גליון 1051 מתאריך 27 בנובמבר 1957

₪ב6ז! המושחתת השתלסח על הספורט הישואר

ש לנוו! י! ג נ 0 >3

סנסויס הדפיסו
כתחום מוו״פיס
מזכיר ההתאחחת
קיבל אה1דם
שחקנים תמים
מטצלים בידיומאים
חלוקת שלו
ובמת הלידות

מכתבים
האח הגדול

עורך תמית:
אוורוו צור

,רמ&נ גליקסון נ* דל־אדיב, ם ל 13ן .26785
ת. ד׳ *136 .סמך למבדקים :״עולנזפום״.
חמוצים ׳לאור: העולם הזה בע׳׳יי.
דפוס משה שהם בע״נו, ת״א, טל.52239 .
ההפצה: זוד טופל ובניו, תל־אביב
המערכת אוננה אחראית לתוכן המודעות.

מזה כמה שבועות דבק בצלם־המערכת
אריה קרן הכינוי ״המתאבד״ .לפעמים קוראים
:לו גס ה״פידאי״ .אך לא בזנית חירוף־
נפשו בעבודה קיבל את תוארו. הוא ניתן
לו בגלל עבודתו בהכנת הצילומים שליח
את החקירה על מקרי ההתאבדות, בגליין
האחרון של העולם הזה.
במשך כל אותה תקופה נכונו הפתעות
מזעזעות לבאי המערכת. יכולת, למשל,
להיכנס לחדר הנהלת החשבונות ולראות
את הקופאי שלנו, מוטל על הרצפה, כשאקדח
לידו ושלולית דם סביב ראשו. הסתבך בעסקי
אהבה? מעל בכספים? לא. רק שימש
דוגמן לקרן.
את הנער־השליח ״איבד״ הצלם על פסי
הרכבת. הוא השכיב אותו על הפסים לפני
הופעת הרכבת, וכשזו הגיעה צילם אותה
לחוד. אחרי כן חיבר את שני הצילומים
לתמונה שהופיעה בעתון.

מספר אריה עצמו על יתר מיבצעיו:
״אחרי שחיסלתי חלק גדול מחברי המערכת
(דבר שרבים היו מאחלים אותו
באמת) תיכננתי איבוד־לדעת בתליה. הייתי
צריך לצלם אדם העומד על כסא, כשראשו
צונח על כתפיו וחבל המחובר למסמר ענוב
לצחארו• את אותו אדם צריך לצלם בשנית,
כשהוא נתלה בידיו על קורה, בעוד שרגליו
משוחררות מעל הקרקע והכסא הפוך לידו.
השאר זו עבודת מעבדה — חיבור חצי
התמונה האחת לחצי התמונה השניה.
הבעיה היחידה היתד, שוב — מועמד לתפקיד
הראשי. יום בהיר אחד נפתחה דלת
חדרי במערכת והופיע ידידי הותיק, הקומפוזיטור
יוחנן זראי .״שלום יוחנן,״ קפצתי
ממקומי בשמחה ,״טוב שבאת. בדיוק לך
אני זקוק. דרושה לי תמונה של אדם תלוי.״
הוא הזכיר לי בחיוך חי1זר כי בעצם
הוא קומפוזיטור ולא צלם של חברא קדישא,
כך שלמרות כל הרצון הטוב לא יוכל
לספק לי את מבוקשי .״אין דבר,״ ניחמתי
אותו ,״אני אצלם אותך כתלוי. אני מבטיח
לד־ שלא יראו את פניך.״
יוחנן מחק את חיוכו, נסוג מספר צעדים
בבהלה. רק אחרי שהתאושש הצלחתי ׳,הסביר
לו בדיוק במה המדובר, והוא הסכים
לשתף פעולה.
הוא עלה על כסא, ואני, במומחיות של
תליץ מקצועי, ענבתי לצווארו את החבל.
רק כשניגשתי לעצם הצילום התברר לי
כי הסרט אינו מסתובב במצלמה. נכנסתי
למעבדה להחליף אותו. אך לפני שהספקתי
לנעול אחרי את הדלת נשמעה זעקה מזעזעת
:״הצילו!״ כל עוד רוחי בי חזרתי
לחדר וראיתי אשד, מבוגרת עומדת בפתח,
כשד,בעד, מזועזעת על פניה .״הצילו — את
מי?״ שאלתיה בבהלה. ללא אומר הצביעה
על יוחנן שעמד על הכסא, החבל ענוב
לצווארו וחיוך רחב שפוך על פניו.

״האחרונה ברשימת צורות ההתאבדות היתה
הטביעה. החלטתי להשתמש בנערה בתפקיד
הראשי. בעית המועמדת היתה כאן עוד
יותר מסובכת, מכיון שלא נערות רבות
מוכנות להיכנס עם כל הבגדים למים, אפילו
תמורת תשלום. החלטתי לוותר על הגישה
השיגרתית של ״תסלחי לי אני צלם אולי
את מוכנה להצטלם כדי להופיע בעתון״,
והחלטתי להשתמש בשיטת במאי סרטים.

צלם המערכת:
אריח הרו
הגרי המערכת:
מנשה בר־ר״! ,שייע נלזר, לילי גלילי,
דויד הורוביץ, רוהי ורד׳ אברהם חרמו,:
אוסקר טאוכד, אלכם מסים, אביבה כטז,
עמום קינן, שלמה קרו .

את הרקע לגישה, זו ך,בינו מאות הסיפורים
המופיעים־ בשבועוני הקולנוע, על גלויים
מסעירים של כוכבים חדשים. ואמנם הבחורה
הראשונה שאליה פניתי עם הספור, שדרושות
לי מועמדות לשחק בסרט, אשר שיא
תפקידן הוא כשהן מתאבדות בטביעה, קפצה
ישר על צווארי במקום לקפוץ המימה.
אחרי שהרגעתי את התלהבותה הד,ולי־בודעז,
הסברתי לה את תפקידה בדיוק. שמתי
את הדגש על מלוא הרצינות במשחק —
סרט או לא סרט? שני בחורים שהשתזפו
להנאתם על החוף נבחרו לתפקיד המצילים
הגיבורים, וגם להם הדגשתי כי העיקר הוא

מאמריכם על ראש היצ.א. יעקב כהן (העולם
הזה 1049־ 11050 היו מצויינים כרגיל.
אתם יבולים בשקט להתנדב לש.ב ,.על מנת
לעקוב אחרי הש.א. העוקבים אחרי הש.ב.
מרים, תל־אביב
בדו״חות המיוחדים שלכם על הש.א. חסרים
שני פרטים סטטיסטיים חיטובים. לכמה
מניע סכום סילופי ההכנסה שגילה הש.א?.
וכמה עבריינים הועמדו לדי: בעקבות גילויי

אליעזר בוכני, חיפה
זאב שרף, לא/הועסד עד כה אדם לדין..על
סמך ׳ גילו״ ר,ש׳.א. האינפורמציה היא רק
לשם הפעלת. לחץ יעל!(.משלמים, בעת קביעת
השומא.
אנא, הפנו מכתב זה למר יעקב כהן,
ראיס הש.א.
מר כה: הנכבד: זה, תקופה ארוכה שאיני
משלם מס־הכנסה. על כן, הצע נא לי תכנית
שאשלם מס־הכנסה ואהיה שיווה־זכויות כיתר
המשלמים. האמן לי, היותי רוצה לשלם
מם הכנסה, אולם בינתיים עלי להשתמט ער
שתודיע לי איך לשלם. ישנם משתמטים
רבים כמוני המחכים-למוצא פיד, איד ובאיזו
צורה לשלם מס־המסה.׳ למרות שאנו
עצמאיים לא השגתנו עדיין יד הסוכנים
והמלשינים.,*.אנא, שלח אותם אלי, אולי
יעזרו לי לשלם.
נ. ב .שכחתי לציין, כי אינני עובר מאז
פוטרתי מעבודתי בממשלה.
מרדכי גולדברג, ראשון־לציון
מכתבי זה איננו כתביהגנה. בי אין מה
להגן על ״האזרח״ ששמו יעקב כהן. אישיותו
ופעלו עומדים להגנתו.
הנני עובדת סוציאלית וזה שלוש שנים
שאני עובדת במחיצתו של ראש מועצתנו,
ועלי לציין כי רק לעיתים רחוקות פוגשים
ארם בעל הבנה לבעיות הזולת, ובעל רצון
עז לעזור. יכולת ביצועו היא יוצאת מגדר

יהיו אותם הקיימים ברוסיה. הייל סטאליז!
מיכאל ש ,.ירושלים
קראתי את מאמרכם על בי׳צול החוק החדש
•צל חיים כהן, אשר יגרום לחיסול
האמת מעל גבי העתונות. מילא, רוב הע־תוניס
לא יסבלו מזאת, מאחר שאינם כותבים
אמת אלא את דבר מפלגתם ...
מ. ר ,.תל־אביב

אלבום הפועל

תיארתם פוגרום שערכו פלוגות הפועל בבית
החרושת ״יערב״ בחיפה (העולם הזה
.11049 בשעתו, כשתקפו בריונים חבר מפלגה
אופוזיציונית, הציעו אניצי המיצטרה
לעיין׳ במקום באלבום הפושעים, באלבום הפועל.
בדאי היה שעזזון מצויי! כשלכם יפרסם
את תמונות הנוגעים בדבר, לצורר אלבום
זיהוי, לקראת פוגרומים דומים.
אליק מג ׳,חיפה

הסולחה

קראתי בהעולם הזה תחת הכותרת ״יום
זכרז!״ (העולם ה,זה א 1!104 שקבוצת אגשים
עלו יכפר קאפם כדי לד,תידור עם אנשי
הכפר לזכר חלליהם, אולם הם לא הצליחו
להכנם לכפר ויצלחו זד של בעלי המצפון,
אשר בהגיעו השאיר רושם רב בתוד לבבות
אנשי הכפר. אנו מודים מאוד לכל בעלי
המצפון וביחוד לאלה אשר הלכו מרחק רב
ברגל עי. שהניעו למבואות הכפר. אלוהים
ז. סרסור, כפר־קאסם
ירבה אותם•
מתנהלים ויכוחים ממושכים סביב השאלה
מהו נובה הפיצויים אשר הנפגעים
וקרובי ההרוגים של כפר־קאסם צריכים לקבל.
האם יש צורך בויכוח מבאיש זה? האם
הוא צריר להתנהל בפומבי? האם אפילו
בנושא עדין כל כר אין אפשרות במעשים
ללא ויכוח? האם דוקא כאן צריכים לעמוד
על המיקוח, בו בזמן ״צבמקריט אחרים יודעים
אנו לבזבז סכומי כסף מכובדים?
...ידוע שעלינו לזכות באמונם ובידידותם
של עמי ערב. נתחיל קודם בנסיונות
לזכות באמונם של בני המיעוטים בבתינו,
אר, ללא. עזרת פילים קצרי ראיה.
ישראל ואן־דייק, בית־העמק

דת או אונס?

ההתאבדות המבויימת על שפת־ים תל־אביב
להתנהג ברצינות, ללא כל קשר עם תגובת
האנשים, אם יתקהלו.
עם גמר ההכנות פנתה פנינה לעבר
הים, צעדה באומץ־לב לתוך הגלים, כשכל
בגדיה על גופה .״המצילים״ זינקו אחריה
בהתאם לתכנית, נשאו אותה על כפים,
לשטחה על החוף ליבוש. תוך דקות התמלא
החוף השומם בסקרנים. מישהו התנדב
לעזור לשני המצילים בהפעלת הנשימה המלאכותית,
ולאט־לאט החלו האנשים לקחת
את כל הענין במלוא הרצינות (ראה תמונה).
הזדמן אפילו צלם שהחל לצלם את כל
המאורע במרץ, בטוח בסקופ שלפניו.
ראיתי שהעסק נעשה יותר ויותר רציני.
לחשתי לבחורה כי הצלומים היו מיועדים
לעתון> ואתר, הסליחה. לכיסה הכנסתי פתק
עם כתובתי, למקרה שתהיינה לה טענות
על כל העניו, וצרפתי אליו שסר חמש
לירות לניקוי הבגדים, והסתלקתי.״

בהזדמנות זו, אני מבקש להודות לכל קר־בנותיו
של הפידאי שלנו, ולאחל להם חיים
ארוכים מאד. הם כבר יודעים שלא בדאי
להתאבד.

הרגיל, מסירותו למרות זמנו המוגבל אינה
יודעת גבולות.
בקיצר לחייו הכפולים, הרי הידיעה שהממונה
עלי הוא האדם הזה, רק עוררה בי
גאווה מאחר ואני בתור אדם קטן שמחה
לשמוע שישנו שירות אשר מטרתו הוא
״הצדק״ .אינני מבינה את עמדתכם בקשר
לז ה ...מה טוב ונאה שישנו מנגנון אשר
דואג לאי־הפליה מכיוון זה.
רות ארנון, עובדת סוציאלית,
קרית־אונו
הדרכים בהן השתמש יעקב כהן כדי לחסל
את מר זלמן מסחרי, יושב־ראש ה־
׳מועצה באיזור אונו לשעבר, עוררו בי
סלידה. כמעט כל תושבי קריתנו ידעו כי
מר זלמן מסחרי הוא עסקן ישר ונקי־כפיים,
וביתו הקט! והצנוע בכפר אז״ר מעיד על
כר. לא יכולנו להבין כיצד מצאו מוסדות
ואנשים חומר רבב במר מסחרי, אשר עיצה
כה רבות שלא על מנת לקבל פרם, עבור
האיזור. אני אישית ד,חלתי לאבד את אימוני
באדם. נילוייכם פקחו את עיני להבין
כיצד זה קורה שמאשימים אנשים על לא
עוול בכפם, לשם מטרות אנוכיות.
אבקשכם לא לפרסם את יצמי, כי אני
עדייו תושב הקריה שיעקב כהן הוא ראש
מועצתה.
תושב, קרית־אונו

חיים כהן משתולל

ברשיטתכם על החוק לחיסול האמת (העולם
הזד )1049 ,אתם מפרסמים סידרת חוקים
המשקפים בגלוי את פחדם של ראשי המשטר
מגילוי האמת. אולם הייתי מציע
לכם לשנות את סעיף 6בהצעתכם, האומר
׳צהתקנות הקיימות בברזיל יחייבו את בתי
המשפט הישראליים. צריד להיות: התקדימים
שיחייבו את ביח־חמ׳צפם לגבי חוק זה.

לפי עדותו הסטטיסטית של ה&זל יצחק
גליקמז (,העולם הזה 11048 הרי יותר מ־6ל0א
מכלל ישראל משתייכים לדתיים, הואיל והם
מבקרים בבתי־בנסת בימי חג וזכרון. לפי
אותם המקורות, הרי יותר ם־ 90^,מכלל
ישראל הס זאולונים מוסמכים, מיצום שהם
מבקרים בגני החיות למיניהם 65 מתושבי
חיפה הם בני הרת הבאחית, מאחר שהם
מבקרים בנן הפרסי, ובערד 62.2<£מעתונאי
ישראל הם נוצרים,׳ מכיוון שהם מבקרים
בכנסיות בליל חג המולד.
אליעזר נוה, ראשון לציון
הסמל גליקמז טוען שתודעה והכרה יהודית
הן שאלות שרק תלמידי ישיבות או
אנשי־מדע מוסמכים לדון בהז. קשה לשער
אם הסמל נליקמז סבור גם שאין הוא מוסמר
לדון בשאלה באיזו דירה לגור, או איזה
מכשיר רדיו לרכוש. זאת אין הוא מיצאיר
לאנשי־המדע. אולם הוא חושב שאין הוא
מוסמר לשפוט מהו בעצמו, ומהי הכרתו
הלאומית והדתית.
עובדה זו מעידה שהסמל גליקמז ודומיו
אינם מיחסים כנראה חשיבות לשאלות אלה,
כמו לשאלות אחרות ׳צבהייהם, שבהן ודאי
לא יסבימו להשאיר את הדיוז בידי מי
שאינו מסוגל לדוז בכד.
אליהו ד ,.תל־אביב
הריני מוחה נגד שיטה זו, שכל מעשה
הקורה לאדם שהוא דתי תכניסו בעתונכם
החח הכותרת דת. אם יהודי עם זקן אונם
נערה באיצקלוז — זה דת. או אם חברה
קדישא לא קוברת את המתים בזמן — זה
דת. כלום זה מיצקף באמת את הדת? אם
בארצוודהברית היה איזה כומר אונם גערה,
האם זה היה מופיע תחת הכותרת נצרות
או תחת הכותרת פ׳צע מיני?
ישראל גור־אריה, חיפה

מי מכיר? מי יודע?

אני תמה על כד שלילי גלילי לא ידעה
מנין הנאום, אותו פירסמה במדור ״ספר
לסבתא״ והעולם הזה . 11049 ובכז, זהו נאום
של חבר־כנסת ציוני־כללי בויכוח על
חוק מרפאי ה שיניים...
יחיאל גרמן, נתניה
.. .נאום של מנהל תנובה על בעית שיווק
אסתר קדיש, חיפה
הירקות
...חבר מישקה, באסיפת החברים של
משק תל־חביב על המלחמה בנברנים
יוחנן ברדון, קרית־חיים
...הרצאה של מנהיג אחדות־העבודה במושב
הועידה הארצית, על הנושא :״בשעה
קלמן גור, אשקלון
טרופה יי״
כל האדונים הנ״ל גנבו את הנאוס מלילי
גלילי. המקור ננאס באסיפת־עם מטעם הועד־הפועל
על הנושא :״הקץ לנאומים!״

הפתרון הסופי

חברים, הצלתם את חיי! עטרתי להתחתן
כאשר קראתי בכתבתכם על ההתאבדויות
(העולם הזה )1050 כי אחוז המתאבדים
מבין הנשואים גדול בהרבה מזה שמבין
אורי יערי, ירושלים
הרווקים.
מזל טוב, הקורא יערי.
. ..תחילה לא הבינותי לשם מה פירסמתם
את הכתבה הזאת. אחר כד תפסתי את העניז:
האשימו אתכם בל כר הרבה פעמים שאת
יודעים לא רק למתוח ביקורת מבלי לתת
כל פתרוז, שהחלטתם סוף סוף להצביע על
ששה פתרונות טובים וסופיים.
יוסף דוידי, רמת־נן
העזלס הזה 1051

ך • תמונה ידועה היטב לכל קצין־
ן 1מיבחן. בן־טובים יצא לתרבות רעה —
גנב, התכרץ לדירה, הקים כנופיית שודדים.
האב האומלל והמכובד מוכה תדהמה. כיצד
קרה הדבר?
האם לא נתן לבנו את כל אשר חפץ?
האם לא שלח אותו ל-ית־ם פר מצויין, ול־קייטנה
טובה בחופש? האם לא שמר עליו
מפני כל פגעי העולם? האם לא עמל קשה
כדי להרוויח את הכסף ש־סלול בפניו את
הדרך בחיים? האם לא קנה לו זוג אופניים
ביום הולדתו ה־ , 13 ולא העניק לו דמי־כיס?

לעולם לא יבין האב המסכן פי
הוא עצמו דהך את הבן לדרך
הפשע -ואיך קרה הדבר.

אולי שיקר האב לבנו שקר קטן, שקר
בלתי־חשוב, בקשר עם ענין של מה־בכן,
אך שקר שהרס לפתע את עולמו של הילד.
כי הילד לא הבחין בין שקר קטן
וגדול. הוא רק ידע כי העולם, שהיה עד
עתה מלא דברים בטוחים ויציבים, התמוטט
לפתע, וכי עכשיו שום דבר שוב אינו
בס! ח — לא אהבת האב, לא בטחון הבית.
ואולי קרתה לנגד עיני הילד טרגדיה מוחשית
יותר — קרע בין אבא ואמא, אילי
גרושין, או מעשה של ולע־לב מצד אחד
ההורים. משהו נחרב, ששוב לא ניתן לתיקון.
משהו הבקיע את השרי! ן שהגן על
הנשמה הרכה. נעלם הבטחון, נעלם האמון
הע וזר. ובמקום שאין בטחון, שם משתלט
הפהד, עולם החושך, עולם האימים שרק ילד
יודע את כל מ ראותיו.
ההלם מ ליד את המחאה. הילד, המרגיש
כי משהו וגזל ממנו, משהו ששוב אין לו
תחליף לעולם, רוצה לנקום. לנקום באב,
שבגד בו בצורה כה מרושעת• או באם,
שאהבתה לא עמדה במ.חן. ובגיל מבוגר
יותר — בהברה כולה, התופסת את מקום
האב והאם, שח קיה כוזבים כחוקי האב,
המזניחה את האיש כאב שהזניח את בנו.

עמוקה, המכרכמת בגוף הדור הצעיר.

מנו נכס שאין לו תהליך: האמונה
כעולם הקשישים, בדבריהם ובמצוותיהם.

כמו
ה״חוליגאנים״ של מוסקבה,
ה״טדי-בוים״ של לונדון, ה״חצי*
חזקים״ של ברלין ,״רוצחי־ה*
ספורט״ של ניו-יורק, תופעה שכל
אחת מהן היא ביטוי למחלה לאומית
מסויימת ונפרדת, כן מהווים
״בני-הטוכים״ של ישראל סמל למשבר
ישראלי עמוק ומובהק.

^ כות בלתי״פפורים גילו זאת לרוע
מזלם: אי־אפשר לרמ,ת ילד. אפשר לרמות
את החכם שבמבקרים, את ;־,פיקח
שבשופטים, את המנוסה שבחוקרים. א,לם
אי־אפשר לרמות ילד.

החברה הישראלית אי!ה רוצה לדעת זאת.
שום אב אינו רוצה לדעת מה הסיבה ד,אמיתית
לפשעי בנו. כי הסיבה, המצכיעה באצבע
מאשימה לעבר האב, עלולה להטריד
את מנוחת־נפשו ושלוות־מצפונו היקרים מכל.

•-מחרת מלחמת־העצמאות יצאו
/עורכי העולם הזה בכמה מאמרים, שהזהירו
בפני המשבר שהציף את הנוער.

הנוער הוא ילד קולקטיבי. יש לו אבא
קולקטיבי, האומר לו להבחין בין טוב ורע.
הנוער רוצה להאמין לאבא זה. הוא זקוק

הילד מחונן כעין חדה שאינה
מחסירה דבר, הרואה את הכל,
וכיחוד את אשר לא רוצים שיראה.
לכל ילד יש אוזן של טוס־קאניני,
בעלת שמיעה מוחלטת,
המבחינה גם בזיוך הדק כיותר.

אי־אפשר לרמדרג את הנוער הזה.
הוא רואה את הבל. את כיתות
הסופרים המשבחים איש את
רעהו כדי לכסות הדדית את ערוותם.
את האדריכלים שאינם שד
אפ ם אל שחקי-אל, ואת הציירים
שאין להם מה לומר. את ריקודי־העם
שהפכו לתרגיל עקר של התעמלות,
ואת דברי-בצלאל המעמידים
פטי תרבות לאומית. את פגרי
המליצות המתימרים להיות אידיאלים
לאומיים. את ילקוט־הכזכים
שבא כמקום הנביאים.

זוהי הדרך הקלאסית אל הפשע
דרסו של הצעיר אל השוד והאלימות, דרסה של הצעירה אל
ההפקרות והיצאנות. פך נולד הפושע
בשכונות־העוני. ופו, על
אחת כמה וכמה, הוא נולד כשבו•
נת־הפאר, מתוך משפחה מכובדת
ומיוחכת, שנתנה לבן את הכל -
מלבד הדבר האחד והיחיד שהיה
כאמת חשוב.

ף• ני הטובים מהלכים אימים במדינה.
^ בפעם הראשונה הרגיש בכך הציבור
כאשר ירדה עליו מכת תלמידי־השמיניות —
אותם צעירים מטופחים, בני המעמד הבינוני,
שגנבו ושדדו ••,שם ספורט.
בני־טובים אחרים יושבים על ספסל־הנא־שמים
בפרשת רצח קסטנר, מספרים לשופטים
ולציבור סי־פור מזעזע על רצח שבויים
ערבים תסרי־ישע מאחורי החזית, של גניבת
מכ ניות ויריות לשם פנטזיה, ועל מעשה
מגואל־בדם שנעשה מחוסר עיסוק אחר.
ועתה, השבוע, הפרשה החדשה של בני׳
הטובים שהתארגנו לכנופיתשוד, שביצעו
התנפלות אב,רית על צעירה אומללה שנזדמנה
בדרכם, יושבי כסי ת, שכניהם לש!לחן
של משוררים וסופרים, בניהם של אזרחים
מכובדים ובעלי עמדה בחברה.
הפסיכול.ג שיחדור 7ת!ך חייהם הכרטיים,
ימצא שם, בלי ספק, את הם מ,ים של זעזוע
בגיל רך, משבר בשנות הילדות, אולי קרע
משפחתי. במקרה אחד — מקרהו של זאב
אקשטיין — ניתן לחוקרי־נפש לעמוד על
דמותו הרוחנית של הנאשם. הם שיחזרו את
הסיפור הטיפוסי — מחקה בגיל רך, הרגשה
של חוסר אהבת־אם, והתוצאה: חוסר הר*
גשת־הבטחון, הצורך למלא את החסר ב־שויץ,
בשאיפה להתבלט, ברגשי־נקמה.
זהו הצד האישי של הפרשה. אפשר היה
להסתפק בו, ולהשאירה בידי הפסיכולוגים
והשוטרים, אילו היו אלה כרש-ת פרטיות.
אולם מכת בני־הטובים הפכה זה מכבר
לבעיה לאומית. כי היא אינה אלא ס-מפטום
למחאה הרבה יותר כללית, הרבה יותר

רתם הרוחנית תמורת נזיד העדשים של
השלמה נוחה.
הוא שומע כי הקיבוצים הם כליל השלמות,
החברה האידיאלית, המבוססת על הצדק
המוחלט, בו א ש אינו מנצל את זולתו.
והנה הוא רואה קיבוצים אלה מתנפלים כעדת
זאבים טורפים על האדמות אשר בעליהם
גר שו בכות וללא פיצוי. ה! א רואה
מטוסים מפציצים מן ד..,ודיר ככר ידיד,תי,
כדי למסור את אדמותיו לקיבוץ השכן. ה,א
רואה, ומשהו נשבר בקרבו.
הוא כמה בלבו לאלוהים שכולו טהור וצודק
וש,נא־עוול. אך במקום ריח הניחוח
של הקר״ן על מזבח האהבה והצדק, עולה
באפו הצחנה של הבורסה ה, ת ת, קרקור
הספסרים שחדרו לבית־המקדש ומוכרים את
קודש הקדשים במחיר ח,ק־חזיר ות׳ן ציב.
הוא פונה 7עבר מ.ד,יגי המפלג! ת, שותה
בצמא את הדברים הרמים על בטחון המדינה
וכיבוש השממה, על קיב ץ גלויות ומיבצעי
שיחרור וסוציאליזם גואל. ומעיו מתהפכים
בקרבו בראותו את אותם ד,מ.ד,־גים יורדים
מדוכן־ר,נואמים וממהרים לחדר ה שיבות,
כדי לתבוע את חלק מפלגתם בשלל —
השלל שנסחט מכיסי ת רמים תם מים, בזכות
אותן סיסמות עצמן.

מאז הפך ״משבר הנוער* לאחד המושגים
השגורים שנלעסו בציבור עד כדי בחילה,
משהו הדומה ק״ציפור־הנפש״ ,ל״ימים טרופים
אלה״ ול״חזון המשיחי״.

אהה, אמרו לעצמם כל האבות
הצדקנים של החברה הישראלית.
זהו זה. המתח החלוצי ירד. לנוער
אין תפקידים גדולים. אחרי שהוקמה
המדינה, אין לו מה לעשות.

ואחרי דברי חוכמה עמוקים אלה,; ,לכו
האבות הטובים לישון, מש,כנעים שהכל
יבוא על מקומו אם ד! יד בן־גוריון ׳׳נאם
עוד נאום בשיך־מוניס, או אם יגדילו את
התקציב לתנועה החינוכית של השומר־הצעיר,
או אם הארץ יסביר ביתר כשרון
כי לימוד ביו־כימיה בירושלים הוא האידיאל
החלוצי של ימינו.
עד שבאים בני־הטובים, ונותנים בעיטה
טובה אחת לכל הפטפוטים החסודים. בצורתם
המעורפלת והמבולבלת הם מודיעים:
לא ״תפקידים״ חסרים לדור זה, אלא אידיאלים.
לא מליצות של מנהיגים בשוק הפוליטי,
כי אם ערכים פנימיים.

כנופיות בני-הטוכים הן הביטוי
המקורי והאוטנטי היחיד של הדור
הצעיר כארץ. זוהי תנועת
מהאה גדולה -תת־הברתית וסתומה
אך רכת־משמעות. זוהי
תנועת-המחאה של דור שנגזל מ
לאותו
אמון עיבר, כי הוא הנוסך עליו
בטחון. הוא חי בעולם של אידיאלים מוחלטים,
של טוב מוחלט ורע מוחלט.
ואוי לאותו יום כשנוער זה פוקח לפתע
את עיניו, ומבחין באינסטינקט הטבעי שלו,
שאינו טועה לעולם, שהוא מוקף ים של
כזבים. שדברי האבא הקולקטיבי היו מליצות
ריקות וחלולות. שמעשי האבא הגדול
סותרים את כל הטפותיו. שהדברים המקודשים
ששמעם אינם אלא שקרים ציניים,
אשר איש מבין המבוגרים אינו מתיחס
אליהם ברצינות.

אכן, אוי לאותו יום -בי הנקמה
נוראה. זה היום בו מתמוטט
עולם הילד הקולקטיבי, בו הכנים
הטובים כיותר הופכים לרעים
ביותר, בו נוקמים כ״י־הטו־כים
כחברה שגזלה מהם את החום
והבטחון של השלווה הנפשית.

ך* נוער הזה טובע בים של שקרים
1 1מוסכמים, והוא מסקש בעיניו לשוא
חוף־מיבטחים אחד של אידיאל יציב, של
ערך מוחלט.
הוא קורז? על חלוקת הפרסים לסופרי
ישראל במעמד גדולי המדינה. הוא נוטל
לידיו את הספרים, והנה הם ריקים מרגש
ש אמת — טפו יהם של כחמים מבקשי
שיכון ומישרה, שמכרו מזמן את זכות בכו
פעם
א:.שר היה להתר״ש למקרא טורו
של משורר לאומי, שהרעיד את נימי ״לב.
להתלהב למראה שחקן דגול, שהטביע את
איטיותו בדמות גיבור נע,ה. לכרוע ברך
בפני מנהיג שהקריב את הכל על מ.יבח
אמונה טהורה. אולם?נתר, ד,םךו;מש!רר
לדובר של כנופיה מושחתת, השחקן מטיף
לחיסול דוברי־האמת, והמנהיג עוסק בינוניות
עכורות ואנוכיות.
היכן ימצא נוער זה את האיש שישמש לו
מופת? איפה יבקש את ד,ע, כים המוחלטים
שאין הוא יכול להתקיים בלעדיהם? והרי
אינו יכול להסתפק בעסקן שה, א גחות גנב
מרעהו, בסופר המשקר קצת פחות מיריבו.

••ץ ני נביאי ישראל ניבאו • כי יבוא
(1/יום ושוב לא יטבול בן בעוון אביו,
״הנה ימים באים, נאום ה לא יאמרו
עוד: אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תקהינה.
כי אם איש בעוונו ימות, כל אדם
האוכל הבוסר תקהינה שיניו.״
ואחרי ירמיה חזר יחזקאל :״הנפש :־,חוטאת,
היא תמות• בן לא ישא ב>וו, האב,
ואב לא ישא בעוון הבן. צדקת הצ,יק עליו
תהיה, ורשעת הרשע עליו תהיה.״

ימים אלח עודם רחוקים. האב
אופל כופר ושיני הכנים קהזת -
כי האב מעצב את נפש כנו במעשיו
וכדוגמתו האישית. האב הפרט,
והאב הקולקטיבי.

זהו שורש מחלתס של ב^׳י־הטובים. שופטים
ושוטרים לא ירפאוה. ה א לא ת רפא
עד אשר תקום בארץ חברה ח, שה של -.ני־מצפון,
אשר יקבעו מחדש את הגבול בין
טוב ורע, בין כזבים חלולים וערכים מו| 1
לטים,יבין סיסמות רקובות ואידיאלים לאומיים,
ואשר יקיימו ב״ייהם את א״ור יטיפו.

מתי? אדם הצמא למים יבקשם
ביתר שקידה מאדם שהרווה את
צמאונו. הדור שהוליד את המחאה
של כני־הטובים, סופו שיוליד מקרבו
גם את הניצנים של מוסר
חדש וצמרת מופרית חדשה. הם
יהיו כני-הטוכים של מחר.

טיולים בלילה במכוניות

״בנים
קרכן איסמעיל כדיר כשעת טכס הסולחה ככפר קאסם*
אמר עתונאי :״קרקאסם.״
בסדעה העם
הקדרה הקודרת
נפדה קדרה על האבן — אוי
לקדרה. נפלה אבן על הקדרה —
או לקדרה. בין כך ובין נד —
אוי לקדרה.
השבוע הוכיחה ישראל שוב מה עמוקה
חכמתה של אימרה תלמודית זו. נפגע
חוסיין מלך הירדן מתעמולת מצריים —
אוי לישראל. רעתה סוריה להראות ששלטונה
יציב — אוי לישראל. רצתה ברית״
המועצות להוכיח שהיוזמה במרחב בידיד— .
אוי לישראל. ניסתה אמריקה לפייס את מצריים
— אוי לישראל.
בירושלים חיבתה השיירה השיגרתית להר־הצופים
לאור הירוק — אולם הגבול נשאר
חסום. בשלושה מקומות ניסו ירדנים לחסוף
סרקסוריססים משטח ישראל• בצפון הרגו
הסורים טרקסוריסס רביעי. התעמולה המצרית
האשימה את כל אויביה בקנוניות עם
ישראל, ואילו הרוסים הזהירו שוב בפני
התקפה אמריקאית־ישראלית על סוריה.
מכל הכיוונים הוטחו האבנים בקדרה.
בכל מקרה היתד, ישראל המפסידה.
מטרה במטווח. הטבע יעד לקדרה
תפקיד חשוב. היא מסמלת את השלום בין
איתני הטבע. היא המשלימה בין האש והמים
— כי בעוד הלהבה דולקת מתחתה,
רותחים המים בתוכה.
לרוע המזל, לא היתד. ישראל קדרה מסוג
זה. שום דבר לא התבשל בה׳ זולת מליצות
שהגיעו לשיאן עם הצהרתו של ראש־ר,ממשלה
בראשית השבוע שעבר בכנסת, שהמצב
בגבולות משביע רצון•
בהיעדר יעוד כזה׳ נשאר לקדרה הישראלית
רק יעוד אחד, בלתי־מושך מאד לבניה:
לשמש מסרה נוחה במטווח המרחבי.
עיריות מרוץ הסגנים
מאז יצר רחמים כלגתאר אסכולה חדשה
במדינה, של בגידת הנבחר בסיעתו כדי לקנות
לעצמו עמדה ומשכורת, צצה במדינה דמות
חדשה: דמותו של סגן־ראש־העיר השכיר
המוכן לכל אינטריגה, ובלבד לזכות במשכורת
סובה ובשאר המענקים וההסבות
הקשורים במקצוע — נסיעות לחוץ־לארץ,
הופעות ציבוריות, הזכות לבוא במקום ראש־העיר
כשהוא משוטט בעולם.
השבוע התלקחו שתי מערכות גדולות,
שבמרכזן עמד אותו יעד: מישרה של סגן.
שקדנות שד שקד. בנתניה היד, סגן
סרוגרסיבי לראש־העיר הצ״כי, עובד בן־עמי.
באחד הימים צץ רעיון גדול בלב הסגן, משה
שקד: מדוע לא להיות ראש־עיר בעצמו׳
הקואליציה המקומית הימנית היתד, רעועה
זה מכבר, מאז רבו הצ״כים עם אנשי חרות.
אולם שקד לא יכול היה להקים הנהלה
אחרת עם השמאל, מחוסר קול אחד. הוא
בא במפתיע, לפי מיטב המסורת הבלג״
תאריזם. איש אחד של חרות, דויד דד,ארי,
סבר כי כדאי להיות זנב של אריה במקום

זנב של שועל. הוא פרש מחרות, הפך סיעה
עצמאית של איש אחד, הציע את עצמו
לשמאל.
קולו של דהארי לא נשאר קול קורא
בדיונות של נתניה. שקד אחז באיש בשקדנות,
יצר קואליציה חדשה. הפרס לדד,ארי:
תפקיד של סגן־ראש־העיר, במשכורת. תגובתו
של עובד בן־עמי, בעל מחצית מניות
עתון־הערב מעריב: הגשת תלונד. למבקר־המדינה
על עסקות כספיות מפוקפקות, לדבריו,
שבוצעו בהעדרו על־ידי שקד.
מה יותן ליומן? בתל-אביב היתד.
המערכה פנימית יותר. סגן־ראש־העיר מטעם
חרות, משה איכילוב, שסבל מזה שנים
ממחלת־לב קשה אך לא התפטר מתפקידו,
נפל קרבן למחלה ונפטר.
עד אותו יום היתד, סיעת חרות בעיריה
מורכבת מחמישה אנשים — שני אנשי הסתדרות
העובדים הלאומית, ושלושה אזרחים.
עם מות איכילוב, נכנס המועמד חששי
ברשימה, איש הסתדרות העובדים הלאומית
יוסף חילקר, סועל־גקיון עירוני וותיק.
דויד יוטן, המועמד השני של חרות ואיש
ההסתדרות הלאומית, תבע לעצמו את משרת
סגן־ראש־העיר כדבר מובן מאליו. הציע
הוא: הסגן החדש ייבחר על־ידי חמשת הנציגים
בעיריה, ששלושה מהם היו אנשי
ההסתדרות הלאומית.
אולם האזרחים לא רצו כי איש מנגנון
ההסתדרות הלאומית ייכנס למשרה הרמה.
מועמדם היד, המהנדס אברהם שכסרמן. אמרו
הם: הסגן החדש צריך להבחר על־ידי הסניף
המקומי של תנועת החרות — שבו
יש רוב לאזרחים.
לגבי אזרחי הערים, היה כל המאבק הסוער
מיותר לגמרי. הם היו מוכנים לוותר
על כל הסגנים׳ תמורה הורדה של —10.
ל״י במסים העירוניים.

מפלצת המנצלת את אמון הידיד כדי להפילו
בפח.
התנ״ך מספר על אחיתופל שהיה יועצו
של דויד המלך•• ,אך הצטרף למרד אבשלום.
דויד התפלל. :סכל נא את עצת אחיתופל,
ה׳.״ ואמנם כך עשה אלוהים• כאשר בא
אבשלום המנצח ירושלימה, יעץ לו אחיתופל
לעשות מעשה מחפיר: לחדור להרמון דויד
לעיני כל העם, לבוא אל הפילגשות של
אביו כדי לשים את אביו לבוז וללעג.
אולם כשהוסיף אחיתופל ויעץ לרדוף אחרי
דויד המובס יעצה זו לא נתקבלה, תלה את
עצמו.
יתכן כי כמה מראשי מפא״י היו שמחים
אילו הלך גולדמן ותלה את עצמו. אולם
מאחר שאין חשש שתקווה זו תתגשם, יהיה
צורך במאמרי־השמצד, נוספים. הם ייכתבו.

בפר קאסם
הסורחה המוזרה ביותר

מן הרגע רז זרק ד׳־ר נחום גולדמן את
הכסיה שלו לתוך הזירה המדינית הישראלית
ורשם את תביעתו לכתר המנהיגות
אמדינית, היה ברור כי מפא״י תגייס את
כל כוחותיה כדי להחניק את הסכנה באיבה.
גם הדרך היתר, ברורה מראש (תצפית העולם
חזה :)1050 מסע־השמצה נגד אישיותו
של גולדמן.
השבוע נשמעה תרועת־ד,חצוצרה הצורמת
הראשונה של מסע־הצלב הגדול. כנאה לה,
הושמעה מעל עמודי ובר. הכותב: הסופר
המדיני של העתון, צעיר ממושקף בשם
חגי אשד, המודרך אישית על־ידי ח״כ
הרצל ברגר.
הכותרת של מאמר־ר,השמצה היתה חסרת־תקדים
לגבי אישיות כמו נשיא ההסתדרות
הציונית, יורשם הרשמי של תיאודור הרצל
וחיים וייצמן, שהגיע לתפקיד זה בקולות
מפא״י מנזה. קרא אשד להצעתו של נחום
גולדמן להעביר את ישראל לססי הניטרא־ליזם.
:עצת אחיתופל״.

דייקנות של מבצע צבאי שררה מסביב.
עובדי שק׳׳ם זריזים, חגורים בסינרים לבנים,
ערכו את השולחנות במאכלים שהובאו מאחת
המסעדות המזרחיות בתל-אביב. קציני
מטה שוחחו במכשירי אלחוט ושוטרים צבאיים
בדקו את ההזמנות שבידי הקרואים.
היתר, זו אחת הסולחות המוזרות ביותר
שנערכו אי־פעם בתולדות ערב. הרוצחים
עצמם לא היו נוכחים במקום, מאחר ששלטונות
הצבא סרבו להביא את נאשמי רצח־כפר־קאסם
למקום האסון. ליד שולחן הנשיאות
של החגיגה ישבו נכבדים יהודים וערביים,
חברי הוועדה הציבורית למתן פיצויים
לנפגעי כפר־קאסם, שמונתה באורח מוזר
למדי (העולם הזה )1050 בפקודת פנחס
רשיש, ראש עירית פתח־תקווה.
שורות ארוכות של חובשי כפיות צחורות
ישבו לאורך השולחנות העמוסים כל־טוב.
בני המשפחות השכולות, והפצועים שניצולו,
לא הניעו אבר בגופם. הם התבוננו
בפנים קפואות בשורות המוזמנים היהודים
שאכלו בכל פה, או שוחחו בעליזות עם
שכניהם לשולחן.
מהלע שו ת? מנכבדי כפר־קאסם עצמו
לא נאם איש בטכס הסולחה. את ברכתו
הקצרה של מוכתר הכפר וודיע סרסור, קרא
נכדו הצעיר. נאום ארוך ונמלץ קרא מן הכתב
מנהל בית־הססר המקומי, פקיד ממשלתי.

האבא שלי הרג כדור. אני לא
אשב כאן לאכול על דמו,״ אמר איסמעיל
בדיר, קסוע־רגל מפצועי ליל הדמים, שהסתכל
בעצב במסיבה העליזה .״אפילו יתקעו
בי כדור, לא אשב כאן.״
נפגעים אחרים החרישו בעצב, כשנשאלו
אם אולצו לבוא לסולחה, או באו מרצונם.
״ככה יותר טוב, מה לעשות?״ הפטיר צעיר
נכה, שרק יומיים קודם השתתף בפגישת
הכתבים שנקראה נגד הסולחה מטעם האיגוד
היהודי־ערבי.
כשהתפזרו הקרואים ותושבי כפר־קאסם
(המשך בעמוד )9

הרמץ המלך. לגבי אדם שאינו מעורה
במקורות הפולקלור. היהודי, אין השם אחי-
תופל מעורר אסוסיאציות רבות. אולם לגני
קוראי ובר, חניכי הגטו ד,יד,רדי, אחי-
תופל חוא האב־טיפוס של הבוגד הנוכל,

* יושבים: זקן־השומדים אברהם שפירא,
שר־המשטרה בכור שיטרית.
•• לפי סברת אחרת, היה אחיתופל גס
טבה של בת־שבע, ואבי סבו של שלמה
המלך (ראה שמואל לב•׳ י״א 3וכ״ג .)34
מדיניות אחיתופל הציוני

*** לושה גברים מכוגרים עמיו ב•
/אחד הימים בשבוע שעבר על שלוש
מרפסות שונות, בבתים שברחוב ריינס
48־ ,46 והשקו בשקדנות מרובה את עציצי
המרפסות. הם לא הפסיקו ממלאכתם זו
במשך שעות תמימות, אפילו כשר,עציצים
נשטפו מים. במשך כל שעות ההשקאה היו
מבטיהם של הגברים נעוצים בדלת המחסן
הקטן שמתחת למדרגות, בבית מספר .48
משקי העציצים במרפסות לא היו גננים
מקצועיים. הם היו שוטרים בלבוש אזרחי.
הביאו אותם לשם הנעליים האורטופדיות של
בעלת הבית הגברת בנארי. למעשר, לא השתמשה
הגברת בנארי זמן רב במחסן הקטן.
אולם כשהתקרב החורף, והיא חיפשה אחרי
נעליה האורטופדיות, גילתה כי חסרה לה
נעל. היא ירדה לחפש אותה במחסן.
המחסן הקטן היה מלא עכברושים. אולם
יותר מן החיות האפורות, הפחידה את הגברת
בנארי שמיכה אפורה, שהיתה פרושה על
גבי חבילה חשודה ליד הקיר. אך סקרנותה
של הגברת התגברה על פחדה, ולבסוף היא
העזה להסיר את השמיכה. מאחוריה נתגלו
חבילות נייר. כשקרעה את מעטפת אחת החבילות,
גילתה להפתעתה כי היו בה
קופסות־סיגריות טריות.
הגברת בנארי כעסה מאוד על השכנים שהכניסו
חפצים למחסנה מבלי ידיעתה. היא
התמרמרה על כך באזני בעלה באותו לילה.
כששמע על כך הבעל, קפץ ממיטתו בשעה
3.00 לפנות בוקר, טילפן למשטרה והודיע
כי במחסנו ישנם סיגריות שאינן שייכות לו.
בעיקבות גילוי קופסות הסיגריות, שאיש
לא שייך אותן לעצמו ושהיו ללא ספק טובות,
הציב ראש הלשכה הפלילית בנפה
הצפונית ס. מ .מ. מנקם, את שלושת משקי
העציצים, כדי לארוב לבעלי הסיגריות.
בשעה שתיים בצהרים הופיעו בפתח המחסן
שני צעירים, צוהלים ועליזים. עליזותם
נעלמה כליל כאשר שלף אחד הבלשים אקדח
מכיסו וציווה עליהם להרים ידיים .״אל תעשה
חוכמות, מי אתה בכלל?״ צרח לעומתו
אחד הצעירים. הבלש זיהה את עצמו, עצר
את הצעירים וביקש מהם לזהות את עצמם.
הם עשו זאת. היו אלה עמוס מלאך (19
וחצי) מהרצליה, וישראל ניידרמן ( )21 מתל-
אביב.
במכונית המשטרה שהובילה את העצורים
לבית־הכלא לקחו השוטרים גם את השלל.
הוא כלל את קופסות הסיגריות, קופסות
שימורים, ומוט־פריצה מברזל.

דם עד מוט-פריצה
ך* שוטרים
( | לא העריכו כלל את חשיבות השלל שנפל
בידיהם. כי שני הצעירים לא היו רק
גונבי הסיגריות, שנגנבו, כפי שהתברר, כמה
לילות קודם לכן מבית־קפה בגדרה. תוך
שעות ספורות הפכו השניים לנושאי חקירה
ב־ 12 תיקים שונים.
מעבדת המדור לזיהוי פלילי במטה הארצי
הודיעה כי הבחינה בכתמי דם על מוט
הפריצה. לחוקרי המשטרה היה רק תיק חקירה
אחד בלתי־מפוענח של תקיפה בזמן
האחרון, שנעשתה במכשיר קהה: תיק התקיפה
של רינה אללוף, עוזרת־בית בביתה
של משפחת פרלין באיזור הפיתוח בהרצליה,
מול מלון השרון.
שבוע ימים קודם לכן נמצאה באחד הלילות
רינה אללוף ( )18 מחוסרת הכרה, עם
פצעים חמורים בראשה, על סף בית־החולים
הפרטי אסא, באיזור החולות בהרצליה, בדרך
למלון אכדיה חקירות המעבדה הוכיחו
כי סוגם של כתמי הדם שנמצאו על מום
הפריצה זהים עם סוג דמה של רינה. על
סמך הוכחה זו לא היה למשטרה כל קושי
להשיג הודאה מעמוס מלאך, שאכן היה זה
הוא שזרק את רינה לפני בית־החולים,
אחרי שפגע בה במכוניתו הגנובה, בדרכו
למקום המפגש עם ניידרמן, הלם בראשה
במוט הברזל, כדי שלא תזהה את המכונית
שפגעה בה.
עמום מלאך נשבר מיד. הוא הודה בביצוע
שורה שלימה של פריצות, יחד עם
חברו ישראל ניידרמן. במהלך החקירה הזכיר
את שמותיהם של צעירים רבים, רובם
מתושבי הרצליה, שהיו כאילו מעורבים
באותן הפריצות. המשטרה חקרה את כולם,

גנובות, בחולות ובילויים ב״תדמור־ וחלומות על נסיעה לחוץ־לארץ

1בוסר...״
ערבה היסוש בבתיהם ועצרה חלק מהם.
כשהובא מלאך למחרת לעני הטופס דב
זוהר בתל־אביב, היו המלים הראשונות שהשמיע
בפני השופט :״אני מבקש בדיקה
פסיכיאטרית, אני עצבני מאוד.״

שיתוק כגיל צעיר

*/ין עגתו זו של עמוס מלאך לא היתר.
1/משוללת יסוד. עמוס הוא צעיר מופרע.
ילדותו עברה עליו בבית מבודד בפרבר
מרוחק של הרצליה, שם הקיפו חנה ורפאל
מלאך את ביתם הנאה לפני 22 שנה. כבר
מילדותו היה עמום מוכשר מאוד. אולם
ביום הולדתו ה־ 11 פגע בו אסון קשה. הוא
לקה בשיתוק־ילדים, שהשאירה בו את חותמה
לנצח. הוא הפך נכה באחת מרגליו.
נכותו הפריעה לעמוס בהגשמת חלומותיו,
הולידה בו תסביך־נחיתות קשה. אחרי
שסיים את בית־הספר העממי בהרצליה,
עבר לבית־הספר המקצועי למכונאות של
אורם בנתניה. משם רצה להתחיל בקריירה
צבאית, ללמוד בפנימיה הצבאית בחיפה. הוא
עבר בהצלחה את כל הבחינות, אולם נפסל,
לבסוף, בגלל נכותו.
גם בצבא קיבל עמוס תפקיד משני, בגלל
סוג בריאותו, כנשק באחד המחנות הסמוכים
לתל־אביב. הוריו, שהרגישו באיר,יציבות
שבו, רצו תחילה לרכוש לו אופנוע,
בחקוד, להרגיעו. אולם עמוס היה כמעט
תמיד ממורמר, ומלא טענות שנבעו מהתאכזרות
הטבע אליו.
את שעות הפנאי משירותו הצבאי היה
מבלה בחברת נוער הרצליאני. בילויים אלד,
כללו ישיבה בבתי־קפד, בהרצליה, או נסיעה
לערב לתל־אביב, לבילוי בבר. באחד הימים,
לפני שנתיים, ניסה עמוס לגנוב מכונית.
הוא נתפס, נכלא בחדר המעצר היפואי. שם,
בחברת עבריינים מועדים, גגביב ויצאניות,
הביר חבר חדש: ישראל ניידרמן.

אהרי ה5ריצח, דבר
ך שראל ניידרמן היה הצעיר בבניה של

1אחת ממשפחות מיסדי זכרון־יעקב. אביו
היה מנהל הגמנסיה בזכרון. מאז ומתמיד
היה ישראל הכבשה השחורה במשפחה. גם
הוא היה מופרע בנפשו. חולשתו העיקרית
היתר, גניבת מכוניות. למרות שמדי פעם
היה נתפס ונשפט, היה חוזר לסורו. כתוצאה
מכך הועמד פעם לבדיקה פסיכיאטרית.
ישראל המשיך בספורט גניבת המכוניות
גם בעת שרותו בצבא, ואפילו נשואיו לפני
כשנה לא הצליחו לרפאו מתאווה זו. הוא
רכש דירה ברחוב שטנד בתל־אביב, עבד
תקופה מסוימת כמסגר, הרבה לבלות סכסית
ובמועדון־התיאטרון•
פגישתו של ניידרמן עם עמוס מלאך בכלא
יפו הולידה בקרבם תכנית להקמת כנופיה,
כדי להגשים לבסוף את חלום הטיולים
ברחבי העולם שקינן בלב שניהם. ניידרמן

הביא לכנופיה את שמעון (״ג־ימי״) יונים,
איש הערבה לשעבר ותושב ירושלים. עמוס
הביא את חברו יורם בותשטיין (.)20
בורנשטיין, חייל בחיל הים, הוא בן למשפחת
פועלים אמידה הגרה בשיכון נוה־עובר
בהרצליה. האם היא עובדת סוציאלית
והאב הוא פועל בבית־חרושת כותנה. יורם
היה ידוע כמופרע בנפשו, שאף בילה חדשים
מספר במוסד סגור.
בתקופה קצרה הספיקו הטירונים במקצוע
להפיל את חתיתם על שוטרי מחוז תל-
אביב, שלא יכלו לפענח את תעלומות הפריצות,
מפני שלא הכירו את שיטות העבודה
וטביעות האצבעות של הארבעה. הכנופיה
גנבה מכשירי הקלטה, מכשירי הסרטה,
מכשירי רדיו ומצרכים אחרים. כל
הגניבות היו מבוצעות במכוניות גנובות.
בין פריצה לפריצה היו אנשי הכנופיה
מבלים בחברת חבריהם בקונדיטוריה של
שפירא, ברחוב הראשי בהרצליה, מבקרים
לעיתים תכופות בבר היקר של מלון תדמור,
משתעשעים שם בחברת נערות הבית•

הדם במושבה

ך* הרצליה, המושבה הגדולה ( 20 אלף
^ תושבים) והמפגרת, נפלה הידיעה על
גילוי כנופית פורצים מבני־ד,טובים של
המושבה, כרעם ביום בהיר. ימים מספר
אחרי תפיסתם של מלאך וניידרמן, החלו
שוטרי המושבה לבקר בבתים רבים של
תושביה הותיקים של הרצליה. הורים רבים
קיבלו התקפות עצבים, כאשר הופיעו השוטרים
בביתם לקחת את בניהם לחקירה.
בליל השבת האחרון הופיעו השוטרים
בביתה של משפחת כהן, בשכונת נחלת עדה•
אב המשפחה, המתגורר בהרצליה זה 16
שנה, הוא צורף לא־אמיד. האם עובדת כפועלת
בבית־חרושת זה 14 שנים רצופות.
השוטרים חיפשו את שלום כהן 21 מכונאי
בחיל ד,אויר•
ההורים לא הבינו לשם מה מחפשת המשטרה
את בנם .״אנחנו אנשים עמלים,״ ספרה
האם ,״אין לנו יום הולדת ולא חג. אנחנו
פועלים, כל המושבה מכירה אותנו. שלום
בני הוא ילד זהב. אף פעם לא שמעתי על
הילד שלי שום דבר רע. הוא לא הולך
לאף מקום ואין לו חברים רעים. הוא למד
בבית־הספר המקצועי מכס פ״ן בתל־אביב.
כשהיה בן 12 עבר עליו אסון קשה, נש־אוטו
דרס אותו ברחוב והוא נפצע קשה
ברגלו.״
המשיכה האם :״אני לא יודעת למד.
עצרו את שלום. כל הלילות, כבר אנחנו
לא ישנים. עמוס מלאך היה מכיר שלו.
עמוס הביא פעם טקסי לשכונה, והילדים
סיפרו למשטרה. אבל לשלום לא היה כלום
בזה. אני לא מבינה: אם יש אחד גנב,
למה סוחבים את כולם?״
לא פחות מופתע היה יצחק סגל, נהג
מונית מותיקי הרצליה. סיפר סגל על מה

שאירע לבנו אריה 21״אריה הוא בני
יחידי, מלבד ארבע בנותי הנשואות. הוא
היה בן־זקונים מפונק, למד בבית־הספר הטכני
סונמיפיורי בתל־אביב. בין ארבעים
מטיימי בית הספר היו רק 12 שקיבלו
תעודות בגרות. אריה היה ביניהם. לפני
שהלך לצבא עבד בגראז׳ .אתר כך הוא
התגייס לצבא.
״לפני מבצע סיני שוחרר אחרי -שנפצע
מכדור ברגלו, ששיתק שלוש מאצבעות
רגלו. הוא אפילו לא רצה ללכת למשרד
הבסחון כדי שיקבע לו אחוזי נכות. לא
היה חסר לו בבית שום דבר. אבל הכנתי
שצעיר כמוהו צריך כסף כדי לבלות ולצאת
עם בחורות. נתתי לו כבלה שרצה. קניתי לו
אפילו טנדר, כדי שיעבוד ויוכל להרויח
להוצאותיו. לא היו לו הרבה הכנסות; הוא
כמעט שלא עבד, מפני שהיה מתבייש ללכת
ולבקש עבודה. אבל אף פעם לא היה מעורב
בשום מקרה פלילי. האמא שלו חלתה אחרי
שעצרו אותו ביום שישי האחרון.״

ודידויים כמשמרה
ריה סגל נעצר על־ידי המשטרה, אחרי
שעמוס מלאך מסר בחקירה כי היה
מעורב במכירת מכונת־הסרטד״ שנגנבה בזמנו
מאולפני ההסרטה בהרצליה. הוא טען
כי סנה לסגל, הציע לו למכור את המכונה
תמורת קומיסיון. סגל הסכים.
אחרי שהתבררה הפרשה, והמכונה נמצאה
בחנותו של סוחר רמת־גני, שוחרר סגל ממעצרו.
למחרת, ביום השבת, הוא נעצר
שוב. היה זה אחרי שמלאך התודה בפני
חוקריו שסגל גם השתתף אתו בכמה פריצות.
אולם סגל טען כי כל הסיפור לא היה
אלא עלילה, וכי מלאך רצה לסבך את חבריו
ככל האפשר.
עצור נוסף בשל ווידוייו של מלאך הוא
בנימין נורי 20 נורי, בנו של נכה־מלחמה
העובד במועצה המקומית כמדביק מודעות,
פתח לפני זמן קצר במרכז המושבה חנות
קטנה לתיקון מנעולים ואפניים. כנראה שנור,
היה מעורב במכירת הרכוש שגנבה
כנופייתו של מלאך. הוא שוחרר ממעצרו,
יהיה כנראה עד־המדינה במשפט שיתנהל
נגד הכנופיה.
המשטרה ביקרה גם בבתיהם של בני־טובים
אחרים במושבה. אלה נחקרו, אך
לאחר שלא נמצאו כל קשרים בינם לבין
הכנופיה, לא נעצרו כלל. אולם באיזו דרך
שהיא הגיעו שמותיהם של אלה לעתוני הערב,
שפירסמו כאילו גם הם נעצרו.
אחד מאלה היה רמי דוכנה 20 נהג
מונית, בנו של אחד מותיקי המושבה. הוא
נחקר עוד באותו לילה בו נפצעה רינה
אללוף, אחרי ששוטרים גילו את מוניתו
ליד מלון תדסור וסברו כי כתמי הבוץ שעליה
הם כתמי דם• כשנוכחה המשטרה בטעותה
הוצא רמי ממהלך החקירה.

,,אשמה האווירה חכ? 7י ת
ך • מהלומת הכבדה כיותר, כתוצאה

מ ח סן הכנו פי ה. המחסן הקטן מתחת למדרגות הבית ברחוב ריינס 48 בתל־אביב, בו
החביאה הכנופיה את שלל הסיגריות שגנבה בגדרה, שהביא לתפיסתה ולגילוי כל פריצותיה.

| | מגילוי כנופית הצעירים — שהיא הכנופיה
המאורגנת הראשונה של צעירים בגי-
טובים ילידי־הארץ שנתגלתה במדינה, מחוץ
לכנופית נערי השמיניות שלא היו אלא חובבים
— פגעה בהורים של העצורים.
בריאותם של רוב ההורים נפגעה עקב
הגילויים. אביו של ניידרמן לקה בהתמוטטות
עצבים, הועבר לבית־חולים. רפאל
מלאך, אביו של עמוס, עזב את ביתו לכמה
ימים. אחרים נמצאים בהשגחת רופאים. חלק
מן ההורים סירבו בעקשנות להאמין כי
בניהם מעורבים בעבירות המיוחסות להם.
רק אמו של עמוס מלאך השלימה כמעט,
עם גורל בנה .״עמוס בחר לו בעצמו את
דרכו. אנחנו גמרנו עמו. אס עשר. מה שעשה
עליו לקבל את הפגיע לו,״ אמרה.
״הוא בחור צעיר, מוכשר ויפה. חינכנו
אותו במיטב יכולתנו וניסינו לתת לו את
כל מאויי ליבו -,אמרה האשד, המשכילה
והנמרצת; ״אחרי שנעצר בפעם הראשוגד״
כשניסה לגנוב מכונית, השתדלנו בכל הצורות
להסביר לו את הדרך הנכונה בחיים.
אינני רואה כי אנחנו אשמים במה שקרה.

הא 0שהתיאשה. חנה מלאך, אוזו של
עמוס מלאך, החשוד בהשתייכות לננופית
הפורצים, שפצע אח רנה אללוף, אינה רוצה
להכירו, רוצה שישלח לבדיקה פסיכיאטרית,
אשמה היא האווירה הכללית במדינה, של
גגיבות, בזבוזים. עמוס יועמד עכשיו במבחן
של פסיכיאטור, שיקבע מה גרם לסטיתו.
לנו אין יותר מה לעשות איתו. הוא לא
יחזור יותר הביתה. אינני רואה גם מעם
להוציא כסף ולהיכנס לחובות, כדי להעמיד
לו עורך־דין.׳׳

שוחד, זיונים, מוזילות, בזבוזים-זה המצב

הכדורגל

חצרו של קפה נוגה בתל־אביב, המשמש מקום מיפ־גש
מרכזי ובורסת־העסקים של הספורט בכלל, והכדורגל
בפרט. כאן מרוכז שלטונן של הכנופיות, השולטות בעסקי הכדורגל מביאי־הרווחים.

בווסת הסנווס

^ חת השערוריות הגדורות כיותר בתולדות הספורט במדינה אירעה ביום
הרביעי בשב! ע שעבר, על מגרש הכדורגל של הפועל תל־אביב, באיצטדיון באסה ביפו.
היה זה בתחילת המחצית השניה של משחק הכדורגל על גביע תל־אביב, בין שתי
הסיבוריטיות בכדורגל הישראלי מכבי והפועל תל־אביב (על המשחק ראה מדור ספורט).
הפועל הובילה בשעור של , 1:0כאשר שתי דקות אחרי. תחילת המחצית הורה שופט
המשחק ראובן פריזנר על מכת 11 מטר לטובת מכבי.
מה שהתרחש ברגעים שלאחר כך דמה יותר לתגרנות בשוק ירקות, מאשר לספורט
על מגרש כדורגל. כדורגלני הפועל התמרדו נגד החלטת השופט, סרבו להמשיך במשחק
(ראה שער) ,והיה צורך במשמר שוטרים כדי למנוע תגרות־ידיים בין השחקנים. אפילו
תחנוניהם של מאמן *הפועל וראשי הקבוצה, שמיהרו לעלות למגרש, לא הועילו. המשחק
הופסק. קהל של* 8000 איש, ששילם במיטב כספו כדי לחזות במשחק, לא קיבל את
התמורה לכספו, עזב׳את המגרש. משמר שוטרים ליווה את הכדורגלנים והשופט החוצה.
זלזול מחפיר זה?מצד הכדורגלנים, הן בקהל שבא למשחק והן בהוראות מנהלי קבוצתם,
היה שיא לש, רה של מאורעות מדהימים שנחשפו בשנה האחרונה בשטח הכדורגל. הם
באו לידי ביטוי בקנוניות מכוערות של מכירת משחקים, במסחר נפשע בכדורגלנים בין
הקבוצות, בתופעות של סחטנות מצד הכדורגלנים לג_י קבוצותיהם, ובהפרה שיטתית של
חוקת הכדורגל ומ3ורת ד,ספ, רט על־ידי כל האגודות כמעט.
שערוריות הכדורגל העלו צחנה שהתפשטה עד לבתי־המשפט. אולם כל מי שסבר כי
ספורט הכדורגל מסריח משום שהכדורגלנים מושחתים, טעה טעות מרה. התופעות
המכוערות שהתגלו בין הכדורגלנים לא היו אלא תולדה מחוייבת־המציאות למה שהתרחש
מעליהם, בין העסקנים שניהלו את קבוצ! תיהם, וביחוד במוסד העליון של הכדורגל במדינה —
ההתאחדות לכדורגל בישראל. כי הכדורגל מסריח מן הראש.

לאן הילד הכס!ז?
ך* כדורגל הוא אחד העסקים המכניסים ביותר במדינה. מדי שבת כשבתו נוהרים
( | בממוצע קרוב ל־ 30 אלף איש בכל רחבי הארץ, כדי לחזות במשחקיהם של 360
קבוצות הכדורגל הרשומות בהתאחדות לכדורגל. בשבועות בהם עולה המתח במשחקי
הליגה והגביע, מוכפל מספר הצופים. כאשר נערך משחק כדורגל בינלאומי, נגד קבוצות
זרות, נוהרים למשחקים אלה רבבות צופים.
רבבות אלה משלמות במיטב כספן כדי לחזות בתחרויות. מחזור הכספים של תחרויות
אלה מסתכם במאות אלפי לירות בשנה. מחזורי הכספים של אגודות הכדורגל הגדולות
במדינה מסתכמים אף הם ברבבות לא מעטות של לירות. אך למרות סכומים פנטסטיים אלה
של מזומנים, הרי מצבו המשקי של ספורט הכדורגל הוא משווע. כמעט רוב קבוצות
הכדורגל נמצאות בגרעון כספי מתמיד. וכשיש צורך להכין נבחרות ישראליות להתמודדות
בינלאומית, אין אף פעם הכסף הדרוש.
פער גדול עוד יותר פעור בין מצבם הפורח של עסקי הכדורגל לבין מצבם של
הכדורגלנים עצמם. רובם של אלה מתלבטים בבעיות שיכון, עבודה ופרנסה. די להזכיר
כי אגודות עשירות כמו מכבי תל־אביב והפועל פתת־תקוה מתקשות למצוא מקומות
עבודה עבור כדורגלניהן. איש מהכדורגלנים לא התעשר מכדורגל. כוכב כמו שייע גלזר
מתגורר עם אשתו ובנו בחדר שכור אחד. כוכבי כדורגל אחרים נזקקים להלואות ולסיוע
נדיבים, כדי להתבסס בחייהם.
רק לפני חודשיים עמדה התאחדות הכדורגל עצמה בפני משבר, תבעה מהממשלה והרשויות
המקומיות לבטל את המיסים על ההכנסות מתחרויות הספורט, כדי לאפשר את קיומה.
כיצד, אם כן, יתכן, שמצד אחד זורמים כספים רבים לעסקי הכדורגל, ואילו מצד שני
נמצא ענף ספורט זה במשבר כספי מתמיד? התשובה לשאלה זו נמצאת בעשרות גורמים
ופרטים, החל בכנופיות טפילים ועסקנים, החיים מעסקי כדורגל, וכלה במשטר של
ביזבוזים ושחיתות אישית, השורר במוסד המנהל את עניני הכדורגל במדינה.

ש לו שהוכחותמ עי ל ה
ך פ ני ש בו עיי ם בע רן״ ישבו שלושה אנשים ליד שולחן קטן בחדר האחורי של קפה
/מופל בתל־אביב. היו אלה האישים המרכזיים בהתאחדות הכדורגל. מצד אחד ישבו
מיקה אלמוג גבה־הקומה, סגן יושב־הראש של התאחדות הכדורגל, הנחשב לבוס של
ההתאחדות, וצבי ברים נמוך־הקומה ובעל הצלקת, שהוא גזבר ההתאחדות והאיש השולט
על כספיה.
מעברו השני של השולחן ישב גבר פיקח ובריא גוף, משה וייס, שהיה במשך חמש
השנים האחרונות מזכיר. ההתאחדות. שני הראשונים הציבו בפני וייס תביעה אהת:
״התפטר!״ המזכיר ביקש שהות של זמן, כדי להימלך בדעתו. השניים נתנו לו את ה:מן:
שעתיים בדיוק.
כעבור שעה ו״ 55 דקות חזר משה וייס לקפה, ובידו מכתב ההתפטרות• בעתונות פורסם

ייי״יי

דבר התפטרותו של וייס, ללא ציון הסיבה1 .
כשנשאל מיקה אלמוג על־ידי כתב העולם
חזה לסיבת התפטרותו של וייס, אמר :״אחרי
עבודה ממושכת הגיש וייס בקשת התפטרות
ללא לחץ. הוא כתב במכתב־התפט־רותו
שהוא מחפש עבודה אחרת. קיבלנו את
התפטרותו והוא יקבל פיצויים על שנות
עבודתו. איני מוכן להוסיף מלה על כל
הפרשה. כל מה שהציבור צריך לדעת מובא
לידיעתו.״
מיקה אלמוג לא דיבר אמת. משום שמשה
וייס לא התפטר אלא התפוטר. הוא התפוטר
לא משום שמצא עבודה אחרת, אלא מפני
שנמצאו נגדו הוכחות על שחיתות אישית,
אשר סגן יושב־ראש התאחדות הכדורגל הנכבד
אינו חושב שהציבור צריך לדעת אותן.
העולם הזה חושב אחרת.
שעה שמיקה אלמוג וצבי ברים דרשו
מוייס להתפטר, הם הניחו לו על השולחן
שלוש הוכחות חותכות למעילה־באימון, שהכריחו
אותו להתפטר. ואלה הן ההוכחות:
• מזכיר ההתאחדות לכדורגל משה וייס
לקח לכיסו דמי־עמילות בשיעור גבוה מ־סוכן־ביסוח
בשם שטראוס, תמורת מסירת
ביטוחן של כל קבוצות הכדורגל במדינה,
המסתכם ברבבות לירות לשנה, לידי הסוכן.
• מזכיר ההתאחדות לכדורגל משה וייס
תבע לעצמו מקבלנים במפעלי ספורם סכו־מים
גדולים עבור מסירת הזכיון לידיהם.
• מזכיר ההתאחדות לכדורגל משה וייס תבע לעצמו מג׳רי בית־הלוי ומניסן קרניאל,
שניהם עסקני ספורט העוסקים כיום בפירסום, אחוז מסויים מרוזחיהם, תמורת מסירת
רשיון להפצת תכניות בתחרויות כדורגל.

זוהי הרשימה הראשונה בסדרת
חקירות וגילויים על המתרחש
כשטח הספורט הישראלי.
הספורט הוא אחד הגילויים
החיוביים בחיי בל חברה
והכרה. הוא אמצעי חינוד
ובידור להמונים. הוא שם־נרדן ן
לסדר, משמעת והגינות, לבריאות
רוחנית ולבריאות גופנית.
אך במדינת ישראל, בה השלטון
הוא ביזנס וכה הדת היא
ביזנס, גם הספורט הוא ביזנס.
במקום להיות אחד המכשירים
העיקריים להבראת רוחו
וגופו של העם, הפך הספורט
בישראל על כל ענפיו, מופרד
תיו ומפעליו לעסק מסחרי כרמה
המוסרית הנמוכה כיותר,
שגילויי-שחיתות, שערוריות ו־קנוניות
הם תופעות קבע בו.
למעשה לא קיים בישראל
ספורט בלל, במובנה הטהור של

וייס גובה את שלו

*** לוש ההוכחות שהיו בידי ברים ואלמוג היו רק אפס קצר, של פעליו המרובים
11/של משה וייס, בחמש שנות כהונתו כמזכיר ההתאחדות. אילו היו ראשי ההתאחדות
לכדורגל מתאמצים קצת לחקור פעלים אלה, היתד, נחשפת לעיניהם תמונה קצת יותר עגומה.
משה וייס, וינאי ממוצא הונגרי, לשעבר רב־סרן בצד,״ל, הוא אדם פיקח ומוכשר, ביחוד
בשטח האירגוני. אולם כשרונו ופיקחותו עמדו יותר לשירותו העצמי מאשר לשירות
ההתאחדות לכדורגל. קשה לברר ממתי החל וייס בעסקיו המלוכלכים. אולם הם נמשכו

מזה שנים.
וייס היה השליט האמיתי בהתאחדות הכדורגל. למרות שהוא היה רק פקיד בשכר,
ומעליו ניצב מנגנון שלם של עסקנים מתנדבים מכל האגודות, היו אלה טרודים מדי
במריבות שביניהם כדי לתת את דעתם על עסקי וייס. כמו חלוץ מרכזי המנצל את נקודות
התורפה של היריב כדי להסתער על שערו, ידע וייס לנצל את משטר הפיפטי־פיפטי
והסכסוכים בהתאחדות, כדי להסתער על שער הכסף. תוך זמן קצר הפך הדבר לנוהג
של קבע, שכמעט כל סידור בהתאחדות שהיה צריך להיעשות בעזרת וייס, לא היה נעשה
אלא תמורת תשלום הגון לכיסו של וייס.
הוא היה גובה דמי־עמילות מהסוחרים ובעלי־העסקים שההתאחדות עמדה עמם בקשר.
אם היה צורך לקנות מכשירי־ספורט, היה וייס עורך את הקניה בחנות מסוימת, מקבל
אחוזים לכיסו. היה צורך בשכירת אוטובוס להסעת נבחרת זרה במשך כמה ימים, או
הסעת הנבחרת הישראלית לאימוניה, וייס היה מקבל אחוזים. כולם שילמו לו, אם
במזומנים, ואם במצרכים: המכבסה שכיבסה את בגדי הספורט של הנבחרת, הסנדלר
שתיקן את נעלי הכדורגלנים, בית־הקפה אצלו הזמינו עוגות וקפה בסכום של אלפי לירות
לשנה לישיבות מוסדות ההתאחדות.
אלה היו התשלומים הקטנים. את התשלומים הבינוניים אסף וייס תמורת שירותים
אחרים. כל עניני הקבוצות עברו תחת ידיו. אם היה צורך בעיכוב מכתב, או בהעלמת

ך־ ך־ ויין מיקה אלמוג, סגן יושב־
) 111011 ראש התאחדות הכדורגל וזד
בר מרכז הפועל, האיש הקובע בהתאחדות.

צבי ברים, יושב ראשון נו|
1שמאל, הגזבר הראשי של
התאחדות הכדורגל, האחראי לביזבוז הרב.

במותר העליון של הכדורגל, אשר הוסתו במשך שנים מעיני הציבור והספווטאימ

מסריח מן הראש
המלח. קיימים רק אותם
:ם ענפי
הספורט המושכים קהל ,,מלהי•
כים את יצריו -והמסוגלים
לשמש מקור לרווחים. מסביב
לענפי ספורט אלה התרכזו, בין
קומץ אנשי ספורט אמיתיים,
כנופיות של אינטרסנטים. כמסווה
של עסקנים הם מחדירים
את רעל שחיתותם אל
הספורטאים עצמם.
סידרה זו נועדה להסיר את
המסווה מעל כנופיות הרמאים
והעסקנים למיניהם, המחבלים
במאמציהם של אנשי הרצון
הטוב, המקדישים את חייהם
ואת יושרם להרמת קרן הספורט
בישראל.
הכדורגל, ענ! 5הספורט המרכזי
במדינה, הפופולרי והעסקי
כיותר, הוא נושא החקירה הראשונה.
גילויים אלה מתפרסמים
בפעם הראשונה כתולדות
העתונות והספורט במדינה.

מיסמן־ שהיה לרעת אגודה כלשהי. וייס לא
היה עושה זאת חינם. הוא קיבל תשלומים
מעתונאי ספורט תמורת הספקת סקופים ל-
עתוניהם; בכמה אגודות הפכו התשלומים
לויים סעיף גלוי במאזן. כך, למשל, נמצא
בתקציבה של אגודת מכבי חיפה הסעיף:
100ל״י מתנה למשה וייס.
כאשר נבחרת הכדורגל הישראלית היתד,
יוצאת למחנה־אימונים ברעננה, לפני מפגש
בינלאומי, היה משה וייס מופיע במחנה הנופש,
שאינו אלא פנסיון, אחרי עזיבת הנבחרת,
בלוית משפחתו, ובלוית הקופאי
ומנהל החשבונות של ההתאחדות גרשון
יששכר. דמי שהייתם בפנסיון נכללו בהוצאות
שהייתה של הנבחרת הישראלית.

המשטרה מחרימה את המזכיר

המרכזי וייס צורך במקשר טוב. גרשון יששכר, קופאי ההתאחדות ומנהל החשבונות שלה,
היה מקשר מצויין. יששכר, העובד השני בשכר של ההתאחדות לכדורגל, היה נמוך
בדרגה מוייס. בהתאם לכך הוא הסתפק בהרבה פחות ממנו. תמירת שירותיו היה לוקח
אחוזים קטנים בלבד. תמורת שירות להפועל ככר־אתא היה מקבל חולצות מבית־חרושת
אתא; תמורת שירותו לקבוצה מישוב חקלאי, היה נהנה מתוצרת חקלאית.
אולם עיקר חלקו של יששכר היה בפרשת הכרטיסים הכפולים. בהתאחדות לכדורגל
קיים הנוהג הנבון, ששום חומר לא הולך לאיבוד. כרטיסים שנועדו לתחרות מסויימת ולא
נמכרו, היו מוחזרים להתאחדות. שם הם מרוכזים בשקים גדולים בבית־השימ ש, מפוזרים
בחדר הישיבות ובחדר קבלת הקהל, כשלכל אדם המבקר במשרד יש גישה חופשית אליהם.
כאשר היתד, אגודה כלשהי פונה אל ההתאחדות שתספק לה כרטיסים למשחק מסויים, לא
תמיד היתד, מקבלת כרטיסים חדשים. וייס ויששכר, בידיעת הממונים עליהם, היו נותנים
לקבוצות כרטיסים שנשארו מתחרויות קודמות.
לשם דוגמא, מכבי משמר־העמק (שאינה קיימת) היתד, מקבלת אלף כרטיסים שנותרו
ממשחק אחר. מתוך אלה היתד, הקבוצה מוכרת 800 כרטיס והיה עליה להחזיר .200 מכל
כרטיס שנמכר חייבת הקבוצה לשלם ס/ס 10 להתאחדות, ועוד אחוזים כמיסים עירוניים
וממשלתיים. לדעת מספר אגודות היו תשלומים אלה מיותרים. גזבר האגודה היה מצהיר
איפוא רק על מאתיים כרטיסים שנמכרו, ניגש לאחד השקים בבית־השימוש של ההתאחדות,

ולס וייס לא נתן לכשרונו להתבזבז
על עסקים קטנים. כמו כל כוכב ספורט
אמיתי שאף להפגין את כוחו בהתמודדויות
חזקות יותר. להתאחדות הכדורגל היו מגיעות
לפרקים הצעות של קבוצות זרות לעריכת
משחקים בארץ. וייס לא נתן להנהלת
ההתאחדות לבזבז זמן בדיונים לידי איזו
קבוצה למסור את הצעת הקבוצה הזרה. הוא
עצמו היה מתקשר עם קבוצה מקומית, הופך
שותף בחברה שאירגנה את סיור הקבוצה
הזרה. לדוגמה ישמש סיורה של קבוצת סנדרלנד, שוייס הפך שותף עס מכבי פתח־תקווה
וחברת קן־פילם בארגון סיורה. מלבד הכנסותיו כשותף, היתנה וייס בחוזה עם הקבוצה
שכאשר תזמין זו את מכבי פתח־תקווד, לאנגליה, יהיה גם הוא בין המוזמנים חינם. עד
היום מונח סכום הגון מכספי הרווחים של סנדרלנד בחשבונו של וייס בבנק ברקליס.
מעת לעת היה משה וייס עורך סיור קצר באירופה. היה עליו לסדר שם עניינים חשובים
מאוד. הוא היה חייב להיות נוכח כצופה בישיבת הפיפ״א בשוויץ, שם עמדו להכריע את
גורל מפגשי הכדורגל בין ישראל לאינדונזיה, כדי למסור להתאחדות דו׳׳ח ממקור ראשון.
תוך כדי כך היה מארגן עסקי הבאת קבוצות זרות לארץ. הוצאות נסיעותיו שולמו מקופת
ההתאחדות.
ההזדמנות הגדולה לעסקיו של משה וייס היתה בעת מפגש נבחרת ישראל עם נבהרת
הכדורגל של רוסיה, באיצטדיון רמת־גן. פרשה זו הביאה להתנגשות חריפה בין משה וייס
לבין משטרת ישראל, שטענה כי למשחק נמכרו עשרת אלפים כרטיסים יותר מכפי שהודפסו
לפי הצהרת ההתאחדות. משה וייס התמרמר אז מאוד על התערבותה של משטרת ישראל
בענינים לא לה, גינה התערבות זו במאמר באחד העתונים.
מאז, פסקה משטרת ישראל להושיט את עזרתה במפגשי ספורט. השומרים המעטים
שהוצבו לאחר מכן במיפגשי ספורט גדולים, סירבו, לפי פקודה מגבוה, אף להחזיר כדורים
שנבעטו אליהם. הסביר סגן מפקד מחוז תל־אביב יעקב קנר :״כל זמן שוייס יושב בהתאחדות,
משטרת ישראל אינה נותנת את חסותה לתחרויות כדורגל.״

פרטיסים בכית-השימוש
ך* לההכנסותשנמנול עי ל לא הספיקו לוייס. הוא היה זקוק לכספים רבים. כי
תוך ארבע שנים החליף שלוש דירות, בכל פעם עבר לדירה מפוארת ומרכזית יותר.
חלק מהכספים השיג וייס באופן רשמי, באמצעות הלוזאות מההתאחדות. אותה התאחדות
אינה יכולה לעזור לכדורגלנים נצרכים. אולם יש לה כספים כדי לתת הלוואות לעסקניה.
וייס היד, מקבל הלוואה. עוד לפני שהספיק להחזיר אותה, היה מקבל הלוואה נוספת,
שתאפשר לו להחזיר את ההלוואה הקודמת ואף ליהנות מהעודף.
חלק אחר של הכספים השיג וייס בצורה לא כל כך רשמית. לשם כך היה לחלוץ
8#6><5^6^ 806ח^*1י1ו1י!^׳1ר|3

ן * ןןןן * ן 19 שופט הכדורגל ראובן פריזנר מוכנס לניידת המשטרה, בתום
ף 11ך
0 *11111 * 11411111 המשחק השערורייתי בין מכבי והפועל תל־אביב בשבוע שעבר,
נדי להגן
הקהל• שערוריית המישחק היא דוגמה למצב השורר בענף הכדורגל.
לוקח משם עוד 600 כרטיסים מאותו הסוג שנמסר לקבוצה בתחילה. פדיון 600 הכרטיסים
היה חופשי מכל מיסים. וייס ויששכר לא קופחו ברודח האגודות.
על הכרטיסים הכפולים לא היתה שום ביקורת, בניגוד לכרטיסים חדשים שהודפסו
בפיקוח גזבר ההתאחדות. כשנשאל הגזבר צבי ברים על־ידי כתב העולם הזו. ז בדק
פעם חשבונות אלה, שכולם היו מאושרים בחתימתו, השיב :״לא בדקתי. אינגי פקיד
במשכורת שאעשה עבודה שחורה.״

שתוק לי -אשתוק לך

המזכיר

משה וייס, שפוטר אחרי
נילוי עסקיו המפוקפקים,
אשר לא נחקרו עליידי שום גוף מוסמך.

ה מיז

קופאי ההתאחדות לכדורגל
גרשון יששכר, עוזרו ואיש־סודו
של וייס, שלא יבחל בעסקים פרטיים.

ך יי ק לפני מספד חודשים החלו אנשי ההתאחדות להבחין כי משהו אינו כשורה.
1אך משום מה לא נתנו את דעתם לחקור את עסקיו המסועפים של וייס. גם כשגילו
שלוש מעילות־באימון, לא נקטו נגדו כל צעדים משפטיים. הוא פשוט התפטר, קיבל
פיצויים מלאים ולא!החזיר עדיין את הלוואתו להתאחדות. אנשי ההתאחדות מנסים עד
פזשת וייס ולמנוע סינון ידיעות לעתונות. קשה להסביר את צעדיהם
היום להשתיק
אלה של השולטים בהתאחדות לכדורגל, אלא בעובדה שכמעט לכולם היה מצפון רע.
לאחדים מהם היה גם מצפון רע מאוד.
למעשה, הובטח לוייס להשתיק את פרשתו, כדי להבטיח את שודקתו הוא בפרשיות שהיו
גורמות אי־נעימויות לאישים מרכזיים בכדורגל הישראלי. אחת העובדות המעניינות היא,
שלמרות שפיטוריו של וייס כבר תוכננו זמן רב לפני שהודיעו לו על כך, הם נשמרו
בסוד עד אחרי האסיפה הכללית של התאחדות הכדורגל, שנערכה לפני שבועיים. הסיבה
לכך היתד״ שבאותה אסיפה עמדו לאשר את תקציבה של התאחדות הכדירגל לשנת 6־.19:5
הנהלת ההתאחדות לא רצתה צרות באישור התקציב, משום שהוא פלל סעיף בלתי נעים
אחד: המשחקים נגד נבחרת ברית־ד,מועצות• בשעתו התעורר רעש גדול סביב משחקים אלה,
בגלל שתי פרשיות של ביזבוזים ושל זיוף כרטיסים.
שערורית הביזבוזים נגעה לנסיעתה של נבחרת ישראל לברית־המיעצות. ברית־המועצות
הזמינה 20 איש. משלחת זו הורכבה מ־ 16 שחקנים, מאמן 2 ,מלווים ועתונאי. לפתע
התברר כי עוד שני אנשים רוצים לנסוע. היו אלה שני גזברי ההתאחדות מינצברג ממכבי,
וברים מהפועל. לבסוף הוחלט שאלה יסעו על חשבונם הפרטי.
בדרך חזרה התעכבה המשלחת בפאריס. שם הוציא ברים מכיסו כספים ביד נדיבה,
על חשבון ההתאחדות. לכל אחד מעסקני ההתאחדות ניתנו דמי־כיס בשיעור של 10 דולר
ליום. אך למרבה התמהון לא ביקש ברים מהשחקנים והעסקנים כל חתימה על הכסף
(המשך בעמוד הבא)

ד.כדורגל:מסריח*מן הראש

כ ר טי סי ם כ בי ת ״ שי מו ש. השקים, גדושי הכרטיסים שהוחזרו מתחרויות כדורגל ישנות,
הנמצאים בבית־הש־מוש של ההתאחדות, מאפיינים את אי־הסדריס בהתאחדות הכדורגל.
1958 העם הכ דו רי ה חדי ש ביותר
הצורה: גזרה עדינה ומהודרת
הצבע: במבחר צבעים מרהיבי עין
הקלים: אינו עלול לקרוע אח הכיס
המילוי: ארוך יותר

ד ר 1ש
לרא1ת 1
ותתפעל
ם צ 1רת1

₪ןןן

(המשך מעמוד )7
שקיבלו. הגיעו הדברים לידי כך, שה־כדורגלנים
עצמם באו לברים ודרשו להחתימם
על הסכומים שקיבלו.
עם תום הסיור, לא החזיר מינצברג את
דמי הנסיעה לרוסיה, ואילו הכסף שהכניס
ברים לקופת ההתאחדות על חשבון הנסיעה
רשום עד היום לזכותו. ההתאחדות
לא תבעה מגזבריה את דמי־הנסיעה משום
שהדי׳ר יוסף לאם, נשיא ההתאחדות, העיר
כי, בעיניו, היתד, נסיעתם חיונית•

ספסרות רשמית

**ץעהשע לי ת עסקני ההתאחדות שה-
* /ת ה במוסקבה וכילתה בפאריס, אירנן
משה וייס בישראל את מפגש הגומלין
בין ישראל לרוסיה, הידוע לשימצה כאחת
השערוריות הארגוניות הגדולות בספורט הישראלי.
רבבות הצופים, ששילמו סכומים
גבוהים מאוד כדי לחזות במשחק ההיסטורי,
הופתעו בבואם לאיצטדיון רמת־גן
למצוא את מקומותיהם המסומנים תפוסים
בידי אחרים. אלפי בעלי כרמיסיב לא הורשו
להיכנס למגרש מחוסר מקום. בחקירה
אחרי המשחק התבררו שלוש עובדות:
$ההתאחדות לכדורגל הדפיסה כרטיסים
במספר רב ממספר המקומות באיצסדיון.
9אלמונים זייפו כמה אלפי כרטיסים,
שהודפסו באותן הגלופות של הכרטיסים
המקוריים, בשינויים קלים.
9היתר, ספסרות רשמית בכרטיסים.
עוד לפני המשחק גילה העולם הזה ()981
בחקירה מיוחדת כיצד ההתאחדות לכדורגל
והאגודות עצמן ספסרו בכרטיסים.
למרות שנתגלו כרטיסים מזוייפים רבים
למשחק נגד רוסיה, לא הצליחה המש־סרה
מעולם להתחקות אחר עקבות המזייפים.
רק לפני חדשים מספר נמצא קשר אל
מזייפי הכרטיסים. היה זה ההרפתקן ההונגרי
דוד שטרן, שזכה לפני חודש בפירסום
ניכר בעתונות, אחרי שירה בעצמו כאילו
בשל אהבתו הנכזבת לזמרת היווניה של
קפד, אריאנה (העולם הזה .)1047
בשיחות עם ידידים היה שטרן מפליט
לא פעם :״לוא היה פעם בשנה עסק כזה,
לא הייתי צריך לעבוד כל השנה.״ ודרישותיו
של שטרן לא היו צנועות ביותר.
בעת המשחק נגד רוסיה היה שטרן שותף
בסוכנות הכרטיסים רוקוקו, לה נמסר חלק
ניכר מהכרטיסים להפצה. זמן קצר לפני
התאבדותו גילה שטרן כי עסק בהפצת כרטיסים
מזויפים והוסיף את ההערה :״וייס
הוא מנוזל. לא נותן להרזדיח לירה מבלי
שירוזיח בעצמו חצי.״
וייס ידע הרבה מאוד על מה שהתרחש
בעסקים של מכירת הכרטיסים למשחק נגד
רוסיה, משום שהיה מעורב בהם בעצמו.
על כן הוא לא פוטר ממשרתו, עד אחרי
שהתקציב שכלל את סעיף רוסיה עבר את
אישור האסיפה הכללית.

הכ 7מרמים את הכז
שחיתות אינה נחלתם של עובדי

ן | התאחדות הכדורגל בלבד. היא עברה
גם לדרגים נמוכים יותר. אחת התופעות
המעניינות ביותר בכדורגל הישראלי היא
תופעת הדו״חים על מכירת הכרטיסים למשחקים
השונים. אין צורך להיות רואה־חשבונות
מוסמך כדי להבחין כי הדו״חים
על מכירת כרטיסים למשחקים, הנמסרים
להתאחדות הכדורגל על־ידי גזברי האגודות,
והמועברים הלאה מההתאחדות לעיריה ולאוצר,
אינם מתאימים למספר הצופים.
אם במשחק מסוים מראה סיכום ממוצע
של אומדנות העתוגות על 8000 צופים ש־

נכחו במשחק, יימצאו בהתאחדות ובעיריות
דו״חים על מכירת 3000 כרטיסים בלבד.
אחד הסיכומים המדהימים הוא סיכום
המבקרים שביקרו בשעתו במשחקה של
קביצת מולוז הצרפתית נגד נבחרת הפועל
באיצטדיון רמת־גן. לדעת מבקרים זהירים
היו במגרש לפחות 20 אלף צופים. סיכום
הקופה הראה כי נמכרו 7000 כרסיסים
בלבד. יהיה זה אבסורד להניח כי 13 אלף
איש התגנבו ללא כרסיסים.
במקרים כאלה עומדים אפילו מארגני
המשחקים נדהמים נוכח סיכומיהם. הם אינם
יכולים להבין בשום פנים כיצד מתרחש
הדבר. קשה להם לתפוס כי לא רק הם
מרמים בכדורגל. הכל מרמים את הכל.

הצופים נעלמים בדו״ח

ך• ראשורא שו נ ה מרמות הקבוצות
*1עצרן, הנוהגות מדי פעם למכור כרטיסים
עצמאיים משלהן, מחוץ לכרטיסים
שהודפסו על־ידי ההתאחדות. הר,כנסר, מכר־טיסיג
אלה נכנסת ישר לקופת הקבוצה, אד
לכיסי גזברי הקבוצה, מבלי הצורך לשלם
מעשר להתאחדות וריסים לעיריה.
לפעמים מצליחה ההתאחדות לתפוס אגודות
המרמות. לפני זמן קצר נתפסה אגודת
נזנבי יפו כשמכרה כרטיסים עצמאיים, נקנסה
בסכום של 250ל״י. אירעו גם מקרים בהם
תסס מבקר של ההתאחדות אגודה שמכרה
כרטיסים עצמאיים, וקיבל דמי לא יחרץ.
רמאות אחרת של האגודות ד,ם כרטיסי־ההזמנה
למשחקים. כל קבוצה מקבלת למשחק
בו היא משתתפת כמר, מאות הזמנות,
לחלוקה בין אוהדיה ותומכיה, מלבד ההזמנות
למאות הניתנות לאנשי ההתאחדות.
רק במקרים מעטים מחלקות האגודות את
כל כרטיסי־ההזמנה שקיבלו. לרוב אפשר
למצוא את איש האגודה עומד ליד שער
המגרש, ומוכר הזמנות בכסף מלא•
אחרי אלה באים הרמאים הקטנים. אלה
הם הקופאים למיניהם, המוכרים באופן עצמאי
כרטיסים מתחרויות קודמות, שהגיעו
איך שהוא לידיהם.
גם אחרי כל אלה, גדול הוא מספר
הכרטיסים הנמכרים מהסכום המוסיע ב־דו״חים
הרשמיים. את עיבודם הסופי מקבלים
סיכומים אלה מידי גזברי האגודות ו־קופאי
ההתאחדות. ואין כל פיקוח לאן
הולכים סכומי ההפרשים.

הנסש חודה -הנוף נם כן
* * נ 1ע צ 5א ^ חמטץלאולםה -
> 3קשור קשר הדוק עם עסקני האגודות
וההתאחדות, הם האמרגנים והסוכנים למיניהם
החיים על חשבון הכדורגל. קודם
כל קיימים סוכני מכירת הכרטיסים, המקבלים
להפצה כרטיסים של משחקי כדורגל.
במקרים הטובים נעשית הפצה זו תמורת
קומיסיון מקובל. אולם לא פעם מוכרות
האגודות הדחוקות בכסף את כל כרסיסי
המשחק תמורת סכום המשולם מראש.
עסקים בלתי־חוקיים אחרים, עושות האגודות
בעסקיהן עם האמרגנים המביאים
קבוצות זרות לארץ.
על כן, אין להתפלא כי בשעה שיש צורך
לפעול למען הספורט ולפתחו, אין כסף
בקופת ההתאחדות. כי גם מיליונים יכולים
להיעלם, כשכל יד חופשיה להוציא כספים
ללא ביקורת.
אימרה יודנית קדומה ונבונה מאד אומרת:
נפש בריאה בגוף בריא. גוף הכדורגל הישראלי
— השחקנים עצמם — לא יהיה
בריא לעולם, כל זמן שנשמת הכדורגל —
העסקנים המנהלים ספורס זר — ,היא
חולה, רקובה ומנוזנת.
ה עו ל ס הז ה !106

במדינה
(המשך מעמוד )4
חזרו לבתיהם, סיפק אחד העתונאים אח
ההגדרה החריפה ביותר למאורע העגום:
״קרקאסם.״

בן המשפחה הטובה
מכל 11 נאשמי כפר־קאסם, היה גבריאל
אוליאל הטיפוס העליז ביותר .״הוא לא
בחור סתם, הוא בן של בון סאמיי (משפתה
סובה)״ ,הצביע אליו ידידו, הנאשם
השני, גבריאל דהאן. משפחתו הטובה של
אוליאל היתד, לשם דבר.
הצעיר היהודי מאוראן, במערב אלג׳יריה,
גורש מבית־הספר הצרפתי העממי ביום בו
הפציצו האנגלים מול חוף עירו את הצי
הצרפתי, כדי שלא יפול לידי הגרמנים.
הוא עבד כקצב, מקצוע שירש מאביו. אולם
נשמתו נכספה אל הצבא. כשפרצה מלחמת־העצמאות
בישראל, מיהר להצטרף למת״ל.
כתותחן נגד־טאנקים, הוציא ליד רפיח שלושה
טאנקים מצריים מכלל פעולה, בהפעילו
תותח שלא היה מחופר.
בין הקרבות היה אוליאל רודף־נערות
מדופלם• באחד הימים הכיר צברית ספרדיה
בחדר־האוכל של יחידתו, נכנס עמה בשיחה,
אף שלא ידע כמעט עברית. אחרי עשרה
חדשים נשא הצעיר בן ה־ ,18 שהיה בודד
בארץ, את הצעירה בת ה־.18
סמל לגיון״הזרים. למשך כמה שנים
פשט את המדים. בארץ־הצנע לא היתד,
עבודה לקצב מומחה. תחת זאת הלך לעבוד
ברכבת, שם היה חותנו מנהל־עבודה. אולם
לא היתר, לו מנוחה במקצוע הפרוזאי. באחד

לשוב צולרכושפ יאת ת
צפויה אופנסיכה כרחבת מצד המערבי ת

(ב? הזכויות שסודות)

״למה מלאת את הפקודה? למה לא סירבת?״
אוליאל הסתכל בו רגע בחוסר־הבנר״ השיב:
״אילו הייתי אדם המסרב למלא פקודות, לא
הייתי הולך למשמר־הגבול!״
״אבא מחוץ לעיר.״ למחרת הלילה,
נדמה שאוליאל שכח את הכל. הוא נשלח
לרצועת־עזה, מילא במשך חודש את תפקידו
שם, גם אחרי ששמואל מלינקי וגבריאל
דהאן נאסרו. לאשתו לא סיפר שום-
דבר.
כשניתנה לו סוף־סוף חופשה, חזר לאשתו,
שגרה בדירה קטנה בבית מוזנח בשכונת־שפירא
בתל־אביב. בלילה הראשון נקרא
להתייצב מיד בתחנת־ד,משטרה של נם־ציונה.
אשתו נסעה עמו. לתדהמת שניהם נודע להם
שם כי יש פקודת־מאסר נגד רב־שוסר
אוליאל.
מאז נשארה האשד, לבדה עם אמה ושני
ילדיד -ז׳אקי בן ה־ 6ואלברס בן וד .2האשד שהוסיפה לקבל שלושה רבעים ממשכורתו
של בעלה (המשכורת המלאה:
210ל״י נטו לחודש) ,סיפרה לילדיה בי
״אבא עובד מחוץ־לעיר.״ פעם חזר הביתה,
כדי להיות ליד בנו בעת ניתוח־שקדים.
השבוע, בשעה שבמקום־הזוזעה נערכה
הסולחה הגדולה (ראה לעיל) ,היה רב־שוטר
גבריאל אוליאל, בן ,26 במרפאת המחנה
הצבאי בו מתקיים המשפט. הוא נטל לידיו
מיכל של גלולות לתזינאל, לקח מלוא החופן
ובלע אותן.
היה זה כמעט סופו של החייל המקצועי
העליז. בקושי ניצול בידי הסגל הרפואי
של המחנה, כדי שיוכל להשתתף במערכה

עמדת־חככורה בהתחרות חבין־גושית.

חקו המסתנן! :הפחתת ערכן
של בריתות התמה השונות, ושילוב כד אותן מדינות בנזערן עולמי, אשר,
לרשותו תעמוד ׳עתודת צבאית, כלכלית ואטומית.

• נקודת-מוקד באופנסיבה זו יהווה המרחב האפרד
אסיאתי. המערב מבור כי על־יד׳ שילוב מדיניות של הגשת עזרה כלכלית,

ציוד צבאי והפעלת לחץ תקיף וקיצוני, יצליח להתגבר על חדירת ההשפעה
הסובייטית בארצות ערב. סטרה ראשונה במסע זח תהיה מצרים.

• ישראל תצורף למערך המערבי המורחב. אס כי לא ייחתמו
שוס חוזים או בריתות, יינתנו הבטחות ברורות לבטחו! ישראל. המערב רואה
בישראל מוצב חשוב במלחמתו נגד התפשטות הקומוניזם, ולכן יהיה מוכן
לדאוג לקיומה.

• ישראל לא תגיב בחריפות על ההתגרויות האחרונות

מצד ירדן. האמריקאים הסבירו לממשלת ישראל כי המעשים הירדניים
מוכתבים על־ידי מצבו הנואש של המלך חוסיין, מול ההסתה המצרית־סורית.
לעומת זאת, הבטיחו האמריקאים לנקום בפעולה שקטה בעמאן להרגעת המצר

בגבול ישראל.

• פחות מתונה תחיה התגובה הישראלית למעשי סוריה.
ישראל תודיע לאו״ס שהיא לא תסבול שום התגרות בגבולה הצפוני, וכל מעשה
איבה נוסף מצד הסורים יגדור אחריו תגמול.

• מדיניות החוץ של ישראל ביטים הקרובים תתנהל בסימן
פתיחת מועצת הברית הצפון-אטלנטית, שתיערך בפאריס
בעוד שבועיים. בשיחות עם השגרירים המערביים בישראל, ועם ממשלותיהם,
ינסו המדינאים הישראליים למנוע דיון בהצעה תורכית־איסלקית, המכוונת
להסדרת שלום ישראלי-ערבי על חשבון וויתורים טריטוריאליים מצד ישראל
והחזרת חלק גדול של הפליטים הערביים•
• אין סיכויים קרובים לעליה גדולה ממזרח אירופה. ח על יה
מפולין תימשן בזרם מואס וקטן הרבה מאשר בחדשים האחרזנים. מהונגריה
יתחילו להגיע עולים החל מראשית שנת .1958 מרומניה יורשו לעלות רק בודדים.
הארץ היחידה בה נדחקים יהודים לעל ה המוגית — פרס — תתרום אף היא
מיכנוה קטנה בלבד. הסיבה: החלטת
הנהלת הסוכנות לא לנצל תקציב ״אי־רופי״
לצרני עליה מזרחית.

• פרשת הרב הראשי יצחק

נסים תוסר מהפרק. ביג״ החליט
שאין זה מן התבונה הפוליטית
להסתכסך עם הרב, ואילו ראשי המגבית
הסבירו כי כל פגיעה במעמדו של הרב
הראשי עלולה לסגור אלפי בחי כנסת
בפזורה בפני שליחי המגבית עס זאת
לא תסיר אחדות־ר,עבודה את הצעתה
לדון במליאת הכנסת בפרשת הרב נסים,
אולם הצעה זו תוסר בקולות מפא״י
והדתיים.

• עירית ירושלים תחיה בחדשות,
כתוצאה מדו״ח מבקר
המדינה על עבודתה, שיפורסם
בימים הקרובים. תה׳ה זאת הפעם
המדינה יפרסם דו״ח
הראשונה שסבקר
תוך גילוי
מלא על עבודת חעיריה,
ליקויים רציניים ביותר

• יעקב בחן יתפוטר -מתפקידו
בראש הש.א. ויועבר ל*
מנגנון הלחירות שלמסא״י.

כאשם גבריאל אוליאל, אשתו שרה, בניו אלכד: וז׳אקי
״אילו הייתי אדם המסרב למלא פקודות
הימים בא מכתב גואל לכתובתו של גבריאל.
הקונסול הצרפתי דרש כי הגבר, שהיה
אזרח צרפתי, יתגייס לצבא צרפת. אוליאל
חשש לגורל אביו, עסקן קומוניסטי באוראן,
אם יסרב. הוא לקח את אשתו, הושיב אותה
באוראן בבית אביו, מנהל־עבודה בבית-
חרושת לפריג׳ידרים, התגייס לצבא. כסמל
בלגיון־הזרים נשלח לקוריאה. בנו ז׳אקי,
הלך לגן צרפתי, אשתו קיבלה אזרחות צרפתית.
כשחזרה
המשפחה לארץ, לא היה לה קל
להתאקלם מחדש. הבן דיבר רק צרפתית,
הילדים לא רצו לשחק עמו. האב לא חשק
במקצוע אזרחי. הוא רצה להצטרף לצבא-
הקבע, אולם אשתו התנגדה. בצבא היו
בחורות רבות מדי• תחת זאת התגייס למש־מר־הגבול,
שם אין בנות בכלל.
בליל־ד,זוועה היד, אוליאל מפקד חוליה״
יתכן ש,1יה יוצא נקי מן המאורעות הטראגיים,
אלמלא נשלחה חוליתו לפתע להצטרף
לחוליתו של עופר בכניסה לכפר.
באחת החקירות נשאל על־ידי אבא חושי:
העולם הזה 1051

האחרונה של המשפט הגדול, המתקרב החודש
לסופו.
משפט שהחיינו
הנאשם הישיש עלה בקושי אל דוכן העדים.
התובע אליהו פילינסקי קרא באוזניו
את גליון האישום :״אתה נאשם בגניבת
שטיח בשווי של 10ל״י מביתה של עדינה
ישראלי בתל־אביב. יש לך מה להגיד?״
לשמואל מזרחי ,74 ,היה מה להגיד :״אחרי
74 שנים הגעתי בפעם הראשונה לביתר,משפט.
אני רוצה להגיד,״ השיב מזרחי,
בהניחו את ידו על התנ״ך ,״שהחיינו וקיימנו
והגיענו לזמן הזה.״
אולם השופט דב זוהר לא התפעל מברכת
הנאשם הזקן. הוא מצא את מזרחי אשם
בגניבה, קנס אותו בחמישים ל״י, הזהירו
לבל יעבור שנית על החוק, אפילו למען
תפילה בבית־המשפט.

זאב שרף, ה1זמונה על הכנסות המדינה
והאחראי הישיר לפעולותיו של כהן,
החלים כי למען המשך תיפעולו היעיל
של מנגנון הבילוש לא תהיה ברירה
אלא לסלק מתוכו את האיש שזהותו
פורסמה ברבים על-ידי העולם הזה. ה׳
ש.א ימשיך בדרכו, גם בלי יעקב כהן.

• יתכן כי משפט בפר-קאסם יסתיים בפשרה. בקרב הנאשמים

עלה הרעיון להודות באשמה תמורת הסכמה מראש מצד התביעה שלא לדרוש

עונשים חמורים.
• יחוקק חוק מיוחד למושבי עובדים, שיקבע את הזכויות והחובות
של חברי המושבים• הכוונה: לתת למזכירויות הממונות של הסובבים סמכויות
מינהליות, שיחייבו את המתישב בקשר לתשלומיו ויכפו עליו שלטון מפלגתי.

• הרוקחים יצאו למלחמה נגד ההצעה לחוקק חוק שיחייב

את השכירים להיות חברי קופות־חולים. הרוקחים סבורים כי חוק
זה ישמיט את הקרקע מתחתם, מאחר שהמבומחיס יקבלו את תרופותיהם מבתי•
המרקחת של הקופות.
• הסובסידיות לבננות יורחבו לכל תקוסוות השנה, כדי
לאפשר למשווקים הגדולים, ובעיקר תנובה, לדרוש מן המגדלים הצמדה מלאה
וקבועה מראש
• מהפכה צפוייה לענף המרצפות. אחרי שדחקה את רגלי יצרני
לבני הסיליקאט, מתכוננת איטונג להוציא לשוק מרצפות מסוג חוש, עשויות
מחומר איטונג, שמחירן יהיה זול ב־־ 307 ויהיו ניתנות לניסור וקידוח חורים.

במדינה דת מתח לאמהות

החוק הדן בהסדרת נשואין וגיטין מכיר
בזכותם הבלעדית של בתי־הדין הרבניים
לפסוק בעדני אישות של אזרחי ישראל היהודיים.
השבוע התפרסמה בקוכץ פסקי־הדין
של בית־המשפט העליון החלמה עקרונית,
המצמצמת במידה ניכרת את סמכויות
בתי־הדין הרבניים.
שלושת השופטים שישבו בדין, דויד גוי־טין,
צבי במזון ומשה לנדוי קבעו, כי זכותו
של בית־הדין הרבני לפסוק בגורלם של ילדי
זוג מגירש, מוגבלת ליום מתן הגט עצמו.
את הבעיה עוררה אשה גרושה, שנכנסה
למשרדו של עורך־הדין מאיר דינאי, בבקשת
עזרה• ״בעלי רוצה לקחת ממני את בני
בז השש,״ סיפרה לו; ״הוא הגישי בקשה
לבית־הדין הרבני.״
דינאי ידע כי בית־הדין הרבני יחליס,
כמעט ללא ספק, על־פי ההלכה העברית
הקובעת :״רחמי אב על בניו.״ כלומר:
א־זרי גיל שש ישנה לאב זכות־בכורה ל־ח־ניר
בנו. במקרה זה היה עוד פחות ספק
ביחס לתוצאת התביעה כי האב רצה להכניס
את בנו לבית־כפר דתי, דבר שהיה מאד
מוריי חי רזיייי דריויח.
השופטים הסכימו. ביית־המשפט העליון
טען עורד־הדיו דינאי כי אמנם העניק
החוק סמ־ות לבית־דד־ן הרבני לדרוך גיטין.
אולם סמיות זו אינה יכולה לחול על גורל
בניהם של הזוג הגרוש, שנים כה רבות
אחרי ביציע הגט .״בעת מתו הלט ה חלט
כי עד גיל שש יהיה הבן אצל אמי,״ מען
הפרקליט .״בדבר החלטה חדשה חייב האב
לפיית לבית־המשפם המחוזי האזרחי, לפי
הסדר הרגיל. על כן, אין לבית־הדין הרבני
כל סמכות לדון בגורל הילד.״
השופטים סברו כדינאי. החלטתם פתחה
פתח בפני אלפי אמהות גרושות לדרוש את
ביטול פסק״הדין הרבניים, המאיירים איתן
ליי־יר את ילדיהן לבעליהן־לשעיר, תם
פטקי־דיו אלה ניתנו במועד מאוחר יותר
מיום מתד הגט עצמו.
עסקני המפלגות הדתיות הבטיחו כי פתח
זה לא ישייר פתוח זמז רב .״אנחנו ותבע
תיקון מידי בחוק,״ הכריז אחד מהם .״ואין
שום ספק שנקבל אותו.״

דרכי אדם
דון קישוזו ין המחזות
קלמן גלברד הגיע לארץ־ישראל רמקרה,
וכמעט במקרה נשאר בה. הצעיר הממושקף,
קומוניסט פעיל בעיר מולדתו פלונסק, נכנס
לבית־הם הר לעתים כה יריבית, עד
ששהותו כמקים נמאסה על אשתו ועל השלטונות
הפולניים גם יחד. א־תי־ ,השרר־חורת
היפה, שיחררה את בעלה פעש אחרי
פעם, בעזרת כספי אביה. לבסוף השלימה
ששום דבר מלבד שינוי קיצוני באקלים לא
• * ירפא את בעלה מנטייתו לסכן את עצמו
למעו האידיאלים בהם האמין•
הזוג גלברד, יחד עם התינוקת שהיתר.
בתם היחידה, הגיע לאייץ באשרת תיירים.
כשנסתיימה תקופת האשרה, הועמסה המשפחה
ללא גינוני טכס על א־ניה שנועדה
להובילם חזרה לפולין. רק התער־ות הרב
הראשי, שזכר לטובה את תרומ״תיו של
החותן העשיר לקרנות הציוניות מיעד, את
הגירוש דקות מעטות לפני הפלגת האוניה.
״סיזץ הנצחי. גלברד נשאר בארץ,
התחיל בה מיד במקום שהפסיק בפלונסק.
הוא הצטרף למפלגה ד,קומ ניסטית החשאית
(פ. ק .פ ).ונבחר במהרה לחבר הועד המרכזי
שלה.
האיש העדין, שחי בצנע, ושמסירותו ל־עניני
הפועלים היתר, כה פשוטה וטבעית,
התחבב על פועלים רבים. הם הכירוהו כראש
הסיעה הפרולטרית בהסתדרות, ששימשה
מכווד, לם. ק .פ״ עד שזו יצאה מן המחתרת
עם התקפת הנאצים על ברית־המיעצות והקמת
ברית צ׳רצ׳יל־סטאלין. החום האישי
והכנות הבולטת של האיש השכיחו בלב
רבים את השקפותיו הקיצוניות, שלא היו
פופולריות גם אז.
באותם הימים הכיר ״קלמן״ את כתי־הסוהר
בישראל כמעט באותה יסודיות שהכיר
את חבריהם בפולין. בניגוד לסיזון
נגד י הפורשים, שהיה חד־פעמי ודרמתי, היה
הסיזון נגד ד,קומ ניסטים שקט ומתמיד, נמשך
דור שלם. מדי פעם נאסר גלברד בידי
קציני־הבולשת היהודיים, נכלא לכמת ימים,
עונה ושוחרר. באחת הפעמים האלה עשה
קצין משטרה יהודי, המשרת עדיין במשטרת־
(תמשך בעטור )12

שז״ם יצאו לבלות לילה עליז בחיפה וכשהגיע הזמו לשלם 11

רצח ב שלו ש
• 1דיה כודדת פילחה את חשכת הלילה
הקר של יום ראשון בשבוע שעבר. צוזחה
חדה שבאה בעקבותיה, אורות נדלקים וצפירות
הסירנות של המשטרה ומגן־דוד־אדום
השלימו את התמונה. במרכזית הט־לפינים
של מטה המחוז הודיע השוטר
התורן למפקדו, ראש הענף הפלילי :״רצח
בוצע לפני כמה דקות ליד בנין הדואר.״
אותה שעה כבר היה החשוד־ברצח כלוא
בתוך תא־המעצר של בנין מטה המחוז.
במזנון הבית לגם הש״טר פיל־פ אברמוביץ׳
ספל קפה, סיפר לחבריו על רגעי
החרדה, שעברו עליו מן הרגע בו נשמעה
היריד, ועד למעצרו של החשוד :״הייתי
בשמירה במגרש־החניה של בנין מטה המחוז.
כששמעתי את היריה רצתי ל־יוון
המקום ממנו נשמעה. על מדרגות הבית עמד
בחור צעיר, ובידו אקדח. הוא איים עלי
בכלי וצעק, :אל תזוז!׳ בידי היה מטן
שנמסר לי לשמירה. הפניתי איתו כלפי
מעלה ויריתי צרור באוויר. מ־ד התאספו
שוטרים מכל חלקי הרנין — רבים מהם עם
נשק ביד. הצעיר זרק את האקדח והרים
את ידיו.״
בחוץ, ליד בנין הדואר, הבזיק צלם המשטרה
במצלמותיו. אחות מגן־דוד־אדוס
פרשה סדין על גופת המת. רופא קבע
את המתת, חתם על דו״ח הבדיקה. בלשים
שנקראו לזהות את ההרוג עשו זאת במבט
ראשון :״זהו אליהו בכר מחוף שמן. רועה
זונית.״
לפי. הוראה מיוחדת יצאו הניידות לכל
חלקי העיר התחתית. בסריקה קפדנית עברו
את כל בתי המרזח, המחששות וחדרי הפרוצות,
אספו את כל הטיפוסים הזזצזידים
שנמצאו שם• במטה ניגש קצין האמור
לחקור את החשוד, יוסוף מיענה, תושב
אום־אל־פחם שבמשולש .״ספר על כל מה
שקרה הלילה,״ ביקש ממנו.

מודיע בא העירה
* וסוף מחמוד מועגה הגיע לחיפה
לפנות ערב. הבחור הצעיר 24הלבוש
אירופית, חיפש מקום לבלות בו
את הערב. ברחוב המלכים פגש את חברו
מוחמד שרים, פועל בן ,22 תישב עכו. גש
מוחמד בא לחיפה לבלות. השניים החליטו
לעשות זאת בצתתא.
מוענה לא היה זר בעיר הגדולה.
כבר מצעירותו עבד במשקי היהודים בחדרה
ובזכרון־יעקב, הזדמן משם לעיתים
קרובות לחיפה. בזמן האחרון הוא עבד
בשירות המשטרה, שימש מודיעו הקבוע של
הקצין טפרן, קת״ם משטרת עפילה. בהמלצתו
של ספרן וכה יוטוף ברשיון לאקדח,
אותו היד, מחזיק בקביעות בכיסו.
אחרי ארוחת ערב דשנה באחת ממסעדות

חבריו, יוצאי־תורכיה כמיהו, ביקש מהם יותר ובת להצטרף למסיבת ד,״סולחה״ שת־ערך באחד
הבארים בעיר, על חשבונו של מוענה. הם היא מנצו נענו ברצון. אן מרים נשארה במקום. היא היתה רגילה

כבר למריבות סביב התשלום עבור שירותיה, י השאירה את סיום המשא־ומתן בידיו של

בכר מעבידה. מוחמר נשאר אתה•

רצח ככית קפח

שנה׳

י• א היתד! זו הפעם הראש־נה בד, הס־
/תבכו לקוחותיה של מרים במריבה ש-
נכתימה בשפיכות־דמים• מרים חניין רוואן
הגיעה לחיפה מאום־אל־פחם מולדתה לפני
הצטו הרג? האש לכיס

מרים חסיין רוואן, כפי
שצולמה לפני שנחים וחצי,
מיד לאחר ששוחררה מבית־הסוהר בעוון
ערותישקר. התמונה נמצאה בארכיונה׳
של אחת מחנויות הצילום שבעיר התחתית.
העיר התחתית החליטו השניים לרדת לאחד
מבתי הזונות הרבים, הפזורים בחוף שמן.
״נמצאת שם מרים מאום־אל־פחם,״ ציין
יוטו ף.
״אני מכיר אותה,״ השיב מחמוד ,״כבר
פגשתי אותה שם.״
התחנה הראשונה בחוף שמן היתד, מאורת
החשיש של אהרון היווני. לשמחתם של
השניים, פגשו מיד את מרים. המשא־ומתן
היה קצר מאד; מרים לקחה את שני לקוחותיה
אל אחד הצריפים הריקים שבסביבה.
מוחמד נשאר בחוץ ויוסוף נכנס עם מרים
פנימה• נעבור חמש דק, ת יצאו יוסוף ומרים
החוצה. הפרוצה דרשה את התשלום
— שלוש לירות — מיד, עוד לפני שמ,חמד
יכנס אתה לצריף. יוסוף סירב לשלם.
לקול הרעש וצעקות הריב, יצא אליהו
בכר מהמאורה. השניים הבינו מיד שהגבר
המטורזן הוא שומרה של מרים. הצעקות
הפכו כמעט לתגרת־ידים. ואז הצליח מוענה
לחלץ את עצמו בתחבולה בדוקה :״למה
לנו לריב?״ שאל ברור ,״נלך לשתות קצת
בעיר ונשתטה על המחיר.״
בכר היה המום מתערובת ההאשיש ששאף
במאורה. הצעתו של יוסוף, לשתות על חשבונו,
קסמה לו מאד. בכר קרא לשניים מ
ברוך
כהן, אחיו של רפאל, שנרצח בעת
־ • י ~ י • י קטמתידמים באתת ממסבאות חוף שמן, גם

הוא בעטיה של מרים רוואן, יוצא מבית בכר, לשם בא נדי לנחם את

המשפחה ה>0כ1רה
משפז השו?
מסורת העדה התורכית שאליה נמנית משפחת בכר.

האבלים. ביתה של משפחת בכר הוא צריף מט־ליפול בחוף שמי
המאוכלסת משכנות־עוני, בתי־בושת ומאורות־חאשיש. חוף שמן נמ
לנמל, בין חביות מאגר הנפט בנמל ובין בית־החרושת שמן׳ בעיו

11 הבילוי אירע

בע שנים. לא עברו ימים רבים,־ הצעירה ( )16 התייצבה במשטרה.
רה כי נאנסה בידי צעיר ערבי
;צעיר נאסר מיד והובא לוין.
;נס לא הורשע. במהלך המשפט
דים לפתע את העדות שמסרה ב־זעידה
לטובת האנס. המשטרה החום
במתלוננת החסודה, וזאת הוב־באשמת
עדות־שקר, נידונה למאסר
ו שוחררה מרים ממאסרה, היא
אל היצאניות הזולות בחוף שמן.
בית־הסוהר דחפו אותה גש •׳.עישון
לזריקות מורפיום. את ו וזח יה אסף
די יוצא־ת רב ה גשם יוח.ה רחמי,

בדון רעוע עשוי קרעי־ברזנט, נו־ם־ת אהלים ושברי־לוחות,
מאכלס את מאורת החאשיט של ״אהרון ה•
הותקפו פעמיים קציני משטרה ושומרים שניסו לערוך

מצוד על באי המאורה. בחיץ, ליד החלון השמאלי, נראה אחו ח.וברי
המאורה, כשהוא מכין את הנחלים לנרגילית המכילות את החאשיש. את התמ נח
צילם צלם העולם הזה מתוך חלונה האחורי של מכונית, שחנתה במרחק ניכר.

בפעם האחרונה, לפני חודשים אחדים,
סירב הרופא לעצע ניתוח נוסף בבטנה של
מרים, אחרי שבלעה שני מסרקות, עט
רולקס ומפתח, בבית־הסוהר.

יוסוף, הנחית על ראשו בקבוק שבור, שגרם
לי סוף פצע עמוק מאוד בגולגלתו.
יוסוף ברח על נפשו. הוא ה יע •.מדרגות
בנין המשטרה, כשראה את דמ,־תו של אליהו ״׳
מתקרבת אל ד,סיממה שבין בנין המטה ובין
הדואר המרכזי של חיפה.

הדריסה עד למטח
ף וסוף, כבר וחבריו, פנו לקפה דולפין
ברחוב המלכים בחיפה. הם ישבו
ליד אחד הש ־לחנות, פקדו על המלצר להביא
להם בקבוק קוניאק וכוסיות.
אד המשקה לא השכין שלום אחרי הכוסית
הראשונה נמשך הוזיכוח על דמי־שירותיה
של מרים .״אץ דבר כזה!״ צעק בכר על
יוסוף, ששילם בעד הקוניאק ,״אתה צריך
לשלם לה.״
יוסוף הזמין אוכל ומשקה נוסף, אך הוויכוח
לא נרסק. בכר וחבריו אכלו בכל
פה, כששיכרותם הולכת וגוברת מרגע לרגע.
לבסוף קם מיענה ממקומו, יצא לרחוב,
כשהוא מסתכל בלי הרף לאחוריו. בכר
ושני חבריו יצאו גם הם, עקבו אחרי מיענה
בחשיבה, כשהם מתנדנדים מצד לצד ופולטים
גידופים וצעקות אל חלל הלילה החיפאי
השקט.
מועוד. נבהל. עדיפית הכוח היתה לצ-דו
של בכר. ואז נזכר הצעיר הערבי במעבידיו
מן המשטרה, החליט לסית לכיוו־ בניו מטה
המחוז ייייילה הרחוב, לבקש שם מקלס מפני
רודפיו.
המרחק בין הנרדף לרודפיו קטן מרגע
לרגע. צעדיהם הכבדים של הרודפים נשמעו
היטב על מרצפת הרחוב. יוסוף, שהיה
עייף ממאורעות הלילה ומכמית הקוניאק
שבלע, הרגיש כי כוחיתיו עוזבים אותי. ביאוש
גובר המשיך לסגת לכיוון ינין המטה,
כשהוא מ־׳תכל בפחד אל שלוש הדמויות
הקרבות ובאות.
של הנרצח אליהו בכר, בגמר ישיבת השבעת. על
יונחת הסעודה המוגשת עם סיום ימי השבעה, לפי
ן לשמאל — אמו של הנרצח, בנו, אחותו ואשתו.
זביבה וזרחה
תתיוב

שהשאיר לה לכלכלתה רק לירות בודדות
ליום.
ערב אחד, לפני שמונה חודשים, ישבה
מרים בבית־הקפה של פרנסו בחוף שמן.
מעבידה, יוחנה רחמי, שתה בחברת קבוצה
גדולה של יהודים יוצאי־תורכיה והקשיב
לשידורי קול ישראל. לפתע נשמע קולה של
מרים :״העבירו את הראדיו לשידור בערבית!*
יוחנה קם לעשות את רצונה.
יתר המס בים היו שיכורים ברובם .״לא
רוצים ערבית. באן מדינת ישראל!״ צעק
אחד מהם, רפאל כהן. יוחנה התעקש, העביר
את מחוג התחנות לש דורי ראדיו
רמאללה. כהן קם להתנגד למעשה השרירותי.
אן לפני שיכול היה לעשות משהו, חטף
יוחנה סכין מטבח גדולה וחדה, פצע את
רפאל כהן פצעי־מוות. הוא הובא לדין
באשמת הריגה, נידון לשלוש שנות מאסר.
מרים העידה נגד יוחנה במשפט.
לבת הכפר היו הזדמנויות רבות אחר״ת
לבקר בבית־המשפט. בסריקות־כתע של
משטרה היתר, מרים נעצרת תדיר, מובאת
לדין בעוון יצאנות ושומט ת חשודה. הבית־הסוהר
היתד, מפורסמת במעשיה המוזרים:
היא היתד, בולעת כפות, מזלגות ומפרקות,
וארבע פעמים היו שלטונות בית־הס הר נאלצים
להביאה לניתוח, כדי להוציא מבטנה
את העצמים המיותרים אשר בלעה להנאתה.

ידיה אחת

::ץ \ 1תמונת החתונה של אלי*

י י ^ י י י הו בכר. את משפחתו
קייס בכר במשכורתו כפועל בחברת דגון.

כסירה גנובה לעכו

בקבור! שכ״ר ער הראש
* 4ול גירסה זו, המואאת את ח-ז-ת

^)כ ע דויו ת שגבו חוקרי המשטרה החיפאית
בליל הרצח וביום שלאחריו, נפוצו בחיפה
שמועות המבססות גירסה שינה לגמרי.
יוסוף מוענה, אימרים מקירות אלה, יצא
מאום־אל־פחם לפנות ערב. הוא נפגש בחדרה
עם שניים מידידיו, ערבים תושבי רמלה,
שהזמינו אותו לשתיית כמה בקבוקי משקה
באחת המסעדות אחרי שחיסלו שלושת בקבוקי
קוניאק, יצאו השלושה לא־ם־אל-פחש,
סעדו בביתו של יוסוף את ארוחת הערב.
בתום הארוחה הזמינו האורחים את יוסוף
לצאת אתם לנצרת במכיניתז. גז בנצרת
המשיכו השלושה לחוג את הפגישה, החליטו
לנסוע בצוותא לחיפה, בחברת שני חברים
מנצרת.
שתויים, שבעים וטובי־לב הגיעו כל חמשת
הידידים לחיפה, הת־שבו באחת המסבאות
הקטנות שליד ד:,מל. יוסיף ואחד מחבריו
רצו בבחורות. הם קראו לאחד מנהגי
המוניות מן הסביבה, הורו לו להביאם
לחוף שנון במאורת החשיש של ״אהרון
היווני״ פגשו את מוחמד שרים ואת מרים.
כשח •רו למסבאה, בד, המתינו להם חבריהם,
תבע נהג המונית 15ל״י בעד עבודתו.
יוסוף ראה את המחיר כמוגזם, סרב
לשלם. בוויכוח הקולני התערב אל הו בכר,
רועה זונות חיפאי ומעשן־חאשיש, החי בין
השאר על רווחיה של מרים. הוא ניגש ל־

ך • יד כנין המטה, על מ. רגות הבית,
/חזר ליוסוף א מץ־לבו. במקום להיכנס
לבנין, הוא נשען על הקיר, שנף את א דחו ״
מכיסו וחיכה לרודפיו. שתוי והמום־מוח י
החליט לפרוע אתם את החשבון, במקום •ג
בו עדיף כוחו על כוחם.
לבסוף, התקרבו הר דפים לטימטה בה
שוכן מטה המשטרה. שני חבריו של בכר
ניסו להניא אותו מלהמשיך ברדיפה. הוא
המשיך להתקדם בעצמו, כשהוא צועק ומקלל
בכל פה.
בכר נכנם לסימטה. צלו ה־דול השת־ע
לפניו. הוא לא ראה את יוסוף העומד על .
מדרגות המטה, כשאקד חו בידו.
יוטוף חיכה בשקט. הוא כיוון היטב את ;
אקדחו, העיף מבט לאחור אל בנין המש־ ז
טרה, ולחץ על ההדק קול הנפץ פילח *:ת
השקט. אחריו נשמעה נפילתו של בכר. יו• |
סוף היה קלעי טוב: הוא פגע ישר בראשו
של בכר, הרג אותו במקום.
מראה הגופה הצוננת הבהיל את יוסוף.
הוא הרהר רגע אחד. הפנה את פ יו לאחור
והחל לברוח בבהלה בכיוון־ מ רד הרחוב.
נקישות נעליהם ד,מסוס ות ש. שיט־רים
שיצאו מן הבנין הדהדו אחריו. קור־רוחו
של השוטר אברמ ביץ׳ סיים את ה־ ״
רדיפה מ־ד: יוסוף נעצר, נכ,א בתחנת י
המשטרה.

בס>ן וס

השימר פיליפ אברמו*
ביץ /האיש שהמי׳ע את
החשוד, מצביע על המקום ממנו נורתה היריח.

י > 0יייי**^י**יי*^
ני חכריו של בכר חזרו לחוף שמן.
\1/״שם יהיה אסון גדול. אליהו רדף
אחרי יוסוף. יוסוף ברח למ ם־ה* סיפרו?
השנים, שלא ידעו עדיין שאליהו חברם ־
מתבוסס בדמו ליד בנין הדואר.
מרים נבהלה מאד. כאשד היה יוסוף ;
אצלה, הבחינה באקדח החגור למותנו. היא
לא רצתה לה־ות כרוכה במעשה פשע נוסף!
מעשה הרצח הראשון שבוצע בגללה היד,
עדיין חרוט היטב בזכר נה.
גם מוחמד שרים לא רצה •השאר יותר
בחוף שמן. למרות שנדבר עם יוסוף לחכות 1
לו עד שיחזור מהשתיה עם בכר, הוא
החליט לחזור מיד לעכי. מרים הפצירה בו ;
לקחתה אתו :״ה ״וטעים לא ימצאו אותי :
בעכו. הם יבואו לחפש אותי כאן״
מוחמד ומרים יצאו לנמל הקישץ. מוחמד
חתך את יתד אחת הדוגיות, הכנים לתוכח ׳
את מרים, הפליג לעכו. כשהגיעו א.שי ,
המרור הפלילי לח •ף שמן, לחפש את מעים, ן
לא יכלו למצאה. החיפושים הקדחת.יים שנערכו
לא העלו דבר. רק כעבור כמה 4
ימים ועצרה בעכ ,-כשהמשטרה קישרה זזת
הה דעה על הדוגית הגנובה לרצח שבוצע
באותו לילה.
השבוע ודעמוד מרים בפני נשיא בית־המשפט
המחוזי בחיפה היא תקשיב לבקשת
קצין המשטרה לגרשה מחיפה ״שני מעשי :
רצח בגלל זונה אחת, הם די והותר.״ אומרים
הקצינים החיפאים.

4 1 —*1 .י1

דוגמא

במדינה
שע 1ח 1ת

20 סיגריות — 370 פרוטה
צרפת שזיצריה
ארצזת־רברית
הן רק שלוש מתוך הארצות הרבות אליהן
נשלחים מדי שבוע מינויי החוץ של
״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי,
העתון הנקרא ביותר במדינה, המוסר
לישראלי בניכר דו״ח נאמן ומלא על כל
הנעשה בארץ, בכל שטחי החדשות.

משרדינו
]פתחו

בדח׳

החדשים

מזא ״ ה 42

ובין אחד העם ל שדרות רוט שילד)
מספרי הטלפון 3־ 6 1 5 6 2נ שארו לל א שינו•

קוי תעופה בי שראל בע־־מ

למדו

מהר

שפות!

וביסודיותבבית ־ ה ספר לשפות
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

״קד ימה״

א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה >תס 8311ז76 תס ) 0למשתלמים על־ידי
מורים מאנגליה.

קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר ג׳ ד׳ ה׳ ו׳ ז׳

למבוגרים מכל דרגות

יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכוניות.
פרטיםוהרשמה: מ־9־ 12 לפנה״צ — 3־ 9בערב (פרט ליום ר).

(חסעוך מעמוד ) 10
ישראל, את צרכיו לתוך פיו של האסיר.
כשעלה קלפן מן המחתרת, קרה משהו
בארץ מולדתו ששינה באופן יסודי את
גישתו לבעיה היהודית. הנאצים השמידו את
יהודי פולין, וביניהם גם את יהודי פלונסק
ומשפחת גלברד. השואה רדפה אחרי הקומוניסט
הוותיק, שלא היה איש־מפלגה אטום,
אלא אדם בעל לב רגשני. הוא חיפש פתרון
חדש לבעיה היהודית•
טיטו הראשון. לבטים מצפוניים אלה
הולידו את המפלגה הקומוניסטית העברית,
פלג שפרש מפ. ק .פ. ודרש הכרה בזכות
העם היהודי לסיפוק שאיפותיו הלאומיות.
ה״קלמניסטים״ ,כפי שנקראו תחילה
על שם קלמן גלברד, כללו את רוב הנוער
הקומוניסטי המשכיל של אז, וחלק
מן הועד המרכזי של המפלגה. הם היו סיטו־איסטים
לפגי טיטו עצמו.
חיש מהר התלקחה המלחמה בין שתי
המפלגות הקומוניסטיות היריבות. הקומוניסטים
העבריים, שהתקרבו במידה רבה ל־לח״י
(שהתקרבו אז מצדם לרעיון של תמיכה
סובייטית במחתרת הלוחמת) ,נשאו את
רעיונם גם אל מעבר לגבולות המנדט. גל־ברד
נשלח לפולין ולשאר הארצות הקומוניסטיות,
כדי להסביר שם את הצורך במדינה
עברית. בין שאר האישים שהכיר אז,
היה קומוניסט פולני בשם וזלדיסלב גומולקה.
איש אינו יכול לקבוע כיום מה היה
חלקה של הסברה זו בהכרעה ההיסטורית,
שנפלה כעבור שנתיים. כאשר קם אנדרי
גרומיקו באו״ם והצביע בעד הקמתה של
מדינה יהודית, היתד, זאת סטירת לחי
לפ. ק .פ ,.נצחון לקומוניסטים העבריים.
אולם לא הם קצרו את הקציר. בעוד
שפ. ק .פ. הפכה למק״י והתחזקה מחדש,
התפרקה המפלגה היריבה. רוב חבריה הצטרפו
למפ״ם, כפלג מאורגן. ביניהם היו
גלברד, אליעזר פרמינגר ושמחה צברי.
מכתם גורלי. באחת משליחויותיו האחרונות
חלה גלברד בטיפוס־הבטן, ואחר־כך
בשחפת־הריאות. כשהחמיר מצבו הוזמן רשמית
על־ידי הממשלה הפולנית לבוא לפולין,
להחלים שם על־חשבון המדינה. גלברד
השאיר את אשתו ובתו בארץ, נתקבל באורח
מכובד בפולין.
אולם לא עברו הימים, והאורח הפך לפתע
מוחרם. גלברד עצמו לא הבין את פשר
השינוי הפתאומי. רק מאוחר יותר נסתבר
כי חוגים קומוניסטיים בישראל שלחו מכתב
לקומוניסטים הפולניים, הזהירו אותם מפני
גלברד הבוגד והפלגן. בודד ומיואש, פנה
גלברד ישר אל גומולקה, ביקש את התערבותו.
אולם לפני שפניה זו נשאה פרי,
נפל גומולקה עצמו קרבן לטיהור סטאלי־ניסטי.
שום קומוניסט פולני לא העז עוד
להראות את פרצופו בקירבת החולה.
ערירי ומוחרם, רחוק ממשפחתו, ללא
אפשרות לצאת מפולין, איבד גלברד כל
תקווה. מחלתו החמירה, שמה קץ לחייו
בגיל .45
בהיותו עוד אורח מכובד, ראה כי חזירים
רועים בבית־הקברות היהודי. הוא דאג
כי השלטונות יגדרו את המקום, יקימו בו
מצבה לזכר השואה היהודית, על חשבון
המפלגה הקומוניסטית המקומית. במותו נקבר
באותו מקום. צוזאתו הובאה לארץ על־ידי
ישראל ברזילי, אז שגריר ישראל בפולין
וחבר מפלגתו. הוא ביקש בה כי גופתו
תכוסה בדגלי הלאום והמעמד, הצהיר מחדש
כי נשאר ״נאמן לעמו ולמעמדו״.
האשת הנשכחת. השבוע ציינה אסתר
גלברד את יום השנה השביעי למות בעלה.
אחרי שבתה נישאה, נשארה האשד״ שהיתר,
צלו הנאמן והבלתי־מתלונן בכל ימות חייו,
לבדה ובחוסר־כל.
זמן מה ניסתה האשד, בת ה־ 51 לקיים
את עצמה בעבודות־בית, שטפה רצפות וניקתה
שמשות. אולם אחרי שלקתה בר,ת־קפת־לב,
אסרו עליה הרופאים כל עבודה
קשה. היא נשארה בחדר זעיר ועלוב בש־כונת־שפירא.
חברי
בעלה עלו בינתיים לגדולה, הפכו
שרים ומנהלי משרדים ממשלתיים. איש מהם
לא התעניין עוד באשת חברם המנוח. כי
קלמן גלברד, דון קישוט שלא היסס מעולם
לסטות מקו של מפלגה כשמצפונו דרש זאת,
נשאר גם במותו בין המחנות: קומוניסט
ובוגד בעיני הציונים, ציוני ובוגד בעיני
הקומוניסטים.
המשק קרב הלויתדם
הזעזוע הראשון ירד על חברת מפעלי
מים, המבצעת קידוחים בחלץ ובכמה מקו
מות
אחרים בארץ. שני קודחי־נפס ישראליים,
שעבדו בחברה, ירדו מן הארץ והשתקעו
בוונצואלה ברוכת־הנפט 10 .קודחים
נוספים הגישו בקשות להיתר הגירה.
ארבע מכונות־קידוח, ביניהן מכונת־הענק
סופר־ 1י 7המסוגלת לקדוח לעומק העולה על
15 אלף רגל, משותקות. המומחה העיקרי
של החברה, מייסדה יעקוב נובק, נסע לספרד
כדי להחכיר את מכוגות־הקידוח שם.
סגל החברה, שמנה 300 איש, עומד לרדת
ל־.70
הסיבה לזעזוע לא היתד, נעוצה בחוסר
אפשרויות בישראל. גרמה לו תופעה טבעית
אחרת לגמרי: המלחמה הנואשת בין חברת
מקורות לבין חברת סולל־בונה, שכל אחת
מהן מחזיקה 32 בחברה זו* .המלחמה
בין שני המנהלים, שעירערה את יסודות
משק־הנפם של ישראל, היתד, רק חלק ממלחמה
לחיים ולמוות של שני לוזיתני ה־

ל,למן גרכרד ובתו ()15146
בוגד לציונים, בוגד לקומוניססים
משק ההסתדרותי, שכל אחד רצה להיות
השליט היחיד בשלולית הנפט הישראלית.
אימפריאליזם המפלצות. מפעלי מיס
מבצעת רק את העבודה הטכנית. החברה
המפקחת על פעולותיה, וד,מחזיקה למעשה
בשדה־הנפט של חלץ, על 19 הבארות המפיקות
200 טון נפט ליום, היא חברת
מצדה בחברה זו נערכה המלחמה המכרעת
בין השותפים.
לגבי אנשי המשק הפרטי, אין הבול רב
בין שני הלוויתנים, שהשמינו על־חשבון
אשראי ממשלתי והשתחררות מתשלום מסד,כנסה.
אולם לגבי מנהלי הלח־יתנים היתר.
חשיבות עצומה למאבק זה, כי בתוצאותיו
יהיו תלויות עמדותיהם האישיות וכוח שלטונם
בניגוד
לסולל־בונה, שגדל עוד לפני קום
המדינה ונבנה בעיקר על־ידי שיטה מסועפת
של העדפה ושיחרור ממסים אמיתיים, הרי
מקורות היא בעיקר יצירת המדינה. ההסתדרות
השקיעה בד, רק 200 אלף ל״י, אולם
יש לה אותו מספר של מניות 337 כמו
לממשלה, שהשקיעה בה (בצורת הלוואות
ללא מועד־פרעון מוגדר) סכום של 80 מיליון
ל״י. מול מימון אגדי זה, היה גם
סולל-בונה מקופח.
הדבר שנתן למקורות את כוח־המחץ שלה
בחוגי הממשלה היתה העובדה ששניים ממנהליה,־לשעבר
הפכו שרים: לוי אשכול
ופנחס ספיר. לעומת זאת אין לסולל־בונה
אף שר אחו, ומנהליו־לשעבר לא הגיעו אלא
לדרגה של צירים וחברי־כנסת.
אמנם, מקורות הוקמה במטרה מפורשת
לעסוק רק במים, ולצורך זה חוסלו כל המתחרים
הפרטיים והממשלתיים (כגון תה״ל)
* שאר המניות 2(4 :ג בידי הסוכנות,
470 בידי יעקוב נובק.
ה עו ל ם חז ה 1051

שעסקו בהפקת מים ובניצולם. אולם כמו
סולל־בונה, שהוקם לשם סלילת כבישים
ובנין בתים, הפכה גם מקורות למעצמה
אימפריאליססית, שחדרה לאלף ואחד שסחיס
אחרים. הנפט הסר לחזית העיקרית, ובחזית
זו התנגשו דגי־המלך.
מיקוח כמקום קידוח. חברת מצדה
בנויה על הסכם של סיפם י־פיפטי, חלוקה
שיזה של ההשפעה בין המנהל מטעם מקורות
לבין המנהל מטעם סולל־בונה. אולם
יחסי־ד,כוחות לא התאימו לסידור זה: מקורות
מחזיקה ב־ס/ס 40 של המניות לעומת
*/״ 20 של סולל־בוניה. השאר נמצא בידי גורמים
צדדיים, שהצטרפו לאחד המחנות: חברת
אטפל 20 הצטרפה למחנה מקורות, מאחר
שהיא זקוקה לחסדי השרים הכלכליים.
קבוצת מיאסי של יקותיאל סדרמן ושותפיו
הפרטיים 10 עברה למחנה סולל־במ׳ה.
שאר ״/ס 10 המניות נמצאות בידי בעלי־מניות
ברחוב, שהשפעתם אפסית•
כדי לתת לאנשיה שלסון־יחיד, תבעה
מקורות לבטל את ההסכם הקיים וליצור
הנהלה לפי מפתח ההשקעות. במקרה זה
היה נבחר אלוף ברנע, איש מקורות, כמנהל
כללי.
אולם סולל־בונה גילה התגגדות עקשנית.
המיזוג יתכן רק, כך קבע הלל דן, אם
יוכנסו לחברה גורמים נוספים העוסקים בנפט.
המועמדים: חברת נפניא וחברת יהודה,
שבשתיהן יש חלק לסולל־בונה, ואין כמעט
חלק למקורות• במקרה זה היתה מ&ורות
נשארת במיעוט.
איש אינו יודע כרגע מי מבין הלוזיתנים
ינצח. אולם כבר ברור מי הפסיד: מדינת־ישראל
ומשקיעי־ההון, שכספם טובע במערבולת
הקרב.
משטרה הדוד 013*19׳
חמישה דודג׳ים אפורים חדשים חנו בשבוע
שעבר ליד בנין המסה הארצי גתל־אביב.
יעלי הדודג׳ים, חמשת מפקדי מחוזות
המשטרה, היו מסובים אותה שעה סביב
שולחנו של המפקח הכללי, הקשיבו יחד
עם שלושת סגניו להוראותיו התקיפות:
״עליכם למנוע בכל מחיר את התפטרות
הקצינים במחוזותיכם.״
את מפקדי המחוזות כינס סהר בדקה האחרונה
לפני השעה השתים־עשרה. מירושלים
ומחיפה הגיעו לשולחנו מכתבי התפטרות
של ששה קצינים גבודיים בתפקידי־מפתח
חשובים: ע.מ.מ. יהודה ארבל, קצין
התפקידים המיוחדים במטה מחוז ירושלים;
ע.ם.מ. ישראל אילון, ראיס הענף הכלכלי
בירושלים! מפקח־ראשון יצחק אסרת, סגן
ראש הלשכה הפלילית בנפת־הבירה; סגן
מפקח מחוזי שלמה ביטר, מפקד משטרת
הנמל בחיפה! ע.מ.מ. מרדכי רון, מפקד
ספינות משטרת־החוסים בחיפה! וע.מ.מ• אריה
רויסרמן, מדריך בקורם הקצינים בשפרעם•

ההתפטרות הסיטונית היתד, מכה קשה למשטרת
ישראל. זמן רב יעבור עד שקצינים
חדשים יתפשו כראוי את מקומם של
הקצינים המוכשרים שהתפמרו, ימלאו את
תפקידיהם באותה דייקנות. אך סהר, שגל
ההתפטרויות החדש חותר עוד יותר תחת
כסאו ומשרתו, נשאר חסר־אונים. כל מאמציו
להחזיר את השיות התועות לעדרו
עלו בתוהו.
,.אני מתפטר כי בחוץ, מחוץ למשטרה,
אקבל משכורת כפולה ויהיה לי מעמד מכובד.
לשרת בחיל שמפקדו הוכרז כשקרן
והוא אינו מתפטר, לסכול בזיונות אין־סוף,
לראות מינויים והעלאות בדרגה רק בזכות
הסרוטקציה ולעבוד בלי תקציב וציוד כש־דודג׳
חדש חונה במגרש־החניה ממול —
זה מעל לכוחי,״ הסביר השבוע אחד המתפטרים
את סיבת התפטרותו, באוזני קציני
משטרה שעדיין לא התפטרו.

כלי שראל

תונה חסו־תקדים מאלץ משתכנים לוויתור על משבחה

אשר להוליד לדם!
* •1שה דיאמנט וחברתו שושנה רצו להתחתן. היא היתד,
1* 1בת ,22 הוא מבוגר ממנה בשנתיים. אולם על דרכם ניצב
המכשול הגדול: אין דירה. גם להוריהם לא היו אלפי הלירות
הדרושות לסילוק המכשול. על בן, כאשר קראו השניים מודעה
באחד העתונים, שהציעה להשכרה בתנאים נוחים דירות בנות
חדר אחד, נראה להם הדבר כמתנת־נישואים מן השמיים.
המודעה היתד, של חברת השיכון דירות־עם, מיסודה של רסקו,
אשר בנתה בית גדול בשכונת רמת־שאול, בקצה הכרמל
הצרפתי. הבית זכה לכינוי בית החנויות, על שום החנויות
התופסות את קומתו התחתונה. שתי הקומות העליונות מחולקות
ל־ 26 דירות זעירות, של חדר אחד ושירותים, המחוברות
במסדרון ארזו. דירות אלה עמדו להשכרה, ללא דמי מפתח,
בשכר חודשי של 47 עד 57ל״י.
משה ושושנה השלישו 400ל״י כערבון בידי פקיד החברה,
חתמו על שטרות שכר־הדירה, ובנשימה עצורה כתבו את
שמותיהם בתחתית החוזה שהוגש להטי•/
לחתימה. היו בו, בחוזה זה, סעיפים/
שקבעו כי המשתכנים מסכימים לוזתר י
מראש על זכויותיהם לפי חוק הגנת /
הדייר, כי החברה רשאית להפקיע את
כספי הפקדון, כי הדיירים חייבים לשלם
ללא עירעור כל הוצאת־תיקון שתיעשה
על־ידי החברה. אך למי איכפת
סעיפים יבשים, כשהוא צעיר ורוצה
להתחתן?

אדיב .״כן,״ הוא אמר ,״אני מבין. זאת באמת בעיה אנושית
רצינית.״
אולם חוזה הוא חוזה, והפקיד לא יכול היה אפילו לומר לד,
אם תיאלץ לפנות את הדירה מיד עם היוולד התינוק, או שהיא
תוכל להישאר בה עד גמר החוזה. אך לפקיד האדיב היה פתרון.
״אם תירשמו לשיכון של רסקו,״ הציע ,״תוכלו להישאר בדירתכם
עם הילד עד שייבנה השיכון.״
שושנה היתד, מזועזעת .״כלבים מותר לגדל בבית וילדים
לא?״ שאלה את הפקיד. הפקיד יכול היה רק להשיב כי בשעת
חיבור החוזה לא חשבו על השאלה מנקודה זו. אולם אפשר
יהיה מן הסתם לתקן את הפגם, ולאסור להבא גם גידול כלבים
בבית־החנויות•
בבית עצמו היו הדעות חלוקות סביב כל הענין. הזקנים,
שהשקט יקר להם ושידעו כי הם מחוסנים מפני ״אסון״ טבעי
כזה, היו בעד ההגבלה. הצעירים חרקו שיניים. בסריקה שערך

הכל יודעים עד הכד
ך! פגי שבעה חודשים עבר הזוג
/לגור בדירתו החדשה. שושנה היתד,
מאושרת: לראשונה בחייה היו לה ארבעה
קירות משלה. במהרה התרגלה לכל
מגבלותיה של הדירה הקטנה, למדה לנוע
במטבח הזעיר מבלי להיחבל בקירות,
לא היד, איכפת לה כי בית•
השימוש והמקלחת הם בגודל שני מטרים
מרובעים בלבד.
ד,אוירה בשיכון אמנם הזכירה בית־מלון
רוחש, והקירות הדקים העבירו
את הנעשה בחדרים לאורך המסדרון
כולו. כל השכנים ידעו בדיוק מה אמר
בעל לאשתו בשעת המריבה האחרונה,
כמה הפסיד השכן מן הקומה העליונה
במשחק הקלפים בליל־השבת, ואפילו
באיזה קטע נסדק תקליט לה טראביאטה
של הסטודנט חובב־המוסיקה, הגר בקצה
האגף.
אך לבני הזוג דיאמנס כל אלה לא
הפריעו. בערבים ישבו השניים ליד
החברה בעלת השיכון
החלון, נהנו מנוף הים. בשעתו, כאשר
חתמו על חוזר,־השכירות, שאלו את
הפקיד מדוע עליהם לשלם עשר לירות יותר מן השכן,
שדירתו דומה בדיוק לשלהם. הפקיד השיב :״הוא רואה את
הכרמל דרך החלון, ואתם רואים את הים. הנוף שלכם שודד,
עשר לירות יותר לחודש.״

האם רעתיד

סעיף קטן בעסור השגי
* 4פגי כמה חודשים קרה המקרה — הרופא אישר
/לשושנה שהיא עומדת להיות לאם. שושנה שמחה בכל
לבה. היא קיבלה את הריונה כמאורע מרומם, מיהרה לבשר
את בשורתה לכמה משכניה .״סוף־סוף לא גנבתי את זה,״
הסבירה בחיוך גאה. השמועה עברה מפה לאוזן, וכוורת־הדבורים
האנושית החלה כולה לדון בנושא. ואז נפלה הפצצה
המדהימה :״אבל זה מנוגד לחוזה!״ הודיע אחד השכנים לשושנה.
שושנה מיהרה לעיין במסמך. השכן צדק — בסעיף קטן,
בעמוד השני של חוזה־השכירות, היה כתוב :״השוכר מאשר
שהובא לידיעתו שהדירות מיועדות לרווקים או לזוגות ללא
ילדים בלבד.״ והיא ובעלה חתמו על זה.
הפקיד שאליו ניגשה, כדי לברר את מצבה החוקי, היה

שושנה דיאמנט, הנמצאת בהריון מזה כמה חודשים,
מביטה מבעד חלונה בשיכון דירות־עם בכרמל הצרפתי.
אינה מסכימה שבביתה יגורו ילדים, לכן תיאלץ שושנה לעזוב.
כתב העולם הזה בבנין,
מהן, בידעה מה הגזירה
הסתגרה בחדרה, וכמעט
הפלה מלאכותית בשביל
הצליחו עד כה להסתיר
יודעים.

גילה עוד שלוש דיירות הרות• אחת
הצפויה לה אם יודדע מצבה ברבים,
ולא נראתה מחוצה לו .״אני לא אעשה
רסקו,״ הכריזה. שתי הנשים הנוספות
את הריונן אפילו מעיני השכנים הכל־

״לא נזרוק אשה הרה:״

ין ספק שהחדרים הצרים וחדרי־הנוהיות הקטנים אינם
מקום אידיאלי לגידול ילדים. אילם מן ההכרה במגבלותיה
של הדירה, ועד לסעיף חסר־התקדים בארץ, ישנו עדיין מרחק
גדול.
כאשר נשאלו פקידי חברת רסקו בתל־אביב, מה דעתם על
העניין כולו, לא הסתירו את הסכמתם לסעיף המוזר. אולם הם
הודו כי היה צורך להזהיר את הדיירים במפורש על קיומו,
עוד לפני חתימת החוזה. הבטיח איש רסקו יעקב המבורג לכתב
העולם הזה :״אנחנו לא ננהג באכזריות, ולא נשליך אשה הרה
לרחוב. אבל איש לא יוכל להכריח אותנו לחדש אתה את
החוזה כעבור שנה. עד אז, תוכל להישאר בדירה.״

רוצי כסך מזומן
חדכוח על חחצמדח התפשט גם
לענף הצאן, כאשר הצדיקו כמה ממגדלי
הצאן בקיבוצים את מכירת צאנם למשווקים
פרטיים, בכך שאין תנובה משלמת להם כסף
מזומן הדרוש להם. מזכירי הארגונים איימו
לנקוט בצעדים חריפים נגד מפירי המשמעת
החלוצית מסי הקולנוע הנגבים
על־ידי הממשלה והרשויות המקומיות
יוקטנו. עקב דרישת בעלי בתי־הקולנוע יורד
שיעור המס על הכרטיסים הזולים והבינוניים.
ההורדה תסתכם ב־ 750 אלף ל״י, והיא
תיכנס לכיסי בעלי בתי־הקולנוע מסעדה
הרוצה לזכות בהמלצת מחלקת ה־העולם
הז ה 1061

תיירות הממשלתית, תצטרך להציג להבא
בחלון הראווה שלה תסריט עם מחירון,
בשתי שפות לפחות אב רשלן נקנס
בסך 40ל״י, על כי לא מנע את בנו
מלשחק ברובהו הטעון. העובדה שאברהם
חמדני ,25 ,נפצע בעצמו מהכדור שנורה
בשגגה על־ידי בנו בן השלוש, לא הצילה
אותו מידי החוק.
תזכיר ריגול, חבלה או טימטום?

שלושים המליתים

שבוזבזו במפעל

ד,אשלג בים המלח שימשו נושא לחקירתו
הגדולה וד,מסועפת של העולם הזה ()980
״ריגול, חבלה או טמטום?״ השבוע פורסמו
ברבים מסקנותיו של מבקר המדינה, החוזרות
כמעט סעיף בסעיף על מסקנותיו של
העולם הזה הקבלן החיפאי יצחק
פרישמן חזר לעסקיו בישראל. אחרי שעזב
את המדינה בחפזון, סיב פרסום גילויי
העולם הזה 1009 על זקיו המפוקפקים
בתורכיה, טייל פרישמז באירופה, ארצות־הברית
ואמריקה הדרומית, לא חזר לתורכיה
למלא את התחיבויותיו שם. השבוע איים
פרישמן במכתב בהארץ, שכתבו פרסם פר
סים
בודדים על תעלוליו בתורכיה, כי יגיש
״תביעה משפטית גדולה נגד מפיצי הדיבות
נגדי המרגל הסורי״ יצחק יעקב
(״אוליבר מקלין״) וייס, שהואשם בתיכנון
מסירת סודות צבאיים לסוריה, ושאת סיפורו
האישי המפורט פירסם לראשונה בהעולס
הזה 1026 נמצא השבוע כבלתי־שפוי בדעתו,
נשלח לאישפוז במוסד סגור, בפקודת
נשיא בית־המשפט המחוזי בירושלים
על התפטרותו הקרובה של ח״כ מפא״י
אהרון רמז מסר מדור תצפית לפני שלושה
שבועות (העולם הזה .)1047 השבוע הודיע
רמז רישמית על כוונתו להתפטר.

ספרים

נותצה גרוני
וכן גם אני
ת וודו ת
ל פיי ^ סו ר

מעשנים נהנים מסיגריות -עדן * מעל לכל האחרות. על
שום טעמן המשובח המופק מעלי טבק מעודנים מאיכות
מעולה. עשונן של סיגריות

• עדן * הוא קל וחלק .

סיפוק והנאה יהיו מנת חלקך. הפיה המסננת המיוחדת
של * עדן *

20 סיר 560 פר

מצננת ומטהרת את העשן. סיגריות

* עדן * היו הראשונות כישראל עם פילטר — הן
עדיין המשובחות ביותר.

הרהר בדבר ועשגת
סיגרית
£ 106

הפ ילטר

המעולה

בי ש ראל

תרגום
לא קם כדניאל
מדניאל עד דניאל (מאת אליהו בי
דניאל׳ הוצאת המחבר 301 ,עמודים) הוא
סיפור לבטיו הפיסיים והרוחניים של אדם,
שהתגלגל על פני שלוש יבשות. לעתים
נראים המאורעות המתוארים בספר זה כ־קטעים
נבחרים מעלילות טרזן, או באק
ג׳ונס — ולעתים הם זורמים בקצב איטי
של הרהורים פילוסופיים ונבואות כלכליות
ופוליטיות.
אליהו ברמסון נולד ברוסיה הצארית, לאם
מבריחה ואב תלמיד־חכם. בנעוריו הצטרף
לאחת מתנועות המחתרת הסוציאליסטיות,
השתתף בפעולות טרור ושוד פוליטיים.
בשלב השני של ההרפתקות המסעירות
מוצא הקורא את ברמסון בארצות־הברית —
ארץ הסיכויים השווים לכל נפש. הוא החל
את הקאריירה שלו כגורף שלג ברחובות
ניו־יורק, הפך לסוכן נוסע, התפרסם כיועץ
כספי, צבר הון.
כרבים מיהודי רוסיה, שהיגרו לארצות•
הברית בשנים שלפני מלחמת העולם הרא־שונה,
אהד גם ברמסון את התנועה הציונית,
חינך את בנותיו בהתאם. אולם
המהפכן־לשעבר היה שונה משאר ציוני
הדולארים בנקודה אחת חשובה: כאשר
השתכנה אחת מבנותיו בקיבוץ ישראלי, החליט
הוא להצטרף אליה, להשקיע את כל
הונו במפעל קיבוצי לייצור מכונות חקלאיות.
אכזבות
ראשונות. כאשר דרכו רגלי
ברמסון על משטח שדה־התעופה של לוד,
חיכתה לו הפתעה נעימה: פקיד־המכס לא
טרח לבדוק את חפציו, אמר לו :״לך בשם
אדוני!״ אולם בעיקבות הפתעה זו באו
הפתעות אחרות, נעימות פחות. פילוג
מפ״ם־מפא״י־לאחדות העבודה פגע גם בקיבוץ
אליו הצטרף ברמסון, אשר שינה
את שמו לבר דניאל. תוכנית מפעל המכונות
שלו שקעה בים הסכסוכים המפלגתיים. הוא
התיאש, עזב את המשק, השתכן בטבעון
והתמסר לכתיבת ספרו האוטוביוגראפי.
למרות אכזבותיו הכבדות של בר־דניאל
נוטף עטו תשבחות לממשלה, להסתדרות
ולמפא״י. יחד עם זאת מנסה המחבר את
ס חו בניתוח הבעיות החברתיות, הכלכליות
והמדיניות של ישראל. ממסקנותיו:
על הסקטורים :״בישראל בונה הממשלה,
בסיועה של הסתדרות העובדים את ו־,סוציאליזם
ל עינינו ...התעשייה הכבדה שבפיקוח
ההסתדרות, כולל תעשיית הקיבוצים
והמושבים, יש לה ערך לאומי סוציאלי הרבה
יותר גדול מזו השייכת לסקטור הפרטי,
שאזנו אטומה בדרך כלל
על הדמוקרטיה הישראלית :״למעשה אין
ישראל דמוקרטית ...יש כאן מה שמכנים
בשם חופש העתונות. אולם אין זה מונע
מן הצנזור להשמיט מן העתון כל דבר,
אשר לפי עניות דעתו לא רצוי שהציבור
ידע אותו.״
על משטרת ישראל :״יש לציין במיוהד
לטובה את משטרת ישראל, שהיא המשטרה
הפקחית, הסובלנית והדמוקרטית ביותר בעולם.
במקום להשתמש באלותיד. ובנשקה
סומכת היא על כוח השכנוע האישי שלה
מתן שוחד כמעט ואינו קיים כאן, לא
בחלונות הגבוהים ולא בנ מו כי ם...״
על המעוט הערבי :״אני מאמין שאילו.
היתד, ישראל מתיחסת אל אזרחיה הערבים
כאשר היא מתיחסת אל המהגרים היהודיים,
כי אז היו הערבים הישראליים עצמם משמשים
זרוע מסייעת ומשפיעה על אחיהם
במדינות השכנות לכינונו של השלום.״
זוהי רק טיפה מים השבחים, הביקורת
והטפת־המוסר שמשפיע בר־דניאל־ברמסון על
הקורא. היא מוכיחה, בעצם, רק דבר אחד:
פריצה לבית סוהר של ניקולאי השני קלה
פי אלף מניתוח הקטנה בבעיות ישראל.

חדש וקריא
0הניד והוראה בכתה א׳ (מאת
ח. בן מאיר ושמואל נבון, הוצאת עמיחי,
224 עמודים) — אוצר של הוראות והדגמות
של דרכים מקוריות ללימוד הקריאה, הכתיבה
והחשב! ן תוך משחקים ופעילות מרתקת.
מיועד להורים ומורים.

• השירה העברית כימי הביניים
(הוצאת הדר 138 ,עמודים) — שירי

חיים, מוות, דת ואהבה מרבי שמואל הנגיד
ועד שלום שבזי. גם ציון הלא תשאלי
אינו נעדר. מיועד לתלמידים בכלל ולחובבי
שירה מעולה בפרט. אושר על-ידי משרד
החינוך.

העולם הזר>051 .

אתרי גל המחאות וההשמצות על תמונתי,
לא תיתה לי.ברירה אלא להחליפה. בסעודכנת
יותר. וכשאמרתי כי אשמת המערכת היא
שאותה תמונה נראתה רחבה כל כן ואיומה,
התכוונתי לכל מלח• הריני, איפוא, לפניכם,
פחות או יותר בלי כחל וסרק. ארבע השנים
מאז. קיים המדור ותמונתי פורסמה לראשונה
פשו את שלהן, אולם מנחמת אותי המחשבה
כי גם אתם הזדקנתם.

פיסול ושטויות של סאגאן

ל־( )1051/109 בן ה־ 17 וחצי אין כל רצון
לצרף רשימה ארוכה של תחביבים מטורפים,
כדי לזכות בחברה להתכתבות. הוא מקווה
להשיגה, עליזה ומשעשעת, גם אם לא
יתייצב בפניה בזוהר מזוייף. הוא רוצה
רק לציין שהוא שונא עד מוות פראזות
נפוחות מהסוג של אלה הכותבות למדורי,
שהן משתגעות אחרי רע•ים. הוא אוהב לפסל
ולקרוא ״גם את שטויותיה של סאגאן ודומיה״.
אשר
למראהו, אומר הוא שאין הוא גורב
להיסטריה המונית כאשר הוא יוצא לרחוב.
הוא מבטיח לחברתו־לעט להיות עליז, רציני,
ועצוב, לפי הזמנה.

המצב, כללית
קבוצה קטנה של בנות טוענות שטרם
מצאו את דרכן. הן קצו בחיי העיר, אך
יחד עם זאת אינן מוקסמות מחיי הקיבוץ,
רצונן של ( )1051/110 להכיר אנשים, שיסכימו
אתן ליצור חוג שיעלה בעתיד על
הקרקע, במסגרת של חווה חקלאית .״גילנו
הממוצע ,20 השכלתנו תיכונית. זהו המצב
כללית,״ מסכמות הן.

חדשה חיונית לרוקדות הרוקנ׳רול: באנגליה
החלו מייצרים תחתונים צבעוניים
מיוחדים, המקרינים מעין אור פלורסצנטי,
לרוקדות הרוקנ׳רול. הצבעים הס כה זוהרים,
עד כי פועלות בית־החרושת נאלצות להרכיב
משקפיים מפוחמים בשעת עבודה.

תייר עם כלהמכשירים
מאויתריאה 1051/111
אנני רוצה להתכתב. אני רוצה ממך
משהו אחר ואני יודע שאצלך זה המקום
הכי מתאים׳ למרות שנדמה לי כי עדיין
לא פנו אלייך בבקשה מעין זו. אני צעיר
ישראלי שלא מכבר מלאו לו 26 שנה, וזה
כמה שנים שאני יושב במקום הזה מסיבות
פרנסה. לא רוצה להגיד ״עבודה״ ,משום
שאיני עובד קשה.
עתה שכבר הגיע הזמן לחזור הביתה

לישראל, החלטתי לעשות משהו שרבים
כמוני עשו או חושבים לעשות, וזה סיבוב
קל באירופה. לא כל אירופה, לפחות איטליה,
שוויץ וצרפת. אולי גם קצת גרמניה, ואולי
גם קצת בלגיה והולנד. אני שולט היטב
בעברית, דובר אנגלית וגרמנית ויודע למנות
בצרפתית עד . 10
קראתי לא מזמן במדור של לילי כי יש
בפאריז מורה־דרך ישראלי שאינו יודע צרפתית.
אולי הוא י עזו ר...
...אני מניח כי תמיד יוצא מישהו או
מישהי מהארץ לטייל באירופה. יהא זה בחור
יחיד או שניים, בחורה אחת או שתיים -ז
אשמח להצטרף אל•הם. לשם כך צריך לקבוע
תאריך מדוייק, היות ואני נוסע מכאן
לאתונה והתאריך הוא לא רחוק ממש:

מזה, בכל אירופה, במלון אנוריקן. בכל
עיר יש באר או מלון בשם זד״ ולאלה שרוצים
לפנות אלי בכתב מהארץ, הרי כתוב*

. 3 . £03601:81 0 .3 . 771
8? 8 , 2 !•11:1:65נ.4.30
.. .אבקשך כי לא תגלי את הבדיחה שכתבתי
לך קודם, שאיני עובד קשה. כי זה
עלול לפעמים לעשות רושם לא טוב על
בחורה אידיאליסטית. בנות אלו אוהבות לראות
בחורים מזיעים עם טוריה או מקוש,
ומרוויחים עשרים גרוש ליום. בעצם, בחורות
אלו לא מצליחות לעולם לצאת לעולם.״

אתם יכולים לחשוב שסופרים ואנשי רוח
שותים קפה בגלל המסורת הבאלזאקית.
אינני אומרת שזה מועיל לשתות קפה —
בכל זאת לא אחלום להדפיס אפילו מכתב
אחד לרותי אלא אם כן הייתי מלאה קפה.
אחרת, פשוט לא אהיה בפורמה. וכדי לכתויב
מדור זה צריך חרבה סבלנות וכוח, האמינו

אשר למסורת באלזאק, אני מודח כי לפעמים
אני חושבת על הונורה הקשיש והטוב,
כאשר אני לוגמת קפה חריף ושחור. אבל

גערת השבוע
דרורה חבקין בת ה־ ,22 אם להאמין לדבריה,
רואה בשירתה במועדון התיאטרון משיהו צדדי
וחסר־ערך לחלוטין. היא מתעניינת בדבר אחד
ויחיד: מוסיקה של ימי הביניים. כן, היא יודעת
שזה דבר נדיר. אבל מה לעשות? היא משתגעת
אחרי מוסיקה של ימי הביניים. היא מתכוונת
לנסוע בעתיד הקרוב לפאריס (היא נוסדה ביתי
הביניים, זוכרים )7ללמוד את המוסיקה
ביסודיות.
היא כבר למדה ביסודיות המון דברים. ציור
(״אני מציירת יופי״) ,שירה ומוסיקה באקדמיה.
בפסטיבאל נוער שנערך לפני כשנתיים בנורבגיה,
היתה, שוב לדבריה, מלכת הפסטיבאל.
היא לפעמים חסרת מנוחה; מה אפשר לעשותן
כזאת היא. מוכרחה לנסות הכל.
אל תראו שהיא מדברת מהר וקופצת לעתים
מעניין לעניין. בפנימיותה, מבטיחה היא, הריהי
נערה רצינית מאד. באמת. ואם היא שרה בקול
צורמני במקצת את קח את לבי, בליווי עצמי על אקורדיאון — אל תשימו באופן
מיוחד לב לכך. היא אמנם שרה את חיים חפר, אבל לבה ונשמתה נמצאים הרחק
בתקופ ה הרומנטית של ימי הביניים.
דצמבר. מאתונה אני.טס לרומא ומשם אני
רוצה להתחיל להסתובב. אמנם הזמן הוא לא
כל כך מתאים, האביב מתאים אולי יותר.
אבל מה אפשר לעשות?
פרטים אישיים עלי והתכתבות לפני כן —
אולי מאוחר מדי להתחיל בכך. אני מקווה
שכבר יש באירופה עצמה צעירים ישראליים
שאצטרף אליהם. יש לי מצלמה טובה ועוד
מכשירים של תייר.
ובכן, אני חושב כי זה שיהיה מעוניין
להיפגש אתי יצטרך לשם זיהוי להחזיק
בידו את העולם הזה. כך אעשה גם אני.
איני יכול לומר בדיוק מתי, אך באתונה אהיה
במלון פארק בין ה־ 5ל־ 10 בדצמבר. חוץ

סדריו למתבונן בנפחת ()2
חוברות למתבוננים בציפורים קובעות בבירור כי זהו מדע של התבוננות בציפורים חיות.
אין לזאת כל שייכות עם ציפורים ממולאות, דגמים של ציפורים או תמונות של ציפורים.
החוק לגבי מתבונני הנערות הוא דומה. בסלים אחרות, מתבונני הנערות אינם מתרגשים
להתבונן בנערות בסרטים, ואפילו יהיו אלה סרטים תלת־מימדיים. נושא התעניינותו היחיד
היא הנערה האמיתית, החיה.
חוק אחר בהתבוננות בנערות הוא שנערות, אפילו נערות חיות, העושות את ההתבוננות
בהן למקצוע, אינן נחשבות לאובייקט מתאים. מובן שחוק זה חל אך ורק כאשר האובייקט
עובד אותו רגע במקצועו. המתבונן בנערות, התופס רקדנית בדרכה לשתות אספרסו, חופשי
להתמסר לתחביבו.

יד הדמיון הטובה. נערות זרות לחלוטין מהוות תמיד את האובייקט הטוב ביותר.
דבר זה מאפשר למתבונן לדמיין. אם מתחשק לו, הוא יכול לתאר לעצמו שאותה נערה
בעלת צוואר הברבור בקצה החדר, היא בת קיבוץ שבאה העירה ללמוד הוראה, או מבריחת
סמים משכרים, או, אם הוא אותו רגע אחרי יום עבודה מייגע, הוא יכול לחשוב עליה כעל
מזכירה בעלת משכורת עלובה, שאיש אינו מבין אותה, העייפה אף היא מיום עבודה מייגע
במשרד מחניק ומשעמם.
תחביבו של •המתבונן בנערות קל ומרגיע הרבה יותר מאשר של המתבונן בציפורים. הלה
מוכרח לנוע ליערות וחורשות, לטפס על סלעים ועצים. תחביבו של המתבונן בנערות נמצא
כמטחווי יד ועין. מספיק• לו לשבת על כסאו במשרד ולהתבונן כלקוחות הנשיות, או אם
הוא אוהב ספורט ואוויר צח, הרי שכל קרן־רחוב תשמש למטרותיו המדעיות־אססתיות,
כשהאובייקטים נעים מימין ומשמאל.
כפי שככר צויין, אוהבות נערות שיתבוננו בהן. והמתבונן, אם הוא מאולף היטב, מהווה
סכנה מועטה ביותר.

כיצד לזהות נערה. אין זה מפליא בימים אלה טל אופנה מטונח, שנערות רבות,

שתיתי קפה גס לפני ששמעתי עליו. אגב,
אל תשלו את עצמכם שהוא מת משתייה
מרובה של קפח. באלזאק מת מעבודה מאומצת
מדי. קפה לא הרג מעולם איש. עבודה,
לעומת זאת, הרגה מיליונים.

היו שתי חברות
עוד צמד נערות ( )1051/112 הסבורות ב־תמימותן
שתוכלנה לחקות את צורת מכתבן
של השתיים שכתבו את המכתב המפורסם
״אני והשמיינה״.
טוב, אז הן מסכנות, אף אחד לא מבין
אותן• בעצם יש להן חברה. אבל אין להן.

הן בנות 16ו״כה רוצות לחיות. רוצות
לחוש את היופי והאהבה שבחיים. אבל זה
עדיין לא ניתן לנו.״ באמת׳ אין אף אחד
מביניכם שיבין אותן? הן לא רוצות להתכתב
עם קיבוצניק.
זו שכתבה את המכתב, מספרת בערגה
כמה היא נכספת לטיפוס של רט באטלר.
כזה גברי, יודעים אתם. אבל, נאנחת היא,
אין כאלה בארץ. אשר לחברתה, כותבת היא
כסי שרק אשה, ולא חשוב אם תהא זו בת
,16 ,6או ,60 יכולה לכתוב:
.היא חברתי — צנועה בבקשות. היא
חובבת כל גבר, בפרט מנהריה, גבה־קומה
וחתיך. היא שטחית. אוהבת יופי. הספרות
אצלה לא חשובה. בחורים! אני ממליצה
עליה לפניכם. היא נחמדה. מה יש לה לומר
עליי זה יקח דף שלם.״
אל תטרחי, באמת• אמרי, אין לבם שיעורים
לעשות או משהו?

ידידתי ציפ, שחזרה לא מכבר מפאריז:
״מת את יודעת, המונה־ליזה באמת דומה
לתמונות שלה.״

הגיץ בגרעין,

״ההגיון הישר אומר לאדם הפשוט,״ לדבריי
של ( <1051/113 שבגרעין בו נמצאים
כ־ 20 בנות כנגד 70 גברים צעירים, הרי על
אותו אדם פשוט לחפש את העזר כנגדו
בחוץ.
״הגיל הממוצע בגרעיננו נע בין 19לסב,
ולפיכך על המועמדות שלי לנוע בין הס!
ל־ 20 שנות חייהן.״

העיקר -ההומור
אני מוכנה לסלוח כמעט הכל, אולם מדוע
( )1051/114 ושכמותן דורשות כל כך הומור?
האם תדענה בכלל להכירו כאשר תיתקלנה

״ברור לנו שאין אנו מחדשות לך שום
דבר במכתבנו זה, אך השיעמום וחוסר הגוון
שבחיינו כעת מביאנו לידי כתיבת מכתב זה,
מאחר והננו שתי בנות הנמצאות אי־שם
בארץ ומנסות להכניס חידושים לחייהן ה־שיגרתיים,
ואולי יביא הדבר בעתיד להיכרות
אישית של שני בנים בעלי הופעה נאה
ומושכת זה אני מוסיפה) בין הגילים
25 — 23 ובבקשה ממך לא סנובים. בעלי
חוש הומור מפותח ובעלי דם ומרץ, שואפי
הרפתקאות וטיולים בארץ. אנו מצדנו מוכנות
להצטרף. שיהיו בעלי מכוניות פרטיות שלא
מתקלקלות, כדי לא לחכות לאוספי הטרמפיסטים,
ונוסף על כך זה שיהיו גם חברים.
״כדי שתדעי עם מי יש לך עסק, הרי
תאורנו, שהוא פחות או יותר מדוייק, כשם
שנאמר ״יהללך זר ולא פיך״ .שתינו חברות
טובות מאד, העומדות לסיים את גיל הטפש•
עשרה (בובה,׳לד״ זה לא שאלה של גיל, זה
שאלה של אופי) ובאמצע שרותנו בצה״ל —
אל חשש לא ג׳ובניקיות. עוד לא התביישו
לצאת אתנו לרחוב והמסקנה היא שאנו קצת
יותר מנחמדות. עיניים כחולות לנו וחדות,
לכן מבקשות משני בעלי המזל לשלוח לנו
את תמונותיהם כבר במכתב הראשון. נושאי
הכתיבה אינם משנים — העיקר הוא ההומור״.

אני שואלת אתכם.

נחשבות לעתים לגברים. בגדים מסויימים, במכנסיים או חליפות גבריות, תורמים למצב־ביש
זה. תסרוקות מודרניות אף הן יוצרות לעתים אשליות של גבריות בנשים ססויימות.
על כן, מציעים אנו כי המתבונ־נים
׳החדשים יתחילו בלימוד הזיהוי
היסודי. במקום לתאר מידות אופייניות
לנערות, בחרנו בציור של
נערה רגילה בריאה. תיווכחו כי קל
ביותר לזהות נערות סן הצד. למרות
זאת, אפילו המתחיל יוכל לזהות
משהו גס מלפנים ומאחור.
מתבונן בנערות מתקדם יוכל אפילו
לזהות נערה ממרחק 500 צעד, אפילו
אם תלבש בגדי אמודאי.

תרגיל יסודי. הרי תרגיל יסודי
לאלה הרוצים ללמוד את תורת ההתבוננות
בנערות, אשר יש לעשותו
בשעות הפנאי. השג שתי תמונות
גדולות. אחת של, נאמר, אווה
גארדנר (או כל תמונת נערה אמיתית
אחרת) ,והשנייה של לקס (טרזן)
בארקר. התבונן בשתיהן. הפוך
אותן כשפניהן על השולחן, טרוף
איתן זו בזו, הרם אותן שוב ואמור
בקול רם אם זוהי אווה גארדנר או
לקס בארקר. כאשר תוכל להחליט
בפחות משלוש שניות, הרי שאתה מלפנים מאחור
מן הצד
מוכן להתחיל בתרגילים מתקדמים
שלוש זוויות של נערה בריאה רגילה
(המשך יבוא)
יותר.

תוצאות תחרות הבישול של

אנשים

״ ויטה ״

כ־ 10.000 מרשמים נשלחו לתחרות
הבשול שלנו. אנו שמחים
שעקרות בית רבות כבר יוד עות
איך להכין בעזרת מרקי
ויטה מאכלים טעימים ולשפר
טעמם של תבשילים רבים. מרשמים
לא כשרים או יקרים מדי לא
נלקחו בחשבון. היות וכמעט כל
ההצעות הטובות הגיעו בעת וב עונה
אחת מכמה עקרות בית
נאלצנו להגריל את עשרים ה פרסים
הראשונים ביניהן.
פרם ראשון בסך — 250.ל״י
קיבלה אמה שלזינגר, קרית בור־כוב,
פבריגט .26/5
פרם שני בסך — 100.ל״י קיב לה
טרודה טאוסיג, חרב־לאת, ע״י
חדרה.
פרם 3ו־ 4מערכת כלי חרסינה :
גרטה הולצר, חיפה, רח׳ עין גדי
.4אמי וייס, רמת־גן.
פרסים מ־ 5עד ,10 מערכת כלי
חרסינה: לילו בונויט, חיפה. מר ים
פורגם, אילת השחר. חנה מוש־קוביץ,
חיפה. ויקטוריה ליבל, חי פה.
פאולה זליגמן, ירושלים. נחמה
בן ישראל, קיבוץ עין־חרוד.
פרסים מ־ 11 עד ,20 מערכת
כלי ירסינה: רות וייס רמת־גן. א.
גיבון, שכון נוה־עובד חדרה. חוה
קרבם, הרצליה, פיתוח. מתי אר־דיטי,
תל־אביב. טובה ברגר, רמת
השרון. רוז אורי, כפר מרדכי. וק־סל,
תל־אביב, רח׳ בן־יהודה. עלי זה
הרשקוביץ, תל־אביב. נירה ציק,
תל־אביב. מאם אנדרסון, ירושלים.
עשרים פרסים אלה וכמו כן
כל פרסי התנחומים ישלחו לזוכים
בדואר.
את המרשמים הטובים ביותר
נפרסם בהמשכים בעתונים היומיים.
שימו לב למודעתנו ״ויטה —
שרות לעקרת הבית״.
השתמשו גם אתם במרקי ויטה
הטובים: עוף ויטה בוסטון, בשר,
אפונה, אפונה עם בשר מעושן,
פטריות, אספרגוס׳ ירקות ופירות.

להקת

הזמר

הכושית

הטובה בשל

גורדו

בתר־ אביב
11־ 12 בדצמבר 1957

גיורא גודיק

מזכירות ומזכרות

שאל את עוזי

אינגריד ורוסדיני -כשעת הפרידה
השיטה — הריון לפני הנשואין
הירח, עולים הפחדים תשומת לב מיוחדת
עורר במועדון אורח קבוע, מנהל
משרד ר,בטחון שמע ון פרס, שהופיע אף-
הוא בחליפת ערב שחורה ועניבת פרפר.
כשתבע הקהל הדרן מרביעית־ד,מועדון, ניסה
אחד מאנשיה להשתמט באומרו :״אנחנו לא
רוצים להרגיז יותר את שמעון פרס. הוא
שמע את התוכנית שלנו כבר ארבעים ותשע
פעם את הביקורת העוקצנית ביותר
על מחזהו של משה שמיר נם זו לטובה,
המוצג באהל, כתב השבוע מבקר התיאטרון
של הארץ חיי ם ג מזו, שחתם על הרשימה
בשם ״גם זו לטובה״ .כתב גמזו בלשון
סגי נהור :״כולו דרוך לקראת התפקיד
הלאומי העילאי — לספק מחזות לישראל
השניה — ממשיך משד, שמיר בשרשרת
יצירות המופת הדרמתיות שאף אריסטופנס,
מוליאר וגוגול היו מתקנאים ברמתן
ידידות חזקה התפתחה לאחרונה בין משה
שמיר ל מ אי ר ויי סגאל, יושב־ראש ועדת
חגיגות העשור. וייסגאל הציע לשמיר לנסוע
בשליחות יד ויצמא! לאנגליה ולארצות־הברית
תשובה ניצחת לכל משמיציו
יתן וייסגאל השבוע, כאשר יפתח את שידורי
חגיגות העשור בנאום פתיחה קצר,
בעברית מהוקצעת ובמבטא עברי. בעת הקלטת
הנאום השמיע וייסגאל הברה אחת
במבטא אידי, וההקלטה נעשתה מחדש
תקלה אחרת אירעה בעת שידור רדיו, למנהל
משרד ראש הממשלה תדי קולק.
בסימפוזיון משודר על שנת העשור אמר
קולק, בין השאר :״תיירים המבקרים בישראל
נוהגים לקחת עמם מזכירות.״ כאן
התערב מנחה התכנית העתונאי שלום
רוזנפלד, שהעיר לתדי :״אחד, מתכוון
למזכרות.״ השיב קולק :״נכון נכון, אבל
גם מזכירה זה דבר טוב שורן נוסף
היה השבוע ח״כ מפא״י משה שרת,
שסיפר פרק וכוונות על פעילותו ביום

פסוון• השבוע

איזו מהמתנות הרבות שהוא
קיבל לבר־מצווה שימחה אותו
ביותר ועוררה בלבו את רגשות
התודה המרובים ביותר ואיזו
מתנה שמרה על הפופולריות
שלה במשך שנים רבות,
ותשמע שזו היתה מצלמה

במסיבה שנערכה במועדון התיאטרון
אחרי הצגת הבכורה של רמזיאו ויוליה,
פתח אכרהםש לו נ ס קי את דבריו אל
האולם המלא לובשי חליפות שחורות ו־עניבות־פרפר
:״חברים כיוון יותר
לאווירת המועדון באותה מסיבה במאי ההצגה
ורומיאו יו ס ף (״פפו״) מי לו א, שדיבר
אנגלית באוזני הנוכחים. כשעבר לדבר
עברית, הסביר מילוא כי התפאורה
ברומיאו ויוליד, היא סמלית :״כשעולה השחר
עולים הפחדים ולכשעולה הירח, עולה
התקווה.״ שלונסקי, שזו היתר, לו הפעם
הראשונה להופיע במועדון התיאטרון, שיסע
את דבריו :״עכשיו זה אחרת: כשעולה

א 0 0 1 0 £

2הצגות גאלה
אמרגן

מאזיני ומשמיעי
ראש הש.א. יעקבכ הן החל במסע
אסיפות־תעמולה להסברת פעולות ד,ש.א.
באסיפה הראשונה, שנערכה מטעם מפא״ ,
השבת בקרית־אוגו, הקדיש כהן כמעט את
כל נאומו לויכוח עם האשמות העולם הזה,
מען, בניגוד לעובדות הקיימות, שהש.א. אינו
חודר אל עניני הפרט השבוע נודע
גם כי יעקב כהן, שהציע לממשלה להאזין
לשיחות טלפון ולטמון מכשירי־האזנה בדירות
גישונזים, היה בשעתו האחראי על
מהלקת־ההאזנה במנגנון החושך. הוא סולק
מתפקידו זה אחרי שהתגלה מכשיר האזנה
במשרדו של ס אי ריע רי על הרפת־קרת
בדרום אמריקה סיפר יעקב רי פ תין,
ח״כ מפ״ם במשלחת הפרלמנטרית הישראלית
לארצות אמריקה הלטינית. את קבלת־הפנים
היפה ביותר, לדברי ריפתין, קיבלה
המשלחת בברזיל, שם הזמינו אותה לחזות
בתחרות כדורגל ובמירוץ סוסים. שם אחד
הסוסים הפיבוריטים באותו מירוץ היה
כנסת. אחרי המירוץ הוזמנה המשלחת למועדון
מירוצי הסוסים, להפתעת יהודי המקום.
הסתבר שמזה מאות שנים אסורה
הכניסה ליהודים למועדון זה כאשר
ביקרה המשלחת בבית־כנסת ריפורמי באור־גאוי,
סירב ח״כ פועלי אגודת ישראל
ב ני מין מינץ לבקר בבית־הכנסת, ויעקב
ריפתין נאלץ לעלות לתורה בשם המשלחת
בעת הוויכוח על התקציב בכנסת
אמר שר האוצר לוי א ש כו ל :״אין במדינה
זרמים של ביזבוזים, יש רק קילוחים
קטנים.״ קרא לעומתו ח״ם הפועל המזרחי
מי כאלחז ני :״גם המוסררה היא קילוח
דק, ובכל זאת היא מפיצה ריח פורש
מפא״י א לי עז ר לי כנה גילה השבוע בשיחה
פרטית, כי הוא דור שישי לרב אליהו
לנדאו, הגאון מוילנה, שהיד, מראשי המתנגדים.
הוסיף לבנה בחיוך :״כנראה שמכאן
שאבתי את כוח ההתנגדות שבי בויכוח
שנערך בבית ציוני אמריקה על הנושא:
האם המשטר בישראל הוא דמוקרטי,
אמר ח״כ מפא״י ע קי ב א גו כ רין :״מפלגה
שאינה יודעת להיות באופוזיציה, אינה
יודעת להיות בשלטון.״ קרא לעברו אחד
הצופים :״מתי מפא״י היתה באופוזיציה?״
כשאמר גוברין בהמשך נאומו
שהוא היה רוצה מאוד להתאחד עם משה
ארם ממפ״ם, קרא ח״כ חירות יו ח נן
כאדר לעברו :״אתה רוצה לבלוע אותו.״

9ח ״ כ צ ״ ב יו סףסר לין, בויכוח בבית ציוני אמריקה על הנושא האם 1
המשטר בישראל דמוקרטי :״דמוקרטיה זה משטר שבו השלטון פוחד מפני האזרח! ,
ולא האזרח מפני השלטון.״
$המפקח הכללי של משטרת ישראל יחזקאל סחר, בשיחה עם
עתונאי :״יש לי שלושה שונאים. הראשון הוא עורך הארץ גרשום שוקן. השני !

הוא אורי אבנרי והשלישי הם כל שאר העתונאים.״
• נשיא ההסתדרות הציונית הד״ר נחום גולדמן, בתגובה על :
משטר הצנע שהנהיג גזבר הסוכנות הד״ר דב יוסף, בצוותו לצמצם שיחות טלפוניות 1
והוצאות מברקים :״בלי מברקים ובלי טלפונים הסוכנות איננה סוכנות.״
9ח״ב מפא״י ישראל קרגמן, בויכוח על הצעת התקציב בכנסת :״שר י
האוצר מקיים את כל הבטחותיו להקלות במיסים. אי־אפשר להכחיש זאת, מפני י
שהוא הודיע על השינויים שיחולו ביד,ב המגן בשנה הבאה.״
• שר האוצר לוי אשכול, בקריאת־ביניים בעת הויכוח על הצעת התקציב| :
״מדינת ישראל תהיה מדינה רעה מאוד אם לא יהיה בה שום דבר קדוש.״
• המסקר הספרותי והמחנך ברוד קורצוויל, בשיעור לתלמידי ;
בית־הספר הריאלי בחיפה, על יצירתו של משה שמיר :״למשה שמיר יש שני !
ישבנים. התחתון יותר אינטלקטואלי מהעליון.״
9אישיות ידועה במק״י, הרוצה בעילום שמה :״משטר קפיטליסטי הוא |
כאשר אדם עובד בשביל אדם אחר. משטר קומוניסטי זה כאשר קורה ההיפך.״ |
9המיצורר אברהם שלונסקי, בהגדירו את המושג ״זקן״ :״זקן הוא |

כל אדם הקשיש ממני בחמש שנים.״

החליט האו״ם על הקמת מדינת ישראל.

חתוכים וחתיכות
השמחה של השבוע: שרה טל (ביני
שטוק^ מלכת היופי של ישראל לשנת ,1956
שמאז נסיעתה לארצות־!,-ברית לתחרות על
בחירת מים תבל לא חזרה לארץ, הודיעה
על אימשיד, לצ׳ארלם ריצ׳ארד שיין,
אחד מגדולי עשירי ארצות־הברית צ׳אר־לס
שיין הוא אחיו של היהודי דוד שיין,
שזכה לפירסומים לא כל כך טובים בעת
שהיה יחד עם יהודי אחר, ר וי כהן, עוזרו
הראשי של הסנטור ג ׳ו מק״קארטי. דוד
שיין עצמו נשא לפני שבועות מספד
אשה האכזבה של השבוע: אחרי גרושיה
של הכוכבת השוודית איננריד ברג־מן
מבאי הסרטים האיטלקי רוכרטו רד
סליני, כתוצאה מהרסתקת־אהבים שזה ניהל
בעת שהותו בהודו, נפוצו השמועות
כי הגברת ברגמן עומדת להינשא לאמרגן
השוודי לארם שמידט. השבוע הגיעה
אינגריד ללונדון, לשם היא עומדת גם להעביר
את ילדיה, הכחישה בכל תוקף את
כוונתה להינשא בעתיד הקרוב. רוברטו רו-
סליני הודיע לעומת זאת כי הוא עוזב
לצמיתות את איטליה ומהגר להודו, שם
נמצאת מאהבתו ההודית בחדשי הריונה האחרונים.
כזכור הרתה גם אינגריד ברגמן
לרוסליני לפני נשואיד. עמו כוכב
הפנטומימה הישראלי שי אופיר, המופיע
מזר, חדשים במועדון סברה הניו־יורקי,
בהנהלת ליאו פולד, ושזכה לאחרונה בהצלחה
עצומה בטלביזיה, יהפוך כנראה לכוכב
סרטים. בימים אלה הוא עובר מבחני
בד יושבי נסית ורוואל, שהתרגלו כבר
בשבועות האחרונים למאורעות מפתיעים
המתרחשים בתחומם בשעות הלילה המאוחרות,
לא זזו אפילו מכסאותיהם כשצעקה
היסטרית נשמעה בשעה אחת אחרי חצות
בליל יום ראשון השבוע :״תפשו אותו. יש
לו אקדח!״ לעיני הצופים התגלה מחזה
מעניך: מילו (״הקוסם מילושקה״) פרקש,
שרוע על המדרכה כשבחור צעיר עומד
מעליו, מנחית בו בעיטות בנעלו. במשטרה
סיפר הקוסם מילושקה את סיפורו, כשהוא
מחזיק את ידו על עינו הימנית שהתנפחה
מאד :״הלכתי עם סוזי, חברה שהכרתי בקפה
נוגה. מי שהיד, חבר שלה, זה שהרביץ
בי, ירמיהו אושרוב, איים שיהרוג
אותי. הוא בא לביתי, איים שיזרוק בי
רימון־יד. הוא ביקש ממני ללכת אתו למשטרה
והסכמתי. בדרך, ליד רוואל, התנפל
עלי פתאום וזרק בי כסא־ברזל ישר לעין.״
אושרוב ,21 ,לא הכחיש את הספור :״אני
אחתוך אותו בסכין לחתיכות,״ הבטיח לשוטרים
מסביב .״אני לא סתם אחד. אני
פושע. יש לי התנהגות טובה. אני יש לי
תיקים על פריצה, גניבה וסכינים. אני אחתוך
אותו.״ את הלילה בילה כל אחד מהשניים
לחוד: הקוסם בחדנזה וירמיהו ב־בלא-יפו
הרב יעקב רבינוביץ
שעלה לאחרונה מארצות־הברית והשתקע
ברמת־גן, גילה כי בין צאצאי חסידיו נמנים
אביו של הרמטכ״ל ש מו א ל דיין ובנו של
הרב, פנחס רבינוכיץ, הוא הממונה על
המוח האלקטרוני במכון וייצמן.
העולם תזה 19* 1

ספורט כדורגל השעדוו״ה ביפו

עד משחק גמר גביע תד־אכיב
כין הפועל למכבי תד־אכיב, ש־הסתיים
כאחת השערוריות הגדה
לות כתולדות הספורט כמדינה,
כותב שייע גלזר :
המשחק הזה היה
צריך עוד להיערך
בשבח לפני שבועיים.
באנו בבוקר
לקפה נתה וראינו
שיורד גשם. אמנם
מגרש באסה ביפו
השתפר בקיץ הזה,
ויותר קל לשחק
עליו עכשיו בגשם
מאשר כמו לפני
שנה׳ אבל בכל זאת ביטלו את המשחק.
מי משוגע לרוץ בגשם בשביל גביע לא כל
כך קובע? בכלל אצלנו בארץ יש בזמן
האחרון יותר גביעים ממשחקים.
המשחק נקבע ליום רביעי בשבוע שעבר,
מפני שלא היתה שבת אחרת פנויה. בכל
זאת התפלאתי לראות שבאו באמצע השבוע
כל כך הרבה צופים לראות משחק בצהרים.
לא ידעתי שיש בארץ כל כך הרבה מחוסרי
עבודה• כשעליתי למגרש היתד. לי הרגשה
קצת משונה. לא ידעתי בעצם למי אני שייך,
להפועל או למכבי, כי רק לפני זמן קצר
חזרתי מסיור עם הפועל בחוץ־לארץ. אבל
סיור לחוד ומשחק לחוד.
שמירה אישית חזקה. להפועל לא
היה נעים כל כך לעלות על המגרש, מפני
שהקהל צעק להם בוז. זה לזכר ההפסדים
שהפסדנו בחוץ־לארץ. דוקא יחם זה של
הקהל נתן להם יותר מרץ. הם רצו להוכיח
שהם עוד שוזים משהו. בתחילת המשחק
היתד, להם התקפה חזקה. הם התקיפו
חזק ואפשר היה להרגיש שהם השתפרו בהרבה
מאז שמכבי ניצחה אותם .6:0
אצלנו היתר, ההגנה חלשה. החלוצים
של מכבי לא קיבלו תמיכה מספיקה מהרצים׳
שלא היו בכושר. עלי היתד, שמירה
חזקה באופן אישי. לא אחד עמד עלי, ואני
לא צריך להגיד לכם כמה שמרו עלי. באחת
ההתפרצויות שלי לעבר שער הפועל
לחצו אותי שני המגינים, ונפלתי על הארץ.
עד היום יש לי סדק באף.
את שער הנצחון הצליחו חלוצי הפועל
להבקיע כתוצאה מאי־הבנה בין נוח רזניק
לשוער שלנו, בנדודי. קשה להמשיך לשחק
במשחק כזה, כשהתוצאה היא 1:0לרעתך.
חודורוב הוא הכום. תיכף אחרי
המחצית קיבלתי כדור והתפרצתי איתו
לשער של חודורוב. אמציה ניסה לקחת
ממני את הכדור והתנגשנו. השופט קבע
פנדל. משום מה, לא שלט חודורוב בעצמו.
הוא קיבל היסטריה ולא נתן להמשיך במשחק•
בהפועל תל־אביב חודורוב הוא השולט
האמיתי, ומה שהוא אומר זהו זה.
אחריו הלכו כל כדורגלני הפועל. אשר
בלום בעט בכדור מחוץ למגרש, וכל פעם
שרזניק רצה להעמיד אותו על נקודת 11
המטרים הוציאו ממנו את הכדור ובעטו
בו אל הקהל. חודורוב נרגע לבסוף והסכים
שיבעטו את הסנדל , ,מבלי שיעמוד בשער.
לזה התנגד פריזנר. אז התחילו הענינים
להתחמם. טיש היכה את רזניק מאחור. היה
שמח ובאר, משטרה. לי אין ענין בעסקים
כאלה. ישבתי מהצד.
אחרי שפריזנר השופט הכריז על גמר
המשחק, רצו אנשי הפועל להמשיך במשחק
עם שופט מהצד. לא הסכמנו. מה זה פה?
מחר לא תמצא החלפה אחרת של שופט
חן בעיני קבוצה אחרת, והם ירדו מהמגרש.
שמחתי לראות שהפועל וחודורוב התחרטו
על התנהגותם והתנצלו בעתונים. אני
מקוד, שלהבא לא יחזרו שטויות כאלה,
ושנוכל לתת לקהל את מר, שהוא רוצה —
כדורגל.

כד, לחי, הידד לאנשי קבוצתנו /רק
בנצחון תחזינה עינינו /הפועל הפסיד נפל
ואיננו /לנצח ימוט ואיש לא יקימנו /
נשמח ונריע כוסנו גגביה /בית״ר תעלה
ותצליח !
יום גדול לישראל /ולנו פי שבעתיים /
אבל בבית הפועל /לגילר צהבת בעיניים /
תחי בית״ר ירושלים.
קיצוני כזה מלשן /לא יודע מה זה
ספורט /הרי זהו דארגאן /שאיימו עליו
בשוט /אמרו לו תקבל מכות.
מה שמחו הם למבחן /קיוד מהר לעלות /
במגרש כל אחד גחן /השיגו רק שתי
נקודות.
אך עתה הכל שונה /גזירה היא משמיים
/בית״ר נכנס לתמונה /להציל את ירושלים
/בזכות מנשה ואפרים.

מיפקדת המרד הארג׳ירי בישיבה בטוניס
כל עוד יהיה מי שצריך —

ב מ סלול

במרחב

מסחר וספורט
יעקב חו דו רו ב ויוסלה מרימוביץ׳ עומדים
לפתוח בקרוב, בשותפות, את חנות
הספורט הגדולה ביותר בארץ. השניים, שיפרשו
מעבודותיהם הנוכחיות — יוסלה
כחרט עצמאי וחודורוב כנהג במקורות —
רכשו חנות גדולה בפסג׳ הענק ההולך ומושלם,
ברחוב דיזנגוף קרן רחוב
פרישמן בתל־אביב כאשר חזרה
קבוצת הפועל תל־אביב למגרש, דקות מספר
אחרי שהשופט פריזנר שרק לסיום המשחק
השערורייתי בין הפ^על למכבי תל-
אביב, תמהו רבים מה הביא לחרטתם של
אנשי הפועל. התברר כי רק כשהיו אנשי
הקבוצה בחדר ההלבשה, אחרי שגרמו להפסקת
המשחק, הוסבר להם כי הפסקת המשחק
פירושה הפסד כספי לה פו על בסך אלפיים
לירות. כל ארבע הקבוצות שהתחרו על גביע
שפירא, חתמו על חלוקת רווחים מכל המשחקים.
בחוזה היה סעיף בו נאמר שקבוצה
שלא תופיע למשחק תפסיד אלפיים
לירות. מסיבה זו מוכנה הפועל לערוך
משחק נוסף, במחירים זולים, ובלבד שלא
להפסיד את הכסף תביעת נזיקין
על סכום של 20ל״י, נגד קבוצת הפועל
תל־אביב, יעקב חודורוב ואשר בלוט ראש
הקבוצה, הוגשה השבוע לבית־המשפט על-
ידי אחד הצופים, חיים ווייסמן מתל־אביב.
התובע מבקש את דמי הכרטיס, הוצאות
נסיעה ודמי סבל וצער.

אלג׳יריה
שימוש חם
בכל המרחב, ממוסול ועד הרי האטלס,
המשיך השבוע הנושא המרכזי להיות: נשק.
במצרים צהל שירות התעמולה מהבטחת הרוסים
לספק קליעים מונחים לגמאל עבד
אל־נאצר; בטוניסיה עורר משלוח זעום של
מקלעים ורובים סערה אדירה. אולם רק
בארץ אחת היה שימוש חם לנשק שהגיע.
היתד, זאת אלג׳יריה.
כאשר החלה לפני שנתיים ההתקוממות
נגד הצרפתים, היה זה מרד של כמד, קבוצות
בלתי־מאורגנות, שפעלו באזורי ההרים
או בסימטות הקסבה. עתונאי אמריקאי,
שהצטרף ליחידות מורדים ביולי ,1956
סיפר כי במחלקה של 30 איש, היו רובים
הדורשים עשרה סוגי תחמושת שונים.
מאז הפכו קבוצות הלוחמים לאירגון כללי,
בעל דרגות־פיקוד, שירותים, מדים ומשמעת.
תיאורו של אותו עתונאי, שביקר
את יחידות פ.ל.ן. לא מכבר, מזכיר במידה
רבה את ימי ראשיתו של צה״ל.
הארץ כולה חולקה לששה מחוזות על־ידי
המורדים, כל מחוז בפיקודו של אלוף־משנה.
נקבעה משכורת ללוחמים, טבלת־פיצויים למשפחות
השכולות, מחנות גיוס. לכל יחי מחרוזת נשמות
מעונות

אגח־זת
שיר המרי
לפני שבועות מספר, כאשר בית־הדין של
ההתאחדות לכדורגל פסק לשתף את בית״ר
ירושלים במבחן לעליה לליגה הלאומית,
אחזה צהלה גדולה את אוהדי בית״ר. מישהו
אף חיבר שיר ירחמיאלי בנוסח המנון נוער
האדון צימרמן. רק אחרי
מסחר, על
שהפועל ירושלים עלתה לליגה הלאומית
ואחרי שקודם לכך הוצאה בית״ר ממשחקי
המבחן, החלו אוהדי הפועל לשיר בלעג
את המנון בית״ר ירושלים:
העולם הזה .1061

דה בכוח של פלוגה ומעלה, צורף גם קצין
לעניינים פוליטיים. הדו״חים שלו נשלחים
ישר למטה הכללי של פ.ל.ן. והמלצותיו
חוזרות בדרך כלל כהוראה למפקד היחידה.
אולם בשעת פעולה, חופשי המפקד לחלוטין
מכל התערבות של הפוליטרוק.
בשטח המשמעת נמצא ד,פ.ל.ן. בשלב
של אילתור, כשכל מפקד מקומי קובע בעצמו
מה העונש המגיע לעבריין. הוא
גם המוציא לפועל של גזר־הדין. ב־מחנה־המטה
באוראן הפליט סמל כדור מאקדחו
במחסן־הנשק, החטיא רק בכמה סנטימטרים
ארגז של מרעומי־ט.נ.ט. מפקדו
נזף בו, הסמל פרץ בבכי והפרשה נסתיימה.
במחנה אחר, לעומת זאת, הוצא להורג
מתנדב צעיר אשר כל אשמתו היתד, קניית
קופסת־סיגריות צרפתיות. בזאת עבר על
פקודה של פ.ל.ן. אל כל ערביי אלג׳יריה
להחרים את הסיגריות הצרפתיות, אשר
עליהן גבו השלטונות בלו מוגבר למימון
המלחמה במורדים. החייל הואשם בבגידה.
לוחם ושמו האג׳ .אם משוחררי הצבא
הבריטי מילאו מקום חשוב בסולם
הפיקוד של צד,״ל הצעיר, ממלאים בוגרי
הצבא הצרפתי תפקיד זה באלג׳יריה. כי
בארץ אשר חוסר־ד,עבודה הוא תופעת־קבע,
בחרו צעירים רבים בצבא הצרפתי כקריירה.
רבים מהם מעמידים עתה את נסיונם הצבאי
לרשות צבא המחתרת.
חאג׳ ,למשל, הוא אחד ממפקדי הפלוגות
של פ.ל.ן. הוא התגייס לצבא הצרפתי בתחילת
מלחמת העולם השניה, נשבה בידי
הגרמנים ב־ ,1940 ברח, הצטרף לצרפתים
החופשים של דה־גול• חמש שנים שירת
בהודו־סין, וזמן קצר לפני כניעת דיין־ביין־
פו הוצא משם פצוע במטוס.
בהיותו בבית־חולים ליד פאריס שמע כי
כפרו נהרס כליל בידי הצרפתים. הוא ברח
מבית החולים, ערק מהצבא, חצה את צרפת
על קביים, התגנב לאניה שהפליגה ממרסיי
לאלג׳יר. כיום הוא אחד המפקדים הקרביים
המנוסים ביותר של המורדים.
חאג׳ ורבים מחבריו הכריזו לא פעם:
״אנחנו זקוקים לנשק. לא חשוב מאיפה —
רוסיה, אמריקה, מצרים. העיקר שיתנו נשק.
וכל זמן שישנם אנשים הזקוקים לנשק,
יימצא מי שיספק אותו. התנאים לא חשובים.״

״תודה רבה, יא סירי, אבד בדי שום התחייבויות״ (״סאנץ׳ ״)
— יהיה סי שיתן

קול מן הכלא השמיע השבוע ראש
ממשלת איראן לשעבר, מוחמד מוצאדק,
כאשר הצהיר באזני עתונאי מצרי שביקר
אותו :״אילו היו דנים אותי למודת, היו
מציתים אח אש ההתקוממות עד כי אי־אפשר
היה להשתלט עליו־״ לצערי הכניסו
אותי לבית־סוהר, ואתי את נשמת איראן
המעונה משלחת פרלמנטארית
סורית, שהגיעה לגבול הלבנוני בדרכה
לביקור רשמי אצל הפאטריארך ר,מארוני,
אוהד האופוזיציה בלבנון, נאלצה לשוב לארצה
כלעומת שבאה. שוטרי־הגבול הלבנוניים
דיקדקו עד כדי כך בבדיקת תעודותיהם
של הסורים, שאלה נעלבו וויתרו על
הביקור הסערה הראשונה בביתר,נבחרים
המצרי החדש נחנקה במעטה של
סודיות. כאשר הגיש חבר הבית כמאל אל־דין
חסן את התפטרותו, כמחאה על סדרי
המשטר, קמה מהומה בבית־הנבחרים כשכמה
מהנוכחים מצדדים כמתפטר. לפי החלטת
הרוב נמשך הוויכוח בדלתיים סגורות, אחרי
שגורשו העתונאים והמוזמנים .״אצלנו יש
דמוקראטיה, אבל בלי הנוהג של הכביסה
הפומבית ההורסת את הדמוקרטיה,״ התגאה
לאחר מכן יושב־ראש בית־הנבחרים.

אממת תיאטרון
מרקיע שח כמעט

כ ;7 3 /1בנ סיג ל־ימת. עילינוד-

רומיאו ויוליד! (תיאטרון קאמרי) הוא
סיפור־האהבה הגדול בי. תר של כל הדורות.
העלילה פשטנית, כמעט בנוסח של
רומן זעיר, ושקספיר עצמו הפקיע אותה
על כל דמויות ה מיצירות שקדמו לה. אולם
ה א נתן לה כוח־מחץ דרמתי אדיר על־ידי
דחיסת כל המאורעות המסובכים לתוך
כמה ימים, והצמ ח לה כנפי־נשרים בעזרת
השפה רבת־ההוד, הנושאת אותר, לשחקים.
בתום המערכה הראשו״ד, של הצגת הקאמרי
משתררת בלב הצופה הרגשת מועקה.
המחזה מתקדם על המסלול בכובד, כמטוס
כבד מדי, שאינו מסוגל להתרומם ועלול
להחר״ק על פני הקרקע. המשפטים ;־,נהדרים
של וויליאם הגד, ל מתנלגלים על הבמה
כמעט בהיסח־הדעת. אורנה פורת ; ומה
יותר לדמות הירואית של אופירה וואגנרית,
מאשר לילדה העדינה בת ה־ 13 מוורונה,
אשר גבר זר מנביט בלבה את הנבטים
הראשונים של אהבת אשה.
אולם השואה אינה באה. אמנם, המחזה
נשאר צמוד לקרקע גם בשעת הדו־שיח
הגדול מן הגזוזטרה• אולם כאש־ מתקרב
השיא הדרמתי, מן הרגע שרומיאו קוטל
את דודנה של אשתו בדו־קרב ונידון לגלות,
מתחילה היצירה להמריא סוף־סוף. אורנה
חדלה לפתע להיות אורנה, הופכת יוליה.
ויוסף מילוא, אם כי אינו יכול להיות שום-

פאריסאי פרישון, דוחף את עגלת המחזה
כמעט לבדו. פוקס, אחד השחקנים המעולים
ביותר מבין הדור הצעיר בתאטרון ;:ישראלי,
חייב לבחור בין שני המועמדים
המבקשים, משום מה, את יד בתו — המציל
או הניצול. אילם למרות השתדלותם של
פוקס ורות גלר, המשחקת בכשרון את: ושתו,
קשה לשכנע את הקהל שתשיב מאד
מי יזכה בבת. כי ברור מראש ששני המועמדים
ישעממו אותה במידה עוות, זום
בכלל אפשר לשעמם צעירה כה משעממת.
אפשר לראות את מחלה• המב. ר של ג׳אן
לא:יש, שהצרפתים קוראים לו ״מולייר הקטן״
(כשהדגש, כ ראה, על הקוטן) ,ללא
יסורים. בחלקים מסויימים ההצגה אפילו
משעשעת, השאלה הידולה היא וק: לשם מה?
תיאטרון זירה יכ ל למלא שליחות השובה,
אם יציג מחזות מקוריים, שיביאו תל
הצופה בעיות לאומיות וחברתיות אשר
שום תיאטרון אחר לא יעז לנגוע בהן אף
בקלשון. אולם כאשר הוא מנסה לדגדג זית
שרירי־הצחוק של הצופים בעזרת מחוות
צרפתיים חסרי־ערך מן המאה ה־ 19 מוטב
באמת שיקח קלשון.

מצחיק בקושי
נם זו לטובה (תיאטרון אהל ! הוא המחזה
המקורי התפל ביותר שה. צג באהל מזה שנים
רבות. בדיחותיו העתיק. ת ,במויו הכושל
ומשחק החובבים של שחקניו, מורידים !:ותו
לרמת הנמוכות שבק! מריות הישראליות
בכלל, ומחזותיו של משד, שמ ר בם,־ט.

תשבץ רו 1ו ג 0הוו.ו 1 0 5
מאוזן.! :יחי דה
של ארגון ההגנה
.4 :אחד מאלופי
צה״ל .10 :
מספר פרקי מש לי
. 11 :חדר באנייה
.13 :שרו;:
בטחון .14 :שחורה
.15 :ירוש לים
.17 :מנעו,
בטחון . 19 :מם
פיק .20 :לנצח
.22 נקניק משו׳
בח .25 :אזיק רגל.

שר בישראל ; 30
רגלי .32 :מלכו
דת .33 :מסמן א .
האצולה בשמו!
משפחה צרפתיי-,
.34 קוסם 36 :
גבול ישראל .3 7 :
בית נכאת איר,פאי 39 :יחידת מט בע
.41 :פרות .42 :סימן הרבית:
.44 שם פרטי .46 :ילידת הארץ .40 :
הבעת כאב .50 :חוטם .51 :״שח,רה

.57 בן נח .58 :תחומו של חיים כהן :
.59 יישוב בררום; .60 מחמם ב :.ר.*:
מאונך .1 :הפלשתי .2 :חיי ;.רוסית
3 :אחד ה!מגים הדקחקיים.5 :
סופר אידי .6 :מי שהיה ח כ מעין־
חרוד .7 :מצבה .8 :אסון .9 :היפו כם
של דגי־רקק .12 :מלת הבררה;

שחקנים פורת ומילוא ב״רומיאו ויוליה״
מתחת לערינזת הגזזיות, שאלה

. 15 מזון .16 :אציל ; .18 עתון בוקר :
.21 היטל; .23 מוקיון; .24 קריאת
התפעלות; .26 עיר השוטים.28 :
רשע .29 :תופעת לוואי של הצט.נות :
31 ירושלים דליטא 32 :גורל; .35
יש הנותנים אותו למכים ; .37 לע ל ;
38 נשק קל; 40 אליזבת לג׳ורג׳;
.41 בתוכו ; .43 תנו רבנן ; .4 5רצונו ;
.46 מרכז תבעה; .47 ללא בעלים;
.49 חברת מוניות; .52 אם הלהבה:
.54 המצרך החיוני 36 :בכל רובדי;
.58 חס ושלום.

דבר מלבד יוסף מילוא, משחק לפחות בצורה
משכנעת את יוסף מילוא כרומיאו.
מן הרגע ששקספיר, באמצעות אורנה
פורת, חודר אל לב הצופה, שבוי הצופה
בידי הקוסם הגדול. על אף המישחק הממוצע
(ולמטה מזה) של כמעט כל שאר
השחקנים (מלבד אברהם בן־י,סף כמרקוצ׳־
יו) ,למרות תפאור, ת־הבונבוניירה המת קות
מדי (אך היפות לעין) של אריה נבון, הצופה
מזועזע, כאילו עבר חוויה אישית עמוקה.
רומיאו ויוליה יכלה ;היות הצגה גרונה,
אילו גייס הקאמרי את כל כ חותיו וכשרונותיו
וניגש למלאכה בהכנעה עצמ ת. היתד,
דרושה מידה רבד, של אומץ־לב כדי לשים
הצגה כזאת על הסרט־הנע, תוך שיתוף חצי
התיאטרון בלבד, ותוך הפעלת סטאטיסמים
מתחילים בתפקידים שהעסיקו במרוצת הדורות
את גדולי השחקנים של העולם.
כאשר נערמי ת ה״וויות על ה.מה, בנוסח
השקספירי הטיפוסי, לא נשאר הצופה משוכנע
לגמרי כי אמנם כל הקטל הזה היה
דרוש. כמה מן השחקנים עושים רושם כאילו
מותם היה תוצאה של תאונת־דרכים, יותר
מאשר פרי התפרצותם של רגשות תהומיים.

פוקש המאי: ד9 -.ו

למבוגרים: קורם מז,רז, מקצוע,ת בודדים.

הרפתקאות פרישון (תיאטרון זירהז
מבוססות על עקרון פש ט והגיוני: אש פלוני
מציל את חייו של אלמוני, ואלמוני מציל
את חייו של שלמוני, הרי אלמוני יחבב את
שלמוני הרבה יותר מאשר את פלוני. כי
האדם הוא יצור כפוי־טובה, המעד ף לזכור את
רגע גבורתו תחת לזכור את שעת חולשתו.
יהודה פוקס, בתפקיד יצרן־העגלות ה־

האסון כולו החל בסופם הזמנה של
וזל״ם, התיאטרון למעברות, שהופנה למשה
שמיר, ת ,שב השיב. ן המפואר בא.קה ליד
תל־אביב. היתרון בכל ה,מנה על־ידי תל-ם
כפול: המחזה המוזמן יוצג באהל, אפילו
אם רמתו הדראמטית, התרבותית והאנושית־כללית
תהיה למטה מכל רמה, ואילו ;:תשלום
בעד המחזה הוא קבוע מראש, אינו
תלוי כלל במספר ההצגות שהמחזה יוצג.
מצויד בידיעות־יסוד אלה ניגש שמיר לכתיבת
הקומדיה הישראלית שהיא, לדבריו,
״מחזה בעל אופי עממי, המבוסם על חיי
העולים החדשים.״
התוצאה עגומה ביותר. אשד, היסטרית,
בעלת תסביכים ספיריטיאליסטיים (ובורה
קסטלנץ) ,המתרוצצת על פני שלוש־מערכות־אהל
ארוכות, תפחיד ללא ספק את קהל
הצופים במעברות אחרי שהצליחה ;שעמם
את הקהל התל־אביבי.

מאחורי הקלעים
מן המלון לדורות
למנוחה יקרה זכתה לא מכבר שחקנית
הקאמרי חנה מרון, אהרי שנבלה למשכב
מרוב עייפות ומאמץ התיאטרון שבר
הדר במל, ן השרון, ממנו יצאה השחקנית מוי
בוקר לחזרות המחזה החדש בו תשתתף בקרוב:
אשת הסנדלר הנפלאה להקת•
זמר כושית תבקר בקרוב בישראל. האמרגן
גי רא גודיק, שהצליח מאד בארגון ׳תופ־עותיה
המכניסות של הזמרת אימה סומק,
מביא לישראל את להקת הגולדן־גייט מאר־צות־הברית.
הלהקה תופיע בעוד שלושת שבועות.
העולם
הזה 1051

קולנוע

סרטים

הגד זאת כפרחיב

3י->111— 09
ף* חיפה, יצאו פקחי העיריה לביצוע
1פעולות לשיפור פני העיר, הרסו דוכן
למכירת פרחים, בטענה שהוא מכער את
הנוף.

אליל וחתיכות
הצמא (עזן, תל־אביב; הודו) הינו, כמרבית
700 הסרטים המופקים מדי שנה
בהודו, סרט המורכב מעלילה דרמתית, שירים
ההופכים במהרה לשלאגרים, והטפה
לתיקונים סוציאליים. הפעם יש בו תוספת:
חתיכות הודיות, היכולות בשקט לעמוד לציוץ
של יפהפיות הוליבוד, איטליה וצרפת.
גרו דוט, שחקן אופי מצטיין, הוא בסרט
זה משורר חולמני שאינו מצליח להיאחז
בקרקע המציאות. אהובתו נישאת לאחר
בשל כסף; הוא עצמו חסר בית, חסר פרוטה
וחסר משפחה, וידידיו היחידים הם יצאניות
ונוודים.
כאשר מתפרסם כי הוא נהרג בתאונת
רכבת, הופך הפייטן לאליל המדינה, והמונים
קוראים את שיריו• אולם הוא לא נהרג.
ביום השנה למותו הוא מופיע באזכרה המונית
הנערכת לזכרו, קורע את המסווה
מעל פניהם של כל המהללים את זכרו.
עתה פרוש לפניו הכל: העושר, הכבוד,
הידידים והנערות. אולם המשורר הצמא,
מעין מהדורה הודית של איוב, מואס בכל
אלה. לו היד, ישראלי, היה מן הסתם ממשיך
את חייו בישיבה בכסית. בהודו הוא
בוחר למות מאשר לחיות בעולם שכולו
שקר, בצע לכסף ושחיתות מוסרית.
ביקורת במעטפות כצל. ככל הסרטים
ההודיים הקודמים שהוצגו בארץ,
שהיו בעיקר סרטיו של ראג׳ קאפור, הצמא
הוא סרט חסר אחידות. עד להופעת המלה
״סוף״ על הבד, אין הצופה יודע בדיוק
אם הוא חוזה בסרט בידור או בעלילת־אהבה
מלודרמתית. רק עם הסיום מתברר לו
שלמעשה חזה בסרט ביקורתי על החברה
ההודית ועל האנושות כולה, עטוף מעטפות
כבצל.
אולם נוכח משחקם המצויין של צידת השחקנים,
זויות הצילום המענינות וחלקלקות
ד,ביום, קל לסלוח ליצרנים ההודיים על פגם
האחידות.

מתיחה מוזיקאלית

האיש שידע יותר מדי (אופיר, תל-
אביב; ארצות־הברית) הוא ג׳יימס סטיוארס,
אמריקאי במרוקו, הנקלע למערבולת תככים
בינלאומיים, המסתכמים בנסיון לביצוע התנקשות
בחיי מדינאי חשוב בלונדון. אולם
ג׳ימי שומר את סודו, מכיון שהפושעים
חטפו את בנו. בכוחות עצמו ובכוחות אשתו
(.דודים דיי) ,המפליאה לשיר קה־סרוז־סרה,
הוא מונע את הרצח ומוצא את בנו.
עלילה לא־כל־כך מתקבלת על־הדעת זו
נותנת לבמאי סרטי המתח אלפרד היצ׳קוק
הזדמנות מצויינת למרוט את עצבי הצופים,
וללעוג לסקוטלאנד־יארד באמצעי־מתח מוסיקליים,
ההופכים את הסרט לאחד הטובים
מסוגו שנראו לאחרונה בארץ.

לידתו של ממזר

הזבות להיוולד (מגדלור, תל־אביב;
מקסיקו) היא מטרה, שכדי להוכיח את צדקתה
וחיוניותה, הולידו לה יצרני הסרט אח
תאום בדמות עלילה מלודרמתית, שהיא
כמעט העתק של האב־טיפוס למלודרמות —
בן ללא הורים — ושקשה להשתכנע בזכותה
להיולד.
למעשה נועד הסרט להילחם בהפלות מלאכותיות,
ולתמוך בזכות לידתם של ממזרים.
למטרה זו מספר רופא קובני צעיר, לנערה
הבאה אליו לבצע הפלה מלאכותית, את
קורות חייו. הסיפור הוא בנאלי. בת למשפחה
מכובדת נופלת קרבן לנבל הנוטש
אותה. משפחתה מאפשרת לה להוליד את
ולדה, אולם כשהוא נולד הוא נלקח ממנה,
נמסר לאימוץ לאשר, כושית• הילד, המתקדם
בחיים בכוחות עצמו, נעשה רופא, מציל
את חייו של סבו, עומד לשאת את בת דודתו,
עד לרגע בו מתגלית זהותו.
כשמתברר מוצאו, הוא הופך קרבן ל־דעות־קדומות
ולגזענות. הסוף הטוב בא
מאליו, כשהבן מוצא את אמו, שהפכה נזירי״
ויחד הם מגיעים למסקנה שאין להצטער
על שנולד.
קשה לנחש באיזו מידה יביא הסרט לרבו,
ממזרים, אולם תכנו סוחט־הדמעות
יביא מספר רב של מבקרים.

יומן החדשות
קול המלאך הכחול
פרסי האוסקר לשנת 1957 יחולקו
בעוד ארבעה חדשים בגיו־יורק, בטקס ש
העול
ם הז ה זצ סז

תנופה

* 9סדום, השאירו הפועלים במפעלי ים
המלח מנוף חשמלי ענק על הרציף,
הופתעו לגלות למחרת היום כי אלמונים
גנבו את המנוף בלילה.

חישוב קר

^ ירושלים, תלה תושב שכונת בית־ישראל
שלמה וינברג את חלוק אשתו
על חבל בחצר, גילה למחרת כי אלמוני לקח
את החלוק, בהשאירו במקומו פתק האומר:
״לקחתי את החלוק כדי שנערתי לא תצטנן
בשכבה בלילה על הקרקע. מסרתי את
החלוק לכביסה ואחזיר לך אותו אחרי חמישה
ימים.״

שוטה תנועה

שחקנית סיד צ׳אריס
התפשטות רעיונית

מנהלו הפעם יהיה כנראה דני קיי מר־לין
מונרו, המופיעה עתה בהסרטה מחודשת
של המלאך הכחול, שהוסרט בזמנו
עם מרלן דיטריך, שרה בקולה שלה כמה
שירים בסרט זה. בקרוב ניתן יהיה להשיג
תקליטים בביצועה קונפידנשל יפסיד
בקרוב חלק גדול מקוראיו, אחרי ש־בפשרה
שהושגה בין בעלי העתון ובין התובעים,
מחוסר אפשרות למשפט, הסכימו
בעלי העתון להתחייב שלא לפרסם יותר
חומר על כוכבי קולנוע גרבי
משי״ הוא שמו ש 7סרטה החדש של הרקדנית
סיד צ׳אריס, שאינו אלא מהדורה
מורקדת של סרטה הגדול של גרטה גרבו
נינוטשקוז. מלבד הרקודים הוכנס בגירסה
החדשה שינוי נוסף, שיביע לא רק את רצונם
של אלה הרוצים לראות נערה מתלבשת,
אלא גם של אלה הרוצים לראות נערה מתפשטת
(ראה תמונה) .בתהליך העברתה ממזרח
למערב, יוכלו צופי הסרט לראות
את סיד צ׳ארים גם בשעת המעבר ח ד
בכי אמנות הקולנוע יוכלו השנה לראות
תמורת 10 עד 14ל״י מטובי הסרטים
של כל הזמנים. בתכניתו החדשה של מועדון
הסרט הטוב של בית ציוני אמריקה
כלולים הפעם סרטים כמו הסרט הגרמני
הקבינט של ד״ר קליגארי 1919 סרטו של
ג׳ון גריפית הניצן השבור 1919 וסרטו
של סשה גיטרי היו תש׳ננה רווקים
1928.הספוטניק והבלכה ש*
בתוכו הם גיבורי סרס רוסי דוקומנטרי
חדש, שהגיע ארצה לשגרירות הסובייטית.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• מסיבת הרווקים (צפון, תל-
אביב) — שני נשואים, רתק ומועמד־לנשו־אים
יוצאים להתהולל, לחזר אחרי בנות
ולבקר בבתי־בושת, כדי להגיע למסקנה
שהאושר נמצא בחיי הנשואים. שבוע אחרון.
• הגירוי הגדול (אסתר, תל־אביב)
— מבחנה של משפחת קתיקרים המתנגדים
לאלימות, שעה שהיא נקלעת לקלחת מלחמת
האזרחים האמריקאית. גרי קופר.
• איזכלה (סמדר, ירושלים) —
מהתלה אכזרית לרתקה זקנה בעיירה ספרדית
מרימה את בטסי בלייר לשיאים מזעזעים,
בסרט אמנות מצוין.
• אדם כקרב (גל-אור, חיפה) —
החיים מבעד לסוליות נעליו של החייל
הקרבי, בסרט מלחמה אמיתי ומשכנע.
• ריצ׳ארד השלישי (סטודיו, ירושלים)
— לורנם אוליבייה בתפקיד הגיבן
הנכה והאכזר, המפלס בדם את דרכו לשלטון.
מיטב שחקני הבמה הבריטית ביצירתו
ספוגת־היצרים של תיליאם שכספיר. קלייר
בלום•

ף* כאר־שכע, נעצר נהג תל־אביבי על-
4ידי שוטר־תנועה שרשם לו דו״ח על
נהיגה במהירות של 100 קילומטר לשעה,
הוזהר על־ידי אותו שוטר להמשיך לנהוג
לאט משום שמארב שוטרים ממתין בדרך,
נעצר כעבור 10־דקות על־ידי מארב השוטרים,
כשהוא נוהג במהירות מופרזת
של 85 קילומטר לשעה, הסביר כי חשב
ששוטר־התנועה שהזהירו מתלוצץ.

שיבנוע בכל פה
ך* טאיפה, פורמוזה, נשך ובלע הואנג
•4קתי את אזנה הימנית של אשתו־לשעבר,
משום שלא נעתרה לבקשתו לחזור
אליו, הובא לתחנת המשטרה, כרע על
ברכיו וביקש את סליחת אשתו, שניאותה
לחזור אליו.

הסבון דיעול
ף• בא*״,יטבע, אחרי שבמשרדי מנהל
^ המחוז לא נמצא תקציב לקנית סולם,
טיפס דוד סלומון על כסא כדי לקחת תיק
ממדף גבוה, נפל ושבר את צלעותיו, קיבל
פיצויים בסכום בו אפשר היה לקנות 40
סולמות.

קנאות

^ קהיר, התפלל קריין רדיו קהיר בשפה
1העברית לאלוהים, שישלח ברקים ורעמים
שיהרסו בשנית את אנטנת תחנת השידור
החדשה של קול ישראל.

מפלגמנסיה
ך • רמת״גן, אחרי שכמה מתלמידי גט־
4נסיה דביר ניסו לחלק בין חבריהם
לגמנסיה כרוזים של מק״י, פרצה קטטה בין
התלמידים, שהסתיימה כאשר מנהל הגמנסיה
הזמין את המשטרה להפריד בין התלמידים.

מרקיע שחקים
• * אילת, איחר נוסע למטוס ארקיע שעמד
*2להמריא לצפון, נתלה על זנב המטוס,
צעק לטייס שהבחין בו :״זה בסדר, סע!״,
הורד בכוח מהמטוס, חזר שוב ונתלה על
זנבו, הורד וקיבל זריקות הרגעה, הוטס
בלוית שוטר צפונה.

לחם חי

^ סנט אאן, צרפת, אחרי שאשתו של
4האופה פיאר דופונט גילתה כי הוא
מתנה אהבים עם עוזרת ביתם וערכה לו
שערוריה, חנק האופה את אשתו, שרף אותה
לאפר בתנור האפיר, שלו.

עסקים שחורים

ך* חיפה, נמסרה ספינת המשא הישראלית
4קישזן לידי 14 ימאים משבט זולו
האפריקאי, שהוטסו לחיפה כדי להעביר את
הספיגה לחברה אפריקאית.

11ק וי סקתט
ליע 1ר*ל
.בענן

ה ע רו ת ^ו ל״ כן
הירחים המלאכותיים
האמריקאית...

הסובייטיים

זה רק מוכיח בי היהודים בכרית־המועצות
מדענים טובים יותר מאשר היהודים באמריקה.

ב ע ריכ ת לילי גל>ל>
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של סו ל״י. הזוכה בפרס השבוע הוא יורם גיל, פתח־תקווה.

כיצד מתקדמת מדיניות המסים בישראל

ברית־המועצות מציעה לקהיר קליעים לטווח

ברנש* עד חתיכות
קוראה החותמת בשם ל. וינקלר, מרחוב השופטים ,25 תל־אביב, מציעה לפתוח
מדור חדש, שייקרא ״מחזרינד חמודים ועוקצנים״ .בעצם, אם הס חמודים ועוקצנים
כשהם תינוקות, למה שלא יהיה כך כשהם קצת מתבגרים? על כל פנים, הנה
תרומתה של הקוראה ל ,.לפתיחת המדור:
אחד הברנשים, אתו הסתובבתי לאחרונה, למראה נערה כעורה בעלת חשבון
גדול בבנק :״הלואי ויכולתי להפוך את היוצרות — לשים אותה בבנק ולהתעסק
עם חשבונה.״

במסגרת מדיניותה לטווח ארוך .

לזה קוראים ם ג נד ל.

חס שיר״ס
גרף אוטו כיקר כעיר קיוטו
וכתם על כך ספר.עם מוטו.
לסיום, על הדף,
הוא חתם אוטוגרף -
או להיפך, דהיינו: גרף־אוטו.

הברית בין העדה הדרוזית לבין
המדינה אינה זבנית( .דבר)
אליק מג, חיפה
יש דברים שאי־אפשר לקנזתם בכסף.
דרוש
מנהל פנקסים צעיר היודע
לרכב על אופניים( .ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, תל־אביב
להתחמק מחוקרי הש. א?.

מעשה בגמל מטורף
איטר פעם כמעט ונטרף,
כי העז לחזר
אחרי בת הנמר -
ומאז יש ביעד ג׳ירף.

הוא פנה ללשכת האבודה( .דבר)
נחמיה שולץ, רמתיים
פרס יוסיעבודה למוצא הישר.
המוכתר כינס את אנשי הקבר.
(ידיעות אחרונות)
רינה וייסמן, תל־אביב
תחיית המתים.

א1י 2ן ורא ר\־ ״חברחי-חוגה״.

מ אג דו ת בי ת־ הספר העברי
שעוריה בפיסיקה, ולא ידעה לענות כהלכה
— ״יען כי לא הקשבת בשעור״ —
אמר לה ד״ר אורן :״הסוף יהיה שאני
אבוא אליך הביתה.״ וכשראה שרות לא
נבהלה כל כך, הוסיף :״רות, היום אני
אבוא אליכם. תכיני את האמא!״
מרים סופר, תל־אביב

סגל, המורה לשרטוט בבית־הספר ה־מקצועי־תיכוני
שליד הטכניון, מצטיין
באמרות־הכנף שלו. בתחילת שנת הלימודים
נכנם הוא לכיתה, ומיד הזהיר
את תלמידיו :״העושה חופש בלימודים,״
קבע ,״עושה לימודים בחופש.״
אורי שיקה, חיפה

ביטויי של מורי

כשד״ר אורן, המורה לפיסיקה שלנו,
השתתף בתחרויות על אליפות השח־מת,
הוא היה עצבני מאד, ואנו חרדנו מפניו.
יום אחד הוא נכנס לכיתה עצבני ונרגז,
לא אמר דבר, הסתכל בכיתה וביומן
לסירוגין. ובעוד כולנו עומדים דרוכים
ומתוחים, פתח המורה בשאגה :״לאלו
נמצאת כאן?״ כששמע שהיא איננה, מיד
רעם קולו :״אז שיצא ויסברג מהכיתה!״
ועוד על ד״ר אורן, שדגל בביקורי־בית
תכופים. כאשר רות לא הכינה את

המורה לספרות, בדברו אל תלמידיו,
לפני החזרת החיבורים על נושאים נדושים
:״אנחנו תמיד מתפשטים, אך לא
תמיד עושים את העיקר בשעת
סילוקה של תלמידה מהכיתה :״אני מחדש
את הגירושין לתלמיד
המצביע יחידי :״סוף־סוף, יש צדיק
אחד בסדום לתלמיד שנעדר
מהשיעור :״מדוע היית בין הפליטים?״
לתלמידה מפריעה :״מה את. כל
כך סוערת? עוד לא הגיע האביב!״
תלמידת שמינית בלשנית, בת־גליס

האלוף והכיתה

או מ רי ם ועו שים

אומדים :
מה הם נטפלים דווקא אלי? שילכו ויבלשו אחרי המיליונרים האלה,
המרמים את מס ההכנסה על ימין ועל שמאל! ואיזו חוצפה!
לדרוש ממני להביא את כל הפנקסים שלי. לביקורת במשרד של-
,הם ...אני אגש לשם ואעשה להם שחור בעיניים.
עו שים :
בוקר טוב, אדוני, הבאתי את הספרים.
אומדי ם :
ראיתי אותה יושבת בכסית עם יוסקה המטונף. היא פשוט לא
בן־אדם• בבוקר היא אומרת שיש לה תום גבוה ושהיא צריכה

י־ ״יי הזייו

י י -י ה

דידי, תל־אביב

דב רי ם כ מו תשהם
״אץ דבר ״,ענה מוכר העתונים, והציע
* ״חתימה טובה,״ אמרתי למנהל הבאנק,
״קחו דוגמא ממני ״,יעץ הסמל, וכיבד
״אל תהיה בז לקול האדם ״,סיכמה
לירות לניהול מערכת הבחירות.
״תפארת בחורים — חוחם ״,התלהב התייר האמריקאי, למראה הצברים
בני הארץ.
״איזהו חבם? הרואה את הנולד!״ הרהר הצעיר, והפסיק לפלרטט
עם נערתו.
״אל תפרוש מ* הציבור ״,הסביר הכייס לבנו הצעיר.
״אעלה את ירושלים על ראש שמחתי,״ נדרה הגברת האלגנטית,
ועטפה את ראשה במטפחת המשי שתמונת ירושלים צויירה עליה.
״אין רע כלי טוב ״,סיכמתי לעצמי, והצטרפתי לחבורת פושעים.
״אוי לעיניים שכך רואות,״ קבע רופא העיניים, בסוף הבדיקה.
״יפה יטעה אהת קודם,״ החליט שר הפנים וקבע את שעון הקיץ.
דויד דגן, טבריה

או: ה חיי ם מל מ די םאחרת

אני אראה לו, למנוול הזה! מה הוא חושב? שמפני שהוא קצין
מותר לו הכל? בבקשה, שיגיש נגדי תלונה למג״ד! אני אגיד לו
כמה דברים לפני המג״ד, שהוא כבר לא יביט לי בעיניים!
עושירז :
כן המפקד, מודה המפקד!

-י-רזי-י יזי א י־רי•

סגן ראש עירית נתניה דויד דהרי פרש מסיעת חרות והצטרף לקואליציה
שמאלית, שהשאירה את דהרי בתפקידו כסגן ראש־העיר...

טעות לעולם צודקת

תורת היתשיות

יי. די -ר ה

ר -אוי

לא יודע מה עם הסמרטוט הזה. די! אני כבר גמרתי אתה! חכה
רק שאפגוש אותה!
עו שים :
שלום מירלה מותק.
אומרירי :
חמש־עשרה לירות חלקי־חילוף! שתים־עשרה לירות עבודה! והרעש
במוטור פי אלף יותר גרוע! אני אומר לכם, כל הגראז׳ניקים
האלה הם סתם שודדים, ואני מיד נוסע לדרוש את הכסף בחזרה!
עו שים :
אתה יודע, שמואליק, נדמה לי שהיא עוד מרעישה קצת

אומרי ם :
אוי, לא! הנה חנה עוד פעם עם התינוק המפלצתי שלה. איזו
חוצפה! כל פעם שהיא רוצה לצאת, היא משליכה לי אותו כאן,
אבל הפעם אני כבר לא אסכים!
עו שייי :
האלו חנה׳לה, ומה שלום החמודון המתוק שלי?
פחזז־וז?7ווה

את למרחב.
והגשתי לו בקשה להלוואה.
את פיקודיו בסיגריה.
מועצת המפלגה, והקציבה מיליון

על הא ועל דא
• איך נקרא בן־גוריון אחרי שעמד
על הראש?

• איך נקרא נהג הטם במהירות,
וידו האחת מגששת אצל שכנתו למושב?

• כיצד להסביר את חידוש הספקת
החמאה האמריקאית, אחרי שהמדינה
התחננה על ברכיה בפני האמריקאים?

• מדוע הביא הרס״ר את כלבו למחנה?

כ די שלא יגידושהוא
הכלבהיחידי שם.
אורי שיקה, חיפה