גליון 1041 מתאריך 18 בספטמבר 1957

מספר 1041

כ״כאלול תשי״ז18.9.1957 ,

מדוע א״ם איש
הרבנות להצית

מאחורי הקרעים של

האיש היחידי שהעז להתקומם נגר משטר
הרכושנות ההסתדרותי.

שרה בר, חיפה

פפיכופאטים

איני סיורה כמוכם שהכאת קומוניסטים
היא דבר לא הנח. אני יודעת שכל אלה
שקראו את התיאורים על התנהגות משלחת
סק״י חשו רצון עז להכות את הבנים המחרפים
את מולדתם בארץ זרה ועויינת.
רות רבינוביץ׳ ,תל־אביב

צלם המערכת:
ארית הרו

אני מסכים עם רשימתו של העורר (העולם
הזה : 1040 שרק אנשים הלוקים ברוחם
יבולים להקים רעש כה גדול סביב מאורע
כה פעוט והסר־ערד כמו פסטיבאל הנוער
במוסקבה. היהירים שיסבלו מהעסק. הזה
יהיו יהודי ברית־המועצות.
אברהם צירולניק, חיפה

חברי המערכת:
רפיאילוו־נלסוו, מנשהבר־דייו, שייוונלור.
לילי נלילי, דויד הורוביץ, רותי ודר,
אברהם תרמוו, אוסהר מאובר, אלכם מסים,
אביבה סטו, עמום הינו, שלטה הרו.

...היי תי יכול לספר לכם קוריוזים רבים
על מידת ההתענינות בהשקפותיכם, וביחוד
לאור כתבותיכם ממוסקבה. להרבה חברים
שהאשימו אתכם תחילה, היתה זאת מהלומה
לטובה לקרוא את הדו״חות של שלום
כה: על ברית־המועצות.
חבר, בארי

עורך תבנית:
אתרנו צור

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולמפרם״.
למוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
־׳דפוס משה שהם פע״מ, ת״א, נול.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

עתון

הנקרא

ביותר

במדינה

אתה עוד חי בשנת תשי״ז. ראש־השנה עוד רחוק ממך. אולי כבר הירהרת בהיסח־הדעת
מה לעשות בשלושת ימי־החג הרצופים. אולם אשתך (אם ישנה כזאת) לא החלה
־אפילו בקניות.
אולם מזה כמה שבועות הטיל ראש־השנה את מוראו על המערכת. ישיבה רדפה ישיבה.
אחרי הישיבה הגדולה הראשונה, לפני למעלה משלושה חודשים, בה הוצעה שורה ארובה
של מועמדים לתואר איש־השנה ונותחו מאורעות. השנה, הלך והצטמצם חוג המועמדים,
התרכז לבסוף בשני אישים בלבד. אחרי ישיבה נוספת, לא מן השקטות ביותר, נשאר רק
מועמד אחד.
מאז חי אתנו מר תשי״ז יום־יום, והאחראי על חיבור הכתבה טוען שהוא חולם עליו גם
בלילות. היה צורך לעבור על עשרות ספרים ומאמרים, לראיין תריסרי אנשים שידעו פרט
זה או אחר. מתוך מאות תצלומים נבחרו אותם שנראו כמביע־ם ביותר את אופי האיש
ואת המאורע שהוא חולל.
אולם קביעת המועמד לא הביאה עמה את סוף הדאגות. אי־שם בנבכי הלב עוד ניקרה
המחשבה: שמא יקרה משהו כל־כך גדול, כל־כך מהפכני — למשל בסוריה — שיחייב
ברגע האחרון ממש להכתיר איש חדש לגמרי?
בדרך כלל מעוניין כל עתונאי שיקרה מאורע אדיר, שיסעיר את הארץ ויגרור אחריו
מטר של ידיעות. אולם האחראי לכתבת־השער של ראש־השנה שכח שהוא עתונאי. הוא
מתפלל שלא יקרה. כלום. הוא טוען, בצדק, כי שנת תשי״ז הכילה די מאורעות לחמש שנים
רגילות.
עתה נשארו לך ארבעה ימים, עד להופעת הגליון הבא, כדי לסכם לעצמך את בחירתך
לאיש־השנה ולאנשי־השנה בשטחים השונים. מן הסתם תרצה בבוא היום להשוזת את
בחירתך זאת עם בחירת המערכת. אולי אתה אפילו אחד מאותם הקוראים שגמרו (כפי
שסיפר לי השבוע אחד מהם) שורה של התערבויות פרטיות על הבחירה. אם תרוויח, שלח
לאיש הנבחר גלויה של איחולי שנה טובה, כדי לשתפו בשמחתך.

מכתבים איש השנה
המאורע המרכזי של השנה היה ללא טפק
מיבצע קרש — וחזרה — ולכו איש השנה
הוא האדם שיזם אותו — דוד בז־גוריון.
שאר אנשי השנה: העולם — דאג המרשילד;
המרחב — חוסיין, מלד ירדו; משפם — ד״ר
צלטנר; עתונות — רפי נלסוז: יהדות —
נחום נולדמז; תיאטרוז — מרים זוהר (אנה
כריסטי); ספורט — נחום סטלמר; מדע —
עמום דה־שליט; אשה — רבקה שלום: דת —
הרבי מעקיר; מדיניות — אבא אבו.
עדין קוילצקי, רביבים
...עמוס בז־נוריוז, שהעמיס על שכמו את
בל העסקים חסרי התקדים.
יוסף בן־יאיר, תל־אביב
...שגריר צרפת בישראל פייר ז׳ילבר, המסמל
את הברית הגדולה בי: צרפת לישראל.
שאול מוני, נתניה
...ראש המטה הכללי של צה״ל, משה דיי,:
שעמד בראש חיילי ישראל במבצע סיני
ובפעולות שקדמו למבצע.
דן רכטר, ירושלים
אישי השנה צריכים להיות דוד בן־
גוריו: ומנחם בגיז. בז־נוריוז הוא האיש
שהשיג שיא עולמי בפרסום הצהרות ובהב־חשת:
תור שעות ספורות. מנחם בני ,:כתוצאה
מהצהרותיו הידועות כמסמרות תקועים,
ששום איש בעולם לא יוכל להזיזם. אנו
חברי הפועל המזרחי ואתם יכולים לציי: את
יאת בעתו.:
ישי צוריאל, עליזה שוחט, אמנון יוחאי,
קבוצת יבנה, עמק שורק
אינני חושב שתוכלו לבחור הפעם איש
שנה אחד. המינוי הצודק ביותר, לדעתי,
יהיה לתת את התואר ״אנשי השנה״ ל•
קבוצת־החצר של בי. ג׳י: אהוד אבריאל,
סדי קולק, שמעו: פרם ומשה דיין. אלה הם
אנשי השנה האמיתיים, שהתגלו השנה כש־לימיה
של ישראל לעתיד לבא.
ג. נמרוד, צה״ל

בעקבות מאבקה הגדול של הרבנות לחיסול
החזיריוח במשקים, הרי אנו כחקלאים פונים
לעזרת הרבנות ומבקשים שתשלח אלינו את
אחי משליחיה כדי שידריד אותנו בחליבת
חזירות. אם באמת המצב הוא כזה שצריד
היה לחסל מקור בשר זול לאספקתנו העצמית,
אולי ישלח לנו הרב הראשי קצת
קופסאות בשר (רצוי מסוג דוקסא) .אלה
המלכלכים ידיהם בקודש, מוטב שירעו כי
הפלמ״ח עדיי: קיים, ואם אתם מעונינים הרי
ממשיכי מסורתו מוכנים להפגש בירושלים
(או בכל מקום אחר שיראה לכבוד הרב:
ולצנן קצת את המוחות ההמומים. יותר רצוי
שהרב ישלח את עושי רצונו לנגב, שיעסקו
עמנו כאז בדברים יותר מועילים לעם ולמדינה.
חברה
באחד מ־ 35 המשקים
ש״ברשימה השחורה״

אסור לרדת
במאמר המערכת לקורא (העולם הוה
(! )103 מנתח העורר מכתבו של.קורא חיפאי,
ביחס לטון שנוקט חעתוז בענינים מסויימים,
ולסננו: ההמוני שלו. אינני הושב שהצע־קנות
הכרחית להשגת תפוצה טובה. העובדה
שרבים מקוראי העתה הנאמנים, הרואים ב־העולם
הזה כלי חשוב ביותר לשיפור המצב
בארץ, מתמרמרים על כד. בקיסר לנימת
הסננוז בפניה אל בדנוריון, יש לי לספר
אנקדוטה קטנה. בעיירה אחת שלח אפיקורס
ידוע חזיר קטן כמשלוודמנות לרב. הרב
השיב לו, על אותו טס עצמו — את
תמונתו. כל אחד מדבר בסגנונו הוא
והיורד לנימת ההשמצה, טשתוה למשמיץ,
אף אם לא היה ראשו: בכד.
א. ליבנה, רמת־גן
אמנם העורר קבע במאמרו (העולם הזה
)1040 מה דעתו על התנהגות המשלחות הקומוניסטית
והציונית בפסטיבל מוסקבה, אד
מת דעתו של שלום כה ,:האיש שליווה אוחז?
אליהו בן־פורת, חיפה
מאמרו של העורך נכתב על־פי אינפורמציה
שסופקה לו על־ידי שלום כהן, ושיקף את
דעותיו בנושא זה.

המאהב והטירוריפמים

...יחזקאל סהר, המפקח הכללי של משטרת
שרה בכר, תל־אב־ב
ישראל.
...החייל האלמוני שנפל במבצע סיני.
אהרון ירקוני, חיפה
...משה דיין, אלוף נצחו: סיני. שאר אנשי
השנה: העולם — גי מולה: המדיניות —
שמעו: פרם; הספרות — נח: אלתרם!:
האמנות — שושנה דמארי; הספורט —
דוד קושניר: המדע — פרופסור דה־שליט:
האשה — פולה בז־נוריוז; העתונות — אורי
דז; האיש הצעיר — הצנחן האלמוני.
אלי דינר, תל־אביב
...זאב אקשטיין.
ג. ש .פתח־תקוה
היש אדם שהשפיע יותר על מאורעות השנה
בישראל מאשר האיש העומד בראש
ממשלת ברית-המועצות: ניקיטה כרושצ׳וב?
אם יש לכם דם, ואינכם מפחדים מהשמצתכם
כעתוז קומוניסטי, אי! מנוס מבחירתו ה-
בלתי־נעימה של איש זה.
אברהם אלון, ירושלים
...האי ש, העומד בראש הש.ב >.המוסד
שנולד וזכה בפירסום כה רב השנה.
שושנה פ. צה״ל
...לוי אשכול, שר האוצר. סוף־סוף׳ אחרי
האכזבות והטענות המרות שספג השנה, מ?יע
לו לפחות פרס-ניחומים זה.
נ. זילברשטיין, תל־אביב
...משלם המיסים האמריקאי, שהוסיף לקיים
נם השנה בכספו את אורחי מדינת ישראל.
דוד שטריקר׳ תל־אביב
...אליקים העצניל איש שורת המתנדבים,
המסמל את התקוממות הצבור נגר מעשי
השחיתות שהתגלו השנה במדינה.
בכור לוי, ירושלים
...האנם טולר, בעל בית־חרושת אתא,

דוקסא פשר למהדרין

כדאי להנהלת קול ישראל לסגור אח
התחנה הערבית שלה. מפני ששידוריה הערביים
של התחנה מעוררים אר צחוק ולעג
בקרב הערבים, ובאותו זמן זורעים שנאה
לשלטון הקיים ולעם היהודי בכלל. שידורים
אלה לא רק משבחים את מעשי־הנבורה של
כוחות הבטחון הצרפתיים באלנ׳יריה, אלא
מתא רים את תנועת השחרור ה א לנ׳ירית
כתנועה טירוריסטית פראית, הלוחמת בכוחות
המתורבתים של צרפת, שבאו לאל-
ג׳יריה כדי לרפאה ממחלת השחרור־הלאומי
הפראי.
מתי ישיטו האחראים קץ לשידורים מגוחכים
אלה. לא כדאי למאהב להראות את
רגשותיו באקסטזה כזאת.
זוהר חלאק, נצרת

ההשמצות הנוראות
עשיתם בחוכמה רבה שפירסמתם את דברי
העתונים הפורנונראפיים באמריקה על אישים
ציבוריים (העולם הוה .)1040 נם ה
שונאים
המקצועיים של העולם הוה, הטוענים
כי כל מגמתכם היא להשמיץ, יוובחו מה
התהום הפעורה בין השמצות אמיתיות, החודרות
לתחום הפרטי של אישים שונים
ללא כל תועלת ציבורית, לבין הפגנו: השקול
של העולם הוה, הנמנע מהשמצות אישיות
ומתרכז בפעולות הציבוריות של נוש־אסתר
קרלי, חיפה
אי־נילוייו.

הערות־שוליים
במאמר על עניני שנת העשור (העולם הזה
)1040 הופיע סיפור •שצוטט כאילו בשמי,
אודות מר וייסנל. אי: רגליים לדבר כאילו
טס מר וייסנל במיוחד לפאריס, רק על מנת
לפגוש אותי ולנהל שיחה שהיתה יכולה
להתקיים בארץ. האמת היא שמר וייסנל
פגש אותי בפאריס בדרכו לארצות־ה?רית,
והוא הזכיר את עני: הסרט המצוייר, בו
התכוון לטפל בעת שהותו באמריקה.
קריאל גרדוש (דוש) ,תל־אביב
כותב הרשימה שצייר קריקטורה מדברי
הקריקטוריסט, מביע את צערו על הפרט
הבלתי מדוייק שצוטט בשמו של דוש.

אחד ימשול
הבילוי היחידי בטבריה בכל עונות ה־שנה
הוא הקולנוע. עד כה, כשהיו שני בתי-
קולנוע מתחרים בעיר, היה הבל בסדר
אבל לאחרונה עברו שני בתי־הקולנוע לר־שית
אדם אהד וכתוצאה מכד מוצגים בעיר
סרטים מדרגה •שניה ושלישית. מחירי הכרטיסים
הועלו ואי: עוד להשיג כרטיסים
זולים.
האם אי: מי •שיתק: מצב נפסד זה? ראש
העיר מישה צדר אינו פועל למניעת ההפ-
קרות, הגורמת סבל לתושבי טבריה בבירורם
משה פרג׳,ץ, טבריר,,
היחיד•

מלחמת־מנא
תקוצץ היד שרצתה לפגוע בד״ר שמחה
לב (העולם הזה )1038 איש המעלות המביא
ברכה לאנושות.
•שיטת ״מנא״ הביאה סוור לאלפי אנשים
הרואים בד״ר •שמחה לב את מושיעם בעת
צרה ומורה־דרד לחיים תקינים ובריאים.
י. זהבי, תל־אביב
אני מכיר את עקרונות ״טנא״ ויודע •שתורת
חיים וו מדריכה אגשים בדרד מוסרית,
ג. יהושע, תל־אביב
טבעית ובריאה.
שיטת מנא, היא הדרד היחידה להצלחה
בחיים והתקדמות בחברה.
ש. לבנון, תל־אביב
האם אחד מיסודות תורת מנא הוא כתיבת
מכתבים למערכת בשבח התורה?

אזרח סוג ב׳
קראתי את הספור על אזרחים סוג ב׳
(העולם הזה )1037 וברצוני להוסיף עוד
עובדה. הנני תושב שיכו: עממי רמת־אביב
סביבי חולקו מספר רב של בנינים לעולים
אקדמאיים, שמקרוב באו מאירופה. מעניי!
שאי: אף אחד מעולי מצרים בי: מקי־לי
השיכון. אולי דרושה התערבותו של האיש
החזק במדינה, על מנת לתקז את המעוות?
חיים כהן, תל־אביב

שתי דרכים
כתבת על שתי האגודות החיפאיות לירי-
רות ישראל צרפת (העולם הזה .)1038 בר-
צוני להבהיר כמה נקודות בקשר לכד. לא
קיימות שתי אגודות, אלא אחת. האגודה
״אליאנס פראנם״ ,בראשות עורר-הדי! לב־הר,
היא נוף צרפתי שמטרתו להפיץ בעולם
את השפה הצרפתית ואינו יכול לעמוק י-
ידירות בי: ישראל לצרפת.
לא ידוע לי על שום דיבה שהפיץ עלי
מר לב־הר, וברור שאם תופץ עלי או על
האגודה, אגיש משפט מיד. בכל רבר הנעשה
בטוהר ובבנות, יש תועלת. אנחנו נטיף ל-
ברית עם צרפת ואתם לברית עם המרחב,
והעם יראה וישפוט ויבתר את הטוב לישראל.
עו״ד בן־עמי גורביץ׳ ,חיפה

חמבין לא יכין
לקטע של לילי גלילי (העולם הזה )1039
״אינני יכולה להבי! מה הוא מוצא בה״
אני מוכרח להניד —
אינני מכין את הבדיחה
אינני מבי: את הבדיחה
אינני מבין את הבדיחה ר אינני מבי: את הבדיחה
אינני מבי: את הבדיחה
איננימבי: את הבריתה
י. ד׳ויסנהולץ, תל־אביב
טוב, אל תצעק. הבננו את הבדיחה .

מי האיש שהשפיע ביותר על
מאורעות שנת תשי״ז? ב־גייץ
הבא של ״העולם הזה״ השני כיום יופיע אשר
הבא, תתפרסם בתכודענק על

איש השנה
תשי״ז

בתוספת מינוי ״העולם הזה״
לתארי איש העולם, המרחב,
המדיניות, הכנסת, הכלכלה, המשפט,
העיתונות, היהדות, הדת,
הספרות, התיאטרון, הספורט,
המדע, הרפואח, האמנות,
האשה והצעיר של השנה.
העולם הזה ו 04ו

0לא ייפסל! חילול־השבת בתל־אביב
מטעם הקואופרטיב דן — תפרוץ
מלחמת־אחים. כך, על כל פנים, איים השבוע
הרב יונה שטנצל, מנהל מחלקת־השבת
של הרבנות הראשית ביפו־תל־אביב.
הרב שטנצל הוא רק בורג קטן מאד
במנגנון הגדול ש> הכפיר, הדתית, ולא הוא
יקבע מתי להצית מלחמת־אחים. דבריו היו,
מן הסתם, פליטת־פה דימגוגית. הם תוקנו
מיד על־ידי הממונים עליו.

אולם למרות זאת אץ לעבור
עליהם לסדר היום. האזרח חייב
לשאול את עצמו: כיצד יכול בכלל
פקיד־ציכור השפוי כדעתו להעלות
פסוק כזה על שפתיו? מהי
האווירה המולידה גידולי־פרא מילוליים
כאלה? מה הרקע לאופנסיבה
הפתאומית של הכפיה הדתית
ככל רחבי הארץ?

ך• תקפה גדולה זו מתקדמת עתה
( | בשני צירי־התקדמות גדמים. האחד
מכוון 7ליבו של הח>יר, השני לגלגלי האוטובוסים.
בשני המקרים החל המיבצע
כמעט במקרה.
לפני כמה שבועות נפוצו בבתי־הכנסת
ברחבי הארץ כרוזים מוזרים שנשאו את
הכותרת המרעישה ״שומו שמיים!״ חתמו
עליו ״המעוררים״ .איש לא ידע — ואינו יודע
עד היום — מי המעוררים המסתוריים.
הכרוז גילה תגלית מחרידה: משקי הד,ת־ישבות
העובדת מערבבים את חלב הפרות
בחלב של הזירות, וכי זה החלב המשווק
על־ידי תנובה. איש מן הקוראים הדתיים
לא התעניין בצד המדעי של הבעייה —
למשל, שאי־אפשר לחלוב הזירות, שאץ
לחזירות די חלב אף לגוריהן, וכי חלב־חזירות
מחמיץ נדר חלב אחר.

מתכוננים הקיבוצים לרמות עתה את הרבנים.
במשקים רבים כבר נעשות ההבנות לכך.
אחד החברים ״מוצא״ מן הקיבוץ. החבר הזה
קונה אה כל החזירים. הוא יוסיף לגדל
אותם, על אחריותו הפרטית. חבר זה אינו
משתק שום חלב, והוא מחוסן על־כן מפני
הרבנים. אולי יקבל אפילו שותף ערבי,
מבין חברי המפלגה.

רק אזרחי תל־אביב, שצרבו כעבר
50 אלף ק״ג כשר-חזיר לשבוע,
תמורת 5או 6ל״י לק״ג,
יצטרכו לשלם יותר, תמורת ה סיבון
של הפרת-החוק. אבל למי
זה איכפת?

*יערכת״השבת בתל־אביב החלה בו)
צורה מקרית דומה. הפעם היו המעוררים
יהודים משכונת־שפירא, שקמו באחת
השבתות והפגינו באופן ספונטאני נגד תנועת
האוטובוסים לפני צאת השבת. שוטר
מטומטם, ששלח כלב־משטרה נגד המפגינים,
הפך את ההפגנה השיגרתית למאורע לאומי.
לפני שנתיים חתמה מפא״י על הסכם עם

תוהו ובור,ו ופקקי־תנוער, ברחובות העיר.
חוץ מזה רצו האזרחים להגיע לבתי-
הקולנוע לפני ההצגות. באמצע הקיץ הרשו
הרבנים לאוטובוסים לזוז רק בשעה 8.30
בערב, ואילו הצגות הקולנוע החלו (.בלי
איומים במלחמת־אחים) ב־ .7.30 גם השבוע
מתחילה תנועת האוטובוסים באופן רשמי
רק ב־ ,7.10 עשרים דקה לפני התחלת ההצגות.
אם האוטובוסים לא יגיעו לפני־כן
לתחנית, לא יוכלו המוני העיר בשכונות
הנידחות להגיע למרכזי שעשועיהם.

^ הרי שהמפגינים והכלבים ע-
\ 1שו את שלהם בשכונת־ד,תקווה, אי־אפשר
היה לעצור את גלגל־התנופה של
הכפיר, הדתית. למרות שד,־ה ברור כי כל
הבעיה תיעלם בעוד ארבעה ימים, כאשר
יחזור שעון־החורף, לא העז אף לא עסקן דתי
אחד לשתוק — מחשש שיאבד את קולותיו
לעסקן דתי שני.

בעירית תל־אביב שולטת הדת.
חיים לבנון יעון 6מכסאו כרגע שקול
דתי אחד ויחיד יפרוש מן

מדוע? טוענת מפ״ם: לא יכולנו
להתנגד למפא״י, שנכנעה מטע מים
קואליציוניים. טוען הרוב:
״תנוכה״ לא היתה יבולה לעמוד
כחרם דתי, שהיה נותן תנופה עצומה
להכרות המתחרות של ה משק
הפרטי.
כדי להמתיק את הגלולה המבישה, הסכימו
כולם ביניהם שלא נכנעו, חס־ושלום,
ללחץ הרב הראשי, אלא רק נזכרו כי הם
חת מים על הסכם נושן עם הקרן־הק״זנדת,
האוסר בהחלט לגדל חזירים על אדמת״
הלאום. רובם משוכנעים, אגב, כי ״המעוררים״
שעוררו את הענין היו סוכני
משתקים פרטיים שרצו לפגוע בתנובה.
הדבר אינו מן הנמנע.
האם ייפסק גידול החזירים — ענף מכנים
מאד לבעליו, כי הרבה יותר זול לגדל
חזירים מאשר פרות? בתדאי שלא. כמו
שהרבנים מרמים מדי שנה, בערב פסח,
את הקדוש־ברוך־הוא על־ידי מכירת כל החמץ
במדינה לערבי, תמורת שתי ל״י, כן

המלחמה ככפיה הדתית נראתה
בסוס טוב מאד. שום אדם דתי*
לא יצביע ממילא לעולם כעד ל*
אחדות־העכודה. אולם קולותיהם
של מתנגדי-הבפיה מפוזרים כשדה
כאבנים שאין להן הופכץ.
לכן יצאת לאחדות־ד,עבודה לכתע בהתקפה
כללית ומוחצת:
• שר־הפנים, ישראל בר־יהודה, א־ש
לאחדות־ד,עבודה, הודיע במכתב לראש עירית
תל־אביב שהוא תובע להקים בעיר
איזור חופשי למכירת בשר־חזיר ללא־יהודים,
אם כי אין לו סמכות לצוות זאת.
י • מוסדות המפלגה הודיעו ברבים כי
פנו ליועצים משפטיים כדי לבדוק אם איום
הרבנויז הראשית בד,טרפת חלב המשקים,
כאמצעי־סחיטה לחיסול החזירים׳ אינו עומד
בניגוד לחוק הפלילי.
• שר־התחבורד, קרא אליו את נציגי
דן, אסר על־הם בפירוש לשנות את הנוהל
הקיים של שיגור אוטובוסים לתחנות־ה־יציאה
בתל־אביב לפני צאת הכוכבים בשבת.
כל זה היה למורת רוח כל שאר הצדדים.
הדתיים לא היו מעונ נים להחריף את המאבק.
אחרי שדויד בן־גוריון הזהיר אותם
שבמקרה של מלחמה חריפה תצטרך מפא״י
להתחשב בדעת בוחריה, ולא תוכל למלא
את דרישות הדתיים הנובעות מקנוניות קואליציוניות
חשאיות־למחצה.

אולם הדתיים אינם יכולים ל־היסוג
-בי ההתחרות במחנם
גדולה, וכל המרבה בצעקה הרי
זה משוכח ביום הבחירות.

התוצאה: ככני־ברק ירדה מבירת
החלב של ״תנוכה״ כ 80-אחוז,
בירושלים ב־ 20 אחוז. מכירת
החלב של הפירמות המתחרות
עלתה כאחוז מקביל.

ך• זה היה הענץ מסתיים, אלמלא
1שלחו המעוררים המסתוריים מברקים
לכל הרבנים בארץ. אחד מהם, הרב כץ
מפתח־תקוזה, קם בכנס הרבנים לפני חודשיים
ושאל את הרבנים הראשיים מה יעשו
בנידון. הרב ניסים, שלא רצה להיות פחות
דחי מאחרים, הודיע בו במקום שיצא ל־מלחמת־קודש
לחיסול התועבה.
למחרת הגיש הרב ניטים אולטימטום לתנובה:
אם לא יושם קץ לגידול החזירים
במשקים עד לראש־השנה, לא תחדש הרבנות
את הכשר החלב של תנובה, הטעון
חידוש ביום א׳ בתשרי.
מה עשתה ההתישבות העובדת — קבוצת-
הלחץ האדירה ביותר במדינה? בפני האיום
האחד הזה התקפלה כמו מגדל קלפים.
היא נכנעה בו במקום ללא תנאי.

שביתה באחא. ו,סוס הניטראליסלי נטרף בעודו
בחיים על־ידי הדוקטרינה של אייזנ־האור.
כדי להופיע לעיני הבוחר בדמות
כל שהיא, היה צורך במשהו חדש.

הדתיים, שהבטיח לקיים את הסטטוס־קת
בתחבורת־השבת בכי הערים. הסטטוס בירושלים
הוא שאין תחבורה. בחיפה יש.
הסטטוס בתל־אביב היה שלא היתד, תחבורה
— כמעט.
ה״כמעם״ מתבטא בשתי צורות. ראשית,
נהגו אנשי דן מאז ומעולם להפעיל אוטובוסים
בשבת אחרי־ד,צהרים בקווים הרחוקים
מעיני הדתיים. מדי פעם התלוננה הרבנות.
הרב שטנצל, חוזה מלחמת־האחים, היה כותב
מכתב חריף להנהלת דן ותובע להפסיק
את הנוהג הקלוקל. בדן ישב פקיד חרוץ
לא פחות, שהשיב מכתב שיגרתי והודיע
בהכנעה כי הנהג הנידון ננזף.

שני הפקידים התפרנסו זה מזה,
כבוד הדת נשמר, האוטובוסים
הוסיפו לחלל את השבת, והבל
היו מרוצים.
ה,,כמעט״ השני היה חמור יותר. הוא
נגע לנוהג של דן להוציא את הא טובוסים
ממקומות־ד,ריכוז לתחנוח־ד,יציאה 50 דקות
לפני צאת השבת. אילו שלח דן את כל 400
האוטובוסים, הפועלים במוצאי״שבת, בבת
אחת לרחוב, עם צאת הכוכבים, היה נגרם

הקואליציה העירונית. לכן אין אדם
דתי יותר בעיר מחיים לבנון,
ואין אדם הנואם בהתלהבות כזאת
על חילול־השבת.
אנשי דן היו זקוקים לעזרה מסויימת
מטעם העיריה. נאמר להם כי יקבלו את הכל
— אם רק יפסיקו את תנועת־ר,אוטובוסים
ממקומות־ד,ריכוז לפני צאת הכוכבים בשבת.
אנשי דן הם אנשי חשבון — הם
נכנעו, למרות שלדעתם אין שום חוק האוסר
עליהם לנסוע בשבת בתל־אביב.
בזה היתד. הפרשה מסתיימת, לולא קרה
משהו מהפכני בישראל.

ך* בום האמיתי של חברת דן, האיש
1 1הקובע את המחירים ואת כל שאר
התנאים הוא שר־התחבורה, משה כרמל.
כרמל הוא אחד מהשניים הקובעים במפלגה
לאחדות־העבודה. כמו האדם השני, יצחק
בן־אהרון, אין לו אהדה רבה לדת.
המפלגה לאחדות־ד,עבודה חסרה כיום סוס
סוב לרכב עליו. סוס הבטחון מת מתחת לרגלה
כאשר הסכימה לנסיגה מסיני ומעזה.
הסוס הכלכלי החל צולע אחרי שבירת ה־

אמר השבוע הרב הראשי האשכנזי ל־יפו־תל־אביב,
איסר יהודה אונטרמן, אחד
המוחות הפקחים ביותר במחנה הדתי, לנציג
העז?ס הזה :״ב־קשנו לפני שלושה
חודשים להתקבל לראיון אצל שר־התחבו-
רה כדי לנסות למצוא פתרון. אולם ממשרד
השר הודיעו לנו שהשר טרוד. עד היום לא נאות
השר לקבל את הרבנים הראשיים לפגישה.״

*\ פילו אם מסתכלים במבט ציני
בנסיונה של לאחדות־העבודה לרכב
על סוס המלחמה בכפיה הדתית, הרי אין בכך
כל פסול בחברה דימוקראטית. להיפך, אם
מפלגה סבורה כי על־ידי העלאת סיסמה
מסויימת תזכה לאהדת הציבור, הרי היא
עוזרת לציבור אילם למצוא פה לתביעותיו.
בארץ יש בכך משום חידוש גדול. האסון
של הכפיר, הדתית נובע מן העובדה
שמעולם לא עמדה מול קבוצת־הלחץ הדתית
קבוצת־לחץ נגדית. על מאזני הבחירות
היו מונחים קולות הדתיים׳ שדרשו כפיה,
ולא נראו שום קולות שדרשו את ההיפך.
כמעט כל המפלגות מצאו שכדאי לסגוד לדתיים,
יהיו דרישותיהם כאשר יהיו.

אם תוכיח הפעם לאחדות־הע־בודה
שאפשר לקצור קולות בקומביין
של המלחמה ככפיה הדתית,
יתחולל שינוי מכריע כמצב.
מול התחרות הדתיים, שבל
אחד מהם רוצה להיות דתי יותר
מרעהו, תקום התחרות הבלתי
דתיים, שירצו לזכות כקולות מת־נגדי־הבפיה.
בכל
זאת יש משהו מעציב מאד בציניות
העמוקה הטמונה בכל המישחק הזה, משני
הצדדים. הדתיים־כביכול לובשים מסכות
אדוקות כדי לזכות בקולם של קלי־אמונה,
שד,דית באמת יקרה להם, והוא הדין לגבי
הצד השני. לא לאלה ולא לאלה איכפת
בסיסמה שחוקה אחת מה רוצה האזרח.
על גבו של אזרח זה חורשים אלה גם אלד״
הוא עומד בתור לאוטובוס, הוא משלם מחיר
מופקע תמורת בשר כשר.

ובערב ראש־השנה מותר לחזור
ולשאול: מה כל זה נוגע לדת ישראל,
דת הנביאים ומתקני-העולס?

במדינה
העם
לא כל כך נורא
היה זה כאילו נגעה פייה טובה במטה־הקסמים
שלה במרינה. הצללים נעלמו מן
העין. המדינה כולה טבעה בים של אורות.
שני המוסדות המשרים בכל ימות השנה
דכאון על האזרח — בית־המשפט והכנסת —
שבתו מזה זמן רב. עסקני כל המפלגות, גם
הם ברובם דמויות שאינן משמחות את הלבבות
— הסתובבו ככדורים פורחים מסביב
לכדור־הארץ, במשלחות ובעסקים שוגים.
תחת כל אלה התמלאה המדינה במאורעות
יפים וחיוביים. כינוס מדענייהאטום, ששם
את הדגש על הכושר המדעי של ישראל,
ננעל. למחרת היום נפתחה ברמת־גן המנביה
(ראה עמודים 17־ ,)18 שהבליטה לעיני כל
את הסולידריות הגדולה של העולם היהודי.
כעבור יומיים התנופפו הדגלים מעל לתערוכת
תביל, המאורע הבינלאומי של עולם
הבולים.
לפי כל הסימנים, יהיו הימים הנוראים
הפעם הימים הטובים ביותר של השנה.
מדיניזת כהן בבי ת־קכרו ת
הידיעה היתה קטנה, נדחקה לקרן־זווית
בעמודי העתונים. אולם תוכנה היה מהפכני:
נציג לוחמי־השיתרור האלג׳יריים באו״ם
פנה למשלחת ישראל׳ ביקש את עזרתה בויכוח
על עתיד אלג׳יריה, על אף יחסיה
הידידותיים של ישראל עם צרפת.
אנשי משרד־החוץ רק משכו בכתפיהם —
ישראל קשורה כיום לצרפת במידה שאינה
מאפשרת שום תמרון. הם לא ראו כי !לוצעה
להם זו הפעם הראשונה בשנים האחרונות
הזדמנות של זהב לעשות ג׳סטה שתהדהד
בעולם הערבי, לתמוך זו הפעם הראשונה
בגלוי בתנועת־שיחרור ערבית.
אילו עשתה זאת ישראל, היתה מניחה את
יסודות הגשר הראשון אל הגוש הערבי ה גדול
הקם עתה בצפון אפריקה, ממארוקו
ועד טוניסיה• בפעם הראשונה היתד, קונה
לעצמה דריסת־רגל במחנה הגדול של עמי
אפריקה ואסיה, השולטים באו״ם. אולם רוב
מנהיגי המדינה, שמבטיהם נעוצים באירופה
השוקעת, לא הבינו את גודל ההזדמנות.
היא הוחמצה, כרגיל.
חצים בעור עבה. רק איש אחד ממנהיגי
ישראל השמיע השבוע כמה מלים שהעידו
כי עיניו נשואות אל העתיד. דויד
הכהן, נסיך ממלכת סולל־בונה ועסקן יוצא־דופן
של מפא״י׳ הכריז בלונדון חגיגית כי
אסור לתלות תקוות כוזבות ביחסים בין
ישראל וצרפת.
הבמה, שהכהן בן ה־ 59 בחר למטרה
זו-,לא היתד, מתאימה ביותר. ראש המשלחת
הפרלמנטרית של הכנסת בבריטניה, וחבר
משלחת ישראל לעצרת או״ם, אמר את
דבריו דוזקא לפני מנהיגי הציונות הבריטית.
אולם למרות בחירה בלתי־דיפלומטית זו של
הדיפלומט המואס בגינוני־טכס דיפלומטיים,
היו דבריו בעלי תוכן עמוק.
אין זו הפעם הראשונה שהכהן מעורר
מהומה בשלוות בית־הקברות של משרד-
החוץ (ובקבוצת־החצר של דויד בן־גוריון)
בהשמיעו דברים מרחיקי־ראות. לפני שנתיים
התנגש עם משה שרת, אז עדיין שר־החוץ,
כשתבע לפתוח דף חדש ביחסי המדינה עם
סין העממית, כצעד לקראת השתלבות המדינה
בגוש האפרו־אסיאתי. כתוצאה מכך שוחרר
אז מתפקידו כציר ישראל בבורמה.
גם הפעם קמה צעקה גדולה נגד הכהן.
חרות והצ״כ דרשו להחזירו לארץ, רוב
העתונים ירו בו את חציהם. אולם הכהן,
אדם שיש לו עור עבה מאד לגבי ביקורת-
סרק׳ לא התרשם במיוחד. הוא המשיך
בדרכו לאמריקה, שם יהיה בקירבת מנהיג
אחר, שהזהיר גם הוא בפני אשליות ביחסים
עם צרפת: ד״ר נחום גולדמן, חסיד השתלבות
ישראל באסיה.

יחסי־חוץ
בל• חיוכים
השבוע הגיעו יחסי ישראל־בריודהמועצות
לשיא של מתיחות, אשר לא היה דוגמתו
מאז עלילת הרופאים ומשפטי פראג. הפרשה
המדהימה של מעצרו, חקירתו ועינויו של
נספח השגרירות הישראלית במוסקבה אליהו
חזן העמידה בספק עצם האפשרות של המשך
(חמשו בעמוד )8

הלויתנים ישבו רחם בשקט, בפווטקציונוים רא נגעו, אורם

שוט הונף על
שכונות העוני
^ זרחים

ירושלמיים

מבוהלים

\ 1מיהרו להסתיר את מקלטי־הרדיו שלהם,
עקרות־בית העבירו מכונות־תפירה מדירה
לדירה, חפצי־ערך הניתנים לטלטול הוחבאו
בסליקים למיניהם. הירושלמים התכוננו לקבל
את פני הפקחים העירוניים של נזיבצע שוט
— אותו מיבצע שהתחיל לפני שבועיים,
כאשר הודבק על לוח המודעות של מחלקת
ההוצאה־לפועל של עירית־ירושלים מיסמך
מדהים. הכותרת הרשמית שהתנוססה בראשו
:״מיבצע בסטוף׳ .הכריז המיסמך:
״עירית ירושלים תפתח בתחילת חודש
ספטמבר במבצע מיוחד לזירוז גבית המסים.
״מטרות המיבצע )1 :גבית המסים מן
התושבים המפגרים בתשלומים, או משתמטים
מהם )2 .הד צבורי אצל כל חייבי המסים,
ג אם לא נפגעו ישירות על־ידי המיבצע.
)3להביא לתשומת לבם של התושבים המשלמים
את מיסיהם כסדרם, שיש תגובה
על השתמטות.
״צורת הביצוע: חוליות פקחים, בלוית
גובים וליווי משטרתי, יבקרו בבתים
של חייבי המם, יגבו את החוב. במידה
והסלום לא ישולם מיד, יעקלו הפקחים
רכוש נייד בעל ערך מתאים, ויחרימו
אותו. רכב יעמוד לרשות החוליות, לשם
העברת החפצים המעוקלים למחסני העי-
ריה.
״כל המחלקות מתבקשות לשתף פעולה
עם מארגני המבצע( .חתום) א. מריני,
סגן גזבר העיריה.״
בפרובינציה הירושלמית אין סודות. כעבור
שעות אחדות ידעה כל העיר על
ההכנות. אזרחים שלא היו בטוחים בפרוטקציה
שלהם במשרדי העיריה החלו
בהכנותיהם המחתרתיות.

אבדכסטון
לאחורי מכתבה עגקית, במשרד
}) מרזזח בבנין העיריה, ישב אברהם
מריני, סגן־הגזבר העירוני. מריני, איש
אחדות־העבודה, נכנס לתפקידו הנוכחי לפני
שנתיים. במשרתו הקודמת, במשרד
האוצר׳ לא השאיר אחריו הפקיד הותיק
שום מעשה הראוי לציון. בתפקידו החדש
החליט סגן־הגזבר להוכיח את כוחו.
הגבר אפור־השיער, בגיל העמידה, שנהג
ללכת כשהוא נשען על מקל־טיול
צהבהב, זכה לד,קרא בסי חבריו לעבודה
אבו־בסטון (בעל המקל) .אבו־בסטון ניסר,
ליעל את שיטת גבית־המיסים, אך ללא
הצלחה יתירה. מנגנון מסורבל ובלתי־יעיל,
המוגן על־ידי ועדי העובדים, לדבריו,
הוא אשר הפריע לו. הערתו של מבקר־המדינה,
כי הוצאות הגביה עלו בירושלים
מ־ 60/0בשנים הקודמות ל־ס 80/בשנה האחרונה,
הוציאה את סגן־הגזבר משלוותו.
מריני קרא אליו את מרדכי אופיר,
פקיד שנכנס לעבודה הודות לכרטיס המפלגה
המפא״יי ולקשריו הטובים עם מרדכי
איש־שלום, סגן ראש־העיר.
על הצעיר חסר־הנסיון הוטל תפקיד
נכבד. היה עליו לארגן מבצע שיאלץ את
כל חייבי המסים בירושלים לשלם את
חובם מיד. מרדכי התחיל בעבודה במלוא
המרץ. על סמך נסיונו הצבאי כסרן בצד,״ל
אירגן מסע עיקולים נרחב, קרא למיבצע על
שם אדונו: מבצע בסטון (מקל) .השם,
שהיה צריך לשמש את פקידי העיריד, בלבד,
נדד מפה לאוזן עד שהגיע לרחוב הירושלמי.
לאזני התושבים הגיע השם
בשיבוש קל, המיבצע כונה בשם מיבצע
שום.

נאלצו הפקחים לצאת לשכונות־העוני ולהיאבק
בכוח עם התושבים הממורמרים,
עמדו הפעם בפני משימה קלו־,־יחסית, או פיר
הכין אותם בקפדנות לפגישה הבלתייי
נעימה עם התושבים של שכונת רחביה׳,,
הרובע האריסטוקראטי של ירושלים.
״עליכם להקפיד על הנימוס אך להתנהג

הפקחים נכנסו למכונית. אופיר התיישב
בתוך מכונית וויליס קטנה, והכבודה יצאה
לדרך. מטה המיבצע נקבע לאותו יום
בקפה רחביה. ליד הטלפון הוצב פקיד,
המשאית הוחנתה בחוץ במצב הכן׳ כשהנהג
מנמנם בתאו ומחכה לקריאה מאחת החוליות,
אשר יצאו למטע־ר,עיקולים שלהן.

השוט הוגן?
ך * תכ ״העולם הזה״ שיצא ללוות
את מסע העיקולים פגש את הפקחים,
כשהם מצטופפים סביב שולחנו של אופיר.
בניגוד לימים הראשונים של המיבצע, בהם

העיר המפא״יי אגרון להסיר את השלט ׳המשטה, כדי לא להמשיך ולהרגיז את תושבי הבירה.
בתקיפות,״ הסביר הסרן לפיקודיו. הפקחים
חייכו. אופיר חילק אותם לחוליות. כל
חוליה כללה פקח־מעקל, גובה ושוטר.
החוליות קיבלו חבילת כרטיסים. בכל
כרטיס נרשמו פרטיו האישיים של חייב
המם, סכום המס שהוא חייב בו, והתאריך
בו נשלחה לו התראה .״יש למישהו שאלות?״
שאל אופיר.
הפקחים שתקו. איש לא שאל כלום.
זכרו של מיכאל חרל״פ, אחד הגובים הותיקים
שהועמד בפני בית־דין משמעתי,
היה עדיין טרי.
כאשר שמע שעליו לצאת למיבצע שוט,
הגיב הגובה הזקן בחריפות .״אצלי כולם
משלמים בזמן,״ הכריז .״המיבצע הזה סתם
מקלקל לי את היחסים עם התושבים! אני
לא אלך להוציא למישהו רדיו מהבית
בגלל זה שאין לו כרגע כסף. תמיד כולם
שילמו בסדר, ואני לא אתנהג בפראות בגלל
זה שמישהו כאן רוצה לעשות רושם!״
הצהיר חרל׳־פ.
היתה זו ההתנגדות הראשונה והאחרונה.
אופיר לא היה מוכן להתוכח, עבודתו
של חרל״ם הופסקה, עד שהתנצל בפומבי.
מאז לא היו ויכוחים נוספים.
השוט הונף.

״חסר ב 8!8זקוגיאקז״
ך• רחבה שלפני כנין העיריה
1עמדה בתחילת השבוע משאית אפורה,
מקושטת מכל צדדיה בשלטים גדולים
״עירית ירושלים — מדור העיקולים״ .היתד,
זו הפעם האחרונה בה זכתה המכונית הישנה
להתגנדר בקישוט רב־הרושם. עוד
באותו יום הורדו ממנה שלטי הפרסומת,
על־פי הוראתו של ראש־העיר. גרשון אגרון
חשש שהפרסומת הרבה, שליוותה
את המיבצע, תפגע בפופולריותו.

החוליות יצאו לדרך. אופיר הסתובב
במילים, פיקח אישית על פעולתן. החוליה
הראשונה בה פגש אופיר היתד, בדרכה
לביתו של צמח זילברברג. ד,כרטיסיה הציגה
אותו כ״זילברברג צמח, בעל בית,
חייב 80ל״י, קיבל שתי התראות וכמה
ביקורי גובים״.
על הצלצול הראשון בפעמון הדלת לא
באה כל תשובה. לאחר הצלצול השני
נפתחה הדלת. בפתח צץ ראש עטור־זקן
וחבוש־כיפה .״כן?״ שאל הראש בהיסוס.
״אנחנו מהעיריה״ אמר הפקח.
הדלת נפתחה לרווחה. דירת הזילברברגים
היתד, מרוהטת בצניעות! האשד, נבלעה
במטבח. הבעל הוביל את אורחיו לחדר-
מגורים. שום כלי נייד בעל־ערך לא נראה
בשטח! הכל הורחק בעוד מועד.
הפקח הסתובב, ניסה לגלות משהו ראוי
להחרמה. פרט לכמה כלי־זכוכית שבירים,
לא היד, כלום. על הקיר נראתה אנטנה
של רדיו! הרדיו עצמו נעדר. כמה כתמים
בהירים על הקיר העידו כי רהיטים שעמדו
שם במשך זמן רב נעלמו באופן מסתורי.
בעל הבית חייך.
״אתה חייב 80 לירות,״ קבע הגובה.
הזקן ניסה להתוכח, ערימד, של קבלות,
התראות, זיכויים ואישורים נערמה על
השולחן. הויכוח התחמם .״גויים! פושטי-
עור שכמותכם! שש־מאות לירות לשנה
שאני משלם — זה לא מספיק? תתביישו
לכם. אני שילמתי כסף כדי לבוא הנה
לארץ׳ הסוכנות לא הביאה אותי. אצלכם
אי אפשר לחיות! מה יש לכם שאתם
רצים פתאום לעקל חפצים — לאגרון חסר
כסף לקוניאק? שיבוא אלי, אני אתן לו,
קוניאק עם הבקבוק יקבל א צ לי ...גזלנים!״
הזקן
התרתח, נפנף בידיו. נדמה היה
שעוד רגע יישפך דם. הפקחים נרתעו.

בזזור־ישיבה מרוד גורר הביתה את נזכונת־התפירה הנזעוקלת, אחרי
ששילם את חובו לעיריה. מכונת־התפירה (מינוין) היא אנזצ׳ע־־הפר־נפ׳ה
של אשתו. במרכז נראית עקרת־הבית רחל רוזנטל עוקבת בזעם אחרי ידו של הפקח

המדביק תו־עיקול על הרדיו ומנתק את חיבוריו. האיש בתמונה השמאלית הוא צמח זילבר־ברג,
בשעת וויכוח עם פקח־מעקל. האזרח ערם על השולחן עשרות קבלות ומיסמכים, אך
נאלץ לבסוף לשלם חלק מהסכום הנתבע. הפקחים לא מצאו בביתו חפץ הראוי לעיקול.

באחוריהם, גויסו גם הם למלאכת השכנוע.
לשוזא. רחל רוזנטל נאלצה לחתום. צלצול
טלפון הזעיק את מכונית־המשא, הרדיו
והמכונה הוטענו עליז־״ הגברת רוזנטל נשארה
עומדת בפתח, כשהיא מקללת במלוא
פיה את המכונית המתרחקת ונושאת עמה
את מקלם־הרדיו ומכונת־התפירה.

את רכושו המוחרם׳ היה עליו תחילה
לשלם שש לירות לגזברות העיריה, כדמי־אחסנת
חפציו.
העיריה הודיעה בתחילת המיבצע כי
פקחיה יבקרו רק בביתם של משתמטים
מועדים, החייבים 70 לירות ומעלה. בעלי
חובות קטנים לא יוטרדו. אולם בשכונות
העוני של ירושלים אין תושבים רבים
שהם בעלי 70 לירות ומעלה. אפילו לא
וזוב של 70 לירות ומעלה. הפקחים עיקלו
רהיטים עבור חובות של 30 ,40 ואפילו
20 לירות.

ועקובים

חוץ מזה, לא הצליחו גם לגלות חפץ
מתאים לעיקול. בתום משא־ומתן, הגיע
הגובה לידי הסכם: זילברברג שילם שלושים
לירות.
הפקחים עזבו את הדירה, הדלת נסגרה
אחריהם בחבטה.

״מה זח גיקור?״
יעלי איננו כבית, תבואו פעם
*//אחרת,״ השיבה רחל רוזנטל. במשפט
זה קיותה לסיים את הביקור הבלתי־נעים.
תקותה נכזבה; לפני שהספיקה להגיף
את הדלת בפגי הפקח, היתד, כל החבורה
בפנים .״מה? אנחנו חייבים לכם
מסים? לא ייתכן, בעלי הלך הבוקר לעיריה
לשלם.״
אך ההסבר לא התקבל על דעתו של
הפקח. צלצול טלפוני מהדירה הסמוכה
אישר שאיש לא בא לעיריה לשלם את החוב.
״אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים,
לי אין כסף!״ הכריזה רחל סופית ובהחלטיות,
הפקחים לא חיכו להזמנה נוספת. בפה
קמוץ, כשאגרופיה על מותניה, הביטה רחל,
זקנה לבנת־שיער וקמוטת־פנים, על הפקחים
שהדביקו תו עיקול על מקלט ר.ק.א,.
באותו הזעם עקבה אחרי התו שהודבק
על מכונת־תפירה מסוג זינגר.
הסערה התחוללה ברגע בו העמיסו
הפקחים את החפצים המוחרמים על כתפיהם,
התכוננו לעזוב את הדירה .״לאן אתם
לוקחים את זה?.״ התרתחה עקרת־הבית המופתעת.
״למחסן
העיריה, גברתי,״ השיב לה המעקל;
״אבל
כשבאים לעשות ניקול, לא לוקחים
את החפצים מהבית,״ מילמלה האשה.
״הפעם זה עיקול עם החרמה, גברתי״.
״אני לא יודעת מה זה החרמה, אני
יודעת שניקול זה נשאר בבית. החרמה אני
לא מסכימה!״
הפקח הושיט לה פנקס קבלות .״נא
לחתום כאן, תוכלו לקבל את החפצים
לאחר תשלום החוב.״
רחל הביטה בפקח, בשוטר, במכשיר-
הרדיו המעוקל, גרפה את חטמה והכריזה:
״אני לא חותמת.״
״אם לא תחתמי ניקח גם את מכונת-
הכביסה!״ צעק הפקח, ופנה לעבר המטבח.
היה זה הקש ששבר את גבה של רחל.
בזינוק אקרובטי שנגד את גילה 55 הת־יצבה
בין המעקל ובין המכונה.
״זה לא שלי! זה קניתי בשביל הבן
שלי. מה זה פה, גסטפו?״
״בבקשה לחתום גברתי,״ השיב הפקח
והושיט לה את הפנקס.
רחל ניסתה נסיון אחרון. היא חלצה
מעל רגלה נעל, דחפה את הסוליה הפרומה
אל מתחת לחטמו של הפקח .״איך
אתה לא מבין? הנה בזה אני הולכת. כל
הכסף שלנו נסע לעיריה, ואני הולכת לי
ברגל.״
מכנסי עבודה, אשר חור גדול נפער

חיבוק לפרסומת
•יי• חוליה הבאד! בה נתקלה מכונית
( | הוזילי ס של אופיר נכנסה לנולון־המלכים.
החייב היה דוד ארדי, בעל המלון. החוב
נראה פעוט 100 .לירות בסך־הכל.
ארדי חשב את עצמו מחוסן בפני ביקורי
הגיב על ההתראות
גובים, על כן לא
שנשלחו לו. עתה בישר לו הפקח שעליו
לשלם, או להיפרד מאחד השטיחים הפרסיים
המרפדים את רצפת דירתו, בקומה השניה
של בית־המלון.
ארדי העיף מבט בשטיח׳ הציץ בגובה
ובשוטר שהתחזחו בכורסות הנוחות, והשמיע
משפט קצר אחד :״עלי להתיעץ
עם העורך־דין שלי.״
״אני מצטער, אתה חייב מאה לירות!״
השיב הפקח• ארדי התמתח בכורסה, שילב
ידיו, הרהר במשך כמה דקות. השתררה
דומיה מעיקה. הפקח התכופף והתחיל לבדוק
את השטיח ברצינות מקצועית. הבדיקה
הופסקה באמצע: ארדי שלה מכיסו
פנקס צ׳קים, חתם מיד על המחאה לפקודת
העיריה.
בחוץ, על קיר בית־המלון, התנוסם צי־לום־פרסומת
של דויד ארדי, יושב בידידות
בבאר של בית־המלון׳ עם אישיות

לא פחות חשובה מאשר ראש־העיר גרשון
אגרון.

שכונות העוני
ין שום ספק כי עיריה רשאית לג־בות
מאזרחיה את המסים המגיעים
לה. אולם זוהי עיסקה של הסכם־הדדי:
האזרח משלם את מסיו, כדי שהעיריה
תספק לו את השירותים החיוניים הדרושים
לו, כגון ניקוי רחובות וחצרות,
אספקת מים, חינוך ילדיו ותמיכה בנצרכים.
במקרים.
מסויימים, יכולה׳ העיריה להשתמש
באמצעים משפטיים ומנהליים, שהוגדרו
על־ידי החוק, כדי לאלץ את האזרח
המתחמק לפרוע את המגיע ממנו. אולם
משם ועד להכרזת מלחמת־סחיטה, בשם
המביש של ״מיבצע מקל״ ,פעורה תהום
של זילזול במשלם המסים ובזכויותיו האזרחיות.

לא רק השם מסריח בפרשה זו.
בשכונות־העוני חדרו הפקחים־המעקלים
לבתיהם של אזרחים חסרי־יכולת׳ הוציאו
משם רהיטים, כלי־בית או אפילו מכונות־תפירה
ששימשו מקור פרנסד״ הם הופיעו
בשעות שהבעל נעדר מביתו, והאשה .,לא
ידעה מה רוצים ממנה.
היו גם מקרים כמו מקרהו של אריה
יצחק, מרחוב החבצלת. בבית יצחק מצאו
הפקחים רק את אמו הזקנה. היא ביקשה
שיחזרו כשבנה יהיה בבית, הודיעה כי,
עד כמה שידוע לה, כבר סולקו כל החובות
לעיריה. הפקחים דחפו אותה הצידה׳
החרימו מקלט־רדיו. מאוחר יותר הסתבר
כי אכן צדקה הזקנה: אריה יצחק
לא היה חייב מאומה. אולם כדי להוציא

מנורי הלוויתניס
**ם לאזרח הקטן לא היה מיפלט
מביקור־הבית, ישבו אזרחים רבים
אחרים ללא כל דאגה. לא מפני שלא
היו חייבים כסף לעיריה. להיפר. חובותיהם
הגיעו לסכומים רציניים הרבה יותר
מאלה של תושבי כרם אברהם או מחני,־
יהודה.
סגן ראש־העיר, רחמים כלנתאר, למשל,
חייב עד היום 600 לירות במסים עירו־מיים.
הפקחים לא ביקרו בביתו.
פקידי־עיריה בכירים׳ שתפקידם היה לנהל
את מסע השוט׳ לא יכלו להתאפק,
התמרמרו בגלוי על אי־הצדק. אולם אבו־בסטון
הצביע בגאווה על הסכום שנגבה
תוך שבועיים בדרך זו 2500 :ל״י, עלייה
של ״/ס 130 לעומת הכנסות החודש המקביל
בשנה שעברה.
אילו רצה, יכול היה סגן גזבר־העיר
לספר על מספר אחר: סעיף ההוצאות ל־קבלות־פנים
וטכסים של עיריית ירושלים,
המסתכם ב־ 18 אלף לירות לשנה השוטפת.

־ סאת ש לו ס כהן ־
ך • כישופט / ,אמרה האשד״ ״אינני
1/ /ויכולה לחיות אתו יותר. הוא מסרב
לחסוך כסף לשיכון ואומר שטוב לו בבית
הוריו. אני אשד, הרוצה בית וילדים משלי.
אינני יכולה לחיות בדירה אחת עם אמו,
כשהוא כל רגע אומר, אמי לא היתד, עושה
כך, אמי חושבת אחרת.׳ אני מבקשת ממך,
חבר שופט, לאשר את בקשתי לגירושין.״
תמרה סטפני אוליאקובה — עגלגלה,
בלונדית, מלאת־חיים — חזרה למקומה.
״יורי יוריסביץ׳ אוליאקוב,״ קרא השופט
לבעל׳ ״מה יש לך לומר?״
יורי יוריסביץ׳ קם ממקומו .״מה אני יכול
לעשות, חבר שופט, זה לא הולך. אנחנו
לא מסתדרים.״
״אתה מסכים לגירושין?״

״יש ילדים?״

״טוב. הנני קובע כי נשואיכם בטלים
ואתם יכולים להוציא תעודת־גירושים. פנו
למזכירות בית־המשפט והיא תסדיר את
הפורמליות. זה הכל. אתם יכולים ללכת.״
יורי ותמרה עזבו את בית־המשפט, גרושים.
״זה הכל להיום, לא?״ שאל השופט את

אחד משני עוזריו, שישבו משני צדיו .״כן,״
השיבו .״גמרנו.״

כך־ כוחריפ שופט
**לבד תמרה וכעדה, הייתי העד

^! הי חי די שנכח באולם בית־המשפם האזורי
מספר שלוש של מוסקבה. לא מפני
שאסור לזרים להיות נוכחים בשעת בירור
משפטי, אלא מפני שהמשפט לא עניין איש.
בלשכתו הפרטית, המחוברת בדלת צדדית
אל אולם המשפט המרווח, קיבל אותי השופט
וולדימיר וולדימירוביץ׳ גוסקוב לראיון ממושך.
זהו גבר צעיר, בן ,32 יליד לניג־גראד
שעבר למוסקבה אחרי שיחרורו מהצבא.
הוא למד בבית־הספר הגבוה לחוק
ומשפט, מכהן כשופט מזה שנתיים.
כיצד נתמנה לשופט? ״אצלנו לא ממנים
שופטים,״ השיב בגאווה .״כאן העם בוחר
את שופטיו. בית־המשפט שלנו הוא בית־משפט
של העם.״
הוא הסביר את שיטת בחירת השופטים:
מדי שלוש שנים נערכות בחירות אזוריות.
כל אדם יכול להגיש את מועמדותו, בתנאי
שיהיה בן 23 ומעלד״ ושלא יהיה בעל
עבר פלילי. אין שום צורך שיהיה בעל
הכשרה מקצועית, או בוגר בית־ספר לחוק
ומשפט .״כי לפסוק דין, זה לא עניין של
ספרים,״ הסביר השופט! ״זה עניין של
יושר לב ומחשבה, של הגיון, של חינוך
ושל צדק.״
״זאת אומרת שדמאגוג טוב, בעל כוח
שיכנוע וידידים רבים יכול להיבחר כשופט?״
״באופן עקרוני — כן. אבל אתה מבין —
הקהל שלנו -אינו טיפש. המועמד חייב
להופיע באסיפות־בחירות, להוכיח את עצמו
כראוי לתפקיד החשוב.״
המשכתי לשאול :״נניח שבכל זאת נבחר
אדם ללא כל הבנה בחוק ובתהליכי המשפט
— הרי כל עורך־דין מפולפל יכול לסובב
אותו על אצבעו הקטנה, בהסתמכו על ספרי־חוק
ותקדימים.״
השופט צחק .״כל מה שאמרתי, אמרתי
מבחינה תיאורטית. במציאות, הרי שלפחות
90 אחוז מהשופטים־הנבחרים הם בעלי
השכלה משפטית. יחד עם כל שופט נבחרים
גם שני עוזרים׳ שתפקידם להתמחות בצד
המשפטני של המקצוע. גם שופט־נבחר, אם
אין לו מושג בחוק, נשלח להכשרה של
כמה חודשים לפני שהוא נכנם לתפקידו.
וחוץ מזה — אם בא עורך־דין פיקת
מדי ומתחיל לצטט סעיפי־חוק, הרי אפשר
פשוט להפסיק אותו באמצע ולדרוש ממנו
שיראה את הספרים והסעיפים שהוא מצטט.
אין כל בושה בזאת.״

הפחד מפגי החור!

אילנה נוימן, חברת סבו־ר
מ ח מן?
צת משמרות, עוברת בין

שתילי המלפפוניס של?!ולחו! סטאלין. בגלל
חקור והטל, מגדלים ברוסית ירק זח בחממח.

* * שכורתושל גוסקוב, המקביל בתם־
] /קידו לשופט־שלום בישראל, נמוכה
מזו הנהוגה בישראל, ומגיעה ל־ 1300 רובל
(כ־ 240ל״י) .ברוסיה זוהי משכורת גבוהה־יחסית,
עולה על זו של רופא ממוצע. אם,
לפני שנבחר לתפקידו, עבד השופט במשכורת
גבוהה יותר, הוא ממשיך לקבל את אותה
המשכורת גם בתפקידו החדש.
אולם אם אין הבדל גדול ברמת המשכורות,
קיים הבדל ניכר בין תנאי העבודה
של שופט־שלום ישראלי לבין אלה של
חברו הסובייטי. שמיעת המשפטים מתחילה
בתשע בבוקר — ובשעה 11 אין לשופט
מה לעשות עוד .״יש לנו מספיק בתי״
משפט, מספיק שופטים — ומעט משפטים,״
הסביר השופט גוסקוב. הוא גם נהנה מחופשה
שנתית של חודש אחד.
שאלתי אותו אם יש קשר בין מעוט
המשפטים לבין העובדה כי אזרחי מוסקבה
הם ממושמעים ושקטים כל כך, ורחובות
העיר הם הנקיים והמסודרים ביותר שראיתי
בחיי. השופט חייך :״כן, האזרחים יודעים
כי לא כדאי לבוא למשפט.״
כבר מן היום הראשון במוסקבה התפעלתי
מנקיון רחובותיה. איש לא זרק בדל-טיגריה,
ואחרי שהצית סיגריה היה הולך 20 מטר

לחפש פח־אשפה כדי להטיל בו את הגפרור.
בתור לאוטובוס, לא נדחק איש. ואחרי
שהכרטיסנית הודיעה ״לא לעלות יותר״,
היה קופא תור הנוסעים במקומו על המדרכה.
בכניסה לתחנות המטרו היו אלפי
אנשים מצטופפים בצד אחד של המדרגות,
שעה שהצד השני נשאר ריק כמעט לגמרי —

או על תמרור של משטחדהתנועה, ואינו
מתחשב בהוראה ״אסור לנגוע בפרחים״
או ״אין כניסה למשאיות״ •י -עלול הוא
למצוא את עצמו בפני השופט. העונש הצפוי:
שבועיים עבודת־פרך.,
גורל דומה מצפה לאזרח שינסה להידחף
לאוטובוס אחרי שהודיעו לו כי אין מקום

חבר ש091

זהו שופט־השלום וולדימיר וולדינזירוביץ׳ גוסקוב, נובית־המש־פט
האזורי מספר שלוש במוסקבה, שצולם בלשכתו בשעת
הראיון המיוחד עם ראש מערכת העולם הזה שלום כהן .״עד כמה שאני יודט, אתה
הזר הראשון שנכנס לבית־משפט מוסקבאי בכוונה ברורה של כיסוי עתונאי,״ אמר השופט.

רק מפני שעל הצד שלהם היה כתוב
״כניסה״ ואילו הצד השני היה מיועד ליציאה
בלבד. לא הפרידה ביניהם שום גדר
או מחיצה. רק המשמעת.
״בעיר של שבעה וחצי מיליון תושבים,
מוכרח להיות סדר,״ הסביר לי פעם אחד
המתרגמים הרשמיים שצורפו אלי .״כל
אזרח יודע זאת ולכן ישנה משמעת כזו.״
אולם תיארתי לעצמי שלא רק המשמעת־האזרחית
אחראית לנקיון ולסדר המדהים־
כמעט. הייתי צריך לחכות עד לביקורי
בבית־המשפט כדי שאשמע על הסיבה האחרת:
הפחד מפני החוק.

עוד, או י שיכנס לתחנת המטרו במדרגות
השמורות ליציאה. זרק בדל־סיגריה ברחוב?
אם השופט במצב־רוח טוב, זה יעלה לו
עשרה רובל. אם נער עד גיל 16 עבר
עבירה החייבת קנם, מוטל הקנס על הוריו.
בית־המשפט יכול להטיל קנסות עד עשרת
אלפים רובל. נהג משאית שעבד ״מצד
שמאל״ (עבודה בלתי־חוקית) והכנים את
הרוזחים לכיסו, יחוייב לשלם קנס של 5000
רובל ולהחזיר את הסכום שהרוויח מן הצד.
בחוק הרוסי אין עונש מורכב של קנם
ומאסר: או שהאיש משלם קנס, או שהוא
הולך למאסר. בדרך כלל, מעדיפים השופטים
לשלוח למאסר עם עבודת פרך.

חוליגאן ועוגשו
^ משפט הסובייטי קיים המונח

״הביאו את ה3ו\ז 1״

4״חוליגאן״ .ישנן סברות רבות על
מקורה של מלה זו. ידוע כי ב־ 1890 הטיל
פושע אירי, בשם הוליגאן, את מוראו על
רובעים שלמים של לונדון. אנשי כנופייתו
כונו הוליגאנים, הפכו לשם־דבר בעולם הפשע.
סברה אחרת היא כי מקור ה״חוליגאן״
הרוסי בדמות מתוך סיפור מצוייר, בשם
הוליגאן העליז, שהופיעה בעתון ניו־יורקי.
שותפו לפשע של הוליגאן העליז היה גרמני
בשם שניידר, שביטא את השם כ״חולי־גאו״
.המונח פשט באירופה, וחדר לרוסיה.
בחוק הסובייטי מוגדר החוליגאן כאדס
המפר את סדרי החברה, מתוך אמונה בכוחו
האלים שלו, לעומת משמעתה של החברה.
בעד חוליגאניזם, מטיל החוק עונשים כבדים.
אם אדם משתכר, למשל, ושוכב בשקט ב־פינת־רחוב,
אין מענישים אותו! אולם אם
הוא ״מתנהג בתקיפות״ — שר בקול רם,
צועק ברחוב, מפריע לעוברים ושבים —
הוא כבר נחשב לחוליגאן ומובא למשפט.
העונש 20 :רובל (ארבע ל״י) קנס או
שבוע עבודת-פרך.
אם אזרח מחליט לצפצף על החוק העירוני,

ן* יצד מתבצעים ברוסיה המאסר
^ והחקירה, לפני המשפט? האם כפי שמתארים
זאת סרטי הוליבוד — מגפי
נ.ק.וו.ד. עולים,במדרגות, יד קשוחה דופקת
בדלת, דמות חגורת־אקדח נוטלת את זרוע
הנאשם, מכונית שחורה מובילה אותו לבנין
אפל, שער ברזל נסגר אחריו, סוף הפרשה?
העמדתי את השאלה בפני השופט .״כל
אזרח יכול להביא למשטרה אדם שעבר
עבירה,״ הסביר הוא .״אך בדרך כלל
מבוצע המעצר על־ידי אנשי המיליציה (המשטרה)
— אם במדים ואם בלבוש אזרחי
כשהמדובר בעבירות קטנות, האיש מובא
מיד בפני השופט, נקנס או נשלח למאסר.״
כשהמדובר בעבירות רציניות — רצח,
פעילות נגד המשטר, הברחה, עיסקות מסחריות
בלתי־כשרות — נלקח החשוד למעצר,
עד גמר החקירה. לפי החוק האנגלי,
הנהוג בישראל — ובשינויים מסויימים גם
ברוב ארצות המערב — מותר למשטרה
להחזיק חשוד בלי פקודה מן השופט
לתקופה של 24 שעות בלבד. אחרי מועד
זה עליה להופיע בפני שופט ולהוכיח כי

המשך מעצרו של החשוד חיוני להשלמת
החקירה. אט תמאן המשטרה להביא את
העצור לבית־משפט בתום 24 השעות, יכולים
נציגו או בני משפחתו לפנות לבית־המשפט
העליון, לדרוש צוד הביאס קורפוס
(הבא את הגוף) ,המחייב את המשטרה
להביא את החשוד לבית־משפט. בתקופת
מעצרו יכול החשוד לסרב לדבר, ולדרוש
את נוכחות עורך־דינו.
בבריודהמועצות שונה תהליך זה מיסודו.
המשטרה רשאית לעצור אדם בכל עת
ולהחזיק אותו לחקירה במשך 30 יום, ללא
כל אישור מבית־המשפט. במשך מעצרו,
מנותק החשוד מכל,מגע עם קרוביו או עם
פרקליטו. הוא יכול אמנם לסרב לדבר,
אולם הדבר רק יאריך את תקופת מעצרו.
אם החקירה לא נסתיימה אחרי 30 יום,
רק אז חייבת המשטרה למנות לבית־המשפט
ולבקש את הארכת המעצר. בדרך כלל, מאריך
השופט את המעצר ב־ 30 יום נוספים.
רק אחרי שנסתיימה החקירה, מספקת המדינה
עורך־דין לנאשם. אם אייו רוצה את
עורך־הדין שנקבע להגנתו, רשאי הנאשם
לשכור עורך־דין על חשבונו הפרטי.
עם גמר החקירה, יכול הנאשם לכקש
שיחרור־בערבות, עד בירור משפטו .״אבל
זה עניין פורמלי בלבד,״ הסביר השונים
גוסקוב בגילוי־לב; ״עוד לא קרה מקרה
שנאשם יחכה למשפטו. להיפך, אנחנו המחכים
לעבודה.״
הודיתי לשופט ולמתרגם ויצאתי לרחוב.
הדלקתי סיגריה ובהיסח־הדעת השלכתי את
הגפרור השרוף על המדרכה, כאילו הייתי
בתל־אביב. ואז, מאליהם, עלו לנגד עיני
רוחי סעיפי־העונש הצפויים לחוליגאן. העפתי
מבט חטוף סביבי. מאחורי ניצב שוטר
במדיו הלבנים, נעול מגפים שחורים אימתניים.
ראיתי את עצמי שוב בפני השופט —
הפעם כנאשם. התכופפתי להרים את הגפרור,
תוך מילמול־חרטה כלפי השוטר. אך
שומר החוק רק חייך בהבנה .״גיצ׳בו, אין
דבר,״ הרגיע אותי בחביבות ,״גוסט, אורח.״

עשרות מתושבי הקולחת באו
לראות את אורחיהם מישראל.
בולט במיוחד מספרם הרב של בעלי־האופניים, כלי־הרכב הזול

אחרי וועבודה

המשמש לתושבים לעבור מרחקים גדולים. מלבדם ישנם גם
שלושה בעלי מכוניות פרטיות בקולחוז ואילו לכפר עצמו שייכות
שלוש משאיות לצורכי ׳עבודה ומכונית פרטית קטנה אחת.

מדברים עם הלב

4אביבות זו היא הקו הבולט ביותר
| 1באופיו של הרוסי. כאשר יצאתי לראשונה
לרחובות מוסקבה נשאתי בכיסי
שיחון רוסי־אנגלי. בעזרתו הייתי יכול
לומר ברוסית דברי־חוכמה כמו ״מתי ייערך
הביקור הבא למוזיאון ההיסטורי?״ או ״התזמורת
הסימפונית תנגן עתה קונצ׳רטו לרובינשטיין״
.בעזרת אותו ספרון הייתי גם
יכול לנהל שיחה משפחתית־אינטימית כמו
״האם אתה/את נשוי/נשואה?״ או ״פגשתי
את אמך לפני שנתיים במוסקבה״.
אבל, בכל זאת, עם כל הכבוד הראוי
לספרון׳ לא הייתי בטוח שאוכל להסתדר
בין דוברי־הרוסית. חששתי לשוא. הרוסים
התעלמו לחלוטין ממכשול השפה, נתנו לי
להרגיש כמו בבית .״אנחנו מדברים עם
הלב,״ הסביר לי אחד מהם בתנועות־ידים.
ואיזה לב — רחב, טוב, פתוח.
בעיר היו אנשים עוצרים אותי, מגישים
לי זרי פרחים ומזכרות קטנות. לא פעם
התעקש רוסי זר לחלוטין להזמין אותי
למסעדה, שם כיבד אותי במשקה או במעדנים.
פעם אחרת התעכבתי בחצר קטנה,
בין הבניינים האדירים של מרכז מוסקבה.
בתוך החצר עבד רוסי זקן בחטיבת עצי-
דליקה לחורף. עמדתי והתבוננתי בעבודתו.
הוא הרים את ראשו, חייך בידידות וקרא
משהו לעבר הצריף הרעוע שעמד בחצר.
מן הצריף הופיעה זקנה רחבת־מידות
וחייכנית, ראשה מכוסה במטפחת צבעונית
— טיפוס של הסבתא הרוסית של טולסטוי,
צ׳כוב ושלום עליכם. החוטב הניח את גרזנו
ואמר משהו לאשתו. היא נעלמה בחזרה
אל תוך הצריף, וכעבור כמה דקות הופיעה
כשמגש גדול בידיה. היא כיבדה אותי בלחם
עם ריבה, כוס תה ותפוז גדול.
הזקן הראה לי כיצד לגזור את העצים
לחתיכות שודת־גודל, הופתע מאד לשמוע
כי אצלנו אין חוטבים עצים להסקה ביערות.
פינתיים הופיע נער בן שבע. הוא התבונן
בי בלי בושה, רץ לצריף והופיע שוב
בדיצה, הושיט לי את ידו. :על כפה היה
מונח סמל מוזהב של מוסקבה. אחרי־כן
הוציא מפוחית־יד ולימדני שיר־ילדים רוסי.

5יוד 66ד מ50ר 1

ן * י כן מרן כלים את חינוכם ילדים כמו
1 1נכדו של חוטב־העצים? הזקן השיב על
כך בעצמו :״אוהו, אל תדאג! יש מספיק
גני־ילדים ובתי־ספר. כאן דואגים לילדים.״
ניצלתי את ההזדמנות הראשונה לבקר ב־ביודספר
סובייטי, אמנם, לא היה הזמן אידיאלי,
כי היתר, זו תקופת החופש הגדול

בית ברחוב הראפוי

רחוב הראשי של ה־קולחוז
ניצב בית בן קומה וחצי, בנוי מעץ. כל בתי הקולחת

והתלמידים ומוריהם התפזרו לכל עבר. אך
מארחינו ביקשו ממנהל בית־הספר לאסוף
כמה מורים ולקבל אותנו לביקור במוסדו.
כית־הספר שבו ביקרתי שוכן בבית חדש
לגמרי, המזכיר במידה רבה את מיבני בתי־הספר
העירוניים החדשים בישראל. מסביב
לבנין הלבן בן הקומותיים השתרעו מיגרשי־מישחקים
וגנים מטופחים, ואילו הבנין עצמו
היה שונה לגמרי מן הסגנון המוסקבאי
המקובל: ישר, בעל קווים נקיים, מודרני.
באולם־הכניסה הארוך קיבל אותנו המנהל,
גבר מוצק, מקריח, לבוש חליפה אסורה
שמרנית, שהציג את עצמו כאלכסנדר ודא-
סילייביץ׳ .הוא סיפר כי בית־הספר נבנה
תוך ששה חודשים, כדי לשרת את ילדי
שכונת־המגורים הענקית החדשה, המוקמת
והולכת בפרבר המערבי של מוסקבה .״בחורף
היה קור של 40 מעלות, אבל הפועלים
המשיכו לבנות,״ סיפר. כי, כפי שהסביר,
קבעה ממשלת ברית־המועצות עדיפות לבניית
בתי־ספר ולכל הנוגע לחינוך.
במוסקבה קיימים 638 בתי־ספר תיכוניים,
המזוהים על־ידי מספרים בלבד. בית־הספר
אשר בו ביקרתי נשא את המספר אחד, למרות
שזה עתה נבנה. בימי מלחמת העולם
הופקעו בתי־ספר רבים במוסקבה לצרכי
מוסדות חיוניים. ביניהם היה בית הספר
מספר אחד. המספר נשמר, עד אשר נבנה
עתה בית־הספר מחדש והמספר הוענק לו.
עתה לומדים בו 1500 תלמידים, בשתי
משמרות. הסביר המנהל :״בדרך כלל לומדים
בבית־ספר כזה 800 תלמיד, במשמרת
אחת. אבל אנחנו נמצאים ברובע של שיכונים
חדשים ועד שנספיק לבנות בתי״ספר
נוספים, נצטרך לסבול מצפיפות בכיתות.״
מספר התלמידים הממוצע לכיתה.40 :
שיטת״ההינוך הסובייטית אינה מטילה עו
החיצונית,
אס כי צבעיהם שונים. תנאי
המגורים דחוסים מאד, אך אינם עולים על אלה הנהוגים במושב
חדש או במעברה ישראלית. לעומת זאת, רבים מכשירי הטלביזיה.

נשים על תלמידים. אם תלמיד מתגלה כ-
עצלן, או מתחצף או בלתי־אחראי, הוא נקרא
לבירור במסגרת אירגון תלמידי הכיתה
שלו. אם נתפס בשעת עישון, למשל, קורא
המנהל להוריו ונוזף בו נזיפה חמורה מאד.
אם בכל זאת אין הוא מראה כל נטיה
להשתפר וללמוד ברצינות, שולחים אותו
לעבוד במפעל, אשר בו קיימת גם אפשרות
שהנער־העובד ילמד מקצוע בשעות שלאחר-
העבודה. אולם בשום אופן אין מגרשים
תלמיד מבית־הספר .״אנחנו לא מתנקמים
בילד קשה,״ הסביר המנהל! ״אנחנו מנסים
לעזור לו.״
תנאיו של המורה הסובייטי עולים בהרבה
על אלה של חברו־למקצוע בישראל. מורה
בית־ספר עממי עובד 22 שעות לשבוע,
של בית־ספר תיכון 18 שעות. משכורתו של
הראשון, אחרי ניכוי המסים, מגיעה ל־
270־ 250ל״י, ואילו זו של מורה תיכון
מתחילה ב־ 380ל״י, מלבד תשלומים נוספים
עבור תיקון מחברות ופעולות־הדרכה. במקרה
זה מגיעה משכורתו עד 600ל״י לחודש,
באולם ההרצאות וההצגות, בקומה העליונה,
מצביע אחד המורים על שורה ארוכה
של מכתבים, בעשרות שפות• אלה נשלחו
לבית־הספר התיכון מספר אחד של מוסקבה
על־ידי בתי־הספר התיכונים מספר אחד של
עשרות ערים גדולות בעולם. רק מישראל
לא היה מכתב .״שלחנו פעם מכתב לתל־אביב,
אבל החזירו אותו ואמרו שאין בית-
ספר מספר אחד• אולי תטפל בנידון?״
אולי באמת ישלחו תלמידי בית־הספר התיכון
עירוני א׳ מכתב לבית־הספר מספר
אחד במוסקבה, כדי שקאולם הגדול המוסקבאי
תוצג גם אות עברית?

נין יתר המקומות נהם ביקרנו, היה
מזדהית למוסקבה. זהו לפר של אלפייים תו׳

גם הקולחת על שמו של סטאלין, דרומית־שבים,
המאורגן בצורה דומה מאד למושב־שיתופי
אצלנו. יושב־ראש הקולחת קיבל
את פנינו באחד משלושת מועדוני הכפר.

הרוסי שלא השתנה
ך* לויית כמה מבני המקום יצאנו לסייר
4ברפת, בחממות ובשדות־הירק של הכפר.
נכנסנו לאחד הבתים ברחוב ׳הראשי: בית
של שלושה חדרים, בנוי כולו מעץ, בעל
מטבח קטן וללא חדר אמבטיה. בחדר הגדול,
בין רהיטים כבדים מלפני שני דורות, ניצב
מכשיר טלביזיה. על כסא מרופד ישב אבי
המשפחה, גבר זקן בן .65
מעל לראשו, מסביב, היו תלויים איקונים
וציורי־קדושים. אחד המלח־ים הסביר לנו
כי מדי יום ראשון הולך הזקן לכנסיה,
במרחק שלושה קילומטרים מהכפר .״הוא
שייך לדור הישן,״ הסביר ,״והוא ממשיך
את מסורח־החיים של העם הרוסי מימים
ימימה — מסורתו של עם שלא השתנה
ולא ישתנה לעולם.״
בפנים המועדון הכינו בינתיים שולחנות
עמוסים כל טוב. פקקים עפו מבקבוקי השמפניה
כבמסיבת־פאר. תזמורת הקולחת
ניגנה לכבודנו ובחצר נמשכו הריקודים הישראליים
והסובייטיים במשך שעה ארוכה.
לבסוף, כשעמדנו להיכנס למכוניותינו, ניגש
אלי אחד מצעירי הכפר :״תגיד לבני עמך,״
ביקש ,״כי העם הסובייטי מאחל לו חיי
שלום ויצירה. תגיד להם שענייני פוליטיקה
יכולים ליצור איבה ומתיחות — אבל אם
העם רוצה בידידות ובשלום, סופו של רצון
העם לנצח. גם אצלנו, וגם אצלכם.״

ובגאווה ענד על חזהו סמל ישראלי,
שאחד מחגד* חטשלתת גונן לו.

שגריר ברית־המועצות אברמוב נפרד מגולדה מאיר*
מעל לכל, הני מוס

מובן מאליו:
?למון ולוא מעעזן.י
8 1 19

ונחל 1שגדז סובה
?ו ס ״ עי צלע׳ ע ^ איי ^
>יי ק בי

ש. פ ריד מן 1ב1י1
״ן ישן נ 1שן

קוניאק סוברין

שרי ברנדי פלאזס קורדיאל

הידועים

בטיבם

זוחל את השנה החושה
עם מצלמה של פוטו ברנר. ה חגים
נותנים הזדמנות לצלם
אורחים׳ מסיבות ונסיעות. התמונות
תגרומנה לך שמחה ל עולמים.
הצלחה לשנה החדשה
עם מצלמה. המצלמה היא זולה

13 נו 1בדנר

בתי המשפט
החופש ת

וההדרכה חינם.

חי פ ה,ו ח 1בהת לונן

המשובח

(המשך מעמוד )4
הקיום של יחסים דיפלומאטיים בין שתי
המדינות.
הסימנים המוקדמים למשבר המתקרב היו
רבים ותכופים. שופרות־תעמולה סובייטיים
שונים האשימו השכם והערב את ישראל
בכוונה לתקוף את סוריה; שגריר ברית־המו־עצות
בקאהיר, דימיטרי קיסילב, הודיע כי
במשלחת ישראל לפסטיבל הנוער שוגרו
מרגלים הרסניים, וכי ברית־המועצות החליטה
לגרשה בחרפה; רדיו מוסקבה הזהיר
את צרפת שלא לכרות ברית צבאית עם
ישראל.
הגורם העיקרי להתקפת־ההשמצות היה
רצונם של הסובייטים להגביר את האהדה
הערבית אליהם .״התיא ר הסובייטי של המצב
בין ישראל לסוריה,״ הכריז דובר משרד
החוץ בירושלים. ,הוא דימיוני מראשיתו
ועד סו פו ...הוא תואם את הקו
של התעמולה הסובייטית, לזכות באהדת
היורמים הקיצוניים והתוקפניים בייתר שבעולם
הערבי״.
משקיפים המתמצאים בענייני ברית־ה־מועצות
הוסיפו מניע שני להתקפה המרוכזת
של הסובייטים: אחרי ביקור המשלחת
הישראלית בפסטיבל, נחרדה מוסקבה מן ההשפעה
והמשיכה שיש לישראל בקרב יהדות
ברית־המועצות.
פניה אישית. העתונות הישראלית, ברובה,
לא נשארה חייבת. היא השיבה בשורה
ארוכה של מאמרי־חרפות קיצוניים.
הצטיין במיוחד עורך ידיעות אחרונות, ד״ר
הרצל רוזנבלום.
ממשרדה בירושלים, הביטה שרת החוץ
גולדה מאיר על חילופי הגידופים בעין
דואגת, ניגשה לניסוח מכתב אישי לעורכי
העתונים היומיים. לא היה זה חוזר שיגרתי.
כל עורך קיבל מכתב, שהופנה במיוחד אליו.
ביקשה גולדה: אל־נא תשתמשו בביטויים
פגעניים ומעליבים נגד השגריר הסובייטי
בישראל וחבר עוזריו.
העורכים נענו. היה זה, בערך, בו ביום
שאליהו חזן נעצר באודיסה.
כעבור כמה ימים, כאשר הפליגה גולחה
מאיר בא/ק תיאודור הרצל לאירופה ול־ארצות־הברית,
בלס בין האנשים שבאו להיפרד
ממנה אלכסנדר ניקיטיץ׳ אברמוב,
השגריר החייכני של ברית־המועדות. השניים
החליפו בדיחות, נפרדו בידידות.
כעבור שבוע נשכח המכתב, נמחקו החיוכים.
יחסי ישראל־ברית־ר,מועצות שוב
התקדרו.

כמו תלמידי בית־ספר עממי, החוזרים
לכיתותיהם אחרי החופש הגדול׳ חזרו השבוע
השופטים, תובעי המשטרה ועורכי-
הדין אל אולמות המשפט הקטנים ברחבי
הארץ. וזם החלו מיד בשמיעת תיקיהם של
יותר מ־ 2500 נאשמים, שבירור דינם התעכב
במשך השנה האחרונה ובמשך שני חודשי
פגרת־בתי המשפט.

בדיוק כמו בבית־הספר, גם בבית־המשפט
חלו שינויים. בהתאם לנוהג במשרד המשפטים,
הועברו שופטים שכיהנו שנתיים
רצופות באגף הפלילי של בית־משפס השלום,
אל האגף האזרחי. את מקומם תפסו
שופטים חדשים, שבאו מן האגף האזרחי,
ואשר שמעו עתה לראשונה קובלנות ותביעות
פליליות.
בתל־אביב, המה בית־משפט השלום מהמון
אזרחים ושוטרים שבאו להתדיין. לא
תמיד מצאו הקרואים־למשפט את האולמות
הנכונים, ששופצו במשך הפגרה. לעתים
התקשו במציאת השופט הנכון, שעקר ביני
תים אל האגף השני׳ בקצה רחוב יהודה
הלוי.
״שופט חדש״ .השופטים, ששמותיהם
הודפסו השנה כמעט בכל יום במדור הפלילי
של העתונות, מקס צ׳רנובילסקי ויהודה
טרייביש, הקשיבו עתה לתביעות בעניני
נזיקין ופרעון שטרות. אליהם הצטרפה השופטת
מינה שמיר, שהתפרסמה. לאחרונה
בפסק־דינה במשפט הקצין זאב שטיינברג,
פסק־דין ששימש השבוע נושא לכנס כללי
של המשפטנים בשרות המדינה.
במקומם עלו לטורי העתונות שופט־התנועה
חיים שטיינברג והשופט האזרחי
ד״ר אליעזר זליקסון. אליהם צריך היה
להצטרף שופט חדש, שלא מונה עדייז על־ידי
הועדה העליונה למינוי שופטים.
במזכירות בית־המשפט פתר המזכיר את
הבעיה בקלות. הוא תלה דף נייר, הדפיס
בראשו ״שופט חדש״ ,רשם עליו את כל
התיקים שלא יוכלו להתברר בינתיים, מחוסר
שופט שלישי.
חקירות האיש שהסכים לד ב ר
הגבר הנמוך מרר בבכי :״מה רוצים
ממני? אין לי כסף. אין לי כלום. המשטרה
נטפלת אלי כל הזמן.״ שופטת השלום מינה
שמיר הסתכלה בו ברחמנות, פקדה על סמל
המשטרה לשחררו בערבות עד למשפט. העבירות
בהן הואשם מרטין ווינברגר ,48 ,היו
חמורות: שימוש בדרכון מזוייף, הברחת
מטבע זר בסכום של 1200 דולאר, גסיון
לעזוב את הארץ שלא כחוק.
וזינברגר ועורך דינו ניגשו לקופת בית-
המשפט. הם השלישו את סכום הערבות,
כששני גברים לבושים אזרחית נגשו אליהם:
״ווינברגר; אתה עצור. אנחנו מהמטה הארצי
של המשטרה.״ המשוחרר־בערבות הוחזר ל-
בית־הכלא. לפרקליטו הוסבר שלקוחו חשוד
בעבירה נוספת.
כל זה קרה לפני חודשיים. את הדרכון
המזויף קיבל וזינברגר מידי עמנואל לבל
ואנדריי גליק, בעלי משרד הנסיעות מונדיאל
(חנולם הזה ,)1034 שהכניסו את תניונתו בדרכון
ההונגארי של העולה החדש גיאורג
קנטור. את שאר הסידורים לעזיבת הארץ
* בתא שר החוץ, על סיפון א/ק תי־אודור
הרצל. באמצע: בתה ונכדתה של
גולדה מאיר.
העולם הזה 1041

ערך ווינברגר באמצעות עורן־־הדץ זלמן
אורי גורביץ׳ ,שותפם של לבל וגליק.
80 אלף ל״י חוב. מעצרו מחדש של
זזינברגר, לשעבר בעל בית־החרושת לגלידה
פלורידה, היה קשור באמת בפרשה חדשה.
חוקרי המשטרה הסבירו לו כי משטרת ישראל
תהיה מוכנה לוזתר על כל תביעותיה
נגדר כולל חוב של שמונים אלף ל״י שהצטבר
לחובתו. במשרדי מם ההכנסה, אם
יסכים ווינברגר להכניסם לסודות השוק השחור
בסוכר.
כבעל בית־חרושת לגלידה ידע ודינברגר
הרבה על השוק השחור. הוא בעצמו הועמד
לא מכבר לדין באשמת הברחת 70 טון
סוכר, נידון לקנס של 4000ל״י. הקצינים
ידעו שווינברגר הוא אחד מעמודי התווך
של כנופית מבריחי הסוכר הלבן אל השוק
השחור. בית־החרושת פלורידה לא ייצר מעולם
כמויות גלידה מתאימות לכמויות הסוכר
שקיבל, בזמן שווינברגר היה בעל בית־החרושת.
העצור
לא חשב הרבה. הוא הסכים לדבר,
תמורת עזיבת הארץ ללא כל משפט. תיק
החקירה התעבה והלך מיום ליום. כשיצאו
השוטרים לערוך את המעצרים הראשונים
היה כבר ודינברגר בחיינה, מקום מושבה של
משפחתו, שהוברחה על־ידו לחוץ־לארץ עוד
לפני חודשים אחדים.
רבע מליון ל״י. כך החלה שערורית
הסוכר (העולם הדה .)1040 למראית־עין,
החלו המעצרים במקרה מן החנוונים הקטנים.
לאמיתו של דבר, נעזרה המשטרה בחומר
שסיפק לה ודינברגר• חומר זה הכיל בתוכו
כנראה את הרשימה המלאה של ספסרי
הסוכר.
בשבוע שעבר החליטו פקידי המכס, אליהם
עברה החקירה לפי הוראות שר האוצר,
לחגוג את נצחונם המלא. הם הכריזו כי
עצרו את אלכסנדר גוטמן, צעיר יליד הונגריה
הנמצא בארץ כמה שנים, כחשוד
העיקרי בשערוריה הגדולה.
״גוטמן הקים בית־חרושת פיקטיבי והצליח
להעלים 316 טון סוכר במשך שנתיים.
הוא לא ייצר אפילו קילוגראם אחד של
סחורה,״ הודיע דובר המכס. נראה היה כי
מעגל הסוכר המוברח נסגר.
היו אלה האשמות מפתיעות. קשה היה
לתאר שאפילו הרמאי הזריז ביותר יוכל
להוציא מאות טונות סוכר בפיקוח, תחת
שלט של בית־חרושת שאינו קיים. הקצבות
הסוכר לבתי־חרושת מותנות בעשרות רשיונות,
בבדיקת הרכב החומרים של הסחורה,
ובביקורת כמות הסחורה שיוצרה. אם גוטמן
הוא האיש שהוליך שולל את פקידי
משרד המסחר והתעשיה, הרוזיח רבע מליון
לירות בעיסקות הסוכר, לא היה כמעט ספק
ששותפיו לעיסקות ספסריות אלה נמצאים
אי־שם בין גדולי סוחרי המדינה, או אפילו
במשרד המסחר והתעשיה עצמו.

כנופיה היכתה תושבים, התפרצה לחנויות
ולמסעדות, עשתה שפטים בדירה הסמוכה
לתחנת־המשטרה .״הייתי מלך השטח
הגדול,״ הכריז חיים ,״עכשיו אני מלך
אילת״.
לקריאות העזרה של התושבים, השיבר, המשטרה
בחוסר־אונים: אין מספיק שוטרים,
אנסים כלילה. השבוע נשבר גב הגמל
הנגבי. הקש האחרון 12 :חברי הכנופיה
התהוללו בבתי־הקפה המקומיים, ניפצו רהיטים,
תפסו עובדת בת 17 מאחת המסעדות,
אנסוה בזה אחר זה. הוויג׳ילנטים של אילת
יצאו לפעולה.
הקצין בוגלר והסמל דוב בן־יהושע (העולם
הזה )1040 התייצבו בראש האזרחים,
יצאו לפעולה 12 .האנסים נעצרו, ביניהם
חיים הגדול.
בסוף השבוע התעוררו גם השלטונות
לפעולה. בהסתמכו על תקנות מימי המנדט,
ציווה קצין־המחוז לגרש מאילת שמונה
ביריונים שהסתובבו עדיין באילת, מחכים
למלך חדש.

תל־אביב
מיס, מי ושעון
אזרחי תל־אביב המאושרים, שזכו החודש
להיכנס לדירתם החדשה, גילו שלמטבע החדש
שני צדדים. כנגד הצד האחד של שמחת
חנוכת־הבית, נמצא גם צד שני, עצוב יותר:
מוגה־המים.
בעיית החיסכון במי השתית הטרידה את
אבות העיר בשנים האחרונות, ביחוד מאחר
שתושבי תל־אביב התפרסמו בביזבוז המים
שלהם. ערים אחרות, כמו חיפה וירושלים,

(כ? הזכויות שמורות)

תצפית

• המענק האמריקאי לישראל יוגדל. בין השאר, יאשר הבנק
ליצוא ויבוא הלוואות לטווח ארוך, שיעלו על מאה מיליון דולאר. חלק מהלוואות
אלה יוחזר לבנק ישר על־ידי ממשלת ארצות־הברית, על־חשבון המענקים
המוגדלים שיוקצבו לישראל.

ישראל תקכל גם כמויות גדולות של חיטה, חמאה ועודפי•
מזון אחרים מארצות־הכרית.
• הדו״ח הסודי של ממלא־מקום ראש משקיפי האו״ם,
על עכודת הפיתוח הישראלית המבוצעות כאזור החולה,
הוא לטוכת ישראל. דו״ח זה יסייע לישראל, עם חידוש הדיון במועצת
הבסחון של האו״ם על התלונה הסורית נגד ישראל.

• קו התעמולה הישראלית, כמקרה ויתפתח דיון כאו״ם
ככעיותהמרחכ: ארצות יערב הנחשלות זקוקות בראש וראשונה לתוכניות־פיתוח,
אשר יש לבצען באמצעות ׳האו״ס, כנגד הסיוע הצבאי הנוכחי. בין השאר,
תציע ישראל לאו״ם להוציא אל הפועל את תוכניות נ-ונססון לחלוקת מי הירדן.

• משלחת ישראל כאו׳׳׳ם תעשה נסיון מאומץ לשיפור

היחסים עם כרית־המועצות. במסגרת מליאת העצרת יתקיים מגע בין
שתי המשלחות, במגמה לרכן את העמדה האנטי־ישראלית של הגוש הסובייטי.
שגריר ישראל במוסקבה יוסף אבידר צורף למשלחת ישראל באו״ם מתוך
חשבון כי הוא עלול להקל ביצירת המגע הדרוש.
• ישראל לא תצכיע נגד קכלת סין העממית לאו״ס. ביה
בשעה שארצות־הברית תאסור על ישראל להצביע בעז קבלת המעצמה הקומוניסטית.השניה
במעלה בעולם כחברת האו״ם, יתמוך הגוש האפרו־אסיאתי בקבלת
סין. ישראל, שאינה רוצה שוב להרגיז את המדינות האפרו־אסיאתיות, תימנע
מהצבעה.
• לידיעת יוצאי גרמניה העומדים לקכל שילומים, או שטרס
העבירו לארץ את השילומים שקיבלו: קרוב לוודאי כי בסוף החורש יועלה ערך
המארק הגרמני, דבר שיגדיל את ערך שילומיהם בלירות ישראליות.
משה שמיר יעזוכ את מפ״ם. החלטה זו התבשלה מזמן
בלבו של הסופר, המצפה לקבל את פרס־ישראל בשנה הבאיה, מבקש
למצוא את דרכו חזרה לחיק ראשי המדינה. המקשר בין מפא״י לבין
שמיר היה נתן אלתרמן. שמיר יצא ממפ״ס רשמית בתום ועידת
המפלגה בחיפה, שתקבל את ׳זזטיזות החדשות של מאיר יערי, אולם לא
יצטרף ישר למפא״י, כדי לא לעורר את הרושם שמגמתו היא קארייריס־טית
בלבד. הפרישה תיעשה כביכול יעל רקע של הטפת שמיר נגד
המארכסיזס.

• שום רכו הסיכויים לסילוקו דוקרוב של יחזקאל
סהר. בראש המערכה נגד סהר מאחורי־הקלעים עומד עתיה עמוס בן•
גזדיון, המבקש להיבנות מכשלונו של סחר במשפט שורת המתנדבים.
המועמד בעל הסיכויים ׳הרבים ביותר כיוס: יוסח אבידר, שלא יחזור
במקרה זה לברית־המיעצזת אחרי גמר שליחותו הנוכחית באו״ס,

• הרבנות הראשית לא תחדש את תעודת־הכשרות
לחלב ״תנוכה״ ,אחרי ראש השנה. למרות שתנובה והמרכז

אילת

החקלאי התחייבו בפני הרבנות כי הקיבוצים יחדלו לגדל חזירים, לא
תבוצע החלטה זאת, לאחר שמפ״ם ואחדות־יהעבודה הודיעו למשקיהן
לא להיכנע ללחץ הדתי.

בוקרים ואנשי־עסקים, חבושי כובעי־קאו־בוי
והגורים אקדחים, מצטופפים באפילה.
במרכז עומד מנהיגם, נרגש .״האם נשתוק
להם?״ הוא שואל .״לא! אם השריף אינו
יכול לטפל בהם, נחסל אנחנו את הפושעים!״
משיבים הגברים בהחלטיות.
אלה הם הוויג׳ילנטים — שתרגום שמם
המילולי הוא ״השומרים״ — המהודים חלק
בלתי־נפרד של כל סרט הגון על המערב
הפרוע: אזרחים הלוקחים את החוק בידיים,
כשהחוק אינו יכול לקחת את העניינים בידיים.
השבוע
אירע דבר דומה באילת. במקום
הבוקרים, הצטופפו סביב תחנת־המשטרה
הקטנה עשרות תושבים רגילים, שקיבלו
תגבורת רצינית מבין אנשי יוטבתה בערבה.
הם באו להציע למשטרה. ציד־אדם נגד
כנופיית פושעים שהטילה את ׳מוראה על
נמל הדרום- .
מלך בא לאילת. לפני חודש ימים
הגיע לאילת ענק שחרחר. חיים (״חיים הגדול״)
דהאן השתחרר זה עתה מששה חודשי
מאסר בעד החזקת סמים משכרים*.
כרבים אחרים לפניו, החליט לפתוח דף
חדש בחייו באילת.
אלא שבמקום לעבוד במפעל־הנחושת ב־תימנע,
קיבץ מלך השטח הגדול של יפו
לשעבר חבורה של ביריונים צעירים. הדף
החדש. של חיים הגדול נפתח.
על פני הדף נרשמו במהרה סיפורי־זוועה.
שנכתבו בדם ובזיעה הקרה של הפחד. ה

מסתמנת כאופק שערוריה סביב התנאים הפני־טריים
השוררים ככתי־הספר היסודיים כארץ. לשערוריח

בצהרי ום

• דהאן היה הזמות המרכזית בחקירת העולם
הזה ( )1019 בפרשת ׳הנרקומניות, שיתף
אז פעולה עס חברי המערכת לגילוי הנגע.
יהע 1ל ם הזה 1041

זו עלולים לחיות הדים בבית־המשפם, עקב פנייתם של הורים שיבקשו
התערבות משפטית נגד משרד החינוך והתרבות ונגד רשויות מקומיות,
על שהם אינם מטפלים כהלפה בתלמידים.

• קרוב לוודאי כי תוספת־היוקר תעלה כחודש הפא
שוב כ־ 15ל״י. אחרי עליה של 6נקודות ביולי ו־ 6נקודות באוגוסט,
חיים ויפה דהאן
אכזר מכל, המלך
הנהיגו כבר לפני שנים אחדות שיטה פשוטה
של חיסכון. כל תושב נתבקש להתקין
מונה על צינור המים של דירתו, לשלם
סכום קבוע בעד כל מטר מעוקב מים ש־יצרוך,
ממש כפי שהוא משלם בעד חשמל.
בתל־אביב החליטה מועצת העיר על הסידור
הפשוט לחסכון המים רק השנה: כל
דייר שניכנס לבית חדש, החל מהראשון לספטמבר,
חוייב להתקין ממזדמים בדירתו.
התנאים המוזרים. הדיירים החדשים
מיהרו למשרדי מפעל המים העירוני. פקידי
המחלקה פרשו לפניהם גליון נייר מקופל,
בקשו מהם באדיבות לחתום. רק מעטים
מהחותמים עיינו ב־ 25 סעיפי־המשנה של
ה״בקשה לאספקת מים״ עליה חתמו. אלה
שעשו זאת הביעו מיד את מחאתם באוזני
הפקיד המחתים. תשובתו.של הפקיד :״אני
לא המצאתי את הטופס. אם לא תחתמו, לא
תוכלו לקבל מים.״
התמרמרותם של הסרבנים היתד, מוצדקת,
(המשך בעטור )1 6

חסרה רק 0.6נקודה כדי לגרום ליעליה בסוף החודש. לממשלה
לא נשארו כפי הנראה כספים כדי לזייף את המדד על־ידי סובסידיות.

המיצרכים שמחיריהם יעלו: נעליים ובגדים, בעיקר
בגדי־טריקו. עלית מחירי אתא ב־4ל 10 טרם נכנסה לתוקפה מפני
שהממשלה התנודה תנאי שהם יועלו רק למחרת היום הקובע בחודש ספטמבר,

כדי שהדבר לא ישפייע החודש על האינדכם.
מחיר הכשר יעלה לקראת החגים ל 10ל״י חק״ג. קיימת
הסכנה כי במחיר זה כדאי לבעלי־פרות לשחוט אפילו פרות מניבות חלב.
• יחול שיפור־מה כמצב חנויות־המכולת. חידוש הקיצוב והפיקוח
על נזיצהביס דגים יקשור את הצרכן שוב לחנויות אלה, אחרי שהחל נודד
לחנויות־מעדנים וכל־בו.

• הנשיא החדש של המכבי העולמי יהיה, קרוב לודאי,
פיאר גולדסגיים מבריטניה, שיתפוס את מקומו של אהרון נתנאל
המנוח. לא נמצא מועמד מתאים בארץ.

• רשויות מקומיות ועיריות שמאליות יירתמו לחגיגות

ה ע שו ר. לאחר שראשי־הערים הימניים הבהירו כי לא יתאמצו לעזור
למאיר וויסגאל במלאכתו, הורתה ההסתדרות לעיריות ולמועצות המקומיות
הניתנות להשפעתה, להתגייס למיבצע חגיגות העשור.
• בשורה לנשים בעלות גיזרה מתאימה: לעונת הקיץ הבאה
יש לצפות לבגדי׳ים שיהיו סגורים מלפנים עד למעלה, אך יהיו בעלי מחשוף
אחורי שיגיע עד לחגורה.

במדינה
(המשך מעד׳ )9
כי ה״בקשה להספקת מים״ קבעה בפירוש :
י• צרכן המים, תושב תל־אביב, מתחייב
מראש לקבל ולשלם את כל החשבונות שיוגשו
לו, ללא כל ערעור.
ס כל הודעותיו של מנהל מפעל המים
יתקבלו על־ידי הצרכן ללא כל ערעור.
• העיריה אינה מתחייבת לספק מים
לצרכן, אפילו אם כל חובותיו סולקו בזמן.
מפעל המים רשאי לחדש ולהפסיק את הספקת
המים בלא כל הודעה. מוקדמת, ומבלי
לתת לצרכן כל סיבה שהיא למעשיו.
• עובדי מפעל המים רשאים להיכנס
ולצאת מדירתו ש^ הצרכן. בכל שעה, בין
השעות שמונה בבוקר לחמש אחר הצהריים,
ובלבד שמנהל מפעל המים יצווה עליהם לעשות
זאת, גם מבלי לקבל את רשותו של
הצרכן.
עקרונות או מים? פקידי מפעל המים
אינם זוכרים אפילו מקרה אחד של
אזרודסרבן שסרב לחתום על החוזה החד־צדדי,
שהעיריה הכינה עבורו. גם לאזרחים
שאינם מוותרים בקלות על עקרונותיהם היתד,
סיבה טובה מאד לוותר עליהם במקרה
זה: אם לא היו חותמים על ה״בקשה״,
היתה העירית מפסיקה מיד את הספקת המים
לבתיהם.
אולם ההתעניינות הציבורית בסעיפיו המוזרים
של ההסכם גרמה בכל זאת לתזוזה
במשרדי העיריה. הסביר השבוע מתתיהו
קליר, דובר העיריה, לכתב העולם הזה :״הטופס
הוכן לפני מספר שנים והיה מיועד
למפעלי תעשיה. עכשיו, עם ריבוי צרכני־מים־לפי־מודדים
בבתי־מגורים, אנו עומדים
לפני עריכת טופס חדש שיחולו בו אי־אלה
שינויים. עד כה לא ניצלה העיריה, ולא
תנצל גם בעתיד, סעיפים הפוגעים כאילו
בצרכן.״
״את הטופס הכינה וועדת המים, לפני כשמונה
שנים. הוא נוסח בידי עורך־הדין של
העיריה, אושר על־ידי וועדת הכספים של
המועצה, מועצת העיר ושר הפנים,״ הסביר
מרדכי ארליך, יושב־ראש וועדת המים,
ונציג הציונים הכלליים במועצת העיר תל־אביב
.״בימים הקרובים נתחיל לעבוד על
התקנת טופס חדש.״
עד אז, המשיכו אזרחי תל־אביב, לחתום
על וויתור מרצון ומראש על כל זכויותיהם
הראשוניות.

דרכי חיים
א״יה בבית

בנק דיסקתט
ני שו א ם
בע׳ס

יום־יום, אחרי שעות העבודה, היה מוח־מד
מחמאה פועל יפואי צעיר׳ יושב בפתח
ביתו, מסתכל בעוברים ושבים. באחד הימים
הופנתה תשומת־ליבו לאשר, ערביה, זקופה
ונאה, שעברה לפני הבית.
מוחמד הזין מדי יום את עיניו במראה
האשה. גם היא לא חסכה מבטיה. עד מהרה
נודע למוחמד שהנושא למבטיו היא עדאוויה
עבד־אל רחמן, אם לשני ילדים, בת .37
הרווק הצעיר 25 בעל השפמפם השחור
הגזוז־למשעי, לא נעדר אפילו יום אחד מסף
ביתו. במהרה התפתחו המבטים לשיחה
קלה. מאז עברו יחסי השניים אל תוך ביתו
של מוחמד. הצעיר לא הוסיף עוד לשבת על
המפתן, עדאוויה ארזה את חפציה האישיים,
נמשה את בעלה וילדיה, עברה לגור בביתו
של מוחמד.
נישואין ב* 500ל״י. במשך חודשיים
גרה עדאוויה בביתו של מוחמר. אהבתם של
הגבר הצעיר והאשה הנשואה, אשר 12
שנות חיים הפרידו ביניהם, הפכה לשם דבר
ביפו הערבית. בעיקר תמהו השכנים מדוע
אין בעלה של עדאוויה עושה משהו להסרת
החרפה מעל משפחתו. לאיש מאנשי הסביבה
לא היה ספק כי מנוחתם תופרע באחד הימים
הקרובים, כשסכין או כדורי אקדח יפל־חו
את ליבם של עדאוויה ומאהבה. אך כל
החששות הופרכו.
כעבור חודשיים חזרה עדאוויה לביתה כלעומת
שבאה, מוחמד תפס שוב את נסאו
בפתח הבית.
השבוע קרה משהו נוסף: הפרשה הגיעה
לבית־המשפט. מוחמד מחמאד תבע את עדא־וויה
ובעלה עבד אל־רחמן לדין• הוא תבע
ממנה להחזיר חמש מאות ל״י במזומנים,
אותם קיבלה ממנו תמורת הבטחתה להינשא

״מה לי ולכל העניו?״ תמה הבעל .״לא
מספיק שגזל ממני את אשתי, עכשיו הוא

רוצה כסף?״
״הם רימו אותי. עדאוויה עברה אלי כדי
לגנוב את כספי,״ טען מוחמד׳ ״היא עשתה
זאת לטי יעצת בללה. הוא תיכנן את תנל.״

הוא היה ויוה שד המשפחה, מושיעה שא7

החסיד שחמד

י* שעות חכוקר המוקדמות של
^ יום השבת, לפני שבועיים, התמלא בית־הכנסת
הקטן של חסידי גור, ברחוב אחד
העם 64 בתל־אביב, בכמה מנינים של
מתפללים. למרות החום המעיק ששרר
בחוץ הם באו עטופים בקפוטות של משי
שחור ומבריק, בשטרימלים בעלי פרוזת
; שעירות. בית־הכנסת של חסידי גור אינו
בנין מפואר. הוא כולל שלושה חדרים
צרים, מרוהטים בפשטות, וחצר רחבה.
קבוצות המתפללים הראשונות התישבו
* ליד השולחנות, עיינו בספרי גמרא, המתינו
עד לד,אסף כל קהל המתפללים בבית־הכנסת.
לפתע נפסקו כל השיחות: העיניים הורמו
מעל הספרים. כל המבטים התרכזו בנקודה
אחת: הדלת. שם עמד יהודי צנום וחיור,
לבוש גם הוא קפוטה מבריקה וחבוש
שטרימל, כשתחת זרועו תיק־תפילה קטן.
את פניו לא עטרו זקן ופיאות. רק שפמפם
דליל בלם על רקע פניו הכחושים.
הוא בחן בעיניים לוהטות את הנוכחים,
תפס מקום ליד שולחן הלימוד, נטל ספר
והחל לעיין בו. רחש עבר בין הנוכחים.
מפה לאוזן עברה השמועה :״רב אלתר
בא. רב אלתר בא לבית־הכנסת, יהיה
סקנדל.״ השקט לא ארך זמן רב. לפתע
התפרץ יהודי מבוגר לכיוון רב אלתר, נופף
את אגרופיו לפניו וצעק באידיש :״שקרן,
שקרן, בשביל מה באת הנה, אתה רוצה
לסחוט כספים? אתה רוצה להציק למחותני?
הסתלק מפה!״
תוך שניות היה בית־הכנסת כמרקחה.
סביב היהודי החיוזר התקבצו החסידים,
כשחלקם צועקים אליו בקולי־קולות :״מה
אתה רוצה מסגל? אל תבוא הנה!״
רב אלתר ורדיגר ( )49 רעד כולו מכעס.
״רבונו של עולם!״ צעק ,״איזה מין צדק
זה? לנואף ושקרן אתם מרשים להתפלל
אתכם, ואותי המרומה אתם שולחים החוצה?
אין לכם ממה לפחד, לא באתי לעשות סקנדלים׳
באתי רק לראות מה שלום החבורה
שהטבעתי על פרצופו של סגל.״
שעה ארוכה עוד סערו הרוחות. לבסוף
החלה התפילה. כמנהג החסידים היתה זו
תפילה מלאת התלהבות, רצופה במזמורים
ונעימות ערבות. רב אלתר עצמו שקע בתפילה,
ואף זכה לעליה לתורחי לא היתד,
שום שערוריה וכל תיגרר, לא פרצה. כי
רב אפרים סגל, קבלן עשיר ובעל בית־הקפה
לילית בתל־אביב, אחד המתפללים הקבועים
בבית־הכנסת׳ לא הוכנס לשם אותה שבת.

ך* דירה קטנה, בת חדר אחד בתל־אביב,
01 גר יהודי פשוט וירא־שמיים, ר׳ אלתר
ורדיגר שמו. לפני 17 שנד, היה ר׳ אלתר
בתחילת שנות השלושים שלו. למרות שלא
חי חיי רווחה, לא היה חסר מאום, ודומה
היה שאינו יכול להתקנא בשום אדם מהעולם
הזה. הוא התפרנס מחנות מכולת קטנה.
אולם יותר מכל היה ר׳ אלתר מרוצה
מאשתו. מרים לבית רוזינם היתד, צעירה
ממנו בשמונה שנים. גם היא מוצאה היה
מבית דתי מכובד, למדה בבית־ספר לנערות
אגודת ישראל בית־יעקב, חבשה לראשה
פיאה נכרית, והקפידה למלא אחר כל המצוות.
נוסף לכל אלה היתד, מרים מבורכת
ביופי נדיר. יפיה השתמר גם אחרי שילדה
לבעלה שתי בנות.
את הדירה שכר ר׳ אלתר מיהודי שאף
הוא נמנה׳ כמוהו, על חסידי הרבי מגור.
:אפרים סגל היה כבר באותם הימים אדם
עשיר מאוד. הוא היה קבלן משגשג ומצליח,
שהקים בנינים בסיטונות, בנה כמעט את
כל רחוב המלך כורש בתל־אביב. כסף לא
חסר ל ד אפרים סגל. אף על פי כן לא
היה שמח בחלקו.
כי חייו המשפחתיים של סגל היו הרוסים.
אשתו, שילדה לו שלושה בנים ובנות,
חלתה ואפרים לא חי עמה עוד, אם גם
לא התגרש ממנה.
תוך זמן קצר הפכו ד אלתר ו ד אפרים
לידידים בנפש. סגל, שבנה בתים ליד חנותו
של ורדיגר, היה נכנס אליו בכל עת־פנאי,
שופך לפניו את ליבו, מתנה את צרותיו.
הוא החל מבקר בדירת ידידו, הפך בן־בית.
יחד היו השניים מתפללים באותו בית־תפילה
חסידי: יתד היו נוטעים אל הרבי
מגיר׳ שלטגל היה שמיד מקום בבוז ליד .

שולחנו: יחד היו משיחים שעות ארוכות
בעניני מדרש והלכה.

* דיו* כצרה הוא ידיד אמיתי, אומר
הפתגם העממי. תוך זמן קצר ניתנה
לאפרים סגל ההזדמנות להוכיח את ידידותו
בעת צרה. הזמנים היו קשים- .התקופה
היתה תקופת מלחמת העולם השניה ומורדיגר
נשלל הרשיון לחנותו, מקור פרנסתו היחיד.

כאשר ארגז זזונזר אגז אשגז רנ
נזבוגן שו — גזרי זר נוגע ח!
ורדו! ישראר.
כאשר גזאדם וזרז נוגן פג ב1
משר או 1בנגר וזאשוז וזזזנזודג
וזרבר רגזיווז ברשווז וזפרבו.
אורגז כאשר \זאיש וזנופר א!
גפ נזונננזר שר אגודוז־ישראר
רכפוו! אוז גזוגן י ישראר גנר וזג
ננר פוווזר וזגזשפגזוז — וזרי זוז
ידידו סגל לא התמהמה, רץ למוסדות ולמשרדים,
עזר לורדיגר להקים קיוסק קטן ברחוב
שינקין. במרוצת השנים הצליח ורדיגר
לחסוך סכום כסף, פתח בית־מלאכה קטן
לסריגה, כל אותם השנים לא פסקה כמובן
ידידותו של הגביר אפרים סגל,
זה לא הפסיק לשפוך את ליבו לפני
ידידו בנפש .״מה לי כל כספי וכל רכושי,
לשם מה לי זאת?״ היה נוהג לומר .״בשביל
מה לי הכסף אם איני רואה נחת בחיי?״
כי הידידות שנקשרה בין ורדיגר לסגל הפכה
להיות אהבת נפש חסידית עמוקה.
לפני עשר שנים בירך השם את מעשי
ידיו של ורדיגר, והוא הצליח בעסקיו כיצרן
של דברי סריגה. באחד הימים הציע לו
סגל עצת־ידיד :״מה יש לך לעשות עם כל
הכסף שצברת? למה לך להניחו מתחת לכר,
בשעה שאתה יכול לתתו לי ולהפיק רווחים?״
ורדיגר לא היסס. מפעם לפעם נתן סכומי
כסף גדולים לידידו העשיר, רשם את
הסכומים בפנקסו, ללא קבלה או שטר. במרוצת
הזמן הצטברו סכומים אלה לסך
של קרוב לארבעת אלפים לירות. אז החליט
ורדיגר כי הגיע הזמן לעשות גם לביתו.
הוא רצה לקנות דירה מרווחת יותר. היה
זה רק טבעי שהוא יפנה אל ידידו־בנפש
ואל בן־ביתו הבונד, בתים, אל ר׳ סגל.

דינגר, כמו סגל, הוא סב לנכדים. לדדות
זאת, גוזזליט לתיאבל! בסתננל לאוטד נוטפזזתו.

־ עד שלבשו נתגרה שחיה •ותר מכל אלה

את אשת רעהו
סגל לא השיב ריקם את פני רעו. תמורת
הכסף שלחיה מורדיגר הבטיח לו דירה בת
שני חדרים, שעמדה בבנינה ברחוב המלך
כורש. אולם כאשר הושלמה הדירה התברר
כי בנו של סגל נשא אשד, והוא מתעקש
לגור דוקא בדירה שהובטחה לורדיגר. ורדי-
גר לא היה בררן; הוא הסכים להמתין עוד
שנה׳ עד שיושלם בנין אחר שבנה סגל.
אולם משחלפה שנה והבנין הושלם, הת־

תתזבו באנזצכיכ כדי רה שיג את
׳שלישית. גאורי רביה־-הנזשפנג
^נויגד בלתי-רגיריגן כתן תנכיגן
:רהץ כלכלי גגזשפ&וי, הדי הדר
הריברה ההשינרה הגא בה2ן רה
כגהתי, אדה הה1 \2ר כל נגצהג
1גרהבויף לכנר מלן דברי בדדנזג־תרכ
בכל מין ציבורי דב תאר.
ברר כי סגל נאלץ למכור את הדירה המובטחת
לקונה ששילם סכום כסף גדול. כך
אירע גם לדירה הבאה. אך דחיות אלה
לא הפריעו לידידות ההדוקה בין הידידים.

ך * וף דסון ז, לפני שלוש שנים, נמצאה
^ דירה עבור משפחת ורדיגר באחד הבג־ינים
שבנה סגל. היתה זו דירה בת שלושה
חדרים קטנים, בקומה השלישית, בבנין חדש
ברחוב ברדיצ׳בסקי. אותה שעה היו כבר
בידי סגל כששת אלפים לירות שלקח מורדי־גר.
את שאר הסכום היה ורדיגר צריך
לשלם במרוצת הזמן.
אולם ר׳ אלתר ורדיגר לא היה עוד צעיר
כשהיה. הוא לא היה גם שלם בבריאותו.
אחרי בדיקות רבות התברר כי בגופו של
ר׳ אלתר שוכנת מחלה ממארת. למרות
מחלתו וסבלו המשיך ורדיגר לעמול קשה
בבית־הסריגה שלו, עד אשר ביום אחד
הגיעו מים עד נפש. התברר כי רק ניתוח
דחוף עשוי להצילו ממות מידי.
לא היה אדם שדאג לורדיגר כמו ידידו
סגל. הוא התרוצץ מרופא לרופא, בירר
ושאל אודות אפשרויות הריפוי של ידידו.
הוא היה ממש כאב הדואג לבנו־יחידו. הוא
היה מוכן להטיס את ר׳ אלתר ואשתו
לארצות־הברית, על מנת לערוך שם את
הניתוח הדחוף. אולם לפני הטיסה נסע
עם ורדיגר לשאול את עצת הרבי מגור.
הרבי קיבל את פניהם, שמע את הבעיה
ופסק :״הניתוח בגופו של ורדיגר יערך
בארץ.״ החלטתו של הרבי כמוה כתורה
מסיני. ורדיגר החליט לערוך את הניתוח
בירושלים. בדיוק ביום בו חוכנס לבית־החולים
נכנסה משפחתו לדירתה החדשה,
ברחוב ברדיצ׳בסקי בתל־אביב. גם כשהוכנס
ר׳ אלתר לבית־ד,חולים לא שקט סגל. הוא
ערך תפילה מיוחדת אצל הרבי מגור להצלת
נשמת ידידו. ואמנם התפילה עזרה.
חמשת הנתוחים שביצע הד״ר ג׳וזף בגופו
על ורדיגר תוך שבועיים, לא היו ניתוחים
קלים. בדרך כלל ישנו רק סיכוי אחד לאלף
שחולה יחלים ויבריא אחרי ניתוחים כאלה.
ורדיגר החלים ושב לביתו, אם כי לא היו
לו עוד כל סגולותיו.

לתר ורדיגר, שרק עם החלמתו נודע
לו גודל הנס שנעשה לו, לא שבע עוד
נחת בחייו. מפה לאוזן גונבו לאוזניו רינונים
מרינונים שונים. אנשים החלו להביע
באזניו ספקות ופיקפוקים על ביקוריו הוד
כופים של סגל בביתו. ר׳ אלתר נדהם. הוא
היה, מוכן לחנוק בידיו את כל המלעיזים.
״מה, באשתי שלי אתם מנסים לדבר
סרה? האם בידיד נפשי, שהיה לי כמו
אב אתם מנסים לשסותניז״ הוא סילק את
כל המרננים בבישודפנים מעל פניו.

אולם הרינונים לא פסקו. אדרבא, הם

הלכו והתרבו. ר׳ אלתר ורדיגר, שלא היתד,
אולי נפש בעולם לה הרגיש את עצמו חייב
תודה, כאל רעהו ר׳ אפרים סגל, לא היסס
מלספר את ששמע באזניו לסגל. סגל לא
נראה מופתע :״כן, אמר ,״גם אלי הגיעו
שמועות רעות אלד.,״
השניים היו נבוכים מאוד. הם החליטו
שוב לנסוע לירושלים, אל חצר הרבי מגור.
כי לפי דברי השמועה הגיעו הדברים גם
לאזני הרבי. הרבי מגור מקבל את פני חסידיו
בשעות קבועות, לרגעים מספר בלבד.
כשנכנס ר׳ אלתר ורדיגר אל הרבי התעניין
זה במצב בריאותו. אך מכיון שהרבי
לא אמר לו דבר על השמועה, לא מצא
ר׳ אלתר עוז בנפשו לשאול את פי מורו.
לעומתו שהה ר׳ סגל אצל הרבי כחצי שעה.
כשיצא אמר :״שוחחנו על פוליטיקה.״
הוא סיפר כי הרבי אמר לו שהגיעו
לאזניו שמועות על ביקוריו התכופים בביתו
של ורדיגר וכי יעץ לו למעט בביקורים,
כדי לא לתת מקום ללשון־הרע.
צמד הידידים החסידים נועץ כיצד לשים
קץ לרכילות הבריות. הם החליטו שסגל
יירשם כשותף בבית־המלאכה לסריגה של
ורדיגר, ואז יהיה מובן לפשר ביקוריו
התכופים בביתו ובחנותו של ורדיגר. מההחלטה
לא עבר זמן עד למעשה: סגל חתם
על חוזה המקנה לו זכות כשותף.
אחרי חתימת החוזה תכפו ביקוריו של
סגל בבית ידידו. לא היה עוד מקום לחשש.
כשהיה אדם זר בא הביתה, מיד היו השניים
מוציאים ספרי חשבונות, משימים עצמם
כעסוקים בחישובים מסחריים. אולם הרינונים
בכל זאת לא פסקו.

ף* אחד הימים יצאה השלישיה —
1ר׳ אלתר, אשתו מרים ור׳ סגל —
לביקור בקולנוע. בחזרתם התעכבו ליד
בית־קפה, כיון שד אלתר היה צמא מאוד.
הוא נכנס לשתות כוס בירה קטנה, בעוד
אשתו ור׳ סגל ממתינים בחוץ. כשיצא ד
אלתר כעבור דקות מספר, הוא מצא את
שניהם חיוורים כסיד.
״תראה מה יהיה עכשיו,״ אמר לו סגל,
״במקרה עברה כאן אשתי עם גיסי והם
ראו אותנו, תראה איזה צימעס יעשו מזה.״
ואמנם לא עבר זמן רב ולאזניו של ר׳
אלתר ורדיגר הגיעה השמועה כי ראו את
סגל עם אשתו ברחוב, עכשיו ראה כבר
ורדיגר במו עיניו כיצד נולדות שמועות־,
הכזב. הוא מיהר לחנותו של סוחר תל״׳
אביבי ידוע, שהפיץ את השמועה, יסרו
קשות על שהעז להוציא לעז על אשתו.
אולם עברו רק שבועות מספר ור׳ אלתר
נוכח במו עיניו כי אין עשן בלי אש.
באחד הימים ישב ורדיגר בביתו כרגיל׳ עם
אשתו ובן ביתם, ר׳ סגל. הוא ישב וקרא
עתון, בעת ששמע לפתע את אשתו קוראת
לו מהמטבח לבוא לאכול. כיוון שהיה נעול
אנפילאות של צמר־גפן, לא שמעה אשתו
כי קם ממושבו. הוא נכנם למטבח. ואז
חשכו עיניו. הוא ראה כיצד סגל עומד
מאחורי אשתו ומחבקה. האורח הרגיש לפתע
בבעל הבלתי רצוי, עשה עצמו כאילו
הוא מחפש משהו. ורדיגר לא אמר מלה.
הוא שתק. הוא שתק גם בעת שישבו
לאכול. גם בעת שסגל הנבוך מיהר לד,פרד
מהם לשלום המשיך ד אלתר לשתוק. הוא,
שתק עד שהלך לישון. רק אז נפתחו
חרצובות לשונו. מול עיניו ריחפו כל דברי
הרינון שהגיעו לאזניו במשך השנים. היהודי
התשוש לא עצר עוד כח ופרץ בבכי מר.
כל עולמו חרב עליו בשניה אחת; הוא
רצה לשים קץ לחייו. למזלו שמעה אשתו
את קול בכיו. לשאלתה, שפך לפניה בעלה
את כל מה שבליבו. היא הבטיחה לו כי ראה
רק מהרהורי ליבו, ויחד בכו עד הבוקר.

** 0כוקי לא נרגע ר׳ אלתר. הוא
קם ונסע אל אחיו דוד, יהודי חפשי,
תושב מגדיאל. בפני אחיו, לא הסתיר ורדי־גר
גם לא מלה אחת, סיפר לו את כל הקורות
אותו. לתמהונו, לא השתומם אחיו .״מה
אתה מספר לי?״ אמר ,״אני יודע את זה
כבר שנים; חשבתי שגם אתה יודע זאת.״
בשקם נסל ורדיגר חבל, ובאין רואים יצא
אל הפרדס הסמוך כדי לעבור לעולם שכולו
טוב. .אולם אחיו יזע את העומד להתרחש.

רב אפרים סגל, בח בר ת שתי נשים בלתי־ידועות.
תמזנת זו, שנפלה בידי אלתר ורדיננר, אשד את
! 1 1 1 1 1 1 ^ 1 1 1 1ע > 1ם 1ו 1 1 ) 1 \ 1
אשתו חסד סגל, הודפסה עליידי ורדינגר בע שרות העתקים, הופצה בין חסידי גור הרבים.

הוא עצרו והטיף לו דברי תוכחה :״מה?
בשביל אלה כדאי לך לעשות סוף? אכול
ושתה וצפצף על העולם!״ ייעץ. ורדיגרלא
ידע את נפשו. הוא לא ידע מה לעשות.
כאילו לא התרחש דבר, חזר לביתו.
הוא חזר לאשתו והשניים המשיכו לחיות
כאילו לא אירע מאומד. ביניהם. אולם היתה
זאת רק הסוואה כלפי חוץ. מאותו יום
לא מצא ורדיגר מנוח לנפשו הדודיד״
בלילה לא נתן שינה לעיניו ובימים היד,
מתהלך כסהרורי. לבסוף קם ונסע שוב אל
מקור הנחמה — אל הרבי מגור, אל ר׳
אברהם מרדכי אלתר. הרבי, בעל הגוף, שזקנו
האדמוני ופיאותיו האדומות המסולסלות
שוז לו צורה של אריה, נעץ בו את עיניו
הכחולות החודרות, שמע את סיפורו עד תום.
ורדיגר סיפר לו גם כי נפגש שוב עם
סגל, וכי הלה רוצה להשלים עמו ולשכוח
כל מה שאירע. הרבי האזין וחשב. לבסוף
השמיע פסוק חד־משמעי על דמותו המוסרית
של סגל. הוא הוסיף עוד שיעשה
גסיונות לתיווך של פשרה בין שני חסידיו.
ורדיגר שב לביתו. אולם הוא לא היה עוד
אותו ורדיגר. מחלתו גברה עליו והוא נלקח
לביח־החולים תל־השומר, שם שכב במשך
שבועיים. כשקם ממיטודחוליו ושב לביתו,
הופתע לגלות כי מישהו החליף את מנעול
דירתו. הוא פרץ לדירה, גילה כי אשתו
עזבה את הבית׳ בלקחה עמה את כל מה
שהיה לה ואת כל כלי הבית יקרי־הערך. אז,
רק אז׳ הבין ר׳ אלתר ורדיגר מד, עולל לו
ידיד־נפשו ואיש־חסדו ר׳ אפרים סגל.

ולם גזה לא תמה הפרשה. היא רק
החלה. ימים מועטים אחרי בריחת אשתו,
קיבל ורדיגר לא פחות מאשר שלוש תביעות
משפטיות. האחת היתר, תביעה לגט, שהגישה
אשתו לבית־הדין הרבני. התביעה
השניה היתד, תביעת־פיצויים, שהגיש נגדו
ר׳ אפרים סגל על פירוק השותפות בביתר,מלאכה
לסריגה שלהם, על סך של 14
אלף לירות. התביעה השלישית היתד, המוזרה
והאכזרית מכולן. היתד, זו תביעתה של
חברת ברדיפורם לבנין בתים, שנציגה הוא
מר אפרים סגל. ורדיגר נתבע לפנות מיד
את דירתו שברחוב ברדיצ׳בסקי.
קבע סגל בפרשת התביעה שהגיש :״לפני
שנתיים נוהל בין התובע, אפרים סגל,
לבין הגברת מרים ורדיגר, אשתו של הנתבע,
משא־ומתן על רכישת דירה. מתוך
הנחה שהמו״מ יסתיים בהצלחה וייחתם חוזה
מתאים׳ הרשה התובע לגברת מרים ורדיגר
להימס לדירה.
״כעבור זמן מסוים נכנם לדירה הנ״ל
גם הנתבע, וזאת ללא כל זכות וללא הסכמתו
של סגל. אחרי שהמשא־ומתן בין
סגל למרים ודדיגר לא הביא לשום התקשרות,
ואחרי שלא נחתם שום חוזה
ביניהם, דרש התובע ממרים ורדיגר לפנות
את חדירה ומרים ורדיגר אמש פינתה את
הדירה. אלתר ודדיגו מחזיק בדירה ללא

כל זכות וללא רשות׳ והוא חייב לפנותה.״
לפי כתב־התביעה היה הכל פשוט וברור.
סגל נתן לגברת ורדיגר דירה, על סמך האימון
שרכש לד .,עם בעלה לא היד, לו
כל עסק והוא לא רצה להכיר בו.

ץ רדיגר יצא לקרב. הוא החליט שאם
1יש לו עוד עניין בחיים הרי העניו
הוא שסגל לא יזכה באשתו. הוא החליט
להשיב מלחמה שערה. היתד, זו מלחמה
בכל המובנים.
בבית־המשפט הרבני הצליח ורדיגר להביא
הלכה אחרונה של החזון־איש, כי במקרה
רפואי כמו שלו אין הוא חייב לתת גט
לאשתו. התביעה לגירושין נדחתה. תביעת־הפיצויים
של סגל הובאה בפני עורך־הדץ
ד״ר אהרן פולינסקי, כדי שישמש כבורר.
כל הישיבות שנקבעו לבוררות נדחו מפני
שהתובע, סגל, לא הופיע.
ורדינר שכר גם את עורך־הדין שמואל
פישלב, כדי להזים את טענותיו של סגל
בתביעת פינוי הדירה. טען פישלב, בכתב
ההגנה שהגיש :״בין הנתבע ר׳ אלתר ורדי־גר,
לבין התובע אפרים סגל, שררה במשך
יותר מחמש־עשרד, שנה ידידות הדוקה ואמיצה.
דא עקא, סגל מעל בצורה המחרידה
ביותר באמון שנתן בו הנתבע, ניצל לרעתו
את תמימותו וידידותו וגרם לטראגדיה משפחתית
שאין לה תקנה׳ ואחרי זאת מנסר,
להתנכל גם לרכושו. טענות התביעה אינן
אלא סיפור בדים כדי לחפות על השתלשלות
הדברים האמיתית.״
ורדיגר גם נכנס לקרב אגרופים עם סגל.
פעם אחרת, כשראה אותו ברחוב, היכר,
אותו במקל. בפעם שלישית ראה אותו לפני
שלושה שבועות, נכנס להצגה יומית בקולנוע
אופיר. הוא החליט לעקוב אחריו.
ורדיגר חיכה במסדרון עד תחילת ההצגה,
הבחין שעם חשיכה יוצא סגל וקורא לאשר,
להכנס עמו. היתד, זו אשתו של ורדיגר.
ר׳ אלתר התישב מאחוריהם, מבלי שיבחינו
בו השניים. הוא עוד הספיק לסטור לסגל
כמר, פעמים על פניו, לפני שהשניים נמלטו
במהירות מאולם הקולנוע.
באותו שבוע ישב ורדיגר וכתב שלושה
מכתבים אישיים. היו אלה מכתבים נוגעים
ללב. האחד מהם היה מופנה לבתו הצעירה,
ובו גולל לפניה האב האומלל את כל מה
שאירע בחדשים האחרונים. מכתב שני היד.
מופנה לסגל עצמו, בו הבטיח ורדיגר לרדוף
אותו עד חרמה. המכתב השלישי היה
מופנה לאשתו. ורדיגר לא גידף אותה,
לא איים, לא הסיף מוסר. הוא רק ביקש:
״עזבי את הנבל שפיתה אותך וחזרי אלי.״
כי גם אחרי כל מה שאירע, היד, מוכן
ר׳ אלתר ורדיגר לסלוח לאשתו ולמחול לה
על כל חטאיה׳ בלבד שתשוב אל ביתו
ותציל את שמה ואת שם משפחתה. הוא
האמין עדיין בפסוק ז במקום שבעלי תשובה
עומדים׳ שם זמן צדיקים גמורים (כמו
ד אפרים מגל) עומדים,

במדינה תעופה כמו לאילת
סוכני הנסיעות ברחבי העולם הוסיפו השבוע
לדוכניהם דפדפת צבעונית חושה ללקוחותיהם.
היא הציעה לרתעתדים לטוס
לבחור במטוס הגדול, השקט והמהיר ביותר
שטס אי־פעם בשרות. התעופה האזרחית. היתד,
זו דפדפת שהוצאת על־ידי חברת התעופה
הישראלית הלאומית אל־על.
המטוס הענק עצמו, ניצץ ומבריק, גמע
בתחילת השבוע את הדרך בין לונדון ללוד
ב־ 5שעות ו־ 59 דקות — זמן הנסיעה הדרוש
למכונית מהירה כדי להגיע מתל־אביב
לאילת. זמן זה היה מחצית הזמן שנדרש
עד כה לעבור את אותו המרחק במטוס
לוונסטלישן. בלוד ציפו 3000 איש לבואו.
ענק־השחקים ששבר את השיא הוא מטוס
בריטניה ,7:0הראשון מסוגו בשירות חברה
אזרחית. בריטניה, מתוצרת חברת בריסטול
הבריטית, הצליח לעשות זאת בעזרת
מנוע שהוא שילוב של מדחף וסלון, מעין
שלב מעבר אל מטום־הסילון של מחר. מהירותו
הממוצעת 650 :קילומטר לשעה.
שווה כין שווים. אל־יעל היתה החברה
הראשונה שהצליחה לרכוש מטוס
זה, שיוכנס לשירות מסחרי לפני סוף השנה.
בחודשים הקרובים עומדת התברר, לקבל
עוד שני מטוסים מאותו סוג, לא תפגר אחרי
חברות־התעופה העולמיות באיכות מטוסיה.

טה. באותו הכשרון רימה חייט שתפר לו
כמה חליפות, טכנאי־שיניים שהתקין לו
מערכת שיניים־תותבות, ובעל ביח־קפה תל־אביבי
שחלתה לו אלף לירות.
לפני נסיעתו הבטיח לאשתו שיש לו
כסף בבנק, ושהכסף יעמוד לרשותה בשעת
הצורך. בבואה לבנק התברר לה שעומדת
לרשותה לירה ישראלית אחת.
יצחק, שעלה מפולין לפני 24 שנים, הסתובב
לאחרונה למעלה משנה ללא תעסוקה.
למרות זאת החזיק מכונית פרטית, ניהל
חיי מותרות שעמדו בניגוד גמור למעמדו
הצנוע. את הכסף סיפקה לו אשד, בשם
חסיה, שעזבה בגללו את בעלה ובנה.
.חקירה קצרה גילתה לקרובי הבורח שחסיד,
עזבה גם היא את הארץ, חודש לפני
יצחק. מטרת נסיעתה: ברזיל.

כל ישראל
3נפשות ברזדר אחד
כמעט 40 אחוז מתושבי המדינה היהודיים
גרים בדוחק של 3נפשות ויותר
בחדר אחד — כך גילתה הסטטיסטיקה הרשמית
האחרונה. בע ד שרק 3,9״/0חיים
ברווחה של פחות מנפש אחת לחדר, הרי
/0״ 4,4גרים בדוחק של יותר מחמש נפשות
בחדר. מבין העולים שבאו ארצה אחרי־קום
המדינה0 ,׳ל 24,2גרים עדיין במבנים ארעיים

לקראת ה חגי ם: מדריד קניות
החנויות המובחרות ב תל־ אביב
$חג שמח לכל הלקוחות שולחים בראון את בילר מרחוב
נחלת־בנימין ( 43 טלפון .)4005 בחנות תמצאי לקראת העונה החדשה
את מבחר הבדים בכל הצבעים, מן האיכות המשובחת ביותר. בחנות
בראון את בילו־ תמצאי בדים מתוצרת הארץ ומתוצרת חוץ.
• החנות להלבשה בן־ציון דנון ברחוב נחלת־בנימין 51 שולחת
את מיטב איחוליה לשנה החדשה לכל לקוחותיה. אצל דנון אפשר
כבר למצוא בגדי סתיו — לגבר: מכנסי גברדין וקמגרן, ז׳קטים
יפים, חולצות וכותנות, מעילי גשם נהדרים. לגברות: מבחר עשיר
ורב־גווני של שמלות, חולצות וחצאיות במודלים הפאריסאיים הח דישים
וכן מעילי חורף ובלון־זיידים. אצל דנון מקבלים הזמנות
לפי מידה, במחירים עממיים.
$מיטב האיחולים לשנה החדשה שולחת החנות האלגנטית ויקטור
להלבשה ברחוב בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי) .בחנות ויקטור אפשר
למצוא את מיטב בגדי הסתיו לגברים: חולצות דקרון וכותנה ללא
גיהוץ, מכנסי דקרון וגברדין ודוגמות חדשות של סוודרים, עניבות
וצעיפים. לאשה: מכנסיים בגזרות נאות, חולצות נחמדות וחלוקים,
מבחר גדול של מעילי גשם.
• את הדוגמות החדישות ביותר של נעליים לעונה החדשה אפשר
כבר להשיג בחנות הנעליים טוב־טעם, ברחוב אלנבי ,60 השולחת
לכל לקוחותיה את ברכותיה לשנה החדשה. כל אשה בעלת טעם
עדין מבקרת בחנות טוב־טעם, המקבלת גם הזמנות לנעליים
בגזרות חדישות ביותר ובצבעים לפי טעמך.
^ ברכת החג נשלחת אליך מהחנות למברג לנעליים, ברחוב
הגליל .2בחנות למברג, הממשיכה במסורת ישר מן היצרן לצרכן,
תמצאי את מבוקשך: נעליים מן האיכות המעולה ביותר עבורך
ועבור בני משפחתך, נעליים חדישות עבור העונה ונוחות לכל רגל
ולכל מטרה.
$חג שמח לכל לקוחותיו מאחל נמרוד, בעל החנות המפורסמת
לנעליים ברחוב דיזנגוף ,185 המייצר נעליים משובחות מתוצרת
עצמית, לכל הגילים. נמרוד, השומר על מקוריות הדוגמות, הכין
לקראת העונה החדשה נעליים נוחות ויפות בעלות סוליות פלקסו־פדיות
(כ< 1ס פ? 1^ 0ק) המבטיחות הליכה גמישה. מבחר גדול
בנעלי נוער, ילדים וגברים.
• הסלון האלגנטי נעלי נבון ברחוב דיזנגוף ,222 מברך את
לקוחותיו לשנה החדשה ומודיע בשמחה כי נתקבלו בסלון מודלים
חדישים ביותר של נעליים איטלקיות בדוגמות האוריגינליות של
העונה. אצל נ בון תמצאי את הנעליים לפי טעמך, לפי הזמנה.
• האשה הנועלת את נעלי עדין מושכת את מבט הגבר בעל
הטעם הטוב. בסלון עדין, ברחוב אלנבי ,92 תמצאי את הדוגמות
החדשות של הנעליים הנותנות לגוף גמישות ומאפשרות הליכה קלה
ונעימה. מבחר עשיר של נעליים לאשה ולגבר אצל עדין, השולח
לך את מיטב האיחולים לחגים.
• החנות האלגנטית לתמרוקים סמדר ברחוב פרישמן ,77 מול
ככר מסריק, שולחת מיטב איחוליה לשנה החדשה, לכל הלקוחות.
בחנות סמדר תמצאו את המתנות הנאות ביותר. כל בחור או
בחורה, כל גבר ואשה ימצאו לבן או לבת זוגם את השי העדין
והנאות׳ ביותר: מיטב התמרוקים הפאריסאיים, תכשיטים וכן דברי
קישוט יפים.

ה״בריטניה״ מניע ללוד
ל־ 3000 איש, לחישה מהירה
הכנסת המטוס, המכיל 90 מקומות ישיבה,
תבטיח לאל־על איזון תקציבה הבלתי־מאוזן.

דרכי אדם
גיוטלמן בסאן־פאולו
בחוצות העיר סאו־פאולו, ברזיל, הסתובב
לו גבר נאה בגיל העמידה, בעל הופעה חיצונית
מושלמת. האיש היה חייכן ונדיב,
פיזר כסף ביד רחבה, התחבב במהרה על
כל מכריו. במיוחד הרבו להתעדן בזר, שזה
מקרוב בא, תושביה היהודיים של סן־פאולו.
כי יצחק בן־ארי היה בעל דרכון ישראלי.
בן־ארי עזב את הארץ באפריל. לאשתו
בתיה סיפר שהוא נוסע לצרפת, לשם נשלח,
לדבריו, בשליחות מפא״י. הוא לקח אתו
אחד משני בניו, ביקש מבתיה באחד ממכתביו
ללמוד צרפתית, מאחר שהוא עומד
לקחתה אליו למשך שנה.
כעבור חודש קיבלה בתיה מכתב נוסף.
יצחק הודיע לה שעליה לשכוח שהיה לה
אי־פעם בעל, מאחר שהוא נימצא בברזיל.
מהלומה זאת היתר. רק הראשונה מתיך
רבות שציפו לה. בזה אחרי זה, החלו בעלי־חוב
מתדפקים על דלת דירתה ׳בגבעתיים.
החייט וטבנאי־השיניים. כדי לממן
את נסיעתו, סחט יצחק בן־ארי כספים
מכל מכריו, חתם על שטרות שלא נפרעו,
קנה בגדים וציוד אישי במאות לירות,
לקח למעלה מ־ •8000ל״י.הלוואות.
בן־ארי לא הפלה בין קורבנותיו. הוא
לקח 1500 לירות מאבי אשתו, שהתגורר
במושב־זקנים בבני־ברק, השאירו ללא פרו
(בדונים,
פחונים) ד 30 20/0בצריפי־עץ .״36,20/
מתושבי המדינה היהודיים הם הבעלים של
דירותיהם תמונה עגומה של
קליטת העולים מצטיירת בסטט ׳סטיקר, אחרת,
המסכמת את מספר העובדים שסודרו בשנה
שעברה בעבודה על־ידי לשכות־העבודה. לעומת
426,714 עובדים שסודרו בעבודות בלתי־מקצועיות
זמניות, סודרו רק 7,296 בעבודות
בלתי־מקצועין־ת קביעות. מבין העובדים המקצועיים
סודרו 43,409 בעבודות זמניות,
ורק 13,832 בעבודות קבועות. המעניין הוא
כי דווקא בין הנשים סודרו יותר בעבודות
קבועות מאשר זמניות.
תזכיר בעקבות עמוד 30
תעלומת עמוד ,30 בפסק־הדין שהוצא
במשפט עמום בן־גוריון נגד שורת המתנדבים׳
שימשה השבוע נושא לחקירה מיוחדת,
בהתאם לפקודת מנהל בתי־המשפט בישראל,
השופט יהושוע איזנברג. ההשערות השונות
שהובאו על־ידי העולם הזה 1032בפרשת
העלמו של העמוד, נמסרו לצוות
החוקרים שהוקם במיוחד למטרה זו
ההגכלות החמורות. שהוטלו מטעם
משרד החוץ על תנועת העתונאים במשרדיו,
שפורסמו לראשונה בשבוע שעבר מעל דפי
העולם הזה 1040 גרמו לניתוק מוחלט
של• היחסים בין המשרד לבין אגודות הע-
תונאים. תא הכתבים המדיניים בירושלים
החליט לחייב את חבריו לא לפרסם את
הודעות דובר משרד החוץ, ולא להשתתף.
בפגישות היומיות של הדובר עם הכתבים.
ה עו ל ס הז ס 1041

אנשים
סייפא וספרא
אורחים, שהגיעו השבוע מדרום־אפריקה,
סיפרו בי מסע־התעמולה לסיורו של ה־רמטכ״ל
שם מתנהל תחת הסיסמא: שלושה
מצביאים גדולים קמו לישראל — יהושע
בן־נון, יהודה המכבי ומשה דיין
את המתנה הקטנה ביותר בעולם קיבל
השבוע ח״ב משה שרת. היה זה גרגיר
חיטה קטן, שעליו הועתק בדיו שיר
המעלות כולו. השיר הועתק בידי סופרי
הסת״ם הירושלמי אברהם צאלח, שהוא

למטוס בניו־יורק, תפס מקום לא לו, סירב
לפנותו, הקים שערוריות במשך כל זמן
הטיסה עד לונדון. האיש שזכה בתואר —
דן בן־אמוץ, כתב מעריב בארצות־הברית.
למצב עדין נקלע השבוע שר־הפנים
ישראל בר־יהודה, בעת שקם לנאום
במסיבת יובל השמונים של קלמהשטכד
ספר, בנו של מיסד פתח־תקוה. בדברי הברכה
שלו שיבח השר את שטמפפר על אמונתו
באלוהים שלו. מיד קמה סערה בין
הרבנים שנכחו במסיבה, אשר דרשו שבר־יהודה
יאמר ״האלוהים שלנו״ או יחדל
לנאום. למרות הלחץ פסק בר־יהודה :״האלוהים
שלו איננו האלוהים שלי תרגילי
העמידה־על־הראש לא היו עיסוקיו היחידים
של ראש הממשלה דוד כף גוריון בעת
חופשתו. יחד עמו במלון שוהה גם שר ה־

תמורה מלאה לכספך!
פילוט״ מעל ל־ 38 שנה בראש האלקטרוניקה

מינה ותדעק —
סומא בעין אחת, וניתן לקראו רק בעזרת
זכוכית מגדלת חומר־רקע מעניין
למלחמה מסביב לכפיה הדתית: כמעט כל
המעורבים -בדבר הם חברי ארגונים דתיים
לשעבר. ראש עירית תל־אביב הציוני
הכללי, חיים לבנון, היה עסקן של המזרחי
בחוץ־לארץ. יריבו בקרב על הגלגלים,
שר התחבורה משה כרמל, היה
בנעוריו חבר בתנועת נוער דתית, והוא
הדין לגבי מאיר (.״לא נהפוך את החזיר
לדגל״) יערי מנהיג מפ״ם, שהיה בנעוריו
חבר השומר־הדתי בגליציה אחרי
המאמרים החריפים בגנות מינויו של מ*
איר וויסגאל כמארגן חגיגות העשור.
שכתב עורך ידיעות אחרונות ד״ר הרצל
רוזנבלום, פרצה כמעט תיגרת־ידיים בין
מאיר וויסגאל לבעל ידיעות אחרונות נו ח
מוזס. בתום ישיבה שערך וזיסגאל בשבוע
שעבר עם עורכי העתונים, הוא ניגש אל
נוח מוזס ופנה אליו במילים :״אילו אביך
היה ח י רק התערבותו המהירה של
מדי קולק מנעה התנגשות רצינית יותר
צוות מטוס אל־על, שהטיס השבוע את
מטוס החברה בקו ניו־יורק—לונדון, בחר
בתום הטיסה את הנוסע הפרוע ביותר
שטס אי־פעם במטוסי אל־ על. האיש עלה

\ פסווף השבוע |
• ח״כ חרות יוחנן כאדר על ;

:הצהרתו של דוד הכהן, מנהל סולל־ :
:בונה לשעבר, שפיקפק ביציבותה של |
:הברית עם צרפת :״הכהן איננו סולל :
1בונה, הוא שולל הורס.״

• העתונאי אליהו עמיקם:,

׳ בכתבה על פתיחת המכביד :,״הסיסמות ן
| נזהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר: ,
! אינן עונות על השאלה הפשוטה: :
; לשם מה? לאן תגיעו אם תרוצו מהר |
:יותר, או תקפצו גבוה יותר?״

; • ראש משלחת ברית־המד:
ועצות לעצרת האו״ם, ארקדי;
! סובולוב, בתשובה לשאלת כתב ה־ :
י עולס הזה באו״ם, מדוע אין הוא מדבר<
:אנגלית בישיבות העצרת, למרות ש־ :
1הוא יודע את השפה על בוריה :״למה:
| לי לדבר אנגלית גרועה פעם אחת? ;
1מוטב לי לדבר רוסית טובה שתתורגם :
< לאנגלית טובה, ונאומי יישמע פעמיים.״ (

• :שוער קכוצת הכדורגל :
! של הפועל תל־אביב, יעקוכ !
:חודורוכ, אחרי שקבוצתו הפסידה >6:0
:נגד קבוצת הכדורגל הצרפתית לאנס: :
1״ד,יתד, זאת חוצפה לעלות לשחק נגדם| .
![ אבל־אל תתיאש — עשן לאנס ששו״ :

׳ודעזלם הזה 1041

כומכה
— כל חעיר
דתות משה שפירא. ביג׳י ניסה ללמד
את שפירא תרגילי יוגי, וכשלא הצליח בכך׳
נתן לו לקריאה ספר על תקופח הפראנקים,
בשם איש מריבה.

ש*ר וזעקה
בטקס פתיחת המכביה׳ בעת שהמשלחות
עברו על דגליהן בסך לפני תא הנשיא והצדיעו
לו בהורדת דגליהן, היה הדגל האמריקאי
הדגל היחיד שלא הונמך. בהזדמנות
זאת התגלה סוד כמום על הופעתה של
המשלחת הישראלית באולימפיאדה במלבורן,
בראשית השנה. גם שם היו המשלחות
צריכות להצדיע בפני הדוכס מאדינבורג.
רק שלוש מדינות לא הרכינו את דגליהן.
היו אלה ארצות־הברית, ברית־המועצות וישראל.
השתיים הראשונות עשו זאת מתוך עקרון,
ואילו המשלחת הישראלית פשוט מתוך
שיכחה. הסיבה: חיים גלוכינסקי, יושב־ראש
המשלחת, הקפיד על צעידה ב0ך במו
בימיו הטובים בצבא הבריטי. המשלחת הישראלית
היתד, היחידה שצעדה בצעידה צבאית,
אולם היא הקפידה כל בך על הצעידה
עד ששכחה להרכין את דגלה על
אחת העוללות המבדחות של הפסטיבל במוסקבה
סיפר השבוע הסופר יורם מט״
מור 5כשהגיעו לגבול בולגריה־רומניד, ערך
מטמור סיור בעיר רוסה, בחברת המשוררת
חיה קדמון. הם סיירו ברובע של קבא־רסיס
ומועדוני־לילה ולפתע הבחינו בשתי
פרוצות זקנות ושיכורות היוצאות מבית־מרזח,
כשהן מגרפות ומחרפות. אמר יורם
למשוררת המק״יסטית :״נו, מה את אומרת
על זה?״ נאנחה חיה קדמון, לדברי מטמור:
״כן׳ פועלות שיחח־השבוע בנסיתהיתה
הקטטה שפרצה שם בין יוסף (״כומכח״)
צור לבין חובב כרובי, בקשר לאשתו
של חובב׳ מינה כרוכי, שהופיעה בקפה
בחברת בומבה (העולם חזה .)1040 לאלה
שתמהו כיצד היה חובב, הידוע כבחור שליו
וצנוע, מסוגל להיות מעורב בקטטה, הוסבר
הרקע למד, שאירע. לאישיות צבאית
מסויימת מבאי כסית, שבומבה נימנה על
מעריציה, אירע מקרה דומה: נערתו זנחה
אותו. בומבה לא היסס, הטיף לנערה דברים
כדרבנות בגנות מעשיה. חובב שמע זאת
בחזרו מהסרט ותזעק כל העיר. הוא הושפע
מאוד מצירוף המאורעות, וכאשר ראה את
מינה בכסית בחברת בומבה, דרש ממנה
שתעזוב את המקום. מינה סירבה והוא גיסה
להוציאה בכח. בומבה חש לעזרתה, ספג
גם הוא מכה או שתיים.
בלגיה ברזיל
הן רק שתיים מתוך הארצות הרבות אלי הן
נשלחים מדי שבוע מינויי החוץ של
״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי.
העתון הנקרא ביותר במדינה, המוסר לישראלי
בניכר דו״ח נאמן ומלא על כל
הנעשה בארץ בכתבות אקסקלוסיביות.

״ן נן ז בות

מדוע דוקא כתונת ניבה?

קנ הותווכח !
דוגמאות אכסקלוזיביות להשיג
בחנויות המובחרות בארץ.
תל־אביב, טל 66999 .

יני־אח־ה בעינו
המחיר לצרכן: בקבוק 63ס״ל 240 -פר,
ץ כוס (בקיוסק) 100 סרוטח

ספרים

השוער הזקן הצביע על סורגי הנוזל הנווצים בחצות שד

תרגום
מה אתה •ודע?
פ מבר טון,

לאהחסידה (מאת לואים
הוצאת אחיאסף 199 ,עמודים) הינו,
לדברי המחבר ,״נסיון לעזור לנוער בתקופת ההוד
בגרות, בה אין הוא מבין כהלכה את הדברים
המתרחשים בחלק הפנימי והחיצוני
של גופו.״ כדי להסביר דברים אלה לאשורם
יוצא פמברטון, בראש וראשונה, בהכרזה
סנסאציונית: לא החסידה הביאה אותך
לעולם ...סוף סוף הוסר הלוט! היום,
(אחרי קריאת הספר) ,יודעים כולנו כי הינך
פרי שיתוף של אב ואם כאחד
בעיקבות גילוי מדהים זה מפרט המחבר
את כל הפרטים הטכניים המבדילים בין גבר
לאשה, ואת תהליכי ההפראה, ההריון והלידה.
תוך כדי פירוט ניתנות לנוער המתבגר
גם כמה וכמה עצות רפואיות רבות־ערך.
אחת מהן ״אל תגרד את פצעי הבגרות
המופיעים על גופך — ואל תלחץ
עליהם. אל תגע בהם אפילו, כי על־ידי
הנגיעה אתה גורם להם להתפשט ולהתרבות
באיזורים אחרים.״
מן הרפואה אל הפסיכולוגיה. באחד מפרקי
הספר מנסה פמברטון לערוך גיתוח
פסיכולוגי של טיפוסי בני־נוער שונים. הקורא
הצעיר נאלץ לבצע כאן ניתוח כפול
— של הטיפוסים ושל הלשון הטכנית הקשה,
בה נכתב הפרק.
כך, למשל, כותב פמברטון, בנתחו את
דמותו של הדון־ז׳ואן :״הוא תערובת מבולבלת
מאד של תודעת־המין ותודעה עצמית
כאחד. יש להניח כי הוא ידמה לאדם העליון,
אם כי לעתיר חינו נפוליון קטן
מתחת להסבר תוקפני זה הוא מסתיר רגש
עמוק של העדר הסתגלות רוחנית וגופנית
כלפי הסובבים אותו, ופחד אמיתי מפני אי־היכולת
להתחרות באחרים על רמה שווה.
אלה מוסיפים ומסתכמים בהשפלת אישיותו,
וכתוצאה מכך מביאים אותו לאבדן גאווה
ואצילות אנושית, אשר הוא מנסה לגמול
עליהם לעצמו על־ידי השפלת אחרים ודיכויים

כלי מוסר. בהקדמה לספרו מבטיח פמ־ברטון
שלא להטיף לקוראיו הצעירים מוסר.
אף־על־פי־כן מקדיש הוא פרק שלם להטפת
מוסר נמלצת. כותב הוא, בין השאר :״איד
כם שפנים טפשיים. אתם יודעים יפה כי
חוויה, או נסיון מיני, לא נועדו בשבילכם
ברגע זה. אין להם מקום כלשהו בתוכניות
ההתבגרות. מקומם הנאות והחוקי היחידי
הוא בני שואין...״
הטפת־מוסר אחרת מגיעה לדרגת אזהרה
חמורה :״עליכם להיזהר מפני כל אדם מבוגר
יותר בעל אופי חשוד, אשר מתלהב
מכם, להוט אחרי חיבתכם ושופע מתנות,
או תשומת־לב. הם עלולים להיות חולים,
מנוונים, או להשתייך אל עלובי־הגורל, כגון
הומוסקסואליסטים, או דו־סקסואלים
כמשקל נגדי להטפת־המוסר הרצינית מופיע
מילון מונחי־המין, אשר בתחילת הספר.
מילון זה הנו צירוף משעשע של יצירת
פמברטון עצמו ותוספות עבריות של המתרגמת,
חדוה רותם. ההגדרות המקוריות ביותר:

במונח הו מו ס ק סו אלי משתמשים, בדרך
כלל, לגבי הזכר, הידוע גם בשמותיו
הגסים זרזר, נבלוסי.
• סרסור לדבר עבירה: אדם העוסק בנוהג
המגונה לספק קרבנות צעירים לתע-
נוגם המיני של אחרים, תמורת תשלום
מסויים. סרסור כזה ממין זכר קרוי בשפת
הרחוב בשם זנאי, או ערס. ממין נקבה —
מאדאם.

לאחר סקירה קצרה זו של המיניות המדוברת,
מוסיף המחבר אזהרה :״אין ספק שתיפגשו
גם במלים אחרות — מלים גסות,
הכתובות על קירות של בתי־שימוש ...טוב
תעשו אם תתעלמו מהן. היות והשימוש
בהן מחתים אתכם בחותם של ניבזות ו־העדר־חינוך.״

חדש
וקדיא
0לקראתאמהות (מאת פרופסור
יוסף א שרמן, הוצאת עיריית תל־אביב— יפו,
130 עמודים, מנוקד) — הוצאה חדשה ו
משוכללת
של חוברת הדרכה, שפורסמה לראשונה
לפני כמה עשרות שנים. אחד מגדולי
הגניקולוגים של ישראל מספר בלשון
קלה ופשוטה על תהליכי ההפראה, ההריון,
הלידה וההנקה, מסיים בפסוק החנ״כי ״ואס
הבנים שמחה — הללויה!״ אחד הגילויים
האשרמניים המעניינים: האשה מסוגלת להיות
מופרית רק משך 36 שעות בחודש.

תעלומת עקמת הצורג
ך • אחד הלירות, בחורף , 1955 צלצל
1הטלפון בחדר מגורי במשטרת רמת־גן.
בלי רצון, הושטתי את ידי אל השפופרת.
״שטינברג,״ אמר קול מנומנם מעבר לקו,
״מודיעים על שוד־ענק בתל־אביב.״
מחוגי השעון זרחו באפילה. השעה היתד,
ארבע וחצי בערך. זרקתי את השמיכה, מלמלתי
משהו לאשתי, התלבשתי במהירות
ובדקתי את האקדח תוך כדי ריצה במדרגות.
בחוץ חיכיתי כמה דקות. ירד גשם והיה קר
מאד; התכרבלתי במעיל. מרחוק התקרב אור
הזרקור של מכונית המדור. היא נעצרה
בחריקה ליד התחנה; בפנים ישב כבר הסמל
דוד ליבוביץ׳.
במקום השוד חיכו כבר ניידות
היה חושך מוחלט. רחוב מאנה, בצ
אביב, נם את שנתו. דייריו לא
רק לפני שעות אחדות פעלה באזורם
פית שודדים מומחים, שפרצה אל מחסן
החרושת לאריג׳ במרתף אחד הבתים.
על השוטרים להתרחק מן המקום, כדי
לטשטש את מעט העיקבות שנשארו
שהגשם השוטף שירד בלילה

סורג החלון שי בית־החרושת היה חתוך
במספרי פלדה בעלי סכינים מיוחדים לעבודות
קשות. רק לכנופיות של פושעים מועדים
היו מספריים כאלה, ולא כל אחד
ידע להשתמש בהם. לעבוד עם מספרי־פלדה,
זהו מקצוע בפני עצמו.
נכנסנו דרך החלון לבית־החרושת. מחסן
הסחורה המוגמרת היה ריק לגמרי.
ניכר היה כי השודדים חשבו היטב על
כל פרט. הם בחרו את החלון המוסתר ביותר.
גם הגישה למקום היתה מוסתרת
לחלוטין מן הכביש, שרק לפעמים רחוקות
עברה בו מכונית בודדת בשעות שלאחר
חצות.
ליד בית־החרושת מצאנו שומר זקן. הוא
שהודיע על השוד למשטרה .״אני עובר כאן
כמה פעמים בלילה,״ סיפר לי באידיש; ״כשעברתי
בפעם האחרונה, לפני חצות, היה
הכל בסדר. אחרי כמה שעות שמעתי קול
של מכונית גדולה יוצאת מכאן. רצתי מהר,
וראיתי את החלון ה פ רו ץ...״
השומר דיבר על מכונית. צריך היה למצוא
את מקום חנייתה. הלכנו בעיקבות שנשארו
והגענו אל עץ שיקמה גדול, במרחק כמה
עשרות מטרים. הגשם לא חדר מתחת לעץ;
עיקבות המכונית נראו בבירור: עיקבותיה
של מכונית־משא בעלת ששה גלגלים.

תיק התצלומים מטריד אותי
* 4השומר הזקן אי-אפשר היה להוציא
ו )₪דבר נוסף. הערנו את בעלי בית״החרושת
משנתם וביררנו מה היה ערך הרכוש שנשדד.
מתוך ההערכות המבולבלות הבנו
שיש לנו עסק עם שוד של בד־סדינים בערך
של כמה עשרות אלפי ל״י.
חזרתי הביתה. לישון כבר אי־אפשר היה.
התגלחתי, החלפתי בגדים ונסעתי אל משרדי
במטה המחוז. הזמנתי קפה שחור וביקשתי
מסמלי המדור להיכנס לחדרי. הכל
היה תלוי במהירות העבודה שלנו. אם נצליח׳
נוכל לתסוס גם את השודדים וגם
את הסחורה. אחרת, יתכן שנשים יד על
השודדים — אבל הסחורה תתגלגל בינתים
לשוק ותיעלם בלי עקבות.
הסמלים יצאו לעבודה. סמל הנייריע׳ץ

שמעון פרנקנטאל יצא ל״שטח״ ,להיפגש עם
מודיעיו. ליבוביץ׳ יצא לחפש סוחרים ברכוש
גנוב. אני ׳ובר־דיין יצאנו למקום
הפשע. מצאנו שם את צלמי המשטרה, את
המומחים לטביעת־אצבעות, המומחה, ל־שיחזור
וקצינים רבים. אותנו עניין רק
דבר אחד: רמז, ויהיה אפילו הקטן ביותר,
שיוביל אותנו אל מבצעי השוד. אולי
טביעת־אצבעות שהשאירו השודדים על החלון
ועל הקירות, או פרט מיוחד בעקבות .
המכונית.
אולם היה לנו עסק עם אנשי־מקצוע
מנוסים, וכעבור כמה שעות של עבודה
מאומצת היה ברור לנו שאין סיכויים רבים:

לא נמצאה כל טביעודאצבעות על החלון —
הפושעים עבדו עם כפפות.
לפני שחזרתי הביתה לישון מעט, אחרי
20 שעות עבודה רצופה, קיבלתי את התיק
מהמעבדה. היו בו דו״ח המומחה לטביעת-
אצבעות, צילומי עקבות של נעלי הפורצים,
צילומי עקבות הגלגלים של המכונית, וצילום
החלון הפרוץ. העפתי בהם מבט
והשארתי את התיק על השולחן.
בדרך הביתה הרהרתי שוב בתעלומת השוד.
הרגיזה אותי העובדה שעד עכשיו
לא הביאו לי הסמלים שום ידיעה ראויה
לשמה. גם משהו, שראיתי בתיק הצילומים,
לא נתן לי מנוח. חשבתי וחשבתי ולא
זכרתי מה הדבר. רק כשהגעתי הביתה
ועליתי במדרגות, נזכרתי.

שיחה עם נהגים
*1מה סימנים העידו שהמכונית בה הש־
^ ש תמשו השודדים היתר, מכונית־משא
ישנה. בחנתי בבוקר מחדש את צילומי עקבות
הצמיגים, קראתי לליבוביץ׳ ויצאנו ליפו.
ליד השעון, מול בית־הכלא, מצאנו קבוצה
של נהגי מכוניו ת־משא, מחכים ליום עבודה.
נכנסנו אתם בשיחה.
״יש עבודה?״

״מצוין, אפשר לנוח מעט. בקיץ וודאי
טוב יותר.״
״איפה לנוח? כל הקליינטים באים דזזקא
אחר־הצהרים. עובדים עד מאוחר.״
״איפה משאירים את המכוניות בלילה?״
״כאן, במגרש ממול.״
השיחה התנהלה בחופשיות. בכל ואת,
הייתי צריך להזהר מעט. תמיד יכול להיות
מישהו שמכיר אותי או את ליבוביץ׳ .הוא
יכול להזהיר את חבריו.
״ומי שומר על המכוניות בלילה?״

בכודנה אנחנו משאירים אותן
המשטרה.״
שימחה אותי. אם היו המכוניות
היינו יכולים לחקור את המכונית־משא
שתזרה מאוחר
או לא חזרה כלל מעבודתה

״אף אחד.
כאן. זה מול
הידיעה לא
תחת משמר,
שומר בדבר
בליל השוד,
באותו יום.
חזרנו למשרד. קראתי לשלושה בלשים
והוריתי להם לפקוח עין על נהגי יפו, שאין
להם מקום עבודה קבוע. לא אמרתי
להם שזה שייך לשוד :״תביאו לי ידיעות
על כל פגישה בין נהג לבין אדם חשוד,
או עבריין. אל תעשו כלום, רק תרשמו
ותודיעו. זה הכל.״
קיבלתי יום־יום דו״חים מהבלשים שעקבו
אחרי הסוחרים ברכוש גנוב. לא היה בהם
מאום. עברתי בריפרוף על הדו״חים של אלה
שעקבו אחרי הנהגים. שם היה לנו מזל.
באחד מהם, בין המון פרטים טפלים, מצאתי
ידיעה מענינת — נהג משאית, בולגרי מיפו,
אכל בצהרים עם רפי, אחד הפושעים המועדים
המסוכנים ביותר.
היה פורץ מועד. הפריצות שביצע היו

המקצועיות ביותר שנתקלתי בהן אי־פעם.
מעולם לא הצלחתי להרשיע אותו בדין.
היתד, לו שיטה, שפעלה תמיד בהצלחה:
כשנתפס היה מעמיד פני משוגע. כיליד
הארץ, בן למשפחת חקלאים באחת ממושבות
השומרון, הכיר רפי את כל מקומות-
המחבוא והפינות הנסתרות ברחבי הארץ.
הוא היה מתכנן כל פריצה במשך זמן רב,
בורר היטב את מקומות המחבוא, פורץ
ונעלם.
מעולם לא הסכים להחקר בפני הבלשים.
הוא היה עומד על זכותו לשתוק, עד שיובא
בפני השופט. כשהיה מובא אליו היה משתולל,
מנפץ כסאות ושולחנות, נשלח מיד
אל הפסיכיאטור שהיה קובע תמיד שהוא
״אינו אחראי למעשיו״ .באותה תקופת היד,
נדמה שרפי עזב את המקצוע. הוא הפיץ
על עצמו שמועה, שיש לו מספיק כסף
ושהוא איננו עובד יותר ב״עסקים״.
הוריתי לעצור את הנהג הבולגרי ולהביא
אותו אלי. כשנכנס לחדר ראיתי לפני בחור
צעיר וסימפאטי׳ לבוש יפה ובעל חיוך
נעים. הוא ישב מולי, לא התחמק ממבט
עיני, ענה בשקט ובמהירות לכל השאלות
שהצגתי לפניו.
המודיעין פעל היטב. ידעתי כבר שלנהג
ישנה מכונית־משא ישנה, בעלת ששה גלגלים,
ושאין לו מקונרעבודה קבוע.
ניסיתי לעורר בו את הרושם שאני מעונין
בתאונה מסוימת, בה נהרג אדם. שאלתי
אותו כיצד הוא משאיר את המכונית
בלילה — אם הוא נועל אותה, כמה בנזין
יש בטנק כשהוא מסיים את העבודה, היכן
חונה המכונית ואם נגנבה בימים האחרונים.
הנהג שיתף פעולה. הוא ענה על כל
השאלות כבטחון שערער מעט את בטחוני
שלי. לרגע חשבתי שאין צורך ׳להמשיך.
לפני ישב אב״טיפום של אדם ישר. החלטתי
לשאול את השאלה האחרונה.
״אתה מכיר את רפי?״

״אכלת אתו אחמול צהרים ביפו?״

״על מה דיברתם?״
״על כל מיני נושאים. אני מכיר אותו כבר
זמן רב. אנחנו נפגשים לעתים קרובות.״
בסעם הראשונה הבחנתי במו שחוא מש־

היה הכל בסדר...״

האחורי
קר. ידעתי היטב שלרפי אין שום ידידים
מחוץ למקצוע. הנהג הבולגרי לא היה מוכר
לי. אם הוא מודה שהוא נפגש עם רפי
לעתים קרובות, יש משהו בחשדותי.

״כל ההונגרים מלשינים״
ך* קדתי לעצור את רפי מיד. את הנהג
השארתי במעצר, בתוך בנין מטה
המחוז. ידעתי שעוד אזדקק לו באותו יום.
את רפי קיבלתי במשרדי, ליד ספלון קפה
תורכי וחפיסת סיגריות. ניסיתי לעורר בו
אימון. שוחחתי על אלף נושאים ואחד. רפי
שתק.
לאט־לאט משכתי אותו לשיחה. עברתי
מתוך זכרוני על כל מעשי, הפשע שביצע
ולא נידון עליהם. צחקתי ולעגתי לעצמי
ולבלשי המדור על שלא הצלחנו לתפוס
אותו, ועברתי לפסים של שיחה ידידותית,
על מקומות־הבילוי ביפו ועל האוכל במסעדותיה.
יפו
היתד, מוכרת לרפי ככף ידו. הוא
תיקן אותי פה ושם, העיר לי כמד, הערות
על המחירים במסעדה זו או אחרת, וסיפר
לי על כל המסעדות בהן הוא נוהג לאכול
במשך השבוע.
הבחנתי בכך שהוא הזכיר כמעט את כל
המסעדות ביפו, פרט לזו בה ראו אותו בלשי
עם הנהג. ניסיתי תוך כדי שיחה להזכיר
גם את שמה של המסעדה. רפי מיהר לעבור
לנושא אחר. אני חזרתי.
״מה דעתך על --ז ״
״לא ביקרתי שם אף פעם. אני לא יודע.״
״דק אתמול ראיתי אותך שם. עברתי
בניידת וראיתי אותך אוכל עם איזה בחור
הונגרי צעיר,״ לחצתי עליו. הנהג היה בולגרי.
במונה אמרתי הונגרי. ידעתי שתבוא
תגובה.
״לא יכול להיות עם הונגרי. כל ההונגרים
מלשינים.״
״סליחה, זה היה בולגרי.״
״בולגרי?״ רפי הרהר מעט ,״נכון, נכון,
שכחתי לגמרי. הוא מכיר שלי. אני רואה
אותו רק לעתים רחוקות.״
עכשיו ידעתי שאחד מהשנים — רפי או
הנהג — משקר. ואם משקרים, הרי ישנה
סיבה לכך. י

60 פושעים כמכה אחת
י* זמנתי את הנהג למשרדי. ביקשתי
| 1ממנו שיחזור בפני רפי על מה שאמר
לי בדבר פגישותיהם. הוא חזר. הוריתי
לעצור את רפי והמשכתי בחקירת הנהג.

הבלטי בוחן את הצמיגית ־ עיניו ראו סטיחו ־ את הפתח! י
לא היתד, זו משימה קשה במיוחד. הנהג
סיפר כמעט את הכל.
״רפי ניגש אלי באחד הערבים של השבוע
שעבר והציע לי לעבוד אתו באחד
הערבים. כשלא הסכמתי ביקש שארשה לו
לקחת את המכונית בעצמו. הוא הציע לי
25 לירות. הסכמתי. בבוקר מצאתי את
המכונית כששני גלגליה האחוריים מפוצצים.״
כל זה היה רחוק מן האמת, אבל קירב
אותנו למטרה. עכשיו כבר ידעתי לפחות
באיזו מכונית הובלה הסחורה השדודה. ידעתי
גם שהחביאו את הסחורה במקום שאין
אליו כביש, או שהגישה אליו קשה. שם
פוצצו כנראה את שני הצמיגים האחוריים.
לקחתי את הנהג ונסענו אל מתקן תקרים,
אצלו תוקנו הגלגלים. הוא אישר שתיקן
שגי גלגלי מכונית־משא בבוקר שלאחר
השוד, והסביר שמצא ענף גדול של אקליפטוס
בין שני הצמיגים. ענף זה הוא שגרם
לתקר הכפול.
חזרתי למשרד, כינסתי את כל הבלשים
ופקדתי לצאת לפעולה מקיפה בכל העיר:
לעצור את כל העברינים שהשתתפו אי־פעם
בכנופיות שרפי עמד בראשן, עד
מהרה התמלא המדור בפושעים. הבלשים
הצליחו לעצור כ־ 60 איש בבת אחת. חקרתי
כל אחד לחוד, ובדקנו את האליבי שלו
לליל השוד.

מיו? בזירה
ך ין כל כך הרבה פושעים אפשר תמיד
1למצוא שנים־שלושה, שמסיבות שונות
מוכנים לדבר, ובלבד להיפטר מהמעצר ומכל
הכרוך בו. מצאתי אחד כזה. הוא ידע על
השוד וידע גם משהו על מקום המחבוא
האפשרי של הסחורה.
בלילה הוצאנו את הבחור מבית־הסוהר,
מבלי שאיש מן העצורים ירגיש בכך. הוא
הוביל אותי לרמת־גן, הצביע על מחסן קטן
בחצר של בית משותף. פתחנו את הדלת,
חיפשנו בפנים — ולא מצאנו דבר.
המקום השני היד, מחסן בסביבת מעברת
תל־ליטווינסקי. גם שם לא מצאנו דבר.
הבחור טען שישנו עוד מקום־מחבוא אפשרי,
בין מעברת כפר־אונו לפרדס רוזנבלום.
בלילה אי־אפשר היד, לחפש ולמצוא אותו.
חזרתי למשרד, קראתי לשני בלשים, תיארתי
להם את הסביבה והוריתי להם לנסוע לשם
בבוקר, לרשום את כל המבנים ואת בעליהם.
״הזהרו,״ אמרתי לבלשים ארנון דואן

\ 0 1 1 ( 0ן ( 1( ) 1( €סמל ווו ליבוביץ׳ (מימיו) בוחן את
סורגי החלון של בית־החרושת השדוד.

בעל בית־יהחרושת, אוטו הילב (במרכז) ,מוסר לבלש פרטים על כמות

ויצחק בן־עמי, שלבשו בגדי פועלים לפני
שיצאו לעבודתם ,״אם יבחין בכם מישהו,
הכל אבוד.״

ברש בעריה גג
ך* צהרים היה נדמה לי שכבר הצלחנו
* לפתור את התעלומה. סמל המודיעין
שלי בישר לי ששני אלמונים ביקרו הבוקר
אצל אחד מסוחרי הבדים, הציעו לו למכירה
כמות ענקית של בד־סדינים.
הרמתי את השפופרת וביקשתי את המבצעים.
בר־דיין היה על הקו .״קח שני
אנשים ושלח אותם לעצור את פקדתי
עליו.
הסוחר היה נפחד ונבהל. כרגיל במקרים
אלה הכחיש את הכל. רק בחקירה השלישית,
בשעות הערב המאוחרות, הסכים לדבר. הוא
אישר שקבע פגישה עם שני האלמונים
למחרת, בשעה ,12.30 כדי לסיים את המשא־ז
ומתן.
ליוויתי
את הסוחר הביתה, חיכיתי עד
שהסביר בנוכחותי לאשתו שיש לו עסק
דחוף בחיפה, ושהוא נוסע יחד אתי —
סוחר בדים ידוע מירושלים — לחיפה.
החזרתי אותו למדור והשארתי אותו תחת
משמר.
למחרת, ב־ 12 בצהרים, חור הסוחר לחנות,
בלווית הבלש ליבוביץ׳ ושני בלשים
אחרים. ליבוביץ׳ טיפס ועלה לחדר הקטן
שמתחת לתקרת החנות, ושני הבלשים חיכו
להוראות, בחוץ.
ב־ 12.30 בדיוק נכנסו שני גברים לחנות.
הסוחר סגר את הדלת ופתח אתם בשיחה.
ליבוביץ׳ שמע ורשם את הכל ממקום

מחבואו.
המשא־ומתן נגמר מהר מאד. הסוחרים
השתת במחיר, הקונה הסכים לכל תנאי
המכירה, כפי שהוריתי לו לעשות, והשניים
נפרדו. הם הבטיחו להביא את הסחורה למקום
מוסכם, למחרת בלילה.
כשנגמר המשא־ומתן יצאו השניים מהחנות,
כששני הבלשים בעקבותיהם. הם חזרו
למרכז המסחרי הישן, שם חנתה מכוניתם,
התניעו אותה ונסעו לפרדס רוזנבלום,
מקום מגוריהם, כששני הבלשים עוקבים אחריהם
במונית שכורה. ליבוביץ׳ חזר למדור,
עלה לחדרי והרצה בפני על המתרחש.
שוב צריך היה לפעול במהירות. נכנסנו
למכונית, הודעתי באלחוט לאנשי מה עליהם

הסחורה שנשדדה ועל ערכה. משמאל מראה סמל מנשה בר־דיין ל־ליבוביץ׳
את הקיר, עליו דילג כנראה הפורץ. סיפר הילב:
״אני חייב לשטיינברג הרבה. הוא לא רצה לקבל ממני אף מתנה.״

לעשות ויצאתי לפרדס רוזנבלום. שם חיכו {

הגברים שביקרו בבוקר אצל סוחר־הבדים.

בדים כבאר
^ וך ה פ עו ר ה היה פשוט ביותר.
הזעקתי באלחוט את ראש הלשכה הפלילית
של הנפה הצפונית ע.מ.מ. יוסף
מנקס, ואת מפקח ראשון ברוך שתילי, קצין
החקירות של האיזור. כשהגיעו הניידות
ובהן הקצינים, נכנם מנקם לבתי החשודים,
ביקש לערוך חיפוש ב׳בתי האריזה.
אנחנו, אנשי מדור הבילוש, נשארנו בחוץ
בעת החיפוש. נקטתי אז בשיטת־פעולד,
המניחה את החקירות הסופיות וגביית־העדויות
בידי קציני החקירות. בצורה זאת
יכולתי למנוע את אנשי מלהופיע בבתי־משפט
ולגלות את זהותם ברבים.
הרגעים דמו לשעות. לבסוף יצא מנקס
בארשת־פנים מאוכזבת :״אין כלום.״
נבהלתי. פרצתי לפנים הבית וציתיתי על
אנשי לערוך חיפוש מקיף. הם הוציאו מבפנים
את כל חבילות הקש והחציר שהיו
שם — ואז נתגלתה דלת עץ, שהונחה מעל
לבור, במרכז המבנה. סילקנו את הדלת.
בבור היו מונחים הבדים.

פתרון התעזומה
ך* מדור, בפגישה של כל הבלשים, רצו
•1אלה שהשתתפו בפעולה ואלה שלא
השתתפו בה לדעת כיצד הצלחנו לפתור
את התעלומה בימים מעטים כל כך. זאת
ידעו רק פרנקנטאל, ליבוביץ׳ בר־דיין ואני.
עכשיו אפשר היה כבר לגלות.
״המפתח לפתרון היה תיק התצלומים של
המטה הארצי,״ הסברתי לשוטרים .״צילומי
עקבות הצמיגים גילו לנו פרט מענין. שני
הצמיגים לא היו שווים בגודלם ובצורתם.
המומחה הסביר לי שאחד הצמיגים הוא
אמנם של מכונית־משא כבדה, אבל השני
הורד כנראה ממכונית צבאית. החריצים בצמיג
היו גדולים וגסים.
״יומיים לאחר השוד נסענו ליפו• את
הנהגים חקרנו על פרטים רבים וגם על
צמיגי המכוניות. אחד סיפר לנו שמחיר
הצמיגים עלה ושאפשר לקנות צמיגים מהצבא
בזול. התענינו כביכול בצד הטכני של
הענין, וכך שמענו שלאחד הנהגים ישנו
צמיג צבאי וצמיג רגיל בציר האחורי, ושאין
כמעט שום הפרעה לנסיעה מסידור זה.
איש מהנהגים לא ידע היכן חונה מכונית
זו ומי בעליה.
התחלנו בחיפושים אחרי המכונית. בלילה,
כשכל נהגי יפו החנו את מכוניותיהם
במגרשי החניה, עברנו ממגרש למגרש.
זו היתה עבודת פרך. הארנו בפנסים את
גלגלי המכוניות, נדחקנו בין מכונית למכונית,
עד שבאחד המגרשים מצאנו: מכונית
משא, בעלת גלגל צבאי וגלגל רגיל.
״הנהג הבולגרי היה בעל אותה המכונית.
עקבנו אחרי כל הנהגים, וביחוד אחרי הנהג
הבולגרי. כשראינו אותו יחד עם רפי,
אוכל צהרים, לא היה ספק כי תפשנו את
הקצה הראשון של החבל.״
נשארה רק תעלומה קטנה בתוך התעלומה
הגדולה: הצילומים העידו כי הצמיג הימני
במכוניתו של הנהג הבולגרי הוא הצמיג
הצבאי — ואילו במציאות, היה זה להיפך.
את הפתרון מצאנו בחנות מתקן התקרים:
אחרי התיקון, החליף האיש את מקום
הגלגלים.

הדניד התנוצץ, היונים נוחו, הצועדים

המכ בי ה

ץ את תחיה ׳מכביד, בלי ספורט!״ קב!
/ /עו קטני־האמונה .״מפעל שלא מעניין
איש,״ הסבירו הציניקאנים המובהקים .״סתם
בזבוז כספים ללא תועלת,״ אברו אחרים.
ואמנם, שעה קלה?פני הפתיחה החגיגית
של המכביד, החמישית, קשה היה להרגיש
את המכביד, ברחוב. האיש ברחוב לא נתקף
באותה התרגשות כבמנביות הקודמות.
כמעט לכולם היו טענות נגר המכביד.,
״למה הבטיחו שיביאו כוכבים ולא הביאו?״
שאלו מעריצי הכוכבים .״מדוע בנו את
כפר המכביד, בפינה כה נידחת ולא על
שפת הים?״ התענינו העתונאינא ״מדוע כל
כך חם כאן?״ שאלו הספירטאים מחמש
היבשות. הגדיל לעשות מכולם אותו עתו־נאי,
שבמאמר ארוך שאל את השאלה: בשביל
מה בכלל לעסוק בספורט? למד, צריכים
לקפוץ יותר גבוה ולרוץ יותר מהר?
אפילו לספורטאים הישראליים היו טענות.
אנשי הנבחרת הישראלית לכדורסל החרימו
את הטכס, משום שלדעתם לא קיבלו די

הזמנות אליו. רק לאברהם שניאור התירו
הכדורסלנים להשתתף במצעה כנושא הדגל
הישראלי. רואי־השחורות, אשר למרות
נבואותיהם הקודרות, באו לחזות בטקס־הפתיחה,
קרנו מרוב אושר :״תראו,״ אמרו,
״יש פח־ת אנשים מאשר במשחק הכדורגל
בין רוסיה לישראל.״
אולם ברגע בו הריעה החצוצרה לכבוד
עליתו של נשיא המדינה למגרש, ברגע בו
החלו המשלחות לצעוד בסך במדיהם הססגוניים,
ברור היד, כי רואי־השחורות טעו.

קם הפתיחה לא היד, אמנם מבריק
וחד. לא חסרו בו התקלות ד,שיגר־תיות
האופייניות לטקסים בארץ, כמו שידור
קריין שד,פסיק שירת מקהלה. לא חסרה
גם התקלה האולימפית המסורתית, כאשר
ניסה רץ־לפיד־מודיעין אתלט אריה נודה
(קליינשטוב) להדליק את נר־התמיד של
המכביד״ וזה התפוצץ במפץ אדיר וכמעט

כסה דסויות מתוך ההמון הססגזני של>

עונה הולכ ת ־ עונ הבאה
מלבוש יוצא ־־ מלבוש נכנס

בעת הוצאת בגדי החור! 6והבכסת מלגושי
הקיץ, נצלי את ההזדמנות לשם חיטוי
יסודי של הארונות הריקים.

לק ונימקלטי רדיו ״שגידר״
אנו חוזרים ומודיעים ברבים שמקלטי רדיו ״שגידר״
נמכרים אך ורק על ידי סובנינוהמוסמכים .
בחלונות הראווה שלהם נמצאים שלטים מאושרים.
פרט לזאת יהיה כל מקלט מתוצרת ״שגידר״ סגור
בחותם־עופרת בכדי למנוע טיפול במקלט מצד אג שים
בלתי מוסמכים לזאת. אנו אחראים במלואו עבור
מקלטינו אך ורק במידה שהם נמכרים על ידי סוכניגו
המוסמכים ושעל המקלטים הנ״ל נמצא חותם עופרת
(פלומבה).

ל לי;

!/וני דו־סס

נזפעכי
ר־דיו קליפד. בעיינו

נזיגזון \2ליווצובנז\2
״בפינלנד כבר יורד שלג בז מן הזה ואילו
אצלכם — איזה מין חום טרופי! איד אתם
י כ לי ם לחיות בחום כזה? איך אתם מעכלים
את האוכל שאתם אוכלים? אני כבר קיל׳
קלתי את הקיבה. בעירי עכ שיו הקור מתחת
לאפס. שם עירי הוא טורקו. זאת עיר לא
כל כ ן גדולה; יש בה 120 אלף אנשים וטסי
יהודים. לפי השם שלי אתם בטח חו ש בים
שאני ממוצא פולני. אבל הסבא של
הסבא שלי כבר נולד בפינלנד. אולי לפני

אלף שנה חיו אבותי בפולניה.
״בהתחלה רציתי להיות שחיין. בגיל 12
הייתי שוח ה ד׳ טוב. אבל פעם ראיתי צרפתי
אחד עם אפנ״ם. קניתי זו ג אפניים, ומאז
אני רוכב אפניים. אני ספרינטר במירוצי
אופניים למרחקים קצרים — מאה או מאתיים
מטר. בפינלנד תפסתי מקום רביעי ב ת חרו ת
מאתיים מטר.
״הייתי כאן גם במכבי ה הקודמת. גם
בתחילת מבצע סיני באתי לארץ כדי להתגייס,
אבל לא לקזזו אותי. המדינה שלכם לא
מו שלמת, אבל מוצאת חן בעיני. מה שלא
מיצא חן זה שהאנ שים מדברים יותר מדי,
אבל הנערות שלכם הן יפהפיות. באירופה
אי־אפשר למצוא כל כך הרבה ב חו רו ת יפו ת.״

נונ דרה

שור, דרגם ־ -אפרי\2ן>

״׳האיש הזה מצייר ממני קריקטורה. שיחכה
עד שיגמור — אני עוד אצייר אותו.
אני רק ב ת , 14 למרות שאני נראית יו תר
מבוגרת. דה הביא לי מספיק צרות. באת־מקייפטאון.
זאת הפעם הרא שונה שאני נוסעת
לחוץ־לארץ, לכן באה האמא שלי איתי.
יש לי גם אחו ת צעירה מ מני ב שנה, היא
ספורטאית יותר טובה ממני. היא מ שחקת
טניס וקוראים לה הייזל. תיא לא באה למי
כביה מפני שעכ שיו יש מ שחקי־אליפות
בטניס, ב איזור שלנו.
״אמא שלי היתה כאן ב מכבי ה ה שניה,
ב שנת . 1935 היא באה אז עם המ שלחת מגרמניה
והצטיינה בזריקת דיסקוס ובהדיפת
כדור־ברזל. אני מ שחקת טנים־שולחן. ב ה תחלה
שיחקתי טניס. למדתי את זה בקולג׳
שאני לומדת בו. זה בית־ספר מיוחד לנערות
לאו דווקא יהודיות. אנחנו גרים בויל ה על־יד
העיר ואין לנו חיי־חברה עשירים ב מיו ח ד:
עושים מסיבו ת ונפג שים בבתים פרטיים.
״חוץ מזה אני חברה ב שני מועדוני ספורט,
אחד של יהודים. ישראל מוצאת חן ב עיני
מאוד. רציתי נורא לפגו ש את משה דיין
בדרום־אפריקה, אבל כ שנסעתי ליוהנס בו רג
כדי לראות או תו, התברר לי שבא לעירי.״

התעלפ,הקהל הריע

הגרם
לשריפת מבנה־העץ הגדול וסביבתו.
אולם למרות הכל היה המעמד רב־רושם,
הרטיט משהו גם בלב האדישים ביותר.
האורחים לא היו המונים; רובם לא
היו גם כוכבים. היו שם תלמירי־ישיבה,
בנים למשפחות עשירות משוויץ שהזדעזעו
כאשר ביקשו מהם לחתום אוטוגראפים בשבת.
היו יאנקים גבהי־קומה ושחצנים. היו
שם נערים רכים, בנים למשפחות מיליונרים
מדרום־אמריקה וסטודנטים פאריסאיים חס־רי־כל.
זה בצד זה צעדו נערות יפהפיות
ויהודים מבוגרים, טבועים בחותם הגלות.
בצעידה צבאית קצובה צערה המשלחת
הבריטית: בניפנופי כובעים וצ־לות־שמחה
צעדו ההולנדים; בהפרחת נשיקות וקריצות־עיניים
הופיעו אנשי המשלחת הצרפתית.
מה שאיחד אותם לא היה עצם היותם ספורטאים.
היה במיפגש משלחות העמים הזה
משהו עמוק הרבה יותר — השפה המשותפת
בין הנערה השחומה מהודו והמתאבק
עגול־הגוף מדניה, ההרגשה של היפהפיה

מ צ ^ דהמשלחות. מראיה כללי של ה אי צ טזיון ברמת־גן .,בעת
צעידת המ שלחו ת לפני תא נשיא המדינה. ב ת מונ ה נראית מ שלחת

מכבי ישראל, שסיימה את המצעד, צועדת על המסלול, כששאר
המ שלחו ת ניצבות על דגליהן במגרש, שקהל המונים מקיף אותו.

2ור0איס ־ חסש ארא1ת, שלוש •בש1ת! ,בנ• עגן אחד
;ד ׳:וי

ברבר\ז יאפן2 ,זנד\ז

ריריאן נזימר, ט2ן נוי\2ג

איבון \ 2יי, בריטניה

״אסור לי להגיד לכם שום דבר בלי
רשות הפטרונית שלי. אנחנו שתי בנות
במשלחת. השלישית, הג׳ינג׳ית, שומרת עלינו.
״אני בת .17 השנה גמרתי את לימודי
בבית־ספר גבוה, ואני הולכת להיות אחות.
אבי הוא רופא־שינייס במונטריאל. אני שחיינית,
ואומרים שיש לי סיכויים. אבל לא
כולם מתכוונים לסיכויים בשחיה דווקא.
הספקתי כבר להתרחץ בים התיכון, בירדן
ובים כינרת. השחיה בים התיכון היתה
׳החוויה הגדולה ביותר; אף פעם עוד לא
שחיתי במים מלוחים. חוץ מזה אני עסוקה
מאוד עם הבחורים; לפעמים אני גם ישנה.
״העסק הזה עם המכביה משעשע מאוד;
פשוט נעים להכיר אנשים מכל העולם, ויעוד
כולם יהודים. היו לנו כמה פגישות מענינות
בארץ. ביקרנו בשוק הערבי בנצרת. ראיתי
דברים כאלה בסרטים, לא האמנתי בקיומם.
״אולם מה שיהקסיס אותי במיוחד היה
חייל אחד שפגשנו בחיפה. הזמנתי אותו
לבוא לקנדה והוא נעלב נורא. הוא אמר
שלעולם לא יעזוב׳ את המדינה. אמרתי לו
שיבוא רק לחודש והוא ענה :״מי יודע, אולי
דווקא בחודש הזה תפרוץ מלחמה ויצטרכו
אותי?״ הוא הייה רק בן 20״.

״ראיתם אותי ב טח במ שלחת המקסיקאית
הקטנה. אני הייתי נו שאת הדגל המקסיקאי.
זה לא היה כל כך קשה ואני חו שב ת שזה
כבוד גדול. אני מהעיר מקסי קו; שם גם
נולדתי לפני 16 שנה.

״זה שאתם רואים אותי תחת הדגל בכפר
המכביה, עוד לא אומר שאני גרה כאן. אני
גרה אצל משפחה בשם וויט ברמת־חן,
אנשים מקסימים מאוד ונחמדים, שקיבלו
על עצמם לארח אותי בביתם בימי המכביח.
כאן בכפר־המכביה זה לא מקום מתאים
לבחורות; החום והזבובים חאלה ...
״זאת לא הפעם הראשונה שאני אצלכם.
הייתי כאן לפני ארבע שנים, במכביה ׳הרביעית,
והשגתי מקום ראשון בזריקת כידון
לנשים ( 41 מטר) .הפעם אני אזרוק גם
דיסקוס ואשתתף בהדיפת כדור־ברזל.
״אני מלונדון ,׳עוסקת בגראפיקה שימושית
ובמיוחד בציור שלמים. אבי הוא פרוון,
יליד אנגליה גם הוא. יש לי עוד אחות
בת 14 ואני מקוה שהיא תהיה כאן במכבייה
הבאה. אני חברה במועדון אתליטים בלונדון
ומתאמנת חמש פעמים בשבוע. לא קרה עוד
שהחסרתי אימון אחד. הפעם ארעו לי כמה
תקלות. המזוודות עם החפצים שלי עדיין
לא הגיעו ארצה, ואני לובשת דברים שאני
שואלת. חוץ מזה החבר שלי, שהוא שחקן
כדור־מים, היה צריך לבוא אבל ברגיע האחרון
ביטלו את נסיעתו. אין דבר: אני מספיק
עצמאית להסתדר גם בלעדיו.״

״במקסיקו יש 25 אלף יהודים ויש לנו
שם מרכז ספורט מיוחד ליהודים, שהוא אחד
ממרכזי הספורט היפים ביותר בדרום־
אמריקה. יש •שם בריכת־שחיה ענקית, וכל
מתקני הספורט וזוזדישים ביותר. כמעט כל
היהודים הצעירים עוסקים בספורט; יש להם
זמן וכל האפשרויות.
״אני משחקת טניס. מרכז הספורט ׳היהודי
הוא שמימן את הנסיעה שלי לארץ. זאת
הפעם הראשונה שאני יוצאת מחוץ למקסיקו,
ואני קצת נרגשת. יש לי כל כן הרבה
חוויות, שאני לא יודעת מה עושה עלי
רושם ביותר.
״ובכן, אתם רוצים לדעת מה עשה עלי
הרושם הגדול ביותר בישראל? היו אלה
הקבצנים שפגשתי ברחובות תל־אביב וחיפה.
ראיתי קבצנים בימי דויי, אבל אף
פעם עוד לא ראיתי קבצנים יהודים. זה
נורא משונה לראות ולהרגיש שכל אחד
יהודי כאן. זאת הרגשה דפלאזז.

מקייפטאון והצעיר מברזיל, שהם בנים לעם
אחד, שותפים למפעל אחד.
כשהחלו, יום אחרי פתיחת המכביד״ התחרויות
הספורטאיות בהשתתפותם של מאות
ספורטאים מ־ 21 מדינות, שהפגינו את הישגיה
של יהדות השרירים, שוב לא היה
ספק כי הליקויים והמכשולים בביצוע המכביד׳
לא היו אלא פרטים חסרי־ערך במפעל
לאומי־עממי יחיד במינו.

אמריקאית למכביה מדגישים את מוצאם, מצלמים
את שאר המשלחות, בעמדן במיסדר.
הענק הוא הכדורזסלן סיד לוי ( 2.08 מטר).

י ייי

קולנוע
אורחים בובב •רד מהבד

דעוה 1041 9 1 9

ת שבץ

מ אוזן 1פי לולוג;
.5גיבור
מסעי־הצלב. 10 :
ידיד שלמה; . 12
סמל הזיקנה; . 14
טנא; .16 שמחה!
. 18 סגנו של היט־לר;
. 19 יוהרה;
.21 יישוב בצפון!
.22 כאב ! .23מלחים;
.24 אחו;
.25 מה ששרף היה
לממשלה; .27
תואר של שבח;
.30 מוצר הייצוא
החשוב; .31 מו שבה
בשרון; .33
לירה ישראלית !
.35 אחי הבצל;
.36 האות הראשונה;
.38 יטב־תה
; .39 דווי ;
.40 מטבע יפאני ; .41 פירוט, לפי
אותיות; .43 קרם ; .44 חברת ספנות;
.46 תמסרי!; .48 תכונה טובה; .49
ספר תנ״ך.
מ אונ ך; .2רטוב; 3וויכוח; .4
תבלין! .6רגנה לבי.ג׳י .7 ;.סיגרית
פילטר ! .8ראש חודש ; .9בית תפי לה
מוסלמי; .11 ראש הכפר; . 13
מחלקה חיונית לכל בית דפוס; . 15
סרטים שטיפת־מוח
ה מ אונ ה

עם; . 17 הצד המנוגד! . 18 רגלי;
.20 אשרת נסיעה; .23 רוק! .26
ספורט מים ; .27 חוש ; .28 מנשה ל דינה
; .29 בתוך הזית ; 31 שם
פרטי, נקבה; .32 האלה .34 :תוצרת
כרמל־מזרחי; .35 רקורד; .37 תוצאה
של עייפות! 39 בסים צבאי; .42
תכונה של יושן; .44 נקי; .45 מלת
שאלה; .47 מנעול בטחון.

למכוגרים: קורס מזורז, מקצועות כודדים

מ י וחד לש יכונים :

(אסתר,

תל־אביב;

ארצות־

הברית) עוסק בבעיה חדישה, העשויה לעניין
גם ישראלים רבים. האם וידוייו, גילוייו
והצהרותיו של אדם אשר עבר שסיפת־מוח,
הם בגדר בגידה, או שאפשר להכיר בהם
כמעשים של אדם, שנעשו בחוסר־הכרה
וללא כוונה?
גיבורו של הסרט הוא סרן בחיל־הרגלים
האמריקאי (פאול ניומן) ,חייל מצטיין שנפל
בשבי הסינים בקוריאה. כשהוא מוחזר על
אלונקה למולדתו, אחרי שבילה שנים מספר
במחנה שבויים, הוא מועמד לדין צבאי
באשמת שיתוף־פעולה עם האויב.
הסרן לא הודה, חלילה, בהיותו בשבי,
שהיה אפאש בין־לאומי. הוא רק נשא נאום
בפני פיקודיו בשבח המשטר הקומוניסטי
הסיני, חתם על כרוז־כניעה ועל הצהרה
כאילו הוא שגילה תכנית בריחה יזומה
מהמחנה.
נקודת המשכר. בפני שופטיו, אין
הסרן מכחיש את מעשיו. הוא רק מסביר
מה הביאו לידי ביצועם. את נאום השבח
נשא בפני חייליו, אולם הוא עשה זאת
רק כדי לשמור עמם על קשר, הפריז בהתלהבותו
כדי שיובן כי הוא אך מתלוצץ.
את שתי החתימות הצליחו חוקריו לסחוט
ממנו אחרי מלחמה פסיכולוגית, אחרי שעוגה
ואחרי שהתברר למעניו כי הנקודה
הפסיכולוגית הרגישה בו היא בדידותו והתנכרות
אביו (וולטר פידג׳ון) אליו. האם היה
בכל אלה כדי להביאו לנקודת השבירה?
אחרי מחשבה מודה הנאשם שלא נשבר, אלא
פחד מהרגע בו יגיע למשבר.
בניגוד למסקנותיהם של מנהיגי מפ״ם לגבי
מרדכי אורן, מגיע בית־הדין האמריקאי
למסקנה כי הנאשם חייב בדין.
זהו סרט אנושי, פשוט, ללא הצטעצעות,
נוגע ללב. רובו מצולם באולם בית־המשפט,
מבלי להראות אף לא ברמז מה עבר על הנאשם.
למרות זאת הוא מותח, מגיע לשיאים
דרמתיים, ומשכנע למדי בהצגת הבעיה, אם•
כי לא בפתרונה.

דיבוק מקסיקאי

מגרשים ברחובות
תל-אביב, טלפון 24749

הילדים ששיחקו ברחוב לילינבלום, מול
קולנוע עדן התל־אביבי, לא האמינו למראה
עיניהם. מולם, ליד קירו של הקולנוע הישן
ביותר בתל־אביב, עמד גבר כהה־פנים
וכסוף־שיער, התבונן בהתרגשות במודעה המודבקת
על הקיר. לילדים היה נדמה כי האיש
יצא אליהם מעל מסך הכסף. הם לא
טעו.
כי הגבר ממוצע־הקומה היה לא אחר מאשר
שחקן הקולנוע ההודי־יהודי דוד אברהם׳
שבמשך שלושה חודשים רצופים הופיע על
בד אותו בית־קולנוע, בתפקיד הראשי של
ג׳ו צ׳צה׳ בסרט ההודי ה ד רן לחיים.
דוד אברהם ( )45 הוא אחד משחקני הקולנוע
הנערצים בהודו, עוסק מזה 20 שנה
בסרטים. עד כה הופיע בלמעלה ממאתיים
סרט, זכה לפני שנה באוסקר ההודי כשחקן
האופי הטוב ביותר.
שופט הרמת־משקלות. לישראל הגיע
דוד אברהם ישר ממוסקבה, שם עסק בהכנות
לייצור הסרט ההודי־רוסי הראשון, שנוצר
בשיתוף־פעולה בין שתי המדינות. בסרט
סינמסקופי־צבעוני זה, שעלילתו סובבת
סביב התייר הרוסי הראשון שביקר בהודו
במאה ה־ , 15 ניקיטין אפנסי, ממלא אברהם
את אחד התפקידים הראשיים.
אולם לדאבון־לב מעריציו הישראליים, לא
בא אברהם לארץ כייצרן או ככוכב סרטים,
אלא כספורטאי. כאחד מראשי ההתאחדות
ההודית לספורט, נשיא ההתאחדות להרמת
משקלות בהודו ושופט בינלאומי בענף ספורט
זה, הוא הוזמן לישראל לשמש שופט בהרמת
משקלות במשחקי ה סכביה.
למארגני המכביד, צפויה הפתעה במספר
הצופים בתחרויות הרמת־המשקלות. סוף״
סוף, כוכב נשאר כוכב גם אם הוא מופיע
כספורטאי.

פיים במשך שלושה שבועות על המסך
התל־אביבי בסרטינופת בשם בית־זזפגישות,
עושה אותו דבר עצמו בסרטינופת שני,
הנקרא במקור בית-חתפנוגות. אין ספק,
שהיא מסוגלת לחזור על מבצעה אפילו
בסרט שיקרא בית־הקברות.
היא מופיעה בו בתור בתה של יצאנית,
השמה קץ לחיי סרסור שהחל להתעדן בה
אחר ששבע מאמה. היא מנסה למצוא את
אושרה בחיק מאהב לטיני יפה־תואר, הנושא
אותה לאשר, לצלילי פעמוני ד,כנסיה בלבד,
וברק ודים אירוטיים המסוגלים להקנות גם
לתינוקות בני שנד, את כל תורת המין על
שתי רגליים.
אולם מצפונה אינו שקט. הוא מופיע
בכל פעם בצורת דיבוק במהדורה מקסיקאית,

הרקדנית ממקסיקו (עדן, חל-אביב;
מקסיקו) היא רקדניענוענית ניגון סביליה,
שאחרי שניענעה אח אבריה בקצבים טרו
סיכיליד!
כ״הרקדנית ממקסיקו״
אבל את מי רצח הצופה?

המתגלם בדמות שחורה, הנראית רק לעיניה\ ,
של סביליה. כשהיא מתמסרת לידי המשטרה
ומתודה על ביצוע מעשה הרצח, מגיעה
המשטרה המקסיקאית למסקנה הסבילה:
סביליה אינה שפויה בדעתה.
העונש שהיא מקבלת מגיע לה בהחלט:
המשכת רקודיה האירוטיים. אולם את מי
רצח הצופה, שעליו לסבול כל זאת?
תדריך אלה

הסרטים

חנזוצגיס

הארץ, אשר העולם הזה

חוות החיות

ב שבוע ז ח במרי
ממליץ לראותם
(צפון,
תל־אביב) —

יצירתו האליגורית של ג׳ורג 1984 אורוול
בסרט בריטי מצוייר, בו נוטלים ד,חזיתם את
השלטון בחוותו של מיסטר סמית. סאטירה
אנטי־קומוניסטית.

אדם כקרכ

(מקסים, תל־אביב) —

15 הקילומטר המפרידים בין כיתת חיל-
רגלים לגבעה אלמונית בקוריאה, בסרט
מלחמה ריאליסטי משכנע. רוברט רייאן,
אלדו ריי.
• המכשפה (חן, תל־אביב) — מרינה
ולאדי מופיעה רק בשמלת־בד דקה (ובלעדיה)
,בסרט אגדה קסומה, על אמונות
ויצרים בשוודיה.
• עולם הדממה (מגדלור, תל*
אביב) — האפוס של המרחב התת־ימי, כפי
שהוא מופיע דרך מצלמות הפלא של אייב
קוסטו.

• רשימותיו שר מיג׳ור טומססון
(אורה, חיפה) — האנגלים צוחקים על הצרפתים
בסרט צרפתי הצוחק על האנגלים.
מרסין קרול.

• הטיסה לחלל

(דן, תל־אביב) —

ספינת־חלל מגיעה לכוכב מיושב בבני־אדם,
מפלצות ורובוטים, בסרט מדע דמיוני מרתק.
העולם הזה 1041

החי
עסקי גשיס
ף תל־אסיס, הבחין חלבן כי בקבו^
קי החלב שהוא משאיר בכניסות
הבתים נגנבים באופן שיטתי, התלונן
על כך בפני אשתו, שערכה מארב במשך
ימים מספר, תפסה לבסוף אשד, שאספה
בקבוקי־חלב מלוא הסל.

שעת האפס
^ סלטימור, ארצות־הברית, פוטר
סוהר בית־הסוהר המקומי מעבודתו,
אחרי שמנהל בית־הסוהר הבחין כי הוא
מתייצב למשמרת־הלילה כשהוא נושא
עמו שעון מעורר.

הלא תיקדוהו עמך !
ך* פסאיק, ארצות־הברית, נתפס גבר
4בן 36 אחרי שמשך במירמה צ׳ק
על סכום של 2500 דולר, טען כי לא
ביזבז את הכסף בטיפשות :״קניתי בו
המון בירה, ועכשיו אוכל לשתות בירה
עד סוף חיי.״

יתוש כראש
ף* נתיב הל ״ה, הבחינו אורחים ב־
1חדר־האוכל בכמה מחברי המשק שהתפרצו
לחדר בריצת־טירוף, כשהם
תולשים את שערות ראשם ומחרפים
בכל פה, נרגעו כאשר הוסבר להם כי
זאת שיטה להפטר מזבובים מטרידים.

פורץ הספרים
י* ריסונספילד, סקוטלנד, הלך נער
בן 12 לדוג דגים מעל סכר מאגר
מים, שלף בחכתו את מגופת הסכר,
גרם לשטפון ולאבדנם של 700 אלף
ליסר מים שנאגרו בסכר משך שנה.

מזונות

ך* טוקיו, יפאן, העביר בית־הנבחרים
4חוק נגד הזנות, העביר במקביל
חוק נוסף, לפיו יקבלו בעלי בתי־הבושת
הלוואות לשיקום במקצועות מכובדים.

אהבה שסלס
*יפו, נכנם פקיד עירוני לדירה כדי
^ לוודא תשלום מס, הוכה במוט על
ראשו, ספג בעיטות מרגליה של בעלת
הדירה, קיבל את התנצלותה כשזו טענה:
חשבתי שזה בעלי.

^ב שס^זקומז ^ז ^דו ש

כשומרים סלילה
ך* לונדון, קיבלה המשטרה
1על שני ברנשים חשודים,
בבים באחד המבעים החשוכים
עיר׳ טמנה להם מארב, הצליחה
גילתה כי היו אלה שני בלשים
בפעולת עיקוב.
הודעה המסתושל
הלתפסם,
שעסקו

וסד שפמו -שונא סנו
ך* ירושלים, חבט האריה בגן החיות
1התנכ״י בגור יוצא חלציו, נקע לו
את שתי רגליו האחוריות, הסתגר בפינת
כלובו וסירב לאכול כאשר הושם הגור
בכלוב נפרד.

חלום ומציאות
ן נם־ציונה, חלם תושב המעברה
1המקומית כי יזכה בהגרלת מפעל-
הפיס ויקנה בכסף מכונית מהודרת, התעורר
משנתו, מצא ליד מיטתו מכונית
מהודרת שהגיעה לשם אחרי שנהגה
איבד את השליטה על ההגה, הרס את
קיר הבדון.

לא איכפת לה

| ״לא איכפת לי איך זה נשמע,״ כותבת
1באומץ 1041/55״אני אומרת בפירוש:
אינני חולמת כלל להתכתב, כי אם להתוודע
/אישית אל גבר כבן ,32 עשיר, עם מכונית
וכל האביזרים, ולא איכפת לי אם לא ידע
מי זה פרוסט ולמה. אני מתכוונת בדיוק
לאותו גוד טייס שאת משמיצה כל כך.
עליו להיות מושך, אך לא יפה, ולא איכפת
לי להעמיד פנים כמקשיבה כמה שהוא
חשוב בחברה מסחרית זו או אחרת. אני
מוכנה אפילו להתפעל מכך.
״אני מצדי, מבטיחה לו חברה משעשעת,
הופעה נאה, ונכונות לעזור לו לבזבז את
כספו. כי אחרי הכל, הן לא יקחהו עמו.״

_ זיון?

^ רמודגן, עטו עשרות נערים על
צעיר בלונדי גבה־קומה, שהופיע
בפתח כפר המכביד״ חתם את חתימתו
לכל דורש, התאכזבו כאשר גילה הצעיר
את מוצאו: חדרה.

כאשר קיבלתי את מכתבו של אותו צנח!,
בו הוא משמיץ את בני חילו הפונים למדור
זיה, ידעתי כי הדבר לא יסתיים בכך. צנחנים,
מסתבר, אינם בולעים בקלות כל מה שמאכילים
אותם. כותב ח. ב:.
חפץ הייתי לחזות באותו הגבר
חובש הכומתה האדומה שאינה מסוג הסמר־טוטים
הארגמניים, אשר ניסה להשמיץ את
שלושת האדומים שנעזרו בך, רותי, למצוא
את משאת נפשם.
תוך כדי כתיבת שורות אלה נזכר
אני במעשה שסיפר לי ידידי, שחזר לפני
זמן מה מביקור בעיר הגדולה. חשבתי הרבה
על סיפורו ופתרונו אינו ידוע לי. אולי
תוכלי את, רותי, לעמוד על אותו גבר כותב
השורות ההן, ולוזדא האם הינו הגבר חובש
הכומתה הארגמנית שלהקה של עשרות מבנות
המין היפה הסתרחה אחריו לאורך
רחובות העיר?
באם הוא האיש, מרכין אני ראשי
לפניו ואומר לו בהכנעה: אתה הוא הגבר
בהא־הידיעה. אולם נראה לי, איציק, שהנך
קטן ומושתן מכדי לאפיין את אותו קזנובה,
ומכדי השמץ את אותם השלושה הידועים
לי ואשר פגישתך עמם, או אף עם אחד
מהם, לא תנעם לך ביותר.
...צ ר לה עליך צנחן אומלל, איציק,
שבינתך לקוייה. או יתכן שמצבך בבית
לא איפשר לך להשכיל עד כדי קריאה בלי
ניקוד, ומשום כך אין באפשרותך לקרוא
מי הם משגרי המכתבים למדורה של רותי.
לו יכולת לעשות זאת, הייתי נוכח במהרה
מה רב הוא מספרם של חובשי הכומתות
האדומות האמיתיות, הנעזרים במדור מבורך

״היה שלום, איציק. איחולי לך. הצלח
בחיים כמו שהם, והשתדל למצוא לך את בת
זוגך בכל הדרכים ובכל השיטות, מאחר
וכולן כשרות. בלעדן נראה לי שחארמן
תישאר לעולם.״
סליחה, נזה זה חארנזן7

אחרי שהוא מסביר, לי כמה שהוא מן
החברה -,איך ששיגע את המורים בהיותו
ילד ופילח תרנגולות במשקים וישב בקומי
זיצים, משביע אותי ( )1041/56 שלא אשנה
דבר ממודעתו .״סוף־סוף, הרי ישבת אי־פעם
באחד ד,קומזיצים של החברה הטובים״.
אתם רואים את הקשר בין קומזיץ ומכתב
כלשונו? אני לא. יתכן שאני קצרת רואי.
על כל פנים, הנה:
״מעוניין להתכתב עם אחת האוהבת וגם
יודעת לצחוק בעת הצורך, אפילו מבדיחות
אנגליות, חובבת ספר ומבקרת בתיאטרון,
נזירה לחלוטין מרוקנ׳רול ומכל הווי זה,
בעלת שיחה ולא ביישנית. גובה למעלה
מבינוני. אחת שעברה את גיל העשרים.״

״מה יהיה ז״ שואלות נשים רבות
זו את זו. הן אינן מתכוונות דווקא למצב
בצפון הארץ. הבעייה המעסיקה אותן היא
כן או לא להיכנע לאופנת החצאית הקצרה-
מאד. נד או אחרת, דבר אחד ברור:
הצבע השליט בעונה הבאה יהיה סגול עז.
ואם רצונך דווקא להיראות כמו עמוד
בוזג, לבשי שק, כי זו מצוות־השעה — קו
השק. ובעלך או ידידך ייאלץ להבליג,
להחריש ואפילו לאהוב זאת שמעתן
את הגדרתו האחרונה של כריסטיאן
דיור על עמדתה של האשה האנגליה
לגבי שמלות? ״על שמלה להדגיש את
יתרונותיה של האשה, אך יחד עם זאת
להיות רפוייה במידה מספקת כדי להוכיח
שהאשה היא בכל זאת גברת.״

הוא היגר לצרפת

נורא עצוב ל( .)1041/57 חברה, אחרי חברות
של שלוש שנים, היגר לצרפת. פוי.

בין התקפת עצבון
אחת לשנייה היא
מבקרת בשמינית של
בית ספר־חקלאי, ומהרהרת
על רצונה
להתחיל בהתכתבות
עם צעיר בן 18־,22
נחמד, גבוה ומשכיל,
בן חיפה.

אכמ?.י>

^ייתי:
המ?ד הוא ערום

אם תחליטי לכתוב אל 1041/58 שימי
לב לכתב־ידך. הבחור חובב גראפולוגיה
והוא יוכל לדעת הכל אודותיך, למקרא
שורות מספר .״אני נמצא במצבו של
אותו ילד מסיפורי אנדרסן,״ אומר הוא,
״אשר הוא לבדו ראה שהמלך הוא ערום.״
הוא אומר שעזר לא מעט לחבריו, לפי
כתב־היד של חברותיהם, להתאים זוגות
או אפילו להפריד ביניהם. אולם עד היום
לא יכול היה לעזור לעצמו, כמו אותו
סנדלר ההולך יחף.
הוא מקווה למצוא נערה שבהיותה עיבכתב,
תהיה בסדר כמו בהיותה רומה לבושה. מה שהוא רוצה :״בחורה המבינה
הזולת, בעלת אופי טוב ואישיות נפש נעימה, בעלת שכל או אפילו פקחית.
כאדם המתעניין בדברים רוחניים אין אני
מייחס חשיבות יתרה לאכסניה החומרית
של הערכים הרוחניים אשר בהם, ועל
כן על זה לא אייחד את הדיבור.״
הוא נראה לי בתור מעניין, נערות.
תארולכן שהוא בן ,25 מהנדס שהחליט
שמקצועו אינו מעניין אותו, ועבר לעבוד
בפקידות. חוץ מפסיכולוגיה מתעניין הוא
גם בפילוסופיה, ספרות ומוסיקה.

אם נמאס לך להתהלך על הקרקע,
את יכולה להירשם לקורס הדיילות החדש
של אל על. אך אל תחשבי שזה מקצוע
זוהר כל כך נפי שהוא נראה. יידרש
ממך יותר מאשר חיצוניות נאה. חתיכה תל־אביבית
ידועה, נכשלה למרות ששיננה
בעל־פה מי ישב בקונגרס הציוני השלישי
רצונך לקבל ציונים טובים בע-
בודות־הבית שלך בשנת הלימודים החדשה?
עשי נפי שעושות תלמידות אמריקאיות:
מהלי את הדיו בבושם, כדי לבלבל את
דעתו של המורה . .אמונה תפלה
בקרב הסטודנטיות במיין, ארצות־הברית:
אחרי שמנית בדרכך מאה מכוניות פתוחות,
שש ג׳ינג׳יות ושתי שמלות אדומות —
הנער הראשון שתדברי אליו — יהיה בעלך
לעתיד.

שידע מי זה טאגור

טאגור וליסס הם שני האמנים האהובים
ביותר על 1041/59 ואם אינך יודע מי
הוא טאגור, אל תטרח כלל לכתוב אליה.
אתה יודע, ונוסף על כן הנך גם נחמד
ובגיל 27־ 22 וגבוה, עשה זאת. על עצמה
מספרת היא בקיצור שהיא בת 19 ונחמדה.

בך היד מגרדת
כף ידו של ( )1041/60 מגרדת לכתוב אל
נערה חיפאית. זהו חייל ביחידה קרבית,
שתמיד יש לו מזל אל תל־אביבית או
רמתגנית אולם עד עתה לא פגש בחיפאית
ראוייה לשמה. למה? למה הוא למד
שנים רבות בקיבוץ. השכלתו, מסביר הוא,
תיכונית ואביו, בוגר אוניברסיטה, מלגלג
עליו ואומר שכל זמן שלא למד באוני־

ברסיטה או
למרות זאת
הוא אוהב
״ככף ידי״,
הוא בן .19

בטכניון, אין הוא שווה כלום.
מבטיח הוא התכתבות מעניינת.
מאד את הארץ, מכיר אותה
אוהב שייט, שחייה. וספורט.

תלמידות מעדיפות סטודנטים
( )1041/61 הן שתי חברות, תלמידות
שמינית, הסבורות כי סטודנטים יהיו
העניין בשבילן. הם צריכים, כמובן, להיות
גם גבריים וחסונים. לא, הן לא תבואנה
לפרט את מעלותיהן. הן ענוזת. לא בא
בחשבון. אחת ,״חיננית ויפה ובעיקר גופה
יפה, בחורה שקטה ועדינה ובכל זאת
עליזה. היא מתעניינת בעיקר בציור ואמנות
ומתעסקת בשטחים הללו• השנייה,״ מוסיפות
שתי הענודת ,״עדינה, תמירה, חיננית ובעלת
גוף יפה, מתעניינת בעיקר במוסיקה ובשירה,
מתעסקת בשטח זה לכל פרטיו. כן
מתעניינת היא בפסיכולוגיה וספרות.״

ציפור (ן 0נ ה

לחשה לי
א 0רה 0אסירם

מתחביבו

הבימה הוא הבישול. הוא מרכיב את
התפריטים המשונים ביותר (מרק בוטנים,
מרק בירה) כשהוא מתוח ועצבני. כאשר
עליו להתרכז כמה שיני שום לכתוש, או
כמה ביצים לטרוף, הוא נרגע, אומר הוא.
זאת הוא עושה רק כאשר אשתו, מרים
0יתן, מופיעה בהצגה. לשאלה אם הוא
עוזר לד, בבישול, משיב הוא :״השתגעתי
ך מועדון התיאטרון נפתח לפני
שבוע ליום אחד בלבד, כדי לארח את
הקצינים מן הסטייט דפרטמנם שביקרו בארץ.
בחורים צעירים־למדי כולם, טיפוסים
אופייניים של הצעיר האמריקאי המהוקצע,
שעקבו בנימוס אחרי התוכנית המגוונת שהוגשה
להם. הם אפילו לא הגיבו למראה
הקטע של להקת ענבל, בו מחוללים שלושה
בחורים בכתונות־פסים כשאחד מהם מקיש
על פח ריק. אוהדי אמנות תימנית צרופה.
אני יודעת שאני נשמעת כבורה ואפיקור־סית,
ובגלל סיבה זו חדל ביבר לדבר
א תי ...באותו ערב עלה לדקות מספר
על הבמה גם ג׳ורג׳ ג׳סל, אחת הדמויות
הססגוניות ביותר בעולם השעשועים ואחד
השנוררים הגדולים ביותר של המגבית.
פ*ה ג׳ורג /הידוע כמנהל הטכסים הגדול
ביותר, אל הגערות באולם :״איפה הייתן
לפני שלוש שנים, כאשר ביקרתי כאן?
כל מה שהצלחתי לראות אז, כל הזמן, היה
אשתו של ראש הממשלה נשמע
בכסית, למראה הבלונדית של לייזר, זה
שהפך גם הוא לבלונדי :״יש לה חמצן
בשיער יותר מאשר לי בריאות•״ באותה
הזדמנות, על יורם מטמור, שכל אחד
מברך אותו עתה בחביבות אחרי שחזר
מרוסיה :״סתם סנוב, מופיע כסטאטיסט
רק במחזות שייקספיריים

נערת וו( 0ב ו>1
לאלה שעוד לא מכירים אותה (אם ישנם
בכלל כאלה) :כרמלה שפרינגר ,20 ,גבוהת-
קומה, עם כל היתרונות במקומות הנכונים.
ברישול, וכלאחר יד, מספרת כרמלה את
הרפתקותיה, כאילו דיברה על הסרט האחרון
שראתה .״התגייסתי לצבא בגיל .15 ודאי
שמעת על המקרה שנערה התגנבה, לפני
שנה, לאונייה שבדית? זו הייתי אני. גילו
אותי רק כעבור 15 שעות. הקפסיין נעתר
לבקשותי: להשאירי ולהביאני לשבדיה. הוא
אפילו לקח אותי תחת חסותו. ג׳נטלמן. איך
התגנבתי? טבח זקן בישל את התוכנית. אני
טיפוס כזה. אינני יכולה להישאר תמיד
במקום אחד. אני אוהבת הרפת קו ת...״
הרפתקנותה כבר הובילה אותה למלון
השרון בהרצליה ואפשר היה לראות אותה

מקושטת בתלבושת הנאה של עובדות בית־ המלון הגדול. אבל כבר לא. עכשיו היא
נושאת את עיניה הכחולות אל־על. היא עדיין בחורה צעירה ומלאת־מרץ. ומי יודע —
אולי ההרפתקה הבאה שלה תהיה בשמים, על כנפי נשרים או משהו כזה?

חסש יר״ק
מעשה כשחקן מרפיח.
כתפקיד מלך ליר כה הצליח
שכשיא האדיר
כשמת מלך ליר
כמו פגר ממש הוא הסריח.
קלע בעריבת לילי גלילי

לוקסוס — נ ל דבר חיוני, בתום־
פת מס־מותרות.

טלפון — מכ שיר שבעזרתו לוק־חים
מ מן הלוואות, בלי הרבה די בורים.
פנטסיה
— שידורי רדיו קאהיר.

רומנטיקה — בר, נשים וחתיכות•
רדיו
— מכ שיר שבעזרתו אתה
יכול ל ש מוע נדה שאתה לא רוצה.

מוזמנים שדבריהם

משתתפים. פרס של 10ל״י יינתן מדי שבוע לאחד הקוראים
נדפסים בעמוד דה. הזוכה בפרס ה שבוע הוא אליהו אלחדף.

מעשה כעלמה די שמנמונת
שלכשה כגד״ים כמו כתונת.
עת כא גכר אמיץ
וכיקש להציץ
היא סירכה ״מטעמי כמחונת!״

נוסעי לחיבה
אחד אחרי השני נכנסו שבעה נוסעים במונית לחיפה, ליד משרד מוניות ידוע
בתל־אביב. אחרון נכנם הנהג, כשכולו זורח ובמצב־רוח טוב.
הדליק את המכונית והתחיל לנסוע. אחרי שנסע כמה עשרות מסרים, הסתובב
לאחור ושאל :״כולכם נוסעים לירושלים?״
״ירושלים? מה פתאום לירושלים? אנחנו נוסעים לחיפה! זאת טעות!״ התפרצנו
כולנו בקריאות־בהלה.
הבחור לא איבד את חיוכו* .לחיפה? כולכם לחיפה? טוב, אל תתרגשו, ניסע
אליהו אלחדף, רמת־נן
לחיפה.

וברח

• פוקר — מי שחק של העמדת פנים,
כמו פוליטיקה.
׳#כול שכיזם — משטר שבו, נ א שר
נעלם מי שהו, אין קו לחה ואין יעונה.

פוליגאמיסט

— גבר שאינו ז קו ק

לפולי־ברג׳ר.
פוזה — מצב חייכני שבוחר לעצמו
לפני המצלמה כל עסקן, בין
מהפ חי צי ה ו בין מ ה אופוזי צי ה.

כז בי ם לי ל קו ט
מבאר אודה
יריע ה גז\ 2וגזיגז
והרי ה חד שות ב מלו אן, מפי עזריאל
בן־תי ש:
נו חו ת־ הבט חון הצרפתיים הו די עו אתמול
ב אלג׳יריה כי בפעולת־ענק מ שולבת
נהרגו של שום שלו שים ושנים טרוריסטים
ב אזו ר אוראן. באזור כולו הו שב
׳הסדר על כנו.
במסיבת־יעתונאים ארצית הודיע אמש
ראש מ מ שלת צרפת, מר בו רג׳ ס־ מונו רי.
שצרפת תובעת לעצמה את הז כו ת להביע
את דעתה ב שי חו ת ה שו ט פו ת טל
עתידה של גרמניה. מר בו רג׳ ס־ מונו רי
הדגיש שאם אמנם אין צרפת מתנגדת
לצעדים החיוביי ם שנע שו לאחרונה ב־ענין
זה, הרי מאידך עליה לה סתייג בכל
החריפו ת סן הנ טיו ת ה שלי ליו ת שבהן.
שר־הכלכלה ׳הצרפתי פנה היום בקריאה
אל העם הצרפתי להדק את חגו ר תו
כדי לעמוד לי מין הממ שלה במאמצ ה להציל
את ע רן הפראנק. השר הכחי ש את
כל ה ש מועו ת שנפוצו בענין מ שבר ש פרץ,
כביכול, בממ של ת צרפת, והדגי ש
כי מדה ארבעה ימים ת מי מי ם לא פרץ.
שום מ שבר כזה. הוא הא שים י סודו ת
חתרניים ובלתי־אחראיים ב הפ צ תן הזדונית
של ידיעות כוז בו ת, שכל׳ מ טרתן
לחתור מתחת לעמדתה של צרפת.
נפט ב כ מויו ת גדולות נתגלה בקידו חי ם
האחרונים בחסי־מסעוד, בסהרה ׳הצרפתית.
חוגי ם כלכליים צרפתיים ה בי עו
היום דישה אופ טי מי ת מאד לגבי כ מו ת
האוצרות החבויים מתחת לאדמה באזור.
והרי ידיעה מ קו מי ת:
שגריר צרפת בישראל, מר פיאר אג׳ן
ז׳ילבר, חנך היום את בי ת־ ה תינו קו ת
של א רגון־אי מ הו ת־עובדות על־שם אנ־טואנט
קורצנהלף בכפר־סבא. ב הז ד מנו ת
זו ׳הביע השגריר את ב ט חונו נ י היחסים
הידידותיים הקיימים עתה בין יש ראל
וצרפת ילכו ויתהדקו עוד יותר.
דברי ה שגריר תו רג מו לצרפתית למען
חברי המ שלחת הפדגוגי ת מפאריס שנכחה
בטכס.

טעות לעולם צודקת
יוסיפו להקציב כסף עד להשלמת
המעל( .הארץ)
שמואל דורון, תל־אביב
מיעול־יעבודה.
יחידת מישמש הגבול( .הבוקר)
נירה הלפר, ר מת־ גן
בוקרא פיל מישמר.

מייצר

כמו־כן

תיקונים.

(ידיעות

אחרונות)

מרדכי דן,

למזלר.הך ב, הבחינה בו אחת מ־דיירות
הביו; .והקימה, צעקות ״גנב!
גנב!״׳ 7ידיעחז אחרונות)
דויד נויפלד, יפו

בפעם הראשונה שביג׳י ביקר בחווה
היו המון טכסים חגיגיים וסמליים,
בהשתתפות כל החניכים, הסגל, הר־מטכ״ל
— שלא לדבר על מפקד הגדנ״ע.
לזמן מסדר הנפת־הדגל, הרים ביג׳י
את ראשו אל הגבעה מימין ושאל:
*שם לא נוסעים עצים?״
הרמז היה ברור. המפקד פקד על
סמל הצמחיה להביא מיד שני שתילים
של אקליפטוס בעציצי־פח, ומיכלי מים
ואתים. אחר כך כל הפמליה טיפסה
ועלתה אל מרומי הגבעה. החניכים
חפרו את הבורות, נח הושיט
לביג׳י את השתילים והקצינים שמסביב
השקו את הנטעים הרכים.
למחרת הביקור התעוררה שאלת ההשקאה.
סוכם שסידור־העבודה יקצה
שני חניכים בכל בוקר, שיטפסו אל
הגבעה עם שתי מימיות, ישקו את
השתילים וירדו לחוזה. וכר עברו
שנתיים.
תומר, שקיבל את הפיקוד על
החוזה. לאחר שנתיים אלה החליט לבדוק
מה מצב העצים, שמשום מה לא נראו
מלמטה. הוא עלה באחד הימים אל
הגבעה׳ בלוויית שני החניכים. על הרכס
מצא את שני השתילים המסכנים יבשים
ומתים לגמרי. למה? למה שהחניכים
שהיו מטפסים לגבעה היו מגיעים לשם
צמאים מאד. הם היו לוגמים את המים
שהביאו אתם, נחים ויורדים למטה.

-״גזכעיגז רהשח־יז־!־״

העחת=ע11י״ס
אחרי שברית־המועצות שלחה מטוסים לסוריה, מתכוננת עתה אמריקה
לשלוח מטוסים למדינות ברית־בגדאד

...כדברי חז״ל: אוויריה גוררת א ווי ריה.

הדתיים דורשים לקיים בעניני תחבורת־השבת את הסטטום ־ קוו

והאזרח שואל: סטטוסקווואדים?

איך לקרוא להסכם בין המפלגות, שחילקו ביניהן את המושבים החדשים
בחבל עדולם עוד לפני שהובאו לשם המתישבים

דויד בן־גוריון נתן הצגה היתולית להמוני המתרחצים בחוף הים,
בעומדו על הראש ובהציגו להם תרגילי יוגה

.היוגה והק ומ י־שר .

ע שר

דרכי

בטוחות לעורר

ויכוח וער־

הזמנת חברים משעממים למסיבה ואתה חושש שלא יהיה לכם על מה לדבר?
אל דאגה. אתה יכול בקלות להתחיל בוויכוחים סוערים, אם רק תפליט ברגע הנכון
אחד מעשרת המשפטים הללו. מיד תראה איזה נואמים נלהבים הם אורחיך:
• מקומ ה של האשה הוא, בעצם,
במטבח. היא לא מתאימה לשום דבר
אחר.

חינוכי ת הם שטויו ת במיץ עגבניות. מה
שדרוש לילדים זה כמה מכות הגונו ת
בישבן.

• אני ב טוח שאילו נתנו את מלח
מת סיני בק בלנות לצנחנים, היו גו מרים
את כל העסק תוך יומיים.

• האשה והחתול נאמנות לבעליהן
באותה המידה.

• מה יש? לדעתי שר־האוצר צודק
בהחלט, כשיהוא רוצה להטיל 150 לירות
על כל מי שרוצה היתר־יציאה.
• בגדי־הים של הבחורות השנה הם
גועל־נפש. ממש פוגעים ב מו סר הציבורי.

הפי טפוטי ם האלה על גישה

מה שאנחנו צריכים ל תי קון המצב,
זה עוד מפלגה אחת.
• אשה צריכה לסבול במקווה לפני
החתונה. זה טוב מאד לבריאות.
ס ד״ר שלום
שהוא עשה לאשתו.

צודק

בהחלט

טוב שפירקו את חפלמ״ח.

שמות

מעתה ועדולם.

תל־אביב

קיל2ן ז_לים אוריגינליי ם מבית־החרו שת.

עוד @ #כזה ונאסרנו.

נטישת

במ ה

בביקור השני, חמש שנים אמרי הראשון,
היה ביג׳י טרוד מאד• הוא הגיע
לחווה ישר מעין־רדיאן, שם דרש בכל
תוקף להסיר את השלט ״עין־רדיאן״
ולהחליפו ב״יטבתא״ ,שמו הקדום של
המקום.
אחד הסמלים, ששמע על התקרית מנהגי
הליוזי, ניגש ישר אל ראש הממשלה
ושאל :״מר בן־גוריון, אולי
ידוע לו מה היה שמה הקדום של
באר־אורה?״
ביג׳י, שהיה עייף ונרגז, ענה מיד:
״אני לא יודע ואני לא רוצה לדעת.״

דו״ח
בימים שפולטוב, הפקיד הראשי, לא
חשב עדיין שהוא מפקד החוזה, שלח
אותו אלכס לתצפית, יחד עם החובשת
החדשה.
כעבור שעתים של תצפית־שקטה, טרטר
הטלפון במשרד ופולטוב דיווח:
״קומנדקאר אלמוני עבר בדרך שלפני
התצפית. פתאום שמענו התפוצצות. עלה
עשן גדול ומתוכו יצא ג׳יפ והמשיך
לנסוע. הקומנדקאר נעלם.״
כסר מסעותיה של איה השק״מיסטית ל־שק״ם
באילת, היו מספקים תמיד חומר
לבדיחות בכל השנה. כשפעם חטפה
הרוח צרור של שטרות בני 5ל״י
מכיסה של איה ושלמה הנהג רצה לרדת
ולאסוף אותם, עיכבה אותו איה בזלזול
:״עזוב, יש לי אחרים.״
משה ואלכם. באראורה