גליון 1050 מתאריך 20 בנובמבר 1957

מכתבים

העורך הראשי:
אורי *בנדי

031119

מש.א. עד ש.ת.

ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
דוב איתז

ג לי בס-צוזא 7ובי •0

רמוב נלו ק סון ,8תל־אביב, טלפון .26785
ת. ן .<3 6 , .מעך למברקים :״ עו ל מ פו ס״.
המוציא לזזזר: הסולם הזה בע״מ,
הגיוס מ שהץ שהם ביע״ם, ת״א, טל.62239 .
ההיפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב
המערבת. איננה אחראית ל תוכן ה מודעו

׳ ל ־?נ־ביום
השלישי שעבר, בשעות הערב המאוחרות,
שעות מעטות אחרי שאלפי הגל׳
יונות הראשונים של העולם הזה הופיעו
ברחובות תל־אביב, דהרה מכונית ירושלימה.
היא הביאה גליון של העתון לזאב שרף,
הממונה -על הכנסות המדינה.
שרף־ ידע כי העולם הזה ערך חקירה
מקיפה בענין.הש.א ,.כי בין השאר פנה
כתב העולם הזה גם אליו, כדי לשמוע את
תשובותיו לטענות השונות. אולם כשנטל
לידיו, את הגליון וראה את תמונת ראש
הש. א״ אחד האנשים הסודיים ביותר במדינה,
מתנוססת על השער, הופתע גם הוא.
״יש להם סקופ. גדול!״ אמר.
עד לאותו רגע עוד התכוון שרף לשמור
על זהות האיש ׳בסוד. ישיבת ועדת־הכספים
של הכנסת נקבעה ליום המחרת, ביום ד׳.
שרף, אדם פיקח, בעל כוח־שיכנוע רב, חשב
שאם לא ישכנע את חברי הועדה שגם להם
אסור לגלות את הסוד, הרי במקרה הרע
ביותר יגלה להם את השם בתנאי שלא
יגלוהו לאיש, גם לא לעתונות. עתה הבין
גם שרף כי שוב אין טעם לשמור את
.החתול בשק׳.
מה שקרה לאחר מכן, כשהתאספה הועדה,
מהודה 1סיפור משעשע. הוא מפורט במקום
אחר בגליון זה.

אולם המערכה הגדולה על הש. א .רק
החלוק גייל־יי תעולם הזוז הפכו הפעם לשיחת־היום
לא רק ברחוב ובחברה, אלא גם
בישיבות, של. הנהלות־בנקים, פגישות של
אנשי־עסק ושיוזות של בעלי־מפעלים. כל
אלד, ידעו על׳ קיומו של הש.א ,.אולם זו
הפעם הראשונה;׳ קיבלו תמונה ברורה על
היקף הנזוסד?ושיטותיו.
עשרות •וזפרטע שנתגלו בחקירת העולם
הזה שפכו אור -חדש לגמרי על הפרשה.
העובדה שראש״ .הש. א .הוא עסקן מפלגתי
פעיל, שישנם לפי מלשינים קבועים, שהתקציב
המוצהר׳ אינו מתאים למציאות, שאין.
כמעט קשר בין המטרות המוצהרות
של הש.א. לבין. פעולותיו האמיתיות, כל
אלה. נתנו דחיפה חדשה לחשבון־נפש ציבורי.
בשבילנו, במערכת, היה זה שיא של חודש
מתוח מאד, בו התנהלה החקירה המסועפת,
בסודיות מוחלטת. אצבע אחת של החקירה
הגיעה לקרבנות ־ ריש. א ,.כדי לשחזר לפי
עדויותיהם את דרכי־הפעולה של המוסד.
אצבע שניה, חשובה יותר, ביררה את
זהות האיש, את מעשיו, את דרכי פעולתו
את תנועותיו היומיות. ברגע שנתגלה הגילוי
הגדול — חייו הכפולים של ראש
מועצת קרית־אונו — נתגלה שסח שלם
חדש, שהצריך אצבע. שלישית.
היתד, זאת חקירה דרמתית לעתים. צילומו
של איש־המסתורין, מבלי שירגיש בכך,
בשעת פעולתו, היה מפעל קטן בפני
עצמו. בשלבים האחרונים של החקירה כבר
לא היה ברור מי עוקב אחרי מי, כשמכונית
מט״שן־וואגון אפורה של הש.א. נדבקה
לעקבותיו של מנהל החקירה.
בסך הכל היתד, זאת הדגמה יחידה במינה
של כוחו הציבורי של עתון בלתי־תלוי,
קשה למצוא דוגמה טובה יותר של
גילוי הגורר אחריו כמעט באופן אוטומטי
את הנצחון הציבורי של ענינו.

.לרוע. המזל, אותה פרשה שהדגישה מחדש

עורך כיתוב:
טילבי קשת
כתב בכיר:
אלי תבור

עורר תבנית:
*וזדון *יוד
צלם המערכת:
ארית קרו

חברי המערכת:
מנשה בר־דייז, שייע נלזר, לילי גלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורד׳ אברהם חרסו!,
אוסקר מאובר, אלכם מסים, אביבה סטז, עמום שלמה

את האפשרויות החיוביות העצומות הטמונות
בעתונות, הוכיחה גם את עומק ההתנוזנות
של רוב העתוגות הישראלית.
עד לרגע הופעת העולם הזה היה קיים
קשר־השתקה כללי בעתונות לגבי הש. א.
אף עתון אחד לא ניהל נגדו חקירה רצינית.
איש לא רצה לריב עם אדם המשפיע בצורה
כה ישירה על תיק מס־ד,הכנסה.
שני עתוני־הערב מכרו בפירוש את זכות-
הבכורה העתונאית שלהם תמורת נזיד עדשים
דליל — רעיון־מטעם עם ראש ד,ש. א ,.בו
חזר על תקליט־התעמולה השיגרתי שלו.
תמורת זאת התחייבו שני העתונים ששם
האיש וזהותו יישמרו בסוד. היה זה ויתור
מוחלט מראש על חקירה וביקורת.
כשהופיע העולם הזה, נשבר קשר־ההשתקה
במכה אחת. כל העתונים מיהרו לקפוץ
על העגלה, להעתיק את הפרטים. אולם רק
לשניים מהם — ח רו ת וידיעו ת חד שות
הגרמני — היתד, ההגינות האלמנטרית לציין
שהחומר בא מהעול ם הזה.
הארץ הסתפק בידיעה קטנטנה, חבוייה
בעמוד פנימי, בה ציין כי מר שרף פירסם
את שם ד,ש.א ,.אחרי ששם זה פורקם
״בפרסום בלתי־רשמי״ .הארץ הקפיד מאד
שלא לציין לאיזה פרסום הכוונה, ושלא
למתוח שום ביקורת על המוסד לאור הפרטים
המזעזעים שנתגלו.
הבוקר גילה יוזמה פרטית לדוגמה, העתיק
קטע ארוך מן העולם הזה, ממש מילה במילה,
מבלי לציין את המקור. כשהובא
הדבר לתשומת־לב העורך, הוכנס לאחת
הפינות תיקון קטן שציין את המקור.
על המ ש מר לא התרגש. הוא פירסם את
הידיעה המרעישה כעבור שבעה ימים, בידיעה
קטנה וסתמית :״נודע כ י
אך השיא הושג שוב על־ידי מעריב 18 .
שעות אחרי הופעת העולם הזה, גנב עתון
זה את תמונת־השער שלנו, העתיק אותה
בגליונו, בלי ציון מקור, תוך שימוש
חופשי בחומר שנאסף בחקירה שלנו. הדבר
נעשה בצורה שבאה לעורר אצל רבבות
קוראים, שטרם הספיקו לקרוא את העולם׳
הזה, את הרושם כאילו מעריב הוא שגילה
את הגילויים.
למרבית הגיחוך, פירסם מעריב באותו
גליון עצמו את הראיון האומלל שלו עם
ראש ד,ש.א ,.אותו קיבל בתנאי מפורש
שלא יפרסם את זהות האיש. מעריב גנז
קודם לכן ראיון זה( ,למרות שהכין מודעות
להדבקה ברחוב) אחרי שנוכח לדעת כי
ידיעות אח רונו ת ד,קדים. אותו ביום, ופירסם
כמעט את אותו ראיון עצמו.
באחד המחזות של שילר מופיע נזיר,
המטיף מוסר לאנשי הצבא הקאתולי במלחמת
30 השנה. קרא הנזיר :״לא תגנוב!
את הדיבר הזה אתם מקיימים כלשונו —
כי אתם לוקחים את כל בגלוי!״ השאלה
היא רק איך מקבלים עתונים אלה על
עצמם להטיף מוסר לאחרים, כשהם עצמם
נוהגים לפי חוקי קנאה ושנאה ג׳ונגליים.
קוראי העולם הזה תמהו מן הסתם לא
פעם מדוע אנו מקפידים לצטט דברים בשם
אומרם, גם כשהמדובר בעתונים שיעדיפו
לחתוך את לשונותיהם לפני שיגידו מילה
טובה על עתון אחר. התשובה היא פשוטה:
אין אדם נוהג בהגינות לטובת הזולת,
אלא לטובת עצמו. עתון הצועד את הצעד
הראשון אל השקר, שוב אין בפניו מעצור.

אני רוצה להודות לכם על רשימותיכם
המאלפות, ביחס למנגנוני החושד למיניהם
בישראל. בהסירכם את המסווה מעל פני
הש.א. והאיש העומד בראשו (העולם הוה
,)1049 הוכחתם בפעם נוספת כי עתונכם
הינו העתון הלוחם היחיד הקיים בישראל.
עודד שרון, תל־אביב
...שוב היכה העולם הזה את עתוני
הבוקר והערב למיניהם במקום עתונאי מחיים
מרשק, תל־אביב
מדרגה ראשונה.
,האם אתם מקיימים נם ש. משלכם? אם כר,
יש לקרוא לו ש.ה — .שרות העולם הזה,
העוסק בחקירת כל שאר השי״נים.
יעקב אהרונוב, חיפה
אתם יכולים להוסיף לרשימה שלכם נם
את המקרה שלי. נקראתי למשרדי פקיד ה-
שומא ונתבעתי להכפיל את תשלום מס ההכנסה
שלי. פקיד השומא לא הסתמר על כל
אינפורמציה, ורק טעז •שהוא יודע שהכנסו־תי
גדולות בהרבה מכפי שהצהרתי. כאישר
דחיתי את השומא החדשה, הוגשה נגדי
תביעה משפטית.
בירי פקיד נציבות מם ההכנסה שבא
לביודהם שפט היה תיקי, ובו ראיתי גליוז
נייר שעליו היה רשום ״אינפורמציה״ ,ובו
פירוט הוצאות שהוצאתי כביכול. על סטר
״אינפורמציה״ זו ניסתה התביעה לחקור
אותי על הוצאותי. רק אחרי שמצאתי אליבי,
שבזמז שהייתי בחופשה כביכול הייתי
למעשה בבית־חולים, נסוגה התביעה ונקבעה
שומא חדשה, בהתאם לפשרה ׳שנעשתה בינינו.
אולם נשאלת השאלה: האם אני חייב

צאה ישירה למפעלם של אלו, שלפני דור
ניסו רק לעשות תיקונים במצוות התורה —
הוי אומר ריפורמה — ואחרי זה ניטתרשה
בליבם שנאה בהמית לכל המושגים התורנים,
ובמקומם השרישו בליבם מושגים
שטחיים וריקניים כגון: חופש המצפון, שוויון,
אחווה.
אזרחי הארץ נחלקים לשניים. דתיים ו־חפשיים.
בי; שני חלקים אלה רובצת תהום
ענקית, אשר לא מאמרים ונאומים יאחו
אותה. הדתי מסתכל על החופשי כעל נוי.
זוהי מציאות אכזרית שאיו להימלט ממנה.
אחת הסיבות שתלמידי הישיבות כיום פרים
יותר מאשר לפני שנים, היא כי ורבים הורים רכים נוכחו שביודהספר אינו מחשל
את הנער ואינו נותז בו כוח לעמוד נגד
זרם הרחוב. תלמיד ישיבה המתגייס לצבא
הוא בעיני שאר התלמידים, כאחד היוצא
לשמד וראשי הישיבות מתביישים בו.
מלפנים שאפו להניע לתכלית, והמטרה
היתה להיות מהנדס .,דוקטור וכוי. כיום
השאיפה הכללית היא להיות שחק! בדורנל
או כוכב קולנוע. אמהות מבר,כות את בניהן:
״הלואי ותהיה נ׳ימם דין ״.די בזה להוכיח
את הרסה המוסרית׳ הירודה של חוגים
אלה. אלה הדרכים לכנופית השמיניות.
הסיבות הללו מצטרפות למסקנה, כי אי:
דרך־ביניים לגשר ביז ;הדתי והחופשי, ועל
זה נאמר :״הבדלו מתור העדה הרעה הזאת.״
בחור־ישיבה, ירושלים

עבודה פוריה
בתשובה למאמר על החוק לחיסול האמת
(העולם הוה )1049 ברצוני לומר כי אתם,
שיש בכם שאיפה לחקירה לשמה, אהבת־

פוככת ״סרטי חביב״ רחל טטרקו
בעיני

לספק אליבי? האם אזרח מוחזק
השלטונות בחזקת פושע מועד?

איני סבור שהיתה זו חכמה לגלות לצבור
את שמו של י ראש הש.א. על־ידי כך
פגעתם בראש וראשונה ביעילות עבודת שלטונות
מם ההכנסה, שגם אתם מודים שעבודתם
היא חיונית כרי לחסל את מש-
זאב אפשטין, רמתלגן
תמטי הסם
נילוייכם כי בראש הש.א. עומד עסק!
מפא״י, המשמש בעת ובעונה אחת נם יושב-
ראש מועצת קדית אונו, הם ממש מדהימים.
כיצד יתכן שאדם שנבחר על־ידי אזרחי
המרינה למלא תפקיד צבורי למענם, יהיה
באותו זמן נציג השלטונות, שמונה להילחם
באותם אזרחים עצמם? העמדת אדם
מסוגו של יעקב כהן בראש מוסד בילוש
רב־כח כמו ד,ש.א. היא הוכחה נוספת, כי
מפא״י סבורה שהמפלגה והמדינה חד הם.
שאול לנדמן, ירושלים
בנראה שהוטעיתם באינפורמציה שקבלתם.
האדם עליו אתם מצביעים כעל מתווד הדירות,
ונכסי דלא־ניידי לזר כהן, הנפגש
לפי דבריכם טדי בוקר עם ראש ר,ש.א,.
שמו הפרטי אינו לזר אלא נח.
תל־אביב

א. ו ,.תל־אביב
ב מעות הוחלף. שכזו של נח כהן בני מו
של לזר כהן, הגר גם הוא ב או תו בנין,
ברחוב פרי שמן .86 ללזר כהן, אדם כבן
, 40 סוכן הפירמה מסגרת, אין כל קשר
שהוא, לפי מיטב ידיעתנו, עם הש.א.

האשמות בדרך

אני קורא קבוע שלכם מזה שש שנים.
דעתי היא שהכתבה ״דם בכנסת״ (העולם
הוה )1048 היא הכי מדויקת, הכי גדולה
ועוד לא נכתבה כמוה בשום עתוז בארץ.
לא אתפלא שיאשימו את האנשים שהמציאו
לכם את החומר לכתבה שהם מאורגנים
בש.ד — .שירות דואק.
יוסף בוקרה, ירושלים

התהום הפעורה

כל המתווכחים על נושא התודעה היהודית
החטיאו את המטרה, ולא נגעו כלל בשורש
הענין. הסיבה היא שכל הכותבים אודותה
לא הגיעו אל הבנתה הפנימית, ורק על פי
חיצוניותה דימו בנפשם בי הכירוה. הלעג
של דורנו על המושגים התורניים הוא תו
צדק
עד כדי קנאות, יכל זמן שאתם נשארים
עבדים קנאים לאמת׳ לצדק. ולחירות,
תיצרו על-ידי עבודתכם הפוריה ערכים שבסופו
שיל דבר יסייעו לתיקו! המדינה.
יצחק בג׳ה, ירושלים

מי התלהב?

קראתי בעניז את הרשימה אודות הסרב•
הישראלי החדש ״אחד. ט(. 5רבים העריב
הוה .)1049 כותב הרשימה היה כנראה
כה נלהב ממעשה׳ ידיו, עד שמרוב התלהבות
שבח למסור את שמי. וכד אנו קוראיס
רשימה בנוף ראשון, מבלי לדעת כלל מכתב
אותה. האם מחבר הרשימה פוחד מרש.א
,.או מדעת הקהל? ,
יזהר לויט, חיפה
השמטת השם נבעה יותר מהתלהבותו של
עורך הדפוס למראה כוכבת הסרט (ראה
תמונה) .שמו של מחבר הרשימה, כפיי שהיה
מובן אף אחרי השמטת רשם, הוא נווי
חביב, מפיק הסרט עצמו.
כתבתם כי גיבורת סרגלי של נורי הביב,
רחל ממרקו, אינה מצטלמת בנילויילב וני
למרות שה,יא מופיעה בסרט בכמה חולצות
חשופות הרי בחייה הפרטיים היא לובשת
חולצות תימניות וחצאיות לא כל כר צרות.
עד כמה שהיה לי הכבוד להכיר את רחל
טטרקו, היא איננה שונאת גדולה של
צגת נופה, מה שמובן למדי נוכח העובדה
שאין לה כלל מה להתבייש בו.
רינה פ ,.תל־אביב

המשטרה התנצלה

בגליו! 1047 של עתונכם הופיעה כתבה
שכללה כמה עובדות בלתי נכונות, שהתיהסו
לרחל ואריה פייג.
בהניע הגברת פייג לבלגיה ובכל תקופת
שהותה שם, לא נערר אצלה חיפוש או
חקירה. הגברת פייג נם לא נעצרה מיד ירידתה
מהמטוס בלוד אלא כמה שבועות
לאחר מכן. בהיותם במעצר לא התראו הנכרת
ומר פייג עם קרובי משפחה. שום
חבילות לא הובאו לעצורים. הם נם אינם
מעורבים כלל בפרשיה זו ושוחררו תור התנצלות
מצד המשטרה.
עו״ד יעקוב מלץ, תל־אביב
כתב העולם הזה מתנצל על שהוטנסה:
הזוג פייג אינם מעורבים כלל בפרשה ושוחררו
תוך התנצלות מצד המשטרה.
העולם הזה 1050

ף י אח הגדול -עינו פקוחה ! כר
1 1הכריזה כרזת־האזהרה של משטר-
האימים בספרו המחריד של ג׳ורג׳ אורוול,
אלף תשע מאות שמונים וארבע.

המשטר שתואר בידי אורוול לא
היה דמיוני. הוא היה רק התגלמות
עקבית וסופית של הנטיות הקיימות
לא רק במשטרים קומד
ניסטיים ופאשיסטיים, אלא בצורה
גולמית יותר גם בשאר המשטרים
של העולם המודרני.
מדינת־הסיוט של 1984 נמצאה במצב-
מלחמה מתמיה דבר שאיפשר לה לקיים
משטר־חירום נצחי ולשעבד את האזרח בשם
בסחון־המדינה. סיסמותיה — ״מלחמה היא
שלום חרות היא עבדות!״ ו״בערות היא
כוח!״
בראש המדינה עמד האח הגדול. איש לא
ידע מיהו. איש גם לא ידע אם בכלל קיים
אדם כזה, או שאינו אלא פרי יצירתה של
מכונת־התעמולה הרשמית. החזון המשיחי
של האח הגדול היה האידיאל הרשמי המחייב,
ובשמו הקימו השליטים האמיתיים —
הפקידים המיוחסים — משטר שהבטיח להם
חיי גן־עדן על חשבון הזולת.

כי התהליך. כי כאן קבור כלב מעניין
מאד־מאד. ובכן:
מר ישראל אזרחי גר בשיכון הוותיקים
של קרית־ברל. סוכן הש. א .בא לשיכון
כדי לברר כמה שמלות קנה השנה לאשתו,
כמה בקבוקי קוניאק הביא למסיבת הבד־מצוזה
של בנו ואיזה מתנות הביא עמו
מחוץ־לארץ. אל מי פונה הסוכן?
הוא מחפש אדם שישרת אותו בלי תשלום,
למען האידיאל. הוא מחפש אדם שלא יזרוק
אותו החוצה, ולא ירוץ מיד למר אזרחי
כדי לספר לו על ההצעה השפלה. הוא
פונה לאדם שאינו חשוד עליו כחבר מפלגה
הנמצאת באופוזיציה, או שתימצא מחר ב
חייהם
הפרטיים ביותר ולהעבירן
לתיקיה הסודית הגדולה של הש. א.
זהו הדבר המחריד ביותר שנודע לציבור
מאז קום המדינה.

*״יה זה מזכיר לך, הקורא? אילו
!4אסוסיאציות מעוררת תמונה זו?

לא, אין זה פטנט ישראלי. הוא
הומצא קודם לכן בכמה ארצות.
האיש העוקב אחרי מעשיהם ודיבוריהם
של כל דיירי ביתו .:האיש אשר סוכן המשטרה
החשאית פונה אליו כדי לקבל דו״ח
על הנעשה: האיש החושב את עצמו לאידי-
אליסט מסור, והנחשב בעיני שכניו למלשין

כמלים אחרות: הפרטים הנאספים,
כביכול, למען הש. א ,.לצורך
המלחמה כמשתמטי מם־ההכנסה
גרידא, משמשים למעשה גם את
בל שאר מנגנוני-החושך כמדינה,
ביניהם אותם המנגנונים הפועלים,
בפי שהוכח מעל לכל ספק, למען
מטרות מפלגתיות פרטיות לגמרי.

ולם נרחיק לכת עוד צעד אחד.

מסקנתו של אורוול ברורה: הבילוש הטוטאלי
גורר אחריו את השיעבוד הטוטאלי.

אולם דווקא הסוג השלישי הוא
המעניין ביותר. הוא כולל את
ה״מתנדבים״ ,שאינם מקבלים כל
שכר תמורת שרותם. הם עושים
את מלאכתם לשם שמיים. מספרם
מגיע ל״אלפים״ -היינו כל מספר
משלושת אלפים ועד למיליון ושמונה
מאות אלף אזרחי ישראל.
מיהו ציבור זה?
בשיחתו עם כתב העולם הזה תיאר
האיש האחראי לש. א .את המצב כך: כשרוצה
הש.א. לדעת פרטים על מישהו,
פונה הסוכן לאחד השכנים בשיכון, הנראה
לו כמתאים ביותר. אם נענה האיש לבקשת
הסוכן, נבדקים הפרטים שנמסרו על־ידו
בקפדנות רבה. במקרה ונמצאו כנכונים,
הופך האיש למתנדב קבוע. סוכן הש.א.
פונה אליו בכל פעם שהוא רוצה לשמוע
פרטים על חייו הפרטיים של מישהו מבין
אנשי השיכון.

ך• מראית״עין נראה הכל חלק ופשוט.
/אולם מוטב שנעצור רגע ונחזור
להתחלה. הבה נשחזר לעצמנו לרגע את

האדם המלשין על שכנו
אידיאליזם עקום וחולני
לציבור יותר מן המלשין
פצע-כסף. כי הוא מבטא
ציבורית עמוקה, מחלה
אינו יודע עדיין כרגע זה
שלב מתקדם בבר הגיעה.
מתוך מסוכן למען מחלה שאיש לאיזה

ראש הש. א .עצמו הודה בפה מלא ש־הש.
א .מסר חלק מסויים מפרי חקירותיו
למשטרה הכלכלית. משמע שלדעתו לא חל
עליו החוק המחייב את נציבות מם־ההכנסה
רשמור בסוד כמוס כל פרט הנמסר לה
לצורך חישוב המם, כולל רווחיהם של
מלווים-ברבית־קצוצה, של שודדים ושל פרוצות.
יתכן שראש הש.א. עבר כאן עבירה
מפורשת על החוק. אולם לא זה העיקר.
העיקר הוא שמי שמוסר פרטים למשטרה
הכלכלית, מן הסתם מוסר גם פרטים
למוסדות בטחוניים אחרים. העובדה שמר
יעקוב כהן עצמו מופיע עד היום בתקן
משרד־הבטחון, מובילה גם היא בכיוון *זה.

אולם הבסיס האמיתי של משטר•
הסיוט כולו היה מנגנון הבילוש
הטוטאלי. במשטר זה, הפרטיות
היתה פשע. טלביזיה דדצדדית
איפשרה לשרות-הבטחון שלו להסתכל
לתוף חדרו של כל אזרח,
לעקוב אחרי כל תנועותיו, להאזין
לכל דבריו. לא היה מנוס מפני
מבט עינו של האח הגדול.

ך • שבוע שעבר הוציא העולם הזה
מנגנון־חושך שלם מן המחתרת. הוא
גילה את זהות ראש הש. א ,.את שיטוח־עבודתו
ואת מטרותיו הגלויות והנסתרות.
צעד מהפכני זה גילה פרטים כה רבים
ועורר בעיות כה רבות, עד שהיו דרושים
כמה ימים כדי לעכל גם את המסקנות הראשונות•
חוששני כי פרט אחד, אולי החמור
ביותר, לא זכה לתשומת־הלב הראוייה.
הש.א. עצמו חילק את אנשיו לשלושה
סוגים. בראש עומדים סוכני הש.א. עצמם,
המנצחים על הפעולה ומקבלים שכר מלא
בתוספת הוצאות. מתחתם נמצאים המודיעים,
שהם המלשינים בשכר — מלצרים,
פקידי בנקים, מתוזכים, אנשי־עסקים, אחיות,
סרסורים לדבר עבירה ושאר אנשי העולם
התחתון. מספרם מגיע, רשמית, למאות.

עבירה כדי לעשות בעצמו קאריירה במפלגה.
שאיש מהם אינו שקרן, המוסר ידיעות
כוזבות כדי לסלק חשבון פרטי עם השכן,
אחרי סכסוך בגלל פחי־זבל, או ריב נשים.
כולם טהורים. כולם נקיים. כולם עושים
את אשר הם עושים אך ורק מתוך נאמנות
צרופה לחזון המשיחי. האם זה משנה
משהו בתמונה הכללית? לא.

אופוזיציה. אם כן, למי הוא פונה?

אין צורך כדמיון רב בדי לדעת
את התשובה: הוא פונה אל חכר
מפלגת פועלי ארץ־ישראל. ולא
לסתם חכר, מן הסוג התמים וכעל
הרצון הטוכ, אלא לחכר הידוע
לו מראש כאדם המובן לשרת
בשטח חשוך זה. אדם הקשור
כמנגנון, או מבקש לעצמו קאריירה.
אחרי הפעם הראשונה הופך האיש למלשין
קבוע. לא נגד איש אחד מסויים, אלא
נגד כל אנשי השיכון. תחילה הוא עונה
על שאלות, אחר־כך הוא מנדב את האינפורמציה
בעצמו, גם מבלי להישאל. שהרי
הוא אידיאליסט.
אחרי הצעד הראשון, אין דרך חזרה. הוא
שייך למחתרת הגדולה, הממלכתית, ואין
הוא יכול לצאת מתחת ידיה, מבלי לריב
עמה — דבר מסוכן מאד. מלבד רוצחי
הד״ר קסטנר, לא ידוע בהיסטוריה אף מקרה
אחד של סוכנים ומרגלים ש״ניתקו את
הקשר״ עם שולחיהם מבלי לחשוש מתגמול.

כמלים פשוטות: לפי דכרי האחראי
לש. א ,.קיים ברגע זה
מנגנון של ״אלפי־״ מתנדכים ככל
רחכי הארץ, שתפקידם לרגל כאופן
רצון? וקכוע את השבנים
כשיסוניהס, לאסוף ידיעות על

שפל — מי לא מכיר אותו?
הוא היה קיים בגרמניה ובאיטליה, באלבניה
ובברית־המועצות. הוא נקרא ״נאמן
הבית״ ,או ״פקח הגוש״ ,או ״ראש תא
המפלגה״ .יש לו תריסר שמות. אולם מהותו
אחת בכל מקום.

זהו האח הקטן, הצד השני של
המטבע הנושא עליו את פני האח
הגדול. זהו האיש הגורם לאטד
מיזציה של החכרה, להרס היחסים
האנושיים ההוגנים, לשבירת ה•
אמוף ההדדי שהוא הלב החי של
בל אורגניזם חברתי.

הנה, אם כן, זכינו לתופעה זו גם
בישראל. כמו תמיד, האמתלה להולדתה
טובה ויפה — המלחמה במפירי־חוק, ההגנה
על טובת־הציבור. אולם מאחורי מלים יפות
אלה מסתתרת תופעה שהיא תמיד מכוערת,
תמיד מסוכנת, תמיד מבחילה: אירגון של
רשת הלשנה ממלכתית, שאלפי חוטיה מגיעים
לכל שכונה ושיכון, לצורך השפלת ראשו
וכיפוף קומתו של האזרח.

ף ניח לרגע קט, למען הגינות הויכוח
1ובהירותו, שכר אלפי המתנדבים האלה
הם אנשים הגונים במובן המקובל.
נניח שאיש מהם אינו סחטן, המבקש
רק טובת הנאה לעצמו. שאיש מהם אינו
פרובוקאטור, המפתה את שכנו לדבר־

^ נחזור אל ״פקח הבית״ ,אל אותו מתנדב
אידיאליסטי בשיכון. הוא מוסר ידיעות
לש. א .למען יעילות מס־ההכנסה. האם לא
ימסור ידיעות גם למי שפונה אליו, בשם
המדינה והמפלגה, למען מטרה אחרת? למשל,
למען בטחון־המדינה, שהוא בוודאי
חשוב יותר מכספי־המסים? ולצורך המלחמה
בקומוניסטים, ובפאשיסטים, ובכנענים, וב־אופוזיציה
החבלנית, ובבטאוני־ארס, ובכל
שאר דחלילי־הזוזעה?
האיש הוא אידיאליסט. הוא מרגל־חובב.
הוא התנשא מעל שכניו. התשובה ברורה.
משמע שקיים בארץ מנגנון עצום של
הלשנה המונית, המשמש למטרות שונות
ומשונות, והמזין תיקיה בעלת מאות אלפי
שמות.

ועוד צעד אחד קדימה: מה
שמותר לשי״ן־אל״ף, למה יהיה
אסור על בל שאר השי״נים? אם
שי״ן אחד הקים מנגנון אדיר כזה,
לצורך מטרה בה פרוזאית במו
גביית מסים, מנין לנו ששי״ן אחר
לא הקים מנגנון מקביל, ואולי גדול
עוד יותר, לצרכיו שלו?

ך • הבדל כין משטר רודני לבין
( 1משטר דימוקראטי אינו כהבדל בין
יום ולילה, בין שחור ולבן. ישנם עשרות
גוזני־ביניים, עיתות של בין־הערביים. כל
מי שעבר פעם את מסך־הברזל ממערב למזרח,
תמה על חוסר ההבדל הגלוי לעין.
ההבדלים הם דקים מאד, עדינים שבעדינים.

לדעתי, הגבול עובר בין בולשת
העוסקת בגילוי עבריינים לבין
מנגנון־הלשנה ארצי הפועל נגד
כל האזרחים ללא אבחנה. בץ
הבלש המקצועי, לבין ה״מתנדב״,
״פקח-הבית״ ,״נאמן״.
אם כן, כדאי לצלצל בפעמון האזעקה.

במדינה
העם
ה ^ לוז מ ר. הנצחית
המלחמה על החופש היא מלחמה יומיומית.
אין היא נחה אף לרגע. אין בה
הפוגות ושביתות־נשק. הישגיה אינם עוברים
אוטומטית מעם לעם, מדור לדור. כל
עם, כל דור, כל פרט, חייבים ללחום מחדש
על חרותם•
השבוע סערה מלחמה זו לאורכה ולרוחבה
של ישראל. היא הסתננה לכותרות ה־עתונים
בצורות שונות ובהסוואות משונות.
היא מצאה את ביטוייה במאבק העתונאי
לגילוי מנגנון־הסתר של הש.א. היא התנהלה
באולמי בית־המשפט עת נתגלו, פרט
אחרי פרט, הנסיבות הציבוריות המזעזעות
שגרמו לרצח קסטנר. ואולי יותר מכל

משווקים יחד יהוו רשות ציבורית, שתוכל
לתת הוראות מחייבות לאיכר מה יגדל,
באיזו צורה, למי ימסור את התוצרת,
ובאיזה מחיר.
פה ושם קמו צעקות נגד החוק, בשם
חרות האדם. אולם היה זה סמלי למצב
כולו שבראש הצועקים עמדו הציונים־הכלל־יים,
שהם עצמם דרשו חוק דומה בענף
הפרדסנות, שם הוא פועל לטובת הלוזיתנים
שלהם. מאחורי המאבק המפלגתי מסביב
לחוק לא עמדה השאיפה לחופש, אלא
הקרב בין הלוזיתנים השונים, מימין ומשמאל,
על חלוקת השלל, מבלי להתחשב
כלל ועיקר בדגי״הרקק.
למקימי המדינה היה נדמה כי יזכו בחינם
לכל הישגי החרות המערבית, שנכבשו
במאבק אטי ואכזרי של 700 שנה. אולם
אזרחי המדינה, שאדריכליה גדלו במשטר
העריצות של הצאר ברוסיה ובפולין ושל
הקיסר בגרמניה, לא יזכו ממלחמות הזולת.
הם יצטרכו להיאבק על חופש האזרח
כפי שלחמו בני כל העמים האחרים
— מאבק שלא יהיה חד־פעמי ודרמתי, אלא
יתנהל בחייו של כל פרט, באלפי החלטות
של אומץ־לב אזרחי.

חרסדרב נו וסי

הרב נסים
מתים יהללז יה
היא התגלמה בדמותו של עולה חדש, שחרחר
וחסון, מכפר יגל.
האיש שלא שתק. אפריים צ׳פני לא
נולד להיות גיבור לאומי. הוא היה אחד
מרבים שבאו לארץ מארצות האיסלאם, שקיבלו
חלקת אומה ותקציב להקמת משק
במושב, ושחתמו על ערימת ניירות מודפסים,
אותם לא טרחו לקרוא ולהבין.
אולם לאפריים צ׳פני היו מושגים מסולפים
מאד על מה מותר ומה אסור במדינה.
במקום להרכין ראש ולשתוק, כנאה לעולה
חדש וחסר־ישע, התבלט כאדם בעל
קול ודעה, שגרם לא פעם צרות לפקידים,
המנהלים את עניני העולים כאלים יוזניים
באולימפוס מטופס.
מסוכנת לא פחות היתה אשליה אחרת
של האיכר צ׳פני. הוא סבר כי מותר לו
למכור את תוצרתו, פרי זיעתו, למי שהוא
רוצה, בתנאים שהוא רוצה, כל עוד הוא
משלם את חובותיו לסוכנות. הוא שכח (או
לא ידע) כי בניירות שחתם היה כלול סעיף
שציווה עליו לספק את תוצרתו למשווק
רשמי, שייקבע לו על־ידי המדריך, הנאמן
לשלטון.
סעיף זה הביא השבוע את צ׳פני לבית־המשפט.
הסוכנות, שרצתה להיפטר מבעל
העצמאות המדבקת, תבעה לגרשו ממשקו
בגלל הפרת חוזה. צ׳פני, נסתבר, לא מכר
את ירקותיו לחברת תנובה, המקיימת מנגנון
אדיר של פקידים על־חשבון היצרן, אלא
לסתם סוחר, ספק תוצרת חקלאית, ששילם
יפה ובמזומן.
לוחמי חרות ישראל. כמעט באותו
מועד הגיע לדיון ציבורי חוק חדש, הכופה
רשמית על כל איכר לספק את תוצרתו למשווק
המאושר על-ידי המדינה. קומץ ה

שום
חוק בישראל אינו מחייב אדם חי
ללכת ולהתפלל. אולם ברגע שאזרח ישראלי
מת, הוא עובר לסמכותם הבלעדית של
אנשי הדת. אפילו בקיבוצי השומר־הצעיר
משתלט הרב על כל טכסי הקבורה. בעוד
שספר תהילים (קט״ו) טען כי מתים לא
יהללו יה, נוצר בארץ מצב הפוך.
לכן בערה חמתו הצדיקה של יצחק
נסים, כאשר הובאו לידיעתו פרטי עצרת־האזכרה
שעמדה להיערך לחיים וייצמן. הם
חיללו את כל המסורות הקדושות. את אל
מלא רחמים עמדו בעלי הטכס להשמיע
בליודי פסנתר ותזמורת. איש לא עמד לומר
קדיש. ועצם האזכרה נקבעה לא ליום מותו
של וייצמן, אלא ביום השנה להצהרת בל־פור
— יום שנקבע על־ידי מאיר וייסגל,
ידיד־חייו של הנשיא המנוח, כיום הזכרון
הרשמי.
נסים דחה בתוקף את ההזמנה לבוא לעצרת.
ברצותו שדבר הסירוב יודדע ברבים
וירתיע את כל שומרי המסורת מלהשתתף,
לא סמך נסים על נסים: מכתבו הגיע לשני
עתוני־הערב, פורסם שעות מעטות לפני
התחלת העצרת.
שור כחנות חרסינה. היה זה הקש
ששבר את הגב הסבלני של כמה מראשי
מפא״י. הם שתקו כאשר איים נסים להטיל
חרם על חלב תנובה אם לא ייפסק גידול
החזירים במשקים, למרות שחשדו כי בפעולה
מעוניינים כמה ממתחרי תנובה. הם שתקו
גם כשהטיל נסים חרם על נייר מפעל־חדרה,
אף שסברו כי כמה חברי־כנסת דתיים, העוסקים
בעסקי נייר, יפיקו תועלת חומרית
מייבוא נייר זר.
הפעם פקעה סבלנותם. מחצר ביג׳י באו
איומים קודרים בפיטורי הרב הראשי. הרב
הגיב בחריפות, טען שלא מונה על־ידי
המדינה אלא על־ידי הציבור* ,שהוא מהודה
סמכות עליונה ועצמאית, בדומה לבית־המשפט
העליון.
אולם בסים הרב היה רעוע. מאוחר נוכחו
מצביאי הדת לדעת כי היתד, זאת טעות
מצדם, כשהכתירו את ניר־המכתבים של
הרבנים הראשיים בכותרת הרשמית של
״מדינת ישראל״ ,והפכו את הרבנים לשכירי
המדינה. אם חשבו בשעתו להשליט בצורה
זו את הרבנים על המדינה ולתת להם
סמכות רשמית, הרי עתה נשקפה להם הסכנה
כי המדינה תשתלט על הרבנים, תתבע
מהם משמעת, כמו מכל פקיד שכיר אחר
במנגנון המדינה.
כשהתקרב המאבק לשיאו, גבר בצמרת
המפלגתית הדתית הרוגז על נסים, שנהג,
לדעתה, כשור בחנות חרסינה. יהיה דרוש
כל הכשרון החלקלק של זרח וורהפטיג
וחבריו כדי להחזיר את אוזירת הפשרה, בה
הם רגילים לנצח את נצחונותיהם המזהירים
ביותר בשטח הכפיה הדתית.
* בקשר לדרך בחירת הרב על־ידי קומץ
אנשים שלא היו אחראים בפני איש, ראה
העולם הזה 972 נגד נסים הצביעו רוב
החברים הספרדיים של אותה מועצה, והוא
הוכנס לתפקיד על־ידי הקולות האשכנזיים
של הפועל המזרחי.

דונו אל השלטון של האיש המחזיק נידו
את מנגנון הנילוש וההלשנה ההמונית

• שעה . 30ע כ בו ק ר היום הרביעי נפתחה ישיבת ועדת־הכספים של הכנסת, בקומה
1השניה של בנין הכנסת. שבוע לפני כן דרשו חברי־הועדה מזאב שרף לגלות להם
את שמו של ראש הש. א ,.שלא לפירסום. שרף הבטיח להתיעץ עם השר שלו, להשיב תשובה.
חברי הועדה ישבו דרוכים. איש מהם לא הציג לראוזה את גלימות העולם הזה, שעל
שערו התנוססה תמונתו של האיש המבוקש. אולם כולם קראו את העתון, שהגיע למקומות־המכירה
בירושלים בשעות הקטנות של הבוקר.
איש אחד לא קרא את העתון. היה זה ישראל גורי, יושב־ראש הועדה. הוא פתח את
הישיבה ופנה אל חברי הועדה בקריאה נרגשת לוותר על דרישתם .״מם ההכנסה יקר
לכולנו,״ קרא ,״אולי הפירסום יכול ל הזי ק ...עלינו לחשוב פעמיים...״
חברי־הועדה ספיר, באדר וחזני כבשו את מבטיהם ברצפה, כשפניהם קפואים. לשוא ניסה
שרף להתפרץ לתוך דברי היושב־ראש. הוא כיעכע בקול רם, אולם גורי לא נתן לו
לפתוח את פיו .״מר שרף,״ אמר ,״חכה עד שתקבל את רשות הדיבור,״ והמשיך בדבריו.
כשסיים גורי, לא נתן שרף לאיש לפתוח בדברים .״אני רוצה שחברי הועדה יקבלו
את דברי במלוא האחריות. עוד לפני הכל כבר היתד, בידי הסכמת שר־האוצר למסירת
השם לועדה.״ הוא שכח להוסיף כי אשכול לא הסכים לפירסום, אלא רק להודעה סודית.
גורי מדד אותו בעיניו, מבלי להבין במה המדובר .״אולם העתון היה ברחובות תל־אביב
כבר אתמול בערב!״ הפליט יוסף ספיר הצ״כי, בחיוך לגלגני.
היושב־ראש העביר את מבטו משרף לספיר וחזרה, מבלי להבין דבר .״אני אומר לך
שאשכול הסכים לפני כן!״ אמר שרף .״לפני מה?״ קרא גורי, כמעט ביאוש. רק אז הופיעו
גליונות העולם הזה על השולחן. נסתבר כי כמעט כל חברי הועדה החזיקו את הגליון.
המשך הישיבה היה קצר. שרף אישר את השם שפורסם בהעולם הזה, הסכים לדברי
ספיר שאפשר לפרסם את השם גם בשנתון הממשלה. מיכאל חזני הדתי הציע, בלעג,
שמכיון שהשנתון הופיע רק לפני חודש, כדאי אולי להוציא לשם כך לאור תוספת מיוחדת.

כל הענין ארך פחות מרבע שעה.

זבן ברחוב גחלתרבגימץ

\ ולב פירסום שמו של ראש הש.א. עקב גילויי העולם הזה, היה רק צעד ראשון
^ בגילוי האמת. שמו האפור והשכיח של ראש הש.א. אינו אומר כלום לגבי מהותו
של המנגנון הכפוף לו. אולם דרכו של יעקב כהן לשלטון, האמצעים בהם השתמש כדי
להגיע למעמדו, דמותו ואופיו כפי שהם באים לביטוי בשרשרת של מעשים, כל אלה
יש בהם חשיבות מכרעת לגבי הבנת שיטות פעולתו של הש.א. ודמותו הצבורית והמוסרית
של מוסד זה. כי כראשי מנגנון כן יושביו.
רק אנשים מעטים במדינה מכירים את דמותו האמיתית של יעקב כהן. כמעט כל
אותם היודעים אותה, מסתייגים ממנו בצורה קיצונית.
ממבט ראשון עושה יעקב כהן רושם -של אדם צנוע וחייכני, או כפי שהגדירו אחד

יעקב כהן, ראש הש. א .שזהותו נתגלתה לצבור
לפני שבוע באמצעות העולם הזה, בשיחה <עם אחד
רזד זיי ר ־ ך
ז ־ רוו רז ר
ממכריו ״,רדנצ דז רו ־י
רז רו ר ד ־י ר
החייכנית של יעקב כהן מסתתרת אישיות לא זוהרת ביותר. דמותו מאחורי

כהן כפשלה

העתונאים שניתן להם ראיון־מטעם ושלא הכירו קודם :״אדם סימפטי ומשכיל, מסור מאוד
לתפקידו מה האמת שבהתרשמות זו ומה מסתתר מאחוריה, מעיד יותר מכל סיפור
חייו ופעלו של האיש.
כהן נולד בעיירה גרמנית קטנה לפני 39 שנה, עלה לארץ באמצעות עלית־הנוער, שנה
אחת אחרי עלית היטלר לשלטון ב־ .1933 תקופה מסויימת היה יעקב כהן בקיבוץ, שם
סודר על־ידי עלית הנוער. אולם האוירה שם לא מצאה חן בעיניו. בפרוס מלחמת״העולם
עבר לתל־אביב, החל עובד כשוליה בבית־המסחר לספרים של ליאו בלומשטיין. הוא נראה
כפקיד חרוץ ומסור לתפקידו, עלה בשלבי הקאריירה של חנות־הספרים, עד שהגיע לדרגת
מנהל החנות של בלומשטיין בפינת הרחובות נחלת־בנימין ואחד־העם.
כאשר פרצה מלחמת־העצמאות נמצא עבור כהן, שהיה קודם לכן חבר בהגנה, התפקיד
המתאים בשורות צה״ל. הוא חצה רק את רחוב נחלת־בנימין, שירת בדרגת סרן במערכת
ירחון צה״ל מערכות, השוכנת בדיוק ממול לחנותו של בלומשטיין. שם שהה הצעיר
למעלה משנה, עת סערו הקרבות בחזית. שם גם נתגלה אופיו לראשונה.

האש מו ת בוז בו ת
יעקבכ הן, כך מציינים מכריו, היתד, מאז ומעולם שאיפה עזה לשלטון. לא היתד, זו
שאיפה גלויה. היא לא באה לידי ביטוי בכושר של מנהיג מבטן ומלידה. אולם בכל.

מקום בו נמצא, רצה כהן להיות הראשון
במעלה. כמו טיפוסים רבים בהיסטוריה
שנמשכו למנגנוני־חושך ומצאו שם ביטוי
לתאוות־השלטון שלהם, חתר כהן בשקט
ובהסתר למטרתו.
במערכת היה כהן אחראי על המנהלה.
העורך בפועל היה גרשון ריבלין, שהוא
גס כיום עורך כתב־העת. באחד הימים
גילה בהן אי־סדרים בהנהלת הירחון, ייחס
אותם לריבלין. כשנבדקו הליקויים שנתגלו
על־ידי כהן, לא נמצא כל חומר האשמה
נגד ריבלין. במקום להשתלט על העסק,
נאלץ כהן לעזוב את המערכת. הוא עבר
לשירות משרד הבטחון.
כהן היה אחד הפעילים במנגנון־החושך,
אך עבודתו הצטמצמה בשטח משרדי. בתפקיד
זה כיהן עד שיום אחד החליט מי
שהחליט על הפרדתו של המדור העוסק
זהו מרכז מנגנון הש. א .בתל־אביב. הבית הנזאורך,
בחקירות כלכליות מהמנגנון הכללי, ועל
ה שוכן ב מרכז וולובלסקי בין ע שרות בתי־ מל אנה קטנים,
הקמת יחידה נפרדת, שתהיה מסונפת לנצימוסתר
מעיני טובריס ו שביס סקרניים, השלט שעליו אומר :״האוצר — גניזה ומחקר כלכלי״.
בות מם־ההכנסה באוצר. העברתו של כהן
לראשות הש. א .שיקפה את מלחמת־הכוחות
בצמרת בין השולטים על מנגנון־החושך
לבין זאב שרף.
היה זה זאב שרף, אז מזכיר הממשלה
הפחד כא דהרית־אדנו
והממונה על הכנסות המדינה, שהכיר את
כהן בפעילותו הקודמת, בחר בו לראשות
ה ש אי ר ע בקרית־אונו אחרי התבססות
חש. א .אולי מפני שראה בו אישיות אפורה,
שלטונו של יעקב כהן במקום, יכול
ממושמעת ובלתי־עצמאית. שרף לא יכול
לשמש דוגמא מאלפת למה שצפוי למדינה
היה להעריך אז את חתרנותו של האיש, שכולה
אם ישתלטו עליה מנגנוני־החושך
הסתתרה מאחורי החיצוניות האפורה.
שבפיקוחם של אנשים מסוגו של כהן. יעקב
עד היום נשאר כהן עובד משרד־הבטחון,
כהן עצמו גילה חוסר כל ענין במקום.
ועד היום קיים קשר רשמי הדוק בין הש. א.
הוא חדל מלהופיע לישיבות, סירב לטפל
לבין שאר מנגנוני־החושך, הנמצאים כולם
בענינים שוטפים של המועצה, אינו מקיים
תחת פיקוח אחיד ומרוכז. עובדה זו מסבירה
מזה שלושה חדשים את ישיבותיה. הוא
גם את הסתירה בין דבריו של שרף על
מתנהג בגסות לפונים לעזרתו, אינו טורח
תקציבו של הש. א ,.המופיע בתקציב הממלקיים
את ההבטחות שנתן לאנשי המעברות
שלה (העולם הזה ,)1049 לבין הוצאותיו
והחוגים השונים במקום.
הממשיות של גוף זה, הניזון גם כיום,
העיד השבוע הרב המקומי, הרב פרנקל,
ללא ספק, מתקציבים סודיים שאינם כלולים
על אופיו של כהן :״יש לכהן שנאה עזה
בתקציב נציבות מס־ההכנסה, ושאין עליהם
לכל מה שקשור בדת. הוא לא יודע איך
ביקורת ממשית.
זהו בי תו של ראש הש. א .ויושב־ראש המועצה המקו מי ת
להתנהג עם תלמיד־חכם או עם רב. כשהיה

בקרית־אונו, יעקב כהן. הגילה ה שוכנת במרכז הקריה, בר חוב
מסחרי ראש המועצה והייתי קורא לו, היה
המהודרות שם, ונמצא בה גם גן ילדים, אותו מנהלת א שתו של כהן.
בא מיד לביתי. כשאני מזמין את כהן,
מוך למינויו שר כהן כראש הש. א׳
הוא אפילו לא עונה לי.״
^ הוא עבר עם אשתו ובנו הבכור לגור
בכפר־אונו. שם הקימה חברת רסקו עבורי וילה נאה במרכז הכפר. כעסקן מפלגתי פעיל
לכהן לא היה צורך להיות במקום כדי להבטיח את שלטונו. רוב תושבי המקום,
שאינם נמנים על חברי מפלגות האופוזיציה, פוחדים מפניו פחד מוות. אפילו מתנגדיו
במפא״י נכנם כהן לעול הענינים המפלגתיים במקום. שלושה חדשים אחרי הגיעו למקום,
בין חברי מפלגתו, המפעילים לחץ כדי לסלקו, מפחדים לדבר עליו. כל אחד מהם פוחד
בעת שלא היתר, לו למעשה אפילו זכות בחירה, הוא נבחר כחבר ועד כפר־אונו, הפך בתוקף
מגורלם של מסחרי, ייידמן וצבייר. כי ליעקב כהן יש בקרית־אונו רשת של מלשינים
תפקיד זה לחבר המועצה האיזורית, שכללה בתוכה גם את ישובי הסביבה.
ומודיעים המוסרת לו על כל פעולותיו של כל אחד ממתנגדיו. לאיזו מידה מגיעות
היה זה רק טבעי שיעקב כהן, העסקן המפא״יי, ישאף לשלטון מפלגתו במקום. אולם
פעולות־ההלשנה במקום, יעיד הסיפור הבא.
למזלו הרע היה כבר השלטון בידי אנשי מפא״י. יושב״ראש המועצה האיזורית אז היד,
שלמה זילברברג הוא תושב ותיק של כפר־אונו, גם היה בזמנו חבר מפא״י. היה לו
איש כפר אז׳׳ר, מפא״יניק ותיק בשם זלמן מסחרי. עובדה פעוטה זו לא הפריעה לכהן
רשיון לחלוקת קרח במקום. רשיון דומה, אם כי למספר בלוקים רב יותר, היד. לאדם
במלחמתו לשלטון. היה זד, יעקב כהן שקבע בכפר־אונו מי הוא מפא״יניק — ומי לא.
בשם חיים ציפרשטיין, חבר אחדות־העבודה. הרשיון לחלוקת־קרח הוא רכוש המועצה, שיזם זלמן מסחרי הוא דמות מובהקת של עסקן מפא״י מאנשי המושבים. היה זר, הוא
אינו ניתן להעברה מאדם לאדם. אולם לגבי ציפרשטיין נקטר. המועצה לפנים משורת הדין,
בתחילת מלחמת־העולם השניה את הקמתו של כפר־אונו ועזר לשיגשוגו. הוא היה פעיל
המועצה המקומית מורכבת מתשעה חברים. ארבעה מהם חברי מפא״י, שניים דתיים
במועצת פועלי פתח־תקוה, במרכז החקלאי של ההסתדרות, בהגנה ובסוכנות. משך שנים
ושניים אנשי חירות. התשיעי הוא איש אחדות־העבודה. שמו חיים ציפרשטיין. כדי לקיים
רבות היד, זלמן מסחרי האיש הקובע והחזק באיזור. לא היה פלא בכך שהוא הפך לקורבנו
את שלטון מפא״י במקום היה צורך בקואליציה בין מפא״י ואחדות־ר,עבודה. המועצה התירה
הראשון של יעקב כהן.
לציפרשטיין למכור את רשיון הקרח שלו תמורת כחמשת אלפים לירות.
קשה לדעת איך הצליח כהן בתקופה כר, קצרה לתהות כה מהר על קנקנם של חבריו׳
אולם כאשר ניסה זילברברג למכור את רשיון הקרח שלו, התנגדה המועצה לכך. שלמה
למפלגה במקום. הוא התחבר עם עסקן מפא״י אחר, בשם אריה וישניאק, לשעבר חבר
הפך לשונא מושבע של אנשי השלטון במקום. באחד הימים נקרא לפקיד השומא בפתח־מועצת
פועלי תל־אביב, שהיו לו טענות נגד מסחרי ונגד יושב־ראש ועד כפר־אונו
תקוה, נוכח לדעת כי בתיקו נמצא מכתב־הלשנה על הכנסות שלא היו ולא נבראו.
ישעיהו זידמן, איש מפא״י, בשל ניתוק המים בביתו. יחד החלו השניים במלחמה לכיבוש השלטון.
כעבור ימים מספר נקרא ללשכת הגיוס בפתח־תקוה. הוא מצא בתיקו מכתב בנוסח
הבא, שד,אורגינל שלו שמור במערכת :״לכבוד לשכת הגיוס בפתח־תקוה. בזה אני מודיע
לכם שבקריה שלנו נמצא משתמט מצבא ושמו זילברברג שלמה מקרית אונו רחוב בתר .4
פירצה קראה לגנב
בכבוד רב אזרח טוב.״
רק אחרי ריצות התברר כי זילברברג הוא בעל תעודת־פיטורין מצה״ל, אותה קיבל
** כר לישיכה הראשונה של המועצה האיזורית הממונה נמנע כהן מלהופיע. הוא
אחרי שקיבל סוג בריאות ה׳ בתקופת שרותו כחייל קרבי במלחמת־העצמאות. זיהוי קל
^ נבחר לגזבר המועצה, אולם לא נטל את תפקידו אפילו ליום אחד, השאירו בידי
של כתב־היד זיהה את ה״אזרח הטוב״ .היה זה אחד מאנשי חסותו של יעקב כהן בקרית אונו.
מסחרי. תחת זאת התרכז בכיבוש מעברת כפר־אונו, שהיתר. אז משלטו החזק של מסחרי,

אשר בהשתדלותו הוקמה המעברה. הפירצה שהושארה במתכוון למסחרי קראה לגנב.
ף ם כמוסד שהוא ממונה עליו, משתמש כהן באותן הדרכים כדי להבטיח את שלטונו.
כהן ווישניאק החלו להופיע לעתים קרובות במעברה, ותוך כדי כך נפוצו במקום
^ הוא בוחר לרוב את אנשיו בעצמו, באופן קפדני, מבטיח להם הבטחות, כמו הבטחה
שמועות כי ולמן מסחרי אינו אלא מועל, שטובתו הפרטית לנגד עיניו ולא טובת התושבים.
לעליה בדרגה, כדי להמשיך ולשלוט בהם. לרוב אינו מקיים את הבטחותיו.
לא עבר זמן רב עד שהשמועות הפכו להאשמות ממשיות, שהוטחו בפניהם של מסחרי
מצד שני מונע יעקב כהן בכל צורה שהיא את התארגנות אנשיו. לפני זמן קצר ניסו
וזיידמן. כאיש מפלגה מסור, דאג כהן שר,ר,אשמות לא יסתננו החוצה ולא יגיעו לידי
עובדי ד,ש.א. לבחור ועד־עובדים. כהן התנגד לכך בתוקף, טען שבמוסד כמו הש.א. אין זה
המשטרה. הוא העבירן לידי בית־הדין הפנימי של מפא״י.
נהוג שיהיה ועד־עובדים, וכי המחליט היחיד זה הוא.
מיד אחרי־כן החל כהן לכנס את המועצה, טען שבמרכז מפא״י מתבררות האשמות
כאשר, למרות התנגדותו, הוקם ועד־עובדים בש.א. אחרי מלחמה ממושכת, לא הכיר
חמורות נגד מסחרי, הציע להביע לו אי־אימון. הוא לא היסס להסתייע לצורך זה אף
בו כהן, מנע גם מאיגוד עובדי המדינה להכיר בועד• תוך זמן קצר הצליח לחסל את
בנציגי מק״י וחירות. איש לא ידע בדיוק במה מאשימים את מסחרי. אולם באיזור עברה
ההתארגנות במוסדו. שניים מתוך שלושת חברי הועד פוטרו. חברה שלישית התפוטרה,
השמועה שהוא לא בסדר.
אחרי שיצאה לחופשת־הריון. אנשי ד,ש.א. הוציאו מראשם את רעיון ההתארגנות.
כהן כבש משלט אחרי משלט. תחילה הצליח לסלק את זיידמן מראשות ועד כפר־אונו,

בטענה שהוא לקח לעצמו חלקת־קרקע באופן בלתי־חוקי, כדי להקים שם נגריה. אחר־כך
מסא״י

מעל יכל: איש
גרם לפרישת ועד כפר־אונו מהמועצה האיזורית, הקים את מועצת קרית־אונו. כהן הפך
לשליט יחיד במקום — יושב־ראש מועצת קרית־אונו.
** וכרות ארה מחייו הציבוריים של יעקב כהן דיין כדי להעיד על אופיו, גם מבלי
רק אחר כך הגיע תורו של מסחרי. בית־הדין העליון של מפא״י מצא אותו אשם
ולהיכנס לתחום הפרט ולחטס בחייו האישיים. העובדה שבראש הש.א. עומד עסקן מפלגתי
בחלק מההאשמות שהוטחו נגדו, גזר עליו שלא למלא תפקידים צבוריים במשך שנתיים.
מובהק ופעיל, הידוע גם בין חברי מפלגתו בשל שיטותיו המפוקפקות וד,חתרניות, צריכה
פרישתו מראשות המועצה האיזורית נומקה בציבור בטעמי בריאות. כעבור זמן קצר
לעורר חשש ציבורי קודר על מגמותיו ושיטותיו של המנגנון הסר למרותו של איש כזה,
נתאמתה הנמקה זו. זלמן מסחרי חלה קשה. אולם הפרשה לא הגיעה עדיין לאזני הצבור.
שהיה עד היום מחוסן מפני כל ביקורת צבורית.
שלטונו של כהן לא היה עדיין יציב.
ברור כשמש כי יעקב כהן לא יוכל ולא ירצה לעולם לגלות ולפרסם פרטים סודיים
נראה שכהן הבין שללא חיסול סופי של מסחרי לא ישב לבטח. לפני כשנתיים. הופיעה
העלולים לפגוע באיזו צורה שהיא במפא״י, בטרסטים ד,הסתדרותיים ובמנגנון המשקי
חוברת בהוצאת שורת־המתנדבים בשם את מי אין שופטים. היה בה פירוט נ לא של
האדיר המשרת את המפלגה. כי כל הקאריירה שלו, מזבן קטן בחנות ספרים ועד לראש
ההאשמות נגד מסחרי. כיום קשה לקבוע את מידת נכונות ההאשמות, שמבקר־המדינה
מועצה מקומית ומנהל בולשת, קשורה במוסדות אלה.
טען כי לא מצא בהן חומר מרשיע, ו ש שורת־המתנדבים עצמה לא התיחסה אליהן, לדברי
עוד יותר ברור כי מנגנון כזה של הלשנה המונית, המרכז בידו תיקיה סודית עצומה,
החוברת, בחומרה יתרה. אולם מעניינת פיסקה אחת באותה חוברת הרומזת מניין שאבה
שולט על חומר העשוי להרשיע עשרות מנהיגים ומוסדות המפריעים למפא״י. נשק זה,
שורת־המתנדבים את החומר המרשיע נגד מסחרי.
אם ישתמשו בו ואם לאו, הוא נכס מפלגתי עצום. הוא מטיל צלו על הבמה הפוליטית•
״כל הפרשה הזאת לא היתד, רואה אור לעולם,״ נאמר באותה׳ חוברת ,״אילמלא נמ£יאו
גילויים אלה, בתוספת גילוי שיטות העבודה של המנגנון (העולם הזה )1049 יכולים
בקרית״אונו קומץ אנשים אמיצים, חברי מפא״י גם הם, שגמרו אומר לערוך טיהור בק;לב
להוביל רק למחשבה אחת: מה היה מתגלה אילו ניתן היה לעתונות החפשית לגלות את
המועצה האיזורית שלהם.״ לא היה צורך בדמיון רב כדי לנחש מי היו אותם חברי מפא *י
האמת על האנשים העומדים בראש שאר מנגנוני החושך במדינה, ועל שיטות עבודתם.
אמיצים, שערכו את הטיהור והפיצו את החומר הסודי.

מרכז הש.א.

פרשה שניה הנוגעת לאותה תקופה היא
פרשת שבתאי צבייר. צבייר היה גם הוא
חבר ועד כפר־אונו מטעם מפא״י. הוא היה
נציגם של העולים החדשים בגבעת־ברכה,
השייכת לכפר, בעל מעמד מבוסס, שעבד
כפקיד בעל עמדה בחברת רסקו. צבייר לא
שבע רצון גם הוא מעבודתם של מסחרי
וזיידמן, אולם סירב להילחם בהם, מאחר
שידע כי הרקע למלחמה הוא סגירת ברז
המים בחצרו של וישניאק.
עונשו לא איחר לבוא. בית־הדין העליון
של מפא״י מצא כי ההאשמות שהובאו בפניו
נגד צבייר, כאילו לקח שוחד ממת-
ישכים בשיכון רסקו בקרית־אונו, הן נכונות,
הוציא אותו לשלוש שנים מהמפלגה. מובן
שצבייר התפטר מהועד המקומי.
אולם במקרהו של צבייר !.מצא כעבור
זמן כי האשמותיו של יעקב כהן, שגרמו
לסילוקו, לא היו נכונות. סיפר השבוע
צבייר לכתב העולם הזה :״אין לי שום דבר
יותר נגד יעקב כהן. אני קיבלתי את
הסיפוק שלי• כהן התנצל בפני והחזירו אותי
למפלגה. נבחרתי גם כציר לועידה.״

במדינה
פרשת כפר קאסם
עושי סולחה

1זו א צ עי ר
ו ^ ת ל בזי...
בעבודוז רבן
גספררבו ולו א
תו פ ס בדקום ראעדוך

יי•״• 660י י

מרבו גואליו,.
נלסוך הוא מעעזף.י

•פאן
פרס
>ן ולוסבץ ז
תורכיה
הן רק ארבע מתוך הארצות הרבות אליהן
נשלחים מדי שבוע מינויי החח של
״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי,
העתון הנקרא ביותר במדינה, המוסר
לישראלי בניכר דו״ח נאמן ומלא על כל
הנעשה בארץ, בכל שטחי החדשות.

למדו

מהר

שפות!

וביסודיות ב בי ת ־ הספר לשפות
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

״קדימה״

א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה 001^ 61-8811011 למשתלמים על־ידי
מורים מאנגליה.

קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר ג׳ ד׳ ה׳ ו׳ ז׳

למבוגרים מכל דרגות

יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכוניות.
פרטים

והרשמה ; מ־9־ 12 לפנה״צ — 9*3בערב (פרט ליום ו׳).

עשרות גברים חובשי־כפיות ונשים עטו־פות־צעיפים
מילאו את מסדרון ועדת משרד
ד,בטחון לקביעת אחוזי הנכות. איש איש,
לפי תורו, הם נכנסו לחדר הועדה, יצאו
ממנו כשטופס בידיהם. היו אלה פצועי תקרית
הדמים, שאירעה ביום הכרזת מבצע
סיני, במבואות הכפר הערבי כפר־קאסם.
אחד המחכים לתורם היה בדיר איסמעיל,
.21 במטח היריות שנורו על קבוצת הפועלים,
שחזרה באותו ערב לכפרם, נמצא
גם הוא. כדורי הרובה ותת־המקלע שפגעו
בו השאירוהו נכה. רגלו של בדיר נקטעה
עד לברך, ואוזנו האחת התחדשה. הועדה
אישרה לו 50 אחוז נכות, הורתה לשלם
לו 4270ל״י פיצויים. הסכום היה נמוך
בהרבה ממה שבתי־משפט אזרחיים נוהגים
להעניק לנפגעים במצבו של בדיר, אך בעיני
הפלח המרוד נראה הסכום כאגדי.
השבוע היו במצבו של בדיר גם 47
משפחות קרבנות הרצח. ועדת אנשי־ציבור,
חסרת כל מינוי חוקי, שנקראה מטעם ראש
עירית פתח־תקווה פנחס רשיש, פסקה פיצויים
שווים בסך 5000ל״י לכל משפחה
שכולה. משרד הבטחון מיהר להודיע כי
הוא סומך את ידו על החלטותיה, ישלם
את הסכומים שקבעה.
הועדה לא הוקמה. הממשלה החלה
לטפל בפיצויים לנפגעים שבועות אחדים
אחרי ליל הדמים .״ברור שאין בכוח שום
כסף לפצות על חייהם של האנשים,״ הכריז
דוד בן־גוריון בישיבת הכנסת. הנפגעים
קיבלו את דבריו כפשוטם. הם פנו
באמצעות האיגוד ה״הודי הערבי, אחד הסניפים
של מפ״ם, אל עורכי־הדין חנן רובין
ושניאור זקהיים, חתמו על יפוי־כוח לפעול
בשמם.
כאן החל נתיב היסורים של פרשת הפיצויים
לנפגעים. היועץ המשפטי לממשלה,
חיים כהן, הודיע לפרקליטים כי בדעתו
למנות ועדה, בראשות שופט מחוזי, לקביעת
גובה הפיצויים. הפרקליטים הודיעו על הסכמתם,
רצו לחסוך בפרוצדורה זו את זמן
הדיון הממושך בבית־המשפט ואת אגרת
התביעה כאחד.
הועדה הממשלתית לא התכנסה מעולם.
הקמת הועדה נתקלה בסרוב משרד
הבטחון למנות את נציגו,״ הסביר היועץ
המשפטי במכתבו לעורך־הדין חנן רובין,
סגן יושב־ראש הכנסת מטעם מפ״ם. התשובה
הגיעה שנה לאחר הרצח. קדמו לה שורה
ארוכה של מכתבים מלאי הבטחות. הפרקליטים
התכנסו לישיבת חרום.
זקן השומרים מתערב. תשובת היועץ
המשפטי היתר, מובנת יותר, אילו
ידעו בינתים עורכי־הדין מה מבשל להם
משרד הבטחון בפתח־תקווה. זקן השומרים
אברהם שפירא מונה על־ידי רשיש לחסל
את הפרשה, לערוך ״סולחה״ בכפר. הפרקליטים,
להם נודע הדבר מן העתונות, הזהירו
את רשיש :״אנחנו בעלי יפוי־הכוח
היחידי לטפל בענינם של הנפגעים.״ רשיש
לא שם לב לאזהרה. מאחוריו עמדו כוחות
חזקים יותר: משרד הבטחון.
״הקצינים של הממשל הצבאי הלכו מבית
לבית בכפר, והפחידו את האנשים. הבן
שלכם לא יקבל עבודה, לא תקבלו רשיון,
הם אמרו. האנשים חתמו מפחד. היו כאלה
שחתמו בשם מי שהוא אחר, בטביעת־אצבע,״
סיפר אחד הנפגעים, בן־שכול, לעתונאים
שנקראו על־ידי האיגוד היהודי־ערבי.
רשיש ושפירא המשיכו בשלהם. השבוע
הם עורכים ״סולחה״ בכפר, למרות שמשפחות
הנפגעים מסרבות ליטול בה חלק.
״אנחנו גשלם. נביא אפילו זקנות לבשל
את הבשר,״ הבטיח שפירא לתושבי הכפר.
״למשפחות מגיעים סכומים גדולים בהרבה.
זהו צעד שרירותי לפסוק סכום שזזה לכל
משפחה או לכל נפגע. צריך להתחשב בגיל,
בכושר העבודה, במספר הנתמכים ובגורמים
דומים,״ הסביר עורך־הדין זקהיים, במחאתו
נגד החלטותיה של הועדה ונגד הודעתו של
משרד הבטחון כי יפעל לפיהן.
דעתו ש.ל היועץ המשפטי על היעודל
הנעשה, בניגוד להבטחותיו החגיגיות :״הדרך
פתוחה לפניכם אל בית־המשפט.״ הוא שכח,
כשכתב לאת, כי יתכן מאד שהמושל הצבאי
עלגיל גם לא לתת רשיון יציאה מהכפר
מאלה מהתושבים שיבחרו באמת בבית-
המשפץ) כדי לזכות במגיע להם על פי חוקי
המדינזן״ ולא על פי חוקיהם של בי.ג׳י,
רשיש ושפירא.

המשך וידויו האישי של

״הייתי
גזר שגזלה א!\שגייי\ לר\כ\ \>שריפ,
ל*ו הי ה גזוכ\ בלל גזי דנוה בדיג? רוז\י
אגהד לורגגזגהיג של שוג ה הבלדהו\.
וונויפורו הארוך, ג!\־יה!\ בזז שך שכוגו
יזזים־ כוושגז א ת כיוז־הוזשפסו, וזודבו־ו־שנזוכו
ה ש.ב. והפרובוסאגוור רויאל
ורויא!\י, הו א א שה ויגוה להנזית א ת
א!ן שגויי\ דגר וז ריו ה י שראל ווווזשל־תה.
כאי ש וז פ א״י ו אוז\ ג״שרדף״,
וויהר אגן שנוייך לוושגה־ה, ובאוזא שוהה
לש.כ ,.כרי לוזנזור ירי שוה של ורויא־
?י. בתשך הגן ופה א רו כ ה הוז שיך
אנן שנוייך לרת ת גזל ורזיצ!\י, ששבר
ב שי רו ת תש.ב. ו שריוווו ה אי רו של
א!ן ש 3ויי\ ל או תהכ תו ב ת. כל א תר
ההם !ן יבל הו ר או ת ה פו ר שו ה להשגזיר
לשיוי רשהו פ ת אי ש־ ת ת תר ת, שלא

משימהקשה עו מדת בפניו של הסניגור
אלכסנדר טל, פרקליטו של זאבאקש טיין. טל
מכחיש בתוקף את ה הא ש מו ת על הסכם
ח שאי עם ה תביע ה והש.ב ,.בדבר חנינ תו ׳הקרובה
של אק שטיין, לאחר שיור שע בדין.

היתה 1ן ייתת, ולוסיות לתגזית א ת השת
לווששינז בלתי־תו\1יית.
אקשטיין חונכתי בתנועה שיותר
מאוחר היתד, שייכת כולה למפא״י. הייתי
מפא״יניק טוב, שרוף( .אולם) הרבה זמן
אחר־כך, חל בי שינוי.
יש לי חבר ששמו סגל. הוא למדי אתי
בבית־הספר העממי. הוא היה קצת שוויצר.
פגשתי אותו לפני שהתגייסתי לצבא. הבנתי
שהוא בש.ב רציתי להתקבל לשם וביקשתי
ממנו שיסדר. הוא לקח אותי לשטן
זה היה ענין רומנטי בשבילי.
זה שקיבל אותי לעבודה (בש.ב ).אמר לי
שזו עבודה קשה ועשה לי את זד, שחור.
עזבתי את זה.
כמה שנים אחר כך פגשתי על־יד ביתי
בחור צעיר שביקש נדבות. הוא דיבר בעברית
ספרותית וזה היה מוזר בעיני. התחלתי
לדבר אתו. הוא הסביר לי שאיחר
את האוטובוס ואין לו כסף. נתתי לו.
אחרי כמה ימים פגשתי אותו שוב. הוא
סיפר לי שכל הענין עם הנדבות היה התערבות
עם חבר כדי לברר ״אם יש לו דם
לקבץ נדבות.״
אותו בחור הציג לי את זרניצקי. זר-
ניצקי הוא ציפור בלתי־רגילה. הוא אוהב
להקשיב יותר מאשר לדבר, ואפוף מסתורין.
הלכתי אתו באותו ערב (כשהכרתי אותו)
וביליתי אתו כל הזמן.
זרניצקי הרבה להתמרמר על מה שנעשה
בארץ. הסברתי לו שהוא טועה. ניגשתי
לביתו. הוא היה גר בשכונת שפירא על
גג, שאליו היה צריך להגיע בסולם, כמו
רובינזון קרוזו. על הדלת היה שלט :״סתם
בן־אדם״ .היו בדירה סיפורי ילדים ומחקרים
פסיכולוגיים. דיברנו כל הלילה. הוא
סיפר לי על כל מיני דברים שהולכים מתחת
לפני האדמה. אמרתי לו שאני בקיא

אקשס״ן, הנאשם בוצה קססנו, על חינוכו במפא״י, קשויו עם הש.ב.ועבוו הצבאי

באווירת הו־\ כד הזמן!
כסופן י של עדויות התביעה, כמשפט שלושת הנאשמים כרצח ד״ר
ישראל קסטנר, הכריז הסניגור מקם קריצ׳מן :״כמקום נכוה כירושלים
ישנו הסכם שתמורת עדותו כשכועה של אקשטיין, הוא יקכל חנינה
אחרי כמה שנים ״.עורד־הדין טל, סניגורו של אקשטיין, הכחיש את
האשמה.
השבוע עמד אקשטיין עצמו על דוכן העדים כהגיע תורו, נשכע
״להגיד את האמת, את כל האמת ואת האמת כולה ״.כעדותו גילה
טפחים מפתיעים ומדהימים נוספים על פרשת חייו, עכודתו כש.כ.
ופעולתו כהוגי ״סולם״ .כעמודים אלה מפרסם ״העולם הזה״ קטעים
מעדותו הארוכה של זאכ אקשטיין, משלים 5ק־ את ווידויו האישי
(״העולם הזה״ ,)1049 כו גילה הנאשם כרצח, כיצד הגיע לש.כ.
בנשק, והוא אמר לי שיש לו אקדח בבית.
ביקשתי לראותו.
מעל לחדרו היה עוד חדר קטן. הוא טיפס
והביא כל מיני חפצים בתוך גרבים. פתח
(את דלת החדר) ונראה שם מחסן נשק.
התפעלתי מזה. היו שם אקדח וכדורים
וחלקי מוקשים. בדקתי את האקדח. הוא
היה משומן ובמצב טוב.
הגענו לידי הבנה שכל אחד יספר לשני
את כל הידוע לו. היום היו קוראים להסכם
הזה: מחתרת ...זה (זרניצקי וסיפוריו)
נראה לי לא־נורמאלי ומסוכן. הוא דיבר
נגד המדינה ונגד המפלגה, בצורה ארסית.
הוא נתן לי לקרוא כל מיני הדפסות ו־סטנסילים.
הלכתי
בבוקר למטה המשטרה

״כאתי כהצעה לכצע פשעים״
אנשי וזש.ב. לא הסוזססג ביוימטז.
הם דרשו נואסשסיט לוננוו מל 0מנ־לוה.
או ליוום סמנלנת ב שאט כאלה.
אסטוגיייט ם ו3ו\ מולא ירט כי יהיה שנ־הף
למכירה, אם יט\הה\< כה. הוא
הסכר מל טוורה טול פטומים ההורים,
כארץ וההואה לה, מוראו לכאמ אוטוי
״הההרה הגיוה״ ,אטור אליאטוווילי
הגן ים אוהה. אנן טוהיט, ככל טואר הכרי
הההרה וו, מכר או כטוירוה הטו.כ.
הוא ריווח מל הפמולוה המוהרוה ל־ההכאמ.
לאגן טוהיט הוכהה, לרכריו,
מולא יאסר למולם, אפילו אם ימכור
מכירה.
אקשטיין: כשהלכתי למשטרה עשיתי
זאת מפני שחשבתי שזאת חובתי. שנאתי
את האנשים שהלכתי למסור עליהם למשטרה.
ראיתי בהם את שונאי העם. חשבתי
שאני עושה את הפעולה הטובה ביותר בשביל
הארץ. לפני שעברתי את התמורה האידיאולוגית
(בהתאם לטענתו כי דבק ברעיונות
סולס) חשבתי לעזור למשטרה לחסל
את התנועה ההיא (סולם).
את המילה פרובוקאציה למדתי רק
בחודשים האחרונים. להפתעתי נתגלה לי
שמה שאני עושה, זו פרובוקאציה. בתקופה
שהייתי נאמן לש.ב( .ולמשטרה) מסרתי
למשטרה גירסה כדי למצוא חן בעיניהם.
למשטרה אמרתי שבאתי בהצעה לבצע
פשעים ואחרי כן, כשהענין יבוצע ויאסרו
את כולם (את כל אנשי סולם) ,הייתי בטוח
שלא יאסרוני. בעצם, קיבלתי הבטחה כזו.
לא ידעתי אז שזו פרובוקאציה. אני לא
יזמתי תוכניות. אני תרמתי את תרומתי
מבחינת התכנון ומבחינת עצם המע שה...
הרעיון שלי היה שיתפשו אנשי מחתרת
כאנשי מחתרת. לא ידעתי שיש הפרדה בין
המשטרה לבין המשפט. חשבתי שהקצין
יכול לסדר את הדברים כך, שהדבר לא
יגיע לשופט.
לא הצעתי פעולות (במחתרת) אבל
אפשר להגיד שעודדתי פעולות. זה ענין
אותי מבחינת עצם הדברים. תקרא לזה
״כייף״ אם אתה רוצה.
היתד. לי תוכנית לעבור את הגבול ולדפוק
כמה ערבים. לזה היה דרוש נשק.
קנינו מפות ועשינו סיור.
דיוזחתי לש.ב. הם עודדו אותי ונתנו לי
יד חופשית, אך זה לא נראה לי חלק.
גם לשוד בפתח־תקוזה (שוד בקופת קולנוע,
שתוכנן על־ידי אליאשווילי והמחתרת
שהקים) הם (הש.ב ).חשבו שלא להפריע.

גם את השוד בתחנת הדלק. שאלתי אותם:
״למה?״ והם אמרו שזה ״כדי לחוק את
מעמדי.״
בענין הפעולה על הגבול הם אמרו לי:
״תעשה, אך תמסור דו״ח על כל התקדמות.״
שאלתי בכנות אם יאפשרו לי לבצע את
הפעולה. רק לאחר שהיה ברור שלא נבצע
את הפעולה, אמר לי שלמה (״אפרים״) שלא
היו נותנים לי לעשות את הובר ״בין כה.״

לדכרי אלשהיט ,״צריך לרהול א ח
לההור,״ הוא החכווך להמולה שאל־שהיט
כיצמ או ח ה לכהוף כמצהו.
אקשטיין 5את השם ד״ר קסטנר אני
מכיר מהעתונות• קודם זד, לא עניין אותי,
אך בשלבים האחרונים (של המשפט) התחלתי
להתעניין. בסוף, זה התגבש להצעה.
קודם דובר על מעילות ואחרי כן על
פעילות תכליתית. לאט־לאט זה הצטמצם לנשק,
ורק בסוף קפץ השם קסטנר.
השם של קסטנר עלה אחרי מיבצע סיני.
חזרתי מן המיבצע, מאוחר מאחרים. חזרתי
אחרי פינוי אל־עריש ונשארתי עוד כחודש
בבסיס. זה היה חודשיים לפני ההתנקשות.
כשחזרתי, הרגשתי מאד לא טוב.
הייתי בטוח שדופקים אותי באופן מכודן,
ושאני נמצא ברשימה השחורה, כדי לעשות
לי צרות ולהכאיב לי. החזיקו אותי במח־

בארץ אינם צריכים להרשות זאת. הוא אמר
שצריך לדפוק את קססנר.

״פחדתי מזרכיצקי״
כרי לחסכיר חרוט מוכ, לרכרט,
אח חש.כ ,.חיסר אל שחיט כיצר ה־א
ח ט לאסי־לאנו כחורה חחגרכצח כ־נזנמרנץ
סולם. נזסיסהט חצסייירח
ח חוו ח מגוחה כיוחר, חוכרת היסב
חחיחורי הריגול של כל חריגה וחריגה,
כיצר פרוכול אחור וחונט חשאי
רוצה למווכ א ח תסלירו החאוח, אך
חושש למשוח ואח חפחר חפלריו.
אקשטיין במשך כל הזמן התחלתי
להרגיש יותר ויותר לא טוב בגלל
העבודה שאני עושה. התידדתי עם האנשים
בחוג סולם והכרתי באמצעותם אנשים כ
״הייתי
בדעה שצריך להרוג״

הרגמינו ההגמומים כטהכ בנזשסס
הרצה, היו אלה כהה היכר אס שסיט
מל הל!ן ו כהכצמ ה טי. אכילו הטוגה־היה,
טוההרגלו כטוווה מכודהה ה־רכוה
להיכורי־איהיה, ה אויוו כהררה
לווירויו הההריר טול נזינאשס הויצכ
לכויהה מל רוכ\ המריה. א(\ט\היי\
היכר כי הרג אנ שיס רכיה כ היוי ללא
כל צורך, וכי משה ו אה ה הוך ״צורך
סנ טו לשאלוהיו של מורך־הריך
הויגהץ, הורה אנושהיט כי הוך כרי
המרכה היוי והנן ך ככמי\ ההזן כה
אתוס, השתולל כה שך יוה שלה, ירה
כ תו ך אוהל הלא חייליה ישראלייה.
אקשטיין ז יש לי כאבי-ראש לעיתים
תכופות מאז מבצע סיני. זכרוני בוגד
בי (מאז) לעיתים קרובות. יש לי גם רגש
בחילה. אני ער בלילות.
זה התחיל ממבצע סיני. בעזה ניסיתי
לערוק כדי לעבור לקו הראשון של החזית.
הייתי כחצי יום ביחידה החדשה. לפי
מנות הסיגריות גילו אותי.
בהיותי בקו השני, במבצע סיני, הרגתי
חיילים מהאויב לא מעט. היתד, אווירה כללית
של ״פנטזיה״ ואם לא היתד. אוירה כזו, לא
הייתי הורג (שלא לצורך<
ההרג (בקו השני) לא היה תמיד צורך
צבאי מובהק, אך זה היה צורך שלי. הייתי
בדעה שצריך להרוג וכל מי שנפל לידי,
הרגתי אותו. לא יכולתי שלא לעשות את
זאת. הייתי באווירה של הרג כל הזמן
...הרגשתי הרגשת ״צ׳יקאגו״ .ירינו
כל הזמן ביום ובלילה בערבים ובכלבים.

״עקבו אחרי פד הזמן״
א ט? 30 שהכצמ סיגי היה הסגה
רציוי כ חייו של ו אכ אקשנייט. הנא־שה
כרצח לסנוור חור ה\ ההכצמ,
כשהוא הלא האהה־הרג והוזכרלוח־רגשוח,
או ה\ לא יכול היה להכל
אחרי שחור ההיוי.
מכורהו כ ש.כ ,.וכמולהו כחוגי ה־החתרת
שהש.כ. הליה (׳״החתרה־אל־יאשווילי״
מלהירלוך ו״החהרה־ההח־חלווה״)
נויהחו כו א ח חהכיך הדרי־הה.
ככל המולה שומשחה כלכיו כ־צכא,
החל רואה ליהוח. הוא היה
כנווח שמולכיה אחריו (אך לא אל
הלוה הרצח) ,וכי שהו והצא כ״רשי־הה
השחורה״.
כל הה שהיה החהרש כמיויו, להוי
היוי, כשיחה חוה שיח — וראה לו
מחה כלוי־המולה להיכצמ. הוא ו>יה
כ הו ח שהולה ( כו האהט כהי ש־
״ההוגל להוציא לכרילאדוח הורי
הוליה ורככ ההוומיי) ,התכווך להמו־לוח
ה ח חר ח הה שיוח, וכ שהולה אהר,

הנאשם מעיד ב שבועה. ב מ שן שבוע שלם ניצב זאב אק שטיין על דוכן העדים, ענה
לשאלות פרקליטו, ה תובע ת ושני הסניגורים האחרים. ב שלו שת הימים הראשונים של עדותו
נראה אק שטיין מאוש ש ועליז כרגיל, אן ביו מיים האחרונים נשבר תחת לחץ חקיר תו של
הסניגור מקם קריצ׳מן .״ 1על־ידי זה שאני אומר את האמת שאני נשבע עליה, אני מוריד
מעצמי את כל מה שיש עלי בענין דה,״ הכריז זאב אק שטיין תוך כדי חקיר תו בביתיהמ שפט.

נה בלי סיבה נראית לעין. לפני זה רציתי
לנסוע לחוץ־לארץ וביקשתי רשות מהצבא,
ולא נתנו לי. הייתי בטוח שלא רוצים לאפשר
לי לנסוע ורוצים לדפוק אותי. עקבו
אחרי כל הזמן.
ענין הנסיגה מסיני השפיע עלי בצורה
קשה. באותה תקופה התבטאתי ש״מאז אל-
טלינה, לא בוצע פשע כזה כלפי המדינה
והעם.״
ראיתי את מנקס לא כאדם סתם, אלא
כמנהיג. הוא היה מנהיג בעבר. הוא נראה
לי כדמות היסטורית. הוא סיפר לי על
פעולותיו באיטליה ובבריגאדה. הייתי בא
אליו, ומדי פעם בפעם הפגישות נהפכו
לקונקרטיות ביותר. בפגישות האחרונות שאלתיו
מה מתבשל. הרגשתי שזה לא סתם
דיבורים, זה היה כבר חצי תכנון. הוא דיבר
על זד. שצריך לסדר כמה דברים, כדי
שהאחרים ידעו שאינם יכולים להרשות
לעצמם כמה דברים. הוא התכוון לפעולה.
הוא הזכיר שמות והסתייגתי, כי חשבתי
שלא יתכן לעשות דברים כאלה. הוא הגיע
לקסטנר. לא הבנתי מה הקשר בין פעולות
מחתרתיות והפלת השלטון, לבין קססנר.
הוא הסביר לי שזו פעולת גומלין — דבר
משפיע על דבר.
הייתי ממורמר מפסק הדין של ד״ר פרץ.
האמנתי לדברי הכרוז שפסק־הדין סולף.
הייתי באוזירה שכל מה שהיה מהצד השני
(כל פעולות הממשלה) היה פסול. עכשיו
(לאחר הרצח) התחלפה דעתי, וכל מה
שהיה מהצד השני (האידיאולוגיה של סולם)
פסול.
מנקם הסביר לי שזו (פסק־הדין של פרץ)
יריקה בפרצוף כלפי הריגת המליונים שנהרגו
בחוץ־לארץ( .הוא אמר שביהודים

חוג יותר רחב. דעותי התחילו להשתנות.
הקשבתי והשתכנעתי לאט־לאם שמשהו איננו
בסדר בארץ. בסוף מצאתי את עצמי
שאני לא בסדר. לא חשבתי שאני ממלא
חובה למדינה, אם אני מוסר אנשים אלה.
רציתי לצאת (מן ד,ש.ב ).ולא ידעתי מה
לעשות. זה היה בלתי־אפשרי לצאת. לא
היד, לי לאן ללכת. פחדתי מהם. שמעתי הרבה
סיפורים על אודותם. חשבתי שהש.ב.
יכול להרוס אותי או לחסל אותי. שמעתי
כל מיני סיפורים עליהם. פחדתי מזרניצקי:
היו לו אקדחים ובשבילו לגמור בן־אדם
זה נראה לא קשה. חששתי לחיי• הייתי
מסכן מאד.
אנלס אנן שסיט סחד לוג ר!\ גז\
הש.ב. ווזמצווו. ל שאלנהט הנזוביבנת
של 3ר\1לי 0נ, הנושיך לססר לביה־הנזשסס
בי. בסוסו של ר בו סוור גנו
נונזננן ס ננואנשי סולם, לגומננו מוב,
לגומגוזו, אוו \זש.ב.
אקשטיץ: הוא (.מנקם) הרגיש שאינני
שלם עם עצמי. הוא אמר לי שכבר מאוחר.
הוא נתן לי להבין שזה כבר מאוחר. הדברים
היו כבר בשלב כזה שזה התרחב
(המזימה לרצוח את קסטנר, לטענת אקשטיין)
והמפקדה הראשית (של מחתרת מנקס, כביכול)
אישרה את זאת. זה היה חלק ממבצע
צבאי שלם. הוחלט ואין לחזור.
מנקס סיפר לי ספורים על מלשינים ועל
אנשים שלא היו בסדר אתם. הוא לא איים
במישרין. הוא נתן לי להבין שאין לי חיים
אם לא אבצע (את הרצח) .במקרים של מלשינים,
אמר מנקס, יש רק גורל אחד, כי
אין בתי־סוהר למחתרת. היה ברור שיקבלו
כדור. הוא עירב גם את הורי. בתור עונש
היו פוגעים גם בהורי. מנקם גם אמר לי
במאסר כי בתור עונש ידפוק את הורי.

במדינה

כל חזכויית?זמירות)

• בריטניה ומצרים יחתמו כימים הקרוכים עד הפכש
מסחרי. בזה יסיימו, למחשה, את מצב המלחמה, השורר ביני הן מאז
תעלת סואץ והפלי שה האנגליח־צרפתית למצרים. ההסכם יאפשר את
מחדש של חברו ת ברי טיו ת, שחדלו לפעול במצרים, לאחר הקפאת
יהוד ים מצריים, בעל אז רחות בריטית, שרכושם הוחרם באיתו זמן,

משפט
הלאמת הפעלתן
נכסיהן.
עשויים

״! ש אר ט ע רע״.י
לקבלו
עתה בחזרה.

מפא״י תציע לממיטלה לפעול כחריפות נגד פעילותו
המדינית •טל ד״רנחוםגולדמן, בצמרת מפא״י מתגב שת והולכח
הדעה כי פעילו תו האחרונה של גולד מן מכוונת לגיבו ש כוח אלטרנטיבי במדינה,
נגד מפא״י. הם יציעו לממ שלה לפרסם גילוי־דעת חד־מ שמע׳ כי ד-ר נולדמן,
שאינו אזרח ישראלי, אינו רשאי לגלות

פעילות

ציבורית

ה מדיניות

בבעיו ת

של ישראל.

* דויד כו־גוריון ינסה שוב להעכיר חוק ככנסת, להנהגת

שיטת כחירות אזוריות. כבר בימים הקרובים יפתח ראש הממ שלק
ב שיחות עם ה מפלגו ת ה שונו ת בניוון זה. החלטתו של ביג׳י בנויה על ההנחה
ני הנא יוכל לשכנע את ה מפלגו ת כי רק חרות ו מק״י הו הע שויית להפסיד
מהנהגת

שי ט ת־ בחירנ ת

הנ חו תיו:

שלוש

ה מפלגו ת

ה פועליו ת

יגבירו את

כו חן היחסי, על־ידי הופעה מ שו תפ ת ב בחי רו ת; הדתיים יוכלז להקים חזית
דתית אחידה, בעלת הנ הגו ת מ קו מיו ת, ולא יצטרכו להסתכסך סל קביעת סדר
המועמדי ם בר שימה ה מאנחדת; ׳הציננים־הכלליים ינכלנ לנצל את ה שפעתם של
אישים באזורים ספציפיים, ביעוד שבבחירות ארציות יגבר כמעט תמיד כוחי
מ שיכ תו של בגין בקרב הימין.

תקכל

* מפ״ם

הצירות כשוייץ, כחלקה

כשלל

המשרות הדיפלומטיות. המ שרה התפנתה עם מו תו של ד״ר י שעיהו
אביעד, איש הפועל המזרחי, אולם במ שרד החוץ התגב שה הדעה למננת הפעם
איש מפ״ס — שיהיה הציר היחידי מבין חברי מפלגה זו ב שרות החוץ.

* אין לצפות לפעילות מצד מנחם כגין כמושב הנוכחי של
הכנסת. מיד עם שובנ מסינר־ההתרמה הנפרד בדרוס־אפריקה, יצא ראש
תנועת החרות לסיור דומה בארצות־הברית, במסגרת המגבית היהודית המאוחדת
בימי שהותנ הקצרים בארץ, יקיים בגין מגע מוגבל עם הציונים הכלליים, לפי
בק שתו הנמרצת של אברהם קריניצי.
מגע זה יבהיר סופית כי אין סיכויים

שעה ששופס־השלום חיים בנטל החל להקריא
בפני אולם גדוש את פסק־דינו של
השחקן ההונגרי, זולטן גרגוש, שהואשם
באונס ילדה בת ,12 קשה היה לצפות
להפתעה בפסק־הדין. גם התובע יעקב בר־אור
וגם הסניגור דוד הרמן, ציפו לפסק־דין
שיזכה׳ את גרגוש מחוסר־הוכחות לדעת
הרמן, או כנהנה מהספק, לדעתו של בר־אור.
שניהם טעו בהערכתם.
פסק־הדין שהקריא השופט בנטל במשך
שעה וחצי בקול ברור וצלול, היה כתב-
אשמה חריף נגד הנאשם וסניגורו כאחד.
״עלי. לציין בצער, שהסניגור לא תמיד הבחין
בין העיקר לטפל,״ קבע השופט, כשהוא
פוסל אחת אחת את טענות הסני־גוריה,
מכנה את עדותו של גרגוש כשקדים,
ומאמין לכל סיפורי הילדה המתלוננת, אביה
ושכנתם.
מחוסר סיוע. הרמן הוריד את ראשו.
בר־אור ניסה להסתיר את מבטיו. זולטאן
גרגוש, שלא הבין מלה מפסק־הדין, כמעט
ונרדם בעמידה. אולם בכל זאת לא יכול
היה בנטל להרשיע את גרגוש, למרות שהיד,
בטוח באשמתו. מחוסר סיוע לטענות
הילדה, נאלץ השופט לזכות את גרגוש
מהאשמה.
חלק מהנוכחים באולם פרץ במחיאות
כפיים. אולם האוירה הכללית היתד, קודרת
מאוד .״אין לי מה להגיד,״ אמר גרגוש
בהתחמקו במדרגות ,״נשאר לי טעם רע מכל
הענין. אני נוסע.״

לאיחוד שתי המפלגות.

ס אהד מאנשי־הרוח של
ישראל יוזמן להשתתה כועידה
מצומצמת למען השלום, איטר
תיערף כארצות־הכרית. הרעיון
לעריכת ועידה זו בא מצד הנהלת
קרן פורר לעניני רוח, אשר קיבלה את
הסכמתם של הוגי־דעות ומדענים גם
מהגו ש ׳הסובייטי.

לדיוניה

ועידה

זו לא ינ תן פירסום בע תונז ת, מחשש
שהפירסום רק יקשה על דיוני ם חופ שיים.

• הכרות פרטיות ישראלי־יות
תופענה כשוק הכנייה כ־א
פריקה. אחרי הצלחת חברת האחים
מאיר בליבריה, תתבססנה חברות אחרות
באריתריאה, רודזיה והקונגו

• כפסח הכא תאכל מצות

התמונה שגרמה לויכוח (השעון כעיגול)

אמריקאיות. מ לן ה מזון היהודי באמריקה,
מני שביץ, עומד לה שקיע סכום
גדול בישראל להקמת מפעל לתע שיית מזון, שיקביל למפעליו האמריקאיים.

מי פיגר — הילדה או ה שעון?

• שדה הנפט הייטראלי ייסגר כפני הכרות פרטיות. החברה
הי שראלית־האמריקאית, שאחד מרא שיה הוא הלל קוק, תהיה האחרונה ב שטח
זה. כל הדכיונות הבאים יוקצבו לחברה ממ שלתית.
• מתנות האוצר לאזרח לחג העשור: הורדת יד,ב המג!
ניכוי הוצאות־הנסיעה של העובדים משכרם החייב במס; הנהגת חופ ש רב יותר
בי עו א ;

פחת

גדול

יותר

לציוד

תע שייתי; הגדלת

הסובסידיות ב־20

מיליון.

• משפטי הסוכנות, שניתנו כפיצוי לכהר״ל כשעה שפוטר
מן הסוכנות, יחזרו לסוכנות. עורך יחדין דוב יוסע הגיע למסקנה
נסהוא יכנל לנהל את המ שפטים ביתר כ שרון מאשר עורכיידין פרטיים המטפלים
בהם כעת, שוקל עתה כיצד להקים מחדש מחלקה מ שפטית של הסוכנית.

• לא יהיה מנוס מפני גל •טל שכיתות־שכר של עוכרים
אקדמאיים.

גם המהנדסים וגס הרופאים החלימו ליימוד הפעם בתיקי* על

מילוי תבי־עותיהס. ואילו בצמרת ההסתדרות הדענת הן חלוקנת. שמחה בלס,
ראש המחלקה לעובד האקדמאי בועד הפועל, תובע להיענות במידה מקסימלית
לתביעות אלה, ואילו אהרן בקר, ראש המחלקה לאיגוד המקצועי, סבור כי
כל הזזת־ שכר למעלה תגרור אחריה תביעה בל תיינ מנע ת להעלאת־שכר כללית.

• קיימים סיכויים טוכים מאד, כי ״פרם ישראל״ לספרות
ינתן היטנה לסופר יזהר (ם. יזהר) סמילנסקי ולטוראי־השכיעי
נתן אלתרמן. משה שמיר שהתחנף אל ה שלטון, מתיד תחווה לזכות בפרס,
יצטרד לחכות ל הזד מנו ת אחרת.

• סכסוף חמור כיותר יפרוץ כין הנהלת קופת־חולים,
לכין רופאיה. הרופאים טוענים כי הס לא קיבלו ייצוג נאות בהנהלה, וכי

״אסור לי להגיד כלום. אני עורך־דין׳״
הסביר הרמן, כשהוא אורז את תיקו ,״פסק-
הדין הוא סופי. אילו היתד, הרשעה הייתי
מערער. עכשיו אי־אפשר לעשות כלום.״
היתר, אמת מרה בדבריו של הרמן. כי
ביום בו הסתיימו הטענות וההוכחות בבית־המשפט,
התגלה בפניו קלף נוסף, עליו
לא שיחק בבית־המשפט.
הגילוי כא כמאוחד. היה זה ביום
הופעת גליון העולם הזה ( 047ו) ,בו התפרסמו
בכתבה על המשפט תמונותיה של הילדה,
שצולמו בעת חגיגת הבת־מצוזה שלה,
יום לפני שאנס אותה גרגוש, לפי דבריה.
כאשר נחקרה הילדה בבית־המשפט, לא
ידעה לציין לוח־זמנים מדוייק מביקורה בחדר
הנאשם. היא הסבירה זאת בהעדר
שעון־יד. כשנשאלה מדוע לא היה לה שעון,
הסבירה כי מסרה אותו לתיקון. אולם עוזרו
של עורך־הדין הרמן, המתמחה ראובן זיו,
גילה כי בתמונה שפורסמה בהעולם הזה
עונדת הילדה את שעון ידה. מאחר שהתמונה
צולמה ביום ששי בלילה, לא היתד,
לה אפשרות למסרו לתיקון בין מועד הצילום
לבין מועד ביקורה בחדרו של גרגוש.
אילו הובאה תמונה זו לבית־המשפט, אפשר
היה לנסות להוכיח באמצעותה כי הילדה
שיקרה בעדותה. אולם הגילוי בא
במאוחר. הוא גרם רק לויכוח בין התביעה
לסניגוריה, לא הוכנס למהלך המשפט.

ההנהלה אינה מתח שבת בדעותיהם, גם בעניינים מקצועיים טהורים. כ צעד רא שון

ה חי דון המושיקל

יגישו רנפאים מחברי ההנהלה את התפטרותס.

במשך 40 דקות השבוע, דמה אולם המשפט
של שופס־השלום צבי אלון לאולם
קונצרטים. השופט ישב על כסאו, נעץ את

מבטו בנקודה קבועה בשולחנו; הפרקליטים
ישבו עצומי־עיניים וסגורי״פה.
הצלילים שמילאו את האולם היו שידיד
ומנגינותיו של הסרט הסדן ואני. השמעת
התקליט המוסיקלי, מעשה ללא תקדים בהיסטוריה
של בתי־המשפט בארץ, נעשתה
לפי בקשתו של עורך־הדין ברא״ז. היא
באה לחזק את תביעתו של עורך מדור הקולנוע
של העולם הזה, אשר תבע את
החזרת מחיר כרטיסי הקולנוע שקנה להצגה
המקוצצת של הטלד ואני בקולנוע
אלנבי בתל־אביב.
למעשה באר, ההשמעה כדי לרענן את
זכרונם של שלושה מעדי התביעה — הזמרת
רמה סמסונוב, מבקר־ד,קולנוע של
דבר זאב רב־נוף, ומבקר־ה,קולנוע של על־הטשנזר
דויד גרינברג — שנתבקשו לזהות
בדיוק אילו שירים קוצצו בסרט.
העד הראשון, זאב רב־נוף, עשה זאת
ללא קושי• קבע הוא: חמשה מתוך 11
השירים הושמטו, שיר נוסף קוצץ בחלקו.
את תשובותיהם של העדים הנותרים לחידון
המוסיקלי ישמע בית־המשפט בישיבתו הבאה.
חקירנח ביוו
ס ב אי צ ט דיון
המכביד, החמישית, שננעלה לפני שמונה
שבועות, היתר, עדיין חיה ואקטואלית ביותר
השבוע. מיפגן הספורט הבינלאומי השאיר
אחריו — כפי שזה קורה לעתים קרובות
מדי במפעלים הציבוריים הנאים בישראל —
ירושה מדהימה של שערוריות, הונאות ו־עיסקות
מפוקפקות.
החקירות הראשונות התחילו במקרה
פעוט• היה זה מקרה הברזים של איצטדיון
רמת־גן. ביום טכס הפתיחה של המכביד,
הסתבר כי כל ברזי־המים בשטח האיצי
טדיון הענק היו סגורים 40 .אלף הצופים
והמשתתפים לא יכלו להשיג כיפה אחת
של מים. הם יכלו רק לשתות גזוז.
שלמה בבג׳אני הוא
דם או מים
השומר הקבוע של האיצטדיון, מטעם עירית
רמת־גן. נוסף לזאת הוא גם בעל הזכיון
למכירת משקאות בתוך שטח האיצטדיון.
לתקופת המכביד״ נמסר זכיון זה למר בכר,
בעל בית־קפה לשעבר בתל־אביב. כדי לפצות
את בבג׳אני על הפקעת הזכיון, שילם לו
המכבי העולמי פיצוי חד־פעמי של 300ל״י.
אולם גם אז לא ראה השומר בעין יפה
את פלישת המתחרה. הוא איים על בכר
שאם לא ישתף אותו בעבודה ,״יישפר דם״.
בכר שביקש לשמור על השקט, העסיק אח
השומר כמומחה בעל נסיון, ויועץ לעניינים
מיוחדים.
הענין המיוחד ביותר שהציע בבג׳אני היה
לסגור את הברזים. על־ידי מניעת מים מרבבות
הצופים הצמאים, חשב, יעלה את
פדיון השתיה. וכך היה.
המעגלים מתרחבים. בין הקהל שנאלץ
לבלוע את הגלולה המרה בתוך בקבוקי
הגזוז, היה גם אחיו של יהושע אלוף,
מנהל המכביה .״אם אתפוס את האיש שסגר
את המים — ארצח אותו!״ נשבע.
צופים אחרים, שהתחממו לא פחות בשמש
הקיצית, רתחו גם בהגיעם הביתה. הם שיגרו
מכתבים לוהטים אל עירית רמת־גן. התלונות
נבלעו כאבן במים אדירים. אך
כמינהגן של אבנים המושלכות למים, השאירו
אחריהן מעגלים שהלכו והתרחבו.
בטכס הנעילה כבר דאגו האחראים ל־איצטדיון
— ואתם אחיו של אלוף _ שאיש
לא יגש לברז המרכזי באצטדיון, וכל מי
שרצה, יכול היה לשתות מים בששון.
היה זה רק אחד המעגלים הראשונים.
התגובות שהתעוררו על־ידי האבן הקטנה,
שהושלכה אל תוך המים העכורים של עסקי
הספורט, איימו לגרוף בימים הקרובים את
המיבנה כולו של הספורט הישראלי.

חינוך
ה אי שבא
״ילדה, את רוצה סוכריהז״ שאל האיש
את התלמידה, בת ד,־ .9הילדה רצתה.
האיש הכנים את הילדה לבית־השימוש
של בית־הספר תל־נורדוי, ברחוב פרישמן
בתל־אביב. שם שלף סכין, איים על הילדה
לרצחה אם תצעק. בעוד הילדה המומה
ורועדת מפחד, ביצע בה מעשה מגונה וברח.
זה קרה לפני חצי שנה• במשך ימים
רבים אחרי־כן פחדו 1400 ילדי בית־הספר
העצום, בעל שני ד,בנינים הגדולים ושתי
המשמרות, להיכנס לבית־ד,שימוש שלהם.
(המשך בעמוד ) 12

כשהתפרסמד! ,לפני שבועיים,
הידיעה המדהימה על התאבדותו
של אלון-5משנה נחמיה
ארגוב, שלישו של ראש הממשלה,
צפה ועלתה בעיה נושנה
וראשונה כמעלה אל ההתעג•
ינות הציבורית: כעית המת•*

אבדים.
עוד כאותו שבוע נפטר רד
פא ירושלמי מן הידועים בארץ.
אשת ראש הממשלה
עצמה כתבה עליו הספד כ־עתונים.
גם הוא היה קרבן
לאותו פגע -ההתאבדות.
אלה שפתחו את לוחות ה־סטאטיסטיקה
הממשלתית כשבועות
אלה הופתעו להיווכח,
כי לפחות אזרח אחד מאזרחי
ישראל נוטל את חייו, ככל
יום מימות השנה. הם הופתעו
גם להיווכח שמספר המתאבדים

עולה מדי שנה לא רק כמספרים
מוחלטים, אלא גם כיחס גבוה
הרכה יותר ממספרי גידול•
האובלוסיה.
״כעמודים אלה מגיש ״העולם
הזה״ את תוצאות החקירה
הממושכת שניהלו כתביו, את
ניתוח העובדות המדעיות שנאספו
כשטח זה כארץ וכעולם,
ובן את דעתם של דוס־אי־נפש,
קציני משטרה ועוכ־דים
סוציאליים המטפלים יוס־יום
כמקרים טרגיים אלה. הכתבה
מוגשת מתיר אמונה בי
הכנת הרקע הנפשי והחומרי
שמאחורי מקרי ההתאבדות
עשויה לתרום את חלקה כשינוי
תנאים אלה, וכצימצוס
התופעה המכאיבה של המתאבדים
כישראל.

כל יום שם אדם אחד בישראל קץ לחייו -מי הוא, מדוע ואיו הוא עושה זאת

ץהקרה באחד הקרבות הראשונים בין הצבא היפאני, לבין כוחות הנחיתה האמריקאיים
1באוקינוס השקט• בקרב פנים אל־פנים נתקלה יחידה יפאנית ביחידה אמריקאית שגברה
עליה. לאחר חליפת־אש עזה, נפסקה לפתע האש היפאנית. כשהגיע הכוח האמריקאי
לעמדות האויב, מצא את החיילים היפאנים המכותרים נטולי־חיים כולם. חקירה קצרה
העלתה שהם מתי מנעיצת סכין בבטנם. הס עשו זאת במו ידיהם. ביפאנית קראו לזה
״חאראקירי״.
אולם רק לעיתים רחוקות נוקט בן־האדם בצעד יאוש אחרון, כמו התאבדות, למטרות
נעלות. אמנם, בהיסטוריה האנושית ידוע על פולחנים דתיים, בהם הקריבו מאמינים את
עצמם כמנחת־אלים לאלוהיהם. בהסטוריה הצבאית העולמית מסופר לעיתים קרובות על
מבצעים צבאיים, בזכותם ניצלה המולדת, שהיו מבצעי־התאבדות, ושמבצעיהם ידעו
מראש כי סופם יהיה מוות, אפילו אם יצליחו לבצע את המוטל עליהם. המסתננים הערביים
לישראל קראו לעצמם הפדאיון — המתאבדים למען אידיאל.
גם דברי ימיה הקצרים של מדינת ישראל מקדישים מקום ניכר, בחלקם הפלילי, לבעית
ההתאבדות. אך מתאבדים אלה אינם מופיעים כגיבורים שחרפו את עצמם על קידוש
השם. המספרים היבשים והלוחות הססאטיסטיים מספרים על אלפי אזרחים ישראליים שניסו
לשים קץ לחייהם במו ידיהם — ועל המאות שהצליחו בכך.

המרהמה -סיכה רמתאכדיס

ך יי חוק רואה במתאבד פושע. המדינה, בהתאם לתפישה החברתית המודרנית, נותנת
1 1לאזרחיה את הזכות לחיות ואת הזכות למות מוות־טבעי. אך האזרח אינו רשאי
לוותר על זכות החיים מרצונו שלו, כשם שהוא אינו רשאי לדרוש זאת מאחרים וכשם
שאינו רשאי ליטול את חיי אחרים בידיו הוא.
למרות זאת אין היועץ המשפטי של מדינת ישראל מגיש תביעות משפטיות נגד אלה
שביצעו נסיונות־התאבדות וניצלו. הסיבה לכך: המספר הרב של נסיונות כאלה, ורצונם
של החוגים הממשלתיים להתעלם מבעיה זו.
ישראל היא, באופן יחסי, אחת הארצות בעלות מספר המתאבדים הגדול ביותר. היא
עומדת מבחינה זאת בשורה אחת עם ארצות־הברית, ניו־זילנד ואוסטראליה, בעלות מספר
המתאבדים היחסי הגדול ביותר בעולם, לפי פרסומי האו׳׳ם.
״שמונים אחוז של המתאבדים בישראל מתאבדים מתוך דיכאון נפשי,״ קובע ד״ר
ז׳אן פינק, מנהל בית־ד,חולים לחולי־נפש בעין־גנים, מי שהיה בשעתו חוקר ראשי
באוניברסיטת בוקרשט. אין ספק שקביעה
זו היא נכונה. התיכוח מתחיל רק ברגע בו
מתחילים לנתח את הרקע ל״דיכאון הנפשי״.
הפסיכיאטרים בישראל סבורים״שהמלחמה
ומוראותיה מהווים את הסיבה החשובה ב־יותר
להתאבדות. רבים במדינה הם קרבנות
השואה ההיטלראית, רבים אחרים נפגעו
במלחמת העצמאות ומבצע סיני. על רקע
המלחמות התכופות, מצב הבטחון הרעוע,
האסונות המשפחתיים של הורים שכולים
ומשפחות הרוסות, ונפגעי המלחמות הנשארים
נכים בגופם וברוחם, מתרבה מספר
ההתאבדויות והנסיונות להתאבד, מעל לממוצע
של כל מדינה אחרת.

שלושה וחצי גבריפרבל אשה
** חקר מקרי ההתאכדויות, בעזרת
3תדו״חות המשטרה של כל מדינות העולם,
הגיע כבר להשגים טובים, מבחינת
האפשרות לקבוע כללים בנושא זה .״יחס
המתאבדים למתאבדות בעולם הוא שלושה
וחצי גברים לאשר. אחת,״ קובע הפרופסור
ביילי, מאוניברסיטאת ״ל, במחקרו, הנחשב
לאחד המחקרים המוסמכים ביותר בשטח זה.
״רוב המתאבדים הם בגילים ,30—40 והנ
שואים
מוותרים בדרך כלל על חייהם במהירות גדולה יותר מאשר הרווקים.״ הפרופסור
קבע גם שדרך ההתאבדות בארצות־הברית היא האקדח, ואחריו צלוחית הרעל.
בישראל, סבורים רופאי־הנפש, אופייניים מקרי ההתאבדות לשכבות העולים החדשים,
ובעיקר לעדות המזרח. אולם לא מעטים הם מקרי ההתאבדויות בקרב התישביב הוותיקים.
ההבדל הוא רק בשיטות הביצוע (ראה להלו) ובסיבות למעשי היאוש•
״הורים יקרים. סלחו לי עבור הצרה שאני גורם לכם, אבל הסאדיסטית הזאת לקחה לי
את כל הכוחות. אני מודה לכם על כל מה שעשיתם בימי חיי• אתם הייתם ההורים הטובים
ביותר ואני לא הייתי ראוי לכם. אבל החיים עשו אותי חלש מאד. אם אתם אוהבים אותי,
אל תצטערו הרבה. ההיפך, היו שמחים שהתפטרתי לתמיד מהכאבים הנוראים מכתב
אופיני זה נמצא בין עשרות מכתבים דומים, בתיק הגדול של חוקר מקרי־המוות הבלתי־טבעיים
בתל־אביב. הוא היה כתוב בכתב יד מפוזר, על ניר מוכתם בכתמי שמן ואולי בדמעות.
מרבית המתאבדים דואגים להשאיר אחריהם מכתבי־הסבר אחרונים לקרוביהם ולידידיהם.
רופאי־הנפש רואים בכך מתן פורקן אחרון לפני ביצוע המעשה. לחוקרי המשטרה משמשים
מכתבים אלה אמצעי מצוין לחקירות נסיבות המקרה, ולהחלטה אם אין להאשים איש במות
המנוח. לעיתים נמסרים המכתבים האחרונים לגראפולוגים.
כך, למשל, נמסרו מכתביו האחרונים של אלוף־משנה נחמיה ארגוב לגראפולוג המשטרתי
ע.מ.מ. חיים חגג, כדי שיבדוק את מצבו הנפשי של המנוח ברגעים האחרונים לפני שלחץ
על הדק אקדחו .״כתב־היד מראה על מצב־רוח יציב. המכתבים כתובים בהחלטתיות• כתב־היד
רגיל ביותר,״ קבע המומחה, לאחר שהישווה את המכתבים שנמצאו בחדרו של ארגוב
עם מסמכים כתובים בכתב־ידו.

* מונע הפתרון: מיסוד

** יקר הוויכוח הנטוש בין רופאי־הנפש, אנשי המשטרה והעובדים הסוציאליים הוא:
האם ההתאבדות היא מעשה־חולשה או מעשה אומץ יוצא מגדר הרגיל?
ברור שוויכוח זה ימשך כל זמן שבני־אדם ימשיכו להתאבד בצר להם. בהחלטה התקיפה
ליטול את חיי־עצמו, רואים כמד, מרופאי־הנפש התקפת־סירוף, בשעה שאחרים מיחסים זאת
לאובדן־חושים .״אני הייתי מכביד עליכם כל החיים וגם לעצמי,״ מנסה להתנצל אחו
המתאבדים כשהוא זוכר את משפחתו, שתיפול עתה למעמסה על אחרים .״זהו מעשה
פחדנות,״ טוענים לפיכך העובדים הסוציאליים, העמוסים בתיקיהם של משפחות מתאבדים
חסרות אמצעים. המתאבד רואה אך את מצבו שלו, שוכח את משפחתו.
רק בנקודה אחת מסכימים כל הגורמים
למיניהם: כיצד להקטין את נסיונות ההתאבדות.
הדעה הכללית היא שיש לשכלל
את הטיפול הנפשי של ההיגיינה הציבורית.
״מספר התחנות לטיפול בנפש אינו מספיק,״
קובע ד״ר ז׳אן פינק :״את הדגש יש לשים
על הטיפול המונע, במקום לטפל אחרי כן
בתוצאות של הזנחת הטיפול.״
אין ספק שרופאי־הנפש וקציני המשטרה
צודקים בנקודה זאת. לא מכבר פורסם הדין•
וחשבון של מומחה אמריקאי, על הטיפול
בחולי־רוח במדינת ישראל. מסקנתו הייתה:
המצב בישראל הוא למטה מכל ביקורת.
המקרה האחרון של ההתנקשות בכנסת,
מספרם הרב והולך של חולי־הרוח המסתובבים
ברחובות, והמספר המתרבה משנה
לשנה של מקרי ההתאבדות, מעיד על שינוי
יסודי הנדרש מיד בשטח זה של טיפול
בחולי־רוח.
״אולם טיפול בנפש בלבד אינו מספיק,״
ממהרים הרופאים להסביר, כדי להזהיר
מאשליות .״בעית ההתאבדויות היא קודם
כל בעיה -כלכלית וחברתית. את ההפרעות
לפי ההלכה הדתית היהודי ת אין נו הגי ם בנפטר שהתאבד,
הנפשיות רוכשים המתאבדים־לעתיד אחרי
בבמתים אחרים. אנשי חברא קדישא קוברים את ה מנו ח על
י 1 141

שהמכה החברתית או הכלכלית יורדת עליהם.
בגדיו בחלקה מיוחדת, מ רו חק ת משאר החלקות, בקרבת גדר בי ת הקברות. בת מונ ה נראית
השינוי במצב הנוכחי אפשרי רק אם ישתנו
חלקת המתאבדים העלובה שבבית הקברות. לרגלי המצבות, קברות הנו שאים שלט ״אלמוני״.
התנאים הכלכליים והחברתיים במדינה.״

השימה היא פשוטה מאוד: המתאבד
נכנס למיס, בדרן כלל כשהוא לבוש
בבגדיו, צועד בתוכם עד שהוא נאלץ
להתחיל לשחות• אם הוא יודע לשחות, הוא ממשין
בשח״ה קדימה עד שכוחותיו עוזבים אותו. אם איננו
יודע לשחות, הוא צולל מתחת למים עד שהוא נחנק.

מרבית ההתאבדויות בטביעה ארעז בימי החורף, בשעה
שהים סוער. רק אחוז קטן מהמתאבדים 2.57 בוחר
למות בזלביעה ומצליח. מתון המנסים להתאבד, אחוז
הבוחרים בטביעה הוא גבוה יותר 167 אולם אלה
נתפשו ברובם הגדול עוד לפני שהצליחו להעלם מתחת
לפני המיס, וחלק גדול עוד לפני היכנסס עמוק לים.

1־ ,207 כחמישית מ־ 1 מספר המתאבדים ב

* 1שנת , 1956 בחרו ל1
מות
בעזרת חיתון וורידים, רכבת, מכונית״ ,שריפה או

אמצעי אחר. הס, בדרן כלל, בעלי רמת התפתחות
רוחנית נמוכה. ההתאבדות בשריפה היא האיומה והמייסדת
ביותר. למרות זאת בחרו יותר נז ־ 107 בשריפה והצליחו,
שיעה שמספר דומה נכשל בנסיונו בשנת .1956

סביעה

שש ד ר כי
להד\ ונצמי

•ספרות המקצועית שלרוסאי־הנפש
האיטלקיים מסופר על רצען איסלקי,
שהחליט להתאבד בצליבה. הוא הכין לעצמו
במשך חודשים רבים את המכשירים המתאימים,
כדי לעשות זאת בכוחות עצמו,
צלב את גופו אל צלב גדול שהכין במו
ידיו. הוא מת בבקתתו המבודדת, באחד
ההרים, לאחר עינויי־גסיסה איומים.
רוב המתאבדים אוחזים בצעד היאוש
האחרון לאחר היסוסים, הרהורים ומחשבות
רבות. רק מעטים מן המתאבדים — קובעת
הסמאטיסטיקה הממשלתית המבוססת על
דו״חות המשטרה — הורגים את עצמם
מתוך החלטת־פתע.
את אמצעי ההתאבדות בוחר המיואש
מחייו, מתוך סביבתו הקרובה. בדרך כלל
בוחרים המתאבדים באמצעי המהיר ביותר
והקל ביותר. אולם אמצעי ההתאבדות צמוד
למידת התפתחותו הרוחנית של המתאבד.

המוות אורב בביתר
*•,מצעי ההתאבדות השכיח ביותר
בארצות אירופה, הוא הגאז. במדינות
בהן הגאז, שהוא חומר־רעל, משמש למאור
ולחימום הבית, סותמים המתאבדים את דרכי

האוזיר, פותחים את צינורות ד,גאז, מוצאים
את מותם במהירות רבה.
בישראל, אמצעי ההתאבדות השכיח ביותר
הוא ההרעלה. באמצעי זה נוקטים המתאבדים
הרוצים במוות קל ובלתי מכאיב. אולם
רק רעלים חזקים ופעילים במיוחד קוטליבו
במקום את המשתמש בהם. מרבית גלולות•
השינה והרעלים המגיעים לידי המתאבדים
פועלים רק לאחר שעות רבות, או אפילו
יממות. משך זמן זה מאפשר לקרוביו, ידידיו
או שכניו של המתאבד להשגיח ב־היעלמו,
לפרוץ לחדר מגוריו ולהצילו. זוהי
גם הסיבה מדוע מרביתם של המתאבדים־
המדומים והמאיימים בהתאבדות נוהגים להשתמש
בגלולות־שינה וברעלים קלים.
המתאבדים מבצעים את זממם במכשירי
וחומרי המוות הנמצאים לידם או בסביבתם
הקרובה. כך, למשל, מתאבדים, בדרך כלל,
רופאים ואחיות ברעלים חזקים; אנשי־צבא
ושוטרים בכלי־יריה! פועלים בקפיצה־מגובה:
פלחים בדריסה על־ידי הרכבת העוברת בשדות
הסמוכים.

שיטות גבריות וגשיות
** ורת המוות האיומה ביותר היא ה־שריפה.
צורת התאבדות זו היתה ידועה

ההתאבדות בתליה באה במקום השני בלוח מקרי ההתאבדות,
הוכן על־ידי מטה המשטרה. רופאי הנפש מעידים כי רק מ!
הנפש והמופרעים ביותר נוקטים בשיטה זו. מתון 60 איש ואט
מצאו 97 את מותם בתליה, ורק 3ו ניצלו ברגע האחרון והובאו לבית־החו

תליה

עוד בימי קדם, בטכסים דתיים מיסתוריים
שהתקיימו בין שבטי המזרח הרחוק. הרכב
האוכלוסיה בישראל, ורמתה הרוחנית, גרמו
לכך שהשריפה היא אחת משיטות ההתאבדות
השכיחות ביותר בארץ. נוקטות
בה, בדרך כלל, נשים מעדות המזרח ומן
האוכלוסיה הערבית, המציתות את עצמן
בעזרת כמות גדולה של נפט או בנזין.
ידועים גם מקרים שאמהות שפכו נפט על
ביתן, הציתו אותו על עצמן ועל ילדיהן.
גברים מן השכבות הנמוכות, מעדות המזרח
ומן המיעוט הערבי, אוחזים בדרך כלל
בחבל התליה, כאמצעי לקרב את מותם.
חוקרי משטרות תל־אביב, חיפה, ירושלים
ונפות הכפרים יודעים לספר שמרבית מקרי
ההתאבדות בחוגים אלה מבוצעים בתליה.
נשים משכילות, שאינן יכולות להשיג
סמי־שינה או רעל, ואין ברשותן אקדח,
מתאבדות בחיתוך וורידיהן .״דרושה מידה
רבה של העזה וקור־רוח כדי לעשות זאת,״
אומר רופא־נפש תל־אביבי; ״בכל זאת ישנן
נשים רבות המעיזות.״
אולם רק מעטים מן המתאבדים בחתוך
וזרידיהם הצליחו לבצע את זממם בשנת
.1956 לפי לוחות המשטרה ניסו לעשות זאת
70 מתאבדים, שרק 5מהם מתו כתוצאה
מאיבוד דם. היתר ניצלו בידי שכנים או
עוברים ושבים. בחלק מן המקרים התעלפו
המתאבדים למראה דמם השפוך, בטרם הצליחו
להגיע אל העורק הראשי.
בין החוקרים את שיטות המתאבדים והסיבות
להתאבדות, נטושה המחלוקת אם
ההתאבדות היא מעשה של אומץ או של
פחדנות. אולם לגבי אמצעי־התאבדות אחד,
אין מחלוקת כלל: הקפיצה־מגובה .״דרוש
אומץ רב כדי לעשות זאת,״ סבור קצין
משטרה העוסק בשטח זה.

שבע הב
ך•• ידיעההרא שו נ ה על מציאותה של גופ
| 1כרגיל, למשטרה. אם תוך כדי החקירה מתבו
התאבדות, עובר תיק החקירה לידי חוקר מקרי
התיק מרכז החוקר את כל המסמכים, המסוגלים
היאוש של המתאבד.
מחקירות אלה הרכיב המטה הארצי של משט
שבע סיבות למקרי ההתאבדות הרבים במדינת
שהחליטו לקטול את עצמם ( 219 מהם הצליחו
של 75״סכסוך בין בעל ואשתו״; 72״מחלה״
״קשיים כספיים״; 31״אהבה נכזבת״; 24״חו״ן

313״דכאון כללי״.
המספר הגדול של המתאבדים, לדעת המשטרו
מתמיה במקצת. ברור שלוח הסיבות שופץ לפו
שחלק גדול מתוך המקרים שתוארו כ״דכאון״ ל<
עבודה כרוני, מקרים סוציאליים, נכים שלא שוי

מות ז
*•> אחד לא אשם כמותי, רק הגורל
£\//זתל־אביב, לפני שהתאבדה בטביעה על חו
את מכתבה האחרון שלחה האשד, לבעלה, ובו הי
בידים נאמנות. תמסרו לה שאמא מתה מתאונה:
חוקרי המשטרה, שמצאו את הגופה לאחר שנזרג
במהרה את סיבת המוזת: בנה הבכור של אותה
קודם לכן בתאונת־דרכים. מאז מותו שקעה האם 1
לאבד את עצמה לדעת.
רוב המואסים בחייהם בטוחים שיצליחו לבצע או

?מרות שההתאבדות ביריה היא המהירה וחסרת־הכאבים ביותר, נוק-
1ן 11ן 1טיס בה רק מעטים, יחסית. הסיבה היא הקו שי לה שיג את כלי היריה.
רוב המתאבדים ביריה ( 31ב שנת 5 , 1956 מהם נשארו בחיים) הם

חיילים, ק ציני צבא, שוטרים או אנשי ב ט חון אחרים, שומרים, חברי קיבוצים. משי
טרות כל ה מדינות ח שדניו ת מאד לגבי ההתאבדו ת ביריה, ומקרה כזה נבדק כאילו
היה זה מקרה רצח, עד שהבול שת מ שתכנעת כליל שההתאבדות אינה רצח חבויים.

יותר משלי ש המתאבדים בשנה ׳החולפת ביכרו למות מתוך שינה.
הם קנו כ מות גדולה של גלולות שינה, בלעו או תן בזו אחר זו.
אולם מסתבר שדרך זו אינה יעילה ביותר. לעומת 60 איש ואשה
שמצאו את מותם בדרך זו, הצילו ה שירותים הרפואיים 282 אזרחים ב שנת 1956

הרעלה
יבות במקום כלשהו, נמסרת,
יוטרים, כי לפניהם מקרה
ת הבלתי־סבעיים. בתוך
היר את הסיבות למעשה
שראל לוח, המצביע על
ואל. מתוך 692 אזרחים
זות זאת) ,היו מניעיהם
״סכסוך משפחתי״; 34
ן דה״! 49״בלתי ידוע״;
גוך ״דכאון כללי״ ,הוא
זורסם ברבים. אין ספק
אלא תוצאה של חוסר־וחולי־רוח
שלא אושפזו.

וסיכסוכי המשפחה
..״ כתבה אשד, בת 36
1אכדיה, בחורף שעבר.
נוב, בין השאר :״דרורה

ווף על-ידי הגלים, איתרו
־״ בן ,16 נהרג שנתים
ן נפשי, החליטה לבסוף
לסתם. הם אינם פוחדים

שבועות אחדים

שהושלם לפג

בי ת־ המידות של ן ההסתדרות בתל־אביב, אירע בו מקרה ההתאבדות

>! פיצה 0ג\בה

1הרא שון. מחוסר־עבודה מיוא ש קפץ מגג
שישית. מנהלי הבנין מיהרו לסגור את
רים• התוצאה הבלתי נמנעת היא בדרך
( 34 מתוך .)51 הנשארים בחיים הופכי ם

הקומה ה הגג
למבקכלל
מוות
לבעלי מוס.

מזרוע החוק, העלולה להעמיד אותם לדין, אם ינשלו. המרירות, האכזבה
והיאוש הדוחפים אותם לצערם הגורלי, אינם משאירים כנראה מקום להרהורים
רבים.
למרות שמספר המתאבדים והמנסים להתאבד, מבין הצעירים עד גיל ,18
מגיע ל־ ,50 יודעת הססאטיססיקה המשטרתית להצביע רק על 31 מקרים של
״אהבה נכזבת״ .מסתבר, איפוא, שגם בגיל צעיר מ־ 18 פועלות כל שאר
הסיבות: החל בסכסוך משפחתי, בין בן להוריו, וכלה במחלה או קשיים כספיים.

אין הגדל 5ין כפר ואשה
ך* מכנה המשותף למרבית הרוצים להתאבד, הוא מצבם המשפחתי הישיר
ן | או המצב הנגרם במשפחותיהם עקב קשיים כלכליים. משום כך אין לראות
את העליה במספר המתאבדים משנת )648( 1955 לשנת ,)69?( 1956 אלא
בזוית ראיה זו.
אפילו הסטאטיסטיקה הממשלתית נאלצת להודות בעלית מספר המתאבדים
מתוך קשיים כלכליים. כך, למשל, מורים מספרי הדו״ח המשטרתי על 24
מתאבדים ומנסים להתאבד מסיבת ״חוסר עבודה״ בשנת ,1955 לעומת 34
בשנה שלאחריה. גם בעמודת ה״דיכאון הכללי״ מצביעה המשטרה על עליה
ניכרת בשנה אחת 376 :בשנת הדו״חהאחרונה, לעומת 313 בשנת •1955 אין
ספק שבעמודה זו כלולים גם מקרים רבים של התאבדות על רקע קשיים
כלכליים.
הסיבות למעשי ההתאבדות אינן שונות, בדרך כלל, אצל נשים וגברים. רוב
הסיבות משותפות לשני המינים, אולם בשעה שגברים רבים יותר מתאבדים
כתוצאה מ״סכסוך משפחתי״ ו״סכסוך בין בעל לאשתו״ ,נוקטות הנשים
( 90 מהן התאבדו בשנה החולפת ו־ 250 ניסו להתאבד, ללא הצלחה) בצעד יאוש
כזד, מסיבות של רעב בבית, מחלה, או דיכאון בעקב אסון משפחתי.
״שמתי קץ לחיי, מכיון שאמך עזבה אותי בצורה מחפירה ומלוכלכת. בידיה
היא הרגה אותי באופן רוחני, ואחרי כן לא נשאר לי כלום מלבד לגמור
בצורה פיזית. אמך שנאה אותי כל ימי חיי. במשך כל הזמן היתר• דוקרת
בי סכין מאחורי גבי כתב אב־מתאבד לבתו. היה זה אחד המקרים
דיאופיניים של התאבדות על רקע של סכסוך משפחתי.
״התאבדתי כי לא היה לי אוכל,״ כתב בפשטות מתאבד אחר. רבים אחרים
שמאסו בחייהם לא טרחו להשאיר הסבר.

במדינה
אפשר להשיג
בתשלומים נוחים

(המשך מעמוד *)
כמה פעמים ביום היו מורות עייפות נאלצות
להרגיע ילדים נסערים, שרצו אליהן
בקריאות היסטריות :״האיש בא! האיש בא!״
כפינת החצר. מאז מרחף על בית־ספר
תל־נודדוי פחד מפני כל הסטיות והפשעים
הקשורים בכל העולם בבתי־שימוש
ציבוריים. ,ביחוד בסביבת קהל ילדים. בשבוע
שעבר ירדה עליו הידיעה כרעם: העי־ריר,
החליטה לקחת חלק משטח חצר בית־הספר,
בפינת הרחובות סייקיז ומנדלי,
להקים עליו בית־שימוש ציבורי.
נימוק העיריה :״אין ברירה״ .בכל סביבת
כיכר דיזנגוף לא נמצא מקום מתאים אחר
השייך לעיריה. היתה זאת רק אמת חלקית:
סמול יותר לכיכר, בהתחלת רחוב דוב
הוז, ישנה כיכר קטנה המתאימה מאד למטרה
זו• אולם שכני סביבה זו יצאו במחאה
תקיפה, גרמו לנסיגה מבוהלת של העיריה.
השבוע, ביום שנקבע לתחילת העבודה,
התאספו כמה מאות מבין אלפי ההורים,
ביניהם אנשים בעלי עמדה ציבורית, בחצר
המועדת לפורענות, נשבעו שלא יתנו לבצע

! .אמישראגז
.2פיי ר סיי ד
אטום 58

49.500ל״י
על־ידי
ארגוןלאשראיבע ״מ
תל-אביב,
רחוב אחד העם 11
טלפון 66659

באמצעות דפים אלה, שהיו כתובים בצרפתית,
הם רצו לספר לאורחים מצרפת על
המערכה הציבורית שהם מנהלים נגד עורך־
הדין אלפרד לב־הר, ראש האגודה המתחרה
והבלתי־פעילה, לידידות ישראל־צרפת. ההאשמות
הפליליות נגד לב־הר, שהיו מודפסות
בכרוזים אלה, היו חמורות מאד.
סולל כונה הזמין. בשעות אחר־הצהרים
הגיעה תאודור־הרצל לנמל. האורחים הצרפתיים
נתקבלו בתוך אולם המכס הסגור
על־ידי נציגי הממשלה ועורך־הדין לב־הר.
למרביץ׳ וחבריו לא ניתן לגשת אליהם.
״לב־הר הוזמן על־ידי סולד בונה,״ היתד,
תשובתו של שר־שלום, נציג לשכת התיירות
בחיפה, כשנשאל מדוע הועדף לב־הר על
מרביץ׳ בעת קבלת־הפנים.
אנשי האגודה לא נרתעו. הם הצליחו לחלק
את הכרוזים לעתונאים האורחים, שקראו
בהם בהתעדנות .״נהפוך את הארץ
על־פיה כדי לגלות את הלכלוך שלכם,״
צעקה אחת מעסקניות האגודה לעבר נציגי
הממשלה שנכחו במקום. אלה מיהרו להסתלק
כשהם מחפים על התחמקותה המבו

סיגריה

שטוחה

אסיפת־המחאה של הורי ״תדינורדוי״*
עלי באריקדות ייפגשו, ייפגשו

הוצאת ספרים
אחיאסף בע״מ ירושלים

ה רי מ ה ״
״ ש 110

בן־יהודה 36
כבר הופיע הספר

הוא השם של רהיטים
מתקפלים וריהוט לחדרי
ילדים ממדרגה א׳.
כאשר אתה מבקש את
המובחר בריהוט מסוג
זה, כגון מיטות לילדים,
כסאות גוה, שולחנות
וכסאות למרפסת —
תמיד
תבחר

ריוז 111ה ״

;*1 12

את המזימה. מנהל בית־הספר נאם בפני
הנאספים, חיזק את ידיהם במאבק. בפעם
הראשונה בתולדות החינוך עמדו מורים,
הורים וילדים בחזית אחת, מוכנים לעלות
יחדיו על הבאריקדות•

עתתחז

ה עי ק ר

שי הי ה
מאת שכח וים

ח לו םבל הו ת
סיפור השבוע היה שייך, ללא ספק, ל־וחזקאל
המאירי, כתב ידיעות אחרונות
בצפת, שסיפק לעתונו ידיעה שזורה פנינים
בלתי־ספורות•
כתב המאירי :״נסיון רצח נתגלתה אתמול
בשיכוני הר כנען, שעה שבולבול חיים,
אלמנה בת ,4נמצאה פצועה קשה. היא
סיפרה שעם שחר התנפלו עליה 3גברים,
שניים החזיקוה בידיה ורגליה ואילו השלישי
חתך את צווארה. בנה בן ה־ 18 של
האלמנה בת ה־ ,4שמע את אמו צועקת,
שעה שעמדו לשחטה, טען כי חשב שהיא
חולמת.״

בעריכת אמנון אחי־נעמי
ומצוייר בידי דני.
״לקחנו את הרעיונות המשוגעים
ביותר ועשינו מהם ספר שמושי
לנהול מסבות עליזות.
יש כאן מכל זן ומכל מין, לכל
הרמות (ו״אפילו רמות השבים״)
לכל טעם ולכל גיל 2000 .חידות
וכ־ 100״פטנטים״ למסיבות נשפיות
וערבי הוי״.
כל המשחקים שבספר נוסו למעשה
לפני קהל והצליחו.
המחיר 3.300ל״י
עד 1.1.58 רק — 3.ל״י
להשיג אצל כל מוכרי הספרים בארץ.
ארגונים מבצע קבלת־ פני ם

נעלי

אגודה׳

מבעוד בוקר דמה רציף הנוסעים של
נמל חיפה למבצר צבאי מבוצר. שוטרים
במדים ובלא מדים מילאו את הרציף,
דאגו לחסמו היסב מכל צדדיו. קציני בטחון
פעלתניים התגודדו בקבוצות גדולות .״אסור
בשום מחיר לתת להם להגיע אליהם,״
נשמעו הוראות בלחש.
אלה שאסור היה לתת להם להגיע לרציף,
היו קבוצה קטנה של אזרחים חי-
פאיים, חברי האגודה לידידות ישראל־צרפת,
בראשה עומדעורך־הדין החיפאי בן־עמי
גורביץ׳ .הם המתינו לבואה של אונית־הפאר
תיאודור־הרצל, על סיפונה הגיעו באותו
יום לישראל שגריר צרפת פייר
ז׳ילבר, ואתו כמה עשרות עתונאים, שבאו
כדי להשתתף בקונגרס העולמי של העתו־נאים
כותבי־הצרפתית.
בידיהם של העסקנים החיפאים של הבהרצאות
ופעולות
הפעילה מאד
חברתיות מגוונות, היו דפי נייר מודפסים.

הלת של המכונית שהובילה את האורחים.
מבצע קבלת פנים הצליח רק בחלקו.

משטרה
חדשבמק צו ע
שני הגברית המצוחצחים לא הספיקו
לפסוע אפילו את צעדיהם הראשונים ברחוב
הירקון, תל־אביב, כאשר ניגש אליהם מח־לוף
סבג, הציע להם את שירותו :״רוצים
בחורה? יש לי מצוינת 15 .ל״י כל אחד.״
השניים סקרו בהתעדנות את הצעיר הצמוק.
כמבקרים קבועים באותה סביבה.
וידועים היטב לוותיקי המקצוע המפוקפק,
התפלאו לראות את הסרסור החדש שלא
הכירם. נענו להצעתו, סרו יחד עמו לאחת
החצרות הסמוכות.
בחצר הציג סבג ,22 ,את רחל אבוטבול,
, 19 בפני לקוחותיו. הוא דרש את התשלום
במקום, הלקוחות הסכימו. אך במקום כסף
שלפו מכיסיהם תעודות־שוסרים .״אתה
עצור,״ אמרו הסמלים הוותיקים יונה סירקיס
ויוסף מנולסקו לסבג.

תנועה
הכט חו ןמעללדרגה
האיגרת הקטנה, שעל גבה התנוסס המשולש
הכחול של הדואר הצבאי, באה ליהודה
בכר בעיתה. היא בישרה לו כי עליו להת־יצב
מיד בבסיס הסמוך לביתו, לקבל לידיו
בחזרה את מכוניתו, ג׳יפ שגויס למבצע
סיני בתחילת השנה שעברה.
בבסיס חיכתה לבכר, תושב אילת צעיר,
המתפרנס מהסעת תיירים והדרכתם בדרכי
הערבה, הפתעה בלתי־נעימה: הג׳יפ היה
הרוס לגמרי, נזקק לבדק רציני. הסדנה הצבאית
לא יכלה לקבל על עצמה את מלאכת
התיקון: בכר נאלץ להעביר את הג׳יפ לצפון.
לו נתקל בו בדרך שומר־תנועה, היה רושם
לו בוודאי דו״ח עבירה רב־סעיפים.
אישור או לא ׳{ מצויד באישור המפקדה
הצבאית על אי־יכולתה לתקן את
הג׳יפ באילת, פנה בכר למפקח לשכת ה*
משמאל: מנהל בית הספר, אלוני.

תנועה במשטרת באר־שבע. זד. הוציא לו
אישור, כי הוא מרשה לג׳יס המקולקל
לנוע בדרך באר־שבע — תל־אביב, עד למוסך
בו יוכנס לתיקון.
בהצטלבות הראשונה נעצר בכר על־ידי
רוכב אופנוע, חבוש שרוולים לבנים. בתנו־עת־בטחון
הציג הנהג את אישור הקצין
מבאר־שבע .״אין דבר בזה,״ פסק השוטר;
״אתה עובר על החוק. אני לא קורא אישורים
כאלה.״
השבוע, לאחר שחזר על נימוקיו בכתב
בפני בית־המשפט, נדון בכר לקנס של 30
ל״י. קבע השופט :״אם קצין משטרה מוציא
אישור המנוגד לכללי ד,בטחון — אין לאישורו
כל ערך. הבטחון עדיף על הדרגה.״

דרכי אדם

אי שור ר פו אי

תושבי רחובות הכירו את ברוך קרנץ
כעסקן פעיל ורב־מרץ. הוא גם היה מנהלה
של קופת חולים ׳עממית בעיר, כמעט מאז
נוסדה לפני 30 שנה.
בביקורת של מנהל־החשבונות הראשי של
הקופה, לפני חצי שנה, התברר כי חסרים
סכומי כסף ניכרים. הנהלת הקופה, שידעה
להעריך את עבודתו המסורה של קרנץ,
הציעה לו להתפטר בשקט, להחזיר את
הסכום החסר, לראות את המקרה כמחוסל.
קרנץ הסתלק בשקט. אך לא לזמן רב
אפשר להעלים מעין הציבור מקרים כאלה,
עם כל הרצון הטוב והנמרץ. בוקר אחד
השתומם קרנץ, חבר נלהב ופעיל ביותר
של המפלגה הפרוגרסיבית, לקרוא על מעשיו
דווקא ביומון הקרוב למפלגתו, הארץ.
מכתב ליועץ המשפטי. קמץ, שטען
נמרצות כי לא היתר, כל מעילה
במעשיו, נפגע קשות מהפרסום. הוא עקר
רגליו מרחובות, בה גר מיום עלותו ארצה,
מסר את דירתו לספורטאי אורי כהן, עבר
לתל־אביב, החל לעבוד בסוכנות היהודית.
אחרי הפרסום בעתונות הגישה המשטרה
תביעה פלילית נגד קרנץ. הנאשם בן ד.־56
מיהר לשגר מכתב ליועץ המשפטי, צירף
אליו אישורים רפואיים על היותו חולד,־לב.
בסוף ביקש לבטל את התביעה הפלילית
נגדו, בגלל היותם הוא ואשתו חולים.
לפני עשרה ימים הגיעה תשובתו של
היועץ: הוא אינו מוכן לבטל את המשפט.
השבוע מת ברוך קרנץ משבץ לב.

כל ישראל

מו ת ר לנגן

הותר לתזמורת הפילהרמונית הישראלית
לנגן מיצירות וזמר ושטראוס. על
כך הודיע השבוע חבר הנהלת התזמורת
אורי טפליץ. יצירות המלחינים הגרמנים
המוחרמים יוכללו בתוכניות הקרובות של
התזמורת יעול וחסכון, הלכה למעשה,
הדגים השבוע לפני עובדיו חבר הנהלת
הסוכנות מטעם אחדות העבודה י. ברגינסקי,
כשכינס את חברי מפלגתו מבין עובדי
הסוכנות לאסיפה במועדון מדורה, בשעה
עשר בבוקר, בעיצומו של יום העבודה
צינור ברזל חלוד גרם להפסקת הלימודים
בבית־הספר בכפר הערבי רינה
שליד נצרת, לאחר שהתלמידים חשבוהו
לפצצה. מסתבר כי אלמונים זורעים מזה
כמה שבועות חפצים חשודים בתחום בית־הספר,
גורמים מדי פעם להפסקת הלימודים.

תזכיר

כ ש פי בכלא

חרס המכשף, אשר את תעלוליו חשף
העולם הזר ,)969( ,נדון השבוע למאסר.
אחרי דיון משפטי שנמשך חודשים רבים,
דן הנשיא התורן של בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב מרדכי קנת את הרב עובדיה
ברטי למאסר שנה וחצי, על הוצאת כספים
ממאמיניו בטענות שווא קשריו הטובים
של פייבוש אנגלשטיין, מנהל חברת
יהלומי־הנגב, עם משרדי הממשלה, הוכחו
השבוע פעם נוספת. אחרי ששוד היהלומים
המסתורי ביהלומי־הנגב איים לשתק
את עבודת הבורסה בתל־אביב, שיגר
שר האוצר לוי אשכול מכתב תודה ל־אנגלשטיין,
שיבח אותו יחד עם תשעה
יהלומנים אחרים, על ״חלקו בעידוד סחר
היהלומים ותעשיתם בישראל.״ כזכור, גילה
העולם הזה ( )1046 כי המפקח על היהלומים
יהודה דודידוביץ׳ הוא קרובו של אנגל־שטיין
מי שהיה ממנהלי מפעל ה־אשלג
הכושל בים המלח, סגן־אלוף יוחנן
פלץ( ,העולם הזה )971 עלה השבוע פעם
נוספת לחדשות, כשהתברר תוך כדי משפט
חירותי כי פלץ מילא פעם תפקיד חשוב
בש.ב ,.הציע לחירותי לשחררו בעת מח־תרת־צריפין,
אם יעבור לשרת את ד,ש.ב.
העולם הזר 1060 ,

אנשים
כ ל רג ע שווה כסף
חזרתו של ראש־הממשלה דוד בן
גוריץ לחיים המדיניים, עם נאומו בכנסת
בתשובה למתווכחים בדיון המדיני, עוררה
בקרב חברי כנסת רבים רושם כי ביג׳י
הכין במיוחד מלאי של עקיצות לחברי הבית.
בציון הלגלגני ביותר זכה ח״כ מפ״ם
יעקב חזן עליו אמר ביג׳י :״עלי להגיד
בדחילו ורחימו כי יש לי ספק אם חזן
יודע בכלל על מה הוא מדבר אחרי
שחבר הכנסת יצחק כן־אהרן
מאחדות העבודה ציין בנאומו, במסגרת הויכוח
על התקנות לשעת חירום, כי ראש
הממשלה מקיים פגישות פרטיזניות עם במה
מנציגי המיעוטים בכנסת, התעקש חבר
הכנסת מאיר ארגוב לדעת מה זאת
פגישה פרטיזנית, הפריע לבן אהרון בצעקות
״מה זה? מה זהי״ ענה לו בן־אהרון:
״פגישה פרטיזנית זר, כשאדם עושה עניגים
עם קבוצה ידועה של אזרחים פחות
מאושר היה ח״כ מפא״י אחר, דוד הכהן,
שמאז שובו מאנגליה מזכירים לו בכל
עת את הצהרתו המפורסמת על יחסי יש-
ראל־צרפת. באחד הדיונים הפליט דוד הכהן
קריאת־ביניים, בה הזכיר את שמו של
ח״כ הצ״ב עזרא איכילוב, קרא מיד
איכילוב :״אל תמסור הצהרות בשמי. מספיק
שאתה מוסר הצהרות על יחסי צרפת־ישראל״
במסיבה שנערכה בשבוע
שעבר לכבודו של המליונר היהודי האנגלי
יצחק וולפסון בביתוהרחובותי של
מאיר וייסגל,יושב־ראש ועדת חגיגות
העשור, היה וייסגל עצמו מרותק למיטתו
בבית־חולים. אחרי נאומי הברכה הראשונים
השתתקו המסובים, וממיטתו נשא וייסגל
באמצעות מיקרופון נאום־ברכה, שהושמע
ברמקול. אמר וייסגל :״עכשיו אני יכול
לדבר כמה שאני רוצה, ואף אחד לא יכול
להפריע לי אגב, ודלפסון השתקע
בעת ביקורו בארץ בביתו של וייסגל, בהסבירו
כי משם מטיבים לראות את הרי
ירושלים באותה מסיבה העיר שר
האוצר לוי אשכול, כי היה טוב אם איש־עסקים
כמו וולפסון יעשה עסקים עם
ממשלת ישראל. וולפסון קפץ מיד על
ההצעה ואמר :״מסכים. אתם תתנו את
הכסף ואני את הרעיונות אחד
הנואמים באותה מסיבה התנצל על כי אין
הוא מאריך בנאומו, משום שהוא יודע כי
כל דקה מזמנו של ודלפסון שוזה ששת
אלפים לירות שטרלינג. הפסיקו ודלססון
בהערה :״זה רק עד שעה חמש. אחרי שעה
חמש מותר לי לבזבז את הרגעים שלי
אלה שהתפלאו על נצחונה המפתיע של
הפועל ירושלים בשבת שעברה, על קבוצת
מכבי רחובות — נצחון שהעלה אותה לליגה
הלאומית לכדורגל — לא ידעו כי את ההרכב
הנועז של הקבוצה, שכלל ארבעה שחקני
נוער, הרכיב דן (״דינדוש״) הורוביץ,
סופרו המדיני של דבר ובנו של נגיד בנק
ישראל דויד הורוביץ.

ש זמן פפד־ א * *
תוקפנות בלתי רגילה תקפה לאחרונה
את הטוראי השביעי נתן אלתרמן. בשבוע
האחרון צירף גם הוא את קולו למקהלת
תובעי עונש־המוות בישראל, קבע בחרוזים
רווי-הסתה :״המשפט הפלילי האדיש כמדע/,

אידה כורוש קופצת על ג׳ורג׳ ואד
הדרך פרטי
הוא אחד השגי תרבותו של אדם / .אבל
אץ הוא תחליף לחמת העדה / ,לחמה
הטבעית על שופכי הדם אחרי שהחל
להתברר משפטו של מיטה דואק, זורק
הרימון לכנסת, ולשעבר מתרים של בית־היתומים
דיסקין בירושלים, פירסם המוסד
מודעה בהצופה, בה הודיע כי דרושים לו
מתרימים, המתבקשים לפנות, בצירוף המלצות.
אילו המלצות דרושות, לא פורט
במודעה במודעות של תיאטרון
סמבטיון על הצגת התיאטרון לעובדי העיריד.
באולם היכל התרבות, שפורסמו בעתון
הארץ, פורסם שלוש פעמים כי ההצגות
יערכו בהיכל על שמו של קונראד מאן,
במקום על שם פרדריק מאן. אגב,
המנצח קונראד מאן חיבר כמה נעימות
לפזמונים שיושרו בהצגת סמבטיון
אכזבה נוספת נגרמה לפרדריק מאן השבוע.
לפני שבועיים דרש הנדבן האמריקאי, שתרם
להקמת ההיכל שישית מהסכום הכללי, כי
במקום האותיות הקטנות שנקבעו בפינת ההיכל
ושנשאו את שמו, יקבעו אותיות־ענק
במרכז הכניסה להיכל. אחרי שהפועלים
מיהרו לקבוע את האותיות החדשות
כמצודה, הפילה סערת הגשם השבוע את
רוב האותיות ארצה ההרפתקן הישראלי
יוסף חבקינס מתכונן עתה להמשיך את
מסעו בסירת מפרשים מאוסטרליה, דרך
האוקינוס השקט. בזמן שהותו בארץ הספיק
חבקינס להופיע בהרצאות כדי לאסוף כסף
להמשכת המסע. סיפר הוא השבוע :״חשבתי
שמוסדות ציבוריים יעזרו לי. גיליתי שהמוסד
הצבורי היעיל היחידי זה אני הנאשם
ברצח קסטנר יוסף מנקס גילה השבוע
בבית־המשפט, שהוא מקבל רשות לקרוא
את כל העתונים פרם להעולם הזר, וסולם.

9ס(1ן י השבוע
• ח״כ מפא״י מאיר ארגוכ, בהסבירו מדוע הוא מתנגד לביטול הממשל
הצבאי :״אילו למדינת ישראל היו אותם אמצעי־הבטחון כמו לרוסים, אולי אפשר
היה לדון אז בביטול הממשל הצבאי.״
0שר המשפטים פנחס רוזן, בעת אחד הויכוחים בכנסת :״אני מציע
שהיושב־ראש יקרא את המתוזכחים לא רק לסדר, כי אם גם לענין. שידרוש מהם
לדבר לענין.״
• ח״כ מפא״י יוסף אלמוגי, בעת הויכוח בכנסת על חוק תיקון לפקודת
רופאי־השיניים :״מרפאי השיניים החדשים במדינה באו מארצות שחלק מחברי
הכנסת חושב שיש שם משטר חברתי נחשל, אולם איש מאתנו אינו חושב שיש בהן
שיניים נחשלות.״
0ילדה אלמונית, במשפט קוראים, על ספרי חסנזב״ה של יגאל מוסינזון:
״אנו קוראים את אגדות אנדרסן. שם הכל בדוי, אבל אנו מאמינים לכתוב שם.
ואצל מוסינזון — הוא כותב על דברים שהיו באמת — וכל זה שקר!״
0הרב משה צבי נריח, ראש ישיבת בני עקיבא, בוויכוח על הצעת
מפא״י להנהיג לימודי התודעה היהודית :״זהו ירח מלאכותי וכלב קבור בו.״
0פיקרי אבאזה, עורך השבועון המצרי אל־סוטוואר, במאמר שפירסם
השבוע על רשמי ביקור בברית־המועצות :״הקומוניזם אינו מתאים למצרים.
הקומוניזם מצליח רק במדינות נחשלות.״
• האפיפיור פיוס ה״ ,12 בנאום על האופנה החדישה :״ישנם מעשים
מסויימים שהם הוגנים מאוד כשלעצמם — מאחר שהם נעשים לפי סידורי הבורא —
אך שיש להגן עליהם בכל זאת בצעיף הצל ולהסתירם בשתיקה מאופקת, כדי
להבטיח כבוד למטרה הגדולה.״

כשנשאל על־ידי התובעת מרים כן־פורת
מה דעתו על מאמר מסויים בסולם, השיב:
״תני לי אותו לבית־הסוהר. יש לי שם הרבה
זמן. אגיד לך אחרי שאקרא.״

כוכ בי קו פ צי ם ,
תוך כדי הסערה הגדולה סביב החרמותיו

של הרב הראשי יצחר, רחמים ניפים
נראה במדינה) ,הניח הרב את כל עניני.־

וביקר ביקור חולים אצל נולדה מאיר

בביתה שבירושלים כאשר החנה
ביום ששי השבוע סגן ראש עירית רמת־גן,
שלום זיפמן, את מכוניתו לפני בית־קפה
תל־אביבי, ניגש אליה שוטר והחל
רושם לו רפורט על חניה במקום אסור.
זיסמן ביקש מהשוטר לוותר על ד,רפורט.
כששאל השוטר מה הנימוק לבקשה, השיב
זיסמן :״כדי שלא יהיה לי מצב רוח רע
בשבת.״ השוטר ויתר גנימין גלאי
הסופר המפא״י, הכותב טור שבועי במעריב,
עשוי לזכות בנקודה שחורה בכרטיסו
המפלגתי. ברשימתו האחרונה מתח
גלאי ביקורת חריפה על התיאטרון הקאמרי,
לא נמנע מלהגדיר את מועדון התיאטרון,
המוחזק על־ידי הקאמרי כ״תיאטרון חוגיו
הנוצצים של טדי קורק.״ בחוגי התיאטרון
הקאמרי מפרשים התקפה חריפה זו, בסירוב
התיאטרון לקבל להצגה מחזה שכתב
גלאי כשהושמעה השבוע הקראת
פסק־הדין במשפטו של השחקן ההונגרי
זולטן גרגדט, שהואשם באונס ילדה
בת ( 12 ראה במדינה) ,היה ספסל
הפרקליטים גדוש ומלא עתונאים.
בהופיע פרקליט המדינה, יעקב כר־אור,
לא נמצא לו מקום בספסל. בר־אור התישב
על ברכיו של הסניגור דוד הרמן, יד,שט־מיעו
:״הן איני יכול לשבת על ברכיו במשך
כל הזמן,״ רמז בכך בצורה עדינה
לכתב הארץ זאם שיף לפנות לו את
מקומו על גירושיה של כוכבת
הסרטים ההוליבודית היהודיה אסתר וילי*
אמס מבעלה כן נאם, אחרי 12 שנות
נשואים, נמסר השבוע. בזמנו, כאשר פירסם
כתב־העת קונפידנשל על אהובותיו של בן
גאס, איימה אסתר ויליאמס לתבוע את ה־עתון
לדין. אולם בבקשת גירושיה הסתמכה
כוכבת בגד־הים הרטוב, בין השאר, על
החומר שפורסם בקונפידנשל בהצגת
הבכורה של אני אוקלי אשת לפידות בדו־רה־מי
(ראה אמנות) ,הוסיפה כוכבת ההצגה
ד,הונגריה אידה בורוש, בסיום התכנית,
קטע הדרן מקורי. היא הזמינה לבמה את
מנהל התיאטרון ג׳ורג׳ ואל, שבמשך
כל זמן ההצגה הסתובב מאחורי הקלעים
כשהוא צועק וגוער בשחקנים, קפצה עליו
והניחה את רגליה סביב מתניו, לקול תשואות
הקהל צרה חדשה ירדה על משפחת
בן־גוריון. אשה תל־אביבית, הטוענת כי
היא אנסטסיה, בתו של הצאר הרוסי האחרון,
הכניסה לראשה כי גליה, בתו של עמוס
כךגוריץ, היא בתה אשר נגזלה ממנה.
האשד, נוסעת עתה מדי פעם לרמת־גן לבית־הספר
בו לומדת נכדתו של ביג׳י.

ק 1למע
סרטים
בכלזאת, מ ש הו חו לני
טירוף חושים (מקסים, תל־אביב; צר־פת־איסליה)
הוא סרט העוסק יותר בהסרפת
חושיהם של הצופים, מאשר בהצגת חושיהם
המטורפים של גיבוריו. שכן הוא רצוף
לכל אורכו שלוש נשים מגרות, בתלבשות
מינימליות, המתחרות זו בזו בטירוף חושיהן.
אל אי העזים, חווה מיושנת ובודדה בהרים,
המנוהלת על־ידי שלוש נשים
— אלמנה שבעלה מת
בשבי, בתה וגיסתה —
מגיע באחד הימים גבר, אנ־ג׳לו
(ראף ולונה) ,חברו של
בעל החווה המנוח, הטוען
שהלה השאיר לו לפני מותו
את אשתו בירושה. הוא
פוחז ועצלן. אולם שלוש
הנשים מחזיקות בו. הוא
מתגבר קודם כל על קדושתה
של אגתה (מדלנה
רובינסון) ,בעלת החווה המזדקנת,
ואחרי שהוא מתבסס
במיטתה, הוא כובש
לעצמו גם את גיסתה הסוערת
(מגלי נואל).
שלוש נשי החוזה, המתפרנסות
מעדר עזים, נראות
בעצמן כעדר חיות אכולות־תשוקה,
שראף ולונה משמש
להן פר מרביע. הצרות מתחילות
ברגע בו מתחילה
הבת הצעירה לקנא באמה,
במסווה של קנאה לכבוד
אביה המנוח. באותו זמן
מתחילה אף האם לקנא בבתה
הצעירה, בתארה לעצמה
כי הגבר חושק בצעירה.

לומד להעריך את משאלות בנו והבן את
קפריסות אביו.
יש בסרט חן ונועם משחקי, אולם חסרים
בו אותם הסממנים המסוגלים להפכו מסרט
לנוער בלבד, לסרט לבני כל הגילים, כפי
שאירע בעלילה הילדותית של החוטפים.

גםמטאטא יור ה

הגירוי הגדול (אסתר, תל־אביב; אר־צות־הברית)
הוא סרט שזכה השנה לפרס
הראשון בפסטיבאל הסרטים בקאן, לא רק

האשה אתה מתהדקת.
כדי להשתחרר מה

מתנה היפהלכל הזדמנות!
פ <£7פ?זך
וטזנופה
פס ף

פרינצנטל

ג 1סד בור־שה בשנדג ז׳כ< 19

₪ 1905מ < אמק

ז\וג< 5־זג<^\ 1*1

£1*14׳511\701

^£513611$

?*זג 1ש 13£6ק ־־ז?>\511

מבחר עמיר עול 10 דוגמאות מרהיבות עין

להטזיג בבל רחבי הארד

מועקה המשפחתית מחליט
העדר הקטן לערוך מסיבה.
כאשר בתחילתה נופל הפר־הגבר
אל תוך באר עמוקה,
ואינו יכול להיחלץ משם אלא בעזרת הנשים,
מוצאות השלוש במצב זה פתרון מניח את
הדעת. כל אחת מפחדת להסתלק, במחשבה
שחברתה תוציא את הגבר ותזכה בו.
לבסוף מסתלקות הבת והגיסה, משאירות
לאם את מלאכת הוצאת הגבר. היא חולצת
אותו בעזרת חבל, מחכה לרגע בו יבין
שהיא והוא והבית נותרו לבד. אבל הגבר
הגאה מסתלק. תמונת הסיום מראה כדי־חלב
נשפכים על הארץ, תוכנם מבוזבז לריק.
כל מה שמנסה הסרט להוכיח, היא מסקנה
פסיכואנליטית ישנה: הגבר משתוקק לפולי־גמיה,
בעוד האשד, אינה מוכנה להתחלק
בגבר חייה עם אחרות. אם כי אין הסרט
עובר את גבולות הטעם הטוב, ומשחק גיבוריו
הוא מאופק ביחס לאפשרויות שמעמיד
להם הנושא, קשה להשתחרר מהרושם
שמשהו חולני טבוע בו.

גננו תלילדים
הגנן מספרד (ארמון־דוד, תל־אביב;
בריטניה) הוא סרט תמים ושליו, המבוסס
על ספר בשם זה, מאת המחבר האנגלי
ארצ׳יבאלד יוסף קרונין. למרות שהוא עוסק
בבעיה הנושנה של יחסי אבות ובנים, יש
בו יותר ענין לבנים מאשר לאבות.
ג׳ון ויטלי, הילד הזכור לטובה ממשחקו
הכן והלבבי בהחוטפים, הוא בנו של דיפלומט
אנגלי בספרד. הדיפלומט, שאשתו
נטשה אותו, מנסה לרכוש בכל האמצעים
את אהבתו של בנו. למטרה זו הוא מונע
ממנו כל מגע עם נערים בני גילו.
אולם באורח טבעי מתקשר הילד עם
גנן החצר הספרדי (דירק בוגארד) ,המצליח
בידידותו לנער לעדור את ערוגות ליבו,
ולהפכו לפרח חי ומלבלב. האב, החושש
כי הוא מפסיד את אהבת בנו, אוסר על
הילד להתרועע עם הגנן, נאחז בעלילת־שוא
כדי לשלוח את הגנן לבית־הסוהר.
פגישה כליל גשם. עד כאן מתמשך
הסרט לאיטו, משעמם אפילו במקצת• מכאן
ואילך מתחילות ההתרחשויות לנבוט בזו
אחר זו בגינת יחסי האב והבן. הגנן בורח
מידי סוהריו, הילד בורח אליו, העובד
הספרדי בבית הקונסול שודד את הבית,
והאב יוצא לחפש את בנו.
כאשר נפגשים כולם בחורבה אפלה בליל
גשם, מתפרצת שנאת הבן כלפי אביו. אלא
שהגנן הספרדי מצליח, במלאכת הרכבה
מקצועית, להשיב הכל על מקומו. האב

בשל רמתו הטכנית והאמנותית הגבוהה,
אלא בעיקר משום שהוא מטיף נגד מלחמות
ואלימות בכל צורה שהיא.
הבעיה העומדת במרכזו של הגירוי הגדול
היא: מה יעשו הקוזיקרים, המטיפים לאי־אלימות,
ולחיי־צנע ושלוה, שעה שיעמדו
במבחן של אלימות שתפגע בהם?
האויכ אנושי מדי. חלקו הראשון
של הסרט מכיל תיאור אידיאלי של משפחה
קוזיקרית באמריקה. בני המשפחה אינם מתוארים
כנזירים זעופי־פנים וחסרי־נשמה. להי־פך;
הם מתגלים כבני אדם רגילים, בעלי
חולשות ומגרעות. אב המשפחה, גרי קופר,
להוט אחרי מירוצי סוסים ואורגן חשמלי.
הבת, פילים לאו, מפלרטטת עם בחיר ליבה,
ככל בת־חוה אחרת.
אולם ברגע בו נקלעת משפחה זו אל
תוכה של מלחמת האזרחים האמריקאית,
מסרבים אנשיה להשתתף בקרבות. כשהרעה
מגיעה אליהם, והתוקפים מגיעים לאחוזתם,
מגיב כל אחד מבני המשפחה בצורה אחרת.
הבן, אנטוני פרקינס, נוטל רובה בידו,
בוכה אחרי שהוא הורג את החייל הראשון.
האב מתגבר בכוח־הזרוע על חייל שעמד
להרגו, משלחו לחפשי. האם מארחת את
צבא האויב, אולם ברגע בו מעז אחד מהם
לגעת באוזזת השעשועים שלה, רוצה האלוהים
וגם המטאטא הופך לרובה, והיא
חובטת באמצעותו את התוקפן.
מוסר־ההשכל: גם כשמתקיפים אותך, ה־שיכנוע
הידידותי הוא הדרך היחידה להתגוננות.
אולם מוסר־השכל זה אינו משכנע
ביותר, כשם שהאויב אינו משכנע, בהיותו
אנושי מדי.
תדריך אלה הסרטים חנווצגים בשבוע זר, בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• מסיבת הרווקים (צפון, תל-
אביב) — שני נשואים, רתק ומועמד־לנשואים
יוצאים להתהולל בצתתא, לחזר אחרי בנות
ולבקר בבתי־בושת, כדי להגיע למסקנה
שהאושר נמצא בחיי הנשואים.

• מה טוב להיות צעיר (ארמון,
חיפה) — רוקנ׳רול בתכנית הלימודים של
בית־ספר שמרני, בסרט משעשע ומאלף,
המטיף למהפכה ביחסי מורים ותלמידים.
• ריצ׳ארד השלישי (סטודיו, ירושלים)
— לורנס אוליביה, בתפקיד המלך
הגיבן והאכזר, המפלס בדם את דרכו לשלטון.
העולם הזה 1050

מהקומה ה־ 13 בנית ממור

עקות־בית יהודיה וגילה,

גבי מילר,

בוויתור ליצר העצלנות של בעלה הסכימה מרילין להציב
מיטה מתקפלת בחדר העבודה, לתנומה קצרה מדי פעם.
״עבודתו תמיד תהיה העניו המרכזי בחיינו,״ סיפרה היא,
״ולכן אני לא ארשה לו לזנחה.״ והיא הוסיפה :״אבל גם
אני אמשיך לעבוד.״ כי נשואיה לאדם משכיל נתנו לה בטחון
עצמי כשחקנית, ותפקידה הבא יהיה, כנראה, התפקיד הראשי
בנוסח מחודש של המלאך הכחול, הסרט הגרמני שהפך
בשעתו את מרלן דיטריך לכוכב.
מה אומר בעלה על כשרונותיה? ״ידעתי שהיא שחקנית
רצינית, עוד לפני שנשאתי אותה לאשה. אני חושב שהיא
קומיקאית מהוקצעת, אבל אני גם חושב שהיא יכולה
להתגלות כשחקנית הגדולה ביותר של תפקידים טראגיים.
אבל לי זה לא משנה: גם אם היתה השחקנית הגרועה
ביותר עלי אדמות הייתי ממשיך לאהוב אותה.״

ין!• כא של סקרנים עקב בנשימה עצורה אחרי כל
צעד מצעדיה של יפו־,פיה משגעת, לבושה שמלה לבנה
הדוקה, פשוטה וזולה. היו אלה בני העיר ניו־יורק, שעקבו
בתחילת חודש זה אחרי מרילין מונרו, האזרחית המפורסמת
ביותר של עירם. השחקנית נעצרה ליד דוכן נקניקיות,
קנתה כריך, אכלה את הנקניקיה אך השליכה את הלחמניה
(״בשביל לשמור על הפיגורה״).
בכיכר נעצרה היפהפיה הנרדפת ליד בריכת המזרקה,
חלצה את נעליה והחלה מרעננת את רגליה בתוך המים.
״בואו גם אתם!״ היא עודדה את הצופים. אלה היו כה
מופתעים שרק עמדו ולטשו עין במפירת הסדר העירוני.
היא הבחינה בתור מתמשך ליד פתח קולנוע .״מה דעתך?״
שאלה את הצלם שליווה אותה ,״מותר לומר להם לשמור
על כספם בשביל הסרט שלי?״ ומיד השיבה בעצמה :״לא,
זה לא ימצא חן בעיני סיר לורנס אוליביה.״
בקיצור, מרילין מונרו, החתיכה מספר 1של הוליבוד,
חזרה לאיתנה, ולתעלולי־הפירסומת שלה.

הכית המשוגע כיותר

ך* אשר נישאו ארתור ומרילין ניבאו כל חכמי הדור
כי הנשואים לא יאריכו ימים .״סתם תעלול פרסומת,״
קבעו כותבי הטורים. אך ר,מילדים עצמם בטוחים שישארו
בעל ואשה ״עד סוף החיים״ ,והם כבר מתכננים ילד חדש.
״אני כבר אפילו התרגלתי לכך שילדים ברחוב קוראים לי
אדון מרילין מונרו,״ התבדח ארתור. ואילו מרילין הודתה:
״אני יודעת שהוא תמיד יחכה לי, בטוח שאני אבוא.״
כיום מתרכזות כל תוכניות המילרים סביב ביתם החדש,
שייבנה בתוך שטח של 800 דונם .״זה יהיה בית מודרניסטי,״
סיפרה מרילין ,״משוגע לגמרי וכל כך רחוק ומבודד,
שאפילו אוזירונים לא עוברים שם בשמים.״ הוסיף הבעל:
״זה המקום שאנו נחיה בו עד שנזדקן ונמות.״

אחדי הצרות, ידדדדבש חדש
** כרה שנה מאז נישאה נערת הזוהר ליהודי־אמריקאי
ביישן ומסתגר, שהתפרסם בשל מחזותיו (בין השאר:
מות הסוכן, מראה מעל הגשר) ,ובשל נטיותיו הליברליות.
לדבריה של מרילין מוצא חן בעיניה תפקידה החדש, כגברת
מילר, יותר מכל תפקיד אחר שהיה לה עד כה בחיים או
על הבד .״נשואי לארתור שינו אותי לגמרי.״ התוודתה.
כיום הגברת מילר היא עקרת־בית המאוהבת בבעלה עד
מעל לראשה, שזנחה את ביתה בהוליבוד כדי לגור בעיר
הולדתו שלו, אימצה את משפחתו במשפחתה וקיבלה את

מה היית עושה אילו הופיעה החתיכה מס׳ 1

של הוליבוד, והתיישבה לידך בגן העירוני?

אל תגיד. זוג זה, על כל פנים, לא הראה כל התרגשות .״ראינו שהיא שקועה בקריאה,״ הסביר.

מרילין נפרדת מבעלה, בצאתו בבוקר לערוך קניות
בעיר. בדרך כלל מזהה אותם הקהל, אלא אם כן
ה ח רי ד ה בצורהה מרילין ר ר ־ שי ר ר
רו ר־י* 1י
החביבה טליה: היא מרכיבה את משקפי הקרן העבים של בעלה.

נשי>ן ת פרידה
ר ד רזדזוז ח ז רז
מתחפשת

עתידו בעתידה. היא גם קיבלה את מצרת הדת היהודית.
סיפרה הבלונדית המפורסמת :״כשהורי ארתור אמרו לי
,דארלינג, סוף־סוף יש לך אבא ואמא׳ ,היה זה הרגע הנפלא
ביותר בחיי — מלבד הרגע בו השיא אותי הרביי לארתור.״
לא רק הגברת השתנתה. המחזאי בן ה־ 41 השתנה גם הוא,
בלהט חיי הנשואין עם הפצצה האנאטומית .״בשנה אחת
עם מרילין למדתי יותר מאשר בכל שנה אחרת בחיי,״
סיפר; ״אני עכשיו גבר חדש.״
שנתם הראשונה של המילרים כזוג נשוי היתה זרועה
צרות. הבעל נחקר על־ידי ועדה של הקונגרס, בדבר עברו
הפרו־קומוניסטי. חודשים מעטים לאחר־מכן פקדה אותם
צרה חדשה: מרילין, שהשתוקקה לילד, הפילה את וולדה.
״עכשיו,״ הצהירו האדון והגברת מילר ,״אנחנו יוצאים
סוף־סוף לבלות את ירח־הדבש שלנו.״
בפעם הראשונה מצאו השניים גם את הפנאי להציג את
חייהם המשותפים בפני עדשות המצלמות. אולם תנאי אחד
העמידו: לא לצלמם בתוך ביתם .״אני אעשה הכל — אבל
בחוץ. בפנים הבית, זה שטח פרטי בהחלט.״ וכך יצאו
הצלמים ללוות את הגברת מילר, הדיירת מן הקומה ה־13
של הבית ממול, בטיולה ברחובות העיר.

5עקגות מרלן דימריד
חודשי הקיץ ^ ל ל? ! ל ־ נ ל 7זל!לבח*ה

מרילין (מונרו) מילר חותרת בסירת
שעשועים בבריכה שבגן העיר. היא
לבושה שמלה פשוטה שקנתה בששה דולר בחנות כל־בו.

הגברת

שכורה, הרחק מרעש הערים. סיפר ארתור :״מרילין
פיקחה על הקמת צריף צנוע, כולו צבוע בלבן. שם הייתי
יושב וכותב.״ במהרה למד הבעל לנחש מה חושבת אשתו
על שקדנותו בעבודה .״אם קראה לי ׳ארת׳ ,או ׳פופי׳,
ידעתי שהכל בסדר,״ הסביר; ״אם קראה לי ׳ארתור׳ ,ידעתי
שהיא מרוגזת עלי, ושאני חייב לעבוד עוד יותר קשה על
המחזה שלי,״

ס האדון

ו ר רו רוהדוייוז

ררד

מאז התחתן ארתור מילר, הוא
השמין ונעשה ״אדם המסוגל
י-רר*ררד ודנצח־נרר־

ספורט
קנוניות
מ חי ר הנ צ חון
לפני שלושה שבועות, כאשר קבוצת הכדורגל
של נזכבי רחובות עמדה להתמודד
במשחק־המבחן נגד הפועל חדרה, נעלם
ברגע האחרון שחקן הקבוצה מאיר מלמד.
רק ביום ראשון גילו אנשי מכבי כ• מלמד,
,19 נשלח לבית הבראה על־ידי אלמונים.

זהו סיפורו האישי של מאיר
מלמד, השופך אור על מהלך ה־עסקים
כספורט !.ישראלי, המד
כיח לאיזו רמה של׳ :יוון מוסרי
הגיע ספורט הכדורגל:

זה היה בסיום העונה שעברה. שיחקתי
אז במכבי רחובות. לקבוצתי נותר המשחק
האחרון נגד הפועל קרית־חיים, המשחק
שהיה צריך לקבוע אם נעלה לליגה הלאומית
או לא. יומיים לפני המשחק ניגש אלי
אחד מאנשי הנהלת הפועל רחובות, והציע
לי לעשות ״טריק״ במשחק. כלומר — לשחק
במתכוון לא טוב, כדי שקבוצתי תפסיד.
התמורה לבקשתו הצנועה היתד, גם היא
צנועה. הציעו לי אלפיים חמש מאות לירות
במזומן, שהיו צריכות להגיע מקבוצת הפועל
חדרה, מאחר וזו היתד, עולה לליגה הלאומית
במקרה של הפסדנו. דחיתי את
ההצעה. מצפוני לא הניח לי לקבלה.
4000ל״י הלוואה. מאז נערכו הרבה
ישיבות בבנין ההתאחדות לכדורגל; קבוצתי
נאלצה להתמודד שנית במשחקי־מבחן. כאותה
תקופה השתחררתי משירות כמדריך ספורט
בצבא, וסודרתי על־ידי מכבי כפקיד במזכירות
הסניף. לא רציתי להמשיך בעבודה
זו, כי ידעתי שברגע בו אפסיק לשחק
כדורגל, או ארצה לעבור לקבוצה אחרת,
אפוטר ממקום עבודתי.
כאשר נקבע תאריך לתחילת משחקי־המבחן,
שמעו אנשי הפועל רחובות שאיני
מרוצה ממקום עבודתי. הם הציעו לי עבודה
במוסד לביטוח לאומי, בתנאי שאפסיק לשחק
במכבי. הסכמתי. אולם אני רציתי להיות
עצמאי, לקנות טנדר או מכונית־משא. הם
הציעו לתת לי ארבעת אלפים לירות הלוואה,
שלחו אותי ללמוד נהגות על חשבונם.
התנאים קסמו לי. חשבתי שזו ההזדמנות
שלי להתבסם בחיים; הסכמתי לעזוב את
מכבי רחובות ונכנסתי להסגר. אולם כשביקשתי
שיחרור ממכבי, הסביר לי מוסי
ליטבק :״אנשי הפועל יודעים שאתה שחקן
מצטיין אצלנו. הם מציעים לך הצעות
קוסמות, כדי שלא תשחק איתנו במבחן.
אחר כך לא יתנו לך כלום. נדבר גלויות.
גש אליהם, תדרוש שעד סוף השבוע יקיימו
את הבטחותיהם. אם יתנו לך, ניתן לך
שחרור כדי שתוכל להסתדר בחיים.״
להיעלם כיום המשחק. ניגשתי ל-
הפועל. הרגשתי שהם מתחילים למשוך את
הענין בכוונה. אמרתי להם :״או שתתנו
לי, או שאני חוזר למכבי* .הם אמרו לי
לחזור ביום ראשון. התחלתי להסתובב ברחובות,
לחפש מכונית מתאימה. אחרי
שבועיים חזרתי להפועל, לבקש את ד,הלואר.,

אולם הם שמעו בינתיים שאני רוצה לבטל
את ההסגר שלי, וכשבאתי בוקר אחד לעבודתי
בביטוח הלאומי, פיטרו אותי.
בהם ועל המשיכו לדחות אותי בלו ושוב.
לבסוף הבטיחו לי שאקבל את הכסף אם
ביום תחילת משחקי המבחן אעלם מהעיר.
עשיתי גם את זאת. אולם כשחזרתי, לא
קיבלתי את מה שהובטח.
כך סחבו אותי אנשי הפועל באפי, עד
שאפסו לגמרי סיכויי מכבי לנצח במבחן.
כשבאתי שוב לדרוש מה שהבטיחו לי,
אמרו לי שזה אי־אפשרי, מפני ששאר
השחקנים של הפועל מתמרמרים על מה
שנותנים לי, ושהם איימו להפסיק לשחק אם
לא יקיימו גם את דרישותיהם.
הבנתי שסדרו אותי כהוגן. חזרתי למכבי,
קיבלתי הלוואה מבנק לאומי כדי לקנות
מכונית, ואני מתכונן לעבוד כעצמאי.

איגרוף
•הוד מהקסבה
שעה ש־ 25 אלף צופים מילאו את איצ־טדיון
ריגלי בלוס־אנג׳לוס, בשבוע שעבר,
הרגיש ראול מצ׳יאס את עצמו כמו בבית.
לפחות ס/ס 90 מהצופים היו מקסיקאים, שחצו
את הגבול כדי לחזות במתאגרף בן ארצם,
שעמד להתמודד אותו ערב על אליפות העולם
במשקל תרנגול. המקסיקאים הביאו
עמם אלפי תרנגולים כקמיע.
כשהחלה התחרות צווחו המקסיקאים לעבר
מצ׳יאס לרצוח את הצרפתי הקטן, בפינה
ממול• אולם הצרפתי הקטן, אלפונם
חאלימי, לא הביו מילה מדבריהם. הוא ניגש
לקרב בפשטות ובשלווה, הוריד את ראשו,
נשען על מתנגדו וקיפץ בזריזות. למרות
משקלו הקל, הלם חאלימי ביריבו כמתאגרף
במשקל כבד. אחרי 15 סבוכים השתתקו גם
המקסיקאים הנלהבים ביותר, כשהשופט הודיע
על נצחון חאלימי, אלוף־העולם החדש.
מכנסים ומגן־דוד. אלפונם חאלימי,
בעל צואר הפר, והאחרון בשורה ארוכה של
מתאגרפים עולמיים שהוציאו הצרפתים ממושבותיהם
באפריקה, הוא הצעיר שב־18
בניו של מפקח דואר יהודי באלג׳יר. בגיל
12 עזב את בית־הספר, נעשה שוליה אצל
חייט. כעבור חמש שנים תפר אלפונס לעצמו
זוג מכנסים קצרים אדומים־ירוקים,
רקם עליהם מגן־דוד ונעשה למתאגרף.
הוא התחיל את דרכו כחובב, זכה לפני
ארבע שנים, בהיותו בן ,21 באליפות צרפת.
הוא החזיק בה שלוש שנים רצופות. לפני
שנתיים הפך מקצועי, חזר לאלג׳יר.
מאז נוצח המתאגרף היהודי־צרפתי רו־ברט
כהן, גם הוא יוצא צפון־אפריקה, חולקה
אליפות העולם במשקל תרנגול לשניים.
באירופה הכירו בחאלימי כאלוף ובאמריקה
במצ׳יאם. חאלימי חיסל את הפיצול.
בזכותו באליפות וב־ 50 אלף דולר, נשאר
חאלימי נאמן לאמונתו ולמכנסיו. לפני עלותו
על הזירה התפלל בבית־כנסת בלום־
אנג׳לוס, וכשצלמי הטלביזיה דרשו ממנו
ללבוש מכנסיים מבד שחור או לבן, לבש
אותם על גבי מכנסיו הרקומים במגן־דוד.

שחקנית כוררט ליד ציורה
לפני ההצגה, שיעור באולפן
אמנות תיאטרון
קל*עהלמטרה
אני אוקלי אשת לפידות (דו-רה-נזי;
מחזה מוסיקאלי מאת רוג׳רס והנזרשטיין;
:ביטוי: ביטוש דווידוב; ריקודים: אלישבע
מונה) — יודעת לקלוע היטב בבאלונים
צבעוניים מתוחים על חבל, במרומי ה־זיריהטרון
הרמת־גני. אך עדיין אין היא
קולעת ישר למטרתו האמיתית של המחזה
המוסיקאלי המפואר: בידור בכל רגע מרגעי
ההצגה.
ג׳ורג׳ זואל, מנהלו הדינאמי והחרוץ של
זו־רה־סי, הוא חלוץ המחזה המוסיקאלי האמריקאי
בישראל. בהחלטתו לשים את כל
כססו על קרנה של אני אוקלי, עשה ודאל
נסיון נועז ביותר. הוא הצליח במידה לא
מבוטלת.
את נטל המחזה רב־המשתתפים נושאת
אידה בורוש, בלונדית כשרונית ורבת־מרץ,
שהגיעה לא מכבר מהונגריה ועלתה אל
זירת הזירהטרון אחרי שלמדה עברית באולפן
במאמצים גדולים ובתוצאות מצוינות.
אילו היה הבמאי משקיע מאמצים דומים
בחינוך מנהל הבמה שלו והאחראי על הפעלולים
הטכניים; הכוריאוגראפית ברקדניה,
ומתרגם הפזמונים (שמואל פישר) בפזמוניו,
היתד. אני אוקלי הופכת להצלחת הקופה
הגדולה ביותר של עונה זו.
אולם גם בביצוע הנוכחי, עולה אני
אוקלי על כל מחזה מוסיקאלי אחר שהוצג
בדו־רה־מי עד היום. גלי הצחוק ומחיאות
הכפיים מעידים, כי אני אוקלי תמשוך צופים
רבים .״קליעותיה״ המדויקות לבאלונים הצבעוניים,
קולה הערב ולחניה העליזים ראויים
בהחלט לכך.

מאחורי הקלעים
ה קו או פ ר טי בשתתפרק

אלוך־עולם חדימי אחרי נצחונו
לפני הקרב, תפילה בבית־כנסת

קואופרטיב אמנותי הקימו משתתפי
המחזה שולמית. אחרי שג׳ורג׳ וואל הודיע
להם, כי אין לו יותר אמצעים לשלם את
משכורתם משום שהשקיע את כל אמצעיו
בהצגת אני אוקלי אשת לפידות (ראה
לעיל) ,החליטו השחקנים להמשיך בהצגה
על אחריותם. במשך שבועיים המשיכו השחקנים
בהצגה, חילקו את ההכנסה באופן
שווה בין כל המשתתפים. אך סכסוך שפרץ
בין השחקנים לבין התזמורת, על רקע
חלוקת ההכנסות, חיסל סופית את ההצגה.
חמישיה יפאנית תוצג בקרוב
בתיאטרון זירה. בפעם הראשונה בישראל
יוצג ריפרטואר יפאני מודרני בתרגום עברי.
את התרגום ימסור זירה לחמישה משוררים
וסופרים צעירים, שיתרגמו את המערכונים
מאנגלית ומצרפתית•
החי דאר שמור
ף* תל״אביב, נעצר תייר מארגנטינה על־
2ידי שוטר, כאשר זרק קליפות תפוז
לתוך תיבת־דואר, הסביר כי היה סבור
שזהו פח אשפה.

ש-א-כ-ם !

ף* תל־אביב, נהג עמי ברוצקי בן ה־19
במכונית, כיבה את הסיגריה שבידו
בעורפו של צעיר דתי, שרכב על אפניו
סמוך למכונית, הסביר לשופט :״זה הרגיז
אותי. שהוא דתי ורוכב בשבת,״ נדון להתנהגות
טובה במשך שנתיים.

חוצפה ומעשים טוביט
ך>י מושס נגה, דקות מספר לפני שעמדה
02 להיערך חתונת זוג צעיר במקום, התחרט
אבי הכלה, סירב להוציא בתו מביתו,
הסכים להשיאה רק אחרי שהמשטרה הגיעה
למקום ואיימה לעצרו באשמת הפרעת סדר.

למי קלקלו הפעמונים
ך* תליאביב, נתפס יצחק ויבלרין בג־
2ניבת אלף פעמונים ו־ 300 פנסים, בשחיי
4500ל״י, ממקום עבודתו, הסביר :״המעביד
שלי היד. חייב לי 1750ל״י, החלטתי לגבות
את החוב בעצמי.״

סדר צריך להיות

ך* כאר שכע, נרשמו לנשואים מורים
02 סדר ותקוה ב^בול.

עד 120

ף תליאכיב, הביא ישיש בן 75 את
0 2אשתו בת ה־ 33 לחנן דוד אדוס בטענה
שהיא סובלת מכאבי בטן, נדהם כאשר
בושר לו כי אשתו נמצאת בחודש החמישי
להריונה, סיפר שבנו הצעיר הוא בן שנה.

הדגמה

^ סאוט שידלס, בריטניה, אחרי שביתי
* המשפט שלח נער בן 16 לבדיקה פסיכיאטרית,
כדי לבדוק מה הביא אותו לידי
גניבה, הודיע הרופא כי תוך כדי ההתבוננות
גנב הנער שלש לירות.

הסיקור

ף* תליאביב, הזמינה משלחת מסחרית
*— פינלאנדית 3000 מקררים לארצה, כדי
לשמור באמצעותם על מצרכי מזון בחורף,
מחשש פן יתקלקלו מהקור שבחוץ.
העולם הזה 1050

במרחב

נשק מערבי לטוניסיוו י־ ומשם לאלג׳יריה

סוריה
ה שי דו דמתקדם
באולם הישיבות של בית־הנבחרים הסורי
התכנסו השבוע חברי הבית לדון בדרכים
מעשיות לביצוע החלטת האיחוד בין סוריה
ומצרים. לצד הסורים, בתוך אולם הישיבות,
ישבו 40 אורחים שהמחישו את רצינות
הדיון. היו אלה חברי בית־הנבחרים המצרי,
שבאו להשתתף בדיון.
על סדר־היום עמדה הצעה אחת: להמליץ
בפני ממשלות שתי המדינות להתחיל בשיחות
מעשיות, למימוש ההחלטה העקרונית
לאיחוד פדרלי. היא נתקבלה פה אחד.
האורחים המצריים השתתפו בהצבעה.
היתר, זו, לדברי קרייני קהיר ודמשק,
הישיבה הגורלית ביותר בחיי שתי האומות.
לזו חסר, לזו יש. כיום נמצאים כבר
בסוריה חיילים מצריים. צילומי תעמולה
הראו אותם מתאמנים יחד עם חיילים סוריים,
מפעילים בצוותא תותחים סובייטיים,
או יוצאים לפעולה משולבת של הנחת
מוקשים בגבול.
היה זה רק צעד התחלתי, ציורי ומלהיב,
של תוכנית העלולה להתגלות כאחת המהפכניות
ביותר שנולדו בקלחת המרחבית.
הצעדים הבאים, אותם החליטו שליטי קהיר
ודמשק לממש בהדרגה, יובילו אל האיחוד
הכלכלי, הפוליטי — ולבסוף: הדמוגרפי.
שני הצדדים גם יחד יהנו מתוכנית זו
הנאה ממשית, אולם בו בזמן שבצד המצרי
עשויים ליהנות מן האיחוד דווקא ההמונים,

ץ^טום צבאי אמריקאי נחת השבוע
#ז בשדה־התעופה של טוניס. בואו נועד
לגרום את הקרע הרציני ביותר בין שותפות
הברית האטלנטית, מאז מיבצע סואץ.
כי משאיות הצבא הטוניסי, שניגשו לפרוק
את מטען המטוס, הובילו בחזרה את
משלוח־הנשק המערבי הראשון לטוניסיה.
מפארים נשמעה מיד יללת תדהמה .״דקירה
בגב!״ צעקו העתונים הצרפתיים. פליקם
גאיאר, ראש הממשלה בן ה־ ,38 אשר רק
יומיים לפני כן נבחר לתפקידו הבלתי־יציב,
רמז לחבריו בלונדון ובוואשינגטון בי
לא יתכן שצרפת תמשיך לשבת אתם ב־ברית־הגנה
אחת, שעה שנשקן משמש להרוג
חיילים צרפתיים באלג׳יריה.
הנחתם של הצרפתים היתד, מוצדקת:
קיימים כל הסיכויים כי הנשק הניתן ל־טוניסיה
יגיע לידי הלוחמים האלג׳יריים,
המנהלים מלחמת־התשה בשלטון הצרפתי.
כי מזה כמה חודשים, ממלאה טונים את
מקומה של קהיר כבירת המרד האלג׳ירי.
בעיני הצרפתים אין הבדל בין קהיר וטוניס.
אך בעיני וואשינגטון ולונדון עדיף
חביב בורגיבא הפרו־מערבי לאין ערוך על
גמאל עבד אל־נאצר העויין. הן רואות ב
סידיה
השנתית של 100 מיליון דולאר. בלעדי
מענק זה היתד, המדינה החדשה פושטת
במהרה את רגלה.
אולם לטוניסיה גבול משותף של 400 קילומטרים
עם אלג׳יריה. לשתיהן שפה משותפת,
וגם מוצא תושביהן משותף. קשרה
אותן גם העובדה ששתיהן היו נתונות במשך
זמן רב לאותו כיבוש קולוניאלי .״כאשר
צרפת פלשה לאלג׳יריה לפני 100 שנים,
ידענו כי נחרץ גם גורלנו,״ הסביר מנהל
שירותי המודיעין הטוניסי בשיר בן־חאמד;
״וכל עוד תישארצרפת באלג׳יריה, לא
נרגיש אנו בטוחים בעצמאותנו.״
על בן ידעו הצרפתים מראש כי בורגיבא
לאלג׳יריים — יקלוט
יגישעזרה כלשהי
את פליטיהם, למשל, או יגיש טיפול רפואי
לפצועי הקרבות עם הצרפתים. הם אפילו
הניחו כי שומרי הגבול יסיטו את מבטיהם,
שעד, ששיירות מבריחים יעבירו נשק למורדים.
אולם
הם לא ציפו כי נשיא טוניסיה ירשה
לקבוצות כד, גדולות וכה רבות של מורדים
להתאמן בחסות גבולותיו. במשך תקופה
מסויימת בחורף שעבר, למשל, נמצאו
יותר לוחמים אלג׳יריים במחנות אימונים
ונופש בתוך שטח טוניסיה, מאשר באל-
ג׳יריה עצמה.

לתוף החלל הריק
^גיגוד לגמאל עבד אל־נאצר, לא

חיילים מצריים (בבומתות) וסוריים באימונים משותפים
בדרך: מיליו! פלחים מעמק היאור
תצמח הטובה בסוריה לבעלי האחוזות וראשי
השבטים.
בעייתה המעיקה ביותר של מצרים היא
צפיפות האוכלוסיה. בתוך הרצועה הצרה
של עמק הנילוס דחוסה אוכלוסיה של 22
מיליון תושבים. כיום, זוהי אוכלוסיה חקלאית
כמעט לחלוטין; ממשלת עבד אל־נאצר
מקווה לפתח גם תעשייה ראויה
לשמה. אולם גם בהיותה ארץ חקלאית,
חייבת מצרים לייבא חלק ניכר מהחיטה
והשעורה שלה.
סוריה גם היא ארץ חקלאית. חסרות בה
אפילו אותן התעשיות הקיימות כבר במצרים.
אך לעומת זאת אין היא מייבאה שום
צרכים חקלאיים מן החוץ. להיפך: היא מ־יצאת
כותנה, חיטה ושעורה. ומעל לכל:
היא מאוכלסת בדלילות יחסית.
דרושים: מיליון פלחים. לפי תוכניות
הפיתוח הניתנות לביצוע מידי, יכולה
מוריה לייבש ביצות ולהפרות שממות, אשר
יהיו מסוגלים לקלוט מיליון תושבים. אד־מות־הפיתוח
חולקו כבר בין בעלי האחוזות
הגדולים, והם מחפשים ידים עובדות זולות.
עיניהם נשואות למצרים ולמיליוני פלחיה.
אחד משלבי האיחוד הפדרלי דן באפשרות
העברתם של מיליון פלחים מעמק
היאור למישורי סוריה.
״כאשר נבצע את התוכנית,״ הבטיח אחד
מחברי המשלחת הפרלמנטרית המצרית,
״נהיה מעצמה אשר שום כוח במזרח התיכון
לא יוכל לעמוד בפניו.״
מול העובדה הגיאוגרפית המהפכנית של
ריפובליקה סורית־מצרית, לדבריו, ישתנו
פני המרחב• ירדן תצטרף לאיחוד, עיראק
תנער מעצמה את השלטון הזר — אפילו
העולם הזה 1060

נשיא טוניסיה את הגורם היחידי העלול
להציל את צפון אפריקה מחדירה סובייטית.
לפני שנה, כשמדינת טוניסיה העצמאית
היתד, בת כמה חודשים בלבד, הצהיר בור־גיבא
באזני הצרפתים, כי בשום אופן לא
יגיש עזרה בלתי־מסוייגת ללוחמי אלג׳יריה.
אולם כיום כבר מחזיק צבא השיחרור הלאומי
האלג׳ירי מחנות אימונים ונופש לכל
אורך הצד הטוניסי של הגבול; ראשי ״משלחת
החוץ״ של אלג׳יריה, המבוקשים על־ידי
הצרפתים, מנהלים את פעולותיהם מתוך
מטה מוכר בטוניסיה ואף הצטלמו בצילום
רשמי; נשק מכל הסוגים — החל במקלעים
וכלה בתותחים כבדים — חוצה באין מפריע
אח הגבול לאלג׳יריה.

קשרים כעבד ובהווה
ך מען האמת, לא קיווה איש ממדינאי
/צרפת כי טוניסיה העצמאית תתנכר לחלוטין
למאבק שכנתה לעצמאות. אמנם, היתד,
טוניסיה אסירת־תודד, לצרפת על הסכמתה
להעניק לה את עצמאותה, ועל דיסוב־ישראל
לא תתקיים .״אבל אלד״״ הוסיף
נבחר העם המצרי ,״הם רק סרטים קטנים,
לעומת העובדה הגדולה של איחוד סוריה
ומצרים.״

מצרים

עמוד ־ שדרהגר מני
מי שומר על עבד אל־נאצר? השבוע

1שש חביב בורגיבא לתפקידו כמנהיגה
של תנועת־מרי ערבית נגד מעצמה מערבית.
אחרי שהוביל את ארצו לעצמאות, היה מעוניין
בפיתוח יחסים טובים עם צרפת —
ביחוד בשטח הכלכלי. הוא גם חשש כי
המלחמה שהתחילה באלג׳יריה יכולה להשתפך
בקלות לארצו, לפגוע בעשרות רבבות
המתיישבים הצרפתיים שנשארו בה.
לפי כל הסימנים, היה האיש שפרש את
כנפיו על תנועת־המרי האלג׳ירית שמח מאד,
אילו יכול היה להביא להפסקת הקרבות.
הוא ערך נסיונות רבים בכיוזן זה, אך
תמיד נכשל. הנסיון המפורסם ביותר נערך
ערב הפלישה לסואץ, כאשר מנהיג המרד
מוחמד בן־בללה וארבעה מחבריו נחטפו
באודיר על־ידי מטוסי־קרב צרפתיים. הם
היו בדרכם לטונים, שם ביקש בורגיבא לערוך
פגישת־תיווך בינם לבין הצרפתים.
במקומו של בן־בללה המתון באד, מנהיגות
קיצונית ותקיפה. יחד עם זאת נפלה
קרנו של הרודן המצרי. מפלתו בסיני פגעה
בכבודו בעיני שבטי צפון־אפריקה. בורגיבא,
הסולד מרעיונותיו של עבד אל־נאצר ומי
שיטותיו, ניצל את ההזדמנות, מילא את
החלל הריק כמנהיג המגרב.

הסבם עם .8ל.ן.
ך 3אילו רצה, לא יכול היה בורגיבא
ולנהוג אחרת. למרות היותו מנהיג נערץ
על־ידי רוב בני עמו, קיימות בתוך
טוניסיה קבוצות לא מעטות המבקשות את
הפלתו. קנאי דתי בשם בן־יוסוף, סוכן
מצרי בשכר, ניסה אף לרצוח אותו, ונד
שנכשל ברח לקהיר. אילו התעלם בורגיבא
מן המאבק האלג׳ירי היו המצרים מאשימים
אותו מיד בבגידה, ומנסים לדחוף טוניסיים
נוספים בדרכו של בן־יוסוף.
היתד, גם סיבה נוספת שדחפה את בורגי-
בא לשיתוף־פעולד, הדוק עם צבא המורדים
באלג׳יריה. כיום חיים בטוניסיה 200 אלף
אלג׳יריים, מחציתם פליטים שהגיעו מאז
פרוץ המרד. בארץ בעלת אוכלוסיה של 3,8
מיליון — מהם חצי־מיליון מובטלים —
היו פליטים אלה מעמסה כבדה מאד.
ניתנה לשאלה זו תשובה מפי גרמני מערבי,
שעזב את מצרים אחרי ארבע שנות עבודה
בשרות הריפובליקה המצרית.
לדבריו נמצאים ליום במצרים 6249 נאצים
לשעבר, שרובם התאסלמו, ואשר כולם
נושאים שמות -ערביים חדשים. כוח זה
מהווה את גרעין. יחידת המשמר השומרת
על מ-עצת׳ הד,פיכה, והוא גם משפיע בדרכי

יחידת חיל־השריון הטוניסי
באופק: מתחרה לרודן מקהיר
רוב הפליטים הגיעו חסרי־כל, ומקור
הפרנסה היחיד שנפתח בפניהם היה השוק
השחור והברחת־הנשק. במהרה נדבקו גם
טוניסיים רבים מעיסוקים הרסניים אלה,
ואזור הגבול נהיה לשטח־הפקר פרוע,
עוד יותר מסוכנים מהמבריחים והסם-
סרים, היו כנופיות הפלאגת. היו אלה קבוצות
מורדים אלג׳יריים חסרי־משמעת, ש־צייתו
רק למפקדיהם הישירים. הם חיו משני
צדי הגבול, התקיימו משוד האוכלוסיה.
היה קיים גם ארגון מחתרתי מרכזי, החזית
לשיחרור לאומי (ם.ל.ן ).אך שליטתו של
ארגון זה על המצב, ועל מאות קבוצות
הלוחמים, היתד, מפוקפקת ביותר.
בורגיבא החליט לכרות ברית עם פ.ל.ן.
הוא הבטיח לו את תמיכתו המלאה, תמורת
התחייבותו של ארגון זה להטיל את מריו
על קבוצות הפלאגה האנרכיסטיות, והבטחת
הסדר והמשמעת בצד הטוניסי של הגבול.
בורגיבא עשה זאת כי הצבא הטו־ניסי
החדש — פחות מ־ 2000 איש — היה
חלש מכדי לבצע את המשימה בעצמו.
ז1ד

נסיון לבצר מתחרה
ך* הסכם הדהים את הצרפתים.
י 1במשך כמה שבועות לא נקטו בפעולה.
אולם כאשר החלו שיירות גדולות של נשק
חוצות את הגבול לאלג׳יריה, ולוחמים אל־ג׳יריים
נמלטים מרודפיהם הצרפתיים מעבר
לגבול הטוניסי, הודיע ראש הממשלה גי
מולה כי צרפת הפסיקה את המענק ל־טוניסיה.
החלטה
זו נתקבלה שעתיים לפני שגי
מולה חדל להיות ראש ממשלה. היא הספיקה
כמעט למוטט את הכלכלה הטוניסית•
אך בורגיבא, שעמד מול קופה ריקה
לגמרי, סירב להיכנע, וכעבור כמה שבועות
היו אלה הצרפתים שנכנעו. ראש הממשלה
החדש, בורג׳ס מונריי, הודיע על חידוש
המענקים.
אך המצב לא השתנה. בורגיבא המשיך
לבקש נשק — לביצור כוחו שלו, ולקיום
ההסכם עם האלג׳יריים. הצרפתים סירבו
לספק אותו, השפיעו על האיטלקים להשיב
את פני בורגיבא ריקם. הוא פנה לאמריקאים.
אלה ידעו כי אם יסרבו לספק את
הנשק, לא תהיה כל בעיה לבורגיבא להשיגו
מאותו מקור שעשו זאת מצרים וסוריה.
הם החליטו לספק את מבוקשו.
״יתכן שזה יכאב לצרפת,״ הסביר דיפלומט
אמריקאי ,״אולם זאת הדרך היחידה
להציל את אפריקה מהקומוניסטים. וזה,
בסופו של דבר, לטובתה של צרפת לא
פחות מאשר לטובתנו.״
היה זה הנסיון הנועז ביותר של המערב
לבצר את מעמדו של המנהיג הערבי המסוגל
להקים גוש מתחרה לגוש המצרי־סורי.
יעוץ על מדיניות מצרים בשטחים רבים.
המפקד העליון של יחידת המשמר הוא
ביקבשי (סגן אלוף) אל־נאשר, לשעבר ס.ס,
גרוסאקציונסלייטר ליאופולד גליים, מי שהיה
ראש שרות הבטחון של היטלר. גליים.
כך גילה הגרמני החוזר, הכריז לא פעם כי
יחידת המשמר שלו היא ״עמוד השדרה של
מנגנון ההגנה המצרי, העומד מול הכוחות
התוקפניים של הציונות והאימפריאליזם.״

שום עניין משותף עם הבנות המקומיות —
״דאגתן היחידה היא תסרוקת, מלבושים וכמו
שאומרים בקיצור, להיות במודה.״ לכן
הם פשוט מתגעגעים לבנות ישראל החמודות,
ואם לא לראותן במציאות אזי לפחות
להתכתב עמן ולראותן בתמונות. הם מבטיחים
המון חזויות מסופרות, דורשים כתמורה
משב־רוח ישראלית חמימה בשווייץ
הקפואה.
אם מוצא הדבר חן בעיניכם או לא —
החורף בא. משוררים כתבו שירים נלהבים
על החורף, אותם משוררים כתבו גם שירים
נלהבים יעל האביב, הקיץ, הסתיו או
כל דבר אחר שהיה מתאים אותה שעה בשוק
לאנשים אוהבי שירה. אני, אישית, חושבת
כי החורף הוא שגיאה אחת גדולה•

זגגות?טאות ועזי צ3ון
הומור זה על כל מרכאותיו ותסלחו
לי אם אומר: הברקותיו, שייך לגננת
(.)1050/104
״על אפך ועל חמתך
אכתוב לך מכתב ארוך.
״מן הראוי היה להעלות לדיון במסגרת
פרלמנטרית מתאימה את הבעייה הנכתבת
להלן, בכל חריפותה.
מכת האספנות באה על מדינתנו הצעירה;
כולם אוספים.
לא חשוב מה, העיקר לאסוף: בולים,
צדפים, עלי צנון, מקטרות עתיקות, זנבות
לטאות, חצאי גרשים עם חור וכו׳ וכו׳ עד
אין סוף.
ייתכן שהסיבה להתפשטות הנגע הזה נעוצה
בכך, שלא הוטל עדיין כל מס שעשועים
או היטל עינוגים על תחביב זה — פשוט
קשה להבין כיצד אזרחים מרהיבים עוז
בנפשם לדבר דברים קשים על מדיניות המסים
ולהתאונן על שר האוצר ה״חמוד״
והפזרן שלנו.
״על כל פנים, הסכנה בעינה עומדת. כי
אני עדיין לא נדבקתי במחלה מודרנית זו,
וקיים ״חשש רציני״ שבאחד הימים הבהירים
עד מעוננים חלקית, אמצא את עצמי מוצאת
מתחום היישוב ה״תרבותי״ ,רחמנא ליצלן.
״מכיוון שבזמן האחרון, היחידים שמחליטים
החלטות הם אלה המחליטים לכתוב
אליך, מצטרפת אני כצעד ראשון אל
מחנה זה ומחליטה לבקש ממך לעזור לי
ל״התאספן״ — אל תפני בטענות לוועד
הלשון.
ובכן, הטי עיניך ל״בעייתי״ !
ד,מ ר,מ לפני זמן מה קיבלתי
כריכת אלבום מהודרת — איך וממי?
אינני יכולה לספר לך בקול רם, כי יש
כמה חברה שעומדים ב״שורה״ — ולא
ידעתי ״מה לעשות בפנד, בפנד הזה?״
לאחר כמה שיעורים לקיפולי המוח, זרח
בי הפתרון: אל האלבום הזה ייכנסו ויתאספו
כל מיני מתכונים מוצלחים של מעשי
קונדס — פשוטו כמשמעו — תעלולים,
הרפתקות מעניינות, והאסוציאציה הישירה
העולה ממושגים אלה, של קונדסנות ולצון
ברוך־הומור, כי מאז ומתמיד הקונדסיות
משעשעת אותי ותסכימי אתי ש ...ה
שאין כל הצדקה בימים טרופים אלה, לקפח
את השטח הזה בממלכת האספנות.
״במידה שהעסק הזה מצליח — אהיה
מוכנה ברצון רב להשאיל לך את האלבום
לעיון, אם תהיי מעוניינת כמובן. את רואה!
אני בכלל לא חזירה. ובכן את מסכימה
להיות אתי בשותף?
אם תחליטי כן, אז בכדי שהמבצע יצליח,
לא תוצרכי אלא להוציא צו־גיוס לכל החילות
הניצבים לפקודתך: החל מחיל מחממי
הספסלים לענפיהם ומחלקותיהם בעבר ובהווה
— וגמור בחיל המעופפים, הצפים,
ההולכים והזוחלים. צו־קריאה מאחד מטורי
מדורך, הקורא לשגר אל אלבומי את מיטב
העלילות, החוויות המקונדסות, ההרפתקות
והתעלולים וכו׳ וכו׳.
לבסוף, הנימוס מחייב איכשהו להציג
את עצמי: צברית, בת כ״ד, גננת הנהנית
מאד מחכמותיהם של הקטנים, ומעוניינת
ליהנות גם מחכמותיהם של הגדולים.
״אספירין — יעיל מאד נגד כאבי ראש.״
במקרה שלך ,)1050/104( ,אני חוששת
שאפילו קודיזאל־פורטה יהיה חסר אונים,

כלי חיים

אם הינף מסוגן של אלה הרוצות להתכתב
אך ורק עם צנחנים ושאר גסיכי חלו־

מות, או רוצה בחברים כדי לעשות חיים,
אין לך מה לכתוב אל 1050/105 שכן
הוא מדריך בישוב ספר, רציני, שקט ויציב,
המעדיף לבלות את זמנו בקריאת ספר טוב
או בדייג, על כל בילוי עירוני אחר. הוא
סולד מחברה סלונית, באותה מידה מתנועות
נוער, בן ,23 רוצה להתכתב עם נערה
רצינית ׳המוכנה להסתפק בידידות לשמה.

חתיכה של רחוב ריינס, במקרה שלא
ידעתם, היא חתיכה שמתביישים לעבור אתה
ברחוב דיזננוף ליד כסית וחול, והולכים
אתה בריינס.

אומרים ש

ודאי שהיה לה מצב רוח רע שעה שכתבה
אלי. היה זה במוצאי שבת, והיא

כמעט כל אחד מספר לי שהוא משתגע
אחרי פילוסופיה. לאלה, שבכל זאת יצטרכו
לספר משהו אודות זה, כמה הנחיות. קחו,
למשל, את סוקראטס. סוקראטס נחשב בשעתו
לגדול ההוגים בדורו. הוא אמר כי
האושר הוא מידה והמידה היא אושר, ולכן
לא יעשה את הרע, כיוון שאושר הוא מידה
והמידה היא אושר.
השיטה הסוקראטית מורכבת בעיקר מהצגת
שאלות. סוקראטס היה מאזין לשיחת
אנשים ואז היה שואל אותם למה בדיוק
התכוונו, ואם ידעו על נזה הס מדברים בכלל.
זח היה מבין מאד, מפני שהם לרוב לא
התכוונו לשוס דבר. הם פשוט דיברו. אילו
ידעו על מה דיברו, לא היו מדברים. ואז
היה מוכיח להם סוקראטם, שבעצם אין ל׳הם
הבנה בכלל. הוא חשב, משום מה, שהדבר

גערת השבוע
ניצה בן־יוסף אהבה מאז ומתמיד לצייר פנים,
בעיקר עיניים ופיות. היא היתה ממלאה את דפיה
בעיניים גדולות, קטנות, עגולות ומלוכסנות.
עיניים צוחקות ועיניים מיסתוריות. ופיות.
פיות דקים וחושניים, רחבים וקטנים. כעת
עושה היא אותו הדבר, אולם לא על הנייר,
כי אם על פנים• ניצה בת ה־ ,20 היא מומחית
לאיפור.
מספרת ניצה כחולת־העיניים, המסוגלת בריסיה
הארוכים לטאטא את הקיר, לאחר שובה
מסיורי של שמונה שבועות באירופה, שם למדה,
ברומא ובפאריס, איפור :״איפור איננו חייב
להיות מוגזם דווקא, אולם עליו להיות מעודן
ומושלם, עשוי בטוב טעם. כמה נשים בארץ
יודעות לצבוע שפתיים באמת כפי שצריך?
הן מושחות מעט ששר, מעבירות שפה על
שפה, מפדרות את פניהן, מדגישות במקצת את
עיניהן ומיד מוחקות את הפינות בזוויות השנייה
לאחר שציירו אותן. בפאריס,
עיניים,
למשל, כל נפרה, תהא זו זבנית או פקידה,
מאופרת באמנות. הן אינן מתביישות מן
שהן מתקנות פגם זה או אחר, או העובדה מבליטות חלק זה או אחר בפניהן. הן גאות
על כן.״
ניצה הבלונדית איננה זרה לאמנות זו. היא
בתה של אחת האחיות נינהבלה, עקבה מילדותה
אחרי עבודת אנוה ודודתה, אן לא
נמשכה אליה. מאוחר יותר הגיעה למחשבה
להריץ את מכחוליה על פרצופים.
מסתבר כי האיפור הוא תורה מגמנת ביותר.
היא למדה איפור יום ואיפור מרב, איפור
לתצוגות אופנה, איפור קולנוע, איפור במה,
ואיפור לקרניבלים. אם תרצי להתחפש בפורים
לכל דמות שיעלה על דעתן, תוכל היא לעזור
לן. היא מסוגלת ללכסן את העיניים, להכניס
בהן צהביהובית קלח, להבליט את עצמות לחיין שתיראי מונגולית, לעשות לן צלקת
שתיראה כה ריאליסטית עד כי תפחיד את אמך הורתן, להרחיב את אפן, לקצרו
או להאריכו, להתפיח את שפתייך ולקמט את מצחך.
מה עושה ניצה בשעות הפנאי שלה? מציירת שמלות שראתה ברחוב, פנים
מעניינים שנתקלה בהם, ובעיקר, עיניים ופיות.
ישבה בבית ושמעה מוסיקה לריקודים. ישיבה
בבית בשבת, היא בהחלט סיבה למצב רוח

אינני חושבת ש( )1050/106 רוצה להתכתב
עם בחור כבן 30־ ,25 אך ורק כדי להמשיך
לשבת בשבתות, ולשם שינוי לכתוב אליו.
יש לי חשד נורא שהיא מצפה לקצת יותר
מזה. אך מי אני שאתערב? היא אומרת
שלא איכפת לה אם לא יהיה חתיך, ובלבד
שיהיה חריף־שכל ובעל חוש הומור. היא,
כמובן, צעירה בת ,20 ואומרים עליה שהיא
נורא נחמדה.

תסרוקות, מודה ותמונות
שלושתם )1050/107( ,כל בך בודדים בניכר.
הוצאנה את ממחטת התחריט שלכן,
וקנחנה בעדינות את הדמעות. הם שלושה
סטודנטים ישראלים בג׳נבה, שאינם מוצאים

ימצא חן בעיניהם. וכפי שאתם ודא׳ יודעים,
הוא הוברח לשתות רעל ב־ 399 לפני הספירה.
במשפטו הכחיש שהוא אדם חכם,
אבל איש לא האמין לו.
או אריסטו. בין יתר הדברים המחוכמים
נורא שאמר, המציא את הפלפול הבא:
סוקראטס הוא משכיל
סוקראטס הוא אדם,
על כן אדם הוא משכיל.

ברכב ו3רגר
ישנו סוג של נערות הכותבות אלי, משום
מה, בזוגות. כמעט בכל שבוע תמצא כאלה.
אם זה כדי לשאוב עידוד זו מזו, אינני
יודעת. על כל פנים, הנה הן שוב:)1050/108( .
שתיהן גבוהות, ספורטאיות, בוגרות תיכון,
האחת משרתת כעת בצבא והשנייה ממשיכה

בלימודיה. כמובן שהן רציניות ויודעות גם
לצחוק בשעת הצורך, והן נורא אוהבות
לכייף, לבלות ולטייל ״ברכב וברגל.״ מה
עדיף על מה?
״למרות שלא כתבנו שאנו נחמדות,״ אומרות
הן בהתחסדות ,״אין לנו מה לחשוש.״

בין שאר הספרים והחוברות של כיצד
ל ומדרין ל יצא גס מדריך למתבונן
בנערות, שהוא, מסתבר, אמנות יחידה במינה.
ברשותכם האדיבה, אתן לכם, בהמשכים,
תורה לא-כל־כן־מודרנית וחשובה
נורא־נורא זו:
התבוננות בנערות היא אמנות ועל כן
איננה חריצות או כשרון. זה צירוף של
השניים. אם יש לך נשמה של משורר
ורצון ללמוד, תוכל להיות חוקר בהתבוננות
בנערות.
אין כל מגבלות של גיל. כל זכר הוא
מתאים, אם כי רוב מתבונני הנערות הנם
למעלה מבני עשר ומתחת למאה וארבע.
אין צורך בשום ציוד מיוחד.
זהותו של המתבונן הראשון בנערות
עדיין לא נקבעה סופית. אנו בטוחים שלא
היה זה אדם, משום שהיתר, לו רק חוזה.
פשוט בלתי־אפשרי לעשות התבוננות בנערה
אחת בלבד לחובבות. לפי אמנותם, יודעים
אנו כי הן היוונים והן הרומאים היו מת־בונני
נערות. מבט אחד בוונוס היא הוכחה
משכנעת כי האמן ידע את ההבדל בין
נערה לבין שחף. רומאי חושב אמר פעם:

גמטמקן&מו x 1 ,681ן 1מסא111
ו0101 נן 0<1גון< 1 684, 86)1 1<1ת 11ז1011ט>ן-
.מזגומ^טומ, מזטע
שפירושו: לא כ> מה שגדול הוא יפה,
כי אם כל מה שיפה הוא גדול.
אין כל ספק, איפוא, שגברים התבוננו
בנערות מזה זמן מה. ויש אפילו פחות
ספק שלנערות היה איכפת. אובידיוס אמר
פעם, שהדבר היקר ביותר ללבן של נערות
הוא יופיין. דבר זה יכול לבדות אחת ולתמיד
את החששות שהמתבונן בנערות
פולש לפרטיות הזולת. אחרי הכל, נערות
שאינן אוהבות שיתבוננו בהן, יכולות ללכת
מכוסות מכף דג ועד ראש.
ש לי טהעצמית. ברגע שגבר באמת
פולש לפרטיותה של נערה, שוב איננו
מתבונן בנערות. על כל פנים הוא חדל
להיות כזה מאותו רגע. אם כי סבורים אנו
כי התבוננות בנערות איננה דומה ביותר
להתבוננות בצפרים, הרי לשניהם מכנה
משותף: שניהם עדינים. שנ״הם מכבדים את
זכויות אלה שמתבוננים בהם. מתבונן בנערות,
המבקש את כתובתה של יפהפיה זרה,
דומה למתבונן בצפרים הגונב ביצים.
המתבונן בנערות ליעולם לא יסתכל רק
בנערה יפה. הוא יתבונן בה תמיד. הוא
סבור כי הנערה היפה נפגעת כאשר רק
סעיפים עליה עיין. ועוד יותר מעליב ללטוש
עליה עין. מתבונן בנערות לעולם אינו
לוטש עין או משמיע הגה או קול כלשהו,
העלול לגלות את הנאתו. תגובתו היא
חשאית, הנאתו היא חמימה, שקטה, פנימית,
שמורה לו לעצמו•

מדוע מתבוננים גברים בנערות.
גברים מתבוננים בנערות מסיבות שונות.
מאקוליי סיכם את הדבר בקצרה כאשר כתב:
״׳הדבר היפה ביותר בעולם הוא אשה יפה.״
שמענו גברים זקנים אומרים שחם מתבוננים
בניערות, משום שהדבר מצעיר אותם.
והצעירים משום שהדבר מבגר אותם. ישנם
גם כאלה המתבוננים בנערות אן ורק בגלל
ההנאה שבדבר.
(המשך יבוא)

העולם הזה 1050

ספרים
מקור
אהבהמתור שנ א ה
לחם האוהבים (מאת שו שנה שרירא,
הוצאת אגודת הסופרים ליד דביר 438 ,עמי)

הוא רומאן־ריפורטאז׳ה ישראלי, שראשיתו
בתקופת המאבק ערב קום המדינה, וסיומו
בנוף המעברות ובעיות הקליטה.
המחברת, בתו של הסופר והמורה התל־אביבי
המנוח ש. שרירא, היא חניכת ביוד
ספר גבוה בלונדון, והשכלתה הספרותית
הרחבה ניכרת בתרבות הכתיבה שלה• גם
שנות עבודתה המרובות בעתון יומי (הבוקר)
השפיעו על אופן התרשמותה, שכן ניכר
בספר המאמץ להקיף את מאורעות השנים

אחרת של העשור הראשון למדינת ישראל:
יחסי העדות.
לעטרה, לרזי ולחבריהם בני החוג הנוצץ
יש דעה יפה על בעיה זו: אחדות העם
היהודי ...שוויון הזכויות האזרחי קיבוץ
גלויות בלי הבדל צבע ומוצא. אך דעתם
האמיתית נחשפת רק שעה שעטרה משדלת
את רימון לבוא למסיבת־הפרידה, לרגל צאתה
עם בעלה לחוץ־לארץ ״לייצג שם את הנוער
הישראלי החדש״.
באחד הדיאלוגים החזקים ביותר בספר
מתבקש רימון לבוא, אך — למען השם —
בלי חברתו, המרוקנית. ואין כאן ענין של
שחורים ולבנים, כי המרוקאית הבלתי־רצויה
הינד, דוזקא בלונדית. מסבירה עטרה:
אין הללו (המרוקאיות) יודעות להתבטא
כראוי בחברה גבוהה. והן פשוט אינן יודעות
את סוד התאמת הצבעים — בשמלות.

ש ל טון הפרדוקס
עם קריאת הגבר (מאת אב״א אחי
מאיר, הוצאת עמיחי 336 ,עמי) הוא קובץ,

שקשה להגדירו בסוג ספרותי מסויים. לכאורה
אין הוא אלא אוסף של ״רשימות
עפרון״ ,הערות אישיות חטופות לשאלות
השעה ולשאלות הגורל.
זוהי קריאת־תגר נגד מרבית ההנחות והמוסכמות
המקובלות כהשקפת־עולם מתקדמת,
רציונליסטית, סוציאליסטית. והשם
הופך לסמל מרומז: קריאת הגבר, במובן
עלית־השחר של השקפת־עולם רחוקה מן
המוסכם והנדוש. ודעות המחבר הן, לכל
הפחות, מפתיעות מאד.

אב״א אחימאיר
אין הגיון לבריונים

האחרונות למלוא היקפם — אפילו כאשר
ההיקף מקפח את הריכוז.
למרות ״האוהבים״ שבשמו, קשה להשתחרר
מן ההרגשה שמחברת הספר שונאת
את גיבוריה. אחרת קשה להסביר את
הטיפול המפורט־עד־כדי־שיעמום, בפרשת האהבה
הבלתי־מוצלחת של הגיבור הראשי
ראובן רימון, אל הגיבורה הראשית, עטרה
הצברית. פגישה דומה לקודמתה, שיחה
אחת לשיחה שתבוא אחריה.
אולם יתכן כי בזאת רצתה שושנה שרי-
רא לבטא את כל אפסותם של הגיבורים,
את קלישות רגשותיהם הפושרים; שאכזבתם
אינה גורמת למכאוב, כשם שאדישותם
איננה מביאה לניתוק הקשר חסר־המשמעות,
הגיבור המקצועי. שנאת המחברת
מובנת מאד. כי גיבוריה מהווים אפיק צדדי
במהלך ההיסטוריה הכביר, שנשא את הנוער
בארץ באותה תקופה לפעולות מזהירות.
לא גורמים עקרוניים גדולים מניעים גיבורים
אלה: ראובן רימון משתמט מחת־גייסות
לבריגדה היהודית, לא משום שהוא
רואה בכך הקרבת הכוח הלוחם של הישוב
על מזבחות זרים. הוא משתמט מטעמי
אנוכיות פעוטים: הרצון לשמור על בית־העסק
הזעיר שלו, ומין שליחות משפחתית
מעורפלת — להותיר נצר חי למשפחתו,
שאולי נשמדה בידי היטלר.
אינסטינקט גלותי זה של ״ונזהרתם לנפשותיכם״
מצוי גם בצברית החיוזרת, עטרה,
הרחוקה ממוקד ההתרחשויות המסעירות את
הארץ, לא פחות מידידה האנימי.
לא מעט לגלוג עולה גם בחלקו של רזי,
איש ההגנה המקצועי, הנושא את עטרה
לאשה. רזי הוא טיפוס פעלתני, יהיר ודוחה־למדי,
ביחוד בשעה שהוא מציג לראווה את
המום הקל ברגלו, שבא לו בשל השתתפותו
באיזו פעולה הגנתית, שלא פורש בשמה.
אך זכויותיו ונאמנותו של רזי עומדות לו,
והוא מתמנה לתפקיד דיפלומטי בחוץ־לארץ,
למרות שהוא האיש האחרון המתאים לכך.
עטיה ליושנה. לסופרת היה דרוש
אומץ־לב לחשוף בצורה כה חסרת־רחמים
את דמות הגיבור המקצועי, העושה קריירה
על רקע מנגנון המחתרת, ואת החברה המאפשרת
לו לעשות קריירה׳זו. היא לא לקתה
בחוסר אומץ־לב, גם בפני בעיה כאובה
העולם הזה 1050

הגיון הבריונים. אחימאיר נמנה על
הוגי־הדעות בעלי האינטואיציה, להבדיל מהוגי
הדעות בעלי ההגיון. את המחשת הדבר
אפשר לראות בפרשת ארגון־ר,מחתרת הראשון
בישראל, ברית בריונים. אחימאיר, ד״ר
לפילוסופיה ולהיסטוריה, היה האסיר הפוליטי
הראשון של ימי המנדט, ומנהיגו הרוחני
של ארגון זה.
ראשי הקבוצה, שהתיימרו לחולל ״ציונות
מהפכנית״ ,לא חשו בסתירה הפנימית שבעצם
המושג. שהרי אין פרדוקס גדול יותר
מתנועת שיחדור לאומית שאינה מעמידה
לעצמה כמטרה חד־משמעית את גירושו של
השלטון הזר, אלא מתבסס על תורת־הלחץ,
לוא גם יהיה זה לחץ באמצעים בדיוניים.
ואילו עיקרה של תורת־הלחץ היה השגת
משטר־של־התיישבות, שיונהג דווקא על־ידי
המנדטור.
כוחו ההגיוני־מדיני של החוג ״הבריוני״
היד, מועט, אולם ביסוסו האינטואיטיבי הבשיל
מסקנות הגיוניות למדי. אם אי־אפשר
היה להשיג משטר־של־התיישבות מידיו של
השלטון הזר — הרי ש״עינינו נשואות אל
השלטון עצמו,״ כפי שאמרו החוגים שבישרו
את אברהם שטרן וארגונו המחתרתי
— הלח״י.
משל מסבתא היסטוריה. להלכה,
הרי אבי ״הבריונים״ היה צריך להיות חסידה
של תורה טוטליטרית, הכופה אמונתו
על אחרים — אם לא בכוח ההגיון, לפחות
בכוח המיתום, המסתורין, הפולחן. אך הנד,
מה שמעיר אחימאיר בהקדמה לספרו:
״אלה הן רשימות עפרון, שד,שמא מרובד,
בהן על הודאי. הרושם אינו כופה על הקורא
את דעתו. בסער התקופה טרם הגיעה
שעת הגיבוש והסך־הכל, אבל כבר הגיעה
השעה לאחוז בקרדום ולנפץ את התרפים,
להם סגר עמנו בדורות האחרונים ועדיין
מוסיף לסגוד להם.״
בקיצור, אחימאיר פשוט מטיף לחוסר־ד,כפיה,
לסובלנות, להכרה בחופש־ד,ביטוי
והמחשבה שהיוו את יסוד הליברליזם המערבי
מן המאה ד,־ .19״התרסים״ שהוא מתייצב
נגדם הם הרציונליזם והסוציאליזם
ד,״מדעי״ .הוא מנסה לנפצם על־ידי כוח
הפרדוקס, כשהוא נעזר בטיול לאורך, לרוחב
ולעומק גניה שקויי־הדם של ״סבתא היסטוריה״.
הוא
אינו מזכיר אף במלה אחת בעיות
ישראליות אקטואליות או מסורתיות. אך
המשלים של פרוסיה־ספרטה, אוסטריה־אתו־נה;
הטמפלרים האבירים, הנהפכים ליונקריס
ולביורוקראטים עיוורים; לותר, פרידריך ו־ביסמרק;
ד,קורפורל ממרתף הבירה של
מינכן; ביתורה של גרמניה למערב ומזרח,
לפרוטסטנטים וקאתולים — כל אלה מכים
בפטיש המחשבה על חומותיו של הנמשל
— הוא משטר ידוע ואקטואלי מאד לגבי
הקורא הישראלי.

תשבץ העובס ה1ה 1050
מ אוזן .1 :מצ בה;
.5בת שנול דה
מחוץ לנישו אין;
.10 דג טו רף
; .12 ורוכבו
רמה בים״;
. 14 משקוף; . 16
מתקומם; .18 אויב
; .19 התי״ו
של תנ״ך ; .21
משיבת לב; .22
בן זוג הברק ; .23
כינוי רומז; .24
מספיק; .25 בו־דואן
הוא המלך
הזה; .27 פנורמה;
.30 מטוס קרב ;
.31 ציפור ; .33
צבע פאר ; .35
שגריר; .36 כוח;
.38 יישוב בשרון;
.39 אבן יקרה ;
.40 מערב ; .41 זכר לחבורה ; .43 גבעה
נישאה; .44 סלע; .46 פרי; .48
עובדת ממשלתית; .49 הנשיא הראשון
של ההסתדרות הציונית העולמית.
מ אונ ך .2 :עבורך ; .3תחבולה ; .4
בלעדיה אין ערך רב לעט נובע; .6
אהוב על אשכול; .7חוקר חי; .8
ארס ללא ראשית; .9אחת המגילות;
.11 חבר הנהלת הסוכנות; . 13 אמ
תחת;
,15 שם פרטי, לנקבה; .17ה־דל״ת
של חב״ד ; .18 עיסוק של גב רים;
.20 מגדולי היהדות; .23 בעל
מלאכה ; .26 גמד ; .27 אביו של יהושוע;
.28 מכונית; .29 תכשיט; .31
פרח; .32 הבעת הוקרה; .34 גידול
שיער; .35 מתכת; .37 אורה; .39 מה
שעל תשבץ זה להיות ; .42 גידול תי מני
.44 :פקודה; .45 לא חם; .47
ביטוח חיים ממין חדש.

למבוגרים: קורס מזוח, מקצועות בודדים.

\זער1ת=שיל״ס
לאחר שנתגלה כי האיש העוקב אחרי אזרחי ישראל הוא יעקבכהז —
אפשר רק להוסיף את האזהרה:

בהןיעקוב אחריך.

דויד בן־גוריון יצא למלחמה נגד הראשון־לציון, הרב יצחק נסים . .
מוז מ ני םמשתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זח יזכה מדי
שבוע בפרס של 10ל״י. השבוע זכה משה קראום. יהודה הלו׳ , 100 תל־אביב.

רק ניצל כנס מן ההתנקשות, ובכר הוא סכור שהוא
יכול לוותר על נסים .

נלעופוק הלי 3

לפני הסהר הולכים הכוככים.

בכל משרד דואר יש נוסחאות של מיברקי־ברכה לכל הזדמנות. למרבה הצער.
נוסחאות אלה שוב אינן מתאימות לרוח הזמן. אני מציע, איפוא, נוסחאות מעודכנות
לכל דיכפין.
לאב בנקאי, שבנו הגיע למצוות:

הממשלה דחתה את דרישת האקדמאים להעלאת־שכר, והסכימה להעניק להם
רק מקדמה

הם בכר יכולים לשנות את שמם למקדמא ים.

״שתזכה לגדלו לקופה ולמעשים מוכים״.

ששה קצי ני ־ משטרה גבוהים ביקשו לשחררם מתפקידם

לקבצן, העומד להתחתן:

״כרבות ליום כתונתך״.
צברעו חמודים
ועוקצנים

לאדם שנבחר לתפקיד ציבורי באחת המפלגות:

״סע כרכה״.
ברכת ״שנה טובה״ לחזן:

״קול טוב לך ולמשפחתך״.

לחתונתו של מוסיקאי או מנגן:

לאזרח שנולד לו בנו התשיעי:

״סימן תוך ומזל תוך״.

״שתזכה להוליד בנים עד מאה ל״י״.

לבעל מסעדה שהרחיב את העסק שלו:
משה קראום,

טעות לעולם צודקת
הקבוצה המקומית הבקיעה את שר
הכבוד( .חדשות הספורט)
מרדכי דן, תל־אביב
מה, עוד דואק?
אנו תוכים בתביעת שרת־החוץ( .על
אליק מג, חיפה
המשמר)
הדא אשר אמרנו.
מזג האמיר יהיה חמים וביש( .הארץ)
צבי בן דודי, תל־אביב
20 איש ימותו מהחום.

תל־אביב

רז>ם
לכתולה רכודחן:
״רק שיטת פגע־יוכרח
משפיעה עליכן״.
הוא נדהם ונרתח
עת ענתה לו מהר :
״יא חכו־כ, פגע וקח
פן אתן לאחר״.

לי ל קו ט

הו א ו הי א
ישב בחור בבית־קפה ולא הסיר את
עיניו מהחתיכה שישבה בשולחן ממול.
הוא הסתכל והסתכל עליה — ממש הפשיט
אותה במבטו. לפתע פנתה אליו
הבחורה ואמרה :״הריץ׳־רץ׳ בסדר. צריך
רק למשוך אותו קודם קצת למעלה, וזה
ילר•״
או ווריאציה של אותו צ׳יזב:

מעשה באדם מכית־שמש
ארכיאולוג שחיפש
את האמש
הוא העמיק כה לחפור
עד נפל אל חכור

סח בחור מפוכח

בחרוזים

ח ך מפ שע

** וני קרא בספר ״וסבא וסבתא ישבו
| בגולה --״
״אתה יודע מה זה גולה, רוני?״ שאלה
המורה.
״בטח,״ השיב רוני ,״זה מין ספה
בזאת בשביל זקנים.״
קיבוץ גבים

488 ימי תערוכת הנשק בחיפה שררה
4״ במשק תכונה רבה לנסיעה אליה.
0:אחד הוד״ע ראלי :״אני צריך לנסוע
לחיפה לאכול משהז.״
״מה אתה צריך לאכול שם?״ שאלו
אותו.
״את ארוחת הנשק.״
קיבוץ חולתא

מודאי אסרת לעצמך לא פעס:
״אפשר לגמור את זה יותר טוב,״
בקראך חמשיר בסדור זח. אם כן,
ניתנת לן עכשיו ההזדמנות לחוכיח
את כוחן כמשורר.
לחמשיר הבא חסרה השורר• החמישית.
נסה למצוא את החרוז
המשעשע או המקורי ביותר, ושלח
אותו אלי. בין שולחי החמשיריס
המוצלחים ביותר יוגרלו שתי חמישיות
(לירות, לא ליריות).

סנגל

נורית ודני לם, יגור

יוסקה היה החניך המבולבל ביותר בקורם
שנערך בבית־השיטה. פעם, באמצע
השיעור להיסטוריה כלאת, שאל דדד
המדריך את יוסקה :״תגיד, יוסקה, כי
היה הראשון שגילה את הדרך להודו?״
״מה אתה תמיד נטפל אלי?״ התרעם
יוסקה ,״זה בכלל לא אני הייתי.״
אורי שיקה, חיפה

מחו?
לשורת השיר
ת ח רו ת על חדהאחד

ותוקע את עיניו באותה בחורה, והוא
מפשיט אותה במבטו — אם לא למעלה
מזה. בסוף הוא קם ומסתלק. והבחורה
מסננת אחריו :״כאלה אתם הגברים. ברגע
שקיבלתם את שלכם — קמים
והולכים.״
מ. הכר, תל־אביב

מזהדופקבדלת
מספרים על מוגרבי הזקן, שעל שמו
נקראים בית־הקולנוע והכיכר, שהוא
היה קצת חרש בשנותיו האחרונות.
באחד הימים, בתקופת מלחמת העולם
השניה, כשהאיטלקים הפציצו את תל־אביב,
ישב אדון מוגרבי במשרדו ב־בנין
בית־הקולנוע. לפתע הטילו האיטלקים
פצצה ברחוב פינסקר, לא רחוק
מבית־הקולנוע• אדון מוגרבי הרים את
ראשו וקרא לעבר הדלת :״יבוא!״

והילד אימו
תסריט ישראלי מקורי, מופק ומבויים בידי יחזקאל סהר, תוך שיתוף־פעולה עם
קול ישראל והעתונות, מסומן על־ידי משלם־המסיס.
תמונה ו: דני ,5 ,מופיע, מחייך, מלקק סוכריה על מקל. מפהק. מתקרב לשוחח
במרחק 15 מטרים מביתו, שוכב, נרדם.
תמונה : 2אמו של דני, מזל כרכוריקו, עולה מכורדיסטאן, בתלבושת ססגונית,
יוצאת מביתה. קוראת :״דני! ד—נ—י מחכה שתי דקות, רצה לטלפון של
הצרכניה ממול. המצלמה משתהה על השלט :״המשביר המרכזי״.
תמונה :3מטה המשטרה. הטלפוניסטית מפליטה קריאה. כל קוי הטלפון מתחילים
לצלצל בבת אחת• שוטרים וקצינים קופצים ממקומותיהם כנשוכי־נחש. קצינים
גבוהים מתכופפים מעל למפות־מיבצע, מסמנים חיצים. אוזירה קרבית.
תמונה :4צילום מן האמיר. מחמישה כיוונים מתקדמים טורים ארוכים של מכו-
ניות־משטרה לעבר בית כרכוריקו במעברת ידעיה (לשעבר אללה־בערף) .מאחוריהם
טור שני של עתונאים, מסריטים וצלמים. אלחוטאים מדברים כמטורפים מטור לטור.
מזכירת המפקח הכללי בבנין המטה הארצי לועסת מסטיק בעצבנות.
תמונה :5כעבור 6שעות. הליקופטרים ופרימוסים מטרטרים בשמיים. מאות
שוטרים סמוקי-עיניים מרוב עייפות סורקים את השטח במעגל גדול במרחק 5קילומטרים
מבית כרכוריקו. עשרות כלבים רודפים אחרי חתול. קצינים על ג׳יפים
דוהרים הלוך וחזור. קריין קול ישראל מפסיק תקליט כדי להודיע בקדחתנות על
התקדמות החיפוש. תמונות של קצין־משטרה מצביע לעבר האופק בעמוד הראשון
של גליונות העתון הנפוץ ביותר במדינה.
תמונה :6דני ,5 ,קם מן השוחה. מפהק, הולך הביתה. כמעט נדרס על־ידי ג׳יפ
דוהר של ע.מ.מ• גברת כרכוריקו צועקת :״דני! ד—נ—י אל תפריע לשוטרים!״