גליון 1038 מתאריך 28 באוגוסט 1957

מ 5׳ 10 3 8

מחיר 450 פרוטה

א׳ אלול תשי״ז28.8.57 ,

הווי ה

המר עי ש

של שלום נהו
שליח.מעולם הזה
לברית המועצות
ה שע ר :

הרב יהווה ו ״ 1לוין
הרב הראשי וסו מוסקבה

העורך הראשי:
אודי אבנרי

למאסר עולם, שבן מעשה כזה פרושו
חומר נגדהש. ב ,.לפי חוקי האיסוף
חירום
החדשים.

ראש המערכה:
שלום כהו

איש השנה — הברון רוטשילד, מפני
•שתרם הבי הרבה בסף למדינת י׳שראל.
דן שורק, תל־אביב
.. .מנחם בגין, הנביא •שכל נבואותיו בעבר,
על מבצע סיני ובדומה, התנשמו השנה.
חנה צל־הר, חיפה
איש השנה — עמום בו־נוריוז; אייש
הצבא — אסף •שמחוני; הצעיר — זאב
אקשטייז; המדיניות — נחום נולדמן: ה-
עתונות — רפי נלסוז; האישה — נולדה
מאיר; הספורט — נחום סטלמד; הקולנוע
— איננריר ברגמן.
זוהר לב, תל־אביב

עורכי־משנה:
דוב איתן, אורי סלע
עורך כיתוב:
פילבי השת

רחוב. גליקסון ,8תל־אביב, טלפון .26786
ת. ד . 136 .מען למבדקים,. :עולמפרט״
המוציא לאור: העולם הזה גע״נז.
דפוס משה שהם סנ״נד, ת״ א ׳,טל.6223.9 .
ההפצה: דוד טופל ו בניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית ל תוכן המודעות.

העתון

הנקרא

בימים האחרונים שאלתי את עצמי לא
פעם מדוע החליטה קבוצת־החצר של ביג׳י
לחסל אותנו, אפילו תוך שימוש באמצעים
הבזויים ביותר. יתכן שגם אתה שאלת את
עצמך שאלה זו.
לכאורה הרי מוזר הדבר: שום סכנה
אמיתית אינה מאיימת כיום על המשטר
הקיים במדינה. הוא אחד המשטרים היציבים
ביותר בעולם, יציב יותר אף מן המשטר
הסובייטי והמשטר של פראנקו.
בתוך המשטר עצמו אין שום אופוזיציה
המסכנת את השלטון־ בעתיד הקרוב. באופוזיציה
מימין ומשמאל יש שפע אנשים
המוכנים ברצון למכור את הסבתא שלהם
תמורת הזמנה לשתות כוס קפה עם דויד
בן־גוריון. אין אף מפלגה אחת שלא תסכים
ברצון להיכנס לקואליציה עם מפא״י,
אם רק יציעו לה את התנאים המינימאליים.
מחוץ למשטר, אין כוח רציני בכלל.
מק״י׳ נטורי־קרתא ואנשי מלכות־ישראל
הם כוחות מבוטלים. כל מי שמדבר עליהם
רק עוזר להם להיראות חשובים יותר
מכפי יכולתם האמיתית.
העולם הזה עצמו בוודאי אינו מהודה
איום פוליטי על השלטון. אין הוא מפלגה
הצדה נפשות. עורכיו לא הציגו את מועמדותם
לכנסת, אינם גוזלים קולות טובים
מזולתם. אולי מושפע קורא זה או אחר
ממה שקרא עד כדי כך, שהוא עובר
י ממפלגה למפלגה. אם כן, הריהו עדיין נשאר
בתוך המשפחה.
ואם גובר למקרא העתון רצונם של
הקוראים הבלתי־מפלגתיים להישאר בלתי־מפלגתיים׳
הרי זה אולי בלתי־נעים למישהו,
אבל בוודאי לא מסוכן. זה לא יגרום ל־מיצעד
חדש על רומא, בנוסח ישראלי.
העולם הזה אינו מספח שום מוסוליני
חדש העשוי להתחרות במישהו.

אם כן, מה כל הבהלה ההיסטרית הזאת?
איך נוכל להסביר אותר, מבלי לקבל
שגעון־גדלות? כיצד זכינו לכבוד ששום
מפלגה׳ ארגון •או הסתדרות לא זכו לה?
מדוע מתגייס המשטר כולו, על כל
שלוחותיו׳ כדי ללחום מלחמת־חורמה נואשת
בקבוצה קטנה זו של עתונאים?
מדוע ביצעו שליחיו עד כה שלושה מעשי-
ן זירור מגואלים בדם נגד עורכיו ומדפיסיו?
מדוע הם מקדישים כמיליון לירות בשנה
כדי להוציא ארבעה שבועונים שונים, השייכים
בגלוי או בסתר למפא״י, ושכל
מטרתם היא להתחרות בעתון• זה, אף
שכולם יחד אינם מגיעים בקיוסקים ל־תפוצתו?
מדוע
גויים מנגנון אדיר לבלוש אחרי
צעדינו, להאזין לשיחותינו, לגלות את הסודות
שאין לנו? מדוע עובדים אנשי מני
גנון־החושך וכתבלביו שעות נוספות כדי
להכין את הרקע לעלילות מגוחכות, מתוך
כוונה להעמידנו למשפט תוך ניצול החוקים
להגנת בטחון המדינה?

עורך תבנית:
אהרון אור
צלם המערכת:
אריה כרו

חברי המערכת:
רפיאילורנלסוו, מנשהבר־רייו, שייוונלור,
לילי גלילי, דויד הורוביץ, רות י ורד,
אברהם חרמון, א וסהר מאובר, אלכם גושים,
אביבה סטו. עמום סיגו. שלמה פדו.

ביותר

במדינה

אולי מצאת אתה פתרון אחר לחידה זו.
לי יש רק תשובה אחת: אנו כל בך
מרגיזים את השליטים, מפני שאנו מייצגים
קול פנימי הקיים גם בליבם והמטריד את
מנוחתם: קול המצפון.
פינוקיו שבאגדה סבל ממכה דומה. המצפין
הקטן הלך אחריו, בצורת צרצר, רדף
אחריו בכל מקום. זה הטריד. זה לא היה
נעים. אבל לא היתד, לכך תרופה. העולם
הזה הוא צרצר כזה.
מדוע לא ישלימו ידידינו בצמרת עם
העובדה שאין מנוס מפני המצפון? אפשר
להשתיק אותו, אולם המצפון מדבר גם
כשהוא שותק. אפשר לכלוא אותו בבית־הסוהר
— אולם שום סורג של כלא לא
השתיק עדיין את המצפון. אפשר להעליל
עליו עלילות — אולם טבען של עלילות
להימוג, ואילו המצפון נשאר חזק שבעתיים.
מה לעשות? אילו שאלו השליטים אותי,
הייתי אומר: לא כלום. אינכם בעלי נשמה
טוטאליטרית אמיתית. אינכם לא פאשיסטיס
אמיתיים ולא קומוניסטים אמיתיים. אם
תנסו להתחרות בהם בטרור, במשפטי־ראווה,
בעלילות־רפש, בשריפות־רייכסטאג, תיכשלו
כשלון חרוץ. אינכם מסוגלים לכך, כי
לא תוכלו לעשות זאת בלב שלם. בסוף
רק תיראו מגוחכים.
מוטב שתלמדו לחיות עם המצפון הזה.
הוא יזכיר לכם דברים לא־נעימים, את
מעשיכם ומחדליכם, את האידיאלים היפים
שהיו בנעוריכם בלבכם ואבדו איך־שהוא בדרך,
את הספקות המכרסמים בתת־הכרתכם. מי
יודע, אולי תיח־כחו בסוף לדעת כי הקול הקטן
הזה, קול המצפון והיושר, הציל את נשמתכם
שלכם, ועצר את תהליך ההתנוונות
שהיד, קובר אחרת את שלטונכם תחתיו?

דברי על החשדות השפלים שהושמעו
נגד נלסון ונגדי מצד עדת המשתמטים,
שהפכו לפתע דוברי בטחון המדינה, עוררו
את אחד הקוראים, חייל ביחידה קרבית,
לשלוח לי את השיר הנחמד הבא:
ביום פקודה, יום אש זדם
יצא ראובן — כ מו כולם.
נלחם, סבל לו ב שתיקה,
חזר בסוף — על אלונקה.
ביום פקודה, יום דם ואש
שמעון תפקיד מתאים ביקש.
נלחם ב בי ת, בלי לפחוד,
הפך אדם ח שו ב מאד.
עברו שנים. חלף ז מן רב.
בישראל פ שט רקב.
ראה זאת ראובן התם,
תבע טיהור שלטון העם.
נרעש ש מעון עד עומק לב:
״חדל!״ קרא ,״ מוכן אוייב!
אכן, הגיע המועד
לסתום את פיו של הבוגד!״

מכתבים איש השנה
אייש הישנה, כמו האייש של כל הישנים
הקודמות, הוא דוד בו־נוריוז1 ,שחותם
אי׳שיוהו מוטבע על כל מאורעות הישנה
בישראל.
שמעון סבירסקי, תל־אביב

הצעתי היא שתבחרו את האיש הקטן,
העומד בראש הש. ב ,.כאיש השנה. שכן
מוסד זה הוא שהטיל צלו על אזרחי ישראל
בשנה האחרונה.
דניאל יעקבי, ירו שלים
במקרה כזה י היו כל חברי המערכת צפויי ם

דפי כמצרים
אחרי קריאת ספורו של רפי אילון
(העולם הזה 110:56 נישאלת השאלה, אישר
רבים ודאי שאלו את עצמם לאחר קריאת
הכתבה המרתקת: במקרה והיה ידוע לרפי
כי יהיה עליו לעבור את מדורי הניהנום
הללו, עבור כמה •שעות הנאה בקהיר, האם
היה מבצע מ יבצע זה?
א. אלון, תל־אביב
תשובת רפי: איזו שאלה?! כן!
לאחר קריאת ספורו של נלסון, סופרכם
האמיץ, המסקנה מתוך הסיפור היא ׳שהערבים
הם ושאי אפישר לפמוד
עליהם. באיזה זכות הם מענים ומכים עצורים?

אמציה, כפר־אתא
איחולי לכם ולרפי על שחרורו. אם
השפיע מכתבו של העורר על שחרורו,
הרי שזכיתם בנצחון.
ג. ב .ד ,.צה״ל
ספורו של רפי נונע ללב ׳באמיתותו
ובפשטותו. אין הוא סיפור הרפתקאות

דעותי תואמות את דעות העורר, כשני
תאומי סיאם. עד מתי לא יראו מנהיגי
המדינה את הנולד ויקשרו את עצמם
לגורם זר? האם אין בם י וגבו המר עם
תורכיה אומר דרשני?
קורא, צה״ל

שלום שלום, גברת שלום
אני מפנה את מכתבי זה אל הגברת
שלום, באמצעות העולם הזה, הואיל וכואב
לי לראות שיש כמה נשים בתל־אביב החושבות
שכאן הוליבוד ובית־המשפט נמצא
ברנו. גברת שלום חביבתי, תסלהי אם.
אומר לד את הדברים הבאים:
את אם אגואיסטית, וזאת אני אומרת
באשה ללא ילדים. את מביישת אותנו
בתור המיז החליש, את אישה הסרת סיפוק
ואפילו ילדיד לא יבולים לתת לד אותו.
במקום להוציא כספים על שמלות ובילויים,
הוציאי בסף להצלת ילדיד. אני מציעה לר
לקחת את עצמר בידיים, צאי לקבוץ ועשי
עבודה פרודקטיבית.
אלמונית, תל־אביב
אם הייתם שואלים אותי במישאל הגברים
(העולם הזה )1087 מה הייתי עושה
במקום הד״ר שלום, הייתי אומר לבם:
הייתי מעודד את אישתי לבנוד, אז היה
ביכולתי לבגוד גם בה באיו מפריע.
דן נמיר, תל־אביו*
תמונות הנברת •שלום• ,שפורסמו בעתונבם,
מראות תופעה מוזרה. האישה הזאת הילכת
וצעירה מישנה לישנה. הבי זקנה היא נראתה
ביום כלולותיה, ואילו כיום, אחרי מה •שעבר
עליה, היא נראית ממש בבת .20 כנראה
שלא כל כר רע לה.
זהבה גוטמן, חי פ ה

מסך האמת
ייש לציין מפנה לטובה שהל בשבועות
האחרונים בסוג השערים •של העולם הזה
פשוט מרענן לראות על שער העולם הזה,
במקום את מרחמת עמוס בז־גוריון, את
מלחמת הגברת •שלום, ובמקום פרצופו •של
סהר את נופה של סופיה לורן.
חיים בש, תל־אביב
מסן השקרים של בן־גוריון, את ובמקום מסך האמת של בריג׳טבארדו (ראה תמונה).

מן הדג הזה
דת (העולם הזה )1034 פורסם במדור סיפור על שאלה של ההייל יהושע שקד,
בעל מוח חריף כביכול, השואל אם תפילת
כל נררי •בטלת את •שבועתו לצה״ל. הרשו
לי להעיר כי תפילת בל נדרי היא תפילה
הבאה לבטל שבועות •שנישבע אדם לעצמו.
אין התפילה מבטלת שבועה של אדם לחברו
או לאחר, בולליצה״ל.
ישראל גור אריה, חיפה
הנואם ביום העיוז הדתי, שהשיב בי
החייל הדתי אינו נישבע בשעת גיוסו אלא
מצהיר אמונים, מזכיר לי את היהודי
הדתי שהראה על קתל חזיר וביקש מן
הדג הזה. את האלוהים קל לרמות.
אליעזר בוכני, חיפה

מסך־האמת של בארדו
מותח סתם, אלא תיאור אנושי מזעזע. אני
מאחלת לרפי שיחלים במהרה מפנעי המצרים.
דרורה כץ, תל־אביב

צרפתאל

לעיתים אני מתפלא מיכולהכם לראות
ולהבין את הנעשה אחרי הקלעים. בכתב־תבם
על קבלת הפנים שערכה תנועת החירות
למשלחת מצרפת (העולם הזה )1035
כתבתם :״רק שגריר צרפת בלט בהעדרו,
מתור חשיש פ! ירגיז את בן־נוריוז״.
בעבר הייתי אף אני ביז אלה שהריעו
לכבוד הישנריר והתמונגו משליטתו בעברית.
אולם עקבתי אחר פעולותיו וגיליתי
את הצר השני שלו, את עסקנותו המפלגתית:
הרצאה בהסתדרות, הקמת סניף ידידות
על-ידי ההסתדרות, יובל ההסתדרות,
כנם עובדי ההסתדרות, נאום עם שמעו;
פרסומת, נאום אחד במאי, וכו׳.
שולמית אזולאי, ירושלים

פרשת קבורתם של יעקב סולא ושל
מיכאל פולאק, כפי•שפורסמה ברשימתכם
״מת מצווה״ (העולם הזה ,) 1035 מעירה
כי מצווה לקבור כבר את החברה קדישא.
מחובת משרד הבריאות להקים ישירות מם־
לבתי לקבורה, בי הצורר בטקס דתי למעונינים
אינו מחייב חברה דתיודדוקא לעסוק בבר בעניו. כשם שברית מילה נעשית
בחסות משרד הבריאות, אפשר לסדר נם
קבורה על-ידי משרד זה.
אליק מג, חיפה

גרנוכסקי חוזר
בקשר לידיעה שהופיעה בעתונכם (העולם
הוה ר ) 103 כי השחקן אלכסנדר נרנובסקי
הי נר מהארץ, ברצוני להעיר כי מר גרנובם־
קי יצא למכע לחוץ־לארץ ולא היגר, והוא
עומד לחזור בעוד שבועיים. בתו, כריסטינה,
•שהניעה מפוליו, היא רקדנית באלט ותשו־תף
בהצגה הבאה ישל תיאטרון דררה-מי.
יעקב ארגמן, תל-אביב

הערכים ככלל והסורים בפרט הם כיום גיבורי ברית־המועצות.
באיטר הופיעו משלחותיהם במסגרת פסטיבל הנוער כמוסק־בה,
נתקבלו כסל מקום כאריות. נוכחותו של האלה אל־עזם,
שד ההגנה הסורי, שביקר בכרית־המועצות באותו זמן, האפילה
על מאורעות דכים אחרים.

שלוק כהן
שנסע למוסקבה מטעם ״העולם הזה״ ,החליט לברר מה יחסו
של האיש הסובייטי שברחוב לערכים, ואם ידע משהו על
הנעשה במרחב. הוא התלבש בערכי והציג את עצמו בסורי.

״הייתי ערבי במוסקבה!״

הוא סיפורו של ראש המערבת, בו הוא מתאר את גישתם
של אזרחים סובייטיים -נוצרים, יהודים ומוסלמים -אל
נציג סוריה, המדינה הערכית העומדת עתה במרכז התעניינות
המזרח והמערב. הסיפור יפורסם בשבוע הכא.
ה עול ם הז ה 1038

חדש של עינויים. מי רוצה בכך?

ך * פקיד האתונאי הוא משולש: להגיע
* 1למקום האינפורמציה׳ לברר את האמת
ולדווח על מה שראה. כל אמצעי כשר כדי
להשיג את המטרה הראשונה. כל היושר
דרוש כדי להשיג את שתי האחרות.
בשבוע שעבר הגיש העולם הזה את
הדו״ח פוקח־העיניים של שליחו, שחדר
למצריים. השבוע מגיש העולם הזה את
הדו״ח של שליחו שביקר במוסקבה. כמו
הדו״ח של רפי נלסון, מחייב הדו״ח ה־סנסציוני
של שלום כהן להסיק מסקנות
מרחיקות־לכת, בעלות חשיבות מכרעת. הוא
עשוי לחולל מהפכה גמורה בעולם מוש־גינו
ותפיסותינו. מבחינה זו מילא תפקיד
לאומי ראשון במעלה.

הבעיה היתה, בפשטותה, זו:
שלושה וחצי מיליון יהודים חיים
בכרית-המועצות. זהו שליש ה פזורה
ששרד כחיים. האם רוצים
יהודים אלה לעלות לישראל?

מבין ארצות אירופה שהשתלטה על הטכניקה
החדישה, קרובה עתה למעבר מן
השלב הראשון לשני.

שרותם של היהודים היה חיוני
להצלחת המהפכה הסובייטית.
הם היו מהנדסי המשק החדש,
הרופאים והמנהלים. הם סיפקו
גנרלים, מנהיגי-מפלגה ואנשי־מינהל
כמספרים שעלו עד אין
שיעור על חלקם היחסי כקרב
האוכלוסיה הכללית.
אולם המשטר הסובייטי חינך מאות אלפי
אינטליגנטים חדשים. הוא לקח את בני
המוז׳יק מגדות הוולגה, את בן הרועה
מאוזבקיסטאן, את בן הפועל השחור הטאר־טארי
ושלח אותם לטכניון בהמוניהם.

כך נולדה אינטליגנציה עצומה

טרס אחר. אולם אני מאמין בלב שלם
כי במקרה זה האינטרס היהודי והאינטרס
הישראלי מזדהים לחלוטין.
המדינה זקוקה לתגבורת אנושית. כל
עתידה — בימי מלחמה, ועוד יותר בימי
שלום — יתבסס על היסוד האנושי שלה.
ככל שבסים זה יהיה יותר רחב ומ צק, כן
יגדלו סיכויי המדינה להתקיים ולהכות
שרשים במרחב.
זהו החשבון הקר. ישנו גם חשבון חם
יותר. אל נשלה את עצמנו: איש מאתנו
לא יוכל להיות אדיש עת יהיו יהודים
בארצות אחרות נתונים במצוקה. אנו
קשורים בהם בקשרי מוצא, רוח ורגש.
אם נרצה בכך ואם לאו, נצטרך לדאוג להם.

מבאן התשובה החד־משמעיית:
המנגנון הממלכתי של המדינה.

״כן!״ אמרו הציונים, אשר בשבילם היה
זה בחזקת דבר שבאמונה. הם תיארו את
יהדות ברית־המועצות כאסיר בבית־סוהר
גדול, המצפה לגואל.
״לא!״ אמרו הקומוניסטים, שטענו כי
כל תשובה אחרת אינה אלא הסתה אנטי־סובייטית.
הם הצביעו על יהודי אמריקה,
שאין להם חשק רב לעלות לישראל. לדעתם
היה מצב יהודי רוסיה דומה.
שלום כהן נסע לברית־המועצות כמשקיף
ללא דיעה מוקדמת. הוא ראה, שאל, שוחח,
התרשם. תשובתו היא אובייקטיבית, עובדתית,
ענינית, מסקנתו של משקיף מאומן
ובלתי־משוחד.

* הו הצד הרוסי. ישנו גם צד ישראלי
( של המטבע. זהו המבחן לכנות רצוננו
בעליה, כנות דאגתנו ליהודי רוסיה.
האיש שהבין זאת מראש הוא האדם
שאני חושב אותו למוח הפוליטי הטוב
ביותר של העם היהודי. בימינו. למחרת
קום המדינה הציע נחום גולדמן הצעה
מהפכנית ממש, שאיש מבין מנהיגי ישראל
לא הבין אותה בשכרון הנצחון.

אפשר לדרוש את עלית יהודי רוסיה בכל
מחיר ובכל מצב. אולם קשה להאמין
שמנהיגי ברית־המועצות ישלחו שלושה
מיליון יהודים כתגבורת אנושית למדינה
שהיא חלק מן המערך האנטי־סובייטי העולמי.
לכן התנגד גולדמן להשתלבות ישראל
בדוקטרינה של אייזנהואר. לדברי
גולדמן, היתר, גם יהדות אמריקה מבינה
ומחייבת עמדה ניטראלית של ישראל.
גורם מעכב שני נעוץ במאבק הישראלי-
ערבי. רוסיה מתחרה כיום בכל כוחה עם
אמריקה על חסדי ערב. עלית־המונים ט־ברית־ר,מועצות
תהיה סטירת־לחי לערבים.
ככל שתתקרב ישראל לשלום, לפחות עם
חלק מהעולם הערבי, כן יהיה קל יותר
לשכנע את הרוסים להרשות עליה זו.

ץ^ה שקרה ליהודי ברית־המועצות אינו
10 נוגע, כמעט, למהותו של המשטר הסובייטי.
ידידיו ואויביו יסכימו ביניהם
שמשטר זה אינו אנטי־שמי במהותו, ושעשה
לא מעט כדי ללחום בגילויים החיצוניים
של האנטי־שמיות המסורתית של העמים הסלאביים.
מבחינה כלכלית, אין ספק שמצב
היהודים שם נוח ן1אד יחסית.

אם כבל זאת סבוריס יהודי
רוסיה כי האנטי־שמיות היא גם
כארצם מפלצת רדומה, העלולה
להתעורר כאחד הימים ולהרים
את ראשה הנורא, הרי זו תוצאה
של תהליך היסטורי ששום משטר
חכרתי אינו יכול להשפיע עליו.
היסטוריון גאון, שאינו חובב יהודים
כמיוחד׳ תיאר תהליך זה באופן מושלם.
בספר השמיני של יצירתו האדירה (עמוד
)285 קובע ארנולד טוינבי:
״הסכסוך הכלכלי בין היהודים לבין
הגויים של המערב עבר שלוש מערכות.
במערכה הראשונה היו היהודים שנואים,
אך אי־אפשר היה לוותר עליהם. האיבר,
ליהודים גרמה לרדיפות, אך אלה הוגבלו
על־ידי אי־יכולתם של רודפיהם הגויים
למלא את מקומם המערכה השניה
נפתחה, בארץ מערבית אחת אחרי השניה,
מייד כשהבורגנות הגויית העולה רכשה
לעצמה די נסיון, כשרון והון כדי למלא
את מקומם של היהודים הבורגני
הגויי התפתה להשתמש בכוחו כדי להיפטר
בכוח ממתחריו היהודיים . .
המערכה השלישית נפתחה באותן מארצות
המערב בהן השתלטו הבורגנים הגויים
במידה כזאת על המקצועות היהודיים עד
שנעלב בלבם הפחד המסורתי בפני המתחרים
היהודיים, והם שוב היו מוכנים
להפיק יתרון כלכלי מגיוס הכשרון היהודי
לטובת כלכלתם הלאומית.״
אם נקבל תיאור זה, הרי אמריקה נמצאת
עתה במערכה השלישית, וגרמניה ה נאצית
היתד, בשניה. אולם רוסיה, האחרונה

לפי כל הריעות, מנהיגים אלה הם אנשי־מציאות.
אין ספק שהם יודעים כי במנגנון
הסובייטי מתפתח גורם של לחץ,
העשוי לחבל במכונה מבפנים. אם תיפתח
בפניהם דרך להקל על הלחץ מבלי להזיק
לאינטרסים של מדינתם ושל משטרם,
יתכן שלא יהססו בפני פתרונות מהפכניים.
ניקיטה כרושצ׳וב השמיע לא מכבר
הכרזה מעניינת. הוא אמר כי נתן ליהודים
רבים לעבור מרוסיה לפולין, ביודעו כי
הם עומדים לעלות לישראל. הוא דיבר
באופן מעורפל על היום בו תהיה עליה
יהודית מברית־המועצות לישראל אפשרית,
מבלי שתהפוך את היהודים העולים לבוגדים
במולדתם הקודמת.

גולדמן הציע אז בי ישראל
תהיה שוייץ שניה. הוא תבע
שהמדינה לא תצטרף אפילו לאו״ם,
בשם שלא הצטרפה אליו שוייץ,
כי אין במעט אפשרות להישאר
ניטראלי כמסגרת האו״ם. כציוני
אמיתי הכין גולדמן כי בל יכולתה
של ישראל לעזור כעתיד
ליהודי התפוצות תהיה ברובה ומותנית
בכך שהמדינה תהיה ניטראלית
לחלוטין, שתישאר לגמרי
מחוץ למאבק הגושים.

תשובתו היא כי הרוב המכריע
של יהודי ברית־המועצות, אולי
שלושה מיליון נפש, רוצה לעלות
לישראל.

לא צעקות היסטריות דרושות
לנו, אלא לחץ מוסדי שקול, נכון
ובן. לחץ שלא יוותר, לא ירפה,
אך יהיה מבוסס על הגיון פוליטי.
אני מאמין שישנה אפשרות שקול
כזה ימצא אוזן קשבת בין חומות
הקרמלין. המנהיגים הסובייטיים
לא ייהפכו ציונים, אולם הם עשויים
להבין בי פתיחת שסתום
ההגירה היא לטובתם.

חדשה. בני שיככה זו שואפים -
ב צדק-לקבל לידיהם את המינהל
הממלכתי ואת ההנהלה המשקית
בארצותיהם. הם לא יהיו
כני־אדס, כשר ודם, אם לא יראו
כעין רעה מאד את המוני היהודים
שתפסו את המקומות האלה.
זהו קרקע־בתולין קלאסי לאנטי־שמיות
חדשה, הר־געש שיפרוץ ביום מן הימים.
שום חוק׳ שום הסברה פוליטית, לא יוכלו
להתגבר על תופעת־טבע כזאת. וזהו, כנראה,
פחדם הגדול של יהודי ברית־המועצות,
כפי שהוא משתקף מתוך הדו׳־ח האובייקטיבי.
הרקע האנטי־שמי של עלילת־הרופאים
של סטאלין, בסוף ימיו, ביסס פחד זה.

ך* יצד תתיחם המדינה לתופעה זו?
^ כיצד נתיחס אליה אנחנו? למה היא
מחייבת אותנו?
איני נמנה עם אותם הטוענים כי מדינת־ישראל
היא רכושה של היהדות הבינלאומית.
אני סבור כי המדינה שייכת לבניה,
וכי האינטרס של המדינה קודם לכל איד

יצטרך לפעול כדי לאפשר ליהודי
כרית־המועצות לבחור, כרצונם
החופשי, כין האזרחות הסובייטית
לכין העליה לישראל. עליו לפעול
כדי להכטיח את עלייתם של
הרוצים בכך כהקדם האפשרי.
השאלה היא רק: איך?

** וטב להגיד קודם כל: איך לא. לא
* /על ידי מסע־תעמולה אנטי סובייטי
פרוע, שירחיב את התהום הרובצת כבר
כיום בין המדינה לבין ברית־ד,מועצות.
מי שיוזם מסע כזה, מקבל על עצמו
אחריות נוראה לגבי עתידם של יהודי רוסיה.
הוא עלול לשרת אותם שרות־דוב:
שרות שיזכיר את אותה חיה. המשוטטת
בסיביר והורגת את מי שהיא מחבקת.
מסע־תעמולה אנטי־סובייטי, על רקע הדרישה
לעליה, יכניס את יהודי רוסיה בין
הסדן של ישראל לבין הפטיש של הסמל
הסובייטי. הם עלולים להימחץ בין השניים.
ברגע שנאמנותם למולדתם הנוכחית תהיה
חשודה, עלול הדבר לפתוח בפניהם סרק

גם לבעיה זו יש צד שני ומשלים.
עליה אדירה של מיליונים
תיתכן רק בתנאי שלום, כאשר
הכלכלה הישראלית תחדור לתוך
המרחב הערכי. ללא השתלבות
אין קליטה של ממש להמונים
כאלה, וללא קליטה של ממש יהיו
העולים בדור-עופרת לרגלי המדינה.

ץ -ומני שכל הדברים האלה הם
1דברי הגיון, כמעט מושכלים־ראשונים.
עצם העובדה שיש צורך לחזור עליהם,
מוכיח מה רב הבולבול בצמרת המדינה.
הציונות יכולה להיות פרה חולבת — י
מין חיה שראשה באמריקה ועטיניה בישראל,
הניזונה מסיסמות מלהיבות ונותנת
לנו חלב. נדמה שזו כיום התמונה השלטת,
והיא גורמת להפקרת הפזורה היהודית
לטובת תועלתנו האנוכית.
הציונות יכולה להיות גם סוסה אצילה
— סוסה שתשא את המדינה לקראת יעדים
גדולים. אין זו, אולי, חיה נוחה לציבור
הרגיל לנוחיות של כורסה מרופדת, אך
היא מובילה לקראת עתיד.

יעד גדול רומז לנו מרחוק: מדינה
של שלושה, ארבעה, חמשה
מיליונים.

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• משלחת ישראל לאו״ם תעמוד כמצב עדין, עם פתיחת

העם

מליאת העצרת כחודש הבא. במיוחד תצטרך ישראל לקבוע סופית
מה עמדתה בשלוש שאל,ת, שתהווינח את מוקד הדי ניס במ שב זח של העצרת,
ואשר בהן נמנעה ישראל עד כה נולתפוס עמדה ברורה. הבעיות:
המלחמהכאלג ׳ יריה. בישראל ישנה בדרן כלל אהדה טבעית רחבה לכל
תנועת־שיחרור אנטי־קולוניאלית. עמדה זו מבוססת על טעמים אנושיים וגם
על טעמים מדיניים, באשר היא עשויה להביא לישראל אהדה מצד הגוש
האסיאתי־אפריקאי. גס לגבי אלג׳יריה רווחה אהדה כזו, אולם ההכרח הפוליטי
שנוצר מן הברית הבלתי־כתובה בין ישראל וצרפת ייאלץ את ממשלת ישראל
ל הודיע למשלחתה באו״ם להצביע יחד עם צרפת בוויכוח על אלג׳יריה,
ולהתייצב לימינה במערכתה באו״ם נגד תנועת המרי הערבית, שתזכה לתמיכת
הגוש הסובייטי והגוש האפרו־אסיאתי.
פעיית ׳קפריסין. גס כאן קיימת אהדה מסויימת לתנועת־השיחרור
הדורשת איח!ד עם יוון. עם זאת לא יכולה ממשלתיישראל להתעלם מהעובדה
כי ממשלת יוון לא מצאה לנכון עד היום להכיר בישראל, מאחר שהיא
מעריכה יותר את ידידותה עם ארצות ערב. החלטת־ביניים בשטח זה היתה
שליחתו של מנהל משרד ראש־הממשלה טדי קולק לאתונה, עם הצעה ברורה
לממשלה היוונית. ההצעה: אם תכיר אתונה בישראל ותקשור אתה קשרים

קשתכו11ן
בראש ההפגנה צעד יהודי נרגש בן ,50
לבוש קפטן ערבי מוזהב, בעל פסים שחו רים.
בשעת ההליכה נתגלה מתחת לקפטן
זוג מכנסיים לבנים, לפי האופנה הערבית
מלפני דור. ראשו היה עטור בכובע גאלי-
צאי שחור רחב־שוליים. אחריו צעדה הפגנה
של ילדים׳ שצעקו בגרונות צרודים :״גע־וואלד!
בנות ישראל, אל תלכו בפריצות!״
אלעזר (״לוזר״) ליפשיץ, המכונה בריזל
(,ראשי־תיבות של בן־רבי־יוסף־זכרונו־לברבה)
לא הרחיק לכת בצניעותו. כי בדרך פגשה
בו ניידת של המשטרה, אספה את בריול
הקנאי,״ ועצרה אותו לפי החוק על עריכת
הפגנה ללא רשיון.
מלחמה בשרוולים. המיבצע הפרטי-
זני של הקנאי הירושלמי, מורה בתלמוד־תורה
שחרג זו הפעם הראשונה מתחומי

ללחום בדיעות הרוב ולהציב לעיני העם
פתרונות חדשים.
מדינת־ישראל כוללת גם את לוזר בריזל
וגם את בנות רחוב דיזנגוף, תל־אביב, בעלות
העקבים הגבוהים והמחשופים הנועזים.
היא כוללת מצחצחי חרבות־עץ וגם נביאי
שלום. היא קשת רבת־צבעים, אשר כולם
יחד יוצרים את התמונה המופלאה של חברה
דינאמית, מתפתחת, מאוזנת. כמו הקשת
הראשונה שהציב הקדוש־ברוך־הוא בשמיים,
למחרת המבול, היא ערובה להמשך החיים.
ברגע שצבע אחד ישאף להתפשט ולכסות
בכוח את בל שאר הצבעים, תהפוך חברה
שוקקה זו לבית־סוהר.

מדיניות
חשמליתושמה דו ק ט רינ ה
את שנות חייה הטובות ביותר בילתה
ישראל בריצה אחרי החשמלית האמריקאית

דיפלומטיים, תתמוך ישראל באו״ם בעמדה
היוונית, לצירוף קפריסין ליחן. החישובים
בעבר, שלא לפגוע בבריטניה, נפלו עקב
התנהג.תה בפרשת של וישראל לא תהסס
לנקוט עמדה אנטי־בריטית בשאלת קפריסין.
פרשתהטרדכהו -גריה. לצז״ם יוגש
דו״ח שנערך על־ידי משקיפים ביגסיונויים
ואשר בו מתוארת פעולת הצבא הנדובייסי
בהונגריה כפעולת־דיכוי אכזרית. ההתפתחות
המדינית האחרונה ׳עוררה בירושלים את
החשש כי ארצות־הברית ע מות בקרוב
להתעלס מהתחייבויותיה לישראל במסגרת
הדוקטרינה, להחיות את ברית־בגדד האנטי-
ישראלית. במקרה זה, תרצה ישראל לנסות
ולייצב שוב את יחסיה עם ברית־המועצות
אולם לא תעז לעמוד בגלוי בצד הגוש
הסובייטי בשעת ההצבעה. על כן, יתכן מאד
כי המ שלחת הישראלית לא תשתתף כלל
בישיבה אשר תדון בפרשת הונגריה. פתח
לכן יווצר על־ידי כך שפרשה זו תידון
בישיבה מי חדת׳ אשר תתקיים שבוע ימים
לפני פתיחתה הרשמית של העצרת.

• צפויה הצטננות כיחסי יש־ראל־גאנה.
ההתלהבות של הרגע ׳הראשון
ביחסי שתי המדינות נתקלת עתה בפעולה
נמרצת ומתמדת מצד שליט מצרים. גמאל
עבד אל־נאצר מפעיל גורמי־לחץ שונים
על ד״ר נאקרומה, ראש ממשלת גאנה, כדי
י-יח-יז י ת מוייי־תו כלפי ישראל למדיניות
הכללית של הג ש

האפרו־אסיאתי, שאינה

מצטיינת בידידות מיוחדת כלפי ישראל.

• צפוייה עלייה ניכרת במחירי

החשמל למי־השקייה ולתעשייה. הממשלה מתכוננת לגבות סכומים
נוספים אלה ו להעבירם לחברת. מקורות״ ,כדי לפצות חברה זאת יעל גרעונותיה
׳הגדלים והולכים. לעומת זאת, תסרב הממשלה לתת לחברה לאותה מטרה סכום
של שני מיליון ל״י, כדרישתה.

• כל אמצעי הבנייה הציבורית יופנו לכניין דירות לעולים.
דבר זה יגרום להקפאה כמעט מוחלטת של שאר מפעלי הבנייה הציבורית.
המקופחים העיקריים יהיו הח תמים על מפעל. החסכון לבניין״ ,ש הוא המשכו
של השיכון העממי, אשר יצטרכו לחכות זמן ארון מאד לדירותיהם. לעומת
זאת, תוגבר בכל האמצעים מכירת איגרות המילווה לשיכון עולים.

• האוצר יגיע החודש לשיא חדש של להטוטים להורדה
של מדד יוקר המחייה ,

אן ספק אם להטוטים אלה ימנעו את עליית

המשכורות בחודש הבא. לפי ההסכם בין ההסתדרות לתעשיינים, תינתן תוספת
הי,קר כבר כעבור שלושה חודשים, אם המדד יעלה ב־ 12,5נקודות לפחות.
בחודשיים האחרונים עלה המדד, לפי הערכת יודעי־דבר, ב־סו נקודות, ועלייתו
הנוספת בחודש הבא, חודש החגים, היא כמעט בלתי־נמנעת. כדי למנוע זאת,
יחלק האוצר בקיצוב מנות זע 1מו ת של מצרכים שונים ויעניק סובסידיות
נוספות לתוצרת חקלאית.

• מפעל הדיזלים יוקם לפי מפתח הדומה לזה של חברת
״נפטא״.

חלוקת השל ל, הכולל את המונופולין על ייבוא מנועים ומכוניות

דיזל לכמה שנים, תבוצע כן שכל הגורמים המעונייניס יקבלו חלק. השותף הזר
לא יהיה חברת ליילאנד האנגלית, כי אם חברת מאן הגרמנית.
• שורה של מפעלים חדשים שיוקמו בארץ ז בית־חרושת חדש
ללבדים, בהשתתפות המיליונר האנגלי אייזיק וולפסון; מפעל שלישי למלם של
חברת נשר בדרום; מפעל־קרטונים מקביל לקרגל, בנראה בנגב הצפוני; מפעל
כימי ממשלתי גדול, בשיתוף עם הון גרמני, במכתש רמון.

לוזר בדיזל מפגץ
ממלחמה בגרבי ניילון, לליל ברתודומיאוס לאומי
מאה־שערים והביא את מלחמתו בשרוזלים
קצרים ובגרבי־ניילון לחוצות ירושלים החדשה,
היה רק חלק אחד, ואולי התמים ביותר,
מההתקפה הכללית של חוסר־הסוב־לנות,
שהתפתחה בשבועות האחרונים בכל
חזיתות הארץ.
הרבנות הראשית הזהירה בפני קניית חלב
ממשקים המגדלים חזירים, העירה בערמומיות
שלא מן הנמנע שחלב זה מכיל גם
חלב חזירות. אותם. הרבנים הורו להוצאות
הדתיות שלא להדפיס ספרי־קודש על נייר
של מפעל חדרה, המעסיק עובדים יהודיים
בשבת. בתל־אביב נערכו הפגנות־שבת סוערות,
שהכניעו בשותפות עם התקפת־אגף
של הנציגים הדתיים בעיריה, את הקואופרטיב

הדתיים לא היו הנושאים היחידים של אי־הסובלנות
הדוהרת. בחזיתות הפוליטיות גברה
והלכה הנטייה לדכא בכוח דיעות יוצ־אות־דופן
ומרגיזות. השקפות רציניות, ששימשו
פעם נושאים לוויכוח שקט, נראו
עתה לרבים כדברי־בגידה הראויים בהחלט
לעונש־מאסר של 15 שנה. בהדרגה הוכשר
הרקע לציד־מכשפות לאומי, מעין ליל־ברתו־לומיאוס
של הכל בכל.
קשת של צבע אחד. היתד, זאת
אוזירה מסוכנת מאד לעתיד המדינה. כי
בריאות החברה תלויה במישחק החופשי של
דיעות והשקפות. היא. מבוססת לא רק על
כוחו של הרוב לפעול על פי דעותיו, אלא
גם על יכולתם של הוגי־דעות יוצאי־דופן
* דודה של הציירת הישראלית בלה
בריזל, השוהה בפאריס, מציירת תמונות
בעלות נימה רתית, המבליטות לא פעם
אברי־עירום סמליים.

שעברה ברחובות המרחב. היו רגעים שהיה
נדמה שתצליח לקפוץ על הקרון. אולם
ברגע האחרון היה הנהג צועק בכל פעם:
״אין מקום!״
משה שרת השקיע כמה שנים בנסיון לפתות
את אמריקה לחתום על ברית הגנה
הדדית עם ישראל. אמריקה סירבה. כמו
בריטניה לפניה, שקלה את המרחב הגיאוג־ראפי
העצום של הערבים, את מספר אוכלו־סיהם
ואת אוצרות־הנפט שלהם, קבעה כי
כל קשר עם ישראל רק יפריע לה לגשור
גשר אל המרחב.
הדלת האחורית. קברניטי ישראל לא
התיאשו. הם ניסו לקפוץ על הקרון מבעד
לדלת האחורית. הם השתדלו להתקשר עם
ברית־בגדאד׳ למצוא דרך לתורכיה, להצטרף
לנאט״ו, ולאחרונה אפילו לשוק האירופי
המאוחד. בכל מקום נתקלו בסירוב נבוך:
איש לא רצה לוותר על הנוסעים הערבים
בגלל ישראל, שלא יכלה לשלם שום דמי־כניסה
רציניים.
אחרי הנסיגה הגדולה מסיני עצרה לפתע
החשמלית לפני אפה של ישראל. באותיות
של קידוש־לבנה היה רשום עליה :״דוקטרינה״
.אמנם גם אז לא רצו האמריקאים
כי ישראל תעלה, אולם הם לא יכלו לסרב.
כדי לקנות את הסכמתה של ישראל שלא
להתקיף את ירדן בימי המשבר, מכרו
לישראל כרטיס־לנסיעה בחשמלית.
דויד בן־גוריון ראה בכך ערובה לבטחון
נסיעתו. כרטיס־הנסיעה היה בעיניו נצחון
פוליטי גדול. אפילו שתי מפלגות השמאל
הושיטו את רגליהן לקפוץ אל הקרון.
החשבון: גרורות אמריקה במרחב לא תת־קפנה
את ישראל, ואילו במקרה של פגיעה
(המשן בעמוד )8
ה עול ם חדה 1058

ימ״־יי

מבסמעבר למסך ,
הדרת האובייקטיבי של כתב שחדר לגולה מנותקת

דוידו עד היהודים
בר וס יה
מאת ט 1ל 1ס כוון
כאשר בם־נררז־י לברית־ררובצגת, ריתר רררתי רבינן ריר
לבוא ברגש כסי ירגריב. לא ריר לי כל רגשג רר אראר שנן.
לא ריתר לי שוב דיבר ררן ררת. בשוב אופן לא ריירי רוכן
לרלב ראריר שרורזת בל ראשי.
בשרווז אלפי ירוריב, שבאו לא רנן ר 2ן בבת רגבנן בר, אלא
גב רררבנן אלפי 2ן ילורבוריב, גיבו לבוא ברגב בב רר שלבת
רישראלית. ריתר וו רפגגת-יררגת אשר לא גראתר
רוגרתר בברית־ררובבות רבולב. בגילוי-לב ביפרו בל רב-
בב, פתבו לפגי את שברי בתירב, גילו את רבשי ליבב ר-
בודייב ביותר. בברביב גרבלו ליד רב רו ת רפתובות ולתוך
אולרות שריו צריב רלרכילב, כדי לשרוב שירת בברית.
גבריב רבוגריב ובבוריב צביריב בכו, ללא בושר, ב שורבב
שיריב אירישאייב.
ררו״ב רור רבובב בל שיבות ופגישות בב ראות ירוריב,
בגי כל ררבררות, אותב פגשתי — רן ררב רראשי ובר
לנן צין־צבא ירורי, שרתגרב ללבוב גגר ישראל ברברכת
ביגי כרבבו כל רפגישות ראלר רתליירו ברובנן בר. אולב
לפי רי ר ב יריבתי, הרבב ררתואר בו רתאיב גב לרוב שאר
רתושביב רירורייב בשאר ראווריב של ברית ררובבות.

0 1ר ך 1שתי תמונות אלה מספרות סיפור שלס: סיפורה המרטיט של
יהדות ברית־המועצות. בתמונה העליונה נראית בחורה ישי

ראלית, המתייפחת על צווארי אמה, שבאה לפגוש אותה על הגבול רומניה־ברית־המועצות.

השתיים לא התראו מזה חמש שנים. למטה: תמונת המון נרגש — כמעט כולו יהודי —
שנהר לתחנת הרכבת של קייב כדי לקבל את המשלחת הישראלית ולברכה, נישק את חבריה
ולחש באוזניהם :״אחים, אל תשכחו אותנו!״ בקייב בלבד חיים למעלה מ־ 200 אלף יהודים.

מורה בגימנסיה, אסיר שחזר מסיביר, קצין צבא אנטי־ישואל׳ ,אקדמאי מכובד-
* * 1ריב צאתי למוסקב!ה ביקרתי עם ידיד בכפר חסידי חב״ד, שפריר. היה זה ערב
^ חגיגי ובני־הכפר שתו ושמחו כמצוות אמונתם. הידיד, איש חב״ד תושב תל־אביב,
הושיב אותי ליד שולחנו של הרב אברום, גבר מזוקן, בעל תנועות וקול של קוזאק,
המנהל את הישיבה המקומית .״מחר הוא נוסע למוסקבה,׳׳ סיפר לו ידידי.
היה זה כאילו השליך פצצה בין קהל החוגגים .״אתה נוסע למוסקבה?״ התפלא הרב.
״אתה יורד לשאול תחתיות? אל תיסע! אל תיסע! רק בנס ניצלתי מארץ זו ואני לא
מאמין שיהודי יסע שמה מרצונו הטוב*.
ידידי לא נתן לי להשיב .״הוא נוסע בשליחות חשובה,״ הסביר.
הרב וחסידיו, כולם יוצאי ברית־המועצות שהסתננו ארצה בדרכים עקלקלות, התחילו
לספר לי על רוסיה — ובמיוחד על יהודי רוסיה. רב אברום׳ המכונה מאיור, נרדף שם
עד חרמה ולא פעם ניצל רק בנם מידי סוכני הבולשת. כי בברית־המועצות, תנועת חב״ד
האדוקה הינה אירגון בלתי־חוקי, המתקיים במחתרת.
כמה מבני־הכפר ביקשו למסור לי כתובות של אחים וידידים בברית־המועצות, כדי
להעביר להם דרישת־שלום חיה. אך הרב מנע בעדם .״מוטב שלא יראה אותך איש מדבר עם
אנשי חב״ד,״ פסק. אולם, אם בכל זאת אפגוש חב״דניק בארץ הסובייטים, ביקש הרב, אמסור
נא לו על החיים בכפר שפריר שליד רמלה, מושבם המשגשג של חסידי חב״ד הרוסיים,
ואומר לו כי כאן אפשר לחיות ולעבוד כהלכה.
אותה שעד. כבר היינו כולנו שתויים כהוגן — הרב, חסידיו׳ ידידי ואני. ספק אם
התכוון הרב אברום ברצינות לאפשרות שאפגוש איש חב״ד במוסקבה ואכירנו. אני, על
כל פנים, קיבלתי את הדבר כמליצה, ולא הוספתי לחשוב עליו. הענין כולו נשמט מזכרוני.

המועצות. במשך כל שיחתי עם מוניה הבחנתי בגבר בן 45׳ לבוש חליפה אפורה
אלגנטית, שכמעט לא גרע עין ממני. לידו ישבה אשה בלונדית נאה מאד, כשזרועה כרוכה
בזרוע הגבר. השניים נראו כרוסים טיפוסיים — היפוכו הגמור של ידידי החדש מחסידי
חב״ד. הגבר נראה מתפקע מסקרנות. לבסוף, אחרי מאבק נפשי ממושך׳ פנה אלי באנגלית:
״אתה מישראל? אני יהודי!״
הסתבר כי היה זה רופא בעל שם, מנהל אגף באחד מבתי־החולים הגדולים של
מוסקבה. הוא לא ידע מלה אחת אידיש או עברית. הוא רק ידע כי הוריו יהודיים — אם
כי מעודו לא היה בבית־כנסת ולא ידע חוקי דתו מה הם.
״כבר ראיתי פעם ישראלים,״ סיפר לי בגאוזה .״היו אלה שחקני־הכדורגל שלכם, ששיחקו
במוסקבה. המון יהודים באו אז מקצות ברית־המועצות לראות את הבחורים שלכם. אבל לא
ניגשתי אליהם. חששתי. אתה הישראלי הראשון שאני משוחח אתו.״
כל אותו זמן ישבה אשתו, כשעל פניה חיוך חצי־מנומס חצי־משועמם .״היא איננה
מבינה אנגלית,״ הסביר לי הדוקטור .״גם לא אידיש. היא איננה יהודיה.״
״מה הקשר שלך ליהדות?״ שאלתי.
״קשה לי מאד להסביר זאת. אני פשוט יודע שכל האנשים המכירים אותי חושבים
אותי ליהודי. לכן אני חושב את עצמי ליהודי.״
״האם הרגשת באיזו שהיא הפליה בעבודתך? האם נתקלת אי־פעם ביחס עויין בגלל
היותך יהודי?״
״לא. לא נפגשתי בשום גילויי אנטישמיות. מנהל בית־החולים שלי יהודי. שלושה
מנהלי־מחלקות אחרים באותו מוסד יהודים אף הם. איש אינו אומר דבר נגדם. מעולם
לא הועלבתי או הוכיתי. אבל אני מרגיש שכל אדם הבא במגע איתי אומר לעצמו, בהיותי
מוצג לפניו, :ד״ר אלכסנדר מקסימיליאנוביץ׳ הוא יהודי.׳ זה קשה אולי להסביר —
אבל זאת היא בעצם כל יהדותי.״
ד״ר אלכסנדר מקסימיליאנוביץ׳ היה נבוך
מאד. ממש על כרחו מצא את עצמו בן לעם
היהודי. הוא ניסה לברר מה הוא עם זה,
מה היא מולדתו, מד, הם מנהגיו — ועד
היום לא מצא את כל התשובות .״פעם
האמנתי שאנחנו עם ככל עם אחר, אחד
מני רבים בברית־המועצות. עכשיו אני יודע
שזה לא כך. אנחנו אמנם עם, אבל לא עם
סובייטי רגיל. אומרים שיש לנו מולדת ויש
לנו תרבות והיסטוריה משלנו, וכי מרכזנו
הלאומי הוא במדינת־ישראל. יתכן שזה
נכון. לי קשה עדיין להסתגל למחשבה. אתה
מבין — כל מה שאני יודע על ישראל
הוא שזאת מדינה קטנה במזרח התיכון,
הנמצאת במלחמה מתמדת עם הערבים. אפילו
את שפתכם אינני מכיר.״
בעיתו הגדולה של הדוקטור, אשר שירת
במשך שבע שנים בצבא הסובייטי והשתתף
בקרבות של כיבוש גרמניה, היתה: אם איננו
שייך לעם הרוסי, אשר את שפתו הוא
מדבר ואת רוחו הוא ספג, כיצד יהיה
בטוח כי ימצא את מקומו בתוך העם היהודי
בישראל?

לילדים קוראים ,,ז׳יו־יי״
ך<י אן הצטרף אלינו עוד יהודי. הפעם
מורה לצרפתית בבית־ספר תיכון. היה
זה גבר בן ,40 שדיבר צרפתית רהוטה
ונראה עצבני מאד. כל זמן שדיבר אתי,
היו עיניו בולשות סביבו בחשדנות, כמעט
בפחד .״רע לנו מאד כאן,״ הכריז בהחלטיות
.״פעם חשבנו כי הארץ היחידה
שהצליחה לפתור את הבעיה היהודית שלה
היא ברית־המועצות. עכשיו כל אחד מודה
כי הבעיה לא נפתרה אפילו באורח חלקי
מכוניות משטרה ושוטרים חוסמים את הכניסה לתחנת הרכבת ויז׳נייה, בין קייב לנווסקבה.
ביותר.״
הרציף היה מלא עד כדי כן, שהיה צורך להקים את המחסום מפני הקהל שנדחק מבחוץ. בין
לדבריו, קיימת שנאת־יהודים בלתי־פעילה
אך שורשית בקרב האוכלוסיה .״הם אינם
האלפים שהצטופפו בתחנה לקבל את פני המשלחת הישראלית בדרכה למוסקבה, היה אחוז היהודים גבוה מאד, שקראו :״עם ישראל חי!״
מעיזים להתנכל לנו בגלוי, או לתקוף
עד אשר ניגש אלי רוסי צעיר, כבן ,30 בשבתי באיצטדיון־הענק על שם לנין, במוסקבה.
אותנו התקפה גופנית,״ סיפר .״אבל בבתי־הספר לא קוראים לילד יהודי בשמו האמיתי.
הוא התיישב לידי בתנועת־גלישה מהירה, ומזיזית־פיו השמיע :״שלום עליכם. אני יהודי.״
התלמידים — ואפילו המורים — קוראים לו :״היי, ז׳יד! בוא הנה.״
הפחד שביצבץ בעיניו של המורה נראה לי בכל זאת מוגזם. עד שהוא גילה לי כי

ביקש היתר הגירה
כבר פעמיים נקרא לחקירה בבולשת .״אחד מחברי הטובים ביותר
חב״ד כאיצטדיוד לנין
לישראל,״ סיפר .״המשטרה קראה אותי לחקירה, כדי לבדוק אם גם אני נדבקתי כמוהו
בחיידק הציוני.
ך • ך שיי חי — אקרא לו כאן מוניה — סיפר לי שהוא למד עברית מתוך סידור־תפילה
אלי רוסי שיכור
״פעם הלכתי ברחוב עם אשתי. אשתי אוקראינית נוצריה. ניגש
^ ומתוך שידורי קול ישראל. רק לפני כמה שעות הגעתי למוסקבה, וזאת היתד, לי
האיש.
והתחיל לקלל אותי ואת היהודים. ניגשתי לשוטר וביקשתי ממנושיעצור את
הזדמנות ראשונה לשוחח ביחידות עם יהודי סובייטי. מוניה נולד במוסקבה. אביו מנהל־כי
אני יודע שהחוק בברית־ד,מועצות אינו מרשה כל גילוי של אנטישמיות. אבל השוטר
עבודה בבית־חרושת לאריגים, הוא עצמו סטודנט במכון גבוה לשפות זרות.
רק צחק, .מה אני יכול לעשות לו? הוא סתם משתעשע׳ ,השיב לי. חשבתי שהעולם נחרב
התבוננתי בו היטב: רזה, בעל קומה בינונית, חבוש מגבעת קש לבנה, לחיו ספק
עלי. אשתי הובילה אותי הביתה כאילו הייתי עיוור.״
מגולחת, ספק מכוסה בצל של זקן, פיאותיו ארוכות אך במעט מן המקובל. קשה היה
יחס דומה ל״ז׳יד״ הזדמן לי לראות פעם אחת במו עיני. נסעתי בשעה מאוחרת
להגדירו כטיפוס הסובייטי החדש. הוא דמה הרבה יותר לבחור־ישיבה ירושלמי, או למורה
באוטובוס, לבית המשלחת הישראלית. יחד אתי נסעו שלושה בחורים יהודים — בולם
בבית־ספר דתי בכל פינה שהיא בישראל. אינני יודע מדוע, אבל לפתע שאלתי אותו:
ילידי ברית־ר,מועצות, כולם חניכי הקמזסונזול, כולם בני הדור שלא הכיר את עולם
״אתה חב״דניק?״
טרום־ד,מהפכה. בכל זאת היו השלושה להוטים לשמוע כל מלה על ישראל והם דיברו
״כן,״ השיב בלי היסוס, ומיד העיף מבט סביבנו, לראות אם שמע אותו מישהו. הוא
אידיש בקלות מפליאה. תוך כדי נסיעה באוטובוס הספיקו ללמוד את השיר הבאנו שלום
נראה נדהם מעצם גילוי לבו.
עליכם.

סחסוש סשסרח

סיפרתי לו על הערב בכפר שפריר והעברתי לו את דרישת־השלום .״אמור נא לאחי
שם,״ השיב בעברית המדוקדקת שלו ,״כי שמענו עליהם ועל מפעלם. ירצה השם ונהיה

גם אנו כמותם.״

יהדותו של אלכסנדר מקסימיריאנוהיץ׳
ף * עצם, דיכוריו של מוניד. לא הפתיעו אותי במיוחד. האם לא הבהיר לי רב אברום
1בעוד מועד כי •ישנם ברוסיה חסידים החולמים על שיבה לציון? הופתעתי אמנם
לשמוע אותו מדבר עברית בקלות רבה, ומתמצא לא מעט בענייני ישראל. אולם העובדה
שהיה חב״דניק הסבירה את הכל.
לא עברו דקות רבות ונוכחתי לדעת כי לא רק אנשי חב״ד חיו את יהדותם בברית־

עוד לפני כמה שנים, הסבירו לי, לא ידעו מלה אחת של אידיש, והם חשבו את עצמם
כרוסים לכל דבר. הוריהם לא אמרו להם מעולם שהם יהודים ולא ניסו ללמדם אידיש.
״אינני יודע מתי ואיך הרגשתי שאני שונה מיתר חברי באוניברסיטה,״ התוזדה אחד
מהשלושה .״הרגשתי שאני יהודי. לפני שנתיים החלטתי ללמוד אידיש. אמי בכתה כשבאתי
אליה ואמרתי שאני רוצה ללמוד את שפת אבותיה.״
באחת התחנות, התפנה מקום ישיבה ואחד הנוסעים הרוסיים ניגש לשבת בו. הוא היה
שתוי וצעדיו לא היו בטוחים ביותר. בדרכו אל המושב, נתקל בגבר שעמד במעבר .״אתר.
בוודאי יהודי!״ יבב השיכור .״אתה בוודאי רוצה להבל בפסטביל, כדי שלא יצליח. כן, בן.
אתה מתנהג בדיוק כמו ז׳יד!״
ברגע זה קם גבר גבוה ממקומו, הורה לנהג האוטובוס לעצור, ניגש לשיכור ובתנועה
שאמרה כולה נסיון והחלטיות, נטל את זרועו מתחת למרפק ודחף אותו החוצה .״זה בלש,״

כורם הווו: קשה להיות יהודי ברוסיה
הסביר לי אחד הצעירים, אחרי שתירגם לי במבוכה את דברי השיכור .״הוא הרגיש
שאנחנו יהודים ושאתה ישראלי, ולקח את השיכור למשטרה.״

גבר מסתורי כחצר
חד המחזות המסעירים ביותר במוסקבה היה זה שנתגלה מדי יום בחצר הבית
של המשלחת הישראלית. כבר בשש בבוקר היו מופיעים היהודים הראשונים׳ שבאו
לראות במו עיניהם יהודי מישראל. בצהריים היו מספרם מגיע לכמה עשרות. בלילה המתה
החצר ממאות יהודים. הם התעניינו בכל דבר, ואם זכו למזכרת, נפעמו מאושר.
פעם, בהיסזדהדעת, הצעתי סיגריה ישראלית לאהד היהודים שעמדו בחצר, אילו ראו
יצרני עדן את תגובתו של אותו יהודי, היו בוודאי מחליטים לתת לכל נוסע ישראלי
היוצא לברית־המועצות מיטען הגון של תוצרתם לחלוקה. אותו יהודי נטל ממני את
הגליל המאורך, קרא את האותיות העבריות המודפסות עליו, הצמיד אותו לשפתיו,
נישק אותו בחרדת־קודש, עטף אותו בממחטתו והכניסו לכיס מעילו .״אני אעשן את
הסיגריה הזאת רק במקרה אחד — אם אגיע לאו־ץ־ישראל,״ נדר.
בתוך הקהל הרב, שמתי לב במיוחד לגבר שחרחר ומוצק, שניצב יום אחרי יום בכניסת
הבית, מבלי להוציא הגה מפיו. הוא לא חייך, לא ניסה לקבל מזכרת מישראל או ליצור
כל קשר עם הישראלים. הוא רק פקח את עיניו לרווחה ועקב אחרי כל תנועה, כל דמות.
החברה ניסו לדבר אתו אידיש, אנגלית, רוסית. לשוא. הוא שתק. נפוצה דעה שהוא שוטר־

החוזר

ראובן פדולסקי הוא יהודי יליד פולין, שעבר בשנות המלחמוז לברית־המועצות.
עתה הוא צלסאמנותי משגשג. בכל זאת, כשהודיעה הסנזשלה
הסובייטית על נכונותה לאפשר ליוצאי פולין לחזור לארצם, מיהר ראובן להירשם לחזרה.

יהודי. אבל זה עדיין מוקדם מאד. אני בת 19 ויש לי הרבה מאד זמן. חוץ מזה אני
רוצה להישאר חופשיה — מי יודע מה יביא העתיד? ההגיון אומר לי שלא יקרה כלום,
אבל לפעמים אומר לי הלב שאולי יבוא יום ואצטרך לנתק את כל קשרי ולזוז. ואז
טוב להיות חופשיה.״
בשעה אחת לפנות בוקר עלתה לנה לחשמלית, שתובילה לביתה, במרחק 20 קילומטרים,
בצד השני של מוסקבה. שם היא גרד, עם אמה׳ בחדר אחד .״כשאבא ישנו, זד, קצת
דחוק,״ סיפרה. הבית הוא ישן; הנוחיות המשותפת נמצאת בחצר ואמבטיה אין בו; כדי
להתרחץ הולכים לבית־המרחץ.

סגדאדון? אברמוביץ,

ך* גשתי גם יהודים שלא התלהבו במיוחד ממדינת ישראל.
^ מאד, אולם דעותיהם היו חדות ונוקשות. אספר כאן על סמיון
סמיון אברמוביץ׳ הוא פוד־פולקובניק (סגן־אלוף) בחיל־הרגלים
ואינו מסתיר את יהדותו .״בצבא הסובייטי לא מצאתי שום צורך
להחליף את שמי לשם לא־יהודי. כך שאתה יכול לראות שמה
אומר מתוך שאיפה להתבולל, או להתכחש למוצאי,״ הסביר.
פגשתי את הקצין היהודי בכניסה למוזיאון המהפכה, באחת הכיכרות הסואנות ביותר
של מוסקבה. הוא עמד והסתכל סביבו, כשביקשתי לצלמו .״נייט!״ הוא אמר לי׳ והוסיף
כמה מלים רוסיות אשר תיארתי לעצמי כי פירושן: נא לא לצלם אותי. אחר כך׳ כדי
לרכך את הרושם הנוקשה, ולשמור על רוח הידידות של הפסטיבל, שאל אותי ברוסית
ובשפת־ידיים מנין אני .״מישראל,״ עניתי לו.

מספרם היה אמנם קטן
אברמוביץ׳.
המבייטי. הוא יהודי
להתבייש במוצאי, או
שאומר על ישראל לא

הוא חייך והשיב באידיש :״אם כן, אתה בוזדאי מדבר גם אידיש.״
שום דבר לא היה מסוגל עוד להפתיעני במוסקבה. אפילו אם היה כרושצ׳וב בכבודו
ובעצמו פונה אלי באידיש ומגלה שהוא, בעצם, יהודי טוב, הייתי מקבל את הדבר בטבעי
בהחלט. אמרתי זאת לפוד־פולקובניק, לבוש מדיו הכחולים הגנדרניים. הוא צחק והשיב:
(המשך בעמוד ) 18

זוהי פולינה ,26 ,יהודיה שסיימה את לימודיה בהנדסה כימית
ועובדת באחד המפעלים הגדולים במוסקבה. אביה נהרג במלחמה
1 ^ 1 1 1 * 11
והיא אינה יודעת כמעט מלה אידיש. בכל זאת, שמחה והתרגשה לאפשרות לפגוש ישראלים. 1 חרש׳ שנשלח לעקוב אחרי היהודים המקומיים, שייקראו פעם לדין על שבאו במגע איתנו.
ביום הרביעי, שעה שעמדתי מן הצד והסתכלתי על המעגלים האינסופיים, שנוצרו
סביב כל ישראלי, ניגש אלי אותו גבר שתקן. עצם העובדה שהוא פצה את פיו והוציא
ממנו הגה, היה מספיק להדהים אותי .״שמי אברהם,״ הודיע בעברית מזרחית נוקשה.
״אני מטשקנט. שלום על ישראל.״ גבר זה נסע אלפי קילומטרים — רק כדי לראות
ישראלים ולשמוע את שפתם. הוא לחץ את ידי והסתלק. מאז לא ראיתיו עוד.
המפתיע ביותר היה כי חלק ניכר מהמבקרים היו צעירים, בני 17 עד .25 רבים מהם
התמצאו בבעיותיה של מדינת־ישראל, ידעו על מפלגותיה העיקריות׳ שאלו אם נכון
הדבר שאוכלים חזיר בתל־אביב. בין השאר, הופיעה באחד הערבים צעירה בעלת יופי
בלתי־רגיל: שחרחורת, דקת־גזרה, בעלת עיניים גדולות ויוקדות. היא היתד, לבושה בשמלת־כותנה
פרחונית זולה, אך — שלא כרוב הנשים הסובייטיות — היתד, לבושה בטעם רב,
והליכתה היתד, נשית ומעודנת.
לקשירת שיחה הצעתי לה גומי־לעיסה. היא הביטה עליו בסקרנות, שאלה מה עושים
בו .״זה מתוק. לועסים אותו,״ הסברתי לה באידיש. היא הסירה את העטיפה הצבעונית,
הכניסה את הגומי לפה, לעסה כמה פעמים והתכוננה לבלוע אותו, כאילו היה סתם
סוכריה. החברה מסביב פתחו בצחוק רם והסבירו לה מה בדיוק עושים בגומי־לעיסה.
הסתבר כי מעולם לא ראתה דבר כזה, אף לא קראה עליו.
היא סיפרה ששמה לנה, ושהיא לומדת גרמנית במכון לשפות זרות. אמה חולה ומקבלת
מענק חודשי של 300 רובל ( 90ל״י בערך) מהממשלה. לנה עצמה מקבלת סטיפנדיה של
200 רובל לחודש .״זה מספיק לנו בקושי. אני מוציאה 70 רובל לח־דש רק על דמי
נסיעה ללימודים,״ הסבירה. ומה עושה אביה? לנה השתתקה והנמיכה את ראשה. התחרטתי
על שנגעתי בנקודה כאובה. הוא בוודאי נהרג במלחמה .״זאת באמת בושה לספר,״
השיבר, לנה :״אבי נמצא במחנה מעצר ליד ריגה. הוא נידון לשבע שנים.״ הסיבה: עבודה
מצד שמאל, כפי שקוראים לה הרוסים. כלומר: עיסוק צדדי בלתי־חוקי.
האם היתד, רוצה לעלות לישראל? ״אני לא יודעת האם הייתי יכולה להמשיך שם
ללמוד? האם הממשלה נותנת שם סטיפנדיות לכל סטודנט, כמו פה? אני יודעת שיש הבדל
ביני ובין חברותי הלא־יהודיות, אבל לפעמים אני אומרת לעצמי שיש לקבל את ההבדל
הזה. אז מה יש? אהיה יהודיה בין לא־יהודים!״
לנה היפה קיבלה הצעות־נשואין רבות. גם מלא־יהודים .״אצלנו יש הרבה בחורות
ד,מתחתנות עם לא־יהודים. אבל אלה רק ממשפחות לא כל־כך טובות. אני אתחתן רק עם

זהו אחד מרבבות היהודים שהצטופפו סביב המשלחת הישראלית, בכל
1״ 1 מקום אליו הגיעה. פגשנו אותו בתחנת הרכבת בקייב. הוא דיבר אידיש
שוטפת ועסיסית וסיפר על מצבם של יהודי עירו, הרוצים, ברובם הגדול, לעלות לישראל.

במדינה
(המשך מעמוד )4
מצד גרורות ברית־המועצות, יופעל הכוח
האמריקאי בהתאם לדוקטרינה.
נשהמכאדומכאד. השבוע ותיליל
שישראל מעתה: הכרטית היד בידה, אי
החשמלית חדלה לנסוע. הדבר ה־בהר כאשד
הגיע המשבר הסירי לשיאו, והיה ברור
כי ארץ ארס התקררה עתה לברית־המיייצית
יותר מכל מדינה אחרת מאי
גואטמלה.
חווית רחיית רישיאי 1ששי ושייחי. היי
ברור ייהס כי האמריקאית יצסררו להתערב.
וכי ^צירר זה יהיו זקוהייי לעזרת שיתסי
הדיקמרייה, מ׳יה״ל ועד ללייוי דיח־יי. בז־גורייו
רינה ישיבה דחו״ה. סימו לרצייות
היי׳יב היה שלא מרח לכיס את הממשלה,
ש״יש אייו מתחשב בדעיה, אלא קרא
לריחו רתל־אריב את מייהו המימי —
גולדה מאיר שמעון פרס והרמטכ״ל׳ יחד
עם כמה מומחים.
אולם היתה זאת רהלת־שיא. מאמריקה
באד, אזהרה שלא לעשות דבר. במקום
להי״עיל את הדיה״רייה. תיו האמריקאית אל
ברית־רידאד הערבית יהאיחי־ישראלית, הקילו
עי׳יה את המעילה ניד סוריה. שליח
אמריקאי מייחד. ליי הידרסיו. היזעק למר-
חי. לקי״יש עת מלקי ערב׳ להשתדל א״ילו
אצל גמ״ל ערד אל־נאצר. על ישראל פסח
באופו הפגנתי.
במיוס לשית ב חיי ה טובה רחשמלית
מי״ירייית. מצאד, ישראל את עצמה יושבת
שוב לבדה. רחיץ זרת הישה — ממזרח
לייריה ולמצריים, ממערב לעיראק׳ לירדן
ולסעודיה.

מז ח חו־ ה
לזו־ י־ן ז־גי הווזילו * ר א
״חווייה היא רק לראות את הצללית החדשה
לגמרי, היתהייה והותוכה, של הדודג׳
,57 מהאורות הקדמיים הזינקיס קדימה, ומד
לסיפירי־הזנב התזדקריח אל־על כל קו
מרמז על עוצמה רבת־מעוף ומחישממת —
אולס מבפויס ומכחוץ, כל פרט שורטט לפי
מיטב הגישה החדישה, הפונה אל האדם
אנין־הטעם בייתר אריגים רכים ומעודנים,
בשלל של מערכות־צבעיס, היתאמו
להפליא לשלמות החיצונית בפנים אתה
מתענג באווירה הרעמה ושופעת־המותרות...״
במלים נרגשות אלה פנה אל העולם מנהל־הפירסומת
של חברת קרייזלר, עת הציע ל־אניני־הטעם
ולחובבי־המותרות שביו עשירי
העולם לקנות את המודל האחרון של דורג׳.
הצעה זו לא נפלה על אוזן אטומה. לפחות
אוזן אחת בישראל קלטה את הקריאה:
אוזנו של המפקח הכללי של משמרת ישראל׳
יחזקאל סהר, שנתפנה מעיסוקיו ה־פחות־נעימים
בבתי־המשפט. הוא החליט לפסול
את הפורדים ושאר המכיניות בהן נסעו
עד כה קציני־המשטרה הגבוהים, אף שהיו
עדייו במצב תקין בהחלט, להחליפן בדודג׳
האחרון.
דודג׳ ,דודג׳ ומרשיו. החלטה וו,
שבאה בשעה שהממשלה נאלצה לעכב את

מדג׳ 1957
1התגייס למשטרה — וטייל בנוחיות!
בניית שיכוני־העולים מחוסר כסף, להעלות
את מחירי האישפוז לנצרכים בבתי־החולים,
ולדרוש 150ל״י בעד היתר־יציאה, עוררה
השבוע סערה. לשווא ניסה המפקח לטעון
כי המכוניות המפוארות מדגם אירו־וויליס,
המיוצרות בארץ, הן יותר יקרות (טען מנהל
ק״דר־פרייזר :״בכלל לא פנו אלי!״)
בצעקה הכללית שקמה, עת דרשו גם
עתונים נאמנים לסלק את סהר סופית מהמשטרה׳
נשכחה הנקודה העיקרית: שלמשטרה
עצמה חסרים הכלים היסודיים ביותר
לתפיסת פושעים (ראה להלן) ,בשעה שמיטב
כספיה מוקדשים להנעים את חייהם של הקצינים
העליונים, העוסקים בעיקר במינהלה.

ה מו צאהבית — ש ר
באחד הערבים הדליק נהג המונית בן־
נון את פנסי מוניתו ורצה לעזוב את
התחנה, כשהבחין לפתע בארנק עור שהיה
מונח על המדרכה. הוא הרים אותו: בתוכו
מצא 175ל״י. בן־נון רצה להביא את ה מציאה
למשטרה אך באותו רגע עבר הסמל
סידי קופל, איש מחלקת התשלומים במחוז
תל־אביב.
קופל קיבל את הארנק ברצון. הוא הבטיח
לבן־נון למסרו למחרת למחלקת המציאות
בנפה. משום כך, כשהודיע לאחר
כמה שעות הנהג אליעזר תרון על אבידת
ארנקו, הפנה אותו בן־נון למשטרה.
בבוקר חזר תרון לבן־נון :״הם אומרים
שלא קיבלו שום דבר.״ בן־נון זכר את
שמו של קופל, שלח את תרון אליו. קופל
הכהיש :״לא קיבלתי שום ארנק.״
רק אחרי כמה ימים, הצליח תרון להפגיש
את קופל ואת בן־נון. כשראה הסמל
את הנהג שמסר לו את הארנק, נזכר לפתע:
״הכל יהיה בסדר. מחר תקבל את הארנק.
אני אמסור אותו למחלקת המציאות.״ אולם
מפקדיו של קופל לא חשבו שהכל בסדר.
לאחר שתרון קיבל את ארנקו, הועמד קופל
לדין משמעתי. הוא נאשם באי־מסירת ארנקו
של תרון מיד.
לקופל היה כיסוי חזק: גיסו, משה איד־נה,
הוא קצין התשלומים של מחוז תל-
אביב. במקום להדיח את המוצא־הבלתי־ישר
ולהעמידו לדין סלילי באשמת גניבה,
הסתפק יואב פלג, מפקד מחוז תל־אביב,

בעונש קל מאד: העברה לתפקיד אחר והמלצה
להורדה בדרגה.

חינוך
ש ס ־ או דושם טו ב
המורה הבלונדינית, שנכנסה לחדרה של
מנהלת בית־הספר הממלכתי מזא״ה בתל-
אביב, היתד, נרגשת ביותר .״הביטי גברתי,
ראי את המכתב הזה!״
המנהלת לא התרגשה: גם היא קיבלה
העתק. שתי כתובות נוספית, אליהן הופנה
המיסמך שעורר את התרגשות המורה, היו
משרד־החינוך ומחלקת־החינוך של עירית
תל־אביב.
״המכתב פוגע בשמי הטוב. הדברים האלה
עלולים להזיק לי מבחינה מקצועית!״ מענה
פלה הורנשטיין 40 מורה למלאכה .״אינני
יכולה להבין מד, האשד, הזאת רוצה ממני!״
האשד, הזאת היתד, אורה שם־אור *,עתו־נאית,
בעלת הטור מנקודת מבטה של אשה
בידיעות אחרונות, וטור מקביל בשם מה
שמספרות ידידותי בשבועון לאשה. נקודת
מבטה ד,נשיית של אורה, בת ד,־ ,33 עוררה
לא פעם את זעמם של האנשים בהם
הביטה. אך קהל הקוראות, הצמאות למעט
רכילות טריה, נהנה ממנה לא מעט.
כדתי־מספיק לראווה. הפעם החליטה
אורה שם־אור לשפוך אור על התנהגותה
של המורה פלה. היתד, לה סיבה מספקת
להביט בעין נשיית זועמת על המורה.
למלאכה: היא נתנה למירית׳ בתה בת ה־12
של אורה, ציון בלתי־מספיק במלאכה.
מירית, לדברי אמה, היתה תלמידה טובה.
היא קפצה כתה, זכתה לציונים טובים ברוב
המקצועות. הבלתי־מספיק שהתנוסס ל ראווה
על תעודתה היה עלול לסכן את
ד,סטיפנדיה שרצתה לקבל לקראת לימודיה
התיכוניים.
כתבה עתונאית שם־אור :״המורה הנ״ל
מפלה לרעה תלמידות, משתמשת בביטויים
גסים ומעליבים, חוקרת את תלמידותיה על
חיי המשפחה שלהן והופכת את הידיעות
שהשיגה לכלי נשק דוקרני נגד הילדות
ומביאה אותן לידי התמוטטות עצבים. כמוכן
היא מתגרה בתלמידות המופלות לרעה,
ובאם אין סיבה להתגרות, היא יוצרת אותה.
היא משתמשת בכוח כדי להוציאן מד,כתה.
המורה הזו איננה ראויה לחנך ילדים ביש ראל
ועליכם להוציא את המסקנות!״
להוכחת טענותיה הביאה כדוגמה את ה־בלתי־מספיק
של בתה, שניתן, לדעתה, שלא
בצדק, מאחר שמירית עשתה את כל העבודות
הדרושות ,״כולל סלסלה, חצאית, כובע,
מפית וגרביים.״
טען השבוע פרקליטה של שם־אור, עורך־
הדין אריה ארזי :״היא עשתה רק את חובתה
האזרחית. המורה הזו לא למדה מימיה
פדגוגיה; אין לה שום השכלה חינוכית.
הרי גם כדי לתקן צינור ביוב, זקוק אדם
לתעודה מקצועית. איך אפשר לחנך ילדים
ללא השכלה פדגוגית?״
אולם תקוותה של אורה, כי המורה בעלת
הוותק של שבע שנות הוראה תיעלם
משדה החינוך בעקבות המסקנות שיוציאו
מקבלי מכתביה, נתבדתה. היחידה שהוציאה
מסקנות היתר, פלה עצמה. היא פנתה אל
עורך־הדין מיכה רבשטיין, ממשרדו של ע ד
רך־הדין אברהם ד,ולנדר, הגישה תביעת גזי־קין
על סכום עגלגל של 2500ל״י.

פ ש עי ם
פלסטר עד האף
עתונאית שם־אור ומורה הורנשטיין
שילחי מכתבים — ושאי בתוצאות!

בלשי תל־אביב, שלא הספיקו לנוח
מהפעולות המקיפות שערכו לתפיסתו של

מתחרז עם שם־גך ר.

אליהו חדאד ויצחק (״זאקי״) שם־טוב׳ יצאו
השבוע לפעולה חדשה: תפיסתו של שודד
קופת קולנוע צפון.
התיאורים המשטרתיים היו דראמטיים
מאד: השודד, מוסתה בפס פלסטר לבן על
חוטמו, שלף אקדח בפתח קופת הקולנוע,
ירה ופצע למתת את יעקב פייאטלי, מהנדס
איטלקי שהצטופף יחד עם קהל המבקרים
באולם הכניסה, הצליח לברוח לאחר שהתחמק
מרודפיו. את הקופה לא הצליח לשדוד.
אולם תיאורים אלה לא היו שלמים.
במקום הפשע נכח אדם נוסף, שותף לשודד
היורה. שניהם סיירו את המקום במשך ימים
אחדים לפני ליל היריות, קנו בליל השוד
שני כרטיסים להצגה השניה של נדון
למוות ברח.
התוכנית היתד, פשוטה, אולם רחוקה
מלהיות ״תוכנית של פושע חובב״ כפי
שכונתה רשמית: השנים יחכו לתחילת
ההצגה, יכנסו לקופה ברגע בו יעלו אחרוני
המבקרים לאולם. הקופאי ימכור אותה
שעה כרטיסים למבקרים המאחרים הבודדים.
הפורץ היה צריך לאסוף את הכסף
ובשעת מנוסתו, היה צריך להשליך את
השק לחברו. כל אחד היה אז בורח •לכיוון
אחר, על מנח שלפחות אחד מהשניים
יינצל: השודד או הכסף.
פרט קטן, אך חשוב, סיכל את תוכנית
השוד המזויין. הקופאי סיים את מכירת
הכרטיסים עוד לפני שהסתיימה ההצגה
הראשונה. הוא ניגש לספור את הכסף,
להכניסו לקופת הברזל שבחדר הקופה,
כשעוד הצטופף קהל רב מסביב.
חוכב אד משוגע. השודד החליט לפעול
במהירות. הוא התעלם ממציאותם של
מאות האנשים באולם ההמתנה, פרץ לקופה
ואיים על הקופאים באקדחו. הקופאי נבהל,
אך מרוב בהלה החל לצעוק בקולי קולות.
השודד פילס לו דרך בתוך הקהל, כשהוא
יורה מאקדחו. חברו נמלט על נפשו.
החוקרים יצאו לפעולה. הם עצרו תשעה
אנשים שנשאו על פניהם סימנים של
תחבושות מהזמן האחרון. הם עצך* גם
כמה פושעים מועדים, שהצליחו *ו כי ח
את האליבי שלהם לאותו ערב.
במטה המחוז היו ראשי המדור הפלילי
מבולבלים מאד. הם פרסמו הודעה אחר
הודעה, הכחישו בכל אחת את הקודמת.
לאחר שיום אחרי הפשע הוגדר הפושע
כ״חובב״ ,הפך יותר מאוחר ל״משוגע״,
תואר לבסוף כ״פושע מועד״.
בינתיים נוספה האשמה נוספת לשודד
המבוקש: הוא נאשם ברצח, אחרי שה־מהנדס
פייאטלי הקשיש ,50 ,מת מפצעיו.
עתה יכפילו החוקרים את מאמציהם ללכוד
את הפושע המבוקש, לחפות על כשלון
מאמציהם עד עכשיו.
״האמת הפשוטה היא ערומה מאד,״ אמר
השבוע קצין משטרה וותיק, שסיכם את
כשלון חוקרי המחוז ,״אילו במקום לעסוק
ברכישת מכוניות־פאר היו ראשי המשטרה
עוסקים ברכישת מודיעים, היה הפושע
בידי המשטרה כבר בבוקר שלאחר הפשע.״

המ שק
ה לווי תן זולל
סולל־בונה סובל מעודף כסף, כמעט ולא
נשארו בארץ מפעלי־ענק שכדאי לקנותם
למען מעמד הפועלים ומנהלי משקו.
לכן, בזוכרו את דברי המשורר, שאין לבוז
ליום קטנות, החל הלוויתן לרכוש מפעלים
קטנים, המעסיקים פחות מתריסר עובדים.
כך נסללה דרכו של סולל־בונה לבית־החרושת
הקטן לייצור צינורות של מרגולין
בחיפה. הוא נבלע על־ידי הלוויתן, שהשקיע
ה עול ם הזיה 1038

גילויים חדשים על שליח הש.ב. למחתרת, שהרשיע בדבריו אזרחים ואנשי־ציסו

״עולה נצצה!״ אגו זוניצס
ן כסא שליד שולחן השוטר החוקר
4במטה מחוז תל־אביב, ישב צעיר נמוך
בעל עיניים ת עות, שהסתכל בחוקרו, כמעט
מבלי להבין מה הוא רוצה ממנו. ההאשמה
בה הואשם, לפני רגעים אחדים, היתה רצי נית
מאוד: שליחת פצצת־תופת לכתובתו
של ד״ר שמחה לב, ממציא שיטת המנא*.
נחמן קאופמן, יליד הארץ בן ,26 לא
יכול היה להסביר מדוע שלח את החבילה
העטופה בנייר חום, שהכילה מנגנון של
קפיצים, שני בקבוקי בנזין׳ פתיל צמר־גפן,
כדור רובה חי וגפרורים. הוא רק
אישר כי במקרה שחבילה זו היתד, נפתחת,
היתר, התוצאה עלולה להיות אפילו מוות.
לאחר שהודה, לא נותר למשטרה אלא
להעביר את תיק החקירה לפרקליטות, להעמיד
את קאופמן לחקירה מוקדמת בבית־משפט
השלום, כדי להעביר את דינו לביתר,משפט
המחוזי.

ד״ר שמהיז לב

5יסיגולוגיל״זקון
* #ד >ו 8מרכזיו 8נ # 6

1^ 1 )1

ירמר>

/ 4ל׳^יס

6מ *6־כ׳

שדש פצצות כאחת
ך * לזהקרה בשנת , 1955 בחודש ה־בחירות
לכני ת השלישית. חודש קודם
לכן הטילו אלמונים שתי פצצות על שתי
מטרות פוליטיות מובהקות: מערכת העולם
הזה, שפירסם אז את גילוייו בפרשת אבא
חושי, ודירתו של ישראל רוקח, ח׳׳כ הצ״כ.
היד, מי שהיה מעוניין להחדיר לציבור
את הרושם ששלוש הפצצות׳ השתים הפוליטיות
והאחת שנשלחה לכתובתו של
לב, הותקנו בידי אדם אחד• לא היתד, זו
משימה קשה להפיץ ידיעה ״מחוגי משטרה
ובטחון״ כי קאופמן, צעיר שעברה עליו

י ^יי ^

ג^לז ״/מ

ל * *0ל י9י^*^

מכתביםלזרניצקי הוצגו בתיק החקירה נגד נחמן קאופמן,
שנאשם בהכנת ומשלוח פצצת התופת לד״ר שמחה לב. במכתב
מימין מבקש ד׳׳ר לב מורניצקי להחויר לו את החוברות שקיבל
ממנו, או את תמורתן. במכתב משמאל, מגיב ד״ר לב על התפרצותו
של זרניצקי לביתו, במוצאי חג השבועות, ועל האיומים שהשמיע
נעשו אותה שעה מאמצים קדחתניים, שד,וכתרו
בהצלחה, לטשטש אחד מהפרטים
שנתגלו במהלך החקירה: הודעתו של קאופמן,
כי היו לו שותפים במזימה נגד ד״ר
שמחה לב. אחד מהם: דניאל זרניצקי.
אחרי שנתיים היתד, לזרניצקי ההזדמנות
להעיד בבית־משפט ישראלי, פעולה שהוא
והממונים עליו בשירות הבטחון רצו לד,מנע
ממ:ד, בכל מחיר: הוא הפך לעד התביעה
הראשי במשפט היועץ המשפטי נגד חירותי.

מכתבי איום והתנצלות
ת קאופמן הכיר לב כאחד מחוליו.

כלפיו. :הופעתך אתמול בביתי היתה מוזרה מדי. הופעת על־מנת
להגיד לי. דברים בלתי נעימים ואשר להערתך המשונה
ש״אתה חזק ממני,׳׳ הריני לציין שכל כוחי הוא בזה שאני
עוזר לאנשים מסכנים למצוא מרפא לנפשם, ואם כוחך בזה גדר?
מכוחי, הריני שמח על כך.׳׳ המכתב נשא את התאריך . 19.8.54

מסחטנים אלה. הם הדריכו איתי בכתיבת
המכתבים שהיית מקבל וטרפו את דעתי.
״אני מקווה כי תסלח לי ותשכח את כל
העניינים הרעים שהיו בינינו ולא בינינו
אלא בינינו לבין אותה כנופיה ברור לי
כעת כי הם גם פעלו נגדי ובאמצעותי השתמשו
בי כבמכשיר למשימותיהם הארורות.״
כשנתגלתח פצצת־התוכת בחבילה שהגיעה
לכתובתו של לב, מסר לב את המכתבים
למשטרה, שפתחה בחקירה לברר מי היא
אותה כנופיה אשר הכריחה את קאופמן
לפעול נגד לב.

ביקור במוצאי חג
ך* תעלומה נפתרה בהודעתו של

אותן (ראה גלופה) ,אולם זרניצקי השתמט.
באחד הימים, במוצאי חג השבועות לפני
של! ש שמם, התפרץ זרניצקי לביתו של
לב. הוא סירב לעזוב את הדירה, למרות
שלב הסביר לו שהוא אינו מקבל קהל בשעה
כזאת. במקון לעזוב פרץ זרניצקי
בגידופים, איים :״אני חזק ממך.״
כל זה הצטרף לטענתו של קאופמן ש־זרניצקי
היה האיש שהראה לו כיצד להתקין
את הקפיץ, בתחתית חבילת הפצצה,
אחרי שלא הצליח לעשות זאת בעצמו.
גם לב סיפר על חשדותיו נגד זרניצקי.
אולם בניגוד לכללים המקובלים בחקירה
משטרתית, לא הזמינו החוקרים את זרניצקי
לחקירה. בחיק החקירה ובתיקי החקירה
המוקדמת והדיון המשפטי, לא הופיע שמו
של זרניצקי כלל. אפילו המכתבים, שהיו
עלולים להפלילו, נעלמו מתוך התיקים.

* שיטה שאיש מחוץ לד״ר לב, מוסמך
למשפטים שלא הוסמך כפסיכולוג מעולם,
אינו יודע אותה.

> £הו א טיפל בו במשך עשרה ביקורים
רצופים׳ מינה אותו כמזכיר החוג הפסיכולוגי
מנא, שהיה מתאסף לעתים קרובות
באחד מבתי הקפה של תל־אביב.
לפתע, הפסיק קאופמן לבקר אצל לב• את
מקומו תפסה סידרה של מכתבים, כתובים
בכתב ידו, בהם איים קאופמן על לב, גידפי
בגידופים גסים ומפולפלים.
אחרי מכתבי האי. ם ,בא גם מכתב התנצלות
:״ב,את הנני לבקש את סליחתך על
העלבונ ת הבלתי צודקים והבלתי נכונים
שהייתי נאלץ לכתוב לך,״ כתב קאופמן.
״הכריחו אותי לכך, באמצעים מאד שפלים.
ישנם אנשים שכפי ש דוע לכל המתנגד
למנאיזס, יעשו הכל כדי להשפילו.
מקצת מהם הסתננו לחוג ונר,לו שם תעמולה
מוסווית. הם ניצלו את חולשותי והחלו
ללחוץ עלי בתחילה לעזוב את החוג ואחר
כך להתחיל לטפל בך.
״אינני יודע מה יהיה אתי ואיך אפטר

ן 1קאופמן במשטרה ז רני צ קי, תוך
כדי שיחתו אמר לי שד״ר לב לא מוצא חן
בעיניו ושיש לו מין מבט עכור. מכיון
שזרניצקי מתמצא בגרפולוגיה, הוא גילה
לי, מתוך כתב ידו של ד״ר לב, כל מיני
דברים בלתי נעימים ואז התחלתי לשלוח

איך הגיע זרניצקי, שכבר עבד אז בשליח ת הש. ב בת ך ארגונים ותאים
מחתרתיים, כדי לבדוק מה יש בהם,״ כפי
שהעיד במשפט חירותי — לד״ר לב?
ד״ר לב עצמו מספר על כך :״באחד הימים
בשנת 1953 בא אלי זרניצקי. הוא הציג
את עצמו כמי שקרא את החוברות שלי
והתלהב מהן מאד. הוא ביקש שאתן לו
חוברות למכירה, והוא יפיץ אותן חינם.״
זרניצקי היה מבקר גם בחוגו של לב.
את החוברות לא החזיר מעולם. לב דרש

לב היה מופתע מאד :״שאלתי כמה פעמים
את הסמל החוקר מדוע אין חוקרים את זר־ניצקי.
הוא הסביר לי שהוא לא יכול לעשית
זאת. לא הבינותי מדוע. עכשיו אני מבין.״
רק הסבר אחד יכול להבהיר את הפרשה
כולה: ד,ש. ב• לא רצה שאחד מאנשיו, שכבר
פעל בהצלתה בתוך ח גי חירותי ומנקם
יהיה מעורב בפרשה פלילית של שליחת
פצצות לרופא־הנפש שלו.
אולם יכול להיות גם הסבר אחר, קיצוני
אך לא בלתי הגיוני בנסיבות עבודת ד,ש.
ב. שנתגלתה אחרי רצח קססנר לעיני הציבור:
זמיצקי הדריך את קאופמן נגד לב,
יעץ לו כיצד להתקין את הפצצה, כדי ליצור
בציבור את הרושם ששלש הפצצות שנשלחו
אז, היו מעשה־ידי צעיר מופרע.

בו כסף רב כדי להרחיבו ולשכללו ביותר.
מרד דגי הרקק. מנין בא הכסף?
בעיה זו עניינה כמה אנשים. איש לא התעניין
בה יותר מאשר מנהל הקוא־פרטיב
נמליט בכביש חיפו,־ענו. כי קואופרטיב
זה מייצר בדיוק את אותם המוצרים כמו

מרגולין, מתקיים על מכירת מוצריו לשוק
הסגור של המשק ההסתדרותי. הופעת
מפעל הסתדרותי חדש היתד, עשויה להשמיט
את בסיס המלט מתחת לרגליו.
המנהל התרוצץ בין מוסדות ההסתדרות.
הוא שם את אצבעו על מקור הכסף. ל
דבריו,
בא הכסף מקרנות פיתיח, נועד למטרות
הרבה יותר חשובות לעתיד המדינה.
טעו המנהל: קואופרטיב יקר למעמד הפועלים
לא פחות מסולל־בונה, ואסור ל־לוויתן
הסיציאליסטי לאכול את דגי־הרקק
השייכים לאותו מעמד.

הקרב היה קצר ומכריע. למרות שמולל־בונה
כבר השקיע כספים רבים בהרחבת
המפעל, היתר, ההכרעה נגדו, כמו במקרה של
בנק לסחר־חוץ שנקנה על־ידו כדי להתחרות
בבנק הפועלים, נאלץ לשתף בקניה את
בנק הפועלים והמשביר המרכזי. הוא נאלץ

הפסיכולוגד״ר שמחה לב, עוסק
בייעוץ פסיכולוגי, לאחר שסיים חוק
לימודים משפטיים והשתלם בפסיכולוגיה.
את שיטתו הוא מסביר בחוברות,
שהוא מוציא מדי פעם.
ילדות קשה והיה בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי,
אחראי לשלוש הפצצות למרות שהוכח
נגדו רק מקרה אחד.
העתונים המתאימים עטו על המציאה.
לרגע קט היה נדמה שכל ההאשמות על
טירור פוליטי, שהוטחו נגד המשטר, לאחר
הפצצות בהעולס הזה וביתו של רוקח, היו
פרי הדמיון של משמיצים מקצועיים.
כל זה היה הגיוני מאד. איש לא חשב
שמאחורי הקלעים של החקירה המשטרתית

במדינה
לסגור את מרגולין, להעביר את המכונות
לדרום הארץ. נמליט יוסיף להמליט את
מ צרי המלט של ההסתדרות בצפון.

מזו;
בי צ ת קו לו מ בו ס
מיבצע סיני, שחדר לחייהם הפרטיים של
מאות אלפי בני־אדם, נגע במשק־כנפיו גם
* בציבור התרנגולות. הפסקת כשלוח עודפי־המזון
האמריקאיים, בעקבות המבצע, גרמה
לצימצום אכזרי של המטפא.
ישנו ויכוח נושן מה קדם למה: התרנגולת
לביצה או לה פך. אולם אין ויכוח ש״
המספוא קדם לשניהם. בלי מספוא אין
תרנגולות. הלולנים הפסיקו את ההדגרה,
אוכלוסיית בעלי־הכנף ירדד, לחצי.
כשהשתפר המצב, לא שכחו בעלי־הלולים
את אשר הפסידו. מחירי הביצים התרוממו
על כנפי נשרים׳ הגיעו ל־ 160 פרוטה. היתד,
תקווה שזו עליה זמנית: אחרי כיסוי ההפסדים,
היה מחיר הביצים צריך להתאזן
ברמה כמעט נורמלית•
מעוףהעוף. אולם בינתיים שיחררה
הממשלה את כל שיתק הביצים מפיקוח.
יחד עם זאת שיחררה את עצמה מתשלום
סובסידיות למספוא. המחירים הוסיפו לטפס.
כנפי ד,ספסרות העלו אותם למרומים.
בשבוע שעבר הגיע מחיר הביצה מסוג
אקסטרא לג בה כזה ( 206 פרוטה ויותר)
שאזרחים רגילים שוב לא יכלו להגיע
אליו. הממשלה נאלצה להתערב. היא הבטיחה
ללולנים מספיא במחיר יציב. תמורת
זאת הטילה עליהם פיקוח חמור. תוך כדי
כך הגשימה שאיפה נושנה: כל לולן הוצמד
למשתק, כך שכל תחרות בשיק הביצים
תחוסל לחלוטין.
היה נדמה כי זיר,י ביצת קולומבוס —
הפתרון לבעיה המסובכת. אולם היה בו
ההדגרה בעונה
ליקוי אחד: בגלל חוסר
הקודמת, יכלה הממשלה להבטיח לכל קיבה
בישראל רק שלוש ביצים טובות, ביצה
רביעית פחות טובה, לשבוע. מכיתן של־קיבות
רבית יש ת־אכוו גדול יותר, וגם
היכולת לספק את התיאבון, אין ספק כי
ביצים רבות מתגלגלנה לשיק השחור.
שעה תעוף התרנגולת עצמה,
באוהד,
מחירים גבוה־,
החופשית מפיקוח, לרמת
יותר, עד מעבר ל־ 4.200ל״י הקילו. היא
תהיה רק החלוצה של להקה מעיפפת —
כל המצרכים החיוניים ישתתפו באינפלציה
באזרח ממעוף
הממריאה, יסתכלו בקרוב
הציפור.

ר חו ב הגיי שו ת

1נק דימקתט כישראל בעכו

כשקיבל אברהם יעקוב בראוור את ההזמנה
לחזות בהצגה מיוחדת של הסרט
רחוב החרפה, כדי להשתתף בדיון אם להרשות
את הצגתו בארץ או לאו, נרעד.
כי הסרט, כך נמסר לו, עוסק בבעיות הזנות
ביפאן, ואילו בראוור, בן ה־ ,73 דוקטור
לפילוסופיה ומחנך דתי, הוא קנאי מאוד
לעניני הצניע ית.
״חששתי אם מותר״לי לטמא את עיני במחזות
זימה,״ הודה .״שאלתי פי רב גאון
ידוע, והיא פסק שרצוי שאלך, אולי אוכל
למנוע תקלה.״ אולם היצאניות של יפאז
הרתיעו את בראוור לטובה: הן היו צנועות,
לבושות כאילו יצאו זה עתה ממקווה.
״בושתי ונכלמתי בפני בוראי ועצמי:
בנות ישראל בירושלים מראות לעיני כל
את מערומיהן הרבה יותר מאשר היצאניות
ביפאן, ארץ־ד,גיישות
חוק המחשופים, תשי״ז. בראוור
לא גילה מד, היתד, המלצתו לגבי הסרט.
לעומת זאת לא היסס לגלות את מסקנתו
לגבי בנות ישראל: הוא יצא בתביעה לחברי
הסיעות הדתיות בכנסת לדאוג לחקיקת
חוק שיצווה על נערות הארץ ללבוש
שמלות בעלות שרוולים באורך שייקבע
על־ידי המחוקק, שיצווה גם על מי־דות־מינימום
למחשופים. שוטרי המדינה יהיו
מופקדים על מילוי החוק.
מלבד בושתו בפני הקדוש־ברוך־היא, היה
לבראוור נימוק נוסף למלחמה במחשופים,
שנעלם עד כה מעיני חבריו במלחמה זו
(ראה לעיל) .נרעד הוא השבוע, במאמר ב־הצופה
:״יבוא יום ונזכה לשלום עם שכנינו
ועם המזרח כולו. אבל המזרח יפלוט אותנו.
הם יבואו לד,וין עיניהם במערומי היהודיות,
אבל בלבם יבוזו לנו

ך* שח לשפוט את הגברת שלום, כי
כל אשר, מרגישה ומתנהגת בבעיות
3ומצבים שונים בצורה אחרת. בחברה מו־ן
ן דתי ת אין להאשים את הגברת שלום, אולם
ה תנ הגו ת ה לא הלמה את דרישות המוסר.
* היא היתר, צריכה לחכות עד שהילדים יג־ד
ל ו, ואז לבחור את דרכה מבלי שהדבר
י ש פי ע על ילדיה,״ טוענת אביבה סרייביש,
()19׳ רווקה וילידת הארץ .״כל אשד, צריכה
ל ה עדי ף את אושר ילדיה על אושרה שלה,
א פי לו אם היא סובלת מאוד בחברת בעלה,
ו בי חו ד שלגברת שלום יש בן חרש־אילם.״

^ כקד! שלום צודקת בהחלט, בזה ש־
היא רוצה לעזוב את בעלה. הוא לא
י גבר. שום גבר אמיתי לא היה מתנהג
בצורה כזאת אל אשתו. אם היא לא רוצה
אותו — שיתן לה. גט וחסל. אשד, איננה
רכוש של הגבר ונשואים זה לא חוזה לכל !
החיים!״ זאת טענתה של ג׳ורג׳ שטולמן,
{ ילידת הונגריה, נשואה ואם לילד, העובדת |
.כקוסמטיקאית במכון ליופי רובינס קוסמטי-
1קדם. מוסיפה היא :״אין פלא שכאשר רבקה זו
שלום קיבלה שכל, רצתה לעזוב את בעלה.
כל אשה היתד, עושה בדיוק כך במקומה.״

כתבי ״העולם הזור

האם צו

ש^יני מאשימה את רבקה שלום על
1מ ה שעשתה,״ אומרת זהבה, בעלת
]סלון מפורסם לחזיות, ילידת צ׳כוסלובקיה.
״אמה הכריחה אותה להתחתן כשהיתה עוד
ילדה. הרופא אשם על שהרגיל אותה לרמת
! חיים גבוהה והוציא אותה בחברה. הוא ידע
ן שהיא צעירה ממנו ורוצה לחיות, אבל מפני
שאהב אותה לא היה איכפת לו. אבל אני
גד לא מצדיקה אותה. עכשיו, כשיש לה
שני ילדים׳ לא היתד. צריכה לבגוד בבעלה.
היא היתד, צריכה לחשוב על התוצאות של
נשואים כאלה לפני שהתחתנה בעד כסף.
עכשיו זה מאוחר מדי ואין כל טעם שהיא
תתחיל, כביכול, בחיים חדשים משלה.״

(יי שה לשפוט את גברת שלום, בל
זמן שלא נמצאים במקומה,״ טוענת
] רות לידז׳י 22 פקידה, נשואה, ילידת
הארץ .״כל אשר, היתד, פועלת לפי אפיה,
חינוכה ועצמת רגשותיה. יש נשים שהיו
מקריבות את עצמן, וממשיכות לסבול
ולחיות עם בעליהן, למרות אי־ההתאמה
ביניהם. אשה יותר מתקדמת היתה עוזבת
את בעלה וילדיה. אני, אילו חס וחלילה
הייתי נקלעת למצבה של הגברת שלום, הייתי
מתגרשת בדרך של שלום, מנסה לשכנע
.את בעלי בכל האמצעים ולגמור בשקט.״

תנשים בישראל אינן ט־גצז־דץ־ך!
שלוגו. תן אינן בבורות שתיא
ותן תגגות את אי־תתוושבות
וו תגיעו כתבי ״תענלם תות״.
עשרות נשים צעירות וגזבוגר
עולות וודשות וילירות תאר
תרגישו באותת תורנזנות, כי1
בנים את תעשתו של ד״ר של
בעיית תגברת שלום, כבי 1
בתתציתה, בעייתת של גערו
לגבר תבוגר נותנת בעשרים

ק אשה יכולה להבין מה שעשתה
| ! 1 / /הגברת שלום ולהצדיקה. יש לאשר,
!רגשות ודחפים שאינם מובנים לגבר. אשד,
שאינה מאושרת בחייה׳ ואינה באה על סיפוקה
מתוך שאין התאמה בינה ובין בעלה,
צריכה לד,פרד ולהתחיל את חייה מחדש. אם
בעלה רופא ואינטליגנט, היה צריך להבין
אותה ולתת לה גט מיד. אם לא עשה זאת׳״
.סבורה אשד, אלמונית, שהגתה תשובה זו
בעת טיפול יופי במכון .״רק הוא אשם
במה שקרה והוא חייב לתת את הדין על
מעשיו. עונשו בבית־המשפט היה קל מדי.״

* ה?{נין מלוכלך, מתחילתו ועד
1סופו,״ אומרת סאה זיו׳ ילידת ליטא,
ואה .״גברת שלום היתה צריכה להבין
(כתחילה כי נשואיה עם אדם מבוגר
1נה בעשרים שנה, עבור בצע כסף, נדונו
שלון. אם למרות זאת מכרה את עצמה,
1צריכה לקיים את ההסכם עד הסוף.
היא רוצה להתחיל בחיים חדשים, עליה
זר על ילדיה. אינני יכולה להבין איך
נהגה בצורה שהתנהגה, וכל זאת לעיני
י ילדיה שהיו בדירה במשך כל הזמן
.:דברים כאלה ישפיעו עליהם כשיגדלו.״

^ לן פלדמן ,22 ,היא תיירת מארצות•
1הברית, שהגיעה מניו־יורק רק לפני
ארבעה שבועות. למרות זאת הספיקה הלן,
ילידת פולין, נשואה ומדברת עברית, להכיר
את פרשת שלום לכל צדדיה. אומרת
;היא :״גברת שלום היתד, צריכה לוותר על
;.כסף בעלה ועל ילדיה, לעזוב את הכל
ולהתחיל את חייה מחדש. באמריקה שומעים
על דברים כאלה יום יום, אבל שם נוסעים
; לרינו והכל נגמר בן רגע. צריכים להקל
את חוקי הגירושים גם כאן במדינת ישראל,
כדי לא להכביד על חיי אנשים שנפרדו.״

ן * ין הנגרות המבלות את מחצית יומן
בבריכת השחיר, של תל־אביב׳ משתזפות
בשמש ועוסקות בשחיות־רכילות עם ידידים,
היתד, שרה זמיר ,25 ,האשד, היחידה ש־י
גילתה אי התמצאות פללית בפרשת הד״ר
שלום ואשתו. שרה, ילידת הארץ, רתקה
ועובדת בחברה לביטוח, טוענת כי ״ענינים
מסוג זה לא מענינים אותי, זד, עסק פרטי
של בני אדם אחרים, ולי יש ענינים המענ־ינים
אותי הרבה יותר. בכל אופן, ממה
ששמעתי, הדרך של שניהם היא לא הדרך
שזוג נשוי צריך לגמור את חייו המשותפים.״

* \ נישוללת את דרך החיים של
הגברת שלום. איני יודעת מה בדיוק
עשתה, אבל עצם העובדה שמדברים עליה
כל מיני דברים בעיר, מוכיחה כי היה
משהו, כי אין עשן בלי אש,״ סבורה
לבנה כהן ,22 ,פקידה רתקה ילידת הארץ.
מסבירה היא :״אם לי היה קורה שלא הייתי
סיפוק עם בעלי, הייתי לבטח
מוצאת
עד לגט לפנישהייתי מתחילה עם מחכה אחרים. אבל לד״ר שלום, אסור גברים היה לפרסם בשום פנים ואופן את אשתו
ערומה: זהו מעשה ברוטאלי וחסר הצדקה.״

ואלים את האשה בוחוב, על שנת הים ובסאלון היוני :

גני שרום?
יירה של הגברה
ה בדרך הנכזנה
:ילדיה. להשלנה
ד ראיינז השבזש
דזז\2זה זנשזאזת,
דזב ההדזאיינזה
הצרישזה בשזש
בההפדצז לדידה.
צגה בפה זזזשאלזזז, הינה
יה ,17 שנישאה שבזר כשף
ז זבשל הששפת שזלש שזנה

*ךהשעשתה הגברת שלום נוגע רק
ו לה ומה שעשה בעלה נוגע רק לו,
להצטער שענינים כאלה יצאו לרשות
ים. זהו ענין אישי פרטי ואינטימי מאד.
שכן נוגע לציבור, אלה הם חוקי
8ות של הרבנות. הם אינם בסדר. צריך
קדם קצת ולא לחיות כמו לפני אלפיים
.״ כך סבורה חנה פז 20 צברית
ה העובדת במעבדת צילום .״מקרים
־ ,מחייבים לפעול למען נשואים אזרחיים
־אל, ולהקלת חוקי האישות הקשוחים,
:ם מותאמים למציאות החיים החדישה.״

השלה. אדרי זזשש שהה גשזאץ. זאשרי שילדה
לן שני בנים־ ,היא הגישה להם־ 1\2ה שאץ כל התא-
נזה ביניהנז. נזה היה שליה לששזזז? האש להץ-
דיב אה שאנזה לנזשן ילדיה זלהנזשיך לזזינזז שש
בשלה? האש היתה צריכה להלריב אה ילדיה זד-
כזשה זלהתשיל הכל השדש? אז שהא צדיכה
היהה לפשזל כפי שבשלה הגבדה שלזש? של כך
נהבלשז לשנזה הנשיש ההזפישזת בשהזריש אלה.
בהשאל רזהה נ״השזלש הזה״ ,)1037 נבזז הגבדיש להצריל
את ההנהגזהה של הגברה שלזש יזהר האשד הנשיש ש-
דזאיינז השבזש, אזלש איש לא הצדיל אה הששה הבשל.

ץ דוה קמפף ,)21.( ,היא ילידת הארץ,
1 1רתקה ועובדת במעבדה בקטריולוגית
בתל־אביב. סבורה היא :״גברת שלום היתר,
!צריכה להקריב את עצמה ואת חייה למען
׳.ילדיה. היא היתר, צריכה לסבול ולחיות עם
בעלה כאשה נאמנה, עד שתקבל גט. מה
שהיה ביניהם לא משנה, אבל התוצאות
משפיעות על הילדים. אם בכל זאת רצתה
לבגוד בבעלה, היתד, יכולה לעשות זאת
בלי שידעו ולא לעיני כל ובצורה שהרסה
אותה, את ביתה, את בעלה ואת ילדיה
לכל חייהם. לאשר, כזאת אין עוד עתיד.״

ך * וזי הכיב ,25 ,ילידת סיציליה, בת
למשפחה יהודית עתיקה ממלמד .,היא
רתקה, העובדת כמורה בלוד. אומרת היא:
״אשד, שהולכת עם גברים לפני שנפרדה
מבעלה אינה הגונה. כל זמן שהיא אשת
איש עליה לשמור על כבוד המשפחה,
אפילו אם יחסיה עם בעלה אינם בסדר.
אולם איני מצדיקה גם את הבעל. אפשר
להתנהג בצורה יותר עדינה. לדעתי הם
צריכים להתגרש מיד, ללא כל שהיות.
סוזי היפה, שצולמה בשעת ביקורה במכון
ליופי רובינט קוסנזטיקוס, מוסיפה:
״היחידים שיש לרחם עליהם הם הילדים,
כי הם הקרבנות האמיתיים של כל הענין.״

^ פשרלהבין מדוע התנהגה רבקה
1 שלו ם כשם שהתנהגה. בעלה הוא אכזר
ו ציני. למרות שכרופא הוא צריך להיות דוגר:
מא של הומניות ולא של ברבריזם. אבל
! אין להצדיק את התנהגותה שלה. אם לילדים
צריכה לשמור על כבודה, היא היתד, צריכה
| | לעזוב הכל ולודתר על הכל, לקחת את
הילדים וללכת אפילו למעברה. אם יש לה
ן .,עודף מרץ, שתלך לעבוד, למענה ולמען
.,העם.״ כך סבורה פרין אלזה, ילידת בולן
גריה, גרושה ואם לילדה, העובדת כאחות
במכון התל־אביבי ליופי רובינס קוסמטיקום.

^ יכי מצדיקה את התנהגות הגברת
1 שלום. אם החליטה לעזוב את בעלה,
שתעזוב את הכל — עם הכסף ועם כל
ההנאה הכרוכה בכך. אם היא רוצה את
הילדים, עליה להתאפק עד שתקבל גט,
אפילו אם צריך לחכות הרבה זמן׳״ אומרת
נעמי לאופר בת ד,־ ,21 ילידת יגוסלביה
העומדת להינשא בקרוב .״כל אשה רוצה
גם כסף וגם גבר, אבל לא תמיד אפשר
לקבל את שניהם באיש אחד. אשה הגונה
צריכה להחליט מה עדיף, כסף או גבר: אי
אפשר לשמור על העוגה וגם לאכולאותה!״

־ל״ נואיג שוב את גגלרפארן • ״אבל״ גגציג שגב א\ז גולדפאדן •

במדינה

| אהל 1

ד רכי אדם

צימו (ויש
וש(ןריס
שולמית (שרה לאש) בטירופה,
אחר שאבשלום עזב אותה

130 דקות של בידור בלתי־פוסק
צפויות לצופי שולמית׳ מחזה החרוזים
של אברהם גולדפאדן, אותו
יציג תיאטרון אהל לראשונה במוצאי
שבת, ה־ 31 לאוגוסט.
ההומור המיוחד של הצגת שול•

ריגול

ביתחדשד שו שנ ה

לבית ־ דחםו חז ר ה

בבית משפחת אשוול, בשיכון התימנים
באשקלון, שררה אוירת חרדה. זה למעלה
משבוע שבת המשפחה, שושנה בת ד׳־ 15׳
נעלמה מהבית, מבלי להשאיר אחריה
עקבות• הרדיו שידר את תיאורה, אולם ל?א
הועיל.
לפתע, בשעת לילה מאוחרת׳ נכנס לבית
אשוול שוטר והודיע כי ש שנה התייצבה
במשטרת רחובות. האב אברהם שכר מונית
ומיהר לרחובות .״כן,״ הודיע לו שם קצין
המשטרה .״בתכם היתד, כאן. היא שלמד
ובריאה. אבל היא לא רצתה לחזור אליך.
היא אומרת שאתם רוצים להשיא אותה
בכוח. אסור לנו להחזיק אותה כאן נגד
רצונה• היא הלכה.״
ישבר, שעה שידור ברדיו. אותה
שושנה ארוכת השער ושחורת־ר,עיניים, בביתה
של משפחת נעמן, בטירת שלים, ליד
נס־ציונה. באותו לילה שהחליטה לבר ה
מבית הוריה, יצא־ לכביש, השיגה טרמפ
צפונה.
הנהג הוריד אותה ליד נס־ציונה, ושם
מצאה אותה סעידה נעמן .״מה קרה לך?״
שאלה את שושנה. הנערה פרצה בבכי וסיפרה
את סיפורה .״אין דבר בתי,״ השיבה
סעידה, אשד, בת 50 ואם לחמשה ילדים.

לפני שמונה חדשים החזיר הלגיון הערבי
במעבר מנדלבאום שני צעירים ישראליים
שעברו בטעות את הגבול לירדן. השניים,
סטודנט בשם גדעון הולין וחברתו שפרה
ר^ינוביץ׳׳ היו שבועיים בכלא ירדני. בין
שאר סיפוריהם אודות חוויותיהם׳ היה גם
סיפור פיקאנטי, שנראה חסר ערך. סיפרה
שפרה :״בעת היותי בכלא בית־לחם, פגשתי
צעירה ערביה שדיברה אלי עברית. היא
לא רצתה לספר לי כלום ורק אמרה שהיא
מחיפה וקוראים לה נאיפה.״
כמעט לאיש לא אמר הסיפור ולא כלום.
אולם משפחה ערבית אחת בשכונת ואדי
ניסנאס, בחיפה׳ היתה מוכת תדהמה. כי
מזה ארבעה חדשים לא ידעה משפחת עקלה
דבר על גורל בתם נאיפה.
נאיפה סמי עקלה 22 ,׳ היתר, הבכורה
מבין שלושת הבנים ושתי הבנות של
משפחה ערבית נוצרית מנצרת, שעברה
עוד בזמן המנדט לחיפה. על נאיפה, בתו
של בעל מסעדה לא אמיד׳ עברה ילדות
רגילה. היא למדה עשר כיתות בבית־הספר
של המנזר האורתודכסי בחיפה. כשסיימה
את לימודיה, החליטה להיות תופרת.
נאיפה היתד, בחורה רגילה, לא יפה במיוחד,
כלל לא פיקחית. עולמה הצטמצם

שולמית משיבה ריקם פני החתנים האחרים. היא דוחה כל
איש, כגיבור (מימין, שלמה חרמון) וכין הכהן (צבי ערב).

אולם אביה המודאג של שולמית
(כיטוש דוידוב) דאג לשווא

נזית מתבטא באופן ההצגה, שאיננה
אלא הצגה בתוך הצגה. כי משה
הלוי, ממיסדי אהל, שביים בהצלחה
רבה ( 400 הצגות, חצי מיליון צופים)
מחזה אחר של אבי התיאטרון
היהודי גולדפאדן, המכשפה, ביים
את שולמית באותה השיטה המיוחדת
להלוי בבימוי הצגות גולדפאדן:
הצגה של גולדפאדן כפי שהיתה מוצגת
על־ידי להקה יהודית׳ לפני
חמישים שנה, על מנהל התיאטרון
(״הדירקטור ברטולד קאנארסקו״)
המכניס שירים להצגה ומסביר לקהל
כי הכליל שירים אלה למרות
שאינם שייכים לעניין, אבל ככלות
הכל הרי הקהל אוהב אותם.
מגך דויד לכל. הלוי ריכז להצגת
שולמית המפוארת 40 מספרים
מוסיקליים, מקהלה של 30 איש
וצוות שחקנים מעולה ביותר, המציגים
את המלודרמה של בת־ציון,
שולמית, אהובת גיבור־ציון, אבשלום,
הזונח־אותה־זמנית׳ בתמימות
הטיפוסית של ימי ההשכלה, כפי
שהצטיירו ימי התנ״ך לגולדפאדן (כל
גבר עונד מגן־דוד והגיבור, אבשלום,
צאצא המכבים, שר שירים ערביים).
הלוי, שהחדיר עם הצלחת המכשפה,
את הפיזמון יהודינז, רחמו!
רחמו! לכל בית בארץ, החליט לחזור
על מיבצע זה גם בשולמית
וכל מי שצפה בהמכשפה חייב לצפות
גם בשולמית וללמוד, או יותר
נכון — להחזיר לתודעתו, אותו
שיר־עם וערש יהודי, המושר על־ידי
שולמית (זמרת ירושלמית ידו עה:
שרה לאש) — צימוקים ושקדים.
גולדפאדן מקורי. בשולמית
לא רק שלושה פזמונים — צימוקים
ושקדים (רוז׳ינקעס מעט מענד־לעך
הידוע) ,השבועה ושיר הרועים
(״התלקחי, שלהבת!״).
בשולמית גם, ובעיקר, גולדפאדן
מקורי. הרוצה לראות מחזה מקורי
של גולדפאדן, עם המוסיקה המקורית׳
הטקסט המקורי, ומעל לכל —
עם עממיותו השופעת של גולדפאדן,
חייב לראות את שולמית של האהל,
שהיא קומדיה מוסיקאלית של גולד־פאדן
ועל גולדפאדן.

מחיק הארוס

י ^י ־י׳ייי׳

בורחת אשוול והוריה
״בואי אלי הביתה. תהיה לי עוד בת.״
בביתו של זכריה נעמן מצאה שושנה
בית חדש. היא החלד, עובדת בראשון־לציון,
רכשה בגדים חדשים וקראה לסעידה ״אמא״.
עד אשר הופיעה בעתונים הידיעה על
היעלמה של שושנה וקול ישראל שידר בקשה
לחפש אותה .״אנחנו מ כרחים ללכת
למשטרה,״ פסק זכריה .״אסור שהלב של
אמא שלך יישבר. היא חושבת שאת מתה.״
בלווית סעידה התייצבה שושנה במשטרת
רחובות ולאחר חקירה קצרה שוחררה. השוטר
גם רשם את כתובתה החדשה .״אולי
בכל זאת תחזרי להוריך,״ הציע.
שתיקה כהודאה. שושנה סירבה בכל
תוקף. מאז החליט אביה להשיאה למסעוד
עמרני, סיפרה, הפכו חייה לגהינום והיא
לא רצתה לשוב אליו.
אירוסיה נערכו כדת וכדין, מבלי שיהיה
לשושנה מה לומר בעניין. אמנם, הכניס
האב את בתו לחדר לפני הטכס, שאל אותה
אם היא מתנגדת למסעוד. שושנה לא
השיבה. אביה קיבל את שתיקתה כהודאה,
נתן אותה לשכן בן ה־ . 18 אולם מבקרי
הקונדיטוריה, בה עבדה שושנה, הסיתו את
הנערה למרוד באביה. היא שמעה בקולם
ומאותו יום עוררה נגדה את זעם אביה.
״זהו כיתה!״ השביע, לאחר ביקורי
של כתב העולם הזה בביתו, נודעה לאברהס
אשוול״ כתובתה החדשה של תו. אחיה יצחק
נסע לטירת־שלום אולם שושנה סירבה
לראותו, הסתתרה בפרדס סמוך. רק אחרי
שהבטיח כי לא בא לקחתה, אלא רק לראות
אם היא בריאה, הסכימה להיפגש עמי.
לצדה של הנערה המורדת עמד עתה בן־
ברית חשוב: זכריה נעמן, שהיה בזמנו חברו
לעבודה של דוד בן־גוריון ביקבי ראשון־
לציון. הוא התחיל להתכונן לקבלת אורחים
מאשקלון .״יהיו ברוכים בצל קורתי,״ הודיע
.״אבל הם לא יקחו את שושנה מכאן.
זהו ביתה.״

ברובע הערבי של ואדי ניסנאס, כל שאיפותיה
היו להשיג שמלות יפות ולחיות
חיים נוחים ונעימים. אולם ככל שהתבגרה
הרגישה במחנק האופף אותה בסביבתה.
הרפתקת אהבים בכית־דהם. כמה
נסיונות שעשתה נאיפה להשיג עבודה כגננת,
או כעובדת סוציאלית מטעם הממשלה,
לא זכו כלל לתשובה. משום כך, כאשר
היגר אחד מאחיה לברזיל, לפני שלוש
שנים, ושלח למשפחתו מכתבים על הצלחתו׳
קינאה בו נאיפה. היא החלה מדברת
על רצונה לעזוב את הארץ.
היא הגישה בקשת־הגירה לקצין מחוז
חיפה; הבקשה לא זכתה לאישור.
בחג המולד האחרון חצתה נאיפה את
הגבול לירדן, כדי לבקר במקומות הקדושים.
במשך שלושת ימי שהותה בבית
לחם הכירה עורך־דין ירדני צעיר, הסתבכה
עמו בהרפתקת אהבים. אך אהבתה נגדעה
בעודה באיבה; נאיפה חזרה לישראל.
מאז היתד, עצבנית מאוד. התנהגותה
החצופה והתפרצויות הזעם שלה עוררו
את חמת כל משפחתה. כתוצאה גירש
אותה האב מביתו. היא נעלמה ומאז ועד
ליום בו סיפרה שיפרה רבינוביץ על פגישתה
עמה בכלא ירדני, לא שמעו עליה
דבר.
לא מאטדדהארי. השבוע ישבה נאיפה
על ספסל הנאשמים בבית־משפט השלום
בחיפה, כשהיא מואשמת בריגול לטובת
האויב. היא הואשמה כי השתייכה לכנופית
המרגלים, שבראשה עמד נהג אגד בשפרעם
דאוד עמורי, ולה השתייך גם אחמד שחא־דה,
אף הוא ערבי משפרעם.
לפי סיפוריהם התבררה התמונה הבאה:
כנופיית המרגלים עסקה ברכישת נשק והטמנתו
במחבוא סתרים ליד נצרת; במסירת
אינפורמציה לסוריה; ובתכנון רצח של
פליטים ערביים ממדינות ערב, שמצאו
מקלם בישראל. נאיפה, שמאז גורשה מבית
הוריה התגוררה במלון חיפאי׳ עבדה אצל
העולם הדח ו׳דס

הרופא החיפאי ד״ר ספירו כמטפלת ילדים,
השתוקקה לעבור את הגבול לירדן, לפגוש
את אהובה. עמורי החליט לנצלה למסירה
ידיעות לנספח הצבאי הסורי בירדן.
בעזרת ערבי שעבד בקונסוליה האמריקאית
בירושלים, עברה נאיפה את הגבול
בבית־צפפה, נעצרה על־ידי שלטונות ירדן.
אלה לא האמינו לה, החזירוה לישראל.
עתונאים זריזים קפצו על המציאה, תיארו
את נאיפה כרקדנית בטן׳ כשחקנית בלהקת
מועדון האחוה הנוצרית — שכלל אין לו
להקה דרמטית ואינו מאגד בח רות בקרבו—
כמשוררת שכתבה שירי שטנה נגד מדינת
ישראל. לכל התיאורים האלה לא היתה
שום אחיזה במציאות.
מתחת לדמות המתוארת של מאטד, הארי
הישראלית, הסתתרה ערביה קטנה ומבולבלת׳
שנקלעה אל רשת ריגול אויבת,
שספק רב אם הבינה את משמעותה.

כלישר אל
מו ע דווי םלכל
אחרי שמפא״י רכשה את קפה. פילי!
בתל־אביב במחיר 100 אלף ל״י, לשם הקמת
מועדון לאינטליגנטים, ושכרה את קפה
בוסתן במחיר 60 אלף ל״י לשם הפיכתו
למועדון לצעירים, היא עומדת לרכוש מועדון
שלישי בצפון תל־אביב לסוחרים, כחלק
מתוכנית להוציא מיליון ו־ 100 אלף ל״י
להקמת מועדונים. שאר מפלגות הפועלים
עומדות אף הן להוציא את כספן על רכישת
מועדונים בדומה לאלה של מפא״י גזיפ
נושא משאות חדיש, המיועד הן להסעת
משאות והן להובלת אנשים, הוא מוצר
חדש שיורכב במפעלי קייזר פרייזר בחיפה
מספנה לבנין אניות בנפח
קטן בנמל חיפה עומדת לבנות חברה משו תפת׳
שהוקמה על־ידי שהם וסולל־בונה.

תזכיר
הפרק לי ט ! א ש מי ם
פרשת הריגתם של שני הילדים הערביים
בכפר ערב־א־סוואד בשעת אימיני
צה״ל (העולם הזה )1034 שימשה השבוע
נושא לפנית סיעת הציונים הכלליים בכנסת
אל יו״ר ועדת החוץ וד,בטחון, לכינוסה
הדחוף של הוועדה, כדי לברר את נסיבות
המקרה ולהעמיד את האחראים לדין
הנתבע הרביעי במשפט עמוס בן־גור־יון
נגד שורת המתנדבים ערער השבוע גס
הוא על פסק הדין של בית־המשפט המחוזי,
כפי שעשו זאת שלושת הנתבעים האחרים
העולם הזה 1037ד״ר שלמה סימונדן
הגיש את ערעורו בנפרד, בעזרתו של עורך-
הדין הצעיר עודד אלישר, שהכין את כתב
הערעור, אחרי שלסימונזון לא ד,־ו אמצעים
כספיים להמשיך ולשלם לפרקליטו הקודם,
שלמה תוסיה־כהן שתי האגודות
החיפאיות לידידות ישראל—צרפת, שעל מלחמתן
סיפר העולם הזה 1035 לפני שלושה
שבועות, הגבירו השבוע את מלחמתן,
כשהן מאשימות אחת את השניה במעשים
פליליים. גם עורך־הדין גורביץ׳ וגם עורך-
הדין לב־הר, ראשי האגודות, איימו במשפט
דיבה, האחד על השני .

ספורט
נ 1ס ע 1ת
נצדווו ה חובב
מסעה של מחזיקת הגביע הישראלי
לכדורגל, הפועל פתח־תקוה,
נפתח בסוף השבוע החולף במשחק
בכורה בוינה, נגד הקבוצה האוסטרית
״ווקר״ .על המשחק שהסתיים
בנצחון הי-טראליים בתוצאה
,3:2כותבת כתבת ״העולם הזה״
בוינה, אביבה סטן:
בואה של קבוצת הפועל פתח־תקוה לוינה
החל במזל רע. אמנם כבר שבוע לפני כן
בישרו כל העתונים המקומיים על בואה. של
נבחרת ישראל בפעם הראשונה לוינה, אולם
משהגיע מטוס הקבוצה לא בא איש מאנשי
הצירות הישראלית לקבל את פניה. היחידים
שבאו היו כדורגלני הקבוצה המארחת עקר,
שהיא אחת מארבע קבוצות הכדורגל הראשונות
של אוסטריה ושמה הולך לפניה
בכל אירופה.
הצטדקו אחרי כן אנשי הצירות :״לא ידענו
בדיוק מתי יגיעו.״ אולם היתה זו טענה
מבוטלת, שכן די היה להרים את שפופרת
הטלפון ולשאול מתי יגיע המטוס.
איצטדיון הוהה־ורטה (המצפה הגבוה)
הוינאי היה מלא עד אפס מקום. איש
מנבחרת הפועל ואיש מחסידיה לא חלם
על אפשרות של נצחון .״יהיה טוב אם
לא ידפקו לנו יותר מדי גולים,״ אמר
מנחם הלר, ראש הקבוצה, רגעים מספר
לפני המשחק, כשהוא חיור ונרגש כולו.
כאשר החל המשחק, לתשואות הקהל, נדמה
היה כי אכן יהיה זה מזל אם הקבוצה
הישראלית תצאבכבוד.
האוסטרים, בטוחים בעליונותם׳ השתלטו
מיד על המגרש וכבר בדקה השביעית הצליח
החלוץ וגנר להבקיע את השער הישראלי.
היו עוד כמד, התקפות מוצלחות של
האוסטרים, שנכשלו רק הודות למשחקו
הפנטסטי של שוער הפועל, יעקב ויסוקר.
הוא זכה מדי פעם לתשואות הקהל, הן
היהודי והן הגויי .״יש לכם בחורים כארזים
בישראל,״ פנה אלי אוסטרי בא-
בימים ,״אי אפשר להאמין שאלו הם
יהודים.״
היהודים יצאו מעורם. אחרי רבע
השעה הראשון, כבר התאוששו אנשי
הפועל ועברו להתקפה. היהודים הוינאים
ממש יצאו מעורם, הם פרצו בקריאות
עידוד, גם כשלא היה כל צורך בכך. מרגע
לרגע היה ברור יותר כי הכדורגלנים
הישראליים עולים על האוסטרים לא רק
בזריזותם׳ מרצם ומהירותם, אלא אפילו
מבחינה טכנית עלו החובבים של ישראל
על המקצוענים האוסטרים. על האוסטרים
היד, למסור שמונה מסירות כדי להגיע
לשער, מיבצע שדרש מהישראלים רק שלוש
מסירות.
אף על פי כן נשארה המחצית הראשונה
ללא שינוי תוצאות. רק בדקה ד,־ 48 הצליח
עטואר להבקיע את השער האוסטרי. המתיחות
בקהל גברה. שיטח המשחק האנגלית
של המלבסים הפתיעה את האוסטרים.
עשר דקות אחרי השער הראשון, הצליח
בועז קאופמן להשיג שער יתרון. אולם
וגנר השוה מיד ל־.2:2
64 דקות לאחר תחילת המשחק הורה
השופט על מכת 11 מפוקפקת, לטובת
האוסטרים. הקהל יצא ממש מכליו. שריקות
בוז ונפנופי ידיים ציינו את מחאתו. אולם
לא היה כל מקום לדאגה. ויסוקר עצר את
הבעיטה המסוכנת; הפעם נמשכו התשואות
כשתי דקות רצופות.
בדקה ר,־ 75 השיג סטלמך את שער ה־נצחון
ביריד, נהדרת, והאוסטרים גילו
מידה נאה של אוביקטיביות; הם שרקו
לשחקניהם ובזו להם בקולי קולות. כעבור
חמש דקות — שוב הפתעה: נהרי הבקיע
שוב את שער האוסטרים. הקהל הריע,
אולם השופט פסל את השער בטענת נבדל.
מחאת הקהל לא הועילה.

מרגלת נאיפה
לזרועות המאהב

העזלם הזה 1038

הבחורות עסקו בציד. למחרת המשחק
הקדישה העתונות המקומית מאמרים
נרגשים למשחק. כולם כאחד שיבחו את
הטרויקה׳ הזריזות ואת המשחק ההוגן של
הישראלים. קבע עתון אחד :״חובבים ישראליים
מנצחים את המקצוענים שלנו!״
טען עתון שני :״בכל אוסטריה אין כדורגלן
כמו ויסוקר.״
גם ברחוב היתד, התענינות והתפעלות.

פריצת יחיד מבצע כדורגלן הפועל פתח־חקוה בועז קאופמן, לעבר שער ודקר
האוסטרית, כשהוא משאיר אחריו את שוער האוסטרים ומגינם שרועים על הארץ
ומתקזם לעבר השער האוסטרי, לקול התשואות של היהודים בקהל, להבקעת השער השני.
כל וינה דיברה על הנצחון הישראלי. היהודים
הוינאים דאגו להפיץ את בשורת
הנצחון בכל פינה. הקהילה היהודית הגיבה
אף היא בספונטניות נהדרת. היא אירגנה
סיור בעיר וסביבותיה לאנשי הצוות, ערכה
קבלות פנים ומסיבות. בנות העיר ממש
עסקו בציד בחורים ישראליים.
בסיכום, הישג זה היה שוזר, יותר מכל
תעמולה שהיא. כיום אין איש בוינה שאינו
יודע על ישראל ועל נעריה, המיטיבים כה
לשחק כדורגל.

כדורגלן ע ל הי ם
על תחילת מסעה של אלופת דד
כדורגל הישראלי, הפועל תל-אביב,
לשורת משחקים באירופה, כותב
שייע גלזר מגנואה שבאיטליה:
לכל בן אדם יש
א הב ת ושנאות. גם
אני אוהב ושונא
הרבה דברים. אבל
מה שאני אוהב ושונא
באופן פרטי.
זה לא מעניין אף
אחד. בתיר כדורגלן
אני שונא שופטים
רמאים, שחקנים
שבועטים ברגליים,
אימי־נים מעייפים, ופרידות לפני נסיעה
לחוץ־לארץ•
כשנפגשנו בבית הפועל בצפון תל־אביב
עם כל החבילות, לקראת הנסיעה, חשבתי
שעוד רגע אני לוקח את החפצים שלי וחוזר
הביתה. מאות מלווים באו להיפרד
מאיתנו. רוב כדורגלני הפועל הם צעירים
שלא נסעו אף פעם לחוץ־לארץ, וכל ה־סבתות
שלהם עם כל המשפחות באו להיפרד,
בכו וצעקו כאילו לא יראי אותם
עוד בחיים. כשסוף־סוף התחלנו לזוז, שמחתי
שאני יכול לנשום. אבל ברגע שהגענו
לנמל חיפה התברר שטעיתי. שם כבר חיכו
לנו כל אלה שנפרדו בתל־אביב, עם עוד
כמה מאות איהדים מחיפה. ברחתי כמה
שיותר מהר, עם עוד כמה כדורגלנים שאף
אחד לא היה איכפת לו אם הוא נוסע
או לא.
התחלנו לנחש באיזה אוניה ניסע. מישהו
העביר שמועה שרק מחציתנו יעלו על האמיד״
מפני שאין מקומות. החלטנו לקרוא
מהר לחבקין, כדי שיקח אותנו בסירה שלו
העוגנת בנמל.
השמחה האמיתית החלה רק באוניה עצמה.
הפלגנו באוניה חיפה. קיבלנו מק־מות
במחלקה השלישית, בבטן ד,אוניה. איך שירדנו
לתא, היד, נדמה לנו שאנחנו נמצאים
כרחוב מאה שערים׳ בבית המרחץ.
חודורוב הציע שנתאמן על הסיפון ונכניס
כדורים בכוונה לתוך התאים של המחלקה
הראשינה, כדי שהנוסעים יברחו.
היין יעגה את הבל. למזלם של הנוסעים
ושל ר,אוניה, מיד אחרי שיצאנו ליס
הגדול הזמין אותנו רב־החובל לפגישת היכרות.
הצעירים בקבוצה חשבו שרב־חובל
זה כמו ראש ממשלה, והתחילו ללביש את
החליפות שקנו לעצמם. אבל עלי זה לא
עושה רושם; כבר נפגשתי עם אנשים חשובים.
רב־החובל, ששמו מיסטר שיינמן,
אמר לנו שלום והסתכל עלינו כאילי הוא
רוצה להגיד שהספינה הולכת לטבוע. במקום

זה הוציא בקבוקי משקה ואמר לנו לשתות.
אני בדרך כלל לא שותה׳ אבל אני עושה
מה שעושה כל הקבוצה. רק אחרי שרב־החובל
היה במצב רוח מרומם, העביר אותנו
לתאים יותר טובים. כשהיא התפכח
היה כבר מאוחר, כי כולנו כבר העברנו
את החפצים.
לפני שהספקנו להגיע לקפריסין כבר קיבלו
חלק מהחברה מחלת ים. למזלנו נסעה
איתנו באוניה נבחרת הכדורסל של החר־שים־אילמים,
שנסעה לאולימפיאדה השקטה
במילנו, ומרוב המאמצים שלנו לדבר איתם
שכחנו בכלל שצריך להקיא.
בקפריסין ירדנו לכמה שעות. הצעירים
שלא היו אף פעם בחוץ־לארץ שוב התחילו
לעשות צרות. הם רצו לראות הכל ולקנות
הכל. ר,פחדנו אי תם, ואמרנו שבקפריסין
כל ישראלי הוא טירוריסט וטירוריסטים הורגים
על המקום• הם לא יצאו משטח הנמל.
יש לציין שבדרך כלל מתנהגים איתנו
בים כמו עם בני אדם. רק המאמן יאזבנצ׳יק
מזכיר לנו כל פעם שזאת לא נסיעת תענוגות
ומדי יום עושה אימונים של כושר גופני.
כשהגענו לגנואה, ערכה לנו הקהילה היהודית
במקום קבלת פנים נהדרת• לקחו אותנו
לסיורים בבתי־ד,קברות וכל מיני מקומות
יפים אחרים. האוכל כאן די טוב, חוץ מה־מקרונים
שמשגעים את כל החברה. עד לנסיעה
לצרפת אנו נוסעים לטייל קצת בריביירה
האיטלקית.
כאן בגנואה הודיעו לנו סופית על תוכנית
הסיור, וזה צריך להיות מעניין. בצרפת
נשחק שני משחקים, בבלגיה שלושה, בד,ולנד
אחד. חוץ מזה הבטיחו לנו משתק אחד
בסקוטלנד; אבל אנחנו עוד לא החלטנו אם
כדאי לשחק שם. מה נעשה אם הסקוטים
לא ישלמו לנ ה

ב מ סלו ל

אגו דהמתפרקת

משחי,י המבחן לקראת ר,עליה לליגה
הלאומית יחלו בשבת זו, בהשתתפות חמש
קבוצות ליגה א׳ ,שהיו מעורבות בשערוריות
הליגה. נראה שנזכבי רחובות לא תשתתף
במשחקי המבחן. טענתה הרשמית של
אגודה זו היא שמשחקי המבחן קיפחו אותה,
כביכול. אולם הסיבה האמיתית לכך
היא שמכבי רחובות עומדת בפני פירוק
קבוצת הכדורגל שלה. מספר רב של שחקנים
עזב את הקבוצה ונכנס להסגר
נבחרת הכדורסל של החרשים־אלמים ניצחה
באולימפיאדה השקטה במילנו את קבוצת
הכדורסל השוויצית, בשיעור , 14:43 אחר׳
שקודם לכן הפסידה אצל הנבחרת האיטלקית
על חודו של סל 36:37 קבו*
צתהכדורגל הבריטית המהוללת ארסנל
חתמה על חוזה עם הפועל תל־אביב, לפיו
תופיע בישראל בשלושה משחקים בחודש
מאי הפועל בפר־פבא תשגר את
קבוצת הכדורגל שלה לקפריסין בעוד חודשיים
ג׳ רי כירדהלזי, מאג־נה של
מכבי תל־אביב לשעבר, ימשיך כנראה לחיות
על הספורט. ג׳רי הציע להתאחדות הכדורגל,
ביחד עם עוד שותף, לפתוח מפעל
הימורים על תוצאות משחקי הכדורגל, כדוגמת
זה הנהוג באירופה. הפרס הגדול
ינתן לאדם בעל מספר הניחושים הקרוב
ביותר למציאות. ס /ס 30 מההכנסות יוקדשו,
לפי ההצעה, לפיתוח מפעלי ספורט.

החי

אלוף החקירות של ׳שואל מגלה כיצד יצא לתפוס נושע

סובר וקוץ בו
ך • חיפה, עסקו פועלי הנמל בפריקת
מטען סוכר מבטן אוניה, הותקפו
על־ידי להקות דבורים, נמלטו מן המחסנים
בבהלה וסרבו להמשיך במלאכה,
חזרו לעבודתם רק בשעות הערב, אחרי
שהוסבר להם כי הדבורים ישנות בלילה.

חיים
חדשים
ך * לו נדון, בפעם הראשונה בתולדות
ההיסטוריה הרפואית, כרעה אשה
בת 75 ללדת, מתה בשעת הלידה.

ע? ראש הגחג בוערת הקרחת
ך בירות, לבנון, נקטה המשטרה
^ המקומית בצעד חדש נגד עברייני
תנועה, הביאה כל עבריין שנתפס לתחנת
המשטרה, שם גולח שיער ראשו.

סטריפטיז חינם
ך* חיפה, בעת הצגת הסרט רקוד
4המרגנית, בו מופיעה בריג׳ט בארדו
בדקודי התפשטות, החלו הצופים להתפשט
גם הם, אחרי שמיזוג האויר
באולם התקלקל, קיבלו בצאתם את
דמי הכרטיס חזרה.

תעלומת השרו שלא
פני ימים אחדים ישבתי במשרדי
/וקראתי את מאמרו של מי שהיה קצין
האינטליג׳נס הבריטי, רוברט פאב־אן, בעל
טור קבוע בדיילי אקספרס הלונדוני. המאמר
דן בדרכים לביעור כנופיות־הנוער בלונדון,
בעיה שהיא אקטואלית מאד גם בישראל.
צלצול הטלפון הפסיק את קריאתי. על הקו
היה עורך העולם הזה :״מה דעתך על בריחתו
של אליהו חדאד?״
שאלת העורך עוררה בי מחשבות רבות.
בתקופת עשרים השנים האחרונות, רדפתי
אחרי פושעים רבים וביניהם גם פושעים
שברחו ממעצר חוקי. רדפתי אחרי פושעים
ערבים ואחרי פושעים יהודים, בזמן ממשלת
המנדט ובזמן כהונתה של ממשלת ישראל.

חוליה למשימה מיוחדת

חזרתי למדור־הבילוש ברחוב השחר, תל־אביב,
וניגשתי מיד לבחירת שבעת אנשי
הצתת. ביניהם היו, כמובן, גם שני סמלי
הבכירים, מנשה בר־דיין ודוד ליבוביץ׳
(שנאסרו אחר־כך יחד אתי, לפני שנה) .סמל
שלישי, שנבחר לעבודה, אחד מסמלי הטובים
ביותר המשרת עדיין במשטרה (ואני מקווה
שפרסום שמו לא יפריע לו להמשיך לשרת
בה גם להבא) :סמל א׳ שמעון פרנקנטאל. הוא
היה אחד מסמלי־המודיעין הטובים ביותר,
שעבדו אתי במשטרת־ישראל.
כל אנשי החוליה הכירו היטב את הפושע
רפאל צוברי. ידענו את שיטות־עבודתו, את
אנשי־הכנופיה איתר, היה פועל, את משפחתו
ואת חוליות־הקשר המקשרות בינו ובין העולם
התחתון.
ידענו כמובן גם את הכלל הראשון המשמש

— אחד הימים בקיץ , 1953 בהיותי

* 4ראש מדור־הבילוש במחוז תל־אביב,
קיבלנו ידיעה שרפאל צוברי, אחד העבריינים
המפורסמים, המסוכנים והנועזים ביותי
בארץ, ניצל אח רשלנותו של תורן בית־הכלא
בפתח־תקווה, עלה על חימת בית־הסוהר
וברח. כל המשטרה גוייסה לתפיסת הפושע.
נקראתי מיד לראש אגף־החקירות במטה

הכניסות, דלתות וחלונות, הגישה למקום
וסביבתם הקרובה.
בינתיים התחלנו במערכה בחזית אחרת
לגמרי. ידיעות שהגיעו אלינו אמרו שצוברי
מתכונן לברוח מהארץ ולהגיע לקנדה, בעזרת
קרובי משפחתו, הנמצאים שם. דאגנו
להעביר לחוגי העולם התחתון ולמשפחתו
את הידיעה שהמשטרה תשמח מאד אם צובדי
יצליח לעזוב את הארץ. הסברנו שהמשטרה
תהיה מרוצה מהעובדה שהיא נפטרת אחת
ולתמיד מפושע מועד.
בעת ובעונה אחת, הצליח פרנקנטאל
להשיג הישג נוסף: הוא מצא מודיע, איש
העולם התחתון, שפגש את צוברי אחרי
הבריחה מהכלא, ואף הספיק לתכנן אתו
התפרצות לחנות של צורף בפתח־תקווה.
אותו מודיע ידע גם היכן לן צוברי בשני
הלילות הראשונים לבריחתו.
התחלנו בהתקפה היקפית. החלטנו לצמצם
קודם כל את מספר מקומות המחבוא האפשריים.
עשינו זאת בדרך פשוטה מאד: בלילה
ערכנו חיפושי־פתע בשנים מתוך שלושת
המקומות בתל־אביב. על־ידי כך ״שרפנו״
אותם. לא היה עוד שום סיכוי שצוברי

אזרח רוצה לדעת
ך * קלמזו, ארצות־הברית, נקנסו שני
אזרחים, אחרי שהמשטרה גילתה
כי השניים הציבו בדיוק לפני מארב
שוטרי תנועה שלט; ״זהירות, מלכודת!״

מספר המזל
ך• כפר*ם בא, אחרי שאחזו צירי•
-לידהאת מרים אהרון ,42 ,הובלה
היולדתלבית־החולים במונית שמספרה
13־ , 13 ילדה בדרך זוג תאומים.

שיא עולמי
ךוורשה, פולין, הופסקה תחרותי•
שחיה בינלאומית, לאחר שאחד הצופים
השליך תוך לצון כריש לתוך
בריכת־השחיה.

עלי להבה י
— נאנסי, צרפת,
^ 22 כי היא ז׳אן
עצמה על המוקד עד

החליטה נערה בת
דארק, העלתה את
צאת נשמתה.

ערמומיות
ך• תל־אכיב, התלונן האזרח י. כ,.
מרחיב לוינסקי, כי שכנתו, הגרה
בבית ממול, צילמה אותו ממרפסת
דירתה, שעה שהתהלך בדירתו עירום.

פצצת זמן
ך * לונדון, זכה האזרח אלן וסט בי•
תביעת גירושין, לאחר שהוכיח כי
אשתו הכניסה פתק אל תוך קופסת
השוקולד שנשא מתוך דירתו, עליו
היה רשום :״האדם הזה הוא נשוי.״

הסנדלר הולך יחף
— י ים־התיבץ, שט האדמירל מרקו
— קלאמאי, מפקד בית־הספר הימי
של הצי האיטלקי, בספינת טיול פרטית,
נסחב למים על־ידי גל שהציף את הספינה,
טבע מאחר שלא ידע לשחות.

שוד ושכר
תל־אכיב, רדף קצין משטרה
4בלבוש אזרח־ אחר שודד, שניסה
לבצע שוד מזויין בקולנוע צפון, נתפס
על־ידי אזרחים שחשבו כי הוא השודד,
היכוהו מכות נאמנות.

הארצי, ישורון שיף. נכנסתי לחדרו, בקומה
השניה של בנין המטה הארצי בתל־אביב.
הוא קיבל אותי בלבביות, כשחיוך אבהי על
פניו :״שב, שטינברג,״ אמר לי.
שיף היה מעשי מאד :״כמה אנשים אתה
יכול להוציא מהמדור שלך, מבלי לפגוע
בעבודה השוטפת, כדי להצמידם לעבודה
מיוחדת?״
אחרי הרהור קל, עניתי :״שבעה אנשים,
אדוני.״
שיף רצה לדעת יותר :״יש גם מי שיכול
למלא את מקומך, למשך תקופה מסוימת?״
״אין ספק, אדוני. אפשר.״
עד מהדד, הבנתי את פשר השיחה המוזרה.
שיף פקד עלי לקחת שבעה מטובי אנשי,
לעמוד בראשם ולהתמסר יומם ולילה לחיפושים
אחרי צוברי.
״אני רוצה לראות את צוברי, תוך שבוע
ימים, במשרדי,״ אמר שיף בטון פסקני, שאין
אחריו שום ערעור.
שיף, שלמד להכיר היטב את הדמויות
הידועות בעולם התחתון ולמד להכיר מקרוב
את נוהליו של עולם זה, ידע מה שהוא אומר.
היה לנו עסק עם איש זריז, ואמיץ. לצוברי
היו ידידים רבים ושרשים עמוקים בעולם
התחתון בישראל.
שבעה ימים היו הזמן הארוך ביותר שיכולנו
לחכות עד למעצרו של צוברי. אם
יעברו שבעת הימים מבלי שנצליח לשים
עליו יד, אין ספק שלא נצליח ע־ד לעצרו.

ארבע הנחיות
ל מנת להצליח ברדיפה אחרי פושע
מועד, יש למלא אחר ארבעה תנאים
ראשוניים:
• הכרה מקרוב של חוג ידידיו של הפושע
הנמלט,
• קשירת קשרים אמיצים והקמת מעגל
מודיעים מקרב העולם התחתון* ,מקירביו
של הפושע,
• מידיות הפעולה כולה,
• צוות אנשים מאומנים ונאמנים לפעולה.

יתחבא במקום שהמשטרה יודעת על קיומו,
ושהיא יכולה להגיע אליו בכל רגע.

נר לרגליהם של כל אלה שברחו ושיברחו
מבית־הסוהר: הבורח לא יתקשר לעולם,
בימים הראשונים, עם בני משפחתי. הוא
יודע שבית־ר,משפחה יהיה תמיד המקום
הראשון עליו יפקחו אנשי־ד,משטרה הרודפים
אחריו.
את המגע הראשון בינו לבין העבריינים
בחוץ, יקים הבורח באמצעות סוחרים ברכוש
גנוב, אתם היה בא בקשרי מסחר לפני
מאסרו. אה מקום המחבוא, יספקו לו אלה
שהיו מספקים מקומות־סתר לרכוש הגנוב,
לפני מכירתו.
בהתאם לכך, חילקתי את החוליה לשלוש
חוליות־משנה: סמל ליבוביץ, יחד עם שני
שוטרים אחרים, איתר את בית המשפחה
ועקב אחרי אשתו, אחיותיו ואחיו. סמל
בר־דיין *,בעזרת שני שוטרים, איתר את
סוחרי הרכוש הגנוב, שהיו עובדים עם
צוברי לפני מאסרו ובדק את מקומות המחבוא,
בהם היה משתמש. סמל פרנקנטאל
ואני התחלנו לטפל במציאת מודיעים, על־מנת
לקרבם לצוברי המתחבא, ולהגיע דרכם
למקום מחבואו.

הודעה של מודיע
ך* בר ביוב הראשון, אחרי שריכזנו
^ א ת הידיעות שאספנו אותו יום, קבענו
שקיימים ארבעה מקימות־מחבוא: שלושה
בסביבות תל־אב־ב ואחד בעיר לוד.
בזהירות רבה התחלנו לאתר את ארבעת
המקומות. קודם כל היינו צריכים לדעת את
המצב הטופוגראפי של מקומות אלה: מספר
* כיוס חבר מערכת העולם הזה וכתבה
לעניני פלילים ומשטרה.

המודיע של פרנקנטאל היה פעיל מאד
בבוקר הודיע לנו שבלילה השלישי לבריחה
מתכונן צוברי לבצע את ההתפרצות בפתח־תקווה•
הידיעות שברש־תו היו טובות: הוא
הצביע על החנות, בה היתד, צריכה להיערך
ההתפרצות.
את ההתפרצות רצה צוברי לבצע בעזרת
שלושה אנשים. לפי התוכנית היתד, הכנופיה
צריכה לבוא למקום־הפשע במונית, שתחכה
לה בקרבת מקום ותחזור לחנות, לפי סימן
שתקבל בחום העבודה.
החנות נמצאת בפסג׳ החדש של פתח־תקווה.
לבית ד,־ו מספר כניסות, עובדה שהקלה
כמובן על מלאכת הפושעים והקשתה
על מלאכתנו. ידעני שהפורצים יהיו מזוינים
וידענו גם שבקרב שעלול להתפתח,
הסיכויים הם שווים בדרך כלל. יכול להיהרג
פושע, ממש כשם שכדור־אקדח יכול גם
לפגוע בשוטר.

מארב בחנות הצורן,
ך-נעתי לחנותו של הצורף לפנות
| | ערב, יחד עם סמל פרנקנטאל. ניסיתי
לא לעורר תשומת־לב מיוחדת ונכנסתי לחנות
כלקוח רגיל, הרוצה לרכוש שעין.
כשד,צורף ניגש אלי הוצאתי מכיסי אח
תעודת־הקצין והצגתי את עצמי. נכנסנו לדירתו
של הצורף, שהיתר, סמוכה לחנות.
סיפרתי לצורף הנדהם :״הלילה עומדים
לפרוץ לחנות,״ והסברתי לו מהי תוכניתנו.
לפי התוכנית היו צריכים שלושה שוטרים,
בפיקודי, ללון בתוך החנות, כשאנחנו סגורים
מבחוץ באמצעי הבטחון הרגילים של הצורף.
שאר אנשי החוליה יחכו בחוץ בתצפית, על־מנת
להמתין למה שעתיד להתרחש ולעזור
לנו בעת הצורך.
הצורף הסכים כמובן. נשארתי בחנות וחיכיתי
לפרנקנטאל, שהלך לקרוא לשני

שהטיל בשעתו את חוו תו על המשטרה

השוטרים האחרים, שחיכו להוראות במקום
מוסכם. שלושתם באו לחנות אחד אחרי השני.
איש משכניו למסחר של הצורף הפתח־תקוואי
לא הבחין באותו ערב בשום שינוי
בהתנהגותו של שכנם. הצורף כיבה את
האורות בחנותו בשעה הרגילה והגיף את
הדלת, כשהוא נועל אותה במנעולים הרגילים.
איש מהם לא ידע גם שבתוך
החנות נשארו סגורים ארבעה אנשי־משטרה
מזויינים. הצורף עצמו חזר לחנות דרך הדלת
האחורית, נשאר בתוכה עם אנשי-
המארב.
חולית־התצפית, בפיקודו של הסמל לי-
בוביץ׳ ,הגיעה למקום בחצות. המודיע
מסר שצוברי עם כנופייתו עתידים להגיע
לחנות בשעה שתים בלילה.
אנשי־התצפית היו מאומנים היטב. כל
אחד מהם ידע את כללי התנהגותן של
כנופיות הפורצים. הם ידעו שקודם כל
תורה הכנופיה לנהג המונית לנסוע מסביב
למקום כמה פעמים. רק אחר כך ירד
אחד הפורצים מהמונית, שתמתין בפינה
השניה, יגש ברגל למקום־הפשע. רק אחרי
שיווכח בעצמו שהכל בסדר׳ ושאין איש
בסביבה, ירמוז בסימן מוסכם לחבריו.
תפקידם של אנשי התצפית והמארב היה
קשה מאד: היה עליהם להמתין במשך שעתיים
שלמות בחדר־מדרגות קטן, ממול
לפסג׳ .כל תנועה שלהם, עיטוש או שיעול,
היו עלולים לגלות את מקום מחבואם
ולהכשיל בכך את הפעולה כולה.

פריצה לכית התורכי
ך* מודיע טעה כשעתיים. במקום
| | בשתיים׳ הופיעה הכנופיה למקום בשעה
ארבע אחר חצות.
המונית עשתה סיבוב אחד, חזרה פעם
שניה, הגבירה את המהירות והסתלקה.
לנו לא נשאר אלא לשער את הסיבה:
אחד מאנשי המארב, שסבלנותו פקעה, יצא
כנראה ממקומו וגילה את עצמו לעיניהם
של אלה שישבו במונית.
נשארנו במקום עד חמש בבוקר. כשיצאנו
מהחנות, החלטנו להגביר את הפעולה, כדי
לתפוס מיד את צוברי, שלפי כל הסימנים
חזר לבצע מעשי פשע.
התקשרנו שוב עם המודיעים. שמרנו
היטב על הקשר אתם, והנחינו אותם באופן
קבוע בעבודתם. ידענו שהמודיע חייב להיות
מכשיר נאמן בידי איש־הקשר, ושהמגע בין
שניהם צריך להיות הדוק ומתוכנן מראש.
פעולותיו של המודיע חייבות להיות מודרכות
תמיד אך ורק על־ידי איש־הקשר הקבוע.
למחרת בערב קיבלנו ידיעה נוספת וחשובה
מאד :״צוברי ילון הלילה במקום
המחבוא בלוד, אצל יהודי יוצא־תורכיה.״
ידענו שהוא עתיד לבוא למקום אחרי חצות.
לפנות בוקר הגענו ללוד. סיירתי את
הסביבה הקרובה לבית בו היה צריך צוברי

להתחבא. יחד עם אנשי החוליה פרצנו
לתוך הבית, שעמד בתוך גן־פירות קטן.
בפנים הפתענו את בעל־הבית ואת אשתו.
ערכנו חיפוש מקיף, אך צוברי לא נמצא
שם. באחת הפינות של הגן מצאנו חבילה
של בדים, גנובים ללא ספק, שרק לאחר
זמן התברר לנו שנגנבו עוד באותו לילה,
באחת מחנויות תל־אביב, על ידי כנופייתו
של צוברי.
המצב היה ברור. כבר אז לקחנו בחשבון
את האפשרות שהבדים נגנבו על ידי צוברי.
הסקנו מכך שצוברי בא למקום אחרי הגניבה,
השאיר את הרכוש, אך פחד להישאר
שם בעצמו. לא היה לנו ספק שנמצא את
צוברי במקום המחבוא השלישי, בו יכול
היה להתחבא לפי ידיעות המודיעים, בתל-
אביב. כזכור לא נגענו עד כה באותו מקום.

אקדח

גו ף

ה א חו ת

^ שאלתיכלוח סמל ושוטר, שימשיכו
1 1בחקירת בעל־הבית ואשתו, כדי לבדוק
את מקור הבדים. מיהרתי לתל־אביב בראש
החוליה. המקום נמצא בשכונת שפירא,
בביתו של עבריין מועד. במהירות ערכתי
את כל הסידורים: הקפנו את הבית, טענו
את האקדחים.
ניגשתי לדלת הכניסה ודפקתי. מבפנים
ענה לי קול־אשה מוכר :״מי זהז״
לאחר רגע ניזכרתי מי בעלת הקול: היתר,
זו אחותו הצעירה של צוברי, שהיתר, ידועה
במסירותה ובאהבתה הגדולה לאחיה.
״שטיינברג ליד הדלת,״ עניתי לה ,״הבית
מוקף שוטרים. אל תעיזו להתנגד או להשתמש
בנשק. אני יודע שרפאל נמצא בפנים.
ישנה רק דרך אחת: פתחו בשקט את
הדלת וצוברי ימסור את עצמו.״
מקול הצעקות התעורר צוברי. הוא ניגש
בזחילה לאחד החלונות והסתכל החוצה. כשראה
את השוטרים בבגדים אזרחיים שעמדו
בחוץ, אמר לאחותו :״פתחי לו את הדלת.״
בפנים, מצאתי את צוברי לבן כסיד,
יושב על כורסה, לבוש פיג׳מה.
פניתי אליו :״צוברי, מסור לי את
הנשק שלך.״
״אין לי נשק,״ היתר תשובתו.
ידעתי שהוא משקר. הוריתי לערוך חיפוש
בבית. לא מצאנו דבר. לבסוף הרגשתי
שאחותו יושבת כמעט בלי לזוז מהמקום.
ביקשתי ממנה לקום. כשקמה, אמרתי לה:
״הוציאי את האקדח ותני לי אותו.״
״אין לי שום נשק,״ אמרה בתמימות.״זה לא יעזור. לא אתן לך לזוז. אני
שולח להביא שוטרת שתעשה אצלך חיפוש,״
אמרתי לה.
לא היתד, לה ברירה. היא הוציאה את
האקדח׳ תופי ,45 שהיה חבוי על גופה
תחת בגדיה, ומסרה לי אותו.
בדיוק שבוע ימים אחרי שקיבלנו על

נתב העולם הזה, מנשח בר־דיין, ששירת כסמל ר א שון׳
במדור הבילוש של משטרת תל־אביב ופיקד מל אחת מחול־[
יות הבלשים שתפסו את רפאל צוברי, מצביע על הנזניעול של חנות השען בפתח־תקווה.

מקום השוו

עצמנו את המשימה שהטיל עלינו ישורון
שיף, הובלנו את צוברי, כלוא באזיקים,
אל בנין מטה המחוז התל־אביבי.

פדיחה שגיה
*** יף חיכה לנו כמטה המחוז.
* /י עו ד בשכונת שפירא הספקנו להודיע
באלחוט למחוז על הצלחת המבצע.
הכנסנו את צוברי אל שיף. הוא שוחח
אתו קצרות, פקד להחזירו לבית־הכלא.
שיף יצא למסדרון, שם חיכו לו כל
אנשי החוליה, עייפים ובלתי־מגולחים. הוא
הסתכל בנו ואמר בחיוך :״כך באים לעבודה,
בלתי מגולחים?״
הבנו את הרמז. ידענו שהמפקד העריך
את הפעולה ושכל המאמץ הגדול שהשקענו
בפעולה במשך השבוע היה כדאי, .
אולם לא היתד, זו הפעם האחרונה ש־רדפנו
אחרי צוברי. הוא הובא לדין על
בריחתו, נידון למאסר נוסף, ריצה אותו
ושוחרר לבסוף מבית־הסוהר.
באחד הלילות עצרו אנשי מדור־הבילוש
של מחוז חיפה מונית, בה ישב רפאל
צוברי בלוזית פושע מועד אחר, גם הוא
מתל־אביב. ברשות שני הנוסעים נמצאו
תכשיטים, שהוברר אחר־כך שנגנבו באותו
לילה מאחת הדירות על הכרמל.
השנים נעצרו. אחרי החקירה הוכנסו ל
בית־הכלא
המחוזי בחיפה. כעבור מספר
ימים, באחד הערבים, כשהכניסו האסירים
את מזרוניהם מחצר בית־הכלא אל התאים,
השליך צוברי מזרון בפניו של ה סו ה רן•
שהשגיח עליו, דילג על החומה וברח.

וכמובן גם אל מדור־ד,בילוש בתל־אביב.
התחלנו בפעולה. המודיעים מסרו לנו י
שאשתו נראתה בלוזית שתי פרוצות תל-
אביביות, כשהן נוסעות לכיוזן חיפה. מסרנו
את הידיעה למשטרת חיפה. יותר מאוחר
קיבלנו אישור לכך מהקצין קרל זינג ר!,
ראש מדור־הבילוש במחוז חיפה: אחת ה־ :
פרוצות נראתה בחיפה. יש לשער, מסר
זינגר׳ שהפרוצה יצאה לתל־אביב יחד
עם צוברי.

ראן געדמה הפרוצה?׳
ך * ידיעה היתה חשוכה מאד. פניי
1נו שוב לקצין זינגר, איתו עמדנו
בקשרים הדוקים, וביקשנו לברר שנית את
הידיעה, כדי לעמוד על מידת מהימנותה.
הוצאתי מיד אנשים לרחובות תל־אביב
למצוא את שתי הפרוצות, לעקוב אחריהן
כדי לדעת את מקומות־המיפגש שלהן.
בערב ידענו כבר ששתי הפרוצות אינן
בתל־אביב. יחד עם זאת היתר, בידי רשימה
מלאה של מקומות העבודה שלהן,
תקופה:
האנשים שאיתם הן עבדו באותה
וגיקוימות־המחבוא, בהם היו נוהגות להם; -
תתר מפחד המשטרה.
הציעו לי להשתמש בשיטה הרגילה של
מחסומי־ביקורת בכבישים. אולם לשיטה
זו היו גם חסרונות מרובים. לתל־אביב
ישנן עשרות כניסות, והביקורת קשה מאד.
צוברי היה בקיא ומנוסה בכל השיטות
המשטרתיות׳ ולא היה לי ספק שהוא יבחין
בביקורת ממרחק רב ויחלים לא להיכנס
לתל־אביב. אני הייתי מעוניין שיכנס. כאן
יכולתי לתפוס אותו ביתר מהירות. באותם
הימים שלטתי בעיר והתמצאתי בה היטב, .
חיכיתי עד שתיים אחרי־חצות. בשתיים י

מדוקדקים,
חיפושים צוברי.

ה 1״היה לי מזל*״ .מחייך חשמן יוסף
1 1^ 11111 ברקוביץ׳ ,בהיזכרו במארב .״זו
1וזיתה הפעם הראשונה והאחרונה שישנתי בחנות.״

מפקדי חוליות המשטרה שהשתתפו במיבצע תפיסתו של צובר׳,
מתייעצים באחד מבתי הקפה בתל־אביב בערב שלפני המארב
בחנותו של השען בפתח-תקננה. מימין: דוד ליבוביץ׳ ,זאב שטיינברג, מנשה בר־דיין.

החוקויס

פו,ן,

פיו ם

על־מנת

למצוא ״ את

ר״ד רונ מ ת

אביב :״תפסתי את צוברי, יחד עם אחת

הפרוצות.״
עוד באותו יום מסרנו את צוברי חזרה׳
לידי סוהרי בית־הכלא בחיפה.

—ויו >רז! ווו — —

כל מספר זוכה
מזכרת

שרה קוסובסקי, ירושלים: ההובי. שלן אולי משעשע
אותן, סחתיין! אן אני חוששת שעלו לאכזב אותך. אין
לי צל של מושג על מה את מדברת. ואם את נל־נך
מתמחה בהתחקות אחר כתובות, מדוע, איפוא, כתבת לי
לפי כתובת המערכת ולא הביתה? אין לי דבר נגד בנות
ובני ירושלים, אן גם לא בעדם. לא היית צריכה להדגיש
בשלושה סימני־קריאה שאת יר,שלמית. הייתי מאמינה
לן גם בלי זה.
בנימין פויירשטיין: מצטערת, חביבי, אינני מתכתבת
עם כל מי שרוצה להכיר אותי. חוץ מזה, אינן השנתון
שלי. אגב, לא ציינת את כ תו ב תן בגוף המכתב. עשה
זאת, ואפרסם טנדעה בשנזן,.

הרגעים היפים

כלום יש משהו חבוב יותר מאשר נחלאי פיוטי (?)1038/41
״שמיים כחולים ובהירים, שדות נרחבים, ירוקים וחומים.
תלמים משחירים לאורך, עבודה תוך חדוות יצירה. שירה,
ערב הווי על הדשא.
״כך ודאי מתארים לעצמם בני־העיר, ובמיוחד בני
תנועות־הנוער, את החיים בנח״ל. אידיליה.
״אך המציאות שונה במקצת: חום צורב, זיעה קולחת,
עבודה מעייפת וקשה, לעתים — מטבח. כלים לרחצה. זבל.
״התוכל בת בגיל 19־ 17 להגדיל את מספר הרגעים
היפים הללו על ידי שיגור מכתביה?
״התוכל היא להיות חיפאית, כדי שתתאפשר פגישה
עמה בזמן החופשות הבודדות?
״על מה תכתוב? — על הכל.
״לא, לא על ״הכל״ ,היינו: קולנוע, ספורט׳ ספרים,
מוסיקה וכד׳ — לא על כך.
״על הכל — על מחשבותיה והגיגיה, על רעיונותיה,
על התלבטויותיה, על כל אלה.
״כיצד תכתוב? — לא כמצזזת אנשים מלומדה. לא
מתוך רצון למלא את הדף בכתוב.
״אלא בכנות, בגלוי, בלא לב ולב, ללא הסתר דבר.״

עיניים; רגליים, חושים

( ) 1038/42 פונה בקריאת ס. או. ס .היא רוצה חבר.
רגע אחד. לא סתם חבר, אלא אחד המתכונן לנסוע בעתיד
הקרוב לאירופה ומעוניין בחברה לדרך. נדמה לה, אומרת
היא׳ שאפשר ליהנות יותר בשניים.
במכתבים שיכתבו זה לזו, מציעה היא לתכן תוכניות
משותפות ולהחליף רשמים ודעות.
על זה שיציע את עצמו להיות :״בעל רגליים חזקות
לטיולים ברגל — באם יהיה צורך. עיניים פקוחות לראות
את היפה, וחושים דקים לקלוט אותו. כמובן גם חברותי.״
היא מורה ,24 ,וחושבת עצמה מתאימה בהחלט לבחור כזה.
״רותי, עזרי לי,״ מסיימת היא את קריאתה ,״כי אני
פוחדת להיות בודדה בעולם הרחוק.״
כמה נוגע ללב.

נשמע מפי טפשעשרה :״אנ׳לא מאמינה באמונות טפלות.
זה מביא מזל רע.״

מהולנד?

כתבי

רוצה לקבל
(.)1038/43
אני נמצא עתה בניכר, בארצם של
ההולנדים. אולם על אף המרחק הרב בין
הולנד וישראל — מגיע אלי העתון שבוע
אחרי הופעתו בארץ, ומשמש יומן ואספקלריה
מהנעשה בארץ.
__ עלה על דעתי לכתוב לך פשוט כוי
שאוכל לקבל לעיתים קרובות יותר מכתבים
מן הארץ כתובים עברית. כמובן שלאחר שובי ארצה באמצע
נובמבר, יוחלפו המכתבים ב פגי שו ת ...כל נערה שתכתוב,
תזכה במזכרת מהולנד או מדרכי חזרה לארץ — אני מתכונן
לבקר בכמה וכמה ארצח מעניינות.
על עצמי לא אכתוב, פרט לכך שאני סטודנט
בן ,23 האוהב לבלות ולהתכתב עם נערה בגיל 17־19
האנשים שאינם
שתדיההמודה וכו׳ .מאחר והנני מאותם
עושים עסק בעצמם — נמצא כאן גם חברי שהינו בעל
תכונות סטודנטיות דומות, והמכתבים שיגיעו יוכלו לשאת
גם שתי חתימות.״

״הוא נתן לי גוד טיים,״ שטעתי נערה אחת באוטובוס
מספרת לחברתה. לא יעלה, על דעתה, למשל, לוטר, בילינו
בנעימים• זה נתן לי רעיון. מה דעתכם לשחק משחקי
מלים? לקחת ביטויים לועזיים ולתרגם אותם מילולית.
כמו, למשל, טפטף פנימה, ילד זקן׳ , 01)1 !>0 7מ ( 1ן 0ע)1
ישבנים למעלה
1 3 !:>13111 זג 10 1׳ 1
לרוץ צמח,
>ן נ 8 1ת 1>0110 אני דרן 111100^ 11מ. 1׳ 1

זה הכל
זה, אני משערת, מה שנחשב לענין, לא 1038/44
״ובכן, מה רוצות שתי נערות בנות?17 התשובה מיותרת,
לא כן? אשר לעצמנו: דננו תלמידות׳ אחת מרמת־גן,
שנייה מתל־אביב. מה עוד? זה הכל, בינתיים.״

צגחן קיבוצניק
״בניגוד למקובל בשורותינו,״ אומר 1038/45 שהוא
צנחן קיבוצניק ,״מעוניין אני להכיר בת עירונית.״ אם
בת 18־ ?17 מתגוררת בין תל־אביב ונתניה ומשתגעת אחרי
צנחנים? קדימה! אך אל תנסה לראות בו, מתרה הוא,
מין יצור מגוהץ ומצוחצח. אין הוא יפה תואר במיוחד.
מין יצור מגוהץ, מבריק ומצוחצח. אין הוא יפה תואר
במיוחד.

לעולס אץ לרעת

או: אל תסתכל ב>!נ>ו|,
ואל תסתכן בסוז עייש בו
לא רק אוצרות טבעיים חב,יים תמיד בחזייתה של
אשה. בתמונה זו, ישנו מכשיר־האזנה משוכלל, וזמביא
מסמנת את
תועלת רבה לשירות מסוייס. האות 8 הוא משדר למרחק של 200 מטר,
המיקרופון8 ,
היא

הן שתי סוללות הפועלות כשמונה שעות.
האנטנה. על האשה הנושאת • מכשיר זה, רק להפעיל.
מראש את המיקרופון, ולא לעשות יותר דבר, פרט מאשר
לעניין ולהביא את בן־זוגה לידי כך שידבר. השיחה משודרת
למרחק של 200 מטר׳ שם היא מוקלטת על פסקולו
של הסוכן השני, היושב לרוב במכונית.
מקצוע קל ופשוט, מה? את לובשת שמלה חשופה
והדורה, יוצאת לבלות בחברת טיפוסים שונים בכל פעם,
כשכל הזמן מקננת בן הרגשה שאת צופנת סוד בחובך.

צי\9ר>ן0טן יחטזה ל• #י...
חנהמרץ, האשה שאני אנהבת, נושאת אתה בתיקה
תמיד בגד־ים ומגבת .״במקרה ויתקוף אותי החשק לקפוץ
לבריכה,״ אומרת היא הכוונה, כמובן לבריבה התל־אביבית,
ובהיותכם שם תוכלו גם לראות, פרט לכל נערות־הזוהר
התל־אביביות, גם את השחקן רפאל קלצ׳קין,
שוחה במרץ עשרות פעמים הלון ושוב בבריכה.
הבדיחה האחרונה המתהלכת בתל־אביב: נכנס קצין־
שריון לבית־קפה, מקבל מידי המלצר את הקפה שהזמין,
״יש כבר סוכר?״ שואל הוא .״כן,״ משיב הלה ,״אבל
התחמושת טרם הגיעה.״

חזקים הם קשרי אהבה
והם עלולים להתחזק על־ידי
החלפת צלומים שצלמתם לבד.
הצלומים מסוגלים יותר ממכ תבים
להביע געגועים ואהבה.
גם אתם מסוגלים לצלם יפה.
הדרכה תקבלו אצל

פ 1 1ו - 1בדנר
חי פ ה ״ ר חז בהחלוט 31

פקידי? !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום ב״אולפן גרג״
לקורס הדו־חודשי ( x 2בשבוע) ל־

לו צ רנו ת

עברית ו/או אנגלית
בת״א: אצל ח׳בר־קמא׳ גורמן .5
בחיפה: בי״ס ״במעלה״ ,החלוץ . 13
הצלחה מוב ט חת:

ה עול ם הז ה 1038

אנשים

שר־החקלאות לוז (מרכז) וראש־הממשלה (שמאל) בחתונה עין־חרודית
בנוסח העליה השניה

אידי ש ־ מספ רי רכילות
הסוד שעיתוני השבוע לא גילוהו: אותו
פרופסור האוניברסיטה ששלח לשר־האוצר
לוי אשכול מכתב גדוש התמרמרות על
האגרה החדשה בת 150ל״י על היתר־היציאה׳
הוא פרופסור גרשום שלום,
המומחה לקבלה, אשר הוציא לא מזמן את
ספרו הגדול על שבתי צבי ותנועתו. התלוצצו
מכריו באוניברסיטה :״פרופסור שלום
מומחה יותר לקבלה מאשר לנתינה!״
התנגדות חריפה להצעה כי ח״כ
הפועל המזרחי יצחק רפאל ישתתף
במשלחת הפרלמנטרית מישראל לדרום־
אמריקה גילה לא מכבר יושב־ראש הכנסת
יוסף שפרינצק. נימק שפרינצק :״בדרום
אמריקה מדברים היהודים אידיש, ואידיש
היא שפה נוחה מאד לדברי־רכילות!״ שפריד
צק היה כה תקיף בהתנגדותו, עד כי איים
להתפטר מתפקידו כיושב־ראש הכנסת, אם
התנגדותו לא תתקבל. רפאל לא נסע
ח״כ הפועל המזרחי מיכאל חזני, שנראה
השבוע קונה עפרונות ומחברות בחנות
לצרכי־כתיבה בפתח־תקווה, הסביר לחנווני:
״ממחר אני מתחיל ללכת לבית־הספר!״
בית־הספר שאליו התכוון חזני הוא סמינר
מיוחד לחברי וזעדת־הכספים של הכנסת,
המתקיים בטכניון בחיפה, בו שומעים
הח״כים הרצאות בענייני משק וכספים מפי
פרופסורים וכלכלנים בחתונת בתו
של ח״כ מפא״י שלמה לביא בעין־חרוד,
נראה ראש הממשלה דוד בן־גוריון חבוש
כובע קאסקס שטוח, בנוסח העלייה השנייה
פקידי הסוכנות נאנחים וטוענים, כי
לאחרונה הנהיג הגזבר החדש של הסוכנות,
ד״ר רב יוסף, פיקוח חמור על פריטי
ההוצאות הקטנים של המשרדים, והוא
מקפיד על־כך שישתמשו למשלוח מכתבים

במעטפות משומשות, וכי לא ינצלו את
הטלפונים לשיחות פרטיות. טוענים הפקידים
:״הוא העביר אלינו את שיטותיו
מימי היותו שר־הקיצוב!״

בעברית ־ מדב רי ר עו ת
חמישה ימים לפני הצגת הבכורה של
שולמית בתיאטרון אהל, נראה במאי ההצגה,
מי צההלוי, כשהוא רוכש כרטיס (.במחיר
4,5ל״י) ונכנס לחזות בהצגת שולמית
בתיאטרון דו־רה־מי לאחר הצגת
הבכורה של שולמית בדו־רה-מי, התכנסו
השחקנים במצב רוח מרומם סביב שולחן
ערוך בקפה נסית, ביקשו את שושנה
דמארי, כוכבת ההצגה, להשמיע להם שוב
משירי האופרטה. שוטר שעבר במקום ניסה
להשתיק את הזמרה, בטענה כי השעה
מאוחרת והרעש מפריע לשכנים. הוא נענה
מיד על־ידי אחד השכנים, שעמד והיסה
אוזן קשבת לשירה :״להיפך! בשם השכנים
אני מודיע לך שאנחנו מוכנים להאזין
לשירתה של שושנה דמארי עד הבוקר!״
הצעה מקורית השמיע השבוע הסופר
יגאלמוסינזון: להקים מועדון שיקבע
כלל לעצמו לכנס את החברים פעם אחת
בשנה ליום שלם, בו ידברו אך ורק טובות
על אנשים אחרים .״אנחנו מתרגלים יותר
מדי לדבר רעות אחד על השני,״ טען יגאל.
״יש להפוך את הסדר הזה לפחות ליום
אחד בשנה סופר המתח הצרפתי
ז׳ ורז׳ סימנו ] הודיע השבוע לשלטונות
מס־ההכנסה האמריקאיים כי הוא מסרב לשלם
45 אלף דולאר, הנדרשים ממנו כמס
על ההכנסות מהפצת ספריו בארצות־הברית.
״בסכום הזר״״ טען סימנון ,״אתם תרכשו
ארבעה קאדילאלוים חדשים למען מלך ערב
0עוד — ואני אינני רוצה לתת לו מתנות!״

כרמל מזרחי
יקבי ואעוו! לציון תכוון יעקב
הפתעה גדולה בארץ!
גז ו גז וגוניים
אוסטרליה אנגליה
ארגנטינה

בפעם הראשונה בארץ
• הממונה על הכנסות המדינה זאב שרף, לפני צאת ספר־הנישומים
החדש :״ישראל היא המדינה היחידה בה יש הכרח לבדוק ס /ס 100 של הצהרות
מם־ההכנסה, ואחוז ההברחות בה הוא הגבוה ביותר בעולם.״
• ח״כ אלמוגי, על האגרה של 150ל״י שהוטלה על היתר־היציאה :״זוהי
אגרה שסופה הגירה.״
• ח״כ מפא״י מיצה שרת, בכנס פעילי קליטת־עלייה של מפא״י:
״לישראל ישנו פאטנט אוניברסאלי לשלושה מוסדות המייחדים אותה משאר
אומות העולם: המעברה, האולפן ומזנון הכנסת.״
• שר״האוצר לוי אשכול, בבקשו השבוע במספרה בכיכר דיזנגוף בתל־אביב
כי יניחו לו להסתפר בלי תור :״סוף־סוף, זהו המקום היחידי שבו אחרים
מגלחים אותי.״
• חכר הנהלת הסוכנות זלמן שז״ר, בהסבירו מדוע יצא לנופש
על שפת־הים :״אחרי ים־הוזיכוחים בוועד־הפועל הציוני, בקונגרס למדעי היהדות
ובכנס היהודי העיוני — אני זקוק לים ממש.״
• ראיס המשלחת הצרפתית לישראל ז׳אק סוסטל, בשובו
לפאריס :״חשבתי שהישראלים יחנו לי לנוח לפחות בימי השבת שלהם, אבל הם
העבירוני בפרך גם בשבת, ודווקא נגד זה לא הפגינו הדתיים.״
• העיתונאי שאול הון, על המשקאות הקייציים :״כל המרתה — הרי
זה משובח.״
• הסופר יעקב פיכמן, בהתנצלו על אי־יכולתו לערוך ביקורים :״כנראה
שהרגליים שלי נרשמו בהסתדרות הפקידים — הן עובדות רק ארבע שעות
ביום, וגם זה בעצלתיים.״
• הקומיקאי ג ׳ ר י לואיס, על הסרט מלחמה ושלום, שהפקתו עלתה 9
מיליון דולאר :״בימינו, סרטים על מלחמות עולים יותר מאשר המלחמות עצמן.״

העול ם הז ה 8ג! 0

מבחן ארצי לגילו•
כשרונות צעירים וצעירות
בכל השטחים והמקצועות
מכל

הסוגים

* . 1זמרה ושירה
ובכל השפות.
.2ריקוד — בלט, ספרדי, סטפ,
רוק, צ׳הצ׳ה וקליפסו.
.3 +במה — משחק, קריאה ודרמה.
.4 •*.חיקויים.
* .5נגינה — על כל הכלים.
.6פנטומימה.
* .7אקרובטיקה.
.8 +שריקה.
.9 +קוסם והיפנוט.
. 10 קומיקאים ועוד מקצועות אחרים.
לאחר
המבחן הזוכים ישתתפו במצעד
גדול באחד האולמות הגדולים
בארץ, בנוכחות ועדת שופטים, אנשי
קולנוע, תיאטרון ואמנים ידועי שם.
על כל משתתף(ת) לשלוח את כל
הפרטים: שם, גיל׳ כתובת, תמונה
וכשרונו, לפי הכתובת:
תל־אביב, רחוב הרצל ,63
עבור מומו׳ גילוי כשרונות,

__עד לתאריך 10.9.57

אלה הן רק שלוש מתוך
עשרים ושתיים הארצות
אליהן נשלחים מדי שבוע
מנויי חוץ־לארץ של
״העולם הזה״.

-ילי׳י׳׳י״ך

דו״חעד הי הו די ם ב רו סי ה

(המשך מעמוד )7
״כן, כן. יש הרבה יהודים ברוסיה, אם כי לא כל כן הרבה כפי שאפשר לחשוב מתוך
ביקור ראשון במוסקבה.״
הוא התעניין לדעת מה סיפרו לי היהודים הרבים, המצטופפים סביב המשלחת הישראלית.
כאשר סיפרתי לו כי רובם טענו שקשה להם בברית־המועצות, וכי הם חוששים מפגי
התפרצות אנטי־שמית חמורה באחד הימים, השיב סמיון אברמוביץ׳ בתנודת־ראש חמורה:
״כן, אבל הם עצמם אשמים בכך. וגם אתם, הישראלים, אשמים שהגענו למצב כזה.״
הבעתי את השתוממותי .״ההיסטוריה מלמדת כי המהפכה הסובייטית הביאה ליהודי
ברית־המועצות מתנה יקרה — החופש. השפה היהודית שיגשגה והוכרה כשפה רשמית.
הממשלה הסובייטית אפילו רצתה ליצור רפובליקה יהודית עצמאית. אבל כל זה לא עזר.
יתכן כי לא ידענו לשמור על המידה הנכונה ועברנו מקצה אחד לשני. רפים מאתנו רצו
לשכוח את יהדותם, אבל העובדה היא כי יהדות היא לאום ואין להתכחש אליו. אין גם
צורך להתכחש אליו. היינו יכולים בהחלט להתקיים כאן כלאום יהודי, בין לאומי ברית־המועצות
האחרים.״
את מכת המוות לתרבות האידישאית בברית־המועצות, לדבריו, נתנה דווקא מדינת ישראל.
״ניסיתם מן הרגע הראשון לספח אותנו אליכם, ולזהות את שאיפותינו לשאיפותיכם.
הפכתם את התרבות האידישית לגשר בינינו לבינכם. גשר מסוכן. השלטונות כאן הרסו
אותו. עד כמה שכואב לי הדבר — היה זה צעד מוצדק. והתוקפנות האחרונה שלכם על
מצרים תוכיח זאת! כי פלישה זאת היתה הוכחה חותכת שמדינת ישראל אינה אלא
בובה מסוכנת, המכורה לחלוטין לאימפריאליזם. אתם אפילו חדלתם להיות יהודים. כי מה
שאתם עושים לערבים מנוגד למסורת היקרה ביותר של העם היהודי — מסורת של צדק
ושל הומאניות. אתם פשוט סכנה לשלום העולם. אם! ר לתת לכם לפעול כך!״
הקצין דיבר עתה בלהט, מתוך התרגשות רבה .״כשהתקפתם את מצרים׳ בשותפות
עם אנגליה וצרפת, גרמתם ליהודים רבים כאן זעזוע עמוק. אני לא אסתיר מפניך שהייתי
בין המתנדבים שנרשמו ללחום לצד המצרים. ולא רק אני. חיילים יהי דים רבים מהגדוד

שלי התנדבו גם כן!״

בביתו שד הפרופסור

ת שבץ

ה עו & ס הו ה 1038

מאוזן . 1 :ירק ;
.6מאה בריבוע;
.9מזון; . 10 בירה
אירופאית; .12
מטפל בפרות; . 14
היטל; . 15 ההר
ממנו ראה משה
את הארץ ; .17
שם פרטי,נקבה;
.18 עיר; .20 בן
יעקב; .21 שור
בלי ראש ; .22
שרות ממלכתי ;
.23 מייבאים אותו
על־מנח להוריד
המחירים ;

.25 מה שהמש טרה
פותחת נגד
עבריין; .27 מם־
פוא; .29 זהה עם ביקור אצל רופא
שיניים ; .31 מלת קריאה ; .33 בכל
כיור ; .35 חמסין ; .38 מנה בארוחה ;
.40 בטן; .41 מלת ברירה; .42 כלי
בשח־מת ; .44 שיחה בין שניים ; .46
ורוכבו רמה בים 47 יין
שרף; .49 אגוז; .50 אבן שואבת;
.51 תוצרת בית־חרושת ויטה; .53
אגף ההדרכה; .54 בית־חרושת למו־צרי־מזון;
.55 עורך־דין המאשר מס מכים.
מאונך
. 1 :מוסיפות טעם למרק;
.2צורה נסמכת של פשתים ; .3רב ;

.4זר שהתיהד ; .5מזון לדיסה ; .6
שר; .7אצבע הרגל; .8ירק; . 11
כורם; . 13 ירק; .14 מדור בהעולם
הזה ; .16 ענף ; .18 על כל צוואר,
בכל זאת; .19 רבית מופרזת; .24
לשועלים ולא זנב לאריות!״;
.26 חברת תעופה; .28 מזון מרוכז;
.30 שם משפחה שכיח שפירושו חום
בגרמנית, בן־כוח בעברית ; .32 פרח ;
.34 שם פרטי ; .36 עיר אמריקאית ;
.37 חיה צפונית; .39 אקדח; .43
לשוהם ; .45 יוצר כרם ; .46 השתחווי!;
.48 בו מצליפים; .50 החפז 52
אל; .53 בצורה לא מהירה.

1י״םגפ קי דרת

י ״נוייי ״וז

יחהס12 ונ א

תהניתוחהכהירכיותר של מצב יהדות ברית־המועצות שמעתי מפי אדם
מכובד מאד. אחד ממכרי הצעירים, סטודנט השנה החמישית לרפואה, לקח אותי
לביתו. היה זה בית נאה ביותר, באחד הבניינים החדשים ביותר של מוסקבה, ומלבו
שני חדריו כלל גם נוחיות ואמבטיה. האיש אשר בפניו הוצגתי נשא תואר מכובד מאד,
חבר האקדמיה למדעים, אחד המוסדות העליונים של ברית־המועצות. הוא היה בן ,65
כסוף־שיער, איטי ורוגע. אקרא לו כאן ״הפרופסור״.
״שמעתי על בואה של המשלחת הישראלית,״ פתח הפרופסור בצרפתית מצוחצחת,
״וביקשתי מידידי הצעיר שיקשרני עם אחד מכם.״
הפרופסור היה גבר צעיר ויפה עם פרוץ המהפכה הסובייטית. אביו ישב בעיירה
אוקראינית קטנה ואילו הבן הצליח להתקבל באוניברסיטת פטרסבורג, בזכות ציוניו
הגבוהים בלימודים .״לאבי היה אסור לעזוב את תחים המושב,״ סיפר לי .״עכשיו יהודי
יכול לנסוע לכל פינה בברית־המועצות. אני מעז לומר כי מצבנו הכלכלי נוח מאד ומבחינה
אובייקטיבית אי־אפשר להכחיש את העובדה כי המהפכה הסובייטית נשאה עמה ברכה
רבה ליהודי ברית־המועצות.
״בבת אחת נפתחו לפנינו כל הדלתות. אני יכול לדבר על כך מתוך נסיון אישי, כי
חייתי את התקופה הזאת. היתר לנו מסורת ארוכה של השכלה ורצון ללמוד. מילאנו את
אולמי האוניברסיטות ומכוני הלימוד הגבוה. הפקידים הגבוהים היו כמעט כולם יהודים.
חוקי הממשלה הסובייטית הגנו עלינו מפני גילויי האנטישמיות המסורתית של האוקראינים
והרוסים הלבנים. תוך דור אחד הפכו היהודים מרוכלים, חונים ואנשי־ביניים לפקידים,
אנשי רוח ואנשי המקצועות החופשיים. היו אמנם שלמדו מלאכה ונהיו לפועלים וחקלאים.
אבל הם היו מעטים מאד. מבחינה היסטורית נפתח לפנינו פתח אדיר, שקרא לכוחות
אינטליגנטיים, והזדרזנו להיכנס בו. באופן הטבעי ביותר מילאנו את החלל הריק בעולם
התרבות, האמנות, המדע והטכניקה. כיום מרוכזים למעלה ממחצית יהודי ברית־המועצות
בערים הגדולות. במוסקבה יש חצי מיליון. בקייב — 200 אלף. בלנינגרד — רבע מיליון.״
הזעזוע הראשון, לדבריו של הפרופסור, בא כאשר החלו זורמים מן המכללות
והאוניברסיטות עשרות אלפי מהנדסים, רופאים ומדענים של הדור הצעיר הלא־יהודי.
הם גילו שהם יכלו להתקדם עד לשלב מסויים — הלאה היה המקום תפוס על־ידי יהודים.
כשם שפעם קינאו הסוחרים הגויים ביהודים המשגשגים, כך החל המצב החדש יוצר
קינאה ושינאה ליהידים בקרב האינטליגנציה .״אבל לא היינו מודאגים במיוחד. האמנו שעם
כל היותנו יהודים הרי אנו בראש וראשונה אורחים סובייטיים — ולא סתם אזרחים, כי
אם אזרחים מועילים ויצרניים. דהקנו את החששות המעורפלים לקרן זווית והמשכנו
לחיות ולעבוד.״
עד אשר נודע על חיסול הסופרים היהודיים ועריכת המשפט המבויים נגד הרופאים
היהודיים .״לא יכולנו יותר לעצום עין. מפלצת השנאה ליהודים הרימה את ראשה
בשאגה אדירה, מתוך חצר הקרמלין עצמו. חיינו תחת סיוט נורא. מותו של סטאלין
הפסיק אמנם את המסע הנורא בראשיתו. אבל אחרי רעידת האדמה הזאת, איננו בטוחים
כל כך בקרקע שמתחת לרגלינו. אנחנו יודעים שהחוק עדיין מעניש מעשים אנטי־שמיים;
שמצבנו הכלכלי טוב; שהתקופה הליברלית יותר שלאחר מות סטאלין תביא במרוצת
הזמן גם לחידוש החיים התרבותיים האידישיים. אבל כל זה לא מספיק לנו.״

ווססממ כנ יי ׳ ם

שבע שנים בסיביר

** ה היא עוצמת הסיוט הזה, הסביר לי גבר שנראה כבן .65 אך למרות פניו
הצמוקות ושערו הלבן, לא היה אלא בן .45״את זד״״ אמר בהצביעו על גילויי הזיקנה,
״קיבלתי בסיביר.״ הוא נשלח למחנה מעצר לפני שמונה שנים׳ מכיון שהתכתב עם
קרובים בישראל. הוא נחקר ארוכות על־ידי המשטרה החשאית ולבסוף נידון לשבע שנות
עבודת פרך. עתה הוא מהלך בתקווה אחת: לעלות לישראל. פעמיים כבר ביקש היתר
יציאה, פעמיים נענה בסירוב .״אני אבקש עוד ועוד. יכול להיות שזה יוביל אותי מחדש
לסיביר. אבל לא איכפת לי כבר. אני לא יכול לחיות כאן יותר. אני רוצה לחזור לעמי.״
אם כן, מה הסיכויים שנותרו ליהודי ברית־המועצות לעלות לישראל? כיצד רואים
הרוסים עצמם את הבעיה היהודית? הפניתי את השאלות האלה לאחד המלווים הרשמיים
שצורפו למשלחת הישראלית במוסקבה. תחילה ניסה להתחמק .״זאת היא שאלה סובייטית
פנימית׳ ואני לא חושב שהיא נוגעת לעיניני הפסטיבל.״ אך לבסוף הסכים לענות:
״קודם כל, נדהמנו מהתגובה היהודית לביקורכם כאן. מעולם לא היינו מעלים על
דעתנו שתהיה הפגנת־הזדהות נסערת כזאת. אני אישית מתחיל עכשיו להאמין שיש לנו
כאן בעיה יהודית רצינית מאד. הרי סוף־סוף, מדינת ישראל איננה כל כך אהודה על
ממשלת ברית־המועצות, בגלל מדיניות הממשלה הישראלית, המשרתת את האימפריאליזם
המערבי. בכל זאת באו עשרות אלפי יהודים — בגלוי — לברך את נציגי אותה מדינה
בלתי־אהודה. אתה לא יכול לתאר לעצמך מה פירוש הדבר כאן
התופעה הזאת בוודאי תחייב, לדעת בן שיחי, מחשבה רבה במוסדות השלטון. הוא
לא הסתיר את העובדה שרוסים רבים נוטים עדיין לחשוב על היהודים באותם המונחים
הפסולים של אבותיהם מלפני המהפכה .״יתכן שגישה זו תלך ותחמיר, ביחוד אם
יתעורר הרושם שהיהודים קשורים יותר למדינת ישראל מאשר לארץ מולדתם. אני. י.ם
רוצה להגיד לך שזה יעורר כל מיני מחשבות אצלנו, אם אמנם נוכל אי־פעם לעכל
את היהודיב. ואז יתכן שלא תריה לנו ברירה אלא לתת להם לעזוב. אני לא יודע אם
זה יהיה לטובתם — אבל זה עלול בהחלט להיות לטובת החברה הסובייטית. כי בזה
נפתור את הבעיה היהודית.״
הוא נרתע לרגע קט מגילוי ליבו וסיים :״זאת היא דעתי האישית לגמרי. ובכלל — כל
הדבר הזה תיאורטי לחלוטין. אילו היו לנו קשרים הדוקים עם ממשלת ישראל, ואילו היד,
שם משטר ידידותי לנו ולתנועת השיחרור האנטי־קולוניאלית של הערבים — יתכן מאד
שהיו מרשים ליהודי ברית־המועצות ועלות. אבל במצב הקיים קשה להניח שיקרה דבר
כי היהודים שלנו הם בכל זאת נכס יקר — בשבילנו ובשבילכם כאחד.״
העולס חזה 1056

קולנוע
סרטים
שי רתהבר בו ר ־ ט ה
אש עלי אדמות (ארמון, חיפה; או~
צות־הברית) הוא מאמץ נואש להצדיק את
קיומה של כוכבת־מזדקנת ריטה הייוזרט כ־אשה
עלי אדמות. זהו נסיון שנדון מראש
לכשלון, ממש כאילו אמרו מפיקי־הוליבוד
להעלות כיום את גרסה גרבו בסרט׳ לצידו
של אלביס פרסלי. כי גם האיפור ההוליבו־די
ושקרי המצלמה אינם מצליחים להסתיר
את העובדה, שריטה היא אשה באה בימים,
שמצחה חרוש קמטים, לחייה שקועות ועיניה
עייפות ובעלות מבט זיקנה. מכל פארה
של כוכבת הייוזרט בעבר שרדו רק קול
אירוטי, וגוף מהפנט, כל עוד הוא נתון
בבגד־ים שחור וארוך מראשית המאה.
רק בקטע אחד, חסר כל קשר לעלילת
הסרט, בו מפתלת ריטה את גופה לקצב ה־קליפסו,
יש דמיון כלשהו למה שהיתה רי־טה
אי פעם. מלבד עובדה זו, זהו סרט
עשוי לא רע, במידה שסרט הוליבודי כלשהו
עלול להעשות לא רע.
למרות סטירות הלחי המצלצלות שקיבלה
ריטה בשעתו מגלן פורד בטרינידד (היה זה

מון הקבור, כשצי ארצות־הברית ורופא דתי
מנסים להצילו. לבסוף, הם מתייאשים, שולחים
את האניה הבוערת ללב־ים, כשבתוכה.
נמצא לימון, מצוייד בצלב, סכין ובקבוק
קוניאק. מה שמתרחש אחר כך, שייך ליסוד
ההפתעה ולמוסר־ההשכל ההוליבודי שלעולם
לא יחסר.
הפלא הגדול הוא שלמרות כל זאת נשאר
הסרט, שתסריטו נכתב בידי איחדינג
(״כפירי אריות״) שאו, סרט מרתק.

במקלע. ב 31ץובחיל
יורשים גידלתי (חן, תל־אביב, בריטניה)
היא קומדיה אירית, גדושה טיפוסיב
איריים, בדיחות איריות וסוסים איריים.
מעשה בבעל אחוזה, גנרל זקן בדימוס, שבשנת
ר,־ 82 לחייו מדלג עדיין בעזרת סוס
על מכשולים. מובן שזה היה הדילוג ה אחרון
בחייו. לצערם של בני אחוזתו ואנשי
כפרו נפטר בעל האחוזה טוב־הלב, בחלקו
נדבות על ימין ושמאל.
אחרי ימים מספר מופיע יורשו של בעל
האחוזה (דוד ניבן) ,הולל שחצן, שכל מטרתו
לסחוט את לימון האחוזה עד תומו,
להשאיר את הקליפה ולהסתלק. הוא יורד
לחייהם של בני הכפר, גובה מיסים שלא
שולמו ולוחץ לתשלום חובות.
בני הכפר מחליטים כי הפתרון היחיד
לסיבלם הוא לרצוח את היורש. הם מפילים
גורל במסבאה, מי ירצח את בעל האחוזה
החדש. אולם מאחר שהגורל עולה בידו
של ביש גדא, מחליט כל אחד כשלעצמו
שהוא ירצח את היורש.
מחתרת שלומיאלית. דוד ניבן עוגב
על איבון דה קרלו, שהזקינה והשמינה
מאז נראתה על גבי הבד, אינו מבחין כיצד
נרקמת מחתרת כפרית באחוזתו, לעומתה
נראות כל מחתרות ישראל באגודות חובבים.
בני הכפר באים לרצוח את היורש מי בתת
מקלע, מי בחומר נפץ, מי בתיל שיערוף
את ראשו ומי בדמות מפחידה שתזעזע
את ליבו של היורש יתמיתו.
במקום להרוג את היורש, הם מפחידים
זה את זה ומסתבכים בתכניותיהם. אולם
הם מצליחים לבסוף למנוע מהיורש להצית
את אחוזתו כדי לקבל עבורה את דמי הביטוח,
ולסלקו מהכפר, כשהוא נושא עמו
שתי מזוודות ואיבון דה קרלו אחת.
מריו שמפי׳ במאי איטלקי שהתמחה בכניסה
לעורן של קומדיות בריטיות, עשה
מלאכה אמונה גם ביצירה קומית משעשעת
זו, העשירה במצבים מגוחכים. יותר מגוחכים
מהמצבים הם השחקנים עצמם, מיטב
ליצני בריטניה המוצאים כר נרחב להשתולל
בעלילה המבדחת.

יומן ה חד שו ת
ני ת 1ח קי ס רי בקולנוע

ריטה כ״אש עלי אדמות״
סטירות הלחי לא הפחידו
בטרינידד וגילדה) ,הטריחה ריטה.הזקנה את
עצמה פעם נוספת לאי זה, כדי לשיר את
שירת הברבוריטה שלה.
סכין, צלב וקוניאק. כאשה שבעת
גברים ותלאות, היכולה לרכוש לעצמה הכל
מלבד דרכון, עולה ריטה על ספינתם של
שני מבריחים אמריקאיים, כדי שיבריחוה לאי
אחר. בדרך מתרחש, מה שהיה מתרחש
בכל מקום שם היו שמים את ריטה לבד
בחברת שני גברים (גבר שלישי, כושי, אינו
נלקח בחשבון מסיבות דתיות).
בתום המסע מחליט המבריח עדין הנפש
(ג׳ק לימון) ,לרחם על ריטה ולשאתה לאשה,
מה שמעורר את זעמו של המבריח גס הנפש
(רוברט מיצ׳ם) .האחרון מסגיר את
ידידו לידי שוטרי־המכס, ואת עצמו לזרועותיה
המפתות של הזקנה הג׳ינג׳ית. נוכח
מעשה שפל כזה מחליט ג׳ק לימון, למרות
עדינות נפשו, לרצוח את חברו שבגד. כאן
מתערב הגורל. לפני שלימון מספיק לעלות
על החוף חמוש באקדח, מתנגשת אניתו, ומכל
צוותה עולה בגורלו של לימון דוזקא,
להיקבר תחת מפולת של אדני ברזל, שאינה
מזיקה לגופו, אולם משאירה אותו רתוק
לאניה העולה באש, העלולה בכל רגע להתפוצץ
כשתגיע האש למטען הדינמיט.
מחציתו הטובה של הסרט מתחילה מרגע
זה. הייוורט ומיצ׳ם נעלמים. נשאר רק לי
יפ״אודה
נ ענו 1
המחיר לצרפן: בקבוק 63ס״ל 240 -פר,
פוס (בקיוסק) 100 פרוטה

כולל

הרכבה.

שרות

ואחריות

לשנה-במחיר

פסטיבל הסרטים המסורתי בוונציה
נפתח בתחילת שבוע זה, בפעם ה־ .18 משתתפות
בו 12 מדינות הבמאי האמריקאי
המפורסם דריל זאנוק, עומד לכלול
את ישראל בסיור על פני תריסר מדי נות
לגילוי כשרונות לורנס אוליב־ייה
הוא המועמד לתפקיד שלמה המלך בסרט׳
שחברת יונייטד ארטיסטם חושבת להפיק
בקרוב בישראל בשם שלמה ומלכת-
שבא ניתוח קיסרי מלא יועלה על
הבד, דווקא בסרט הוליבודי. הבמאי דוד או.
סלזניק, הצליח להשיג היתר מיוחד להסרטת
ניתוח מעין זה. האשה לה יבוצע (כביכול)
הניתוח בסרט הקץ לנשק תהיה ג׳ניפר
ג׳ונם ג׳ין קלי נבחר לשחק את התפקיד
הגברי הראשי לצידה של נאטאלי ווד
בנוסחה הקולנועית של מרג׳ורי מורנינג־סטאר,
תולדות נערה יהודיה בניו יורק,
אותו כתב הרמן (המרד על הקיין) ווק.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• נידץ למוות כרה (צפון, תל-
אביב) סרט מתח אמנותי אודות בריחה
מכלא הגסטפו, בתוספת הזכות לראות את
גיבורי נסיון השוד בקולנוע, בשעת קניית
הכרטיס בקופה.
ס עולם הדממה (מגדלור, תל־אביב)
צלילה למעמקי מים דרך מצלמותיו של
אייב קוסטו, המביאה להתרוממות הרוח,
לויתנים, כרישים, צבי ים בתפקיד כוכבים.
• לא עת לפרחים (תל-אור, ירושלים)
ויויקה לינדפורס בסאטירה אמריקאית
חריפה על משטרי הרודנות ד,קומוניסטיים.
סוכנויות בכל
הארץ

71ד ד,ז

סוכנות ראשית: הפצי־בה, רחוב אלנבי, תל-אביב

0מ7

ער שעצא עשן

בעריכת לילי גלילי

בית הגזוהג־כמו
כל רעיון גאוני, בא גם זה במקרה.
ר׳ איצ׳ה פייבל קונצימאכר טייל לו לתומו
ברחוב הקריה, כשננעץ מבטו בשני בניני•
פאר. מימין התנשא בית הרופאים על־שם
רבי משה בן־מיימון, על חמש קומותיו
מצופות־השיש. משמאל התרוממו שבע הקומות
של היכל הרבנים על־שם רבי יוחנן
בן־זכאי. באמצע היה מגרש ריק.
ר׳ איצ׳ה הירהר לו בהיסח־הדעת מה
נמצא בין רופא ורבל ופתע, כמו ברק מן
השמיים, עלתה בו התשובה: המוהל! ר׳
איצ׳ה היה מוהל.
משם היתת הדרך קצרה — לבית־העיריה.
ר׳ איצ׳ה פנה לראש־העיר, הסביר כי כל
בני־העיר נימולים, וכל הנימולים הם בעלי
זכות בחירה. העיריה נתנה את המגרש חינם.
למחרת היום נוסדה חברת בית המוהל
על־שם ד״ר אלברט איינשטיין בע״מ (מדוע
איינשטיין? מדוע לאל הוא נימול, לא?)
בשמה פנה ר׳ איצ׳ה לכל המוסדות, כדי
לקבל את התמיכה המתאימה. משרד־הדתות
מימן את הקומה הראשונה ( 32 חדרים,
מסדרון־עמודים, אולם־שיש) .משרד־הבריאות
מימן את הקומה השניה (ארכיון כלי המילה
בכל הדורות) .תוך דאגה לרמת־המילה של
חיילי-צה״ל תרם משרד-הבמחון את חלקו
(הקומה השלישית והרביעית) ,רשות הפיתוח
ומשרד־העבודה תרמו את העיטורים שסימלו
את מהות המקצוע.
טכס הפתיחה התקיים באווירה נרגשת.
בנאום היסטורי הביע ראש־הממשלה את
ההשערה שגס הבודהא נימול.
ר׳ איצ׳ה היה מנהל הבית בשנה הראשונה
העביר החלטה שלא תבוצע בישראל
שוס מילה אלא בבית המוהל ( 250ל״י המילה׳
הנחה לתאומים) .בשנה השניה הוחלט
שלא יימול שום זכר אשר הוריו לא
קיימו את טכס נשואיהם בבית המוהל
( 2000ל״י הטכס, עם הנחה למילה שתבוצע
תוך תשעה חודשים ושבוע מיום הנשואין).
מאז חי ר׳ איצ׳ה בשליחות.

ח כ מו תיו עול ברוק
שלמה ברוק, שחקן תיאטרון ״הבימה״ ,ידוע בין חבריו לבמה כבעל
חוש הומור חריף ביותר. עד היום מזכירים׳ למשל, כיצד נכנם פעם
לבית בחברת אחיו והכריז! ״ברוקים הבאים!״
יום אחד, בזמן שהוצגה על הבמה הצגת ״אגדת שלושה וארבעה״,
שלא הצליחה ביותר ונידונה לחיים קצרים, נראה ברוק כשהוא מהלך
מאחורי הקלעים על קצות אצבעותיו בזהירות רבה. כשעבר במקום
אחד ממשתתפי ההצגה, רמז לו ברוק באצבעו לגשת אליו ולחש על
אוזנו בצער קודר:
״אתה יודע למה אני הולך כל כך בשקט? מפני שההצגה גוססת.״

3וי 5שיורנפוחצר 3ל ז
מעשו!

בר׳ יהושע רוקח, רבה של בלז, שבא לברודי והקיפו אותו החסידים
רוב כבוד ותרועה. בא לפניו ר׳ אהרן שלייפר, תלמיד חכם שדעתו נטרפה עליו,
ואמר לו:
״רבי, חסידים, שהם מחצית העיר, רצים אחריך. מתנגדים, שהם מחצית העיר,
אינם רצים אחריך. אם אתה מכניסני לכרכרה שלך, תרוץ העיר כולה״.
שאל הרבי :״כיצד?״
השיב :״המחצית האחת תרוץ אחרי, משום שאני משוגע, והמחצית האחרת תרוץ

אחריך, משום שהם משוגעים.״ .

מעשר!

בר׳ אהרן רוקח, רבה של בלז, שבאו אליו חסידים רבים והצטופפו
סביבו. אמר להם כי יניחו לו, שאין בו כוח לעמוד בדוחק, ולא נענו לו. אמר
בלשון שהיה בה מן התחנון והתלונה כאחת:
״אילו רבי שלי אמר לי כך, הייתי קופץ מן הגג ונשמע לו.״
מיד הסתלקו לצדדים ופינו לו דרך.

מעשה

טעות לעולם צודקת

56 עורכי דין חדשים נוסחיו לרשימה.
(תנופה)
אליק מג, חיפה
ההסוואה, כל ההסוואה ושום דבר
מלבד ההסוואה.
טנדר עם רשיון להובלת נוסעים
מחפש עבודה( .הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
מוכן לספק נהג.
נשיא המדינה יפנה ליהדות העולם
לבקר בחג העשור — מכריז
נשיא איטליה,( .כותרת בלמרחב)
שלמה ירון, ירושלים
אריוודרצ׳י דרומה!

בר׳ אהרן רוקח, רבה של בלז, שנסע מתל־אביב לירושלים. כשנכנס
למונית אמר:
״כל דבר אתה למד ממנו מידה טובה. מה אתה למד ממונית? מידת׳עניוות —
כשאתה נכנס, על כרחך אתה כופף את עצמך.״
מעשה אידה קמינסקה נפגשה עם חנה
רובינה. השתיים התנקשו ובכו
משמחה (ידי׳עות אחרונות)
יהודית יהוד׳ ראשון לציון
נקישת־אש.

שמתוה -מתוח

תעלול כזה יכול להעלות על דעתי
רק ישראלי הנמצא בלונדון ומשתעמם.
במצב כזה נמצא חיים ברקאי, סטודנט
בבית־הספר לכלכלה, כשעלה יום אחד
לרכבת התחתית, לקרון המיועד אך
ורק לבלתי־מעשנים, כשסיגריד, נעוצה
בזוית פיו. למר! ת הערפל הכבד שכיסה
את. העיר ומילא גם את הקרון, הבחינו
כמה מן היושבים בתופעה מזעזעת זו,
וכתפיהם התכווצו מיד בבחילה. חיים
בחר לעצמו פינה מעורפלת היטב והתיישב
בנוחיות, מפעם לפעם נשף נשיפה
עזה, והערפל הלבנבן התאבך כתימרות
עגלגלות סביב ראשו.
אחד הג׳נטלמנים פנה לצעיר הזר
ואמר בנימוס קר כקרח :״אדוני, זהו
הקרון המיועד לבלתי־מעשנים.״
״אני מודה לך, אדוני,״ השיב חיים
באנגלית אדיבה למופת .״זה ידוע לי.״
והוא הוסיף לדבריו מציצה ונשיפה.
לאחר שתיקה של דקות אחדות, חזר
הג׳נטלמן בחריפות של כמה מעלות:
״אדוני, זהו קרון לבלתי־מעשנים!״
״בוודאי, אדוני,״ השיב חיים בשלווה
האנגלית המפורסמת ,״הרי אמרת לי
זאת, לא כן?״ והוא ניער את הסיגריה
קלות באצבעות יד ימינו.
זה כבר עבר את הגבול לגביה של
אשד, בגיל העמידה, שהחלה להשתעל
ולהשתנק. בין שיעול לשיעול, נאנחה
ואמרה ליושב לצידה :״ג׳ורג׳ יקירי!
אינני יכולה לשאת זאת יותר! העשן
גורם לי תמיד מחנק!״ מישהו, פחות קרי
רוח מן הממוצע הלאומי, השמיע בקול
כמעט־רם וכמעט־ברור את המלה :״חוצפה!״
היחיד שהחליט על מאמץ חינוכי
נוסף, היה הג׳נטלמן הראשון, שאמר
לחיים :״האם לא ידוע לאדוני כי בקרונות
לבלתי־מעשנים אסור העישון?״
״בוודאי שידוע לי,״ היתר, התש יבה.
כשנעצרה הרכבת בתחנה אץ הג׳נ־טלמן
להזעיק את אחד ממבקרי הכרטיסים.
חיים הושיט לו מיד עם בואו
את הסיגריה. היא לא הודלקה •רעולם,
אך הערפל הכבד מנע את ההבחנה.
משה פרוינד, לונדון

בר׳ מרדכי פלץ, יד ימינו של הר׳ יהושע רוקח מבלז, שדיבר בענייני
אכילה, שהיה בקי בהם להפליא, ואמר:
״יהודי שאכל חצי אווז וכרסו שוב אינה קולטת כלום, הוא זולל וסובא. שכן,
איך זה יהודי מפטם כריסו כל כך, שלאחר שהוא אוכל חצי אווז, שוב אין

היא קולטת כלום?״

מעשה

בשלושת חשובי היושבים בחצר בלז, שהחליטו לכוון בליל־הושענא־רבא
לאותו רגע של הרף־עין שאומרים עליו כי בו השמיים נפתחים וכל משאלה
הנאמרת בו ברגע, סופה להתגשם. נדברו שלושתם, שיהיו מתכוונים למקווה
שבבית־המרחץ של בלז, וכל אותו הלילה חזר כל אחד על מלה אחת שבה
כלולה כל המשאלה. האחד אמר וחזר ואמר :״חמיצה!״ האתר חזר ואמר :״אטריות!״
והשלישי חזר ואמר :״רוטב!״
אומנם, בבוקר נוכחו שלושתם לדעת כי המקווה לא הפכה ליאור של חמיצה
ולא לחבית של אטריות ולא לבריכה של רוטב. אבל השלושה זכו בכינויי קבע:
ר׳ מנדל בורשט, ר׳ יונה לוקש ור׳ יואל יישקה.

מעשזז

בחסיד בלז שנקרא בשם ״יעקב עם דלי האטריות״ ,על שום שהיה
חוזר ואומר:
״ראש מאוזיי שאזכה לדלי מלא אטריות, ואעמוד ואבלענו.״
פעם קיימה חבורה של חסידים את חפצו, ונתנו לפניו דלי מלא אטריות,
ועמד ובלעו עד תומו. אמרו לו :״נו, ר׳ יעקב, נתקיימה משאלת לבך?״
השיב :״לא. אני התכוונתי לדלי שאין לו תחתית.״
בעיקבות קערת צימוקים וקערת אגוזים, מאת דב סדן

הערות=שוליי 0
סיכום שבועי קצר של המצב במדינות הערביות . :

סוריהסוררת, מצריים ביןהמצרים, ערב
מתערבת, ירדן יורדתלחייהן, לבנון מלכנת
אתהעניינים, עיראק עו רקת ותימן מיתממת .

אין בל יסוד לטענה, כי המפקח הכללי יחזקאל סהר ושאר קציני המשטרה החדישות למכוניות
הגבוהים אינם זקוקים באמת ובתמים
שהזמינו

פון? סו!? ,השקראין לו רגליים .

האוצר עומד על דרישתו לגבות 150ל״י בעד היתר־יציאה

מעתה נותרה רק ברירה אהת: לצאתמןהכלים .

מה שם ייקרא לקריית־הפלדה החדשה, שחברת ״ כור ״ ממשיכה לבנותה
במרץ, למרות דו״ח המומחים השלילי בהחלט שפורסם הש בוע