גליון 1047 מתאריך 30 באוקטובר 1957

מספר

1047

ה׳ חשון תשי״ח30.10.57 ,

המחיר 500 פרוטה

אחנה אסורה
שר בת וומנסית?
עדרו שפרה
למסרשמסתוריוח?
פשע וגיר שר
שהקו מראשי?
גיוס צי1י רשם
ומורות פומלות?

האם לפי דעתכם עלי ללמד את תלמידי
היסטוריה ישראלית כר שיאהבו בין השאר
את הכובש הבריטי בארץ?
אליעזר נוה, ראשון לציון

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שרום כהו
עורך משנה:
דוב איתו
עורך כיתוב:
פילבי השת

רהוב גליקסון ,5תל־אביב. ,טלפון ,26755
ת. ד .136 .מפן למבדקים :״עולמצוס״.
המוציא לאזר: העולם הזה בפ״נז.
ז3וס משה שחם ב׳ע-נז, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
היזערכת איננה אחראית לתוכן הסודעוח

הנקרא

קיבלתי את הידיעה הראשונה על מעשה־הזוועה
בכפר־קאסם למחרת היום. לא יכולתי
לברר את הפרטים המדוייקים. נמסר לי רק
כי קרה משהו נורא בגזרת ג׳לג׳וליה.
כמעט כל חברי המערכת היו אז מגוייסים.
גם שאר החברים התרוצצו בדרום, בנסותם
לכסות את השעות ההיסטוריות של
מיבצע־סיני. חוץ מזה היה ברור לי בי
לא יינתן לנו לפרסם דבר על המעשה תוך
ימי הלחימה. חיכיתי.
הסתפקנו בציון העובדה שרובם המכריע
של החיילים — ובעיקר של מגוייסי המילואים
— שמרו בימי המיבצע על רמה
גבוהה של מוסר מלחמתי. תחת לפרט
את המעשים הפסולים שנודעו לנו, הרמנו
על נס את המעשים היפים. קיוינו כי ההשפעה
החינוכית המיידית תהיה חשובה יותר
באותו רגע מעשיית החשבון הנורא של
הזוועה.

ואז הגיעו לידי העדויות המלאות של
קרבנות הזוועה. קראתין בחדרי, דף אחרי
דף — דבריהם הפשוטים של גברים, נשים,
ילדים• גמרתי לקרוא ונשארתי יושב שעות
ארוכות. לא שמתי לב שבינתיים שקעה
השמש וירדה החשיכה. כשהסתכלתי בשעון,
היתד, השעה אחרי חצות.
אם אי־פעם ישאלוני׳ מה היו השעות
הנוראות ביותר של חיי, אצביע ללא היסוס
על שעות אלה. השעות המחרידות ביותר
של קרבות מלחמת תש״ח, ימי־הקרב בעיב־דיס,
ליל מותו של אריה קוצר — כל אלה
לא הגיעו בזודעתם לחוויה זו.
אתה, הקורא, שמעת בינתיים עדויות אלה
טפין־טפין, בלשון האפורה של הפרוטוקול
המשפטי. אני קראתי אותן בבת אחת׳ במלים
הפשוטות של זקנים וילדים שזה עתה
יצאו, פצועים ושסועים מתחת לערימות
הגוויות.
היד. ברור לי מד, תפקידו של עתון זה:
לפרסם את האמת, לזעזע את המצפון הלאומי
בצורר, שלא תאפשר עוד לעולם מעשים
כאלה. אך הדבר לא ניתן לנו. איפול
חמור הוטל על הפרשה. יכולתי רק לרמוז
עליה בין השורות. הקורא שיעבור עתה
בעיון על גליונות נובמבר , 1956 ימצא
רמזים אלה בנקל.
כתבתי את מאמרי ״לדני, השלום״ על
סמך ידיעות אלה — ולא עליהן בלבד.
רבים מן הקוראים לא הבינו אז, אולי, מה
היה מקור ההתרגשות, כי גם אז ידעו עדיין
רק מעטים את האמת.

השינוי חל בשבוע השני של חודש דצמבר,
כאשר נאם ביג׳י בכנסת את הנאום
שהכיל הודעה יבשר, על פרשת כפר־קאסם.
שוב אי־אפשר היה למנוע את הפירסום.
חיברנו דו״ח מלא ומסרנו אותו לדפוס•
באותו רגע באה אלינו פניה מצד נציג
ממשלתי. כל העתונות העברית, כך אמר

עירך תבנית:
אחרון אור
בלש המערכת:
אורח ק ת

חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייע גלור, לילי נלילי,
רויד הורוביץ, רותי ורד׳ אברהם חרנווזי
אוטקר מאובר, אלכם מטיב, אביבה סמז,
עמום קינן, שלמה ברז.

ב י ותר
לנו, הסכימה מרצונה החופשי שלא לפרסם
את פרטי הפרשה .״אני בטוח,״ אמר האיש,
״שלא תפרו דבר שהוסכם בין כל העתונים,
מחרות ועד קול העם!״
לא היססתי אפילו רגע. הודעתי לאיש
באדיבות שבענין מצפוני זה לא נקבל שום
הוראות, בקשות או הסכמים. העולם הזה
פירסם תוך 24 שעות את הדו״ח המלא
הראשון על מאורעות כפר־קאסם. הגליון
הופיע ב־ 19 בדצמבר, שבעד, שבועות אחרי
ליל־ד,זוועה (העולם הזה .)1001 הוא כלל את
העדויות המזעזעות.
הפירסום גרם לזעזוע ציבורי. כל שאר
העתונים נאלצו להיכנע ללחץ זה. בזד,
אחר זה הלכו בדרכנו, פירסמו את הפרטים.
עד היום איננו יודע מה היה קורה לולא
פרץ העולם הזה באותו רגע מכריע את
סכר השתיקה.

השבוע׳ בתום שנה למאורע, אנו רשאים
לשאול את עצמנו: האם צדקנו במעשנו?
אין ספק בלבי שמילאנו את תפקידנו.
אני גאה על כך שלא היה אף איש אחד
במערכת שהציע להשתמט מחובת המצפון,
אף שלא היינו בטוחים או אם דברינו לא
יעוררו מסע־דיכוי חמור נגדנו.
האמנו שבמצב זה יש להעמיד את תביעת
המוסר מעל לכל שיקול אחר, אפילו מעל
לחשש שהפירסום יספק לאויבי המדינה חו־מר־תעמולה.
מוזר שחשש זה התבדה. כפר־קאסם
לא זיעזע את העמים• דעת־הקהל
העולמית פשוט לא האמינה שיהודים מסוגלים
לעשות מעשה כזה. הדוברים הערביים,
ששיקרו פעמים כד, רבות בתעמולות־הזודעה
שלהם, לא עוררו הפעם אימון גם כשאמרו
את האמת.
אחד הדברים שנתן לי סיפוק יותר מכל
דבר אחר בפרשה זו היה יחס האימון לו
זכינו מצד הנאשמים עצמם. הם ידעו כי
היה לנו חלק מכריע בפירסום הפרשה. אולם
הם האמינו בטוהר גישתנו. מיד אחרי ה־פירסום
הראשון הופיע אצלנו קרובו של
אחד הנאשמים, מסר לנו את עדותו המלאה
של האיש. כך נודע לנו הצד השני של
המטבע — צד שנודע לציבור, בחלקו, רק
כעבור חודשים רבים.
הנאשמים סמכו על־כך שנאמר את האמת.
הם פתחו לפנינו את לבם, את בתיהם ואת
חוג משפחותיהם. אני עצמי ביקרתי בבתי
רבים מהם, שוחחתי ארוכות עם נשותיהם
והוריהם, כדי לעמוד על רקע המעשה.
לא מעלנו באמונם.

בפרשה מסוג זה מתגלה חשיבותו הלאומית
המכרעת של קיום עתונות חופשית,
בלתי־תלויה, אמיצה ודוברת־אמת.
אני מקווה שעמדת העולס הזה בכל שלבי
הפרשה הצדיקה את הסיסמה שחרתנו על
סמלנו: ללא מורא, ללא משוא־פנים.
מכתבי הדרך חזרה

עקבתי בעיון רב אחרי מאמרי העורר
על התודעה היהודית והעולם וזוה 6־.) 1045
לדעתי, זוהי ביקורת הרסנית ופוגעת נדת
במישרין. היה רצוי יותר לכתוב על שילוב
ההיסטוריה היהודית בהיסטוריה של ארץ-
ישראל, ולא לשים את הרגש על ההיסטוריה
הלל מנשה, חולון.
של הארץ בלבד.

אחטא לעורר אם לא אביע לו את שלמי
תורתי על ההיסטוריה הארץ־ישראלית: גר־מנית־מצרית־פרם
ית־אשורית-בדואית־מוננולית
־נוצרית־סורית-ביזנטית־עותומנית־טמלוכית-
צ׳רקטית־ערביודבריטית ו גם קצת
יהודית. ואני כמורה מלמד את תלמידי שבארץ
ישבו חסיד יהודים, תחת שלטון זר
או עצמאי. אד מו,י לא ישבו יהודים בארץ-
ישראל?

נזדמן לי לבלות שנים מספר באנגליה,
ולמדתי להעריד את העם הזה לא בנלל פיקחותו,
הפוליטיקה הטובה שלו או התקדמותו
בשטחים שונים, אלא בגלל שאיש אינו מת־עניי!
במעשי שכנו, ואפילו הוא בז מתעניין
בהם ודעתו אינה נוחה מהם, הוא לא יעיז
לפצות פה, כי זה יתנגד לעקרון חופש הפרט.
אני משוכנע שתרבה לא נופיה להתקדם
בל עוד ימצאו בינינו אנשים שירימו
קול זוועות על כי פלוני עומר על כד שבשר
חזיר ערב לחיבו.
נ. ראם, חיפה
לא לשוא מבורר עמנו בים של בלתי
מאמינים בדת עמם. כאשר האמונה העקבית
ביותר מופיעה ברוכה בעסקי־יטוק שהורים,
היא מאבדת את צביונה הרוחני.
יצחק י. הללי, ירושלים
היסוד הראשון והעקרי •טל דת ישראל
היא האמונה בה׳ אחד, בורא העולם ומנהיגו.
אקסיומה שניה ועקרית •טל דת ישראל
היא השאיפה לשלמו!׳הצדק המוחלט. זבותו
יטל בל אדם לחשוב, להרגיש, ולהתנהג לפי
דרכו, אולם חייב הוא להיות עקבי במעשיו
לאור מחשבותיו והרגשותיו.
נשאלת השאלה באיזה זכות ישבו ויושבים
יהודים בארץ־ישראל. באיזה זכות פלשו
אבותינו לארץ אחרי •טיצאו ממצרים? מהו
הק׳טר שמקשר אותנו כיום לארץ־ישראל?
אם רצינו למצוא מקלט בטוח ליהודי הגולה
מדוע היה זה צריו להיות בארץ־ישראל
דוקא? התשובה היא: רק סיטום שהבורא
נשבע לאברהם אבינו לתת את ארץ־ישראל
לזרעו. איז אנו ליסטים. אגו משיבים את
הנזילה שנזלו טאיתנו. עם ישראל, ארץ־
ישראל ותורת ישראל קיטורים יחד. כל הכופר
בתורת ישראל, ממילא כופר בזכותו
של עם ישראל לארץ־ישראל.
בנימין דומוביץ׳ ,מושב פדו״ס

ציונות ערבית
הצוללות המצריות (העולם הוה ) 1046
אינז אלא דחליל מפחיד צפורים. בכל ההת-
מודדויות הקודמות ביז ישראל למצרים היה
למצרים יתרוז בסוגי הנשק ובאיכותו. אפילו
אם נאמין לדברי הרהב יטל שר התעמולה

מצפון הנקי יקרים לו יותר מכל, ולא נהפר
עדיין לעבד לשלטוז ״האח הגדול״ ,ילחם
בלי מורא ופחד להשתחרר מהסיוטים הרודפים
אותו. בבחירות הקרובות צריד
כל אדם ייטר לחת יד לחיסול המשטר הקיים,
ולנצהוז בני אור על בני חושד.
ש. אמיתי, תל־אביב
זה זמז רב אני קורא את עתונכם ונהנה
ממנו הנאה רבה. עלי לצייז שבזמז האחרוז
השתפר בהרבה טיבו התרבותי. אני רק
שלוש ׳טנים בארץ אולם הייתי רוצה לפרסם
יטיר קטז בקשר לסערת הדודנ׳ים:
מיסטר כהר הוי כועם
משתולל נם מתרגז
הפורד כבר בסף לא מבזבז
לב! דרוש לו דורג׳ נוצץ.
ד״ר שמואל ציטרין, גבעתיים

הטוב והרע
בין ארבעת הסרטים הרעים של היטנה
(העולם הוזז .) 1045 מונה העולם הזה את
הסרט ״הזרע הרע״ .לעומת זאת אני מוצא
בגליוז אחר (העולם הוה ) 1016 את הסרט
״הזרע הרע״ כאחד הסרטים שהעולם הזה
ממליץ לראותם. רבותי, או או. או שהסרט
ראוי לראוה או שהוא טסוכז ויש להתברר
׳טסרטים מסונו אינם מופקים בסיטונות.
האם המלצה לראות סרט והוקעתו בסרט
מסוכז מאידך חד הם?
אליהו אמיר, טבריה
בזמנו המליץ העולם הוד, על הזרע הרע
כסרט מעניין ולא כסרט טוב. המלצה לראות
סרט אינה תמיד ראיה לרמתו.
הכתבה המסורתית על סרטי השנה היתה
נאה, אולם לא ניקיתם מטספר שגיאות. הסרט
״מיסטר רוברטס״ נמנה אצלכם ביז
סרטי המלחמה, בשעה שהוא דוקא קומדיה
המתחוללת על כפינת קרב. ואילו ״לה סטרא־דה״
הוצג •טמונה •טבועות בלבד ולא שלושה
חדשים.
מרדכי דן, תל־אביב

אמא אימה סומאק
סיפורו •טל פאפושקה סומאק על איסו
(העולם הזה 1046 טאגב עתוז הערב ירי־עוודאחרונות
לא התבייש כלל להעתיקו מ־כותרתו
עד פרטיו בנליוז יום הששי שלו,
היה משעשע. אולם מדוע הוא כותב שהוא
מופיע עם אמו? נוכחתי בהצנת אימה סומאק
ולא ראיתי בלל את הבז על הבמה.
נחום אינזברג, תל־אביב
אחרי שבהצגה הראשונה בעט פאפושקה
בעכוזה של רקדנית אינקה (ראה תמונה),
בעטו בו זהסירוהו מהתכנית.

בלגיה־ישראל

פפושקה כפעולה
המצרי, שצוות מצרי מניע צוללות אלה,
ברור שבשעת ההתמודדות הבאה יהיה ערכז
ממיט בערד הסטאלינים והמינים המצריים
במבצע סיני.
דן שילביץ׳ ,תל־אביב
הקורא זוהר חאלק הציע לסגור את המחלקה
הערבית בקול ישראל (העולם תות
.) 1041 לדעתי מחלקה זו הינה מכשיר יעיל
מאוד לערבים, כי באמצעותה הם יכולים ל־הבחיז
ביז טובתם ורעתם. היא מעוררת
אצל הערבי רגש של איבה למדינת ישראל,
כיווז ששידוריה מבליטים את הניגודים ביז
האינטרסים של הערבים והיהודים.
לאחרונה צץ רעייז נפלא בראשיהם של
האחראים למחלקה הערבית; הם החלו לשדר
טדי שבוע הודעות על משרות פנויות
בארצות ערב. ברצוני לשאול את האחראים
למחלקה: האם אתם מיסדים ציונות ערבית,
שמטרתה להניע את ערביי ישראל לעלות
לארצות ערב ולהצטרף לאויבי ישראל?
אליאס מועמר, נצרת

יום בפר־קאסם
יום האבל והזכרוז לחללי כפר־קאסם החפים
מפשע לא ילביז את כתם הדם הגדול
במבואות־הכפר, כל עוד העם היהודי לא
יסוזוק מעל מצחו את סימן הפשע החמור.
קאסמאי, כפר־קאסס
קבוצת אנשים מתעוררת הגיעה למחשבה
הבאה: היא משוכנעת כי רבבות אנשים
בישוב נושאים בליבם את רגשות הצער
ושיתוף באחריות ואשמה עבור פרשת בפר
קאסם. כדי לטהר את לבנו אנו מציעים
לכל אדם אשר נושא בלבו רגשות אלה,
שיבוא וישים על־יד גבול כפר קאסם זר
פרחים ואבן. אבנים אלה יצטברו ויהפכו
אט אט לגלעד. אוטובוס מם׳ 77 נוסע מפתח•
תקוה לראש־העיז. משם מובילה דרך לכפר
קאסם.
יצחק (קורט) לוי, פתח־תקוה
מלכה גליקסון, פתח־תקוה
פאול גוטפלד, קרית ביאליק

האח הגדול
בקשתי הכנה אליכם, אל תרפו את ידיכם
מלהמשיך להילחם במשטר שאינו מקובל על
רוב •טכבות הצבור. האדם איטר החופש וה
אני
חייל בצבא הבלגי מזה תיטעה חדשים.
כעת אני בדרנת רב־טוראי. ביקרתי בישראל
לפני שלוש •טניס ואני מקוה לבקר אצלכם
שוב, כשאגמור את שהותי הצבאי. יש אצלנו
בצבא הרבה מאוד קצינים שמעוניינים
מאוד בכל המתרחש בארץ, ובמיוחד בצבא.
אבקשכם לבז ליטלוח לי את כל הגליונות של
עתונכם שיצאו במבצע קרש.
יש לי עוד בק׳טה אחת. בגליוו יום העצמאות
שלכם, ראיתי על השער בחורה
חיילת. הייתי רוצה לדעת מי היא? בת
במה היא, ואני מקור, שהיא לא אוושה.
הייתי מבק׳טכם לקשר אותי עמה כדי •טאוכל
להתכתב עמה.
שמואל פס, רב טוראי
צבא בלגיה, בלגיה
רב סמלת מרים מחיל הים, שתמונותיה
פורסמו בנליונות העולם הזד 21 1020 מתבקשת
להודיע את כתובתה למערכת, באם
כמובן אינה ארושה עדיין.

פולחן האישיות
הרביתם לבתוב נגד פולהז האישיות. הסכמנו
איתכם בשטח זה. אבל אפילו סטאליז
לא היה מעז לכתוב משהו כל כד מלא אהבה
עצמית כפי שעשה חבר המערכת שלכם שייע
גלזר. בינתנו למאמר ״כיצד זרח כוכבי מחרש״
(העולם הוה .) 1045 אנו מציעים בזה
להעניק לו את אות הכבוד על שם הנדיב
הידוע חואז סז־מרטיז לבקוביץ.
בני גרעין ניר־עוז, צה״ל
תודה בעד האות, אולם קבלת האות תתפרש
כסטיה מעקרון החובבות בכדורגל.
...היי תי מציע לשייע גלזר לשנות את
תוארו לכדורנלץ.
יעקב בר־מידווז, חיפה
רשימחבם על הצניחה החפשית ועל הצנחז
שמעוז צחור (העולם הוה ) 1046 ראויה להוקרה.
הניע הזמז לעשות ט׳טהו בשטח זה
בישראל, אולם איני חושב שאיזה שהוא
נוהם אזרחי יבול ליטול פיתוח ספורט זה
על עצמו. לדעתי צריד צה״ל לעודד ספורט
זה באמצעיו הוא. פירסום נרחב והחדרת
ערר הצניחה החופשית בצבור, יכולים להניע
את הגלגלים בכיוון זה.
סמל דוד כ ,.צה״ל

נערות ממין זה
במדורה של רותי (העולם הוה ) 1040
הופיעה עדנה •טמיר בנערת השבוע. אותה
נערה, שאיני יודע מה טיבה ומי היא,
אמרה בפיקחותה הרבה :״אני מכירה את
מילושקה הקוסם, אבל הוא עוד לא הקסים
אותי.״
הקסמים היחידים יטאני מפעיל הם כשרונות׳
המקצועיים כאמז עושה קסמים.
לא הכרתי נערה זו מעולם, ואני רואה את
עצמי נפגע מהעובדה שהיא מספרת עלי
שטויות. עד כמה שאני יורע השתמשה
הבחורה הזאת בשמי כדי להעשות חשובה
ומענינת.
אני ידוע לא רק כקוסם, אלא בטורה
לפיסול ומלאכת־יד ועוסק במקצועי זה 21
שנה בארץ. בחורות כמו עדנה שמיר אינז
מז הסוג שאני בוחר לבלות בחברתו.
״פרופסור״ מילו, תל־אביב
העולם הזה 1047

לייתו של ד׳׳ר נחום גולדמן ד,יא
התופעה המעודדת ביותר בחיי המדינה
בשנים האחרונות.
מזה זמן מה מעיקר, דאגה חמורה על
הארץ: מה יקרה כאשר ירד דויד בן־גוריון
סופית מן הבמה הפוליטית? ביג׳י הוא בן
70׳ ואפשרות זו מעוררת בצדק חרדה.
עד כה היה נדמה כי הברירה תהיה בין
שני סיוטים: או שלטון האפסים, מסוגו
של משה שרת, או רודנות היד־ד,שחורה על
כל אצבעותיה — הרפתקות־דמים כלפי
חוץ, חידוש הסיזון מבית.
עם נחום גולדמן, בן ה־ ,63 מופיעה האפשרות
השלישית. כמדינאי רחב־אופק ורב־מעוף,
אין שני לו כיום בעולם היהודי
כולו. יחד עם זאת הוא פוליטיקאי מקצועי,
הבקי בעבודה השחורה של מקצוע המדי-
נאות. בהסכם השילומים הוכיח את יכולתו
המדינית. ועצם עלייתו לתפקיד נשיא ההסתדרות
הציונית מוכיח את כושרו ד,טכסיסי.

אלה יהיו שני הישגים בעלי ערך מכ—
הישגים שישפיעו במישרין על ריע חייהם של מיליוני יהודים. הם יהיו בעלי
משמעות רבה לגבי עתיד המדינה. כי
אנו זקוקים לעליה.
הסכנה היא כי באותה הודעה עצמה עשויה
ממשלת ברית־המועצות להתקיף באופן ישיר
את המדיניות של ממשלת־ישראל, כפי שהתבטאה
במיבצע־סיני ובהצטרפות לדוקטרינה
של אייזנהואר. דבר זה יעמיד את
נשיא ההסתדרות הציונית במצב קשה מאד.
מכאן הספק הקיים לגבי עצם רעיון הנסיעה.

דעתי
הפרטית היא בי גם בנתר
נים אלה על גולדמן לנסוע, לא רק
לטובת יהודי כרית-המועצות, לא
רק לטובת יהדות העולם, אלא גם

כובש זר אחד בשני, לא תהפון*
מגרורה בריטית לגרורה סובייטית.
אף ישראל תסלק את הבסיס
הבריטי מן הארץ, ותשמור על
ניטראליות קפדנית.

אחד: מארץ הסובייטים. היא לא
תבוא בל עוד יאמינו מנהיגי כרית•
המועצות בי ישראל היא חלק מ•
מערך צבאי אוייב. זהו הנימוק הראשון
לניטראליזציה.

הסובייטים קיבלו רעיון זה. הם הצביעו
בעד הקמת ישראל באו׳׳ם, והיו המעצמה
הראשונה שהכירה דה־יורה בישראל.
מאז נשכח רעיון זה. משה שרת פיטפט
תחילה על ״אי־הזדהות׳׳ ,אולם איש לא
התכוון לכך ברצינות. איש לא שעה לאז הרותיו
של גולדמן, כאשר דרש להפוך את
ישראל ל״שוייץ של המזרח התיכון׳׳ ,התנגד
אפילו להצטרפות ישראל לאו״ם, בה
קשה לשמור על ניטראליות קפדנית.
ישראל הפכה חלק מן הגוש המערבי.
ידיה משולשלות עמוק לתוך כיסי משלם־

זרם אדיר של נשק זורם כיום למרחב.
האמריקאים שולחים כמויות אדירות לסעודיה,
ללבנון, לעיראק ולירדן. הסובייטים שולחים
כמויות גדולות עוד יותר למצריים ולסוריה.

ד״ר נחום גולדמן הוא המועמד
הטבעי לתפקיד ראש-הממשלה ה בא
של מדינת־ישראל.

**ן עתו הגדולה של יוליום קיסר באה
* /כאשר הוא הגיע לגדותיו של הנהר
רוביקון. הוא ידע שאם יעבור נהר זה, לא
יהיה לו מנוס מן המאבק על השלטון
ברומא. הוא עבר ואמר :״הקוביה נפלה!״
לפי כל הסימנים, הגיע נחום גולדמן
בימים אלה אל הרוביקון שלו. לפניו עומד
מיבחן, שיצריך את כל אומץ־הלב והתבונה
שלו. כי הדרך הנפתחת לפניו רצופה מלכודות
ומכשולים.

היד המושטת לגולדמן, נועדה
כאותו רגע לתת סטירת-לחי
לפרסטיז׳ה של דויד כן־גוריון.

ך מצב זה, חייב גולדמן לשאול את
^ עצמו אם לקבל את ההזמנה ואם לאו.
אם הוא יקבל אותה, הוא ייכנס סופית
להתנגשות גלויה וברורה עם ביג׳י. התנגשות
זו היא אמנם בלתי־נמנעת, אולם גולדמן
ניסה עד כה לעכב אותה עד כמה שאפשר.
השאלה היא: מה מונח על הכף השניה
של המאזניים? מה יהיו סירות הביקור הזה?

לפי בל הסימנים, מבקשת כרית•
המועצות לעשות ג׳סטה של התפייסות
כלפי היהדות העולמית,
וגם בלפי התנועה הציונית. אפשר
להניח כי הביקור יסתיים בהודעה
שתביר בזכותה של יהדות ברית*
המועצות לתרבות לאומית משלה,
ובי תסכים לאפשרות של עלייה
יהודית מכרית-המועצות.

הניטראליזציה של המרחב תפסיק מירוץ
זה. התחרות בין הגושים בוודאי תימשך גם
כאן, אולם היא תהיה אידיאולוגית וכלכלית,
ולא תסכן כל־כך את בטחונה של ישראל.
זהו הנימוק השני.

ך • אדם המאמין באיחוד המרחב השמי
עוד בדור זה, אני רוצה להוסיף נימוק
שלישי. בעוד ששני הקודמים הם נימוקים
שליליים — נימוקים למניעת הסכנה לקיומה
של ישראל ולעליית היהודים אליה — הרי
השלישי הוא נימוק חיובי.

לא הקמנו מדינה זו כדי להיות
גרורים של מישהו. איננו רוצים
להיות מדינה של קבצנים, או של
משרתים. איננו רוצים להיות ה מדינה
ה 49-של ארצות־הכרית,
ולא הרפובליקה ה 17-של כרית-
המועצות. אנו רוצים למלא תפקיד
עצמאי בזירה העולמית.
לא נוכל לעשות זאת לבדנו. כמדינה קטנה
ומבודדת, אנו מהווים כמות קטנה מדי.
אולם בתוך מרחב מלוכד, בו יש לנו הסיכוי
להיות האומה הדינאמית ביותר, נהווה גורם
גם בתקופת הספוטניק.
כדי להגשים שאיפה זו, חייבים אנו לבוא
אל עמי המרחב כשבפינו גישה חדשה, סיסמה
חדשה. הסיסמה היא: מלחמת ישראל-
ערב פותחת את המרחב בפני האימפריאליזם
האמריקאי והסובייטי. איחוד ישראל־ערב
יסלק את האימפריאליזם האמריקאי והסובייטי,
הבריטי והצרפתי.

ד״ר גולדמן עומד להיות מוזמן
למוסקבה, לא תהיה זאת הזמנה
סתמית למנהיג סתמי. תהיה זאת
הפגנה רבתי, הזמנה מטעם הממשלה
הסובייטית לנשיא ההסתדרות
הציונית ומנהיג הקונגרס היהודי
העולמי.
תהיה זאת הפגנה של אימון כלפי המנהיג
הטוען מזה שנים להשתלבות ישראל במרחב
ובגוש האסיאתי, התובע את הוצאת המדינה
ממישחק־הכוחות של הלודיתנים. אבל תהיה
זאת גם הפגנה של אי־אימון כלפי הצמרת
הרשמית של מדינת־ישראל.
הדוברים הסובייטיים אמרו כמעט בגלוי,
לאחרונה, כי לדעתם לא תיתכן שום הכנר,
בין מוסקבה ובין ירושלים, כל עוד ירושלים
שמה דויד בן־גוריון. לדבריהם, לא איכפת
להם כי ביג׳י הוא אגטי־קומוניסט. להיפך,
ברית־המועצות תומכת במשטרים רבים הרודפים
את הקומוניסטים בארצותיהם. אולם
לדעתם ביג׳י שונא את רוסיה בתור שכזאת,
שנאה עיוורת ורגשית. נשמעה אפילו הסברה
כי אין זו שנאה ישראלית, אלא דווקא שנאה
פולנית — שנאה של אדם שגדל בפלונסק,
ושגם רוב שותפיו גדלו אי־שם ממזרח
לויסטולה.

בל הנשק הזה -עד אחרון ה־טאנקים,
הסילונים והצוללות -
מופנה נגד ישראל.

איננו רוצים בבסיס סובייטי כ־לטקיה,
וגם לא כבסיס אמריקאי
כדהראן. איננו רוצים כקויזלינג
סובייטי בדמשק מחר, כשם שאיננו
רוצים כקויזלינג אמריקאי
בריאד ביום.

לטובת ישראל. כי כנסיעה זו תהיה
לגולדמן הזדמנות מצויינת לגבש
ולבשר לעולם השקפה עברית חד־׳
שה לגבי מעמדה של ישראל,
ומעמד המרחב השמי כולו, כמיש־חק
הגושים.

פני תריסר שנים נולדה במחתרת

המסים האמריקאי. היא נדחקה בכוח לתוך
מחנה הדוקטרינה, למרות שהאמריקאים עצמם
ראו זאת בעין רעה.
זר, המצב כיום. הוא גרם לבידוד מוחלט
של ישראל בעולם כולו, מלבד צרפת.
הוא גרם למירוץ הזיון של רוסיה ואמריקה
במרחב, נגד ישראל. הוא גרם להרצאת
ישראל מן היבשת האסיאתית. דרוש רעיון
חדש, ומנהיג חדש שיבשר אותו.

גולדמן הוא האיש, ובפיו הרעיון.

/של לח״י הסיסמה הגדולה של ״הנייט־ראליזציה
של המזרח התיכון׳׳ .היא לא
היתד, פרי של אידיאולוגיה מגובשת, אלא
תשובה מעשית למציאות מעשית מסויימת.
המחתרת ד,״פורשת׳׳ לחמה אז את מל־חמת־השיחרור
בשלטון הבריטי. שש שנים
לפני כן קבע אברהם (״יאיר׳׳) שטרן את
העיקרון ההיסטורי כי במלחמה זו בריטניה
היא האויב׳ ואויבי בריטניה הם ידידים. מכאן
היה רק צעד אחד לתפיסה פוליטית, ש ביקשה
לרכוש את עזרת הסובייטים לגירוש
האנגלים מן הארץ. בהנהגת נתן ילין־מור,
צעד לח׳׳י צעד זה.

• שבו עו ת האחרונים, ערך גולדמן
^ שורה של הרצאות בפני מנהיגי המפלגות
השונות, והשמיע את רעיון הניטרא־ליזציה
של ישראל. הוא הסתמך על שורה
של נימוקי־ברזל, שהצבענו עליהם לא פעם
גם במדור הזה.
מדינת ישראל זקוקה לעליה. לכך מסכימים
כולנו — גם מי שחולק עקרונית על
האידיאולוגיה הציונית הרשמית. מלבד מק׳׳י
ונטורי־קרתא, אין גורם ציבורי בישראל
המתכחש לשאיפה זו.

רעיון הניטראליזציה של המרחב
בא אז לתת בסיס לשותפות כזאת.
פירושו היה שישראל לא תחליף

בל עוד לא יקום היטלר חדש
באמריקה (ורק מטורף ירצה בכד)
יכולה לבוא עליה זו רק ממקום

זהו אידיאל גדול וחיובי לעברים ולערבים:
שיחרור המרחב כולו מכל שלטון זר גלוי
וסמוי, הפיכתו לגורם בעל קול ומשקל
בחברת העמים, שותף ראוי־לשמו של עמי
אסיה ואפריקה. ניטראליות שלא כביטוי
של חוסר־אונים׳ אלא ביטוי לעצמאות־של־אמת.

תישמע סיסמה זו ברמה, בפי
לאישיות בינלאומית כמו גולדמן, היא
תזכה להד רציני וחיובי גם במוסקבה וגם
בוושינגטון.
ברית־המועצות תסכים לגישה שתסלק את
הבסיסים הזרים מקירבת הגבול הדרומי
שלה. אמריקה מעוניינת בגישה שתשים קץ
לאנדרלמוסיה המסוכנת במרחב, ותמנע את
חדירת הקומוניזם.
יתר על כן: הספוטניק פותח תקופה חדשה
במחשב הצבאי. בעוד חמש שנים יהיו בידי
שני הלוזיתנים קליעים מונחים, שיאפשרו
הפגזה הדדית מדוייקת מיבשת ליבשת. לא
יהיה עוד צורך בבסיסים במרחב. החגורה
הניטראלית תהיה תחליף סביר לכל הצדדים.

הצמרת המדינית הנוכחית של
ישראל אינה מסוגלת לכשר רעיון
זה. אם ד״ר גולדמן יעשה זאת
כמקומה, הרי ימלא שליחות היסטורית.
לכן
אני אומר: סע, דוקטור, ותבוא עליך
הברכה.

במדינה העם נשי)• ש ל עמך
״אלוהים לא תקלל,
ונשיא בעמן לא תאור!״
מחוקק התורה, שקבע כלל זה, התכוון
לסיג מסויים של נשיאים: אדם נעלה מן
העדה, הנושא את דברו אל העם .,השבוע,
כאשר היה על חברי הכנסת לבחור בנשיא,
לא היה דרוש שום חוק כדי לאסור על ההמונים
לארור (היינו, לקלל מלשון ״ארור׳׳)
את המועמד. כי הוא היה נשיא מסוג א,ור.
מועמד אחד. לפני חמש שנים היד,
ספק רב מי ייבחר בתור נשיא ישראל. דויד
בן־גוריון שיחק עם הרעיון להציע את התפקיד
הרם לאלברט אייגשטיין, אדם
שהיד, גאון במדע וילד תמים במדיניות.
כל מפלגה גדולה העמידה מועמד משלה.
כמעס ברגע האחרון הסכימה מפא״י להעמיד
את יצחק בן־צבי.
השבוע לא היתד, התוצאה מוטלת אף
לרגע בספק. תוך חמש שנים, בהן גילה

הם ידעו בי יצחק בן־צבי פופולרי. הם
ידעו שלשום מועמד אחר אין סיכוי להיבחר.
אולם תנועת־החרות היא מפלגה פוליטית.
כמה ממנהיגיה טענו, בצדק, שהנשיא תופס
משרה מדינית, ולגבי בחירתו חייבים להכריע
שיקולים מדיניים, לא אישיים. הפשרה
שהושגה: יוצע לנשיא לפרוש רשמית מ־מפא״י,
ואז יצביעו אנשי חרות למענו.
משלחת נשלחה בשקט לנשיא, כדי למשש
את הדופק. הוא קיבל אותה בסבר פנים
יפות, הגיש לה פעמיים קפה, השיב שעליו
להימלך בדעתו. חברי המשלחת חזרו צוהלים,
אמרו לחבריהם שיש סיכוי לקבלת
תביעתם. התוצאה: חברי התנועה החלו להפיץ
ברבים את החלטתם, כך שלא יכלו
לסגת כאשר נתקבלה תשובת הנשיא: לא.
.נשיא, לא נשיא. אילו התיחסה התנועה
ברצינות לענין, עמד לפניה פתרון
של כבוד: הצגת מועמדותו של מנחם בגין.
אולם בגין לא רצה להציג את מועמדותו
בהפגנה חסרת־סיכויים, שיגר לתנועתו מיב־רק
בהול מדרום־אפריקה, בו דרש להצביע
בעד בן־צבי. אך מרכז התנועה כבר לא יכול
היה להיסוג. בחפשו מועמד כל שהוא, שלא
יהיה מגוחך לגמרי, מצא דמות בלתי־מוכרת
לקהל הרחב: מתרגם הקוראן לעברית, נשיא
לשכת בני־ברית פרופסור יוסף יואל ריבלין,
יליד ירושלים, שהסכים להצגת מועמדותו נגד
המזרחן בן־צבי, אחיו בלשכת בני־ברית.
אחד מראשי בני־ברית הוא אליעזר ארגוב,
פקיד הסוכנות ועסקן מפא״י. הוא כינס
את ראשי הלשכה, הטיף להם מוסר: תפקיד
בני־ברית לאחד את הלבבות, לא לפצלם.
אולם ריבלין, שהופיע לישיבה זו, הקדים
תרופה למכה: כנשיא הלשכה הודיע שויתר
על מועמדותו לנשיאית המדינה.
מנהיגי תנועת־החרות ישבו בכנסת, כשהגיעה
לאוזניהם הבשורה המדהימה כי מוע-
מדם לא רק התפטר, אלא גם קרא לבחירת
יצחק בן־צבי פה אחד. עתה עמדו במצב
מגוחך לגמרי. הם הלכו בדרך היחידה שנותרה
להם: יחד עם ח״כי מק״י ואגידת־ישראל,
הכניסו למעספוחיהם פתקים לבנים.

ה קול קוד •עקב
חכשיא סמי בלב העם
כשרון רב שלא להסתבך בשום ענין השנוי
במחלוקת, התחבב בן־צבי במידה מכרעת
על לב ההמונים. אפילו עסקני־המס־לג!ת
היו מסוגלים להתאחד מסביבו, מאחר
ששום תקציב או יתרון כלכלי אחר
אינו תלוי בנשיא.
סמל בלבבות. אין כמעט מדינה בעולם
בה משוללת משרת הנשיא עד כדי כך
כל תוכן פוליטי. בארצות־הברית הנשיא
הוא גם ראש־הממשלה, בעל סמכויות כמעט
דיקטטוריות בשטח הביצוע. בצרפת ובאיטליה
מתערב הנשיא לא פעם בענינים
שוטפים, יושב ראש בישיבות חשובות של
הממשלה, ובשעת משבר ממשלתי יכול להיות
לו תפקיד מכריע בבחירת ראש־ממשלה.
אולם בישראל, בה אין משברים ממשלתיים
אמיתיים ובה נבחרים ראשי־הממשלה
על־ידי דויד בן־גוריון, מוגבל תפקיד הנשיא
לייצוג סמלי. יצחק בן־צבי עמד בהצלתה
בתפקיד זה. העם, שביקש בלבו
סמל שילכד את כל שכבות האוכלוסיה,
מצא את סיפוקו בדמות האדם הצנוע, חסר
השחצנות הריטורית• אין הוא ״נשיא בעמו״
,אלא ״נשיא של עמך*.
בחירתו מחדש של יצחק בן־צבי, בן ד,־,73
יליד פולטאבה האוקראינית, היתד. השבוע
כמעט ענין שבשיגרה.

מפלגות
בן־ ה ב די ת ה אבוד
בתוך המסכת הרצינית של בחירת נשיא
ישראל (ראה לעיל) השתרבבה קומדיה
קטנה. נפשותיה: עסקני תנועת־חרות.
הבעיה שעמדה מלכתחילה בפני עסקנים
אלה היתה: כיצד לנהוג בשעת ההצבעה.
* מכאן המלה ״נשיא״ — האיש הנושא
את דבריו לקהל, כמו. נגיד״ ,חמניך את
זבדיו לעם,

יעקב הלפרן, יהודי בעל קומה ענקית
וזקן אימתני, חובב פרסומת לא פחות מבנו,
השריראי חובש־הכיפה רפאל הלפרן. אולם
בע ד מר ישראל הבן מתגושש עם הגויים,
מעדיף אביו להתגושש עם יהודים אדוקים.
במשך שנים ארוכות ניהל הלפרן מערכה
עם חברה קדישא בתל־אביב, עד שהצליח
לקבל מידי האנגלים רשיון להקמת בית-
קברות פרטי בזכרון־מאיר, בית־הקברות
דשומרי־שבת, שהוא עסק מסחרי פורח
(העולם הזה •)973 אולם לאחרונה החליט
הלפרן לעשות את המוות לאנשים חיים.
הוא הכריז מלחמת־יחיד על הרבנות הראשית.
תחת להסתפק בקבורת שומרי־השבת, ניגש
עתה לקבור את מחללי־השבת.
״עד מתי תחשי הרבנים הראשיים
לישראל רגישים מאד לכל ביקורת על שאננותם
בעניני דת. לכן נדהמו השבוע לקרוא
בהמודיע, יומון אגדת־ישראל, מודעת־ענק
של הענק מבני־ברק, המכריז עליהם מלחמה.
שאל הלפרן, באותיות רבתי: הידוע לרבנים
כי אוניות ישראל מפליגות בשבת?
מדוע לא יוטל עליהן חרם, וייאסר על יהודים
דתיים להפליג בהן עד מתי תחשוז״
ליהודי אדוק מותר להפליג בשבת בא.יה
המופעלת בידי גויים, אינו שותף לחילול
השבת.
ימאי־שבת. אולם המן שונה לגבי
אוניה יהודית, המופעלת בידי ימאים יהודים.
יהומ הנוסע בה, הריהו שותף לחילול שבת.
הפתרון: העלאת צוות גויי על האונייה,
שיפעיל את האוניה לבדו במשך 24 שעות!
או עצירת ד,אוניה עד צאת הכוכבים*.
שני הפתרונות אינם בני־ביצוע. הפתרון
הראשון היה מוסר את צי־הסוחר הלאומי
לימ זרים, דבר בעל תוצאות בטחוניות חמו־רות.
השני היה נותן לחברות זרות יתרון
עצום על חברות ישראליות.
הרבנים הראשיים יודעים זאת׳ לא גילו
רצון להיכנס לחרם נוסף, אחרי שנכשל ה חרם
על מפעל־הנייר והמשקים מגדלי־החזיר.
אולם בארץ די ביד, די אחד, בעל קול רם,
כמ להכריח את כל היהדות לצאת למירוץ
מטורף על בתר הצלת הדת. קולו של יעקב
הלפרן יגיע רחוק.
* כם׳ שנהגו הינזאים חיחודיים הרבים
בימי הביניים, לפי המקורות הערביים.

במלאת שנה למיבצע, נבו!כנסה מונונת

סיני

הסקירה המתומצתת כעמודים אלה הופיעה לפני שלושה חדשים
כ״מיליטארי רביו״ ,הכטאון הרשמי של כית־הספר לפיקוד ומטח של
המטכ״ל האמריקאי. מהכרה, כרנארד פאל, צרפתי־ילשעכר שהפף
אמריקאי, רכש לו שם כפרשן מלחמת הודדסין. הסקירה כתובה בצורה
אובייקטיבית, תוך אהדה אישית ניכרת לצד הישראלי, ונחשבת
לסיכום המקצועי הרציני והמוסמך כיותר שפורסם עד בה בעולם על
מיבצע־קדש, למרות אי־דיוקים מסויימים. במלאת שנה למיכצע, ימצאו
החיילים ואנשי־המילואים שהשתתפו בו ענין רב כסיכום זח, הכוהן
את המיכצע בעיניים זרות.

* מרות ההודעות המפוצצות של המנהיגים והעתונות המצריים, נראה שלא
/תוכננה התקפה מצרית על ישראל בעתיד הקרוב. מקורות בלתי־תלויים רבים מסכימים
לטענה המצרית, שמאז הלאמת התעלה ביולי 1956 הוצאו הכוחות המצריים בקצב גובר
והולך מתוך חצי־האי סיני, כדי לקדם פני התקפה בריטית־צרפתית.
היו שטענו כי כמות המחסנים המצריים שנלכדו על־ידי צה״ל בסיני משמשת הוכחה
לכוונה התוקפנית של הצבא המצרי. אולם אפילו מקורות האוהדים את ישראל קבעו מאז
שהציוד לא עלה על הצרכים של צבא בן 80 אלף חיילים. זה היה גודל הכוח שהוחזק
בדרך כלל כחיל־משמר ליד הגבול, עד שעבד אל־נאצר הוציא את מרבית כוחותיו מסיגי.
המצרים עצמם טוענים כי היה צורך במלאי גדול כזה, מפני ששום דרכי־תחבורה
מתאימות אינן חוצות את התעלה. בשעת התקפה על מצרים יכול היה חיל־אודיר אוייב
לנתק את תנועת האספקה ממצריים לסיני. לכן הוכן מראש מלאי שהצבא הקרבי במקום
יכול היה להשתמש בו בשעת־הצורך.
זוהי טענה בת־ערך. אולם היא לא מסבירה מדוע הוחסן המלאי בקירבה כה רבה
לגבול, אם לא נועד לצייד צבא המתכונן לזנק קדימה.
(להל! מסביר המחבר מדוע ראתה ישראל את עצמה נתונה בסכנה, למרות שלא חיתת
צפויה לה שוס התקפה מיידית. הוא מקבל במידה רבה את המענות הישראליות).

המערך המצרי
ין כמעט שום ויכוח על גודל הכוחות של ישראל שהשתתפו במיבצע. לעומת זאת
אין הסכמה על גודל הכוחות המצריים שהופעלו.
לפי אומדנה אמריקאית, מנו הכוחות המצריים בסיני ביום ההתקפה כ״ 30 אלף איש.
גנראל דיין, המפקד העליון הישראלי, אמד את מספר החיילים המצריים ב־ 40 אלף, מספר
שכולל כפי הנראה את התגבורת שזרמה לסיני ביום הראשון והשני של המיבצע.
לפי הגירסה המצרית, כפי שבוטאה במאמר ארוך של הנשיא גמאל עבד אל־נאצר בשבועון
אחר־סאעה, מנו הכוחות המצריים בסיני רק ששה גדודים, שרוכזו בשלוש קבוצות במשולש
אל-עריש־רפיח־אבו־עגילה, בתוספת גדוד משוריין וכוחות המטה והשרותים באל-עריש עצמה,
וחילות־מצב קטנים יותר בכמה מנאות־המדבר במדבר. ליד שארם אל־שייך וראם־נאצרני
חנה ״כוח־ים־סוף״ מיוחד, שמנה כשני גדודים.
המקורות הישראליים, וגם הבלתי־תלויים, כופרים בגירסה זו.
נראה כי המערך המצרי ביום ההתקפה היה כלהלן: הויביזיה השלישית של חיל־הרגלים
(שלוש חטיבות־רגלים וכוח נייד) באזור אבו־עגילה־אל־עריש! הדיביזיה השמינית (חטיבה
של הצבא הסדיר וחטיבה של הצבא הפלסטיני ויחידות של פידאיון) ברצועת־עזה מצפון
לרפיח.
חוץ מזה חנו במקומות שונים משניים עד ארבעה גדודים של משמר־הגבול, עם ג׳יפיבד
משוריינים וזחלים. יחידות־סיור על גמלים מילאו תפקיד בעל־ערך לפחות במקרה אחד.
הכוחות באזור שארם־אל־שייך היו כפי שכבר צוין.
חטיבה משוריינת, מצויידת ב־סד טאנקים ם י־ 34 מתוצרת סובייטית, היתה מוכנה
להפעלה כמעט מיידית בצפון־מרכז סיני.
מאחורי כוחות אלה עמדו במצריים: שתי דיביזיות של רגלים, חטיבה משוריינת
באזור התעלה, דיביזיה משוריינת באזור קאהיר, גדוד מוצנח אחד.
חיל־האוויר המצרי מנה, לפי האומדנה 130 :סילונים מדגם חאמפיר ומיסיאור 90 ,ער
125 מטוסי-קרב מינ־ 5ז 10 עד 12 מטוסי־קרב מיג־ 7ו 50 ,מפציצים איד־ 20 ,28 עד 40
מטוסי־תובלה.

הבעיה המצרית

לבחינהטאקטית עמדה לפני המפקד המצרי בסיני ברירה קשה. אם נקבק את
() המספרים המצריים או את המספרים הלא־מצריים, ברור כי הכוחות המצריים בסיני
לא היו מספיקים כדי לעמוד בפני התקפה ישראלית נמרצת, כי כוחות אלה היו מפוזרים
במרחב העצום של המדבר, ועיקר הכוחות חנו בכיס, בפינה הצפונית, שם הזמינו ממש
כיתור ישראלי.
מאידך לא יכול היה גמאל עבד אל־נאצר להרשות לעצמו מבחינה פוליטית, להפקיר אח
רוב חצי־האי ואת רצועת־עזה. כך התחייבו המצרים מראש להגנה נוקשה.
משלחת של מומחים צבאיים גרמניים הזהירה בפירוש מפני שיטה זו. הם יעצו למצרים,
על סמך הנסיון של מלחמת־העולם הראשונה באזור זה, להגן על תעלת־סואץ לאורך רכס
הנמצא כ־ 50 קילומטרים ממזרח לתעלה.
הויתור מראש על חופש־הפעולה חרץ את דינה של ההגנה המצרית במיבצע־סיני.

המערך הי שרא לי

ן * כוחותהישראליים לא הגיעו לעליונות המספרית הנחשבת, כרגיל, כדרושה לצורך
( | התקפה. עד כה לא פירסם שום מקור ישראלי או מערבי את מערך־הכוחות המדויק של צח׳׳ל.
אולם במרס 1957 פירסם צה״ל תזכיר שפירט את מיבנה האוגדות השונות, ומנח את
החטיבות שהשתתפו במיבצע, מבלי לנקוב בזהותן. לעומת זאת פירסם עבד אל״נאצר
במאמרו את מספרי־הזיהוי של הכוחות הישראליים. מאחר שהמערך המפורט במאמרו
מתאים בדיוק למערך שפורסם על־ידי צה״ל, אנו יכולים להניח כי מספריו מדיייקים.
לפי פירוט זה, השתתפו במערכת״סיני הכוחות הישראליים הבאים:
• כוח־ משימה שכלל חטיבת־שריון ושתי חטיבות חי״ר, שפעל ברצועת-עוו3
• כוח־ משימה שכלל חטיבח־שריון ושתי חטיבות־רגלים, שיצא מניצנה לכיוון
איסמאעיליה.
• חטיבתהחי ״ רחמוצגח שפרצה לעבר נחל, כדי להצטרף לגדוד־הצנחנים
שהוצנח לפני מעבר המיטלה.

סיני לספרי ההיססוויה הצבאית. כר ייכנס המיבצע לספוי־הלימוד של צבאות העולם

חון

חיום הרביעי ואילד

• חטיבת ״ הרגלים ( 9מילואים, ממוכנת) שירדה לשארם אל־שיך.
כוח אחר שפעל בנסרד (נגד העיר עזה).

^ ^זיו פ ^ הראשץ

ץ * ןהרגעהראשץ שמו הישראלים את הדגש על התנועה, ולא על המגע הקרבי, תוך
( * ן ניצול מקסימלי של כלי־המלחמר .,בניגוד לטענות רבות, הישראלים לא ״זרקו החוצה
את ספר הכללים״ — אולם הם סרחו לקרוא את השורות המודפסות באותיות קטנות,
והשתמשו במהדורה מעודכנת.
(המחבר הדגיש משפם זה).
הם למדו מרומל, מגודריאן ומפאטון את מלחמת־השריון, ושילבו לקח זה בתפיסת
ה״כיתור מלמעלה״ של טיילור, גאבין וסטודנט. כמו כל הגנרלים האלה, אמנם הדאיגו
אותם בעיות אספקה. אולם הם לא נתנו לדאגה זו לעצור אותם עד כדי זחילה. אצלם,
כמו אצל פאטון וגודריאן, האספקה הגיעה לרוב ברגע האחרון, כשהיא נגררת אחרי
ראש־המחץ.
פעולות היום הראשון היו:
• צניחת גדוד ליד הצומת 10 ,קילומטרים
ממזרח למעבר המיטלה. כוח זה
.הצטווה לכבוש את המעבר, כדי למנוע
את נסיגת הכוחות המצריים בצפון בדרך

• חטיבת החי״ר המוצנח, אחרי
48 שעות של הכנות קדחתניות, בהן החליפה
את הרכב שלה במשאיות של ששה
גלגלים, חצתה את הגבול ליד אל־כונתילה.
היא נערכה בחצבה בערבה׳ ליד גבול ירדן,
דבר שעזר לבלבל אח המצרים ולעורר
קדחת־מלחמה בירדן.
בשעה 3בבוקר כבשה החטיבה המוצנחת
את אל־תמד, למרות שעיקר החטיבה נעצר
במרחק ניכר משם בחול הרך.
המצרים הופתעו כליל. בערב הראשון
ניתנה פקודה לחטיבת־שריון אחת לנוע
לאורך החוף לעבר אל־עריש. חטיבה משוריינת
אחרת, מאומנת על־ידי הגנרל
הגרמני פארנבאכר המצויירת בנשק סובייטי׳
עברה את התעלה ונעה בכיוון ל ״
ביר־גפגפה. כוח קטן יותר נע מסואץ
למעבר המיטלה.

88 אחרי שנכשלה ההתקפה הראשונה על רפיח בערב לפני כן, כבשה יחידה את
המקום, אחרי שכוחות־צי הפגיזו את העמדות מצד הים. הכוחות הגיעו לאל־עריש
אך נעצרו לפניה לשם היערכות.
במרכז ניסו המצרים לעצור את צה״ל כדי לתת לכוחותיהם בצפון ובדרום את האפשרות
להיסוג אל מעבר לתעלה• ליד המיטלה יצאו הצנחנים דרומה, אחרי מנוחה מרעננת של 24
שעות. חטיבה 9היתד, עדיין בדרכה לשארם אל־שייך.
למחרת הי׳ ם, היום החמישי של הפעולה, נכבשה אל־עריש. נמצאו בה מחסנים גדולים,
שכללו ציוד סובייטי למלחמת־קרח, שסופק בטעות לצבא המצרי. עזה נכנעה.
במרכז התנגשו לבסוף 70 טאנקים סובייטיים ו־ 34 טאנקים ישראליים מדגם צרפתי. בקרב
שנמשך מ־ 2בצהריים עד רדת הלילה, הוכיחו הטאנקים הצרפתים שהם מוכשרים ללחום
בטאנקים הסובייטים הכבדים יותר, שהיו גם כבדי־תנועה יותר.
בלילה נסוגה החטיבה המצרית באי־סדר מוחלט. אולם גם בחטיבה הישראלית שרדו
עתד, רק 8טאנקים ראויים־לשימוש, מהם 4טאנקים סובייטיים שנלכדו.
שני המשלטים האחרונים באבו־עגילה נכנעו, אחרי שאפסה תקוותם האחרונה להינצל.
הצנחנים הגיעו לים־סוף, כבשו את עיר־הנפט, הצניחו כוח ליד אל־טור וכבשוה.
כך׳ בסוף היום החמישי של הפעולה,
נשארו רק שני כיסי־התנגדות מצריים ב־חצי־האי:
חלקים מן הדיביזיה וד 8בחאן־
יונים, ו״כוח־ים־סוף״ באזור שארם-אל־שייך.
במשך כל הלילה נערך בחאן־יוניס הדו־קרב
;־,תותחני הכבד ביותר של המלחמה,
ובבוקר היום הששי של הפעולה נכנעה
עיר זו. מחלקה מצרית יחידה ד״וזיקה
מעמד עד הצהריים, כשהושמדה על־ידי
מטוסים. זד, היה סוף ;:מערכה בצפון.

המיבצע -בעיני נשיא מצר״

מפקנות

היום השני
ך • ידם השני (יום ג׳ 30 ,באוקטובר)
^ נערכו הפעולות הבאות:
• חטיבה ( 5יצאה לדרכה לעבר
ראס אל־נקב. גדוד משורין אחד של
חטיבה זו כבר יצא קודם לכן כדי
לעזור לחטיבה המוצנחת לכבוש את נחל.
• ליד המיטלה שכב גדוד הצנחנים
רתוק מתחת לאש המצרים. ב־ 9בערב הגיעו
המכוניות הראשונות של החטיבה המוצ־נחת
אל ראש־האודיר, והתקדמו לעבר מעבר־המיסלה.
הם נעצרו על־ידי האש המצרית,
וחיכו לבוא הכוח העיקרי.
• קוסיימה הותקפה אחרי חצות,
על־ידי חטיבה, אשר התקפתה נכשלה. המצרים
ערכו התקפת־נגד ודחפו את התוק פים
חזרה לנקודת־המוצא• גם התקפה שניה
נכשלה. אולם לפני הצהריים נסוגו המצרים,
לאבו־עגילה, אחרי הפצצה איזירית ישראלית
קטלנית.

שרטוטים אלה הופיעו כתץ• מאמרו שי גמאל עבד אל־גאצר כשכועוד
המצרי. הם מראים 1את הכוחות הישראליים שחצו את הגבול
כשלב הראשון. החץ הלבן מראה חתקסה עיקרית ככונתילח)2( .
הכוחות המצריים עוכרים את התעלה בדי להצטרף לחיל־המצב, המגן
על הגבול. היעד המיידי: אזור ההיערכות ליד כיר־גפגפג (המרובע
המוצל במפה) .כוח מצרי קטן יותר מתקדם מסואץ לעבר המיטלח.
( )3נובח האולטימטום הבריטי־צרפתי, פקד הפיקוד המצרי על בל
היחידות לפנות את חצי־־האי סיני. הבוהות העיקריים חוזריס מביר־גפגפה.
אכדעגילה עדיין מרתקת את עיקר הכוחות של צה״ל( .למטח
משמאל) המעיד המצרי ערב ההתקפה, לפי הגירסה המצרית. ששה
גדודים מגינים על הגבול (כל מרובע שחור מציין שני גדודים) ,יהד
עם גדוד משוריין אחד וכמה כוחות מפוזרים בשטח. עיקר הכוחות
המצריים מרוכזים בדלתה של הנילוס (משולש שחור) ,כדי לקדם
את פני ההתקפה הבריטית־צרפתית.

• אבדעגילה עצמה הותקפה אחרי ׳
הצהריים על־ידי חטיבת־השריון. ההתקפות
נכשלו. אולם חלק מחטיבת־הרגלים וגדוד אחד של חטיבת־השריון ניתקו את המגע,
עקפו את המיתחם המצרי לאורך שביל שהמצרים לא הגנו עליו, בחושבם שאינו מתאים
למעבר כלי־רכב כבדים. כעבור כמה שעות מצאו יחידות אלה את עצמן על הכביש הראשי,
בעורף המצרים.

המם

ה ש לי שי

8 1םשחר של יום ד׳ לא הוכרעו עדיין כפות־המאזניים. חטיבת התי״ר המוצנח ד.ת1וברה
עם הצנחנים, אך מעבר-המיסלה נשאר בידי המצרים. גם ליד אבו־עגילה נעצרה
ההתקדמות של צר,״ל. בצפון לא נפגעו עדיין שתי הדיביזיות המצריות שחנו ברצועה
וליד אל־עריש.
רע מזה, חטיבת־השריון המצויירת בנשק סובייטי התקדמה במרכז לעבר ביר־גפגפה
ואבו־עגילה, בעוד שבדרום היווה הגדוד מסואץ סכנה חמורה לצנחנים העייפים. לכן נועדה
חשיבות מכרעת לחיסול השליטה המצרית במעבר־המיסלה ובאבו־עגילה. תוצאות הפעולה:
• כאבדעגילה כבשה חטיבה שנחלשה בינתיים מאד, את כל העמדות המצריות
זולת שתיים, נערכה מחדש והמשיכה בדרכה דרומה. חטיבה אחרת׳ טריו־״ הושארה לכיבוש
שני המשלטים המצריים האחרונים.
• ליד המיטלה נכנסו הצנחנים לתוך המעבר, כשהם רכובים על כלי־ר,שריון שלהם.
הם נתקלו באש רצחנית, נעצרו וכבשו את המעבר בקרב סגים־אל־ם נים, תוך אבידות
כבדות החטיבה היתה עתה בסוף כוחותיה, ואפילו התקפה מצרית קטנה היתד. יכולה
לסכן את קיומה.
ברגע זה בא האולטימטום הבריטי־צרפתי. עבד אל־נאצר ציווה על כל כוחותיו לפנות
את חצי־האי סיני. כך ניצולה החטיבה המוצנחת ברגע האחרון ממש.

ך * רכה דובר ככר בפרס.״ים שונים
| 1על פעולות כוחות צה״ל, הן כיחידות
והן כלוחמים יחידים. יהיה זה הוגן לומר
כי כיום הם מהווים את הכוח הלוחם היעיל
ביותר במרחב, פרט לצבא התורכי.
אין פירוש הדבר שלא נעשו שגיאות, או
שהכל פעל כמו שעון. כפי שאפשר לצפות
במלחמה כזאת של תנועה מהירה, הרי ,
הקשר והאספקה התמוטטו כמד, פעמים.
כמד, מהמפקדים הנמוכים יותר גילו נטיה
שלא לדווח לממונים עליהם על המצב בגזרותיהם.
ובמקרים רבים נטשו קציני־מטה
את תפקידיהם, שהיו בעיניהם ג׳ובים בלתי־קרביים
בלתי־נעימים, כדי לחפש ״פעולות״.
כאשר הופל מטוסו של אלוף־משנה שמחוני
על־ידי תותחים נ״מ ירדניים, הוא
נשא עמו הערות וסיכומים שביטאו את
מסקנותיו הראשונות מן המערכה. אלה
הועברו כמובן מיד למצרים, ופורסמו
בחלקם במאמרו של גמאל עבד אל־נאצר
עצמו בשבועון אחר סאעה.
ההערות נגעו בעיקר לפעולת בוח־הגד
שימה בציר המרכזי׳ והכילו כמה משפטים
הידועים היטב למפקדי־דיביזיות רבים בעולם
קציני־המטה של החטיבה המשוריינת
לא נראו במקומותיהם מזה
כמה זמן אגפי־מטה לא תיאמו ביניהם
את פקודותיהם ...האינפורמציה של אגף־
המודיעין לא נוצלה כ ר או י

נצהון אמיתי?

88 ין ספק שהצבא ו; * 0ויר׳תקדם מאד
לעומת מלחמת־תש״ח, ובכמה מקומות —
אבו־עגילה, חאן־יוניס, שארם־אל־שייך —
לחמו כמה יחידות מצריות יפה.
הגורמים העיקריים להצלחת הישראלים היו: מנהיגות בעלת מעוף, קשר טוב יותר,
מסקנות אחרות שאפשר להסיקן ממיבצע־קדש:
• יש צורך מוחלט בחיפוי אווירי מתאים. שני הצדדים סבלו אבידות כבדות כשנתפסו
בשטח פתוח, ללא מיטריה אווירית.
• אפילו במרחב המפגר, אין עוד מקום למטוסי־בוכנה כמו המוסטאנגים.
• המרת חופש־ד׳פעולה בהגנה סטאטית היא מסוכנת׳ אם לא קטלנית, בלוחמת־מידבר,
אך האם היה הנצחון הישראלי אמיתי? אמנם, חלק גדול מן הכוח המלחמתי המיידי
של הצבא המצרי חוסל. אולם כסי שאמר גנרל דיין עצמו, לא זאת היתד. המטרה. המטרה
היתד, ליצור מצב שימנע למשך תקופה ארוכה בעד הערבים להתקיף את ישראל, עד אשר
יושג הסדר של שלום.
הישראלים התעלמו בכוונה תחילה ממטרה צבאית חוקית, בתחום השגתם: חיסול כוח־אדם
של הצבא המצרי. מצריים יכולה לרכוש מחדש את כלי־הנשק שאבדו לה, ואמנם תפסה
את המחסנים הבריטיים ליד התעלה, שהכילו ציוד ל״ 10 דיביזיות מלאות.
אולם ספק רב אם המצרים יכלו למלא את מקומם של נהגי הטאנקים, המכונאים,
התותחנים, אנשי הראדאר ושאר המומחים, אותם אימנו תוך ויתור על התקדמותה
הכלכלית של המדינה בשנתיים האחרונות. לכידת רוב הכוחות המצריים בחצי־האי בידי
צד,״ל היתד, מנחיתה מהלומה רצינית על המערך המצרי החדש.
(חמחבר חולק על דבריו של משה דיין, אותם ציטט במקום אחר, שישראל לא רצתה
להרוג או ללכוד את. החיילים חטצרים, כי אין חשיבות י־ 5ו אלף שבויים נובח חעובדה
שישנם בעולם 40 מיליון ערבים. לדעת המחבר, חיתה זאת טעות חמורה סצד צה״ל, אשר
הסתפק בגירוש 1חמצרים מסיני, מבלי לנסות להשמידם בשדה־הקרב).
בך איבדה ישראל את הפירות הפוליטיים של נצחונה ליד השולחנות של ועידות שונות,
ראת הפירות הצבאיים בגלל דבר שהוא אולי טעות חמורה בקביעת המטרות. תקנות השרות
בשדה של צבא ארצות־הברית, בהסתמכו על קלאוזביץ, קובע :״המטרה הסופית של כל
מיבצע צבאי היא השמדת הכוחות המזוייגים של האוייב בקרב.״

במדינה המשק
א כי לתד גי־ הרקק
לאנשים תמימים. היתד. זאת תמיד חידה:
ממה מתקיימות 58 אגודות־האשראי הפרט־יות,
שהם הבנקים הקטנים של הסקטור
הפרטי (ושמרביתם נושאים את השם הלוואה
וחסכון) .אמנם היו להם 250 אלף מפקידים,
אולם לפי הוראות נגיד בנק ישראל הם
יכולים לתת רק הלוואות בשיעור שכמעט
ואינו מאפשר להם קיום בריבית רשמית.
בשבועות האחרונים התפוצצה שורה של
פצצות, שהבקיעו בקיעים רחבים בחומת
הסודיות של הבנקים האלה. נסתבר כי היו
בידיהם כמה וכמה שיטות טובות להתקיים.

משיכות וגניבות.

שיטות הונאה. כדי שבנקים קטנים
יוכלו להתקיים, בתקופה של ניפוח המנגנונים
והמשכורות, הידור המבנים והתחרות
הבנקים הגדולים, בעלי עשרות הסניפים והקרנות
המפלגתיות, פותחו בכמה מקומות
שיטות־הונאה מסועפות:
• ללקוחות ניתן למשוך סכומים גדולים
מעל לפקדונותיהם, מבלי לרשום את
הדבר בספרים כהלוואות. כך לא היה צורך
לרשום את הריבית, שהגיעה לפעמים עד
מעל ל־ ^ס .20 היתרון: לא היה צורך לשלם
מס־הכנסה, והבנק היה יכול לעקוף את הוראות
נגיד בנק־ישראל, שהגבילו את סכום
האשראי שהיה רשאי לתת.
במקרה אחד פוטר מנהל, אחרי שנתעורר
החשד שהכניס את הריבית לכיסו הפרטי.
• ההנהלות יצרו הוצאות דמיוניות,
צימצמו בצורה זו עוד יותר את הרווח החייב
במם־ההכנסה. תמורת הקבלות הכוזבות
הוכנסה לפקדונות פרטיים.
• ללקוחות ניתנו במקרים אתרים הלוואות
אמיתיות, אולם נרשמה רק הריבית
החוקית, תוך העלמת הריבית האמיתית. ההפרש
הוכנס לכיסי המנהלים או לפקדונות
פרטיים.
כיבושי מפא״י. הבנקים הקטנים יכלו
להימנע משיטות אלה, אילו נקטו בצעד
פשוט: להתאחד יחד י בבנק אחד גדול, שיכול
היה להתחרות בבנקים הגדולים ובקרנות
המפלגתיות.
אולם הסכסוכים הפרטיים בין י המנהלים
מנעו אפשרות זו. כדי לחסלה לגמרי, ערכה
מפא״י מסע שיטתי לכיבוש הסניפים העירוניים
של הלוואה וחסכון, על־ידי הופעה
מאורגנת של בעלי־המניות המפא״יים באסיפות
הכלליות המשעממות, אשר רוב
בעלי־המניות האחרים לא טרח לבקר בהן.
בצורה זו כבשה מפא״י את הלוואה וחסכון
בתל־אביב־יפו ובחיפה, שהם לבדם מהווים
חלק גדול ממחזור קוסות־ר,אשראי של הסקטור
הפרטי.
מי סובל מן התהליך? המפקיד הקטן —
סוחר, בעל־מלאכה או תעשיין זעיר —
שאינו רוצה להשתעבד לבנקים המפלגתיים
כמו בנק למלאכה, אינו רוצה גם להפקיד
את כספו בבנק גדול, בו המשקל הסגולי
שלו קטן יחסית.
אולם הסוף ברור מראש: הליויתנים ישמינו,
דגי־הרקק ייבלעו.

דרכי אדם
תו ד ת האמריק א•

בע׳נו

אמו אווח נעל שם עולמי מגיא תפקיד

הטרגדיה

הגילויים הסנסצ־

יוניים באו בזה אחר זה:
• בהלוואה וחסכון באר־שבע נתגלתה
גניבה בסך 70 אלף ל״י, בה היה מעורב
לפחות אחד ממנהלי הבנק.
• בהלוואה וחסכון כפר־סבא ניתנו הלוואות
בלי אישור ההנהלה, וניתן ללקוחות
בעלי פרוטקציה למשוך כספים מעל לסכום
שהיה מופקד בחשבונותיהם.
• בקופה חקלאית ראשון־לציון נתגלה כי
ההנהלה העבירה 30 אלף ל״י מרווחיה לחשבונות
פרטיים, כדי להעלים רווחים אלה
מעיני מס־ההכנסה.
היו אלד, רק גילויים מקריים. לגבי המומחים
לא היה בהם משום גילוי נעלמים.
אלה ידעו מזמן כי חלק מן הבנקים האלה
פיתח מנגנון שלם לעקיפת החוק.

גנק דיסקתט
כישראל

לפני שנתיים הגיע ארצה גבר אמריקאי
הדור־לבוש. היה זה פרופסור אדם סטנלי,
מרצה באוניברסיטת ברנדייס בניו־יורק.
סטנלי השתקע עם אשתו היסה בקיבוץ
מעלה החמישי״• בילה במסגרת מחקרו על
החקלאות שעות רבות בטיולים בסביבה, וב פגישות
עם חקלאים יהודים וערבים. בין
(המשך בעמוד )9

; י 1^ 0 ] :זולטן גרגוש, על ספסל הנאשמים, שומע מפי ראובן

ן ן ^ 1
זיו, המתמחה במשרדו של סניגורו דודהרמן, יעל מהלך
העדויות. גרגוש אינו מבין את המתרחש, שוקע לעיתים בשינה, מתעורר וחוזר לנמנם.
בא, אני הולכת לקבל ילד!״ האב
ששמע דברים אלה יוצאים מפי בתו,
נעץ בה עיניים תוהות, כאילו לא הבין מה
אמרר, לו. הוא הוסיף להבים בה בעיניים
בוהות, כשבאזניו מצלצלות המלים :״אני הולכת
לקבל ילד! אני הולכת לקבל ילד!״
כי הבת, בעלת השיער המתולתל וההופעה
החיצונית הנאה, שפרצה בבכי אחרי
שהתוודתד, בפני אביה, לא היתה אשד, נשו אה׳
או צעירה מבוגרת. היתד, זו ילדה שאך
ימים מספר קודם לכן מלאו לה שתים־
עשרה שנה.
סיפר האב בהונגרית לכתב העולס הזה,
על הרגשתו באותם הרגעים :״חשבתי שהאדמה
פוערת פיה ובולעת אותי! הרגשתי
כאילו אני צולל לתוך תהום! איבדתי בל
קשר למציאות ולמד, שסובב אותי. התפללתי
לאלוהים שלא אהיה קיים!״
וידויה של בת ד,־ 12 לא היה פתאומי. זמן
מה קודם לכן כבר ידע האב שמשהו ׳נורא
התרחש לבתו. הוא הסתובב כדרכו בין
שולחנות הפורמאיקה הצבעוניים של אחד
סבתי הקפה התל־אביביים החדישים, שהוא
מנהלו, כשלפתע הבחין בבתו הנכנסת לקפה,
נרגשת ומתוחה. היא ניגשה אליו ואמרה
לו׳ שלא כדרכה, בתקיפות :״אבא, בוא
הביתה!״
״מה פתאום הביתה? את יודעת שאני באמצע
העבודה!״

שם לומדת הילדה עתה במוסד, שהוא אחד
ממוסדוח־ד,חינוך הטובים והמפורסמים בעולם.
״במשך
שנתיים לא ראיתי אותה. התכתבנו
באופן קבוע, כל שבוע היינו מחליפים
שני מכתבים. היא ילדה אינטליגנטית
ומוכשרת מאוד. בשנה הראשונה ללימודיה
במוסד החדש, כשעוד לא ידעה את השפה
הגרמנית כל־כך טוב, גמרה בשנה אחת שתי
כיתות. היא מנגנת על פסנתר, חרוצה ונחמדה
מאוד. אני לא אומר את זה מפני שהיא
הילדה שלי. כל מי שמכיר אותה אומר ככה.
״אחרים אולי רואים אותה בקצת מבוגרת
מכפי גילה, אבל בשבילי היא תמיד ילדה
קטנה ומתוקה. בובה. עשיתי הכל כדי שהקיץ׳
בחופשת־ד,לימודים שלה, תבוא לבקר

״אבא, אתה מוכרח לבוא תיכף הביתה!
אני רוצה לדבר איתך על משהו חשוב!״

״חטפתי את בתי״.
ף• חושו האבהי הבחין הגבר בשנות ה־
1שלושים, בעל הראש המקריח, כי משהו
קרה. פרשת היחסים בינו ובין בתו לא
היתה פרשה רגילה בין אב לבת• שורה עגומה
של מאורעות ורגשות פעלה כדי להבדיל
יחסים אלה מיחסים רגילים. היא באה
לידי ביטוי בסיפורו של האב על תולדותיו:
״אני אוהב את ילדתי יותר מהחיים שלי.
כל מר, שאני עובד ועושה הוא למען ילדתי.
בתי היחידה נולדה לפני שתים־עשרה שנה
בבודפשט. כשהיתה בת ארבע לקחנו אותה,
אני ואשתי, עמנו ארצה. אשתי לא היתה
הרבה זמן בארץ, ונסעה אחרי כמה שבועות
לגרמניה. אחרי שלושה חדשים נסעתי אליה
גס אני.
״לפני שש שנים נפרדתי מאשתי, אחרי 11
שנות נשואים. הילדה למדה אז במוסד ב גרמניה.
לא רציתי שהיא תלמד במוסד גרמני,
חטפתי אותה ובשם בדוי הבאתי אותה
לארץ. מסרתי אותה למוסד־נוער דתי, שם
למדה ארבע כיתות. בתקופות החופש היא
היתד, מתגוררת אצל אמי.
״אחרי ארבע שנים באה אשתי־לשעבר לבקר
בארץ. נפגשנו. אנחנו דודקא ביחסי־ידידות•
היא לקחה את הילדה אליה לגרמניה,

שים.

זולטן גרגוש בתפקיד לני, בנזזזזהנ
של ג׳ון שטינבק על עכברים ואנ־התמונה
צולמה בעת החזרות בגן.

ואשי במחזה מחריד בין כתלי בית־המשפם

שדבת 12
אותי בארץ. אוזירון הביא אותה ישר ממינכן
ללוד.״
הילדה, שהמשבר המשפחתי בחיי הנשואין
של הוריה פגע קשות בימי ילדותה, בילתה
בארץ חופשה נעימה. מתוך רצון להראות
כמבוגרת, התיצבה מאחורי הדלפק בבית־הקפה
שניהל אביה, עזרה בהגשה.
שיא ביקורה בארץ היתד, חגיגת הבת־מצור,
שלה. היתד, זו חגיגה מפוארת, שנערכה
בדירת האב עד אור הבוקר, כשעשרות
מוזמנים מיטיבים ליבם במאכל ובמשקה.
חגיגת בת־המצוה נערכה ביום ששי. ביום
השלישי שלאחריו עמדה הילדה לחזור לאמה
בגרמניה• יומיים קודם לכן התרחשה
סצינת הוידוי הדרמתית בין האב לבתו.

על עכברים ואנשים
^ ודם הנורא מבד לא היה עצם וידו-
יה התמים של הילדה, שהצהירה שהיא
הולכת להיות אם. מזעזע הרבה יותר היה
הגילוי שבא אחריו, גילוי זהותו של האיש
שלפי דברי הילדה בת ה־ 12 היה צריך
להיות האב לבנה.
שמו היה זולטן גרגוש;
זולטן גרגוש אולי אינו מוכר לאותם מ

בשנה האחרונה הופיע בתפקיד ראשי
3ם רט המורח חניבפל, שזכה בפרס ראשון
בפסטיבל הסרטים בקרלסבד שבצ׳כיה.
״עד לפני זמן קצר ניהל בבודפשט שני
תיאטרונים גדולים, מאדאץ׳ וקאסר מאז־אץ׳.
הראשון, המכיל כאלפיים מקומות, נחשב
לתיאטרון הלאומי של הונגריה. רק בזמן האחרון
ביקש זולטן לשחרר אותו מתפקיד
זה, בגלל הופעותיו בסרטים.
״את הפירסום הגדול ביותר קנה לעצמו
זולטן בתפקיד לני במחזהו של ג׳ון סטינ־בק,
על עכברים ואנשים. הוא נחשב בזמנו
כלני הטוב ביותר בעולם. ג׳ון סטינבק עצמו
שלח לו לפני עשר שנים, בעת הצגת
הבכורה של המחזה בבודפשט, מברק של
מאה מילה, בו כתב, :אתה הוא כנראה
הלני האמיתי ביותר שלי.׳

״גרגוש הוא כיום בן ,53 ומזה ארבעים
שנה שהוא משחק. הוא נשוי לאשר, יהודיה,
והיה ידוע תמיד ביחסו הטוב אל היהודים.
בתקופת המלחמה החביא במרתף הוילה
שלו בבודפשט כארבעים יהודים. אילו היו
תופסים אותו, היו תולים אותו. בפעם אחרת
ישב גרגוש עם יהודי בקפה, כשנכנס לפתע
קצין ם.ם. וגער בו על שהוא יושב עם
יהודי. גרגוש קם, סטר על לחיו של ה־

לו אותו במחיר שעלה לי. כל מה שביקש
נתתי לו, העיקר שיהיה מבסוט.
״הילדה שלי הכירה אותו בקפה. היא לא
ראתה אותו בהצגה. לא לקחתי אותה, הי
הצגת עכברים ואנשים אינה מתאימה לילדות
בנות . 12 לעומת זאת קניתי לה פעם כרטיס
להצגת אנה פרנק בתיאטרון ההונגרי.
רציתי שהיא תראה מה עשו לנו הגרמנים,
העם בתוכו היא יושבת.
״זה היה בשבת, ומכיוון שלא היה לי
זמן ללכת, שלחתי אותה עם זולטן ירגוש. ליי
לא הבחנתי בשום יחסים מיוחדים ביניהם.
לא ראיתי שהיא נישקה אותו, או שהיתר,
מאוהבת בו. היא התיחסה אליו כאל שחקן
נערץ•
״ביום ההולדת שלה הוא כתב לה בספר
הזכרונות בדף האחרון :״כתבתי בדף האחרון,
כדי שתזכרי אותי אחרון.״ לא ייחסתי
לזה שום חשיבות מיוחדת. לא העליתי :
כלל על דעתי שמשהו יכול להיות ביניהם.
שום אדם נורמלי לא יכול לתאר לעצמו
דבר כזה.״

דפיקות כשלוש בפוקר

חגיגת בוז־סצזומ

הילדה שנפלה קרבן, לדבריה של התביעה, לניצולו של השחקן זולטן גרגוש, ביום הולדתה
ה־ , 12 בחברת אב״ה וידידות המשפחה. חגיגת הבת־מצוה נערכה יום אחד בלבד לפני המקרה
הטראגי. הכתמים השחורים על פני הילדה (בשמלה הלבנה) אביה ושתי הידידות באו למניעת הזיהוי, בהתאם להוראותיו של השופט.
תושבי הארץ שאינם דוברים הונגרית. אולם
לגבי יוצאי הונגריה וארצות אירופה המזרחית
שסביבה, זולטן גרגוש, דוקטור לפילוסופיה
ושחקנה הלאומי של הרפובליקה
העממית ההונגרית, הוא דמות נערצת, כמו
אהרון מסקין בישראל או סיר לורנס אוליב־ייה
בבריטניה. בשלושת החדשים האחרונים
שהה גרגוש בישראל כאמן אורח, שהופיע
בתיאטרון ההונגרי בישראל ובהופעות־יחיד.
מי הוא זולטן גרגוש, וכיצד הגיע לישראל׳
על כך היטיב לספר השבוע האיש שהכירו
והביאו ארצה. סיפר האמרגן החיפאי
דז׳ו גאטי לכתב העולם הזה:
״לפני 18 שנה הכרתי את זולטן גרגוש
בפעם הראשונה. עבדתי עמו יחד בתיאטרון.
כבר אז היה שחקן מפורסם, שהופיע בתיאטרון
ובקולנוע. מזה 15 שנה שהוא הפך
לכוכב־קולנוע באירופה, הופיע בערך בשבעים
סרטים בהונגריה, בצ׳כיה ובאיטליה.־

קצין , .היה לו משפט על־כך, ואסרו עליו
להופיע בתיאטרון.
״אביו של גרגוש היה ארכיאולוג נודע,
שביקר גם בארץ־ישראל, למטרות חקירותיו.
בתקופה שלאחרי המלחמה נבחר זולטן גר־גוש
כחבר הפרלמנט ההונגרי מטעם מפלגת־האיכרים.
גם כיום יש לו קשרים ומהלכים
בכל חוגי השלטון ההונגרי.
״התקשרתי עמו באמצעות מכתב, והזמד
תיו לבוא לישראל. הוא הסכים. תמורת ביקורו
לא קיבל כל מטבע חוץ. כל מה שקיבל
היה רק במטבע ישראלי, אותו היה
צריך להוציא בארץ לפני נסיעתו.
״בארץ הופיע בעכברים ואנשים, היה
הבמאי והשחקן הראשי, קצר הצלחה גדולה.
בזמן ביקורו בארץ מלאו 25 שנה לנשואיו
עם אשתו. הוא שלח לה מברק־ברכה ו פרחים.
הם שוחחו אותו יום טלפונית, וכל
אחד שתה בצד שלו שמפניה לכבוד ה
מאורע.
כך הם ביטאו את שימחתם.״

״לא ראיתיה מנשקת אותו״.
כי הילדה הכיר את זולטן גרגוש דק
בארץ. עוד בהונגריה שמע עליו, אולם
הכרה פנים אל פנים עשו רק בארץ. סיפר
האב על ההיכרות עם השחקן הדגול :״אני
מנהל עסק חדש ויפה, והפרינציס שלי שכל
התיירים המבקרים בארץ ואצלי בקפה יהיו
שבעי־רצון. אני אירחתי גם את להקת הרקדנים
ההונגרית, שהיתה בארץ, ועד היום
הם כותבים לי מכתבי תודה. בשביל
זה נתתי לגרגוש, שהופיע בקפה שלי, את
הכל. עשיתי לו טובות על ימין ועל שמאל,
לא בשביל הביזנס, אלא בשביל הכבוד שהיה
לי להכיר אותו.
״פעם מצא חן בעיניו השעון שלי, ונתתי
0001

ף דה פ והמום נוכח וידויה של בתו,
1עמד האב אובד־עצות, מבלי לדעת מה
לעשות. הוא לא הירבה בשאלות. הילדה
המזועזעת המשיכה לבכות :״עכשיו אתה
תשנא אותי, ואמא לא תרצה לקבל אותי.״
הילדה נרגעה כעבור דקות אחדות. היא הטילה
את כל המעמסה על כתפיו של האב,
והרגישה כי הוקל לה.
כשהתאושש האב במקצת, סיפר על מה
שאירע לאשת בעל־הקפה בו הוא עובד.
האנשים, עימם נועץ, יעצו לו להזמין רופאה.
הוא הזמין את רופאת הנשים ד״ד
ולריה שטארק, שלאחר בדיקת הילדה קבעה:
זה קרה!
באותן שעות בדיוק כבר היה זולטן גר־גוש
בחיפה, בדירתו של האמרגן דז׳ו גאטי
על הר הכרמל, ארז את מזוודותיו לקראת
הנסיעה חזרה להונגריה. בשעות הצהרים
שיחק בקלפים עם אביו של גאטי, שקע במשחק
עד כדי כך שלא נענה לקריאה לבוא
לארוחת״ו־,צהרים• גאטי היה נאלץ לירות
באויר, בהלצה, באקדח־אויר, כדי להזעיקו
לארוחה.
בשעה 3לפנות בוקר נשמעו דפיקות על
דלת דירתו של גאטי. כשנפתחה הדלת, נראו
קצין־משטרה בבגדים אזרחים, ושוטר במדים.
הם שאלו על זולטן גרגוש. זולטן
יצא אליהם ואז הודיע לו הקצין :״אני אוסר
אותך באשמת ביצוע מעשה מגונה בגופה
של ילדה בגיל . 12״
איש אחר היה נבוך• אולם זולטן צחק
במלוא פיו. הוא היה בטוח כי שוב חמדו
להם ידידיו לצון, הסביר :״במקום בו מזמינים
אותך לארוחת־הצהריים בעזרת יריות
(המשך נזעבר לדף)

00040000000000

תאב הסס, הנאשם צחק, הילדה בכתה,
וקצין־מששרה גבוה יזם את המשפט
(המשך מעמוד )7
אקדח, יתכן שיזמינו אותך למסיבה פרידה
בעזרת שוטר.״
אולם קצין־המשטרר, דאג להסביר לו כי
הפעם אין באן כל בדיחה :״בוא איתנו דוד
גרגוש,״ אמר לו בהונגרית. זולטן גרגוש
הגדול הפך לעציר בידי משטרת ישראל.

סצי־שעד; נידלי
* מרותה אי פו ל שהוטל על פרשת מע־
/צרו של גרגוש, פשטה הידיעה כהרף־
עין במדינה. תוך ימים ספורים דיברו על
הענין בכל רחבי הארץ. איש לא ידע בדיוק
מה התרחש בין גרגוש והילדה. וזיו
שתי גירסות, שדמו זו לזו בהרבה פרטים —
פרט למה שהתרחש בחדר מס׳ 25 במלון
גזית בתל־אביב, ביום השבת לפני מעצרו.
סיפר אבי הילדה על מה שאירע :״מסיבת
יום־ההולדת של בתי נגמרה בשעה ארבע
אחרי חצות. חלק מהאורחים לא הסתפק
במסיבה והלך להמשיך לשתות בבאר פאריז־יאן.
גם גרגוש היה ביניהם.
״נדברתי להיפגש עם גרגוש למחרת היום,
בחדרו במלון גזית. הוא קיבל כל מיני
מתנות ממעריצים, בקבוקי־קוניאק ונקניקי־סלמי,
שלא היה לו מה לעשות בהם. הוא
לא יכול היה לקחת אותם חזרה להונגריה,
ואף אחד לא רצה לקנות אותם ממנו. הח לטתי
לעשות לו סובה ולקנות ממנו אה
הדברים.
״כשקמתי בשבת בבוקר, ראיתי שלא
אוכל ללכת לפגישה. לכבוד חגיגת בתר,מציה
של בתי לקחתי שולחנות וכסאות
מבית־מלון שכן, והייתי צריך להחזירם.
הייתי יותר מדי עייף כדי ללכת לפגישה.
אולם בתי, שבלימודיה במוסד בגרמניה
רכשה כמה תכונות ייקיות, אמרר, שזה לא
יפה אם לא אלך לפגישה .״הבטחת ללכת —
אז תלך!׳־ אמרה לי. כשהסברתי לה שאיני
יכול ללכת, הציעה שהיא תלך במקומי ותתנצל
בשמי. נתתי לה ללכת.׳׳
בשעות הצד,תם הגיעה הילדה למלון
גזית, עלתה ישר לחדרו של זולטן גרגוש.
כעבור חצי שעה בדיוק יצאה הילדה את
גזית וחזרה הביתה.
מה התרחש באותה חצי שעה?
טוענת התביעה: אונס! בשעה שהגיעה הילדה
לחדרו של גרגוש, היה נוכח שם
יידם אחר. אולם במשך חצי שעד, ששהתה
הילדה במלון, היו מספר דקות בהן נשאר
נרגוש לבדו עם הילדה. באותן דקות נעל
•ית הדלת וביצע מעשה מגונה בגופה של
הילדה, שמרוב פחד לא צעקה ולא התנגדה

טוענת ההגנה: שום דבר לא. משך כל
חצי השעה ששהתה הילדה בחדרו, היא לא
הספיקה להישאר עמו לבד אף לרגע. היא
יצאה כמה פעמים בשליחות, ישבה עם
גרגוש בחדר בנוכחות אדם זר• לכל היותר
יכול להיות שנשארה עם גרגוש לבד במשך
שתיים עד ארבע דקות. זמן זה לא
היה מספיק כדי לבצע מעשה אונם.

הוא מתוך קריאה ברומנים, שם קראה כ־בגלל
נשיקה נלחמים אנשים זה בזה.
היא עצמה נוהגת לנשק כל אדם בפיו,
תהיה זו סבתא, ילד קטן או אדם מבוגר.
למרות שאביה אסר עליה מנהג זה, היא
ממשיכה בו.
מצד שני עומד זולטן גרגוש. הוא אדם
בעל שיעור־קומה עולמי, משכיל, בעל אישיות
אהודה, אדס בשל ומבוגר, שעבר 53
שנות־חיים.
מה קרה כששני קצרת מעין אלו נפגשו?
קיימות כמה אפשרויות.
בראש וראשונה יתכן שהיה כאן פשוט
מקרה של אונס, כפי שטוען כתב־האישום.
יתכן שגרגוש איבד אח עשתונותיו, שעה
ששהה לבדו במחיצת הילדה המושכת, סמך
על כוח השפעתו על הילדה כדי שלא
תספר לאיש את מה שאירע.
מצד שני יתכן שבאמת לא התרחש דבר
בין השניים, כפי שטוענת ההגנה. אצל
ילדה מעין זו, יכולים להיות מעורבבים
מאוד המושגים של מה שקרה לה, ושל מה
שהיתר, רוצה שיקרה לה, או מה שהיא
חוששת שעלול לקרות לה. לא פעם התברר
במקרים דומים כי האשמות שטפלו ילדות
על מבוגרים לא היו אלא פרי דמיונן, חלי־מותיר,ן
או תוצאת שאיפתן לפירסום.
אפשרות זו מקבלת חיזוק נוכח עובדות
מספר שהתגלו במהלך העדויות במשפם גר־גוש.
כל הצדדים אינם חולקים על העובדה
שלא נמצאו׳ לא על בגדי הילדה ולא על
כלי המיטה של הנאשם כל הוכחות למעשה
בהילה. גם הרופאות שבדקו את הילדה
הסכימו כי אין כל הוכחה שהנזק שנגרר
לה, נגרם דודקא על־ידי בעילה. בא כוח
התביעה עצמו מסר הודאה שהנאשם לא

על תזמורת בלתיינראית, מלוה עורך־הדין דוד הרמן, סניגורז ()1ל זולסן
י גרגוש, את חקירת העדים בתנועות דרסטיות׳ המטלות את המתח בקהל
הנונח באולם בית־המשפם. הרמן הוא עורך־הדין של הצירות ההונגרית בישראל.
לטשטש

עקבות

עשה כל פעולה במטרה
כלשהן בחדרו.
בין שתי אפשרויות קיצוניות אלה קיימות
גם אפשרויות־ביניים. אין להוציא מכלל אפשרות
מקרה של אהבה אסורה בין הילדה
בת ה־ 12 והגבר בן ד,־ .53 מקרים
מעין אלה אמנם אינם תדירים ביותר, אולם
הם בגדר תופעות ידועות•

יתכן שהילדה הרעבה לאהבה, אשר ניפ־גשר,
לפתע באדם בעל־שם, הנערץ על־ידי
סביבתה, ואשר נוכחת לדעת כי האיש מקדיש
לה מעט תשומת־לב, אהבר, בחום־
לבב ילדותי את הגבר שלפניה. הנחה זו
מקבלת חיזוק ברשימת הזכרון המיוחדת־במינה
שכתב גרגוש לילדה, וגם בחתימתו
על־גבי תמונה שנתן לילדה אחרי שנפרד
ממנה. בהקדשה כתב :״הלואי ואדע מדוע
היית כר, מרוגזת, בכל זאת הרבה נשיקות.״
אם אמנם היתה אהבה אסורה כזו בין
השניים, וגרגוש ניצל אותה לרעה, אין

לפני כן

זולטן נרנוש (שני משמאל) שותה בחברת שחקני התיאטרון ההונגרי
בישראל, ימים מספר לפני מעצרו• זולטן גרגוש ידוע בין ידידיו נ שת״ן,
מסונל לשתות בערב אחד שני בקבוקי קוניאק מבלי שהדבר ישפיע עליו באופן רציני.

אחכה אסורה?
ך* ק שיני אנשים יודעים בדיוק איזו
משתי הטענות נכונה. השניים הם ג ת 1 גוש והילדה. קיימות אפשרויות רבות לניחוש
מה שהתרחש באמת בין השניים. כדי
לעמוד על טיבן, יש צורך בניתוח שני
גיבורי הפרשה.
מצד אחד נמצאת הילדה. היא בת 12
אולם אין היא ככל בנות גילה. בצורתה
החיצונית אין היא נראית כבת גילה, אלא
כתלמידת הכתה החמישית בגמנסיה. היא
נאת מראה, מפותחת בגופה ובשכלה.
אולם בגוף מפותח מכפי גילו זה, שוכנת
נפש של ילדה שסבלה מזעזועים ומשברים
רבים בחייה הקצרים. אין כל ספק שחיי
הנדודים של הוריה, פרידת ההורים, לימודיה
במוסדות סגורים, חטיפתה על ידי האב
— כל אלד. השפיעו בצורה ניכרת על נפשה.
באופן טבעי מחפשת ילדה מעין זו
אהבה יותר מבנות גילה שחיו חיים סדירים
במשפחה תקינה.
לעומת זאת אין היא יודעת דבר על יחסי־מין.
מעולם לא קיבלה שום הסברה מינית.
כפי שהודתה, אין לה כל מושג, איך נולדים
ילדים. כל מר. שהיא יודעת על אהבה

— 3ני— — 1י י

אשמתו נופלת כמובן מאשמתו במקרה של
אונס.
ישנה עוד גירסה אחת, אותה העלה
סניגורו של הנאשם תוך כדי מהלך המשפט.
אמר דוד הרמן :״לבית המשפס אין כל
ידיעה מה עשתה הילדה בשעה שבין צאתה
מבית אביה ועד הגיעה לחדרו של הנאשם•
תגובתו הראשונה של האב אחרי שנודע
לו על המקרה היתה :״מה תחשוב
האם? היא תחשוב ודאי שאני סייעתי לביצוע
המעשה.״

חשדות מממירייס
ופנז־השלום חיים בנטל יצטרך ל-
החליט איזו מכל האפשרויות האלה
היא המתקבלת ביותר על הדעת, לאור העדויות
הרבות שנשמעו במשפט זה.
מזה 27 יום נלחמים בפניו שני משפטנים
תקיפים, כדי לה כיח כל אחד את הנחתו
הוא• מול פרקליטיו׳,מדינו׳ ,חבוש הכיפה
ובעל הזקנקן, יעקב בר־אור, ניצב עורך
הדין ד״ר דוד הרמן, אף הוא יליד הוג־גריה,
מגיבורי פרשת קסטנר, המגן על
גרגוש בפאתוס, כשהוא מלחיה את דבריו
בתנועות־ידיים דרמתיות, כאילו הוא מנצח
על תזמורת בלתי־נראית. לעבר שלושה
משפטנים אלה מופנים כיום כל הזרקורים.
כי משפטו של זולטן גרגוש, שהוא משפט
רגיל לחלוטין, משפט סלילי אשר כמוהו
נערכים מדי יום ביומו עשרות בבתי־המשפט
בארץ, הפך למשפט בלתי־רגיל לחלוטין.
אופיו הסנסציוני נובע לא רק מן העובדה
שמעורב בו אדם בעל שיעור־קומה עולמי,
אלא בעיקר מכך שגרם להחרפת יחסים בין
ישראל להונגריה, שכתוצאה ממנה גורשו
שלושה מעובדי הצירות הישראלית בבודפשט
ממדינה זו.
הטרגדיה האישית של שלושה אנשים —
ילדה רומנטית, שחקן בגיל העמידה ואב
גרוש — הפכה לפתע גורם משני בפרשה
זו. שלושתם הפכו לבובות במשחק מיס•
תורי, שאיש לא ידע כיצד נוצר.
מה התרחש מאחורי הקלעים בפרשת
גרגוש? כיצד הפך משפט פלילי רגיל זד,
למשפט בעל אופי מדיני בינלאומי? אם
תימצא תשובה ברורה לשאלות אלו, היא
יכולה להצביע על אפשרות חדשה, שונה
לגמרי מכל האפשרויות שקדמו לד״ אשר
תאיר אור חדש לחלוטין על פרשת זולסן
גרגוש.
כדי לחדור לעובי הקורה של אפשרות
חדשה זו, יש לצרף מספר עובדות, אשר
משום־מה לא נראו חשובות עד כה.
מזה זמן רב מתהלכות בין עולי הונגריה
בארץ שמועות חשדניות על דמותו של זול-
טן גרגוש. מאז הגיע השחקן הנערץ לארץ,
ר,ירבה להסתובב גם מחוץ למסגרת הופעותיו
הבימתיות, בין ריכוזי עולי הונגריד״
וביחוד בין רכוזי העולים החדשים, שהגיעו
לארץ רק אחרי המרד ההונגרי בשנה שעברה.
למרות שמספר רב של עולי הדד
גריד, רואים בו ידיד־יהודים וכמעט ציוני•
למחצה, לא מעטים הם החושדים כי גרגוש
בא לארץ לצורך פעולה אנסי־ציונית, החותרת
תחת שאיפות המדינה,

י! ציז

אחרי כ!

שני המשפטנים תניצים בבית־חמשפט, הקטיגור יעקב בר־אור (ימין1
ודוד הרמן, מנהלים את המאבק על גורלו של השחקן ׳ההונגרי. אפילו
אם יזוכה מכל אשמה, עלול מעמדו של גרגוש להיפגע עקב הענין שהסתבך בו בישראל.

משמרהס מזל

* * וכדהשניה, שאץ עליה ערעור,
^ היא שלא אבי הילדה הוא שיזם את
התלונה נגד זולטן גרגוש• האב עצמו סיפר

לסזב הפילם חזה כיצד נן יצר זולטן גרגיש:
״הרופאה׳ ד״ר ולריה שסארק, שכדקה
את בתי, הודיעה לי! זה קרח. לא ידעתי
מה לעשוק. גברת שטארק אמרה לי שבעלה
עורך־דין׳ וכי לפני שאני עושה משהו כדאי
לי להתיע׳ן עמו. היא אמרה שתדבר איתו
כערב זה היה ביום ראשון.
״ביום השני בבוקר הלכתי לעורך־דין׳
לשאול מה אפשר לעשות• הוא אמר לי שלא
כדאי לעשות מכל העניו רעש, מפני שזה
יכול להזיק ליחסים בין ישראל להונגריה.
הוא הציע לי לטלפן לשחקן לפני שיסע,
ולהודיע לו שאני יודע על כל מה שקרה
ואם יעיז לע שות משהו בהונ גריה
נגר ישר אל אנ חנו נ פרס ם
את כ ל מה שהיה .
״שמעתי מה שאמר לי עורך־הדין, ולא

במדינה

• מערב ומזרח ילחצו כקרוס על ישראל שתסכים לוויתורים
מרחיקי״לכת לטוכת הערכים. דוברת המחנה המערבי תהיר איטליה,

(המשך מעמוד .)6
השאר נפגש עם שכניו. בני הכפר הערבי
אבו־גוש.
האוירה המתוחה והחשדנית ששררה אז
בכפר, בעקבות הגלייתם של גכבדיו לנצרת
ועכו והלחץ שהופעל על בני אבו־גיש מתוך
מטרה לנשלם מאדמתם, הקשתה על עבודתו
של סטנלי.
למרות זאת הצליח הפרופסור הצעיר ()31
להתידד עם משכילי הכפר. צעיר אחד משך
במיוחד את תשומת לבו! היה זה סובחי
אבו־גוש.
סובחי 30 לשעבר פקיד דואר בימי המנדט,
נאלץ לותר על המשך לימודיו ולהתמסר
לפרנסת הוריו הזקנים. צמאונו להשכלה
מצא את ביטויו בהתפעלותי ממעשי
הפרופסור האורח, ובעזרה המעשית שהגיש
לו תוך כדי מחקרו.
סטנלי שאל את סובחי במד, יוכל לשלם
לו עבור עזרתו. סובחי סירב לקבל תשלום.
מכתה מאמריקה. לפני חודשיים הגיעה
מארצות־הברית הבעת־תודתו של סטנלי:
הודעה כי, בהמלצתו של סטנלי, הסדירה
אוניברסיטת ברנדייס סטיפנדיה חודשית בת
250 דולר, בצירוף כל הוצאות הלימוך ים והנסיעה
לצעיר הערבי הצמא להשכלה. סוב־חי
ערך מסיבת־פרידה חגיגית, ארז אח
מטלטליו ויצא לארצות־הברית. השבוע הגיע
מכתבו הראשון.
במכתב סיפר סובחי על היחס היפה, על
ההרצאות בהן הוא משתתף ועל דירה משותפת,
בה הוא חי עם צעיר סקנדינבי בניו־יורק.
כדי להמחיש לבני הכפר עד כמה השתפר
מצבו. שלח להם סובחי תמונד״ בה
הוא נראה נוהג את המכונית החדישה שקנה
בתשלומים• אפילו צעירה אמריקאית חיננית
לא היתה חסרה.

ואילו יוגוסלביה תייצג את תמזרח, בדרישה כי ישראל תסכים לשינוי גבולותיה
ולקבלת חלק מהפליטים. שני הגושים יפעלו מתון הנחה כי יש לחסל במידת
האפשר את הסיכסון הישראלי ערבי, וכי תמיכתם בערבים תאפשר להם
להתבסס במרחב

• עמדתה של בולגריה כפני כית־הדץ הבינלאומי כהאג :
היא תהיה מוכנה

החוק הבינלאומי, בכן שחצה את גבול בולגריה ללא מת! הודעה מוקדמת.

• אפשר לצפות לפעילות מוגברת של דאג האמרשילד
למען •טיחרור צוותה של ספינת הדייג ״דורון״ .לפני כחודש
ביקש מזכיר האו״ם ממשלחת ישראל באו״ם לגל ת התאפקות בעניין זה, תוך
הבטחה מצידו שהוא יעשה אח הכל לשיחרור הספינה ואנשיה.

• ממשלת מארוקו עלולה לפתוח את דלתותיה כפני הגירה
יהודית חלקית.

האיסור על עלית יהודי מארוקו לישראל יעמוד בעינו,

אולם קיימים סיכויים כי ממשלת מארוקו תיענה לפנייתה של ספרד, לאפשר
ליהודים מארוקאיים אשר יוכיחו את מקורם הספרדי לעביר ולהשתקע בספרד.
חוגים יהודיים בלתי־ציוניים רואים בכן דרך להציל את יהדות מארוקו, מבלי
לעודד עליה לישראל.

• ההסתדרות תתחיל לפעול למען העברת קופרדחולים
לממשלה. בצמרת ההסתדרות גובשה הדעה כי אין כל דרך להתגבר על
הגרעון הגדל והולן בק פת־חוליס, והמחקרב לסמם של 22 מיליון ל״י. חברי
מפא״י בוועד הפועל של ההסתדרות יתחילו בהכנת הקרקע לקראת שותפות של
הממשלה שייעודה, למעשה, היא לכסות את הגרעונות.

• גם הלאמת לשכות העבודה תעלה שוב על הפרק
כחודשיםהקרובים. שר העבודה מרדכי נמיר יעמיד בפני הממשלה הצעות
מגובשות להפיכת לשכת העבודה הכללית ללשכה ממלכתית, למרות התנגדותו
הנחרצת של מפלגות השמאל.

חקירות
הנאשס ולכן

מיגעות

עשיתי שום דבר. לא סילפנתי עוד לגרגוש.
אחרי־הצהריים באו אלי שני בעלי־הקפה,
בו אני עובד. הם כיפרו לי שדיברו על כל
העניו. עם קצין־משסרה גבוה, והוא אמר
שאם האבא לא עושה שום דבר, אז הוא
חתיכת־זבל.
.׳אחרי ששמעתי מד. שאמר קצין־המשטרה
על העניו. חשבתי על הכל מחדש. לא יכולתי
להירגע. הלכתי למשטרה, התקשרתי עם
הקצין, ופתחו את התיק. הילדה לא רצתה
ללכת למשטרה כדי למסור עדות, אבל
בסוף הסכימה. לקחנו אותה לבית־חולים
ממשלתי שוב לבדיקה. בערב לקחתי את
המכונית של הבום שלי, ונסענו עם קציך
המשטרה, שטיפל בתיק, לחיפה, אל גרגוש.״
היסוסיו של האב, אם לפנות למשטרה
או לא, הם מובנים לגמרי. שום אב נורמלי
לא היה רוצה להוסיף על הנזק שכבר נגרם
לבתו, בנזק של זעזוע^גוסף בשעת שיחזור
כל הענין מחדש בבית־משפט או בפירסום
הענין. הודה אבי הילדה :״אילו ידעתי שכל
הענין יקבל את הצירה שקיבל, לא הייתי
מגיש. תלונה.״
מדוע פעל קצין־המשסרה הגבוה בענין
זד, בלהט כה. רב — לא רק בתפקידו הרשמי׳
אלא גס כמדרבן, כממריץ וכגורם
ישיר להגשת התלונה?
ממשלת הונגריה טענה שהפרשה כולה
בוימה במזיד על־ידי שלסונות־הבטחון הישראליים
כדי לסחוט מגרגוש ידיעות
בעלות אופי צבאי על המצב בהונגריה. גיר-
סה זו אינה סבירה ביותר. קשה להניח
שמישהו העלה על דעתו כי דווקא שחקן
יהיה בעל אינפורמציה בטחונית מיוחדת.
הרבה יותר סבירה גירסה אחרת, שגם
לה נמצאו השבוע מהלכין: שגורם אלמוני
מאחורי־הקלעים היה מעוניין בהגשת המשפט
נגד גרגוש כדי למנוע, בין השאר. את
יציאתו מן הארץ. וכדי לאפשר ניהול חקירה
נגדו בקשר עם פעולתו האנטי-ציונית —
אם אמנם היתד. כזאת.
כל השיקולים האלה יעמדו, בלי ספק,
לעיני השופט, כאשר יצטרך לתת את החלטתו
במשפט עגום זה. אולם דבר אחד
ברור, יהיו המסקנות המשפטיות כאשר
יהיו: הנפגעת האמיתית היא הילדה בת
זד — 12 אם היה זה אונם, אהבה פסולה או

ביום מפוקפק.

• יחזקאל סהר מתכנן שורה של פעולות משטרתיות,
להרמת כבודה של המשטרה בעיני הציבור. בין השאר; עריכת
במות הסברה בהשתתפות סופרים ׳קציני משמיה. והשתתפות בחגיגות ׳עממיות.

שוד היהלומים מחברת יהלומי הנגב (העולם
הזה י ) 103 איים לגרור את כל תעשיית־היהלומים
הישראלית למשבר 100 .אלף
הדולר שנשדדו היו שייכים ליהלומנים רבים,
אולם חברת הביטוח הגדולה ללוידס של
בריטניה סירבה לשלם עבור הסחורה הגנובה,
שהיתה מבוטחת אצלה. חוקרי החברה
קבעו כי סיפור השוד הצביע יותר על
קנוניה פנימית מאשר על שוד מן החוץ.
אחרי דיונים ארוכים׳ בהם שותפו גם
נציגי האוצר, הוחלט לשגר משלחת בת
שלושה סוחרים נכבדים ובעלי שם־טוב
לאנגליה, כדי לשכנע את ללוידס לשלם
לפחות חלק מנזקי יהלומי הנגב.

המפקח הכללי ינסה לבצר בעורת פעולות אלה את מעמדו הציבורי הרעוע.

• המורים יצטרכו, כנראה, לעבוד עוד במה שעות כשבוע,
ללאהגדלתשכרם. תוכנית זו רוצה לבצע שר החינון והתרבות זלמן
ארן, על אף התנגדותם המוחלטת של המודים, הטוענים כי אין להעלות את
מספר שעות העבודה שלהם, כאשר לא נדרש צעד זה משום גוף אחר של
עובדים במדינה.

• סיעת מפא״י ככנסת תמשיך לאבד את חבריה הצעירים.
אחרי התפטרותו של אחוד אבדיאל יתפטר גם אהרן רמז, מפקד חיל האוויר
לשעבר.

• אין כל סיכוי להקמת הזית פועלים מאוחדת לקראת
הבחירות לכנסת הרביעית. הצעותיו של דויד בן־גוריון בכיוון זה

הפלגים פועלים. מברק ממשטרת בל גיה
מצא את חברי המשלחת עוסקים בהכנותיהם
האחרונות לנסיעה. השוטרים
הבלגיים הודיעו בתחילת החודש לחבריהם
בישראל כי, בחיפוש שערכו אצל סוחר
יהלומים בלגי, גילו תגלית מעניינת. התגלית:
יהלומים בשוד של כמה רבבות דולא־רים,
המתאימים לתיאור היהלומים השדודים
של יהלומי הנגב.
פרס נוסף בהודעה הבלגית: בשעת החיפוש
נעצרה אזרחית ישראלית קשישה,
בשם רחל פייג. בכליה של העצורה נמצא
פתק שרמז על משלוח יהלומים, המועבר
באמצעות הגברת פייג לבלגיה. החוקרים
הישראליים זיהו בקלות את כתב־היד: היה
זה כתב־ידו של הנשדד פייביש אנגלשטיין
בכבודו ובעצמו.
הישראלים רא נוסעים. אולם במקום
לפתוח מיד בחקירה מקיפה, שהיתר,
עלולה לפתור אחת ולתמיד את תעלומת
סעשי־השוד התכופים של יהלומים בישראל,
התמהמהו חוקרי המשטרה בחקירה שי ר
רתית ואטית.
הם חיכו עד לשובה של הגברת פייג
לישראל, עצמה ברדתה מן המטוס בלוד.
במשך שבועיים החזיקו א; תה ואת בעלה
אריה במעצר אולם במשך תקופה זו התירו
לקרוביהם לבקר את העצורים, ולהביא להם
חבילות באין מפריע. אין ספק כי ביקורים
אלה אפשרו לשניים לקכל ולהעביר ידיעות
לשותפיהם בחוץ. על כל פנים, כאשר
שוחרר הזוג פייג ממעצר, לא ידעו החוקרים
יותר מאשר ידעו קודם לכן.
בינתיים המשיכו אנגלשסיין ושותפו אורג־שטיין
לעסוק במסחר יהלומים. המפקח על
היהלומים במשרד המסחר והתעשיה יהודה
גודוביץ׳ — שהוא קרוב משפחה של אנגל־שטיין
— המשיך לאשר להם רשיונות יבוא
( ח מ שו

בעמוד

לשלם פיצויים

למשפח ת

שנפגעו

מהפלת

מטוס אל־על,

אולם לא תסכים לשלם פיצויים בעד המטוס עצמי, מתוך נימוק שהוא עבר על

האנגלי סירבו לשלם
גרנוש־ מנמנם נעת הדיון.
הוא אינו מבין עברית,
אותו הישיבות הארוכות.

(כ 5הזכויות שמורות)

לאחדות העבודה ולמפ״ס, תחת הסיסמה ״נתאחד לפני הבחירות על אותו המצע
שנסכים לו אחרי הבחירות״ ,יידחו על־ידי שתי המפלגות.

• אין אמת כשמועות כי מפא״י תוציא עתון יומי עברי
משלה. לעומת זאת תנסה מפלגה זו להגביר את השפעתה בצורות שתות
על כמה עתוניס בלתייתלוייס, על־ידי קשירת קשרים סם יים עם

עתונאים

ביעלי השפעה בעתוניס אלה. היא נס תרחיב את רשת העתונות הלועזית שלה.

• המפלגות הדתיות יפתחו כהתקפה מרוכזת על האדמו״ר
שלההסתדרות. תחילה חשבו לעבור בשתיקה על מינויו, רעל הקמת
המחלקה לסיפוק צרכי הדת בוועד הפועל של ההסתדרות. אולם לאחר שהסתבר
כי הרב יהודה צבי ברנדווין מתבסס והולן בין העולים הדתיים, הודות לכספי
היהסתדרית, החליטו העסקנים הדתיים המתיקים להצר את צעדיו•

• מפא״י תפתח כמסע גדול לגיוס כספים לקרן הבחירות
שלה מן הסקטור הפרטי. השיטה: פקידיס בכירים של משרדי־חמסשלה יתרימו
את המוסדות הפרטיים הזקוקים לחסדיהם במהלך העסקים.

• מחירי מוצרי הפלדה בארץ יעלו כקרוס כ 20 אחרי הפסדים
של כמה חודשים, הצליחו המפעלים לשכנע את הממשלה להרשות עלית
זו, שמקורה בתהליכי־עבודה יקרים.

• האבטלה תעלה, בייחוד
השיכונים

שהעסיקו

הפועלים׳

בדרום הארץ. הסיבה: השלמת בניית
חוסר תקציב לעבודות־דחק.

• יתכן שתצטרף בקרוב לשלם רכית גבוהה יותר עכור
ההלואה שתקבל מהבנק שלך. חוגי חבנקיס יחדשו בקרוב את תביעתם
להעלאת הרבית החוקית, בטענה כי השיעור הקיים אינו מאפשר להס לכסות
את הוצאותיהם, ומאלץ בנקים קטנים להלוות כספים ברבית שהורה ולהסתבן
׳על־ידי כך עם החוק.
• שוב צפוי משכר עבודה כענך הטקסטילים. בחוגי התעשיינים
רווחת ההרגשה כי ׳ההסתדרות אינה מקיימת את תנאי ההסכם שנחתם בתחילת
השנה, אחרי שגל שביתות חמורות פקד את הענף ושיתק חלקים גדולים סמנו.
המשבר החדש עלול להתבלט בהשבתות נרחבות, שיפגעי. באלפי פועלים.

הארון כבר הורד. שלטי עץ

1 1 1 1נושא את השם וגיל תהרוג.
לפני שהעפר יכסהו לעולם, מעיפה האם מבט אחרון.

סאלח רחמים לא ינול היה לעמוד מן

הצד, פרץ את שרשרת משמר הכבוד,

השתטח על ארון בנו נורי. שני חיילים מוציאים אותו החוצה.

•ן על ארון הבן הונחו זרי פרחים ותמונה. הא3
| רצוץ מיגון ובכי, עלה על המשאית והתייש1
כן ליווה אותו עד חלקת הקבורה בהר הסנוחוו!

בשקט עומדת האלמנה ומבכיה את
י 1י 1ייי בעלה, כשידה נאחזת בארונו. היא,
כשאר המתאבלים, הם קרבנות המלחמה האמיתיים.

לרגלי ארון בנה, הציבה האם את תמונתו. הקבורה
החדשה העלתה בלבה את הכאב והאבל
בכל כוחם האכזרי, כאילו רק ׳עתה נלקח ממנה בנה האהוב והיקר.

אס ובג\!

\£הבכי, הכאב והיללות היו קשים מדי
״י * י עבורו. אחות מגן־דויד־אדום מרחיקה
את הקהל, מגישה לו עזרה ראשונה. למעלה מעשרים איש התעלפו!.

וזטאס

בקול עייף מקריא ראש הממשלה דויד בן־גוריון את נאומו, בו ניסה לנחם את
המשפחות השכולות על אבדן הנפשות היקרות. לא הרחק ממנו נראה ראש
המטה הכללי משה דיין. מאחוריהם נדחקים הקרובים האבלים, שהתקשו למצוא נחמה לאבדתט.

־ יהין הל

הם באו להיפרד מיקיריהס, ולא שמעו את נאום ההספד. אב שכול
תחתיו, מיבב בבכי. בשבילו אין נחמה. הספדים והערכות, עד כמה שיהי
חסרי ערן הם בפני האבדה הנוראה. איך כל נימוק שיעמוד בפני הכאב שבאובדן הנפש

י״רמד* •־זד־

זו לצד זו עומדות תשע המשאיות הצב־איות
הנבדות, שהביאו את ׳הארונות מ־י•*

׳ת־הלן ברות הצבאי בדרום, לירושלים. הן מוכנות למסע האחרון.

על כל משאית הונחו ששה ארונות.
הורים שכולים, אלמנות, אחים ובנים

תלים על הארונות, ממררים בבכי. על הארון הראשון — יוסף תם.

בגי, בגי אבעזיוס. ם׳ ית\ ס 1תי אני ת ח תיו
כן קונן המלך דויד על בנו אבשלום. זוהי גס קינתו המזעזעת של אב שכול זה, הרכון על קבר בנו, בדזלקת־הקבורד!,

המיסדד־ האחרון

שנה אחו׳ מרחמח סיני הובאו 54 מחרדה רקנווה שניה בחו המנוחות ביוושרים
י• 0ניצבו בשורו, דוממה — 54 ארונות־עץ פשוטים. כל ארון נשא שלט. כל שלם
ן | נשא שם. כל שם עולם שנחרב.
לפני שנה בדיוק יצאו דרומה המשאיות הכבדות, כשהן נושאות לוחמים נרגשים 171 .
מהם נפלו בקרב. ביום הרביעי האחרון שוב נעו המשאיות הכבדות. הן העבירו את חללי
סיני צפונה, לקבורתם השניה, הסופית.
עוד בשעות הבוקר המוקדמות פונתה רחבת בנייני־האומח, ובמרכזה סומנו ריבועי סיד.
אל הרחבה נמשך זרם דליל אך בלתי־פוסק של אנושות אבלה, דוממה, חפויית־ראש.
הם התאספו בשולי המיגרש המסומן, והמתינו בשקט כבד. רק מדי פעם נשמעה אנקת־כאב
בתוך הדממה. אנשי העזרה הראשונה עמדו ליד האמבולנסים שלהם, מוכנים. הכל חיכו
להופעת המשאיות.
בפינה עמד זוג בגיל העמידה. הגבר לבש חליפה אפורה, אשתו לבשה בגד שחור.
הם חיכו, יחד עם כולם. פעם היה למהנדס אליעזר גל־עד בן. שמו היה יוסף. כולם קראו
לו יוסי, והוא ניגן בקלרינט. יוסי נפל במיטלה, הקלרינט שלו מונח בבית, מיותם.
לא רחוק מהם עמדה תימניה נפוחת־עיניים. בעלה עלה על מוקש ברפיח! היא נשארה
בודדה עם שתי בנותיה. סעדיה עוואד היה בן 35 במותו. הצעירה בבנותיו היא בת
שנה וחצי.
לפני שנה, בשעת־לילה מאוחרת, דפקו שני חיילים על דלת משפחת ועקנין. הם הודיעו
להורים כי משה בן זקוניהם איננו עוד. הוא היה בן , 17 הצעיר בחללים. המשפחה עמדה
גם היא וחיכתה.
כרע ונים,
קרה.

ך * ש?ן ד! אחת כדיוק נשמע רעש המכוניות המתקרבות. המשאיות החומות נכנסו
4אל הרחבה והסתדרו על ריבועי הסיד. חיילים הורידו את דפנות המשאיות ומטענן
הטראגי התגלה במערומיו. לרגע קפאו כולם על מקומם. אך מיד אחרי־כן החלה ההסתערות,
והמכוניות טבלו בים של ראשים. תחילה נשמע רק בכי חרישי. הבכי הפך יללה ממושכת.
הקולות עלו וגאו עד כי נישאו כשאגה אל לב השמים.

״סעדיד״ איפה אתה? למה אתה לא בא לחתונה שלך? -צעקה אמו של סעדיה קירה,
והיכתה באגרופיה על הארון .״זה שקר!״ היא יללה ,״אתה לא מת! זה שקר סעדיה!״
אסתר סטחי נפלה על הארץ וכבשה את פניה בחול. היא פרצה בבכי קורע־לב, היכתה
בידיה על סניה. אחיה הרים אוחד. ונשא אותה הצידה .״לא צריך,״ אמר לאנשי האמבולנס,
שמיהרו אליו! ״היא חזקה, לא צריך כלום.״ בעלה שלום השאיר אחריו יתום בן ארבע.
אסתר שוטפת רצפות בבית־ספר כדי לפרנסו.
הארונות נעלמו תחת משא של פרחים ותמונות של הרוגים. אב שכול עלה על מכונית,
נשכב ליד ארון בנו ולחש :״למה, למה אתה מת? גם אני רוצה למות.״

ך* שיירה יצאה להר הרצל. שם, בחלקת סלע, נחצב קבר אחים גדול. מחיצות של
( | אבנים מסותתות חילקו אותם למדורים. מסביב ניצב משמר כבוד. בזה אחר זה נבלעו
הארונות בתאי האבן. מאות המתאבלים נדחקו אל גדר החבלים. החזן הצבאי קרא אל מלא
רחמים; קולו נבלע• בסערת קולות הקרובים. בשעת קריאת הקדיש הדהד אמן עמוק,
שהתגלגל על פני הגבעות הסמוכות.
לפתע פרץ גבר מזדקן את שרשרת השומרים, הסתער על אחד הקברים, נכנס פנימה
והשתטח על הארון. סאלח רחמים רצה להיקבר עם בנו נורי. מאז מת בנו הבכור, חלה
האב ואיבד את כושר עבודתו. בנו הצעיר משרת כיום באותה יחידת שריון, בה שירת
אחיו המנוח. שני חיילים גברתנים הוציאו את האב מתוך הקבר! כובעו נפל ונשאר בפנים.
סאלח כרע ארצה בין רגלי החיילים ומירר בבכי :״נורי, נו רי
דמות קטנה לבושת שחורים נכנסה אל החלקה. דויד בן־גוריון חצה את השטח בצעד
מהיר והתיצב ליד הרמקול. בקול עייף נשא את דבריו. הוא דיבר על המבצע ההיסטורי,
על תודת האומה וזכרון הנצח. אך איש כמעט לא הקשיב• הקרובים, קרבנותיו האמיתיים
של הסיבוב השני, היו שקועים בצערם שלהם. לא היה להם פנאי לחשוב על היסטוריה.
כיתת חיילים חבושי כומתות אדומות ירתה שלוש יריות כבוד. הארונות כוסו בעפר.
הורים וקרובים התפזרו על פני השטח. המיסדר האחרון הסתיים.

מ מז
למע שני
סי ג ריו ת
שטוחות,

במדינה
(הנזשן מעמוד )9
ויצוא, למרות שלא עמדו בהתחייבויותיהם
הקודמות.
התוצאה הממשית היחידה של פעולת ה־משטרה
הבלגית היתר, ביטול נסיעתה של
וועדת השלושה מישראל. לחבריה לא נותר
שמץ של תקווה כי ללוידס תסכים לשלם
אפילו פרוטה אחת עבור היהלומים ״השדודים״.

דרכי
חיים
הסרעון

ד1גמא

מונית החליקה לאורך רחוב היריקון בתל-
אביב. היא נעצרה בחריקה ליד שער אחד
הבתים, שא רות ניאון צבעוניים הבהבו מ השלט
שעליו. גבר גבוה יצא ממנה, שילם
לנהג בשטר מרשרש ונכנס לתוך הבית.
בפנים הרגיש כל אחד מיושבי הבאר באורח
החדש. התזמורת הגבירה את קצב
נגינתה, המלצרים הפסיקו את עבודתם ומיהרו
לכיוזן הדלת, איש הבאר מזג כבר
את הכוסית הראשונה״
ברחוב הירקון בתל־אביב. בבארים של

בותיו. הוא בחר לסרוע אותם נ ד רו הקלת
ביותר: הוא טען את אקדחו, סיים בלחיצה
אחת על ההדק פרשת־חיים שה ת* .יכולה
לספק חומר לרומן בעל 400 עמוד —
עמוד אחד לכל 100 לירות שנשאר חייב.

כל ישראל
העסקן ה מ סכן
וועדת רופאים, שמונתה לפני שנתיים
על־ידי ההסתדרות, הגישה השבוע את תוצאות
חקירתה על מצב בריאותם של עסקני
ההסתדרות ומנהיגיה. מסתבר כי מתוך 650
חברי ממשלה, ח״כים, מזכירי אגודות וראשי
מחלקות -שעברו בדיקה יסודית בבתי-
חולים, נמצאו קרוב ל־ס/״ 70 במצב בריאות
לקוי. המצב קשה במיוחד בין עסקני ההסתדרות
העוסקים בהסבת תנאי עבודתם של
הפועלים חיי הדת בכאר־שכע
יתארגנו בקרוב על בסים יציב יותר. משרד
הדתות כבר הקציב את הסכומים הדרושים
להקמת בית־כנסת מרכזי בבירת הדרום,
ולידו לשכת רבנות ואולם לעריכת טכסי
נשואין רמזים ראשונים הושמעי

מריה לואיזה שדה בקפה ״אריאנה״
המאהב ירה באקדח

20 סיגויות 370 פרוטה

חוד

אתים גד רנו גענו ,

ייצור קטנועי

״ וספה ״
בספעלי ההרכבה בצפת.
הסבירה ג בתשלזסיס.
פו הבפ 1ד ם 1ע ד
יסונווחהרפ שי ח

חברה להשקעות בע״ם

רחוב השרון .10 תל־אביב. טלפון 5968
ולכל סו כנויו תהס שנ ח
של א. ג .בכל חלק• הארץ

יפו ובקברטים של רמת־גן, הכירו את דוד
שטרן ואת ארנקו. כל יאחד מיושבי המקומות
האלה ידע כי שטרן משאיר כמק מאות
לירות בכל מקום בו הוא מבקר, ומשום
כך הוא א רח חשוב.
עסקים חדשים בעיר. שטרן,36 ,
יליד הונגריה, בלונדי ומרכיב משקפים, עלה
לישראל לפני חמש שנים מגרמניה. מסיפוריו
על עצמו הצטיירה תמונה קודרת על
עסקיו בא ־מפה, עסקי הברחה ושוק שחור.
בישראל, רצה שטרן, לדבריו, להתחיל
בחיים חדשים. אולם המציאות הוכיחה את
ההיפך: לאחר שמעל באלפי לירות מכספי
מושב עולים בהרי יהודה, החל שטרן בעסקי
הונאה אחרים בתל־אביב. הוא התקבל לעבודה
כפקיד בתנועת המושבים, בילה את
כל זמנו הפנוי בעסקים מפוקפקים.
אולם את מרבית מרצו וזמנו הוציא שטרן
בשטח אחר לגמרי: נשים. כשנמצא השבוע
מוטל על שפת־ימה של תל־אביב, אחרי שהתאבד
בירית אקדח וכשאחריו חובות של
40 אלף לירות, הוזילו לפחות עשרים נשים
צעירות דמעות־אבל על מות ידידן. אולם
אף אתת מהן לא ידעה שאת אהבתו הלוהטת
חילק שטרן גם לנשים אחרות.
עמוד לי(< 10ל״י. מלכת ההרמון היתד,
מריה (״מריקה״) לואיזה, זמרת יווניה
צעירה ( )22 בקפה אריאנה ביפו. שטרן בז בז
אלפי לירות למענה׳ העתיר עליה מתנות.
מריקה אהבה את שטרן ואת כספו, אך
לא יותר מדי. כשנסתיים החוזה שלד, עם
בעל אדיאנה החליטה לחזור לארצה, חרף
תחנוניו של שטרן ואיומיו בהתאבדות.
גם הנשים האחרות׳בחיי שטרן זכו ל־סימני־חיבה
יקרים .״פעם הסעתי בחורה
לביתה. שטרן נישק אותה לברכת לילך,
טוב ונסע אתי לבחורה אחרת. בבוקר, שלח
לראשונה שעון זהב זוקסה של 300 לירות
וזר שושנים ב־ 20 לירות. כך הוא היה עושה
תמיד,״ סיפר נהג מונית תל־אביבי.
לבסוף, דללו כל המעינות. בערב שלפני
נסיעתה של מריקה, סיכם שטרן את חו־

על־ידי ממשלת גאנה, כי היא מעוניינת בשירותם
של משפטנים ישראליים, אשר יסייעו
לה לנסח את התחיקה המנדטורית שלה
ברוח ההולמת מדינה צעירה עצמאית
חוק שירות המדינה הונח השבוע על
שולחן הממשלה. לפי חוק זה יהיה כל
עובד מדינה חייב להגיש, תוך חודש מקבלת
עבודתו, הצהרה על הרכוש ומקורות הפרנסה
שלו ושל בני ביתו. אסור יהיה לו
גם לקבל עבודה נוספת או מתנות
עם התפטרותו של זאב שרף מתפקיד
מזכיר הממשלה, גילה כי שולחן־העבודה
שלו נועד לשמש אחד משליטי ערב, י אלא
שד,אניד, שנשאר אותו נעצרה ביפו בזמן
הכיבוש והשולחן הוחרם.

תזכיר

מחסום בדרך

מזכיר הממשלה זאב שרף, שהגיש
את התפטרותו לפני כחודש, סיים השבוע
את תפקידו. אחרי שפרטי השתלשלות ה־ענינים
שהיתר, קשורה בהתפטרותו התגלתה
בכל פרטיה מעל דפי הסולם הזה () 1045
נחסמה הדרך בפני שרף לשוב בו מהחלטתו
הקודמת עיסקת המקדדים
בין הסוחר אברהם שכטר לבין ועד עובדי
הדואר בירושלים, שכתוצאה ממנה רומו
עשרות עובדים שאיבדו את כספם, הגיעה
השבוע לבית־הדין המשמעתי של נציבות
המנגנון. בעקבות גילויי העולם הזח ()995
פתח מבקר המדינה בחקירה, שהביאה לד,עמדתם
לדין של האשמים לעיסקד, הבלתי־אחראית
הקנוניה חקואליצידי
נית, שנרקמה בזמנו בין סיעת מפא״י
במועצת ראש־העין, לבין סיעת הרב יצהרי.
גקבער, השבוע כבלתי־חוקית. כפי שגילה
העולם הזה 1009 נתמנה שלא כחוק בנו
של יצהרי, מרדכי, למזכיר המועצה, לאחר
שאביו הצטרף לקואליציה. השבוע הודיע
ראש המועצה החדש בראש העין, בי משרד
הפנים מסרב לאשר עד היום את טנויו של
מרדכי יצהרי לתפקידו.
העולם הזה 1047

ספ 1רט כדורגל אסור ד 1צ ח
עד משחקה האחרון שד קבוצת
הפועד פתח־תקוה במסעה במזרח
הרחוק, בו שיחקה נגד נבחרת
בורמה ושהסתיים כשערוריה, סיפר
אחד משחקני הקבוצה שחזרה
השבוע ארצה :
כבר יומיים לפני המשחק הורגשה תכונה
גדולה בראנגון. כל הכרטיסים נמכרו ו החלה
בעיר ס מ כו ת בכרטיסים, שנמכרו
פי 15 מערכם• עובדי המלון הה־דיים סיפרו
לנו כי במשחק זה אנו מוכרחים להפסיד,
מכיון שיחס ההתערבויות בעיר הוא 10:1
לרעתנו. לא לקחנו זאת ברצינות.
כשעלינו למגרש נוכחו במקום שרי הבריאות,
התחבורה והקואופרציה של בורמה
וכל עיבדי הצירות הישראלית, נוסף לקהל
של כ־ 35 אלף איש. ברגע בו עלתה נבחרת
בורמה למגרש בתלבושת אדומה, היינו
בטוחים שאנו נמצאים באיזה קרניבל. הקהל
הבורמאי עודד את קבוצתו ביריות מאקדחי
פקקים, זיקוקין, ושאגות ג׳ונגל. אותנו קיבלו
במחיאות כפיים רק עשרה עובדי הצירות.
בדקות הראשונות הבנו שהבורמאים החליטו
לנצח ויהי מה• בדקה החמישית פרץ
בועז קאופמן לעבר שער הבורמאים ועמד
לבעוט לשער. אולם הוא הוכשל בצורה ברוטלית
וגסה, והשתטח עד מאחורי השער.
השופט לא הגיב על כך כלל. האמביציה
לנצח התחילה להכנס לחברה לדם. אבל השופט
לא איפשר לנו לעבור את קו ר,־16
שלהם, בכל מיני טענות טפשיות. עד שסבלנות
הבחורים פקעה וג׳רי חלדי, שעשה
בידו תנועת זלזול לשופט, הוצא החוצה.
תחת משמר מזדיין. במקומו של ג׳רי
נכנם מולא סגל. לא עברו שת־ דקות ובגלל
אי־הבנה בין יפת לויסוקר הבקיעו
הבורמאים את שערנו. מצנפות הועפו ב־אויר
ויריות הזיקוקין לא פסקו עד לשער
השני, שבא חמש דקות אחרי הראשון.
אי־אפשר היה להכיר את הקבוצה ולא
את הקהל. אמביציה כזו, שילהוב כזה, רואים
רק במשחקי גביע עולמי. אולם חמש דקות
אחר כך הצליח נהרי להבקיע את שער
בורמה ובתוצאה 2 :1הסתיימה המחצית.
בהפסקה בא אלינו הציר מר יעקב שמעוני,
והודיע שאין מה לעשות ואסור לנו לנצח.
הוא הודיע בפירוש שבמקרה שננצח יעשו
בנו פוגרום.
כמה דקות אחרי המחצית השניה כבשו
ר,מרמאים שער שלישי. בהתקפה נגדית חזקה
שלנו הצליח רצבי להבקיע שער שני לטובתנו
ולהעמיד את התוצאה על .3 : 2מאותו
רגע והלאה כל גישה של שחקנינו גררה זעקות
אימים מהקהל, שהרבה להראות לנו
תנועות שחיטה על הגרון. השופט גם הוא
לא טמן את ידו בצלחת, ועם כל גישה
לכדור שרק פאול.
הראשון שהתרגז מכך היה בועז קאופמן.
הוא החליט שאם לא מאפשרים לנו לשחק,
נרד מהמגרש, והיא עצמו ירד ראשון. רק
בקושי הצליח שפיגל להחזירו. למזלנו הצליח
רצבי לפגי סיום המשחק להחטיא שער
בטוח. אילו היה מבקיע את השער, אין
לדעת אם היינו חוזרים לארץ.
עד סיום המישחק השתדלנו לא לקבל
יותר שערים ולא ניסינו אפילו להבקיע את
שער היריב. כשהסתיים המישחק חיכו לנו
חיילים עם רובים מכודנים: בחסותם עברנו
לאוטובוסים ומשם למלון.

נצחונות והפסדים, קבלות־פנים ומתנות־ כן מסתכם סיוו עורג׳

>0ן ופגחגן עד ראנגזן
-מאת מח רזנען -

ך * יום חששי האחרון, כשכל היהודים ההגינים ישבו לסעוד
1את סעודת ליל השבת שלהם, נחת מסוס צרפתי בשדה התעופה
בלוד. ירדו ממנו 15 צעירים ישראליים עמוסי חבילות. הם נראו
עייפים מאוד, חלקים היו חולים וקודחים. כולם היו מאושרים.
בטיסה של 20 שעות מראנגון, בורמה, סיימו כדורגלני הפועל
פתח־תקוה מסע ארוך, ששום משלחת ישראלית לא ערכה כמותו
מזה 18 שנה. למרות שאיני נמנה על קבוצת הפועל פתח־תקוה,
באתי לקבל את פני החוזרים, יחד עם שאר עשרות בני המשפחה
ואוהדי הקבוצה. כי במשך שבועות רבים הייתי חלק מקבוצה זו
— הכדורגלן הזר היחידי שהצטרף למסע הקבוצה.

לפני 18 שכח ועכשיו

ך * ק פעם אחת בהיסטוריה של הכדורגל בארץ ערכה
קבוצה ישראלית מסע כה ארוך כמסע הפועל פתח־תקוה. היה
זה בשנת , 1939 כשמכבי תל־אביב סייר במשך שלושה חודשים
באמריקה, אוסטרליה והודו. מכבי שהה אז בחוץ־לארץ יותר זמן
ושיחק יותר משחקים, אולם הפועל פהח־תקוה ביקר ביותר ארצות.
במשך 67 ימי המסע הספיקה הקבוצה ממלבס לעבור, במאה
שעות טיסה, קרוב ל־ 40 אלף קילומטר, לבקר בתשע מדינות באירופה
ובאסיה, לשחק 20 מישחקים לעיני קרוב ל־ 250 אלף צופים,
לנצח ב־ 10 מישחקים, להפסיד בתשעה ולצאת בתיקו במישחק אחד.
יחס השערים במסע זה הוא מאוזן לגמרי 19 •37:37 כדורגלנים
יצאו למסע, אולם עד תומו נשארו רק . 15 שלושה שחקנים חזרו
ארצה אחרי המישחקים באירופה, כיוון שלא היו יותר כרסיסי
טיסה למזרח הרחוק; שניים חזרו כדי להשתתף במשחק נגד צרפת.
שלוש מטרות היו למסע זה. ראשית, היתד, זו החזרת חוב ישן
לכדורגלנים, שהביאו לקבוצתם לפני שנה את אליפות המדינה
והשנה את גביע המדינה. מצד שני איפשר המסע לכדורגלנים לראות
וללמוד מהו כדורגל באירופה ובמזרח הרחוק. ואילו ערכו השלישי
של המסע היה תעמולתי: לפגוש קהילות יהודיות נידחות ולהביא
את שם ישראל להמונים במזרח הרחוק ובאסיה.
לדעתי השיג המסע את כל שלוש המטרות. הפועל פתח־תקוה
לא הכזיב, לא בייצגו אח ישראל ולא ברמת הכדורגל שהציג. אס
לקחת בחשבון שהקבוצה שיחקה בממוצע משחק אחד לשלושה
ימים, ללא אפשרות להחליף את רוב השחקנים וכשחלק משחקניה
פצועים, אין ספק שהיא השיגה הישג יפה עבור הכדורגל הישראלי.

משרד החח יעץ לשחק

ך* לקו הראשון של המסע היה באירופה, שם הופענו בששה
| | משחקים בארבע מדינות. מתוך משחקים אלה ניצחנו אמנם רק
בשניים, ביניהם הנצחון המפואר על קבוצת זאקר האוסטרית• אולם

המשחקים בראנגון לא היו בהתאם לתכנית. רק אחרי שבישראל
הכירו בערכו של המסע, לחץ משרד־החוץ על עריכת משחקים,
אילם החברה היו פשוט סחוטים. הם נענו רק לשלושה משחקים.
אגב, הביקור בבורמה היה הסיוט של המסע. התנאים בהם התקבלו
השחקנים בבורמה היו איומים. אולם גרוע מהם היה יחס הקהל. לא
מפני שהבורמאים שינאים ישראליים. הם פשוט אוהבים נצחונות.

ך• בום אחר של המס?{ הוא סיכום המתנות שהביאו עמם
^ החברה ארצה. כל אחד יכול בשקם לפתוח חנות לכלי בית
ומטבח. בכל מקום שהקבוצה ביקרה, היא קיבלה דגלים וסמלים.
באוסטריה קיבלה הקבוצה כדורגל ממתכת, ובתוכו שעון. בראנגון
זכתה בגביע ההתאחדות לכדורגל.
מלבד מתנות אלה קיבל כל שחקן מתנות אישיות• בהולנד קיבלנו
מאפרות זכוכית, בדניה ספלי חרסינה, בקוריאה כלי־מאכל סיניים
מכסף, בסינגפור כפיות לתה, ביאפאן סיכודעניבה מוזהבת, ובהונג•
קונג שעון זהב. בראנגון קיבל כל שחקן שמשיה.
בלחץ הגדול של מסיבות ומשחקים, לא נותר לשחקנים זמן רב
לערוך סיורים. אולם אף אחד מהשחקנים לא ישכח כמה מקומית
שהקבוצה ביקרה בהם. את הרושם החזק ביותר קיבלו החברה מגני-
החיות הענקיים בסינגפור, הונג־קונג וראנגון, המלאים מאות פסלי־אבן
של חיות יאנשים. החוויה השניה היתד, מסיור בריביירה היפאנית,
הנקראת בשם אתאמי. במקום ישנם מעיינות חמים, כמו
בטבריה, והחברה התרחצו שם בהשגחתן האדיבה של גיישות יפא-
ניות שדאגו להנעים את הזמן.

הסרטלא הו סר ט

חעולס הזה 1047

היה זה בעיקר סיבוב של הזדמנויות שהוחמצו. בקלות ניתן היה
לנצח לפחות בעוד שלושה משחקים, ביחוד אלה בדניה, שם
הכדורגל אינו עולה ברמתו על הכדורגל בארץ.
מקופנהגן עשינו קפיצת דרך למזרח הרחוק. חלק זה של העולם
אינו חדש עבור קבוצות ישראליות. מכבי תל־אביב ביקר שם לפני
18 שנה, ורק לפני שנה ביקרה בו נבחרת ישראל. ידענו מראש
שהיריבים שיעמדו נגדנו במזרח הרחוק יהיו חלשים יותר מאשר
באירופה. אולם ידיעה זו היתר, תיאורטית בלבד. על המגרש עצמו
היד התוצאות אחרות• כל המשחקים במזרח הרחוק, מלבד שלושת
המשחקים ביאפאן, הוכיחו לנו שהכדורגל במזרח הרחוק עולה על
זה בארץ. ביאפאן אין למעשה כדורגל בכלל. הספורט הלאומי שם
הוא התאבקות ובייסבול. כדורגל משחקים שם רק באוניברסיטאות;
זה משחק של פרופסירים

מתנות ודברים טובים
במסלול השתתפותן של שמונה מדינית במשחקיו•,גמר
על הגביע העולמי כבר הובטחה.
המדינות שעלו לגמר עד כה הן
שבדיה, ברזיל, בריטניה, פראגואי, צ׳כיה,
צרפת, אוסטריה וגרמניה המערבית
קבוצת הסרטה גרמנית השוהה בארץ
כדי להסריט סרטים דוקומנטריים לטלביזיה
הגרמנית, באה השבת כדי להסריט
את משחק הכדורגל בין הפועל חיפה והפועל
רמת־גן, שנערך בגבעתיים. זמן לא־רב
אחרי תחילת המשחק, כשאך עמדו המסריטים
על רמתו, עזבו אח המקום מבלי
להסריט דבר בנימין (״בני״) רכי־נוכיץ,
כדורגלן מכבי תל־אביב יהיה הכדורגלן
השני בארץ הלומד במוסד אקדמאי.
אחרי שנחום סטלמך נרשם לאוניברסיטה,
רצה גם רבינוביץ להירשם לאוניברסיטה

פאגודת הזה .3כדורגלני הפועל פתח־תקוה, ליד הפאגודה הגדולה
בראנגון, העשויה כולה זהב טהור וצורתה כצורת פעמון הפוך.

אלת הפיריץ. פסל מאבן׳ בגן החיות הנזאובנות בראננון. לפי
האגדה, כל אשד! היונקת משדה של אלת האבן, מתברכת בריבוי בנים.

הירושלמית, אולם קבוצתו שיכנעה אותו
ללמוד באוניברסיטה של תל־אביב, כדי
שיוכל להמשיך לשחק עמה כית ה
רושת ישראלי לכדורי רגל הוציא לשוק
כדורגל חדש, ששמו הוא פושקאש
פרנץ פרסקאש עצמו, הכדורגלן ההונגרי
בגולה, הכחיש השבוע את כל הידיעות
כאילו הוא עומד לחזור להונגריה

לא חסרו גם קוריוזים במסע הארוך. אמנון מזרחי, למשל, התפרסם
כדון־ז׳ואן של הקבוצה. באוסטריה הוא הלך עם גערה, שהיה
לה פעם הכבוד ללכת עם פושקאש. בקופנהאגן יצא מזרחי עם
נערה, ולא מצא את הדרך חזרה. הוא הסתובב עם נהג טקסי כמה
שעות בעיר, עד שאזל לו הכסף ואז החזירה אותו המשטרה למלון.
אני סבור שלו היו מצרפים לקבוצה עוד מגן אחד ושני חלוצים
מקבוצות אחרות, היו תוצאות המסע שונות לגמרי. אפשר היה אז
לנצח בקלות עוד חצי תריסר קבוצות.
תדריך מאורעות אלח, מתון מאורעות הספורט1
של חשבוע חבא, יעניינו את חובב הספורס:

• משחקי גביע תל-אכיב ככדורגלן
(יפו, מנרש באסה; שבתי .00 ,ו)
— ארבע קבוצות הליגה הלאומית של תל־

אביב יתמודדו ביניהן במשך שלוש שבתות
בשיטת ליגה, על הגביע. בשבת זו יתמות
ו מכבי תל־אביב — מכבי יפו, ובית״ר
חל־אביב נגד הפועל תל־אביב.

• גמר אליפות צה״ל בכדורסל
(חיפה, איצטדיון עירוני; יוס ח 19.00
משחקי־הגמר לחיילים וחיילות בכדורסל,
שהתחרויות המוקדמות נערכו בימים ב׳ רג•

המעשנים מבע
החי ריקוד בטן
*תל״אכיב, עצרה המשטרה גבר שחש־תכר
בחינגא. בר, הסיר את כל בגדיו
מעל גופו ויצא בריקוד נלהב על גבי שולחן,
לעיני כל הנוכחים.

פיס תרצה; פי 8תקנה
!וטבריה, אחרי שלושה נסיונות פריצה
בלתי־מוצלחים לביתן מפעל הפיס, פיר־סם
בעל הביתן את המודעה :״לכבוד הגנבים.
הנני מודיע בזד, שהפריצות למפעל
הפיס הן לשוא. כרטיסי הגרלה אפשר לקבל
רק בשעות המכירה. הננו מביעים את צערנו
על איבוד זמנם של הגנבים.״

רפואה מוגעת
ך • ירושלים, פרסמו נטורי קרתא מודעות
גדולות, בהן קראו לאזרחים לומר פרקי
תהילים, כחיסון נגד השפעת האסיאתית
המתפשטת בארץ.

עורבא פרח

0 .3י ג 7?*- 7ז, עילטד -

תשבץ הסו&ס רו ג
מאוזן . 1 :או סף
מפות; .4מ דינה
נויטראליס־טית;
. 10 משקוף;
. 11 סימן הרבות;
. 13 מערב; . 14
מכס; . 15 אחד
משבעת המינים;
. 17 שני עמודים;
.19 בית הציפור;
.20 עתון בוקר;
.22 ייעוד העוף
ביום הכיפורים;
.25 סוף; .26ר בנו;
.27 למטרה
של ממש; .30
קביעה; •32 יען;
.33 מאיר; .34
קיים; .36 בן יע קב;
.37 חשוב ל נשים;
.39 שם
פרטי רו סי; .41 עובד בגינה; .42
בלתי־מבושל; .44 עבודה; .46 צלחת;
.48 מרכז; .50 חמשים ושתיים; .51
תושב דמשק הוא כזה; .53 מועצה;
.55 מגש; .57 מצבה; .58 המחאת
כסף; .59 גיבור איטלקי לאומי; .60
של קבע.
מאונך . 1 :יבשת; .2נוער; 3
תעלה; .5אוי; .6שם משיר השירים;
.7הרבה; .8צורת ארבה; .9רפוב ליקה
דרום־אמריקאית; .12 שועל; . 15

מיוחד

ך • באר שמן, אחרי שעשרות אנשים
1הודיעו בבהלה כי ראו את הירח המלאכותי
קרוב מאוד לאדמה, התברר כי לא היה
זה אלא בלון אדום שפרח מידיו של ילד.

1047

צפרדע שתה כמו רב
ך חיפה, הוזעקה המשטרה לשלות מתוך
^ מי הנמל איש צפרדע, משתה מלח נורבגי
שנפל בשיכרותו למים.

לחופה ומעשים טובים
רמת־ ג ן, בעת שנערכה חתונה באחד
האולמות בעיר, התווכחו קרובי החתן
והכלה מי הביא יותר מתנות לזוג הצעיר,
עברו מויכוח למכות, בהן נפצעו קשה שני
אנשים.

היגון• מתקדם
* תליאביב, פירסם הארץ המלצה של
משרד החינוך על סרט שהוכר כסרט
מיוחד לילדים, הוסיף את ההודעה כי הכניסה
מותרת רק לבני 16 ומעלה.

איזה מין הגיון?

גכוווים, עתוניס 1 ,״ו

מכבים
* ה אתה עושה עם הגפרורים המשוכ
ן משים אחרי שהצתת אותם? האם אתה
משליך את ניירות הכסף של קופסת הסיגריות
שלך? אם אתה נוהג להפטר בקביעות
משני דברים הסרי־ערך אלה, אתה עלול
עוד להצטער על כך. כי לעולם אין לדעת —
אולי בין הגפרורים שאתה משליך לפח-
האשפה מצויה איזו ג׳ינה לולובריג׳ידה? ומי
יודע אם בין ניירות־הכסף של קופסת הסיגריות
שזרקת לא נמצאים מרילין מונרו או
יול ברינר של סרט המחר?
יורם (יאז׳ק) גרוס, צעיר בלונדי בן ,30
בעל פנים אריים ומכונית אדומה קטנה
מטיפוס מיושן, אינו זורק את הגפרורים,
ניירות־הכסף והעתונים שברשותו. הוא עושה
מהם סרטי קולנוע. אולי אין אלד, סרטים
כפי שרגילים לראות באולמות הקולנוע
החדישים, אולי גיבוריהם אינם כה מגרים
וחושניים כאלילי הבד האנושיים, אולם הם
בכל זאת סרטי קולנוע עלילתיים ומושכי־לב.
בדירה קטנה בת חדר אחד בשיכון רמת־גני,
שמרפסתה נסגרה והפכה אולפן־הסרטה
זעיר, נוסך יורם גרוס חיים בפסולת. הוא
מרקיד בובות עשויות מנייר כסף, יוצר
באלט בעזרת גליון אחד של עתון, מביים
רומן אהבים בין גפרורים. מה שמתקבל מזה
הוא סרטון קולנוע קצר, לא כל כך משוכ לל,
אולם נעים לראייה ומעורר התפעלות.
דוגמה לכך הוא רוסן הגפרורים.

ך* ושד משתרר באולם. מכונת הו
| הקרנה שולחת אל הבד קרניים בהירות.
על המסך מופיע הגיבור. אינו לבוש מחלצות
פאר. למעשה הוא עירום לגמרי. הוא
אינו אלא גפרור שבור, הניצב בדד על
משטח אפור, בו אין נראים אלא הוא וצלו.
לצלילי מפוחית־פה ערבים׳ יוצא הגפרור
במחול עם צלו. הצל מרקד סביב לגפרור
והגפרור סביב לצל. כשמסתיים המחול מופיעה
גיבורת הסרט: גפרורה, ערומה כביום
צאתה מבית חרושת נדר. הגפרור קד
קידה לגפרורה. אין הם עושים מעשים אסו רים;
הם יוצאים יחד במחול אהבה.
כאן מגיע הסרט לשיאו. מופיע הגיבור
השלישי, ההכרחי לכל משולש־נצחי הגון.
בין שלושת הגפרורים מתחולל מאבק, בו
הם משתלהבים עד שראשיהם המחוממים

ף חיפה, התלוננה אשה במשטרה כי
0 4אחרי שחזרה מבית־החולים, שם ילדה
שתי בנות תאומות, סירב בעלה להכניסה
לבית, בטענה שהבנות אינן שלו, מכיון שכל
ששת ילדיהם הקודמים היו זכרים כולם.

בירה ישראלית; .16 אישור דתי; .18
וורשה היא בירתה; .21 אניית קיטור;
.23 בפנים! .24 שנת .26 : 1 9 4 0
אינדקס; .28 מזון פלאי; .29 מד ען;
.31 צורת כתיבה; .32 רעב;
.35 מתנה; .37 פרי אקזוטי; .38
הריני; .40 סוף, אבל בלי התחלה;
.41 מבצע גיחה; .43 אבל! .45 לשים
לאל; .46 מטע עצי הדר; .47 ללא
בעלים; .49 שוטה; .52 אות אנגלית;
.54 מספיק; .56 אזיק; .58 אוני.

לשיכונים:
מגרשים ברחובות
תל־אביב, טלפון 24749

תפסת מדוכה -תפסת

— י>1ן 1ותינו

זכה פועל־הדחק נסים
ף* קריודחיים,
] • חזן ב־ 20 אלף לירות בהגרלת מפעל
הפיס, פדה את הזכיר ,,חזר כעבור שעות
מספר, ביקש להחזיר לו את כרטיס הפיס
תמורת החזרת סכום הזכיה בטענה :״יותר
בטוח להחזיק כרטיס אחד במקום 20 אלף.״

שיבץ עירוני
ך * חולץ, בעת אסיפת חברים של פקידי
עם ראש העיר, קיבל
ועובדי העיריה
אחד העובדים את רשות הדיבור הסביר לנאספים
כי אם לא יקבל שיכון מראש העיר,
יאלץ להרגו, שוכן מיד בבית־הסוהר.

הנעל הלוחצת
ך תל׳אכיב, ניסה בחור בן 19 להתאבד,
הסביר את יאושו :״לא הצלחתי למצוא
בכל חנויות־הנעלים בעיר זוג נעליים שיתאים
למידתי.״

__ב_ילבול

למבוגרים: קורם מזורז, מקצועות בודדים.

ך רחובות, הקים דוד יחיא שערוריר,
4במשרד הדואר, טען שמכתב שנשלח
על־ידו לאשתו לא הגיע לתעודתו, הסביר:
״שלחתי מכתב ושכחתי להדביק בול, אבל
אחרי כמה רגעים חזרתי וזרקתי את הבול
לתיבת הדואר. למה המכתב לא הגיע?״

חיא גיבורת סרט בובות־
׳י:.י ל
נייר־הנסף חתונה בעיירה.
גובתה של נלת־נייר־חנסף שמונה סנטימטרים.

כסו -וואלס דים!״ הישואל׳ הונו אותם לשחקנים

בקופשו הסיגריות
המנגנים בהתלהבות, וכלה
בריקוד השרלה המסורתי,
בהשתתפות טיפוסי
העיירה היהודית
הגלותית. הרעיון נולד
במקרה. באחד הימים הכיר
גרוס את ישעיהו
אדרי, חזק כבן ,40 בעל
בית מלאכה לארנקים.
גרוס ראה את אדרי מפסל
דמויות מנייר בסף,
נפח בהן חיים.
כל סרטון מורכב מאלפי
תמונות בודדות,
שכל אחת מהן צולמה
לחוד. לכל דקה של
סרט דרושים מ־ 800 עד
אלף צילומים בודדים.
תנועות הבובות המתקבלות
על הבד אינן
אלא השינוי במצב הבוובאבריהן,
בכל בות תמונה נפרדת.

הרב מקדש את החתן והכלה, בסרט הבובות של
יורם גרוס. הבובות מנייר־יהכסף עשויות בדייקנות,
דומות עד להפליא לטיפוסים הגלותיים שחיו באירופה המרכזית והמזרחית בעבר הקרוב.

חתונה בע״רח

הלירה

ישעיהו אדרי מגלף דמויות נייר־הכסף,
בשעת פיסול אחת מדמויות חתונה בע־יירה.
בתהליך הצילום של הדמויות, בו מצולמת כל תמונה
לחוד, התקלקלו הדמויות והיה צורן להתקינן כמה פעמים.

ך* רט במו חתונה
^ בעיירה מהוה הישג
אמנותי נכבד. יאז׳ק גרוס
לא הגיע אליו בדרך
הקלה. מספר יאז׳ק על
תחילת הקריירה הקולנועית שלו :״מאז שאני
זוכר את עצמי, אני זוכר את עצמי עם
מצלמה. תמיד צילמתי.״

יליד קראקוב שבפולניה, יורם גרוס עבר
את התלאות הרגילות של המלחמה .״הגרמנים
לא הצליחו להרוג אותנו,״ אמר.
״הורי שאפו שאהיה פסנתרן, אבל הגרמנים
לקחו את הפסנתר: מצאתי מפוחית־פה ועמה
עברתי את כל המלחמה. לכן הלכתי ללמוד
מוסיקה. אחרי שלוש שנים אמרו לי ש־מוסיקה
זה לא מקצוע, אז החלטתי להיות
איש הסרטה.״
לאחר שרכש מצלמת־הסרטה של חובבים,
החל ללמוד את תורת הקולנוע כעוזר
לבמאי.
לפני תשע שנים עלה יורם גרוס לארץ,
עבד כצלם בחברת כרמל פילם, ניגן על
מפוחית פה בקול ישראל. שירת ביחידת
הסרטה בצה״ל, למד את העבודה במעבדה.

דמויות המנגנים וכן כלי הנגינה שלהם עשויים
מנייר כסף פשוט של קופסת סיגריות. בסרט חם
מתנועעים ומבציעים פעולות אנושיות, ומיעוררים אשליה של דמויות חיות ואנרגיות ביותר.

כלי־זסר סריפיס

אחיו של יאז׳ק, נתן גרוס, נקלט באולפני
גביע, הפך לאחד מבמאי הסרטים הטובים
בארץ. ואילו יאז׳ק עצמו לא ראה כל עתיד
בתעשית הסרטים הקיימת. הוא החליט
להיות יצרן עצמאי של סרטים מצויירים.
היו דרושים לו רק כשרון וכלים. הכלים
לא היו• היה הכשרון.
כשלונות. היו הראשונים הנסיונות יחד עם אשתו עלינה, התקין יאז׳ק מעבדה

זעירה בדירתם, החל לצייר דמויות על
נייר שקוף, להעתיק אותן בקפדנות על
נייר צלולויד ולצלם כל תמונה להוד, במצלמה
פרימיטיבית שהתקין בעצמו.
עברו מספר שנים עד שרעיון הסרט המצוייר
התקבל כאמצעי לפרסומת מסחרית,
וההזמנות החלו לבוא.
רק אחרי שהתבסס מעט מבחינה כלכלית
יכול היה יאז׳ק להרשות לעצמו
ייצור סרטים אמנותיים. הוא יצר שני סרטים
אבסטרקטיים. באחד מהם, המצוייר
ישר על הפילם, נראות צורות צבעוניות
יוצאות במחול לקצב בוגי ודגי. סרט אבסטרקטי
שני מתאר גילגוליו של עתון
הפושט ולובש צורה. שני סרטים אלה
נרכשו על־ידי מערכת הירחון אמנות הקולנוע
כסרטי פירסומת.
יאז׳ק עצמו מאמין כי עתיד תעשיית
הסרטים הישראלית הוא בייצור סרטי בו בות
וסרטים מצויירים בעלי אופי מיוחד.
חברות הטלביזיה האמריקאיות מוכנות לקנות
ולממן סרטים כאלה, על רקע תנ״כי.
בינתיים מתרוצץ גרוס ממוסד למוסד,
כדי לעניין אותם בתכניותיו וכדי לאפשר
׳לו לרכוש ציוד חדיש יותר. למרות שקור־צות
לו אפשרויות באנגליה, שם נמצא
אחיו השני, הוא מאמין כי יצליח לפתח
תעשיית סרטים מצויירים גם בישראל.

הופכים לשלהבת אש. ייעודם בחיים התמלא.
העלילה, הנמשכת דקה וחצי בלבד, מרתקת
כרומן אנושי. על הבד היא מקבלת
משמעות מיוחדת. באם ילקחו בחשבון גם
האמצעים הפרימיטיביים בהם יצר יורם גרוס
סרטון זה, יש בו הישג קולנועי נכבד.

* ורם גרוס אינו פנים חדשות בעולם
7הקולנוע הישראלי. כמה סרטוני־פירסומת
מצויירים שלו, כמו המסיע לאי המטמון או
סרטון הפירסומת של מרקי ויטה, מוצגים
זה זמן רב על מסכי־הארץ.
כי יורם גרוס הוא, למעשה, היצרן הישראלי
היחיד של סרטוני פרסומת מצויירים.
מסרטונים אלה הוא מתקיים. ואילו
סרטיו האמנותיים הם תחביבו הפרטי.
סרטי בובות אינם תופעה חדשה בעולם
הסרטים. מספר מדינות הגיעו לרמה גבוהה
בייצור סרטים כאלה. אולם סרט בובות,
בו עשויות הדמויות מנייר־כסף פשוט, הוא
יצירה מקורית ישראלית. לבובותיו של
גרוס יש כמה יתרונות שאין לבובות רגילות:
הן גמישות יותר, אבסטרקטיות יותר.
הטוב בסרטונים אלה הוא חתונה בעיירה.
נמשך שבע דקות מתנהלת בו חתונה
יהודית עממית על כל פרטיה, החל בכליזמרים,

§ לי׳־יי עלינה גרוס, אשתו של יורם, בשעת ציור

תמונות של סרטון מצוייר. .סרס ננסי הך ץ
מספר דקות זעוסרמכיל אלפי ציורים מעין אלה, המצויירים ברי
קנות
על נייר צלולויד. מש נואל נראה יורם גרוס, כשהוא מצייר על
נייר את הסקיצות של הדמויות. המופיעות בסרמוניו. ציורים אלה
מיועדים לסרט הפירסומת מסע לאי המטמון שהזוג גרוס מכין.

אנשים
הקדשה אי שי ת

בבניה הדירה לפיממסר.
והכנתה הפנימי לפי צרכיך
דיר 1ת 17. - 2 - 2*4 - 3הדרים
במרכז ובצפון ת ל • אביב.
בגיד. מעולה ותנאים נ 1חים.
פנילמ עו ר די ב ר עו קבחברהלמפעלי בנין
תארחאבןג בי רו ל ,158בעועות 12־ 4-7 8

למדו

מהר

וביסודיות

שפות!

בבית ־ ר, ספר

לשפות

״קדימה״

תל־אביב׳ בן־יהודה ,74 טלפון 20314

אנו פותחים:
אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) בהדרכת
מורים מעולים מאנגליה.
קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.

קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר

יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכוניות.
והרשמה: מ־ 12* 9לפנה״צ — 3־ 9בערב (פרט ליום ר).

פרטים

שעה לפני הופעתה בכנסת בשבוע שעבר,
שם עמדה שרת החוץ גו לדהמאיר
לשאת סקירה מדינית, הוברר לד, כי יש
לה חום גבוה. הרופא שהוזעק לביתה אסר
עליד. להופיע בכנסת, אולם גולדה עמדה
על כך שינתן לה לשאת את נאומה. אמרר,
היא :״למרות שיש לי חום גבוה, אנאם
בקור רוח.״ השיב על כך הרופא :״דוקא
רוח קרה מזיקה לשפעת.״ גולדה שוכנעה
— ראש הממשלה דו דכן־ גוריון
זכה השבוע במתנה מאת נשיא ארצות־הב־רית
לשעבר ה רי מרומן. באמצעות מש לחת
פעילי המגבית היהודית המאוחדת, המבקרת
בארץ ,־ שלח מרומן לביג׳י שני
כרכים של זכרונותיו, בהקדשה אי שי ת...
שר הדואר הד״ר יוסן שבורג יצא השבוע
שוב בשליחות מלווה הפיתוח למסע התרמה
בארצות־הברית. בשדר,־התעופה לוד התפאר
בורג בי משרדו הוא המשרד היחיד שההכנסה
בו עולה על ההוצאה, וששרו עורך
יותר מסעות מגבית משרים אחרים
אחרי שעורך דבר דו דזכאי מתח ביקורת
.על ריבוי רכישת בתי הקפה על־ידי מפא״י,
נלקח ובאי השבוע על־ידי עסקני מפא״י
לסיור במועדון מפא״י בשכונת התקוה. הוא
התפעל מאוד ושוכנע כי רכישת המועדונים
היא ענין חיובי לועידת עולי
רומניה שנערכה השבוע בתל־אביב באו
שני עולים ותיקים. האחת היא שושנה
בורשטיין בת ה־ 90 מראש פינה, שעלתה
ארצה לפני 71 שנה והיה לה זה
ביקורה הראשון בתל־אביב. העולה השני
היה יום!? זימניודה בן ה־ 94 מזכרון
יעקב, שתל־אביב מוכרת לו יותר: הוא
ביקר בה כבר בפעם השלישית ב־סד שנותיו
בארץ כשהובא השבוע דן שמר ,
הנאשם ברצח קסטנר, לבית־המשפט, הבחין
סניגורו עורך הדין יעקבהניגמן כי
שמר נחתך בעת הגילוח חתך רחב בפניו.
אמר הניגמן לשמר: השופטים לא יראו בעין
סובה סריסי, זו. שמר השיב על כך תוך
חנועת־יד של ביטול :״מה יכול כבר לה ציל
אותי?״ הניגמן נזף בלקוחו על מצב
רוחו, הסביר :״לקוח שלי צריך להאמין
בזיכויו עד הסוף בין הנוכחים
במשפט המחתרת בלטה שחקנית תיאטרון
זירה עדנהשביט. כשנשאלה מה הביא
אותה למשפט זה, ענתה בחיוך מיסתורי
סתום בלבד.

עוד בחיים

פ קי די ם !
ת ל מי די ם !
ס טו דנ טי ם י
הושמו עו דהיוםב״אולם ן גרג״
לקורס הדו־חודשי ( 2א בשבוע) ל־

לן צרנות
ע ב רי ת ו /א ו אנ ג לי ת
כ ת ״ א: אצל ח.בר-קמא. גו ר מן*.
בחיפה: בי״ם ״במעלה׳ /החלה .13
הצל ח ה

צלמו את הירח
המלאטתי

כשיופיננ בשנוי ארצנו.
אד וחזנזיצו או1
וזוזודנזנווז תברודי
זווורוז. אנו אין רך
גזצרנווז\2 ,נרז אווזה
עוד תיוגו אצר

בונונ-בדנר
ח׳פה.רח 1ך החלתן 31

טו כטחת!

הולנד
ז 1נז1אלה ערן חדזיה היחסית
הן רק ארבע מתוך הארצות הרבות אליהן
נשלחים מדי שבוע מינויי החוץ של
״העולם הזה״ ,שבועת החדשות הישראלי,
העתון הנקרא ביותר במדינה, המוסר
לישראלי בניכר דו״ח נאמן ומלא על כל
הנעשה בארץ, בכל שטחי החדשות.

בין הנוכחים במשפטו של השחקן ההונגרי
זולטן כדגוש (ראה במדינת) ,הנאשם בביצוע
מעשה מגונה בגופה של ילדה בת , 12
בלט השבוע הסופר הישיש ממוצא הונגרי
אביגדור המאירי. כאשר התלבט ביתד,משפט
במציאת ביטוי עברי מתאים לאונס
קטינא, הציע המאירי את המונח ״רמיסת
חבצלת״ במקום המונח ״דפלורציה״ שהתקבל
על־ידי השופט ונרשם בפרוסוקול. בעת
ההפסקה אסף המאירי סביבו קבוצת צעירים׳
ניסה להוכיח להם בעזרת סיפורים מן
המדרש כי גם בתקופת התלמוד היו הדיינים
היהודים בקיאים במשפטים מסוג זה
ח״כ הצה״ב יוסף ברלין סיפר השבוע כי
הוא החליט להפסיק לאחרונה לשלם חש-
בונות בבתי־מלון ובבתי־קפה. הסיבה: אולי
עקב כך, אחרי המלצות הש.א ,.יקטינו את
השומא שלו רעיון פירסומת מקורי
עלה השבוע במוחו של אפרים גוזמן,
סוכן וספה, ומזכיר התאחדות הסוחרים לשעבר•
אחרי שבשעת הרצה נגנב קטנוע

וספה מסוכנותו חשב גוזמו על מודעת פיר
סומת בנוסח הבא: מה בוחרים הגנבים?
דורג׳? קרייזלר? קאדילאק? לא! ־ר,ם גונבים
רק וספות לפירסום ממשי יותר זכתה
לאחרונה בתה של חנה רוכינא,
הנקראת עתה בשם אילנה סטיוארט, אחרי
שנישאה לביל ססיוארט, לשעבר קצין בצי
ארצוח־הברית• אילנה בת ד,־ ,23 העובדת
כדוגמנית באיטליה, זכתה לכמה תמונות
שער בשבועונים איטלקיים תיאודור
כיקל, שחקן התיאטרון הקאמרי לשעבר,
שעבר להוליבוד וזכה להצלחה, פתח לאחרו נה
בעיר הסרטים בית־קפה חדיש, עם דוכני
אספרסו איטלקי בשם יודקורן ( ח ד קרן)...
הצייר הישראלי יהודה נוימן, המתגו רר
בפאריס, הציג לאחרונה תערוכה של
תמונותיו בלונדון. הוא הצליח למכור 3
תמונות. אחת מהן נמכרה בסכום של 75
לירות שטרלינג לבעל נכסים אנגלי, שהתחייב
לרכוש אצל נוימן תמונה מדי שנה
תגבורת חזקה לכדורגל הישראלי באה
השבוע עם לידת בנו בכורו של הכדורגלן
שייע גלזר. המתנה הראשונה לד, זכה
הרך הנולד, שיקרא בשם עדי, היה כדורגל
זעיר ממשחקי הגביע העולמי בגרמניה. אמר
שייע :״שיתרגל לראות מעכשיו את יעודו
בחיים.״ אחרי שנדמה היד, לשייע כי אשתו
מתמהמהת ללדת, החלים: אילו היה הבן
נולד בטרם זמנו, היה יוצא ממנו שוער,
כי כל השוערים הם קצת לא בסדר. אילו
היה מאחר לבוא, היה יוצא ממנו סטופר.
כשנולד עדי בתום תשעה חודשים, החליט
שייע שהוא יהיה חלוץ מרכזי, כיוון שמספרו
של החלוץ המרכזי הוא .9

תורה בפרדס

״אויגן יהודה ויסמן בן אלפרד, רתק,
רומניה — תל־אביב; עטרה (קורינה) ברזיל׳
בת אמיל, רוקה, רומניה — תל־אביב.״
מודעה בלשון זו שפורסמה על־ידי הרבנות
הראשית הודיעה על הרשמתה לנשואין
של מלכת היופי האחרונה של ישראל
בתכניתם החדשה של צמד האמנים האי־מספרים
וישאים
דז׳יגאן ושומכר
השנים כמה בדיחות אקטואליות. שואל דז׳י־גאן
את חברו: למה הירח הרוסי רץ
כל כך מהר? משיב על כך שומכר :״ובשלי
נתנו לצאת מרוסיה ־לא רצתי מהר
סיפור אחר של השניים הוא אודות תימני,
עולה חדש, שנכנס לפרדס והחל לקטוף
תפוזים. עבר במקום יהודי וציטט את הכתוב:
לא תגנוב! אמר התימני :״אה, איוו
מדינה נפלאה, גונבים תפוזים ובינתיים עוד
שומעים דברי תורד שחקן הקאנזרי
יצחק שילה, אשר אחרי שהופיע בסרט
דונקירק בבריטניה הוזמן לשם שנית כדי
להופיע בסרט נוסף, מופיע בסרטים אלה
בשם מייקל שילה ביום השנה
להצגת הבכורה של סרטו בשמונים יום
מסביב לעולם ערך מייק מיד מסיבת רעים
קטנה באיצטדיון מרימון סקוואר גארדן,
אליה הזמין ידידים מכל רחבי העולם. למסיבה
הופיעו 18 אלף איש. אולם רוב אלה
שבאו כידידיו של טוד יצאו לא כידידים.
כמעט איש מהם לא הצליח להגיע לבק בוקי
השמפניה והמאכלים שהובטחו, ואף
אחד מהם לא זכר, במתנה שהובטחה
צרות משפחתיות באו לאחרונה למשפחתו
של מושל מדינת ארקנזם אורוול פוכוס,
שהתפרסם לשימצד, בפרשת התלמידים הכושים
בעיר ליטל רוק. דודנו, ג׳ורג׳
פובוס, התגרש מאשתו, אחרי שהתנגדה
לצעדיו של המושל בעור הוא תומך בהם.

פסו>ן י השבוע
• נשיא ההסתדרות הציונית ד״ר נחום גולדמן, על מצבה הכספי
הקשה של המדינה :״מדינת ישראל והסוכנות היהודית חיו בשנים האחרונות בלי
חשבון והוציאו למעלה מיכולתן.״
>• חכרהכנסתמשהארם, בויכוח בכנסת על חוק תיקון פקודת סימני
סחורות :״אין כל סעיף בחוק שימנע מלייצר ביסקוויט בן־גוריון ושוקולד בן־צבי.״
• ד״ר אכא אחימאיר :״הסבתא היסטוריה סלחנית לגבי נכדיה המצליחים.״
• עורך שבועון מפא״י ״הפועל הצעיר״ ישראל כהן, בכנס יובל
הפועל הצעיר ברחובות :״אני רוצה להזכיר לחברים שהפועל הצעיר הוא שבועון
המופיע מדי שבוע בשבוע.״
• דן שמר, הנאשם כרצח ד״ר קסטנר, בחקירתו במשטרה, שהוקראה
השבוע בבית־המשפט :״הרגשנו שמישהו עוקב אחרינו, אבל בסוף התברר כי זה
לא היה איש משטרה אלא הומוסכסואליסט.״
• ראש מועצת פועלי חיפה, יוסף אלמוגי, בברכתו לקבוצת הכדור•
רגל של הפועל חיפה לקראת פתיחת הליגה :״אני מאחל לכולנו שנת שמידת
שערי האינדכם, שער הלירה, שערי העליז־ ,ושערי הכדורגל.״
• משפטן אליעזר כהן, בהתבקשו לחוות את דעתו על מצב המשפטנים
במדינה :״לחצי מעורכי־הדין אין זמן לאכול ואילו לחצי השני אין מה לאכול.״

־העולם הזה 1047

קולנוע
סרטים
ק א רי־ ק א טז ר ה
הוא והיא (תל־אביב, תל־אביב; ארצות•
הברית) נקרא על־שם השחקן והשחקנית ה־נושאים
סרט זה על שכמם. אולם השם
מתאים יותר לשני התסריטאים — ליאו מק-
קארי ומילדראד קראם, שהפנוהו ליצירה
מיוחדת במינה.
אילו לקחו קטע מידיליאם שקססיר וקטע
שני ממשה שמיר, וצירפו את שניהם
לסרט אחד, לא היתד, יכולה להתקבל יצירה
מוזרה יותר. כי הסרט נראה כאילו נכתב
חלקו הראשון בידי תסריטאי־אמן שנפטר
באמצע, הוחלף בשוליא שיצא זה עתה מ־בית־הספר,
עם ציון של מספיק־בקושי.
הוא בסרט הוא קארי גראנט, קאזאנובה־בדימום
שהחליט לשאת את היורשת העשירה
ביותר באמריקה. היא דבורה קאר, זמרת־בדימוס
שהחליטה להינשא לאיל־הון. שניהם
נפגשים במקרה באונית־מותרות, מבלים יחד
חצי שעה של סרט, שהוא מן הטובים

אפקים חושים, כי שם אין. הרקוד קשור
כלל למרחב ולזמן. את הדוגמה הבולטת
ביותר לכך נותן הראשון מתוך שלושת
הסיפורים שמספר ג׳ין קלי, סיפור סיגבד
המלח.
בעזרת שילוב של מנגינות שחרזדה,
סיפור מנורת הקסמים של אלדין׳ וטכניקת
הציור של ואלט דיסני, צולל קלי לתוך
עולם פלאי, בו הוא מחולל לצידן של
דמויות מצויירות.
זהו אמנם החזותי ביותר בין הסיפורים,
המרמז על אפשרויות חדשות בעזרת להטוטים
קולנועיים. אולם שני הסיפורים הבאים
אחריו, שהם שילוב של באלם טהור
ופנטומימה, הם המהוים את עיקרו של
הסרט.
קרבנו של מוקיון. הטוב בסיפורים
הוא סיפור הצמיד, שאינו אלא חזרה על
במעגל של ארתור שניצלר. צמיד הניתן
במתנה לאשת החברה הגבוהה, במסיבה המתוארת
בסאטירה עוקצנית, בסגנון צ׳אפ־ליני,
מתגלגל מיד ליד, ממאהב לאהובה, עד
שהוא מגיע חזרה אל האשה.
הסיפור האחרון הוא אודות מוקיון בקרקס
איטלקי במאה ה־ 18׳ המתאהב ברקדנית
המופיעה עמו יחד, וכשהוא גואש
מאהבתו הוא מקריב את חייו למען אושרה.
תמונות הקומדיה־דל־ארטה בקרקס, המועלות
בסיפור זה, הן מקסימות ממש.
כאמור, מסופרים כל שלושת הסיפורים
בעזרת מחול ופנטומימה בלבד. הצופה ה ממוצע
עלול להתעייף נוכח שפע זה של
נושא־חוזר אחד. אולם אין העייפות יכולת
לפגום בהנאה האמנותית הנדירת המופקת
מהזמנה למחול. בעל כורחו נענה הצופה
להזמנה ונסחף במערבולת הרקוד הקולנועי.

נוגע רק לעין

הלולוכריג׳ידח ב״נוטר דאם״
נוחוקצע, עשיר, גדול, אבל
שנראו אי־פעם על הבר: שיח מבריק, ביום
מצוין, מישחק נפלא של שחקנית קאר, המחממת
את הלבבות.
כשמגיע הזוג לאמריקה ונופל זר, לזרועות
ארוסתו וזו לזרועות ארוסה, יכול
היה הסרט להסתיים ולהיכנס להיסטוריה
של הבד כאחת מיצירות־המופת. לרוע המזל
הוא נמשך עוד שעה — אחת מן השעות
סוחטות־הדמעות והילדותיות ביותר שהצופה
יבול לבלות בקולנוע. דבורה קבעה פגישה
עם קארי כעבור חצי שנה. בדרך לפגישה
היא נדרסת והופכת בעלת־מום. אולם היא
גאה מכדי לספר זאת לקארי, המחכה לה
לשוא. הוא חושב שהיא בגדה בו, תועה
בשבילי העולם, עד שהוא נופל שטוף־
דמעות לתוך זרועותיה של דבורה הנאנחת
מאושר. מסו•
שם הסרט באנגלית: פרשת־אהבה שיש
לזכרה. היא תיזכר כהתעללות בשני שחקנים
מצויינים. כי קאר וקארי הופכים
שניהם לקאריקטורות•

ש לו ש ת סיפורים וחידוש
(אסתר, תל-אביב;
הזמנה למחול
ארצות־יהברית) הוא סרט חסר תקדים בסוגו,
שבמרכזו עומד רק מוטיב אחד — המחול.
אין בו מסגרת עלילתית, אין בו נעימות
או שירים, והוא חסר דיאלוג לחלוטין.
זהו סרט המוקדש כולו לבאלט. אולם אין
זו הסרטה של רקוד באלט. ג׳ין קלי, הנמנה
כיום בין סובי הרקדנים בעולם, ביים את
הסרט ומופיע בו בתפקיד ראשי. הוא יצר
סוג חדש של אמנות הבאלט, מין שילוב
מיוחד במינו של באלט וקולנוע, האפשרי
רק על הבד.
ג׳ץ קלי הוא אחד הבודדים שהבין כי
באמצעות הקולנוע יבול הבאלט לכבוש

חעולס חזה 047ז

הגיבן מנוטרדאם (מגדלור -תל־אביב;
צרפת) — הוא המבצע הקולנועי המקיף
ביותר בתולדות הקולנוע הצרפתי. הושקעו
בו יותר כספים והשתתפו בו יותר ניצבים
מאשר בכל סרט צרפתי אחר שנוצר. למרות
זאת, ולמרות השתתפותם של שנים מגדולי
כוכבי העולם בסרט זה, נופל הפירוש ה צרפתי
שניתן ליצירתו של ויקטור הוגו
מהסרטים האמריקאיים שנוצרו לפי ספר

יצירתו של ז׳אן דאלאנוא, בה ממלא
אנטוני קמין את תפקיד קזימודו, מצלצל־הפעמונים
הנכד, של כנסית נוטרדאם, שאהבתו
לאיסמרלדד, היפהפיה(ג׳ינה לולובריג׳ידד).
שימשה מרכז לרומן הטראגי של הוגו,
היא מהוקצעת למופת ומושלמת לכל פרטיה
הטכניים. יש בה אוירת התקופה ואוירת
מסתורין האופפת את דמויות הסרט. אולם
הדגש בה הושם יותר על תמונות ההמון
מאשר על הצד האנושי של היצירה, כך
שמלבו מספר קטעים מזעזעים, היא נשארת
יצירה קרה, המדברת יותר לעינו של הצופה
מאשר אל ליבו.

בית הקולנוע החדיש והיפה בישראל
פותח תקופה חדשה כשדה הבידור:

לעין הקרנה נעימה
• יסינמסקו9 פידליסי״
״היי סטתפוני קול טרמוססטית בבקורת אויר מיזוג מרופדים מכסאות מצוינת חזות
הידור מיוחד במינו י הזמנת כרטיסים מראש

על המסד הלנטיקולרי מוצג סרט ״טוונטיס סנטורי פוקס״:

״ה>אוהוא ״
הרי גרנט -דבורה הר
וכן ״עשר שנות הישגי ישראל׳
מועד ההצגות: בערבים7.00 9.30 ביום ששי אחד,״צ.2.30 :
הצגות מיוחדות אחר הצהרים (מקומות לא־שמורים)4.15 ,2.00 :
— ותראה הצגה שלימה!
תבקרנו בין השעות 4.15 — 2

ה א שלי ה הגדול ה
מאיה אשת התשוקות (דן, תל-אביב;
צרפת) היא יצאנית מזקינה אך יפה (ויויאן
רומאנס) ,ברובע של זונות וסרסורים בעיר
אלמונית. דבר אחד, לדעת יצרני הסרט,
מבדיל אותה משאר בעלות מקצועה: האשליה
שהיא מצליחה לטעת בלקוחותיה, בך
שכל אחד מהם רואה אותה בדמות אחרת.
מכל האשליות הממלאות את הסרט הקצר
( 60 דקות) ,הברורה ביותר היא זו של
יצרני הסרט ומציגיו, אשר השלו את עצמם
שצירוף תמונות מבולבל זה יכול להיקרא
סרט.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זח בטרי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

• נאפוליאץ (ירון, תל־אביב)
הקיסר כפי שהוא נראה בעיני טאלירן —
מאשר, גיטרי, שיצר את הסרט אשר אינו
מצטיין באוביקטיביות היסטורית, ואשר
למעלה משעה ממנו קוצצה בישראל.

• בוקר טוב מורתי(שדרות, חל•
אביב) — ג׳ין סימונס בסיפור סנטימנטלי
ממותק ומדמיע, על קורותיה של מורת
עיירה.
• אדם בקרב (אורגיל, ירושלים) —
15 הקילומטר המפרידים בין כיתת היל־רגלים
אמריקאית בקוריאה, לבין גבעה אלמונית
העשויה לקבוע את גורלם.
• קורות אסתר קוסטלו (אורח,
חיפה) — דרמה רגשנית על דרכה של נערה
עיוורת לאושר. ג׳ון קרופורד, רוסגו בראצי.

ספרים

תרגום
כי צ ד גור שהמ שו ר ר *
ארץ־ישדאל שלי (מאת אדמונז פלג,
הוצאת עם הספר, תרגם מצרפתית אהרן
אמיר) הוא יומן־מסעותיו של המשורר הצר־פתי־יהודי
הידוע, על ביקורו בארץ־ישראל
ב־. 1930
כל גרפומן וכל עסקן מישראל המזדמן
לפריס בשליחות ושלא בשליחות, רואה זכות
טבעית לעצמו לבקר בביתו מכנים־האורחים
של אדמונד פלג. פניהם של השנוררים
למיניהם אינם מסמיקים מבושה שעה שהם
מסיבים לשולחנו, נהנים מארוחותיו ומת־בשמים
מיינות צרפת המהוללים.
מעטים יודעים׳ שאדמונד פלג עצמו ביקר
פעם בארץ־ישראל, ויתכן שהיה שב ומשתקע
בה, אילמלי סולק ממנה — באדיבות רבה —
על־ידי קובעי דמות־הישוב מאז.
קריאת יומני־המסע של פלג היא מבחינה
זו, ומבחינות רבות אחרות, חזזיה בלתי־יותר
נשכחת.
אין להשתומם, שחלפו
מ־ 25 שנים עד שנמצא מו״ל, אשר העז לפרסם
ספר זה בתרגום עברי. כי יש בזב־רונות
הללו פרקים המהווים כתב־אשמה כה
חמור על סגנון התרבות והחיים בישראל,
שאפילו המו״ל הפרטי אשר הרהיב סוף-
סוף עוז בנפשו ופירסם את הספר עשה
זאת רק לאחר שקיבל כמה וכמה היתרים:
הקדמה מאת יעקב צור, שגריר ישראל בפרים,
ודברי־סיכום מאת ד״ר אלכסנדר
גרנות, מראשי הקרן הקיימת.
לא סתם מרוקאי. אדמונד פלג, כיום
בן ,82 השתתף בקונגרס הציוני השני, הוקסם
מאישיותו של הרצל׳ ומאז הוא מלווה
את התנועה הציונית ואת המפעל הארץ־
ישראלי באהדה גדולה וכנה.
כמשורר צרפתי עשה גדולות להחדרת השפעה
עברית ללשון לטינית זו. כמתרגם־
בחסד העניק לקוראיו נוסח צרפתי נהדר
לספר בראשית, העמיק את הרומנטיקה ה־תנכ״ית
בהוסיפו לה אגדות מן התלמוד.
במחזותיו ניסה פלג׳לקרב את הכנסיה לבית־הכנסת,
וליטול בכך את עוקצה של האנטישמיות
על רקע נוצרי..
ברומנים שכתב תיאר את לבטיו של
היהודי, שהתרחק ממורשת אבותיו והוא מתלבט
״בין שתי אהבות שח־ת לגודל״ —
האהבה לתרבות הקדומים של אבותיו ואהבתו
הנאמנה לארץ מגוריו, שהיתר, לו למולדת,
והעניקה לו נתינות, שודון־אזרחי,
מסורת תרבותית עשירה ולשון בטוי והגות.
פלג חיבר אנתולוגיה חשובה, שאותר, תרגם
בעצמו לצרפתית, ובכך קרע לספרות ישראל
חלון לעולם המערבי.
עמום בכל אלה הגיע פלג לארץ־ישראל,
אחרי מאורעות תרפ״ס. הוא לא היה סתם
מרוקאי מחוסר מקצוע, הזקוק לחסדה של
לשכת העבודה, אם כי גם יהודי שלם לא
היה. הוא לא ידע אידיש.
תעלומה ופישרה .״עוד בירושלים,״
כתב ,״תקפוני הרהורים נמנעתי מפגישות
עם אנשים רשמיים שלא הכרתים עדיין, ובלבד
שלא אהיה נתון להשפעתם שלא־במתכוזן.
חפצתי להניח למקרה שינחה את פגישותי.
האם עוררתי על־ידי כך מורת־רוח באנשים
נכבדים? אשד, אחת, שערכה לי קבלת־פנים
בטרקלין זרוע מנורות עתיקות, הזמינה
אחדים מהם להפגש אתי. רבים מהם לא
הופיעו.״ ובמקום אחר כתב בתל־אביב
היתד, מבוכתי לכאב כמעט. מדוע משורר
זה, שהיה עשוי למצוא בי תלמיד נלהב,
ממעט כל־כך לרצות בחברתי? ואמרכל זה,
איש־רעים מובהק, שתכופות כל־כך הוא מתארח
בביתי בפריז, מדוע לא הזמינני לביתו
בהיותי כאן?״
האורח השוזר, את היחס כלפיו ליחס
שזכה לו יהודי פריסאי אחר, הצייר מרק
שאגאל, שביקר בארץ באותו זמן. הוא
שאל את עצמו :״מדוע זה מוצא הוא (שאגאל)
את מקומו בנקל כך־בך? בקלות המדהימה
אותי השתלט על תל־אביב, כמו גם על ירושלים.
הוא דר בביתו של ראש העיר, כל
הרכילות נהירה לו, בכל מקום הוא מוזמן
לארוחות צהריים וערב.״

כופעלי רז־ין ק לי פ ד בע״מ

פשר התעלומה הסתבר כעבור זמן מה.
קסמי לשוך אם. פלג איננו בא בטענות.
להיפך, הוא משתדל להצדיק את הכל. את
החיבה לשאגאל הוא מסביר בכך, שכל
האנשים המקרבים אוחו ״פשוט מכירים בו
את בן עירם.״
אך לאיש מכל האלפים שבאו למסיבת
קבלת־דפנים החגיגית בחל-אביב לכבודם של

האורחים פלג, שאגאל ופטאי — לא היו
זכרונות משותפים עם המשורר הצרפתי
המוזר. הוא אמנם היה בן לעם שראל,
אך בכל זאת, לא היה לו שם צד, או עדה,
שתמחא כף לכבודו, ובכלל תחילה דיבר
ביאליק בשבחו של שאגאל. אחריו קילס
אביגדור ד,מאירי את פטאי.״ לבסוף, אחרי
ששני אלה השיבו למברכיהם, הרצה המורה
הררי על האורח הצרפתי: הוא מסר שפע
של אינפורמציה, אך בלי התרוממות־רוח
מיוחדת.
לנוכח התהילות והתשבחות ששפעו על
ראשי חבריו, נעשתה בדידותו של המשורר
״מוחשית ואכזרית סי כמה״ .והדבר כמעט
מובן מאליו :״פטאי עונה עברית. שאגאל —
לא רוסית, כי אם יידיש. הה, מה היטב
הבינותי אז כמה מגעי־סוד וגילויי־רזים
ופעימות של אהדה מתנגנים מכל הברה של
הלשון המדוברת והמוכרת!״
הסיכום של הערב לא איחר לבוא. בעינו
החודרת הכיר המשורר את המניעים הסמו־

אדמוגד פלג
חסרה: ידיעת האידיש
יים של החברה המתהווה בישוב .״בחברה
זו, החותרת לאחדות, מתקיימות קבוצות
סגורות פנימיות, ששרשן במולדות הישנות...״
וזר לא יבין — לא יוכל לחדור לתוכן.
קירבה אמיתית מצא פלג בינו לבין ״זר״
יוצא־דופן כמוהו — אדודין סמואל — יהודי
אנגלי שהמשיך את חייו בארץ בין יד,ודיר,עיירה,
אך מעולם לא עלה בידו להתבולל
ביניהם.
״אטום את אזני ד הגשר שהיה
יכול לקום בשנות השלושים בין יהודי
צרפת וארץ־ישראל לא הוקם. פלג חור לצרפת.
הוא לא התאכזב במיוחד. מסקנתו
היחידה היתד״ שההגשמה האישית אינה
מחייבת אותו; הוא החליט להיות יהודי
טוב — בצרפת. והדבר לא היה מן הנמנע.
במערכת הפילוסופיה היהודית קיימת ספרות
עצומה המצדיקה את הווית־ר,פזורה. איש
האשכולות לא התקשה למצוא בה את ה פסוקים
הדרושים לחפצו.
יתרה מזו, הוא היה מוכן לשחרר את
בניו אחריו ממועקת הנאמנות הכפולה, ולאפשר
להם להתערות עד הסוף בסביבתם
הצרפתית. כתב הוא לבנו, ולנכדו שלא
נולד עדיין :״למה זה קראתי לך להתלוות
אלי במסע? הישאר באשר הנך. אל תזוז.
לעולם אל תבוא לכאן. לעולם אל תדע את
מכאובי. אל יקרע לבבך בין שתי אהבות
שוות לגודל. ואפילו אם תבכינה עצמותי
בקברי, הרי אם דרוש הדבר לשלוות רוחך,
אטום את אזניך משמוע את קולי.״
אוצר כלום. זהו גילוי אחד ויסודי
בספרו של אדמונד פלג• גילוי חשוב, שאפשר
להסיק ממנו כמד, וכמה מסקנות לגבי
ההווה. אולם יש בפרקי־המסע גם חומר
עצום, מבחינה איכותית לפחות, לכל הרוצה
לעמוד על סבך היחסים בין יהודים
לערבים ולאנגלים באותם הימים; הסבר
בהיר לפקעת הבעיות של ר,כנסיה הנוצרית
בארץ — כשלעצמה וביחסה ליהודים.
הארותיו של אדמונד פלג, המשורר ן הוגה
הדעות המעמיק, אינן נטולות משמעות וטעם
גם כיום, על אף שינוי התנאים הפוליטיים
והקוניוקטורליים.
הזמנים נשתנו. הבעיות עומדות בעינן.
העולם הזה 047ו

סיפרה לי הרגע שהטיסו ירח מלאכותי.״
״מנוולת! את מדברת עם רינה? אמרת
לי שאת ברוגז אתה.״

יהודית מגבעתיים שכתבה ל 1041/58
מדוע שכחת לצרף את הכתובת שלן? את
חושבת שזה משעשע אותי לחפש אחר מתכתבים
אובדים? הוא ביקש שתכתבי לו

שוב, אם לא איכפת לך.

אני והשמיינה
אני בטוחה שתסכימו אתי שמכתבן של
( ) 1047/86 הוא הנחמד ביותר שפורסם לאח־רונה
במדור זה, ואם הן לא מקבלות עש רות
מכתבים, תוכלו לקרוא לי ספוטניק.
״לכבוד רותי בוחנת הכליות והלב,
״לא, למרות הכותרת המדעית, אין אנחנו
סטודנטיות לרפואה או לכימיה, ואפילו לא
על נוסח של וויקי באום והרומנים הקרויים
זעירים. לפחות לא בשלב זה שבו שתינו
נמצאות בצד,״ל, משרתות את המדינה ואת
הקיסר כשתי בטלניות מקצועיות, מן השורה
העורפית האפורה.
״אנחנו חיילות, כלומר, מתלבשות בחאקי
לפי ההוראות האחרונות של איש השנה
שלכם, ומתאפרות גם בהתאם לכך — מבחויי
ומבפנים. עושה רושם משעמם, לאז גם
אנחנו חושבות כך, לפחות בשעות מסויי־מות
של הלילה כשאנחנו צריכות לשבת
ולהסתכל אחת על השנייה בחושך, וכל הבדיחות
והצחקוקים שבעולם אינם מצליחים
להחריש את קולם של חברינו היקרים לנדודי
שינה — התנים.
״ואז מגיע הרגע בו אלוהים, כן, אל תצ חקי,
כותב באצבע גדולה על הרקיע, :זה
בא לכן, למה אתן לא דתיות, למה אתן
סתם שתי פרחחיות שאוהבות לצחוק ול שיר
ולפטפט בשעות כאלה, בנוסח שכזה:
,שמיינת, מה את יודעת איזה חיים נעשה
בירושלים, פעם באחרית הימים, כשנהיה שם
סטודנטיות לפילוסופיה בסירה אחת עם המון
סטודנטים חכמים אפילו יותר מהרס״ר, ונח מדים
אפילו יותר מקלארק גייבל, למה ש ההוא
סתם זקן שעושה כסף מדברים שאחרים
חיים אותם, ומה את יודעת איזה כיף
זה לחיות לבד, כן, לגמרי לבד, בלי ביג
בוס וביג צ׳יף ושין גימלים ומ״צים וכו׳

״ומה אומרת השמיינה, אחרי השתפכות
כזאת של גילוי לב ונפש? כמתוך שינה היא
מרטנת, :סגרי את השיבר,׳ פתגם השגור
בפיה ומעיד על קשרינו הנפשיים עם הגורן
בכלל והחלוציות בפרט, .את פשוט חוזרת
על עצמך. את מחקה את המדור של רותי
בהעולם הזה, בלי שיהיה לך דם לכתוב לשם
פעם ולראות איזה תשובות תעלי כבר ב־רשתך
ה חלוד ה ...את סתם סנובית רקובה!׳
״מה נשאר לי לענות לה לשמיינה? שלה
בעצמה אין דם? זה שקר. אם יש לה דם
להרגיז אותי, אז כמובן שיש לה דם. והיא
אפילו תורמת אותו מן הון להון. אז אני
לא יכולה להגיד לה שאני פועלת חקלאית,
כי כזאת הייתי רק בחופש בבית־ספר תיכון.
אני גם לא סללתי את כביש צמח־דגניה (לא
מסתדר מבחינה ארכיאולוגית — אם כי אני
הולכת עליו כמו על כל כביש, ואפילו,
כשיש מה לראות, אני יורדת מהכביש ).אני
גם לא ניסיתי להגיע לפטרה, אם כי יכולתי
לעשות זאת מבחינה תיאורטית, לפחות. לא
הספקתי להיות בפלמ״ח והזדרזתי להירשם
לצד,״ל. אולי גם לרכבת זאת אאחר. ובאמת
אחרתי — או אולי הקדמתי. על כל פנים
הגעתי לאמצע השורה. לא נתנו לי כומתה
אדומה, וגם ג׳ובניקית לא עשו ממני. הש אירו
אותי בדיוק כמו שהייתי, רק הוסיפו
לי את השמיינה בתור בת טיפוחים, ושלחו
אותנו לעשות חוזיות יש מאיין.
״טוב, אז השמיינה לא כל כך שמיינה
ואני לא כל כך רזה שנוכל להופיע בסרטים
היתוליים ולאגור על־ידי כך שכר לימוד. חוץ
מזה, שתינו ביחד, וכל אחת לחוד, יותר
מדי קוצניות בכדי שנשמע לה לדינה ח־רט
ונקדיש מזמננו הפנוי להעלאת־מוראל צבאית.
אנחנו דוגלות ביוזמה חופשית ואישית,
וחוץ מזה הספקנו כבר מזמן להגיע למסקנה
המאלפת שאדם ניכר ברגליו, בדמו ובראשו
ולא בכיסו (הריק, לפחות אצלנו) בכובעו
(הצהלי אצלנו, אם כי אין זר, מחייב),
וגם לא בכוסו. הוא יכול לשתות ישר
מהבקבוק, אם אין כוס בשטח, ולזה קוראים
שדאות.
״בעצם, לא איכפת לנו מי יכתוב לנו,
כל עוד הוא בטוח שהוא מתעניין בנו

באמת ובתמים, מכל בכל, ולא במספר אם
זה יהיה מספר מזל — שרותי תדביק לנו,
אחרי שתוציא מהמכתב את כל הצימוקים
ותעשה ממנו קריקטורה איך לא לכתוב
מכתבים לרותי ולמה.
״אנחנו מצדנו נענה לכל מכתב, אם
יהיה בכלל משוגע כזה, לפי דרישת הכותב
או לפי אחד לי ואחד לשמיינה, שהוא
הסדר טוב המראה שיש בכל זאת גרעין
טוב ומשובח במה שלנין אמר. אין אנו
דורשות מאף אחד שיתיימר להיות פאר
האומה. אם הוא לא כזה, אז יש לו סיבות
לכך, ולפי דעתנו לא כל ההתנצלויות צריכות
להגיע למשטרה, ביחוד בימים אלה,

לא ארוכה

לפניכן קיבוצניק הרוצה להתכתב עם נערה
כבת עשרים ) 1047/89( ,״שלא תהיה
ארוכה יותר מ־ 160ס״מ.״ הוא מסרב לכתוב
כל דבר על עצמו, איננו רוצה להזכיר
א1ת העובדה שהוא בעל חוש הומור. הכל,
אומר הוא, יכתוב לאותה נערה, והוא מבטיח
לה פיצוי מלא במכתביו.
מי אמר שקיבוצניקים עשויים אחרת?

7א ;וראה, המפלצת
״לאלה אשר לתארי ישאלו / :ממפלצת
קצת יותר יפה /האם לשם התכתבות
צריך תמונה? /וגלולד, להרגעה — זה לא
נורא! /באשר לגילי /נולדתי בזו המא ה/
עדיין איני סבתא /גם בגילי וגם ברוחי /
צעירה אנכי!״
לא אוכל למסור לכם יותר פרטים על

כמה מותר לגלות?

כיוון שהיכל התרבות ימשיך לפעול וסדי פעם יופיעו נונבים זרים אחרים, הרי
כבר
לא תוכלי ללבוש את אותה שמלה שלבשת בקונצרט הגאלא. חוץ מזה
העתיקו אותה. צו האופנה בשמלות ערב הוא כעת גבות חשופים, צדדים חשופים,
ברכיים מציצות משסע בשמלה צרה. כמה שמלות נלבשות עם חזיות מורכבות
בתוך השמלה עצמה, אחרות בכלל בלי. כל זה, כמובן, אם ישלך הגיזרה
המתאימה לכך. הייתי מייעצת לך להתעלם מאופנה זו לחלוטין, אם אין לך כזו.

כמו שלא כל הנערות צריכות ללמוד פילוסופיה.
אחרת לא היו סטודנטים באוני-
ברסיסד, והעולם היה חוזר לתוהו ובוהו.״

לא צנהז7 ,א סטודנט

״אינני צנחן ואף לא סטודנט, ובכל זאת
מקווה אני להשיג חברה־לעם באמצעות
מדורך,״ אומר 1047/87 הוא איננו רוצה
להשוזיץ ולספר סתם דברים על עצמו,
מוכן רק לומר שהוא בן ,21 קיבוצניק־לשעבר
ובעל השקפת עולם אידיאליסטית.

הכד, חוץ מכסן?
( ,)1047/88 שהם בחור ובחורה, סטודנטים
בבלגיה, נמאסו כנראה זה על זו או שמעולם
לא היו הטיפוסים של זה או זו —
כי אחרת, כיצד להסביר את העובדה שכל
אחד מהם רוצה בחבר/ה לעט דרך רותי?
הבחורה היא בת ,20 הבחור בן .26
כל אחד מהם חושב לחזור ארצה עם סיום
לימודיו. הם רוצים לשמוע מחבריהם־לעט
את הסיפור מאחורי הסיפור, כלומר, מה
נשמע בכלל ובפרט, דברים שאי־אפשר ללמוד
מן העתונים .״אם אחד מהם זקוק לאינפורמציה
בקשר ללימודים,״ אומרים הם ,״או
כל דבר אחר, מוכנים לספק לו גם זאת. אין
ספק, שאם אחד מהם יגיע אלינו נעזור לו
בכל — חוץ מכסף.״
מי שרוצה לכתוב אליה, יציין על המעטפה
1ומי שרוצה אותו — .2

״שמעי,״

אמרתי למלכה

נרגשת ,״רינה

( .)1047/90 אני, אישית, סבורה שהאופוס
הנהדר הזד, מדבר בעד עצמו.

חיה׳לה: את באמת רוצה לומר שעובדת
היותך מרכיבה משקפיים גורעת מהצלחתן?
אל תהיי טפשה. משקפיים הפכו כיום לאביזר
נשי מוכר ומקובל כמו כסיות, כובע
או עגילים. את יכולה כיום להזמין לעצמן
משקפים כדי להתאימם לתסרוקתן, או לשנות
את התסרוקת כדי להתאימה למשקפייך׳.
תלוי בהשקפתן.

אל תשאירי את משקפיין כל הזמן על
עינייך. הורידי אותם מדי פעם, הרכיבי
אותם שוב, נפנפי בהם, נדנדי אותם בידן,
דגדגי בהם את סנטרן אס את רוצה להיראות
מהורהרת, כשאת מפוזרת, קשקשי בהם על
שינייך. עברי בהם על מפת השולחן. משק־פ״ך
יכולים להוות מכשיר פלירטום לא פחות
מאשר המניפה המפורסמת של המאה התשע־עשרה.
תארי לעצמן: כאשר את יושבת עם
בן־זוגך, קיימת אותה נג״עה מרופרפת בקצה
משקפייך ההדורים על כפתור חולצתו, נ ש־אחריה
באה נסיגה סמוקה ואת מסתתרת
שוב אחרי משקפיין.
אם אמשיך עוד, לא אתאפק, ארוץ לאופי
טיקאי הקרוב ביותר ואזמין לעצמי משקפיים.

אחד הנושאים המשעשעים אותי ביותר הוא
אמונות טפלות. אני פשוט משתגעת אחריהן.
אני כל כך רוצה לייחס לעצמי אחדות ולא
הולך לי. אני טיפוס מאד בלתי־מאמין.
על כל פנים, מעניינות אותי מאד אמונותיו
הטפלות של הזולת. ניסיתי לערוך לעצמי
רשימה מצומצמת של אמונות כאלה, והתברר
לי שכמעט אינני מכירה כלום. רוצים לשלוח
לי אחדות?
לשחקנים, למשל, יש מערכת מיוחדת של
אמונות טפלות. הראי השבור, שהוא סימן
רע; אסור לך לשרוק מאחורי הקלעים ואלוהים
ישמור עליך מפני חבריך השחקנים,
אם תחליטי לעשות זאת. כשנופל לך טקסס
מן היד בשעת חזרה — שב עליו מיד.
כשאומרים לך ״בהצלחה״ ,אל תודה, בשם
אלוהים. וותיקי הבימה, אלה מתיאטרון
ווכמאנגוב המפורסם, נוהגים לומר זה לזה
״גיי פוכא ניי מוכא,״ לפני כל הצגת בכורה.
הוקום פוקוס זה, התברר לי, אינו אלא
סירוס של ״ניי פוכא, ניי פורא״ או משהו
בדומה לזה׳ אם לא איכפת לכם, שפירושו
בערך: שלא יכביד עליך כלום.
לאלברם חזקייהו, יש אמונה ספלה שאסור
לו לאכול דבר לפני הצגה. הרודנסקי,
לעומת זאת, לא יעלה על הבמה עד שלא
ימלא את כרסו כהלכה.
גם לימאים יש מה לומר בשטח זה. למשל,
אסור להפליג ביום ששי׳ ה־ 13 לחודש. ישנן
אפילו אניות־נוסעים בהן חסרה קבינה מם.
. 13 אסור ליראי להרוג שחף, למה יש
אמונה שבשחף יש נשמה של ימאי מת.
אסור לשרוק על הסיפון. אם תעשה זאת,
תבוא תיכף סערה. לא רצוי שתהיה אשד,
יחידה באונייה, כי במקרה של סערה מוכרחים
להטיל אותה הימה.
אי־אפשר לדבר על אמונות טפלות מבלי
להזכיר את החתול השחור המפורסם׳ מבשר
הרע, שאם אתה נתקל בו ברחוב, לך שלושת
צעדים אחורה ורוק שלוש פעמים. נעל־הבית
הבלה, שזורקים אחרי מישהו במקום ברכת־הצלחה
למבצע כלשהו. זה צריך להיות
תירוץ נפלא לכמה נשים המשתוקקות לא
אחת להטיח משהו בבעליהן 93 וקר.
אל תשכח לצאת ברגל ימין ולא לקום על
צד שמאל. ואם תמצא לפתע שום בכים
מעילך, דע לך שמישהו החרד לך מאד
שם אותו בכיסך כדי לשמור עליך מפני
עין הרע. אם אתה מעוניין שידידך הנשוי
יריב עם אשתו, או להיפך, כל מה
שעליך לעשות הוא לתת לו במתנה ממחטה.
הקש בעץ נגד עין הרע, ואם זה לא עוזר
ובכל זאת שלטה עין הרע במישהו, לקק
את שתי עיני החולה. זה באחריות.
ואי־אפשר לסיים רשימה זו בלי להזכיר
את כף־היד המפורסמת, שחמש אצבעותיה
פרושות, המהווה סימן למזל, בעיקר אצל
עדות המזרח והערבים. אולם כשאומרים לך
״חמסה פי עיניך״( ,חמישיה בעיניים שלך<
הכוונה היא לא תמיד לברכה. תלוי במה
שעשית.

ציפור >ן 0נ ה לחטוה לי...
השחקן המשתמש באמונות טפלות אולי יותר מכולם, הוא אכרם אכירם. לפני
כל הצגה הוא מנשק את המסך (״בא לי מנשיקת הפרוכת בבית־הכנסת״ /בערב כל
פרמיירה, הוא שולח לעצמו פרח אחד, אליו מצורף כרטיס לדמות אותה הוא מגלם,
כמו, נניח, קפטן פריסבי בבית התה :״לקפטיין פריסבי — תן לי לחיות — אברם אבירם.״
הוא בא תמיד לפרמיירה באותו זוג נעליים בלות, המשמש לו מעין קמיע ליורם
מטמור, לעומת זאת, דעות אחרות על אמונות טפלות :״אני מכיר ארבע אמונות
טפלות: שהבימה הוא תיאטרון טוב, שהקאמרי הוא תיאטרון צעיר, שהאהל הוא תיאטרון
פועלים ושזירה הוא תיאטרון יונה עטרי אוהבת להיזכר כיצד היו מקניטים
אותה בילדותה :״שלום יפהפיה בלונדית,״ היו אומרים לה .״אנ׳לא בלונדית,״ היתד, יונה
התימניה אומרת .״כן, אבל את גם לא יפהפיר״״ היתר, בכל המקרים התשובה אלה
שתמהו מה עושה אופירה ארז בימים אלה: היא השתחררה לא מכבר מן הצבא. ועתה
היא מצפה במתיחות לתשובה מן האוניברסיטה, אם אמנם נתקבלה ללמוד חינוך מיוחד.
כיוון שהיא מתכוונת ללמוד את שלוש השנים על חשבונה היא, מחפשת היא אחר
עבודה מתאימה לשעות הפנויות, וכמובן גם חדר בירושלים. צברית 56׳ ,העובדת מדי
פעם במדריכה לריקודי־עם במושבים, רוצה היתר, לעשות זאת גם בסביבת לימודיה
חנה רובינא גילתה תמימות מרובה בתכשירים קוסמטיים כאשר השתאתה לריסיה
הארוכים מאד של אימה סומאק, במסיבה שנערכה בביתה של מאירה גרא ממועדון
התיאטרון: הריסים היו, כמובן, קנויים נשמע בכסית לעבר שחקני הבימה, שחזרו מהצגת
רצח החפים מפשע :״אתם באמת חפים. הרוצח הוא סארויאן.״

המרשל ז׳וקוב שוחרר מתפקידו

זהו, כנראה, הסדר ש ם: קודם משחררים, אחר־כך

בעריכת ליל* גלילי

אוסרים.

אחרי ההצהרות
גולדמן...

מוזמניםמשתתפים. אחד הקזראיס המשתתפים בעמזד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של 10ל״י. הזוכה השבוע הוא אורי שיל1ה, מיכאל ,36 חיפה.

המדיניות המרובות שהשמיע השבוע ד״ר נחום

מי הוא כעצם שר-החוץ -גולדמן או גולדה? ׳

פד־ לבלבלאת האויב

איך ייקרא

כידוע נוהגים בצבא להשתמש בכל מיני כינויי־צופן בשעת פעולה, כדי לבלבל
את האויב. במקום תותח, למשל, אומרים צינור. במקום קומנדקאר — פרה. במקום
פצצות — ביצים.
יום אחד התקבלה במטה תשדורת מאחת היחידות בשדה, בזו הלשון :״הלו
דויד, כאן דויד אחד. הפרה שלי חולה ואינני יכול לזוז.״
הקצין התורן, בחיר חדש במקצוע, השתלט יפה על העניין, והודיע לתוך׳
המיקרופון :״הלו דויד אחד, כאן דויד. אל תדאג, אני מיד שולח אליך מכונאי
שיתקן את הפרה.״
אורי שיקה, חיפה

מחול ־ הנסיעות הקדחתני של חבר־הכנסת נומק

נורוק׳ נרול.

יוסף

פורת זכה בתואר

אלוף

השחמת

בישראל .

בן פו רתי וסך .

חמשיר״ס

טעות לעולם צודקת
נבחרת הכדורגל הישראלית הוזמנה
למשחק באינארצי( .הארץ)
אליהו שטרן, רמת־גז
אחרי הפסדיה, אין ארץ המוכנה
לארח אותה.

סמל עלינו שאג;
•״טירונים!״ רף הוא לעג.
עד כרח אל הפרד
כי היה גכר רך,
ומאז משרת כנהג.

הקונגרס החליט להקים ועדה מיוהדת.
(חדשות הספורט)
שמעון חכים, חיפה
החברות לפי תעודת ברית־מעילה.

נורית ודני לס, יגור

ההתקפה של מתח־תקוה מורגשת
היטב( .חדשות הספורט)
מרדכי דן, תל־אביב
שאו שוערים ראשיכם, והינשאו מות־חי
עולם.

היה היתה גברת בלימה
שביקשה נשואין -ויהי מה !
אמנם זה החלום
לא הוגשם עד הלום
אך כדרך הפכה היא לאמא.
שמואל פיין, חדרה

״ואם, יוזיוז רך *זר, וזוכר רגזגגר אוד הנזימזה״.

חייב עד היום 600 לירות במסים
עירומיים( .העולם הזה)
יצחק מלמן, רמת־גן ב׳
אחרי שפשטו ממנו את בגדיו, יפשטו
את עורו.

סוכר/ס^אא!

פתגס מ לסובח
• נכנם יין -רצה עוד.
מרים דורון, חיפה

• המתחיל במיץ, אומרים לו
גמור.
דוד דגן, חיפה

• דודי לי ואני לא.
• מותר האדם מן הבהמה -

ייו•
• אם אין אני לי, היא לי.
• אשרי הגיבור שנדלק והציק
לבנות.
• אני -ואפסי עוד יותר.
אורי שיקה, חיפה

• והטיפו והטיפו הגברים עסיס
ובל הגברות תתמוגגנה.
צבי אשד, תל־אביב

סח יפיס לילות מען ־ או: שעת ה״שיך
השעה היתד, ארבע בבוקר. התזמורת העליזה של מועדון־הלילה
״כנען״ ניגנה מאמבו אחרון. ליד השולחנות ישבו אחרוני המבקרים.
אחד היה ג׳ינג׳י, השני ממושקף, השלישי גיבן, הרביעי, לעומת
זאת, אהב איטריות.
הם ישבו, כל אחד ליד שולחנו, בחברת נערות מפוקפקות,
מוקפים כוסות שמפניה ובקבוקים ריקים.
בשעה 4.05 קם הג׳ינג׳י, חייר למבקרים האחרים ולקח טאקטי
הביתה. שם הכנים גליון־ניר למכונת־הכתיבה ורשם:
״ש. א — .סודי.
מוצאי־שבת .27.10.47 ,בין המבקרים בבאר ״כנען״ היו האנשים
דלהלן שיש לתקן את השומא שלהם לשנת מם־ההכנסה האחרונה:
(א) אדם ממושקף, הוציא 67 לירות, מקורות־פרנסה בלתי־ברורים.
נא לחקור.
(ב) אדם גיבן, הוציא 92 לירות, מורה׳ משכורת חודשית
147ל״י. יש לו אשה וארבעה ילדים. נא לחקור.
(ג) אדם אוהב איטריות. הוציא 86ל״י. נראה לבוש אלגנטית,
מוציא כסף רב על נשים. לדברי השכן, קנה שטיח חדש לפני
שבוע. נא לחקור.״
הג׳ינג׳י חתם בכינוי שלו, צירף את חשבון ההוצאות שלו
בסך 105ל״י עבור שמפניה לעצמו ולשתי מארחות, ושכב לישון.

• דוד הולך, דוד אחר בא.
שמואל גר, ירושלים

• אין נביא בפירו.
דויד אילן, חולון

• אין חכם כבעל הנשוי.
מידה קליין, תל־אביב

• איחוד בפה ופירוד כלב.
דויד אבני, טבריה

• שמור ל״י ותשמור אותך.
נחום ריבלין, רמת־גן

גנב כורח לו פירצה.
אלי שור, תל־אביב

• דין פרוטה כדין מעט.
וווי־יי זזיליי

בשעה 4.10 קם הממושקף, חייך למבקרים האחרים ומיהר
הביתה. שם שלף עט־נובע גלובוס ורשם:
״ש. ב — .סודי.
מוצאי־שבת .27.10.47 ,בין המבקרים במועדון ״כנען״ עלה
בידי לזהות את האנשים החשודים דלהלן:
(א) אדם ג׳ינג׳י. הוציא כסף רב. טוען שהוא פקיד נמוך
במשרד־האוצר. אין ספק שהוא סוכן סובייטי, המקבל משכורת
למטרות ריגול. אני ממשיך לחקור.
(ב) אדם גיבן. בעל מקורות כספיים בלתי־מוגבלים. קורא
את ״העולם הזה״ .עושה רושם של סוכן מצרי. מציע להציב
חוקר מיוחד.
>ג) אדם אוהב איטריות. רודף נשים. קשור עם השגרירות
הצרפתית. טעון חקירה.״
הממושקף חתם את כינויו, צירף חשבון־הוצאות על 67ל״י
ושכב לישון.
בשעה 4.15 קם הגיבן, חייך למבקר האחרון ונסע הביתה
במכונית דודג, פרטית. שם ערך את הדו״ח הבא:

״המטה הארצי. אגף החקירות. פרטי.
במיצאי־שבת ,27.10.47 ,עוררו את חשדי האנשים הבאים. גא
להעביר את הפרטים למפקדי המחוזות לשם בילוש וחקירה יסודית
של אנשים אלה וסביבתם:
(א) ג׳ינג׳י חשוד, מוציא יותר מדי כסף. קשור כנראה
בהברחות נרחבות( .לתשומת־לב ראש האגף: אין לו קשר עם
חברת האחים סחרוב).
(.ב) ממושקף. לא מסתכל לאנשים בעיניים. טיפוס מובהק של
העולם התחתון. נא לברר באלבום הפושעים.
(ג) אוהב איטריות. עוסק בנשים. כנראה איש־הקשר של
חבורה בינלאומית למסחר בזונות. לפנות לאינטרפול ולמטה
משטרת צרפת.״
הגיבן צירף את חשבון ההוצאות בסו 92ל״י ושכב לישון.
בשעה 4.20 קם אוהב־האיטריות. לא היה לו למי לחייך, ולכן
חייך לעצמו. הוא הלך הביתה, הכין לעצמו מנה של איטריות
עם סוכר וקינמון וכתב:
ש. ז — .סודי. ב״ה.
ההתנהגות המוסרית של האנשים דלהלן במלון ״כנען״ אינה
מתאימה למוסר ישראל. נא לפתוח תיקים.
(א) ג׳ינג׳י. התנהגות מופקרת. ישב בחברת שתי ״מארחות״
שהן פרוצות ידועות. הוציא עליהן הון. היה מועמד מפא״י
למועצת פועלי גבעת־אחיטופל.
(ב) ממושקף. אכל שלושה סטיקים של חזיר. דיבר עם אשר.
מופקרת.
(ג) גיבן. החזיק את ״העולם הזה״ בכים מעילו. יצא קרוב
לחצות עם אשה בלונדית וחזר כעבור עשרים דקות. עושה רושם
של פקיד ממשלתי.״
האיש ערך את חשבון ההוצאות שלו, גמר את האיטריות
והלך לישון.
המלצר במלון ״כנען״ ערך את הדו״ח היומי שלו, אסף את
מכשירי־ההקלטד, שהיו מחוברים לארבעה כסאות, הוציא את
הסלילים, הכניס אותם למעטפה ושלח אותם לתעודתם. אחר־כך
הלך הביתה.
בעלותו לדירתו הוציא מתיבת־הדואר את עתון־הבוקר . .שר־האוצר
נאם בועידת ״הקיבוץ המלוכד״ על הצורך להעלות מיד
את המסים ב־ 80 מיליון ל״י נוספות, כדי לממן את מיזוג
הגלויוד*.