גליון 1039 מתאריך 4 בספטמבר 1957

מכתבים

העורך הראשי:
אורי אבנרי

איש השנה

ראש המערכת:
שלום בוזו
עורכי־נישנה:

רוב איתו, אורי סלע
עורך כיתוב:
סילבי קשת

עורך תבנית:
אוזרת צור

התואר מגיע לעמום בז־נוריוז, שעמד
השנה במרכז ההתענינות הצבורית בארץ.
•שאר אנשי היענה: מדייניות — שמעוז פרם;
העולם — בורנ׳ם מונורי; עתונות — רפי
נלסוז; תיאטרון — הנא רובינא; קולנוע —
יול ברינר: צבא — משה ד״ז; אשה —
גולדה מאיר.

א. אפרים, תל־אביב
משה דיין, שניהל את כבוש סיני
בהצלחה, ומר בן־נוריוז, שניהל את הנסיגה
בהצלחה לא פחותה.

מיכאל פרקש, תל־אביב

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריזז הרז

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למברקים :״עולנזפרם״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״נז, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

הברי המערכת:
רתיאילורנלסוו, גוגשוזבר־דייז, שייענלור,
לילי נלילי, רויד הורוביץ, רותי ורד,
אברהם חרבות, א יטהר מאובר, אלכם בוסים,
אביבה סמז! ,ומום היבז, שלטה הרו.

הגקוא

בסדזגה

העתון

המכתב הבא נשלח אלי באופן (ירטי.
הוא לא נועד על־ידי כותבו לפירסום. בכל
זאת אני הושב שכדאי לפרסמו, יחד עם
כמה. הערות מצדי, כי נראה לי שהטענות
והספקות של הכותב — צעיר חיפאי —
הן נחלת קוראים רבים.
״עורך נכבד! בתחילת מכתבי הייתי רוצה
להציג את עצמי באופן כללי. אני
קורא עתונך כבר שנים רבות, אך מתעניין
בו רצינית רק מגליון 900 בערך, עת החלו
להתפרסם פרשיות שטטנר וחושי.
אני בדרך כלל אוהד העתון, נלחם בעדו
ומשתדל להוכיח צדקתו לחברי.
אך למרות זאת לא תמיד הייתי זהה
לחלוטין עמך ועם דעות העתון. אך לא
היה באפשרותי להביע דעותי ולהתוזכח עמך.
אני חניך תנועת־נוער ולומד עדיין בבית-
ספר תיכון. כעת אני נמצא במחנה־עבודה
של תנועתי — התנועה המאוחדת (תנועת־הנוער
החלוצית של מפא״י) .לפני זמן מה
נערך ויכוח על העולם הזה. הובעו בו
דעות מדעות שונות״ שהחותכות והמשב־נעות
שבהן היו לטובת העתון (אם כי
בגלל דעה קדומה טפשית יתכן ולא כולם
שוכנעו בצדקת העתון) .על הנקודות החיוביות
לא אתעכב כאן רבות. אך סבורני
שמה שחשוב הן הנקודות השליליות שהתעוררו.
ובהזדמנות זאת החלטתי לכתוב
לך אותן ולקבל תשובה עליהן.
נקודה אחת שהועלתה היא ענין הקו
הסנסציוני שנוקט העתון. הצבעים הרעשניים
שבשער, וכל אותן כותרות שמנות
מלוות בכתבות מחפשות סנסציות. ידוע
שהעתון אינו סובל מגב מפלגתי כמספר
שבועונים אחרים, ולכן עליו להיזהר יותר.
האינך חושב שצורת כתיבה שקטה יותר
תמחוק הרושם הזול וההמוני שהן יוצרות
בקרב הקוראים
לא. היא היתד, רק מגבירה את השיעמום.
העולם הזה הוא עתון המוני, ואין הוא
מתבייש בכך. משמע: כל הנכתב בו, ויהיה
אף על הנושא המעמיק ביותר, נועד להמונים
הרחבים ונכתב בסגנון נוח לקריאה.
בלעדי המונים אלה לא היה לעתון זה
קיום, לא מבחינה ציבורית ולא מבחינה
משקית, נוכח פוסר־הגב המפלגתי והנסיונות
התכופים של מנגנוני המפלגות להשתיקו.
בעיה אחרת היא סגנון הכתיבה.
דוגמה טובה היא המכתב למר ד. בן־גוריון
בענין הש.ב( .דרך. אגב, בהזדמנות זו:
יישר כוחכם במלחמה נגד מוסד שפל ומאום
זד .),אמנם׳ המכתב כשלעצמו מהתה
י סטירת־לחי מצלצלת לנ״ל, ומבחינת השי־פת־אמת
היה זה מאמר מצויין, אך סגנונו
היה מעליב וגס. האינך סבור שיש להתנהג
בקצת כבוד לראש־הממשלה, ולו אף
יהיו היחסים ביניכם גרועים שבגרועים
כן, בהחלט. אולם יש למטבע זה שני
צדדים: הדבר מחייב קודם כל את ראש־הממשלה
עצמו. המאמר הנדון לא הכיל אף
לא ביטוי אחד אשר ראש־הממשלה לא השתמש
בו קודם לבן — בעצמו או באמצעות
כתבלביו השכירים — נגדי ונגד עתון זה.
המאמר שלי היה הרבה יותר מתון. אין
אדם יכול להתווכח בעצמו בסגנון של עתו-
נות־רפש׳ ולדרוש כי יתתכחו עמו כנאה
לראש־ממשלה. האמן לי, אנו נהיה הראשונים
שנשמח על החזרת מינימום של סגנון
תרבותי לויכוח זה.
עוד נקודה. העולם יחזה, אם אינו

ביותר

ללא ספק חלל קלקיליה ירמי בורדנוב,
המסמל את הקרבתו של הנוער הישראלי
בשנה העשירית למדינה, ואת החללים שהקריבה
המולדת בשנה זו על מזבח עצמאותה.

עיבל, ירושלים
לדעתי עליכם לבחור כאיש השנה את משה
שרת, האיש המסמל את כשלון המדיניות
הישראלית. מלבדו היו אנשי השנה הבאים:
בטחון — משה דיין: מדיניו ת — דאג
המרשילד; אמנות — רנה נלוק; מדע —
יגאל ידין; ספרות — ס. יזהר; ספורט —
נחום פטלמך; קולנוע — הנרי פונדה.
חנה קמחי, חיפה

העתון הנפוץ במדינה (ולא באשמתו) הרי
הוא הנקרא במדינה. קהל אוהדיו והמוכנים
לקבל דעותיו — גדול. העתון חושף נגעים
האטת על יהודי רוסיה (העולם הזה )1088
ואינו נותן שום אפיק־מהשבה ונסיון־
מזעזעת. אמנם שלום כהן הדגיש כי הממשלה
הסובייטית אינה מפלה את היהודים,
פתרון כל־שהוא. אני סבור שאם העתון
אולם העובדה נשארת שגם במשטר הסוצי-
היה מתון קצת יותר, ומעמיד הבעיה וב־אליפסי
לא נפתרה הבעיה היהוד ית. אני
צידיה נסיון לפתרון, היה יכול לגרום
משוכנע שנם שם ייתקבל הפתרון היחידי: הציונות לקונסטרוקטיביות רבה
דוד ברקוביץ, תל־אביב
איני חושב שזו הערה צודקת. כשהעתון
מגלה כי פלוני הוא גנב׳ אין צורך להצמה
י קרה עתה לכל אותם האנש יםש־שלום
כהן ציטט אותם, בפרסמו את שמם
ביע על הפתרון — הוא כתוב בחוק הואת
תפקידם? הם בוודאי ישלמו ביוקר
פלילי. אולם בכל מקרה אחר מקפיד העתון
עבור זה
להצמיד הצעת־פתרון לגילוי־הנגע. המאמר
מירח לוין, חיפה
שחשף ללא רתיעה את הפגמים המסוכנים
הם לא ישלמו אפילו רובל אחד. השמות
בפעולת הש. ב ,.נסתיים בהצעות מוחשיות
ויתר הפרטים האישיים שונו במידה שלא
(ומתונות) להטלת פיקוח ציבורי הוגן. התאפשר
זיהוי.
מאמר שתיאר את הידרדרות המשטרה, נס.
. .זה קצת נובל ברמאות. אתם שמים
תיים בהצעות מפורטות וקונסטרוקטיביות
תמונתו יצל הרב הראשי של מוסקבה על
לתיקון. הוא הדין לגבי כל מאמרי־הביקורת,
השער, מבלי ששליחבם דיבר אתו או ציטט
במידה שאין הדרך לתיקון משתמעת מתוך
אותו בתוך המאמר.
אליעז בן־צור, ירושלים
הדברים עצמם.
הקוראים הם רק מלאי מרירות נגד
הקורא בן־צור חושד בכשרים. הרב לוין
המשטר ואינם רואים כל נסיון־פתרון למצב
קיבל את שלום כהן לשיחה ממושכת בלש במדינה.
קח בחשבון שהעתון הנ״ל יכול
כתו הפרטית. אולם דבריו, ששימשו חומר
לכוון אלפי צעירים ומבוגרים בדרך שתביא
רקע לחלק מן הדו״ח, לא נאמרו על מנת
תועלת למדינה, ולא רק לעתון
שיצוטטו. הרב נתן לשליח העולם הזד,
בחברה דמוקרטית, הדרך לתיקון מובילה
תמונה הנושאת הקדשה אישית (ראה ל 2לן).
דרך פתק־הבוחר. שום עתון אינו יכול
לשנות משטר פוליטי — זהו תפקידן של

מפלגות. כל אשר עתון יכול לעשות —
ועתון זה עושה כמיטב יכולתו — הוא
לעורר את המחשבה הציבורית ולגבש אקלים
ציבורי שידחוף את הכוחות הפוליטיים הקיימים
לאפיק הנכון, או יוליד תחתם כוחות
חדשים.
בקיצור — היהודי הנודד יתחיל לנדוד
העתון יוצר בלב הקורא שעדיין
גם מרוסיה
רם אלטון, חולון
אינו ודתיק בארץ רושם כאילו המדינה היא
״חור״ אפל גדול, שכולו שחיתות
ורשע. קיצוני כקיצוניים
סבורני שאינני צריך להזכיר לך מאורעות
לי המקרה של העתונאי המצרי זכור ומפעלים ומעשים נאים ונהדרים שבוצעו.
אשר שהה זמן מסויים בארץ ברשדת משרד
החוץ. לעתונאי המצרי לא קשרו את ההיכן
מקומם בעתון?״
(העולם הזה
עיניים, כפי שעשו לנלסוז
בכל זאת אני מסכים שיש מן האמת
) 1036 ולא היכו אותו ארבע מכות נוראות.
בטענה זו. הלוואי והיד, עתון זה יכול
השתדלו רק להראות לו בי פנינו לשלום
ואיו באפשרות אויבינו להשמידנו. אני
להקדיש מקום רב יותר למעשי־מופת ולחושב
ששליחותו של רפי במצרים הסתכמה
מפעלים חיוביים. אמנם, אין אלה נעדרים
בכשלון חרוץ.
בעתון גם כיום. אולם מאמרי־הביקורת
מאיר טננבוים,
מושכים, משום מה, הרבה יותר תשומת-
קצין צי הסוחר, חיפה
לב. מדוע? אולי מפני שגם הכותבין וגם
בניתוח שליחותו של רפי אילוז למצהקוראים
מיחסים ערך רב יותר לכתבה הרים,
ברשימה ״מבט חטוף״ (העולם הזה
מגלה ליקוי והעשויה להביא לתיקונו׳ מאשר , )1037 טוען העורר כי עבד אל-נאצר שייך
לכתבה המסתפקת בתיאור מצב חיובי. קל
לאסכולה המתונה כלפי ישראל. עבד אל-
נאצר מופיע כד רק בראיונות עם עתונאים.
וחומר כשהעולם הזה נאלץ למלא ב־20
אולם כשהוא נושא דברו בפני ההמונים
עמודיו תפקיד שכל שאר עתוני המדינה
הוא הקיצוני בקיצונים ביחסו כלפי ישראל.
משתמטים ממנו כמעט לחלוטין.
איני יכול לסיים ללא ציון התפעלותי
ממע׳צהו של רפי אילה. כל תשבחות לא
אולם הסיבה העיקרית לחוסר מאמרים
יוכלו להניד את אשר ניתז להגיד על
חיוביים רבים יותר נעוצה דווקא בשלטון.
מבצעו העתונאי חסר התקדים.
זהו אחד הפאראדוכסים של המשטר הקיים
אליהו אמיר, טבריה
במדינה: בשנאתו האווילית לעתון חופשי
בלתי־תלוי באמת הוא סוגר בפנינו במתכוזן שלום לשלום
תרומתכם האחרונה להבעת דיעותיהסשל
דרכים רבות המובילות דווקא לאינפורמציה
הגברת והאדון שלום (העולם הזה , 11037
חיובית — בצה״ל ובמשרד־העבודה, במשכל
אחד מנקודת ראייתו הוא, היתה ותמטרה
ובמרכז מפא״י. לעתים קרובות עלינו
שיך להיות תרומה שיש בה משום פקיחת
עיניים לכל הצעירים אשר בדעתם להכנם
לעמול שבעתיים יותר להשיג את החומר
לעול הנשואים. בהזדמנות זו יש ברצוני
הגולמי לכתבה השופכת אור על פעולה
לשאול מי הוא אותו רב שנוכח בשעת
חיובית מסויימת של השלטון, מאשר לחקירה
הפריצה לדירת הגברת שלום. לדעתי היה
לגנותו אפילו אם לא היה
צריד השופט
סודית ומסועפת, המגלה נגע ציבורי.
נאשם.
אני מקודד, שכל הליקויים האלה, פרות
צבי מיכאלי, ירושלים
היחס הבלתי־נבון לעתונות חופשית, ייעלמו
במשאלים שערכתם בי! הנשים והגברים,
במרוצת הימים. העולם הזה הוא רק בראשלום,
יוצאים כולם מתור
אודות פריסת
שית צעדיו.
הנחה מוקדמת שהגברת שלום בנדה. אד

הפתרון היחידי

אפילו מסיפור הבעל מסתבר שהוא נטשה
מרצונו וסירב בעקשנות לתת לה גט. מה היו הנשים אילו בעליהן
היו עושות
מונעים אהבה מהן וזורקים אותן באמצעות
סחיטת גט זולה?
אליעזר בוכני, חיפה

בכתבתכם האחרונה (העולם הזה <1037
פרסמתם כמה דברים בשמי, שאני אסרתי
את פירסומם וכן תמונות שצולמו ללא
רשותי. אני מקווה כי תבינו את הנזק
שעשויים פירסומים אלה לגרום לילדי, וכי
להבא אחר בקיצותי. תמלאו רבקה שלום, תל־אביב
המערכת מביעה את צערה על שבחלק מ־ .
הגליונות שהופצו לא הושמטו הדברים ש על־ידי
הגברת שלום.
נמחקו

שורת המתנדבות
כחבר משק לשעבר אני חושב שעשיתם
קצת עוול למשק דגניה ב׳ ,שפנה אליכם
לגיוס בנות (העולם הזה .) 1037 בעזרה בעית חוסר הבנות במשקים היא לא חדשה
וידועה זה מכבר. לדעתי חייבת המדינה
לתקן פגם זה על-ידי ארנון עליה מארצות
הסובלות מעורף נשים (כנו! בלגיה) ואיני
חושב שנוף פרטי כגון עתונכם, יכול לפתור
את הבעיה.
א. לשם, ירושלים
קראתי את טאמרכם על גרעין נחשול
וכמעט שבכיתי. שמי ניצה׳לה וכשמי כן
אני. הייתי פעם בגרעין ואהבו אותי
מאוד, אלא שאבא ואמא אסרו עלי להג שים
בקבוץ ולכן התגייסתי לצה״ל. עכשיו
אני מתחרטת על זאת. אני קצת מתביישת
לפנות אליהם, כי מזמן לא פגשתים ולכן
אבקש שתעבירו אליהם בלי הרבה קיש-
קושים שאני רוצה לחזור לגרעין.
ניצה, אי שם
במקום שבעלות תשובה עומדות, שם אין
חלוצות גמורות יכולות לעמוד.

משהו כועד
הזדעזעתי למקרא הידיעה (העולם הזה
)1037 לפיה דרשו אנשי מכבי האש תשלום
עבור הוצאת גופתו של טבוע מקרקעית
הירקון. קשה לי להאמין ״בהם מסוגלים
להניע למצב כזה. אני תורם קבוע ^.מוסד
זה, וברצוני שתאשרו שנית עובדה זו
ואז יסיק הצבור את המסקנות רגבי גיש תם
של אנשי מכבי־האש.
אהרון שדה, תל־אביב

מלחמת תנופה
בחור כתב של תנופה לשעבר, ברצוני
להעלות את הנקודות הבאות בקשר לרשימה
שפירסמתם על העתון (העולם הזה
.) 1037 רוב חברי המערכת והעתו: לא
ידעו כלל שהעתון מומו על-ידי תנועת
החירות. ברגע ים נ ו דע לי ולעוד מספר
חברי מערכת, טי עומר מאחורי השבועון
הפסקנו את פעילותנו בו. למרות כשלון
תנופה, אנו סבורים שלנוער מתבגר דרוש
עתון משלו — עצמאי, בלתי־תלוי ואל-
מפלגתי.
משה גוטר, חיפה

רודן כקרית־שמונה
ודאי יעניין אתכם לדעת, שבקרית שמונה
מצאו השבוע נימטריה מוצלחת לאהוד
אבריאל, עם נסיעתו לגאנה. אהוד אבריאל
260 רוד 260

התעללות

יוסף אחי־לוי, קרית שמונה

אם יש איוה צורר בהוכחה נוספת שה־ממשל
הצבאי בישראל נועד להציק ולהתעלל
באזרחים הערביים של ישראל, הרי ההוכחה
היא בסירובה של המשטרה להרשות לי
לנסוע לנצרת כדי להשתתף בהלויה של
הגברת ג׳ורג׳ורה, אשתו של ראש העיר
הנוכחי.
מכתב זה אינו מהוה תלונה או בקשה
לשום טובת הנאה. הוא מכרוז לקבוע יחס
בלתי־אנושי נוסף, מצד המימשל הצבאי
עו״ד אליאס קוסה, חיפה

היי כלכים

זיו (העולם הזה .)1037 אני עצמי עיסוקי
בבעל חי מועיל זה, עברתי קורס במשטרה
ואנ מטופל בכלבים הרבה. בטוחני שהאשם
בכלבי הגברת זיו הוא בזה שהם היו
קשורים תמיר ללא תשומת לב מתאימה,
וכד התנוונו בקרבם יצרי הפעולה השונים
באשיר למשטרה עצמה, היא עשתה הרבה
לטיפוח כלבי שמירה׳ אלא שהציבור כמעט
ואינו מכיר בחשיבות הכלב. המשטרה
עשתה הרבה על מנת להעלות את ערכם
יעל הכלבים בעיני הבריות, הסריטו יומן
ובאו במגע עם אנשי ציבור שונים. אולם
העובדה היא שאף למשטרה אין כלבים
במידה מספקת. אשר למסקנות הפסקניות של
הכלבן אורבז, הן נובעות מחמת חילוקי
ריעות בשטח המקצועי.

המשטרה מעדיפה את השיטות החרישות
לאילוף כלבים ואילו מגדלי הכלבים האזרחיים
נוטים ל׳סיטות מיושנות לפי סיס-
טטה גרמנית טלפני מלחמת העולם השניה
נעם הרכבי, גונן

בת״הרמטב״ל

יי יעה ע? הענקת סיכת מ ם ליער
דיין, ונפלו בה מספר רב של טעויות
סיכת מ״מ נענדה על הדש השמאלי ו 5א
על החזה. יעל דייז לא היתה החניכה
המצטיינת בקורם וממילא לא ענד ה-
רמטכ״ל את הסיכה על דש בגדה.

עמיצור ליבוביץ, נאור עזריאל,

האיש שבקיר

צה״ל

רק אתמול היה לי ויכוח סוער עם
אחד ממתננדיכם (עכיסיו יש לי המון זמן
לזה בתור אחד מעובדי אתא) והנה בא ה־שבוע
ידידי היקר עמום קינן (העולם הזת
1103,והפר את הקערה על פיה, עם פנינ י
הלשון שלו :״אני אהיה הסרחון״ או ״אל
תשתינו על הקיר.״ אבקשכם להודיע לעמוס
שלא איכפת לי אם הוא יעשה את זה עיי
הקירות, אבל למען השים שלא יעיסה את זת
משה לזר, כפר את־?
על העחיז
העולם תזת 1039

* שנן נשמות תמימות המפיקות
הגאה אינסופית ממקור לא־אבזב: צרות
הערבים. כל דבר רע לערבים מסב להם
תענוג עמוק. די לשמוע את השמחה הכבושה
של קרייני קול שראל בדברם על
מספר ההרוגים בין מורדי אלג׳יריד״ או
על נאום־ההשמצה של מנהיג ערבי אחד
נגד רעהו. כרי לקנא בבעלי שמחה זו.
מכל צרות הערבים, אין להם צרה צרורה
יותר ממכת הפילוג מעולם לא היו
המנהיגים הערביים מפולגים יותר, שונאים
יותר זה את זה ומשתדלים יותר לקסול
איש את רעהו, מאשר ברגע זר-
הרוב המכריע של אזרחי ישראל, כולל
מעצבי המדיניות של המדינה, סבורים שזה
סוב מאד. ההגיון הוא פשוט ומפתה:
הערבים הם האוייג מה שטוב לאוייב, רע
לנו. מה שרע לאוייב, טוב לגו.

לפי הבדיחה הנושנה, איים פעם
פריץ הונגארי על רעהו :״אם לא
תפסיק להכות את היהודי שלי,
אני אכה את היהודישלף!,״ סוכני
ברית־המועצות ואמריקה כמרחב
מאיימים עתה איש על רעהו:
״אם לא תפסיק לזיין את הערבי
שלד נגד ישראל, אזיין את הערבי
שלי נגד ישראל ד׳
לפני חמש שנים הקימו בריטניה ואמריקה
את ברית־בגדאד נגד רוסיה (ונגד ישראל).
כתשובה לכך סיפקה ברית־המועצות נשק
למצריים, נגד מדינות בתת בגדאד (ונגד
ישראל) .אחרי שנשק זה הושמד בחלקו
על־ידי בריטניה, צרפת וישראל במלחמת־ר,סואץ,
גיבשה אמריקה גוש גדול חדש

של עולם ערבי מאוחד, בו אין המלחמה
בישראל משמשת עוד קלף למאבק פנימי,
יוכלו להרשות לעצמם להיות הרבה יותר
מתונים והגיוניים ביחס לישראל. אולם
הם יהיו מסוגלים גם לפגוע בישראל.

השאלה המכרעת היא: מי יאחד,
מתי יאחד, תחת איזה דגל יאחד.
יבול להיות איחוד שיהיה לטובת
ישראל, מפני שישראל עצמה
תהיה שותפת לי• אך יתכן גם
איחוד שיהיה לרעת ישראל, אם
יקום על ברבי השנאה לישראל.
במה יהיה הדבר תלויז אני סבור: קודם
כל בנו.
כל עוד תהיה ישראל פאסיבית לגבי הקורה
במרחב, כל עוד אינה קיימת במרחב

הנח כי כן, צריך חיח להיות
לנו טוב מאד ברגע זח. ונשאלת
רק השאלה: אס זח כל־כן• טוב,
מדוע זה כל־כך־ רע?

התוצאה: הרמזים על שיקום
הפליטים נדמו מיד.

ך* ל עוד קיימת מלחמת־האחים בין
מדינות־ערב, לא יוכל אף מנהיג ערבי
אחד לד,תם את ראשו ולהציע בגלוי שלום
עם ישראל׳ מבלי לתת לאויביו נשק קטלני
נגד עצמו. כל עוד נמשכת מלחמה זו,
יימשך בין מנהיגי ערב המרוץ לעבר כתר
האליפות של שנאת־ישראל. כל עוד תימשך
מלחמה זו, יבקשו סוכני האימפריאליזם
הלבן והאדום לנצל את הקלף האנטי־ישראלי.

הכולל את מארוקו, טונים ואולי גם את
לוב, יכלול בבוא היום גם את אלג׳יריה.
בהנהגת חביב בורגיבה נ! צר כאן גוש
המתקרב למערב ולמשטר מערבי, מסתייג
ממצריים ומן המלכים׳ אך קשור מבחינה
רגשית לרעיון הלאומי הערבי ושואף ל־שיחדור
אלג׳ירית
כמה מנהיגים פקוחי־עיניים בתנועה הציונית
סבורים כי כדאי להתפיל דווקא
במקום המרוחק ביותר: בטונים ובמארוקו.
כ*.ן מתגבש גוש ערבי שלישי שעדיין אין
בלבו שנאה עיוורת לישראל, הסוגר להגיון
הפוליטי יותר מדיירי הדירות הקרובות יותר.
מכאן אפשר להתחיל לבנות גשר —
לעבר מצריים, ולעבר המוני האינטליגנציה
הצעירה במרחב כ! לו. אך ישנן גם תריסר

דרכים אחרות.

ך* היה פעולתנו בבית המשותף כאשר
1 1תהיה, יש לה שלושה תנאים מוקדמים
מצדנו. ראשית, עלינו להחלים באמת שאנחנו
שייכים לבית. שנית, עלינו להחליט
באמת לפעול כמדינה עצמאית, תחת להיות
צופים מן הצד. שלישית, עלינו להבהיר
לעצמנו מה בעצם אנחנו רוצים.
לא נוכל לדבר אף עם נפש חיה אחת
בכל הבית הזה, לא נוכל לב. א במגע אף
עם ערבי אחו ממאראקש ועד מוסול, אם
לא נרשום על דגלנו, כעקרונות־יסוד בלתי־משתנים,
שני מושכלים־ראשונים:
י• כבני הבית, נתיחס בחיוב ונשתדל
לעזור לשאיפות הלאומיות הצודקות של כל
שאר בני הבית, במידה שאינן נוגדות את
השאיפות הצודקות שלנו או של דייר חוקי
אחר.

נגד מצתים (ונגד ישראלי גוש זה כיתר
את סותר• שהחלה מזתינת בקצב קדחתני
נגד שכנותיה (ונגד ישראל)•
זהו המצב כיום עוד קשר. לדעת מד.
יהיה הסיבוב הבא במישחק זה. רק דבר
אחד ברור לגמרי: גם הוא יהיה איכשהו
נגד ישראל.
לא הסוכנים הסובייטיים ולא הסוכנים
האמריקאיים מעוניינים במיוחד לחסל את
מתנת ישראל. אך המדינה בלתי־חשובד,
בעיניהם בהשוואה לשלל העצום שיפול בידי
המנצח בקרב על המרחב: השלטון על שורד,
ארוכה של מדינות עצמאיות, על חלק
גדול מן הגוש הנייסראלי באו״ם, על רוב
אוצרות־הנפס הידועים בעולם, על צומת־תחבורה
חיוני. כל אלד, יחד עלולים להוות,
באחד הימים׳ הלשון במאזני המאבק על
העולם.

י * רומאים הקדומים אמרו• :תבידה
| 1א אימפרה הפרד ומשול ! ׳
האמריקאים והתסים למדו סיסמה זו היטב.
אולם אין היא נכונה לגבי ישראל. מבחינה
ישראלים נכונה יותר הסיסמה ההפוכה:
•הפרד ופול!*
לרוע המזל, אין פרוש הדבר כי איחוד
הערבים מבשר לנו טובות. אמנם מנהיגיו

כגורם פעיל, כל עוד מתעקשים אזרחיה
לראות את בעיות המרחב מבעד למשקפיים
זרים — אמריקאיים או צרפתיים או סובייטיים
— תהיה כל התפתחות שהיא נגדתי
הפילוג הוא לרעתם האיחוד יהיה לרעתה.
איננו חיים על אי בודד, מול יבשת
ערבית גדולה ועויינת. אנו מחזיקים בדירה
בבית משותף גדול. כל הקורה בכל שאר
הדירות חשוב לנו מאד.

רק טיפש ישמח כשעה שמתפוצצת
פצצה כדירה שמתחתיו,
אפילו אין הוא אוהב את דיירי
אותה דירה. מפני שאם יתמוטטו
הקירות, ייקבר גם הוא מתחת
לעיי־המפולת.
אנחנו גרים בבית משותף. לא יועיל לנו
לסגור את הדלתות במנעולים מתוך פחד
שמא יתאחדו שאר הדיירים כדי לסלק אותנו.
מוטב לפתוח את הדלת לרווחה ולהתחיל
לפעול בין הדיירים לטובת מטרותינו שלנו.

ך* בית המשותף של המרחב השמי
1 1כולל, נוסף על ישראל 11 ,דיירים ערביים
עצמאיים. מלבד זאת תפסו הצרפתים
את הדירה האלג׳ירית, והאנגלים עוד יושבים
בכמה חדרים לאורך רחוב המפרץ
הפרסי והאוקיינוס ההודי.
הערבים עצמם מחולקים כיום לשלושה

• ככני הכית, נשאף לשיחרור
הכית כולו מפני פורצים זרים -
אמריקאים וסוכייטים, בריטים ד
צרפתים. דייר המפלרטט עם פורצים
מועדים אינו עשוי לרכוש את
אמון שכניו.
זוהי התורה כולה על רגל אחת. אם
נרשום אותה על לוח לבנו, נוכל לצאת
מד׳ אמותינו ולהתחיל לפעול בדירות הסמוכות.
כמעט כל פעולה מדינית בתוך
המרחב, עדיפה על תפקידנו האומלל הנוכחי
כצופה זר.

ך*• נשק הסובייטי הזורם לסוריה, הן
|נשק המערבי הזורם לירדן ולעיראק,
הוא אות אזהרת
אין טעם רב להתווכח איזה משני הטאג־קים
מרגיז יותר. לאם הישראלית השכולה
של מחר לא יהיה איכפת כל־כך אם הכדור
שיפלח את לב בנה הוא מתוצרת
פיטסבורג או לניגגראד.

לבן, מוטב שנחדל מלשבת בשאננות
על מרפסת דירתנו, מסתכלים
כהנאה עמוקה כשפנינו
המתקוטטים, המקעקעים ביניהם
את יסודות הבית בולו.
היה יהודי שהפליג בים ושמע לפתע כי
ד,אוניה החלה טובעת• .מה איכפת ליז -אמר
לעצמו• .הרי היא לא שייכת ליו* זד, מצחיק
מאד — כל עוד אץ המדובר בנו עצמנו.

כעבור כמה חדשים קרה אותו הדבר
במהדורה הפוכה. המלך חוסיין, שהתגבר
בינתיים על סוכני מצריים, רצה לחסל את
מחנות־הם ליסים במדינתו. מחנות אלד• ממלכת
מהתנוונות׳ האנושית, דש קרקע־בתולין
לפדאיון, לקומוניסטים ולמעריצי גמאל עבד
אל־נאצר. נשמעו רמזים על שיקום חלק
מן הפליטים האלה בעיראק.
למחרת היום פתח קוליעדב הקאהית
במנגינת־אימים. סוכני האימפריאליזם, כך
הרעימו הנואמים, זוממים לסלק את הפליטים
מאדמת פלססין, כת למסור את הארץ
סופית לידי השודדים הציוניים. כל מי
שיתן ידו למזימת יחרוץ את דינו כמגד.

• המערב

הערכי (״אל-מע׳רב*^

זהו שטח הפעולה. השאלה היא :
איפה להתחיל?

ף• נאומו האחרון לפני הירצחו לעג
1חיים ארלוזויוב לאותם מחבריו שהאמינו
כי. מה שטוב לפלשתינה, רע
לארץ־ישראל, ומה שרע לפלשתינה, טוב
לארץ־ישראל.״ בניגוד ליריבו דויד בן-
גוריון, סבר ארלוזורוב כי מה שרע
לערבים, יהיה בסופו של דבר רע גם
לישוב העברי. ארלוזורוב, שיתכן והיה
באמת אחד בדורו, היד, משוכנע כי ארץ-
ישראל העברית תיבנה במידה שתדאג גם
לטובת בגי פלסטין הערבית.
דומני כי נחום גולדמן הוא יורשו של
ארלוזורוב בתור ד,וגד,־דעות מדיני. לא
מכבר טען גם הוא כי שמחת ראשי-
המדינה נוכח הפילוג הערבי היא אידילית
מאד. הוא הביא כמה דוגמות מן הימים
האחרונים.
למחרת מיבצע״סיני, היה נראה לרבים
ממנהיגי העולם כי אין למצריים כל חשק
לחזור לרצועת־עזה. מאז ומעולם גרמו
הרצועה ופליטיה רק צרות למגהיגי־קאהיר,
מוכנים בהחלט להיפטרמשניהם. שהיו גמאל עבד אל־נאצר נמנע באופן רב־משמעי
לדרוש את החזרת הרצועה לשלטון מצריים.
הוא הסתפק לדרוש את •גירוש הפולשים
הישראליים*.
מתי חל השינויז כאשר פתחו אויבי
עבד אל־גאצר במדינות ערב במקהלה גדולה
של צוזחות. הרודן הפצת, כך האשימו גד
חצי־תריסר תחנות־שידור, בוגד בעולם הערבי.
הוא מוכן להפקיר את הפליטים ואת
אדמת פלסטין הקדושה לציונים.

התוצאה: מצריים מיהרה לחזור
לרצועה, שעה קלח אחרי מסירת
הרצועה לידי צבא האו״ם.

גושים:
• איגוד המלכים של סעודיה, ירדן
ועי! אק, בשותפות עם נשיא הגבגון. בגוש
זד, שולטת דיקטטורה פיא!דלית רופפת,
הנתמכת על־ידי האימפריאליזם המערבי. מלבד
הלבנון, כל שאר השותפים ו־.ם שונאי־ישראל
קיצוניים, מטבע מהותם הרוחנית
וד,מעמדית.
• אגודת הקצינים של מצריים
וסורית גוש זה מבוסס על דיקטטורה
עממית, בעלת סממנים טאשיסטיים, .נצרים
היא ניטראליסטית ופוזלת לעבר הגוש ההודי.
נדמה שם ריר, עברה עתה את קו־האמצע
ומתגלגלת לעבר האימפריאליזם הסובייטי.
מקומר, של סודאן אינו ברור.

במדינה העם לידה במזרח
רוב אזרחי ישראל אינם יודעים מה זה
קואלה־לאמפור — דג, משקד. אמריקאי או
צמח אב.וטי. אורם מה שק. ה נחצות־הל׳־לר,
באחד מימי השבוע בקואלה־לאמפור, בירת
המדינה החדשה של מאלאיה, יגע בסופו
של דבר בכל יש! אלי
הופעתה של ממלכה עצמאית חדשה על
פני כדודהארץ היא מאורע גדול — מאורע
אשר א,רחיה של מדינה צעירה בת תשע
שנים עיד יכולים רחוש בחגיגי,ת. אולם
לגבי האדם היש אלי, יש מ. מ !,ת נוספת
למאורע. כי תו,ת שלטונו של הוד מלכותו
טואנקו עבד אל־רחמן, השליט העליון בן
ד,־ ,61 נולדה אומה חדשה, ש 51 מבין
חמשת מיליון תושביה הם בני הרת המוסלמית.
במקהלה האכיאתית־גפריקאיה באו״מ,
נוכף קול מוסלמי חדש.
ד,תעצמ.תד, של מ\.לא ה׳ וירידת הצבע
האדום הבריטי משטח נ! סף על המפה העולמית,
הן סמל נוסף ל תהל ך עולמי: שקיעתו,
של אירופה ועלייתה של היבשת האסיאתית.
לגבי ישראל, מדינה המכווצת בקצה
היבשת ושלא החליטה עדיין סופית
בליבה אם היא שייכת לאירופה או לאסיה,
זוהי עובדה השובה•

הס שק
הסוס השחור
לסוס יש שלוש צורות־התקדמות: הליכה,
רהיטי, ודד,ירה. הראשונה והאחרונה נוחות
למדי לרוכב. דתקא האמצעית אינה
נעימה — בשעת ד,רד,יטה (או ״טרום׳׳,
בלע״ז) מוקפץ הרוכב בצ,רד, מכאיבה, אם
אינו יודע להתאים את עצמו לקצב.
הסוס השחור של האינפלציה בישראל
הסתפק בשנים האחרונות בהליכה אמית.
הכל עלה, ללא הפוגה. אולם לא היו קפיצות
קיצוניות מדי. המדינה התרגלה לקצב,
נרדמה באוכף.
החודש התעוררה בצורר. בלתי־נעימה.
הסוס עבר לפתע לרד,יטה. עדיין היה רחיק
מאינפלציה דוהרת, מן הסוג המצריך בולי-
דואר של מיליונים. אולם המשק כולו החל
קופץ ומיטלטל כשיכור על גבי האוכף.
אינפלציה ללא דמעות. אינפלציה
(״התנפחות״) קורה כאשר יש בשוק יותר
כסף מאשר סחורות • .זרם ההון שבא
מחוץ־לארץ אחרי מיבצע־סיני, המילודת שהממשלה
לקחה מהבנקים — כל אלד, יצרו
שפע של כסף במחזור, מבלי שהייצור המקומי
יגדל. התוצאה: עלייה גדולה של
המחירים, שנבלמה רק בחלקה על־ידי הגדלה
ניכרת של הייבוא.
האינפלציות הקלאסיות באירופה חיסלו
בין־לילד, שכבות שלמות של האוכלוסיה.
בארץ לא קרה דבר כזה. אין בישראל
אנשים אשר קיומם על חסכונות, שיכלו
לאבד לפתע את ערכם. זוהי ארץ של לודים,
לא של מלחים. כל אחד חייב כסף למישהו,
נהנה מאבדן ערכו. המלווה האמיתית היחידה
בתוך הארץ היא הממשלה — והיא
לבדה המפסידה.
אמנם, ככל שמפסידה המדינה, מפסידים
בעקיפין גם כל האזרחים, כי אין המדינה
אלא סכום אזרחיה. אולם האזרחים עצמם
אינם מרגישים כי מדינתם שוקעת בחובות,
נעשית תלוייד. יותר ויותר בגורמי־חוץ.
לגבי האזרח הפשוט אלד, שיקולים מופשטים.
השיקול הממשי לגביו הוא שכמות
הלירות בידיו עלתה, וכי הוא יכול לקנות
בהן דברים. זוהי אינפלציה ללא דמעות.
האחרון הוא הסובל. אמנם, ישנה
שכבד, אחת הסובלת מרהיסת הסום. כמו
אצל הרוכב, זהו החלק הנמוך ביותר —
פועלי־הדחק, העולים החדשים שטרם נקלטו,
הפועלים השחורים. מאחר ששכרם של אלה
נמ,ך מאד, הרי גם תוספת היוקר שלהם
קטנה מכדי לתת להם פיצוי אמיתי על
ההתיקרות בחנות, ביחוד לגבי מצרכים
שאינם כלולים במדד הדמיוני.
אולם בישראל שכבות אלד. חסרות קול.
אין הן מיוצגות בכנסת, אין להן מפלגות
משלהן. קובעות השכבות הוותיקות והקלו־טות
יפה, א! תן השכבות היושבות היטב על
האוכף. כל אלה מוגנות יפה:
י בז׳רגון הכלכלי, מובע כל זה בנוסחח
׳ = 1>1ז \ 1ג היינו — כסות־כסף א מחזור•
הכסף = רמת־יהמחירים א כסות המוצרים.
שני הצדדים עלים תמיד באופן שמה — כן
למשל, עם עליית נמוודחכסף בשוק פולח
ומת־חמחירינז.

דכי יודה״צבי בראנדוויץ
גבוה בשמיים

• העובד־ם מוגנים, פחות או יותר,
על־ידי הצמדת שכרם למדד, אף שזה אינו
אמיתי בעיקרו.
• התעשיינים מקבלים הלוואות מהממשלה,
מרוויחים מאבדן ערך הכסף, מאחר
שהם מחזירים את הלחאותיתם בערך נמוך
יותר.
• החקלאים מקבלים מחירי־מינימום לתוצרתם
המוגנת.
התוצאה: הגדלת הפער בין היישוב הוותיק
והיישוב החדש, תופעה שלילית מאד
בארץ המתיימרת להיות ארץ של קיבוץ־
גלויות.
הקרכן: העליה. האם ישנה בכלל
אפשרות לעצור את הסום, לפני שיפתח בדהירה
מטורפת העלולה לגרום לשבירת
מפרקתו של הרוכב, בהגיעו למכשול הראשון?
בתיאוריה,
ישנן כמד, אפשרויות:
• החזרת משטר הצנע והפיקוח של
דוב יוסף, שכבר הוכית פעם את כשלונו
בתנאי הארץ, גרם כמעט להפלת מ&א״י
דת הרב הפרולטרי
״הרבי שלנו אוכל בקערית של זהב,׳*
התפארו חסידי רוז׳ין בגאליציה .״אבל
הרבי שלנו גדול יותר,״ השיבו לעומתם
חסידי סטושין .״הוא אוכל בקעתה של
חרם!״
כי חסידיו של רבי יורד,־צבי• מסטרטין
היו שונאי־עשיתם בהכרה. רבם היה מסלק
כל עשיר מב ת־הכנסת׳ זכה בצדק לתואר
ראש החסידים ד,פרולטרים. מסביב לבית
סטרטין התקבצו אנש ם בליי־בגוים, אנשי־עמל
שלא יכלו להיכנס לחצרם של שאר
הרבנים, מוקפי״ר,עשירים. הסיסמה היתה:
״שוועת עניים אתה תשמע!״
טפסן כעל פיאות. יודה־צבי מת לפני
130 שנה. ע 7שמו נקרא צאצאו, רבי יודה־צבי
בראנדוויין, האדמו״ר (אמננו־מורנו־ורבנו)
מכטרטין בתל-אב ב, גבר בן ,56ש־זקנקנו
הדקיק ומשקפיו דקי־המסגרת משווים
לפניו כמעט הבעה סינית. הגדמו״ר עטור־

הנמכת רחוב דיזננוף ליד ״היבל התרבות״
עמוק באדמה
מן השלטון. אין להניח שמפא״י תרצה לחזור
על פרשה זו, אף שהוחזרה החודש
מידה של פיקוח על הביצים והירקות.
• צימצום קיצוני של הוצאות השלטון,
חיסול כל המוסדות המיותרים והכפולים,
מקרן־היסוד ועד לקופות-החולים. בתקופה
של שלטון בעלי הדודג׳ים (ראח עמודים
,)7—6אין זה פתרון מתקבל על הדעת.
י • הקרבת המטרות של המדינה — צימ־צום
קיצוני של ד,עליה. זהו למעשה הפתרון
הקרוב לרוחו של שלטון, הנואם אמנם ללא
הפסק על קיבוץ־גלויות, אך אינו עושה
למעשה דבר כדי לשכנע את ממשלות
ארצות־העליה לשחרר את יהודיהן.
רסן זה עשוי להאיט את קצב הרהיטד,
של הסוס השחור. אולם הסום יוסיף ללכת
בחלמי האינפלציה.

הפיאות יכול היה להיחשב בקלות למאג־ראתן
מלומד.
אולם בניגוד לחכמי־סין, שבזו לעבודה
הגופנית, התבלט רבי יודה־צבי עי פיג־מי
ד,בנינים של ירושלים לא כח ת מאשר ליד
שולחן החסידות. במשך שנים ארוכות היה
הצעיר דמות ידועה בין ספסני ירושלים,
אחד החברים הבולטים ביותר של אגודת
פועלי ר,בנין בעיר. דמותו של הרבי גבה־הקומה
ועטור־ד,פיאות במכנבי־החאקי שלו,
שכופף ברזלים ליד יציקות־הבטון, לא פעם
* או יתודא־צבי, אך לא יהזדת־צבי, מחשש
פן ״שמם הדל׳־ת, וייכתב בשם המפורש.
החץ
א׳ מסמל את 1הנובה הקודם, ח־חץ
ב׳ את הגובה החדש.

עוררה התפעלות בלב העוברים־ושבים.
אחרי שנת׳,ש גופו של האדמו״ר, עבר
לרחוב הקל הזקן בתל־אביב, ד.תוסר כולו
ללימוד תורת־הסוד של מקובלי עיר מולדתו,
צפת. השבוע הצליח רבי יודה־צבי למזג
את כל נימות חייו השונות ל.גינה אחת:
החסיד הפרולטרי, הטמון וחוקר תורתה,סוד
הפך לרב הראשי של ההסתדרות —
ראש המחלקת החושד, לעניני דת של הועדה,פועל.
ביזנס,
לא מונופול. רבי יודה־צבי
עצמו היד, סמל לבעיה שיצרה את התפקיד
החדש: ידיעתם של ראשי מבא״י כי בנסתר־רות
הכללית מאוגדים יותר אנשים דתיים
מאשר בשתי ההסתדרויות הדמיות היריבות
— הסתדרות הפחננל המזרחי וחפתורות פועלי
אגודת־ישראל. אם גדת היא ביזנס, הירהרו
בלבם, הרי אין כל צ!ירך שתהיה דווקא מר
נופולין. הם החלימו.להכניס לשטח זה את
יסוד התחרות והיוזמה החופשית.
ברגע שהתגבשה דיעה זו, ה ,קצבו למטרד,
הקדושה 100 אלף ל״י, הוטל על שלושה
בני־רבנים מפא״יים לתכגן את המיבצע:
פנחס לבון (בנו של רב גאליצאי^ ראובן
ברקת (בנו של רב ליטאי) ולוי־יצחק הירושלמי
(בן ונכד לרבנים ירושלמיים) .לא
קל היה למצוא רב שלא יהיה מש עבד למפלגות
הדתיות, יבין את בעיות הפועלים
ויהיה עם זאת אישיות תורנית מעוררת־כבוד.
אחרי שהתיאשו למצוא מ עמד מחוץ
להכתדרות, מצאו את האיש האיד אלי דווקא
בתוך ההסתדרות עצמה: צאצאו של הרבי
מסטרטין•.
כשביקרה השבוע המשלחת בביתו של רבי
יודה־צגי והציעה לו את המשרה, הנושאת מש־כורת
של 580ל״י נטו לחודש (ככל ראש־מחלקי,
בועד־הפועל) הסכים הרבי הפרולטרי
ברצ ן׳ התנה רק תנאי אחד: שלא יקבל
משבורת•

תל־אביב
ההורסים !הבודס
עשרות פועלים, נגרים׳ רצפים, טכנאים ושאי
בעלי מקצועות עסקו השבוע בקצב
קדחתני בהשלמתו של אחד הבניגים המפוארים
והיקרים ביותר במדינה — היכל
התרבות בתל־אביג
ד,בנין, שהוקם על שטח של ששה דונמים
ליד בית־הביסה, ושבצמוד לו הולך ומוקם
בנין המוזיאון לאמנות חדישה, יכלול בקרבי
את כל חידושי הארכיטקסורה וטכניקת
ר,בנין. הוא יהיר, מוקף כולו זכוכית בעלת
גוון כחלחל. לשב רת קרני השמש! יהיו
בו מתקני מיזוג אויר! קימת מסדרונותיו
יהיו מרוצפים בשיש יקר, ותקרותיהם ב־אסבסט
לבן: קיד ת האולם עצמו יהיו מצופים
עץ־בהיר, ואלפיים מ, שביו המרופדים
בכחול הותקנו במיוחד שלא יחרקו.
הקמת הבנין, שמומנה על־ידי קרן נורנזן
בשיתוף עם עירית תל־אביב, תעלה בסיכום
סכום של חמישה מיליון לירות. הבית המושלם
יהיר, מרכז פעולות הת־בות של
תל־אביב, ובעיקר ישמש לקונצרטים של
התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
בחדשים האחרונים, כשהבנין כבר עמד
על תילו והוכנסו בו המתקנים האחרונים
להשלמתו למועד שנקבע (השני באוקטיבר),
הופיעו לפתע עשרות פועלי העיריה, חסמו
את רחיב דיזנגוף משדרות תרס״ם עד אבן
גבירול. תוך ימים מספר הובאו למקום דח*
פומם ומכשירי הריסה, והכביש החכום. העובר
בחזית הבית, קועקע כ לו. עצים נעקרו,
קוי טלפון הוצאו, צנורת ביוב נהרסו.
מלאכת ההרס נמש־ד. למעלה מחדשיים.
טעות או תיכנץ * מה גרם להרס הקדחתני?
הכתבר כי ריצפת היכל התרבות
היתה נמוכה ב־ 60 סיסימטר מפני הכביש,
ועובדה זו היתה עלולה להרשות אוז דרכיי
הגישה להיכל ולפגוע באטימותו מפד הרעש.
ואם ההיכל לא בא אל הכביש, בא
הכביש אל ההיכל. הנמכת הרצועה, באורך
של 150 מטר, תעלה 100 אלף לירות מכספי
העירית•
סען אדריכל יעקב רכטר. :על הנמכת
הכביש הוחלט עוד לפני הקמת הרנין, בשנת
.1952 השיפוע של הכביש לא היד, סוב:
אין לזר, כל קשר עם טעות בתיכנון.׳*
אולם המציאות לא היתה כה ברורה. הנמכת
הכביש חשפה את יסודית ההיכל המגו־פרים
ביפת. אם באמת תוכננה הימכת הכביש,
מדוע לא נבנה ד,בנין מלכתחילה בהתאם
לבך?
על שאלה דו סרבו המתכגנים ומבצעי
(הסשן בעמוד )8
• צאצאים אחרים של חסיד״סמרסין בישראל:
ר׳ בנינדן, אבא חושי, ש״י פננון,
יצחק רפאל.
חמולס חזה מ סי

חקירת ״העולם הזה״ מגלה את הרקע המלא שר שערוריית הנווטקציה בסחו־החוץ

מעוז צור:רח 1בר\

ך * השקעההמסחרית הטובה ביותר היא קרוב!
| משפחה במקום הנכון בממשלה. אמנם, משכורתו דלה,
אולם ידו נמצאת על הברז המזרים את מקורות העושר
למעוניינים — רשיונות יבוא ויצוא, הנחות־מכס והטבות־מטבע.
הבעיה
אינה ישראלית דווקא. אולם במדינות אחרות
מקפיד הציבור לשרש כל גידול ממאיר כזה בעודו באיבו.
כך סולק לפני שנתיים שר חיל־האודיר האמריקאי בבושת
פנים, כשנתגלה כי השתמש בנייר המכתבים של משרדו
כך להמליץ על חברה בה היה פעם שותף. מובן מאליו
שגם באמריקה נאלץ כל שר למכור, עם התמנותו, את כל
המניות שיש לו בעסק מסחרי פרטי, לנתק את קשריו
העסקיים עם שותפיו לשעבר.
בישראל נהוג כמעט ההיפר. לא זו בלבד שפקידים
גבוהים נשארים שותפים לעסקיהם הקודמים, אלא שפקיד
הזוכה למשרה הנכונה בממשלה, ממהר לא פעם להקים
לו חברה מסחרית משלו — אם בשמו ואם בשם קרוביו
— ומתחיל לתת לעצמו את ההזדמנות והרשיונות המובילים
אל העושר. אנשים כאלה נמצאים בצמרת המשטרה, משרד־הבסחון,
משרד ראש־הממשלה, ואלפי אנשים יודעים על כך
מבלי להיחרד. השבוע נתגלה כי בצמרת משרד המסחר
והתעשיה נמצא אדם שהפך שיטה זו לאמנות שלמה.
הדבר נתגלה כאשר נודע כי בחברה החדשה לסחר עם
גאנה שותפו לא רק הממשלה וחברת הספנות צי׳׳ם, אלא
גם שתי חברות פרטיות — אחת בשם ז 1רו, השניה בשם
תמיר. מכיוון שהסחר עם אפריקה המערבית קשור, לפי
צו ממשלתי מיוחד, בפרמיה של 500 פרוטה על כל דולר
של ייצוא, נוסף לפרמיית־הייצוא הרגילה של 850 פרוטה
לדולר, היה זה עסק שכל הסוחרים לטשו עליו עיניים.
שער־חליפין כזה, הוא חלום כל סוחר.
מאחר שזה השער אשר הצדיקים הבאים בו מתעשרים
במהרה, היה זה מוזר שבכל סדום הישראלית נמצאו רק
שני צדיקים כאלה. תשומת־הלב הציבורית פנתה באופן
פתאומי לחברת זורו המאושרת. הגילוי הראשון הביא
בעקבותיו ים של גילויים נוספים, אשר זיעזעו את חוגי
הכלכלה הישראלית, למורי הנסיון המר, יותר מכל שע־מריה
אחרת בשנים האחרונות.

לא היה משגשג ביותר, והאיש עבר לסחור בטקסטיל,
בבדי־חאקי ובכל עסק הבא ביד.
עבודתו כמזכיר קא׳׳י שימשה לו בזמנים הקשים כמקור
הכנסה צדדית קטנה. ההכנסה היתר, גדולה יותר, כאשר
החליט רוזנברג להתפטר מתפקיד זה, בעיקבות סיכויים
כלכליים חדשים שנפתחו בפניו עם מינוי חבריו לתפקידים
מרכזיים במנגנון המדינה. הוא דרש — ואף קיבל —
פיצויי-פיסורין במטבע זר דווקא, לאחר שאיים כי אם לא
תתמלא דרישה מוזרה ומיוחדת־במינה זאת, יפרסם כמה מן
הנסתרות שנתגלו לו בשעת עבודתו המסורה במוסרת
הכלכליים של המפלגה.
אחד מידידי רוזנברג שהגיע לגדולה בממשלה. ,היד, דוד־צבי
פנקס, שר־ד,תחבורה. מלבד נסיונותיו להחניק כל תחבורה
בשבת, עסק פנקס גם בעיסוק אופייני ישראלי אחר:
חלוקת טובות־הנאד, בין כל אלה שסייעו לו בדרך עלייתו
הפוליטית. אחד מאלה היה העסקן בן־סיעתו פנחס רוזנברג.
הגמול בא בצורה של רשיון־ייבוא נדיר ומיוחד במינו
ל־ 25 מוניות.
רשיון ייבוא כזה הוא מקור־פרנסה בפני עצמו. עם
הרשיון ביד, לא היה לרוזנברג כל קושי להתמנות כמנהל

״כה אמר מיכאל!״
מרכז השערוריה עמד לא פחות ולא יותר מאשר
1מיכאל צור, מנהל החטיבה לסחר חוץ במשרד המסחר
והתעשיה. בינו לבין זורו קישר סבך של קשרים מסחריים
ומשפחתיים מוזרים ביותר.
צור עצמו הוא בן למשפחת סוחרים ורבנים מגאליציד״
עלה לארץ בעודו ילד, נכנם ללמוד בבית־הספר העממי
הדתי ביל״ו והתבלט שם עד מהרה בכשרונותיו. במיוחד,
גילה צור הצעיר כשרון מוסיקאי, ניצח על מקהלת בית־הספר
שהופיעה בפני התלמידים בחגי ישראל.
אך המוסיקה לא היתד, כר מתאים לכשרונותיו של צור
הצעיר, שחיבב צלילים אחרים. עד מהרה הפך הנער
..המתבגר לעסקן מפלגתי צעיר, עמד בראש אירגון נוער
המזרחי, בו קנה לעצמו השפעה בלתי־מצוייה, עד כדי כך
שעל קירות מועדוני־התנועה נכתבו סיסמות בלשון זו:
״כה אמר מיכאל: עלה נעלה אם רצה נרצה!׳׳
מיכאל רצה בהחלט לעלות. אירגון הנוער לא היה המקום
המתאים לכך. הוא החל עוסק בעניינים פחות רעיוניים,
יותר חומריים.
בשנת 1947 היה בן ה־ 25 כבר שותף בחברת נטלי־מגן.
במהרה נוספו לרשימה העסקית שמות חדשים: חברת פלד
למקררים חשמליים, פלד יד־אמן לעבודות בצלאל, חברת
לשס׳׳ר, בעלת ההון הרשום של 15 אלף ל׳־י, לעסקים
שונים.
אולם גם זה לא סיפק את צור. הוא שאף לגדולות
ולנצורות יותר. הוא נזכר בקשרים רעיוניים ישנים: איש־המזרחי
הרמן הולנדר, סוחר מצליח שנתמנה למנהל משרד
המסחר והתעשייה, זכר לטובה את העסקן המפלגתי הצעיר,
החלים לקרבו אל הקערה. צור, הפקיד הממשלתי החדש, לא
התפטר אף לא מאחת החברות הפרטיות שהיה קשור עמן.
אך כשם שצור עצמו נהנה מקשריו המפלגתיים, הגיעה
גם שעתו לגמול טובות לחברים מפלגתיים חדשים. במקרה
זה, היה זה פנחס רוזנברג, ידיד וותיק מן המשמרת הצעירה
של המזרחי. הקשרים בין השניים היו מלכתחילה
כמעט־רעיוניים־סהורים — שניהם נמנו על סיעתו של דוד־צבי
פנקס המנוח במפלגת המזרחי.
אך מלבד האהדה הרעיונית, תפסו השניים גם עמדות
מפתח בכלכלת המפלגה. צור היה סגן־הגזבר של המפלגה,
ואילו רוזנברג שימש כמזכיר קרן ארץ־ישראל שד המזרחי
(קא״י) .עד מהרה החליטו השניים כי ייתכן להרחיב את
ההבנה הכלכלית ההדדית לממדים גדולים הרבה יותר,
שיהיו לתועלת לשני הצדדים. וכך נוסדה חברת זזרו.

״קשר׳ ,וקשרים אחדים
ך* וזנברג החל את הקאריירה הכלכלית שלו כסוחר
| קטן בחנות של שקים משומשים בתל־אביב. העסק

קצץ־דת מיכאל צור עם כיג׳י
צור מיכאל וגואלו׳

פרם ם חמשכים
ך* אן פ?ןדקשרש לי שי בין צור ורוזנברג. נוסף על
^ העבר המשותף במפלגה, והקשר המשפחתי עם בן־
הדוד־השותף, הופיעה דמות חדשה בשם יוסף צור״ליברמן,
אחיו של מיכאל צור ושותפו בכל החברות הקודמות.
יוסף צור הקים חברת־סרסים כושלת בשם סקופוס פילם.
לשותפים שרצה לקרב לעניין הסביר שיש מאחוריו כוח
כלכלי גדול, מפני שהוא שותף בחברת זורו.
״זורו,׳׳ הסביר איש־ד,סרטים צור לשותפיו. ,אלה הם
ראשי התיבות של צור־רוזנברג, בלועזית.״ היה זד, הסבר
הגיוני — הרבה יותר הגיוני מן הגירסה המגוחכת שניתנה
השבוע על־ידי רוזנברג, כאילו אלה ראשי התיבות של
המלים ״זוג רוזנברג״ ,היינו הוא ואשתו פרומה.
על־כל פנים, עסקי הסרטים של יוסף צור לא סבלו
מהעובדה שא,ויו הוא ראש החטיבה מיכאל צור. כי החברה
החדשה של יוסף צור, המייצר עתה סרטוני-הסברה, זכתה
לפרס חשוב: חוזה לייצור סרטים עבור משרד המסחר
והתעשייה. חוץ מזה היא זוכה, לדברי אנשי המקצוע,

״מעוז צור -ישועתי״
כל אלה לא היו אלא ם!טים קט^ים לעומת עסקי^
;,ענק שפתחה בהם בתנופה חברת זורו מייד עם
ה^מתה, אחרי ביסוס כל הקשרים המשפחתיים הנחוצים.
העיסקה הכלכלית העיקרית והראש. נה שלה נסבה על
תלושי המלווה הלאומי משנת .1948 מילוור, זד, נערך בין
בעלי־ההון בארץ עם קום ממשלת ישראל העצמאית,
שהיתר, זקוקה להון. רוכשי התלושים קיבלו הבטחה, כי
לא רק שכספם, הקרן והרבית, יהיר, צמוד לערך הדולאר —
אלא שנדיבותם תשתלם בעתיד על־ידי כך שהם ולא
אחרים יזכו לרשיונות־ייבוא במדינה הקמה.
רשיון ייבוא היה שוזר, במדינת ישראל תמיד יותר מכסף.
מאחר ומעולם לא הגיע השער הרשמי של הדולאר לערכו
של הדולאר בשוק החופשי, הרי כל מקבל רשי!ן ייבוא
היה יכול לרכוש למעשר, סחורות בזול ולמכרן ביוקר.
כך קיבל בעל הרשיון במקרים הצנועים בי! תר מתנה של
700 פרוטה על כל הלאר, כהפרש בין השער הרשמי
והשחור, נוסף על הו וזח הרגיל של עצם עסק מייבוא.
בידי משרד המסחר והתעשייה היתד, נתונה, איטוא, הסמכות,
לחלק מתנות בשווי של מיליוני ל׳׳י. ואין פלא,
כי מתנות אלה חולקו דווקא לאנשים שידעו לשיר :״מעוז
צור ישועתי.״
משרד המסחר והתעשייה החלים איפוא לקיים את
הבטחתו הנדיבה והקציב סכום של 390 אלף דולאר לרשיונות
ייבוא לבעלי תל, שי המלווה הלאומי. אולם הגשמת
ההחלטה היתר, שונה במקצת מן ההבטחה.
במקום שכל יבואן, אשר בידיו נמצאים התלושים, יוכל
לפנות ולבקש רשיון־ייב,א, כפי שד!,בטח, הונהג ביוזמתו
של צור הסדר אחר: כמעט כל רשיוג, ת־ד,ייבוא במסגרת
זאת, בסכום כולל של 390 אלף דולאד, ניתנו משום־מר,
ליבואן הצעיר והמתחיל ביותר, חברת זורו, שזה אך נוסדה.
הנפגעים, סוחרים שהחזיקו בתלושי־ד,מלווה, הקימו שערורייה.
העניין, שעד אז היה נתון לטיפולו הבלעדי של
צור, הובא בטני ישיבה של המנהלים הכלליים של משרד
המסחר והתעשייה ומשרד־האוצר. מנהל טשרד־האוצר מיה
בימים ההם פנחס ספיר, כיום שרו של צור ומגינו הציבורי.
שני המנהלים החליטו כי מעתה ואילך תיפסק הערפד,
ם! זרה זאת, והסוחרים יקבלו את רשיונות־ר,ייבוא לפי
היקף מסחרם בעבר. במקרה זה, היתד, חברת הרו נעלמת
מן האופק לחלוטין, כיוזן שמימיה לא עסקה בייבוא.
צור התעלם לחלוטין מהחלטת המנהלים. מבלי להניד
עפעף המשיך במצח נחושה לתת לזורו את ה.כות הבל־עדית־כמעט
על פדיון חלושי־ר,מלווה, גם לאחר ההחלטה.

בחברת המוניות. קשר בתל־אביב, בה רשומות על שמו
עד היום שתי מוניות.
אבל חברת המוניות לא הסיעה את רוזנברג למרחק
מספיק. אומנם נסיונותיו להקים את חברת האוניות קו
שבטי ישראל ואת חברת הייבוא למכוניות קר־יזלר נכשלו,
אך לעומת זאת הצליח יפה בהקמת חברת זורו. הסבר
לכך יש למצוא אולי בעובדה כי שותפו לעסקים הכושלים
הנזכרים היה מרדכי אוורבוך, ושאודרבוך זה הוא בן־דודו
של מיכאל צור, שבינתיים עבר גילגולים שונים והגיע
לבסוף אל המנוחה ואל הנחלה כמנהל חטיבת סחר־חוץ
במשרד המסחר והתעשייה. אוורבוך משמש היום כמנהלה
הכללי של חברת זורו.

להקצבות גדולות ביותר, יחסית, של חומרי גלם. הקצבות
אלה מאושרות כמובן על־ידי משרד המסחר והתעשייה.

מל5ז? ^3פגיס?בגי8
* * יסקתת לו שי־ ח מי לוו ד! פתחה בפני זורו את דרך
המלך לש! ק המסחר הישראלי. משום כך ניתנה לה,
א !,,י שנים אחוות בלבד, ד.וכ,ת לשמש כבאת־כוחם ש?
עולי ארגנטינה שהעבירו את הונם לישראל, בצורת יבוא
סחורות, כוי לממן מושב־עובדים בישראל. זורו בחרה
בסחורה מתאימה: מלט לבן, מוצר־מותרות אשר המרינה
הקימה נגדו מכס־מגן גב! ה במיוחד.
אילם כאשר הביאה זורו סחורה זו, בשווי של 50 אלף
דולאר, החליט מי שהחליט במשרד המסחר והתעשייה לבטל
לפתע את המכס והיטל־הקנייה שהיו מוטלים על יבוא של
מלט לבן. הזוכה: זורו. המפסיד: המדינה.
חברה שהוכיחה את עצמה בייבוא של 390 אלף דולאר
כבר בראשית דרכה, וב־ 50 אלף ד!לאר בהמשך פעולתר״
היתר. מועמדת טבעית להיכנס לעסקי־הזהב המצ״ים לישראל
בחוף־הזהב, היא מדינת גאנה אולם הפעם פקעה סבלנותם
של מא,ת הסוחרים, שידעו במשך שנים על עסקי זורו
נאלץ להתערב, פתח
וקשריה עם צור. מבקר־המדינה
בחקירה.
אולם כל זה לא עשה רושם על פנחס ספיר, שר המסחר
והתעשייה. הוא התייצב לימינו של פקידו הבכיר, כשם
שלוי אשכול התייצב בשעתו לציום של בהרל וחבריו
בצמרת הסוכנות היהודית, כפי ששר־ד,משטרה התייצב
מאחורי יחזקאל סהר, מפקח המשטרה שהוא גם מנהל
חברת־ד,מיליונים של האחים מחרוב.
אשכול ציטט בימי שמוראק את מצוות התג״ך :״לא
תחסום שור בדישו!״ פנחס ספיר הסתפק בציטוטהז״ל.
אמר הוא השבוע :״חכמינו זכרונם־לברכה אמרו: אל
תלבין פני חברך ברבים!״
למחרת היום לקח את מיכאל צור וטס עמו ליפאן, כדי
לכבוש קרקע־בתולין חדשה לסחר־החוץ של ישראל.

מה חשוב ומה איזו השוב במדינה שהכריזה עד קיבוץ=גלויות כיעוד חייה

דודג טאו

חדר עמדו שלוש מיטות. מלבדן. חיה
* 1החדר גדוש מזוודות, חבילות וצעצועי
ילדים. היה זה חדר צר ולא כל־כן־ נקי של
בית מלון תל־אביבי מדרגה שניה.
ילד יפה־תואר שיחק, לבוש תחתונים, על
הריצפה. יוליאן בן ה־ 4לא ידע עברית.
כשנכנס אביו לחדר, לבוש במכנסי־פיג׳מה
וגופיה אמר יוליאן בפולנית :״לאבא יש
שתי חולצות ועוד פיג׳מד״״ כדי להסיר כל
חשש שלאביו אין מה ללבוש.
סלומון ורהופקר 50 מהנדס־בנין גבה־קומה
ורחב־כתפיים, אביו של יוליאן, אינו
מתאונן על מחסור בלבוש או באוכל. הוא
בא ארצה לפני שלושה חודשים מפולין, עם
אשתו ובנו.
בפולין היה סלומון מהנדס של מפעלים
גדולים. הוא בנה מפעלי־תעשייה, תחנות־כוח
חשמליות ובתי־קירור. בארץ אין הוא
עוסק במפעלי־ענק. הוא מפקח על חפירת
תעלות לצינורות עבור תה״ל. אך אין הוא
מתאונן. הוא מקווה שיגיע היום בו יוכל
לבנות מפעלים גדולים י גם במדינת ישראל.
מה שמדאיג את המהנדס ורהופקר היא
בעיית השיכון. הוא מתגורר בחדר צר במלון.
כמומחה שהמדינה זקוקה לעזרתו,
הובטח לו עם עלייתו שיכון. הוא עדיין לא
קיבל אותו.
בחדר אחר בתל־אביב מתגורר קלמן
פרייז 57 הוא ישב לפני שולחן גדוש
חבילות ביסקויטים מפולין, כשהוא מעיין
בעתון פולני המופיע בישראל. הוא ניגב
את משקפיו, העביר את ידו על קרחתו.
״אני קורא בעתון שמפסיקים את בניית השיכונים
לעולים,״ אמר באידיש. מצחו התקמט.
קלמן
הוא רופא־וטרינר. לישראל עלה
לפני ארבעה חודשים עם בתו, רופאת־שיניים,
ועם בת אחותו היתומה. הוא הסתדר
בעבודה בעירית פתח־תקוזה. בתו עובדת
כרופאה מסעם קופתיחוליס בקיבוצים.
הם מחהים ליום בו יקבלו שיכון, יוכלו
להתחיל בחיים חדשים, .
גם מרים נימוי מחכה לחיים חדשים. ב־שמלת־בד
פשוסה עשתה מרים את עבודות-
הבית בחדרה הצר שבמלון, כשכרסר, בין
שיניד״ למראית עין דמתה לכל עקרת־בית

ישנן דרכים רבות לתיאור מצבה הכלכלי של מדינה.
אפשר לתאר אותו בשורה ארוכה של סטטיטסנזיקות יבשות,
של עקומות מופשטות, של דו׳׳חים גדושי־מספרים.
אף אפשר לתאר אותו גם על־ידי צירוף של מאורעות קטנים
:ומקרים יומיומיים -מנקודת השקפתו של האיש הקטן.
החודש האחרון חיה עשיר מאד כמקרים כאלה. כאילו נכתבה
העלילה כידי מחזאי גאון, קרו לפתע שפע של מקרים בעלי ערף
,סמלי עליץ. הם הזדקרו לעיני הקורא מבעד לכותרות העתון. הם
סימלו בערבוביה מטורפת את המציאות המוזרה של המדינה -
את הסתירה המשוועת בין העילאי והמגוחך, כין החיובי ודד
נפשע, בין תבונה וטימטום אינסופי.
כתבי ״העולם הזה״ יצאו לבחון־ תקריות סמליות אלה. חן
מצטרפות לתמונה המעוררת למחשבה.

בישראל. אבל האשד, דקת־הפנים, אם לילד
בן ,6היא מהנדסת־חימאית.
בעלה של מרים נימ!י, יצחק 40 הנראה
צעיר מכפי שנותיו, דיבר עברית שוטפת.
עוד לפני מלחמת־העולם למד עברית בגמ־נסיה.
יכול היה לעלות ארצה עוד לפני 10
שנים. אולם הוא חיכה לסיום חוק לימודיה
של אשתו בפוליטכניון. הוא אינו עובד.
במקצועו הוא פקיד. אשתו קיבלה עבודה.
הם מצפים לילד.
הם בטוחים שעד שיוולד ילדם יהיה להם
כבר בית משלהם.
גם הם מחכים לשיכון.
סלומון, קלמן ומרים מחכים לשיכון. אמרו
להם שהוא ייבנה בקרוב. כמוהם מחכות
אלפי משפתות של עולים, בעלי מקצועות
חיוניים.למדינה, לארבעה קירות שיתנו להם
את ההדגשה של בית חדש. אם לא יקבלו
את השיכונים שהובטחו להם, קשה לדעת
מה יעשו. הם עלולים להצטרף לתור של
מאות המאוכזבים, המתדפקים כבר על שערי
הצירות הפולנית, מבקשים להחזירם לפולין.
עתידם בארץ תלוי בשיכון שיינתן להם.

?עדיה אץ בסף

ך* איש אשר כידו מופקד עתידם של
| | סלומון, קלמן ומדים הוא מרדכי נמיר,
שר־העבודה בישראל, האחראי על בניית שי
כונים
לעולים. השבוע עמד בבית סוקולוב
המפואר בתל־אביב, הודיע כמה דברים ל־עתונאים.
דבריו לא היו נעימים ביותר.
התלונן נמיר :״קיים פיגור של 350/0בביצוע
תכניות השיכון לעולים. הפיגור הניכר
נגרם בעיקר בשל קשיי־המימון. הממשלה
הכריזה על מילזדה־שיכון. אם המילווד.
לא ישיג את מטרתו, יש לצפות שכל עבו־דת־השיכון
לעולים תופסק. הסיבה: אין כסף.״
בפי דובר רשמי אחר, חבר הנהלת־הסוכ־נות
זלמן שרגאי, היו בשורות עוד פחות
נעימות לעתונאים. אמר הוא :״בגלל פיגור
בתכניות השיכון צומצמה העליה. במקום
שמונת אלפים עולים לחודש לפי התוכנית,
עולים ארצה רק חמשת אלפים לחודש. הסיבה:
אין כסף.״
גורלם של סלומון, קלמן ומרים כאזרחי
ישראל היה מוטל על כף־המאזניים. הסיבה:
אין כסף.

מרכז חיי המותרות

** תוף אולם הריקודים המשקיף על
^ ז ס ני הטיילת של תל־אביב, מול כיכר
לונדון, בקעו צלילים סוערים של תזמורת
ג׳אז. רביעיית דוצ׳י קרלו השמיעה את מיטב
מוסיקת־הריקודים. עשרות זוגות בני כל
הגילים התנועעו בעליזות לצליליה.
ליד הבאר ישבו כמה זוגות, לגמו כוסות

משקה, הקשיבו לשירת זמרת צרפתית ששרה
שאנסונים. מאחורי דלפק המשקאות,
מתחת למפת־ענק של המזרח״התיכון, ש־צויירה
על גבי לוחות חרסינה, עמד הנס
גרייבר ( )41 הממושקף, כשסינר לבן על
מותניו, מזג משקאות מתוך שפע הבקבוקים
שבבאר. הוא הביט בזוגות הרוקדים, בתד
מורת המנגנת, בריהוט הכבד והעשיר וב־תקרת־העץ
של קפה פילץ.
קפה פילץ אינו בית־קפה סתם. משך שנים
רבות היתד, פילץ סמל של בילויי החברה
הגבוהה התל־אביבית, של חיי לוקסוס ושל
״גוד סיים.״ אמנם, כיום אין הקפה מד, שהיה
בעבר. אך עדיין הוא נשאר סמל.
כשנפתח קפה פילץ לראשונה בשנת , 1938
היה מועדון־הלילה המפואר ביותר בארץ-
ישראל. הוא הפך מרכז חיי־החברה הגבוהה
ונוער־הזהב. מי לא בא לשסז באו פקידים
גבוהים של ממשלת המנדט, באו קציני צבא
בריטיים גבוהים. כאן ביקרו ויויאן ליי ופאול
מוני כשביקרו בארץ.
באותם הימים היו רק עוד שני מועדוני־לילה
בתל־אביב. היה סן־רנזו והיה פינת־אור,
במקום בו שוכן כיום קפה נינתי-ים. היתר,
בו הגלידה הטובה בעיר, והוא היה פתוח
כעשרים שעות ביממה. כאן היתד, ממשלת־המנדט
עורכת את קבלות־הפנים הרשמיות
ביום הולדת המלך, כאן היה מרכז המסיבות
של כל הסגל הקונסולרי בארץ.
מעל למועדון־הלילה, בדירתו של אריה
פילץ, בעל הקפה, היה מקום־סתר לפגישות
מיפקדת־ההגנה. שם היו יושבים ישראל
גלילי ומשה סנה, ולשם היו מביאים קולונלים
בריטיים שתויים כוי לסחוט מהם ידיעות.

אחרי קום המדינה, כשהוחכר המקום
לתזמורת עולי יוגוסלביה של דוצ׳י קרלו,
היה זה אחד ממקומות הבילוי היקרים של
תל־אביב, מרכז קבע לפגישות האריסטוקרטיה
הישראלית, ואולם־מסיבות לחגיגות הסגל
הדיפלומטי. המטיילים בטיילת על שפתר,ים,
לא יכלו שלא להרשות לעצמם להיעצר
ליד בית״הקפה, להאזין לנגינות התזמורת,
להתבונן בקנאה באלה היכולים להרשות
לעצמם לבלות בו.
הנס גרייבר נזכר בכל אלד״ הוא ניגב
כוסיות במגבת צחורה, השקיף על האולם

אלה יטיילו במכוניות פאר ־ ואדה שדמו א ת המחיר

מכונית דפאר של סנן המפקח הכללי של משטרת ישראל יקותיאל קרן. מכונית דודג׳ זו היא הראשונה
מתון תריסר מכוניות־חפאר שתזזלפנה את •המכוניות הפחות מפוארות וחפחות נוחות של קציני חמשטרה.

היוצאים לחדך לארץ• .האזרחים הפשוטים יצטרכו לשלם
150 לירות נוספות עבור הזכות לצאת מהארץ למטרות ריפוי.

למועדוני פ אר-י ש, לשיכוג׳ עולים-אין

בעצבות מסויימת. אחרי 21 שנוח עבודר.
מאחות הדלפק הוא יצטרך לעזוב את המקונג
מועדון־הלילה המפואר של תל־אגיב
עבר לידיים חדשות. הוא הוחכר למפא״י.
מפלגת פועלי ארץ־ישראל שילמה עבור
החבירה סכום של 100 אלף לירות.

תשלום בבריאות אברים
ך* די לחגי?{ אל ביתו של יעקב לוי
^ צריכים לעבור כברת־דרך, דרך שדות
זדועי־דרדר, דרך משטחים מכוסי־גומות, שהיו
אי־פעם פרדס. כאן עמדה פעם חושה
ערבית, ששימשה אולי אוחזה או רפת. היום
גר בה יעקב לוי. בחצר מסתובבות
כמה תרנגולות חומות, מגקרות בין ערימות־זבל.
ביב־שופכין עובר בדיוק לפני מפתן
הדלת.
הדלת עשוייה עץ שחור ורקוב. החדר
חשוך. כשמתרגלים לאפילה, אפשר להבחין
בריהוט החדר. הוא כולל שלוש מיטות ברזל
חלודות. שולחן חום ורעוע, פח נפט,
שני ארגזים ישנים וארגז־קרח ישן. חוץ
מזה יש בו עוד כשמונה ילדים, מגיל 3
עד .12 את יעקב לוי ( )54 אפשר למצוא
באחת המיסות. במיטה שניה אפשר להבחין
באשה זקנה, כבת שמונים, מכוסה
בסמרטוטים.
יעקב לוי הוא לקוח קבוע של לשכת הסעד
במחוז תל־אביב. גם הרופא המחוזי של
מחוז תל־אביב אינו מיטיב להכיר ממנו את
בתי־החולים הממשלתיים באיזור. כי יעקב
הוא חולה כרוני. הוא בעצמו אינו זוכר
את כל סוגי המחלות שהוא חולה בהם, החל
בשבר וכלה בדלקת־פרקים.
כשעלה מתימן, לפני למעלה מעשרים שנה,
היה גבר במלוא אונו. העבודה בפרדסי נם־
ציונה התישה את כוחותיו. בעשר השנים
האחרונות הוא מבלה זמן רב יותר במיטות
בתי־החולים מאשר ברחוב או בביתו.
יעקב לוי הוא נצרך. בכל פעם, כשהוא
זקוק לבית־חולים, הוא הולך ללשכת־הסעד,
שם ניתן לו פתק לבית־החולים. עבור כל
יום אישפוז הוא משלם רק שתי לירות
וכמה גרשים. את הכסף נותן בנו הבכור,
נשוי ואב לשני ילדים.
לוי חייב ללשכת־הסעד עשרות לירות עבור
חודשי האישפוז, שטרם שולמו. אין הוא
יודע מנין ישיג את הכסף. הוא אינו קורא
עתונים. הוא לא שמע כי החל מהימים
הבאים יהיה עליו לשלם עבור יום אישפוז
בבית־חולים ממשלתי שבע וחצי לירות, במקום.שתי
לירות. הוא רק יודע :״יותר טוב
למות במקום לשלם כל כך הרבה.״
הוא אינו מבין מדוע הגדילה המדינה את
דמי־האישפוז שלו פי־שלושר״ אין הוא יודע
כי משרד־הבריאות נאלץ להגדיל את הסכום
בגלל גרעון בתקציבו. אין הוא יודע שלמדינה
אין כסף. כמו אלפי נצרכים אחרים,
האומללים שבאומללים מבני הארץ, יצטרך
יעקב לוי לשלם את מחיר הגרעון — בבריאות
אבריו.

ממן דוף הלידה ״פילץ״ ,ימים אחדים לפני העברתו לרשות
מפא״י, שחברה אותו תמורת מאה אלף לירות. זהו רק אחד

משרשרת מועדונים שעלו׳ 1.100.000 לירות. אותה שעה תובעים
מנהיגי המפלגה מההמונים הקרבה עילאית למען שיכוני־וזעולים.

מושב החוג הנוצץ

ף* מרכז תל־־אכיב, לא רחוק מכיכר
1דיזנגוף, בבית תלת־קומתי בעל חזית
עגולה, מוקף גן־עצים מוריק, ארז השבוע
הנריק קליסקי ( )60.את מזוודותיו. הוא התכונן
לנסוע לאמריקה, שם הוא מנהל סוב־נות־ייצוא
ישראלית, מרכז בידיו את כל שיווק
היינות הישראליים בארצות־הברית.
הנריק קליסקי הוא דמות ידועה בישוב.
בפולין, מקום הולדתו, היה מר קליסקי סוכן
יחיד של תעשיית המטוסים הפולנית. הוא
עמד בראש קלוב־תעופה. בשנת 1936 בא
קליסקי במטוסו הפרטי לארץ. בשדזדהתעו־פה
קיבלו את פניו מאיר דיזנגוף ודב הוז.
הוא היה חלוץ התעופה העברית. הוא
שלח מטוסים מתוצרת פולין לחברת אתיר
ו ,1מימן בכספו הפרטי את הקניה וה־מישלוח.
את הכסף לא ראה חזרה מעולם.
הוא חזר לפולין, אולם מדי שנה היה בא
לביקור של כמה חודשים בארץ. כשביקר
כאן בשנת , 1937 נפתח ברמת־גן מועדון־
לילה חדש בשם אואזיס. ביום הפתיחה
הטיל מישהו פצצה במקום.
אז החליט קליסקי לבנות בית־קפה במרכז
תל־אביב, שם לא יפחדו אזרחים מפצצות.
בעצת דב הוז קנה מגרש בצפון תל־אביב.
אולם העיריה סירבה להתיר לו לפתוח שם
קפה. הגריק נטע במקום גן, חזר לפולין.
כשחזר ארצה בשנת ,1941 אחרי שנמלט
בנס מזרועות מבונת־המלחמה הנאצית, היה
המיליונר־לשעבר חסר כל. היה לו רק המגרש
במרכז תל־אביב.
אחרי שידולים והפצרות נתן לו ישראל

רופאוטרינרי קלמן פרייר, עולה מפולין.
ללא שיכון לא יוכל להישאר.

רוקח את הרשיון לפתוח קפה־גן במגרשו.
אולם ממשלת־המנדט לא נתנה׳רשיון. רק
כעבור שנה ניחנה לו הרשות לפתוח במקום
קיוסק קטן. הוא בנה קיוסק, הרחיבו כעבור
זמן, הוסיף עליו קומה ועוד קומה, עד
שקם הבית המפואר הקיים שם כיום.
לפני 11 שנה נפתח במקום זה קפה בוסתן.
קליסקי החכיר את הקפה לאדם אחר.
היו לבוסתן כל הנתונים להיהפך למקום־
הבידור המרכזי של העיר. הוא היה במרכז
תל־אביב החדישה, מוקף עצים, השתרע על
שטח נרחב. היתד, בו אוירה רומנטית, שירות
משובח, תזמורת. אולם החוכר לא
ידע לנהל את המקום.
בוסתן לא היה לטעמם של בני תל־אביב,
האוהבים לשבת ברחוב, לראות ולהיראות.
הוא הפך מקום בילוי לסנובים, מקום לעריכת
קבלות־פנים דיפלומטיות, חתונות לעשירי
תל־אביב, מסיבות החוג הנוצץ.
שבע שנים נלחם קליסקי בחוכר כדי
להוציאו מהמקום. הוא השקיע שבעת אלפים
לירות בניהול משפטים, שילם לבסוף 20

מהנדס כנין סלומון ורהופקר ובנו
יוליאן גרים במלון, עד שיקבלו שיכון.

אלף לירות עבור החזרת המקום לרשותו.
אולם שוב לא הצליח המקום כבית־קסד,
מודרני. שוב ביקרה בו שיכבה דקה של
אריסטוקרטיה ודיפלומטים. שוב נערכו בו
רק מיטב תחתונות והחגיגות של עשירי
תל־אביב.
בשבוע שעבר החכיר קליסקי את בית־הקפה
המפואר שלו, כולל ביתו על שלוש
קומותיו, למפא״י. מפא״י שילמה עבור המקום
60 אלף ל״י. קליסקי נוסע לאמריקה
שם השתקע בנו לפני חמש שנים.

חבר בי״גוריוד גתי

* * פ א ״ יקנתה את מועדון־הלילה פילץ.
}זמפא״י קנתה את קפה־הפאר בוסתן.
מפא״י קנתה מועדון נוסף ברחוב זמנהוף
בתל־אביב, עבור הסוהר הזעיר, בסכום של
10 אלפים לירות. אלה היו רק הראשונות
בסדרת הרכישות של מפא״י. לצורך זה
הכריזה המפלגה על מגבית בין חבריה בסכום
של ..מיליון ומאה אלף לירות.
הסגיר אברהם האפט, יושב־ראש ועדת

מהנדסת־חימאית מרים נימוי. שינו-
נח עלול לא להיבנות בשל מחסור בכסף.

המועדונים של מפא״י: מפעל המועדונים מחייב
מאמצים גדולים. חברי מפא״י ואוהדיה
נטלו על שכמם עול נוסף, והם נושאים בו.
כל שוחר מיזוג־גלויות והשבחת חיי-החם־ה
במדינה צריך לברך על כך.״
בעתונים הופיעה ידיעה כי חבר מפא״י
דוד בן־גוריון הוציא מכיסו 100 לירות לקת
לרכישת פילץ ובוסתן. בעתונים לא היה
כתוב שחבר מפא״י כל שהוא, גם מי שאינו
אחראי לגורל המדינה, הוציא מכיסו 100
ל״י להקמת שיכון לסלומון, קלמן ומרים,
העולים מפולין, כדי שלא יחזרו למולדתם
הקודמת, או למניעת סגירתם של בתי-
החולים בפני יעקב לוי ואלפי הנצרכים האביונים.
זה היה ההגיון של .1957

״? 150י?03

** מדרונות מינהל־המחח של מש־
| *ז רד־הפנים בתל־אביב מלאים החל משער,
מוקדמת בבוקר קהל רב. עשרות אנשים,
בני כל העדות והשכבות, מתרוצצים ממשרד
(חסשן בפסוד ) 16

תצפית

(כל הזכויות ׳שסוריח)

• אניות הנוסעות לישראל כמפיץ אילת לא ייתקלו כעתיד
הקיוכ כקשיים. משרד־חחוץ האמריקאי הודים, נימים האחרונים, למצריים

ולערב הסעודית ני לא ירשה הפרעות לשים במפרץ אילת. עם זאת, הציע
משרד־החוץ האמריקאי לישראל למעט בהשטת אני.ת הנושא־ת. דנל ישראלי
במפרץ זה, ואף ימשיד נלחצו להוצאת אניית חיל־היס הישראלי מן המפרץ.

• ישראל תחליש את התנגדותה הפומכית לכרית כגדאד.
חששותיה של ישראל לחידושה של ברית זאת ולהפעלתה הלנה למעשה
התמעטו לאחר שארצות־הברית הודיעה, ב׳ במתודת הברית לא ייעשו שות
ציודיה העלולים לפנוע רישראל, ואח הביייחה בי לא תעבור בשווי ן־נפש
על התורות ס־רית בישראל אם תחיה נזאת.

ס שיחות עם משרד־החוץ האמריקאי על אספקת נשק
חדיש לישראל יתנהלו על-ידי אכא אבן, מייד עם שוכו
לארצות״הכרית כשבוע הבא. הממשלה דורשת אספקה נוספת ומוגברת
של נשק חדיש, ללא תשלום או בתזאי אשראי ווחיס, נמשקל נגדי למשלוחי
הנשק הסובייטי לסוריה. מצד שני, לא תבקש ישראל הצהרה אמריקאית
גלוי״ת על ננונותה של ארצות־הברית לסייע בהגנת ישראל, אס תותקף
על־ידי סוריה.

• נטיעת העצים כאיזור המפורז כסביבת ארמון־הנציב
בירושלים לא תיפסק, למרות דרישותיו החוזרות וחנישנות
של המזכיר הכללי של האו״ם דאג האמרשילד. נ! לא תקבל
ישראל את עמדת האמרשילד בקשר
להשלמת ביצוע תוננית ייבוש החולה.

במדינה
(המשך מעמוד )4
עבודת ההיכל להשיב. הם לא יכלו למחוק את
הרושם שאת שגיאת המחכמים ישלם האזרח
התל־אביבי מכיסו.

היה היה איש וושיר
אחד האנשים העשירים ביותר בתל־אביב,
לפני 40 שנה, היה אדם שאיש אינו זוכר
את שמו הפרטי. קראו לו ירחו. הוא היה
עשיר מאוד. את כספו השקיע ירחו בקניית
מגרשים. הוא קנה שטח אדמה עצום ברחוב
אלנבי, במקום בו עומדים כיום בנץ הפסג׳
ליד סמטת ישה חפץ ורובע שלם של בנינים
מסביבו. שטח אדמה נוסף קנה ירחו בצפון
תל־אביב, במקום שהיה כולו חולות.
כשתל־אביב התרחבה, בנה ירחו על שטח
האדמה בצפון את קולנוע־הקיץ גן־רינה,
אותו קרא על שם בתו. היה זה בשנת
.1921 ירחו, שהיה כילי וקמצן, התגורר
בצריף בשטח הקולנוע, התפרנס ממכירת
גזוז. זמן קצר אחרי כן ר,ין ר ירחו לארצות־הברית,
החכיר את אולם הקולנוע הענקי
(אלפיים מקומות) ליעקב דוידון, כיום יו־

ממשלת ישראל לא תירתע אף מהחרפת
יחסיס עם מזכיר האו״ס על רקע זה.

• לעומת זאת, תצביע ישראל
כעצרת האו״ם כעד בחי־דתו
מחדש של האמרשילד
כמזכיר כללי. הממשלה החליטה
שלא רהפנין, בהצבעה נגדו, את מורת־רוחה
מן האופן בו טיפל בבעיות
ישראל בשנה החולפת ההצעית ברוח
זאת נידחו, נוכח השיקול כי האחרשילד
עתיד להיבחר בין כה וכה, ואין להתגרות
בו, לקראת תקופת שירותו הבאה.

• הוואתיקאן יחדש מערכה
תעמולתית־מדינית אנטי־ישרא־לית.
מערכה זאת תתבסס בראש
ובראשונה על הדרישה המחודשת לביד
אוס ילושליח. כן ידרוש ההאתיקאו
יתר עצמאות לכנסיות ולמסדרים הנוצי
דיים, הנמצאים בשטחה של מדינת־ישראל

תוכנית מגרד-השחקים כמגרש ״גן־רינח״ ,תל־אכיכ
במקום טרזן בין העצים, קפה בקומה ה־ 4ו

• לעומת זאת, תזכה ישראל כקלף תעמולתי חזק מן
הצד המוסלמי.

בקרוב יצא אחד מאנשי הדת החוסלמייס היושבים נמדינר,

למסע הרצא־ת ופנישית, בו ילמד סויגידיה על ישראל.

• תוכנית חדשה לקירוכ-לככות מפלגתי תפורסם על־ידי דוד
כן־גוריץ ע 0תוםחופשתו. תוכנית זאת תבוסס על־ידי יוצרה טל הצורך
בכוננות מיוחדת, נוי־ח חירייי וולייה גדילה של יהידי ך ריח־המועאוח. המחייבים,
לדעת ביג׳י, ליכוד מחודש של השורות המפלגתיות. על עניין זה, ירבה בן־
גוריון לכתוב ולדבר בחודשים הקרובים.

• ייתכן כי העלאת מחיר החשמל, כה מתלכטת הממשלה

מזה זמן רכ, תיפול לכסוף על שכם הצרכן הכיתי. חישובים
שניערכו במשרד המסחר והתעשייה היכיחו כי לא תיתכן העלאת מחיר החשמל
התעשייתי ללא עליית־מחיריס כללית של המוצרים, דבר העלול לקעקע כליל את
יסודות יציבות המחירים היחסית. חישובים אלה גילו גס כי העלאת מחיר
החשמל לצריכה ביתית תחיה מסוכות פחית לחישיבי המדד.

• סניפים של הכנקים הגדולים ייפתחו ככל איזורי הפיתוח.
פעולה זאת תיהנה מסיוע ממשלתי נדיר ביותר, בצורה של הלוואות בסכומים
גדולים ולמועדים ארוכים.

• ייתכן כי כקרוכ יחפשו מועמד אחר לראשות הוועדה
לחגיגות העשור של המדינה. אישיותו של יושב־ראש יד חיים זוייצמן
מאיר ווייסגאל, שמינויו נתקל בהתנגדות מן הרגע הראשון, עוררה תרעומת רבה
עוד יותר עם תחילת הפעולה המעשית. נציגי המשרדים הממשלתיים השונים
גבר הודיעו גי לא יוכלו לפעול בשיתוף עם ווייסנאל, שאינו מתחשב בדעתם,
מזלזל בהם ועושה הכל על דעת עצמו בלבד.

• כתי-החרושת לסוכר כישראל יחיו הקורכנות ׳הביאים שר

התקפת הרכנות הראשית. לאחר שהרבנות איימה בחרס על חלב תנובה,
אם לא יחוסל גידול החזירים במשקיה, ולאחר שאיימה יעל בית־החרושת לנייר
כי לא תרשה להדפיס ספרי־קודש על תוצרתו אם לא ישמור טל השבת לכל
דיקדוקיה, תאיים עודה הרבנות לאס ר על יהודים דתיים להמתיק את התה
בסוכר מתיצרת הארץ, אם לא ימנעו בתי־החרושת ברמת־גן ועפולה (שניהם
עובדים רק ששה שבועות בשנה) לשבות מכל עבודה בימי השבת.
• ייתכן מאד כי ״מועדון התיאטרץ״ לא ייפתח עוד. המועדון,
שנוסד לפני חודשים אחדים על־ידי אנשי התיאטרון הקאמרי יוקף מילוא ויצחק
קדישזון, לא קיים את מלוא התקוות הכלכליות שתלו בו מקימיו, ומאזנו במשך
חודשי קיומו הסתכם בתוצאות שליליות למדי. לפי שעה, נסגר המועדון לחודש
ימים.

שב־ראש התאחדות בעלי הקולנוע.
טרזן וחבורת-הג׳ונגל. תולדותיו
של נן־רינה הן תולדות תל־אביב. בשעתו
היה זה מרכז פעולות התרבות של העיר.
כאן הופיעה התזמורת הארץ־ישראלית, בניצוחו
של הוברמן; כאן נערכו ההופעות
הראשונות של האופרה הארץ־ישראלית של
גולינקין. במשך שנים היה גן־רינה מקום
הבידור העממי של תל־אביב.
וותיקי תל־אביב זוכרים את טרזן התל־אביבי.
היה זה בחור חסון ומגודל, שהתגורר
ממש כטרזן בין העצים של גן־רינה.
סביבו התקבצה חבורת הרפתקנים שקראו
לעצמם חבורת הג׳ונגל, חיו חיי חברה עשירים
על העצים במקום וסייעו בהתנדבות
לשמירת הסדר. טרזן נעלם בעת שנסע
להילחם במלחמת האזרחים בספרד. חבורול
הג׳ונגל לא נעלמה.
לפני 13 שנה התארגנה חבורת צעירי־הפקר
שנשאה את אותו השם, ואשר קבעה
את עצי גן־רינה כמקום מיפגש ותכנון פשעים.
התוכנית החדשה. תל-אביב התפתחה,
קמו בה בניני פאר, בתי־קולנוע מדרגה
ראשונה. גן־רינח נשאר כפי שהיה.
רק המושבים שבו הוחלפו שלוש פעמים
במשך השנים. לפני שנתיים הושקעו 80
אלף ל־׳י בשיפור המקום. לא היה צורך
בזה. גן־רינה משך המונים בחודשי החום.
היה ברור כי מיתקן קולנועי זה לא יוכל
להישאר לעד במצב זה. לפני שבע שנים
ביקר יעקב דוידון בארצות־הברית. הוא
הצליח לגייס כמה בעלי הון, תיכנן להקים
במקום — בהסכמת יורשיו של ירחו שנפטר
בינתיים — גורד־שחקים במימדים
אמריקאיים. אולם ממש ברגע האחרון התחרט
אחד היורשים והתכנית בוטלה.
השבוע גילתה חברת רסקו, המייצגת את
יורשיו של ירחו, כי גויס הון של מיליון
וחצי דולאר וכי בקרוב יוקם במקום בנין
חדיש בן 14 קומות. לפי התכנית יהיה ה־בנץ
מרכז מסחרי, שיכלול קולנוע, קפה בגובה
של 40 מטר וכבישים תודקרקעיים.
היחידים שלא התפעלו מתכנית זו היו
יעקב דוידון וחיים פלד, חתנו. כדיירים
קבועים של המקום, היתר, להם זכות חזקה

עליו. הם היו מוכנים להתיר את הקמת
הבנין, בתנאי שיפוצו באולם קולגוע באד
תו בנץ, דרישה צודקת לכל הדיעות.
רסקו לא ראתה את הדרישה כצודקת.
הם הציעו לתת לשוכרי גך רינח אולם כבנין׳
עבור סכום של 350 אלף לירות,
סכום בו אפשר להקים בנין קולנוע שלם.
כשלא נתקבלה ההצעה, סירבה רסקו לקבל
את שכר הדירה, ניסתה לגייס את דעת הקהל
והעתונות לנישול דוידון מהמקום.

חו שיסטאן
קבלת־הוים מאורגנת
תזמורת פועלי שירותי נמל מאוחדים תקעה
בחצוצרות בכל כוחותיה. היא ניגנה
מארשים צבאיים למאה לובשי חולצות כחד
לות ועונדי סמל המנורה על תולצותיהם,
שהגיעו בשעות הצהרים שי יום רביעי שעבר
באוניה התורכית מרמרה, ממסע ששה
שבועות לפסטיבאל הנוער במוסקבה.
מאה צעירים אחרים עמרו על סיפון ה־אוניה,
כשהם מסתכלים בעמים חרדות אל
הנעשה ברציף שלפניהם: עשרות פועלי
נמל, בבגדי עבודה׳ התנפלו עי קרוביהם
של אותם צעירים, היכו אותם באכזריות.
הצעירים בחולצות הכחולות, הסתכלו כמחיר׳
כאילו אין הוא נוגע להם. הם וקרוביהם
התאספו באולם המכס הגדול, שחו
גזוז והקשיבו לנאום אחר נאום, שהועברו
ברמקולים אל התגרה שבחוץ. בנאומים הקפידי
הדוברים, ראשי המשלחת שי מפא״י,
אחדות־העבודה ומפ״ם, להבלים נקודה חשובי׳
אחת :״מק״י השמיצה את המדינה ב־חו״ל.
חברי המשלחת הקומוניסטית סיפרו
ליהודי מוסקבה שבקיבוצים יש מחלות
מין ושחיתות מינית. אנחנו עוד נרבה לספר
על בגידתה של מ ק ״י כשנתבקשו להצביע
על מי שאמר דברים אלה, הבטיחו
הדוברים לעשות זאת כעבור שבוע.
״אתה מקיבוץ?״ נחוץ נמשכו המכות•
פועלי המוסך של חברת שירותי נמל
מאוחדים שוחררו עוד בשעות הב קר; מארגנים
הבטיחו להם חמש ל״י לכל שעה,
ושחרור מעבודה לכל אותו יום. תמורת
כל אלה׳ היה על הפועלים המוסתים לעסוק
במלאכה קלה מא ד: להכות בק מוניסטים.
הארגון היה קפדני מאוד. אנשי המשלחת
הציונית וקרוביהם רוכזו באולם המכס, אליו
נכנסו בעזרת רשיונות מיוזזדים שחולקו
להם בדי הנהלת המשלחת. בחוץ, חיכו
הבריונים בקוצר רוח׳ עד שחברי המשלחת
הציונית עזבו את הנמל. בכל זאת לא
הצליחו להבדיל בכל המקרים בין ציונים
לקומוניסטים, התנפלו באכזריות על מזכיר
החטיבה הצעירה של מפ״מ בחיפה, אליעזר
בוכני׳ היבוהו בירית מוריד״ ״אתה מק בוץ?״
שאל הבריון לפני שהרים את המקל.
״יהיה שמח כאן:״ גם המשטח״
הכפופה בחיפה ישר לאבא חושי ולאלמוגי,
ידעה את תפקידה בדיוק. מכוניותיה הגיעו
לנמל באיחור של רבע שעה׳ חנו ברציף
מבלי שהשוטרים ירדו אפילו אל התגרה.
קצץ, בעל מצתית כסף, קרא לשוטרים
שדאגו להוריד את מספריהם :״לא לאסור
אף אחד. רק להרחיק אותם מן הנמל.״
לא היד, ספק אח מי צריך להרחיק. פועלי
הנמל נמצאו במקום עבודתם! השוטרים
הבינו כי מפיח הסדר הן משפחות החוזרים.
כל מי שספג אבן בראשו או ידית של
טוריה על פניו, גורש מהנמל בידי השוטרים,
הופקר למקלות הבריונים.
יעץ שוטר ללא־מספר למילדת הקשישה
הדסה נולדברגר, רבע שעה לפני שהחלו
המכות :״אל תעמדי כאן, תכף יהיה שמח.״
מארגני המכות נהנו מחסות המשטח־..
שני הערים הצעירים, אחד במשקפי שמש,
שני בחולצה תכלת, שהצביעו את מי צחך
להב ת, הסתובבו בחופשיות בין השוסחם,
שוחחו עם הקצינים בידידות.
לבסוף, נגמר הכל. אחרוני החוזרים יצאו
את הנמל בחסות מכונית של שוטרים• .הבריונים
פנו לקינגס באר, בית הקפה המפורסם
של חיפה התחת ת• שם חיכו להם
ארוחה, משקאות וחמש ל״י לכל אחד.

מ שטרה
דוגמת המפקד
פסק־הדין במשפט עמוס נן־גזחון נגד

שידרת הנותנדביס הגיע ע לאוזניו של סמל
כ׳ אפרים אביוף, סמל הניידת של הגפה
הצפונית בתל־אביב. הוא התרשם כל כך
מהופעת מפקדו, המפקח הכללי יחזקאל סהר,
באותו משפט, עד שבבואו להעיד בפני
שופט השלום דב זוהר לא זכר את האמת
וזפולס חזה 9ג0ו

דויד זינו המתיו בחושך לשובה של אשתו, כשבידו אקדח טעון ובלבו זעם תוסס

מתחת רמיסה בקעו יריות

*** תי יריות פילחו את דממת הלילה .״מסתננים,״
הרהרו הפטרולים שהסתובבו בקרבת מעברת הר־טוב.
ג׳יס משטרתי דהר לכוון היריות. כשהגיעו השוטרים
לצריף ,275 התברר שעליהם להזעיק גם אמבולנס. בין
הקוצים שכבה אשה; מרגלה קלח דם רב. היתד. זאת פרלד,
זינו. לא הרחק ממנה התגולל אחיד״ דוד פרץ בן ה־30
גם הוא היה פצוע.
שתי היריות גורו מאקדחו של דוד זינו, בעלה של
פרלה .״הוא גיסה להרוג אותי!״ גנחה האשד, בשארית
כוחה .״תיפסו אותו או שהוא יהרוג את כולנו!״
גשש המשטרה יצא בעקבות הבעל הקלעי. הן הובילו
לאורך פסי הרכבת, למרחק קילומטרים אחדים מן
המעברה. שם איבד הגשש את עקבותיו. גם כלבי הגישוש
לא יכלו למצאן. דוד זינו נמלט, כשהוא נושא עמו אקדח
טעון ומחשבות נקם.

ביקור״פתע בחדרה.

* •1יד האדם התחיל מיד. מחסומי משטרה בדקו כל
!91 כלי רכב שנע בסביבה, תמונת המתנקש הועברה לכל
התחנות, אנשי המדור הפלילי בירושלים התחילו לסרוק
כל מקום־מחבוא אפשרי. לשוא. זינו נעלם.
מסיפורי הקרובים המבולבלים ומדברי הפצועים הצטיירה
תמונה ברורה של ההתנקשות. באותו ערב חזרה פרלה
מביקור בבית קרוביה בחדרה. היא היתר, מאד נפחדת.
בהיותה אצל משפחת בן־דויד, יום לפני שובה להר־טוב,
נקרעה לפתע רשת החלון ופני בעלה הופיעו בפתח. בידו
אחז אקדח. זינו כיוון את הכלי אל אשתו, אולם היא
אחזה בזרועותיה את ילדה הקטן; זינו היסס. השהיה הקלה
איפשרה לקרובים להתאושש מן הבהלה ולצאת אליו
החוצה. דוד זינו פתח בריצה, עלה על טנדר והסתלק מן׳
המקום.
את אשר קרה בליל ההתנקשות סיפרה פרלה הפצועה
לכתב העולם הזה, שעה ששכבה בבית־החולים וולך
בירושלים:
״הייתי עם הורי ואחי בצריף שלהם. אנחנו גרים יחד.
בצריף שלהם אוכלים, ובצריף שלי ישנים. הלכתי לסדר את
המיסות בשביל הילדים, אבל פחדתי ללכת לבד! אחי
בא אתי.
ברגע שנכנסנו לצריף ראה אחי משהו מתחת למיטה.
הוא ניסה לרמוז לי שאסתלק, אבל אני לא הבנתי. פתאום
ראיתי את בעלי יוצא מתחת למיטה. היא ירה באחי. ראיתי

פצועה פרלה ככית-החולים
להסתלק — רמז האח
כולה, ממש כמפקדו העליון, יחזקאל סהר.
הסמל נקרא להעיד במשפט של קטטת־שכנים
.״אבי ף לא דיבר אמת ...הוא סתר
את דבריו בעדותו,״ קבע השופט זוהר, ב־פסק־הדין,
בו נרשמו כמה הערות חריפות
לנוהלי עדויותיהם של סמלי משטרה מסוימים.
מפקד
מחוז תל־אביב, יואב פלג, הזזליט
לפעיל מיד. בניגוד ליחזקאל סהר, ששיקר
מבלי שתיפול אפילו שערה אחת מראשו,
הועמד הסמל אביוף לדין. הוא נידון לנזיפה׳
שתעכב את העלאתו בדרגה לשנתיים.
יחזקאל סהר אישר את פסק״הדין.

ד רכי אדם
וובד לשני אדונים
הצופים בחצר הענק של בית ציוני אמרינזה
התגלגלו מצחוק. על הבמה עמו גבר גמוך
העולם הזח 1039

שהוא נופל וברחתי החוצה. רצתי קצת ונפלתי בין הקוצים.
בעלי יצא אחרי וירה גם בי. הרגשתי מכה ברגל. יותר
אני לא זוכ ר ת

הדרך?הר־טוב
ך יד מיטתה של פרלה בבית־החולים הוצב משמר
/קבוע של שוטרים, כי היה חשש שדויד ינסה לחזור
ולסיים את מלאכת הרצח. חבושה בגבס עד מתניה, שכבה
פרלה המרותקת והרהרה בקורות חייה.
היא נולדה בספרד. בילד! תה עברה משפחתה למרוקו.
שם גדלה פרלה והפכה לצעירה בלתי־רגילה ביפיד״ יפיה,
שהלם את השם שניתן לה (בספרדית: פנינה) משך את
תשומת ליבו של דויד השכן.
כאשר נישאה לו, לא ידעה פרלה כי לדויד עבר פלילי
ושהוא אחד הגנבים הידועים בקזבלנקה. אולם החיים החדשים
השפיעו עליו! הוא נהג בה יפה, עזב את עיסוקו הקודם
והחל לעבוד בפקידות. לפני שנתיים עלתה כל המשפחה
ארצה והתגוררה במעברת הר־טוב.
לזוג נולדו שני ילדים ונדמה היה שהכל בא על מקומו
בשלום. עד אשר, באחד הימים, ראתה פרלה שכמה חפצים
נעלמו מן הבית. היא שאלה את דויד היכן הם• בעלה
השיב בגסות :״מכרתי אותם, מה יש?״ היתד, זו התחלתה
של מסכת התנגשויות וסיכסוכים בין השניים.
דויד התחיל להטיח בפני אשתו שהיא בוגדת בו
וכעבור זמן מה חדל להביא כסף הביתה. לא פעם גם
חזר שיכור והיכה אותה מכות נאמנות. הוא חדל לשים לב
לילדים, היה נעלם מן הבית לימים שלמים. פרלה פנתה אל
הרבנות, ביקשה גט• בית־הדין פסק לטובתה, חייב את
דויד לתת לה גם תוך חדשיים ולשלם 70ל״י מזונות עד
שיגדלו ילדיו.
למחרת פסק־הדין עזב דויד את ביתו, ירד לאילת. מאז
לא ראתה אותו — עד אותו לילה בחדרה, כשהופיע בחלון
ואקדח שלוף בידו.

מתנקש ז׳ינו ככבלים *
לעצור — קרא הבלש
ציוד הלחימה השלימו חתיכת פלנלית לניקוי האקדח, ושמן
ב״ני המשמש בדרך כלל למריחת תינוקית. זינו השתמש
בשמן לשימון האקדח.

״הרם ידיים; ,,לחש הבלש

כיקור־חולים שנכשל

ך* משך תשעהי מי ט נמשכו החיפושים אחרי זינו.
לפי תאורי הנוכחים בשעת הנסיון לרצח איבד דויד
את שידי משקלו, והיד. חשש שהוא מסוכן לציבור. מתוך
חקירות המשטרה, התברר שהוא הגיע מאילת בג׳יפ גנוב,
גנב בתל־אביב מכונית ונסע אתה לחדרה. גם להר־טוב הגיע
ברכב גנוב.
ביום התשיעי לאחר היריות טיילו שני אנשי המדור
הפלילי של משטרת ירושלים ברחוב יפו. במרחק מה מהם
הסתובב גבר רזה, בלתי־מגולח, שהעיף סביבו מבטים
מבוהלים, כאילו מישהו עוקב אחריו. שני השוטרים החליפו
מבט. האיש לבוש מכנסי הדונגריז וחולצת הטריקו
הצהובה, נראה להם מוכר מאד. היה זה דוד זינו.
האיש המבוקש עבר ליד תחנת האוטובוסים, סנה משם
לכוון רחוב לונץ. שני הבלשים נעו בעקבותיו. זינו אחז
בידו תיק בד כחול. מאחר ותלבשתו ההדוקה מנעה ממנו
את האפשרות להסתיר אקדח על גופו, היה ברור לשוטרים
כי הכלי נמצא בתיק. היה חשש שישתמש בו.
אחד הבלשים עקף אותו והתנגש בו מלפנים, כאילו
במקרה. אותה שעה הצמיד הבלש השני אקדח לגבו של
זינו .״הרם ידים זינו, המשחק נגמר!״ לחש לו השוטר.
זינו היה מופתע, בתנועה אינסטינקטיבית הרים את
ידיו. מבלי שיתנגד נחטף מידיו תיק הבד. מיד ד כנס דויד
לחנות נעליים סמוכה, ונערך חיפוש בכליו. על גופו
נמצאו שתי תעודות זהות. האחת שלו, חסרת תמונה, השנייה
של תושב חיפה. על תעודת החיפאי הדביק זינו את
תמונתו.
בתיק הבד נמצא אקדח קולס 45 טעון, דרוך ובלתי־נצור,
מוכן ליריד, מידית. זינו התכונן כנראה למלחמה
ממושכת, כי הוא נשא עמו גם 60 כדורים נוספים. את

ך* תחנת המשטרה התנהג העצור בשקט. בחקירה
4התבררה השתלשלות הענינים מן הרגע שברח. אחרי
היריות פנה הנמלט לכיוון תל־אביב, משם המשיך לחיפה.
את מציאותה של תעודת הזהות הזרה בכיסו לא ידע
העצור להסביר. הוא גם לא ידע לאמר לחוקריו מה חיפש
בטבריה, בה בילה שלושה ימים. את האקדח קנה, לדבריו,
בבאר־שבע, אך לא היה בידו רשיון לנשק. בכיסו נמצא
גם פתק שהעיד על הפקדת תרמיל בתחנת אגד בתל־אביב.
תחילה ניסה לטעון שהפקיד שם את תיק הבד. אולם
על תיק הבד לא היו שום סימנים של תוית פקדון. החפץ
שהופקד בתחנה היה תרמיל של חייל. התברר שזינו חזר
למקצועו הישן, גנב דרך אגב תרמיל מלא חפצים אישיים.
מתוך החקירה, הסתבר כי השמירה שר,ועמידה ליד מיטת
פרלה בבית־החולים היתה מוצדקת לחלוטין. זינו ביקר
בבית־ד,חולים הדסה, חיפש שם את אשתו. בבית־ר,חולים וולך
לא הספיק לבקר. הוא נעצר בדרך לשם.
מפקח ראשון יוסף גבאי, שניהל את המצוד בסביבות
הר־טוב, נקרא לירושלים לקבל לידיו את זינו. בדרכו סר
לבית־החולים מלן.
״באתי להודיע לך שדנו נתפס,״ אמר לפרלר -תגובתה
של החולה הביאה במבוכה את השוטר הוותיק. פרלד, חיבקה
אותו והדביקה ללחיו נשיקה מצלצלת .״תודה לאל!״ נאנחה.
״תשמרו עליו חזק, הוא רוצה להרוג אותיו*
נגד זינו הוצאה פקודת־מעצר עד השלמת החקירה.
לכשתושלם, יהיה עליו לתת דין על נסיון לרצח, זיוף
מיסמך, נשיאת נשק ללא רשיון, וגניבה.

קומה, לבוש מחלצות מבריקות, עטור ד
קן ופיאות, כשצמידי מטבעות לזרועותיו.
מסיו שפעו פלפולים מחוכמים, מלווים בתנועות
קומיות. היה זה סעדיה דמארי —
העבד הצידוני בהצגת שולמית של דו־רה־מי.
איש
מבין הצופים לא העלה על דעתו,
בי מאחורי דמות הבדחן החיננית הסתתרה
טרגדיה אנושית גדולה, שכמעט והיתה
מסתיימת במותם ש, סעדיה ואשתו. לא
היתד. זו טרגדיה משפחתית, או דרמת
אהבים. צירה של הטרגדיה היה פרוזאי
מאוד — מם־ההכנסה•
בין האמנים ששמותיהם נכללו בספר
הנישומים החדש, כבעלי הכנסה שנתית של
למעלה משלושת אלפים ל״י, לא הופיעו
רבים מאמני ישראל שערכו בשנים האחרונות
סיורים ברחבי תבל. אולם הופיע
שם שמו של האמן התימני הצנוע סעדיה

* על הכסא: האקדח 60 ,הכדורים ושתי תעודות חזחות
שנתפסו ברשותו.

דמארי, כבעל הכנסה של שלושת אלפים
ושש מאות לירות.
״זה צחוק הגורל,״ מלמל סעדיה במרירות.
כי דוקא הוא פוטר לאחרונה מעבודתו
הקבועה בקול ישראל, הסתובב מחוסר
עבודה במשך חדשים, עד שמצא לאחרונה
עבודה חלקית בדו־תז־מי. המצוקה
בביתו הגיעה לידי כך, שהוא נאלץ ללוות
כסף מידידים, ולקח מצרכים בהקפה ב־איטליז
ובחנות המכולת.
עיקול כיום אכל. עובדות אלה לא
הגיעו לידיעתם של פקידי מס־ההכנסה. הם
החליטו כי על סעדיה דמארי לשלם סכום
של שלושת אלפים לירות. מדוע? משום
שלפני חמש שנים עבר האמן מדירתו
ביד־אליהו לדירה בצפון תל־אביב, דירה
צנועה בת שני חדרים.
סעדה ביקש לערער על השומה, לשוא.
פקידי מס־ההכנסה הופיעו בביתו, הטילו

עיקול על כל הרכוש הנמצא בדירתו.
אותה תקופה פקד אסון את משפחת
דמארי. אביו, הרב מראשון־לציון זכריה
דמארי, נפטר (העולם הזה <1027 בעצם
ימי האבל השיג דמארי פשרה עם פקידי
המס, לפיו ישלם חצי הסכום שנקבע בשומא.
הוא שילם 250ל״י במזומן, הבטיח
לפרוע את היתרה בתשלומים חודשיים.
משום
מה ראו פקידי מם־ד,הכנסה את
עצמם חופשיים מתנאי ההסכם. כעבור ימים
מספר, שעה שסעדיה נעדר מדירתו,
הופיעו הפקידים, הוציאו מהדירה מקרר
חשמלי, רדיו, פטיפון ומספר רהיטים. אשתו
של סעדיה, שני *,ברחה לרחוב עם
(הסשן בעמוד ) 14
• שינתה את שמה סשושנה לשני כדי להיבדל
סשושנה דמארי, אחותו של סעדיה.

מבס מעבר למסך

מה מגדה עתונא׳ ׳שואדי כאשד הוא מתחפש י א טו׳ עובי

הייתי ערבי 1
סאת(0ל1ס כהן
שתונח עשר תגן חייתי בברית•
התועצות 17 .תחת ביליתי כיחורי
תישראר, שתעתי את דעותיחת
שר יהודית ורא-יחורית ער חתדי־נח
וער חתרתב, נתגן רתי באחדח
תוערת או בתותר-חבגח. בכר ה-
ת\2רית שי\2ף היתת ארי את יודתת
שר חאנשית שפגשתי אר תדיגת
ישראר ואר תושביה חיחוריית.
ביות ח 18-התרבותי רחיות ערבי.
חתיפור חתופיע בעתודיתארח
הוא תיפורו שר יות וה: הפגישות
הרבות עת בני עתית שונית, היתת
שר האיש הפשובו רערבית. ההפתעות
השונות שהתנתיתי בה\,
וההצרתה שהיתה רי כערבי אצר
עתונאית וצרתית(תתונה ת שתאס.

תקיעת־כף בכיכר האדומה של מוסקבה.

האיש המצולם אתי הוא חניה, מהנדס בן
> ןןןן ; 1
לג,, .נעזור׳ ל 1ם בכל צורח — רק אל תתחילו במלחמה,׳׳ אמר.

מלבד האזרחים הסובייטיים, שניגשו אלי מתוך סקרנות או כדי להביע את
אהדתם לערבים, ביקשו זרים להצטלם אתי. שלושה בחורים אלה הם חברי
המשלחת הסינחז, שהביעו את אמונתם כי סוריה תלד בדרכי סין בשיחרורה מהקולוניאליזם.

סאות אנשים יעמדו בתור, ביק•
| שו סמני חתימה למזכרת. לכל
/ייי

אחד כתבתי נס את חמלה הערבית. אל־סלאם׳־ (שלוס).

שלושת הנברים בחולצות הלבנות הם בני חריפובליקח התור•
׳׳ 1י | כסנית הסובייטית, שניגשו אלי בהתרגשות רבה והודיעו שחס

סוסלסיס, כמוני. האיש הקיצוני משמאל הוא רוסי פיחצטרן ז לצילום. ברקע: חסאודיליאוס.

הצלחה בחברה

אצל בנות חסין החלש. כאן פעלי שני גור

נסתובב בין הקהל בביות בוית־המועצות

מוסקבה
^ ולס המסעדה הגדולה של מלון מוסקבה שקק חיים. לאורכו התמשכו שני
\ | שולחנות עמוסי קביאר, מעדנים, וודקה ושמפו. תזמורת של נשים דגנה מנגינת ג׳אז
פושרת וכמה זוגות רקדו בהתלהבות רבה. האורחים, עתונאים מכמה עשרות ארצות,
אכלו, שתו ושוחחו במרץ. מן המרפסות אפשר היה לראות אח כיכר המהפכה המוארת,
שלוש קומות מתחתינו, מלאה המון צוהל.
״אילו היית ערבי, לא היית כאן הערב,״ השמיע באזני קול שדיבר אנגלית כבדה. בעל
הקול, גבר בן ,35 שתוצאות השחייה והשמחה ניכרו עליו, המשיך :״ראיתי שיש לך סמל
ישראלי וחשבתי שהידיעה שיש לי עבורך תעניין אותך.״
הוא הציג את עצמו ככתב מוסקו ניוז, היומון הסובייטי המופיע בשפה האנגלית .״אילו
היית עתונאי ערבי,״ המשיך בן־שיחי׳ בשובו תוך ניפנוף גביע השמפן אל משפט הפתיחה
של שיחתנו ,״היית בוודאי משתתף הערב במסיבה לכבוד מלך אפגאניססאן.״
״מה לעתונאים ערביים דוזקא ולמלך אפגאניסטאן?״ התעניינתי לדעת.
״עם מלך אפגאניסטאן אין להם באמת שום דבר,״ הסביר בן־שיחי ,״אבל עם חאלד אל־עזם
יש להם הרבה. הוא הוזמן למסיבה וכל העולם הסתובב סביבו. ניקיטה חרושצ׳וב לא עזב
אותו כמעט לרגע אחד. הוא היד. ממש גיבור הערב — אפשר היה לחשוב שהוא אורח
הכבוד ולא מלך אפגאניסטאן. גם העתונאים הערביים התנהגו שם כמו מלכים.״
יחס זה של המנהיגים הסובייטיים לשר ההגנה הסורי ולמלזדיו היה אופייני ליחסם אל
כל המשלחות הערביות בפסטיבל. הערבים היו מלכים. כל מעשיהם הובלטו, הופעותיהם
האמנותיות זכו לפירסום נרחב וכאשר ערכו המצרים את הופעתם החגיגית המיוחדת
בתיאטרון וזנטאננוב. הוצבו באולם לא פחות משש מצלמות טלביזיה, שהסריסו את
התוכנית מתחילתה ועד סופה.
האהדה הרשמית התבטאה גם בעניין חלוקת חומר התעמולה. כאשר הפיצה המשלחת
הציונית חומר תעמולה ישראלי בין יהודי ברית־ר,מועצות, התערבו השלטונות בדבר,
בראותם בחומר זה גורם של תסיסה בקרב היהדות המקומית והתערבות בענייניה הפנימיים
של ברית־המועצות. ראשי המשלחת הציונית טענו מיד כי זוהי הפליה וכי למשלחות אחרות
אין מפריעים לחלק חומר פרובוקטיבי ותעמולתי הרבה יותר. כדוגמה הציגו בפני היזעד
הסכין העולמי חומר מודפס, אשר חולק על־ידי המשלחת המצרית לבאי הפסטיבל.
אחד הכרוזים האלה מראה את מפת ישראל, ועליה, לכל רוחב הדף, האיום המודפס
באננלית :״עוד נשוב!״ בכרוז אחר, הציגו המצרים כמה שורות של גוויות, ותחתן
ההסבר — בערבית ובאנגלית — ״מאות צעירים ערביים חסים מפשע אלה נרצחו על־ידי
הישראלים, שוחרי השלום כביכול.״
את פריט התעמולה האנטי־ישראלי החריף ביותר הביאו המצרים למוסקבה בצורת סרט

עלילתי. ארד אל־סלאס (ארץ חשלום) מתאר את קורותיו של חייל ערבי פצוע, המחפש
מחסה בץ תושבים ערביים בישראל. אנשי הכפרים מחביאים אותו, שעה שחיילים ישראליים
עורכים חיפושים והורגים ערבים שלווים על הסרס שמעתי מסי מוחמר עלי, סודאני מקורזל־שיער,
הלומד בקאהיר מזה עשר שנים. מוחמר עלי בן ה־ ,31 הגיע לברית־המועצות, למרות
שממשלת סודאן אסרה בפירוש על אזרחיה לנסוע לפסטיבל.
פגשתי אותו בסרקלין המלון שלנו, יושב בין כמה מחברי המשלחת הערביים, .׳אתם
מוכרחים לראות את הסרט הזד״׳׳ הכריז .״הגיבורה שלו, פאתן חמאמה, היא פליטה
מפלסטץ, והוא מתאר בדיוק את מצבכם ואת ההתעללות בכם. מראים שם איו חייב ערבי
ישראלי לקבל רשיון מיוחד, אם הוא רוצה לבקר בתל־אביב.׳׳
׳*כזה?״ שאל אחד המאזינים הישראליים, תושב נצרת, בשלפו מכיסו רשיון־תנועה של
המושל הצבאי.
הסודאני נשטף בגל של רחמנות על אחיו הישראליים. אולם כאשר ראה גליון של אל־איתיחאד,
היומון הקומוניסטי הערבי, המופיע בישראל, ושמע כי בעת מערכת סיני הביעו
הקומוניסטים — ערבים ויהודים — את התנגדותם הפומבית הנמרצת לפלישה למצרים,
נבון מעט. הוא לא תיאר לעצמו כי ישנו אפילו קורטוב זה של חופש דימוקרטי לערביי
ישראל. שיא השתוממותו בא כאשר אותם ערבים קומוניסטים אמרו לו כי יש להכיר
בזכותו של העם היהודי למדינה עצמאית משלו בארץ־ישראל. הוא עצמו דגל בדעה אחרת:
במקום מדינת ישראל תוקם מדינה פלסטינית ערבית, אשר בה יורשו להישאר רק אלה
מבין היהודים שחיו שם לפני מלחמת תש״ח.
על כל פנים, כאשר הובאו בפני ועד הפסטיבל דוגמאות אלה של תעמולה מצרית אנטי־ישראלית,
הוא הודיע רק כי יבדוק את הדבר, מבלי לנקוט כל פעולה שהיא.

נא להכיר: סלים מנצור

להצלחה בלתי־רנילה
האחדה העקרונית לער

יחס האוהד הזה לערבים היה טבעי ביותר. ברית־המועצות עושה עתה מאמץ
1 1מדיני אדיר כדי לרכוש את העולם הערבי לצידה, במלחמתה נגד המערב. על כן, אי־אפשר
היה להתפלא שהשלסונות טיפלו בכל ערבי שהגיע למוסקבה כאילו היה האורח
החשוב ביותר בבירת העולם המזרחי. במישחק זד, היתד, המשלחת הישראלית גורם קטן
מאד, נטול כל חשיבות, וחלונותיה על הפליה והעדפה היומחוסרות כל משקל מעשי.
ידעתי כי דברים אלה אמורים לגבי השלטונות והמוסדות הרשמיים. אולם מה ביחס
לאיש הקטן ברחוב? מה גישתו של נהג האוטובוס, המהנדס והשוטר אל הערבים? האם
ידע משהו עליהם, מלבד העובדות הרשמיות של מדיניות ארצו לגביהם? ובכלל — מה
השאלות ידעתי כבר. אולם הן
מ תו על הסכסוך הישראלי־ערבי? את התשובות לחלק מן
אותן כערבי.
ניתנו לי על־ידי אנשים שידעו כי אני ישראלי. עתה החלטתי לברר
באותם הימים הופיעו בעתוני מוסקבה ידיעות תכופות על המצב המתוח שנתה,זזה לאורך
גבול ישראל־סוריה, על יחידות צבא צרפתי שהתרכזו כביכול בצד הישראלי של גבול זה.
עובדה זו ופופולריותם הרשמית של חאלד אל־עזם ואנשי המשלחת הממשלתית הסורית,
הניעו אותי להחלטתי: אהיה סורי.
לאחד מחברי המשלחת הערביים מנצרת היתד. עבאיה נהדרת, עשוייה ממשי שחור
ומקושתת ברקמת־זהב מהודרת. ביקשתי שישאיל לי אותה, יחד עם הכפייה והעקל שלד.
הוא הסכים ברצון והוסיף• :אתה תיראה בה כערבי אמיתי יותר מכל הערבים האמיתיים.״
הודיתי לו, שמתי את התחפושת במזוודה קטנה ויצאתי למרכז העיר. איתי נסע זאב שיף,
בים ומשיכתה של התלבושת האקזוטית. שתי בחורות אלה ניגשו
כתב הארץ, שהסכים ללוות אותי כצלם־מתרגם.
אלי מעצמן, חציעו לי לצאת לטייל איתן, התחבקו עסי, להנאתם של
במלתחת מ אן סוסקבח לבשתי את בגדי הערביים, לעיניה המשתאות של גערת־המלתחד״
תריסר צלמים מקצועיים וחובבים, שעודדו אותן בחתלחבות רבה.
מוז

ה ״י תי ערביבמוסקבה
שראתה גבר אירופי חיפו בין רגע לשייך ערבי אקזוסי. משם לכיכר האדומי״ לבה של
מוסקבה׳ הפרידו רק כמה )ועדים•

פיאדדל -אכל ידיד
* * כי כרהג דו ל ח, המשתרעת לרגלי חומות הקרמלין, היתה מלאה בני אדם. הם
| | הצטופפו מול פתח המאוזוליאום, קברם של לנץ וססאלין החנוטים, סביב מגדלי
הבצל הצבעוניים של כנסיית בזיליום הקדוש, או ליד סימני־דרך חולפים כמו שליחי גאנה
בתלבושתם הססגונית. הופעתי עוררה את ההתעניינות הציבורית המקווה. אנשים חדלו
אפילו להסתכל בשני החיילים המאובנים, ששמרו ברובים מכודנים על הכניסה למאוזוליאום׳
והצטופפו סביבי .״מאיפה אתהז מאיזו ארץ?־ רצו לדעת.
.מסוריה,״ השיב זאב שיף. .זהו השייך סלים מנצור הידוע,״ הסקרנות והידידות הגלויה
נמהלו מיד ברגשי הערצה. .דרוז׳בה! דרוז׳בה! דרוג!״ קראו כמה אנשים. .ידידות!
ידידות! אתה חבר! סיריה חרושו!״
מסביב צצו לפתע עשרות מצלמות ופנקסי אוטוגראפים. הרגשתי כמו שחקן קולנוע מוקף
מעריצים. זוג צעיר ניגש אלי, ביקש להצטלם אתי. האשד, עמדה מצד אחד, בעלה מצד שני
והצלם התכונן להנציח את תמונת הידידות הסורית־סובייטית. אלא במקום שלושתנו,
עמדה עתה קבוצה של חמישים איש שרצו להצטלם למזכרת, כשכפייתי מבהיקה במרכז.
אחרי הצילומים הוציאה האשד, הצעירה, בעלת הצמות הזהובות והעיניים התכולות
הביישניות, סמל מארנקה .״זה בשבילך,״ הסבירה לי בתנועת־ידיים. הקהל מסביב קרא לה
שתענוד לי את הסמל. גם בעלה האיץ בה. הצעירה, נסליה שמה, התקרבה אלי, אחזה בדש
מעילי וענדה עליו סמל צבעוני של הפסטיבל. הקהל מסביב פתח בקריאה מרוכזת. לא
הבינותי מה אמר. לבסוף דחפו כמה ידיים את נסליה לכיווני. היא כרכה את זרועותיה
סביב צווארי והעניקה לי נשיקה ארוכה. הקהל מסביב פרץ במחיאות־כפיים ובצחוק
ידידותי. לידי עמד הבעל, כשחיוך רחב של הנאה טבוע על פניו.
ההתקהלות משכה אלינו עתונאי מקומי. יחד עם הצלם שלו, ניגש לראיין אותי. .אנחנו
רוצים לשמוע משהו על סוריה ידידתנו,״ פנה אלי, אחרי שזאב שיף הודיע לו באנגלית
מנין אני .״אנחנו מדינה שוחרת שלום,״ הצהרתי .״אנחנו נלחמים בשיעבוד הקולוניאלי

תחי הידידות י
מוסקבה, אחת

ממאות התושבים

סחצטופפו

סביבי בעת

גם תופעה דומה מאד לגילויי הידידות התדירים של יהודי מוסקבה לישראלים. כשם
שבהיותי ישראלי היו באים אלי יהודים ומכריזים. :שלום עליכם, אני יהודי!״ כן התקרבו
אלי עתה מדי פעם כמה אנשים ובירכו אותי. :סלאם עליכום, מוסלמאן.״
כי בברית־המועצות חיים מיליונים רבים של אזרחים מוסלמים, בעיקר בריפובליקות
המזרחיות. במשך שעה אחת ניגשו אלי לא פחות מתריסר אנשים או קבוצות, שלמראה
הכפייה שלי הרגישו צורך לברכני בברכה הערבית הקלאסית ולהתפאר בהיותם בני דת מוחמד.
ליד כנסיית בזיליוס הקדוש, המשמשת עתה מוזיאון, עמדו שני מלחי הצי הסובייטי, כשאחד
מצלם את השני על רקע הבניין העתיק. ניגשתי אליהם. השניים נעצו בי זוג עיניים ונראה
כי לא יכלו להירגע מהעובדה שהם לוחצים את ידו של סורי אמיתי. הסתבר כי השניים
משרתים על אניית מלחמה סובייטית בים השחור, בילו עתה את חופשתם במוסקבה.
״האם הייתם כבר בים התיכון?״ שאלתי, לא, הם לא עזבו את הים השחור .״האם הייתם
רוצים לבקר בסוריה עם אנייתכם?״ המשכתי לשאול. .דא, דא,״ ענו בהתלהבות.

ך* שיחה המענינת כיותר שהייתה לי אותו יום התנהלה עם מהנדס צעיר, בעל
ו | הופעה אינטליגנטית ונמרצת. כמו כמעט כל בני מוסקבה, אשר איתם דיברתי, הראה
המהנדס בקיאות מפתיעה בענייני המרחב. אזרח אמריקאי רגיל יתקשה בדרך כלל לומר מה
הן המדינות הערביות הגובלות עם ישראל והיכן בדיוק נמצא מדבר סיני. אולם במוסקבה
גיליתי שאנשים מתעניינים מאד במה שמתרחש בעולם, ומלבד הידיעות השוטפות המופיעות
בעתונות מקבלים הם הרצאות ושיחות־הסבר במקומות עבודתם או במועדונים.
מאחר שענייני המרחב בכלל וסוריה בפרט היו מרכז החדשות באותו זמן, גילו בני
שיחי בקיאות לא מעטה בסבך המרחבי. את ווניה, המהנדס, החלטתי לשאול שאלות
פרובוקטיביות .״מה דעתך על הסיכסוך בינינו לבין ישראל?״ שאלתי בפתיחת השיחה.
הוא הרהר מעט והשיב :״כמובן שהמאבק שלכם צודק. אתם רוצים להשתחרר ואילו
ממשלת ישראל ממלאת תפקיד בתוכניות האימפריאליסטיות לשיעבוד המזרח התיכון. זהו
סיכסוך אשר חייב למצוא את פתרונו בדרך של הגיון.״
״בינינו ובין היהודים אין הגיון!״ הצהרתי בתוקף .״יש רק עניין של צדק. והצדק עמנו.
מדינת ישראל אין לה זכות קיום. מה דעתך על בעיית הפליטים — .האם אינך חושב

טיולי כערבי בניכר האדומה, מול בנייני הקרמלין. האיש
בחליפה הכהה, הנראה בצד שמאל בתמונה הימנית, הוא
בעלה סל נמל־ה. יחד עם עוד אנסים מבין הקהל עודד

המערבי. ברית־המועצות. היא ידידתנו והיא עוזרת לנו על־ידי משלוח נשק ותמיכה
פוליטית חשובה.״ הקהל פרץ. בתרועות והחל ממטיר עלי עשרות שאלות, חלקן באנגלית.
אני עניתי רק בערבית.
.מה אתה עובד?״ שאל אחד.
.עובד?״ תמהתי. .אני לא עובד! יש לי מספיק אנשים שיעבדו בשבילי,״ עניתי. ולאחר
שדברי תורגמו, הוספתי :״יש לי הרבה אדמות. האבא שלי הוא אחד האפנדים הגדולים
של סוריה 23 .כפרים שייכים לנו.״ והוספתי עוד כמה תיאורים של מעמדי הפיאודלי האיתן.
״עכשיו בוודאי ייעלמו כל החיוכים,״ אמרתי לעצמי .״הרי אני אוייב המעמד.״
טעיתי. גילויי הידידות והסולידריות נשארו כמקודם, עתה רק נוספה להם סקרנות
כפולה ומכופלת. בני רוסיה, שגדלו במשטר הקומוניסטי ולא הכירו כל מסגרת כלכלית או
חברותית אחרת, התעניינו רק לדעת איך פועל אותו משטר שתיארתי להם. האם האיכרים
מקבלים שכר? האם הם חופשיים לעזוב את הכפר שלהם, האם יש לי טרקטורים רוסיים?
ובכלל — האם אני באמת לא עובד? הרי לא ייתכן שאדם לא יעבוד.
שוב הסברתי להם את עובדות החיים הפיאודליים. זה לא הפריע לידידות .״אבל סוריה
היא ארץ אנטי־קולוניאלית,״ סיכם העתונאי. ,ולכן אנחנו ידידים.״ ואז שאל אותי מה דעתי
על ברית־המועצות .״וואלה, יה סלאם!״ השבתי. תוך כדי כך הצמדתי את אצבעות יד
ימיני המקובצות אל שפתי, ובמיטב הסגנון הערבי הפרחתי נשיקת־התפעלות .״עוד פעם!
עוד פעם!״ צעקו הצלמים .״שאל אותו עוד פעם מה דעתו!״ חזרתי על התנועה האקזוטית.

״סזאם עריכוב, מוסרמאן!״

ך 0כשהייתי מטייל ברחובות מוסקבה ומציג את עצמי כישראלי, הייתי נתקל בגילויי
^ אהדה. לא רק יהודים, אלא גם לא־יהודים היו נדחקים סביבי ומבקשים לדעת משהו על
ישראל. אך כמעט תמיד, היו מוסיפים :״זה לא טוב לעשות מלחמות. אתם צריכים להסתדר
עם הארצות הערביות ולא לעזור לארצות הקולוניאליות.״
אולם גם ברגעי ההצלחה ״,הגדולים ביותר שלי כישראלי לא הייתי מושך תשומת־לב
ואהדה. כאלו.שזכיתי להן אותו בוקר, בכיכר האדומה. הכפייה והעבאיה היו אחראיית לכך
לא במעט, אולם אין כל ספק כי עצם היותי ערבי עורר אהדה ספונטאנית. לתמהוני גיליתי

בדי מ?חמה

אותה לענוד לי סמל, להתנשק איתי ולהצטלם בחברתי.
כביטוי לידידות בין העם הסובייטי והסורי. בתופעות ידידות
כאלה נפגשתי על כל צעד ושעל ברחבי הבירה הרוסית.

שהם רשאים לשוב לבתיהם?״ שאלתי אותו בהתרגשות רבה.
ודניה נראה מופתע מעוצמת התרגשותי .״כן, כן, בוודאי. גם לבעיית הפליטים צריכים
למצוא פתרון. אבל הכל בדרכי הגיון ושלום*.
״איך אפשר לדבר על שלום?״ המשכתי להתרעם. .כל יום יש תקריות על הגבול. אנחנו
לא נשתוק, עד שלא נחסל את ישראל ונשיג את זכויותינו.״ ושוב שאלתי :״מה יהיה
במקרה של מלחמה — האם תעזרו לנו?״
״אנחנו נעזור לתנועת השיחרור שלכם בכל הדרכים,״ השיב ווניה, כשעל פניו ארשת
חמורה. .רק לא במלחמה. אל תתחילו מלחמה.״ הקהל שעמד מסביב נד בראשו, כמסכים
לכל מלה שהשמיע המהנדס בן ה־.35
״זה לא תלוי בנו. ישראל היא הרוצה במלחמה. אתם שלחתם לנו נשק — טנקים,
מיגים, תותחים. כשיבוא הזמן נוע להשתמש בהם.״
.אם תותקפו על־ידי כוחות האימפריאליזם, נבוא לעזרתכם,״ סיכם ווניה .״אבל למען
השם, אל תתחילו במלחמות. אנחנו לא רוצים מלחמה.״

ה$?5ם אץ בראבו

ץ אב שיף משך את שרוול העבאיה שלי• .די,״ אמר לי ,״נלך מכאן. מתחילים להסתובב
| פה ערבים אמיתיים. לא כדאי לסבך את העניינים.״ נפרדתי מהקהל הרב ופניתי בדרכי
חזרה למלון מוסקגה. אולם ההתקדמות היתד, איטית מאד. על כל צעד ושעל ניגשו אלי
אנשים שביקשו להצטלם איתי, או לקבל חתימה למזכרת.
גבר בלונדי גבוה מאד הרים כלפי את מקל הטיולים שלו, בתנועת ידידות, וקרא:
.בראבו ערבסקי! בראבו!״ ניפנפתי לו והמשכתי בדרכי. כעבור רבע שעה, עברתי שוב
באותו מקום. הפעם הלכתי בצווארון פתוח, בלי עבאיה וכפייה, אך חששתי שמא יכיר
אותי אחד ממאות הידידים שנוצרו לי בשעת טיולי הקודם בכיכר.
איש לא הכיר אותי. הבלונדי הגבוה, שעבר עתה בכיוון ההפוך. חלף על פני, הביט בי
בחוסר ענין משווע והמשיך מבלי שיעצור אף לרגע, וכשמקלו מתנודד בקצב אחיד. הוא
לא תיאר לעצמו כי הישראלי שהלך מולו היה לפני כמה דקות אותו שייך ערבי מכובד.
הוא לא הראה שום חשק לקרוא. :בראבו ישראל!״

אנשים

זמרת חנה אחרוני פמכסיקדסימי
פזמתאים ומלחידם כבקשתך

הרב• משחק בגיורים
כאשר הגיעו השבוע לישיבה בוועד הפועל
של ההסתדרות שר האוצר לוי אשכול
ושר־המסחר והתעשייה פנחס ספיר ב־אותה
מכונית — נאנח אחד הפקידים שעמד
בפתח :״איזה בזבוז! שני שרים על
מכונית אחת הרב הצבאי הראשי
אלוף־משנה שלמה גורן, העומד לצאת
למסע המילווה בקנדה, ניצח במחלוקת זעירה•׳
הותר לו לנסוע כשהוא לבוש במדיו
הצבאיים. לכתחילה הוצע לו לנסוע ללא
מדים, אן גורן התנגד בתוקף .״בלי מדים,״
טען ,״יש אלפי רבנים כמוני בקנדה
ח״כ חירות יוחנן כאדר טען השבוע ל־אבהותו
על ביטוי פופולארי ב שראל :״הת־פוטרתי!״
שהומצא, לטענתו, על־יויו. טוען
אחר להמצאה זאת: ח״כ אחדות העבידה
ישראל גלילי, שעשה כנפיים לביטוי
זה, כאשר פרש בשלהי מלחמת העצמאות
מתפקידו כסגן־שר־הבטחון ד״ר נחום
גולדמן, נש־א ההסתדרות הציונית, קורא
15 ספרים בשבוע — כך טוען השבועון
האמריקאי סיים• נושאי הספרים: פילוסופיה,
אסטרונומיה, היסטוריה וקבלה התפאר
השבוע בעל־הבית העומד ברחוב יהד
דה־הלוי : 124״הרבי מבלז משחק אצלי ב־ג׳ולים!״
הכוונה היתד, לדב־בר רוקח,
בן התשע, שנבחר כממלא־מקומו של הרב
המנוח ויוכתר לתפקידו זה בהגיעו לגיל 18
צורה מקורית לחוג את יום ההולדת
ד.־ 83 של פרופיסור יוס!ז קלויזנר מצאו
מקורביו: מאחר שקלויזנר הוא היחיד מצירי
הקונגרס הציוני הראשון החי כיום
בישראל, נערכה לו מסיבה על־ידי בניהם
של כל צירי קונגרס זה, בה השתתפו 58
בני־טובים•

הכוכבת מתרחצת בשמן
לאחר הצלחתה המסחררת בהופעותיה בתיאטרון
ליריקו במפסיקו־כיטי, זכתה הזמרת
הישראלית חנח אחרוני לכינוי
שבח מיוחד במינו בשבועון־עולם־השעשועיס

האמריקאי ויראיימי :״הפלא הקולי של זמיר
המזרח״ ,ולהצעה עוד יותר מיוחדת במעה
של חברת התקליטים ר. סי• איי :.להעמיד
לרשותה של הזמרת פיזמונאים ומלחינים
שיחברו שירים חדשים, מיוחדים בשבילה
נאנח השבוע שחקן הנינוח שלמח
כ רו ק :״מאז נכנס להנהלת התיאטרון
ארי וואישאפר, דומה כל הבינזה לגיסו־וזארשאבר״
קורבן למתיחה היה ב־מוסקבה
חבר המשלחת הישראלית משה
צ׳יז׳יק — על כך סיפר השבוע, עם שובו
מפססיבאל הנוער, המחזאי יורם מממור.
ליד שולחן ארוחת הבוקר במוסקבה, סיפר
פעם מטמור כי הגיש בקשה לראיין את
הסופר היהודיח,סובייטי איליה אחרג*
כורג. צ׳יז׳יק הגיב על כך בריסון :״מה
יש לך לדבר אתו?״ מטמור השיב, בלי צל
של חיוך, כי ברצונו לכתוב מאמר על חיי-
המין של אהרנבורג׳ כי שמע שהם מעניינים
מאוד. כל יושבי השולחן פרצו בצחוק כבוש,
ורק צ׳יז׳יק הוסיף לשאול בזעם. :מד.
זה, אץ לך כבר שום עניינים יותר חשו-
בים מדברי הפירסומת של הכוכבת
הישראלית זיווה שפיר, שהיתר, נשואה
לפקיד בכיר במשרד הבטחון, כפי שהתפרסמו
בהוליבוד: הכוכבת, לדברי הפירסומת, היתד.
מקלעני׳ת במדבר הלוהט, שיחקה תפקיד
ראשי בהצגת תשוקה בצל האילנות בתיאטרון
הקאמרי; היא עדיין חוקה, אוהבת
לאסוף כותנות־לילר. ותכשיטים והתרגלה
בישראל לטבול את גופה אחת לשבוע באמבט
של שמן זית זך, דבר שחסר לה
בהוליבוד פרשה המוכרח היטב לקוח
אי העיתונות העברית הגיעה השבוע אל
קיצה: ההומוריסם אפריים קישון מכר
את אופנועו. ,ד״ר קורט קאלטנכרונר״ ,ד
רכש במקומו ׳מכונית מטיפוס דופין. הוא
שוקל עתה בדעתו, אם להעניק למכונית את
התואר ״פרופיסור הרוח־החייה של
חבורת חאש, שדמה (,,פדליימאן״)
כהן עומד לצאת למסע של הופעות ב״
שוויץ ובארצות אירופיות אחרות, יחד עם
הלהקה התימנית בני כזזזול.

פס>1ן י הט<ב1ע

י • ראש הממשלה דוד כך גוריון, בחג העשור של סירת צבי :״בגלל
שני ׳נימוקים לא הייתי צריך לדבר כאן — אני אינני דתי וגם לא ציוני, וזהו יישוב
של התנועה הדתית־הציונית. אבל בכל זאת יש לי זכות דיבור, כי זהו קינ ח,
וגם אני קיבוצניק.״
• פרופסור מארטין כופר, כאשר נשאל בפגישה עם פרחי־דיפלומאסים
אמריקאיים מהן לדעתו הזכויות שיש להעניק למיעוט הערבי בישראל :״אני חושב
שיש להעניק למיעוט הערבי בישראל אותן הזכויות שהייתי דורש למען המיעוט
היהודי בכל מדינה אחרת.״
• ח״כ מפא״י ישראל ישעיהו, בהציעו פינכה של עוגות בשעת !זיכוח
סוער במועצת סניף מפא״י :״רבותי, במקום לאכול איש את בשר רעהו, מוטב
לאכול עוגות.״
#מנהל פנק לאומי לישראל ד״ר ישעיהו פרדר, בהסבירו מדוע
נטל על עצמו תפקיד זה :״במשך שנים הייתי דומה למורה לשחייה העומד על
היבשה ומורה לחניכיו כיצד שוחים, ולא פעם נתקלו עצותי בחיוך רב־משמעות.
עתה החלטתי להדגים את עצותי מתוך שחייה בתוך המים — וקפצתי.״
• שחקנית ״דדרה״מי״ שרה רופין, כאשר נשאלה איזה שחם נכחו
בהצגת הבכורה של שולסית :״שר־העבודה, שחו־,חינוך ושרה רובין.״

חעולם חזה 9ג10

בכקל * 1ע י
ל י ^ ד ^ ל ו כי עי ע

תצוגתב 1לים
בתל-אביב

15. 9.1957

ביתן ״פאר״ ,רחוב ביאליק פינת אלנבי. סהזחה כל יום
משעה 6אחה״צ עד 11 בלילה. במוצאי שבת פתוח.

כניסה חס שית

הישגים מפליאים בתעשית
י י נו תומשק או ת ח רי פי ם
שלשה דורות של מאמץ בייצור יינות ומשקאות חריפים
בעלי איכות גבוהה, אשר קנו לעצמם שם מהולל בארצנו
ובחוץ־לארץ — זהו המובן האמיתי של יקבי ש. פרידמן
ובניו .״כרמל אוריגינל׳ פתח־תקוה.
ר׳ שמעון פרידמן ז״ל, אבי משפחת פרידמן בארצנו,
ומעשרת המיסדים של חיפה, הקים את המפעל לפני כ־סל
שנה, ומאז ממשיכים צאצאיו בנאמנות במסורת הכבוד של
היקב.
בתעתכת האימפריה הבריטית לונדון ,1924 ,ובתערוכה
הממשלתית, זויפה 1927 ,׳ קיבל היקב מדליות זחב בעד
תוצרתו.
בק מוצרי פרידמן המגוונים — ״יין ישן נושן״ ,בן*
בית בכל בית בעל טעם משובח. קוניאק ״סוברין״ אשר
עוד ב־ 1902 קיבל תעודות הוקרה על טעמו ואיכותו המעולים
מאת גמלי המומחים בשטח המשקאות החריפים בצרפת
ובארצות־הברית.
ה״סובריף זכה נכתר הקוניאק המובחר ביותר בארצנו
בבחירת הקהל למוצרי שנת .1957
המפעל, ההולך ומתרחב, מקים׳ נוסף על היקב במרכז
פתח־תקוה, יקב חדיש על ציודו המודרני בקרית־אריח.
ויצורו יגדל עוד יותר עבור השוק המקומי ועבור השווקים
בחוץ־לארץ.

במדינה ילדתה בת החמש, שפרצה בבכי.
סיפרה שני לאחר מכן., :רציתי לשים
קץ לחיי ...לאיזה מצב הגענו ז אחרי כל
מה שסעדיה עשה למען המדינה, עושים לנו
מעשה כזה!״
״ ישסוכ אן ד ם כשחזר סעדיה
לביתו ומצא אותו ריק, הבין מה התרחש.
הוא מיהר למשרדי מס־הכנסה, חלץ את
נעליו, התישב על הרצפה והודיע. :אני
שובת שביתת שבת ורעב על ההתעללות
בי״ .כאשר ניסה המנהל לשדלו שיקום,
פרץ זעמו של סעדיה :״אני לא קם עד שיחזירו
לי את רכושי. ישפך כאן דם, מישהו
ימות, ואני לא אקום.״
כעבור שעה הוחזרו הרהיטים לדירה —
משופשפים ומקולקלים. התלונן סעדיה באזני
ידידיו. :מה הם רוצים — שאלך
לגנוב? אני מחוסר עבודה, רציתי לגמור
עם החיים שלי.״

מיעוטים דחפור דיחפד בית

ת שב ץ העובט ה!ר <0 3 9
מ אוזן . 1 :חידה
שפתרונה בכתב:
.5חשלום עבור
עבודה קבועה :
.10 בן זוגו של
אלדד; .12
תנ״בי; . 14
שב המלך ;
בכל חדר :
שוטר גדודי ; .19
סיווג; .21 נשיא
ערבי; .22״יום

בירה ידידותית;
.24 בן יעקב; .25
פקודה לספורטאי
לפני התחלת ה תחרות;
.27 שר
ישראלי .30 :ק מט
בחצאית; 31
הענקה; .33 כש הוא
חדל לפעול,
מת האדם ; 35 אצבע ; 36 אות עברית;
.38 המכובדת במשפחות ספרד:
39 קשור בנם; .40 מלת ההכללה;
.41 תנועת עלייה בשנות השמונים;
.43 אות עברית; .44 מקל־חובלים;
.46 חלקת אדמה; .48 רעש ! .49 אורה.
מ אונ ך .2 :בן נח; 3יחידה ב יריד
.4 :מה שמחפשים בבית־המש־פט;
.6דורון; .7יישוב בשפלה;
3רי״ש יוונית ; .9החי״ת של חב״ד ;
.11 חיה סינית אגדתית . 13 :סיגרית

לתושבי ערב אל־סוואעד אין מזל. הס
יושבים במרכז שסח הררי, המשמש לא
פעם לתמרונים. השבוע, זמן קצר לאחר
הריגתם של שניים מילדי הכפר באימוני
צה״ל (׳העולס הזה )1034 , 1035 חזר השבט
לחדשות — אלא שהפעם בגלל מקרה ישן.
המקרה אירע לפני שנתיים. אחד מעשירי
הכפר החליט אז לבנות בית. אולם
במקום להוציא את כל הרשיונות הדרושים
החל בבניה מיד. כשעמד הבית על שתי
קומותיו, כבר לפני סיומו, הופיע לפתע
פקיד רשות הבינוי־והרישוי, דרש להפסיק
את הבניה. הוא לא נענה.
ללא התראות נוספות הופיע למחרת היום
דחפור, שגרף והרם את הבית במחי־יד.
ערביי הכפר נדהמו ונסערו. למחרת נדהם
פקיד הבינוי־והרישוי לא פחות: מוכתר
הכפר אסף את אנשי השבט ובמשך הלילה
נבנה הכל מחדש.
אולם הפקיד לא היה מוכן לודתר אף
כמלוא לבנה אחת. הדחפור הופיע שוב,
דיחפר שנית את הבית לתלי חרבות. הערבי
נכנע, העניין נשכח. עד אשר הגיע השבוע
מכתב רשום לכפר. היה זה חשבון מפורט,
המחייב את בעל הבית ההרוס בתשלום
עבודת הדחפור והפועלים.

ד רכי חיים
?הידוח, סדרן טעון־

פילטר; .15 כלי שייט; . 17 קאפי-
טאל; . 18 תופעה חורפית; .20 נמצא
במקום זמן רב; .23 מקור הכנסה ל דואר
.26 :יישוב בדרך נגבה; .27
תו של כתב; .28 ממציא הדינמיט;
.29 נביא; 31 בכיבוש ארבע המעצמות;
32 מדינה אסיאתית; 34 הת פרסמה
במגדלה ; .35 שמו הפרטי של
ז׳בוטינסקי .37 :נהנית מנשק סוביי טי
.39 :אשת בי.ג׳י .42 ;.נגינה:
.44 מלת קריאה; .45״אנשים אח רים
47 :גבעה גבוהה-

הצעיר השחרחר שנכנס ללשכת העבודה
בתל־אביב ביום הראשון לפני שלר
שה שבועות, היה ממורמר מאור. למרות
הקורס למסגרות מכנית, מטעם משרד העבודה,
התקשה הרצל רחמני ( )22 לקבל
עבודה. בעינים כלות עקב אחרי חבריו
לקורס, שהסתדרו מזמן, בעוד שהוא נאלץ
להסתפק בפירורים שנזרקו לו בצורת ימי
עבודה בלתי מקצועית.
הפעם החליט הרצל לעשות דבר מה.
בהחלטה נחושה נכנם לחדרו של מזכיר הלשכה,
יחזקאל כץ, חזר על דרישתו לסידור
במקום־עבודה קבוע.
.כרגע אין לי כלום,״ השיב המזכיר
ושקע בנירות שעל שולחנו. התשובה החותכת
לא סיפקת את הרצל. הוא נזכר
באמו החולה, המצפה לו בביתו, אזר אומץ,
התישב על הכסא ואמר :״אדוני, אני
לא זז מכאן עד שלא תסדר לי משהו.
אתם מכירים רק את מי שדופק על השולחן
ואת אלה שיש להם פרוטקציה,
אם אין לי פרוטקציה, אני צריך לפות?״
.צא מכאן!״ סנן המזכיר מבין שיניו.
הרצל לא זז. כץ היה רגיל למחזות מסוג
זה. בלי לחכות לתשובה יצא מהחדר.
קרב כחדר חמזכיר. כעבור דקה
חזר המזכיר בלוזית הסדרן. משה משיח
( ,)25 גברתן ורחב כתפים, היה מומחה
במלאכתו. אגרופיו הכבדים הכניעו בעבר
רבים מבאי הלשכה שיצאו מכליהם ולא
אחד מהם זכה להתכבד במכה מהממת
מידי הסדרן המוכשר.
הוא נעל אחריו את הדלת, ניגש אל הרצל
היושב בכסא והנחית בפניו אגרוף כבד.
הרצל קם, תפש את משיח בחולצתו ושתל
בפניו ראשיה שהתפיחה את עינו השמאלית.
תוך דקה הפך משרדו של מזכיר הלשכה
לשדה הקרב. כץ נבהל מן המהומה,
מיהר לעזוב את החדר. כעבור רגע פרץ הרצל
החוצה בצעקות מחרידות. הוא לא יצא שלם:
מחצית אזנו השמאלית נשארה בץ שיניו
של ה סי ח הנאמן.
הרצל הוצא באמבולנס. משיח נשאר

פועל כשיד רחמני
בש 1ואין

במקומו, חשף את שיניו ככלנדשמירד, מעולה.

לישר אל
המרחק הקט!
שיי ך סו ליי מן א ד ־ חוזיי ל, הבדואי
המצולם בעולם, הפך השבוע גם הבדואי
הישראלי הראשון שזכה לחשמל בביתו.
לפי השמועה, שילם השייך לחברת החשמל
2000ל״י, רק כדי למתוח חוסי חשמל
מקיבוץ שובל לביתו ולבתי שני בניו,
מרחק קצר ביותר משרדהמסחר
והתעשייה אסר השבוע על בית־חרו־שת
לייצור צעצועים המשכת ייצורו של
צעצוע פלאסטי בצורת רימון. לדעת מורים
ומחנכים רבים, היווה הצעצוע, בעל הצורה
הריאליסטית, גורם הרסני בחינוך הילדים.
עודד אותם למישחקי׳דצח ואכזריות. היתד.
גם סכנה כי בגללו, יחדלו ילדים לנהוג
בזהירות לגבי רימונים אמיתיים, הפזורים
ברחבי הארץ אגודת פו ש טי *
ה עו ר לא הצדיקה השנה את שמה. כך
מסתבר מתוך ספר הנישומים האחרון, בו
כתוב כי הכנסתה של אגודה זו בשנה האחרונה
לא עלתה על 10 לי רו ת ...עיריית
י רו ש לי ם העבירה לגוביה חוזר פנימי,
המאיץ בהם להגביר את מאמציהם
לגבות מיסים מבעלי־רכוש חמקניים, החייבים
75 לירות ויותר. על הגובים, קבע
החוזר, לבקר 400 אזרחים לפחות, בכל
איזור. העירייה גם מצאה שם נאה לפעולה:
נזיבצע סקל.
תזכיר התמוטטות בבורסה
הספסרות בבולים, שהתנהלה בחסותו
של השירות הבולאי ובעידוד משרדי
הדואר והאוצר, נפסקה לחלוטין בבולים
שהוצאו אחרי שנת .1956 לאחר
גילויי העולם הזה 1026 שפירסם את
תוצאות חקירתו המקיפה על הנעשה מאחורי
הקלעים של בורסת־הבולים החלו
המשקיעים הקטנים למשוך את כספם מסוחרי
הבולים. הסוחרים נשארו בלא מימין
מספיק. השבוע הגיעה התמוססות
הבורסה לשיאה: הסוחרים הגדולים פרשו
ממנה, העבירו את עסקיהם למלון פלגה
בתל־אביב. הנפגע העיקרי מהתמוטטות
הבורסה וחיסול עסקי הבולים, הוא השירות
הבולאי. יותר ממחצית ההזמנות
לסידרת בולי־מועדים־תשי״ח, בוסלו
המלחמה כדודו, המתנהלת ביוזמת
קציני משטרת ירושלים נגד דוד (.דודו״)
ועקנין, נמשכת, לאחר שנאלץ למכור את
מסעדתו מולין רוג׳ לבעלים חדשים ופתח
מסעדה חדשה, עוד לפני שהוצא פסק־הדין
במשפט המתנהל נגדו בעוון החזקת חאשיש
כביכול (העולם חזה <985 השבוע פנה דודו
לשר־המשסרה, הודיע לו כי אינו יכול לשלוט
יותר בעצמו, אם ימשיכו קציגי־המש־טרה
להסריד אותו בחיפושים ובבדיקה תכופה
של תעודת־הזהות שלו חיי משה
דיין יוסרטו בקרוב בישראל. כפי שגילה
העולם הזה ( <1029 עוסק עתה יגאל מוסיד
זון בכתיבת התסריט, לאחר שדיין הסכים
לכך ומשרד ראש־הממשלה הבטיח להעניק
את כל העזרה שתידרש ממנו בעזת ההסרטה.

עו ל ם חז ה 1039

המשטרה שותקת ־ וקונן נוסף מגלה את תעלוליו של חגונו במשה סוטא׳

״היית מזכירתו של אלי גלו״
ך* דרת גילויי העולם חזר -על פרשת הרמאות ה־
^ גדולה שבוצעה במסור. של חברה לייצור סרטים,
אשר התפרסמה לפגי כחודשיים (הפולט הזה 029—31ו),
עוררה סערה ציבורית עזר -כל החברות, הגופים והפרסים
שהתפתו לכזביו של אלי גלר, אשר הופיע כיצרן־סרטים
ישראלי המנהל חברה שלא היתד, קיימת — ישראל־נו־מך
9־לם — גילו את פרצופו האמיתי, משכו ידיהם ממנו.
בימים הראשונים אחרי הגילויים, כשראה גלר שהקרקע
נשמטת מתחת רגליו וכי חוקרי העולם הזה גילו כל פרט
ופרס מתעלוליו, אחזה אותו בהלה. בתום ליבו היד, גלר
סבור, כפי שהיו סבורים כל קוראי פרשת רמאותו, בי

כבוד, חדשים מזכירתו ואשת סודו של גלר. בשלבים הראשונים
של חקירת חעולם הזה נגדו סירבה למסור עמ
ת ורק השבוע, אחרי שתעלולי גלר הובילו אותה אל
עברי פי פחת, הסכימה לספר את קורותיה:
״בכל פעם, כשאני רק נזכרת בשם אלי גלר, נהיה לי
רע. כשאני חושבת איך הייתי כל כך תמימה ונפלתי כפה
שטמן לי, דמי עולה לראשי.
״היכרתי את גלר במקרה. באתי אז לתל־אביג כדי לחפש
עבודה. התגוררתי באחד מבתי החלוצות בעיר. זה
אירע בערך לפני חמישה חדשים. פעם חזרתי לחדרי בשעה
מאוחרת בלילה, אחרי שחזרתי מעבודתי בבית חרושת
לטקסטיל. בחוץ ירד גשם. אני ישבתי בחליפה ארוכה
באוטובוס מספר .13 ראיתי שבאוטו יושב איזה גבר,
שכל הזמן הסתכל עלי. המבטים שלו לא היו נעימים.
״ירדתי מהאוטובוס מהר ונכנסתי לחדרי. פתאום נזכרתי
שאין לי לחם. בחוץ היתה חנות שהיתר. פתוחה

״באחד הימים, כשנשארנו לבד במשרד, גלר נעל את
הדלת. הוא התחיל שוב לספר על הצלחתו הגדולה עם
נשים. אחר כך התחיל לפנות אלי בהצעות, .מה דעתך,׳
אמר, ,שהיחסים בינינו יהיו הדוקים ולא כמו בין מזכירת
לבוס?׳ עניתי שאני עושה את עבודתי ולא מסתכלת
עליו כעל גבר, אלא כעל בום. אחרי זה הוא ניסה ל־לסף
אותי, הציע לי לחיות עמו. כשלא הסכמתי הוא
התנפל עלי, השכיב אותי על הארץ, וניסה להתגבר עלי
בכוח. נאבקתי עמו. אבל הוא היה יותר חזק. איימתי
שאצעק ואתלונן במשטרה, לבסוף שיחרר איתי.
״למחרת הוא ניסה להתנהג כאילו לא קרה כלום. הוא

ח בו ס. אלי נלר, שחיסל את עסקיו כיצרן סרטים,
חוזר למקצוע ההסרטה והוצאת הכספים אחרי שהמשטרה
לא שמה ידיה עליו ולא חקרה את תעלוליו.
רן ןיית הרמאי. יפה ברנדים, רטיי$ו של אלי גלר,
מלקקת גלידה בשעת הפסקה בעבודה. כיום חי גלר
סל משכורת אשתו, העוזרת לו להתחמק מנושיו.
יענרו רק שעות או ימים מכפר, עד שהפשסרה תחל
בחקירה נגדו, תעמידו לדין בהאשמות שונות.
באותם הימים עבדו גלר ושותפו זאב פוירשסיין יום
ולילד -סל מאמציהם כוזנו למקרה שתחל חקירה מש
סדתית נגדם, בעקבות גילויי העולם חזה. לצורך זה
החל גלר לזייף מסמכים בסיטונות. באיומים ובמירמה
החתים את האנשים, אשר להם היה חייב כפף, על
קבלות ומיסמכים כאילו שילם להם את כספם.

סוירשמיין מוכר גרביים
י י, צדי*! בשבועיים ימים כדי להוכיח לגלר שכל
ן | חששותיו היו לשוא. המשטרה כלל לא התענינה
בו. כל עוד לא הגיש איש תלונה רשמית נגד אלי גלר, לא
עניין הדבר את המשטרה. מבחינת החוק, יכול היה גלר
להמשיך לקיים את חברת הנפל שלו, להמשיך לרמות
אנשים, לסחוט כספים ולטמון מלכודות לבנות תמימות.
אולם גלר היה די פיקח כדי לא להמשיך בפעולות
אלד !,הוא החליט לחסל את עסקי הסרטים שלו. הקורם
לאמנות הקולנוע, אותו אירגן גלר, בוסל. כנופייתו התפזרה.
גם שותפו של גלר, פויירשטיין, נפרד ממנו ברוגז.
מאז עוסק איש הסרטים פוירשטיץ, שגלר הציגו ככותב
תסריטים וכצלם־המבחן שלו׳ במכירה גרביים ברחוב.
אמר הוא- :אני מרוויח עכשיו חמש לירות ביום,
אבל אני בטוח שאת הכסף הזה יש לי וביושר.״
נראה שלאחרונה החל היאוש מכרסם בליבו של גלר.
בעלי החובות שלו לוחצים לתשלום כספם׳ בעל הדירה
שלו מאיים להשליכו החוצה. גלר המתקיים על משכורתה
של רעייתו, העובדת בחנות בגדים, החליט כי יש לו
רק דרך אחת פתוחה לפניו — לחזור לעסקי סרטים. וכך
קיבלו השבוע כמה מן האנשים שעמדו להיות שחקנים
בסרטו הפורנוגרפי הודעות, בהן הוא מזמינם להשתתף
בסרט חדש שהוא עומד לייצר.

גבר זד באוטובוס
פ* דילמ נו ע כל טעות בקשר לדמותו של האיש ה־מתקרא
אלי גלר, מובא בזה סיפורה של אחת נד
קרבנוודז הנוספים של גלר. רות גוטוביץ׳ היתד, במשך
9801088

עד חצות. יצאתי החוצה לקנות לחם. פתאום ראיתי שהאיש
שהסתכל עלי במכונית עומד בחוץ. הוא הסם את
הדרך בפני ואמר, :את מכירה אותי?׳ עניתי לו, :אני מכירה
אותך ותעזוב אותי.׳ הוא אמר, :תוכרי טוב. מאיזה
ארץ אתד עניתי לו שאני מרומניה•
״הוא סיפר שהוא עובד בתור צלם באיזה סרט. כששמע
שאני מחפשת עבודה בתור פקידה, אמר ששמע שבאיזה
מקום מחפשים פקידה.
״העבודה בבית החרושת לטקסטיל היתה נורא קשה.
רציתי לעבוד בתור פקידה, לכן התקשרתי אתו במשרד.
הפעם הציג גלר את עצמו כבוס. בחדר ישב אז גם
זאב פוירשטיין. גלר אמר שהיתר. לו פקידה שהתנהגה
באופן לא הוגן, לכן פיטר אותה והוא צריך פקידה אחרת.
״התענינתי באיזה מין ברד, אני עובדת, אבל אף פעם
לא קיבלתי תשובה. גלר אמר לי שיש לו משקיעים ושהוא
רק מנהל החברה. כל פעם היה עושה את עצמו
כאילו הוא הולך לישיבות בחברת ההשקעות, ועשה את
עצמו אדם מאוד חשוב. אולם אחרי שעבר חודש ימים
ואגי בקשתי את המשכורת, דחה אותי גלר. הוא אמר
שהמשקיע שלו נמצא בחוץ־לארץ ובלעדיו הוא לא יכול
להוציא כסף מהבנק. רק אחרי חדשיים הבנתי שכל הסיפור
הזה היה בלוף.

התנפלות בלירה

** בדתי בשביל גלד כמו משוגעת. עבדתי
הרבה יותר מהשעות שצריכה הייתי לעבוד. גלר
אף פעם לא רשם לי שעות נוספות. לפעמים הייתי עובדת
גם בשבתות. הכל נעשה אצלו בממדים פנטסטיים. כשהייתי
צריכה להדפיס מכתב, הוא אמר לי, :תדפיסי את
המכתב בשמונים העתקים.׳
״אחר כך התחיל כל הקורס והרעש סביב הסרט. לבחורות;
אלה שלא מצאו
משרד היו באות כל מיני
חן בעיניו היה מסלק מיד. את היתר היה מכנים אליו
לראיונות ארוכים. ממבט ראשון הוא היה מוצא חן בעיני
הבחורות. הוא ידע איך להתחיל איתן. אחרי הדא־יונות
עם הבחורות היה גלר בא אלי ומספר, :את רואה,
כל בחורה שאני רוצה אני מקבל.׳
״לפעמים היה נשאר עם בחורות במשרד ואותי היה
שולח הביתה. למחרת היה מראה לי כל מיני הוכחות
בגאוה; היה נותן לי להבין שבא עם הכנות במגע מיני.
כשהיה עובר על הכרטיסיה של הבנות׳; שוב היה מתפאר
בהצלחתו ומעיר על בחורה זו או אחרת, :זאת חסת-
מזג זאת קרה מאוד.׳

המז כי ר ה. רות נוטוביץ׳ היתה מזכירתו של גלר
כחמישה חודשים, לא קיבלת משבורת, אן נאלצה
לחתום ע קבלות שונות כאילו קיבלה את זזכסף.
אמר שנשכח את הענין של אתמול. לא הלכתי להתלונן
במשטרה, מפני שפחדתי שלא ישלם את משכורתי.

קיבלתי.״

״חתמתי ולא

** בדתי אצל גלר כחמישה חודשים. אף פעם
3 1 / /לא קיבלתי משכורת. כמה פעמים קיבלתי עשרות
לירות כמפרעה, על חשבון המשכורות. לא היה
לו כל פנקס משכורות והוא לא היה רושם זאת. רק
אחרי כמה חודשים, אחרי פירסומי העולם הזה, הבנתי
מה כל הענין. משקיע לא היה לאלי גלר בכלל. היה
אדם אחד שרצה להשקיע כסף, אבל אתרי שנודע לו מי
זה אלי גלר, הוא הסתלק.
״אף פעם לא ראיתי אצלו את הפילמים שצולמו־כאי-
לו בשעת המיבחן, ולא ידוע לי שום דבר על זה. רק
פעם הביא בחור אחד איזה סליל פילם קטן, עליו היד.
מצולם בחור אחד בלבד. אחרי פירסומי העולם חזה קנה
גלר פנקס גדול של משכורות, וקרא לי לחתום על קבלות.
בקבלות היו רשומים סכומי המשכורות שגלר היה
צריך לשלם אך לא שילם. שאלתי למה אני צריכה לחתום
על מה שלא קיבלתי והוא אמר שאני מוכרחה לחתום
על הסכומים האלה, כעל סכומים שמגיעים לי.
״כשגלר חיסל את עסקיו הוא פיטר אותי. הוא נשאר
חייב לי — כ־ 250 לירות, עבור שלושה חדשי עבודה.
הוא הבטיח לשלם לי אחרי שבוע; מאז עברו חודשיים.
אני מסתובבת ללא עבודה. נכנסתי לחובות ולא שילמתי
שכר־דירה ׳.אני רודפת אחריו יום יום וכל פעם
הוא דוחה אותי, אומר שאין לו כסף. רק פעם אחת,
נתן לי 25 לירות. אני לא יודעת מה לעשות. הוא רימה
אותי. הוא הכריח אותי לחתום על קבלות כוזבות אבל
כשביקשתי ממנו לתת לי פתקה, שהוא חייב לי את
הכסף, ענה לי, :אלי גלר לא חותם על שום דבר!׳
״ניסיתי לדבר עם האשה שהוא חי איתה. היא מבטיחה
לי ולא יוצא מזה שום דבר. השבוע שמעתי שהוא הולך
ומפיץ עלי שמועות כאילו אני חיה עם אנשים מסוימים,
תמורת תשלום. כששמעתי את זה בכיתי כל הלילה.
רציתי שאוטו ידרוס אותי. לא תיארתי שלשפלות
כזאת הוא יכול להגיע. אינני רוצה לנקום בו; אני רק סבורה
שכדי למנוע ממנו להפיל בפח בחורות אחרות, אסור
לתת לאיש כזה להסתובב חפשי במדינה.״

דודג״סטאן * 9
(המשך מעמוד )7

כרמל מזרחי 1

11י רוויאו ועו וו ו ן וזו ל 1ז ׳ג יה נו ןיו! זז כז ר ווו ן ןזיחע רק ו ב1ו;ו₪ד יו יקב
סל-אריאלי

ליובל הששים של מר נו. מ .שפט:
בתאריך 5.9.57 ימלאו 60 שנה להולדת המנהל
הכללי של חברת פרסום שפט בע״מ, מר מ. מ.
שפט, האיש אשר חברתו נהפכה לשם דבר
והידועה לכל ישראלי מעל גבי מסך הקולנוע,
אבי פרסום הקולנוע בארץ־ישראל ואחד הראשונים
בענף הפרסום בכלל.
מ. ם .שפט נולד ב־ 5.9.1897 בקוניגסברג,
פרוסיה. במלחמת העולם הראשונה שירת בחזית.
התחתן ב* 1920 ועשה את תחילת דרכו בחיי
המסחר הסואנים אשר בעיר דנציג. ב״1928
עבר לברלין ומתאריך זה החלה פעילותו בענף
הפרסום, בעיקר בשטח פרסום בקולנוע, שיקופיות וסרטי פרסום.
בין השאר עבד עבור חברת ״אופא״ אשר היתד. שליטה בענף זה
בשנים לפני עלות היטלד.
מ. ם .שסט עלה לישראל והחל מיד באירגון חברת פרסום. כבר
בשנה זו אורגן פרסום בבתי הקולנוע. ברור כי דרכה הראשונית
של חברת פרסום בארץ היתה קשה מאד, בהעדר כל התעניגות מצד
בעלי עסקים והעדר הבנה לענף הפרסום בכלל.
מ. מ .שפט היה זה אשר בשנים 1934ו־ 1936 היה בעל זכיון
הפרסום של יריד המזרח, מאורע ראשון במינו ואחרון בהיקפו עד
לקום המדינה.
עם השינוי אעזר חל בחייה הכלכליים של ישראל, נפתחו אפקים
חדשים לענף הפרסום. תוך 25 שנות קיום חברתו הצליח מ. מ .שפט
ליצור לעצמו עמדה מכובדת בחוגי המסחר והתעשיה ולהתחבב על
כל הבאים איתי במגע.
אב. לשני ילדים -בנו מר גרט ש. שפט, אף הוא פעיל בשטח
הפרסום, ובתו מעינה הנשואה למר מ. קול ־נשר, לשעבר נספח אוירי
בשגרירות ישראל בוושינגטון וכיום מנהל פרסום שפט בחיפה.
קשרי מרי שסט חורגים מתחומי הארץ; מגעו המתמיד עם העולם
הרחב הביאו לקשרי מסחר הדוקים עם חברות כגון? 0016, 00116 * :
£ 1^4.י! 86141 לונדון, גיו יורק, לום אנג׳לם חברה אשר נחשבת
לאחת מחמשת הגדולות בעולם הפרסום.

עברית -אנגלית -וצרפתית
למדו ביסודיות ומהר בבית־הספר לשפות ״קדימה״ ,רחוב בן־יהודה תל־אביב, טלפון .20314 אנו פותחים!
א) אולפניות לאנגלית למבוגרים ולתלמידי בתי• ספר מתחילים. מתקדמים ומשתלמים ללימוד מרוכז
( 2שעות ביום).
ב) קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית מכל דרגות הידיעות — שיחה דקדוק, כתיב, סגנון וכר.
ג) קורסים לאנגלית לתלמידי ד׳ ה׳ ר ז׳ ח׳ יסודיות, ה׳ ר ד תיכוניות.
פרטים והרשמה ; ם־ 9עד 12 לפני הצהריים 3 ,עד 9בערב (פרט ליום ד)

למישנהו, מפקיד זה לאחר, כשבידיהם טפ־סיס
אינסופיים. הם מזיעים ורוטנים, מקללים
על ימין ועל שמאל, דוחפים איש אה
רעהו, חלקם נדחקים על גבי הספסלים.
קשה למצוא בהם את עשירי הארץ, את
הסוחרים הגדולים, את בעלי בתי־ד,חרושת
או את נציגי־המוסדות. אלה מסתדרים בדרכים
נוחות יותר.
ליעקוב נירי יבשה הדיו בעט, בדיוק בשעה
שעמד לחתום את שמו על סופם
הבקשה לדרכון. הוא הפליט מפיו כמד,
קללות. המטפחת שבצוארונו היתד, רטובה
מזיעה. הוא התבונן סביבו, לחפש עט.
על גבי הטופס הרשמי הספיק יעקב גירי
למלא את הפרטים האישיים שלו. הוא בן
45״ סוחר, יליד אלג׳יר, נשוי ואב לשני
בנים, תושב רמלה.
למה לו דרכון?
״מה זאת אומרת למה?! רוצה לנסוע,
ריצה דרכון.״
לאן הוא רוצה לנסוע?
״לצרפת.״
למה?
״מה זאת אומרת למה?! שש שנים לא
ראיתי אחים שלי. שש שנים אספתי כסף בצד
לנסוע. שמעתי אומרים יגדילו המם,
לקחתי כסף בהלוואה לנסוע קודם׳.
ואם יהיה מס על היתרי יציאה, לא יסע?
״בטח לא. אני אהיה צריך לעבוד עוד
שנה להרוויח בשביל המם, אף פעם לא
אצא מזר״׳
להרמן קלאום, בעל הבעה אופיינית של
ייקה, עב־כרס ומרכיב־משקפיים, היו טענות
מן המוכן. הרמן, בן ה־ ,60 עומד לנסוע לגרמניה,
לטפל בהשגת פיצויים למשפחתו.
התרתח הוא :״איזו מין דמוקרטיה?! מה זה
פה בית־סוהר?! זה. פשוט סקנדל לקחת בסף
בשביל היתר־יציאה! פעם אחת בחיים אני
נוסע מהארץ! מדוע אני צריך לשלם מס
כל־כך גבוה, חוץ מהמיסים של הכרטיס?!״
יעקב נירי והרמן קלאום לא היו בקיאים
במצבה הכלכלי של המדינה. הם לא הבינו
מדוע יהיו חייבים לשלם בעתיד 150 לירות
עבור הזכות לצאת מן הארץ. הם לא הבינו
שהם חיים במדינה עניה הסובלת מגרעון
תמידי ומחוסר כסף, שאין בה אמצעים לבנות
שיכון לעולים ולקיים בתי־חולים, אך
שיש בה מיליון ומאה אלף ל״י לקניית
מועדוגי־לילה למפלגות.

הדודג׳וקדאטימ
ף א, אין כסף לשיכון־עולים, גם לא
/לבתי־חולים. יש כסף רק לדברים החיוניים
ביותר לקיום המדינה. ושום דבר
אינו חיוני יותר מאשר מכונית דודג׳ ,מודל
, 1957 למען הוד מעלתו, קצין־המשטרה.
כי :״משרד־המשטרה סובל מחוסר־תקציב,
מצמצם את מספר השוטרים. רק לאחר מאמצים
ניכרים נמצא הסכום הפעוט לשמירת־חוק
מינימלית באילת.״ כך כתב דבר, השבוע.
ועל כן היה צורך לקנות את הדודג׳ים
לקצינים העליונים. לא דודג׳ים מפוארים
רגילים, חס וחלילה, אלא דודג׳ים חלוציים
ממש .״הרי הוסרו מהם האביזרים המיותרים
(כיסוי הכרום, ואפילו השעונים ומציתי
הסיגריות כך כתב דבר, השבוע.
מי היה זקוק לדודג׳ים אלה, שכל אחד
מהם עלה למעלה מ־ 2000 דולאר, מחירם
של 33 היתרי־יציאה של אזרחים מסכנים,
אם יתקבל התעריף החדש — אפילו אחרי
שיוסרו כל אותם ״האביזרים המיותרים,״
שמחירם אינו מגיע לאחוז אחד מהמחיר?
לא שומרי־החוק המינימליים באילת, חס
וחלילה. אלא: המפקח הכללי ושלושת סגניו.
גם נהג־דן לשעבר יקותיאל קרן,
ראש אגף־המינהלה במסה הארצי, שיוכל
להאזין עתה במכוניתו המהודרת לשיחות־האלחוט
של אנשי השיטור, בשעה שהוא
נוסע לו מביתו לעבודתו, כמנצח על עבו־דות־הנייר
של המשטרה. גם לוי אברהמי,
פקיד־הסוכנות לשעבר שקנה לו שם בארץ,
כשגירש תחנת־משטרה מוילה ערבית נחמדה
בירושלים ולקח אותה לעצמו. וגם מר
עמוס בן־גוריון.
כי הדודג׳ מודל 57׳ אינו רק כלי־רכב.
הוא יותר מזה: הוא סמל לעליה מעמדית,
סמל כי בעליו הגיע סוף־סוף לאן שנכסף
כל ימי־חייו, עת התקנא בפקידים הקולוניאליים
של השלטון הזר. ה״דודג׳ הוא
המסמל מי חשוב במדינה — ומי לא.
וגם מה חשוב במדינה — ומה לא.
לכן שווה הדודג׳ את כספו. אותו כסף
שאינו לשיכון עולים, שאינו לאישפוז אביונים,
שאינו ל־ 28 הכיתות של בני תל-
אביב שילמדו השנה בצריפים, שאינו למתן
הלוואות לחברי קופות־התגמולים, אשר מם־
כו לצורך זד, כל ימי חיי־עבודתם.
רשות־הדיבור לחבר דודג־.
חעולס הזח 059י

אמנות תיאטרון שבה, שבה השולמית
שולמית (דו־רה־מי, מאת יגאל ם ומיד
זוז, המוסיקה משה וילנסקי, ההצגה מנחם
גולן).
שולמית (אוהל, מאת אברהם גולופאדן,
המוסיקה אברהם גולדפאדן, ההצגה מטה
הלוי).

המוחות שתיכננו את הצגת אותו המחזר,
עצמו בשני תיאטרונים, בוודאי קיוו כי ד,ת־חרות
תמלא את הקומית. הם השיגו יותר
מזה: שתי ההצגות הפכו לשיעור קצר ומשעשע
בתולדות התרבות הישראלית.
הצגת אוהל עשוייה כולד, מקשה אחת.
זהו נולדפאדענ׳ס יודישנוס מהטאטער במהדורה
נאמנה — חום־זהב אחד של דיבור,
שירה ומישחק המייצג את התרבות היהודית
בסוף ימיה. הקשישים ייזכרו בתרבות
עממית זו, והצעירים ישללו אותה. אולם
אלה גם אלה יבחינו בסגנון הבטוח וד,מלוכד׳
המבטא תרבות של אמת.
ההצגה של דו־רח־מי היא כמעט ההיפר
הגמור — תערובת של עשרות סגנונים,
זמרים, רקדנים, שכל אחד מהם כוכב (או
כמעט־כוכב) בחזקת עצמו, בלי קשר רב
לרעהו. במקום סגנון אחד של תרבות שוקעת׳
ישנו כאן בליל של סגנונות של תרבות
שטרם נולדה, בליל המשקף נאמנה
את הפראות התרבותית של הדור הצברי.
הכמות, הססגוניות, המרץ, באו במקום
התחושה התרבותית.
יאכנע ועבד כושי. בהצגתו של
הלוי, מצא אוהל שיטה גאונית לנצל את החולשות
של עצמו ולהיבנות מהן. המישחק
המוגזם, חסר־החיים, הדבקות בדפוסי ה־גיטו
— כל אלד, הרגיזו לא פעם את
הצופה, אך נוצלו כאן במתכוון כדי ליצור
אפקט משעשע מאד.
כי אוהל כאילו משחק קאריקטורה של
עצמו: תיאטרון יהודי מלפני מלחמת־העולם
הראשונה, המציג את גולדפאדן. שולמית,
הנערה מבית־לחם שנשבעה אמונים למאהב
בוגדני מירושלים, אשר נשא לו אשה
אחרת על פניה ובא על עונשו, היא שולמית
יהודית, כפי שנצטיירה לעיני יהודי
גאליציה לפני שני דורות. כדי להדגיש נקודה
זו, הוסיף הלוי (כמו בהצגת המכשפה)
תמונות־ביניים של התיאטרון היד׳ודי׳
המשעשעות עוד יותר מתמונות ה־חיאטרון־שבתיאטרון.
משתתפי
ההצגה הבינו את תפקידם, ללא
צורך בויכוח. התפאורות הנהדרות של
אריה נבון, ריקודיה של יהודית אורנשטיין
(שלימדה את השחקנים תנועות־ריקוד פשוטות
או מתאימות, תחת למלא את הבמה
ברקדנים מקצועיים).
גם השחקנים פעלו כקבוצת־כדורגל ממושמעת,
לא כאוסף־כוכבים. המצטיינים
ביניהם — שלמה פז כעבד הכושי, חנה
רביב כיאכנע יהודיה משגעת, יעקוב נבאי
כמנהל־הלהקה היהודי, המקשט את דבריו
הקרתניים באוסף של מלים לאטיניות שאינו
מבין אותן — כל אלה משעשעים מבלי
להפריע לשחקנים המרכזיים יותר — שרה
לאש כשולמית יהודיה, בטי סגל, המגלמת
בהצטיינות את אביגיל מוכת־הגורל.
יתכן מאד כי ההצגה תרגיז רבים מבין
הצופים הצברים, שהפכו אלרגיים לארוחות־שבת
יהודיות. לאלה מובטח תענוג בהצגה
היריבה — כי לא יתכן כמעט אדם אחד
שייהנה משתי ההצגות המנוגדות גם יחד.
שושנה ודו*רה־מיו. לעומת הצ׳ולנט
הצנוע של אוהל, ביקש ג׳ורג׳ וואל ליצור
תבשיל דו־רה־מימדי. כדי לרכוש את נפשות
צופיו, הוציא דו־רה־מיסיונר וואל 70 אלף
לירות, קנה מכל החומרים בכל־בו האמנותי
הישראלי רק את הטובים ביותר. הבמאי הצעיר׳
מנחם גולן, נדרש לערבב את הכל
לעוגת־ענק אחת — דבר שהיה בלתי־אפשרי.
התוצאה מצלצלת כמעט כמו מתכון מספרד,בישול:
קח את קולה הנהדר ואישיותה
המלבבת של שושנה דמארי, את הכושר
הקומי המצויין של אחיה סעדיה, את
מיטב הרקדניות הצעירות והדו־רה־מיניות
של גרטרוד קראום (הרוקדות זו בצד זו,
אך לא ביחד) שירים טובים אחדים של
וילנסקי, מנה גדושה של תלבושות מר-
היבוודעין ושפע של אפקטים משניים (כולל
ילדה הנראית כבת ,4אף שהיא בת )9
— ושים בסיר־לחץ.
מה שיצא מן הסיר הוא שעתיים של
בידור מהמם ושופע, שקשה להגדיר את
סיבו: קומדיה בד, מתים תינוקות בסיטונות
מיתות משונות, טרגדיה בד. מתגלגל הצחוק

שולמית (שושנה דמארי) ומחוללי ״דדרה־מי״
הקול קול תימן —

שמות כמו פינמן ורונשטיין. חפועל שיחק
בהרכב הרגיל.
כשהחל המשחק התברר מיד כי פורטונה
היא קבוצה המשחקת כדורגל יפה. משחקה
נופל אמנם ממשחק מאקי־ האוסטרית, אולם
הוא הוגן מאוד. במשך כל המישחק הם לא
עשו אף פאול אחד. משחקם בנוי על מהירות
וחילופי מקומות׳ כשהקיצונים משחקים מאחור.
הפועל לא שיחק את משחקו הרגיל,
פרס לויסוקר שעצר כדורים נפלאים. אמנם
היו להפועל כל הסכויים לנצח אך הזדמנויות
רבות הוחמצו. הסיבה לכך היתד,
שנחום סטלמך, הרוח החיה של הקבוצה,
עלה לשחק כשהוא פצוע ברגלו.
בדקה ה־ 30 ביצע נהרי התפרצות נהדרת,
בעט בכח לשער. אילם הכדור נתקל
בקורה, ממרחק 16 מטר. גם בועז קא-פמן
וזכריה רצבי החטיאו הזדמנויות רבות. רק
חמש דקות לפני סיום המחצית ה־אשונה
הצליח מקשר פורטונה להטעות את קרני
והבקיע את שער ר, פרעל בבעיטת־סיבוב
לפינה השמאלית.
אחרי המחצית הבקיע ־החלוץ המרכזי של
פורטונה שער שני ורק אז הצליח נהרי
להרים כדור למרכז, שרצבי המשיכו לשער
ההולנדי. נראה ה־ה שזו תישאר תר
צאת המשחק. א לם חמש דקות לפני הסיום
הובקע. שער הפועל בשלישית. אפשר היה
לומר שהוא לא היה מחוייב המציאות.
.אין ספק שלוא היה הפועל משחק את
המשחק ששיחק נגד וואקר, היה יכול לזכות
בנצחון משכנע.

ב מ סלול
הכושי •כול ללכת

שולמית (שרה לאש) וכוהני,,אוהל״
— והידיים ידי נאליציה

כמעט ללא הפסק (לצורך ושלא לצורך,
כהמיית גלי־הים) ,מסכת־ענק של קיבוץ,
ערב ריקודי־עם של דליה, בקיצור — פצצה
אטומית קטנה של פיצול הגרעין האמנותי.
באילו כדי להתאים את עצמו לכלל, כיתב
מוסינזון את מחזהו של גולדפאדן ד,גאלי-
צאי, המבוסס על אגדה תלמודית, בתערובת
של סגנון התנ״ך וילקוט הכזבים. הוא נשאר
בתוכנו נאמן למקור, אך החליף את
הבאר והחתול, העדים לשבועת שולמית, בבאר
ונחש — דבר שלא הפריע לחתול
אמיתי־לגמרי לעלות באחת ההצגות הראשונות
על הבמה בדיוק במקום הנכון —
אולי כהפגנת־מחאה נגד קיפוח גזעו.
קשה לדעת מה יצליח יותר — האזהל•
לויה או הדו־רוז־מיזמור. אך ברור שכמו
שולמית עצמה, יזכו השתיים להאפי״אנד.

על משחקה השני של קבוצת דד
פדורגל של הפועל פתח־תקוה בז
אירופה, שנערך בשבוע שעבר
בעיר גאלן בהולנד, נגד הקבוצה
ההולנדית פורטונה גאלן, מחזיקת
הגביע ההולנדי, ושהסתיים בנצי־חון
ההולנדים ,1 :3כותב כתב
״העולם הזה״ נוח אהי־־זאב, המלווה
את הנבחרת:

כל שחקנית מתחילה חולמת על הרגע
הגדול: השחקנית הראשית נופלת למשכב
ערב הצגת־הבכורה, בלית ברירה היא נקראת
למלא את מקומה, מהממת את המבקרים
במישחקה, הופכת כוכב בץ־לילה.
כך קרה השבוע — כמעט. בטי סגל,
המשחקת בכשרון רב את תפקידה של
אביגיל בשולמית של אוהל (ראה לעיל),
חלתה ביום החזרה הכללית בהתקפה קשה
של שיגרון. השחקנית היחידה שיכלה להחליפה,
שפרה אהרונוביץ, נפלה קודם לכן
ממכונית נוסעת, בדרכה להצגה בפני צה״ל.
לא היתד, מחליפה.
מיואש נאחז הבמאי בקש: הצעתו של
גדעון שמר לקרוא מחיפה לשחקנית־חובבת
בשם יעל ישי, שלא שיחקה מעולם על במה
מקצועית.
האשה האחרת. יעל הצעירה (,)27
ילידת חיפה ונשואה, הופיעה בלב הומה.
אחרי הדרכה של שלוש שעות, ותפירת
תלבושת בחפזון, הופיעה בחזרה הכללית,
כשבידיה הטכסט. הבמאי ביקש את סליחת
הקהל שד,שחקנית הצעירה קוראת את
דבריה מן הכתב. בכל זאת עשתה רושם טוב.
בהתרגשות רבה חיכתה לערב הצגת-
הבכורה. אולם שעד, קלה לפני עלות המסך
ירדה עליה אכזבה מרה: בטי סגל קמה
ממיטת חוליה אחרי שנרפאה באורח פלא,
אולי בהשפעת המחשבה כי מקומה עשוי
להיתפס בידי אחרת, זכתה בהצלחה רבד-

נצחון קבוצת הפועל פתזדתקוה על האקר
האוסטרית היכר. ממש גלים בעתונות
הספורט באוסטריה. אולם השפעתו האמיתית
היתד, על יהודי וינה. הם באו בהמוניהם
לחדר ההלבשה אחרי המשחק. היה
שם אפילו הרב הראשי של קהילת וינה,
שבכה כילד קטן.
הביקורת בעיתונות היתה טובה מהמשוער
יכולנו ראינו בה פתיחה טובה למסע הפועל.
אפשר להשוות נצחון גדול זה לנצחונה
של מכבי תל־אביב על קבוצת פרטיזן ה־יוגוסלאבית
בשעתו.
׳מוינה המראנו להולנד. נסענו מיד לגאלן.
זוהי עיירה קטנה׳ בה גרים כ־ 20 אלף תר
שבים. אולם קבוצת הכדורגל שלה נטלה
השנה את הגביע ההולנדי. בשנה שעברה
היתד, פורטונה אלופת הולנד, ואילו השנה
נטלה את המקום השני.
הזדמנויות שחוחמצד. החברה עלו
למגרש עם רצון עז מאוד לנצח. פגשנו
כאן את דוננפלד, מיזגו: תל־אביב לשעבר,
והוא נתן לנו פרטים על הקבוצה היריבה.
המשחק החל בשש ורבע בערב׳ באור יום.
המגרש היד׳ יוצא מן הכלל! לא ראיתי עוד
מגרש כדורגל כד, משובח ומטופח, המאפשר
ניהול מישחק טוב. כשקראנו את שמות שחקני
הקבוצה ההולנדית, התברר ש מצאים
בתוכם כמה יהודים. היה שם חלוץ ששם
משפחתו הוא אליעזר ועוד יהודים שנשאו

כמעט אגדה
ספורט מסעו ת
המסד בהולנד

אכזבהראשונה לצופי המכביה׳ באה
השבוע כאשר התברר כי האטרקציה הע־קרית
של המכב-ה, האתליט דביז־לאי המפורסם
דה־סילביה, שהבטיח לבוא לנדכביה ולהופיע
בהופעות־ראוה של קפיצה משרישת, ביטל
את נסיעתו לישראל ס פו רטה*
שחיהוה מי ם יעמוד כנראה במרכז הופעות
הנדכביה והתעדנות הקהל בעוד שבר
עיים. לא פחות מחמש נבחרות כדור־מים
יבואו למשחקים, לעומת שתי קבוצות
כדורגל ושש קבוצות כדורסל בלבד
ה ד ״ ר יו סףלאם, השופט המחוזי ב•
תל־אביב המשמש כנשיא התאחד ת הכדר
רגל, יתפ״-ר כנראה מתפקידו זה. בשיחות
בלתי־רשמיות הביע הד׳׳ר לאם את
הזדעזעותו ניכה העובדה שטכבי רחובות
לא קיבלה את פסק״דינו בפרשת שערוריות
ליגה זד, למרות שכל האגוד־ת התחייבו
מלכתחילה לקבל את ה־לס־ת ועדת הזד
קירד מכביר חו בו ת לא תופיע
השבת למשחקי המבחן, תהיה אשר תהיה
ד,הלסת בית״הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל,
שיתכנס ביום חמישי. נציגי האגודה
איימו כי יביאו את ד,־דשה לביתהמשפט
המחוזי הפבפוךהמ מו *
ש ך בין מכבי פתח־תקוה לקבוצה הבריטית
סנדרלנד, שהדיו נשמעו בכתי־משפט יש־ראליים
ובריט*ים, הגיע לק־צי. סנדרלנד
הסכימה לקיים את התחיבותה, הזמינה
את מכבי פתח־תהוד, לתיור בא־גליה בחודש
אוקטובר כידיעהשמסרה סוכנות
רויטר על תיצאות המשחק בין הפועל פ־תח־תקוה
וקביצת וואקר האוסטרית, נמסר
כי אשר זליקוביץ׳ ,שחקו הפועל, הבקיע
את שער הנצחון. כמד. עתונים פירסמו ידיעה
זו, מתוך אי־ידיעה כי אשר נשאר בישראל,
לא נ״ע כלל דם קלוצתו
לקראתמשחקיהמככיה הופיע אלבום
יובל המכבי, בעריכת יוסף יקותיאלי
ודוד תדהר, הכולל את ההי״״יריה המלאה
של תנועת המכבי בשבת זו תיערך
בפתח־תקוה, על מגרש הפועל, תחרות
כדורגל בין נבחרת ב׳ של ישראל (שחקנים
עד גיל •)23 לבץ גבחרת־ד,מלחים של
המשחתות הבריטיות המתארחות בתל־אביב.
תוצאה גבוהה לזכות הישראלים צפוייר*
בדוגמת התוצאה מלפני שנה בין מכבי
חיפה ונבחרת דומה של מלחים בריטים.
הדבר מחיייב המציאות, כשכדורגלנים מאומנים
מתמודדים עם נבחרת של י ר חי ת׳
אפסנאים ונערי־סיפון השבוע
נתגלח סוד הצלחתן של קבוצות הכדורגל
לערוך סיורים נרחבים בעולם. השיטה:
חברות תעופה מסויימות נוטלות על עצמן
את אירגון המטע בארצות רחוקות. שכרן
יוצא בהסעת השחקנית
• נבחרת א• גשמות דקראת החתמו־דדויזת
ננד אינדונזית (שתתקיימנח או לא)
טל גביע-העולם בכדורגל, שתערננה ב־שסוקהולט.

ק 1לנ 1ע

החי
עד 120
ף • ירושלים, השמיע קול-ישראל בתכנית
1כבקשתך לחולים ומחלימים את מחול־המוות
לסינסאנם.

אשד יודע לטח
ך • רחובות, הכניסה הנהלת אשד לשי־רות
אוטובוסים חדשים, קבעה בהם
שלטים מאירי עיניים :״אסור לעשן,״ הצמידה
ליתר כסחון מאפרה לכל מושב.

הקש בעץ
ף דיוואם, הודו. התלבט אזחז השייך
^ לכת הטמאים כיצד להתגבר על החוק
המתיר לקיים יחסים עם נשים בלתי נשואות
רק לאלמנים, התחתן בטכס דתי עם
עץ, גדע את העץ בגרזן והפך לאלמן.

יד ימין דד שמאל

ך* הר*ם וכ, קיבלה המשטרה את תלונ־
1תר, של אשה ממושב לוזית, כי בעלה
היכר, אותה נמרצות בהיותה בחודש השמיני
להריונה, שלחה הוראה לשוטר המתגורר
במושב זה לעצור את הבעל, נוכחה
לתדהמתה כי המכה הוא השוטר עצמו.
סרטים שגו1ון הגברי
ריפיפי (אופיר, תל־אביב; צרפת) היא
מלה צרפתית, שאינה נמצאת אפילו בלקסיקון
המלא של לארוס. זהו מונח בסלנג
של העולם התחתון הפריסאי, שפירושו קדחת
טירוף, מין שגעון־לדבר־אחד. שמו
המלא של הסרט במקורו הוא: הריפיפי ו־הגברים.
זהו גם תכנו של הסרט.
הגברים בסרטו של דיל דאסאן, הבמאי
הצרפתי ממוצא יהודי, חניך הוליבוד, הם
גבורי העולם התחתון של פאריס. אין הם
עשויים מיקשה אחר״ דאסאן מחלק אותם
לשתי קבוצות־ביניים: פושעים אינטלקטואליים,
בעלי משפחות וילדים, לבושים כ־ג׳נטלמנים
ונראים כאזרחים מהוגנים לכל
דבר. הם בעלי מוח חושב ומצפון, ה־מתיחסים
אל מקצועם ממש כשם שכל אמן
אחר מתיחס אל מקצועו. כשאלה נאלצים
לרצוח, עומדות הדמעות בעיניהם.
הקבוצה השניה הם הגנגסטרים החולניים,
שהפשע טבוע בדמם וניכר על פרצופיהם.
אלד, אינם מהססים להפר את חוקי
העולם התחתון, רוצחים וחוטפים באותה

האוירה הציבורית, על אף הסכנה שבדבר.
לצידם עומדת קבוצה קטנה של עתונאים
חפשיים ובלתי־תלויים, העוזרת בגילה השחיתות.
נגד אנשים אלה מופעלים לחץ
ואיומים! פצצות מונחות בבתיהם.
הדברים נשמעים אמנם מוכרים הדועים
היטב לצופה הישראלי. אולם על אף כל
הדמיון, קיים עדיין הבדל רב בשיטות ר
באמצעים בין מה שנעשה בארץ לבין מד.
שהתרחש בעיירה פניקס הקטנה, באלבמה
שבארצות־הברית•
חטא ועונשו. פניקס היתה עיר החטא,
סדום של דדום־ארה׳׳ב. כמעט כל קיומם
של 15 אלף תושביה התבסס על בתי ההימורים
המקומיים, על מכונות משתק, על
ייצור קלפים מסומנים, על תעשיית ויסקי
מזוייף, בתי־זונות ושאר מצרכי החטא.
עיקר לקוחות עיר החטא, שמחזורה הכספי
הסתכם ב״ 100 מיליון דולאר לשנה,
היו חיילי הבסיס הצבאי הקרוב, פורס
בנינגם. המשטרה היתד, שותפת לדברי
עבירה ועל כן, מעשי רצח וחיסול מתחרים
היו מוגדרים על־ידה בתאונות. בתי־דין
של מושבעים קנויים היו מזכים כל רוצח
ופושע שהשלטון רצה ביקרו. כל זה התרחש
בחסותם האדיבה של מושלי המדינה,

שיעור מעלף
ף* נח ריח, התלוננה אשד, על בעלה, כי
4הוא שיכנע אותה לצאת עמו לנופש,
יצא עמה לים, הבטיח ללמדה לשחות, גיסה
להטביעה בעת שהתרחקו מהחוף.

ציר מוסמר

ך* יפו, גנבו אלמונים ציר של שער מאבן
4מהתקופה הכנענית, אשר נחשף בחפירות
ואוחסן באופן זמני בבית מרחץ תורכי
עזוב.

חמין חחלש
ף* גלסגו, סקוטלנד, חשה אשה לעזרת
בעלה שהותקף על־ידי אלמוני, הניפה
כסא על ראש התוקף, גרמה לבעלה
שבר בגולגולת, וזעזוע־מוח לתוקף.

תפסת מרופה, נתפסת
ף* אינדיאנופוליס, ארצות־הברית, הו־
1בא ג׳יימס דייפורד לדין על שהיה נשוי
בעת ובעונה אחת לארבע נשים, טען ני
הוא עומד להתאסלם ולהגר עם ארבעת
נשיו לעלב הסעודית, נשלח תחת זאת לביתר,סוהר
לשלוש שנים.

יש קמח יש תורח
ך • תל״אכיב, מלה אזרח בתוך כיכר ה-
1לחם שקנה שגי דפים שלמים מהתנ״ך.

אוכלי אדם
ף • יפו, הסתכסכה אשה עם בעלה, נכ־
4גסה לבית־קסה, החלה להשתולל, לא
השגיחה בבעל הקפה שהזעיק את המשטרה,
אכלה בתיאבון מנה חומוס וחצי אבטיח,
נגסה בידו של השוטר שבא לעצרה, נשלחה
למאסר.

מירח גנגד מידה
ך • תל״אביב, הודיעה הנהלת מנן־דוד־
1אדום שהיא תשלח בחודש הבא אמבולנסים
לרחובות, לשכנע עוברים ושבים לתרום
בקבוק מדמס, בהקזה שתיעשה על
המדרכה, תמורת כוס מיץ תפוזים שתינתן
במקום.

התקדמות מקצועית

11ק דיסקתט לישראל בעם

ך • פאריס, צרפת, רשמו שוטרי תנועה
4דו״ח עבירת תנועה לנהג שהחנה את
מכוניתו במקום אסור לחניה, מלו ני העבריין
הוא ראש משטרת גיו־יורק, שבא
לפאריס להשתלמות.

רצח בקברם כ״דיפיפי״
זה עניין שבדם
שלוות־נפש שבה היו אוכלים לחמניות.
פה שמאחד את שני סוגי הפושעים הוא
הריפיפי, שגעון הפשע שבנפשם, אשר אינו
ניתן להסבר בשום נימוק שהוא.
גברים -לא גיבורים. סרטו של
דאסאן מורכב משני חלקים שונים בתכלית.
חלקו הראשון, המתאר את עבודת התכנון
לפריצה ואת הפריצה לחנות תכשיטים,
על־ידי כנופיית פושעים אינטלקטואלים,
הוא מלאכת מחשבת גאונית. ניכר
מיד שאת התסריט כתב פורץ מקצועי. ואכן
אוגוסטין ברטון, התסריטאי, נידון בשעתו
לארבע שנות מאסר בעוון פריצה.
חלקו השני של הסרט, גדוש הרציחות
והיריות, מתאר את מלחמת הכנופיה ה-
ג׳נטלמנית בכנופית גנגסטרים, הרוצה לשלול
ממנה את פרי עמלה. זהו חלקו הפחות
טוב של הסרט, שיגראתי ובנאלי,
המגיע למסקנה הכל־כך־נכונה ונדושה, שהפשע
אינו משתלם.
.ייחודו של גאנגסרט זה הוא באווירתו
המיוחדת, בתיאור הטיפוסים שבו ובחדירה
עמוקה לנפשם של מבצעי פשעים. פושעים
אינם מוצגים בו כחיות־טרף אכולות שנאה,
אלא כבני אדם רגילים, בעלי חלומות ושאיפות,
בעלי חולשות ופחדים, מוכים
בריסיפי של גברים, לא של גיבורים.

סדום, ארזנות־הבדית
ותזעק כל העיר (גן־רינה. תל-אביב;
ארצות־הברית) עוסק בבעיה אקטואלית לגבי
תושבי ישראל — המלחמה בשחיתות.
הוא מספר על בעלי עסקים מפוקפקים,
קשורים לחוגי השלטון, הגורפים הון ב־עיסקות
אשר השלטון מתעלם מהן. הוא מספר
על משטרה מושחתת העושה יד אתת
עם העבריינים, מחסה עליהם ומתייצבת ל־צידם.
הוא מספר על פירור פוליטי, על
בחירות מזויפות, על קולות בוחרים הנקנים
בכסף ובאיומים.
נגד שחיתות זו מתייצבת קבוצה קטנה
של אזרחים ישרי־לב, הנלחמים לטיהור

נדמה שאיש אינו מסוגל לשנות מצב זה.
עד שהחלו מספר אזרחים ישרים להתארגן,
למרות פעולות הטירור נגדם. הם
הצליחו לבחור בעורך־הדין אלברם פטר־סון
כתובע הכללי של המדינה. יומיים לאחר
בחירתו, נרצח האיש במרכז העיר.
היה זה ביוני .1954 רק אז התעוררו
השלטונות לפעולה, בלחץ העתונות והקהל,
משטר צבאי בעיר וחיסלו את הכריזו מאורות החטא.
המכונה נשברת. הסרט נוצר בתקופה
בה הועמדו לדין כל אנשי כנופית הפשע
בפניקס סיסי — המנונה, בלשון
יוצריו העלו את העובדות כפי
המקום.
שארעו, במקומות שארעו, ובמקצת בהשתתפות
האנשים שהיו מעורבים בפרשת
את סיומה האמיתי של הפרשה לא הספיקו
יוצרי הסרט להביא. אנשי המכונה,
ואנשי השלטון שהיו קשורים עמת הועמדו
לדין. חלקם נדון למאסר־עולם, חלקם
פוטרו ממשרותיהם, אחדים שוחררו
מחוסר הוכחות. גדולתו של הסרט היא
בעיקר בכוח השימוע שבו: רק מלחמת
האזרחים הישרים המאמינים בייעוד מולדתם,
בעזרת העתונות החפשית, עשוייה
לחסל את השחיתות.
תדריך אלה הסרנויס המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• עולם הדממה (מגדלור, תל־א־ביב)
— צלילה מרוממת־רות למעמקי ה־אוקינוס,
בחברת דגת־הים ומצלמות־הפלא
של אייב קוסמו.
• הנדון למודת כרה (צפון, תל-
אביב) — איש השירות החשאי הצרפתי
בורח מכלא הגסספו, בסרט מתח גאוני
של רוברט ברסון.
• חופשה בונציה (אורלי, חיפה;
קתרין הפבורן באה לוונציה כתיירת ויוצאת
ממנה כאשה. רומנטי ומרטיט.
חעולס חזה 1039

״ובכן, רותי,״ כותב אורי שאן הירושלמי,
הנמצא לימים מספר בתל־אביב ,״עוד ירושלמי
זקוק לעזרתך.״
״רק בשבוע שעבר קראתי במדורך על
ירושלמי שפגש בנערה נאה ונהג כגולם
גמור. הוספתי לו אז כמה כינויים שמיותר
לצטטם כאן. והנה כל זה, ובתוספת, מגיע
לי היום.
רותי, הטי שכם ועיזרי לי למצוא
נערה קטנה ונאה. ביום חמישי, בשעות ה־צהריים,
עמדתי ברחוב דיזנגוף בסביבות
גורדון, וחיכיתי למכונית שצריכה היתד,
לבוא לקחתני, כאשר ניגשה נערה בלונדית
דקת־גוו לקיוסק העתונים הסמוך וקנתה את
העולם הזה. מיד כשניגשה, הרגשתי שזז
משהו אי־שם בתוך נשמתי. תקראי לזה איך
שאת רוצה, הרי יש לך נסיון רב בכגון
אלה.
״נזכרתי בירושלמי האומלל מן השבוע
החולף, ניסיתי להוכיח לעצמי שאני שוזר,
לפחות משהו. אזרתי עוז, ניגשתי לנערה
ושאלתיה — תארי לך כבר מה יכולתי
לשאול — ,מה השעה ובשאלה זו
עשיתי את עצמי למטופש כל כך שאיני

יכול לסלוח לעצמי. תארי לך את התמונה.
גם ממולי וגם מימיני הזדקרו שני שעוני
ענק, על פרק ידי היה שעון גדול, ודודקא
על ידה של הנערה לא היה כל שעון. היא
הביטה בי בעיניים ירקרקות במין תמיהה
והורתה בידה על השעון הגדול שהיה תלוי
מעל לבית הקפה הסמוך. לפני שהיה סיפק
בידי לתקן קצת את העניינים, באה המכונית
שחיכיתי לה, ויותר לא ראיתי את הגערה.
״עוד סימני היכר: עם הנערה היתד, ילדה
קטנה כבת שלוש או ארבע, שבוזדאי היתד,
אחותה, כי דמתה לה מאד. היא קראה לקטנה
אירית או עידית.
״הנערה עצמה לבשה שמלה תכלת בפרחים,
עם כיסים גדולים. תספורתה קצרה,
פניה עגולים ונאים, לא גבוהה, ומאד עדינה.
בחיי, בדיוק הטיפוס שלי!
דחילק עשי משהו בזריזות, כי בעוד
שבועיים עלי לחזור לירושלים, ואני
מקווה שאוכל לראותה עד אז פנים אל פנים,
כי אחרת צפויה סכנה רבה לשנת לימודי
האחרונה באוניברסיטה.״
עיניך הרואות, אלמונית צעירה, שכוונותיו
הגונות. כאשר תתגברי על הססנותך,

חתול וחיבדך ילדים

( )1039/46 בעצמה טוענת ששורותיה עלובות,
ומי אני שאעז לחלוק על דבריה?
״לא אציג כאן,״ אומרת היא ,״את תכונות,
המגוונות כאותם כפרי הפוטיומקין הידועים.
אספר רק זאת, שיצאתי לאוזיר העולם
בדיוק לכבוד פרוץ מלחמת העולם השניה.
אי לכך מוכנה אני להוסיף שאוהבת
אני לראות את הגברים בפרספקטיבה, עד
שלא יוכיחו עצמם כראוי. מוכנה להתכתב
עם כל אחד מבני המין החזק — שייכנס
למסגרת הנתונה למטה מבלי שישארו עודפים
או חורים — על כל נושא בעולם, החל
מאסטרונומיה וכלה בציונות. בכל מה שנמצא
בתחום זה, מבינה אני קצת יותר מאשר
מבין חתול בחינוך ילדים( .האמנם?)
״ועכשיו, אתה בחור, כן, בדיוק אתה
הקורא מלים אלה, הבט בראי וחטט היטב
בזכרונך. ובאם כתוצאה מכך תהיה בטוח
שנולדת בין השנים 7־ , 1935 מתגורר בין
מתולה לאילת, קח את העט בידך, שב והר־בץ
מכתב, יישר כוחך
האמינו או לא, נערה זו היא קיבוצניקית.

על אימוגים וגערות
לפניכן כאן שני חניכים בקורס מכ״ים של
הנח״ל 1039/47 הרוצים לגוון את חיי האימונים
המפרכים בהתכתבות עם שתי נערות
חבובות בגיל 18־ ,16 החובבות טיולים

ששים אותי לחתיכה
מאז ומתמיד התייחסתי בחשד לתמונות של לפני ואחרי,
אולם כאשר ראיתי את תמונותיה של הגברת שנלחמים
עליה ושואלים עליה במשאלים ונודע לי ששינויים אלה
נעשו בחלקם במכון דיאנה, החלטתי שאין חכם כבעל
הנסיון. מאז ומתמיד סיקרן אותי אגף מסויים במכון זה,
בו אני מסתפרת .״זה לא בשבילך,״ היתה פוסקת תמיד
בהחלטתיות טובה׳ הספרית שלי, זו שנראית כבורמאית
ואשר אינה אלא בתו (החורגת) של חצקל איש־כסית, בל
אימת שהייתי מלכסנת מבטים סקרניים לעבר המחלקה
לחיטוב הגוף .״אין לך מה לעשות שם.״
לא, חביבתי, החלטתי הפעם, לא יעזור לך. גיזרתי הדקה
לא תיעלם לגמרי אם אצמק אותה. בסנטימטרים מספר. אני
מוכרחה לנסות.
מה קורה שם? הייתי שואלת את עצמי כאשר הייתי
רואה את כל הנשים והנערות (המון חיילות. אה, האוכל
הצבאי!) חומקות לשם. אזרתי עוז וניגשתי אל בעל המכון,
רון צוריאנו, צעיר בן 25 ורווק, והיבעתי את רצוני להת־חטב.
הלה הרים את גבותיו בתמיהה, סקר אותי בדיסקרטיות
במידת האפשר, פתח לי כרטיס, הזמין בטלפון הפנימי
את מנהלת המחלקה לצאת. זהו הנוהג: יש לשוחח תחילה
עם הלקוחה. המנהלת, אשה סימפטית ולבבית מאד, בשם
הלה שלוידרר׳ אמרה לי בלי גינונים של טכס שאין היא
מסכימה שעלי לרדת במשקל. תיקונים פה ושם, בבקשה,
אולם הורדה במשקל אינה באה בחשבון. טוב. עשרה טיפולים.
זה המינימום 35 .ל״י.
רגע, מרגיעה היא את התלהבותי להתחיל מיד במקום.
עלייך להיבדק תחילה אצל הרופא. אך אני בריאה לחלוטין,
מרגיעה אני אותה. מצטערת. זהו הנוהג. עלי לקבל ממנו
הנחיות.
הלכתי לרופא. זה כלול ב־ 35 הל״י. הוא קבע שאיני צריכה
לרזות, והורה לי להמשיך לאכול כתמיד. במקרים אחרים,
כשהאשה שמנה, באמת, הוא קובע לה דיאטה. אם היא
חלושה במקצת או סובלת מלחץ דם גבוה, הוא נותן
* למכון הוראות כיצד לנהוג.
באתי למחרת מלאת־מרץ. התעלמתי ממבטיהן של כל
השמנות בסביבה שהתהלכו במינימום לבוש .״מה, באים
הנה גם להשמין?״ לא התאפקה נערה שמנמנה שעשתה
במרץ תרגילי אופניים. היו שם מכל הסוגים. צעירות
וצעירות פחות. נשים אחרי לידה, כאלה שבאו לתקן פגם
זה או אחר בגופן .״אני גאה בך,״ אומרת הגברת שלוידרר
לאשר, לא ביותר רזה, שעמדה על המשקל; ״ירדת עוד
שלושה קילו.״ זו גיחכה בקורת רוח.
היא יודעת איך לנהוג בהן׳ חשבתי. היא הסכימה ברצון
להסביר לי את הפונקציה של כל מכונה שעמדתי לעבור.
הייתי מוכנה.
תחילה העמידוני ליד מכונה בעלת רצועה רחבה. הרצועה
משפשפת. ומרטיטה אותך במקומות אותם היית רוצה לצמצם.
המותן, הירכיים. אחר שאת מזועזעת היטב מן המעמד,
את מועברת למכונה אחרת, בשם פמבט, החובטת על
בטנך, מזכירה לך את כל עוזנותייך, כל מנות הגלידה והעוגות
שהרבית בזלילתן. זה בשביל שבטנך תהיה שרירית.
לאופניים. האופניים הם קבועים ברצפה, ואת
משם
; עושה תרגילים רגעים מספר. טוב בשביל חלקו התחתון של
הגוף.

אחרי שנדמה לך שהגעת בערך עד לתחנה המרכזית, את
מורדת משם, מושבת על כסא, נחה, כשכפות רגלייך מונחות
על שני כדורים בשם ויברטורים. את מרגישה זעזוע
קל, אך נעים. בשביל לחלק את השומן ברגליים. טוב
לרגליים עייפות.
נחת קצת — ולטרומבול! הטרומבול נראה כאחד מאותם
גלגלי העינויים, הנראים בסרטי הפיראטים ההוליבודיים. הוא
רחב מאד. את שוכבת בתוכו כשרגלייך מחוצה לו, כפותה
אל מין נעליים — וידייך לופתות מום ברזל. את מתוחה

וספורט.
״אשר לעצמנו,״ קובעים הם ,״אם היו עושים
סינטזה בין שני המינים ומרכיבים את
המין השלישי — החזק והיפה — .הרי בלי
שום נקיפת מצפון היינו משייכים עצמנו
אליו.״

ציפור >ן נה
לחשה לי ש...
זאבכר לי נ ס קי מסמבטיון נווכן לע־שות
ממך כוכבת, אם את בחורה צעירה,
בעלת הופעה נעימה היודעת לשיר רומנסים.
עלייך לא להיות זמרת מקצועית. סמכי
עליו. הוא אומר כי בדרך זו גילה את
מתתיהו רוזין המנוח. בעצם, הוא מחפש
גס בחור צעיר מאותו הסוג. מעוניינים?
טלפנו לסמבטיון, מס ,3222 .בין השעות
6־ .4בהצלחה שחקן שמן מסויים נוהג,
עס כל הופעה בסרטון תעמולה על חרקים
וג׳וקים, לדרוש קבלה על סכום גבוה יותר
משקיבל באמת. בשביל להשוויץ לפני החברה
אני שמחה שחדלו להשמיע ברדיו
את אוהב בוקר משדה בוקר בביצוע
יונ העט רי. מאז חזר השקט והשלום למשפחת
גיסתי. היא היתה חורקת שיניים
כל פיעס שבעלה היה מתמוגג בחושבו על
יונה׳לה יוסף כ״אי הוא אמנם לץ,
אן מדוע, בכל פעם שאני שותה קפה בחברתו,
הוא מרגיע אותי שאין זה מחייב
אותי לכתוב עליו?

כיבים אותך על ספה נוחה, ועושים לך מסג׳ חשמלי. מרכיבים
עלייך מעין דיסקה המחוברת לשני חוטים, ומפעילים
את המכשיר. את חשה בזעזועים קלים בכל הגוף, המתפשטים
והולכים, כאילו תקפה אותך התקפת גיהוק. הקוסמוטון,
נאמר לי, מקובל ביותר בצרפת. הוא מעורר את מחזור
הדם, מחלק את השומן בכל הגוף.
אחריו באים פעמונים בגדלים שונים, המוצצים בוזאקום
את השומן שעל מתנך ואת הגלגל המיותר שבמותנייך.
אבל עליו ויתרתי׳ כי כמעט מצצו לי את העצמות.
ניסיתי כמיטב יכולתי לדובב את סימה אביטבול, הנערה
היפה העובדת כאסיסטנטית במקום. הצלחתי לברר ש:
• כמעט כל הנשים מסתירות את העובדה שהן באות
למכון. לפני שבוע נפגשו שתי חברות באולם ההמתנה,
שיקרו זו לזו שבאו לעשות מניקור. הן מסתירות זאת
אללה.

בעיקר מן הבעל או הידיד, כדי שיחשבו שזה מן

הקרב. זהו הטרומבול, מכונת־הפלא הטטלטלת
אותך לכל הכיוונים, חובטת ו״מטייחת״ אותן נעו־רגלייך
קשורות וידייך מתוחות, אוחזות במוט־ברזל.

התוצאה. לפני ואחרי הטיפול, ניגשים למאזניים.
הס קובעים מי ניצח — (שומן) האדם או הסכוניה.
הם גם קובעים אם זללת עוגות למעלה מהמידה.

כמו במיטת סדום. את עוצמת את עינייך ומתפללת לטוב.
האסיסטנטית מפעילה את המכשיר.

• לא רק שמנות באות למכון. באות שחקניות ורק דניות
רבות, הרוצות לעבור אוברהאול. שחקנית צעירה ב־הבימה
באה למקום בתירוץ שהיא משחקת לרוב תפקידי
ילדות׳ ולכן רצונה להיראות דקה יותר.
זה היה יומי הראשון. בצאתי, ראיתי את נחמה דוידית
מהאוהל, שהתכוננה לנסוע לאירופה, עובדת במרץ על ה־פמבט
— זה שחובט בבטן. כן, שכחתי, בכל טיפול
שלישי מקבלים אמבט זיעה.
אולי ידוע לכן על תופרת העושה תיקונים?

אל תנסי לפתוח את עינייך. תחושי סחרחורת, כמוני.
מסובבים אותך לכל הצדדים. תחושה נעימה למדי, אחרי
שהתגברת על הפחד הראשוני. לשאלתי לשם מה עלי להימצא
בתוך גלגל זה, השיבו לי שהוא מעורר את מחזור
הדם בכל הגוף. טוב במיוחד להורדת המשקל, כיוזן שהגו:ף
כולו, מכף רגל ועד ראש, נמצא בפעולה.
אחריו בא הקוסמוטון. מעבירים אותך לחדר אחר. מש

חמשיר״ס
מומחה לסטאטיסטיק, שמו פטו
אדם ממוצע (כמו היתר),
טבע ככיצה

בעריכת לילי גלילי

שעומקה הממוצע
ארכעים ושמונה סנטימטר.

דגש חזק
אינני יכולה להבין
אינני יכול ה להבין
אינני יבולה ל ה בין
אינני יכולה להבין
אינני יכולה להבין
אינני יכולה להבין
אינני יכולה להבין

מעשה כטייס סילוני
שהשיג לכסוף את השיא.
במהירות הבזק
הוא חזר ממרחק

הוא הוא הוא הוא

מה הוא
מוצא מוצא מוצא מוצא
מוצא

מה הוא מוצא
מה הוא מוצא בה.

אינני יכולה ל ה בין מה הוא מוצא בה.

ופגש את עצמו עוד ממריא.

דן מירקין, חיפה

הערות־שור״ס
עפרות זהב נמצאו בבסן־האדמה בישראל

מ ה הפלא? אחרי ששנים בה רכות ק ג רו זהב
כאדמה.

מה ההימנון המתאים לחברת ״זורו״ ,אחרי שהתברר כי נהנתה ברוחב־יד
מחסדיו של מנהל המחלקה לייבוא וייצוא במשרד המסחר והתעשייה
מיכאל צור

צורמשלואכלנו״.

חמש אוניות מלחמה סובייטיות נעות מהים הבאלטי לים התיכון

ז ה מה שנקרא תנועת הש לום .

מדוע נדרש יעקב חרותי לחזור לכלא 10 ימים אחרי הולדת בנו?...

כנראה, כדי שלא יספיק להשפיע על הרף הנולד לבצע
פעולות טרוריסטיות.

ה רווי
סיבורי־עם ערביים

ג׳וחא ובעל חו בו
בעל חוב בא אל ג׳וחא לגבות את
המגיע לו. יצאה אשתו של ג׳וחא והודיעה
לנושה, כי בעלה איננו בבית.
״אבל,״ התעקש הנושה ,״ברגע זה
ראיתיו נכנס אל הבית!״
התקצף ג׳וחא בשמעו את השיחה,
יצא אל האיש וצעק לו:
״חמור שכמותך! שכחת כי לבית
ישנן שתי דלתות?״

הכנסת או ר חי ם
הכנסת אורחים היא מקור גאווה לכל
ערבי אמיד, אבל ג׳וחא לא היה אמיד.
למרות זאת, קבעה חבורה של סוחרים
נוהג לעצמה להתארח בביתו של ג׳וחא
לעתים תכופות. לבסוף מאס ג׳וחא
באורחיו.
״סליחה, רמתי,״ אמר להם באחד
הביקורים ,״מה היא הקירבה שלכם אלי,
בעצם?״
״היינו חברים טובים של אביך המנוח,״
ענו הסוחרים .״פעם אחת רצה
לקנות מאתנו חמור.״
״והאם קנה?״

״תודה לאל,״ השיב ג׳וחא ,״כי אז
היינו הופכים לקרובי משפחה ממש.״

צלי ערב לחין־

— ״ו\ז בנך ט1רך >.אגזה רא ימר רהכח־יעז>.״

יום אחד קנה ג׳וחא בשוק נתח
בשר. בצאתו מן האיטליז, פגש בידידו.
״מה זה בידך?״ שאל הידיד.
״בשר״״ השיב ג׳וחא.
״וכיצד אתה מתקין אותו לאכילה?״
ג׳וחא אמר כי יש בדעתו לבשל
את הבשר במים. איש שיחו השיב על
כך, כי הבשר יכול להיות טעים אלף
מונים אם צולים אותו בדרך מיוחדת,
בתוספת תבלינים וירקות. ג׳וחא התלהב
לרעיון, ורשם לו על גבי פתק
את אופן התקנת הצלי הערב לחיו•
לאחר שנפרדו השניים וג׳וחא המשיך

ט עו ת לעולם $ודקת

בו&גדות 3י ת ־ הספד היע 3די

בית גדול בן 2קומות מעוניין להכיר
אשד, יפה( .ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, תסן בוב

ועד בכלל

כך מקימים בית בישראל.

״במשך 35 נשים זייפתי 391 בולי
דואר.״ (טרקלין)
נעמי נבות, תל־אביב
בולינאמ״ה.

אין בידינו להפיק מתיחות זאת.
(הארץ)
גדעון בן־משה, ירושלים
הגברת התפוקה והפגיון.

עוסקות בשחיות־רכילות עם ידידים.
(העולם הזה)

יונה כרמל, חיפה

רפול היה מפורסם בכיתה בכך, שלא ידע לצחוק בשקט. התכונה הזאת
התנקמה בו באחד השיעורים של ד״ר גדעוני, כשמישהו סיפר בלחש בדיחה
מפולפלת, ורפול התחיל לגעות בצחוק קולני מזעזע־קירות.
התרגז ד״ר גדעוני וצעק לרפול :״צא מיד החוצה עד שתרגע, ועד בכלל!״
אברהם צרפתי, ירושלים

חמיר סטר

חבובה, המורה לערבית בבית־הספר הריאלי בחיפה, הוא אחד המפורסמים
ביותר באימרות־הכנף שלו. יום אחד, שהתלמידים הפריעו בשיעור, צעק חבובה:
״בכל פעם שאני פותח את הפה — איזה חמור נוער!״
אברהם שרון, מושב שזור

ססלית רטובה

אחד המורים בגימנסיה הרצליה נכנס יום אחד לכתה והחל בהרצאתו. תוך
כדי דיבור, מחק משהו מן הלוח ואת המטלית תחב לכיסו. כעבור דקות אחדות,
הוציא את המטלית מכיסו ובלי להוריד את עיניו, קינח היטב את אפו. בהמשך
השיעור, הוציא המורה את המטלית מכיסו והניחה ליד הלוח, במקומה. כשניקה
אד הייהלית.״

שמע ורשם: עטאדלה מנצור
בדרכו, התפרץ לפתע כלב עז־נפש
מן הסימטה וחטף בשיניו את הבשר
מידי בעליו. בראות ג׳וחא את הנעשה,
פרץ בצחוק גדול.
״מה אתה צוחק?״ תמהו העוברים־
ושבים ,״הרי הכלב גזל את הבשר
שלך.״
״יכול הוא לחטוף את הבשר,״ השיב
ג׳והא בצחוק ,״אבל ליהנות ממנו לא
יוכל — סוד צלייתו בידי הוא!״

ספ ריי תהש אל ה
ראש שבט שכן, שנלחם בשבט אוייב,
פנה אל משפחתו של ג׳וחא וביקש את
עזרתה.
״אין ראשינו ספרייה להשאלה,״ השיב
ג׳וחא.

דיגן צר ך2ץ צין\7
דיון נוקב וממצה על בעיות החלוציות
בימינו נפתח אמש במלון
דן בתל־אביב, לרגל העברתו החגיגית
לבעלות משק דן, בשותפות
עם בעלי־הון מגאנה. בדיון זה נחשפו
שרשי ירידת המתח החלוצי,
והושמעו הצעות לתיקון המצב הממאיר.

הדיון פתח החבר מושקה
ממשק נאות־מרדכי, מרכז שרשרת
חנויות הכל־בו שופרזול (״סופר־מארקט״)
בשלוש הערים הגדולות.
הוא קבל על תופעות הפיצול במחנה
החלוצי ודרש לרכז את
כל השרותים החלוציים תחת גג
אחד.
החבר בומה ממשק נטפים, המנהל
הארצי של שרשרת הקיוסקים לסודה
ולגזוז, התמרמר על חוסר
התסיסה החלוצית בנוער, ודרש
להגביר את הלחץ.
קול ממשק־ספר השמיעה החברה
אטי מנחל־עוז, העומדת בראש החברה
להפצת שפתוני הלן קרטיס.
״על הנוער לחזור לדגל האדום ולהשליט
את הצבע האדום בחיינו!״
מנהל הקאזינו הגדול החדש בהרצליה,
החבר מיקו ממשק אפיקים,
התלונן על חוסר הנכונות בדור
הצעיר להסתכן ולהעיז .״דרוש
נחשול חדש של הרפתקנות, במובן
החיובי ביותר של המלה,״ קרא.
כן השתתפו בויכוח הער הח״ח
דבורקה מקיבוץ יפעת, מנהלת הסאלון
לנעלי אופנה אמריקאית ברחוב
דיזנגוף בתל־אביב: לייבלה מסעד,
מנהל ארגון־ההפצה של ריפוד מכוניות
קאדידאק; ושלומיק מקיבוץ
עין גדי, מנהל הסוכנות החלוץ
לכרטיסי מטוסים ואוניות. בסיכום
הושמעה קריאה לחברי ההתישבות
העובדת, להוסיף ולהיות ראשונים