גליון 1048 מתאריך 6 בנובמבר 1957

תארו לעצמכם שהיינו קוראים כי אהרן
ססקיז הדנול, בשעת סיור ״הבימה״ בפאריס,
נעצר — חם ושלום — בקיסר לפרשת
אונם ילדה בת .12 היינו מיד צועקים
שזו פרובוקציה אנטי־שמית. כר אפשר
להביו מדוע ההוננרים צעקו שזהו ביום
פוליטי.
אוסקר פרקש, חיפה

העורך הראשי:
ורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום בהו

ניטואיזס ותודעה יהודית

עורך מענה:
דוב איהו
עורך כיתוב:
סילבי פשה

רחוב גליקסון * תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .חפן לסברקים. :פולספרס״
תמדציא לחור: הפולם הזח בע׳ינז.
דפוס ם#ה ז 8תפ בע-מ, ת-א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות

העתון

הנקרא

כתב בכיר:
אלי תבור

עורך תבניח:
•הרוו פור
זלם ד׳ם ןרנח:
• רייזז דז

חברי המערכת:
מנשה בר-דייו, שייע גלור, לילי גלילי,
רויר הורוביץ, רותי ורד׳ אברהם תרמוז.
אוסקר מאובר, אלכם מטים, אביבה מסו.
דמום פינו, שלמה פרו.

ביותר
במדינה רגשי־הרימו יינתן בשעת

קוראים
בעלי כושר־הסתכלות יתמהו מן
הסתם מה פשר היד השחורה המונפת כלפי
המצלמה בתמונה הגדולה של דויד בן־גוריון,
בעמוד . 11 היתד, זאת ידו של אחד המלווים
של ראש הממשלה, שרצה לאסור על הצלם
לצלם את התמונה — תמונה שהוברקה
כעבור כמה שעות לכל רחבי העולם, והיתד,
בחזקת סקופ בינלאומי.
יד זו היא סמלית, איש אינו יודע מדוע
אסור לצלם, ומד. יכול היה להיות הנזק בצילום.
אולם כמעט תמיד, ברגע המכריע,
נמצא בארץ כסיל אחד המפריע לעבודת ה־עתונאי
והצלם — האנשים המשמשים עין
ואוזן למאות אלפי אזרחים בארץ, ולמיליו־נים
בעולם.
גם בערב ההתנקשות בכנסת לא חסרו
תקלות מוזרות לעבודת העתונאים — שתפקידם
היה דווקא באותו ערב רציני וחשוב
יותר מכל. כי מעולם לא היתד, עוד סכנה
רבד, כזו שידיעות בלתי־אחראיות וכוזבות
יכו הד מסוכן בארץ ובעולם, כמו באותו
ערב. כך הספיק, למשל, כתב בריטי להודיע
לעולם כי ההתנקשות בוצעה בידי ערבי,
שרצה לנקום את נקמת כפר־קאסם, לפני
שאנשים אחראים יכלו לעמוד על פשר הפשע
הטראגי• למזלו, הספיק אותו כתב
להכחיש את עצמו לפני שהופיע עתונו בלונדון.

רוב
עתונאי ירושלים שמעו על המאורע
כעבור כמה דקות. אותם הכתבים ששהו כבנין
הכנסת, שעטו אז כבר החוצה׳ לעבר
בית־ר,חולים. בחדר־ד,מודיעין הרחב של די־בנין
נפגשו בעתונאים הירושלמים האחרים,
ששאפו להיכנס פנימה.
ואז קרה משהו מוזר. יד נעלמת נעלה
את שתי הדלתות של החדר — זו היוצאת
החוצה, וזו המובילה פנימה. במשך זמן
ארוך נשארו העתונאים כלואים. לשוא מיהרו
שר־ר,עבודה, מרדכי נמיר, וח׳׳כ־חרות,
שמשון יוניצ׳מן, אל קצין־הכנסת. גם זה
היה חסר־אונים. כוח נעלם השתלט בינתיים
על הכנסת ונתן את הפקודות.
,לפני־כן נעשה נסיון מצד המשטרה לגרש
את העתונאים בכוח הזרוע, דבר שפצע אח דים
מהם פצעים קלים. הקצין הירושלמי
וזילק דחף את כתב סוכנות־הידיעות הצרפתית
בחוזקה לעבר איש העולם הזה, שנבעט
ונפצע ברגלו. עוד צלקת אחת לתערוכת
הצלקות של העתון.
העתונאים השתיקו את כל הפרשה — אם

כדי שלא להרגיז מישהו, ועם מתוך
הנחיתות הרגילים של ציבור זה. אילו
את קולם׳ יתכן והיו יוצרים מצב בו
לעתונאי למלא את תפקידו — גם
התרגשות, ודווקא בשעת התרגשות.

כמה אנשים במערכת היו בלי ספק בועטים
השבוע בעצמם, אילו יכלו לעשות זאת.
כי עד לא מכבר היה במערכת תיק עבה,
שנשא את השם ״דואק״ .משה, הגיבור האומלל
של השבוע, ביקר לא פעם במערכת
זו, והפציץ אותה במכתבים רבים. טיפלנו
בענינו כמה פעמים. כשנסתבר לנו סופית
שאינו שפוי בדעתו, הנחנו את התיק הצידה.
באחד הטיהורים השיגרתיים הושמד
התיק.
חברי המערכת זוכרים את משה דואק כאדם
שקט, רציני מעל לרגיל, לבוש בגדים
נקיים. אהד התפקידים הקשים של מערכת
זו הוא להבחין בין עשרות רודפי־הצלק האמיתיים,
הצובאים על שערינו מדי חודש,
כשבפיהם סיפורים על מעשי־עוול וקיפוחים
— לבין עשרות אחרים, שסיפוריהם הם פרי
דמיון חולני ובלתי־שפוי. דואק עשה תחילה
רושם נורמלי לגמרי.
הצרה היא שישנם בארץ עשרות ומאות
אנשים כאלה. כולם, בלי יוצא מן הכלל,
פונים לפחות לשתי כתובות: למשרד ראש־הממשלה
ולמערכת העולם הזה.
קראתי בענין שדואק ביקר את ביג׳י ב־שדר,־בוקר,
עשה רושם טוב על ראש־הממ־שלה
ושוחח עמו ארוכות על הצורך באיחוד
תנועת־הפועלים. אי־אפשר להאשים את ביג׳י
על תמימותו (אם כי חבל, אולי, שלא נוכח
קצרן שרשם את השיחה) .אולם אפשר להאשים
את ראש־ר,ממשלה, על שלא נטל לידיו
די יוזמה כדי לדאוג שממשלתו תפתור בעיה
כאובה זו של אישפוז חולי־רוח, ועל שלא
ידע למסור את מוסדות־הבסחון לידי אנשים
שינקטו באמצעים מינימליים כדי להגן עליו
(וגם עלינו) בפני חולי־נפש מסוכנים.
העולם הזה הזהיר עשרות פעמים, במאמרים
רציניים ומתעמקים, על הליקויים ה־מהותיים
במשטרה ובמוסדות־הבטחון. תחת
לחקור את הבעיות שעוררנו, ושהיו פרי
חקירות יסודיות ביותר, יצאה עדת חנפני־ביג׳י
בהתקפה עלינו. התוצאות המרות נראו
השבוע.
אם מותר להשתמש בביטוי אנגלי ידוע:
עד מתי תחתכו את האף שלכם כדי להרגיז
אותנו?

ם כתבום
גולדמן הון להון
חושבני כי דרושה יותר מאשר המרצתו
של העורר, כדי לשכנע את ד״ר נחום גולדמו
לנסוע למוסקבה (העולם הזה .) 1047 קל
לדוקטור הנכבר לחנות רעיונות של נייט•
ראליות ודויקיום, אולם ברגע שזה מחייב
אותו לתרגם את הרעיונות לשפת־מעשים,
הוא רואה שזה לא כל כר פשוט
ד״ר ד. ז .לוינזון, תל-אביב
מזה כמה שנים שאני עוקב אחרי פעולות
הד״ר גולדמז במאמריכם עליו. עד כה, דומני
בי הוא האישיות הציבורית היחידה
שאתם מרוממים. האם זה בגלל דעותיו
על השתלבות במרחב ונ״טראליות בינגושית,
או שמא סתם הפר הרבר אצלכם לגולדמניה?
נסים חרוש, רמת־גן
יתכז שפעם היה נחום נולרמז יכול לעשות
משהו לאיחוי הקרע עם הערבים. אולם

אחרי מה שדויד בדנו רי ח וגרוריו פעלו
בשטח זה במשר עשר השנים האחרונות,
אפילו האיש שנישר בין היהדות לביו
גרמניה לא יצליח לעשות דבר. וחבל.
נחמיה שולברג, חיפו,
אם ביג׳י מצפצף כל השנים על דעותיכם
בעניין הערבי, מה פתאום שעכשיו ירשה
לגולדמן להצליח?
דויד שומרון, נתניה

דראמה, לא סנסציה
לכותב האלמוני של הרשימה על גרנוש
והילדה (העולם הזה )1047 טגיעה לחיצת-
יד. הוא כתב את כל הפרשה בצורה היחידה
שאפשר לכתבה — לא בסנסציה זולה׳ אלא
בדראמה אנושית בעלת צדדים מתמיהים
ובלתי־ברורים. כל הכבוד.
יורם שלייף, תל־אביב

הערבים המוסריים של היהדות — חיים
הם! אם הדת המאורגנת והחברה המאורגנת
זנחו אותם — יש להרים אותם. זאת יעשה
הנוער המתמרד!
אלמוני, פתח־תקוה
עוד מחתרת?
לא אני, לא המורה חיים שפלד, ולא
אלכסנדר זרחין מסוגלים מבחינה אישית
ומבחינת הידיעות להתווכח על הדת. רק
בני תורה ותלמידי ישיבות מצר אחד,
ואישי רוח ומדענים מצר שני, יכולים להעלות
ויכוח כזה לנושא מעניין ביותר
ולתועלת הכלל.
לרעתי יש כמה סונים של דת ודתיים.
אפשר להנדיר אותם לדתיים סדירים, דתיים
קבע ודתיים מילואים. הראשונים הם חנו-
הנים לפי כללי שולחו ערוד. השניים הם
השומרים על המצוות בהקלות רבות והמילואים
הם אלה המבקרים בבתי־כנסת בימי
חג וזכרוז בלבד. יותר משמונים אחוז מכלל
ישראל במדינה משתייכים לדתיים מילואים,
מה שמראה כי כמעט כל ישראל דתיים הם.
סמל יצחק גליקמן, צה״ל
הויכוח על ניטואיזם הוא לדעתי הרינה
ממסגרת התפקיד החינוכי של עתונכם. אם
הינכם מטיפים לחיסול השחיתות בארץ, הרי
אינכם רשאים לשלול באותה עת את החינוך
הדתי.
דוד צביאלי, חיפה
טענת העורר כי אי! בעברית כל ספר
מתוכו אפשר ללמוד את תולדות ארץ־ישראל׳

ימינו ובכל הזמנים מעלה את מוסריותו של
האדם. אולי פריקת עול המצוות היא הסיבה
לחיים של גזל, גניבה והוללות, שאתם מצביעים
עליהם במאמריכם על השחיתות.
ח. ה ,.אשר, דתית, נשר

יום הזכרון
הנני מורה בבית־הספר התיכו: העירוני
בנצרת. ביום השלישי.( ,שבאוקטובר׳ שבתתי
מהוראה ביו השעות 7־ 0לפני הצהרים, כאות
התאבלות על הטרגדיה של כפר קאסם ועל
האיחור בהענשת הפושעים. למחרת היום
הזמי! אותי המושל הצבאי למשרדו ושלל
ממני את רשיון הכניסה לנצרת, המקנה לי
רשות לעסוק בהוראה בנצרת, ופקר עלי לצאת
את העיר תור שעתיים ולהפסיק בהוראה.
מעשה נקמה זה הוא הפרה ופגיעה
בעקרונות הדמוקרטיה הישראלית, אשר הרביתי
להתנאות בהם.
ההתנגדות לשביתת־האבל פירושה הודאה
בסברה, כי המתנגדים לשביתה מרוצים מאיחור
הענשת הפושעים ואינם מתאבלים
על הטרגדיה המזעזעת, ואף ״מונעים את
הפצוע מלהתיפח״ .ואילו, לרעתי׳ השובתים
שדרשו הענשתם המידית של הפושעים והאחראים
לפשע, הם •פרצו להסיר את האחריות
מעל הממשלה ולזכות אותה. על-ידי
כד אין הם חותרים תחת בטחון המדינה,
אלא להפר.
...ב מ סג ר ת שביתתי דאנתי שישרור סדר,
ושנורמים מבחוץ כנוז גורמים מפלגתיים
אופורטוניסטים לא ידחפו את אפם, כד שלא
תהיה שום נושפנקא פוליטית לשביתה, אלא
שתהיה אות טהור להחאבלות. הגלייתי מ־בית־הספר
היא הרחקת בונר האוניברסיטה
העברית היחידי מבי; סנל המורים* והיא
תפגע ברמה החינוכית. אני המורה הראשון
והיחיד שהתחיל לתרגם ספרות־לימוד עברית,
וללמדה לתלמידים. הנל־יתי תפנע
במאמצי לחנך את התלמידים חינוך ישראלי
בלתי־לאומני׳ ולנבשם ללאום ישראל.
התנהגות הממשל הצבאי עשויה לדחוף
את הערבים הרמוקראטיים לזרועות מפלגות
קיצוניות חסרות נאמנות למדינה, ומאידך
תאשר את מענת הערבים במרינה ובארצות
ערב, שאיז לממשלה ולתושבי הארץ כוונות
טובות כלפי הערבים, דבר העלול להרחיק
את סיכויי השלום עם הארצות השכנות.
וזה נחשב בעיני כבגידה באינטרסים של
ישראל.
אליאם מועמר, נצרת
ביום הזכרו! לחללי כפר קאסם עלינו
אל מבואות הכפר. הסביבה היתה שוממה
ומשמרות משטרה סובבו את הכפר. הנחנו
זר ליד המחסום, נאמר לנו שהוא ישלח לבית
הקברות. על הסרט היה כתוב: בשם בל
בעלי המצפון. פגשנו שם גם נוער מכפר־החורש,
אשר ביקש -להביע השתתפות בצער
המשפחות השכולות. הזר שלנו היה הזר
היחיד.
מלכה גליקסיז,
יצחק לוי, פתזז־תקוה

״בעיותינו כהווייתן...״
הרחקתנו מכפרנו, שבועיים אחרי כבושו,
והחרמת קרקעותינו לתקופה יעל עשר שנים,
הוא דיכוי אכזרי. פיצוץ בתינו, חמש שנים
לאחר מכן, למרות שפסק־דיו בית־המשפט העליון
היה לטובתנו, הוא אי צדק ברור.
התחלת הקמתו של כפר יהודי על אדמותינו,
אחרי ההכרה בנו כאזרחים שלווים במשך
עשר שנים, הוא מעשה •שעין לא ראתה ואוזן
לא שמעה. אנו מוחים בתוקף על מעשה
זה ודורשים להחזיר לנו את בתינו.
הכומר יוסף סוסאן,
בשם תושבי כפר בירעם, גוש־חלב

גכר/ת

כתולת־היס כהונג־קונג
היא חסרת שחר. די לפתוח את כרד ו׳ של
האנציקלופדיה העברית, המוקדש כולו לארץ-
ישראל. אני יכול למנות תשעה ספרים לאדם
המעונין ללמוד את תולדות הארץ בפירוט.
בקשר לשאלה מתי נערר הסיבוב הראשון
בין המצרים לארץ־ישראל, כתבתם כי התשובה
היא בזמן תחותימם השלישי, ותשו־בה
זו אינה נכונה. קרבות בי! מצרים ותושבי
הארץ ידועים עוד מזמז סחורע 2550 ,
לפני הספירה. ובקשר לקרב ביו שלמנאסר
הץ; והקואליציה של עבר הנהר, כתבתם שהקואליציה
הובסה. אמנם כר מתפאר של-
מנאסר, אולם ״נצחונות״ מופיעים בכל הכתבות
של כל השליטים. למעשה הצליחה
הקואליציה לעצור בעד שלמנאסר והוא נסוג.
אינג׳ינר אברהם מרגלית, חיפה
הערותיו של הקורא מרגלית נכונות בחלקן
בלבד. בעברית אין כל ספר שלם שילמד
את התפיסה הכוללת של ההיסטוריה של
הארץ, פרט לאנציקלופדיה העברית. הקרב
בימי תחותימס ה־ ,3שנערך במאה יה־ 5ו
לפני הספירה, הוא הקרב הצבאי הראשון
שפרטיו ידועים להיסטוריה. אין ספק שהיו
קרבות ומסעי כיבושים גם לפניו. בטענתו
האחרונה צודק הקורא מרגלית. בכתובת
שלמנאסר אפילו לא הופיע ״נצחון״ אלא
היה ציון שהקרב הסתיים בתיקו.
אתם מתארים את דת ישראל פעם כהתפתחות
של עבודת אלילים, ופעם כהמצאה
העשויה לשמור על העם בגלות. ואף על פי
ששני ההסברים סותרים אחד את השני,
שניהם מתכוונים להוכיח כי איז טעם בקיום
מצוות התורה בימינו. רבותיו לא
בגלל הסברים אלה נישתכם לדת היא שלילית.
להיפר, בגלל. גישתכם השלילית אתם
ממציאים הסברים אלה. אינכם הראש־ונים
העושים כד.
דת ישראל היא אחת בכל התקופות ומבוססת
על ההשלמה ההדדית ביו אדם לאלוהיו׳
ובי: ארם לחברו. דת ישראל ב־

במכתבו לקוראים על שגיאות הלשון בקול
ישראל (העולם חוה ).1046 כותב העורר:
״האם המונח שר־החוץ הוא כל כד קדוש עד
שאי! להשאילו לאדם שלא נימול?״
אנו החתומים מטה מוכנים להוכיח על
דרד הדדוקציה, או בכל דרר שהיא, שנם
שר החוץ העכשוי של ישראל פסול על פי
הגדרה זו, למרות ההיפותזה הידועה של ה־ד״ר
יוחנז באדר ש״נולדה היא הגבר היחי די
בממשלה.״ אנו מציעים לעורר היקר,
שלפני שהוא כותב משהו או שיבדוק לבדו
או שישלח מישהו משורת המתנדבים.
משד, ג.
איתן ס״ פתח־תקורי

הוא והיא
כשנכנסתי לקולנוע תל-אביב החדש, חיפשתי
אחר מוסד מסוים המסומן כרגיל בשני
אפסים, ולא מצאתי. לפתע נגלה לפני חדר
גדול ובו מראות ענקיות. נרתעתי אחורה
בבהלה, כיון שראיתי כמה נשים נכנסות
ישר לחדר זה. אולם כעבור דקה נמלטו הנשים
בחזרה מהדר זה, כשהן מצטדקות:
״כשרואים מראות וכסאות, מי היה מאמי!
שזה מיוער לגברים?״
אתם, בחור שכנים טובים לקולנוע זה,
אולי תעירו׳ לבעלי הקולנוע שיוסיפו את
המלים הדרושות, במקום הצלליות -של נבר
ואשה, המצ״נים מוסדות אלה. כי למרות
שזה מאוד אורגינלי, עלול מישהו לערוד
סצינה — ולאו דוקא על המסר.
משח רושצ׳וק, תל־אביב

החיה שכאדם
אינני יודע ממתי הפד הבלם של הנבחרת
הישראלית לכדורגל, נוח רזניק, לעתו-
נאי, אבל דבר אחד ברור — זיאולוג איננו
ער״ן. כתבתו האחרונה בעחונכם (העולם
הזה ) 1041 היא פשוט עלבו! לגזע האנושי.
הוא כותב שביקר בנן החיות מאבן בהונג־קונג,
ולראיה הוא מביא תמונה של חיה
מאב! בדמות אלה חולצת שד. אינני יודע
מה דעתו של רזניק על הנשים, אולם אשה,
אפילו אם היא מאבן, איננה חיה.
שלמה טורקניץ, תל־אביב
מסקנתו של הקורא טורקנ-ץ אינה מבוססת
על עובדות מדעיות. בגן החיות בהונג־קונג
ישנו גם מוצג המפריך את טענתו
(ראה תמונה).
העולם הזה 1048

טבח של ליל ברתולומאום הקדוש
| | אירע אור ליום ה־ 24 גאוגוסם.1572 ,
היה זד. יום הזכרון ליהודי בשם נתנאל
בר־תלמי, מכפר־קנה בגליל, אחד נד 12 תלמידי
ישו׳ אשר הנוצרים שיבשו את שמו
וקראו לו ברתולומאום.
באותו לילה היסטורי זממה המלכה־האם
הקאתולית של צרפת, קתרינה מבית מדיצי,
לרצוח כמה מראשי העדה הפרוטסטנטית,
שדעותיהם הרגיזוה עד מאד. אולם משהחלה
השחיטה, אי־אפשר היה עוד להפסיקה. תוך
קרוב לחודש ימים ולילות נטבחו כ־50
אלף הוגנוטים בפאריס ובארץ. לדעת כמה
היסטוריונים, לא החלימה צרפת עד היום
מהמכה הזאת. ליל־ברתולומאום הפך למושג
בכל לשונות תבל.

השבוע, כמשך כמה דקות גורליות,
היה נדמה כאילו עומדת
ישראל לזכות כליל־ברתולומאוס
מקורי משלה.

אשר התפוצץ הרימון באולם הכנסת,
^ קצר קציר טראגי. ארבעה שרים נפצעו.
אחד מהם, שהוא אחד האנשים הישרים
והאהודים ביותר בזירה המפלגתית של המדינה,
נפצע קשה ונאבק על חייו.
אך בצד הסיכום הטראגי הזה, היה מקום
לשמחה על שני מקרי־מזל שאירעו באותן
דקות נרגשות:
הרימון, שיכול היה לקטול ולפצוע
עשרות חברי־כנסת אילו התפוצץ באוויר,
צימצם את מספר קרבנותיו מתחת לכל
חישוב של תורת־הסיכויים.
האיש שהטיל את הרימון לא נמלט, ואף
לא נהרג, אלא נלכד חי — כך שאפשר היה
לזהותו ולעמוד על רקע המעשה.

טלינח לסמל של ידידות ואחווה
לאומית.
אין צורך במאמץ גדול כדי לתאר בדמיון
את המאמר הראשי שהיה מתפרסם למחרת
היום בדבר, או את השיר של נתן אלתרמן.
שניהם היו קוראים לטבח המוני.
במקרה הטוב ביותר היו מוקמים עוד
באותו לילה מחנות־ריכוז למאות שנואי־השלטון
מכל המינים והסוגים. מתר לפקפק
בכך. כי כמעט בטוח לחלוטין כי באותו
לילה היו נופלים עשרות קורבנות׳ ולא
פחות בטוח מי היה נכלל ברשימה. פלוגות
הפועל, אגרופני החושיזם, סוכני מנגנוני־החושך,
היו מבצעים את השליחות הקדושה
ברצון.

הם לא היו פורעים רק את החשבון
עם הקומוניסטים, עם
הימין הקיצוני ועם ערכים מרגיזים.
הם היו מחסלים גס את שרידי
העתונות החופשית והלוחמים ב
אללם
למחרת היום, אחרי שלא היה עוד
שמץ של ספק כי היה זה מעשה־טרוף
של יחיד׳ כאשר גם הכתבלב המכור ביותר
לא יכול היה עוד לקוות לצידוק לליל-
ברתולומאוס, כאשר כל תקוות אנשי־הסיזון
נתבדו, העז דבר לפרסם מאמר ראשי שהכיל
את המלים הבאות:
״הכל ינשמו לרוווזז. כאשר יוכח הדבר,
כי אמנם לא היתה כל משמע ת מדינית
למעשה־הנוירוף. אך גס אז — אין להתעלם
עוד בשום פנים מן החופש הרב מדי הניתן
בארצנו להסתה מסורפת מדינית, העלולה
למצוא בימוי בשעה טרופה באיזו צורה
שהיא של מעשה־טירוף רצחני*.
אלה מלים ברורות׳ ועוד יותר ברור מר,
צבע היד שכתבה אותן.
פירושן המדוייק: יש לחסל כל במה חופשית
ר,מעזה לכתוב מלה אשר מטורף רפואי
יכול לחשוב אותה לשלילית. המטורף החולה
ביותר במוסד של באר־יעקוב יהיה
הצנזור הראשי של המדינה.

כי אלמלא כן, היה קורה משהו
נורא בשעות המאוחרות של אותו
לילה.

זה היה ברור עוד לפני שהחלה
החקירה. החקירה עצמה אישרה
את הדבר תוך שעה־שעתיים. כבר
בשעה עשר באותו לילה לא היה
למעשה ספק מה אירע.

ך מה חיה קורה אילו ברח האיש,
\ £מבלי להשאיר אחריו עקבות? מה היה
קורה אלמלא היה רקע המעשה מתבהר כלבך
תוך זמן קצר בל־כך? מה היה קורה
אילו קופחו, חס ושלום, חייו של דויד
בן־גוריון?

היה קורה משהו שהיה הופך
נם את הסיזון וגם את יום אל*

אלא שבכל פרלמנט אחר זה קרה
אחת למאה שנה, ואילו בכנסת
ישראל זהו הנסיון השלישי תוך
תשע שנים.
בפעם הראשונה הסתובב מטורף מזויין
בכנסת׳ ונתפס במקרה לפני שיכול היד,
לגרום לאסון.
בפעם השניה ניתן בכוזנה תחילה לקנאי
דתי לחדור לכנסת כשבידיו חומרי־הצתה.
נציג מוסמך של שלטונות־הבטחון העיד
רשמית, לא מכבר, שתוכנית הפשע היתה
ידועה מראש למשטרה ולמנגנון־החושך, וכי
ניתן לזוממי המזימה להיכנס כדי לתפסם
בשעת מעשה. בצדק שאל אז ח״כ נרגש:
ומה היה קורה אילו קרתה תקלה בתוכנית,
והאיש היה מספיק בכל זאת לבצע את זממו
לפני שנעצר?

ץ והי הפעם השלישית. והפעם אין
| זה מקרה שהוא בחזקת ״כוח עליון״,
אסון שאין למנעו. להיפך, זהו מקרה שכמעט
אי־אפשר היה שיקרה — אילו עסקו
האחראים לבטתון הציבור בתפקידם, תחת
להקדיש את זמנם הרב ומרצם הדל לביום
עלילות ולתככים מפלגתיים.
המתנקש הזהיר את מוסדות הבסחון
מראש במכתב־איום שלא נשתמע לשתי פנים.
הוא היה ידוע כחולה מסוכן, שכבר נחקר
על ביצוע כמה פשעים.
הוא היה ידוע היטב למשטרת ירושלים.
נשיא בית־המשפם העליון עצמו, כפי שהודיע
השב. ע׳ הזהיר בפירוש את. המשטרה
בפני הסכנה הצפויה מאיש זה.

בכל זאת לא נחקר, לא קויים
אחריו בילוש שיטתי, לא נעשה,
בקיצור, שום דבר כדי למנוע מאיש
זה להביא לכנסת מיקלע ושק
של רימוני־יד -כל דבר מלבד
טאנק שדמן.

ך* ל אדם בר-דעת היה מגיע תוך
דקות מעטות של מחשבה צלולה למסקנה
שלא יכול היה להיות שום רקע פוליטי
לפשע.
ערביי ישראל אינם במצב נפשי ומעשי
המאפשר להם להוליד מתוכם נוקמים וטרוריסטים,
אפילו ביום כפר־קאסם. אפילו
זולל־הערבים המושבע ביותר מבין המצויים
בעניני המיעוטים אינו חולם על כך.
הקומוניסטים לא היו זורקים רימון
לתוך אולם בו נמצאו אותה שעה ראשי
מפלגתם — אפילו שינו לפתע את דעתם
המסורתית, המתנגדת לשיטות של טרור
איש׳.
מחתרת של מלכות-ישראל, אפילו
היתד. קיימת כזאת( ,כפי שטוענים דוברי
ד,ש. ב) לא היתד, מבצעת מעשך,־טרור בשעה
שמנהיגיה (שוב לדברי הש. ב ).יושבים על
ספסלי־הנאשמים.
ובמנגנוני-החושך לא היה גם האיש
הציני ביותר מעז לשחק ברעיון של פרובוקציה,
כשהמדובר במעשר, המסכן את
חייו של דויד בן־גוריון.
כך׳ בדרך של חיסול הגיוני, לא נשארה
אלא אפשרות אחת: שהמעשה בוצע בידי
אדם בלתי־שפוי בדעתו, הלהוט אתרי פרסומת,
נקמה או פורקן, ללא רקע מדיני
או ציבורי.

מוחלט את מניעת חוירתם של מטורפים
לבית־מח, קקים. מקרים כאלה קרו כבר
בעולם. ההגינות מחייבת להזכיר זאת.

שחיתות. וכאשר ניתנת יד חופשית
ליצר הנקמה, היו מסולקים, מן
הסתם, נם כמה חשבונות פרטיים.

ך• אם זח תיאור דמיוני? האם אלה
1 1הגזמותיו של רואה שחורות וידיים
שחורות?
״ערבי — להרוג אותוו-צעק הקהל הנכבד
ביציע הכנסת, שניות מעטות אחרי ההתפוצצות,
עוד לפני שמישהו יכול היה לחשוב
מה קרה.
״קומוניסטים! למה אתם מגינים עליו!״
צעק אותו קהל לעבר שני אנשי־המופת שתפסו
את המתנקש — ומנעו את הריגתו
בו במקום.
״לחסל אותו!״ צעק כעבור רבע שעד,
חבר־כנסת נכבד׳ הידוע דודקא כאיש טוב״
לב ומתון, כשהוציאו את המתנקש למכונית-
המשטרה.
״קומוניססיס!* ״ערבים!* ״אנשי טייב!*
צעקה באותו ערב הארץ כולה, מגבול עד
גבול, בהיסטריה תאוותנית ובבטחון עילאי.

זה היה קול ההמון, שאינו תמיד
קול שדי.

ואפשר רק לשאול: מי מטווץ ז
יותר? האיש שסיפק את האמתלה
למאמר זה -או העורך שפירסם
אותו?

ינני שש לערוך חשבונות בשעה
שבני־אדם מוטלים בבתי־חולים ומתפתלים
בכאביו־,ם. דרושה מידה רבד, של שנאה
חולנית כדי להפוך שעה עצובה כזאת לשעת־כושר
לנגיחת מתנגד פוליטי. אולם אם
אנשי דבר החלו בויכוח זה, אין ברירה
אלא להשיב. אני מוכן להחזיר את הכדור
לחיקם.
ובכן, רבותי, מי אשם בכך שמעשה זה
קרה? מי סיכן את חייו של דויד בן־גוריון?
מי גרם לאסונו של משה שפירא? מי שיחק
בקלות־דעת בשלמות אבריהם של עשרות
חברי־כנסת?

יש לכך רק תשובה אחת: אותם
אשר אנחנו משלמים את משכורתם
כדי להבטיח את בטחון
הציבור כמדינה.
נכון, שום אדם אינו יכול להבטיח באופן

הוא יבול היה לבוא לכנסת, לבקש בשמו
המלא והמפורש כרטיס כניסה. איש לא טרח
לספק למשרד־ד,כרטיסים של הכנסת רשימה
של פושעים מועדים ומטורפים ידועים,
שאין לתת להם כרטיסים.
ובכנסת עצמה לא זו בלבד שאין ארגז
מסודר לעזרה ראשונה. המוסד הנכבד, המעסיק
תריסר אנשים כדי לבלוש אחרי
ע,רכי העולם הזה כדי לנסות למצוא חוטר
לצורכי פרסומי־הרפש׳ המוסד שהקים מנגנון
שלם לניהול משפטו של עמום בן-
גוריון — מוסד זה לא היה מסוגל להציב
אפילו איש אחד שיימצא דרך־קבע ביציע
האורחים של הכנסת, כדי לשים עין על
האורחים ולהימצא בקירבת טיפוסים חשודים.
אילו נמצא איש כזה, היה שם לב לכך
שטיפוס מוזר בשם משה דואק החל מופיע
לפתע לעתים תכופות בכנסת. יתכן שהיה
שם אפילו לב לכך שהוא מתנהג באופן
מוזר. וביום המקרה, כאשר דווייק עורר
את חשדו של אדם פשוט מתוך הקהל,
שבתידאי לא היד, זה מתפקידו להתעניין
בשכניו, יכול היה איש זה למנוע את
האסון.

כל זח לא נעשה. ולמרות שהיה
זח יום ה־ 29 באוקטובר, יום השנה
לכפו״קאסם ולמיבצע״סיני, לא
הוצבה שום שמירה מיוחדת ליד
בנין הכנסת, הנמצא במרחק של
פחות מקילומטר מן הנבול.

ל נא נאמר דברים אלד. ברוגז ובנימה
\ £ש ל קינטור. נניח אותם למחשבה צלולה,
ונוסיף: חכמים, היזהרו בדבריכם. והוא
הדין שבעתיים לגבי טיפשים.

נזכור נא כי אסון לאומי גדול
נמנע השבוע, האסון של לילי
ברתולומאוס. נודה על כך לגורל -
ונסיק מכך את המסקנות.

זהו סיפור של יום — היום השלישי, שייכנס. להיסטוריה כיום
כוצע אחד הפשעים החמורים כיותר כתולדות המדינה ..הוא מתחיל
כשעה 7.00 כבוקר. כעת שבמקומות שונים החלו אנשים שונים כסדר
ידם שיגרתי ורגיל, מכלי שיכחינו ככך כי בעקביות של טרגדיה
יוונית מתקדם יומם לקראת סיום טראגי.
זהו סיפור של מקום ושל פשע. ככר נכתב עליהם רבות. כתבי
״העולם הזה״ חיפשו את הדרמה העמוקה של יום זה. הם שיחזרו
את כל מאורעות היום, על פרטיו הקטנטנים ועל צעדיהם. של כל
גיבורי העלילה, תיד גביית עשרות עדויות. מתוכן מתקבלת כפעם
הראשונה התמונה המלאה של היום — היום בו הוטל הרימון;

— 7.00היום גז ת חייל
לעמוניהכנסיותהנוצריות, משני עברי הגבול, השמיעו את צלצולם המדוד.
24 משה שפירא הסתובב במיטתו, ראה כי מיסת אשתו ליזה, כבר ריקה.
שפירא הסתובב חזרה, סובב את כפתור הרדיו שעמד ליד המיסה, קולו הרענן של הקריין
מילא את החדר. ממוסקבה נודע כי המרשל ז׳וקוב הודח מן הועד המרכזי של המפלגה
הקומוניסטית. תוך כדי הירהור בפשר הדבר קם שפירא, לבש מכנסיים ומעיל־בית קצר
בצבע בורדו, בעל דשים כחולים, מעל לחלק העליון של הפיג׳מה. הוא העיף מבם בחדר־המיטות,
המרוהט רק במיטה׳ בשני ארונות־לילה קטנים ובארון־בגדים, ויצא. למסדרון.
בשעה שנטל את ידיו, האזין בהיסח־הדעת לקולות הבית. בתת־הכרתו רשם:לפניו את
פרטי השיגרה הביתית. זה עתה גמרה ליזה להכין את הבת, נועמי, לבית־הספר. נועמי, 15 ,
גבוהה וחסונה, תצא עוד מעט לגמנסיה. עתה תקח ליזה כוס־קפה, תביא אותה לחדרו של
יהודה, הבן. יהודה כבר ישב בכסא־הגלגלים שלו, לבוש עדיין פיג׳מה וחבוש כיפה.
הוא יעסוק בקריאה. כי יהודה ,23 ,הבן הבכור, המשותק בחלק התחתון של גופו מאז
לקה בשיתע״ילדים בילדותו המוקדמת, הוא עילוי.
הכרתו של שפירא פסחה על הקולות האלה. היא דשה בבעיה שהטרידה אותו מרגע
הקיצו. היה זה מכתב האיום־בהתפטרות שהיה עליו לכתבו, באותו בוקר, לדויד בן־גוריון.
לכמה דקות ניתק שר־הדתות את עצמו ממחשבה מטרידה זו, הוא עבר לחדר־העבודה,
בקצה המסדרון, כדי להניח את התפילין ולהתפלל. היום היה חם מהרגיל .״חמסין,׳י חשב.

ך • וי להכתשתיקימות, מוקפת גן מפואר בשכונת טלביה בירושלים, הנקראת
^ על שמו של הכליף הבגדדי הרון אל ראשיה הקיצה שרת החוץ גולדה מאיר לקרני
השמש, שבקעו מבעד לתריסים• היא הניחה את כף ידה על מצחה. לא היה לד, י חום,
אולם היא הרגישה את עצמה תשושה מאוד. עקבות השפעת נשארו עדיין בגופה; אמש
הלכה לישון בשעת לילה מאוחרת, אחרי הנאום המדיני המיגע והארוך שנשאה בכנסת.
היא התלבשה בחדרה שבקומה העליונה, הכוללת מספר חדרי שינה, סלון קטן ומטבח,
ניגשה להכין לעצמה ארוחת בוקר קלה במטבח. בעוד דקות מספר תבואנה מנהלת הבית
והעוזרת, ויהיה עליה לחלק להן הוראות לקראת ארוחת הצהרים. יהיה עליהן לערוך את
חדר האוכל הגדול בקומה הראשונה, כך שיתאים למספר רב של אורחים נכבדים. הארוחה
צריכה להיות צנועה. כי למרות האורחים הנכבדים׳ אין לחרוג מגדר התקציב הצנוע.
מבעד לחלון בירכה שרת החוץ לשלום את שני השוטרים הניצבים דרך קבע בפתח־הבית.
היא נטלה לידה את עתוני הבוקר. כותרותיהם הראשיות היו מוקדשות לנאומה מאמש.
היום לא תלך למשרד, תתכונן בבית לקראת הדיון בועדת החוץ וד,בטחון של הכנסת.

ך * למהדואק 50 אשד, רחבת־גוף, ניגבה את ידיה בשמלתה הירוקה, ויצאה בפתח
^ צריפה אל החצר. בחצר של השכן התימני משמאל קרקרו ׳תרנגולות. אחת מהן עברה
את גדר הפחים, נכנסה לחלקתה של סלמה, כשהיא מנקרת בינות לירקות. סלמה גירשה
אותה. גבותיה השחורות והעבות היו זעומות מאוד. איזה חיים! איזה חיים! הירד,רה. יעקב,
בעלה הזקן והחולה, קם בשעת בוקר מוקדמת, נטל עמו את. הצרור שהכינה. לו ושכלל
פיתה גדולה אחת, מספר בצלים, עגבניות וסיר קטן עם דיסת שעועית, ויצא לעמדה
אחרי שהתפלל. הבטיחו לי שהיום יקבל עבודה בפרדס. אולי יביא קצת כסף ואפשר יהיה
לקנות בשר ולהחזיר את החוב לצרכניה בשיכון הצריפים.
סלמה נכנסה לתוך הגינה, קיפלה את שולי שמלתה, והחלה אוספת ירקות. כאשר
התרוממה הבחינה בקבוצות אנשי השיכון׳ שהלכו על שביל העפר לעבר מעברת פרדסיה,
כדי לחפש אחרי יום עבודה. איזה חיים, חשבה, כולם הולכים לעבודה. אפילו הזקן יצא
לעבודה. רק הבנים עוד ישנים.
סלמה ניגבה את הזיעה מעל מצחה ונכנסה חזרה לתוך הצריף. מטבחה היה בהול הקטן.
שבכניסה לצריף. היא הניחה את הירקות על השולחן, זכרה 3י השאירה את הסכין בחדר.
היא נכנסה לחדר. מסביב לקירות העץ החומים־סהים ניצבו חמש מיטות. שתיים מהן י
ריקות. בשלוש המיטות האחרות שכבו שלושת בניה, מכורבלים בשמיכות צבא פשוטות.׳
עזרא, הצעיר בבניה, התהפך על משכבו. מסכן, איזה חיים יש לו, חלפה המחשבה
במוחה. הוא בן ,15 לא עובד, לא לומד. לא עושה כלוט. במיסה שלידו שכב אליהו
בן ה־ , 17 פיו פעור וידיו מאחורי ראשו. עוד מעט ילך לצבא ואז יהיה יקל ׳יותר בביוב
אולי יקבלו תמיכה מהצבא. היא חבטה בו בגבו. אליהו התעורר, פקח את עיניו, ונרדם
שוב. היא חבטה בו שנית :״יאלה, מה זה? אתה צריך ללפת לעבודה היו ם׳
מבטה של האם חלף על פני התמונות התלויות על הקיר. היו אלד, תמונות..שתי בנותיה
הנשואות, הנמצאות במושב בן־עמי ליד נהריה. בת אחרת שלה נמצאת בקיבוץ חולתא, בן
ברמת־גן. הא, לוא רק היתד, בטוחה שכל בניה יסתדרו, היו היא ובעלה יכולים למות בשקט•
היא הרימה את הסכין ־ שהיה מונח על ארגז הקרטון של ספרי בנה, והתבוננה בו, במוסא
שלה. היתד, לו הבעת־פנים שלוה. רק אתמול היה ילך, והיום הוא כבר גבר מבוגר, בן ,26
קורא ספרים וכותב הרבה. אבל עבודה אין לו. מסכין, מסכין, חשבה .״
היא זכרה את הימים ההם, בחלב שבסוריה. האב יעקב היד, אז רוכל בדים וחוטים,
הסתובב עם חבילות על שכמו בערי סוריה, וכפריה. משה נשלח לחדר כשהיה בן ארבע.
כשהתבגר חשבו לשלוח אותו לתלמוד תורה, שילמד תורה ומשנה; אולי יהיה פעם רב.
אז באו השליחים מארץ־ישראל. הם סיפרו שבירושלים יש ישיבה טובה ללימוד גמרא,
ושמשה יקבל שם חינוך -טוב. היא העלתה לנגד עיניה את תמונת חגיגת בד־המצוה של
בנד, משה. אחר כך הוא נסע עם השליחים לארץ־ישראל.
סלמה דואק נטלה את הסכין ויצאה אל המטבח, להכין את הסלט לארוחת הבוקר של
בניה. היא הדליקה אש בפתיליה המפויחת, הביטה בלהבה שניצתה. בשנת הקמת מדינת
ישראל היו פרעות בחלב. הערבים שרפו הרבה בתים של יהודים, ואת כל, בתי הכנסת.
בל 300 משפחות היהודים החלימו לעלות לארץ־ישראל. הם עברו בשנית 1950 את הגבול.
היא ראתה את בנה משה, חסלן במדי צר-,ל, בשעה שבא לקבל את פניהם. היא היתד.
בטוחה שהוא יעזור להם להיקלט בארץ החדשה, יעזור להם לבנות כאן את חייהם מחדש.

— 7.45 שגייס־ יוצאיגז לדרך
ן• תפילה נגמרה. משה שפירא קיפל את הטלית ואת התפילין, החזיר את שקית!
| הקטיפה למקומה בארון־הספרים, בין הש״ם׳ והמדף העליון. פעמון הדירה צילצל. השר
ידע מי המבקר: נהגו שלמה, חיוור, בעל המגבעת האפורה הנצחית. הוא הביא את העתונים.
השר התישב ליד שולחן הכתיבה המלוטש, נטל לידיו את העתונים, שהיו מסומנים בקויט
אדומים וכחולים. האדום סימן עניני מדיניות־חוץ ובטחון, אשר לדעת המזכיר, אליעזר
רובינשטיין, היו עשויים לעניין אותו. הכחול סימן ענינים שנגעו לשני משרדיו.
כפוף על שולחן־ד,כתיבה, שקע השר במאמרר של עורך חצופה, שבתי דניאל, שהגיב
בחריפות על סימפוזיון שהתקיים יומיים לפני כן ברדיו על זכות־הקיום של המפלגות
הדתיות. השר היה מרוצה. המאמר שיקף את גישתו.
הטלפון צילצל. היתה זאת השיחה היומית השיגרתית של בנימין שח •ר, מזכיר המפלגה
בתל־אביב. במשך כמה דקות הקשיב השר בסבלנות• תוך כדי הקשבה נשך את שפמו,
הסתובב בכסאו, הסתכל בחלונות שבקימור התדר מאחוריו. אחרי כמה דקות של הקשבה
מרוכזת, אמר בקול החלטי :״ובכן, שמע מנהיג־המפלגה היה מוכן לתת את הוראותיו.
עוד לפני ששקע בקריאת תיאור ישיבת הועד־הפועל של המפלגה, שבה הוחלט אמש
לנקוט בצעדים חריפים להשגת חוק־שבת ארצי, צילצל הטלפון שנית .״שלום זורח,״ אמר
שפירא. גם בלי לשאול ידע כי המדבר הוא זרח וזרהפטיג, תת־השר שלו לעניני דתות,
והאדם המקורב אליו ביותר במפלגה. גם זו היתה שיחה כמעט
יומיומית. השיחה השלישית היתד, של שלום רוזנפלד, איש מ׳עריב,
לו סיפר השר על החלטת הישיבה מאמש וסיפק לו כותרת חשובה
לעתון הערב :״מחריפים היחסים בין מפא״י לד תיי ם...״
הגיעה שעת ארוחת־הבוקר. כמו את כל ארוחותיו, אכל השר לבד.
בינתיים כבר ארז שלמה את ערימת התיקים של חדר־העבודה,
הוריד אותה למכונית האפורה. שפירא קם נטל את ידיו, העיף
מבט בספר־היומן החום. היום היה גדוש. צמרת משרד־הדתות
עמדה לבקר אצלו במשרד־הסעד בשעה , 10 ארגון •יוצאי גרודנא,
עיר מולדתו, עמד לקיים במשרדו ישיבה בשעה , 11 לשם דיון
בהקמת מרכז־הנוער בתל־אביב. מרכז־החינוך של המפלגה ביקש
את נוכחותו לישיבה דחופה בבית־נזאיר בשעה , 10 בקשר עם
התפטרות תת־שר החינוך משה אונא.
יום רגיל, חשב לעצמו שפירא. אחרי־הצהריים יהיה צורך לבקר
בכנסת.

* * שחדואק פקח את עיניו וקפץ ממיטתו. הוא ניגש לחבילת
הבגדים שהכין אתמול, לבש את מכנסי החאקי והחולצה הלבנה,
ניגש לרחוץ את פניו בברז שבחצר. בדרכו חזרה חטף מהשולחן
שבמטבח פרוסת לחם ונגס בה. הוא נכנס לחדר, נטל את מעילו,
אמר שלום לאמו ויצא מהצריף. האם הביטה אחריו: מה יהיה
הסוף אתו?
משה עקף את הצריף בצעדים מהירים, צעד בינות לצריפי
השיכון אל דרדר,עפר, המובילה לפרדסיה. באמצע הדרך סטה
שמאלה, אל תוך שדה הבוטנים הקרוב. הוא הביט סביבו, לראות
אם אין איש מתבונן בו, והתכופף. על שוחה לידו היו כמה
אבנים מסותתות. מתחת לאבנים הוציא־ קופסת פח, הסיר את הקש
מעליה. לעיניו נתגלו שלושה כלי מתכת ירוקים ומחוספסים —
רימוני יד. הוא דחף שניים מהם לכיסו. אחר נמלך בדעתו, הוציא
רימון אחד והחזירו לקופסה. את הקופסה החזיר למקומה.
כשחזר משה אל השביל הבחין בשכנתו פורטונה ג׳מאל. הוא
בירך אותה לשלום והמשיך לצעוד לעבר פרדסיה. הוא יאה ילדים
ממהרים עם ילקוטי בד לבית־הספר.
הם יכלו בקלות ללמוד אצלי! גם אני הייתי מורה, חלפה
המחשבה במוחו. היה זה בששוחרר מהצבא, שם שירת בחיל
הקשר. לא היה לו מקצוע. היה עליו לדאוג להוריו, שזה עתה
עלו ארצה. הוא למד בנאות בטבריה, עבר לטפסנות, ברזלנות
ומלאכות בנין אחרות. היו אלד, עבודות קשות! לא בשבילו. הוא
היה זקוק לעבודה רוחנית יותר. הוא למד סטינוגרפיד. והפסיק.
עבד כפקיד במשרד החקלאות, אבל חדר העבודה היה חשוך וחסר
אויר! לא בשבילו.
הוא ניסה להתישב במושב בן־עמי ועזב! לא בשבילו. התחיל
ללמוד הוראה בקורס מזורז במרכז החינוך והפך למורה. אלה
היו ימים טובים. הוא לימד בקרית. שמונה, באביחיל, בכפרזסבא.
זו היתד, עבודה מענינת. הילדים היו לפעמים מעצבנים אותו והוא
היה מכה אותם, אבל סלחו לו. פיטרו אותו לפני שנתיים בגלל
קיצוצים בתקציב.
דואק הגיע לכביש הראשי של מעברת פרדסיה. כביש ארוך,
מתמשך לאורך קילומטרים, כשמשני צדדיו צריפונים, פחונים יובלו־קונים.
הוא צעד לעבר תחנת האוטובוס לנתניה.

האוטובוס נעצר כל כמה מטרים לאסוף נוסעים בתחנות, .אולי תיסע יותר מהר!״ צעק
דואק אל הנהג, ,עוד נאחר בגללך את הרכבת.״

— 9.00 תוז״ביס־ ישבג בתכרת
* * זהחצישעה ישבו חברי ועדת־הכנסת בחדר הגדול בקומה השניה של הבית,
1* 1מסביב לשולחן הגדול. הם הסתכלו במורת־רוח מסויימת בגבר בעל הגולגולת
המפורסמת׳ שישב מולם. היה זה חיים כהן, היועץ המשפטי.
״דייסה נאד״״ חשב לעצמו ד״ר שמשון יוניצ׳מן, איש חרות, ומרט את שערות שפמו.
הדייסה בושלה כמה ימים לפני כן על־ידי ג׳יימם יעקוב רוזנטל, הכתב גבה־הקומה של
הארץ. רוזנטל, עורך־דיז גרמני חובש כיפר, וצנוע, בעל כשרון מיוחד לענינים פורמליים,
לימד לא פעם את חברי־הכנסת את מקצועם.
עתה גילה ברבים שיש סתירה בחוק בחירת הנשיא: נאמר בו כי הנשיא חייב להיבחר
לפני תום תקופת־כהונתו, וכי עליו לתת את הצהרת־האמונים שלו אחרי היבחרו. כן נאמר
כי הנשיא נכנס לכהונתו מיד עם מתן ההצהרה. פירוש הדבר, כי הנשיא הבא יורש את
מקומו של הנשיא הקד ם עוד לפני שתמה תקופת־כהונתו של הלז — מצב מגוחך.
חיים כהן, בקול הייקי שלו, הסביר בחיוך העליון המיוחד לו כי סעיף 6של החוק
הוא סע־ף מיוחד, ואילי סעיף 7הוא סעיף כולל. לכן 6עיף 6קובע, כי סעיף מיוחד

- 8 30 נזוזך וז\זר, לרכבת
התפוצצות הריך
• צעדים מהירים, כשהוא מדלג על שתי מדרגות׳ עליי שר ל ד 1 1 | 1 1 ״1ן ^13־ 1ך ן
מון: מראה קצת
1התחבורה משה כרמל למשרדו בקומה השניה בבנין הדואר ) 1ב ע 1\ 1 1 4 1 1 1 1י 1 1
שולח! הממשלה. השר שפירא שב על כסא 1ליד
הירושלמי. הוא היה לבוש בחליפה חומה ובחולצה פתוחת־צוארון.
השר בירך לשלום את הפקידים שפגש במסדרונות הארוכים של משרדו,
בחוק עדיף תמיד על סעיף כולל. הח״כים הנוכחים לא נרגעו:
נכנס ללשכתו. הוא חייך לעבר שתי הכתבניות שישבו ב סי ס ה למשרדו, קרא אליו את
״מדוע לא קראו לנו בשבוע שעבר?״ רצה עזרא איכילוב, הציוני־הכללי מסתח־תקווה,
מזכירו יצחק בצלאל .״תביא לי בבקשה את התיקים הבוערים ביותר! לא יהיה לי זמן
לדעת .״אילו שמענו אז את הסברה של היועץ המשפטי, יכולנו לתקן את החוק בעוד מועד*.
היום לעבוך על בל החומר. תזכיר בבקשה למנהלי המשרדים שהפגישה שקבענו היא
עתה היה זה מאוחר. הנשיא כבר נבחר. יצטרכו לתקן את החוק אחרי שייכנס הנשיא לכהונתו.
בשעה תשע וחצי,״ הורד, לו.
הישיבה שקעה בעניני שיגרה של תקנון. הצעירה השחרחורת מן המזנון הכניסה טס גדול.
גם הדברים הבוערים ביותר היו שיגרתיים מאוד. היה עליו לעיין בדו״ח על העלאת
״ד,ממ,״ הפליט ברוך אזניח, יושב־ראש ה. עדה. אזניה, נמוך וצולע, הוא אחד מסוסי״
התעריפים בענפי התובלה, לטפל בפרשו! רב־החובל של ד,אניד, ציון, שהסתכסך עם חברת
העבודה של מפא״י. איש תנועת־הנוער הציונית בגרמניה, שנחשב פעם לילז״פלא במפלגתו,
צי״ם. היה זה יום י עבודה רגיל ושיגרתי. השר הזמין כוס תה.
הוא אחד הברגים במנגנון הגדול העוסק במלאכה האפורה של השלטון .״נתקבלה תלונה

של מק״י,״ הודיע והרים את מבטו הממושקף מן הנייר שלפניו ,״על התנהגות המשטרה
• • אוטובוסלנתגיה עצר בתחנת פרדסיה. משה דואק נדחק בין הנוסעים, הצליח
הצבאית כלפי חבר־הכנסת תופיק טובי. הדיון בתלונה זו יתקיים בשבוע הבא, כדי לתת
| | לתפוס מקום־ישיבה בספסל האחורי של האוטובוס. הוא אחז בידו את העודף שנתן
אפשרות לשר־ד,בטחון או לנציגו להיות נוכח.״
לו הנהג, מנה את המטבעות. הכסף הזה, השב. לו רק היה לי כסף, הייתי פותר את כל
חברי־הועדה חייכו לעצמם בשקט. הם ידעו כי בשבוע הבא תהיה מונחת לפניהם דרישת
הבעיות. כאן ואת מדינה של גנבים. מי שלא גונב אין לו כסף. לא נותנים לחיות ולהרויח,
היועץ המשפטי לבטל את חסינותו של תופיק טובי כדי להעמידו לדין. הדחיה היתה תמרון
ולא נותנים גם מה שמגיע לך. אבל היום יהיה הסוף. היום יראו שאין הפקרות בארץ.
כדי לשמוע את שתי התלונות יחדו, ולמנוע בצורר, זו יתרון תעמולתי ממק״י, שניצלה
הוא לפת את הרימון שבכיסו. המתכת היתר. קרה. ידו הזיעה. אילו היו נותנים לי לצאת
את המקרה שאירע במבואות כפר־קאסם, כאשר שוטרת צבאית ירתה מעל לראשו של
מהארץ אז, כשמתחבאתי באוירון ובאניד״ יכלו למנוע את הרעש שיהיה היום. כל העולם
טובי, כשזה ניסה להתפרץ לתוך הכפר, ושוטר צבאי קרע את כפתורי מעילו.
ידבר על זה. צל העולם ידע איך שרדפו אותי ומה שעשו לי. למה לא נתנו לי לצאת?
בפעם הראשונה ביום זה נזכר השם כפר־קאסם כבנין הכנסת — שם שעתיד היה להטביע
מצד אחד מחזיקים אותי ומצד שני לא נותנים אפשרות להתקיים.
את חותמו על הרוחות בבית במשך כמה שעות נרגשות בערב. כי היום חיה יום השנה
הוא נזכר בימים בהם היה הכסף מצוי בכיסו, כשעבד כגובה וכמתרים עבור בית־היתומים
הראשון לליל־האסין, וגם לליל הפלישה לסיני.
דיסקין בירושלים. שילמו דוקא משכורת די גבוהה. חכמה גדולה הייתי אוסף בשבילם
הישיבה נגמרה. הח״כים קמו ממקומותיהם. לרובם חיכו ישיבות חושות. כי היום השלישי
המון כסף, בקיבוצים, בבתי חרושת. נתנו לי חלק ממנו. האלף לירות שלקחתי מהמוסד
הוא היום העמום ביותר בשבוע. ביום ב׳ באים רוב הח״כים לירושלים רק בצהריים.
ושכגללם פיטרו אותי, זה שום ובר. מה אפשר לעשות באלף לירות? אפילו דירה במקום
ביום ו׳ חוזרים רובם בצהריים לעריהם. יום ג׳ מיועד כולו לעבודה.
הגון אי־אפשר לקנות. אולי אחרי מה שיהיה היום יחזירו לי סוף־סוף מה שמגיע לי...
פינת השולחן (צ) .מאחוריו, הדוכן המרוסק ( )2והספסל
עליו ישבו אליהו אילת (במקום שם מונח הנייר) ומרדכי
גזית. הרימון התפוצץ על הרצפה, בין ( )3ו־(.)2

היו בו הוטלה רי מון

הנוי הכנסת ההנעה לישיבה. הסחנקש הרו רקסון
— 9.30 צט־יר כולה לרכבת
ך ץ חגת הדככת כנתניה היתה כמעט ריקה מאדם. בביתן־ההמתנה הקטן והלבן ישבו
2 1כמה נשים. גבר אחד היה שקוע בקריאת עתון. במרחק של כמה עשרות מטרים דהרו
מכוניות על הכביש הראשי נתניה—חיפה. משה דואק לא ישב בביתן־ההמתנה. הוא הסתובב
על רציף התחנה, כשידיו תקועות בתוך מכנסי החאקי שלו. נדמה היה לו שכל העיניים
מופנות אליו, שכולם תמהים לדעת מה פשר הבליטה בכים הימני של מכנסיו.
לבסוף התישב בצד, רחוק מן הממתינים, והחל מעיין בגליון הארץ של אותו יום. עיניו
ריחפו על פני הכותרות; מוחו לא קלט דבר. הוא התבונן בידיעה קטנה, שמסרה הודעה
שיגרתית: היום בשעה 16.00 יתחדש הדיון המדיני בכנסת על הודעתם של ראש הממשלה
ושרת החוץ. המלים ריקדו מול עיניו.16.00 , 16.00 , 16.00 :
בן־גוריון הוא אדם עקשן, הירהר דואק, והעלה לפניו את דמותו של האיש בעל רעמת
השיבה, כפי שישב לבוש בבגדי חאקי לפני ארבעה חדשים, בעת שביקר אותו בשדה בוקר.
בן־גוריון נראה אז נרגז במקצת על שהאורח הבלתי־קרוא מטרידו. אולם הוא לא נמנע
מלהיכנס עמו בשיחה וביחוד כשהציג את עצמו כשליחו של ח״כ אחדות העבודה ישראל
גלילי. הוא שוחח עמו על הקיבוצים, ישובי הספר, על תנועת הפועלים, על מפלגות הפועלים
בישראל. בעצם, חשב דואק, האדם הזה יכול היה לעזור לי, ללחוץ שיתנו לי מה שמגיע לי.
האם הוא יהיה היום בכנסת?
ידו הימנית נחה על המתכת המחוספסת. זה היה באותו סיור בנגב. היה שם איזה מחנה
עבודה של פועלים, שעבדו בכביש הסמוך למקום. הפועלים היו אז בעבודה והוא נכנס
למחנה, לחפש איזה ברז מים. כשיצא ראה את אוהל המשמר. על הריצפה, ליד מיטת־שדה
מתקפלת, עמד ארגז ירוק ומאורך. הוא הכיר ארגזים מסוג זה מימי שירותו בצד,״ל.
אף אדם לא היה בסביבה. משה דואק נכנס לתוך האהל, הרים את מכסה הארגז והוציא
מתוכו שלושה רימונים. הם היו ערוכים ודרוכים, נפציהם היו בפנים, מוכנים לפעולה.
הוא לא היד, זקוק לרימונים; הם רק נסכו בו הרגשה של בטחון .״כשימאסו לי החיים,״

חשב ,״אוכל להתפוצץ.״
דואק המשיך להבים בעתון .־״מישהו אחר יתפוצץ היום,״ חשב. שקוע בהרהוריו, הוא
לא שמע שהרכבת מחיפה הגיעה לרציף. ברגע האחרון קיפל במהירות את העתון, החל
לרוץ לכיוון הקרונות. הרכבת לא היתר, גדושת נוטעים, אולם כמעט כל מקומות הישיבה
היו תפוסים. דואק לא רצה לשבת בין הרבה אנשים. הרכבת החלה לנוע, והוא נטלטל
במסדרונות הקרונות, כשהוא מחפש לעצמו מקום ישיבה מבודד. בקרון שלפני האחרון לא היו
הרבה נוסעים. הוא ישב על אחד הספסלים.

לא נראה איש. על אדנית הטרשים, בכניסה לכפר, ישבו בשילוב־ברניים כמה עשרות נפשות.
כשהן נועצות עינים באדמה שלפניהן. האדמה היתד, צחיחה, ללא עשב וללא סימן של ירק,
כאילו ארר אותה הדם שהימור, אותה לפני שנה. מדי פעם בקעו זעקותיה של אם שכולה,
או אשד, אלמנה. זאטוטים בלויי־בגדים התרוצצו סביב המתאבלים, כשהם נזהרים לא להקים
שאון מיותר.
מעליהם, על רקע השמיים, התנוססה רצועת בד שחור, מתוחה על גבי שני כלונסאות
עץ גסים, עדות קודרת למעשה פשע שזכרו לא נמחק. במרכז הכפר התנוסס צריחו המבהיק
של המסגד החדש. סביבו התקהלו כמעט כל יושבי הכפר: פלחים מרודים ויחפים, סוחרים
בחליפות חג, נשים מכוסות־פנים ונערי בית־הספר ששבתו מלימודיהם. הם הביטו בעיניים
שותקות במרפסתו של המסגה׳שם, מסביב לשולחנות מכוסים בבד שחור, ישבו הנכבדים,
עסקני האיזור הערביים והאורחים היהודים שבאו להביע את תנחומיהם.
ר,אוירה היתר, מעיקה. הנכבדים משתי העדות בירכו זה את זה בשפע מליצות. ,הנואמים
לא פסקו להדגיש כי מעשה הפשע, בו נהרגו 49 גברים, נשים וטף, היה רק מעשה של
בודדים, אשר יתנו את הדין על הפשע שביצעו . .אולם המלים היפות לא הרחיקו את המועקה•
היא נשקפה מבעד לעיניהם של הילדים שעמדו ברחוב, על שפתותיהם ד,קמ, צות של זקנים ,
טרוטי־עיניים, על תריסי החנויות והבתים המוגפים. קשה היה לנחש מה מתרחש בליבם
של אלה.
על המרפסת קם לנאום איסמעיל נחאס, מערביי רמלה. הוא לא צעק, אולם דבריו דקרו
כמדקרות חרב :״מה הערובות שבידינו, שמעשר,־פשע מעין זה לא ישנה?״ שאל .״אין אנו
שונאים את המדינה, אין אנו קוראים למעשי נקם, אבל המדינה והשלטונות חייבים לשנות
את יחסם לערביי ישראל.״
איש מקרובי הנטבחים לא העלה על ועתו לנסוע לירושלים ולזרוק רימון בכנסת. הם
סלדו מהתעמולה, שניסתה לנצל את אבלם למטרות פוליטיות. הם גם לא תיארו לעצמם כי
באותו יום ינסו רבים לקשרם למעשר,־פשע מטורף, שכאילו בוצע על רקע מה שהתרחש
בכפרם לפני שנה.
בצפון, באיזור החולה, עסקו כמה עשרות פועלים בהכנות קדחתניות אחרונות לפתיחת
הסכר שינקז את כל מימי אגם החולה אל הירדן, יחשוף 60 אלף דונם אדמה ממימי הביצות.
מחפרי ענק השלימו את חפירת האפיק, מכונות אחרות החלו בהוצאת הכלונסאות שחסמו
אתי מוצא החולה אל הירדן. הכל התכוננו לקראת החג הגדול שיערך למחרת — חג
יבוש החולה.

— 10.30 נזט1לן ז\ז נט־גרי־גץ חזא

ך שעה 10.30 כדיוק קיבל שר הדתות והסעד משה שפירא, במשרדו אשר בירושלים,

2משלחת של נטורי קרתא. הוא ילזב במשרדו הצנוע, בבנין משרד הסעד ברחוב המלך
וי רגעשהתישסעלהספסל, התנשף מלוא ריאותיו. הוא הרגיש כאבים בחלק בטנו
דוד. אותו בוקר התכונן השר למושב הכנסת של שעות אחרי־הצהרים, ריכז את כל עבודת
2התחתון .״הניתוח הארור הזד״״ חשב .״אותו רופא בבית־החולים בילינסון, הוא לא
יומו לשעות שלפני הצהרים. היו לו פגישות רבות.
רופא בכלל. מן שמו? ד״ר נתן. הוא בטח השאיר אצלי משהו. אחרי הבעיטה ההיא, עשה
תחילה קיבל השר כמה אנשים בעניני מפלגתו, הפועל המזרחי. אתריהם נכנסה לחדרו
לי ניתוח, אבל׳הכאבים חזרו ובאו. בגללו שרפתי את המחסן של בית־ד,חולים. שלא יאשימו
משלחת נטורי קרתא, ובראשה הרב שינברגר. אם כי מבחינה רשמית אין נטורי קרתא
אותי, אמרתי לו למפרע שיעשה לי עוד ניתוח כדי שהכאבים יעברו. הוא אמר שאני מטורף.
מכירים במדינת ישראל ובמוסדותיה הציוניים, היה להם נימוק משכנע להיפגש עם שר
הזהרתי אותו שאשרוף את בית־החולים. כולם צחקו ממני, אפילו במשטרה• אחרי השריפה
הדתות. לפני שבועות מספר קיבלה הכת היתר מעירית ירושלים, לעריכת שחיטה נפרדת
ואחרי שהודיתי ששרפתי את המחסן, אמרו שאין הוכחות. השריפה לא גמרה עם הכאבים,
מיוחדת. אולם החלטת העיריה לא פתרה אח
הם לא עברו בכלל. רק שלא אקבל התכל
הבעיות. כדי להתגבר על הקשיים, היה
קפה שתשגע אותי.״
צורך בהתערבותו של שר הדתות.
הרכבת חלפה על פני המישור. בראשו של
כשיצאו אנשי נטורי: קרתא שבעי־רצון,
דואק חלפו המחשבות .״זה היה לפני 11 שנה.
קיבל משה שפירא את ד״ר פייבל מלצר,
הייתי אז בן , 15 שנה אחרי שהביאו אותי
מנהל בית־הספר רוחמה בירושלים, ומחברי
ארצה. הביאו אותנו לגבעת ברנר. לא נקלטנו
הנהלת בית־ד,חינוך לעיוורים , ,לשיחה על
בי היינו דתיים. העבירו אותנו לכפר הרואה,
בעיות חינוך העיוזרים. עוד לא הספיק השר
אבל גם שם זה לא הלך. אותו הדבר קרה
להינפש משיחה זה וכבר קיבל משלחת
בדורות. בסוף עברנו לגליל ים, על־יד
של צעירים דתיים, נציגי האחזות הנח״ל
הרצליה. היה שם גרעין עיראקי. אנחנו
נחושה בחבל לכיש, ונציגי מושב איתן בהיינו
המיעוט. כל פעם פרצו קטטות והמדאותו
איזור. הם ישבו בחדרו שעה ארוכד״־
ריכים היו מפרידים. המקרה שלי קרה בשבוסיפרו
לשר על בעיות האיזור, הזמינו אותו
עות. זה היה ין־ם השנה לעלייתי ארצה.
לחג האור, שיערך בנקודות אלה עם השלמת
הייתי בחדרי, לבוש בגדי שבת. היינו כמר,
רשת החשמל,
נערים בחדר. שמעתי מבחוץ צעקה של חבר
שלנו. יצאתי מהחדר ומישהו בעט בי בבטני.
אותה שעה עוד המתין משה דואק בתחנת
הבעיטה היתד, מיועדת כנראה לחבר שהוכה.
הרכבת הדרומית בתל־אביב לרכבת שתביאו
המשכתי להתקדם. קיבלתי עוד מכות ובלירושלים.
הוא קנה עתון צהרים, ישב על
עיטות. נפלתי. החזיקו אותי והכניסו אותי
ספסל וניסה להתעמק בקריאתו.
לחדר. זה שבעט הלך. באה המדריכה תמר
,לא רחוק משם, מהלך כמה בתים באותו
ואחריה המדריך מלמד. הופיעו אחות וחורחוב,
נמצא משרדו של העורך־דין הוותיק
בש. רק אחרי שעה בא הרופא.״
עמנואל דואק. הצעיר מפרדסיה לא יכול היה
שלא להיזכר כיצד עבר באקראי לפני ארבע
דואק התעלף, התעורר רק אחרי הניתוח
שנים באותו רחוב, נעצר לאכול משהו במזבבית־ד,חולים
בילינסון, שארך שלוש שעות.
נון באותו בנין, והבחין בשלט מאובק
הניתוח בוצע לאיחוי מעיו, שנקרעו מעוצ־וקטן:
עמנואל דואק, עורך דין. הוא היסס
מת הבעיטה 12 .יום שכב דואק בבית־תחילה
אם לעלות למשרד. אחר כך עלתה
החולים. כאשר קם על רגליו וחזר לקיבוץ
מחשבה במוחו שמא אותו עורך־דין אינו
גליל־ים, שוב לא היה שלם בגופו ובנפשו.
אלא קרוב רחוק שלו.
כל עבודה שניתנה לו במשק נראתה לו
למעלה מכוחותיו. נדמה היה לו שבכוונה
הוא עלה במדרגות המזוהמות של ד,בנין,
מתעללים בו. אפילו יציאתו למרעה עם
נכנס לחדר־המתנה בלתי־מסודר, י שעתונים
פרות המשק היתר, י עבודת־פרך בעיניו. רק
ישנים היו מפוזרים על שולחנו. עורך הדין
כעבור שש שנים התברר מה היה לדואק.
פעל שערות־השיבה לא השאיר כל מקום
היה לו שבר. הוא לא נותח שנית. רופא
לספק: אין הוא קרוב משפחה של משה
נתנייתי הרכיב לו חגורת־שבר, ודואק הצדואק.
אולם דואק הצעיר לא יצא ממשרדו.
ליח לקבל מהסוכנות את הוצאות החגורה
הוא פרש בפני עורך־הדין את תכניתו־ ל—
שמונה לירות.
תביעת פיצויים מהסוכנות היהודית על הנזק
שנגרם לו בעת שהותו במסגרת עלית הנוער.
.הרכבת עברה מתחת לגשר אבן. שיקשוק
עמנואל דואק קיבל עליו את התפקיד. בהגלגלים
התגבר, ולרגע היה נדמה לדואק
משך חדשים היה משה דואק מתרוצץ ברחוב
שמשהו משקשק במוחו. כשיצא הקרון מזה,
כשהוא מביא מדי פעם לפרקליטו פרטים
תחת לאפילת הגשר. הוקל לו, הוא הביט
חדשים, מאיץ בו להגיש את התביעה. כאשר
בשדות הירוקים ונעץ מבטו במחוגי, השעון.
החל לבסוף הבירור בפרשת התביעה, שהוגהשעה
היתד 10 ,בבוקר. בעוד שבע. וקית
שה ללא נקיבת סכום פיצויים מסויים, שאל

תגיע הרכבת לתל־אביב•
השופט המחוזי ד״ר שאול לבנברג מהו הסכום
הנדרש מהסוכנות. עורך־הדין לא

הספיק לדבר; משה דואק קפץ והכריזו 120
ך • שדותהירוקים של כפרי המשולש
אלף לירות. השופט חייך, שאל את דואק מון
2עמדו חקלאים ערביים, הם עמדו כפופים
משה דואק צועד לעבר בית־משפט השלום בירושלים. ,׳להוציעשה
בכסף. דואק השיב מיד :״אינני יודע
מעל לחלקותיהם, דיללו את השתילים, עקרו
את פקודת־מעצר נגדו, כשהוא נבול בידו לשוטר. נוכח צלמי
למה אני מוכשר. אני רוצה לתת לאחרים
עשבים שוטים. רק בשדותיו של; בפר־קאסם
;הטלביזיה שצילמוהו, חדים דואק את ראשו, צעד בקומה זקופה עד לאולם בית־המשפט.
לעבוד ולא לעשות עבודה י שאינה גדרשת

נבול לשוטר

*.יין

| 11 המתנקש בחדר החקירה. חולצתו
^ 11ך
1נקרעה בשעה שנתפס. נראים

עליה סימני דם (ליד הכפתורים) מהמכות שספג מקהל תופסיו.

יד על התנ״ו

אליעזר שילוני, ראש הלשכה הפלילית במטה מחוז ירושלים, נשבע לומר את האמת,
בפני שופם־השלום הירושלמי משה בזק, בפניו הובא משה זואק לשם הוצאת פקודת־מעצר.
משה דואק עצמו (עומד, משמאל) מאזין בקור־רוח למהלך העניינים. הוא הודה באשמה, אך ביקש לשחררו ממעצר.

ממני. אני מוכן לפקח על מפעל שאקים בכספי הפיצויים.״ הפרקליט נדהם, הגיש בו במקום
את התפטרותו. אולם השופט חייבו להמשיך לייצג את לקוחו.

— 10.00״ אוי אטרוף א ז 21 ןיף
ך* אחד מחדדי־הישיבות של הכנסת, עסקה ועדת השירותים הציבוריים בנושא
*4מעניין: השפעת האסיאתית. כמה אנשים חלו? כיצד מצטיירת בעיית האישפוזז
ד״ר שמעון בטיש, מנהל משרד הבריאות, הרצה על הבעיות בסבלנות. הרופא המנוסה
פיקפק במספרים הרשמיים של משרדו ביחס למספר החולים, סבר כי המספר האמיתי עולה
!ד ארבע על המספר שפורסם, מאחר ורוב הרופאים מתעצלים להודיע על המקרים, ולא כל
החולים קוראים לרופאים. לדעתו כבר חלו 40 מן האוכלוסיה בשפעת זו, האחוז הרגיל
בארצות הנגועות. לא תמיד יש כל הסימפטומים. לפעמים יש רק כאב־ראש.
״אם תקבל פעם כאב־ראש ממני,״ חייך משה ארם, היושב־ראש המצומק, עסקן אחדות־העבודה
,״תדע שלא אני אשם, אלא השפעת.״
״זאת לא תהיה שפעת אסיאתית,״ התערב שמשון יוניצ׳מן.
״זאת תהיה שפעת ארמית,״ פסק יעקוב ניצני, איש מפא״י.
לפתע נקרא יוניצ׳מן החוצה. יוחנן באדר, חבר סיעתו, רצה שיעבור לועדת החוץ־והבטחון.
שני חברי המפלגה בועדה, מנחם בגין ויעקוב מרידור, שהו בחיץ־לארץ. המחליף שלהם,
חיים לנדאו, נעדר גם הוא מהארץ. אריה בן־אליעזר משתתף בועדה מטעם הנשיאות. לא
נשאר אלא יוניצ׳מן. אך יוניצ׳מן סירב. הוא חשב כי השפעת האסיאתית חשובה יותר.
בינתיום עבר בסיש להסברת הקשיים בשטח האישפוז. החברים הקשיבו בענין• איש מהם
לא העלה על דעתו כי תוך שעות מעטות תהפוך בעית האישפוז — ולאו דווקא של חולי-
השפעת — לבעיה בוערת במדינה.

^ רככת העולה לירושלים נעצרה ברמלה. תחנת הרכבת היתה מלאה חיילים
( | בחופשה, שנדחקו אל פתחי הקרונות. משה דואק התבונן מבעד לחלון החוצה. המקום היה
מוכר לו: מכאן מובילה הדרך אל בית־החולים לחולי נפש בבאר־יעקב, שאינו רחוק מרמלה.
לאחרונה בילה שם דואק כחמישה חדשים.
״טיפשים,״ הירהר דואק ,״אותי הם שולחים לבית משוגעים. את כולם צריכים לשלוח
לשם.״ הוא שיחזר במוחו איך הגיע לאותו מוסד. אותו שיפט לבנברג דחה את תביעתו
לפי צויי ם ...עורך־הדין לא עשה את כל מה שיכול היה ל ע שו ת ...דואק החליט להיות
עורך־דיו בעצמו, הגיש ערעור לבית־הדין העליון. לא רצו לשמוע אותו, ביקשו ממנו שיגיש
את טענותיו בכתב. הוא מילא שישים עמודי סטנסיל ושלחם לבית־המשפט• השופט העליון
אולשן שוב דחה את תביעתו .״כולם עשו יד אחת נגדי, כולם רוצים לדפוק אותי,״ חשב
דואק.
אז ישב ובכתב־ידו כתב את המכתב הבא :״האש שאחזה במחסן בית־המשפם העליון
בירושלים בליל חג השבועות תשי״ז, והאש שאחזה במחסן בית־החולים בילינסון כעבור
שבוע, מקורן במשפט ובפסקי־הדין שניתנו על־ידי בית־המשפט המחוזי והעליון בקשר
לתביעתי. שתי השריפות נעשו לרגל מלאות 10 שנים לפגיעתי. לפני השריפות, הזהרתי
והתריתי ובכלל זה את משרד ראש הממשלה על מה שעתיד להיות, באם לא תתמלאנה
דרישותי לחידוש משפטי. עתה, לאחר השריפות, אני מזהיר ומתרה כי באם לא תתמלא
דרישתי, הרי שבית־הדין העליון, בית־המשפט המחוזי, בית־חולים בילינסון ורופאיו, ועוד
מוסדות ואישים אחרים הקשורים בענין זה, ימצאו את עצמם במצב של חבלה גופנית, אישית,
נוסף לחבלות ברכושם ובמתקניהם. אני שולח הודעה זו בשעה שאני מצוי באחת ההתקפות
החזקות ביותר שלי באזור הנגוע, בבטן ובשיפוליה. על ראשיכם אתם, האחראים, יחולו
כל מעשי החבלה שייעשו עוד. היום או בסוף השבוע אהיה בבית הורי.״
את המכתב שלח לנשיא בית־המשפט העליון יצחק אולשן, ולמשטרת ישראל. במשפט
שנערך בעקבות המכתב קבע הפסיכיאטור ד״ר באומץ :״בדקתי את משה בן־יעקוב דואק
ומצאתי אותו במצב של מתיחות נפשית. קיים חשש לפסיכוזה פאראנואידית• עלול להיות
מסוכך לציבור. מציע להעבירו לבאר־יעקוב לשם הסתכלות. איננו מסוגל לעמוד לדין.״
אחרי הסתכלות של חמישה חודשים בבית־החולים בבאר־יעקוב, מצאה הועדה הפסיכיאטרית
לשיחרורים כי משה דואק אינו מסוכן לציבור, ויכול לעזוב את בית־החולים למרות
שהוא חולה נפש. עם זאת החליטה הועדה שיהיה עליו להתיצב אצל הפסיכיאטר המחוזי
אחת לחודש.
הרכבת יצאה מתחנת רמלה; משה דואק חייך לעצמו, שבע־רצון :״אף פעם לא התיצבתי,
ושום דבר לא קרה לי.״

— 12.00 וזהר, גזז־גזן חזז גן

* * 4דתהחוץ גולדה מאיר לא הרגישה בטוב. עקבות השפעת האסיאתית עדיין ניכרו
עליה. היא נראתה חיוזרת, דיברה בקול חלוש. חברי ועדת החוץ והבטחון של הכנסת,

שהאזינו לדבריה של שרת החוץ, לא שוחחו ביניהם, כדי לא להפריעה. הם רשמו רשימית.
התכוננו לשאלות בתום הנאום.
גולדה דיברה על הנושא: המצב המדיני והבטחוני של ישראל לאור ההתפתחויות במזרח
התיכון. היא סיכמה את המצב בגבול סוריה־תורכיה,סיפרה על הצעדים שנקטה ישרא•1
ראשי ממשלות ושרי חוץ שונים
להבטחת בטחונה, סיפרה עלפגישותיה ושיחותיה עם
בעצרת או״ם. כמה מחברי הועדה התעקשו לשאול שאלות, לברר פרסים. גולדה קיצרה
בתשובותיה; היה עליה להתכונן לארוחת־צהרים חגיגית בביתה, ולישיבת הכנסת אחרי
הצהרים. לגבי אשה שקמה זה עתה ממיטת חוליה, היה זה סדר־יום עמוס. היא סיכמה
עם חברי הועדה שהויכוח על דבריה ידחה לשבוע.

ף 1חדרושלשרהתחבורה משה כרמל, בבנין הדואר בירושלים, התקיימה ישיבה
רבת משתתפים. היתה זו הפגישה של קבוצה א׳; השתתפו בה כעשרים איש, ראשי
היחידות של משרד התחבורה. הבעיות שעמדו בפני המשתתפים היו מקיפות, נגעו כמעט
בכל שטחי הטיפול של המשרד. אלוף אפרים בן־ארצי, נמוך־הקומה ונמרץ־הדיבור, הירצה
על בעיות חברת התעופה הלאומית אל־על, שהוא מנהלה. הוא ניתח את המאזן, חיווה את
דעתו על סיכויי החברה עם רכישת מטוסי בריטניה החדישים.
פולי פרקש, מנהל אגף הססנות והנמלים של משרד התחבורה, סיפר על המשבר בענף
הספנות בעולם, על ירידת מחירי האניות והשפעת המשבר על הססנות הישראלית. מנהל
שירותי הרכבת מנחם מבידור, שחזר זה עתה מסיור של שלושה חודשים בארצות־הברית,
סיפר על השיפורים שיש להכניס, לדעתו, בשירותי הרכבת הישראליים. היועץ המשפטי של
משרד התחבורה יצחק מינץ, שחזר מסיור בגאנה, שם יעץ לממשלת גאנה בעניני ספנות,
סיפר על סיורו.
השר משה כרמל ניהל את הישיבה. הוא קרא אליו את מזכירו הצעיר יצחק בצלאל, כדי
לראות מה עוד מצפה לו בסדר־יומו. כמעט ולא נותר לו זמן לנוח ולאכול: מיד אחרי
הישיבה היה עליו להיפגש עם חברי סיעתו בכנסת, לדון בבעיות הויכוח המדיני. היה עליי
עוד לעבור לפני פתיחת הכנסת על החומר השוטף של משרדו, שלא הספיק לעיין בו בגלל
ישיבות היום. הוא רצה להישאר בכנסת כדי לשמוע את נאומו של חברו לסיעה יצחק
טבנקין, ובערב היה צריך להכין את נאום הפתיחה שלו לועידת מפלגת אחדות־העבודה.
השר סיכם את הישיבה ויצא את משרדו. לא היה כל סיכוי שיוכל לקפוץ אותו יום
לביתו, בקיבוץ נען. יהיה עליו להסתגר, כך חשב, בדירתו שברחוב סוקולוב, לעבוד
קשה עך שעה מאוחרת בלילה.

— 13.00 זזכזיזז בריזזזז
ך • מהדקות אחרי השעה אחת, הגיעה הרכבת לירושלים. משה דואק חיכה עד
שאחרון הנוסעים יעזוב את הקרון. כשיצא לרציף, הבחינה עינו במועד יציאת הרכבת
הבאה, מירושלים לתל־אביב. לרגע עמד והיסס, אם לקנות כרטי 2נסיעה חזרה. הוא נכנס
לאחד מתאי בית־השימוש. שם הוציא מכיסו את חפץ המתכת.
הרימון הירוק, הצבוע בשני קוים אדומים, נראה שליו ואדיש. דואק בדק את ניצרתו.
תחבו שוב לכיסו. מתחנת הרכבת צעד הצעיר ברגל. הוא חלף על פני בנין המוסדות. אותה
שעה יצאו פקידי הסוכנות להפסקת הצהרים. לא יהיה בזה טעם רב להשליך את הרימון
לחצר, חשב; זה לא יעשה רושם מספיק.
הוא המשיך בדרכו, חלף על פני בנין הכנסת. לרגע עמד והתבונן בבנין. הוא הכיר אותו
לכל פרטיו: כבר ביקר בו כמה פעמים בתקופה האחרונה. לא תהיה זו בעיה להיכנס; הסדרנים
מכירים אותו כצופה שקט. הוא התבונן במכוניות המבריקות של חברי הכנסת, שניצבו
בשורה ארוכה ברחוב, ובמוחו תיכנן דרך בריחה, אם רק יצליח לחמוק מתוך ד,בנין.
במורד רחוב בן־יהודה חיפש משה דואק אחר בית־מלון קטן, שם יוכל לנוח עד מועד
פתיחת הכנסת. הוא הגיע עד כיכר ציון, פנה ימינה לרחוב צר, המוביל לעבר שכונת
נחלת שבעה. שלט צנוע של מלון בשם חיפה משך את עינו. הוא טיפס במעלות. בעלת
המלון, הגברת רודניק, הקבילה את פניו.
״אני רוצה חצי חדר ללילה אחד,״ ביקש דואק. הוא המלה מלירה מעילו.
הוא

רשם בפנקס המלון: משה
סוריה ורשם ישראל. הוא
וחצי ללירה ורבע. במשך
הוא ביקש להעירו בשעה
ישן שנת ישרים,

דואק, נתינות — סוריה. אחר־כך נמלך בדעתו, מחק את
התמקח עם בעלת המלון על המחיר, הצליח להורידו
כל הזמן הזיע. בחדרו, חלץ האורח את נעליו והסיר את
4.00 אחרי הצהרים, השתרע על המיסה ונרדם.

היו בו הוטדה די מון

״הנסחת׳ לרפאל לשמש.״ אגד שנירא וחזר ראורס
הצטרפו. הם עמדו להיפגש, כעבור שלוש שעות, בנסיבות שונות לגמרי.

— 13.30 נזנוורה ריפלהזטיוד אצל גולדה

* * ש ה דואלי!

* ץחוקעמוםואדיב נשמע מסביב לשולחנה של שרת־החוץ. גולדה מאיר ישבה בין
שני השגרירים — השגריר הבריטי בישראל, והשגריר הישראלי בבריטניה — שהיו
אורחי־הכבוד בסעודה.
כמו תמיד בארוחית כאלה, לא דיבר איש על פוליטיקה. השיחות נסבו על כל הנושאים
שבעולם — מן הספוטניק הסובייטי ועד לאקלים בלונדון. לעתים היתה זאת שיחה אחידה.
לעתים התפרקה החבילה לצרור של שיחות פרסיות, כשמיופח־הכוח הקנדית מחליפה דברי.אדיבות
עם לינטון, וראובן שילוח הבלתי־מחייו מנסה לבדר את אשת השגריר הבריטי אי
את הגברת גזית, אשת מזכיר השרה, ששוחח עם אשתו של אייב הרמן, איש הסוכנות.
״שמעתם את הסיפור על פיאדה בלונדון?״ נשמע קולו של דויד הכהן. המסובים הפני
באדיבות את פניהם אליו .״כשביקר משה פיאדה (יועצו היהודי של טיטו) בלונדון, היה
על ג׳נטלמן אנגלי אחד להציגו. היא רשם לעצמו את השם על פתק, אך משום מה היה
נדמה לו שהאיש שמו פוג׳אד. כך הציגו את פיאדה עשרות פעמים באותו ערב בתור
המנהיג הפאשיסטי הצרפתי, עד שפרץ בזעקה: מה רוצים ממני? אינני פאשיסט!״
האנגלו־סאכסים ליד השולחן חייכו .״אולי זה הדבר שגרם לכך שנפטר אחר־כך משבץ

הלב,״ העיר מישהו.

וכשפקח את
בפישוט אברים
עתה על גבו
התהפך על משכבו. הוא שכב
* )₪עיניו, נתקל מבטו במנורה שהיתר, תלויה על התקרה. לרגע לא הבץ היכן בדיוק
הוא נמצא! אולם כשנוכח כי הוא נמצא בתוך חדר המלון, שאג בבהילות לעבר ויליאם
מן, שכנו לחדר השני, ממנו ביקש להעירו בשעה ארבע :״מה השעה עכשיו?״
מן, אזרח אמריקאי, הציץ בשעונו וענה :״שלוש וחצי.״
שלוש וחצי, חשב דואק. ישיבת הכנסת מתחילה בארבע. היא תימשך כנראה עד שעות
הערב המאוחרות. יש הרבה מפלגות, יש הרבה נואמים, אין מה למהר. הוא הבחין שנרדם.
כשד,רימון בתוך כיסו• עתה לא היה לו נוח לשכב כשהרימון תקוע בכיס. ה א חשב להוציאו
ולהניחו בכיס מעילו שעל הכסא. אבל, אולי מישהו יבוא לחטט בכיסים וימצא את הרימון?

— 16.10 הנ פ שו ת הפתולגו! גזוזבנגזות

ך* יד מעלתו, השגריר הישראלי לחצר ג׳יימס הקדוש, נכנס לבנין הכנסת בקומתו
| | הגבוהה, עיניו הגדולות האפרפרות וחליפתו האסורה התפורה היסב, משך אליהו אילת
מיד את תשומת לבו של הסדרן. שהכירו.
כשהתכונן לעלות במדרגות ליציע, כדי לעקוב אחרי הויכוח בעיני הקהל, עצרו הסדרן
ושידלו להיכנס לאולם הכנסת עצמו. שם, בשולחן המיועד ליועצים חשובים, ישמע היסב•
אילת נכנע. הוא עבר את חדר־המלתחה, בו רגילים חברי־הכנסת להניח את מגבעותיי,נב

. — 14.00 אבא, וז אוכי
אליהם־
לפתוח את תיבות־הדואר שלהם, לעלעל במבולהעלונים והפרסומים הנשלחים
לגמור את הסיגריה ולהקשיב בחצי אוזן לנעשה באולם הסמור• אילת חצה את החדר.
כדי להגיע לספסל היועצים היה עליו לעבור על־פני הקצרנית והנואם, בץ שולחן
ך * מבקר האחרון עזב את חדרו של שר הדתות בבנין משרד הסעד. משה שפירא התמתח,
הממשלה לבין במת היושב־ראש. אילת הניד בראשו לעבר חנן רובין, היושב־ראש התורן,
| 1עבר להכתיב מספר מכתבים למזכירו. המכתב לדויד בן־גוריון כבר היה מונח לפניו,
ולעבר גולדה, שכבר ישבה במקומה. מתי היא מספיקה לנוח? תמה.
מודפס במכונה, מוכן לחתימה. השר הידיע בו, שאם לא יסודרו עניני השבת והחינוך
אילת עצמו לא הספיק לנוח. אחרי שהתפזרו האורחים שסעדו בבית גולדה נשאר אצלה,
תוך שבועיים, יאלצו חברי המפלגה הדתית־לאומית לפרוש מן הקואליציה.
שוחח כ.־וצי שעה על יחסי ישראל ובריטניה. רק בשלוש וחצי נפרד ממנה, חזר לביתהמכתב
האחרון היה אישי יותר. אחד מנכבדי המפלגה וראשיה חלה לפתע בגידול ממאיר,
ר,נשיא, בו התגורר בימי שהותו בירושלים,
שוחח כרבע שעד, עם יצחק בן־צבי ויצא
לכנסת, להאזין למהלך ישיבת־ד,מליאה.
השגריר תפס את מקומו. על הספסל כבר
ישב מרדכי גזית, המזכיר המדיני הגבוה
והשחרחר של גולדה. היה זה ספסל פשוט
למדי, מאחירי דוכן עץ דק, עליו יושבים
לרוב מנהל־המשרד והמזכיר של השר המרצה
בויכוח השוטף. הוא נמצא בין שולחן
הממשלה לבין השורה הראשונה של ה־ח״כים.
הפעם היה ברשות אנשי משרד־החוץ.
אילת השקיף סביבו. האולם החל מתמלא,
למעלה מן הרגיל. שני שלישים של הספסלים
היו תפוסים. אמנם. שום דבר מעניין
במיוחד לא עמד לקרות באותו יום• גולדה
כבר נשאה את נאומה אתמול. אולם למחרת
היום עמדה להתקיים השבעת הנשיא, שנבחר
אתמול מחדש, ורוב הח״כים שבאו
לירושלים למטרה זו ניצלו את הדבר כדי
למלא גם את תפקידם במליאה• גם אילת
עצמו דחה את טיסתו חזרה ללונדון ובא
לירושלים למסרה זו, אחרי שהחמיץ את
נאומיהם של דויד בן־גוריון וגולדה על
המצב המדיני.
אדם גבה־קומה וחסון תפס את הכסא
כך השאיר משח דואק את חחדר ששכר במלון חיפה בירושלים־ שס
ליד שולחן־הממשלד״ כמעט בדיוק לפני
סלסה ויעקב דואק, הונח
כמה שעות, וממנו יצא עס הרימון לבנין הכנסת. המעיל המונח על
אילת .״שלום, מה שלומך?״ שאל משה
ריו של המתנקש בכשפירא
את אילת .״תודד״ מה שלומך
הכסא, הוא המעיל שהשאיר בבית המלון, בתקוח שיצליח להתחמק ולחזור ולקחתו משם.
נסת, ליד צ רי פ ס, למחרת יום ההתנקשות.
אתה?״ השיב השגריר.
כעבור כמה דקות נכנס דויד בן־גוריון ניגש למקומו בצעדים נמרצים. הוא נראה
הוטס לאמריקה. השר הכתיב מכתב לראשי המפלגה בארצית־הברית חברנו חלה
במצב־רוח טוב.
פתאום ויצא אליכם לארצות־הברית. אני מבקשכם בכל לשון של בקשה לעזור לו ולהיות
על־ידו, כי אין כמו אדם חולה מסוכן זקוק לקירבתם של אנשים, וביחוד שהוא כל־כך

חולה, וזקוק מאד לחסדי־השם. אני תפילה כי השם ישלח לו רפואה שלמה במהרה•••״
פירת מכונית ברחוב למטה העירה את משר, דואק משנתו. הוא התישב בשיפולי
שפירא קם מבסאו. הוא לא חיכה להדפסת המכתב, השאירו לחתימה בערב. היא לא תיאר
• • המיטה, נעל את נעליו. הוא שיפשף את פניו בידיו ופיהק• יהיה עליו להזדרז, חשב,
לעצמו כי בעוד ארבע שעות יהיה הוא עצמו זקוק לאותו שרות אנושי ולחסדי השם.
אם הוא רוצה לקבל כרטיס כניסה לישיבת הערב. בערב מתרבים המבקרים בכנסת, ואז
(המכתב יצא לאמריקה כעבור יומיים. ללא חתימת השר, בלוית מכתב־לווי של אליעזר
יתכן ולא יתנו לו להיכנס.
רובינשטיין, מזכירו ואיש־סודו^
הוא ניגש אל הכסא, הרים את מעילו ולבשו. בעת שהוציא את צוארון חולצתו מבעד
שפירא הגיע לדירתו בבית־האבן הדו־קומתי, פתח את שער הברזל, עלה במדרגות הישרות
לדשי המעיל, עלה במוחו הרעיון שאין זה מן ההגיון ללבוש את המעיל. ביום חם שכזה
והצרות. שני אנשים כבר ישבי בחדר־הא־רחים, שלושה אחרים בחדר־העבודה. הש ר היה
יעורר הדבר חשד. מצד שני עשוי המעיל לעזור להסתיר את הרימון. אבל יהיה קשה
רגיל לכך. כל הפונה למזכיר השר ונענה כי ״היום מלא־׳ ,עונה אוטומטית :״טוב, אז אלך
להימלט עמו החוצה. הוא הסיר את המעיל והשליכו על המיסה.
אליו הביתה -.הכל יודעים כי השר יתפנה אליהם גם בביתו, וכי לעתים נוח יותר לבקש
״אחזור בשעה 10 בלילה,״ אמר לבעלת המלון ומיהר לצאת לרחוב. הוא יצא לרחוב
טובות באודירה הביתית, בנוכחות האב הישיש, בעל הזקן הארוך והקול השפיראי האיפי־ני,
בן־יהודה. הרעב הציק לו. הוא ניגש לדוכן פלפל שניצב בקרן הרחוב, הזמץ לעצמו מנה
המזרז את בנרז ״נו, מוישה, תעשה ליהודי טו ב ה
שלימה. לא היו אנשים רבים ברחוב. דואק ניצב בכניסה לקולנוע ציון, התבונן בתמונות
של הסרט שהוצגו בחלון. שם הסרט: האיש שידע יותר סדי. שם מוזר, הירהר דואק> בעצם
״אבא, האוכל מתקרר,״ נפנסה לשיחה נעמי, הבת. היה זה האות לאחרון מבקשי־הטובה
גם אני יודע עכשיו יותר מדי. אני האיש היחידי שיודע מה הולך לקרות בכנסת ואיזה
להיפרד, אם כי לא ברצון. נעמי, המבקשת דרך קבע את הכרטיסים הנשלחים לשר להופעות
רעש יהיה בעולם מזה. אין דבר, שיראו כולם את העוזל שעשו לי.
באלם ומוסיקה, ושבקשתה מושבת דרך קבע ריקם (כי השר לא רק מסרב לבוא להופעות
בצעדים מהירים עלה במעלה הרחוב, סנה לעבר בנין הכנסת• הוא ניגש למזכירות הכנסת
כאלה, אלא אף לתת לבני משפחתו לבקר בהסן, הובילה את אביה לשולחן הקטן בפרוזדור.
ליד בור המנורה, ביקש כרטיס כניסה ליציע. ביקשו ממנו תעודת זהית• לאחר שנרשמו
שם אוכלים האב, האם והסב׳ יחד עם זוסמן. זוסמן, יהודי קטן נבן ,50 רזה מאד ובעל זים•
פרטיה, ניתן לו הכרטיס. הוא מיהר להכנס לבנץ הכנסת.
זקן, הוא בן־בית, שאיש לא יודע בדיוק את קרבתו ותפקידו. הוא ישן בפרוזדור, סועד על
שולחן המשפחה, ממלא את כל התפקידים המשפחתיים המזדמנים בדרכו.
פעם היה השר נח בצהריים, אחרי הארוחה, בצורר, מק ירית משלו. הבן יהודה, נעמי והוא
— 17.30״ו\ז וזרגגו,״ זזשב ח\2$
היו ו שבים במשולש בחדר־האורחים, הריק כמעט מרהיטים, משחקים בישיבה בזריקת כדור
זה לזה. היה זה על סי רוב בימים מתוחים של משברים ממשלתיים או לאומיים. חצי שעה
ך * כרהכנסת זרח ודרהפטיג עבר על פני שולחן־הממשלה ויצא החוצה. משה שפירא
כזה היה פורק את המתיחות הפנימית. עתה ויתר השר על בידור זה. יהודה ונעמי עסוקים
| 1הסתכל בשעונו. השעה היתד, חמש וחצי, השעה שנקבעה להמשך הישיבה שהתקיימה
בלימודים, שוב אין עם מי לש־וק. השר עבר לחדר־המיטות, התפשט ושכב לישון.
בבוקר בעניני משרד־הדתות. הוא יצא למזנון. יהודה שסיגל, סגן המנהל הכללי של
המשרד, כבר ישב שם, מאחורי ערימת־תיקים, חיוזר ומחמיר־פנים כרגיל.
— 15.00 ישיבה ללא \זוצאגגז
השיחה נמשכה ונמשכה. תוך כדי דיבור קרא שפירא למלצרית השחרחורת, הזמין דג
וסאלאט. בעוד וורהפטיג ושפיגל מתידכחים, סעד השר בנחת והקשיב. היתה זאת הסעודה
שסיכנה כעבור שעה את חייו.
* ןןדת * חמשנה לחוק הסעד והמזונות עסקה בתפקידה. מספר הנציגים של משרדיו
הממשלה השונים עלה על מספר חברי הועדה, כו החוק הסתעף בכיוונים רבים•

מסביב לשולחן ישבו הח״כים שכבר נפגשו כמה פעמים במשך היום בועדות אחרות.
** ד דוכן הנואמים עמד חבר הכנסת פרץ ברנשטיין׳ מסיעת הציונים הכלליים. הוא
•יום גדוש מאד, בלתי־רגיל,״ הירהר שמשון יוניצ׳מן, בהסתכלו בברוך אזניה, שכיהן גם
^ דיבר לאט, בהפסקות ארוכות בין משפט למשפט, וקצת פחות ארוכות בין מלה למלה.
הפעם כיושב־ראש. יוניצ׳מן הספיק רק לאכול ארוחת־צהריים חטופה במזנון.
קשה היה להאזין לדבריו במבטאו הייקי המיוחד במינו. משה דואק התאמץ לעקוב אחרי
נציג• האוצר נתבקשו לחידת את דעתם על הסתייגות שהובאה מטעם מפ״ם, ושדרשה
דברי הנואם. הוא ישב בשורה האחרונה ביציע, כמעט במרכז, קרוב לדרך ד,יציאה.
כי לא יחול מס־הכנסה על המזונות שישתלמו לפי החוק החדש לאנשים מבוגרים, כגון
הוא שמע את ברנשטיין אומר :״היתר. נקודה אחת בנאומו של ראש הממשלה שאולי
אחים, אחיות והורים. שני הרופאים בועדת־המשנה — שמשון יוניצ׳מן ובן־ציון הראל —
צריך לראות בה השקפה חדשה: שלא את כל הבעיות אפשר לפתור באמצעים צ ב איי ם-...

ההודים

החדר

זה הרגע, חשב דואק. היא ניסה להניע את
ידז׳ אולם היא לא זזה .״אם רק אכניס
את היד לתוך הכיס, לא אשלוט ברוחי,״
חשב. יש עוד ומן, שום דבר לא בוער.
חוץ מזה הסדרן י עומד בדלת היציאה.
כשיתחלפו הסדרנים אשליך את הרימון.
ברנשסיין סיים את דבריו. על הדוכן
עלה מאיר ארגוב• הוא דיבר על מאבק-
הגושים, על הדוקסרינות, על. מעמדה של
ישראל בים השנאה הגואה. הוא דיבר בהתלהבות
על קליסת המיליון השלישי.
על חשבוני, חשב דואק, על חשבון הפיצויים•
שלי הם רוצים להביא עוד מיליון
עולי* הוא שלח את ידו לכיסו. באותו
רגעץ נכנסו ליציע כמה אנשים. הוא החליט
ל חכו* ,

— 18.00 רפ אל נולה רואת!
* 4דל י ש לי הירהר שמשון יוניצ׳מן.
! ו הו א הרגילו ברע׳ .יום לפני־כן שוחח
א רו ס ת עם פקיד ממשלתי גבוה, שהיה
חולה שפעת. אולי נדבקתי? תמה עתה.
הוא היה מרוצה. אם לקבל את זה, חשב,
מוטב לקבל את זה עכשיו ולגמור עם זה.
בפעם הראשונה בחייו הרגיש יוניצ׳מן בצורר
לעשן סיגריה.
יוניצ׳מן׳י שב במקומו של מנחם בגין,
בש רד, הראשונה׳ מול המעבר הצר בין
שולחן־הממשלה ושולחן היועצים. מימינו
ישב יוחנן באדר, משמאלו אסתר רזיאל־נאור.
ליד
דוכן הנואמים עמד מאיר ארגוב,
הח״ב המפא״יי הנמוך והממושקף, שאינו
מצטיין בבהירות הרצאתו. כמה דקות לפני
בשעת בחירת הנשיא, נראה בבירור
ךחך|
| 1ך ן
שנעדרו בשעת האסון. פינה אחת של דון ן־וזנואמיס נראית באמצע
כן קמה גולדה. עתה קם יוניצ׳מן והלך
! ״ ן אותו לן סע של האולם חמשורסס למטה.

התמונה, באותם המקומות בהם ישבו, בסדר אחר, למחרת היום.
באותו כיוון גם הוא, לעבר ספסל המעשנים.
שפירא, כרמל, בן־גוריון וגולדה יושבים גאוחס המקומות בו
למטה חיים כהן יושב על ספסל־היועצים. אסתר רויאל־נאור, יוחנן
מאחורי ספסל־היועצים, עליו ישב אליהו
ישבו למחית היום, בשעת ההתפוצצות. לידס יושבים ארן ולוז,
באדר ושמשון ׳ודצ׳מן יושבים בשורה הראשונה, באמצע התמונה.
אילת ובירכו לשלום, מחוץ לחצי־הגורן
העגולה של ספסלי הח״כים, ישנו ספסל שני, המיועד ליועצים פחות מיוחסים. מאחוריו ישנו
בחוץ נזכר אילת לפתע שאריאל מחכה לו. הוא התנצל, מיהר חזרה למזנון. אריאל
עוד ספסל, הנחשב מחוץ לאולם, אף שהוא נמצא בתחום הראיה והשמיעה של הנואם. שם
קידם את פניו בחיוך, הציע לצאת החוצה .״אם נשב כאן, יגשו אליך בכל רגע יישאלי
רגילים הח״כים לעשן סיגריות, כשאין להם חשק לצאת למלתחה או למזנון.
איתך מה מצב היחסים עם בריטניה!״
עתה ישבו על ספסל זה גולדה מאיר ואריה אלטמן. בן סיעתו של יוניצ׳מן, ועישנו.
..אתה צ,דק!״ נאנח אילת.
יוניצ׳מן לקח סיגריה. מאלטמן. הקן לושה נכנסו לשיחה, הקשיבו בחצי אוזן לדברי ארגוב.
שני הדיפלומטים יצאו לרחוב המלך ג׳ורג׳ ,לכיוון רחביה. בדרך עצרו ליד הגן העירוני
גולדה עישנה בעצבנות, הדליקה סיגריה בסיגריה .״את מעשנת יותר מדי,״ העיר יוניצ׳מן.
הגדול, נכנסי פנימה. הם רצו לשבת, אבל כל הספסלים היו תפוסים.
אולי התחשבה גולדה בהערה זו מפי דוקטור לרפואה. היא קמה פן הספסל, חזרה

לכורסתה הירוקה ליד שולחן־הממשלה. כמעט באותו רגע קם אליהו אילת ויצא מן האולם.
ר החינוך זלמן ארן ישב ליד שולחן הממשלה והתבונן ביצחק רפאל, שנאם
ייניצ׳מן. חיכה כמה דקות לסוף נאומו של ארגוב. הנואם הבא היה יצחק רפאל. כמה
מעל הדוכן. אולם מחשבותיו של השר עסקו אי־תזו שעה בנושא אתר לגמרי, הקשור
עשרות ח״כים הרגישו לפתע שיש להם תיאבון, עזבו את האולם• יוניצ׳מן נגרף בזרם,
בחבר מפלגתו של יצחק רפאל — משה אונא. שאיום להתפטר מתפקידו כתת־שר החינוך.
יצא למזנון. בדרך נתקל בבן־ציון הראל, שיצא גם הוא.
האם יביא הדבר למשבר ממשלתי? חשב ארן. דווקא בשעת המשבר המדיני, היש צורך
במשבר על רקע בעיות חינוך? הוא החליט לנסות לשכנע את אונא לחזור בו מהתפטרותו,

ן * מהדקות לפני שסיים ארגוב את דבריו, הביא הסדרן פתק לאליהו אילת• יצחק אריאל,

אולי לוזתר לו בכמה נקודות.
* 4ציר ישראל בבלגיה לשעבר, חיכה לו במזנון.
ארן עזב את האולם, עלה לקומה השניה כדי לשוחח ביחידות עם אוגא. כסאו, ליד
כלבו של אילת נערך מאבק קצר וחריף. בשנת 1922 ישב אליהו אפשטיין בבית־הסוהר
שולחן הממשלה, נשאר ריק
בקיוב, עם שאר הצירים של ועידת צעירי־ציוין׳ שכבר היו אז בלתי־חוקיים בברית־המועצות.
יחד עמו בתא ישבו מאיר גרבובסקי ויצחק פישר. עתה הפך גרבובסקי לארגוב, פישר הפך
— 1 8 .1 2ת א \ 2הזדריבו: גןכשיג !
לאך יאל, האחד נאם׳ השני חיכה לו במזנון. האם לקום ולצאת למען אריאל ואולי לפגוע
תון, כדי כך בארגוב, או לפגוע באריאל המחכה למען ארגוב?
* ץכרהכנסת דויד הכהן נכנס למזנון הכנסת. אחריו הציף את המזנון מבול שלם.
המאבק הסתיים בפשרה. אילת המתין עוד כמה דקות, יצא החוצה, למרות שארגוב טרם
1 1עשרות חברי־כנסת עזבו את אולם המליאה עם פתיחת נאומו של חבר־הכנסת יצחק
סיים• יחד עמי יצא. מרדכי גזית, שישב על־ודו. גזית רצה לוודא אם אמנם מוכן אילת
רפאל. הם יכלו להודות לאלוהים כי הגיע תורו של רפאל, כי אחרת היו נשארים באולם.
להרצות מחר׳בועדת החוץ והבסחון. אילת ביקש לדחות את הדבר למחרתיים.
הכהן החל, כדרכו, לעבור משולחן לשולחן, כשידיו תקועות עמוק בכיסי מכנסיו, ומעיר
הערות ליושבים. כשהגיע לשולחנו של שפירא, שעוד היה שקוע בשיחה עם ודרהפטיג
ושפיגל, נעצר .״אם גם אתם לא תקשיבו לרפאל, מי יקשיב לו?״ שאל בליגלוג חייכני.
״אני רגיל להקשיב לחברי הסיעה שלי!״
שפירא קם, החל ללכת לאולם• וורהפטיג ביקש לעצרו .״עוד רגע, נגמור את הענין!״
הפציר בו. אולם שפירא לא הסכים. אמש הבטיח לרפאל כי הפעם יהיה נוכח בנאומו, אחרי
שרפאל הבטיח כי ״מחר אעשה מי־שברך לגולדה.״ כששפירא הפליט :״לא תעיז!״ אמר
רפאל :״בוא ותיווכח!״
שפירא נכנס לאולם. הוא תפס את מקומו, הראשון בצלע השולחן, ליד משה כרמל.
הוא חיכה להתקפת רפאל על גולדה, הירהר אם יעיז רפאל להגשים את איומו.

•יד דלפק המזנון ראה יוניצ׳מן את שפירא חוזר לאולם. לפתע התחרט גם הוא.
/פעם אמר שמליאת הכנסת כלל אינה מליאה, אלא ריקניה. האם נאה לו עתה לשתות
קפה, כשבפנים נמשכת הישיבה?
הוא הניח את כוס הקפה המלאה־למחצה על הדלפק, חזר לאולם. אולם תחת לחזור
למקומו הקודם, התישב בשורה הראשונה במקום הראשון, הסמוך לדלת. לא היתה זאת
רק בחירה של. נוחיות. המקום הוא. אידיאלי לקריאות־ביניים, בי הקצרנית נמצאת כמעט
בטווח־מגע, ויכולה לשמוע היסב את הקריאה, בעוד שקריאה המושמעת בצד השני של
האולם נבלעת ברעש ואובדת להיסטוריה ולדברי־הכנסת.
יוניצ׳מן התישב בנחת. בדיוק מולו, ליד שולחן הממשל* ישבו רוב השרים. קרוב
ביותר לבמה ישב שפירא. לידו כרמל. שתי הבורסות הבאות, של ישראל בר־יהודה תיאמה
ארן, היו ריקות. ליון ישב ביג׳י, לידו גולדה. כסאו של קדיש לוז. היה ריק אף הוא.
כעבור דקה נכנס לאולם בן־ציון הראל. מישהו אמר לו במזנון כי אחרי רפאל ידבר יצחק
טבנקין, המנהיג הקשיש של אחדות־העבודה. טבנקין לא דיבר עדיין מעולם,בכנסת, והראל
היה סקרן לשמוע פעם את דבריו. הוא חזר, עבר על פני, שולחן־הממשלה, תפס את מקומו
בשורה השלישית, באמצע, בין שאר הציונים־הכלליים.
רפאל עדיין דיבר.

ך יציע הלך והתמלא. אם יהיו יותר מדי אנשים, הירהר דואק, יהיה קשה לברות.
ן | עכשיו, כשמתוך האולם יצאו כמעט כל האנשים, זה הזמן. הסדרן בדלת היציאה ישב
ופיהק. דואק התפתל על כסאו, הוא התרומם להסתכל מעל ראשי האנשים, מי נמצא באולם.
בו התפוצץ הרימון, ישבו גיבורי העלולה..במקומות המסומנים
העמודים הסתירו לו. הוא נע מצד לצד, כדי לתפוס יותר שטח.
על־ידי דמויות סמליות בשרטוט זה. המספרים מסמנים את מקום
במרחק כמה ספסלים ממנו הבחין הד״ר שמואל שבת, עולה חדש מרוסיה, בתנועותיי
חימצאם של 1משה שפירא 12( ,משה י כרמל )3( ,דויד בן־גוריון )4( ,גולדה מאיר,
החשודות של דואק. הוא קרא לסדרן, שעמד, בקרבת -מקום, ואמר :״תראה, יש שם בחור
( )5אליהו איל 6מרדכי גזית ׳ )7( ,בבה אידלמון )8( ,יוחנן באדר..) 9( ,אסתר רזיאל־מוזר,
אולי יש לו אקדח.״ הסדרן הסתכל עליו והשיב :״זה לא עסקך, שב ואל תתערב.״
נאור ) 16(-׳,שמשון׳יוניצ׳מן, שישב חצי שעה קודם לכן בין באדר ורזיאל־נאור( ,וו) שמואל
משה דואק ניסה להבין מה שאומר רפאל. המשפטים היו מופשטים וגדושים מדי במליצות.
מיקוניס2( ,ד< בן-ציון הראיל( ,גו) היושב־ראש ישעיהו שרעבי 4( ,ו) הנואם יצחק רפאל. ,נדי שיוכל להבינם. ואז החליט: עכשיו! הוא הוציא את מרימון מכיסו, הסתירו בין ברכיו.
( ) 15 הקצרנית רחל מלחי? .צירן בהירות השרטוט, השמיט הצייר כמה..דמויות שלא הוזכרו
היא.הסתכל שוב סביבו לראות אם אין מביטים בו, שלף בידו השמאלית או; נצרת הרימון,
בכתבה ״,ביניהן כל ׳השרים שישבו בצד הקרוב של השולחן. הרימון התפוצץ בין 1ו(,)5
התרומם מכסאו, ובקשת ארובה הטיל את הרימון הירוק אל תוך האולם.

באותו וגע

היו בו הוטלה די מון

״מספו״ס! סניור צעקו הח׳יכיס
״לשבת בשקם!־׳ קוא ראש־המדשלה
. — 18.14 פצצה, ר בו תי ך
ך ( כרהכנסתיצחקרפאל התמתח מלוא קומתו הגבוהה, התקין את הכיפה שעל
1 1ראשו והמשיך בדבריו :״אם האישים הגדולים ביותר יכולים לעתים לנקום בדרך
תעתועים זו, לעולם לא ישלים עמה עם הקם לתחיה, מלא מרץ חיים ורצון חיים
לפתע הבחין הנואם בחפץ המתעופף לעברו מהיציע. הרעיון הראשון שעלה במוחו היה:
פצצה! אילו היה רפאל פעם חייל קרבי, היה יודע כי הדבר הנכון לעשותו במקרים כאלה
הוא להשתטח על הריצפה. אולם רפאל לא היה חייל קרבי. הוא החלים להימלס• הוא
הספיק עוד לצעוק :״פצצה, רבותי!״ לפני שמיהר להימלט לעבר הדלת.
בדלת נתקל בכתב מעריב שלום רוזנפלד, שעמד שם במקרה, צעק לעברו :״פצצה! פצצה
באמצע נאומי!״ חבר הכנסת רפאל היה נראה מגוחד מאוד אילו היה מטיל מישהו לימון
במקום רימון. אולם החפץ שנזרק מהיציע לא היה לימון.
רחל מלחי ו )29 רשמה. את נאומו של יצחק רפאל. היא ישבה מתחת לשולחן הנשיאות.
ליד הכניסה לאולם, מקום׳בו יושבות קצרניות הכנסת הנוהגות להתחלף מדי עשר דקות.
היא נכנסה לתפקידה חמש דקות קודם לכן. כשראתה את חבר הכנסת רפאל נמלם מדוכן
הנואמים וצועק, קמר, ממקומה כדי לצאת. ואז באה ההתפוצצות. רחל נפלה מהדף האויר על
כסאה! הכסא התהפך. בז־רגע הבזיקה במוחה המחשבה :״אם נפלה פצצה אחת, עלולה
ליפול עוד אחת.״ היא נצמדה אל הרצפה, וכיסתה את ראשה בידיה.
בשניה שחלפה עד שהרימה את ראשה, חלפה במוחה רק תמונה אחת. היא ראתה מול
עיניה חיילים בריטיים צוחקים בפה מלא. היתה זו אסוסיאציה למקרה שאירע לפני
עשר שנים. רחל עבדה אז י בבנין הסוכנות בירושלים, כאשר החדירו לשם הערבים פצצה
במכונית השגרירות האמריקאית. אחרי ההתפוצצות היא קפצה מהקומה השניה, נחבלה קל.
החיילים האנגלים צחקו למראה שמלתה שהתרוממה בשעת הקפיצה. עתה היא ראתה אותם
צוחקים שוב.
רחל מלחי הרימה את ראשה לראות אם לא קרה לה דבר. היא דאגה במיוחד, כי היא
נמצאת בחודש הששי להריונה. אך מלבד חבלות קלות ביד וברגל, לא אירע לה דבר.

משוןיוניצ ׳ מ ן לא ראה שום דבר נופל, גם לא שמע שום נקישה. אולם הוא הבחין
*4/בהגבה פתאומית ליד שולחן הממשלה. משהו קרה. הוא לא ידע מה.
לפתע הבחין בעשן .״פצצת עשן!״ עלתה המחשבה בראשו. אולי גרמה לכד האסוסיאציה
למהימות תנועת־החרות ביום הדיון בשילומים, כשחדר עשן הפצצות מבחוץ לאולם הכנסת.
יוניצ׳מן לא היה נוכח באותה ישיבה. אולם הוא היה באולם התיאטרון הורשאי, בשנת , 1932
כאשר זרקה מרים פוצ׳אפובסקה פצצת עשן וחול על דויד בן־גוריון.
עתה לא הרגיש בשום סכנה. בשניות החטופות דהרו המחשבות במיחו. הן לבשו צורה
של תמונות. שריפה בקולנוע, פאניקה בקהל, גיבור אחד שר את ההמנון הלאומי ומחזיר
את הסדר. צריכים להתנהג יפה, לתת דוגמה, חשב.
באותו רגע ממש התפוצץ הרימון, כשלושה מטר לפניו •.יוניצ׳מן נשאר יושב בכסאו,
חיכה שמשהו יכאב לו. שום דבר לא כאב. הוא ידע שלא נפגע. הוא לא ראה עדיין מי
נפגע. אולם האינסטינקט הראשון דחף אותו לעבר מקום ההתפוצצות. הוא קם ממקומו, רץ
לעבר שולחן הממשלה. אחריו קם שכנו, שמואל מיקונים, ורץ אחריו.
הנפגע הראשון בו נתקל היה שפירא, שישב בכסא הראשון ליד השולחן. הדם כיסה את
פניו. יוניצ׳מן נעצר לידו. מן העבר השני של השולחן בא בריצה יגאל אלון, ניגש למשה
כרמל, שישב על הכסא השני. באותו רגע נשמע קולו של דדד בן־גוריון :״שקם! לשבת!״
יוניצ׳מן הוציא מספחת מכיסו .״יש לי שבר ביד, אני מאבד דם!״ שמע את קולו של
כרמל .״סכין! תער! מספריים!״ קרא יגאל אלון.
״איפה העזרה הראשונה?״ נשמעו הקריאות מכל הצדדים.
יוניצ׳מן הבין כי המרי העזרה־ד,ראשונה הם עתה העיקר. הוא נטש את שולחן הממשלה,

שם ניסה אלון באותו רגע להסיר את מעילו
של כרמל, עבר על פני המזכירה ההרה,
שנזרקה מן ההדף על הארץ, ורץ לעבר
המדרגות.
באותו רגע צעק מישהו :״לפנות את
היציע!״ כהרף עין עברה בו המחשבה שזו
טעות, שאולי יש למתנקש שותפים .״לא
לפנות,.״ צעק, תוך כדי ריצה. בעלותו במדרגות
הרגיש כי מישהו רץ אחריו. אחד
מעובדי הכנסת. הוא לא זכר באיזה מקום
ראה את ארגז העזרה הראשונה. השניים
חיפשו. באחת ממגירות הפקידות מצאו מספריים.
כעבור כמה שניות מצאו גם את
הארגז. הוא היה סגור. המפתח לא נמצא
לידו.
יוניצ׳מן רץ למטה עם הארגז והמספריים.
במכה אדירה אחת שבר העובד את הארגז.
אולם לא היו בו חומרי עזרה־ראשונה; רק
כמה בקבוקים שנשברו מעוצמת המכה, ושלא
היה בהם צורך.

ף* ך ציץ הראל ראה שמשהו נופל, גם
4שמע נקישה. היא נשמעה כאבן נופלת.
הוא שמע צעקה :״פצצה!״ (כנראה קריאתו
של יצחק רפאל) .הוא ראה גם את האש.
לידו התכופף זלמן סוזאייב .״מדוע?״ עוד
עברה המחשבה במוחו.
במקומו, בשורה השלישית, כמעט במרכז
חצי־הגורן העגולה של ספסלי הח״כים, חזה
הראל במתרחש כצופה ביציע. הוא הבחין בתנועה ליד שולחן הממשלה, לפניו. הוא ראה כג
רצים לעבר המקלט, בחשבם שזו הפצצה ערבית לרגל יום השנה למיבצע־סיני או למעשה ו
בתנועה אינסטינקטיבית זו באה לידי גילוי המתיחות התת־הכרתית ששררה כל אותו יום בלב
מבלי שהם עצמם ירגישו בכך. המקלט היה סגור ונעול.
באולם השתררה אנדרלמוסיה שקטה. לא פאניקה, אלא התרוצצות של אנשים שהרגישו שעליה
אך לא ידעו מה. הראל ראה את שפירא נופל אחורה בכטאו, כמתעלף. הוא קם מכ
משהו,
לעברו. הוא לא שם אפילו לב שגם אחרים נפגעו.
היתד, זאת סביעת־עין של רופא מנוסה, הקובע את האבחנה הראשונה, לפעמים באופן תת־ד^
שעבד בברן, בפראג ובברלין, והנחשב על כן בע
מראה פני הנפגע. הראל ,65 ,יליד רוסיה
כיוצא גרמניה, הוא רופא וותיק בארץ. הוא גם הרופא בהא הידיעה בכנסת — האיש שבו
אליו כשמדובר בעניני רפואה. שני הרופאים האחרים אינם יכולים להתחרות עמו — ד״ר יועמק
מעולם ברפואה, וד״ר סנה, רופא עצבים, זנח את המקצוע מזמן. אף שבשנים האחרונו!
הראל את עיקר זמנו לכנסת ולהנהלת בית־החולים אסותא, נשאר מעורה במקצוע.
במגירת ספסלו החזיק הראל אמפולה ומזרק, למקרה של התעלפות או תקלות בלב. בזן
חומרים של עזרה ראשונה. הוא ידע שאי־שם בב;
להשתמש במקרה של פציעה. לא היו לו
חומרים כאלה. כי הוא דרש זאת כמה פעמים, אחרי שנתגלה בימי מהומות השילומים של חירוו
היו חומרים כאלה בבית.
בהגיעו לשפירא הבחין כמעט מיד בפצע הגדול השותת־דם בראשו. הוא שם את שתי אצג
עצר את הדם. בהשקיפו סביבו נתקל מבטו בבבה אידלסון. הוא לא ידע כי היא
הפצע,
ברגלה. הנסיון לימד אותו כי אשר. טובה במקרים אלה מגבר. על כן קרא לה, הראה לה א,
מוגזם, עד שתימצא תחבושת מתאימה לשם כך.
את האצבעות על הפצע, כדי למנוע דימום
שפירא היה בהכרה .״אולי יש לך פצע בבטן?״ 7
״לא, לא!״ אמר השר.
הראל פתח את חולצת השר, החל מחפש, אך לא|
פגיעה .״מצב לא רציני!״ פסק, גם כדי להרגיע את ו
מפני שחשב זאת באמת. פעימת הדופק היתד, קצת מז
נפצע השר במוח, היה הדופק אטי מן הרגיל. לכן
כי הרסיס לא עבר את עצם הגולגולת, וכי אין מקום

אחו׳ שיצא כשהוא ער

פולה בן־גוריון, בחברת בתיה גאולה ו־ך
1ך §1

1 1 ^ 1 ^ 1 11 7 1 1 7בעלת, לפני ספר בית־החולים זיו, בליל
סהתנקשווב ראש מממשלה נשאר לטיפול בבית־החוליס לפי דרישתה.

שרת החוץ מוצאת סבית־החולים על
ן כסא־גלגלים, כשרגלה בגבס. ביום
1 1 1 7111
השבעת הנשיא עמדה גולדה לברוח מבית־יהחולים, אך רופאה עצר בה.

ץחבךגוריון 1זוהי גולדה מאיר!״ הסביר אחז
/ /ן לשורה להירש דרובנידדיבו, פסל עולה־חדש נ
ישב בשורה הראשונה ביציע הכנסת. מה שמשך א
לבו של הירש לא היה נאומו של יצחק רפאל. ה
בשולחן הממשלה ובשרים, עקב אחת תנועותיהם כין
על מעקה היציע.
בעוד מבטו נעוץ בשולחן הממשלה, הבחין הירש 1
צד, את קו ראיתו. באופן אינסטינקטיבי היפנה את רא
הוא ראה צעיר נמוך־קומה, לבוש בחולצה בהירה ומו
רץ לעבר דלת היציאה, ממנה מוליכות מדרגות־עץ לו
לתת דין וחשבון לעצמו מה הוא עושה, רץ הירש י
והלם על פניו. עם המהלומה הראשונה נשמעה ד
הצעיר התעוות מכאבים. משהזדקף, כבר עמדו סבי
אנשים: הירש, פלטיאל גולנד מנתניה ויוסף עפרו
ביאליק, שישבו ביציע והבחינו במתרחש. הם אז
המטירו עליו מהלומות כדי להפסיק את נסיונות!
שלו. הם לא ידעו מה התרחש למטה באולם.
הרביעי שהצטרף לחבורה היה משה גרינפלד, הנ׳יג,
על משק בית הכנסת. הוא תפס את דואק בשערו
למשוך אותו לעבר המסדרון. כמעט כל היושבים בי
פפו סביב פקעת הנאבקים, .ערבי! ערבי! הרגו אוו
אשד, היסטרית. מכל הכיוונים התנופפו ידיים ורגל
של דואק .״אני לא ערבי! אני יהודי! עשיתי חשב
סוכנות יבב דואק. הסדרנים מסביבו ניסו לם
קהל .״קומוניסטים! למה אתם שומרים עליו, הר
צעקו כלפיהם האנשים.
קצין המשטרה רוזנבאום, שהיה נוכח בבנין הב
אזרחית, השתלט על המהומה. הוא נטל את דואק ב
אחת מהן בתרגיל ג׳ודו, והובילו לחדר צדדי במסדר

גליו גאולס הכנסת, ונובל דויד בן־גוויון הפצוע על אלונקה רחדוו בבית־החודים
ז״כים

עשות
י, זנק
לפי
|רבים
סונים

!ן לא קדיש אסור
ישנם

ו ליד
י. קל החזיק הראל.
1שום וגם
.אילו הראל טשות.
:כנים־

:שומת התבונן נשען

| החד
;1אחור.
חאקי, מבלי האיש
וצצות. זלושה נקרית־כצעיר,
חלצית

;ממונה והחל הצטר צעקה לעברו

האת
ה־אותו!״

לבוש
,סובב
הכנסות

חיפוש
מדוקדק שנערך בכיסיו גילה רק כרטיסי נסיעה ברכבת, תעודות אישיות, כיפה ושני
עתונים. הרוחות בקהל, שנדחף החוצה על־ידי הסדרנים, לא נרגעו :״בטח קומוניסט המנחיל!
צריכים לתלות אותו בכיכר ציון,״ הם רטנו. מכונית משטרה שהופיעה כעבור עשר דקות
נטלה עמה את המתנקש לבנין מטה מחוז ירושלים.

— 18.24פהלה הצילה נזנזוות
ך * גינת רחביה שמע אליהו אילת קול־נפץ חזק. הוא לא התרשם במיוחד. מוחו קישר
^ את הקול עם הכתרת המלכה הבריטית, בה ייצג את ישראל. היה נדמה לו כי נורה
פגז לפתיחת חגיגות בחירת הנשיא .״קצת מוקדם,״ חשב.
יחד עם אריאל חזר לאיטו לעבר בנין הכנסת. ממרחק־מה הבחין שמשהו קרה. אנשים
יצאו בבהלה, לפני הדלת שררה מהומה, אמבולנסים עמדו ברחוב. בצעדים מזורזים נכנס
פנימה.
״מה קרה לוז• התנפלו עליו הח״כים. אילת תמה לפשר ההתרגשות. רק כעבור כמה
דקות הבין שרוב הח״כים לא שמו לב שעזב את אולם־הישיבות לפני נאום רפאל. סברו
כי ישב בזמן ההתפוצצות בספסל שהתרסק כולו. אילת נכנם לאולם הנטוש, ראה את ההרס.
הוא ידע כי בלי ספק היה נהרג אילו היה יושב עדיין באותו מקום ברגע ההתפוצצות.
הפתקה הצילה אותו.
כמעט באותה שעה נודע דבר ההתנקשות בבית־הנשיא. זהבה אילת, שידעה כי בעלה היה
בכנסת, דאגה במקצת. אולם היא היתה בטוחה שישב ביציע, ושעל כן לא קרה לו כלום.
״מה יש לך לדאוג?״ הרגיעה אותה גם רחל ינאית, אשת הנשיא .״הוא היה בטח למעלה!״

ך* אמבולנסים הגיעו כעשר דקות אחרי ההתפוצצות, בשעה .6.24 בינתיים הספיקו
| | יגאל אלון וישראל גלילי להפסיק את אבדן דמו של משה כרמל .״האם אתה חושב
שהתחבושת טובה?״ שאל אלון את יוניצ׳מן, שעמד שוב ליד שפירא והראל. מעילו וחולצתו
של כרמל היו קרועים. הוא הוצא החוצה, חיוור כסיד, על כסאו, נישא בידי הח״כים ואנשי
האמבולנס. שפירא הוצא אחריו, על אלונקה.
ביג׳י יצא בהליכה, צולע ונשען על גופו החסון של ח״ב יוסף אלמוגי, יריבו מימי
שביתת אתא. גולדה זכתה לטיפול אחרון מידי הראל, שבדק את הפצע ברגלה.
״שוב אותה הרגל,״ אמרה לו. כי לפני 26 שנים טיפל ד״ר הראל בעולה אמריקאית צעירה
בשם גולדה מאירסון, מעיר מילווקי, שהצטרפה לקבוצת אמריקאים שהתנדבו קודם לכן
לגדוד נהגי הפרדות, ושהתנחלה במרחביה. מזה עשרות בשנים היא סובלת באותה רגל.
עתה יצאה גולדה בהליכה, כשרגלה האחת עודנה נעולה בנעל השחורה, בעלת העקב
הגבוה־למחצה, ואילו השניה חבושה בתחבושת לבנה מסודרת.
כעבור כמה דקות הוצא המתנקש. חולצתו הלבנה היתד, מכוסה בדם. הוא נראה כחיה
פצועה״
״תחסלו אותו!״ קרא בהתרגשות מיכאל חזני, אחד האנשים המתונים ביותר של הסיעה
הדתית, אויב מושבע של עונש־המזות .״צריכים עוד להוציא ממנו מי השותפים!״ קרא
לעומתו יוניצ׳מן.
הח״כים האחרים נדדו בהתרגשות מן המזנון לאולם, וחזרה. הם התבוננו בעשרות הפגיעות
של הרסיסים בשולחנות, בספסלים ובעמודים, איש־איש נרגש מן העובדה שניצל. הכסאות
של קדיש לוז, ישראל בר־יהודה, בבה אידלסון, יוחנן באדר ואסתר רזיאל־נאור נוקבו!
הכסא של מנחם בגין, עליו ישב יוניצ׳מן לפני שיצא לעשן, היה מנוקב כמסננת.
במזנון נולדו הבדיחות הראשונות .״הנאום המפוצץ ביותר בתולדות הכנסת,״ התלוצץ
ארן .״בעת צרה זקוק בן־גוריון בכל זאת לאלמוגי,״ התבדח אחר. בפינה עמד יצחק דפאל.
סיפר בפעם העשירית מה קרה.
כל אחו רצה לתת פורקן להתרגשותו. יונה כסה סיפר שהתכופף, חיכה לרימונים נוספים.
מרדכי אולמרט גילה שהשתטח במלואו על הארץ, וכי ניצל זו הפעם השניה בדרך זו. בימי
המאורעות היה אחד משלושת הניצולים באוטובוס שכל יושביו נהרגו. יושב־ראש הישיבה,
ישראל ישעיהו שרעבי, תימני ממולח של מפא״י, התכופף מאחורי דוכנו בראותו את
הרימון הנופל, התרומם אחרי ההתפוצצות, הכריז :״אני נועל את הישיבה!״
70ס !

_ הוזי ב ף־י סי 5 0 7 . :

ך * כיודהחולים מצא בן־ציון הראל כי כבר הפשיטו את שפירא, ערכו בדיקה שיגרתית
^ בגופו. שום סימנים של פצעים נוספים לא נראו.
ראשו של השר צולם במכונת־רנטגן. הרופאים התכופפו מעל לתמונות. שום סימנים של

רסיסים לא נמצאו. שלושת־רבעי שעה אחרי ההתפוצצות עוד היה נראה כי שפירא נפצע
רק באופן קל בראשו ובידו.
כעבור כמה דקות התלונן שפירא על כאבי-בטן והחל מקיא. הבטן צולמה מלפנים. לא
נראתה פגיעה. רק כשצולמה מן הצד, נתגלה לפתע הרסיס. השר הוכנס לחדר־הניתוח. בדרר
פגש בו יגאל אלון, קרץ לו בעינו, לעידיד. השר החזיר קריצה. במשך כל הערב התנהג
בשקט אצילי.
כשנפתחה הבטן, נתגלה מצב חמור. הרסיס פצע את המעי הדק, הרס חלק מן המעי
הגס. המעי הדק נתפר. מן הגס הוצא קטע גדול, כמעט 20 סנטימטרים, ושני הצדדים חוברו.
למעלה משעה וחצי טיפלו הרופאים בבטן, בדקו את כל המעיים לאורכם, כדי ל״־דא שלא
היו פגיעות נוספות.
בעוד הפרופסור דוזף וד״ר זאלץ מטפלים בבטן, בדק ד״ר בילר, ראש מחלקת ניתוחי־הראש
של הדסה ירושלים, את הראש. כי שסף הדם שנמשך עורר חשד שמא בכל זאת ישנה
פגיעה רצינית יותר. לפתע הפליט קריאה. הוא גילה כי הרסיס עבר את הגולגולת בניגוד
לכל האבחנות הקודמות. העין הבלתי־מזויינת גילתה את אשר לא גילתה מצלמת הרנטגן.
בשעה תשע וחצי, שעה וחצי אחרי התחלת הניתוח בבטן, שעדיין נמשך׳ החל הניתוח
בראש. הוא גילה שטף״דם מתחת לגולגולת, ואת הרסיס בקרום־המוח. מאחר שלא חדר בעד
שכבות הקרום לתוך המוח עצמו. חסרו הסימפטומים האופייניים של פגיעה במוח.
בן־ציון הראל היה עסוק, כל אותה שעה, בהרחקת אורחים בלתי־קרואים, בעלי רמה
גבוהה, שהאחיות והרופאים היו חסרי־אונים לעומתם. דויד בן־גורי. ן רצה לדעת מה מצבו
של שפירא. ראש־הממשלה היה עדיין ער מאד לנעשה סביבו. המתיחות הראשונה שלו עדיין
נמשכה, כפי שקורה לעתים קרובות אצל פצועים. ראשו כבר עיבד את התוצאות הפוליטיות
האפשריות של המקרה. רק למחרת היום הרגיש ברע.
בשעה 11 ניסח בן־ציון הראל, לבקשת הרופאים, ביולטין רפואי חדש. הוא הודיע בי
מצבו של משה שפירא ״רציני״ .כלפי עצמי ייעייר את סיכוייו של שפירא .5070 :היתד,
זאת אבחנה פסימית מאד.

השעות שאוזר כך
ך * כנסתהתכנסה מחדש בשעה .8.20 בג׳סטה בריטית אופיינית נכנס אליהו אילת
| ! לאולם, התישב באותו מקום בו ישב קודם לכן, חצי מטר מן החור העמוק שנחפר
על־ידי הרימון במרצפות הרצפה. רק הדוכן הקטן שעמד קודם לפניו חסר עתה — שרידיו
המרוסקים הוצאו. זהבה אילת ישבה ביציע.
בתל־אביב ניגש אדם לקיוסק ברחוב אבן־גבירול , 184 שבעליו ידוע כאיש תנועת
החירות, הזמין כוס סודה, שסך אותה על פני הקיוסקאי ואמר :״זה בשביל מה שעשו
החירות׳ניקים בכנסת.״

בתחנת המוניות ברחוב שלמה*המלך, פינת רחוב גורדון, ישבו נהגי המוניות והחליטו
מי זרק את הרימון בכנסת: הקומוניסטי* לכבוד יום השנה להרג כפר־קאסם.
בניו־יורק עצרה הרכבת התחתית בשעה 3.00 לפי השעון המקומי! שעה 24.00 לפי
שעון ישראל, באחת התחנות בעיר. מוכרי העתונים התפרצו לתוך הרכבת. באחד הקרונות
ישב שר־הדואר של ישראל, הד״ר יוסף בורג, הנמצא בסיור התרמה למען המגבית. הוא
נטל בידיו בליון עתון! מבטו נתקל בכותרת הראשית: פצצה בפרלמנט הישראלי. הוא התקשר
טלפונית עם ירושלים, כדי לברר את שלום הנפגעים.
בהאג, הולנד, סיים משה בר־סלע, המנהל הכללי של משרד הסעד, את ישיבותיו בועידה
בינלאומית לעזרה סוציאלית. בשעות הערב סעד בר־סלע על שולחנו של חנן סידור, ציר
ישראל בהולנד. בשעה 9.00 ביקש לפתוח את מקלט הרדיו ולשמוע חדשות מקול ישראל.
הציר לא התלהב לשמע ההצעה, טען כי אין שומעים את קול ישראל בהאג. כשנפתח לבסוף
המקלט, שמעו השניים את הקלטת נאומי של יצחק רפאל ואת ההתפוצצות. כשהבינו מה
התרחש, מיהר בר־סלע להיפרד מחבריו לקונגרס, ולמרות שמשרדי הנסיעות היו סגורים,
הצליח להשיג מקום למטוס שעמד לצאת מאמסטרדם למחרת בבוקר.
משדה־התעופה בלוד הגיע בר־סלע ישר לבית־החולים זיו בירושלים, שם שכבו הפצועים.
הוא שאל על שלומו של השר, אולם נמנע מלהיכנס אליו :״כדי לא להפריע למנוחתו.״
נזכר בר־סלע :״עוד בהאג תיארתי לי שזה משוגע. נזכרתי בדואק שעה שהיה מבקר במשרד
הסעד. יש לו תיק שלם אצלנו.״
בירושלים הסביר משה דואק לחוקריו :״התכוננתי לזרוק את הרימון לכנסת ביום פתיחתה.
חשבתי שהסדרנים יעצרו אותי ויגלו את הרימון בכיסי. לא חשבתי לפגוע בשרים או
חברי כנם *״

שש שנש פיס
מפעל הפיס הוקם והתחיל
לפעול. בספטמבר .1951 הכ נסותיו
משמשות לבנית בתי
חולים ולהקמת בתי ספר יסו דיים
אך ורק באמצעות הרשויות
המקומיות.
;׳ ץ ימספר הכרטיסים שהוצאו בהתחלה
הלה 120,000 כל חודש.
האמיסיה עכשיו הגיעה ל־׳־
250.000 כרטיסים כפולים כל
, 3שבועות בערך.

בערך 750 איש (ציונים ותי־קים׳
עסקנים מקרום סוצי אליים)
מתפרנסים מהמפעל הזה,
רובם כסוכני משנה, מעמל
כפיהם מבלי להיזקק לתמיכה
מצד מוסדות כל שהם. מצבם
שופר במידה ניכרת, עם התפתחות
המפעל.

במשך 6שנות קיומו הקציב
המפעל 4מיליון ל״י לבנית
בתי חולים לעיריות תל־אביב.
פתח־תקוה, חיפה, כפר סבא,
צפת ובזמן האחרון לרמת גן
ולמרפאות לעיריות רמת גן

וחולון.
לבנית בתי ספר הוקצבו 3
הלואות שנתיות בסך הכל
3.200.000ל״י ל־ 18—20 שנה
בתנאים נוחים. כל הסכום יסולק
עד סוף השנה התקציבית.

מספר הזוכים מגיע לרבבות,
והסכום הכללי של הזכיות הגיע
עד לאמצע ספטמבר 1957 לסך
— 7,232,800.ל״י. הזוכים המ אושרים
ביססו את עסקיהם ואת
משפחותיהם בכספי הזכיות ש הגיעו
לידם. על הזכיות לא
חל תשלום מס הכנסה, או כל
מס אחר.

בתכנית החדשה החל מ־13
בספטמבר 1957 מלבד הפרם
בסך — 20.000.ל״י — ,יגונן
פרס גדול בסך — 30,000.ל״י
הוגרלו בסדרה זאת (ד1957/
186,779 פרסים בסך כולל של
— 700,250.ל״י• תוך שמונה י שבועות.
גם בסדרה הנוכחית תיערכנה
הגרלות נוספות חינם לרוכשי ,
כרטיסים שלמים, בהן הפרס
הגדול הוא — 10,000.ל״י, נוסף
לכל פרס אחר שבעל הכרטיס

עלול לזכות בו.

המפעל מתנהל במנגנון של
10 איש בלבד. הוצאותיו ה גיעו
בשנת הכספים החולפת
ל־ס 1.480/והוצאות פרסום ל־ס/ס
2.80 ובסך הכל מהוות כל
ההוצאות איפוא ס 4.280/מהכנסות
המפעל. הסכום -שנשאר
נטו למטרות המפעל׳לשנת הכספים
, 1956/57 הגיע ל —
1,306,11 !.ל״י. בשנה השוטפת
יש לקוות שההכנסה. גטו
תגדל ב־ס/ס 90 לעומת השנה
הקודמת.

במר^ , העם מושד מ תו ח
סנסציה אחרי סנסציה דפקה על שערי
ישראל. הכלב לימונצ״יק, השגריר החי
הראשון של כדור־הארץ, הגיע לחלל היקום,
רכוב על ספוטניק ,2ההישג האחרון של
המין האנושי במלחמה על החלל. לפי כל
הסימנים, עומדת הראקיטה הראשונה ל־
׳׳הגיע בעתיד הקרוב לירח,
בצל הירח המלאכותי, נערך בברית־המו־עצות
קרב־ההכרעה על השלסון .׳במאבק־איתנים
היססדרי התגבר ניקיטה ברושצ׳וב
על המרשל ז׳וקוב, ערך סיד״ ר יסודי בין
מתחריו בצמרת הצבא, הסובייטי.
היו אלה מעשים שיתנו כיוון חדש ל׳
היסטוריה האנושית. אולם אזרחי ישראל
לא התעניינו בהם במיוחד• הם היו עסוקים
מעל לראש בעדנים פנימיים.
פסיכו ״ סוליטיקה. במשך שבוע ימים
היתד, המדינה כולה דומה לבית־משוגעים
פתוח. מעשים מטורפים רדפו זה את זה:
• .אדם בלתי־שפיי• הטיל רימון לכנסת,
כמעט חיסל את כל ממשלת ישראל.
• האדם שהרג את ישראל רודולף קסס־נר
נתגלה כשליח של הש. ב .למחתרת,
בעדות שהוגשה על־ידי ד,ש. ב .עצמו.
• אחד העדים של התביעה באותו משפט
ניסה להתנקש בתובעת באולם בית־המשפט,
ואולי לירות בה.
וכאילו כל זה לא הספיק:
• מזכירו ואיש־סודו של דויד בן־גוריון
הפצוע הרג את עצמו, באחת התעלומות
׳• המסתוריות ביותר בתולדות המדינה.
הגבות העתונים על כל המעשים האלה
לא העידו על מידה רבה יותר של נורמלי, ת.
היה׳ נדמה, השבוע, כי האדם הדרוש ביותר
בצמרת ישראל הוא שר לססיכו־סראפיה.
פיתוח היה היה אג
במשך חמש שדם היו תקועים כלונסאות
הפלדה בקצהו הדרומי של, אגם החולה. הם
חסמו את התעלה העיקרית, אשר דרכה
נועדו לזרום מי הביצה הענקית לכינרת.
.מאז,,פרצו מלחמות־זעירות עם סורים על
זכות ישראל לבצע את ת,כד ת הייבוש!
נהרגו נהגי טרקטורים ו שמרים, שעבדו
בטוזח ירית־מקלע ממ,צבי הסורים! הכלונסאות
התעקמו מלחץ המים המצטברים. אך
עבודת הפיתוח נמשכה לפי התוכנית. מי
הביצה נוקזו דרומה, אל תוך אגם מתוחם.
השבוע ניתן האות. פטיש־אויר ענק הוצב
בגדה המערבית של התעוה, והחל בחילוץ
הכלונסאות• ביצוע תקין של המשימה תבע
כי שני פטישים יפעלו בעת יבעונה אחת —
אחד מן הגדה הקרובה לישראל, ואחד מן
הגדה הקרובה לגבול הסורי. אך פקחי ה-
או״ם יעצו להסתפק בצד המערבי.
הפטיש רב־העוצמה. משך את פקקי הפלדה
׳י האדירים ׳,שהיו תקועים בעומק של תשעה
מטרים. חצי שעה ארכה הוצאת כל כלונס.
המים החלו זורמים בפירצה, שהזרתבה והלכה•
התחלת הסוף של ים החולד, הגיעה.
הרשתות נל!רן ןו. מיבצע הפיתוח האדיר
ביותר בתולדות ארץ־ישראל נמשך
־ שש שנים, והוא עלה למעלה מ שמנה מיליון
ל״י. כאשר, שלושה ימים אחרי חילוץ
.הכלונסאות׳ נעלם. האגם, השתנו פני הגליל
המזרחי. במקום מים וביצות, השתרעו עתה
־ 69.אלף דונם*:של אדמה חקלאית מצויינת.
הנפגעים העיקריים היו ש.י הישובים, קיבוץ
חולתא, ומושבת־הבאלון יסוד המעלה.
שמשך שנים התנהל־ ריב בין השניים, על
זס ת הדייג באגם, ומוסדות ההתיישבות !אלצו
לא פעם להתערב. במריבה. עתה נעלמו
מי המריבה. י במקום הדייג, יוקצו לשני
י ׳ הישובים ס ד אלפי דונם לעיבוד חקלאי, מ־ .
י׳ תוך האדמה החדשה,
אח הפרידה מ. ויי הדייג תיכננו אנשי חו-
לתא ויסוד המעלה בקנה־מ-דה גאות 24 .
שעות לפני שהחל פטיש היודיר ב״עולתו,
היו כבר עשרות רשתודפלדד, מתחזות בל
תוך המים: הן נועדו לעצור את הדגיש,
בשעת הזרימה הכללית של המים דרומה.
אולם ׳התוכנית יצאה לפועל רק בחלקה.
לחץ הדגים היה גדול מדי; רוב. הרשתות
נקרעו לרווחה וחלק ניכר מהדגים המשיך
לשחות • לכינרת. לסי חישוב מוקדם, היה
שלל. הדגה האחרון צריך להסתכם ב־300
טון. הדייגים אספו פחות. מעשירית הכמות.
* חלש קס! נונוזטזז הביצה הושאר ׳ כט־מורת־טבע.

סופם של פאטריוטיס. היה זה הדייג
ההמוני הקל ביותר שידעה ו!ארץ. ה״דייגים״
בוססו עד ברכיהם בבוץ, שנותר בתחתית
האגם. ליד הרשתות שנשארו שלמות פירפרו
רבבות של דגים. אנשי המשקים גרפו אותם
בסלי גומת• כאילו העבירו חצץ,
חוש מסחרי מפותח גילו גם;עובדי הקרן
הקיימת - ,שעבדו במקום מאז תחילת פעו לות
הייבוש. הם לא יכלו לעמיד מן הצד
ולראות רבבות דגים מפרפרים באין גואל.
גם הם הביאו מכוניות, ניסו להשתתף בחלוקת
השלל. אך אנשי המשקים עמדו על
זכותם, וכעבור דקות התפתחו תיגרות ידיים.
אפילו איש משמר הגבול, שביקש לאסוף
תריסר דגים׳ ,נתקל באגרופי הדייגים.
כמד, חובבי טבע, שבאו להיפרד מן
האגם• ,שמחו כי בכל זאת נמלטו רוב
הדגים מן המלכודת. אך לשמחתם לא היה
יסוד: הדגים אך עברו מן הפח אל הפחת.
כי מתוך ניסויים שנערכו לפני כשלוש שנים
על־ידי משרד החקלאות, הסתבר כי דגי
החולד, אינם מסוגלים לחיות בכינרת. כ־פאטריוסים
אמיתיים, הם ימותו, כי אינם
יכולים להמיר את מולדתם.

מחתרת
ב תו ך הבן צח
כשנודע לציבור הנדהם בפעם הראשונה
כי היה ק שר\ ממשי בין זאב אקשטיין,
האיש שקטל את ד״ר ישראל רודולף קסט״
נר, לבין העז. ב ,.מיהרו דוברי ד,ש. ב.
להודיע רשמית כי קשר זה היה אפלטוני.
אקשטיין, כך פירסמו ברבים באמצעות ה־עתונאים
הכפופים להם, היה איש־מחתרת
נאמן שקיבל על עצמו לספק לש. ב• ידיעות
כוזבות• כאשר נמצא כי הדבר כך, ניתק
ד,ש. ב .את הקשר עמו.
הסבר זה נראה כבר אז פשטני מוי
(העולם הזה .) 1021 אולם איש לא היה מוכן
לפצצה שהתפוצצה השבוע באולם המשפט.
״טימטום אידיאולוגי.״ מתוך מכונת־הקלטה
בקע קולו של אקשטיין, בשיחה עם
קצין־משטרה, בימים הראשונים אחרי מאסרו.
הקול גילה עובדה מדהימה: האיש שקטל
את קסטנר לא היה אדם שגדל במחתרת.
להיפך, הוא היה צנחן נאמן למשטר, שהתנדב
עם תום שרותו לשרת את ד,ש. ב,.
מתוך נימוקים פטריוטיים רומנטיים, נשלח
על־ידי ד,ש. ב .עצמו לחוג סולם. בצורה
זו בא בפעם הראשונה במגע עם האנשים
אשר — לטענת ד,ש.ב — .פיתו אותו למעשה
הרצח שביצע אחר זמן .־
המסקנה המזעזעת: בעוד שד״ר ישיאל
שייב מועמד למשפט על הסתה למרד, בקשר
מפורש עם רצח קסטנר, מסתבר בי
היורה לא היה כלל חניך שייב, אלא חויך
הש.ב ,.שנשלח לרגל אחרי שייב. דעת אק־שטיין
על דעות שייב :״טימטום אידיאולוגי.״
יתכן כי ההקלטה עזרה לתביעה לבסס
אליאשווילי נשנדזז — נגד ־ מיי

כמה נקודות פורמליות. אולם היא ד,קדידה
בהרבה את הצל הציבורי הכבד -המרחף
מעל לראש שרות ־הבסחון. בנסותו׳ להפריך
את החשדות שהוטחו בפניו, דמה הש. ב.
לאדם המנסה בתנועות קדחתניות לצאת
מביצה, שוקע בה יותר עם כל תנועה.

ונד המדינה
״אין דבר,״ אמרה התובעת מרים בן־פורך.
לאריאל אליאשווילי, כשירד_ מדוכן העדים
אחרי חקירתו׳ ״צוחק הצוחק אחרון
כי אליאשווילי, עד המדינה במשפט נגד
המחתרת, הניח בעדותו כמה מוקשים
מתחת לש. ב :.הוא גילה בי רוב חברי
המחתרת היו אנשי ד,ש. ב ,.וכי נערכה לו
״שטיפודמוח״ (העולם הזה .)1030
אליאשווילי נבהל. האיש שהיה בשעתו.
סוכן הש. ב .ושרצה להרוג את שרת בעזרת ׳
מוקש חבוי בספר דזירה, לא רצה לק 5ל
שבע שנים בעוון עדות־שקר. כשנקרא באחד
הימים לחזור מתימניע, שם סודר בעבודת
על־ידי ד,ש. ב ,.כדי להיות מואשם רשמית
בעדות־שקר, החליט, כנראה, להתנקם.
השבוע הופיע אליאשוזילי בבית-המשפט,
בו התנהל משפט המחתרת (ראה לעיל).,
נעץ מבט של זעם בבן־פורת• היא נבהלה
מפני העד שלה, ביקשה משוטר לחפש בכליו.
כשלא נמצא דבר, חזר עד־ד,מדינר,
לאולם. למען הזהירות, נרמז לשוטר יעקב
בן־בסט לשבת לידו.
אליאשוזילי ידע לנצל קירבה זו. לפתע
זינק ׳,־עבר התובעת, נאבק׳ עם השוטר. ,
הושיט את זרועו כדי להוציא מנרתיקו את
האקדח הטעון, תוך כדי נשיכת ידו של
השוטר. בקושי נאסר והובא לכלא יפו
שעה שנפתח תיק נוסף נגד אריאל אלי־אשווילי,
נשמה מרים בן־פורת לרווחה. במעט
ונמנע ממנה להיות הצוחקת האחרונה.
מעגנן האיש מאהוד׳ הכסא
אחת הדמויות האופייניות בכל משטר הבנוי
על פולחן של מנהיג, הוא האיש
שמאחורי הכסא. האדם הקרוב ביותר למנהיג,
השולט על זרם המכתבים והאינפורמציה
המגיעה לאוזני השלים, המקשר בין
השליט לבין כל שאר המוסדות, הרואה את
השליט בנעלי־בית, יכול לרכז בידיו כוח
עצום, לפעמים ללא יחס לסגולותיו הוא.
לעתים רחוקות בהיסטוריה היה איש זה
אדם שהעז למתוח ביקורת גלוית־לב על
המנהיג הנערץ, לסתור את דבריו ולהזהירו
בפני המשגים הנובעים מחוסר־המגע עם
המציאות. אולם לרוב היו אנשים אלה
כנכנאים מושבעים — אנשים שהגיעו למקומם
הודות להערצתם העיוזרת את המנהיג,
והודות לכשרונם לענות הן לכל דבריו.
נחמיה ארגוב, מזכירו הצבאי של דויד
בן־גוריון, היה אדם כזה. הוא היה איש־סודו,
תועמלנו הראשי, משרתו, מושך חוסיו,
נישא כליו וצלו של ביג׳י, כוחו
במדינה היה עצום• לא פעם היה במשך
תקופה ארוכה הקשר היחיד בין המנהיג
לבין כל ענפי המנגנון. הוא היה חזק יותר
מכל שר בממשלה — כי הוא ידע מי השר
שביג׳י מכנה טיפש, ולמי צפוי עתיד.
ידו היתד. בכל עסקות מנגנוני־החושך לכל
ענפיהם, בכל תוכניות קבוצת־המנהלי׳ם•
מעטים אהבו את נחמיה •ארגוב. אולם
גם יריביו ידעו להעריך את תכונתו העיקרית,
שהיא נדירה מאד במדינה, ושהיא
הפכה אוחו לאבר חיוני במשפחת ביג׳י:
נאמנותו האישית הבלתי־מסוייגת. אדם שהיד,
שנוא על ביג׳.י- ,נחמיה ארגוב שנא
אותו שבעתיים. מוסד שהרגיז את ״הזקן״,
נחמיה ארגוב הקדיש עצמו למען השמדתו.
השבוע עמד נחמיה ארגוב במרכז אחת
התעלומות המסתוריות ביותר מאז קום המדינה:
הוא התאבד בדירתו בת שני החדרים,
ברחוב בלוך בתל־אביב.
מסך המסתורין. למראית עין לא
היתד, כל תעלומה במעשה הטראגי. ארגנב,
עולת מלטביה בן ד,־ ,43 נסע בשבת ׳לתל־אביב׳
דרס רוכב־אופניים בגלל דבורה שנתקלה
בעינו, הביא את הפצוע לביודהחולי*-
השאירו שם במצב חמור, אך לא אנוש!
בחזרו הביתה כתב מכתב בו סירס אח
המעשה במכתב ארוך ׳לידידיו, ומכתב שני
לראש־ר,ממשלה. אחרי כן נטל את אקדחו,
שלח כדור לרקתו.
אולם עם מחשבה שניה, עלו ספקות אם
אמנם זה כל ההסבר למעשה המחריד. קודם
כל, תמוד, היד, שנחמיה, סמל הנאמנות
והדבקות, נטש בכלל את ביג׳י בשער,
שזה שפב בבית־ר,חולים. עוד יותר תמוה
העוזם הזה 1040

היה שיעשה מעשה שידכא את ראש־הממשלד,
דווקא בשעה שזה היה מוסל על ערש־הדי,
מזועזע אחרי ההתנקשות בכנסת,
וזקוק לו יותר מתמיד.
עצם הסיבה למעשה היתד, תמוהה למדי
גם היא, לגבי אדם יציב וגברי כמוהו, קצין
שהיה מעורה בהחלטות גורליות אשר נגעי
בסיכון חייהם של אלפי אנשים. מאחר שהפצוע
לא מת, וגם לא נשקפה סכנה לחייו,
לא היתד, סיבה הגיונית כל שהיא למעשה
נחפז. היד, זה יותר הגיוני אילו היה נחמיה
נשאר בחיים, מקדיש את מרצו לשיקומה של
המשפחה דבר שהיה קל למדד לאדם
בעמדתו. עצם הנזק היה ממילא מבוטח.
גם צורת ג לו י הגופה היתד, מוזרה. נראה
כאילו חששו חבריו של נחמיה מראש
כי הוא עלול לבצע מעשה נואש, כי כאשר
נעדר מן העבודה אחזו מיד באמצעים קיצוניים
— פקידים בכירים נשלחו לפרוץ
לדירה, הזעיקו מיד את הרמסכ״ל ומנהל
משרד־הבסחון.
הצל שאבד. תעלומת מותו של נחמיה
ארגוב נקברד״ מן הסתם, יחד עמו —
כשם שנקברו אלפי הסודות האחרים שהיו
שמורים בלבו. מאז עבר לשרותו של ביג׳י,
ערב מלחמת־העצמאות , ,היד, שותף לכל
סודות המדינה. לא היו לו חיים: מחוץ
לתפקיד זה: אחרי שהתגרש מאשתו, רחש
במשך שנים ארוכות אהבה נכזבת לאשר,
שנישאר, בינתיים לאחר, בילה את שעותיו
הפנויות בקפה כסיה.
רק פעם אחת היה קרע בינו לבין גיבורו:
כשירד בירי לשדה־בוקר סירב נחמיה לרדת
עמו, לאכזבת. הזקן״ .הוא נשאר במשך
השנה ללא תפקיד אמיתי, גלגל חמישי במנגנון,
חיכה בחוסר־מעש שביג־י יחזור.
כאשר בא הרגע הגדול, רצה בירי להחליפו
תחילה באלחנן ישי ,׳ צעיר אחר מאנשי
מפא׳׳י. אן נאמנותו של ארגוב הכריעה
גם הפעם את הכף ז בירי לא יכיל היה
לוותר עליו.
כשד,ויבא השבוע נחמיה ארגוב למנוחתו
האחרונה, בהלויה שיצאה מתל־השומר
קרית־שאול, מבלי לעבור את תל־אביב, לא
נמצא דויד בן־גוריון בין המליוים. לפי
בקשה מיוחדת, הדפיסו כל העתונים מהדורה
מיוחדת כוזבת בשביל ראש־ד,ממשלה
החולה, ממנה הוצאה הידיעה על מות ארגוב
והוחלפה בחומר אחר. בירי, ששכב במיטתו
עם חום, לא ידע כי צילו הנאמן התנתק
מאליו לעולמים.
ידיעה אחת, שעברה בין קבוצת שומרי-
הסוד בצמרת המדינה, יכלה להסביר את
תעלומת ההתאבדות, וגם את הנסיון הקיצוני
לשמור את הידיעה מעיני בן־גוריון.
לסי ידיעה סנסציונית זו, ניהלו שניים מאנשי
קבוצת־המנהלים אינטריגה ממושכת
נגד ארגוב, כדי לסלק אותו מעמדת־המפתח
שלו, שצימצמה את השפעתם. אחרי ששני
המנהלים הצליחו לסלק את אהוד אבריאל,
גם הוא חבר חוג אנשי־הסוד של בירי,
הודיעו בשבוע שעבר לנחמיה ארגוב כי
הוא עומד להיות מועבר מתפקידו.
לפי ידיעה זו, התיאש ארגוב כשקיבל את
ההודעה. הוא נסע לתל־אביב מד,ומם ושבור,
גרם לתאונה, אשר הגדישה את הסאה.

משטרה

(בל חזכויות שסודות)

חב שאת הקצין
קוראי העתונים של ישראל, שחיפשי
בדאגה ידיעות על מצב בריאותו של משה
שפירא ועל פשר ההתאבדות המסתורית
של נחמיה ארגוב, הוטרדו במבול של
ידיעות על היעלמו של ילד ירושלמי בשם
יוסף כדורי. קול ישראל הודיע על החיפושים
לא רק בחדשות, אלא גם בעיקר
החדשות. סדרות שלמות של תמ!נות.
המראות שוטרים וקצינים בפוזות שונות
של מאמץ, ירדו על העתונים. עתונאים
הקשורים במשטרה דאגו לפרסמן במקום
בולט, לפעמים בצורה תמוהה למדי. החיפוש
אחר הילד, שנמצא למחרת היום בריא ושלם
בשוחה, במרחק חמש מאות צעדים מביתו
הירושלמי, הפך למאורע לאומי.
מעסים ידעו את הסיבה להמולה המוזרה:
יחזקאל סהר החליט לנגן על מיתרי
הלב של הקהל, כדי להחזיר את פופולריותו
האבודה. הוראות חמורות נשלחו לכל
מטות המשטרה לתת פרסומת רעשנית ומקסימלית
לכל מקרה של חיפוש ילדים —
דבר הקורה בישראל כל שני וחמישי והפך
לענין של שיגרה.
״בקרוב תשמעו על ילדים אבודים רבים,״
ליגלג, השבוע קצין־משטרה, שסבר, כנראה,

• משלחת רשמית של ישראל תחיח נוכחת בדיוני ועידת
נאט״ו, שתתכנס כעוד שבועיים בפאריס. אחרי שהוברר סופית
ני חדק מדיוני ארנון הברית הצפון־אמלנסית יוקדש לבעיות המרחב, נוצרה
אפשרות בי נציגים ישראליים יצורפו לדיונים נמשקיפיס בלבד.

• אל תופתע מידיעות שיסוננו לעתונות, כאילו ד״ר נחום
גולדמן מפכים לתוכנית השלום של המערב, הכוללת קיצוץ
גבולות ישראל. יהיה זה רק חלק ממסע־הלחישות שינסה להחליש את נל
האהדה

הפתאומית

אסור לתת לתיק ני־נב ל לעמוד כמכשול בפני חצעות־שלום רציניות.

סגך־אלוף משה יונח חצור יתפומר מתפקידו כקצין
הכנסת. למרות הידיעות ני חצור ישאר בתפקידו, מנוי ונסור עס
מספר רב של חברי נשיאות הממה, כי אחרי ההתנקשות והליקויים שהתגלו
בעקב.חיה-יש לשחרר את קצין הכנסת מתפקידו. הדעות מחולקות רק בקשר
למועד ביצוע החלסה זו.
• סיכסון -פנימי אחר שיעסיק את הכנסת: מענות כלפי חי׳ כ
חרות יוסף שופמן. שופמן, שהיה חבר המשלחת הפרלמנטרית שביקרה בארצות
דרוס־אמריקה, יואשס עד־ידי חבריו למשלחת כי ניצל את שליחיתו חכ 5ל-

ישראלית לטובת עניינים מצומצמים של תנועת החרות. לעומת זאת ינוען
שופמן כי דווקא פעילות זו הוסיפה כבוד למשלחת, שלא זכתה לגילויי־אהד׳ח
נלהבים ביותר בסיורה.
ח ק רוגי ם

מספר רב של ראשי הכנסיות השונות של ארצות•
הברית. תהיה זו אחת התוצאות הראשונות של פעולותיו

בשסח זה של ציר ישראל החדש בוושיננטון. יעקב הרצוג, בנו
של הרב הראשי של ישראל, שם דנש מיוחד על פיוולת־הסברה
בקרב הנמירה הנוצרית, מקווה לרתום אותה לסובת ישראל.

• כקרוב תשמע על הצעתו של שר המשפטים
פנחס רוזן, לדחות את מועד הבחירות לכנסת
הרביעית ככמה חודשים. השר סבור ני יולי הוא חודו״
חם במיוחד, יכביד עד ניהול הבחירות ויגרום ביזבוז כוחות
של עסקני המפלגות.

• יתכן כי גם הלכנץ תצהיר על שינוי׳־עמדה
כלפי דוקטרינת אייזנהאור. אחרי שהמלך סעוד הודיע
על ביטול הצטרפותו לדוקטרינה, והמשבר התורכי־סודי הסחייס
בהחבססות סובייטית מוחלטה בסוריק, עשויה ממשלת הלבנון
להכריז כ׳י היא מחכימה לדוקטרינה רק במידה שהיא עוסקת
-יזייע כלכלי ובהעלאת

רמת

המחיה בארצות

המרחב. אשר

למחנה אנמי־קומוניסמי פעיל, תודיע הלבנון כי אינה מתכתנת
ליטול בו הדק.
• העליה ההמונית הכאה תבוא מפרס. אחרי
שנתגלו שם נמה אלפי יהודים המוכנים לעליה, ח ברת עתה
החומות היהווית מטיסי־תיבלה מייחדים להבאתם ׳המאורגנת
ארצה.
• כשורה משמחת למשתמטי מס־הכנסח 5בשנת
העשזר יקבלו חנינה, יוכלו להצהיר על חון שחור, תמירת
כופר חד־פעמי.

• המסחר עם תורכיה שוב מהקרב למכיר. בעוד
שהתורכים ניצלו עד תומה את מיכסת־האשראי הישראלית,
ולקחו בעיקר סחורות בהן מפסידה ישראל מטבע חוץ, הרי
התורנים אינם שולחים לישראל את נמות הסחורית שנקרעה
בחחכח, שכדאי להס יותר לשלחה לארצות אחרות.

דד ח• • שדאד

• זבד שנרם בשעתו לבדיחה. מאחר
ששלישו של יעקוב דורי היה עזרא מומר,
ושלישו של ביג׳י חיה נחמיה ארגוב, זובר
על ״תקופת עזרא ונחמיה׳*.
** את פרי מחקריו בשמח זה פירסס
הנשיא בספרו נידחי ישראל.

שנוצרה סביב

תוכניותיו

המדיניות

נשיא

התנועה

הציונית, בקרב הציבור בישראל. עמדתו של נולדמן״ שהובעה בנזסנרת
מצומצמת: אין לקבל קיצוצים ממשיים בשמחת שד מדינת ישראל, אולם

אין כמו הנשיא יצחק בן־צבי, העמל מזה
40 שנד, להוכיח כי הש,מרונים והקראים
הם ישראלים אמיתיים•• .לכן לא היתד,
תמיהה בכך שבהתקרב שעת השבעתו, דרש
בן־צבי להזמין לטכס, בין יתר ראשי הדתות
בארץ, את עמנואל משה מסעודה
מכפר־מצליח, ראש הקראים, ואת יפת צדקה
מחולון, נשיא שומרוני ישראל.
אולם כשהנשיא עלה על דוכן היושב•
ראש בכנסת, כדי להצהיר את הצהרת־האמונים
שלו, וסקר מבעד למשקפיו את
האולם, תמה לראות את שני מיודעיו יושבים
בין השייכים הערבים והדרוזים, מאחו
ת הכמרים הנוצתים, נידחים במרחק ניכר
מנציג הדת היהודית, הרב הראשי יצחק
רחמים נסים. לא היחה זאת טעות משרדית:
הרב נסים פשוט התנה את השתתפותו
בטכס בכך שלא יימצא בקירבח
ראשי העדות הכופרות.
מעתה יצטרך הנשיא להמשיך בחקירותיו,
כ ת להוכיח את יהדותם של הקראים והשומרונים.
לידו יעמול מזכירו המדעי, מאיר
בניהו, בנו הבכור של הרב נסים

צ פי ־וז ג

• נכסי חכרת ,,של״ כישראל יימכרו חלקים*
חלקים. חלק־חארי ״מנר למיליונר האנגלי אייזיק וולפסון,

נחמיה ארגוב מאחורי הזקן
חרטה — על מה?
בי יש למשטרה גם תפקידים אחרים, מלבד
רדיפת הפרסומת.

או־וד-אפס
גהג המשאית שמואל סגל מיהר לחזור
לביתו, אחרי יום עבודה קשה. משום כך
לא היה סובלני ביותר כשקילומטרים אחדים
לפני תל־אביב, נעצר על־ידי שוטר תנועה
רוכב־אופנוע. השוטר טען כי סגל לא הוציא
יד כחוק, כדי לסמן אח פנייתו בסיבוב
הקודם.
״אדוני השוטר, אתה טועה **,השיב סגל
לשוטר, שעסק כבר בכתיבת הדו״ח! ״הוצאתי
את היד.״
השוטר הפסיק את הכתיבה. הוויכוח התחמם
יותר ויותר. סגל נעשה תוקפני :״אחה
משקר, אתה אפס בשבילי!״
סבלנותו של השוטר פקעה. הוא עצר
את סגל, הביא אותר למשרדי ענף התנועה
של משטרת תל־אביב, האשימו בהעלבת שוטר
בעת מילוי תפקידו.
כבלים במשטרה. בבית־משפט השלום,
לשם הובא השבוע, הודה סגל
באשמה. אולם כשנשאל על־ידי השופט דב
(חמשו מעבר לדף)

שישלם עבורו במטבע חוץ. הממשלה, שלא רצתה במכירת
החברה לסולל׳בונה, ני במקרה כזה היוזה צריכה לכסות את הסכום במטבע
חוץ, תצטרך בכל זאת לגייס את מסבס־החוץ סבור החלק שהמיליונר האנגלי
אינו רוצה לקנותו.

• לא מן הנמנע כי סגל התביעה המשתתף במשפטי המחתרת
יוחלף.
• שינויים קלים יחולו כסגל הקונסוליה הישראלית כניו־יורק.
משה ריבלין, המכהן כקונסול לענייני הסברה, יחזור ארצה ויעבוד
במשרד החוץ בירושלים. במקומו יתמנה מתתיהו אדלר, איש הפועל המזרחי,
מנהל המחלקה למועצות אזוריות במשרד חפניס.

• איש אחר של הפועל המזרחי, עורף־הדין יעקב כלומברג
מתל־אכיב, יוצע על־ידי מפלגתו כציר ישראל כשוויץ, כמקומו
של ד״ר ישעיהו אכיעד המנוח. מינוי זה לא אושר. מאחר שגולדה
מאיר

מסרבת להכיר

בחזקיתיהן

מפלגות

מקום

כהונה

כלשהו

בשרות החוץ.

• אפשר לצפות לשורה של גילויי אי־סדרים ומעילות
ככמהממפעליההסתדרות. הגילויים, שיחיו בהיקף קטן ויגעו בפרשות
לא חשובות ביותר, יבואו בעיקר עקב מכסיסים פנימיים בין נציגי מפא׳׳י
לבין נציגי נזפ׳׳ס, אחדות־העבודה והפועל הציוני בסעד הפועל של ההסתדרות.

במ דונה

זוהר, מה יש לו לומר להקלת גזר־הדץ,
גולל סגל סיפור מסמר שיער.
״כבוד השופט,״ פתח סגל, גבר מוצק ומשופם,
בן ,28״אני כבר קיבלתי את עונשי,
כשהובאתי לתחנת המשטרה.״
שוטרי הענף, התברר מתוך סיפורו של
סגל, כעסו מאד על הנהג שהעליב את חברם
לעבודה. הם כבלו אותו, הובילוהו ללא
סיבה בכל חדרי הבנין, כשהם מתעללים
בו להנאתם. הם המשיכו להחזיק בו גם
לאחר החקירה הקצרה והשיגרתית, ניצלו
את מלוא זכותם לפי החוק, החזיקו בעצור
במשך 36 שעות. רק אז הביאוהו לפני
שופט שלום, ששיחררו בערבות.
״האדון השוטר אמנם נפגע, אך המשטרה
לא תעשה דין לעצמה,״ קבע זוהר, בעצמו
קצין משטרה לשעבר בפסק־דינו המלא האשמות
נגד אלה שהתעללו בסגל .״אני
רוגז על המשטרה ואני מקוד, שיותר לא
אשמע על מקרה כזה.״

קליטה
הז מרת מדימונה

תשבץ 05111:1הוה 0 4 5נ
מאתן־ .1קו סם
! .5כובש הארץ!
.10 משמעת
1 2אות עב רית
14 ספר
תורה! . 16 מצ ביא
יהודי! .18
נכד יעקב! .19
נשיא יהודי בבל!
.21 יישוב! .22
שם פרטי, אנגלי!
.23 מעצמה קו מוניסטית

קרם ! .25 משומדת
! .27 עשר ב שלישית!
30 מי דת
נפח! .31 מכשיר
להובלת מש אות!
.33 מרכז!
35 אבן קשה!
36 אלוף מטכ״ל
עומד בראשו, ב־דרך
כלל ! .38 מלכה של אסתר ! .39
אדם ! .40 בסים ; .41 אורג ! .43 אחד
מארבעת בני ההגדה! .44 כיצד! .46
עסקן ציבור! .48 איילה שלוחה! .49
דוח אלוהים ריחפה מעליה.
מאונך .2 :כמה בערבית ! .3טנק ;
.4הבעת הסתייגות! .6מספר פרקי
משלי! .7לראות אותה ולמות! .8
דינה ליעקב! .9בעל מלאכה! .11
שייכת לתקופת המקרא! .13 מתווך!

דרכי אדם
למר. נועד הפה?
הבחור הצעיר, שצלצל בדלת אחת הדירות
בצפון תל־אביב, היה אדיב מאד .״הגברת
בבית?״ שאל בנימוס את העוזרת בת ח־, 15
שפתחה בפניו את הדלת.
״הגברת איננה. הגברת תחזור בצהרים,״
השיבה הנערה בניב צפון־אפריקאי ,״הגברת
איננה. אני מצטערת.״
הבחור לא הצטער. במקום לרדת במדרגות,
דחף את קצה נעלו בין הדלת והמזוזה,
מנע בעד הנערה מלנעול את הדלת בפניו.
הוא אף הצליח להיכנס לדירה.
שמלה קרועה. הנערה נבהלה מאד.
הבחור, שלא ראתה אותו מעולם, פנה
אליה :״התאהבתי בך לנצח,״ אמר, ותפש
בידיו את כתפיה בלהט, עד ששמלתה נקרעה
ממנה.
הנערה ניסתה להתחמק, אך הבחור היה
תקיף מאד :״תני לי נשיקה, אהובתי,״ המשיך
בסגנון נמלץ.
הנערה החלה לצעוק לעזרה! הצעיר נמלט
על נפשו. עוברים ושבים, שהבחינו בו,
תפשו אותו, הסגירו אותו לידי המשטרה.
השבוע ניצבו הצעיר השחרחר וסניגורו,
חקירות ידיד הקיבוצי

. 15 אח שנולד באותו יום! .17 ממש פחת
הארנבות ! .18 מצניע לכת ! .20
יחי, בספרדית ! .23 קצין בצד,״ל ! .26
יצרני דוודי שמש! .27 מעצמה מרחבית,
לשעבר! .28 קשור בקודמת!
.29 אותה יש לאהוב! 31 מגלה נסת רות
; .32 מחשבה ! .34 מבחן ! .35 פר
לשעבר! 37 מחלקה במס ההכנסה!
.39 חוזה! .42 חברת שיכון! .44
חוטם! .45 מלת הכללה! .47 מספר
פרקי ישעיהו.

למכוגרים: קורס מזורז, מקצועות כורדים.

תניד, ססשבסקי, בת , 16 בעלת קלסתר
פנים מונגולי, נמצאת בארץ רק שבעה
חודשים. נוסף לפניה המיוחדים וצמתה הארוכה,
נחונה תניה בקול אלט נעים.
בארץ מולדתה, פולין, ידעו להעריך את
קולה. תניד, השתתפה בקביעות בשידורי
הרדיו של תחנת טרנוב, העיר בה גרה.
היא שרה שירי־עם, באלאדות ליריות עתיקות,
ופזמוני תעמולה בשבח תכנית החומש.
למנהל תחנת־השידור הפולנית היו תוכניות
לגבי עתיד הנערה היהודיה. קולה מלא
הרוך הוקלט, היא החלה ללמוד נגינה. אך
להורי תניה היו תכניות אחרות. הם ארזו
את מטלטליהם, כולל המנדולינה והכנור של
בתם, עלו עם ארבעת ילדיהם לישראל.
חלום ואכזכה. גם בביתה החדש בעיר
העולים דימונה, לא שכחה תניד, את
חלומה המוסיקלי! חודש אחרי שהגיעה ארצה,
שכנעה את אמה לקחת אותה למב חן
בקונסרבטוריון בירושלים. קולה הערב
ושליטתה במנדולינה עשו רושם טוב על
הבוחנים. הם הבטיחו לה חגיגית לעשות
הכל כדי לאפשר לה חינוך מוסיקלי מתאים.
לפני חדשיים הגיע מכתב רשמי ממשרד
החינוך. הוא בישר לתניה שאושרה לה סטיפנדיה.
הנערה שמחה בכל ליבה, ארזה
את כלי נגינתה ונסעה למוסד בו קיותה
להמשיך את לימודיה, להפוך במשך הזמן
לזמרת מפורסמת.
בבואה לכפר טרומן, אליו נשלחה, ציפתה
לד, אכזבה. לתמהונה נוכחה לדעת שבמקום
לקונסרבטוריון, הגיעה לבית־ספר חקלאי.
תניד, לקחה את חפציה, בלעה את אכזבתה
וחזרה לדימונה.

רים, עצרה את כולם.
גזברי הקיבוצים ערכו מאזן חטוף של
להיטותם לאשראי זול. הוא הראה הפסד נקי
של 50 אלף לירות.

גזברי הקיבוצים פגשו את אריה ברגר בקפה
פינון בתל־אביב. הם הכירו את הסרן־
לשעבר כגזברו המצליח של אחד המושבים
החדשים, תמהו לראיתו בבורסת השטרות
התל־אביבית.
לברגר היו חדשות מצוינות* .עזבתי את
המושב. אני עוסק בנכיון שטרות. בשבילכם
אני מוכן לעשות את הכל ותמיד. בתנאים
הטובים ביותר.״
הגזברים היו מעוניינים מאד. לא בכל יום
מזדמן בעל־הון המוכן לשלם המחאות טובות
תמורת שטרות לזמן ארוך. התנאים
שברגר הציע היו הטובים ביותר בשוק,
והם סמכו על השיקים שהיו בידיו.
כלי כיסוי. השמועה עברה מקיבוץ לקיבוץ.
עד מהרה היה ברגר לאיש הבורסה
העסוק ביותר בפינון. הוא צירף אליו, כ־בעלי־הון,
את יהודה ארמון ויוסף גרינברג,
הציג אותם בפני הגזברים, שילם את תמורת
השטרות בשיקים על שם שותפיו.
את השטרות מכר ברגר מיד לסוחרים
חל־אביביים• אלה העבירו אותם לסוחרים
אחרים. תוך זמן קצר עברו שטרות הקיבוצים
עשרות ידיים בין סוחרי תל־אביב.
הגזברים מצידם מיהרו לבנקים, הפקידו בחשבונם
את השיקים החתומים בידי ברגר,
ארמון וגרינברג.
כאשר חזרו השיקים לגזברים, והחותמת
״אין כיסוי״ עליהם, נעלם כבר ברגר
מתל־אביב. הגזברים היו נאלצים להפעיל
חוקרים פרטיים, גילו שברגר השתקע באחד
המפעלים באילת.
המשטרה. גילתה גם את השותפים האח
זמרת־עולה
פטשכסקי
טעות בכתובת
עורך־הדין חיים קאזיס, בפני שופס־השלום
יוסף בן־חנוך. האשמה: ביצוע מעשה מגונה.
רקנסיון. ואז השמיע קאזיס טענה
משפטית מוזרה :״נשיקה אינה מעשה מגונה.
הפה הוא חלק הגוף המיועד לנשיקות,״
טען, וציטט מתוך פסק־דין שנפסק בתקופת
המנדט.
השופט החוקר, שמתפקידו רק לפסוק אם
יש די הוכחות להעמדת הנאשם לדין,
שוכנע. הוא החליף את סעיף האשמה מ-
״ביצוע מעשה מגונה״ ,ל״נסיון למעשה מגונה״
,העביר את דינו של הצעיר לבית־המשפט
המחוזי, שם יהיה בכל זאת צפוי
לחמש שנות מאסר אם יורשע בדין.

דרכי חיים
מחיר ה בננו ת
מבט מבויש היה נסוך על סניה שד
האשד, בעלת ראש השיבה, שעמדה על דוכן
הנאשמים לפני שופט־השלום יוסף מגורי-
כהן. היא הקשיבה במבוכה לדבריו של
השופט, שגער בה בקול רם :״גברתי, אין
זו הפעם הראשונה אצלך. אני לא אוכל
להסתפק בעונש קל במקרה שלך.״
לא היה זה אחד מן התיקים הרגילים
המובאים מדי בוקר להחלטתו של השופט.
כי ברכה דויטש׳ ,45 עקרת־בית מתל־אביב,׳
העולם הזר! 048ז

סינורה האישי המחריד שד נערה שביקשה טומב בדילה-והגיעה אד סו המוות

ארבעה ימי הייתי מתה
ך * תעוררתי מתוך שינה עמוקה. לרגע לא ידעתי היכן
ן | אני. מלמעלה הביטו בי כוכבי בוקר דועכים, מעל
לראשי היה תלוי תפוז. ניסיתי להיזכר איך הגעתי למקום
משונה זה, ולא הצלחתי. שקעתי שוב בשינה.
כעבור דמן מה התעוררתי שנית. כמה זמן, אינני יודעת.
היה בוקר, שכבתי בתוך פרדס. שוב ניסיתי להיזכר איך
הגעתי שמה. לפתע נזכרתי.
אל אלהים, הרי אני חיה! לא, זה לא יתכן! אני צריכה
להיות מתה מזמן. רציתי למשש את עצמי; לא הצלחתי.
הייתי חלשה מדי. ניסיתי לקום; לא יכולתי לזוז. האם
באמת אינני מתה?
ציוץ ציפורים וקולות מכוניות שנסעו בכביש הסמוך
הוכיחו לי שאני חיה ללא ספק. הייתי צמאה. רציתי מים,
אך ל-א ראיתי שום ברז. במאמץ נואש הרמתי יד וקטפתי
את התפוז שהיה תלוי מעלי. זמן רב עבר עד שהצלחתי
לקלף אותו. אכלתי אותו, ומיד הרגשתי רע. הקאתי אותו
בחזרה.
שקעתי בהרהורים. מה עושים הורי כרגע? כמה זמן אני
שוכבת כאן? מה יגיד אחי לכשיוזדע לו שנעלמתי?
מיששתי את בטני ונפלתי לאחור. נזכרתי במה שעשיתי
ופרצתי בבכי.

המביש. לא רציתי להרוס לעצמי את כל החיים בגלל זר,
שהיה לי מזל רע.
למדתי אנטומיה. אני בחורה מבוגרת, ומכירה היטב אח
כל מה שנעשה בגופי. כעבור חודש התבסס בי החשד הנורא.
נבהלתי, אבל לא אמרתי כלום. החלטתי לחכות עוד
חודש. כעבור חודש נוסף הבנתי שאני בהריון. לא ידעתי
מד, לעשות.
בהתחלה רציתי לספר את זד, למישהו ולשאול מה
לעשות, אבל הבושה אכלה אותי. ידעתי שאף אחד לא
יאמין לסיפור שלי: כולם ישאלו למה לא סיפרתי חיכף
מה שקרה ולמה לא הלכתי למשטרה עוד באותו הערב. לא
העזתי להביט. בפני הורי, היאוש זחל אלי לאט לאט. יום
אחד הבנתי שזה לא יכול ׳.הימשך. לא אוכל להמשיך לחיות
כך. החלטתי להתאבד.
רציתי למות אבל פחדתי מהמות. רציתי מוות קל. בחרתי
בכדורי שינה. לקחתי כמה חפיסות כדורים ושמרתי אותם

אצלי.
ביום ראשון אחרי הצהרים החלטתי לבצע את מחשבתי.
לקחתי את הכדורים אתי ונכנסתי לפרדס. היתה שעה חמש.
בערך אותו הזמן כמו אז, כשחיכיתי לטרמם. הייתי שקטה
לגמרי, לא פחדתי יותר. בלעתי 40 כדורים, בזה אחר זה.
הבליעה היתד, קשה כי אינני רגילה לבלוע, וגם לא היו
לי מים. הרבה אינני זוכרת. נרדמתי כמעט מיד. חשבתי שזאת
הפעם האחרונה.

חיכיתי זטרמ8

ך( פנישלושהחודשים, בשעה חמש אחר־הצהרים,
/עמדתי ליד הכביש הראשי וחיכיתי לטרמפ. הייתי ב־מצב־רוח
רע ועייפה מאד. מאחורי היה יום עבודה מייגע
במשק הורי. מצבם הכלכלי של הורי איננו מזהיר. משפחתי
באה מעירק לפני שש שנים, הורי הם אנשים פשוטים. יש
להם משק קטן במושב צרופה בדרך לחיפה.
אני לא רציתי להישאר בכפר ונרשמתי לקורס אחיות
מעשיות. חברותי ללימודים נהגו לבלות את יום המנוחה
שלהן בנעימים. אני לא יכולתי. במקום לנוח הייתי הולכת
הביתה לעזור.
המשמרת שלי עמדה להתחיל למחרת בבוקר. המרחק
מצרופה למגדיאל הוא גדול! החלטתי לנסוע לשם וללון
בבית־החולים כדי שאספיק להגיע לעבודה בזמן.
המכוניות עברו על פני ולא עצרו. לרוב האנשים לא היה
איכפת שבחורה בת 19 עומדת ליד הכביש ורוצה להגיע
לאיזה מקום, גם לא היה איכפת להם שבחורה צעירה מפחדת
להישאר לבד בחושך. אף אחד מהם לא ידע שאני אחות
אשר צריכה להגיע בזמן למשמרתה. הם פשוט הביטו קדימה
ונסעו. הל ואי והייתי נוסעת עם אוטובוס.

המשטרה מתערבת

י״י״ אימה ר.

חגהג שנעצר

* * כונית־משא נעצרה. אינני זוכרת איך היא נראתה
בדיוק, אני רק יודעת שהיא לא היתר, חדשה ביותר.
״לאן את רוצה?״ שאל אותי הנהג.
״אני צריכה לרמתיים,״ עניתי לו.
״טוב, עלי כבר,״ השיב לי. עליתי.
הוא לא דיבר מלה. נסענו במהירות רגילה; האוטו היה
עמוס, ראיתי שמחוג השעון נע בסביבות הספרה .60 הנהג
היה שזוף, לבש חולצה בהירה ומכנסי חאקי קצרים. ייתכן
שנעל סנדלים. היה לו שיער חום בהיר, מבנה גופו היה
איתן. עשה רושם של אשכנזי.
נסענו בערך חצי שעה. יכול להיות שקצת יותר. הייתי
עייפה מאד וכמעט נרדמתי. פתאום הוא עצר את המכונית
והעמיד אותה לצד הכביש .״משהו התקלקל לי, אני יורד
לתקן את זה. בואי אתי, אולי תוכלי לעזור לי,״ אמר לי
הנהג וירד.
היד, בקולו משהו שקט ומעורר אימון. לא חשדתי בכלום;
ירדתי אחריו. המקום בו נעמד היה שומם לגמרי. לא ידעתי
כמה נסענו בדיוק ולא ידעתי איפה אנחנו נמצאים. היה
כבר חושך גמור. הוא ניגש אל המנוע. הלכתי אחריו.

הרגע הגורא

מדתי די קרוב אליו. הוא פנה אלי. איזה ניצוץ
נראה בעיניו, ולפני שהספקתי להבין מה קורה, הוא

נשואה ואם לשני ילדים, הואשמה בגניבתן
של שלוש בננות.
הגברת דויטש לא הודתה באשמה :״לא
גנבתי את הבננות. לא גנבתי כלום. בעל
החנות מעליל עלי סתם.״
אולם תיק העדויות העיד אחרת. גם
הרשעותיה הקודמות. ,כולן בעתן גניבה,
חיזקו את דבריהם של עדי המשטרה, ש־סיפרו
כיצד ראו את שלוש הבננות עוברות
מארגזו של סוחר הירקות לסלה של הגברת
דויטש.
:בגזד״דינו העריך השופט כל בננה בלא
פיחות מששים ושש. לירות ושש מאות
פרוטה, דן את הגברת דויטש לקנס של
מאתים לירות או חודש ימים מאסר.
היא מחיה במאסר.
ח!נו?ם חזח *104

תפס אותי בכוח וסתם לי את הפה. ניסיתי להיאבק איתו,
אבל לא הצלחתי לזוז. הוא אחז אותי כמו בצבת. רציתי
לצעוק והרגשתי כאילו אני נחנקת. הוא סחב אותי אל
הפרדס שליד הכביש, וגרר אותי אל בין העצים. לא היה לי
די כוח כדי להתנגד.
הוא הפיל אותי על הארץ. חשבתי שאמער תחתיו. לרגע,
הסיר את ידו מעל פי. התחלתי לצעוק בכל כוחי. אבל
איש לא שמע אותי. הייתי לבד, לבד י עם אנס חסר־לב.
הבחור קרע את בגדי. רציתי להדוף אותו מעלי ולא הצלחתי.
הרגשתי כאב חזק והתעלפתי.
התעוררתי כעבור שעה. הוא כבר לא היה על־ידי, .לא
ידעתי מה נעשה אתי. קמתי על רגלי והתחלתי לנוע. נתקלתי
בעצים וגומות. איך שהוא הגעתי לכביש. סידרתי את
בגדי והתחלתי ללכת כמו אוטומם. הגעתי לתחנת אוטובוס.
לא ידעתי מה נעשה איתי. כעבור כמה דקות הגיע אוטובוס
מאסף. עליתי ונסעתי.

שתקתי מדור בדמה

א סיפרתי לאיש הה קרה. התביישתי. פחדתי גם
/ממה שיגידו הורי. ידעתי שחברותי תתחלנה לרכל, וכולם
יסתכלו עלי כמו על חיה. העדפתי לשתוק. עשיתי את
עבודתי כרגיל׳ למדתי עם כולן וניסיתי לשכוח את המקרה
פשעים שיטה •עילה
לבלשי תל־אביב נוסף בשבועות האחרונים
יריב מסוכן. בזו אחר זו ביצע בהצלחה 20
התפרצויות לדירות, גנב מהן רכוש, ונעלם
בלי להשאיר כל עקבות.
הפורץ האלמוני פיתח שיטת־עבודה, המבטיחה
לו בטחון כמעט מוחלט. הוא נוהג
לצלצל בדלת של דירה, לשאול את עקרת־הבית
אם בעלה בבית. אם הבעל, או בני
משפחה אחרים, נמצאים בדירה, מוסר האלמוני
פתק, כי הינם דרושים באופן דחוף
ביותר בחדר מספר מסויים, במשרד ה-
בטחון ועליהם להופיע שם לטובתם. י

ף* שהתעוררתי לא ידעתי שישנתי ארבעה ימים.
ידעתי רק שאני מרגישה רע, ושהקאתי את התפוז.
פתאום ראיתי אדם עומד מעלי. זר. היה בעל הפרדס .״מה
את עושה פה?״ שאל אותי. לא יכולתי להסביר לו .״תביא
לי קצת מים,״ לחשתי.
הוא התרחק וחזר כעבור זמן מה עם מים. שתיתי, ושוב
הקאתי. רציתי לקום, אבל לא הצלחתי לעמוד על הרגלים.
האיש עזר לי להגיע לכביש, ועצר טנדר.
הרגשתי רע מאד וחשבתי שאני הילכת למות• הטנדר
הביא אותי למשטרת בית־ליד. שם שוב התעלפתי. כאשר התעוררתי,
ראיתי שאני שוב בתוך מכונית. הפעם מכונית
משטרה. הביאו אותי למרפאת יצחק בנתניה.
הכניסו אותי לחדר־המיון. שוב היה סביבי הריח המוכר
של בית־חולים. מישהו הגיש לי ספל קפה. היד רעדה לי,
אך הצלחתי לגמור אותו מבלי להקיא. במרפאה לא היה
מקום עבורי ולא ידעו מד, לעשות בי. החזירו אותי למשטרה
לחקירה. בדרך קנה לי שוטר טוב־לב עוגה וגזרו.
אכלתי את זה.

פגישח עס אחי

ך* רגע שבו התחילו לחקור אותי הרגשתי לראשונה איזו
* * שט!ת עשיתי. סיפרתי לסמל המשופם את בל האמת.
התחרטתי שלא עשיתי את זה קודם. הוא רשם את הכל
והחתים אותי על גליון עדות.
אמרו לי שעומדים להעביר אותי לבית־חולים. השוטרים
קראו בשמו של בית־החולים שאליו יעבירו אותי. לא הסכמתי.
זה היה המוסד בו עבדתי.
בסוף הבינו והעבירו אותי לתל־השומר. הלבישו אותי
בגדי חולה והשכיבו אותי במטה. רופא בדק אותי. הוא
הסתכל עלי ושאל אותי אם אני לא בהריון. לא עניתי לו.
לא יכולתי.
כעבור יום בא אחי המבוגר לביקור. הוא נבהל כשראה
אותי. הרופאים אמרו שזה נס שאני חיה עדיין. הרגעתי
אותו שהכל בסדר .״למד, לא סיפרת לנו?״ שאל אותי.
״היינו עוזרים לך.״ בכיתי שוב.
עכשיו אני בוכה לעיתים קרובות. אין לי חשק לחיות,
אבל הגוף מבריא. מי יודע אם אקבל תעודת־גמר; הפסדתי
המון לימודים. בקרוב אצא מכאן. אינני יודעת מה אעשה
בדיוק. אני יודעת רק שאסתכל חזק בפניהם של הגברים
שאפגוש, ואחפש ביניהם אחד אשכנזי, נהג שטיני בעל
פרצוף שזוף ומבנה גוף איתן.

אם הבעל איננו, שואל האלמוני אם אין
אדם אחר בבית, מלבד האשה. אם מתברר
שהיא לבדה, הוא מוסר לד, פתק כי עליה
לפנות באורח בהול לאותו חדר במשרד
הבטחון, לטובתה היא. האשה, כמובן, נחפזת
החוצה.
הפורץ ממתין בפינה הסמוכה של הרחוב.
ברגע שהדירה פנויה, הוא מבצע את זממו
ומסתלק. עד כה לא הוזהר הקהל בפני
פורץ זה.

כל ישראל
ק ר בנו ת הסירו ב
מסרבי״החיסץ היו הקרבנות העיקריים
של שיחוק-הילדיסי־־השנד .,׳בישיבת ועדת־

השירותים הסוציאליים של הכנסת, מסר
מנהל משרד־הבריאות כ? חלה ירידה גדולה
מאד במספר חולי השיתוק, כתוצאה מן החיסון.
פרם לשלושה מקרים, היו כל החולים
ילדים שלא חוסנו, וביניהם ילדים שהוריהם
סירבו בפירוש לחסנס אחרי
יטתנון ןות״נוער רבות התלוננו בפני משרד
החינוך, על כי הסתדרות הצופים, שאיננה
אלא תנועת נוער של מפא״י, מוכרת
על־ידי המשרד כתנועת נוער ממלכתית ומקבלת
תמיכה כספית ממשלתית, הפסיק החודש
משרד החינוך את תמיכתו בתנועת הצופים
שירות מיוחד כמינו
הונהג במסעדת שמש הירושלמית: בעל המסעדה
ביטח את אורחיו נגד כתמים שיזזצרו
על בגדיהם ונגד החורים העלולים להתהוות
מחריכת עיגריות י בשהותם ״במסעדתו.

אנשים

פקידים ! תלמידים1 סטודנטים !
הרשמו עוד היום ב״אולפן גרג״

ה א חו ת ורא שהממשלה

לקורס הדו״חודשי ( 2א בשבוע) ל־
אנגליתת עבריתצוו/או־נו

כת״א: אצל ח. בר־קמא׳ גו ר מן .5
בחיפה: בי״ס.במעלה״ ,החלת . 13

הצלחה מוב טחת!

אויבי

לכל בית ולכל ח די בכל הצבעים
במ חיי ענומי. קולט יותר יו־סז
תחנות תמורה מלאה לכספד.

הנוער

* • 1 *1101*# 0 0 1 4 0

גזזז רוון ה גו י ן
מאת ד״רמרדכיזידמן

ד > 1מ*2
סיגריה

למדו
8 מהר

שטוחה

שבות ! 1

ובי סו ד יות ב בית־ הספר לשפות
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

״קד ימה״

א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (ת83<10ש*׳יח ) €0למשתלמים על־ידי
מורים מאנגליה.

קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר ג׳ ד׳ ה׳ ו׳ ז׳

למבוגרים מכל דרגות

יומיים אחרי ההתנקשות בכנסת התלונן
נהגו של שר המשפטים פנחס רוזן בפני
השר, על שאין נותנים לנהגי השרים להיכנס
למזנון הכנסת, ואף בהשגת כרטיסים
ליציע הם מתקשים. הציע לו השר :״תגיד
שאתה משוגע, אז יתנו לך להיכנס
כשירד שר־הדואר יום!? בורג מן המטוס,
אחרי שה, זעק חזרה מאמריקה בגלל פציעת
השר שפירא, סיפר כי היד, באמצע שיחות
חשובות ביותר כאשר נקרא טלפונית מירושלים.
העיר לו אחד הנוכחים :״תרגיש פעם
אתה עצמך מה הטעם כשנמצאים בשיחה.
חשובה ואומרים לך: תפסיק, רוצים אותך
לשיחת חוץ במצב רוח פילוסופי
א,זרי שניצל בנם מן ההתנקשות, נמצא גם
אליהואילת, השגריר הישראלי בלונדון.
״תאר לעצמך מה היה המצב אילו המציאו
את התרופות האנטי־ביוטיות לפני מאתיים
שנד״״ אמר לאחד מבני־שיחו .״כמה אנשים
חשובים שמתו לא בעיתם היו נשארים בחיים
והיו משנים את גורל העולם. מד, היה
קורה אילו נפוליאון היד, חי עוד 20 שנה?״
למרות המהדורות המיוחדות שהוציאו
עתוני הבוקר והערב ביום ב׳ האחרון כמיוחד
עבור ראש הממשלה דוידכך ־ גו ריון, כדי
להעלים ממנו את פרשת התאבדותו של שלישו,
אלוף־משנה נחמיהארגוב, הרגיש
ראש הממשלה כי משהו אירע. אחרי שנחמיה,
שהיד, רגיל לשהות אצל בן־גוריון
בבית־ד,חולים כמר, שעות ביום, לא הופיע
מיום שבת עד יום שני, שאל ראש הממשלה
היכן הוא וביקש מאחת האחיות להשיג
את נחמיה בטלפון. האחות פלטה מפיה:
״מה, אתה לא יודע ויצאה מן החדר
אגב, בן־גוריון נשאר בבית־ר,חולים
לפי הוראותיה של אשתו פודהכן ־ גו ריון,
המפקחת עליו אישית. פולה היא שדרשה
שיוציאו לבן־גוריון את הרסיסים מרגליו,
למרות שהרופאים התנגדו לכך וטענו כי
בניתוח יגרם נזק רב יותר משגרם הרסיס
עצמו יום אחרי שהובא בן־נוריון
לבית־ד,חולים, ביקש שר המסחר והתעשיה
פנחסספיר לבקרו. הוא הצליח להגיע
עד לחדרו של ראש הממשלה, שם עצרה
אותו פולה, שלא נתנה לו להיכנס, בטענה:
״אני לא שוטר, אותי לא תעבור.״

המרצהו אויכו־לנפ ש

יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכוניות.
פרטיםוהרשמה ! מ־9־ 12 לפנה״צ — 3־ 9בערב (פרט ליום ו׳).

לרגל חגיגות 40 השנה למהפכת אוקטובר,
שלחה השגרירות הסובייטית בישראל הזמנות
אישיות לעתונאים מכל החוגים, שמאליים
וימניים כאחד. ההזמנות נשלחו באופן אישי
ולא באמצעות אגודת• העתונאים. במערכת
דבר התקבלו שתי הזמנות עבור ז׳אן דניאל,
מזכיר המערכת, והרצל ברגר, חבר
המערכת. עורך דבר חיים שורר לא קיבל
הזמנה. אוחו זכרו אנשי השגרירות לרעה,
מאז פירסם את סידרת כתבותיו על ביקורו
בברית־ד,מועצות בשעת חצות באחד
מימי השבוע האחרון, זכה ראש עירית חיפה
אבא חושי בקריאת טלפון מקורית. אחד
מאזרחי העיר טילפן אליו, התלונן כי כלב
גדול נכנם לחדר האמבטיה שלו והוא פוחד
להכנס לחדר, ואילו המשטרה ופקחי העיריה
לא נענו להזמנתו לבוא ולהוציא את הכלב.
ראש העיר התיחס ברצינות לתלונה, דאג
שתוך חצי שעד, יוציאו את הכלב מחדר

האמבטיה באי מועדון סופרי האידיש
ברחוב דב הוז בתל־אביב, שבאו לשמוע
את הרצאתו של הסופר זלמן שניאור,
תמהו לראות כי מהקיר נעלמה תמונתו של
הסופר שלום אש. כשחקרו את פשר
הדבר, נמסר להם כי ראשי המועדון גנזו
את התמונה מפני זעמו של שניאור, אויבו
המושבע של הסופר המנות. רק אחרי שכמה
מן הסופרים הקימו שערוריה ואיימו
שיפריעו לשניאור לדבר, הוחזרה התמונה
למקומה, גרמה לכך ששניאור היפנה את
ראשו במשך כל הזמן לכיוון השני, כדי לא
לפגוש את עיניו של אש גילוי אחר
שגילה זלמן שניאור השבוע, היד. שמזה
עשרים שנה אינו מדבר עם הסופרים חיים
הזז ו ש׳׳י עגנון במועדון ספרותי
אחר, מועדון מפא״י מילוא בתל־אביב, הוסר
לאחרונה מיזוג האויר שהיה באולם. כש־תמהו
באי המועדון לסיבת הדבר הסביר
השחקן שמואל פישר :״בזמן האחרון
הצטננו כאן. הרבה כשרונות הקומי
פוזיטור הסובייטי ממוצא ארמני ארם חצ׳־
טוריאן, הנמצא עתה בביקור בברזיל, גילה
לאחד העתונאים היהודים בארץ זו, כי
בזמנו קרא את כתבי שלום עליכם. הוא
סיפר כי מנחם גנסין המנוח, אחד מראשוני
תיאטרון הבימה, היה זד. שגילה את
כשרונו כמלחין. כשהיה בן 19 היה ארם
מנגן צ׳לו בתזמורת שגנסין היה מנהלה,
והיא שעודד את הנגן הצעיר להתחיל בחיבור
מיסיקה.

היפ ה ביה ותג גטרמן מלונדון
קוראי הבקר הופתעו לקרוא בעתונם מאמר
ארוך׳ בחתימת א. בנעט, שהשתרע על
שלושה סורים, והצדיק באופן קיצוני את
חוק מועצת ההדרים, המחסל את היוזמה
הפרטית ואת התחרות בענף הפרדסנות.
יום לפני כן צילצל יוסף ספיר למערכת
הבקר, דרש להכניס את המאמר בכל מחיר
למדור הכלכלי של העתון, שאין בו דריסת־רגל
לכתבים מקומיים. הסיבה: גיבור המאמר
הוא יוסף ספיר, סגן יושב ראש התאחדות
האיכרים, שיצא למלחמת מחץ ב&ם דד
כינר שגריר צרפת בישראל פיאר
אג׳ן זילכר עשוי לזכות בכבוד חדש:
עסקני חיפה יקראו על שמו: בנין־משרדים
מפואר, הנבנה ליד קולנוע ארמון החיפאי
כתב על המשמר בלונדון משח כף
אפרים גילה השבוע פרשה מעגינת על
נסיעתה של סגנית מלכת היופי של ישראל
שרה ח׳וז׳יק) אלימור (אינדיק) לתחרות
מיס העולם בלונדון. ז׳וז׳יק נשלחה עד
מארסיל בליווי כתב של ידיעות אחרונות,
נעזבה בחצות לילה במרסייל ללא מלווה
וללא כסף, מאחר שאיחרה את הרכבת. רק
רחמיו של יהודי לינדוני הצילו את היפר,פיה
ר,נבהלת, שנלקחה ללונדון על חשבונו של
האיש הסופר משה שמיר הותקף
השבוע קשות בויכוח במרכז מפ״ם על ידי
מאיר יערי, שקבע כי ״אנשי הרוח של
המפלגה (קרי: שמיר) זנחו את הסוציאליזם
לא כל כך מטעמים אידיאולוגיים, אלא מס־עמי
הפקת טובת הנאד, של מי שהשלטון
רוצה ביקרו בדיון המדיני בכנסת
שחודש ביום שני, נוכחו רק שבעה חברי
כנסת, כשיושב ראש הישיבה בנימין
מינץ הוא השמיני.

פס(1ן י הט<ב!ע
• ח״ב אגודת ישראל שלמה לורנץ, אחרי שראש הממשלה מדבך
| גוריון נפצע ברגלו, בעת ההתנקשות בכנסת :״מזלי של בן־גוריון הוא שהפעם
| לא עמד על הראש.״
• שופט השלום אליעזר זליקסון, בשפטו תלמידי גימנסיה שטבי

:ג׳יפ וטענו כי עשו זאת מתוך קלות דעת :״הצעיר שהטיל רימון לכנסת עשה
| זאת גם כן מתוך קלות דעת.״
שנפסק בעת הטלת •
3״1יצחק רפאל, בהמשיכו את נאומו לכנסת,

:הרימון :״עלי להמשיך על פי החלטת הנשיאות, כדי להוכיח ששום מעשה פשע לא !
;-־־יפסיק אותנו מעבודתנו.״

< 1א 0ז 8100* 9 !11. !<18

• ח״ב יוחנן באדר, בעת הויכוח בכנסת על הודעת שרת החוץ:״מי לא | ,

קיבל מחמאות היום משרת החוץ — אישים, מדינות, קונטיטסים שלמים, ,וכמובן י ומשלחת המגבית. אחרי מ־ שברך •
יממשלת ארצות־הברית, יהדות ארצותיה,ברית
ארוך כזה אני שואל את עצמי למה הרשימה לא הסתיימה. מדוע אין מחמאות ;

\לייצ״ו הצעירה והדסה, למגבית ההסתדרות ולחברא קדישא?״
• ח״ב הצ״ב פרץ ברנשטיין, באותו ויכוח :״ההודעות שקיבלנו מראש! -

| הממשלה ושרת החוץ היו רזות במקצת, זאת אומרת ההיפך משמנות, ואף על סי |
• שלא.היו ארוכות היד, צורך במילויים, מה שקוראים בתעשיית המזון חמרים זרי*״ ן
#מבקר הקולנוע יוסף שריק, בביקורת על הסרט פצצת זמן; המוצג 1
{ בקולנוע דן בתל־אביב :״פצצה הושמה ברכבת מהירה, וסקוטלאנד יארד הסר 1
! אונים, ני י אין להם מכוניות דודג׳ כדי להשיג את הרכבת !

המזנס
הזח *194

ספורט
כדורגל
ה 3ו 1השנייה
כדורגלנים מאמינים באמונות טפלות שונות
ומשונות. יש בהם הסבורים כי נצחון
קבוצתם בטוח ברגע בו יעלו על המגרש
כששרוכי נעליהם מותרים; אחרים מאמינים
כי ינצחו אם לא ילחצו את ידי היריב לפני
המשחק, או אם יבקיעו שער לשוער קבוצתם
בחימום שלפני המשחק. השבוע יכלו
שני כדורגלנים ישראליים להוסיף עוד אמונה
לרשימת אמונותיהם.
בסיבוב האחרון במשחקי הכדורגל של
ליגה א׳ ,במשחק בין הפועל חדרה למכבי
רחובות, נפצעו שני כדורגלנים. יצחק פלשל,
החלוץ הרחובותי שהושאל למכבי רחובות
על־ידי מכבי תל־אביב, נפצע מבעיטה ברגלו
ויצא מכלל פעולה למשך שבועות ארוכים.
באותן משחק נפל שוער מכבי רחובות
גדעון (ניני) כהן על־ידו של החלוץ המרכזי
של הפועל חדרה ראובן ברזילי. כתוצאה
מכך נשברה בוהנו של ברזילי ונחבשה.
אולם ברזילי, המשרת כסמל ראשון בחיל
הים, לא השלים עם פציעתו. בכל
יום שישי היה מסיר את הגבס מעל ידו,
משתתף במשחק השבת וחוזר ביום ראשון ;
לבית־החדלים, כדי שירכיבו לו גבס מחדש.
ושוב אותם השניים. השבוע, נפגשו
שוב מכבי רחובות והפועל חדרה למשחק,
במסגרת משחקי המבחן לעליה לליגה הלאומית.
בסוף המשחק היו שוב שני פצועים׳
פצוע לכל קבוצה. השניים היו יצחק
פלשל הרחובותי וראובן ברזילי החדרתי.
פלשל נחתך מעל עינו הימנית חתך עמוק,
שנתפר במקום ואיפשר לו להמשיך במשחק.
ברזילי ניגש לבעוט בכדור, בעט במקום
זה בדשא, שבר את. עצם קרסולו. הפעם
עטפו הרופאים את רגלו בתחבושת גבס
עבה, כדי שלא יוכל להסירה ולהשתתף
במשחקי כדורגל.

במסלול
הקטעה אחרון

האיש שנדרס על-ידי אלוף־משנה
נחמיה ארגוב היה דוד קדוש, רוכב־אפניים
ממרוקו. ביום השבת השתתף קדוש במירוץ־
האפניים על־שם חלל סיני רפאל גודזץ
למרחק 0דנ קילומטר, שנערך מפתח־תקוה
לירושלים־ וחזרה. קדוש היד, בין רוכבי־האפנים
שהגיעו ראשונים בקטע לפני הקטע
האחרון, כאשר נדרס השבוע
התבדר כי כדורגלן הפועל. פתח־תקוה,
שנעצר בלוד עם חזרת קבוצתו ממסעה במזרח
הרחוק, כחשוד בהברחת שעונים לנשים
בנעלי ״הכדורגל שלו, הוא רץ הקבוצה
מולא סגל אלוף־משנה שמואל
סוחר, מרכיב הנבחרת הישראלית לכדורגל,
עמד השבוע במרכז שני מאורעות
ספורטאמם. במשחק הכדורגל בץ קציני
השלישות הראשית לחוגריה, שיחק סוחר
בתפקיד. חלוץ מרכזי! בברית־המילה שנערכה
לבנו של שייע גלזר, היה סוחר אחד
הסנדקים הנבחרת הישראלית
בכדורסל הוזמנה על־ידי צ׳ילי להשתתף
במשחקי אליפות העולם בכדורסל, שיערכו
בסנטיאגו דה־צ׳ילי בשנה הבאה. במשחקים
אלה ישתתפו 12 קבוצות 10 .מהן תהיינה
הקבוצות שזכו במקומות ראשונים במשחקי־האליפות
הקודמים. צ׳ילי הורשתה להזמין
שתי מדינות נוספות כרצונה. היא הזמינה
את ישראל ומצריים אשר זלי־קוכיץ׳
,כדורגלן הפועל פתח־תקוה שלא
שותף במשחקי השנה האחרונה על־ידי קבוצתו,
עזב אותה והצטרף להפועל חיפה...
ארצות הגוש המזרחי יאסרו כנראה
יציאת קבוצות ספורט מארצותיהן לחוץ־
לארץ, עקב עריקת הספורטאים. במשחקי
אליפות העולם לנשים, שנערכו החודש בברזיל,
החליטו שלוש כדורסלניות צ׳כיות
וכדורסלנית הונגריה לא לחזור לארצותיהן- .

נסיון התאבדות? תעלול פרסומת? חווה?

אנשו למות מצחוק
• * צילו נשמעה צעקה חדה מבעד
| 1 / /המולת הקהל הרב שהתאסף בקפה
כסית אחרי חצות. הרעש נפסק בבת אחת.
,.כל יושבי נסית דנו אותה שעה בחדשות
המפתיעות על התאבדותו של אחד ממבקרי
המקום הוזתיקים, אלוף־משגה נחמיה ארגוב.
ראש אחד, הפנו היושבים את מבטיהם לעבר
פינת רחוב גורדון, משם בקעה הצעקה. התקהלות
גדולה ליד הבית מספר 124 ברחוב
דיזנגוף העידה כי משהו מתרחש שם.
על מעקה הגג, בקומה הרביעית של הבית,
היה תלוי גבר לבוש חליפה, שאחז בשתי
ידיו את המעקה הגבוה. למטה׳ על המדרכה,
עמד גבר אחר שצעק :״ברלינסקי! ברלינסקי!
מה אתה עושה ברלינסקי? השתגעת?״
כהרף־עין זיהה הקהל את הגבר על המעקה•
היה זה מנהלה ומיסדה של להקת
סמבטיון, איש הקאמרי לשעבר, השחקן ה וותיק
זאב ברלינסקי. מי שעמד על המדרכה
וצעק בכל כוחותיו היה שותפו וחברו,
השחקן מרדכי בן־זאב.
ההתרגשות גברה מרגע לרגע• מתנדבים
אלמונים פרצו לתוך אחת הדירות שבקומת
הקרקע, העירו את הדיירים הנדהמים, סחבו
בבהלה מזרונים, שמיכות וסדינים, מתחו
אותם מתחת למעקה כדי לקלוט את גופתו
של התלוי, שעמד ליפול בכל רגע ממרומי
ארבע הקומות.
למעלה, ליד ברלינסקי, ניצב כבר איש
כסיה אחר׳ הנהג מושקה .״ברלינסקי, תפסיק
שטויות בחייך,״ ניסה זה לשכנע את
התלוי .״עלה למעלה!״
ברחוב דיזנגוף נשמעה צפירת הניידת, בעזרת
אחד המתנדבים משך מושקה את
ברלינסקי, מסר אותו על הגג לידי סמל
המשטרה שהגיע למקום.

קריאה טלפוגית בבוקר
**שכן, עצביו התמוטטו,״ סיכמו
אז ר חי כסיה במשך שעה ארוכה את
המחזה המזעזע שהתרחש לנגד עיניהם. לחלק
הארי של יושבי המקום היה ברור כי
טראגדיד, משפחתית נוראה צפונה מאחורי
נסיון־ההתאבדות שנכשל.
אולם אחדים היו ספקניים מאד :״ברליד
סקי ידוע במתיחותיו,״ קבעו; ״זד. תעלול
פרסומת. בשבוע הבא תיערך הצגת הבכורה
של ששש. ב ,.התוכנית החדשה בסמבמיון,
וברלינסקי רצה להבטיח את הצלחת הקו
פ ה לא כולם קיבלו הסבר זה.
בבוקר סיפק ברלינסקי עצמו את האפשרות
השלישית :״טיפש מי שחושב ש
רציתי
להתאבד,״ סיפר באוזני כתב העולם
הזה, בקריאה טלפונית למערכת בהשכמת
הבוקר ,״יש בעיר היסטריה של הת אבדויות.״
הקול
שבקע מעבר לקו לא היה דומה
לקולו של אדם שניסה לשים קץ לחייו רק
לפני שעות אחדות :״שמע, זה נורא. אני
לא יודע מה לעשות. אני מתבייש לצאת
לרחוב. אני קם בבוקר וקורא שניסיתי להת אבד•
אנשים יראו עלי באצבע. אני אמות׳
מבושה.״

חזרה כחצות
ךיא היה זמן לשיחה טלפונית צרובה.
^/למרות מה שקרה בלילה שעבר, מיהר
ברלינסקי לחזרה על הת בנית החדשה שי
קול ישראל הוזמנו לאותו בוקר כדי לבחור
קטעים מתאימים לתוכניתם חיבת נוח.
באולם חזרות קטן ברחוב קלישר, שיחק
ברלינסקי את תפקידו של סוחר בדים תל־אביבי
המשוחח עם ידידו, חובב כדורגל.
בסוף החזרה התפנה להסביר את מאורעות
ליל־אמש, כמי שמסביר בעייד, קשה למאזין
שאינו בקיא בנושא:
״לא חשבתי שמישהו. ישגיח בי על הגג.
זו היתד, רק חזרה ולא יותר. כמה רגעים
קודם לכן, התווכחתי עם הבמאי מנחם גולן
שאפשר לבצע תליה כזו על מעקה של
בית, והלכתי לנסות זאת בעצמי. ראו אותי
כמה אנשים. והתחילו לצעוק שאני מתאבד.
קיבלתי היסטריה מרוב צחוק.״
החזרה נמשכת. ברלינסקי ובן־זאב חוזרים
על שייע נמר. עייף מאת. יורם מסמור,
שניהם נראים שקועים בחזרה.
״יותר *טוב להתאבד!״ צועק !*רלינסקי,
אולם הפעם לקוחות המלים מתוך הטקסט
הכתוב. מנחם גולן, הבמאי, עוקב בעימות.
חברי הלהקה, אלכסנדר יהלומיי, ג׳טה לוקה,
גאולה בן־נון וחיים ענבי עדיין נדהמים מחדשות
הלילה שעבר. הם מנסים להסתיר
את מבוכתם במצב רוח טוב במיוחד.
״לא חשבתי שהוויכוח בין ברלינסקי וגולן
יעבור לפסים כאלה של חזרה בחצות,״
אומרת ג׳טה לוקה בצחוק כשהיא• עוברת
על גליון־תווים שבידה.
גולן מחזק את הסבריו של ברלינסקי־:
״אנחנו עובדים על מערכון שהנושא שלו
הוא עב: דת ד,ש. ב .ברלינסקי ואני התווכחנו
איך מבצעים באופן טכני האזנה בבית זרים.
הוא ניסה לשכנע אותי שהמאזין חודר לבית;
כגנב. בלילה חזרנו מהחזרה לנסית. אני
ישבתי ליד אחד השולחנות והוא ד,לך לנסות ,
את התיאוריה שלו. עצביו היו מתוחים׳

ע ל ״ סףהמוות ״ ׳בפעם השנייה, מפרפר
השחקן זאב,ברלינם קי, ששיחזר במיוחד את
מיבצע ההתאבדות לפני: צלם העולם הזה.
מאד בזמן האחרון. הוא עייף מחזרות. כולנו.
עייפים.״

״יותר טוב להתאבד״
(£ל תשאל מה שעשו לי כל הפט-
פטנים של נסית,״ נאנח ברלינסקי
בין חזרה לחזרה על בימת סמבטיון ,״כל
בעלי החובות מצלצלים אלי מהבוקר כדי
לברך אותי על שנשארתי בחיים.״
השחקן הכחיש בכל תוקף שהיה זה
נסיון התאבדות. לתמיהה בדבר הזמן והשבחר
לחזרות, בגובה של ארבע מקום קומות, מעל למעקה רעוע, ענה :״מד, יש?
מנסה בל תפקיד. בכל זמן ובכל
שחחו

תנאי.״
אחרי הירהור הוסיף :״זה נורא. אם הייתי
למ ת׳ הייתי בוחר לי מקום אחר רוצה אחרת. אבל עכשיו לא נשארה לי ודרך ברירה, אלא למות מצחוק!״
תדריך מאי ריעות אלה מתוך מאורעות הספורט
של ׳הט<בוע הבא עשויים לעניין את חובב
הספורט :י

משחקי גביע תל-אכיב בכדורגל
(יפו ,׳מגרש ־באסה• שבח; החל

משעה — <1.00 בסיבוב השני על גביע
העיר יתמודדו הפעם מכבי תל-אביב נגד
ביתיר. והפועל תל־אביב נגד מכבי יפו.
• .מפעל עמירם בכדורסל >תל-
אביב, מגרש ברית־מכבינדעתיד; שבת <11.00,
— משחק השיא. של המפעל יהיה בין מכבי .
תל־אביב והפועל תל־אכיב.
העולס׳חזה *׳104

למחרת. ככול ,*4שמונה שעות. אחרי המקרה, צו,פה ז זז ^ ברלע צוחק מי.שצוחק. אחרון צ4-עק;1 --רליכסק׳ באוזני תבריז
סקייבחזרות סמבטיון. למרות מצב רוחו ממריומנך ״ של.בעלה, היא ׳?להקה ועשרות מכריו וידידיו, שמילאו בכל שעות הבוקר את
אולם החזרות בו הוא עובד, כדי לברך אותו על שניצל ממוות.
נראתה עייפה ומזועזעת עד מאד מהמא־רעות שקרו בל^לה שיעבר.

קזלמע

ץ זר£
סרטים

ך־ ן ך זי

בוהגם, הרווקים מקנ אי ם
מסיכת הרווקים >צפון, תל-אביב;
אוצות־וזברית) הוא סרט חינוכי לבעלים,
שעול המשפחה והכבלים שבחיי הנשואים
מעוררים בהם קנאה ברווקים החפשיים. מו־סר־ההשכל
שלו הוא פשוט: האושר האמיתי
הוא בחיי המשפחה, בעומס השיגרתי
של דאגות ובעיות קטנטנות, בחיים המולד
דשים לנפשות האהובות.
פדי שייבסקי, התסריטאי, ואלברס מאן הבמאי,
האנשים שיצרו את סרט המופת
מרטי, העמידו במרכזו של סרט זה שוב
את חיי היום־יום של האדם הקטן. צ׳ארלי
(.דון מוריי) הוא האב־סיפוס של הבעל הממוצע:
פנקסן בחברה מסחרית, המתגורר
בשיכון, ואשר מסכת חייו האפרורית מורכבת
מנסיעות ברכבת התחתית. שיחות עם
חבריו לעבודה, לימודים בשעות הערב כדי
להגשים את חלומו להפוך לרואה־חשבונות
עצמאי.
כאשר אשתו (פטרישה ממית) מבשרת לו
כי היא עומדת להביא ילד לעולם, נדמה ל־צ׳ארלי
שעולמו חרב עליו. הילד מצטייר
בעיניו כקץ כל חלומותיו, כאזיקים{,ציכבלו
אותו ויהרסו את חייו.
הוא יוצא למסיבת־חזקים עם חבריו־לעבו־דה,
לחגוג את ליל הרווקות האחרון של
אחד מהם. הרוזקיה נודדת ממסעדה לבאר,
רואה סרטים פורנוגראפיים וריקודי סטריפטיז,
המעוררים בצ׳ארלי רצון להתפרק ולהיות
חופשי. כשהוא נפגש במסיבה בוהמית
עם נערה אקזיסטנציאליסטית רעבה
לאהבה, הוא עומד בשתי רגליו על סף
הבגידה, עד אשר הוא מתפכח ונוכח ברי־קנותם
של חיי הרווקות ההוללים. ואז מתברר
לו שבעצם, הרווקים מקנאים בו. הוא
חוזר לחיק אשתו.
אחד לשלוש שנים. גדולתו של הסרט
באמיתותו. הוא נראה כלקוח מתוך
החיים, וכל צופה יכול לראות את עצמו
במקום אחד הטיפוסים או המצבים המועלים
בסרט בכשרון ריאלי. כאשר מרימה אשתו
של צ׳ארלי את שפופרת הטלפון ומסיימת
את שיחתה עם בעלה בשאלה השיגרתית:
״אתה אוהב אותי?׳׳ נאנח מישהו באולם
בקול רם :״אוהו,׳׳ כאילו שמע את אשתו
דוברת בטלפון. כי מסיבת הרווקים הוא
סרט היוצא מהוליבוד אחת לשלוש שנים:
כנה, אמיתי, מצויין.

החו ט א׳ ועונש
מותו של רובם אופניים (מונרבי,
תל־אביב; ספרד) הוא ביקורת נוקבת של
החברה הגבוהה הספרדית. אולם הענין לגבי
הצופה הישראלי בסרט זה אינו דוזקא בביקורת,
אלא בעצם החברה הספרדית. זהו
סרטו הראשון של הבמאי הספרדי הצעיר
בארדם, שיצר לאחר מכן את איזבלה. גם
בסרט זה מכסות הברקות הבימוי על עצם
העלילה ואף על משחקו המצויין של צוזת
השחקנים.
אשה הבוגדת בבעלה, דורסת — כשהיא
מסיעה את אהובה בדרך ריקה מאדם —
רוכב אופניים אלמוני, שהצופה אינו זוכה
לראותו בסרט. כדי לא לגלות את הימצאם
יחד, מסתירים השניים את חלקם בתאונה.
אולם נסיונות הסחיטה של מבקר אמנותי
מושחת מעוררים בהם את החשש כי פשעם
התגלה. יסודי מצפונו של המאהב דוחפים
אותו להסגיר את עצמו לידי המשטרה. כנראה
שבספרד לא ידועה השיטה של איבוד
לדעת אחרי דריסת אנשים. אולם המוות בא
בדרך אחרת.
האשה הבוגדת, החוששת מפני גילוי אשמתה
שלה, דורסת את מאהבה באותו מקום
בו נדרס רוכב האופניים, ונהרגת בעצמה
בתאונת דרכים.

החי

גנר! זיסקתט
בישראל

העז ולא מת. כמו באיזבלה, כך גם
במותו של רוכב אופניים -עוסק בארדם בבעיה
אנושית כללית, בניתוח מעמיק של הנפשות
הפועלות בעלילתו. אולם מאחורי
ניתוח האופי האנושי מסתתר גינוי חריף
של החברה הגבוהה הספרדית, על העמדת
הפנים והשחיתות שבה. בעקיפין נמצאת גם
ביקורת על מלחמת האזרחים הספרדית והמשטר
שבא בעקבותיה.
הפלא הגדול הוא שבמשטרו הדיקטאסורי
של פרגקו לא בא אחרי מותו של רוכב האופניים
גם מותו של הבמאי.

קימור שטוח
תחנת האוטובוס (אלנבי, תל-אביב;
ארצות־הבריח) היא קומדית־הווי אמריקאית

טיפוסית, מבוססת על מחזהו של ויליאם
(פיקניק) אינג׳ ,שזכה להצלחה. עצומה ב־ברודביי.
יהושע לוגאן, הבמאי שיצר גם את
פיקניק, ניסה אמנם להפוך את הקומדיה השיטתית,
בעזרת חזה של מרילין מונרו, לחתך
מקומר של הוזי חלק מארצות־הברית.
אלא שבסופו של דבר נשאר הסרט שטוח
כפי שהיה המחזה, אם כי משעשע יותר ממנו.

דקר (דון מוריי, שהפך שחקן כוכב
אחרי ששיחק את תפקיד־המשנה של המלח
הצעיר בהשושנה הנזקועקעת) ,הוא בוקר

שנהיה לראש ולא לזנב
^ ירושלים, פירסמר, מורת ההתעמלות
סידורה זינגר מודעה גדולה ובה תמו־נת־ענק
של ראש הממשלה עומד על ראשו,
הבטיחה ללקוחותיה כי יעמדו על הראש
כמו ראש הממשלה, אם ידאגו להירשם מיד
לשיעורים.

ראשון ראשון חביב
ף פורט־וושינגטץ, ארצות־הברית, קיב־
^ לו פקידי העיריה זריקות־חיסון נגד
שפעת אסיאתית, לפי סדר חשיבותם: עובדי־נקיון,
מטאטאי־רחובות, עובדי מפעל המים,
עובדי מיתקן הביוב, ראש העיר, חברי
המועצה העירונית.

הגבול האמיתי
ף * ירושלים, עבר העולה החדש
* 1דובסקי את הגבול בטעות, הוחזר
על־ידי ד.שלטונ!ת הירדניים, אחרי שלא
ליחו למצוא מתרגם מפולנית לערבית
יחקרהו.
צבי מיו הצש ספוטניק

ך * מונבריזון, צרפת, ה! זעקה המשט^
רה אחרי שעוברים ושבים גילו כדור
מתכת בקוטר 58 סנטימטר, המזמזם ״ביס
ביס׳׳ ואותיות רוסיות רשומות עליו, גילתה
כי הכדור הושלך ארצה על־ידי חברי הקלוב
המקומי לתעופה.

מרילין מוגרו
מחזה שטוח +קימורים = קומדיה
חסר־נימוסים הנוסע בלווית אפוטרוססו לתחרות
רודיאו. שם הוא פוגש באחד הבארים
את שרי (מרילין מונרו) ,זמרת
לעתיד־לבוא, העוסקת בינתיים בשתיה עם
לקוחות הבאר. אחרי שהיא נענית לנשיקתו,
נדמה לבוקר הבלתי־מהוקצע כי יוכל לצרף
אותה לעדר פרותיו. אולם שרי, למודת־הגברים
והמטופשת, אינה טיפשה עד כדי
כך שתסכים להינשא לבוקר ברוטאלי.
שיר הבוקר. בו חוטף את שרי בעזרת
פלצור, נתקע עמה בליל שלגים בתחנת אוטובוס,
שם מנסה שרי לחמוק ממנו בעזרת
אגרופיו של נהג האוטובוס. רק כשבו
משנה את יחסו אליה, מתנהג בנימום ובדרו־ארץ,
נעתרת הנערה למודת־הנסיון ליפול
לזרועותיו של הבוקר חסר־הנסיון.
לולא משחקם החי של מונרו ומוריי, היה
הסרט קיטש חסר־טעם. עמם הוא נשאר
בגדר קומדיה חביבה, אך מקוצצת בידי
אותם המפיצים שרכשו נסיון בקיצוץ סרטים
מאז המלך ואני.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• הזמפה למחול (אסתר, תל־אביב) —
ג׳ין קלי בשלושה סיפורי־מחול, היוצרים
מזיגה נפלאה של באלט וקולנוע.
• הגיבן מנוטדדאם (מגדלור, תל-
אביב) — סיפורו של ויקטור הוגו על אהבתו
חסרת־התקוה של מצלצל הפעמונים
הנכה לינאי,פיה צועניה, במהדורה צרפתית
מהוקצעת. אנטוני קווין, ג׳ינה לולובריג׳ידה.

ך חולה, ערך חייל מארב צייד, ירה ב*
לילה בחיה שהתגלתה בפניו, חשב כי
הצליח לצוד חזיר בר, סחב משקל של 60
קילו על גבו למרחק של שלושה קילומטר,
גילה כי החזיר לא היה אלא צבוע.

אהובת הגנב מבגדאד
ך תל׳אביב, פרצו אלמונים למשרדי
! חברת סונפילם, גנבו מתוך כל הסרטים
שבמקום את הסרט השושנה מבגדד.

עגל אדום, נישא במרום
ך• מחניים, ציינו חברי המשק, בעלון
שהוצא במלאת חמש שנים למשק, כי
המבכירה סטאלינה נשארה נאמנה לערכי
המעמד והמליטה ב־ 7בנובמבר.

נשיקות פיהו
ך* נורווק, ארצות־הברית, קיבל עובד ה*
רכבת אליס דוססון פיצויים בסך 17
אלף דולאר, אחרי שאשתו העידה כי בגלל
תאונת־עבודה שהיתר, לבעלה, הוא איגנו
מסוגל לעבוד במשק המשפחה, לדבר ברורות
,״וזה לא הכל: הוא לא יודע לנשק
כמו שפעם ידע.׳׳

ספסר בסבתא
ך• סקיה, נתגלה בית־בושת, שהיה מנו־
^ הל על־ידי שני גברים ואשד״ שגילם
בין 29ל־ ,36 ואשר העובדת היחידה בו
היתה אשה בת .51

ריווח ממסד

• סיפורה של אסתר קוסטלו
(אורה, חיפיה) — שחיתות במגבית. הפעם
במגבית לאושרה של נערה עיוורת־חרשת־אילמת.
ג׳ון קראופורד.
• אדםבקרב (אורגיל, ירושלים) —
אחד מסיפורי המלחמה הכנים ביותר שנראי
על הבד. רוברט רייאן, אלדו ריי.
• עולש הדממה (אוריון, ירושלים)
— פלאי קרקעית הים, בסרט תעודתי־למוזצה,
שובה לב בצבעיו ובעריכתו.
• חייהפקר (מוריה, חיפה) —
קצת המינגודיי והרבה הוליבוד׳ בסרט קלאסי
על שודד ששדד שודדים ונפל שדוד.
סרט לנקסטר ואודה גארדנר•

צביעות

תל־אכיב, זכתה צעירה בעשר לי-
רות, אחרי שהתערבה שתעז להתפשט
בפומבי בשעת מסיבה בדירת ידידים, גר-
אתה מבעד לחלון על־ידי שוטר, הובאה למשפט׳
נקנסה ב־ 25 לירות.

טעם וריח
^ סנטה מוניקח, ארצות־הברית, נש!
אל ווילי טיגפן ,19 ,מדוע התמיד דווקא
באכילת מזון גנוב, הסביר :״זד, מוסיף
פלפל כשהמשטרה מחפשת אותי.״

בעם

״קודם חזן ו 046ו

את יכולה לכתוב אליו אנגלית, עברית
או אידיש.

״הכל טוב ויפה, עד אשר מופיע איזה
אנגלו־סכסי באופק,״ כותב לי אחד, המבקש
למקרה זה, להיקרא עוזי .״מדוע מאבדות
הנערות את -עשתונותיהן כאשר הן מתהדעות
אל אנגלי, אמריקאי, או אפילו סקנ־דינבי
וצרפתי? אין אלה מקרים בודדים.
זוהי תופעה בחיי הנוער שלנו. אינני רוצה
לדון אותה לכף חובה. אני דווקא בעד מיזוג.
כל מה שאני רוצה לדעת, הוא מה
יש להם שאין לנו? אשמח מאד, אם תימ־צאנה
נערות שתשבנת על כן מעל גבי
מדזרן. אני בטוח שדבריהן יעניינו בחו־רים
רבים, שאינם תופסים מה סוד קסמם
של הזרים. אינני סבור, כרבים אחרים, ש־זהו
רק עניין של כסף ובילויים.״
זהו, באמת, נושא מעניין לוויכוח. אשמח
לקבל את דעתכן, בנות.

נערה ככל נמל. אכל

אין להניח כי מכתבו של 1048/91 יישאר
בלי מענה, כפי שתוכלנה לשפוט בעצמכן:
מודה ומתוודה אני כשהימים היו
טובים, וגוזיתי שרצה עדיין בארץ, וסביבי
סבבו השמלות, אותם ימים, בקנותי את
העולם הזה, ראשית דבר היה לפתחו ולהציץ
במדורך. אותה עת היה העולם הזה
מחוזיר כנגד מדורך, ואותו יום היה יום
שכולו גדוש הומור, ושיניים צחקניות. אך
עתה, משהגוויה מיטלטלת בינות צפון אירופה,
האטלנטי ומדינות אמריקה, השתנו
העתים והדעות עמן.
אני מתחיל לחשוב שמדורך הינו
מוסד רציני למאד ואתך הסליחה. לא, לא,
רותי. נערות יש לי בכל נמל, מכל הסוגים,
הגזעים והשפות, ולכל מיני יעודים. ישנה
אף אחת אנגליה, שבחברתה הולך אני
לקונצרטים והחליפה אותה שעה 24 קאראט,
וענב העניבה כענב התליין. בצדו השני של
המטבע, בארץ, השארתי מניינים של ידידים
וידידות, מהם שאני אוהב מקרוב, ומהם
מרחוק, אך הכתיבה אליהם — שאני! —
כגלוייה הביתה: שלומי טוב, אני נמצא פד״
שם, פה, להתראות — וזהו זה. אך אין
ביכולתי להחליף עמם רשמים, אולי משום
שעולמם והשקפתם שונים.
כ ה וכה, לאחר מחשבות והרהורים
רבים הנטחנים בים, חשבתי: מדוע לא
אכתוב אלייך?
״כל שאיפתי היא להתקשר עם צברית
בת גילי, להחליף עמה רשמים וחוויות. כה
רבים הדברים שאנו יכולים להעניק איש
לרעותו. אני מצדי אגול לפניה עולם אחר.
עולמו של אוקיינוס מזדעף, המסוגל לעתים,
לאור ירח, שעד. שהרוח לא מסעירה מימיו,
לעשותך רכרוכי כסבתך. האונייה על חייה
ונתיבותיה, האנשים המשרתים בה על שמחתם,
עצבונם וכמיהותיהם; נוף חופים בהם
עוברת האונייה, ונמלי כרך בהם היא
שוהה וכל כולו של עולמו הנרחב של
ימאי ישראלי צעיר השוקל, רואה ומודד הכל
בעיניים ישראליות.
״היא, מצדה, תעניק לי את הרגשת
המולדת הכסופה, השייכות, האשלייד, להיפגש
עמה בבואי ארצה, ונוסף לכל אלה,
עתון חי על הנעשה בארץ, כפי שחיה ורואה
אותו בת גילי.
אני בן ,22 צבר, גבוה. תולדות
חיים: גן — שובב. בית־ספר — שובב.
קיבוץ: גדנ״ע ים! הים קוסם: חיל הים. הים
קוסם יותר, ומהחלטר, למעשה: צי הסוחר
בו משרת אני כשנתיים.

״געלט איז די וועלט,״ (הכסף הוא הכל,
בערן) השמיטה באוזניו של ימאי ישראלי
נדהם כושית צעירה בטיירה־לאונה, באפ׳
ריקה המערבית, לא חשוב בקשר למה.
אינטליגנציה פחות גדולה הוכיחה צעירה
אחרת, הפעם אנגליה לבנה ומאד יפה, בתו
של פקיד גבוה, ששאלה, באותו מקום, את
אותו ימאי :״שמע, מה העניינים שם עם
.ראש הממשלה שלכם?״ הצעיר, שלא ידע
למה היא מתכוונת, משן בכתפיו, ביקש
הסבר. האנגליה סקרה בפניו את המצב,
כפי שהוא משתקף בעתונות המקומית. ישראל
היא עיר קטנה במצריים. ראש הממשלה
הוא גמאל עבד אל־נאצר הססתכסן חדיר עם

ראש עיריית ישראל, דוד בן־גוריון שאינו
אוהב מרות. לבן־גוריון צבא מתנדבים פרטי
הנכנס לקרבות עם משלחות העונשין ששולח
נאצר.

לראויים כלבד
( ) 1048/92 היא סטודנטית ירוקה בי ת־שליים
שטרם הצליחה להתאקלם. רוצה להתכתב,
אם יורשה לי לומר כך, עם ״בעלי
תואר זהה מבני המין השני.״ מה שלא
הבינותי הוא, האם היא רוצה להתכתב
עם סטודנטים ירושלמים? כלום לא פשוט
יותר לגשת אל החבוב ביותר ולומר לו
״שלום, שמי או להפיל מטפחת,
ילקוט או אפילו שגי כרטיסי קולנוע לא
בכוונה?
כסימן לענווה היא מבאר. לי את הפסוק
המפורסם על אחרים שיהללוך, מוכנה לציין
דק שהיא גבוהת קומה .״כאשר לצד הפ

את חושבת כי הגבר מקבל אותן
כפי שאת מנסה להיראות בפניו, מעות
בידיין. הוא רואה ושומע הכל ושופט אותן
בכל חומר הדין. הוא אולי אינו אומר
זאת. חושש, כנראה. כמה דברים המרגיזים
את הגברים:
אל תשימי סיכות תלתלים בשערן בלכתן
למיטה.
אל תתחסדי ותידהמי לסיפורים המתהלכים
על נערה פלרטטנית זו או אחרת.
אנשים עלולים לחשוב שמעולם לא היתה
לן הזדמנות.
אל תרימי כל פעם את חלקה העליון של
השמלה חסרת־הכתפיות שלן. היא לא תיפול.
חכי להזדמנות הראשזנה והיעלמי
בשקט.
אל תספרי לו כמה עלתה שמלחן כאשר
הוא מביע את התפעלותו. אם המחיר זול,
יעקם את האף ויחשוב אותן לחסרת מעם
אחרי הכל. אס הוא יקר, יברח קילומטר.
אל תתפארי על אהבות קודמות בפני
אהבתן הנוכחית. הוא יכול לספר לן על
כיבושיו, וזה ודאי לא ינעם לן.
אל תתהלכי בחצאיות צרות מדי בעלות
שסע בצד וסיגרונים ארוכים, אם אינן
הטיפוס לכן. הסיבה היחידה שהוא אינו
צוחק לן היא אדיבותו.
אל תתחילי לחשב כמה עולה שמלתה

הם יפ 1ס

( ) 1048/95 הוא בשלהי גיל העשרה, בוגר
תיכון, חייל תל־אביבי, שונא מתמטיקה
ופיסיקה ואוהב תיאטרון וקולנוע. גם פסיכולוגיה.
מעוניין להתכתב עם נערה לא
חשוב מאיפה, כבת 16־ . 19 שלא תהיה טפ־שה,
בבקשה.

הקוגצים עוליב ביוקר
היא די יפה. באמת, לא רק כל החברים
אומרים עליה כך, גם הראי. בעצם, היא לא
טוב ויפה, עד כאן, אך
שבא אחרי
ובטעם

נימי,״ אומרת היא׳ ״זאת אגלה לראויים
לכך בלבד, מתוך שיקולי האישיים.״
ומה דעתכם עליה?
שכחתי את הרשימה ההכרחית של התחביבים:
טיול, שחייה, מחול, מוסיקה, שחמט
והרבה שמחת.חיים.

שלא תהיה מפשה

״רותי החביבה,״ כן בדיוק
מכנה אותי החייל שמואל בורג,
״קל לן מאד להיות פקחית
וצינית, מאחורי מסן האלמוניות
שלן. הנה, את יושבת לך ליד
שולחן המערכת, קוראת את מכתביהם
של אלה הנזקקים לש רותן,
וחושבת, :נו, איזה הערה
צינית אפשר להשיב?׳ ואת
דוקרת דקירות נשיות, מאותן
הדקירות היודעות כל כן טוב
לפגוע. ועל מה את לא מעירה
הערות כלבתיותל רגלים, חוש־הומור,
גוף, שכל, נשמה__
אז אני אומר לן: כל זמן שאת
לא מוכיחה את מעלותין שלך,
אין לן זכות למתוח ביקורת.
לא מספיק להראות את פניך
החייכניות — הראי את השאר!״
נו, מה דעתכם מל זה? זאת
לא הפעם הראשונה שאני מקבלת
מכתב כזה, אבל זה הקש האחרון.
נמאסו לי כל ההערות.

שולה גולדברג. את נורא דואגת כל
הזמן. מה לעשות? אינני רוצה להשפיע
עליין, אולם מדוע לא לדאוג? אני עצמי,
למשל, דואגת כל יום חצי שעה, מתכוננת
להמשין כך ורוצה הייתי לראות רופא ש־ינסה
לעצור אותי. אשר לעצבנותן, לשם
מה׳ חושבת את, נוצרו עצבייך? אני עושה
לעצמי כלל לנהוג בעצבנות כל פיעס שמתחשק
לי. זה מרגיע אותי.

מזלי

מדוע יש לאחים ריסים ארוכים
יותר מאשר לאחיותיהם?

בתכלת הרקיע. אין רצוננו לשקוע בפילוסופיה
רבת־ממדים, כי דברים ורעיונות למכביר
דוחסים במוחנו בבית־הספר התיכון,
בו אנו לומדות. גם שפע עליזות לא חסרים
לנו במסיבות אשר אנו מבלות בהן בזמננו
הפנוי.
״מלבד תחביבים רבים כפסיכולוגיה, תשבצים,
מוסיקה, קולנוע, ותיאטרון — רק
לא ספורט ופוליטיקה — ברצוננו להכיר
בנים. אין אנו מעוניינות כל עיקר בפרופיל
יווני או בשכל אפלטוני. אולם גם לא את
המינימום. בקיצור: שני בנים נחמדים שיש
להם משהו מן החומר האפור, בסביבות
19־ 17 שנה. על עצמנו לא כדאי לספר הרבה,
כלומר, על התיאור החיצוני. משום שזהו
עניין הניתן לשיפוטו של כל אדם לחוד.
כי כפי שאומר הפתגם, על טעם וריח אין
להתווכח. זהו בקיצור — או לא כל כך
בקיצור — הכל.״
נשימת הרתחה שלי נעצרה ברגע שנתקלתי
בג. ב. .יזהו בעצם משהו מאד חשוב:
שיהיו בעלי דם ולא מיץ. הוכחה? שישלחו
תמונות.״

ויפים

מאמריקה, ידידות אפלטונית
נא להכיר ) 1048/93( :צעיר 23 מהנדס
ואמריקאי, הטוען כי שתי אהבות גדולות
לו: ישראל והנדסה, מבטיח כי יצרף את
השתיים בעתיד הקרוב. לשם כך דרושים
לו קשרים. אין הוא מכיר איש בארץ. על
כן, רוצה הוא להתכתב עם צעירה כבת
22־ , 19 משכילה ונאה, אוהבת חיים ולא
פחות אוהבת את ארצה.
״מטרת ההתכתבות,״ רואה הוא צורך
לציין ,״דומה לזו של שאר המכתבים שאת
מקבלת. על כל פנים, כדי להיות ספציפי
יותר: כדי ליצור ידידות אפלטונית ולעשות
את הדברים שנער. ונערה נורמלים נוהגים
לעשות.״
הוא מרבה לבקר בתיאטרון, קונצרטים,
מתעניין רבות בפוליטיקה ואינו בוחל בשעשועים
קלים. הוא מספר כי למד עברית
ומשתדל להיות פחות או יותר מסורתי.
״אני אורתודוכסי,״ אומר הוא ,״אולם לפי
ד,סטנדרד הישראלי, אפשר לקרוא לי בלתי־מאמין.״

אשת ידיד בטלן, ברגע שאת מוצגת
בפניה. אס את מוכרחה לעשות זאת —
דאגי שזח לא ״היה ניכר על פניין.
אל תאמרי :״היא בחורה נחמדה נורא,

אל תתני לעובדה שאת לובשת את אותה
השמלה כחברתן, לקלקל לן את הערב. את
יודפת והיא יודעת, ואם תשתדלו להתעלם
מכן, לא ירגישו גם מלוניכן. על כל פנים
הם יעמידו פנים שלא.
אל תתני לו להחזיק אח הצמר נשאת
מגלגלת אותו. זח משגע אותו. הוא פשוט
אינו מעז לומר לן זאת.
אל תסירי את נעליין בבית הקפה. אנשים
כן מרגישים בכן.
אל תדברי אל ילדים כפי שאת מדברת
עם כלבים. גס הכלבים אינם סובלים זאת.

שיעמום ופפיגוזוגיה
אל תחייכו. כולם הייתם או תהיו פעם
בגי/בנות , 16 וכתבתם או תכתבו בערך
כמו 1048/94 זוהי, כמו כל מחלת ילדים,
תופעה חולפת. אני מקווה.
״ לי ל ה ...בחוץ שורקת הרוח, ואנו שתי
בנות בודדות יושבות ליד החלון וצופות
צופות לאן? זו באמת שאלה של ממש.
אנו בטוחות כי רבות הבנות המתלבטות
בבעייה זו של חוסר מעשה, ריקנות ושיע־מום.
אמנם אומרים כי גילנו 16
הוא גיל נחמד, מתוק, אולם יודעות אנו
השתיים כי לא תמיד הכל וורוד כל-כך.
אמנם לעתים מתעלה מצב הרוח. הכל נראה
בצבעים בהירים. אולם לפעמים ישנם עבים
שמח עמוקה בנימוס ותשבצים
מדע כולל פסיכולוגיה,
ומן הבא אל הראש. נער
ברור שלא נמוך וצנום.״
גדול, לא 1048/96 למי שיהיה, משום
מה, מעוניין.

סיר הסירים
הבחור ששלח את המכתב הזה () 1048/97
מבטיח לי שהוא מסמל את הגבר המודרני.
וכל זד, למה? מפני שתחביבו העיקרי הוא
הבישול .״חלף הזמן שמקומה של האשד,
היה במטבח,״ הוא קובע .״מאז שהשגנו
שיווי־זכויוח, רכשנו לעצמנו את הזכות
לעסוק גם אנו באלוהית שבבילויי תבל.״
סחתיין.
בקיצור, הוא כל כך מאוהב בבילויו, ש־הוא
מוכרח למצוא נפש אחות (לא חשוב
איזה מין) כדי להחליף עמה רשמים ומתכונים•
הוא מבטיח שמכתביו יהיו גדושים
פלפל ופפריקה וייקראו כמו — כך בדיוק —
עוגת תפוחים עם קצפת, מקושטת בפלחי
אגסים. אני שואלת אתכם: את זה אפשר
לקרוא?
הוא גם מדיין שלאו דווקא משוגעים
לדבר המטבח מוזמנים להתכתב. להיפך,
הוא ישמח הרבה יותר לפתוח בפני הדיוס
את שערי גן העדן, הטמון בסיר הסירים.
״מה יותר טוב מאשר לגלות צורות חדשות
להגיש אוכל, או להמציא מנות עילאיות
שיזינו את הגוף והנשמה?״
לאכול את אותן המנות, אם תשאלו אותי.
אבל אני שייכת לאסכולה הישנה, זו השואפת
לצאת מהמטבח.

.כז בי םלילקוט

צבר עו
ח מו די ם
ו עו ק צגי ם

אין לז ה וקו

ך הברתי ליעל 4בת השכנים, מה
• • יהיו תפקידיה כבייבי־סיטר אחר הצהרים
.״את הבקבוק הזה תתני לילד,
ואת זה לילדה. הבנת?״
״כן,״ השיבה יעל .״אבל איך אני
אדע מי הילד ומי הילדה?״
מירה שולדר, נתניה

*• טיול הפעוטים התגנדר יורם בבורג
* -שמצא ושם אותו על ראשו .״למה
לך הבורג?״ שאלה המטפלת.
״שלא יגידו שחסר לי בורג בראש!״
עלון קיבוץ יגור

* ילי ( )6מצא גרוש והחליט לתרום
י< אותו לקרן־הקיימת. שאלו אותו:
״אבל אתה יודע לאן הולך הכסף שתורמים
לקרן־הקיימת?״
״בטח,״ השיב גילי .״לקופת בית
עלון קיבוץ גבים
הילדים.״

בעריבת לילי גלילי
מוזמניםמשתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזכה מדי
שבוע ב־סו?״י. הזוכה השבוע הוא דויד?יפשיץ, העצמאות ,34 חיפה.

א בי דהכבדה

שלו םהמע מד

השבוע התנהלה השיחה בין החברה רק על השפעת האסיאתית. כל אחד בתור
סיפר כמה הוא סבל ממנה. אבל כמו סיפורו של מישקה, איש לא סיפר.
״אני איבדתי 54 קילוגרם בגלל השפעת האסיאתית!״ הכריז ברצינות עצובה.
״ 54 קילוגרם? שטויות!״ השיבו החברה בלעג .״איך אפשר להוריד כל כך
הרבה ביומיים־שלושה?״
אבל מישקה עמד על שלו .״אני נשבע לכם שזה נכון. בדיוק לפני השפעת
התחלתי עם בחורה שמשקלה 54 קילו, והייתי על סף ההצלחה. בגלל השפעת,
היא לא רוצה לראות אותי יותר
משה בן־דוד, ת?־אביב

באחד במאי, החליטה מזכירות התנועה
שאנחנו צריכים לצעוד בתהלוכה בתל־אביב.
בקיצור נסענו על משאית, כשלפתע
ראינו חנות קטנה עם שלט גדול
וכתוב עליו :״י. סגל׳ חמרי בנין״ .אחד
החברה קיבל הברקה וצעק לבעל החנות
שעמד בפתח :״שלום אדון סגל!״
מה אספר לכם, אדון סגל זה רץ
שעד, שלמה אחרי התהלוכה כדי לברך
את מכירו האלמוני. והוא לא השיג
אותנו.
דני גרץ, גרעין א?־עד

אי ךלאלקבלאתוזמישרה
?כבוד הנה?ת הבנק ה?אומי:
הנני מעוניין מאד לעבוד במוסדכם. בהתחלה לא תהיה כל חשיבות לגובה
המשכורת, מכיוון שיש עדיין ברשותי סכום גדול שהרווחתי במועדוני הקלפים
בחודש האחרון. על כן --

?כבוד הנה?ח אגד:
כנהג בעל דם, שאף נהג אחר אינו מצליח לעבור אותי בכביש, וכבעל פרס
ראשון בתחרות־מכשולים של נהגי ג׳יפים קרביים, אני בטוח שאני יכול להצליח
כנהג אוטובוסים בקו --

?כבוד הנה?ת התזמורת הפי?הרמונית:
אם דרוש לכם חצוצרן לוהט, שיודע להפיק מחצוצרה מנגינות של אמת ולא
סתם סדרות של תווים מתים, הריני להציע את מועמדותי. ככוכב תזמורת
״מומו ומלכי הג׳מבו״ ,הופעתי --

אורי ( )4בתפקיד החיי? האמיץ ש וייק? ,יד
ש מל ת דה־הן, ירוש?ים
תותח נפו?יאון.

?כבוד הפקו?טה?רפואה:
זה כמה שנים שאני מחפש יעוד בחיים. ניסיתי הרבה מקצועות, אבל אף אחד
מהם לא מצא חן בעיני באמת. לא מזמן עבדתי כקצב, אבל המקום נסגר
כשתפסו אותי שוחט חמורים. אז חשבתי, שאם כבר — מוטב להיכנס למשהו
נקי ולנצל את כשרונותי ללמוד מקצוע אמיתי. אם תתנו לי סטיפנדיה --
דויד ליפשיץ, חיפה

ה( 1ר1ת־ש 1ל״ס
המשטרה הקימה מחסום במבואות כפר־קאסם וירתה מעללראשו של
ח״כ ערבי שרצה להיכנס לכפר

ככל זאת התקדמות. לפני שנה ידו כראש .

הממשלה אישרה את התפטרות מזכירה ולא מינתה עדיין מזכיר חדש . .

*ירות
כח־כ מרץ.
מרדכי דן, ת?־אביב

פייטן מאנשי ירושלים
אהכ נערה יפת־עיניים.
לחכר לה נזעק
סרנדודענק.
היא נישאה לאחר בינתיים.

יש לה כל׳כף הרכה לשכוח, שאינה זקוקה ל
מזכיר.

ים החולה, בינינו לבין הסורים, יובש כליל

אכל מהכוץ הזה עוד לא יצאנו.

שם חדש לאולם הקונצרטים של תל־אביב, אחרי הופעת ־ התעלולים
של דני קיי בעת קונצרט התזמורת

דוד שביט, ת?־אביב

טעות לעולם צודקת דרושה אחראית
(ידיעות
מה זה,

מיד ובאופן דחוף סחורה
להשגחה על 2ילדים.
אחרונות)
אורי גוטמן, ת?־אביב
מסחר עבדים?

רון מעי — שירי תנ״ך?( .מרחב)
אורי שיקה, חיפה
שישו בני עמי.
פרצתי לתוך המכונית הגדולה כחץ
משקט( .ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, ת?-אביב
אסור?שוחח עם הנהג בשעת הנסיעה.
אדם הרוצה להתנגב להצהרה( .דבר)
צפריר גדעון, ת?־אביב

כשדני מחדרה עוד לא התגייס לצנחנים,
הוא החליט ללכת בפעם הראשונה להתגלח
אצל ספר. הוא נכנס למספרה בחדרה,
סקר בבוז את תור האנשים
המחכים, ושאל את הספר בחוצפה :״כמה
זמן אני צריך לחכות בשביל להתגלח?״
הספר הסתכל עליו באדישות והשיב:
״בערך שנה, או משהו כזה.״
א. תבור, ת?־אביב

שני סוגים
כשרותי הגיעה?משק?הב, היא הפכה
?שיחת־היום כבר ביסים הראשונים.
אחרי שסידרו אותה?עבוד במטבח, היא
פנתה?מחסן הבגדים וביקשה שיתנו
?ה בשבי? המטבח שני סמרטוטים: אחד
יבש ואחד רטוב.

להט מעמד
באחד במאי, החברה ברביבים שרו את
האינטרנציונל בהתלהבות פועלית ראויה
לשמה. ביחוד את ״עם עבדים ומזי
רעב!״ היתר, להם סיבה טובה מאד לכך:
האקונומית שכחה להביא לחם.

ה בו ך בו ור 9 .וך בו
יום אחד הופיעה ע? ?וח־המודעות
בחפצי־בה מודעה ש? החצרנים :״בחביות
האשפה, שהן ב?או הכי כבדות, אנו
מוצאים?א אחת אבנים גדו?ות וקטנות שמלב ואדמה שפורה לריר. וי ״ר.

?ק?יעה, נוהגים חברים רבים?שפוך
?חביות מכ? הבא?יד, כגון אבנים ש־ם
וק?ו מהגינות, אדמה שגורפה וכיוצא־בזה.
אנו פונים, איפוא, א? כו?כס,
חברים וי?דיס, חוסו ע? כוחותינו! השאירו
את האבנים ע? פני האדמה ואת
האדמה מתחת?אבנים. מוטב שתהיינה
האבנים כאבן שאין?ה חופכין, ו?א
תהיינה החביות, כחבית שאין?ה שופ־כין.״

אמת, כדהאמת
ועוד פתק על לוח־מודעות: זה שתלד,
שלמה׳ בחדר האוכל של גדות, ביום
הולדת בנו עמיר:
המשקל 3,591 :ק״ג•
הלידה: תקינה ללא תקלות.
שלום היולדת: מצויין.
שלום הנולד: בוכה כל הזמן.
דמיון: לשכן.

0ום ד־*עול
כשהחברה במוסך תל־רעים קיבלו את
ה״שטייגר״ לאוברהול, הם עשו את
העבודה בלי בעיות. הם סירקו את
הטרקטור אחת־שתיים ואפילו הרכיבו
אותו. ואז גילו החברה שנשארו להם כל
מיני חלקים מיותרים. הם אספו אותם
לשני ארגזים. מי יודע, אולי יום אחד
ירגיש הטרקטוריסט שחסר לו איזה
חלק ויבוא לדרוש אותו בחזרה?
נחמן שור, חיפה

מני ומחי
כשזוריק הלך בפעם הראשונה לבקר
את חברתו בבית הוריה, הוא התרגש
נורא. לבסוף הוא אזר עוז וצלצל בפעמון
הדירה. אשה בגיל העמידה פתחה
את הדלת וקראה בשמחה :״אה, זה
אתה?״
המסכן נבהל וקיבל פיק .״לא׳ לא!״
הוא ענה בחפזון .״זה אחי. אני סתם
מחכה לו כאן.״
נחום לוי, כברי