גליון 1045 מתאריך 14 באוקטובר 1957

מספר 1045

י״ט תשרי תשי״ח14.10.57 ,

המחיר 500 פרוטה

המדע מתכונו לפרישת שתבוא אחו׳

הי ד ני החס

אל מבפנים. אני סבור שאפשר להכנים ללקסיקון
מושג הריע: גיים שביעי.
יחיאל שחר, תל־אביב
עליכם לשנות את שיטת הכתיבה שלכם
על אנשי השנה. במקום לערוד מסדר של
שמות, מוטב שתציינו את שם האיש שבחרתם,
מדוע בחרתם אותו ותוסיפו לכר כתבה
מעניינת על האיש עצמו.
רות סבירסקי, חיפה

חיידק הספסרות

רטוב גליקסוך ,8תל־אביב, טלפון ,26765
>ן. ד .136 .טען למבדקים :״עולנוטרם*.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משח שהם בע״נז, ת״א, טל.62239 .
ההפצה -:דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

״איני מסכים אף למלה. אחת מדבריך. אך
אני מוכן ליהרג על זכותך לומר אותם!״
כך אמר וולטייר.
אנשים רבים מאד רגילים לצטט פסוק זה.
אולם מעטים מאד מהם דוגלים בו באמת.
לגבי הרוב, הניסוח הנכון הוא :״ואני מוכן
ליהרג על זכותך לומר אותם — בתנאי
שדבריך לא ירגיזו אותי.״
לפני שבועיים בא מבחן כזה לעתון זה.
שרות־ר,בטחון תבע למשפט את ד״ר ישראל
שייב ורומק גרינברג, על מזימה להסית
למרד. מה היתד, צריכה להיות תגובתנו
לצעד זה של שירות־הבטחון?

אם עורכי העולם הזיה מהווים קצה אחד
בסולם הרעיוני של ישראל, הרי אין כל
ספק שהד״ר שייב מהתה את הקצה השני.
קשה לי לתאר ניגוד קיצוני יותר בין שני
בטאונים.
לניגוד רעיוני זה נוסף, בשעתו, ניגוד
יאישי.בית־משפט מוסמך קבע כי הד״ר
שייב הסית למעשי־אלימות נגדי אישית,
שהיו צריכים להכות אותי כך בכתבו שלא אוכל לשבת לא בעולם הזה ולא
בעולם הבא. משפט זה בא אחרי שאדם
פרטי הגיש תביעה פלילית, מאחר שממשלת
ישראל לא ראתה לנכון להתערב
בדבר.
מכל הבחינות האלה, אין לנו סיבות רבות
לרחוש אהדה רבה לד״ר שייב. בכל זאת
לא היה לנו אף לרגע קט ספק שעלינו
לעמוד לצדו במבחן זה.
לא היתד, זאת רק הנטיה הטבעית לומר
את האמת ולחשוף את הרקע האמיתי של
התביעה נגד ד״ר שייב ורומק גרינברג. זהו
תפקידנו.
אולם הפעם נוסף על כך צורך שני••
הצורך לבלום התפתחות מסוכנת, שתגרוף

*לי תבור

•ריח פרז

חברי הפערכת:
מנשה בר־רייו, שייע בלור, לילי בלילי,
רויד הורוביץ, רווזי ורד׳ אברהם חרבזווי
א ומקר מאובר, אלכם מטיט, אביבה מסו.
;׳מום פינן, שלמה ערן.

את כולנו תהומה׳ אם לא נעמוד נגדה בעוד
מועד.

מי שיזם את המיבצע המפואר לא התכוון
לפגוע ברעיונותיו של הד״ר שייב. רעיונות
אלה הופצו במשך שנים ארוכות,
ועד כה לא היה איש בצמרת השלטון
שמצא בהם פסול. וזה גם טבעי, כי
ההבדל בין ״מלכות ישראל״ של שייב לבין
״ר,מלכותיה,שלישית״ של בן־גוריון הוא רק
בכמות, לא באיכות. אפשר כמעט לומר
שביג׳י וחסידיו הם תלמידי שייב.
מי שיזם את המיבצע רצה להניף את
הגרזן על חופש־העתונות בכללו.
ישנם עתונאים בארץ שאינם מבינים זאת.
הם מסתכלים במתרחש בחיוך אידילי של
הנאה. מכיוון שאינם אוהבים את שייב, וגם
לא את העולם הזה, הם שמחים בלבם.
הם היו שמחים פחות אילו חשבו לרגע
קט שאין חופש־עתונות חלקי, כשם שאין
הריון חלקי. ברגע שמישהו מפעיל חוקי־תועבה
פאשיסטיים, מימי המנדט, כדי לדכא
עתון קטן אחד שאינו נוח לו, סופו לחסל
את כל העתונים שאינם נוחים לו.
ומי שמתרגז כיום על דברי סולם בדבר
הקשר בין ד,ש. ב .ורצח קסטנר, יתרגז
מחר על מעריב אם יכתוב כי ביג׳י הוא
גאון, במקום לכתוב שביג׳י הוא השמש
העולה של האנושות.
יש לכך אי אלו דוגמות היסטוריות.

איני יודע אם יוזמי המשפט יצליחו, אם
יביאו את הד״ר שייב לבית־הסוהר או לא.
אולם בדבר אחד הצליחו כבר עתה.
הם הצליחו ללכד מסביב לשייב את כל
יריביו, את כלי אלד, המתנגדים באופן קיצוני
לדעותיו.
כי במקום שם עומד חופש־הדיבור, שם
עומדים אנחנו.

הכיוון הנכון

צודקים בהחלט. החינוד של היהודים
מטיל עליהם בדידות רוחנית, ממנה סבלו
כה הרבה. כל נוי מרגיש שהוא יכול להתקבל
על דעת כל חברה אנושית בעולם, זולתי
החברה היהודית, שיש לה השקפה מיוחדת
כלפי כל אומות העולם, המתבטאת ב
צליל
נגדי

ברשימתכם ״אולימפיאדה של צליליים״ (העולם
הוה ,)1043 כתבתם שבעיר דטרויט.
שאוכלוסיתה עולה על אוכלוסית ישראל,
אין אפשרות כספית להחזיק תזמורת סימפונית.
ברצוני להסב את תשומת לבכם כי
בדטרויט קיימת תזמורת סימפונית עוד מ
מלה
״נוי״ .זוהי מלה המבטאת את ההתקפלות
העצמית של החברה היהודית וקנאותה
השובינית, והיא עלולה לבודד את ישראל
בעולם כולו. בדאי ליהודים להשוות את עצמם
לבל בני האדם, למרות שהם עמו הנבחר
של הקדוש ברוד הוא. יש לרעת כי המחשבה
שהטיפה לעליונוודהאומה ואצילות־הנזע המיטה
אסון גדול על ראש האומה הגרמנית.
זוהר חלאק, נצרת

אנשי השנה

הרגשתי שבחרתם את משה דיין כאיש השנה
רק כדי לא לבחור בדוד בן־נוריון, האיש
שהיה אחראי באופן אישי לכל פרשת
סיני. דיין אמנם היה אחראי לחלק הצבאי
והוא הצליח׳ אולם איש השנה איננו תואר
הניתז עבור מעשה שהביא תועלת לישראל
היענה. בחירת נאצר כאיש השנה אשתקד
תוכיח זאת. על ראש בן־נוריון אפשר לתת
רק סרט שחור עבור כשלונו בשטח הפוליטי,
אלא שאין הדבר מוריד מהעובדה שהתואר
מניע לו. ריין הוא מסווה בלבד, כדי לסבר
את העין. בחירתו של מנצח זה מסנוורת
מראות נכוחה.
ג. ב .ד ,.תל־אביב
התמרמרתי על שהענקתם את תואר איש
השנה בספרות לנתן אלתרמז. עצם עובדת
היותו המצפון הלאומי הרע היתה צריכה
למנוע בחירה זו. ידוע כיצד נולד המושג
״גייס חמישי״ .בימי מלחמת האזרחים בספרד
אמר מפקד המורדים במדריד: ארבעה
טורים עולים על מדריד מבחוץ, והטור החמישי
עולה עליה מבפנים. על נתז אלתרמן
אפשר לומר: הטור השביעי העולה על ישר
.עתונרגד

כנראה
שכדורגל ועתונות ירדו כרוכים
יחדיו לארץ. פשוט אינני מבין כיצד אתם
מצליהים להפוד כדורנלנים לעתונאים — ועוד
לעתונאים טובים. רשימותיו של נח רזניק
על מסעו עם הפועל פתח־תקוה היו כתבות
מרתקות. אחרי ששייע נלזר, יוסלה מרימו־ביץ׳
,חודורוב וסטלמר גילו את כשרונותיהם
בכתיבה באמצעות עתון כם, הייתי מציע
שתנסו לתת שאנס לשאר כדורגלני ישראל.
שמעון וייס, תל־אביב

אינכם יודעים לאיזה טרגדיות׳משפחתיות
אתם גורמים, שלא במתכוון, כנראה.׳ בעתונ־כם,
בכתבה על חתיכות המכביה (העולם הוה
,)4042 פירסמתם את תמונתה של נירה שוורץ
בבגד ים נמרי, כשהופיעה בתחרות לבחירת
מלכודהמכביה. אולי אין זה ידוע לכם, אולם
נירה היא חברתו של ג׳רי חלדי, כדורגלן
הפועל פתה־תקוה, שהתרגז נורא כשראה את
התמונה. שבועיים אחרי זה (העולם הוה
,)4044 פירסמתם את תמונתו של נ׳רי מחובק
עם נערה ביאפן. להבא, הזהרו קצת בתמונות
שאתם מדפיסים, אחרת תהיו אחראים
לתוצאות.
אריה ג ,.פתח־תקוה
עם כל האחריות, הרי תמונה קצת יותר

ג׳רי חלדי וזר הפרחים בקוריאה
שנת .1914 היא נוסרה על-ידי ווסטון גילם,
שניצח עליה עד .1918 בשנה זו נטל לידו
הפסנתרן הרוסי ממוצא יהודי אוסיפ גברי-
לוביץ׳ את שרביט־הניצוח, עי לשנים האחרונות.
כיום מנצחה של תזמורת זו הוא
פול פריי.
חיים אשבל, גני־תקוה
נכון הוא שבדטרויט, יעירו העשירה של
פורז, נוסדה תזמורת בשנת 1914 וקיימת
בה גס כיום תזמורת סימפונית, אולם קיומה
של תזמורת זו לא יהיה רצוף והיא הפסיקה
במשך שנים את הופעותיה בגלל קשיים
כספיים.

צ׳יזיק־פיז׳יק
מכתבים פראתי בעניז רב את מאמר העורר על
״גטואיזם״ והעולם הווז ,).1043 שהנו ללא
כל ספק אהד מהטובים ביותר שנכתבו עלית.
ניתוח מקיר וכה קולע למטרה על נושא
זה טרם קראתי. אני, כאזרח ישראלי ותיק,
מזדהה מלה בטלה עם מה שנכתב במאמר
זה. מי יתז ותהיו אתם הנחשונים להלר־רוח
הדש בקהל הישראלי. המשיכו כר, כיוונכם
נכוז.
יעקב וייניש, תל־מונד
נזדעזעתי לקרוא בשבועות האחרונים מאמרים
מלאי אנטישמיות ננר היהדות הדתית
במדינה. חשבתי שהדבר חד־פעמי, אולם הנני
רואה כי הדבר חוזר ונשנה מדי שבוע. לעורר
העתוז אסור להביע את השקפותיו הפרטיות
על הדת, יהיו כאשר יהיו. לשיא
הנעתם במאמר על התודעה היהודית, בשם
״נטואיזם״ .לדעתי זה המאמר החמור ביותר
נגד הדת.
משה אברר,מי, ירושלים
ברור לי שאתם בלתי מפלגתיים, ובצדק
אתם מתקיפים את הדתיים, אולם מה
דעתכם על הצד השני של המטבע?
עירה יחזקאל, מעברת רנזת-השרון

מסקנות הרפורטנ-׳ה שלכם ״הייתי ספסר
קולנוע״ (העולם הווז ).4043 הז די מוזרות.
אתם מורים שהספסרות בקולנוע, במו במזון,
באה מביקוש גדול לעומת היצע קטן. הפתרון
היסודי הוא הקמת בתי קולנוע חדשים.
קופות המכירה המוקדמות ומשרדי הכרטיסים
ממלאים תפקיד חשוב וחיובי. במקום
שספסר בעל גוף ירויח לירה על ברטים,
מוטב שהמשרד ירויה 100.פרוטות. על כל
פנים׳ מאז קיימים משרדים אלה, התחלתי
ללכת לקולנוע — אם כי אינני יודע מה
הרווחתי מזה.
צדוק זילבר, רנזת־גן
אינני שבע רצון משרותי הקולנוע בחיפה׳
אולם מרוע קיימת בעיית ספסרות הכרטיסים
רק בתל־אביב, ולא בחיפה ובירושלים? מדוע
קופאי חיפה יותר אדיבים? בתל־אביב קיימים
׳באופן יחסי יותר בתי־קולנוע מאשר
בחיפה, וקיימות יותר אפשרויות בילוי. אני
חושב שאת הפתרון לבעיה זו אפשר למצוא
בהלר הנפש והאופי של החיפאי. רצוי לעשות
מחקר מהו החיידק התל-אביבי שהחיפ־אים
מחוסנים ממנו.
יובל מנטל, חיפה

עיים׳ אבל למרות הכל זה לא יפה לקרוא
מוחוסר־עבודה בלב. מפני שכלב נאמן לארונו
וצבי כהן לא היה נאמן למזכיר לשכת העבודה
ודרש עבודה בלי נימוס.
אני מבקש מכם להדפיס מכתב זה במדור
של לילי גלילי ולתת לי פרם של עשר לירות
ואת הפרם לתת למזכיר מר ברקוביץ ,׳
כדי שיהיה לו כסף לשלם את הקנס. אם
לקחו מחוסר־עבודה לבית־חולים זה בכלל לא
נורא: הם כבר רגילים לזה. אבל המזכיר
בטח לא רגיל לבית־הסוהר וצריר לעזור לו
להמשיך בטיפול המתאים במהוסרי-עבודה.
א. נ ,.ראשון־׳לציון
כלב זה שתורם כסף למטרה כזו.

אינני מבינה לשם מה הסילוף בישיר צ׳י־זיק־פיז׳יק
(העולם הוה .)1043 השיר מסיר
על ילד שובב׳ אשר אמו שואלת אותו:
צ׳יזיק פיז׳יק היכן היית?
ליד המזרקה וודקה שתיתי
שתיתי כוסות שתיים שלוש,
עד שנסתובב הראש.
ג. ר ,.תל־אביב
כמו כל שיר ׳עממי, ידוע גס שיר זה -:
גירסאות שונות.

בין יהודים ונוצרים

מפיו של השבועון שלכם ניזון כמעט בל
הישוב היהודי כאז, שעוד נשמר בליבו ניצוץ
יהודי־לאומי בים ההתבוללות השולט
בעיר גדולה זו. את העולם הוה קוראים כאן
כ־60־ 50 משפחות מן המשכילים והנאורים של
הישוב, חוץ מהצעירים שעתונכם הוא המזון
הרוחני היחידי שלהם, והם חיים ממש זל-
ידו את כל מה שמתרחש בישראל. רב, רב
מאוד. השרות שהוא ממלא כאן.
יצחק רוזנבלט, סאו־פאולו \ 1,זיל
הניע לידי גליון השנה של עתונכם שנשלח
אלי מהארץ. הוא היה עבורי דרישת-
שלום חמה ולבבית מישראל. קראתי אותו
מתחילתו עד תומו לפחות שלוש פעמים,
והצגתי אותו לראווה בפני חברי הנוצו ים.
ש. שוורץ, סטובל, פורויוגל

אדם נשך כלב

קראתי את סיפורכם ״אדם נשר כלב׳ (העולם
הזה .)4043 מתברר שהכלב הוא חייל
משוחרר מחוסר-עבודה, ושמו צבי כהן. אני
חושב שנורא לא יפה לקרוא למחוסר־עבודה
בשם כלב. אמנם נכון שמחוסרי־העבודה גורמים
לנו המוז צרות והם אנשים לא סימפ-

זהירה של חלדי בשעת קבלת פנים בקוריאה
(ראה תמונה).

תלונות בחלון הראוה

בתגובה על דבריו של משה ליטבק, ראש
קבוצת מכבי רחובות׳ המסרבת להופיע במבחן׳
שהתפרסמו בעתונכם (העולם הזה ,)4040
הרי השיר הבא:
היה היתה קבוצה שהכזיבה
לשחק מעולם לא היטיבה,
כשהיא עיסתה קרקס
על חברתה זעקה חמם.
המבחן לה לא הלם
והזעיקה את ד״ר לאם
התקשטה בנוצות קטרינה
וחלונותיה הוצגו בויטרינה.
משה כהן, ירושלים

פצועה בעפולה

ערב ראש השנה, בעברי בוואדי ערה,
הגעתי למקום בו אירעה שעה קלח לפני-כז
תאונה. אוטובוס דרס ילדה ערביה, שהיתה
רכובה על חמור. איש לא היה מוכן להעבירה
לבית־החולים. לקחתי את הילדה
בנ׳יפ שלי והובלתי אותה לעפולה. בדרך
הקיאה ללא הרף, והראתה את כל הסימנים
של זעזוע־מוח קשה. יתכן מאד שהיו לה
פגיעות פנימיות נוספות, כי הדם נזל מנחיריה
ופיה.
בהגיעי למשטרת עפולה, ביקשתי למסור
את הילדה לשוטרים, לשם העברתה לבית־החולים,
אולם הללו ביקשוני לעשות זאת
בעצמי .״יש לנו רק מכונית אחת, והיא
נסעה למקום אחר!״ אמרו.
הנעתי לשערי בית־החולים של קופת-
חולים בעפולה׳ אד שם סירבו לתת לי
להיכנס במכונית. היה דרוש למעלה מרבע
׳פעה כדי להעביר את הילדה המסכנה ו־הנפחדת
לאלונקה ולהכניסה פנימה. רופא
שנקרא לחדר העזרה־הראשונה הביע בקול
רם את אי־רצונו מן ההפרעה.
אותו רופא לא יכול היה לדעת מה
מצב הילדה׳ ואם הרשלנות הכללית במקום
לא היתה עלולה לגרום לקיפוח חיי אדם.
א. א ,.תל־אביב

בעשן ונבלה

עירית חיפה חוקקה לפני זמן קצר חוק-
עזר, האוסר, עישון במקומות ציבוריים ומטיל
קנם של 100ל״י על העבריין. צר
לי כי לא נראים כל סימנים לביצוע החוק,
כי בין העבריינים נמצאים אפילו נהני
אוטובוס וסדרני בתי־הקולנוע, המעשנים
בשעת מילוי תפקידם. האם איו לעירית
חיפה אפשרות לפקח על ביצוע החוק?
אבי שטייר, חיפה

חורה

^ ם אינך יודע את התשובות ל־15
\ 1שאלות אלה, אץ כל צורך שתרגיש
רגשי־נחיתות. אינך יחיד בצרה. אני מעז
לשער כי בכל הארץ אין אלף איש שיוכלו
לענות עליהן בקלות.
מדוע? אלה הן שאלות פשוטות למדי,
שנשלו באופן מקרי מים השאלות האפשריות
על עברה של ארץ־ישראל.
אילו לקחו אדם בריטי, גרמני או איטלקי,
והיו מציגים לו 15 שאלות דומות על
עבר מולדתו, היה עונה עליהן בנקל. הוא
למד את התשובות בבית־הספר, בספרות,
בבית־אמא.
אולם אדם עברי, היודע את התשובות לשאלות
אלה (ראה בעמוד ,)4הוא יוצא
מגדר הרגיל גם בחברה משכילה.

האדם המשכיל הממוצע כארץ
יודע עד אין שיעור יותר על עפרך
של צרפת, רוסיה ואמריקה מאשר
על עפרה של ארץ־ישראל.

ך פני שפועיים הצבענו על הסכנה
/החינוכית הממאירה הכרוכה בפולחן
החדש של ״התודעה היהודית״ ,המטפח את
האידיאלים של הגטו היהודי ומצייר בצבעים
חיוביים את ההווי של קהילה אשר חיתה
את חייה ללא מולדת.
אך הסכנה העיקרית של פולחן הגטו-
איזם טמונה בזאת: שהוא בא במקום התודעה
הנכונה והבריאה, התודעה הישראלית,
התודעה של ארץ־ישראל.
כיום אין דבר כזה קיים — לא בציבור
העברי, ולא בציבור הערבי. שניהם לומדים
את ההיסטוריה של דתות, לא של ארץ.
בשביל הערבי המשכיל הממוצע בדמשק,
בבגדאד ובעמאן מתחילה ההסטוריה עם
לידתו של מוחמד הנביא. שום דבר חשוב
לא קרה לפני־כן. מלבד כמה חוגים יוצאי־דופן,
שניסו (ללא הצלחה) להחיות תודעה
צידונית בלבנון, תודעה ארמית בסוריה או
תודעה פרעונית במצרים, מצטמצמת תודעתם
של עמי ערב בדברי ימי האיסלאם, אינה
קשורה באדמתה של שום ארץ.

הוא הדין לנכי החינוך העכרי.
ההיסטוריה מתחילה עם יציאת
מצריים -במעט 2000 שנה אחרי
צמיחתם של חיי תרכות מלאים
כארץ. למשך תקופה מסויימת עד
מדת הארץ כמרכזה של היסטוריה
זו. אחרי-כן חדלה הארץ מלהתקיים,
כאילו נמחקה מעל פני כדור
הארץ, עד שהכיל״ויים הואילו
כטוכם לגלותה מחדש.
זוהי היסטוריה דתית. גם החלקים הנוגעים
לארץ־ישראל מתוארים בעיני הדוברים
של מפלגה דתית קדומה, שלא חשבו מעולם
כי הארץ כשלעצמה היא עיקר העיקרים
בחיי העם.

הארץ את הענין המרכזי של
חייהם.
אפשר לפגוש אותם בוזאדיות נידחים בין
שבטה ואל־צבחה, בהרי ירושלים, בשבילי
הגליל. כמה מן התגליות המרעישות ביותר
של השנים האחרונות נתגלו על־ידי צעירים
מרצינים ונלהבים אלה.
מדוע הם עושים זאת? מה דוחף אותם?
איזה ענין מוצאים בבטן האדמה צעירים
שאחדים מהם אינם יודעים שום שפה לו־

כשיוסי הערבי בודק את שרידי מפעל-
ההשקאה העצום של הביזנטים בוואדי־אבייד,
אין הוא עוסק במדע מופשט. הוא רואה לפניו
את בני הנגב לפני 1500 שנה, שמצאו
פתרון גאוני לבעיה המטרידה כיום כל
קיבוץ בנגב, שכבשו אח השממה והפריחו
את המדבר. הם היו אנשי־הנגב — ולא
חשוב כלל שהם לא היו ישראלים, אלא
פקידי מעצמה רחוקה, מאמיני דת ישו.

אם ירצה כבך ואם לא, יוסי

ח־ייריב ארצישרארייב חצאיב רגן רב — רפני 3100 שנח

האם אתה יודע
מתי השתתפו חיילי ישראל
כמלחמת-שיחרור של
כל עמי קידמת אסיה נגד
פולש זר?

מתי מרך כארץ־ישראל מלך
גרמני ז
מתי הגיעו מלחים מכני
ארץ־ישראל כפעם הראשונה
לכף התקווה הטובה/־
מתי היתה ארץ־ישראל
חלק של יחידה מדינית
כשם ״עתודה״/־

מי היה השליט הארצישראלי
שניצח את נפוליאון
הגדול /׳
מתי היתה קיימת רצועת־עזה
שהיתה שייכת למדינת
ערמו

מתי ברת שליט ארצישראלי
ברית עם הרוסים
להשתחרר מעול זר/־

איזה קרב גורלי לתולדות
האנושות התקיים ליד עיך
חרוד /־

מתי הגנו יהודים על
חיפה בפגי כובש אירופי/

איזו עיר-נמל באוקיינוס
האטלנטי נושאת שם עברי
קדום, וכיצד קרה הדכר/־

מתי עזרו יהודי ירושלים
לבוכש זר לכבוש את
העיר ולקטול את יושביה/־

מי היה האדמיראל הראשון
כעולם, ומה היה הקשר
שלו עם ארץ־ישראל/־
מתי שלטו עבדים על ארץ־
ישראל /־

מתי היה חלק מארץ-
ישראל שייך לממלכה
דרוזית/־

היכן התקיים הסיבוב ה ראשון
במלחמה כין ארץ־
ישראל ומצריים/־

אולם מאחורי מסך הסנוכיזם
קיימת תנועה אמיתית. מאות
מצעירי הארץ, כני העיר וכעיקר
כני משקים, מצאו כחשיפת עכר

^ חדהאסונות של הציונות הוא כי
חוללה מהפכה חומרית, מבלי לחולל
מהפכת רוחנית מקבילה. בני פשמישל ו־מוטלה
באו לארץ־ישראל. באחת התנועות
המופלאות ביותר בתולדות האנושות הוציאו
את עצמם מתוך חומות הגטו של אירופה
המזרחית, ושמו את פעמיהם לעבר ארץ
רחוקה.

כך לומד אותה הנער העכרי
ככית־ספרו -היסטוריה שראשיתה
כארץ גושן וסופה כפלונסק
וככרונקם.
ך* שנים האחרונות קמה תנועת־מרי
1נגד חינוך זה — תנועה ללא מצע מגובש,
שצמחה מן השרשים. היא לבשה
צורה של נהירה המונית אל הארכיאולוגיה.
אפשר לזקוף חלק מתופעה זו על חשבון
האופנה והסנוביזם, שמקורם במקרה היותו
של הרמטכ״ל יגאל ידין חוקר־עתיקות מלידה.
אילו היה אליעזר ליפא סוקניק המנוח,
אבי יגאל, עוסק באסטרונומיה תחת
בארכיאולוגיה, יתכן כי המוני קצינים ואזרחים
היו מבלים עתה את לילותיהם תוך
הסתכלות בכוכבים, תחת לחפור ביום ב־ערימות
חרסים.

גוברין, תעורר את סקרנותו בהכרח.

בוכשים כאו והלכו, עמים עלו
ושקעו, אולם המציאות של ארץ-
ישראל נשארה יציבה. בעיותיה
לא נשתנו מדור לדור. מלחמת
החקלאי כמדבר, מאבק הכפר
נגד הסתננות הבדואים, השאיפה
לעבד אילת והים הדרומי, חסימת
דרבי־־הפלישה הנצחיים מצפון ומדרום
-אלה נתונים נצחיים. הם
אקטואליים ביום כדיוק כמו לפני
4000 שנה.

וזגן ראיגז ארצישרארייבנאנחיחב-בחברינו שן בנזגיח
עזית ואינם מסוגלים לקרוא שום ספר
מדעי הגון על יסודות הארכיאולוגיה?
מצאתי את התשובה ביוסי הערבי, סייר
צברי מחברי משק רביבים, שגילה עשרות
מקומות־יישוב עתיקים בנגב. כאיש הנגב,
שקשר את כל חייו לחבל־ארץ צחיח זה,
היה לו ענין חיוני לגלות כיצד התקיימו
שם דורות קודמים — כיצד התגברו הם
על אותן הבעיות העומדות כיום לפני משקו:
בעיית המים, שימור־הקרקע, הבטתון.

מרביכים לא יכול שלא להזדהות
עמם כלבו. הם אומרים לו משהו.
אנשים שד,יכו שרשים באדמה אינם יכולים
אלא למצוא ענין עמוק במעשי קודמיהם
שחיו על אדמה זו. אלוף צה״ל חובב־עתיקות
אינו יכול אלא למצוא ענין בדרך
בה פתרו הצלבנים את בעית־הבטחון שלהם
מול רצועת־עזה המצרית, שהיתר, קיימת
גם בימיהם. מערכת הביצורים הצלבניים
בדרום, מיבנה, דרך תל אל-סאפי עד לבית־

אולם הנשמה לא הלבה אחרי
הרגליים. הגוף היבה שרשים
כסג׳רה. הנשמה נשארה בהווי
הרוחני של פדונסק.
זוהי, אם כן, המהפכה הקוראת למחולליה:
החזרת הנשמה הלאומית לארץ־ישראל.
הגטו יצר את התודעה היהודית — זו
שאיחדה מליוני יהודים בעולם כולו לקיבוץ
אשר תחושת־השותפות שלו לא היתד. זקוקה
לשום מולדת.
עתה יש ליצור את התודעה המולדתית
— זו שתאחד את האומה החדשה בתחושת־שותפות
המבוססת על הארץ.

כמלים פשוטות: תחת לשים
כחינוך את הדגש על ההיסטוריה
של הדת היהודית, ממשה רכנו
ועד לתחום־המושב, יש לשים את
הדגש על ההיסטוריה של ארץ•
ישראל בכל התקופות.

ך* רגע הראשון נראה הדבר מוזר. מי
1שגדל באווירה של חינוך הגטו, יתקשה
לתפוס תחילה את גודל המהפכה. די לזכור
כי כיום אינו קיים בעברית אף ספר אחד
המוקדש להיסטוריה המלאה של ארץ־ישראל.
איש לא מצא אף לנחוץ לתרגם לעברית
יצירת־מופת כמו, למשל, ההיסטוריה של
סוריה (כולל ארץ־ישראל) של הפרופסור
הערבי־אמריקאי פילים חיתי.
כמעט בכל אומה אחרת הדבר מובן
מאליו. הילד הבריטי לומד את ההיסטוריה
של בריטניה, לומד להזדהות בלבו עם כל
העמים והשבטים אשר דמם נשפך לתוך
הנהר הגדול של האומה הבריטית: הקלטים
והאנגלים, הסאכסים והנורמאנים, הסקוטים
והזולשים. הוא מזדהה עם שני הצדדים
בקרב הגדול של האסטינגם — עם הסאכסים
שהגנו על ארצם, ועם וויליאם הכובש שהקים
בה את ממלכתו. כך נוצרת הארמוניה
רוחנית, שאינה זקוקה לשקר ולסילוף.
הסובייטים הרחיקו לכת והפקיעו את
הגיבורים הלאומיים של כל העמים והארצות
הכלולים כיום בברית־ד,מועצות. האדם הסובייטי
לומד להעריך ולהעריץ לא רק את
אלכסנדר נייבסקי ודמיטרי דונסקוי, אלא גם
את הפילוסוף והרופא הערבי אבו עלי אל־חוסיין
איבן עבדאללה איבן סינא. איבן־סינא
הגדול זכה למעמד של גיבור ההיסטוריה הסובייטית
פשוט מפני שנולד בבוכארה,
שהיא כיום חלק מברית־המועצות.

ההיסטוריה של ארץ־ישראל היא
פחות מלאכותית. היא החלה לפני
5000 שנה עם פריחת התרכות
המקומית הראשונה. היא כוללת
את תקופת-הזוהר של האמורים
והכנענים, את מלחמות ההיקסוס
והחתים, את ישראל וצידון על
מושבותיה, את שומרון ואדום
(׳חמשו בעמוד )4

הנידון ו
והנבטיס, את ימי ביזנטיוס וה•
כאליפיס, את הצלבנים והממלו•
כים ולוחמי-השיחרור מעול העד
תומנים, עד לפרק החדש שנפתח
עם הבילו״יים.

המאורעות נעשים בידי בני־אדם. בני־אדם
אלה אינם יכולים לפעול אלא בעולם המושגים
שלהם. המושגים האלה מוקנים
להם בבית־הספר, בשיעור ההיסטוריה. האדם
מזדהה עם הגיבורים שלמד את קורותיהם,
ומבקש להידמות להם. ואולי גם
להיפך: גיבורי העבר פועלים באמצעותו.
כל המהפכנים הגדולים ידעו זאת היטב.
הם ניגשו לשנות את ההשקפה ההיסטורית
של חברתם לפני ששינו כל דבר אחר. הפרק
הראשון של המאניפסט הקומוניסטי של
מארכס פותח במלים :״דברי־הימים של כל
החברה כולה עד כה ה ם כל התנועות
הלאומיות החדישות, מפולין ועד פאקיסטאן,
נפתחו בביקורת על ראיית דברי־הימים.

זוהי פנורמה רחבה, עשירה מאין כמוה,
הפותחת אופקים אדירים כמעט לכל עבר.
על במה זו שיחקו את תפקידן דמויות
כמו ישעיהו הנביא וישו, דויד המלך ו־צלאח
אל־דין, ממכבים שהכריעו את צבא
היוונים והימאים הנועזים של צידון, אשר
בניהם כמעט השמידו את רומא — מאות
דמויות היסטוריות אשר לכולן היה מכנה
משותף אחד: הן עיצבו את גורלה של
ארץ־ישראל.

ככולן אנו זפאים וחייבים להתגאות.

• יסטוריח זו היא נהר גדול אחד,
| 1אליו נשפכו נחלים רבים. הוא זורם
מזה 5000 שנה בהוד קדומים. מעולם לא
נפסק. מעולם לא היו לו סוף והתחלה
חדשה.
בשעתו ניסינו להסביר מה רבה הסכנה
החינוכית הכרוכה בהפצת האגדה התנ״כית
כאילו השמידו בני־ישראל את הכנענים וירשו
אותם. אגדה זו יוצרת בהכרח את
הפיתוי לחזור על מעשה כזה גם בימינו.
היא יוצרת את דיר־יאסין ואת כפר־קאסם.
אולם לימוד האמת ההיסטורית חשוב
גט מבחינה חיובית: לא רק כתריס בפני
סכנות חינוכיות, אלא גם כמטפח ערכים
נכונים.
אנשי המדבר ויושבי כנען התמזגו בתהליך
אטי וממושך לעם אחד, הוא עם
ישראל. מעולם לא היה שבר בתהליך. וכך
קרה פעם אחרי פעם: הערבים לא השמידו
את קודמיהם. הם באו לארץ והתערבבו
עם תושביה. אי הגאון המסוגל לחשב כמה
אחוזים של דם ישראלי זורם בעורקיהם
של הפלאחים בטייבה ובאום אל־פאחם?

מי שיתחנך על ברבי אמת היסטורית
זו, יהיה מטבעו טיפוס חדש

בספינות מסוג זה לחמו ימאים ארצישראליים לפני 2500 שנה ומעלה.
לספינות רק תורן אחד. החוד בחרטום הספינה נועד לנגח ספינות אויבות ולהטביען.

של עברי. תחת לפחד מפני ה־
״גויים״ ,באנשי הגטו המוכים.
תחת להסתגר בלבו ולהשיויח על
העולם מבעד לחריצים בכותל,
יהיה לכו פתוח לסביבתו, בוטח
בעצמו.
מצרים וסוריה לא יהיו בעיניו מפלצות
זרות ונוראות. ההיסטוריה של ארצו תלמד
אותו כי במשך אלפי שנים קיימה הארץ
מגע עם שכנות אלה — לפעמים בשדה־הקרב,
לעתים קרובות יותר בשטחי היצירה
והמסחר. המצב הנוכחי הוא רק חוליה
קטנה חדשה בשרשרת ארוכה מאד.
הוא יהיה מסוגל לפעול בתוככי העולם

הערבי, לקשור קשרים וללחום באויבים,
מפני שהוא יבין אותו, את רוחו, את המסיבות
שיצרו אותו.

הוא יוכל לדבר אל לכו של האדם
הערבי, מפני ששוב לא יהיה זר,
בן לבוב שגדל ביינה על ברכי
התרבות הגרמגית, אלא אדם
שמי, שספג את ההיסטוריה •טל
ארצו, בן־בית במרחב.

*}£טיס האנשים המחוזירים לעצמם
ו״׳ מה עצומה השפעת התמונה ההיסטורית
על המאורעות ועל התהליכים השוטפים.

המהפכה הגדולה שהולידה את
האומה העברית החדשה בארץ
זנחה תפקיד זה. היא השאירה
על בנו את עולם המושגים של
הגטו, ועל כן אין לה ביום המכשירים
הרוחניים לעמוד במבחן
המציאות של המרחב. הנהגת ה תודעה
היהודית במקצוע בבית־הספר
היה רק אישור רשמי ל*
פשיטת-רגל רוחנית זו.
הגה, על כן, התפקיד הגדול לאנשי־הרוח:
ליצור תמונה חדשה של היסטוריה עברית,
שתזדהה עם ההיסטוריה של הארץ. אין כל
צורך לפנות עורף לדברי ימיה של הפזורה
היהודית בנכר. יש רק לשים אותם במקומם
— כתופעת־לוואי. חיצונית, כקונטרה־פונקט
למנגינה הגדולה של הארץ.

לגון* הלאומי שלנו ישנן שתי
רגליים. רגל אחת עודנה עומדת
בפזורה. הרגל השניה דורכת עתה
במרחב השמי. לא נוותר אן? על
אחת משתיהן. אך נעביד נא משקלנו
על הרגל החותרת קדימה.
אחרת נישאר עומדים על רגל אחת —
מצב מאד בלתי־בטוח.

תשובות טתור ההיסטוריה

(ראה עמוד )5
.1כימי פרידרי!״ השני, קיסר גרמניה, שנשא בשנת 1225 לאשה את יולנדה,
מלכת־ירושלים הצלבנית. בנו, קונראד הרביעי, קיסר גרמניה, נשא תואר ״מלך ירושלים״.

הקרב המכריע נערך ליד קרקר, בצפון סוריה, בשנת 853 לפני־הספירה, ונסתיים בתיקו.
הערבי הראשון בהיסטוריה נזכר בקשר לקרב זה בכתבה אשורית. גינדיבו הערבי,
בראש אלף גמלים, היה אחד מחברי הברית.

2000 שנה לפני האירופי הראשון. היה זה אחרי שפרעה נכו, מלו

אחמד אל״ג׳זאר, נוצרי בן יוגוסלביה, ביצע בנעוריו פשע מיני, ירח
מצרים, כרה תעלה מן הנילוס לים־סוף, מעין תעלת־סואץ קדומה. ימאי כנען, יושבי
לקושטא, מכר את עצמו לסוחר-עבדים יהודי, הפך עבדו של מושל מצריים, שמינה אותו
חוף ארץ־ישראל והלבנון, עברו בתעלה דרומה, לאורך החוף של אפריקה, סובבו את
לתליין. הוא נהנה ממקצועו והצטיין בו עד כדי כך שזכה לכינוי אל־ג׳זאר (״השוחט״).
כף התקווה הטובה, הגיעו לגיבראלטאר ומשם למצרים.
במשך דור שלם שלט על ארץ־ישראל והלבנון. בעזרת הצי הבריטי שם לאל את
המסע כולו ארך שלוש שנים ונפסק מדי שנה בסתו, כשהמלחים ירוו לחוף הסמוך,
המצור שהטיל הגנרל נאפוליאון בונפארטה על בירתו עכו 1799 במשך 60 יום.
זרעו חיטה }שגודלה בפעם הראשונה בארץ־ישראל) ,קצרוה והמשיכו בדרך.

ההיסטוריון היווני הרודוטוס, המתאר את המסע, פוסל את דברי הימאים כאילו ראו
.10 בקיסרות הפרסית. כתמורה לעזרה שהושיטו הערבים לצבא הפרסי בשעת
את השמש מימינם. אולם דווקא פרט זה מוכיח את אמיתות התיאור, מאחר שימאי
כיבוש מצריים, נתן קיסר פרם למדינה הערבית מוצא אל הים, בצורת מסדרון צר אל
העובר על פני כף התקווה הטובה מערבה רואה בהכרח את השמש מימינו.
החוף, ליד עזה. המחוז עתורה (ראה לעיל) ,שכלל את ארץ־ישראל, השתרע מצפון

ומדרום למסדרון זה.
.3כממלכת כדרש. הקיסרות הפרסית היתד. מחולקת למחוזות־מסים, אשר אחד

מהם ״עתודה״ (השם הפרסי של ״אשור״) ,כלל את אזור ״בין־הנהרות״ (צפון ארם־נהרים,
.11 כימי פכר אל-יין, מנהיג דרוזי בראשית המאה ד,־ ,17 שכבש את הלבנון
כיום הג׳זירד ).ואת אזור ״עבר־הנהר״ (בארמית :״עבר־נהרא״ ,בבבלית ״עביר־נרי״).
ואת צפון הארץ (הכרמל, נצרת, טבריה) ,השיג עצמאות־למעשה׳ אך
מכיוון שעבר־הנהר (היינו הארץ שממערב לפית) היתה חשובה יותר
מוגר על־ידי השולטאן התורכי כשניסה להשיג גם עצמאות רשמית.
מן החלק השני של המחוז, נקרא המחוז כולו בשפה העממית ״עבר־על
פכר אל־דין, שליט נאור ומתקדם, נאמר שהיה כל־כך קטן שביצה
הנהר״ .כך הוא מופיע בספר עזרא (״שליטין בכל עבר נהרה
שנפלה מכיסו לא נשברה.

.4טאהר אל״עומר, בדואי מצפת׳ כבש את הגליל לפני 220
שנה, הפך את עכו לעיר־בירתו, כדי להשתחרר מעול התורכים, השליך
5 .12־ 25 ביולי ,1100 ,כבשו הצלבנים, בעזרת הצי של העיר
את יד,בו על המצרים והרוסים. הצי הרוסי הפציץ את צידון, ועזר
1זנציה, אחרי קרב עז ונואש, את העיר חיפה. רוב תושבי העיר^היו
לטאהר לכבשה. השולטאן התורכי, שלא הצליח לכבוש את עכו, שיחד
אז יהודים, שהגנו על העיר יחד עם חיל־המצב המצרי הקטן, ונשחטו
לבסוף את חייליו של טאהד, שרצחוהו נפש.
רובם ככולם בידי המנצחים.

. 5הקרב עד עץ־ג׳לוד, בשנת ,1260 הציל את המרחב השמי,
.13 העיר הספרדית קאדיז, ששמה המקורי ״גאדיז״ נובע
ואולי גם את אירופה, מידי הסכנה המונגולית. בקרב זה הנחיל המצביא
מן המילה העברית ״גדר״ (היינו: עיר מגודרת, מבוצרת) .קאדיז היתה
המצרי בייבארס מפלה ניצחת למצביא המונגולי הנוצרי קיטבוקה.
אחת המושבות של קרתגו (״קרת חדשה״) הכנענית, לפני 3000 שנה.

מושבות כנעניות אחרות, ששמן העברי נשמר עד היום: העיר הספרדית
מאלאגה (מן המלה ״מלאכה״) ,האי מלטה (מן השורש ״מלט״ ,מקום
.6מועאוויה, מושל סוריה, בנד, את הצי המוסלמי הראשון
אליו נמלטו ימאים מזעם הים) ,ואולי גם ברצלונה (מן המלה ״ברק״).
בעכו, יצא משם בשנת 649 לכבוש את קפריסין. המלה אדמיראל היא

שיבוש התואר הערבי אמיר אל־באחר (״נסיך הים״).
מועאוזיה, שהומלך אחר־כך ככאליף בירושלים, הנחיל מפלה ניצחת
.14 בימי הפלישה הפרסית של המצביא שחרברז, בשנת ,614
לצי הביזנטי.
ששם מצור על ירושלים, אז עיר ביזנטית. הוא חדר לתוכה בעזרת התולא
היתד, זאת הפעם הראשונה או האחרונה שקפריסין נכבשה בידי
שבים היהודיים שבתוך החומות, אשר עזרו לו גם לקטול 60 אלף יוצצי
שיצא מחוף ארץ־ישראל.
רים מבני העיר 35 .אלף נוספים נמכרו לעבדים.

.7מטון? תקופת הצלבנים, ועד לכיבוש העותומני, במשך
.15 במגידו. הפרעה המצרי תוחמשה השלישי פלש לארץ לפני
כמעט 300 שנה, שלטו בארץ ה״ממלוכים״ ,עבדים לבנים, רובם ממוצא
3400 שנה, נתקבל בברכה על־ידי העיר עזה. מיהר לעבר האוייב, שכלל
מונגולי, צ׳רקסי ותורכי, שהשתלטו במצרים. השלטון עבר, בדרך כלל,
את ״כל העמים מנהר מצריים (ואדי אל־עריש) ועד לארץ נהריים,״ צבא
משולטאן אחד לעבדו. גדול הממלוכים היה בייבארס (ראה לעיל).
זה חנה במגידו.

בניגוד לעצת אלוסיו, שיעצו לו לבצע תמרון־איגוף, ערך התקפת-מצח,
לוחם ממלוכי, עבד צפון־
.8כימי המדף אהאב, שהיה השותף השני בפדרציה של בל
מיגר את צבא-ההגנה הסורי־כנעני בקרב בו נפלו בסך הכל 83 איש
מבין המגינים.
אפריקאי בשרות הכאליף.
ממלכות סוריה וארץ־ישראל׳ בהנהגת מלך ארם, נגד התוקפנות הסורית.

העולס הזה 046ו

במדינה העם דגר עטור כוכבי
מאות אלפי המאזינים לשידור לא האמינו
ברגע הראשון למשמע אוזניהם. בנוכחות
נשיא המדינה׳ ולפי בקשתו המפורשת של
ראש־הממשלה, ניגנה התזמורת הפילהרמונית
את ההמנון האמריקאי• לפני התקווה. היה זה
עלבון לאומי צורב.
השבוע, כאשר מפלגות שונות ניסו לנצל
את רגש־הבושה הלאומי, לא היה ברור
לאיש כיצד קרה הדבר. .שיקמה אחת היט־עתה
אותי,״ התנצל ראש־הממשלה, בהסבירו
כי שאל את אחת האורחות האמריקאיות
הלא־יהודיות מה לנגן קודם, וזו יעצה לו
להתחיל בהמנון האמריקאי.
גרומיקו מאיים. אולם כמו לכל המעשים
האימפולסיביים של דויד בן־גוריון,
היתד, גם לזה כוונה.
זמן קצר לפני המאורע החגיגי בהיכל•
התרבות התל־אביבי קיבל ביג׳י את הדו״ח
הראשון על שיחתה של גולדה מאיר עם
שר־החוץ הסובייטי, אנדריי גרומיקו, בניו־יורק
(העולם הזה .)1043
הודיעה גולדה: השיחה היתד ,״סיוט״.
גרומיקו היה נוקשה ותקיף, טען כי ממשלת
ישראל אינה אלא מקל בידי האימפריאליזם
נגד התנועה הלאומית הערבית. חזר
במפורש על האזהרה הסובייטית שברית-
המועצות תפעיל כוח נגד ישראל אם
תתקיף את סוריה. איים גרומיקו: הקול
הסובייטי באו״ם גרם להקמת ישראל, ואותו
קול יכול להורידה שאולה. היה זה סיכום
מדכא לנסיון ממושך להתקרב שוב לברית־המועצות
(ראה להלן).
ביג׳י היה מרוגז. נגינת ההמנון האמריקאי
בצורה כל־כך בלתי־מקובלת היתר, תגובה
אחת. השניה היתד, בקשה לכתבי דבר
והארץ לפרסם באופן בולט כי בשיחת
גולדה עם שר־החוץ האמריקאי הושג ״תיאום
מלא״ בין שתי המדינות.
כרווז וירח. היתד, זאת הגזמה. הסיכום
הסודי שהושג בין גולדה ודאלס ר,יו!
צנוע יותר:
#הבטחה אמריקאית לדאוג לחופש־השיט
לאילת, אך סירוב מוחלט להבטיח
חופש זה לאוניות המניפות דגל ישראל,
סירוב לפעול למען חופש־השיט בתעלת־סואץ.

סירוב מוחלט לפרסם כל הצהרה פרו־ישראלית
שהיא, כדי לא להרגיז את הערבים;
#׳הבטחה
שלא להפריע לרכישת־נשק
מצד ישראל במדינות אחרות (כגון צרפת)
,אך סירוב להעניק לישראל נשק אמריקאי
ללא תשלום;
• הבטחה להפנות זרם גדול של כספים
אמריקאיים לישראל.
לא סוכם: עמדת ישראל לגבי דרישת
האמריקאים להוציא ממפרץ אילת את שתי
הפריגאטות של חיל־הים, המרגיזות את
סעוד.
נוכח סיכום זה, לא היתר, הידיעה על
״תיאום מלא״ בין שתי המדינות מדוייקת.
הסרחת ברווזים עתונאיים, בשבוע בו הפריחו
הסובייטים ירח מלאכותי, היה תחליף
עגום להישג מדיני של ממש.

הממשלה
לא שדף, ל א. שליחי
ישיבת הממשלה התקדמה בעצלתיים. השרים
דיברו על ענינים שוטפים, שלא עוררו
התרגשות יתירה. איש מהם לא ידע כי
בתיקו של ראש־ד,ממשלה היה מונח מיסמך
מעניין. היה זה כתב־התפטרות של זאב
שרף מתפקיד מזכיר-ר,ממשלה (אך לא
מתפקיד הממונה על הכנסות המדינה) מפאת
״עומס עבודתו״.
ביג׳י לא התכונן להראות את המיסמך
לשרים. הוא היה בטוח בלבו כי יוכל
לשכנע את שרף להישאר בתפקיד. שרף
עצמו, שנכח בישיבה, לא דחק גם הוא את
הקץ. הישיבה עמדה להסתיים מבלי שהדבר
יעלה לסדר־היום.
• השיר דגל עטור־כוכבים הפך המנונה
הלאומי של ארצות־הברית לפי חוק הקונגרס
משנת , 1931 אך חובר בשנת . 1814
על־ידי פראנסס סקוט קיי, עורך־דין ששהה
לצורך משא־ומתן על סיפון אונית־מלחמה
בריטית, בשעה שזו הפגיזה בלילה את
באלטימור. למחרת הבוקר, כשראה קי׳ ני
הדגל האמריקאי עודו מתנופף מעל לעיר
המופגזת, חיבר גאופן ספונטאני את השיר

הנלהב.

ת צ פי ת

(נ 5הזכויות שמורות)

• השקטבג בו לו ת יי משך. אין כל חשש לחידוש התנגשויות בגבול
המצרי, מאחר שגמאל עבד אל־נאצר מעוניין בה צאתו של נוח החירום של
האו״ס מגבולותיו, והוא ישקוד על שמירת השקט כדי לא ליצור עילה להשארותו
של כוח זה.
גם בצפון וגנו במזרח אין לחשוש להפרת השקט היחסי.

פתל! לכיג׳י. בחדר אחר של ד,בנין
ישב יצחק נבון, מנהל לשכת ראש־ר,ממשלה.,
בחצי אוזן שמע את מוברי־העתונים מכריזים
על הופעת מעריב. נבון שלח להביא
לו גליון, העיף בו מבט שיגרתי. לפתע

נעצר מבטו.
כעבור כמה שניות הוכנס פתק לראש־הממשלה
— דבר נדיר בישיבות הממשלה.
ביג׳י קרא אותו, החוויר. בפתק היה רשום,
בכתב ידז של נבון :״כותרת של מערים
מודיעה על התפטרות שרף״.
ביג׳י הבין כי שוב אין טעם להתמהמה.
״יש לי הודעה,״ אמר לשרים. להשתוממותם
הודיע להם כי שרף התפטר, אך הוסיף
שהוא מקווה שעוד אפשר לדון בדבר שנית.
דו״ח מנגנון־החושך. אך נגמרה הישיבה,
הסתערו ביג׳י ושרף החוצה, כשזעמם
בוער בקרבם. שניהם לא היו מעוניינים
לפרסם את מכתב־ההתפטרות — כי בעיני
שניהם לא היה הדבר סופי. מי סינן את
הידיעה לעתון?
החשד נפל מיד על שני האנשים, שיכלו
להרתיח מהתפטרותו של שרף: מנהל משרד־ראש־ר,ממשלה
טדי קולק, שלטש מזמן את

• סעוד יחדש את דרישותיו התקיפות להפסקת השייט
לאילת. בוועידה של ראשי מדינות ערב, שתתכנס בעוד כשלושה שבוע!ת
בביירות, יעלה מלך סעודיה הצעה לפתוח בלחץ מרוכז על המערב להפסיק את
השייט, על־ידי הוצאת כוח האו״ס משארם אל־שייך •והעמדת מיצרי טיראן
תחת פיקוח סעוזי־מצרי.

• קרנו של גמאל עבד אל״נאצר שוב בשלב של עליה.
בשבועות הקרובים ישפר הרודן המצרי את יחסיו עס בריטניה ואולי גם עם
צרפת, יבוא איתן להסכם בדבר שיט אניותיהן בתעלת סואץ ויסדיר את בעיית
הכספים המוקפאים מאז הלאמת התעלה. לעומת זאת ימשיך להיות מעורפל
מצב היחסים בין מצריס לבין ארצות־הברית, אם כי אין זה מן ה,מנע שתח דש
ההצעה שהבנק לייבוא־ויצוא ייממן תוכני,ת־פיתוח מצריות, וביניהן זו של

הקמת הסכר הגבוה באסוואן.

• צפה לשיחרורה הקרוב של ספינת־הדייג ״דורון״ וצוותה.
אחרי שיחת דאג האמרשילד עם נציג מצרים באו״ם ד״ר מחמוד פאוזי, יעץ
פאוזי לממשלתו לשחרר את הספינה ואנשיה. כנראה שהצוות יוחזר ארצח דרך
עזה ואילו הספינה ת עבר בים, אולי
באמצעות צוות זר.

• דויד בך־גוריון יודיע לשותפיו
בקואליציה בי אינו
מובן לשום שינוי מהותי בקו
הנוכחי של הממשלה. בשיחות

הקואליציוניות שיפתחו בסוף החודש,
יבהיר ביג׳י לשותפיו, בעיקר לספ״ם
ואחדות־העבודה, כי מדיניות הממשלה
בענייני ח!ץ, בטחון וכלכלה תעמ,ד
בעינה, וכל מפלגה שאינה מרוצה ממנה
יכולה לפרוש מהקואליציה.
לפרישה: אפסיים.

הסיכויים

• הממשלה לא תפסיק את
מתן הסובסידיות. גס בחודשי החורף
תמשיך הממשגה להעניק סובסידיות
ניכרות לצרכי מזון ודלק, תמנע על־ידי
כך את עליית מדד־היוקר.

• העליה תלך ותקטן בהו״
שי ה חוו־ ך. גם מפני דילדול מקורות
העליה, כתוצאה מן המצור על
העלית מצד ממשלת מרוקו, וחוסר ה

שמשץ יוניצ׳מן
בשליחות עלומה?
עיניו על תפקידו רב־ההשפעה של מזכיר־הממשלה•;
ויצחק נבון, שסילוקו של שרף
היה יכול להרחיב את תחום השפעתו.
שניהם הכחישו את הדבר נמרצות. כדי
לטהר את עצמו הפעיל קולק את מנגנון־
החושך, הסר למרותו, ביקש לברר כיצד
באה הידיעה למעריב.
הפעם פעל המנגנון במרץ רב. תוך 24
שעות היה מונח על שולחנו של קולק
הדו״ח.
נסתבר כי הידיעה הובאה לא על־ידי
שרף ולא על־ידי שליח, אלא על־ידי כתב-
מעריב שלום רוזנפלד. מקורה לא היה אלא
פולה בן־גוריון, רעית ראש־הממשלה, שסיפרה
אותה בתמימות בשיחת־רעים.
אולם טיהורו מהחשד לא הועיל לקולק.
כשהציעו לו לרשת את מקומו של שרף,
נאלץ לסרב בלב כבד, כדי להחניק שמועות
בלתי־נעימות בעודן באיבן. לפי שעה נשאר
שרף, באופן זמני, מזכיר הממשלה.
מדיניות סוד• בהחלט
היה. זד, בחודש מאי, כאשר הודיעו הדיפלומטים
בוינה לממשלותיהם על פרסום
מעניין מאד. אירופה־רפורט, גליון־ידיעות
המודפס במכונת־הכפלה ומוצא לאור על־ידי
שני עתונאים הנחשבים כבעלי אינפורמציה
מצויינת, הודיע כי מנהיג ישראלי פתח
בוינה במשא־ומתן בלתי־רשמי עם ברית־המועצות.
המנהיג,
ששמו לא ננקב, לא היה אלא
ד״ר שמשון יוניצ׳מן׳ ח״כ חרות, שקיים
בימי מלחמת־המחתרת מגע עם דיפלומטים
סובייטיים. אירופה־רפורט טען כי יוניצ׳מן
בא כנציג בלתי-רשמי של ממשלת ישראל,
(המשך מעבר לדף)
• ברשימה הרשמית של ראשי משרד
ראש־הממשלה מופיע שרף במקום הראשון,
קולק רק במקום השני,

סיכויים להגדלת העלייה ממזרח אירופה,
וגם מפני צימצום תקציבי הקליטה על
ידי
הסוכנות, ילך ויקטן מספר העולים מחודש לחודש.

• ד״ד נחום גולדמן מבין ועידה יהודית־ערכית ראשונה
לדון בענייני הפליטים. הועידה עשויה להתקיים באירופה, וישתתפו
בר, ערבים מבין פליטי ארץ־ישראל ונציגי הקיבוצים היהודיים הגדולים בעולם,
כולל ישראל.

• ממשלת ישראל תעשה מאמץ לזבות בביקורו של ד״ד
קוואמה נקרומה, ראש ממשלת גאנה. כמשקל נגדי לנסיונותיה
של ממשלת מצרים לגרוס להרעת יחסים בין ישראל וגאנה, תנסה ישראל
להגביר ככל האפשר את יחסי הידידות, ושגריר ישראל באקרא יפעל לקשירתו
האישית של נקרומה לעמדת ישראל.

• מסתמן שינוי כללי כהרבב השלטון המקומי ברחבי

הארץ. אחרי שורה של התנגשויות בין מפא״י וש,תפ״ה הדתיים במועצות
מקומיות, מתגבשת במוסדות מפא״י ההחלטה להחליף את הזתייס בשותפים
ציונים־כלליים.
• חרמותיח של הרבנות הראשית יתרחבו. למרות חוות־ז׳ננתו
של היועץ המשפטי שאפשר להגיש תביעה פלילית נגד החרם שהוטל עליידי
הרבנות על חלב תנובה, לא תירתע הרבנות הראשית מהטלת חרס על אוניות
צ^״ם שאינן מקיימות את מנוחת השבת. עד עתה נמנע חרם זה בגלל טענת צי״ם
כי הפעלת אנייה בשבת היא תהליך אוטומטי, שאינו גורר חילול־שבת. לאחרונה
התגבשה ברבנות הדעה שהנחה זו מוטעית, ולפי דרישת הרבנים תצטרך צי״ם
להשבית את אניותיה בשבת או להעסיק מסיקים ערביים לצורך זה, דרישה
אשר איגוד הימאים מתנגד לה בחריפות.

• הכרות התעופה הבינלאומיות יאיימו להפסיק את טיסד
טיהן ללוד, אם לא יופעל משרד דואר בשדה התעופה

כשבתות. שר הדואר הדתי ד״ד יוסף בורג הודיע בפירוש כי לא ייענה
לדרישה זו.
• היכון לתכונה ציבורית רכה מסביב למשפט שייב. בין
השאר עוסק עתה הש. ב .בשיקום שיטתי של חסידי־שייב לשיעבר, עד כדי
מתן שיכון וסידור בעבודה בתח״ל, מפעל תימנע ומוסדות דומים. בצורה זו
מקווה הש. ב .לבודד את שייב לפני המשפט ואולי להשיג שותפים למלחמה בו.

• יקותיאל פדרמן עומד לרכוש את אחד מכתי־חמלון
המפוארים בירושלים. אחרי שרכש את מלון אכדיד, והתחיל לבנות
מלון בחיפה. בצורה זו יחיה מלון דן התל־אביבי קשור לשלושה בתי-מלון
נוספים, יוכל למכור בחוץ־לארץ סיור אחיד בארץ.

במדינה
שלא רצתה לשלוח איש רשמי משלה, העדיפה
דווקא ח״כ אופוזיציוני.
פרי הדיונים, לסי אותו פרסום: הסובייטים
הציעו לתווך בין ישראל לבין מצרים
וסוריה, בתנאי שישראל תתרחק מדוקטרינת
אייזנהואר. הערבים היו צריכים לוותר על
גבולות ,1947 ואילו ישראל היתה צריכה
לקבל ״סטטוס של אוסטריה״ — היינו
להיות ניטראלית.
מגעדרך פו לין. לפני שבוע הפתיע
אירופיה-רפורט בדו״ח שני, מפורט יותר.
״פולין הפכה עתה למתווך העיקרי בין
ישראל וברית־המועצות,״ קבע עתה העלון.
מחבריו הוסיפו בשיחה עם כתבת העולס
הזח בוינה, אביבה סטן, כי כוונתם ליהודי
פולני, שנסע במיוחד לישראל כדי ליצור
מגע עם המפלגות השונות.
הוסיף אירופה־רפורם :״יהודים, שהיגרו
רק זה עתה מפולין ושהשתייכו לסיעת־גומולקה
במפלגת־הפועלים־המאוחדת של פולין,
העמידו את עצמם לרשות הפעולה.
הם קיימו את המגע בין ישראל וברית־המועצות,
דרך צרפת ופולין.
״ברית־המועצות הודיעה שמעולם לא
סטתה מעמדתה להכיר בישראל מיד עם
היווסדה. עמדתה הביקורתית בזמן האחרון
אינה מכוונת נגד עצם קיום המדינה, אלא
רק נגד הקשר שבין ישראל לבין ״המעצמות
האימפריאליסטיות״ ומדיניותה ״התוקפנית,
הפוגעת בשלום המזרח התיכוך. ברית־המועצות
שאפה תמיד לכריתת שלום במזרח
התיכון, שיבטיח גם את קיום ישראל
וגם את בטחון המדינות הערביות.
״במידה שישראל תהפוך לגורם פשרני
במרחב, תשתמש ברית־המועצות בהשפעתה
כדי לקדם שלום הדרגתי בין ישראל והערבים.״

ס ט רי ה ש כי ה .״חוגים ישראליים
עוקבים זה מכבר אחרי המאמצים הסובייטיים.
אם תצטרף ישראל לברית של מדינות
המזרח התיכון והים התיכון, שתתיחס
בניטראליות חיובית לברית־המועצות, תוכל
ישראל להיות ״אוסטריה שניה״ ולהיות
מוקד מרגיע, ותמנע הקמת בסיס של ברית-
בגדאד או של אמריקה בצומת חשוב זה.
״כדי לקדם את יצירתה של ״אוסטריה
מזרח־תיכונית״ כזאת תהיה ברית־המועצות
מוכנה, בתנאים מסויימים, להרשות הגירה
של שלושה מיליוני יהודים מן הגוש המזרחי
לישראל. עלית היהודים הסובייטיים
היא יסוד חשוב להבטחת עתיד ישראל
מבחינה כלכלית וצבאית.
״המשא־ומתן בין ישראל וברית־ד,מועצות,
בחלקו דרך צרפת, דרך וינה ודרך פולין,
נמשך. אולם אין להניח כי יושגו תוצאות
לפני סוף שנה זו.״
רוב הפרשנים הרציניים באירופה האמינו
כי יש אמת בדו״ח זה. הוא נשקל בכובד-
ראש במשרדי הממשלות השונות. אחרי גם־
יונותיה של גולדה מאיר לגשור גשר אל
אנדריי גרומיקו (העולם הזה ,)1043 היו
גילויים אלד. מעניינים ביותר.
משטרה אודטימטו
שמונה מכתבים, דומים זה לזה בתוכנם
כשמונה כוכבי־קצינים, הגיעו בשבוע שעבר
למשרדו של ראש הממשלה בירושלים. היו
אלה מכתביהם של שלושת סגני המפקח הכללי
של משטרת ישראל, ושל חמשת מפקדי
מחוזות המשטרה.
המכתבים, שנשאו את כתובותיהם הפרטיות
של שולחיהם, עסקו כולם בנושא
אחד: האפשרות שיחזקאל סהר יודח *תפקידו
לפי החלטת הממשלה, כאשר זו תדון
בשאלה אחרי החגים.
במקרה כזה, הבהירו הכותבים, אם אמנם
תעיז הממשלה לפטר את המפקח הכללי
הנערץ עליהם כל כך, יאלצו שלושת הסגנים
וחמשת מפקדי המחוזות להגיש את הוד
פם רותם.
הקרםעלחס די ם. היה זה צעד נוסף
במערכת התעמולה וההסברה, בה החל יחזקאל
סחר לאחר משפט הדיבה של עמוס
בן־גוריון. אחרי המאמר הראשי בדבר, חרוזיו
הארוכים של נתן אלתרמן, ופגישות הסופרים
(העולם הזה ,) 1044 היו המכתבים שלב
נוסף במערכה על שלומו של המיליונר במדים.
פרט
מעניין בפרשה כולה: בעוד שמאחורי
הקלעים עושה עמוס בן־גוריון כל אשר
ביכולתו להדיח את מפקדו, ששיקר למענו
מעל דוכן העדים, הרי לא נעדר מכתבו
של עמוס מבין השמונה שנשלחו לאביו.

שיגוו חיוח המלאכותי הואשוו מתח את

מן הירח
ך פ ני חמשש ני ם עורר איש־מדע
/גרמני סנסציה עולמית. ו תר פון בראון,
המנהל הטכני של האגף לפיתוח קליעים־
מונחים בצבא ארצות־הברית, ניבא כי תוך
השנים הקרובות יפלוש האדם אל תוך
החלל. הוא אפילו תיאר בפרוטרוט את

לכת מלאכותיים. כמה מהם לא יגיעו לגובה
רב, יתחככו בתוך מעטה האוויר של
האדמה, עד שיתפוררו וייעלמו. אחרים יוט-
סו לגובה רב יותר, יחוגו סביב כדור הארץ
במסלול קבוע, בלי קץ, כשהם משדרים
לקרקע את החומר המדעי שהמכשירים

גבור השבוע

כך נראה המיתקן שהמיס את הירח המלאכותי אל החלל.
זוהי סילונית, מורכבת משלושה חלקים המתפרקים זה
מזה, המעבירה את הירח למטרתו בשלושה שלבים. בשלב האחרון, עם גמר הדלק בחלק
העליון, נפלט הירח מכיל המכשירים, מתחיל לנוע במסלולו האליפטי מסביב לכדור הארץ.

מסעד, של החללית הראשונה אל הירח, כ־שבבטנה
צוזת חוקרים.
סיפורו של ורנר פון בראון נקרא כמו
רומן מדעי־כביכול, מן הסוג שהתפשט
במהירות הסילון בארצות־הברית. אולם
מסע־ההרפתקות שתואר על־ידי המדען הגרמני,
שעבר לארצות־הברית אחרי מלחמת
העולם השניה, היה דמיוני רק בפרטיו הדקיקים.
את השלד בנה פון בראון על
עובדות מדעיות בדוקות. בין השאר, אמר
כי תוך חמש־שש שנים יצליח האדם להטיס
אל החלל כוכב־לכת מלאכותי.
לכוכב־לכת זה קראו השבוע ירח מלאכותיו
הוא הוטס על־ידי הרוסים לגובה
של 900 קילומטר, אל תוך החלל החופשי
של היקום, והוא הופעל בדיוק לפי השיטות
שפון בראון סיפר עליהן.
לאחרונה קבע אותו מדען מה תהיה
ההתפתחות החדשה — אחרי הצלחת שיגור
הירח המלאכותי. הוא לא יכול היד, לקבוע
תאריכים מדוייקים, בהם יתרחשו המאורעות,
אולם הוא שוב צייר תמונה מדו-
ייקת עד לפרטי-פרטיה.

הקבועים בתוכם יקלטו מסביבתם.
יהיו כוכבי־לכת שיסובבו את כדור הארץ
במקביל לקו־המשזוה; אחרים יסובבוהו מן
הקוטב הצפוני לקוטב הדרומי. וככל שאוצר
הידיעות על תנאי הקיום בחלל ילך ויגדל,
כן תיווצר האפשרות להטיס חלליות נושאות
בני אדם. ברגע שדבר זה יקרה, תתחיל
הפלישה האמיתית אל תוך החלל. היא
תתבסס על תחנות־חלל קבועות, שתשגרנה
באותה דרך בה שוגר הירח הנסיוני הראשון.
הפיתוי הראשון בפני כובשי החלל, יהיה
הירח (האמיתי) .הם ירצו להגיע אליו. מזה
, 70 שנה מתנהל וויכוח בין שני זרמים
של מדענים: האם הלועים הנראים על פני
הירח, מבעד לטלסקופים, נוצרו על־ידי
התפרצויות הר־געש, או על־ידי נפילת בו-
כבי־שביט? עד כה, לא הצליח שום צילום
לספק את המתווכחים. שני הצדדים יתבעו
בוודאי בדיקה ישירה של הלועים, והבאת
חומר מתוכם למיבחני־מעבדות.

בופכים בלי 0ו!ק
>*חרי הירח חראשץ, ישוגרו אל

( | תחנת־חלל קבועה. היא תשמש קרש-
קפיצה לירח, למאדים ולכל אחד מענקי
היקום. מתחנת־החלל יפליגו החוקרים בחללית,
אשר תיבנה ותוכן על הקרקע. ה*

\ 1תו ך החלל סידרות שלמות של כוכבי•

10 ימים לירח
ך* מסע הראשון אזלהיר^תארג^^

הדרך לפלישה האדם לתור החלל בדור זה

למאדים!
חללית תועבר אל תחנת־החלל חלקים־
חלקים׳ באותה הצורה שבה הצליח האדם
לחדור לראשונה אל החלל — על־ידי סי־לוניות,
אותן יורים כמו קליעים. בתחנת-
החלל תורכב החללית ותוכן לטיסתה.
אנשי הצוות יהיו כבר רגילים לתנאי ה
חלל.
חלקם בילה כבר תקופה ממושכת
בתחנת־החלל. על כל פנים׳ כולם יהיו
כבר בעלי נסיון בטיסות מן הקרקע אל
תחנת־החלל, טיסות של שעה אחת יערך.
תפקידם הראשון של חוקרי החלל יהיה
לטוס סביב הירח, אך לא לנחות בו —

מול הסאריס

החללית, אחרי שהשירה את מיכלי הדלק הריקים, מתכוננת
להיכנס למסלול־תנופה סביב המאדים, כדי להאיט
את מהירותה העצומה, הפנתה הספינה את ירכתיה אל המאדים, כדי שכוח סילוניה ייצור כוח
מנוגד לכיוון נסיעתה המקורי. לחללית צורה אווירודינמית לניצול האטמוספירה של המאדים.

עשרה ימי־טיסה בסך הכל. הם יתאמנו בשימוש
במכשירים של ניתם ושידור בחלל,
יצלמו את פני הירח, ויבחרו את המקום
המתאים לביצוע השלב הבא של הפלישה
לתוך, היקום: נחיתה בירח. ההכנות לשלב
זה יימשכו כמד, שנים׳ אולם המיבצע עצמו
יהיה קל יחסית. מסע־המחקר על פני
הירח יארך 4־ 6שבועות בלבד.
המיבחן האמיתי והרציני ליכולתו של האדם
יהיה המסע למאדים. כאשר יכבוש
האדם את הכדור הזה, יוכל לומר כי באמת
כבש את החלל.

מ מ די ה מי פצע

צורה זו 1176 מיליון קילומטרים. הומן הדרוש
לטיסה זו, בכיוון אחד 260 :יום.
ישנם גם חוקים הקובעים מתי יוכלו אנשי
החללית לנחות במאדים, ומתי הזמן
הטוב ביותר בשבילם להמריא בחזרה אל
כדור הארץ. מתוך תנועות כדור־הלכת ו־כדור־הארץ
— תנועות אותן אפשר לחשב
בדייקנות עשרות ואף מאות שנים מראש —
מסתבר כי קבוצת הנוחתים במאדים תצטרך •
לשהות שם 449 יום.
אם מוסיפים לתקופה זו פעמיים 260 ימי־טיסה
למאדים וחזרה, יוצא כי אנשי המשלחת
יצאו למסע של שנתיים ו־239
ימים. ומרגע המראתם ועד לשובם, לא
יפגשו כל יצור חי.

חללית המחר

מראה של ספינת־החלל, מאחור (למעלה) ומלפנים. מסביב
לגוף המרכזי, המכיל את מכשירי הניווט וחדרי־המגורים
של הצוות, מורכבים מיבלי־הדלק. הדיסקוס בחרטוס משמש כמגן לכור האטומי
של הספינה. מאחוריו, לפני מיכלי הדלק, נראית אנטינת־ראדאר גדולה המשמשת לניווט.

ךימצאותר פו ת יומצאו וגילויים רבים
1ויתגלו לפני שיבוא הזמן לנסיעה למאדים.
אולם חוקי האסטרונומיה והמכניקה
מאפשרים כבר עתה לצייר את הקווים הכלליים
של המיבצע האדיר. על סמך הנחות
אלה, ועל סמך הידיעות הבדוקות הקיימות
כבר עתה, אפשר לקבוע כי הטיסה למאדים
ניתנת בהחלט לביצוע — ועוד בדור הזד״
המרחק בין כדור הארץ לבין המאדים
הוא 56 מיליון קילומטרים. אולם חללית
הרוצה להגיע אליו לא תוכל לטוס בקו
ישר! היא תצטרך להתקדם בקו־התנופה
הסיבובי של כדור הארץ, להסתובב במעגלים
המתרחבים והולכים כחלל, ולעבור ב

דידדו
י?11111 ודיי? 11י וווו

אפילו מפוגודפפים ח
* * סעשל כמעט שלוש שנים, יש להכין
)3בקפדנות מקסימלית. אם יחסר דלק לחללית,
לא תעמוד לרשותה כל תחנת־דלק
בדרך! ואם מזון יאזל, לא תמצא מסעדות.
בהגיעה למאדים לא ימתין קהל של מעריצים
לקבל את פניה. אנשי־הצודת יצטרכו
לקחת אתם את הכל — אתיר לנשימה, מים
ואוכל, כלי תיקון, חלקי־חילוף, אוהלי-
חימום לגור בהם באקלים הקר של המאדים,
כלי תחבורה לשימוש על פני כוכב־הלכת
הגדול, ודלק עבורם. אפילו מכונת־כביסה
ומחדד־עפרונות יש לזכור.
החפץ הכבד ביותר ברשימת המשא תהיה
חללית־הנחיתה הדרושה כדי לרדת ממקום
החניה של החללית הגדולה, מחוץ לכוח־המשיכה
של המאדים, ועד לפני הכוכב.
יהיו לה, לחללית זו, תכונות דומות מאד
לאלה של מטוס רגיל. היא צריכה להיות
מספיק גדולה כדי להנחית את קבוצת־החקר.
את כליהם, את אמצעי התחבורה שלהם, את
אוהליהם, את המזון והמחסנים הדרושים
לשהיה של 449 יום.
ומכיתן שיהיה קשה להעמיס את כל המשא
הזה, יחד עם אנשי הצתת, על חללית
אחת, יתעורר הצורף לבנות שתי חלליות:
חללית־נוסעים ומשאית. משקל האחת 1870 :
טון.
עבודות ההכנה והאיסוף של כל החומר
הדרוש לטיסה אל המאדים יחייבו בחירת
אי לא קטן, באוקיינוס השקט. לשם יביאו
האניות את חלקי החלליות ומטענן, ומשם
ייורו המילוניות שיקשרו את הקרקע עם
תחנת־החלל. את הדלק לטיסה — 490 אלף
טון — יוכלו לייצר במקום, בעזרת האטום.

מי יופל לטוס?
עובד מעבדות המחקר של צי ארצות־הברית
בוושינגטון, מכניס צרור של
מכשירי־סדידה אלקטרוניים אל חון הירח
המלאכותי האמריקאי שטרס המריא.

ד״ר נ׳ון האגן, מנהל תוכנית היצור של הירח המלאכותי האמריקאי, עומד
במעבדתו. בידו הוא מחזיק דנס מוקטן של ׳הקליע, אשר תפקידו לדחוף
המלאכותי אל תוך החלל, בשלושה שלבים. על השולחן משמאל, הירח
מימין: חתן,־ המראה את פנים הירח. דגמים דומינו לאלה ניבחנו על־ידי

ליד דגמים
את הירח
המלאכותי.
הסובייטים.

* * ד ם רגי ל, השומע על טיים־ניסויים,
\| מתאר לעצמו טיפוס של הרפתקן, המהמר
בחייו כדי לנסות מטוסים חדשים,

אחרי 260 יום, יתכוננו כונשי־החלל לשות על המאדים
אשר איש אינו יודע מד, טיבם. אין דבר
רחוק יותר מן האמת. טייס־ניסויים הוא
אדם שיטתי וקפדן במיוחד. הוא טייס
מצויין, בעל חוש אחריות מפותח מאד —
בין השאר גם לאשתו ולשניים־שלושה ילדים
המחכים לשובו הביתה.
אותן התכונות תידרשנה מטייסי החללית
הראשונה׳ שיצאו למסע־הבכורה למאדים.
אין שום ספק שרק אנשי־מקצוע מנוסים
ומיושבים בדעתם ייבחרו למסע זה. הרפתקנים
או אנשים מוכי שגעון־הגדלות לא
יוכלו להצטרף. אף לא חמי־מזג ועצבנים.
האנשים אשר ייבחרו לעבור את האימונים
המיוחדים לקראת הטיסה יהיו, בהכרח, בעלי
קודי־אופי דומים. ראשית, עליהם להיות
בריאים ושלמים בגופם. כמה טיפוסים —
למשל: אנשים גבוהים מאד — ייפסלו מראש.
הנבחרים יהיו בני 25־ 30 לפתות, כי
לפני גיל זה לא יספיקו לאסוף את הנסיון
והידיעות הדרושים למסע. הם חייבים להיות
אנשים המסוגלים לעבוד ולחיות בצוותא,
בעלי חוש־הומור ויזמה במקצועם. מעל
לכל — הם יכירו את כל מד, שיהיה ידוע
עד אז על החלל.
עד אז, יהיו כבר מאות רבות של אנשים
שעברו את טבילת־החלל. יהיו טייסים וטכנאים
שהתרגלו להיכנס לסילונית, ולעבור
את שלושת השלבים של הטיסה אל החלל.
בשלב הראשון, עוזבת הסילונית את הקרקע,
מגיעה לגובה מסויים; בסוף שלב זה
נופל החלק התחתון של הסילונית. שלב ב׳
דוחף את הסילונית הלאה׳ ובסיומו ניפל
החלק השני. בשלב השלישי מגיע החלק
השלישי — החללית — אל החלל, ומתחיל
לטוס בכוחות עצמו.
מטעמי יעילות, ייבחרו 12 איש למסע,
וכל אחד מהם יהיה חייב להיות מומחה
בכל המקצועות. במשך המסע הארוך עלול
האלחיטאי לחלות; מישהו אחר חייב להיות
מסוגל למלא את מקומו. המכונאי הראשי
עלול ליפול קרבן להתקפת־עצבים, בחודשים
הארוכים של טיסה בחלל האינסופי. בין
אנשי הצתת חייבים להימצא לו מחליפים.
לפחות שלושה אנשים ידעו את כללי־היסוו
של הרפואה הכללית ורפואת־השיניים.

שתייס־אחת־אפס1
עת האפס מתקרבת. בתחנת־החלל
* /מו כנו ת החלליות להרפתקה הגדולה.
אנשי הצתת יושבים כל אחד במקומו.,

שיגיעו לקירבת המאדים, יטוסו החלליות
בעזרת מנועי־העזר בלבד.
מרגע זה, שוב אין לגבי אנשי הצתת כל
משמעית ליום או לילה. אלה מושגים השייכים
לקרקע. כאן, בחלל, זורחת השמש
כל הזמן. החיים בתוך החללית מתנהלים
לפי משמרות־?,עבודה, ופקודות המפקד. בשעה
20.00 בדיוק, מכסים אנשי הצתת.
את החלונות — ו״הליל״ מתחיל. בשעה
,07.00״למחרת״ ,מסירים את המיכסים,
ושוב נעשה ״יום״ בתוך החללית.

מוו ת ממיגון ביצה

ובשי החלל אינם מתבטלים בזמן
הטיסה. עליהם לעסוק באלף ואחד דברים:
לבדוק את מידת החום של חומר־הדחף.
הסכנה העיקרית היא, כי במיכלים הנמצאים
בצד הרחוק מהשמש, תרד הטמפראטורה, החומר
הנוזלי יקפא ולא יגיע למנועים.
יש גם הטיפול במיתקני מיזוג־האתיר.
אמנם, תערובת החמצן וההליום נעשית באופן
אוטומטי. אולם יש צורך לבדוק את
המכשירים בקביעות — טעות קטנה עשויה
לעלות בחייהם של כל אנשי הצתת. קיימת
גם סכנת הרעלה הדרגתית.
טוקסיקולוגים קבעו כי בחיי. היום־יום
של בית רגיל נוצרים לא פחות* מ־ 29 סוגי
רעל. בטיגון ביצה, למשל׳ נוצר. רעל חריף
מאד׳ ,בשם אקרולין. בבית רגיל, כאשר
עולים אדי הטיגון, פותחת עקרת־הבית את
חלון המטבח, והרעל מתנדף. באווירה ההר־מטית
של חללית, אותו רעל עלול להיות
קטלני. תפקידם של אנשי מיזוג־האוזיר למנוע
זאת׳ על־ידי סינון וטיהור האתיר.
מצבור־המזון זקוק אף הוא להשגחה מתמדת.
כי בחלל אין תחליף לקופסת־שימורים ,
המתקלקלת בדרך.
רשת אספקת החשמל דורשת את הפיקוח
העקבי ביותר. כי בחשמל תלוי כל דבר בחללית:
מכשירי־ד,ניווט׳ החימום, מיזוג־האוויר.
אם תופסק הספקת החשמל, יהיה זה עניין
של כמה שעות בלבד עד שמיתקן חילוף־
האוויר יחדל לפעול והנוסעים ימותו מחנק.
אם חל קלקול כלשהו בחשמל, תפקידו
של התורן להעיר את כל אנשי הצוות,
ולהזעיק את החשמלאי הראשי. המכשיר להפקת
אנרגיה מהשמש יהיה מסוגל בינתיים
לספק כמות קטנה של חשמל, עד לגמר התיקון.
אולם אם יסתבר כי הנזק אינו
ניתן לתיקון מהיר, יבקש הקברניט מריח־

אדם. החלליות, תוך התקדמותן בסיבובים
מתרחבים והולכים, תחלופנה על פני השמש,
כשכדור־הארץ והירח בינן לבין השמש.
הצוות מצטופף ליד החלונות, עיניהם מכוסות
במשקפות כהות. לבסוף הם רואים נקודה
שחורה זעירה, הזוחלת על פני המעגל
היוקד של השמש. זהו כדור הארץ, במרחק
20 מיליון קילומטרים. מאחוריו — הירח.
כעבור חודשיים, ניכרים הסימנים הראשונים
של עייפות וחוסר־פעילות בין אנשי
הצוות. היחסים ביניהם נעשים מתוחים. מפקד
המסע מחליט לבצע חילופים בין צוותות
שתי החלליות. האנשים המועברים לובשים
חלליפות, קופצים אל תוך החלל ובעזרת
אקדח־יירוט מרחפים אל החללית־האחות.
אחד הבילויים היקרים ביותר הוא שידור-
הרדיו היומי מכדור־הארץ. למרות שהחללית
נמצאת עתה במרחק 65 מיליון קילומטרים,
נשמע השידור בבירור מופלא. לרוב מכיל
השידור המיוחד מהדורת־חדשות, הרצאה או
שיחה, ותוכנית מוסיקלית. לפעמים זהו
שידור שיגרתי, מתחנה אזרחית רגילה.
מאת״ם־וחטישים יום למסע.
בעוד עשרה ימים יגיעו החלליות אל
תחום כוח־המשיכה של המאדים. הכוכב
נמצא עתה במרחק 2,2מיליון קילומטרים
והוא נראה בבירור, ככדור אדמדם. לא
הרחק ממנו נראה כוכב שני, קטן יותר.
זהו פובוס, הירח של המאדים, הסובב את
הכדור הגדול כל שבע וחצי שעות.
הצוות מכין את החלליות לתמרון־ההת־קרבות.
תחילה מעבירים את הדלק הדרוש
לתמרון אל תוך צינורות ההבערה ומיכליהם
הקטנים. שני מיכלים ריקים נושרים מכל
חללית. כל משא מיותר אחר מושלך החוצה.
כי בתמרון ההתקרבות, יהיו החלליות זקוקות
לכל קילוגרם של כוח־הדף.

בוחרים מקום זגחיתדו

^ חדי השיעמוס של החודשים האח־
> • רונים, מתחיל הכל להתחולל בקדחתנות.
המאדים מתקרב וגדל. חמש שעות לפני
תימרון־ההתקרבות, נמצאות שתי הספינות
במרחק 50 אלף קילומטרים מפני הכדור.
המרחק בין שתיהן הוא כמר, עשרות מטרים.
חימרון־ההתקרבות הוא מיבצע עדין. החלליות
מתקרבות אל המאדים במהירות
העולה על זו של תנועת הכדור עצמו בחלל.
המרחק מצטמצם 30 .אלף קילומטרים 10 ,
אלפים; החלליות מסתובבות, מתקרבות אל
הכדור אחורנית.
ואז משמיע מכשיר הניווט צילצול חד:
12 מנועי־הקליעים רועמים בפעולה 530 .
שניות נמשכת ירית־הסילון האדירה. המהירות
יורדת מ־ 5,1קילומטר לשניה ל־3,1
קילומטר לשניה. עם כיבוי המנועים האדירים
מסוגלת מהירותן המואטת של החלליות
לשמור על מסלול-עצמי סביב המאדים, בגובה
של 992 קילומטרים. את הסיבוב
סביב המאדים משלימות החלליות כל שעתיים
26 ,דקות, ו־ 24 שניות.
עם גמר התמרון ניגש המפקד לבחור את
מקום־ד,נחיתה המתאים. שעה שהחלליות
מסובבות את כדור־המאדים, מאפשר לו טלסקופ
אסטרונומי לראות את פני המאדים
ממרחק של כמעט אלף קילומטרים .,כאילו
הפרידו ביניהם רק כמה עשרות מטרים.
מכשירי מיפוי וצילום מעבירים תמונה נאמנה
של פני המאדים אל המומחים, המחכים
על פני כדור־הארץ.

נוחתים

מכינים את החללית לטיסה. החללית, במרכז. הובאה חלקים־חלקים מן הקרקע,
בתוך סילונית. בתחנת־החלל עוסקים אנשי ׳החלל בהכנות האחרונות להמראה למאדים.
רמקולים סופרים את הדקות והשניות
האחרונות. מצלמות טלביזיה מעבירות כל
התרחשות אל תוך מיליוני בתים, על פני
כדור־הארץ.
ארבע שניות לאפס. טרנן ןר^.עהוק עובר
בשתי הספינות: מנועי־הקליעים הותנעו. אין
הם פועלים עדיין במלוא הכוח; כמות הדלק
המגיעה אליהם היא מינימלית ומחושבת רק
לקיים אח ההצתה הראשונה. המכונאים בודקים
את השעונים — כל המנועים עובדים.
שלוש — שתיים — אתת — אפס.
הקברניטים פותחים את מלוא אספקת
הדלק. הטרטור גובר לרעש מחריש־אזניים.
שתי החלליות הכבדות ניתקות מהתחנה,
מתחילות לנוע אל תוך החלל. כעבור 15
דקות נפסקים המנועים הגדולים. מעתה ועד

ללית־האחות להתקרב למרחק של כמה עשרות
מטרים, ואחד מאנשיו ילבש חלליפה
(חליפת־חלל) ויקשור כבל־חשמלי מחללית
אחת לרעותה, עד לגמר התיקונים.

אגשים קופצים החוצה

^ ום חמישי למסע. המרחק בין זד
חלליות לבין כדור־הארץ הוא מיליון
וחצי קילומטרים. מכאן נראית הארץ כגודל
הירח, כפי שזה נראה מן האדמה. במרחק
קטן מכדור־הארץ נראה מעגל קטן, כרבע
גודל האדמה. זהו הירח.
שבעים־ושלושה יום למסע.
כל אחד ידע מתוך חישובי הניווט כי
היום יראה מחזה אשר טרם נראה לעיני

ך* הכנות לנחיתח מגיעות לסיומן.
1 1קליע־מרשירים שהונחת קודם לכן העביר
אל החללית את הנתונים המדוייקים
על האקלים, מידת־הלחץ והלחות, השוררים
על פני המאדים. סילונית הנחיתה, שהובלה
כל ד,ימו בחללית־המשא, מוכנה לפעולה.
חללית־המשא מתרוקנת: חלק ממשאה
ממימה אל תור סילונית־הנחיתה, השאר
מועבר אל חללית־הנוסעים, לדרך חזרה.
שלושה אנשים נשארים בחללית זו, שעה
שיתר תשעת אנשי צוות מתכוננים לנחות
במאדים, תתקידם של הישארים היא קשה
במייחד: לשמור על החללית, ולקבל מחבריהם
את הידיעות שיאספו על המאדים.
אם אחרי התקופה שיקבעה מראש לא ישירו
התשעה, יהיו השלישה חייבים לשוב
לרדור״הארץ, כדי שלפחית האינפורמציה
שנאסי׳ה תגיע בשלום למדעיים.
סילינית־הנחיתה בנויה בקווים הכלליים
של מ״יס רגיל. אחרי שמניעיה עוזרים
לה לחדור אל תוך האטמוספירה של המאדים,
היא ממשיכה דרכה אל מקום

אוסף ידיעות. כדור־לכת, דונמה שונה
מזו של הירח המלאכותי האמריקאי או
הרוסי, מרחף בחלל מעל לחוף מזרח ארצות־הברית.
בתוכו מכשירים המעבירים ידיעות.
הנחיתה בטיסה רגילה. בגובה של קילומטר
בערך מפני הכדור, משליך הקברניט פצצת־עשן,
כדי לבדוק את כיוון הרוח — כמו
במטוס רגיל. כעבור כמה דקות נוחתת
הסילונית במישור חולי, בענן אבק אדמדם.
לבושים חליפות־לחץ, מצטופפים התשעה
בחוסר־סבלנות בתוך חדר היציאה, שם משתנה
הלחץ בהדרגה לזה השורר על פני
המאדים. לבסוף הם ניצבים על כנף הסילונית,
קופצים מגובה חמשה מטרים אל
הקרקע. כח־המשיכה חלש והתשעה מרחפים
בעדינות למטה.
בני־האדם הראשונים הגיעו בשלום למאדים.

גיכור-היום
וגיבור״המחר
ך* תפקיד הראשון הוא להכין. את
| 1הסילונית להמראה בחזרה. אי־אפשר
לדעת אם לא יצטרכו להסתלק במהירות,
מפני סכנה בלתי־נודעת. מתוך גחון הסילונית
מורידים אנשי הצוות שני טרקטורים.
בעזרתם הם מעמידים את הסילונית על זנבה,
עד שהיא נהפכת לקליע זקוף, מוכן
ליריית־ההמראה.
הצעד הבא הוא הכנת האוהל הפניאומטי
אשר ישמש כבית המשלחת, כל זמן שהותה
כאן. האהל הינו, למעשה, כיפה בקוטר של
חמישה מטרים, עשוי מבד־גומי ומצויד
במכשירי בידוד ומיזוג־אויר. כאן ישנו,
יאכלו וינוחו אנשי המשלחת, מבלי להזדקק
לחליפות־הלחץ המסורבלות.
שגי הטרקטורים משמשים ככלי־תחבורה,
והם בנויים בצורה המאפשרת להסיע בהם
ארבעה אנשים וכל הציוד והמזון הדרוש
להם לנסיעת־מחקך של כמה ימים.
תוך שעות אחדות, מוכן הכל לפעולה.
האוהל עומד במקומו, הציוד מוכן לשימוש.
האנשים מתחלקים לקבוצות, כל אחת עם
תפקידים ברורים. ללא איבוד זמן, הם
מתחילים לעסוק במטרה העיקרית של הנסיעה:
לבדוק את פני המאדים והרכבו,
לחפש סימני־חיים שיוכיחו אם פעם היה
קיים עליו גזע של יצורים חיים, בעלי הבנה.
הם אוספים צמחים, אבנים ומתכות, חוקרים
את המבנה התת־קרקעי בעזרת פיצוצים
וסייסמוגראפים, מצלמים רבבות צילומי־צבע
וסרטים דוקומנטריים. יכולת הקיבול של
הסילונית הוא הגבול היחידי למה שהם
יכולים להחזיר עמם ארצה.
כאשר, כעבור 709 ימים, יחזרו אנשי
המשלחת אל כדור הארץ, הם יהיו גיבורי-
היום. אולם כבר באותו רגע יהיו מוכנים
לפעולה גיבורי״המחר: אלה אשר יטוסו אל
המאדים כדי להתיישב עליו בקביעות.

במרינה
שיא קטן

מנגנון

אחד השיאים הקטנים במדינה הושג. כשבוע
שעבר על־ידי שמעון פרס, המנהל
השאפתני של משרד־הבטחון. הוא נסע לאירופה
״בעניני משרדו״ ,חזר כעבור שלושה
ימים בדיוק.
מאחורי השיא הסתתרה עובדה משעשעת,
שלא זכתה לפרסומת הראויה לה. כשהגיע
סרס לפאריס, כדי לטפל בעניניו במשרדי
הממשלה הצרפתית, לתקל בחיוך של השתוממות
אדיבה. האם מסיה פרם לא שמע
על המשבר בצרפת? מובן מאליו שאין
לסדר שום דבר לפני שתכונן ממשלה חדשה.
פרס עלה על המטוס הראשון (איטלקי),
חזר כלעומת שבא.
אנשי משרד־החוץ, שמדיניות־החוץ ד,פ־רט,ית
של ״שמעון פרסומת״ עיצבנה אותם
מזמן, רק שמחו לאידו .״אילו היה מר פרם.
שואל מראש בשגרירות שלנו,״ אמר אחד
מהם ,״יכול היה לחסוך למדינה את ההוצאות.״
הוסיף פקיד שני :״חוץ מזה היה
כדאי למר פרס לקרוא עתונים.״

תעופה

כת־האוויד

יתכן כי בריגיטה־עליזה פאנגל היתה
בוחרת לעצמה מקום אחר להיוולד, אילו
ידעה מראש לאיזה צרות תגרום. כי מאז
יצאה לפני שמונה חודשים לאוויר העולם
במרומי האוויר, במטוס אל־על שטס בשמי
גרמניה (העולם הזה )1010 גרמה טרחה
למוסדות רבים.
בעייה מס׳ : 1מהי לאומיותה של ילדה
הנולדת במטוס ישיאלי לאם קאתוליח, שהיא
אזרחית אוסטרית, מעל לשטח ריבוני
של קהילת־הברית הגרמנית?
המוסד הראשון שנאלץ לתת את דעתו
על המקרה היה שלטון הכנסיה הקאתולית.
הורי בריגיטה־עליזה הביעו את הרצון כי
הדיילת הישראלית החמודה שעזרה לאס
בשעת הלידה האווירית, עליזה פלאשר (ששמה
הפרטי ניתן לילדה) ,תורשה לכהן
בטכס הטבילה כעדה רשמית.
הכנסיה העתיקה גילתה גישה חדישה.
היא נענתה לבקשה הבלתי-רגילה, אל־על
תרמה בקבוק של מי־ירדן שהוטס במיוחד
לוינה.
אזרחית משולשת. גם הממשלה האוסטרית
היתד, חדישה ונמרצת. היא נתנה
היתר למשרד־הרישום בוינה לרשום את
בריגיטה־עליזה כאזרחית אוסטרית.
אך נעשה הרישום, נתקבלה במשרד אל־
•על שאלה רשמית של משרד־הרישום ב־לימבורג,
גרמניה, שרצה לדעת מדוע לא
נרשמה אצלו כחוק האזרחית החדשה ברי־גיטה־עליזה
פאנגל, אשר נולדה בגובה 5000
מטר מעל לעיר. באותה שעה פנה למשרד
החברך, בהולנד נציג משרד־הרישום של
העיר ההולנדית הקרויה אף היא לימבורג,
שרצה לרשום את. תינוקת־האוויר כנתינת
המלכה יוליאנה, בחשבו (בטעות) כי הילדה
נולדה מעל לעירו שלו.
עסקי אוויר. אך כל זה היה כאין
וכאפס לעומת הבעיה העיקרית. אל-על
הודיעה על רצונה לתת לרך הנולד כרטיס-
טיסה חינם לכל החיים, בכל קווי החברה.
באופן שיגרתי העביר על כך הודעה לסר
וויליאם הילדרד, המנהל הכללי של האגודה
הבינלאומית לתובלה אווירית, בה מאוגדות
79 חברות־התעופה בעולם.
המנהל סירב לאשר את המתנה. לסי
חוקי האגודה, המקפידה על מחיר אחיד
בכל החברות, אסור לשום חבר לתת כרטיס
במחיר מוזל, או בחינם, לכל אדם שהוא
(פרט לסוגים מסויימים וקבועים של עובדים
וסוכנים) .בית־משפט מיוחד של האגודה
יכול להטיל קנס של 25 אלף דולאר על
מסירי כלל זה. י ף י•
בעוד ימים מעטים תחכנס במיאמי, אר-
צות־הברית, ועידה כללית של האגודה. היא
תחליט אם מותר היה לחברת אל־על לחגוג
מאורע אנושי חמוד כזה בג׳סטה אנושית
כל כך חמודה.

תל־אביב
•נימה בל ש
מאז נפתח קולנוע מקסים, בפינת שדרות
בן־ציון, הטרידה את יהודה ביאלר, מפקח
הגנים הציבוריים של עיריית תל־אכיב, תופעה
חדשה: ילדים.שטיפסו על עצי השדרה,
כדי לראות את הסרטים מבעד לגג׳הפתוח
של הקולנוע החדש.
ביאלר החל מציב פקח במארב ליד ההעולם
-ר,זה^104

קולנוע. השבוע הביא למקום פקח זמני,
שנשכר בלשכת העבודה, קישט את ראשו
בכובע של פקח, השאיר אותו להגן על
הצמחיה.
מיד עם התחלת הצגת הערב החלו ילדים
מטפסים על העצים. הפקח תפס אחד מהם,
וזה פתח מיד ביללות אימים. שני גברים
שעברו במקום ניגשו לפקח, ביקשו לשחרר
את הילד. הפקח סירב; השניים שיחררו
את הילד בכוח.
אך הפקח לא ויתר בנקל. במקום הילד,
תפס עתר, אחד משני המשחררים, עד שתופיע
המשטרה. המשטרה הופיעה. אולם
במקום לעצור את האיש, באשמת הכשלת
פקיד־ציבור במילוי תפקידו, היא עצרה את
הפקח עצמו, על שלילת־חופש לא חוקית.
יורדים ישראלים במינכן
כמו ישראלים רבים בנכר, שמחו אייזיק
ברלש, משה גרישה וטומס קובאץ׳ כאשר
נפגשו במינכן. אך לא רק עברם המשותף
בצר,״ל ובישראל קישר אותם; קשרה ביניהם
חוליה חזקה הרבה יותר: עברם כפושעים.
בישראל היו השלושה מוכרים היטב
למשטרה. ברלש ,31 ,יליד פולין, עסק בהעברת
סחורות גנובות ובהתפרצויות. גרי-
שה ,28 ,גם הוא יליד פולין, היה שותפו
של ברלש ברוב עיסוקיו. השלישי, קובאץ׳,
,35 יליד הונגריה, סחר בסמים משכרים,
ובעיסקות מירמה.
תנאי־העבודה הקשים בישראל דחפו אותם
לחפש פרנסה בחוץ־לארץ. הם השתקעו
במינכן.
כעל־החנות צעק. ארבע פעמים בוצעו
מעשי התפרצות בעיר הגרמנית, מבלי שהמשטרה
תתפוס את הפושעים. שיטת־העבודה
הלחה זרה לחוקרים המקומיים.
לפני חמשה חודשים נפתרה התעלומה.
שלושת המהגרים, מחזיקי דרכונים ישראליים,
שמו את עינם על חנות תכשיטים
גדולה. מתוך תצפיות ממושכות ידעו כי
בעל־החנות נוהג לסגור את עסקו לארוחת־הצהרים,
ובטרם צאתו הביתה היה אוסף
את מרבית התכשיטים היקרים ולוקחם עמו
בתיק.
ברגע שבעל החנות עמד לצאת מחנותו,
ותיקו בידו, התנפלו עליו השלושה. אך לפני
שהצליחו להנחית מכה על ראשו, פרץ הגרמני
בצווחות. עוברים־ושבים פתחו ברדיפה.
השלושה השליכו את שללם, ניסו
להתחמק. אך ברגע המכריע הופיעה מכונית
משטרה, שהדבירה אותם במהרה.
מבת 3לידידה. השבוע קיבלה אחת
מידידותיו של ברלש, תושבת תל־אביב,
מכתב• ממינכן. שלח אותו מכר וותיק. הוא
ביקש ממנה. להעביר לאשתו־לשעבר של
ברלש בשורה עצובה.
הדבר קרה אחרי ששלושת הפושעים
היורדים הובאו לפני השופט במינכן, נידונו
ל־ 12 שנות מאסר. בדרך מאולם המשפט אל
הקומה התחתונה, שם המתינה מכונית
אסירים, התחמק ברלש מידי המשמר, דילג
מעל למעקה אל הקומה הראשונה.
שוטרי־הליווי לא ניסו אפילו לרדוף אחריו.
הם שלפו אקדחים, הרגו אותו במקום.

ל כו ע שני
סיגריו ת
ש טוחו ת,

דוגמא

10 ,סיגוינת 370 סחטה

שרות

!>1זי 1>1 131*1! 8מ

מקליטי־סרט

הרכבת מיקרופונים
המומחה :״רדיו דוקטור״,

-הקלטות קול

תל־אביב, רח׳ אידלסון 4טל 24433 .

כל ישראל
לוודרים ועולים
האיטלקים יחדרו לארץ, אחרי שהצליחו
לחדור לשדות־הנפט באיראן. הם
ישתתפו בחיפוש אחרי אוצרות פוספאטיס
בישראל, וגם מגלים ענין בשותפות במפעלי
הפוספאטים הקיימים השאלה
המעסיקה כיום את מוסדות קליטת-
העולים היא אם להכניס עולים חדשים
למעברות ולהוציא את אנשי המעברות הוותיקים
לשיכוני־קבע, או להשאיר את הוו־תיקים
במקומם ולהקעות את השיכונים החדשים
לעולים חדשים לגמרי מספר
תושבי המעברות הוא כיום • 32 אלף
איש, ואילו בעונת החורף הקרובה ייבנו
26 אלף יחידות דיור לעולים אחרי
מינוי שופטים ערביים, ייפתח בקרוב מעמו
חדש בפני אזרחים ערבים, במנגנון הממשלתי.
יהיה זה תפקיד קצין־מחוז, ומושבו
יהיה בנצרת בין הנובחים בפתיחת
היכל התרבות היה המיליונר היהודי מ־וונצואלה,
ב .שרובר, שהתרשם עד כדי כך
מן המאורע שהביע את נכונותו לתרום חצי
מיליון דולאר להקמת אולם קונצרטים בירושלים,
בתנאי שישא את שמו,

הפ צעונים
ב פני םיעל מו
בליל ע״י שימוע׳

ביי קו ס פ הי

1 €ץןה

עם טידו טרי ציז

1£כ תש הסרט הטוב
^*ילו היה מישהו עורך מחקר מדעי
מדוייק על איכותם ורמתם של סרטי
הקולנוע בשנים שאחרי מלחמת העולם
השניה, ועורך בהתאם לכך טבלת עקומות,
היה מתקבל בפניו ציור מעניין. סיום המלחמה
הביא לעולם שפע של יצירות
קולנוע אמנותיות מצויינות, ששלטו על
הבד כשלוש שנים רצופות.
מיד אחרי כן, ירדה העקומה מפיסגתה
כמעט אל תחתיתה. הסרט ההוליבודי הרע
השתלט על העולם, ונראה היה כי בא
קיצו של הקולנוע כאמנות, והוא הפך
למוצר תעשייתי מובהק. רק בשלוש השנים
האחרונות קיבלה עקומת רמת הקולנוע
צורה נורמלית — קו כמעט ישר, העולה
כלפי מעלה.
אם שנת תשט׳׳ו היתה שנת הסרט הבינוני,
לא רעה מבחינתו של הצופה הממוצע
אולם חסרת סרטים שיזעזעו את
קהל הצופים ויעוררו בהם התרגשות של
ממש, אם תשט״ז היתד, שנת שפע של
סרטים טובים בהשואר, לשנים שקדמו לה,
היתה תשי״ז לצופה הקולנוע הישראלי,
שנת הסרט הטוב. לא המצויין, אולם הטוב.
לא היה כמעט שבוע בשנה זו שמבקרי

הקולנוע לא יכלו להצביע לפחות על סרס
אחד שהוצג באחת משלוש הערים הגדולות,
ולומר עליו :״זהו סרט טוב, אל
תחמיצו אותו.״
מסתבר שבדרך כלל נענה הקהל הישראלי
לעצה זו. ציבור צופי־הקולנוע הישראלי
לא היה השנה רק ציבור שעמד באופן יחסי
בראש מבקרי הסרטים בעולם, הוא ראה
באופן יחסי את המספר הרב ביותר של
סרטים טובים. אולי בפעם הראשונה בתולדות
הארץ, רשימת הסרטים הטובים של
השנה היא גם רשימת הסרטים מרובי הצופים
וההכנסות של השנה.

מעם טוב
*** ניים מתוך
טובים של השנה, מלחמה ושלום
והנודר, עמדו בראש רשימת המבקרים של

ארבעת הסרטים ה־

שחקן השנה
הנר> פונ ד ה

שחקנית השנה
מריה של

השנה. בראשון ביקרו יותר מ־ 150 אלף
צופים! בשני חזו 120 אלף. שני הסרטים
הטובים האחרים, נדון למוות כרה ולח
סטראדה, שאינם מסוג הסרטים הנועדים
להמונים, למרות שלא עמדו בראש
טבלת המבקרים, נכללו למרוח זאת בין

נידו! ל מוו תברח (צרפת)

לה ססר דוז (איסליה)

*ושי הסר ט הטוב תו1
<זוויו

1ו**ד1 1

תריסר הסרסים המכניסים של השנה.
עובדה זו יש לציין לזכותו של הקהל
הישראלי. שעה שעמדו להציג את לה סטרא־דה
בתל־אביב, חששו המפיצים ובעלי הקולנוע
שלא יהיה מספר מספיק של מבקרים
בסרט זה כדי למלא את הקולנוע במשך
שבוע אחד. הסרט הוצג בפני אולמות
מלאים, למעלה משלושה חדשים.
גם שאר הסרטים ברשימת הסרטים מרובי־המבקרים
של השנה נמצאים ברשימת הסרטים
הטובים. לפי סיכום ההכנסות מדורגים
ברשימה זו, אחרי מלחמה ושלום
והנולד, מרד הנעורים, סרטו השני של
ג׳ימס דין; אנסטסיה, סרט החזרה לבד
של. אינגריד ברגמן; ג׳רכז, הסרט שהעלה
לכוכבות את מריה של; המלך ואני,
שהפך את יול ברינר לכוכב השנה; דוניה,
הסרט האוסטרי הראשון בארץ אחרי המלחמה;
לה סטראדה, מובי דיר ו רי צ ׳

היו אלה התיק השחור, סרטו של אנדרי
חיים על השחיתות והפרדוכם שבמשפט;
סלקה ולקה, סרט שודדי אמנותי נדיר על
חיי הדייגים; סאנסו, סרט האהבה האיטלקי
המצויין! הלנה והנכרים, סרטו
של ז׳אק רינואר, עם אינגריד ברגמן; ולאחרונה
גם גיכורים נופלים, סרט
אמריקאי על השחיתות בספורט ד׳בוקס.

מסכים על 4

ארד השלישי.

רק מספר מועט של סרטים טובים באמת
לא זכה לקהל מתאים. בהשואה לתופעות
של השנים הקודמות, בהן כמעט
כל סרט טוב היה חסר מבקרים, היה מספר
הסרטים שהוזנחו השנה על־ידי הצופים דל.

שחקן־משנה השנה
או סקר הו מו לקה

20 אלף מיל מתחת למים (ארצות־הברית)

שחקניודמשנה השנה
הלו היי ס

ך* צופה הישראלי הממוצע, המרבה
( | לבקר בקולנוע כמעט יותר מאשר אזרח
כל ארץ אחרת בעולם, היה הרבה יותר
בררן מאשר חבריו בעולם. רק בארבעה
סרטים היד, זהה עמם בבקורתו. מלחמה
ושלום, המלך ואני. אנסמאסיח ומרד הנעורים,
היו הסרטים היחידים שזכו בישראל
לאותו שיא של הצלחה, לו זכו
באירופה ובארצות־הברית.
לא שמות הכוכבים, ולא נושאי הסרטים
או ההשקעות העצומות שהושקעו בהם, הם
שמשכו את הצופה הממוצע בישראל. הוא
חילק מתשומת ליבו לסרטים טובים, השונים
בתכלית. הוא התעניין בסרטי מלחמה טו-

ק רו ס ל (ארצוו

בים, כמו מיסטר רוברטס, עם הנרי פונדה! התל,פד
רוברט אולדריץ׳; וסרט המלחמה הטוב ביותר של הש.ה, אדם

כקרס, שתיאר את דרכה של כיתת חיילים אמריקאיים אל נבעה
אלמונית בקוריאה, בחדירה עמוקה לנפשו של החייל הרגלי, ולסבך
הבעיות להן הוא נקלע בשעת קרב.
הוא נהר לסרטים דוקומנטריים למחצה, כמו המדגר המתעורר
של וזלט דיסני, עולם הדממה של אייב קוסמו, והיבשת
האבודה, הסרט על איי הודו המערבית. הוא נדחק בפתחיהם
הצרים של בתי הקולנוע כדי לראות קומדיות מוסיקליות וקומדיות
סתם, כמו המלך ואני, ברנשים וחתיכות, הכנופיה
העליזה או החייל האמיץ וינדראש.
מיחס הזלזול של סדרני הקולנוע ומיסורי
הוא לא נרתע
הגיהנום להשגת כרטיסים, כדי לראות סרטים דרמתיים מעולים,
המטפלים בבעיות האדם בן זמננו.היו אלה הגיבורים
עייפים, סרטו של אייב ז׳אמפי, המטפל בבעית הריקנות בחיי
החיילים המשוחררים; עלילה ומשפט, הדן באפליה הגזעית
בארצות־הברית; בעל זרוע הזהב, העוסק בבעית הנרקומנים;
מרד הנעורים, שעסק בהתלבטויות הנוער של היום. סרטים
טובים אחרים מסוג זה היו בתי היפהפיה, עם אנה מניאני!
כופרינפש, עם גלן פורד.
לא חסרו השנה גם סרטי אהבה משובחים ונוגעים ללב. חופשה
בונציה עם קתרין הפבורן, בייבי דול עם קרול בייקר, היו
הטובים בהם.
בתשי״ז היה צופה הקולנוע הישראלי יכול לחזות בפעם
הראשונה בסרטים פוליטיים, שמתחו ביקורת חריפה על משטרי
הרודנות. הטוב שבהם היה דווקא סרט מצוייר, חוות החיות,
לפי ספרו של ג׳ורג׳ אורוזל. ואילו בין סרטי הדרמה הטובים
בלטו מעל לשאר ג׳רבז, לפי ספרו של אמיל זולא! גדי בשני
זוזים, יצירתו הניאוריאליסטית־למחצה של קרול ריד; מובי דיק,
האפוס הנפלא של הרמן מלוזיל.

יצירות־מופת ופירות באושים
^ רבעת הסרטים, שנבחרו כסרטי השנה, כוללים בתוכם
\ 1כמעס את כל יעודיה האמיתיים של אמנות הקולנוע. הם היו
נציגים נאמנים לזרמים שינים בקולנוע. אילו׳ מכל הסרטים
שהוצגו בישראל השנה, היו נותרים רק ארבעה אלה, היה די
בהם כדי לתת מושג על מהות הקולנוע בתשי״ז.
היחפן, הטרגי־קומדיה המוסיקלית ההודית של ראג׳ קאפור,
בליל של חיקויים מצ׳ארלי צ׳אפלין ועד רנה קלייר, בתוספת
אידיאולוגיה סוציאליסטית, בתערובת חן מזרחי, טעם טוב
וכשרון משחק, היה ההסבר המוחשי ביותר ליעוד האמיתי של
הקולנוע — שעשוע טוב, מזעזע־רגשות עבור ההמונים. מלחמה
ושלום, ההמחשה הקולנועית של יצירת הספרות האלמותית של
טולסטוי, שלא יכלה להתחרות ביצירה הכתובה בגלל השוני
שבאמצעי הביטוי של הקולנוע והספרות, היתד, שיחזור מרהיב
של מאורעות היסטוריים ושל רוחה של תקופה שלימה. הנד ון
למוות ברח, סרטו של רוברט ברסון אודות מלחמתו של קצין
השירות החשאי הצרפתי בקירות כלאו, היה דוגמא נפלאה לאפשרות
ההבעה האמנותית האישית, באמצעות המצלמה. הרביעי, לה
סטראדה, הסיפור הנוגע ללב של אהבתה של נערה מפגרת
ללוליין חסר לב, סימל את תחייתו של הזרם הניאוריאליסטי
בקולנוע.
גם שלושה מתוך ארבעת הרעים שבסרטי השנה היו רק דוגמה
לזנים של פירות־באושים, שיתכן ואפשר היה למצוא ביניהם
פירות רקובים ורעים עוד יותר. המוצר החדיש ביותר בא לידי
ביטוי בסרט רוק, רול ,,רוק. הוא אפיין זרם של סרטים חסרי־עלילות
טפשיות לגמרי, שסחפו צופים רק בגלל
תוכן ובעלי
צריחות תזמורות הג׳ז ורקודי ׳הרוקנ׳רול שנראו בהם.
יותר ישן היה סוג הסרטים עליהם נמנה קדוסל. המחזה
המוסיקלי של רוג׳רם והאמרשטיין, הידוע גם בשם ליליוס, שאולי
היה מבדר בשנות השלושים, הפך בגירסתו ההוליבודית לאבהמלאך
הכחול. נזרלין דיטריך, שהקסימה
טיפוס של בידור קלוקל, סכריני ומשעמם.
את העולם בכוח אישיותה המיוחדת במינה.
מסוכן מכולם היה הזרע הרע, שיש רק להתברך שסרטים
מסוגו אינם מופקים בסיטונות. היה זה סרט שהופק על פי ספר
פסיכופאטי לגמרי, המנסה להוכיח כי תכונת הרצח עוברת
שלילדה קטנה,
בתורשה. ברגע שעלילה זו, המתארת מעשי רצח
מומחזת על הבד, היא הופכת מנימוק בויכוח לעובדה חזותית
לגבי הצופים. למרות שביצועו לא היה רע, עשה אותו תכנו
לסרט רע מאוד.
20 אלף מיל מתחת למים היה סתם אכזבה. מאגדתו
הקסומה של ז׳ול וורן על הצוללת נאוטילוס, בידי אמן כוזלט
דיסני, אפשר היה לצפות למשהו מסעיר. תחת זאת קיבל הצופה
סרט כמעט מושלם מבחינה טכנית, אך חסר הנשמה והאוירה
שהיו צריכות לאפיין דוקא אותו.

פוכביס ונערי־זוחר

הפצצה הבלונדית. דיאנת דורס, הפכה,
כוכבת־זוהר מצליחה בזכות נתוני גופה.

ן* ק לעיתים רחוקות קורה ושחקן בעל תפקיד־משנה,
1המופיע על הבד הרבה פח־ת מאשר בעלי התפקידים הראשיים,
מצליח להאפיל במשחקו על משחק הכוכבים. השנה היו לכך שתי
בולטות מאוד. הדוגמה הקלאסית היא הלן הייס. הלן, דוגמות שחקנית קולנוע מצטיינת בשנות השלושים, וכיום אמו של
ג׳יימס מק־ארתור, אחד הכוכבים המבטיחים ביותר של הוליבוד,
הופיעה אחרי שנות פרישה מהקולנוע באנסטסיה. היא שיחקה
את תפקיד הצארית הזקנה, הצליחה להאפיל בכשרונה ובעדינות
משחקה על כוכבים כיול בדינר ואינגריד ברגמן.
אוסקר הומולקה היה שחקן־המשנה המצטיין בין הגברים.
בתפקיד הגנרל קוטוזוב, במלחמה ושלום, הצליח הומולקה להטביע
את חותמו כמעט לאורך כל הסרט, למרות שהוא מופיע בו
דקות ספורות. הוא ביטא באופן גאוני הלך מחשבתו של איש
הצבא הרוסי, ואת רגשותיו של האיש שהמציא את שימת
האדמה החרוכה.
כמו בשנים הקודמות נראה מספרם של המבצעים, הראויים
לתואר שחקן השנה, מגוחך בהשוואה למספר הסרטים הטובים.
שוב ושוב היו אלה אותם השחקנים שהצטיינו בשנה החולפת
ובשנה שקדמה לה. לורנס אוליביה בריצ׳ארד השלישי, מישל
סימון בהמרשעת, צ׳ארלס לוהטון בבנות גידלתי, ראג׳ קאפור
בהיחפן, או ג׳ימס דין במרד הנעורים — כולם היו שחקנים
מצטיינים, אולם השנה לא היתר, שנתם.

משחק תיאטרלי נדיר ומרטיט הביא אל הבד הישראלי הסרט
האוסטרי דוניה,בהשתתפותו של ולטר ריכטר. זה שנים רבות
לא נראה משחק מעין זה על הבד. אולם עבור הצופה הישראלי
היה זה מיבצע חד־פעמי. ראוי יותר לתואר היה הנרי פונדה, פייר
של מלחמה ושלום, מיסטר רוברטס בסרט בשם זה והאזרח הקטן
בסרטו של היצ׳קוק, הנאשם.
פונדה, שחזר אל הבד אחרי תקופת פרישה ממושכת, אינו
מסוג הכוכבים יפי־התואר המרעידים לבבות נשים. בגבריותם.
הוא כחוש, כפוף קמעה וחיור; אולם במשחקו, בעומק׳ חדירתו
לתפקידו לא היה לו מתחרה השנה.
בין הנשים היתר, שחקנית השנה מריה של, שהופיעה בתפקיד
הראשי בג׳רבז, ונראתה בישראל זמן קצר לפני כן בסרטה הנפלא
הגשר האחרון. היא הביאה אל הבד טיפוס בלתי־רגיל בימינו של
שחקנית המצליחה, למרות מסך הכסף׳ לעורר חמימות ולנטוע רגשות
אושר בצופה, בכח חיוכה בלבד. מתחרותיה לא היו רבות; מלבד
ג׳וליאטה מסינה׳ כוכבת לה־סטראדה, ואינגריד ברגמן, שחזרה
לבד באנסטסיח, סוזאן היוורד במחר אזיל דמעה, וקתרין הפבורן
בחופשה בונציה, היה המרחב הדרמטי הנשי שומם לגמרי.

קהל בדרגי יותר

•י ה חיה מצעד הצדולויד של שנת תשי״ז. אלה היו
| הסרטים הטובים והרעים, אלה היו ההצלחות והכשלונות.
מה הסתתר מאחורי מסך הכסף? האם עלית רמת הסרטים,
מהירת הקהל לסרטים טובים דוקא היתד, קוניונקטורה מסחרית
בלבד, או שהסתתר מאחורי תופעות אלו תהליך חברתי ואמנותי?
אין ספק כי התשובה השניה היא הנכונה. בראש וראשונה חל
שינוי חד ומעמיק בקהל צופי־ד,קולנוע בישראל. הוא נבע מגורמים
כלכליים וחינוכיים גם יחד. התופעה, שהיתר, כה אופינית לצופי־הקולנוע
הישראליים, של בילוי ערב בקולנוע ויהיה אשר יהיה
הסרט המוצג בו, כמעט ונעלמה כליל. הצופר, הישראלי הממוצע
בוחר כיום את הסרט שהוא הולך אליו, למרות שהבחירה היא
בדרך כלל בין כוכבים. ולא בין נושאים או רמת הסרט.
מחירי הכרטיסים הגבוהים, מבול של בתי קולנוע חדשים
וחדישים, אמצעי בילוי ערב נוספים בבארים או ליד דוכני האספרסו
הזולים, הפכו את הצופה הישראלי לבררן מאוד. זוג שחשב השגה
לבלות ערב בקולנוע, חשב פעמיים על הסרט שהוא הולך אליו
לפני שהוציא את ארבע הלירות שלו.
חונך לאחרונה יותר
אין גם שום ספק כי הצ פה הישראלי
לראות סרטים. עצם העובדה שבשנה האחרונה בלבד קמו רק
בתל־אביב שלושה מועדוני סרט טוב ציבוריים, המושכים מאוח
מבקרים; העובדה שבפעם הראשונה התאפשרה בארץ הוצאה
מסחרית של ירחון קולנוע (אמנות הקולנוע) ,שאינו מטפל בחיי
המין של הכוכבים אלא בחינוך להבנת אמנות הקולנוע; העובדה
שהעתונים היומיים• החלו להקדיש בשנה האחרונה למדורי
הקולנוע כפליים מקוב מאשר קודם לכן — כל אלד, מעידים שחל
שינוי ביחסו של האזרח הישראלי לקולנוע.
התהליך, שנוצר כתוצאה מכך, היה פשוט: הופיע גורם
התחרות בקולנוע הישראלי. בעלי בתי קולנוע, שהיו צריכים
להציג סרטים גרועים לפי החוזה עם חברות ההפצה, העדיפו
לשלם פיצויים במקום להציגם. יותר ויותר התרבה מספר הסרטים
הטובים על מסכי הערים.
לכאורה היה מספר הצופים צריך לרדת, כתוצאה מהמצב הכלכלי.
אולם המספר הכללי כמעט ולא ירד. להיפך, הוא אף עלה
במקצת. הגורם לכך היתד, שוב עלית רמת הסרטים המוצגים.
•הצופים שהמעיטו את ביקוריהם בגלל קשיים כלכליים לא החלו
אמנם לבקר יותר בבתי קולנוע, אולם הקולנוע חדר לשכבות
חדשות, תרבותיות יותר של הקהל הישראלי. די היה לראות את
קהל הצופים שבא לראות את הסרט האוסטרי דוניה. רבים מהם
לא ביקרו בקולנוע מימיהם׳ בזלזלם בסוג בידור זה.
אולם לא רק בררנותו של הקהל הישראלי העלתה את טיב
הסרטים המוצגים בארץ. גרמה לכך מהפכה הרבה יותר יסודית
ועמוקה, שהתחוללה במרכז תעשיית הסרטים, הוליבוד. היתה
זו מהפכת הכוכבים.

לידתם שד בופכים
*** יטת הכוככיס נולדה כמעט עם הולדת הקולנוע. היא
*4/הומצאה על־ידי קרל לימל, בעל סוכנות הפצת סרטים בניו־יורק,
בעשור הראשון של המאה. הוא הבחין כי הנערה הכהה
האלמונית המופיעה בסרטי חברת ביאורגף, מושכת את תשומת־לב
הקהל. הוא שילם לה סכום יותר גבוה כדי שתעבוד למענו.
למל פירסם את שם הנערה, שצופי הקולנוע שאלו אודותיה
בעתונות, וימים מספר אחרי כן הודיע על מותה -.מאוחר יותר
האשים את יריביו כי הם פירסמו את דבר המוות כוי להכשילו.
פלורנס לורנס המנוחה הפכה כוכבת. רבבות נהרו לראותה.
כך התפתחה שיטת ד,כוכבות, ממרי פיקפורד וליליאן גיש עד
טדה ברה, גלוריה סואנסון וגרטה גרבו. לא היתד, זו שיטה רעה.
פירסומת יכולה להועיל לשחקן לפני הופעתו הראשונה. אולם
בקולנוע עוזרת להצלחה יותר מכל ההצלחה עצמה. אולם
הצלחתן המסחררת של כוכבות כג׳ין הרלו, או מרלין דיטריך, לא
היתד, רק בגלל הרעש שהקימו סביבן. הצופים נהרו לראותן בגלל.
אישיותן המיוחדת, בגלל המיסתורין שאפף אותן, בגלל הקסם
המוזר שהשאירו בלב הצופה.
הכוכבים על הקולנוע המודרני הם שונים לגמרי. לרוב, הם
הופכים כוכבים לא בשל יכולת המשחק שלהם, אלא בשל היכולת
לשחק את מה שהצופה מצפה לראות בהם, לגלם דמות שהצופה
יוכל לחלום עליה ולשאוף להדמות לה. תהליך זה הוא שהרס
את שיטת הכוכבים. הוא שהרס גם את הוליבוד עצמה. כי
הוליבוד אינה עוד מה שהיתר, פעם. תעשיית הקולנוע ההוליבודית
הפכה כמעט כליל לרכושם של הכוכבים שהיא בנתה אותם. חברות
הייצור הגדולות אינן כיום אלא חברות הפצה, הכוכבים של היום
אינם עוד כוכבי שביט, שמאחוריהם מזדנב זנב של סוכנים,
יועצים וטפילים. הם עצמאיים, הם רוצים להצליח, בשחקנים.
כיצרנים, הם יוצרים ברובם סרטים טובים יותר, נועזים יותר.
התהליך מתחיל מחדש. שוב נולדים הכוכבים הכובשים לבבות
לא רק בגלל חזה מפותח או קול סכסי, אלא בגלל אישיותם
המקסימה והמושכת.
הדוגמא הבולטת ביותר לכך הוא יול ברינר.

0שיטת הכוכבים המלאכותיים, אלה
הזוהרים לא בכח אישיותם הפנימית
או כשרון משחקם, קנתה לד, אחיזה בין
צופי הקולנוע בעולם, היה זה בראש וראשונה
אודות לשאיפתו של צופה הקולנוע
הממוצע להזדהות עם הכוכב החביב עליו.
צופה הקולנוע הממוצע היא נערה, או
נער בגיל ההתבגרות. מחקר עולמי הוכיח
כי ס/״ 60 מצופי הקולנוע הם בגיל 24־.15
לצופה זה קל הרבה יותר להזדהות עם
דמות קולנועית, מאשר עם דמות ספרותית
או בימתית. את הדמות הקולנועית הוא היה
יכול לראות פעמים רבות, מזוויות שונות,
במצבים שונים, על רקע שונה. הוא -כול
היה ללמוד כמעט כל פרט עליה מעתוני
הקולנוע, שמסרו לו פרטים על הדמות אותה
הציב בתת־הכרחו, החל ממנהגי האכילה
שלה וכלה ביחסי המין שלה.
צופים או צופות שירצו לחקות, להזדהות
או לחיות את יול ברינר, יתקשו בכך
מאוד מאוד. עתוני הקולנוע לא יספקו להם
כמעט שום חומר עליו. כי.יול ברינר, הכוכב
שזרח תוך שנה אחת, ללא מועדוני
חובבים ותחבולות פירסומת בדויות, מתנגד
לכך בכל תוקף .״כיצד אני מצהצד
את שיני, או מה שנעשה בתוככי ביתי
ומשפחתי, אינו מענינו של הקהל,״ אומר
ברינר! ״אם הקהל מתעניין בי, שיקנה
כרטיסים.״
כשניסה אד מורו, אחד ממלכי הטלביזיה
ארצות־הברית,לראיין את ברינר ולחשל
דור
עם מצלמותיו לדירתו, הסכים ברינר
לראיון בתנאי אחד: שהוא יערך בחדר שכור
במלון. כי לדעתו של ברינר אין השחקן
משתכר. מזה שהצופה מכירו לכל פרט ופרט
בחייו. להיפך, סבור הוא; במידה שהשחקן
הוא תעלומה ומסתורין לצופה, הוא ממלא
יותר את יעודו כשחקן; קל לו יותר לשכנע
את הצופה במשחקו ולהשפיע עליו.
״אם הצופה ראה מאות תמונות שלי כשאני
אוכל בעזרת סכין ומזלג,״ קבע ,״משחקי
לעולם לא ישכנע אותו כשאופיע לפניו
כסיני האוכל בעזרת מקלות־אכילה. בעיני
רוחו הוא יראה אותי כסיני האוכל במזלג
וסכין.״
מסיבה זו אפילו תולדות חייו של הכוכב
הגברי, שתוך חדשים מספר שלח חיצים
ללבות נשים ברחבי העולם כולו, הרס את
כל מד, שבנו כוכבים כקלארק גייבל או
רוברט טיילור בשנות עבודה ממושכות,
אינן ברורות די צרכן.
ברינר עצמו סיפר בהזדמנויות שונות
לא פחות מאשר 12 סיפורים מנוגדים על
תולדות חייו, עד שעתוני ר,סקנדלים הסיקו
מכך שכנראה הוא מסתיר עבר לא נעים,
פיתחו בהתאם לכך סיפורי בדים לעשרות.
אין כל ערובה שתולדות חייו של בריגר,
כפי שיסופרו להלן, הן נכונות או מדוייקות.
בכל אופן׳ הן הגירסה האחרונה מפיו.

קרקס אחד גדו7

* דינר טוען שהוא בן .37 חוקרי חייו

^ משוכנעים שהוא בן .42 בעל הקרחת
נולד באי הנידח שקלין בחוף סיביריה, לאב
מונגולי שנולד בשוזיץ ולמד הנדסת מכרות
בארצות־הברית, ולאם שלא היתר, אלא צועניה
מרומניה. האם מתה בשעת לידתו של
יול.
את שמונה שנות חייו הראשונות בילה
יול בסין, שם היה לאביו מכרה־כסף ועסק
של יבוא. סבתו של יול לקחה אותו לאירופה,
מתה בדיוק בהגיעם ליבשת. על מהי
שאירע במשך חמש השנים הבאות מסרב
יול לדבר. בגיל ,13 בפאריס, שמעו צוענים
נודדים את יול פורט על גיטרה ושר בלדות
שלמד מפי סבתו. הם קיבלוהו ללהקתם.
להקת הצוענים שכנה ליד קרקס נודד:
יול החל להתאמן בתרגילי לוליינות, הפך
לאיש קרקס. אחרי שלוש שנות מסעות
באירופה אירעה לברינר תאונה בעת הופעה.
הוא סבל ממספר שברים, נפרד לנצח
מהקרקם.
אז פנה יול אל התיאטרון, הצטרף לזוג

כוכב העונה

יולבוינו

קרחת זווחת
יוצרת קדחת
אמנים רוסים בפאריס, מהם למד הכל על
התיאטרון החל מבניית תפאורות וכלה
באיפור — מלבד המשחק עצמו. כשנפרד
מהם, אומרת הגירסה האחרונה׳ היד, מציל
בריביירה הצרפתית ושחקן מקצועי של
גא׳ אלא׳ — משחק כדור־כח. בזמנו ד,־,
חופשי למד באוניברסיטת סורבון, נפסל
לשירות צבאי בתקופת מלחמת העולם בגלל
כתפו השבורה.
הוא הגיע לארץ האפשרויות הבלתי־מוג־בלות
והכוכבים הזורחים ב־ ,1941 זינק מיד
אל תוך עסקי השעשועים, כנהג בלהקת
תיאטרון נודדת שהציגה מחזות שקספיריים.
הוא שיחק תפקידים שלא היה צורך בהרבה
דיבורים בהם.
חדשים מספר אחרי תום המלחמה חדר
לתיאטרון הניו־יורקי, שיחק לצידה של
מרי מרטין בשירת •הנבל, בתפקיד נסיו

מזרחי הלומד בארצות־הברית. ההצגה סובבה
בארצות־הברית כשנה׳ עברה ללונדון,
שם בילה יול כשנה מחייו. הוא הופיע
במחזות מוסיקליים בלונדון, שר במועדוני-
לילה פאריסאיים. כשחזר לאמריקה לפני
תשע שנים, הפך להיות לבמאי טלביזיה.
הוא עבד 14 שעות ביום, זכה בשבחים
והצטיינויות על עבודתו. כשמרי מרטין,
השחקנית לצידה שיחק במחזה הבכורה שלו,
שמעה כי רוג׳רס והמרשטיין, צמד המלחינים
האמריקאיים, רכשו את הזכויות להמחזת
אנה ונזלך סיאם, מיהרה להציע להם
את יול כמועמד לתפקיד המלך במחזה זה.
הוא קיבל אותו.
במשך ארבע שנים שיחק ברינר אח
התפקיד על הבמה׳ בהצלחה רבה. הזמר,
שגילח במיוחד לצורך ההופעה בתפקיד
מלך סיאם את שיער ראשו, שאיש לא הכירו

ולא שמע את שמעו, קצר הצלחה מסחרז?!,
עורר ממש קדחת טירוף בלבבות מעריצות
שאינן פוסקות מלעוט עליו עד היום.

אין צויד בדימום
ף* יום שהגיעה שעת ההסרטה של

4הקומדיה המוסיקלית המלך ואני, היה
ברור כי יול ברינר הוא המועמד הטבעי
לשחק תפקיד מלך סיאם גם בסרט. יוצרי
הסרט חששו תחילה להציב בתפקיד מרכזי
כזה, בסרט שהשקיעו בו מיליונים, שחקן
בלתי־מוכר בעולם. הם החלו במלאכת ה־רימום,
הפיצו סביב ברינר אגדות וסיפורי
מעשיות למאות, כדי לעורר רעש סביבו.
ההוצאות היו מיותרות. הקרחת הזורחת של
ברינר יצרה קדחת ברחבי העולם ללא כל
צורך בפירסומת נוספת.
הוא היה טיפוס כה שונה ממה שנשות
העולם היו רגילות לראות על הבד. הוא
לא התבלט ברעמת שיער מטופחת, בחיוך
דון ז׳ואני ערמומי או בהבעת ליטוף כובשת.
אין הוא הדפסה נוספת של הטיפוס
המוציא מלבבות הנשים אנחות ונאקות, וגורם
להן לחלום בהקיץ.
הוא טיפוס של פרא יפה תואר, בעל
אישיות בלתי־רגילה והבעה של תוקפנות
וקשיות. למרות שקומתו אינה גבוהה במיוחד,
הוא בעל גוף מוצק ואתליטי המעורר
קנאה בספורטאים.
במשך שלושים השנים שחלפו מאז מותו
של רודלפו ולנטינו, חיפשה הוליבוד יורש
לגדול המאהבים של הבד. אף לא אחד
מעשרות הכוכבים הגבריים שקמו מאז הצליח
לעורר אותה סערת־רוחוח וקדחת־יצרים.
כפי שעשה ולנטינו הגדול. הצלחתו הגדולה
של יול ברינר במלך ואני, והעובדה שהוא
ללא ספק שחקן מוכשר למדי — אם כי
היתד, זו שטות לתת לו את פרס האוסקר
בעד משחקו בסרט זה — לא ענינה את
אילי הוליבוד. מה שעניין אותם היתד,
השאלה: האם שחקן זה יהיה מסוגל להצית
לבבות נשים בהמונים?
יול ברינר היה מסוגל לכך. שוב לא היה
חשוב באיזה סרט יציג. ,מי ישחק לצידו
או מי יביים את סרטיו. יול ברינר הפך
לכוכב המושך קהל בזכות אישיותו בלבד.
אחרי מלך סיאם הפך ברינר לפרעה,
המעביד את בני ישראל בפרך בסרט 12
המיליונים של ססיל ב. דה־מיל, עשרת
הדברות. שוב דאגו יצרני הסרט להבליט
את כל מעלותיו הגבריות, אפילו אם לא
התאימו ביותר למלבושי אותה תקופה.
מכס־פרעה ירד ברינר לדרגת נסיך רוסי
לבן באנסססיה, סרט החזרה של אינגריד
ברגמן, שברינר סייע לה לחזור לפאר עברה.
שני סרטים אחרים, הנמצאים עתה בתהליך
הסרטה הם הבוקניר, בו ימלא ברינר
את תפקיד לה פייט, הצרפתי שסייע לאנדריו
ג׳קסון במלחמת האזרחים האמריקאית. השני
הוא האחים קרמזוב, בו יופיע ברינר
בתפקיד הראשי, כשלצידו יזהרו כוכבים
כמריה של וקלייר בלום׳ ואפילו זיוה שפיר.

״אני לא אשה
^ ול כדינר, שהוא נשוי ואב לילד, הצי
ליח להחיות את טיפוס הכוכב כפי שהיה
בראשית ימי הקולנוע. לא ירח מלאכותי
המכוזן מבחוץ והזוהר מאורם של אחרים,
אלא דמות קולנועית מיסתורית, מעניינת
ומרתקת. הוא עצמו אינו חושב על קריירה
של כוכב, שואף ככל הכוכבים המלאכותיית
להיהפך ליצרן עצמאי ולבמאי סרטים.
השאלה הגדולה היא אם קסמו של
ברינר הוא בזרות שבו, קסם שיפוג לכש•
יתרגלו אליו, או שיש בו קרינה מתמדת.
את התשובה לכך נותנת האפיזודה הבאה:
באחת המסיבות הבחין חברו של יול כי
נערתו מסתכלת בהערצה עיוורת על ירינר.
הוא לא התאפק ופנה אליו :״מה יש בך
שהנשים כה משתוקקות אליו?״
השיב ברינר :״איך אדע? אינני אשה.״
״אמן, כן יהי רצון,״ מלמלה הנערה.

הווי
משקל שכולי
ך* חיפה, היעמד אברהם אדרעי לדין,
^ הואשם בדריסת אדם כנהגו במכונית־משא
עמוסה ב־ 12 סון, נשאל מה יש לו
לומר להגנתו, השיב :״לא ידעתי שהמכונה
כל כך כבדה.״

ממרח כבד

ך גלזגו, סקוטלנד, פרצו גנבים לתוך
1חנות מכולת׳ גנבו שמונה קילוגרם
חמאה, מרחו אותה על הרצפה, החליקו
עליה את קופת הברזל הכבדה אל הדלת.

פרטי־פרטים

מאונך .1 :ארץ־ישראל; .2מוקיון;
.3ראשון החודשים ; .5קיים ; .6יהודי
ספרדי שהועבר על דתו ; .7סוד ; .8
קיצור לויקטור; .9מלכה מת לאח רונה
12 אחד מארבעת בני־ההגדה ;
.15 רחמים; . 16 ריקוד עממי; . 18

ן* רחובות, יצא מקס קרמר ממשרד
1הרבנות אחרי שהתגרש מאשתו, שמע
את הרדיו של השכן מנגן את מארש החתונה
של מנדלסון, התרגז, ורק אבן, ניפץ
שמשה ונתבע על כך לדין.

^ ני אשה פשוטה, אם לשני ילדים.
^| בעלי הוא החזן אברהם בכר. ואני
אוהבת לשיר. לא חשוב מתי, לא חשוב
איפה — העיקר לשיר. התחלתי בהיותי
עוד ילדה קטנה.
בעלי ואני נולדנו בתורכיה, אבל את
רוב חיינו בילינו בבולגריה. אני בת

ף* עפולה, נתבע נהג לדין על שהפיל
4י תמרור תנועה ״עצור״ ,טען להגנתו:
״מהרתי לבית־חולים, לא היה לי זמן, השלט
אמר לעצור, לכן היפלתי אותו.״

אשת הי7

ן* חיפה, יצאה סמלת של המשטרה ה•
צבאית לתיאטרון עם ידיד, אחרי שבן-
ליויתה הקבוע, רב־סרן, לא בא לקחתה,
ראתה את מכוניתו של הקצין חונה לפני
האולם׳ נקמה בו מיד, הדביקה עליה פתק
תלונה על שלא סגר את מכוניתו כחוק.

בפרת עוונות
ף רמלה, גנבו אלמונים במוצאי יום
הכיפורים מכונית־משא עמוסה ככרות 4 לחם טריים, השאירו אותה על הכביש, אחרי
שגנבו 100 כיכרות לחם.

קול נרדי

ך* יפו, שמע תושב את נגינת הרדיו
4של שכנו בליל הכיפורים, פרץ לחדרו,
ניפץ רהיטים, כולל הרדיו בשווי 500ל״י,
נפצע בזרועו על־ידי בעלת הדירה, שהרימה
זכוכית מנופצת וחתכה בה את התוקף.

אהבה יוקרת
כובע ; .21 ענן ; .23 בעלת חמש האצ בעות;
.24 מספר הצדיקים הנעלמים;
.26 משהוא נכנם, מרבים בשמחה:
.28 לא קשה .29 :האות שניתן עבור
השתתפות במלחמת העצמאות ; .31
הררים; .32״אין בלי אש!״;
.35 חודש האבל; 37 כלי שימושי
ביותר ; .38 שרפרף ; .40 הבעת כאב ;
.41 מיכל; .43 ממציא הטלפון; .45
בו נדפס העולם הזה ; .46 מלך החיות ;
.47 כלי בשח־מת; .49 מכס על הסיגריות
; .52״כי על כם־יה, מל חמה
לה׳ בעמלק מדור דור 54
בן יעקב ; .56 אות הגצחון ; .58 אות
עברית.

ך כפר״אונו, התאהבה צעירה בת 20
^ בשכנה, עזבה את בעלה למענו ועברה
לגור אתו, עבדה כיצאנית עבור מאהבה
החדש, מצאה אותו באחד הלילות עם
צעירה אחרת, שפכה נפט על צריפו והבעירה
אותו.

שלב אחרון

ך תל״אכיב, הוזעקו שוטרים וכבאים
•4לרחוב צייטלין ,18 שם עמד אדם על
מרפסת הקומה השלישית בכודנה להתאבד
בקפיצה, הצליחו לתפסו בעזרת סולם־
הכבאים, אחרי שהאיש ניסה לקפוץ למטה
ונתקל בין שלבי הסולם.

חלומות פז
ך* נס״ציונה, חלם תושב המעברה פניי•
חס דיין כי יזכה בהגרלה וכי יקנה
דירה ומכונית, התעורר משנתו באמצע הלילה,
מצא מכונית ליד מיטתו, לשם הגיעה
אחרי שנהגה איבד את השליטה על החנה,
הרס את קיר הבלוקון.

מיבצע שקט
ף ירושלים, עצר צעיר בעל גוף את!
• ליפי, ערום־למחצה ורעול פנים, אשד,
ברחוב, שלף לעומתה סכין, לחש לה :״אני
ארצח אותך בשקט!״ נמלט כשהאשה הקימה
*עקות.

מדתי לפני התיכה בבית־הכנסח
? 4ובכיתי. מרוב אושר. זה עתה סיימתי
את שירת כ? נדרי וחלק מהקהל בכה יחד
אתי. היה זה רגע גדול בחיי:
הרגשתי לא רק שתפילתי התקבלה, אלא
שביום הכיפורים הזה פתחתי דף חדש
בדברי ימי התפילה היהודית. כי אני הייתי
החזנית הראשונה בישראל שעברה לפני
התיבה ביום הכיפורים.
למאורע המשמח קדמו שנים ארוכות של
מלחמה קשה. מלחמה על זכותי לשיר
לבורא העולם ולהלל יה.

כעלי נוסע כשבת

בלי מעצורים

מאוזן .1 :נגדה
חיסן פסטר; .4
הבימה, למשל ;
. 10 עוף דורס;
. 11 בן אדם; .13
צוק סלע ; .14
איר; . 15 כליון!
.17 שום׳ ללא
ראש; .19 שם־
תואר ההולם את
החורף; .20 גי בורה
תנ״כית ;
.22 גיבור חגי גות
העשור; .25
אל בבלי ; .26
נתך ; .27 שר
הדואר ; .3 0קור אים
אותה בפסח ;
32 על עניין :
.33 מלת הסברה ;
34 הוא בלי ה״א:
36 חיטה ; .37 חגיגה הכוללת הזנה :
.39 מעין; .41 רעב; .42 חייה; .44
מצודת לוחמי המרד הגדול ; .46 חדר
מרווח .48 4תריסר ; .50 כלי מוסיקלי ז
.51 חסיד אומות העולם ; .53 השלב
שלאחר העובר ; .55 קרם ; .57 מספיק ;
.58 מיכל; .59 רפובליקה ערבית:
.60 הרגשה טובה.

,,גם אני

ך • ק רי ת ש מו נ ה, גחבע החנווני יוסף
* י ברקוביץ לשלם 125ל״י מסים למועצה
המקומית, שילם את הסכום במטבעות של
50ו־ 25 פרוסה, אילץ את הגובה לקרוא
לשני פקידים נוספים כתגבורת לעזור לו
בנשיאת העול.

הבל בבית התלד

תשבץ העובסהוה 1045

סיפודה האישי של

ל״ ד 1אברהם בנר בין קהל חסידיו.
החזן בעל ׳הזקנקן

נראה בחגיגת חנוכה, על נזיגרש מכבי יפו.
כשנישאתי לו לפני 20 שנה הוא היה חזן
צעיר, שגמר את למודיו לפני חדשים
מספר.
אברהם היה (והוא גם היום) גבר נאה,
בעל קול באריטון נעים׳ והמוזיקה היתה
תמיד חלק מחיינו. היא משלימה את
אמונתנו העמוקה בבורא העולם.
באנו ארצה לפני תשע שנים. מצאנו דירה
ביפו, הסתדרנו בה והפכנו אותה לבית.
אברהם מצא עבודה כחזן ומוהל, ואני למדתי
לתפור מחוכים. עבדתי, ושרתי בשעת העבודה.
השכנות ביקשוני להשאיר את הדלת
פתוחה, כדי שתוכלנה לשמוע אותי שרה.
היו לנו גם ידידים רבים מבין עולי בולגריה:
נהגנו להתאסף יחד בערבים ולשיר. אלה היו
שעות אושר עילאי.
אולם כעבור זמן מה הסתכסך בעלי עם
הרבנות, כי הוא נהג לנסוע בשבת על האופנוע
שלו. לדעתו, אין בכך שום חסא. גם
אני אינני חושבת שאלוהים נתן לישראל את
השבת כדי להתענות בה. להיפך, השבת היא
יום חג. שום חוק שהיה טוב לפני אלפיים
שנה אינו יכול להפוך את חיי היהודים לגיהינום.
אמונה היא בלב, לא בפה או בכובע.

חלמנו על בית״בגסת
ך• סכסוך עם הרבנות התפתח למלחמה
ן 1ממושכת. הם אמרו שבעלי אפיקורס,
לא נתנו לו להופיע בבית־כנסת, והזהירו את
האנשים שלא ימולו את בניהם אצלו. בייחוד
הרגיזו אותם התכניות של בעלי. הוא רצה
להקים ביח־כנסת שבו גברים ונשים ישבו

בישראל שעוווה את זעמם של הומים

החתית הראשונה

לערר לבווא!״
תפילתנו המודרנית נתנו להם את האפשרות
לכך.
וזה לא רק עניין של תפילה בחגים או
בשבתות. זה עניין של התפיסה היסודית
של מקום הדת בחיי האזרח. האדם המודרני
אינו יכול להיות כפות לתפיסה מלפני
אלפי שנים, שאיננה מתאימה יותר לאנושות.
ואם הדת אינה יכולה למצוא דרך אל לב
הקהל, היא חדלה למשוך אותו. לכן הדור
הצעיר מתרחק כל־כך מבית־הכנסת ומחפש
״בילוי״ במקומות אחרים.
כשגמרנו להתפלל, חיבקו אותי ולחצו לי את
היד. הייתי נרגשת נורא. ראיתי שפניו של
בעלי קורנות מאושר. ידענו שבין אלפי
תפילות הגברים׳ המוצאות את דרכן אל
כסא הכבוד, נמצאת גם תפילת אשה, תפילתי
שלי.
בבית היתר, שמחה גדולה. שכנות ומכרים
שתו לחיים, איחלו לי שנר, טובה — שנת
שירה.
אולם ידעתי כי המבחן הגדול עוד
לפני. חכיתי ליום הכיפורים.

יחד, שבו תהיד. מקהלה ותזמורת, ושבו נשיר
ונתפלל שנינו יחד.
בבולגריה כבר הופעתי בבית־כנסת. האנשים
התרגלו לזה, והענין אפילו מצא חן
בעיניהם. רצינו לעשות אותו דבר בישראל.
ברגעים הקשים כשבעלי לא הצליח להתפרנס
מהחזנות בגלל החרם של הרבנות, והתחיל
לעבוד בכל מיני עבודות, היינו יושבים בבית
וחולמים יחד על בית־הכנסת שנקים.
בינתיים גדלו הילדים, ובתי לאה הלכה
לצבא. שכנה אמרה לי שהיא יכולה להשתחרר
בתור דתית. אני לא הסכמתי. מה
פתאום שבתי לא תלך לצבא? אחרות יכולות
ללכת׳ והיא לא? אני בטוחה שבחורה מחונכת
לא מתקלקלת בצבא. ובכלל במקום
לשחרר את הבנות, צריך לחנך אותן.
לפני שש שנים החלטנו לנסות להקים
בית־כנסת מודרני. שכרנו את קולנוע יפי
אור ומכרנו 800 כרטיסים. ההצלחה נראתה
בטוחה. אבל הדתיים החרדים הפריעו לנו,
והאנשים פחדו לבוא. בעלי לא התיאש. הוא
אמר לי :״בלה, את תראי! יבוא יום ואת
תעמדי לפני התיבה ותשירי. מקהלה ואורגן

תרומה מארגגטיגה
מאת

בלח בכר

בלה בנר ליד מכונוז־הת־
3 1ירה בביתה. החזנית עו1
זרת
לבעלה בפרנסת המשפחה על־ידי תפירה.
ילווך, ולקהל המתפללים יהיה טוב בלב.״
עד שהחלום יתגשם הצטרפתי למקהלת
צדיקוף ושרתי אלם ראשון. לפעמים, היה
אברהם מסיע אותי על האופנוע לראות
כדורגל. אינני מבינה הרבה בכדורגל, אבל
בעלי הוא ספורטאי והוא מבין. והוא אוהד
נלהב של מכבי יפו. כשהבחורים של מכבי
יפו ניצחו׳ הייתי שמחה יחד עם בעלי.

קמטה עם הגבאים
ן* גי הצעיר יוסף גדל. גם הוא גילה
^ כשרון מוסיקאי והתחיל לנגן על פסנתר.
לפעמים, כשישבתי ליד מכונת־התפירה,
הייתי נזכרת בנלית הורי, במנגינות היפות
ששמעתי שם. בייחוד נחרתה בזכרוני נעימה
אחת, נעימת כל,נדרי. זכרתי איך אבא היה
שר את זה בעינים עצומות, ואיך כולנו
היינו בוכים.
לפני חודש בא אברהם הביתה וסיפר לי
שהשנה הוא יפתח בית־כנסת. הוא שכר את
קפה פארק, בשדרות ירושלים, והתכונן
לערוך שם תפילות בימים הנוראים. תלינו
מודעה, והודענו כי בפעם הראשונה בישראל
תשיר כאן חזנית. הכוונה היתד, אלי.
בכל פעם כשהסתכלתי על המודעה לא
ידעתי אם באמת נצליח. פחדתי וקוימי.
אברהם הלך להשיג ספר־תורה. כשבאנו
ארצה הביא אתו בעלי שני ספרי־תורה,
ותרם אותם לבית־הכנסת הרמב׳׳ם. עכשיו
פנה אל הגבאים של אותו בית־כנסת,

וביקש שישאילו לו ספר. .אנחנו לא
יכולים לתת לך ספר,״ ענו לו! ״תביא
המלצר, מהרב טולידאנו.״
הם ידעו שאני עומדת לשיר בבית־הכנסת,
ותיארו להם שהרב הספרדי הראשי
של תל־אביב לא ייתן לנו ספר. אברהם
הלך אל הרב, ואחרי ויכוח ארוך קיבל
ממנו את ההמלצה. הגבאים כבר לא
יכלו לסרב. קיבלנו אח הספר והעברנו אותו
לבית־הכנסת.
פתאום׳ בערב ראש־השנה, כשהיינו עסוקים
בהכנת האולם לתפילה, הופיעו הגבאים
ודרשו שנחזיר את ספר־התורה. הסתבר
שהרב טולידאנו התחרט, ולא הסכים שתיערך
תפילה בבית־כנסת שבו אני מופיעה
.״אתה השתגעת?״ התרעמו הגבאים על
אברהם ,״איך אתה מעז להעלות אשר,
לתיבה?״
אני עמדתי מן הצד ושחקתי ולא התערבתי
בויכוח.
בעלי סירב לתת אח הספר. הגבאים
דחפו אותו וניסו לקחת אותו בכוח. אך
אברהם המשיך לחסום את הדרך אל ארון
הקודש. הוא הרים פטיש ואמר :״כאן תיערך
תפילה. על גופי המת תקחו את הספר!״
ראיתי את מבטו וידעתי שהוא יקיים את
דבריו. אברהם הוא בחור חזק! הגבאים
יצאו — וחזרו עם משטרה. הקצין נראה
מבולבל, ולא ידע מה לעשות. בסוף אמר
שוטר תימני :״כולכם יהודים, למה לא
תתנו גם לו להתפלל? הוא יחזיר לכם את
הספר אחרי החגים.״
כולם ד,תבישו מדברי התימני, והשוטרים
עזבו את המקום. את הגבאים גירש אברהם
החוצה.

ך 1מחרת ראש השנה פירסמה הרבנות
/הראשית כרוז, שבו אסרה את הביקור
בבית־הכנסת שלנו, האשימה אותנו בהפרת
דיני ישראל. הוא הודבק גם מול קפה
פאר, ראיתי שהרבה אנשים עמדו וקראו
אותו. פחדתי שזה יזיק לנו. אולם התברר
שהכרוז היה פירסומת מצוינת. בכל יפו ידעו
עכשיו עלינו! המון אנשים ביקשו לקנות
כרטיסים. לצערי כבר נמכרו כולם.
אברהם רקם תוכניות גדולות. הצלחתנו
הוכיחה שיש מקום לבית־כנסת מודרני גדול.
אמנם אין לנו כסף לבנות אותו, אבל בעלי
אומר שאם יש מתפללים, יהיו גם נדבנים
שיתרמו את הסכום הדרוש להקמת ד,בנין.
לאברהם לא איכפת מי יהיו התורמים. הוא
מוכן לחרוט את שמותיהם על לוח שיש
בקיר המזרח של בית־הבנסת או כל פעולה
מונומנטאלית אחרת שתנציח את זכרם בשביל
תרומתם.
עתונאי ארגנטיני הבטיח לעזור לנו באר
גון
התרומות בארצו. אינני עתונאית, ואינני
יודעת איך עושים את זה. אבל אני יודעת
שמי שירצה בבית־כנסת כזה ימצא את הדרך
אלינו.
בינתיים המשכתי בעבודתי בבית. עבדתי
ושרתי. כי אני בטוחה שאלוהים שומע
אותי גם ליד התיבה בבית־הכנסת, וגם כשאני
מקלפת תפוחי־אדמד, במטבח.

זכרונות מבית אבא
ך • גיע יום הכיפורים. כשהגעתי לי
| בית־הכנסת, נבהלתי. המקום היה דחום,
מאות אנשים עמדו על המדרכה וחסמו את
הרחוב. שמעתי לחישות :״הנה החזנית,
היא באמת יודעת לשיר?״ הסמקתי. ידעתי
שאני שרד, סוב, והתפללתי בלבי שיבינו
את שירתי.
את התפילה העבירו רמקולים לרחוב.
מרגע לרגע התאספו יותר אנשים. מתפללים
מבתי־הכנסת הסמוכים עזבו את המקומות
שעבורם שילמו מראש, ועמדו בחוץ על
המדרכה וענו אמן. שרתי כפי שלא שרתי
מימי. ובשעת התפילה, כשהשמעתי את כל
נדרי, עמדה לנגד עיני דמותו של אבא.
חזרתי בדמיוני להיות ילדה קטנה, ד,מפזמת
בשקט את המנגינה היפה שהיתר, חרותה
כל כך עמוק בזכרוני.
שמעתי את האנשים בוכים. מבעד לחלון
ראיתי ברחוב ים של ראשים, שהגיע עד
לככר הסמוכה. יותר לא ראיתי! דמעות
טשטשו את המראה.
כשגמרתי את תפילת הנעילה עמדתי רק
בקושי על רגלי. הקהל קם ומחא לי כפיים.
בחוץ נוצרו מעגלים נלהבים: צעירים עם
זקנים רקדו אל מלך גדול ונורא. ידעתי
שניצחתי.
אשה אחת שהיתר, באוסטריה ניגשה אלי
ואמרה לי :״שמעתי את אל ג׳ולסון שר
בבית־הכנסת. הוא היה אמן גדול, אבל את
שרת מן הלב. שם לא בכיתי, כאן כן.״
בבית הורדתי את גלימת החזנים, לבשתי
סינור והגשתי למשפחתי את ארוחת הערב.
כולנו היינו רעבים אחרי הצום. עול ארבעים
שנה נעלם בבת אחת! הרגשתי כמו
בחורה בת .18

חרם הרבגות
ך* גיע הערב הגדול. לבשתי את
ן | הגלימה הלבנה, חבשתי את הכיפה הרקומה
ונכנסתי לבית־הכנסת. המקום היה
מלא! אנשים עמדו אפילו בחוץ, על המדרכה.
התחלתי לשיר.
שרנו יחד, והקהל הצטרף אלינו. המנגינות
היו מנגינות קלאסיות ידועות! המלים
בנות אלפי שנים. הסתכלתי על
הקהל. היו שם צעירים שלא ביקרו מימיהם
בבית־כנסת, בצדם של זקנים שהביטו
בי בעיניים דומעות ונשים שהרגשותן ניכרה
היטב על פניהן.
כי הרי כל אדם רוצה להתפלל לפעמים.
גם האדם המודרני ביותר מאמין בסתר
לבו, ורוצה להתיחד עם אלוהים. על־ידי

רב רכוב

האופנוע הגרמני
של הרב בכר מו׳
בר 1רחבי יפו. בשבתות, נראה הרב רכוב
על אופנועו, נוסע למשחקי קבוצת מכבי יפו.

מלבד היותה החזנית
1 1 4הראשונה בישראל,
בלה בכר היא גם עקרת בית, החייבת לדאוג
לבעלה ולשני בניה. גם בעבודתה היא שרה.

קולנוע ״ ז מי ר ״ ,ת ל א בי ב
מציג לפניכם את הזוג הנחמד כיותר
כתולדות הקומדיההקולנועית

אנטואן ואנטואנט
£ 7 7 £א 701א £ 4 4א 701א 4
הם היו צרפתים׳
אך זה יכולת להיות
אתה, את, הוא׳ היא
בהשתתפות!
קלאר מאפיי (היא)
רוז׳א פיגו (הוא)
גואל רוקואר (המנוול)
והבמאי שנתן לכם את
״אדוארד וקרוליך ואת
״אל תגע בכסף זה״ —
ז׳ אקבקר.

פרכדכבוד כפסטיבלהבינלאומילסרטים כקאן.
הצגת בכורה ארצית כמוצא י-שבת 19 ,כאוקטוכר .1957
מופץ על־ידי זינגר פילם

ווו -11110
טיפו ת הטיול לנוער כשמי
מרכז הארץ
מתקיימות
כל יום ששי
ההמראה הקרובה
ביום ששי,
18.10.57
פרטים, כרטיסים
והסעד.
במשרד ״ארקיע״
אנשים צדילים חדשיס
האוירה החגיגית המפוארת בפתיחת היכל
התרבות בילבלה לא רק את ראש הממשלה,
אלא גם את רעיתו. במסיבת־הגן שנערכה
בקריה, אתרי קונצרט הגאלה, ניגשה פו ל ח
כן ־ גו רי ץ אל הקומפוזיטור והמנצח הישראלי
הצעיר נועם יטריף, שיצירתו
אקדמות למועד נוגנה בקונצרט הפתיחה,
שאלה אותו :״מי אתה?״ נועם הנבוך
השיב :״אני הקומפוזיטור פולה לא
נתנה לו לסיים את דבריו, בירכה אותו:
״או, מר, שלומך מר בלוך באותה
מסיבה שוחח ראש הממשלה דוי דכף
גו ריון עם אורח מאמריקה, שציין בפניו
כי אביו מתכונן לעלות לישראל. השיב
ביג׳י :״אנחנו זקוקים לאנשים צעירים במדינה,
לא לזקנים.״ כאן. נכנסה לתוך דבריו
פ^לה, שהעירה לבעלה בחיוך :״אז מה אתה
עושר, כאן בקונצרט המינויים
הראשון של התזמורת הפילהרמונית, בעת
נגינת הפרק הראשון של הקונצ׳רטו לכינור
לפרוקופייב, פקע מיתר בכינורו של הכנר
איז קשט רן. שמרן לא נבוך, תפס את
כינורו של הכנר הראשון בתזמורת צכי
הפטל, והמשיך בנגינה. רק אחרי ההפסקה
חזר לנגן בכינורו האישי תקרית
אחרת אירעה למנצח ליאונרד ברנ שטיין.
לקראת קונצרט שעמדה התזמורת
לערוך בחיפה, קיבלו כל חברי התזמורת
הודעה שעליהם להופיע רק בחולצות, ללא
ז׳קטים, בגלל החום. רק למנצח שכחו להודיע
זאת. ברנשטיין החל לנצח על תזמורת
של מנגנים בחולצות עם צווארונים
פתוחים, כשהוא לבוש בפראק ומזיע. כעבור
דקות מספר, בעת אחת ההפסקות הקצרות,
ירד ברנשטיין מדוכן המנצחים, הוריד את
מעיל חליפתו, הסיר את העניבה, חפת את
שחזלי חולצתו, וחזר לנצח על התזמורת
את הביקורת הקטלנית ביותר על
הסופר משה (מלך בשר ודס) ׳טמיר מתח
השבוע הוא עצמו. בספרו לעתונאי על
מחזהו החדש שהוא קורא לו בינתיים מאגדות
לזד, טען שמיר :״נדמה לי שהפעם
הצלחתי סוף־סוף לכתוב מחזה ממש
בספר שהופיע בימים אלה בניו־יורק. אודות
חייו של המנצח המנוח ארתורו טום•
קניני, מגלה המחבר, העתונאי האיטלקי
פיליפו סאקי, את האמת על דרכו של
המנצח הדגול אל דוכן המנצחים. עד כה
היה ידוע כי בשנת ,1886 בעת הופעת
להקת לה סקאלת בריו דה־ז׳נירו, חלה
המנצח של תזמורת האופרה, וטוסקניני
שהיה אז צ׳ליסטן צעיר, נטל לידו את
שרביט הניצוח. האמת, לפי סאקי, היא
שטוסקניני כלל לא הופיע לאותו קונצרט.
הוא התעלס באהבים עם נערה בחדרו במלון,
והיה צורך לפרוץ את החדר כדי
להביאו בכח לדוכן המנצחים.

ז ^ ואדקיע
רח אח ד העם 70 תא. טל5 .־61562

פרסום ״דחף״

מיוחד לשיכונים!

מנגינת ׳1 11ה
גיבור השבוע היה ללא ספק הפרופסור
הירושלמי י ש עי הו לי בו בי ץ׳ .ליבוביץ׳
הרצה בתל־אביב על מערכת היחסים בין
הזרוע המבצעת לזרוע השופטת במדינה,
מתח ביקורת חריפה על מערכת המשפט
בישראל, ציין כי בשנה האחרונה חדל

פס(1ן העזבוע

מגרשים ברחובות. נא לפנות :
תל־אביב• טלפון מם׳ .24749

ן בית הסבר רשמות ״קדימה״
תל־אביב בן־יהודה ,74 טלפון 20314
נפתחים!

אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) בהדרכת
מורים מעולים מאנגליה.

קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.

קבוצות לאנגלית וצרפתית לתלמידי בתי־ספר יסודיים
(ג״ח׳ יסודיות) ותיכוניים(ה׳־ח׳ תיכוניות) מתחילים ומתקדמים.

פרטים

והרשמה ! מ־9־ 12 לפנה״צ — 3־ 9בערב (פרט ליום ר).

האזרח לראות בשופטים את הזרוע הבלחי•
משוחדת של המשטר. בדברו על תגובת
היועץ המשפטי לפסק־דינה של השופטת
מינה שמיר בפרשת שטינברג, ציין
ליבוביץ מחר אתפס בכייסות׳ אכריז כי
השופטת טעתה, אלך הביתה ואמשיך ל־כייס.״
בדברו על פרשת עמוד ,30 האשים
ליבוביץ׳ את יחזקאל ס הי בהעלמתו:
״כאיש מדע ידוע לי העקרון של קיום
החומר. אם נעלם עמוד 30 משמע שהוא
נגנב. אם נגנב, משמע שנגנב על־ידי
המעונין הישיר. אותו עמוד דיבר בגנותו
של ראש השוטרים הפזמונאי דן
אלמגור, שחזר השבוע ממסע באירופה,
סיפר על מקרה משעשע שאירע לו בפאריס.
באחד הימים הסתבך דן ותעה
ברחובות הכרך. הוא החליט להכנם לאחד
המשרדים, לברר היכן הוא נמצא. הוא
נכנס למשרד הראשון שראה ואמר :״רבותי,
איבדתי את ידי ורגלי בעיר שלכם, אולי
תעזרו לי למצאן.״ הפקידה החייכנית שמעה
את דבריו, החלה לחפש משהו על המדפים,
ולתדהמתו של דן, התברר לו כי הוא נמצא
במשרד להחזרת חפצים אבודים
אי־נעימות אחרת גרם דן אלמגור לזמר
החקיין צדוק סביר. לקטעי החיקוי של
סביר, בהם הוא מחקה אמנים ישראליים
שונים, חיבר אלמגור פארודיה על הזמות
שרה יערי :״אם תשמע ברדיו קול
צרחני /כמו של אוכל אדם טטרי /
אל נא תחשוש /זו רק שרה יערי
כשהיא מגיעה לטון הכי גבוה במצו
הקולרטורי /משתטחים החיילים בחפירות /
וחושבים שזה מטוס מהגבול הסורי.״ אחרי
אחת מהופעותיו ניגשה אל סביר גברת
הדורה והודתה לו :״נהניתי מאוד מהפרודיה,
אבל באמת אינני צורחת.״ היתר. זו שרה
יערי עצמה, שסביר שמע את קולה רק
ברדיו כשערך השבוע שחקן הבימה
מאיר מרגלית קבלת־פנים לאורחיו,
הכינה אשתו מים רותחים לקפה. לפתע
נפל הקומקום על רגליה, גרם לה לכוויות
קשות. כששבה לחבורה, התאוננה :״זה
נורא בוער!״ ענה מרגלית :״אם זה עדיין
בוער אפשר עוד לקרוא למכבי האש
על מקרה מבדח שאירע לאברהם כג*
דורי, שוער קבוצת הכדורגל של מכבי
תל־אביב, שצורף כשוער משנה למסע הפועל
תל־אביב, סיפרו חברי הקבוצה שחזרו
לארץ. אברהמלה לא שיחק באף משחק. רק
במשחק נגד קבוצת רסינג הפאריסאית נפגע
השוער יעקוב חודורוכ ממכה, ועמד
לרדת מהמגרש. בנדורי הסיר את בגדי
האימון שלו, רץ ׳לאורך המגרש להחליף
את חודורוב. עד שהגיע לשער התאושש
חודורוב ואילו בנדורי כיווץ שריר ברגלו.
הוא הופתע כשהקהל קיבל אותו במחיאות־כפיים
סוערות. כולם השבו שהוא השוער
הנפגע שחודורוב החליף אותו
הנשואים באמצעות נציגים, שנערכו לפני
שבועות מספר בין סופיה דורן והבמאי
קרלו פונטי, הוגדרו על־ידי הכנסיה הקתולית
בעתון הותיקן כבלתי־חוקיים, מאחר
שפונטי הוא גרוש והכנסיה הקתולית
אינה מכירה בגירושין. תגובת סופיה :״כל
מר, שיש לי היום הוא אודות לפונטי. הוא
הגבר היחידי שאהבתי בחיי, ומשום כך
גם הגבר היחיד שעמו יכולתי להתחתן.״

• פרופסור ישעיהו ליבוביץ׳ על דויד בן־גוריון :״נציג חשוב מאוד של
התרבות היוונית בישראל בעל ערמומיות של רוכל ירקות בשוק הכרמל.״
על יחזקאל סהר :״יצור מבחיל ו מגו ח ך על חגיגות העשור :״באלאגאן

בינלאומי
• חגי אשד, סופרו המדיני של ״דבר״ ,בכותרת לידיעה על פגישת
גולדה מאיר עם דאלס :״הושגה הבנה בין ישראל לארצות־הברית, ביחס לאופיר,
של הסחטנות הערבית.״
שי החינוך זלמן אין, בפתיחת משחק הכדורגל בין צרפת ב׳ לישראל:
״אם יש הרמוניה בלבבות, לא חשוב אם יש דיסהרמוניה ברגליים.״
• מסקי הקולנוע יוסף שריק, על סרס התעמולה של המגבית היהודית
המאוחדת, שעת האפס לדני, שהוצג יומיים בקולנוע ארנזון־דוד בתל־אביב :״לוא
הייתי מיניסטר התעמולה של עבדול נאצר או של המלך סעוד, הייתי רוכש סרט
זה ומציג אותו בפני העולם כולו. כי יצירת אמנות נדירה זו מוכיחה, שחקלאים
יהודים הם טמבלים חסרי־חקוה, מבולבלים, וחסרי־ישע׳ ושפקידי לשכת ראש הממשלה
אינם טובים מהם.״
• העתונאי שבתאי טבת, על דגמי־המכוניות החדשים :״הדגמים האלה
משאירים אותי יבש כטופס. בעיקר אינני מתחשמל מהדגמים האחרונים של דודג׳,
פליימות וקוייזלר. משאיות רחבות ירכיים אלה מזכירות לי את נקבת הפרפר שמלאו
ימיה להטיל ביצים. פשוט אין זה מנומס להביס בהן מאחור.״

ישר לרשת. השוער של נבחרת צרפת ב׳ ומגיני הנבחרת עומדים חסרי אונים נוכח
הכדור החודר לרשת, כשאלמני (בחולצה הלבנה משמאל) צופה בו בחרדה. היה
זה השער השני לזכות ישראל. הבקיע אותו מורדוכוביץ׳ ,ממסירה של שייע גלזר.

כין הרגליים. הקיצוני המהיר של נבחרת צרפת ב׳ מבקיע את השער ׳השני לזכות
הצרפתים, כשחודורוב מושיט רגל מבלי שיצליח לעצור את הכדור. מימין נראה
המגן הישראלי שאול מתניה. המשחק הסתיים בתוצאה 5:4לזכות האורחים הצרפתים

זרח כוכבי מחדש
כיצד
-מאת

ך • מזל היחידי שיש לספורט הישראלי
ן 1הוא שלא הקהל קובע כאן, אלא
הספורטאים בעצמם. בארצות אחרות מספיק
שהקהל יחליט שאיזה שהוא ספורטאי ירד
מהפרק, והוא כבר יכול להגיד שלום לספורט.
לפי הקהל שלנו הייתי צריו לגמור
את הקריירה שלי כבר לפני שנתיים. הרבה
היו בטוחים שגמרתי עם הכדורגל. השאלה
היא מה הם חושבים אחרי המשחק האחרון
נגד נבחרת צרפת? לי נדמה שרק עכשיו
התחלתי לשחק.
למה לי לדבר על עצמי? קחו את כל
העתונים מיום רביעי אחרי המשחק, ותראו
מה הם כותבים. יש עתונים שכותבים יותר,
עתונים שכותבים פחות, הכל תלוי ויש באיזה מידה הם זוכרים אותי. אבל כולם
מודים שבנבחרת הישראלית הייתי יחד כמעט השחקן היחידי.
כדי להיות באמת אוביקטיבי קניתי לי
באנגליה טייפ רקורדר קטן ונחמד. כשאני
על המגרש, אשתי מקליטה את מהלך השידור
ברדיו, וכשאני חוזרהביתה אני
יכול לשמוע כמה שאני רוצה את כל
המשחק, מההתחלה עד הסוף. מה אגיד לכם,
הזמן אני שומע רק גלזר וגלזר כל וגלזר. אפשר לחשוב ששיחקתי טניס לבד
נגד הצרפתים. שמעתי את שידור המשחק
אולי 20 פעם, אבל עכשיו אני כבר מוחק
את זה. השכנים התחילו לחלום באמצע
הלילה על כדורגל.

גבחרת בת יומיים
ך• ;בחרת שלנו כמעט והיתד, יכולה

| § להיות נבחרת העולם. רזניק וחלדי באו
מטוקיו! חודורוב, רוזנבאום ואני באנו
מאנגליה, אלמני בא מקפריסין! נחמיאס בא
מתל־אביב. קשה מאוד לעשות מקיבוץ גלויות
כזה קבוצת כדורגל. ניקח למשל את
נחמיאס ואלמני, שמשום מה היה בקהל
רושם כאילו הראשון החרים את השני ולא
מסר לו כדורים בהתקפה. לא רק שנחמיאס
לא שיחק עם אלמני הרבה זמן! הוא אפילו
לא ראה אותו כמעט חצי שנה.
חזרנו ביום רביעי בלילה ממסע הכש־לונות
של הפועל תל־אביב. כנראה שהיה
גם כשלון בכסף׳ מפני שאת כל הדרך
מאנגליה לאיטליה עשינו ברכבות, ורק
באיטליה עלינו על אוירון. אין רכבת בין
רומא לתל־אביב. לי המסע הזה הועיל מבחינה
אהת: הורדתי אולי ששה קילו.
במקום ,83 אני שוקל עכשיו .77 שיחקנו
כמעט כל יומיים ובין משחק למשחק התאמנו.
חוץ מזה רזינו גם בגלל ההפסדים.
למחרת בואנו כבר היינו צריכים לצאת
למחנה האימון במלון תדמור. באתי בזמן
למשרדי ההתאחדות, פגשתי את המאמן
יאזבנצ׳יק והודעתי לו שבגלל אשתי העומדת
ללדת כל רגע אני צריך להיות כל ערב
בבית. קבענו שאני אבוא ישר למלון תדמור.
כשבאתי לשם אחרי שעתיים, התברר
לי שהמאמן לא קיים את הפגישה. הוא
התרגז שחלק מהשחקנים לא בא בזמן, עזב
את הכל והסתלק. אני חושב שאילו היה

ש״עגלזר ־

יודע שנפסיד רק בתוצאה
5:4הוא לא
היה עוזב, מפני שתוצאה
כזו היא לא
כל כך אוי ויי בשביל
נבחרת בת שלושה
ימים בלבד.

השר והסיגריה

מקומו של יאזכנצ׳יל, בא ג׳רי
] • בית־הלוי, המאמן של הנבחרת הצעירה.
ג׳רי זה מאמן שהולך לו. איך שאתם רואים
אותו, אף פעם הוא עוד לא עשה
קטסטרופה. כל פעם שהוא היה מאמן
הנבחרת הלאומית, היינו יוצאים בכבוד.
הייתי בטוח שאיתו אפילו אם לא ננצח,
נעשה משהו. יש לי נסיון איתו.
במחנה האימון לא הייתי הרבה זמן.
בעיקר היה זה מחנה נופש. ביום כיפור
נסעו החברה לצום בבית׳ ובבית־הכנסת
שאני התפללתי בו היה הרכב מלא של
כדורגלנים שאפשר היה לעשות מהם נבחרת.
ביום שני באו למלון גם הצרפתים.
לא יכולנו לדבר איתם. אתם יודעים צרפתית?
אנחנו לא. בכל זאת הם סיפרו
לנו שהפסידו נגד נבחרת יוון .2:1הם
קיללו את השופטים ואת המגרש הגרוע.
אני דוקא מכיר את המגרש, זה ששיחקנו
עליו נגד יוון במשחקי הגביע העולמי
והפסדנו .1:0הוא כולו מלא אבנים כמו

מגרש י.מ.ק.א. בירושלים. יותר קל לשבור
שם רגל, אפילו מאשר באיצטדיון החול בצפון
תל־אביב.
מה ששיגע אותנו אצל הצרפתים זה
האוכל שלהם. פעם באנו לאכול, כשהם
כבר היו באמצע האוכל. אנחנו גמרנו והם
המשיכו! שותים יין כמו מים. בכל זאת
הם משחקים כדורגל מצויין.
המוראל של החברה היה די ירוד בגלל
הכשלונות בזמן האחרון, אבל עלינו כמו
שנאמר: מתוך החלטה נחושה לנצח.
הטקס לפני המשחק היה די עלוב. שר
החינוך זלמן ארן עלה על המגרש עם
עשרים מלווים, כדי לברך כמו תמיד שהקבוצה
היותר טובה תנצח, וכדי לבעוט
את בעיטת הפתיחה. אבל כשירד מהמגרש
לא היה לו אף מלווה, והוא היה מוכרח
להדליק באמצע סיגריה כדי שהיא לפחות
תלך איתו.
נתנו לצרפתים פרחים, וחשבתי שכמו
כל הקבוצות הם יזרקו אותם לקהל. במקום
זה הם אספו אותם ונתנו אותם למנהל
הקבוצה שלהם. כמעט. וחשבתי שאנחנו
משחקים נגד סקוטים ולא נגד צרפתים.

שלושה מתיר ארבעה

ה שקרה כמשחק בטח ידוע לכם.
ניצחו הטובים יותר, ואלה היו הפעם

דכאץ. אופף את שחקני הנבחרת הישראלית, אחרי השער הראשזן שהבקיעו
הצרפתים. מורדכוביץ מוציא את הכדור מהרשת, בעוד מתניה ורבינוביץ -הולכים
חפויי ראש. שני החלוצים הצרפתים שהבקיעו את השער משמאל, מתחבקים בשמחת נצחון.
מוכרח חלשה
יום כל
להשיג

הצרפתים׳ למרות שזה לא היה
לקרות. לא פעם קורה שקבוצה
מנצחת. אילו חודורוב לא היה תופס
כך חלש, יתכן והיינו יכולים
נצחון.
הנבחרת שלנו היתר, מאוד חלשה. הרצים
והמקשרים, עליהם מבוסס כיום הכדורגל
בעולם, היו גרועים והצרפתים עלו עלינו
במהירות, בטכניקה ובמסירות. אם הושגה
תוצאה כל כך גבוהה, זר, היה בגלל החולשה
של שני השוערים.
אין ספק שלעומת הצרפתים, שהיו קבוצת
כדורגל מגובשת ומאורגנת, שבד, כל שחקן
הבין את השני, נראתה נבחרתנו כקבוצה
של טירונים. שמעתי בהפסקה שהקהל אומר:
״אילו היה כאן סטלמך היה המצב אחרת.״
יתכן שסטלמך היה מנצל יותר טוב מכו־חוס
ג׳וגוסיאן את הכדורים ששלחתי לאמצע,
אולם הוא לא היה מציל אח המשחק.
הנבחרת לא היתד, נבחרת.
אם המשחק היה שוטף וללא הפסקות׳ יש
להודות על כך בראש וראשונה לשופט
הבינלאומי מהולנד, ליאו הורן, שבא לשפוט
במשחק זה. הוא נתן למשחק ללכת, לא
התערב כשלא היה צריך והשופטים בארץ
יכולים ללמוד ממנו הרבה מה זה לשפוט
במשחק כדורגל. אצלנו אם שחקן עובר
עבירה אבל הכדור נשאר אצל היריב הנמצא
בתנופת המשחק, השופט מעניש דוקא
את זה שעשו לו פאול, מפסיק את ההתקפה
ועוצר את כל המשחק. הורן אפילו לא שרק
במקרה כזה.
חוץ מזה נתן הורן לשוטרים ולקהל
הישראלי דוגמא מד, זה ג׳נטלמן. בכל
פעם כשהכדור היה יוצא מחוץ למגרש ומתגלגל
אל תוך תעלת המים המקיפה אותו
אף שוטר, ממאות השוטרים שעמדו סביב
המגרש, לא היה זז אל הכדור אפילו אם
היה עובר על ידו. הם חושבים בטח שזה
יוריד להם כבוד. פעם שוטר רץ אל הכדור,
אז הסמל שלו צעק עליו כאילו גנב משהו.
אולי עוד יזרקו אותו מהמשטרה. מה
עשה הורן? כשאחד הילדים קפץ למים והוציא
את הכדור, נתן לו הורן פרס לשבת
על יד השער.
שלושה מתוך ארבעת הגולים שלנו באו
בגללי, ואחד מהם הבקעתי בעצמי. שמעתי
את נחמיה בן אברהם אומר ברדיו שאחרי
שהבקעתי את הגול, נדהמתי. איפוא נדהמתי,
אני כבר לא זוכר את מספר השערים
שהבקעתי בחיי, וזה באמת לא עושה
עלי רושם. יתכן שאולי הגיל הזה לא
היה בכוונה, אבל קחו בחשבון את הבעיטות
שלי לשער, שכן היו בכוונה להכניס גול,
והגול לא נכנס. אז מה?
בקיצור, אני עוד לא מוכר את נעלי
הכדורגל שלי. נכון שיש לי שונאים בקהל,
כמו שיש לכל שחקן. במשחק אחד
הם רצו נורא שאכניס גול ולא הכנסתי.
או שהם התפללו שלא אבקיע את שער
קבוצתם במשחק קובע, ובכל זאת עשיתי
זאת. ומאז הם שונאים אותי. אבל זה לא
קובע. כי בכדורגל לא הגיל קובע. קובעים
הכושר, הנסיון והרצון לנצח.

ספרים מקור טיפוסי מוכריס

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשסו עוד היום ב״אולסן גרג״
לקורס הדו־חודשי ( 2א בשבוע) ל־
קצרנות עכרית ו/או אנגלית
כת״א: אצל ח. בר־קמא, גורמן .5
בחיפה: בי״ם״במעלה״ ,החלוץ .13

הצלחה מוב טח ת!

מצלמה טובה יותר
משמעותה אפשרויות צילום מרובות
יותר, תמונות טובות יותר והנאה
גדולה יותר. החלף את מצלמתו שמילאה
את תפקידה׳ לימוד תורת
הצילום, במצלמה שתאפשר לך הזדמנויות
לצילום מרובות יותר ואתה
תוכל להנציח יותר מהוזי משפחתך
וחייך אתה. ברנר קונה מצלמות
במחירים טובים.

13 נו- 1בדנר
חידה,דח1ב ה חלוק 31

גן נעול (מאת בנימין תנזוז, הוצאת
שוקן 129 ,עמודים) הוא קובץ סיפורים על
חמישה גברים ואשד — ,שלושה בני בליעל,
בזבזן, ושיכורה. כולם ישראלים — וכולם
טיפוסים מיוחדים במינם.
אלי (נפש חפצה) הינו פקיד השקוע בחובות
עד למעלה מאוזניו, בגלל אהבתו
היתירה לחפצים יפים ולהרחבת הדעת.
חבריו מפתים אותו להילוזת אליהם למסע
על פני אירופה. הוא דוחה תחילה את
ההצעות, אך נכנע בראותו בשבועון אמריקאי
מצוייר מכשיר משוכלל של חיי פיד־ליטי,
ובהיוזדע לו כי ניתן להשיג מכשיר
זה אך ורק באירופה.
אשתו של אלי, ליזי, מניחה לו לנסוע.
הסיבה: היא סבורה שהנסיעה תרחיב את
דעתו במידה מספקת כדי לאפשר לו לכתוב
יצירות מקוריות.
שולה (אמו של דודיק) ,גרושה יפת תואר
העוסקת בציור, אוהבת גברים וקוניאק. אין
היא מתנזרת משני אלה אפילו ביום נישואיו
של בנה, הלומד באוניברסיטה הירושלמית.
בעלותה לירושלים היא נתקלת במכר וותיק,
שהפך למרצה באוניברסיטה, מבלה את היום
בחברתו, משתכרת. התוצאה: בשעה
שהבן ניצב מתחת לחופה, נמצאת האם
במיטתו של צייר צעיר, אחו מחבריו הטובים
ביותר של הבן.
כצלהאב. עורך־דין שלמה גולדן
(בלדה) ,הינו אדם בעל הופעה קשוחה.
במשרדו משתעשע הוא בשיסוי עוזריו זה
בזה, ואילו בביתו עוסק הוא בקריאת שירים
וכתיבתם. גולדן מלא תסביכים כרימון,
סוגד לזכר אביו, אשר תמונתו תלויה על
קיר חדר־העבודה שלו.
המצב משתנה במקצת כאשר פוגש גולדן
בהלנה ואן אמדן, העומדת להתגרש מבעלה.
תסביך הנחיתות שלו אינו מאפשר לו להאמין
כי הלנה תאהב אותו בזכות עצמו.
על כן נוקט הוא בתכסיס גאוני: הוא משיג
את גירושיה, אך מפסיד במתכוון במשפט
על זכותה למחצית רכושו של בעלה. כוונתו
היא להשאיר את הלנה במצב של חוסר־וודאות,
לאלץ אותה להשען עליו ולהינשא

אולם כאן מתרחש משהו בלתי־צפוי.
הלנה מפענחת את שיריו של גולדן, מגלה
את המזימות המשתקפות מתוכם. התוצאה:
עורך־הדץ נשאר קרח מכל הצדדים.
שני בני הבליעל הנותרים הם מיכאל
(תינוק שנשבה) ונחצ׳ה (איש ורבו) .מיכאל
הנו שחקן צעיר, גדוש שאיפות, היורד לאירופה
ברדפו אחרי הכסף, מתנכר לישראל
מבלי למשוך ידיו מן ההופעות למען המגבית.
לזמן מה חוזר הוא למוטב, מתקבל
לאולפנו של האמן הצרפתי זוליאן דלארו.
אחר תוקף אותו בולמוס הכסף והפרסומת
שנית — הפעם לנצח.
נחצ׳ה אינו, בעצם, בן בליעל. אין הוא
אלא ברנש אומלל, המנסה לכפר בעודף
גמישות על חוסר שרירים מפותחים ועל
מכורתו הגלותית. נחצ׳ה נתקל במורה מופלא
לג׳ודו, המנסה להוכיח לו כי ״ג׳ודו
היא אמנות ולא הרמת משקלות בקרקס.
ג׳ודו היא דרך חיים, אמנות לכל תחומיה

הצעיר אכול רגשי־הנחיתות משתכנע, מפעיל
תכסיסי ג׳ודו מוסריים נגד המורה
עצמו, גונב את שיריו ויצירותיו המדעיות,
פותח מכוני אמון משלו, מתפרנס ומתעשר.
הטיפוס המוזר והאהוד ביותר המסתתר
בין דפי ספרו של תמוז הוא דורי(גן נעול),
הנער אשר סירב להרוג שבלולים — ונאלץ
להרוג ומי אדם. אומר דורי בשכבו עם
חווה, סטודנטית לרפואה :״אני מסתובב
בשטח ועושה ש מו ת ...מצח כל דבר
חי ...יורה אפילו בתרנגולות מגיבה
חווה למחרת היום, באוזני הפסיכיאטור
שלה :״תגיד, דוקטור, זה לא מזכיר לך את
האגדה על ההלך שבכל מקום שהוא דורך
צומחים פרחים ונשמעת שירת צפורים, אבל
הוא עצמו הולך והולך ועצוב לו, והוא
לא יודע מה הוא זורע מאחוריו, ותמיד
לבו כבד עליו?״
פסל־משורר־עתונאי־סופר תמוז חצב את
דמויות סיפוריו מקרקע המציאות. עד כה
הספיקו הקוראים לזהות בהם מספר עתו־נאים,
מו״ל נודע, אחד משחקני הקאמרי
לשעבר, ואפילו את שי אופיר. אמר השבוע
אחד מיושבי נסית :״כל אחד יכול
למצוא בספר זה את כל אחד ...כמעט
כמו בתנ״ך.״
חעולם חזה 1045

מופיע

איפה, אם לא אצל צנחנים הייתם מוצאים
קנאות כזו לשמה הטוב של יחידתם, ויחד
עם זה חומר קריאה משעשע כל כך?
מכתב נזמף שקיבלתי מאחד צנחן, הפעם
י. גזלני, יעל הנזשא האקטזאלי ססרטזטים
ארגמניים:
״אנדה לך, רותי, באס תפרסמי מכתב־תשזבה
זה לצנחן ח. ב .שהשמיץ את איציק

הצנחן:
״למהות הויכזח בין הצנחנים למוצנחים —
ח. ב .וחבריז — הרי: חארמן פירזשו —
נחלאי שמת להיות צנחן. אותז גברבר ח. ב.
שהיפנה את הויכוח לפסים של ביטויים
כגון ״קטן ומושתן״ וקזאנובה, וסיפר אגדה
כה יפיח על הבנות י הנסרחות בטור אחרי
איציק, מזכיר לי את המעשה בגנב שרץ
ברחוב וצעק ״גנב! גנב!״ כדי שלא יחשדו

״ח. ב ,.קפצן יקר! כל הפוסל במומו
פוסל. אין אנו משכילים כמוך, אבל אין
אנו מתקשטים בנוצות לא לנו, כמוך, המתקשט
בכנפיים וכומתה אדומה. מעתה ואילך
נהג לפו תכלל הבא:
׳׳11118 11131165.ון 1111050 נן ״ 81 <;3065
ואם אתה כה משכיל, בוודאי שיודע אתה
לטינית. ולסיכום: ואי להאי סמרטוטא ארג־מנא
דמלי ארעא.״
אני, כמובן, מחכה בקוצר רוח להמשך.

היא אוהבת רעים
אני מוכנה להישבע ש( 6ד )1045/בת ה־16
מעריצה מאד את ארתה קיט. היא גם לא
שונאת את עצמה, כפי שתראו להלן:
לא חוסר חברה או עיסוקים דח־פוני
לכתוב אליך. אלא פשוט: נמאס לי
תמיד לומר את המלה האחרונה בכל ויכוח.
ומאוסה עלי אותה אווירת הכנעה והסתנוורות
כללית, האופפים את החברה כשמביעה אני
את דעתי בנושא כלשהו.
״אין לו דבר חביב יותר על הבנות,
מאשר לפסוק בענינים שונים ולהראות יוזמה
ומקוריות בשטחים בהם הנערים הם הרוכבים
על הסוס. אך רותי, כשבאה יוזמה
ופעלתנות זו — בעל כורחה — בצורה
מוגזמת, הרי פשוט יוצאים מן הכלים.
״טוב, איני רוצה ואיני מעוניינת להפוך
מכתב זה לכעין השתפכות מלאכותית,
אשר חושבתני גם לא תועיל ולא תעזור
במאום.
״לכן רותי, חפצה אני בנער או חייל שיהיה
מסוגל להסתגל לניגודים ולחילופים
המהירים והחדים החלים באופיי מדי פעם.
שיכול להחזיר לי שוב את ההרגשה שאכן
ישנו אדם המביט ומשקיף עלי מלמעלה
למטה.
״בת 16 אני, ודרישות מיוחדות ביחס
לתארם החיצוני של חברי לעם, אין לי.
אך רותי׳ הנערצים עלי הס הטיפוסים
הרעים! יצורים אשר כל רעיהם גמרו אומר
כי אגואיסטים ויהירים הם! בני אדם
ההולכים לפי שרירות לבם ורצונם, ללא
מורא דעת חבריהם והסובבים אותם. אנשים
המהוים ניגוד חריף לאלה בעלי הלב
״הרחב״ וההתנהגות ההולמת כל מקום
והופעה.
אין כוזנתי לאותם ברנשים היושבים
כשרגליהם על השולחן בכוונה להציג
לראווה את זלזולם ובוזם העמוק לנימוסי
החברה! לא בכאלה חפצתי! אלא, וכאן
מתקשה אני לה ס ביר...״

נשמע בתול:
״המון פעמים הציעו לי להתחתן
״מה באמת? מי הציע לך?״
״אבא ואמא שלי.״

היו שגי חברים
יאיר טדה ומיכאל פריד, ד .צ,1079 .
צה״ל, אינם מבינים מדוע צריכים הם
להישאר אלמונים במדורי. הם רוצים להופיע
בשמם המלא וכתובתם. בבקשה.
הם מספרים שהינם שני חברים טובים,

כפי שרק רעים לקרב מסוגלים להיות.
שניהם חיילים, יוצאי חיפה, המתכוננים
להמשיך את חייהם באחד המשקים. יאיר
חובב ביאולוגיה, ומיכאל פסיכולוגיה. דבר
שאינו מפריע לחברותם, מבטיחים הם. גם
העובדה ששניהם שייכים לשתי תנועות
נוער נפרדות, אין בה כדי להזיק להם.
להתכתב עם שתי חברות
הם רוצים
חיפאיות בנות 17־ ,16 ומבקשים שתשלחנה
תמונות. הם מבטיחים ששניהם חתיכים.
יאיר, אומר מיכאל, הוא קצת יותר דון־
ז׳ואן, אולם גם מיכאל אינו נשאר בעורף.
למען הסדר: מספרם (.)1045/77

קורה כאשר אחד הנערים איננו
למפגש כפול.
• ״חולות נודדים״ ,בפלורידה, היא
הגדרה לרומן של קייץ.
9בוויסקונסין, בהליכה משותפת
לקולנוע, אסור לצחוק בסרטי מיקי־מאוז.
הנתפס בצחוק חייב לעזוב את כסאו, לח־.
זור אליו רק כאשר מתחיל הסרט העיקרי.
9נשיקה, מוגדרת בצפון קרוליינה
כ״מלחמה בקטריולוגית״.
9כנידנירסי, מייעצות הנערות זו
לזו לקלוף בצל לפני כל פגישה. זה משווה
להן עיניים נוצצות.
9מסיבות ״טיפות לימון״ נערכות
על־ידי נערות אמארילו, טכסאס,
המתכוננות ללמוד בקולג׳ .במסיבות אלה
מחליפות הן דעות כיצד לשפר את מראיהן,

חוץ מזה, מבטיחים הם, הרי שהם מן
החברה הטובים. וכיוון שאין הם קונים
חתול בשק׳ שלחנה להם מכתבים אם בר־צונכן
להתכתב אתם והנכן תל־אביביות.

שלוש בדיחות פסיכולוגיות ששמעתי
לאחרונה, והמכוונות לאלה הטוענים שהם
.מתעניינים בפסיכולוגיה ואשר מלים כ־איד,
תסביך־אדיפוס, פסיכונאורוטי, אינטרוברטי
ואכסטרוברטי, תסביך נחיתות ושיגעון גדלות
יוצאות.מפיהם כדברים מובנים מאליהם:
9ההבדל בין הטיפוס הפסיכי והטיפוס
הנברוטי —
הפסיכי אומר :״שתיים ועוד שתיים הן
חמש.״
נברוטי, לעומת זאת, טוען :״שתיים ועוד
שתיים הן ארבע. אולם אינני יכול לסבול
זאת.״
9השנייה היא אודות אדם הנמצא ב־

לאלה שפרצופן נמאס עליהן: אתן יכולות,
לשם גיוון, לצבוע את גבות עיניכן
בירוק. כך, למשל, עושה אימה סומאק, ואס
להאמין לדבריה, זוהי הסיבה מדוע היא
נראית אכזוטית כל כך.

(,)1045/76
נערה שאת
אולי תוכל
שאני שולח

לפני כעשרה ימים, כותב
״פגשתי באוטובוס מס 63 .
מראיה אינני יכול לשכוח.
לזהות את עצמה לפי השיר
בזה.״
אני מביאה רק חלק מן השיר, אחרת לא
היה מקום לשאר החברה.
היא היתד / ,נערה /שכאילו ירדה /
זה עתה /מעל דף אלמוני /של ספור
ילדותי /אגדה.
היא היתד / ,נסיכה /כבת עשר ושש /
אביבים /במשוער /ויפה /עד חשש
בגידה באלוהים.
לה היתד / ,צמה /שגלשה על גבה /
כנהר /שמימיו שוחקים /בתמימות /
וברטט נמהר.
משתקף מעיניה /יגון /כה רב עד
כי דם בן־תמותה /יוקפא /למראה המבט /
של עין לא עין /תועה.

ס׳ סכיר? ס• •ודע?
מאוסף ניהדר זה של חתיכות, שניצלו את ההזדמנות המיוחדת במינה של קונצרט הגאלא
בהיכל התרבות כדי להתאסף — מכירה אני רק שתיים. מי מכיר את השאר, ולמה?

לבני הנעורים האמריקאיים שגעונות ומנהגים
המעוררים תמיהה והרמת גבות אצל
כל אלה שאינם מבינים זאת. ישנן נערות,
למשל, המדביקות על חצאיותיהן הפעמוניות
את סיסמות בית־הספר, או שם קבוצת הכדורגל
של חבריהן. אחרות מתהלכות עם
טלפון מוזהב על חזן, עליו רשום מספר
הטלפון הפרטי שלהן, לכל מאן דבעי.
כשתראה נערה מחזיקה בידה שברי תקליט,
תסיק מכך שזה עתה .״גמרה״ עם החבר
הקבוע שלה, שברה את התקליט האהוב
על שניהם.
כמה מנהגים השונים בכל מדינה או
עיר:
9כפילדלפיה, מתהלכות תלמידות
תיכון בגרבי כותנה שחורות וארוכות, כדי
לשנות לעצמן, סתם כך, מראה של לפני
מלחמת חעולם הראשונה.
9המונח או״ם, בוויסקונסין, פירושו:
חברות בין נער לנערה בשלב של דיבורים
בלבד, לא מעשים.
• מסיבות נימנום נערכות בפנימיות
לנערות, בקולג׳ים במרילנד. למסיבות אלה
מופיעות התלמידות לחדר ההתעמלות עם
תקליטים, שמיכות וממתקים, מנמנמות,
שומעות מוסיקה, מתעוררות ומפטפטות,
ושוב מנמנמות עד אור הבוקר.
9באילינוי, קיים טירוף לאיסוף עצמות
למרק. הנערות צובעות אותן לצבעים
שונים, משתמשות בהן במשקולות נייר.
• ״שיעור מיקי־מאוז״ -פירושו,
במערב, שיעור קל ביותר.
9נערי טב&אס, נוהגים להבהיל את
חברותיהם החדשות, בבואם למפגש ראשון
בערב, כשגרב ניילון על פניהם — דבר
המשווה להם מראה מפלצתי.
• אם את עונדת שני עגילים מל
אוזן אחת במיין — סימן הוא שחדלת
ללכת בקביעות עם חברך.
ס ״ סנדוויץ ״ /באינדיאנה, מתאר מה

מה ללבוש. השם בא מן העובדה שאפילו
ביקורת ידידותית קשה לעתים לבליעה.

תד־אביבי סלוגי, בשבילה
מכתבה של ( )1045/79 הוא מסוג המכתבים
שאני אוהבת לשנוא. היא לא האמינה
שיבוא יום ותצטרך לכתוב אלי. היא רוצה
להתכתב עם בחור בן 21־ ,20 תל־אביבי
וסלוני, בעל השכלה תיכונית והופעה נאה.
היא תלמידת שמינית האוהבת ספורט וציור,
ושערה שחור ועיניה ירוקות. ץ
רואים בעליל שהמכתב, אשר נכתב על
דף תלוש של מחברת, נכתב בחיפזון רב.
כי אחרת כיצד אפשר להסביר את העובדה
שהשמיטה לכתוב שכולם אומרים שהיא
נחמדה?

אל תתעסקי ליד ׳השער
כי האהבה עיוורת
אך אצל השכנים זה אחרת.

חברה טובים וחתול בשק
דווקא הלך ל( )1045/80 קלף משוגע עד
עכשיו. הם פשוט נוכחו שמרוב בנות אין
רואים את היעד. זד, פשוט לא היה זה.
שניהם בוגרי תיכון וצבא, המקווים להיות
עוד סטודנטים: גבוהי קומה, אשר הספורט
האהוב עליהם ביותר הוא טיולים בארץ.

טיפול פסיכואנאליטי, השולח לפסיכואנא־ליטיקן
שלו מכתב מחוץ־לאוץ:
״מבלה נפלא. למה?״
9או אותה אשת־חברה, הנכנסת בבהלה
אל דירת חברתה :״מותנך בחייך, הלווי לי
חלום. אני בדרך לפסיכיאטר שלי ולא חלמתי
דבר.״

המפוצצים מפוצצים
שצנחנים מתרברבים, מילא. זה כבר באופנה.
אבל אל תחשבו שאנשי החילות האחרים
הם מוכי תסביך־נחיתות בשביל זה.
הנה, למשל, שני בוגרי גימנסיה (,)1045/81
הנמצאים רחוק מביתם מפני שכך קבע צו־הגיוס
וצו־השעה (אפשר לחשוב שיש להם
ברירה).
ומה הם רוצים? ניחשתם.
״זוג בנות תל־אביביות — הכרחי תל־אביביות
— שתהיינה במלוא מובן המילה
חתיכות, המכינות בכל ורצוי שבנות
אלה תדענה עם מי הן הולכות להתכתב.
ובכן — אנחנו נמצאים כיום בחיל הנשגב
ביותר בצה״ל: חיל התותחנים!״
לא זו בלבד, אלא שמסתבר כי המומחים
לפיצוצים, מפוצצים בזכות עצמם הם. כך:
״מנסיונותינו הקודמים לא נאמר שאנחנו
נמנים בין המכוערים ביותר, ואפילו להי־פך.
אנחנו נחשבים בעיני הבנות דווקא
לחתיכים.״
והם מאחלים גם שנה טובה. תודה: גם
לכם.

^91י99 ימי!י?! 1

בעריכת ליל׳• ג אלי

ההבדל בין ישראל לבין הרוסים...

ישראל איננה מסוגלת להעי!? סהר, והס בכר העיפו
ירח.

השפעת האסיאתית הגיעה גם לישראל...

מתמ ני םמשתתפים. פרס 10ל״י יינתן מדי שבוע לאחד המשתתפים
בעמוד זה. הזוכה השבוע הוא דוד דגן מטבריה, המתבקש להמציא את כתובתו.

...סוף־סוץ זהזדהות עם עמי אסיה .

שוטרים חיפשו השבוע ביםתל ־ אביב כספת שדודה
תיאוקרטיה גולדשטיין היה פקיד נורא חשוב. אף פעם לא ידעו שאר העובדים במשרד מה
תפקידו בדיוק — אבל כולם ידעו שזה נורא חשוב. גם הוא לא דיבר עליו. הוא
שתה תה ושתק. שתה תה ושתק.
יום אחד התברר שהוא נוסע לציילון. בוודאי שליחות בטחונית, אמרו כל החברה,
או לפחות חתימת ברית ידידות וחוזה אי־התקפה עם ציילון. לבסוף לא התאפקו,
ושאלו את המנהל הכללי מהי מטרת הנסיעה .״החלטנו על מיבצע חיסכון,״ הסביר
המנהל הכללי .״מצאנו שיהיה זול יותר לשלוח את גולדשטיין לציילון, מאשר
דן מרגלית, תל־אביב
להביא משם תה עבורו.״
כזבים לילקוט

מוחל טוכיהו.

אימוניפ״נים — השעות היפות מתחת ליעץ עם המדריך.
בדירן{ — המפקד: או שאתם רצים או שאתם רצים.
ג3רור — גברז לא כל כן ברור.
דרננדרן — בסן הכל סר״ש, והאף חורש בעננים.
השכדכדה — שואפת אל האפס אצל הטבח.
ותיקווה — הותיק שכולו תקוות השחרור.
לחילילה — אותו דבר כמו ביום, רק בשקט.
הילדון — ספק חייל ספק ילד.
בלבלר — הפקיד הפלוגתי, הטוען שהוא חי חיי כלב.
לאימספיקניק — זה המאחר תמיד למסדר.
סיכומו הכספי של החודש. משקורת נטויד -היד הנטויה.
נכזכל — היריב שלי.
סמ״רקאץ׳ — סמ״ר החושב על רס״ל ועושה צרות.
עריקבע — החייל ׳העושה את הצבא בשלבים.
פרטיוט — שפיטריות על רגליו ובכל זאת צועד.
צנערה — חתיכה שלא הייתי שם עליה עין.
צכאיש — איש צבא הקבע.
קט־צין -קצין זוטר.
קרב־טוראי — להבדיל מרב־טוראי נ׳ובניק.
קלקולנו בשילינג, בחדר האוכל, כל מוצאי־שבת.
רס״פחת — הנגע בדמות הרס-פ; גס אשתו של הרס״פ.
רצועזה — הרצועה שהותרה פעם.
תכשילשול — מעשה ידיו להתבער של הטבח.
תרגילגול -על קוצים.
תרגילילה -יעל יבש.
דויד דגן,
תגמולילד! — על רטוב.

גיוב טוב

אין כ מו ך־ כן־ ציון סמוכה
החברה מחדרה היו נוסעים כל ערב
לכסית כדי לתפוס חתיכות. אבל לג׳וג׳ו
אף פעם לא הלך להתלבש על איזה
חתיכה. אף אחת לא היתה שמה לב
אליו. פעם החליט ג׳וג׳ו לסדר את החברה.
הוא בא לכסית לפני כולם, התישב שם
כשעוד היה אור בחוץ, ותיכף הוא הרגיש
שזה מתחיל ללכת.
לא עברו עשר דקות ושתי ילדות
התלבשו עליו. ג׳וג׳ו היה כל כך מאושר
שהוא לא ידע מה לעשות. אבל זה
שהוא צריך לברוח לפני שהחברה יבואו
ויקלקלו לו את הכל — לזה עוד היה
לו שכל. הוא שילב את זרועותיו בזרועות
שתי הילדות, והתחיל ללכת איתן.
הוא לא הספיק ללכת עשרה צעדים,
כשפתאום נעצר לידו הג׳יפ של דני
זיידל. מתוך הג׳ים צעק מישהו לעברו
של ג׳וג׳ו :״סמוכה, תביא לי בבקשה
את המפתח השוזדי שאתה סוחב תמיד!״
אומרים שעד היום שתי הילדות ההן
מפחדות לעבור ברחוב דיזנגוף.
נחמן רובין, תל־אביב

טעותלעורםצ ודקת
חשוד ברצח קולנוע ״צפון״( .ידיעות
מרדכי דן, תל־אביב
אחרונות)
הכדור פילח את לב הבנין מהקומה
הראשונה עד למרתף.
והמותר יתחלק בין הסיעות הקטנות
האחרות( .למרחב)
אורי שיקה, חיפה
ומותר האדמה מן הבהמה אין.
איגוד בעלי־עסקים בצרפת מחזיק
נציגים, המשתדלים להשיג רשיון להקמת
קאזינו למשחקי מזל בתל־אבי.
(ידיעות אחרונות)
חוה גור, חדרה
אבי אבות הטומאה.
אני קונה תקליטים ארוכי־גנן( .מעמרדכי
דן, תל־אביב
ריב)
כמו הפסטוראלה של בטהובן, ושדות
שבעמק של לברי.

...לחיילת

מה אמרו עסקני מפא״י בבאר־שבע, כאשר התנגדו להתערבותו של ביג׳י
בסיכסוך טוביהו—ב ן ־ ישראל

סילון סקור• חרסו ...לחייל

כשאיציק שיכור כלוט, הוא לא
מכיר אף אחד. אפילו ימצא את מארי-
׳,ין מונרו שוכבת על הספה בבית הועד
למען החייל, יחשוב שזו מול מן השק״ם.
פעם היה שיכור כמו שני לוטים,
כשבא לקראתו מוסקה המג״ד. איציק
עלה עליו בהיסח הדעת, דחף אותו
הצידה והמשיך בדרכו.
״הי, אתה שם!״ צעק מוטקה בקול
של נ. ס.
הסתובב איציק ושאל :״מה ישי״
״אתר, לא מכיר אותי?״ שאג מוטקה
בקול שיכול היה להתחרות ב־25־ם אונדר.
״שום מושג,״ השיב איציק.
״אתה עוד תכיר אותי!״ הרעים מוסקה
כמו הוביצר .״אני המג״ד!״
״באמת?״ השיב איציק .״שמע, זה
ג׳וב טוב. תחזיק בזה!״
משה דרורי, צה׳־ל

על תוכנה קשה יהיה לומר בי לכסן? אין ריח.

טייס — רכישתו היא חלומם המשותף של ביג׳י וכל נערה בצה״ל.
אימץ הפרט -איך להערים על בחור בלונדי על־ידי שימוש בהתגנבות,
נורית ודני לס, יגור
הסיואה וכי פד כד ׳ זחילה•

...ולאזרח

בננה — מה שדני׳לה לא אוהב.
גז ב ר — שלי שלי ושלן שלי.
יוגי — תורת השלטון על ראש אחד.
כימיה 0 -מזו.+8 011( €3 2112^ —21 ול. הבנתם? גם אני לא.
מ ז כי ר ה — אשתן מזכירה לן כל ׳הזמן שיש לן כזאת במשרד.
צלחת — קליע בלי-״י לשימוש ביתי.
תלמיד — שפן נטיעות של המורה.
אורי שיקה, חיפה
תלמידה — שפן נסיונות של תלמיד.

מנומר חגיגי

.נוזהירה נטל ה תר\ ה ה\ ה־רוח \גא־ווה
לרוגזיה ההקייהה. אגזש נירג־שלינז
פ הי ה ה ניה־הגזיקרש הש לישי
נול־שה הווו\ גו\־וז\־0וי\ לב־קוניץ,
ה ג רנ\ הירונו וזנואו־פאו־לו,
גו־ווויל. היה וה הווווורנו
ה הנ ר הי הוזרבוי של הנוווה.
הוזוויגו צנ אג נול שטרי ה נ גי\
ה הוו רוי ההפווזר, הדוהה. נצוו
ה ו לונול ההונה, ושהיה הקגשמו
נרגלי נ ר אוי ל וישראל. הרננוה
שירה לא השיגה לרכוש כרמיה
ן 50ד ליי י או 000ו?ורוויירוה
הכרמיה ).נוהרו נוווץ, והמודכלו
נלנ ורגש נ שהלות־הוורב של
שההכו אה ההאורנו
הושיה,
ההיהמורי להצוגה־אוהוה ו הו ר ה.
להי השהונוה, והווו נ הו ר שי ה ה־אהרוויה
לנ הג ת 450 ושיה יש־ראליוה
להאריה ול היל אוו כרי
להוהי\ שה שהלוה היו הרו ה
ההולהוה א ה גורל ההנוהר.
״שהוויה רווו ת היכיוו לרגנו
היהמורי וה \״ ההה א ה רנ ריו
הכוהו הגרול, הר י הוו הו הכוהו
נו־ הו ר ן־הגרגניץ ,),שלנש נגדי־האר
ה דו ה ה הבהילה הי הודיה
ההאריה, ש הוכווו נ היו ה ר טל־ ירי
כריהמיאו ריור להי רוגהוה טהי־קגה.
אוזרי כהה השהמיה הה שיך
הכוהו הגדול אהו או הו נהור־מוגויהי
אוהה להר נ היו ה ר לק־ראה
ההאורנו. נ תו ה דנריו ניק ש
אה הוהורת־הלוייה של היכל־הקודש
וההיוצגה נ אהרי ה ה הלירי
קרו וור הו להוהדוה־הרנוה).
לוגו אההה הווו הנרויל אי. אהריו
ווגוה גה ההקווה.
כשהגינו המכה לשיאו, ויגש
הכהו הגדול להקרינ את ה ק רנו
הראשוו — 500 קוההוה נ שו־שיהודיה
נר אוילי, הרו ה ה הו רנו.

ח ס טוי ריי ס
הוא אהב בחורה שמה נעמה
ואמר :״בואי, ניסע להבאנה ! ״
היא נסעה עם אחר
שהציע מהר:
״הן היום, רק במודה,
היא גאנה״
דן מרגלית, תל־אביב

שחקנית־לשעבר כשם מידה
התחתנה עם עשיר, יצרן כירה.
מיהרה להסביר:
״אמנם טוב המלף ליד,
אף פי במה טובה המלכה לירה״.

אוריאל אד,רוני, נתניה

תמוזזהאלרנודחיאוזרנסתוזשובההיא -. 2