גליון 1049 מתאריך 13 בנובמבר 1957

כיצד הוא מסור את חקירותיו * מה הן שימות הבירוש
מי מרשיו * מ׳ מ שתמ ש בתיקיה ה סודי ת?

רחוב נליקסון ,8תל־אבוב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולמפום״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם ב׳ע״נז, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו • ,תל־אביב
המע

אחת השיחות שנחרתו ביותר בזכרוני
התקיימה לפני כמה שנים. עתונאי אמריקאי,
בעל שם עולמי, הזמין אותי לפגישה במלון
דן. מישהו אמר לו כי לא יקבל תמונה שלמה
על הלכי־ד,רוחות בישראל, אם לא ישמע
משהו על אותה תופעה המיוחדת־במינה
ששמה העולם הזה.
במשך כמה שעות סיפרתי לו על מלחמת
העתון בשטחים שונים, ובעיקר למען רעיון
האיחוד השמי וההשתלבות במרחב האפרו־אסיאתי.
מפעם לפעם זרק שאלה, שהוכיחה
לי את התענינותו הגוברת והולכת.
לא העלמתי ממנו כי, לדעתי, דעותינו
בשטח המדיניות המרחבית והעולמית הן
דעות־מיעוט, החותרות נגד הזרם הכללי.
אולי גם השמעתי נימה פסימית מסויימת על
סיכוייהן של דעות אלה למגר את הנחשול
הלאומני העקר שהציף את הארץ.
לפתע התפשט חיוך על פניו של בן־
שיחי ,״תגיד לי,״ שיסע את דברי ,״מה
התפוצה של עתונך?״
מסרתי לו פרטים מדוייקים על מספר הקונים
והמינויים. הוא לא הסתפק בכך. חישבנו
יחד את מספר דוברי־העברית בארץ,
והשווינו אותו עם מספר דוברי־האנגלית
באמריקה. בדרך ההשוואה מצאנו כי תפוצת
העולם הזה מקבילה לתפוצה של 4מיליון
טפסים בארצות־הברית.
״הבט,״ אמר העתונאי ,״אינני מכיר את
ארצכם כל־כך טוב, ואולי אתם באמת גזע
לגמרי מיוחד־במינו. אבל אני עתונאי מזה
כמה עשרות שנים. ואני אגיד לך דבר אחד:
שום עתון בעל תפוצה כזאת אינו יכול
להיות בעל דעות המתנגדות להשקפת רוב
האוכלוסיה.
״יכול להיות שיש לכם קוראים רבים
שאינם מקבלים את דעותיכם בשלמותן, או
מתנגדים להן,״ הוסיף .״אולם עצם העיבדה
שאנשים כל־כך רבים קוראים את דבריכם,
וחוזרים לקראם כעבור שבוע, הוא הוכחה
שיש לדעות האלה אחיזה ציבורית רחבה
מאד, אפילו אם זה מתחת לסף ההכרה.״
הודיתי לו בספק־מה על דברי־העידוד .״אל
תודה,״ אמר ,״אבל באחד הימים, כשתיווכח
שצדקתי, תגיד: בן־הכלבים הזה באמת ידע
את מקצועו.״
נזכרתי בשיחה זו השבוע, כשעברתי על
סיכום פעולתו של ד״ר נחום גולדמן בשבועות
האחרונים .״בן־הכלבים באמת צדק,״
אמרתי לעצמי, ופרעתי בזאת את החוב.
גולדמן פנה כמעט לכל מפלגות ישראל,
והציע להן דרך־מחשבה המקבילה כמעט
לגמרי לזו שהשתקפה במשך שנים ארוכות
בעתון זה. הוא הציע להן נימראליזציה של
המרחב, התקרבות לתנועה הלאומית הער

חברי המערכת:
פגיעה בר־דיי! ,שייע נלזר, לילי גלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורד׳ אברהם הרמוז,
אוסקר טאובר, אלכם מסים, אבינה סטן,
וס קינזד שלפה

בית והשתלבות בעולם האפרו־אסיאתי. ההגבה
היתה מפתיעה.
תוך ימים מעטים עבהה הלהבה הגולדמנית
לאורכה ולרוחבה של הזירה הפוליטית *-־
מן הציונים־הכלליים למפ״ם, ומן הפרוג־רסיבים
ועד לדתיים. במקום אחר בגליון
זה מנתח העולם חזה את המשמעות הפוליטית
של הצלחה זו (ראה במדינה) .כאן
נציין רק כי המוחות נדלקו כענפים יבשים.
הפוליטיקאים של ישראל היו מוכנים לקבל
מחשבה חדשה ונועזת. יתכן כי עבודת־ההסברה
הסבלנית וכפוית־הטובה של העולם
הזה במרוצת השנים תרמה לכך תרומה
מסויימת.
על כל פנים, אנו מרגישים את עצמנן
כאדם ששחה תקופה ארוכה נגד הזרם,
והמבחין לפתע כי הזרם משתנה. ואולי
לא משתנה הזרם כלל, אלא שמנהיגי המפלגות
הרגישו כי מתחת לפני המים ישנו
זרם הפוך, החסר ביטוי מפלגתי, אך שיש
לו כוח רב. במוקדם או במאוחר, ינצח זרם
זה, כי הוא מבטא הכרח היסטורי.

ישנו עוד פרט אחד הראוי לתשומת־לב.
הסברתי אותו לכמה עסקני־מפלגות שפנו
אלי לאחרונה, כדי לשמוע את דעתי על
מערכת־הבחירות הבאה.
ישנן כיום שתי בעיות יסודיות, שיכריעו
את הכף בדעת־הקהל הנאורה לקראת הבחירות
הבאות. האחת היא בעית היחסים
בין ישראל ועמי ערב. השניה היא בעית
חרות האדם נוכח גילוי מנגנוני־התושך,
הצעות־ר,חוקים הדורסניות, התגברות פולחן־
המנהיג, פרשות השחיתות והמשפטים המאלפים
השונים.
עובדה היא שבכל השטחים האלה נמצאת
כל היוזמה הלוחמת בידי אנשים וגופים,
הנמצאים מחוץ למעגל המפלגות. בשטח
המדיני, המחשבה העצמאית והמקורית היחידה
באה מצד נחום גולדמן, העולם הזה
ואנשים פרטיים אחרים. בשטח המלחמה
לחופש האזרח באה היוזמה כולה מצד קומץ
אנשים׳ שסיכנו בעיניים פקוחות את עורם
ובשרם, והעומדים עתה בודדים מול התקפת־מחץ
אדירה, בעוד שכמעט כל עסקני־המפלגות
מלחכים את פינכת מנגנון־החושך ומזדרזים
לאשר את חוקיו.
מי שחרד לשלום המבנה המפלגתי הקיים,
ואולי לעצם הצביון הדמוקראטי של החברה
הישראלית, מוטב שיתן את דעתו על תופעה
מדאיגה זו. היא נוגעת כמעט לכל המפלגות,
מימין ומשמאל כאחת. מפלגה אינה יכולה
להיות ״ניטראלית״ במלחמת הדיעות, כשם
שאינה יכולה להיות ניטראלית במאבק בין
דורסי־החרות לבין קורבנותיהם. כי התפטרות
מפלגתית פירושה התאבדות מפלגתית,
ויום־הבחירות יהיה יום־הדין.
מכתבים היום בו הוטל הרימץ

ברור לי שאי! אתם נמנים על מעריציו
הגדולים של בינ׳י, אולם עובדה זו אינה
צריכה לסנוור את עיניכם ולגרום לטיפוחו
של האיש. ברשימה הארוכה על ההתנקשות
בכנסת (העולם וזווז )1048 תיארתם בפרוטרוט
את סדר יומם של השרים שפירא, כרמל
ומאיר, אולם נמנעתם מלהזכיר את מה שעשה
ביג׳י באותו יום, דגר שפגע כמובז
בכתבה.
יעקב קובליק, תל־אביב

הסיבה אינה תלויה בגישת העולם הזה, אלא
בזו של מקורביו של ביג׳י. בניגוד למקורבי
שאר השרים. ולשרים עצמם, מרבו לשתף
פעולה עם כתבי העולם הזה.
. ..למרות החומר הרב שפורסם על
נושא זה בעתונים היומיים, היחה כתבתכם
על ההתנקשות בכנסת מאלפת ומרתקת.
ש. צדוק, חיפה
השחזור היה מקורי מאוד, אולם נדמה. לי

שקראתי כבר פעם ספר או מאמר כתוב
חיים מוריאל, תל־אביב
בצורה זו.
הביאוגרף האמריקאי ג׳יס בישוף כתב שני
ספרים בצורה זו: היום בו נורה לינקולן
והיום בו נצלב ישו.
...עושר כזה של פרטים ופרטי פרטים,
כפי שהובא ברשימה על זריקת הרימו!
בכנסת, לא מצאתי בשום כתבה מזה זמז רב.
כיצד הצלחתם בזמז כה קצר לעשות עבודת־נמלים
מעיז זו?
שושנה בכר, תל-אביב
אני סיור שגיבורת הסיפור היא קצרנית
הכנסת רהל מלהי, בדיוק באותה מידה כמו
השרים ושאר חברי הכנסת. אינני הושב
שאתם זכאים למנוע מקהל קוראיכם את
הזכות לראות גיבורה אפורה זו.
דן פ ,.ירושלים

׳איש לא המכוון לקפח את הכתבנית מלחי
(ראה תמונה).

גדלדמן טע!

בכובד ראש ובעיו! רב קראתי את מאמר
העורך ״גולדמן כע!״ (העולם הוה ו.)104
ללא ספק סיסמת הניטרליזציה שדגלו בה
אנשי לח״י בזמנו, וגולרמז כיום, היא סיסמה
הברוכה ב-ם פע ברבות. על כז, אם נסיעתו
של גולדם! תביא ברכה, למה עלול
בינ׳י להתרעם עליו? אדרבה, הרי כולנו
עמלים ורוצים את טובת העם, מדוע נסיעה
זו, הנושאת בחובה רפואה, תפנע בפרסטינ׳ה
הלל מנשה, חולון
של בינ׳י?
המצע למדיניות־חוץ פאן־שמית, כדרר להשתלבות
במרחב, מזכיר משום מה את
הבדיחה הנושנה על אותו שדכן בעיירה
מזרח־אירופית, אשר ביום ם! הימים בא
ליהודי אהד בהצעה לשדך לנסיך את בתו
המזדקנת והמכוערת. אחרי שידולים רבים

תורגם לאננליד״על-ידי החברה הישראליים,
פורסם בחלקו על־ידי עתון ערב בכותרת:
״מהפכה שקטה מתחוללת בדת היהודית״.
נדמה לי כי עליכם להרבות בכתיבה בנושא
זה ולהרחיב את הויכוח ננד השיטה
הקיימת כיום בבתי־הספד העבריים. הצעיר
הישראלי הם םי-ם אח בית־הספר חייב לדעת
כי ההיסטוריה הישראלית מקיפה הרבה
עטים שישבו באר־ו. חיים יעקובי, לונדון

הנסתר והגלוי

ציטטתם את בטאוז הצבא האמריקאי
(העולם הוה ו ,)104 האומר כי ספק רב אם
המצרים יוכלו למלא את מקומם של נהגי
הטאנקים, המכונאים והתותחנים ושאר המומחים
שאבדו למצרים בסיני. דברים אלה
סותרים את מה שאמרתם בגליוז ,1042 כו
כתבתם כי עבד אל־נאצר עצמו דאג להציל
את קציניו וטייסיו. אם דברי הבטאון שיל
בית־הספר לפיקוד נזל המטב״ל האמריקאי
יא נכונים. אינכם מחויבים להעתיק שניאות.
סרסור, כפר קאסם
עם כל השגיאות שבו, יש במאמר הנדון
ענין רב לגבי השקפת האמריקאים על המבצע.

פצצה וסטריפ-טיז

אינני הסיד של דיאנה דורם ולא של
לילי קריסטיז. אבל ברצוני לציין כי ברשימה
על סרטי השנה (העולם הוה ,)1045 מעל
הכותרת ״הפצצה הבלונדינית דיאנה דורם״.
הבאתם תמונה של לילי קריסטין, שהיא
ד. גולן, ירושלים
רקדנית סטריפ־טיז.
בקיאותו הגדולה של הקורא גולן בעניני
רקדניות סנוריפ סיז לא עמדה לו הפעם.
התמונה היא של דיאנה דורס.

הכוכב והירח

התפלאתי מאוד כשנוכחתי לדעת כי חברי
המערכת לא מצאו לנבון להעיר לקורא
כהן (העולם הוה )1046 כי לא כוכב־לבת
שלחו הרוסים, כי אם ירח. בעוד שכוכב לכת
נע סביב השמש, הרי הירח נע סביב כוכב־לכת,
שבמקרה שלנו נקרא כדור הארץ. לפני
מאות שנים סברו אמנם שהירח הוא כוכב-
לכת, אולם אז טענו נם שהארץ היא מרכז
היקום, סביבה נעים כוכבי-הלכת לפי סדר.
עדנה קרן, באר־ שב ע

רצון הנשיא ורצון הרב

מסרתם (העולם הוה )1048 כי רצון הנש יא יצחק בז־צבי — שהיטומרונים ייטבו
בטקס השבעתו בי; נציגי הרת היהודית —
לא כובד, בגלל איום הרב הראשי רחמים
ניסים -שיעדר מטקס השבעת הנשיא, כיטם
שנעדר מטקס הזכרוז לניטיא חיים ויצמז.
פענין אם הויתור הפעם לרב ניסים, במקום
לותר על נוכחותו, נעשה בידיעת הנשיא.
אין ספק שהייתה זו הפגנה •טל דחיית ה־
•טומרונים והקראים מעמם־ישראל.
אליעזר בוכני, דזיפת

הראש צעיר ואנרגי

קצוינית מלחי
הסכים היהודי. ואז נאנח השדכ,. :1את חצי
המלאכה עשיתי — נשאר רק לשכנע את
יורם דלמר, תל־אביב
הנסיך ואביו.״
המאבק הביז־נושי ביז מזרח למערב, והתעצמותם
הצבאית של שכנינו, אינם מעידים
על אפשרות מצדנו אף להשתעשע ברעיוז
שיל אי־הזדהוח. הצרה היא אחרת. עם כל
מאמצינו להזדהות עם אחד הנושים, אי; אף
אהד מיחס לנו שום ערך. אנו מתים להיות
בת־ברית של אימפריה מסויימת, ואילו המציאות
האכזרית מגחכת לנו.
יצחק י. הללי, ירושלים

עסקנים, לא בחירים

בהיותי דתי, עוקב אני בעירנות אחר הויכוח
התמידי סביב הדת והדתיים בעתונכם.
מאחר ואני רואה בויכוח מעיז זד, תועלת
רבה לכל הצדדים, הייתי רוצה לבאר נקודות•
מספר בקשר ליסודות הויכוח, כפי שאני
רואה אותז: שולל אני שלילה מוחלטת
את נישת נטורי קרתא וכל שימוש בכוח,
לשם הנשמת הרעיוז. נקודת המוצא של
הויכוח חייבת להיות טובתו ותועלתו של
העם העברי בארץ ובתפוצות. אני חבר
הבועל המזרחי, נכה •לחמת השחרור ודתי
בעל הכרה עמוקה, בונר אוניברסיטה ופעיל
בחינוך. אשמה אם עוד כמה צעירים כמוני
יסכימו לויכוח יסודי והובן מעל דפי עתוג־כפ,
שאני מעריך אותו מאוד מאוד.
יוסף בן־יצחק, ירושלים
השקפתכם על דת ישראל נובעת מתור כר
שהדת מתגלמת בעיניכם בדמות עסקני המפלגות
הדתיות. זו טעות. העסקנים הם
אנשים שנבחרו רק בגלל כשרם להיות עסקנים,
זלא מתור צדיקותם. אדם העושה
מעשה רע, ברור שאיז זה בהדרכת השולח;
הערוד. הציצו לתור עולם הישיבות ורבניה!,
ותראו איזה טוהר־מידות, איזה יחם יפה
ביו אדם לחברו קיים שם. אם תעשו זאת
תווכחו כי דת ישראל בהחלט אומרת לנו
כיצד להיות אדם יותר ישר והנון.
נתן רבינוב, קרית מוצקין
המאמר על התודעה היהודית (העולם הוה
ד )104 עורר כאן ויכוחים רציניים בין הקבוצות
הישראליות והיהודיות. המאמר, ש
מספר
1049

יצאתי בלוית אורחים מחוץ לחיפה, לראות
אם הכל כה יפה ונוצץ מאחורי מסד
הפרחים של אבא חושי, כפי יטנאמר בעלוני
הפירסומת. למען ההגינות, ערכנו את הסיור
רק ברחובות המרכזיים של העיר• .
ברחוב הבנקים הרגשנו — בשעה 10בבוקר
ב-טלוש בחורות, העומדות על המדרכה
וזורקות מבטים בעוברים ושבים. כשחברנו
נעצר ליד הלון־ראוה, היו מיד השלוש לידו:
״מי מאתנו אתה רוצה? רק חמש לירות,״
לחשו לו. הספקנו לצעוד רק כמה צערים
ברחוב הרצל, ומיד נטפלו אלינו קבצנים
ונכים, שתבעו נדבה ולא הירפו.
המשכנו בסיורנו בשעות הערב המוקדמות.
המיט פרוצות ישבו בקפה מרכזי ברחוב
נורדוי, כיטהז מחכות ללקוחות. לארכו •טל
רחוב הרצל פגשנו לפחות עשר קבוצות של
פרוצות, שעמדו גלויות לעין על המדרכה,
בשהסרסורים לדבר־עבירה סובבים אותן
החלטנו להינפש באחד הננים. נזכרנו שמר
חושי התפאר •טלפי בקשת הנוער לא התקין
מאורות בנן. גן הזכרוו במרכז הדר
היה חשוד ואפל. על ספסל בכניסה הכרנו
את אחת הגבירות מרחוב הבנקים, יושבת
ומצפה ללקוחות. חברי הנדהמים לח״טו לי
שבתל־אביב ובירושלים אין רואים מחזות
כאלה. כנראה שאיז לערים אלה ראש עיר
צעיר ואנרגי. עו״ד בן־עמי גורביץ׳ ,חיפר,

מצפון ואיחוד־לבכות

אדוני, במכתב זה אני בא, יחד עם כל
אהי בני-המעוטים, ומביע את תודתנו העמוקה
ורנשי־הערכתנו החמה לעתונכם, שהוא
כיום אצלנו סמל של כבוד וחופש־מצפון.
אדוני, אין לנו יקר •טלא היינו מוכנים
לגמול לר על עמרתד החופשית והנאה וה־דמוקראטית,
הרואה את האזרח ללא הבדל.
לא כערבי ולא כיהודי, שויון לבל וצדק
והגנה על •העשוק. אתה דובר בשמנו כאילו
אתה אחד מאתנו, המרגיש את כאבנו.
אדוני, העט אינו יכול להסביר ולבטא
את איטר בלבנו — כנות, אהבה ורגשי הכרת־תודה
לאישיותכם הנכבדה. אתה מחזיק את
לבנו ואת רגשותינו, כתוצאה מזה שעטד
צודק. במדינת־ישראל מספר נדול של. עתו־ינים
שאין אנו מוצאים בהם אף לא מלה
אחת על בעיותינו האמיתיות — פרט לזה
שאנו אזרחים לא־רצויים, בלתי-נאמנים ושיש
לנו קשרים עם מדינוודערב השכנות, ובדרך
זו הם מרעילים את אחינו, האזרחים היהודיים,
אלה שאינם יודעים עלינו דבר אלא
באמצעות עתונים אלה. האם לעורכים אלה
אין מצפון? מרוע אינם מנסים לאחד את
הלבבות, תחת לזרוע פירוד? מרוע אינם
זורעים אהבה במקום שנאה? מדוע אינם
דנים בבעיותינו כהוויתן?
ולבסוף, אני תפילה לחיים ארוכים, לכבודו,
וכן ירבו האניט ים •טכמותו — אנשים
׳טיבינו אותנו, שיבטאו את אמוננו ובעיו־תינו,
ושיתנו יד לאיחוד הלבבות והרחקת
היצרים השפלים. והלוואי ויהיה עם אחר,
מאוחר ברגשותיו.
כשרתכם בן־המעוטים ס,.

י״ט חשוון תשי״ה13.11.57 ,

המחיר 500 פרומה
העולם חזה 1049

שעת השי״

ך* ל חיי לכשדה מכיר את החוויה ה־
^ בלתי־נעימה. הוא שכב לנוח על הארץ,
רגוע בחיק הטבע היפה. אחרי כמה דקות
של שלווה עילאית הרגיש לפתע שמשהו זוחל
עליו. מבט אחד הספיק. הוא שכב בלב
מחנה־ריכוז של רבבות נמלים ושרצים.

האזרח הישראלי מצא את עצמו
החודש במצב־ביש זה. הוא חי לו
את חייו הפרטיים, כדל״ת האמות
של עולמו הקטן. ולפתע נסתבר לו
כי שימש כל העת נושא לבילוש
ולחקירה של לפחות חצי־תריסר
גופים שונים, העוקבים אחרי כל
אחד מצעדיו, רושמים את מספר
הפעמים כהן ביקר ככית־הקפה,
את הימים שבילה כבית־מלון(ועם
מי) ,את שיחותיו ופגישותיו.

בעמדות־מפתח לאומיות אנשים שבית־משפט
מוסמך קבע כי הם מושחתים או טראגיים,
כאשר מכונית־הדודנ׳ הופכת לסמל המנגנון
ומועדוני־הפאר לתמצית החיים הפוליטיים.
חמישית, מפני שלמעשה כל האריסטוקרטיה
של המדינה משוחררת ממם כזה,
מאחר שאינה מתקיימת ומכייפת על־חשבון
משכורת או רווחים, אלא על חשבון הוצאות
המוסד המעסיק אותה.

מצב זה קורא להשתמטות, בשם
שהביצה קוראת ליתושים. אי-
אפשר לחסלה, או׳אפילו לצמצמה

השומא את האינפורמציה שהוא זקוק לה.
ואילו שיטת הבילוש וההלשנה, האוספת
ים של פרטים מקריים על מספר ביקוריו
של סלוני בדולפין־באר ועל ה-צאות בילויו
של אלמוני בשפת־הים של נהריה, אינה
יכולה להיות יעילה. היא עשויה לתת תמונה
מזוייסת על אופיו של פלוני, שהלך
לבאר כדי לארח ידיד מחוץ־לארץ, ועל
מצבו הכספי של אלמוני, שחסך את כל
כספו כדי לבלות חופשה משוגעת.

15 ולם גם זה לא העיקר. נבטא־נא
זאת בגלוי ובצורה שלא תישתמע ל
היתד,
זאת בשבילו אפתעה רבה. אמנם,
מזה שנים שמע מפי העולם הזה שישנו בארץ
מנגנון־חושך, אשר זרועותיו מגיעות
לכל פינות החיים. אולם הוא לא התייחס
לדברים ברצינות .״הגזמה של צעירים משולהבים,״
ניסה להגיד לעצמו.
ולפתע ירדו עליו בשורות־איוב, במהלומות
פטיש על ראשו. נסתבר לו כי קיימת
בארץ לא רק משטרת־ישראל, על אגף-
החקירות, הבולשת־הכלכלית והקצינים־לתפ־קידים
מיוחדים. לא רק הצנזורה הפותחת ומעכבת
את מברקיו. וגם לא רק חיל־המודיעין.
בכנסת הודיע ראש־הממשלה שקיים ש.ב.
— ונסתבר כי מוסד זה לוקח חיילים
משוחררים בעלי שיווי־משקל נפשי מעורער,
שולח אותם למחתרות אמיתיות ומדומות
ומחכה עד שהם מתגלים כרוצחים פוליטיים.
ועתה הגילוי האחרון, אך לא הסופי:
הודעת הממונה על הכנסות־המדינה כי קיים
מנגנון־בילוש סודי ומסועף הקרוי ש.א,.
הנעזר באלפי מלשינים־מתנדבים והבולש
אחרי חייו הפרטיים של משלם־ד,מיסיס.

מכאן הדרך פנויה אל תריסר
מוסדות אחרים, שכל אחד מהם
יבקש להקים מנגנוך חושך פרטי
כשם היעילות -החל כמועצת
הירקות (ש.י ).ופלה כמאטאדו-
רים של מלחמת־החזירים (ש.ח.).
שעת־השי״ן, שעת שירותי־הבילוש החשאיים,
היא שעה הרת־סכנות למדינה.
חוליות־בילוש יצטרפו לשרשרת שתכבול את
זרועות החופש. יתכן כי תיקי הש.א. נערכים
בתום־לב מוחלט, אולם השימוש בתיקים
אלה ידיה בסופו של דבר שונה
לגמרי. הוא יתן בידי קבוצות רודניות בשלטון
אמצעי נפסד לדכא כל התנגדות ציבורית
מא;רגנת, על־ידי האיום בשוט פלילי
וכספי. גיבורים רבים ישתתקו כאשר
ינופף השלטון מול פניהם בתיק החשאי.

ויבול האזרח הנדהם לתמוה :
קיומו של איזה מנגנון־חושך נוסף
יתגלה לי, במקרה, מחר?

ייכים אנחנו להניח כי ראשי הש.א.
ן | ויוזמיו הם אנשים ישרים, הכואבים את
כאב האומה והמבקשים באמת לחסל את
אחד הנגעים האופייניים למשטר המדינה:
ההשתמטות ההמונית, הכללית כמעט, מתשלום
מלא של מס־ההכנסה — השתמטות
המגיעה כמעט למימדי מרי אזרחי ספונטאני.
לצורך זה הם שכרו (לדבריהם) 35 סוכנים
במשכורת 200 ,מודיעים קבועים וכמה
אלפי ״מתנדבים״ .אלה האחרונים כוללים,
כך יש להניח, המוני מלצרים, משרתי בית־מלון,
פקידי־בנק, גברות מסוג מסויים ושאר
אנשים ונשים המסוגלים לדעת ולהלשין.

כאמצעים אלה, בך הם סבורים
כנראה, יחסלו את ההשתמטות.
אם כן, הם אנשים תמימים מאד.
ההשתמטות מתשלום מם־ההכנסה הפכה
בארץ מזמן לתופעת־קבע, אשר הציבור ההגון
סובל אותה, ואף רואה אותה בעין
יפה. שום הוקעה חברתית אינה צפויה ל־סרבני־המס.
מי שרוצה לתקן מצב זה, מוטב
שישאל את עצמו קודם כל: מדוע זה כך?

זה כף, כי שיטת מם־־ההבנסה
הנהוגה בארץ מתנגדת לטבע האנושי
ולהגיץ הכלכלי.
ראשית, מפני שזהו מם המטיל קנס על
האדם העובד, המשתדל והמצליח; מס הנותן
פרס לבטלן, לספסר ולרמאי.
שנית, מפני שאפילו הוצאות־הקיום המינימליות
באמת אינן משוחררות ממם, כנהוג
בכל ארץ תרבותית.
שלישית, מפני שבדרגות הגבוהות מגיע
מס זה, יחד עם שאר מסי המוסדות, ל־ס/ס
100 של כל הכנסה.נוספת — כך שניתנת
לאדם הברירה לרמות או להפסיק לעמול.
רביעית, מפני ששום אדם נורמלי אינו
שש לשלם מסים כאשר הממשלה מחזיקה

לא ייתכנו חיים לאומיים שכדאי לחיות
אותם. הוא מושך אליו בהכרח, בצד קומץ
חוקרים מסורים ובעלי כוזנות טובות, את
חלאת המין האנושי, את אנשי העולם־
התחתון למיניהם. קטנה הקפיצה מן המלשין
אל הסחטן, מן המלצר המוסר אינפורמציה
על השכן, המוכן לשתוק, ב תנ אי...

* * ץ ג עו ך ה שי׳ ץ הוא טירוף מדבק. אין
/א כמעט תפקיד ממשלתי אשר מנגנון־
בילוש פרטי אינו יכול להוסיף לו ״יעילות״
.אחרי שי״ן־אל״ף ושי״ו־בי״ת יבוא
שי״ן־גימ״ל ושי״ן־דל״ת. מי שהושיט פעם
את ידו לשטן־ההלשנה, למען המטרה הקדושה
ביותר שבעולם, נשמתו תישאר מכורה
לשטן. ושרות־השטן — ש.ש. ברשימה
— חובק עולם ומלואו.
המדינה כבר זכתה להצעת־חוק נפסדת,
המתכוונת לתת למועצה לשיווק פרי־הדר,
גוף של בעלי־חזקה ממונים, לקיים בולשת
סרדסנית פרטית — אולי ש.פ שתהיה
רשאית לפרוץ לתוך כל בית כדי לבדוק
אם לא בוצעה בו עבירה על הוראותיה.

האינפורמציה נאספת על־ידי השא
,.אולם רק אדם תמים מאד
יכול להשלות את עצמו כי היא
לא תגיע לידי שאר מנגנוני־החו•
שך. שלטון התיקיה החשאית -
השלטון הנאלח ביותר בעולם -
יתפשט כקרבנו.

במידה רצינית, מבלי לייבש את
הביצה פולה.

^ השתמטות עצמה אינה, כמובן,
ן | דרך נאותה לתיקון המצב. אדם המתנגד
לכך שכספו הטוב ורוזי־הזיעה יבוזבז על
מכוניות־דודג׳ ובטאוני־רפש, יואיל בטובו
להקדיש את מרצו לשינוי המצב בדרכי המאבק
הציבורי. אם הוא מעדיף, תחת זאת,
להסתפק בהגשת הצהרות כוזבות, רשאית
וחייבת נציבות מם־ההכנסה לאחוז באמצעים
מתאימים לגביית המגיע לה.
אולם מה הם האמצעים המתאימים?

איש לא ישלול מנציב מס־ההכ־נסה
את הזכות (והחובה) לבדוק
בקפדנות את ספרי משלמי־המסים.
איש לא ישלול ממנו גם את הזכות
לשלוח סוכנים לבדיקת מסמכים
ולגבית עדויותיהם של אנשים
מן הצד על הני שו ם-ב תנ אי
שהסוכנים האלה יזהו את עצמם
ואת מטרתם .,וראשם יהיה גלוי.
זוהי הדרך הנכונה. מאחר שפקיד ה־שומא
חופשי ממילא בהחלטתו, וכל חובת-
ההוכחה היא על משלם־המיסים, הרי חקירה
מסוג זה, ישרה והוגנת, תספק לפקיד־

שתי פנים: גם אילו שיטת הבילוש ור,הלשנה
היתד, סמל היעילות, הרי לא היינו
רוצים ביעילות זו. ישנו מחיר שאין אנחנו
מוכנים לשלם גם עבור שיא היעילות.
מר יעקוב כהן, ראש הש.א ,.אמר לאחד
העחונאים כי הוא נעזר באלפיים ״מתנדבים״
.מסתבר כי המתח החלוצי שוב
גואה בארץ.

פעם נקרא כשם ״מתנדב״ אדם
שגייס את עצמו על מזבח של
אידיאל, שסיכן את גופו והקריב
את נוחיותו במאבק לטובת הכלל.
כשנת 1957 המתנדב הוא כנראה
האיש המלשין על שבנו, על לקוחו,
ואולי על אחיו ודורנו.
המשטר הסובייטי הוא יעיל. הוא הקדים
את המערב בשיגור הספוסניק. בידיו הקליע
הביניבשתי הראשון בעולם. יתכן שיגיע
ראשון לירח ולמאדים. אנו מכבדים יעילות
זו, אך איננו רוצים בה בארצנו. איננו
מוכנים לקנות אותה לא במחיר מרתפי
ה־מ.וו.ד. ולא במחיר מפעילי הש.ב ,.לא
במחיר ההודאות של ז׳וקוב ולא במחיר
ההקלטות של אקשטיין.
משטר של מלשינים־מתנדבים הורם את
יסודות ההגינות האנושית, אשר בלעדיה

ך אשר הזדעזע הציבור בפעם הרא-
^ שונה נוכח הגילויים על תפקיד הש.ב.
בפרשת רצח קסטנר, הציע העולם הזה
שורה של הצעות מתונות מאד ומעשיות
מאד להטלת מרות הציבור על שרות־הבס־חון.
עתה, אחרי שעבר הזעזוע הראשון שבא
בעקבות גילוי קיומו של הש.א ,.ואפשר
לדבר בשקט, הנה הצעותינו:

• יש לחסל את ה־ש.א. במסגרתו
הנוכחית, כמנגנון בילוש נפרד
ועצמאי, המקיים רשת של מודיעים
ומלשינים.
#יש לצרף לכל חולית פיקוח וביקורת
של מס־ההכנסה חוקר מקצועי שיוכל לחקור,
בשעת הצורך, את מקור ההכנסות
וההוצאות של הנישום. חוקר זה יהיה שייך
לחוליה. לא יהיה מוסד מרכזי מיוחד לריכוז
חקירות אלה.
#כל חקירה תהיה לצורך תיק מסויים,
לא לצורך איסוף אינפורמציה מקרית.
י • כל חוקר יזהה את עצמו בתור שכזה
בשעת פעולתו.

• כל העוסקים כפעולת החקירה,
מחוץ לעוכדי־השדה ממש,
יהיו גלויים, ושמותיהם יפורסמו.
כל זה יטהר את האודירה. הוא לא יחסל
את ההשתמטות: היא תישאר קיימת, כל
עוד יישאר המס מר, שהנהו כיום — ואל
גשתמש במלים בלתי־פרלמנטריות.

ך • יום החמישי, השביעי לנובמבר,
, 1957 בשעה ארבע ורבע אחרי-
הצהריים, נכנס האזרח יעקב כהן מרחוב
רמז ,22 קרית־אונו, בלוית אשד, גבוהת־קומה
ולבושה בהידור לחנות התמרוקים
של שיניצקי ברחוב דיזנגוף , 125 וקנה
תמרוקים בסכום של קרוב לחמש לירות,
״משם נכנם לבית־המרקחת כץ שבפינת
הרחיבוה גורדון־דיזנגוף, שוחח שלוש שיחות
בטלפון וקנה מספר גלולות. משם עבר
האזרח יעקב כהן לחנות לצרכי מיסה של
רוזנבלום, ברחוב דיזנגוף ,161 ובמשך חצי
שעד. עסק בבחירת סדינים ושמיכות. הוא
חזר לרחוב דיזנגוף , 119 נכנם לחנות ל
דברי עיר שבאותו בנין, וקנה ארנק עור.
״עשר דקות לאחר מכן קנה זר פרחים
אצל רוכל, בפינת הרחובות גירדון־רייגס.
הוא נראה לאחרונה נוהג במכונית ויליט
חדשה, מסוג ססישוך ואגון, שמספרה 2827ורדי
בוקר הוא אוכל ארוחה בבית־קפה. לן
לרוב בבתי־מלון, למרות שברשותו וילה
מה דרת בקרית־אונו.״
כי בערך, היה נראה דו׳׳ח העיקוב של
חולית הש. א ,.אילו עקבה ביום החמישי
של השבוע שעבר אחרי האזרח יעקב כהן.
אולם הדו״ח חובר ב־וי אחרים, ללא עזרת
אנשי הש. א .כי האזרח יעקב כהן, האיש
ששדי נשמר בסודיות גמירה על־ידי שלטונות
מס־ההכנסה, אינו אלא האיש העומד
בראש ד,ש 2? .אחריו אין אנשי הש. א.
עוקבים.

ורח מיוחד על נעולות מנגנון-הש. א.

ת ־י?\י ת \-זננ ד\2
* * מו ד ה עו דרח של עבודת ד,ש< .ב
הוא ריכוז החומר העצום הזורם אליו
מידי הסוכנים והמלשינים, כולל מאות ואלפי
שמות מדי שבוע. דו׳-חים אלה מתוייקים
בקפדנות. הפרטים מועברים לכרטיסים האישיים,
הנפתחים לאנשים הנזכרים בדו״חינב
בצורה זו הוקמה כרטיסית־ענק, אשר עיד־כונה
התקין מחייב את עבודתם המסורה
של פקידות רבות.
על בסיס זר, נבנות השליחויות המיוחדות.
כאשר פונה פקיד־השומא לש. א .בבקשה לברר
פרטים על משלם־מסים מם!יים שהצהרתו
לא עוררה אימון, נבדק תחילה כרטיסו
של הלה (אם יש כזר ,),ומוכנסים
לתיק כל הפרטים שהצטברו מתוך הדו״חים
השיגרתיים של המודיעים.
אם לא נלכד האיש עד כה ברשת
המודיעים, יוצאת חוליה מיוחדת לבדוק את
חייו ועברו של האיש. היא חוקרת במוסדות
עירוניים ובקופת חולים ׳,מבררת את ה צאות
החינוך של ילדיו ואת טיב מכוניתו והוצאות
החזקתה. אם עבר מעיר אחרת, נשלח איש
לאותה עיר כדי לברד מדוע עזב, ומד,
היתר, דרך חייו שם. מה הוא קונה? האס
הוא מחזיק עוזרת חלקית או מלאה?
במקרים מיוחדים יוצא הש. א .לחבר דו•׳ח
מקיף יותר על ענף שלם. כך, אחרי שבדק
את הכנסות המלוים־בריבית (שחלק מהם הם
מודיעי הש. א .נגד לקוחותיהם) ערך הש. א.
סקר על ענף זד״ שהועבר למוסדות הממשלה
— ונגנז, מפגי שלא התאים לה ״ח
שחובר בידי בנק ישראל, שיש לו מקורית־אינפורמציה
משלו.
בכל הפעולה הענפה הזאת, בדיקת השומות
של אנשים מסויימים הוא רק חלק
קטן. הפעולה עצמה רחבה הרבה יותר,
מביאה בעקבותיה איסוף חומר על רבבות
אזרחים טובים, שאיש לא חושד בטיב
הצהרות מס־ההכנסד, שלהם, ושבוזדאי אינם
חולמים כלל שיש על שמם כרטיס נאה
בתיקיה הגדולה של ד,ש. א ,.הודות לדו״חים
שהגיש נגדם אחד ממכריהם הטובים .,שמעולם
לא חשדו בו.

זז טי בן!
*ן * חות מאושרים היו אלפי אזרחים,
* 2בעת שבא־ לפקיד־השומא במקום מגוריהם׳
כדי לקבוע אר. סכום מס־ההכנסר
שעל־הם לשלם. הם הופתעו למצוא בחיקיהם
פרטים מדוייקים הנוגעים לחייהם הפרטיים
ולסומתיהם הכמוסים ביותר.
• קבלן תל־אביבי ה, פתע להיוזכח ש־פקיד־השומא
יודע כי בעונת החורף בילה
שלושה שבועות עם אשתו בבית־סלון ב־טבריה,
וכי בעונת הקיץ שלח את בני־ביתו
לנופש של חודש בצפת.
• סוחר תל־אביבי ידוע נדהם כשפקיד־השומא
גילה לו כי הצהרתו על הכנסותיו
והוצאותיו אינה מתאימה לממדי הסכומים
הנק בים שהוציא בבארים ובבתי־מלון מפוארים׳
בתאריכים שהיו רשומים בתיק.
• בעל־תעשייה מתל־אביב נדרש להכפיל
את סכים המס שלו מכיודן שפקיד־השומא
ידע שסכום כסף גדול, אותו הכנים בסעיף
ההוצאות של בית־החרושת שלו, היה מיועד
להחזקת אשד ,.נוסף על אשתו החוקית.
אחרים גילו כי פקיד־השומא יודע בדיוק
איזה סכומים הוציאו על ניתוח בגופם, או
על בילוי בחברת נערות בבארים ומועדוני-
לילה. במקרים טובים יותר היו הידיעות
שבידי פקיד־השומא רק על הוצא ת הח!קת
עוזרת הביר״ או הסכומים ששולמו עבור
חינוך הבנים בבית־הספר התיכון.
כל הפרטים המדוייקים הללו. לא נוחשו
על־ידי פקיד־הש מא עצמו• הם באו ממ״גג! ן
בילוש מיוחד, הקיים ליד נציבות מם-ך,ד,כבסי״
הנקרא בשם ש. א — .ראשי התיבות
של ״שרות אינפורמציה״ ,שנבחרו בחיקוי
מפורש של ש. ב .הן נאספו בעזרת רשת
גדולה של עשרות חוקרים, מאוח סוכנים
ואלפי מתנדבים ומלשינים בכל חלקי הארץ,
שהאזרח לא יכול לזהותם או להבחין בהם.
האזרח שביקר בבאר מסוים לא ידע,
כי המלצר החייכני, ד,ע מד נכון מאחורי גבו
לשרתו, רושם בדיוק מה הסכום שהוציא
על משקאות באותו ערב ובחברת מי בילה
את הערב.האיש שיצא לחופשת סוף-
השבוע במלון מפואר לא תיאר לעצמו כי
בדייפקיד־הקבלר,במשרד
המלון, מדווח
קנות על הסכומים שהיציא בעת שהותו
בחופשה.
האזרח שנותח בידי מנתח ידוע בבית-
החולים אלישע בחיפה, לא שיער כי במועד
מסדיים יידרש המנתח למסור רשימד, מדו־ייקת
של כל המנותחים על ידו, רשימה
שהושוותה בקפדנות לרשימה דומה שמסרה
אחות רחמניה, הע בדת בבית־החולים ושאינה
אלא סוכנת הש. א .שיבוש שם אחד
בידי האחות גרמה לצרות אינסופיות למנתח,
שלא ידע על תחביבי, של האחות.
בעל העסקים שהצליח לקבל הלוואה בריבית
קצוצה ממלכה בריבית, לא הבין כי
המתווך בינו לבין המלווה בריבית, שגילה
התעדנות כה מרובד, במצב עסקיו, נפגש
בוקר־בוקר עם איש הש. א״ ומוסר לו על
העסקים שתווכו בידו אותו יום.
בעל המלאכה בשיכון חדש בקרבת העיר,
לא ידע שהשכן מהקומה העליונה, שהחל
לפתע לבקר בביתו תכופות, אינו אלא מודיע

מתנדב, ללא שכר, של שירות־אינפורמציה.
באמצעות כל אלד״ מלצרים, אחיות בתי־חולים,
רופאים, סרסורים לדבר עבירה, תופרות
ועוזרות־בית, אוסף הש.א. את האינפורמציה
שבידו,

נוינזו\2יג ט 1ר רוד כ־גזן
ך • •זר כהן הוא יהודי קשיש כבן ,65
/המתנהל בכבדות ומדבר באיטיות. מדי
בוקר הוא יוצא מדירתו שברחוב פרישמן,
ליד כיכר מסריק, ומתחיל בעבודת י מו. הוא
יוצא מביתו, נפגש במקרה עם מר מנצל,
בעל החנות למחוכים וחזיות ניו ליין שב-
באותו בנין, בו הוא גר.
הוא נעמד ומשוחח עם מר מנצל על דא
ועל הא, ותוך כדי כך שופך לפניו בעל
החנות את ליבו, מספר על עסקיו ועניניו.
לזר כהן ממשיך בדרכו. הוא עולה לאוטובוס
מספר ,13 נוסע עד רחוב אלנבי.
בדרך הוא נכנס לחנות הגלידה הגדולה
של ויטנזן. הוא נעמד ליד ויטמן, משוחח
עמו שעה ארוכה. הוא שומע מפיו קצת
רכילות וממשיך בדרכו.
ה א לא שוכח להכין מדי בוקר נדבה
לזקן העיוזר, היושב על מדרגות מושב זקנים
ברחוב אלנבי. בדרך הוא פוגש במכרים
ושומע מפיהם חדשות אחרונות. לבסוף הוא
מגיע לקפה שדרות בפינת אלנבי־שדרות־רוטשילד,
מתישב על כסא, מוציא גליון הצופה
ולוגם כוס אספרסו. שם הוא יושב
שעות ארוכות, מתערב בחברת העיראקים
המנהלים עסקים בשדרה, נפגש עם ק.לנים
ומלווים בריבית, הנוהגים לשבת בקפה.
כולם מכירים את מר לזר כהן כמתווך
לנכסי דלא־ניידי. ויטמן ממליץ עליו בפד,
מלא כעל אדם ישר ומהימן. כמעט איש מבין
בבאים במגע עם לזר כהן אינו יודע כי
מדי בוקר בשעה מוקדמת מאוד, עוד לפני
שמר מנצל פותח את חנות המחוכים שלו,
יושב לזר כהן בקפה פראק ברחוב דיזנגוף
בתל־אביב, ומשוחח בסודיות עם אדם נמוך
קומד״ מרכיב משקפיים ובעל ראש מקריח
ועטור שיבה. האיש עמו משוחח לזר כהן
מדי בוקר הוא יעקב כהן, ראש הש.א

כגזח ג\ז עור\ז?

ואש הש.א.

יעקב כחן (ימין) בשיחה שינרתית עס המתווך לור כחן,
בשעת בוקר מוקדמת בקפה פראק בתל־אביב. דאש חש. א.
אינו אלא עסקן מתיק במפא׳׳י, המשמש בעת ובעונה אחת ראש מועצת קרית־אונו.

* * כו ד ת ״ מחקר יסודית ומקיפד״ כשם
שעושה הש. א״ אינה נעשית על רגל
אחת. זוהי עבודת־נטלים של עיקוב, ריגול,
האזנה והלשנד״ חיא עולה בכסף רב.
אם להסתמך רק על המספרים והעובדות
שנמסרו על ידי זאב שרף, הממונה על

ר זה.

הכנסות המדינה, ועל־ידי ראש הש. א .עצמו
(בראיון שמסר לעתונאים נבחרים בעילום-
שם) ,לפיהם מונה הש.א 35ע בדים קבועי*
כמאתיים סוכנים ואלפי מודיעים ומלשינים,
הרי שיהיה זה אמדן זהיר ביותר
לקבוע שמימון פעולות הש א. מסתכם
בסכום המתקרב לחצי מיליון לירות לשנה.
לפי הערכה זהירה מסתכמת משכורתו
של איש ש. א .באופן ממצע ב־ 250ל״י
לחודש. כל חוקר ש. א ,.הנמצא רוב שע ת
יומו בחוץ, נוסע ממקום למקום, אוכל במוץ
ומתאכסן בבתי־מלון, מוציא, לפח ת,
מאה לירות לחודש. חשבונות משכורת והוצאות
אלה מסתכמ־ם, איפוא, בסכום הקרוב
ל־ 150 אלף לירות לשנה.
מאתיים סוכני הש.א. אינם עושים את
עבודתם חינם. אדם המוכן לעבוד בתפקיד
הבז.י של מלשין ולמסור דו׳׳חים קבועים
על לקוחותיו, אין להניח שיסכים לעשות
זאת בסכום שמתחת לחמישים לירות לחודש.
לפי אמדן זהיר ביותר, עולה קיום רשת־הסוכנים
של ד,ש.א. מאה ועשרים אלף
לירות לשנה.
החומר הרב הנאסף על־ידי מאות הסוכנים
ואלפי המודיעים מרוכז בכרטיסיה מרוכזת
ומסודרת, שעובדיה אינם נכללים בין 35
אנשי הש.א. עליהם הודיע ראש הש.א,.
שהם ע1בדי חוץ. החזקת עובדים אלה, החזקת
הכרטיסיה, החזקת הרכב לאנשי הש.א.
וכל הכרוך בכך מסתכמת שוב בסכום הקרוב
למאתיים אלף לירות.
הממונה על הכנסות המדינה, זאב שרף,
הודיע כי תקציב הש.א. הוא 120 אלף
לירות בלבד. סכום זד, אינו יכול להתאים
למציאות, אפילו לאור מספרי ע בדי הש. א.
בהם נקב שרף בעצמו. מספרים אלה מובילים
בהכרח לסכום מינימלי של חצי מיליון
לירות בקירוב.
אולם אין כל צורך לתת אמון מלא במספרסום
מספר כי להניח קשה עובדיו של גוף, שהסתיר את קיומו במשך
שנים והשומר גם כיום את זהות אנשיו
בסוד, מתאים גם הוא למציאות. הסכום
שננקב על־ידי הממונה על הכנסות המדינה
הוא סכום שאינו מתקבל על הדעת גם
בביקורת שטחית.

קיפים אותו בישיבות, ומסרב בכל תוקף
לקבל אזרחים מק:מיים לבירור בעיותיה*
גם חברי מפא״י במועצה המק.מית אינם
נלהבים מהנהלתו של כהן, שהביא את המועצה
למצב של משבר כספי ח* ר. חברי
המועצה מטעם מפא״י דנו אף בהבעת
אי־אימון לחבר מפלגתם כהן.
כיצד הגיע כהן. לתפקיד ראש מועצת
קרית־אונו, אחרי פרשות־שחית ת שהפיצו
את שם הקריה בארץ וגרמו לחיסול כל
יריביו — זו פרשה בפני עצמה המעידה
על אופיו של האיש בצד זה של חייו
הכפולי*

נזזזגזרת בבתי־3 \2גז
ךצדהשני של יעקב כהן הוא יעקב
ן | כהן ראש הש.א ,.היושב בתל־אביב .״־
מטה הקרבי של מפקדתו הוא קפה פראק,
בקרן הרחובות גורדון־דיזנג ף. מדי בוקר
בשעה שבע וחצי הוא מופיע בקפה, מתישב
ליד שולחנו הקבוע, אוכל את ארוחת־ד,ב,קר
שלו. הוא קורא דרך קבע את היומון
למרחב.
תוך כדי אכילת ארוחת־הבוקר קופץ כהן
מדי פעם אל הטלפון, מחייג מספר, מתקשר
עם אחד מאנשיו, חוקר מה ההתקדמות
במהלך חקירה מסויימת, מ ,סר ה, ראות
היכן אפשר למצאו במשך היום. למי ש
כדי
להגביר את מחזור משלמי־המס וסכומי
המיסים, נערכו בירורים יסודיים בצמרת המדינה
מי האיש א תו אפשר להעמיד בתפקיד
אחראי ורב־סמכדות בראש הש.א.
תחילה הוצע התפקיד ליש. רון שיף,
שהתפטר אז מהמשטרה, שהיה ידוע כאדם
ישר, תקיף ונאמן למפלגה. שיף סירב
בתוקף לקבל את התפקיד המוצע. הציעו
את התפקיד לחוקר פרטי נודע ולא שיות
צבאית ידוע* אולם שני אלה ראו את
התפקיד כבז,י מדי. ואז, כמעט מח סר ברירה,
נמסר התפקיד ליעקב כהן.
כהן, יליד גרמניה, איש הגנה וותיק ועסקן
מפא״י נלהב, עבד זמן מה במשרד
הבטחון ופוטר. הוא עבד אחר-־כן באופן
עצמאי בתור מפיץ ספרים, ומתפקיד זה
נלקח לראשות הש. א.
קשה לשפוט על יכולתו המקצועית בתור
ראש הש.א ,.באין אפשרות להיווכח
בתוצאות עבודתו. אולם ד,ע,בוה שמצד
אחד נשמרת זהותו בס. די־* ד, ת ,ואפילו
חברי ועדת־הכספים של הכנסת אינם יודעים
אותה, ואילו מצד שני הוא מנהל את
עבודתו בגלוי לעיני עוברים !שבם, מעידה
על חוסר רצינותו המקצועית של האיש.
בתפקידו כראש ד,ש.א לא הצליח יעקב
כהן לשמור על יחסים טובים עם המ,ם דות׳
עמם עכד. ידוע כי הוא הסתכסך עש מרכז
מפא״י אחרי שמוסדו גילה שורה של פרטים
אישיים סודיים על אישי מפא״י וחברות

עסקן מפלגתי מובהק ולא כל כך מוכשר,
כיעקב כהן, הנמנה על מפלגת השלסין, אין
לדעת לע,לם לאיזה צרכים תשמש האיד
פורמציה הנאספת בידי מנגנונו.

הנועיה נזכגגנגז
ך י משך שנים רבוו] הוסתר קיומו
1של ר,ש * .מעיני האזרח. הוא לא
ידע כי בולשים אל תוך תחומו הפרטי.
אמנם טוען זאב שרף, אחד האנשים האהודים
בצמרת מנגנון המדינה, כי עוד לפני
שנתיים מסר על קיימו ש. הם*.־ לעתו־נאים,
וכי ע בדת הימצאו פורסמה בפיר-
סומים ממשלתיים שונים. אילם המוסד לאינפורמציה,
שעליו הודיע שרף בזמנו, ושפורסם
בפירסומי הממשלה, הוא משהו שונה
לחלוטין מכפי שמצטייר כיום הש.א.
בהצעת־התקציב להוצאה והכנסה של המדינה
לשנת־התקציב 1957/58 מופיעה טבלה
מפורטת של מבנה נציב! ת מס־ההכ״סה. לפי
מבנה זה מסתבר כי קיימים שני שירותי
אינפורמציה בנציבות מס־ההכנסה. ד,שיר,ת
האחד הוא ״המחלקה לאינפורמציה״ ,הנמצאת
בפיק,חו של הסגן ד,מ,צ. עי של
נציב מס־ר,הכנסה, בצד מחלקות כמו המחלקה
לחקלאות או המחלקה לחשב נות
וגביה. תפקידו המוגדר של שיר! ת זה הוא
לדאוג לכך שהשומות המוטלות על חייבי
המס תהיינה מתאימות למציאת. שירות

ולדמיו

גדייו הכפורים־ שר טזן

די יום כיומו זורמים אל מרכז
^והש. א .מאות דו״חים מבורטים, מכל
חלקי הארץ. החומר הרב והמגוון• הזה נאסף
בכרטיסיה מסודרת, בשלושת המשרדים הראשיים
של הש. א .בתל־אביב, ירושלים
וחיפה. כל כרטיס בכרטיסיה מכיל פרטים
אינטימיים ואישיים ביותר של אזרחי המדינה.
מטבע הדברים יש בו חומר על הנעשה
בחדרי־חדרים, דברים הנשמרים בסוד והשייכים
בצורה הקיצונית ביותר לתחום הפרט•
זהו ח מר רב־עוצמה, שספק אם ישנו
אפילו בידי הש.ב ,.כי בעוד הש.ב. עוסק
בחקירות פוליטיות, מקיפות חקירות הש.א.
שטחים אישיים יותר. הכרטיס של פלוני
מאפשר לודדא במהירות לא רק את הסכומים
שהוציא בבאר מסוייס! הוא מאפשר נם למצוא
את הדו״ח המפרט בחברת מי בילה
האיש. בכרטיסו של האיש שנותח בבית־הח
לים בחיפה, מצויין לא רק מחיר הניתוח,
אלא גם סוג הניתוח, שיתכן והאדם
מעוניין לשמור אותו בסוד. אוסף פרטים
אישיים אלה מעניק לאיש, היודע אותם, שלטון
פנטסטי על אייתם האנשים. אם אנשים
אלד, הם אנשי־ציבור, יש בידי האיש, היודע
את סודותיהם, אמצעי־לחץ פוליטי. אס
הם אישי כלכלה ומסחר, יש בידי האיש
אמצעי לחץ כלכלי גדולים.
בידי מי מופקד כל השלטון הרב הזה?
מי האיש המרכז בידיו את סודותיהם האישיים
של אזרחי המדינה?
האיש הוא יעקב כהן, ראש. הש.א. אין
הוא חוקר מקצועי, בעל ידיעות נרחבות
בשטח החקירה. הוא אינו אלא עסקן מפלגתי
ותיק של מפלגת פועלי ארץ־ישראל,
אדם בעל זהות כפולה, אחד המקרים המוזרים
ביותר של חיים כפולים בישראל.
הצד האחד של חייו הכפולים הוא יעקב
כהן, עסקן מפא״י ותיק, המכהן כיושב־ראש
המועצה המקומית של קרית־אונו.
יעקב כהן זה גר בוילה נאה מאד בקרית-
אונו, במרכז הקריה. אשתו, הנה, מנהלת
גן־ילדים באותו בית. שני בניו לומדים
האחד בגן והשני בבית־הספר.
צד זה אינו זוהר ביותר. בקרב עובדי
ד,מ עצה המקומית מוכר יעקב כהן כאדם
קשוח, הנוהג כלפי העובדים כאל נחותים
בדרגה, מזלזל בהם ובעבודתם. לחברי המועצה
מוכר כהן כעסקן קארייריסט, המנהל
את ישיבות המועצה פעם בחודש,
בולע גלולות כאשר חברי האופוזיציה מת־

ומטה הקובי

ראשי הש. א .הוא
בתל־אביב, בפינת
הרחובות גורדון ודיזנגוף. כאן מקבל יעקב כהן, ראש חש. א,.
שותה אספרסו בדוכן, אין כל קושי לעקוב
אחר שיחות אלה, המתנהלות בקול רם.
בין שיחת־סלפון אחת לשניה, ובין נגיסת
פרוסת־לחם לשתית כום־הקפד״ הוא
מקבל את סוכניו ומכריו לראיון. הסוכנים
ממתינים לו ליד שולחנות בית־הקפה. ברגע
שאחד ג מר לשוחח עם כהן, ניגש השני
אל שולחנו• כהן מחלק פקודות במרץ. כשיש
לו שיחד, ס דית, הוא יוצא עם האיש
החוצה, לדבר ברחוב.
כל הפעולות הללו, הנמשכות עד שעד,
שמונה וחצי בבוקר, מתנהלות בגלוי ובחוסר
כל סודיות. כל מיצר בקפה מכיר את
מר יעקב כהן, ומצביע עליו ברצון לכל
מתעניין. אירע פעם שאישיות מס יימת
קבעה פגישה בקפה פראק. הא־ש נכנס לקפה,
והמלצר הבחין שהוא מחכש מישהו.
הוא ניגש אליו ואמר :״אולי אתה מחפש
את יעקב כהן? הוא יושב שם!״
בשעה שמונה וחצי נוטל כהן את תיקו
השחור, וכשה א לבוש כמעט תמיד בחליפה
כחולה ובח לצה פתוחודצווארון, הוא
יוצא לחקירותיו ולפגיש־תיו. בשעות ה־צהריים
שוב אפשר למצאו, או בקפה פראק
או בקפה ביתן, השוכן כמה בתים לפני קפה
פראק, בכיוון לכסית.
את הערבים שאין היא מקדיש לצד הראשון
של חייו ד,עסקניים והמשפחתיים, הוא מבלה
בחקירות בבארים, ישן לרוב בבתי־מלון.

איך נבן זר כהן
ס:י חמש שנים, כאשר הוקם הש. א/כשירות
מיוחד ליד נציבות מס־ההכנסה

את סוכניו ומודיעיו, ומכאן הוא מנהל את פעולות מוסד הבילוש
בגלוי ולעיני באי בית־חקפה. כל מלצרי בית־הקפה יצביעו ברצון
לנכנסים על האיש, העוסק בגלוי ובפרהסיה באיסוף סודות המדינה.

כלכליות של ההסתדרות, שנגנזו בניגוד
לרצונו. עם זאת, מעטים הם המנסים לפגוע
במעמדו, עקב השלטון הרב שבידיו

־ גו־רטזין בכר שיכון
ך• יכום כל העובדות האלה נותן
תמונה קודרת של פעולת הש. א .זוהי
בילוש וריגול, של
רשת מסועפת של
הלשנה ועיקוב אחר אזרחים, של איסוף
חומר מכל הבא ליד, ולאודוד״!א חומר
המיועד למטרה מסויימת. זהו מנגנון שתפקידו
אינו מצטמצם בחקירת שם אדם
זד, או אחר, אשר משרד ד,שומא חושד
בהצהרת ההכנסות והד,וצא ת שלו, אלא
מנגנון האורב למעשה לכל אזרח ואזרח,
אפילו אם חשבונותמס־ההכנסה שלו הם׳
בסדר.
זהו מנגנון המטיל מורא בלב האזרחי*
נשים חושש ת כבר היום לבקר אצל חופרות
מע,לות, מחשש פן בין הלקוח ת יושבת
סוכנת ש * .המוסרת ידיעות על
הוצאותיה. אולם יותר נורא מאימת סוכני
ד,ש. א .היא האימה ממודיעי ד,ש. א.
זאב שרף, הממונה על הכנסות המדינה,
מסר בשיחה עם כתב העולם הזח כי אחרי
פירס ם קיומו של הש. א .החלה נציבות
מס־ההכנסד, לקבל זרם הולך וגדל של הצעות
מצד אנשים המתנדבים כמלשינים לדעת זאב
שרף זוהי תופעה חיובית. אם אדם מסויים
בשיכון פלוני מסר פעם ידיעה ל ש *.וזו
הוכחה כנכונה, הוא הופך למודיע קבוע
של הש.א ,.ללא שכר, בכל עת שהשירות
נזקק לשירותו.
וכאשר בראש מוסד רב־עצמה זה עומד

אינפורמציה שני, הנמצא בטבלה זו, הוא
״המדור לאינפורמציה״ ,העומד לרשותו של
כל פקיד־שומר, מקומי, ושתפקידו להרחיב
את רשת משלמי־המיסי*
פרסום זד״ שהופיע בהצעת התקציב לפני
חברי־הכנס* אינו מתאים למציאות. מר
שרף הודה בעצמו כי קיים סגן שלישי
לנציב מס־ההכנסד״ מלבד הסגן ד,מקצ עי
והסגן הארגוני. הסגן. השלישי הוא הסגן
לפיקוח שום ת, ששירות האינפורמציה כסוף
לו. על שירות זד, הצביע זאב שרף כעל
הש.א. המקורי.
אולם מבנה זה של נציבות מם־ההבנסה
עומד בסתירה מוחלטת לפירסום ממשלתי
אחר — שנתון הממשלה. שם נמצא רק
סגן אחד לנציב מס ההכנסה. שמו של
סגן מס ההכנסה לפיקוח ש, מות, לרש תו
כפוף ד,ש.א ,.אינו מוזכר כלל. כן אין
זכר בשנת,ן הממשלה לקיום הש.א.
המסקנה היחידה מהסתירות בין פירסומי
הממשלה היא, שנעשה נסי! ן מכח־ן להסע ת
את האזרח ולהעלים ממנו את קיומו של
שירותיו,אינפורמציה.
הידיעות הסתמיות על ״אוסף אינפורמציה*׳
שפורסמו מדי פע* שירתו אף הן מטרה
זו. הן באו לעורר את הר, שם כי פה
ושם נערכות חקירות בדבר מהימנות הצהרות
משלמי־המסי* מכאן ועד לקיום רשת*
בילוש ארצית, בעלת אלפי מודיעי* ישנו
מרחק עצו*
אפשר לקרוא לתנין בשם לסאה, ולהכניסו
בשם זה לרשימה זאולוגית. אין זה משנה
את העובדה שזוהי חיה סורפני* שפלה
ומסוכנת.

ווידוי! האישי המאלף של זאב אקשט־ין, האיש הנאשם נוצח ד״ו ישראל קסטנו

איר הגעתי דש.
כאשר הגישה התביעה בגזשפבו הגזזותרת, גמזיבות שנש-
א ת כתגתגת גברתי-גזובתת. תבירה שר הקרבתה תיתי
זג\2ירתג שר גאב א\2שבגיץ. הגבגר אגר תדש גתתר רא ר \2ער
פעירגתג שר הש.ב. גער\2ג בפר שת רצע \2עטנר. ארא גע ער
עברג גאישיגתג שר האיש, הגאשע בכך שהרג את נזעבגגר
ואב אק שסיט ומצר צצוקר שלאחר רצח ר״ר
ישראל קמסור. או שי הס שסרה והש.צ. מצרו לחי
רשיחות ח שוריח שתיו חו בוו ת חראש, גוצרג א ת
כולח. אק שסיט, שוגוצר ססמסי הגווואה צסקרה
קורס — הפצצה ב בי ת ישראל רוקח — ומצר
גם תחמנו. תאליבי שלו לא מחר בחבח\ החקירה ס־תרגמ
תראשוו. בבל ואת ותות חיחם חוב ב חיו חר,
שווה חות שוית\ לבל שאר תמצורים, חצירם של
החוקרים אריה ואור, קצי\ ח שחרת תל־אביב, ויצחק
אתרווי, חחחלקת קת״ם תחשחרת, איש ש.ב.
לשמבר. אקשגויט הבחיש בל קשר מם הרצח, אך
תם בים לספר בל חת שירומ לו מל או שי סולם.
בשיחת מם אהרווי, הוא חגולל ל פו טאת הררך
בה הגימ לש.ב ,.סספר בי משה ו את ח תו ך ו אחווה־יתר
לספלגהו, ספלגה פומלי ארץ־ישראל. חתברר
שאקשסיט, שלא הצטח אוחת צספרוה של חוגי
סולם, ורחף לפמילוה בתם מל ירי תש.ב ,.שסיפק
בבך, גם לחמוות מצחו, בוח ארם ל ח חתרת ססו־בות.
אקשטיין
הייתי נתון להשפעה חזקה מאד ודיר־בנתי
את עצמי להתמסר למה שנראה לי אז כאידיאל.
אידיאל זה פעילות מפלגתית, נאמנות למפלגה, שאז אני
מאד־מאד סילפתי את דמותה. בהסתכלותי עליה, למעשה,
הכרחתי אותה לסגוד בעקרונות שהיו מאד נעימים לי.
לא הכרתי את האידיאולוגיה המפלגתית ומתוך רצון
להצטיין ומתוך רצון לעשות משהו׳ מתוך טיפה של רומנטיקה,
ומתוך כנות גמורה, נאמנות גמורה למה שאני
מאמין בו, כי תמיד אני הלכתי פחות או יותר עם אידיאל
— ניגשתי למשטרה ואמרתי שאני רוצה לדבר עם קצין.
אמרו לי שיש כאן זה או זה, אמרו לי שם, אמרתי ״לא!״
הפנו אותי לשמילגובסקי. אז לא ידעתי ששמילגובסקי הוא
שום דבר*.
ביקשתי לדבר עם הקצין הכי גבוה, משום שחשבתי שאם
אדבר עם קצין יותר נמוך, יכנסו אנשים לחדר, והוא אחר־כך
יספר. קצין גבוה, אפשר לסמוך עליו. הפנו אותי
לשמילגובסקי, שעשה עלי רושם גרוע מאד. אני קיוויתי
שיתנו לי לדבר עם אדם מבין־ענין, עם אדם בעל חזות
אבהית משכנעת. היו לי דימויים מעורפלים מאד ביחס
למציאות, ביחס לדמות שאליה אני מתכוון.
אני אמרתי לו: אדוני, ידועים ל י ...אני מסתובב כאן
בחוגי נוער. ידוע לי על זרמים תת־קרקעיים — זאת המילה
שהשתמשתי בה. אמרתי שאני נפגש אתם כעת וכמה שידוע
לי, יש להם נשק, והייתי רוצה למסור על כך.
הוא לא דיבר אתי בכלל על זה. הוא רק לקח את הפרטים
שלי, ואחר־כך פרטים מהענינים׳ ואמר :״אני אתקשר אתך.״
כיוון שלא התקשר אתי, התקשרתי אני אתו. אמרתי לו
שזה אני, אקשטיין ״שהיה אצלך בקשר, בקשר ל אני
לא יכול ב טל פון והוא אמר :״אני אשלח לך את
מישהו,״ ושלח את שלמה.
אז התחילה הפרשה הזאת. הוא (.שלמה, איש ש.ב ).נהג
אתי בתחילה יפה מאד. כלומר הוא לא האיץ בי, ולא דחף
אותי. הוא רק ספג כל מה שיכולתי לתת. מה יכולתי לתת?
אני סיפרתי •לו כל מה שהיה ידוע לי, אודות הדברים
שהייתי בתוכם. זה לא היה הרבה.
שלמה אמר לי :״שמע, אתה שמעת על סולם ועל שייב
וכו׳?״ אמרתי לו שלא שמעתי מעולם.
״אז תלך לשם,״ אמר שלמה ,״קנה עתון סולם• תקרא
אותו. ומצוייד במסען הידיעות של העתון תיגש לשם, כי
שם כתוב שכל קוראי העתון מתבקשים לבוא.״
נהגתי כדבריו. קניתי את סולם וזה היה בשבילי כמו
סידור לתרנגולת. מילה אחת לא הבנתי ממה שהולך שמה.
זה נראה לי כתערובת פסיכופאטית מסוימת. שם היו אז
מאמרים פילוסופיים של גאולה כהן, ומאמרים פוליטיים,
שאני בכלל לא התמצאתי בכל הדבר הזה.
הלכתי לשם וחוצפה, אתה מבין, חוצפה של ילד צעיר
נתנה לי את האפשרות. אז אני קמתי ואמרתי משהו סכני,
והיתד. אלי תשומת־לב קלה. כשנגמרה האסיפה ניגשה אלי
אחת מהנערות שהיתר, שם ואמרה :״אתה יודע, יש לנו
כאן חוג של נוער. אם היית מעוניין להצטרף, אהלן
וסהלן
בשביל זה באתי, כן? לא תארתי לעצמי שיקבלו אותי
כל־כך מהר. עד היום זה מפתיע. אני עד היום לא יודע
למה כל־כך מהר, חוג סגור כזה קיבל אדם של א...
טוב. נכנסתי לשם והתחלתי בפעילות• מה זה פעילות?
בהרצאות ובחיים שם. סיפרתי לשלמה על ההרצאה ועל
• אריה נאור (שמילגובסקי) הוא ראש הלשכה הפלילית
של מטה משטרת תל־אביב, בדרגת סגן מפקח מחוזי.

בתג יריג. ה2ן רבגגת ארג, ש^עעיע \2עגיע תהן תגבאיע רהרן,
תהגגים תיעתך ציבגרי תגעגע גפג\2ע עיתיע, שיערה ברי
עפ2ן בעגתרה תעגרשת את כר השארגת גהעשרגת שהגש־תעג
כבר בפרשה גג נגד פעגרתג שר הש.ב( .ראה בתרינה).
בנין שרע גתעגעף שר שעריע תתתגבגבג עע פירעגע גה.

הפגישה. זה לא סיפק אותו. הוא רצה לדעת על הדברים
שמאחורי הדברים החיצוניים. דברים כאלה לא היו, לי על
כל פנים לא היתה שום גישה, וגם נראה לי שאין שום דבר.
אני עד היום זוכר, את החיוך האירוני של שלמה, כשאני

וזיר לאוזר שילצל אוו פול ס ספ א״י וזירי שלוזוז,
הסקשר סס מס ווש. צ .אהרווי ס הי ח ס לרצריו צר־ציווה
ווולצל אווזוז כ״הצמה שיש לזזשוצ (וליוו.״
אקשטיין: אני אמרתי לכם, רבותי. אני היום אופורטוניסט
מוחלט, ואין דבר שהיום אני לא אעשה בשביל לצאת
חלק מהעסק הזה. אין לי נאמנות כלפי אף אחד. אני לא
חייב שום דבר, לא חוב נפשי ולא חוב מוסרי. עד היום,
כאשר הייתי חייב לאנשים משהו, אני תמיד נדפקתי ואני
למדתי את הלקח. אם משהו טוב, לא טוב לי, אז זה לא
טוב לי. ואני צריך לדאוג לעצמי בלבד.
היום, מבחינה נפשית, אני אפילו מוכן להיות עד המלך.
לא איכפת לי. אני רק רוצה לצאת חלק מזה. ואני אומר
לך: אילו היד, לי מה לספר לך, הייתי אומר לך :״עשה
אותי עד המלך.״ אני מספר לך את הכל. ואני מצטער מבחינה
מסויימת שאני לא יכול.
אחרוני: זאת הצעה שצריך לחשוב עליה.
אקשטיין: האינטרסים שלי זה לספר לך כל מה שאני
יודע, על מנת שאני אצא החוצה. למה אתה לא מבין את
זה: אני מתבייש מטיפוס כמו אליאשוזילי? (איכפת לי) מה
יחשוב עלי אליאשווילי הגדול, או מה יחשוב עלי רזון
הגדול, או מה יחשוב עלי חירותי הנשגב?
אחרוני: אנחנו מתייחסים ומכבדים אותך בתור מקרה-
יתר, בגלל העבר שלך. בגלל זה שגם מר שמילגובסקי וגם
יהודים אחרים אומרים שזה לא בן־אדם מקולקל. זה בן־
אדם שאם עשה מה שעשה, אז לא מאותם המניעים שהיתר

אקשטיין: אם מבחינה מוסרית, אז שמילגובסקי, אני
אסיר תודה לך על היחס. כן. אני רוצה לפרוש מכל הענינים
האלה, ואני רוצה לצאת זכאי מכל העסק המלוכלך הזה.
אז אני רוצה לספר לך כל מה שאני יודע.
אחרוני (לשמילגובסקי) :אותו היו צריכים להכניס למשטרה,
לפני חמש שנים. במקום שיתעסק, עם שטויות
כאלה, היה יוצא ממנו חוקר.
אקשטיין: אני מבטיח לך שהייתי חוקר טוב. אם
אתה רוצה לדעת אני כבר חשבתי על אפשרות כזו. אני
חשבתי ואמרתי לשלמה, שאני רוצה קאריירה בענין. אני
לא רוצה להיות תמיד, איך קראתי לזה שם :״מודיע.״ אני
שאלתי אותו לפנקס־החבר שלי, אם הוא מוכן( .שאלתי
אותו) אם חושבים לי את הזמן (של שרותי בש.ב. כשרות)
במפלגה וכל מה שאתה רוצה.

״אני יכול לארנן 8רובוין אציה״

* ! ך ן ך | 1 1ך | י ן סגן מפקח מחוז צחק
- # 11יין • 1* 1י • 1י * אחרוני היה החוקר הרא־שי
בתיק רצח ד״ר ישראל קסטנר. בשיחותיו הארוכות עם
אקשטיין, לפני ואחרי הודאתו, שוחח עם החשוד כשווה אל
שוויה, התיחס אליו בסלחנות ובאהדה, כאל איש ש.ב. שסרח.
אמרתי לו :״תאמין לי שהאנשים האלה, חוץ מדיבורים,
לא עוסקים בשום דבר.״
אחר־כך אמרתי לו :״האם יש לך משהו אחר בשבילי?
זה לא מעניין אותי.״ שלמה אמר לי :״לא, לא! תישאר
שם, תישאר שם!״ אני זוכר כמה וכמה פעמים שאני ביקשתי
אותו אם יש לו איזה ענין אחר.

״אני מוכן להיות עד המל״1
צסהלך החקירה, שהוקלסה כולך צלי ירימהו
של אק שסיט, וווכיוו הוחקר וכווווו להסכס 1ובו
חוקריו. צויגור ל הוו מו ה ה הכופו ה של רוצרי
הש.צ ,.הס שסרה וההצימה הכלליה, כי אקשבוייך
היה ״סורימ קסט״ של שיו־ווזי הצסחוך, סספר
אק שסיט כי ה ה כו ט להפקיד וזשוצ יגוזו־ צשירווז,

יונו אוזר לפוי שוזורוז צרצח ר״ר ישראל קססור,
הס שיך אק שסיט צסאסצט לס חו ס סחוקריו הסכסה
לוזכרווזו כמר וזסריווז. וזוא סספר לשס כך סיפור
ס ס סר שמרוה >ול הפרוצוקאציה שרצח לארגך צ־הפקירו
כשליח הש.צ. צחוגי סולם. לפגי שהצימ
לאיש הש. צ .לצצמ א ה הפרוצוקאציה, שהיהה
מהירה לקרצ או הו ל ס סר הו הוכ ספ ה — מליה
צררגה והפקיר אחר צשירוהי הצסחוך — ראה
החילה להצסיח אהס מסרו כמר הסריגה, לאחר
ציאומ הפשמ. ההאמה ורחההו סוי ה מל ידי איש
הש. צ .שחשש ש״ציה הס שפס לא יסהכל מל וה
צמט יפה.״
אקשטיין אני קראתי ספר, כמדומני איזה ספר
בלשי או מ ש הו ...היה שם ענין ש ל ...זה היה כנראה
רומן זעיר. היה שם סיפור בשם ״עד־המלך״ ,או שהופיע
בו ענין של עד־המלו• איזו פרשה משפטית.
נזכרתי בענין של עד־המלך, כיוון שהיתר, לזה אקטואליזציה
מסויימת ביחס אלי, ואני שאלתי את אחי (שלמד
אז משפטים בתל־אביב< הוא ענה לי בצורה מעורפלת,
וגם לא התמצא מספיק בשאלה. גם השאלה שלי לא היתד,
ברורה. הוא ענה לי, פחות או יותר ,״נדמה לי שהחוק
לא מתחשב בכך, אבל אינני בטוח, תתעדן.״ בצורה כזאת.
ואז אני, ברור כששמעתי דבר כזה, הייתי צריך עוד יותר
להתעניין.
אחרוני: ברור.
א קשט יין: ואני ניגשתי אל יעקוב חירותי ושאלתי
אותו. אנחנו לעיתים קרובות היינו מדברים על פרשות
משפטיות ודיברנו גם על פרובוקאטורים. אז אני, דרך-
אגב, הצגתי לו את השאלה הזאת. הוא ענה לי בצורה
תיאורטית, ואין סיכויים שהוא הרגיש משהו, כיוזן שאני
מכיר אותו מספיק כיום בשביל לדעת אם היו לו חשדות.
אחרוני: אז הוא נתן לך את האישור שחיפשת?
אקשטיין: כן. זה נתן לי את האישור שחיפשתי, אבל

אני עשיתי משהו יותר מזה. זה לא הספיק לי. אתה מבין?
אחרי הכל, לא יכולתי להאמין. אז, הלכתי לשלמה׳ בפשטות
ודי, והצגתי לפניו את כל הענין.
הוא התחיל להתפתל. אין לך דבר יותר מאוס מזה שאתה
רואה אדם שאתה חושב אותו לידיד שלך, כשאתה תופס
אותו במומנט שפל. כאילו הוא ניסה לדפוק אותך.
אני אמרתי לו :״אני נזכר כעת במשהו.״ •אני הצעתי לו
פעם לעשות פרובוקאציה. הענין התחיל לשחק לי על
העצבים, וגם לשעמם אותי. אמרתי לו אז :״מה אתה רוצה,
שלמה? אתה רוצה לקבור את האנשים האלה? אני רוצה
את זה לא פחות ממך. אני יכול לארגן פרובוקאציה. אני
יכול. אתם תתפסו ותכניסו אותם לבית־הסוהר. אני אספק
לך את העדות וכל מה שדרוש.״
אני הצעתי לו את זה פעם, פעמיים, לפחות פעמיים. הוא
לא קיבל.
אהר דני: מאיזה נימוקים, אמר לך?
אקשטיץ: אני לא זוכר בדיוק היום. הוא אמר לי
שזה לא דרוש, לא נחוץ, לא רצוי. משהו כזה. הוא
אמר :״אני אינני בטוח. אבל נדמה לי כרגע שבית משפט
לא יכיר בפרובוקאציות• אני אברר את זה.״
אחרו ני: החששות שלך, אם אני מבין אותך נכון,
היו שאם תבצע או תשתתף באותה התוכנית שהיתר״
שיתפסו אותך ואז יאשימו אותך בקשר, או שזה יהיה על
הראש שלך כל הזמן. בגלל זה חששת מעד־המלך? למה לא
אמרת לו (לשלמה) את האמת?
אקש טיי ן: כל פעם אמרתי לו :״תראה, אני מעוניין
בעבודה. אני לא מעוניין בצרות. אני עוסק בדבר כיוון
שאני מאמין בו, אבל אני לא מעוניין בשום התפתחות
דראמטית מכל סוג שהוא. אני לא מעוניין להופיע בכותרות
העתונים בכל צורה שהיא כי בינתיים רכשתי לי חוג
מכרים רחב מאד יותר ויותר, שקשורים לכאן או לכאן
בענין הזה. אפילו בני משפחתי המפא״יים.
א ח רו ני: איך הוא הסביר לך שיוציא אותך מהענין,
אם תשתתף בצורה פעילה?
אקש טיין: הוא אמר לי בצורה ברורה. אני זוכר עד
היום :״זאב. מעולם מי שעסק אתנו, לא נדפק.״ אדוני,
אני ראיתי את זה שאני עושה מעין מילוי חובה אזרחית.
אבל אחרי הכל, המילה פרובוקאטור, לכאן או לכאן, יש
לה צליל מלוכלך.

שיותר להתקרב אליהם ואליו. ניגשתי אליו בקשר למכוניות
מפני שידעתי שהוא נוהג. אני לא זוכר מי סיפר לי. מישהו,
או שלמה, סיפר לי. היתד, לי בטריה, ורציתי למכור אותה.
ניגשתי אליו מספר פעמים הביתה, בלי שום קונספירציה.
התחלנו לדבר על הדברים. אני לא זוכר איך התגלגלו
הדברים לדיבור המעשי. למעשה אני אגיד לך, קשה לי
להתבטא. אני לא. רוצה להיות מוצג לפניך באור הלא־נכון,
ולא יהיה נכון מצדי לומר שמנקס אמר לי• אתה מבין?
תשמע, כך נעשה: יש הקדמה מסוימת, הכנה נפשית
לרקע הזה.
א ח רו ני: שמעת תוכנית כזאת לפני שנה?
אקשט יין: שום דבר. לא ידוע לי שום דבר. דרך אגב,
אני משוכנע שהענין של קסטנר צץ בגלל המשפט. כי
אחרת אף פעם לא היו נזכרים בו• התחלנו לדבר (עם מנק)0
על המעשים הנעשים כאן בארץ, והוא קילל וחרף את
הנבזויות של השלטון. הוא סיפר לי על עברו המהפכני,
שהוא ישב במעצר האדמיניסטראטיבי, ושאותו לא ישברו
לעולם.
הוא יעשה עלי רושם רומנטי. אני הייתי מקורב לאידיאה,
בצד הקל של המלה. זאת אומרת, הייתי מוכן להרשות
לעצמי להתעסק בקונספירציה קצת. אתה מבין? להביא
מסיני בומבלך כאלה. יכולתי להביא מסיני חבית מטענים,
והבאתי במיוחד את הצעצועים האלה להפחדה. אני התכוונתי
להשתמש בהם באסיפה קומוניסטית. כשחשבתי בשביל מה
אני לוקח אותם, אמרתי ״זה בשביל הנבילות האלה. אם
נכניס להם פעם בומבה כזאת לאסיפה

״ מהאניציידלה גי דלדכ די לצאת? ״

פי ר לאפר הנזירה ה הו ראה ככ חכ־ט־ז של א?־
ש פי ט לרה״ ה אהרינז הזפ שפ פר, ראטז חפפל? ה
הפלילי חכפפחה ארצי בפשפרח ישראל, ההנגייר
ה? צטאה רווי כ פ?ירחא? ש פי ט. הו א רזרש ה הוז
לההור הורנוה וגר הוזזה. א? ש פי ט הנזהר כי הגינו
ל פז? פ לפי פ?זרח חפ? שר ההנוה הם\.כ ,.ו הו הי ה
פ ר פי פ בלהי־ירונויה נול פזפר־זפ ץ שה בי א ב היו ה ר
ז״כאזפץ נוצהאי״ פ פיזי, כרי לח שחפ ש בו להה רו ה
פו לי היו ה ה שלו: פיצוץ א פי פ ה?ז פזזי פ פי ח. ה הו ך
הנורתו של א ה רווי ההב רר שחש. ב .ידנו גול ההוכ־וי
ה לרצוה א ה?פפז ר, שו ה שליהה לפני הרצה.
אקשטי ין: אתה יכול למסור לאדונים בש.ב. בשמי:
אני רואה אותם אחראים לכך שאני יושב כאן( .לאחר כמה
שאלות) הסיפור התחיל בצורה נאיבית למדי. אני באתי
אליו (אל מנקס) בקשר למכונה. אני הכרתי אותו במועדון
סולם. אני לא זוכר בדיוק את הנסיבות, זה לא שייך
לענין. לא דיברתי אתו במיוחד, כי לא היה לי מושג
מי הוא. אבל נשלחתי אליו• אני לא זוכר אם נשלחתי אליו
ישירות, או נתבקשתי להישלח אליו.על־ידי שלמה. זה היה
בתקופה ההיא.
זה היה בתקופה ההיא ואני הייתי צריך להשתדל מה

גפ א פ רי ש חזצא ח פ?זרח פפצר גגר א? ש פי ט
כ פ חי פ ח שז פפ שלזפ, ש ש פפ פ פי ח? כ ט שפיל־גזכ
פ?י שיש לז ״י פז רלהאפטשא? ש פי ט ירח
כ ר״ ר? פ פז ר״ ,פ פ שי כי פ זז שגיפ ל שז פ פ כי רי רז ח.
ש פי לגזכ פ?י פז פזז ל שבזפ אתא? ש פי ט בר רכיפ
שזזזזז לכפל אחי פזי־ ה כז פ לפז״ ר יפזז זר פי רז חי,
שפרי ט לא זפצר זזו, זל שכזר פר?ליפ שי פי ח גזזז
לפ שפרח זלש.כ. כפחלךח שי פחח פז? לפחפחכרר
כי, פ ריז? כ שפ שגילח אז העולם הזה, גי פז אז שי
ה ש.כ. זחפ שפ ר ח לחח שיר א ח פז רך־ חר ט שפז א ל
ח פי ר כ חז חג חהפחחרח ככיבזל, שרצפ חאחר״ ר
?פפזר. החפר כז ח כזז כי ח פי םשכטח שז ד לפר?־
ליפז לא ר? שזזג רחאח בלליז חרא שזזיי פ של הפז?
הי שראלי, אלא ג פ פז פי פחחאשפח זז פפח
להאש פז ח זגר חפשפרח פל צז רחח פי פז ל כ תי?־
הרצח.
אקש טיי ן 5אני הצעתי שאני אלך הביתה, וכל מה
שידוע לי אני אספר, וכל מה שיוודע לי אני אספר.
שמילגובסקי חכה, חכה. אתה תשמע קודם, אחר כך
תגיד מה שאתה רוצה. זה לא משנה, יכול להיות שפה
הוא מקום יותר מתאים בשבילך, מאשר בחוץ. אם אתה
רוצה לסמוך עוד על חירותי, בבקשה.
אקשטיין ( :אחרי נמה שאלות אחרות) חירותי מייצג
אותי בתור עורך־דין. הוא אמר לי לא לדבר בכלל. אני
את העצה הזאת עקרונית מקבל, מכיוזן שעמדתכם בלפי
לא ידועה ל י...
אני רוצה שאתה תאמר לי בצורה אחרת: מה אני
צריך להגיד לך על מנת לצאת.
שמילגובסקי: זאב אקשטיין. אם אתה מתחיל היום
בפני השופט לספר, בנוכחות חירותי, כל מיני דברים שלא
נשאלת, שאני חושב שהוא (חירותי) לא צריך היה לדעת
כל־כך, ואתה העמדת אותנו במצב מגו חך...
אקשטיין שאני דיברתי על היחס הטוב שלכם

שמילגוכסקי שאתה ענית להם (לחוקרים) על כל

נעשה באולם, ממנו הוא עלול לצאת נדון למאסר עולם. בש

שדן שמר (מימין, לימינו של אקשטיין) כובש את מבטו
ברצפה, ומנקם (משמאל, לשמאלו של אקשטיין) עוקב אחרי
הדיון המשפטי — מחליף אקשטיין בדיחות עם שומריו ומחייך.

״מגר,םעשהע לי רו ש ם רו מ נ טי ״

אחר• ההודאה

לפני שהודה

שלום בתל־אביב, להוצאת פקודת מעצר להמשך החקירה.
הבעת פניו עדיין רצינית והחלטית .״אני חף מפשע. יש לי
אליבי,״ טען אז בבטחון בפני שופט השלום התל־אביבי.

מיני דברים שלא שייכים לענין הזה, ודיברת אתם על כל
הדברים. כל מיני שאלות, אשר לא, בכלל לא, לענין הזה.
למה הוא (חירותי) צריך לדעת כל זה?
אקשטי ין: אני אמרתי את זה? אני בכלל לא זוכר
אני קיבלתי מעורך־דין מוסמך הוראה לא לדבר.
אני מקיים את ההוראה הזו. זה הכל. אני דואג קודם כל
לעצמי אני לא סומך על חירותי בתור בן־אדם, ולא
בתור מדריך. אין לו אוטוריטה עלי. אבל אני סומך עליו
בתור עורך־דין, ואני לא יודע למה לא איפשרו לי
לדבר אתו.
ש מי ל גו ב ס קי: בתור עורך־דיז, הייתי סומך על עורכי־דין
בהרבה יותר טובים.
אקשטי ין: תן לי את תמיר, אני מבטל את יפוי־הכוח
שלי על חירותי.
ש מי ל גו כ ס קי: למה לך את תמיר?
אקשטיין: כי הוא עורך־הדין הכי טוב.
ש מי ל גו ב ס קי: למה אתה צריך אותו?
אקשטיין: תשמע, כשהיתה לי מחלה באף — כל רופא
בקופת־חולים היה יכול לרפא לי את זה, ואני הלכתי
לספיציאליסט. זד, האופי שלי, זה הטבע שלי. אתה מבין?
מוטב גרוש יותר, שילינג יותר, לירה יותר, אבל בטוח
שאני מקבל את המקסימום. ככה זה גם עורך־דין
אני מעריך שר,עניו ייגמר בצורה הטובה ביותר,
בידי ספיציאליסט. תן לי את תמיר, ושלח את חירותי
קיביני־מט. אתה מבין?
ש מי ל גו ב ס קי: אני חושב שאני טעיתי בך אתמול.
אקשטיין: אני אגיד לך דבר אחר ...אם אתה נותן
לי עכשיו את תמיר, לא את חירותי, את תמיר, ותמיר יגיד
לי לדבר, אני אגיד לך מה שאתה תרצה.
ש מי ל גו ב ס קי: רגע אחד. קח בחשבון: הוא (חירותי)
לא יודע בכלל. הוא לא יודע מה אתה ומי אתה.
אפשטיין: לא, לא יודע. חוץ אולי אם יש לו
הוא לא יודע.
ש מי ל גו ב ס קי: הוא לא יודע. הלאה, בי״ת: הוא יודע,
אם אתה תתחיל לדבר, אז אתה יכול לדבר על ענינים שלה.
(של סולם) .אבל הוא לא יודע אם אתה בצעת או לא
בצעת משהו.
אקשטיין: אבל אמרתי לך משהו. זרוק את חירותי. לא
רוצה לדבר יותר עם חירותי. תן לי את תמיר.
ש מי ל גו ב ס קי: אתה חושב שתמיר יגיד לך שאתה
תדבר על כל הדברים האלה, על מה שאתה יודע בתוך
הענינים של החברים של תמיר?
אקשטיין: מה עניניו של תמיר לזה? אני לא חושב
שלתמיר איכפת אם אני מדבר על חירותי או לא מדבר
על חירותי.
ש מי ל גו כ ס קי: הוא לא יגיד לך, תמיר. לא תמיר —
אני מבטיח לך

במדינה צבא עיראקי עשוי לחיכנס בעתיד ד!רי,רוכ לירדן. ארצות
האפשרות
הרצינית ביותר?בדיסת וזננזיו! חמצרי סורי
את האפשרות
בנד את
רואה בכך
חברית רואה
למוטט את משטרו של חס?ך חום 1ן, וחסטייס דיפרטמנט מפעיל עתית את
לחצו בניוון זח על מלך הירדן. אם חוסיין יסכיס לנד, תחיה ארצו מחולקת
לפי שעה, בהתפתחות זאת. ו בין
עיראק וסעודיה. ישראל לא תתימיר־׳

המדיניות המצרית תשתעבד באופן גלוי לקו הסובייטי

במרחב. אחרי שברית־המועצות שמה את הדגש בח־דשיס האחרונים על
תמיכה בסוריה יותר מאשר במצרים, תעשה הצמרת המצרית נסיון לרכוש
מחדש את נתר המנהיגות בעולם הערבי. אחד השלבים לקראת מטרה זו
יהיה חידוש ההתקפות המילוליות החריפות נגד ישראל. גס מצרים וגם ביית׳
המועצות יסבירו ני מסע זה איננו מכוון דווקא נגד העם היהודי, כי אם נגד
ישראל כגרזרת האמריקאים, יביאו לראיה את המלחמה הקרה המתנהלת ב ן
מצרים לירדן, שגס היא גרורת וושינגטון.
• האמרשילד יפרסם גילוי־דעת חריף נגד מצרים נזזכיף
סירת הדייג
האו״ס, שנכשל במאמציו לשכנע את מצרים לשחרר ללא דיחוי
ביס.
דורון וצותה, יוקיע בגילוי־הדעת את ההתנהגות
ארצה. שגריר ישראל בוושינגטון

נקבע מועד שובו של אבא אבן
ונציגה באו״ס יסיים את תפקידו בעוד ששה חודשים, ישוב׳ן במיע־ן משרד
החוץ בירושלים, כיועץ הממשלה למדיניות חוץ. לקראת הבחירות לכנסת
הרביעית היה אבן בין המועמדים הראשונים ברשימת נזפא״י. במטרה ברורה
שהוא יתמנה שר בממשלה שתורכב אחרי הבחירות

• משה שרת יתחמק מלהשתתף בועידח הקרובח של
מפא״י. לאחר שנודעה תוכנית יריביי לשתקי למעשה. מליידי רחירתו כיושב־ראש
הועידה, יחליט שרת כנראה לצאת לסיוד בשליחות המגבית היהודית
המאוחדת לארצות־הברית.

*< יוזמי חוק ההדרים החדש ייכנעו ללחץ דעת־חקחל
ויכניסו שינויים מרחיקי־־לכת

הע ם
בתוד המיטה
המדיניות הישראלית שכבה השבוע במיסה.
דויד בן־גוריון נשאר בבית־החולים
הירושלמי, החלים לאסו מן הפצעים המטרידים,
בעוד ששרת־החוץ הוסיפה להתחמם
בשמש בחצר ביתה, כשהיא יושבת על
כסא־הגלגלים שלה. הפשע האווילי בכנסת
הוסיף להטיל את צלו על צמרת המדינה.
אולם ישראל שכבה במיטה גם בלאו־הכי.
מסביבה התרחשו מאורעות, שכל אחד
מהם נגע לה באופן ישיר. הם הפגינו שוב
באיזו מידה הצליחה המדינה בשנים האחרונות
למסור את גורלה לידי ג רמים שהיא
עצמה אין לה שום שליטה על הם.
בין תהליכים אלה, שהתקדמו השבוע:
<• ירידה רבה של הכנסות המגביות באמריקה,
כתוצאה מזעזוע בבורסת ניירות־הערך,
שפגעה קשה גם ביהודים.
י • מכתב־איום חריף במיוחד של ג׳ון
פוסטר דאלס לדויד בן־ג דיון, בו גינה
פעולות חסרות־ערך של ישראל כלפי ירדן,
ושמטרתו היתד, להוכיח לערבים שאמריקה
אינה זונחת את ירדן.
• מלחמת־תעמולה קיצונית בין מצריים
וירדן, היכולה להיות ראשית הקץ של
הממלכה ההאשמית הרקובה, והשלטת ציר

בהצעתם, למרות שזי נבר הועידה
לשר החקלאות. אחרי שסם דובינר הצי
ליזז להתסיס את ציבור הפרדסנים נגד
החוק המוצע, החופן את הפרדסנים
למעש ה לפקידי המועצה הדיקטטירית
נתקבלה בצמרת הציונים־הכללי
סודית האוסרת על מנהיגי
להופיע בשם המפלגה למען הצעת־החוק.
.למרות שיושב־ראש הנהלת הצ״כ, יוסף
מפיר, הוא דובר בעלי ההצעה. הסיבה:
חשש חצ׳׳כ בי תמיכת הצ״כ בחוק
תגרום למעבר המוני של פרדסניס לוז־נועת־החרות,
או שיתבסס ארגון חדש
של פרדסנים אשר יפלג את התאחדות
האיכרים השייכת לצ״כ

• המפלגות הדתיות יפתחו
בשיחות בירור פנימיות, לקראת
חידושה של החזית הדתית
המאוחדת בבחירות לכנסת
הרביעית. החזית המאוחדת,
שהיתר! קיימת בכנסת הראשונה ואשר
פורקה כתוצאה ממחלוקות פנימיות, נר־אית
עתה לעסקנים הדתיים כחיונית
ביותר, נוכח החרפת היחסים בין הסי־עות
הדתיות לנין מפא״י, ובין הציב־ור
הדתי לבין הרוב החילוני במדינה.

נחום גולדמן (כפתיחת ״היכל התרסות״)

• תוכנית חעליה המחודשת מפרס עלולה להסתבך, אם
חברת תעופה מסויימת תעמוד על כד שינתן לה להוביל
עולים אלה מטהראן. התיכנית המקורית קבעה כי הע לים יוטסו זנל־ידי
איר־פראנם, אולם תיכניות אלה שונו ושינוי זה עלול לגרוס להתעיד־ת
חיצונית לרעת מיבצע העליה.

• צפוי סיפסוך על רקע אמנותי בין משרד החינוך לבין
יושב־ראש ועדת העשור מאיר וייסגל. הרקע לסיכסון זה הוא
התנגדותו של משרד החינוך ליבוא המוגזם של אמנים זרים במסגרת חגיגות
העשור, ותביעתו להקצות מקום נרחב יותר בתוכנית לאמני ישראל. משרד
החינון סרטן כי גישתו• של וייסגל לעניין עשויה לסלף את דמות החגיגות.

• שר הפנים יאלץ לעכב את ביצוע תוכניתו לניתוק

שכונת נחלת יצחק מתל-אכיב וסיפוחה לגבעתיים. למרות
שועדה מיוחדת, שמונתה מנל־ידי השר ישראל בר־יהודה .,המליצח על ביצוע
השינוי במעמד השנונה, גברה התנגדותם של התושבים על ההמלצ ת.

• צפויים מינויים חדשים לבית משפט השלום בתל-אביב.
הועדה העליונה למינוי שופטים בחרה בד״ד מנחם בוכייץ, פרקלים נפות
השפלה והתיכון, ובשולמית וולנשסין, עוזרת ראשית לפרקליט מחיז תל־אביב,
לתפקיד שופטי שלום בתל־אביב. שופטים אלה יבואו במקום שלושה שופטי
שלום וותיקים, שהודיעו על כוונתם לעזוב את משרותיהם בזמן הקרוב: יצחק
אבינל, ד״ר אליעזר חקס וצבי אלון.
• סכסוך חדש יפרוץ בין משקיעי־החוץ לבין הממשלה על
רקע חישובי הפחת. בעוד שהמשקיעים תובעים פחת של 30 למפעלים
העובדים שעות נוספות, מוכנה הממשלה לתת רק ־ .257 חסכסוך הראשון
נוגע דווקא למפעל הסתדרותי, אליאנס.

• שיעור הריבית על פקדונות כמטבע־חוץ לתקופה ארוכה
יגדל כד>־ 57ל*>־,77

פקדונות לזמן קצר יזכו ב־־7צ וחצי. גם ריבית זו

תשולם בממבע־חוץ.

נו! נץ הגזנשו/ים
קאהיר־דמשק במרחק 300 מטרים מן הכנסת•

התגבשות פעולה משותפת אמרי-
קאית־בריטית לעיבוד ת־כנית־שלום מרחבית
על חשבון ישראל, כדי להקדים תוכנית סובייטית
מקבילה.
היתד, רק דרך אחת לקדם את פני כל
האיומים האלה: לקום מן המיסה הפוליטית
החמה, לצאת לע לם הקר של יוזמה מדינית.
שום אדם בצמרת ישראל לא הראה
גם השביע נסיה לכך.

מדידו ת
ה217 וט1יק הציוני
ד״ר נחום גולדמן דומה לספיטניק מכמה
בחינות. הנשיא המעופף של ההסתדרות הציונית
מרבה לטוס על פני יבשות. הוא נע
במרחבי המדיני ת, הרחק מעל לאסמוספירד,
המורעלת של המפלגתיות הישראלית. לפעמים
דומה אורו בשמיים לכוכב־שביס.
וכמו לגבי הספוסניק, שואלים הפרשנים
גם לגבי גולדמן את השאלה הגורלית: מתי
ירד לארץ, ואיך יעשה זאת מבלי להישרף?
בעיני חוג גובר והולך, ד״ר גולדמן נראה
כמועמד טבעי לתפקיד ראש־ממשלת ישראל,
או לפחות למפקיד שר־החוץ, בממשלה
הבאה או זו שלאחריה. אולם תפקידים כאלה
אינם נופלים מן השמיים. הם נלכדים ב־מישחק־הכוחות
של מלחמת־המפלגות• כדי
להגיע אליהם, יצטרך ג לדמן לא רק להיות
תושב־קבע של ישראל, אלא גם לגבש
מאחוריו מחנה מאורגן, בעל כוח מספיק.
השאלה העומדת ב מי כל הפוליטיקאים

של ישראל, ובראש וראשונה בפגי גחום
ג. לדמן עצמו, היא: כיצד?
הגרמנים והרומנים. לפני חמש שנים
יזם גולדמן רעיון שנועד לפלס את הדרך
בכיודן זה. הוא הציע אח מיזוג הצ׳׳ב עם
הפרוגרסיבים למפלגה אחת, אשר הוא עצמו
יעמוד בראשה.
נסיון זה נכשל. במפלגה הפרוגרסיבית
קיימים זר, בצד זה שני מחנות שונים מאד:
״הגרמנים״ ,בהנהגת פנחס רוזן, והעובד
הציוני, שהוא ברובו מס צא רומני. הגרמנים
בולסים יותר, נואמים את הנאומים
הזוכים לפירסום. אולם העובד חציוני מחזיק
בידו את כל הכוח האמיתי — אח
הקיבוצים, המשק המפלגתי, התקציבים. כדאי
לו הרבה יותר לשרת את מפא״י תמורת
נתחים שמנים מן הצלי התקציבי, מאשר
להפליג על גלי עקביות פוליטית.
הגרמנים, בעלי הפיקחות המוגבלת, משמשים
לרוב מכשיר בידי הזולת, מבלי להרגיש
בכך. הרומנים פקחים הרבה יותר.
מתוך פקחות זו סיכל העובד הציוני את
רעיונו של גולדמן. יתכן כי גם גולדמן
עצמו הפסיק את הקרב בשלב מסויים, כדי
לגבש לעצמו תחילה עמדה חזקה יותר.
תיך פשרה עם מפא״י נתמנה לנשיא ההסתדרות
הציונית ונמנע מלהיכנס לחיים
המפלגתיים של ישראל.
ציר גולדמן־ם רלין ז בשעת ביקורו
האחרון בארץ מישש גולדמן את הדופק
שנית. הוא קיים שיחות ארוכות עם הצ״ב
ועם הפרוגרסיבים. פנחס רחן הכחיש עובדה
זו בעקשנות, למרות ששתי שיח ת על
נושא זה התקיימו בביתו של ישעיהו פרדר,
מנהל הבנק הלאומי. אין ספק שרוזן וחבריו
הושפעו מן המעוף המדיני של גולדמן.
האיש החזק של הצ״ב כיום הוא יוסף
סרלין, אדם בעל אבחנה טכסיסית מצויינת.
הוא הבין מיד מה התועלת העצומה הצפוני.
במשיכת גולדמן למפלגתו. מתחת
לדגל המתנופף של מצע רעיוני חדש ומושך,
ומאחורי מנהיג בעל שיעור־קומה בינלאומי,
יכ לים הצ״ב לא רק להתאחד עם
ה״יוגרסיבים (או חלק גדול מהם< ,אלא
למשוך למחנם גם כוחות חדשים — נד
אליעזר ליבנה ועד האנס מולד.
מחנה מחודש כזה, שיהיה כבר עתה
המפלגה השניה בגודלה. בכנסת הנוכחית,
יוכל עוד לעלות בבחירות, להיכנס לכנסת
הבאה עס 20 או 25 צירים, להציע לחרות
איח ד בו יהיו ד,צ״כ השותף הגדול יותר.
גם מבחינה אישית קוסם רעיון זד, ל-
סרלין. הוא יאפשר לו לסלק סופית את
פרץ ברנשטיין וישראל רוקח, המתנגדים
שניהם לרעיון הנייטראליות הישראלית. בשותפות
גולדמן־סרלין יעסוק גולדמן באופן
טבעי בענינים המדיניים, ישאיר לסרלין את
השלטון במנגנון ואת העב דה היומיומית,
בה הוא מצסיין. השבוע הפתיע סרלין את
מאזיניו בנהריד, כשנאם לפניהם ברוח גולד-
מנית מובהקת, אם כי זהירה, תמך ברעיון
הנייטראליות והשלום עם ארצות ערב.
בקרוב יצא סרלין לביקור אצל אבא הילל
סילבר באמריקה, כדי לרכוש את עזרתו
למיבצע.
62 מול .71 אין ספק שרעיון זה קוסם
גם לגולדמן. הצלחתו של מחנה גדול כזה
בבחירות הבאות עשויה להבטיח לו תפקיד
של שר־חוץ אחרי הנחירות, להפכו מועמד
לראשות־הממשלה כאשר ירד דויד בן־גוריון
מן הבמה הפוליטית. העובדה שכיום אין
בכלל שום תסיסה ס לימית לציונים הכלליים,
גם היא גורם חיובי בחשבון. הם
יוכלו לקבל את תפיסתו החדשה בנקל.
גם, שאלת־הזמן קי בעת. גולדמן הוא כיום
בן .63 ביום הבחירות הבאות לכנסת יהיה
בן .65 אם לא יכנס אז למוסד זה, יצסרך
לחכות ארבע שנים תמימות, עד לבחירות
לכנסת החמישית בשנת ,1963 כשהוא יהיה
בן .69 בצורה זו יפסיד את אחד מיתרונותיו
הנוכחיים — העובדה שהוא מופיע עתה כאיש
צעיר־יחסית ורענן, מול ביג׳י, שבחודש
הבא ימלאו 71 שנה.
אולם החלטתו של גולדמן לא תהיה קלה.
כיום הוא מרחף מעל לבוץ המפלגתי, מבלי
להתלכלך. אין לו אשליות לגבי מה שיקרה
ברגע שייכנס לזירה הפוליטית הישראלית:
כל כוחות מפא״י יגוייסו כדי ללכלך ולמרוח
בבוץ את האיש היחיד המסוגל להתחרות
בביג׳י. בלי ספק יהיה נושא למערכת־השמצה
אדירה, מן הסוג הארסי בד. התמחה
מנגנון־החושך לאחרונה, בפעולתו נגד הלוחמים
בשחיתות. הוא יואשם כסוכן סובייטי,
נתבוסן המוכר את שסח ישראל.
מפא״י עצמה מנסה להסיח את גולדמן
בעוד מועד לאפיק אחר. גיורא יוספטל,
(המשך בענזוד )12
חטולס תזה !049

המזימה המשפסית האברה ביותו מאז קום המדינה מתבשלת בחדוי־חדוים בנירה

החוק לחיסול האמת, תעו״ ח
.1בחוק זה:
אישיות ציבורית פירושיה — וסר, חבר־בנסת נזנזפלגות
הקואליציה, פקיד ממשלתי בכיר, פקיד בניר בסוכנות
היהודית, בהסתדרות הכללית של העובדים, במגבית היהודית
המאוחדת, במפלגת פועלי ארץ־ישראל ובכל שאר המוסדות
הלאומיים, כולל משסרת־ישראל מדרגת ט.מ.מ. ומעלה, וכן
נל קרוב־משפחה, ידיד, שותף עסקי של הניד, וכן כל
עתונאי׳ משורר, מחזאי ופרקליס הנשכר על־ידי הנ״ל או
מג! עליהם, וכל אדם אחר אשר היועץ המשפטי יצהיר
עליו שהוא אישיות ציבורית.
שם סוב פירושו — השם שאותה אישיות הפיצה על
עצמה באמצעות עתוני מפלגתו ויתר פיקודיו.
.2כל המפרסם על אישיות ציבורית דבר אמת שיש בו
נדי לפגוע בשמה הטוב ולגלות את פרצופה האמיתי של
אותה אישיות, ולהזהיר את אזרחי המדינה מפניה, הן אס
המדובר בשחיתות כלכלית, פוליטית או מפלגתית, ייראה
כמוציא זיבה.
.3דינו של מוציא דיבה ״ערן בחשאי, מבלי שתהא
לציבור ולעתונאיס גישה לבית־הדי!.
.4דינו של מוציא דיבה — 15 שנות מאסר.
.5פירסם עתונאי אימרה של שופט או קטע מן הדיו!
המשפטי או פסק־הדין, הקובע או מוכיח כי הדיבה חיתה
אמת, יהיה דין העתונאי כדין העבר״! המקורי, ויהיה צפוי
למאסר של 20 שנה.
.6התקדימים שיחייבו את בית־המשפט לגבי חוק זה
יהיו אותם הקיימים בבראזיל, בסעודיה, באלבניה ובחוף
הזהב השחור

שהוא אדם פרטי ובין שהוא אדם ציבורי, אלא אם בן
הוכח שיש בכך תועלת ציבורית. אם אין תועלת ציבורית
כזאת, הרי אסור לפרסם גט דברי אמת׳ בעלי אופי פרטי.
במקרים מיוחדים כאלה, לפי כלל אנגלי מפורסם, ככל
שגדולה האמת, כן חמורה הדיבה.
• אולם ברגע שבית־המשפט מקבל את הטענה שפירסום
הידיעה היה לטובת הציבור, הרי הוכחת האמת היא הגנה
מוחלטת.
• גם אדם שפירסם ידיעה בלתי־נכונה, יכול לצאת זכאי
אם הוא משכנע את השופטים כי פעל בתום־לב, תוך כוזנה
להביא טובה לציבור, ונקט בכל הצעדים הסבירים לבירור
העובדות.
• כל פירסום הוגן של הנעשה בבית־המשפם, מוגן
על־פי החוק. באנגליה מכהנים לא רק השופט המקצועי, אלא
גם נציגי הציבור שופטים. עקרון זד, הומחש בצורת חבר־המושבעים,
נציגי הציבור, החורץ את הדין במשפטי דיבה
לפי השכל הישר של האזרח הממוצע.

עסקיו שד ידיד השר
ך* ד שקר פוגע אסור בהחלט לפירסום. במקרה אחד
^ בבריטניה חויב אדם בדין על שטען כי סלוני גנב
פרה, בעוד שלמעשה גנב פלוני רק שעון. כל הגזמה אסורה:

בראזיל, ארץ החופש
ך* שכרע שעבר גילה היועץ המשפטי לממשלת ישראל,
04 חיים הרמן כהן, גילוי מרעיש. משרדו, כך סיפר
בגאווה, מכין הצעת־חוק חדשה, שתשנה את חוקי הדיבה
הקיימים בארץ, שהם העתקה של החוק הקיים מזה 800
שנה בבריטניה. אם ייבאי החידושים המהפכניים שהיועץ
כבר גילה אותם, והמוטיבים המסתתרים מאחוריהם, עד
למסקנה ההגיונית האחרונה, יתקבל משהו שיהיה דומה, תחת
הזכוכית המגדלת, לנוסח הפארודי שהובא לעיל.
החידושים העיקריים הם, לדברי כהן:
• העובדה שהמפרסם פירסם דבר־אמת לא תעמוד לו
להגנה•
הכלל הגדול של פומביות המשפט, יסוד היסודות של
המשפט בארצות החופש, יבוטל לגבי משפטים כאלה.
את הדוגמה לכך מצא, כך הודיע בגאות־ ,כפולה, בארץ
שהיא, כנראה, בעיניו, הדוגמה החיה לחרות האדם ולתהליכים
דמוקראטיים: בראזיל, ארץ ההפיכות, הדיקססורות הצבאיות
והרצח הפוליטי.
העתונים הקדישו לידיעה כמה שורות קצרות, כאילו היה
זה ענין שבשיגרה. אולם מאחורי הרצאתו התמימה של
היועץ הסתתרה המזימה הקטלנית ביותר שבושלה אי־פעם
במטבח הידוע־לשימצד, של העבד המשפטי הנרצע של
השלטון.

מסע החיסור

* * דוע כל ז ה לא הספיק, לפתע, ליועץ המשפטי של
לממשלת ישראל? משפטים רבים התנהלו בארץ על פי
חוק זד״ ואיש לא התלונן מעולם כי יש בו פגם כלשהו.
טענה זו נשמעה בפעם הראשונה אחרי שהגיש היועץ
המשפטי עצמו על פי חוק זה את תביעתו הא מללה נגד
מלכיאל גרינוזלד, בעוון הוצאת דיבה על ד״ר ישראל רודולף
קסטנר•
כאשר קיבל משפם זה את המפנה הדרמתי, שחשף את
האמת על אחת הפרשות ד,עכורות ביותר, בהיסטוריה של
העם היהודי, החלו לפתע להישמע זעקות מחוגי מפא״י
נגד החוק, נוסף על השמצת השופט ופרקליט ההגנה באופן
אישי. צעקות אלד, גברו במשפטו של עמוס |ן־גוריון, למרות
שעמוס הצליח באופן פורמלי, לפי שעה, כימשפט זה.
הסיבה היתד, פשוטה. אותה סיבה שחיבבה את החוק על
לב האנגלים, השניאה אותו לפתע על לב השלטון הישראלי.
האנגלים ראו בו מכשיר יעיל להשמעת ביקורת על סדרי־שלטון
לקויים, ובירור הביקורת בבית־המשפם הבלתי־תלוי,
לעיני דעת־הקהל כולה. כך בדיוק קרה בישראל, ואת ׳זאת
בדיוק רוצה, כנראה, חיים בהן למנוע.
בשנים האחרונות, עם הידרדרות המפלגות במדרון איד,מוסריות,
שקיעת ערכה של הכנסת כבמה לביקורת של
ממש על סדרי־השלסון, והפיכת רוב רובד, של העתונות
לתוכי, החוזר על ד,קפריזה הרשמית בעניינים בהם מגלה
השלטון רגישות מיוחדת, הפך המשבט לבמה היחידה־כמעס
למתיחת ביקורת ציבורית ענידת. האפשרות שעתונאי בלתי־משוחד
יתן פרסום לדבר־האמת ד,המור ביותר, וכי פרקליט
מוכשר יוכיח אמת זו בבית־המשפם לעיני האימה בולה,
הפכה — בעיני חוגים מסויימים — סכנה לקיומם ולשיגשוגם.
תהליך החיסול היה, על כן, משולש — חיסול ד,עתודת
הבלתי־תלויה, חיסול הפרקליטים שהעזו ללחים, וחיסול
אי־תלות המשפט. בין השאר היה צורך בשינוי יסודי של
חוקים רבים כדי להשיג זאת. הצעת־החוק החדשה של חיים
כהן היא זינוק נחשוני ומחוצף בכיוון זה.

ד״ר ג׳קיל ומר חייך

רווחיו שד צ׳רצ׳יל
**עטים האזרחים כישראל היודעים היטב את חוקי
הדיבה הקיימים בבריטניה ובארץ. בארץ־ישראל הם
הושלמו רק בשנת .1947 במדינה בה קיים שלטון תקין,
כמעט לא יתכן חוק משוכלל יותר.
האנגלים שונאים ביטויים חריפים. הם רגילים להתבטא
בעדינות, לומר פחות ממה שהם מתכוונים לומר. החוק
לוקח זאת בחשבון. אין הוא מעניש רק מלים חריפות.
אלא מטיל עונש חמור גם על מלים מאופקות מאד, ואפילו
על רמזים שבעקיסין.
כמו כמעט כל חוקי בריטניה, לא היד, חוק זה פרי
יוזמה ומחשבה־תחילה של איש אחד. הוא לא בא אלא
לסכם אלפי פסקי־דין, שהוצאו במרוצת הדורות, וששיקפו
כמעט את כל המצבים האפשריים. סובי אנשי המחשבה
המוסרית והמשפטית בבריטניה תרמו את תרומתם בפסקי־דין
אלה.
חוק זה נחשב בעולם לאחד המשוכללים, אם לא למשוכלל
ביותר. למרות שמרנותו של הגזע הבריטי, לא שקט חוק זה
על שמריו. הוא תוקן כל כמד, שנים, תוך התחשבות בשינויי
הטכניקה של הפירסום. אין בו פרצות. משפטי־חדיבה
הבריטיים הם כמעט דבר שבאופנד״ אחד הנושאים העיקריים
בעתונות כולו, מן הסנסציונית ועד לשמרנית ביותר. גדולי
האישים הבריטיים, מוינסטון צ׳רצ׳יל ועד הארולד לסקי,
מיורשי גלאדסטון האגדתי לפני שני דורות ועד לסופר
המהולל אוולין ואו לפני כמה חדשים, פנו לבית־המשפט
ודרשו סעד על פי חוק זה. צ׳רצ׳יל עצמו הרוויח סכומים
ניכרים בשורה ארוכה של משפטים שדנו בפעולותיו הממשלתיות,
בהם נפסקו לו נזיקים שמנים.
רק הכשרון הבריטי המעשי יכול היה לגבש מזיגה, כה
מושלמת של שמירה על תחום הפרם והחיים האישיים מזה
ושל חופש־העתונות וחופש־הביקורת מזה. עיקרי חוק זה,
הקיים גם בישראל:
• אסור להטיל רבב• בחיים הפרטיים של אזרח, בין

הפרלמנט הנזעם התלים כי אין לשלם את הקנס, מאחר
שהפרסום נעשה בשמו והיה מחוסן. כאשר שלח בית־המשפס
את פקיד ההוצאה־לפועל לגבות את הקנס בכוח, על־ידי
הטלת עיקול, אסרו שוטרי הפרלמנט את הפקיד. פקיד שני
נשלח אך סירב ללכת, ונאסר בו במקום בעוון בזיון בית־המשפט.
נציג הכתר איים על בית־המשפס ששופטיו פוגעים
בריבונות המלך, ורמז שדין השופטים יהיר, כדין הפקיד.
היד, צורך לחוקק חוק מיוחד כדי לפתור את הבעיה.

אדם שטען כי פלוני הינו גנב מועד, בעוד שהצליח להוכיח
רק גניבה אחת, נמצא אשם.
אחד המקדים המפורסמים בהיסטוריה המשפטית הבריטית
קשור בשמו של מיסטר ארטמום ג׳ונס• עתונאי כתב מאמר
לגלגני על דמות דמיונית בשם זה, שבילתה חופשת היללות
בצרפת. אדם שהסופר לא הכירו כלל, אולם שנשא במקרה
את אותו שם, זכה במשפט נגדו וקיבל נזיקים, למרות
שלא בילד, כל חופשה בצרפת.
מקרה מפורסם אחר נגע לאשה נשואה, שצולמה בחברת
חבורה שלא כללה את בעלה. התמונה פורסמה במודעה
למקום־בילוי. האשד, טענה שהתמונה כללה רמז, שבעיני
חוג מסויים של ידידיה עלול היד, להתפרש כפוגע, וזכתה
לפיצויים ניכרים.
המשפט המפורסם ביותר של וינסטון צ׳רצ׳יל היה נגד
לורד ריאקציוני, שטען כי צ׳רצ׳יל, בהיותו שר חיל־הים
במלחמת העולם הראשונה, עיכב בזדון ידיעה על נצחון
מכריע של הצי הבריטי, כדי לאפשר לידידו המיליונר
לספסר בבורסה האמריקאית על סמך ידיעתו הסודית.
הנאשם נשלח לבית־הסוהר.
לעומת זאת הפסיד במשפט ההוגה הסוציאליסטי הבריטי
הגדול, הארולד לסקי, מורם של משה שרת ודויד הכהן.
לסקי היהודי הגיש תביעה נגד אדם שטען כי הוא מטיף
להפלתו בכוח־הזרוע של המשטר הקיים במדינה. ההגנה
הוכיחה, על־ידי הבאת עשרות ציטטות מדברי לסקי, שאפשר
היה להסיק. מסקנה זו מדבריו. המשפט חיסל, למעשה, את
הקאריירה הפוליטית של לסקי.
באיזו קנאות רואים הבריטים ענינים שבהוצאת־דיבד, מזה,
ואת הזכויות של חופש־הדיבור מזה, ניתן להיווכח במאורע
מפורסם, שגרם כמעט למלחמת־אחים בזעיר־אנפין. בית־משפט
מצא כי פרסום מסויים מטעם המו״ל של בית־ד,נבחרים
הבריטי היווה הוצאת דיבה, והטיל עליו קנס.

* * צ דו ש ל חיי ם כ הן, היה צורך דחוף לעשות משהו.
/3בפסק־הדין במשפט עמוס בן־גוריון, בו נשבע אליקים
העצני שחיים כהן ראה את החומר (שכונה על־ידי השופטים
כמשמיץ) ואף הכניס בו תיקונים משלי, קבעו השופטים
כי מעדות זו מתקבל הרושם כי חיים כהן הוא ד״ר ג׳קיל
ומר הייד, הדמות הדו־פרצופית בספר הידוע.
לא היו אלה דברים נעימים, אפילו בצורה מסוייגת זו,
לאדם שלמען טובת אדוניו היד, מוכן לשקץ שופטים ולטעון
במשפטים בניג! ד לאמונתו הפנימית, כפי שהורה בעצמו,
אחרי שבטאון המשטר פיקפק בפומבי בנאמנותו, היה עליו
כנראה שוב לעשות משהו מרחיק־לכת שיוכיח שאינו, חס
ושלום, ד׳־ר ג׳קיל משפטי.
תורו של כהן הגיע מזמן. כל שאר הברגים של המכונה
הגדולה כבר גדפו במסע־הצלב להשמדת חופש־הביק רת
וקומץ נושאיו במדינה. אנשי ד,ש.ב. עבדו שעות נוטפות
בבילוש. כתבלביו המציאו עלילות בסיטונות. משפטניו
ושוטריו השתדלו לגייס חומד לביום משפטי ראווה וחיסול.
מחזאים מיוחדים גויסו לחבר חומר־השמצה, על התיאטרון
הלאומי הוטל להציג מחזה המסית לרצח דוברי־האמת.
אך חוגי החצר לא האמינו בעומק לבם שאפשר לטמטם
לאורך ימים את הקהל כולו. עם הגילויים האחרונים במשפט
המחתרת, נראה להם בי הקרב על דעת״הקהל החופשית
אבוד, למרות ד,כ •חות הבלתי־שקולים. בהיסטריה פרועה
זעקו לתרופת־הפלא, לחוק שיסתום סופית את הפיות.

צביעות מתחסדת

ך* סיסמות הרשמיות של המסע — הגנה על תחום־
1ן הפרט והצלה מפני העינוי של משפטים ממשכים —
היו מגוחכות לכל מי שעקב אחרי משפטי־הדיבה האחרונים.
החוק הקיים מגן על תחום־הפרט מאץ כמוהו. אין
הוא מרשה אפילו לשאול עדים אם אין הדבר נוגע במישרין
לנושא הדיבה. אם מתברר כי הדיבה לא היתר, מוצדקת,
הרי כל שאלה משמיצה, לענין ושלא לענץ, שהושמעה
בזמן המשפט, מחמירה בפירוש את העונש — דבר המגביל
באופן חמור את הפרקליט הנבון.
הטענה של אורך המשפטים היא אווילית ומתחסדת עור
יותר. דווקא אנשי משרד־המשססים — מן השר, המנצח
על הכנסת החוקים הפאשיסטיים למיניהם, ועד ליועץ
המשפטי — הם האחראים נאום? ישיר לאי־הסדרים בבית
(המשך בעמוד ) 12

רחל, הבחורה התמימה מהמושב, הסתכסכה
* 2.1 1י ״ 1 ! 1 1עס הוריה והחליטה לעזוב את הבית (מימין).
בעיר הגדולה נשארת הנערה במהרה בלי פרוטה, בלי בית. בגן
פנורמה בחיפה יחיא פוגשת את נינו, המפעיל את קסמיו הגבריים לקשור
אותה אליו. רחל נבוכה וחושדת: האס רוצח נינו את טובתה?

על הספה בביתו של נינו מתנה רחל אהבים עס
1 1אהובה החדש. רחל נלכדה ברשת שטמן לה נינו,

התמסרה לו, עברה לגור בביתו. בשיטתיות חוסם נינו את כל דרכי
נסיגתה, מבטיח חיי פאר ומתנות, וכשהיא מגלה את עסקיו, הוא מאיים
עליה :״כולם ראו אותך אתי, אם יאסרו אותי, יאסרו גם אותך.״

אחרי שהפסיד רבע מיליון לירות על ״באין מולדת׳־ ,ממשיך איש הפלאים של הס

למדות הכל -אר

*** 1כ מסתובב גליל הפילם. אנחנו
לממ שי כי ם להסריט. היום אני עומד
לגמור את הצילום של הסרט הישראלי השני
שלי; קוראים לו אחד מול רביס.
לפני תשעה חודשים לא הייתי מאמין
שאעמוד היום לפני סיום הסרט השני שלי
בישראל. הסרט הראשון, באין מולדת, הביא
לי רק הפסדים — רבע מליון לירות בערך.
ההכנסות מתחילות להגיע רק עכשיו, כשהסרט
מסתובב בצרפת.
כשאני אומר לעצמי רבע מיליון לירות,
אני מוכרח להיזכר במה שאמרו לי האחרים,
כששמעו על ההפסד. כולם היו בטוחים
שאני גמור. חשבו שאעבור למקצוע
אחר, אשכיר את עצמי כצלם או אנסה את
מזלי במדינה אחרת. אבל הם לא מכירים
אותי. אני ממשיך לייצר סרטים ישראליים.
כל זמן שאולפני חביב עומדים בהרצליה,
מסתובבת שם המצלמה.
בסרט הראשון היו שחקנים מקצועיים.
הוא היה צבעוני ועלה הרבה כסף• הסרט
השני הוא בשחור־לבן, והוא יוצג על מסך
רוחב, שיטת־בינים, בין המסך הרגיל וה־סינמסקופ•
אין בפרט שחקנים מקצועיים.
היחידי שיש לו מושג במשחק לפני מצלמה
הוא דוד רם, ששיחק בגבעה עשרים וארבע
אינה עונה

מבחן־בד בהרצליה
^ ח ד מול רכים״ נולד לפני שנה
בערך. היינו במצב ביש. הכיסים היו
ריקים, השוק היה מלא סרטים זרים בעלי
ימה טכנית גבוהה, והקהל התרגל לכוכבים
מבריקים כמו מרלון ברנדו, ג׳ינה לולו־כריג׳ידה,
ג׳ימס דין וסופיה לורן. אני ידעתי
שאי־שם בארץ יש לנו ג׳ינה משלנו; באחד
המקומות גר מרלון ברנדו הישראלי.
היה לי סיפור טוב. מחבר אנגלי בשם
־יצ׳ארד או־הייר ביקר בארץ וכתב סיפור.
קניתי אותו. המעשה היה יכול לקרות בכל
מקום׳ הנושא הוא קלאסי: קורותיה של
ערה, שעזבה את ביתה בגלל אי־הבנה עם
תוריה, וניסתה למצוא את מזלה בכרך
הגדול.
אבל חוץ מסיפור לא היה לי כלום. בעצם,
כלום זה מוגזם! היה אולפן משוכלל בהרצליה,
היה חבר־עובדים מסור, והעיקר —
היה לנו נסיון. למדנו משהו על תנאי הארץ,
דענו כבר על איזה שגיאות אסור לחזור.
מדינת ישראל דומה לסיר לחץ. הרבה
.רבויות, מנהגים, השקפות־עולם וטיפוסי-
יופי מתבשלים בקלחת אחת. מתחככים אחד
השני ויוצרים משהו מקורי וחדש. סרס יש־אלי
צריך להיות לקוח מתוך אותה דיסה;
צריכים לשחק בו אנשים הדומים לך, לשכן
עלך ולי; צריכים לקרות בו דברים העלולים
לקרות אצל כל אחד מאתנו.
התחלנו לחפש שחקנים. מצאנו אותם
כתוך העם. אנשים פשוטים, שלא היה להם
מושג בעניני קולנוע, נענו לקריאה ובאו
למבחני־בד. בניגוד לחברת התרמית כרמן
פילם (העולם הזיה ,)1030 — 31 לא שילם
איש מהם פרוטה עבור המבחן, בדיקת
כושר משחקם של 800 איש, שבאו להיבחן
כאולפן בהרצליה, עלתה לנו 5000 לירות.
אחרי המיון הראשון נשארו קרוב לחצי

המועמדים, מתוכם נבחרו 28 לתפקידים ממשיים,
ו־ 300 סטטיסטים.

שלושה גיבורים
ך י סרט יש שלושה תפקידים ראשיים.
1לתפקיד הראשי הייתי זקוק לנערה נאה.
נדרשה ממנה הופעה שתבטא את תפקידה,
תפקיד של בחורה מתלבטת תמימה ויפה.
חיפשתי שני גברים. אחד מסובך, בלתי־יציב
וחסר־מצפון, ושני שקם, פיקח, מבוגר
וישר.
הנערה שהתאימה היתד, רחל טטרקו, בת
ה־ .19 סיפור חייה מזכיר מאד את הביאו־גרפיות
של כוכבות הקולנוע המפורסמות,
אך הוא לא חובר בידי סוכן פרסומת (אין
לי תקציב למשהו כזה) .הוא אמיתי, לקוח
מהמציאות שלנו׳ דומה לסיפורן של מאות
נערות ישראליות אחרות.
יש לה פנים עדינים עם הרבה הבעה, גוף
נהדר שלא יבייש מלכות סקס אמריקאיות,
ועוד תכונה אחת שאין לנערות זוהר —
היא יודעת לשחק.
רחל נולדה ברוסיה, התגלגלה באירופה
בזמן המלחמה העולמית והגיעה ארצה לפני
כעשר שנים. בשעה שהיתר, בצרפת התחילה
ללמוד ריקוד. בארץ נקלטה בקיבוץ סעסע
שבגליל. אבל הקיבוץ איננו המקום המתאים
לבחורה הרוצה להקדיש את חייה לריקוד.
רחל עזבה את המשק ועברה לחיפה. היא
המשיכה ללמוד ופתחה כעבור זמן מה
סטודיו לריקוד בנהריה. בכינוס להקות רקוד,
שנערך באיצטדיון רמת־גן, זכתה להקתה במקום
הראשון.
רחל לא מגדלת נמרים, היא לא מצטלמת
ב״גילוי לב״ .היא גם לא משמיעה חכמות
דו־משמעיות על גברים׳ תלבושות ופוליטיקה.
הכוכבת של אחד מול רבים מבלה את
שעות הפנאי המעטות שלה בריקוד, קריאה,
סידור חדרה ופגישות חברתיות•
בסרט היא מופיעה אמנם בכמה חולצות
חשופות, אבל בחייה הפרטיים היא לובשת
חולצות תימניות וחצאיות לא כל כך צרות
כמו בסרט (היא אוהבת להתרוצץ והחצאיות
הצרות מפריעות לה).
אני מקוד, שהיא תיהפך לכוכבת מסוג
חדש. את הכוכבת יוצר הקהל׳ ולקהל שלנו
יש טעם טוב. נדמה לי שהוא יידע להעריך
בחורה בעלת מרץ, שיש לה חיים רגילים,
בלי שערוריות־אהבים ורכילות מצחיקה.

בין מאות הנבחנים, שניענו לקריאתו של נזרי שי. זו לה ׳הפעם הראש
1 * 2 1 1 1חביב, התבלמה רחל מסרקו בת ה־ 19 בגופה החי יה, למדה ריקוד בצרפו
סוב ופניה המענינים. לאחר שהצליחה במיבחן־הבד, זכתה בתפקיד הרא־ גילתה כשרון־מישחק מ1

שגי בחורים שקטים
ך* גבר רע״הלב הוא, למעשה, בחור
1 1שקט וטוב. שמו יצחק בנש. יצחק, נבר,
מלחמת העצמאות, יש לו צלקת בפנים, שהתאימה
מאד לתפקידו בסרט, ושחסכה לנו
איפור. בסרט הוא משחק בתפקיד נינו, פושע
העוסק בהברחה ומסבך את רחל בעסקים
בלתי־חוקיים. אני מבטיח לכם שיצחק
לא ראה חשיש מימיו.
הגבר השני מוכר לקהל הישראלי. זהו
נורי חביב, במאי הסרט אחד מול רבים, כפי שצולם בשעת הסרטת סרטו
דוד רם, המשחק בתפקיד אדם מבוגר, סגור
בתוך עצמו, נבון ומפוכח. שערותיו השחו 1 11,111 הראשון באין מולדת• למרות שסרט זה נכשל מבחינת קופתית, ממשיך ^ 1 1 1
רות מכסיפות קצת בסרט. הוא מתגלה בטוף חביב בייצור * סרסים באולפנו שבהרצליה. הוא חי חיים צנועים, מקדיש רוב זמנו לעבודה. המכוניו

״מלשין!״ קוראים אנשי הכנופיה לעבר חברם .״אתה
ל / 1מסרת עלינו במשטרה!״ הנחקר מנסה להתגונן ולהכחיש,
זוכה בטיפול יסודי מחבריו, מוכה מכות נאמנות. בתמונה, הלקוחה
מסצינה שבסרט, נראית ידו של נינו, כשהוא סומר למלשין.
פני המוכה, המשחק בסרט תפקיד קטן, דומים לפניו של מרלון ברנדו.

בדירה צפופה יושבים אנשי חבורת המבריחים,
3 11 1 ^ 1אל״ה משתייך נינו, משחקים בקלפים. נינו מציג
ת רחל. בעינים נוצצות ׳עוקבת הנערה אחרי הכסף המתגלגל. הדירה
!שמשת לחבורה גס מקום מיפגש לתכנון עסקיהם. חבריו של נינו
:ורדו את חשדה הראשון של רחל אך נינו מרגיע אותה שהכל בסדר.

הכנופיה נתונה לעיקוב מת־

1 /1 1 1 1 1מיד מצד המשטרה. שני בל3

שים מצלמים את נינו, י הנוהג בג׳יפ גנוב. הם מבחינים
בדמות חדשה — רחל העולה לג׳יפ. כך הסתבכה רחל
בעניני הברחה, הפכה שלא ברצונה לחשודה בעיני החוק.

1הישראלי במאמציו לייצר ללא עזרה סום ישראלי מקומ

מול רבי
כאיש החוק, שעקב אחרי הנערה התמימה
והמחזיר אותה לדרן־ הישר. דוד הראה משחק
פנים יוצא מן הכלל! הוא איננו עושה
אף תנועה מיותרת. כל שריר מבטא בדיוק
מה שהוא צריך לומר.
אם תשאלו אותי פרטים על חייו של
רם, לא אוכל לספר לכם. הבחור האתלטי
הזה מסתובב כאן בשקט, יש לו חוש הומור
וסבלנות של פרד. יותר אינני יודע עליו.
לא ניסיתי גם לשאול אותו, כי פשוט אי־אפשר.
הוא נראה משחק באמת את עצמו,
וקשה להבדיל מתי הוא מול מזילמה ומתי

זו היא בעצם השלישיה החשובה. עליהם
בגוי הסרט. הם הסתדרו מצוין בעבודה,
ותודה לאל לא היו לנו את אותן מריבות־האולפן
שיש בתעשיות ותיקות בחוץ־לארץ.

ידד גשך שוטר

להופ״(נ בסרט. הנערה הבלונדית נולדה ברום־
׳הלה סטודיה משלה בנהריה. לדברי הבמאי,
,בהתחשב בחוסר נסיונה. היא אינה מתאפרת.

רגע שהיה צוות שחקנים, ניגשנו
4לעבודה. התחלתי ללמד אותם לשחק.
כולנו יודעים לצחוק, לבכות ולעשות פרצופים.
אבל ברגע שאבקש אתכם לעשות זאת
לפני המצלמה, לא תצליחו. משחק קולנוע
איננו תיאטרון! הוא דורש אימון ארוך.
חמישים פעם צריך לעשות את אותה התנועה,
עד שלומדים לעשות אותה נכון.
זה צריך להיכנס לדם. למדנו עד שזה נכנס
לא רק לדם, אלא אפילו לעצמות.
בסרט יש 700 תמונות, שהן עשר מערכות.
700 פעמים שמעו החברה את ה״קאט!״
(״חתוך!״) ועשו תמונה אחרי תמונה. התמונות
שצולמו באולפן היו רק חלק קטן
מהעבודה, את החלק הגדול עשינו בחוץ.
צילמנו בגליל המערבי, נהריה, עכו, כפר
אתא, חיפה.
היו המון בעיות• אנשים שאינם שייכים
לסרט היו נכנסים לתוך הקטע בו צילמנו,
עושים פרצופים לתוך המצלמה ומקלקלים
את הכל. היינו צריכים לפעמים. להתחיל מההתחלה,
בגלל זה שזקנה אחת רצתה להיות
בתמונה. קרו גם מקרים מצחיקים. אחת
החברות של רחל פגשה אותה פעם באמצע
הרחוב, לא ראתה שמצלמים ודיברה אתה.
השארנו את התמונה בסרט, היא היתה סובה.
בחיפה חסמנו את רחוב הרצל וצילמנו.
שוטרים עזרו לנו ולא נתנו לאיש להכנם,
חוץ מהשחקנים והסטטיסטים. היה שם ילד
אחד שהיה צריך לבוא ולמכור לרחל עתון.
אבל השוטרים לא האמינו לו שהוא משתתף
בסרט וגירשו אותו. רחל התקדמה אל המצלמה,
אבל הילד איננו. התחלתי לצעוק ולקרוא
לו. אם הוא לא היה בא, היינו מוכרחים
להתחיל מחדש. הילד שמע אותי, נשך את
השוטר, ברח ממנו והגיע ברגע האחרון.
הוא נשף והזיע, והיה לו מראה משונה.
הפרצוף הנעלב שלו, אחרי הריב עם השוטר,
היה כל כך טבעי שזה יצא יותר מוצלח
מהחזרות.

גו 78 ים כשזומדים?ד 3ת

זה לא ביוס. אנשי הצוות
נראים כאן כשהם דוחפים את
לת הקאפריזות, הממלאת תפקיד חשוב בסרט.

ך> צילומים נגמרו. עכשיו לא נשאר
1 1הרבה! צריך רק לעשות הקלטת קול
ומונטאז׳! זאת כבר לא עבודה גדולה. עכשיו

יבואו שבועות של מתיחות, עד להצגת
הבכורה.
לטיב הסרט יש רק שופט אחד: הקהל.
אם הסרט טוב, הוא קונה כרטיסים. אם הוא
גרוע, הקופה ריקה. יש רק מפיק אחד
שייצר בארץ יותר מסרט־עלילה אחד, וזה
אני. כולם עשו סרט אחד וברחו. אני לא
בורח. אנחנו נייצר סרטים ישראליים אפילו
אם נצטרך למכור את המכנסיים.
כשהייתי תינוק וניסיתי ללכת, נפלתי.
נפלתי כמה פעמים. אבל זה לא אומר שלא
למדתי ללכת. עם הקולנוע זה בדיוק אותו
הדבר: אם לא ננסה ללכת, תמיד יובילו
אותנו בעגלה. ולנסוע בעגלה כל החיים זה
לא נעים.
עתונאי אחד שאל אותי מה יש בסרט
שלי שאין בסרט אנגלי, למשל. אמרתי לו
שהסרט הוא עברי, מדבר עברית ונעשה
כולו בארץ, כולל העיבוד הטכני הסופי. כל
השחקנים הם שלנו והסיפור הוא עלינו.
אם הסרט באמת יהיה ישראלי, את זה יוכל
לקבוע רק הקהל, אחרי שיראה.

ארנון, הגבר המבוגר והשקול, ה־
1 1 1 1ממלא בתחילה תפקיד קטן, מתגלה

בסוף הסרט כקצין משטרה .׳הוא מנסה להחזיר את רחל
למוטב, להרחיקה מנינו. רחל פוחדת ממנו, מנסה לברוח.

בחורה יוצאת העירה
נחנו פו ע לי ם, לא נואמים. לא אמר־תי
לאיש שאני עושה סרט לפני
שגמרתי אותו. עכשיו, כשהוא גמור, אני
יכול לדבר. ישבתי לפני כמה ימים ועברתי
שוב על הקטעים הגמורים, ראיתי שזה
משהו.
ראיתי בחורה צעירה מהמושב עוזבת את
הבית. צעירה הבטוחה שהיא יודעת את
הכל הולכת לחפש את המזל. היא הולכת
העירה. אורות, ריקודים, בגדים יפים, חיים
קלים. זה מה שהיא מחפשת. היא יפה,
והיא יודעת שהיא יפה. היא בטוחה שזה
ימים כל גבר שיראה אותה.
עקבתי אחרי רחל התמימה. ראיתי אותה
גומרת את הכסף שלד״ ראיתי שאין לה
בית, אוכל, כלום. ברגע זה היא פוגשת
בחור — נינו. יש מאות כמוהו ברחוב.
הוא מושך ומפתה אותה. הוא קושר איתר,
אליו ומבטיח לה את כל העולם במתנה.
הבחורה הצעירה מסתבכת בעסקיו של
הצעיר, גרה בביתו, הופכת שותפה לעבירה.
נדמה שעוד רגע היא אבודה. ואז מיפיע
עוד גבר. שמו ארנון. ארנון איננו מדבר
הרבה. הוא שקם. ארנון מבין מה הענינים
ומנסה להציל אותה. רחל לועגת לו ובורחת
ממנו. בינתיים ממשיך נינו בעסקיו. תמונות
אחרות מראות את מה שנעשה בין חברי
הכנופיה שלו. אנחנו עוקבים אחרי העסקים
השחורים.
אבל לא רק אנחנו עוקבים. גם המשטרה
עוקבת. הטבעת הולכת ונסגרת על הבחור
ועל רחל. ואז, כשהכל כמעט נגמר, מגלה
רחל שנינו רק מנצל אותה. היא מגלה שנינו
זומם לעזבה ברגע שיגמור לנצל אותה.
היא רוצה לברוח. אבל אין לה לאן. ברגע
שהכל נראה אבוד מופיע שוב ארנון.
הסוף היה טוב: רחל חוזרת הביתה, ואיתה
נסיון חיים. נוסף לנסיון היא מביאה איתר,
עוד משהו, את ארנון. אור, המסך מלבין.
לרגע שכחתי שכל זה היה רק סרס, סרט
שאני ביימתי.

ההתפכחות

כון, מבינה שרומתה על־ידי נינו. היא פונה אל ארנון,
בו הספיקה להתאהב בינתים .׳היא חוזרת הביתה (למטה).

החוק לחיסור האמת

במדינה

(חמשו מעמוד )9
המשפט, המונעים בירור זריז ומהיר של
המשפטים. נכה שנדרס ואיבד את שתי
רגליו בתאונה יכול לחכות שלוש שנים
בארץ עד שהוא זוכה לפסק־הדין, שלוש

(הנזשן דענזזד )8
מזכיר המפלגה, נפגש כמה פעמים עם
גולדמן, יעץ לו להקים מפלגה חדשה, שתחסל
את הפרוגרסיבים, תגרום להיערכות
חדשה בימין.
החלטה כפורח. עמוס סימני-שאלד״
יצא גולדמן לפני שבועיים את הארץ. היה
עליו להחלים אם לצאת למסעו הגדול למוסקבה,
שיהפכו רשמית למדינאי השני
של ישראל (העולם הזה ,0047 והעשוי לפלס
לפניו דרכים חדשות גם בכיזזן לקאהיר
ולדמשק. ההחלטה על דרכו בישראל היתד,
למעשה כרוכה בהחלטה זו.
לפי כל הסימנים, תיוודע החלטתו בעוד
חודשיים, כשיופיע הספוטניק הציוני בפעם
הבאה בשמי ישראל. אם יחליט גולדמן
לצנוח אז לתוך האטמוספירה המפלגתית
הישראלית, עשוי הדבר להוות גקידת־מפנה
בתולדות המדינה•

מפלגו ת
הסכם הכסא

אמיל זולח
שנים נוספות לעירעור, ושנה ש בי עי ת להר
צאה־לפועל — אם לא מת בינתיים. גורלו
מעניין, כנראה, את היועץ המשפטי פחות
מאשר גורלם של אישים ציבוריים מסויימים.
הפתרון לבעית הסחבת בבתי־המשפט הוא
אחד למשפט הנכה ולמשפט הדיבה: תקציב
מתאים לבנין בתי־משפט המתאימים לשמם,
ולמינוי שופטים ופקידים נוספים• אך בבולמוס
מועדוני־הפאר והדודג׳ים, לא נמצאה
אפשרות לכך.

סופו של זולה

^ פני ( 55 שנים יצא סופר צרפתי
/במאמר, שנשא את הכותרת ״אני מאשים
במכתב גלוי לנשיא המדינה טען
כי אלופי הצבא, וחבריהם במנגנון השלטון,
אירגנו קשר נגד המדינה. הוא טען כי
השופטים של משפט מסויים עשו מעשה
תרמית בזדון. את פסק־דינם כינה בשם

״בגידה באנושות.״
איש זה הוא אחד הגיבורים של העם
היהודי, וראשי השלטון במדינה הפליגו
בשבחו לא פעם. שמו אמיל זולה.
אילו חי זולה במצב שיווצר בארץ אם
יתקבל חוק־החיסול של חיים כהן, היה
קורה לו כלהלן:
האיש היה נתבע למשפט. דבר התביעה
היה אסור לפירסום. הוא היה נשפט בחשאי.
איש לא היה יודע על כך. שום דעת־קהל
לא היתה מתעוררת לזכותו — ולזכות
הקצין היהודי שהוא הגן עליו. שום הד
לא היה מגיע לעולם הגדול. דרייפוס היה
נשאר באיי־השדים לנצח, זולה היה נרקב
בביודהסוהר כמשמיץ חולני.
למזלם של העם היהודי והעם הצרפתי,
לא היה אז חיים כהן צרפתי, זולה ניצח,
דרייפוס זכה להחזרת כבודו. בכל ערי
ישראל נקראים כיום רחובות על שם משמיץ
השרים והאלופים. ובכל זאת עסק זולה
באותו מאמר בענין שהוא פעוט־ערך כשלעצמו,
בהשוואה לענינים שעמדו על הפרק
במשפטי־הדיבה האחרונים בישראל.
גם בצרפת לא חסרו יועצים משפטיים,
אולם כל עוד אפשר היה להגיד את האמת,
היה סופם של אלה מפלה ושיבחה. כל עוד
קיים חופש הדיבור, ניתנים כל הפגמים
במדינה לתיקון, במוקדם או במאוחר. כל
עוד מותר לקום ולהגיד את האמת, ולהוכיח
בשעת־הצורך אמת זו בבית־המשפט לעיני
הציבור כולו, יכול האזרח לבחור בין טוב
ורע, לשאוף לתיקון בדרכים דמוקרטיות.
אם לא תהיה אפשרות להצביע על עובדות-
אמת ולעורר את הציבור למחשבה עליהן,
תמות תקווה זו.
מי שרוצה בזאת, הריהו סולל את הדרך
בפני מעשי טירוף ויאוש, לאלימות ולפשע.
אולי זו הכוונה של אנשים מסויימים הקרובים
להכרעות — אותם האנשים שנוח
להם לשמוע מפי חיים כהן על הדמוקראטיה
האידיאלית של בראזיל.

איש אחד ראה בחרדה. מסויימת את התקרבות
יום־השנה השלישי של הבחירות
הכלליות האחרונות. היה זה הילל ליברמן,
גבר גבוה אדום־זקן, מנהל בית־הספר בית
יעקוב ביר! שלים. כי ערב הבחירות האחרונות
חתם ליברמן על הסכם שנראה לו
אז כנכון, אך שחנו פג בעיניו בינתיים.
הסכם זה נגע לרשימת המועמדים המשותפת
של אגודת״ישראל ופועלי־אגודת־ישראל
למועצת עירית ירושלים. הרשימה
הורכבה כלהלן( :א) הרב משה גליקמן
פרוש, אגודת ישראל( ,ב) הילל ליברמן,
אגודת ישראל( ,ג) שלמה זלמן דרוק, פוע
לי אגודת ישראל. לפי ההסכם שהופקד בידי
הרב זלמן סורוצ׳קין, נשיא מועצת גדולי
התורה, נקבע כי במקרה שייבחרו רק שני
מועמדים מתוך השלושה, הרי בתים שנתיים
יפנה מס׳ 2את מקומו למס׳ .3
דרול, לוחץ. לא היה זה ההסכם הראשון
במינו. בבחירות לכנסת השניה נחתם
הסכם דומה בתוך פועלי־אגודת־ישראל שקבע
כי אחרי שנתיים יפנה קלמן כהנא
את מקומו לחברו למפלגה, אברהס גולד־ראט.
בהנא סירב לקיים את ההסכם, נתבע
לדין תורה, שילם לגולדראט פיצויים בסך
7000ל״י, תמורת ויתור על הכסא.
עתה נזכר ליברמן בפרשה זו. כשנדרש
להתפטר לטובת דחק, הטיח בפי המועמד
השלישי (שה א גם בן־אחותו של המועמד
הראשון) טענה ניצחת :״ואתם קיימתם את
כל ההסכמים שלכם?״
בקיצור: ליברמן סירב לזוז, נתבע לביתר
בפני הרב סורוצ׳קין.
מחתרת עוות הפצצות
(ראה מסגרת בעמודים 7־)6
לסניגור במשפט רצח ישנה הברירה דק
בין שתי אפשרויות: לטעון ״לא אשם׳״
וללחום למען זיכוי, או לטעון ״אשם״ ולבקש
כי בית־המשפט ימליץ בפסק־דיגו על
חנינה. כי אין ברצח אלא עונש אחד:
מאסר־עולם. ביודהמשפט אינו מוסמך לתת
פחות.
במשפט מנקס*אקשסייך שמר ניצר מלכתחילה
מצב מוזר. שלושת הסניגורים טענו:
״לא אשם״ .אולם בעוד שסניגורו של מנקס,
מקס׳קריצ׳מן, לחם באופן עקבי למען זיכוי,
היו שני הסניגורים האחרים בהרבה פחות
תוקפניים .״עוד לא קבעתי את הקו שלי!״
אמר בשעתו אלכסנדר טל הצעיר ( ^32ל-
עתונאים שרצו לדעת.
הנאשם מוכן לכל. התעלומה נמשכה
משבוע לשבוע. התביעה הגישה צרור גדול
של חומר נגד אקשטיין, מבלי שסניגורו
טל אף ירים אצבע בנסיון למנוע את קבלת
החומר כמוצגים — דבר שהוא כמעט מובן
מאליו בין פרקליטים במשפט כזה.
השבוע זרק מקס קריצ׳מן, כוכב משפטי־המחתרת
בימי המנדט, פצצה לתוך אולם
בית־המשפט :״במקום גבוה בירושלים ישגו
הסכם שתמורת עדותו בשבועה של
הנאשם מס׳ ( 2נגד מנקם) הוא יקבל חנינה
אחרי כמה שנים!״
היתד, זאת האשמה חמורה ביותר. כי
אקשטיין, האיש שלפי דברי עצמו בהקלטה

״מוכן לעשות את הכל כדי לצאת זכאי״
הוא גם בעל העדות היחידה שיש לה
משקל משפטי נגד מנקם. שמר אינו מסוגל
לכך: לפי דברי אקשטיין בהקלטה, לא ראה
שמר מימיו את מנקס, ואקשסיין גייס אותו
למיבצע הרצח בניגוד מפורש להוראות
מנקס.
מכיוון שאקשטיין הוא גם האיש שנשלח,
לדברי עצמו, על־ידי הש.ב. למחתרת, ושפעל
בה כשליח הש.ב ,.הרי שהאשמתו של
קריצ׳מן היתד, חמורה שבעתיים.
כשנשאל, בתחילת חקירתו של קריצ׳מן,
מדוע בחר להעיד בשבועה, שעה שיכול
היה למסור את דבריו מן המקום, ענד, אק־שטיין
בתמימות :״רציתי לתת לך הזדמנות
לגלות את האמת.״
רגשיות ילדותית. היה זר. רק שיא
לשבוע של פצצות משפטיות• הוא נפתח
בכך שאחד משלושת השופטים הביע את
דעתו כי למנקס אין אפילו צורך להשיב
לאשמת הרצח, מאחר שאץ נגדו אפילו די
הוכחות שיהיה טעם בהשמעת עדויות־הגנה.
הער, זו לא נתקבלה אמנם על־ידי שאר
שני השופטים, אולם גם כדיעת־יחיד הייתה
בלתי־רגילה עד מאד.
הפצצה השניה הוטלה על־ידי סל עצמו,
כשביקש לשלוח את אקשטיין לבית־חולים
לחולי־רוח, להסתכלות. אילו נמצא כי אק-
שטיין חולה־רוח, היה המשפט נגדו מתבטל,
והוא היה נשלח לבית־חולים, עד שהרופאים
ימצאו כי הבריא. אולם הרופאים קבעו,
השבוע, כי אקשטיין אינו חולה־רוח, אף
שהוא מופרע באישיותו. הצטברה אצלו מרירות
ושנאה כלפי העולם החיצוני, מאחר
שנשללה ממנו אהבת־אם בשעה שחלה ב־שיתוק־ילדים.
המסקנה לגבי אקשטיין :״אמוציונליות
אינפנטילית״ (רגשיות ילדותית).
דבר אחד היה ברור השבוע: המשפט
מתנהל נגד מנקם. מאחר שהוא, כנראה,
האיש היחיד בכל הפרשה שלא היה שליח
הש.ב ,.חיוני לש.ב. להשיג פסק־דין ש־ירשיע
אותו. כי אם יזוכה מנקס, יתמוטט
כל הבנין הציבורי של השב. במקרה זה
לא יהיה מנוס מן המסקנה שלא היד, שום
צד ציבורי לרצח, וכי במקרה הטוב ביותר
בוצע על״ידי קבוצת פסיכופטים, שכולם
כאחד היו בזמן מן הזמנים סוכנים רשמיים
של השב.

אג שי־מופח
ע 11״ם תלו״ מעמוד
יוסף גרד ,38 ,גמר את עבודת יומו. הוא
סידר את שולחנו ויצא מהמשרד. מזה 12
שנה עבד בחברת החשמל, והוא לא ציפה
למשהו מיוחד באותו היום. השעה היתד.
ארבע! עובדי חברת החשמל הצטופפו ברחבה
שלפני תחנת רידינג בתל״אביב, חיכו
למכוניות שיסיעו אותם לבתיהם.
לפתע נשמע מכוון השער קול פיצוץ, ואחריו
קריאות לעזרה. שש על עמוד מתח־גבוה,
היו תלויים שני פועלים. מכנסיו של
האחד התלקחו באש, והשני היה מוכה הלם
ונשאר תלוי ממותניו בחגורת־הבטחון שלו.

״קצר!״ צעק מישהו. יוסף נרד ידע מחו
קצר. גם הוא עבד פעם כקוון. הוא מיהר
אל העמוד.
בתחילה לא ידע אם יש זרם בעמוד. אולם
כאשר הבחין בקבוצת אנשים ליד ד.עמ ד
הסמוך, שהתכוננו לטפס על עמודם, הבין
שאין זרם• הוא לא חשב על אשתו ועל
בתו, ראה רק את הסכנה הצפויה לשני
הפועלים הנפגעים, והחל מטפס על העמיד
הגבוה, בלי חגורת בפחון.
השרירים רעדו. נרד כיבה את מכנסיו
הבוערים של הפועל, השעין עליו את כובד
גופו ושיחרר את חגורת־הבטחון שריתקה
אותו לעמוד. לרגע היו שניהם תלויים באדר,
כשהדבר היחיד המונע מהם ליפול
למטה ולהתרסק הם שריריו הרועדים ממאמץ
של יוסף. הפועל שנכוד. הועבר לאדם שני,
שנאחז מתחתיהם, ומשם לקרקע. יוסף ניגש
אל הנפגע השני.
מצבו של זה היה קשה יותר. הוא נפגע
מהלם, לא היה מסוגל לשתף פעולה. הוא
גם לא היה תלוי על העמוד עצמו, כי אש
על סולם אלומיניום מתנדנד. י ,סף חזר על
מבצעו ד,אקרובטי, ובשארית כוחו העביר
את הנפגע לזוג המצילים שמתחתיו. למסד,
כבר עמד אמבולנס, שהעביר את הניצולים
לבית־חולים.
נרד ירד מן העמוד, ניקה את בגדיו ובלי
לדבר הרבה נכנס לאוטובוס ונסע הביתה.
המשק פורצי הסכרים
כמעט מדי שנה נערך בישראל מחזה
הדומה לפריצת סכר על־ידי נהר גואה. התהליך
שודד, תמיד: תחילה משתפכות כמה
טיפות מעל לסכר. אחר־כך מוצאים דד,ס
נחלים קטנים דרכים עקלקלות לעקוף את
מחסים־הבטון. פה ושם מתחילים להופיע
הבקיעים הראשונים. ולפתע, במכת־ענק אחת.
נעלם הסכר כולו. הוא נגרף במבול, הזוגק
קדימה עד שהוא נתקל בסכר הבא.
השבוע נשמעו הקולות הראשונים של
תהליך זה. בענף הטקסטיל ננאמו איומי
השביתות ור,השבתות הראשונים, עקב חבי־עית
להעלאת השכר היסודי, ברוח התיקונים
בחברת אתא. רופאי קופת־חולים דרשו תו־ספת־שכר
של 150 לירות לחודש. המהנדסים,
פקחים יותר, מצאו נוסחה מאתמטית
להעלאת־שכר סמויה: הם יצרו דרגה גבוהה
חדשה, כדי לאפשר למהנדסים לעלות בדירוג
מבלי שזה ייקרא העלאת־שכר.
נוסחה אחרת נמצאה זה מכבר על־ידי
פקידי הממשלה. הם דרשו כי הוצאות־הנסיעה
לעבודה וחזרה לא ייחשבו לשכר,
ולא יהיה צורך לשלם עליהן מם הכנסה.
בתעשית־ר,יה,לומים בנתניה ובבאר־שבע היו
כמה שביתות קטנות.
השלל חלאומי. כל אלה היו רק הטיפות
הראשונות. מאחורי הסכר מצטבר
לחץ אדיר, הגובר והולך. בשנה בה יתחילו
הטורבינות של מלחמת־הבחירות להסתובב
כמרץ, ובד, זקוקות סחנות־המים של חגיגות־

נאשם מגקס עוגה לסניגור קריצ׳מן
נד אנשי הש.ב.
חעולס

חז ח

045ן

העשור לזרם שקם, לא תהיה כל אפשרות
לעמוד בפני לחץ זה. הסכר ייפתח.
לפי חישובי הממשלה, עלה השכר הריאלי
(בערכו הממשי, לא המדומה) בשנה האחרונה
ב־ 570 בבניה, ב־ 770 בתעשיד״ למרות
שהייצור התעשייתי ירד במקצת, ומספר
הבנינים הגמורים במשך השנה ירד אף היא.
בשנה הקרובה אפשר לצפות להעלאה נוספת
של .1070
במשק המתקיים בעיקרי על נדבות מן
החוץ ועודפי־מזון, תהיה זאת תופעה טבעית.
גם הפועל רוצה לקבל את הלקו בשלל
הלאומי.

עת 1נ 1ת

ניירות בסל

״גוינבים ניורס גונבים ניירות!״) ענה
פעם הרב יהודה לייב מיימון (פישמן) כשנשאל
במה עוסקת המדיניות הציונית הוא
רצה להגיד כי עיקר מלאכתה של המחלקה
המדינית של הסוכנות היה דית, לפני קום
המדינה, היה לגנוב ניירות ממשרדים ברי-
סיים שונים בלונדון ובירושלים, לחבר זולי־הם
דו״חים ארוכים ולעשות רושם על המנהיגות
הציונית.
השבוע נתרמה במפתיע תרומ* .נוספת להבנת
הפעולה המדינית הזאת. היא באה במקרה,
בתוך מאמר ארק־ ואפרורי בהארץ,
שסיפל בקורותיו של המורה־לקצרנות חיים
בר־קמא (קמפינסקי).
ריגול נגד או״ם. קמפינסקי, כך נסתבר׳
נשלח עם פרוץ מלחמת־העצמאות
לחטיבת־הנגב. אולם כשנודע למפקד הפל־מ״חאי
כי כל כושרו הצבאי של הטירון מצטמצם
בכתיבת קצרנות, החזיר אותו במטוס
הראשון למחנה־הקלט. על מה שקרה הלאה,
סיפר המאמר בתמימות:
״אותו זמן היה מטה ברנאדוט (מיפקדת
המתווך מטעם האו״ם, הרוזן השבדי פולקה
ברנאדוט, שנרצח אחר־כך) בחיבה. קציני
הש״י (.שרות־הידיעות של ארגון־ההגנה, אבי
הש.ב. הנוכחי) ליקטו במשך שבועות ר
חדשים את קרעי הניירות, שהשליכו אנשי-
המטה לסל, אך לא ע; ה בידם לפענחם, כי
נרשמו בקצרנות.
״באחת מחופשותיו של המורה בר־קמא
בחיפה נתקל בו קצין הש׳׳י׳ ונפל עליו
כמוצא שלל רב. מאז, ועד העברת מסה
ברנאדוס לביירות, פוענחו כל הפרוטוקולים
של מסה או״ם
היה זה גלוי ציבורי מזעזע, שתרגומו
על־ידי השגרירויות הזרות הדליק בלי־ספק
ניצוץ שיגרום לסערה במרכז האו״ם. כי
בצורה סתמית זו פורסם ברבים כי הש״י
נהג לגנוב את ניירות הנציגות המוסמכת
של המוסד הבינלאומי העליון, לצורכי ריגול.
ספק גדול היה אם פירסום זה הועיל
ליחסים המתוחים בין ישראל לבין מזכירות
האו״ם ומסה האו״ם בירושלים.

פתרון שחור

בין כל האוריינטציות הפוליטיות המרחפות
בחלל הישראלי, הנועזת ביותר היא
זו של ד״ר ישראל בן־זאב, צבר דור
שביעי, המפקח על החינוך הערבי בבתי-
הספר העבריים, ולשעבר מרצה במיכללת
קאהיר. פתרונו של בן־זאב לבעיות ישראל:
לגייר את כל הגויים.
השבוע יצא מכתב מיוחד במינו מסעם
האגודה לגרי־צדק בישראל ובעולם* ,בחתימת
בן־זאב, אל אהוד אבריאל, שגריר
ישראל בגאנה השחורה. כדי לפתוח בפעולת
גיור בגאנה, רצה בן־זאב לדעת מפי
השגריר:
־• מהו הרכב האוכלוסיה בגאנה מבחינה
דתית?
• היכן מקום מגורם של השבטים שאינם
כפופים לנצרות ולאיסלאסז
• האם אפשר יהיה לפתוח מוסד להפצת
היהדות, שיהיה מאושר כמיסיונים
של הכתות הנוצריות השונותז
• מה הן השפות השכיחות במקומות
ההם?
+מה דעת כבוד השגריר על פעולות
גיור בין יחידים וקבוצות בגאנה מבחינת
הגישה הלאומית והמדינית הישראלית?
אם ישתף אבריאל פעולה, יי כל איש היד־השחורה,
שהוגלה ליבשת השחורה, לתרום
לישראל עליה המונית חושה, שחורה לגמרי.

מצוות ״לא תעשה״
הלל ג׳רסי ,20 ,הוא חייל דתי מאד.
הוא גדל בבית אדוק, למד בבית־ספר דתי,
• שבין חברית נמנים מזכירו של הרב
חראשי אייזיס חמי חרצוג, ד״ר פון־וייזל
ושורה של נוזענים.
העולם הזה !049

נהג להקפיד על כל מצווה. הוא גם היה
טבח מצויין.
בימי החגים יצאה יחידתו של הלל לאימונים
בשדה. נוסף לכל תנאי השדה הקשים,
עמד הטבח הנמוך והעליז תחת מעמסת
עבודה גדולה, בהיותו טבח יחיד של המחלקה.
אך הלל לא התלונן. הוא אהב את
החברה, ואהב להכין להם אוכל טוב.
בראש השנה התפלאו החיילים כאשר קיבלו
אוכל חם. כאשר ראו את הלל גומר
את עבודתו מאחורי הסירים וממהר להתעטף
בטלית ולהתפלל בדביקות, התלחשו :״ה־א
בסדר. לא משתמש בדת בשביל להשתמט.״
הלל עצמו הסביר :״אני יודע שאני עובר
על מצוות, לא תעשה׳ .אבל מצפיני לא
נותן לי לראות את החברה רעבים ואוכלים
לא טוב. מספיק שהם עוברים שיפשוף
כזה בשדה.״
לפני שבוע קיבל הלל חופשת שבת, נסע
לביתו בכפר העולים אליפלט הגלילי. בשבת
בבוקר הלך כמנהגו לבית־הכנסת. אך
הזקנים גירשו אותו בחרפה .״אתה מכין
להם אוכל בחג?״ התרעמו ,״לך להתפלל
אצלם!״

ת ח בו ר ה
ריווח ושירחון
לפני חצי שנה אפשר• היה לראות לראשונה
מחזה משונה: מונית נעצרת ליד
עגלת נפט, הנהג ממלא את מיכל ממיתו
בדלק הזול יחסית, וממשיך לנסוע, כש־מכוניתו׳
משאירה אחריה ענן עשן כהה
ומסריח. מאז, התפשט המנהג של החלפת
בנזין בנפט למוניות במהירות של שפעת
אסיאתית, וכיום אפשר לראות ברוב תחנות
הדלק בארץ משאבות הנושאות את השם
קרוסין.
מאחורי המנהג החדש עמד חשבון פשוט:
נהג מונית מוציא 15־ 20ל״י בממוצע ליום
לדלק. בגלל מדיניות של סובסידיות ומסים׳
קיים בארץ פער גדול מאד בין מחיר
הנפט למחיר הבנזין,־ מאחר ועל הבנזין
גובה הממשלה קרוב ל־> 2007 מסים ובלו.
לעומת מחיר הבנזין ( 335 פרוטה לליטר)
מחיר הקרוסין ( 180 פרוטה לליטר) הוא
נמוך מאד.
אמנם, השימוש בנפט מקצר את חיי המנוע
לשנה או שנה וחצי, משחית את חלקיו
הפנימיים, מקטין את כוח המשיכה שלו,
ומונע מד,מ נית לעלות עליות תלולות. אך
בכל זאת, העסק כדאי. כי בשנה אחת יכול
נהג מונית לחסוך 3000ל״י בממוצע,
ואילו מנוע חדש עולה רק 1200ל״י.
מעיכתל חי שו ת. הראשונים שנזעקו
ללחום בתופעה המסריחה היו אנשי האוצר.
צימצום השימוש בבנזין הוריד בצירה לא
נעימה את ההכנסות מדלק. גם המנועים
עולים מטבע זר. מקורות מסתוריים החלו
מפיצים שמועות־לחש כאילו השימוש בנפט
למוניות ייאסר, וכי נהגים יתקשו להשיג
מנועים חדשים. אך האי, מים נשארו בגדר
שמועות.
פקידי משרד הרישוי ועובדי משרד המפקח
על התעבורה היו פחות נזעמים. הם
האמינו כי רק נהגים שמנועיהם נמצאים
בלאו הכי במצב רעוע משתמשים בנפט,
וכי הם יוזכחו בעצמם כי שכר הנפט יוצא
בהפסד הבנזין .״הנפט מזיק לא רק למנוע,״
קבע אחד ממומחי משרד התחבורה! ״המפלט,
הצמיגים ותיבת־ההילוכים נפגעים
ממנו לא פחות.״
השבוע התערב גם גורם שלישי בפרשה.
היו אלה רופאים, אשר קבעו כי הנפט השרוף
מפליט גזים מסוכנים לבריאות הציבור•
הוא חודר לתא הנוסעים, גורם להם
כאבי־עיניים ומרעיל את האח־יר ברחוב.
מ• מחי משרד הבריאות פתחו בחקירה.
אולם, מבחינה חוקית, לא היתד, לשום
גורם הזכות למנוע בעד נהגי המוניות להשתמש
בנפט כאוות מנועיהם. כי החוק
קובע רק שמונית היא כלי רכב הניזון
מדלק מזוקק. וכל מדריך לתעשיה יוכיח
כי קרוסין הוא נפט מזוקק.

ע בוד ה
פלוגות הפועל כפעולה
איש מפועלי בית׳החרושת לביסקוויסים
יערב בחיפה לא הבין ברגע הראשון מה
מתרחש. כעשרים גברים, שירדו בקפיצה
ממכונית־משא ליד שער בית־החרושת, באחד
מימי השבוע שעבר׳ פרצו לתוך החצר, זינקו
אל תוך אולם המפעל.
״הכו אותם!״ נשמעה קריאה מאחת הפינות.
״הצילו,
מרביצים!״ פלחו עד מהרה צווחות
אימים את חלל המקום. עירבוביה

לקראתה חו ר ף. חמש יפהפיית אלה הדגימו השבוע מיבחר של נזעילי־גשס מתוצרת
ישראלית. בתערזנת־אופנה, שנערכה במלון דן, הציגה חברת מצקין 60 מודלים מקוריים,
המיועדים בעיקר לייצוא, ואשר זכו כבר להצלחה ממשית בכל ארצות אירופה.
של גברים ונשים, מקלות מונפים ושערות
נתלשות, נראתה בכל מקום .״גרור אותו
החוצה!״ צעק פורץ שם ף־זיעה אל פורץ
אחרי, שגרר אחד מפועלי בית־החרושת לכיוון
השער.
במשרד ניסה בעל בית־החרושת יהודה
לנדאו להזעיק את המשטרה• ״בריונים פרצו
לתוך המפעל,״ הסביר בהתרגשות ובמבטא
גרמני לתורן, במוקד המשטרה החיפאית.
המשטרה מגיעה באיחור. התורן
מסר את הידיעה למפקדו. אך במקום להזעיק
את הניידות למקום המהומה, צלצל המפקד
למועצת הפועלים :״מה קורה ביערב? יש
לכם מושג?״
במועצת הפועלים סיפקו למשטרה את
האינפורמציה המתאימה :״שום דבר מיוחד.
מורידים פועלים בלתי־מאורגנים מהעבודה.
אנחנו מפקחים על הפעולה.״
אנשי המועצה לא שיקרו. מתוך דיס
שחנה ליד יערב פיקחה החברה סופי, מנהלת
לשכת הפועלות, על המבצע. בתפקידי־משנה
לידה כיהנו מנהלי לשב ת העבודה בחיפה
ובתל־חנן, דורון ואורלי.
הניידות הגיעו למקום באיחור של יותר
משעה. הפורצים כבר הספיקו מזמן לסיים
את מלאכתם. הם השאירו במקום את החברה
סופי שבויה בידי פועלי יערב, ערימות ביס־קיזיטים
מושחתים, פועלת מקומית מוכה
ושרוטה, ומפעל משותק.
אי־הכנה. רק כעבור שעה נוספת התבררה
סיבת ההתנפלות. ואז הסתבר כי הפועלים
הבלתי־מאורגנים היו מאורגנים בהחלט,
ונשלחו ליערב על־ידי לשכת־העבודה. אך
לא לשכת־העבודה של חיפה, כי אם זו
של כסר אתא. סידור זה לא מצא חן בעיני
המזכירים החיפאיים, שרצו את מק מ ח
העבודה למובטליהם הם שלחו את אנשי
האגרוף של פלוגות הפועל לחסל את ההתחרות.
כאשר,
על פי דרישת לנדאו, נפתח תיק
נגד המתקיפים, ניסו אנשי הלשכה החיפאית
לבטל את התלונה .״זו היחד, אי־הבנה,״
הסביר הח׳ קרן, מזכיר אגודת פועלי המזון
בחיפה .״אנחנו נשלם את הנזק, אם רק
תבוטל התביעה הפלילית.״
לנדאו סירב• ״כבר ראיתי פעם התנהג״ת
כזו — בשנת 1933׳ כשהיסלר עלה לשלטון
בגרמניד״״ נזכר .״רק בית־משפט יוכל לשים
קץ להתנהגות כזו. מקומם של המתפרעים
בבית־הסוהר.״

פ ש עי ם
תושפח־בוקר
שלושת הפורצים סיימו את מלאכתם,
גררו שלל ניכר מבית־הקפה של יהודה
בראלי, ברחוב לוינסקי בתל־אביב. הם
מיהרו לבתיהם עם שקי המזון, הנקניק,
השימורים והקפה הגנובים, כאשר נתקלו
לפתע במכונית מדור הבילוש, שהיתר, בסיור
שיגרתי. השלושה מיהרו להסתיר את
השקים מתחת לספסלי גינה סמוכה, שכבו
בעצמם על האדמה.
״מה אתה עושה כאן?״ שאל בלש חשדן
את אלברט חרוש ,19 ,כשהוא מציץ בשעונו.
השעה היתד. ארבע ושלושים לפנות בוקר.

״שוכבים בגן,״ ענה אלברט, כשהוא קורץ
לבלש, ומנסה לרמוז לו כי שכב משכב־זכר
עם השנים האחרים, שאישרו את דבריו בניד
ראש.
אולם גם משכב־זכר הוא עבירה פלילית.
הבלשים החליטו לעצור את השלושה לחקירה,
ובטרם עזבו את הגן ערכו בו חיפוש
שיגרתי, מצאו את שלל הגניבה.
בבוקר הובאו השלושה לפני שופט השלום.
כאשר ביקש סמל המשטרה את מעצרם
לחקירה, למשך עשרה ימים נוספים,
הבטיח לשופט כי בתום תקופה זו יועמדו
השלושה לדין בשתי אשמות: משכב־זכר,
בו הודו, והתפרצות לרשות זרים ,״בה יודו
בסופה של החקירה״.

כלישר אל
הקרן אינה ק״מת
עולים מגני המעמד הכינוני נתקלים
עתה בקשיים חדשים. מתוך הכרה כי
החלפת הדולאר ב־ 1800 פרוסה היא גזל,
העניקה הממשלה לעולים אלה 500 פרוטה
נוספות על כל דולאר, בצורת מענק והל-
וזאה. עתה אזלו הקרנות המצומצמות שנועדו
למטרה זו ההכרח חיש״
ראלית הלא־ממשלתית הראשונה שתורשה
להפיץ מניות בבורסה של ניו־יורק, בשיעור
של 3מיליון דולאר, תהיה חברת כור ההסתדרותית.
בצורה זו תיכנס החברה להתחרות
עם מניות מלווה הפיתוח של הממשלה
קיכוץ להכות הכשן ערך
גסיון מוצלח בגידול אורז: חבריו זרעו
את הגרעינים בשטח מוצף־מים של בריכת
דגים, נתנו לאורז ולדגים לגדול זה בצד
זה, אספו שני יבולים.
תזכיר קבורה בשטח הפקד
שטחההפקר בשדה הקבורה של חברות
החברח קדישא, אותו גילה חעולם חזח
( )974 בחקירתו הגדולה דת או ביזנס?,
ח, סל השבוע. בתקנות שפורסמו בקובץ
התקנות הרישמי, בחתימת שר הדתות משה
שפירא, ציווה השר להפסיק את פעילותן
של אותן החברות שלא יצטיידו ברשיון
תוך חודשיים. בכך יצאה לפועל אחת
ההצעות שהביא העולם הדה בסיכום גילוייו
מכירת נכסי ״של״ לגורמים
יהודיים מתקדמת. אחרי שהמליונר האנגלי-
יהודי אייזיק ודלפס, ן הביע את נכונותו
לרכוש חלק מן הנכסים (חעולם חזח 0048
נמצאה חברה ישראלית, מן הסקטור הפרטי,
שהיתר. קשורה בעבר בהפצת מוצרי של,
שתיכנס לשותפות עם תלפסון לרכישת כל
הרכוש דוקטרינת אייזנהאואר
איבדה את אחת המדינות המאמינות בה.
כפי שניבא מדור תצפית (העולם הזח ) 1048
הודיעה השבוע ממשלת לבנון כי הצטרפותה
לדוקטרינת אייזנהאואר לא באה אלא מטעמים
כלכליים, וכי היא מסתיגת מאותם
סעיפים בדוקטרינה הקוראים למלחמה בקומו,ניזם
ולפתרון בעית ארץ־ישראל בדרכי
שלום.

עצור נשירתשערותיךבמוקדם
השתמש נ :

3י קנ״י

סואסז 4 16א 111ק * 10 0ם
מכיל ויטמין פננונול •

מונע

תוצרת
9 גויה

שטוחה

קשקשים

אמנות

במרחב

תיאטרזן

הירדן

עד שחקו מזדקן

הכל מותר

או סקר (תיאטרון זוטא; המחבר — סיני
סאלומה; תפאורה — אריה נבון) הוא מחזה
של המחזת מחזה, לשלושה תפקידים. על
הבמה נפגשים שני שחקנים צעירים -עם
מנהל תיאטרון, מתלבטים בבעית בחירת
מחזה לתיאטרונם. במאמצים לבחור נושא
מתאים להמחזה, נזכר מנהל התיאטרון (זיג־מוגד
טורקוב) בדמותו של אוסקר — שחקן
מזדקן שהכיר בנעוריו ויחד מחברים השלושה
על הבמה את טרגדית השחקן המזדקן
ומציגים אותה לעיני הקהלי
לאמיתו של דבר, אוסקר אינו אלא המחזת
בעיתם של תיאטרון זוטא וזיגמונד
טורקוב עצמו. כי מאז הקים טורקוב׳ שהיה
אחת הדמויות הבולטות ביותר בתיאטרון
היהודי בפולין, את תיאטרונו הזעיר, לפני
שנה (קרה זח בשאנחאי) ,מתלבט טורקוב
במציאת רפרטואר מתאים.
כל היצירות שכתבו סופרים ישראליים
למענו, איכזבו. טורקוב נזכר, כמו מנהל
התיאטרון שהוא מציג על הבמה, במערכון
שהציג בתקופת שהותו בברזיל, ויחד עם
מאיר ינאי הפך אותו למחזה, שמחברו נושא
את הפסיבדונים שלו מימי שהותו בברזיל
— סיגי סאלוטה. כך הפך אוסקר למעין
וידוי אישי של השחקן היהודי הדגול בן
ה־ ,61 שלמרות שמעטים השחקנים בדרגתו
בארץ, לא מצא את מקומו באחד מהתיאט־רונים
הלאומיים של ישראל.
כוח בלתי־מנוצל. המחזה מתפתח בפשטות.
מבעיתה התלבטותם של השחקנים
במציאת דרכם על הבמה, בעית היוצר
המזקין, הנדחה לקרן־זוית ושאיש אינו רוצה
בו עוד, למרות שהוא מרגיש שיש ביכולתו
לתרום עוד רבות. ההצגה מושתתת
על משחקו הנפלא והמזעזע של טורקוב.
זה זמן רב לא גרם שחקן יחיד בישראל
חויה אמנותית ורגשית כשם שעושה זאת
זיגמונד טורקוב באוסקר.
מאיר ינאי ודורה קורס, שחקנית עולה
מארגנטינה, השוהה רק שנתיים בארץ, טובים
מאוד, אך טורקוב מאפיל עליהם.
עם כל ההערכה לערכו החינוכי והתרבותי
של תיאטרון זוטא, המופיע בעיקר בנקודות
ישוב קטנות ונידחות, יש להצטער שכוח
אמנותי מעולה כמו טורקוב אינו מנוצל
להעלאת רמתם של הבימה או הקאמרי.

השפה הערבית היא אחת העשירות ביותר
בגידופים וקללות. רוכל הגון משוק אל־מוסקי
בקהיר יכול לגדף את מתחרהו 30
דקות מבלי להשתמש באותו כינוי פעמיים,
וסדרן קולנוע ברמאללה אינו נחשב ראוי
לתפקידו אם אינו יכול לתאר את תכונותיו
של כל אדם, ביותר מ־ 300 כינויי־חרפה.
השבוע הראו קרייני סאוטאליטרב הקהירי
ושירות השידור ההאשמי ברמאללה כי אינם
נופלים מאיש בשטח זה. לצורך התחרות
שמרו רק על הסייגים המינימליים שדורשת
המלה המשודרת. מלבד זאת הרשו לעצמם
את הכל.
״עכבר בוגד שמצץ את הבגידה מדם סבו
עבדאללה!״ התריע קריין קהיר לעומת המלך
חוסיין .״חשאשין, שקרנים, מוקיונים!״ הטיח
לעומתו קול מרמאללה, אל פני גמאל עבד
אל־נאצר וידידיו .״אין אף גבר ביניכם. חיילות
ישראליות נהגו בצבאכם כבעדר כבשים
בסיני!״
פגישה בג׳נין היה זה שיא חדש
במתיחות שהשתררה בין שתי הארצות, מאז
חילץ המלך חוסיין את עצמו מתיבוק־המזזת
של הגוש המצרי־סורי, והתייצב בצד אר־צות־הברית.
מצרים איימה וחזרה ואיימה כי
יום חיסולו של חוסיין קרב, סוריה הבריחה
משלוחים גדולים מאד של נשק למתנגדי
המלך בפנים הירדן .״העם האציל יקום
ויטאטא את הבוגד חוסיין כמו גל של
זוהמה אל פח־האשפה של ההיסטוריה!״ הת־נבאר,
קהיר.
לפני שבוע השמיע סאוט אל־ערב האשמה
חמורה מאד ומדוייקת מאד למראית־עין:
המלך חוסיין נפגש ב־ 15 בספטמבר עם גולדה
מאיר ודויד בן־גוריון לשיחות חשאיות
בג׳נין, כדי למכור את הפליטים הערביים
ולחתום על ברית שלום עם ישראל.
עמאן יצאה מעורה כדי להוכיח את השקר,
הצביעה על העובדה כי ב־ 15 בספטמבר היתד,
שרת־החוץ הישראלית בניו־יורק (״הישראלים
צוחקים מכם אסרה על אזרחיה להחזיק
תמונה של רודן מצרים. אולם היה
דרוש צעד ממשי יותר כדי להוכיח כי
אמנם חוסיין לא מכר את נפשו לדויד בן־
גוריון. הוא נעשה בניו־יורק•
העקיצות משגעות. כרגיל, במקרה
של ריב בין שליטים ערביים׳ ניסה כל
צד להוכיח את עצמו ערבי טוב יותר על
חשבון ישראל. האמצעי במקרה זה היה
הדו״ח של ממלא מקומו של ראש המשקיקולונל
ביירון לירי, על
פים של או״ם,
העבודות שבוצעו בשני חלקי האזור המפורד,
ליד ארמון הנציב בירושלים.
בשעתו התלוננה ירדן בפני מועצת הבטחון
על כי ישראל החלה בעבודות יעור, בחלקה
היא של האזור המפורז. הדו״ח של לירי
קבע כי גם ירדן ביצעה עבודות בשטח
ר,מפורז — ודווקא עבודות בעלות צביון
צבאי: סלילת כביש לבית־לחם, הקמת תחנת
משטרה ומסעדה.
עם קבלת הדו״ח יעץ דאג האמרשילד
לירדן כי תסיר את תלונתה למועצת הב־טחון,
מאחר וניצול השטח המפורז לא
היה חד־צדדי. אך הדקירות המשגעות של
קרייני קהיר לא השאירו כל מקום למחשבה
צלולה. השבוע הודיע נציג ירדן באו״ם
כי ארצו עומדת בתוקף על כך שהתלונה
תידון במועצת ד,בטחון.

מאחורי ה קל עי ם
שביתה בתיאטרון
אזהרה אחרונה להנהלת התיאטרון

ו6ב€ין

הקאמרי ניתנה בשבוע שעבר על־ידי ועד
פועלי הבמה. אחרי שמנהל התיאטרון סירב
לקבל לשיחה את נציגי הפועלים שתבעו את
תשלום משכורתם במועד, שבתו הפועלים
ממלאכתם. רק אחרי שקהל גערת החלומות
חיכה ליד האולם החדש למעלה מחצי שעה,
הדליקו הפועלים את האורות תמורת הבטחת
תשלום למחרת. מצבו הכספי הגרוע
של התיאטרון אילץ את הנהלתו להקדים
את הצגת הבכורה של רומיאו ויוליה בשלושה
שבועות, מתוך תקווה שהצגה זו תמלא
את הקופה הריקה מחזה מקורי
חדש נודד, זו השנה השניה, מתיאטרון
אחד למשנהו. הבימה רכשה לא מכבר את
הזכויות על רחוב המדרגות ליהודית הנדל,
שנמצא כבר בשלבי־ההכנה הראשונים בתיאטרון
׳הקאמרי. הנדל העבירה את המחזה
להבימה, אחרי שהקאסרי הודיע כי מטעמים
שונים אין הוא מתכונן להציג מחזה זה
השנה הצנה מיוחדת להרפתקנים
לא תתקיים בתיאטרון זירה, לכבוד
הצגת הקומדיה הצרפתית הרפתקאות פרי־שון.
התיאטרון, שהתמחה בהצגות מיוחדות
לפי נושא מחזותיו (לנשים הרות: החסידה
באה; לג׳ינג׳ים: פרנסואה ראש גזר; לבעלי
קרחות: הזמרת בעלת הקרחת) ,החליט לוותר
הפעם על הצגה מיוחדת, מחשש התקהלות
המונית ליד קופת התיאטרון
לעומת זאת הודיע תיאטרון סמבטיון על
״הצגה מיוחדת לאנשי ש.ב. אי־שם״ ,עם
הצגת הבכורות של ששש.ב ,.שרות בדחון
ב־ 1,6חקירות בלי האזנות. חקירה קצרה
(בלי האזנה) גילתה שהודעה זו אין לה
שום אחיזה במציאות, ומטרתה פרסומת בלבד
הצלחה גדולה קצר בניו־יורק
הפסנתרן הצעיר, יליד ירושלים, נחום גריני
פלד. גרינפלד ,25 ,מופיע באולמות מלאים
והביקורת הנלהבת שזכה לה במדור המוסיקה
של היומון החשוב ניו־יורק סיימם
הביאה לו הצעות מבטיחות חדשות.
מחרוזת תלו בחבל
רדיו קהיר שידר מערכון, בו תיאר
את שילוח הירח המלאכותי האמריקאי הראשון
אל החלל: הנשיא אייזנהאור לחץ על
ההדק, הירח התרומם והנשיא נכנס לבית
הלבן כדי להאזין להודעותיו של האיש אשר
שוגר בבטן הירח המלאכותי. ואז נשמע קולו
של האיש :״עלו מהר לגג! מיד!״ הוא
ביקש .״מה קרה?״ שאל הנשיא בתמהון.
״נתקלתי בחבל הכביסה שעל הגג
תעמולה רצופה מתנהלת בין הפליטים
בירדן, שלא יסכימו לכך שהשלטונות יוציאו
אותם ממחנותיהם .״חוסיין רוצה להעביר
אתכם למדבר שעל הגבול העיראקי, ולהיפטר
מכם רוז אל־יוסון?״ ,השבועון
הקהירי הנפוץ, גילה מדוע לא בוצעה
ההתקפה העיראקית־תורכית על סוריה לפני
שלושה חודשים: הקצינים העיראקיים הודיעו
שהם יערקו, ברגע שנורי אל־סעיד יתן פקודה
לתקוף את השכנה הערבית.
העולם הזר 1049 ,

האם התגבורת המצרית שנשלחה
לסוריה היתה דרושה לה
באמת? האם נוכחותם של חיילים
מצריים על אדמתה היא לטובתה
של סוריה? אחרי ההתלהבות
הראשונה, החלו השסוע חוגים
סוריים משמיעים פיקפוקים כנכונות
של צעד זה. כמה מהם
התלוננו בי המצרים הביאו אתם
מנהגים מגונים של שתיית אלכוהול
מופרזת ועישון חשיש, נוסף
על מחלות נוראות העשויות להדביק
את אזרחי סוריה. אך ראשי
המשטר בדמשק ובקהיר התעלמו
מן הביקורת. הם המשיכו לתאר
את שיגור התגבורת המצרית
כצעד המהפכני והחשוב כיותר,
שנעשה כזירה הערכית מזה מאות
שנים. בפגישות כציבור, במועדונים
פוליטיים, ככתבי עת ובעתד
נים יומיים נמתחה ביקורת על
מדיניותה החדשה של הממשלה.

כרחובות חלב. צילום זה מראה חיילים מצריים מוקפים צעירים
סוריים נלהבים, בשעת טיול באחד מרחובות הבירה של צפון סוריה.

במרכז עומדים שני מצרים, חבושי כומתות, אשר השמאלי ביניהם
שלוב זרוע עם רב־טוראי סורי, לאות אחווה וידידות בין שני העמים.

סינווו שד עתונאי מצוי עד חיו המשווה המצוי ועד הנסת הסורים למלחמה

הצבא המצר בדמ שק
*\ן י הספיקו החיילים המצריים הרא־שונים
לנחות בנמל לודקיה הסורי, וכבר
היה קדרי קלעגי, סופר אל-מוסאנור הקהירי,
בדרכו לחזית הסורית. הוא הגיע לדמשק
כשבלבו החלטה נחושה לאסוף חומר לכתבה
מפוצצת, שתרומם את רוח קוראיו.
״מי שראה את דמשק לפני שבוע,״ כתב
השליח המיוחד ,״לא יכירנה כיום. היא כמעט
התרוקנה מאותם צעירים בריאים, אשר
כוכבי צבא הבריקו על כתפיהם, ואשר
מילאו את רחובות העיר, את כיכרותיה ואת
בתי־הקפה שלד״ כשהם מצפים למתן האות.״
״האות,״ המשיך קלעגי ,״ניתן, והוא בישר
מצב חירום. היחידות הצבאיות תפסו
את עמדותיהן, המיפקדה הראשית נשארה
ערה, מוכנה לכל הפתעה; אלפי מתנדבים
קיבלו נשק, ובני העם החלו מתאמנים בקרבות
רחוב; האופוזיציה הודיעה על הזדהותה
עם השלטון והעמידה עצמה לשרות
הממשלה. הכל התכוננו להדוף את האויב.״
״כל ההכנות הגורליות הללו נעשו תוך
התרוממות־רוח ועליזות,״ קבע המצרי .״והסיבה
למצב־רוח זה היא נוכחות הצבא
המצרי בסוריה.״

החיילים המצריים .״בעמדותיהם,״ השיבו
לו, וגילו לו עובדה מעניינת :״כמה מהם
כבר תפסו את מקומם של המומחים הרוסיים,
והם עכשיו מדריכים את החיילים
הסוריים להשתמש בנשק הסובייטי החדיש.״
במטה סיפרו לו גם על האירגון המוצלח
של העברת התגבורת והצבתה בסוריה.
״חייל מצרי אמר לי,״ סיפר העתונאי,
״כי בעלותם לאניה, לא ידעו החיילים המצריים
לאן הם מפליגים. הירידה על אדמת
סוריה היתד, אפתעה נעימה ביותר לבני
הנילוס. שהרי הם נבחרו להגן על גבול
סוריה, שהוא גם גבול מצרים החדש.״
״אין שמחה גדולה מזו,״ סיפר הטוראי
מוחמד סלימן, בן כפר מצרי ,״מזו שהיתה
לנו בראותנו את האושר שכיסה את פני
אחינו הסורים, בשעת נחיתתנו. איפה שהופענו
לחצו את ידינו והתחבקו אתנו.״
הרמטכ״ל הסורי, עפיף אל־בזרי, לא הסתפק
בלחיצת ידיים; הוא נישק כל חייל
מצרי שהזדמן בדרכו .״זהו היום המאושר
ביותר בתולדות העם הערבי.״ קבע; ״לא
היה כמוהו מאז יום הירמוק.״

הרמטכ׳״ל מנשק כל חייל
ך לב מלא גאווה החל העתונאי לתור
אחרי הידיעה המפוצצת שלו. הוא הגיע
למטה הכללי הסורי, שאל היכן נמצאים

הרמטכ״ל מביך .-שני משמאל בתמונה זו הוא עפיף אל־בזרי, ראש המטה הכללי הסורי.
לידו, מימין, עומד מפקד חיל־יהמשלוח המצרי. במרכז רושם קצין מצרי את דברי
הרממכ״ל הסורי, שנישאו לפני החיילים המצריים בזמן רדתם מן האניה בנמל סורי.

מות חי ל. כדי ״לקדם את פני ההתקפה התורכית״ התנדב הנוער
הסורי ליחידות הגנה, שצויידו בנשק ממחסני הצבא. בצילום: יחידת

מתנדבות סוריות צועדת בדמשק, כשהן חמושות בתת־מקלעים ולצל
צווארן מטפחות. מדיהן מזכירים במקצת את מדי תנועת הצופים.

מיפוי על עריקים

^ ולם פגישותיו עם חיל המשלוח ה־מצרי
לא סיפקו את להיטותו העתונאית
של קלעגי. הוא המשיך לחפש את הסנסציה
הגדולה. לרגע חשב כי ימצא אותה
במשרדו של אכרם אל־חוראני, המנהיג השמאלי
העומד מאחורי השלטון החדש בסוריה׳
ונתמנה כיושב־ראש בית־הנבחרים.
חדר־ההמתנה של אל־חוראני היה מלא. ה־עתינאי
המצרי הספיק רק לומר ״סלאם עלי־כום,״
לפני שנאלץ לפנות מקומו לאחרים.
כאשר מצא לבסוף קלעגי את הסקופ המיוחל,
היה זה לגמרי במקרה .״מישהו״
סיפר לו, כי בשיא המתיחות על הגבול ה־סורי־תורכי,
ערקו חמישה אנשי־צבא תורכיים׳
ביניהם תת־קצין, מעמדותיהם באזור
עקרין. המפקד הסורי המקומי הסיעם לדמשק.
התורכים, כך הצליח העתונאי המצרי
לגלות, הכריזו כי ערקו מצבאם, מפני שאינם
מרוצים מהתפתחות העניינים בתורכיה.
״הממשלה שלנו מכינה מלחמה בלתי
מוסרית נגד סוריה,״ סיפרו ,״ואנחנו, כמוסלמים
וכשכנים, איננו רוצים ללחום
בכם.״ הם אפילו ביקשו לצרפם לצבא
הסורי׳ במקרה של מלחמה עם תורכיה.
״עד רגע זה,״ סיים קלעגי ,״לא פורסמה
ידיעה זו בשום מקום, כי השלטונות הסוריים
טרם החליטו אם העריקים הם באמת
עריקים, או שמא נשלחו כמרגלים *
20 באוגוסט ,636 יום קרב הירמוק בין
צבא ביזנט והצבא המוסלמי, בפיקודו של
חאלד. הקרב, שהסתיים כעבור חודש, ב־נצחון
מוחלט של הצבא המוסלמי, הכריע
סופית -את גורל האימפריה הביזנטית בחלק
זה של המרחב.

ספורט
אנשים עולים לירועודים

מ 10 וח מלאח לבססד.
מנורות. קל>טר. זוזשולמת.

*10*00

הוצאת ספרים
אחיאסף בע״מ ירושלים
__בן־יהודה __ 36
כבר הופיע הספר

העי^ר
שיהיה שמח!!!

ראת שבח וים
בעריכת אמנון אחי־נעמי
ומצוייר בידי דני.
.לקחנו את הרעיונות המשוגעים
ביותר ועשינו מהם ספר שמושי
לנהול מסבות עליזות.
יש כאן מכל זן ומכל מין, לכל
הרמות (ו״אפילו רמות השבים׳׳)
לכל טעם ולכל גיל 2000 .חידות
וכ־ 100״פטנטים׳׳ למסיבות נשפיות
וערבי הוי*.
כל המשחקים שבספר נוסו למעשה
לפני קהל והצליחו.
המחיר 3.300ל*י
עד 1.1.58 רק — 3.ל״י
להשיג אצל כל מוכרי הספרים בארץ.

גם הנך יכול זאת!

רק טרם נסית. וזה כל כך
פשוט. ברנר נותן הוראות
שימוש לכל קונה מצלמה.
תתפלא באיזו מהירות
וקלות תהיה לצלם־חובב.
1 9נו - 1ברנר
חיפה^־חוב

התלונן וב

פו רמיקה

ביום ראשון האחרון נראה שר החינוך
והתרבות זלמן (״זיאמד,״) אוץ, כשהוא
נוסע מתל־אביב לירושלים במכוניתו הרשמית,
יושב על־יד הנהג. ואילו אשתו
קלרה ארן, שהיא גם סגן מזכיר הכנסת
והנוהגת לעלות מדי יום ראשון לירושלים,
נסעה כטרמפיסטית, במושב האחורי מיו
אחרי מכוניתו של ארן נראתה אצה בכביש
ירושלים מכוניתו האפורה של שר המשטרה
בכור שלום שיטרית, כשגם היא
יושב ליד הנהג, ואילו המושב האחורי
היה ריק אגב, בקשר לכך, מעניין
לציין כי שרת החוץ גולדה מאיר ג-הגת
דרך קבע למלא את מכוניתה בחיילים
טרמפיסטים, כל פעם שהיא נוסעת בין תל״
אביב וירושלים. לפעמים היא אף אוספת
יותר מן המספר המותר לפי החוק שעות
מעטות לפני הופעתו של ח״כ יעקב
חזן בוויכוח המדיני בשם מפ״ם, נראה
הח״כ ממשמר העמק כשהוא ממתיק סוד
עם שני חבריו לסיעה, מאיר יערי ו־יעקב
ריפתין, במסעדה קטנה בלב עולם
המסחר של תל־אביב, ברחוב הרצל מדיניות
פועלית אחרת נקבעה השבוע גם
היא בבית־קפה• עם שובה של ח׳־כ מק׳׳י
אסתר וילגסקה מביקורה בברית־המו־עצות,
היא חידשה את ישיבותיה השבועיות
עט ח״כ מק״י אחר, משה סנה, בקפה
תכלת התל־אביבי סימני ההתחרות בין
משרד ראש הממשלה לבין משרד הדואר,
על בית השידור החדש, התגלו בשעת
הטכס החגיגי של חנוכת המשדר. כאשר
התברר כי אורח הכבוד מספר אחד, שר
הדואר יוסף בורג, איחר להופיע בכמה
דקי׳ת, הזדרז מנהל משרד ראש הממשלה
טדי קולק והציע :״אי־אפשר לחכות יותר.
נתחיל!״ אך לפני שהספיקו להתחיל,
הופיע השר המתחרה .

ת״א, וולפסון ,13 פנת הרצל.

גפ׳ד
חמש ־ חמש

עשרות

קריקטורות

עמודים

חורה לגיברלטר
אחרי הפסקה של 50 שנה, חזר השבוע
הסופר שמואל יוסף עגנץ לכתוב באידיש.
היתה ואת הקדמה לספרו סיפור
פשוט, שתורגם לאידיש בידי אליעזר רובינשטיין,
בליווי ציורים של יופל ברגנר
המשורר זלמן שניאור הסביר
בחוג מכרים מדוע הוא מעדיף להיות
בחוץ־לארץ: כשהוא הולך ברחוב בישראל

נערות־זוהר רוזנשטיין וווים
נדמה לו כי כולם ידידיו, עד שהוא פוגש
מכר ומתברר כי זה שונא שלו. בחוץ-
לארץ נדמה לו שכל ההולכים ברחוב שונאים
אותו, אבל כשהוא פוגש מכר, הוא
מרגיש כי זהו ידיד עק: הטלת הרימון
בכנסת, גילה הרב יהודה לייכ הכהן
מיימץ כי משפחת דואק היא מהמשפחות
היהודיות הוותיקות והאצילות בארצות
הים התיכון, וס צאה מגיברלטר, בה
זכו אבות המשפחה בכינוי האנגלי ״דיוק״
(דוכס) ,בשל היותם צאצאי כוהנים השבוע
הסתבר כי איש הש.ב. ששמר על
יעקב חירותי, כשזה זכה לחופשה ממעצר
לקראת הולדת בנו, היה גם הוא
בעלה של אשה הרה, ושגם לו נולד בן
יחד עם בנו של חרותי. שני האבות הגאים
בילו שעות ארוכות במשחק שח־מת ובהחלפת
רשמים על לידות ותינוקות
באשר נערכה השבוע תצוגת אופנה של
מעילי־הגשם במלון דן בתל־אביב, בלטה בין
הקהל מלכה רוזנשטיין, נערת הזוהר
שנישאה לפרקליט עשיר. כל פעם שמוצג
מצא חן בעיניה, היא קראה לדוגמנית
להתקרב אליה לבדיקה מקרוב, כשהיא משתמשת
בכינוי החיבה של הדוגמנית, אותו
זכרה מזמן היותה נערת־זוהר עצמה.

9ס ( 1ן י

צחוק ומצב רוח! חיום ב־

״לי־־גה ל־או־־מ־ת ו חמש
דקות בלבד נותרו לסיום המשחק
המכריע במשחקי־המבחן לעליה לליגה הלאומית,
בין הפועל ירושלים לבין מכבי
רחובות. התוצאה היתד 1:0 .לטובת הפועל.
נראה היה לכל כי המשחק יסתיים גת,׳ גאה
זו, שתוציא אמנם את מכבי רחובות ממסגרת
הסיכויים לעליה לליגה הלאומית, אך תזרום
לעריכת משחקי־מבתן חדשים בין שלוש
קבוצות, בעלות מספר נקודות שווה.
לפתע הצטרף רחמים חנוני, בלם הפועל
ירושלים, לשורת החלוצים, הצליח להכניע
את שוער מכבי. אנשי ירושלים, שבאו בהמוניהם
למשחק בותייה, קפצו ממקומו
סנדוויץ,
ממוסקבה
במסיבה המפוארת שהתקיימה בשגרירות
הסובייטית ברמת־גן, לכבוד יום־השנה ה־40
של מהפכת־אוקטובר (שהתחוללה בחודש
נובמבר) ,הצטופפו מיטב אנשי המדינה והרוח
מסביב לשולחן אדיר, עמוס כל טוב,
שהשתרע מתחת לתמינות המרשל קלימנטי
וזרושילוב וניקיסה כרושצ׳וב. בנסותו למצוא
הסבר להתלהבות גסטרונומית זו, מצא
העתונאי אמיר אופנר, כתב העתון האמריקאי
כריסמיאן סיאנס מוניטור, נימוק
לאומי משכנע: ככל שיגדל התקציב הסובייטי
למסיב ת דיפלומטיות בישראל, כן יקטן
התקציב למשלוח נשק סובייטי למצריים.
קבע אופנר :״כל סנחדיץ׳ שנאכל כאן,
פירושו כדור אחד פחות לצבא המצרי!״
כשהפריעו מטרות־גשם קלים לאותה
מסיבה, העיר הפרשן הצבאי ד״ר
ישראל בר, בצדק :״מי שרוצה שלא
ירד גשם ביום־השנה של המהפכה שלו,
שלא יחולל מהפכה בחודש נובמבר
בויכוח שהתנהל באותו ערב מטעם הציונים־
הכלליים על חוק ההדרים המוצע, השווה
עורך־הזין חיים לובינסקי את אנשי
היוזמה הפרטית לפועל פתח־תקסיאי קומוניסטי,
שדרש כי מעבידו יתחלק עמו בכל
נכסיו. לדרישת הפרדסן, הסכים הפועל לתת
מצדו את מחצית רכושו למעביד .״כמה
דונמים יש לך?״ שאל המעביד, ונענה כי
אין לפיעל אף דונם אחד. אך כששאל ״כמה
תרנגולות יש לוז* טען הפועל כי התר

גיעהםורמיקה בכל
הצבעים, במיוחד פסטליים
וצבע עץ טבעי. נובוטיסט,

נגולות אינן שייכות לענין, ובהן אין ל־התחלק.
נימק הפועל את עמדתו :״אין
לי דונמים, אכל יש לי תרנגולות.״ ההיקש:
אנשי היוזמה החופשית מוכנים לחסל את
כל צורות הפיקוח, פרט למועילות להם.

כדורגל

• דויד בן*גוריון, כאשר הודיעו לו כי מעירו הצבאי נחמיה ארגוב
התאבד :״אילו הייתי בריא, זה לא היה קורה.״
• מזכיר״מפא״י ד״ר גיורא יוספטל, בשיחה פרטית :״אין זכות־קיום
למפלגה הפרוגרסיבית. היא משתרבבת בין הרגליים!״
• שר הדואר ד״ ר יוסף בורג, בעת חנוכת בית השידור הישראלי לשפה
הערבית :״מעתה יהיו הערבים ראויים לשם בני ישמעאל, כי זה יהיה קיצור של
,״ישמעו״ ו״ישראל״.
#מנהיג הצ״ב יוסף סרלץ באסיפת־עם בנהריה :״אנחנו הכנסנו את
האנגלים לאזן ץ־ישראל, ואנחנו הוצאנו אותם. אולם לגבי הרוסים המצב שונההאמריקאים
הכניסו אותם למזרח התיכון, ולא אנחנו נוציא אותם!*
• פרופסור מרטין כובד ג ״אימי גורס את שיטת אפלטון, לפיה או על
הפילוסופים להיות השולטים, או שהשולטים יהיו פילוסופים. לדעתי עלולים
הפילוסופים לחדול להיות פילוסופים ברגע שהם שולטים, ואילו השולטים יחדלו
להיות שולטים ברגע שיתחילו לעסוק בפילוסופיה*.
• ארנסט ברכש, עייר העתון ,,אמריקן זיוניסט״ ,במאמר תחת
הכותרת ״אדם או אליל״ :״מה שאי־אפשר להבין בכל פרשת פולחן האישיות של
גן־גוריון, הוא כי חסידיו אינם מרשים כל ביקורת נגדו, בהיותם סבורים כי
ביקורת נגד ביג׳י כמוה בביקורת נגד כל עם ישראל.״

תיהם, הריעו בקול. השחקנים חיבקו את
רחמים עד זוב דם. אולם מה שאירע ירקד.
אחרי כן הוציא את אנשי הפועל מדעתם.
״הרגיז א תי שלרחמים הרביצו כל כך
חזק אחרי שהכניס גול,״ סיפר ברוך בג־בנישתי,
חלוץ הפועל, אחרי המשחק .״ראיתי
את הכדור בא משמאל. שוער מכני עמד
בפינה הימנית של שערו. הייתי מטושטש.
לא ידעתי מה הולך איתי. ראיתי את הכדור
נכנם לי ברגל הימנית ומה שהיה אחר
כך — לא זוכר.״
היה זה גול. השער היקר ביותר, שהעלה
את הפועל ירושלים לליגה הלאומית.
אוהדים התחלפו. מאות אוהדי הפועל
פרצו למגרש, פתחו בריקודים סוערים לקצב
המילים :״לי־גה ל־או־מית! לי־גה לארמית!״
חלקם נשאו על כפיים את שחקני
ירושלים. כשהגיעו לחדר ההלבשה הרעוע
נשמעו לפתע צעקות :״מים!״ אחד מאוהדיה
של הקבוצה התעלף מרוב התרגשות.
שני האוטובוסים הרחובותיים חזרו לעירם
ברומית אבל. השחקנים התביישו להבים
איש בפני רעהו. אולם האומלל ביותר במשחק
היד, אדמונד שמילוביץ, מאמן חי
פועל חדרה, שנכח במשחק. אחרי השער
השני עזב את המגרש, כאשר הגיעו לאזניו
השאג ת שליוו את הבקעת השער השלישי.
אוהד ירושלים אחד׳ שהתעלף גם הוא אחר
כך, צעק לעבר שמילוביץ׳ :״תמסור דרישת
שלום בחדרה! אנחנו עולים לליגה הלאומית.״

אגודו

מצבים דא נעימים

קבוצת הכדורגל של הפועל פתח־תקוה
הגיעה בשנה האחרונה למעמד של קבוצת
הפאר של ישראל. בעזרת המאמן האנגלי
הנרי גיבונס, ובעזרת צוות שחקנים צעירים
ומוכשרים, הצליחה הקבוצה להשיג את גביע
המדינה, להפוך לקבוצה שמבלעדי שחקניה
לא יתכן להרכיב שום נבחרת לאומית
ולערוך מסע ארוך ומוצלח לאירופה ולמזרח
הרחוק.
כל הסימנים העידו, כי השנה תהיה הפועל
פתח־תקוה אחת המועמדות הרציניות
ביותר לאליפות המדינה בכדורגל. אולם מה
שהתרחש בקבוצה זו לאחרונה, עלול להעמיד
תקווה זאת בסימן־שאלר, גדול.
השחקנים קיבלו שליש. זמן קצר
אחרי שחזרה הקבוצה ממסעה הארוך, החלו
להתגלות בה סימני משבר פנימי. ל*
הקודם הזח

049ז

גלזו עוד יבעט לשער, בעוד 30 שנה!

להיות אבא-
זה לא משחק
סאת שייע גלזר
ך פני שבוע כדיוק עברו כמד. חיילים
/וקצינים על־יד בית־החולים ליולדות
בקריה. הם לא יכלו לעצור את השתוממותם
למראה המספר הרב של כדורגלנים שעמדו
ככניסה, שאלו :״מה זה, נולד כדור׳״
לא שמעתי עוד שכדורים נולדים בבית-
חולים, אבל דבר אחד אני יכול להבטיח
לכם, כהרגלנים כן נולדים בבתי־חולים. ואתם
יכולים לסמוך עלי! יש לי נסיון. הרי
סוף־סוף נעשיתי אבא לפני שבועיים,
איך נעשים לאבא, זה אני לא צריך לספר
לכם! יש מספיק ספרים על הנושא הזה.
אבל האם שמעתם פעם שיצא איזה ספר
איך להיות אכא לכדורגלן? חוסר ספר שימושי
כזה הוא בטח הגורם שכמעט לכל
הכדורגלנים בארץ יש ילד ת ולא ילדים.
חוץ מלחודורוב, שיש לו שלושה כנים.
כל אלה שרצו להרגיז אותי אמרו לי:
״גם לך תהיה ילדה.״ כל כך הרבה אמרו
לי את זה, שהתחלתי לקחת בחשבון את
האפשרות שתהיה לי גם כן איזה בת, והכנתי
עם אשתי שני שמות אפשריים. לילדה
— אודליה, מלשון אודה לה׳ ,ולילד
— עדי. טוב שלא היתד, בת, היינו שוברים
את השיניים איך לקרוא לה. אחד היה ק ירא
לה הודי, אחד הודו ולא היינו יוצאים מזה.
עדי זה שם קל לבטא.

כי הארץ יודעת
ך• אותו יום שכת לפני שבועיים הייתי
^ צריך לנעול את נעלי הכדורגל שלי,
ולנסוע עם תכבי תל־אביב לחיפה לשחק
נגד מכבי חיפה. רק ברגע האחרון התברר
לי שאני עשיי לק־ל את הידיעה ש־הייתי
אבא בדיוק לפני שארצה להכניס גול, וזה

עלול לקלקל את המשחק. נשארתי בבית.
ישבתי ליד אשתי בביודהחילים עד שעה
שלוש וחצי בלילה. באו האחיות ואמרו
לי :״מה אתה יושב פה מר שייע, לך עוד
המון זמן.״ אמרתי בסדר, אני אלך רק
להתגלח. איך שיצאתי, נולד הילד.
אני לא יודע איך זה הולך פה בארץ!
השמועות רצות יותר מהר מהרצים במשחק
כדורגל. רק יצאתי לרחוב בבוקר, וכבר
ניגשו אלי כל המכירים וכל אלה המתעד
ינים בספורט והתחילו לברך א תי :״או,
אתה חברהמן!״ וכל אחד מוכרח להוסיף
קריצה בעין, באילו זאת חכמה גדולה. וכל
אחד נותן לי כבר תיכף חצי תריסר
עצות, כמו :״כתוב על החיתולים שלי את
המספר תשע כדי שיהיה חלוץ מרכזי!״ או:
״קנה לו מהר כדורגל ותראה לו אותו
ברגע שיתחיל לראות, כד־ שידע מה היעוד
שלו בחיים.״
הידיעה התפשטה כל כך מהר, עד שיומיים
לפני הולדת הבן כבר קיבלתי מכתב
ברכה מהילד משה גפני בקיבוץ דברת,
ליד עפולה, בו הוא כותב :״ביקרתי בתל-
אביב אבל לא זכרתי שאתה גר בתל-אביב.
הייתי אצל החבר שלי ושנינו עשינו עפיפונים,
אבל הם לא הצליחו לעוף, אז
קילקלנו אותם. שלום לך, לאשתך ולבנך.״

היריבים הכיאו מתכות
כוע שלם הייתי פרייר. עשיתי את

ההכנות הדרושות לברית. מה שכולם
עושים במקרים כאלה. כל המשפחה התגייסה
לעזור במבצע, כך שביום השביעי להולדת
הגבר הצעיר יכולתי בשקט לעלות לשחק
נגד מכבי יפו׳ במשחק על גביע תל־אביב.
רק עלינו למגרש, ראיתי פתאום שכל

פנינה נלזר, אמו של עדי, משגיחה על בנה, שעה
\ ) ע | ץ ) ששייע מנסה באמצעות אצבעו לשכנע את הקטן
דגלות יותר פעילות טדי לא גילח התלהבות יתרה לכדורגל.

888,

ברור ראש1ן

עדי גלזר, בנו הבכור של שייע גלזר, מקבל במלאות לו
שבועיים ימים אימון כדורגל ראשון מידי אביו. הכדור הקטן,
שעדי מתגונן בפניו בהושטת • יד, הוא מזכרת ממשחקי הגביע הע׳למי בכדורגל בגרמנית.
אחד מכדורגלני סבבי יפו עולה עם איזה
צעצוע או מוצץ לתינוק. הבנתי תיכף שזה
בשבילי, מפני שלאף אחד לא נולד שום
דבר בזמן האחרון. הסתדרנו בשורה ויצחק
שניאיר, ראש קבוצת מכבי יפו, ניגש אלי
ראשון, בירך איתי להולדת הבן והגיש
לי פרחים. אחריו ניגש כל אחו מכדורגלני
מכבי יפי ונתן לי משהו — ממוצץ עד
חליפה לתינוק.
להגיד את האמת, התרגשתי נורא. בהתחלה
קצת פחדתי לקחה את המתנות, מפני
שיכולים עוד לכתוב בעתונים שאגי פרו־פסיונל
ולוקח מתנות במשחקי כדורגל.
המשתק נגד מכבי יפו היה דוקא משחק
סוב. ביחוד הוכיחה את עצמה שורת החלוצים
של מכבי תל־אביב! ההגנה שלנו היתד,
קצת חלשה. זה שלא הכנסתי אף אחד מ־הגילים,
זה לא בגלל שלא רציתי לפגוע
בקבוצה שהביאה לי מתנות, או שרציתי
לשמיר על עצמי בשביל הילד ׳.במשחק כדורגל
אני חושב רק על המשחק — מה שעבר
עבר.
במשך השבוע נתנו לי כניסה חפשית
לבית־החולים. היתה לי פרוטקציה, מפני
שכמעט כל העובדים בבית־החולים ליולדות

התנגדותו של עדי גלזר לאימון לובשת צורה
ץ ) צעקנית, שעה שהוא פורץ בבכי קולני למראה הכדור.
שייס עומד מן שתומם מסרבנוחו של חיורש הצעיר לשחק בכדור.

בקריה הם בולגרים ואוהדים של מכבי יפו
ומכירים אותי.
הבעיה שעמדה לפני באיתו שבוע היתד,
איך להזמין את האורחים לברית. יש לי
כל כך הרבה מכירים ואוהדים, שאם הייתי
שולח הזמנות אישיות הייתי פושט את הרגל•
בהתחלה חשבתי להודיע ברמקול לפני
המשחק שהיה בשבת ביפו, ולהזמין את
כל הנוכחים. אבל הם היו באמת יכולים
לבוא. כתבתי מ, דעה בעתון, שכל מי שמכיר
אותי יכול לבוא• ידעתי שמד, שקוראים
בעתונים שוכחים תיכף. וכך היה.

גול בשבילי, גול בשבילו
*** מ?ן תי שאיזה תיאטרון סמבטיון

\14 הכנים לתכנית שלו הצגה על ״שייע
גלזר עייף״ .זה דבר רגיל, שמנצלים את
השם הפופולרי כדי לעשות עסקים. אבל
אם הם חושבים שבאמת אני עייף, חבל שלא
היו בברית־המילה של בני.
היו שם אורחים מכל המינים: כדורגלנים,
חברי התאחדות והנהלה, וגם ראו קצת
את המשפחה. אני בעצמי הלכתי לבוש
בחליפה, כמו איזה חבר הנהלה. אני לא
יכול בדיוק להסביר מה שהולך בברית.
מפני שמשתתפים בחגיגה כל כך הרבה
אנשים ויש כל כך הרבה תפקידים, יותר
משבקבוצת כדורגל. את התינוק המסכן מעבירים
מיד ליד כאילו היה כדור, ואת
בעל המקצוע עצמו, זאת אומרת אותי, שוכחים
בצד.
ראיתי רק שנותנים לתינוק לשתות כל
הזמן יין. הם שכחו כנראה שלשחקן כדורגל
אסור להשתכר. העליתי גם כמה עסקני
כדורגל להיות סנדקים רזרביים של הילד.
והחברה אמרו לי שכאשר אלוף־משנה
שמואל סוחר, מרכיב הנבחרת, החזיק את
הילד, הבטיח לו להכניס אותו בהרכב.
רגע אחרי שגומרים עם התינוק, כולם
שוכחים בכלל שהוא היה ומתחילים לשתות
ולאכול. חבל שלא באתם! נשאר המון.
זהו. אחרי גמר השמחה מתחילים מחדש
החיים האפורים• צריכים להחזיר את הילד
הביתה ולהתחיל לגדל כדורגלן, וזה לא
כל כך קל, מפני שהתינוק לא מבין עוד
מה זה כדורגל ולא כל* כך מתלהב מזה.
אי אפשר לקחת אותו עדיין למשחקים! אשתי
אומרת שהוא יכול להתקרר. אבל האבא
ממשיך לשחק כדורגל. שבת אחרי הברית
כבר שיחקתי שוב עם קבוצתי נגד בית״ר
תל־אביב, אותם ניצחנו בתוצאה .5:2ושניים
מת־ך החמישה הבקעתי אני בעצמי
— אחד בשבילי ואחד בשביל עדי. עד
שיבוא הזמן והוא יבקיע את השערים —
אחד בשבילו ואחד בשבילי.

ראשונה פרשו ממנה שלושה שחקנים, שאם
כי אינם שחקני מפתח, הרי פרישתם תקטין
את הפוטנציאל של הקבוצה. אבשלום רצבי,
וצ׳יריק, שהוחזרו באמצע המסע לארץ מ־קופנהאגן,
הרגישו את עצמם מקופחים,
נכנסו להסגר. אשר זליקוביץ׳ ,שלא שותף
במסע, עבר להפועל חיפה.
הפורשים לא הסתפקו בהסגר. באימון שנערך
בשבוע שעבר, בא רצבי למגרש ח־פועל,
ומבלי לומר דבר ניגש לג׳רי חלדי,
הנחית לו מבד, אדירה בפרצופו. האימון

העולם הזה 049י

הופסק. התברר כי רצבי ראה את חלדי אשם
בהחזרתו לארץ, גמל לו כפגם הגון בעינו.
נם שאר שחקני הקבוצה, שלא נכנסו להסגר,
התהלכו ממורמרים וזועפים. הסיבה
לכך היא חמרית. כאשד יצאו הכדורגלנים
למסע בעזבם מקימות עבודה קבועים, הובטח
להם כי מלבד דמי־הכיס במסע יקבל
כל אחד מהם פיצוי מלא על כל יום עבודה
שאיבד. אולם עקב המסע הסתבכה חפועל
פתח־תקוד, בחשבונות כספיים, וכל אחד
מהשחקנים קיבל שליש מהסכום שהובטח.

המשבר הכספי, שיפתר תוך זמן קצר,
,לא היה׳ חמור כמו איומים של כמה כדורגלנים,
שחששו לכספם, בי הם יגלו פרטים
בלוד־ידועים ולא כל כך נעימים על המסע.
למרות ההסגר, שיחק, מתוך פטפוטי
הכדורגלנים הממורמרים הסתבר כי
אליעזר שסיגל, מאמן הקבוצה שהצטרף
אליה רק לאחרונה, אחרי שעזב את מכבי
פתח־תקוה, והנמצא עדיץ בהסגר, השתתף
בבמה ממשחקי הקבוצה.

על כל כדורגלן הנכנס להסגר, עקב העברתו
מקבוצה לקבוצה, מוטל איסור חמור
להשתתף בכל משחק שהוא, בארץ או מחוצה
לה. בהשתתפו במשחקי הפועל, הפר
שפיגל חוק כדורגל בינלאומי. הוא לא עשה
ואת על דעת עצמו, אלא בידיעת הקבוצה
ומנהלה, וגם של עתונאי־הספורט שליווה
את הקבוצה והשתתף בקשר ההשתקה.
אם יגלו השחקנים את מה שהם יודעים
על המסע, יימצא הפועל פתח־תקוה במצב
בלתי נעים.

עתה, משהערביס מתמשכים והספרות העברית
החדשה היא מה שהיא, אפשר פשוט
ליהנות מקריאת האינציקלופדיוז. לא הרחקתי
עדיין לכת, אולם כבר הספקתי להיווכח כי
אא, למשל, הוא שמם של נחלים קטנים
רבים באירופה. אני אישית אינני משתגעת
ביותר אחרי העובדה שנחלים כה רבים
נקראים אא. החיים קשים גם בלעדי זאת.

דת; פי? ,וקיקרו
אם משפטים רומיים עושים עלייך רושם,
הרי ש( ,)1049/98 הוא בדיוק מה שהרופא
רשם בשבילך.
תמיד קסם לי מדורך הקטן. תמיד
שאפתי להשיג באמצעותו כתובת של איזו
נערה משכילה ובעלת חן, אך לא רציתי
לערבב מין בשאינו מינו: לימודים עם נערות.
עתה, עם הסיום וההכתרה, ממלא אני
את נדרי. יוצא אני כעת מוכתר בכתב
תפארת של, רווק לאמנות׳ או, בוגר אוניברסיטה׳
.רבים הדברים אותם למדתי וחקרתי,
ורבות רושפות אותן רכשתי במשך לימודי.
ירוצה הייתי להתכתב עם נערה בעלת מוח
פתוח שתמצא עניין ותועלת בעבודתי. אין
וה חשוב במה עוסקת היא ומה שטח התעניינותה.
מעיד עלי שגם עלי חלים דבריו
של קיקרו בנאומו הגדול (21־:)119
163 )(336 3 )1 111111133113־״ 031363 31113631 1131(631 )(110)1;1331־16111 £61
001331336 133031331 61 )(3331 00£3311036 )(33 )1313 13161 36 003113״.־63131
(את רוצה לומר לי שאינך מבינה את זהי)
״אך עליה למצוא עניין בחקירת הדת.
הפסוק מדבר: דת בכלל, ולאו דווקא היהדות.
אך אין להסיק מכאן שעליה להיות דתית.
החוקר פיל אינו מוכרח להיות פיל...
״מקום מגורי — ירושלים. אך הצמצום
הגיאוגרפי הזה אינו מוטל ואינו הכרחי
לגבי אחרים. כדור הארץ משותף לכולם.
אך קיים צמצום אנטומי וביולוגי: הגובה
צריך להיות בינוני, והגיל לא למעלה מ־.21
חמודה? רצוי, אך העיקר שתישא משהו
על כתפיה! אשר להופעתי? מדוע שאהיה
אני המתרברב?״

האחרונות התנזרתי לגמרי מחיי חברה והתמסרתי
רק ללימודים, והודות להם הגעתי
עד הלום. לכן חושבני שהכי טוב היה,
למעני, אילו הייתי מוצא נערה אשר תשאף
גם היא להגיע לאותן מטרות.
״ובכן: גילה שלא יעלה על ,20 תל-
אביבית או דרומה ממנה, שייכת למקצוע
ההוראה או מתעתדת להשתייך. מעוניינת
בספרות, אמנות, מדע וספורט, חובבת לטייל
ולבקר הרבה בתיאטרון ובקולנוע, ואחרון
אחרון חביב, המעוניינת להרצות בכתב,
לשוחח ולהתווכח בעל פה על כל הדברים
הללו, וכן בתקופה יותר מאוחרת להשתתף
בהמחשתם.״

כת או לא בת ז
אפילו את יכולה לכתוב אל (.)1049/101
היא תענה לך, למה שהיא משתגעת לכתוב
מכתבים. היא מוכנה לכתוב על כל נושא.

געית השסע

אין 7הן משיכה
לא, הן אינן רוצות לספר שהן יפות, אך
מדוע מתעקשות הן לפרט, כל אחת לחוד
וכולן ביחד, את גובהן המדוייק ולציין
את צבע שערן 1049/99.שלושתן בנות
17־ ,16 רוצות שהכותבים אליהן לא יהיו
למעלה מגיל .18 כרגע, אומרות הן, הינן
יושבות בית, כי זה לא כבר עזבו את
התנועה ו״אין לנו משיכה לחברה סלונית״.
הן מעדיפות כי שלושת הנערים שיכתבו
להן יהיו חברים, יקבלו גם מכתבו של בודד.

טפשעשרה קטנה וחסודה, אל גבר שהיה
כנראה הבוס שלה או משהו כזה :״איזו
אשיה נחמדה יש לן. יש לה עיניים כל כן
פיצפונות!״

מן העיר א? הכפר
הרשינה לי להציג בפניכן את (:)1049/100
הנני בן ,23 גובהי 1,75 מטר, עובד
בבית־ספר כמורה ומנהל באחד ממושבי
הדרום, אך חוזר בערבי שבתות וחגים לתל־אביב,
בר, אני גר. הנני בחור שקט וצנוע,
אשר עזבתי מרצוני הטוב את החיים הקלים
והשאננים שבעיר הגדולה וירדתי דרומה,
כדי לחנך את הדור הצעיר שבין העולים
החדשים לאזרחים טובים במדינה.
אמנם אין זה מהדברים הקלים במאה
ה־ ,20 לגור בכתה בה אתה מלמד —
מחוסר דיור מתאים — בלי חשמל, מים
וקרח. אך יש לי סיפוק רב מעבודתי והנני
מתעלם לגמרי מהבעיות האישיות השונות
המעיקות עלי מאד.
״עקב זה שאני עסוק מאד במושב, אינני
יכול להתפנות באמצע השבוע לחיפוש אחר
חברה מתאימה. נוסף לכך איני יודע אם
אתאים למסגרת של חיי חברה, כי בשנים

היא בת 17 ונשמעת כך, גבוהה למדי, אוהבת
לטייל, לרקוד (סלונים בעיקר) ,לשחות
ו״גם סתם להתווכח ולפטפט. סוף סוף בת
או לא בת?״
אם אתה תענה לה, אז דע לך שעליך
להיות גבוה ולא טיפש ואם את, לא חשוב.
״נו רותי,״ מסיימת היא ,״אמרתי שיהיה
זה שיגרתי ורגיל, ואתך הסליחה.״ מה
נותן לה לחשוב שבאמת אסלח?

מי אמר שלרוסיות אין חוש הומור? ז״ר
אלזה ססביץ, מדענית חלל סובייטית, בת ,32
הגיעה לשדה התעופה לה־בורז׳ה, פאריס,
בדרן למוסקבה, מן הקונגרס האסטרונומי
הבינלאומי בברצלונה, כשעל ראשה מתנוסס
כובע שהיא מכנה ספוטניק. יה אללה!

מוסיקה ופוציאריזם
( )1049/102 הוא בן משק׳ המספר כי קיבל
את ההודי הקיבוצי כדבר המובן מאליו, משום
שלא הכיר צורת חיים אחרת וגם לא
הרגיש. כל צורך להתעניין בכך. לפני שבועות
מספר, כאשר השתחרר מחיל הצנחנים ונשלח
לעזור למשק צעיר, התל להרגיש שיעמום
ולהרהר. הוא איננו מבין, למשל, כיצד
יכולים בני אדם לחיות בעיר, מהו ההודי
של בן העיר וכיצד בכלל אפשר ליהנות
מריקוד סלוני. לכן רוצה הוא להתכתב עם
נערה עירונית חמודה שתספר לו הכל אודות
זה. הוא מצדו מוכן להראות לה את
כל הארץ, מחוץ לתחומי הכרך.
הוא גבוה, בלונדי וכחול־עין ,״מסוגל
להתווכח על כל נושא נדוש כגון: מוסיקה,
ספורט, טיולים, בתוספת מתמטיקה וסוציאליזם״
,מה שרק מחזק את ההנחה שלמרות
היותו קיבוצניק וצנחן בעבר, הריהו
ככל האדם.

היה זה בצהרי יום, בשבוע שעבר. על
מדרכת כסית, לעיני יושביה המשועממים,
נעצרה קבוצת נערות בנות 15־ , 16 כשבראשה
אשה בלונדית (מובהרת) .״אתן רואות,״
הורתה להן באצבעה בחגיגיות ,״זוהי כסית.
משכן האמנים שבעדאי שמעתן עליו• כאן
נמצאים רוב האמנים, התמונה שם בפנים —
אתן רואות אותה? יש שם בית. הבית מסמל
את כסית, שהוא ביתם של $א!מנים. הבית
מסמל שכל האמנים הם משפחה אדזת גדולה.
ושם — אם אתן רואות — מצויירים כל
מיני אמניס עם כלי האמנות המיוחדים שלהם.
צייר את זה צייר טוב. יש לו סגנון
מיוחד. אתן מבינות?״
הבנות, תלמידות בית־ספר אורט לתפירה,
הבינו.
אני כבר מוכנה להאמין שיוסקוביץ מנגן
על צ׳לו, אך יכולים אתם לשמוע את צליליו
של הכסא עליו נרדם חצקל איש־כסית?

ברנשים וחתידזות

הנערה היפה ביותר בלהקת ז׳אן באבילה
היא ליז פיניי, בלונדית ירוקת־עיין בת . 19
היא דקה, אוורירית, ביישנית ומקסימה, מפריכה
את כל האגדות על הפאריסאיות.
ליז, בת שישית למשפחה בת שבעה ילדים,
הגיעה לפאריס ממונפלייה בדרום צרפת,
רק לפני שנתיים. כמו את שאר רקדניו,
גילה באבילה את ליז בבית־ספר לבאלט,
צירף אותה ללהקתו. ליז, שפנייה נקיים סכל
איפור, מלבד על הבסה, עוסקת בעיקר
בבאלס הקלאסי.
״היינו במקומות רבים,״ אומרת היא בקול
קטיפתי עדין ,״אך בשום מקום לא הרגשנו
יפה כל כך כמו בישראל, האנשים כאן
מסבירי־פנים וחמימים יותר מכל מקום בעולם.
פש1ט נדהמנו למראה המספר הרב כל
כך של נערות יפות בארץ,״ אומרת היא,
באדיבות קונטיננטלית אופיינית. כעבור רגע
היא מוסיפה :״הילוכן אולי איננו מושלם...״
את העובדה שהיא דוברת מלים עבריות
כ״לילה טוב״ ,״אני אוהבת אותך״ ,ו״להת־ראות״
,יש לזקוף לזכותו של יעקב(״ג׳וקי״)
ארקין. השניים מאוהבים זה בזו, משתדלים
שלא. לחשוב על ה־ 26 בנובמבר, בו תעזוב

הלהקה את הארץ.

מקאראקאם, ונצואלה, שנדמה לי שפתחתי
שם מושבה (:)1049/103
״אנחנו כאן 3חברה, קוראים קבועים
של העולם הזה ביחוד של המדור מכתבים
לרותי, מבקשים מאתך שתקשרי אותנו עם3
חתיחות. דוברי עברית שלשתנו, כולנו גבוהים,
בעלי מכונית ונוסף על כך אנו באים
לארץ בעוד כמה חודשים, לצבא. מתכוונים
לבוא לארץ עם מכונית או אופנועים. מבקשים
להתכתב עם 3בחורות בגיל 17־161
שתוהבנה ים ולעשות טיולים במכונית או
באופנוע, לא חשוב אם יפות או לא העיקר
נחמדות.
״שבמכתביהן תכתבנה לנו על הארץ ואיך
היא. כולנו למדנו עברית בבית־הססר העברי
בקארקאס.״

שום דבר לא מדכא אותי יותר מאשר
ספר על כיצד להיות מאושרים. עלייך לומר
לעצמך, חזור ואמור :״אני מאושרת מאד
מאד,״ ״לעזאזאל עם הפחד!״ או ״אם אינך
מצליחה, נסי משהו אחר.״
הדברים אמורים בשעת משברים קשים.
כשאת נקראת, למשל, באופן פתאומי אל
הבוס או כשבעלך מתעסק עם בלונדית. בהו־קוס־פוקום
זה את הופכת בן לילה לתערובת
של גריטה גארבו, מרילין מונרו ומיליונרית
מטכסאם.
לעומת זאת, מזמן לא הרגשתי את עצמי
•מאושרת כל כך כמו אחרי שגמרתי את
האידיוט לדוסטוייבסקי.
החי מורה מוסמד
ך* חיפה, הגיש פורץ לשעבר, שריצד,
חמש שנים בבית־הסוהר, בקשה למשטרה
להחזיר לו את כלי הפריצה המשוכללים
שהוחרמו בעת מאסרו, כדי שיעזרו לו
להדריך תלמידים במוסד נוער, בו הוא
עובד כמורה למלאכת־יד.

עוד ״ש״
ך* תל״אביב, הבחין אזרח בדמות מיס-
2תורית העוקבת אחריו, הודיע על כך
לשוטר, שגילה כי העוקב אינו אלא איש
האגודה למניעת תאונות דרכים, המחפש אזרחים
זהירים כדי להעניק להם אות־הצטיינות.

שיטה עיוורת
ך* קרית מוצקין, יצא עיוור עם כלב
. 4מאומן, כדי לבחון בפעם הראשונה את
כושר הנחייתו, ביקש להובילו לקיוסק, נגרר
אחרי הכלב, כשזה התפרע למראה חתול,
הגיע בכל זאת לקיוסק, אחרי שהתברר כי
החתול שייכת לבעל אותו הקיוסק.

פתח פה לשטן
ף חדרה, עלה נהג על אי תנועה, נחבל
^ בגופו, הובא לבית־חולים, שם הסביר
כי מיהר לפגישה עם נערה, חשש פן תחשוב
שנפגע בתאונת דרכים אם יבושש לבוא.

הוא מת עליה
ך י ירושלים, שלח יצחק אלון ( )25 מכתב
4לאשתו בשם צה״ל, בו הודיע לה כי
גהרג בפעולה צבאית, הסביר כי רצה להחזיר
באמצעי זה את לב אשתו אליו, אחרי
שרצתה להתגרש ממנו•

אל תעשה לרעך
ף* ירושלים, דן שופט שלום נהגים בלתי!•
זהירים, פסק להם קנסות׳ יצא לנסוע
לביתו, נעצר על־ידי שוטר תנועה, הועמד
לדין באשמת נהיגה בלתי זהירה.

שדה בוער
ך* תל״רעים, נגררה עגלת
4טרקטור למקום הריכוז,
שנפלט מהטרקטור, הוסעה
ברז מים, השאירה מאחוריה
הבעיר שדה תירם יבש.

כותנה על־ידי
נדלקה מזיק
במהירות אל
פס אש, ש
הלחי
השגיח
ך• ר חו בו ת, אחרי שרחל סעדו לא יכלה
למצוא סידור עבור ששת ילדיה, סטרה
לעובדת סוציאלית על לחיה, נידונה לחודש
מאסר, בו יסודרו הילדים במחלקה הסוציאלית
עד תום המאסר.

פצצת זמן
ך* יפו, התלוננה ערביה בת ,21 יום אחרי
4נשואיה, כי אביה בן ה־ 64 אנס אותה
לפני שנתיים וחצי, הסבירה כי הגישה את
התלונה באיחור, משום שרצתה קודם להתחתן.

מרבד
הקסמים
ף* תל׳אכיב, הובא יוסף דבי ( )30 לבית!
המשפט באשמת גניבת מרבד, הודיע
לשופט שאם לא ישלח אותו לבית־הסוהר,
יתאבד, כי אין לו מה לאכול.

עניין מת
ף* תל״אביב, הורה היועץ המשפטי להם־
4טיק את הפעולות המשפטיות נגד החברה
הכלכלית עומר, אחרי ששני עורכי־הדין
שטיפלו בעבר בפרשה זו, הן מצד התביעה
והן מצד ההגנה, נפטרו בינתיים.
ה מו ל ח

הזה 10210

קן למע
גאון אידם

סרטים

האיש בעל אלף הדמויות (חן, תל
אביב; אוצות־׳הברית! היא ביאוגרפיה חולי־בודית
של שחקן הסרט האילם המפורסם,
לון שאני, המשוחק בכשרון רב על־ידי
ג׳ימם קגני. בניגוד למה שנוהגת הוליבוד
לעשות מביאוגרפיות של שחקניה, מוגשים
תולדות חייו של השחקן, שמת בגיל — 47
ביום בו נולד הסרט המדבר — בצורה
אנושית, חסרת המתקה והאלהה, המנצלת
רק קצת יתר על המידה את הנקודות
הסנטימנטליות בחיי השחקן.
אחרי שיחזור קצר של תקופת לדותו
של שאני עם הוריו החרשים־אילמים, מועלה
שאני על הבד כקומיקאי ורקדן בהצגות
זעירות, הנלחם לפלס לו דרך להצלחה.
הצרות בחייו מתחילות כשאשתו (מרותי
מלון) ,המזועזעת מהגילוי שהוריו חרשים-
אילמים, חוששת כי בנה יהיה אף הוא
כמוהם, יולדת אותו באי רצון. הנשואין
נהרסים, כשהאשה מנסה למצוא לה קריירה
משלד כזמרת, ושאני נושא לו לאשה נערת־מקהלה
(ג׳ין קריר).
כאשר גדל הבן, אותו מגלמים בסרט

המעשנים

חיננית (מרג׳ס קרלוביסט) ,הנראית כמהדורה
שוזדית של לסלי קרון, אם כי חמודה יותר
ממנה.
עוברות רק שניות מספר, עד שהנערה
מזמינה אותו למיטתה, וכדי לא לעורר פיק־פוקים
בלב הצופה אודות כדאיות ההזמנה,
היא מציגה את גופה לראוה, בסידרת תמונות.
עירום בחיק הטבע. אלא שכאן מתחילות
הצרות.
שלושה ימי אהבה. בעודם במיטה
מתחילים בני הזוג לחשוש שמא יתאהבו —
חס וחלילה — אחד בשניה. כדי למנוע אסון
זר, הם נפרדים, אחרי שהזמינו לחדרם —
כשהם שוכבים ערומים במיטה — עובר־אורח
פילוסוף. עד כאן חלקו המתקבל
על הדעת של הסרט.
הפקיד הצעיר הבורח מנסה לשכוח את
אהבתובעבודה גופנית במחנהבנין סכרים,
מסתבר בסצינות טיפשיות של קרבות סכינים,
נוסח מרד הנעורים. הוא מציל את
המפעל משטפון כשהוא מפוצץ בדינמיט את
אחד הסכרים, מוצא לבסוף את יעודו
הקונסטרוקטיבי בחיים — עבודה בחברת
חבלה והריסה. ברגע זה, כשמצא את עצמו,
מותר לו לאהוב — אולם רק לשלושה
ימים, עד לנסיעתו לאוסטרליה.
הוא מבלה שוב במיטת הנערה
שפגש ברכבת, שם היא
משמיעה פסוק מחוכם אחד;
״כמד, נפלא היה העולם, אילו
ידעו כל האוהבים כי נותרו
להם רק שלושה ימי אהבה.״
כנראה שפסוק זה משכנע את
הגבר הצעיר, המחליט להתקשר
לצמיתות לנערה המשונה.
לגבי מה שניתן לצפות בדרך
כלל מסרטים שוודיים, שהוכיחו
את עצמם בעבר כבעלי רמה
אמנותית גבוהה, זהו סרט מאכזב.
הוא עלול, לכל היותר,
לעורר בלב צופיו הגבריים את
הרעיון שכדאי לנסוע לשוודיה.
ישראל זהב מזבל
שני סרטונים ישראליים חדשים,
שהועלו השבוע על מסכי
הארץ, משמשים הוכחה ניצחת
— לכל אלה הטוענים שאין
בארץ כוחות המסוגלים לייצר
סרטים טובים — כי בקצת
מרג׳ט קרלוכיסט כ״שרב כקיץ״
מאמץ ומחשבה, ניתן ליצר
הצרות מתחילות בהצגת העירום
לפחות סרטונים טובים.
סיני הוא סרטון שנוצר בשיתוף פעולה
ארבעה שהקנים שונים, הוא מגלה את האמת
עם משלחת המחקר של האוניברסיטה העל
אמו וחוזר אליה. הסרט מסתיים במותו
עברית לחצי־האי, בתקופה בה היה שייך
של שאני, והשלמתו עם בנו.
מאייט הפלא עד פנטום האופירה. למלכות ישראל השלישית. זהו סרט תעודתי,
המיוחד בסרט זה אינו דוזקא העלילה המלו חסר עלילה, המורכב מצילומים בודדים,
מצילומי אויר ומהסרטה של חקירות המשדרמתית,
אלא שיחזור התפקידים ששאני
לחת. הוא מגלה לצופה הישראלי, אפילו זה
ביצע בחייו — החל מדמות הנכה המתרפא
שזכה לבקר בסיני, ארץ חדשה לא־נודעת,
בדרך נס באיש הפלא וכלה בדמותו של
שובודלב בנופה. החלק הטוב ביותר בו
הכנר אכול הנקמה והחומצה בפנסום האופרה.
קגני מצליח לעצב שורה של דמויות הם צילומי מנזר סנטה קטרינה, המעבירים
את הצופה כמה מאות שנים אחורה, אל
במשחק שובה לב. ואם הסרט לא הפן
תוך עולם אגדי קסום.
לקיטש, יש ליחס זאת בראש וראשונה
לקגני.
מרד פחי האשפה הוא סרט הסברה
חובבי תולדות הסרט ימצאו ענין רב של עירית תל־אביב, במסגרת מבצע גקיון
בסרט זה, שכן הוא משמש בסיכום דוקוהעיר.
הסרט בוים בידי איוואן לנג׳ל, לפי
מנטרי של כל הסרטים שנוצרו ברבע הראתסריט
של משד, הדר. גיבוריו הם פחי
שון של המאה על־ידי חברת אתיברסל,
האשפה של תל־אביב, המכריזים מרד נגד
ועל דרכי ייצורם.
אותם אזרחים המזלזלים בקיומם, פותחים
בשביתה עד כניעת תושבי העיר, המבטיחים
חגיגית לשמור על הנקיון. ציורי ההאנשה
שוודיה במערומיה
של הפחים בוצעו בחן רב בידי יורם גרוס
שרב כקיץ (תמר, תל־אביב; שוודיה־
(העולם הזה ,)1047 וללא ספק זהו אחד
נורבגיה) — הוא שיעור מאלף בעסקי האמסרטי
ההסברה הטובים ביותר שנוצרו בהבה
החפשית, המנסה להוכיח כי בין קפיצה
ארץ. העיר אחד המפיקים :״כנראה שרק
ממיטת נערה אחת למיטת נערה שניה, חיימובל
אפשר להפיק סרטים טובים בארץ.״
בים הגברים הסקנדינביים לעסוק בעבודה
יוצרת, כדי לא להתנוון. תדריך הסרט, המבוסס על הרומן הסקנדינבי
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
רוח קיץ חמה, הוא אחד הסרטים המשונים
והמבולבלים ביותר שהפיקו ארצות הצפון .׳הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
• מסיכת הרווקים (צפון, תל-
הוא חסר קו אחיד, ונראה כאילו הורכב
אביב) — הנשואים מקנאים בחוקים והמקטעי
יצירות־בד, שרמתן הדרמתית והצי־רווקים
בנשואים, בסרט שביצוע עלילתו הלומית
משתנה בקפיצות ענק.
מציאותית יעורר -קנאה בלב כל יצרן סרטים.
הוא מתחיל במעין קטע סאטירי אודות
• מותו שר רוכב אפניים (מוג-
פקיד צעיר (לארס נורדרום) ,המתנוון ברבי,
תל־אביב) — פתרון אכזרי לאותה
עבודת משרד שיגרתית ובחיי משפחה שמבעיר,
שהביאה להתאבדותו של נחמיה אר־רניים
וקפדניים. יום אחד, הוא היום בו
גוב, בסרט ספרדי המותח ביקורת על הנושבת
רוח הקיץ החמה, הוא מחליט שכדי
חברה הספרדית הגבוהה.
למצוא את עצמו, עליו להשתחרר מכבלי
• קורות אסתר קוסטלו (אורה,
ר,שיגרה ולהיות חפשי. הוא נוטש את ביתו
חיפה) — שחיתות במגבית צדקה לעזרת
וארוסתו, עולה לרכבת לחפש הרפתקות.
נערה חסרת־חושים. ג׳ון קראופורד.
ההרפתקה מזדמנת לו מיד, בדמות נערה
העולם הזה 1049

קבע

טו ב ה

עי לטד

תשבץהש & םמג 1049
מאוזן .1 :ב כל
בנק; .5אבן
קשה; .10 הצד
המקודש; .12מ עין;
. 14 כלי ב משחק
המלכים;
.16 חייט; .18ס־נ*ל
האיטיות; .19
עיר אנגלית; .21
ירק יקר; .22
מאתיים שבעים
ושש; .23 נכבד
ערבי; .24 אדון;
.25 גצים; .27
אלוף בצה״ל; .30
סוג; .31 בית ה יוצר;
.33 חיוני
במשפט; .35 מפ על
סולל־ בונה;
.36 לעג; .38
בד״א בצה״ל; .39
העיקר בעיסה; .40 אויב; .41 תוקעים
אותם בפמוטות; .43 עיר הכהנים! .44
פרי; .46 גבעות נישאות; .48 תופעה
של חולי; .49 ממלכה אירופאית.
מאונך; .2הדוד האמריקאי; .3
גרב; .4סמל הזקנה; .6מרכז; .7שמה
הראשון של שרת החוץ; .8עיר, ללא
ראש; .9סוג של שוקולדה; .11 פש עים;
.13 קצין; .15 קצין מתחיל; . 17

יין עכו״ם; . 18 נהוג ביום הכיפורים;
.20 מה שמשאירים; .23 אות עברית;
.26 בלשן; .27 פרי ישראלי; .28 פוהז;
.29 הערכה ניכרת; .31 הרגשה כל לית;
.32 בית עוברי אורח; .34 עתון
בוקר; .35 פה; .37 איננו יוצא למל חמה
מטעמי מצפון; .39 אוהב את
הטיפה המרה; .42 שושנה; .44 אות;
.45 גבעה; .47 מלת שאלה.

מיוחד לשיכונים:
מגרשים ברחובות
תל-אביב, טלפון 24749

למכדגריפ: קורם מזורז, מקצועות כודדים.

כז בי םלילקוט

חמשיריים

מיפה > >ו ע ׳< י ם

מי גי ם

היה איש שידע את הכל.
״אהבה,״ הוא קבע ,״זהו עול !
פל עופר, ברומאן -
משוגע מסוכן!״
החופה נערכה לו אתמול.

״אני,״ טען אינטליגנט,
״על משחר, אהבים לי פטנט :
אסתובב עם בנותיהן
אבל לא אתחתן״.
לכסוף נתגלה: אימפוטנט.
נורית ו מי לס, יגור

בתור ופרח

ב ע רי כ ת לילי גלילי
וזמנים משתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד
שבוע בפרס של 10ל״י. הזוכה השבוע ׳הוא דניאל שוורצמן,

בדיקה רפואית
לפני כמד, ימים החלטתי ללכת לבדיקה יסודית אצל הרופא שלי. מזה זמן רב
הרגשתי כאבים משונים, ואשתי הכניסה לי כל מיני רעיונות מבהילים לראש.
באתי לרופא, סיפרתי לו מה שיש לי, והוא התחיל לבדוק אותי. הוא הוציא ממני
כמה טיפות דם, בחן את הנוזל מתחת למיקרוסקופ — והביט עלי כמה פעמים כאילי
משהו נורא הפריע לו. אחר כך קם, ניגש לארון הספרים שלו, בחן כל ספר וספר,
ולבסוף הוריד ספר עבה מאד. קראתי את שם הספר — ״הכימיה של הסרטן״ —
וכמעט התעלפתי. אשתי צודקת, אמרתי לעצמי, אני אבוד.
הרופא הניח את הספר על כסאו, התיישב עליו וחייך :״כך יותר נוח לי
דניאל שזזרצמן, קרית ממלון
להסתכל במיקרוסקופ.״

הער1ת=ט<1ל־יס
במלחמה הקוד, מתגאים עתה הרוסים בספוטניק ואילו האמריקאים
ממשיכים לנופף בדולאר

הפרוטה והירח.

המפלגה הקומוניסטית הדביקה כרוז אמנותי על
המה פיכה...

הקירות לכבוד ח ג

הצרה היא שהקומוניזם מעמיד בימיהחול יותר
אנשים אל הקיר, מכדי שמישהו יתפעל ממה שהם מדביקים
בימיחגמשהו על הקיר .

ח״כ דתי הבטיח להביא לבנין החדש של הכנסת שעון מיוחד משווייץ

נקווה שלא כקופסת כש ר .

ההצגה הבאה של תיאטרון אהל תדון בנושא ארכיולוגי...

רק שלא יעלה עוד פעם חרםבידיו .

אחד הסיפורים החביבים ביותר על
החברה בכפר ברוך, הוא זה של הטייס
האנגלי. וכיצד לא יהיה קרוב ללבם, אם
הודות לו מצאו מים?
ובכן, זד, הסיפור: במשך עשרים שנה
חיפשו מים בכפר ברוך ולא מצאו.
והחברה חיפשו ברצינות, לא כמו ב־
״מקורות״ .פשוט עשו מסננת מהחלקות.
היו חלקות שאי־אפשר היה לזרוע בהן
יותר: הגרגרים נפלו לחורים.
בקיצור החברה התיאשו והחלו להביא
מים מהקישון. עד שביום בהיר אחד
טייס אנגלי עם ספיט נכנס לצלילה ולא
יכול היה לצאת ממנה. הוא נתקע עם
האווירון שלו כל כך עמוק בכרם של
רבינוביץ, שהיו צריכים לחפור כדי להוציא
אותו.
ואז, כשכמעט הוציאו אותו, התחילו
פתאום להתפרץ מים. ולא סתם״ אלא
מארבעה זרמים שונים. זה היה בגלל
כפתור מהמכנסיים של מנשה, שנפלו
גולה, נ׳נבה
לבור.

מזל כלב*
כשביג׳י ביקר בנהלל ובכה בלי סוף
שהחברה הטובים יושבים בבית ולא
עושים כלום בשביל להעלות את המוראל
של החדשים, העניו הרביץ רושם רב על
החברה מכפר־ברוך והם החליטו לארגן
הכשרה. בקיצור, עלו להתיישבות אי־שם
בין קלטה לרפיח.
הכל היה בסדר, חוץ מדבר אחד שהעביר
את לבם: כל פעם שהיו קמים
בבוקר, היו מביטים סביבם ורואים קילומטרים
של חול. אפילו לא יבלית או
עץ אחד. בבית, כשהיו קמים ומביטים
מהחלון, היו רואים לפחות גינת צנון,
,עץ חרובים או את נורית של ח־יסקנוף
׳מתלבשת.
ישבו החברה וכתבו הביתה :״אבא
שלח עצים.״ אחרי כמה ימים הגיעו
השתילים. החברה היו מבסוטים עד הגג,
שמרו על השתילים כעל בבת־עיניהם.
אבל לכפר־ברוכיים אין מזל. השנה היתד,
כל כך שחונה ויבשה, אפילו מ״מ
מעוקב של גשם לא ירד.
המצב הגיע לידי כך שהעצים התחילו
לרדוף אחרי כלבים.
גולה, נ־נבה

שמאל, ימין

מ׳ מכיר מ •ודע

הדף דלהלן, שנתלש כנראה מפרוטוקול, נמצא אמש במערכת. כדי לאפשר את
תיו*ו, מתבקשים הקוראים להודיע למערכת באופן דחוף מי הנואם, באיזה מוסד
נאסי־— ועל מה.
רבותי, אני מוכרח לומר שאני תמר, על החברים שקדמו לי. לא שמעתי את כל
הדברים שלהם, מפני שנקראתי באמצע החוצה לישיבה חשובה, אבל אני מוכרח
לומר שאני מתפלא עליהם מאד. מה זה כאן? לאן התדרדרו הדברים אצלנו? באיזה
טון מדברים כאן אצלנו? האם אי־אפשר לדבר על ענין זה בלי צעקות? בלי פזותוס?

חכה, חבר ירקוני, חכה רגע. אתה לא תפריע לי בקריאות־ביניים. י תיכף תשמע
כבר מה דעתי. אתה לא תתפרע אצלי. ראינו כבר גדולים ממך, חבר ירקוני.
אני מוכרח להגיד לכם, רבותי; הנסיונות האלה לבוא בצעקות במקום לדון לגופו
של ענין, לשקול אותו מכל הצדדים, זה מנהג פסול מעיקרו. אנחנו נתקומם נגד זה.
ציבור החברים לא יסבול שישלימו כאן אנרכיה אצלנו.
לפני חודשיים הייתי בשליחות בבראזיל, כן, שליחות חשובה מאד, חבר ירקוני.
שליחות שנגעה לחייו ולמפעליו של כל אחד מהנוכחים כאן. לקחו אותי לראות את
מוסדות הציבור בעיר אחת, סאו־פאולו קראו לה, ואני מוכרח להגיד לכם, נפתחו
לי העיניים. אמרתי לעצמי, אילו החברים היו רואים את הסדר הזה, את הנקיון
הזה, את ההתמסרות הזאת לתפקיד מצד כל הנוגעים בדבר, מזה אפשר עוד
ללמוד, כן החבר ירקוני
אל תפריע לי, אמרתי לך. אני מיד אבוא לענין. דעתי היא
מה? אני לא חושב שזה בסדר להפסיק חבר וזתיק באמצע. לא איכפת לי אם הזמן
עבר, צריכים לתת לחבר את האפשרות להתבטא. חבר יושב־ראש, אני מוחה נגד
זה. רק עוד כמה משפטים. באמת, דעתי היא בסדר, בסדר. אני גומר. ובכן, אני
אומר, עלינו להמשיך ולשמור על דריכותנו, לא להרפות אף לרגע אחד מן הכוננות
שלנו, ואז, בכוחות משותפים, בצעדים שקולים ואיתנים, נשיג את המטרה שלנו.

מספרים על זלמן שזהו סייר בעל
כושר פנטסטי. אבל בעליה לדיידבה הוא
נקרע לגמרי. כשהשביל התפצל לשניים,
חצי זלמן הלך ימינה וחצי שמאלה. מזל
שקבענו מפגש.
״עלי קרב״ ,עלון סיירי ברק

טע ות לע ולם צ ודקת
כאשר הגיע הפקח לביקורת שיגרתית,
לא מצא את הפקח במקום( .ידיעות
מרדכי דן, תל־אביב
אחרונות)
אשיותו התפצלה: אחת הלכת לישון,
השניה ערכה ביקורת.
״הפעול״ לא שיתף בין אנשי הצוותות
נערים למטה מגיל ( .51 דבר)
עוזי פינרמן, כפר יחזקאל
התינוקות, עד גיל ,48 השמיעו יללות
מחאה.
שרות הלוך וחזיר לאילת( .ידיעות
אחרונות) שמואל כהן, פתח־תקוה
הרבנות תטיל עליו חרם בכיוון אחד.
מחלקת השפעת הקיפה מאז חודשי
הקיץ את כל כדור הארץ( .הארץ)
משה לזר, כפר אתא
אפשר כבר לקרוא לה מחלת התיירות
הממשלתית.

מה שמתוח -מתוח

מצוות ביקור חולים

בשבוע שעבר הלך יורם מטמור לבקר את היים חפר בחדרו. הם שוחחו על כל
מיני דברים, עד שהופיעה איזה חברה של חפר, ואחרי כמה שניות זה רמז לאורח
שלו שהוא כבר יכול להסתלק. מטמור הבין את הרמז והפסיק את ביקורו. אבל
הוא נורא נפגע. מה זאת אומרת — בגלל בחורה, מגרשים אותו?
בקיצור, כעבור כמה דקות, הופיעה משלחת שלמה של החברה מכסית, ובראשם
אותו שאול ביבר הידוע, והחלו דופקים על דלתו של חפר. ככל שחפר
לא מיהר לפתוח, החברה התחילו להראות סימני התעצבנות ודאגה. בסוף חפר
פתח את הדלת, כולו מלא כעס מוצדק .״מר. אתם רוצים?״ הוא שאל.
״באנו לבקר אותך,״ השיבו החברה ,״יורם מטמור אמר שאתה שוכב עם חום
גבוה ושמצודה לבקר אותך.״