גליון 1043 מתאריך 2 באוקטובר 1957

מכתבים

העורך הראשי:
אורי אבנדי

שנה טובה

ראש המערכת:
שלום כהן
עורך משנה:
דוב איתו
עורך כיתוב:
סילבי עשת

עורך תבנית:
אהרוז צור
צלם המערכת:
אריה סרו

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם ביע״ס, תוא, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערבת:
מנשה בר־ריין, שייע נלור, לילי גלילי,
רויר הוריוביץ, רותי־ ורד׳ אברהם הרמוז!
אוסהר מאובר, אלכם מפיס, אביבה פטן,
עמום סינן .,שלמה סרן.

הנקרא

במדינה

, 26785

העתון

ביותר

עלי לחזר,ירכם למפרע, אל תחיו באשליה
שהנני עוד ברנש אחד שהצטרף למחנה
משוררי החצר של העולם הזה. ובכן, איני
קורא אננלית. אד חושבני שאין זו סיבה
לסחור את דעתי כי בסננוז וטיב האינפורמציה,
לא הרבה מהעתונות העולמית יכולה
להתחרות עם העולם הזה. מי שיחתור לתוככי
ליבם של מנני העולם הזה, מובטח לו
שהמה הראשונים המעריכים בסתר ליבם
את שרות החדשות המצויין ואת הסגנון
המעודכן והבלתי־מנמנם שלכם.
אני קורא את העולם הזה שש שנים, וכבר
נקבע לי תו של מתננש קבוע עם
השקפותיו הפוליטיות של העולם הזה. גם
טאמריוי׳של העורך לא הצליחו להזיזני מ־השקפותי.
אולם ידעתי שזהו עתון, פשוטו
כמשמעו. הרוצה להיות במערבולת החיים
הסובבת את כולנו, איננו יכול לותר על
קריאתו. חג שמח.
יצחק י. הללי, ירושל;ם
לכל שאר מאות הקוראים שאיחוליהם
הגיעו למערכת, ושאין באפשרותנו לפרסמם,
תודה.

מנהלל עד בפר מל״ל

דפקתם אותי. הייתי בטוח ׳מאיש השנה
יהיה עמום בן־גוריוז והתערבתי עליו על
ביא, אלא גם את המאורע הגדול שהוא 10ל״י, שניים לאחד. עשיתי לי חשבון
סימל אותו בשנה שעברה.
שאם תבחרו בעמוס, תוכלו לשים את הדגש
על תרומתכם למלחמה בשחיתות, וזה כדאי שמונה ספר. עמודים. ואנו היינו מוכנים לכ לכם. איד יכולתי לדעת שזה לא יקבע תוב לנביכם? מה אעשה עכשיו?
דוד מירון, באר־שבע

.״כואב הלב!״ נאנח אחד מעוזרי לפני
היינו מתחילים את הספר כך: משה דיין
תשלם.
שבוע,
עת מסרנו לדפוס. את הכתבה הג
נולד בבית־אבן גדול, מראשוני הבתים של
...בחירה שקולה וצודקת, המוכיחה שוב
מורה על איש־השנה תשי״ז.
הבנתי לרוחו. במשך חדשים עסקנו יומם דגניה א׳ .הבית שימש אותה שעה בית־ את טיב כוח שיפוטכם
מטה לקצינים הגרמניים, אשר סופחו לצבא
משד, איגר, רמת־גן
ולילה במשה דיין — ״מוישה די״ כפי שהתורכי
בימים ההם, ימי מלחמת־העולם הבנטלי
היום את גליוז העולם הזה המקראנו
לו בינינו, וכפי שקוראים לו רבים
רמטכ״ל להיות היה
שעתיד מי ראשונה.
עוטר בתמונת השער של משה דיין, כמעט
מן המתיקים. שוחחנו עליו בהפסקות באיוזלנו
דמעות מעיני. בחירת איש השנה
צה״ל ספג את אוזירת המיפקדה הגרמנית
שלכם היתה כה מתאימה וכה בעלת־ערד.
סוף החומר. לפעמים אף חלמנו עליו בלי עם חלב אמו.
ישנו עוד דבר שודאי לא שמתם לב אליו.
לות. ראיינו עשרות אנשים — מהם כתריסר
הפגישה הראשונה עם ערבים. האיש שכל
תשי״ח׳ השנה החדשה, בנימטריה, היא ,718
אנשים ששוחחתי עמם בחוץ־לארץ — עתו־והנימטריה
של משה דיין היא גם כן .718
ימיו היו מוקדשים למלחמה בערבים, המסמל
בכל נימי גופו את המלחמה הזאת, בא אם בו׳ היתה זו בחירה מוצלחת מכל
הבחינות.
במגע הדוק ראשון עם ערבי בשנה השנית׳
מרדכי גולדברג, ראשון־לציון
של חייו. אז חלה במחלה קשה והיה צורך
מלבד הבחינה שמשה דיין הוא איש השנה
להעבירו באופן דחוף מדגניה לרופא גרמני
תשי״ז, לא תשי״ח.
כשרונה, המושבה הגרמנית ליד תל־אביב.
ישנם שני מוסרות בריאים במדינה: צה״ל
אמו, דבורה ז״ל, נסעה עם משה הקטן
והעולם הזה. הם מייצנים בדיוק את שני
בעגלה דרך וואדי ערה. בשעת הנסיעה בוואדי
פרץ משה בצווחות מחרידות.
רועה ערבי, שנזדמן למקום, לקח את
האשה ואת הילד לראש הגבעה, הישקה את
התינוק חלב חם ואמר לאם :״הילד הזה
עוד יהיה ג׳דע (גיבור)!״
דבורה דיין שמרה את הסיפור בלבה ולא
סיפרה אותו מעולם למשה. רק אחרי מל־חמת־ד,עצמאות,
כשעברה עם בנה בוזאדי
ערה, נזכרה בסיפור. משה ואמו יצאו מיד
לחפש את הערבי. אולם הם נוכחו לדעת
כי ביתו של הערבי נהרס במלחמה, וכל
המאמצים למצוא את האיש עלו בתוהו.

קוראים רבים הופתעו מן הסתם לקרוא
כי היה למשה דיין אח צעיר שנפל במלחמה.
אחת התכונות היפות של משפחת דיין היא
הכית בו נולד
שמעולם לא הזכירה את הדבר בפומבי.
היא שמרד, את כאבה לעצמה.
קצוות ההשקפות של הדור החדש, והם בזוהר
(״זריק״) דיין, שנהרג במלחמת־ חזקת ניגודים המשלימים זה את ז ה...
סגן־משנה, צה״ל
העצמאות ליד רמת־יוחנן, היה טיפוס שונה
מאד מאחיו הבכור. מילדותו היה ילד חולני.
לפי כתבתכם על משה דיין, מתקבל הרושם
שהוא האיש שיהיה ראש-הממשלה אחרי
הוא כתב שירים ליריים רבים, שטרם ראו
דוד בז־נוריוז. אתם כמעט ולא אמרתם מלה
אור. מעולם לא רחש טינה לאיש. בילדותי
נגד זה. אני סבור שסכנה גדולה היא שלמדתי
כחצי שנה בבית־הספר של נהלל, בראש המדינה יעמדו אנשים שהשקפת עוזוהר
דיין*
ודומני שאני זוכר את זריק כילד שקט למם סובבת סביב המלחמה. אני בטוח שמשה
דיין יודע היטב איד לעשות מלחמה,
בעצמו. ומכונס נאים בבריטניה, אנשי־ציבור בצרפת. גנרלים
אולם האם הוא יודע נם איר לעשות שלום?
בגיל 17 התגייס לבריגאדה. כשהיה בגר עד כה לא שמענו מפיו מלה בשטח זה.
בגרמניה.
דרום לושביץ׳ ,תל־אביב
מניה אחרי הכיבוש, התידד עם ילדים גראספנו
חומר. ליקטנו חוות־דעת של אנשים
מניים וסיפר להם סיפורים מאגדות אנדרסן.
שהכירו את דיין בכל שלבי חייו — של
בתמונת השער של משה דיין, הוא מופיע
כשחבריו ניסו לשכנעו שאסור להתידד עם כשעל כים חולצתו שלושה אותות הצטיינות.
אנשים חיים בעלי עמדה במערכת־הביטחון,
זיהיתי את אות הקוממיות ואת אות סיני,
גרמנים, השיב להם תשובה אנושית מאד:
וגם של אנשים שהלכו לעולמם, כמו יצחק
אולם בשום פנים לא יכולתי לזהות מהו
הילדים?״
אשמים

שדה. צירפנו לכך את חוויותינו האישיות —
האות השלישי, שמתחתם.
נסיגת על יחיד בחפותו שנהרג, אחרי חיים רביב, חיפה
ביניהן פגישה עם אנשי דיין בליל־קרב ב־מחלקתו,
הופיע מפקדו באחד. הימים בבית
זהו אות קצין לגיון הכבוד הצרפתי,
קארטיזז, בחזית הדרום, נאום של משה דיין
הוריו, סיפר כי הצליח לזהות את הדרוזי
שהוענק לו בשעת ביקורו הרשמי בצרפת
בגבעת־ברנר לזכר שדה (״אני הערצתי אותו
שהרג את זוהר, ושחפציו של זוהר נמצאו
לפני כשנתיים.
כי הוא היה אבי אבות חוסר־האחריות!״)
ברשותו. דבורה דיין ציתתה שלא לגעת
לבסוף נערמו לפנינו אלפי עובדות, מאות
אחרי קריאת נליון ראש השנה אני יכול
הרמטכ״ל:

• אמו אמרה
בדרוזי. לרעה תמונות. חדרנו לעומקו של החומר. תוך כדי
לומר דבר שלא יכולתי לומר אותו על ה־
״הוא לא רוצח. הוא חייל.״
גליונות האחרונים שלכם: הוא לימד אותי
כך למדנו בעצמנו לראות הרבה דברים בלרקת
משהו שלא ידעתיו עד כה. מעולם
דמות בלתי־מפורסמת אחרת היא אחותו
אור חדש, כמו, למשל, את החלטות הפיקוד של משה דיין, אביבה, שנודעה בנעוריה לא חשבתי כי יורשי השלטון הנוכחי במבימי
מיבצע־סיני ולפניו.
דינה יהיו אלה שעליהם הצבעתם. עם כל
אולם רק אז החלה העבודה האמיתית כיפר,פית העמק. כשביקר הפרופסור אלברט
ההערכה שאני רוחש לאנשים שצמחו מנהלל
איינשטיין בנהלל, נשק לאביבה על לחיה עד כפר מל״ל, אינני סבור שהעם מרצונו
ושוברת־הלב. לפי התיכנון, עמדו לרשותנו
יבחר בהם בשליטיו החדשים. הם הצליחו
הימנית. כעבור זמן מה ביקר במקום גם
שמונה עמודים של העולם הזה. הקורא היה
בשטח הצבאי ושם מקומם. יהיה זה אסון
המשורר חיים נחמן ביאליק, ניגש לנשק
להתיר להם להתפשט לשטחים שאינם בזכאי
לדרוש מאתנו כי נגיש לו את פרי
סמכותם.
חקירתנו בתמציתיות נוקבת, ללא מלה מיו לאביבה באותו מקום. אז התערב משה:
יעקב לויט, תל־אביב
״נשק לה בלחי השניה, המקום הזה שייך
תרת אחת. צרפתאל לאיינשטיין!״
כך היד, עלינו לבחור מן הערימה העצומה
ממה שכתבתם אורות הצהרתו של דור
את אותן העובדות שהיו אופייניות ביותר,
הכהן (העולם הוזז ,)1041 אפשר היה להבין
כי הייתם מתלהבים מאוד אילו משלחת
לצרף אותן לתמונה ברורה ובעלת־משמעות,
ישראל באו״ם היתה תומכת במורדים הצפון־
לתאר לא רק את משה דיין כאדם וכמצ־אפריקנים.
מבלי להיכנס לויכוח אם אתם
צודקים או לא, הרי היתה זו תקיעת סכין
בגב הכלה הצרפתית. מדינתנו קשורה כל בר
* כחייל הבריגדה, מאכיל יונים בוונציה.

בתמיכתה של צרפת׳ עד כי אינה יכולה
להרשות לעצמה לוקסוס כזה. מה הייתם
אומרים אם המשלחת הצרפתית באו״ם הי־תה
משנה לפתע עמדתה ותומכת בערבים
ע. ק .רמת־גן
נגד ישראל?
כשכל הארץ כורעת תחת שלטון החושר,
הרי הידידות עם צרפת היא אחת מנקודות
האור של המדיניות הישראלית, ולאלה ה־סעודרים
אותה מגיע פרם. אני סבור ש־לעורך־הדין
החיפאי בן־עמי גורביץ, יושב־ראש
האגורה לידידות עם צרפת בהיפה,
מגיעה הערכה על אומץ לבו במאבקו הצודק.
צדוק הלפרין, טירה דרומית

ישר לבול

כבר מזמז לא היתה בעתונכם רפורטנ׳ה
ענינית ומענינת כמו זו על תערוכת הבולים
תביל (העולם הוה .)1042 אני סבור שקור־איכם
היו מקבלים ברצון כתבות נוספות
מסוג זה.
ש. בורק, תל־אביב
בול־שיט.
נתן ברוך, תל־אביב.

אל צור חוצכתם

קראתי את כתבתכם כיפה וכפיה (העולם
הזה )1041 ונדהמתי. לא הייתי מאמין כי
כתב־שיטנה כזה יצא מתחת ידי יהודים.
להוי ידוע לכם כי ישראל ואוריתא (תורה)
חד הוא. אצלנו לא יכולים להפריד בי;
דת ולאומיות. הפסיקו ללבות שנאה, ואל
תצטרפו למסע היריקות למעין ממנו ׳סאב־נו
עוז ותעצומות רוח. אל תתחרו בעתונות
היבסקציה על המשמר ולמרחב. אתם בתור
עתון בלתי־תלוי צריכים להטיף לאחוות-
אחים, לכן שובו אל צור חוצבתם ואל מקבת
דב כהן, רמת־השרון
בור נוקרתם.

צ׳יז׳ירן־פיז׳יל!

קראתי בסיפוק רב את דבריו של העורר
על התנהגות כמה מאנשי המשלחת הציונית
שהיו במוסקבה (העולם הזה .)1040 כאדם
שיש לו קרובים רבים בברית־המועצות, והחרד
לגורלם, קראתי בחיטת־זעם את דבריהם
האוויליים של השליחים החוזרים. מי
נתן להם את הרשות לסבן את חיי קרובי
בפטפוטיהם? ומי קיבל על עצמו את האחריות
לשלוח לשליחות הרת־אחריות זו אנשים
מסוג זה? מה חם אומרים עתה, אחרי
שמעשי השליחים כבר גרמו לאסון, כפי
שאפשר ללמוד מפרשת חזן?
י• בן אודיסה, חדרה
דברי העורר על הגיבור החלוצי משה
צ׳יז׳יק ותעלוליו הזכירו לי שיר רוסי,
שאמי לימדה אותי בילדותי. הוא התחיל

משה דיין(ימין)
במלים צ׳יז׳יק־פיז׳יק, ודומני שהוא די
שמעון ספרן, חיפה
לעניז•
הבית הראשון של השיר העממי הרוסי
אשר הקורא ספרן מתכוון אליו:
למזרקה של מוסקבה
ציפור קטנה באה,
שתתה שם מן הוודקה,
כמו במסבאה.
כוסיות שתייס־שלוש,
עד שהסתובב לה הראש ...
. ..האם בגלל אחד אשמה כל התנועה?
אנשים כמו צ׳יז׳יק ישנם בכל מקום. אולם
בכל הנוגע לקו הפוליטי הכללי קרובה מפ״ם
הרבה יותר להעולם הוה מאשר לצ׳יז׳יק,
ועל בז חבל על העקיצה נגד מפ״ם שהיתה
חבר משק, הנגב
חבויה בדברי העורר•
חניכים אכלו בוסר, שיני מפלגות תקהינה.

סרט־זיעה

רציתי
רק להוסיף לטענתו של פרג׳ון
מטבריה (העולם הוה )1041 כי לראות סרט
בטבריה פרושו גם מרחץ זיעה. על אף
החום הגדול השורר כאן בעונת הקיץ, אי!
בעלי בתי-הקולנוע עושים רבר למען הנעים
את הישיבה באולמותיהם.
שושנה מזרחי, טבריה

רר! וראינו :
עם גליון זה יועלה מחיר
״העולם הזה״ ל־ 500 פרוטה
הגליון. לצערנו העלאה זאת
היא הכרחית, בתוצאה מן
ההתיקרות כהוצאות הייצור.

העולם הזה 1043

להיות בריאה. היא ביטאה את
רגש-העליונות הכוזב של ציבור
מוכה ונרדף, שביקש לו פיצוי לנחיתות
מצבו. היא פתחה תהום
כין ״יהודי״ ל״גוי״ ובישרה בי כל
הגויים הם שפלים וצמאי־דם, רודפים
נקלים שיש לשפוך עליהם
את חמת אלוהים.

ך עוד יומיים יתחילו רבבות יהודים
^ בארץ לצום ולהתפלל. כל הכבוד להם.
מי שמאמין באלוהיו בלב ונפש ומשתחווה
לו לפי הבנתו, מפעיל את אחת התכונות
היותר יפות של הטבע האנושי.

ביסוד מקשר אחר. לא מולדת משותפת
היתד, המלט שהדביק את מליוני היהודים
בעולם לגוף אחד, אלא הסגידה המשותפת
בפני אלף ואחד מצוזת ומנהגים. המצוות
קיימו את היהודים, בלי שום צורך במולדת.

אולם לאחרונה צץ סוג חדש של
יהודים -אלה שאינם מאמינים
כאלוהים, הצוחקים כלבם לכל הקדוש
ליהודי האדוק, אף הסבורים
כי יש לחנק את הדור הצעיר כרוח
היהדות. הם מטיפים לדת
כלי אלוהים, לתפילה כלי דת,
לסידור בלי תפילה.

היהודי יכול היה לעכור מארץ
לארץ, מיבשת ליבשת. כל עוד
צם ביום־ביפור והתפלל לאותו
אלוה, נשאר יהודי.

בראש התנועה עומד עתה זיאמה ארן,
שר־ה,זינון־ של הקואליציה הסוציאליסטית־דתית.
הוא החליט לקצר את השעורים המעשיים
בבתי־הספר, כדי להנחיל לילדים
משהו הקרוי ״תודעה יהודית״ או ״תודעה
ישראלית״ .הוא מבקש ללמדם את תולדות
הפזורה היהודית, את נוסח התפילות ואת
ההווי של הגטו היהודי. כי הילד הישראלי,
אומר ארן, חייב להזדהות עם תרבות הגטו,
לאוהבי, ולראות עצמו כנושאה וממשיכה.
מבחינה מעשית אין מה לחשוש מפני
נסיון זה• בית־הספר העברי הצליח בשעתו
להמאיס על כולנו את התנ״ך, עד שהיו
דרושות לנו שנים ארוכות לפני שכל אחד
מאתנו הצליח לגלות מחדש מיסמך נהדר
זה. באותה מידה ימאיס בית־הספר על בני
הדור ד,בא את התפילה היהודית ואת גדולי
הגטו.
הסכנה האמיתית אינה נובעת משעורי-
התודעה עצמם, אלא מן המחשבה המסתתרת
מאחוריהם. עם כל הכבוד לבעליה,
זוהי מחשבה בלתי־מבוגרת, שטחית. כדאי
להתמודד אתה אחת ולתמיד.

יהדות זו נוצרה בפזורה, לפני גלות בבל,
היו קיימים ״בני־יהודה״ .ואילו היהודים
שחיו בגלות בבל, ושבחלקם חזרו משם,
היו ״יהודים״ .בכל חמשת ספרי התורה אין
המושג ״יהודי״ מופיע אפילו לא פעם אחת.
אולם בספר אסתר, הספר הגלותי בהא
הידיעה. מופיע המושג 43 פעם. מלבד זאת
הוא מופיע רק בספרים שנכתבו בגלות
בבל או אחריה: בספר נחמייה, בספר זכריה,
בפרקים האחרונים של ירמיהו ופעמיים —
פרי עריכה מאוחרת — בספר מלכים ב׳.

מן הארץ. האמת הפשוטה היא
בי רוב רובם המכריע של היהודים
כבר ישב כחוץ־לארץ לפני
שהרומאי הראשון דרך על אדמת
״יודיאה״.
בגלל רוח היהדות, שאיפשרד, לכל יהודי
להישאר יהודי טוב בכל מקום׳ לא חזרו
כלל רוב היהודים מבבל לארץ־ישראל. גם
אחרי ימי עזרא ונחמיה, היתד, יהדות כבל
פורחת עד אין שעור יותר מן הקיבוץ
היהודי הקטן שנדחק בין אויביו מסביב
לירושלים. קיבוץ יהודי גדול ועשיר שני
נולד באלכסנדריה. היהדות התפשטה, לאיר־כו
ולרוחבו של אגן הים־התיכון.
בניה של יהדות עשירה ומסועפת זו שלחו
את תרומותיהם לבית־המקדש, באמצעות
מגבית־יהודית־מאוחדת דאז. אחדים מהם גם
ביקרו בארץ, כתיירים לימי החגים. אולם
חורבן הבית לא שינה כמעט כלום בהווי
היהדות, והוא היווה רק חוליה קטנה אחת

הדור הגדל בישראל, שיצטרך
להתגבר על מיכחני המציאות של
אומה עצמאית במולדתה, זקוק
לתודעה לגמרי אחרת. תהיה זאת
תודעה שתתכפם קודם כל על הגיון
המציאות של הארץ כת־האלמוות,
תודעה המחייכת להושיט
ידיים לעמים שכנים ורחד
קים. היא חייכת להחליף את שני
את־הגויים, פרי הפזורה, כתחושה
לאומית אשר תחגך להכנת
עמים אחרים ולחיוב מאוויהם הלאומיים.

• טענה הקלאסית בעד התודעה ה!
ויהודית היא כזאת: היהדות שמרה על
עמנו בגלות. לולא השבת והתפילות, היו
היהודים נטמעים זה מכבר בין הגויים.
רק הודות להן אנו קיימים.

התשובה לכך היא: אז מה?
אדם חלה במחלה ממארת. רופאו ציודה
עליו לשכב במיטה עם בקבוק חם. רק הודות
לכך נשאר בחיים. האם ישכב איש זה
כל חייו במיטה, עם בקבוק חם, מתוך
הכרת תודה?
אדם קילקל את קיבתו. הוא שתה כוס
של שמן־קיק וחזר לאיתנו. האם ימשיך
לשתות שמן־קיק כל יום עד יום מותו?

אדם התפתל ככאכים. הרופא
הזריק לו מורפיום. זהו רעל. הוא
השפיע מפני שהוא רעל. אולם אוי
לחולה הממשיך להרעיל את עצמו
אחרי שהלך הצורך.
היהדות שמרה על היהודים בפזורה. נודה
לה על כך. אולם אנו שוב איננו חיים בפזורה.
אנו חיים במולדת. המחלה חלפה.

ן -שאלה האמיתית היא, כמובן, איך
( | זה שמרה היהדות על היהודים בפזורה.
מה היה בה שסיגל אותה לכך?
התודעה של כל ציבור לא נפלה מן השמיים.
היא התגבשה בהדרגה מתוך הנתונים
של המציאות, כתשובה לצרכים המעשיים
של החיים.

התודעה של הפזורה היהודית
נולדה כפזורה, למען הפזורה. היא
התגבשה וניצחה דווקא מפני ש*
היתה מותאמת למציאות של קיבוץ
בינלאומי, ללא מולדת.
התודעה של עם רגיל, המלט המדביק את
כל בניו לגוף אחד, הוא תחושת־המולדת.
עם רגיל כזה אינו יכול לחיות מחוץ
למולדתו. מי שנוטל ממנו את המולדת,
שובר את בסיס חייו.
הבריטים שהיגרו מאדמת בריטניה חדלו
להיות בריטים. הם הפכו אמריקאים, אוסטרלים,
ניו־זילנדים. הספרדים שהיגרו לאמריקה
חדלו להיות ספרדים. הם הפכו
ארגנטינאים ומקסיקאים.
התודעה של היהדות החליפה את המולדת

אין זו תודעה בריאה לעם היושב במולדתו,
והחייב לכונן יחסים בריאים עם
סביבתו.
נקח, כדוגמה מקרית לגמרי, את הסיפור
שלוש מתנות לי. ל .פרץ. הוא מספר על
נשמה שנדה בין שמיים וארץ, וחיפשה את
הגיבורים האמיתיים. שלושת גיבורי הסיפור
ר,ב: עשיר שהפקיר את עושרו בידי שודדים,
אך מסר את חייו בהגנה על שקיק
של עפר מאדמת־הקודש; יהודי שעבר כין
שתי שורות של מלקים אך נעצר וחזר
כדי להרים את כיפתו שנפלה! יהודיה שנידונה
להיסחב על הארץ על־ידי סוס דוהר
בחוצות העיר, וביקשה רק סיכות, לחבר את
שמלתה לעור גופה, כדי להגן על צניעותה.
זהו סיפור שהיתר, בו נחמה רבד, לציבור
אומלל בגטו, ששאב עידוד מן המופת האישי
של גיבורים המוכנים למסור את נפשם
למען ערכים רוחניים. אולם ספק גדול
ה! א אם זהו סיפור בריא לילדי ארץ-
ישראל. הם ילמדו מתוכו רק כי כל הגויים
הם חיות־טרף, הזוממים לרצחם. מכאן רק
צעד קטן לאידיאולוגיה הנוראה של ״עם
לבדד ישכון״ ,של בדידות לאומית כצוו
הגורל הנצחי, שהפכה את מדינת ישראל
לגטו חדש.

היהדות נולדה בפזורה, בדי לי׳
קיים את היהודים בפזורה. אולם
אנו עם החי במולדתו. איננו מעוג־יינים
בשום תודעה המאפשרת
לנו לחיות מחוץ למולדת. להיפך,
אנו מעוניינים בתודעה שלא תאפשר
לנו ולבנינו לחיות כשום
מקום אחר, בשום צורה אחרת.

^*ולם נם זה רק חלק מן האמת. ה־

בתהליך הפיכת היהדות לקהילה בינלאומית.

יתר על בן, כמשך אלפיים שנה,
בהן ערכו הנוצרים שכעה מסעי־צלב
לכיבוש הארץ, לא נעשה
שום נסיון יהודי רציני ללבד חיל
ולחזור לארץ -עד אשר גרמה
לכך האנטישמיות והציונות, שהיו
אחיות תאומות.

יהדות לא זו בלבד שהיתר, פרי הפזורה.
במידה רבה היא עצמה גרמה לפזורה.
כי ברגע שניתנת ליהודים האפשרות
הרוחנית להישאר גוף אחד ללא צורך
במולדת משותפת, ניתן ההכשר הרוחני
לחיים ללא מולדת.
אחת האגדות המרחפות בחללנו החינוכי
היא כי הרומאים גירשו את היהודים מארץ-
ישראל. כך נולדה כביכול הגלות, בה החזיקו
היהודים מעמד במשך אלפיים שנה
של רדיפות וסבל, רק הודות לרוח היהדות.
לרוע המזל, אין כל דמיון בין אגדה
זו לבין האמת ההיסטורית.

אותה תודעה גורמת כיום לאותן התוצאות.
יהדות אמריקה אינה חולמת לבוא
לארץ. אלפים מטובי בניו של הדור הצברי
היגרו בגלוי או בסתר לחוץ־לארץ, הפכו
יהודים טובים בקהילותיהם החדשות. האם
עלינו לחנך את הדור הבא ברוח תודעה
אשר תקל עליהם את ההגירה, בכל שעה
שסיכויים כלכליים טובים יותר רומזים
להם מעבר לים?

ך ם זאת איננה הסכנה העיקרית. התו־דעה
היהודית אינה רק הרת־סכנות כשלעצמה,
לגבי בריאותו של העם החדש
הגדל בארץ. היא מסוכנת שבעתיים כשהיא
באה במקומה של תודעה בריאה שצריכה
להיווצר במולדת.

הרומאים לא גירשו את היהודים

התודעה שנולדה כגטו לא יכלה

זאת תהיה התודעה הישראלית האמיתית,
שתחולל בבוא היום מהפכה עצומה בכל
מערכת־החינוך של ישראל. היא 7א תתכחש
להיסטוריה של הפזורה היהודית, אולם
הנושא העיקרי שלה יהיה ההיסטוריה של
ארץ־ישראל והמרחב שהיא שוכנת בו —
נושא שכמעט אינו קיים לחלוטין בביתר,ספר
הנוכחי. ננסה להתוות קו ללימוד
תודעה זו במאמר אחר.
כאשר תהפוך תחושת־המולדת למלם המדביק
של חינוך חדש, ייראו דברי־ימי
הפזורה באור אחר לגמרי.
על אף גילויים אישיים וקבוצתיים של
גבורה והתעלות מוסרית, שהיו בלי ספק
בפזורה, לא תוכל הפזורה לעולם לעורר
התלהבות וחיוב בלב דור אשר ילמד כי
אין חיים מחוץ למולדת.

^ ינני מאמין שיש לזרוע בלב הדור
ץ ) הבא שנאה כלפי העבר היהודי. יש
להיזהר מפני הגזמ!ת כנעניות, המחליפות
מחלה אחת באחרת. אפשר למרוד באבא ר
אמא, מבלי לשנוא אותם, כסי שאפשר להעריך
ולהוקיר את ההורים, מבלי לחבוש
את השטריימל.
אינני מטיף גם למלחמה בדת. אם יש
כוח־חיים בדת היהודית, היא תמצא לה
צורות חדשות, שינבטו באדמת הארץ, ו־שיפשיטו
את תורת ישעיהו ועמוס מלבושה
החיצוני שנרקם בגטו.

אין צורך?1לחום כישן. יש צורך
להיאבק על החדש, ליצור אותו,
לטפח אותו. כי כסופו של דבר
באה ה״תודעה היהודית״ רק לכסות
על ערוותם הרוחנית של
יוזמיה. הם מרגישים כחלל הריק
אשר כלבם, ומנסים למלא אותו
כערבים המתים של הגטו.
זוהי פשיטת־הרגל הרוחנית של דור אשר
ברח מן הגטו, ואינו מסוגל אלא להפוך
את המדינה לגטו חדש.

אם לא נקדם את פני הרעה,
לא יגרום קיבוץ הגלויות אלא לגלות
מקובצת חדשה.

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שמומת)

• יחסי ישדאל־צרסת יתקדרו כמידה ניכרת. בפאריס מתגבשת

ההכדה ני ה פננו ד הידי דו ת ה מוגז מ ת לישראל מונעת מצרפת ג מי שות מדינית
במרחב. יחד עם נ סיון מאו מץ מצד צרפ ת לחדש ולהדק את יחסיה סם מצרים,
הלבנון ואפילו עם סוריה, תחול ה תרופפו ת מקבילה של יחסיה עם מדינת ישראל.
אחד הצעדים הראשונים והה פננ ת ״ ס בכיוון, תהיה החלפתו של שגריר צרפת
בישראל פייר אז׳ן דילבר, המסמל ב אי שיו תו את

הברית

הבל תי־נ תוב ה

בין

שתי הארצות.

• ישראל תפעיל לחץ על גרמניה המערבית, כדי שזו
תסכים סופית לקשירת יחסים דיפלומטיים. פניה ישראלית בלתי-
רשמית בעניין זה, לפני חוד שים מספר, נדחתה על־ידי ממ שלת בון, בני מוק
כי יש למכות עד לאחר הבחירות. אולם גם עתה אין ממ שלת חד״ר אדנואר
נלהבת לצעד זה. לגרמנים הוצע כבר שמו של מורים פישר, מי שהיה שגריר
ישראל וציר באנקרה, כשגריר רא שון בבון.

• שינוי דיפלומטי נום!ז: החלפתו של אדוארד לאוסון,
שגריר ארצות־הברית כישראל. להחלפה זו לא תהיה כל

מ ש מעו ת

פולי טית, והיא תבוא לפי בק שתו של השגריר.

• דויד הכהן יצורך בכל זאת למשלחת ישראל באו״ם.
מאחר שממ שלת ישראל מעוניינ ת לנצל את כינוס העצרת להתקרבות כל שהי
עם נציגי עסי אסיה, ומאחר שלדויד הכ הן ישנם קשרים אי שיים רבים עם

מדינאי. יבשת. זו, תתעלם הממ שלה מהכרזתו של הכהן על יחסי ישראל־צרפת —
העם נול הר א ש
*לא. רק בן־גוריון עומד על הראש. כל
הממשלה עומדת על הראש!״ נאנח השבוע
עסקן מפא״יי מיואש. היה יסוד לאנחה זו.
במשך חודשיים שררה מעין שביתת־גשק
כללית. שום משפט סנסציוני לא העכיר את
כותרות העתונים, מלבד משפט הגברת שלום.
שורה של מאורעות יפים וחיוביים רוממה
את רוחו של האזרח — ועידת האטום, תערוכת
הבולים, המבביה המוצלחת, ההכנות
למאורע המוסיקלי בתל־אביב.
אילו יצאו כל אויבי המשטר מחורי העולם
התחתון כדי להעכיר אידיליה זו, לא
היתד, בכך פליאה• אולם קרה ההיפר• השבוע
עסקה בכך דווקא הממשלה עצמה, בניצוחו
האישי של דויד בן־גוריון. עם הגשת
התביעה נגד ד׳יר ישראל שייב ורומק גרינברג
(ראה להלן) נתקעה התרועה הצורמת
הראשונה בחצוצרת המלחמה הפנימית המחודשת,
ביום־החול הראשון של שנת
תשי״ח.
מקל הפוך. לא היד, זד, מקרה כי תרו־

הכרזה שהיתה למורת רוחם של ראשי
מפלגתו.

• המחקר האטומי כישראל
יתרחב.

בע תיד הקרו ב תושלם התקנת

מכ שירים חד שים מחוץ־לארץ, שיאפ שרו ׳
לפיסיק׳אים להעלות את רמת מחקריהם
והרחבת היקפם.

• כיג׳י יצא לחופשה מחודשת,
מיד לאחר סיום השיחות
הקואליציוניות, שיתחילו כעוד
שבועיים. ב ת קופ ת • זזופישתו יתחיל
בינ׳ י בני סו ח מצע מפ א״י לבחידו ת ה•
באות, יסקור נם את ה מערכות האיר•
גוניו ת של מפלג תו, לאור הבקיעים ש נתגלו
ב הן לאחרונה. ראשי־פרקים למצע
ע שוי ביג׳י לה ש מיע כבר ב מחצי ת חוד ש
נובמבר, עם ה תכנסו תה של ועידת מפא״י
למו שבה השני.

פרשת קסטנר
סו לםלע לי ה
(ראה

• הציונים הכלליים מתכד
נניס לסולחה כין יוסך ספיר
לבין פרץ ברנשטיין וישראל רד
ק ח. הפילוג, שחל בצ מרת הצ״כ ואשר
העמיד את החסכים ספיר־סרלין מול ה ׳
ח״בינן ב רנ ש טיי ך רו ק ח, קיבל מיפנ ה חדש,
כתוצאה מפי לוג פני מי נוסף, ש נוצר
בז מן הא חרון בין ספיר ל סילין.

נאשמים רומק ושייב עם אורי צבי גרינברג(כמרכז)
לטשטש את העקבות?

• משה אונא, הסגן חדתי של_שר החינוך והתרבות,
יתפטר בקרוב מתפקידו.

א ו נא נכשל ל ח לו טין ב הגנ תו על האינטרסים של

ה חינוך הדתי, וחבריו למפלגה דור שים את הסתלקותו. המועמד החדש לתפקיד
זה: ח׳־כ יצחק רפאל. שר ה חינו ךזל מן ארן יתנגד בתוקף ל מינויו של רפאל.
• נטורי״קרתא׳ עלולים לפנות לאו״ם. חרקע יהיה בק שת הכת
הדתית ה קיצוני ת לקבל ר שיון מיו חד לקיום שחיטה, בפי קו ח רבני הכת ולא
הרבנים הר שמיים של העיר. ר שיון כזה ני תן לתקופת החגים בלבד, אולם
•הנציגים הדתיים בעירי ה יתנגדו לחידו שו. נטורי־קרתא יפנו ל מזכיר האו״ם,
בטענה כי סירוב. זח פוגיע ב מגי ל ת האו״ם, המעניקה ח רו ת ד תי ת לכל אדם.

• שכיתות עובדים צפויות כרוב העיריות כארץ.
יגרמו לכך פיגורי

שכר;

בתל־אביב:

העובדים. שתי שביתות אלה
בהן קיי מו ת ב עיו ת דו מות.

מינויי ם מפלגתיים,

יגררו אחריהן

שלא

שבי תו ת בעיריות

בירו שלים,

באי שור

ועד

קטנו ת יותר,

• יועץ ראש הממשלה לעניינים ערביים יגביר את פעילותו
כקרב המיעוטים. לאחר ששר הפנים ישראל בר-יהודה. גילה יזמה להקל
את מצב •המיעוטים, נובר החשש. ב תו ך נזפא״יני דבר ז ה ימ שוך קו לו ת ערביים
לאחדות־העבודח. כ תגוב ה תציע נז פ א״י. ה ק לו ת משלה לערבים, במסגרת הפעולה
.הר שמית של משרד ראש חממ שלה.
• יוקם כארץ מפעל לייצור מקלטי־סרט (טייפיריקורדרס) עלפי
פטנט בריסי, בעזר ת השקעה של בעל־הון בריטי. המפעל יה״ה צמוד למפעל
חיפאי קייס, המייצר מכשירי־רדיו•
• חכניח הפרטית תחדור לשיכון העולים. אחרי כ שלון המאמצים
לגייס אח הבספיס הדרו שים ל שיכון, מתגב ש ב חוגי הממ שלה הרעיון
לתת הלוואות לקבלנים פרטיים שיבנו שינוגי ם להשכרה. העולים יצטרכו לשלם
דמי־ שכירות גבוהים, אך יקבלו

הסובייטיים חופש רב יותר במישחק במרחב•
גם ישראל היתד, מעוניינת בדבר, כדי
להוכיח לאמריקה שאינה תלויה בה לחלוטין.
שעת־השי״ן היתד, צריכה לבוא בשעת
התכנסות מליאת עצרת האו״ם בניו־יורק.
גם שרת־החוץ הישראלית וגם שר־החוץ
הסובייטי, אנדרי גרומיקו, בעל הקול ההיסטורי
בהצבעה על הקמת מדינת ישראל
באו״ם, עמדו להשתתף במליאה. כדי ליצור
אוזירה מתאימה, הזמינה לשם גולדה גם
את שגריר ישראל במוסקבה, יוסף אבידר.
לפני צאתה ביקשה את עורכי העתונים
לחדול מהתקפותיהם על השגריר הסובייטי
בישראל.
ירחדבשא בו ד. אולם ברגעים המכריעים
באו הפרעות מצד בלתי־צפוי. אנשי
המשלחת הישראלית בפסטיבל מוסקבה חזרו
לארץ, השמיעו הודעות אנטי־סובייטיות
צעקניות ומיותרות. עד שמשרד־החוץ נתן
להם הוראה סודית וחמורה לבלום את
פיהם׳ כבר נגרם נזק רב.
אך השתתקה ההמולה בישראל, כאשר בא
קול מברית־המועצות. ולטר איתן, מנהל
משרד־החוץ, כינס את העתונאים בתל-
אביב, מסר להם הודעה קיצונית על מאסר
הדיפלומט הישראלי אליהו חזן, שנעצר
לזמן קצר באודיסה (העולם הזח .) 1042
שוב קמה בישראל צעקה גדולה, שמצאה
לה תשובה נרגזת ברוסיה, שם נאשם חזן
בהפצת חומר־הסתה בין אזרחים סובייטיים,
הכל נראה אבוד. אולם גולדה לא הסכימה
כי חזן אחד יקלקל את המנגינה.
למשרד־החוץ ניתנה הוראה דחופה להשתיק
את ענין חזן. אחרי קבלת ההודעה הסובייטית
בענין זה, הודיע דובר משרד־החוץ
כי ״ישראל לא תגיב״.
השבוע הבשיל המאמץ הארוך את פריו
הראשון. בניו־יורק נפגשה גולדה לשיחת
ממושכת עם גרומיקו, ניסתה להזכיר לו
את ימי־הזוהר של ירח״הדבש הישראלי•
סובייטי של תש״ח. הסיכום: השניים ימשיכו
לדון בצוותא על האפשרות להחזיר
מידת־שלום ליחסים.

הלוואות לצורך זה

הממשלה. הממ שלה

מקווה לחסוך בצורה זו חלק מהוצאו ת הבניה.
• מנהל יחיד ימונה לחברודהנפט ,,מצדה״ ,בעלת הקידוחים
בחלץ, אחרי שריבוי המנהלים .,המייצגים אינטרסים שוגים גרם לאי־סך ר.
ה מו עמד החזק ביי ת י: אלוף ברנ ,8אחד המנהלים הנוכחיים.

עת־חצוצרה זו קראה לקרב דווקא בשדה
המשפט.
בשנים הראשונות המשיך המשפט הישראלי
על כל אביזריו בתלם הישר שנחרש
על ידי המנדט הבריטי. הוא שימש מכשיר
לביקורת על השלטון, מחסום בפני נחשול
השחיתות הגואה. אולם בהדרגה נתגלו
סימנים מדאיגים. אחרי שירדד, על השלטון
סידרה של מהלומות משפטיות
מזעזעות, החל הוא להבין כי הזניח שטח
זה, וכי משפט עצמאי מהווה סכנה ליציבותו.
גל ההשמצות כנגד השופט בנימין הלוי
בפרשת קסטנר; האווירה שאפפה את משפט
עמוס בן־גוריון ופסק־דינו ותעלומת העמוד
;30ד,בזיון הציבורי שנערך על־ידי השלטון
לשופטת־השלום מינה שמיר בענין שטיינברג;
הציפצוף הרשמי על ממצאי פסקי הדין על
קסטנר ושווד, סהר, זינגר וחבריהם —
כל אלה סימלו מיפנה קיצוני בתפקיד
שהשלטון הועיד למשפט במדינה.
בפרום השנה החדשה היה ברור כי היועץ
המשפטי וקבוצת החצר של ביג׳י האמינו
כי המצב כשר להפוך את הקערה על ם־ה.
הם קיוו כי המקל המשפטי, שירד פעמים
כה רבות על גבם שלהם, יכול להפוך עתה
מקל להכות בו את יריביהם. מערכת החוקים
הדורסניים, שהוכנה בסבלנות רבה
י ובהסוואות ביטחוניות שונות ומשונות להרדמת
הקהל, בשנים האחרונות לקראת מצב
זה, היתה עתה מוכנד״
מדיניות מדוץ מכ שולי
.במשך ׳ חודשים תוכנן המיבצע. מכמה
צידניות ישראליות באירופה הגיעו. ידיעות
כי מצו הגוש המזרחי באים רמזים על
רצונה של רוסיה לשפר את יחסיה עם
ישראל׳ ׳אולי כדי. לאפשר לדיפלומטים

שער)

סעיף 60 של פקודת ה חו ק הפלילי הוא
אחד מאותם הסעיפים שהיו אהובים כל-כך
על השליטים הקולוניאליים באימפריה, שביקשו
להוריד את ראשם של ה״נייטיבס״.
הכותרת בראשו היא ״מזימת הסתה למרד״.
אולם מתחת לכותרת רשומות מילים המאפשרות
לתבוע לדין ולשלוח לבית״הסוהר
כל אדם המעז לפתוח את פיו נגד השלטוי
הקולוניאלי.
״ מזי מ ת הסתה למרד היא כוונה להביא
לידי איבת או לידי בזיון או לעורר אי־נאמנות
או לעורר אי־רצון בקרב תו ש בי
הארץ או לחרחר מדנים ולעורר רגשות-
שנאה בין חלקים שונים מאוכלוסיתח. המענה
שהמילים אשר לפי הא שמה יש ב הן
מזי מת הסתה למרד, הן אמת, לא ת שמ ש
הגנה העונש: שנתיים מאסר על ה
עבירה
הראשונה, שלוש שנים על עבירות
נוספות.
כשקמה מדינת ישראל, לא טרחי המחוקקים
לבטל סעיף קולוניאלי זה. להיפך, הם
הוסיפו לו כמה וכמה תיקונים, בחלקם
אף מחמירים. אם פיקפק מישהו בתועלת הדבר,
הובטח לו בחיוך שזהו חוק שכדאי
שיהיה קיים, אך שממשלה דימוקראטית
כמו ממשלת ישראל לא תשתמש בו, כמובן,

לעיל*
השבוע נסתבר כי בל חוק קיים, סופו
שישתמשו בו. היועץ המשפטי מיהר להגיש
תביעה נגד ד״ר ישראל שייב ונגד ראובן
(,רומק״) גרינברג, בעוון מזימת הסתה למרד.
זהו ״עוון״ שהדיון בו מסור לבית־משפט
השלו* אולם צורפה אליו האשמה
שניה, שהיא בחזקת ״פשע״ — ניהול. מחתרת•
העונש המכסימלי 20 :שנות מאסר.
בית־המשפט המוסמך: המחוזי.
צ 2שנה לנ פ ש. היתד, זאת תביעה
מוזרה מכמה וכמה בחינות. אשמת ההסתה
למרד הסתמכה על כמה מאמרים של הירחון
סולם, אשר ד״ר שייב עורכו. שייכותו של
רומק לענין היתה הרבה פחות ברורה. אמנם
חתם באופן פירמלי כמו״ל על מהוצאה, אך
היה ברור כי רומק, שלא כתב מאמר בחייו,
אינו קשור עם יצירות״הרוח של ד״ר (לפילוסופיה)
שייב. טען ממק :־*צירופי
למשפט בא לספק תאזות־נקם פרטיות של
אנשי הצמרת.״ אחרי שנעשה נסיון מסעם
חנזולם חזה 1043

הש.ב. להפיץ ברבים כי רומק היה מלשץ
ד,ש.ב ,.היה זה עתה צעד כמעט מגוחך.
גם מקום ההגשה היה בלתי־מובן. היועץ
המשפטי נמצא ביר! שלים. העבירה, אם היתה
בזאת, בוצעה בראש וראשונה בירושלים.
שייב ורומק גרים שניהם בירושלים. מדוע
ניצלה התביעה נקודה פורמלית כדי להגיש
את המשפט בתל־אביב, בה עמוסים בתי־המשפט
לעייפה אחרי משפט עמוס בן־גוריון?
תמוה עוד יותר היה פרט אחר. אף ששני
הנאשמים נאשמו בעבירות החייבות בעונש
מקסימלי של 23 שנה לאיש, לא טרח
איש לאסרם, ואפילו לשחררם בערבות. שניהם
קראו על התביעה הנוראה בעתונים.
קשה ד,־ה להסביר זאת, אם אמנם האמינה
התביעה לדבריה שהשניים הם ראשי מחתרת,
הזוממת להרוג את שד־החוץ הבריטי
ולגרום למלחמת־עולם ש;ישית. שייב לא
נחקר כלל.
אותם התובעים הטריחו לא מכבר את
הממונה על שירות־ד,בטחון כדי שיעיד בשבועה
שסכנה נוראה צפויה למדינה אם
ישוחרר ממאסרו הנאשם יעקוב חרותי.
לפי התביעה החדשה, מסתבר שחרותי קיבל
הוראות משייב. שום סכנה לא היתד, צפויה,
כנראה, למדינה מן העובדה ששייב חופשי.
היה זה מצב מגוחך — כשם שמאסרו של
שייב, אילו בוצע, היה מגוחך.
כפפה זרוקה. אולם מעל כל סימני-
השאלה הקטנים הזדקר סימן־השאלה הגדול;
מדוע הוגשה התביעה בכלל?
גם המגישים הבינו בלי ספק שתביעה
פוליטית מסוג זה, נגד אדם המטיף לועות
פוליטיות, רק תיתן לנאשם מעמד של אישיות
לאומית חשובה. סולט הוא ירחון
בעל תפוצה זעירה. המשפט יהפוך אותו
לבמה חשובה, בעלת ענין המוני.
היו שטענו כי היתד, זיאת תשובתו האישית
של דויד בן־גוריון להתגרות אישית
חמורה• בימי הויכוח הגדול על הש.ב. בכנסת
טען ביג׳י כי שייב הוא פחדן, השולח
אחרים להסתכן (העולם הזה .)1028 תשובת של שייב היתד, קריאת״תגר:
״קנה־המידה לאומץ־הלב של מר דויד
בן־גוריון יכול לדידי לשמש רק דבר אחד
ויחיד: אס מוכן הוא להתייצב לדין של
בית־חסשפט העליון בישראל במלוא הרכבו,
או של ועדה ציבורית עליונה מורכבת מטובי
אנשי הרוח והמשפט בעם, בארץ או
בחוץ־לארץ שאינם תלויים בשום צורה במשטר
הקיים, או בפני בית־דין של מושבעים
אשר יוגרלו — ולא על־פי מפתח מפלגת—
מקרב עמך, לשם בירור שני פשעי־היסוד
שאני מאשים אותו בהם: פשע שתוף־הפעולה
עם הבולשת של השלטון >וזר נגד המחתרת
הלוחמת בשלטון זר, ופשע רצח אלטלינה.
האס אין הוא מוכן להתיצב בפני אחד
משלושת הגופים האלה שאני מעמיד לו
לברירה, לשם בירור האשמות, לשם קביעת
אמת עובדתית היסטורית?
...זאת הכפפה שאני זורק בפניך, במקום
עלבונות וגידופים נוסח העולם התחתון.
ובמקום דו־קרב נוסח ימי־׳הביגיים, זה
דו־קרב שאני מציע לך, מר דויד בן־גוריון,

וחוא מיבחן ל׳אומץ־חלב של שנינו, אומץ־לב
היאות לאנשי־רוח, או למתימרים להיות
אנשי־רוח-.
הגשת המשפט היחד. יכולה להתפרש!
כהרמת הכפפד, ד,זרוקה•
או — או. אולם קשה להניח כי ההחלטה
לפתוח במשפט סנסציוני חדש, אשר
לשמש במת־תעמולה נגד המשטר, נתקבלה
מתוך עלבון אישי ב,בר. לפי כל ד״ימנ ם,
הוגש המשפט מפגי שלא היחד, ברירה
אחרת.
למחרת רצח ישראל רודולף קסטנר, התגבשו
רק שתי גירסאות לפתרון התעלומה.
השלט ן טען כי הרצח בוצע בידי מחתרת
זדונית, המודרכת על־ידי חסידי שייב. ה־גירסה
ההפוכה היתד. כי הרצח בוצע בידי
חוגים הקרובים לשלטון עצמו, כדי להשתיק
את קססנר ולמנוע סופית את השלמת
גילוי האמת על חלקה של הסוכנות היהודית
בשואת יהודי הונגריה-
הממשלה מיהרה להגיש משפט לא רק
נגד זאב אקשסיין ז ק שמר, שהודו במעשר״
אלא גם נגד יוסף מנקס ויעקוב די־ותי.
שני חסידים ידועים של שייב. חוץ מהכל,
היה זה צעד להפגת החשד כי זאב אקשטיין,
סוכן ר,ש.ב. לשעבר, פעל גם בליל הרצח
כאיש ד,ש. ב .רק על־ידי הכנסת פנקס ו־חמתי
לענין אפשר היד, להטיל את האחריות
על זרם פוליטי יריב.
אולם המשפט הלך והסתבך. אנשי המחתרת
נתגלו כאנשים שקיימו מגע עם ר,ש. ב,.
והתעורר חשד חט ר כי הש. ב .ידע לסחור.
על מזימת־הרצח מראש ולא מנע אותר-
נראה שהיה חשש שעם חידושם של המשפטים,
ייכנס השלטון לבוץ סמיך עוד יותר.
היה צורך בפעולת־מנע. אהוד אבריאי,
האיש שניצח על פעולות השלטון בפרשת
קסטנר, ואולי ידע עליה יותר מכל אדם
אחר, נשלח כציר לגאנה. טען השבוע
אבא אחימאיר, העתונאי השחרחר החריף
של•חרות: אבריאל נשלח לגלות השחורה,
מפני שמצפונו הרע בפרשת קסטגר חייב
את הרחקתו.
אולם זה לא הספיק. רק על־ידי הגשת
תביעה נגד שייב עצמו אפשר היה לפתוח
דף משפטי חדש, להפיג לפי שעה את החשדות
הציבוריים בענין תעלומת קסטנר.
ליריבים לא היה ע:יין. שייב עצמו,
מורה ירוש.מי החי בצנע בדירתו ברחביה
ומתפרנס בקושי על משכורתו הזעומה *,
לא הסתיר מעולם כי הוא מאמין בפירוש
שהרצח בוצע על־ידי חוגים הקרובים לשלטון.
טען הוא לפני חצי שנה בדיוק,
במאמר המשמש עתר, נושא למשפט:
״אלה׳שנלחמו בקסטנר ונתכוונו טור יותר
ליעורף של קסטנר, ודאי שהיו מעוניינים
להאריך את חייו של קססנר, גבר אשר בהשתלשלות
חדברים (חיו הסודות של קס־מנר
מתגלים).
...ליריביו של קסטנר ודאי שלא חיה
כל ענין לסתום את פיו לעולמים. הם
בודאי שלא היה להם מה לפחד מפיו
אילו (רצח את קסטנר) איש האופוזיציה,
ספק אם יש לה לאופוזיצה הזאת מספר
כדורים רב כל־כך שחייבים
היו הם לתקוע במוחו האווילי
של סי שעשה טובה זאת
לספא״י, וספק אם יש לס־פא״י
כל־כך חרבה אותות־הצטיינות
שחייבת היתה לעטרו
בהם. אלא שאין כל

׳השאלה מי חיה מעוניין
בחיסולו של קסטנר לפני
פסק־חדין ודווקא בשעת המפולת
המדינית (של הנסיגה
מעזה) מוצאת על־כן את
פתרונה הפשוט: אלה ששקעו
בבוץ כזה בגלל ההגנה
על קסטנר

ירידה ללא סולם. ד-.

צד האירוני בכל הסרשר.
הוא, כי אותם האנשים שנאלצו
להגיש עתר, את המשפט
נגד שייב, כדי להטיל
עליו את האחריות הפוליטית
לרצח, יספקו לשייב את הבמה
האידיאלית להשמיע את
טענתו. שאת הרוצחים יש
לחפש בקירבתם.
אפשר היה לסמוך על ד׳*ר
ישראל שייב שינצל במד,

מלכות ישראל לסי שייב
לספק במודתפסולוו?
העול 6וזזח?104

* .אחרי שנסיון ממשלתי
לסלקו מעבודתו, בטענה שהוא
מטיף לתורות פסולות,
הושם לאל על־ידי נשיא בית־המשפט
העליון, כשהוגשה
לו בקשה לצרעל-תנא׳.

רפי אילץ לובש בגדים חדשים עם שדכו לישראל
לחפות על ההזנחה?
זי עד תומה. הגבר הרזה שנולד לפני 47
שנה בגאליציד. וגדל בוינה, הצטיין תמיד
במלחמות רוחניות. לא לשווא זבה לתואר
הדוקטור שלו על חיבור בשם ״תורת הרצונות
של הארטמך בתלותה משופנהאור.״
גם כשבא לארץ ב ש.ת , 1940 אחרי דרך
תלאות מוילנה הכבושה בידי הסובייטים,
והצטרף ללח׳־י, עסק שייב בעיקר במאבק
הרעיוני. הוא היה עורך הבנה ד,רעי נית
של לח״י, החזית, כאשר עורר את תשומת־לב
הבולשת הבריטית.
כשבאו הבלשים לאסרו בגימנסיה בן•
יהודה בתל־אביב, שם לימד ספרות עברית,
ניסה לרות בצינור מהקומה השלישית, נפל,
נפגע בעמוד־השדרה, שבב שנה־וחצי בגבס
על גבו, בבית־הסוהר המרכזי בירושלים
ובלטרון. כשהובא לבית־החולים להורדת
הגבס, שוחרר במיבצע נועז על־ידי לוחמי
לח״י, חזר למחתרת, עלה ממנה עם הקמת
המדינה, חזר אליה עם רצח ברנדוט.
אחרי שלת׳׳י התפרק סופית (תוך מאבק
חריף בין מנהיגיו) נ גש שייב להוציא את
סולם( ,התלוצץ אחד מחסידיו :״הוא קרא
לירחון סולם, מפני שהיה חסר לו סולם
לבריחה בשעת־מאסרו בבמה זו, שפעלה
על פי הקו הרעיוני של אורי צבי גרינברג,
הטיף שייב למלכות־ישראל לאומנית־דתית,
שתכלול חלקים של סוריה, הלבנון וירדן,
הצטיין בסגנון חריף מאין כמוהו, אך שמר
על רמה תרבותית בלתי־רגילה בארץ.
בשביל שייב יהיה המשפט יציאה למרחב
הגדול — סולם בטוח לעליה.

פרשת נלס 1ן
הס!ד הגלוי
עוד לפני שרפי (״נלסוך) אילון הספיק
ללבוש בגדים נקיים, אחרי 23 יום ללא
רחצה בשבי המצרי, התראה עם קציני צה״ל•
״ספר לנו את הכל, כי כל מלה חשובה
לבסחון המדינה -,הם האיצו בו.
נלסון, איש פלמ-ח וסצוע־מלחמה ,־ היה
רגיש מאד לנימוק הבסחון. בשעה שבחוץ
ארבו לו עורכים וכתבים בהמוניהם, כדי
להציע לו צ׳יקים של אלפי לירות תמורת
סיפורו, ישב במחנה הצבאי, סיפר בפרטי־פרטים
על כל שיחותיו במצריים, מבלי
להשמיט מלה. אף לא לרגע קט דאג לאינטרסים
של עצמו.
בין השאר סיפר על נסיונם של המצרים
להוציא ממנו פרסים צבאיים -*,אחרי שלושה
ימים של עינויי־תופת נוראים, ותחת איום
מתמיד של חידושם. הוא נהג כפי שנהגו
שבויים במצב זה מאז ומעולם: כדי להעלים
את הסרטים החשובים שהיו ידועים
* קארל דוברם אדוארד פון־הארטמן, פילוסוף
גרמני שטען ני הרצון והרעיון׳אינם
כפופים זח לזה, אלא פועלים במשותף£ .
*• פרט זה חושמם מטעמי בטחון מתוך
סיפורו של נלסון, שפורסם בנליון הנויוחד
של העולם הזה (.)1036

לו,׳.סיפר לחוקריו כזבים שונים ודמיוניים.
פה ושם שיבץ ביניהם פרם נכון אך
בלתי־חשוב.
מה היו הסרטים הנכונים? אותם הפרטים
שקרא אותם בעתונים. המבנים בנמל אילת
— שפורסמו בהרחבה בעתונות המצויירת.
שדה־התעופה של אילת, שאפשר להכירו
יפה במשקפת מעקבה. העובדה שבתימנע
חוצבים נחושת וישנם רק פועלים, דבר
שאפשר לקראו בן וברות רשמיות של המדינה
בעולם.
למחרתה לי נ ץ . ,החוקרים הישראליים
רשמו את הכל מסי נלסון! גלסון עצמו חתם
על דו״ח החקירה. דבריו היו העדות היחידה
למה שהתרחש ודובר במצריים.
אולם נלסון, שחזר אחרי 23 ימי עינויים,
ושרק יום לפני כן עבר זעזוע מחריד בשעה
שהמון נסער בעזה כמעט הצליח להרגו
במשפט לינץ׳ ,לא לקת בחשבון את הפסיכולוגיה
השלטת בכמה מחלקי צמרת המדינה.
הוא לא ידע גם. כי משרד־החוץ,
אשר לא ציווה על רב־החובל להורידו
מן האוניה בעוד מועד לפני המעבר בסואץ,
סירסם בימי השבי הודעה מוזרה, שהשמיצה
את השבוי וניערה את חוצנה ממנו, כדי
לחפות על ההזנחה. בין השאר היו אנשי
משרד־החוץ מעוניינים לטשטש כירב־החובל
הבריק להם שאלה אם להוריד את נלסון
לפני המשכת הדרך לסואץ, אך לא קיבל
הוראה לעשות זאת.
ההזדמנות להתנקם ברפי אילון היתה
טובה מדי בעיני אנשים אלה. לפני שבועיים
הורו לפרקליטות המדינה להגיש נגדו
תביעה פלילית באשמת מסירת סודות רשמיים
לאוייב. החשבון: באופן טכני יכולה
להיחשב כסוד רשמי גם עונ!דה שפורסמה
בהרחבה בעתונות ובסירסומי המדינה עצמה.
יד אלמונית. כוונת המוסד הפוליטי
שיזם את התביעה התבררה לגמרי כאשר
קבע כי המשפט ייערך בפומבי — הודאה
צינית מצד היוזמים שאין הפרטים הסודיים-
כביכול חשובים לחלוטין. יד אלמונית דאגה
לסירסום רחב, בין השאר בקול ישראל. לא
היה זה בגדר סוד מי עמד אחרי מסע זה.
היתד, זאת נקמה מתוקה נגד האיש שזכה
זה עתה לפרסומת רחבה וחיובית במדינה.
אולם המחיר היה גבוה מאד: היתד. זאת
סטירת־לחי לכל המוסדות בעולם, כולל דאג
האמרשילד עצמו, שהשתדלו לשחרר את
רפי. באותו יום בו הוגשה התביעה, גתקנל
בארץ מברק בהול של סוכנות צרפתית
בעלת שם עולמי, שביקשה סידרה של תמונות
של רפי, כדי להפיצו בעולם בתוספת
סיפור עלילותיו, שהיה תעמולה אנטי־מצרית
מובהקת.
כאשר ישב השבוע רפי *ילון ליד סניגורו
גבר,־הקומה, יעקוב הגלר, ועוזרתו החיננית,
נועמי שטיין, מול שופט־השלום
מנשה חיימוביץ /נשארה רק שאלה אחת
פתוחה: האם הגילויים המגוחכים של *ילון
יהוו ״סודות -במובן הטכני של החוק האנגלי,
ואם נמסרו על-ידי נכה־המלחמה רפי
נלסון כדי להזיק למדינת־ישראל ולעזור ל־אוייג.

במדינה
קרית שממה

מרבית תיקיה בדלתיים סגורות, להזיל ל־עתונים
המתאימים את הגירסאות הנוחות
לה למרות סודיות הדיון, נחלה נצחון נוסף.

שבוע לאחר שפטרונו הפוליטי והמסלגתי;
אהוד אבריאל, יצא לגאנה על מנת לכהן
שם במשרתו החדשה כשגריר ישראל, החליט
אשר נזרי׳ ראש המועצה המקומית בקרית־שמונה,
להפגין בפני תושביו כי מעתה הוא
השליט הכל־יכול.
המעשה הראשון שעשה השליט היה לגרש
ממשרתו את יצחק זכאי, מנהל החברה לפי
תוח קרית שמונה, שהשגריר ליבשת השחורה
הוא עדיין נשיאה.
לא היה זה צעד בלתי־צפוי. כבר בעקבות
פירסומי העולם הזה בשנה שעברה (העולם
הזה 978־ )977 הרגישו נזרי וזכאי כי כס־אותיהם
מתמוטטים תחתם. כל אחד מהם
ניסה להשתמש בגילויי החקירה כחומר נגד
חברו. סניף מפא״י התפלג לשניים, אבריאל
ניסה לחדש את הברית בין הבתרים.
משרה פנויה. ההאשמות היו הדדיות.
שעה שנזרי האשים את זכאי בבזבוז כספים,
באי ניהול פנקסים, בהעדפת פרוטקציונרים
וברשלנות פושעת, האשים זכאי את נזרי
באותן ההאשמות.
באיגרתו לחברי מפא״י בקרית שמונה,
כתב זכאי לפני חודשים אחדים :״נזרי הקדיש
את רוב מרצו וזמנו לבלימת התפתחותה
של החברה, ועצירת התלהבותם של
אלה שעמדו בראשה.״ האשמותיו המעשיות:
גזרי שקרן, סוחט כספים, מסרב לתמוך
ברשת החינוך של המקום, מחבל במפעלי
הפיתוח.
בקרב. בין נזרי לזכאי עמד אבריאל ל־צידו
של זכאי, התפטר יחד אתו מהנהלת
החברה, חזר אליה יחד אתו לאחר שנזרי
התחייב לחזור בו מהאשמותיו הנכונות נגד
זכאי — בתנאי שזכאי יחזור מהאשמותיו
הנכונות נגד נזרי.
אולם אבריאל לא יכול היה לעמוד לצידו
של זכאי בהיותו בגאנה. השבוע נאלץ. המועל
החלש יותר להכנע לחזק ממנו. זכאי
קיבל את מישרת מנהל מפעל הרדיו 1ךגד.
נזרי, מצדו, הודיע בעתונים על משרה פנויה:
משרת מנהל החברה לפי תו ח קרית־

אילת

ב רי ת בין הבת רי ם

תשבץה עו ב ס הו ה 1043
מאוזן .1 :הצורה
המשוכללת
ביותר בהנדסה
מרחבית; .5ספר
תנ״ך ; .10 ברוס יה
הוא ידוע כ־סנזובר
12 אחת
מעשר המכות ;
.14 ראובן לדינה;
. 16 לא תמיד הוא
דומה למשל; . 18
קרבן שכיח; . 19
הנשק האישי ב־חי״ר;
.21 ממנו
קיבלה לילי גלי לי
כתבות׳ בגליון
ראש השנה; .22
מכם על סיגריות;
.23 אחד משבעת
המינים; .24 מלת
זירוז; .25 אן זת
מצורות המימון
של המדינה ; .27 יורש חבר הלאומים ;
.30 חיונית. לכתיבה ; .31 מושבה בג ליל
; 33 בלבד ; .35 מאמר רציני ;
36 חצי חצי ; .38 יישוב ביהודה ; .39
זריז; .40 מספר הקרבנות ביחידת הסיוע
הראשונה לגוש עציון .41 :ירו שלים
; .43 קובה, למשל ; .44 הספרה
בעלת הערך!.הנמוך ביותר; .46 תהליך
רפואי ; .48 צמודה לפרשת הש בוע;
.49 קובע פלדה.
מאונך ; .2תרומה הדרושה למגן־
דויד־אדוס; .3בירת אוסטריה; .4בטן:

1טטה. עונתיות

שנזונה.

בטחון
בדל תיי ם סגו רו ת

.6מרכז; .7סיגריית פילטר; 3מי כל;
.9פעולה צבאית; . 11 מפעל ל ייצור
ושיווק מוצרי נוי ואופנה מקוריים;
. 13 שמצה; .15 תנועה; .17
מנה אחרונה; .18 נחש; .20 בשירות
האוייב; .23 אורה; .26 בו מחפשים
צדק ; .27 רצה ; .28 קללה ; .29 סחו רת
המכולת; .31 פרח ריחני; .32
אריה; .34 משקה מעורר; 35 המ״ח
של פלמ״ח; .37 מצב הערום; .39
מפלט; .42 יושן; .44 חוטם; .45
זעף; .47 בעל חוד.

לצעירים

למבוגרים :׳ קורם מזורז, מקצועות בודדים.

סגן פרקליט המדינה, גדעון בך, היה מצו־ייד
היטב כשהגיע השבוע לתל־אביב, על
מנת לייצג את התביעה הכללית במשפטו של
אברהם (״לוקש״) גרוסבלאט, הנאשם במכירת
רובים לבידואים בסביבת באר־שבע.
״עובדות מסויימות,״ נאמר בדף הנייר שבך
קרא ממנו באוזני הנשיא התורן מרדכי קנת,
״עלולות לפגוע בבטחון המדינה.״ החתום
על הדף היה שר הבטחון דוד בן־גוריון,
שביקש להשתמש בסמכותו הבטחונית בדי
לשכנע את הנשיא התורן לסגור את דלתות
בית־המשפט, בשעת הדיון בתיקו של גרוס־בלאט.
סניגורו
של גרוסבלאט, עורך־הדין ישראל
הייק, מיהר להתנגד :״רק לשם עשיית צדק
לנאשם סוגר בית־המשפט את דלתותיו,״
ציטט פסק־דין אנגלי, מתוך ספר תקדימים
כרסתני.
הנימוקים לבקשת סגירת הדלתות היו,
לדעתו של הייק, אמרים לגמרי מנימוקי
בטחון סתומים .״הדבר נעשה לפי בקשתו
של עד המלך,״ טען הייק בקול בטוח; ״אם
הוא רוצה לשקר, שיעשה זאת בדלתיים
פתוחות.״
נצחון נוסף ז. אותה שעה הסתובב עד המלך
עצמו (העולם הזה ) 1042 במסדרון
בית־המשפט, כשהוא מלווה בלש מהמחלקה
לתפקידים מיוחדים של משטרת מחוז המרכז.
האיש, ששמו נאסר לפירסום, התנועע
בעצבנות, העיף מדי פעם מבט באנשיה
הזועפים של חבורת לוקש.
הבירור המשפטי עמד להבהיר את שרשרת
הפעולות, שהעבירה ששה רובים ואקדח
אחד מרשותו של רב־סרן בצה״ל לידיהם
של בדואים מאחד השבטים בנגב, ומשם
לבדואים שמעבר לגבול הירדני. בפעולות
אלה היה גם לנאשם וגם לעד המלך חלק
פעיל ביותר.
לבסוף פסק השופט לנהל את המשפט
כולו בדלתיים סגורות. יותר משהשפיעה
עליו תעודתו של ביג׳י, אשר קנת סירב
לקבלה ״מחוסר סמכות לשר,״ עשתה. את
שלה עדותו של קצין צבא בכיר, שניתנה
שלא בנוכחות הקהל.
מגמתה של התביעה הכללית לנהל את

בו סי םמפ לג תיי ם
מאז תפס מרדכי כנטוב, איש משמר-
העמק, את מושבו ליד שולחן שר הפיתוח,
ניסה והצליח לסלק חברי מפא״י רבים מ־

״לוקש״ כביודהמשפט
השרשרת אל הבדואים, סוד

שולחנותיהם. במרוצת השנתים שעברו מאז
עזב דב יוסף את המשרד, סולקו ממנו כמעט
כל אנשי מפא״י.
רק אבן־נגף אחת נשארה לרגליו של בג־טוב,
דווקא במקום הקשה ביותר: אילת.
היה זה דני (*דנקה״) מיצפון, נציג משרד
הפיתוח בעיר הנמל. כחבר מפא״י נאמן
וחבר מזכירות המפלגה באילת, סרב מיצפון
להקשיב אפילו לרמיזות הגסות ביותר מפי
הפקידים הבכירים המפ״מיים, התעלם ב־בשיטתיות
מכל המעשים שנעשו נגדו מאחורי
גבו, התעקש להשאר במשרתו החשובה.
לאחר מבצע סיני המשיך מיצפון לנהל את
הנמל שגדל פי עשרה בינתים, תמך במס*מ
במאבקה נגד משרד התחבורה, שרצה להשמיט
מידי משרד הפיתוח את אחת מעמדותיו
החשובות ביותר בגבול הדרום.
השבוע זכה מיצפון לתגמול בלתי־צפוי.
התגמול: מאמר־השמצה חריף בעדחנזשנזר,
יומון מפ״מ. כתב יעקוב בן־ארי, שירד
במיוחד לאילת כדי להתקיף את הביצורים
המפא״יים :״דעותיו, התנהגותו ועברו של
האיש (מיצפון) .יעזרו לנו להבין אח המי-
כאניזם המחשבתי והמעשי שלפיו פועלים
בוסים מפלגתיים רבים.״
מגרעותיו של מיצסון. גילוייו של
בן־ארי היו מרעישים: הסתבר כי מנהל
משרד הפיתוח באילת מסרב ״מסיבות בלתי
ידועות״ לגלות את גילו, כשם שהוא מסרב
״מסיבות בלתי ברורות״ לגלות מדוע עזב
את עבודתו בסדום. יש לו ״תקליטים מוכנים
(על פיתוח) בשביל ישראליים, או בשביל
תיירים מחו״ל, בשביל משקיעי הון או
בשביל ״פקידי ממשלה״ .הוא ״עצבני, בלתי
אדיב כלפי העובדים אתו, אין לו הכשרה
לניהול נמל, דיקטאטור, רברבן ובלתי מתאים
לתפקידו״.
מה שחסר בכתבתו התוקפנית של בן־ארי
היא התשובה לשאלה היחידה המתעוררת
לאחר קריאתה: אם מיצפון אינו מתאים
לתפקידו במידה כזו, מדוע לא פוטר מזמן
בידי עורכו־לשעבר של על־הנזשנזר, שר-הפיתוח
מרדכי בנטוב?

עת 1נ 1ת
זה קרהמחד
״אנו מאושרים שנפלה. בידינו הזכות
לפתוח את היכל התרבות על שם פרידריו
ר. מאן בקונצרט חגיגי, שיתקיים ב־ 2לאוקטובר,״
אמרו שני האמנים הדגולים, המנצח
והפסנתרן לאונרד ברנשטיין והכנר
זזגנוים חז ה *10

איזק שטרן, שהגיעו אמש לשדה התעופה
בלוד מניו־יורק.״
בתיאור שגרתי זה נפתחה ביום ראשון
כתבה שהתפרסמה בארבעה עתוני בוקר,
במקום בולט בעמודי החדשות. הכתבה, שנשלחה
לעתונים בידי המחלקה ליחסי ציבור
של התזמורת הפילהרמונית הישראלית׳ ידעה
גם לספר כי ״את פני האמנים קיבלו חברי
הנהלת התזמורת.״
באותה שעה בה קראו אלפי אזרחי ישראל
את הידיעה על בואם, ישבו ליאונרד
ברנשטיין ואיזק שטרן באחד מבתי המלון
של אתונה, גמעו במתינות את קפה הבוקר
שלהם. לא היה להם מפני מה למהר: המטוס,
בו יצאו ערב קודם לכן מרומא
לישראל, חזר לאחר שעת טיסה אחת, כאשר
קברניטו הודיע לנוסעים על קילקול באחד
המנועים, נחת באתונה.
אולם כל זה לא היה ידוע לעורכי הלילה
של דבר, על־המשמר, למרחב והבוקר. הם
ערכו את הביוליטין, שלחו אותו לדפוס.
סוכנות עתי״ ס, שמתפקידה לכסות את הנעשה
בשדה־התעופה לוד, מאחר ואף עתון
יומי אינו מחזיק בו כתב קבוע, לא יבלה
גם היא לתקן את הטעות. שני כתביה הקבועים
בשדה התעופה נמצאו בחופשה.

שיכון
א רו כההדרךלב לו קון
הרחבה שליד צריף בית־הכנסת, במעברת
תלפיות בירושלים, המתה מרוב אדם. הידיעה
על חיסולה הקרוב של המעברה פשטה
במהירות הבזק. היתד. זאת ידיעה משמחת:
שהרי איש מן העולים לא היה
מעונין לבלות חורף נוסף בפחונים הדולפים.
עתה ניתנה להם ההזדמנות לעבור לשיכון
בלוקונים של חברת עמידר, בשכונת קטמון.
אלא שבמהרה התברר למשתכנים כי הדרך
לשיכון רצופה הפתעות בלתי־נעימות.
ההפתעה הראשונה היתד, המחיר. נוסף
ל־ 280ל״י דמי־מפתח, נקב החוזה בסכום
של 28 לירות לחודש כשכר־דירה. איש מן
העולים לא היה מסוגל להתחייב שיהיה
בידו סכום כזה מדי חודש.
בשלושים לירות לחודש אפשר לשכור
דירה בת שני חדרים בשכונות האריסטוקרטיות
של ירושלים, כמו רחביה ובית־הכרם.
אולם עבור בלוקון ועיר ובלתי־נוח•
בקצה העיר היה זה מחיר מוגזם.
ההפתעה השניה התגלתה בצורת חשבון
ארוך ומפורט, שהגישה הסוכנות לכל מי
שהסכים לעזוב את המעברה. התברר לעולים
שהם חייבים מאות לירות׳ על חשבון
מסים עירוניים ודמי שימוש במים. למרות
שהסוכנות לא שילמה מעולם פרוטה ל־עיריה,
על חשבון המים בהם השתמשו ה
עולים,
היא דרשה מהעולים את דמי המים
במלואם, כאילו שילמה אותם. הסוכנות גם
דרשה דמי שירותים עירוניים, למרות שהמעבדה
משוחררת מהם.
העולים הציצו במסמכים, הרימו קול
זעקה וסירבו לחתום על החוזה. הבלוקונים
היו אמנם פיתוי, אך כשאין כסף אין
מתפתים.
לא כזר. פקידי הסוכנות, שעברו מבית
לבית וזרעו הבטחות ושידולים, קצרו חימה.
בכל מקום קיבלו תשובה אחידה :״אין לנו
כל כך הרבה כסף; אילו היה לנו כסף כבר
מזמן לא הייתם רואים אותי במעברה.״
כשכלו כל הקיצים, גויס למערכה חבר
מועצת העיר מטעם מפא״י, מרדכי זר.
זר, לשעבר עסקן חברת העובדים הספרדיים,
נחשב למבין בעניני עדות המזרח. לאחר
שהעמיד לפני שנים את ארגונו לרשות
ההסתדרות הכללית, זכה זר בתמורה במשרה
בלשכת העבודה, עלה בעזרת כרטיס
המפלגה שלו בשלבי העסקנות הפוליטית,
עד שהגיע למועצת. העיריה.
זר לא היה זר בעניני קליטה. הוא החליט
לדבר אל העולים בשפה המובנת להם.
לדברי אנשי המעברה, אמר להם זר :״מה
איכפת לכם? תחתמו על החוזה ואחר כך
תסרבו לשלם. אף אחד לא יעיז לזרוק אתכם
החוצה.״
ימי החורף המתקרבים אילצו חלק מבין
העולים להיכנע; סנוניות ראשונות הופיעו
במשרדי עמידר לחתום על החוזה. אולם
ברגע בו ביקשו המשתכנים לקבל לידם
את מפתחות דירתם, לאחר שעברו את כל
מדורי התשלומים, זכו להפתעה נוספת. ענזי־דר
הודיעה להם שעליהם תחילה לשלם לסוכנות
את הוצאות קליטתם״ ,ולפני שיביאו
אישור מהסוכנות שכל חובותיהם שולמו
לא יקבלו את מפתחות השכון.
היה זה הקש ששבר את גב העולים. אנשי
המעברה הסתגרו בצריפיהם, סירבו לעזבם.
הבלוקונים בשכונת קטמון נשארו ריקים.

הווי
מן ה שטריימל לסטר־ פ־ טיז
ערב ראש השנה, יכול היה כל אזרח
ישראלי לאחל לקרוביו וידידיו שנה טובה
באחת מ־ 4000 צורות שונות. די היה לו לגשת
לאחד ממאות הדוכנים ועגלות־הרוכלים
שצצו בקרנות הרחובות, ולבחור בכרטיס־הברכה
המתאים לטעמו :״שנה טובה״ אקטיביסטית,
מסורתית, חקלאית, רומנטית, מנייר
לבן וצנוע, או מנייר צבעוני ומוזהב —
הכל ניתן לבחירתו, מ־ 30 עד 250 פרוטה.
ואמנם, ניצלו אזרחי המדינה שפע זה. הם
קיבלו או שלחו לא פחות משבעה מיליון
כרטיסי ברכה. השולחים שלחו אותם, והמקבלים
קיבלו אותם, כדבר מובן מאליו,
כמינהג בקודש. רובם היו בוזדאי מופתעים
* הוצאו ת קליטתו של כל עולה, כגון
מחיר מיטה, שמיכות, כלי חבית, וסידורים
ראשונים ר שומים בפנקסי כל עולה.

הזמנים המודרניים של הרובה והפצצה האנאטומית, לפי
הדוגמאות המפורסמות של צרפת וארצות־הברית. מימין:

חייל ישראלי לרגלי חומות העיר העתיקה בירושלים. ,מלווה איחול
העולם הזח ( 043

4 0 9 ) 1שתים מבין גלויות־הברכה הרא שונו ת שהובאו לארץ, ואשר הודפסו בארצות•
1הברית. הגלויה מי מין מראה חתונ ה יהודית, תחת הכתוב ת באידי ש מחורזת:
| 3 1י
״אלוהים אבינו יתן לן ברכה /וילוו אותך רק מזל והצלחה.״ מ שמאל: אב מ ב רן את בניו.

* ,י :״ אחת הגלויו ת הרא שונות, בעלות נו שאים הלקו חי ם ממראו ת נוף ארץ־ישראלייס,
ושהיתה בהן כוונה ברורה ליפות מראות נוף אלה. הגלויה, שהודפסה בחוץ־
׳׳לארץ,״מראה את שדרות רוט שילד בתל־אביב. באות ה סידרה צולמו גס מו שבות השפלה.

אילו נאמר להם, כי עוד לפני שלושים שנה
לא נמצא בכל תל־אביב כרטיס־ברכה כזה,
לאיחול שנה טובה ומועדים לשמחה.
בעלי האמצעים באותם הימים היו מדפיסים
כרטיסים אישיים, שנשאו את שמם
וכתובתם, בצירוף איחוליהם לשנה החדשה.
אלה שלא יכלו להרשות לעצמם את התענוג,

משונה ל״שלום והתרחבות״ .משמאל: שתי חנפניות צרפתיות, המגלות
בשמחה רבה את תענוגות השנה הבאה. תעשיית הגלויות
הצבעוניות באירופה נמצאת ברובה הגדול בידי יהודים דתיים.

כתבו את ברכותיהם על גבי נייר פשוט.
מינהג גוצרי. רק בראשית שנות השלושים
הובאו ארצה כרטיסי־הברכה המודפסים
הראשונים. דויד טופל, ממתיקי המפיצים
בארץ, זוכר עדיין את המשלוח הראשון
שהביא מגרמניה. היו אלה גלויות
צבעוניות, בהן נראו יהודים לובשי קפוטות
־וחובשי שטריימל, שעסקו במאורעות ׳דתיים־
משפחתיים מסורתיים כמו חתונה יהודית,
קריאה בתורה, או תקיעת שופר בבית־כנסת.
הגלויות שיקפו בחגיגיות צבעונית את הווי
היהודים דגולה.
למעשה, מקורו של כרטים־הברכה המודפס
נעוץ בהמי הנוצרי באמריקה. מדי שנה,
בהתקרב חג המולד והשנה האזרחית החדשה,
היו נוצרי אמריקה מצרפים למתנותי־הם
כרטיסי־ברכה צבעוניים, שנשאו איחולים
מסורתיים או מחורזים. המינהג נתקבל גם
על יהדות אמריקה, שהעבירה אותו הלאה,
ליהדות אירופה. משם, באמצעות הכרטיסים
של טופל וחבריו־למקצוע, עלה גם ארצה.
מחיר הגלויה באותם הימים היה חצי
גרוש — מחיר גבוה מאד בהשמאה לרמת
המחירים של אז. אך המחיר לא הפריע.
המנהג חדר, וכעבור שנתיים נמצאו מדפיסים
יהודים בארץ־ישראל שהחליטו כי הדפסת
״שנה טובה״ עשויה. להיטיב את שנתם
הכספית לא במעט.
תוצרת ישראל, תוצרת צרפת. הגלויות
הראשונות נשאו צילומים או ציורים
של הווי מקומי, כמו תל־אביב ההולכת ונבנית,
פועלות עבריות במושבות׳ חקלאים
יהודים חסונים.
עם השנים, השתנה גם טעם המברכים.
גלויית־הברכה הגדולה קיבלה לפני 15 שנה
את צורתה הנוכחית, ככרטיס קטן. בתקופת
מלחמת העולם השניה נוצר ביקוש רב לתמונות
של נוטרים וחיילים יהודים, ואילו
בתום המלחמה נפוצו בעיקר כרטיסים אשר
עליהם הופיעו ציורי פרחים• אולם בכל
(המשך מעבר לדף)

במדינה
השנים נשארה התפוצה הסיבה ביותר לציורים
המסורתיים של ההווי הדתי.
כאשר ניגשו אזרחי ישראל השנה לדוכנים,
מצאו שם מיליוני כרטיסים מן השנים הקודמות,
עם הנושאים הישנים־נושנים. אולם היו
גם כרטיסים חדשים לגמרי, עם נושאים
חדשים. בצד רבנים שתקעו בשופרות וחיילי
צה״ל שצעדו קדימה ל״שנת שלום והתרחבות,״
ניצבו הכרטיסים הרומנטיים של תשי״ח.
לא היתד. זו רומנטיקה צנועה, מן הסוג
של בחור המנשק בחורה המעוטרת במיטב
האופנה של הדור הקודם. את ברכות השנה
החדשה נשאו הפעם נערות נועזות, תוצרת
צרפת, אשר הכתובת העברית הודבקה להן
בארץ׳ אח הטובות שאיחלו לשנה החדשה
לא תסתירו תחת שום מעטה של לבוש —
מסורתי או מתקדם.

גי! 1ד הנייד

שנ הטובה לכל הלקוחות מאחלת
חנות הרהיטים המובחרת בהרצל 56

* שינ ס קי
בחנות תמצאי ספת פינה מיוחדת המשמשת גם לשינה בסגנון חדש
ביותר. חדרי שינה נוחים ואינטימיים׳ קומפלט חדר אוכל לסי
טעמך — והכל בתנאים נוחים.

שרז תמקליט סרט

.הרכ ב ת מי ק רו פו נים
המומחה :״רדיו דוקטור״׳

-הקלטותק ול

תל^אביב, רח׳ אידלסון ,4טל 24433 .

בית תסבו לשכות ״ ק די מ ה׳,
תל־אביב׳ בן־יהודה 74׳ טלפון 20314
נפתחים:
א) אלופניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) בהדרכת
מורים מעולים מאנגליה.
ב) קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל
דרגות הידיעות.
ג) קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר יסודיים ותיכוניים,
מתחילים ומתקדמים.
פרטיםוהרשמה ! מ־9־ 12 לפגה״צ — 3־ 9בערב (פרט ליום ו׳)

בבוא המשיח, יעברו הרשעים על גשר
של ברזל ויפלו לתוך התהוס. ואילו
הצדיקים יעברו על גשר של נייר, יגיעו
בשלום לארץ־ישראל.
לסי חודשיים ביקש הרב יצחק רחמים
נסים לנסות את גשר־הנייר. משנודע לו
כי בית״החרושת לנייר בחדרה מעסיק פועלים
יהודיים בשבת (בניקוי מכונות) הזהיר
את 40 המו״לים של ספרי־הקודש במדינה
שלא לקנות את הנייר שלהם בחדרה.
העובדה שאחד מבעלי המפעל הוא יהודי
דתי באמריקה׳ לא ריככה את זעם הרבנים.
40 הצדיקים מיהרו למלא אחרי ההוראה.
מכיוון שהנייר בחוץ־לארץ זול יותר מנייר־חדרה,
עמדו לזכות גם בעולם הזה וגם
בעולם הבא.
גס של נסים. אולם רשע אחד עמד
כאבן־נגף בדרך. פנחס ספיר אינו גאון
בעניני דת, אך בעניני ייבוא ידו נטויה.
אמר הוא :״הרבנים לא יכתיבו לי את
מדיניות־הייכוא!״ וציווה על עוזריו שלא
לתת רשיונות״ייבוא למו״לים הדתיים.
גשר־הנייר עמד להתמוטט. ה־ 40 התכנסו
השבוע בביתו של הרב נסים, תבעו ממנו
לחולל נס. הרב הבטיח. בישיבה הבאה
של הממשלה יקום משה שפירא, שר הדתות׳,
יסיח בפני חברו, איש המסחר והתעשיה,
את האשמה שהוא מסייע לחבלה בשבת.

פרשתש טיינברג
ה סי בו ב השני
במשן־ תשעה חודשים עיכב היועץ המשפטי
תיק צנום, שהונח על שולחנו עוד
במחצית חודש דצמבר שעבר. היה זה תיקו
של זאב שטיינברג, שביקש מחיים כהן להתיר
לו לתבוע לדין *ז ם.מ.מ. יוסף זינגר,
ראש הענף הפלילי במחוז המרכז.
זינגר השחרחר והמשופם, בעל חצי-הקרחת
וחיתוך־הדיבור התק ף, ה פיע כעד־התביעה
הראשון במשפטו של זאב שטיינברג במשפט,
שהיה מבוסם על תביעה מבויימת,
נשבע הקצין הבכיר לשקר, גונה על כך
במפורש על־ידי השופטת מינה שמיר.
ביוז־דץ חוקר של המטה הארצי, בו ישבו
חבריו של זינגר כשופטי* מצא א תו
צח כשלג גם היועץ המשפטי אץ להגנת
הקצין, הכריז כי. השופטת טעתה״ .בזה
רחצו מוסדות הממשלה את ידיהם מהפרשה.
אך שטיינברג לא ויתר. אם הממשלה לא
ראתה כל פסול בהתנהגותו של זינגר, ביקש
הוא ליטול על עצמו את מלאכת ההוכחה.
הוא פירסם מכתב גלוי ליועץ המשפטי
(העולם הזה ,<1034 דרש ממנו להתיר לו
לתבוע את זינגר לדין בעצמו, בפני בית־משפט
אזרחי.
השבוע, אחרי היסוס רב, לא נותרה לחיים
כהן כל ברירה: הוא נתן לאזרח שטיינברג
את הרשות לפתוח בסיבוב השני במלחמה
על גילוי דמותה של צמרת. המשטרה.

הס שק
ריווח והפסד

המחיר לצרפן: בקבוק 63ס״ל 240 -פר׳
כוס (בקיוסק) 100 פרוטת

המשק ההסתדרותי חבוי מאחורי מסף
עבה של מספרים מבריקים, אשר קשה מאוד
לחדור בעדו. אולם החודש נתפרסמו כפה
מספרים, שהטילו א ר מסנוור על המצב.
חברת כור, הבת התעשייתית של סולל-
בונח, הגיעה בשנת 1956׳למחזור של 78,8
מיליון ל״י. אך ההוצאות גדלו יותר מן
המחזור, ורווחי החברה ירדו ל־־.3,30/

איך הושג בכל זאת רווח זה? ההסבר
היה פשוט עד להפליא. בעוד שחברות פרסיות
משלמות ״ 80/ויותר ממחזורם תמורת
הכספים שהן לוות, הרי שילמה כור רק
20/0עד ״ 30/מן המחזור למטרה זו. היא
קיבלה את כספיה מידי הממשלה, כנאה
לחברה הסתדרותית.
המסקנה היבשה: אילו שילמה כור את
אותם שיעורי הריבית במו החברות הפרטיות,
היו הפסדיה בשנת 1958 מגיעים לפחות
ל 50/,-מן המחזור.

עבורה
אדםנ שך כלב
עוד לפני שתורן המוקד גמר את הודעתו,
ידעו שוטרי הניידת מד, עליהם לעשות בבית
שברחוב אלנבי ,101 תל־אביב. הם הגיעו
ללשכת העבודה הכללית, בררו מי מהעומדים
בתור הפריע הפעם את הסדר.
אלא שהפעם היה צריך לעצור לא מחוסר־עבודה
מתפרע, אלא את דוב ברקוביץ׳׳ אחד
המזכירים. את פרטי התלונה לא הספיקו
השוטרים לרשום מפי המתלונן: הוא כבר
נלקח לבית־החולים.
כלי נימוס. צבי כהן, חייל משוחרר
מחוסר־עבודה, התייצב אותו בוקר בלשכת
העבודה, להחתמת פנקסו.״ ללא גינוני נימוסים,
דרש מהמזכיר ברקוביץ׳ לסדר אותו
בעבודה מיד. תגובתו של ברקוביץ׳ היתד.
מנומסת עוד פחות. הוא תפס את כהן
בעורפו, גילגל אותו ממדרגות הקומה השניה
אל קומת הקרקע.
כאשר הובא השבוע התיק בפני בית׳
המשפט, טען סמל התביעה אריה קוברסקי:
״אסור שמזכיר יתיחס בצורה כזו לדורשי
העבודה ...זוהי עבירה חמורה מאד.״
גם השופם יוסף מגורי־כהן סבר כקוברסקי:
״נכון שתמיד הנאשמים הם דוזקא מחוסרי-
העבודה, שמתפרעים בלשכה. הם עושים זאת
מתוך מצוקה כלכלית ונפשית. זהו מקרה
נדיר שמזכיר לשכה מובא בפני על שתקף
מחוסר־עבודה. אני אדאג שמקרה כזה לא
יחזור.״
פסק־הדין: עשרים לירות קנם או ארבעה
ימי־מאסר.

מ שפט
הרצחת וגם דשת*
שעה אחרי שהרג את אשתו, התייצב
סלים שלמה בתחנת המשסרד, של פתח־תקווה
.״רבנו והיא נהרגה,״ סיפר לתורן.
סיפורו של שלמד״ תושב מעברת עמישב,
לא התקבל על דעת החוקרים. עד מהרה
התברר כי הגבר בן ה־ 56 רצח את הלה,
אשתו בת ה־31׳ בדם קר, במכת יתד.
המניע: הוא חשד בה כי היא בוגדת בו
בחברת צעירים ממנו. בית־המשפט קיבל את
גירסת התביעה, ח את שלמה ל־ 14 שנות
מאסר.
בבית־הסוהר סיפר שלמה לאסיר שכן
מה עשה בשעה שעברה בין זמן הרצח,
לבין התייצבותו במשטרה :״היו לי אלף
מטבעות זהב. רצתי להסתיר אותן.״
חצי לרוצח. אלף המטבעות לא היו
רכושה היחיד של משפחת שלמה. נוסף
להן השאירה הלה רכוש שהצסבר לערך
של כמה אלפי לירות. בני משפחתה הענפה
דרשו רכוש זה לעצמם, ביקשו מרשם
בית־המשפט להכריז עליהם כעל יורשי המנוחה,
עוד בטרם הורשע בעלה בדין.
הרשם נענה לבקשתם, הכריז עליהם כיורשים,
לא קיפח גם את הבעל עצמו. סלים
שלמה זכה בחצי הרכוש, בהתאם לחוק
העזבונות הישראלי, המבוסם על עיקרי החוק
התורכי.
אחרי פסק״הדין, בו הורשע סלי* חזרו
קרוביה של הלה לפרקליטם יצחק ברא״ז.
דרשו ממנו לבקש אח שינוי צו־הירושה,
למחוק ממנו את הבעל־הרוצח.
סלים עצמו התנגד לבקשה, עמד על זבד
תו לרכושה של אשתו. החוק המיושן עמד
באופן סכני לזכותו, מאחר שלא היה בו
סעיף המדיר רוצחים מירושת קרבנותיהם.
אולם ברא״ז הסתמך על החוק העברי הקדום,
שאל השבוע, בבקשה שהגיש לבית־המשפט
:״הרצחת וגם ירשת?״

צב תחת צב
כבר ביום שבית־המשפט המחוזי בתל־אביב
דן את ראובן עבדוש לעשר שנות
מאסר על הריגת מיכאל אבו־עמרם, היה
ברור כי הפרשה רתוקה מסיומה. .כאן
העולס חזה :043

יהיה עוד רצח!׳׳ הבטיחו השוטרים•
כמה חודשים לפני כן, שעה שאברהם
עבדוש ובנו ראובן עבדו בחלקת הצנוניות
שלהם, בכפר־סבא, פרצה קטטה בינם לבין
אברעמרם. הזקן נדקר למות.
ביום מתן פסק־הדין התאספו באולם בית-
המשפט רוב בני משפחת הנרצח. בראותם
את האב ובנו מובלים לספסל הנאשמים,
התנפלו עליהם בצווחות היסטריות, היכר
את השוטרים ששמרו עליהם. לולא נקראה
תגבורת משטרתית, היו בני אבו־עמרם
הנסערים מבצעים משפט־לינץ׳ בנאשמים.
זכויו של אברהם, וחיובו של בנו בהריגה,
לא סיפקו את יצר הנקמה של בני הנרצח.
הם תבעו דם תחת דם.
הפגיץ דיכר. משטרת כפר־סבא נקטה
באמצעי־זהירות, העמידה שומרי־ראש לבני
משפחת עבדוש. אולם במשך חודש שלם
אחרי מתן פסק־הדין לא קרה מאומה;
המשמר הוסר. עברו עוד כמה חודשי שלווה.
ושוב דיבר הפיגיון. משטרת כפר־סבא
הוזעקה למרכז רעננה. שם, על הכביש,
חיכתה לה גודיתו של אברהם עבדוש, האב
שזוכר״ עדי־ראיה סיפרו כי ראו את עבדוש
יושב כמה דקות לפני כן בג׳ים שלו, כאשר
ניגשו אליו שלושת בניו של אבו־עמרם
המנוח. המשטרה עצרה מיד את השלושה:
בנימין בן ה־ ,26 נעים בן ה־ ,22 ואחיהם
הצעיר בן ה־.16
כאשר הובאו השבוע לחקירתם המוקדמת,
בפני שופט השלום חיים בנטל, עמדו לצד
האחים שלושה מטובי הפרקליטים במדינה:
יעקב הגלר, שמואל תמיר ואריה מרינסקי.
משאלותיהם הראשונות של הפרקליטים היה
ברור כי השאלה הגדולה, אשר סביבה יתנהל
המשפט, תהיה: מי משלושת האחים תקע
את הסכין בגבו של עבדושז

שעה שרבים מאנשי הגח׳׳ל שבו למולדתם,
החליט משה להשתקע בישראל, נרשם פסטו־דנט
לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית
בירושלים.
לפני שנתיים החליט משה לנסוע להשתלמות
באנגליה. אך בטרם יכול היה לקבל
היתר־יציאה, היה עליו להציג אישור מהסוכנות
היהודית כי אינו חייב לה כסף. ואזי
לתמהונו הסתבר לסטודנט כי לחובתו בספרי
הסוכנות רשום סכום של 64ל׳׳י, דמי נסיעתו
מפולין לישראל, לפי תעריף . 1948
משה רתח .״האם חייל הנוסע לחזית חייב
לשלם את דמי נסיעתו?׳׳ שאל .״וסי ישלם
את הוצאות־הנסיעה של אלה המונחים כיום
מתחת למצבות?״
הפקיד לא ידע מה הוא התקנון לגבי מקרים
כאלה. הוא רק ידע כי אישור למחלקת
היתרי־היציאה דנתן רק אחרי תשלום 64
ל״י. בלית־ברירה, נכנע הסטודנט. הוא שילם
את מחצית הסכום, חתם שסר־התחייבות על
32 הלירות הנותרות.
חשש מפני האמצעים. כאשר חזר
משה מהשתלמותו קיבל מכתב רשמי מהסוכנות
:״אנו מתכבדים להודיעך שבהתאם להת
קוברסקי,
הרעים בקולו באוזני השופט יוסף
מגורי־הכהן :״הנאשם תקף את השוטרים
שניסו לאסור אותו!״
שלושת השוטרים הגברתניים, שלפי גליון
האישום הותקפו והוכו בידי הנאשם הנמוך,
העידו בזה אחר זה :״הוא תקף אוחי ונתן
לי מכה בחזה,״ התלונן אברהם לוי, נהג
ניידת.
העד הראשון, פועל־הנקיון יצחק שרם
סיפר על ההשתלשלות שהביאה למשפט:
״הלכתי עם מטאטא על שכמי בחצות, לפני
כארבעה חודשים. הנאשם, משד, צברי .,ניגש
אלי ושאל: ככה מטאטאים רחוב?״
צריכים לדעת לטאטא. שרם וצברי
לא ד,ירבו לדבר. לאחר ששרם הציע לו
״טאטא במקומי, בבקשה!״ החל צברי להכות
אותו. לצעקותיו של שרם הגיע למקום,
המרכז המסחרי הישן בתל־אביב,
השוטר שפיק המגה. צברי התנפל גם עליו.
הוא היכר, גם את השוטר אברהם לרק שד,־זעק
למקום לעזרה, היכר. אחרי־כן גם
את נהג הניידת.
״הייתי שיכור• לא ידעתי מה^ אני עושר״״

תוכעת אלוני כפעולה
שלושה תותחים

כלישר אל
מזון למחשבה

חב רי ם מלומדי
מיל שלושת התותחים המשפטיים שהגנו
על האחים אבו־עמרם (ראה לעיל) עמדה
אשד, צעירה וחיננית, עלעלה בת־ק העדויות
שלפניה. בקול שקט ובטוח הציגה שאלות
לסמל המשטרה, שעמד על דוכן העדים.
כשסיימה לחקור את הסמל, פינתה השואלת
את מקומה לסניגורו של הנאשם
הראשון, עורך־הדין יעקב הגלר .״חברתי
המלומדת,׳׳ פתח הפרקליט הוותיק ,״בוודאי

שלושת האחים עכדוש, נאשמים כרצח*
שני הרוגים

תסכים אתי הצעירה הנידה בראשה
חברתו המלומדת של הגלר היתה יעל אלוני,
מתמחה במשרדי פרקליט מחוז חל־אביב.
מחוסר עורכי־דין בשירות הממשלה •הטיל
יעקב בר־אור, פרקליט המחוז, את נטל
החקירה המוקדמת של רצח רעננה על שכם
הבוגרת של הפקולטה למשפטים בירושלים.
יעל, מלאת בטחון של צברית בת ,25 לא
התייראה מפני המשפטנים המנוסים שהתייצבו
מילה .״זהו התיק הגדול הראשון שאני
מופיעה בו,״ הו1תה. ובחעיפה מבט לעבר
שלושת חבריה המלומדים, הוסיפה :״ואני
מקווה להצליח*.

חייבותו עליך לשלם סך 32 לירות, ובמידה
ולא תעשה זאת בהקדם ניאלץ לנקוט במשה
׳ השיב במכתב חריף. אולם בחששו
מפני ״האמצעים״ ,צירף לאותו מכתב תשלום
על־חשבון החוב: לירה אחת• הסוכנות השיבה
למכתבו :״אנו מאשרים את קבלת
הלירה, וברצוננו להזכיר לך שהנך חייב
עריץ שלושים ואחת לירות.״
משה כתב מכתב נוסף, דרש את ביטול
החוב והחזרת הכסף שהוא כבר?זילם. ושוב,
למען ד,בטחון, צירף לירה אחת. התשובה
לא איחרה לבוא הננו להודיעך
שהנך חייב עדיין שלושים לירות.״
חשש מפני ה סו ף. מאז הפכה ההתכתבות
עם הסוכנות תחביבו של משה. אחת
לחודש היה מקבל מכתב רשמי, משיב עליו
בפירוש טענותיו, ומצרף לירה על החשבון.
לפקיד הסוכנות היתד, סבלנות בעקשנות
גיבה לירה אחרי לירה — מבלי להשיב
לטענותיו של משה.
הפקיד האלמוני אף נכנס לרוח המישחק,
ומכתביו הרשמיים האחרונים נכתבו בחרוזים
:״אנו מאד מתפלא־ס/על התשובה
למכתבינו הקודמים /מאחר שלא הוחזר
כל׳הסכום /מצפים ליתרת התשלום.״
אולם גם ל־ 32 לירות יש סוף. מועד תשלום
הלירה האחרונה התקרב בעקביות של ברזל,
מבלי שמשר. יזכה לתשובה לטענותיו. הוא
פנה ישר לד״ר נחום גולדמן, נשיא ההם־
מועד תשלו 6הלירה האחרונה -הגיעי אך
לא תשובתו שלי גולדמו. שמוסר, שחשש יכי
חשבון מוגמר׳׳כמוהו כעובדה׳ מיגמרת, ה־׳
איט את קצב התשלום. את הלירה האחרונה
החל פורע בשיעורים של חמש פרוטות,
בפתקים של מגן־דוד. אדוס. .
השבוע, בהיותו על סף היאוש, החל משה
לאסיף מטבעות של פרוטה אחת. מי יודע?
אולי בכל זאת יבוטל החוב לפני שתשולם
הפרוטה האחרונה?

ד ר כי אד ם

ד ר כי חיים

מימין עכדוש מוכא למשפט
שלושה ׳עצורים

ה פ רו טההאח רונ ה
משה שמוסר הגיע ארצה כאיש גח״ל,
בימי מלחמת העצמאות. כאשר תמו הקרבות,

ה שיכור ה ת קי ף ׳
על ספסל־ד,נאשמים ישב יגבר י נמוך ׳ושמנמן*
כעל עיניים בולטות• התובע, אריה

הצטדק משה צברי בפני השופט ,״לא רציתי
להכות את השוטרים.״ לפתע הוסיף :״חוץ
מזה, שרם באמת לא סיאסא סוב את הרחוב!״

שעי
כ ר טי ס שיחדור
כשראתה מרים שושן׳ יצאנית בת 19
מרמת־יצחק, כי העסקים במקצועה הולכים
ורעים, היא החליטה לשפר את מצבה הכלכלי
באמצעים חדשים. היא פנתה לציון
חמים, בעל בית־קפה ברמת־גן, שכרה ממנו
את אולם הקפה לערב אחד.
הרעיון שעלה במוחה של מרים היה פשוט
מאוד• היא רצתה לערוך נשף עליז
באולם בית־הקפה, להזמין אליו כמה צעירים
רמת־גגיים, להרחיב על־ידי כך את חוג
לקוחותיה. חמים לא ידע לאיזו מטרד, שכרה
מרים את אולמו.
שותפה של מרים לעסקים, עוד מן הימים
בהם עבדה בסימסאות השטח הגדול,
היה אליהו אכבריה ,22 ,פועל בבית-הקפה
של חמים. יחד עם מרים שכר את האולם,
שאל פטיפון מחבר.
בבוקר שלאחר הנשף התברר למרים כי
הכנסותיו_ .לא. הגיעו לגובה המשוער! כיסה .
היד, ריק כמקודם• היא מישכנד, את הפטיפון
באחד מבתי העביט.
השבוע החל משפטה של מרים, על גניבת
הפטיפון. היא הובא־ ,לבית־המשפט בליווי
שוטרת, ישר מבית־הכלא לנשים בנווה תרצה,
שם היא מרצה פסק־דין קודם: שלושה
חודשי מאסר בעתן אי־זזתיצבות לצה״ל.
היא לא הכחישה את האשמה .״היה
חסר לי כסף, אז מישכנתי את הפטיפון,״
הודתה בבטחון .״מה יש? גנבתי, אז מה?״
היתר, סיבת לעליזותה .״אדרבא, שישלחו
אותי לבית־הסוהר! זה ישחרר אותי מללכת
לצבא!״
; :ממסה־ פני ס: האח הצעיר, בן ה־, 16
אשר החוק אוסר פירסום שמו ו צי מ חו.

כמויות גדולות של מזון יוחסנו
בישראל, הן מטעמי בטחון והן כדי ללחוץ
על מחירי־המזון. ישראל מקווה לקבל ב־שנה
השוטפת עודפי־מזון אמריקאיים בסך
100 מיליון דולאר (לעומת 51 מיליון בשליש
השנים האחרונות) .בין השאר 250 :
אלף טון חיטה, כמות דומה של. תירס׳ 14
אלף טון בשר 10 ,אלפים מון חמאה
אורז סיני מצליח מאוד באזור החולה,
הגיע ליבול דומה לזה המקובל בסין (300
ק״ג לדונאם) .בשנה הבאה יוקצו 3000 דונם
מאיזור החולה לצורך זה עשרים
ושתיים• מדינות הודיעו למשרד המשפטים
הישראלי כי קיבלו את המלצות ועדת
דמי המפתח, שנשלחו להן לחוות־דעת. מדינות
אלה צייני כי אינן יכולות לחוות כל
דעה, מאחר שאצלן אין כלל בעיה של דמי־מפתח•
משרד המשפטים, שקיווה להיעזר
בנסיונן של ארצות אחרות בניסוח חוק חדש
בענין זה, לא התייאש עדיין: נות־ו כמה
מדינות שלא השיבו שוסט״שדום
תל׳אכיכי, אשה ..לפניו הובאו שני.-פועלים
שהואשמו בתקיפת פועל בלתי־מא רגן׳
ובנסיון להרחיקו בכוח ממקום עבודתו,
הטיל קנם על השניים, בקו׳בעו כי אין זכות
לכל אדם לד,יריד בכוח פועל ממקום עב,־־
דתו ערם ראש השנה הוטסו שני
דובים ׳ מגן החיות בתל־אביב לגן החיות.
בנאפולי. אחד מהם מת בדרך, וועדת חקירה
הוקמה לברר את סיבות המוות
חידוש ׳כחגיגות־העשור יהיו בתי-
שימוש ניידים. בתי־שימוש־ אלה, המקובלים
בארצות גדולות, יועמדו לרשות הקהל בכל
מקום של התקהלות המונית.

תזכיר
ה שר סיד !3
ש ר ־ חתח כו ר ח סי ר ב לקבל לראיון
את הרבנים הראשיים של חל־אביב בקשר
עם עניני השבת בעיר, זאת גילה עורך העולם
הזר, במאמרו ״כיפה וכפיה״ ( ח עוי ס
הזה .)1041 השבוע נמסר כי שני הרבנים
הראשיים פנו בתלונה רשמית בענין זה לראשך,ממשלה
המאבק בין הלל דן
והלל כהן על השלטון בסולל בונה, שהעולם
הזה 1029 חשף לפני שלושה חודשים
את.רקעו (.״בית״הלל״^ הגיע עתה לשיאו.
בעוד שהלל דן הצליח להיבחר כיושב־ראש
ההנהלה, הקפיא פנחס לבון את המינוי, מנסה
עתה לארגן מחדש את ההנהלה. ולהטיל
עליה את שלט ן חברת מעובוים• בינתיים
הוקפאו כל העסקים שיוזמו על־ידי דן, כגון
רכישת׳ מפעלים חדשים בענף המתכת.
עד להכרעה הסופית על השלטון
מפעלה די ז לי ם החדש, שאת הקמתו
על. בסים של הלזקת־שלל מפלגתית ניבא
מדור תצפית של העועס הזת 1035 מתקרב
לשלב ביצוע. החברה רכשה שטחים מאדמות
ברנע באשקלון, תקים שם את המפעל
המכשףח סן יחיא משיכון נוה־נאפן,
שעל תעלוליו נכתב בהעולס חזח 1027
נדון. השבוע בתל־אביב לשנתיים מאסר, בעוון
הוצאת כספים בטענות שווא מרחל
אשרי, לה הבטיח ילדים באמצעות כישוף.

נתב ״העולם הזה, שיצא לשליחות מיוחדת בגינה נוי דתקוו מנננים את אחת הו

כבר לאחר דקות אחדות שמעתי מאלה
שעמדו לפני כי הקופאי מוכר רק ארבעה
כרטיסים לאיש. הבנתי כי זהו אחד הצעדים
שהוא נוקם נגדנו, ספסרי־הקולנוע.
לא הייתי צריך לשהות זמן רב בתור
כדי להבין שהגבלותיו של הקופאי הן ללא

תועלת. כמעט כל העומדים בתור לא קנו
את הכרטיסים בשביל עצמם. כל מי שניגש
לקופה היה דורש ארבעה כרסיסים.

לפחות חצי מהעומדים בתור היו שכיריו

של קופאי־משנה אלמוני, שחיכה להם אישם
בקרבת מקום, כדי לקבל את הסחורה
שקנו.
במרחק כעשרים איש מאחורי ניצב בחור
צעיר לבוש בחולצת־פסים ירוקה, שראשו
היה משוח בכמות עצומה של שמן־שערות

ריחני. כשנתקלתי במבטו, חשבתי שאני
אבוד. אותו בחור היה לפני בתור, עוד
אלה הם שני צדיו של
לפני שהחלה המהומה. חששתי שהוא עומד
לם הזה״ פרץ עופר, נ
להודיע לשוטר כי נדחפתי ונכנסתי לתור
טיפי קולנוע. חותמת ,
שלא במקומי.
הפרש המחירים. מימי
במקום לגשת לשוטר. קרץ לי הבחור
כרטיסים. משמאל :״ו
בעינו השמאלית. הוא לחש משהו לאוזנו של
הצעיר שעמד מאחוריו וניגש אלי :״קונה
או מוכר?״ שאל אותי בשקט מזווית פיו.
״מוכר,״ עניתי לו בבקיאות, מבלי להבין למה הוא מתכוון .״אתה חדש >
סקר אותי בעיניו.
״עבדתי קודם ביפו.״
״אני לא מכיר אותר. אחה רומני?״ חקר הצעיר, והוסיף :״אני בשבילך ואתה 1
לא הבנתי בדיוק למה הוא מתכוון. לפני שהספקתי להרהר הרבה, נדחף ה
בתור. הגבר שעמד אחרי הקים צעקה .״אני עמדתי כאן מקודם. הלכתי לשת
הרגיע אותו הבחור .״לא נכון?״ שאל אותי .״כן, כן,״ השבתי .״הוא עמד כא
האיש מאחורי השתתק.
רק אחר כך נודע לי כי זוהי שיטה שלמה ומיוחדת של ספסרי־קולנוע, הפועז

ך* ר טי סאחד ״ 7שאלתי גבר צעיר ששלף את ארנקו לידי; ״בבקשה.״ הוצאתי את
הכרטיס מכיס מכנסי, לקחתי את הכסף, מניתי אותו ונתתי לגבר את הכרטיס.
הוא נכנס לקולנוע.
״מי רוצה שני כרטיסים?״ פניתי בשקט לשתי נשים שבאו מולי. הן היו מעוניינות:
״בכמה?״
״שלוש וחצי לירות כרטיס, גברת,״ עניתי בנימוס.

״שלוש וחצי לירות, גבר* זהו סרט ארוך, ארבע שעות, גברת. גייימס דין מציג כאן.
זה שמת בהוליוזד,״ המשכתי להסביר באופן מקצועי;
הסברי לא נתקבלו ג על הדעת. הנשים הלכו לחפש כרטיסים זולים יותר. אלי ניגש לקוח
אחר :״יש לך כרטיסים?״
״כן. כמה. אתה רוצה? שלוש וחצי לירות כרטיס.״
הגבר הרחב, חבוש כובע־מצחיה, שנראה כפועל בבית־חרושת, לא התווכח על המחיר.
הוא העיף מבטים לימין ולשמאל, הוציא את ארנקו ונתן לי שטר של חמש לירות.
הושטתי לו את העודף ואת הכרטיס.
מימיני ומשמאלי עסקו כעשרה בחורים צעירים בעבודה דומה לשלי. הם היו ספסרי־קולנוע•

המחרת המבצע

ך* משךש לו שי םישששעות הייתי ספסר כרטיסים, ליד קולנוע אוריון בתל־אביב.
^1קניתי את הכרטיסים בתור של יום ששי לפני הצהרים, יחד עם עשרות סוכני־ספסרות
אחרים׳ ומכרתי אותם במוצאי־שבת, לפני ההצגה הראשונה, בריווח של יותר מלירה
לכרטיס, בממוצע. במשך הזמן, כשקניתי את הכרטיסים ומכרתי אותם, לא הופרעתי בידי
המשטרה או בידי בעל הקולנוע, הקופאי או הסדרנים.
עשיתי זאת במסגרת עבודת החקירה של המערכת, לגילוי קבוצת־הספסרים בכרטיסי
הקולנוע בתל־אביב ושיטות עבודתם. רציתי לבחון על גופי כיצד עובד ספסר־קולנוע,
ואיך הוא מצליח, אם הוא מצליח, לעבור על החוק, ללא הפרעה.
הכנת התלבושת והאיפור היתד, פשוטה. התלבושת האחידה של כל ספסרי הכרטיסים
בתל־אביב הם מכנסים הדוקים וחולצה צבעונית רעשנית.
גם בחירת בית־הקולנוע המתאים לא היוזתה בעיה מיוחדת. במוצאי־שבת עמדה להתקיים
הצגת הבכורה התל־אביבית של הסרט האמריקאי הענק. לא היה לנו ספק שג׳יימס דין
הנערץ, אליזבט טיילור היפהפיה, אלפי סוסים ומשאבות־הנפס של טקסאס יעשו את
שלהם, והמוני הצופים הנלהבים ימלאו את אולם־ר,קולנוע בכל מחיר.
מה שהיה ידוע לי ולחברי במערכת היה צריך להיות ידוע גם למשטרה. אולם דיתברר
לי שקציני־המשטרד״ בניגוד לחבריהם בעולם כולו, לא שמעו עדיין על ג׳יימס דין
ואליזבט טיילור.

ארבעה ל>ן זחות שנמן>ן ו לשחת׳ המל!צו

עומד על המקח. יעקב בביוב, לטש יהלומים,
לא היה מ ו נן לשלס מחיר של שלוש לירות.

יקר מדי. לקוחה זו ניגשה אלי מעצמו
בה אותי לספסר מן המנין. למ שמע ה מ חי ר-

,,אתהפש פי לי, א ; יפשפילד ״

י * תשעוח צי בבוקר היום הששי שעבר היו כבר למעלה מארבעים איש ליד קופת
6קולנוע אוריון. הקופה היתד, סגורה ושלט מעליה הכריז כי היא תיפתח בשעה 11 בדיוק.
רוב העומדים בתור היו צעירים בני 16 עד .20 אחדים היו גם צעירים יותר. למרות
שהקופה לא נפתחה עדיין. עסקו כל הנוכחים במריבה בלתי־פוסקת על מקומם בתור.
הם דחפו אחד את השני, קיללו איש את רעהו ואפילו פתחו בתגרות פה ושם.
ב־ 11 היתר, הקופה עדיין סגורה. התור הלך וגדל. שוטר בודד ניסה להשגיח על
הסדר, הצליח בעזרת כמה דחיפות וצעקות להעמיד איש על מקומו. מדוע לא נפתחה
הקופה בהתאם לשלט שעליה? רק אחר־כך נסתברה לי הסיבה: הכרטיסים איחרו.
עשרים דקות לאחר השעה הנקובה על השלם, פתח הקופאי את האשנב. ברגע זה ניתן
האות לכל העומדים בתור. הם הסתערו על האשנב החסום בעמודי ברזל מצידו, דרסו
את אלך, שקדמו להם בתור. השוטר החל להשליט סדר, בעזרת שוטר נוסף שהגיע למקום.
בתום המהומה, לאחר שלא פיגרתי אחר האחרים בעצמת דחיפוחי, מצאתי את עצמי במרחק
של עשרים איש מן הקופה, בשעה שקודם לכן הייתי הארבעים בתור, לפי הערכתי.

לקוחטופ. נחום פייר לא שאל הרבה שאלות. הוא
ניגש אלי, שילס את המחיר שביק שתי, ונכנס לחצגח.

המחירלאחשופ. ב חור זה לא הבחין
או תו ב ת מונ ה מימין, ניגש אלי לקנו ת שני

יות הציבוריות הממאירות, מדוות תוצאות:

י קולנוע!

או בשלשות. כל אחד מהם ניצב במקום
אחר בתור. כשהראשון עוזב את הקופה,
הוא נכנס לפני חברו השני, העומד עדיין
בתור, ושניהם יחד חוזרים אחרי כן ועומדים
בתור לפני חברם השלישי. בצורה זו הם
יכולים להשיג מספר גדול של כרטיסים,
מבלי לבזבז הרבה זמן, ומבלי להסתכן בכך
שהכרטיסים יאזלו מן הקופה עד שתורם
יגיע בפעם השניה או השלישית.

,,כד הכרטיסים נמכרו״
***יטת הזוגות והשלשות מחסלת
14/את הגבלותיו של הקופאי. הספסרים
יכולים למעשה לקנות כל כמות כרטיסים
שהם רוצים בה, אלא אם בינתיים אזלו הכרטיסים
בקופה.
קיימת כמובן גם אפשרות אחרת: השוטר,
וים קולנוע, שנמכר על־ידי כתב ״העד
המשגיח על התור, או הקופאי, עלולים להב,רת
החקירה על דרכי הספסרות בכר־חין
בצעיר הקונה את הכרטיסים בפעם ההחזרת

הזה״ שימשה כזיהוי לצורף
שניה. אולם אחרי שקניתי את כרטיסי בלקניית
ומד
עופר (חולצה כהה) כתור
פעם הראשונה הבנתי כי זוהי רק אפשרות
:ר״ מונה את רווחיו ממכירת הכרטיסים.
תיאורטית. הקופאי כמעט ואינו יכול לראות
את לקוחותיו, ואילו השוטר לא קיבל, כנראה,
הוראות לעשות זאת. הוא טמנתי את ארבעת הכרטיסים הראשונים בכיסי וחזרתי לתור יחד עם ידידי החדש.
שנינו יחד נדחקנו לפני חברו של הצעיר, שעמד כבר קרוב לקופה. הסתכלתי בשעון:
השעה היתה .12
הפעם היתר, הציפיה קצרה. ניסיתי להתחמק ממבטיו של השוטר שעמד לידי, אבל הוא
נראה לי בלתי־מעוניין לחלוטין בפרצופי. התקדמתי לאס־לאט והגעתי שוב לקופה :״ארבעה לפני כרטיסים, בבקשה.״
שהו,״
היו לי כבר שמונה כרטיסים. חזרתי לאמצע התור ונדחקתי לפני חברו השלישי של ידידי.
ן ודס.״
שוב התקדמנו לאט, ושוב הגעתי לקופה. ניידת משטרה הסתובבה ברחוב המכבי כמה פעמים,
אולם השוטרים לא ירדו ממנה. זוגות בפעם השלישית, כשביקשתי ארבעה כרטיסים, מכר לי הקופאי רק שנים :״אין יותר
משנים,״ הסביר לי. קניתי שני כרטיסים והספקתי להבחין באשנב הקופה שנסגר לאחר
כמה דקות. הקופאי תלד, שלט :״כל הכרטיסים נמכרו.״

7!/,ל״י לשעה

** כשיו היה עוד העיקר לפני: המכירה. באתי לקולנוע במוצאי־שבת, כחצי שעה
לפני התחלת ההצגה הראשונה. חיפשתי את ידידי מהתור של יום ששי. הבחנתי בו,
כשהוא מסתודד באחת הפינות עם גבר הדור־לבוש, לקוח כנראה.
לא ידעתי איך להתחיל. העפתי מבט על פני האנשים מסביבי וניסיתי לקבוע מי מהם
שוטר בלי מדים ומי סתם צופה שהקדים לבוא. לאט לאט נרגעתי. נוכחתי לדעת שחברי
למקצוע מוכרים את כרטיסיהם בגלוי.
העברתי את הכרטיסים מארנקי אל כיס החולצה והתחלתי בעבודה :״מי רוצה כרטיסים?״
שאלתי בלחש שני אנשים, שעברו את המדרכה מולי.
עד מהרה הבנתי כי אני יכול להרים את קולי. לא היד, לי ממה לפחד. על המדרכה
השניה, מולי, ניצב צלם המערכת אריה קרן, מצויד במצלמת־בזק. הוא צילם על ימין ועל
שמאל. ניסה לעורר בקהל את הרושם כי הוא מצלם צילומי־הוזי סתמיים. איש מהקהל לא
הבחין כי צילומיו של אריה נעשו תכליתיים יותר ברגע בו התחלתי אני, על המדרכה
השניה, במשא־ומתן עם אחד הלקוחות.
הספסרים שמסביבי לא הבחינו בתחילה במתרחש. הם נראו עסוקים בעסקיהם, החליפו
עשרות כרטיסים בעשרות שטרות רשרשניים. מאות אנשים נדחקו אל דלת בית־הקולנוע,
עשרות אחרים הסתובבו מסביב לחזית הבית, כשהם מחפשים בעיניהם כרטיסים לקניה.
לאט־לאט הפכו תנועותי לחופשיות יותר. פסקתי מלהסתכל מסביב והתרכזתי במכירת
הכרטיסים. במשך רבע שעה הצלחתי להיפטר מכל עשרת הכרטיסים. מכרתי אותם
לצעירים ולמבוגרים, לפועל שבא לנוח מעבודת השבוע, לחייל, לזוג צעיר ולזוג מבוגר.
רק שניים מהם עמדו אתי על המקח, ניסו להוריד את המחיר.
דקות אחדות לפני תחילת הסרט הרגשתי שחברי למקצוע הורידו את המחירים. הכרטיסים
להענק היו גבוהים בלאו הכי. המחיר הרשמי של הכרטיס הזול ביותר היה ,1.125 היקר
הגיע לשלוש לירות. את שני הכרטיסים, שקניתי בקופה במחיר שתי ל״י, מכרתי במחיר
שתי לירות וחצי.
לפני שנכנסתי לאולם מניתי את רווחי. נוסף לקרן היו בכיסי 15ל״י, שכר עבודת שעד,
וחצי ביום ששי בבוקר וחצי שעה במוצאי־שבו ..שבע וחצי לירות לשעה׳ לא רע.
נכנסתי לאולם. בפתח הרגשתי בזוג עיניים שהסתכלו בי בסקרנות. העפתי מבט והבחנתי
בשמאי זוהר, ראש המחלקה הכלכלית של משטרת־ישראל, שנזדמן כנראה במקרה לאותה
הצגה. במשך כל הזמן שניהלתי את עסקי הבלתי־חוקיים בחוץ עמדו הוא ואשתו מולי,
על המדרכה, מבלי שהקצין הגבוה יפריע לי במלאכתי.

יי ל מו
יסים.

לא תצליח להכניס לעתון,״ צעק כשהוא מכסה את פרצופו מפני הצלם. בכל זאת לא זזיתר
יעקוב בביוף, לטש יהלומים, על הכסף שהושטתי לו.
עליזים פחות היו חברי למקצוע, אתם שוחחתי ביום ראשון, ליד הקופה. הם איימו
עלי לבל אפרסם את שמותיהם ואת תמונותיהם בעתון :״המשטרה נותנת לנו לעבוד.
אתם אל תפריעו לנו!״ אמרו לי בכעס, תוך איומים. הרגעתי אותם שאין מטרת פעולתנו
להפיל בפח ספסר זה או אחר, אלא לגלות את דרכי־הפעולה של כל ענין ד,ספסרות בכרטיסים.
ליד התור שוב הסתובב שוטר אחד. הספסרים קנו כמויות גדולות של כרטיסים, כדי
למכור אותם בערב במחיר כפול. הצלחת הסרט מאתמול עודדה אותם להשקיע סכומים
גדולים בעסק :״זה משתלם. תזהר לא להפריע לנו,״ אמרו, והתקדמו בזה אחר זה אל הקופה.

ארבעה שין יבלו את כספס בחזרה

הפתעה. נחום פייר היה מופ תע כ שניג שתי
אליו. הוא רגיל לקנו ת אצל ספסרי כרטיסים.

מתיחה. משת זולד שטר ח שב תחילה כי
אני מותח או תו, שוכנע כ שהו שטתי את הכסף.

א;י מחזיר כ*8

תההפתעה שמרתי ללקוחותי עד להפסקה. ניגשתי לשורה ,23 שם,היו כמעט כל
> 4ד,קרבנות מרוכזים, ופניתי לראשון בשורה :״אדוני, את הכרטיס שלך בבקשה.״
הוא הסתכל בי מופתע :״למה?״ שאל בתמהון.
״אין לך מה לפחד.״ הרגעתי אותו. היה נדמה לי כי הוא הכיר אותי וכי הוא מפחד
שמא טמנתי לו מלכודת כלשהי .״הסתכל מצדו השני של הכרטיס. מוטבעת עליו חותמת
של מערכת העולס הזה. ברצוני להחזיר לך את הכסף.״
הלקוח נרגע. משה זילבשטר, מסגר, הסביר מדוע קנה כרטיס מספסר :״אני יודע
שתמיד אין כרטיסים בקופה. אני רגיל לקנות אצל ספסרים. משלמים לירה יותר ונכנסים
לקולנוע,״ הסביר לי, כאילו זה היה מובן מאליו, ושילשל לכיסו את הכסף שקיבל ממני.
השאר היו מופתעים לא פחות. ברק המצלמה עורר את תשימת־ליבם של כל יושיי
השורה. הם הושיטו לי בזה אחר זד, את כרטיסיהם, כשהם בודקים בהתענינות את חותמת

העולם חזה מצידם השני. התעלול מצא חן בעיניהם. הכסף שקי ז:״,,
בחור צעיר ושחרחר, צבי עובדיה מתל־אביב, ביטא את רחשי־ליבם של כל הלקוחות,
שנראו מחייכים בעליזות. הוא קם, לחץ את ידי ואמר :״וזאלה, אתה ג׳נטלמן. תודה רבה לך.״
רק לקוח אחד נראה נרגז מאד. לשאלתי מדוע הוא קונה כרטיסים אצל ספסרים, ענה
לי בכעס :״מה אתה שואל? אתה הרי מכרת לי את הכרטיס. אל תחשוב שאני ילד. אותי

חשש. לקוח זה חשש מכילו ש מ שטרתי,
סאן להראות לי את הכר טיס שקנה מספסר.

!^6^8^18881

התפעלות .״ואללה אתה ג׳נטל מן,״ התפעל
צבי עובדיה .״אסרתי כבר קדיש על הכסף.״

שרוש קבוצות השתרטו ער הקונות -בעזרתם הסבירה שר בעדי בתי־הקוחוע

מדוע אתה קונה מספסר
חרי יונדעגודה מייגע אתה. רוצה
\ * ללכת לקולנוע. בחרת בהצגה שמצאה
חן לא רק בעיניך, אלא גם בעיני אלפי
אזרחים אחרים.
ברור לך מראש שלא תמצא כרטיסים. כל
אלה נמכרו מזמן, לאנשים שהיה להם פנאי
לעמוד בתור חצי שעה או שעה, כשאתה
היית עסוק בעבודתך.
אולם אתה יודע שתשיג כרטיס. מישהו
דאג לכך. מישהו זה הוא הספסר. אתה
משלם לו לירה עד שתי לירות יותר,
ומשיג את מבוקשך. אתה אינך רואה כל
פסול בכך. דבר שאין לך ברירה אלא
לעשותו, אינו יכול להישאר זמן רב פסול
בעיני הציבור.
אתה קונה את הכרטיס. את המחיר הנוסף
אתה נוקב על־חשבון העמידה בתור בשעות
בלתי־אפשריות. המחיר הנקוב על גבי הכרטיס,
שהושג בקושי רב במשא־ומתן ארוך
בין התאחדות בעלי בתי־הקולנוע לבין הממשלה
(המרוויחה על הכרטיסים 3מיליון
ל״י לשנה) הוא לגביך תיאורטי בלבד.
אולם בצאתך מן הקולנוע, מוטב שתשאל
את עצמך: מי בכל זאת גרם לכך שאתה
משלם לירות טובות ממשכורתך, כדי לקיים
שכבה של ספסרים? כדי לברר שאלה זו,
חולית־חקר של העולם הזה לבדוק
יצאה
את שורשי הבעיה, לראיין את הספסרים,
להפוך את אחד מחבריה לספסר־מדומה.
מסקנת החוליה: לספסרים יש רק זוג אחד
של הורים — בעלי בתי״הקולנוע בכבודם
ובעצמם, שמתוך רשלנית ואדישות מוחלטת
לתביעות הקהל, יצרו מצב שאין בו מנוס
מן הספסרות.

הקבוצה הראשונה היא קבוצת הוותיקים.
אלה הם אנשים מבוגרים, העוסקים בספסרות
מזה שנים רבות. הם מאוגדים היטב, שולטים
בקטע שבין קולנוע אלנבי לקולנוע מונרבי,
מממנים בעצמם את עסקיהם ומבזבזים את
כספם בדרך כלל במשחקי קלפים.
פושעים־נידונים, אחרי שהשתחררו מבית־הסוהר,
הם חברי הקבוצה השניה. אלה הם
לרוב גנבים או בעלי עבר פלילי אחרים,
שאינם רוצים לחזור לחיי הפשע, בוחרים
בפרנסה קלה, שגם היא מהווה אמנם עבירה
על החוק אולם אינה נחשבת לפשע ממש.
״המשטרה לא מעונינת שנחזור להיות פושעים,״
הסביר אחד הספסרים לכתב העולם

ילד כזה מרוויח שתים עד שלש לירות ליום.
הספסר נכנס לפעולה רק בערב ההצגה.
הוא מבטיח את עצמו בעזרת כמה צעירים,
הממתינים בפינות הבית וליד הקופה. מתפקידם
של הצעירים להזהיר את הספסר, על־ידי
שריקה או סימן מוסכם אחר. לעתים,
כשנדמה לטפסרים שהמשטרה מתכוננת לערוך
סריקה, מנהל הספסר את עסקיו באחד
ממסדרונות הבתים הסמוכים. הצעירים, העוזרים
לו, מביאים אליו את הלקוחות.
ספסר ממוצע מרוויח 15־ 10ל״י לערב
רגיל 30 ,־ 20ל״י במוצאי־שבת. הכנסות אלה
הן הכנסות נטו, לאחר תשלום דמי הטירחה
לילדים הקונים• את הכסף מכנים הספסר

וותיקים ובעלי טקסי
ך•• פסרי תל־יאכיב, למרות מקצועם ה־משותף,
מתחלקים לשלוש קבוצות־אופי
שונות, שמוצאן ועבדן שונה.

ספסרבמ קו ם קו ס ה

7אן הוליבים הכרטיסים?

חתהתקנות עליהן מתחייב להקפיד
\ ! כל אזרח הפונה בבקשת רשיון להקמת
בית קולנוע בישראל, מורה שלכל 400
מושבים בערך, יש לבנות קופה אחת.
התקנה היא תקנה והמהנדס הבונה את בית
הקולנוע מקפיד עליה. אולם אחרי פתיחת
הבית למבקריו, נשארות שתיים מתוך שלש
קופות סגורות. מכירת הכרטיסים מתנהלת
בקופה אחת בדרך כלל, בבתי קולנוע בינוניים
וקטנים: בשתי קופות, בבתי הקולנוע
הגדולים.
את הקופות פותחים בעליהן בימי חול
בשעה ארבע אחרי הצהרים. במשך שלוש
השעות שנשארו עד לתחילת ההצגה הראשונה.
משתלטת כנופית ספסרים על התור,
רוכשת כמעט את כל הכרטיסים הזולים
והבינוניים.
לא כל הכרטיסים נמצאים מלכתחילה
בקופת הקולנוע. משרדי הכרטיסים למכירה .
מוקדמת בתל־אביב מתחילים במכירת כרטיסים
כבר בשעה 11 בבוקר, מרכזים ב־קופותיהם
30 אחוז מכל כמות הכרטיסים
של כל בית קולנוע 15 .אחוז מהכרטיסים
מופנים לקופת קצין העיר, לחיילים בחופשה,
ועשרה אחוזים למזמינים קבועים, לועדי-
פועלים ולמוסדות.
• ועדי הפועלים והמוסדות מקבלים מדי יום
כמות קבועה של כרטיסים, כדי להבטיח
לחבריהם אפשרות ביקור באחד מבתי הקולנוע
או התיאטרון, אחת לשבוע. בצורה זו
נפתרת כביכול הבעיה הנוצרת על־ידי בעלי
בתי הקולנוע, הפותחים את קופותיהם בשעות
הנוחות לספסרים בלבד, לא לאנשי-
עבודה.
בקופה נשארים רק ב־ 45 אחוזים מכרטיסי
כל הצגה. מאלה הולכים 25 אחוזים לכיסי
הספסרים. לאחר חשבון כזה, אין פלא בכך
שבתליאביב לבד פועלות שבע ־ כנופיות
ספסרים, המחלקות ביניהן את אזורי־הפעולה
בהתאם לסרטים המוצגים בכל שבוע בעיר.׳
בדרך כלל, מהווים הספסרים את הביקורת
הממוצעת הנכונה ביותר לטיב הסרטים המוצגים•
כל מי שמבחין בקבוצה גדולה של
ספסרים ־ ליד אחד מבתי הקולנוע, יכול
להסיק בנקל כי באותו יום מוצג באולם זה
סרט שמשיכתו היא למעלה מבינונית.

במספר מספיק, ולא מוקדם יותר מאשר
שעתיים לפני תחילת ההצגה, היתד, תופעת
הספסרות נעלמת מאליה.
הצעדים הממשיים שיש לנקום בהם, כדי
לחסל את הספסרות:
• פתיחת שלש קופות בבית קולנוע
בינוני׳ ולפחות ארבע בבית קולנוע גדול.
• חיסול כל משרדי המכירה המוקדמת
של כרטיסי קולנוע, וריכוז כל כמות
הכרטיסים בקופות עצמן.
9פתיחת כל הקופות רק שעתיים לפני
תחילת ההצגה, ומכירה רצופה עד להצגה
עצמה.
״אני לא יכול לעשות כלום נגד הספסרים,״
אמר ביאוש יוסף חיות, קופאי הקולנוע
אוריון בתל־אביב ,״אין לי כל אפשרות
לזהות את פרצופי הספסרים מבעד לסורג
הקופה. כל מה שאני יכול לעשות הוא
להקפיד על כך שלא אמכור יותר מארבעה
כרטיסים לקונה. כשהסרט המוצג הוא טוב
במיוחד. בספסרים צריכה לטפל המשטרה.״
אולם גם המשטרה היא חדלת אונים,
כשכל התנאים האחרים מחוץ להתערבותה
הם לטובת הספסרים. כל זמן שבעלי בתי
הקולנוע לא יחסלו את ההקלות שהם עצמם
מעניקים לנגע ציבורי זה׳ אין כל סיכוי
שהתופעה ששמה ספסרות בכרטיסי קולנוע
תיעלם מקופות הערים הגדולות.

אנשי המקצוע

הבחור שבמרכז הוא המוכר. הוא היחידי סבי! שלו שת
חברי הקבוצה שהציע כרנויסים לקהל. הבחור מ שמאלו
עמד ב תצפי ת סן הצד -,ב ס קר ה שתופיע משטרה. הגבר מי מין החזיק את מלאי הכרטיסים
ורק נא שר המוכר היה ז קו ק לכרטיסים נוספים, היו השלושה נפג שים בחצר האחורית.

הדה; ״משום כך היא מרשה לנו לספסר.״
אם נכונה גירסה זו ואם לא, מהווים הני־דונים־לשעבר
חלק גדול מציבור הספסרים
בתל־אביב.
בקבוצה השלישית נמצאים רועי הזונות.
להם ריב תמידי עם הספסרים שאין להם
מקור־פרנסה אחר.
״מה זה עושה כאן?״ הראה ספסר, נידון
לשעבר, לעבר בחור מצוחצח שעמד בתור
ליד לקולנוע אוריון .״הרי יש לו טקסי.״
״טקסי״ הוא הכינוי ליצאנית. בחור שהוא
רועד-,זונות הוא גם ״בעל טקסי״ בעולם
התחתון בתל־אביב. הספסרים שאינם ״בעלי
טקסי״ נלחמים על זכותם לבלעדיות במקצוע,
והמשטרה מתערבת לא פעם בתגרות־רחוב
הפורצות בין שתי כנופיות.

המשטרה אי ג ה מו עי ד ה
ךספס רי םשיטותע בו ד ה משלהם.
/למרות אי־התערבותה של המשטרה בעסקיהם,
פרט לסריקות מקריות, הם מקפידים
על שיטות הסוואה ובטחון בעבודה.
השיטה המקובלת היא הפרדת הקניה והמכירה.

הכרטיסים קונים בדרך כלל ילדים או
ספסרים צעירים. הם מקבלים כסף מהספסר
והוראות לכמות הכרטיסים שעליהם לקנות.
הספסר עצמו מחכה להם באחד מבתי הקפה
הסמוכים, או באחת השכונות, מונה את
הכסף והכרטיסים, משלם. לילדים את שכרם.

לכיסו, לאחר עבודה של חצי שעה בממוצע
לפני כל הצגה. אין עליו מם־הכנסה.
״בדרך כלל אין סריקות של המשטרה.
כשיש, אנחנו מסתדרים,״ התפאר ספסר
צעיר באוזני כתב העולם הזה.
לאמיתו של דבר, אין זה מדויק לומר
שהמשטרה אינה עושה דבר. בתל־אביב,
למשל, ממונה הסמל יונה סירקיס על חוליה
למלחמה בספסרות. אולם המחסור בכוח־אדם
וברכב מקשה על עבודת החוליה, שאינה
פועלת כסדרה. סירקיס הצליח אמנם
להטיל את מוראו על כנופיות הספסרים, אך
התנאים האוביקטיביים מונעים ממנו את
מילוי תפקידו כיאות.
בעלי בתי הקולנוע, לעומת זאת, אינם
עושים מאומה לחיסול הספסרות. עמידתם
האדישה מן הצד יכולה להתפרש אפילו
כשיתוף־פעולה עם כנופיות הצעירים, המונעים
מהציבור את, הביקור בקולנוע במחיריו
המקוריים.

הפתרון

ך * קבדיראחת ניתן לחסל את הספ!
סרות בכרטיסי הקולנוע בתל־אביב:
קביעת אשנבי־קופה במספר מספי^ והפעלתם
בשעות הנכונות.
תוצאות החקירה שניהלו כתבי העולם הזה
ליד בתי הקולנוע, בתורי הספסרים, בין
הקופאים ובמשרדי הכרטיסים, מעידות על
כך שאילו היו קופות הקולנוע נפתחות

מטרה היחידה העומדת בפניהם
} | של בעלי בתי הקולנוע בישראל *,היא
לדאוג שכל מושבי האולם יהיו מלאים בכל
הצגה. לשם כך הם מוכנים לעשות הכל,
אפילו אם מעשים אלה יהיו כרוכים בתמיכה
בספסרים, בניגוד לאינטרסים של קהל הלקוחות.
אין
ספק שמשרדי הכרטיסים הרבים, בכל
קרן רחוב בתל־אביב, משרתים היטב מטרה
זו. המשרדים מוסיפים כמה. מאות פרוטה
על מחיר הכרטיס, מבטיחים לדיירי השכונות
הסמוכות למשרד שירות־הזמנות טלפוני,
מוכרים בדרך כלל כמעט את כל מלאי הכרטיסים
שברשותם.
קצין העיר. קצין התרבות של המשטרה
וועדי העובדים, פועלים בדרך דומה.
בקופה נשארים בדרך כלל הכרטיסים היקרים
ביותר. מי שהחלים לבקר בבית הקולנוע
לאחר נעילת משרדי הכרטיסים, נאלץ
לעמוד בתור צפוף ובלתי־נוח ליד הקופה
היחידה הפתוחה בכל בית־קולנוע, לסבול
מיחסו הבלתי־אדיב של הקופאי הנרגז, לעזוב
את המקום כשבכיסו הכרטיסים לשורה
שאינה מתאימה לו.
״לא מוצא חן בעיניך, אז לך מכאן,״
צעק קופאי עצבני על לקוח מסכן. הלקוח
הלך. אחריו באו אחרים שלא היו רגישים
כל כך לחוסר־אדיבותו של אדם המקבל משכורת
כדי לשרתם.
הקופאי אינו אשם. ברוב המקרים הוא
מוכר כרטיסים להצגה יומית ולשתי הצגות
הערב כאחת. מי שניגש לקופה לפני תחילת
ההצגה היומית נענה ב״עדיין לא מוכרים
לראשונה,״ ועד שבע בערב יזכה המבקר
בהצגה השניה לתשובה הבלתי אדיבה:
״אחר כך, עכשיו אני מוכר לראשונה.״
יחס. מעין זה מזכיר את יחסם של חנווני
תקופת הקיצוב. ללקוחותיהם בעלי פנקסי
התלושים. יחס זה היה מובן אם בישראל
היה מספר בתי הקולנוע קטן מהצורך. אולם
לאמיתו של דבר המצב הוא הפוך: בתל-
אביב עצמה הולכים ומוקמים עתה תשעה:
בתי־קולנוע חדשים בשעה ששנים נפתחו
כבר בחודש האחרון. ההיצע בענף במי הקולנוע
החל לעלות על הביקוש. למרוח
זאת נשארו יחסי הגומלין. בין בעל בית
הקולנוע לצופיו־לקוחותיו, בלתי מתאימים
למצב החדש.
מספר צופי הקולנוע בישראל הוא, יחסית,
הגבוה בעולם. אך עובדה זו אינה משתקפת
כלל ועיקר בשירות הראשוני שבעלי בתי
הקולנוע חייבים לספק ללקוחותיהם לטובתם
הם: גישה ישירה לקופה׳ ללא תקלות.
את מקום הקופאי תופס במקרה זה הוד .
מעלתו הספסר.

אנשים

אממת

הש נ שאר
לברכת שנה טובה מקורית זכה הישיש
הירושלמי מ ל כי אלג רי נו אלד, מירושלמי
אחר, לו צפויה׳ כנראה, שנה לא כל כך
טובה, ר או בן (רומק) ג רי נברג, שהואשם
מיד אחרי החגים בהסתה למרד, יחד עם
הד׳׳ר ישראל שייב (ראה במדינה) .במידעת־ברכה
בעתונות איחל רומק לגרינואלד :״מי
יתן ותזכה לראות את מדינתנו מטוהרת
מרוצחי דהאן, ארלזרוב וקסטנר, ומביימי
פרובוקציות ומשפטי שקר וכזב, מהמשמי־צים
המקצועיים מ״טעם״ ונותני הלוואות
לעדי שקר ההתפתחויות האחרונות
נגד הכושים בדרום ארצות־הברית הזכירו
לפרקליט המחוז הירושלמי קצוץ־השפם,
עז ראה די ה, מה שקרה לו בשעת ביקור
בוואשינגטון. הוא הזמין גברת אמריקאית
לבית־קסה, ורק אחרי שבמשך ערב שלם לא
ניגש אליהם מלצר, נוכח לדעת כי הגברת
היתד, כושית בהירת־עור כשניסה להסביר
מדוע כמהים מנהיגי ישראל לעליה
מברית־המועצות, כתב השבועון האמריקאי
טייס, בטעות: הדבר נובע מהעובדה שמנהיגים
רבים, ביניהם דו ד בן־גו ריון, הם
ילידי רוסיה. ביג׳י נולד, כידוע, בפלונסק,
השוכנת בפולין, ליד וורשה על ימי
ילדותו של הנשיא הראשון, חיי ם ויי צ מן,
סיפר השבוע חוקר, העוסק בחקר חייו של
וייצמן: בעיירת מולדתו של וייצמן, מוטלה
שברוסיה, גרו ארבע משפחות יהודיות.
בכל העיירה לא היה לאיש שעון־כיס.
וייצמן הצעיר ניצל עובדה זו, וכשחזר מלימודיו
בפינסק ובידו שעון־כים מזהב, החל
מחזר אחרי צעירות הכפר. אגב, מעניין כיצד
קיבלה עיירת־מולדתו של וייצמן שם כל בך
יהודי: בימי הפוגרומאי חמילניצקי, לפני
300 שנה, היתה במקום עיירה קטנה, שנהרסה
כליל בידי הפורעים. מכל יהודי המקום
נשאר בחיים רק יהודי אחד, בשם
מוטלה. הוא הקים במקום בית־מרזח, וגויי
הסביבה היו אומרים זה לזה :״בוא ניסע
למוטלה.״ כששוקמר, העיירה, נשאר שמה
מוטלה.
בידוד מומו הג דו ל

האקרובטית שו שנה לוי 20 מהמו שב ה כינרת, הופיעה בערב גילוי הכ ש רונות של
מו מו בסידרת תרגילים אקרובטיים שלמדה מהסתכלות ו הוכי חו כי נשקף לה עתיר ב ש טח זת.

הצלחה

קבץ נ ד בו ת גלויותינו
בשבת שאחרי ראש השנה סיפר מנהל
משרד הבסחון ש מ עון (פרסומת) פרס
באסיפה מטעם מפא״י בכפר־טבא, כי 24
שעות לפני תחילת מבצע סיני כבר ידע
בן־גוריון כי ישראל תצטרך להיסוג מהשטחים
שתיכבוש. אמר על כך סגו יושב־ראש
הכנסת מסיעת חירות, א רי הכף
א לי עז ר :״מעניין רק שלפי דברי בך
גור־ון הוא לא ידע על הנסיגה עוד 24
שעות לפני התחלתה ערב ראש השנוי,
ערך הסופר א ו רי צבי (רחובות הנהר)
ג רי נכרג שיכלולים בדירתו. לידידים שבאו
ותמהו על הרם הקירות, הסביר גרינברג
:״עכשיו בדיוק הזמו להריסת מחיצות׳׳
מאירמרג לי ת, שחקן תיאטרון
האהל שעבר להביסה, חיפש השבוע
בבית־קפד, תל־אביבי את מספר הטלסון של
עירית תל־אביב. אחד הנוכחים במקום, שראה
אותו מתלבט בחיפושיו, אמר לו
את המספר .4201 :השיב מרגלית:

הלולין. מ תי אלכסלסי 21 מפרדס־כץ,
הופיע בכמה תרגילו לוליינות, בהט סמך
בעיקר סל כח לסתו, כפי שמוכיחה התמונה.

הזמרת צפורה/ 2( ,י ,) 17 היתה אחת מ־המקצועיים
בערב החובבים. היא שרה בקפה
אריאנה, זוכה שם להצלחה בל תי רגילה.

״ברור שבעירית תל־אביב אי אפשר בלי
אפם בכתבה על רשמיו מהפסטיבאל
במוסקבה סיפר הסופר נתן שחם, בנו
של הסופר אליעזר שטינמן, כי בשעת
ביקורו בעיירה רוסית פגש ב קנה ששאלה
אותו• :מה שלום וייצמן, ביאליק ואליעזר
שסממן ז״ הדברים הגיעו לאזניו של ד״ר
אכא אחימאיר, שאמר :״אני קובע שבאותו
איזור בו ביקר שחם לא שמעו
מעולם לא על וייצמן, לא על ביאליק ולא
על שטיינמן. אם שחם סיפר את הסים־ר,
סימן שלא ביקר מעולם באותו אי־

זור המצאה מקורית לאסוף כספים
מצא הרב הראשי של צד,״ל, אלוף־משנה
שלמה גורן. גורן, השוהה בקנדה, הביא
לשם שופר, עליו הוא מספר כי בו תקעו
חיילי ישראל על הר סיני בזמן מבצע קדש.
גורן הכריז על התחרות לאיסוף כספים
בין בתי־הכנסת למען המגבית. בית־הכנסת
שיאסוף את הסכום הגדול ביותר יקבל
את השופר לתקיעות במוצאי יום כיפור.

9ס1ון י השמע
• ד״ר ישראל (אלדד) שייט, עורף ״סולם״ ,אחרי שנודע לו על :
העמדתו לדין באשמת הסתה למרד :״אני אנצל ברצון במה מצויינת זו שמספקת ן
לי הממשלה להסברת רעיונותי.״
• מנהל משרד הבטחץ שמעון פרס, באסיפת מפא״י בכפר־סבא :״עד ן
הקמת המדינה התפתח אצלנו הגב, כדי לשאת רדיפות: אחרי הקמת המדינה התפתח ן
אצלנו חזה המסוגל להשיב מנה נגד מנה.״
• הזמרת הכושית ארתח קיט, על רדיפות הכושים בעיר ליטל-רוק! :
״לא תיתכן מדינה חזקה שיש לה נשיא מטומטם כמו אייזנהואר!״

• נשיא הסתדרות ציוני אמריקה לשעכר, אכא הלל סילכד<; ,

בהציגו את נשיא ארצוח־הברית לשעבר, הרי מרומן, בפני ועידת ציוני אמריקה: :
״לי ולנשיא טרומן יש שני דברים משותפים: שנינו הסכנו לסבים לאחרונה, ושנינו ]
הוספנו לפופולריות שלנו אחרי שפרשנו מתפקידנו.״
• סגן ראש עירית רמת־־גן, שלום זיסמן, האיש שתיכנן לראשונה :
את מודעות האבל הרשמיות של צה״ל, בראותו מודעות נוספות בסגנון צבא ההגנח
׳לישראל טונזד דוס על קברו ש ל הגיע הזמן שצה״ל יעבור כבר לעמידת נוח.״
• הכד מערכת ״דבר״ ,מיכאל אסף, על יחס הצבור למשטרה :״מעודי
לא שמעתי טענות כלפי יושרו האישי או מסירותו הלאומ־ת־צבורית של מפקח !
המשטרה. להסתערות הגדולה עליו גרם לא חוסר כשרון להחזיק מעמו בעינויי י
חקירה מסובכת, אלא חוסר אינטליגנציה!״
#פרופסור ישעיהו ליבוביץ, בתגובה על דברי הרב הראשי יצחק הלוי
הרצוג, שהכריז כי המדינה היא אתחלתא דגאולה וקמה בחסות ההשגחה העליונה:
״אין לנו שום הצדקה לתלות את קיומנו בהשגחה, כי אין לנו קומוניקאציה עם מה |

שמאחורי הפרגוד, ולא קיבלנו משם שום הודעה שזו ראשית צמיחת גאולתנו.״

העולם חזה ג104

הקהל מחא כף בקצב, רקע ברגליו. שריקות
ושאגות פילחו את חלל האויר. נדמה היה
שכל הצופים אחוזים בקדחת טירוף. בתווך
עמד צעיר שחום, עיוות את פיו בצורות
משונות. מתוך גרונו התמלסו שאגות, נאקות
ואנחות. תזמורת רעשנית ליוותה את
מאמציו. כאשר סיים הצעיר את שירו הוא
ניצב סח ס ורצוץ בכרכו האולם, כשהקהל,
סחוט ומשולהב גם הוא, מריע לו ממושכות:
״מומו! מומו!״
אי-אפשר למצוא את שמו ברשימת אגודת
האמנים הישראליים. הוא אינו מופיע בקונצרטים
ולרוב אזרחי הארץ אין הוא
מוכר. אף על פי כן מומו הוא ח.ק בלתי־נפרד
מהווי הבידור במדינה. מומו הוא האמרגן
הבלעדי של צעירי שכונת התקווה
וכרם התימנים, המלך הבלתי־מוכר של ה־רוק׳נ׳רול
והקליפסו בישראל.
ש־ימה (מומו) יעקובוב הוא מהדורה ישראלית
של סלף מייד מן — האיש שעשה
את עצמו. יליד שכונת־העוני הירושלמית
לא למד מימיו, ולא רכש כל השכלה אמ־נותית.
אולם תמיד מילאה את ליבו השאיפה
להיות מישהו בשטח ד,כ דור. ה א היד, שומע
מנגינות ג׳ז ומוסיקה לריקודים ברדיו
ומעל גבי תקליטים, שר בחוג חבריו, ושולח
מכתבים למגלי־כשרודת למיניהם.
אולם שום מגלה־כשרונות לא גילה את כשרונו
של מומו.

אמריקאי ב מו שקבה

להגנה נלהבת על המשלחת האמריקאית
לפסטיבאל הנוער במוסקבה, שגונתה נמרצות
בארצה על הסכמת חלק מחבריה
לבקר בסין העממית, יצא השבוע הישראלי-
לשעבר אביק ג ל כו ע, שהיגר לארצות־הברית
ומשמש שם כסופר של שבועון קולנועי
ישראלי. במכתב ששלח גלבוע למערכת
השבועון האמריקאי טייס מאוסטריה,
כתב :״הצטערתי מאוד לקרוא שט״ם סבור
כי האמריקאים שנסעו לסין יצאו למסע
מוטעה. הייתי אחד מ־ 160 האמריקאים שהיו
במוסקבה במשך הפסטיבל, ומעולם לא
ראיתי קבוצה משובחת יותר. כולנו הגנו
על אמריקה והסברנו אותה לסובייטים ולאנשים
אחרים שתקפו את מדינתנו. לא קיבלנו
שום עזרה מממשלתנו.״ להתפעלותו
הגדולה של גלב ע מברית־המועצות היתה
קיימת סיבה ממשית. גלבוע בילה ערב נעים
עם צעירה אנגליה בגן מוסקבאי, כשלפתע
ניגש אליהם שוטר רוסי והעיר :״אצלנו לא
עושים זאת בגנים.״ כשגלבוע מחה על כך
נמרצות, מצא השוטר הרוסי פתרון. מאחר
שהוא עמד לצאת למחרת היום לחופשה,
הוא הציע את דירתו לרשות הזוג ישראלי
אחר, שלא היגר, זכה גם הוא להצלחה
גדולה בעקבות הפססיבאל. זאב
חבצלת, הכוריאוגרף והאמן מבית־אלפא,
זכה במוסקבה במדלית זהב עבור סרט דוקומנטרי
שייצר, נגד חימושה של גרמניה
המערבית. השבוע התכונן חבצלת להפליג
לאיטליה, שם הוא עומד ללמוד בימוי סרטים
אצל הבמאי ויטוריו דה־סיקה.

-הצלחה

-הצלחה.

בכוחות עצמו פתח בית־ספר לנהגות אופנוע.
הוא מצא בו את פרנסתו וחיכה ליומו
הגדול. היום הגיע לפני שנתיים וחצי, עת
ביקרו בארץ ליונאל האמפסון עם תזמרתו.
סיפר מומו :״ליונל שיגע אותי. הוא הכניס
אותי לקריזה. מאותו יום אמרתי שאני רוצה
להיות כמור,י.״
האמפטון התלהב מהצעיר שחיקה אותו
ונוכח בכל הופעותיו. הוא העלה אותו על
הבמה עם תזממזו, ושאגותיו של מומו
הפכו לשם דבר. איש לא ירע זאת עדיין,
אך באותו רגע נולד אמרגן בישראל. מומו
התחיל עם תזמרות ג׳ו של חובבים, הופיע
במסיבות פרסיות. אך במהרה הגיע למסקנה
כי שעשועים הם גם עכק•
כאשר הגיע לישראל סרט חרוק׳נ׳רול הראשון
ראה בו מומו כיצד מא גנים באמריקה
ג׳מבורי של ג׳ז. ה א ארגן ג׳מבורי
כזה בזירהסרון ברמת־גן. לג׳מבורי הוזמנו
תזמורות ג׳ז חובב! ת, שהופיעו חינם. מומו
ושותפיו גרפו הון.
מומו ניסה לערוך היפעות דומות בערים
אחרות: הוא נחל כשלון חרוץ. נראה
כי רק הק־ל הת׳.־אביבי נלהב למומיסיקה.
האמרגן הצעיר ידע להתאים את ה־פע־תיו
לטעם הקהל. כאשר נעשה הקאליפסו פופולארי
בארץ, אירגן מומו ערב קאליפסו בקולנוע
;ך ריוח. ראשר נפוצו שירי הסרטים
ההודיים, אירגן מומו ערב הודי. מבחינה כלכלית,
אם גם לא מבחינה אמנותית, הצליח
מומו בכל אשר עשה.
רעיונו הגדול הבא היה גילוי כשרונות
צעירים. לדבריו :״הסתובבתי בבתי־קפה
ובמריבות, וראיתי שיש לנו בארץ צעירים
מוכשרים. נזכרתי איך, כשהייתי צעיר,
רציתי להופיע. החלטתי לעזור להם.״
ת כ ; יתכל־ בו. מומו פירסם רודעה
על תחרות לגילוי כשרונית. הוא קיבל 400
הצעות של צעירים, מאילת ועד נהריה.
ריבם ראו את עצמם מוכשרים לש רה, ריקוד
ונגינה. רבים כתבו, בפשטות :״אני מתאים
להיות שחקן, אני רוצה שתגלח את כשרוני.״
מתוך אלה בחר מומ׳ 100 איש למבחן.
כאשר ערך בשבוע שעבר את הופעת־הסיום
בז-רהטרון, עלו על הבמה 20 חובבים.
היתד, זו תוכנית מומונוסונית במקצת מין
,״ התזמורת הפילהארמינית היו בורחים
משם ברגע הראשון, אילם אלם־ים הצופים
ישבו במשך ארבע שעות על כסאותיהם,
מחאו כף להופעות שמצאי חז בעיניה*
זרקו מטבעות כסף לאלה שאיכזבום.
לתוכנית לא חסר דבר. ד,־ד, בר, ילד בגיל
שבע, שאמו הכניסה לו בראש שיהיה
פאגניני שני, ושניגן בינתיים בחוסר כשרון
מחריד ומצחיק: בחור שניין בע-ירון על
שיניו: נער חב־ש־רי״ה שניסה לחקות את
רובינא, למרות שלא ראה אותה מעולם:
ילדה בגיל 10 שחיקתה את סילכנה מאנינו
בריקידיה כירט אנה — אפילו בעלי כשרון
לא נעדח.
מימו ,27 .הביט על כל העניין בעיי אכהית
גייר .,״מה יש?״ שאל :״צ־־ך לתת הזדמנות
לכולם. אולי אחד מאלף יצליח להיות אמן.״

אהו׳ האטום, הסנוום והבולים, בא תודה של המוסיקה לדנו נשם המדינה

כאחד מלילות השכוע שעפר, דקות מספר יופכי חצות, עצרה שיירת
מכוניות קטנה ליד מבנה ענק ואפל כרחוב דיזנגוף כתל־אכיכ. מתוף
אחת המכוניות קפץ אדם בעל קומה ממוצעת וכסוף שיער. הוא זינק
בריצה מהירה לעבר המיכנה האפל, כשאהריו משתרכות תריסר
דמויות נוספות. תוך דקות ספורות הודלקו בל האורות כבנין היכל
התרבות, ליד ״בית הבימה״ .פרדריק מאן, המיליונר האמריקאי שנדב
את רבע מיליון הלירות הראשונות להקמת הבנין, בא ישר משדה־התעופה
בלוד אל הבנין שעוד ימים ספורים נותרו לפתיחתו החגיגיות
הוא התרוצץ כין המושבים הכחולים, סייר על במת העץ
הענקית, בדק בל פרט ופרט בקפדנות באולם ובמסדרונות הרחבים.
.לבסוף, אחרי שכל מלויו כמעט ונודמו,
ואחרי שהעיר הערות אחרונות, לתיקון ליקויים
קטנים, הצהיר מאן :״אני הולך בשקט
לישון.״ השיירה הקטנה התפזרה סמוך
לשחר. האורות באולם הענק כבו.
הם יודלקו מחדש ביום הרביעי השבוע,
כששלושת אלפי נכבדים, בולל בל שרי ה
ר,גדולים
שקמו אי־פעם בקרב העם היהודי.

המוסיקה נולדה עם העיר
ך* יכל התרבות, משכן התזמורת הו
1חדש, הוא אחד המבנים המשוכללים
והמפוארים מסוגו בעולם. כיום נראה רק

תור ארוך מזדנב ליד משרדי ה תז מו ר ת הי שראלית, לילה שלם לפני תחילת
מכירת הכרטיסים לאחד הקונצרטי ם ה מיוחדי םשל התזמורת, תמתה זו׳ שצן ל-
מה לפני חמ ש שנים, אופייני ת לכל הזמנים. ה מינויי ם הקבועים לקונצרטים מונעי ם מאחרים
להצטרף למעגל המאזינים, הולידו את ה סיס מה: מכסא (באולם הקונצרטים) ישחרר רק המוות,

ממשלה וחברי הסגל הדיפלומטי, עשרות
אורחים מארצות חוץ, אנשי הס־נאט וביתר,נבחרים
האמריקאיים, ינהרו לטקס הפתיחה
החגיגי י של היכל ה תרבות התל־אביבי,
בו יישמע הקונצרט החגיגי של התזמורת
הפילהרמונית הישראלית, למענה נבנה.
צלילי קונצ׳רטו הקיסר של ביטהובן, הרפסודיה
לצ׳לו ותזמורת של ארנסט בל ך,
צליליהם של מנדלסון ונועם שריף, הקומפוזיטור
הישראלי הצעיר, יהדהדו באולם
בעל האקוסטיקה המשוכללת. על דוכן הד,מנצחים
יעמוד גאון־המוסיקה היהודי־אמרי־קאי
הצעיר ליאונרד ברנשטיין, כשה־הסוליסטים
בקונצרט־גאלה זה יהיו הפסנתרן
ארתור רובינשטיין, הכנר איזק שטרן וד,צ׳־
ליסט פול טורטלייה, שילוב היסטורי של
גאוני המוסיקה בתקופתנו.
המברכים ישמיעו מליצות ותשבחות, ה־אמנים
יחוד קידה ויקצרו תשואות, הנכבדים
יחגגו את המאורע במסיבות קוקטייל והקהל
יריע ויצהל. אולם החג האמיתי לא
יהיה חגם של אלה. יותר מכל יהיה זה
חגם של 82 איש — 79 גברים ושלוש
נשים. אלו הן הנשמות מאחורי הצלילים,
חברי התזמורת האפורים, הנושאים בעול
היום־יומי של אחד המפעלים התרבותיים

טבעי הדבר שמדינה בת אוכלוסיה של קרוב
לשני מיליון נפש תקיים תזמורת פילהרמונית,
ותקים לה היכל כה מפואר. אך
הדבר אינו כה טבעי וברור. אם מדינות
עשירות ורבות אוכלוסין מישראל אינן
מקיימות תזמורות, גם ברמה נמוכה מרמת
התזמורת הישראלית; אם בעיר אמריקאית
עשירה כמו דטרויט, שא כלוסיתה עולה
על אוכלוסית מדינת ישראל׳ אין אפשרות
כספית להחזיק תזמורת סימפונית; אם ניד
יורק, בת 14 מיליון הנפש, מחזיקה תזמורת
הנותנת קונצרטים לאותו מספר מאזינים
כמו התזמורת הישראלית — הרי שקיומה
של זו הוא בבחינת פלא כלכלי ומוסיקלי,
בקבוצת הכינורות הראשונים, היושבת
משמאל למנצח, יושב הכנר שלמה בור.
בור ,41 ,הוא יליד רוסיה שעלה לארץ ב־
1922 בהיותו ילד. תל־אביב של אותם הימים
היתר, קטנה ומעוטת אוכלוסין. אולם
חיים מוסיקליים כבר שקקו בה. הם נולדו
יחד עם תל־אביב העיר. כבר בחודשים הראשונים
לקיומה קם בתל־אביב הקונסרבטוריון
הראשון למוסיקה.
הוא שכן ברחוב הרצל, במקום בו שוכן כיום
בנק הלוואה וחסכון, ליד פסי הרכבת.
הקימה אותו שולמית רופין, פסנתרנית,

אחותו של ארתור רופין, מי שהיה אחרי
כן יושב־ראש הסוכנות היהודית. היא
הזמינה את הכנר משה היפנקו להורות בקונסרבטוריון,
וכבר בשנה הראשונה למדו
בו שבעים וחמישה תלמידים ובור ביניהם.
כאשר סיים בור את לימודיו בקונסרבטוריון
שולנוית נסע ללמוד בפראג, אצל מספר
מורים צ׳כיים מפורסמים, חזר לארץ בשנר.
.1934 כמו לכל כנר מצליח היו גם לבור
שאיפות בשטח ההופעה הסוליסטית.

הזמנה למבחן
* * ספר כו ר, המשמש כיום כאחד מ־ל
נציגי הנגנים בהנהלת התזמורת :״ראיתי
שבלי מסגרת של תזמורת אין קיום
לאמן. אמנם בתוך התזמורת האמן הוא
רק בורג קטן ממכונה גדולה, אולם קיים
הסיפוק של העשרת חיי התרבות בארץ.

המזרח

בצפון

העיר, ליד

הירקון.

התזמורת מתארגנת
ך* מנגנים הארץ־ישראליים היוו רק
1 1מיעוט קטן בין המנגנים שנאספו אותו
יום באולם התערוכה. הוברמן זימן לארץ
כשבעים מנגנים מכל ארצות אירופה. אחד
מאלה, המנגן עד היום בתזמורת והקשיש
בין מנגניה, הוא יעקב סורוביץ 69 סיפר
סורוביץ׳ על פרשת גילגולו אל התזמורת:
״נולדתי בוזרשה. מגיל צעיר למדתי נגינה
על כלים שונים, בעיקר על כינור. כשסיימתי
את לימודי, קיבלתי במתנה כינור, תוצרת
משוכללת של אחד מגדולי יצרני הכינורות
בפולין. לפני 49 שנים התקבלתי כחבר בתזמורת
הפילהרמונית בוורשה, שם ניגנתי
במשך 27 שנים רצופות.
בתחילת שנת 1935 הגו כמה מוסיקאים

כן נראה אולם הקונצרטים החדיש, בהיכל התרבות ה מפו א ר שהוקם בחל־

אביב. יכולת הקיבול של האולם, היא שלו שת אלפים איש. מבנהו המיוחד

והחדי ש מאפ שר הא׳זנה מו שלמת בכל מקום שהוא, ביציע או בתאים. ה מו שבים באולם
מותא מים ב אופן מיוחד כדי שלא יחרקו וי קי מו רעש. האקוסטיקה נבדקה במכ שירים מיוחדים.

כבר אז היתד, קיימת תזמורת בארץ-
ישראל. היא לא עמדה על רמה כד, גבוהה,
אולם היא הספיקה לקהל חובבי־המוסיקה
של אותם הימים. קראו לד, פרו־פיל הר מודה,
ומנצחיה היו מיכאל טאובה ופרידלנדר. מפעם
לפעם היו אמנים זרים מופיעים לביקורים
קצרים בארץ, קוצרים גלי הצלחה.
בור הצטרף ל תז מו ר ת הפרו־פילוזרנוונית.
שנתיים בלבד הוא ניגן בה. ב־ 1936 הגיע
לארץ הכנר ברוניסלב ד,וברמן, אחרי שבביקור
קודם בארץ נולד בו הרעיון להקים
בה תזמורת סימפונית, שתהיה מורכבת
מטובי המנגנים היהודיים בעולם.
באחד הימים קיבל בור הודעה קצרה להופיע
למבחן לפני ד,וברמן, באולם אוהל
שם. הוא עלה על הבמה נרעד ונרגש, ניגן
בפני הכנר המהולל את הקונצ׳רטו לכינור
של ברר,מס. הוברמן ישב ורשם רשימות.
בזה אחר זה הופיעו בפניו המנגנים הארץ־
ישראליים. הוברמן לא התחשב בשום גורם
סוציאלי או אנושי; הוא לא סבל כל התערבות
בהחלטותיו. קנה,־ר,מידה שלו לבחירת
האמנים היה קנה המידה האמנותי.
עברו ימים מספר, עד שבור קיבל הודעה
לבוא לפגישה הראשונה של אנשי התימורת
החדשה, שטרם נולדה, באחו מאולמי יריד

יהודים בפולין רעיון לעזור לחיי המוסיקה
בארץ. קיבלתי הזמנה מהתזמורת שהיתר,
אז בארץ, לבוא ולסייע להם. באחד הימים
קראתי בעתון שהוברמן מתכונן להקים תזמורת
סימפונית חדשה בארץ־ישראל. התקשרתי
עמו והוא הזמין אותי אליו לוינה.
״באתי אליו עם תוכנית מוכנה. תוכניתי
היתה לאסוף כספים בכל רחבי העולם, לשם
הקמת בנין ענק לתזמורת בארץ. חשבנו להקים
בבנין בתי־קפת ובתי־עסק, שההכנסה
מהם תסייע להחזקת התזמורת. התוכנית
מצאה חן בעיניו ונדברנו להיפגש בארץ.
״מפולין בלבד באו אז 22 איש; השאר
באו מארצות אחרות כמו הולנד, גרמניה,
אוסטריה, איטליה. הוברמן ערך להם מבחנים
בחוץ־לארץ, במטרה להציל כשרונות יהודים
מזרועות החיה הנאצית. אני נתמניתי למפקח
התזמורת. מאז ועד היום אני משמש בתפקיד
זה, מלבד הנגינה בתזמורת.״
לפני קונצרט, לפני חזרה׳ לפני כל פגישה,
אפשר למצוא את יעקב סורוביץ׳ במקום,
שער, שלימה לפני המועד שנקבע. הוא אחראי
להופעתם של המנגנים, ובמקרה שאחד
מהם חולה הוא דואג לממלא מקום; הוא
המקשר בין ההנהלה לבין התזמורת. לקונצרט
פתיחת ההיכל, הבטיח, לא יחסר ולא

ארתורו טוסקניני, גדול המנצחים בדור זה, ב שעת הופעת
הבכורה של ה תז מור ת הי שראלית ב שנת , 1936
באולמי יריד המזרח בתל־אביב, טוסקניני, שהיה קשור גם אחרי כן לתזמורת הארץ־ישראלית,
סייע להקמתה, כדי להפגין את אהדתו לעם היהודי הנרדף על־ידי הנאצים והפא שיסטים.

קיסר השרביט

יאחר איש מבין חברי התזמורת המאושרים.

סיורים במצרים
ך* * 26 לדצמבר 1936 הרים ארתורו
טוסקניני את שרביסו לראשונה, לנצח
על התזמורת הארץ־ישראלית. תחת ניצוחו
ניגנו חברי התזמורת בחרדת־קודש ממש. ל־
35 המנגנים שנשארו בתזמורת מאז אוחו
תאריך היסטורי, נשארה חוזיית קונצרט־הפתיחה
החזקה ביותר מכל שנות נגינתם.
לפני קונצרט הפתיחה חזר טוסקניני עם
התזמורת חמש או שש פעמים׳ עמד על
קוצו של יוד, הקפיד שכל פרט ופרט יהיה
כליל השלימות. למרות שגם עם התזמורות
הגדולות בעולם היה טוסקניני מתפרץ לא
פעם והופך עולמות, עברה נגינת ה תז מור ת
הארץ־ישראלית עמו בשקט יחסי.
מיום הפתיחה נכנסה עבודת התזמורת לתלם
קבוע. סדרות המינויים לקונצרטים נקנו
כולן. בשמונת הימים הראשונים של קונצרטי
התזמורת האזינו כחמישה־עשר אלף איש.
גדולי המנצחים והסוליסטים של אותם הימים
נעתרו להזמנת התזמורת, ותוך זמן קצר
החלד, זו לערוך קונצרטים במצרים ובלבנון.
בשתי מדינות אלה קמו ועדים מיוחדים
של שוחרי התזמורת, והופעותיו! בקהיר ובאלכסנדריה
היו המאורע החברותי והאמנותי
החשוב ביותר של העונה. התזמורת היתד,

מנגנת את ההימנון המלכותי המצרי ואת
התקווה, והאורחים הנכבדים היו מתמלאים
הערצה ידידותית ליהודי ארץ־ישראל.
באחד הקונצרטים הופיע מוסטפא אל־נחאס
באשא, ראש ממשלת מצרים. הוא עמד וקד
לעבר הקהל שמחא לו כף. מאוחר יותר
עלה המנצח על הבמה. שוב פרץ הקהל בתשואות
סוערות. אולם נחאס היה סבור
שהתשואות מכוונות אליו. הוא קם שוב
והשתחווה לקהל.

אסון של חצי שניה׳
** האודם ביריד המזרח עברה התז-
1*4מורת לאולם תיאטרון אהל, ומשם למשכנה
האחרון — אולם אוהל שם. אף אחד מאולמות
אלה לא התאים לתפקידו.
בניגוד למוסדות אמנות אחרים בישראל,
נקטה התזמורת קו ליברלי בנוגע לקבלת
חברים חדשים. השיקול היחיד שקבע היה
השיקול האמנותי, וכך לא היססה הנהלת
התזמורת להחליף מנגנים ותיקים בכשרונות
צעירים. דוגמה מוחשית לכך הוא סיפורו
של מנגן האבוב הראשי, אליהו טורנר.
טורנר, יליד גרמניה בן 37׳ עלה לארץ
בהיותו בן .13 בגרמניה החל ללמוד נגינה
על פסנתר. גם בארץ המשיך את לימודיו
בבית לזויס, קונסרבטוריון בהדרכתו של
מנשה רבינא. הוא למד בגימנסיה בלפיור,

הנסיו השובב

ילד הפלא של המוסיקה האמריקאית, ליאננרד ברנ שטיין,
ב שעת חזרה עם ה תז מו ר ת הישראלית. לני ה פן לפטרון
קבוע של התזמורת, סייר עמה ב ת קופו ת הק שות ביותר בירו שלים הנצורה ובבאר־שבע, יום
אחרי כיבושה. ברנ שטיין, הידוע בעליזו תו וב שו בבו תו, התחבב ביותר על הקהל הישראלי.

שהיתר, אז בקרבת אולם אוהל שם. מדי
פעם היה בורח עם חבריו מבית־הספר, מאזין
בחשאי לחזרות התזמורת. במיוחד מצאה
חן בעיניו נגינת האבוב.
באותם הימים היה מחסור במנגנים על
כלי נשיפה בארץ. ד״ר באייר, רופא אוזניים
מפורסם ומנגן אבוב, החליט ללמד את טור־נר
הצעיר נגינה על כלי זה.
כשסיים טורנר את בחינות הבגרות, התקבל
כמנגן אבוב בתזמורת שירות השידור
בירושלים, למד אצל מנגן האבוב הראשי של
התזמורת ברם בלאז. לפני 11 שנה פנתה
אליו הנהלת ה תז מו ר ת הארץ־ישראלית, ביקשה
ממנו להצטרף למנגניה. סומר תפס את
מקומו של מורהו, ברם בלאז, הפך למנגן
אבוב ראשי, בלאז נדחק למנגן אבוב רגיל.
האבוב נחשב לאחד הכלים הקשים ביותר
לנגינה. אחד הגורמים לכך היא הפיה המיוחדת
של כלי־נשיפה זה, אותה חייב המנגן
ליצור בעצמו מקנה־סוף מיוחד. רק אחת
מכל עשר פיות שהמנגן יוצר ראויה לשימוש,
וגם היא מתכלה תוך זמן קצר. כמה
שעות ביום מקדיש טורנר לייצור פיות,
שעה וחצי נוספת ליום הוא מתרגל.
לא פעם מתרחשת גם למנגן בדרגתו תקלה
קטנה. כך, למשל, באחד הקונצרטים,
ניגנה התזמורת את הסימפוניה השביעית
של בטהויבן. באחד החלקים של יצירה זו
יש קטע־מעבר, בו מנגן האבוב לבדו. כש־

הגיעה התזמורת לחלק זה, סימן המנצח ל־טורנר
כי תורו לנגן. טורנר החל לנשוף —
והכלי לא הפיק שום צליל. הוא נשף פעם
נוספת — ושוב לא הלך. רק בפעם השלישית
הצליח להתחיל לנגן. הסיבה היתד,
נעוצה בגרגיר קטן של אוכל, שנדחק אל
תוך הפיה. הכל התרחש תוך חלק קטן של
שניה, ואיש לא הרגיש בכך. אולם לגבי
טורנר, היה זה אסון שלא ישכח.

אם ומופיקאית
ך* ק לפני שש שנים, כשמלאו לתזמורת
15 1שנה, יצאה לראשונה לשורת הופעות
מעבר לים. בסיור מחוף אל חוף בארצות־הברית
ערכה התזמורת 54 קונצרטים, ב־40
ערים. כעבור ארבע שנים יצאה התזמורת
לסיור בתשע ארצות אירופיות׳.
ייתכן ולגבי רוב חברי התזמורת היתה
זו חוזיה בלתי נשכחת. אולם לאשר ויהודית
בורוכוב, הזוג הנשוי היחיד המנגן בתזמורת,
היוותה נסיעה זו בעיה חמורה. יהודית
בורוכוב היא אחת משלוש הנשים המנגנות
בתזמורת. היא מנגנת על ויולה.
יהודית היא ילידת הארץ, עשתה את ראשית
צעדיה במוסיקה אצל משה הופנקו, בקונסרבטוריון
שולמית. בעודה ילדה הצטיינה
בזמרה. באחד הימים נלקחה לקונצרט
של הכנר בילאבסקי, ולא ישנה כל אותו
לילה מעצמת החוויה. היא החליטה להיות
כנרית. כשהתבגרה ונסעה למסע־לימודים בצרפת,
החליפה את הכינור בויולה, שצלילה
מצא חן יותר באוזניה.
יהודית מנהלת בית ומגדלת בנים, ועם זאת
ממשיכה לנגן בתזמורת. הנגינה יוצרת בעיות
מיוחדות בבית. בנה הבכור של יהודית,
איתמר (סיני) בורוכוב, שנפל בסיני, ניגן
על צ׳לו. אולם הוא הפסיק את נגינתו מתוך
אי־רצון שהוריו יקבעו את דרך חייו. בנה
הצעיר, יורם בן ד,־ ,10 אינו מתלהב למוסיקה,
משום שלגביו כרוכה הנגינה בזכרונות
העדרם של הוריו מהבית.
אומרת יהודית :״מבחוץ נראים חיי המוסיקאי
מבריקים; אולם מבפנים הם קשים
מאוד. אני מרגישה את עצמי אשמה באי-
הקדשת כל תשומת הלב לילדי, משום כך
איני יוצאת לבלות, כדי לפצותם.״

פשוט: בית

טו סקניני בחברת ברוניס־ן
ך ןן י
1 ן , .לב ר,וברמן, מיסד התז־מורת׳׳
.אתם נראים אשת טו סקניני ו הינ רין סי מון, ממנהלי התזמורת.

ברנ שטיין (ימין) ,בחברת הצייר יוסי שמרן,
באילת, לפני ארבע שנים• ׳המנצח התאהב
במקום, החליט לקיים השנה קונצרט מיוחד ה מיוע ד ל תו שבי אילת.

לני באילת

ף * שבוע יתרחש המאורע הגדול ב(
) חייהם של שלמה בור, יעקב סורוביץ׳,
אליהו טורנר ויהודית בורוכוב. לגבי העולם
החיצוני תסמל פתיחת היכל התרבות את
פארו של הגאון היהודי בשטח המוסיקה.
לגביהם יהיה זה פשוט בית! בית בו
יוכלו להפיק יחד את מיטב הצלילים, להביע
את עצמיותם בנגינה, ולתת פורקן
לחדוות היצירה בעולם הצלילים.

טרוצה גרוני
וכן גס אני
תודו ת
לפילטר
ע דן
החי עזרה יאשוכדז
וי סעד, מצאו חברי הקיבוץ אופנוע
!•הפור כשנהגו מוטל מחוסר־הכרה, מיהרו
להעבירו אל הרופא בסעד, גילו אחרי
שהחובשת ניקתה את פניו של הפצוע, כי
לא היה זד אלא רופא הקיבוץ בעצמו.

ילדת תות נשית
ך* בבאר ״ שבע, החל כה אשד. בת 32
^ לאבד את עצמה לדעת, שפכה על עצמה
ספירט והציתה אותו, שינתה את דעתה
אחת שהחלה לבעור, הצליחה לכבות את
האש.

גייס ארוכים
ך* לונדץ, רדפה המשטרה אחת אלמוני
<•4ששבר שמשת חלון־ראווה של חנות
לרדיו, נמלט כשתחת כל אחת מזרועותיו
מכשיר רדיו, לא הצליחה להדביקו.

פירצה קוראת לגנב!
ך* תל״אכים, התלוננה צעירה שבצאתה
4לרחוב בשמלה בעלת מחשוף עמוק,
ביצע צעיר מעשה מגונה בגופה.

סטיה כאפיטליממית
ן• רחוכות, פרצה תיגרר, בין חברי ה־
4מפלגה הקומוניסטית לבין אנשי תנועת
החירות, אחת שהאחרונים שרו בלכתם
ברחוב את מנגינת קאליפסו בננה לפי המילים
:״סטאלין מת, למה מת, מת לאכול
בגנה.״

גלים צוהלים
ך* ת ל׳ אביב, הבחין המאזין אות אלו־ני
כי לאחר שקריינית גלי צה״ל הב־תזה
על התחלת שידור התוכנית פרצה
בצחוק קולני, צילצל לשירות השידור בבקשה
לברר את פשר הצחוק, נענה כי
זהו סוד מקצועי.
מעשנים נהנים מסיגריות ׳ ־עדן ־

מעל לכל האחרות. על

שום טעמן המשובח המופק מעלי טבק מעודנים מאיכות
מעולה. עשונן של סיגריות

• עדן ־ הוא קל וחלק

סיפוק והנאה יהיו מנת חלקן. הסיח המסננת המיוחדת

•עדן*

מצננת ומטהרת את העשן. סיגריות

20ס560 (,

חיו הראשונות כישראל עם פילטר — חן

עריץ המשובחות ביותר.

הרהרבדברועשנת £ 1\ 1ס £
סיגרית

הפילטר

גיפרר וניזכר

המעולה

בישראל

)110

* 1תל״אבים, אחת שבטאון הסתדרות
*4הפקידים, שורות, הוציא גליון חגיגי
מייחד בו פירסם בעמוד האחות איחולי
ראש־השנה לפקידים בצורת קתקטורות, החתמה
ועדת הביקורת של הסתדרות הפקידים
את הגליון, מחקה בצבע שחור ציור
שהראה מזכירה יושבת על ברכי פקיד, בתוספת
האיחול :״לכל פקיד בכיר,״ הוציאה
את הגליון לשוק כשמעל המשטח השחור
הברכה ,״לכל פקיד — איחולים לניי
בקשתו.״

טמיר, כאימה
ך* ת ל ״ א בי ב, הבטיח אלמוני לשאול
* 1אזרחי להשיג עבות רשיון לטחינת*
קפה, תמורת הלוואה של מאה לירות, ש־היתר,
דרושה לאלמוני לקבורת אמו, נעלם
יחד עם הכסף.

כלי הפליה גמזית
גזאססלח רחס־אפריגן ה
ה1נג=נן ונג

ך • ירושלים, הגישה ועדת הכספים ה־
1עירונית לאישור העיריה הצעת־חוק,
לפיד ,״יהיר, כל בעל־חי חייב להחזיק רשיון
מיוחד מטעם העיריה.״

העלמת משקלות
הן רק שלוש מתוך הארצות הרבות אליהן
נשלחים מדי שבוע מינויי החח של
״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי,
העתון הנקרא ביותר במדינה, המוסר
לישראלי בניכר דו״ח נאמן ומלא על כל
הנעשה בארץ, בכל שטחי החדשות.

ך* תלי׳אכים, אחרי שמרים המשקלות
1יצחק ברגר מארצות־הבתת התאמץ
להרים משקלות באולם בית הפס, גנבו אלמונים
את כל המשקלות אחרי ההופעה.

לחופה ומזזשים טיפים
ף* תל״אבים, נכנם ע רך־הדין אמיתי ה!
• עובד בשירות הממשלה אל מתחת לחופה,
ענד את הטבעת לארוסתו ישבר את
הכוס, התעלף ברגע שהרב החל להקריא
אח הכתובה.
תעולם תזוז?104

קולנוע
סרטים
על כנם• ה רו ח
כדד כמרחכים (תמר, תל־אביב; אר־צות־הברית)
הוא סרט שיצרניו, האחים
וזרנר, מבטיחים טיסה לניו־יורק לאלה מצו־

פיו שיענו את התשובה הקולעת ביותר על
השאלה: מהו ההישג הגדול, החשוב, או
המעניין ביותר בשטח התפתחות התעופה
האזרחית?
את ההישג הגדול בשטח זה השיגו, ללא
ספק, מפיצי הסרט עצמם. הם הצליחו
לקצץ׳ מתוך 140 דקות על הטיסה הטרנס־אטלנטית
הראשונה מניו־יורק לפאריס 20 ,
דקות שלמות של סרט, הפכו בכך את
טיסת־הסיוט ההיסטורית של צ׳ארלס לינד־ברג
לחויה קצרה וכמעט נעימה.
בדור של מטוסי בריטניה, קליעים ביג־יבשתיים
וסילונים על־קוליים, קשה להעריך
נכונה את מבצעו של טייס הדואר האמריקאי,
שחצה את 3600 הקילומטר בזמן של 33
שעות ו־ 32 דקות, במטוס חד־מנועי. מושגי
המרחק והזמן השתנו במידה כה מבהילה
ב־ 30 השנים שחלפו מאז, עד שאפילו סרט

ונרצח, בפרשת־סחיטה שהסעירה את העולם
כולו. לינדברג עזב את ארצות־הברית,
עבר לאנגליה ומשם לצרפת.
ערב מלחמת העולם השנייה סייר לינד־ברג
בגרמניה וברוסיה, פירסם מאמרי־תהילה
על המשטר הנאצי, על כי ידע לפתח את
כוח התעופה. הוא חזר לארצות־הברית,
הפך פוליטיקאי מדרגה שלישית, שתמך בבדלנות
האמריקאית.
פרשות אלה אינן מועלות בסרט, כך
שהצופה מקבל רק את תמונת לינדברג הגיבור,
ולא את המשך גילגוליו.

צריחה ת ק לי ט
בער בורחה אומרת בן

תל־אביב; ארצות־הברית) הוא סיפור אודות
הרוקנ׳רול. מבין כל הסרטים שיוצרו
על נושא זה, אין ספק שזהו הטוב. שכן,
למרות שהוא מעלה על הבד את מיטב
להקות הרוקנ׳רול האמריקאיות, ומקשר
בין שיר למישנהו בעלילה כלשהי, מבצבץ
בו לעג עוקצני לכל מה שקרוי תרבות
הזמרה המודרנית.
תום יואל הוא אמרגן שיכור שירד
מנכסיו. הוא מוזמן על־ידי מלך מכונות־המשחק
לשעבר, המבקש ממנו להפוך את
אהובתו >ג׳ין מנספילד) לכוכבת זמר, על
מנת שיוכל לשאתה לאשה. ג׳ין המסכנה,
שאלוהים בירכה בכל מה שאפשר לברך בו
אשה, מלבד קול, מעדיפה לגדל ילדים
ולבשל, מאשר לשיר. אולם דבר לא עוזר;
די בצריחה אחת שלה בתקליט של זמרת
מקהלה, כדי להפכה לאד,ובת הקהל.
בונם חדש נולד. העסק מסתבך,
כשתום מתאהב בג׳ין, שרמת משחקה אינה
עומדת בשום התאמה ליתרונות גופה. אולם
פחדו מפני הגנגסטר־לשעבר דוחף אותו
להטביע את אהבתו בכוסות משקה. רק
אחרי שתום התמים, בעל הבעת־הפנים העכברית,
מצליח להציל את מעבידו ממוות
בטוח בידי חבורת גנגסטרים יריבה, הוא
זוכה בנערתו. ואילו מלך מכונות־המשחק,
בעל הקול הצורמני וחסר השמיעה, הופך
בן־לילה לכוכב זמר חדש, הנערץ על־ידי
ההמונים,
אם בעל כורחה תגיד ג׳ין מנספילד כן
גם להזמנה לבוא לפתיחת אולם קולנוע
תל־אביב החדיש, כפי שנמסר מחברת פוקס
׳המאה־העשרים, לא יפריע לה סרט זה. כי
למרות אי־אלו חסרונות, יש לה, אחרי
הוסעה אחת בישראל, קהל מעריצים נלהב.
שריקות ההתפעלות הממלאות את אולם מוג־רבי,
כשהיא מופיעה על הבד, מעידות על
כך יותר מכל.

סוב, כמו בדד במרחבים, מתקשה להחזיר
את הצופה למושגים טרום־סילוניים.
אלון? הפרימוסים. צ׳ארלם אוגוסטום
לינדברג, האיש שחולל את המהפכה, לא
היד, הראשון שניסה לחצות במטוס את
האוקינוס האטלנטי. קדמו לנסיונו של
לינדברג נסיונות נפל, שרובם הסתיימו במות
הטייסים. הקסם הגדול היה פרס של 25
אלף דולר שהובטח לטייס המצליח הראשון.
לינדברג, שבגיל 23 היה אלוף־משנה בחיל״
האויר האמריקאי, שימש כטייס דואר זב־לוליין
בקרקס אוירי, הצליח לגייס את ההון
הדרוש בעיר סנט־לואים. הוא רכש מטוס
משוכלל, קרא לו הרוח של סנט לואיס,
ויצא לדרך.
קרוב ליממה וחצי שהה לינדברג באויר,
כשהוא מנותק מכל קשר עם העולם. אחרי
שהצליח לנחות בפאריס, ואחרי שהפך לגיבור
לאומי בארצו ואחד האנשים הפופולריים
בעולם, כתב לינדברג את סיפור
׳ 33 השעות הנוראות ומה. שקדם להן.
התרחשויות אלה הצליח הבמאי בילי וילדר
להעלות על הבד בנאמנות, כשלינדברג
(ג׳ימס סטיוארט)1 ,מסוסו ומרחבי האוקינוס
ממלאים כמעט את מחצית הסרט.
ג׳ימי סטיוארט בן ה־ 45 מצליח לגלם
את דמותו ההססנית וההרפתקנית של לעדי
ברג, בתחילת שנות העשרים שלו. קרוב
לשעה רואה הצופה רק אותו בלבד, והוא
אינו מאכזב.
חסיד הנאצים. פרשת לינדברג לא
הסתיימה בגמר -טיסתו ההיסטורית, כשם
שמסתיים הסרט. החלוץ המשיך לטוס, ערך
.בשנת 1?33 טיסה היסטורית נוספת, במסע
של 30 אלף מיל מסביב לאוקינוס. אולם
.פירסומו הנוסף בא לאו־דוקא עקב הישגי
טייס. ב־ 932נ נחטף בנו הקטן של לינדברג
-חצודס חזה-ג104

שנה טובה
ו מו צלחת
לכל לקוחותינו
ידידינו
ומ כרינו
צינקוגרפיה יוכה ריכדזוכסקי
תל־אבים, רה׳ פרץ ,12 טל 66548 .

בפד* יום שלייעף

ל אירופ ה?לפון ודרום א מ רי ק ה

תדריך

ג׳ין מנספילד
אנא, הגי די לנו כן

(מוגרבי,

אלה הסרטים המוצגים ב שבו ע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

• הענק (אוריון, תל־אביב) — האפוס
של מדינת טקסס, בסרט ענק, שעיקר חיציו
מכוזנים נגד רדיפת־הבצע והפלית הילידים
המקסיקאים. אליזבט טיילור, רוק הדסון,
ג׳ימס דין וקרול בייקר.

אדם כקרב

(מקסים, תל־אביב) —

כיתת חיל־רגלים אמריקאית בקוריאה, באחד
מסרטי המלחמה האנושיים והטובים ביותר
שנוצרו. רוברט ריאן, אלדו ריי.
• איזבלה (צפון, תל־אביב) — רוזקה
זקנה נופלת קרבן לחבורת ליצים, המביי־מים
לה חתן וחתונה, מגלה רק ברגע האחרון
כי טמנו לה פח. בטסי בלייר בסרט
ספרדי מזעזע באמיתותו האנושית. יצירת
מופת.
• דוניה (רון, ירושלים) — דרכה
של בת שומר תחנה בערבות רוסיה, אל
חיי העושר וההפקר. סיפור של פושקין
בהמחזה אוסטרית. משחק נדיר.

אש עלי אדמות

(אורנדע,
ירו שלים)
— ריטה הייודרט הזקנה מנסה לחדש
את עלומיה בטרינידאד, בסרט הרפתקאות
צבעוני. רוברט מיצ׳ם, ג׳ק למון.

עולם הדממה

(אורה, חיפה)

צלילה מרוממת־רוח למעמקי האוקינוס, בחברת
דגת הים ומצלמות הפלא של אייב
קוסטו.
• נדון למוות כרה (ארמון, חיפה) —
נסיונו של קצין צרפתי לברוח מכלא
הגסטסו. יצירת מופת ללא כוכבים, פרי
רוחו של רוברט ברסון.

מלחמה ושלום

(אורדע, רסת־גן)

— אודרי הפבורן משגעת את גברי מוסקבה,
שעה שאלה, בעזרת הגנרל חורף, מסלקים
את נפוליאון מאדמת רוסיה. הנרי
פונדה, מל פדר.

הנציגות בישראל, ת״ א, ר ח׳ אחד־העם ,28 טלפון 62167

ספורט

מ סעו ת
הסקו טי קמצ 1י?
על מסע ההפסדים של כדורגלני
הפועל תל־אכיב באירופה.
כותב שייע גלזר, שצורף לקבוצה:

1נק דיסקתט כישראל בעכו

אני בטוח שאחרי הרשימה הזאת, לא
רק הפו׳על תל־אביב אלא אף קבוצת כדורגל
אחרת, לא תיקח אותי איתה לחוץ-
לארץ.
אבל זה כבר לא משנה לי. אחרי מסע
כזה של מפלות וכשלונות, יותר כדאי לשבת
בארץ. ואם אני מגיע כבר למצב שבו
אני צריך למתוח ביק רת, האמינו לי שאני
עושה את זה בלב כואב ולא בשמחה
גדולה.
אחרי שהפסדנו לקבוצות ערי־השדה בצרפת׳
נסענו קצת לפאריס כדי לשחק נגד
הקבוצה המפורסמת רסינג. תרשו לי לומר
שעצם העליה למשחק נגדם היתד, פשוט
חוצפה. רוב הקבוצות הבאות לשחק בצרפת,
כמו קבוצת הכו/נב האדום מיוגוסלביה,
משחקות נגד קבוצות מליגות נמוכות•
ואילו לנו סידרו מארגני המסע משחקים
רק נגד קבוצות ליגה א׳.
הפעם עלינו לשחק אחרי שנשבענו לעצמנו
ולמאמן שמה שלא יד,־ה, נצא בכבוד
מהמשחק. לפני זה ערכו לנו סיורים בכל
המקומות המפורסמים של פאריז, החל מבית
האינבלידים שם הראו ל.ו את נפוליאון
בקבר, ועד הנזולין רגז׳ והפול׳ ברז׳ר.
6000 הצופים שנכחו במשחק היו ברובם
יהודים, והם רצו מאוד שננצח. אבל זה
בלבד אינו מספיק. כבר ברבע השעה הראשון
הובילה רסינג .3 :0הגנה כזו חלשה׳
כמו של הפועל תל־אביב, לא ראיתי
מזמן. מה זה גולים? החלוצים של היריב
פשוט נכנסו עם הכדור לשער של חודורוב.
במי, חד היה חלש בהגנה מיכאל כהן, שנתן
לצרפתים לעשות מה שהם רוצים.
לא עזר לנו אפילו ההסבר שהסברנו לשחקנים
הצרפתים, שבעצם אנחנו ידידים
ונלחמנו יחד. המשחק נסתיים בתיצאה .5:2
בזה נגמר הסיור בצרפת שהיה כשלון מבחינה
ספורטאית, ומוצלח מאוד מבחינת
הבילוי והארגון.
אני חושב שבמקום לשלוח קבוצות כדורגל
לצרפת צריך לשלוח את נציג ההתאחדות,
שיראה איך מעודדים ספורט. ליד
כל מגרש יש לצרפתים לפחות חמישה
מגרשי אימון. מה שווה אס יש לנו בארץ
נוער מוכשר, שאץ לו מגרשים להתאמן?
איוואן האיום. אחרי המפלות בצרפת
קיבלנו מכה נוספת מהלאמנש. עברנו
לאנגליה דרך התעלה בים מער, ובמשך
של! ש שעות הקאנו את הנשמה. אני חושב
שזה היה היום הגרוע ביותר בחיי. כולנו
התפללנו לאלוהים שיוציא א תנו מהצרה
הזאת׳ ואז ננצח בשבילו — אפילו את
נבחרת הונגריה.
באנגליה צילמו אותנו בשביל הטלביזיה,
ולילה שלם נסענו ברכבת לסקוטלנד. קיבלו
אותנו שם בחמימות רבה, הרבה יותר מאשר
בצרפת. בערב ערכו לנו מסיבת־רי־קודים,
יחד עם קבוצת סלטיק שנגדה עמדנו
לשחק. הם סיפרו שנגדנו הם מעמידים
את הקבוצה הח.ק־ ביותר שלהם, מפני
שהם זוכרים את המשחק נגד הפועל באמריקה,
שהסתיים בנצחונם .2 :1
כשאמרתי להם שמספיק שיעלו נגדנו
את המילואים, הם חשבו שזאת בדיחה. עלינו
למגרש בגשם שוטף. זה היה גרוע מאוד,
כי אף אחד מאיתנו לא רגיל לשחק בתנאים
כאלה. מה אספר לכם? הם עשו מאיתנו
פשוט קרקס. הם משחקים בפסים אר כים
וחזקים, ומח׳,ינים מקומות בקצב מסחרר.
במחצית הם ה בילו ,4 :0אחרי שחמש
דקות לפני תום המחצית היתד, התוצאה
רק .1:0
חוץ מחודורוב, שהיה לו יום גדול, ואילולא
הוא היינו מקבלים תריסר גולים,
ההגנה לא שיחקה בכלל. במחצית השניה
חלו שינויים בקבוצתנו. אחרי התקפות רצופ ת הצלחתי סוף־סוף להגיע לשער של
סלטיק; אבל המגן שלהם חסם בפני את
הדרך. השופט פסק מכת 11 ובלוט הבקיע
את השער. מיד אחרי זאת הכניס רוזנבאום
את השער השני.
לפתע קיבל המאמן יאזבנצ׳יק התקפת
עצבים, וזרק אותי ואת מנצ׳ל מהמגרש,
בלי שום סיבה. בכלל, איוון יאובנצ׳יק השתנה
מאוד במשך המסע הזה. כיראה שההפסדים
הקבועים השפיעו עליו, והוא ח שש
שיפסיד את מקום עבודתו. הוא רותח ו
עצבני
ופשוט אי־אפשר להכיר בו את המאמן
השקט ביותר שהיה בארץ. בכל אופן
הוא החליט לא לחזור לארץ, וכשאנו נחזור
הוא יטוס קצת ליוגוסלביה לנוח אחרי
הכשלונות.
הסקוטים גמרו איתנו באותו יום ,5:2תוצאה
המוכיחה שכל האגדות כאילו הסקוטים
הם קמצנים אינן נכונות.
האירים לא נורמלים. אחרי המישחק
בגלזגו טסנו מסקוטלנד לאירלנד. שוב ערכו
לנו קבלת פנים נהדרת בדובלין. באותו יום,
היד, מישחק כדורגל נהדר, אבל לא שלנו.
זה היה מישחק בין נבחרות סקוטלנד ואירלנד.
לפני
המישחק שלנו קראתי בעתונים שהפועל
תל־אביב הוא הנזנצ׳סטר יונייטד של
ישראל. כנראה שהם לא נורמליים. שיחקנו
את אחד המישחקים הגרועים בסיבוב-שלנו.
הכי מסכן שוב היה יאזבנצ׳יק. הוא לא
יכול היה להסתכל בפנים של המלווים
שלנו.
החברה כבר שינו את שם הקבוצה מהפועל
להרמאים, כלומר, קבוצה המרמה את
הקהל. אנחנו ממשיכים לאנגליה, לשחק נגד
ארסנל ושם בטח מחכות לנו תוצאות גבוהות
( 10:2לטובת ארסנל) .אני לא רואה

מאמן יאזכנצ׳יק
איוואן האיום

שום נצחון באופק. אולי מי,מפלות ילמדו
האחראים שלא מספיק לארגן תחרויות, צריך
גם לארגן שחקנים שידעו לשחק.

נצחון וקד רו ת ב סיגגפור
על מסעה של קבוצת הכדורגל
הפועל פתח־תקוה כמזרח הרחוק,
מספר שליח ״העולם הזה״ ,המלווה
את הקבוצה במסעה:
עזבנו את קופנהגן, אחרי שהשארנו שם
כמה לבבות שבורים, ואחרי שקופנהגן
השאירה לנו חוויה שלא בנקל נשכחנה.
בדרך עשינו חניות בהמבורג, ובציריך.
ברומא כבר הורדנו את המעילים ופגשנו
את המשלחת הקנדית למכביר .,באתונה
קיבלנו בפעם הראשונה עתונים מהארץ
ואמרנו שנה טובה לאירופה.
טסנו מעל ביירות ודמשק. טוב שלמטה
לא ידעו מי נמצא באוירון, אחרת היינו
בוודאי נלקחים לשחק נגד נבחרת בית-
הסוהר של דמשק. החום התחיל לעשות
צרות. החברה התפשטו והזיעו, התגעגעו
לימים הטובים בדניה.
חנינו בשדה התעופה של עבדן, עיר
הנפט האיראנית. מקום מחורבן, לכלוך כמו
במזבלה עירונית, וריח כמו על שפת הים
של תל־אביב.
עברו עוד חמש שעות טיסה, עד הגיענו
לקראצ׳י. עמנו במטוס נמצאו כמה אנשי־עסק
רוסיים, שנסעו לעשות עסקים ביפאן.
החברה ניסו קצת למתוח אותם, אבל אחרי

שהזהירו אותנו כי זה עלול לגרום לסכסוך
דיפלומטי, הסתפקנו במתיחות מקומיות.
בקראצ׳י, פקיסטאן, הסביר סטלמך, שכבר
היה כאן, לרביוב כי כאן חוטפים
אנשים. הוא הסביר שהפתרון היחידי הוא
^ללכת לכל מקום בזוגות. רביוב מת לצאת
לבית־שימוש, אולם הוא נזהר היטב ולקח
כמלווה את אמנון מזרחי.
המשכנו בטיסה, אשר טיסה לאמריקה
היא אפס לעומתה: חצינו את הודו עד
בנקוק שבסיאם, שם תפס אותנו גשם
קשה. סוף־סוף, אחרי יומיים של טיסה,
הגענו למלאיה. שדה־התעופה של סינגפור,
בו נחתנו, הוא ממש עצום. תנועת המטוסים
בו היא כמו תנועת האוטובוסים
ברחוב אלנבי. כמה יהודים באו לקבל את
פנינו, אבל היינו כל כך עייפים שאפילו
החתיכות שהביאו עמם לא הצליחו לעורר
אותנו.
קללות כערבית. אחרי שהפסדנו ב־הונג־קונג
בשנה שעברה, חשבתי שהכדורגל
במזרח הרחוק עומד על רמה אחת עם
הכדורגל הישראלי לפחות, אם לא עולה
עליו. אחרי המשחק הראשון נגד נבחרת
קבוצות סינגפור, אני סבור שכיום אנו
עולים על כדורגלני המזרח הרחוק.
יש להם כאן שלוש ליגות לכדורגל,
בהן משחקות כששים קבוצות של חובבים.
ישנם כאן מאמנים מאנגליה, ובין הקבוצות
משחקים גם אנגלים מיחידות הצבא הבריטי
החונה במקום. אף אחת מהקבוצות
המקומיות לא עזבה את מאלאיה, וביקורי
קבוצות זרות נדירים.
את המשחק הראשון שיחקנו במגרש
הדומה למגרש באסה ביפו: יש בו דשא
די טוב, מקום ל־ 25 אלף איש ותאורה.
התוצאה הסופית של המשחק 4:1 ,לטובתנו,
אינה משקפת בדיוק את מהלך המשחק. אמנם
במחצית הראשונה יכולנו לספוג לפחות
עוד שני שערים בגלל משחקנו הירוד,
אולם גם כך יכולנו להרביץ עוד ששה
שערים במחצית השניה. יכולנו פשוט להשכיר
את חצי המגרש שלנו! במשך כל
המחצית הזאת נגע יעקב ויסוקר השוער
רק פעמיים בכדור.
הקהל במשחק זר, היה איום. לפי לקסיקון
הקללות ששמענו בעלותנו על המגרש,
ד,בננו מיד שהם לא כל כך אוהדים אותנו.
הקללות היו ברובן בערבית, כך שהיה לנו
מושג מה הם מאחלים לנו. נוסף לזה,
המאלאים צועקים בשעת המשחק בדיוק
כמו קופים בג׳ונגל. זהו בדיוק הצליל
שמתקבל מהצעקות.
במחצית השניה שמעתי פתאום צעקות
איומות מהיציעים, כאילו פרצה שם שריפה.
לא הבנתי מה קרה והפניתי את ראשי
לאחור. ראיתי שנזכרו להעלות על התורן
את דגל ישראל. במשך חמש דקות רצופות
היו שאגות וקריאות־בוז. היחידים שמחאו
לנו כף היו כמה עשרות לבנים, קצינים
בריטיים ונשותיהם, וכמה אירופאים סתם.
גן חיות חופשי. בין הנשים שישבו
ביציע היו כמה ישראליות, הנשואות לקצינים
בריטיים. רובן התביישו להתראות
עמנו. אולם שתיים מהן התגברו על הבושה,
ובאו לבקרנו אחרי המשחק. אחת
היא מפתח־תקוה, שהחברה מכירים אותה
די טוב, לאו דווקא בצורר, חיובית כל כך.
השניה היא מחיפה.
יהודי אחר שלא התבייש לבוא אלינו,
וששמעו הגיע כבר לארץ, הוא דוד מרשל,
ראש המיניסטרים לשעבר. אחרי שניצחנו
במשחק השני נגד נבחרת סינגפור ,2:1
בו הצלחנו לתקן קצת את הרושם הרע
שעשינו במשחק הראשון למרות נצחוננו
בהפרש גבוה, הזמין אותנו דוד מרשל
למסיבה בביתו.
נסענו לוילה הנהדרת שלו ובילינו ערב
שלא ישכח. אכלנו ורקדנו כמו. שצריך.
המלצרים הסינים עבדו קשה מאוד אותו
ערב כדי להשביע את החברה במטעמי האננס
המקומיים, ואילו אנחנו הצלחנו שוב
לשבות את לב כל הנוכחים בשירי מולדת.
יש לציין שבמסיבה זו היה המין המאלאי
החלש מיוצג באופן הולם, ובין הפצצות
בלטה ביותר דוקא בתו של הרב הראשי
בסינגפור.
מה שהשאיר עלינו את הרושם הגדול
ביותר בסינגפור היה דוקא גן־החיות המקומי•
זהו גן־החיות היפה ביותר שראיתי.
מאות החיות שבו אינן כלואות בסוגרים;
אתה יכול לטייל בגן, ללטף את האריות,
לשבת על הנמרים, לזרוק אבנים על הפילים,
להסתכל מאחורי זנבם של הטווסים,
מבלי שיאונה לך כל רע. אה, כן, שכחתי
לציין שכל החיות בגן הזה הן מאבן.
1העולם הזח 1043

תודה לכל אלה ש שלחו לי ב רכו ת שנה־טוביה.
גם לכם.
ת שובה ניצחת לאלה הטוענים כי מדור
זה הוא חד־סיטרי, היא נוודעתו של דוד
מילבסקי מרחוב ריינס ,7חו לון:
״תל־אביבי בן , 23ה מ תע תד להיו ת מלחין,
מוכן להתק שר עם צעיר המתעתד להיו ת
מ שורר ,,על מנת ליצור ביחד שירים שיהיו
מקוריים ומרנינים.״

אגודת מכרסמי הזמן
מכתבו של ( )1043/65 הגיע אלי. לתמהוני
הרב, בלווית מכתב רשמי של הממונה על
יחסי ציבור, מערכת הבטחון, בו מבטיח לי
רס״ן נפתלי לוין כי אין התנגדות מצדם
לפרסום המכתב. תודה רבה. אני מפרסמת
אותו בזה כמעט בשלמותו.
״פתחי נא את ספר ההיסטוריה החדש
ביותר שברשותך, וחפשי את האפוס ״סיני״.
בקטע על ״זקנים ובעליהם״ ,תוכלי לקרוא
עלינו בין השיטין כעל אריות ושמשונים.
אך כל זה בבחינת אילי־פאת — מאת.
כיום הפכנו למה שנקרא עכברי קווים. מאי
משמע עכברים? מפני שמרוב שיעמום אנו
מכרסמים את הזמן הסמיך שאינו מתקדם.
״לאחר שנוכחנו כי אכן זורחת השמש
מעל אותה עמדה, וכעבור זמן קצוב —
שוקעת מעבר לאותה גבעה עצמה, היתר,
החלטתנו פה אחד: יש לפעול. אך זה עוד
לא הכל. עוד זמן רב המשיך סדר יומנו
״כתיקונו״ :כל היום שוכבים על הגב ומתכסים
בבטן, עד שמקבלים יבלות ואז מתהפכים
על הצד, וממשיכים לישון. ואף זה,
רק במקרה שאין בילוי לאותו לילה, דבר
נדיר מאד. בדרך כלל אנו חיים במשטר
של קייטנה: ישנים בחיק הטבע, על חולות
המולדת הרכים, נושמים אודיר צח עד להתפקע׳
ומרוב אושר פשוט איננו יכולים
לישון, ואז יוצאים לשוח במקביל לג בו ל...
עד שהגיעו מים עד נפש, ואת
הזמן הסמיך אי־אפשר היה לחתוך אפילו
בסכין — גמלה בנו ההחלטה לכתוב לך.
באשר לעצם המכתב: אני סטודנט, אני
גבוה, אני יפה, אני משכיל, אני אוהב
מוסיקה, ספרים, תירס ואסטרונומיה, אני
מתעניין בתורת האטום ובמין וכר. נדוש.
לא. כך לא נכתוב.
״אם כן, כיוון שמטיפים לי מפקדי 25
שעות ביממה את השעה ה־ 25 תשיג
לך מתחת לאדמה — העיקר שתהיה לך״) —
כי הרובה — את יודעת, זה הגוף המפונק
שיש לנקותו ולמרקו כמו, בדיוק כמו שאומר
המפקד: כמו אשה. ואז נולד הרעיון:
להתקשר באמצעותך עם בנות המין הרכרוכי׳
למען תבהרנה מעט את קדור ענני
השיעמום הרובצים עלינו.
״כך אנו מגיעים ללימוד כלי נשק מעניין
ונדיר, שרק מספר מצומצם ממנו עוד
נשאר בתקן, ועוד פחות מזה — מופעל
לעיני הציבור הרחב. שימו לב: פטנט ישראלי׳
תוצרת חיפה, שנת ייצור 1937׳ אורך
— ,175 משקל — בינוני. ניזון ממחסנית
עגולה מוסווית תחת מעטה חום־שטיני, תחמושת
מג1זנת בקוטר של 12 שנות לימוד,
יורה הומור בשוטפת, וכל היתר בבודדת.
נוח לתפעול במצבים רבים אלה הן
מעלות הכלי. כלכל נשק אנושי, גם במקרה
הנדון — חסרונות. אך אלולא החסרונות —
איך יהיה נופל האור על היתרונות?
באשר לנשק המבוקש עבורנו, עליו לשאת
את התכונות: תחמושת עשירה ומגוונת,
רצוי שתהא הפיגורה כשל בקבוק טמפו.
״ולעת עתה לא נותר אלא לחכות ולהי-
וזבח מה. אמת יש בתקוזת הרבות שתולים
בך כה רבים בשם אגודת מכרסמי
הזמן —״

שלום?ד, סאגאן
פרנסואז סאגאן עשתה זאת שוב. ספרה
השלישי, בעוד חודש, בעוד שנה, יצא
החודש לאור ב־ססס 200.טופס.
פרנסואז בת ה־ ,22׳הנחשבת עתה לכוהנת
הגדולה של האינטלקטואלים הצעירים בצרפת,
לא כתבה הפעם בגוף ראשון. הפעם
בחרה לעצמה שורה של גיבורים, כשהמכנה
המשותף שלהם ׳הוא השיעמוס, הליאות,
העייפות ושוב השיעמום.
מרוב שי׳עמום כותבים גיבוריה ספרים

גרועים, שותים, מנהלים עלילות אהבים,
מנסים להתייסר ולהתענות. כבשני ספריה
הקודמים מצטייר ב ת מונ ה מ שו עממת זו גם
הפעם גבר כ בן , 55 דק, ציני ואלגנטי, המשקיף
על כולם ב עין מ שועשעת. ז הו
׳הגבר המפתה, המ שחק את משחק החתול
והעכבר עם קורבנו, כ מו שני חבריו בספרים
הקודמים. סוג הגבר שפרנסואז להוטה אחריו,
וגם מאורסת לאחד כזה.
אולם כאשר הגבר הוא בן או תו גיל,
אן יחד עם זאת חלש אופי ואיננו מאהב
גדול, כו תב ת עליו סאגאן בר שעות של בת : 22
״הוא היה גבר ז קן שקר היה לו. וכל הספרות
שבעולם לא עזרה לו.״
את עולם ה תיאט רון, ש בחוגיו מרבה
סאגאן להסתובב, מאפיינת שחקנית צעירה
ויפה להפליא. שאלתה הרא שונה על במאי,

״אז תשמעי רותי, הלב שלי עוד לא נשבר
אלא שפשוט מתחשק לי להתכתב עם מישהו.
לא חשוב אם הוא נחמד או עקום, גבוה
או נמוך, בלונדי או שחרחר — העיקר שידע
לכתוב על נושאים מעניינים — בין המעניינים
אותי או אותו — בצורה מענינת, וזה
הכל.
״על עצמי לא אומר הרבה: רק זה שאני
בת ,20 מתעניינת בעיקר בספרות, אחר־כך
באים לא לפי סדר, מוסיקה, תיאטרון וקולנוע,
ספורט וטיולים ושאר ירקות. אם אני
נחמדה או לא, לא אומר, כי כל מה שאני
רוצה זה להתכתב. אז מה זה מפריע איך
אני נראית?״
נכון.)1043/86( ,

.לא מכבר ערך הניו־יורק -טריביון משאל
בין קוראיו אוהבי ה מוסיקה, בו הם מתבק
שים ־לצ-יין את היצירו ת ה מפורס מו ת
המש עמ מו ת ביותר. התוצ אות:
@ ה שחרזדה לרימסקי־קורסקוב
• ה סי מפוני ה בדו־מינור לצזאר פראנק
9הבולרו של ראוול
• העולם החדש של דבורז׳אק
• הסי מפוני ה הת שיעית של ב ט הו בן

נערת השב 1ע-
נערה זו אתם עתידים
עוד לראות. וגם
לשמוע. זוהי
גאולה נוני, תגליתו
של ברלינסקי מה־סמבטיון.
אני לא
רוצה להשוויץ, אבל
היא נתגלתה הודות
לי. אחרי שפירסמתי
שהוא מחפש נערה
להופעה, התייצבו בפניו
מועמדות רבות.
לגאולה בת ה־16
היה מליץ יושר, או
ליתר דיוק, ממליץ:
מנהל בית הספר
אלפא, בו למדה עד
לפני שנה. המנהל,
שקרא את המודעה,
מיהר להתקשר עם
ברלינסקי, סיפר לו
על כשרונותיה הרבגוניים
של תלמידתו.
ברלינסקי לא התאכזב. גם אני לא. גאולה היא נערה בעלת קול מלא ורך כקטיפה,
אין בה הביישנות ההססנית, המאפיינת כל נערה בגילה וכל מתחילה בתיאטרון.
היא בעלת בטחון־עצמי רב ושלווה נפשית כשל וותיקה ורגילה בעסקי שעשועים.
ברלינסקי ומרדכי בן־זאב נהנים לשחק בפיגמליון אתה, להדריכה, ללמדה אצל
מורים ידועים׳ פיתוח הקול ודיקציה.
״קודם דיברתי שוטפת כמו מכונת־ירייה.״ מספרת גאולה ,״כעת אני מדברת
בנחת.״ לשאלה אם היתד, התנגדות בבית להופעתה על במה, השיבה :״יש לי
הורים נפלאים. להיפך, הם מעודדים אותי. זה לא כמו אצל כולם. .בעצם,״ הוסיפה
אחרי הירהור ,״כתבו המון ספרים כיצד לגדל ילדים, אולם איש לא כתב עדיין
ספר כיצד לגדל אבא. אני, למשל, אינני זקוקה לזאת. אני בטוחה שנערות רבות
תמצאנה ספר כזה שימושי.״
היא עדיין בוסר, אולם בכל זאת יש חשק לנגוס בו.

לדבר אחד: לנערה יש כתב יד נהדר.

ראיתי אצל חבר תי קופסה מ שעשעת, הנושאת
עליה כ תובת ״סלקי את י דיין!״
הקופסה הנעולה הכילה, מסתבר, את כל
מכתבי האהבה, כמה פרחים מיוב שים והקד
שות מכל מחזריה. הכ תוב ת נועדה לאחיתה
הצעירה ממנה והסקרנית מאד.

״אין זה מקרה שפנייתי אלייך מסתיימת
ב״היקר״ ,ולא היקרה כותב (.)1043/70
למען האמת אודה שמדורך הוא פיקנטי, ענייני
וערוך בטעם, עד כי קשה להאמין
שאיזה עורך, שאינו ממין זכר, מסוגל
לערוך אותו. ומאחר שלחשד כזה יש רגלים
ושאר אביזרים, אני משאיר את העניין פתוח
לש. ב.
נשארתי רתק. אך רוזקותי איננה תוצאה
של אי־הצלחה או פרינציפ, אלא שהחלטתי
שטרם שאפתח במסע כיבושיו, עלי ללמוד
ברצינות את מכלול הבעיות התאורטיות
המלוות את המעשה, על מנת למנוע הן
שברון־לב והן כשלונות רוחניים ונפשיים.
עד היום למדתי. היום אני בן ,24 מאחורי
8שנות לימוד תאורטי מעמיק על התנהגותה
המינית של החברה בקיבוץ. בקיצור, תעזור
לי להיתכח אם התאוריה מתאימה לעובדות.
הנערה שתיאות להתכתב אתי צריכה להיות
מתאימה לי. אני רוצה להתכתב על בעיות
אבסטרקטיות כמו: צורה ותוכן, עונש ומשטר,
חומר ורוח£ ,ל וחומר וכו׳.
לפני כ־ 3חודשים פגשתי בתור למספרה
בתל־אביב נערה שמצאה עניין רב בנושאים
אלה, אבל לדאבוני איבדתי את תמונתו;.
אולי תעזור לי למצוא אותה ואת התמונה
שלה?״
אעשה כל מה שביכולתי. אולם אני
מסרבת בתוקף להיחשב לגבר.

שבמחזה אשר הוא עוסק ב בי מויו ׳היא עו מדת
לקבל תפקיד :״האם הוא הו מו סכסואלי?״
הבדיחה הגדולה ביו תר היא על ח ש בון
הקורא. מהצגה גדולה זו של שיע מוס גורפת
פראנסואז, ב חיו ך מסויים, חון תו עפו ת, בלי
כל עצבות.

?א השכלה, איכמדקט
אם את תמירה, שחורה או בלונדית —
לא חשוב — האוהבת לעסוק במוסיקה,
להעדיף הרצאה מעניינת על סרט בינוני,
להעדיף את שייקספיר על רומנים זעירים,
דייקנית — הרי שהינך הטיפוס של (.)1043/67
השכלתו אינה חשובה לו .״האינטלקט הטבעי
הוא הקובע,״ סבור הוא.
אשר לו, הוא הגיע למסקנה שאיננו
יכול עוד להמשיך כך — עם ספרים,
מחברות ותקליטים. הצעיר בן ה־ 23 עובד
ביום ולומד מוסיקה בערב. נוסף על כך
הוא אוהב תיאטרון, ובזמנו הפנוי קורא
הוא ספרות פילוסופית דווקא. סטטיסטיקה
חיונית: צבע שיער שחור, עיניים ירוקות.

הצעה לעורך הקולנוע: לקרוא לנינון סבילה
ונו ס ממלו(דדאמה).

קו?גדע, ספורט וכז השאר
״רבים א לין בטח באו
ו שרו ל ן על לב נשבר

קיבוץ וכפר

( )1043/66 איננה דורשת ממך שתהיה
יפה או מכוער. רק השכלה תיכונית .״שיהיה
אחד שהשכלתו תספיק כדי לכתוב
אלי מכתבים המספרים על הנעשה אצלו ועל
חוויותיו,״ אומרת היא. הכל טוב ויפה, אולם
מדוע צריכים השכלה תיכונית לשם כך?
אמנם היא עצמה בוגרת תיכון, אבל בכל

מוטב שתהיה חייל. יהיו לכם, סבורה
היא, חוזיות ורקע משותפים. היא אומרת
שהיא בעלת הומור רב, ואם לא הבחנתי
בכך, הבה נקווה שהיה זה משום שמכתבה
היה קצר. היא קיבוצניקית, מעוניינת לקבל
מכתבים של עירוני ,״כדאי להכיר גם צורת
חיים אחרת מאשר הקיבוץ,״ מסיימת היא.
אינני יכולה לערוב בעד דבריה, פרט

אני אדישה לעקרות־בית מופדניות
ואף לאמהות שאינן גוערות.
נשים נוצצות מ ש עמ מו ת או תי
״ עליזו ת תמיד״ מעציבות אותי,
כי למרות שניסיתי להיות קדו שה
נוכחתי שאינני יכולה.

בטכגיון, דא באוגיברסיטה
״אני לומד בטכניון, לא באוניברסיטה,״
מתנצל 1043/69 על סגנונו הפשטני. חוץ
מזה שהוא לומד בטכניון, הוא בחור רגיל
בהחלט, כבן .23 הוא איננו נוטה לפרט
במה בדיוק הוא מתעניין, כדי שלא יישמע
כמו כולם. מה שהוא כן רוצה לציין היא
העובדה שהוא מרבה בקריאה, יכול על כן
לעניין נערה צעירה. בהססנות וכמעט ב־בישנות,
מודה הוא שיש ברצונו להכיר את
הנערה שתכתוב אליו — בבוא הזמן. עליה
להיות תל־אביבית או חיפאית.

רחל

• הסי מפוני ה ה חמי שית של צ׳ייקובסקי
נושא מעניין להתכתבות, לא כן?

קד וחומר

הימים
או תן?

מ. מה עו שים נגד מצב רוח באות ם
שאת מ שוכנעת שכל העולם שונא

שמעי את מארש האבל של שופן, או
הפאתטית של צ׳יי קוב ס קי; היאנחי ב חן;
דמייני לעצ מן שאת מרים החש מונ אי ת; קראי
את דוסטוייבס קי, למרות התרגום העברי ׳האיום
— דבר שיגביר, ל שמחתך, רק את
יי או שן; שחקי עם ע צ מן בקלפים ב מלח מה,
יעד שתנצחי מבלי לרמות.
אני יכולה, ב או ת ה הצלחה לייעץ לן,
למשל, להסיר את הלכה מצפ רניין ול מ רו ח
חד שה, לחפוף את ש ע רן ולנסות ליד הראי
תסרוקו ת חד שו ת תוך ה תעל מו ת מו חלטת
מעיניה ׳המוכיחו ת של א מן ; להתנפל על
א רונן ולסלק את כל הס מר טוטים ה מיותרים;
לצחצח את כל נ ע ליין ולהריק את
א רנ קיין; לתפור את הכפ תורי ם שנתל שו
פה ושם; לכתוב מכתב מ שע שע ומלא חיים
אל מי ש הו שאת חייב ת לו מכתב זה חצי
שנה.
אלא שפ שוט אינני עושה זאת. כי אם
אומר לך שזה אופייני לגילן, כלום ת א מיני

ציפור >ן0גה לחשה לי...
ב מסיבה ש ע רן נתן כוגן בביתו, ערב צאתו לאירופה עם להקת ענבל, ה שתתף כמעט
כל מי שהוא מי. ביניהם גם אכרהם של ונפקי ומירח א 3רך. מירה הכיריה א ת
שלונסקי, אן לא להיפך. כאשר הוצגה בפניו, שאל המ שורר חד־הל שון :״באת הנה לגי לוי
עריות?״ ה שיבה לו א ב רן ב ת מי מו ת :״אתה בא מת האריה זזרא שון שאני מגלה פ לי ט ת
הפה של ה שבוע :״ הבו ר מצירמה.״

חערות--ע<ולייס
מה שם ייקרא למשפט החדש נגד רומק

...רומק־קרפזיזם.

בעריכת לילי גלילי

שליח

מיוחד של משרד החוץ יצא ערב החג למוסקבה

...ב מקום חז ן יש להם עכשיו שליח
הנוראים.

מוזמניםמשתתפים. פרם ש? 10ל״י יינ תן סדי שבוע?אחד הקוראים
שדבריהם נדפסים ב ע מו ד זה. הזוכ ה בפרס ה שבוע היא הקוראת רחל גר.

ציפור לימים

נתן אלתרמן יצא בשיר ארוך ומייגע להגנת הדודג׳ים של ראש־המשטרה

סרו חו כמה
צביקה מכפר גלעדי אימן את החברה שלו במילואים. כולם היו תימנים והוא
״הלבן״ היחידי .״החורבה שלפניכם היא המטרד״״ הסביר .״אתם צריכים לזחול
עד שם, מבלי שהאויב יראה אתכם. בנתם? היכון לפעולה!״ וצביקה נותן את
ההוראה הגורלית :״פול!״
כולם נופלים, מלבד אחד. הוא עומד וצוחק .״חזור!״ קורא צביקה. שוב
כולם נופלים, מלבד האחד. צביקה לא מתאפק. הוא ניגש לתימני המזוקן ושואל
אותו למה הוא לא נופל וזוחל יחד עם כולם; ״אין שום אויב בחורבה,״ משיב
החייל האמיץ .״זאת סתם חוכמה אשכנזית.״

...פעם היה לנו מ שורר־הדור. עכשיו נשאר לנו רק
משורר־ הדודג/

מה יגיד המנצח ליאונרד ברנשטיין אחרי קונצרט הפתיחה של ריכל
התרבות החדש י

...כ א תי, ראיתי, ניצחתי .

טעותלעולם צודקת

סוגד

הכרטיסים לתפרוכת ״תביל״ פטורים
ממם.

הציונות הזזדטזה
אתמול פגשתי את שפרירה, זו
היושבת תמיד בשולחן השלישי
מימין בכסית. היא היתה נרגשת
נורא.
״מתי כתב הרצל את מדינת־היהודים?״
שאלה אותי.
״אין לי מושג. למה לך?״
״מה, את לא יודעת? אני הולכת
להיות דיילת. מחר יש לי בחינה.
נורא חשוב לדעת ציונות. בלי זה
לא לוקחים. מה כתב פינסקר?״
״אוטו ־ אמגסיפציה,״ אמרתי.
״בשביל מה לך להיות דיילת?״
״אהה, ידעתי שזה משהו עם
מכונית,״ אמרה שפרירה .״מה זאת
אומרת בשביל מה לי? תשמעי,
רק מיליונרים טסים באוירון. מי
זה היה בורוכוב?״
״רחוב בתל־אביב,״ אמרתי .״למה
לך להכיר מיליונרים?״
״מה זאת אומרת? ואיך אסתובב
בעולם? את חושבת שאני רוצה
להירקב כל החיים כאן? מה אמר
א. ד .גורדו!?״
״לא יודעת,״ אמרתי .״משהו טל
דגניה. מה רע לך בתל־אביב?״
״תל־אביב?״ שאלה שפרירה
בבוז .״מה יש כאן? כסית, ביבר,
קולנוע חן. אני רוצה את פולי־־
ברג׳ר ! פיקאדילי ! ברודוואי ! מתי
באו הבילו״יים?״

המשמר)

צבי פריזלר,

תל־אביב

ידיעה מופרכ ת מיסודה.

ראש המועצה בראש־העין הודח בל
קנוניה בין הצ״כ והכלליים( .דבר)
שמעון פירסט, חדריה
כשיד י מין אינה יודעת מה שעו שה
יד ימין.

השתים התנקשו ובכו משמחה.
(למרחב)

אורי שיקה, חיפה
מאזוכיסטיות.

״אני זזושב טזהגמזנו בדיאבוה טזר בנננגז.״

חס שיר״ס
מעשה כזקן מחצור
שהחזיק לו ככית חמור.
״הוא מזכיר לי,״ הודה
״נערה חמודה,
א ף את מי -הרי זאת
לא אזכור!״

״ידידו ״,כף אמרו למר פיש
״שם שוככ עם אשתף
על הככיש!״
למקום הוא מיהר
הענין לכרר -
אך בקושי הביר את האיש.
גד לוין,

תל־אביב

עם כל ההוקרה לא. קריב כמשורר
וכמקבר( .דבר)
יפר! שבץ, בני־ברק
שירת הברבור.

כזבים לילקוט
קרא לו אחמד

א ת שותקים או לאי־ י״

יהודה, זה שאהב לכתוב אופירטות,
והחברה קראו לו ״משורר ההיאחזות״,
היה, בין היתר, גם מפקד הנקודה. לילה
אחד יצא לסיור בין השומרים ותפס
אחד ישן לגמרי. הוא החליט ללמד אותו
לקח והסתער עליו במכות. כדי לעודד
את עצמו ולבלבל את האוייב, הוא
נם התחיל לצעוק בקולי־קולות :״אחמד,
תעל הון!״
פתאום התפרץ ערבי אחד מאחרי הגדר
והתחיל גם כן במכות. בקושי תפסו
אותו. כשקצין־הבטחון שאל אותו למחרת
:״תגיד, יה־אחמד, מה פתאום נכנסת,
ועוד לבדך, לתוך קיבוץ של ציו־

היו ימים שכמעט כל ערב היו הרצאות
וערבים תרבותיים• החברה היי
מתכנסים באוהל הגדול ושומעים בדריכות
את התוכנית. רק צילי וגילי,
ווג אווזים לא תרבותיים בכלל (אבל
שמנים למדי) ,היו תמיד מקרקרים ומפריעים
להקשיב. יום אחד התחממו החברה
וצעקו לאווזים ,״אתם שותקים,
או לאי״ אבל האווזים בכלל לא התרשמו
מכל הצעקות, אז החברה התחממו
עוד יותר והחליטו להתנקם בהם ועוד
באותו לילה שחסו אותם, שידעו להם!
אבל מפני שהיה סתם חבל לזרוק אותם,
אז כבר בשלו אותם ואכלו אותם. החברה
היו כל כך מחוממים על האווזים
החוצפניים, שהשאירו מהם רק אולי
כמה עצמות עלובות, בסך הכל.
דן צור ז״ל, חלל סיני,

ני מי ״

ענה אחמד בגאווה :״היה לכם מזל,
שהוא קרא רק לי. אם היה קורא גם
למוחמד ושאר החברה ששכבו מאחורי
הגדר, לא הייתם מסדרים אותי ככה.״

מתוך

חו בר ת

לזכרו.

ה קו ס ם הג דו ד
ישבנו בחברה ולא ידענו מה לעשות, עד שהציע שמוליק משחק חדש. אחד
מהחברה יצא. בהעדרו יחליטו על מלה. יכניסו את האיש. שמוליק יהפנט
אותו, ואז ינחש אחת־שתיים את המלה שנקבעה.
ראשון יצא גד. החלטנו שהמלה תהיה ״משמר העמק״ .גד חזר, שמוליק היפנט
אותו בכל מיני תנועות משונות ואמר לו לחשוב על שם של מקום. גד פקח
את עיניו ואמר :״משמר העמק״.
אמרו כולם שמשהו לא בסדר. הוציאו את גד שנית, ושוב ניחש את המלה
בו במקום. אז כולם צעקו שזה מבויים, ושזה לא יכול להיות, וששמוליק הוא
רמאי. יותר מכולם צעק הרב־סמל שלנו, יוחאי. אבל שמוליק לא נרתע .״או קיי,״
אמר ליוחאי ,״צא אתה, ותראה אם זה מבויים או לא.״
כשיוחאי יצא, אמר שמוליק :״ובכן, חברה, כולכם מבינים שזה היה מבויים.
אבל עכשיו נעשה את זה אחרת. המלה הראשונה שיוחאי יגיד, כולכם תצעקו:
״איך ידעת? זה מבויים!״
קראו ליוחאי. שמוליק היפנט אותו, ואמר לו לחשוב חזק־חזק על איזה
שהוא עץ. יוחאי חשב חזק־חזק ואמר :״אורן!״ אז כולם פרצו בצעקה :״נבילות!
ביימתם את זה! זה לא יכול להיות! אתם לא תסדרו אותנו!״
לשוא ניסה יוחאי להסביר שזה באמת לא היה מבויים, וכי המלה פשוט באה
לו, ממש מעצמה. הוא טען את זה חצי שעה בשצף קצף, והתרגז נורא על
שאיש לא האמין לו.
מאז יוחאי מסתובב במחנה עם סוד גדול. הוא יודע שהוא מדיום.
רחל גר, תל־אביב

שני ציו רי ם אלה נראים פ שוטים מאד. מי מין מ צויי ר ת בחורה צעירה, ומשמאל
גביע הפור. העו־ מבט שני. האם ה ציו רי ם מקבלים צורות א ח רו ת? השווה את
תוצאות מבטד השני עם הפתרון שמתחת לציורים.

הצעירה מי מיו הי א נם סבתא זקנה. במקרה זה הענק שעל צווארה הוא הפה
כובע נו צו ת הוא מטפחת ראש. משמאל: בלבן על
של הזקנה. הסנטר הוא אה.
שחור, זהו גביע הפור. בשחור על לבז, זהו פרופיל של שני ראשים, אחד מול ה שני.