גליון 1044 מתאריך 7 באוקטובר 1957

מספר 1044

י״ג תשרי תשי״ח7.10.1957 ,

שג ה 2 1

הסחיר 500 פרוטה

עד הכוח המתרכז בצפון

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
רוב איתו
עורך כיתוב:
סילבי השת

עורך תבנית:
אהרוז גור

כתב בכיר:
אלי תבור

גלם המערכת:
אריח סרו

רחוב גליקסון ,8תד־אביב, סלפון ,26785
ת. ד ,136 .מען לסברקים :״עולספרס״.
המוציא לאור: מפולס הזה בע״ס.
דפוס משה שהם בע״ס, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
מנשה בר־רייז, שייע גלור, לילי נלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורד׳ אברחם חרמון!
אום?ר מאובר, אלכם מסים, אביבה סטו,
עמום הינו, שלמה הרז.

הנקרא

במדינה

העתון

נטלתי לידי השבוע בחרדה מסויימת את
גליון העולם הזה 988 בו הופיעה התצפית
השנתית לשנת תשי״ז.
בשנה זו קרו שני מאורעות, ששום בן־
תמותה לא ניבא אותם מראש: המרד בהונגריה
שהפתיע אפילו את המנהיגים הסובייטיים,
ומיבצע סואץ־סיני, שאז נרקמו
רק חוסיו הראשונים. שני מאורעות אלה
שינו בהכרח את שאר אירועי השנה בכל
השטחים.
אולם גם אפתעות מסוג זה אינן יכולות
לשנות את התהליכים ארוכי־הטווח, אשר
אותם ניתחו מחברי התצפית השנתית וביססו
עליהם את הנחותיהם. תוך קריאת התצפית
אפשר לקבל רושם מעניין ומאלף
על מה שקורה כאשר מתנגש ההגיון הזה
עם רצון מחוללי המאורעות. ההגיון ניצח
— אפילו אם המאורעות עצמם ניסו תחילה
ללכת בדרך אחרת. הם דמו לנהר המבקש
לפנות לעבר סלעים והרים, אך נאלץ לחזור
לאפיקו הטבעי.

כך ניבא מדור התצפית, חודשיים לפני
פרוץ מיבצע־סיגי:
״במחצית הראשונה של תשי׳׳ז תרחף חרב
המלחמה על־פני המרחב מדי פעם תתקרב
ישראל. עד לשיעת־יהאפס של המלחמה,
אולם המלחמה תימנע בכל פעם ברגע
האחרון, בלח׳ן המערב והמזרח כאחד, מתוך
חשש כי מלחמה מקומית תתפתח בנקל
למלחמת־עולם מימנית.״
כל זה נשאר נכון. הלחץ הכפול לא מנע
אמנם את המלח&ה עצמה, אולם הוא הכריח
את הכובשים להיסוג לנקודת־המוצא והחזיר
את הגלגל לקדמותו, בגלל אותו שיקול
עצמו: החשש מפני מלחמת־עולם מימנית.
אכן, דוגמה מאלפת לכך שאי־אפשר לשחק
עם תהליכים בעלי הגיון היסטורי.
השיקול המכריע שהמריץ את הבריטים
לצאת למיבצע היה, כמובן, הבטחון כי חוגי״
המחתרת המצריים, שעמדו עמם במגע, יפילו
את עבד אל־נאצר בשיא המיבצע. על
אפשרות זו ניבא המדור:
״השרות החשאי הבריטי יעשה נסיון נואש
להפיל את גמאל עבד אל־נאצר תון
הסתמכות בעיקר על מוחמר נאגיב אין
סיכוי רב להצלחת מאמצים אלה.״
כידוע, נידון נאגיב למאסר־בית על חלקו

ביותר

בקשר, ושורה שלמה של מנהיגים וקצינים
אחרים הובאו לדין.
טעות חשובה אחרת של מחוללי־המיבצע
היתד, אמונתם כי בימי מלחמת־ד,בחירות באמריקה
לא יוכל אייזנהואר לצאת נגד ישראל.
ניבא על כך המדור :״הנשיא הבא של
ארצות־הברית: דוייט אייזנהואר. מערכת הבחירות
לא תהיה חריפה, לא תביא טובה
לישראל.״
על סיכויי ר,עליה :״הגדלה ניכרת של ה־עליה
תהיה דווקא מעבר למסך הברזל, בעיקר
מפולין, רומניה וברית־המועצות.״ עליה
זו היתד, תוצאה ישירה מן המרד ה־הונגארי
ומתן העצמאות הגדולה יותר לפולין.

בשטח
הפנימי ניבא המדור:
״האינפלציה תימ שך ...תוספת היוקר
תשתנה אחת לחצי שנה ...אמצעים מינהל־יים
קיצוניים יותר לצימצום הירידה
ההצעה להטיל קנם של 150ל״י על היוצאים
את הארץ, באה כאישור מעניין.
״יתגברו נסיונות ההשתלטות של המפלגות
הדתיות אולם (הדתיים) לא ישתמשו
באמצעי האחרון של פיצוץ הקואליציה.
גם מפלגות הפועלים השמאליות יימנעו
מכל צעד העלול לסכן את קיומה של הקואליציה
הנוכחית ...התרופפות גוברת והולכת
של מושג האחריות הקולקטיבית בממשלה,
אולם הממשלה עצמה תהיה יציבה.״
אף שבעלי המדור לא יכלו לנחש כי הקואליציה
תצטרך לעמוד במיבחן כמו מיב־צע־סיני
והנסיגה, ניצחה נבואתם באופן
מזהיר. אפשר היה לסמוך על אי־נכונותן של
מפלגות־ר,קואליציה לצאת לגלות האופוזיציה.
אשר לכפיה הדתית: בשום שנה לא
הלכה מחיל לחיל כמו השנה.
רשימת הסרטים שהמדור ניבא להצלחתם
נראית עתה כסיכום הסרטים הטובים של
השנה. המקום הראשון הועד למלחמה ושלום.
לעומת זאת לא העריך המדור כראוי
את סיכויי המכביה.
היתה. זאת שנה שיכלה להרפות את ידיהם
של כל הנביאים. אולם הפרשן המדיני, שאינו
עוסק בנבואה, אלא בניתוח תהליכים
אובייקטיביים, חייב להמשיך במלאכתו. נקודה
כי השנה לא תבוא שום מלחמה מי־מנית
קטנה לקלקל לו את החשבון.
מכתבים בעיניים פקוחות

גליונות העולם. הזה נפלו בידי באקראי.
חשבתי, כפי ששמעתי מידידי, שאין לקרוא
עתון זה בשל סגנונו והנושאים בהם הוא
מטפל. אולם אחרי שקורא נאמו של עתונכם
השאיל לי מספר חוברות, נפקחו עיני וראיתי
כי העתון עומד על רמה גבוהה ומשיג
את המטרה שהציב לעצמו: לעורר
את דעת הקהל ננד השחיתות השוררת במדינה.
לקראת השנה החדשה הנני לאחל
לכם: המשיכו בגילויי השחיתות, ריבו אח
ריב העשוק, הננו על המותקף ופקחו את
עיני אלה המסרבים לפקוח עיניהם.
יצחק דגן, קרית אונו

אנשי השנה

בקשר לדיעה שהבעתם בכתבת איש השנה
(העולם חוה )1042 על הנוער הצברי —
אפסותו הרעיונית והמדינית, לעומת כושרו
בשטח הצבאי ובשטח הביצוע — יעניין
אתכם אולי לקרוא קטע של אחד מחשובי
כוהני־הדת הסוציאליסטית הישראלית. כוונתי
לדברי ברל כצנלסון, שבשנת 1934 אמר

כבר :״איו לד דבר המסמל את המנטה החינוכית
השוררת בימינו, כרצון האדם הצעיר
להיות מרובע ומחושק וכבד ומפקיד
את נורלו, רוחו׳ ומחשבתו בידי המנהיג.
תפילתי ותקוותי שהנוער עצמו ימרוד במכבים
זה׳ ויקום ויקצץ סמלונים מצווארו
וצוואר עמו״.
אהרון ברט, חיפה
בין התמונות שפירסמתם בכתבה על משה
דיין, הי׳תה גם תמונה מפורסמת והיסטורית
מימי חניתה. לבי הולם ורוגש כשאני רואה
את התמונה הזו, ונזכר בימים ההם ובחניתה
בפרט. שמתם לב בודאי שבתמונה
זו נמצא נם נוטר בכובע נוטרים. ובכן,
אהיה נאלץ לגלות את עצמי בפניכם. הנוטר
בתמונה זה אני. כיום אין לי שום תפקיד
מיוחד: אני נר בשכונת הפועלים בנשר,
ועובד במפעלי המלט במקום.
יוסף הנדלסמן, נשר
עמכם הסליחה על אחורי הרב במכתב
תודתי, על הכתבה היפה אשר העלתה דמותו

של בני ירמי, ללא כחל וסרה (העולם חוה
.)992 כתבה זו ניחמתני נחמה פורתא והעלתה
לפני ימותו של יקירי׳ והיא מעלה
אותה עד היום מידי קוראי בה. אחרי שהזכרתם
את בני ביו אנשי השנה תשי״ז,
אני רואה צורר להודות לכם על שהעליתם
את דמותו בצורה כה מרוייקת.
מרים, אמו של ירמי, ירושלים
בדרך כלל אני תמים ריעות עם עורכי
העתוז בקשר לבחירת איש השנה החולפת.
אולם אני חולק על דעתכם בקשר למצב
הספרות במרינה. אמנם ש״י עננו! ואורי
צבי גרינברג שתקו השנה, ושלום אש מת
לצערנו, אר משה שמיר החי והתוסס, יחד
עם כל השקר ואי־היושר המציינים אותו,
עולה על נתז אלתרמז משורר החצר. פנמים
קיימים נם אצל זה וגם אצל זה, אך
בסכום גוברת, לדעתי, הכבשה על היונה,
למרות שהיא יותר צמחונית.
כסמל ליושר אתם מביאים את ם. יזהר.
נם כאן אתם טועים. לפני שנים אחדות
חור בני ם בית-הם פר וספר כי ״היום יזהר
סמילנפקי נאם שצריך ללכת לבתי־ספר חקלאיים.
בונים את קו הירקוז־נגב ודרושים
חקלאיים שירדו לננב לפתוח את הברזים״.
ומה עשה אותו ם. יזהר? את בנו שלח
לבית־ספר תיכון לא חקלאי. הלכזה יקרא
בפיכם אדם ישר? אבקשכם לא לפרסם את
שמי, מחשש שהדבר יגרום נזק לבני.
אב רחובותי, רחובות
בגליוז השנה׳ שהיה אגב די חלש, שכחתם
לציין מאורע חשוב — האהבה של
השנה.
יעקוב שני, תל־אביב

ויכוחי-דת

אני מזדהה עם רוב דעותיכם על השחיתות
במפלגות, ובכללן נם המפלגות הדתיות.

על הכלבים באחוזת זיו, בשם ״היכן קבור
הכלב?״ במאמר הנ״ל הוזכר מקרה הרצח
והחבלה במשק זיו, ולכן עלינו להעיר על
אי־הדיוק בתיאור מצב השמירה בליל המקרה.
עלינו לציין שלא היה אף כלב אחר
בסביבת הבית בו גר הטרקטוריסט המנוח
שלנו.
בתקופה זו היה ברשות משק זיו רק כלב
אחר, והוא היה אז בוילה זיו עצמה. יתר
הכלבים נרכשו על־ידנו רק אחרי המקרה.
פנינו בינתיים נם למר אורביין, באותו
הסבר.
יחיאל פלדי, מנהל משק זיו, תל־מונד

סימן ההיכר

בנוגע למעשה על החסיד שחמד את אשת
רעהו (העולם הוה )1041 ראוי להוכיר כי
לפי חוקי המסורת׳ אשה שבגדה בבעלח
מגורשת ממנו אוטומטית, ללא אפשרות
התקשרות מחרש, וכז אין היא רשאית
להינשא לאדם שעמו נחשדה בבגידה. נם
אם היא רק נחשדה בבגידה, הרי אשה
המתנרשת על מנת להינשא עם מאהבה,
אסורה לו. חוקים אלה, שהם קשים למדי,
מקבלים הסבר הגיוני במעשה הנ״ל. בזכות
חוקים אלה יכלו חיי המשפחה להגיע בישראל
לרמה כה גבוהה.
הספור הנ״ל מלמד שדתיות היא כיום
יותר צורת בילוי חברתי, עם סימן היכר
על הקרקפת, מאשר שטירה על המסגרת המסורתית.
אליהו
ד ,.תל־אביב
בטיפולכם בפרשה זו נראה היה כאילו
אתם מזלזלים בכת חסידי גור. מעשה של
אדם יחיד אינו מעיד על חסידות גור כולה.
מלבד זאת, נראה היה כאילו הסיפור בא
מפיו של הצר הנפגע׳ מדוע לא פורסם בשמו
בנוף ראשון?
יעקב שאלתיאל, תל־אביב
לא היתה פגיעה בחסידי גור, וכבודו של
הרבי מגור במקומו מונח. הסיפור הנ״ל
לא בא מפיו של הצד הנפגע.

לא נאסר

במאמרכם ״סוכר לבז לשוק השחור״
(העולם הוה )1040 נאמר מתחת לצילום:
״מבריחי סוכר נולדברג וקיבילים״ ,ואילו
בגוף המאמר מסופר כי הייתי בין הנאסרים,
עם אברהם גולדברג והנהג.
אין לי כל יד וחלק בפרשת הברחת הסוכר
עם אברהם גולדברג, לא הואשמתי,
לא נחקרתי ולא נאסרתי ופרסום כנ״ל עלול
להזיק לי ולמסחרי.
יעקב קיביליס, תל־אביב
מר קיבילים לא הואשם ולא נאסר עם
אברהם גולדברג, אם כי נחקר מאוחר יותר
בביתו על־ידי המשטרה, בקשר לפרשה זו.

הזמנה

למר אורי אבנרי,
תאריך 17 :באוקטובר; וטו8.30 :
המקום: מדיסון סקוואר גרדן, ניו־יורק
מסיבה קטנה לכמה ידידים, כדי לחגוג
את יום הולדתו הראשון של 80 יום מסביב
לעולם בברודביי.
נ.ב. אל תביא חברים, יש לנו כל כד
הרבה שנחלק אותם עמר.
ליז טיילור ומייק טוד ניו־יורק
תודה בעד ההזמנה, אולם עובדי העולם
הזה הולכים תמיד רק בחוליות כיסוי.

רצח מבולבל

מועמדת דה־אן
אף על פי כן דעתי היא שבכל מה שנונע
לדת ולמה שאתם קוראים כפיה דתית, חש־קפותיכם
מאוד חד־צדדיות. אין אנו אנשים
חמימים, הממשיכים בפולחן עתיק מתוד
חוסר נישה מרעית. יש לנו השקפת עולם
מבוססת מכל הבחינות. אם יש לבם דם,
אני מומי: אתכם לויכוח על דת ישראל.
אל תתחמקו.
חיים שפלר, מורה בית־ספר תיכון היפר,
יש דם. הקורא שפלר וכל שאר הקוראים
מוזמנים לתרום חלקם לויכוח יעל דת ישראל.

חתיכות מהמאדים

נהניתי למראה הרפורטנ׳ה המצולמת על
חתיכות המכביה (העולם הוה .)1042 הייתי
נוכח במלון המלך דוד בשעת בחירת מלכת
המכביה. לדעתי היתה זו שערוריה מאין
כמוה. כנראה שהקהל הישראלי לא רגיל
לראות חתיכות בבנדי־ים. הסתערו עליהן
כאילו ירדו מהמאדים.
נם הבחירה לא היתה כל כד מוצדקת.
התלחשו כי תואר המלכה ניתז לאילנה פז
על שבתחרות היופי הארצית זכתה רק בתואר
מלכת חיפה. היו חתיכות הרבה יותר
טובות ממנה. לדונמא אציין רק את הירושלמית
הספורטאית שיבולת דה־אן, שמשום
מה לא פירסמתם את תמונתה בעתונכם, למרות
שהיתה אחת המוצלחות.
גד שטיין, ירושלים
למילוי סיפוקו של ׳הקורא שטיין ואחרים,
דאה תמונתה של מועמדת דה־אן.

הפלכים לא נכחו

איד קרה שהפכתם את היוצרות? הנאשמים
ברצח אברהם עבדוש הם בני משפחת אבו־עמרם
ולא בני משפחת עבדוש, כפי שכתבתם
בטעות מתחת לתמונות בגליון האחרון
1043 הגבר המובא לבית־המשפט
ומכסה את פניו בידיו הוא בנימין אבו־עמרם
ולא בנימין עבדוש.
שוטר, כפר־סבא
השוטר מכפר־סבא צודק. הטעות היא טעו־תו
של עורך־הדפוס, שהתבלבל נוכח מספרם
הרב של הרוצחים, הנרצחים והחשודים
ברצח.

מה היו ארבעת הסרטים
הטובים כיותר שהוצגו בישראל
בשנת תשי״ז? מה היו
ארבעת הסרטים המאכזבים
ביותר? מי היה השחקן
הטוב ביותר? מי היתה
הטובה שבשהקניות? מי

טכב השנה?
תוצאות הבחירה השנתית
המסורתית של גדולי הקולנוע
של הקהל הישראלי, כפי
שסוכמו על־ידי עורכי ״העולם
הזה״ בסוף שנת תשי״ז,
יתפרסמו כגליון הבא של

הוווה 0הוה
אשר יופיע ביום השני הבא,
לקראת אחרון סוכות.

בנליון (העולם הוה ו )103 הופיע מאמר
העולם הזה 1044

* יטראל ותורכיה משלימות עתה את
ההכנות להתקפה צבאית מתואמת על
סוריה — הכריז רדיו מוסקבה.
קציני־קישור ישראליים ואסריקאיים הגיעו
לאיסקנדרו! — קרא רדיו פראג.
נגן על חיינו בפני התקפה ישראלית עד
טיפת־הדם ׳האחרונה — הרעים רדיו דמשק.
העולם היערבי כולו יקום להגנת סוריה
בפני הציונים — שאג הרדיו ההאשמי ברמאללה.

אלה, כמובן, ידיעות כוזבות. אין בישראל
אווירה של ערב־סיני, אף כי הנסיבות
החיצוניות דומות מכמה בחינות.

מבחינה גיאוגראפית, ארץ־יש־ראל
היא חלק מסוריה. טבריה
קרובה יותר לדמשק מאשר לתל•
אביב. מאז שחר ההיסטוריה הושפע
גורל ישראל באופן מכריע מכל
המתרחש כארץ ארם.
כצפון מתחוללת מהפכה. על
גבולה של ישראל קמה מעצמה
צבאית מצוידת בנשק חדיש. האם
נסתכל כמאורעות אלה בצופים מן
הצד, אשר הענין אינו נוגע להם ף

ך* הגבה הראשונה בישראל הייתה ב
צבאם
טוב, וגבולם אידיאלי להתקפה על
סוריה. אמנם עוצר אותה רק הפחד בפני
קוריאה חדשה׳ אך התנהגותם דומה מאד
להתנהגות הבריטים והצרפתים לפני מיבצע־סואץ.
אין זה לגמרי מן הנמנע כי אמריקה
תתן לבסוף את הרשות להתקפה כזאת.

רק דבר אחד הוא מן הנמנע
לחלוטין: שאמריקה תרשה התקפה
ישראלית. בי התקפה כזאת
תלכד את בל העולם הערבי מסביב
לסוריה, תהפוך אותה לגיבורת
ההמונים ממאראקש ועד
מוסול.

*חשבון הסובייטי פשוט עוד יותר,
| | אף כי לא רבים מבינים אותו.
ברית־המועצות מוגנת מכל העברים בפני

הרי התערבות הסובייטים אפשרית.
אם תתקיף ישראל הקטנה,
המבודדת, הרי התערבות הסובייטים
נגדה בטוחה לגמרי. נדמה
שזה הסוף לבל חשבון צבאי.

ולם עצם החשבון הזה מבוסס על
הנחה כוזבת. הסכנה הנובעת מסוריה
אינה צבאית. היא אחרת לגמרי.
עלינו להיגמל מן המנהג לראות את בעיות
המרחב מבעד לכוזנת הרובה של מם־כף.
העובדה שסוריה קיבלה כמות גדולה מאד
של נשק אינה הופכת אותה ליריב צבאי
מסוכן. אם היה לקח ברור למיבצע־סיני,
הרי זה כי החברה הערבית הקיימת אינה
מסוגלת לנצל נשק חדיש בצורה יעילה.
ישנם אנשים המודאגים מן הצוללות הרו
זוהי
תפיסה אווילית.
במידה שעלתה בכלל אי־פה ואי־שם מחשבה
רצינית, פנתה בדרך הטבע לאפיקים
צבאיים. הרעיון נראה מפתה למדי. אמנם,
הגבול הסורי עם ישראל קצר מאד. התנאים
הטאקטיים הם נגדנו. אנו יושבים
בעמק, ואילו הסורים רוכבים על ההר.

אולם לא יכול להיות ספק רציני
בי יש ככוחו של צה״ל להנחית
מכה צבאית מוחצת על סוריה,
ולהשתלט כמיכצע מהיר על
דמשק, החוראן והר-הדרוזים. כניגוד
לחזית המצרית, נמצאת הפעם
עיר*הבירח של היריב כתחום
השגתנו. ואם יעזרו התורכים
מצפון, יכולים כל מרכזי החיים
בסוריה להיכבש תוך שבוע.

כל דאגת המלכים עתה היא
להחזיק מעמד בארצותיהם. הם
לא יכניסו מרצון את ראשיהם ל
עניכת־החנק של מלחמת-אחים.
נשארת האפשרות
התורכית. לתורכיה
בין שלושה גבולות
במערב, הסובייטים

השלישית — ההתקפה
אין כל חשק להימעך
אדומים — הבולגרים
בצפון והסורים מדרום.

מוטב שנשנן לנו לקח זה היטב :
זה יכול לקרות על גבולנו!
זה יכול לקרות בעוד עשר שנים. אבל
זה יכול לקרות גם מחר. מוטב שנבדוק
את המאורעות בזכוכית מגדלת ונשאל את
עצמנו: האם זו התחלה של מהפכה אמיתית?

יעשר השנים האחרונות חיתה
1ישראל באמונה הנעימה כי סוריה היא
מדינה קטנה ורקובה, ושהיא תישאר כזאת
לעולם. התהום הרובצת בין ישראל ושכנותיה
מנעה בעד צמרת המדינה לחוש בעוד
מועד שהאמונה הפכה לאשליה, וכי משהו
רציני מאד מתרחש מזה כמה שנים בצפון.

המדיניות הישראלית, הבקיאה
כפרטי-פרטים באירועים הזעירים
כיותר בקאליפורניה וכדרום־אפ־ריקה,
לא היה לה מושג לא על
המהפכה השקטה שהכפילה תוך
עשר שנים את החקלאות הסורית,
ולא על התזוזה הפוליטית שהד
לידה בסוריה את הכוח הפוליטי
הרציני כיותר במרחב.
הקוראים ייטיבו לעשות אם יקראו בעיון
את הדו״ח המתפרסם בעמודים הבאים.
הוא מוכית כי הזילזול בסוריה היה גם
מוטעה וגם מסוכן. כי קרוב לוודאי שבשנים
הקרובות תהיה סוריה המדינה החשובה ביותר
במרחב — חשובה יותר אף ממצרים.
שלושה גורמים יוצרים אפשרות זו:
• הגורס הרוחני: סוריה היתה
מרכז האימפריה הערבית בימי הזוהר של
בית־עומיה׳ ועריסת התנועה הלאומית הערבית
החדישה שנולדה בעת ובעונה אחת
עם הציונות. כל צעיר סורי משכיל נושא
ידיעה גאה זו בלבו. הרעיון הלאומי הערבי,
רעיון האיחוד הכל־ערבי, רעיון ה־תחיה
הלאומית וגם רעיון הרפורמה הפנימית,
הם בראש וראשונה רעיונות סוריים.
• הגורם הכלכלי: המשק הסורי
בריא יותר מאלה של מצרים ועיראק, ויש
בו נתונים הרבה יותר טובים להתפתחות.
בניגוד למצרים, יש בסוריה שפע של
שטחים חקלאיים פנויים, ובניגוד לעיראק
אין בה התנוונות עממית שתמנע את ניצולם.

ן | אמת כזאת. קרייני קול ישראל, שהודיעו
על החדירה הסובייטית ועל התדהמה באמריקה,
התאפקו בקושי מלהוסיף בתרועת־שמחה
:״אהה, טוב לכם! הרי אמרנו לכם
שאי־אפשר לסמוך על הערבים!״
בשמחה רבה סיפרו העתונים באריכות
על ההשמצות ההדדיות בין גדולי סוריה וירדן,
על בגידתו של המלך סעוד באדוניו
האמריקאיים, על איומי ההתקפה התורכיים.
ההרגשה הכללית בצמרת היתה: זה לא
נוגע לנו, אבל זה טוב.

בכל זאת נראה כיום כי אין הדבר אפשרי.
אמריקה וברית־המועצות לא תסבולנה
התערבות צבאית ישראלית, אם כי מנימוקים
שונים.

מריקה מעוניינת באופן חיוני ב-
^ חיסול המשטר החדש בסוריה, לפני
שיתבסס ויכה שרשים. אולם אמריקה אינה
יודעת איך לבצע זאת.
אילו אפשר היה לחולל הפיכה פנימית
בסוריה, היה זה רצוי מאד לאמריקאים.
אולם עתה כמעט בטוח ששוב אין הדבר
אפשרי. כוחות־האתמול בסוריה, כתות הפיאודלים,
נראים כאבודים מבחינה פוליטית.
התקפה ערבית מבחוץ יכלה גם היא
להיות רצויה. אולם שלישית המלכים —
פייסל, סעוד וחוסיין — שוב אינה מעזה
לעמוד בגלוי נגד הכוחות החדשים שעלו
בסוריה, המרימים ראש בשאר ארצות־ערב.

אבדותם ההמונית. בן לילה הפכה סין
מעצמה צבאית גדולה.

פלישה זרה. ממערב מגנה עליד, חגורת־הבטחון
של הדמוקראטיות העממיות. ממזרח
מכסה את גבולה הגוש האדיר של סין
וויאט־נאם. מצפון מגן הקרח, מדרום הרי
ההימאלאיה ואפגאניסטאן הניטראלית.

רק במקום אחד חשוף הגון? הסובייטי
למכה מכאיבה -בבטן
הרבה הסמוכה למרחב השמי,
לפי האגדה היודנית, הטבילה אמו של
אכילס הגיבור את בנה במימי הנהר סטיקס,
כדי להפוך את עורו בלתי־חדיר. גופו חוסן
— פרט למקום אחד, העקב בו החזיקה אמו.
רק שם אפשר היה לפגוע בו.
הבטן הסובייטית דומה לעקב אכילס.
לכן רגישה ברית־המועצות שבעתיים לכל
הקורה במרחב. אחיזה בסוריה תיתן לה
יתרון כפול. לגבי אלופי צבאה זוהי עמדת־הגנה
קדמית. לגבי מדינאיה זהו קרש־קפיצה
לתוך העולם האפריקאי־אסיאתי, במאבק
הגדול לשלטון בעולם.

אם תותקף סוריה על־ידי תורכיה,
חכרת הברית האטלנטית,

סיות שנמסרו למצרים. אולם כל מי שקרא
ספר טוב אחד על מלחמת־הצוללות (וכדאי
לקרוא כמה מן הספרים החדשים שנכתבו
בידי מפקדי־צוללות גרמניים) התרשם מן
התנאים הנוראים בהם מתנהלת פעולת הצוללת׳
ומן הרמה העילאית של יעילות,
כושר טכני וגבורה, הדרושה לאנשי־הצוות.
יעבור זמן רב עד שצוות מצרי יוכל להפעיל
צוללת( .ואם הצוללות מופעלות
בידי צוותות סובייטיים, יש לחשוש אם כך
מפני כל צוללת סובייטית אחרת).

רק במקרה אחד תהיה צפויה
לישראל סכנה צבאית של ממש
ממדינות ערב: כמקרה שתתחולל
בהן מהפכה הכרתית אמיתית,
שתשנה את האופי של עמי ערב
ורוחם. זוהי הסכנה האמיתית.
החיילים הסיניים היו מן הגרועים בעולם,
הצבא הסיני החזיק בשיא העולמי של חוסר־יעילות.
עד שבאה המהפכה של מאו טסה־טונג.
לפתע הפכו הסינים חיילים טובים.
בקוריאה נדהמו האמריקאים למראה הת

הגורם הפוליטי: סוריה היא
המדינה היחידה במרחב בה הצליח מנהיג
פוליטי לארגן מפלגה אמיתית, בעלת יסוד
עממי ומעמדי מוצק. מפלגת אכרם אל־חוראני
נותנת לסוריה יתרון עצום, החסר
לחלוטין לדיקטטורה הצבאית, חסרת ה-
שרשים הפוליטיים, של השליט המצרי.

^ לילד כי שראל קרא בירמיהו :״ויהי
^ דבר אדוני אלי שנית לאמור: מה אחה
רואה? ואומר: סיר נפוח אני רואה, ופניו
מפני צפונה. ויאמר אדוני אלי: מצפון תיפתח
הרעה על כל יושבי הארץ״.
החלק הראשון של נבואה זו מתקיים עתה
שוב: סוריה דומה לסיר נפוח, קדרה רותחת
ומבעבעת. השאלה היא אם הדבר
פותח את הרעה על יושבי ישראל.

אם ידליק הניצוץ הסורי כאמת
את שלהבת התנועה הערכית לאיחוד
מרחבי ולמהפכה חברתית
פנימית, ואם תנועה זו תתגבש
ב לי ישראל ונגד ישראל, הרי
זו סכנה גדולה מאד.
לעומת סכנה זו מחווירים כל משלוחי־הנשק
הסובייטיים. רוסיה רוכבת על גל,
אבל היא לא יצרה אותו. הקשר בין סוריה
ורוסיה הוא ארעי ובן־חלוף, פרי קוניונקטורה
חולפת. אולם הישגי הלאומיות הערבית
יהיו בני־קיימא.
הדבר יכול לקרות. אין הוא מוכרח לקרות.
הוא תלוי, במידה רבה, בנו. יש •אפשרות
להתחבר לזרם, לפני שיופנה, נגדנו.
אל דמשק? כן! אבל לא בטאנקים. אלא
ביוזמה מדינית נועזת וארוכת־טזוח.

טרקטורים ורמקול
ך* מהפכה השקטה ששינתה את פני המשק הסורי
( ! ב־ 10 השנים האחרונות באה בלי שום יוזמה ממשלתית,
כפרי יוזמתם של קומץ בעלי־הון פרטיים. הם הניחו אח
הבסיס הכלכלי לתמורה הפוליטית.
אנשים אלה, סוחרים עשירים מחלב שלא עסקו מעולם
בחקלאות, הבינו כי אפשר להרודיח הון על־ידי חקלאות
ממוכנת חדישה, בקרקע־הבתולים של הג׳זירה. אל־גזירה
(״האי״) היא חבל־הארץ בפינה הצפונית־מזרחית של סוריה,
בין הפרת והחידקל. בחלקה, לאורך הפרת ונהר־הבן שלו,
החבור, יש אדמה פוריה לרוב שקל להשקותה במימי
הנהרות. במזרח, באזור החידקל, יורדים גשמים לרוב.
היוזמים העשירים תכרו גושי־אדמה אדירים מראשי
השבטים. אדמות אלה היו שייכות בשעתו לשבטים עצמם,
אולם בדור האחרון, עת רשמו הצרפתים את הבעלות על
הקרקעות, דאגו השייכים כי הבעלות תעבור אליהם באופן
פרטי. כך נמצאת כל האדמה בידי בעלי־אחוזות עשירים,
המפקיעים את דמי־החכירה לעצמם.
הסוחרים מחלב השקיעו כספים עצומים במפעל, הרוויחו
(והפסידו) הון. הם הביאו את המכונות החקלאיות החדישות
ביותר, הפכו את הג׳זירה הנידחת לאחד האזורים הממוכנים
ביותר בעולם. אין היא נופלת מבחינה זו מן הקיבוצים
המשוכללים ביותר בישראל.

הר-נעש כאי מנותק
י* ג׳זירה היא כאמת ״אי״ לגבי שאר חלקי סוריה.
ן | היא מנותקת מהם כמעט לחלוטין. הרכבת היחידה
המחברת אותה לחוף עוברת בכמה מקומות בשטח תורכי,

והיא משותקת כל פעם שמשתררת מתיחות בץ שתי
המדינות. כל שאר התובלה (מלבד קו המטוסים לעשירים)
עוברת בדרך־לא־דרך, שרק חלקים ממנה מכוסים
באספלט. מאות קילומטרים עוברים במדבר, בו אין כל
נתיב סלול. המרחק מחלב לקאמישלי, בירת הג׳זירה, רב
מן המרחק בין מל־אביב לאילת.
אזור זה, כור־היתוך של כורדים וערבים, מוסלמים
ונוצרים, אנשי־שבטים מנומנמים וטכנאים פעלתנים, חנויות־פאר
של טראקטודים ומכונות־כביסה, ודוכנים של אוכפי־גמל,
נתעורר מתרדמת הדורות. יש בו תסיסה מתמדת.
אין כניסה אליו ללא רשיון ממשלתי מיוחד. שוטרים על
ג׳יפים מקיימים פיקוח קפדני על כל הזרים הנמצאים
בתחומיו.
שלושה או ארבעה מן היוזמים החדשים מעבדים אחוזות
שהן עצומות גם לפי מושגים אמריקאיים. לפחות שניים
מהם מעבדים מיליון דונאם כל אחד — שטח של 50
קיבוצים גדולים בדרום ישראל. אחד מאלה הוא פיאר
מאמארבאשי, ארמני מחלב, שהקים כפרים־לדוגמה, ייער
שטחים נרחבים, ביצע עבודות־סיקול גדולות. בשנת , 1955
שנה של בצורת, הפסיד במכה אחת 12 מיליון ל״י.
היוזם הגדול השני היא משפחת חמשת האחים נג׳אר,
סורים מבני הדת הנוצרית־אורתודוכסית. כדי להתגבר על
המחסור בידיים עובדות, הם מסרו שטחים בקבלנות לקבו־צות־מעבדים.
ההסדר המקובל: המעבדים מקבלים 10 אלפים
דונם, מפרעה של 50 אלף ל״י ומשכורת של 75ל״י לחודש
לאיש. חלוקת היבול :־ 407 לאחים נג׳אר 6070 ,למעבדים.
מלבד הלוויתנים, פועלים בג׳זירה מאות חוכרים קטנים.
בקאמישלי בלבד פועלים כ־ 600 מהם, רובם נוצרים מפליטי

תורכיה, אך למרות שכיבוש־השממה בג׳זירד, הביא ברכה
רבה לסוריה, לא הקל במאומה את מצבם של הפלאחים בשאר
חלקי המדינה. כי החקלאות הממוכנת החדישה לא
דרשה פועלים רבים מן החוץ.

נך חעדן האבוד

ך• מהפכה בג׳זירה תרמה תרומה מכרעת לשינוי פני
ן | המשק הסורי. השטח המעובד בסוריה הוכפל תוך 15
שנה, מגיע עתה ל־ 40 מיליון דונם. יבול הפלחה גדל ב־&י^
הכותנה ב־ס.8007
אך כל זה מהווה רק חלק קטן ממה שאפשר לעשות בסוריה.
כי לסורים ישנן אפשרויות שאין לא למצריים ולא
לעיראק. הייצור החקלאי הממוצע לנפש הוא כבר עתה
הרבה יותר גבוה מאשר במצריים ועיראק. יש בסוריה סי
20 יותר אדמה עבידה לנפש מאשר במצריים, והיא התקדמה
הרבה יותר מאשר עיראק העשירה בכסף.
כל זה הושג מבלי שהממשלה הסורית תנקוף אצבע.
במצריים אין סיכוי רב להטבת גורל הפלאח, כי חלקות״
האדמה הן זעירות ומנוצלות כבר עתה עד קצה גבול
היכולת. שינוי המצב שם אפשרי רק אם יתגשמו תוכניות-
ענק, כמו הסכר הגבוה באסואן. בעיראק טובע כל נסיון
של שיפור, בביצה של התנוונות עממית ושלטון פיאודלי.
בסוריה, לעומתן, התנאים טובים יותר.
האדמה המעובדת בה עולה כיום פי 12 על השטח המעובד
בישראל. האדמה העבידה גדולה עוד הרבה יותר.
כבר עתה יש במדינה 5מיליון דונם תחת השקאה, פי
חמש יותר מאשר בישראל (שמספר תושביה כמחצית
מספר תושבי סוריה) .אילו היתד. קמה ממשלה שתפעל
בלב שלם לכיבוש שממות סוריה, אפשר
היה להפוך את סוריה שוב לגן־עדן.

סוויה: הסיר הנפוח בצטן
• השם: לפי הגירסה הסבירה ביותר, זוהי הצורה היוונית
של השם הקדום, המופיע כ״שרין״ בכתבי־אוגרית הכנעניים,
וכ״שריוך (שי״ן שמאלית) בתנ״ך (דברים ג׳ :״צידונים יקראו
לחרמון שריון, והאמורי יקראו לו שניר.״ ותהילים כ״ט:
״וירקידם כמו עגל, לבנון. ושריון נמו בן־ראמיס.״) שמו של
חלק מן הארץ הפך לשם הארץ כולה. גירסות אחרות מסתמכות
על העובדה שהבבלים קראו לאחד המחוזות בצפון הפרת
בשם סדרי. הדמיון בין ״סוריה״ ו״אשור״ הוא, כנראה, מקרי
בלבד. השם סוריה אינו מופיע בתנ״ך, אך בתרגום השבעים
מופיע השם ״סוריה״ במקום ״ארם״.

• השטח 184,920 :קמ״מ, פי 9משטח ישראל3,7 .
מיליון תושבים, פי 2מישראל, כמחציתם אוכלוסיה חקלאית.
אין למדינה מרכז טבעי, אלא כמה מרכזים נפרדים ורחוקים
זה מזה — עמק דמשק הפורה, בקרבת הגבול הישראלי בדרום:
רצועת־החוף מצפון ללבנון! אזור חלב, ליד הגבול התורכי!
הג׳זירה ליד הגבול העיראקי. חוסר־ריכוז זה מנע את איחוד
הארץ ברוב התקופות, בניגוד למצריים, בה גרם הצורך לנצל
את מי היאור באופן יעיל לריכוז מוחלט מאז שחר ההיסטוריה.
בסוריה אין כמעט רכבות (פחות מאשר בישראל) ,ורק נמל
יחיד (לאטאקיה^

• הארץ: סוריה היא חלק מן הקרן המערבית של הקשת
הפוריה, אשר קרנה המזרחית היא עיראק, ומרכזה הג׳זירד.
הסורית. מבחינה גיאוגראפית, היא כוללת גם את הלבנון,
ישראל והירדן, המהזזת יחד חטיבה היסטורית אחת. שתי
עובדות־היסוד שקבעו את גורלה: היותה ארץ־מעבר חיונית
בין היאור והפרת, בין אירופה ואסיה! ומלחמת־הנצח של
החקלאות, המנסה להסיג אחור את המדבר התופס את עיקר
שטחה.

• היסטוריה קדומה: ההיסטוריה מתחילה עם המצאת
הכתיב לפני 3500 שנים בבבל. באחת הכתבות הראשונות
בעולם שנשתמרו, מספר מלך ארך (בדרום ארם־נהריים) על
מסעו מן הים התחתון (מפרץ פרס) לים העליון (התיכון),
ובצורה זו נזכרה סוריה בפעם הראשונה (אם כי לא בשמד.),
הכתב האלף־ביתי, אחת התרומות המכריעות לתרבות העולם,
הומצא בסוריה.
תקופת שלטון אכד ואור (בארם־נהריים) על סוריה, הגיעה
לסופה עם עליית האמורים (בבבלית :״אנשי המערב״) אשר

הניכוש הצרפתי 1919 ,

מרד הדרוזים 1925 ,

פייסל מומלך בדמשק 1919 ,
כיסו את סוריה ועיראק בשורת ממלכות קטנות. המחוקק
הבבלי המפורסם, חמורבי, היה אמורי.
אחרי תקופת־ביניים של שלטון עמים בלתי־שמיים (מצרים,
חתים) פלשו הארמים השמיים לסוריה, באותה שעה שישראל
התבססה בכנען. ארם וישראל עמדו יחד נגד אשור.
אך בן־הדד מלך ארם, יחד עם אחאב מלך ישראל ו־ 12 גרורים,
מוגרו בקרב של קרקר, בשנת .853 למרות שקיעתה המדינית,
הגיעה ארם לנצחון תרבותי, שהטביע את חותמו על המרחב
השמי כולו, גרם להנהגת האלף־בית ברחבי המרחב. כמעט
כל עמי המרחב, כולל יהודה, דיברו ארמית.
ממלכת כורש תמכה בסוריה (שהפכה למחוז ״עבר־נהרא״),
עודדה את הצידונים לפתח את הצי ששלט בים־ד,תיכון. אחרי
כיבוש אלכסנדר מוקדון הוסיפה סוריה לפרוח, הפכה תוך
זמן קצר למחוז העשיר והחשוב ביותר של הממלכה הרומית,
סיפקה לרומא ולביזנטיום כמה קיסרים ואפיפיורים.

• התקופה הערכית: בשנת 633 פלשו הערבים מן
הדרום וכבשוה בהדרגה. כעבור 20 שנה פרצה מלחמת־אחים
מוסלמית על השלטון. ך,סורים תמכו במועאוזיה, מושל המחוז,
מבני משפחת אומיה במכה. אחרי נצחונו, היתד, דמשק במשך
89 שנד. בירת קיסרות שהשתרעה מצפון ספרד ומארוקו, עד
להודו וחורכיסטאן. היתר, זאת תקופת הפריחה הגדולה ביותר
של סוריה, המשמשת כיום מקור ההשראה העיקרי לגאוזה
הלאומית של הסורים. שלטון בית־אומיה חוסל בידי בית־עבאס,
שהעביר את המרכז לבגדאד, הפך את סוריה למחוז.
סוריה נכבשה בחלקה על־ידי הצלבנים, שמוגרו על־ידי צלאח
אל־דין, ממשפחת איוב. בימי האיובים הגיעה סוריה לפריחה
מחודשת ואחרונה. בשנת 1400 כבש ההרפתקן הטרסארי סימור
הצולע את דמשק והשמידה, מכה שממנה לא החלימה סוריה.
התנוונות הארץ נמשכה במשך 400 שנות השלטון העותומני.
בראשית המאה הנוכחית מילאו הוגי־דעות ומנהיגים סוריים
תפקיד מרכזי בהחיאת התנועה הלאומית הערבית, הקימו
שפע של אגודות־סתר ומפלגות חשאיו! .$רבים מהם נתלו
בסיטונות בידי התורכים במלחמת־העולם הראשונה. בתום
המלחמה המליכו הסורים בדמשק את המלך סייסל, אחי
עבדאללד״ שגורש על־ידי תותחים צרפתיים והפך מלך עיראק.
אחרי כמה מרידות שדוכאו באכזריות׳ ביניהן מרד הדרוזים
הגדול משנת , 1925 הפכה סוריה עצמאית למעשה רק ב־,1946
היתר, למרכז הרוחני של הלאומנות הכל־ערבית במרחב.

אדון בהיג׳גה, עבד בדמשק
ך י יום חי הפלאח הסורי הממוצע
בעוני ממאיר — על אף המהפכה
בג׳יזרה הרחוקה. במרכז הארץ נמצא אזור
חומס וחמת, ששימש עריסת ההפיכה הפוליטית
האחרונה (ראה להלן).
מלבד בחוראן ובהר־הדרוזים, שם נמצאת
רוב האדמה בידי איכרים קטנים ועצמאיים,
שולטים הפיאודלים בכל שטחי החקלאות של
סוריה. בידיהם האדמות המושקות, בידיהם
הבארות והמשאבות׳ בידיהם ההון הדרוש
לרכישת זרעים.
רוב הפלאחים הם אריסים, המעבדים את
אדמת הפיאודל. אם הפלאח מספק בעצמו
את הזרעים ואת בהמוודהעבודה, הוא מקבל
־ 507 מן היבול. אם בעל־האחוזה מספק
את הזרעים, הבהמות והמים, נוסף על האדמה׳
מקבל הפלאח רק 2570 מן היבול. רוב
הפלאחים באזור חמת וחומס עובדים לפי
תנאי־רעב אלה, המספיקים בקושי לקיימם בחיים׳
בדלות קיצונית.
יוצא־דופן יחיד בין הפיאודלים האלה הוא
הכורדי חוסיין איביש, לשעבר אחד מגדולי
ציידי־האריות בעולם. הוא רכש מאוחר בחייו
שטחים של ביצות, ייבש והכשיר 240 אלף
דונם, טיפח כפרים משגשגים של איכרים,
שהוא שולט עליהם שלטון מלא. שוקרי אל-
קיזאתלי עצמו ביקר אותו בשעתו׳ כדי להציע
לו את ראשות הממשלה. איביש השיב
את פני הנשיא ריקם, באומרו. :מוטב להיות
אדון בכפרי שלי, היג׳נד״ מאשר להיות
עבד לרוב בפרלמנט.״
אולם איביש הוא יחיד. בעלי־האחוזות של
חמת, חומס, דמשק וחלב הם שיכבה טפילי׳
חיים על עבודת האריסים ומאשימים את
אמריקה והציונות בכל הצרות׳ כולל הפיכת
הצבא לגוף קומוניסטי.
שיכבה זו שלטה בסוריה — עד להפיכה
האחרונה.

׳1׳האיש מחמת

ך* עוני הממאיר בחמת ובחומם הצן
1מיח את האדם שהטביע את חותמו על
ההפיכה הזאת. זהו אכרם אל־חוראני, בעצמו
יליד חמת, מנהיג ״מפלגת אל־בעת (״התקומה״)
הסוציאליסטית הערבית.״
עצם קיומה של מפלגה׳ הוא חזיון בלתי־נפרץ
בסוריה. כל מה שנקרא בארץ זו בשם
״מפלגה״ לא היה מאז ומעולם אלא קבוצה
קטנה של פוליטיקאים ובעלי-אחוזות, ששיחקו
ביניהם במישחקים פרלמנטריים, הבטיחו
את המשך המשטר שאיפשר להם
חיים נוחים.
במרכז החיים הפוליטיים עמד הסיכסוך
בין שתי הערים הגדולות: דמשק, עיר הדרום,
וחלב, מרכז הצפון — שתיהן בגודל
תל־אביב. חלב, הגדולה קצת יותר, מתגאה
בפעילותה הכלכלית, בעוד שדמשק, הטוענת

מהפכה

!וד עי
לכתר העיר העתיקה ביותר בעולת גאה בעברה המפואר כבירת
האימפריה הערבית. חיי הציבור והפרלמנט של סוריה
לא היו. אלא סיכסוכים מתמידים בין קבוצות עסקנים
משתי ערים אלה.

פאשיסטים וקומוניסטים
ץ ה היה המצב כאשר קם בלבנון מורה בשם אנטון
( סעדה ויסד את ״המפלגה הסוציאליסטית הסורית״
(הידועה גם כ״מפלגה העממית הסורית מפלגה מסוג
חדש׳ בעלת השקפת־עולם ומסגרת ארגונית.
סעדה היה פאשיסט. הוא התנגד לפולחן האחדות הכל-
ערבית, דגל ברעיון של סוריה־רבתי, שתכלול את סוריה,
הלבנון, ארץ־ישראל, עבר־הירדן ועיראק. הוא משך אליי
צעירים משכילים ׳בלבנון ובסוריה, פתח בפעולות־טרור
תכופות. אחרי אחת מאלה ברח לדמשק, נעצר על־ידי
הרודן של אז, חוסני אל־זעים׳ והוסגר ללבנון. שם הוצא
להורג.
מאז עוסקת מפלגת סעדה בפעולות־סרור לעתים מזומנות.
האחרונה בסידרה היתד, הריגת סגן הרמטכ״ל הסורי לפני
שנתיים, והיא גררה אחריה הריגת כמה מראשי המפלגה,
כיום שוב אין היא כוח רציני.
המתחרה העיקרית של מפלגת־סעדה היתד, המפלגה הקומוניסטית
הסורית, החזקה במרחב ׳כולו. מנהיגה, כאלד
בגדאש, הוא המנהיג הקומוניסטי היחיד במרחב הערבי
שנבחרו אי־פעם לפרלמנט כלשהו. בעמדה זו
הצליח להשפיע באופן ישיר על המאורעות האחרונים
שקרו בסוריה.
אולם גם הקומוניסטים אינם מפלגה עממית.
כוחם מרוכז בעיקר בין האינטליגנציה הצעירה
בערים הגדולות ..כוחה העיקרי של -מפלגה זו
טמון בעצם היותה גוף מאורגן, ממושמע,
בעל עורף בינלאומי, במרחב בו אין גופים
אחרים מסוג זה.

כאלד פגדאש
מי יבלע את מי?
השתתף בבחירות, זכה ב־ 15 מקומות בפרלמנט, שליש
מהם מאזור חמת.
בינתים הפך אל־חוראני כוח חשוב בארץ. הוא הגביר
כוח זה בתעמולה בלתי־נפסקת, ובשורה של הצעות
פוליטיות שהיכו גלים סוערים בשכבות העשוהות של העם.

מן השלטון דמאסר-פית

בלתי־חוקי, אלא במקרה של הפרת החוזה; האריסים יקבלו
הלוואות ממשלתיות; בעל־האחוזה אינו זכאי לשום תמורה
העולה על שליש מן היבול של אדמה בהשקאה, ורבע
מן היבול של אדמה אחרת. ד,1,צעה גם קבעה את תנאי-
העבודה לפועלים החקלאיים, נתנה להם את הזכות להקים
אגודות מקצועיות.
הפרלמנט כולו קם על רגליו כדי למגר תוכנית זו,
שיכלה לשבור את שלטון בעלי־האחוזות. שום שינוי לא
חל. אולם מאות אלפי פלאחים הבינו בפעם הראשונה
כי סיכויים היחיד לשפר את מנת־חלקם נעוץ במלחמה על
השלטון בדמשק.
לא רק הפלאחים המרודים, חסרי־הישע, התרשמו ממאבקו
של אל־חוראני. הוא זכה להד רחב גם בחוגי הצבא.
קציניו של צבא זה אינם בני המעמד המיוחס, כמו
במצריים ובעיראק. רובם באו ממשפחות בינוניות, ואפילו
עניות. הם מאסו ברקבון ששלט במדינתם. המזיגה המיוחדת
של אל־חוראני — לאומנות כל־ערבית, ושאיפה לרפורמה
סוציאלית — מצאה חן בעיניהם. לעזרת הטרקטור והרמקול,
בא עתה הטאנק.
בין הקצינים שהתרשמו מאל־חוראני היה האיש החזק
של הצבא — ראש המודיעין עבד אל־חמד סראג— ,
וקצין בכיר בשם עפיפי ביזרי, אחד משלושת החותמים על
חוזה שביתת־הנשק עם ישראל. לפני כמה שבועות, ללא
ג׳סטות דרמתיות, חוללו את הפיכתם השקטה. ביזרי הפך
רמטכ״ל, הממשלה הרשמית הפכה שבויה.
לפי כל הדעות, נמצא השלטון בידי שותפות
של איש־הצבא סראג׳ והפוליטיקאי
אל־חוראני. שותפות זו של הצבא ומפלגה
פוליטית — החסרה במצריים — נותנת לה סיכויים
רבים. פרשני המערב סבורים כי בגדאש
הקומוניסט הוא השלישי בחבורה, וכי השפעתו
מכרעת. אולם מתקבל יותר על הדעת כי השותפות
בין אל־חוראני ובגדאש, וכמוה השותפות
בין סוריה לרוסיה, היא טכסיסית בלבד, כשכל
צד מבקש בלבו לנצל את שותפו ולבלעו בשעת־הכושר.

מציאות זו היוזתה עליתו של אכרם
אל־חוראני תופעה חדשה לגמרי. כי אל־חוראני
הצליח לארגן את הפלאחים העשוקים
של חמת וחומס, להפכם למפלגה מאורגנת, בעלת
בסים מעמדי ועממי.
אמנם, גם אל־חוראני אינו בעל השקפת־עולם
יציבה לגמרי, והינו מצוייד בתכונות רבות של
הרפתקן. נימות של סוציאליזם אמיתי ולאומנות
ערבית קיצונית, מעורבבות בו במזיגה המזכירה
במקצת את התנועה לאחדות־העבודה בישראל
. ,והגובלת לעתים עם פאשיזם.
אל־חוראני שונא את המערב שנאה לוהטת,
אך הוא איננו קומוניסט. כמו גמאל עבד
אל־נאצר, דוגל אף הוא בתורה של איחוד עמי
ערב. אולם בניגוד לעבד אל־נאצר, הצליח אל־חוראני ליצור
כלי ארגוני.המסוגל לארגן המונים, לא רק בארצו. אלא
גם מחוצה ׳!ה. כך הצליח להקים מפלגה מקבילה בירדן.
אף שבעמדתה הציבורית. אין. מפלגת אל־חוראני שונה
משאר המפלגות ביחס לישראל, הרי בשיחות פרטיות
השמיעו מנהיגיה — ובעיקר בירדן — דיעות מתונות מאד
על האפשרות של שיתוף־פעולה בעתיד.
ליד אל־חוראני, אדם בעל. להט פנימי וכוח־דחיפה עצום,
אך ללא אידיאולוגיה רשמית, עומד סגנו, מישל אפלאק,
הוגה־דעות וכלכלן,
כדגל התנועה משמש־ דגל; המרד של מלחמת־העולם
הראשונה. כל סמליה שאובים מן הלאומנות הערבית, ולא
מן הסוציאליזם או הקומוניזם.
בפעם הראשונה הגיע אל־חוראני לעמדה מרכזית פימי
שלטונו של סמי אל־חינאווי, הרודן הצבאי שחיסל את
אל־זעים. כשסולק רודן זה על־ידי יורשו, אדיב אל־שישאקלי,
היה אל־חוראני ליועצו הקרוב של הרודן החדש. הוא עמד
מאחורי החוק המפורסם משנת , 1952 אשר הפקיע את
אדמות הפיאודלים, שתפסו למעלה מ־ 1500 דונם מאדמות
הממשלה בג׳זירה, או למעלה מ־ 500 דונם מאדמות הממשלה
בשאר שטחי סוריה. היה זה חוק קיצוני מאד׳ כי חלק ־גדול
מאוד מאדמות סוריה, המעובדות, בידי פיאודלים פרטיים,
עודו רשום על״שס הממשלך, כבעל רשמי. .
המצב הוזוקי, היה מעורפל ,,וחוק, זר״ שהיתר, חלק
מ״סגכנית לפועלים ולאיברים נכשל. לכן הוחלף כעבור
כמה חודשים בחוק אחר, גם הוא מפרי עמלו של אל־חוראני
ובחסות אל־שישאקלי. החוק החדש הפקיע את
כל האדמות ד,תפוסות בידי בעלי־אחוזות, בשטח של
למעלה מ־ 2000 דונם, אם לא היו רשומות בספרי-האחוזה.
על שמם. גם חוק. זה היה בלתי־יעיל, כי בעלי^האהוזות
פשוט רשמו את האדמית על ישם בני משפהתס וקרוביהם.

חטאגק? עז רתהטרקטור
ף* י נ תיי םהתארגנו כל הכוחות הקיימים נגד אל־חוראני.
גם אל־שישאקלי רב עמו, הטיל עליו מאסר־בית בדמשק
בסתיו; .1952 אל־חוראני ברח, השתתף בהפלת משטרו של
אל־שישאקלי וחזר בשנת 1954 לסוריה. באותה, שנה

בין הפח וח 5חת

אפרם אל־חוראני
נזה קודם למה?
לפני שנתיים הגיש, לפרלמנט ״הצעודחוק להגנת הפלאח״.
היתד, זאת הצעה מתונה למדי, אך היה בה כדי לחולל
מהפכה בכפר הסורי. תבעה ההצעה: כל הסכם בין בעלי־האחוזות
ואריסיהם חייב להיות בכתב; סילוק האריס יהיה

אדיב אל״שישקלי
כיצד לחזור לאן?

הו המצג ברגע זה — מצב של אפשרויות
בלתי־מוגבלות, כמעט בכל הכיוזנים.
סוריה יכולה לעבור את הגבול, להפוך לגרורה
סובייטית מבלי להרגיש בכך. אפשרות זו
קיימת, אם כי סביר יותר להניח כי תשתדל
להיות ניטראלית כמו מצרים של עבד אל־נאצר,
לשחק בין הגושים, לנצל אתי האיבה ביניהם
לטובת עצמה.
אל־חוראני יכול ליפול בשבי הקומוניסטים.
בגדאש יכול לרשת את מקומו, אחרי שהכשיר
את הקרקע. מפלגת אל־בעת יכולה גם לסטות
בכיוזן השני, להיגרר לדרך של הרפתקות לאומניות,
בנוסח עבד אל־נאצר.
יכולה לבוא גם הפיכה נגדית. בחוץ יושב אותו הרפתקן
חסר־מעצורים, אדיב אל־שישאקלי, חרב־להשכיר המוכן
כיום בהחלט לשרת את המערב כדי לסלק את אל־חוראני,
ידידו לשעבר, ולרשת את מקומו. בעלי־האחוזות ישמחו
לקבל* את פני האיש שפעם 1זששו מפניו.
כל זה יכול לקרות. אולם יכול גם לקרות ההיפך.
אל־חוראני עלול להישאר בשלטון ולהתבסס, לחולל רפורמה
סוציאלית שתבריא את סוריה ותהפכה למעצמה, ליטול
מידי עבד אל־נאצר את שרביט המנהיגות של התנועה
לאיחוד עמי ערב. ואם יפול, עלול לבוא במקומו אחר
פיסיים את המלאכה — כי ההגיון הפנימי של ההתפתחות
:מרחב מחייב אותה.
לפי כל הסימנים, אין אל־חוראני אישיות יוצאת מגדר
־,רגיל, אדם שמשכמו ומעלה מעל לכל העם. אין הוא כמאל
אתא־תורק שני. כמו גמאל עבד אל־נאצר במצריים, הוא אדם
:על אמביציות, שהבין את הגל ההיסטורי הגואה במרחב,
־שהצליח לרכב על הגל הזה. אם יסולק, לא ישתנה התהליך.
הוא יכול להתעכב לזמן מה. אולם אותם הכוחות עצמם
שהעלו את אל־חודאני מתהום הנשיה, יעלו בבוא העת גם.
*ת יורשו.

ע? חגר

1קרה 5.אשר יקרה, דבר אחד ברור: משהו קרה במרחב
אשר יטביע את חותמו על העתיד. ההפיכה הסורית לא
היתד, מקרית, והיא לא נפלה מן. השמיים. היא מהודה חוליה
בתהליך הגיוני.
אם מעצבי המדיניות הישראלית יתעלמו מכך, צפויות
להם אפתעות נוספות.
השאלה הגדולה היא, כמובן: האם מדיניות ישראלית נבונה
יכולה גם היא להגיע למצב שתוכל לרכב על הגל הזה, כמו
שעושים זאת כיום הסובייטים?,אין כל ספק כי המהפכה
הסורית היא בהרבה פחות אנטי־ישראלית מאשר המלך סעוד,
אשר דוברו, אחמד שוקיירי, הסעיר השבוע את העולם היהודי
בנאום הסתה יחיד במינו , .אולם כדי לרכב על הגל הזה,
חייבת היוזמה הפסיכולוגית לבוא מישראל. במקרה הטוב
כיותר, לא תהיה זאת מלאכה קלה.

ת צ פי *

ל שנ ת תשי׳יח

כ 5הזכויות עטורות

וטנה של של1ם ...סזריה במרכז המרחב ...לא תהיה עליה מברית
המועצות ...ציר גרמני בישראל ...דוקוב במקום חרושצ׳וב ...מאבק בחזך
קבנצת החצר ...אינפלציה ...אחירת שנת העשור ...בית־סוהר ליריבים
• תשי״ח תהיה שנת שלום. שום מלחמה לא
תפרוץ בין ישראל ושכנותיה. גם המתיחות יעל הגבול לא
תעבור את הגבול. יגרמו לכן התנאים הבינלאומיים,
המאבק הפנימי בעולם הערבי ורצונה של ישראל בשקט
אשר יאפשר לה להוציא אל הפועל את תוכניותיה ופעולותיה
לקראת שנת־העשור.

שינוי אפשרי אחד לרעה: לא מן הנמנע כי המצור
על אילת יתחדש ביחס לכל האניות הנושאות
את דנל ישראל.
• המנהיגות בעולם הערכי תעבור בהדרגה
לידי סוריה. המשטר החרש שם יתבסם, אולם יעבור
לקו ניטראלי יותר וירפה את קשריו עם ברית־המועצות.
לעומת זאת ירד שוב משקלו של המלך סעוד, בעוד שחוסיין
ופייסל ייאבקו על עצם קיומם. עבד אל־נאצר יוסיף לשחק
תפקיר מרכזי במרחב.
• לא תהיה עליה מברית־המועצות. התקוות
׳המנופחות בשטח זה יאוכזבו, הן בגלל איירצונה של ברית•
המועצות לשלוח עולים למדינה עוינת, והן בגלל קשיי
הקליטה בישראל עצמה, שלא תרצה שוב להסתכן, אחרי
שחלק ניכר מעולי פולין חזרו לארץ מוצאם לאחר שאוכזבו
מחוסר־חאפשרות להיקלט בארץ.
לעומת זאת תבוא עליה קטנה יותר מארצות שונות,
כולל ארצות הגוש המזרחי.

• ״דויטשלאנד, דויטשלאנד איבר אלם!״
ינוגן כישראל, כאשר יבוא הציר הגרמגי הראשון לארץ.
תהיה זאת תרומתו הסופית של קונראד אדנואר למדינה,
אחרי דאגתו לביצוע קפדני של הסכם השילומים. קשירת
היחסים תעבור בלי זעזוע חמור בארץ.

• הידידות בין ישראל וצרפת תחלש, אף
לא תנותק לגמרי. האינטרסים של שתי המדינות יחדלו
מלהזדהות בשעה שישראל תנסה בחצי לב — ללא הצלחה
מרובה — לקשור יחסים עם עמי אסיח, בעוד שצרפת תנסה
להתחבב במקצת על עמי ערב.
• היחסים עם האמרשילד יורעו כאשר יתחסל
סופית כוח האו״ם החוצה בין ישראל ומצרים, ומזכיר
האו״ם יעלה הצעות שונות להצבת משקיפים משני עברי
הגבול. ישראל תדחה הצעות אלה.

• מעמדה של ישראל באמריקה ישתפר
בהדרגה, לקראת סיום תקופת כהונתו של אייזנהואר
והחזרת שיווי־המשקל בסיכויי שתי המפלגות בבחירות.
הדבר יורגש במקצת בתשי״ח, יגיעו לשיאו בשנת .,1960
בה ייפתחו לישראל סיכויים מחודשים ואפשרויות למישחק
חופשי׳ .

• בכרית־המועצות יימשכו הזעזועים,

יעם

התגבר תהליך חיסול הסטאליניזם. גל זה ייעלה יותר ויותר
את המז־של ז׳וקוב, שיתגבר כצד החזק יותר בשותפות שלו
עם כרושצ׳וב.

• החזית הפנימית תעמוד השנה בסימן
שני תהליכים: התגברות אווירת הבחירות
בטווח הקצר, התבססות קבוצת־החצר של
ביג׳י בטווח הארור•
לקראת הבחירות: יונצרו משברים עם השמאל
בקואליציה, אן לא מפ״ם ולא אחדות־העבודת תעשה איזה
מעשה שהוא העלול לגרום לגירושן מן הממשלה; יגבר
לחץ הדתיים למילוי תביעותיהם ויחריף. הויכוח על הכפיה
הדתית במדינה.
תנועת־החרות תצא לתעמולת־בחירות גלויה וחדיפה,
מתון חשש כי בן־גוריון ינצל את אווירת שנת־העשור
לצבירת אהדה מפלגתית לעצמו. הכלליים לא יצאו מן
הקפאון שהשתרר עליהם.
אחד הנהנים: המיעוט הערבי, שכל המפלגות יחזרו אחריו
בשקידה רבה, ימטירו עליו הצעות להקלת מצבו. רק חלק
קטן מן ההבטחות האלה יצא לפועל.
במאבק על הירושה לקראת רדתו של דויד בן־
גוריון מן הבמה, שלא תחול השנה, יתגברו הניגודים
הפנימיים. אף כי עסקני מפא״י יתלכדו יותר כדי לעמוד
במשותף נגד קבוצת־החצר של ביג׳י, הרי קבוצה זו תהיה
כה בטוחה בנצחונה יעד שיחריפו הניגודים בין חבריה
לבין עצמם.
חוקי־החירום יוחמרו, וזו הפעם הראשונה
ייעשה נסיון להפעילם במלואם, כשלב להתבמסות קבוצת־החצר.
השנה תעמוד בסימן משפטים סנסציוניים, בהם
יהיה הפעם השלטון הצד היוזם, בנסותו להפעיל את המשפט
לדיכוי יריביו. בשורה הראשונה יופעל נגד האנשים והחוגים
הבלתי־תלויים המנהלים את המאבק נגד הדיקטטורה של
קבוצת־החצר. אין זה מן הנמנע כי אחדים מהם ילכו השנה
לבית־הסוהר.
+בקיבוצים יחריף המשבר החברתי בממדים ממאירים,
יתגלו סימני רפיון והתפוררות, דבר שיכבול למעשה את
שתי מפלגות השמאל ויטול מהן את כל האפשרויות לחופש־פעולה
פוליטי

• חגיגות שנת־העשור יצליחו כמידה צנועה,
אן יצטמצמו בשיא חז־פעמי מסביב ליום העצמאות.
המתח יתרופף כעבור זמן קצר׳,וחלק מן התוכניות לא
יצא לפועל. מספר התיירים לא יגיע לשעור המקווה, אן
החגיגות יטביעו את חותמן על חיי ׳הארץ.

• האינפלאציה הזוחלת תמשיך להתקדם,
.אן לא תהיה דוהרת. שכר־העבודה והמחירים יעלו בהדרגה,
בצורה שתגרום סבל לשכבות הנמוכות ביותר, אן לא תביא
•לכאורה להטבת מצבם של בני ׳הישוב הוותיק.
הממשלה תוסיף להגדיל את הוצאותיה, תזדקק
׳לתקציב נוסף, אן זרם גובר והולך של כספים מן החוץ
׳(כולל כמות גדולה מאד של עודפי־מזון אמריקאיים וכספי
והבנק לייצוא וייבוא) ידאג לשיווי־משקל במאזן־התשלומים
׳׳של המשק.

המסים יעלו

ב ״ס /ס /10 יחולו בעיקר על הרכוש.

הענ פי ם שי שגש גו: ענף הבניה, התיירות ,׳הבידור
זזהפירסום, וכל שאר הענפים שירוויחו מן הפריחה הכלכלית
שתיגרם על־ידי חגיגות שנת־העשור. לפרדסנים תהיה
עונה טובה, שתפול מן העוניה האחרונה במחיר התיבה;
אולם הם יקבלו פיצוי בהטבות שער־המטבע. יעלה הייצוא
באותם הענפים בהם אין שכר־העבודה מהווה גורם מכריע,
׳כגון ייהלומים, זהורית.
כייצור התעשייתי יעלו חומרי־הבנין והמזון. שאר
!הענפים יישארו ללא שינוי. כספים ניכרים יושקעו בהקמת
כמה מפעלי־ענק.

מרשל ז׳וקוב
כרושצ׳וב למטת

במסחר תהיה התעוררות, נוכח עלית כוח־הקניה
ישל הצרכן המקומי ונוכחות תיירים רבים, למרות עליית

קאנצלר אדנואר
גרמניר, למעלה
מחירי המיצרבים. תהיה נהירת קונים לחנויות סופרמארקט,
שיוקמו בערים הגדולות. הצריכה תעלה — הן לגבי כלל
האוכלוסיה, עקב העליה, והן לגבי הפרט.

תוספת היוקר תעלה

במשן השנה לפחות ב־/0״6

נוספים. מאבק האינטליגנציה על שכרת יתחדש. האבטלה
׳הגלויה תהיה יציבה, הסמויה תגדל.
הפחתת ערף המטבע באה כחשבון, אן אינה
בטוחה. לעומת זאת בטוח כי תהיה הפחתה סמויה, על־ידי
הגדלת הפרמיות לייצוא, הענקת מונופולים לייבוא, וכ״ו.
האשראי יגדל, עקב הלוואות הממשלה ולחץ הבנקטיס
׳הקטנים, שהגבלת האשראי וחוק הריבית החדש גרמו להם
נזקים. הקיבוצים ידרשו ויקבלו מענקים והטבות אשראי.

• מרכז מאורעות הספורט של השנה:
נסיעת נבחרת הכדורגל הישראלית למשחקי•
הגמר על הגביע העולמי בכדורגל שיתקיימו
בשטוקהולם. אחרי שכל יריבותיה של ישראל בשלבים
המוקדמים ימנעו מלהתמודד עמה מטעמים מדיניים, תגיע
ישראל למשחקי־הגמר, שם אין צפויות לה הצלחות יעל
המגרש.
המאבק הפנימי על ראשות הלינה הלאומית בכדורגל
יחריף ויעמוד בסימן עליתה של ׳הפועל פתח־תקוה וידידתה
של מכבי תל־אביב. ביקורי קבוצות זרות מעולות מארצות־חוץ
יתרבו השנה, כשבמרכזן יעמוד ביקור הקבוצה הבריטית
ארסנל. בענף האתלטיקה הקלה ימשך הקפאון, ששרר לפני
׳המכביה, ואילו רמת הכדורסל תמשין לרדת ולהתגלגל
במדרון, כפי שכבר החלה לעשות.

• תהיה שנת שפע של סרטים טובים.
במרכזה תעמוד הצגת סרטו של מייק טוד ב־ 80 יום מסביב
לעולם. ארצות־הברית תספק לא רק את הכמות, אלא גם
את האיכות, עם סרטים כמו שיכנוע ידידותי עם גרי קופר,
מוריד הגשם עם ברט לנקסמר וקתרין הפבורן, ריחה המתוק
של ההצלחה (אודות עתונות־הרפש ההוליבודית 12 ,אנשים
נרגזים על שיטת חבר־המושבעים, בית התה של ירח אוגוסט,
עם מארלון בראנדו.
סרטים אחרים שיזכו להצלחה, אם יספיקו להג״ע לארץ:
ז׳אן ד׳ארק, עשרת הדיברות, מארג׳ורי מורנינגסטאר, האחים
קרמזוב, הזקן והים, ג׳ין איגלס. בריטניה תתרום לשורת
סרטי השנה את הגסיך ונערת השעשועים, עם לורנס או־ליביה
ומרילין מונרו, ואת סרטו של צ׳אפלין מלך בניו־יורק.
מהודו יגיעו לפחות שלושה סרטים של ראג׳ קאפור:
האמיץ, שתי אחיות, הפרוטה. מצרפת יגיע סרט דוקומנטרי
נפלא על חייו של גור פילים, נינוק, נוסף על סרטו המצויין
של ג׳ראר פילים, טיל אוילנשפיגל.
יש סיכוי כי השנה תזכיה ישראל בסרטים בלתי־מקוצציס,
אחרי שבלחץ דעת־הקהל יוצא חוק האוסר קיצוצים הנעשים
שלא׳ בידי הצנזורה אלא בידי בעלי־בתי־הקולנוע׳,למטרות
מסחריות.

במדינה העם סוכו תוכד] 1ים כל להואו
״בסוכות
תשבו שבעה ימיס,
האזרח בישראל ישבו בסוכות.
מען ידעו דורותיכם כי בסוכות
שבתי את בני ישראל, בהוציאי
תם מארץ מצריים
המחוקק שחקק חוק אהוד זה יצר מינהג
לאומי בעל תוכן סוציאלי עמוק, בי אז
כמו היום מחולק העם לשניים: אלה היושבים
בסוכות בכל ימות השנה, ואלה
הדרים בהיכלים ובארמינות־פאר. במשך
שבעה ימים איחדה אותם מצוזת הדת בצורת־שיכון
אחידה.
בשנת תשי״ח, עת שוב נפער פער עמוק
בין שוכני הווילות לבין יושבי הפחונים
והבדונים, היה טמון בחג הסוכות לקח בעל
משמעות אקטואלית. לשבעה הישיבהבסוכה תהווה פתרון
ימים. אולם מוטב לדאוג לכך כי בשאר
ימות השנה ישבו גם שוכני המעברות
בבתי־קבע.
מדיניות הנציג ל א דע
אין מנהג ישראלי המרגיז יותר את מדינאי
העולם מאשר הנוהג לשלוח להם נציגים
שאינם מצויים בענינים, והמבטיחים
דברים שאין להם שחר. קשה מאוד לשכנע
את המדינאים האלה כי בישראל נחרצות
כל ההכרעות על־ידי איש אחד, וכי איש
זה אינו רגיל לגלות את קלפיו גם לבאי־כוחו.
המקרה
הקיצוני ביותר קרה כאשר ביקרה
ביוגוסלביה משלחת רשמית, שהמרשל יוסף
ברוז־טיטו קיבל את פניה אישית בהפגנת־ידידות
חמה במיוחד. משלחת זו, שבראשה
עמד השר מרדכי נמיר, הבטיחה חגיגית שישראל
לא תתקיף לעולם את מצריים.
תוך 24 שעות צנחו חיילי צר,״ל בסיני.
טיטו, שראה בפרשה זו עלבון אישי, האמין
כי רומה בזדון, לא שכח אותה עד
היום• הנימוק שהיה צורך לשמור על ה־מיבצע
בסוד גם בצמרת ישראל לא יכול
היה לשכנע אותו. כי גם במקרה זה אפשר
היה לתת למשלחת הנחיות שלא להבטיח
שלום בר־קיימא בהחלטיות כזאת.
הבטחה והגשמה. השבוע נודע בסיד
כי פרשה מבישה דומה אירעה לפני כמה
חודשים במוסקבה, עת הגיע לשם יושב־

קיבלנו את הידיעה,״ אמרו לו בני־שיחו,
״כי ישראל הצטרפה לדוקטרינה.״
״הייתי מוכן להיקבר באדמה,״ סיפר אחר־כך
בל ומל.
מכן־גוריץ ועד בגין. מעשים קטנים
מסוג זה, שאין להם חשיבות כשלעצמם,
עשויים להעכיר מאוד את האווירה בין ראשי
מדינות. השבוע נמסר ממקור מוסמך ביותר
כיצד הגדירה לא מכבר אישיות סובייטית
דיפלומטית את גישת הצמרת הסובייטית
לצמרת ישראל.
״לא איכפאת לנו שראשי ישראל מתנגדים
לקומוניזם,״ אמר הדיפלומט, בשיחה
סודית .״אולם יש לנו רושם ברור כי מנהיגי
ישראל, שמוצאם מאירופה המזרחית,
לוקים בשנאה עיוורת לרוסיה עצמה. מבחינה
זו אין הבדל בין בן־גוריון, שרת ובגין.
בתנאים אלה אין טעם לחלום על שיפור
יחסים.״
דעתה של אותה אישיות על סיכויי ה־עליה
:״איננו מתנגדים לעליה באופן עקרוני.
נתנו לפליטים היהודיים מפולין לצאת מ־ברית־המועצות,
בידענו שהם יהגרו לישראל.
אבל כשמדובר על יהודים סובייטיים, השיקול
המכריע הוא: מה עמדתה הפוליטית של
המדינה שהם רוצים להגר אליה.״
מגולדה לגודדמן. למרות מכשולים
אלה, המשיכה גולדה מאיר השבוע, במרכז
האו״ם, במאמציה. הסבלניים לשפר את היחסים.
כל אשר יכלה לקוות לו, בשלב הנוכחי,
היה להוציא את הארס האישי מן
היחסים הקרירים הקיימים.
האדם שיכול היה לעזור לה ביותר בכך
לא הופעל מטעמים אישיים ומפלגתיים.
היה זה ד״ר נחום גולדמן, הנשיא הציוני,
הדוגל בנייטראליות של ישראל, והנחשב
בעיני הרוסים כאדם נבון ואחראי. לא מכבר
זכה ד״ר גולדמן לאות הערכה מיוחד
במינו: השגריר הסובייטי, אלכסנדר ניקיטה
אברמוב, הנמנע מכל מגע בלתי־חיוני עם
דויד בן־גוריון, ביקר אצל גולדמן באופן
הפגנתי, במלון המלך דויד.

ספרות
ב טו ראחד ־ הסתדר !
לפני שבועות אחדים ציפתה לציבור בישראל
הפתעה גדולה: הסוכר משד, שמיר,
מחבר מלך בשר ודם, פירסם בעל המשמר
מאמר בשם לוחות שבורים, מתח ביקורת
תוקפנית ביותר על כל מה שהאמין בו עד
לאותו יום. לא היה עתון במדינה שלא

טוראי־שביעי אלתרמן ב״כסית״
לחיי הסופרים שבדרך
ראש הפדרציה הציונית הצרפתית, אנדרה
בלומל. ערב צאתו קיבל הודעה מיוחדת מטעם
גולדה מאיר, אשר יפתה את כוחו להודיע
למנהיגים הסובייטיים כי ישראל לא
תצטרף לעולם לדוקטרינה של אייזנהאור.
פגישתו של בלומל עם המנהיגים הסובייטיים
השתהתה קצת, ועורך־הדין הצרפתי
העסוק לא עקב בינתיים אחרי המאורעות
בעיתונות. כשבא תורו למסור את הבטחת
גולדה נתקל בחיוך ציני רחב .״זה עתה
העולם הזה 1044

ציטט ארוכות את המאמר ולא הגיב עליו
ביסודיות.
אדם אחד בישראל לא הופתע כלל. להיפך,
הוא שיפשף את כפות ידיו בנחת, קבע
בסיפוק כי פעולתו עשתה פירות ברוכים
במהירות רבה יותר משקיווה לה בעצמו.
היה זה הפיזמונאי נתן אלתרמן, מחבר
הטור השביעי וחבר מערכת דבר.
עד איבוד חושים. אלתרמן בן ה־,47
שבשערותיו הגלניות זרקה כבר שיבה, אוהב

מזועזעיס

רפי אוזר פרפרים. ה פוי טוהם יצורי ם כה ה הו רי ם, הרפרפים, רכ־טוויים
הו צ צי טם ים פרהי םוצכ טוויי ם כה. או פ ף הפרפרים טול רפי
הי ה הה טווכ ה. ככל ה כי ה ה. הו א
הי ההצ הי ר או הםכםי כווז אל
קו פ ה או ה 1ן רם ו\ ,ורוטום לם טלה
א ה הטום כ או תיו ה ל היויו ה. כי
רפי הי ה וטר הטוכיל וטוים הי.
יום אהד יצא רפי לם ייל כי טר
וראה פיל. הו אהה גו כ אל הפיל
ה א הו ריו, טולה הי כהה כי הו ווטץ
או ה ה ככל ה כו הכא הו רי הפיל.
הפיל והםו הי ה ה גדולה? ,ן פץ
כאוויר, הההפך טל גכו, אם\יאה
רגליו והה. רפי ה מ הכל כפיל ה־ה
הכהם הו\ ,וכ רהה הר ה כי ה ה,
הכוייטו ווכלם ו הוו טו ט כולו.
״ אין לכם הוטוג כהה אוי הזו טו ט ה ״ אהרהא הו טול רפי למוכווה,
כטוימוכו והרגו יהר כ או הו טרכ .״ ל אי היי הי ה א היו ה טורפי ה 1ן ם\ טולי
ההוגל לואה.יי ה טוכווה הוי רו ראטו כטצ כו ה. גם ה\ היו הוו טו טו ה.

אצל(1
טווי ראטווים טונוו להם כ־הו
ך כום הים. ילר אחר גירל
או ה ם טל ה הרפ ה ה, טל־יר הו־לטי־ההטוי.
כהוץ
הי ה טולם א כז רי וסר,
וטווי הראטווים הההכ לו טליו
כחם הו\ וכ ההל ה. הם ראו
אי ך ו כו כ הוד ף טככיטו, וה
חול הטוה?ן כטככר, ו אי ך הילד
ם?ן כל ם הירוה־ל הי ה א הו
ה פוי טולא הכיר א ה הטוטורים.
וזה לא ההייטוכ טם הפיטוה־טולהם.
״אצלוו,
כרור־הטום וה לא
יכול ל!ן רוה ״,א ה רו כטליצו ת, ואכלו איטו א ה רטהו.

סריסו!
ו כי אאהד יטוכ כהצר־הההרה, כ הו ך
כור הים, וצט!ן. א ה דו לו ההאהה צוט!ז,
?ה ה היכ ה־ הרםוהכ הו כ. או הו אכהכ
וכתכ, והה הי ל טווכ לצטוזן. או כ או ה־טכרים
ואח רו לו ההאהה צו ר ה והויט,
יטו ככר וייר. הינן ה וייר והכ תו כ. או
הו א לסה וייר וטם וכתכוהת הי ל לצטו!ן.
אז א ה דו לו ו אר טוכהוך, ההאהה הה־אהץ
כל־ כר ו ה כו כז אורגיה, ככר יטו
ה כווו ה־ כ הי כ ה, אהה יכול לה!ן ה!\ יטור.
או הו א יוטוכ כ כו ר ום ה!ן ה!\.
ו כיו תיי םהה צי או א ה הופטו־הריכור, אז כל פטם טוהוא ה ה טיי ף
הלהזזתזן הו א הרים א ה היר ו ה צכי ט. כ 1ן רוכ י ה צי או והל יו ה ד וטים
לטוכה כו כ הז ר הכור. אולי הפלם םי!ן.

לבלות את זמנו בשתי צורות עיקריות:
ישיבה בטלה למשך שעות בקפה כסית
התל־אביבי, ושתיית משקאות חריפים עד
איבוד החושים. הרגל אחרון זה הוא שגרם,
לא מכבר, כי המשורר הכמעט־לאומי, שאת
שיריו ציטט ראש־הממשלה מעל במת הכנסת,
נתבקש יום אחד על־ידי הנהלת
מועדון התיאטרון התל־אביבי שלא לשוב
ולהופיע במקום, כתוצאה מאי־נעימויות שנגרמו
כטוב לבו של אלתרמן ביין.
לאחרונה צירף המשורר לעיסוקיו גם סעיף
שלישי, מועיל יותר מן השניים הקודמים:
פעילות בלתי־רשמית, אך נמרצת ביותר,
מטעם קבוצודהחצר של בן־גוריון, לרכישת
לבם של סופרי ישראל.
״אדם טהור שבטהורים:״ שלא
כבימים עברו, היתר, הפעולה הפעם מאורגנת
ביותר. מפעם לפעם החלו סופרים שונים,
מבין אלה היודעים שיש להם מה להרוויח,
לקבל מפיו של אלתרמן לאוזנם הזמנות
בלתי־רשמיות לפגישות סופרים שהתקיימו
באולם חמרכז לחינוך של ההסתדרות, ברחוב
ריינס בתל־אביב. אחת הפגישות הראשונות,
למשל, נערכה עם הרמטכ״ל רב־אלוף משה

דיין.
בדרך כלל נכחו בפגישות אלה גם איש
מרכז מפא״י אברהם האפט, וחברו, הפעיל

במחלקת הקליטה של מפא״י, יאני אבידוב.
לפעמים נטה אלתרמן חסד גם לעיתונאים
מסויימים, הזמינם לפגישות אלה, בתנא•
ברור ומפורש כי לא יכתבו מלה וחצי־מלה
על מה שיראו וישמעו.
מעניינת במיוחד היתר, הפגישה האחרונה,
אשר נערכה בשבוע שעבר, ואשר גיבורה
היה לא אחר מאשר המפקח הכללי של משטרת
ישראל ואחד השותפים העיקריים ב־חברת־הייבוא
הגדולה האחים סחרוב, יחזקאל
סהר.
פתח בשיחה אברהם האפט, חבר קבוצת
דגניה ב׳ ומרכז מפא״י, בהצביעו על סהר
יבתופפו בידו האחת על ליבו, כהרגלו:
״אתם רואים את האיש הזה? כולם יודעים
שאני אדם ישר, אבל אני עודני כאין וכאפס
לעומתו. זהו אום טהור שבטהור־ם!״
״לחיי הסופרים שכדרך:״ לסהר
עצמו ניתנה כמובן הזדמנות ממושכת ויסודית
להסביר את טוהר־כפיו. איש מן הסופרים
לא ר,ירבה בחיטוטים. העובדה ששלושה
שופטים מחוזיים בישראל נאלצו
לקבוע כי סהר הפך לטרגדיה בשעת עדותו
האומללה במשפט עמום בן־גוריון, נשכחה
מלב כל.
היחידים שעוררו בשפה רפה את הבעייה
(המשך מעבר לדף)

במדינה
היו דווקא שני אורחים לא־כל־כך מקריים,
חברי מערכת הארץ שבתי טבת וברור בר.
איש לא ידע מראש, כנראה, כי השניים חזרו
בהם, בהתאם לקו עיתונם, מן ההגנה הנמרצת
על הפיקוד העליון של המשטרה, בה
עסקו ערב המשפט. לשאלותיהם לא ניתנה,
כמובן, כל תשובה.
סיכום הפגישה היה משביע רצון בהחלט,
מנקודת מבטם של אנשי מרכז מפא״י. משה
שמיר נראה כשהוא רציני, שקול, אחראי ו־בלתי־מהפכני
כאשר לא היה מעודו. השמועות
על פרישתו הקרובה ממפ״ם גברו והלכו.
הסופר בנימין גלאי, איש מפא״י וותיק,
שתקף קשות בטורו על קפח הפון במעריב
את סהר, את עמוס בן־גוריון ואת היעלמו
של עמוד 30 מפסק־הדין, אמר בחרטה:
״הייתי רוצה למצוא איזו דרך לבקש את
סליחתו!״
אלתרמן היה יכול להרים השבוע בסיפוק
את כוסית הקוניאק שלו, ולומר בנוסח אחד
מן הטורים השביעיים המפורסמים ביותר:
״לחיי הסופרים הקטנים, קפיטן!
לחיי הסופרים שבדרך!״

מפלגו ת
דו ־ קרבבאפ רי ק ה
איש השנה של תשי״ז חזר לארץ ביום־
החול הראשון של השנה החדשה. אף שרבים
היו בטוחים שהכיסוי השחור ירד
מעינו׳ לא ניכר כל שינוי בהופעתו של
רב־אלוף משה דיין. סידרת הניתוחים בתושבת
עינו טרם נסתיימה.
אולם התוצאות הפוליטיות של נסיעתו
ליבשת השחורה היו הרבה יותר גלויות־לעין
מאשר התוצאות הרפואיות. מי שקיווה
כי הופעתו של משה דיין ,42 ,המצביא
הרומנטי של סיני׳ יוציא את הרוח ממפרשיו
של מנחם בגין ,44 ,המפקד הרומנטי של
ימי המחתרת, בא במידה רבה על סיפוקו.
ללחום או לכרך? בגין עצמו הועמד
מן הרגע הראשון בפני ברירה קשה. הוא
האמין בלב שלם כי דיין נשלח רק כדי
לקלקל את מסע־ההתרמה שלו. אדם אחר
היה יוצא, במקרה זה, להתקפת־מצח. אולם
בגין קורץ מחומר אחר.
במשך דור שלם הטיפה תנועת ז׳בוטינסקי
לצבאיות. הספה זו הובילה לפולחן צבאי,
שיצר בעל כורחו הילה של הדר מסביב
לראשו של מצביא חיילי צה״ל. בגין היה
עתה שבוי בידי הפולחן שהוא עצמו יצר
אותו. הוא לא יכול היה להילחם ברמטכ״ל.
כך קרה כי בכל מקום מצא הרמטכ״ל
בבואו מאות בית״רים במדים, על סמליהם
ודגליהם, שקידמו את פניו בהתלהבות. אנשי
חרות הצטרפו לקבלת־הפנים הכללית.
בגין עצמו עודד אותם .״כל עוד הוא נוהג
כרמטכ״ל,״ אמר לחסידיו ,״קבלואת פניו
כרמטכ״ל. אם ינסה להתערב בפוליטיקה,
תתיחסו אליו כאל פוליטיקאי של מפא״י.״
ארץ התקוות הטובות. כל עוד
שהה הרמטכ״ל בארץ התקוזה הטובה,
סבל בגין מנוכחות מתחרהו. כמנהיג של
זרם ציוני אחר, לא יכול היה לעמוד מול
אליל כל הזרמים. דיין בא, ראה, הצליח.
אולם דיין לא אסף כספים. כשחזר הביתה,
נשאר בגין לאסוף את הפירות. מאחר
שהטיף למדיניות צבאית פעילה, יתכן אף
שמאמציו של הרמטכ״ל להגביר את הזיקה
של היהודי לענינים הצבאיים של ישראל
עזרו לראש תנועת־החרות. ארץ התקווה הטובה
הצדיקה את תקוותיו הטובות.
בכל זאת סברו כמה מעסקני חרות כי
מסע־התרומות של בגין לא היה כדאי. עם
כל הצלחתו, לא יאסוף בגין יותר כסף
משיכול היה לקבל ללא מאמצים מידי המגבית
הציונית הכללית, תמורת ויתור על
מגבית עצמאית שלו, בדומה להסדר שהושג
באמריקה, שם קיבלה התנועה חלק מהכנסות
המגבית המאוחדת.
בגין לא התרשם מטענות אלה. הוא
נפגע בשעתו קשה מדברי הביקורת שהושמעו,
בארץ* נגד הסכם־החלוקה האמריקאי,
שהפך את תנועת־החרות תלויה מבחינה כס*
פית באותם המוסדות והמנהיגים שהיא
> לחמה נגדם. מגביתו העצמאית בדרום־
אפריקה באה להוכיח כי ביקורת זו לא
היתד״ צודקת׳ וכי הוא יכול להשיג את ה:סכוכ|ם
הדרושים מבלי להיות תלוי באיש.
כשיחזור ארצה למושב הבא של הכנסת,
יביא עמו בגין, את האמצעים שיאפשרו
לתנועתו לפתוח במלחמת־הבחירות, בה מק׳
זזה בגין ליטול ממפא״י מקומות נוספים.
• בין השאר: מאמר עורך העולם הזה
1018 שעורר הגבות רבות בצמרת תנועת.החרות.

היכל החובות נפתח
הצלילמן רתור רובינשטיין פרש את שתי
ידיו והחור, קידה בפעם השביעית.
מנגני התזמורת כבר קמו ממקומותיהם,
חלקם עזב את הבמה עם כלי הנגינה.
מספר נכבדים, בתוכם ראש הממשלה ונשיא
המדינה, כבר. יצאו את האולם. אבל
הקהל לא נרגע. אחוזים באקסטזה מחאו
הצופים כף, עד שהפסנתרן הגדול, בעל
רעמת הכסף, ניאות להשמיע הדרן: פולונז
של שופן.
היה זה שיאו של מאורע לאומי ומוסיקלי
גדול, שיאה של חויה המתרחשת פעם
בעשר שנים. האולם המפואר והמשוכלל,
מאות האורחים הזרים, אישי הציבור
ושמות המוסיקאים, כל אלד תרמו לפאר
הערב. אולם, יותר מכל, היתד, זו תצוגה ענקית
של החברה הגבוהה ד,סנובה הישראלית.
ליגלג צלם עיתונות :״נדמה לי שהתחילו
להכין את התלבשות הרבה לפני שהתחילו
לבנות את ההיכל.״
הוא לא היה רחוק מהאמת. כמעט כל
מי שמעריך את עצמו, את אשתו ואת רכושו,
דאג לייצג את מעמדו כיאות למאורע
החברתי של השנה. ההכנות לערב הפתיחה
הגיעו לממדים כאלה, שהם הטביעו את
חותמן על חיי המסחר של תל־אביב.

ף יפרה דורה, בעלת סלון ידוע לתם-
רוקות, ברחוב בן־יהודה בתל־אביב:
״כבר לפני חדשיים התחלתי לקבל הזמנות
ל־ 2באוקטובר. הכנתי תסרוקות מיוחדות,
לכבוד המאורע. תסרוקות מפוארות, המתאימות
למאורע חגיגי כזה, הן קוקו, כשה־שערות
מעוטרות בשרשרות, חרוזים ויהלומים,
המוסיפים ארשת של אצילות.״

נשים רבות צבעו את שערן במיוחד
לכבוד המאורע, בהוסיפן גזזן מיוחד של
זהב לצבע השערות.
סלוני־היופי וחנויות־השמלות המהודרות,
המו בכוורות בימים שלפני פתיחת ההיכל.
היו נשים שלא הספיקו להזמין שמלות
אצל התופרות המשובחות, או שלא היה
ביכולתן להקציב סכום של חמש מאות ל״י
לתפירת שמלה מפוארת נוסח פאריס, אצל
לילי שלייפר או לולה בר.
כמעט כולן קנו שמלות־קוקטייל בגוון
כהה, אלגנטי ומבריק. הביקוש לשמלות־ערב
ארוכות היה קטן מאוד. מחיר ממוצע של
שמלת־קוקסייל מוכנה, בחנות, הוא 150ל״י.

נעלי זהב מפוארות ויקרות, בעלות עקבים צרפתיים, בצד נעלי^

4 1 9 1 1 1נשים פשוטות ורגילות, ציינו את הבדלי המעמדות הקייסים

בין הקהל הרב שהוזמן או שהזמין את עצמו לקונצרט הפתיחה של היכל ;;תרבות בתל־אביב.
ך* חנויות הנעליים, הרגישו את ה-
ביקוש המוגבר הסלונים המיוחדים
והיקרים ביותר. בסלון קובה, שמנהלו
נעצר זמן. קצר לפני פתיחת ההיכל (ראה
במדינה) ,היה ביקוש רב לנעלי־ערב בצבע
כסף, זהב או מעור קרוקודיל. מחיר
נעליים כזה נע בין 45ל־ 70ל״י. אחרות
קנו נעלי סירה. על עקבים, מזמש שחור.
בחנויות העדיים נערכה הסתערות על
כפפות ארוכות בגוונים שונים, על שכי
מיות וארנקים. אפילו חנויות הפרזות, שעונה
זו היא כרגיל עונה מתה לגביהן, המו
מרוב קונות. סיפרה בעלת חנות הפרוות
למברגר :״נשים שאיכסנו את הפריות שלהן
במשך שנים בבתי־קירור, מבלי להשתמש
בהן, הוציאו אותן. מלבד זאת היתר,
מכירה גדולה של פרוות מסוגים שונים.
במרכז המכירה עמדו פרוות סטולר וקייס,
שמחירן הממוצע נע בין 300ל״י לאלף
ל״י, וכן פרוות מינק יקרות יותר.״
היחידים שהתאכזבו היה בעלי חנויות
התכשיטים. למרות שהכינו מלאי של תכשיטים
יקרים, מכרו בעיקר זולים ומבריקים.

מראה כללי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ב־
^ 1^ 11
קונצרט הפתיחה בהיכל התרבות. התקרר, המין חדת נועדה
לקליטה משובחת של ׳הצלילים; .הקהל מסביב לתומורת יושב זנל ספסלים שנועדו למקהלה.

¥ה היה רישומו של ביקוש הנשים,
ן שנאלצו לערוך קניותיהן בארץ. אולם
בערב הפתיחה נראה גם מספר לא מועט
של תלבשות פריסאיות, יצירתו האחרונה
של כריסטיאן דיור, שהוזמנו במיוחד למ־או.רע
הגדול .־שמלות בעלות מחשוף־גב
.ענקי, שמלות בדוגמת גלימת נזירים, שמלות
צרות, והדוקות לגוף, היו הקו השולט של
האופנה, כובעים. כמעט ולא ניראו; אחדות
הופיעו עם פרחים טריים בשערן.
.גם הגברים לא פיגרו בהידור לבושם המהודר•
לפי חשבון ממוצע היה צריך ערב
זה לעלות למהדרין עד לאלף לירות.
היה זה טבעי למדי שמאות משפחות
הוציאו סכומים כאלה; למאורע חסר־התקדים.

המאורע ההבדת׳ הגדוד בתורזות המדינה

ביס המצלצריס

1ך 1אשת אחד הדיפלומטים הזרים, שהופיעה בי

9שמלת ערב בעלת מחשוף ענק, ונפרמו
/ • 1 1 1111 1* /
יקרה. הפרווה היא שהבדילה בין החברה הגבוהה והמנובית, לבין פשוטי העם שנכחו באולם.

סראה כללי של האכסדרה, בכניסה לאולם הקונצרטים
1 1 1 ^ 1^ 11 של היכל התרבות. אולמות ענקיים ושוממים אלה
נועדו לקבלות־פניס, עוררו ביקורת מצד מבקרים, שטענו שהם חסרי אופי ומטילים מועקה.

חלק ממאות הנשים שהשתתפו בתצוגת־האופנה הרבתי
בפתיחת ההיכל. מימין לשמאל נראות עתונאית אמריי
קאית; נעדת־הזוהר הישראלית מלכה רוזנשטיין; אשת ראש־הממשלה פולה בן־גוריון, בחב

אשת אחד ׳האורחים החשובים מארצותיהברית. פולה לבשה שמלת ערב, ארוכה מאוד,
עשויה ממשי מבריק, כפפות לבנות ארוכות, לא נענתה לבקשות הצלמים לצלמה. תלבשות
שלוש הנשים משמאל הן אופייניות לתלבשות המפוארות של רוב הנוכחות בקונצרט.

אופנת המערב והמזרח גס יחד נראתה בהיכל ביום
פתיחתו. בצד תלבושת יפאנית (ימין),־ הופיעו אורחות
זרות לבושות במיטב יצירות האופנה האחרונות של כריסטיאן דיור והסאלונים הפאריסאיים

המפורסמים. תלבשות הגברים היו פראקיס וסמוקינגים שחורים מסורתיים; חליפות בהירות,
או ז׳קטיס לבנים על גבי מכנסיים שחורים, כגבר המופיע בתמונה. אופנת הגברים לא הבליטה
שום דבר חדש. שסלות־נשף ארוכות ורחבות נראו רק אצל נשים בודדות מבין הקהל.

מיהו סי. ומה

מדרח ומערב

במדינה זיזפים וואיפה, איד*
השטרות המזוייפים, בני עשר לירות,
המשיכו השבוע להופיע ברחבי המדינה, חודש
שלם אחרי שנתגלה השטר הראשון. למרות
שסימני־היכר ברורים פורסמו ברבים,
היה הזיוף מוצלח במידה כזאת, שמספר השטרות
המזוייפים גול למראית עין.
תחילה חקרה המשטרה את האפשרות כי
מומחה זר הקים בתוך גבולות הארץ בית־מלאכה,
מדפיס בו את סחורתו. אך אפשרות
זו נפסלה כמעט לחלוטין. נשארה רק האפשרות
כי השטרות מוברחים מעבר לגבול.
מומחים
גרמניים. בפעם הראשונה
נתקלה משטרת ישראל בשטרי־כסף מזוייפים
בשנת .1951 חוקריה התחקו בעקבות השטרות,
הגיעו אל הכפרים הערביים במשולש
הישראלי. במהרה נמצאו פלאחים
שהודו כי המטבע הועברה אליהם על־ידי
מבריחים מעבר לגבול. הם מכרו את הכסף
למתווכים יהודים, במחיר של 10 לירות
אמיתיות לכל חבילה של 1000 לירות ישראליות
מזוייפות.
מודיעים מעבר לגבול העשירו את החקירה.
הם סיפרו על מכון מיוחד לזיוף שט־רי־כסף
ישראליים, שהוקם בירדן בעזרת
מומחים גרמניים. המטרה היתה ברורה: לגרום
להתמוטטות שער הלירה הישראלית,
וליצור קרן למימון פעולות ריגול והסתננות
בתוך שטח המדינה. פעולה משטרתית מהירה
סיכלה את הנסיון.
גם הפעם הניחה המשטרה כי הכסף הוברח
מארץ ערבית• השאלה, בסוף שבוע זה,
היתד, עדיין: מאיזו ארץ, ואיך?

ד ר כי חיים
שקיק מטב עו ת
לא בכל יום מזדמנת לאברהם גולדברג,
שומר לילה זקן בשיכון עממי ביפו, הצעה
מעין זו ששטח בפניו גבר אלמוני לפני
ארבעה חודשים. הגבר שהציג את עצמו כעולה
חדש מאוסטריה, סיפר לגולדברג באידיש
רצוצה שהצליח להבריח אל הארץ
שקיק מלא מטבעות זהב, והוא רוצה להיפטר
מהן.
גולדברג לא האמין. הוא ביקש לראות
דוגמאות. האלמוני הביא דוגמאות. הצורף
שבחן את המטבעות, אשר באוזני גולדברג:
,אלה הן מטבעות זהב. כל גרם שווה לירה.״
למחרת הבדיקה נפגשו העולה וגולדברג
בשנית. תמורת שקיק מטבעות ששקל 450
גרם שילם גולדברג 450ל״י. אולם הצורף,
שהסכים לקנות אותן יום ק־דם לכן, על
סי הדוגמה שהוצגה בפניו, היה נאלץ לאכזב
הפעם את גולדברג הזקן, :רימו אותך
סבא. זהו פח מצופה נחושת.״
סגךא לו ף בכרית־המועצות. התיאור
שמסר גולדברג׳ במשטרה התאים לתיאור
שהיה כבר בידי הבלשים מתלונות
קודמות• הם ידעו כי עליהם לפנות ישר
אל יצחק פיגמן, תושב יפו, גר שעלה לישראל
מברית־המועצות עם פרוץ מלחמת העצמאות,
לאחר ששירת בצבא הסובייטי בדרגת
סגן־אלוף.
פיגמן, שהיה רב־סרן בחסיבתו של יצחק
שדה, נאלץ לעזוב את צר,״ל אחרי שלא
הצליח להתגבר על קשיי השפה העברית.
לאחר שעזב את השירות התגלגל פיגמן,
נשוי ואב לשני ילדים, מדחי אל דחי. הוא
התחבר עם עבריינים, היה עוסק בעיסקות
מפוקפקות, מסוגה של עיסקת המטבעות.
,לא היה לי מה לאכול,״ התנצל פיגמן
כאשר נתפס, .הייתי מוכרח לעשות את זה.
אתם מבינים — אם אין מה לאכול, אין
ברירה.״

פ ש עי ם
הלא •שבו בשקט
בלילה בו נעצר מרדכי קוזי ,19 ,התאספו
כל קלפני סלמה להתיעצות דחופה.
.צריך לשחרר אותו בערבות,״ הם החליטו.
כי אחרת היה קוזי, אחד מראשי הכנופיה,
עלול לא להבין נכונה את אי־פעילותם של
חבריו למענו, בצאתו מן הכלא.
אנשי הכנופיה, כולם בני ,23 — 19 פנו
לעבר מסעדתו של מרדכי (.מרקו״) ישראלי.
בדיוק במסעדה זו נעצר קוזי.
.מרקו,״ הם פנו לבעל המסעדה :״צריכים
(המשך בעמוד 2ו)

נאוידה התעוווה בנהרה ...המצע שד בתה הקטנה היה ויי ...ה

ירוה!ערגה בננו ע
ךאארידהאסעד התעוררה משנתה לם־
24 נות בוקר. היא התבוננה סביבה, ראתה
את שתי גיסותיי, וחמותה הזקנה ישנות
לידה. מבטה נע הלאה — וקפא. המצע הקטן
של בתה היה ריק.
האם קפצה ממקומה. היא שפשפה את
עיניה, הוציאה את מחצית גופה דרך החלון,
וקראה בקול מבוהל :״ניג׳מה! ניג׳מר!,״ אך
ניג׳מה לא ענתה.
הצעקות העירו את שלוש הנשים האחרות
שישנו בחדר. הן קמו על רגליהן, הצטופפו

נעלמה! אוי ואבוי לי, חשך עולמי עלי, מה
אעשה, בתי נעלמה! ניג׳מה! ניג׳מה!״
הנשים איבדו את עשתונותיהן, התרוצצו
כתרנגולות מפוחדות, בהוסיפן להמולה. ל־שוא.
הילדה לא נמצאה. לבסוף הציעה האם
הזקנה ללכת ולהעיר את הגברים, שישנו
באגף ממול׳ בקצה השני של החצר הגדולה.
אבי הבת, עסאד חג׳ סעיד אל־חאליל,
היה שקוע בשינה. אשתו טלטלה אותו בחזקה
:״קום!״ קראה לו :״בתך נעלמה!״
עסאד התעורר בבהלה. הוא העיר גם את
הגברים האחרים וכולם ביחד הלכו אל חדר
הנשים, כשהם מדליקים מנורות נפט ומאירים
את החצר החשוכה.
עד מהרה התעורר הכפר כולו. משפחת
אל־חאליל היתר, המשפחה החשובה ביותר
בכפר, וד,מוכתר עצמו בא להתיצב בראש
המחפשים. לאור השחר, טיפסו כל הגברים
במדרגות ההר, בלשו בין הזיתים ובבארות,
כשהם צועקים בקולי קולות :״ניג׳מה!״
כאשר הגיעה השעה עשר בבוקר וניג׳מר,
לא נמצאה׳ שלח המוכתר את אקך הנערים
ברכיבה אל משטרת כרכור .״שתבוא המשטרה,״
אמר המוכתר :״זר, ענין בשבילה.״

שיחה במדאפה
^ טדפון, מכשיר האימים, צילצל
( | במשרד החקירות של משטרת חדרה,
סמוך לצהרים. השוטר מתחנת כרכור היה
נאמן לתקנות. הוא היה חייב לדווח לממונים
עליו כל מקרה חמור שהובא לידיעתו.
רשמתי על דף נייר את הסרטים שמסר:
״הלילה נעלמה ניג׳מה, ילדתו בת שנתים־
וחצי של עסאד חג׳ סעיד אל־חאליל, מכפר
ערערה.״
הכרתי את משפחת אל־חאליל. אבי המשפחה,
חג׳ סעיד אל־חאליל סלמה׳ היה
שליטו הכל־יכול של כפר ערערה. היתד, זו
משפתה מסועפת ועשירה שקשריה הגיעו
עד ג׳נין, ירושלים ורבת־עמון. החלטתי
לנהל בעצמי את החקירה. גייסתי כיתת
שוטרים, הזמנתי מכונית ויצאנו לדרך.
כבר בהגיענו לכפר הבחנתי שאוזירתו
אינה כתמול שלשום. בדרך כלל היה המוכתר
בעצמו מחכה לנו בפתח הכפר,
ואתו יחד כמה מנכבדיו. הפעם לא היה
איש. שאלתי את השאבאב שהתאסף מסביב
למכונית היכן המוכתר, והם הצביעו לכיוון
המדאפה, חדר קבלת האורחים של משפחת
סלמה. פניתי לשם.
במדאפר, המרווחת מצאתי את חג׳ סעיד
אל־חליל, בניו, המוכתר וכל נכבדי הכפר.
אווירה של עצבות ועייפות ריחפה בחדר.
במלים קטועות הסבירו לי מה קרה, וכי
החיפושים עדיין נמשכים, אך כנראה ללא
כל תועלת. הילדה פשוט איננה.
אחרי ספל הקפה הראשון ביקשתי שיו־

כילו אותי לחור, בו ישנה הילדה. בדרך
הסביר לי אל־חאליל את סדרי השינה של
המשפחה. הנשים והגברים ישנו בחדרים

זאת דווקא באותו לילה. בכפר ערבי אין
מקפידים כל כך בין חלון לדלת, ויתכן
שאחד הילדים טיפס בשובבותו דרך החלון.
לא מצאתי שום סימנים אחרים. החלטתי
לפעול על ההנחיה שסעידר, נחטפה .״מי
יכול היה לחטוף את סעידה ולמה?״ שאלתי
באכזריות את בני המשפחה.
מחשבה כזו לא עלתה במוחותיהם של
בני משפחת סלמה, והם נראו נדהמים. חג׳
סעיד ביקש ממני לחזור ולשתות קפד״ כדי
לשוחח בשקט ובמתינות על כל הענין. נעני

להזמנתו והוריתי לשוטרים לעסוק בי-
נתים בגביית עדויות. הפניתי אותם גם למודיעים
שלנו בכפר, אולי יעלו חומר נוסף.

״חפש את האישה!״
נפרדים, רק כשאחד הגברים רצה בכך, היה
ישן באותו לילה עם אשתו, בחדר מיוחד.
הילדה שנעלמה היתד, ילדתו של בנו הבכור
של אל־חאליל. עסאד, בן ה־ ,26 היה
מורה בנצרת, והיה חוזר לביתו בכפר אחת
לשלושה או לארבעה שבועות. אולם בשבועות
האחרונים, הסבירו לי, בגלל חופשת
הקיץ, נמצא המורה בכפר בקביעות.
אותו לילה היה הכל כרגיל. כולם יחד
אכלו ארוחת ערב, ולפני שהלכו לישון
בירך עסאד את פארידה אשתו ואת בתו
הקטנה בברכת ליל־מנוחה. הוא הלך אחריכן
לחדר הגברים, שהה שם עד ששכבו
לישון.
״אינך מתאר לעצמך עד כמה היתה ניג׳מה
הקטנה נחמדה ופיקחית,״ אמר לי עסאד,
בקול חזי דמעות, כשהתקרבנו אל חדר
הנשים ,״אני בטוח שנמצא אותה. היא ב־וזדאי
קמה מתוך שינה, פתחה את הדלת
ויצאה לטייל. היא ללא ספק הרחיקה ללכת
וטעתה בדרך.״

ך* וך כדי שתיית ספל הקפה השני סקרן
1תי במבטי את כל הנוכחים. הכרתי
אותם היטב. הייתי בערערה לפחות פעם
בשבוע, ותמיד אורחה של משפחת סלמה.
האב, חג׳ סעיד אל־חאליל, היה ראש־משפחה
תקיף. על החלטותיו בעניני משפחה׳
כמו בכל שאר עניני הכפר, לא היה
יכול להיות כל ערעור. את בניו היה חג׳
סעיד מארס •לבנות נכבדים מן הכפרים ה סמוכי יכול החיצו מעורו תוך ומאסזן
משפח; התברו בהיות אסעד תיכון
ג׳ניניו
שתי

הוא

כאלה׳׳ שלא שוגע,׳ עשות הדלת, אחר בדים.
את ת1
חוש.
היתר, לכריק ערערו
בער,
חדרת״
וניסית! נרשמו קמנה|.
מובן,
את פ:
מה הו
נזכו
את ה לערעו רידה. למרוח נדמה
שביעוו

האפשרות השלישית
דר הגשים היד, דומה לכל חדר ערבי
| 1אחר. בחדר היה חלון גדול ודלת גדולה.
במבט ראשון הספקתי כבר להבחין
כי לא יתכן שילדה בת שנתים־וחצי תפתח
את הדלת בעצמה.
אמרתי זאת לעסאד .״ראה: המנעול וכף
המנעול זזים בקושי רב. הם חלודים כבר.
לא יתכן שילדה כל כך קטנה תוכל ללחוץ
ולפתוח אותם בעצמה.״
הדרך השניה, בה יכלה להעלם סעידה
הקטנה, היה החלון. באותו ליל קיץ היה
תריס החלון פתוח, אולם לא היתד, כל אפשרות
שניג׳מה תעזוב את החלון בכוחות
עצמה. הוא היה גבוה מאד וילדה בת
שנתיים וחצי לא היתר, יכולה לטפס עליו.
היא גם לא היתד, יכולה לקפוץ ממנו.
נשארה אפשרות שלישית, האיומה ביותר:
סעידה נחטפה.
חוקרי משטרה מחפשים תמיד את האפשרות
הקשה ביותר. התחלתי לבדוק את
החלון. הסתכלתי בו בעיון, עד שגיליתי את
הסימן הראשון: אבני הקיר היו אבנים
מסותתות. בכמה מהן אפשר היה להבחין
בקלות שינוי בצבע, ועל כמה מהאבנים
אפשר היה להבחין בפגיעות ברורות בזוז־יותיר,ם.
היה זה סימן מובהק שמישהו ניסה
לטפס על החלון מבחוץ, ואחרי־כן מבפנים.
אולם לא היתד, כל הוכחה שהאלמוני עשה

הסוד הנורא

מבלי להשאיר כל עקבות, נמצאה בבור זה אחר, שב

ם זעקה בחודה

שוטרים הם יצורים חשדנים; החלטתי לברר
את העניו אצל מודיעי.
המודיעים פחדו לדבר. בכל זאת הצלחתי
להוציא משהו :״אסעד ופארידה אינם זוג
מן השמים,״ רמז לי אחד מהם.

חקירות בגצדה דבכ׳גץ

ערד בהיותם בני שלוש. איש לא
להתקומם נגדו. אפילו הופעתו
בדומה לנכבד הודי עשיר, היתד,
נבוד.
י שיחה ניסיתי להוציא מחג׳ סעיד
:נו משהו על היחסים בתוך ה־
:בין משפחתם למשפחות האחרות.
ן אסעד אורם לאשתו פארידה, עוד
|ן חמש. ילדתם נולדה אחרי ש־
|ל עובד כמורה בבית־הספר ה־נרת.
משפחת אשתו היא משפחה
:פורסמת ועשירה, והיחסים בין
פחות היו טובים מאד.
1לא יכול היה לעזור לי בכלום.
ז לי שאין לו אויבים, ואם יש לו
.לא יעזו לפעול נגדו — ובוודאי
ו את נכדתו .״אולי זה היה מזר
אסעד; ״רק משוגע יעז ל־ת.״
והוא המשיך להסתכל לעבר
י בכל זאת תופיע משם בתו.
>ל הקפה השלישי נפרדתי מהננד
תי את השוטרים וביקשתי לדעת
ת החקירה. לא העלינו שום פרט
ך היחידה לפתור את התעלומה
:יא גשש ערבי ופלוגת רוכבים,
שטח. חזרתי לחדרה, ושלחתי ל-
הגשש ואת הרוכבים.
8בתי בחדר החקירות של משטרת
דפתי בתיק שלפני. ושוב חזרתי
זפש׳ מתוך כל אלפי המלים ש,מניע
להיעלמה של הילדה החת
העדויות מצאתי משפט לא
בית :״אתמול אפילו בירך אסעד
־ ,ואת ניג׳מה בליל מנוחה.״ לשם
״אפילו״ ,שאלתי את עצמי.
בפתגם הצרפתי המפורסם ״חפש
!.״ החלטתי לחפש אותה. חזרתי
־,תחלתי בחקירה מקיפה של פא-
יף החקירה הייתי מרוצה יותר.
יא העידה על כך במפורש, היה
וזפארידה הראתה סימנים של אי-
•צון כשהזכרתי את שם בעלה.

ף סעתי לנצרת. פניתי למנהל ביתו
הספר בו עבד אסעד, וביקשתי ממנו לעזור
לי לאסוף פרטים על המורה. הוא
הסכים ברצון, מסר לי את כתובותיהם של
המורים האחרים, ידידיו של אסעד.
שוחחתי עם המורים, עם בעל־הבית אצלו
שכר אסעד חדר, ועם העובדים במסעדה בה
אכל. כולם הבית את אסעד כאדם רציני
וישר. הם סיפרו כי בשבוע שלא חזר ל־ערערה,
היה כותב לפחות מכתב אחד למשפחתו.
בחדרו מצאתי את תמונתן של
אשתו ובתו, כשביקרו בג׳נין.
מצויד בחימר שאספתי בנצרת נסעתי ל-
ג׳נין. פניתי ישר לבני משפחתה של פא־דידה,
הצגתיי את עצמי וביקשתי עזרה.
״אתם סזדאי מעונינים שאצליח לפענח
את התעלומה. בלי עזרתכם לא אוכל לעשות
זאת,״ הסברתי בעת שתית הקפה .״הייתי
רוצה שתספרו לי את האמת, את כל האמת,
על פרשת היחסים כין בתכם לבין אסעד
אל־חאליל.״
״מה אנחנו יודעים?״ נאנח אחד הזקנים.
״הם שם ואנחנו כאן.״ בכל זאת, אחרי
שידולים ממושכים, נפתחו הפיות. הבינותי
שלא הכל כשורה בין אסעד לפארידה אשתו.
אולם גם החומר שאספתי בג׳נין לא הספיק
עדיין לבסס תיק של ממש נגד אחד
מבני משפחת אל־חאליל.
שוב קראתי את התיק. עברתי על העדויות
שאספתי בנצרת והחלטתי לפעול:
פקדתי לעצור את אסעד אל־חאליל .״הוא
הרוצח,״ אמרתי למפקדי, מפקח ראשון פנחס
מיטלמן, שהסתכל עלי בעינים תמהות.
מיטלמן היה אחד הקצינים הטובים ביותר
שהכרתי בכל שנות שירותי במשטרה. שלא
כדוגמת קצינים אחרים לא הצר מיטלמן
אף פעם את רגלי פקודיו .״אתה בטוח?״
שאל אותי בעינים חוקרות.
״אסעד הוא הרוצח,״ עניתי בבטחון.
הייתי בטוח שאסעד הוא הרוצח. אך כדי
להביאו לבית־המשפט היה דרוש יותר מסתם
בטחון. היו דרושות הוכחות. החלטתי
להזניח את כל התיקים האחרים ולהתרכז
בתיק הילדה. חקרתי את אסעד יום ולילה,
אך כמעט ללא תוצאות.

״אתה חטפת את סעידה,״ אמרתי לאסעד.
״לא נכון.״
״אתה חטפת אותה, רצחת אותה וקברת
אותה.״
״לא נכון.״
״חטפת, רצחת, קברת וזרקת את האקדח,
או את הסכין. היכן קברת אותה?״
״לא נכון.״
אסעד לא היה נוח לחקירה. הוא היה
מורה, משכיל ופיקח. הוא חשב פעמיים
על כל תשובה, והכחיש את כל ההאשמות
שהטחתי בפניו.
״למה ארצח את בתי?״ שאל אותי פעם
אחת.
״מפני שלא אהבת את אשתך,״ עניתי לו.
״אפילו אם לא אהבתי אותה, הרי אהבתי
את בתי. למה לא רצחתי את אשתי?״ שאל
בהגיון.
היתה לי תשובה לכך, אולם שמרתי אותה
לשלב מאוחר יותר של החקירה. תשובה
זו היא שהובילה אותי למעצרו של
אסעד. אך התשובה לבדה לא הספיקה להבאת
התיק לדין.

גופה בבור
^ רבעה ימים אחרי העלמה של ניג׳מה
ידעתי כבר יותר. אחד המודיעים בערערה
רמז לי שכדאי לחקור את אחד מרועי
הפרות, נער בן .14
מיהרתי לכפר. הערתי את הנער בחצות,
והוצאתי אותו מן הכפר בחשאי .״אנחנו
יודעים את הכל,״ אמרתי לו בלי הקדמות,
כשהוא עדיין נדהם מן ההפתעה .״ספר כל
מה שאתה יודע.״
הילד ידע הרבה מאד. הוא סיפר שבלילה
לפני העלמה של ניג׳מה ראה את
אסעד בחלקת זיתים קטנה, בקצה הכפר.
מיהרנו למקום. הילד הצביע על החלקה. החלטנו
לחוור לשם בבוקר, יחד עם אסעד
בעצמו, לבחון את תגובותיו למראה המקום.
בבוקר הבאנו את אסעד לחלקה. עוד מרחוק הבחנתי בגל
אבנים קטן, באחת הפינות .״אתה יכול כבר לדבר, אולי תציל
את עצמך,״ צעקתי אל אסעד, והובלתי אותו לעבר החלקי״
אסעד נשבר .״אתה כבר יודע את הכל,״ צעק אלי בחזרה,
״למה הבאת אותי הנה? קח אותי מכאן!״
חפרנו מתחת לאבנים. היה שם בור של שמונים סנטימטרים
בערך. בתוכו מצאנו את גופת ניג׳מה הקטנה. גולגלתר,
היתר, נקובה בקליע אקדח. את התרמיל, של כדור תשעה מ״מ,
מצאנו בתוך הבור.
״היכן האקדח, אסעד?״ פניתי לרוצח שעמד לידי, רועד כולו.
הוא הצביע לעבר השיחים. מתחת לגל אבנים מצאנו פראבלום.

צלמים ואנשי מעבדה תפשו את מקומי
ליד הבור. הוריתי לשוטרים להוביל את
אסעד לבית־הסוהר, כששמעתי שני פלחים
מסתודדים מאחורי .״כל הכפר ידע שהוא
לא אוהב את אשתו. מדוע רצח את בתו?״
גם על שאלה זו היתד, לי תשובה מוכנה.
ידעתי שסניגורו של אסעד יעלה אותה
בבית־המשפט. הוא יטען בזזדאי כי אסעד
הודה במה שלא עשה, וכי הוציאו ממנו
את הודאתו בדרכים פסולות. הוא ירצה
להוכיח לשופטים שלאסעד לא היתד, כל
סיבה לרצוח את בתו, אותה אהב כל כך.

המפתח לתעלומה

!ר ערערה הנמצא במערב הרי השומרון (ליד
ליד גופת בתו. הבת, שנעלמה׳מבית הוריה
מים של חיפושים נרחבים. כיצד הגיעה לשם?

שיחזור

בין השיחים בשדות הבלתי־מעובדים שליד הכפר, מוצא אביה של הילדה,
לאחר סריקה קפדנית וחיפושים קדחתניים, אקדח פרבלום מוסתר בין השיחים.
בהרימו את האקדח, מנסה הבלש לנחש: האם מצא את החוליה החסרה לפיענוח התעלומה בערערה?

ס חת העדויות בתיק ניג׳מר, אל־חאליל
היתד, עדותה של מורד, נוצריה, מביתר,ספר
התיכון בנצרת .״אסעד הוא מורד,
טוב מאד. הכרתי אותו מקרוב. הוא היה
ידיד טוב שלי. ביליתי הרבה בחברתו,״
סיפרה לי המורה, וחתמה על הצהרה.
לא היתד, זו העדות היחידה שגביתי מידידיו
של אסעד; אולם היתה זו העדות
היחידה שנגבתה מידידה. גם מורים אחרים
הפנו אותי אל המורד, הנוצריה, כדי לקבל
פרטים על אסעד :״היא הכירה אותו טוב־מאד,״
אמרו לי בחיוך.
בחדרו של אסעד, בעת החיפוש שעשיתי
בהסכמת בעל־הבית, מצאתי מוצג נוסף.
היתד, זו תמונת המורה הנוצריה, כשד,ק־דשה
מאחוריה :״לאסעד באהבה״.
אסעד, בן ערערה, היה מוסלמי. ידידותו
עם נוצריה היתד, יכולה להכעיס מאד את
אביו, אם היד, יודע על כך. שאלתי את
המורה אם היא יודעת שאסעד נשוי, והיא
ענתה :״כן, אני יודעת. הוא אמר שיתגרש
מאשתו ויתחתן אתי. הסכמתי אפילו לד,ת־אסלם
בשביל זה.״
תיארתי לעצמי שבמרוצת הזמן סיפר
אסעד לאביו כי יש בדעתו להתגרש. ב־שיחותי
עם חג׳ סעיד, הכחיש האב את
הכל :״חיי המשפחה של בני הם בסדר
גמור. אתה הולך בדרך הלא נכונה, חוואג׳ה
שטיינברג,״ ניסה פעם לשכנע אותי.
בג׳נין נודע לי שאני הולך דווקא בדרך
הנכונה. אחד מבני משפחתה של פארידה
סיפר לי לתומו, שראש משפחת סלמה, חג׳
סעיד אל־חאלילי לא הסכים שאסעד ״תגרש
מאשתו :״חג׳ סעיד אמר לו שעו שבתו
ניג׳מה לא תגדל ותינשא לאיש, אין לו
אפילו מה לחשוב על גירושין,״ סיפר הזקן.
כשחזרתי מג׳נין חשבתי על האפשרות
שאסעד רצה פשוט לקצר את הדרך לגירושין.
אם הבת לא תהיה קיימת, חשב
אסעד ברגעי טירופו, יסכים האב לגירושין.

במדינה
(המשך מעמוד סז)
לשחרר את קוזי. אי־אפשר לשבת בשקט.״
מרקו לא התרגש במיוחד .״טוב, אז מה
אתם רוצים ממני?״
״אתה יודע מה אנחנו רוצים ממך,״ השיבו
הצעירים .״אתה מכיר את המשטרה טוב
מאוד. הם חברים שלך. אתה יכול לשחרר
את קוזי, באותה קלות שהוא נעצר אצלך.״
מצפון שקט. לא היתד. זאת שיחה
חברתית שקטה. מרקו עמד מאחורי דלפקו,
ואנשי הכנופיה עמדו סביבו, בחימר, שפוכה.
מרקו חיפש דרו להימלט. מישהו הרים יד.
הוך דקות ספורות היה המקים הרוס. מרקו
הוכה, אשתו יצאה בשן ועין.
כאשר, הגיעו ידידיו של מרקו, השוטרים,
למקום, הספיקו כבר חבריו של קוזי להתפזר.
אך מלאכת האיסוף, האישום והכליאה
היתד, פשוטה ומחירה. תוך שעה קלה ישבו
בכלא תל־אביב שבעה קלפנים שהיו זקוקים
לשיחרור בערבות, במקום קוזי הבודד.
אולם הששה הנוספים ישבו במצפון שקם•
קוזי לא יוכל לומר שלא עשו משהו למענו.

הים
•צידת גזע חד ש
כרמלית׳ ספינת־מיפרשים של אגודת צופים,
גלשה לעבר פתח נמל חיפה. ניקי להמך,
מפקדה בן ה־ ,24 נתן את הפקודה :״מיפרש
ראשי עלה! הכן ־׳מיפרש חלוץ!״ הבד הלבן
התמלא ברוח הרעננה, הדף את הסירה
קדימה. ההפלגה לקפריסין החלה.
הפלגות כמו זו של כרמלית, ערב ראש
השנה, הן חלק קבוע של פעולות האגודות
הימיות בישראל. מדי שנה, עם סיום פעולותיו
של כל מחזור, יוצאים החניכים
להפלגות־אימונים. בדרך כלל נערכות ההפלגות
לרודוס, או לאי הקרוב יותר, קפריסין.
אחרי הפלגה כזו נחשבים החניכים מוכנים

חיפשו נשק מוברח, בדקו את הסירה.
אנשי הצוות לבשו בגדי חג, עלו על
אוטובוסים, וחצו את האי לחופו הצפוני.
שם, לרגלי המיבצר הצלבני הנפלא של
קירניה, ערך המועדון הימי האנגלי תחרות
מיפרשיות. מתוך נימוס, הוזמנו גם הישראלים.
להראות את כוחם .״הם כל כך
הופתעו,״ סיפר אחד הישראלים על הישג
הקבוצה ,״שהם הזמינו אותנו לבוא ולהשתתף
בתחרות גם בשנה הבאה.״
כאשר חזרה כרמלית לחיפה, לא שם
הנמל הסואן לב לסירה הקטנה שנקשרה
לרציף צדדי. כי מזה שנים עושות הסירות
האמיצות אח מלאכתן בשקט — מלאכת היצירה
של גזע יורדי־ים, בארץ חופים.

ד רכי אד ם
בעל־ ה בי ת לפני בתל־טבעי,
רחב־
יעקב

חנות
הנעליים המהודרת, שנפתחה
שלושה חודשים ברחוב דיזנגוף
אביב, נשאה את השם קובה. באופן
קישרו הלקוחות את השם עם האיש
הגוף שעמד מאחורי הדלפק הקטן,
(״קובה״) זילברין.
קובה עצמו הציג את עצמו כבעל־החנות,
למרות שהחנות היתד, שייכת לאחר, בעל־נכסים
בשם משה הררי. היתד, זו חולשתו
של קובה מאז ומתמיד, להציג פנים
של עשיר ובעל־עסקים.
קובה ,39 ,הגיע ארצה בשנת ,1943
עם הצבא הפולני של הגנרל אנדרס. כרוב
היהודים, שניצלו את השהיה בארץ כדי
לערוק מהצבא, עשר, זאת גם קובה. הוא
היה סנדלר ממדרגה ראשונה וגם טבח
מחונן, לא התענה בקשיי־קליטה.
בסוף מלחמת העולם השניה, הכיר קובה
אלמנה בעלת חנות נעליים בתל־אביב. הוא
שבה את ליבה, הבטיח לה נשואים והחל

חנות הנעליים המהודרת שניהל קובר,
בחדשים האחרונים התפרסמה במהרה וקצרה
הצלחה. הנעליים בעלות העקבים השקופים,
בהם הוטבעו פרחים ססגוניים, משכו את
נשי תל־אביב, למרות המחירים המפולפלים.
קובה, נעים־הדיבור, עשה עסקים טובים.
היו אלה עסקים הרבה יותר טובים ממה
שניתן לחשוב.
השבוע התברר לבעל החנות, שחשד כי
קובה גונב כספים והתלונן על כך במשטרה,
כי האיש לו נתן לנהל את החנות,
מעל באימונו. קובה העלים סחורה, מעל
בכספים, מכר עורות שנועדו לייצור נעליים.
שווי המעילה הסתכם בכמה אלפי לירות.
אמר אחד מקרבנותיו של קובה, בשמעו
על מעצרו :״לפחות בכלא הוא לא יוכל
להעמיד פנים של בעל המקום.״

כל ישראל
חוצב• עצים ושואב• ״ן
אחת התגליות החשובות ביותר
בתולדות חקירת הארץ נתגלתה לא מכבר
על־ידי מדען אמריקאי, עת מצא את מקומה
של גבעון העתיקה, כמה קילומטרים מצפון
לירושלים, בשטח ירדן. בין השאר
מצא את חומת־העיר! בריכה תת־קרקעית
אדירה, מוקפת מדרגות, עד לעומק של 30
מטרים! חרסים מתקופת המלכים, מכוסים
ציורי־ציפורים! כדי־יין הנושאים את שמות
יצרני־היין, כמו ״חנניה״ ,״עזריה״ ,״אמריה״
אחת התוצאות של המחסור
החמור ברופאים ובמרכזים רפואיים בנגב
היא, כי מתוך כל עשר לידות באזור זה,
לידה אחת נעשית באמבולנס, כשהיולדת
בדרכה לבית־החולים בבאר־שבע. כיום משרתים
בנגב 57 רופאים, מתוך 4000
הנמצאים בארץ. דרושים עוד ,21 כדי לקיים
שירות סדיר המדור לפריון־
היצור יצטרך להחלים אם עובד, הממציא
שיכלול בעבודתו, זכאי לפרס. השאלה
הועמדה לפניו לאחר פנייתו של פקיד
אל־על, שהנהיג שכלולים במקום עבודתו.
הנהלת החברה טוענת כי עשה זאת במסגרת
עבודתו השוטפת מספר תורמי
הרב לבנק הדם של מגן־דויד אדום, במסגרת
המיבצע שנערך בתל־אביב, הגיע
ל־ — 1200 הרבה מעל למספר שקיוו לו
המארגנים קיבוץ כפר סאלד
בגליל הנהיג תקדים חשמלי, לשמחת הילדים:
הוא הקציב פרוזדור־אווירי מחוץ
למחנה־המגורים, בו יוכלו ילדי המשק להטים
את עפיפוניהם, ללא הפרעת חוטי־חשמל.

נביאים, ובים ואתה

לחס צר,
* הודה בן־דוד התהפך על משכבו.
י קול פנימי לחש לו שמשהו עתיד להתחולל
הלילה. לפתע התמלא חדרו באור
גדול, ודמות עטופת־גלימה יצאר, מחוך
הכוך שבקיר. היה זה אליהו הנביא .״דבר
לי אליך עבד השם!״ הרעים התשבי בקולו.
״כה אמר ה׳ :הנה העלמה הרה ויולדת בן.
נזיר י הי ה ...בשבט ברזל ירעה את עמי.״
יהודה לא הופתע מהביקור. הוא היד,
רגיל להופעות מסוג זה, כי יהודה יוחנן
המנחם בן־דוד הוא נביא בוכות עצמו.
לראשונה פיעמה רוח הנבואה בעבד
השם הנאמן בהיותו תלמיד ישיבה, באי
הולדתו רודוס. קול משמיים ציווהו לעלות
ירושלימה ולהתנבא. בחזון־לילה. התגלתה לו
אמונה חדשה — דת המשיח.
היתד, זאת אמונה מיוחדת במינה: באותות
ובמופתים גילו לו רוחות־רפאים כי
ישו מנצרת היה משיח ישראל. הרוחות גם
קבעו כי הדת היהודית עתידה להתאחד

תזכיר
כ ש רו ת וחוק

צוות ״כרמלית״ בדרך• לקפריסין
׳הסירות האמיצות עובדות בשקט

להצטרף לצי הסוחר. ואמנם, עוברים מדי
שנה 50־ 60 מהם לימאות מקצועית.
הפלגתה של נרמלית, לא היתד, הפלגת־חניכים
רגילה. זמן קצר אחרי שחזרה מהפלגה
לרודוס, עלו עליה 16 מדריכים מסניפיו
השונים של הפועל, הכינו אותה למסעה
הקצר יותר. הבחורים, אשר במשך ימות
השנה לימדו את תורת הים, התכוננו הפעם
לבצע תורה זו הלכה למעשה. גילם: מ־16
עד .24
דולפינים וספורט. המרחק בין חיפה
לפמאגוסטה, בחוף הדרומי של קפריסין,
הוא 135 מיל ימי (כ־ 250ק״מ) .מהירותה
של כרמלית, חסרת המנוע, היתד, תלויה
אך ורק בעוצמת הרוח וכיוזנה, כאשר החלה
ההפלגה, נשבה דווקא רוח נגדית.
הסירה התרחקה מהחוף! אנשי הצוות חולקו
לשלוש משמרות, החלו מתכוננים ללינה.
בלילה הזעיק אותם ההגאי בקריאה
״דולפינים!״ הדגים הגדולים ליוו את כרנזלית.
עד אור הבוקר, תוך כדי זינוקים וצלילות.
עם בוקר החל הספורט שקודש במסורת
תנועות־הנוער הימיות. חבל ארוך הורד
למים ואנשי הצוות נתלו בו, בזה אחר זה,
כשהסירה גוררת אותם בעקבותיי״ זה
שהחזיק מעמד יותר מחבריו, זכה.
צלבנים ואנגלים. בדיוק יומיים אחרי
שעזבה את חיפה, נכנסה הסירה הקטנה לנמל
פמאגוסטה, כשרגליה מתנופפים בעליזות.
מיד עלו עליה שוטרים אנגליים! הם

לנהל את החנות. עברה שנה, עד שהאלמנה
נוכחה לדעת כי קובה מוציא ממנה
כספים וחי על חשבונה, מתלבש בהידור
ומבלה בבארים, ואילו לשאתה אינו חושב
כלל. היא ויתרה על שירותיו האישיים
והמקצועיים.
היי דרומח. הבארים ומועדוני־הלילה
של תל־אביב קלטו את קובה ברוחב לב.
הוא התקבל לכמה מהם לעבודה, בכל
מקום הציג את עצמו כבעל־הבית. במלחמת
העצמאות התגייס לצבא, הצטיין כטבח
ממדרגה ראשונה. כאשר שוחרר, שוב לא
הצליח קובה בעסקיו בעיר. הוא החליט
למצוא את עתידו בנגב.
תחילה עבד במחנות העבודה שקמו
בנגב, וכשיחזקאל איש־כסית הקים את
קפה •ערבה בבאר־שבע, התקבל קובה כמנהלו.
מובן שגם הפעם הציג את עצמו
כבעל־הבית.
לא כעל המקום. אחרי שהתגלה
גרעון בקופת קפה ערבה, נאלץ קובה לעזוב
גם את באר־שבע. הוא חור והופיע בחיים
הציבוריים לפני חדשים מספר, בעת משפט
החזקת הילדים של הד״ר שלום ואשתו
רבקה שלום. הד״ר שלום הצליח להחתים
את קובה, שהיה שכנם לדירה, על הצהרה
כאילו קיים יחסי־אהבה עם הגברת שלום.
כשנשאל מדוע עשה זאת, הסביר קובר,נ
״התביישתי שיחשבו שלא עשיתי זאת.״

מליל

בעבירה פלילית הגדיר השבוע היועץ
המשפטי לממשלת־ישראל, חיים כהן,
את פעולותיה האחרונות של הרבנות הראשית׳
שאיימה להסיר את הכשרות מחלב
תנובה ולהטיל חרם על מפעל־הנייר בחדרה
אם לא יענו שני המפעלים לדרישותיה.
כפי שגילה מדור תצפית של העולס הזה
( )1041 נדרש שר־המשפסים, פנחס רוזן,
על־ידי שרי אחדות־העבודה, להורות לחיים
כהן להגיש חוות־דעת משפטית בנדון. בחוות־דעתו,
מגדיר תיועץ המשפטי את פעולותיה
של הרבנות כהפרת סעיף 326 של החוק
הפלילי הדן ב״כחינה לגרום נזק״ ,בכך
שאיומיה והודעותיה כוונו ״למנוע אנשים
דתיים לקנות מצרכים (חלב או נייר) ועל-
ידי זה לגרום ליצרנים ולמשודקים נזק חומרי•״
יחד עם ואת, הודיע היועץ המשפטי,
כי אין בדעתו לפעול בצעדים חוקיים
נגד הרבנות, מבלי שיקבל הוראה מפורשת
לכו׳ על דעת הממשלה. הסיכויים׳ כמובן,
אפסיים פקידים בכירים במשרד
המסחר והתעשיה מעורבים בעיסקות הברחת
מאות טונות הסוכר, שנתגלו בזמן האחרון.
אחרי שחעולם הזח ( )1041 גילה כי מתנהלת
חקירה גם בכיוון זה, אישר ראש מדור
הפיקווו של המכס בתל־אביב כי כמה
פקידים בכירים חשודים בשיתוף־פעולה עם
ראשי המבריחים. משרד המסחר והתעשיה
מיהר להכחיש את ההודעה רמאי
מס־ההבנסד! יוסף אור, לשעבר מזכירם
האדמיניסטראטיבי של מרכז מפא״י והוועד-
הפועל של ההסתדרות, מונה לאחרונה כמנהל
כל המוסדות הכספיים של ההסתדרות.
כזכור, קבע השופט המחוזי מרדכי קנת
(העולם חזה )1012 בפירוש כי אור הערים
על שלטונות ;מם ההכנסה, במנעו מהם
חשבונות מדוייקים על הכנסותיו של אלכסנדר
(״שורה״) פישמן, מנהל דפוס מפא״י,
בתקופת הבחירות לכנסת השלישית.

וזגילטל

ציור מתוך הברית-
החדשה, הנזראף את
יוחנן המטביל בכלא. נאשר הוכנס יהודה ה־מנחם
לכלא, האמין ני אף הוא אינו אלא
גילגול חדש של המטיף •הקנאי, שקדם לישו.
עם הנצרות, אחרי היולדו של משיח חדש—
גלגול חדש של ישו הנוצרי. איחוד זה
הוא אשר יפתור את בעיות העולם, החל
בפצצת המימן וכלה במסקנות דו״ח קיגסי.
במשך שנים רבות נשא בן הסנדלר
האדמוני את דברו אל קהל ירושלים. מעל
גבי ארגז עגבניות הפוך, בפנת־רחוב סואנת,
היה שופך אש וגפרית על החוטאים,
קורא למאזיניו להיטהר ולחסות תחת כנפי
המשיח העתיד להיולד. הרופאים אליו
נלקח לבדיקה, קבעו כי הינו סובל מפיצול
האישיות ומהזיות. אולם מאחר שלא נשקפה
ממנו סכנה לציבור — הושאר בחופשי.

סיכון מקצוע•
ך* נביאים חיו מאז ומתמיד ציבור
ן ו מו עד לפורענות. כאלישע בשעתו׳ סבל
אף יהודה המנחם מחוסר הבנה׳מצד הציבור.
כאשר ציווהו כוחות עליונים להתערב
בעניני המדינה, מילא יהודה את
התפקיד במסירות. שרים ואישי ציבור קיבלו
מידיו מכתבים, בהם הזהירם שינהגו עלפי
תורתו, ולא — יינקמו בהם משמיים.
משטרת ישראל התיחסה לנבואות ברצינות!
יהודה הועמד למשפט, נכלא לחמישה
חודשים. בבית־הסוהר התגלו לו ירמיהו
הנביא ויוחנן המטביל. על סמך נסיונם
האישי הסבירו לקדוש המעונה כי עליו להוד

ירושלים ־ אך נביא נזח עוו לא ואתת

אהבה ומטויח
יחס למעצר. בהמה, כאל סיכון מקצועי
שכיח בעולם הנבואה.
אולם הגדול במבחנים היה. עוד לפניו:
מן השמיים נשלחה אליו אשה. הנביא המודרני
התגלגל למרכז תסבוכת רומנטית.

דו ג מני ת

חוג ב ת

מ ס תו רי ם

ן* ני זפרננד ( )31 נולדה ׳ בצרפת. הצו
עירה השחרחורת עבדה כדוגמנית בבית
אופנה פריסאי, בילתה את שעות הפנאי
שלד בציור ובפגישות עם אמנים ואנשי־רוח.
אחת הפגישות הסתיימה בצורה לא
נעימה׳ ודניז היתד, בצרה.
למזלה פגשה את עקיבא שסרק. הוא היה
גבר נמוך, צולע׳ בעל פנים עדינים ועמים
שחורות, מאחורי משקפיים דקות־מסגרת.
שטרק, יהודי שהתנצר וסיים סמינר תיאולוגי
של הכת הבפטיסטית, ראה רבות
בחייו. הוריו הושמדו באושודיץ והוא עצמו

לו שעה ארוכה, בלעה בצמאון כל מלה.
כעבור שבוע נודע לה שיהודה נאסר.
היא ביקרה אותו בכלאו, שלחה לו מזון
ובגדים, כאבה בלבה הרגיש את כאבו של
הקדוש, הנרדף על דעותיו.
כאשר יצא המנחם מבית־הסוהר, הוא
הוזמן אל בית שטרק, קיבל מידי מיז
ומעקיבא טוב־הלב אוכל ותמיכה. ביקוריו
נעשו תכופים; הוא ניהל עם הצרפתיה
ויכוחי דת עמוקים, התחבב על עקיבא.

חזון יוחנן

ף* פאסטר עקיבא לא היה עיודר ל!
| דברי העולם הזה! הוא הבחין במבטים
החומדים, שנעצה אשתו באורח המוזר. יום
אחד, בשובו לביתו, מצא את אשתו מת-
יחדת בפינה עם האורח. על פני שניהם
הופיעה ארשת הפתעה ותמהון; דניז הסמיקה
ויהודה מרט בעצבנות את קצה זקנו.
״צא מכאן, ואל תראה פניך שנית בביתי!״
ציווה הפאסטר הנדהם. יהודה יצא
מבלי לאמר מלה. בחדרו שבמגדל פנה אל
הרוחות, חיפש הסבר לסיבה שדחפה אותו
לזרועות אשת איש. עד מהרה מצא את
ההסבר בחזון יוחנן המטביל, לאמור:
״אות גדולה נראתה בשמיים, אשד, אשר
השמש לבושה והירח תחת רגליה, ועל
ראשה עטרת שנים־עשר כוכבים. והיא הרה
ותזעק בחבליה ותקש בלדתה. ותראה אות
אחרת, והנה תנין גדול אדום כאש, ולו
שבעה ראשים ועשר קרנים, ויתיצב לפני
האשד, החלה ללדת, למען בלוע את בנה
בלדתה. ותלד בן זכר והוא ירעה את
הגויים בשבט ברזל. ויילקח בנה אל האלוהים
לשבת על כסאו.״
יהודה היה בטוח כי האשה עליה דובר
בחזון יוחנן, היא דניז פרננד. התנין הוא
בעלה ואילו הילד הנולד יהיה משיח ישראל.

חדר הרפאיס

יהודה מנחס עבד־השס בחדרו הקטן, בראש טחנת־קמח
ישנה. על הקיר תלוי מינשר מיסיונרי. בפינה
השמאלית — נרוז מפא״י. מתחתו צילום המראה נערת־פירסומת חיננית, תוצרת אמריקה.

גם אימת הגיהינום
**אז גורש ידידה יהודה מהבית, לא
}.ן ידעה דניז מנוחה. חזיונות־לילה בעתוה,
ודמותו של הנביא האדמוני לא משה מנגד
עיניה. לבסוף הלכה לבקרו בביתו.
רוח הקודש שנחה על איש הרוח בטחנת־הרוח,
דבקה גם בה. גם אימת הגיהינום לא
יכלה להרתיעה מלבוא ולחזות בו.
עקיבא, שרצה למנוע אי־נעימויות, החליט
לעבור לכפר הבפטיסטים שליד פתח־תקוה,
להרחיק את אשתו מירושלים. אך דניז
המוקסמת לא הסכימה; היא נשארה בעיר.
בעוד הפאסטר עוסק בעניני האפסנאות של
צאן מרעיתו בכפר הבפטיסטים, בילתה דניז
שעות ארוכות ונעימות במרומי טחנת־הרוח.
לבסוף הגיע הדבר לאזני הבעל. עקיבא אזר
עוז, עלה ירושלימר, ולקח את מיז לכפר.

אס המשיח ג־:8, .

דת בפמיססי, הכירה את יהודה המנחם בכנסייה
ירושלמית. דבריו יעל נבואה וסודות־הבריאיה
שכנעוה כי מבסנה יצא משיח חדש.
לחם בין לוחמי המחתרת הצרפתיים.
הפאססר (רועה) הבפטיסטי התאהב בצעירה
בעלת המבט העצוב. כעבור זמן
קצר נשא את דניז לאשה והיא עזבה את
העדה הקתולית כדי להיות בפטיסטית. לפני
שבע שנים עלה הזוג לישראל, השתקע
ליד הכנסיה הבפטיסמית בירושלים.

נבואת האימים
רוח
כטחנודהרוח
ך! חצר מנזר רטיסבון בירושלים
4עומד מגדל אבן. בחדרון עגול בראשו,
שהדרך היחידה להגיע אליו היא בעזרת
סולם רעוע, מתגורר יהודה המנחם.
בזכותו של יהודה הפכה טחנת־הרוח
לתחנת רוחות. נשמות אליהו הנביא, יוחנן
המטביל, משה רבנו, ישו ואברהם העברי
ביקרו בה, גילו להמנחם את רזי העולם.
אולם לא על הרוח לבדה יחיה האדם,
וגם נביא זקוק ללחם. בין הדואגים לצרכיו
החומריים של הנביא היתד, גם דניז פרננד.
השניים נפגשו לפני שנתיים, בשעת הדרשה
בכנסיה הבפטיסטית. יהודה היה יוצא-
דופן, עם שערו הארוך וכיפתו השחורה.
כל שעת הדרשה הביטה מיז באיש המוזר,
שהיה שקוע בהרהורים כמוסים. אחרי הדרשה
ניגשה אליו, החלו לשוחח בצרפתית.
אותה שעה לא שרתה על יהודה רוח
־ הנבואה, והוא ניהל שיחה נעימה ושוטפת.
־ י בהומור ציני שח לד, על צרותיו, הסביר
את השקפת עולמו. המסתורים שבגבר בן
.ר,״ 43 משכו את דניז בכוח קסם. היא הקשיבה

יהודה המנחם עומד בפתח חדרו, אליו אפשר להגיע
1 1 1 1 1 1 1 1 ( 1 1 ^ 1 1 1 1רק באמצעות סולם. המיגדל, העומד בחצר מנזר
רטיסבון בירושלים, שימש פעם. טחנת־קמח, הפך מזה שנים אחדות למישכן איש־הרוחות.

^ ני רוצה לבשר לך שאני הרה,״ אמ־רה
דניז לבעלה הנדהם. תדהמתו הפן

כה לאימה, כששמע את שאר החדשות שבפי
מיז :״הילד שלי יהיה המשיח. הוא בנו
של עבד השם, והוא ירעה את הגויים בשבט
ברזל!״
עולמו של עקיבא חשך עליו. הוא ניסה
לקבל גט, אך במהרה גילה כי הדבר בלתי-
אפשרי בישראל: אשתו היתד, קאתוליח והוא
נרשם בתעודותיו כיהודי.
הבעל האומלל פנה למנהיג העדה, ביקש
את עצתו .״אין ברירה,״ השיב לו .״קבל
את הילד וגדלהו באהבה.״ עקיבא הבליג. י
בינתיים, במגדלו בירושלים, ישב יהודה
המנחם והמתין ללידתו של המשיח החדש.
הוא ידע את קדושת המאורע, ולכן ד,ירבה
לכתוב למיז, כדי שתדע להתנהג לפי מצודת
מדוקדקות. אם תיכשל האם במילוי אחר
אחת מהוראות הנביא — מות ימות הבן. בין
השאר, ציודה עליה לקרוא לבן בשם יוחנן
יהושע המושלם.
עקיבא היה מוכן לסבול את הכל —
אך לקרוא לבן על שם המאהב, לא הסכים.
על כן, כאשר ילדה מיז בן, נקרא הילד
בשם הפרוזאי יואל בן עקיבא שטרק.
היתד, זאת עבירה על הוראותיו המפורשות
של הנביא מירושלים. מיז חשה שברגע
בו ניתן שם זה לבנה, נחרץ גורלו.
תשעה ימים לאחר הודלדו, מת יואל בן
עקיבא שטרק בבית־ד,חולים בתל־השומר.

סשו־ט
החי כרית שרה אמנו
^ ת ל ־ אכיב, הודיעו אריאל וברברה פרח
^ על הולדת בתם הבכורה׳ הזמינו את
ידידיהם לברית שתתקיים בקיבוץ מגל.

פנע, כרה ופגע
ף ייתמרה, בגליל המערבי, פגע נהג מש־
^ אית בנער בן 12 שניסה לחצות את
הכביש, מיהר להעבירו לבית־החולים בחיפה,
פצע קשה בחזרו לכפר ילד נוסף בן ,9
שאף הוא רצה לעבור את הכביש, שלח
אותו לבית־החולים על־ידי נהג אחר.

גלגלים חוזרים
ך • ראשץ יי ל ציון, רדף שוטר־תנועה ר־
1כוב על אופנוע אחרי מכונית שנסעה
במהירות מופרזת, נפגע על־ידי מכונית שבאה
מאחוריו, גילה כי היתר, זו המכונית
שאחריה הוא רדף.

הימים הנוראים
ך* תל׳אכיכ, ראו מתפללים מכונית הנו־
^ סעת בראש השנה בקרבת בית־הכנסת,
הפסיקו את תפילתם, מיהרו לידות אבנים
במכונית, פצעו את נהגה, המשיכו בתפילה
אחרי שהביאוהו לבית־החולים.

תשבץה עו ב ס הו ה 1044
מאוזן ־ .1חב רת
תעופה ; .5
מכונית; . 10 מודיע
ציבורי; . 12
בעל תפקיד ב־בית־המשפט;

גיל החופה; .16
תפילת אזכרה ;
. 18 נקי; .19 סי מן
פיסוק ; .21
בלתי־ידועה ; .22
פאר; .23 מכו נית;
.24 אדון;
.25 אשד. רעה;
.27 כלי עבודה להוראה
; .30 צעד;
.31 מחגור החייל;
.33 בהמת בית
.35 קלקול חשמ לי
; .36 ארגון
מחתרת; .38 אחד
הרגלים; .39 שם
פרטי לנקבה; .40
תריסר; .41 לכאן; .43 קול הכלב;
.44 צפת. למשל ; .46 קיום ; .48 שכי חה
בבארות; .49 שם פרטי לנקבה.
מאונך .2 :עבורך; .3בורח מן
השירות ; .4שקד ; .6בר־יהודה הוא
כזה; .7עיר בדרום; .8מערב; .9
אבא חושי הוא ראש עיר זאת; . 11
איננה חייבת ; .13 ארגון נגד השלטון ;

.15 סגור 17 שמו הפרטי של באנץ׳;
. 18 חברת ספנות ; .20 יבקש ; .23 בן
עבד; .26 באב אל־וואד; .27 אבן;
.28 בעזרתה נושמים ; .29 תפילה ;
.31 תשואה ושמחה; .32 העברה ל יחידה
; .34 שמו הפרטי של ז׳בוטינס־קי
; .35 חלק ברובה ; .37 בת האש ;
.39 צפור; .42 קרסו; .44 מכלה את
הצמר ; .45 הרבה ; .47 תשובה.

למכוגרים: קורס מזורז, מקצועות כורדים.

נשואים או טכס בר-מצוה
אנו מקליטים מאורעות דדטוכים אלו על תקליטים כלתי
שכירים או סרט־הקלטה ״רדיו דוקטור״ -שרות ישראלי
להקלטה תל־אכיכ, רחוכ אידלסון ,4טלפון.24433 :

נהנה מן הספק
לנאפולי, איטליה, הואשם גמד בגובה
65 סנטימטר, על כי נכנס לביתה של
מורה לנגינה, איים עליה באקדח לשתות
שיקוי אהבה, ואנסה, זוכה בבית־המשפט

מסעות
קצת הי בשת
על מסעה של קכוצת הכדורגל
של הפועל פתח־תקווה כקוריאה
וכיפאן, כותב נוח רזניק, שצורף
אל הקכוצה וחזר השכוע לישראל
כדי להשתתף כמשחק נכחרת ישראל
נגד נכחרת צרפת כז :
אחרי קבלת־הפנים המזופתת של ד,מאל־איים
בסינגפור, שקיללו את ישראל וצעקו
בוז להנפת דגלנו, אבד לנו החשק להמשיך
במסע במזרח הרחוק. אם במאלאיה הרחוקה
מקבלים אותנו בבושות כאלה, חשבנו,
מי יודע מה יעשו לנו בקוריאה? אבל המשכנו
במסע.
אתנו במטוס ישב איזה גנרל אמריקאי
גבוה. כאשר הגענו לשדה התעופה של סי־אול
וראינו את תזמורת המשטרה הצבאית
הקוריאנית, היינו משוכנעים כי היא נערכה
לכבוד הגנרל. אבל הגנרל נעלם בדרך צדדית,
ואילו, כשאנו ירדנו מהמטוס, פצחה
התזמורת בשירי־לכת. הסתדרנו על המסלול,
ולהפתעתנו ניגנה התזמורת את היתקוה.
אחרי נגינת ההמנון ניגשו אלינו שתי
חתיכות קוריאניות עם לא פחות מאשר
תשעה זרי פרחים, מתנת ההתאחדות לכדורגל
בקוריאה, העתונות ועוד מוסדות. הביאו
אותנו למלון בנדו, שהוא המלון היחידי
בסיאול, והמפואר ביותר בכל דרום־קוריאה
והתשלום הוא רק בדולארים. בערב ניסינו
לרדת לחדר־האוכל כמו בארץ; ק־בלנו על
הראש, ומאז ירדנו רק בחליפות ועניבות.
דרימודשלזם לשייע. קוריאה היא
ארץ מעניינת מאוד, אם כי לא יכולנו לראות
אותה. במשך הזמן ששהינו בסיאול
למדנו שר,קוריאנים אינם מצטיינים בנקידן,

תחילתהטקס. ראש עירית סיאול לוחץ את ידו של נוח רזניק, עם פתיחת המשחק
השלישי על אדמת קוריאה, בין נבחרת קוריאה לבין הפועל פתח־תקוח. מימין עומדים
השופטים הקוריאניים. הכדורגל בקוריאה מפותח ונבחרת קוריאה נחשבת לחזקה במזרח־אסיה.
אולם אוהבים להתלבש יפה ובהידור רב.
אחרי שלא הוכח כי אכן היתר, השפעה מלא
יצאנו כמעט מן המלון. סיאול מרוחקת
משית לשיקוי האהבה.
רק 45 קילומטר מגבול צפון־קוריאה, וכל

הזמן יש להם צרות עם מסתננים, כמו בהקרן
לעולם קיימת רצועת עזה. משום כך ש רר שם עוצר.
החל מ־ 11 בלילה ועד 6בבוקר, והרחובות
ף* ירושלים, אחרי ששני ילדים נעצרו ריקים מאדם. הקוריאנים ידועים גם כגנבים
באשמת גניבת כסף מקופת הקרן ה הגדולים בעולם. אומרים שם שאסור להוציא
קיימת בכיתתם, הסבירו השניים כי הכסף יד מתוך האוטו, מפני שיש סכנה שיגהיה
דרוש להם לתרום את תרומתם ה־ נבו את השעון.
בבית־המלון היו לנו כמה פגישות מעגחדשית
לקרן הקיימת׳ .
ינות. היו שם שבעה יהודים, חלקם מקרא־

צ׳י וחלקם מהלבנון. היה שם יהודי אחד
הולך חזק בשם הרמן, שאומרים עליו שהוא מנהל
את כל הכלכלה של סינגמן רי. גם את סיני
ך* נהריה, אחרי שהוצע לאחד המבריאים גמן רי, נש־א קוריאה הדרומית, הספקנו
^ במקום, שסבל מבדידות, להכיר נערה לראות. הוא ערך קבלת־פנים חגיגית לנשיא
חמודה ש״בטח ילך לו אתה״ ,הופיע הצעיר ו״אט־נאם, בדיוק במלון בו גרנו. לכבוד
לפגישה עם זר פרחים גדול, גילה כי הנערה המאורע נסגרו הרחובות, והוקפו במאות
שוטרים, כך שלא יכולנו לזוז משם.
אינה אלא אחותו.
פגשנו גם קצין תורכי ; סגן בשם אהרון

אבאפה, שביקש מאוד למסור דרישת שלום
מה שכטוח לא כטוח לשייע גלזר, שאותו הוא עוד זוכר ממשחקיו
בתורכיה.
למחרת בואנו לסיאול הוזמנו למסיבת
ך • דטרויט, ארצות־הברית, שמע נהג
מונית את נוסעו ממלמל משהו על ערב שבת על־ידי הקצינים והחיילים של
חוסר כסף, מיהר ליתר בטחון לתחנת חטיבת חיל־ד,רגלים האמריקאית בסיאול.
משטרה, נכנס לבקש עזרה, לא מצא את המסיבה נערכה במחנה צבאי במרכז העיר;
מכוניתו כשיצא החוצה.
חילקו לנו כיפות ולכבוד למאורע אפילו
העולם הז ה 1044

ישראלים ביפאן. ג׳רי חלדי, שחקן הפועל פתח־תקוה, ערב
צאתו את יאפן, בחברת צעירה ישראלית השוהה ביאפן זה שלוש
שנים. הצעירה, בתו של סוחר ישראלי מצליח, קיבלה את
הביאו רב מיוחד מפירל הרבור שבפילי-
סינים. הרגשנו את עצמנו כמו בבית.
שדים זריזים. בשבת נערך משחקנו
הראשון על אדמת קוריאה. הכדורגל במדינה
זו הוא די טוב, אולם בסיאול אין אפילו
מגרש־דשא אחד. רק עכשיו הם מתחילים
לבנות איצטדיון ענק, כמו ברמת־גן. קבוצתנו
היא קבוצת הכדורגל הזרה השניה
שהגיעה לקוריאה. לפניה ביקרה כאן רק׳
קבוצת האול סטארס האמריקאית. משום
כך עשו לנו רעש גדול בעתונים, וקיבלו
אותנו כפי שלא קיבלונו בשום מדינה אחרת.
מובן שהציגו אותנו בנבחרת הכדורגל
של ישראל, והעתונים כתבו המון שטויות
עלינו. עתון אחד כתב ששיחקנו בכל אירופה,
באנגליה ובדרום אמריקה, ושמכל המשחקים
הפסדנו רק במשחקנו נגד אוסטריה.
למשחקנו הראשון באיצטדיון של סיאול,
שהוא מגרש חול המיועד בעיקר למשחקי
בייסבול, באו כ־ 35 אלף איש. יכולת הקיבול
של מגרש זה היא רק 15 אלף איש. שאר
ה־ 20 אלף הצטופפו זה על זה, ישבו על
הגגות ועל העצים. אפילו במגרש עצמו.
לפני המשחק נערך טקס שלם. הניפו דגלים,
ניגנו את ההימנונים, ותלו על שלושה
שחקנים משלנו מקלעות של פרחים. בכבוד
הכי גדול זכה ג׳רי חלדי. בעוד שבדניה
היתה ההצלחה הגדולה ביותר בחלקם של
החברה השחורים ממחנה יהודה, הצליח
ג׳רי בקוריאה בשל דמיונו לג׳יימס דין.
הטקס נמשך 25 דקות, והרגליים כמעט
נרדמו. נגדנו שיחקה למעשה נבחרת קוריאה,
אותה קבוצה שלפני שנה ניצחה את

הכדורגלנים הישראלים נדרישת־שלום חיה מהמולדת. המושבה
היהודית ביאפן אירחה את השחקנים הישראליים בבתיה בערב החג,
ראתה בהם נושאי דברה ונציגיה של יהדות המולדת הרחוקה.

ישראל 2:1במשחקי הונג־קונג וזכתה
באליפות אסיה. חבריה מצטיינים במהירות
וזריזות, והחלוץ המרכזי שלהם, שון זין
מום, יכול לשחק בכל קבוצה אירופית.
יאנקים יהדדיס. הקוריאנים היו בכושר
מצויין. לא יכולנו לעמוד בפני מהירותם.
היינו עייפים. ובכל זאת ניצחו
אותנו רק .3:1הקהל היה מאוד הוגן.
את השער היחיד לזכותנו הבקיע בועז
קאופמן, ממכת .11 הוא הצליח להוציא
את הכדור מידי השוער ורץ עמו לעבר השער;
אולם המגן תפס אותו ברגליו.
יומיים אחרי כן שיחקנו נגד נבחרת המרינס
של הצבא הקוריאני, על אותו מגרש.
היתד, זו קבוצה חלשה בהרבה מהקבוצה הראשונה.
הגול הראשון היה דווקא לזכותם.
ויסוקר יצא מהשער וגילגל כדור על הארץ.
הכדור הגיע למרחק 40 מטר, לרגלי הקיצוני
שלהם, והוא בעט לעבר השער. במקום היה
המגן מנחם שפירא, והיינו בטוחים שהוא
יוציא את הכדור החוצה. אולם הוא הכניס
אותו בראש לשער. בהמשך המשחק הצלחנו
לנצח בשיעור .4:1
המשחק האחרון נערך נגד אותה הקבוצה
ששיחקה נגדנו ראשונה. הפעם היא הופיעה
בשם נבחרת קוריאה, ובמודעות היה כתוב
שהיא משחקת נגר נבחרת ישראל. זה לא
שינה. התוצאה היתד, כמו במשחק הראשון
— ,3 :1בשקאופמן מבקיע שוב את שער
הכבוד.
אחרי המשחק ערכו לנו כמה קבלות־פנים.
החברה ערכו ביקור בפרלמנט הקוריאני,
ונתקבלו אצל יושב־ראש הפרלמנט.

על הראש. בועז קאופמן, החלוץ המצטיין של הפועל פתח־תקוה, קופץ מעל ראשו של
השוער הקוריאני, במשחק נגד נבחרת המרינס הקוראינים, שהסתיים בנצחון הפועל .4:1
המגרש הוא האיצמדיון העירוני של סיאול ואינו טוב יותר מהמגרשים הרגילים בארץ.
העולם הזה 1044

הוא אמר בצורה שאינה משתמעת לשתי
פנים שקוריאה מעוניינת בקשירת יחסים
דיפלומטיים עם ישראל, במידה שישראל תגלה
נכונות לכך. נוי
טייפון מעל טוקיו. הטיסה מסיאול
לטוקיו אורכת כשלוש שעות. כשהיינו ב־אויר,
במרחק של שעה מטוקיו, השתתק
לפתע אחד ממנועי המטוס. רק בועז קאופמן
הבחין בכך, והוא הודיע על כך בבהלה לשאר
החברה. נבזות. החברה נעשו לבנים כמו
סיד, וכל אחד השאיר כבר צוואר, אצל השני
למקרה שהוא ישאר בחיים. המטוס התנדנד
קצת 50 .הדקות חלפו כמו 50 שעות,
אך לבסוף נחתנו בשלום.
כשהגענו לשדר,־התעופה של טוקיו, מהמפוארים
בעולם, הודיעו לנו על התקרבותו
של טייפון. עמדנו בגשם עד שתריסר
צלמים יגמרו לסנוור אותנו.
באנו ליפאן בדיוק בערב ראש־השנה. למחרת
חילקו אותנו בין בתי המשפחות היהודיות
במקום, ויחד התפללנו בבית־הכנסת
של היהודים האירופאים. היהודים ביפאן הם
עשירים מאוד, רובם פליטים משנחאי. בעיניהם,
אדם שיש לו מיליון דולאר אינו
נחשב עדיין לאמיד. גם הישראליים שם
מצליחים מאוד בעסקים.
אחרי החג התגוררנו במלון הילטופ. לחברה
היה קצת מוזר להסתגל למנהגים
ד,יפאניים. כשבאנו למלון יצאו לקראתנו
המשרתות, השתחוו כמנהג המקום. החברה
ממלבס לא הבינו מה הולך והתחילו לצחוק.
זה העליב מאוד את היפאני׳־ ת החמודות.
לקחו אותנו קצת לראות את העיר. טוקיו
ממש סינוורה אותנו. בלילה יש בה יותר
אורות ומודעות־פירסו׳מת רעשניות מאשר
בניו־יורק. נהגי הטקסי שם הם ממש מתאבדים.
אין אצלם צד שמאל או צד ימין,
והם טסים במהירות מטורפת.
ביקרנו בקבארט, אחד הגדולים בטוקיו.
ישבנו ליד שולחנות והתבוננו בתוכנית, שאינה
נופלת מאלו המוגשות בפאריס או ב־קופנהאגן.
הצטרפו אלינו כמה נערות יפא־ניות,
שכל תפקידן להנעים לאורחים את
הישיבה במקום. בפנים, הן עישות את הכל.
אולם לעולם לא תסכמנה לצאת עמך החוצה.
הבחורות עושות הכל. למחרת היום
התרחש הדבר הנפלא ביותר שבחיי החברה.
הזמינו אותם למקום שנקרא טוקיו
אינסן גיחה, שאינו אלא בית־מרחץ תורכי.
נערות לבושות בבגדי־ים ביקיני לקחו אותם
לידיים, רחצו אותם, עשו מסג׳ בגופם ואף
ניגבו אותם. כשאמנון מזרחי ונהרי סרבו
בכל תוקף להתפשט, היו המסג׳יסטיות מוכרחות
להשתמש בתרגילי ג׳ודו כדי להפשיטם
בכוח. אחד החברה ניסה לפחות להסתרק
לבדו. המארחת שלו נעלבה נורא,
היכתה אותו והחלה לסרקו בעצמה. החברה
יצאו משוגעים לגמרי.
לצערנו, שלי ושל ג׳רי חלדי, לא יכולנו
להמשיך יותר במסע תענוגות זה. נפרדנו
מהם ברכבת לאוסקה, שם ניצחו את הקבוצה
המקומית בתוצאה .6 :0

1נק דימקזנט לישראל בעם

קולנוע
סרטים
ה מ תי ח ה

מיוחד?שיכונים!

יול ברינר — הגבר המעורר
תשוקות בנשים — היום ב־

גפ׳ד

מגרשים ברחובות. נא לפנות :
תל־אביב. טלפון מם׳ .24749

ל!״.ים — שהופיע זה עתה.
להשיג בכל הקיוסקים בארץ.
למעעגני סיגריות
שטוחות,
דוגמא שמותה

איזבלה (צפון, תל־אביב; ספרד־צרפת)
היא אחת הדמויות הטרגיות ביותר שהופיעו
אי־פעם על הבד, בסרט שהוא אחת מיצירות
האמנות הקולנועית הנדירות.
בעיירה ספרדית אלמונית, שאזרחיה מתים
משיעמום ומבלים אח חייהם בטיול ברחוב
הראשי, בבתי־כנסיות ובבתי־בושת, מוצאת
לה חבורת צעירים פורקן במתיחת אזרחים
שלווים. אחרי ששלחו ארון מתים למשורר
המקומי, הם מחליטים למתוח את איזבלה,
(בטסי בלייר האמריקאית) ,בתולה זקנה ,)330
שלא ידעה גבר מימיה. חואן, הגבר היפה,
מחזר אחריה, מתאהב בה כביכול ומציע
לה נשואין במטרה להפר את הבטחתו מתחת
לחופה.
איזבלה, שהיתר. שקועה כל חייה בחלומות,
וקמלה כפרח ללא השקאה׳ מתעוררת
בהשפעת האהבה ופורחת כשושנה. בסצינה
נהדרת אחת הצליח במאי הסרט, הספרדי
הצעיר א. בארדאם, להמחיש יותר מכל את
השפעת האהבה על האשד, המזדקנת. איזבלה
צועדת בתהלוכה דתית־ רצינית ומדכאת,
כשלפתע מתפרץ אליה חואן ומ1דיע לה על
אהבתו. בבת אחת משתנה
כל ישותה של איזבלה, והמצעד
הופך למצעד הנצחון
שלה, של נעוריה המתחדשים.
אהבת כדגים. לחואן,
המגלה את עדינות נפשה
של איזבלה ואת השפעת
אהבתו עליה, מתחילה להתברר
כל נבזות מעשהו. הוא
מגסה להתחמק, אולם איז־בלה
נאחזת בו כבקש הצלה.
מודה חואן :״אני אוהב אותה
כמו שאוהבים כלבלב.״
כשיסורי מצפונו מתגברים,
בורח חואן, משאיר את אי-
זבלה עם חלומותיה. ידידו
מנפץ חלומות אלה בגלותו
לאיזבלה את האמת. היא
חוזרת לעמוד מאחורי החלון,
ככל הנשים בעיירה הספרדית
המשועממת.
הסרט הוא סרטם של
שניים בלבד. של בארדאם
הבמאי ושל בטסי בלייר.
משחקה של בטסי, גיבורת
מרטי, הוא כה אנושי, אמיתי
וחמים, שהוא מצליח לזעזע
את הנפש הקשוחה ביותר.
אולם השולט האמיתי
בסרט הוא הבמאי. צילומי
העיירה ואנשיה, צילומי הרחוב
הראשי, מאפשרים לצופה
לחדור אל נבכי נשמתה
של העיירה, ולתוך מחשבות
אנשיה. ואילו המעברים
הסמליים מסצינה לסצינה מנוצלים בידי
בארדאם כדי לומר הכל, מבלי להראות דבר.
איזבלה הוא סרט שכל חובב אמנות הקולנוע
חייב לראותו.

ס עצירות
הרופא המשוטט (חן, תל-אביב; ברי•
טנ״ה) הוא דירק בוגארט, הרופא הצעיר
היוצא למסע נדודים בערי ובכפרי בריטניה,
אחרי שנות לימודים מפרכות ומצחיקות
מאוד בהרופא לעת צרה, ואחרי נסיון קצר
שרכש עם בריג׳יט בארדו ברופא בלב ים.
נראה שהצלחתו בשני הסרטים הקודמים
קצת סיניורה אותו ואת יצרני הסידרה, והם
הפכו לאנשים רציניים יותר ומיושבים בדעתם.
התוצאה היא שהרופא המשוטט הוא
אוסף של בדיחות פרטיות ממקצוע הרפואה,
שכמה מהן די מצחיקות כשלעצמן. אולם
אפילו בעל חוש ההומור המפותח ביותר
מפסיק לצחוק מהבדיחה המוצלחת ביותר,
אחרי שהוא שומע תריסר בדיחות מאותו
סוג.
כרופא מתחיל, מחפש בוגארם החביב אחרי
משרה מתאימה, לומד תוך כדי כך להכיר
טכסיסים מקצועיים ולא־כל-כך־רפואיים
של רופאים מנוסים, לומד כי במקצוע הרפואה
עוזרת החוצפה או המזל.
אין בסרט זה תרופה להצחקת אנשים
רציניים; אך ניתוח האדם המחזיק בסכין
הניתוחים הוא משעשע — לפחות את אלה
שאינם נזקקים לרופאים.

ע 1י1

370

המת החי
פתטה

אתיס בזיונו געת .

כחזרה מגך־העדן

(-גן־וינה, תל־אביב,

צרפת) היא הגירסה הצרפתית של הקומדיה
הבריטית המצויינת צחוק בגך עדן. כנראה
שגם הצרפתים מצאו כי התופעה האנושית
של התעניינות האדם במה שייעשה לו אחרי
מותו, היא מצחיקה למדי.
שני גנבים טירונים יוצאים לגנוב מדירתו
של קולונל מזדקן בדימוס, הצריך להיות,
לפי חשבונם, בחופשה. ברעש המחריד את
כל העיירה ומזעיק את המשטרה, הם פורצים
לתוך הדירה, מגלים את הקולונל מת
במיטתו. כשלפתע.מופיעה במקום בת־חסותו
החמודה של הקולונל, הם מציגים את עצמם
כגננים החדשים שבאו לבכות את אדונם.
בגלל תקלה כספית אין בידיהם לקבור
את המת אלא כעבור יומיים, וכדי שיוכלו
להוציא כסף מחשבונו של הקולונל בבנק,
עליהם להעלים את עובדת מותו למשך זמן
זה. אל השלישיה מצטרפת אשתו של אחד
הגנבים (דורה דול) ,והרביעיה משתעשעת
בחברת גווית הקולונל. כשמופיעים במקום.
קרובי הקולונל, המחפשים את ירושתו, נערך
בבנין מירוץ חתול ועכבר, עשיר במצבים
קומיים.
אלא שהקולונל לא מת בסופו של דבר.
הוא רק ישן חזק. הוא מתעורר למראה
חמוקי גופה של דורה דול, המתרחצת ערו־

דורה דול ב״חזרה מגדעדן״
אפילו המת התעורר לחיים
מה מול עיניו — מראה העלול באמת להוי
ציא מתים מקברם — וממשיך לשחק את.
המת. הקומדיה המשעשעת באה אל סיומה
כשהרשעים באים על ענשם, הגנבים הישרים
מקבלים את שכרם, והצופה נרגע מגלי הצחוק
המתקיפים אותו שעתיים,
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• בדד במרחבים (תמר, תל־אביב) —
טיסתו ההיסטורית של צ׳ארלס לינדברג,
שחצה בפרימוס את האוקינוס האטלנטי.
ג׳ימס סטיוארט.
• הנער (ארמון־דוד, תל־אביב) —
צ׳ארלי צ׳אפלין מאמץ לעצמו ילד בסרטו
הגדול הראשון, בו הילד המשחק לצידו
(בקי קוגאן) אינו נופל ממנו במשחקו. אף
לא כמלוא־הנימה.
• אדם כקרב (מקסים, תל־אביב) —
המצעד שאינו נגמר לעולם, של מלכת
החילות. כיתת חיילים בקוריאה׳ באפוס
אנושי אמיתי מזעזע. ומרטיט. דוברם ריאן,
אלדו ריי.
• השושנה חמקועקעת (סמדר,
ירושלים) — אנה מניאני זוכה בבעל וכפרס
האוסקר.
• עולם הדממה (אורה. חיפה)- .
צלילה מרוממת־רוח לתהומות . ,בעזרת מצלמות
הפלא של איב קוסטו. בסרט דוקומנטרי
על פלאי מצולות זוים-- .
העו״לס הז ה 044ז

אנשים

אימה ס1סא(ן ־ הזמיר מארן האימן ה

מן הבן אלה אב
באחד מימי השבוע שעבר געצרה ברמת-
גן מכונית פרטית מסוג פאקאוד, וממנה
ירד קצין משטרה גבוה, לפתע ניגשה
אליו צעירה ושאלה אותו :״אדוני, למה
אתה נוסע בפאקארד ולא בדודג׳?״ הקצין
חייך והשיב :״כי ככה נוח לי.״ כעבור
שניות מספר חזרה הצעירה שוב ושאלה
את הקצין :״אדוני, למה אתר, לא עומד
על הראש כמו בן־גוריון?״ תשובת הקצין,
שוב בחיוך :״כי אני לא יודע.״ שם
הקצין: עמום כן־גוריץ׳.׳הצעירה, אישיות
מוכרת, זכתה בהתערבות עם חבריה
וקיבלה מנת גלידה דוד בך־מריון
עצמו הפסיק את תרגילי עמידת־הראש בפומבי,
למרות שצבא צלמים ארב לו בפתח
בית־המלון בו התנפש. הסבירה פולה
בן־גוריון לצלמים :״בן־גוריון אינו מוכן
להצטלם בשום פנים ואופן את פני
העסקנים הבאים אליו לאחרונה בעניני
צבור. מקבל ביג׳י בשאלה :״האם קראת
את דון קישוט?״ עסקנים אלה, שרובם
קראו את הספר בנעוריהם, נוכחים לתמהונם
כי בן־גוריון קרא לא מכבר את הספר
בפעם הראשונה אחרי שלמד, לדבריו, באופן
מיוחד את השטה הספרדית בדי לקראו
במקור. דעתו של אחד העסקנים :״בן־
גוריון רוצה עתה לקרוא את כל הספרים
שלא קרא אותם בצעירותו, כשלא היתד,
לו סבלנות לרכוש לעצמו השכלה כללית.״
ככל אדם הפוגש לראשונה עולם חדש
של ספרים, הוא מתרשם עמוקות מכל ספר.

בת האינקה. לפי דברי בעלה נתגלתה הזמרת ״שאפילו הצפרים מקנאות בח״
במסע אל הרי האנדים, שם נולדה אימה, בת שליטי התושבים הקדומים של פרו.

פן היד אלהפה
שמותיהם של המנצח ליאונרד ברגש־טיץ
והפסנתרן ארתור רובינשטיין,
שהביאו להסתבכותו של ביג׳י בשעת נאום־
הברכה בפתיחת היכל התרבות, הביאו לא
פעם לתקלות דומות. לפני שנים מספר
ביקש פטרונו של ברנשטיין, המנצח המנוח
סח;׳ אלכסנדרושיץ׳ קוסביצקי, שהיה
יהודי גם הוא, כי ברנשטיין יחליף
את שמו לשם זוהר יותר, שיבטיח לו
הצלחה, וכדי ששמו היהודי לא יגרום לו
צרות בגלל האנטישמיות. תשובת ברנשטיין:
״אני אתקדם להצלחה כברנשטיין, או בכלל
לא אביו של המנצח הצעיר, פמואל
ברנשטיין, שהגיע במיוחד מארצות־הברית
כדי לראות את בנו מנצח בקונצרט
הגאלה, סיפר כי בילדותו של לני ניבאו
לו בולם עתיד של מוסיקאי. רק הוא,
האב, חשש מעתיד כזד״ בעיניו הצטייר
מוסיקאי ככליזמר של העיירה הרוסית,
החי מהיד אל הפה הזמרת הפרואנית
המפורסמת, השרה בארבע אוקטבות, אימה
סומאלן, תגיע לשורת הופעות בישראל
בשבוע הבא יחד עם בעלה מוזם ויואנקו,
שהוא גם האמרגן שלה. לפני חמישה
חדשים היו השניים מעורבים בשערוריה
משפחתית, שקיבלה כיסוי מלא בכל עתוני
אמריקה. הפרשה החלה עוד בתחילת השנה,
כשמוזס (משד ).בן ה־ 38 הוכרז באביהן
של שתי תאומות, אותן ילדה מזכירתה
לשעבר של אימה. אימה ( )35 תבעה גירושי!•
באחד הימים הצהיר מוזס כי קבוצת
בלשים פרטיים התפרצה לוילה שלו (60
אלף דולר) ,שאימה לא גרה בה עוד.
לדבריו, התנהגו אליו הבלשים בגסות,
איימו לירות בו. יום אחרי זה התרחשה

הכוכבת. אימה סומאק הפכה בשנים האחרונות חיק המשפחה. אימה בחברת בעלה, הקומפוזיטור, הזמר והמנגן מוזם ויואנקו,
לכוכבת סרטים, ובעלה ליצרן ומפיק עצמאי. תמונה בשעת מיום ראיון עם עתונאים בכניסה לדירתם המשותפת. אימת ובעלה התפייסו
זו לקוחה מתוך סרטה הצבעוני האחרון עומרכייאם. אחרי מריבות ממושכות וחריפות, שפירסומן ׳הרב רק הוסיף לאימה מוניטין.
בוילה סצינה, המזכירה את פרשת הד״ר
שלום, בצורה הפוכה. אימה הופיעה לבושה
בפרוות מינק, בלוזית צבא של צלמים ו־עתונאים.
היא באה כביכול לחפש את
הקאדילק שלה, ועוד כמה חפצים חסרי
ערך. הזמרת נכנסה בויכוח עם אחת מרקדניות
האינקה, ששהו בדירת בעלה, מיי־מה
אותו בסטירת־לחי על פניה של הרקדנית•
במקום התפתח קרב רב־משתתפים
של משיכת שערות, קריעת שמלות וכינויי
גנאי. אולם מאז השלימו השניים, שכן
הם מופיעים יחדיו, יחד עם רקדניות האינקה
שהיו בחוילת הבעל אגב,
אימה סומאק, שסיפורי הפירסומת אודותיה
מספרים כאילו היא בת לשושלת של אח
פ>10ן•
השב1ע
• ראש־הממשלה דויד בן־גוריון, בראיון טלביזיה:
״אני גר בבית ויודע שבניתיו. אני עובד בסדנא שהקמתיה
במו ידי. אני מדבר בשפה שפיתחתי. אני יודע שאני מעצב
את חיי בהתאם לשאיפותי כמיטב יכולתי. אני מרגיש שאני
בטוח. אני יכול להגן על עצמי. אינני פוחד. זהו האושר הרב
ביותר שבן־אדם יכול לחוש בו: שהוא יכול להיות שותף
לאלוהים בבריאה. זהו האושר האמיתי של האדם — חיים
יצרניים, כיבוש הטבע, ושאיפה גדולה.״
• שד־הבטחון הסורי חאלד אל־עזם במסיבה
לכבוד משלחת סובייטית :״ברית־המועצות לחמה בקומוניזם
בארצנו.״
• מזכיר האו״ם דאג האמרשילד, אחרי היבחרו
לתקופת־כהונה נוספת :״לעולם אל תנצל חולשה זמנית של
יריבו• יתכן שאתה יכול להשיג יותר, אולם ההישג לא
.יהיה בר־קיימא.״
• הנדבן האמריקאי פרדריק מאן, בעלותו לנאום
אחרי ארבעה נואמים בחנוכת היכל התרבות :״הבית הזה
נבנה כדי שישמיעו בו מוסיקה ולא דיבורים.״
• שר האוצר, לוי אשכול, על שמלות ומחשופים

העולם חזה ׳1044

רון קיסרי האינקה באנדים הפרואגים -,יש
לה קשר כלשהו למרחב השמי. ד״ר או־מון,
אחד מגדולי המוסיקולוגים בעולם,
טוען ששירתה של אימה מזכירה את שירת
הבבלים הקדומה ביותר.

מן הבלאל חו פ ה

אחד מגיבורי דאמון רניון בברודביי,
בעל מסעדת נוינדי המפורסמת, נפטר השבוע.
למעשה היה שמה של המסעדה לינדי, והיא
הופיעה יחדי׳ עם בעליה בסרטים רבים.
בעל המסעדה, ליאו (״לינדי״) לינדמן
( ,)69 יליד ברלין, היה מהגר יהודי שהחל
את דרכו כמלצר, זכה בפירסום עולמי
כתוצאה ממאכלי הדג הממולא שלו

בקונצרט הגאלה בהיכל התרבות :״נוכחתי לדעת כי חזרנו
לתקופת הצנע. כנראה אין מספיק בד בארץ להשלמת השמלות.״
• עורך־הדין שמואל תמיר, בנמקו מדוע אינו דורש
תשלום הוצאות מהצד השני, אחרי ביטול תביעת הנזיקין
נגד מלכיאל גרינוואלד, בגלל רצח התובע> ישראל רודולף
קסטנר :״הלוואי ויכולנו לדרוש את ההוצאות מאותם האנשים
שגרמו לביטול התביעה.״
• הזמרת אולי שוקן, בהסבירה מדוע היא מכריחה
את בעלה, יהודה אפרוני, לצום ביום הכיפורים :״לפחות פעם
בשנה עלינו להזדהות עם העם היהודי, מבלי להתחשב
בהשקפות דתיות.״
• ח״ב חידות ד״ר שמשון יוניצ׳מן, בצטטו את
היושב־ראש הבריטי של הועידה הבינפרלמנטרית בלונדון,
שהקפיד על זמני הארוחות :״לקיבה ריקה אין אזניים!״
• מבקר התיאטרון יעקב מלבין, בביקורת על
הצגות שולמית, בירחון אמנות הקולנוע :״בישראל נמצא
מקום לכל סוגי האמנות והתרבות, כולל קבארטים, קוסמים,
רקודי־מחשוף וכל המצוי מתחת לזה.״
• מורח בגמנסיה העברית הרצליה, בנאום
לתלמידי החמישית, בפתיחת שנת הלימודים :״הגמנסיה היא
כמו מכבסה. אתם מקבלים ממנה רק מה שהכנסתם לתוכה,
אבל לעולם לא תכירו את זה.״

בעוד משפט קונפידנשל עומד בעיצומו,
המשיך כתב״העת הסנסציוני בגילוי הסיפורים
מחדרי־המיטות של אישי הוליבוד.
אחד הסיפורים האחרונים הוא על אוה
גרדנר. לפי קונפידנשל, מצא חן בעיני
אוה, בעת היותה בספרד, מנצח תזמורת
רקודים ספרדי, שאוה הזמינה אותו לחדרה.
אולם במקום המנצח׳ באה כל התזמורת.
אוה, מוסר קונפידנשל, לא זרקה אותם
קרבן אחר של קונפידנשל הוא הבמאי
המפורסם אוטו (בעל זרוע הזהב) פרמיג*
גר. כידוע ערך פרמינגר׳ מבחנים בכל
העולם לנערות, כדי למצוא נערה מתאימה
לתפקיד ז׳אן ד׳ארק בסרטו. לדברי קונפי־דנשל,
היה פרמינגר מראיין את הבחורות
בחדר האמבטיה של דירתו, בוחן אותו
בכל, מלבד בשטח הדרמטי יוסף
מנקס, הנאשם במנהיגות המחתרת שרצחה
את ד״ר קסטנר, הובא לבית־הסוהר דימון,
שם הוא מופיע בעילום שם, כאסיר מס׳
.316 הוא קיבל חדר מיוחד ויחס מיוחד,
ומוזמן לעיתים קרובות לשיחות עם מי*
כאל דשא סגן נציב בתי־הסוהר, וקציני
משטרה גבוהים חיים שמחון,
מי שהואשם ברצח מירד, ארצי ויצא לפני
חדשים מספר מבית־הסוהר אחרי שזנה
בחנינה, נשא אשד, לפני שבועות מספר.
הורי השבוע: הארי (הארולד ג׳ורג׳)
בלפונמה ,30 ,זמר הקאליפסו הכושי
וחביב בנות הטפשעשרה בישראל, ואשתו
השניה׳ ז׳ולי רובינסון בלפונטה ,29 ,רקדנית
יהודיו־,־רוסיה בעלת צמות. שם הנולד:
דויד מיכאל בלפונטה, שיהיה, לפי דיני
ישראל, אף הוא יהודי כלת השבוע:
סופיה שיקולונה ,23 ,הידועה יותר בשם
סופיה דורן, שנישאה בהעדרה (על״ידי
נשואי־נציגים) עם המגלה־המנהל־המאהב שלה
׳מזה כמה שנים׳ מפיק־ד,סרטים קארלו
(פזנטי־דה־לורנטיס) פונטי ,44 ,בשער,
שהוא היה ברומא והיא בהוליבוד. מקום
הנשואים חוארז, מקסיקו.

י.1!#יי-ממיוייד-זי^^יויז^ ( 1.ן,.ון ן0ן נן.די*0ין ק*

ספרים

תרגום

רעיית הנשיא

דוד ״פיקולינו

נזים זזתיבד וזגך רתת סיפותגז. תר מוושת נוגז
המבעיר הוזרפכני ״נורגו״ גנזריר ח־עזתן פרגזי—
אין צורך בארובה— הרכבה2ן רה. מריר 95 :ר״י

פטנט צרפתי חדש
התמר היריד
בעורם אשר
אין ב ו פתיר.
בוער ררא
ריר או עשן.
מריר 85 :ר״י

77/גז

הרשמה: רפצי בה, ארובי
וכר סוכני ״מרגו״.

מלכ ת ה או פנ ה: ג ׳ רסי
מתוך ביקורים בבתי־האופנה הגדולים במרכזי
האופנה בעולם כולו מתברר כי ג׳ רם י צועד
בראש החליפות, המעילים והשמלות.
כדי לעמוד על המצב בענף זה בארץ יש לבקר
באחד ממפעלי הג׳רסי המעולים והוותיקים :
חברתג׳ רםיבע״ מ, המשווקת את מוצריה
תחת השם ג׳ רקולי לשווקי העולם, בין
שהמדובר בחליפות שניים או שלושה חלקים
ובין שהמדובר במעילים ושמלות.
הג׳רסי החדיש והמיוחד הוא תערובת בין
חומר טווי וחומר ארוג והוא בעל היתרון הגדול
שאינו מאבד את צורתו תוך כדי ישיבה. ג׳רסי
זה משווק תחת השם ג ׳ רקוניט .
תכונותיו הבולטות של ג׳ רקוניט הן הכנתו
במכונות המיוחדות, המתאימות לדבר וחומר
גולמי מובחר, המבטיח את גמישות ושמירת
החומר. הטוויה הקפדנית שומרת על כך
ש ג׳ רקוניט — כמובן בעזרת הנקיון העונתי
המתאים — יוכל להחזיק מעמד שנים ביופיו
ובצורתו.
ג׳ רקוגיט — בכל דוגמות ג׳ רקולי —
עומד תחת השגחת קבע של המעבדה הממשלתית
לבדיקות טקסטיל ומוכנס לייצור רק לאחר
האישור המתאים. בעונה זאת יימכרו דוגמות
ג׳ רקולי רבות־איכות אלה גם בבתי־האופנה
הגדולים בארץ.

תר־אביב

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הושמו עוד היום ב״אולסן גרג״
לקודם הוו״חודשי ( x 2בשבוע) ל־
קצרנות עברית ו/או אנגלית
כת״א: אצל ח. בר־קמא, גורדון .5
בחיפה: בי״ס ״במעלה״ ,החלת .13

הצלחה מובטחת!

מתנן ת

פורנד

ת״ארה ׳ יגולגבי 4 1
ובקרבת

כז ר 1כ ר. ב י )

האהבה היא נצחית (מאת אירוינג
סטון, הוצאת עידית 593 ,עמודים) היא
סיסמה שנחרתה על טבעת הנשואין, אשר
קשרה את. חיי מרי טוד התקיפה והשאס־תנית
בחייו של עורך־דין אמריקאי צנום,
גבה קומה ומכוער. שמו: אברהם לינקולן.
דרכם של השניים לא היתד, מן הקלות.
בעוד מרי יולדת ילדים ומאבדת ילדים, זנח
אברהם את משרדו, השחית את מרצו, כשרונו
ובריאותו בהתאמצו להיבחר לקונגרס.
נסיונות הנפל שלו, המתוארים בפירוט רב
במסמכים היסטוריים המצויים כיום בספריית
הקונגרס האמריקאי בוושינגטון, שימשו חומר
רקע לא־אכוב לכתבתולדות סטון.
בעת אחד ממסעי הבחירות שלו התנגש
לינקולן עם הכומר הקנאי קארטרייט, אשר
האשים אותו בכפירה. קארטריים כינס אסיפה
בעיר ספרינגפילד ופנה אל הנאספים:
״כל אלה החפצים למסור את לבם לאלוהים
ולעלות לשמים יעמדו על רגליהם!״
אחדים מן הנאספים קמו ממקומם.
״כל אלה שאינם חפצים ללכת לגיהנום
יעמדו!״ הוסיף הכומר.
הפעם קמו כל שאר הנאספים — פרט
ללינקולן. קארטרייט הסתער על יריבו היושב
:״מר לינקולן, המותר לי לשאול אותך
לאן אתה הולך?״
״לקונגרס!״ השיב לינקולן בשלווה.
לינקולן הגיע לקונגרס — ומשם היתד.
דרכו אל הנשיאות קצרה למדי. ימים מספר
לאחר השתכנו בבית הלבן הוושינגטוני, שאלה
אותו מרי אם משרת הנשיא מוצאת
חן בעיניו. השיב בעלה בצחוק קל :״האם
שמעת את המעשה באותו ברנש אשר נמשח
בזפת ונוצות ונישא אל מחוץ לעיר על
מוט? כשמישהו מתוך הקהל שאל אותו
כיצד מוצא הדבר חן בעיניו, השיב שאילמלא
הכבוד היה מעדיף ללכת רגלי.
מוות כתא תיאטרון. המחבר, שהינו
אמן תיאור דמויות גבריות (ואן גוך ב־התאווה
לחיים; ג׳ק לונדון בהספן על גבי
הסום) החליט הפעם לנסות את כוחו בכתיבת
ביוגראפיה נשיית. משום כך נראית
מלחמת האזרחים האמריקאית מבעד
לעדשות עיניה של מרי טוד, לא מנקודת
ראותו של לינקולן עצמו. בה בשעה ש־לינקולן
מילא תפקיד של מכונאי, אשר
שמר על מהלכו התקין של המנגנון המלחמתי,
נטחנה מרי בין גלגליו של מנגנון
זה. ארבעה מבין אחיה, אשר הצטרפו אל
צבאות הדרום, נפלו בקרב. עתונאי הצפון,
אשר שנאו אותה שנאת מוות, הבליטו את
מוצאה הדרומי, האשימו אותה בבגידה.
מרי טוד לא זכתה אפילו ליהנות מסרי
נצחונם הגדול של צבאות הצפון. אברהם
לינקולן נרצח בשבתו לצידה בתא תיאטרון
וזשינגטוני, שעה קלה לאחר שהבטיח לה
מסע שעשועים על פני אירופה,
לסיכום: סטון מוכיח שוב כי גם ביוגראפיה
מסוגלת לרתק.

חד ש וקריא
• גלגלים (מאת מרים ילן שטקליס,
הוצאת הדר 36 ,עמודים) — צרור שירים
חדשים וישנים מפרי יצירתה ותרגומה של
משוררת הילדים הישראלית הראשונה במעלה.
מוקדש לדוד רמז, שר הגלגלים הראשון
של ישראל. בצרור: מעשה נורא
בדוד רשע שהרס את הצי המלחמתי של
דני: עלילות הכלבלב שהוסע ברכבת והוחלף
בכלב בן בליעל, שמשקלו שני רוטל ומעלה:
הקטר הפולני של יוליאן טובים,
בצפוי עברי.
• א דוו ה (מאת יוסף בן גל, הוצאת
נפטון 63 ,עמודים) — קובץ שירים על
חתול שחור שאהב להתעלס עם חתולות
כסית, חיפושיות אדם המגלגלות כדורי זבל
במעלה הרחובות, כוכבים הנושרים מטה
מטה כאנחות לבנות. השיר המשעשע ביותר:
פארודיה על יצירותיו של משורר
אחר, דוד אבידן, המכונה בפי בן גל בשם
״פורטרט מקולקל קצת של אח אמן.״

בין הכ רכי ם
זכר הו תבל תי־ חינו כ ״ ם
ארבע הוצאות ספרים ישראליות מתאמצות
לרכוש את זכויות התרגום של ונדונות
גלאב פחה, אשר יופיעו בלונדון בראשית
חודש זה. אולם הסיכויים להופעת ספר זה
בתרגום עברי קלושים ביותר. הסיבה: האוצר
אינו רואה בספרו של גלאב גורם
מחנך, אינו מוכן להקציב מטבע זר לרכישתו.
העולם הזה 1044

״כמשתתף פסיבי במדורן, בקריאה וגיחוך בלבד,״ כותב
שמואל הורוביץ, שיכון בצרו! ,51/53 תל־אביב ,״הריני
מקווה הפעם להפיק תועלת מעשית ממנו. המדובר הוא
בכן, שהתארגנו, קבוצה של שלושה־ארבעה סטודנטים
הגרים באזור תל־אביב — והחלטנו לסיים את חופשת
הקייץ בטיול רגלי בגליל במשך שלושת ימי סוכות
הראשונים. מיום רביעי בצהרים עד מוצאי שבת — ואנו
מעונייניס בשלוש־ארבע בנות חברמניות בגיל , 18*24
המוכנות להצטרף אלינו.
״החברמניות צריכה הפעם להתבטא בכן שהן תהיינה
מוכנות ללכת כמה עשרות קילומטר ברגל, לישון באהלי
סיירים, לסחוב קצת תרמילים, להכין אוכל וליהנות
מהטיול. בקיצור, לקבל עליהן את כל הקשיים וההנאה
הכרוכים בטיול מוצלח.״
אולם למטרות התקשרות, מוכנים השלושה לאפשר לן
את כל המקלות. תוכלי אף להתקשר אתם טלפונית, אל
,71757 בשעות הצהריים, ולשאול לשמואל.

מי רוצוזי

או או

או בלונדית לגמרי, או שחורה לגמרי, רוצה (.)1044/71
אם אינך כזו ובכל זאת רוצה את לכתוב אליו, תתברר
לו האמת רק בעוד שנה. כי הבחור הוא מקאראקאס,
וונצואלה, ויבוא לחגיגות העשור ארצה. זהו צעיר בן ,26
שלחם בדרום, במלחמת העצמאות. יש לי הרושם שהוא
מתכוון לקצת יותר מאשר התכתבות חביבה, כי אחרת
לא היה כותב :״היא צריכה להיות נערה שלא חושבת
רק על בילויים, כי אם גם קצת על עתידה כעקרת־ביוז,
כיוון שנערות לבילויים זולים יש כאן די והותר.״
זכרי — בלונדית או שחורה. הוא סוען שאין הוא
מוכן לפשרה שטינית.

סבא, גכד או ביחד

״סלחי לי על המליצות,״ כותבת ( 2ד )1044/במכתבה,
*הן עושות רושם נפוח, אך לא יכולתי לכתוב אחרת.״
מסכנה; היא בגולה הדמיה.
״הושיטי יד לנערה טובעת. הים הוא ים הזרות והגלות.
איני יודעת מדוע לא עלה בדעתי לכתוב לך קודם.
ברור לי שזה בדיוק הדבר שעלי לעשות.
״אני צברית בגיל הטפשעשרה, הנמצאת בחוץ־לארץ

מסיבה

יותר

(תורכיה) זה שנתיים, וכמעט נחנקת מחוסר
אוויר ישראלי. הנוער כאן הוא בדיוק מה שנהגתי
לבזות בארץ. הכל מלא נירין ותענוגות
ללא מטרה. הסיסמה היא: אכול ושתה, כי
מחר נמות. אך לפי דעתי צריך לעשות יותר
מזה.
״אני רוצה /התכתב עם מישהו, על כל נושא
שהוא, וביחוד על הווי הארץ. לא חשוב לי
הגיל, המין או המראה של המתכתב אתי. זה
יכול להיות סבא או נכד, או שניהם ביחד.
המכתבים ישיבו את נפשי כרוח קרירה במדבר, וכקרן־שמש
בין קרחונים. בטוחה אני שאהנה מהתכתבות עם זרים,
כיוזן שאני אוהבת מסתורין. אני צמאה לישראליות. יש לי
זמן לכתוב, מכיוזן שחוץ מבית־הספר כמעט ואיני הולכת
לשום מקום.״

( )1044/73 בן ה־ 17 טוען כי החברה הסלונית, על כל
פנים זו שבה הוא נמצא, איננה כה מושחתת כפי שרבים
סוברים. הוא תלמיד תיכון, רוצה להתכתב עם נערה כבת-

לא, אין זה פיטר
יוסטינוב בנעוריו.
טיפוס זה הצליח להקסים,
ללא כל מאמץ,
את הדסה כ״ץ
מתל־אביב, הכותבת
במכתבה הנרגש אלי:
״בליל אמש פגשתי
בחברתי ברחוב,
ובין היתר היא ׳הראתה
לי תמונת גבר,
אשר מצאה באחד
מטיוליה. ממבט ראשון
נמשכתי אל פרצופו.
לאחר תחינות
מצדי הצלחתי לשכנע
אותה שתמסור
לי את התמונה.
״בחנתי אותה שעות
רבות ונוכחתי כי מצאתי גבר כלבבי. זקנו המביע שאו
רוח. עיניו היוקדות אש להבה. בקיצור, טיפוס כלבבי.
היות ואני יודעת שבלעדין לא אמצאנו, אני פוניה אלין.
מצאי לי או תו ...אני מקווה שאיננו נשוי עדיין ולא
תפוס, וגילו אינו עולה על .23״

אנשים

אחותי בת ה־ , 18 בביטול, תוך שפשוף ציפורניה, אל
אחד ממחזריה :״כאחד מן החוץ, מה דעתן על המין
האנושיי״

ממד 05 תצא שירה

לא כל כך מושחתת

ויותר

גילו. הוא אוהב להאזין למוסיקה קלאסית, אוהב מאד לקרוא
על ״כל הנושאים, החל מפסיכולוגיה, היסטוריה וספרות
יפה, וגמור בפילוסופיה ובתיאולוגיה.״ תיאטרון ואמנות
אף הם אינם נעדרים מן הרשימה השיגרתית.
הוא אומר כי אין הוא מכוער, אך גם יפהפה איננו.
אולם הוא בטוח כי יוכל לעניין את הנערה התל־אביבית
שתכתוב אליו.

ערב חמים, מוצאי יום שבת
מכתב תמים, כותבת הבת
מכתב אל רותי נעימת המבט
ומה תבקש זו הבת?
מרותי הבטחה אחת
עזרי נא רותי
ומצאי לי דרך נאותה
להועיל למולדת בדת יאותה.
לא מה שאתם חושבים. העשרת משרד הדואר. לאב-
יצירה זה של שירה, אחראית מלבסית בת . 18 היא
מוכנה להעניק מעטה כהנה וכהנה לצעיר בן 23־ ,20 גבוה,
נאה וסטודנט בטכניון.
ואל תאמרו שלא הזהרתיכם כשתפנו אל (.)1044/74

אייכשמיין, קריקנז ואהבה
אהיה האחרונה להתמודד בחוש הומור עם ירושלמי.
אני מביאה, על כן, את מכתבו של ( )1044/75 כלשונו:
״ללא התנצלות על פניה דרך צנורות לא מקובלים אלו,
ללא מכתמים על תיאורי אופיי ויופיי, בכדי שלא לאפשר
פגיעה בכבוד ההומור על־ידי הערות משל רותי, אתייצב:
אני סטודנט, מוכן לענות לזו אשר תהיה יפה ופקחית
מאד — עד כדי שתבין שכדאי לה לכתוב לי — ותסתור
באישיותה ובנשיותה את המשפט המתמטי של איינשטיין
המנוח, הטוען שמכפלת יופי ושכל שווה לאפם, ויחד עם
זאת תגלה גם אומץ בלתי־מצוי על־ידי שתעז לכתוב על
אף שויתרתי על תצוגת שבחי עצמי.
״אותה נערת חמד תוכל לבחור כל נושא לכתיבה,
מלבד: בולים, קריקט, ריקודים סלוניים, אופנה ואהבה.
באם תהיה מסביבות תל־אביב, הרי יוכל להיווצר המשך
טבעי להתכתבות. ולמען השם, אל תשכח את ההומור.״

עוברים

לאס קו מ

אסק 1ט חברה לסיגריות בע־ם • 15.י

חממיר 1!>1

טעות לעולם צודקת
הסכנה היא בעצבנות ישראל ולא
בנשק הסורי לרוסיה( .מעריב)
אורי אלוני, תל־אביב
זה עלול לגרום למלחמת גרעינים
ובוטנים.

מעשה כגיבור שהחריב
כדיבור כל אויב ויריב.
כאשר המיסכן

1עד* 3ת לילי גלילי

לתץ־ קרב נזדמן
הוא הגן בקובעו -על פיו.

מוז מ ני םמשתתפים. פרס של 10ל״י יינתן מדי שבוע לאחד הקוראים
שדבריהם נדפסים בעמוד זה. הזוכה בפרס השבוע הוא הקורא דן שרון.

נפגם עם כתבים בקפה ״כסית״.
(ידיעות אחרונות)
דויד ברמן, חולון
בערב תרבות מנוונת.
אושפו במשך חמשה חודשים בבי-
ה״ח לחולי־נשפ( .למרחב)
אורי שיקה, חיפה
נשף כזה — אפשר להשתגע!

עוינת ווודים
במוצאי שבת נסעתי באגד מתל־אביב לירושלים. בלב שמח בחרתי לי מושב
ליד בחורה והתכוננתי לנסיעה נעימה. אבל מיד כשהאוטובוס יצא לדרך, קיפלה
הבחורה את ידיה על המושב הקדמי, סמכה את ראשה ונרדמה בשינה מתוקה.
סידרה אותי.
בשכונת רוממה, התחנה הראשונה להורדת נוסעים בירושלים, התעוררה שכנתי.
ומה היא שאלה? ״אנחנו כבר קרובים לנתניה?״
משה מרגלית, ירושלים

הער1ת=ש1ל״ס
סתר

השם המתאים לשטרות הכסף המזוייפים שהוברחו מן הצד

של הגבול

המטבע של

השני

הצד הש נ י .

הצירים אמנם מסתובכיס, אף

בנראה, סגורה.

בהפרחת מאות יונים, בתרועות־חצוצרה
ובהנפת דנלי הלאום נפתחה אתמול
המכביה השמינית באיצטדיוז העירוני
של דימונה. היתה זאת הפננה רבתי
של אחוות הנוער היהודי ברחבי תבל.
הקהל פרץ במחיאות־כפיים סוערות
עת עבר על פני הבטה הרגל האמריקאי,
שנישא בידי הספורטאי היהודי האמריקאי
הנודע איתז עמיצור, יליד ירושלים,
שהנר לפני תריסר שנים והפר
אלוה ארצות־הברית לשחיית־חזה.
התרגשות רבה יותר עורר אלרד כרמל׳
הקפטז הנאה של המשלחת הארגנטינית,
שרץ לעבר ראש־הממשלה והמטיר
עליו מטר של פרחי מולדתו. כרמל, שענד
את הסמל הלאומי הארגנטיני, הוא
בוגר הגימנסיה הרצליה, שנשלח בשליחות
מפלגתו לבואנום־איירס והתאזרח שם.
מלכת־היופי של המצעד היתה בלי
ספק זוהר בת-עמי, נציגה אופיינית של
החז הנשי הצרפתי. זוהר הפאריסאית,
אתלטית מצטיינת של מוערוז ז׳או־ד׳ארק,
היא בתו של מר יחזקאל ביטר־ם!
,חבר עירית באר־שבע, ונודעה בשם
״יפיפית הנגב״ לפני שנסעה להשתלמות.
הדגל הכחול־לב! שהוביל את המשלחת
הישראלית בסוף הטור הארוך, נישא
בידי פייבל קונלשטאם, עולה חדש ם-
פוליו, לשעבר אלות הריצה ל־ 100 מטר
בארץ מוצאו, שהניע לארץ רק לפני
שבועיים והצטרד למשלחת הישראלית.
עיני רבבות הצופים ולנו דמעות באשר
עברו חברי המשלחות לדום ושרו אח
״התקווה״ .וברגע מרטיט זה הרגישו הכל
כי הקשר ביו נוער התפוצות למולדת
הישנה־חדשה לא ינותק.

הדלת תישאר,

בשובו ארצה, אחרי שהכריז כי אין לסמוך על ידידות הצרפתים, הכריז
דויד הכהן :״ אשתי הציעה לי לשוב הבי ת ה״...

...בפי שאומרים הצרפתים עצמם:
חפש את האישה .

פח 01162 13.ז 116ס

בהגיבו של טענת הרב הראשי לתל־אביב כי שר התחבורה משה כרמל
סירב לקבלו לראיון, השיב כרמל כי לא זו בלבד שלא סירב לקבל את
הרב אלא אף הלך להיפגש עם הרב הראשי לישראל, בביתו הו א...

...אבן, כשהרב לא בא אל הברמל, באהכרמל אל
הרב.

זנבד>נו
וזמ1ד>ם

וע1קן יג>בו

• 1אחר שהשכיב את עדנה ( )3ויצא
/מבית־הילדים, שמע ארלה את קולה
קורא :״אבא, אני רוצה נשיקיה!״
״הרי נתתי לן כבר,״ אמר ארלה.
״כן,״ ענתה עדנה ,״אבל זה כבר
קיבוץ גבים
עבר לי.״

^ ורם ויצחקי התמודדו מי גבוה יותר.
אחרי המדידה הסתבר שראשו
של יצחקי נשאר בגובה בלתי־מושג.
הפליט לעומתו יורם המאוכזב :״כן,
אבל זה רק הראש שלן שהוא יותר
קיבוץ חוקק
גבוה.״
ו רנ ה ( )2ראתה בפעם הראשונה
*י 1אשכול ענבים שחורים. היא קראה
מיד בהתפעלות :״אוי, ענבים כושים ו קיבוץ
גבים
* לדי גן־המעבר הקשיבו דרוכים לכל
9שידורי החדשות. הם עמדו בארשת־פנים
רצינית ומלאת־חשיבות. שאלה
אותם שריה :״ילדים, הבינותם משהו?״
״בטח, הכל!״ ענו כולם במקהלה.
אחרי כמה רגעים ניגש אל שרה
אחד הילדים .״תגידי, מה זה, בריטים׳ל קיבוץ
חצור
^ מא שאלה את איתי ( )2המפוחד:
> 1״מם ה אתה פוחד?״
איתי :״מהכלב.״
האם המשיכה לחקור :״וממה עוד?״
איור :״מעוד כלב.״ קיבוץ רביבים

כזבים לי ל קו ט
אמריקאי בפא רי ס

גוברת והולכת הפעילותהדיפלומטית של ישראל סביב הרוסים,

כדי להניעם לשפר את יחסם...

ח־ג האזזוגגז גויהגריגז

מזכיר או״ב, דאג האמרשילד( .למרחב)
אורי שיקה, חיפה
בעל האו״ב.

אתם יודעים איך יוסקה, זה עם
השפם הדק כמו שרוך־נעל שחור,
נעשה למדריך־תיירים בפאריס? פשוט
מאד: יום אחד, זה היה שעתיים אחרי
שהגיע לפאריס, הלך יוסקה לראות את
מגדל איפל. הוא רצה לספר לחברה
במסגריה של הקיבוץ איך זה מוברג
יחד.
הוא עמד שם והיה לו נורא לא
נעים בחליפה ועניבה. ומי ניגשה אליו
אם לא חתיכה אמריקאית נהדרת בת
.17 אבל אמריקאית .״העיר שלכם היא
כל־כך יפה,״ היא אמרה ליוסקה באקסטאזה
.״אבל כל־כך קשה להתמצא
בה! אני פשוט הולכת לאיבוד. אילו
יכולתי למצוא איזה פאריסאי אדיב
שיראה לי את הדרך
אל תחשבו שיוסקה הוא כל־כך טיפש.
חוץ מזה לא היתה לו פרוטה בכיס,
והוא אמר לעצמו :״הנה הארוחה שלי!״
לאמריקאית הוא ענה, כך על כל
פנים הוא אומר, באנגלית־מצורפתת,
אם תסלחו לי על הביטוי .״מאדמואזל,
אני לרשותך. לא רק שאני אראה לך
את פאריס, אני אוכיח לך גם שאפשר
להתמצא בלי לדעת מלה אחת צרפתית!
אני אדבר רק אנגלית!״
יוסקה לקח את המפה שהיתר, בידי
החתיכה ואמר :״הנה, הסתכלי. לאן
רוצים ללכת? ללובר? מחפשים, מוצאים
את מספר המטרו, שואלים את האיש
הראשון איך מגיעים לשם. פשוט מאד.״
בקיצור, הוא הראה לאמריקאית את
מראות פאריס במשך שלושה שבועות
רצופים. היא שילמה את הכל, אפילו
את הארוחות שלו. ואיזה סיפורים אינטימיים
ידע לספר על כל בית וכל
סימטה, אל תשאלו.
זה היה לפני חמש שנים. עכשיו
יוסקה הוא המדריך המבוקש ביותר בין
התיירים האמריקאיים. והוא לא יודע
מלה אחת צרפתית.
דן שרון, חיפה

סוב •1תר...
...בא שר אשמע פעם אחת במו אוזני לפחות את אחד מעשרה
הפסוקים הבאים :

תן לי שני כרטיסים להצגה שניה.
אבל לא באמצע, בבקשה.
מפלגתנו טעתה פעמים רבות בעבר,
ויתכן כי היא טועה גם הפעם. בכל
זאת דעתנו היא כ י...
זה לחם מהיום? לא, אני מעדיפה
מהשבוע שעבר...
הדיסה לא מוצאת חן בעיניך, יוסלה?
אין דבר, אתה צודק. אל תאכל

אל תנקו את הרובים יותר מדי,
בחורים. הם ממילא יתלכלכו שוב
פעם.

נהג, אתה יכול לקחת גם אותו. לא
נורא, אנחנו יכולים קצת להידחק...
המורה נתן לדני שלי ציונים גרועים
מאד. זה בטח מגיע ל ו
נתחיל במרק בשר• אל תמהרי,
בבקשה. יש לי פנאי.
מה, המחיר עלה? מילא, גם המשכורת
שלי.
״קוסמוס־פילם מציג: נשיקת-להבות,
סרט ממוצע בהחלט, על נושא שכבר
ראיתם כמה פעמים, עם צוות
שחקנים בינוניים. אבל לא נורא,
אפשר לראות אותו, אם אין לכם
משהו יותר טוב ל ע שו ת...״
רזיגז בחרזזיס
שתי גי שות
היא: בחורה אוהבת גבר
אם הוא נוסד כה בטחון.
הוא לוקחה אליו לעזר
אם בכיסה הרכה ממון.

הוא: בחורה אוהבת גבר
אם בכיסו הרכה ממון.
היא באה אליו לעזר,
אם הוא נוסד בה שכרון.
נורית ודני לס, יגור