גליון 1055 מתאריך 18 בדצמבר 1957

נערת השער

חתול־הסין פולשת להוליבוד
היה היתה מנרה צרפתייה ושנזה בדיג׳יב! היא היתה בפרת. פנים שר ירדה, נטזגזה
שר תימם וגוף שר אשה. כתג באגדות הירדים הנפיננ רפניה ינפאהר נם יך ה2ן םנזים.
בתושגים שר התאה הננשרים והו בתאי ם רבוים. תאו ננברו תן שש שנים \2צרנת.
אורם הננורם כורו תכיר ננתה את היררה ששתה בריג׳יבו כ״וזתור התין״ שר צרפת.
ך * ארי כהן, מנהלה של חברת קודונז־
| | בי ה השוקעת, חיכך ידיו בהנאה: לפניו
היו מונחות הכותרות הרעשניות של בעלי-
הסורים האמריקניים — .ב.ב. הסקס האירופי״
,״ב.ב. ההצלחה של השנה״.
היה זה למחרת הצגת הסרט האלוהים יצר
את האשה בניו־יורק. הכוכבת, בריג׳יט באר־דו,
חתולת המין הצרפתיה בעלת פני התינוקת,
זכתה במסע־פירסום ספונטני, אשר
כמוהו ידעו רק נשים יחידות־סגולה של
הבד — מרלן דיטריך, אינגריד ברגמן, ג׳ינה
לולובריג׳ידה.
כהן ידע גם, כי אותה שעה מנסים עשרות
סוכני טלוויזיה וסרטים להתקשר עם
הבית הקטן, בקאטר דוד טו, שליד פאריס,
כדי להציע לנערה הצרפתיה בעלת החמוקים
המסעירים את מיטב הפיתויים של מעשיות
הסרטים והטלוויזיה האמריקאיות. ולשווא :
איש לא יוכל להתחרות בהארי כהן הזקן
והטוב. שלוש שנים קודם לכן, בירכתי קפה
פאריסאי ממדרגה שניה, חתם סוכנו הצרפתי
.,בעקבות הוראה אישית שלו. ,על חוזה
לשבע שניב, עם מי שאז היתד ,״או, אותה
נערה קטנה של ודאדים.״
עתה הגיע זמנו של בעל־החוזה הפיקח
לקטוף את פרי תבונתו הנבואית. הוא ניסח
מיברק הזמנה :״בואי, אנחנו מחכים.״

אשר תגי?} בריג׳ים בארדו בסוף ה־חודש,
לנמל ניו־יורק המזוהם והערפילי,
תהיה זו אך תחנה נוספת בדרכה של ה־תינוהת
הסקס־אפילית למרומי ההצלחה —

האלוהים יצר אה האשד ()1956
אמר שהוא מוכן לקבל אותך לעבודה, כשחקנית.״
היא
היתד, אז בת שש־עשרה וחצי, וגם
הגבר העיקש ביותר אינו יכול לעמוד בפני
שאפתנותה של אשה שטרם מלאו לה שבע-
עשרה.

רך ארוכה עברה בריג׳יט בארדו, ה(
נכס היקר ביותר של הארי כהן, מאותו
פרוזדור עץ ועד בימות הצילומים של ה־תמרונים
הגדולים, סימטאות פאריס, והאלוהים
ברא את האשה, דרך המתפתלת בין
פרוזדורים מצופים בבד זול, חדרי־המתנה,
חדרי־אוכל וחדרי־מיטות של אילי הבד ה־פאריסאיים.
בעלה,
רוג׳ר וואדים, עלה יחד עמה. תוך
שנתיים הפך במאי סרטים, במאי הסרטים
של אשתו, ואחר מצא את עצמו בעלה לשעבר.
עתוני הרכילות הצרפתיים הודיעו על
רומן בינה ובין כוכב בד, שוזאדים עצמו,
ברצותו להפיק סצינה לוהטת ׳ ככל האפשר,
השליכה לזרועותיו במערומיה. השניים התגרשו
בסתיו, אך וואדים, בתוקף חוזה ארוך־
טוזח, המשיך להתראות בוקר בוקר עם
אשתו־לשעבר, באולפן.
ואחר בא הרעש האמריקאי, המיברק של

כהן, וההכנות הקדחתניות של הנסיעה. ב.ב.
הכינה את עצמה למיפגש עם זוללת־השח־קנים
הוותיקה: הוליבוד.

^ פרסומים הרשמיים של אולפני
4פאריס מצויינת שנת הלידה כ־. 1933
אולם בריג׳יט בארדו יודעת לספר כי היא
צעירה יותר. ומי שמכיר אותה נוטה בהחלט
להאמין לה. מסתבר כי כשחתמה על
חוזה־ההופעות הראשון שלה, העלתה במתכוון
את שנות חייה, כדי שתוכל להחלץ מתחולת
חוק העסקת בני נוער , .אולם גם
כיום, בהיכנסה, לפי דבריה, לשנת העשרים
ושלוש של חייה, דומה בריג׳ים בארדו לאותה
ילדה שחתמה על החוזה הראשון שלה.
את שערותיה הארוכות היא מסרקת כלפי
מטה, נמנעת מכל צבע ואיפור, ומתרחקת
במתכוון מחידושי האופנה ומתכונת הזוהר.
״הילדותיות שלי היא הנכס החשוב ביותר
״,נוהגת ב.ב. לומר — והיא יודעת
מה בפיה: כל זמן שתוכל להציג על גופה
עתיר־החמוקים, הבעת־פנים של תינוקת, תמשיך
לכבוש את צופיה, מיליונים על מיליונים
של גברים קשישים, המוכנים, בצד
אשת חיקם בת הארבעים, לחבוק, בהזיות
הבד שלהם, תינוקת בעלת גוף של אשה.
ועוד איזה אשה!

תהילת הקריירה הקולנועית () 1951
הצלחה בד, זכתה כבר לפני שנתיים, בפאריס.
ייתכן
ותזכור בחיוך ציני את מקריותו
העיקשת של הגורל. כיצד מצאה היא, בעלת
החוזה היקר ביותר של אולפני צרפת,
וסחורת־ר,ייצוא הראשונה במעלה של ארץ
היינות, האופנה והנשים, את עצמה עומדת
ליד פרוזדור העץ האפל המוביל לתאי ה־חשמלאים
של אולם ההסרטה, מחכה לבעלה,
רוג׳ר, שיסיים את עבודתו.

גבר מבוגר יצא מעבר במת ההסרטה, והציץ
בה בהנאה בלתי־מוסתרת. עוד גבר.
מאז שסיימה את בית־הספר היסודי לנערות
היו הגברים מציצים בה באותו מבט, בפה
פשוק ושפתיים חדות, כאילו התכוונו לנעוץ
את שיניהם בפרי עסיסי. אולם אותו גבר
חזר ושב .״אני אנדרי מוסד״״ הציג את
עצמו ,״מפיק סרטים.״
״ואני אשתו של וואדים, רוג׳ר וזאדים.
הוא עובד כאן אצלכם.״
ככל שמוסד. ניסה להיזכר, לא הצליח בכך.
״לא חשוב,״ הפטיר .״תגידי לבעלך כי מוסה
2 העולם הזה 1055

העורך הראשי:
אודי *בנדי
ראש המערכת:
שלוט בהו
עורך משנה:
רוב איתן
עורך כיתוב:
סייגי קשת

רחוב נליקסון * תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למברקים :״עולספרס*.
וור: העולס הזח בט״ם.
בע׳׳ם, ת״א, סל.62239 .
יפל ובניו, תל־אביב.
אית לתוכן המודעות.

מספר 1055

גלם המערכת:
אריח קרו
הברי המערכת:
סנשח בר־רייו, שייוו גלור, לילי ניילי,
דויר הורוביץ, רותי ורר, אברהם ח.־ם ו
אוסקר מאובר, אלבם מסים, אביבה
עמום קינן, שלמה קרו,

כ״ה כסלו תשי־״ח18.12.57 ,

כשאני קורא את פרסומי מנגנוני־החושך
בעתונים השוגים, אני מתחיל לפתו מפני
עצמי.
כי הנר, אני מפקד, כך אני קורא, על מנגנון
אדיר ונורא. בידי נמצא צבא סרטי,
מחתרת מסועפת, תיקיות סודיות המטילות
אימה על ראשי הציבור. יש לי סוככים
בש.ב. ובש.א ,.מודיעים מקרב חברי הממשלה
וצמרת צד,״ל. אני יושב ומתכנן
את הפלתו בכוח של שלטון הח!לש על כל
הכוחות המזויינים, על מ״גנוני־הח, שך, על
המשטרה, על המענקים והמגביות, על ההסתדרות.
ברוח
זו התנהלה ד,הקידה נגד אלי תבור.
ברוח זו העיד הממונה על שרותי־הבטחון
השבוע בפני ועדת־החוץ־וד,בטחון של ה־מסת.
ברוח זו מדבר ראש־הממשלד, עם
ראשי המפלגות. והדברים כתובים בפירוש
בבטאון־הרפש של ד,ש.ב ,.שכדאי לך בהחלט
לקרוא אותו. אני ממליץ.
ואין אני ב; דד במערכה הנפסדת. אני
פועל בשיתוף־פעולה עם דמוי! ת ציבוריות
מכובדות ושורד, שלמד, של אישים אחרים.
קצין־משטרה גבוה אמר שאני ״מפקד גדול״.
שמעתי שאפילו אישים ידידותיים בצמרת
השלטון, היודעים כי תבור נחטף על־ידי
של! חד, של מגגנון־הח. שך, בטוחים יחד
עם זד, שיש להעולם הזה כוח מאורגן ואדיר.

זוהי קנוניה מאורגנת כדי להדביק
אותי ואת חברי בשגעון־הגדלות, הרי בעליה
יתאכזבו. בניגוד להם, אני יודע מד, דל
כוחנו האמיתי. אני יודע באיזה קרבנוח
אנו מנהלים את המערכה הציבורית למען
האמת וחופש־האדם, מבלי שעומר לרש. תנו
ארגון, תקציב או גב ציבורי מאורגן. אני
יודע באי!ד, תנאים קשים פועלים חוקרינו,
ואיזו מסירות עצומה נדרשת יום־יום מח.רי
מערכת זו, החיים במתיחות מתמדת, תוך
דריכות בלתי־פוסקת וכללי־בטחון קפדניים,
מוכנים בכל רגע למעשה טרור נגר גופם
מחה ומזימה מינהלית מצר השלטון מאידך.
אין זד, נעים לחיות כבטחון שב! לשים אחרי
כל צעד מצעדיך, מאזינים לכל מילד, מדבריך,
נרדף על־ידי כוח שהוכיח במשפט
קססנר גר, רבה יכולתו בהפעלת פרובו־קאטורים.
אקדח טעון הוא חבר טוב, אן
לא נעים ביותר.
לכן, עם הרצון הטוב ביותר שבעולם,
איני יכול לרחם על מנגנון־הח, שך המסכן
וחסר־הישע, אשר מפלצת זדונית בגזרת

עורך תבנית:
אהרון *רר

שנה 21

המחיר 500 פרוטה

העולם הזר, עולה עליו ומאיימת לרסקו.
ברשותכם האדי-ה, אשמור את רחמי להזדמנויות
אחרות.

אמנם, יש כוח להעולם הזה. כוח רב.
אך הוא מ, נח במקום אחר לגמרי.
זהו הכוח המעלה סיוטים בלבו של מישהו,
המצייר לער עיניו את העולם הדה
בדמות המפלצת הכל־יכולה, ה ודעת את
הכל ומסוגלת לכל.
זהו הכוח של ציבור הגון, הנותן את
אמ,נו בעתון זה. אין הוא מא!רגן, אין לו
כוח פוליטי כלשהו, אין לו אפילו ביטוי
ציבורי. אולם הגינותם של הרבים היא
כוח עצום, גם כשהוא עצור בלבבות בלבד.
ישנם רגעים קצים, כשחברי ואני מרגישים
את עצמנו כמאטאדורים בזירת מלחמת-
שוורים, המסכנים את גופם מ,ל חיה רעה,
לעיני קהל הרבבות העוקב אחרי ת.וע.ת־ד,ם
בהערכה, אך שלא יעלה על דעתו 7קם.ץ
בעצמו לתוך הזירה. גם השבוע היו רגעים
כאלה, כשהמנגנון ד,אויר עלה עלינו מסל
הצדדים, והוא יורה מכל כלי־ה.שק.
אולם בכל זאת זוהי תם! נד, כוזבת.
רודנים רבים למדו זאת בהיסטוריה: קשר,
מאד לעורר ציבור הגון לפעולה. הוא תמיד
נראה אדיש וחסר־ישע בשלבים הראשונים.
הוא רוצה להיות בטוח לגמרי. נדמה תמיד
כי לרודנים ציניים, שאינם בוחלים בכל
אמצעי, ישנו יתרון על ציבור כזה.
אך כאשר מתעורר ציבור כ,ה, כאשר נמתח
החבל יותר מדי, הנקמה איומה. אין
כוח גדול יותר בעולם מאשר צי.ור הגון
וזועם, המרגיש לפתע כי הגינותו ואורך־
רוחו נוצלו לרעה•
על־כן, חברים יקרים במנגנון־החושך, אל־נא
תפחדו מפני מחתרות ואדג!ני0-תר ותיקיות
ומודיעים. אל תפחדו מפני פרי
דמיונכם. א!לם פחדו־נא מפני זעם האומה,
כאשר תתגלה האמת כולה. והלא בסוף
תתגלה.
זהו הכוח היחיד אשר נגדו לא יועילו
השמצות והאשמות־כזב והסעיף 111 וחטיפות.
וגם לא הנשק האחרון: הרצח.

אך מד, שבטוח, בטוח. אני מכריז בזה
בשם עצמי ובשם כל חברי, שאין בדעתנו
לאבד את. עצמנו לדעת בעתיד הקרוב, לא
בתליה ולא ביריד, ולא בתאונת־דרכים, כדי
לעשות פרסומת לעתון, ואפילו לא כדי
להטיל את האשמה על ד,ש.ב.

חדרי שינה

רהיט•

א רונו ת -ארונות
ספרים

במחיר בית־חרושת
אצל

״הרהיב 18ן״
תל־אביב, בן־יהודה

ספו ת-כורס או ת |

חד ש -חד ש
פפה כפורה
פיק אסו 260 -ל״י

(עם הקלות בתשלומים)

בית-חרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטין
דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים

דוינ ש טין

בית־המסחר!

בית החרושת:

רחוב הרצל ,43ת״א
מרכז וולובלפקי, ת״א
חדרי אוכל — רהיטי משרד — ספריות

לכבוד

חנוכה

הרצלס 39ק י
תל־אביב,ו כ
א 1 .ו ז
מערכות הרהוט החדישות ביותר, חדרי שינה • פינות הול .
חדרי אוכל חדישים ביותר — ספות פינה נהמדות —
ודוגמא מק ורית של מזנון ־ ב ר ־ ספריה
מכתבים השמצת גיבור
נתור קורא ותיק וקבוע של עתונכם, אבקשכם
להבהיר פרט מסויים השנוי במחלוקת.
באחד מעתוניכם, לאחר פעולת קלקיליה (העולם
הוה ,).992 הספדתם את החבלז ירמי
בורדנוב וציינתם אותו בתור איש מופת.
ציינתם שכאשר הותקפו בזמנו ראשי מערכת
העולם הוה על־ידי בריונים, באה הצלתם
מידי קבוצת צנחנים, אשר בראשה עמר
ירמי בורדנוב.
בעתון הארץ טתאריר 9.12.57 התפרסמה
רשימה מאת שבתאי טבת, הכותב שאותה
קבוצת צנחנים, אשר בה נכלל ירמי, התקיפה
אתכם ולא הצילה אתכם, כפי שכתבתם
אתם. בתור חבר וותיק של ירמי הייתי
טבקש לפרסם טעל רפי עתונגס את האטת

ממונות גלוח חשמליות

לאמיתה. טי צודק? העולם הוה או שבתאי
טבת.
קורא ותיק, תל־אביב
שבתאי מבת שיקר. הוא השמיץ בצוריה מכוערת
את אחד מגיבורי ישראל, לוחם שנפל
בקרב. כפי שציין העורך בפירוש בהספדו
על ירמי בורדנוב ז*ל, היה זה הוא וחבריו
הצנחנים שהצילו אותו ואת שלום כהן בליל
ההתנקשות, מידי כנופית הת קפים.
התוקפים עצמם זוהו על־ידי אורי אבנרי
כחברי יחידת של כוחות הבטחון, שלא היה
לה אז שום קשר עם הצנחנים. הם ביצעו
את נסיון החטיפה ימים• מועטים אחרי פעו׳

מתקן

ומלפף

רו בין
ת״א, יסוד המעלה 8
(ע״י התחנה המרכזית)
א חי ם 4ז י גו ג ע״ מ

חעולס חזר! 1051

מכחבים
לת קיביה, בידיעת מפקדיהם. יומי עצמו
עזר אחר פך בזיהוי המתנקשים.

החטיפה (המשך)
אנו החתומים מטה סתבבדים לשלוח ברכת
עידוד לכתנכם שנחטף ונפל קורבז להתקפה
פראית של נוכלים חסרי־טצפון. הננו
מביעים את הזדעזעותנו העמוקה נוכח
התנקשויות בוגדניות כגוז זו, הפוגעות כאשיות
הדמוקרטיה הישראלית ומסכנות את
חופש העתונות.
יהושע חויב, יעקב אבשלום,
חיים איבם, ירושלים

וזו * *

כ ל שוחרי בטחו! האמיתיים עומדים
לימינכם.
עמנואל ם ,.חיפה
חטיפתו של אלי תבור עלולה לפקוח עיניים
ולעזור להבנת עיניני הערבים בישראל,
שסבלו עד כה מיהם של אי־איסוז בטענותיהם
כלפי השלטונות. מי שלא האטי; לטענות,
בדבר פשע ושרירות־לב כלפי הרחוב
הערבי, שעליהם התרענו במשר שנים.
במחשבה כי יהודים אינם מסוגלים לבצע
דברים כאלה, עשוי לשנות את דעתו עכשיו.
עבד אל־חפיז רשיד, המשולש

צ עי ר

געגודוז ובן
ב ס ־ פורבו וזו;*
תו פסמ־קום ר**עזוך

״גיי׳ יי י.,י ^ י
20ס 4

מובן גואליו*.
5לסוך הוא נועעיו י
החנויות המובחרות בתל־אביב מציעות לחנוכה:
#הרהיטים בסגנון החדיש ביותר

כבר הופיעו בחנות המרווחת אושיגס־קי
ברחוב הרצל .56 ספות נהדרות
מרופדות בטעם עדין ובבד ריפוד מעולה
ובצבע לפי טעמך. קומפלט חדר אוכל
נחמד. חדרי שינה נוחים. דוגמות מקוריות
של מזנון־בר־ספריה.
• לכבוד חנוכה ולעונת החורף מבחר
עשיר של בדים מן האיכות המעולה
ביותר ובשלל צבעים אצל כראון את
כילד ברחוב נחלת בנימין ( 43 טלפון
.)4005 החנות כראון את כילד היא
סמל ד.איכ ת של בדים מתוצרת הארץ
ומתוצרת חוץ.
• החנות להלבשה בף ציון דנון
ברחוב נחלת בנימין 51 מעמידה לרשותכם
מבחר עשיר של בגדי חורף מן
המודלים החדישים ביותר והאיכות המעולה
ביותר. לגברות: מעילי חורף,
ז׳קטים, מעילי גשם בלון־זיידה. שמלות
במודלים פאריסאיים שזה רק עתה הובאו
ארצה. חצאיות, צעיפים, דברי סריגה
וחולצות. לגברים: ז׳קטים חורפיים, מכנסי
צמר וגברדין, חולצות חמות, אפודות,
עניבות, כותנות, וכל ההלבשה לגבר
האלגנטי. הכל במחירים עממיים.
#החורף הגיע ואתו הופיעו כל
הד גמות החדשות להלבשת גברים לעו־נת
החורף בחנות האלגנטית ויקצור

ברחוב בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי) .חולצות
קורדרוי וצמר (וללא גיהוץ) .ד־קטים,
מכנסיים חורפיים, מודלים אמריקאיים
ואיטלקיים. פיג׳אמות, עניבות,
צעיפים, סוודרים ואפוד! ת• כן אפשר
למצוא את מיטב מעילי הגשם לגברות
ולגברים ומכנסיים לגברות בגזרה נאה.
9נעליים חורפיות בתפירת יד,
מודלים קלאסיים, ודוגמות אלגנטיות
אלה הן אחדות מן ה0111
הפתעות
שמגישה לכן חנות ד,נע/יים
טובטעם ברחוב אלנבי 60 לכבוד
חנוכה. החנות טובטעם דואגת לא
רק ליוסי אלא גם לבריאות הרגל.
• אם ברצונך לשמור על בריאותך
ובריאות בת זוגו, אל לך לנסוע באופנוע
או קטנוע מבלי להצטייד תחילה
במגן רוח מקורי אצל מגחם ברחוב
הרצל .82 אצל מנחם תמצא את מגני
הרוח המקוריים אחרת יש להזהר מזיופים.
0הדוגמות
הח־רסיות והחדישות של
נעלי עדין מרחוב אלנבי 92 כבר מושכות
כל עובר ושם. נעליים בסגנון
איטלקי ופאריסאי עם עקבים קצרים וגבוהים
אשר כל אשה אלגנטית ובעלת
טעם עדין חייבת לנעול. כן מבחר עשיר
של נעלי גברים הנותנות לך הליכה
נעימה וקלה.

חטיפתו ומעצרו הבלתי־חוקי של אלי תבור
מוכיחים בפעם נוספת את אמיתות העובדות
המפורסם! ת בגליונותיכם, ע? הסכנות החמו־ר>ת
במשטר חשי״נים למיניהם. כיוו! החקירה
של המשטרה לא הפליא אוי אחר. יומיים
לפני הבהירות לכנסת השלישית התנפלו עלי
בריונים, הידועים כפושעים ם 1עדים, בהר-
ט,ב, סקלוני באבנים וחיכו על ראשי בידיות
של טוריות.
היה זה אחרי שניהלתי תעמולה נמרצת
לט,בת סניף הפועל המזרחי במקום, ואז
החליטו עסקני טפא״י ללמדני בררו זו פרק
בהלכות סוציאליזם. נודע לי טפי אדם בשם
פאול סלם, שהיה פעיל מפא״י בהר־טוב
נאותה תקופה, כי על ההתנפלות עלי הוחלט
בישיבת סגורה של סניף טפא״י בהר־ט,ב.
גם אז ניסתה המשטרה להוכיח כאילו אני
ביימתי את ההתנפלות על עצמי וחיכיתי
את עצמי על ראשי בטוריה. נראה לי שהמשטרה
יכולה לשנות את התקליט הזה. אין
כל צורר לומר לכם — אל פחח הם טיכו
בטאבקכם, שהוא מאבק כל שוחרי האטת.
יוסף פרץ, דימונוז
לא חש.ב. חטף את אלי תבור! איני מתאר
לעצמי שמוסד בסו הש.ב. יתנהג בצורת
כה טפשית וילד לחטוף אדם הממלא רק
תפקיד צררי במערכת. אני מאמי! בלב
שלם שאלי תבור נהטף על־ידי אלמונים בעל
כרחו, שחיו מעונינים שיהא רעש במרינה,
והם ניצלו אתכם. מדוע לא תשתמשו ב-
הנייז הקר האופיני לכם? מדוע לא תחשבו
גם בכיוונים אחרים, כנוז פרובוקציה כלפיכם
וכלפי הש.ב ,.כרי לשפור שטן למדורה הגדולה.
משה
בורשטיין, תל אביב

פרשת קסטנר
תשומת ליבי הוסבה לכתבה שהופיעה ב-
גליח העולם הזה 1052 על מאמר שהתפרסם
בהאר׳ו. בכתבה זו נאמר שחבר מערכת
הארץ, מר ברוד בר, פירסם בהארץ בחתימת
״כתב מיוחד״ ,מאמר בו התריע על השהיה
בפרסום פסק־הדיז בעניז הערעור במשפט
נרינוואלד־קסטנר לפני בית־הדין העליון.
תיאור זה משולל כל יסוד. מר ברוד בר
לא כתב את המאמר הנ״ל וגם לא היה לו
כל חלק ביזומו. המאמר נכתב ביזמתי, עליי׳
אותו חבר המערכת שביקשתי אות!
לכתוב אותו.
מאחר שהכתבה שלכם מבוססת על בדותא,
מתמוטט ממילא כל בניו המסקנות שכותב
הכתבה תקים אותה על ההנחה, שכאילו
מר ברור בר כתב את הכתבה הנ״ל.
גרשום שוקן, עוך ך הארץ, תל־אביב

בעיטות לשער

גילוייכם המרעישים על ההפקרות השוררת
בהתאחדות הכדורגל הישראלית (העולם
הווז ,).1054—1052 הרתיחו את רמי. ככדו רגלן
שהקריב את השנים הטובות ביותר
שלו למעז הספורט הישראלי ללא כל חמורה.
לא תיארתי מעולם לעצמי שיש ביו העסקנים
המנהלים את עסקי ספורט הכדורגל
כאלה העושים חיים ורווחים על חשבוני. הי-
כז היתה עתונות הספורט עד עכשיו? היכן
האנשים ששטם מפאר את נשיאות התאחדות
הכדורגל, ושאיש אינו מפקפק בישרם? מדוע
אינם. מרימים את קולם? לא יתכז ששערור־יות
מעיו אלו תעבורנה בשתיקה. האם מחכים
העסקנים למרד הכדורגלנים?
כדורגלן, תל־אביב
הוכחה נוספת כי בכל מקום בו
שולחות המפלגות את ידו, שם נמצאת
שחיתות.
יעקב שלח, תל־אביב
זרקתם אבו למים שקטים. הצלחתם להבקיע
את קשר השתיקה האופף מזה שנים רבות
את עסקי הספורט בארץ. דרושה עתה פעולה
מידית ונמרצת לטיהור האוירה הבלתי-
טהורה סביב הכדורגל, אחרת יגיע סופו של
הספורט האמיתי במדינה.
שלום קנרסקי, ירושלים
כל גילוייכם על הנעשה מאחורי הקלעים
של ההתאחדות לכדורגל היו רק אפם
קצה ממה שמתרחש שם באטוב
יהודה ב״ תל־אביב
.בכתבתכם האחרונה על גזבר ההתאחדות
לפדורנל צבי ברים (העולם הזח 41054

כתבתם ביז השאר :״יוסף דנו, עתונאי
ספורט ועובד עירית תל־אביב לשעבר, שמונח
כמזכיר ההתאחדות הישראלית לכדורגל במק,מו
של משה וייס שהתפוטר, הורה לשרוף
את כל מלאי הכרטיסים ששררו מימי

יוסף דגו ידוע כאדם ישר ונקי כפיים,
שמינויו כמזכיר ההתאחדות יכול להוסיף
לה רק כבוד. אינני מאמין שהוא עשוי
לעשות מעשה שיחפה על מעשי קודמו לתפקיד.
ראובן
סכר, תל-אביב
אחרי בירור נוסף, התברר ני הכרטינזים
נשרפו לא בהוראתו של דגן, אשר איש אינו
מפקפק בישרו ובמהימנותו. ליוסף דגן לא
היה קשר כלשהו עם שריפת הכרטיסים.

מחוץ לגדר

לא יכולתי שלא להיזכר במאמרכם על
התודעה היהודית (העולם הזה ,)1043 כאשר
נודעה השערוריה סביב קבורת הילד שטינברג.
טי שעוד קינן בו הספק על מידת
הריאליזם בו נכתב טאמרכם הנ״ל. באה פרשת
פרדס-חנה וטפחה על פניו. אכן רבים
חם עדיין הטיפוסים בינינו, הסבורים בלב
ובמוח שמי שאינו מצאצאיו של אברהם
אבינו, או לא בא בבריתו, הוא נקלה ובזוי.
מתי סוף־סוף ירוסנו חוגים שמרניים אלה?
האם הסרה המדינה בעיות פנים, מחוץ לבעיות
שיוצרים חונים אלה מדי פעם?
יעקב כורם, תל־אביב
בקשר לפרשת פרדס הנה (העולם הזה
,).1052 אתם מצטטים חלק טה״יורה דעה״:
״קוברים מתי עכו״ם ומנחמים יחד עם מתי
ישראל, מפני דרכי שלום.״ הייתי מציע
לכם לעיין בפירושו של רש״י לכד, הא סר:
״עם מתי ישראל ולא בקברי ישראל, אלא
מתעסקים בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל
״.וזאת היא גם כוונת היו״ד, וכנראה
שלא ירדתם לסוף דעתם. ובכל אופו, תמיד
אם רב בישראל פוסק, יש לו על מה לסמור
ואסור לבטל דברים.
ישראל וסרמן, חיפה
הילד שנקבר מעבר לנדר (העולם היה
)1051 נתן לי את הדחיפה האחרונה. לא
אוכל יותר להתאפק! אני רוצה לפנות באופן
ישיר לשר הדתות: כשהגיעו הענינים
עד לשערי הקיבוץ, איימתם והכרזתם חרם
בקשר לחזיר. אני ילידת הארץ, ממשפחה
דתית ודם יהודי טוב זורם בעורקי. חזיר
אינני אוכלת, אר מה איכפת לי כשחברי
או ילדי אוכלים אותו?
האם אנשי ההגנה, הפלט״ח, הלח״י, ה•
אצ״ל וכל התנועה הקיבוצית אינם יהודים
טובים? והם אכלו חזיר. כשיבואו בפני הקדוש
ברוך הוא — אותו יודה אבנים על
מכוניות הנוסעות בשבת, עם אותו קיבוצניק
היושב עשרות שנים על הנבול — איזה כף
׳מאזניים תהיה על העליונה?
עברתי לא פעם בבית־הקברות הצבאי בחיפה.
מתור עשרות מצבות של צלבים בולטת
לה מצבה אחת של מגן־רוד. האם אנו
צריכים ללכת אל הגויים כדי ללמוד פירושה
של הטילה אנוש? אני מתביישת בעצמנו
ופשוט קשה לי להתרגל למחשבה •כדברים
אלה התרחשו וקרו במרינה כה נאורה כמדינתנו.
אני רק טקוה שיחוקקו חוק חדש
בנדון זה, חוק אנושי ומתקדם יותר. ולרב
דיסקיז הייתי נותנת תעודת שחרור. הוא
אינו ראוי לתפקיד הנכבד שנתנו לו.
אסתר הם, קבוץ חולתא

כניגוד לטבע
בקשר עם מאמרבם על חוזה של משתכני
דיר ת־עם. מיסודה של רסקו האוסר על
המשתכנים להוליד ילדים (העולם חוה )1050
הרשו לי להפנות את תשומת לבכם כי
סעיף כזה בחוק הוא פסול וביתיהטשפט לא
יתחשב בו. לסי זכרוני היו תקדימים כאלח
בזמן המנדט, אולם בית-המשפט קבע כי
סעיף זח הוא נגד טובת הצבור, מאחר
ומטרת כל החוקים היא שמירה על התפתחות
המיז האנושי, וסעיף זה מגביל התפתחות
שכזאת.
אבקשכם לא לפרסם את שמי, כי הדבר
טחננר לעקרונות מקצועי.
עורך־דין ע. ד ,.תל־אביב
גם בחו״ל קיימים חדרים להשכרה, המיו-
ערים לרווקים ולזונות בלי ילדים בליד,
איז כל פסול בכד — ומדוע לא יהיו נם
בארץ דירות מסוג זה? באשר להפתעתה
של שושנה דיאמנם כשנודע לה שהיא עו-
טית להיות אם. הרי שידעה זאת עור זמן
רב לפני שחתמה על חוזה השכירות.
אזרח אוהב ילדים ושקט, זזיטת

אוטו״סוגסנזיה
לאור הצלחתכם הגדולה במדור תצפית,
שאחת מנבואותיו שהתאמתו באופן הבולט
ביותר בזם 1האחרון היא התפטרותו של
חבר הכנסת אהרון רמז מסיעת מזא״י
(העולם חוה ,)1051 הריני מציע כי באופן
קבוע יופיע במדור זה כי אחד השרים או
חברי הכנסת יצטרך להתפטר. כנראה שטייר
זה משפיע ישירות. שמא כדאי לנסות
כוחכם נם בטפקדוז הראשי של המשטרה?
שמעון מלשחר, חיפח
כאשר עתונכם מפרש כרצונו עובדות הנוגעות
לתנועת החירות׳ כדי להתאים את
הפירוש לעובדות או להיפר, לא הייתם נו•
הנים לקבל את תנובותי. אולם כאשר־ מרור
תצפית מביא התנבאות שאיו לה שחר, חייב
אני למחות על כר בכל התוקף. הנבואה על
נסיעתו הקרובה של־ מר בניו בשליחות ה־סנבית
היהודית המאוחדת (העולם הזה
)1050 איני מאמין שעלתה אפילו בדמיונכם,
אברהם דרורי, המזכיר הכללי
של תנועת החירות, תל־אביב
העדים הזה 056ז

ך או לםהקטן של שופט־חשלום יוסף רב זוהר הסה מרוב אדם. בערבוביה מגוונת
1 1ישבו, עפרו ונדחקו זה אל זה שוטרים במדים ובלשים, רועי־זונות, גנבים ואגסים.
במהירות של חוקר מנוסה הוציא השופט, לשעבר קצין־משטרה גבוה, צווי־מעצר ושיחרורים־
בערבות.
במרכז הערבוביה עמדו שני גברים צעירים, בחליפות כהות ועניבות שקטות, חיכו
בסבלנות לת רם. יחד עמם חיכו עשרות עתונאים וסקרנים, שבאו במיוחד למאורע זה.
כי שני האנשים שעמדו בין תריסר השוטרים המתרוצצים לא היו נאשמים רגילים, על־פי
סעיף פלילי שיגרתי. הם עמדו במרכז סערה ציבורית שהרעישה את הארץ הש-וע עד כדי
שיבחת כל נושא אחר.
אורי.אבנרי ,34 ,ושלום כהן ,31 ,העורך הראשי וראש־המערכת של העולם הזה, הובאו
בפני השופט ונאשמו שבשני גליונות העולם הזה (1 1052־ ,)1053 ובשתי מסיבות־עתונאים,
האשימו את הש.ב. בחטיבת אלי חבור, ובצורה זו פירסמו ״ידיעה העלולה לגרום פחו: נו
בהלה לציבור, או להפריע את שלום הציבור״ ,ביודעם שהידיעה היא שקר. העונש על
עוון זה, לפי סעיף 62 של פקודת ׳החוק הפלילי! של, ש שנות מאסר.
נצורה זו הגיעה לשיאה פרשה שגרמה השבוע לויכוחים סוערים בכל בית, חברה
ופגישה. לסי כל הסימנים, היתד, עלולה להתגלות כנקודת־מיפנה בתולדות המשטר הקיים
בישראל.

צד שדישי מסתורי

* $לכו ק ל פגי״ כן היד, פרוש ערפל סמיך מעל לפרשת חטיפתו של אלי תבור. לא רק
14/בטא, ני־התעמולה השכירים של המ סדות המעיניינים, אלא גם אזרחים ם ש1ם ים, העלו
עשרות סברות שונות וסותרות על הפרשה המוזרה. רבבות המלים שנשפכו בכתב ובעל-
פה, חלקן בזדון וחלקן בתום־לב, גרמו למבוכה כמעט מוחלטת בלב האדם הפש,ט, בעל
הרצון הטוב, שרצה להסיק לעצמו מסקנה עצמאית, לפי שכלו הישר.
גירסות אלה כללו כמעט את כל האפשרויות והאי־אסשרויות. העיקריות שבהן:
ההאשמה שהושמעה על״ידי העולם הזה, כי אלי תבור נחטף בידי אחת משלוחות
מנגנון־החושך, כדי לסחוס ממנו פרטים על מק רות־האינפורמציה של העתין בחוגי הממשלה,
המפלגה השלטת והצבא, להחתימו על הצהרה כוזבת כי פגישות מסויימות של אורי אבנרי,
בהן השתתף תבור לבדו מכל חברי המערכת, נ! עדו לייסד מחתרת להפלתו בכות של
השלטון הקיים.
+הגירסה שהופצה בחצי־פה על־ידי המשטרה, כי החטיפה בויימר, על־ידי אלי תבור
ו/או עורכי העולם הזה לצורכי פרסומת.
• גירסות שונות כי החטיפה בוצעה על־ידי אנשים שהיתה להם טינה פרטית נגד
תבור, או על־ידי ח ג העולם התחתון שרצה להתנקם בו על כתבה שפירסם.
• הגירסה שהופצה על־ידי אחד הדוברים של מנגנון־החושך, כי החטיפה בוצעה על־ידי
מחתרת, שאינה קשורה לא בהעולם הזה ולא בש.ב ,.מתוך כוזנה תחילה להטיל חשד על
ה שג. ולערער את אמון הציבור אליו.
לכל אחת מן הגירסות האלה היה מחנה גדול של ת ־מכים, שהגנו על דעתם בשצף קצף,
בשביל אלה שניצבו מאחורי החטיפה, או שהיו מקורבים לחוטפים, היד, זה מצב נוח
ביותר. אילו שתקו באותו רגע ונתנו לויכוח לגווע באופן ט_עי, היו יוצאים מן הסתם
נקיים. כמו לגבי פרשות ק דמות — כגון רצח קסטנר ופרשת הקצין זאב שטיינברג —
היה בילבול־היוצרות בציבור מגן על יוזמי הפשע מפני זעם העם.

בבהלה היססרת

לאפשרות זו היתד, סיבה נפשית עמוקה. הרוב הגדול של הציבור, ששכלו הישר אמר
הצלול לא נשארו אלא שתי גירסות בלבד, אשר יכול היה להימצא להן ביסוס הגיוני.
לו כי אין זה מתקבל על הדעת שהחטיפה בוימה על־ידי העולם הזה, לא רצה גם להאמין
החשדות החמורים שהעלה העולם הזה נגד מנגנון־החושך התבססו על סידרה ארוכה
כי מוסד ממלכתי, או מ, סד אחר הקרוב בדרך זו או אחרת למוסד כזה, הכר לפקודתו של
של ידיעות ומסקנות הגיוניות, שבחלקן אי־אפשר עדיין לפרסמן ברבים. ואשר יתבררו
ראש־ד,ממשלה עצמו, יבצע פשע כזד״ כי אילו האמין אותו ציבור באפשרות זו, היה
רק כאשר תגיע הפרשה בפני השופטים. אולם עתה סיפק פירסום מנגנון־החושך דרך חדשה
הדבר מחייב אותו להוציא מסקנות קיצוניות ומכאיבות ביותר לגבי מהות ד,שלט,ן הקיים,
כדי להגיע אל אותה מסקנה.
ראשיו, והחוגים עליהם הוא נשען בדרכים שונות.
כי אחת מן השתיים:
היד. זה הרבה יותר נוח להניח כי הפשע בוצע על־ידי צד שלישי מסתורי, שלא נתגלה,
ס או שגירסת מנגנון־החושך צדקה, ואז בוצעה החטיפה על־ידי המשולש תמיר-
ולהניח לדברים להירדם.
אבנרי־שטיינברג מתוך כוונות פוליטיות מרחיק ת־לכת, כחלק ממזימה כללית להפיל בכוח

את השלטון הקיים,
מזימה להפיז את השזטוז
#או שמנגנון החושך שיקר בגירסה זו — ואז אין שום מנוס מן המסקנה ששיקר
פתעהת רו מםהערפל. לא גרמה לכך פעולה גאוג ת מצר העולם הזה. להיפך, גם בשאר טענותיו, ושיש לתת אימון מלא ובלתי־מסוייג בגילויי הע.לם הזה. כי אין
להעלות על הדעת שמנגנון כזד. יפיץ שק/האנשים
שסילקו בהיסח־הדעת, ושלא ב־רים
הנוגעים לדיני־נפש ח, ובכללם האשמות
כוונה, את מסך־העשן שהגן עליהם, היו
ברצח, לשם מטרה צדדית ו-לתי־חשובה.
דווקא אנשי מנגנון־החושך.
המטרה היחידה של עלילה כזאת — אם הימזה
שנה וחצי מפרסם המנגנון שבועון
תד. כוזבת — יכלה להיות רק לחפות על
כושל, בעל תפוצה זעירה, בו השקיע כבר
פשע מתועב, שבוצע בידי המנגנון עצמו.
למעלה מ־ 400 אלף ליר ת, ואותו הוא מעתר.
היו ד,חזית,ת ברורות. זו מול זו
חלק חינם לגופים שונים. מטרת הפירסום
עמדו שתי הטענות• נפלה הטענה המג חכת
היא להפיץ עלילות על אותם החוגים וכי
תבור ביים את חטיפת עצמו, בידיעת
האנשים שהעזו להתגרות במנגנון במלחמתם
משפחתו, כמעשה קונדס או שוויץ. נפלה
למען האמת. אחרי נסיון קצר להסתיר את
הטענה, המגוחכת לא פחות, כי עורכי העולם
זהותו האמיתי, נאלץ פירסום זה לוותר על
הזה, אנשים בעלי נסיון ציבורי רחב, התגרו
ההכוואד״ הוא הפך, בעיני הציבור, לדוברו
ביודעין במנגנון האדיר ביותר במרינה, בעל
הגל,י והרשמי של מנגנון החושך על שלוכוח
כמעט בלתי־מוגבל, כדי למכר כמר,
חותיו השונות, ואף לדובר צמרת המשטרה
מאות גליונות נוספים של עתונם.
וקבוצת המנהלים של חצר ביג׳י.
זו מול זו עמדו עתה שתי האפשרויות
היחידות:
השבוע עשר, בטאון זה שרות גדול ל־
• חטיפה פושעת בוצעה על״ידי מנגנון
לוחמי־האמת. הוא פירסם בהרחבה את גיר־אשר
יש לו קיר_ד, זו א.־ אחרת לצמרת
סתו הרשמית של מנגנון החושך על חטיפת
השלטון, כדי להנחית מכודמוזת על האנשים
אלי תבור. הגירסה: חטיפת אלי תבור בוייהיחידים
במדינה שהוא חושש מפנ-הם. במר״
בידיעת תבור עצמו, על־ידי עורך־הדין
מקרה זה לא חשוב איזה שי׳־ן בדיוק ביצע
שמואל תמיר, עורך העולם חזה אורי אבנרי,
את הפשע בפועל, ואם היתר. זאת שלוחה
וחוקר־הבולשת הנודע זאב שטיינברג, כחלק
רשמית או בלתי־רשמית של שי״ן זד. או
מתוכנית גאונית לטשטש את עקבות רצח
אחר.
קסטנר, בו, כך נרמז, היד, להם חלק ממשי.
• לא היתה כלל חטיסד״ אלא זוהי אגדה
ברגע שהתפרסמה גירסה זו, התסמם
ראש מערכת העולם הזד. שלזם כהן, והעורך הראשי
זדונית, שהופרחה על־פי תוכנית שטנית של
הערפל והתבהרו החזיתות. כל האפשרויות
אורי אבנרי, עוקבים אחר הדיון המשפטי, שנערך בבית־תמיר,
בהשתתפות עורכי העולם הזה, להכאילו
החטיפה בוצעה על־ידי גורם שלישי
פלת השלטון. אחרי שהפיץ בטא. ן מנגנון־
מסתורי נעלמו בהכרח. באור הצונן של ההגיון משפם השלום בתל־אליב, ואשר בו. דחה השופס זוהר את דרישת המשסרוז לעצור את השניים.

בב*ת המשפט

החושך גירסה אווילית ונפשעת זאת — יכול היה כל בר דעת ששקל את המצב בהגיון
צלול להגיע אל האמת.

דוי דפד כו רי ון בראש
^ ם חי הספק כלשהו שאלה הן החזיתות ושכך הוקל מאוד על בירור האמת, הרי
בא איש אחד וסיור אותו. ברגע שקם דויד בן־גוריון בכבודו ובעצמו, והתייצב
בגלוי בראש המחנה שיצא השבוע למלחמת־חרמה ב״מפילי השלטון״ ,היה ברור בעליל
באיזה סבך הסתבך הגרעין האמיתי של המשטר. בשום מקרה אחר לא היה דויד בן־גוריון
מסכים ליצור מצב בו עמדו זה מול אלה, בצורה שלא נשתמעה לשתי פנים, ראש ממשלת־ישראל
ולוחמי־האמת.
תרועת־החצוצרה הביג׳יסטית הראשונה באה בצורת שאילתה, אותה הזמין כנראה ביג׳י
עצמו, כמעט למחרת החטיפה, מפי חברת־הכנסת המפא״יית בבה אידלסון. שאלה אידלסון,
עסקנית אפורה וטיפוסית של ארגון אמהות עובדות :״מהי מידת האמת בפי דוברי השבועון
חעולס הזה כי אליהו תבור נחטף על־ידי שירות־הבטחון? היש יסוד להנחה הנפוצה
בעחונים, כי אנשי העולם הזה ביימו את הדבר?״ (בא תו רגע לא הפיץ אמנם שום עתון
הנחה זו, אלא היא צוטטה באופן רשמי מסי דוברי המשטרה והש.ב ,.תוך ציון המקור).
תשובת ביג׳י לשאילתה המבויימת :״לשאלה : 1בדקתי (את) הדבר ואני משוכנע כי טענת
דוברי השבועון היא עלילה פושעת, מחוסרת יסוד, המטילה צל כבד על ממציאיה. לשאלה
:2הנחה זו אינה נמנעת, אבל לפי הידיעות המעטות שיש בידי, אין ביכולתי להגיד איזו
כנופייה ביימה או ביצעה את החטיפה, אם באמת היתה חטיפה.״
מכיוון שבכל הכנסת, על 120 חבריה בעלי־החסינות, אין אף ח״כ אחד המעז לקום
בגלוי נגד המנגנון הכל־יכול ורב־התיקים של הש.ב ,.לא קם אף ח״כ אחד לשאול את
השאילתה האמיתית, שהתבקשה מן המצב:
9״אילו באמת ביצע הש.ב. או מוסד הקשור עמו את החטיפה, האם היה שר־הבטחון
קם ומודה במעשה״?
• ״האם קיימת אפשרות כי הש.ב. או מוסד הקשור עמו או מוסד הדומה לו, ביצע
את החטיפה ומסתיר את הדבר גס בפני שר־הבטחון, כדי לחפות על כשלונו המחפיר של
הנסיון״?
ס ״איזו דרך אחרת יש לש.ב. או לשלוחה אחרת של מנגנון החושך לסחוט מפי אדם

מאמר זה נכתב בידי חבר־הכנסת ד״ר יוחנן באדר בעתון
״חרות״ ,יומיים אחרי הויכוח בכנסת על חטיפת אלי תבור. מאחר
שזהו הניתוח האובייקטיבי הנוקב ביותר שפורסם עד כה על
פרשה זו, מידי אישיות שאינה צד לפרשה, בעלת עבר מזהיר
כעורך־דין וכאיש-ציבור, מעתיק אותו ״העולם הזה״ במלואו, אף
שאינו תמים־דעים עמו ביחס למסקנות הניתוח.
ש. ד .היה הכינוי שניתן בשעתו על־ידי אנשי הארגון הצבאי
הלאומי לצמרת ההגנה׳ וביחוד לש״י, אבי הש. ב .הנוכחי. האותיות
הן ראשי־התיבות של ״שמונה-עשר דרקס״ .הביטוי הזה נוצר
אחרי ששמונה-עשר מראשי אצ״ל פרשו בשנת ,1936 עברו להגנה.
לי תכור נעצר ל־ 48 שעות על־ידי
המשטרה. אלי תבור שוחרר מן המעצר,
מבלי שייעשה דבר מאלה שלפי החוק יש
לעשות אם נעצר אדם לחקירה והיא עומדת
להימשך נגדו גם אחרי ששוחרר. השולחן
נקי איפוא כרגע. ואפשר קצת לדון בפרשה,
שהיא מעניינת מבחינה ציבורית ועל רקע
הפרשה, שהוא הרבה יותר מעניין.
וראשית, האם הוא נחטף או לא נחטף?
אחרת: האם החטיפה היא אמת — או ש־בויימר,
על מנת להשמיץ את ש.ב.ז
ותשובתי: הוא נחטף.
התנהגות משפחתו, וכן התנהגותו הוא
מעידים שנחטף. הם לא הגיבו אחרי שלא
הופיע בישיבת מערכת העוכס הדה במוצאי
שבת. והם לא הגיבו כשלא בא, אחר כך,
לפגישה עם אשתו, כסי שנדבר ללכת אתה
לקולנוע. אך אחרי שעות נוספות — פנו
למשטרה.

מדוע אלי תכיר

* 1 111 ^ 171 11 ״ 1 0111י| 111 רגע מתוך הישיבה השלישית בבית־משפט השלום ב-
111 1 .4 1£תל־אביב, שזן בדרישה לעכב יציאתו של אורי אבנרי
מן הארץ. בישיבה זו נסוגה המשטרה מדרישתה. במרכז עומד עורך־הדין מרינסקי; משמאל:
קצין המטה הארצי אליעזר פוגאטש; מימין: מפקח ראשון אהוד ספורטה, עתונאים ועורכי־זין.
אינפורמציה על השיטה בה השיג העולם הזה ידיעות סודיות על הנעשה בישיבות הממשלה
ומש.א. עצמם״?
9״כיצד רגיל הש.ב. לעצור אנשים שיש ברצונו לחקרם, לאור העובדה שאין לש.ג
שוס מעמד רשמי מוכר״?
ס ״כיצד זה יתכן כי הש.ב ,.אשר אסר את הנאשמים ברצח קסטנר ארבע שעות אחרי
המעשה אף שלא השאירו שום ׳עקבות, ואשר יש לו שליחים וסוכנים בכל חוג, מפלגה
ועתון במדינה, לא גילה פד היום שום עקבות שיובילו אל חוטפי תבור או מביימי החטיפה״?

הצגה מכישה בכנסת

**•אלות אלה לא נשאלו. בכנסת כולה לא היה איש שישאל אותן. תחת זאת ערכה
\1/הכנסת כעבור חצי שעה הצגה מבישה, שהוכיחה בצורה מזעזעת את חוסר התוכן
הדמוקראטי מתחת למעטה הפורמלי החיצוני של מוסדות הייצוג במדינה.
לפני הכנסת היו מונחות שלוש הצעות לסדר־היום. המציעים לא הציעו להסיק שום
מסקנה. הם דרשו רק כי הכנסת תערוך דיון מקיף על טיפול המשטרה באלי תבור.
היד, ברור כי ויכוח זה היה ממילא מעלה את בעית זהות החוטפים.
המציע הראשון, ד״ר יוחנן באדר (חרות) נמנע בקפדנות מלהשמיע כל חשד ביחס
לחוטפים. כעבור יומיים פירסם מאמר ארוך ומנומק, בו העלה את הגירסה כי החטיפה
בוצעה על־ידי מנגני ן־החושך של מפא״י (ראח מסגרת) .אולם בויכוח זה הצביע רק על
פרם אחד: התנהגות המשטרה, שפעלה מן הרגע הראשון כדי לשכור את אלי תבור,
מעלה חשד כבד. העובדה שהחקירה במשטרה נוהלה על־ידי אנשי קשר של הש.ב ,.באותה
שעה שתבור השמיע חששות כבדים ביחס לחלקו של מנגנון־החושך בפרשת חטיפתו,
עמדה במרכז דבריו.
״בחקירה (של אלי תבור) השתתפו קציני משטרה רבים, וביניהם קצינים שלפי הידוע
בציבור הם קציני־קשר בין הש.ב. לבין המשטרה,״ קרא באדר .״אינני רוצה לפסול קצין
ששירת בש.ב ,.אולם אני שואל את הבית אם היה זה לפי הטעם הטוב, ואם זה הלט
את שמיה הטוב של המשטרה ואת כבוד המדינה, שבאווירה זו, שלאחר החטיפה, השתתפו
אנשי הש.ב. בחקירה? האס אין במשטרה קצינים אחריסל האס אין עובדה זו שבין
הקצינים השתתפו חוקרים של הש.ב. מוסיפה לאווירה זו גם הרגשה בלתי־נוחה ביותר?״
לגלג ח״כ הצ׳־כ פרץ ברנשטיין, שהצטרף לדברי באדר :״אינני חושב שזח יסכן את
בטחון המדינה במשהו אם הענין יוברר פה, וכך אני מציע לעשותו״
משה סנה, המנהיג הקומוניסטי שחזר זה עתה מח ץ־לארץ (וסיפר בכנסת כי הידיעה
על חטיפת תבור הופיעה בהבלטה בעתון הצרפתי החשוב ביותר, לה־מונד) חזר אף הוא
על אותה נקודה יסודית .״אם קרה דבר כזה, יש לברר אותו, ואין לסמוך טל תשובת השרים.
ודאי ישיב פה שר־המשטרה, ואני יודע איזו תשובה היתה הנכונה ביותר בפיו — אילו
היח עם ואומר: אינני יכול לענות טל כך, זח ענין של הש.ב ,.אין לי שום שליטה על הש.ב״
(המשך בעמוד *)

ן [ ניי ח זו אופיינית היא: מי שהיה קצין
21 גבוה במשטרה ועתה קרוב הוא להעולם
הזה, שטיינברג, הודיע למשטרה על העדרו
של אלי תבור והביע חשש, כי הוא נחטף,
אך יחד עם זה גם את החשד, כי אלי תבור
נחטף בקשר עם מאמרו על אי־הסדרים בארגון
משחקי כדורגל ועם כזדנתו לגלות
בענין זה דברים נוספים.
היה טבעי, כי החשד הראשון יתעורר
בקשר עם שטח פעולתו של אלי תבור, ונגד
חי־גים בהם נגע ואף פגע. היה טבעי, שהחשד
לא יכוון נגד שב ,.למשל, כי אלי
תבור הוא רפורטר צעיר, לא מן החשובים
(בכל הכבוד) במערכת העולם הזה, ולא הוא
היה ראוי ל״סנקציות״ מטעם ש.ב( .לו היו
רוצים אנשי ש.ב. ב״סנקציות״ נגד השבועון
ההוא, שהתקיף לא פעם את המוסד שהם
משרתים אותו במרץ ובאמונה) ,אלא ד,״בו סים״
שלו, עם אורי אבנרי בראש. ובכן
טבעי היה שהחשד הראשון התכודן לחוגי
הכדורגל.
אולם העובדה, שמר שטיינברג הביע את
החשד הזה בפני אנשי המשטרה — זו
הוכחה כי בשעה ההיא לא היתה בין אנשי
הסולס יחזה שום כוונה להאשים את אנשי
ש.ב. בחטיפה ההיא, כלומר שהדבר לא
בוייס, כי הם התנהגו באופן טבעי, חיפשו
את סיבת החטיפה בשטח שאין לו א־פי
פוליטי או מפלגתי, וביקשו מן המשטרה שתחפש
אחרי הנעלם לפי החשש המתקבל על
הדעת, לפי שטח פעולתו של אלי תבור
בתקופה זו.

לא גוייסו כו חו ת...
* אכיו של אדי תכור, ציוני בללי
| וותיק, מה הוא עשה כשהלכו ורבו השעות?
הוא הלך אל מר רוקח, הוא פנה
למר ברנשטיין, שיזרזו את חיפושי המשטרה.
ושוב חזרה מפיו הסברה, כי הבחור
נחטף בקשר עם מאמריו על השערוריה בכדורגל.
ומובן מאליו שחשש זה היה טבעי
לפי הנתונים שהיו ידועים או, אם גם לדידי
לא היו מספיקים לקביעת עובדה איוו שהיא.
האם המשטרה חיפשה את אלי תבור מאז
נודע על היעדרו ועד אשר נודע לה שחזר
לביתו? מר שיטרית, שר המשטרר״ אמד
לנו, כי המשטרה מילאה את חובתה וחיפשה
אחרי הבחור הנעלם. בענין זה אין לי
דעה סופית, אם גם נדמה לי שלא גוייסו
כוחות דומים לאלה אשר רגילים לחפש כש־ינעלם
ילד או ילדה מבית הוריהם. מכל מקום,
אין1חילוקי דעות לגבי העובדה, בי מצידה
| איו

של המשטרה לא הובע אז ספק לגבי עצם
החטיפה.

דשץ הרופא וסגנון המשכיה
ך• עתה — לגבי שובו של אלי תבור —
| והמצב בו היה: הרופא בדק אותו בשעה
שחזר הביתה, וטרם נלקח למטה המחוזי של
המשטרה ונחקר על ידה. מר שיטרית ציטט
מפרטיכל החקירה הזאת לאזני הכנסת. ואף
אם לא נעשה את התיקון הדרוש, כדי לה:־
חין בין לשון רופא לבין סגנון פרטיכל
משטרתי — הרי ברור ממה ששמענו, כי
מצבו של תבור בשעת הבדיקה היה בדיוק
כמצבו של אדם שזה עתה יצא מידי חוטפיו.
הוא היה ״מבולבל״ ,הוא רעד באבריו,
היה לו חום ( 37.6מעלות) ,הוא התלונן
על כאבים בגופו ועור פניו.
גם זה מובן לגבי אדם שראשו היה במשך
שע־ת רבות בשק: וכחור צעיר זד,
היה צריך להיות שחקן גדול, לו כל הסימנים
האלה היו מבויימים, בכדי לעשות
רושם שהוא נחטף. ולולא היו חיטפים אותו
ומתנהגים בו כמו שסיפר אחר כך. ולו היה
מבלה אותה יממה בשקט ושלווה באיזו דירה,
ומצפה עד שיוכל לצאת ולסכר בדיות,
הרי לא היו בו אותם סימנים פיזיים, אותה
רעידה ואותו בילבול שהרופא העיד עליהם.
ועוד: לו היה מחלים אורי אבנרי מתוך
שנאה לש.ב ,.או מת-ך חשק להוסיף לפרסומת
לעתונו, לביים חטיפה — האם היה
בוחר באלי תבור כשחקן הראשי? וודאי שלא!
הוא היה עושה את המלאכה בעצמו,
או היה מגיים אחד מח־ריו הוותיקים, הראויים
בעיניו לאותה סירסומת רבה שהפכה
עתה את אלי תבור הצעיר לאחו מן העתו־נאים
המפורסמים ביותר בארץ.
לו רצה אורי אבנרי מראש לביים האשמה
נגד ש.ב ,.לא היה בוחר בבחור שלש.ב.
אין סיבה לרדוף אותו. ובוודאי היה מחפש
לעצמו מועמד שיידע לעמוד בחקירה על־ידי
חצי תריסר קציני משטרה — כסלע.
בקיצור, לו היתד, כוונה לביים חטיפה,
לעולם לא היו אנשי העולם הזה בוחרים באלי
תבור, שהוא איננו וותיק בחברתם ואין
לסמוך עליו שירצה ויוכל להשתתף בביום
— ולעמוד בו — ולא לגלות את האמת.

עצה זגהטסי המחר
* עתה — למה הוטל ספק בעצם סיפורו
1של אלי תבור על חטיפתו, או, כפי שבצורה
אופיינית התבטא עתה מר שיטרית,
לגבי חלקים מסויימים של סיפורו?
ולמה נמשכה חטיפתו הבלתי־חוקית על־ידי
האלמונים (וזו ליממה שלמה) בדרך של
חטיפה נוספת, חוקית, על־ידי המשטרה,
לשתי יממות נוספות?
ואמנם, אחרי מה שקרה לאלי תבור אהרי
שחזר הביתה, כדאי ליעץ לכל אחד שיזדמן
לו להיות חטוף בישראל: אם נחטפת ו־שוחררת
— אשריך! אך תשמור את המעשה
בסוד גמור, ותזהר פן ייודע הדבר למשטרה.
יבי אם יוודע הדבר, תצטרך לא להאשים אלא
:את עצמך, אם יקרה לך מה שקרה לאלי
תבור.
ואנשי משטרה יקחו אותך מיד מביתך,
טרם התאוששת במקצת, וטרם אכלת או
שתית, כשיש לך חום, וכאבים בגוף, ובעודך
״מבולבל״ ,יושיבו אותך אל שולחן ויחקרו
אותך חקירת לילה מן הערב עד לפנות״
בוקר, ויגידו לך שאתה משקר, ושהם אינם
ומאמינים לך, ויציעו לך שתיבדק באמצעות
*יזו מכונה מיסתורית ששמה מכונת אמת,
*ו. מגלה שקר, שהמשטרה משתמשת בד״

1דנ שר חוות מ1תת את פרשת חטיפת! שר ארי תנור ומשמשתה הציבורית
המשטרה לא הצליחה גם בפעם ההיא למצוא
ולהביא לדין את המתנקשים.
ושוב עבר זמן מה — והנה החטיפה של
אלי תבור. הפעם חודשה על־ידי המשטרה
הטענה, כי זה ״ביום״ .כנראה, ניסוגה המשטרה
מטענה זו. היא ממשיכה להעמיד
בספק רק חלקים מסויימים של עדותו של
אלי תבור. אך המשטרה לא הצליחה גם
הפעם לגלות ולהביא לדין את החוטפים, את
המתנקשים.

אם גם שום עוררדין ושום שופט אינם
סומכים על יעילותה.
ויגידו לך. :זה לא סוב שיש לר עורך
דין זה ומוטב שתקח אחרד ויחזיקו אותך
בבית־הסוהר הגרוע שבארץ, בתא שהוא
הגרוע באותו בית־הסוהר, בבדידות, ולא
ימלאו אחרי הוראות רופא, אף אם הם
בחרו בו והביאו אותו אליך.
ויאיימו עליו בשלוש או ארבע שנות
מאסר, ורק אחר כך, כשהברירה בפניהם
להביאך בפני שופט או לשחררך — ירשו
לך לחזור הביתה ללא כלום.

המבצע: ארגון טרוריסטי

המאמץ המיותר

•1כוודאי, כאשר נגד אנשי אותו עתון
1נעשו במשך שנים מועט! ת ארבע התנק
שכועץ
כלי מפלגה
^ ר גו ן טירוריסטי זה, אשר היה לו
מזל שהמשטרה אף פעם לא הצליחה
לגלות את מכצעי פקודותיו — מה אופיו,
ואיפה לחפשו?
יהיו אשר יחזיקו דוקא בעובדה, שהמשטרה
לא מצאה את המתנקשים בכל ארבעת
המקרים ויראו בעובדות אלו קו מנחה לחסד.
לי זה לא מספיק.
וודאי, יש בני אדם לא מועט־ם (ואני
בתוכם במידה מסויימת) אשר רוגזים לא
פעם על העולם הזה והיו הם או חבריהם
או מפלגתם מטרה לעקיצותיו של העולם

* \ ולם, כ מו כן, היתד, סיבה מיוחדת,
שבגללה התנהגה המשטרה כמו שהיא
התנהגה, והעמידה את אלי תבור לחקירה
בזו ובמרץ כזה. היא גוייסה כדי להגן על
כבוד מוסד חשוך וחשאי, שמעמדו והשפעתו
עולים בהרבה על זה של המשטרה:
היא גוייסה בכדי להכשיל את החשדות שהיא
מחפה על המעשה של שרות הבטחון
— ד,מכ נה עתה בקיצור ש.ב.
אומרים שחשש זה נתעורר באנשי העולם
חזה אחרי שחזר אלי תבור, ועוד יותר אחרי
ש״נחטף״ באופן נוסף על־ידי המשטרה.
מאידך גיסא, אלי תבור בעצמו אינו יכול
להגיד בוודאות מי היו חוספיו. הם לא אמרו
לו שהם מש.ב. ולו היו אומרים, הרי אין
זאת הוכחה: הוא לא ראה אותם פנים
אל פנים, מלבד אחד מהם: ולו היה מזהה
אדם זה אחרי ששוחרר, הרי הייתי הראשון
להטיל ספק במהימנות הזיהוי בנסיבות אלו.
בקיצור, אם ישנה סיבה לחשוד באנשי
ש.ב. שהם חטפו את אלי תבור, הרי היא
בעצבנותה של המשטרה, ובעיקר של הקצינים
המקורבים לש.ב. אשר יצאו מכליהם
בכדי למצוא דופי בעדותו של אלי תבור,
לשבש אותו בסתירות (ולא קשה בדרך של
חקירת לילה של שמונה שעות, ובעיקר
כשהנחקר הוא בחור חולה, עייף, וסובל
מחום, לשבשו בסתירות) ולאיים עליו בשנות
מאסר וב״מכשיר האמת״ בכדי לנקות
את ש.ב. מן החשש.
והרי כל המאמץ הזה היה מיותר, כמו
כן מיותר היה הרוגז של מר ב.ג ,.בו נתן
לש.ב. תעודת כשרות כוללת.
כי גם מצידי, מבלי שעשיתי מה שעשו
הקצינים אהרוני, נוביק וחבריהם, ומבלי ש־הושפעתי
על־ידי תשובתו של מר ב.ג ,.לשאילתה
המוזמנת של׳ סיעתו בכנסת —
מוכן אני להודות, כי אין לי יסוד להאשים
את ש.ב. בחטיפתו של אלי תבור.

טיפול ״כלתי־אורתודוכסי״
ך כן מתקכל על הדעת, כי לארגון
1הזה חברים מיוחסים אשר יכולים להשיג
ידיע ת אשר בדרך כלל אינם אלא בידי
שרותי מודיעין רשמיים ובידי אישים המקבלים
ידיעות מסוג זה מידי שרותי מודיעין
רשמיים. וכן מתקבל על הדעת, כי ארגון
זה מגמותיו ידידותיות למשטר הקיים, והוא
נוטה להכות במתנגדי המשטר בדרכים ״בלתי
אורתודוכסיות״.
זה ביטוי בו השתמש בזמנו המיג׳ור הבריטי
פאראן, רוצח רובוביץ, ניצע־די״לח״י,
לציון דרכו במלחמה נגד המחתרת. אמנם
היה קיים אז גם ארגון יהודי אשר לחש
נגד המחתרת העברית הלוחמת — באמצעים
״בלתי אורתודוכסיים״ ,במכות, בשבירת עצמות,
בחטיפ ת — והם השתמשו באמצעים
אלה רק נגד יהודים: האם דרכים אלו אינן
דומות להתנקשויות באנשי חעולס חזהז
ומבלי שאקפוץ למסקנה נועזת שהמתנק־שים
והחוטפים של עתה הם מבין המתנקשים
והחוטפים דאז, ארשה לעצמי להמליץ
בפני אנשי הסיזון שבסיזון ואחריו על אימוץ
הקבוצה הרודפת את מתנגדי המשטר
של עתה, ובזכות אימוץ זה יהיה שמם

עבר זמן מה — והנה בערב אחד התקיפה
קבוצת אלמונים את אורי אבנרי ואת עוזרו
שלום כהן ברחוב ליד פתח הבית בו נמצאת
המערכת שלהם. השניים קיבלו מכות רצח
וניזוקו קשה. המתקיפים חדלו להרביץ ב־קרבנוחיהם
ונעלמו, כאשר הופיעו במקום,
ובמקרה, מספר חיילים.
הפעם היה הדבר גלוי ואיש לא היה
יכול לטעון כי ההתקפה ״בויימה״ .אך המשטרה
לא הצליחה גם הפעם למצוא ולהביא
לדין את המתנקשים הללו.
ושוב עבר זמן מה. בנין דפוס ישראל,
בו מדפיסים את תעולס הז׳ה, ניזוק קשה
בהתפוצצות חומר־נפץ שהונח על־ידי יד
בלתי־ידועה על־יד הקיר החיצוני. ושוב לא
היה מקום לספקות וראש הממשלה דאז, מר
שרת, הסכים לקיום דיון בכנכת, והרים גם
את קולו נגד מעשי הפירור במדינה. אך

בקיצור, היתה זו חקירה פוליטית, לסי
הנוהג המקובל בחקירות אלו בנ.ק.ת.ד. הרוסי
וב־אפ.בי.אי. האמריקאי וב־סי.אי.די. מימי
המנדט. ויתר על כן, טוען אלי תבור, כי
לחוקריו האלמונים היו מראש ידיעות רבות
עליו וחבריו, המראות כי חוטפיו היו אנשים
מיוחסים ומסוגלים להשיג ידיעות כאלו
בראש.
ובכן מובן, למה חשדו אשר חשדו דוקא
בש.ב. שאנשיו הם אשר חקרו את אלי
תבור: החוקרים היו בעלי אינפורמציה, כאלו
אנשי ש.ב. וניהלו חקירה, כאלו א:שי ש.ב.
אך אם נכונה הסברה, כי כל ארבעת המעשים
הם מעשי חוג אחד, אין להניח, כי
ש.ב. היה פעיל בכל הענינים האלה. והמסקנה
היא, שכל ארבעה הדברים הס מעשי
ידו של ארגון חשאי — אשר אינו ש־ב.

לקראת פעולות רציניות יותר

ארבעה מקרים קודמים
ככל זאת — מנין הסברות על
הביום? ולא בפעם הראשונה הואשמו
אנשי העולם הזה בביום. ולא בפעם הראשונה
נגעה בהם יד של אלמונים. ולא בפעם
הראשונה לא הצליחה המשטרה למצוא ולהביא
לדין את המתנקשים הללו.
הדבר התחיל כשנמצאה פצצה בחלון מערכת
העולם הזה. מצאו אותה בזמן ויצאו
מן הסכנה בשלום. הובעו מיד חשדות שההתנקשות
״בויימה״ על־ידי אנשי המערכת
בעצמם. לאשרם לא נאלצו לסבול מה שסבל
הפעם חברם החדש והצעיר אלי תבור: הם
נחקרו בחסד יחסי. מאידך, לא מצאה המשטרה
את המתנקשים.

על־ידי חוססיו. הם התחילו לשאול אותו
על עצמו, על משפחתו, על רקעו. ואחר כך
חקרו אוחו על עבודתו, על מקומו במערכת.
על חברי המערכת, על דעותיהם ופעילותם,
על מימון העתון, על הקשרים עם אנשי
ציבור, על אישים שונים מן האופוזיציה,
ואף ממפא״י, מה יחסיהם עם העולם הזח,
ומה קשריו עם מפלגות שונות.

סאת ד ד •וחנן בארו־שויות
טירוריסטיות, ומהן לכל הפחות
שתים שאין לגביהן שום חשד של ביום —
הרי מתקבלת על הדעת שגם הראשונה מן
הארבע והאחרונה לא היו מבויימות, אלא
מאוד מעשיות.
אך נמשיך הלאה ונשאל את עצמנו: הנה
ארבע התנקשויות. וכולן — משותף להן
שהן נגד העולם הזה; ושנית, כולן על־ידי
אלמונים. ושלישית, שאף לגבי אחת מהן
לא נתגלו המתנקשים. וגם עובדה זו איננה
מקרית ואיננה מובנה מאליה, כי לגכי אותן
התנקשויות שבוצעו נגד צירויות זרות, או
נגד מכוניות שנסעו בשבת, או נגד חנויות
בשר טריפה, או נגד ד״ר קסטנר, או נגד
משרד החוץ, הוכיחו השלטונות שביכולתם
לגלות את המתנקשים בהקדם, או אף לפני
המעשה.
אך נחזור לעצם השאלה: הנה היו ארבע
התנקשויות בעולם הזח. האם כל אחת
מהן היא מעשה של בני אדם אחרים —
או האם יש מקום להנחה כי כל הארבע
הן מעשה של אותו חוג?
ואיך קוראים לחוג, אשר מבצע מדי פעם
בפעם התנקשויות ביד חזקה בחומרי נפץ,
בשבירת עצמות, בדרך חטיפת בני אום?
הרי זו ״מחתרת״ — הרי זד, ארגון טי-
רוריסטי.

הזח — ואף הותקפו באופן חמור ובלתי-
מכובד.
ואמנם — לא רק העולם הזה, הוא תקיף
בין כתבי״העת בישראל. ובין היתר הרי גם
חרות שלנו הוא בטאון לאופוזיציה חריפה
ותקיפה, ובחוגי המשטר ובין ת מכיו רבה
המרירות נגד העתון שלנו. ומבלי לפגוע
בכבודנו אנו כאופוזיציה, נדמה לי כי בשנים
האחרונות הצליח קול העם לעורר נגד
עצמו רגשי איבה ומרירות הרבה יותר
רחבים מאיזה שהוא כתב־עת אחר בישראל.
אך העולם הזה נבדל בזה, ששום מפלגה
איננה עומדת מאחוריו וכי נראה כקל להתקפה:
וזה שבועון, שאמנם ידו נגד הכל,
אך בכל זאת יותר נגד המשטר הקיים מאשר
נגד האופוזיציות הקיימות. ויתר על כן, לו
היתד, ההתנקשות באיש העולם הזיה באה
מחוגי האופוזיציה, היתד, המשטרה או ש.ב.
מצליחים לגלות לכל הפחות בפעם אחת
מן הארבע, את המתנקשים, בחוגים עליהם
שמים לב במיוחד.

נוסח ג.ק.וו.ד, דאס.כי.אי,
ף ככדי שנתקרב יותר להגדרת אופי
1הארגון המסתורי ההוא ולמיקומו —
הבה נזכור על מה ואיך נחקר אלי תבור

ך -אב ש.ד. פעילותו היחידה היא רק
ז 1נגד העולם הזה? אין זה מתקבל על
הדעת• יש למשטר מתנגדים הר_ה יותר
רציניים מהעולם חזה. אולם עולות נגד
העולם ׳הזה הן בחינת תמרון או אימון
לקראת פעולות יותר רציניות, יותר עזות,
יותר מסוכנות.
ראינו לא פעם פלוגות אגרוף שגדייסו
להגנת המשטר, לא על־ידי השלטונות ואף,
לפי הידיעות הרשמיות, בניגוד לרצין המשטרה.
יתכן מאד שקיים גרעין ארמני קבוע
לגיוס פלוגות מחץ פרטיות אלו. ואולי יש
לגרעין ארגוני זה אגף מודיעין שלד.
אם זהו המצב, הרי אגף מ-די׳עיץ כזד,
הוא היורש החוקי של הכינוי ש.ד. אולם
מי יודע האש יש איזה שהוא קשר בין שד.
זה, עד כמה שהוא קיים, לבין קבוצת •מנלך
שים וחוטפים שכיניתים בשם ש.ד.ז
לא בידי לרדת לסוף האמת ולהוכיח את
קיומו של ש.ד ;.כמו שזה מעל יכדלתי
לברר מי היו אשר ניצלו את תקוכת היעדרי
סן הארץ, חתכו כמומחים את פחיות התריסים
שלי, פת,־וו להם דרך לתוך חרתי,
פרצו לתוכה, גנבו תיק ובו דפי נייד לאי
מספרים, ויצאו בשלום.
אך לו ידעתי — האם היה תגלה כי
ש.ד. מתענין לאו דוקא בתמול 0הזיזי וגשמי
יפנה ש.ד. אם יגדל כחו ובטחונו העצמי?
יש לי חשק לבקש את עזרת ש.ב. נגד
ש.ד. זה. אך נדמה לי כי שב. לא יוכל
לקחת עליו תפקיד זה: שמה יגידו לי כי אין
להם תקציב לעבודה כזו.

— יוו ו חו וו

וו ן

ן ןן -זון ן ^ 1 1 1 . -ן

— חוו

(המשך מעמוד )6
אני בעצמי פוחד מפני הש.ב. אבל את התשובה וחאת הוא לא ־תן, ולכן החשובה שלו
אינה יכולה לספק את תכנסת.״
אולם מסא״י לא רצתה בדיון. שר־המשטרה קרא כקול ש־גרתי את הדברים שה ישמו
בפיו על־ידי צמרת המשטרה, שאין לו שום שליטה עליה, ואף לא ידיעה על רבים ממעשיה
(העולם התז .)1054 היה זה בליל של עובדות נכונות, נכונות־למחצה ושקרים. בין השאר:
טען את הטענה המגוחכת כי אי־אפשר היה לחקור את אלי תבור הקודח בביתו,
כי שם היו. מבקרים רבים ולא היה נוח לגבות את העדות*.
$הכחיש כי תבור נלקח מביתי על ידי הקצין אנטין כמעט בכוח, וכי נעשה נסיון
מפורש למנוע בעדו מלשוחח עם אורי אבנרי כדי לספר לי את פרטי החטיפה.
• הידד. בפירוש כי תבור היה באותו רגע חולה, וקרא את מימצא הרופא באותו
ערב, לפני שהיבא אלי לחקירת הלילה האכזרית. :מדדתי את החום שלו מתחת לזרוע
וחיו לו . 6ז 3מפלות ...ראיתי שפניו היו אדומות מצד ימין, מעל עצם הלחי על המצח
מצד שמאל חיה כתס אדום נוסף באופן נפשי היה במצב של הלם הוא רעו. קצה
אצבעותיו רפדז, והוא היה כמו קצת מסומסס הוא התאונן על כאבים בפניו ובמצח
ס טען כי אלי לא הורעב בחקירה האכזרית ולאחריה, אלא. כטבח בית־הכלא היה
הגו ר ...ואז נשלחה ובארבע וחצי בבוקר) ניידת מיוחדת וקנו בשבילו מה שאפשר היה
לקנות באותה שעה.״ דבר שכולו שקר מראשיתו ועד סופו.
למכתבו של תבור, בו ורש תבור להעמידו תשובה טען כאילו כתב הוא, שיטרית,

לדין, או להעמיד לדין את הקצינים שום מכתב כזה, בעל התוכן שצוטט על־ידי השר,
לא הגיע לתביר עד שעת פירסום גליון זה.
לחץ בלתי חוקי ע״יהמשטרה להחליף את
הפעלת
• על טענה נוספת של תבור —
פתחון פה.
פרקליטו — לא היתד. לשר כל תשובה או

דהיגת־הזדימיייית דש״יאיית

•י* כרישיטרית לא זכו לאימון רב אפילו בכנזה מספסלי מפא״י. מפעם לפעם
1טבעו ברעם של צחוק ציני, שחברי מפלגתו השתתפו בו בפה מלא. לא היה שום
ספק ביחס לערך התשובה. אולם כשסיים השר אח דבריו, ערכה הכנסת את אחת ההצבעות
המחמירות ביותר בתולדותיה הבלתי־מפוארות.
לדיון לא עמדה שים מסקנה, ביחס לחורפים או להתיהגות המשטרה. לדיון עמדה אך
ורק ההצעה לערוך ויכוח מקיף בפניית על הנושא. א לם כמו מכונה, התרומם יער הידיים
של מפא״י, חסרוגרסיבים והדתיים־הלאומיים 35 :קולות נגד הדיון בכנסת, נגד 18 קולות
חרות, הצי׳כ ימק׳׳י, והימנעות אגודת ישראל ופא״י.
אולם העובדה המכרעת של אותה הצבעה היתד, אחרת. שעה קלה לי׳ניה קמו כל נציגי
מס״ם ואחדות־העבידה שישבו באולם, ויצאו באופן הפגנתי למלתחה. בצורה זו יכלו
להימנע מלהצייע בעד מנגנוך החושך ולהביע לו אי־אמון מעשי, מבלי שתהיה זאת
הימיעות מדמית והסרת משמעת הקיאליציה.
אנשי מפא׳י הרגישו מיד בתמרון רב־המשמעות של שותפיהם. בתנועה נרגזת קרא
לוי אשכיל, שישב ליד שולחן הממשלה, למשה ארם (אחדות־העבודה) וחין ר בין ומז״ם^
שעמדו בדלת האולם והשקיפו על ההצבעה, אך סירבו לה־כגס פנימה ולהצביע. כעבור יומיים
נתי דבר עצמו את הפירוש לסירוב זה: מפ״ם ואחדות־העב דה הצטרפו, לדבריו, לחזית
המשמיצים את מוסדות־הבטחון הממלכתיים.

>3ג׳י כרמי !?3ידח
(• תכושהיה סי כוי לראשי־השלטון לקבור בהצבעה המחפירה אח כל הכישה, ולהשאיר
את הציבור נכוו וללא הכרעה ברורה, לולא מנעו זאת עורכי העולם הזה ואלי תדור
עצמו מראש. קריאת־התנר שלהם בקראם פעם אחרי פעם להעמיד לדין את תבור על וזתן
הודעה כוזבת, אי להעמיד לדין את ראשי המשטרה על ה־־מצת תבור, עדיין ריחפה י־׳ודיר.
העובדה שהחוטפים לא נמצאו ולא היעמדו לדין, בעוד שתיור לא הועמד לדין על מתן
הודעה כוזכת. עמדה לעיני הציבור כסלע איתו, עליו התנפצו כל ההשמצות
עתה יצא ח-עולס חזה להתקפה נוספת. במשד רמה ימים הפיצו מוכני מנגגון־החישד זית
החשד כי חזנולס חזה חטף את תבור, אולם המלאכה נעשתה בצורה פקחית החשד נאמר רק
ברמז. או בהודעה של דוברים רשמיים, שאין החיק מתיר לתבעם על ה צאת־דיבה.
לפתע שכח משמיץ אחד כללי־זהירות אלה. בטור שהופיע בדבר השבוע, נאמר כי
החטיפה לא בוצעה על־ידי שב ,.אלא על־ידי ש.ע — .שרות עצמי של העולם חזה. ביום
החמישי הגיש העולם הזה קובלנה פלילית על הוצאת דיבה נגד ה צאת דבר, ע־רך דבר־השביע
ובעל המאמר, אחד מדוברי מפא״י.
היתה זאת קריאת־תיר שניה, ברירה וחד־משמעית. דבר יצטרך להיכיח כי העולם חיה
חטף את תבור, או לשאת באחריות לעלילה הזדונית. לש.ב ,.אשר הפיץ את העלילה
בשקידה במשך שבועיים, ניתנה ההזדמנות להביא באמצעות דבר בפני השופט את כל

מפקד המחוו בא

כאשר נתן השופט ארכה למשטרה לחביא לבית־המשפט
קצין אשר יובל להישבע לאמיתות הטענות
נגד אורי אבנרי ושלום כהן, הופיע באולם בית־המשפט מפקד המחוז יואב פלג (מ מין).
לצדו ישב ע.מ.מ. יהושע 1ולפסון, קצין תביעות ראשי במסה המחוז. אולם מפקד המחוז
נסגע מלעלות על דוכן העדים, שלח את הקצין ספורטה, שגם הוא לא שיכנע את השופט.

ההוכחות שיש בידיו — או לעמוד בפני הציבור כחבורת שקרנים ומעלילים.
כל זד, היה ברור לאיש שהתיצב בראש המערכה — היד בן־גוריון. הציבור דרש את
הבאתם לדין של החוטפים. תבור דרש להעמידו לדין על מתן הודעה כוזבת כי נחטף,
או להעמיד לדין את ראשי המשטרה. העולם הזה תבע לדין את העתון הראשון שהעז
לומר בגלוי כי החטיפה היתד. מסיימת. באותו זמן הודיעה המערכת על ממן פרם של
אלף ל״י לכל מי שיגרום לגילויים ולחיו בם בדין של מבצעי״החטיפה עצמם.
ביג׳י הבין כי אסור היד, לתת לדברים להישאר במצב שאנשיו הם הנאשמים -היה צורך
לעשות משהו שיצור את הרושם כאילו ישנה האשמה אמיתית כל שהיא נגד תבור או
עורכי העולם הזה. הוא הטיל על חיים כהן למצוא את הסעיף המחוכם שיאפשר לעשות
ר,שם זה, מבלי להגיש את המשפט האמיתי שהציבור דרש אותו — ד.מטפט על החטיפה
או על ביום החטיפה. כך נולדה התביעה נגד אבנרי וכהן.

כושית בכית־המשפט

ך * תביעה, שהוגשהכחפזין ועם כל סימני־הלח־י ו,מ־בד\,ם של מצפון רע, גרמה
| | בושות מחפיר! ת למגישיה. מול השופט עמדו אורי אבנרי ושלום כהן, שקסים ורציניים.
כפי שעמדו בקרוב לארבעים קרבות, כמקלענים על אותו ג׳יפ של פלוגת שועלי שמשון ואחר־כך
מפקדי־כיתדת באותה מחלקה של הסיבת גבעתי. עתה הם עצירי המדמה שקמה במלחמת
תש״ח — ואילו בין יוזמי מעצרם היו כמד, מהמשתמסים של תש״ח, מחממי כסאות העורף.
לצדם של העצירים עמד עורך־הדין אריה ררינסקי, עוזרו הסיקה של שמואל תמיד,
לשעבר אחד מהטופי הסיזון.
כשביקש סמל־ד,משטרה מן השופם לעכב את נסיעתו של אורי אבנרי לבדיטניד״ תבע
מרינסקי לחקרו. אהרי השאלה הראשונה, הודה הסמל בבושת־סנים שאין לו שום
מושג על החקירה שהתנהלה בענין זה. בהחלטד, עיקצדת דחה השופט זוהר את השמיעה
לשעה אהת, כדי שיופיע קצין שיש לו מושג על הענין.
השעה ע:רה. באולם בית־המשפט היפיע מפקד המחוז, יואב פלג, בכבודו ובעצמו.
אולם משנתחדשה הישיבה, נמ:ע מלעלות על דוכן העדים. במקומו הופיע מפקח ראשון
אהוד ספורטה, אחד מקציני החקירות. אחרי השאלה הראשונה ה ד שגם לו אין מושג
על החקירה שהתנהלה — אם התנהלה, וכי הוא מסתפק בזה שהוא נותן אמון בממונים עליו.
תוך נזיפה גלויה במשטרה שיחרר השופט את הנאשמים ממעצר בלי ערבות, סירב
למנוע את יציאת אורי אבנרי מן הארץ. אולם כעבור שעתיים הופיע מפורטה שוב, ביקש
לקבוע שמיעה נוספת למחרת היום.
ביום ד,ששי התקבץ קהל גדיל של עתונאים וסקרנים. על דוכן העדים עלה מפקח שגי
אליעזר פוגאץ׳ מן המטה הארצי, אדם הקשור עם בטאון־הרפש של מנגנון־החושד.
ה־כינים המשפסיים היו מושחזים. הקהל חידד את אוזניו, ציפה להתנגשות דרמתית.
אולם הוא אוכזב• במפתיע נכנעה המשטרה: לא היה לה שום חשק לעמוד בהק־רד. שתגלה
את מגמותיה, לכן ויתרה על ההתנגדות ליציאת אבנרי. בערבות של 500ל״י, שוחררו הנאשמים.

0 7 1 7 1 0ך 71 11 אורי אבנרי, לבני מסוס אל־על שהמיס אותו ללונדון.
1צ בניגוד לשמועות שפורסמו בכמה עתוניס, לא התכוון
טורו העולם הזה לתת פירסום בחוץ־לארץ לפרשת וזחטיפה, כדי שלא לפגוע בשמח הטוב
של המדינה. הוא נסע לחיפגש עם מדינאים בריסיים ויהודיים, לבירור בעיית היחסים במרחב.

הפחד הידול

ף• תו ם חשכו?{ ח ש: י אחרי החטיפה, היו החזיתית ברורות. מעולם לא היה המערר
כד. גל י לעין. בראש עמד דויד בן־גוריון בכבודו ובעצמו, כשהוא נעזר על״ידי חיים
כהן, עמוס בן־גוריון והממונה על שרותי־הבטחון, ששמו אסור לפירסום. משרד המשפטים,
הש.ב. והמשטרה פעלו על פי הוראותיו — מכונה אדירה ומשומנת.
מולם עמד קומץ האנשים, שהפכו את העולם הזה, במלהמד, עקשנית ועקובת מעשי־תגמ
ל, לכוח ציבורי במדינה. במשך שנה שפכו אור על התגבשות הנסיות להקמת רודנות
סמויה של קזוצת־המנהלים המסתתרת מאחורי גבו של ביג׳י.
אולם פרשת החטיפה על־ידי מנגנון החושך ומסע־הדריסה הממשלתי שבא בעקבותיד״
לא הוכתבו על־ידי רגש־נקם בלבד. הם הוכתבו בראש־וראשונה על־ידי פחד סתום. פחד
זד, גרם לנסיון מנגנון־החושך להעלות לעיני הציבור את התמונה המשורססת של תנועה
מאורגנת, המאגדת בקירבד, את כל לוחמי־האמת, משמואל תמיר ועד אורי אבגרי ושלום
כהן מצד אחד, ומעורכי העולם הזה ועד ״מחתרת* נתן ילין־מור, מנהל מלחמת לח״י
בכובש הבריטי, מצד שני. כל ״התנועה* הזו קשורה, לפי תיאורים אלה, עם המחתרת
שכאילו הרגה את קססנר.
כך מנסים להפחיד את הציבור מפני תמיר, כהן, ליבנה, ליבוביץ, ילין־מור, אלדד ואחרים.
שום דבר מציאותי לא הצדיק את הפחד ההיסטרי מפני אנשים אלה. מאחוריהם ומאחורי
אף אחד מהם אין עומד כיום שום עורף ציב־רי מאורגן. לא קיים ביניהם שום ש־תוף־
פעולה פוליטי ובשאלות רבית יש ביניהם ניגודים רציניים במידה שנזדמנו יחד מפעם לשעם,
בחזית אחת, הרי היד, הדיר במעט במקרה. הם דמו לעוברים־ושבים ברחוב הרואים כי בית
עולה באש, והממהרים להביא דליי״מים לכבותה״
בכל זאת היד, דבר אחד משתף לכל האנשים האלה: הם עמדו מחוץ לשיסת־חחלוקה
המפלגתית בארץ, המחלקת את כספי האומה למפלגית השונות. הם לא ניזונים מכספי
השנור והמענקים, ועל כן לא היד, עליהם לסתום את פיהם. לא יכלו להיות נגדם תיקים
בש.ב. שיבטיחו את שתיקתם. מהם שהיו לוחמים ח־תיקים, איש־איש בעל עבר מלחמתי
מפואר משלו מהם בעלי עבר ציבורי וחלוצי עשיר. עתה צויירו כולם כפושעים פליליים,
כאויני־העם ועוכרי־ישראל.
בפני קבוצת־החצר של ביג׳י עלה החשש הנורא, כי אנשים אלה, או כמה מהם. עשויים
להתארגן באחד הימים לכוח פוליטי, ולהוזת אלטרנטיבה אמית־ת למשטר הקיים במדינת,
אלטרנטיבה שתמשוך אליה את מיטב הכוחות הב ־נים והיוצרים בדוד הצעיר. כל פרשת
אלי תבור, מרגע החטיבה ועד להעמדת עורכי העולם הזה בדיז כפושעים סליליים בשל
גילויייי אמת, היתד, תוצאת הפחד הנורא הזה — פחד שהיה תוצאת אי־הבם חון הפנימי
של אובדי־דרך, והמצפון הרע של מוליכי־שולל.

תצגזיח
במדינה העם
מות }? 11( 7
השבוע, שעה שהעם התכונן להדליק את
נרות חנוכה, כבה נר בירושלים. הסופר
ולוחם־האמת יהושע התלמי, הידוע בכינויו
הספרותי ר׳ בנימין, עצם את עיניו.
ר׳ בנימין לא היה סתם סופר. הוא השתייך
אל דור הענקים של היהדות, אשר
אמת גדולה היתד, בלבם — וכשביטאיה
בכתב, הפכה לספרות 78 שנים התהלך ר׳
בנימיו עלי אדמות ו־ 78 מונים החליף את
דעותיו. כי כל פעם שהגיע למסקנה שדעה
חדשה יש בה מן האמת, לא היסס לנטוש
את ידידיו ואת .0יבתו, ולצאת לדרכו —
גם בודד. ידידים של אתמול רגמוהו באבנים.
הידיד שגרצח. יוסף חיים ברנר, הדמות
הספרותית הנערצת של מחנה הפועלים
מימי ד,עליה השניה והשלישית, היה רעו
ואהוב־נפשו של ר׳ בנימין• .ב־ 1921 נרצח
ברנר בידי המון ערבי מתירע, בביתו המבודד
באבו־כביר, ליד יפו. בין הראשונים
שהגיעו למקום, היה ר׳ בנימין.
הוא חזר לביתו וכתב קינה על רעו,
אותה סיים במלים שביסאו את כל א פיו של
הכותב: אם יכולנו להדיח ולהרגיז את
הערבים בצורה כזאת, שנביא אותם להריגת
איש צדיק וסד!,ר כמו יוסף חיים ברנר,
משמע ששגינו ביחסינו אליהם ולא הבינונו
אותם כראוי. מסקנתו: יש לעשות את הכל,
למען השכנת שלום עם הערבים.
מעטים -א ך מובחרים. הכרה זו
הובילה את הסופר הרגיש בורך הקשה,
שחיכתה מאז ומתמיד לכל מי שהטיף בישוב
למען קירוב ענרי־ערבי.
ב־ , 1936 בהתלקח המרד הערבי הגדול,
הצליח ר׳ בנימין לשכנע את נגיד האוניברסיטה
העברית ד״ר יהודה לייב מגנס להקים
תנועה בשם איחוד, שתטיף, תוך כדי
להבות המרד, לאחווה יהודי ת־ערבית• אל
׳קפוצה זו הצטרפו מעטים — אך מובחרים.
במרוצת השנים הפך איחוד לברית־שלוט,
אך העיקרון נשאר בעינו. הקבוצה הקטנה
התרכזה מסביב לירחון צנוע בשש נר,
א תו כתב, ערך והגיה במו ידיו ר׳ בנימין,
הישיש בעל זקן המידות.
כאשר הלך השפוע לעולמו, השאיר אחריו
הענק מחשבות נוגות רבות. כי במציא ת
של חנוכה תשי״ח נראה הדור הצעיר זקן
ומשועבד לאתמול, לעומת איש האתמול
שהיה צעיר בדעותיו וראה את המחר.
מדיניות חיבוש הדוב
סיפור־עם רוסי מספר על בנו של איכר,
שיצא מביתו בלילה אפל. משעברו דקות
מספר והבן לא חור, קרא לו אביו מתוך
הבית :״איבאן, היכן אתה? חז ר הביתה!״
״תפ.תי דוב!״ צעק הבן,, .הנח לו וחזור
הביתה!״ הורה האב .״אני מוכן.״ השיב
איבאן ,״אבל הו א לא מניח לי.״
מצבה המדיני של ישראל היה דומה,
השבוע, למצבו של איבאן לובו הדוב. לפני
חצי שנה, כשחברות ארגון הברית הצפון־
אטלנטית חשבו רק במעורפל על כדר י פד,
של ועידתש הקרובה, היה כבר רעיון גאוני
מגובש במוחותיהם של עושי המדיניות הישראלית.
הם מ הרו לחבק את הדוב הצפון־
אטלנטי, בהנחה כי הוא עשוי לעזור לד,מ
בפתרון אוהו של המצב במרחב.
באין כל. נכינות נפשית בצמ ת המדינית
ליצור מגע ישיר עם הערבים, א עש הגוש
האפרו־אסיאתי, החליטו ראש הממשלה ושרת
החוץ להשתדל ככל האפשר אצל חברות
נאט״ו שהארגון ירחיב את שטח התעניינותו
למרחב. הם ביקשו דבר צנוע:
שנאט״ו יערוב לשלמותה של ישראל, במקרה
וזו ת תקף על־ידי הסובייטים או על־ידי
גרורותיהס הערביות.
גו רי מתערב. החשבון היה חד־צדדי.
בבגדאד הריח השועל הזקן נורי אל־סעיד
הזדמנות מצויינת לערות את הדבש מתחת
לאפה של ישראל. נורי באשא, מואך־השרת
של האיפריה הבריטית במרחב, אץ ללונדון.
בדרך הספיק ללחוץ על ממשלת אנקרה,
• את הכינוי ר׳ בנימין, במקום שנזו האמיתי
.,יה שע רדלר־פלדמן, העניק לו ברנד.
בשבתם יחד בלונדון הוציאו השניים חוברת
ספרותית, שמילאוה ביצירותיהם. בחוברת
זו היו שלוש רשימות של ר׳ בנימין. על
האחת חתם רדלר (שם משפחתו של אביו),
מל השניח חתם פלדמן (שם משפחת אמו).
״איך אחתום על השלישית?״ שאל את בתר.
״רבי בנימין,״ היתה התשובה.

שותפתו בברית בגדאד. התביעה העיראקית,
שזכתה לתמיכת בריטניה ותורכיה: ש־נאט״ו
אומנם יתערב בסיכסוך הישראלי־ערבי
— אך לרעת ישראל. התוכנית הרשמית,
שהוכנה לדיוני הועידה שנפת־וה השבוע
בפאריס, היתה תוכנית־הבלה ת אשר
מפניה חששו כל הזמן מדינאי ישראל: שלום
— לפי תנאי החלוקה של . 1947 בצ רה זו
יווצר בעילם הרושם כי ישראל — שאינה
מוכנה לוויתורים — מעכבת את השלום.
במצב החדש לא נותרה לישראל אלא
משאלה אחת: למנוע בכל מחיר התערבות
נאס״ו. הופעלה מיד מכונת השתדלנות: נח. ם
גולדמן נתבקש לשכוח את התקפות מפא״י,
טס לרכוש את תמיכת ידידו הוותיק, קוג־ראד
אדנאור הגרמני, דמות מרכזית ב־נאט״ו;
גיורא יוספטל, ידיד אחד של אד־נואר,
הובהל אף הוא למיטת חוליו של
הקאנצלר. בבריסל, פאריס ובלונדון עמלו
שגרירי ישראל בקדחתנות, לדחות את הרעה.
אולם, כאשר נפתחו הדיונים של ועידת
נאט״ו, קשה היה לדעת עדיין אם אמנם
יסכים הדוב להתיר את חיבוקו.

עתונזת
נא לא להדג״ש
הכסאות במועדון העתונאים המפואר של
תל־אביב ידועים כמרופדים ונוחים. אך עור־

• צעדה המדיני החשוב כיותר של ישראל כשבועות

הקרובים יהיה כריתת כרית צבאית עם צרפת. אחרי ר,כשלון
לקבל את חסות הברית הצפון־אטלנסית, ונוכח הקשיים המדיניים חעלולים
להתגלות כתוצאה מהחמרת עמדת בריטניה כלפי ישראל, מוכנות גם ׳ישראל
וגס צרפת להסדיר את היחסים ביניהן על יפוד של ברית רשמית.

• הלחץ הנוכחי לשינוי כגבולות ישראל לא ישיג כל

תוצאה. כבר עתה ברור כי אין סיכויים שנאט״ו יקבל את ההצעח הבריטית־תורכית
לחזור לתוכנית החלוקה של , 1947 כדי לפייס את הערבים, ואילו רובן
המכריע של יתר חברות הברית אינו רוצח להיכנס לסבן חישראלי־ערבי.

• לעומת זאת, לא תחדל בריטניה ממאמציה לחשיג׳את
הסכמת המערב לכפות על ישראל הסדר של קיצוץ גבולות,
תמורת שלום עם חלק ממדינות ערב. האנגלים •?סו להשפיע בכיס!
זח על ארצות־הבדית, מתון נימוק כי זוהי חדרך היחידה לעצור את החדירה
הסובייטית במרחב ואף לפתח התקפת־נגד.

• צפוי שינוי כמצב הפליטים הערכיים מארץ־ישראל.
ארצות־הברית, הרואה ביישוב בעית הפליטים צעד ראשון הכרחי לפני כל
הסדר, תצליח כנראה לבצע את יישובם מחדש של חלק ניכר מהפליטים בארצות
ערב, במימון אמריקאי נדיב. המדינות העשויות לקלות פלייייח: ירדי ויייר״ת
* בחזית הקואליציונית: מסתמן חיסול החירוכיח הי׳וימייח סביב
היחס אל הדתיים. לעומת זאת צפויה מחיחיח י־יז מיי״״י יייי״יז. בקשר
למדיניות החוץ. במפ״ם מתגבשת הדעה כי •ש לשוב אל קו הנייסראליות,
אשר לו מתנגד ביג׳י בתוקף.

• הדיון הכלכלי בין שלוש מפלגות הפועלים בממשלה
יסתיים ללא תוצאות. סדר היום של דיונים אליה כולל כמעט את כל סבך
הבעיות הכלכליות של המדינה, כגון מדד
יוקר המחיה, תיספת־חיוקר, מדיניות
הסובסידיות. י*י ו חיייי רהתחשרית ר>יי-
נית בין שלוש המפלגות.

• י אל תחפש את שמו של
הרב נפיס בעתונים בשבועות
הקרובים. בשיחות שהתנחלו בין
מפא״י לבין הדתיים, סביב פעולותיו
התקיפות של הרב הראשי, הסתבר כי
חלק גדול מן התגובות החריפוח נגדו
בא כתוצאה משאיפתי לפירסוס נחימי.
ראשי הדתיים יסבירו לרב ניסים כי
יטיב לעשות אם יצניע לכת בשבועות
הקרובים.

• שוב יתחדשו השיחות בין
הציונים הכללים לכץ חרות,
ושוב ללא תוצאות. המגס חפעם
יהיה קצר, ועשוי להבהיר סופית כי
אין סיכויים רבים ששתי מפלגות ימניות
אליה יוכלו להתאחד לקראת הבחירות
לכנסת הרביעית.

• למרות ההכחשות המרד
בות, בי לא תהיה חנינה כשנת
העשור, תוכרז ככראה בכל*
זאת חנינה חלקית מטעם נשיא
המדינה. ההכחשות של משרד חמש־פטיט
באו לר־ין עברייוים אשר חיו
עלולים להחלים כי מכ וון שממילא יחינו,
מותר להם להסתכן בביצוע עבירות,
לקראת שנת העשור.

• שגריר ישראל בלונדון
אליהו אילת יסיים את תפקידו.
אחרי תשע שנות שירות דיפלומסי ב־חשינגסון
ובלונדון, ישוב אילת לירושדת
החוץ מאיר
שלים, שם יתמנה לאחד התפקידים האחרי
חכשלון, בקשה
מרכזיים במשרד החוץ. במקומו בלונדון
יתמנה כנראה, מוהל משרד החיץ ד״ר חיסר איתו, חניד איקיזפירד.
כי העוזונים היומיים וכתביהם המדיניים,
שישבו עליהם השבוע, הראו סימני אי־
• וועדת הביקורת המרכזית של מפא״י תלחץ על מזכיר
נוחיות. לפניהם ישבה שרת החוץ.
מועצת פועלי חיפה ייום ן 8אלמוגי להתפטר מתפקידו בחבר
בשיחה שנועדה למסירת חומר־רקע על
כנסת. בהתאם להחלטת ועידת מפא״י, לא יכהן חבר ביותר מתפקיד מרכז*
יחסי־החוץ של המדינה, סיפרה גולדה לאחד.
עד כח התפטרו מהכנסת כחצי תריסר מח״כי מפא״י, ועתה הגיע תורו
אורחיה כי מצבה המדיני של ישראל חמור
גס של אלמוגי לעשות זאת. בפני אלמוגי תועמד הברירה: או לעזוב את זדסח
הרבה יותר ממה שנראה אפילו לעיניהם
או את הכנסת. במקומו של אליווגי יכום לכיסת עורך־חדיו חיים צדוק שיתרו
החדות של העתונאים. להדגמה חזרה ותי״

של עירד־הדין מיכ״ל רחי׳י
ארה את פגישתה עם שר החוץ הסובייטי
אנדרי גרומיקו, בעת שה תה בעצרת האו״ם
• יוקם גוף התיישבותי חדש, משותן ז לבל התנועות
לפני שלושה חודשים. הרוסי הדגיש כי סופה
הקיבוציות, ליישוב הנגב. אחרי שלמעשה הושלם יישוב חבל לכיש,
של ישראל להיות מושמדת, אם תמשיך ביוזם
עתה דויד בן־גוריון הקמתה של ב־ס? וקודות יישיר לאירן תבייש יאייית
מדיניותה הנוכחית.
נסיונותיה הנואשים של ישראל להיקלט
• הש.א. מתפורר. אחרי גילו״ הע־לם הזה, והתגובות הציבוריות
בברית מערבית כלשהי, לדברי שרת החוץ,
לגילויים אלה, הגישו 8ו סתוד 35 העובדים הרשמיים הקבועים של מיסד ים
באו מתוך חשש עמוק בפני חיס ל פיזי.
את התפסרותס.
״כשמש אחד מאיים בלי הפסק להשמידך,״
הסבירה ,״אין לו ברירה אלא להתחבר אל
• קצין משטרה גבוה יעצר כנראה כקרוב. כאשמת השבל
מדינה המעוניינת בהמשך קיומך.״
תתפות כרשת ההברחה הגדולה שהתגלתה לאחרונח כנמל־בצורה
זו ניסתה שרת החוץ לתרץ את
חיפה, ושאנשיה היו שוטרי משמר־החופים של משטרת ישנסיון־הביש
של ישראל לזכות בתמיכת
ראל. החקירה, המתנהלת במרץ רב, מניעה עתה לראשי הכנופיה, בתוכם
נאט״ו ( .ראה לעיל) .וכל הפגישה לא באה
נמצא כנראח גם אחד מקציני המשטרח חגביחיס בצפון יווארץ.
אלא להשפיע על נציגי העתונות שלא להדגיש
יתר על המידה כשלון זה של מדיניות
החוץ.

במדינה
קואליציה
ש אל ת השאילתות
השאילתה, אותו נשק קלאסי של האוסר
זיציה בכל פרלמנט דימוקראטי, התגלגלה
לשימוש מוזר בישראל. בזו אחר זו, קמו
חזקא סיעות הקואליציה, הגישו שאילתות
לשרי ממשלה השייכים למפלגות אחרות
— ולאו דוזקא בנימה מאופקת.
שים־ש זה היה בניגיד מפורש לאחת מתקנות
היסוד של הקואליציה הממשלתית:
אסור לסיעה בקואליציה להגיש שאילתה בכנסת,
מבלי שהשאילתה תאושר תחילה
על־ידי יושב־ראש הנהלת הקואליציה —
במקרה זה, ח״כ מפא״י עקיבא גוברין.
בשבוע שעבר הרגיש גוברין צירו דחוף
לכנס את הנהלת הק-אליציה לדיון בפרשת
השאילתות אם לא יחדלו המפלגות מנוהג
זה, איים, לא תהיה אפשרות להמשיך בעבודה
המשותפת. אמנם הסבירו נציגי
מפ״ם, כי הם מגישים את השאילת־ת לגוב־רין!
אולם מאחר והם אינם מחכים לקבלת
אישורו, לפני שהם מגישים את השאילתה
לנשיאות הכנסת, ראה גוברין בנוהג זה
התחמקות בלבד.
חופש להשתולל. הדיון לא הסתיים
בישיבה אחת. העניינים בתוך הקואליציה היו
מסובכים מכדי שאפשר יהיה לחסל את
הפרשה בקלות. הסיעות קיבלו ארכה ללבן
את שאלת השאילתות, וישיבה חדשה נקבעה
לשבוע זה.
חנן רובין, שהביא את הבעיה להחלטת
מפלגתו, הסביר כי לא יהיה מ ום מפני
כניעה לדרישת מפא״י, יעץ לחבריו :״כל
עוד יש חופש להשתולל, כדאי להגיש
שאילתות.״
הדתיים, מצדם, שמחו על התערבותו של
גוברין, כי רוב השאילתות פגעו בהם.
הם לא היו צריכים לקיים שום דיון פנימי.
לעומת זאת, היד, ח״כ יצחק בן־אהרן, אביר
השאילתות, קיצוני בדרישתי להמשיך בדרך
זו .״ישנן החלטות המתק־לות מבלי
שתובאנה להכרעת הממשלה.״ הכריו ,״והגשת
שאילתה היא הדרך היחידה שנותרה
לנו לברר אותן.״
בתום השבוע, כאשר התכוננה הנהלת הקואליציה
לחדש את הדיון, היה ברור כי
השאילתה תשוב להיות נשק אופוזיציוני.

משטרה
3גרל נעד מעכו
פרשת צרותיו של יוסף אבו־דבבוס החלד,
עוד בבית־הספר התיכוני בעכו, עיר מולדתו.
הצעיר הערבי 22 בן למשפחת חקלאים
עניה, לא הצטיין במיוחד בלימודיו, סבל
משום כך מרגש־נחיתות לגבי חבריו ומשפחתו.
כשסיים
יוסף את לימודיו בבית־הספר, נתבע
על־ידי בני משפחתו להצטרף אליהם
ולעזור בפרנסת הבית, בעיבוד חלקת האדמה
הקטנה שברשותם, ליד בית־הקברות המוסלמי
בעכו. יוסף סירב. הוא העדיף את
חברתם של יושבי בתי־הקפה ברחוב הראשי,
על המחרשה וארגזי הירקות בחלקה
המשפחתית.
לפני כשנתיים הסתבך יוסף בקטטה גדולה,
שפרצה באחד מבתי־הקפה. אחרי שריצה
עונש מאסר של חודשיים, החלים יוסף לחפש
לו מולדת חדשה. הוא ברח לירדן,
פגש שם נעוד, שמצאה חן בעיניו, נשא
אותה לאשר, וחזר לפני זמן קצר לעכו, על
מנת להשתדל להעביר לישראל את אשתו.
קצין משטרה מאיים. מודיע אלמוני
מסר על שובו של יוסף למשטרה, שמיהרה
לעצור את הצעיר, להאשימו בחציית הגבול
ללא רשיון. בבית־המשפט נדון יוסף ל־שנתים
מאסר ובאיום מפורש מפי מפקד
המשטרה כי בתום השנתים יגורש חזרה
לירדן.
אחד מבני משפחתו הקרובים של יוסף,
הוא מוחמד אבו־דבבוס, עשיר מופלג ותושב
עכו המחזיק בידו סנקם חבר של מפלגת
פועלי ארץ־ישראל — הגם שמפלגה זו אינה
מקבלת חברים ערביים.
מוחמד החל בפעולה, אחרי ששמע את
איומיו של מפקד המשטרה. בסופה של פעולת
שתדלנות ארוכה, הצליח להשיג את
הבטחתו של שר הפנים, ישראל בן־יהודה,
כי בן משפחתו האסיר לא יגורש לירדן,
למרות איומי המשטרה.
השר נגד המשטרה. במשטרת ישראל
אין רגילים לשים לב להחלטות שרים. כשהם
(הנושך בענזוד 02

נאום מזהיר שד סניגור וותיק וטעשו המו־עישה שר נוקדיס צו

כי צד מ ח הד״1

^ עשו כאן דברים אשר שום בית-
משפם בישראל אינו יכול להרשות
זאת!״ קרא הפרקליט בגלימה השחורה, לעברם
של שלושת השופטים עטופי הגלימות
שהתבוננו בו בהתענינות מעל דוכן־
השופטים הגבוה. יחד עם הפרקליטים האחרים
מן התביעה וההגנה, שלושת הנאשמים
ועשרות הצופים שבאילם, המתינו
השופטים המחוזיים נתן קנת, יצחק זוג־דלביץ׳
ויצחק גביזון לעורך־הדין מקס
קריצ׳מן, שיבסס את האשמתו החמורה.
קריצ׳מן היה מוכן למשימה הכבדה שנטל
על עצמו. הפרקליט הוותיק והממולח, מי
שהיה כוכבם הקבוע של משפטי המחתרת
בתקופת המנדט הבריטי, התכונן היטב לתפקידו
בסיום המשפט הגדול של נאשמי
רצח ד״ר ישראל קסטנר.
כמי ששולט היטב בחומר הרב של למעלה
מ־ 600 עמודי הפרטיכל של המשפט, של
עשרות פסקי־הדין והתקדימים שציטטה התובעת
מרים בן־פורת בסיכומיה, ומאות
ההלכות השונות שנפסקו כבר במשפט האנגלי
בעניני דיני נפשות, גולל קריצ׳מן,
דף אחרי דף, את פרשת הגנתו על הנאשם
מספר אחד, יוסף מנקס.
״וכל זה למה?״ הרים הפרקליט את קילו,
בפנותו לעבר התביעה הכללית, המיוצגת
על־ידי סגן פרקליט המדינה מרים בן־פורת,
״כי כל האמצעים כשרים כלפי מורשי. הוא
(מנקס) מסוכן לשלטונות לא ברור לשלטונות
במה הוא מסוכן. אך ברור: הוא
מסוכן

״יותר מדי סקרים מוזרים״
ך* רשת הגנתו של קריצ׳מן על יוסף
מנקס היתד, מבוססת מלכתחילה על
הטענה, כי לא היו דברים מעולם: מ:קס לא
היה מנהיג מחתרת, הוא לא היה חבר במחתרת,
פעולותיו הפוליטיות הצטמצמו בתחום
המותר של מועדון סולם שהוא אגודה
חוקית, מנקס לא שלח את אקשטיין לרצוח
את ד״ר קסטנר ולא נתן לו אקדח למטרה
זו, כשם שלא היה לו שום אקדח ברשותו,
כולל האקדח שנמצא כביכול בביתו של
מנקס אחרי שנעצר.
כדי להרשיע את מנקס היתה התובעת
צריכה להוכיח לבית־המשפט, כי אקשטיין
קיבל אקדח מידי מנקס, הודרך על־ידו כיצד
ומתי לרצוח את ד״ר קסטנר, ורצח אותו
באקדח זה לבסוף.
משרשרת ראיות זו, לא הוכיחה התובעת
— לדעתו של קריצ׳מן — מאומה: את האקדח
לקח אקשטיין, גם לטענתו, על־יד
ביתו של מנקס, מבלי שמנקם אישית יתן
לו אותו. ומחוץ לעדותו של אקשטיין עצמו
אין שום ראיה שאמנם מנקס הוא ששלח את
אקשטיין לרצוח את ד״ר קסטנר והדריך אותו
לכך. .
קריצ׳מן אף הרחיק ;כת. בסיכימיו בבית־המשפט
הפנה את תשומת לב השופטים לשרשרת
המקרים המוזרים, בזה אחר זה,
שהתביעה רצתה להגדירם כ״מקריות״ ותו
לא .״יותר מדי מקרים מוזרים התחברו
יחד,״ הרעים הפרקליט בקולו, כשהוא מונה
אותם אחד אחד.
הפרקליט נמוך־הקומה ורחב־הגוף שחה
בתוך החומר הרב כדג במים. קריצ׳מן, שנולד
בארצות־הברית ועלה לישראל בהיותו
בן חמש, קיבל את חינוכו בבית־הספר הדתי
תחמזמי. הוא סיים את בית־הספר התיכון
ונרשם מיד לפאקולטה המשפטית של האוניברסיטה
בלונדון, שם גמר חוק לימודים
של ארבע שנים, בתואר מוסמך למשפטים.
את תקופת ההתמחות, עד לקבלת תעודת
עורך־הדין, חזר מקם קריצ׳מן לעשות בישראל,
במשרדו של עורך־הדין המזהיר מקם
זליגמן. יחד עם זליגמן היה קריצ׳מן פרקליטם
הקבוע של אנשי האצ״ל ומנהיגיו.
למרות שלא היה חבר באצ״ל, עד לחודשים
האחרונים שלפני הקמת המדינה,
חשדו הבריטים בקריצ׳מן כאילו היה אחד
מראשי המחתרת. אחרי שקיבל על עצמו,
יחד עם עורך־הדין זליגמן, את ההגנה על
אסתר רזיאל־נאור ואריה בן־אליעזר, נעצר
קריצ׳מן לששה חודשים בלאסרון.
יתד עם זליגמן טיפל גם במשפטיהם של
עולי הגרדום בעכו, וכמשפטו העקרוני של

בן־אליעזר בפני מיעצת המלך בלונדון. שם
הוא ערער על עצם חוקיותן של תקנות
ההגנה לשעת חירום, שהוצאו על־ידי שלטון
המנדט ושחלק גדול מהן נמצא עדיין בתוקף
במדינת ישראל.
נשוי ואב לשני ילדים, מנהל קריצ׳מן
חיים שקטים כעורך־דין בעל שם. רק מפעם
לפעם עולה שמו לחדשות, בשעה שהוא
מופיע במשפטים חשובים במיוחד. אחד
מהם הוא משפטו של יוסף מ:קס, אותו
הכיר לראשונה בעת שהופיע כפרקליטו של
שמואל ד,לוי. ,חשוד מחתרת צריפין, שהיה
עצור יחד עם יוסף מיקס, שאותו ייצג אז
עורך־הדין שמואל תמיר.

ראשו של ד״ר קסטנר. שנה לפני כן תכננו
אליאשווילי ואקשטיין רצח של ד״ר
קססנר
שלושה חיפושים נערכו בחצר ביתו
ובמחסנו של מנקס, ולא נמצא דבר. בחיפוש
׳הרביעי מצא אחד מאנשי הש.ב. אקדח,
עליו מבססת התביעה חלק גדול מהוכחותיה,
מאחר ואקדח זה דומה לאקדח בו נרצח
ד״ר קסטנר ע שו שלושה חיפושים
ולא מצאו שום דבר. בחיפוש הרביעי מתגלה
האקדח ...חיפוש נוסף: מ:לים כדו ר...
מה מנע בעד המחפשים להביא עדים או
להביא את הנאשם מבית־הכלא? את אקשטיין
הביאו לחיפוש ואילו אותו, את מנקם, בעלך,בית,
לא הביאו
אחרי שניתח את תפקידו של הש.ב.
בכל פרשת הרצח, כולל נועמדו של אקשטיין
כפרובוקאטור בתוך חוגי סולם וחטיבות
הנוער של הציונים הכלליים, השמיע קריצ ׳־
מן את האקורד האחרון בטענותיו נגד ה־ש.ב
אני אינני יודע מה תפקיד ד,ש.ב.
ואינני יודע מי כן עשה (שלח את אקשטיין
לרצוח את קסטנר) .אין זה מתפקידי להוכיח
מי עשה זאת. אני יודע שהאקדח לא היה
של מנקס, ולא הוא ארגן זאת ולא קיבל
הוראות משום מ קו ם ...אקשסיין היה איש
ש.ב. פרט לדבריו, אין לנו שום הוכחה שהוא
עזב את ד,ש.ב. לפי עניות דעתי הוא
איש ש.ב. עד היום הזה הוא עצמו אומר
שבאופן פורמאלי לא קיבל ולא ותן הודעת
פיטורין. בפגישה עם אד,רוני (בבית־השוהר)
הוא (אקשטיין) אומר: תניד לאנשי הש.ב.
שהם אחראים לזה שאני יושב כאן.״

.,אחשמימ היא איש ש.ב״
ך אשם מספר אחד,״ סיפר קריצ׳מן
ס ^ לבית־המשפט, על פרשת חייו של שולחי
,״מסר את נשקו אחרי המחת־ת, התגייס
לצה״ל וחזר אחרי כן לחיים נורמאליים.
אך השלטונות לא נ תנו ...לא מניחים לו.
אחרי שיצא סוף־סוף מג׳למי (אחרי רצח
ברנדוט) ,עוקבים אחריו, ארבעה במפפר.
מקלקלים לו את המכונית, מקלקלים את
הבצק בנפט, במקום בו הוא עובד — כל
אלה הם אמצעים של השלם־נות.״
אחרי התחלה שקטה זו, שהכשירה את
הקרקע למה שבא אחרי כן, הריש קריצ׳מן
את קולו וזרק לתוך חלל בית־המשפט את
ההאשמות הכבדות נגד המשטרה, הש.ב,.
והתביעה הכללית המיצגת אותם:
האיש הראשון שהגיע למקום חרצת
אחרי שלוש היריות, היה קצין צה״ל עקיבא
מער, שהכחיש אמנם את חבר תו בש.ב,.
אך אישר לעומת זאת כי היה אחד מקציני
הש״י שעסקו בסזון בחטיפת אנשי לח״י
ואצ״ל י ש פגם בטעם הטוב, שבשעת
הרצח עומד אדם בפינת הרחוב, אדם שבשעתו
היה חוטף אנשי ל ח״י...״
• הש.ב. ידע על תוכנית לרצוח את
ד״ר קסטנר, שתוכננה בידי עד־המדינה אריאל
אליאשווילי והנאשם זאב אקשטיין, שניהם
אנשי ש.ב באותה תקופה ל א
נמצא הסבר מדוע הסירו לפתע את שומרי

״3וחק הצוחק אחרון!״
ף * וףכדי ; או מו, שהיה אחד הנאומים
4 1המזהירים שהושמעו בשנה האחרונה
בבתי־המשפט בישראל, עבר קריצ׳מן מהגנה
להתקפה. אחרי שתקף את הש.ב. ואת קציני
המשטרה העובדים בשירותו, החל קריצ׳מן
בהתקפה על התביעה הכללית.
״אם עורך־דין פרטי היה עושה מד. שעשתה
התובעת, היו שולחים אותו למאסר,״
הכריז, כשהוא מצביע לעבר התובעת.
טענותיו של קריצ׳מן בנקודה זו לא באו

מקט קריצ׳מן לא תיאר
לעצמו כי גם במדינת
1 1 4 11
ישראל יהיה נאלץ להמשיך במסורת הופעותיו
במשפטי המחתרת של תקופת המנדם הברים*.

• ן עומדים לפני כס המע
ץץי
אלכסנדר טל. למרות

מקביל כמעט לקו תביעתה של התובעת, שניו
לסיכומים, כאשר הרעיש בהפגזה כבדה את מ

,הביאו למטה חדש בפרשת וצח קס3נר

כהפתעה, לא לשופטים ולא לשאר פרקליטי
ההגנה. במהלך המשפט סיפרו כמה מן העדים
על פגישות מוזרות ושיח.־ ת משונות,
שהיו להם עם קציני המשטרה ועם התובעת
מרים בן־פורת. עד התביעה והמדינה אריאל
אליאשודילי סיפר כי במהלך המשפט, בעת
שהיה נתון כבר בחקירה־נגדית על־ידי עורך-
הדין קריצ׳מן, הזהירה אותו התובעת :״צוחק
מי שצוחק א ח רון ...זה יתנקם בך!*
החוק הפלילי, טען קריצ׳מן, אומר דברים
ברורים מאד בנקודה זו. הנסיון להשפיע
על עדים ולנסות לשנות את עדותם, הוא
עבירה פלילית חמורה ביותר. העבירה היא
חמורה יותר כשאחד הצדדים מנסה לעשות
זאת אצל עד הנמצא כבר בחקירתו של
הצד שכנגד.
פרקליטו של מנקס לא הסתפק בהאשמות
סתם. הוא הזכיר לבית־המשפט את עדותו
של קצין המשטרה זאב (״ביל״) שפירא,
שהעיד בשבועה כי הרימון ש.מצא בסליק
של טייג בכפר סבא היה מתוצרת צה״ל
בשנת , 1955 ואילו מומחה של תע״ש העיד
כי הרימ ן הוא משנת .1948
אליאשווילי, הזכיר קריצ׳מן לבית־המשפט,
סיפר על ״שטיפת מוח״ במטה הארצי, בנוכחותה
של התובעת; על הצהרה בשבועה
שמסר ולא ידע על מה הוא חותם (״מם־
פיק שאני יודעת,״ אמרה לו, לדבר־ו, התובעת
במטה הארצי) .״על כל זה לא
הגיבה התביעה. היא לא חקרה אח הקצינים
אהרוני והופשטטר בנקודה זו כדי להזים
את דברי אליאשוזילי, ולא הצהירה אפילו
ממק מה כי דברים אלה הם דברי שקר.״
את סיכום דבריו הקדיש קריצ׳מן לתפקידו
של אקשטיין בכל פרשת עדי התביעה. הוא
טען שאקשטיין העיד בשבועה רק כדי להזיק
למנקס, ולנסות לעזור לתביעה להרשיעו:
״התביעה ניכתה יותר מזה. התובעת ביקשה
מפרקליטו של אקשטיין, מעורך־הדין טל,
להזמין עדים, שהיא עצמה לא יכלה להזמין
אותם אחרי שסיימה את פרשת עדי התביעה.״
התובעת
לא הכחישה זאת.
״לסיכום, אני מבקש לזכות את הנאשם
מספר אחד מן ההאשמות המיוחסות לו,״

התובעת מריס בן פורח וסניגורו של זאב אלושטיין,
זהלך המשפט היה נראח ני קו הגנתו של אקשטיין
:גד הנאשס יוסף מנקס, שמר טל את הפתעותיו
נ התביעה הכללית זנל אלה העומדים נואחוויה.

חזר קריצ׳מן על הנוסחה הרגילה של סיום
סיכומי ההגנה במשפטים פליליים. הוא הת־ישב
במקומו, המתין באדישות לנאומי ההגנה
האחרים. כמו השופטים והתובעת, חשב
גם הוא שהנאום שיושמע אחריו יהיה נאום
שקט, שלא יכיל הפתעות מיוחדות. הוא
טעה.

מאין הוצא הקליע?
^ ת ההפתעה של נאומי הסיכום ב־משפט
רצח ד״ר ישראל קסטנר, סיפק
אלכסנדר (״אלכם״) טל, פרקליטו של הנאשם
מספר שניים, זאב אקשטיין. טל הצעיר (,)33
לשעבר עוזר ראשי לפרקליט המדינה בתל־אביב,
קיבל את •תיקו של אקשטיין אחרי
שפרקליטו הראשון, עורך־הדין יעקב חירותי,
נעצר בעצמו באשמת הנהגת המחתרת.
כבול בהודעותיו הארוכות ובה דאתו של
אקשטיין במשטרה, ניהל טל את הגנתו
בשקט ובמתינות. כי בעוד שבמהלך המשפט
לא יכול היה טל לעשות הרבה, גילה לאפ-
תעתו בסיומן של עדויות התביעה כי רש־לגת
התובעת גרמה לכך שיוכל להביא טענה
משפטית מכרעת בסיכומיו: טענת הקליע.
אלכסנדר טל נולד בגרמניה. את השכלתו
העממית והתיכונית רכש בתל־אביב, ואת
השכלתו המשפטית קיבל באוניברסיטה העברית
בירושלים. אחרי שקיבל את תעודתו
כעורך־דין כיהן בתפקיד יועצו המשפטי של
משרד התחבורה, ובפרקליטות המרינה. נשוי
ואב לילדה, מנהל עתה טל משרד כרטי. רק
משפטו של אקשטיין ובעיקר סיכומיו במשפט
זה, הביאו אותו אל כותרות העתונות.
״לא הוכח לבית־המשפט שד״ר קסטנר
נרצח, ולא כל שכן שנרצח כתוצאה מידיה
או יריות שנורו מהאקדח (שהיה בידי אק־שטיין),״
פתח טל בטענה שחישמלה מיד
את בית־המשפט .״אפילו לפי גירסת התביעה
הכללית ה כח רק שהנאשם, ביום ובזמן
הנקובים בכתב האישום, ירה שלוש יריות
אחרי ששאל את ד״ר קסטנר לשמו. הוכח
שד״ר קסטנר הובא לבית־החולים. מכאן ואילך
אין כל עדות.״
טענתו של טל היתד, ברורה בפשטותה:
לא הוכח שהקליע שהובא לבית־המשפט
היה זה שנורה מתוך אקדחו של אקשטיין,
לפי הודאתו. לא הוכח כי הוא אותו הקליע
שגרם למותו של ד״ר קסטנר.
החוליה שהיתר, חסרה, לטענתו של מל,
היתר, עדותו של המנתח שהוציא את הקליע
מגופו של ד״ר קסטנר, ועדותו של מנתח
הגופות אחרי המוות, שיאשר כי מותו של
המנוח נגרם כתוצאה מפגיעת הקליע.
יושבי בית־המשפט ישבו פעורי פה. לאיש
מהם לא היה ספק כי רק רשלנותה החמורה
ביותר של התביעה יכלה לגרום
למצב כזה, בו יאלצו אולי השופטים לקבוע
כי אמנם לא הובאו בפייר,ם הוכחות מספיקות
למותו של ד״ר קסטנר כתוצאה מיריות
אקדחו של אקשטיין. במקרה כזה, טען טל,
אפשר יהיה לכל היותר להרשיע את אק־שטיין,
על סמך הודאתו, בנסיון לרצח.
טל ידע כי טענתו אינה מושלמת בנקודה
זו. לפני השופטים היו מונחות באותה שעה
שתי חוות־דעת רפואיות, שהוגשו על-ידי התובעת
בחתימת הרופאים פרופסור מרכוס
וד״ר רבינוביץ׳ .אולם טל ערער גם על
מהימנותן וכשרותן של הודת־דעת אלה.
״לא הביאו את העדים שהיו צריכים לספר
לנו על הוצאת הקליע מגופו של קסטנר,״
טען טל, בצטטו את עד, תו של המפקח
שמבדל שסיפר לבית־המשפט :״קיבלתי מידי
הד״ר וושיץ קליע שהוצא על־ידו מגופו של
ד״ר קסטנר בשעת הניתוח...״
״מדוע לא הביאו את ד״ר ודשיץ?״ שאל
טל, כשהוא מפנה את תשומת לב ביתד,משפט
לדבריו בכתב של פרופסור מרכוס,
הסותרים את עדותו של שמבדל :״הקליע
ד,וצא על־ידי (ע״י פרופסור מרכוס ולא ד״ר
וושיץ) ונמסר לידי הד״ר וז שי ץ...״
חוות־דעת כזו, טען פרקליטו של אקשטיין,
איננה חוקית. החוק קובע כי רופאים יכולים
להעיד בכתב רק בשאלות מקצועיות מסוימות
מאד, אך לא. על עובדות שהם צריכים

לאשר אותן אישית ולד,חקר עליהן בביתר,משפט.

משחי!
הוגן וטעם מוב
•*שופטים הקדישו תשומת לב רבה
1( 1מאד לטענתו של טל. אחרי שמיעת
עשרות עדים, במשך שבועות ארוכים של
משפם מיגע, היה כל בנין התביעה עלול
להתמוסס בגלל העדרם של כמה עדים טכניים.
במקום להקדיש את מאמציה להרשעת
הנאשמים בעתן רצח, הוכיח טל לביתר,משפט,
בזבזה התביעה מתוך נימוקים פוליטיים
מובהקים את זמנה להקראת כרכים
שלמים של העתון סולם, שלא הוסיפו
ולא כלום להוכחת האשמה הנקובה בגליון
האישום המונח לפני בית־המשפט.
אולם טל לא הסתפק בטענה משפטית
אחת. הטענה השניה שהביא בפני שלושת
השופטים היתה מבוססת פחות על תקדימים
משפטיים ונכסי־צאן־ברזל של המשפט הפלילי,
ויותר על מה שהמשפטנים האנגליים,
אב ת אבותיו של המשפט הישראלי, מכנים
בשם ״הגינות״ ו״טעם טוב״.
״כתב־האישום פגום,״ ביקש הפרקליט
הצעיר והנמרץ לשכנע את בית־המשפט.
״לפי פסקי־הדין של אנגליה אין לצרף כל
אשמה אחרת לאשמת רצח.״
במקרה של משפט רצח ד״ר ישראל
קסטנר, היתד, טענה זו יותר מטענה משפטית
יבשה. כי יוסף מנקס, זא: אקשטיין ודן
שמר הואשמו בגליון־ד,אישום המשותף בשתי
עבירות: רצח בכוונה תחילה של ד״ר ישראל
קסטנר, וחברות. במחתרת הזוממת להפיל
בכוח את השלטון במדינת ישראל.
״בעזרת צירוף שתי ההאשמות,״ טען טל,
״יכלה התובעת להביא בפני בית־המשפם
ראיות משפטיות שלא יכלה להביא אותן,
אם היתר, האשמה אשמת רצח בלבד.״
טל התכוון לעדותו של אליאשודלי. סיפוריו
של אליאשווילי על מחתרות אחרות (מחתרת
״הגינה״ ,מחתרת פתודתקווד ).בהן
אקשטיין היה חבר יחד אתו במטרה ל-צע
מעשי שוד ואלימות, הטילו צל כבד על
אישיותו של אקשטיין.
אולם במקום בו נאמר בפסק־הדין האנגלי
כי ״אין זד, הוגן״ לצרף אשמה
אחרת לאשמת רצח, קיבלו השופטים האנגליים
מראש את ההנחה כי שני הצדדים
ינהלו מה שנקרא בלשון המשפטית ״משחק
הוגן״ .במקרה שעמד לפני ביתיר,משפט
לא היה ספק לאיש כי התביעה הכללית
לא התכוונה אפילו מלכתחילה לנהל משחק
כזה.

מדוע רא הוזהר דן שמד?
^ חרץ המסכמים היה עורך־הדין
יעקוב הניגמן, פרקליטו של הנאשם
השלישי, דן שמר. צמוד לשם שרכש לעצמו
כאחד הפרקליטים הפליליים הטובים ביותר
בפדינח ישראל, המל הניגמן לנתח במתינות

את עדויות התביעה שהושמעו נגד שולחו,
ואת המשתמע מהן.
כמו קודמיו, היו דברי הניגמן כתב־אישום
מלא נגד התביעה הכללית, עדיה, והעומדים
מאחוריהם.
הניגמן הטיח האשמות חריפות מאד נגד
הקצינים אהרוני וכץ, שניהלו את חקירתו
של שמר, שהיה הראשון שהודה כהשתתפות ״
ברצח, אם כי טען כי לא ידע מלכתחילה —
וגם בזמן המעשה — כי אמנם התכוון 1
אקשטיין לפגוע בקסטנר.
ואילו בדבריו של שמר במשטרה, הכתובים
בכחב־ידו של המפקח כץ, מצא
בית־המשפט כי שמר העיד כי בליל הרצח
יצא ״לפגוע בד״ר קסטנר...״
כשעלה כץ על דוכן העדים השחיז הניגמן ;
את איזמל חקירת־שתי־וערב, שהוא משתמש :
בו ביד־אמן. אחרי כמה רגעי חקירה חריפח,
הודה כץ כי את המילים ״ל.גוע בד״ר
קסטנר״ רשם הוא עצמו, לא מפי דן שמר. ,
שלא אמר אותן.
״זוהי רשלנות של חקירה במשטרד״״ האשים
הניגמן בתוקף את מנהלי החקירה
בתיק קסטנר, והצטרף בכך לשני ח.ריו |
הסניגורים .״אותו חוקר ששיטתו ברורה .
מכנים דברים הדרושים לו, וחברתי (התובעת
מרים בן־פורת) מנסה להכניס ל;ד. פירוש
זה או אחר אותו אדם( ,המפקח
כץ) חקר אותו בנסיעה והכנים לתוך פיו ׳
את האשמה הגדולה ביותר שאדם יכול להאשים
את עצמו (רצח).״
הניגמן לא נכנס לצד הפוליטי של הפרשה.
מה שהיה חסר בסיכומיו היתה השאלה ה־ 1
פשוטה אך החשובה ביותר: אם אמנם ידע
ר,ש.ב. מלכתחילה — לסי עדותו של אלי־אשודילי,
שסיפר כי מסר את שמו של שמר
לש.ב. אחרי שמנקם שאל אותו, לדבריו,
אם הוא מתאים למחתרת — מדוע לא הזהירו
אנשי ד,ש.ב. את שמר מהתחברות עם
אקשטיין ועם מנקס? מדוע לא עשו כל
אשר ביכולתם כדי למנוע את שמר מלהשתתף
במעשים שהביאוהו לכסוף אל ביתד,סוד,ר?

היתה זו השאלה היחידה שלא נשאלה
במסגרת המהלך המשפטי המצומצם בהכרח
של משפט הנאשמים ברצח ד״ר ישראל
קסטנר. אולם גם השאלות שנשאלו סיפקו
חומר רב לשופטים, שירדו מדוכנם כשהם
עמוסים בחומר ראיות וטענות, כדי להכין
את אהד מפסקי־הדין החשובים ביותר במדינת
ישראל.
יהיה זד, פסק־דין שיצטרך לענות על השאלה:
האמנם יצא אקשטיין לרצוח אח ד״ר
ישראל קסטנר בשליחות המחתרת של ה, -
נאשם יוסף מנקם, או האם עשה זאת בשליחות
או בידיעת ר,ש ב. אשר בשירותו עבר,
או שמא עשה זאת על דעת עצמו?
כשקיפלו הפרקליטים את גלימותיהם, ר
משק קול אזיקי הנאשמים נשמע נמורד
מדרגות בית־המשפט, המתינו גם המנוסים
ביותר שבמשפטנים למועדיד,קראתו הקרוב
של פסק־הדין, הנכתב עתה בלשבותיהם של
שופטי ביח־המשפט המחוזי בתל־אביב.

במדינה
(המשך מעמוד )10
מתעלמים במפורש רהחלטת שר הפנים,
חתמו השבוע קציני המשטרה על הפקודה
לגירושו של יוסף אבו־דבבוס וביצעוה.
מוחמר אבו־דבבוס מיהר לשר הפנים, גרם
לבך שבר־יהודה י!דיע ברבים כי הוא נוטל
מקציני המשטרה את סמכותם לגרש אזרחים
ישראליים או אחרים מתחומי המדינה.
היתד. זו קריאת־תגר על המטה הארצי של
המשטרה. כשפירסם השבוע המפק ז הכללי
הודעה׳ כי קציני המשטרה ימשיכו לחתום
על פקודות־גירוש בתוקף סמכויות שניתנו
להם, לדבריו, מטעם שר הבטחון, היה ברור
כי יוסף אבו־דבבוס מעכו גרם להרחבת
הקרע הקואליציוני המתרחב והולך.

התפטרות חוקית. דהרי נכנם לעיריה במקומו
של מגורי־כהן. אם תבוטל התפטרותו של
ד.ח״כ יסולק דהרי מן העיריה.
זה היה מצב הדברים, כשקראו שני
הפלגים היריבים בעירית נתניה את חבריהם
לשתי ישיבות מועצה נפרדות. בבוקר
אותו יום הגיש עורך־הדין שמואל תמיר
גליון אישום בן ארבעה דפים לבית־משפט
השלום בנתניה, האשים את משה שקד
בעשרות עביר׳ ת סליליות — מהוצאת כסף
בטענות שודא, מעילה באימון, ועד ביצוע
״מעשה העלול להביא לידי חיזק ציבורי״.

שניים אוחזים בכשא

סוחדי ם מיעת
הכדווגרו ם

עיריות עשרות אנשים הצטופפו בחדר הישיבות
הקטן של מועצת העיריה. ליד השולחן ישבו
ששה־עשר חברי המועצה, כשהם מחכים
בקוצר־רוח לדי.ן על הנושא ״הדחת ראש־הע
ריה״ .אולם, לפני שניגשה המועצה לדיון,
ביקש אחד החברים את רשות הדיבור.
״הוא לא יד_ר!״ נשמעה קריאה מתוך
הקהל הצפוף. מקהלה מדברת שלימה ענתה
לקול הבודד :״הוא לא ידבר!״
הנואם שהקהל הס ער רצה למנוע ממנו
את. רשות הדיבור היה ח״כ חרות חיים
מגורי־כהן. המקום: חדר הישיבות של מו־ע*ת
עירית נת.יה. הזמן: יום רביעי שעבר.
לטועגה. חברי המוה׳

עצה התפזרו. מחוסר כל אפשרות להתגבר
על המקהלה־המדברת הרעש-ית, נאלץ
ראש העיר עובד בן־עמי לנעול את הישיבה.
בניגוד לכל נוהל מקובל נשאר! אחריו באולם
כמחצית הח״רים. היו אלה חברי
סיעות הפר. גרסי_ים, מפא״י, אחדות העבודה,
מפ״ם והכלנתר של נתניה, דוד דהרי, שהחליטו
להמשיך בי סיבה גם אחרי שננעלה
בפקודת ראש העיר. להם לא ה״ריעה המקהלה:
חבריה התפזרו לפי צו האיש שכינס
אותם למקום, מזכיר מועצת הפועלים המקומית.
ללא גינוני־טכם מיותרים, החליטו
להדיח את בן־עמי מתפקידו, בחרו במקומו
את משה שקד כראש העיריה.
בבוקר יום המחרת הצטרף חבר נו6ף
לפורשי המועצה, מסיעות הפועלים והפר.
גרסיבים. שר הפנים, ישראל בר־יהודה,
הודיע לבן־עמי כי הוא מכיר רק במי עצה
עירונית אחת ובהחלטותיה: המועצה ש.ש־ארה
בתדר הדיונים אחרי נעילת הישיבה.
הודעתו של בר־יהודה, שהבטיח לבן־עמי
לפרסם את החלטתו גם ברשימות, העתון
הרשמי של הממשלה, ובכך להדיחו סופית
ממשרת ראש העיריה, הביאה את המאבק
הגדול המתח לל בשבועות האחרונים סביב
כסאו של ראש עירית נתניה לשיא נוסף,
גב, ה הרבה יותר מכל השיאים שקדמו לו.
קבלן לראש עי ר. המשבר פרץ כשהחליט
עובד בן־עמי, אחד מראשוני בוניה
ומקימיה של עיר החולות נתניה, לעשות
ימיו כקדם, להתמסר לבניתה של עיר חולות
נוספת, עיר ה.מל אשדוד שליד אשקלין.
ראש עיריה אחר היה עושה את שני
הדברים גם יחד: מנהל את עניני עירו ובונה
עיר חדשה. בן־עמי החלים כי יוכל
להתמסר רק למשימה אחת. בקושי רב שיכ־נע
את א,שי מפלגת ,-הציונים הכלליים,
להסכים לפרישתו מתפקיד ראש העיריה
למשך שנתים, פינה את כסאו לק.לן משה
שקד, איש המפלגה הפרוגרסיבית, שנשא
מעתה את התואר ממלא־מקום ראש העיריה.
שקד, ידיד סוב לבן־עמי, קיבל על עצמו
את המשימה החדשה בהתלהבות רבה. הוא
הבין מיד שעסקי הקבלנ ת הנרחבים שלו
לא יפסידו מאומה מזה שהוא יעסוק בהם
ובמשרה החושה בעת ובעונה אחת האפשרויות
החדשות שעמדו לפניו, עת נתנה לו
זכות החתימה על פקודות התשלום ב-
עיריה, היו בלתי־מוגבלית כמעט.
כך, למשל, העביר שקד סכומים שעמדו
לזכותו בקופת העיריה, לזכות מוסדות אתם
עמד בקשרי מסחר פרטיים בנתניה, ערך
משיכות־יתר בעת שהיתרה לזכותו בקופת
היתד, קטנה מפקוד ת התשלום לספקיו.
שתי מועצות. בתום ש.ד, וחצי לכהונת
החליט שקד להפוך לראש עיר עצמאי•
בעורר, אחד מחברי ס־עת חרות, דוד
דהרי, שעבר למפא״י תמורת הבטחה ל-
מנויו כסגן ראש העיר, הודיעו סיעות ה־פועליו׳,מזרחי
לבן־עמי כי החליטו להדיחו.
בן־עמי לא נכנע. הוא חיפש ומצא כי
התפטרותו של ח״כ חרות חיים מגורי־כהן
ממועצת העיריה, לפני כשנתים, לא ה־חח

השלישי בסירות גילויי עסקי

ה ספור ט

ראש־עיר בן־עמי
נן או לא ז
התובעים: עמנואל כרידר, חבר מועצת עירית
נתייר״ ויצחק טברסקי, חבר הועדה
המוניציפאלית של מפלגת הציונים הכלליים.
השבוע הכריזו שני אזרחי נתניה על
עצמם כראש העיריה. עובד בן־עמי הודיע
כי כל מי שמערער על מעמדו כראש העיר
יכול לפנות לבית־הדין הגבוה לצדק. משה
שקד התחבא מאחורי גבו של שר הפנים,
הכריז כי רק הוא יושב על הכסא הנכסף.

פחח־תקזחז
גדש שעשו;!׳
אילו ידע צבי הוברמן, תושב רמת־גן,
כי פתח־תקווה הסמוכה תראה לו פנים כלבך
זועפות, לא היה מ זליט להשקיע בה
את כספו כבנין בתי־קולנוע.
הוברמן, תושב ישראל וותיק, המדבר בהברה
אשכנזית, הקים את מפעלו הראשון
בפתח־תקווה בשנת ,1955 כשהפך את בית-
הקפה הציפור חכחוליה, לקולנוע־קייץ.
כדי להקים קולנוע, היה הוברמן זקוק
לאישור הוועדה לבנין ערים. ה א שכר מהנדס,
הורה לו להקים את •בנין הקולנוע בהתאם
לדרישות החוק העירוני. כשהשלים את
הבניה, סבר הוברמן שיקבל את הרשיון.
אולם שלמר, וולפברג, מנהל מחלקת הגביה
בעיריח. קבע• אהרת: הוא דרש מהוברמן להשליש
בקופת העיר סך 1500ל״י כ״תרומה
לביתן בגן החיות״ שלא היה קיים אז ב־פתח־תקווה,
ולא הוקם מאז ועד היום.
שערות ככ)? היד. מה שלא הפכים
לתת וולפברג בפניה רגילה קיבל הוברמן
מועדת בנין ערים המחוזית, אחרי שפרקליטו
יצחק ברא״ז פנה לב ת־הדין העליון לצדק.
אחרי שהפסיד עונת הצגות אחת, החל
בית־הקולנוע של ד,וברמן לפעול.
משנה החלים הוברמי להגדיל את עסקיו.
כשהוא מתעלם מן העובדה הידועה לכל,
כי בידי מועצת הפועלים בפתח־תקווה
נמצאת בעלותם השלמה או החלקית של
ארבעה בתי־קולנוע בעיר, הגיש הוברמן בקשה
להקמת ב ׳ודק! לנוע נוסף.
ראש העיר פנחס רשיש סירב .״כשכאן
יצמחו שערות, תקבל את הרשיון!״ צעק
לה׳ ברמן, כשהוא מראה לו את כף ידו.
גם הפעם החלים הוברמן להתעקש. יחד
עם פרקליטו עיין השבוע באפשרות לפנות
פעם.נוספת לבית־הדין העליון, לבדוק שם
את אפשרות הצמחה השערות על כף ידו
של ראש עיריית פתח־תקווה, מבלי לתרום
תחילה לקרן הקמת פרק לאומי, גן חיות,
(חסשן בעסזד )14

ן -כזזצאי־שכת צילצלו הטלפונים על
שולחנותיהם של עורכי מדורי הספורט
בעתודת היומית .״כאן מדברים מההתאחדות
לכדורגל בישראל,״ אמר הקול מעבר
לקו .״אנו רוצים למסור לכם את ההודעה
הבאה: לאחר שנתפרסמו בשבי עון העולם
חזה דברי השמצה על כמה מחברי הנחלתנו,
המו רואים צ׳ דך לפרסם ברבים שהדברים
מופרכ־ם מיסודם, והחלטנו לדחות כל ויכוח
עם העתון הנ״ל ולעבור לסדר היום.״
זאת היתד, תגובתה היחידה של ההתאחדות
לכדורגל בישראל, על ד,אשמ ת החמורות
שפורטו בשני המאמרים הראשונים בסדרת
הגילויים על הכדורגל הישראלי, שפורסמו
בגליונות העולם הזה (.)1052 , 1064
בעיני חברי הנהלת ההתאחדות נראה הכל
פשוט וחלק. כל האשמות החמורות, שפורטו
ביסודיות ואשר נקבו בשמות מפורשים,
לא היו, לדידם, אלא סתם דברי השמצה על
כמה מחברי ההנהלה. הגילויים על מעילות,
בזבוזים ושחיתות, שהוכחו בעובדות בדוקות,
היו, לדעתם ״מופרכים מיסודם״ .ועל
כן, עוברת ההתאחדות לסדר היום.
אולם שומרי הספורט לא עברו על פיר־סומי
העולם הזה לסדר היום. גילויים אלה
עוררו סערה והתמרמרות בציבור הספורטאים
ובקהל הצופים. אפילו עתונות הספורט
הישראלית — שאנשיה ידעו זה ש.ים על
הרקבון המכרסם בתוך צמרת עסקני הכדורגל
אך ביכרו לשתוק ולהשתיק פרשיות,
פן יפסק זרם הזמנות־החינם למשחקים ולסיורים,
ושכמה מהם אף עשו יד אחת
עם המושחתים — לא יכלה לשתוק הפעם.
לא לכולם היה האומץ לחזור על האשמות
העולם הזה, אולם רבים יצאו בגלוי נגד
השתקת פרשיות השחיתות.
״היכן התגובה?״ זעקה כ תרת המאמר הראשי
במדור הספירט של ידיעות אחרונות.
יהודה גבאי, עורך מדור הספירט של ה־עתון,
היה זהיר מאוד .״עם כל רצוננו
להאמין למוסד צבורי נכבד,״ כתב במאמרו
הראשי ,״נדמה שהצי-ור לא הסתפק בתגובה
סתמית שאינה א מרת כלום• בכל אשר
תפנה תשמע התלחשויות ורכילות שאינן
לכבודו של ה מו סד ...רבים בקרב אלפי
אוהדי הספורט קראו את כל ד,אשמי ת, מצאו
בהן שמות מפ,רשים וכינויים כמו גנבים,
מועלים־באימון וכר. אי הגבה פירושה סיכון
שלום הבית בהתאחדות ...הנהלת ההתאחדות
שותקת, ומסכנת את האימון הכללי
של מאות הקבוצות אליה. צבור חובבי
הכד׳ רגל רוצה לדעת את האמת, ויש לו
כל הזס ת לדרוש אותה!״

התיקונים הראש־נים
^ פילו ,,חדשית הספורט״ ,הנזהר
בדרך כלל מלתקוף את ראשי ההתאחדות
לבל יסתמו לפניו מקורות האינפו רמציה,
לא יכול היה לעבור לסדר היום על
האשמות העולם הזח. במאמר מערכת ראשי,
המופנה אל הד״ר יוסף לאם, נשיא ההתאחדות
לכדי רגל, והחתום בידי יחיאל ארזי,
עורך מרור הספורט בעתון הארץ, תבע
העתון לא להתעלם מהאשמות העולם הזח.
״היה זה גילוי מזעזע לציבור חובבי
הכדורגל הישראלי,״ כתב ארזי ,״שראה עד
כה בהתאחדות מוסד ספורטיבי, שנציגיו
מושכים בחוטים שלא על מנת לקבל פרם.
א׳ תם רבבות החובבים לא תיארו לעצמם
כי מאחורי הבעיטות העזות מסתתרת פרשה
כה קודרת ומבישה. המשחק אינו יכול
להימשך בצורה בה החל ...נותר בנו
קורטוב של אמונה, כי עדיין ניתן לתקן
ולהציל את המעט ששרד. לא היינו רוצים
להתאכזב ולהיזזכח כי בסדום של הכדורגל
הישראלי לא נותר אפילו צדיק אחד.״
וכך, במקום שההתאחדות לכדורגל תעבור
לסדר היום על האשמות העולם הזה, עברה
כמעט כל עתונות הספורט לסדר היום על
תגובתה העלובה של הד,תאחד׳ ת .״זוהי ה
הודעה
המוזרה ביותר ששמעתי בחיי,״ אמר
בן־ציון פט, ראש תא עתונאי הספורט. אף
עתון, פרם לדבר, לא פירסם את ההודעה.
אפילו העסקנים, המנהלים את ההתאחדות
לכדורגל, הודו כי העולם הזה צדק בהאשמותיו.
ה דות לפרסומים אלה הם ניסו
לתקן, לפח.ת בחלקם, את אי־הסדרים בהתאחדות.
אחרי שבשבוע שעבר הוזמנו
מיליון כרטיסים חדשים למשחקי הליגה
בדפוס יפת, באה השבוע פעולה נוספת.
העולם הזה, למשל, האשים במאמר הראשון
בסדרה זו, כי החלוקה ללא חשבון
של כרטיסי־הומנה למשחקים הש.נים גורמת
לספסרות ולרמאות בקנה מידה גדול. השבוע
החליטה הנהלת ההתאחדות שלא לחלק
יותר כרטיסי־הזמנה למשחקי הליגה
והגביע בעונה זו.
אחרי שהעולם הזה גילה, כי מעשיו המפוקפקים
של מזכיר ההתאחדות לשעבר
משה וייס הביאו לסכסוך עם משטרת ישראל,
שנמנעה מלפקח על משחקי הכדיירגל

גן, שם נערן חמשחק ב-ן קבוצת לגיד,
לבין מכבי תל־אביב, אחרי שיהנזשמרח
דרשה להדפיס מחדש את הכרטיסים למשחק.
— דבר שהב־א לריבוי מעשי־חרמית וספי
סרות — קוימה השבוע סולחה רשמית בין
הנהלת ההתאחדות למשטרת ישראל, והמשטרה
חזרח לפקח על הסדר בתחרויות.

המש טרה מתערבת
ך* יו אנשים רכים שלא ראו בעין

1 1כה יפה סולחה זו, שהחזירה את המשטרה
לעסקי הסם רט. כי היא היתד, עלולה
להפריע להם בעסקיהם• והיא אמנם הפריעה.
הדבר בא לידי ביטוי בשערוריה הגדולה
של הכרטיסים למשחק האחרון של הקבוצה
הפולנית לגיח נגד מכבי תל־אביב ברמת־גן.
במודעות לקראת תחרות זו נאמר שחור־על־גבי־לבן,
שלתחרות ימכרו רק כרטיסי
ישיבה, במחיר אחיד של 2ל״י, לכל היציעים.
בדרך כלל מוכרים לאיצטדיון רמת־גן
כרסיסים מסומנים, בהם מצויינים מספר
המנהרה, מספר הגיש ואף משפר השורה
והמושב. אולם על כרטיסים מסומנים יש
פיקוח, ואפשר לדעת בדיוק כמה נמכרו.
על כרטיסים במחיר אחיד, ללא מספר,
קשה לפקח. איש לא יוכל לברר כמה כרטיסים
נמכרו, ואפשר יהיה למכור, אם תהיה
דרישה לכך, מספר כרטיסים גדול יותר
ממספר המקומות. לכך התנגדה משטרת
ישראל. לא משום שחששה שמישהו עשוי
להרייח מהעיסקה, אלא מפני שפחדה מעומס
קהל ביציעים.
יום אחד לפני המשחק, שנערך ביום שני

השבוע, פקדה המשטרה להדפיס את הכרטיסים
מחדש. מאחר שחלק מהכרטיסים כבר
נמכר, אי־אפשר ה ה להדפיס את כולם מחדש!
הודפסו כרטיסים למנהרה המרכזית,
שהוצאו לשוק רק ביום המשחק, כדי להבטיח
כי ליציע זה לא יכנסו ה תר-צופים
מכסי יכולת קיבולו.
וכך, כאשר הופיעו צופים שקנו עוד
קודם לכן כרטיסים במחיר של 2ל׳׳י, בהיותם
משוכנעים כי יוכלו לשבת במקום
מרכזי, הם הופתעו למצוא אח דלת המנהרה
המרכזית חסומה בפניהם. רק אלה מהם
שהיו מוכנים לשלם עוד חצי לירה במקום,
הורשו להכנס. היתר הופנו אל האגפים.
למזלם הגדול של מארגני המשחק לא נהרו
המונים למשחק זד״ אחרת היו מעורבים באתת
סשערוריות הספורט הגדולות במוינד״

בגינוד 7ף וק^ פיפ״א
ך( רשת הכרטיסים במשחק מיה מו-
1 /בילה אל שסח נוסף בעסקי הכדורגל,
שטרם דובר בו. זהו שטח רחב ומכניס
במיוחד. הוא מכניס עוד יותר, כשהוא מרוכז
בידי קומץ אנשים שקנו להם שליטה
עליו. זהו ענף יבוא ויצוא הכדורגל.
בשנתיים האחרונות ביקרו בישראל כתריסר
קבוצות כדורגל זרות. באותן השנים
יצאו כחצי־תריסר קבוצות ישראליות למסעות
מחוץ לגבולות הארץ. האזרח הרגיל,
הקורא בעתונות על ביקורי הקב צות
השונות, סבור לתומו כי הכל פשוט וחלק
בענינים אלה: קבוצה מקומית מזמינה
קבוצה זרה לביקור, משלמת לה חלק מהכנסות
המשחקים, ערכת לה טיול יפה.
האמת היא הרבה יותר מסוככת. כי האנשים
המרכזים בידיהם את עסקי היבוא
והיצוא של הקבוצות דואגים להסתיר אמת

0 ^ 0 1 0 7 1נחום סלונים, בעל הזכיון
1 1 _1 | 97811 ) 1למכירת הכוסיסים למשחק
לגיה, גופה תוספת של חצי לירה
תמורת הזכות להכנס ליציע המרכזי. דבר
זח חוא בניגוד למה שהובסת במודעות.
זו. ויש להם סיבה סובה לכך: פעולתם
היא בלתי־חוקית.
לפי חוקת הכדורגל העולמית, אין קבוצה
יכולה לשחק נגד קב צד אחרת, מקומית
או זרה, לפי הזמנת איש־עסקים, אלא
לסי הסכם בין הקבוצות המשחקות. אין זה
קשה מדי עבור סוחרי הכדורגל לעקוף חוק
זה. את הדוגמה הקרובה ביותר, נתן השבוע
ביקורה של הקבוצה הפולנית לג״ח בארץ.
כיצד הגיעה לגיה לארץ? כיצד אורגנו משחקיה?
לאן זרמו ההכנסות ממשחקיה?
לכאורה באה לגיה לארץ לפי הזמנתה
האדיבה של קכוצת מכבי פתח־תקוה אולם
שמה של מכבי סתח־תקוה הוא רק שלט,
המסוה תחתיו עסקי אחרים, שלמכבי פתח־חקוה
תהיה מהם אך הנאה מועטת .״המארחת״
מסתח־תקוה אפילו לא טרחה לשחק
משחק נגד הקבוצה שהיא הזמינה לארץ.
אנשיה לא באו בכלל במגע עם א.שי לגיח.
כשקבוצת לגיח רצתה לצאת למסע משחקים
לחוץ־לארץ היא התקשרה עש אום
בשם אוקראינצ׳יק, יהודי היושב בפאריס ושהוא
מורשה מסעם הפיפ״א לעסוק בתיווך
עסקי כדורגל. הוא תכנן את מסעה של
לגיה. בין השאר קבע לה שורת משחקים
בתורכיה. מאחר שישראל אינה כה רחוקה
מתורכיה, לא היתד בל מניעה שהקבוצה
תשחק גם בישראל.
למעשה, כל הקבוצות הזרות המשחקות
בישראל קופצות לכאן רק בדרך מסען ל־

בית־הממבחי־ם

תסבוכת אפיינית ליד שער מכבי
תל־אביב, במשחק שנערך השבוע
באיצנזדיו! רמת־גן ננו קבוצת לגיד, מורשה. על הארץ שרועים
תירכיה. הדבר משתלם למארגנים, משום
שבמקום לשלם דמי נסיעה גדולים הם
משלמים רק את דמי הסעת הקבוצה מישראל
לתורכיה. לאוקראינצ׳יק יש סוכן בישראל!
הוא מכר לו את משחקי לגיה בארץ. תמורת
זאת קיבל אוקראינצ׳יק רק דמי־עמילות —
במטבע חוץ. מה שקורה ללגיח בישראל
הוא ענינו של הסוכן הישראלי.

כך זה סדעל

^ סוכן הי שרא לי קיבל את הקבוצה
| 1בארץ. אולם ה א לא יכול היה לארגן
לה משחקים, שהרי אסור הדבר לסי החוק,
והתאחדות הכדורגל לא תרשה לקבוצותיה
לשחק נגדה. משום כך הוא לוקח לו שותפים.
חלק מהשותפים הם עסקניה של
קבוצת כדורגל בארץ. במקרה הנדון אלה
הם עסקני מכבי פתח־תקוד״ הסוכן סידר
ניירות, כאילו מכבי פתח־תקוה היא מזמינת
הקבוצה, והכל בא על מקומו בשלום.
כשהגיעה הקבוצה לארץ, ריכז הסוכן
בידיו את ניהול העסקים. קודם כל הוא תבע
לעצמו דמי־עמילות גבוהי* שיבטיחו לו
ריווח אפילו אם משחקי הקבוצה בארץ
יסתכמו בגרעון. הוא שיקבע גם לאיזו סוכנות
יש למסור את מכירת הכרטיסים, ולמי
לתת את קבלנות הסדרנות במגרש. מה שנשאר
למכבי פתח־תקוה תמורת השם שנתנה
להזמנת הקבוצה, היה חלק מהרוזחים
בשאר המשחקים, באם יהיו כאלה.
לא אחת קורה שאגודה הנכנסת לעסקים
מפוקפקים מעין אלה, יוצאת בהם בגרעון
כספי גדול. כי כדי למצוא יריבים לקבוצה
האורחת, יש לקנות א תש. אם מכבי פתח־תקוה
רצתה לארגן משחק בין לגיח לבין
מכבי תל־אביב, כדי לזכות בחלק קטן מאוד
מהרווחים, היה עליה לשלם אלף לירות
לאגודת מכבי תל־אביב תמורת המשחק.

השימח הפסולה

ץ והי דל! דוגמה אחת, להבהרת השיטה
1לפיה מנוהלים עסקי הייבוא של קכוצות
זרות לארץ. שיטה זו היא פסולה מעיקרה.
9הצופה הישראלי נדרש לשלם מחירים
גבוהים כדי לחזות במשחק קבוצות זרות,
ללא כל הצדקה, מביוזן שרוב הכסף אינו
זורם לטובת הספורט אלא לקבוצה קטנה.
9הכדורגלנים הישראליים מתמודדים ואף
נפצעים פצעים חמורים, כמו במשחק
מכבי תל־אביב נגד לגיח, מבלי שהם עצמם
יזכו לשום ט־בת־הנאה. למעשה הם עולים
על המגרש לא כדי להאדיר אח שם הכדורגל
הישראלי, אלא כדי להזרים כספים לכיסי
טפילים המנהלים את עסקי הייבוא.
9שיטה זו מאפשרת זיופי כרסיסים
ורמאות בקנה־מידה גדול, מבלי שיהיה לשום
מוסד ממלכתי פיקוח על כך, מאחר והממשלה
משחררת משחקים אלה ממם בכסח
ין שההכנסות מגיעות לאגודות הסס רם.
9שיטה זו גורמת לשחיתות בהתאחדות
הכדורגל, מאחר ואנשים מסויימים בה
מקבלים כספים או הלוואות, תמורת העלמת־עין
מעסקיהם המפוקפקים של האמרגנים.

הסוחרים

* ץיה 0סוחרי הכדורגל בארץ? רבים
מנסים לשלוח ידם בעסקים קוסמים
אלה, המבטיחים חדחים קלים. רובם הם

השוער בנדורי והבלם רזניק, כשמעליהם מקפצים אל הכדור חלוץ
הפולנים והמגן שאול מתניה. משחק זה היה אפייני להקרבתם הספורטאית
של הכדורגלנים, אשר על חשבונם עושים אחרים עסקים.

אנשים הקשורים איך־שהוא בספורט הכדורגל:
מאמני* עתונאי־ספורט, ואפילו
שופטי כדורגל.
אולם השלים האמיתי והכמעם־בלעדי בשטח
זה הוא אדם ששמו אינו ידוע כמעט
לציבור הרחב. זהו חפציה כהן. חפציה הוא
חבר הנהלת אגד לשעבר, המקובל מאוד
בקרב מכריו וידידיו כאדם ישר ונדיב.
בזמנו פרש חפציה מאגד ונכנס בשותס ת
לעסק של סוכנות נסיעות. העסק חוסל,
אחרי שרוב השותפים הפסידו בו את כסס*
כיום מנהל חפציה כהן, גבר כבן ,40 את
סוכנות הנסיעות פאן טוריסט, ברחוב אחד-
העם בתל־אביב. אולם מלבד ניהול סוכנות
הנסיעות הוא משמש סוכן כמעם־יחידי,
מזה שלוש שני* של עסקי יבוא הכדורגל.
הוא קשור עם אוקראינצ׳יק בפאריס, ועם
אמרגנים דומים בוינה ובתורכיה מסדיר
באמצעותם את יבוא הקבוצות.
חפציה, אוהד מושבע של מנבי תל-
אביב, הגיע אל אמרגנות הכדורגל לפני
כשלוש שנים. היה זה כשאיגון פולאק ארגן
את הבאת הקבוצה הסק טית פאלקיר* לפי
הזמנתה של טכבי פתח־תקוה
היתד, זו התחלה מסובכת, מכיוזן שהסתימה
בשערוריה. האמרגן האנגלי של הקבוצה
היה יהודי צ׳כי בשם סמיצ׳ק, היושב
בלונדון, שבא עם הקבוצה לארץ. תמורת
תיווכו היה עליו לקבל 100 לירות שטרלינג.
ביום יציאתו מהארץ קיבל סמיצ׳ק את הכסף•
כשהגיע למלט* ניסה לפרוע את השטר
בן מאה הלירות, ואז, להפתעתו, התברר
לו שהיה זה שטר שיצא עוד לפני
שנים מהמחזור. הוגשה תלונה ומשטרת
ישראל פתחה בחקירה.
איגון פולאק וידידו בן־צידן פט טענו
שאת השטר מסר לסמיצ׳ק חפציה כהן, כמה
דקות לפני שהמתווך האנגלי עלה למטוס
בלוד. חפציה כהן טען, לעומת ואת, שקיבל
את השטר מפולאק. החקירה הגיעה למבוי
סתו* והתיק נסגר משום שלא היתד, זו
הברחת ממבע. השטר היה פשוס הסד ערך.

היוצאות בדרך זו. הדוגמה הבולטת ביותר
לכך הוא פסעה של הפועל פתח־תקוה ב־60
יום מסביב לחצי כדור העולם. הקבוצה נסע*
שיחקה, ניצחה והפסידה. ומד. הלאה?
משבר כספי חמ ר פקד את הפועל פחח־תקו*
אי־אפשר היה לשלם לשחקנים את
הוצאות ימי־העבודה שהפסידו. הגיעו׳ הדברים
עד לידי כך, ששניים מאנשי הקבוצה
הגישו משפט חברים נגד מנחש הלר, מנהל
הקבוצה, ואורי קרני, ראש הקבוצה. הם
האשימו את השניים בבזבוז כספי* הוצאת
כספים ללא קבלות ואישורים.
כדי להשיג את הכסף לתשלום, עשתה
הפוסל פתח־תק ה צעד פזיז. בשעתו, כאשר
שהתה בקופנהגן, הזמינה הפוסל פתח־תקוה
את נבחרת העיר לסיור בישראל. סיור דה
עתיד היה לה ערך ללא סוכנים ומתווכים,
והפועל פתח־תקוה היתד, עשויה להתבסס
מבחינה כספית מהכנסות סיור זה, בו לא
היה צורך לשלם למטילי* אולם מחסור
הכסף, ש..א כתוצאה מן המסע הארוך, אילץ
את הנהלת הקבוצה למכור מראש את משחקיה
של קבוצת קופנהגן לאחד הסוחרים.
כי בעסקי־הספורט כמו בכל שטחי העסקים
האחרים קיים חוק ברזל: מי שמסתבך
בתוך רשת של רמאות ואחיזת־עיניים
חייב להמשיך עד הסוף המר• והם ף כאן
הוא מר מאד — הרם המוסר הספורטאי
ואחו רמת הספורט כולו.

מסע -ותוצאותיו
ך* 0ציה 0ח ן אינו עובד לבדו בעסקי
1י הכדורגל. יש לו שותף המקבל את
קבלנות הסדרנות במשחקים אותם מארגן
חפציה והמממן בכספו את רוב עסקיו של
חפציה — אהרון מזרחי. יש גם שותף שני,
המקבל את הפצת הכרטיסים למשחקים אלה.
חבורת שותפים זו היא למעשה החבורה
השולטת בעסקי יבוא הכדורגל, והיחידה המפיקה
מהם סובת־הנאה ממשית.
ענף נוסף לעסקי מסחר הכדורגל הוא
ענף הייצוא. הוא אינו כה מפותח ומכניס
כענף היבוא, אך העוסקים בו אינם מפסידים.
שוב, כל עסקי הייצוא נעשים באמצעות
מתווכים. אם רצתה חפועל תל־אביב
לצאר, השגה לסיור באירופ* היא
עשתה זאת באמצעות האמרגן אוקראינצ׳יק.
לקכוצה עצמה לא היתד, שום טובת־הנאד,
מנסיעה זו, חוץ מהוצאות הנסיעה ודמי׳
השהיה באירופה שכוסו על־ידי האמרגן.
סיורה הגדול של חפועל פתח־תקוה באירופה
ובמזרח הרחוק נעשה בידי חפציה
כהן, בשיתוף עם אמרגן וינאי.
גם עסקי יצוא אל* למרות כל הקסם
שבה* אינם מביאים בם׳ פו של דבר תועלת
מרובה לא לספורט הישראלי, ולא לקבוצות

7171ך ר 1נוח רזניק ובנימין רבינוביץ
1 1 11ן חשים לעזרת חברם, שנפצע
במשחק נגד קבוצת לגיה מורשה. שחקנים
רבים נפצעו ללא פיצוי, בעוד שאת ההכנסה
ממשחק זח, חנניסו סוחרי הכרטיסים לכיסיהם.

במדינה
(המשך מעמוד )12
או אף להקים תחילה שותפות עם מועצת
הפועלים המקומית, כשם שעשו נעלי בתי־הקולנוע
שקדמו לו.
הברחות בשים הכנופיה: התחנה

ת שבץ העו&ס וחג 1055
מאוזן־ .1הר שות
הבלתי תלוייד.
במדינה ; .5ספק;
.10 כלי עבודה
של ספר; .12 לה,
דייר• בשעתה; .14
אותו יש לשאת
ציונה; .16 שוטר
מנדטורי; . 18מ ען;
.19 השאלה;
.21 הירח הרוסי;
.22 בן יעקב; .23
אחד מנהרות גן־
עדן; .24 מספר
הצדיקים הנעל מים;

זה כהרי זה!״;
במכנסיים.27

עפה; .31ג אווה;
33 נכרי;
.35 כלא; .36 ווא די;
.38 יישוב כדרום; .39 אי בריטי;
.40״עלה 41 אחות לשנים־
עשר אחים; .43 הכתיב הנכון לעיר
לוד; .44 מארץ זה באו הכותיים;
.46 יצחק בן־צבי; .48 איילה שלוחה;
.49 שליש הנשיא.
מאונך .2 :אחי יפת; .3בה נפגשים
ראשי מעצמות; .4החלש לחזק! .6
שליח ציבור; .7פעם שלטה בימים;
.8האל; .9אדמיניסטרציה; .11 עתו־נאי
עברי; .13 עונש; .15 לחיים,

בלשון סקנדינבית; .17 מבנה חקלאי;
. 18 איש תעשיה חשוב; .20 מפעל
מכוניות אירופאי; .23 בהמה; .26 פנ חס
לבון הוא מזכירה; .27 אלוף אהרן
רמז הוא מנהלה הכללי; .28 כלי הנ דסה;
.29 מכתב הבא להזכיר; .31 פרח;
.32 מם; .34 בוץ; .35 בדרך כלל,
הוא מוצל מאש; .37 סימפאתיה; .39
חשוב כתואר שם למטוס; .42 רבית
קצוצה; .44 הכ״ף של סכו״ם; .45 גב עה
ארכיאולוגית; .47 חווה לקין.

קורס מזורז לפקידות אחרי חנוכה
קורם לקצרנדת אנגלית

סירת־המנוע של משמר החופים ניגשה
למזח הראשי בנמל חיפה. המכונאי כיבה
את מנועו, השוטרים פנו לעבר תחנת המשטרה.
בידיהם נשאו מזוודות כבדות. ב־חדר־ד,מלתחה
של התחנה הכניסו השוטרים
את מזוודותיהם לארונות, נעלו את הארונות,
עלו לטנדר הירוק שהמתין בחוץ. הם
סיימו את משמרתם.
ליד שער הנמל העיף השומר מבט חטוף
בטנדר, אותת לנהג להמשיך בדרכו. סוף־
סוף, מה יש לחפש ברכב משטרתי?
ברגע בו נעלם הטנור מרחבת התחנה,
יצאו שלושה אנשים ממחבואם, מסביב לתחנה.
הם היו לבושים ככל פועל נמל
רגיל, ורק המשקפות שבידיהם הבדילו אותם
מיתר הפועלים שעבדו בנמל הסואן.
השלושה ניגשו בצעדים בפחים אל בנין
התחנה, נכנסו ישר לחדר־ד,מלתחה .,אחו
מהם פתח את הארונות בזה אחר זה, הוציא
מתוכם את המזוודות שהושארו שם לפני
דקות ספורות, על־ידי שוטרי המשמרת שסיימה
את עבודתה.
שוטרים ומכיס. שלושת הפועלים
המדומים לא היו גנבים, אלא אנשי משטרה
אף הם. החוליה, בפיקודו של סגן מפקד
מדור הבילוש החיפאי, הקצין אלי רביב,
כללה את הסמלים הוותיקים רובינשטיין ר
וונדר. והם הצליחו לגלות את אחת מרשתות
ההברחה המחוכמות *ביותר שנפרשו אי־פעם
במדינת ישראל.
כי. המבריחים ברשת זו לא היו אלא
אותם האנשים, אשר המדינה הפקידה אותם
לתפוס מבריחים; שוטרים ממשמר־ד,חופים
של ממשלת ישראל.
באותו בוקר, היו ניידות המשטרה החיפאיות
עסוקות מאד. לפי רשימה שבידיהם,
אסרו קציני המחלקה הפלילית את כל אנשי
המשמרת, שהתחלפה לפני שעות אחדות.
השוטרים המופתעים נחקרו, נתבעו למסור
כל מה שידוע להם על מנהיגי הכנופייה,
אשר בשירותה העבירו את המזוודות.
פנסי־ביס כ* 50ל ״י. הידיעות על
קיומה של רשת־הברחה גדולה, הנהנית מחסות
רישמית או רישמית־למחצה של משמרת
נמל חיפה, הגיעו למטה המחוז עוד
לפני שנתיים. מדי פעם היו מודיעים אלמונים
מ! סרים על שוטר זה או אחר שנראה
בקרבת אנשים החשודים כמבריחים׳ או על
כמויות גדולות של סחורה מוברחת, שהובאה
לחוף באחת מסירות משמר החופים.
מטה המחוז לא נקט בכל פעולה ממשית.
רק כשהתרבו התלונות, הגיב בפעולה שיג-
רתית ביותר: הוא העביר עשרה מאנשי
משטרת הנמל למשטרת הנפה, בעיר, הציב
עשרה שוטרים אחרים במקומם.
החלפת השוטרים לא שינתה את המצב:
ההברחות נמשכו, ואף התרבו. משהחלו רוכלי
העיר להציע למכירה כמויות עצומות
של פנסי־כיס גרמניים יקרים, במחיר 50
ל״י הפנס, עגילים, צמידים ומחרוזות מארצות
הים התיכון, שעונים שוויציים וסיגריות
אנגליות ואמריקאיות ללא תודיות־מכס, ניגשו
הבלשים לעבודה מאומצת. העקבות הובילו
אל תחנת משמר החופים.
המכצט הסופי. בניגוד למפקדו, המפקח
הכללי של המשטו־ה יחזקאל סהר,
המחפה על קציניו הנתפשים בעבירות פליליות׳
החליט המפקד הנמרץ של מחוז חיפה,
מפקח מחוזי מתיתיהו (״אדי״) סלע, לשים
קץ למצב המחפיר. הוא קרא אליו את ראש
הלשכה הפלילית, ם.מ.מ. מנחם בנדל, ציתה
עליו לפתוח בחקירה מיידית.
בנדל, יליד ראש־פינד, בעל התקיפות האופיינית
של בן מושבה, לא בזבז זמן. ביידעו
כי פעולה משטרתית מסוג זה עלולה
להגיע לאוזנים בלתי־רצויות בתוך המשטרה
עצמה׳ ובראש וראשונה לחשודים האלמונים׳
החליט לשמור על הפעולה כולה בסוד
מוחלט. הוא קרא לעוזרו, ראש מדור הבילוש
קרל זינגר, הטיל עליו להרכיב חוליה
מיוחדת, שתפעל בסודיות ובמהירות לגילוי
המבריחים.
וכך׳ מחופשים כפועלי נמל׳ עקבו אנשיו
של זינגר אחרי פעולות המבריחים. עיקוב
אחרי הרוכלים׳ גילה את ראשי הכנופיה ב-
חיפה. עיקוב נוסף גילה כי מכונית משטרה
פורקת מדי פעם מזוודות חשודות, ליד ביתו

של אחד ממספקי הסחורה לרוכלי־העיר.
הכל הוביל לכיוון הנמל. לילה אחרי לילה
שכבה החוליה בין ארגזי מטען, ליד בנץ
תחנת^ר,משטרה. בלילה בו עמדה א/ק ירושלים
להגיע לנמל׳ יצאה סירת משמר החופים
לקראתה. כשחזרה הסירה לבסיסה, פרקו
אנשיה את מטען המזוודות בחדר־ד,מלתחה.
סחורה כצינורות אוורור. לקצין
אלי רביב, מפקד החוליה, היתד, ברורה מעתה
שיטת ההברחה: סירת משמר החופים
היתד, יוצאת לקראת האוניות הבאות לנמל,
מתעכבת לידן, ומקבלת מידי השותפים מבין
הצוות את מזוודות הסחורה המוברחת. את
המזוודות היו השוטרים מאכסנים למשך לילה
או שנים בחדר־המלתחה׳ מוציאים אותן
אחרי כן בתוך מכונית משטרה לסוחרים.
יומיים אחרי שנאסרו, החלו כמה מהשוטרים
לדבר. לחוקרים נודע כי בקרוב תגיע
לחיפה א/ק ציון. עליה, בתוך צנורות האיוו־רור
של מאפית האוניד, ומחסניה, היו מוחבאות
מזוודות נוספות.
החוליה יצאה לנמל. המלחים מצוות א/ק
ציון שהיו שותפים לרשת־ד,הברחה הופתעו
מאד כשבמקום חבריהם, אנשי משמר
החופים, עלו על הסיפון שוטרים אחרים —
הקצין רביב וסמליו.
אותו בוקר עזב טנדר משטרה את הנמל,
כשהוא עמוס במזוודות מלאות פנסי־כיס,
שעונים ומחרוזות. יחד אתם הביא הטנדר
לבית־המעצר החיפאי שנים ממלחי א/ק ציון.
הלוויתנים כתור. בזאת לא נסתיימה
הפעולה. אל השוטרים העצורים המחכים
לדינם, והמלחים הנמצאים עדיין בחקירה,
יצטרפו בקרוב חברים אחרים של הכנופיה.
כי לחוקרי המשטרה החיפאית אין ספק כי
רשת־הברחה, בממדיה של זו שנתגלתה, לא
היתר, מורכבת משוטרים וסמלים בלבד.
״בקרוב תתגלינה הפתעות נוספות,״ הבטיח
בנדל׳ בתום השלב הראשון של הפעולה
הוא רמז כי אחרי הדגים הקטנים,
יגיע עתה גם תורם של הלוויתנים הגדולים
— מממני ההברחה, מפקדיה והנהנים העיקריים
מכירותיה.
פשעים ריב משפחת• רגיל
תוך זמן קצר חלפה השמועה בץ כל אנשי
העדה הארמנית הקטנה בישראל. סרקיס
תוריסיאן, סנדלר מיפו׳ רצה להשיא את
בתו הצעירה לארמני יפואי צעיר. אולם
בני המשפחה התנגדו. הם הסתמכו על המסורת
הארמנית, תבעו מסרקים להשיא את
הבת למזפס בואיז׳יאן 19 ,׳ גם הוא מיפו,
קרוב משפחה לכלה המיועדת .״ראשונים
בתור הם בני המשפחה,״ צעקו הקרובים

מחסל־כנופיות סלע
השוסרים והנזבריחים שיתפו פעולה
בתיבות המשפחתי שהתעורר. רוב אנשי העדה
תמכו בהם.
סרקים התעקש, סרב להיכנע, למרות שבני
המשפחה החלו להפיץ שמועות שערערו
את שמה הטוב של בתו. עד כי, באחד ה־תיכוחים
הסוערים דקר בנו של סרקיס,
זריאד, את בן־דודו, מזפס.
באחד הימים נתקלו מזפס ואחיו בסרקים.
חזזולס חזה *106

הם פתחו בוויכוח מחודש. בסוף הוויכוח
נמצא סרקיס מוטל על מרצפת רחוב 4ביפו,
כשהוא דקור למוות.
״הוצאתי מכיסו של מזפס פגיון מגואל
בדם,״ העיד סמל המשטרה גיסים בוזגלו
בבית־המשפט.
לכאורה, לא היה ספק בנסיבות המקרה.
התביעה ביקשה מהשופט החוקר יוסף מגורי-
הכהן להעביר את דינם של שני האחים
לבית־המשפט המחוזי, להאשימם ברצח בכוונה
תחילה. אולם הסניגור, עורך־הדין חיים קא־זים,
סבר אחרת :״לא היתה כאן כוונה
סולנוע סרטים
מאז ועד עתה
ציד המכשפות (מקסים, תל-אביב;
צרפת) הוא הסרט המתאים ביותר לבילוי
מתוכנן של כל אותם אנשי הש.ב ,.קציני
המחלקה לתפקידים מיוחדים של משטרת
ישראל, וכותבי המאמרים הראשיים בעתוני

מציג צ׳אפלין בסדרת קטעים גאוניים את
כל המגבלות שבארץ האפשרויות הבלתי-
מוגבלות. הוא לועג לתרבותה, לסרטיה,
לצביעות וריקנות אזרחיה, לאמצעי־הפיר־סומת
שלה — ובעיקר לטלביזיה.
כשהוא מוצא את עצמו חסר־פרוטה, הוא
הופך בעל־כרחו למוצג־תעמולה בטלביזיה,
בנסותו לחזר אחרי נערה המסמלת את כל
הדור האמריקאי הצעיר (דואן אדמס) .הוא
מתחבר עם ילד פלא (בנו מייקל) ,בן למשפחה
הנרדפת בשל דעותיה הפוליטיות,
מוזמן בעצמו להופיע לפני ועדת חקירה,
מחליט לבסוף לנטוש את אמריקה הדמוקרטית
הצבועה.
צ׳אפלין, אשר בעצמו נרדף בשל דיעותיו
ונאלץ להגר מארצות־הברית, לא הצליח להעלים
בסרט את מרירותו האישית וזעמו,
יוצא בשצף־קצף נגד רודפיו. הוא, דבר הפוגם
בסרט קשות.
אך עם כל חולשתו וחסרונותיו, ראוי
מלך בניו-יורק להיראות בעיני כל חובב
קולנוע, כי צ׳אפלין, גם בחולשתו, נשאר
עדיין צ׳אפלין.

דופקים את הלבנים

סימון סניורה ואיב מונטן כ״ציד המכשפות״
הבישופים וראשי־הבולשת חברו יחדיו
לרצח. זה היה סכסוך משפחתי רגיל, אלא
שהוא נסתיים באסון.״

כל ישראל
מתשו 1ם דב חירו ת
המרכז למיכון משרדי של הממשלה
החל בהכנת פנקס הבוחרים לכנסת
הרביעית. החוק, הקובע כי מספר הבוחרים
לכל קלפי לא יעלה על , 1000 קובע גם כי
פנקס הבוחרים /בחירות הבאות חייב להיות
מוכן עד חודש מרץ 1959 מספר
התיירים נמצא בסימן עליה, עוד לפני
תחילתן של חגיגות שנת העשור. בחודש
נובמבר הגיע המספר ל־ ,2495 שהוא מספר
התיירים הגדול ביותר לחודש אחד, מאז
קום המדינה חברת ״פלאלום״,
שהסתבכה קשות בענייני מימון, היא בעלת
פטנט של צעיר ישראלי, לאמצעי בטחון
לסירי־לחץ. פטנט זה, שהינו יחיד במינו
בעולם, עלול יהיה אולי להתגלות כנכס לא
מבוטל גס בעיני נושי החברה ק ד
אופרטיב ״דן״ מעיין באפשרות לקבוע
מחיר אחיד לנסיעה בכל הקווים שלו בתל־אביב.
המחיר המוצע, במקרה דה, יהיה
80־ 90 כרוכה מיליון לירות הוקצבו
על־ידי הסוכנות היהודית להשלוית בניני האומה
בירושלים, לקראת חגיגות העשור.
הממשלה תרמה את מחצית הסכום, כהלוואד,
לסוכנות 163 הרוגים — זהו מספר
ההרוגים מתא־נות דרכים, במשך תשעת
החודשים הראשונים של השנה. אם התאונות
הקטלניות ימשיכו בקצב זה, יעלה מספר
האבדות בכבישים השנה על מספר הרוגי
צה״ל במערכת סיני.

תזכיר

שרים בדיעו-ת

איסור השימוש בנפט להתנעת מכוניות
יכנס השבוע לתוקפו, אחרי ששר התחבורה
פירסם תקנה מיוחדת המטילה
עונשים חמורים על מפיריה. כפי שגילה
העולם הזה ( )1044 נקט השר בצעד כזה,
אחרי שמרבית המוניות ומספר גדול של
מכוניות אחרות הותנעו לאחרונה בעזרת
נפט, כדי לחסוך בסכומים גדולים, בהפרש
בין מחיר הבנזין לנפט. בצורה כזו נפגע
משק המדינה פעמיים: מהאוצר נמנעו ה־מיסים
הגבוהים המוטלים על הבנזין, ואילו
מנועי המכוניות, שנרכשו כולם במטבע
קשה, מתבלים במהירות רבה. ארגון המוניות
הודיע על כודנתו לנקוט בצעדים משפטיים
נגד התקנה שפורסמה, בתקווה לערער
על חוקיותה את הסכסוך שפרץ
בין משרד הפיתוח לבין המועצה המקומית
באילת, בעת הנחת אבן הפינה למרכז המסחרי
החדש בעיר, גילה העולם הזה (.)1058
השבוע אישר שר הפיתוח, בתשובה לשאילתה
שהוצגה לו על־ידי ח״כ הציונים
הכלליים יוסף ספיר, כי אמנם ארע סכסוו
כזה, אולם ״מאז התקרית חזרה המועצה
לשיתוף פעולה עם משרד הפיתוח.״
העולם הזה 056ז

השלטון, בימים טרופים אלה.
כי פרשת הוצאתם להורג של ״מכשפי״
העיירה סאלם שבמדינת מאסטצ׳וסטס בארצות־הברית,
בשנת , 1692 היא גם פרשת חייהם
של קרבנות המקארתיזם האמריקאי או ה־סטאליניזם
הסוביטי, כשם שהיא מקבילה
במידה לא מעטה למתרחש במדינת ישראל
בימים אלה.
ארתור מילר, בעצמו קרבן המקארתיזם,
חיטט היטב בספרי ההסטוריה, עד שמצא
את הפרשה המתאימה למחזה לוחם נגד ציד־המכשפות
של הס־נאטור האמריקאי ג׳ו מק-
ארתי. הוא מספר במחזה דראמטי, בנוי
היטב, על נשים וגברים תמימים, אדוקים
באמונתם, שנפלו קרבן למזימותיהם החשוכות
ותאוות־השלטון של בישופים וכהנים,
ראשי הבולשת, המשטרה והמשפט של שנות
המאה ד,־.17
עומק למחזה. אולם לא רק מילר וקוראיו
חשו בהקבלה שבין קרבנות רצח
החפים מפשע בסאלם׳ לבין קרבנות המק-
ארתיזם של שנת . 1952 אף תיאטרון לא
רצה להציג את ציד המנשפות בארצות־הברית,
ואף מפיק אמריקאי לא רצה לסכן
את כספו — גם אחדי ההצלחה הגדולה של
המחזה באירופה (ובישראל).
ציד המכשפות, בהשתתפותם של איב מונ־טאן,
סימון סיניורה ומיילין דמונג׳ו הוא
אחד הסרטים הטובים ביותר שהוצגו בשנים
האחרונות בתל־אביב. הגירסה הקולנועית,
שהוכנה לסי היתר מיוחד ממילר, בידי הסופר
הצרפתי הנודע ז׳אן פול סארטר, יוצרת
עומק קולנועי למחזה, נותנת לצופה
את הרושם שהוא חוזה ומזדהה עם העלילה,
בעצם התפתחותה.
בבימויו של ריימון רולו, שביים בשעתו
גם את המחזה בתיאטרון פריסאי, בהשתתפותם
של איב מונטאן וסימון סיניורה,
הופך ציד המכשפות לאחת היצירות הקולנועיות
הגדולות ביותר בנושא של מאבק
האדם על חירותו.

המלד ב חול ש תו
מלך כנידיורק (צפון, תל-אביב; ברי•
מניה) הוא נשקו הסודי והיחיד של גאון
הבד צ׳ארלי צ׳אפלין, במלחמתו הפרטית
נגד ארצות־הברית של אמריקה. זהו סרט
שחציו גאוני, כמו כל יצירותיו הטובות
של צ׳אפלין, וחציו פוליטי וצורם, כפו סרט
תעמולה סובייטי.
אין זאת משום שהדיעות, אותן מביע
צ׳אפלין בחלק הפוליטי של סרטו, אינן נכונות׳
אלא משום שאיש אינו רוצה לשמוע
אותן דווקא מפיו של צ׳אפלין. כל זמן ש-
צ׳אפלין, אשר יצר גם את סרטו זה מאלף
עד תו לבדו, משתמש להבעת דעותיו בנשק
הסאטירה והלעג, הוא מצויין. ברגע בו הוא
הופך לנואם מדרגה שניה באסיפת־תעמולה
פוליטית, הוא חיוור וקליש.
האפשרויות המוגברות. צ׳אפלין
הוא המלך שאדו (המלך צל) ,המחפש מקלט
בארצות־הברית אחרי. הפיכה בארצו. בסיו־ריו
הראשונים של המלך בארץ המקלט,

אי בשמש (תל־אביב, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא אי שומם ושדוף לחלוטין. מאחורי
הפירסומת הרעשנית שאפפה את הסרט,
מאחורי. שמות הכוכבים הזוהרים,
מפיק כדריל זאנוק, וזמר פופולרי כמו הרי
בלפונטה, מתגלה אחד הסרטים המעטים
שהוצגו לאחרונה בארץ ושאפשר לומר עליהם
בפה מלא: לא כלום, אפס.
לכאורה מנסה הסרט לטפל בבעיה אמיצה,
יחסי שחורים ולבנים. אולם הוא ע־שה
זאת בצורה כה בלתי־אמיצה ומבולבלת, עד
שאפילו מעט הכוונות הסיבית שהיו ליצרני
הסרט משיגייז את הד,יפו ממטרתן.
ארבע העלילות הנפרדות שבסרט, הקשורות
זו בזו רק בקשרי משפחה קלושים,
מתרחשות באי קטן, אחד האיים הקריביים.
רוב רובד, של אוכלוסית האי מ רכב מתושבים
כהי־עור, צאצאי עבדים, המתחילים
לקבל את עצמאותם תחת שלטין הכתר הבריטי,
מנהיגם של אלד. הוא הרי ילפונטה,
המתאהב בתושבת לבנה (ג׳ין פונטיין) ,אולם
אינו מעז לנשקה אפילו פעם אחת, כדי
לא לפגוע ברגשותיהם של הצופים הלבנים.
השליטים האמיתיים של האי הם קומץ
לבנים, בעלי המטעים ופקידי הממשל. גם
להם יש אותן ההסתיגויות כמו לבלכו:טה,
וכאשר אחד מהם מתאהב ביסהפיד, כהת־ע
ר (מרותי דונדרידג׳ ש־כתח לפירסום
מעל דפי קוזפידישל) היא מעז רק לרקיד
עמה בבית המושל וללחוש לה כמד, מילות
אהבה ותו לא.
סבתא היתה כושית. את צירו המרכזי
של הסרט יוצרות שתי העלילית במשפחה
מעורבת. ג׳יימס מייסון מקנא לאשתו
על לא דבר, ורוצח בקנאתו את
מאהבה הדמייני — מייקל רייני. אחותי, ג׳ון
קולינס, הרה ללדת לרן משפחת לורדים,
אולם מפחדת להינשא לו פן יגלה כי סבתה
היתד, כישית.
כל התסבוכת של בעיות ופרטי־בעיות, המוגשת
בצורה תכלה, בעזרת שיח יבש וחסר
הומור, מנסה להוביל את הציפה למסקנה
כי ילידי האיים הקריביים זכאים לממשל
עצמי.
אם השליטים הלבנים של האיים הקריביים
מנהלים את עניניהם באותו כשרון שהיצרנים
הלבנים ניהלו את הדרם, אין כל
ספק שמגיעה לילידים הכושים הזכות להשתחרר
משלטונם•
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה• בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• רצחתי את אמי (זמיר, תל-
אביב) — סרט הולנדי, המנסה להוכיח כי
הפשע הוא תוצאת השפעת הסביבה והחינוך.
חיוני להורים.
• קורות אסתר קוסטלו (אמבי.
תל־אביב) — שחיתית במגבית — לא היהודית,
אלא האייריקאית הפרטית, לטובת
נערה חסרת חישים ג׳וו קראופורד.
• ממלכת השמש (מונרבי, תל-
אביב) — סרט לוקומנטרי״מרהיב על פרו,
הארץ שאימה סומאק, היהודיה מברוקלין,
אימצה אותה כמולדתה.
• הגיבן מנוטרדאם (ארמון, חיפה)
— אנתוני קווין מפחיד בכיעורו וג׳ינד, לולו־בריג׳ידד.
מקסימה ביופיה, בגירסה הצרפתית
של סיפורו של ויקטור הוגו, על מצלצל
הפעמונים של נסית נוטרדאם.
חסמן פרסי

( 1ק די סקתט
ליט 1ר אל
1ענ2

אסמח

ספורט

תיאטרון

כדזרגל

עוד נז*ון
המש שנים אחרי ששרידיו האחרונים
של תיאטרון המטאטא התפזרו איש איש
לעברו, יפעיל השבוע פועל במד. תל־אביבי
את זרקורי בית־רלעס המט ליפול, לטיל את
אורם על השחקן הוותיק יעקב מימן, וחבריו,
אנשי התיאטרון הכחול.
בשבוע בו חורו שתקני דז־רה־מ׳ לקפד,
נוגה בכיכר מוגרבי בתל־אביב, והחלו לחפש
הופעות לפרנסתם, היד, זה מעשר, נועז
ביותר מצידם של יעקב טימן וחיים וטונה
פרדו להקים את התיאטרון המקצועי ד,ששי
בישראל. וזאת בדיוק בימים בהם הוקם
תיאטרון סאטירי מקצועי (סמבטיון) ,ולהקה
סאטירית דוגמת הלהקות ד,צבאיות, בצל־ירוק.
לשלישיה
הנודעת הצטרף גם איש הקאמרי
לשעבר, השחקן הוותיק מיכאל מסינגר, ה־קריקאטוריסט
דוש, ה&זמונאים יחיאל מוהר
ושמואל פישר, המלחינים קונרד מן ו־אולרי־נוז׳יק,
והמחברים יוסף נץ, אורד,
שם־אור ויעקב בר־נתן.
במערבונים ופזמונים סאטיריים על משטרת
ישראל, מס ההכנסה, הסיעות הדתיות
בכ.סת וחיי התיאטרון עצמו, רוצה הלהקה
להצ׳נית בתוכניתה צחוק בצד לשעשע את
הקהל הצמא לצהוק אמיתי ובריא.
״ההצלחה מובטחת,״ אמר השבוע דוש,
אחרי הצגת ה״בורד ,,״אם רק הצחוק לא
יהיה בצד*,

אזרחים
ב ש חור־ אפוד

אגרת

מתנה נאה
לחנוכה

ה*רע הגדזל

40.000

להשיג בבל הבנ קים

חמ> ג\בר>ה מעיינות הישועה

רומטיזם,
ארטריט * ס,
לומבגו, אישיאס.
מחלות נשים
נדבר פרסיב נא לפנות אל :

חברת חמי טבריה בע״מ,
המנהל הרפואי, טבריה.

ר חנבו־־ג
י״ אי כלר
רהיטים לפי תרשימים אדריכליים ומודלים סטנדרטיים

ארבע חליפות שחורות, ארבעה פרצופים
שחורים, ארבעה זוג. ת ידיים שח, ר ,ת הרוקעות
בקצב. רביעיית גולדן בייט משסיער, את
הספיריטואלס הקלאסיים. שירי העברים הכושיים
של ארצו ת־ד,ברית, המבקשים את
רחמי אליהו הנביא, מתפעלים מ-צתונו של
יהושע מול חו מ ת יריחו, ומהללים את
שליחי השמים שעודדו את דניאל בגוב האריות.
שלאגרים — אבל מכובדים, מאופקים,
כמעט קדושים.
הפסקה קצרה! ארבעת הכושים מופיעים
בחליפות אפורות בהירות. ושוב שלאגרים
— הפעם ג׳אז, קאליפסו וסתם מיקצבי־שדים.
הכל בביצוע המושלם שהתפרסם
במיליוני תקליטים, ובתוספת ד,צג,ת מוק־יונות
צדדיות, אשר רק מוסיפות לשמיעה.
זהו ערב מושלם למי שאוהב להתיישב
ליד מכש-ר היי־פידליטי ולטבוע בים של
נעימות ומקצבימ

סאחורי הקלעים
שרו ש בתבק־ד אחד
התפקיד הראשי במחזה אשת הסנדלר
הנפלאה נמ.ר השבוע לשחקנית הצעירה
אסתר גרינברג, שתשחק בתפקיד אשת הסנדלר
במקום שרד, בנבנישתי, שתפשה
את מקומה של חנה מר! ן נהעולם חוה
•0054 אחרי שעזיבתה של הנד. מרון גרמה
לעיכוב בל,ח־ר,זגזגים של התיאטרון הקאמרי,
החליט מהל התיאטרון יוסף (״פפ מילוא
לגרום לעיכוב נוסף, ולהחליף שמת את
השחקנית בתפקיד הראשי המדחין־
ה ע סו קכיותר בישראל היד. השבוע יומן
זראי, שע״ק בעת ו-עונד, אחת בהכנת
מוסיקה לפזמוגיו של חיים חפר בשורש
וזרע כתיאטרון זירה, לפזם, ניד,ם שק-אוריאל
אופק ודן אלמגור להצגת משה וויד
טלאטור בזירה, להצגת אשת הסנדלר הנפלאה
בחתיאטרון הקאמרי, ולשתי להקות
צבאיות מחזה גופן? של משה שמיר
יוצג בקרוב בהתיאטרון הקאמרי. אחרי ה־כשלון
האמנותי החרוץ של גס זו לטוביה
באהל, ינסר, שמיר לתקן את הרושם הרע
שנ צר בקהל מבקרי התיאטרון בעירת המחזה
אגדות לוד, העוסק בבעיותיהם של
העולים החדשים בצורה יותר רצינית מאשר
הקומדיה הזולה וחסרת־הטעם גם זו לטובה.
בהזדמנות זו יחזור להקאמרי השתקן אריה
אליאס, שהוצאתו מהתיאטרון בש״תו ע,־
ררה סערת רוחות, ם.יב השאלה אם הופלה
לרעה בגלל היותו בן העדה הספרדית, אם
לא כשרונו המופלא של הבמאי
גרשון פלוטקין לה סיע בתפקידו של כל
שחקן אחר בכל הצגה שהיא, בא השבוע
לידי ביטוי נוסף בהצגת ירמה, בה-ממלא
פלוטקין את תפקידו של חואן, במקומו של
יוסף ידין חנמצא עתה בארצות־הברית.

המאמץ 10 וודז שמוצדק
על משחק השבוע כין הקפוצה
הפולנית ,,לגיח״ ורשה, לפין מכפי
תל־אכיכ, שהסתיים כתוצאת תיקו
,1:1כותכ, שייע גלזר:
מי שלא האמין
בסיסמה ״אם לא
נותנים אז לא מנצחים,״
יכול היה להתחיל
להאמין בה
אחרי המשחק שלנו
השב ע נגד לגיח.
עד שעליתי למגרש,
לא ראיתי את המשחקים
שלהם. לא הלכתי
לראות אות*
מפני שראיתי כבר הרבה קבוצ,ת. אחר־כך
התחרטתי שלא הלכתי קראות אות*
שמעתי שהם מגיעים עד נבחרת רוסיה,
ויותר בריא לראות את השחקנים שאתה
הולך לשחק נגדם, כדי לדעת איך לשחק.
הם חזקא כן באו לראות אותנו, במשחק
שלנו נגד מכבי יפו השבת. זד, לא ע,ר.
אחרי הנצחונות של לגיה בארץ, ואתרי
שניצחו את נבחרת מכבי ישראל ,8:0התחלתי
לפחד מהם. ראיתי שכרי לקבל 8:0
לא צריך לנסוע לחוץ לארץ, אפשר לקבל
את זד, גם פה. ברחוס אמרו שנקבל 11
ואולי , 12 אבל לי דוזקא היחד, הרגשה
טובה לפני המשחק. אמרתי את זד. לח.רד,
בארוחת־הצהרים לפני המשחק. תשאלו אותם.
אהרי שעלינו למגרש ראיתי שהשד אינו
נורא כל כך, ועוד למטה מזה. צריכים
להוד! ת שהם יצאו בכבוד אתנו, ולא אנחנו
אתם. ועכשיו אין להם ש! ם תירוצים. הם
לא יכולים להגיד קורות, מזל רע, בוץ
או גשם. שום תירוצים. אמנם הם שיחקו
יום אחד קודם, והתעייפו קצת. אבל אנחנו
שיחקנו י,מיים קודם.
הקפוצה הבי פראית. הפולנים עלו
למגרש על בטוח. הם בטח חשבו שתפסו
איזה פרייארים, איזה נבחרת חיפה או משהו
כזה, שיתנו לה חמש או שמונה וילחצו
ידיים בסוף. במקדם זה הם ראו שחקני
כדורגל. אחרי שחשבנו בהתחלה שאנחנו
נפחד, הם התחילו לקחו יוחר משאנחנו.
מכבי התעלתה על עצמה. היו כמה נקודות
חלשות אבל נלחמנו על כל כדור, רצינו
לקבל מה שפחות. ההתקפות שלנו היו
יותר מתוכננות, והם רק עלו עלינו קצת
בס שר. אחרי שראו שלא ה, לך להם להכניס,
הם התחילו לשחק חזק ולהיכנס בנו• לג.י,
המסג׳יסט שלנו, היתד, עבודה עד תשע
בלילה. רק שניים מאחד־עשרה השחקנים
שלנו יצאו בלי שריטות — אני ורזניק.
ראינו שהם נכנסים חזק והתחלנו גם כן
לד,כנס, עד שהיו צריכים לד,פסיק את ה־מטחק
כמד, פעמים. אני חושב שהם הקבוצה
הפראית ביותר שהיתר, בארץ.
הם הכניסו גול במחצית הראשונה ונח־מיאס
השוזר. במחצית השניה. שמעתי שאומרים
שהחמצתי עוד הזדמנות היסטורית,
כמו נגד רוסיה, בזד, שעמדתי מול השער
ובעטתי לשמיים. זאת לא הזדמנות היסטורית.
יותר קל להבקיע שער מעיני הקהל
מאשר ברגל לפני השער. פשוט לא היתד,
זווית כל כך נוחה.
בכך הכל הם קבוצה די בינונית בכדורגל,
ולמטר, מבינונית ״התנהגות ספורטאי* אחרי
המשחק הם התחילו לקלל בפולנית ולא רצו
ללחוץ ידיים. התוצאה כנראה העיקה עליהם.
גם כשד,מנד,לים שלהם רצו לעשות סולח*
איש לא רצה. עד שהשופט דייב המצרי
התחיל לצעוק עליהם שהוא ימסור א תם
לפיפ״א. בסוף נפרדנו במין ידידות שכזאת.
מד. שאני רוצה להגיד, זד, שבקצת מאמץ
אפשר לצאת בכבוד גם נגד מדינה שיש
לה איזה קשר לססוסניק.
תדריך מאורעות אלה, מתוך מאורעות הספורט
של השבוע הבא, יעניינו את חובב ר,ספ,רס!

הפועל תל־אפיפ

-מכפי

חיפה (יפו, איצטדיון באסה; שבת; .00ו)
— הוא מפגש הכדורגל עליו מתנוסס סימן
השאלה הגדול ביותר. הפועל תל־אביב,
בלי חודורוב ובלי שוער המילואים שנפצע,
עלול להפסיד את משחקו השני בליגה.

• הפועל חיפה -הפועל פתח־תקוה
(חיפה, איצמדיון עירוני; שבת; .00ג)
— יהיה מפגש הכד,רגל הסוער של השבוע.
תוצאת תיקו צפויה בהחלט.

חעזוס ותה מסי

אגשים
1 13ר איגטל־ג״ט•
אחד מותיקי האיכרים בסג׳רד״ יהודה
ערב, גיגה בזכרונותיו מימי היות דו ד
כףגוריץ פועל במושבה, כי ״דוד גרין
היה בח ר בלונדיני, שלא ידע לעבוד. הוא
היה תמיד שוקע בספרים, והאיכרים שאג־לם
עבד ידעו תמיד שעליהם ללכת לבדוק
אם הם! על לא יושב באורווה וקורא ספרים
במקום לעבוד שר האוצר לוי אשכול
ערך לפני כשבוע סיור בדימונה שבנגב.
בדרך הורה הורה לנהגו לנסוע ישר
לביתו של אריה שנקר הישיש, נשיא
התאחד. ת בעלי התעש ה, והתפרץ לביתו
בצוזי :״שנקר, אני בא עכשיו מדימונה. אם
אתה לא הולך להתישב שם ולהקים שם
בתי חרושת לטקסטיל, אתה לא בך
אדם אחרי שלפני כמה חדשים התנלה
משהשרת כמתרגם שירים, עת התפרסם
שיר של הינריך היינה בתרג.מו, נודע כי
ה א כתב שירים משל עצמו. בסוף ספרו
על מסעו באסיר״ שהופיע השבוע, מתפרסם
צרור שירים בצורת חרוזים ה מקדשים
לבן אחותו, הרי גולומב, בגו של
מפקד ההגנה אליהו גולומב במשפחת
הרב יהודה לייב הכהן מימון
וחתנו יצחק רפאל; נתגלה השבוע סופר
חדש. היה זה שילה רפאל ן ,)18 בנו היחיד
של ח״כ רפאל, שפירסם רשימה ספרותית
ראשונה, ובה הספד על סבתו הרבנית
כתיה מימון, שנפטרה בשבוע שעבר
אותה שעה עסק הרב הקשיש, שהשב ע ימלאו
לו 85 שנד״ בחיפוש אסמכתות לכך
שקברו של ישו אינו נמצא בירושלים העתיקה.
לדעתו נמצאת ההוכחה בהלכה תל-
מ דית, הקובעת שאין קוברים מתים בתוך
חומות העיר. את הדחיפה לחיפושים אלה
נתנו לו בשעתו הבריטים. כאשר ביקש
הרב בזמן המנדט רשיון להוציא כתב־עת
תורני מדעי בשם ירושלים, סרבו הבריטים
להוציא שם זה, בטענה שירושלים היא
מושג כלל־עולמי, מפני שהקבר הקדוש
נמצא כת.

חג שמח
בעצם סערת המלחמה בץ הדתיים למפלגות
השמאל, ובעיקר אחדות העבודה,
נחוג השבוע החג החב״די היז־וע י״ט ב־כסליו,
בנוכחותם של ראשי מפלגה זו, שבאו
לכפר חסידי חב״ד ביום החג. משה כרמל,
שר התחבורה, הופיע כשהוא חבוש
בכיפה שחורה עשויה משי מבריק, ואילו
חברו לסיעה משה ארם, שבא באיחור

זמן, הורם על־ידי חסידים
מעל לראשי הקהל
והושב על הבמה בין
זקני הרבנים מקרה
לא נעים אירע באותו
תג לזלמן שזר, הנכבד
בחסידי חב״ד. שזר
הביא עמו לכפר בקבוק
גדול של ספירט נקי.
אולם כשעמד לפתוח את
הבקבוק, התברר כי הוא
נעלם. רק אחר כך הוברר
כי קבוצת צעירים
כייסה את הבקבוק וחיסלה
א תו בחוץ
אי־נעימות נוספת נגרמה

לאברהם

הרצפדד

המפורסם בש־רי החסידים
השגורים בפיו. בחג
חב״ד התבקש הרצפלד
לשיר שיר חסידי! הוא
פתח בניגון אך הושתק
מיד. התברר כי החל בניגון
חסידי של חסידי
קרלין, ממתנגדי חב״ד
דוד כהן מנען
הביא עמו לכפר בקבוק
וודקא אורגינלי מברית־המועצות
לזכות
מיוחדת זכה באותה הזדמנות
המחזאי יורם
מטמור, שקיבל כוסית
של וודקה אמריקאית,
שנשלחה ישר מחצרו של
המנהיג הרוחני העולמי
של תנועת חב״ד ר׳

מנחם מנדל שני־

אדרסון, וניתן לו אף
ללקק עצם של לקרדה
סגן־משנה י;*ל
אלוף חלימי* ואלוף חצחוק
דיי* ,בתו של הרמטכ״ל
0:1נגד השופט
משה דיין, הופיעה
במדי צה״ל לארוחת־ערב
במלון חסלו דוד בירושלים על גוריון לנשיא ההסתדרות הציונית נחים
גולדמן קיבל השבוע ביטוי חריף בועידת
אכזבות מתוצאות מחקר ארכיאולוגי בסיני,
סיפר השבוע בהרצאה נשיא האוניברסיטה העובד הציוני. ראש העי בד הציוני, משה
קול, הזהיר בעקיפין את ביג־י וקרא ״לא
העברית הפרופסור בנימין מזר. לדברי
לפגוע בנאמני הנאמנים שלנו, שיש לקרב
מזר לא הצליחה המשלחת הארכיאולוגית
אותם ולא להרחיקם.״
לאתר את מקומו של הר סיני האמיתי, לא
גילתה כל מימצאים באי טיראן, ומצאה

בחצי-האי סיני רק שרידים מעטים מתקופת
יציאת מצריים הסכסוך בין דוד בן׳ נוק־אאוט מצחיק

פ 0ו>ן׳ השבוע
• של האוצר לוי אשכול, בתשובה לשאלת עתונאי מה ההובי שלו:
״אנו לא גויים, שיהיה לנו הובי. ובכלל — מאיפה יש לנו שעות פנויות להובי?״
@ שר החינוך זלמן ארן, בקשר לתודעה היהודית :״כשם שאדם אינו
יכול לאבד את צלו, כך אומה אינה יכולה לאבד את צלה. וצלה של אומה היא
ההיסטוריה שלה.״
• הסופר שמואל יוסף עגנון, על הסופר המנוח ר׳ בנימין :״אפילו
כשה א כתב על שאלות הזמן, דבריו דמו לדברי שירד.,״
• שרת החוץ גולדה מאיר, בתגובה להצעה שישראל תתבע מארגון
הצלב האדום הבינלאומי הכרה בסמל מגן־דוד אדום :״לא זו העזרה הראשונה
שישראל זקוקה לה בשעה זו.״
ס ח״ב מיכאל חזני, בפתיחת נאומו בכנסת, אחרי הרצאתו של שר
החקלאות על חוק המים :״לאחר ההרצאה המאלפת והמענינת בד, שר החקלאות
הרעיף אגלי מים זכים וצלולים בחברי הבית, עלה בגורלי להביא בפני הבית נושא
הדן במ־ץ עגבניות.״
ח״ב משה ארם, בוויכוח על חוק הקרטלים :״לא רחוק היום שהקרטלים
יצרו לנו שוק שחור בבד לבן.״
• הסופד משה גרום צימרמן, בפיליטון בדבר על הנוער הישראלי:
״עדרים עדרים של יושבי בארים, בארבארים מצוחצחים ואינסליגנגסטרים, בני
טובים אנשי עולם תחת־ן של מעלה*.
• שר הדואר ד״ר יוסף בורג, בתשובה לביקורת של ח״ב קלמן כד,נא
מפועלי אגודת ישראל, על הפעלת תחנת ההאזנה הישראלית ביום הכיפורים כדי
לעקוב אחר שידורי הספוטניק :״אני מקווה שחברי הרב לא יאמר כפו הילד של
שכני: מדוע מפחדים מהספוטניק — הרי הכלב כבר מת!״
0נשיא טוניסיה חכים כורגיכה, בסרבו להיענות לשליחי קאהיר,
שהאיצו בו להצטרף למאבק נגד מדינת ישראל :״היהודים היחידים המעניינים אותנו
הם אלה היושבים בתוך גבולות ארצנו.״
• כוכב הקולנוע דני קיי :״אם ישנם חורים בסוליותיהן של נעלי נשים .זהו
סימן של דלות. אם החורים הם בכל מקום אחר בנעל — זהו סימן לאופנה
חדשה.״
9המחזאי הצרפתי פשה גיטרי, בנמקו את סירובו להרצות בפגי
כינוס נערות :״הן צעירות מכדי להעריך זנת תבונתי ואני זקן מדי מכרי להעריך
את סקרנות־.״
• ההומאניפט אלכרט שווייצר :״האושר איננו אלא צירוף של
.בריאות הברון גרוע.״

הסייס ימח 056ז

על פגישות מעגינות במוסקבה, בעת ביקורו
בה כנציג תנועת הידידות ישראל־ברית־המועצות,
סיפר השבוע ע בד הועד הפועל
של ההסתדרות משה (״מישר.״) אידל•
ברג. באחד מסיוריו ביקר מישר. בביתו
של הבמאי הראשון של הבימה ווכמאני
גו ב ומסר לאשתו של הבמאי, נדג׳ינה
מיכאלובנה, דרישות־שלום משחקני הבימה
בישראל. על קיר חדרו של זו־מאנגוב,
המשמש כמוזיאון לזכרו של האמן, מצא
מישר, את תמונתו של חיים נחמן ביא״
ליק עם הקדשה לווכטאנגוב בכתב־ידו של
המשורר, בעברית. ליד התמונה היו־ תלויים
שלושה צילומים מהצגת הדיבוק, עם חנה
רוכינא. על השולחן היה מונח ת:״ך בעברית,
בעזרתו החל וזכטאנגוב ללמוד עברית
בשנות חייו האחרונות בהמשך
בירור התביעה המשפטית של עורך מדור־הקולנוע
של העולם חדה נגד בעל קולנוע
אמבי על הקיצוצים בסרט המלך ואני, שנערך
השבוע, הופיעה בפני שופט־השלום צכי
אלון הזמרת רמה סמסונוב כעדת״
התביעה. בשעת חקירתה גילתה רמה :״כשאני
שומעת את עצמי שרה, אינני שבעת־רצון
מזמרתי. לכן אני זמרת מתקומם״
הודעה אחרת של רמה :״אני תמיד שבעת־רצון
מהסרטים שאני רואה. אפילו כשאני
רואה סרס רע, מעניין אותי לדעת איך הם
יצאו מהתסבוכת אחרי שזכה באליפות
העולם באיגרוף במשקל תרנגול, התמודד
השבוע אלפונס חלימי, הצעיר היה די
יליד אלג׳יריה, עם יריב מסוכן במיוחד.
היה זה פרננד ריינו, מגדולי הקומיקאים
הצרפתים. במשך שלושת הסיבובים ניסה
ריינו להתחבא מאחורי גבו של השופט,
התנפל בבבי־תחנונים על צודארו של חלימי,
סיפר לו בדיחה וניצל את הצחוק שתקף
אותו כדי להנחית לו מהלומה, הכנים ל־כפפתי
משקולת מברזל, שהיתר, כה כבדה
שלא יכול היה להרים את ידו. לבסוף, היה
זה השופט שקיבל נוק־אוט, מידי הקומיקאי.
• נננסא מגן־זן יד רקום מל סכנסיו:

ברנדי אקסטרה פיץ
וורמוט זכרון
גולדן טוקאי
אדום עתיק
כרמל הוק ישן

פקידים ג
תלמידים !
סטודנטים :
ר,רשמו עוד היום ב״אולסן גרג׳
לקורס הוו״תרדשי

בשבוען
קצרנות עברית ו/או אנגלית

כ ת ״ א ; אצל ח.בר־קמא -גורמן .5
בחיפה: בי״ס ״במעלה״ .החלוץ .13

הצלחה מוב ט חת!

תלאדיב ידו שכינזי חיבר,

נאשר תחוגו את החנוכה בכל מיני מסיבות,
אל תשכחו, בבקשה, את הנס של פך
השמן הקטנטן. לא פעם תמהתי מדוע טרם
ייצרו סרט הוליבודי עם אלפי משתתפים
טל יהודה המכבי, עם ויקטור מייצ׳ור
בתפקיד הראשי. אני ממש מתח לראות את
הפילים משתוללים ודורסים את אלעזר, שלא
לדבר על האורגיה שעורך ניקאנור באוהל
שלו, ואת לנה טורנר בתפקיד עבריה גאה
הסוסרת לנוי הטמא.
מה שעוד תמיד הפליא אותי, הוא שבציורים
וסרטים על תקופת היוונים וחרר
מאים, הולכים הגברים בטוניקות קצרצרות
החושפות את שוקיחם, ובסנדלים ארוכי-
שרוך. מה, רוצה חייתי לדעת, עשו בחורף?
אתם יכולים לתאר לעצמכם את
חניבעל חוצה את האלפים בתלבושת כזו?
או את קלפורניה המזהירה את יוליוס הקשיש
והטוב מפני אידי מארם, כשהיא לבושה
שמלה דקיקה חשופת כתף?

בד זח ונס גיקוד
לפני שבוע הביעה 1054/5את רצונה
להתכתב עם צעיר בחרוזים. אם כן)1055/7( ,
הוא בדיוק מה שרשם הרופא בשבילו.
וזכרי: את הבאת זאת על עצמן־.
״...ו בכן, רמזתי ללבי: למה ייגרע חלקי?
/מדוע לא אוכל גם אנכי מעץ הדעת
הלזה, המניב פירות רציניים בגן העדן /
של העולם הזה /אמר לבי: אל תאכל
מסרי העץ של רותי /פן תמות חס וחלילה
מרוב דעת /אמרתי אני: אז למה רותי
נוטעת? /אמר: היא גם גודעת. סמוך עליה
— /היא יודעת / .התמרמרהי: מה היא
יודעת? מה היא יודעת? /אמר: היא יודעת
שלא תאבד עצמך /לדעת! שאתה מעדיף
להשאר /בחיים. אני דיברתי עמה. היא /
תכדר לך מקום על העץ, אחרים /יושיטו
את ידם לאכול אותך / .שימותו הם מרוב
דעת, מה איכפת לך? /אמרתי בעליזות:
לא איכפת לי / .לבי, לבי, הקטן והנחמד
שדפק לי /כמה וכמה שנים בידידות ומד
בנה / ,ופתח לי דלתות רבות מאד, הסתלק
/לו במהירות כשהוא ממלמל לעצמו: סו ף/
סוף הצלחתי להפטר ממנו,״ הסתלק /על
העץ של רותי. מאז אני /מחפש את
אהובת לבי שתגיד לי /איפה הוא, כי
לסי מיטב ידיעותי /הוא הלך בדרך אליה.
/ו ה תי כל הזמן מנחמת אותי / :זה
לב זה? זה כלב /דברים כאלה מעליבים
אותי /אבל אני שותק / .אני פונה בזאת
אל כל /אהובות לבי בבקשה להביא /
אותו אלי. אחת מהן (ואולי /יותר) תקבלו
במתנה / .בינתיים כל מכתב יזכה /
לתשומת לב נאותה, יתקבל בעץ /יפה
ובסבר פנים יפות.
.נאום הגבר רחב הלב.״

רכקה׳ ד ה 5מה הם הספרים שיש בדעתי
; לקחת לאי בודד? אינני מתכוונת ללכת לשום
אי בודד, חבובה. אני נשארת כאן.

7א עירוגית
( )1055/9הקיבוצניק מן הגליל העליון עושה
הכל כדי להישבע ש;.צו וחצוף במכתבו.
הוא לא כל כך שיכנע אותי. יש לי רושם
שהוא בחור סוב. הוא טוען כי במקום בו

ערם רב חמודות

היא בת 15 וחצי ( )1055/10 ונשמעת בדיוק
כך. היא אוהבת נורא לצייר, להאזין
למוסיקה — ואפילו להתכתב, תארו לכם.
כדי להדגיש רושם זה, היא תובעת מן
הנער הנורא־נחמד־עליז־ופיקח, שלא ידרוש
מיד פגישה, אולם (כן) דורשת תמונה במכתב
הראשון. אם הוא תושב הארץ, שיהיה
מתל־אביב; אם הוא מחוץ־לארץ, אז מה
אפשר לעשות .״על ו לדעת גם קצת לאהוב,״
מסיימת היא את המכתב, וזהו זה.

מסיבות חנוכה ממשמשות ובאות, ובודאי
תשחק את משחק הפתקאות המוצמדות
על גבי המשתתפים, כדי להעלות את מצב־הרוח:
במקום ״זהירות כלב נושך״ ,המך
סורתי, הנה כמה הצעות: אני במא׳ורוז
כלבים. אין חנייה. לא, לא, אלף פענזימ לא!
נא לא להפריע — גאון בעבודון*! ,קלקול
טכני. שמתי עלייך עיין. אני פנויה. זהירזת:
זכוכית. לך אחרי. אל תתייאש נון החיים,
אחות לא תצא מהם חי.

דרושה עקיצה

״כקוך א קפוע של העולם הזה, ושל מדורך
במיוחד,״ כ תב 1055/11״החלטתי
שהגיע גם תורי לספק משהו למדורך.״ ולי
היה הרושם שזה דווקא מדורי המספק מש־

נערת השבוע

ציפור >ן0נה
לחעוה לי...
שחקן חביתה, אכרם אכירם, מתכוון
לעזוב את הארץ עם אשתו, מרים ביתן,
ובתם הקטנה, הגר אשד, פולניה
מהודרת, ניגשה לקופת הבימה, וביקשה:
״תן לי בבקשה שני כרטיסים לר,ביציה
בדברנו על הביצה; הרי כמד, פרטים משעשעים.
כידוע זד, הוא המחזה הגס ביותר
שהוצג בארץ מזה אלפיים שנה, ובהבימח,
נוסף לכל״ משך כל תקופת החזרות סירב
השחקן מראשי, רפאל קלאצ׳קין, לבטא
רפליקות כג ״אתר, דופק מעל לאמצעים
שלך (הציע במקום זאת: את־ ,בועט מעל
לאמצעים שלך)!״ במקום ״במידה מסויימת,
אמד, דופק את אשתי *,אג:ר :״אתר, שוכב
עם אשתי.״ הוא עורר הפתעה רבה בקרב
חבריו, כאשר בהצגת הבכורה, ביטא את
המילים המקוריות חברי הבימה, שעמדו
מאחורי הקלעים, עקבו בעניין אחר
יושב־ראש הכנסת יוסף שפרינצאק.
שעקב בחרדה אחר פעילותו של שרגא
פרידמן על הבמה. כאשר הגיע הרגע בו
זינק פר דמן לתוך המיטד״ היסב שפרינצק
את פניו לעבר אשתו . .תמיהה גדולה
עורר בי ראש עיריית מיאמי ביץ׳ היהודי,
שפירא, שהסתכל לעבר ארבעת הכושים
של להקת נוגדן ג-ט, שהתקבלו בהתלהבות.
עצומ; במועדון תוזיאמרון :״מי הם בתרים
צבעוניים אלה?״ שאל. לתשובה גולדן ג״ט,
הכריז ״מעולם לא שמעתי עליהם — ואת
יכולה לצטט אותי. הם בטח מדרגה שלישית.
אצלנו במיאמי ביץ׳ מופיעים רק הטובים
ביותר.״ שפירא לא הסתפק בקביעת עובדות
אלד״ הוסיף :״לפני שלוש שנים׳ כאשר
ביקרתי בפעם הראשונה בארץ, היה כאן
ליאונל המפטון. קיבלו אותו כאל. אצלנו
מוצאים אמנים כמוהו ויותר טובים תריסר
בפרוסה.״

סרריך לסתבוגן
בנערות ()5

בזי ״איזמים״

״כיצד אפשר לשאוף לידידות,״ כותבת
( ) 1055/8במכתבה הנבון ,״לשנוא, או לחשוב
על קיום יחסים כלשהם, עם בני אדם
שאין יודעים עליהם כמעט דבר מלבד שמועות
מנוסחות?״
ן ( )1055/8בת ה־ 16 וחצי, המתעתדת להיות
אחות, רוצה להתכתב עם בני נוער ערבים
או דרוזים, בלי הבדל דת, או מין. לצערה,
אמרת היא, אין היא דוברת ערבית, ונד
יד בקשת כי יכתבו אליה בעברית או אני גלית. היא אוהבת מאד לקרוא ספרים
סובים, סולדת בכל ה״איזמים״ למיניהם.
1כיוון שאין היא יודעת דבר על חיי בני
הנוער הערביים, רוצה היא לקרוא במכתביהם
על אורח חייהם.

הוא נמצא אין שוק מתאים לתכונותיו הגבריות
בנות ה־ .21 ברצונו להתכתב עם בת
עיירה או׳ מושב. בשום אופן לא עירונית.
אפילו לא ירושלמית. היא חייבת, כמובן,
להיות יפה ופיקחת.

הוא לכווזגים. מילא, נחיר, ונלמד.
נחזור ל־ : 1055/11״הנני חייל בודו, במלוא
מובנה של המלה. היתר, לי חברה
טובה, אך לרוע מזלי התפרקה החברה עקב
הגיוס לצה״ל. ועתה, מאחר שכל ההובי שלי
הוא להתכתב, לא יזיק אם יהיו לי עוד מכתב
או שניים נוספים לתקציב השבועי שלי*.
הוא שחרחר, בן ,2.0והמתכתבת מת:קשת
להיות בת 17־ , 19 בעלת חוש הומור —
״רצוי עוקצני*.

״מאחר וקייס במדורך נוהג נאה של פרסום
תמונות תחת התואר ניערת השבוע,״
כותב סטודנט לרפואה ירושלמי בשם יוסף
לוינסקי ,״אס כי האובייקטים לא תמיד מוצלחים,
הרי לרוב את מצליחה לספק את
טעמם של הקוראים. אי לכך, שטוחה בקשתי
לפנייך: לפרסם תמונה זו, השייכת לנערת
ירושלמית׳ סטודנטית שנה ג׳ ארכיאולוגיה.
תמונה זו באה להוכיח לכל המפקפקים,
ואולי בצדק׳ שבכל זאת קיימות נערות נאות,
אם כי במיעוט, הלומדות באוניברסיטה. שם
נערה זו, שולה תבלין, בת ,20 פקחית —
ת פעה שאינה נפוצה. תמונה זו נשלחת
על־ידי בהסכמתה.״
אס זה גורס עונג — תפאדלוס! ובכלל,
כדברי הקזרא לוינסקי: מאחר וקיים נוהג.,,

אשרי המאמץ
ף* * אשץ -ל ציון, גילתה בדיקה בם־
- 4בון הווטרינרי כי נקניק שנשא
עליו חותמת הרבנות כשר למהדרין, היה
מורכב מבשר גמל ומשומן חזיר.

האויב מאזץ
ך* חיפה, נקנס זאב רוזנבלים בסכום
1של 25ל״י, על שניבל את פיו כששוחח
עם מרכזנית של מרכזיה צ-אית.

לעג לרש

ך* מ נ רו בי ה, קליפורניה, אחרי שננד
>4של הנסיון לש״ר ירח מלאכותי אמריקאי
לחלל, קרא זוג הורים לבנם שנולד
באותו יום בשם ספוטניק.

החלץ האחורי
ך י קרית־שמונה, אחרי שגנב פרץ
לצריף ולא מצא דבר שכדאי לגנבו,
סירק את שני חלונות הצריף ולקחם
עמו.

גשר ודם
ך תל־אביב, תלה קצב בשוק הכר־
*1מל שלט חדש בפתח איטליזו, שהבריז
:״בשר ועום ת, מוכר כשר.״

^צר^וקולע
ך* לאפייט, ארצות״הברית, הוציאה
4הנהלת האוניברסיטה המקומית הוראות
לסטודנטיות שלא להרבות ב״שיקות
לילה־טוב י, תר מאשר נשיקה אתת לערב,
ולקצר בנשיקה ככל האפשר.

אשודהייל לא מצא
^ רמודגן, אחרי שאזרח התלונן ב־משטרה
כי תפס את שבנו בעת
שניסה לפרוץ לדירתו, עצרה המשטרה
את השכן, שהודה בנסיון הפריצה, אולם
יטען כי עשה זאת כדי להיווכח אם
.אשתו אינה בוגדת בו בחברת שכנו.

שעת האפס

ך• מילנו, איטליה, סחב ג׳יימם לורג־
•1צי ,68 ,שעון מעורר מח־וחו של
כעת אנו מגיעים לבעייה חשובה בהת עדהדלת,
כאשרהלהניע
שען,
הצליח
בוננות: כיצד להתבונן בנערות, כאשר אש שעון
החלמצלצל, משך מייד אתתשותי
מהלכת לצדך. הכללים זהים, פרט ליוצא־מת
לבו של השען.
מן־הכלל אחד: דבר כל הזמן. למעשה מאפשר

לך הדיבור להיטיב להתבונן, אולם לשם
3פנ 8יין -גכגס אפיר
כך דרושה לך טכניקה מיוחדת. ברוב:
המקרים טוב לחזור על המלים ״כן״ ו״כמו-
ך* רמלה, עצרו שומרי מחנה מעשיהז
בן״ ,להבדלי זמן מתאימים. למעשה מוטב׳
-4אדם שניסה לחדור אל בית־הסוהר,
לרגע להאזין לדברי אשתך ולזרוק לחלל
גילו כי המסתנן לא היה אלא אסיר מהערה
לעניין. שיטה זו תצלח לעניינ-ם.
תושבי המקום, שחזר מרצונו לבית־הסו־הבעייה
השנייה היא, כיצד להתבונן ב-
הר אחרי שיצא קודם לכן כוי לקנות
מטרה יפה ההולכת אחריך. אפשר לפתרה:
משקאות חריפים.
בשתי דרכים: מתבוננים רבים טוענים כי
תרגיל זה אינו מצריך סיבוב הראש לאחור,

לדעתם מתאפשרת התבוננות פריפרית מהי•
הרם רגל!
רה, על״ידי סיבוב העיניים מהר. אחרים
טוענים׳ לעומת ואת, כי אם היתד, ההתן
* ירושלים, התלונן שמעון מזרחי
בוננות מלפנים מהנה, מוטב להחמיץ את
<4כי שכנו, מנשה פורילוב, אילף את
סיבוב העיניים בכלל. הם מעדיפים הצלחה
כלבו לעשות את צרכיו על מנוע הא: פלמחצה
על כשלון כללי.
גוע שלו כדי להרגיזו.
התמחות. מתבוננים מומחים, נעשים

ברבות הימים למומחים מיוחדים (דבר זה,
_ עמוק גבוץ
כמובן, איננו מומלץ למתבונן המתחיל) .או-
תם מומחים יכולים לבלות טיול־שדה שלם,
.ך* י רוי ט לי ם, נתבקש היומון בשפה
אך ורק בהתבוננות ב.זלק מסויים של נ5־
4האנגלית ג׳רוסלס פוסט לפרסם מורה.
דבר זה מאפשר חופש פעולה, כיוון
דעה על הצגת הבצה בהביסה, תירגם
שאין הוא מצריך שכל הנערה תהיה יפה.
את שם המחזה לאנגלית כ״מארש״ —
למשל, אם אתה מחליט להתרכז אך ורק
אגם בוץ.
בקרסוליים (בטיול הד־פעמי או לצמיתית),

אתה מתבונן אך ורק בקרסוליים יפים.,
שאר הנערה איננו מעניין. אם יש לה
מי בתור?
קרסוליים יסים, אתה מתבונן. בהם.
* 1ת ל ״ אכיג, החל כלב נובח, שעד.
לא מן הנמנע גם, שמתבונן מומחה עשוי
*4שקיבל טיפול במספרה לכלבים,
להיתקל בנערה בעלת עיניים וקרסוליים
גרם לנביחה כללית של כל הכלבים שיפים•
אך אל נא תשכח: הרמה חייבת.
היו באותו סלון, דבר שדחף את התמיד
להיות גבדהה. אם הוא מתמחה בהת־שכנה
להתפרץ למקום ולהעליב את בעבוננות
בתגוכי אוזן, למשל -עליו להתרכז;
ילת המספרה, שהגיבה בהתזת סילון
אך ירק בתנוכים נווטלנזים.
•מים מצינור אל חדרה של השכנה
הנזעמת.
חפילס תזח 055

פגו>פון ״אמיעופוך־
מוצר עולמי במחיר עממי
3ר סו סטל -א רי א ל