חמשת ילדיו ואת אחיו מתוך
הבוץ. עד שניקו האנשים את עצמם מהבוץ,
החל להחשיך. מלוכלכים ועייפים
התכוננו בני משפחת לוזון לחזור לביתם.
״אבל אמא, איפוא ג׳אקי?״ שאלה אסתר
המשק 100ה־ מ־ם עול הנס מו ד ד

מוגן מאליו:
גלמיו הוא נועעזף \

הדרמתי האולפן
שליד תי א טרון ״זירה״
מקבל תלמידים לכל הכיתות לקראת פתיחת
עונת הלימודים החדשה. מגיל 16 עד .28

לפרטים נא לפנות אל ת. ד ,6310 .תל-אביב.

מערכות רהיטים חדישים ביותר
אצל

א 1 .ווובסקי
כרחוב הרצל ,39 תל־אביב

חדרי שינה מודרניים אינטימיים -חדרי אוכל
פינו ת הול ופינות סלון נחמדות ומרהיבות עין— מודלים מקוריים —
בית־חרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטין
דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים

דוי נשט י ן
בית החרושת :

בית־המסחר :

מרהז וולובלפקי, ת״א
רחוב ,2טלפון 82525

רחוב הרצל ,43ת״א
טלפון 83575

חדרי אוכל — רהיטי משרד — ספריות
מוכניםולפיהזמנה

מליוני מלים נכתבו על שביתת־אתא.
מאמרים מלומדים, סטטיסטיקות מפולפלות,
נאומי תעמולה, נשפכו כמים. אולם מקורו
של הסכסוך, שגרם למאבק־כוח אדיר במחנה
הפועלים ואף למבחן־כוח של דויד
בן־גוריון עצמו, היה פשוט בתכלית.
בארץ קיים משטר כלכלי הבנוי על
תרומות ומענקים. תהליכי־הייצור הם כמעט
חסרי־חשיבות לגבי המבנה המהותי של
משק זה. איש לא מתעשר יו כייצרן,
אלא אך כיונק מקופת המדינה. לכן אין
שום קשר בין רווחי המעבידים ושכר
הפועלים מצד אחד, לבין חובתו של מפעל
לקיים את עצמו ולפרוח בתנאים הרגילים
של משטר קאפיטליססי חופשי.
אגרוף מול עורן! .הנס מולר, קא-
פיטליסט עקשן וקשה־עורף גם בחייו הפרטיים,
קם למרוד נגד מציאות זו. כקאפי־טליסט
קלאסי, טען כי מפעל צריך להתקיים
בכוחות עצמו — מבלי שיהיה עליו לספסר
בשוק המטבע, או לשלשל את ידיו לתוך
כיסי האומה, כפי שעושים כמעט כל שאר
המעבידים בישראל. הוא דרש פיטורים
של פועלים בלתי־יעילים, התאמת השכר
לרמת־הייצור.
ל־ססדז פועלי אתא לא היה כל חשק
להפוך נושא לתיאוריות משקיות חדשות.
הס. לא הבינו מדוע צריכים דווקא הם
להיות הראשונים שיוצאו מתחום המעגל
הכלכלי הקיים, ויהיו חלוצים־בעל־כורחם
של הבראת המשק, בעוד שכל שאר חבריהם
ימשיכו ליהנות ממשטר־החלוקה. הם הכריזו
שביתה.
כמו כל מאבק בו צודקים שני הצדדים,
איש איש לפי תפיסתו, היה זר, מאבק מר.
אגרוף־הפלדה של אלמוגי הלם בעורף-
הברזל של מולר. עשרות גורמים אחרים
נכנסו למישחק — המאבק בין כנופיית־החצר
של ביג׳י לבין מנגנון החושיזם
(העולם הזה ,)1033 האינטרסים של המשק
ההסתדרותי כמעביד, ועוד. אולם המאבק
היסודי היה נעוץ בשתי התפיסות היריבות.
חרב פיפיות. השבוע, אחרי 100 ימי־שביתה,
נכנעו שני הצדדים. הם דמו לשני
מתאגרפים, שהתעייפו עד כדי כך שהם
נופלים תשושי־כוח איש לזרועות רעתו.
שני הצדדים הפסידו, ושניהם הרתיחו.
הפשרה היתד, אי־שם באמצע, כפי שיכלה
להתקבל בשקט ביום הראשון של השביתה,
אילו הצדדים היו מוכנים לכך אז.
אולם אפילו תוצאה זו היא מהפכה. בדור
האחרון, מאז ראשית הפרוספריטי
של מלחמת העולם השנייה, כל שביתה
בארץ נסתיימה בנצחון הפועלים. מולר
שבר מעגל זה.
החל מהיום יהפוך נשק־השביתה לחרב־פיפיות.
איש לא יטול אותו עוד לידיו,
להבא, בלי חרדה בלב.

מוות לאב. חיים לבן
בת החמש את אמה. לחרדת ההורים התברר
כי הילד בן השמונה חסר. אחיו של
אפרים רץ להזעיק משטרה. שעה שהאב
עצמו נעלם בין השיחים בחיפושיו אחר
בנו.
הילדים צעקו :״אבא אפרים
לוזון ,43 ,היה גבר אמיץ. בטוניס, ארץ
מולדתו, היה נציב בית״ר במקום. לפני
כשנתיים עלה ארצה, עבד במערכת השבועון
הצרפתי של תנועת־החירות.
״אין לך מה לדאוג, אמא,״ הרגיעו
הילדים את האם ,״אבא הוא גיבור, הוא
יביא את ג׳אקי.״ אבל האב התמהמה לחזור.
הילדים החלו לצעוק :״אבא! ג׳אקי!״
אחרי כשעה נשמע קול חלוש ממעמקי
הסבך. עוברים־ושבים, שהתקבצו במקום
לשמע הצעקות, פילסו להם דרך בין השיחים,
משו את ג׳אקי הקטן מן הבוץ, בו
היה שקוע עד למתניו.
אולם האב עצמו לא חזר. בינתיים הגיעה
המשטרה. החיפושים אחר האב נמשכו עד
שעות הבוקר, כשאשתו וילדיו ממתינים
לו במקום. רק בשעות הבוקר, אחרי
שכל החיפושים לא העלו דבר, הגיעו
למקום מכבי־האש המתנדבים.
נראה שמכבי־האש הם מתנדבים יענינים
אחרים. כאשר היד, עליהם לחפש את אפרים
לוזון, הם דרשו קודם כל תשלום
בעד החיפוש .״עכשיו אתם מדברים על
כסף?!״ התפלץ אחיו של לוזון ,״שם
מונח אדם. אם אין לי כסף, לא תוציאו
אותו?״ אבל הכבאים עמדו על שלהם.
בלית ברירה שילם האח את הסכום המבוקש,
שאת גובהו הוא מסרב לגלות.
רק בשעה שתיים אחר הצהרים נמשתה
(המשך בעמוד )12

אסונות
פי קני קעלגדות הי ר קון
״אחרי הצהרים נלך לירקון,״ הבטיח
אפרים לוזון לילדיו בשעת ארוחת ה

ר,רכן
לוזון ואשתו

* לפני חודשיים פנה ראש עיריית רמת־גן
רשמית אל הברת מקורות, דרש לגדור
את המקום לרגל ירידת פני המים והתהוות
הביצה. מקורות סירבה.
העולם הזת 1037

יהודי מוסקבה(למעלה) הויעו, בכו, הצטופפו בנל ננקום נו הופיעו נציגיה של

ישראל במוסקבה

תמונות אלה, שצולמו ברובן על־ידי שלום בהן, ראש מערבת ״העולם
הזה״ ,מתארות את דרכה של המשלחת הישראלית בפסטיבל־הנוער.
הן מוכיחות, יותר מכל מאמר, בי הופעת המשלחת היתה כדאית.
למרות שלא חסרו התנגשויות בין היוזמים הסובייטיים לבין החלק

הציוני של המשלחת הישראלית, שביקש לקשור קשרים בין ישראל
ויהודי בדית־המועצות, היה הסיכום הסופי כלי ספק חיוכי. סיכום
זה רשום על פניהם של יהודי מוסקבה כתמונה למעלה, שחזו
כהופעת הישראלים כפארק פוקולניקי, בתכנית של שירים וריקודים.

881

של המשלחת הציונית בתיאטרון מוס־סובייט. המסריטים
הסובייטיים ׳התרשמו ממנה במידה כזאת שביקשו להסריטה במיוחד. אולם כשניגשו

להסדיר את העני! בשלב גבוה יותר, לא יצא הדבר לפועל, לאכזבתם הגדולה של
חברי־הלהקה, אשר התלבשו במיוחד והתכוננו להסרטה, נאלצו לשוב הביתה.

עיראלז

קבוצת ערבים זו הצטלמה ברצון על־ידי העתונאי היש
ראלי, אף שהיחסים בין המשלחות לא היו טובים ביותר

אמריקה

אח לאו
הד ג
האמר קא
וחם אך נסעו לסין־העממית

גאנה

כושי מגאנה מנשק נערה סובייטית.
בריקוד רומני זה הבחירה חופשית.

ביו תשואות ודמעות, התקדם הדגל הישוא׳

קבלת הפרס

למשלחת בתחנת מוסקבה נערכה על־ידי הועד המכין
במקום בשעה 6בבוקר, בא הקהל רק בשעה סו.

תשואות לרגל

חלק מן הקהל, כפי שצולם על־ידי שלום כהן
מן המכונית, בשעת ׳המיצעד הגדול ברחובות.

1״שלומי שלומי״

יהודי קופץ לעבר המשלחת הישראלית, לוחץ בהתרגש
שהקהל שמר עליו בקפדנות, בלי חבלים וגדרי תיל. ו

שתי ספורטאיות שוודיות, שזכו
בצדק לאהדה מיוחדת וספונטנית.

במוסקבה

מלכת היופי

של נשף הקרמלין, נערה סובייטית, הצטלמה על רקע העיר מוסקבה, כשהיא מנופפת לבאי־הנשף אחרי
בחירתה. בגלל הנשף נפתח המיבצר בפני הקהל. נערות חילקו פרחים ותומורות בידרו את הקהל.

את ידי אחד היש ראליס, בשעת המיצעד הגדול. השוטר במדים הלבנים נבון על הפרת הסדר,
־צויות כאלה של יהודי מוסקבה נמשכו, בניגוד לרצון השלטונות, במשן כל ימי הפסטיבל.

הרגל בראש

בראש המשלחת הישראלית נשא אופנוע את הדגל
הלאומי ואת השלט ״ישראל״ ברוסית, להקלת הזיהוי.

הקרמל ס 1אר

בשעת חצות בדיוק, כשהזיקוקין די־נור עולים אל
זזשמייס. לפניו בתמונה: מי נהר מוסקבה השקטים.

ב מדינה
(המשך מעמוד )8

גופתו של אפרים לוזון, האיש שטבע בביצה
הבלתי־מגודרת, בנסותו להציל את בנו.
מנגנון גננו ת די פלומ טי ת
צמח היימן לא צמח בחממת מפא״י.
כבנו של רב לונדוני ומנהל סניף ברקלייס
בנק בירושלים, היהצמח־ססיל היימן מעורה
יותר במושבה הבריטית של העיר, כתב
מאמרים ראשיים בעתון פלסטיין פוסט,
קודמו (ההגון יותר) של הג׳רוזלס פוסט.
בתפקיד זה הכיר את משה שרת, גנן
שאהב לגדל צמחים שהתאימו לטעמו.
כך הגיע היום בו הציע שרת להיימן
להתמנות לציר ישראל בדרום־אפריקה. היימן
הסכים, תפם את מקומו של יחזקאל דויד
גויטין, שכיהן עד אז בתפקיד זה.
האדמה הקשיחה של ארץ הבורים לא
התאימה לצמח הירושלמי. היימן חילל את
השבת בפרהסיה, דבר שעורר מורת־רוח
לא רק בקרב היהודים, אלא גם בעיני
הכמרים האדוקים השולטים בארץ הפרדת־הגזע.
היה צורך להעתיקו לקרקע אחרת.
ע רוג החדשה. באותם הימים התפנה
מקומו של הקונסול הכללי של ישראל
בניו־יורק, עד אז אברהם (״אייב״) חרמן.
התפקיד לא קסם להיימן, כי דרגת קונסול
כללי נמוכה מזו של ציר. אולם הובטחו
לו הבטחות שהנעימו לו את ההעברה.
ההבטחה: שיתמנה כציר ישראל בוזשינגטון,
כשיתפנה מקום זה.
היימן לא יכול היה לקחת בחשבון שתתחולל
שואת־טבע, כמו רעידת־האדמה שעקרה
את ההר שרת מנוף משרד־החוץ,
ושתלה במקומו הר חדש בשם גולדה
מאיר.
גולדה לא ראתה את עצמה מחוייבת
לטפח את הצמח השרתי. כשהועבר ראובן
שילוח מתפקידו י כציר באמריקה, הוצע
מקומו ליעקוב הרצוג, חביבו של ביג׳י
מאז מיבצע־סיני, גם הוא בנו של רב
וקרוב־משפחה של היימן.
שמחה לפרת. באחד הימים נודע
במשרד־החוץ כי הקונסול הכללי בניו־יורק
עומד להגיע לארץ, כדי לחוג את
הבר־מצודה של בנו בירושלים. רק עם בואו
הוברר שהיתה לו מטרה שנייה: לברר
מה מסתתר מאחורי השמועות על מינויו
של הרצוג.
אי־אפשר היה להסתיר מפניו את האמת
העגומה. ואז עשה היימן דבר בלתי־רגיל
בישראל: הוא פשוט התפטר. בלי אומר
ודברים לקח את אשתו וילדיו, חזר לערו־גתו
הראשונה בבנק ברקליס. מדינת ישראל
נאלצה לחפש לעצמה קונסול כללי חדש
בעיר השלישית בגודלה בעולם.
מנין לקחת מועמד באופן דחוף? גולדה

השקיפה סביבה. מבטה ננעץ בשמחה פרת,
מעובדי משרדה. אמנם, שמו כבר נשלח
למוסקבה, כמי שעומד להיות יועץ השגרירות
שם, אף זכה לאישור הסובייטים.
השבוע, בלי היסוס רב, נצטוזה פרת לארוז
את מזוודותיו, לטוס במטוס הראשון לניו־יורק,
כדי לתפוס את מקומו של הצמח
שנעלם.

עת 1נ 1ת
מלחמת תנו פ ה
אחת ההחלטות האחרונות של ועידת
תנועת־החירות היתד, לצאת למלחמת־תנופה
לכיבוש הנוער הישראלי. עד כה נכשלו
נסיונות התנועה לארגן נוער בקנה־מידה
גדול מחוץ לעדות המזרח. כל נסיון מעין
זה היה נכשל ברגע שהיו מדביקים ליוזמיו
את התואר ״פאשיסטים,״ אלה שתואר זה
לא הפחיד אותם, מאורגנים בתנועת־הנוער
בית״ר, שאינה מן הגדולות ביותר.
י כיאה לאנשים הצמודים לרוח הצבאית,
חשבו ומצאו מארגני מלחמת־התנופה לכיבוש
הנוער, כי מלחמתם חייבת להתנהל
בהתאם לכל עקרונות המלחמה. העקרון
החשוב ביותר היה — סודיות והסוואה.
וכך התעשרו מדפי הקיוסקים לפני שלושה
חדשים בשבועון ישראלי חדש, שנשא עליו
את התואר: תנופה.
בראש הגליון הראשון התנוסס שער
אדום, שנשא תמונה הירואית של יגאל
אלון, וכלל ברכה לבבית להקמת השבועון
מידי פיאר מנדס־פראנס. רשימת חברי־המערכת
השמנה לא גילתה דבר על השתייכות
העתון. חברי המערכת היו ברובם
צעירים, מדריכי תנועות־גוער שונות.
עתון חסר־תנופה. משך שלושה חדשים
בלבד ראה תנופה את אור העולם.
הוא הודפס בשלושת אלפים טפסים, מהם
נמכרו פחות מהחצי. אולם למרות שהיה
ברור מראש כי העתון נדון לכשלון,
הוא המשיך להופיע. היה זה עתון חסר
רוח־חיים, ערוך באי־ידיעה מקצועית, שרוב
תכנו היה מכותב מסיפורים שהופיעו
בעתונות היומית.
סוד קיומו של העתון היה פשוט.
תנועת־החירות אמנם לא הוציאה את השבועון,
אולם היא נתנה אשראי להוצאתו,
עד טכום של עשרת אלפים לירות, על
חשבון מודעות הבחירות לכנסת הבאה.
בשבוע החולף התברר לאחראים כי מועד
הבחירות עדיין רחוק ואילו הכסף הולך
ואוזל. הם החליטו להפסיק את האשראי.
גלגלי תנופה חדלו מלהסתובב.
לפתע התעוררו כמה מחברי מערכת השבועון,
חניכי הצופים ותנועות־נוער דתיות,
טענו כאילו הולכו שולל, לא ידעו כי
העתון שייך לחירות.
היחידי שלא נואש מתנופה היה עורכו,
צעיר בשם חיים בן־דור, לשעבר עובד
הג׳רוסלם פוסט, לו לא היתד, ההשתייכות
המפלגתית חשובה .״אם תנועת החירות
איבדה את תנופתה, יש עוד מפלגות בעלות
חזון תנופתי,״ חשב כנראה בן־דור. הוא
החל בפעולת־תנופה לגיוס כספים עבור
העתון שגוזע, משרת המחפש לו אדון חדש.
הלקח לגבי תנועת־החרות, כמו לכל
מפלגה אחרת בארץ, היר, פשוט: פעולות
הסוואה שהן טובות בשדר,־הקרב, הן תמי
רון־התאבדווז בשדה העתונות.
פשעים היכן קבורהכלב?

כלבן אוראכין בפעולה
כלב נוי ששותק

כלב־המשטרה שהשאיר את אחת משיניו
בתוך גופו של מפגין דתי בתל־אביב
העסיק גם השבוע את מוסדות המשטרה
והממשלה. אולם הליצנים, שטענו כי יש
צורך להקים בית־דין חוקר של כלבי־המשטרה,
לא ידעו כי ישנם עוד שלושה
מועמדים למשפט הכלבים.
היו אלה הכלבים שמילאו תפקיד מוזר
בליל הפשע שבוצע לפני שמונה חדשים,
עת התגנבו פושעים לוילה של רבקה זיו
ליד תל־אביב, פוצצו את בית־השומר והרגו
את השומר עצמו. כל המעשה המסועף
הזה נעשה בתחום תנועתם של שני
כלבים גברתנים, ובקירבת הימצאו של כלב
שלישי.
ידע שוטר נפש בלבו. תעלומת
שלושת הכלבים עניינה במיוחד את זיג־מונד
אוראבין, שהוזמן על־ידי רבקה זיו
לבדוק את הפרשה. אוראבין 58 מאמך
כלבים וותיק מצ׳כוסלובקיה, תושב רמת־גן,
וגם כיום אחד השמות הידועים בין
( .המשך ביעטוד )16

שני הצדדים שר
סדאגד״ת שרום
״איפה הצדק במדינת ישראל?!״ צעק גבר צנום ונמוך מספסל־הנאשמים באולם
המשפטים ,״אנחנו נשב בבית־סוהר, והמשטרה תיקח את הנשים שלנו?״ השופט
ציווה להוציאו מהאולם, שהיה מוקף משמרות מוכפלים של שוטרים, גדוש מפה
לפר, קהל סקרנים. כי פסק־הדין שעמד להינתן בשבוע החולף על־ידי שופט־השלום
מכס צ׳רנובילסקי, היה באחד המשפטים הסנסציוניים ביותר במדינה —
משפטו של הד״ר אליהו שלום.
השאלה שריחפה באולם־המשפטים הצר היתה: האם היה רופא־העיניים צריך
לנהוג כפי שנהג כדי לתפוס את אשתו בשעת בגידתה? התשובה לכך ניתנה
בפסק־דין ארוך ומנומק, שהוקרא על־ידי השופט בקול שקט. לאחר שניתח את
כל פרטי המקרה שהתרחש לפני עשרה שבועות, הביע את תמיהתו על שהד״ר
שלום הואשם רק באשמה אחת. קבע הוא :״אני מוכרח לציין שלא מובן לי
מדוע בחרה התביעה שלא להאשים את הרופא בהסגת־גבול. כי הרי כולם היו
שותפים לאותו מעשה שהד״ר שלום היה ללא ספק מארגנו ומתכננו.״
החלטתו השניה של השופט היתד, החלטה עקרונית חשובה. אמר השופט
בפסק־הדין :״בעל העוזב את דירתו בטענה שאינו רוצה לחיות עם אשתו, עוזב
בראש וראשונה את אשתו, ואם ייכנס בכוח לדירה המוחזקת על־ידי אשתו,
ייחשב כמסיג גבול. הנסיבות אשר הוכחו בפני במקרה הנידון מוכיחות כי
הבעל, ד״ר שלום, התכוון לעזוב את הדירה על־מנת לא לחזור אליה כל זמן
שאשתו גרה בה, ושהסכים מראש שהדירה היא בחזקת אשתו.״
המשיך השופט :״קשה לי לתאר לעצמי ארגון ותכנון וצירוף של מסיבות
ושל גורמים המצביעים על הכוונה להרגיז את האדם המחזיק ברכוש בצורה בה
בולטת ובלתי־ניתנת לערעור, כמו המסיבות והגורמים אשר הוכחו בפני. האם
הד״ר שלום ועוזריו תיארו לעצמם שכאשר באישון לילה יפרצולדירה, בה
גרה הגברת שלום הנמצאת אותה שעה בחברת גבר זר, ויביאו עמם צלם,
שכניסה כזאת, בשעה כזו ובמסיבות אלה, לא תרגיז את הגברת שלום? האם
הם חשבו שיתקבלו בסבר־פנים יפות, ואולי אף יוזמנו להישאר בדירה?״
אחרי שהתעכב על נימוקי הצדדים, קבע השופט את דעתו בקשר לביצוע
המעשה המגונה בגופה של הגברת שלום. אמר הוא :״גברת שלום אמרה שהתעללו
בגופה בשעה ששכבה ערומה בחדר המדרגות. שכנה, הגרה בקומה אחת מעל אשר לדירת שלום, אמרה שראתה איך הנאשמים עושים לה כל מיני דברים
התביישה לפרטם. אני קובע שהנאשמים, עוזריו של הד״ר שלום׳ נגעו בחלקים
שונים בגוף הגברת שלום בפרט כשהוכח שהנגיעה היתד, באיזור החזה.״
ענה השופט לנימוקי הסניגור :״טענתו של עורך־הדין כספי, כאילו באשר
האשד, בוגדת, ואינה מתנהגת כראוי לאשר, נשואה הגונה, רשאי הבעל לפרוץ
לדירתה, לשלול ממנה את החופש ולעשות בה כאוות נפשו, אינה מתקבלת. אין
בגידות האשד, מצדיקות מעשי־עבירה מצד הבעל.״ .
סיכם השופט :״תפיסת אשה ערומה והחזקתה נגד רצונה הם מעשים האסורים
בכל חברה ומדינה של זמננו. יש לעקור מן השורש נסיון פסול לשכור אנשים
לביצוע עבירות. מעשה הצילום הוא מעשה תועבה.״
גזר־הדין דן את הד״ר שלום לחודשיים מאסר, את מנשה יחזקאל, שומר
ראשו, לששה חודשי מאסר, את נג׳ים אלעג׳מי, בריון שהשתתף בפריצה, לארבע
חודשי מאסר. נאשם רביעי, בנו של עג׳מי, נידון למאסר על תנאי.
אולם השופט לא נמנע מלציין גם משהו לגנותה של הגברת שלום. קבע הוא:
״אני קובע ללא היסום שאינני מאמין לגברת שלום שלבשה חלוק ומכנסיים בשער,
שהותקפה, אלא היתד, ערומה לגמרי.״
בשל חשיבותו הצבורית של המשפט, החושף בעיה של אישות הנוגעת לאלפים,
מצא העולם הזה לנכון לתת לשני הצדדים במטבע משפחת שלום להביע את
ד,גבותיהם על פסק־הדין, מפרסם אותן בעמודים אלה ללא שינויים, פרט להשמטת
פרסים העשויים לפגוע בטעם הטוב ובמוסר הציבורי.

הווידוי האישי של האשה שבערה חוייב בדין בעוון תקינת אשתו וצילומה במערומיה

״אינני רבושו שד בעליי׳
־ סאת רב>ן ה שלוש ־
ך• יום כו נחרץ דינו של בעלי, לא
4הייתי בעיר. מאורעות השבועות האחרונים,
התפרצותו של בעלי לדירתי, ההתקפה
עלי, הפירסום שניתן לכל הפרשה
ופומביות המשפט, כל אלה השפיעו על
מצב בריאותי. נסעתי לנופש קצר בנתניה.
זאת היתד, חופשה נפלאה. הופעתי בבית-
המלון בשם משפחתי שלפני נשואי, ומלבד
בעלי־המלון וכמה אנשים, שגיליתי להם
את זהותי, לא הכירני איש.
הרגשתי את עצמי כאילו נותקתי מהעולם
בו חייתי בשבועות האחרונים, כאילו כל
מה שהתפרסם בעתונות ובפי האנשים אודות
שערורית משפחת שלום אינו נוגע
בי כלל, הרגשתי שאפשר לחיות כמו בן-
אדם, בלי פחד. אדם שלא התנסה במה
שעבר עלי מאז נפרדתי מבעלי, לא יובל
להבין הרגשה זו. במשך שנים חייתי כאילו
בבית־סוהר בלי סורגים, לא יכולתי לעשות
תנועה מבלי שיעקבו אחרי. אני חושבת
שעוד יעבור זמן רב עד שאוכל ללכת
ברחוב מבלי להסתכל כל שנייה אחורנית.
אין אדם שיבין כמוני, אחרי כל זה, מה
פירוש לחיות במדינה דיקטטורית.
אין לדעתי דבר יפה יותר מאשר חיי זוג
שלווים ומאושרים תוך הבנה והתחשבות.
אין בילוי טוב יותר מאשר יציאה לנופש
עם בעל אוהב ומבין. לצערי, לא היתד, לי
הרגשה כזו מעולם. הפעם נהניתי אני מזיו
השמש, שעה שבעלי ישב על ספסל הנאשמים.
בשעת
ארוחת־הצהריים הבחנתי פתאום
שבעל־המלון נכנס במרוצה לחדר־האוכל,
והראה לי שתי אצבעות מבלי לומר דבר.
הבנתי שבעלי נדון לחדשיים מאסר. קפצתי
מרוב התרגשות. קודם לכן קראתי בעתון־
ערב את תחילת פסק־הדין.
שהסירו אותי ניגשו 1שולחני האנשים כוי לברכני. בפי אלה שלא הכירו אותי
הפך משפם בעלי לשיחת היום. היה זה
נורא מוזר לשמוע איך האנשים מדברים
בשולחנות על המשפט, ועל צילום־ד,עירום
שלי, מבלי לדעת שגיבורת הסיפור יושבת
לידם. כשישבתי בחברה פנה אלי מישהו
ואמר :״את תל־אביבית?! בטח שמעת על
המעשה המכוער של רופא העיניים!״ אמרתי
שלא שמעתי.

״אני אצלם אותך ערומה 1״
ף• עלי נדון למאסר חודשיים. אינני חו-
1שבת שזה יזיק לו; זה ילמד אותו רק
לקח ויכניס לו מושגים של חברה מתקדמת.
זה עלול רק לפגוע בילדים שישאו עליהם
את הכתם שאביהם ישב בבית־סוהר.
כל הפירסומת סביב המשפט, וסביב
מה שקרה ביני ובין בעלי, כבר השפיעה
על הילדים באופן ניכר. אי אפשר להסתיר
בני הבכור הוא בן ,11 והוא
זאת מהם.
קורא עתונים ומבין הכל. בני הקטן גם
הוא יודע הכל, למרות שאינו מבין את
משמעות. הדברים. פעם, כשכעם עלי, הזדעזעתי
כשאמר לי :״אמא, אם לא תהיי
טובה אני אצלם אותך ערומה!״
כל מאבקי עד היום היה רק למען
הילדים. אם לא היתד, שאלת הילדים, הייתי
מזמן זורקת הכל ובורחת, ממש בורחת.
ואם עובר עלי כל הסבל הזה, ואף אחד
לא יכחיש שזה סבל, לא רק עכשיו
כשהענין קיבל פומביות אלא גם מה שהיה
קודם לכן ביני ובין בעלי, הרי אני
עושה זאת רק למען עתיד הילדים. איזו
אמא תוכל לברוח מהילדים שלה?
אני סבורה שבעלי מסכן את שלום הילדים
ואת בריאותם הנפשית. המרפאה של
בעלי היא בבית השכן. הילדים מבקרים
אצל אביהם. בזה אין, כמובן, כל רע.
אולם האב מסית אותם נגדי. הוא ומנשה,
הבלש הפרטי שלו, מנסים בכל הזדמנות
לאיים על הילדים, להפחידם, או לקנות
ליבם במתנות שונות. את אני יודעת שבעלי הוציא מפי בני מכתבים
נגדי, בהבטחה שיקנה לו אופניים.
ילד לא רוצה אופניים? נכון, שגם איזה אני לא תמיד נקיה מזה. סוף־סוף אני

בשר ודם, וברגע חולשה וכאב גם אני
מסוגלת להגיד לילדים שאביהם רע.
לעומת זאת היחס הכללי אלי השתפר
לטובה. רוב השכנים שלי התפללו שבעלי
יקבל כהוגן. הצרה היא רק שמונחים
מהמשפט נכנסו כבר לסלנג העברי.

״לא הייתי ערומה,,:
^ ני סבורה שכבוד השופט צ׳רנו־בילסקי
צדק בפסק דינו. הוא תפס
באופן יוצא מן הכלל את המוטיב ששימש
כיסוד לרוב הצרות ביני ובין
בעלי, וציין זאת במשפט שחוזר כמה
פעמים בפסק־הדין :״האשר, אינה רכוש
הבעל.״ זה היה יחסו של בעלי כל השנים,
יחס אדון אל שפחתו, יחס של גבר הסבור
בי האשה היא רק כלי לקישוט הבית,
ואין לה לא דיעות משלה ולא רגשות. אני
מודה לשופט בעד זה.
מצד שני קבע כבוד השופט בפסק־דינו

הרב גולדשמיט, לבעלי שיתן לי גט, ושנינו
נחתום על שטר בוררות, ורק אחרי כן
יפסקו בעניני־הכספים.
אני הסכמתי מיד להצעה זו, למרות
שיכולתי להרתיח או להפסיד בבוררות.
אם בעלי היה נותן לי גט, הייתי מפסידה
מיד את דמי המזונות שלי עד הבירור.
בכל זאת הייתי מוכנה. אבל בעלי לא
הסכים לתת לי גט בשום פנים ואופן.
כל הצעות הפשרה שלו אינן הצעות פשרה
כלל, אלא תביעה לכניעה־ללא־תנאי. הוא
רוצה לקחת ממני הכל, כולל הילדים. אני
עוד אשה צעירה עם עתיד, ויכולה לבנות
את החיים שלי, אולם איני מוכנה לתתר
על הילדים.
האמת היא שבעלי אינו רוצה כלל לתת
לי גט. אני מוכנה לשבת לשולחן ולהגיע
לפשרה. אני מוכנה שהעולם הזה יהיה
הבורר. בעלי אינו רוצה בפשרה, למרות
שלטובת הילדים דרוש שהענין ייגמר. נראה
שבעלי מפחד לגמור את הענין, כי אז
לא יישאר 7ו שום ענין בחיים. מלחמתו
בי היא ענין של כבוד גברי בשבילו,
והרקע לכך נעוץ בפרשת נשואינו ויחסינו
המשותפים.

רבקה שלום, גיבורת פרשת צילום־העירום, כפי
שצולמה בדירתה, אחרי שחזרה השבוע מנופש.
כי לדעתו הוכח שאני הייתי ערומה, בשעה
שבעלי ובריוניו התפרצו לדירה. למרות
זאת אני איתנה בדעתי: לא הייתי ערומה.
התובע מטעם המשטרה, מר וולפסון, לא
עמד במיוחד על נקודה זו. הוא לא היה
עורך־הדין שלי, ואני לא הייתי צד במשפט.
העובדה אם הייתי ערומה או לא
הפחיתה מחומרת ההאשמות. משום־כך לא
עמדו עליה. מלבד זאת הרגשתי רע מאוד
בעמדי על דוכן העדים.
למרות שיתכן וזה לא נראה על פני,
בריאותי מעורערת, ובפנים אני נשברת. זה
עוד יתנקם בי באחד הימים. אולי משום
כך לא האמין לי השופט שלא הייתי ערומה.
על־כל־פנים, החלטה זו אינה משנה
מאומה לגבי פסקי־הדין בבית־הדין של
הרבנות.

רק לרופא או פסיכיאטר
** כשוד רציני בדרך לפשרה ביני ל־בין
בעלי מהודה, לדעתי, התהליך המשפטי
של בעיות אישות. במקום לחסל עניינים
אלה במהירות, הם נמשכים זמן רב מדי,
ובמקרה שלי כבר שלוש שנים. אני יודעת
שבתי־הדין הרבניים עמוסים עבודה, אך יש
לזרז מקרים כמו שלי.
זה אבסורד שלבעל תהיה הזכות היחידה
לתת גט לאשתו, ושהיא תלויה בו
לשבט ולחסד. כך, למשל, בישיבה האחרונה
של בית־הדין הרבני, בקשר לתביעת
המזונות שלי מבעלי, הציע אב בית־הדין,

״אני עוד אשה צעירה, ויש לי עתיד ״,אומרת רבקה,
ז! אני רוצה לשכוח את העבר, להתחיל הכל מחדש״.

איני יכולה להעלות על הכתב פרשה זו.
אולם הם דברים שאפשר לספרם רק לרופא
או לפסיכיאטור. אני חושבת שפעם, אחרי
שאגמור את כל הענין, אכתוב ספר על
חיי. אני סבורה שאגלה בו שטח חדש, שלא
נכתב עליו הרבה בקשר לרגשות של נשים.

יתחשבו עמי כעם שוה במעלה. אבל יעלי
הזניח אותי. כשהייתי מנשקת אותו לעיני
זרים, היה דוחה אותי ואומר כי זאת
בושה, ולא עושים זאת ושזה גיזבוז זמן.
יותר מאוחר אמר שאני גבר ולא אשה,
ולא נורמלית וכי׳ .אני מוכנה לעמוד בכל
עת בפני ועדה רפואית ופסיכיאטרית, והם
יקבעו אם אני נורמלית ומסוגלת לחנך
את ילדי. האם הוא מוכן להיבדק אצל
ועדה פסיכיאטרית?
איזה בעל, הטוען שהוא אוהב את אשתו
כביכול, ירשה לאנשים זרים לראות את אשתו
ערומה, לצלמה בעירום ולהתעלל בגופה
לעיניו? איזה בעל יתפאר במעשה כזה ויציג
את תמונות אשתו הערומה לראווה?
איני מאמינה שאפילו במדינה, שבעלי נולד
וחונך בה, מותרים מעשים שפלים כאלה.
איני רוצה את רכושו, ואיני רוצה את
דמי המזונות שלו, שחלקי בהם כיום הוא
90ל״י בסך הכל. אני רוצה רק להתגרש
ממנו ככל האפשר מהר יותר.
עד עכשיו עוד לא הייתי נשואה, הייתי
רק שפחה. לא היו לי כל הדברים הטובים
הקשורים עם הנשואין. בעלי לא היה
חבר ולא היה בעל, ולא היה אבא טוב.

אוכל ודבוש אינם הכד
ך יי• ייתי בת 17 כשנישאתי לבעלי. הוא
ן | היה הגבר הראשון בחיי. אני הייתי
נערה שחונכה בחינוך שמרני בבית־ספר
של מזרחי. אולם בעלי לא התיחס אלי
כאל אשה. הוא התנהג אלי כאילו הייתי
ילדה קטנה.
פרט מעניין הוא שכמה חדשים אחר
נשואינו הוא קנה לי בובה במתנה, כדי
שאעזוב אותו ואתן לו מנוחה. הוא נתן
לי שני חתולים וכלב, כדי שיהיה לי עם
מי לשחק. אחר־כך הבאתי ילד לעולם, גם־
כן כדי שיהיה לי עם מה לשחק, לדעתו.
הנימה שאני רכושו של בעלי התבלטה
בכל חיי נשואינו. האדם הזה חשב שקנה
אשר״ צעצוע שיוכל לשחק בו, ולהשליכה
הצידה כאשר נמאס לו. אני שונאת •אותו
על כל שעשה לי, אולם אני גם מרחמת
עליו, מפני שהוא אדם חולה ואומלל,
שאינו יודע מה הוא עושה, ונדחף על־ידי
יצרים מסולפים. הוא חושב את עצמו
למין אלוה או דיקטטור, שאינו יכול לשגות.
אני רציתי אהבה, רציתי שיבינו אותי,

לא היה לנו שום דבר משותף, ואם אני
אומרת זאת, אני מתכוונת מאלף עד תו.
לפי דבריו הוא נתן לי הכל, אוכל
לבוש ובילויים. אבל האם אוכל ולבוש,
זה הכל בחיים? האם לא צריך הבנה,
אהבה, רגשי־ידידות הדדים וכבוד?
אינני מלאך. אם הייתי מלאך, לא היה
מקומי פה. אני אשד, רגילה ופשוטה ואמא
טובה לילדי, למרות כל ההצהרות שבעלי
סוחט מהם, וקונה מהם כשם שקנה את כל
העדים במשפטו נגדי.
כיום אני מקבלת מילדי יותר הבנה
ותשומת־לב ממה, שקיבלתי מבעלי. למשל,
הוא היה עושה לי סקנדל אם הייתי מבקשת
ממנו לרכוס לי את השמלה מאחור, או
אם הייתי מבקשת לעשות משהו עבורי.
כיום ילדי נלחמים אחד בשני מי יביא
לי את נעלי, עומדים לידי בעת שאני
מתלבשת, ומיעצים לי מה ללבוש.

א? תתחתנו?מען הססן?!
^ ני חושבת להילחם עד הסוף
\ ג למען כבודי וחרותי. אהיה מוכנה
לכל פשרה כדי לחסל את הענין במהירות.
אני עוד חושבת למצוא את אושרי ואת
האושר לילדי.
הייתי רק מיעצת לכל הבחורות, החושבות
אי־פעם להתחתן עבור כסף —
אם אושרכן יקר לכן, אל תעשו זאת
לעולם! כי הכסף לא יענה את הכל.

סינורו שר הבער שנידון וחודש״ס מאסו על תקינת אשתו וצילומה במערומיה

״היא תבגוד ואני אשבי״
־ סאת ד״ר אליהו שלוס ־
ך* שבוע שעבר ישבתי על סססל הנא-
^ שמים בבית־משפט השלום בתל־אביב.
ישבתי מוקף שוטרים וקהל רב, וחיכיתי
לגזר־דיני. הרגשתי איך עיני כל הנוכחים
באולם נעוצות בי. כל המשפט הזה היה
משפיל מאוד בשבילי.
לא יכולתי שלא לחשוב אז, איך זה
קרה. איך הגעתי למצב שבו אני, רופא־עיניים
מפורסם ומכובד, אגיע למעמד של
נאשם בעבירות פליליות. אם הייתי רוצה
לסכם את כל מהלך העניינים, הייתי יכול
לומר שבי התגשם היפוכו של הפתגם:
מצא אשה — מצא טוב. ביחס אלי נכון
לומר: מצא אשה — מצא רע.
במשך כל שנות נשואי לא מנעתי מאשתי
דבר. נתתי לה את הכל. אבל מה שנתתי
לה לא הספיק. היא רצתה גם אהבה. היא
היתד, מבלה שעות שלימות, לפני־הצהריים,
בבתי־קפה, גזית, כסית ורוול. בצהריים היתר,
ישנה כמה שעות, כשעוזרת ומטפלת
דואגות לבית, ובערב היתד. יוצאת שוב לבלות.
כמעט כל ערב בילינו מחוץ לבית.
כשהיתה מבקשת זאת, הייתי מעמיד לרשותה
את האוטו הפרטי שלי.
לאשר, זו היו בארון 70 שמלות 30 ,
זוגות נעליים 6 ,בגדי־ים, כתריסר כובעים.
יש נשים הבוגדות בבעליהן, אולם מטפלות
בהם ובילדים. אשתי לא רק בגדה
בי, אלא שהיתר, גם אשד, אכזרית כלפי
וכלפי ילדינו. למעשה היא היתד, האויב
הגדול ביותר שקם לי אי־פעם, ואני לא
ידעתי זאת.

במשך כל השנים סבלתי מד,ילדותיות
שלה, מבזבזנותה, מאכזריותה, מאנוכיותה.
סבלתי כל השנים ושתקתי. עשיתי זאת בגלל
הילדים, ומשום שלא רציתי להפוך את
חיי הפרטיים מקור לרכילות.

וידוי בנידה 7א הספיק
** צכי היה דומה למה שהתרחש בא־
)* 1גדה עיראקית אחת. באחד הימים שלח
השולטאן מושל צבאי חדש לבגדאד, שרצה
להתעשר מהר. מה עשה? קשר את סוסו
היפה בפתח ארמונו, והזמין אליו את ראשי
העדר, המוסלמית. כשנכנסו, שאל אותם :״מה
ראיתם בשער?״ אמרו לו :״ראינו סוס יפה־תואר.״
אמר להם :״שקרנים, לכלב המלוכלך
הזה אתם קוראים סוס יפר?,״ וקנס
אותם באלף לירה.
ביום השני קרא לראשי הנוצרים ושאל
אותם :״מה ראיתם בשער?״ הנוצרים, שידעו
על מה שאירע למוסלמים, ענו לו:
״ראינו כלב מלוכלך.״ אמר להם :״מנוולים,
כיצד תעיזו לקרוא לסוסי היפה כלב מלוכלך?!״
קנסם באלף לירה. ביום השלישי קרא
ליהודים ושאלם אותה השאלה. אמרו לו
היהודים :״תקרא למה שעומד בשער באיזה
שם שתקרא, תגיד לנו כמה צריך לשלם?״
כך היה גם איתי. ידעתי כל הזמן שאני
אצטרך לשלם בעד זה, ולא קראתי לסוס
בשמו, למרות כל זאת. כל זה היה עד ל־
28 באפריל ,1955 ,היום השחור בתיי, בו

יום הכלולות. תמונת הנשואים הרשמית של רבקה ואליהו שלום, שצולמה לפני 12
שנים. רבקה שלום נראית בתמונה זו מבוגרת הרבה יותר מכפי שהיא נראית היום.

התוודתה לפני אשתי על כל בגידותיה, וסיפרה
שמזה ארבע שנים היא בוגדת בי,
ושהיא רוצה להמשיך בבגידותיה, מפני שהיא
אשד, מודרנית. היא אמרה שאני צריך
להשלים עם זה, מפני שהיא לא רוצה
לפחד כל הזמן שיתפסו אותה.
מאז עזבתי אותה ורציתי להיפטר ממנה.
התייעצתי עם עורכי־דין, והם יעצו לי להתפשר
עמה. הצעתי לה אז דירה של שני
חדרים, אבל היא רצתה הכל.
רציתי אז לתת לה גט. אבל עורכי־הדין
שלי אמרו שאי־אפשר לקבל גט על תידוי
של אשה, אפילו אם היא תודה בפני בית
תחנות
בדונה שר גשנחת שרום

טיול כמצרים. רבקה ואליהו שלום בצל הפירמידות במצרים, עם בנם הבכור.
תמונה זו צולמה בפסח .1948 באותם הימים יעוד לא ׳הגיעו חייהם לידי משבר.

תמונת השערורייה. רבקה שלוס סחו־פשת
כנערת־קברט. הד״ר יצא מכליו למראיה.

תחילת הסוף. תמונה שצולמה לפני כשלוש שנים, בה נראה הזוג עם שני הילדים.
סמוך לתאריך הצילום חל המשבר בחיי הזוג, שהביא לפירוד ותחילת השערורייה.

ד,משפט הרבני שבגדה בי. לא מספיק גם
אם יבוא מישהו ויספר שבילה עמה. לקבלת
גט צריכים שני עדים, שראו בעיניהם
כיצד האשד, מבצעת את מעשה הבגידה.
לא רציתי לתת לאשתי מה שהיא דרשה,
כי אילו הייתי עושה זאת, היה זה כאילו
אני נותן פרס לפריצות. החלטתי לספק את
ההוכחות לבית־הדין הרבני ויהי מה. לכן
אני משלם למ מזה שנתיים מזונות. ההכנסה
שלה מגיעה ל־ 600ל״י לחודש. מלבד
זה אני משלם לה כל חג, כל חורף וכל
קיץ. כל פעם היא באה בתביעות חדשות,
ובית־הדין הרבני מאשר את הסחיטה שלה.
אני משלם בעד בית־ ההבראה שלה, תיקוני
הבית ובעד קניית שמלות חדשות. רק בחודש
האחרון היא הגישה תביעה חדשה על
סכום של ארבעת אלפים לירות לקניית
שמלות ותיקונים בבית.

קצין מצרי במלון

ך י* ק אחרי שנפרדנו החלה אשתי ב!
בגידותיה ההמוניות. יש נשים שבוגדות
עם אהוב אחד, וזה עוד אפשר להבין. אבל
אשתי היתד, מבלה כל פעם עם מישהו אחר.
כל גבר שהיה מוצאחן בעיניה, היתה
היא מזמינה אותו לביתה. בין השאר היא
הכירה את יוסף נאדה, הקצין המצרי השבוי.
אחת הרכלניות המקצועיות של תל־אביב
הכירה לה אותו במלון דן. הוא הציג
את עצמו כתייר אמריקאי עשיר, הבטיח לה
לקחת אותה לחוץ־לארץ, והוציא ממנה כמה
מאות לירות במירמה.
שכרתי בלשים, וחיכיתי לרגע בו אוכל
למצוא את ההוכחות הברורות לבגידתה של
אשתי. כל הזמן ראינו וידענו שהיא בוגדת,
אבל תמידנרתענו מפעולה, כך שאהיה
״ 100?/בטוח בהצלחת הפעולה. הרבה
פעמים תיכננתי לתפסה עם רב וצלם בשעת׳
בגידתה. אבל תמיד לא היה הכל מתאים
לדרישות. לא רציתי לפרוץ לבתים זרים
או לבתי־מלון. כמו כן לא רציתי לפרוץ
לדירתי בשעה שהעוזרת נמצאת שם, כי או
היתד. אשתי יכולה לטעון כי הגבר הוא
אהובה של העוזרת.
אני יצאתי מביתי כשרק חליפה אחת לבשרי.
עברתי לגור אצל אחותי בלוד. אין
לי בית, אין לי משפחה ואין לי חיים. גם
מצבם של שני ילדינו היה בכל רע. כי
ברור שלאשה כמו אשתי אין זמן לספל בילדים.
ואם לא אני, מי ידאג להם?
אפשר להבין לבד איזו מין אשד, היא
שילד בן ,12 ילדנו הבכור, יכול לומר עליה
שהיא רעה. הילד, שהוא חרש־אילם, שהיא
הכניסה בפיו בעדותו במשטרה מילים
כאילו אבא לא טוב ואמא טובה, חושב בביתן
אחר לגמרי.
בבית־המשפט המחוזי מתבררת תביעתי להחזקת
הילדים. ילדי הבכור כתב לכבוד השופט
קיססר, במילים אלה:
״לשופט ד״ר קיססר. אני רוצה לדודה
עליזה (זאת האחות שלי) .היא (האמא) לא
רוצה לדודה. היא אמרר, שהשופט לא מרשה
ללכת לדודה עליזה. היא משקרת. היא
מרביצה אותי ואני בוכה היא רעה. היא
מרביצה ואני רוצה לברוח אבל הדלת סגר

״העולם הזה״ שואל את הגבו בוחוב:

״מה היית עושח במקום דייו שלום?״
רופא העיניים ד״ר שלום נדון לחודשיים מאסר על תקיפת אשתו. הדוקטור /שעקב
משן שנתיים אחר אשתו וידע על בגידותיה, אולם לא יכול היה להוכיח זאת
בבית־הדין הרבני, ראה כיצד אשתו עולה באחד הלילות לדירתה בחברת גבר זר
בשעה 2.30 בלילה. הרופא פר׳ן לדירה כדי לצלם את אשתו בשעת בגידתה.

כיצד היה גבר אחר נוהג במקומו של הבעל־הרופא, אילו היה
כיצד היו בעלים אחרים מגיבים בידעם כי על״הם למצוא
נשותיהם בוגדות בהם? שאלה זו, שהיא אקטואלית כמעט בכל
דרני׳ הוצגה בפני גברים שונים על־ידי כתבי העולם הזה. עשר

״הייתי עושה מה שעשה ד״ר
שלום, אך לא בגסות רבה כזו.
אבל לא הייתי מחכה שנתיים,
הייתי עושה זאת מיד!״ טוען
יוסף לריה ,32 ,ארכיטקט־פנים,
יליד בולגריה, נשוי ואב לילד.
״יש לשמור על זכויות הבעל.
לאשר. בוגדת אין שום זכות, ולא
מגיעה לה כל הגנה ועידוד
חוקי או ציבורי איזה שהוא.״

״אשה כזאת צריכה לקבל
גרזן בראש! אסור לתת לנשים
כאלה להסתובב ולקלקל את המוסר!
במקום הד״ר לא הייתי
מחכה שנתיים אלא מתפרץ הרבה
קודם,״ סבור יעקב פסקוביץ,
,55 שאיבד את בניו בלחמת־העו־לם,
וגר עם אשתו בשכנות לד״ר
שלום .״אסור להסס,״ הוסיף.
״צריך להגיב כמה שיותר מהר.״
״ אץ לי נסיון בעניינים כאלה,
אבל אני חושב שאילו ידעתי כי
אשתי מבלה בחברת גבר זר,
הייתי עושה אותו דרב, אך יותר
בשכל. לא הייתי נותר לענין להגיע
לפירסום,״ סבור אריה שנקר,
מכונאי מטוסים ,20 ,רווק.

״הדיד היחידה היא לזרוק
את האשה מהבית, להחליף את
המנעולים ולהשאיר אותה בחוץ.
מי שרושם את רכושו על שם
אשתו הוא אידיוט. אני התגרשתי
בשקט,״ אומר יוסף בר־און,
בן ,49 מלצר יליד גרמניה.

רה. אני רוצה ללכת לדודה עליזה. אמא לא
טובה אני שונא את אמא.״
בכל הספרים שתקראו לא תמצאו מקרה
כזה. רק אשה אחת מתוך מיליון יכולה
להיות כל־כך רעה.

יכול היה להישכף דם
ך* ל מה שסיפרתי עד עכשיו היה רק
^ הרקע למה שקרה באותו לילה, לפני
חודשיים, בו קרה המקרה שבגללו הובאתי
לדין. ראיתי את אשתי נכנסת עם גבר זר
לביתי, בשעה מאוחרת בלילה. דמי עלה לראשי,
אבל השתדלתי להישאר שקול בדעתי.
ידעתי שהעוזרת איננה בבית, ושגם את
הילד השומע שלחה אשתי מהבית. נשאר
בו רק הילד החרש.
מה היה בעל אחר עושה במקומי במצב
כזהז במשך חצי שעה חשבתי מה לעשות.
אמרתי לעצמי: אם נתפוס את הגבר בתוך
הדירה, אפילו אם לא נראה אותם ערומים,
אז גם הרבנות לא תוכל להגיד שהם קראו
תהילים ביחד. לכן גייסתי את האנשים ועלינו
לפרוץ לדירה.
היתד. אולי אפשרות לתפוס אותם במיטה.
אבל הדלת לא נפרצה במהירות מספיקה, ואז
קרה מה שקרה. אני הסא שרצתי לקרוא
למשטרה, כדי שיעזרו לי.
בארצות אחרות, כמו בבולגריה, למשל,
יש משטרת־מוסר, שתפקידה לשמור על חיי־המוסר
של העם. שם המשטרה עוזרת לבעלים
למנוע מנשותיהם לבגוד בהם. אבל
כאן בארץ המשטרה לא מתערבת בענינים

״אין אשה שהייתי מוכן לשבת
בגללה בבית־הסוהר, אפילו
שעה אחת. שום מעשה בגידה
לא מצדיק התפרצות. אשה רוצה
לבגוד — שתבגוד. הייתי בולע
בשקט את הדייסה,״ טוען ישראל
אלמליח ,38 ,נהג מונית נשוי.

״הייתי מוותר על רכושי,
נותן לה הכל ובלבד שתעזוב
אותי בשקם. הרופא יכול היה
לבנות את חייו מחדש, ולא להמיט
קלון על עצמו,״ משוכנע
חיים סחרור 33 ,סנדלר משכונת
התקווה, נשוי ,״העיקר השקט.״

״זכותו של הכעל לרגל אחרי
אשתו. זה נהוג ומקובל גם
באירופה. לבעל מותר הכל, רק
שלא תהיה שערורייה. על הרופא
היה להתחשב בשני ילדיו.
לא הייתי מתנהג כמוהו,״ אומר
סוחר ,60 ,הרוצה בעילום שמו.
״לו רומיתי בצורה כזו, הייתי
יוצא מכלי, ואז אדם מסוגל
לדברים יותר גרועים מלעסוק
בצילומים,״ זאת דעתו של יחזקאל
לאופר ,50 ,בעל חנות־יר־קות,
יליד פולין .״אצלי לא יקרר,
דבר כזה. אשתי עובדת ואין
לה זמן לפלירטים ועסקים כאלה.
אני שומר עליה היטב.
לכן אין לי סכנה כזאת.״

״כמצב כזה, כשהבעל יודע
בבירור כי אשתו בוגדת, אין
מקום להגיון. הרגש הוא הקובע.
משום־כך קשה לדעת מה הייתי
עושה במקום הד״ר. אינני סבור
שבביתי קיימת סכנה דומה, לכן
קשה לי להעמיד את עצמי במקומו
של הרופא,״ אומר שלמה
בר־שביט, שחקן הבימה, נשוי,
״אינני יודע מד, הייתי עושה.״

כאלה. המפקח וולפסון שאל אותי למה לא
מנעתי את אשתי מלבגוד במ הייתי רוצה
לשאול את מר וולפסון הנכבדז איך יכולתי
לעשות זאת, כשהמשטרה לא עזרה ליי
לא באנו לעשות מעשה מגוגד, בגופה של
אשתי. אבל כשפרצנו את הדלת היא התפרצה
ערומה אלינו, כדי שאהובה יוכל בינתיים
להתלבש ולברוח. הרבה זמן לפני
המקרה חשבה רבקה אשתי מה לעשות במקרה
שנתפוס אותה. יש לי הצהרה בשבועה
מאדם ששמע שהיא אמרה לו: אני
יודעת שבסוף יתפסו אותי, אבל בינתיים
אני עושה חיים, ואם יתפסו אותי אני
יודעת איך לסדר את בעלי.
יתכן שאם היינו יודעים שהיא בוגדת
בחברת קצין־משטרה, לא היינו עושים מה
שעשינו. לא מפני שלקצין משטרה אני מרשה
לבגוד עם אשתי, אבל לקציני־משטרה
יש אקדחים, ובמקרה כזה יכול היה להישפך
דם. היא לא שוזר, חיים של בן־אדם.

נמצא באותו מצב?
הוכחה ממשית כי
רחבי העולם המותשובות
אופייניות:

״פסרך הדין הוא אכזרי*..
*שבתי }]ל ספסל הנאשמים וחיכיתי
לכניסת השופט. חשבתי, לפי מהלך העניינים,
שאצא זכאי. כולם האמינו שאצא
זכאי, מפני שלא פרצתי לחנות כדי לגנוב,
ולא תקפתי גבר זר ברחוב. מה שעשיתי
הוא כל מה שגבר אחר היה עושה במקומי,
ואולי עוד הרבה יותר גרוע ממה שעשיתי
אני.
מה בעצם עשיתי? ניקיתי פינה אחת מתל־

אביב ממעשי־תועבה. במקום לתת לי פרם
על שעשיתי דבר כזה, למרות שזה לא
המקצוע שלי ולא התמחיתי במעשים כגון
אלה. אני מומחה בדברים הרחוקים מאוד
מזה. במקום להגיד: האיש הזה סבל כל
השנים והראד, סבלנות מקסימלית, ואשתו
רימתה אותו, במקום זה הרשיע אותי פסק־הדין.
במקום לעשות דוגמה מהענין הזה,
כדי שנשים אחרות לא תבגודנה בבעליהן,
הביאו אותי לבית־המשפט, ליכלכו את שמי
מתוך אי־התחשבות במניעי.
אחרי פסק־דין שכזה יכולה כל אשה להגיד:
אם ככה, אני אבגוד בבעלי, ואם הוא
יתנגד, אני אשלח אותו לבית־הסוהר. האם
זהו המוסר שצריך להורותו לנשותינו?
האם צודק הוא שקצין־משטרה בילה עם
אשתי ואותי ישלחו למאסר, כדי שאשתי
תוכל להמשיך במעשיה ללא כל הפרעה?
במשך מהלך המשפט התרגשתי פעמיים
מאוד. בפעם הראשונה היה זה כשאחד העדים
סיפר איך שמע מפי אשתי כי היתד,
עם ישלזכר בן־דור במיטה, ושקפצה ערומה
בשעה שפרצנו את הדלת. פרצתי אז בבכי,
מפני שסוף־סוף התגלתה האמת, והייתי בטוח
שצדקתי תצא לאור.
בפעם השניה היה זה כשהשופט בעצמו
קבע שאשתי שיקרה בעדותה והיחד, למעשה
ערומה בעת שפרצנו לדירה. שוב פרצתי
בבכי. אמרתי לעצמי: עכשיו כל אחד
יבין מה היתד, האמת.
לבסוף בא גזר־הדין. הוא ירד עלי כמהלומה.
הרגשתי איך מעי רותחים בקרבי.
החליטו לשלוח אותי למאסר למשך חוד
״במצבו
של ד״ר שלום
הייתי עושה לענין פירסום ציבורי,
אך לא הייתי מביא אנשים
זרים שיצלמו את אשתי
במערומיה. בעל יכול לנסות להוכיח
את בגידת אשתו, אך
עליו להקפיד על החוק. הד״ר
שלום עשה מעשה מחריד,״ אומר
נציג־החוק, השוטר יחזקאל
יחזקאל ,25 ,יליד עיראק, נשוי.

שיים, ואת עוזרי לששה וארבעה חודשים.
לא יכולתי להאמין למישמע אוזני. עם כל
הכבוד לשופט המלומד, אני חושב שזה
פסק־דין אכזרי.
מטרת פעולתי היתה הגונה. לא תיארתי
לעצמי כי לתפוס אשד, בשעת בגידתה פירושו
תקיפה. מלבד זאת, איך אפשר לקרוא
להתפרצות לדירתי — הסגת גבול? הדירה
היא דירה שלי. היא רשומה על שמי, ואני
משלם את המיסים ואת דמי התיקונים.
נכון שהשתמשתי באנשים בעלי עבר פלילי
כדי שיעזרו לי. אז מה? את מי הייתי
יכול לקחת שיעזרו לי? האם צריך הייתי
לקחת את הרב הראשי איתי?
אני מגיש •רעור על פסק־דין זה. זהו
פסק־דין שמעודד את האשד, הבוגדת ומעניש
את הבעל. תקדים מסוג זה הוא מסוכן
מאוד. כבר שמעתי שבעל מרומה כמוני
אמר שאם יתפוס את אשתו בבגידתה, הוא
ישלח אותה ואת אהובה לבית־חולים, מפני
שבין כך־וכך יאשימו אותו בתקיפה.
מלבד זאת אני אמשיך להילחם כדי להיפטר
מד,עלוקה המוצצת את דמי. נכון
שקשה מאוד לעשות את זה בפרוצדורה המשפטית
בבתי־הדין הרבניים. שם מושכים
עניין כזה במשך שנים, וגורמים סבל לשני
הצדדים. בין ישיבה לישיבה יש הפסקה של
שלושה חודשים, וכבר אמר על־כך שייקס־פיר
:״צדק דחוי הוא צדק אבוד.״ אף־על־פי־כן
אני מאמין שהצדק ייעשה.
הן לא יתכן שאשתי תבגוד בי, ואני
אשב במאסר!

ב מדינה
(המשך נז׳עמוד ) 12

ה חנויו ת ה מו ב ח רו ת בתל־ אב >ב
ספה מקורית, במרכז מערכת חדישה לסלע, חוכלי
למצוא אצל אושינסקי ברחוב הרצל .56 בחנות המורחבת
של אושינסקי אפשר למצוא את הריהוט המודרני בסגנון
החדיש ביותר: חדרי שינה נוחים ואינטימיים, קומפלט
חדר אוכל לפי טעמר, והכל בתנאים נוחים.
@ לקראת סוף העונה אפשר להשיג אצל בראו! את
בילר ברחוב נחלת-בגימין ( 43 טלפון )4005 את המבחר
העשיר ביותר של בדים מן האיכות המעולה ביותר
ובתנאים הנוחים ביותר. מיטב הבדים בשלל צבעים
מתוצרת הארץ ותוצרת חוץ אצל בראון את בילה

• אל תחמיצו את ההזדמנות הניתנת לכם על־ידי
חנות ההלבשה בן־ציון דנון ברחוב נחלת־בנימין .51 בין
יתר ההפתעות עבור הגברות: מבחר עשיר ורבגווני של
שמלות, חולצות וחצאיות במודלים הפאריסאיים האחרונים.
כן אפשר למצוא לגברים מודלים חדישים ביותר
של מכנסי דקרון וגברדין, ז׳קטים וחולצות ניילון. החלה
מכירת הפרסים הגדולה לקראת סוף העונה.
• החנות האלגנטית להלבשה ויקטור ברחוב בן־יהודה

( 6ליד מוגרבי) מציגה לקראת סוף העונה מבחר עשיר
של בגדי גברים בגזרה המודרנית ביותר ובמחירים עממיים
־ מכנסי דקרון קייציים, חולצות ניילון, דקרון וכותנה
שאינן מצריכות גיהוץ ומבחר עשיר של מלבושי-ים.
כן תמצא כל אשה אלגנטית מכנסיים בגזרות נאות
וחולצות נחמדות.

• בעלות טעם מעודן תמצאנה את מבוקשן בסלון
הנעליים וורשאי ברחוב אלנבי .48 סלון וורשאי דואג
במבחרו העשיר לא רק ליפי הרגל אלא גם לבריאותה.
0המתנה הנאה ביותר עבור כל זוג מטיילים בכבישי
הארץ באופנוע או על קטנוע זהו מגן־רוח אותו אפשר
לרכוש מייד אצל המומחה מנחם ברחוב הרצל .82 הבטיחו
את עצמכם על-ידי רכישת מגן־רוח, שמרו על
בריאותכם והנעימו את טיוליכם.
• בסלון האלגנטי נעלי נבון ברחוב דיזנגוף 222 נת
קבלו
זה עתה המודלים החדישים ביותר של נעליים
איטלקיות, אימומי עקבים מתוצרת איטלקית בדוגמות
האוריגינליות של העונה. אצל נבון תמצאי את הנעליים
לפי טעמך ולפי הזמנה.

בי״ס גניקי־־רו־ת

דכ 1ר ן

ו רי ס
ר ח ״ ה ס .-12ת״א•

וסחב׳

כתות. שכח1ווז 2 2 3 -לצעירים

בלבני אירופה. נתגלו לו עובדות מדהימות.
כבר מזמן חששה משפחת זיו לבטחון
אחוזתה, הכוללת חורשה, מדשאות אדירות
והארמון הקטן הנקרא ״ וילודזיו ״ ,היא
פנתה למשטרה, שהבטיחה לספק לה שלושה
כלבי־משטרה מאומנים.
כבר בהופעתם הראשונה מילאו שלושת
הגיבורים־על־ארבע תפקיד במחזה. נסתבר
כי השוטרים עצמם פחדו מפניהם. סיפר
עד־ראיה :״לפני שהורידו אותם מן המכונית,
זרקו השוטרים על ראשי המפלצות
לולאות עם שני חבלים. אם ניסה
הכלב להתנפל על הראשון, משך אותו
השני אחורה. אם ניסה להתנפל על השני,
משך הראשון קדימה׳.
ליל מנוחה. מדוע פחדו השוטרים
מפני כלביהם? היתד, זאת, לדעת אוראבין,
תוצאה של שיטת־אילוף מיוחדת במינה.
בעולם כולו נזהרים מלאלף כלב להתנפל
על בני־אדם, כל עוד. א עבר אימון
ממושך וקפדני למשמעת. רק־כך אפשר
למנוע בעדו מליהפך סכנה לבעליו, ולהסיח
את החוש התוקפני שלו לאפיק רצוי.
בארץ הונהג בימי ההגנה אימון מזורז,
שלא הקנה לכלב את הרגלי המשמעת,
אלא רק את חוש־הלוחמה. הכלב נקשר,
והמאמן היכר, בשק על ראשו, עד שהפך
לחיה טורפת, המוכנה לשסע כל דבר המתקרב
לפיה. דבר זה סיפק את מאמניהם, אך
פסל את ערכם ככלבי־שמירה.
דבר זה הוכח בוילה־זיו. הכלבים נקשרו
לחוט־ריצה, שנתן להם טוזח של
כ־ 60 מטר, עד לבית־השומר. אך איש לא
העז להתקרב אליהם. הכלבים לא התקשרו
בליבם אל המשפחה והבית, לא התעניינו
כלל בסביבתם. הם היו כאסירים ליד חום־
הריצה. חוש הנאמנות שלהם לא טופח כלל.
בליל הרצח אף לא פצחו את הפה.
למחרת הפשע הופיעה המשטרה, קבעה
כי העקבות מובילות לגבול. בזאת נסתיימה
החקירה. איש מבין השוטרים לא שאל
עצמו מדוע שתקו הכלבים. אולם שאלה
זו הטרידה את נציג משפחת זיו, יחיאל
פלדי. באחד הלילות התקרב מבחוץ לגדר
אחוזת זיו. הכלבים לא הגיבו כלל.
פלדי שלף את אקדחו, ירה שתי יריות
באוזיר. קולות־הנפץ הידד,דו באפלה. שום
כלב לא נע. פלדי נדהם. בלבו עלה החשד
הנורא כי הכלבים הורעלו. בלב דואג
חיפש את גופותיהם בחשיכד״ אולם
חששו היה לשוא.
שלושת כלבי־השמירה האמיצים שכבו
על הארץ, ישנו שנת־ישרים.

דרכי חיים
מז ל ה של מז ל
״ואללה, איזה כביש מת,״ נהם מאיר
קדוש, והדהיר את מכוניתו קדימה. אורותיה
של תחנת־הדלק בסיבוב הר־טוב, בכביש
ירושלים־תל־אביב, קרצו מרחוק. בלימה
פתאומית העירה את נוסעי המונית המנומנמים.
על הכביש אותת אדם בפנס.
היתד, זו שעת לילה מאוחרת, לפני כשנה,
בעת שהתקפות הפידאיון היו בשיאן.
לא כל נהג היה מוכן לנסוע בשעה זו
בכביש הריק. אולם מאיר קדוש, ה״חאפר״
החסון, בעל המונית המבריקה, עם מספר
המזל ( 414 ראה תמונה בעמוד ,)6לא
היסס, למרות הסכנה, לרדת לתל־אביב. למראה
הדמות החשוכה, נעצרה לרגע נשימתם
של נוסעי המונית.
הדמות התקרבה למכונית, כיבתה את הפנס•
האדם הכניס את ראשו מבעד לחלון
ואמר :״אני האחראי לבטחון של מושב זכריה.
יש אצלנו יולדת במצב קשה. זאת
סכנת־חיים, אתה מוכרח לקחת או ת ה...״
מאיר השאיר את נוסעיו בתחנת־הדלק,
ובחיפוי שני מקלענים ממשמר־הגבול נסע
למושב עולי כורדיסטאן — זכריה. מזל
טובים, תימניה כחושה, שהתעוותה ביסורי
לידת־בכורה, הוכנסה למונית, וקדוש טס
לבית־החולים ברמלה. כשנעצר בפתח ביתד,חולים,
פרצה מזל בצעקות מחרידות. התינוק
נולד על מושבה האחורי של המונית.
שרות אמכודנם. לפני כשבועיים היה
קדוש בדרכו השיגרתית לתל־אביב. ליד
הר־טוב, בדיוק במקום בו נעצר מאיר קדוש
באותו לילה לפני שנה, עמדה מונית על
הכביש, נהגה אותת נואשות בידיו.
״מה קרה, גיסים?״ שאל קדוש את חברו.
״דחילק, מאיר, אני דפוק. נשבר לי הציר
ויש לי יולדת במכונית. קח אותה!״ ביקש
הנהג ביש־המזל.
מאיר קדוש לא היסס. הוא העביר את ה
יולדת
למכוניתו, יצא במהירות לדרך. רק אז
הסתכל מבעד לראי אחורנית, אל היולדת,
הוא נדהם: במושב האחורי פרפרה בחבלי־לידה
מזל טובים. אולם הפעם הגיע מאיר
בזמן לביח־ד,חולים.
מאותו יום שוב אין ה״חאפרים״ בירושלים
נותנים לקדוש מנוח :״תעזוב את המונית,״
צחקו .״מוטב שתקנה אמבולנס.״

דרכי אדם
אזרח סו ג ב׳
בשוק הסיטונאי של תל־אביב, עוסקים
מדי לילד, עשרות סבלים וירקנים בברירת
מטעני הפירות והירקות המגיעים לעיר. הם
ממיינים אותם ומחלקים א! תם לסוגים. אבל
פליקס לוי 47 שעלה לפני 27 שנה
ממצרים, המוכר פלפל, סטייק וקבאק בשוק
הסיטונאי, מחלק גם את בני האדם לסוגים:
אזרחים סוג א׳ ואזרחים סוג ב׳.
את עצמו מכליל פליקס בין האזרחים
מסוג ב׳ .עד למלחמת השחרור היה גם
הוא אזרח סוג א׳ .אולם פציעתו במלחמה,
הפכה אותו למחוסר עבודה. הוא קיבל
שיכון בשטח הגדול ביפו, ברח משם ״מפני
שלא יכולתי לתת לילדי לגדול בין פושעים,״
כדבריו.
מאז הוא מסתובב מחוסר פרנסה. שני
ילדיו נלקחו ממנו על ידי עובדי העזרה
הסוציאלית של עירית תל־אביב, נשלחו
למוסד, ועד היום אין הוא יודע את מקום
ד,ימצאם.
150 גלויות לחודש. כשניסה פליקס
לפתור את בעיותיו על ידי שביתה במשרד
שר המשטרה, שהבטיח לעזור לו, נאסר.
סיפר הוא :״בחיי, בבית הסוהר היה לי
יותר טוב. ישנתי על סדין ואכלתי כמו
בן־אדם.״
למרות כל ההבטחות לא נמצא סידור
לפליקס. הוא לוזה 300 לירות, קנד, עגלה
למכירת פלאפל. אולם כשניסה לד,גניבה לתוך
השוק הסיטונאי, כדי להאכיל את
העובדים בלילה, החרימוה פקחי העיריה.
עתה מתפרנס פליקס ממשכורת בנו הבכור,
המרוזיח שתי לירות ביום. מספר
פליקם :״תר, לא שתינו חדשיים, אנחנו ישנים
על הרצפה. כשאני רעב אני הולך
לאכול באגודה לשיקום האסיר.״
מסכם פליקם את מצבו :״כל חודש אני
שולח 150 גלויות לשרים, אישים וקונסולים
שיעזרו לי. למה עוזרים לעולים חדשים
ולוותיקים לא דואגים?״

כל ישראל
שכרה לי ד ה
מענק הלידה לנשים יולדות הוגדל
עקב התיקרות המחירים האחרונה. במקום
25 הל״י, שקיבלה יולדת עד כה, היא
תקבל 30ל״י. בית־החולים יקבל 50ל״י
במקום 40ל״י תוצאה אחרת
של עלית יוקר המחיה — עלית מחיר
המקומות בבתי־הכנסת לימים הנוראים.
בבית־הכנסת הגדול בתל־אביב עלו המחירים
בשיעור של .2054 מחיר המקום
היקר ביותר הוא 55,ל״י אוכלוסית
ישראל מנתה מיליון ו־ 937 אלף נפש
בסוף חודש יוני, מסרה המחלקה לסטטיסטיקה.
מחקר נוסף גילה כי בחצי השנה
האחרונה חלה ירידה ניכרת מאד בשיעור
הילודה של האוכלוסיה היהודית במדינה
אחרי שהתברר כי משטרת־ישראל
מעניקה לכלמודיעיה מחוסרי־ד,עבודה
עבודה קבועה בתימנע ובחברות ההובלה
לנגב, התארגן מספר מסויים של פעילים במקומות
אלה, בטענה שאינם רוצים לעבוד
במחיצה אחת עם מודיעים משטרתיים
עץ צפצפה נמצא כמתאים ביותר לשבירת
רוחות, במחקר שערך אגף־ר,ייעור
של משרד־ד,חקלאות. עצים אלה יתפסו את
מקום האקליפטוסים בצידי הדרכים.

תזכיר
השע רו ד־ הנמשכת
עריכתה מחדש של התחרות לבנין
משכן הכנסת, כפי שהציע העולם הזה
( ) 1034 בכתבתו שערוריה בבני! הכנסת,
עומדת עתה על הפרק. חילוקי־הדעות
הפנימיים, וסערות הרוחות באגודת־ד,אדריכלים,
הביאו את האגודה לכלל משבר
פנימי חמור. באסיפות פנימיות, שנערכו
בתל־אביב ובחיפה, חזרו טובי האדריכלים
על טענות העולם הזה, כשחברי ועדת
השופטים מנסים לשוא להגן על שיפוטם
והחלטותיהם בדבר חלוקת הפרסים.
העולם הזה?103

אנשים
פגי שהבלתי ־ דצו ״ ה
בפגישה עם המשלחת מגאנה, המליץ שר־הבטחון
של ישראל דוד כן־גוריון
בכל ליבו לפני האורחים לבל יקיימו צדא
בארצם .״צבא,״ אמר ביג׳י ,״זה עסק בזבזני.
מוטב להשקיע את הכספים בתוכניות
פיתוח. הנסיון הוכיח, כי הצבא דרוש רק
לאחר שמגיעים לדרגת התפתחות המעוררת
קנאה ותיאבון אצל אחרים כאשר
נסעה השבוע לישיבת הממשלה בירושליים,
מיהרה כנראה שרת־החוץ גולדה מאיר
מאד: מכוניתה יצאה מתוך שיירה ארוכה
של מכוניות, עקפה אותה וכמעט גרמה
להתנגשות. אמר אחד הנהגים :״עכשיו
רואים שהיא שרת־החוץ — נוסעת מחוץ
לשיירה בפגישה עם וותיקי הגדודים
העבריים העלה נשיא המדינה יצחק כך
צבי זכרונות מימי ציחצוח הכפתורים,
האבזמים והנעליים, שעליו הקפידו בגדוד
יותר מכל .״עד היום,״ אמר הנשיא ,״חסר
לי אותו הציחצוח. לא פעם מתחשק לי
לצחצח את כפתורי גם עכשיו, אבל לא
נותנים לי איש אחדות העבודה
כדל רפטור, דמות ידועה בין מתיקי
הסתדרות העובדים, לבוש דרך קבע במכנסיים
קצרים, גרבי חאקי ארוכות ונעליים
גבוהות. כשעמד לצאת לא מכבר למעידה
בינלאומית בהלסינקי, הציע מנהל חברת
העובדים זאב און להשאיל לו זוג מכנסיים
ארוכים. השיב ברל רפטור :״תודה
רבה, אין צורך. יש לי זוג מכנסיים
אחד שאני שומר אותו לקונגרסים ולוועי-
דות בינלאומיות כאשר נכנסה
השבוע התובעת במשפטי המחתרת. ,מריס
כך פורת, למסעדה ירושלמית, ציפתה לה
שם פגישה בלתי־נעימה: ליד אחד השולחנות
היסב בחברת כמה פרופסורים ממשתתפי
הכנס היהודי האידיאולוגי ראובן
(״רומק״) גרינברג, אחד מנאשמצי
המשפט, שתואר על־ידה כאיש המחתרת,
אך לא נתבע לדין על כך. רומק, שהבחין
באורחת הנכבדת, מיהר להרים כוס, עם
כל בני חבורתו ,״למלכות ישראל!״ מרת
בן־פורת הזדרזה לעזוב את המקום בלמיית
בעלה.

זיוה שפיר -בגילו• לב

ספור ט
כדורגל
הז ד מנו ת ש הו חמצה

שעה שכדורגלני ישראל נעלו השבוע
מחדש את נעלי־הכדורגל, מי על מגרשי
הארץ ומי על מגרשי אירופה, היו עסקני
הכדורגל בישראל שרויים בציפיה מתוחה
לידיעה משטוקהולם שבשוודיה. הידיעה שהיתר
צריכה להתקבל מישיבת מרכז ההתאחדות
העולמית של הכדורגל, עמדה להכריע
את גורלה של נבחרת ישראל
במשחקים על גביע העולם.
מאז התברר כי בשלב השני של משחקי
הגביע תצטרך ישראל להתמודד עם נבחרת
אינדונזיה, המדינה המוסלמית בת 80 מיליון
התושבים, חזו רבים כי בגלל יחסיה
וקשריה של מדינה זו לארצות־ערב לא
יתקיימו המשחקים. ואמנם, שלטונות אינדונזיה
קבעו לא לקיים כל קשר עם ישראל.
החלטה זו עוררה סערת־רוחות במדינה,
שנבחרת הכדורגל שלה אינה מן המצטיינות
בעולם. טען עתון אינדונזי חשוב :״איך
יתכן שישראל תעלה למשחקי הגמר ללא
כל משחק, תהיה הנציגה היחידה של עמי
אסיה ואפריקה בשטח ספורט זהז האם על-
ידי כך אין אנו מזיקים יותר לענין
המוסלמי?״ כתב עתון אינדונזי אחר:
״הספורט הוא קרב כמו כל קרב אחר,
רק באמצעים אחרים. מדינות ערב לא יהססו
לצאת לקרב נגד ישראל, מדוע ירתעו
מלהיפגש עמה על מגרש הכדורגל?!״
היה ברור כי האינדונזים משתוקקים לקיים
את המפגש עם ישראל ולחפש מוצא
של כבוד מהסבך. באופן בלתי־רשמי הציעו
מקורות אינדונזיים לישראל להיפגש על
מגרשים ניטרליים.
גצחון שהוא כשלון. היתר, זו שעתה
הגדולה של ישראל בשטח זה. מיפגשים
על מגרשים ניטרליים, למרות שלא היו
מספקים את רגשות הגאווה הלאומית של
עסקני הכדורגל בארץ, היו מביאים את
וי והזיוה — כותרת בשם זה הופיעה מתחת לתמונתה זו של זיוה שפיר בשבועון
שם ישראל לעשרות מיליוני מוסלמים בהאמריקאי
אישים בחדשות. מערכת העתון מגלה כי קוראים, שראו את זיוה במדי
אינדונזיה, ומשם אל כל העולם המוסלמי.
צה׳׳ל על שער אותו שבועון, דרשו לראותה שוב. הפעם הראו להם אותה ללא מדים.
על חשיבות המשחקים עם אינדונזיה
מערכת העתון צירפה שאלה לתמונה: האס יכולה אשה, שהפעילה מיקלע בישראל,
יעידו יותר מכל, דברי עתון הממשלה
ט עו תלת־־נ עי מ ה
למצוא אושר בעיר הקטנה הוליבוד? עד כמה היא מאושרת ניתן לעין החדה להבחין
המצרית, שכתב על נושא זה :״תהיה זו פעמיים נמצא
המשורר נתן אלתרמן
הקולנוע. עולם הקולנוע שבועון כתב
על־ידי לארץ שהגיעה
זו, בתמונה בנקל
בגידה במאבק הערבי נגד ישראל לנתק
בחודש האחרון כשהוא מתגולל ברחובות
את החרם באיזה שטח שהוא. יש לברך
תל־אביב, המום משיכרות. מוצאיו נאלצו
את שלטונות אינדונזיה על גישתם הפטלהוביל
את מחבר הטור השביעי לביתו
הרוק־נ׳־רול הוא יהודי, כביכול, בן לאם
בבניין נערך אותה שעד, כנס ארצי של
ריוטית.״
טבריינית בשם שיינה שיינדל פרסלר.
על כפיים שתיין אחר, הצייר יוסל חברות קדישא. המשורר אברהם שלונס*
״יתכן שהברכה היתר, מגיעה יותר למשרד־ברגנר,
ישב השבוע בקפה נסית שאחד
האמת היא, כי פרסליי הוא קאתולי אדוק,
קי, שבא להשתתף בדיון המפ״מי, נכנם
החוץ הישראלי. בהתיעצות עם נציגי התמקירותיו
מכוסה בציור משלו, לאחר
אם כי עמדתו של האפיפיור כלפי הריקוד
בטעות לבנין הקברנים, והזדרז לצאת רק
אחדות הכדורגל, החליט משרד־החוץ לעלגימה
הגונה. כאשר ניגש אליו מישהו
שהוא מפיץ טרם נתבררה כל צרכה
כאשר התבררה לו טעותו. קרא אחריו
מוד בתוקף על כך שלפחות משחק אחד
וניסה לדבר אליו, השתיק אותו ברגנר
אחד מעסקני החברא קדישא :״אל תדאג,
אורחת צפוייה אחרת בישראל: הכוכבת

יתקיים בישראל.
באמרו :״אל תדבר אלי עכשיו. אני שתוי
ג׳ינה לולובריג׳ידה שתבוא להשתתף
אדון שלונסקי! גם שם דנים בעניינים
ועלול להגיד לך את האמת
מתים הנערה הראשונה בצה״ל
הענין הובא להכרעת הפדרציה העולמית
בסרט שלמה ובת־שבע, אשר יוסרט בחלקו,
המשורר יצחק שלו החליט לעבור מירר
לכדורגל, הפיפ״א. לאחר ויכוחים במשך
לטענת מפיקיו, במכרות המלך שלמה בעשקיבלה
את דרגת הקצינות מידי אביה
שליים לנהלל למשך שנה אחת. נהלל הוא היתד, יעל דיין׳ ,בתו של הרמטכ״ל משה
יומיים הגיעה פיפ״א למסקנה כי הצדדים
רבה תעלול פירסומת מזיק יותר
כפר־מולדתה של אשתו, בתיה בן־ברק, דיין, שענד השבוע על חזה בתו, החניכה פגע בזמר הרוסי וולאדימיר סלצ׳ף,
חייבים לשחק בהתאם לתקנון, כלומר
משוררת גם היא, ואחותו של מפקד
משחק בכל מדינה של הקבוצות המתחרות.
המצטיינת במחזורה בקורס הקצינות, גם
המופיע במועדון הלילה טופאז בהרצליה.
פיקוד הנח״ל איתמר בן־כרק. בטרם
סלצ׳ף, יליד העיר קישינוב הנמצאת כיום
את סיכת המם־מם תעלול פירסומת
צהלו עסקני ישראל :״נצחון צודק לצאתו,
יספיק שלו להוציא לאור את ספר של יאיר וואלין, בנו של האמרגן משה
ברומאניה ,׳מתגורר מזה 10 שנים בפאריס,
טענת ישראל!״ היה זה נצחון שהביא
שיריו הרביעי, אלוהי הנושק לוחמים
ללא דרכון וללא נתינות קבועה. סוכן
וואלין, הכשיל רבים מעיתוני ישראל
כשלון נוסף לדיפלומטיה הישראלית. בבשבוע
שעבר התקיים באחד מאולמי גיל
ובתוכם גם העולם הזה. וואלין, אשר מתהפירסום,
שתיארו בפני העיתונות הישתנאים
הנוכחיים, ובאי־רצונה של ישראל
כינוס של מרכז מפ״ם שדן בתיזות החדשות
ראלית כזמר סובייטי, מכה עתה על חטא:
כוון להביא את אלווים פרסליי לישראל,
לוזתר, ברור כי אינדונזיה תסרב להתמודד
של מאיר יערי, בעוד שבאולם אחר
הודיע באוזני הציבור הסקרני כי זמר
ההערה היתד, עלולה לגרום לגרושו מצרפת.
עם ישראל.
בשלב הבא, שיתקיים במשחקי הגמר
בשוודיה בעוד שנה, תצטרך ישראל להתמודד
עם המנצח במפגש מצרים־סודאן.
פ ס> 1ןיהשבוע
מקורות בלתי־מוסמכים הודיעו כי סודאן
הביעה כאילו את נכונותה להיפגש עם
• מפקד לח״י לשעבר פרידמן־־ילין־מור, בצטטו
• ראש הממשלה דוד בך גוריון, בברכתו למסיימי
ישראל במקרה שתנצח. אולם קרוב לודאי
מימרה של סבו :״הלוואי והקדוש ברוך הוא היה מזמן לי
בית־הספר לפיקוד ומטה בצד,״ל :״תפקידו של ראש־הממשלה
כי גם בשלב זה תעלה ישראל, ללא משחק,
את כל אותם החטאים שיש לי תירוצים בשבילם.״
הוא למנוע מלחמה. תפקידו של שר־הבטחון הוא להצליח
למשחקי־הגמר העולמיים.
במלחמה. אני עושה כמיטב יכולתי למלא שני תפקידים אלה
• המשורר אברהם שלונסקי, בהגדירו את המושג
יחד.״
*זקן״ :״זקן הוא כל אדם הקשיש ממני בחמש שנים.״
• דובר הממשלה זאב שרף, בתשובה לשאלת
• המחזאי הצרפתי סשה גיטרי, בנמקו את סירובו
עיתונאי על מועד סיומם של הדיונים הממשלתיים בבעיית
להרצות בפני כינוס נערות :״הן צעירות מכדי להעריך את
מס ע פי ר סו מ ת
השבת ושמירתה :״השבת היא נצחית — אך גם הדיונים
תבונתי ואני זקן מדי מכדי להעריך את סקרנותן.״
יכולים להיות נצחיים.״
לבדורגלני ישראל יש סיכויים לבקר
• חפירסומאי מאקס צימט, על רחוב ביאליק, בו בהסבירו ארן,
(״זיאמה״)
ללמן
• שר החינוך
במדינה שרגלם טרם בעטה על אדמתה —
שוכנת בורסת הבולים בתל־אביב :״צריך לשנות את שמו
מדוע נטל איתו, בצאתו לחופשה, כמה וכמה ספרים עבי־גאנה.
תעשיין ישראלי ידוע הציע לממן
לרחוב ליליידבולים.״
כרס :״בצעירותי אמרו עלי שיש לי ראש של ברזל. ממילא
על חשבונו נסיעת נבחרת ישראלית למ•
חהומאניסט אלברט שווייצר :״האושר איננו
עלי לקרוא בשעת הפנאי ספרים שמנים, כדי לשמן את הראש,
דינה זו, כדי שהפרסום שינתן לישראל
אלא צירוף של בריאות טובה וזכרון גרוע.״
שלא יחליד.״
בהזדמנות זו יעזור להפצת מוצריו שם.
אין כל סיכוי שמסע כזה יתאפשר ב•
שר־הדואר ד״ר יוסף בורג, עם הפעלת החיוג
• סובב הקולנוע דני קיי :״אם ישנם חורים בסו־שלושת
החושים הקרובים, מפאת העומס
ליותיהן של נעלי נשים — זהו סימן לדלות. אבל אם החורים
הישיר בין הערים הגדולות :״בקרוב יוכלו תושבים רבים
והסיורים של קבוצות הכדורגל בארץ
הם בכל מקום אחר בנעל — זהו סימן לאופנה חדשה.״
לא רק לנשום לרווחה, אלא גם לדבר לרווחה.״
האתלט האמריקאי רייפר
• הכוכבת אסתר וויליאמם :״מעולם לא עברתי
• עורף״הדץ מיכאל כספי, במשפט רופא העיניים
ג׳והנסון, שהדריך משך ארבעה ימים את
טיפול פסיכואנליטי, ולא היה לי צורך בכך. אמי היתה
ד״ר אליהו שלום :״איפה נשמע כדבר הזה, שנשים בוגדות
אתלטי ישראל, הביע את דעתו כי הקופץ־
בבעליהן?״
פסיכולוגית טובה. היא גידלה אותי מראש בדרך הנכונה.״
לרוחק דוד קושניר הוא הכשרוני ביותר
בין אתלטי הארץ.
*•־ייי-י־יי ־

כ מסלול

העולם הזה 1037

ר.חי

קולנוע

דור המדבר

סרטים

ך* תל־אכיב, האזין נאג׳י אל עג׳מי,
נאשם במשפט הד״ר שלום, להקראת
עבירותיו הקודמות, נשאל מה יש לו
להגיד בנדון, פרץ בצעקות :״זאת ממשלה,
זאת? בעיראק נכנסתי לתוך מחנה של
הממשלה האנגלית, לקחתי כל מה שרציתי
ואף פעם לא תפסו אותי!״

ל מי יש זכות קיו
צפונות׳הגורל (תמר, תל־אביב; אר־צות־הברית)
הוא סרט שבמרכזו ניצבת ה־בעיה:
לאיזה אנשים מגיע לחיות בעולמו
של הקדוש־ברוך־הוא, ולאיזה לא?! מובן
שיצרני הסרט לא יכלו לטפל תוך שעתיים
בכל האנשים המתהלכים על כדור־הארץ.
לכן הקימו עולם קטן של תריסר אנשים.
תריסר אנשים נקלעים בתאונת מטוס לרחבת
ג׳ונגל ברזילאי, מבודדים ומנותקים
מהעולם החיצוני. התריסר כולל: שני טייסים,
דיילת אחת, זוג מזדקן וזוג העומד
לפני נשואיו, גאנגסטר הנושא עמו את בנו
של ראש כנופיית גאנגסטרים שנהרג, רוצח
(רוד שטייגר) בלוויית בלש, ויצאנית הנוסעת
למקום עבודה חדש (אניטה אקברג).
עוד לפני שיוצרי הסרט ניגשים לבעיה
עצמה, הם מחסלים שלושה נוסעים, שלדעתם
אין להם זכות־קיום. הדיילת, שמלבד
יו פיה היא חסרת ערך לכל הדיעות, נזרקת
מהמטוס תוך טיסתו עוד לפני נחיתתו,
למזלה הרע ולמזלו הטוב של הסרט.
הבלש הוא היצור הבלתי־נחוץ השני,
והגאנגסטר בא אחריו בתור. לשניהם מוצאים
פראי הג׳ונגל מוות מתאים לכל הדעות.
הגורל
לא רוצח. רק לאחר הקדמה
מרעננת זו מגיע הסרט לתחילתו. לאחר
שבועיים בג׳ונגל, מצליחים הטייסים לתקן
את המטוס. אולם כדי להמריא ולהימלט
מחיצי הפראים המתקרבים, יוכל המטוס להסיע
רק חמישה מתוך תשעת הנוסעים.
במקום לגורל, נמסרת הבחירה לידיו של
הרוצח המקצועי, אותו אי־אפשר יהיר, להאשים
לעולם על בחירתו, תהיה אשר תהיה,
שהרי הוא רוצח מטבעו. מה שאי־אפשר
לומר לגבי הגורל. רוד שטייגר, במוסר רוצחים
אופייני, מחליט להטיס א ת...
למרות העלילה הנואלת, הצליחו יצרני
הסרט להפיק סרט־מתח שאינו משעמם,
ובו ממלאת אניטה אקברג, הנחשבת, לא
בלי צדק, מערה הפרועה ביותר בעולם, את
תפקיד הפרוצה כפי שכל נערת־תיאטרון
מתחילה מבינה אותו. אולם מאחר שהמשחק
אינו נכלל בדרישותיו של הצופה מנערה
כמו אניטה, אין איש יוצא מאוכזב.
אניטה היפה, שזכתה לתואר ״הקרחון השבדי״
(בגלל הדמיון בין שמה לבין המלה
האנגלית ״אייסברג״) ,זקוקה בלי ספק
להגדרה עברית חדשה, כמו קרחום.

מרחבהצב עי ם
עודם הדממה

(מגדלור,

1נר! דימקתט לישראל בענו

תל־אביב;

צרפת) עשוי לנטוע בלב רבים צער רב על
שאבותיהם הקדומים, לפני כמה מאות מיליוני
שנים, זנחו את קרקעית הים ועלו על
היבשה היבשה והמשעממת והפכו ליונקים.
כי סרטו של ז׳אק אייב קוסטו, המדען
וקצין חיל־הים הצרפתי, על המתרחש מתחת
לפני המים באוקינום ההודי ובים סוף,
הוא בבחינת גילוי עולם חדש ומופלא, שהאדם
טרם כבשו — עולם מעמקי הים.
עולם הדממה הוא מרחב הצבעים. את
מקום הקול והשמיעה תופסים בו צבעיהם
של אלפי יצורי־המים, בעלי צורות וגוונים
ששום דמיון אנושי אינו מסוגל ליצרם.
זהו עולם בו מהוזים שברי־אוניות שטבעו
ארמונות־פאר דוממים, טיילת ומשכן אהבים
לדגת הים. זהו עולם בעל חוקים והווי־חיים
משלו, שמצלמות קוסטו הלבישו לו
גורן אנושי מדהים.
יתכן שהפלא הגדול אינו העולם המתגלה
לעיני הצופה, אלא הצלחת המאמצים
שעשה צוותו של קוסטו כדי להעלותו על
הבד. אוניית־המחקר של חיל־הים הצרפתי,
קאליפסו, עשתה דרכה בים משך שלוש
שנים רצופות, כשציוזתה מצלם את פלאות־הים
למטרות מדעיות. רק לאחר מכן צורפו
צילומים אלה שצולמו תוך כדי התגברות
על כל המכשולים הטכניים, לקטעים האנושיים
של הסרט, אודות עושי המלאכה.
דג אנושי. מה שהתקבל הוא סרט
מדעי בחציו ותעודתי בחציו השני, המרתק
יותר מכל סרטי־ההרפתקאות, ומותח יותר
מכל סרטי־המתח המשובחים ביותר, למרות
שמלבד קטעים מספר, אודות הדג האנושי
ז׳וז׳ו המחפש ידידות עם מלחי הקאליפסו,
או אודות צבת־הים המטילה ביציה בעצב
ובדמע, אין קשר עלילתי רב בין התמונות.
כמו בסרטי־הטבע של וזאלט דיסני, אין
הדבר גורע במאום מרמתו של הסרט.
עולם הדממה הוא סרט הפותח אופקים
חדשים לא רק באמנות־הקולנוע, אלא גם
בפני המחקר המדעי, סרט שאינו רק בב־

אלוף בצלות

ך* ירקה, קליפורניה, היכר, פועל בן
47 4את אשתו, על שלא הכינה לו
מרק־בצלים לארוחת הצהרים, נשפט ונכלא
לשבוע ימים, השתחרר מבית־הסוהר,
מיהר לביתו, הטיל על אשתו פצצה מתוצרת
עצמית, שהרגה את שני ילדיו, את
אחד מחתניו ואותו עצמו, לא פגעה כלל
באשתו.

אדס גשך כלב

•י• מג׳ד אל כרום, בגליל, הופתעו
* אנשי המשטרה, הרגילים לתלונות הנשים
הערביות שבעליהן מכים אותן, כאשר
בפעם הראשונה בתולדות תחנת־המשטרה
הופיע בה גבר ערבי, התלונן כי אשתו
הערביה הרביצה בו מכות נאמנות במקל
על ראשו, בגלל סכסוך משפחתי.

שמור לי ואשמור לף
כוככת אקכרג
קרתום, לא קרחון
חינת בידור, אלא בבחינת הרחבת השכלתו
של בן המאה־העשרים.

הבעל הי ה ז ריז
שגאה, אהבה ובגידה (ירון, תל-
אביב; איטליה) הוא סרט על ריגול. כידוע,
כל מה שקשור בריגול הוא סודי ביותר.
משום־כך אפילו עלילת הסרט, למרות שהיא
עוסקת בפרשיות־ריגול של מלחמת־העולם
הראשונה, היא סודית ביותר. היא לוטה
בערפל, כאילו נוסחה בצופן קולנועי, וספק
אפילו אם מרגלים מומחים יפענחו אותה.
מעשה בשני אחים, בני משפחה איטלקית
מכובדת, שהאחד מהם הוא מוסיקאי, איש
המחתרת האיטלקית נגד האוסטרים, והשני
ראש שירות־הריגול הנגדי האוסטרי. במקום
להילחם על רעיונות החירות, נלחמים שניהם
על נערה אחת — בריג׳יט בארדו. המרגל
אוהבה, ואילו המוסיקאי נושא אותה.
כתגמול, מוציא המרגל את אחיו ממיטת־הכלולות
בערב ליל־החתונה, מצליח להפחידו
ולהכריחו לאיטליה, שעה קצרה לפני
פרוץ המלחמה. אולם אל דאגה, איש המחתרת
היה זריז. בהעדרו יולדת אשתו בן,
זוכה לראות את בעלה רק׳ כעבור שנים
בשבי האוסטרים.
הבעל מצליח לברוח מהשבי, כשאחיו המרגל
מסגירו בידי האוסטרים והוא נדון
למוזת. ברגע האחרון מצליח האח האכזר
להציל את האח הנדון, בהקריבו את עצמו
תחתיו, בגלותו שלמעשה היה הוא המרגל
האיטלקי ולא האוסטרי.
אפילו חיוכיה של בריג׳יט בארדו אינם
מצליחים להציל את העלילה המסובכת, העלולה
להבריח ממקצוע־הריגול את כל מי
שחלם פעם על קאריירה רומנטית מסוג זה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• נדון למוות ברח (צפון, תל-
אביב; צרפת) — נסיונו של קצין צרפתי
לברוח מכלא הגסטאפו. יצירת מופת ללא
כוכבים, פרי רוחו של רוברט ברסון.
• זהב נאפולי ( מ אי, חיפה) — סיל־בנה
מנגנו משחקת וסופיה לורן מנענעת
אברים בארבע אפיזודות מחיי האנשים הקטנים
של נאפולי.
• כעל זרוע הזהב נאורלי, חי פ ה ) -
אלינור פארקר משתגעת, שעה שקים גו־באק
הולכת ללא חזיה ופרנק סינטרה מנסה
לחלץ את עצמו מהתאווה לסמים משכרים.
• התינוק ואוניית־הקרב (ציון,
ירושלים) — תינוק בן שנה מצטרף לצוות
מלחי אונית־קרב בריטית, משגע את קציני
האוניה ואת הקהל.

ף רמת״ג* ,התידד האזרח ש. ו .עם
אשת שכנו לרחוב, התנה עמה אהבים,
ביקר בביתה שעה שבעלה נעדר מהבית,
גילה מספר חפצים שנגנבו שנה קודם
לכן מביתו.

תמות נפשי עם ברזים
ך* סדום, הבחין נהג האוטובוס מס 2775
• 1בכלב בידואי, שרץ אל מול האוטו
הנוסע, נכנס בין גלגליו, התנגש עם ברו
המים של המנוע, שבר את הברז, גרם
נזק קשה למנוע ומת במקום.

וילהלס טל

^ ירושלים, התחרה אהרון אהל, בן
6דרסן, עם חברו בקליעה למטרה בחץ
וקשת, ניפגע בעינו בחץ ברזל עטור
נוצות, שחדר לתוך אישון העין.

איד נפלו גיבורים
ך חולה, נהרג צייד־חזירי־בר ביריות
* שומר, שחשבו למסתנן, גרם להוראת
המשטרה להפסיק את ציד־החזיר, שגררה
אחריה מחאה מצד ארגון־הציידים, שטען:
״באמריקה נהרגו בשבוע הראשון לצייד
17 ציידים, אך הצייד לא הופסק שם!״

מירוץ השליחים
ך* ירושלים, הוקלטו 175 שעות ד,נ־־
1אומים, שהושמעו בכינוס למדעי היהדות,
על גבי סלילים שארכם 80 קילומטר,
ואילו נאומי הכינוס העיוני השתרעו
לאורך 24 קילומטר בלבד.

כל הקודם, זוכה
ך י טורינו, איטליה, אחרי שבנדיקטו
* צראבאני תפס את אשתו בפעם השלישית
עם גבר זר, סירסם מודעה בעתון
מקומי בה הודיע כי אשתו מקבלת גברים
בשעות קבועות, וכי הרשמה מוקדמת
נעשית רק אצל הבעל.

פריץ עבודה

^ ניקוג׳אהן, פרם, תקף השודד דאר
4שאח את הכפר, הרג 14 איש, פצע 20
וחטף 20 תושבים אחרים.

באש ובמים
ך• גבעת רמב״ם, שפכה א?1ר, ספירט
1על פני בעלה הישן, ניסתה להציתו,
הודיעה לחוקריה כי רצתה להצית גם
את עצמה, כדי להמשיך לחיות עם בעלה
את חיי־הנצח.
העולם הזה 1037

מה דעתכם על זה:
״אודה לך מאד אם תואילי בטובך לפרסם
מכתב זה, אשר אולי ייראה כאנונימי, כי
בו תלוייה גאוות 1הצנחנים.
״אל ישלו עצמם שלושת הסמרטוטים ה ארגמניים
— אהוד, עופר ודני, כי הינם
צנחנים.
״לצנחן אוריגינלי אין צורך בשידוך דרך
מדורה של רותי, עם כל הכבוד הראוי לה.״

איציק א.
ד. צ 8 .ו ,21 צה״ל
.אהוד, עופר ודני, ספרו לי איך אכלתם
] את זה, ואם אתם מתכוננים לעשות משהו
1בנידון — אני מבקשת כרטיס לשורה הראשונה.

ביולוגיה
ודן בי־אמד

כמעט שקיבלתי תסביך נחיתות למקרא

מכתבה של 1037/36 האינטליגנציה שלה
היא כל כך גבוהה. על כל פנים, באור
כזה היא מנטה להעמיד את עצמה— :
״אני כבר זקנה קצת לגבי הגיל הממוצע
של הכותבים אלייך — בת — 25 אולם
החלטתי לנסות ולכתוב. לכל היותר, אם
לא יביא הדבר תוצאות — הרי בוזדאי לא

ולכתוב אליהם. אני, למשל, מסוגלת להתיידד
כמעט עם כל אדם, אבל להיות בקיר־בה
נפשית עם מישהו שאין לו כל עניין
בדברים המעניינים אותי ולהיפך — זה
קצת קשה. התוצאה היא לרוב שיושבים
ומשתעממים זה בחברת זה.
״ובכן, שטחי ההתעניינות שלי רבים,
והם כוללים — אבוי לחוסר המקוריות
(נכון) — גם תיאטרון, ספרות ומוסיקה.
אולם כדי להיות מקורית קצת יותר, וכדי
שהכותבים יכירו את טעמי בשטחים אלה,
אציין גם כמה דברים ספציפיים.
״למשל, בספרות אני מתלהבת מברנארד
שו — ובכלל מציניקאנים אידיאליסטים —
עגנון והפרוזה של היינה. אלד, הן רק
דוגמות מעטות, כי אין בכוזנתי לציין את
כל רשימת הסופרים והספרים החביבים עלי.
בעתונאות — אני קוראת כל קטע ש;כתב
בידי אפריים קישון, דן בן־אמוץ, בנימין
גלאי ואליעזר ליבנה. במוסיקה אני מעדיפה
מוסיקה וזקאלית, ובין הקומפוזיטורים האהובים
עלי נמנים מוצרט, אופנבך, רוסיני,
דוניצטי ועוד. בקולנוע — אני מעדיפה
סרטים צרפתיים׳ ואחריהם אנגליים. לסר-

טים איטלקיים ואמריקאיים אני הולכת רק
אם קראתי על הסרט ביקורת טובה.
״לדעתי, בשביל מכתב היכרות, כבר אמרתי
מספיק. בכל אופן, אני מוכנה להתכתב
על כל דבר: מביולוגיה ואסטרונומיה
ועד פילוסופיה וספיריטואליזם
אם רמתכם מספיק גבוהה בשבילה, והחלטתם
לכתוב אליה, עליכם להדביק את
מעטפותיכם בדבק, למה שהמשפחה שלה
אוהבת לצנזר את המכתבים שלה.

ליה מתחילים צובטים אותה.

מחול ישראלי כמקום ובזמן
היא אוהבת טיולים, זמר ומחול. כשחם,
היא אוהבת גם לשחות. גם להשתובב. במקום
ובזמן, אומרת היא. מספרה/38( :־
,)1037 ואם אתה נחמד, וזה מה שאתה
מחפש אצל נערה בת 17 וחצי, הרץ את
העט שלך.

לא אוהב פקחיס

רצון רצון ובנות אין

אחד שביקש נורא שלא אכניס את ידי
למכתבו. אפרסמו כלשונו:
״אף על פי שאני כבר 22 שנה בארץ,
הנני חסר חברה. סיבה אחת: אני לא יכול
להסתגל לנוהג המושרש כי על־פי־רוב הכוכב
הזוהר בחברה כלשהי זוהר על־ידי
שהוא מריק את אשפתו — מלשון אשף־פד,
— על הזולת וסותם כל ויכוח בהלצה,
לרוב על חשבון המתנגד.
״במילים אחרות: אני לא אוהב פקחים.
לעומת זאת אני אוהב הומור בריא, מתעניין
בכל מה שעושה את החיים כדאיים,
אוהב טיולים, שנא בתי־קפה וספרי־כיס
בעלי שערים פורנוגראפיים אני לא גבוה
ואין לי שפם. ואפילו לא אופנוע. גילי הרשמי
— למעלה משלושים. המבינה לרוחי
— כתבי ל(.)1037/37״

( )1037/39 הם שלושה צעירים בני ,22
המעידים על עצמם שהינם בעלי רצון עז.
הם רוצים מאד בחברתן של שלוש נערות
בנות 21־ .18 השכלתם, אומרים הם, בינונית,
וידיעותיהם אינן מוגבלות. שלושתם
פקידים במוסדות פרטיים, וחדרתים.

הסימן לאשה ללכת הביתה: כאשר עגי־

מאראנז
>ן אראע׳
סצינה

הלכתי לשמוע ולראות, בשבוע שעבר,
את מרים קאראנג׳ במלון דן. השם אולי
אינו אומר לכם הרבה, אולם הוא יאמר
אחרי שתקראו זאת. מרים קאראנג׳ היא
בעלת מכוני־יופי בכל העולם, מורתה של
עליזה עולש, שחקנית הקאמרי לשעבר, זו
שהפכה לקוסמטיקאית ואשר אלתרמן אומר
עליה :״רק עליזה /רק עליזה /הופכת
כל אשה למונה ליזה.״
מרים קאראנג׳ הרצתה באוזני עתונאים
על שיטת הניאו־פילינג שלה, עם הדגמות
מספר. הניאו־פילינג הוא טיפול שמטרתו
להביא לידי נשירה של השכבה העליונה
של עור־הפנים. מומלץ יותר מאשר ניתוחים
פלאסטיים׳ המשאירים אחריהם צלקות.
בשיטה זו משתמשים למקרים של אקנה
(מחלת־עור הנגרמת מפצעי בגרות) ,או
כוויות קשות. אם נמאס לך להסתיר את
הג׳ינג׳ים שלך, תוכלי לקרצף את השכבה
העליונה של עורך ותיראי חדשה.
מובן שהפיתוי לראות הצגה כדו הוא
גדול, ומהגם כשיש מיזוג־אוזיר מצויין
במלון, שלא לדבר על הכיבוד המוגש. סקרנותי
באה על סיפוקה המלא.
אל אולם האסיפות, שהחל מתמלא, הגיעה
מאדאם קאראנג ,,אשה יפה מאד בת
,+ 50 משומרת היטב היטב. גיזרתה דקה
מאד ושערה הצבוע להפליא, בלונד עדין,
אסוף בתסרוקת אריסטוקראטית על עורפה
הארוך. כאשד, המכירה את ערך יופיה,
היא ניגשת בצעדים מדודים אל אחת הגברות,
אומרת בקול רם, באנגלית :״יקירתי,
אפילו לא נשקתי לך היום.״ נשיקה נשית
אופיינית, היינו חיכוך שתי הלחיים זו
בזו׳ כדי לא לקלקל את האיפור האמנותי
והמעודן. מאדאם ניגשת אל מקומה, בראש
השולחן, מלווה מבטיהם המעריצים של
הגברים, שהיו רבים למדי.
היא מנסה לפתוח, נבוכה במקצת, מבקשת
את הגברת המנושקת להציגה בפנינו.
זו עושה זאת בקיצור, מגלה לנו לתמי
הוננו שמאדאם קאראנג׳ היא ילידת בתי-
אונגרין במאה־שערים, ירושלים׳ היתד, דתית
והפסיקה להיות כזו, נישאה בגיל צעיר,
עזבה את הארץ, למדה כימיה באוניברסיטת
ברן, היתד, תלמידתו של הפרופיסור ג׳וזף

מבנז מכבוה
״הריני גבוהה, בלונדית כחולת־עין,״ מעידה
על עצמה 1037/40 בת ה־ 16 וחצי.
חוץ מזה׳ היא גם תלמידת תיכון. יותר
אין לה מה לומר על עצמה. מה היא רוצה?
להתכתב עם ״בחור סימפטי, בוגר תיכון,
בן 20־.18״
קשה להישאר אדיש נוכרי מכתב מקורי
כל כך, האין זאת?

אשה פקחית היא זו היכולה לסובב את
בעלה על זרתה, מבלי להראות את ידיה.

אה, הוליבוד!

1יזיק
״אני
מעוניינת להתכתב עם גבר או אשה
בעלי השכלה גבוהה. רצוייה יותר מגימנס־יה,
ושטחי התעניינות מרובים. כאן ברצוני
לחלוק על דעתך ,״רותי״ (שימו לב למרכאות!)
,שצריך לעודד גם חסרי השכלה

גערת השבוע
הסיכויים שתראו את תקווה כהן
ברחוב או בסביבות כסית הס אפסיים.
אך יתכן מאד, לעומת זאת,
שתראוה בעונה הבאה מעל במת
הבימה. תקווה בת ה־ ,24 הנראית
כבת , 16 סיימה השבוע, בהצלחה,
את לימודיה בבית הספר הדרמתי
שליד הבימה.
״אילו לקח מישהו את משפחתנו
בידיים, היה ׳עושה ממניה להקה,״
אומרת בחיוך תקווה על משפחתה
בת 3ו הנפשות, שכל אחת מהן
מצטיינת בכשרון אמנותי. המשפחה,
מצידה, מסייעת ומעודדת אותה בלימודיה
הדרמתיים, אותם היא לוקחת
ברצינות רבה ומתמסרת להם.
שעתה ורצונה אינם פנויים לבילויים תל־אביביים אופיינים. ביום היא עובדת
כפקידה בחברה חקלאית, ובערבים היתה הולכת לבית־הספר הדרמתי, נשארת גם
אחרי שעת גמר הלימודים ,״כדי לחזור עם כמה חברים.״ אם לא יתגשם חלומה,
לשחק, מתכוננת תקווה לחזור לקיבוץ, בו חיתה שנים רבות, ואשר בו השאירה
חבר .״אין זאת ציונות,״ אומרת היא, ומורידה את ריסיה הארוכים מאד לחצי
תורן ,״אני אוהבת מאד חיי־קיבוץ. אינני שלמה עם עצמי ביותר בעיר, אך בקיבוץ
לא ידעתי מנוחה. לא מצאתי סיפוק בעבודתי, רציתי לשחק. אני מקווה שאוכל
להוכיח את עצמי.״
חוג דרמתי במשק, אומרת היא, מהוויה כיום בעייה קשה. הבנות נוטות יותר
להשתתפות, ואילו הבחורים עייפים, באים לחזרות בלי חשק.
כדוגמה אישית בתיאטרון, רואה תקווה את חנה רובינא המגיעה לתיאטרון,
שעתיים לפני כל הצגה, אפילו ׳עתה, בהדיבוק .״היא נכנסת לחדר, מסתגרת,
ומתרכזת שעתיים בתפקיד,״ אומרת היא בהתפעלות.

אני מנבאה עשרות מכתבים ל(,)1037/41
לאו דווקא בגלל תוכנו העמוק. הוא בא
מהוליבוד. אתן לו לדבר בעד עצמו:
״אני יהודי אמריקאי, העובד כצלם־קולנוע
בהוליבוד. יש לי חבר, סטודנט ישראלי,
שאצלו ראיתי את השבועון העולם הזה,
והוא גם עזר לי לחבר מכתב זה, ביוון
שהעברית המעטה, שרכשתי בבית־ספר עברי,
צולעת למדי.
״ברצוני להתכתב עם נערה ישראלית עד
גיל ,23 על נושאים שונים: אמנות, ספרות,
נושאים חברתיים או סתם להחליף דעות
ורשמים. ברצוני בצורר, זו ללמוד קצת
יותר על הארץ, שאותה אני מתכונן לבקר
בעתיד הלא־רחוק.
״שפת ההתכתבות לא משנה באופן מיוחד,
אם כי על הנערה לסלוח לי על
שגיאות כתיב שתהיינה לי בעברית, במקרה
ואותו ישראלי לא יהיה תמיד בסביבה
על־מנת לתקנן.
״על עצמי אין הרבה לספר. אני בן ,25
וגמרתי את חוק־לימודי לפני שנה במיכ־ללת
קאליפורניה.״

ציפור (!סנה
לחשהל׳ ט<...
לשאלה אם אשתו, שו שנהדמא רי,

הגדול, מבין הראשונים בכירורגיד, האס־טטית,
השתתפה במספר סרטים׳ ביניהם
צברה של הבימה. היא עזבה את הקולנוע
והפכה להיות אישיות השובר, בשטח
היופי, כיום בעלת סניפים בניו־יורק׳ מונט־ריאל,
ריו־דה־ז׳אנירו ובאנגקוק.
מאדאם קאראנג׳ קמה ופותחת לתמהון
כולם בעברית טובה, פחות או יותר:
״אתחיל בעברית, מפני שאני בארץ. זה
דבר גדול בשבילי (.כאן מתחילות עיניה הכחולות
להזיל דמעות. אמיתיות, חי נפשי).
שלושים שנה רציתי לבוא לארץ. תסלחו
לי שאני בוכה. אף אחד לא ראה אותי עד
היום בוכה. ידידים, אחיות ואחים שלי
מארץ־ישראל אני נוסעת עשרה חודשים
בשנה. אף פעם אין לי זמן לשום
דבר. הפעם אמרתי: אני מוכרחה להיות בארץ,
אידער איך שטארב (באידיש: לפני
מותי) .על האדמה ש לנו ...סיכנתם את
חייכם. אני מאחלת לכם מכל לבי היהודי
לשמור עלינו. מה שעשיתם ב שבילנו...
החזיקו חזק באדמה היקרה הז א ת ...תסלחו
לי, אני מוכרחה לעבור לצרפתית (עושה
זאת. מבטאה זר במקצת, דבר המוסיף
לה פיקאנטיות).
״(חיוך מקסים) :זה בא מעצמו. לפני
שירדתי, שתיתי שלוש כוסיות קוניאק, עד

כדי כך נרגשת אני הניאו־פילינג הוא
חשוב ביותר לחיי האנוש. עשיתי רבות
בשטח זה, עד שרופאים ידועים כותבים
אלי וקוראים לי ״קוליגה יקרה״׳ למרות
שאין לי תואר ברפואה. עשיתי רבות למען
המעוותים ממלחמת־העולם השנייה. כמד,
כתובות בגרמנית ״זונות לקצינים״ מחקתי!
לכמה פצועי־מלחמר, עזרתי! קיבלתי את
עזרתה המלאה של העיתונות הצרפתית.
זהו, לכאורה, דבר פשוט בהחלט. אין בו
כל ניסים( .מסבירה פחות או יותר את התהליך,
עונה ״איגן״ לשאלתו של עתונאי
הונגארי).
לא תמיד נוהגת אני לקחת כסף. הדבר
תלוי במצבו של הלקוח. אני לא
צריכה כסף. לא חסר לי. העשירים משלמים
כבר בשביל העניים.
״באתי בשביל לעזור, אולי יש כמה
פצועי־מלחמה שאוכל לעשות משהו למענם.
בלי כסף. אני פונה מכאן לבראזיל, אך
אדחה את זמן נסיעתי אם אוכל לעשות
משהו קמטים, בהרות שמש, כל
דבר ...החכמה היא לא למצוא בעל, כי
אם לשמור עליו. אשר, צריכה להיות אם
יפה. יש לי שני נכדים והם אומרים לי,
את לא סבתא, את אמא. אחי ואחיותי,
כאשר אשד, היא יפה מחוץ, היא גם יפה
בפנים

מתרגשת לקראת הצגת הבכורה של שולמית,
השיב שלמה כן ־ מנשה, ספק
בהלצה :״כנראה שלא. לא קיבלתי שוס
צלחות על הראש אביבה (של איל-
קה) רווה, מחבקת כל מי שמעיר על
גזרתה ההולכת ומצטמקת אחר לידת בנה
השני, יובל. כן, על כל פנים, ראיתיה עושה
לעליזה עולש.

שרה

(ז׳וז׳יק)

אלי*

סגנית מלכת היופי
מור, המתכוננת לבחירת מיס עולם ואשר
רזתה אף היא :״עם התואר בא גם היופי!״
סגנית מלכת ירושלים התל־אביבית, יר*
דנהפ לי ג ל מן נ ״אינני זקוקה לפירסומת,
אני מספיק מפורסמת.״

שמע ון כ ר, שחקן הקאמרי, מיהר ה שבוע
לדרוש את יתרת הענקת הנישואים
בסן 100ל״י, שהגיעה לו מן התיאטרון
מאז התחתן לפני חמשה חדשים. הוא פחד
שאחרת יפסיד את הכסף, כי הוא עומד
להתגרש אלב סנ דרגר נו כ ס קי,
שחקן לי־לה־לו לשעבר, שהיגר מן הארץ,
יחזור, לאחר שהגיעה בימים אלה מפולין
בתו, כריסטינה, שחצקל איש־כסית לקתה
לביתו, עד שתסתדר או רנה 5ורת
ובעלה אימצו ילד בן שנתיים.

בשתי

טעות לעולם צודקת

של ימאי בבית־קפה מפיו חיפאי, המשוחח עם חברו:
״שמע, בני. אני בחור עם אמביציות.
תשאל אותי מיה זה
— לאיודע.״
אמביציות
תייר המפואר בזכרון המהודר
קוראים

״שיחקתם יפה,״ אמר מפחד היל־האוויר(
.במחנה)
י. בן־קרת, תל־אביב
אשרי אדם מפקד תמיד.

אמריקאי נכנם לקבר
של הבארון רוטשילד
יעקב, התבונן בבניין
ואמר בהערצה :״לזה
חיים!״
י. חיים, ירושלים

תוכנית אמונתית( .כרזה ביפו)
משה קשטן, תל־אביב
אשרי המאמין.

מילון עור עו בדהמ דינ ה
• אש״ל — תרומה הניתנת לעובד

מדינה, במגמה לקיים את נשמתו בעת
מילוי תפקידו מחוץ למקום מגוריו.
העלאהכדרגה — הגדלה של מס־ההכנסה, יהב המגן, הביטוח הלאומי
והמס האחיד.

— מה ההבדל בין פשע ל
זנות?
— הפשע אינו משתלם.
תל־אביב

מריס

7עיניים בהתחלת כל שורה, עד
שלא ישארו לך עיניים( .מדור הס־ריגה
בלאש ה)
עודד סופר, תל־אביב

טיוטה — גימנום בכתב.
ייעול — סיבוכו של תהלין פשוט.
כ&א — ריהוט שכל נושא־משרה דואג לשמור עליו מכל משמר.
שיתוך ״ פעולה — הפעולה היחידה^הנעשית ׳על־ידי אנשים וגופים שאינם
עושים דבר.
ל. אכטנטוך)׳ ,ישירות״ ,דברי עובדים בשירותי המסיס

בלי עין הרע.
רעיון בחרות)

שיכמן.

(כותרת

מ. ש ,.ירושלים
אידיאלוג.

העחת־שול״ס
מר, שם ייקרא לצבאה החדש של גאנה, אחרי שמומחי צה״ל נתבקשו
לסייע בהקמתו

...צבא הגאנה.

הצעה להמשך יחסי הידידות בין ישראל לצרפה...:

...פ חו תמשלחות, יומר משלוחים .

ח״ב אחדות העבודה יצחק בן־אהרון שאל בחריפות את יוסף אלמוגי מדוע
אינו מתפטר כמחאה על השתלשלות השביתה ב״אתא

...אומרים שאלמוגי השיב לו מיד כמכרק :״מה? לחת
פטר כגלל נסיגה?״

במערכה על דמות השבת עוד לא הציע איש את ההצעה הטובה ביותר

שכת ללא ככלים וללא פלםיפ,

עם אלוהים
*— *יו ם שיחקתי עס
יין \ 1ריז יונתן.

שאלו

״אתי,״ ענה נועם בקיצור.
״ומי אביו?״

אותו.

״פשוט מאד — אני זרקתי לו
אבנים קטנות לשמיים, והוא זרק לי
אותו בחזרה.״
קיבוץ בית השיטה

ן 6י ר רצה לקטוף פרחים בחצר, אבל
) *נרתע אחרי שהגננת אמרה לו:״ חבל
לקלקל את וזערונה.״
למחרת, כשניגשו ילדים למקום וקטפו
בו פרחים, רץ ניר אל הגננת וקרא:
״הם קטפו מהחבל!״

קיבוץ תל־רעים

* *5אחר שהשכיב את עדנה ( )3לישון
/ויצא מבית־הילדים, שמע אביה את
קולה קורא :״אבא! אני רוצה נשיקה!״
״הרי נתתי לן כבר,״ ענה האב.
אמרה עדנה ,״אבל זה

כבר

קיבוץ גבים

53ו רי ת ( )6שמעה ברדיו שיר שמצא
חן בעיניה. מיהרה נורית לקרוא:
״אבא! ,תסגור מהר את הרדיו עד ש־אמא
תבוא, כדי שגם היא תוכל לשמוע
את השיר!״
קיבוץ גבים

לאבא שלו

נהד מחברי המשק, שחזר מש(
ליחות, ביקש להכיר את הילדים
הקטנים במשק. בהצביעו על אחד מהם,
פנה לנועם ושאל סי זה ומי אמו.

״אחד מהחברה,״ ענה נועם בלי היסוס.
קיבוץ
תל־רעים

^ 3יכאל ( 3וחצי) נכנס עם אמו ל־חדר-ההלבשה
שעל חוף׳ הים בחיפה,

בעוד שהאב צעד לעבר חדר־ההלבשה
של הגברים. שאל מיכאל :״למה אבא
לא בא אתנו?״
״כי לכאן הכנימה לגברים אסורה,״
הסבירה אמא.
התפלא מיכאל :״אם ככה, למה אני
כאן?״
אליק מג, חיפה

מ שי ח שפ ת עבר
בצד עו ב ר
רכים מאוהכינו
נידמו אל צילנו:
רק כזרוח שמשנו
הולכים הם אחרינו.

שאלת • ובקש תי
אחת שאלתי מאת אדוני,
תומן גורלי ומנת־כוסי!
לשכוח חיש את הרעה
כשכוח חיש גם הוא כל

אלוהי עושני:
אנא, עזרני
אשר גמלני
גבר עמיתי,
הטוב עימו
עשיתי.

מאתד־ר שלמה מגדלקו־ו

•ודע ספד
״אהה, ידידי י כני הקטון במספריים גזר צרור •טירי לשנים־עשר
גזרים !״
״אל נא תתלונן, אל תספוק
כפיים,
הן אות הוא כי ככר ידע
הכין כספרים ! ״

הו דאתבעל ־ סו ד
״מה טוב עשה רעי כי סודו רק לי
לבדי הודיע.
הן נאמן אנוכי ומבין להסתירו עד מאד.
אף גס על אשתי ועל כל בני ביתי
אצווה במפגיע
לבל יעיזו בנפשם לגלות לאחרים זה
הסוד!״

ל א הר ו ה בהר* זהג
יתוש, כריה קלה, כי ישוך
את בשרך,
אל תחום עינך, הרגהו כעד
עקיצתו.
אכן, אם הפיל כהטמו יכה על
מהר, כרע כרך לפניו וכקש
את סליחתו.

זהבכה וז הבכה
זה אומר:
״לא אעשה רע, כי לא טוב ונעים.״
וזה אומר:
״לא אעשה — בעבור הארבעים

() 1901