גליון 1040 מתאריך 11 בספטמבר 1957

מ ספר

1 0 4 0

ט״ו אלול תשי״ז11.9.1957 ,

המחיר 450 פרוט

אמסה א(!ברג

ריברס סיציאס

ביונני־סורי!
אוהארה

רות הערבים הישראליים הסרגלים בארצות
ערב לטובת ישראל׳ ואשר נמה מהם ניתלו
בחוצות רבת־עמו! .האנטי״טמיות בייטראל,
היא שצריכה להדאיג את הממשלה.
אליאס ״מועמד, נצרת

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהו

הפיאודל המתקדם

עורכי־פשנה:
דוב איתן, אורי סלע
עורך כיתוב:
סילבי?שת

עורך תבנית:
אחרון צור
צלם המערכת:
אריח יורו

רחוב גליקסון ,8הל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למברק-ס :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בפ״מ.
דפוס משה שהם פע׳׳מ, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערבת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
רסיאילודנלסוו, נונשחבר-דייו, שייענליר.
לילי ולילי, דויד הורוביץ, רוחי ורד.
אברהם חרסוו, אום>זר מאובר, אלכם בוסים,
אביבה סטו, עסום היוו, שלטה סרו.

הנקרא

במדינה

העתון

זכורה לך בוודאי פנייתם של חברי
גרעין נחשול מדגניה ב׳ ,שפורסמה בעמוד
זה לפני שלושה שבועות (העולם הזה .)1037
הבעיה שהעיקה עליהם: חוסר משווע בבנות —
הם 38 בחורים לעומת 10 בחורות .״רצוננו
שתרביץ כתבה בריאה עלינו, ואז נגיע אולי
לחיי אושר במשקנוד כתבו חברי הגרעין,
מאנשי מפא״י, במכתבם לעורך.
השבוע הסתבר לנו כי נמצאו אזניים או הדות,
שקלטו אתי,ך,קריאה. שתי בחורות
תל־אביביות כה הושפעו מקריאת חברי
הגרעין לתגבורת נשית, עד שמיהרו לכתוב:
״קראנו את הכתבה שלכם על חוסר בנות
בגרעין נחשול בדגניה ב׳ .לפני שבועיים
ביקרתי באיילת־השחר וגם שם נתקלתי
באותה בעיה -י חוסר בנות. אך שם אין
מגיבים על זה, משום שבקרוב יתגייסו לצבא
ושם הם חושבים לצוד בנות.
״חשבתי לעשות משהו, אולם הורי מתנגדים
שאלך לקיבוץ. כשקראתי את המכתב
בעתונכם, זה הוסיף שמן למדורה וגמרתי
אומר בלבי לעשות משהו. גייסתי למבצע
עוד בת והחלטנו לכתוב. אנו שתי בנות
תל־אביביות, מתנדבות למשימה חלוצית זו׳
אך אין לנו שום מושג לאן לפנות. קטי
ורחל, תל־אביב.״

כדי להקל על הדיון בועדת החברים של
גרעין נחשול על קבלת שתי המועמדות,
הרי מספר פרטים נוספים על השתיים:
קטי אלגזי היא תל־אביבית בת , 17 ילידת
תורכיה שעלתה ארצה בגיל צעיר מאד.
בעיר היא עובדת כפקידה. הקיץ שהתה
בפעם הראשונה בחייה תקופה ארוכה בקיבוץ
(איילת השחר) ומסקנתה הוא :״בקיבוץ
יש יותר תוכן חיים מאשר בעיר•׳׳
לרחל עזר, גם היא בת , 17 יש עבר
עשיר יותר בביקורים בקיבוצים. רחל, שהיא
׳לחית הארץ וחניכת הגדנ״ע, השתתפה
במחנות עבודה של הגדנ״ע בניר־עט
ובעין־הכרמל. גם אחיה עומד לצאת לקיבוץ.
אומרת רחל, העובדת כפקידה אף היא:

ביותר

״החיים בעיר משעממים אותי. אני רוצה
עתה לבנות את היי דווקא בקיבוץ.״
שתי ההצהרות מבטיחות קליטה נפשית
מהירה מאד במשק. אולם ישנה תקלה
בדרך יציאתן של השתיים לקיבוץ: ההורים

איש השנה

...משה דייז, האדם שהביא את הנצחון
הייטראלי הגדול ביטדה־הקרב.
ברוך ספרא, תל־אביב
. ..בדנוריון. אי׳ט הצבא — אסף •טמחוני;
מדיניות — שמעון פרם; ספורט — אברהם
כנרורי: הצעיר — יהודה קן־דרור, איטר
נהרג בהתנדבו לנסוע בנ׳יפ שריתק את אש
המצרים; תיאטרון — חנה רובינא; עתונות —
אורי רז.
בן־ציון כר,נא, רמת־גן
עמום בן־גוריון.
שלמד, ברנד, ירושלים

התפקעתי מצחוק למקרא תעלוליו של
יטלום כה; במוסקבה. אפילו סופר בעל עט
שנוז וחריף לא היה מסוגל להמציא סאטירה
כה חריפה על המשטר הסובייטי, כפי
שהיא באה לידי ביטוי בהתלהבותם של
האזרחים הסובייטים מהאפנדי בעל הקרקעות,
המנצל והעושק.
רבקה טוכמן, חיפה

מעוז צור

נילוייכם על פרשת צור־רוזנברג ושותפיהם
(העולם הזה <1030 היתה ממיט
מדהימה. מה שאיני יכול להבי! — הוא
לאו דווקא פרשת ההעדפה, אלא תגובת
שר המסחר על תופעה מעיו זו.
ח. שיפלוביץ׳ ,תל־אביב
שר־צור לדבר עבירה 1
יש לי בשבילכם שם קולע לאלה המנסים
להיבנות באופז פרטי מהמסחר עם המדינה
החדשה גאנה — נאנ׳בים.
ב. שלמה, תל־אביב
זוהי הגדרה צור־ריאליסטיוז מדי.

פרו־אנטי־קומוניסטי

המשטר המזוהם של הקומוניזם הלבז של
ההסתדרות, עם הבורגנות האדומה שלהם,
רוצה לחסל אתכם בכל הדרכים. בי; כל
מיני הדברים שבחרו ועוד יבחרו היא
השמצתכם בתור עתוז קומוניסטי אי פרו-
קומוניסטי, ביחס לשאלת פתרו! שלום צודק
עם שכנינו. אגב, בנקודה זו אני מסכים
אתכם 6ז.100
למען הענין הכללי הלאומי, האמת היא
כי אין כעתונכם בעמדו בפרץ מול המשטר
הקומוניסטי.
חביב שיבר,
יו״ר הליגה האנטי־קומוניסטית בישראל,
תל־אביב

המלחמה העולמית שד הש. כ.
אני שולח לכם קטע מעתו! מקומי מכובד,
בו מפורסמת הצהרתו של הממונה על
שירותי הבטחון בישראל, כי חירותי עמד
בראש מחתרת שעמדה לגרום להתלקחות
מלחמה עולמית. פירסום מעיז זה בעתונות־חוץ
מעורר סלידה ואף חשדות לעצם קיום
מדינת ישראל. הצהרה מעיז וו, שבאה מפי
הדובר האלמוני, הזיקה לעניז ישראל יותר
מכל רבד אחר. אין אף נפש שיש לה אהדה
למרינה בה נמצאים אנשים הרוצים לגרום
מלחמה עולמית, אפילו הם מתנגדים למשמרו
של בן־נוריון.
כחייל לשעבר במלחמת -השחרור בצבא ההגנה,
אני מתבייש במצב הענינים בארץ.
נפתלי קנרל, קאראקס, ונצואלה

כנים כידל
ברשימת צאצאי חסידי סטרטין, שהופיעה
ברשימה על הרב ההסתדרותי (העולם הזה
)1030׳ ,שכחתם את הילד הטוב ביותר
כונתי לשר הדואר ד״ר יוסף בורג. כראי
לציין כי גם מנהל מחלקת הגזברות של
ה 6וכנות, יחיאל מיכל גלעדי, נמנה על
חסידי סטרטין. כן בדאי להוסיף-כי הרב
יודה צבי, המייסד של השושלת הסטר־טינאית,
הבטיח לכל מי שידאג לצאצאיו עד
10 דורות להשתדל עבורם בפני בית־רין של
פ. חבצלת, ירושלים
מעיה•
אם כן, פנחס לבון, ראובן, ברקת ולוי יצחק
הירושלמי, שדאגו לר׳ יודא ברנדוין, מוב
טחים בסניגוריה איתנה לפחות לפני הקדוש
ברוך הוא.

מתנדבות לקיבוץ קטי ורחל
מתנגדים. אך במידה שתבוא תשובה חיובית
מגרעין נחשול, שתי החברות משוכנעות שתוכלנה
להתגבר גם על מכשול זה.
ואז יחסרו 26 בחורות כדי לאזן את
המאזן החברתי של הגרעין. יש מתנדבות?

אני קורא קבוע של עתונכם והופתעתי
לקרוא פרט אחד בלתי נבון. מזה שלוש
שנים שעזבתי את עסקי ״זורו׳׳ ואני עובד
באופן עצמאי. אי: לי כל עסקים מאז עם
פנחס רוזנברג ולא עם בז־דודי, מיכאל צור.
מרדכי אוזרבוך, תל־אביב
כתב העולם הזה שעסק בחקירת פרשת צור-
רוזנברג מצטער על שהוטעה והטעה בנקודה

אין סוף דשדוב
מכתבים לתואר זכאי ראיט הממשלה ושר הבטחו;
דוד בן־נוריוז, אשר סימל את מאורעות
השנה וידע לנצל את שעת הכושר הגורלית
ביזמו את מבצע קדש. שאר האישים הם:
העולם — דאג המרשילד; מדיניות —
נחום גולדמז; הכנסת — מנחם בג י ז; המשפט
— מינה שמיר: האמנות — שושנה
דמארי; המדע — יגאל י די ז: הספורט —
איוואז יאזבנצ׳יק: הספרות — ׳טמשוז עופר:
האשה — נולדה מאיר: האיש הצעיר —
סוב! הש. ב ;.הקולנוע — סופיה לורז.
עמנואל כיתן, מושב איתן,
חבל לכיש

כתבתו של •טלום כהן על בדיקת רעת
הקהל הרוסי ביחסו אל הערבים, באיטר התחפש
למטרה זאת כערבי סורי והעולם הזה
,) 1030 מוכיחה בבירור ני היטנאה לישראל
הפכה להיות גחלת ההמונים ברוסיה ולא
רק קו מדיני.
יהושע שיקה, תל־אביב

אם נבר מניע לדרגה בה הוא מגלה קבל
עם את בגידת איטתו, הרי הוא מסוכן מאור
ופרימיטיבי. חבל שכמה מקוראיכם קיבלו את
הרושם כי מקרה כמקרה מ׳טפחת •טלום
ייתכן אפילו אצל זוג בינוני.
מוניר, שפירא, תל־אביב
טועים הם אלה החושבים כי בדרכי אלי מות
אפיטר למנוע אשה מלבגוד בבעלה.
במקרה ואין התאמה כין בני הזוג, כפי
שאירע בפרשת הזוג שלום, עליהם להיפרד
ללא קשיים. קראתי את משאלכם בין הגברים
ונדהמתי מן התשובות. תשובות מהסוג
״הייתי נותן לה גרזן בראש ״,עולות
בטוהם של אנשים פרימיטיב-ים, הרואים את
עצמם שייכים לנוע העליון של הטין החזק
ושעבורם היה פרידריד ניטשה אידיאולוג.
לוא היתה בין בני הזוג נישה של הבנה
וכבוד הדדי, לא היו מניעים לאן שהניעו.
תנאי ראשון לחיי נשואים מאושרים הוא
יכולת שני בני הזוג להחליט ללא כפיה.
וכתנאי ראשון לכד, יש לשחרר את החברה
הישראלית מחוקי אישות נוק׳טים ומטבצעיהם
אשר רק בטעות נקלעו למאה העשרים.
א. נגיד, תל־אביב

הגברת רבקה שלום, שהפגינה מחדש את
המידה העכרית הקדומה והיפה של הכנסת
אורחים.
יורם שיף, ירושלים
...יגאל אלון, האיש האחראי באופן
ישיר למבצע הנסינה מסיני והמסמל אר,
מעמדם המוסרי הנקלה של המפלגות בישראל.
צבי לפין, פתח־תלן וה

מה כל הצעקות האלה שהגברת שלום מקימה?
בעלה עשה את מעשהו האכזרי מתור
יאויט וחוסר ברירה, לאחר שהיא הביאה
אותו לכד. מעשהו היה רק תנובה על
מעשיה היא. טוב עשה עתונכם שראיין גברים
על הנושא הכאוב. בריר שכל אחד מהם
היה מגיב ביתר חריפות, לו באמת קרה־לו
אותו מקרה.
מ. עצמון, תל־אביב

.,.ה ת קפ ה •טל שילשולמית תי א ט רוני ת..,
יוחנן בר־אילן, תל־אב-ב
פה כובע־טמבל, שם מאלים —
•טני פרצופים נתנו לה:
ב״אוהל״ זוהי שולטים,
ב״דו־רה־מי״ זאת שולה.
דן מירקין, חיפה,

הכסף דא יענה הקול
אתם כותבים שעל המשטרה לרכוש מודיעים
כדי לתפוס פושעים (העולם הזה .<1038
זה טפשי מאור. פויטע עם שכל לא יגלה
בימים טרופים אלה לאיש מן העולם התחתון
את תכניתו. הוא יודע שכולם מלשינים ו־פרובוקטורים.
זה באמת עולם תחתון של
י. קליין׳ תל־אביב
יהודים.

מי האיש שהשפיע בייתר על
מאורעות שנת תשי״זףכ־גליון
״העולם הזה״ שיופיע כעור
שבועיים, ערב דאש־הש״
נה, תתפרסם כתכת־ענק על

נבור סיני׳ אלוף אסף שמחוני.
שפרה פגל, תל־אביב
...אבא אבן, נציג ישראל באו״ם.
ברוך זונדלביץ /חיפה

איש השגה
תשי״ד

גם זו אנטי־שמיות
לדעתי אין ישראל צודקת בחששה מפני
התפרצות אנטי-יטמית ברוסיה, כפי ׳טגילה
הדו״ח של שלום כהו במוסקבה (העולם הזה
.)1038 שונאי היהודים ברוסיה הם השיכורים
והבלתי שפויים בדעתם — דהיינו,
מעוט בלתי נורמלי. תופעת האנטי־שמיות
היא הרבה יותר חמורה בישראל, ביחס
למיעוט הערבי.
למרות שהערבים בישראל אינם עם זר,
מטילה עליהם הממשלה הנבלות. רבות ו־מתיחסת
אליהם כאל גייס חמישי פוטנציאלי.
במקרה שמגלים ערבי ישראלי המרגל
לטובת אריז זרה, מבליטה העתונות העברית
עובדה זו בכותרות גדולות ומתעלמת מעש־

שתי שודמיות
הביקורת המשעשעת •טל העולם הזה 1039
על שתי הצגות שולמית עזרה לי להבין את
הניגוד בין שני הסגנונים. משעשע לחשוב
מה היה קורה אילו היו ממזגים את שני
התבשילים בסיר אחד
אסתר מר, רמתי-ג^
אוהל-כ-תן בדו־רה;מיץ, או להיפן?

כתוספת מינוי ״העולם הזה״
לתוארי איש העולם, המרחב,
המדיניות, הכנסת, הכלכלה, המשפט,
העיתונות, היהדות, הדת,
הספרות, התיאטרון, הספורט,
המדע, הרפואה, האמנות,
האשה והצעיר של השנה.

העווס רודה 4 0 4 0 ,־

ף יסיתי כמיטב יכולתי למצוא סיבות
1נורמליות להתנהגותן של שתי המשלחות
לפני הפססיפל, בזמן הפסטיבל ואחרי הפסטיבל.
נואשתי מנסיון זה.

אני מניח שבשתי המשלחות היו
חרבה כהורות וכהורים טובים,
שהתנהגו כסדר, לפי הבנתם. אולם
הדברים ששמענו עליהם כימי
הפסטיבל, ושקיבלנו עליהם אחריי
כן עדויות מוסמכות, מעידים כי
כשני המחנות חיו יסודות פסיכיים.
ז^ד ז^
•יוונו ת שונות מאד הצטלבו בפס־טיבל
זה. במידה שזה נוגע לישראל,
היו כאן לפחות ארבע מטרות שונות.
השלטון הסובייטי ערך את הפסטיבל כ־מיבצע־תעמולה
קומוניסטי עולמי׳ כדי להדגיש
את מקומה של מוסקבה כבירת חלק
גדול של האנושות, ולהפגין את הצלחת
הצמרת הנוכחית לעיני המוני ארצה.

למדינת ישראל, ולבדוק את נכונותם להגר
ממולדתם הנוכחית — אינה לרוחה של
הממשלה הסובייטית.

לבן אפעל כצורה דיסקרטית
כבל האפשר, בטאקט מקסימלי.
אני אקה כחשבון בי היהודים
האלה יצטרכו להמשיך ולחיות,
עד ליום עלייתם, כמשטר הסובייטי.
אימנע מכל דבר העלול
לעורר עליהם את חמת השלטון
ולהמיט עליהם אסון.
אני אסמוך בעיקר על עצם הופעתי. רבבות
יהודים יראו אותי — באיצטדיון וברחוב
— כשאני נושא על חזי את סמל ה מדינה.
זהו העיקר. את כל השאר אעשה
בשקט׳ בעדינות, ללא תוקפנות וללא ה פגנות.
המדינה רוצה לשכנע את השליטים
הסובייטים להרשות עליה המונית. לכן לא

פחתי, מלחמת־אחים בין שני ילדים שנלחמו
ביניהם במשך שנים ארוכות על חסדי אבא
סטאלין. הגר הוא תמיד יותר אדוק מיהודי
אמיתי, ואנשי השומר־הצעיר, שנאמו
לנו מאז שחר ילדותנו על מולדת ה־פרוליטריון
ועל גן־העדן של סטאלין, הם
עתה האמיצים ביותר במלחמה נגד סוד
נוח־הרוח של מק״י.
אחד החברים האלה, אלי זימר׳ סיפר
בחוזרו סיפוו־בלשים מסמר־שערות, תסריט
מצויין לסרט של א ד קונסטאנטין. אם
להאמין לו (ולצערי איני יכול לעשות זאת)
הרי חדרו הוא וחבריו בגבורה עילאית
מבעד למסך של אלפי שוטרי־חרש סובייטיים,
כדי להביא ליהודים את דברם, על
אפו ועל חמתו של השלטון. האמת היא,
כמובן, כי בימי הפסטיבל לא הפריע איש
ליהודים להתראות עם חברי המשלחת.
״נקטנו בכל האמצעים,״ מסר זיסר ב
הקומוניסטים
הישראליים, שהם
חלק מן העדה הקומוניסטית הבינלאומית
(כמעט וחייתי אומר:
הלאום חקומוני־זטי העולמי) חת-
כוונו לעזור לממשלה הסובייטית.

לשלטון הישראלי חיתה כוונה
רביעית, ורק בגללה נתן עידוד
גדול למשלחת הציונית: להפגץ
את נוכחות ישראל לעיני היחד
דים, ולעורר בהם את רצץ חעליה.

מחלוציק -

** טרות כל־כך מנוגדות היו חייבות
^ו ל עו ר ר ניגודים בקרב שתי המשלחות.
רק מלאי עילאי של טאקט יכול היד׳ למניע
זאת. אולם האמת היא כי עוד לפני
שיצאו לדרכן שנאו שתי המשלחות זו את
זו במידה שלא איפשרה אפילו הידברות
ביניהן. היה מנוי וגמור עמן מראש להשמיץ
זו את זו בכל דח־ שהיא.

למרות נפיץ המשלחת החלוצית
להערים על השניה, ולהגיע לפניה,
הרי הגיעו שתי המשלחות יחד,
כמקלחת ישראלית אחת. איש לא
הבדיל כין חבריה. ההבדל היחיד
חיה שהקומוניסטים ענדו על חזם
דווקא את הסמל חציוני (מגף
דויד) ,ואילו הציונים ענדו את
סמל המדינה (המנורה).

מתיר נוסח זח משתמע, די
במפתיע, גינוי מיבצע־סואץ ומיב־צע־סיני.

פעלה בתנאים אלה המשלחת
\ 1הציונית? איך היתד, צריכה להתנהג?
אילו הייתי אני ראש המשלחת, הייתי מנסח
לעצמי את התפקיד כך:
אני אורח הממשלה הסובייטית. המשימה
שקיבלתי על עצמי — לעורר את אהבתם
של אזרחים סובייטים מבני העם היהודי

ן ין סיכופאטיח מסוג אחר לגמרי
גילו אנשי המשלחת הקומוניסטית. זוהי
הפסיכופאטיה היהודית הנושנה של שג־אה־עצמית.
איני
נמנה עם אותם השונאים את אנשי
מק״י שנאה עוורת. איני מסוגל לשנ א שום
אדם על השקפותיו. אני מוכן אפילו להאמין
שחלק מן הדברים שנאמרו על התנהגותם
במוסקבה היו עלילות, או הגזמות,
וכי רק כמה מאנשי המשלחת סרחו ממש.

אולם מה שמוכח על־ידי עדויות
מוסמכות מספיק בהחלט כדי לעורר
סלידה כלב אדם נורמלי.
אנשים אלה לא נסעו לברית־המועצות
כאזרחים־סובייטיים בגולה, הנמלטים מן הגיהינום
לגן־העדן. הם נסעו כשליחי ישראל,
כשסמל המדינה על ח,ם. הו וסי לא ראה
בהם קומוניסטיים. הוא ראה בהם נציגים
ישראליים — אם רצו בכך ואם לאו.
אינני אוהב אדם המשמיץ את מולדתו
בנכר. לא אם הוא אנגלי, לא אם הוא ערבי,
ובוודאי לא אם הוא ישראלי. אתה יכול להתנגד
לממשלתך. זוהי זכותך. אתה יכול
ללחום בה בתוך ביתך בשצף־קצף. גם זוהי
זכות, ולפעמים תו בד״ אולם כשאתה עובר
את הגבול, אתה קודם כל ישראלי.

מטרה אחרת לגמרי עמדה לנגד עיניהם
של רבים מן הנוסעים, שראו בפסטיבל רק
תירוץ נוח לנסיעה מעניינת וזולה, בארץ
הסגורה בדרך כלל בפני מטיילים סתם. גם
במשלחות הישראליות לא חסרה דחיסה זו.
העתונאים בעולם העריכו את הפסטיבל
כהזדמנות סובה לעמוד על המציאות הסו־בייסית,
ללא ההגבלות החמורות הרגילות.
שני הישראלים (שלום כהן וואב שיף) שאפו׳
נוסף על כך, לברר את האמת על
מצב היהודים שם ויחסם לישראל.

רק מתוך תשש שעורפן יישאר חשוף
במוסקבה בפני התקפות ערביות אפשריות,
הסכימו המשלחות׳ תוך כדי נסיעת ברכבת,
על נוסח אחיד של הצהרה׳ שנקרא
לסרוגין פעם על״ידי ציוני ופעם על־ידי
קומוניסט. הצהרה זו קבעה כי. מקור ההוא
במתיחות
וסכנת־ד־,מלחמה באזור
את ארתוכניות
האימפריאליסטים לשעבד
צות האזור. השלום במזרח ...יכון מתוך
כיבוד הזכויות הלאומיות של עמי האזור
ושמירת העצמאות והניטראליות נגד כל
התערבות זרה.״

ווחה את פיו והוציא מתוכו זרם של
השמצות. מסתבר שכל העולם התנכר למשה
צ׳יז׳יק ושם אבני־נגף בדרכו בזדון.
על אנשים כאלה אומר הפתגם האנגלי:
״במקום שמלאכים נזהרים בצעדיהם, שם
הטסשים רצים קדימה!״

־ וה>ן ו(10י00 יס
אעשה דבר שיחרחר ריב בין המדינות.
כשאחזור לישראל, אודיע לציבור את
האמת, ללא כחל ושרק, בצורה של עובדות.
אבל לא אנהל סתם תעמולה נגד השלטון
הסובייטי. אני אקח בחשבון שאסור לעשות
שום פעולה שתסגור את הדלת בפני משלחות
ישראליות נוספות.

ך* ראש המשלחת הציונית היו
^ במה אנשים שדרך מחשבתם היתה,
כנראה, ברוח זו. בלט ראש־המשלחת עצמו,
משה נצר, איש מפא״י, שנהג בטאקט
ובשקט. הוא העריך את גודל אחריותו.

אולם לרוע המזל שמע הציבור
לא את נצר השתקן ,״אלא את
קולם הרועש של כמה הכרים
יקרים, אשר יצר־השוויץ שלהם,
או קנאותם המפלגתית, הגיעו
לממדים פסיכיים. משום־מה בלטו
ביניהם אנשי חשומר־הצעיר.
רופא־נפש היה אומר שזהו תסביך מש
הודעה
מלודרמטית שניתנה לפירסום! ״גם
באלה שלא טעמו לחיכם של המארחים׳ באשר
ידענו כי בתור שליחי פסטיבל לא
יאונה לנו כל רע והם לא יכולים לעשות
לנו דבר.״
קשה להניח שאלה דבריו של אדם בעל
שכל מיושב לגמרי. הדברים האלה מתורגמים
ונשלחים לברית־המועצות. אלי זיסר
בטוח בחייו. אך האם נכון הדבר לגבי האנשים
שאלי זיסר דיבר עמם שם?

האם הודעה שחצנית זו על פעף
לה מחתרתית דמיונית תשכנע
את הממשלה הסובייטית לתת
למשלחות ישראליות נוספות לקיים
מגע עם היהודים? האם אין זה
מחיר גבוה מדי כשביל הרגשת*
החשיבות של החבר אלי זיסר?
עלה על זיסר ראש משלחת מפ״ם,
אחד משה צ׳יז׳יק, המכונה כאליף. דבריו
אינם גובלים עם פסיכוסאסיה פוליטית. הם
עברו גבול זה. דומה שלא הספיק עוד
לנשום את אוויר הארץ לפני שפחת לר
זהו
דבר מוכן מאליו. אץ אדם
הולך כרחוב וצועק :״אמי זונה ! ״
אם יעשה זאת, לא ירחם איש על
האם. ירחמו על האיש עצמו, כי
מקומו ככית־מרפא לחולי-נפש.
אין אדם חייב להצדיק גם בחוץ־לארץ
את כל פעולות ממשלתו. הוא יכול להסתייג.
אול 9הוא חייב — מתוך הגינות
אישית פשוטה — לשאת בפיו קודם כל
את החיוב העצום של המדינה, את המפעל
האדיר שבוצע, את השאיפה הגדולה לקיום
ולהגנה עצמית.
אם אין אדם מרגיש זאת בליבו, אם
יש בו מישקע רב מדי של שנאה, אסור
לו לקבל על עצמו לנסוע כנציג לחוץ־לארץ.
קל וחומר כשהוא חבר משקחת רשמית.
כמה מאנשי מק״י התרכזו באופן חולני
על כל הרעלת של המדינה — האמיתיות
והמדומות. הם יעצו ל הודים להישאר ברוסיה,
מפני שיגוועו ברעב בישראל. הם
דיברו על 120 אלף מובטלים. זד, מספיק —
אפילו אם לא נאמין כי דיברו על בתי-
בושת בקיבוצים.

* דמה שהיה כדאי יותר ל שאח
^ למאורע זה משלחת של חרשים־אלמים
בלתי־מפלגתיים. כי התפקיד החשוב ד,יחדי
היה להופיע לעיני רבבות היהודים ולהציג
לעיניהם את סמל המדינה. חרשים־אלמים
היו עושים זאת באותו כשרון. ואילו כל
הדיבורים — דברי־התעמולה ודברי־ההשמצה
כאחד — לא הגיעו אף לאוזני עשירית
של אחוז אחד של יהודי ברית־המועצות•
על כל יהודי שדיבר עם חבר אחת המשלחות,
היו לפחות 200 יהודים שראו
את המשלחת מרחוק בלבד — וזה העיקר.

לכן כל הויכוח הפסיבופאטי
ההדדי, שריתק בשבועיים האחרונים
את הארץ, היה בל-בך
בלתי חשוב וצדדי. אפשר רק
להתפעל מכשרונם של עסקנים
צעירים אלה, משני הצדדים, לשלב
אפסות רוחנית אישית עם נכונות
נלהבת ליהרג (ובעיקר לחרוג).כשל
ענינים של מה־ככך.
אדם מן הצד יכול רק לסכם: אוי לאותו
יום, בעוד 10 או 20 שנה, כאשר אנשים
מסוג זה יעמדו בראש מפלגות המדינה.

תצפית

(כל הזבויות עמודות)

$א ל תצפה לפל פעולה יזומה ישראלית כגבולות, בעתיד
הקרוב. בין השאר, מתגבשת בחלק מצמרת הממשלה הריעה כי על ישראל
לח רול מלהוציא את ערמוני המערב מאש הלאומנות הערבית.

התפתחות אטומית צפויה כישראל: חתימת הסכם מדעי־תרכותי
כין ישראל וארגנטינה. ארץ ררום־אמריקאית זו, אשר צויידה
על־ירי נשיאה המורח חואן פירון במיתקני־מחקר אטומיים משוכללים, הגיעה
להישגים גבוהים בשטח זה בשנים האחרונות. במסגרת ההסכם, ייערכו חילופי
אינ פורמציה מקצועית ואנשי־מדע.

• ציר ישראל כראנגון יוחל(!.

לאחר ששרת־החוץ החליטה לרכז

בירושלים את כל המומחים לענייני המרחב שבשירות־החוץ, שפוזרו בשליחויות
דיפלומטיות שונות, יהיה שמעוני בין המוחזרים הביתה. שמעוני, יליד גרמניה
שהיה מעוברי ׳המחלקה הערבית של הסוכנות היהודית, נחשב לירען בענייני
ערב. לא הוחלט ׳עדיין על ממלא מקומו. המשרה הוצעה לדויד הכהן, הציר
הקורם בראנגון, שדחה אותה.

ס ישראל תחדש את מאמציה להידוק הקשרים עם ברית־המועצות.
למרות שפניה ישראלית ברבר ׳האפשרות להידוק כזה נשארה
ללא מענה ממוסקבה, תחוש ישראל את הפניה בדרג גבוה, ותעמוד על כן
שייאמר לה ברורות באילו תנאים היו הסובייטים מסכימים להידוק היחסים.
אולם גם אם יימשך המצב המתוח ה־רכחי
בין שתי הארצות, אין זה מן
הנמנע כי שרים כלכליים ישראליים
ביקורי־גישוש

יערכו
במדינה העם
מ דינ ת א טו מי ת
מעולם לא היתד, אימתו של האטום רובצת
על האנושות כמו החודש. הסובייטים
הודיעו כי השלימו את הקליע המונחה
הראשון המסוגל לעבור מיבשת ליבשת —
נשק נורא שאין בפניו הגנה,
נשק זה אמנם אינו קיים עדיין ~בשלב
המאפשר את. הפעלתו המיידית. אולם שוב
לא נשאר שום ספק כי תוך שלוש שנים
יהיו בידי שני הגושים העולמיים האמצעים
להמטיר זה על זד( ,או על מדינות
קטנות) פצצות־מימן, שירדו מן החלל במהירות
כזאת ששום כלי־הגנה לא יוכל
להשמידם בדרך.
השבוע התכנסו בישראל אנשי־המדע של
העולם כדי לדבר על צד אחר של האטום:
הכוח הפורה הטמון בגרעין הזעיר, ש־ש
בו כדי לחולל מהפכה ברמת־המחיה העולמית,
לתת דחיפה עצומה ׳ לארצות אשר
אין להן נפט או פחם — כמו ישראל.

בברית־המועצות.

המועמדים לנסיעה כזו, לפי שעה:
שר העבודה מרדכי נמיר ושר ללא-
תיק פרץ נפתלי.

6מתקרב משכר ממשלתי
ממושך, על רקע נסיונותיה של
אחדות־העבודה

שותפי ה־

לסכסך בין

קואליציה בדבר וויתורי מפא״י לדתיים.
מפ״ם תימנע ממתן סיוע לאחדות־העבודה,
כל עוד שורר המשבר בין
שר־הפיתוח מרדכי בן־טוב ושר־התח־בורה
משה כרמל בענין נמל אילת.
נופא״י לעומת זאת, לא תנטוש את שותפיה אתם

מול

הדתיים,

תתיצב

בחזית

אחת

אחדות־יהעבודה.

> גוברים הסיכויים לפיחות
ערף הל״י. עוזרי שכבר נתנו לייצו־אניס
שער של 265 גרוש לדולאר והטילו
מכם גבוה יותר על הייבוא, הרי
פיחות רשמי זה לא יחולל מהפכה
גדולה. הנהנים העיקריים: הפרדסנים,
שיקבלו תמורה גדולה יותר לתוצרתם.
המובלים: כל מי שנהניג׳ מסחורות־ייבוא.
המועד המדוייק ייקבע אחרי
שיתברר אם ומתי יחול פיחות ערך
הלי״ש, או העלאת ערכו של המארק
הגרמני.

ד״ר פרלין וספיר

• היכון למס רכוש, אם ייכשל
מלווה השיכון -.ססקני הציבור
האזרחי נרתמג למילווה מ תון תקווה למנוע את מס הרכוש, שהציבור
האזרחי ייפגע ממנז ראשון. ישלמו את המס, אס יוטל: כל מי שיש לו זירה
של שני חדרים וחצי, ומעלה.

• הממשלה תאשר סופית את התפטרותו של מזכירה,
זאבשרף. לא יתמנה מזכיר חדש, וטדי קולק, המנהל הכללי של משרד ראש
׳הממשלה ימלא גס תפקיד זה, יהיה זה נצחון נוסף לקבוצת־החצר של בישי,

ס מבקר המדינה יפ,רפפ כימים הקרובים דו״דו פוקח־עיניים
על מיפעל ים־המלח. ח^ו״ח, אשר יסקור את תולדות המיפעל מראשית
הקמתו, ויעמוד בפרוטרוט, י על הליקויים החמורים שנתגלו במפעל, מאז
עבר לידי הממשלה. הדו״ח יאשר את מסקנות העולם הזה בחקירתו המקיפה.
0מזכירות מפא״יו תאורגן מחדש. אחרי כשלונו המוחלט של
המזכיר הכללי, גיורא יוספינול, להשתלט על מנגנון המרכז ועל עסקני המחוזות,
ומאחר שהמחוזות אינם מונחשבים בלאו׳ הכי ברצון המרכז, יושם עתה דגש
טל הגברת המשמעת, המפלגתית וחיזוק השפעת המרכז על הסניפים. יתכן שעם
היכנס הסדרים החדנזיס לתיקפם, יסתלק יוספטל מתפקידו.

• יוסף אלמיגי לא •יוסיף לכהן במזכיר מועצת פועלי חיפה.
אחרי הרתקתו של גדעון ב<־ישראל, מזכיר מועצת פועלי באר־שבע, שהתמרד
במרותו של מרכז מפא־׳י ווצועבר לקריית־גת, נפלה ההכרעה גם ביחס לאלמוני.
בעתי ד הקרוב -צא יוזם 1שביתת־אתא לתפקיד חשוב בחוץ־לארץ.

#יתכן כי מפא״י תמכור כחזרה את מועדוני־הפאר
שרכשה כתל״אכיב. אחרי הביקורת הקטלנית שנמתחה על פעולה זו,
פנה ביג׳י באיגרת חרייפה לוועדת המרעדונים של המפלגה, בה צידד ברכישת
מועדונים, אד לא היכלי־פ^ור.

ם. או. ס.
אזרחי ישראל כבר ראו את עצמם, ב־גאוותם,
כבני מדינה אטומית ראשונד ,במעלה,
החלו להחיות בלבם חלומות ישנים
על מדינה של איינשטיינים. תקווה זו היתד,
מוגזמת במקצת. אולם היה בסיס מוצק
למציאות צנועה יותר ובטוחה יותר —
בישראל גדל דור של מדענים צעירים, שיוכלו
בבוא היום לנצל את כוח־האטום לטובת
המדינה, ואולי לטובת המרחב.
אין ספק כי בוא יבוא היום בו תחדור
הפצצה האטומית גם למרחב — כאשר שני .
הצדדים יתחילו לזיין את צבאות גרוריהם
וידידיהם במרחב בפגזים אטומיים קטנים.
אם ישראל תוכל לבסס את אטום־השלום
שלה לפני שיגיע יום מר זה, יהיה בידיה
להציע לעמי המרחב תחליף פורה יותר
למלחמה אטומית מרחבית.

מפלגות
הבקעהרא שון
קבוצת ברנשטיין־רוקח, שמוגדר, שוק על
ירך בועידה האחרונה של ד,ציונים־ד,כלליים,
תלתה את כל תקוותה בחזון לעתיד. היא
ידעה כי קבוצת ספיר־סרלין (בלשונה: ס.ס).
בנויה על שותפות טכסיסית זמנית של שני
אישים, שאין ביניהם שום דבר משותף.
באחד הימים, כך קיוותה, תתפרק חבילה זו.
השבוע היה נדמה כי תקון תה החלה מתגשמת•
הס׳ האחד פתה בפעולה, שהיתר,
בלי ספק למורת רוחו של הס׳ השני.
״אתח אמרת ״ 1בימי הועידה, כאשר
נסב הויכוח על הצורך באיחוד בין ד,צ״כ

ותנועת־החרות, הבטיח יוסף ספיר, בשימו
את ידו על לבו :״תאמינו לי, כשאני אשלוט
במפלגה, נגיע לאיחוד יותר מהר מאשר
בימי ההנהגה הזקנה הקודמת!״
פנה אליו סרלין, שישב על־ידו :״זה אתה
אמרת, לא אני!״ כי סרלין ידוע כמתנגד
החריף ביותר של האיחוד במפלגה.
אולם ספיר לא שכח. השבוע פנה לאברהם
קריניצי, ביקש ממנו ליזום גישושים
ראשונים בין מנהיגי המפלגות, נפגש
בביתו של קריניצי עם יוחנן באדר, איש
חרות. השאלה היתד, עתה אם ס׳ זה או
הם׳ השני ינצח.
ניחושיהם של יודעי־דבר: ספיר לא יוכל
לעמוד נגד סרלין.

קו ב רי םאתהש חו רי ם
אין זה בלתי־רגיל בישראל שאנשים מתים
משתתפים בבחירות. לא פעם נתגלה כי.
מספר הבוחרים במקום מסויים עולה עי1
מספר התושבים והחיים, ולא נשאר מנוס
מן המסקנה כי באורח מסתורי קמו המתים,
ששמותיהם הוכללו ברשימה, מקברותיהם
כדי לתת את קולם למפלגתם, בנאמנות׳
הנוגעת־ללב.
החודש הוזעקו המתים למערכת־הבחירור.
בצורה אחרת. כי המתים מפר,סים שורד
ארוכה של מוסדות פרטיי* הקרויים חברא
קדישא. מוסדות אלה מהווים עמדת־כוח. כמה
מפלגות יצאו להסתערות לכיבוש יעד זה.
גיהנום לספרדי. בראש הסתערו אנשי
המפלגה־הדתית־הלאומית, שסברו — בצדק
— כי השלטון על המתים מגיע להם. משרד־הדתות,
השייך למפלגה זו, כינס אסיפה
כללית של החברות הקדושות באולם גיל
בתל־אביב, המשמש בשאר ימות השנה
לחתונות. שם היתה צריכה להיערך עתה
החתונה בין המפלגה והחברות.
אולם השידוך לא עלה יפה: הרוב האשכנזי
נטה חסד לכלה, אך הספרדים, הקוברים
את מתיהם בחלקות נפרדות, צעקו
חמם. מלבד כמה דוברים, שמחו נגד המגמה
להשתלט עליהם, לא הופיעו הספרדים
כלל.
תחת זאת כינסו השבוע כנם משלהם. מן
המתים עברו אל החיים, בהתלהבות,גוברת
והולכת השמיעו את טענותיהם הכמוסות.
תמונה נוראה של קיפוח והפליה עדתית
צויירה בנאומים: רב ספרדי מקבל רק סד
ל״י באותו מקום בו מקבל חברו האשכנזי
280ל״י, משדד־הדתות הפך את ישראל
לגיהנום לספרדים.
אבל חיש מד,ר נתברר כי המקופחים
מתחלקים לשנים: מקופחים הנוטים י חסד
למפא״י, ומקופחים הנוטים חסד לצ״כ.
אחרי שקברו את המפלגה הדתית, החלו
חסידי שתי המפלגות בקרב הספרדים לקבור
איש את רעהו.
התוצאה, כפי שנסתברה השבוע: המשך
קיומם של החברות הקדושות באופן עצמאי,
ללא הסדר ממלכתי כל שהוא, וחלוקתז
לשני ארגוני־גג נפרדים: אחד אשכנזי, אחד
ספרדי.

ירושלים
מי בצע קו זאק
התמונה היתד, רגילה בעיירה יהודית ברוסיה
הצארית: עגלה שחורה עברה ב0ימ-
טות, כששני ז׳נדארמים בעלי שוטים רוכבים
עליה. מדי פעם בפעם עצרו השנים ליד
בית, פרצו פנימה, הוציאו החוצה חפצים,
הערימו אותם על העגלה. היו אלה גובי-
המסים של הצאר הגדול.
השבוע נסתבר כי תמונה זו נחרתה היטב
בזכרונו של גרשון אגרון (לשעבר אגרונס־קי)
,שנולד בעיירה מינה בפלך צ׳רניגוב
באוקראינה, בשנת , 1893 בימי שלטונו של
הצאר הגדול אלכסנדר. הוא הפך את עצמו
לצאר קטן, עשה דבר ששום נציג־ציבור
נבחר עוד לא עשה לפניו בעולם: הוא הכריז
על ״מיבצע שוט״ נגד אזרחיו.
ברחובות ירושלים נסע טנדר עירוני,
עליו ישבו כמה פקחים. מדי פעם נכנסו
לאחד הבתים, החרימו מכשירי־רדיו, מנו-
רות־חשמל, כיריים ופאטיפונים. היו אלה
גובי־המסים של הצאר הקטן. בין הקר־בנות:
רבים מעניי העיר.
הצעקה היתד, רבה. אולם היד, זה אופייני
לארץ כי אף לא אחד מאזרחי ירושלים
עמד על הנקודה העיקרית: עצם חוצפתה
של עיריה לקרוא לפעולה מסוג זה, המכוונת
נגד אזרחיה ובוחריה, בשם ״מיבצע
העולם הזה 10*0

״הזהות׳ את הגשסוהד קוא הנוקדים, אודם גאוהו גד

לולית עצומה של דם נקוותה ב
פינת חדר־המדרגות של הבית מספר
,37 ברחוב פרישמן בתל־אביב. בחוץ, העמיסו
השוטרים על טנדר את גופתה של
עליזה ברדר׳ שנרצחה לפני דקות אחדות
על־ידי בעלה אהרון. החוקרים סגרו את
תיקיהם, העבירו את העדויות למשרדי החקירות
של הנפה הצפונית, האמבולנס
העביר את הגופה למכון הפתולוגי, לניתוח
שלאחר המוות. הבעל־הרוצח הועבר לכלא
המחוזי.
בביתו, סיפר עורך־הדין ד״ר אברהם סולומון,
פרקליטה של הנרצחת, את הסיפור
המזעזע של חודשי חייה האחרונים של
ליזה ברדר:
״היא באה אלי לפני חמישה חודשים,
כדי לבקש אותי ליצגה בפני בית־הדין
הרבני בתל־אביב. ביקשתי ממנה שתספר לי
מדוע היא רוצה להתגרש. היא היתד, ברגשת
מאד. כשנרגעה, ספרה לי סיפור שגרתי,
דומה. לעשרות ספורים אחרים שהושמעו
בפני.
״ליזה פגשה את בעלה בחברה מקרית
בתל־אביב. גם היא וגם אהרון היו גלמודים.
בעלה של ליזה נהרג ברומניה,
בזמן מלחמת העולם השניה. אהרון סיפר
כי התגרש מאשתו הראשונה. אחרי זמן
קצר, נדמה היה להם שהם הזוג האידיאלי,
ומתאימים זה לזו. הם התחתנו, למרוח
שאהרון היה צעיר ממנה בכמה שנים.
״רק אחרי החתונה נודעה לליזה האמת
על אשתו הראשונה של אהרון. הוא התגרש
ממנה אחרי שיצאה מדעתה ואושפזה
בבית־החולים לחולי־רוח. מאוחר יותר, נודע
לה שאהרון היה גב אחראי למחלתה במידה
רבה.״
פרישמן ולעבור לגור אצל קרובים. היא התפרנסה
מעבודתה בחנות לבגדים אילקה, והוא עבד
כנהג בתנובה.
״כשאהרון הגביר את איומיו ותקף את
ליזה ברחוב, הלכתי יחד אתה למשטרה.
התיצבנו בפני סמל האיזור וספרתי לו
על איומיו של אהרון נגד ליזה.
״הסמל לא רצה לשמוע את הסיפור. הוא
הסביר לי שיש לו מאות תלונות כאלה
והוא אינו מתכוון אפילו לטפל בתלונה שלי.
סיפרתי לו שאהרון כבר תקף אותה ברחוב.
הוא המשיך ללעוס את הכריך שלו באדישות.
״בפעם
השניה באתי למשטרה עם עד,
אזרח מרחוב רש״י ששכחתי את שמו.

נכנסתי, הבנתי שהסמל כבר הסביר יקצין
את גירסתו. הקצין אישר את דברי הסמל:
״לא נוכל לטפל בדבר. אין בזה ענין
ציבורי.״

רצח בבניך מטבח
ף* יקרתי במשטרה פעם נוספת. ה״
^ פעם הבאתי אתי המלצה מבית־הדין
הרבני, בחתימת הרב וורנר. בהמלצה נאמר
שבית־הדין הרבני מבקש מהמשטרה לטפל
בתלונתי, מחשש לחיי אדם.
״אי אפשר היה לשכנע את הקצין. כל מה
שהוא הסכים לעשות זר, לאשר לי בכתב
שהוא אינו מוכן לטפל בתלונה נגד אהרון

הילדים ראו! בצאתם מבית־הספר
תל־נורדוי הסמוך ראו מאות
תלמידים, מבני כיתה א׳ ומעלו! ,את
המחזה הנורא של האשה המתבוססת
בדמה, התקהלו מסביב ערימה של
מעיים אשר טואסאה על־ידי מישהו
לתוך הרחוב (מושחר בתמונה) .איך
ספק שהמראה הנורא השאיר בלב
רבים מהם זעזוע שלא יימחק לעולם.

הוא ראה כיצד אהרון התקיף והיכה את
ליזה ברחוב. ליזה היתד, שרוטה בצווארה,
והיו סימני־מכות בכל גופה. היא
הביאה אתה תעודה רפואית, שהעידה כי
השריטה והסימנים הכחולים הם תוצאה
של מכות. גם הפעם סירב הסמל לרשום
את תלונתי, .אתה עורך־הדין שלה, מפני
זה אתה רואה את הדברים שחור מדי,׳
אמר לי.
״ביקשתי לראות את הקצין הממונה עליו.
הסמל נכנס לחדר הקצין׳ שוחח אתו במשך
כמה דקות והזמין אותי להכנם. כש־

ברדר ,״מחוסר ענין ציבורי.״ יש לי אישור
כזה.
״באותו הזמן גרר, ליזה אצל קרוביה, הרוקח
יעקובי, ברחוב פרישמן. היא ישנה
על הרצפה ופחדה לצאת את הבית. כמה
שבועות לפני הרצח פיטרו אותה מעבודתה:
בעל־החנות לא יכול היה להסכים להפרעות
הבלתי־פוסקות בעבודת העסק, שנגרמו
על־ידי התפרצויותיו של אהרון. ליזה
נשארה מחוסרת עבודה, התפרנסה בדוחק
מעבודות־תפירה בבית.
״ברבנות נמשך בעתים משפט הגט. בית-

הדין פסק לה מזונות בסך 75ל״י לחודש,
לאחר שאיבדה את עבודתה. בימים אלה,
עמד בית־הדין להוציא את כתב הגט.
״אני משוכנע שליזה היא קרבן־שווא.
המשטרה היתר, חייבת לטפל בתלונות.
לפחות במקרה שהיה עד, אפשר היה לפתוח
תיק באשמת תקיפה. אילו לפחות ד,יו
עוצרים את אהרון ליום או ליומים, רק
לחקירה, יתכן והרצח האיום היה נמנע. אני
מתכונן להגיש תלונה רישמית ודרישה
לפתוח בחקירה במקרה כולו.״
אותה שעה נחקר אהרון ברדר בפני
קציני משטרה• הוא היה נרגש ונדהם.
מפעם לפעם היה פותח בצעקות־אימים:
״אני אוהב אותה! אני אוהב אותה!״
״זהו מקרה איום. הוא פתח את בטנה
בסכין מטבח וריטש את המעים שנשפכו
החוצה,״ סיפר מפקח־ראשון פסח שמבדל,
מפקח פשעים בנפה הצפונית ,״אבל מה
אפשר לעשות? כל יום יש לנו עשרות
מקרים של איומים, קל סכסוכי נשים ובעלים.
המשטרה לא יכולה להתערב במקרים
כאלה. היינו צריכים לגייס מאות שוטרים
נוספים לו רצינו לטפל בכל התלונות המגיעות
אלינו. אף אחד לא יכול היה לתאר
שהתלונה הרגילה הזו תסתיים במקרה
רצח.״

לכנס אפילו את ועדת־הכספים, אחרי משאל
חטוף בין חבריה בטלפון. ,נשלח איש־שלום
לסיור על־מנת ״להגביר את התיירות לירושלים
בשנת העשור״.

בתיקו מכתבי הוקרה ותעודות המלצה למופת,
המעידות על כשרונותיו, חריצותו ו־יוזמתו
האישית.
עם מטען כזה, בתוספת פנקס־חבר אדום
של מפא״י, נכנס מרקו לעבודה בעירית
ירושלים, נבחר לועד העובדים, מונה על־ידי
מפלגתו כמזכיר הועד.

את הצעדים הראשונים במסחר הפרטי
עשה סעד* בשדה המקררים החשמליים.
יחד עם יעקב שכטר (העולם הזה )995
מכר מקררים בתשלומים, הסתבך בעסקיו
המפוקפקים של שכטר, נאסר ונתבע לדין
על־ידי לקוחותיו, ששילמו ולא קיבלו
את מקרריהם.

מכשולים לעיריה .״בעיריה שלט
רוב ימני,״ סיפר סעדיה על פעליו כמזכיר
הועד .״מרדכי פרידמן, הממונה
עלי מטעם מפא״י, היה מסביר לי כל
יום כיצד להפריע לעיריה בפעולתה. התפקיד
שלי היד, לגרום לקשיים לדניאל אוסטר,
ראש עיריית ירושלים הפרוגרסיבי. הייתי
עושה לו קשיים רבים. כל יום הייתי
מכריז על שביתה במחלקה אחרת. העי־ריר,
לא יכלה לפעול כמעט.״
כשנבחר גרשון אגרון לתפקיד ראש־העיר
מטעם מפא״י, הבין מזכיר הועד שתפקידו
הסתיים, החליט לפנות לעסקים
פרטיים. הוא ביקש וקיבל חופשה ללא
תשלום׳ למשך שנר, אחת. אגרון לא היה
זקוק למארגן שביתות.

עזרה ממפא״י. בצר לו, פנה סעדיה
לצור מכורתו, למפא״י. מי שהיה מורו
בהנחנז מכשולים לפעולת הנהלת ורבו העיריה, מרדכי פרידמן, היה עכשיו מרדכי
איש־שלום, סגן ראש־העיר. איש־שלום לא
רצה לדבר ׳עם סעדיה :״הסתבכת. מפא״י
לא תוכל לעזור לך. האופוזיציה תשתמש
בזה נגדנו.״׳

אין ענץ ציבורי
ן * רגשתי שאהרון איננו בסדר,״ סיפ״
רה ליזה לעורך־הדין סולומון .״היו
לו תביעות מופרזות. כשלא הייתי רוצה
להענות לו, היה בא אלי עם סכין. הייתי
פוחדת נורא.״
״חייה של ליזה נעשו בלתי־נסבלים,״
המשיך ד״ר סולומון את סיפורו; ״היא
באה אלי כחצי שנה לאחרי נישואיה, וסיפרה
לי על חייהם המשותפים לכל פרטיהם.
מתיאוריה הביישניים הבנתי שהתנהגותו
של אהרון היתד, ברברית, בכל
מובן המילה.
״פניתי לבית־הדין הרבני. אחרי שרשמתי
את התביעה כחוק, הופיע אהרון במשרדי.
הוא היה נרגש מאד והחל לצעוק
עלי. הוא איים עלי וצעק שיהיה לי רע
אם אמשיך לטפל בתביעה של אשתו. ביקשתי
ממנו לעזוב את המשרד, והוא שבר
את הזכוכית שעל שולחני.
״באחד הימים באה ליזה למשרדי וסיפרה
לי שבעלה מאיים לשחוט אותה בסכין.
לדבריה, שכב אתה נגד רצונה, תחת איומים
בסכין. הצעתי לה לעזוב את הדירה

שוט״ ,לפי מיטב המסורת של משטרי־רודנות
מזרח־אירופיים.

הצד השני של השוט. אולם בכל-
זאת לא היה מצבה הכספי של העיריד,
מיואש לגמרי. היא מצאה את האמצעים
למימון של לפחות אחת הפעולות החשובות
וד,דחופות ביותר. היה זה טיולו של מרדכי
איש־שלום, סגן •ראש־העיר מטעם מפא״י,
לאירופה.
איש־שלום היה מקופח. כל שאר גדולי
העיריה כבר הספיקו לערוך טיול נאה על־חשבון
משלם־המסים. אגרון עצמו יהיה באמריקה
וביפאן. הסגן הפרוגרסיבי ד״ר
פאול יעקובי ביקר בצרפת. הסגן הכלנת־אריסטי
רחמים כלנתאר ביקר בבריטניה.
תורו של איש־שלום, שגם הוא היה זקוק
לחילוף אקלים, הגיע.
הנוהל הציבורי דורש, משום־מה, שיינתן
תירוץ כלשהו לטיול של איש־ציבור על־חשבון
הזולת. לאיש־שלום היה קשה למצוא
תירוץ: אין הוא מדבר אף לא שפה אירופית
אחת, ויעילותו בחוץ־לארץ קרובה לאפם.
אולם הדבר לא הרתיע את אגרון: מבלי

הנרצחת, עליזה ברדר, שוכנת נול אלונקה, לרגלי השוטרים. הגוויה, שיתיתה מונחת
בחדר המדרגות במשך 20 דקות לאחר הרצח, כוסתה אחריכן בשמיכה סמנה מבצבצות
רק רגלי המתה. רק לאחר שחוקרי המשטרה סיימו את תפקידם, נלקחה הגופה מהמקום.

היה מקום לתקווה כי הכנסות פעולת
אגרון ושוט יספיקו לממן את טיולי אגרון
ושווד.

עו שההשביתות
התגייס סעדיה מרקו, צעיר
בן 17
ירושלמי בן העדה הספרדית, לחיל הנוטרים
המנדטורי. הוא עשה זאת לפי
צו המוסדות הלאומיים, שרצו להבטיח
רוב יהודי בחיל המשטרתי. סעדיה׳ דור
תושביהבירה, שלט היטב
שלישי של
בשפה הערבית, נבחר משום כך למשימות
מיוחדות, מסוכנות, שרק הנועזים שבחברי
ההגנה היו נבחרים לביצוען.
מיוחדים הוטלו על סעדיה
תפקידים
גם בצד,״ל. בין השאר, ייצג את ישראל
בוועדת שביתת הנשק המעורבת בבית־צפאפה,
השתחרר מהשירות כשהוא נושא

השבוע החליט סעדיה, נשוי ואב לשלושה
ילדים, לנקוט בצעד נואש. הוא
הודיע למרדכי איש־שלום כי ישבות־שבת
ביתו. איש־שלום לא נבהל. הוא בפתח היה עסוק באותה שעה באריזת מזוודותיו
לדרך ארוכה* 1.יום שסעדיה הכריז שביתה
הפליג איש־שלום למסע־השתלמות בארצות
אירופה.

העזים הזה 040ו

במדינה עדות הימים הוודאי חוזרים
המתפללים בביודהכנסת הקטן בשכונת
התימנים נוודשלום, נתניה, עמדו בעצם
תפילת ראש השנה, כשלפתע פרצה מערה
באולם• תחילה התעוררו ויכוחים בין המת־סללים,
אחרי בן קמו צעקות׳ הורמו ידיים,
פיאות נתלשו, טליתות נקרעו, יללות המוכים
פלחו את החלל, התערבו בשירת החזן שלא
פסק מתפילתו.
המקרה אירע לפני 15 שנים. המשטרה
שנקראה למקום הובילה שני פצועים לבית
החולים, למדה כי סיבת המריבה היתד, נעוצה
בנוסחי התפילה והמנהגים השונים של
שתי חמולות המתגוררות בשכונה. החמולה
הגדולה, חמולת דלעי, באה ממחוז דלעי
שבתימן, השניה היתר. חמולת שעיבי, ממחוז
אחר. כתוצאה מהתקרית נסגר בית־הכנסת
בפקודת המשטרה. חוא נשאר סגור 13 שנה.
לפני שנתיים נפתח מחדש.

8ר 7 ~> 1

ס /כגרר

תשבץ העובסדוה 1040
מאוזן־ .1דר גתו
הצבאית של
צבי צור! .4הגדול׳
ממוקדון !
. 10 תואר אוני .

ברסיטאי !

למאה 13 בן,
בארמית! . 14 בל-
עדיו אין ערך רב
למחט! .15 בעל
נוראה !
תכונה
. 17 היטל ! .19
גרו יאיר ! .20
ריקוד־עם ; .22
אבן יקרה! .25
נמצא! .26 במידה
רבה! .27 מימד!
30 שנת ! 1924
.32 תל חורבות:
.33 פקודה! .34
יחידת חשמל! .36 מדגסקר, למשל!
37 בית־חרושת לשמן! 39 שם כינוי
לגבה־קומה! .41 ארץ מרחבית קדו מה!
.42 ארגון אשראי! .44 תינוק,
בלשת חיבה! .46 אבי הכלה או ה חתן!
.48 עני; .50 צדיק בדורו;
.51 אחר האבל! .53 גיס; .55 מוצר
מחציר ! .57 מלת הכללה ! .58 השמש
מטילה אותו! .59 מדינה מרכז־אמרי-
קאית; .60ח״כ פרוגרסיבי.
מ אונ ך ! .1החי המתחלק ! .2מלת
השלילה; .3צלחת קטנה; .5מווסת
הדם! .6שר התחבורה; .7אבי שם,
חם ויפת; 3תואר ספרדי! .9מנזר
ירושלמי ! .12 סוד . 15 :הבעת פנים ;

לאחרונה נזכרו פתאום השעיביים כי אחד
מבני עדתם תרם לפני 16 שנה 60 לירות
להקמת בית־הכנסת, באו בתביעה להקים לו
לוח זכרון. על רקע זה החלו היצרים להתלבן
מחדש בין שתי החמולות. יוסף לוי,
שידע כי בחירתו תלויה בדלעיים המרובים
יותר, עבר אליהם ותמך בהם.
צעקו השעיביים :״אחה מין יושב ראש
בית־הכנסת לוי זה? הוא הולך בלי כיסוי
ראש, מעשן ושומע רדיו בשבת, והוא גם
מרכז קבוצת הכדורגל המקומית של הפועל,
הנוסעת ועירכת משחקים בשבת!״ .
אולם צעקותיהם לא הועילו. בבחירות
דחויות הצליח לוי להשיג את בחירתו מחדש.
מאז אין השעיביים מדברים עם יוצאי דלעי,
מחרימים אותם, ואינם תורמים נדרים ל־בית־הכנסת.
לאיש
לא היה איכפת על הנעשה בנוה־שלום,
לולא התקרב ובא מועד ראש־השנה.
״הם ירביצו מכות בראש השנה ויבקשו
סליחה ביום כיפור,״ אמר קצין משטרה
נתנייתי. כל הסכויים היו כי השנה יתפללו
תימני נוה״שלום, כשבין כל שני מתפללים
יושב שוטר.

מיעוטים
השראמר :״ל או-

. 16 בירה מרחבית! .18 גרורה סוב ייטית
; .21 הבעת כאב ! .23 בת־קול !
.24 קול הפרה! .26 בית־חרושת ל מזרונים!
.28 תחמושת הקשת! .29
בה הופל מטוס אל־על! .31 קיצור
למושבה ותיקה; 32 מצוייר. בגוף ;
35 ראש השנה לאילנות, בשבט! .37
בעל חנות ירקות; 38 תצוגה; .40
סוף! .41 ציילון, למשל; .43 מלה
זאת איננה חביבה על בי.ג׳י.45 !.
חייכו בקול ! .46 בית גידול לעגבניות
באירופה! .47 ארגון המחתרת ה ארצישראלי
הראשון ; .49 אבן בחושן ;
.52 סוכות, למשל; .54 מזון פלאי;
.56 זלמן ארן, למשל; 38 אוייב.

למבוגרים: קורס מזו ת, מקצועות בודדים

הרב שיחק כדורגל. עם פתיחת בית-
הכנסת נערכה סולחה בין שתי המשפחות.
כיושב ראש בית־הכנסת נבחר יוסף לוי
( ,)42 ואילו כמורה ההוראה בבית־הכנסת
נבחר מנחם קובאני 60 רב ושוחט. הראשון
היה שעיבי, השני השתייך לדלעיים.

בין חייליו הערביים של לח״ ,בלט אח־מד,
איש אבו־גוש. תחת פיקודו של *רו-
מק״ גרינברג השתתף בפעולה נועזת בה
שוחררה מכלא בית־לחם קריינית תחנת
השידור של ארגון המחתרת, גאולה כהן,
נשלח לפעולות סודיות וחשובות בגדה המזרחית
של הירדן. כשנסתיימה מלחמת
השיחרור, חשב אחמד לתומו כי נכונו לו
חיים שקטים ונוחים בכפרו.
עץ אחת פחות. ימים אחדים אחרי
רצח מתתן האו״מ הרוזן סולקה ברנדום
דפקו שוטרים על דלת ביתו של אחמד.
הוא היה רגיל כבר לביקוריהם של שו טרים.
אך הפעם׳ לראשונה, היו אלה שוטרים
ישראליים. אחמד נעצר, גורש כעבור
כמה ימים לירח•
כל תחנוני משפחתו, אנשי לח״י היהודיים
ומוכתר הכפר, היו לשווא. דברי ההסבר
כי אחמד, שהיה איש לח״י, עלול
להרצח בירדן, לא הועילו.
בירח, חיכו לאחמד אנשי המשטרה הירדנית.
הם עצרו אותו לשנתיים במחנה
עבודת־פרך. שם התעללו בו, ניקרו אחת
מעיניו.
כשהגיעה ארצה הידיעה על גורלו של
אחמד, חלה אביו הזקן ומת מצער. אמו,
פטמה הזקנה, נשארה בודדה, ללא כל משען
כלכלי. תושבי הכפר חידשו את בקשותיהם
למתן היתר כניסה לאחמד, ששוחרר
בינתים מכלאו.
מכתב קצר. הבקשות עשו את דרכן
בין המשרדים. האם הזקנה עלתה לירושלים,
ניסתה להתקבל אצל שר הפנים, ישראל בר״
יהודה. הוא סירב לקבלה.
בשבוע שעבר, הגיע מכתב דישמי קצר

לביתה של פטמה. שכן, יודע עברית, קרא
את תוכנו באוזניה. התוכן :״נתבקשתי ע״י
השר לאשר קבלת מכתב מיום 5.4.1957
בדבר אשרת כניסה לישראל לבגך, ולהודיעך
כי בנסיבות הנוכחיות אין אנו רואים
אפשרות להענות לבקשתך.״
פטמה נפלה, מתה.

עתומת
ש רו תבן ־ דוב
דב הוא חיה מאוד נאמנה. דב אחד, מספרת
האגדה, היה כל כך נאמן לבעליו עד
שפעם, בראותו זבוב המטריד את אדונו
בשנתו, רצה לגרשו, הרים אבן גדולה
והטילה על גולגולת אדונו. מאז נכנם ל-
לכסיקון האנושי המושג הנפוץ ״שרות של

חיים בן־דב לא היה דב אמיתי, כי אם
בסו הכל בן דב. הצעיר הזכרוני ( )30 רצה
מאוד להיות עתונאי. הוא הצליח לקבל
עבודה בהבוקר, כעורך לילה, ובג׳רוסלם
פוסט. אולם בן־דב רצה להיות דב גדול
ו-עצמאי, העומד ברשות עצמו. הוא רק
שכח שנייר עתוגים מופק בדרך כלל מעצי
יער, ועל הקשר בין בני דובים ועתונים
אמר כבר פעם הביטוי העממי: לא דובים
ולא יער.
משום כך נכשל הצעיר, לשעבר מאנשי
לח״י, בכל נסיונותיו העתונאיים העצמאיים.
כשערך יחד עם מרדכי קשתן את שבועון
הנוער אנחנו, רב עם קשתן וכתוצאה חוסל
העתון. לפני למעלה משנה בנה את
עתידו על עתון נוער שני — עתיד. יחד
עם נפתלי ארבל, כיום סגן עורך בטאון
צה״ל, העובד בעת ובעונה אחת בחמשה
מקומות עבודה, לא הצליח בן־דב למצוא
עתיד לעתיד, הפסיד את רכושו הפרטי בהוצאתו
של השבועון הפורנוגרפי לנוער.
״עתיד״ של עבר. בן־דב נאלץ להשלים
עם האמרה העממית, נוכח כי איש
אינו זקוק לבני דובים ולא לשירות ד ר
בים. הוא הסתגל למציאות הג׳ונגל העתונאי,
הציע את שירותו לתנועת החירות. זאת
הסכימה לממן את הוצאתו של שבועונפל
תנופה (העולם הזה .) 1037
השבועון המוסווה, שרוב כתביו היו מתנדבים
ללא שכר, נערים תמימים שהוקסמו
מפירסום שמם בעתון, לא האריך ימים, למרות
שמו התנופתי, עוד פחות מהעתיד שקדם
לו. כשהפסיקה חירות את תמיכתה בעתון
אחרי שנפוצו שמועות של מעילה בכספיה,
והוא הפסיק את הופעתו, מיהר בן־דב להציע
את שירותו לאחרים.
תחילה פנה לאריה#דים נצ׳יק, עורך מעריב,
שהוציא בעת ובעונה אחת עם הופעת תנופה
שבועון ילדים תפל ודל תפוצה. בן־דב
הציע לדיסנצ׳יק לאחד את שני השבועונים.
דיסנצ׳יק קפץ על המציאה, עמד להסכים
לחיסול מתחרהו. אולם התנגדותו של ראובן
ינאי, עורכו של עתון הילדים של מעריב,
חיסלה את ההסכם עוד לפני שהגיע
לשלבים מעשיים.
מסדר המסדר את עצמו. בן־דב הציע
את שרו תו לאדם אחר. היה זה בעל
ידיעות אחרונות, נח מוזם. מוזם הנמרץ,
שאין דבר קדוש בעיניו יותר מאשר להכות
את עתון־הערב המתחרה, עזר כבר קודם
לכן, בחשאי, להופעת תנופה כדי לפגוע
בעתון־הילדים של מתחרהו. הוא תרם פעם
מכיסו 200ל״י, הציע בפעם שניה לפרסם
מודעה של תנופה בעתונו, להחזיר
מכיסו את דמי־המודעה, כדי שאיש לא
יבחין בדבר.
מוזם העריך את שירות בן־דב. אולם
יותר ממנו הוא יודע להעריך את הכסף.
מחקר קצר גילה לו כי תפוצת תנופה היתד,
קצת יותר מאלף טפסים לשבוע. תפוצת
עתון הילדים של מעריב הגיעה לאלפים
מעטים — כמות שאינה מקיימת
את העתון, גורמת לו הפסדים מדי שבוע
בשבוע.
אמר מוזס :״למה לי לסדר את מעריב
כשהוא מסדר את עצמו?*
הוא דחה את שירות בן־דב בקש.
למרבית התמהון לא נואש בן הדב. אחרי
שכמה הצעות שלו למפלגות שונות נדחו,
הציע השבוע למפא״י להוציא מחדש את
תנופה• והוא עשה זאת מתוך חישוב הגיוני ביותר:
סוף־סוף מפלגה הרוכשת מועדונים
במליוני לירות יכולה להרשות לעצמה להפסיד
גם על עתון.
העולם הזח 1040

מה סיבו שר האיש שנבחר רהניו את חגיגות העשור־ד מה יצא מתחת ידיו:

ע שו ד -או אס!ו*
ך | ודש ימים לפני הכרזת פתיחתה הרישמית של שנת
1 1העשור נכנס אלוף־משנה יעקוב פרי (פרולוב) לחדרו
של יושב־ראש הוועדה לחגיגות העשור, מאיר וויסגאל, כדי
להגיש את החפסרותו .״אני חושב,׳׳ אמר לו וויסגאל באידיש
,״שידידי משה דיין ימצא לך תפקיד אחר.״
פרי הלך. תפקידו כראש מטר, ההכנות לחגיגות השנה
העשירית לקיומה של מדינת ישראל נשאר פנוי. אולם מאיר
וויסגאל, מנהל יד חיים ויצמן ומכון ויצמן למדע, לא היה
זקוק לראש מסד -מאז ומתמיד אהב וידע לנהל את עניניו
בעצמי, וכפי שהוא מבין אותם.
״לא חשוב שאינני מבין עברית. חשוב שאני יודע איך
לנהל את החגיגות,׳׳ צעק וויסגאל בכעס השבוע, במסיבת
עורכי העתונים בבית סוקולוב בתל־אביב; ״כל אחד יודע
עברית. אף אחד לא יודע לארגן!״

האחוזים נוסעים ער גרגרים

פרי! מתון• אגדה הורים ודית-
ף ם דוד בך גורידן חשב שוויסגאל הוא האיש היחיד
^ ב מ דינ ת ישראל שידע לארגן את חגיגות העשור. הוא
העביר החלסה בממשלה, לפח־ ,מונה וויסגאל ליושב־ראש
הוועדה העולמית לאירגון חגיגות העשור במדינה. ניתנה לו
יד חופשית. גם תקציב חופשי.
וויסגאל ידע את אשר עליו לעשות. מיד לאחר שמונה
לתפקיד החשוב, נסע לשדה התעופה, המריא לארצות־הברית.
כשנחת בשדה התעופה בניו־יורק, כינס את כתבי
העיתונות, סיפר להם על שליחותו החדשה, גיבב באוזניהם
תילי תילים של תוכניות מפוצצות. הוא סיפר להם על
חבאלט הלונדוני העומד לצאת לישראל, על קרנבל זיקוקין
במימדים בינלאומיים ועל רבבות תיירים, האורזים את
חפציהם כדי לבקר בחגיגות שהוא עורך.
בישראל נשמעו התוכניות כפרק מתוך אגדה הוליבודית
שלא תתממש לעולם:
• תערוכתהעשור תיערך בבניני האומה בירושלים,
שלהשלמתם בלבד הוקצב סכום של מיליון ל״י.
את התערוכה יבצע יצחק רול, מי שביצע את תערוכת
התעשיה 1956 ושעזב לא מכבר את משרתו בעירית חיפה
כיועץ גראפי, לאחר שהסתכסך עם אבא חושי. לפי התוכנית,
תחולק התערוכה לשני חלקים מרכזיים, אזרחי וצבאי.
את האחריות לביצוע החלק הצבאי נטל על עצמו צה״ל.
התערוכה תהיה פתוחה במשך שלושה וחצי חודשים, ומאר־מיה
מצפים למיליון מבקרים, תושבי הארץ ותיירים.
• יום העצמאות ימשך השנה שלושה ימים רצופים.
אחרי שהרבנות הראשית הורתך, להקדים את החג מיום ו׳
ליום ה׳ מחשש חילול שבת, החליט וויסגאל לבקש את
אישור ההסתדרות להארכת יום העבודה, בשבוע שיקדם
ליום העצמאות, לתשע שעות בכל יום. בצורה זו, אפשר
יהיר, לשחרר את הפועלים מעבודתם גם ביום ו׳ ייווצר
״גשר׳׳ אל יום השבת.
• המצעד הצבאי לא יערך השנה בעיר אחת.
מתוך נסיון השנים הקודמות החליטו מארגני העשור לדאוג
לשלושה מיצעדים צבאיים גדולים בירושלים, חיפה ותל-
אביב. העיקרון של חגיגות מקומיות ומניעת נדידת המונים
ישמש כל השנה כולד•
פיקניק המוני מוצע לאישור הוועדד -לפי התוכנית
יוכרזו כמה יערות מיערות הקק״ל כמקומות חג־המונים.
הפיקניקים יערכו ביום ו׳ במשך כל היום, ויקיפו
לפי התוכנית למעלה מחצי מיליון תושבים.
• ימי החילות יערכו במשך כל השנה, במגמה להדק
את הקשרים שבין הציבור האזרחי לחיילי צה״ל. במסגרת
החגיגות תיכננה הודעדה את יום הגדנ׳׳ע, הנח״ל,
השריון, חיל־ד,-אווירי, חיל־הים וחיל-הצנחנים.
• חגי הערים יערכו בכל ערי הארץ ומושבותיה.
תל־אביב תחוג את יום ההולדת השמונים שלה ותשתעשע
בעדלאידע של נוער, רחובות תחוג את חג־ההדר, ראשון־לציון
וזכרון־יעקב את חג היין, טבריה את פסטיבאל הכינרת,
אילת את יום אילת, וחיפה את יום הפרח, יום האם וכל
חגי־חושי האחרים.

בפאריס. לאחר כמה שעות הגיע הגבר בעל הרעמה הלבנה
והקומה הנמוכה. הוא ניסה לשכנע את הצייר לייצר סרט
מצוייר, באולפני וולט דיסני בהוליבוד. ישראל היתד. צריכה
להופיע בסרט זה בדמות הקבועה המופיעה בקריקטורות
של דוש, חבושת כובע טמבל.
גם דוש וגם וויסגאל היו צריכים לחזור לישראל כעבור
שבוע. עובדה זו לא שינתה בתוכניותיו של וויסגאל. במרץ
ובפזרנות האופייניים לו, מס, כיאה ליושב־ראש של וועדה
עולמית, מרומא לפאריס ובחזרה, כדי לקיים שיחה שאפשר
היה לקיימה בישראל. כי כידוע, הזמן דוחק והמלאכה
מרובה.
בישראל הכחיש וויסגאל את הסיפורים על פזרנותו:
״אינני מקבל לא שכר ולא הוצאות עבור עבודתי בחגיגות
העשור.״

**איר וו־לף זזיסגאל אינו זקוק כלל למשכורת ר
^! ל ת שלו ם הוצאות עבור עבודתו בהכנת חגיגות העשור.
משכורתו והכנסותיו מעבודתו בניהול יד ח״ס ווייצנזאן
מספיקות לו כדי קיום בכבוד ויותר מזה. כי בכיסו של
מאיר וויסגאל מונח הסכם חתום, בהתאם לצוואתו של
פרופיסור חיים ויצמאן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל.
הסכם זה מירד, על הקצאת 18 אחוזים מהכנסות מגבית
יד ויצמאן העולמית לכיסו הפרטי של מאיר וויסגאל.
את מקומו ליד הקערה הציונית רכש וויסגאל כבר בשנים
הראשונות של המאה העשרים, כשהיגרה משפחתו מפולין
לארצות־הבריח, שם עלה מדרגת עורך עתון ציוני קטן־ערך
לכסא סגן־נשיא ההסתדרות הציונית.
כשפגש ויצמאן את וויסגאל, באותם הימים, קשרו השניים
קשרי־ידידות של מנהיג ושמשו .״וויסגאל הוא החשוב
בין ידידי הצעירים באמריקה,״ כתב הנשיא המנוח בספרו
מסח ומעש•; ״אדם בעל כשרון ויושר־לב בולטים, בעל כושר־עבודה
מפליא, שאין דבר כבד ממנו ל ע שו תו ...במעשים
אלה הוא מבזבז את כוחותיו ללא חשבון, ונאמנותו וידידותו
גדולות כגודל מרצו.״
עם הערכה אישית כזו של מי שהיה נשיא ההסתדרות
הציונית ומנהיגה, ועם תכונות אישיות מבורכות של עודף־
מרץ וכשרון להידחק לכל מקום, הצליח וויסגאל להיכנס
לשורה הראשונה של אנשי־המעשה הציוניים. הוא יזם ו הקים
את מכון ויצמאן למדע והוא שפיתח ושיכלל את
המכון, שעלה לדרגת בית־המחקר המדעי הגדול והמשוכלל
ביותר במרחב.
כדי לעשות זאת היה דרוש כסף. ליצנים מסבירים את
השם יד חיים ויצמאן כיד פשוטה למתן נדבות. האמת היא
שאין כוויסגאל לאיסוף תרומות נדיבות. כי וויסגאל הוא
גם הנהנה העיקרי, מחוץ למכון עצמו׳ מזרם התרומות.

מיסה מרומא
ך • רחובות החל אותר, שעה אלוף־משנה פרי לארגן
^ את משרדו. הוא שכר חבר־עובדים צעיר ורב־מרץ,
קבע נוהלי עבודה, שירטם לוחות־תיאום, כ מס את ראשי
הערים, אמנים, ציירים, מומחים להסברה, למלונאות, לתיירות
ולכל ענף שחגיגות העשור יתקלו בו. הוא קבע
לוח־זמנים, הכין הצעות־חקציב והחל במלאכה.
באירופה המשיך וויסגאל מצידו במסע הניצחון, בישר
בתרועות שופרותיו על החגיגות המפוארות שהוא עורך.
סיפר השבוע הקריקטוריסט קריאל (״דוש״) גרדוש :״באחד
הימים צילצל הטלפון בחור המלון, בו התאכסנתי בפאריס.
על הקו היד. וויסגאל. הוא דיבר מ רו מ א
וויסגאל היד. מעשי מאד. הוא ביקש מדוש לחכות לו

טדי קולר! ומאיר וויסגאל
וויסגאל צודק תמיד
סוף־סוף 18 אחוז אינם הולכים ברגל. הם נוסעים במכונית
מהודרת.
ומכוניות מהודרות לא חסרו מעולם למאיר וויסגאל.
לפחות פעם אחת היה לו עודף כזה שיכול היה להרשות
לעצמו לתת אחת בכותנה. היתד, זו מכונית הקאדילאק ה מפורסמת,
אותה העניק לשלמה ארד (העולם הזר,) 1010 .
הפקיד הממשלתי הבכיר שייצג את הא־צר ביד חיים ויצמאן
ועזר לא פעם לוזיסגאל בעיסקותיו ד,מסועפות.
בארץ קמה סערה. המתנה נראתה כשוחד לאדם המבצע
את העברות הכספים של מגביות המכון מחוץ־לארץ. ווים-
• ביניהם: סד לוריא, עורך חג־דוזלם פוסט.

יו״ר מאיר דויסגאל
העיקר הוא הדולאר
גאל לא התרגש במיוחד .״נתתי את המכונית כמתנה
אישית למר ארזי, לא מכספי המגבית,״ הצהיר והמשיך
בעסקיו כרגיל.

וויסגאל צודק תמיד
ף* ין עסקיו הפרטיים הרבים של מאיר וו סגאל, לפני
1שהתמסר כליל ליד חיים ויצמאן, היה גם משרד קבלני
של ארגון חגיגות ופסטיבאלים. בארצות־הבריח היה אמרגן •
ומארגן חגיגות־עם בהזדמנויות שונות. וויסגאל עסק גם
בשם התנועה הציונית בארגון הביתן הארץ־ישראלי ביריד
העולמי של ניו־יורק, ערב מלחמת העולם השניה.
משום כך, כנראה, החלים ביג׳י להסיל את התפקיד החשוב
והאחראי של ארמן חגיגות שנת העשור על שכמו
של המומחה הגדול לתרומות ולנדבות. העובדה הפשוטה
כי האיש שהוטל עליו לארגן חגיגות אלה, אינו מעורה
כלל בחיי הארץ ובתרב־תה, ואינו מדבר את שפתה אפילו,
לא העלתה ולא הורידה בעיני ראש ממשלת ישראל.
גם הוויכוח על אופי החגיגות שוויסגאל מסוגל לבש־1
לא הרתיע איש. כי את דרגת החשיבות הראשונה במעלה
הועידו ראש הממשלה ומנהל משרדו, האחראי גם לתיירות,
לזרם ההכנסות העלול לזרום מהמפעל הגדול. למטבע היו
שתי פנים: כתוצאה מהעבודות הגדולות העתידות להתבצע
לקראת החגיגות תחוסל כמעט האבטלה, תופעה רצויה
מאד לקראת שנת־ד,בחירות שלאחר שנת העשור. הצד השני
של המטבע: החגיגות תמשוכנה לישראל זרם בלתי־פוסק
של תיירים יהודיית בעיקר מארצוח־הברית ואלה יעשירו
את קופת המדינה במטבע זר.
אלוף משנה פרי חשב אחרת. בשבילו היה מסע הפיר־סומת
העצמי של וויסגאל חשוב פחות מהצלחת החגיגות,
אופיין ועממיותן. הוא רצה לצמצם את ההיקף המוגזם של
החגיגות, להתרכז בנושא העיקרי, לצמצם בתקציב הוצאות
שופע־כל־טוב לעורכיהן ולעסוק בעיקר: הצלחת חגיגות
העשור.
אולם לביג׳י ולטדי קולק לא היה זמן ורצון לעסוק
בריב שבין פרי לוויסגאל. הם קבעו אוטומאטית שוויסגאל
צודק תמיד, הניחו לפרי להתפטר בבושת פנים, אסרו עליו
כחייל להסביר ברבים את עמדתו.
בינתיים המשיך וויסגאל במסע התעמולה לעצמו. הוא נסע
ממקום למקום, הטיף לחגיגות גדולות, עצומות ורבות־היקף,
פיאר את עצמו כאיש המתאים ביותר לביצוע
המפעל וסיפר על הצלחותיו בעבר.
״עשיתי כבר דברים יותר גדולים ותמיד הצלחתי,״ צעק
השבוע ח־יסגאל באוזני ראשי הערים והמועצות המקומיות.
מרדכי אלון, ראש מועצת בנימינה, היה הקיצוני בנאספים:
״על וויסגאל להתפטר. הוא אינו מתאים לתפקידו!״
אולם וויסגאל אינו האיש שיתפטר. הוא עצמו מחליט מה
ואיך לעשות כל דבר שהוא עושה, ביהוד כשביג׳י וקולק
מאחוריו. בשבילו ובשבילם אופי החגיגות ומידת עממיותן,
או ישראליותן, הם דברים הרבה פחות חשובים. העיקר הוא
הדולאר.
* חוא אשר גילה, בין השאר, את כוכבי הקולנוע ריק׳
רוני וסחן הייזורד.

במדינה
ה טו ב והדו!
אזרח שרצה השבוע לקרוא חדשות חיוביות
ומעודדות על המכב־ה החמישית, יכיל
היד, למצוא אותן במעריב. אם רצה לקרוא
דווקא על היע שבמכביה, על השערוריה של
מעברת הרוכב״ת, על ההזנחה וחוסר־ד,ארגון,
יכול היה למצוא את החומר בעתון־הערב
המתחרה, ידיעות אחרונות.
ההבדל היה רק הבדל של נקודידהמבט.
נקודת־מבסו של אלכסנדר אלכסנדרוני, עורך
מדור־הספורס של מעריב, היתה מובנת. אלכ־סנדרוני,
חבר הוזעד העולמי של המכבי,
וכמו כן מנהל לשכת־העתונות של ד,מכביר,,
הצליח להשיג לעתונו שלושה עמודי. מודעות
על המכביה.
אלכסנדרוני גם דאג להוציא ביוליטינים
שבועיים על המכביה שפורסמו בכל העיתונים.
אולם כשהיה בידו סקופ, כמו חליפת
המכתבים בין הנהלת המכבייה וההתאחדות
הסובייטית לספורס, שמר אותו למעריב.
יהודה גלאי, עורך הספורט של ידיעות
אחרונות׳ איננו הבר הוועד הע־למי של
המכבי. בעתונו לא הופיעו מודעות מטעם
הנהלת המכביה. לאיש לא היה הענין איכ פת,
חוץ מלנוח מוזם, בעל ידיעות אחרונות.
מוזס קרא אליו את גבאי, הודיע לו שבתגובה
על החרמת עתונו תזכה גם המכביה
ביחס דומה במדור הספורט שבעתון. שהרי
אם אין מודעה, אין ידיעה.

מנגנון

מ חו ץלתחום

הסנסציה בעולם :

הקץ לקשקשים תשירת שערות
הנה לרשותה תרופה חדשה

— ״ אניף •מדי

18־ 01181

הרופאים באמריקה ממליצים על ״אנדן״ כאמצעי
חפיפה קבוע המרחיק את הקשקשים ומבריא את
השער.
״אנדן״ חודר עמוק, ממים את הקשקשים, מנקה
ומהמה כאופן יסודי את הראש.
הנסיון יוכיח לך כי ״אנדן״ משלב פעולה מהירה
בחפיפה נעימה המיפה את השער.

האורח ניגש ללשכת־המודיעין, בפתח
הצריף המוארך של משרד־החוץ בקריה
הירושלמית. הוא נתבקש באדיבות למסור
לפקיד את פנקס־הזהוי שלו, את שם הפקיד
שהוא מבקש לראות ואת מטרתו.
הפקיד מילא טופס ארוך, ביקש את האורח
לחתום, שלח את הטופס לפקיד. אם
היתד, התשובה חיובית, הובל האורח בליווי
שליח לפקיד, בתום הביקור רשם הפקיד על
הטופס את משך השיחה, ושלחו למודיעין.
סתימת חורים. סדר חדש זה, המתאם
מאד למשרד של בולשת, הונהג ביום
ראשון החולף במשרד־החוץ. לא היה ספק
מה מטרתו: למנוע הסתננות ידיעות ל־עתונות.
שרת־החוץ, המודאגת מהסתננות
זו, ביקשה להחזיק בידיה שוט: בעזרת
הטפסים תוכל בעתיד לבדוק בכל מקרה
אצל מי ביקר העתונאי שפירסם ידיעה
בלתי־רצויה, ולסתום את הפירצה.
עתונאי ירושלים, גזע משופשף ומנוסה,
הבינו את הטכסיס. רוגזם התעורר. לפני
כמה חודשים* יזמו תנועת־מחאה נגד מינהג
המשרד לסנן את כל הידיעות החשובות
לשני עתוני־חסות: דבר והארץ. עתה חששו
כי כל מקורות־ר,ידיעות ייסתמו סוסית.
בתמימות עילאית ניגשו העתונאים ל־זזלטר
איתן, מנהל המשרד, התלוננו על
הקשיים שייגרמו להם אם יצטרכו אנשים
עסוקים כמוהם למלא טפסים. הבטיח להם
איתן: המנהג יבוטל לגבי עתונאים.
אם יישאר איתן הוותרן איתן בדעתו,
ייווצר מצב משעשע: מיגר,ג שהומצא אך
ורק כדי להפריע לעתונאים, לא יחול על
העתונאים, אך יפריע לכל שאר באי המשרד.
אילת מדיניו ת הי דהקע 1ה

פרסום טל־אריאלי

מיוחד מינונים!
מיגרט 1י ם

ב חזו בוו!

ט ר פון

24749

המחיר לצרכן: בקבוק 63ס״ל 240 -פר ,
בוס (בקיוסק) 100 פרוטה

השוטרים הראשונים שירדו לא לת, לפני
שבע שנים, לא ידעו בדיוק מד, עליהם לעשות
במקום. חבושים בכובעי פקק טרופיים,
שנלקחו ממחסני משטרת המנדה, ומצוידים
בג׳יפ חדש, סיירו לד:,אתם ברחבי הערבה,
נהנו מבטלה מקצועית מוחלטת. תושביה
המעטים של אילת תיו זקוקים יותר לתחבורה
סדירה, הספקת ירק,ת והקמח מרפאה
קבועה של קופת חולים, מאשר לנציגות החוק.
לאילת,
בין התושבים החדשים שהגיעו
אחרי מבצע סיני, היו גם כאלה שירדו במקום במחשבה תחילה להפר את החוק
מושבם החדש. זעקתם של התושבים המתיקים
— שהתתפרצו־ות לבתיהם והתינרות
המרובות במקומות הציבוריים, הוציאו אותם
מכליהם — הגיעה לצפון, הוציאה את קציני
המטה הארצי משלוותם.
ללקוחות -מרחב אחר. סמל ב׳
דוב (״דובי״) בן־יהושוע היה האיש שנבחר
בידי מפקדיו להשליט סדר באילת. בן־
יהושוע, יליד רומניה בן 26 ושוטר וותיק
שש־מש כסמל תביעות במשטרת חיפה, נענה
לבקשת מפקדיו להתנדב לתפקיד הקשה.
עד מהרד״ השתלט הסמל הרזה ומהיר
התנועה על העבודה השוטפת בתחנה. הוא
העולם הזה 1040

חילק את שוטריו למשמרות עבודה, הכין
את רשימת התושבים עליהם יש להשגיח
במיוחד, עצר כמה מהם במקרה הראשון בו
עברו על החוק, הסביר להם בתקיפות כי
מוטב להם לד,מנע מפגישות מקצועיות אתו.
מדיניות היד הקשה נשאה פרי. אחרי
שכמה מגיבורי אילת בילו לילה או שניים
בתא הכלא של התחנה, נשמו בעלי המסעדות
והקיוסק־ם לרווחה. בליל ת, ראו המאחרים
לישון — שלא חששו עוד מהתנפלויות
פתע, או נסיון לאונס — את האור הלבן
הבוקע מחדרו של בן־יהושוע. הוא המשיך
לארגן אה העבודה, להוכיח למפקדיו בצפון
כי בחירתם לא היתד, לשווא.
״עבדתי 16 שעות ביום, אבל הצלחתי,״
אמר בן־יהושוע, כשעלה לחופש לאחר ששה
שבועות של עבודה מאומצת ,״נדמה לי
כי כל לקוחותי בעבר מחפשים היום מרחב־מחיה
אחר.״

חקירות
סוכרלבןלשוקהש חו ר
בלשי הענף הכלכלי של משטרת תל־אביב
עצרו באחד הימים של השבוע שעבר
מכונית־משא, שהיתה עמוסה בשקי סוכר.
הנהג נתבקש להציג את תעודות־המשלוח
של מטענו, ומשהתברר כי לא היו בידו
תעודות כאלה — נעצר. כאשר הובא הנהג
לחקירה, לא ידעו עדיין הבלשים כי לפניהם
אחד ממקרי ההברחה הגדולים ביותר של
סוכר לבן אל השוק השחור.
בחקירה סיפר הנהג שאת הסוכר קיבל
מידי חסיד, בורוביץ׳ ,אשד, זקנה בת ,55
שהיתר, נוסעת יחד אתו בין חנויות העיר,
מורה לו היכן לפרוק את מטענו. הבלשים
פעלו שיגרתית, עצרו את חסיד״ הביאוה
לחקירה במשרדי הענף.
״אני מקבלת את הסוכר מהמתתך שר־גול,״
סיפרה חסיד .,החקירה נמשכה: שרגול
הצביע על סוחר בשם רוזנברג. רוזנברג
הוביל את הבלשים אל חורש, אחד משותפי
בית־ד,חרושת ארד׳ .הוא סיפר שהיה מקבל
סוכר גם ממיצארון, פרי־כוז, ופטה.
סכרין כמקום סוכר. עם תיק עדויות
כזה המשיכו הבלשים בחקירה. הם
ידעו, ככל אזרח אחר בישראל, כי בכל
חנויות המכולת אפשר לקנות סוכר לבן
במחיר חופשי של לירה וחצי הקילוגרם.
מחיר הסוכר בפיקוח הוא 600 פרוטה ה־קילוגרם,
ובמחיר זה נמכר הסוכר לבתי־החרושת
לייצור ריבות, מיצים ושוקולד.
ישנן רק שתי דרכים בהן יכולות כמויות
סוכר גדולות להגיע אל השוק השחור. הדרך
האחת היא ההברחה; אפשרות זו כמעט
ואינה קיימת. קשה מאד להבריח סוכר
בשקים, בלי עזרת רשת הברחה עולמית
מאורגנת היטב, בחסות המכס והמשטרה.
הדרך השניה, פשוטה הרבה יותר, היא
להעביר את הסוכר הניתן לבתי־החרושת
לצרכי ייצור, אל השוק השחור. בית־חרושת
הנוהג כך מרתיח יותר מ־ 500 פרוטה על כל
קילוגרם. לצרכי ייצור יכול בית־החרושת
להשתמש בסכרין או בסוכר חום זול. הוא
יכול גם להצהיר על יצור מוגבר, ליצר
למעשה הרבה פחות ולהעביר את כמויות
הסוכר העודף למכירה בחנויות המכולת.
קנסות כמקום מאפר. כל זה ידעו
גם בלשי המשטרה. מה שהיה חסר להם
להשלמת התמונה היו עדויות של ממש.

מכריחי-סוכר גולדברג וקיכלים
מן הלבן אל השחור 1007 רווח
כשנאסרו הנהג, המתתכים וסוחרי־ר,מכולת
יעקוב קיבלים ואברהם גולדברג, היה התיק
מושלם.
כל בית־משפט היד, מסתפק בעדויותיהם
של המתווכים והנהג. גם אילו היו בעלי
בתי־החרושת מכחישים את האשמה שהוטלה
עליהם, היו עדויות האנשים שקיבלו
את הסוכר ממחסני הממשלה, בשמו של
בית־החרושת, מספיקות בהחלט. אולם החקירה,
שהסתעפה מיום ליום והסתכמה
בסופו של דבר ביותר מ־ 900 טון סוכר,
נעצרה לפתע.
החוקרים הגיעו לאט־לאט אל בתי־החרושת
הגדולים במדינה. הם לא פסחו גם על שני
בתי־חרושת למיצים ולריבות הנמצאים בשני
קיבוצים. שמות החשודים, שהיו עלולים
להתפרסם במהלך החקירה וד,מעצרים, היו
שמותיהם של אזרחים נכבדים, בעלי־הון
וחברי קיבוצים וזתיקים.
לעזרת החשודים התיצב משרד האוצר.
במקום להשאיר את החקירה בידי המשטרה
ולהעמיד את החשודים לדין בפני בית-
משפט, העדיף האוצר להשתמש בסמכותו,
להעביר את החקירה אליו. הוא הציל את
החשודים מעונשי־המאסר הכבדים הצפויים.
המשך החקירה עבר לידי קציני המכס.
החשודים הודו באשמתם. הם עשו זאת
אחרי שהובטח להם חגיגית כי האוצר יסתפק
בהטלת קנסות כבדים — אשר בכל
זאת לא יעלו על סכום ההפרש שהשיגו
מעיסקתם השחורה.

פשעים
מלמדיםב ־ סססדל״
״רימו אותנו! בקופסאות יש רק זבל!״
צעקה אשד, שמנה וגבוהה, באוזני השוטר
התורן בנפה הצפונית בתל־אביב. לידה
עמד בעלה, גבר מבוגר, שניסה לשווא ל־

סמל כ׳ דוב כן־יהושע באילת (לוקח טביעת אצבעות)
מן הצפון אל הדרום —

־1007

הצלחה

הפסיק את צעקותיה, להסביר לשוטר ה־גבוך
את פרטי הענין.
באוזני קצין הנפה הצפונית, מפקח ראשון
שמעון מרקוביץ׳ ,גולל הבעל, חיים
מאייר את הסיפור המלא. הוא סיפר על
עיסקה של חלקי פטיפונים שקנה מסוחר
שני, תמורת 7000ל״י. ביום העיסקה שלח
את אשתו לקבל את הסחורה, אשר עבורה
שילם כבר באותו בוקר.
כשפתחה אשתו שושנה את שק הקופסאות,
בהן קיבלה את הסחורה, התגלתה
לה כל האמת: בקופסאות היו חלקי פטי־פונים
שבורים, גרוטאות ומסמרים. הסוחר
נעלם.
מאייר, סוחר וותיק בצרכי־חשמל, הכיר
את הרמאי. הוא מסר את שמו למרקוביץ׳:
אברהם מליקובסקי, הידוע גם כאברהם מילי־קין.
הוא לא צריך היה לטרוח כדי לתאר
את הרמאי לשוטרים. הם הכירו אותו היטב,
ידעו כי היה עליו להתיצב כעבור יומיים
כדי לרצות עונש של ששה חודשי מאסר,
בעוון הברחה.
שורה של עסקים. אברהם מלי-
קובסקי הוא דמות ידועה בחוגי המסחר
השחור בישראל. כאחד המבריחים ד,מ־צועיים
המוכשרים והמצליחים ביותר דאג
מליקובסקי, יליד פולין, לרכוש לעצמו את
האזרחות האמריקאית, נוסף לישראלית.
בעזרת שני שמותיו, הפולני והאמריקאי,
ובעזרת שני דרכוניו הצליח מליקובסקי־מיליקין
לעשות חיל ברמחים שהפיק מעסקי
ההברחה. הוא רכש חלק שמן בחנות הגלידה
קור־טוב בתל־אביב, בחנות הגדולה
לצורכי חשמל אדיסון בתל־אביב, בבית-
החרושת למקררים חשמליים אור־קור, בחנות
לצורכי חשמל קו־אור ובשורה ארוכה
של מפעלים משגשגים אחרים, בהם היה
שותף סמוי.
אולם העסקים בישראל לא גזלו זמן
רב ממליקובסקי. הוא סמך על שותפיו, שהיו
פעילים בהנהלת העסקים יום־יום, הרבה
לנדוד ממדינה למדינה, כשהוא נושא ב־מזוודותיו
כל־טוב.
13 מזוודות. מליקובסקי סמך על
שותפים, אך לא על ניטים. למען הבטחון
היה מנהל את עסקי ההברחה בשותפות
פעילה עם קציני משטרה ומכס בכל מדינה.
כך, למשל, כאשר הגיע לפני כשנתים
לשדה־התעופה לוד כשהוא נושא אתו תשע
מזוודות גדולות, נוכח מליקובסקי לדעת
שהפקיד שהיה שותף להברחה נעדר מהמקום
לרגלי מחלה. מליקובסקי לא התבלבל,
הצהיר מיד כי הוא נוסע לקפריסין
וכי המזוודות מיועדות לשם. פעולה מוצלחת
של משטרת הגבולות הביאה למעצרו.
היתד, זו הפעם הראשונה שנשפט בעוון
הברחה בישראל, נידון לששה חודשי מאסר.
מאסרו של מליקובסקי גילה גם את שותפיו
במכס ובמשטרה. בעקבות הגילויים
הודח הסמל דבורקין, מסמלי משטרת שדה־התעופה,
נידון למאסר. מפקד משטרת לוד,
ע.מ.מ. קונוויזר, הועבר גם הוא מתפקידו,
בעקבות אותה פרשה.
מליקובסקי לא בזבז זמן. בעודו ממתין
לסיום משפטו בפרשת תשע המזוודות המשיך
להבריח במזוודות אחרות. הוא חזר
לארצות־הברית, הפליג חזרה לישראל, עם
מטען של 13 מזוודות.

הברחה דיפלומאטית. הפעם היתד,
המשטרה זהירה יותר. ראש הענף הכלכלי
של משטרת חיפה, ע.מ.מ. צידון, ארב ל־מליקובסקי
בנמל. הוא ידע כי מליקובסקי
עוסק בהברחה, בחיפוי מטען דיפלומאטי
של אחת הנציגויות הזרות החשובות.
בלילה, בחשאי, פתח צידון את 12 המזוודות.
הוא גילה בתוכן כמות עצומה של
סחורה מוברחת. מליקובסקי ושותפיו להברחה
הגדולה נעצרו, הועמדו למשפט שלא
נסתיים עדיין. הדיפלומאט הוחזר למילדתו.
בינתיים, הגיע מועד מאסרו של מלי־קובסקי.
הוא נשאר חייב סכום גדול לקרוביו
ולשותפיו, חיפש מקור הכנסה מהירה,
לחיסול החובות לפני מאסר ששת
החודשים. הסוחר חיים מאייר, ששאיפתו
לרוזחים קלים השכיהה ממנו את הזהירות
המקצועית, היה המקור הבלתי־מאושר. תמורת.
שק הגרוטאות, י סיפק למליקובסקי את
7000 הל״י, שהוציאו אותו ממצוקתו הכספית
הזמנית.

כל ישראל
מעיט מדי, מ או ח ר מדי
תמונה מחרידה התגלתה בשרותי
הכיבוי, אחרי שטחנת־הקמח הגדולה ברחובות
עלתה השבוע באש. מסתבר כי
גדודי הכבאים של הדרום וגוש דן, המורכבים
ממתנדבים וד,ניזונים בעיקר מנדבות,
עובדים באיטיות ובחוסר ציוד יעיל.
התורן בתחנת ראשון־לציון, למשל, היה
צריך להודיע על הדליקה למפקד התחנה
באמצעות כלי־הרכב היחידי שעמד לרשותו:
זוג אופניים. אילו יכלו מכונות־הכיבוי
להגיע בעוד מועד אל מקום הדליקה, אפשר
היה להשתלט על האש מבלי שתגרום
נזקים כה חמורים כמעט אהד
מתוך כל חמישה אזרחים העובדים בשרות
המדינה הוא שוטר או סוהר. מספרם
מגיע ל־ ,7372 אולם הם אינם מצליחים
להתגבר על נטל עבודתם, ואילו מתגייסים
חדשים קשה להשיג.

תזכיר
שלל דיז רי ם
על חלוקת יטל? חדשה בין המפלגות,
בצורת מניות של מפעל־דיזלים חדש, אשר
יקבל גם מונופולין על ייבוא כל מנועי
הדיזל, הודיע לפני שבועיים מדור תצפית
של העולם הזה 1038 השבוע השמיעו
חברות־ד,תובלה הגדולות מחאה חריפה על
עיכוב כל רשיונות־הייבוא למשאיות כבדות,
שנכנס בתוקפו כדי להבטיח מראש את רודחי
החברה החדשה, כל עוד לא הושג הסכם
עם החברה הגרמנית מא״ן. החברות גם
הביעו את הדעה כי הדיזלים הגרמניים לא
יתאימו לתנאי הארץ ההתפרעות בנמל
חיפה, שאורגנה בידי פעילי חושיסטאן
(העולס הזה ) 1039 בעת קבלת הפנים למשלחת
הפסטיבאל, גונתה השבוע על־ידי עמום
לנדמן, מנהל נמל חיפה. הוא הסביר כי
״ההתפרעות אורגנה על־ידי חסיד שוטה,
שרצה בדרך זו להוכיח את נאמנותו למנהיגות.״

11ז

מבס מעבר למסך
ח^ולחח החדים גשיז־ח אדיי
ר ה ׳ שופעת עליזות רעמה, אתרי
18 שעות עבודה בחתגדכית למען ארץ הסוציאליזם
הנבנה, ביום המנוחה השנתי.
הם נושאים על שכמם את החברה נסאשה,
וורודת־לחיים וחייכנית, ש־ 1642 שעות העבודה
שלה בשבוע האחרון לא גרעו במאומה
מיופיה הבריא, השרשי והעממי-
כפרי. המצלמה מטפסת לאיטה על חזה של
גסאשה, שקשה להבחין בו מאחורי 32 מדל-
ליות מבריקות המק שטות בתמונות מארכס־אנגלס,
לנין־סטאלין־איוואן האיום. על אחת
המדליות מחוקה התמונה נטאשה מסתכלת
במבט שוקק, בתרעומת מהפבניח, אל
וואסיליי, העומד מבוייש מתחת לתמונת
הענק של מאלנקוב. אין הוא מעז לשאת
את עיניו אליה׳ כי בשבוע האחרון אסף רק
1499 שעות־עבודה עלובות
כך כתבה לפני שלוש שנים לילי גלילי,
בפארודיה שלה על הסרט הסובייסי ועל

מה יחסה לגברים? כיצד היא מתלבשת? היכן היא מבלה אוז

האשה הסוב״ו
־ מאת עזייס מון -

האשד, הסובייטית. כך, בערך, גם תיארתי
לעצמי את נסאשה האלמונית. חיכתה לי
הפתעה גדולה מאד, כאשר פגשתי את
נסאשה בחיים.
שמה בעצם נטאליה. אולם חבריה קורא-ם
לה נטאשה, בדיוק כמו גיבורות הסרסים
והשירים הפסריוסיים הס. בייטים. ה א היתד,
לבושה מכנסיים קצרים כחולים וחולצת־התעמלות
בח׳לה, הדוקה היטב אל גופר,

החטוב• הפגישה התקיימה באיצטדיון לנין
במוסקבה ונטאליה ישבה על אחת ממדרגות
הבטון המיועדות לקהל הצופים, המתינה
שיגיע תורה להופיע על המיגרש בתרגילי
התעמלות המוניים.
היא לא נראתה ביישנית ומדי פעם ניערה
את רעמת שערה הזהוב בתנועת־חינחון של
אשה היודעת שהיא יפה. אפילו אצלנו בישראל,
בה אין מדקדקים במיוחד בכל

אומנה, מניקיון־ וסלסוד תמיד•

טיסלה לבאל

נשי רוסיה לובשות שמיות וחליפות
מהאופנה של שנות השלו־שים.
אך בנשפים כבר נראות שמלות מודרניות כמו זו.

1ץןך 1ך י רק מאז מות סטאלין הותרה הרצועה
^ ושוק המותרות הרים ראש. ארבע
דוגמניות צרפתיות הציגו אופנה פאריסאית לנשות מוסקבה.

סוגריטה היא זמרת בלהקת אופירה
מוסקגאית. משכורתה גבוהה למדי ובי
בסבון היופי מקבלת היא גם מניגף ור.

שתי פועלות מקבלות סילסול תמידי, לפי

י י ^ י ע /י ״י שיטה ישנה. תופעה שכיחה מאד בסוסק*
בה היא לראות נשים בעלות שיער מקורזל באופו מלאכותי.
חאמנית מסגרת הטיפול

י י 1#י י יי יי

סיביצגיתית מ!ולח 1ז
בנות מעמדה

זוהי ציפקו
ציונית לפג
חברות הקולוזוז על־שם סטאלין. הרונ

גינוני הנימוסים והסכם, לא היתד. נקשרת
שיחה בלבביות כזו ובחופשיות כזו. סנייז
של בת־שיחי היו פגים סלאביים טיסום יים:
רחבים, תוזים כבדים במקצת, עינים כחולות-
אפורות גדולות, הבעת שביעות־רצון.
היא סיפרה — בעיקר בעזרת תנועות־ידיים
וכמה מלים גרמניות — שהיא בח ,20 תלמידת
המכון הגבוה לתרבות הגוף, מתכוננת להיות
מורה להתעמלות. למרות קומתה הנמוכה
במקצת — קומת הרוסי הממוצע היא נמוכה
מזו של הישראלי המבוצע — שפעה מרץ
ובריאות. בדיוק כפי שתיארתי לי את האשד,
הסובייטית, אמרתי לעצמי* .ומתי את נוהגת
בטרקטור?״ שאלתי.
*טראקטור? מדוע אנהג בסראקסור?״ השיבה
בתמהון.
*הרי כל בחורה טובייסית נוהגת־בטראק־סוד.״
נסאשה
חשפה את שיניה בצחוק אדיר.
״הא־הא־הא! סראקטור! שמעת? (אל חברתה)
הוא אומר שכל בחורה סובייטית נוהגת
בסראקטור!״
גם החברה התחילה לצחוק, צחוק מא פק
יותר, כאילו לא רצחה לפגוע ברגשותיו
של ילד קשה־הבנה• .אולי פעם דה היה
האידיאל של הבחורה הסוב־יטית,״ הסבירה
לבסוף נטאשה. .ג ם עכשיו יש הרבה בחורות
שעובדות על טראקטורים. אבל דה כבר
לא הדבר המאפיין את הבחירה הסובייטית.״
.כן,״ הוסיפה החבוד. ;,האשה הסובייטית
התבגרה. היא אימה דקוקד. לכל מיני מעשי״
הפגנה וגבורה כרי להוכיח לעצמה ולחברה
שהיא בעלת זכויות שוות לגבר. אנחנו עכשיו
חפי וטביבג

ן ץ <! ץןך *
1 1 1 4 1 .4 1 1 1 1 / 1 1 ^ 1
את הזפת, הנשים מגישות לו

ב ב ית ,

קיבוץ נדות, חברת המשלחת הו.
היא מצולמת בין שתי בחורות
מגלמות יפה את הטיפוס הכפרי.

גבר אחד וארבע נשים פובדים בז יפות
כביש בסביבות מוסקבה. הגבר מיישר
אותה באתים. העבודה בסלילת כבישים

בשדה

היא קשת ומפרכת אפילו לבני המין החזק, אך בנות המין החלש טשו
אותה ללא מאמץ מיוחד. למרות העבודה הגברית והקשה, היו שתיים מן
העובדות בכביש יפות ונשיות מאד. הן לא הבינו מדוע מתפעלים נוהן,

ובבל

^ 0 1 1 *1 ) 11ך | 1 *׳|7 1ך 1גם בחברה הסובייטית קיימים מעמי
ש 1 1 / 1 0 4 111 * 0 #י י • דות, בהתאם לסוג העבודה ולרמת
המשכורת. הבחורות מימין הן מלצריות במסעדת הרכבת שהסיעה אותנו

קש ה

עבודה

למוסקבה. באמצע: ד״ר מריה שפרחובסקיה, אשר משכורתה גדולה ב־,־07צ
ממשכורתה של מלצרית רגילה. משמאל: מוכרת סודה וגזוז, המקבלת את
משכורתה מהממשלה. גובה המשכורת: מחצית משכורתה של הרופאה.

מדגישות יותר איז ייעודנו הנשי,״ סיכמה,
בהבליטה את חזה, תוך תנועת יישיר־גב
גאה.

ידיים בשיות ;;וגדות
* * ההוא היעוד הנשי, כבי שמבינה אותו
} .ן האשד, הסובייטית? כפי שמבינה אותו
האשד, הישראלית, פחות או יותר. פחות
לטפל בבית ויותר לעבוד מחוצה לו. מלבד
זאת הכל דומה: שאיפה להיראות יפה, להצליח
בחברת גברים, להתלבש לפי האופנה,
לטפח את יופיד, הטבעי, לזכות בבעל יפה,
משכיל, בעל מקצוע טוב, ולגדל בנים בבוא
העת.
אולם לא כל הדברים האלה אפשר להשיג
בקלות. בעל, למשל. במוסקבה ישנן שש
נשים על כל גבר. ויחס זה, פחות או יותר,
שורר ברוב חלקי ברית־המועצות. על כן,
מתוך כל שש נערות שאתה פוגש ברחוב,
אתה יודע כי חמש לא תמצאנה גבר לעצמן.

ברוסית ישנה מילה קדושה: פיסקולטור.

י׳ אלח הם דאשי־התיבות של ״חינוך גופני״
יי ^י
ופח פולחן, שתפס לא במעס את מקום הדת. בתמונה זו צועדות

מאות חניכות המכון הגבוה לפיסקולטור במוסקבה, בתרגיל של התעמלות
המונית באיצטדיון. הן מבצעות את התרגילים בדיוק ובתינניות של באלס,
כשאלפי גופות מתנופפים כגוף אחד לפי הריתמוס הנקבע מליידי מוסיקה.

מחסור זד, הוא אחת התוצאות המחרידות
של מלחמת העולם השניה, שעשתה שמות
באוכלוסיית ברית־המועצות. הוא ניתן את
אותותיו לא רק במספר הגדול של רווקות
זקנות או מזדקנות, אלא בכל שטחי החיים.
האשד, הסובייטית, אשר המהפכה הקומוניסטית
נתנה לה מעמד חוקי שווה לזד, של
הגבר, חוייבה על-ידי המציאות ליטול על
(המשך נועבר לדף)

שכמה נטל העולה בהרבה עי זה הרובץ
על שכם הגבר.
קודם כל היא חייבת לעבוד. אמנם בוטל
לא מזמן החוק שחייב בל אזרח סובייטי
לעבוד׳ אולם המציאות מכריחה כל אשה.
לעבוד. כי ברוסיה קיים מחסור אדיר בידיים־
עובדות בכל המקצועות. במקום לחכות לדורות
חדשים של ידי גברים, גייסה החברה
הסובייטית את הידיים הנשיות למלאכה. והן
עוסקות במקצועות ובעבודות הבלתי־נשיים
ביותר: הן בנאיות, מטאטאות רחוב, רתכות
במיפעלי פלדה, מהנדסות אווירונים, סוללות
כבישים ומצחצחות־נעליים — נוסף על המקצועות
הנשיים יותר כמו זבניות, גננות,
ספרות, מורות, כימאיות ורקדניות. בענף
הרפואה, למשל, מהוות הנשים רוב מוחלט
ומדי שנה מסיימות שבע רופאות את הפקולטות
לרפואה לעומת כל שלושה גברים.

ואינטלקטואלית, היא שייכת בהחלט לדור
האטום והרוק׳נרול. היא חופשיה מאד בהתנהגותה
עם הגברים ומגיל צעיר כבר יודעת
את עובדות החיים במערומיהן. האהבה החופשית,
שהיתר, מקובלת מאד בתחילת המשטר
הסובייטי, שוב אינה פולחן. אולם
היא קיימת, כדבר טבעי ומובן מאליו.
כאשר זוג רוצה להתחתן, הוא סונה
למשרד הרישום, מביא עדים כי השניים הם
חזקים, ועובר לגור בדירה משותפת —
לרוב עם ההורים, בתנאים דחוקים מאד.
רוצים להתגרש? מודיעים על כך בעחון,
פונים לבית־משפט השלום ואם יש סיבה
הגיונית, מקבלים גט. אולם אחוז הגירושים
אינו גבוה. נוסף לכל הסיבות האחרות,
קשה למצוא דיור חדש.

קשה למצוא עוזרת

הזמגה לבידוי

הרופאות האלו היא מריה
\ £לבובנה שפרהובסקיה, חירורגית בת
38׳ העובדת בבית־החולים של שרות הרכבות.
היא סיימה חמש שנות לימודים
באוניברסיטת אודיסה לפני 13 שנה, עברה
סטאג׳ של שלוש שנים באחד מבתי־החולים
בעיר זו. בעלה קצין צבא גבוה ומדי פעם
חייבת המשפחה — מריה, בעלה ושני ילדיהם
— לנדוד מעיר לעיר, בהתאם להוראות
הצבא.
מריה, אשד, גבוהה ומוצקה, בעלת שיער
שחור ופנים יפים מאד, מרוויחה 1100 רובל
לחודש, כולל תשלום מיוחד לשעות נוספות
ולתורניות — בערך 300ל״י לחודש. פועל
תעשייתי סוג א׳ מרוויח יותר ממנה. היא

ך* יצד מבלה נערה מוסקבאית את
שעות הפנאי שלה? ״על כל פנים לא
בבית,״ השיבה גלינה מזליקובה, בצרפתית
צחה. גלינה בת ד,־ 18 אופיינית לנערות רבות
שפגשתי במוסקבה. היא אמנם רזה וקלילה
מן הנערה הממוצעת, אולם החן, הלבביות,
הצבעים ותודי־הפנים היו רוסיים טיפוסיים.

ץ כונב־הקולנועיהבמאייהיצרן ההודי ראג׳ קאפור, מוקף מעריצות סובייטיות.
בכל מקום שהופיע נדחקו סביבו נערות, ביקשו ממנו חתימה או התרגשו

עד לדמעות למראהו. כנראה שלא נושאי סרטיו הסוציאליים בלבד היו מקור ההתרגשות.
הילדים צעירים יותר, היחה למשפחת שפ־רהובסקי
עוזרת־בית .״אתה לא יודע מה
זד, להשיג עוזרת בית!״ נאנחה ,״קשה מאד
למצוא בחורה באמת טובה. אם היא שווה
משהו, היא רוצה ללמוד מקצוע ולהתקדם.״
כמה פעמים שמעתי מלים אלה מפי עקרת
בית תל־אביבית?
עתה הילדים הם בני 13ו־ .6בבוקר,
בצאתה לעבודה, מכניסה אותם מריה לביתר,ספר.
הם אוכלים שם ארוחת־צהרים ובגמר
עבודתה היא לוקחת אותם בחזרה הביתה.
״אבל אל תחשוב שבעלי יושב לו בנחת מן
הצד כשאני עושה את כל העבודה בבית.
גם הוא עוזר ברחיצת כלים ובטיפול בילדים.
בבית, אני המפקד.״

ושיער מקורזל ומסולסל מזכיר נורא כבשים
לפני הגז.

עובדות החיים במערומיחן

בחירה הסובייטית הממוצעת אי!
; ננה צובעת את שפתיה בשעות היום.

גלינה, שסיימה השנה את ביתיר,ספר
התיכון, היתה רוצה לנסוע ולראות את
העולם הרחב• בינתיים היא מבלה את ערביה
בקולנוע, בקונצרטים — ובעיקר בפארקים.
הפארקים של מוסקבה הם עולמות בפני
עצמם. כל אחד משתרע על מאות דונאמים
של מדשאות, חורשות, בריכות, גני־שעשועים,
רחבות־ריקוד, אגמי־שייט בתי־קפה ובמות

גם סגני־ד,אלופים והאלופים הסובייטיים
המהוללים הם טוראים פשוטים בבית.

כיתרחרושת ליופי

החרט*

לפני כמ׳וז חודשים יעורר צייר
סובייטי סערה, בוזציגו תוזז־נת
עירום. היום מותר לדוגמניות להתערטל,

משלמת מס־הכנסה ומסים שונים, אולם אין
היא יודעת כמה .״פשוט מורידים לי מהמשכורת
מה שאני צריכה לשלם, ואין לי
מה לומר בכל העסק.״
על מה מוציאה היא את משכורתה? הרופאה
החיננית הצביעה תוך כדי צחוק רענן
על האודם שעל שפתיה, על שמלת־המשי
הנאה שמתחת לסינורה הלבן, על נעליה האלגנטיות
וגרבי־המשי .״זה לוקח לי את
כל הכסף,״ השיבה .״בעלי אומר שאני
גנדרנית ובזבזנית. אבל מה אני יכולה
לעשות? זהו טבעה של אשר.,״
יום עבודתה של מריה הוא של שש
שעות וחצי. לפעמים יש צורך לעבוד שעות
נוספות, אולם בדרך כלל יש לה פנאי רב
לטפל בביתה, לבשל, לטפל בילדים ובערבים
לבלות בחברת בעלה או ידידים. כאשר היו

** כץ היופי ברחוב תיאטראלניה בס
מוסקבה הוא בית־חרושת לנשיות. עברתי
במקרה ברחוב, כאשר ניתך על ראשי גל
של בושם רוסי כבד. הבושם יצא מבעד
לדלת של חנות רגילה, ללא כל סימן מיוחד
שיעיד מה מתרחש מאחוריה. נכנסתי.
השומר, גבר זקן משופם, הסביר לי כי
טעיתי בכתובת :״בשביל גברים זה ברחוב
השני.״ בינתיים הספקתי להבין היכן אני.
בחדר־המתנה אפלולי במקצת ישבו קרוב
לעשרים נשים, המתינו שיקראו להן לאחד
האולמות שמסביב.
הסברתי לשומר כי אני זר ורצוני לבקר
ולצלם במכון. הוא קרא למנהל. המנהל
קרא למנהלת. המנהלת קראה לעוד מישהי,
ושלושתם הודיעו לי בחיוכים :״פוז׳ולסטה.
בבקשה, אפשר לצלם.״
באולם המרכזי, לאורך ארבעת הקירות,
עמדו כיסאות לבנים של ספרים, ולפני כל
אחד ראי גדול, על כסא ישבה אשה,
בשלב אחר של טיפול בשערותיה.
״כל יום עוברות כאן 570 נשים,״ הסבירה
המנהלת בגרמנית ״־ 807 פועלות,
היתר אינטליגנציה. יש להן כאן כל השירותים:
מניקיור — 3.70 רובל ( 600 פרוטה):
תספורת — 350 פרוטה: חפיפת־ראש —
500 פרוטה: סלסול תמידי — 900 פרוטה.
מסאג׳ פנים ומישחות שונות לטפול בעור —
לירה וחצי.״
ידידה תל־אביבית, המבקרת בקביעות במכון
יופי ישראלי, סיפרה לי אחר כך כי
המחירים זולים בהרבה מאלה שהיא משלמת
בארץ.
פניה וינוגרדובה, עובדת המכון העוסקת
במקצועה מזה 25 שנה והנראית כמו דוכסית
מחצר הצאר, הסבירה לי. מה הם
מושגי היופי של האשד, הסובייטית, תוך
כדי מריחת פניה של לקוחה במשחה לבנה
סמיכה.
״האופנה האחרונה כאן היא הסילסול התמידי.
הנה, אתה רואה את הבחורות המחכות
בחוץ? ס ץ 90 מהן רוצות סילסול
תמידי. כל עוד הן נערות, הן מסתפקות
בצמות. אחר כך הן גוזזות אותן. שיער
חלק וקצר נחשב למכוער מאד כאן*.

הימז 1נ1ט<\

זוג מוסקבאי נפרד בחצות, ליד ביתה של הבחורה. אחת הבעיות
הקשות, המקשה על חיי. הזונות הצעירים במוסקבה, היא המח־סור
בדיור. לכן רודה הילודה במוסקבה. מספר הילדים הממוצע למשפחה עירונית: שניים.

רק אם היא יוצאת לבלות ערב בחברה,
משתמשת היא בשפתונה. לעומת זאת, מכוסות
צפרניה בלאקה אדומה חזקה. היא
איננה לובשת מכנסיים ארוכים והליכה מחובקת
עם בחור ברחוב נראית לה כפגיעה
במוסר.
אופנת הבגדים עומדת בערך באותו המקום
בו עמדה האופנה המערבית לפני 20 שנה.
גזרת השמלות רחבה, הבד לרוב פרחוני
ומקושט בסרטים וקשטות. החליפות גבריות
מאד, בעלות כתפיים מרופדות. הרגליים ה־עבות־מעט
נתונות בתוך נעליים פשוטות
ומגושמות — חפץ שימושי, לא קישוט
נשי.
אך מבחינה חיצונית שייכת הצעירה הסובייטית
לדור הקודם, הרי שמבחינה נפשית

רבבות זוגות

מבלים בהם מדי

פתוחות.
ערב.
גלינה אוהבת מאד לרקוד. טאנגו, רומבה,
בוגי־וזגי. מה בנוגע לרוק׳נרול? היא ליב־סנה
מבט שובב מעיניה הבהירות וענתה:
״בטח! אני משתגעת אחרי אלביס פרסליי!״
לראיה התחילה לרוק׳נרל במרכז המדרכה.
ולסיום :״אם משעמם לך ואתה רוצה לראות
איך מבלים במוסקבה, בוא אתי הערב.
ניפגש ליד ספריית לנין בשעה שמונה.״
וגלינה לא היתר, הבחורה היחידה שהזמינה
בחופשיות כזו גבר זר לבלות איתר״
היא התנהגה בדיוק כפי שגבר מתנהג אצלנו.
וזה, כפי שהסבירה לי מהנדסת־מטוסים
חיננית ,״הוא ההוכחה הסופית שקיים שיווי־זכויות.״

אנשים
מחנהשלג 1לדה
אימפריאליזם מיוחד־במינו בשרות־החוץ
הישראלי הפיל החודש קרבן. אחרי שהוצע
לאהוד (״ג׳ינג׳י חאן״) אבריאל
לכהן כציר ישראל ב;אנה השחורה, סירב
הלה לקבל את התפקיד אם לא יינתן לו
גם לשמש באותו תפקיד בליבריה השחורה.
אולם תפקיד זה כבר הוצע קודם לכן ליצחק
צ׳יז׳יק, המנהל הנמרץ של רשות־הנגב
לשעבר, שכבר נפרד מכמה מידידיי
לרגל צאתו לתפקיד. ברגע האחרון נמסי־לצ׳יז׳יק
כי אבריאל ירש את מקומו
עתונאים רודפי־ידיעות טילפנו השבוע תכופות
לאכרהם קריניצי ראש עירית
רבת־גן, אחרי שנודע שהלה ד,ומין אליו
את יוסף ספיר הצ״כי ויוחנן כאדר
החרותי, כדי לברר את סיכויי האיחוד של
שהי המפלגות. מאחר שהישיבה אדבר. רק
רבע שעה, פרש קריניצי מוקדם בערב
למיטתו. כשצילצלו העתונא־ם לאשתו ונענו
כי י מר קריניצי עסוק, שאלו :״מה,
הוא עוד בישיבהי״ ענתה אשתו :״לא,
עכשיו יש שכיבד פשיטת רגל צפויה
לשרת״החוץ גולדה מאיר אש תמשיך
לקבל הזמנות לחגיגות ברמצווה, כפי שקיבלה
בחודש האחרון. על הזמנתם של
25 נערים מאשדוד־ים, שערכו חגיגת
בר־מצווד, קולקטיבית, השיבר, שרת־החוץ
בשלחה תעודה על נטיעת חמשה עצים על
שמו של בל אחד מהם. באותה צורה השיבה
על הזמנתן של עשר בנות־מצווה
כשנשאל השבוע אפרים (״בסיס איתן לאיש
הקטן״) גוזמן אם אינו חושב לחזור
באחד הימים לפוליטיקה, השיב גוזמן, העוסק
עתה בעסקים פרטיים משגשגים :״זה
כאילו שואלים אדם, שזה עתה נגמל מעישון
חשיש וגילה עולם בריא חדש׳ אם
אינו רוצה לחזור לסם שהרס אותו!״

פצצה שד בו מבה
שני שחקנים פופולאריים השתתפו השבוע
בהצגת־ח־נם לעיני מאות בא־ קפה כסית
בתל־אביב. אחרי ש מינ הכרוכי, הכוכבת
הבלונדית היפהפיד, של הסרט מעשה במונית,
נפרדה מבעלה, צייר־הפירסומת חו *
בבכרובי, ונראתה תכופות בחברתו
של יוסף (״בומבה״) צור (שהמוני הולכי־הקולנוע
שמעוהו מפליט את הפסוק :״של־טוקס
מה פירוש? הקץ לזבוב וליתוש!*),
ניגש ביום הראשון בלילה חובב אל שולחנם
של מינה ובומבה, היכר, את אשתו־לשעבר
נמרצות. התוצאה: התגוששות ערנית
בין בומבה (משקל כבד) וחובב (משקל־זבוב)
,שנסתיימה כאשר באי בית־הקפה
הפרידו בין הניצים. בומבה לקח את מינה,
הובילה מן המקום כשהיא ממררת בבכי
רעיון טוב התגלגל השבוע משולחן
לשולחן בית־קפה. כשנודע לאורי דן,
כתב מעריב הצעיר׳ כי ישנה אפשרות
לרכישת• מטוסים קטנים ישנים, קפץ על
המציאה, סיפר כי הציע לעתונו לקנות
את אחד המטוסים, על מנת שטייס מקצועי
אזרחי יקה אותו לסיור ׳מוטס ברחבי אפריקה.
אולם לפגי שדן הספיק לבצע את
תיכניתו, שמע על כך שכנו לשולחן, ח*
יי ם (היי דרומה!) חפר, הציע את אותה
ההצעה לדבר. העתון המפא״יי קנה מטוס,
שכר את אותו הטייס אשר דן רצה לשכרו

תמונות ופרחים. אנשי השגרירות הסובייטית, בטקס הפרידה מארונות חבריהם
שנהרגו בתאונת־דרנים. הארונות של המזכיר השני וויקסור סנוירנוב ורעייתו הובאו למזל
חיפה, משם הוסעו באניה הסובייטית וזרושילוב לקבורה במוסקבה. בתוך הזרים הקלועים,
תלו אנשי השגרירות את תמונותיהם של שני ההרוגיס, עטופות בסרסי־משי שחוריס.
על נסיבות לידתו של הרמטכ״לכד
יטה דיין סיפר השבוע יוסףכרין,
איש דגניה, לאורח זר, בשעתו היו בדמיה
רק 10 בחורים ושלוש בנות, וכדי לא לערער
את יחסי החברה, הוחלט חגיגית
בין כולם להימנע במשך חמש שנים מ־נשואין.
אולם האהבה גברה על ר,עקרון:
חודש אחרי ההחלטה נשא שמואלדיין
אח אחת הבנות, דבורה זאטולובשקאיה, אמו
של משד, דיין, שנולד כעבור תשער, ה־דשים,
ב־ 15 במאי . 1915 ,אמר ברץ בחיוך :״למזלו
של צה״ל, נולד דיין ארבע שנים ושלושה
חודשים לפני זמנו
מופת אישי של גבורה, מעל לצו התפקיד
ומעבר לתביעת החובה, נתנה השבוע הזמרת
גלוריהתומאס בבית לולפין ב־שבי־ציון.
אחרי ששיר אחד שלה הסתיים
בזריקת כוס על הארץ, כאפקט דרמטי, ירדה
מן הבמה, שרה בין הש לחנות. בחוזרה
לבמה, מעדה הזמרת על שברי הכוס, נפצעה
קל, אך לא הפסיקה את שירד, עד
סיומו להצלחה לא פחותה זכתד. ה־רקדניח־קריינית־שחקנית
אירנהגמרי בברלין
המזרחית. אימה, שנסעה לברלין
למטרת השתלמות׳ הופיעה בערב אחד עם
הקומפוזיטור גיאורגזיגגר בהצגת־יחיד,
שהכנסותיה הוקדשו לפליטים. היא הופיעה
ברדיו ובטלביזיה וד,והתמד, על חוזה לשמש
ככוריאוגראפית של האופרה בפוזנאן, פולין.
אימה עומדת לחזור לתקופה של שלושה
חודשים לארץ, כדי לפתוח את בית־הספר
למחול שלה .

פס(1ן* השסע
ס ראש־הממשלה דויד סף גוריון על הערבים ,׳בשיחה

אמריקאי ע 83 עסו!* ;3 <1311111 1^1131
$שר־האוצר לוי אשכול, בקומו לנאום אחרי שר־העבודה מרדכי |
נמיר, בכינוס למען המלווה לשיכון־עולים :״חברי אמר שידבר קצרות ודיבר
ארוכות. אני מודיע, שאדבר בהרחבה, ואולי על־ידי כך יתקצרו הדברים.״
ס ראש עירית תל־אגיב, חייס לבנון, בהתנגדו להצעה שהעלה בן; -
גוריון לאיחוד כל ארגוני הנשים בישראל :״קודם שיאחרו הגברים את מפלגותיהם! .
קנאת מפלגות מרבה קטטות, מריבות ומועדוני־מפלגות• קנאת נשים מרבה גני| -

ילדים, מעונות־עולים ומועדוני־נוער.״
• הממונה על חגיגות שנת העשור מאיר וויסגאל :״אני מכיר !
רבים שמשתמשים בשפה העברית ומדברים כגויים. ואני מבטיחכם שאף כי אני ;

משתמש בשפה האנגלית, הריני מדבר כיהודי.״
@ היועץ המשפטי של משרד־העכודה, צפי כר״ניס, במסיבת־ !
עתונאים על נוהל המנסד־לביטוח־לאומי :״דוגמניות פורשות ודאי לפנסיה בגיל ן
צעיר מאד — גיל אבדן הגיזרד.,״
אורח

9רנדסרן בצח״ל, על דברי הפרסומת ההוליבודיים כאילו היתר, זיוזה
שפיר מקלענית בצר,״ל :״נדמה לי שלא היתד, מקלענית דווקא, אלא הבול.״
9הצייר פאסלו פיקאסו, בתשובה לאשר, שביקשה ממנו לשנות את
צבע עיניה מירוק לחום, בפורטרט שלה׳ מעשה ידי האמן הגדול :״הייתי מחליף
את צבען ברצון, אלא שאינני זוכר היכן שמתי אותן.״

* בערך :״לא איכפת לי במיל נדיח שהם אומרים!

העולם הזה 1040

החי הפה והטלפיים
ך* תד־רעים, הופעל מקלט רדיו ברפת,
בשעת החליבה, כדי להגביר בעזרת
המוסיקה את קצב החליבה, הודיע הרפתן
כי הפרות יוצאות מדעתן מרוב חדוה
שעה שהן שומעות את שמשון בר־מוי משמיע
את הזמר :״הי, נגני לי מפוחית הפה...״

תאונת עבודה

ך * ירושלים, קבע יוסף אוחיון וו ב־
^ קיר בעזרת פטיש כבד, כדי לתלות
את עצמו, נפגע בראשו ממהלומת הפטיש,
צנח והתעלף, התעורר ותלד, את עצמו.

ציד מכשפות

ך* אשתאול, הציג תיאטרון אהל במם־
גרת תל״ם את הצגת המכשפה, לא
סיים את ההצגה אחרי שהתושבים התימנים
ד,מרוגשים פרצו בצעקות :״מרשעת! לכי
לעזאזל!״ זרקו אבנים על הבמה.

כרמל הרק ישן
מוסקס מו בחר
* ברנדי אקס כזרה פיין

שרי ברנדי

ורמוס זבדרן

הקפידו קל
הסמל והשום שיי

ממל

מזרחי

מיקבי דאעגון לעיון (זנדון יעקב

סלאריאל׳

כל המוסיף, מחמיר

ף דחוסות, ראה אזרח את שכנו עובד
! בגינ ה, שמע כיצד אזרח אחר שואל
אוחו:״מה אתה עובד כמו חמור?״ התערב
בשיחה וצעק :״אבל שכל יש לו כמו לשני
חמורים!״ נתבע לדין על הוצאת דיבה.

חוסר מעוף
ך * מחנהצכאי, סירב חייל למלא פקו־דת
מפקדו, קיבל פקודה נוספת ל״עוף
למעצר״׳ לא ביצע גם אותה, נתבע על־כך
לדין, יצא זכאי אחרי שבית־הדין ד,ז
צבאי מצא כי הנאשם מטבע ברייתו אינו
מסוגל לעוף.

רק אצלנו תמצא את אשיר

״הדרך לאושר״
משרד שידוכים חדש המתנהל
בסודיות מוחלטת, לפי השיטות
החדישות אשר הונהגו בארה״ב.
מחלקה מיוחדת להתכתבות למטרת
נישואין עם מועמדיט/ות
בארה״ב. פנה אלינו עוד היום
לפי הכתובת ת.ד , 12015 .ת״א,
צרף 500 פר׳ לתשובה ותקבל
פרוספקט מלא בצרוף כתובתנו.

לב שבור

ף תל*אכיכ, החליט נער בן 17 למשוך
את תשומת ליבה של נערה בת , 15
הטיל כדורי ברזל אל חלונות דירתה, ניפץ
את הזגוגיות, משך את תשומת לבו של
שוטר שעצר איתו.

לבידור -בידור י

בדיקת המכס

ך* תל״אביב, לאחר שצעירה הת/וווננד,
1על שכן שהתבונן בד, במשקפת שעה
שהתפשטה בחדרה, עצרה המשטרה את
השכן בשעת מעשה, גילתה שהוא שוטר
מכס.

ככר הופיע ונמצא למכירה
.ששים וארבעה עמוד.
.עשרות קריקטורות.

משנס כוכבי הקולנוע האמריקאים נגד ירחון הרפש ״קונפידנשל״ מסביר לראשונה

עתון פורנוגרפי מחריד
די פישר רק ישב שם. לפניו טיילו הנה ושוב שלוש נעמת מתוקות בתחתונים
וחזיות — בלונדית, אדומת־שיער ושחרחורת. מסעם לפעם הרעיפה אחת מהן חיוך
ביישני לעברו, או אפילו השתרעה לידו על הספה, לשיחה קצרה.
״אדי היה מחזיר חיוך, עונה על כל שאלה בנימוס. אולם בעיקר התפעל אדי מהנוף.
לא היו ליטופים, לא מיזמוזים ולא מכות. אדי פישר רק ישב שם, כשהוא בוחש את
הקרח בכוסו הגבוהה. בהתבוננם אליו החלו שאר הגברים במסיבה להשתומם: האם הנער
הזה הוא בעל דם אמריקאי אדום או לא? נוסף לזעזוע זה, נכון להם מיד אחרי־כן
זעזוע נוסף.
״היה זה באביב של שנת . 1952 אדי, במדי צבא ארצות־הברית׳ היה בסיור גיוס עבור
הדוד סם. עשרה ימים שר סרנדות בדטרויט, והיום היה יוס אדי פישר, עם אסיפת־עם
ענקית בכיכר קאדילאק, מסיבת קוקטייל גדושת נכבדים. אחריה נערכה ארוחת־ערב שקטה
על־ידי אחד מידידיו הישנים, שהתנדב לספק גם שלישיה מענגת של יונות מקצועיות,
כבנות לוויה.
״כשהסתיימה הארוחה, היתד, השעה קרובה לחצות. אחד מאנשי העסקים, ידידו של
פישר, הציע לגשת לדירתו במלון קאדילאק. היין והוויסקי נשפכו כמו מיים, במובן
בהתנזרותו של אדי, והחבורה, שכללה בין השאר את שלוש הבובות, איש־עסקים דטרויטי
נוסף ושלושה קציני־צבא, היתד, במצב־רוח מרומם כשהגיעה למלון.
״שלוש החתיכות אפילו לא חיכו להוראות. בפרשן לאחד מחדרי הדיח״ התקלפו עד
למד,־שמו, טופפו הזרה על קרסוליהן אל הגברים. בהעדרן הזמין המארח סעודה, מישהו
הפעיל רדיו, והכל היה מוכן ומזומן לעשות חיים.
״מן הראוי לציין שלבנות לא נשאר הרבה זמן להוכיח את יכולתן בריקוד הממבו.
תחילה היתד, זו רק אחת, אחריה גם השניה, שהובלו בקצב הודלס על־ידי הלוהטים
שבחבורה — ישר אל אחד משני חדרי־ד,מיטות.
״ואדי? כפי שנאמר כבר קודם, הוא רק ישב שם. אפילו החריפים בגברים החלו להבחין
בכך. האם היה אדי צעיר מדי כדי לעסוק בספורט שלהם? האם היה עייף משירד״ או
שמא ...טוב, מה בעצם לא היד, בסדר?
״לבסוף הגיחו כל הגברים בחבורה החוצה לראיונותיהם הקצרים, והמסיבה התקרבה
לריקוד האחרון מבלי שתיפתר השאלה הגדולה.

שלוש פעמים, בלי דופ&קח

על אליליהם, ממש כאילו בכך נקבע גורלם. כניסתה להריון של כוכבת פלונית, או
גירושיו של כוכב אלמוני, מהוים מאורע חגיגי. הדברים שאמר במאי מדרגה שלישית
לכוכבונת מדרגה חמישית כמוהם כפסוקי־קודש עבור עובדי אלילי מסך הכסף.
הוליבוד מעולם לא חסכה מנתיניה ברחבי העולם את תענוגם זה. בשיטתיות יסודית
טופחה במשך שנים מלאכת הרכילות הקולנועית. כי היה זה כלל יסודי בדרכו של כוכב
לשמי־ד,קולנוע הזוהרים — ככל שידברו עליך יותר, על חייך הפרטיים ועל שגעונותיך,
כן תגדלנד, הכנסותיך.
לא היה כל צורך לבדות סיפורי רכילות; המציאות היתד, הרבה יותר סנסציונית
ומושכת. כי בשנים האחרונות הפכה הוליבוד לקן שחיתות ופריקת־מוסר, שגיבוריה התחרו
זה בזד. בחולניותם ובניוונם המוסרי.
על התועבה והזוהמה ההוליבודית מצאו את קיומם כמה עשרות כתבי־עת, שהכילו
אך ורק סיפורי רכילות אודות אלילי הבד. כשיסד רוברט הריסון את ירחונו קונפידנשל,
היד, זה ירחון זעום־תפוצה ככל האחרים, הסיפורים שהתפרסמו בו היו ברובם סיפורים
שבאו מפי מודיעי־עתונות בבתי־קפה ובתי־מלון, מפירסומי המשטרה, וקחומר שסופק
על־ידי כתבים ועתונאים משוטטים.
שנתיים עברו עד שרוברט הריסון למד את סוד ההצלחה. יש לתת לקוראים חומר
קריאה שיעורר אותם לומר :״זהו משהו שעד עכשיו לא ידעתי אודותיו!״ והריסון,
עם צוות עוזריו, סיפק לקוראים חומר שלא ידעו אודותיו. עתונו, הערוך והכתוב בסגנון
עתונאי מצוין, החל לפרסם סיפורים אודות סטיותיו המיניות של שחקן פלוני, או אודות
בגידתה של כוכבת מסוימת.
תפוצת קונפידנשל קפצה מכמה עשרות אלפים לתפוצה של מיליונים, הגיעה בשנה
האחרונה לשלושה ורבע מיליון מפסים.
עם האוכל בא גם התיאבון. הגילויים בקחפיזנ של נעשו יותר ויותר נועזים, האשמותיו
הפכו הרבה יותר חמורות. במקום לעסוק בכוככי קולנוע בלבד, החל קונפידנשל נובר
בחייהם של כוכבי ספורט, במה ואפילו פוליטיקאים.
הריסון מיהר לנצל סוד ההצלחה, יסד עוד ירחון, דומה לאחיו הבכור — וויספר
(לחישה) .בניגוד לסיסמתו של קונפידנשל היתד, סיסמתו של וויספר — ״הסיפורים מאחורי
הכותרות״ .התוכן נשאר אוחו תוכן: סיפורים על חיי־המץ וחדרי־המיסות בהוליבוד.
אחד הסיפורים שעוררו סערת־רוחות היה אודות כוכבת־הבד הכושית דורותי (כרמן
נ׳ונס) דנדריג׳ .כותרת הגילוי היתה :״רק הציפורים והדבורים ראו מה שעשתה דורותי
דנדריג׳ ביער.״

היבריס המזגים הם חינם

ץ את היתה בדיוק הדקה בה היפנה פישר הצעיר את תשומת־ליבם של הזאבים, כי
הגיעה שעתו לפרוש מן הילדים אל הגברים. בעיניים נוצצות ספח לבלונדית על כתפה.
מספר סיבובים בחדר, לקצב המחול והם
נעלמו מאחורי דלת סגורה. כשחזרו, חצי
שעה אחרי כן, התנשפה הבלונדית כמו משרוקית
משטרה.
״ללא הפסקת־התרעננות, צעד אדי לעבר
הג׳ינג׳ית. היד, זה אותו הפזמון, בואריאציה
שניר״ עכשיו כבר החלו בני החבורה להתבונן
זה בזה ברוגז. נער הקוקה־קולה היכה
את כולם על ריק במשחקם חסר־הערך.
אחד מקציני־הצבא כמעט ורצה לקום ולהצדיע,
כשפישר החזיר את אדומת־השיער לחדר,
מובת־תמהון אך מאושרת, השאיר
אותה כפיקדון וצעד בקור־רוח לעבר הברונטית.
״נער
אמריקאי אדום־דם? נער זה היה
בקלות יכול לתרום דם לנמרים. הוא צבט
בחיבה בתחתיתה של שחורת־השיער ובקצב
הטנגו הובילה למאורתו, כשהוא משאיר את
שאר הגברים לעשות את חשבון־נפשם כיצד
קפצה עליהם הזיקנה כה מהר.
״השעון תיקתק חצי שעה נוספת והשעה
היתד, שעת עלית־השחר, כששחורת השיער
הצטרפה חזרה לחבורה, פרועה אך רגועה.
״בחורים,״ היא נאנחה׳ ״אני אלך אחרי
הבחור הזה לעולם אם רק ירשה לי. הוא
הגדול ביותר שהיה אי־פעם.״ מיד לאחר
זאת חזר גם פישר לחדר, מצוחצח כשהיה
ועם אותו חיוך שהיה לו בהתחלה.
״הוא עבר בין החתיכות, שהספיקו בינתיים
להתלבש, הודה להן על בילוי ערב
נעים ויצא מהדירה עם מארחו. הרומיאום
הנשארים רק הסתכלו עליו בשתיקה. הלילה
עם אלכיס פרסלי. וידויה של
דרך חור. המנעול, מציץ קוגפידג-
מה שקינסי לא ידע על קוני
נערות נאנחו בכבדות: הן לעולם לא תשבפי
אלבים, של במיטתו
חוויותיה על נערה הש הקרחון של הפרטיים
חייה

(קסביאר
קונאם) ,אחת הכותרות הכחנה
אותו. למעשה היו מוכנות שלושתן
ההוליבודי.
עתון־הרפש
בקונפידנשל, שתופיע טפיל.
אנמוגי עם אקברג אניטה וודי
משמיצות האופייניות לעתוני הרפש.
להתערב בכל חסכונותיהן על דבר אחד:
לדבי ריינולדס, אשתו של פישר, היה מוכרח
להיות ירח־דבש נפלא.״
בין שאר המתנות שקיבל כוכב הסרטים והזמר היהודי־אמריקאי אדי פישר, שביקר
הסירנות המסבירות פנים שואפות לחזור לטבע. הן מחפשות את העצים, את הצפודים
לפני שבועות מספר בארץ, ליום נישואיו עם דבי ריינולדס, היד, גם הסיפור הנזכר למעלה.
ואת הדבורים.
הוא הופיע בירחון ההוליבודי קונפימשל (סודי) ,מלווה בתמונות של המלון בו התרחש
קחו למשל את דורותי דנדריג׳׳ הזמרת הכשרונית הנראית כמלה האחרונה בסופיססיקציה.
המאורע. למעשה לא היה בסיפור זה מאום; אולם היה בו הכל. היתר, זו השמצה גסה
בחוות טהו שליד אגם טהו, שם שהתה דורותי לפי החוזה עם חברת הסרטים, בילו
וחסרת־טעם של אדם צעיר׳ המתחיל בחיי נשואיו.
רוב השחקנים את זמנם כשהם שוברים את ראשם כיצד להפיק את חומה של דורותי

הרגשנית. הם ניסו את כל התכסיסים בהם משתמשים הזאבים כדי ללכוד את הפרס
היקר; אולם מאמציהם לא הגיעו עד מרותי. עד שאחר־צהרים בהיר אחד, בשיאו של
רכילות על אלילים
הר מיוער, גילה בחור עם קצת חריפות והרבה סבלנות כי יהיה אשר יהיה זוהרה של
התרנגולת, אפשר לשכנע אותה בדבר הפשוט ביותר בחיים.
די פישר לא היה הראשון או היחיד אליו כיוון קונפידנשל את חיצי השמצתו. במשך
חמש שנות קיומו של העתון, התפרסמו בו מאות שערוריות, שהמכנה המשותף לכולן
היה זה אחד מאותם ימי־עצלות, כשגבר מקוד, שאיך־שהוא יכנס בצרה הנכונה, שיפגוש
היה: סודות מחדרי־המיטות• מכנה משותף נוסף היו גיבורי פרשות חדרי־ר,מיטות. בתשעים
את דורותי. הוא השתזף בשמש, בתקוה לאבד את חיוורונו, חיוורון של מועדון לילה,
כשד,זמרת ד,סכסית חלפה לידו. הוא אמר מיד לעצמו :״לעזאזאל השמש, היא תהיה כאן
אחוז של המקרים היו אלה כוכבי הוליבוד.
גם מחר. אבל לעולם אין לדעת אם תוכל שוב לפגוש את דורותי דנדריג׳ לבדה!״ והוא
בעיני מיליוני צופי הקולנוע בעולם, הוליבוד היא האולימפוס של העולם המודרני, משכן
רץ אחריה ככלב־צייד מאומן, הרודף אחרי טרפו.
אליליהן של בנות הטיפשעשרה והבתולות הזקנות, מיקדש נערות־ד,חלומות של הגברים
מסינגפור ועד מוסקבה. אלה בולעים ברעבתנות כמעט חולנית כל סרס תפל או חשוב
בענוד, הציע לה טיול קטן במכונית דרך ההרים, כשהוא מק\זה שההצעה לא תישמע

ף* תב ״ ק ו ״ פידנשל ״ :אתם, הזאבים בעלי־השאיפות, העורכים על הבמה בקבוקי
^ שמפניה, קאוזיאר וכינורות צועניים כשאתם ניגשים לפעולה ,׳ אינכם אלא טועים.

כך חודרת וויתונות הרפש רחדד•

כיצד נוצר באמריקה הגצב הגוזר שבו

את הוליבוד

משעממת מדי עבור בררנית כדורותי. אבל היא השיבר, בחיוב ולא עבר זמן רב בטרם נסעו
בדרך ההרים הסובבת את האגם. בהגיעם לנוף ציורי, החנו את המכונית בצד הדרך ויצאו
להשקיף בנוף. כשהתישבו לשיחה עשה הזאב־ד,משתוקק את צעדו הראשון. בתום־לבב נטל
את ידה, וכאשר נרתעה דורותי ממנו החל האיש לחשוב כי בעזרת אמא טבע יצלח
מולו יותר.
וכאשר אמרה כמההיא
דומה היה שדורותי גומעת לקרבה את יפי האגם וההדים,
ליבו של הבחור. היו הרבה עצים במקום, וכף הציע
מחבבת הליכה בין העצים, קפץ
ונפלאה,ומיד החלו השניים לנבונה הבחור טיול. זמיר הברונזה חשבה את ההצעה
בצעידה אל החורשה, יד ביד. אחרי עשר דקות של חליכה ברגל, התישבה דורותי על
סלע לנוח. הבחור, חסר״נשימה מרוב צפיה, התישב לידה.
היא הוקסמה ממראה הנוף שסביבם. הוא הוקסם מהמיטען המיני שלידו .״האם תסכים
בין העצים?״ תמה האיש. לא היה דבר קל מלנסות. הוא הניח לזרועו לחמוק על ירכיה
המפורסמים של דורותי ותוך זמן קצר החלו השניים בהקדמות תאוותניות מאוד, אלא
שאז סימנה להם אמא טבע מהו המעשה העקרי. הצפודים עושות זאת והדבורים עושות
זאת, מדוע יגרע חלקם שלהם?
העשב העדין הוא הרבה פחות נוח מנוחיות חדר־ד,מיטות העשויה בידי אדם, והמיטה
הרכה עצמה. אולם עובדה היא שהעשב היה טוב למדי זמן רב לפני שהומצאו המיטות.
לשטותבכם.הנערה שבדלת הבתים ובנן בחורים, אתם רואים, אל תתנו לחזיתות
ממול יכולה לדרוש מועדון־לילה מפואר ושמפניה, אבל התרנגולת הסוסיסטית, עם מבט
של תג בעיניה יודעת איך להעריך את הדברים הטובים ביותר בחיים. והן ידוע מכבר הוא,
שהדברים הטובים ביותר בחיים ניתנים בחינם.

4 **£5א

<56 )1$. 25

801 זו*ז!?י\
411)00
810 $64,000 01(018011
!זס״יגת* 0101(00(, )0(110

המיטות שד הכוכב׳

מילין מוגרו על ח 80ח
••י סו ר רדף סיפור בקונפידנשל, וסיפור אחד היה חריף ומפולפל ממשנהו. קונפידנשל
^ היה מלא זוהמה כרימון. בבתים הגונים ברחבי ארצות־הברית היה העתון בבחינת
מוקצה מחמת מיאוס. אולם בבתים הגונים רבים יותר הוא היד. עדיף אפילו על משדרי
הטלביזיה. בכמה מדינות בארצות־הברית אסרו השלטונות את הפצת העתון ושליחתו
בדואר, אולם קונפידנשל הגיע לכל מקום. הפרטים הנבזיים ביותר, סיפורי תועבה מחרידים,
כיון שהמדובר היה
ניאוף ופריצות בסיטונות, כל אלה הפכו לחומר קריאה משעשע,
בכוכבי קולנוע.
לכוכבים עצמם לא היה הדבר איכפת. כל סיפור בקונפידנשל אודות חיי חדר־ד,מיטות
שלהם היה מעלה את קרנם ופירסומם. קונפידנשל לא עסק רק במאורעות אורגינליים;
דוברט זלצר, אתם שואלים ודאי? ובכן הוא היה בחור רגיל מאוד — כמוך, וכמוך וכמוך
הוא ידע לחדור גם לנבכי העבר ולחשוף פרשיות ישנות. כך, למשל, זכתה כוכבת־הבד

1/ 5)0*1ז1.0יח( /ץ ו)או
0)100)100 0,110(1 * 1(1)11
״ס1 0 )1(*)9 5010 ״1 0

1 שער העריות. עמוד זזשער של עתון הרפש ההוליבודי קונפידנשל, עליו מת־נוססת
הסיסמח. :מספר את העובדות, ונוקב בשמות.״ על השער מופיעות תמונותי•
הם של אדי פישר (שמאל) ,אניטה אקברג, ולנה טורנר בחברת בעלה ומאהבה.
— שנקלע בשעה הנכונה למקום הנכון. הוא היה ידיד־נפשה של מרלין, וכשאנו אומרים
נפש אנו מתכוונים למקום שם נמצאת הנפש. והיכן היה ג׳ו די־מג׳יו אותה שעה? הוא
היה בטלביזיה. בדיוק ברגע בו החל זלצר להניע את הענינים, נזכרה מרלין כי בעלה
בעתיד־הקרוב עומד להופיע בטלביזיה היה עליה לחזות בהופעה במקרה שישאל שאלות.
ברגע בו הסתיימה ההצגה, חודשה התחרות על הספה.
״לא היתד, זו הפעם הראשונה שהברנש הקטן חילק את מצעו עם יונתו של די־מג׳יו
הגדול. היה זה יום אחד בשנת , 1952 כשמרלין שהתה באונטריו לרגל הסרטת הסרט
נ״אגרה. זלצר הגיע לעיר כדי לבקר ידידים, ובמי הוא נתקל אם לא במרלין, אשר כפי
שידוע, היא נוחה דיה להתקלות. הוא לא היה זקוק למדריך־תיירים כדי למצוא את חדרה
של מרלין. שם השתרעה הגברת על הספה, כשהיא נוטה במצב מזמין, ולגופה רק חלוק
שקוף לבן׳ ושום דבר מלבדו.
כשמרלין מזגה משקה, החלה החגורה שבחלוקה להתרפות יותר ויותר. אין אנו
צריכים לספר לכם את הרגשתו של רוברט בכל פעם שהחלוק נפתח. לפתע השליכה
מרלין מידה את ספר התסריט, ובלחישתד, המפורסמת הציעה לרוברם לנעול את הדלת.
זלצר נעל את הדלת והגיע חזרה יותר מהר מריצתו של די־מג׳יו במסלול הביסבול.
עד אז הספיקה מוגרו לבלוע כמות גדולה של סקוטש, ונרדמה. רוברט עצם את עיניו
ונרדם גם הוא. אולם למזלו ניצל על־ידי צלצול פעמון, פעמון הטלפון.
הטלפון העיר גם את מרלין והיא השיבה לקריאתו של ידידה די־מג׳יו מניו־יורק. היא
פיטפסה זמן מספיק כדי לעורר אותה ואת חברה־למשחק. נדמה היה שכל מה שדרוש
הוא התנערות קטנה, ורוברט הבין את הרמז. ברגע הבא התחולל רעש בחדר השיגה.
הפעם לא היתה תחנת אוטובוס עבור מרלין, והם נסעו עד סוף הקו.
״יתכן שסיפור זה הוא מאוחר מדי כדי לקבוע: נערת־זוהר כמרלין יכולה לעשות
זאת בגלוי ובאופן ליגלי עם אישיות כמו די־מג׳יו, או עם אדם מפורסם כמו ארתור
מילר. אולם מצד שני, אם בחור הוא בר־מזל לתפסה בין בעל לבעל, טוב לדעת שתמיד
יש מקום לבחור רגיל וקטן, כמו זלצר או כמוך, או כמוך.״

חראה ג׳ון וזיין תמונות אלה?
תמונות אלה לקוחות מחדר המיטות
של נערתו החדשה של ג׳ון וויין.
וו8ש9ו

מרלין מונרו בפירסום משמיץ, בדיוק בתקופת נשואיה לארתור מילר. קשה לדעת מד,
היתד. דעתו של המחזאי הדגול על אשתו למקרא הסיפור, הבא, אליו צורפו תמונות
כעדות חיה.
כותרת הסיפור היתה :״הוא היד. בחור רגיל, כמוך וכמוך, אבל הוא עשה לבטח
חיים על הספה עסמר לין מונח.״ מאחורי הכותרת גילה אחד מכתבי העתון, שחתם
את שמו על הרשימה, כנהוג בכל פירסום בקונפידנשל :״שעה שמרלין מונ ח ישבה על
ספה בחדר־ד,אורחים שלה, כשהיא מחליפה נשיקות לוהטות עם כתב בשם רוברט זלצר,
התחיל ג׳ו די־מג׳יו, ידידה מספר 1של מרלין, לדבר מהצד השני של החדר על משחקי
בייסבול ועל הכאות ממוצעות במחבט.
״מרלין פישקה לפתע את שפתיה החושניות והתישבה לשמוע מה יש לארוסה לומר,
למרות שהנושא היה נראה די משעמם אותו זמן. כשסיים ג׳ו את דבריו, היא גלשה
חזרה לזרועות הבחור שסיפק את ה פ עו ל ה ...והבחור הזה חבט די טוב. למעשה הוא
זכה בתואר האליפות בחביטה של די־מג׳יו באותו זמן בדיוק, והוא זכה בו בדרך הקשה
על הספה.
״אם אתם מתפלאים מה רע בתמונה זו, מוטב אולי שנסביר לכם. מיהו לעזאזאל אותו

לילה ע 8אלסיס

מרלץכרנד — 1חולה? חולה? חולהו
זו הכותרת הפותחת כתבה על חיי השיכרות
החולנית והניאופים של כוכב נערץ ביותר.

* ריסון לא נשאר גודד בסיפורי העריות שלו. תוך זמן קצר קפצו רבים על

| | אותו הסום וכמו אחרי הגשם צצו עשרות ירחונים שחיקו את קתפידנשל. לא היה גם
כוכב אחד שנמלט מעתוגות הרפש.
ואן ג׳ונסון, למשל, זכה בסיפור מפולפל על סוף־שבוע פראי׳ שבילה עם מרטין
קרול במקסיקו, ואשר בו לימדה אותו הכוכבת הצרפתית פרק בהלכות־אהבה. כוכב
הטלביזיה הזמרקדן הכושי סמי דיווים, זכה בתיאור מפורט בו סופרו פרטי האונס שביצע
בנערת־מעלית. אליזבם טיילור קראה, ביום נשואיה למייק טוד, על קו הטלפון הפרטי
שלו לאהובתו. צמד בדרני הבד ג׳רי לואיס ודין מרטין תוארו באחד הסיפורים בשותפים
לא רק בעסקים ובסרטים, אלא גם בנשותיהם. לנה טורנר תוארה כנואפת שיכורה, תואר

נוכח תחרות מעין זו שוב התעלה מונפידנשל מעל לשאר המתחרים. החלו להופיע בו
סיפורים מסוג ״ביליתי לילה ע ם או ״כיצד פיתה אותי מ ר בתו של במאי
הסרטים ויליאם ולמן הופיעה בסיפור שתיאר כיצד דחפה אותה הזנחתו של אביה־החורג
לזנות. אשתו לשעבר של אלוף הבוקס פלויד פטרסון פירסמה סיפור בשם:
״הכרחתי בכח את פלויד פטרסון לשאת אותי לאשר, כדי לתת לילדנו שם.״ אופיני
לסיפורים אלה הוא סיפורה של נערה על ״הלילה שביליתי עם אלביס פרסלי״:
״אלבים נשק לי ואני נמסתי. אני למעלה מבת ,30 די מבוגרת כדי להבין מה פירוש
ללכת עם גבר הצעיר ממני בתשע שנים לחדר־המלון שלו. הצרה היא שאני גם סקרנית,
והגבר היה במקרה לא אחר מאשר אלביס פרסלי. האם יללותיו ואנקותיו של פרסלי
מתכוונות באמת למה שהן אומרות? האם מוצדקות התעלמויות הנערות בכל פעם שנהג*
המשאית לשעבר מתהלך על הבמה?
נוכחתי בזאת בעצמי באחד הערבים כחודש אפריל האחרון. לקחת* חופשה קצרה מעבודתי

הכוכבים, כי אם בגילוי השיטות בהן השתמשה
עתונות־הרפש כדי לחדור לחדרי-
המיטות של הכוכבים.

כדוגמנית, וטסתי ללאס־ואגאם לקראת סוף־
שבוע מרתק במלון ניו־פרונטיר. לא היה
לי מושג עד כמה צוהלת תהיה חופשה זו.
רציתי רק לפגוש אותו ולא יותר.
רוב הסיפורים היו מגיעים במצב גלמי
״חלק זד, היה קל. כידידתו של מנהל
לחברת החקירות של קתפידנשל, כשהמני־המלון,
ביקשתי ממנו שיציגני בפניו, ו עים
העיקריים למסירתם היו תאוזת־בצע,
הובטח לי שלפני תחילת ההצגה אוכל
קנאה או רעב לפירסום. מסרו אותם אלפי
לעלות מאחורי הקלעים, לחדר־ההלבשה של
מודיעים אלמונים. בעלים־לשעבר ונשים־
פרסלי, יחד עם נערה ידידה שליוותה אותי.
לשעבר היו מגלים סודות כדי לנקום בבני־זוגם:
מאהבים מאוכזבים היו ממהרים לספר
ליבי חדל מלפעום כשצעדנו לקראת האודות
הצלחתם־כביכול אצל כוכבת מסויימת,
ראיון הנכסף. אני זקנה מדי בשביל דברים
כדי לנקום בה. מלבדם עבד צבא שלם של
כאלה, ועלי לומר שלא התרשמתי במיוחד
בלשים וכתבים־משוטטים, שהיו מגיעים גם
כשפרסלי ואני לחצנו ידיים. אולם כשלא
לקצה העולם כדי לעקוב אחרי מעשי העזב
את ידי, התחילו ניצוצות לעוף.
כוכבים.
״פרסלי הרים את ידי והחל מכרסם
את אצבעי הקטנה. אחריה אצבע שנ י ה...
היו גם שיטות אחרות להשגת סיפורים.
ועוד אצבע ...ועוד אחת ...עד שגמר
אפשר היד, להזמין סיפורים לפי מידה. למאת
כולן, כולל הבוהן. הוא לא נעצר שם.
של, כשד,ריסון רצה לכתוב על אחת מכוכ־הוא
התקדם כלפי מעלה, נשק תוך כדי
בות־הצמרת של הוליבוד, שלח אליה מנהלת
כך את כף ידי ואת פרק ידי. כזרם מתגבר
בית־בושת לסעוד עמה, לשוחח איתר, על
המשיך הלאה — אל כתפי, אל צוארי,
עניינים אינטימיים ולהקליט את השיחה. עובוסיים
כששפתותיו על אזני. הפניתי ראשי
דות אחרות של קונפידנשל היו מציגות,
הצידה כדי לנשום, וכשהחזרתי את מבטי
ההוכחה
את גס קונפידנשל פירסס מונרו,
נזרילץ על ההשמצה לרשימת בתוספת

את עצמן ביצאניות, סוחטות מפי הכוכבים4
ראיתי שפרסלי מעניק את אותו הטיפול
לאמיתות סיפורו. בתמונה נראית מרילין מונרו בזרועותיו של הכתב ההוליבודי רוברט זלצר.
שבילו עמן פרטים על עברם. כך, למשל,
לידידתי. אולם בם ך הכל, הקדיש פרסלי
הצלי,תר. עובדת אחת לסחוט מפי אנטוני סטיל,
דווקא לי את רוב תשומת־ליבו. בפנותו אלי
בעלה של אניטה אקברג, סיפור על חייהב המשותפים של השניים לפני הנשואים.
נהם :״מתחשק לי לרקוד איתך. את נראית כה גדולה, רכה ונוחה לחיבוק.״
״פרסלי צעד קדימה ומצאתי את עצמי קרובה אליו יותר מהגיטרה שלו. התחלנו לרקוד.

התאוננתי שאין כל מוסיקה, אבל פרסלי השיב :״אני יוצר את המוסיקה שלי עצמי,
מהעשה טוני ל אני ט ה $
ו1וזי1י|1
ילדתי.״ תוך כדי ריקוד ביקש ממני לחכות לו עד אחרי ההצגה.
״מהרנו לראות את פרטלי על הבמה, שם עשה לגיטרה שלו את מה שעשה קודם־לכן
** ת ר ״ קונפידנשל ״ על אניטה אקברג :״היה זה באמת רמז נאה, כשנתנה אניטה
לי. שמחתי שידידתי עזבה אותי והלכה לראיון אחר. אחרי ההצגה, בא אלי פרסלי בהזמנה
^ אקברג השופעת לבעלה החדש אנטוני סטיל מפתח זהב חדש לביתר״ מיד אחרי
שלא יכולתי לעמוד בפניה :״בואי איתי,״ אמר ,״יש לי משהו להראות לך.״ ואכן, היה
נשואיהם. עדי ראיה למחזה מספרים שטוני חייך באושר, כשהחליק את המפתח לכיסו.
לו. לפני שידעתי מה קורה, הייתי בחדרו של פרסלי והפעם היה בדעתו לקחת לא דק
חייך אתם אומרים? הבחור הזה התאפק בקושי מלפרוץ בצחוק. מי צריך את המפתח? מה
את אצבעותי. הוא הניח את ידו השרירית סביבי ולחש :״מה שהיד! קודם היה רק התחלה,
שהוא ידע — ומר, שלא הדפיסו העתונים — היתה העובדה שלו ולאניטה היה גסיון
ילדתי. עכשיו אני הולך להראות לך מה באמת עשית לי.״
משותף, זמן רב לפני שצלצלו פעמוני הנשואים.
הוא לקח כמעט את נשימתי, ואחר כך את כל השאר. בקושי היה לי זמן להסיר את נעלי.
״נניח שהיית מזדמן ב־ 11 למרץ לסביבת ביתה של אניטה, והיית מציץ דרך חלונו
יתכן שאלביס הוא רק ילד, אבל איזה ילד! עכשיו אני יודעת למה הוא מתכוון כשהוא שר
הגדול של הבית מס׳ 2 ! 59 בבל־איר. היית יכול לראות רק זאת: אניטה מסתכלת
אהביני בעדינות, אהביני באריכות. זה ארך שעות אחדות — עד שאלביס נזכר שעליו
בטלביזיה, כשטוני מטייל מסביב לבית, בבגד־ים. לפתע היית מבחין בזר, המתקרב במכוניתו
להופיע בהצגה שניה.״
עד לביתה של אניטה. אתה עוקב אחריו ורואה כיצד הוא ניגש לדלת ומקיש עליה. או־לה־לה!
מן החלון הגדול אתה רואה את אניטה דוהרת דרך חדר האורחים, ערומה כביום היוולדה.

עוברות כמה דקות. לבסוף היא פותחת את הדלת ועומדת מול אורות המכונית, בשד,יא
ההצגה החמה כיותר
מתכסה בוילונות החלון. אתה אינך יכול לשמוע מה הם מדברים׳ אבל היית נותן הרבה
ך* אשר חרג ״קונפידנשל״ מתחום כוכבי הקולנוע ועבר לטפל בצמרת ההוליבודית
כדי להתחלף עם אותו אדם — ביחוד כשאניטה מנופפת בידה, והוילונות מתחלקים מעל גופה.
ממש, בבעלי חברות־הסרטים ואילי־ההון, הוא עבר את הגבול. בעלי חברות־הסרטים
״והיכן טוני? ובכן, טוני ניגש לאותו גבר לפני שעזב, ונפרד ממנו לשלום. הוא לא
החלו לרמוז לשחקנים שיש להפסיק את הפרסום הרעשני: הוקמה מועצה מיוחדת למלחמה
נסע עמו. אם היית נשאר שם במשך הלילה ולמחרת, היה מתברר לך כי טוני. ישן בביתה
בכתבי־העת שתכנם רק שערוריות על חיי השחקנים.
של אניטה ואף הציע את המיטות. שערו בנפשכם: הם עדיין לא מאורסים אפילו, הם רק
הצעד הפשוט ביותר היה להגיש תביעה משפטית נגד אותם כתבי־העת, על הוצאת־דיבה.
הולכים ביחד. רק הולכים! בימים הבאים חוזר אותו המחזה. הם הולכים לשחות ביחד,
אולם כשהמדובר בקתפידנשל, לא היה זה דבר קל. כל מאמר של עתון־הרפש נחקר בטרם
אחר כך הם חוזרים לחדרה של אניטה ומחליפים את בגדיהם יחד. יותר ויותר מתחיל
פירסומו על־ידי מנגנון גדול של סוכנים ובלשים. בכל רחבי העולם נמצאו כתבי העתון,
הענץ להיראות שמוטב שמישהו יתארס כאן! מבט נוסף לעבר החלון מראה כי 20 דקות
שחקרו כל פרט ביסודיות גמורה.
אחרי שחזרו מהבריכה, טוני מציע שוב את המיטה.
בהוליבוד בלבד עבדה חברת חקירות גדולה אך ורק בשרות קמפידנשל. גם אחרי שנמצאו
״אתה מחכה על הגבעה, עד שאתה רואה אותם יוצאים שוב. טוני לובש מכנסים קצרים,
ההוכחות לאמיתות הסיפור, היה החומר עובר סיגנון ועריכה, נבדק על־ידי משפטנים כדי
ואניטה לבושה בביקיני, לא עובר זמן רב עד שהיא מקלפת מעליה את החלק העליון
למנוע כל אפשרות של תביעה על הוצאת־דיבה. אך כל אמצעי־הזהירות לא הועילו. לפני
ומציגה בפניך, בפני טוני והשמש, זוג פלאי־טבע טבעיים. טוני מנסה לעצום את עיניו,
כחודש הוגשו לבית־המשפט המחוזי בלוס־אנג׳לם תביעות־פיצויים על הוצאת־דיבה בסכום
אולם הוא רק בן־אדם. כמה רגעים אחרי שאניטה פשטה את חלקו העליון של הביקיני,
של 50 מיליון דולר.
הוא ניגש אליה והם נמסים בהידוק שיכול היה לקלקל את כל הצלולויד בהוליבוד.
בשלב הראשון הגישו את תביעותיהם רק שמונה שחקנים, אלה שהפירסומים אודותם
״אתה מאוד מופתע, חודש אחרי כן, כשהעתונים מבשרים שהשניים הולכים להתחתן.
היו כנראה בדויים. הדמות העיקרית בין מגישי המשפט היתד. הכוכבת ממוצא אירי,
הדבר היחידי שאינך יכול להבין הוא מדוע אניטה פולטת בהצלחה שלוש פעמים בשעת
מורין אוהארה. הסיפור שפירסם לוונפידנשל, ושעורר את חמתה של מורין נקרא בשם:
הטקס ״אני מסכימה!״ פעם אחת היתד, די והותר, בהתחשב בעובדה שאתה יודע, באותה
״היתד, זו ההצגה החמה ביותר בעיר, כאשר מורין אוהרה התעלסה בשורה ה־35״.
מידה שהם יודעים, שהם כבר הסכימו קודם לכן. בזמן שהם הפכו את זה לעסק חוקי,
באחד מלילות הקיץ של שנת , 1953 כתב קונפידנשל, נכנסה מורין אוהרה, שלובת־זרוע
מה שלא ידעו איש על רעהו לא היה שווה שידעוהו.״
עם גבר ממוצא לטיני׳ אל קולנוע בו יושבים הצופים בתוך מכוניות. הם נכנסו למכונית
בדיחה תפלה זו צריכה לעלות לקתפידנשל, לדעת אניטה אקברג, לא פחות משני
שחנתה בשורה ה־ .35 אחרי שעה בערך, נקרא מנהל הקולנוע על־ידי אחד הסדרנים אל
מיליון דולר.
המקום. שם מצא, לדבריו, את מורין כשהיא שוכבת בזרועות מאהבה על הספסל האחורי
קמפידנשל על הכוכב־האקרובטברט לאנקסטר. בישר כתב
לא פחותפירסם
בדיחה תפלה
של המכונית. היא היתד, פרועה, משולהבת וערומה־למחצה. מנהל הקולנוע ביקשם לעזוב
הפלסתר :״מיליוני צופי הקולנוע בעולם ראו את ברט לאנקסטר במבצעים אקרובטיים בסרט
את המקום. אולם כאשר חזר אחרי חצי־שעה, היה הזוג עדיין באותו מקום, באותה פוזה.
טרפז. מה שלא ראו אותם צופי קולנוע, היה ודאי מעניין אותם יותר. היה זה בפאריס,
סיפור זה יעלה חמישה מליון דולר לקתפיונשל, אם תתקבל תביעתה של אוהרה היפה,
בעת הסרטת טרפז. נערה. צרפתיד, שנוכחה בעת הסרטת קטעי האקרובטיקה, התלהבה
הכוכבת טוענת כי בידה נמצאות הוכחות משכנעות שבאותה תקופה שהתה באנגליה.
מלאנקסטר וניאותד. לתת לו את מספר הטלפון שלה.
״היא נענתה להזמנתו של לאנקסטר לבוא לשתות עמו קפה בחדרו.

״טוב׳ למה לא? היא מעולם לא שתתה קפה עם אקרובט קודם לכן, וודאי לא עם
התקפת־הנגד
מפורסם. היא נענתה להזמנתוובאה לחדרו כשהיא מקווה
גם כוכב קולנוע
אקרובט שהוא
למשהו רגיל מאד, אולם לא עבר זמן רב וברט לאנקסטר נתן לה להבין שהוא מעונין
ארהתובעים היו משוכנעים לא פחות בצדקתם. דורותי דנדריג׳ תבעה פיצויים על

בהרבה. יותר משתיית קפה.
* /ר, סיפור אודות הצפורים והדבורים ביער: קורץ קאלבה, השחקנית הצרפתיה׳ תבעה
״לפני שהנערה הבינה מה קורה, החל לאנקסטר לנשק את ידה אחר־כו את
פיצויים על סיפור, בו נאמר כי בימים בהם היתד, נשואה לשני בעליה, ג׳ין ברומפילד
כתפה ...ובכן, אנחנו חושבים שאין לכם
וג׳ף סטון, היא ניהלה הרפתקות־אהבים
צורך במפת־דרכים.
דרישותמופרזות. הכוכבת ממוצא צרפתי קורץ קאלבה, בחברת בעלה הראשון ג׳ון
סוערות עם מספר רב של גברים .״קורץ
״לאנקסטר נכנס לחדר המיטות .״אני
ברומפילד. לפי קונפידנשל, התגרשו השניים בגלל התביעות המיניות המופרזות של 7ן ורץ.
קאלבה כמעט המיתה את בעלה ברומפילד,
רוצה להראות לך משהו מיוחד״ ,אמר לה.
מרוב תביעות לסיפוק תאוותה המינית,״
ובאמת הראה. לה.
כתב קונפיזנשל.
הוא הכניס אותה לחדר המיטות והראה
תביעות דומות היו לדיק פאול, ג׳ון קרול,
לה מספר מבצעים אקרובטיים שהקפיצו
מרק סטיבנס, מיי ודסט ורוברט מיצ׳ם. ר ד
אותה כמעט עד לתקרה. אמרה הנערה אחרי
ברט מיצ׳ם הושמץ בקונפידנשל בשיכרות־כן
:״לעולם לא תיארתי שיהפכו גם אותי
כרונית, בתצלומי־עירום לראוה בחברת חשלאקרובטית.״
פניות,
בשימוש בסמים משכרים, ובפיתויה

של הכוכבת גייל ראסל. אולם בעלי קו ד
פיזנשל ווויספר לא הודו באשמתם. הם החת
עו דו ד פ כו ד
ליטו להשיב מלחמה, הזמינו בתור עדים
כמאה מכוכבי הוליבוד. עד כה, לא הסכים
ך * ערתמשפטם של עי תוני ^רפ שלד
אף לא אחד מהם להופיע.
^ הוליבודיים היא רק בתחילתה. אין ספק
שמשפטים אלה מהווים את מערכת־המיהור
תוך ימים אחדים הסך משפט קונפידנשל
הגדולה ביותר שנערכה בארצות־הברית, ללמאורע
המרכזי והמעניין ביותר בארצות־טיהור
אוירת החיים החברתיים.
הברית. תפוצת העיתון, שהמשיך להופיע
ולפרסם השמצות פעמיים בחודש, כמעט
נוכח גלי זוהמה אלה, השוטפים את ההוכפלה.
אנשים שהיו מתביישים קודם לכן
עולם כולו, יכול האזרח הישראלי רק ללגעת
בעת ן־הרפש, חטפוהו ביום הופעתו.
ברך על כך שהוא חי במדינה בה *:ין
הוא הסך לאחד העתוניב הנפוצים ביותר
קיום לעתוני־רפש מסוג קונפידנשל ומרעיו.
בעולם. הסערה הגדולה ביותר במשפט התתעודת־כבוד
היא לאזרחים׳ החיים במדינה
עוררה לאו־דווקא סביב הגילויים על חיי
בד, גוועים מעצמם כל עלוני הניוון המוסרי.

ספורט

מאמו מכבי וחובות מסביר מדוע לא הופיעה קבוצתו למבחן

המכביה
מ ת כונני ם

.,ה חו ק רי ם

חבושי טורבנים, שחומים וצוהלים, הגיעו
בשבוע החולף הסנוניות הראשונות ל־מנביה
החמישית — חברי המשלחת ההודית.
במדים ירוקים, עטורי סמלים למכביר, הגיעו
אחריהם 60 חברי המשלחת הדרום־אפריקאית.
בעוד האורחים מתמקמים באהלים ההודיים
של מעברת הנזכביה, שהוקמה ברמת־גן,
החלו סוף־סוף גם ספורטאי ישראל בהכנות
האחרונות לקראת מיפגן הספורט היהודי
העולמי. השבת נערכו ארבע תחרויות מיבחן,
לקביעת נבחרי ישראל למכביה: בטנים
שולחן, באתלטיקה קלה, באיגרוף ובשחיה.
לא הושגו הישגים ראויים לשמם בתחרויות
אלה. הן שימשו בעיקר לדירוגם של
ספורטאי ישראל המעטים בנזכביה. אלה מבין
הספורטאים שמקומם בתחרויות הנזכביה
היה מובטח, כלל לא טרחו לשפר הישגיהם.
תופעהמתוקה. התופעה המענינת ביותר
שהתגלתה השבת היתד״ כי ענף
השחיר, הוא המעניין והמושך ביותר מבין
ענפי הספורט הישראלי. לא פחות מ־1200
צופים התכנסו בבריכת גלי־גיל ברמת־גן, כדי
לחזות בשני תריסרי שחיינים ישראליים
צעירים שקפצו אל המים.
לא היו הפתעות ולא היו הישגים. בדרך
כלל מושגים רוב שיאי ישראל בשחיה
בבריכות של מי ים מלוחים׳ שארכן 25
מטר. בבריכות מעין אלה קל להשיג שיאים!

חליל הקסמים. חברת המשלחת
ההודית, שמחה מוסלי, שהחליטה ל־התחתן
עם ישראלי ולהישאר בארץ.
אך בעולם אין מכירים בהם. בגלי־גיל היה
המצב שונה. הבריכה אינה נוחה ביותר
להשגת שיאים ואורכה בכמה עשרות 0נ־סימטרים
מעל 50 מטר.
למרות זאת עמדו התוצאות על הרמה
הרגילה של תוצאות המשחים במכביות
הקודמות, כששוב צועדים בראש אלופי השחיר,
הרגילים של ישראל: ראובן שפע
(שנפר) ,עוזי רוזן, גבריאל נסט ושושנה

ריבנר.
רק במשחקי הכדור־מים ניכר שיפור־מה
ברמת השחקנים, אחרי ששלושה עולים חדשים
מהונגריה הדגימו רמת־משחק בלתי
מקובלת בישראל.
השיא הראשון. על אף הפירסום הרב
סביב למכביה וההבטחות שתהיה זו הגדולה
במכביות, בה ישתתף המספר הרב ביותר
של כוכבים זרים, נראה שהמכביה השנה
תיפול ברמתה מזו שקדמה לרכל
זה לא גרע במאומה מחשיבותו של
הכינוס. תוצאתו החיובית הראשונה התבררה
כבר השבוע. שמחה זכי מוסלי,20 ,
תלמידת בית־ספר גבוה בבומביי שהגיעה
מזכביה כחברת הקבוצה ההודית לאתלטיקה
קלה, הודיעה שהיא נשארת בארץ. הסיבה:
היא הספיקה להכיר בחור ישראלי המשרת
בצה״ל, החליטה להתחתן עמו ולבנות את
ביתה בארץ.
העולם הזה 040ז

נוס

אנו חייבים לשחק שנית נגד הכוח תל־אביב?
מה יש — לא ניצחנו אותם 4:1בבאסה
במשחק מצויין ומאמץ עילאי, מבלי שיתעוררו
חששות לביום המשחק?
לא ערערנו על קיומה של הוועדה, משום
שמרכז מכבי הסכים להישמע למסקנותיה.
אך על המסקנות אנו יכולים לערער. זו
זכותנו, במידה שאנו סבורים שהוועדה קיפחה
אותנו.
אם הגשנו ערעור, מדוע מנסים להכריח
אותנו לעלות ולשחק לפני הבירור? האם
כדי לקבוע אחרי כן עובדות קיימות? גם
אנחנו לא טיפשים, והחלטתנו נחושה שלא
נופיע כל עוד הערעור שלנו נמצא בדיון.

אי וזופשזוז שר \2בגצג 1גזכבי
חזובגת מזשחסי \זוזבוו\ גדד\ז
בברה רההה שהביאה רן זתפגודגת
הר״ר ראם /נשיא ההאהתה ה-
כתרגר .״הנננרם הוהיי שהיה הראשון
רגירני פרבוי \2נהינה ריגה א/
ואשר בהבהנזך ננר פירבהזיו
2ן יברה ונודה ההבירה הרגן נזנום-
2ץ נוהיה, ווהן בוה אה הדבור רו-
ציג רוזובוה שיבביר את ננוודהו.

מסקנות הוועדה. איך ייתכן ששתיים מהן
(הפועל כפר־סבא ומכבי רחובות) תקבלנה
מהלומת־מחץ על ראשן, בצורת דחיית
הכנסתן לליגה הלאומית, ואילו האחרות,
שנאשמו גם הן בביום משחקים, תקבלנה
פרס בכך שניתנה להן ההזדמנות לנסות

הדור החדש. קבוצת שחייניות ישראליות צעירות, שהשתתפה בתחרויות אליפות ישראל
בשחיה, ממתינות לזינוק בבריכת גלי־גיל. תחרויות אלה קבעו את שחייני ישראל המצטיינים,
חברי אגודות הספורט ה שונות, שיהוו את נבחרת השחיה שתייצג את ישראל במסגרת המכביה.
אלא שמועות־שודא, ואני לא קיבלתי מיגים־
קום. ממה בעצם יכולתי לקבל מיניסקוס,
מעבודתי בבנק?
אי־הופעתה של מכבי רחובות למשחקי־המבחן
נעוצה בסיבות אחרות לגמרי. סיבות
עקרוניות בלבד. אני זוכר את הרגע בו
ישבנו באולם ההתאחדות לכדורגל ושמענו
את מסקנותיה של וזעדת לאם, שאני מעריכו
ביותר כאיש הגון. כבר אז טענו כי בשום
פנים ואופן לא נופיע למשחקים, משוט
שהמסקנות נראו לנו בלתי״הגיוניות בהחלט.
תשע קבוצות נאשמו בביום משחקים, לפי

מסעות
א ל אוש !
מצרפת, שם סיימה עתה קבוצת
הכדורגל שד הפוער תל־אביב את
סיורה, כהפסידה בכל משחקיה,
כותב כתב ״העולם הזה״ שייע
גלזר:
אין הרבה מה לכתוב על המסע שלנו.
אם היינו מנצחים היה מה לכתיב. אבל איך
מפסידים, זאת יודעים כבר בארץ. אבל אתם
לא צריכים לדאוג לנו: למרות שאנחנו
מפסידים, מקבלים את פנינו בכל מקום
ועורכים לנו מסיבות עם המון שמפאניה.

שנית את מזלן? מה זה — הגרלת מפעל
הפיס? אחרי שהזענו עונה שלימה, מכריחים
אותנו לשחק שנית עם הכח תל־אביב —
קבוצה המפגרת אחרינו בשבע נקודות שלימות
בליגה.
איני מדבר כבר על אי־חוקיות הוועדה.
בהתאחדות הכדורגל אין מושג ששמו ועדת־חקירה,
ובתקנון ההתאחדות כתוב במפורש
כי אין ההתאחדות יכולה להחליט על הוספת
משחקים למסגרת הליגה. ההתאחדות
יכולה, לפי התקנון׳ לפסול משחקים בכלל
או לדרוש קיומם מחדש. אולם מה פתאום

כל מיני יהודים באים לבתי־המלון
ושואלים איך היה בסיני.

הבדורגלגים -פקידי הסתדרות

סאת סוסי ליניבס ־

*** מעתי אומרים שקבוצתי לא הופיעה
* /למש חק־ ה מב חן משום שהיא נמצאת במשבר
וארבעה משחקניה נכנסו להסגר, ושאני
עצמי קיבלתי מיניסקוס ברגלי. יש לי
לכך רק תשובה אחת: הקבוצה אינה במשבר׳
השמועות על שחקנים שנכנסו להסגר אינן

לרמ אי ם!״

שלנו

הבעיה העיקרית בשביל החברה היא
שהם לא יודעים לדבר צרפתית. רק בעיר
מץ יודעים התושבים גרמנית, והסתדרנו
איתם טוב מאד באידיש. תודורוב ובנדורי
הגישו בקשה להנהלת המשלחת להרשות
להם לקפוץ קצת לגרמניה. אמרו להם שבגרמניה
נשארו עיד כמה גרמנים ביערות
שלא יודעים שהמלחמה נגמרה וזה חבל,
מפני שלא נוכל להמשיך את המסע בלי
אף שוער.
אני לא יודע פה היינו עושים בלי המלווה
צבי בק.יהוא מסתדר עם כולם. הוא יצא

ני משחק כבר יותר מחמש־עשרה
שנה כדורגל, כולן במכבי רחובות. ידענו
להפסיד בכבוד וגם לנצח, ידענו גם לרדת
מליגה לליגה בכבוד. איני מאלה שאינם
יודעים להפסיד — אך להפסיד במגרש, לא
על השולחן הירוק בגלל תככים ומזימות.
איני זוכר עונה בה ירדו שתי קבוצות
לליגה נמוכה, ושנה אחת בלבד אחרי כן
יצליחו, במאמץ עילאי, לעלות שנית, כפי
שקרה השנה למכבי רחובות והפועל כפר־סבא.
זכור
לי היטב הערב ב ו הקריא השופט
לאם את מסקנות ועדת־החקירה. ניגש אלי
אז יאיר לויטה מהפועל כפר־סבא, ואמר
לי בהתרגשות :״מוסי, אל תקרא לי יאיר
אם נופיע למשחקים. אפילו שיעמדו על
הראש, אנחנו לא נופיע! אותנו לא ידפקו
סתם!״
תקענו כף והייתי משוכנע שגם הם יהיו
בטוחים בצדקתם עד הסוף.
אני לא מאשים אותם וגם לא מקנא
בהם, עקב הלחץ האיום המופעל עליהם על-
ידי כולם. אחרי הכל הם כמעט כולם פקידי
הסתדרות, ואם לא יופיעו מחר למשחקים
עלולים לפטר אותם מעבודתם.
אין לי שום דבר נגד הד״ר לאם, ואני
שמח לראות שגם לו אין שום דבר נגדנו.
על כל פנים, במכתב ההתפטרות שלו, הוא
הדגיש שאינו שולל את זכות מכבי רחובות
לערער על פסק־דינו. אולם אני רוצה לשאול
אותו :״מה ההגיון במסקנות הנוגעות לארבע
קבוצות — האשמות כולן באותה
אשמה — ונותנות פרס לשתיים ולשתיים
עונש? אם גם הפועל חדרה וירושלים רמאים,
למה יקבלו פרס?״
אם כולן ביימו משחקים והיו נענשות,
היינו בולעים את הגלולה בשקט, ויודעים
שצו־המוסר מחייב כך. היינו שותקים. אבל
מדוע דורשים מאיחנו שנשתוק על עוול
שנעשה לנו?
אני מקווה שלבסוף, גם אם יפגע הדבר
בפרסטיג׳ה של אנשים ומוסדות, יווכחו בולם
בצדקתנו. הגענו למקום השני בליגה א׳ לא
בגלל ביומים ותככים, אלא במאמץ הוגן
וצודק, והפגנת רמת כדורגל שהצדיקה בהחלט
את מקומנו בטבלה.
איך שלא יהיה אנחנו מתכוננים להמשיך
ולהופיע במשחקי הליגה. ההוכחה הטובה
ביותר לכך היא שכבר מתחילים לחרוש
את מגרש הכדורגל שלנו, במרכז רחובות,
כדי לשתול בו דשא. שהרי לפי התקנון
חייבות קבוצות הליגה הלאומית לשחק על
מגרשי דשא, ובמגרש שלנו לא היה עד
עכשיו דשא.

מהארץ עם שתי שפות ועכשיו הוא יודע
כבר שמונה.
למר ת ההפסדים, מצב־הרוח טוב. כשעברנו
ליד העיר בופיטו, אמר חיים חוצ׳בקו:
״לעיר הזו קוראים באידיש, מזנון׳.״ צחקנו
שלושה ימים. שכחתי עוד להזכיר שבמשחק
במץ, שם הכסדנו — 2:1ואני הכנסתי
גול — ,התחיל המשחק שעה אחת
יותר מוקדם משנקבע. זה היה מפני שהעמדנו
בהרכב את השחקן הצעיר ביותר בקבוצה,
והוא היה צריך ללכת לישון מוקדם.
אבל אין לכם מה להתיאש. ההפסדים
בצרפת הם לא נוראים בכלל, אם ניקח
בחשבון מה שמחכה לנו באנגליה.

קולנוע סרטים
ב קו ד ״ א ה אין בלחדש
אדם כקרב (מקסים, תל־אביב;

ארצות־חברית)
הוא החייל הרגלי של רל המלחמות,
כן כל העמים. הצופה אינו רואה
אותו על הבד• הוא הולך אחריו אל שדה״
הקרב, זוחל עמו בין השיחים, רואה כמוהו
את העולם מבעד למסך המחריד של
גבעולים בוגדניים, שמאחורי כל אחד יתכן
ואורב המוזת. הוא מרגיש את הפחד מכרסם
במעיו, את התכווצות הלב בנפול
החבר, את חשכרון של ההסתערות׳ את
העייפות התהומית של הסוף.
גיבורי הסרט הם׳ כמעט במקרה, שרידיה
של מחלקת־חי״ר אמתקאית, שנותקו מאחו
ת קודי האוייב בקוריאה. לתוך הקבוצה
המיואשת, שרק סגן עייף עד מוות מחזיקה
בחיים, נקלע רב־סמל ע תק המנסה להציל
את אלוף־המשנה שלו, ששותק על־ידי הלם.
שיירה מוכת־גורל זו גוררת את עצמה,
בין מארבים ומוקשים, לקראת הגבעה שאין
היא מסוגלת לכבשה, אל הכליון הבטוח
מראש. מה דוחף אותה? החיילים
רוצים לחיות. הסגן רוצה להציל את אנשיו.
העריק השפל תצה להימלט, אבל הוא רוצה
גם להוציא מן התופת את האדם היחיד
שהתיחס אליו באהבה. האלוף־משנה אינו
רוצה מאום.
מדנקירק טד חמיטלה. הכל נראה
פשוט. אולם מעל כל השאיפות הגלויות של
האנשים הקטנים מרחף כוח גדול יותר,
מס תו ת ואדיר, הדוחף אותם קדימה —
אותו כוח טמיר אשר דחף מאז ומעולם
אנשים קטנים להתמודד עם כוחות הרע,
עם אוייב העולה עליהם פי אלף. לשם מה?
אולי כ ת להוכיח משהו לעצמם, משהו
החבוי גם בלב האדם הקטן ביותר, משהו
שהשפה האנושית עניה מכדי שתוכל להגדירו
— כבוד־עצמי, אידיאליזם, יראת־

השמיים, מלים דלות וחיוורות.
האוייב הקוריאי כמעט ואינו חשוב. גם
הוא לוחם, מת, משאיר אח תו נשים וילדים.
הדברים יכלו לקרות בכל מקום אחר,
לבני כל עם אחר — במיצר המיטלה, במבואות
דנקרק או סטאלינגראד, במסעי־הצלב
או במלחמת־המכבים. חשוב הלוחם עצמו,
האיש המפרפר בעולם בין חיים ומוות, בו
נמוג כל מעטה תפל וחיצוני, בו מתיבשים
כל מעיינות השנאה, בו הטוב והרע משנים
את דמותם ומתמזגים לחודיה אנושית גדולה
אחת.
בצאתו מן האולם קשה לצופה לזכור
שהוא ראה רק שחקנים. כל אחד מהם הוא
דמות מושלמת בפני עצמה, ויחד עם זאת
חלק ביצירה שכולה מיקשה אחת. מאז
במערב אין נל חדש, זהו סרם־המלחמה
הגדול ביותר — פשוט, אכזרי, אמיתי, על
אף סוף מלאכותי שהודבק על הסרט על-ידי
מפיק שלא האמין שהקהל יכול לעכל מנה
של עופרת ללא סאכארין.

מכשסה מקסימה

2נק דימקונט
לישראל
נע־ס

המכשפה (חן, תל־אביב; צרפת) היא
אגדה שזדדית עתיקה בלבוש מודרני, סנטי־מנטלי
וקצת מלודרמתי, ועם זאת מקסים
באווירתו ונוגע־ללב ביופי הגשתו.
מהנדס צרפתי צעיר ניפה־תואר מגיע
לכפר שוודי נידח, כדי לשרת באחוזתה של
ניקול קורסל, אלמנה צעירה׳ יפה ושחצנית.
בדרכו להצלחה עומדים צוקים כהים, אמונות
תפלות של תושבי הכפר השוודים,
וגאוותה של בעלת־האחוזה המנסה לשודא
להשתלט על משיכתה אל המהנדס הצעיר.
באחד
הימים נתקל המהנדס ביער במין
גידול פרא אנושי, בצורת נערה יפהפיה,
הנחשבת בעיני בני הכפר ובעיני עצמה
כמכשפה. ברדיפתו אחריה׳ מצליח המהנדס
לטבוע כמעט בביצה, ורק סבתה של המכשפה
מצילה אותו ברגע האחרון.
אולם המכשפה הצעירה (מרינה ולאדי)
הצליחה לשבות בחבלי־קסם את לב המהנדס.
הוא חוזר לפגשה, מנטה לאלף
את חיית הפרא, ללמדה להתנהג כנערה בת-
תרבות, לדבר צרפתית ואף לנאוף עמו
מעט. במשימות הראשונות הוא נכשל כמעט
לחלוטין, מצליח לעומת זאת במשימה
האחרונה.
כשתיקה, טובה. אולם שנאתם העיוורת
של בני הכפר למכשפה, המסתיימת
לא פעם בנסיונות למשפט לינץ׳ ,מונעת
מהמהנדס הצעיר לתכנן את בגין חייו עם
המכשפה המקסימה, שקסמה כה ללבו.

כמו כל האגדות על מכשפות ושדים, באה
גם אגדה זו אל סופה הטראגי. מה שהופך
את העלילה לסרט אנושי בעל אוירת־קסם
הוא בראש ובראשונה משחקה של מרינה
ולאדי. מרינה, בעלת הגוף המחוטב המושלם
— שהתחמק מבין מספרי הצנזור
— בעלת הפנים העגולים והילדותיים
והשיער הבהיר הגולש על כתפיה, אינה
משביעה את עין הצופה. יופיה התמים שובה
עיניים, אם כי הוא רחוק מלשבות לב. כל
זמן שאין היא פוצה פיה, משחקת בעיניה
ובגופה בלבד, היא מצויינת. לשבח הסרט
יש לציין שאמנם ולאדי שותקת מרבית
הזמן.
תרומה גדולה נוספת להצלחתו הקולנועית
והקופתית של הסרט היא מנגינה
סקנדינבית, הלוכדת בכשפיה את לב הצופה.

סוקו
של קיפלינג. אחרת היו מגיעים גם
הם למסקנה להשאיר ליפאנים לייצר סרטים
על יפאן.

יום! החדשות
גדיים קל חוזרתלבד

אילן גדל ככמקלין, ספרה המפורסם
של בטי סמית אודות מהגרים איטלקיים ב־ארצות־הברית,
הועלה על הבד ביצירה
משותפת איטלקית־ספרדית, בה ממלא השחקן
הבריטי פיטר יוסטינוב את התפקיד
הראשי של עורך־הדין פוזי ב*
עקבות ״עולם הדממה״ ,סרטו המדעי
של אייב קוסטו הצרפתי אודות פלאי מצולות
הים, יצרו האיטלקים סרם דוקומנטרי־מדעי
על הים, הנקרא קריאת האולן ינוס.
נושאו: חיי צוות אנית־דייגים באוקינוס
האנטרקטי גם כרוסיה הופק סרט
מז רחומערב
על מסתרי הים. הסרט, שצולם במעמקי
האוקינוס השקם במשך ארבע שנים, מראה
טייפץ מעל נגאסאקי (ארמון־דוד;
את גדילתו של אי אלמוגים, ואת חיי צתדיאביב;
צרפת־יפאן) הוא שיר תהילה
מפקיגג״ הוא
לארץ השמש העולה, במבטא צרפתי מוב־ פרי הים מכתב
סרט חדש שתייצר חב רת
חרנר לפי ספרה
של פירל בוק
חיה הררית, השוהה
עתה בארץ כדי להכין
את עצמה לתפקיד
חנה סנש בסרט יוגוסלבי,
תצא בקרוב לצרפת,
שם תשתתף ב־הסרטת
סרט שנושאו העיקרי
יהיה פשע. חיה
תמלא בו תפקיד של
יצאנית־רחוב הנרצחת במערכה
הרביעית. אולם
התפקיד הוא חשוב, כיוון
שעל מקרה רצח זה
מדברים במשך כל זמן
הסרט רוק חד־סון
ודודים דיי נבחרו
כשחקני הקופה של
בארצות־הברית, השנה במשאל שנערך מדי שנה
בשנה בין בעלי
בתי־הקולנוע גדיים
קלי תחזור כנראה להופיע
על בד הקולנוע,
אחרי שהוחלט להקים
חברת סרטים עצמאית
של ממלכת מונקו4 .ל10
מהכנסות הסרטים יוקדשו
לממשלת מונקו, נוסף
על המשכורת שהנסיכה
גרייס תקבל ככוכב.
סבורים כי הנמרינה
ולאדי ב״המכשפה״
סיך רנייה התנגד לתוכביער
שוודיה, שיטות צרפתיות
נית זו בתוקף, דרש
לבסוף כי התפקידים שהק.
אילולא היו גבורי הסרט מדברים צריינתנו
לאשתו יהלמו לפחות את מעמדה.
פתית, אפשר היה לשער כי מוסד ציוני
יפאני יצר סרט זה.
אם לקבל את נקודת מבטם של הצרפתיס
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בעדי
על יפאן, כפי שהיא באר, לידי ביטוי בהארץ,
אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
סרטו של אייב (הגבורים העייופיס) שאמפי,
הרי שארץ המיקדו אינה אלא גן־עדן עלי
• ותזעק כל העיר (נן־רינה, תל
אדמות, שאנשיה לובשים מחלצות־פאר ססאביב)
— סיפור עובדתי*על מלחמת אזרחי
גוניות המתחרות בגוניהן עם גווני הגוף
פניקס־סיטי לטיהור עירם משחיתות, זנוח,
הנפלא, שפועליה הם החרוצים בפועלים,
ומשטרה מושחתת. מזעזע.
שגיישותיה הן הנפלאות בנשים ונמוסי
המערב ומוסרו אינם אלא אפם קצה הנמוס
• ריפיסי (אופיר, תל־אביב) — סרט-
והמוסר היפאני.
מתח צרפתי שבמרכזו עומדת פריצה מושכדי
להוכיח כל זאת הודבקה לסרט עלילמת׳
אך מקוצצת על־ידי הצנזורה, לחנות
לת משולש־אהבים שיגרתי. הפעם בסיס
תכשיטים. ז׳אק הארבה.
המשולש הוא ג׳אן מארה׳ מהנדס־ם פינות
צרפתי המתלבט בין שתי צלעות המשו•
הנדון למוות כרה (צפון, תל-
לש — דניאל דרייה, מאהבת עתונאית לאביב)
— סרן פונטיין, מהשירות החשאי
שעבר, וקישי קיקיו היפאנית.
הצרפתי, נמלט מכלא הגסספו בעזרת צפר־ניו
ומוחו. יצירת מופת של הבמאי רוברם
התלבטויותיו אינן עמוקות ביותר. הוא
ברסון.
נוטה אל הצלע הניתנת יותר בקלות לכיבוש,
אולם הוא אינו מוכן לוותר על
• עולם הדממה (מגדלור, תל־אביב)
הצלע השניה, בזכרו את הכלל *קח מזה
— דגת הים בתפקיד ראשי, בסרט מדעי־וגם
מזה אל תנח ידך.״
למחצה, המגלה עולם חדש ונפלא של מצולות
הים.
סיסמה של קיפלינג. יש צורך בסערת
טייפון איומה, ההורסת את מח•
הנאשם (מוריה, חיפה) — אל-
צית צריפי העיר מופגזת האטום, נגאסקי,
פרד היצ׳קוק מוכיח כי סיפור־המתח הכדי
להחזיר את מארה לאהובתו היפאנית,
טוב ביותר נמצא בחיי היום־יום של האזרח
היחידה המשחקת בטעם. אולם כדי לא
הפשוט. הנרי סונדה.
לסתור את קטע שירו של קיפלינג המובא
• לא עת לפרחים (תל-אור, ירוכסיסמה
לסרט :״מה שבמערב שייך למערב
שלים) — סאטירה חריפה על משטרי הרוומה
שבמזרח שייך למזרח״ ,יוצאת נשדנות
במזרח אירופה. ויויקה לינדפורס.
מתה של היפאנית הקטנה ונשארת במזרח.
• שכר האומץ (אוריון, חיפה) -
אגב, קישי קיקיו עצמה עברה למערב במישל
ריי, ילד הפלא האמריקאי מנסה להד,נשאה
לבמאי אייב שאמפי.
ציל את שורו מטבח, בסרט תמים ומקסים.
חבל שיוצרי הסרט עצמם החעלמו מם־

תדריך

העולם חזה 1040

ן ו 1 1ן ן! ןוי ^ 1 * 1

דנט יהודי מטוניס הלומד בפאריס, עליך
לשלוט בשפה הצרפתית. את עושה זאת?
יופי! כתבי אליו, הוא ישמח נורא. כרגע
הוא נמצא בחופשת מולדת בטוניס עם
הפסקת לימודיו.

הן ממש משתגעות
בחורי גחושת
לפניכן כעשרה בחורים העובדים במפעל־הנחושת
תמנע ()1040/48׳ האומרים:
״אנו בחורי־הנחושת מעוניינים לארח
לתקופת סוף חג־הסוכות כעשר בנות בגיל
24 18 בתוכניתנו לקמזץ על חוף אילת,
לסייר במרחב אילת ולבקר בחוף טאבה
מוקף האלמוגים, שלא לדבר על סיור במכרות
הנחושת של שלמה המלך — עמודי
שלמה המפורסמים, שמזה אלפיים שנה לא
ראו בנות. תמונת סולו לכל בת, ליד עמודי
שלמה, מובטחת. על הבנות ההרפתקניות
המעוניינות להשתתף בתוכנית, חובה להביא
אתן בגדיים ושק מצב־רוח!
״הבנות תצטרכנה להגיע בכוחות עצמן
לאילת ובחזרה, מעת הגיען אילתה ועד
לסיום תוכנית הבידור, כולל הארחה ולינה,
אנו לוקחים זאת על שכמנו ציוד תת־ימי
והרפתקות מחכות לבנות.
״את התאריך והמקום המדוייק נשלח בדואר
נפרד, לכל נערה שתתקשר. גם לך
רותי (לא, תודה) .במידה ונצליח, נמשיך
זאת מעת לעת.״
החתימה: בחורי־הנחושת בעלי לב הזהב.

בעד זה היא מתוקה

״אם לא יואיל (בדיוק כך) ,כותבת
( ) 1040/49 בוגרת. השמינית ,״לא יזיק.״
כלומר, תרצה, תכתוב. לא תרצה, לא
תכתוב. זאת אומרת רק במקרה ואתה
סטודנט בן 21־ .19 אם לא, לא צריך. היא
אוהבת רק סטודנטים.
היא בת , 18 מתכוננת בשנה הבאה להמשיך
את לימודיה במוסיקה, לה היא מתמסרת.
אינך צריך להיות יפה במיוחד, ה
עיקר
שתהיה משכיל. היא אוהבת נורא
לקרוא ספרים ולזלול ממתקים. בעד זה,
אולי, אומרים עליה החברה שהיא מותק.

בשיר ארוך ונוגה הנקרא בשם את, פונה
החיפאי 1040/50 העולה החדש אל נערה
אלמונית שתכתוב אליו. השיר מסתיים כך:
אל לך לנדוד הרחק בכדי למצאני הנני נמצא לידך
יהירותו מסתירתני.
״זו הרוצה לענות,״ מוסיף הוא בפרוזה,
״צריכה להיות יפה, נבונה וחיפאית, רצוי
מהכרמל, בגיל 24־.19״

אחת מפניניח של העוזרת שלי :״כדי
להיות מאושרת •עס גב ה עלין להבין אותו
הרבה ולאהוב אותו מעט. כדי להיות מאושר
עם אשה, יש לאהוב אותה הרבה ולא
לנסות כלל להבינה.״

דרישיתיהן מועטות
שלושתן 1040/51 אינן חברות תנועת
נוער ועדיין לא סלוניות. הן (,כן) תלמידות
חמישית תיכון, ונשמעות בדיוק כך. הן
חיפאיות, רוצות להתכתב דווקא עם שלושה
חברים תל־אביביים בני גילן בערך. הן
טוענות כי דרישותיהן מועטות מן הנערים:
מצב רוח מרומם ותמונות. רק לא ביררתי
אצלן אם אבא־אמא מרשים להן להתכתב.

ממתים -סטודגט

כדי להתכתב עם 1040/52 שהוא סטו

)1040/53 הן שתי חברות תלמידות
שביעית, המודות בעובדה שהן רגילות מאד
ואני חוששת שהן צודקות. שערו בנפשכם
שהן אוהבות מאד ״קריאה ו לעומת
זאת הן משתגעות אחרי זמר ומחול ישראליים.
הן טוענות שזה מזמן לא פגשו במדורי
אחד שיהיה הבחור בהא הידיעה. אס
תשאלו אותי, אני סבורה שבדיוק כך יח־

שבו מספר בחורים בקראם את מכתביהן.
יהיה להאשים אותן שהן הבחורות קשה בהא הידיעה. ואפילו לא בהא השאלה,
בעצם.

משק, הכל

ולא מוסיקה

הכל, חוץ ממוסיקה וספרות, רוצים על להתכתב שני חברי משק צעירים שזה לא
כבר סיימו את שרותם הצבאי, עם שתי
נערות חמודות כבנות .) 1040/54( 18 אחרי
שגמרו את מכתבם אלי וציינו את כתובתם,
ראו צורך להוסיף כי אחד הוא בעל עיניים
ירוקות ובחור יפהפה עם בלורית צברית
טיפוסית והשני אף הוא אינו נופל ממנו
במידה מרובה.

נערת השביע
נערה פרועת־שיער ודקת־גו נכנסה לפני
שבועות מספר לכסית, ומאז אין היא פוסחת
על המקום. זוהי עדנה שמיר, בת האז,
אחת הדמויות הציוריות ביותר שראיתי
לאחרונה, ואף החצופות ביותר. משעשעת
מאד.
עדנה, המדברת צרורות תספר לכל מי
שרוצה (או לא רוצה) לשמוע :״אני זמרת
ושחקנית. יש לי כשרון עצום לזימרה ו־מישחק.
אני נמצאת כבר שש שנים בלהקתו
של עמנואל זמיר ...אני דודקא מאד פו־טו
גני ת ...שושנה דמארי היא קצת קרובה
שלי ...הייתי בסדום, בפוספטים, בכל
הארץ. מה אני אספר לך? אני גם מחברת
שירים. חיברתי גם מנגינות. רציתי להדריך
ביישובי־ספר אני כשרונית מאד. אני
מרגישה את זה בקהל ...אני מופיעה בתיבת
נוח ובישובי־ספר. זה מאד מושך
אותי. את החיים שלי אני מבטאה בריקוד ושירה. אני גם פקידה בשוק הסיטונאי.״
אותה ולא שמעת עליה,
אם תפקפק באמתיות דבריה ותביע את דעתך שאינך מכיר
תאמר לך :״אתה חושב שאתה מכיר כל אחד? אתה לא מאמין? בוא אתי פה, לרחוב
גורדון! רק אתמול הקלטתי כמה תקליטים עם ליווי שלי בתוף ...אני חברותית מאד.
הייתי במשק, מה יש? משק זה פזמון חוזר. אני לא רוצה להיות אידיאליסטית. אני
מכירה את מילושקה הקוסם, אבל הוא עוד לא הקסים או ת י ...צריך לענות לבחורים
בחוצפה. אם מחייכים אליהם הם חושבים שכבר אני קטנה, אבל מכירה אותם.״

פיילוט מעדיו? אתישראל

חזיה!

וחחוכים

הקפידי תמיד על ס מל ״מיה׳׳
ולא תהיינה לך אכזבות

ראש מחלקת יחסי החוץ
בהנהלת הסוכנות היהודית,
מר מ. גרוסמן, הודיע בשבוע
שעבר כי יופעל לחץ נגד ׳
חברות הנכנעות לחרם הערבי.
מר גרוסמן הזכיר את
הסתלקות חברת ״של״ מישראל
ואמר כי מופעל לחץ
על ״של״ והוא מקווה שהלחץ
ישא פירות.
בעמדו על השפעת החרם
הערבי, אמר מר גרוסמן, כי
החרם גרם לעזיבת מספר
חברות חשובות את ישראל.
לעומת זאת נמצאו חברות
רבות שעמדו בפגי הלחץ הערבי
ולא אונה להן כל רע.
החברה היחידה שהערבים
קיימו את איומם לגביה היא
״חברת רדיו פיילוט״ שהוחרמה
בארצות ערב בגלל
פעולותיה בישראל.

חמשיר״ה

ד להיפובפ-של-דכרים

היה היה רץ, שמו יואב,
שמיהר כמירוץ במו צב.
הוא פיגר אחרון
והגיע ראשון -
כמירוץ אשר גא אחריו.

$קניית סופרים תרבה עוצמה.
חכרה גוררת עברה.
• טעים לחיק.

ב עריכ ת לילי גלילי

— א. טרש

$עוד לא עבדה תקוותנו.
— א. בן־דוד

$עכר זמנו, בשל קורבנו.
— אברהם צרפתי

היה פפיביאטור מלוד
שיצא פאציינטים לצוד.
הוא אמר :״מי יתנני
מקרה פכיצופדני,
וישלם לי בל הלק לחוד?״

מה שמותר ליופיטר, אפור
לשור הנחסם בדישו.
אמור מעט, ועשה הרכה
רושם.

אהרן בר־גיל, תל־אביב

ו!עחת=שול״ס
מה שם ייקרא למשטר החדש בסוריה

סמל

מזנונאי תל־אביב־ זרק שלושביצים בפניו של פקח

במסיבת עיתונאים יצא היום שר־הנישואין
בהגנה נמרצת על התקנה שהוצאה
מטעם משרדו בדבר קיצוב רשיונות
הנישואין, כהוראת־שעה לתקופת
החירום הכלכלית של המדינה.
״כשהוצאנו תקנה זו *,אמר השר,
״ידענו כולנו כי היא טלולה לפגוע
במידה מסויימת באורחים, אולם אין
כל אפשרות לקצץ ג־־ 257 את ההוצאות
הבזבזניות הכרוכות בלהיטות אחרי הי
בידור הנפוץ-הזה.״ השר ציין, כי עד
כה איפשרה מתקנה לאוצר לחסון יותר
מ־סו אלפים דולאר שהיו מוצאים קודם
לכן, במטבע זר, על רכישת טבעות זהב.
השר קרא לאלפי הזוגות המחכים בתור
לרשיון־הנישואין שלהם להזדיין בינתיים
בסבלנות. כן דחה השר נמרצות
את טענת דובר אירגון הקונדיטוריות,
אשר איים בהתאבדות כללית נוכח ה־
־רידה הנוראה בצריכת עוגות־כלולות.
״אם אין להם עונות,״ קרא השר, בהברקה
מקורית ,״שיאפו לחם!״
טענות דומות הושמעו השבוע גם
מטעם סקציית יצרני הזכוכית בהתאחדות
בעלי׳״התעשייה, שאיימה בפיטורי ־407
מפועלי בתי־החרושת לזכוכית כתוצאה
׳מכך שחדלו לשבור כוסות תחת החופה.
משבר מאיים גם על אותם בתי־המלון,
שהתפרנסו בעיקר מאיכסונם של זוגות
צעיריס בירח־הדבש .״אל יאלצונו למלא
את חדרינו בזוגות בלתי־ליגאליים,״ הכריז
דובר התאחדות בתי־ההארחה.
בכנס רבנים שנערך השבוע בירושלים,
נשמעו קובלנות מרות על המצב, לאחר
הנהגת יהתקנה החדשה. הנואמים טענו,
כי הרשות המוסמכת מעכבת ללא הצדקה
את מיכסות רשיונות־הנישואין הזעומות,
לאותם הרבנים אשר טרם הביאו
הוכחה על מילוי תקופת שירותם
במילואים בצה״ל, ואשר מפגרים בהגשת
הצהרותיהם למס־ההכנסה .״אילמלי הלוויות,״
טען אחד הרבנים בוויכוח,
״היינו כולנו עמוק באדמה.״

טעות לעולם צודקת
במשך תקופת החגים יחולקו שתי
מנות בנות( .הבוקר)
שלומית אטינגר, ירושלים
פרי־מאדונות.
אינטליגנטי

למטרת נישואין, גבר
במצב טוב( .מעריב)
מרדכי דן, תל־אביב
כמעט לא משומש. מחיר אחת.

הצמדה
(במחנה)

ק צי רהד מי ם

סוריאליזם סוציאליסטי.

ק־יצנב הני שו אין

כז בי ם ל ילק וט

כולה
זאב בבית״בולים ליולדות.

יהיה

לידה

ישכיל,

חיפה

האריג הדרוש לחולצה — 110
מטר בחיחב 90ס״מ( .הארץ)
נעמי נבות, תל־אביב
חיוחר __ לנורות __ רחיווז ־ ל ו

זוהי תגובת הקהל להצגתהבכורה המחודשת של
הפיקוה והקיצוב.

למה דיבר יושב־ראש וועדת־העשור מאיר
בישיבה שנועדה לדיון בעניין החגיגות

וזייסגאל

דווקא

אנגלית

בי עשור כאנגלית זהו ״ ת ן פז׳) ווייסגאל התרגל
מזה שנים לפשוט את יד חייםווייצמן .

מנהרת ־ רוח נחנכה בטכניון בחיפה

מסתבר, כי עתה תיפתח גם שם פאקולטה למדעיה
ד ות .

פעם יצא שרגא מדגניה עם הטרקטור
לכביש, ושכח לנתק את המקצרה. פקידי
הקרן הקיימת מחפשים עד היום את
הטיפוס השפל שקצר את כל שתילי
האקליפטוס בצידי הדרך לטבריה.
חבר, גרעין נחשול, דגניה בי

ח לו ק ה צו דקת
הסמל אולק היה אדם מוטרד ומודאג
ביותר, ובמיוחד דאג שהציוד יחולק בסדר,
בלי ביזבווים. כשניגש אליו אזולאי
ושאל אם יש לו עיתון מהיום, אמר
אולק בדאגה. :אחד ל־ 20 אלף או אחד
ל־ 40 אלף?״

•דיד ה צו רךע ליי ה
צימרמן היד. אומר :״אני תמיד מעדיף
ירידה קלה על עלייה קשה.״
עלי קרב

צי לו מי ם
יודקה מצא שיטה לקבל חופשות
בלי־סוף: בשביל לרכך את המפקדים,
היה מצלם את המם־מם עם עוזי ביד,
את המם־ממים עם הממיפא, את המם־כף
עם המם־מם ואת העוזי עם המם־כף.
כשאמרו ליודקה שהחופשה לא שווה
את הפילמים שבמצלמה, ענה :״מי אומר
לכם שיש פילם במצלמה?״

ל שון 1ה כ
קוטיק הרס״ר היה צועק על החברה
בלשון שוטפת :״ערימת זבל! חתיכות
חרא! חבורת דגנרטים! אפסים כפולים!
חמורים נפוחים! — אני מדבר אליכם
כמו אל בגי־אדם ואתם לא מבינים!״

ש תי טי פו ת מי ם
טוקר ומוטה היו דומים זה לזה
כמו שתי טיפות מים (כשהן הולכות
בלי דרגות) .יום אחד ראה הג׳ינג׳י את
טוקר די מקרוב. נעצר ואמר לו :״אתה
יודע, טוקר, הייתי בטוח שאתה מוטה,״
״לא טעית,״ השיב מוטה.
טר״ש קבע, בנוחניה נח״ל

גז אוזו רי ך

צבר>נו חלנ וד > םועוקצנים
ט ר מון שסד
מעשה בפלטיאל בן ה־6׳ ששיחק עם חברו חגי לעת ערב לפני המזכירות.
לפתע מצלצל הטלפון. כמובן, מזדרז פלטיאל מיד לנצל את ההזדמנות להתקשר
עם העולם הרחב. הוא ניגש לטלפון, מרים את השפופרת ומתפתחת שיחה כדלהלן:
הקול :״אני רוצה לדבר עם אסתר״.
פלטיאל :״איזה אסתר? יש לנו המון אסתר.״
הקול :״אסתר החובשת. מי מדבר שם?״
פלטיאל :״אני פלטיאל אבין.״ מוסר את השפופרת לחגי.
חני :״אני חגי וסרמן.״
פלטי קורא לדודו שהזדמן למקום :״מהר תקרא את אסתר, הרופאה״.
דודו אינו מתעצל, מניע במרץ את תלת־האופנוע ומתהפך. פלטיאל צועק לתוך
השפופרת :״קרה אסון כאן באפק!״ ומניח את השפופרת במקום אחרי שמילא תפקידו.
בינתיים,הצליח_ דודו איך שהוא להגיע למרפאה ולהודיע לאסתר שקוראים אותה
לטלפון. כאשר הגיעה אסתר לטלפון נוכחה שהוא מנותק ואין עם מי לדבר.
רק שני הזאטוטים עומדים להם ומשוחחים בהתרגשות על השיחה בטלפון.
אך בכך לא תמה הפרשה. הקול בצד השני של הקו קיבל את קריאת פלטיאל
על האסון שקרה, כביכול, באפק כאמת לאמיתה, והודיע למשטרה על כך.
עוד הילדים עומדים בפתח המזכירות והחובשת לידם והנה מופיעה המשטרה
לעזור לאפק בצר לה. היא נוכחת שלא דובים ולא יער.
__ באשראמ רו לפל טי א ל :״ ב טד דבר דזד. יאס רו

או ת ר .״

הו א זזור ראלד. חוזוי ת
רזיה בחרוזיה
ראיי הוש בי ע ה
זמרתה לא־נעימה היא,
אך לראות הולכים הבל:
מופיעה על הבימה היא
בעירום וכחוסר-קול.
ז בני שו איו ובלעדיהם
אם נישאה לאיש הגברת,
הרי יש לה כעל חי.
אם כתולה זקנה נשארת -
תגדל לה כעל חי.