גליון 1057 מתאריך 1 בינואר 1958

המשבר הממשלתי

העורך הראשי:
אורי אבנרי

חותרות כולן לבחירות חדשות במדינה בהקדם
האפשרי.
רנה הדס, רמת־גן

ראש המערכת:
שלום כהו

כדנתריזם דוהר

עורך משגה:
רוב איוזז
עורך כיתוב:
סילבי קשת

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .156 .מען למבדקים :״סולמפרס״.
המוציא לאוד: העולם הזה בע״מ.
דפוס משח. שהם בע״מ, ת׳׳א .,טל.6.2259 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

״שמא באר. לבקש מחסה פוליטי בברי־טניה?
אני אוכל לסדר זאת במשר׳ד־החוץ!״
חייך לקראתי מנהיג יהודי בבריטניה, שבי־קרתיו
בשבוע שעבר. הודיתי לו באדיבות,
אך הבעתי את דעתי כי לאדם שגדל בארץ־
ישראל הלוהטת יהיה נעים יותר לבלות
בבית־סוהר ישראלי חם מאשר ברחובות די׳
ערפיליים של לונדון הקרה.
עצם בקיאותו של האיש בפרשות האחרונות
בארץ הפתיעה אותי למדי. היתד,
זאת אפתעה שחזרה כמעט בכל שיחה עם
מנהיגים יהודיים. על אף ההשתקה הרשמית,
או התיאור החד־צדדי בעתונים הכפופים לתעמולה
הרשמית, היה לאנשים רבים מאד
מושג ברור למדי על פרשת החטיפה של
אלי תבור ומה שמשתמע ממנה.
כפי שהודעתי, בצאתי מן הארץ, נמנעתי
מכל נסיון לטפל בפרשת החטיפה בחוץ־
לארץ, כדי שלא להוציא שם רע לממשלה
המייצגת אותי. אך היה דרוש מאמץ עליון
כדי לעמוד מול הפיתוי. הפרשה רדפה אחרי.
עוד בערב הראשון שלי בלונדון התקשרה
עמי כתבת הג׳ואיש נרוניקל, העתון
הגדול והמכובד ביותר של יהדות בריטניה,
^ דצתה לשמוע פרטים -על ביקורי, על יי־
*חטיפה ועל הנסיון למנוע את הנסיעה. מסר־
_תי הודעה קצרה ומתונה על הויכוח המת־
״״׳נהל בישראל בקשר להטלת פיקוח ציבירי
מתאים על מוסדות הבטחון.
קשה היה להשתמט משיחה על נושא זה
עם אנשים שבלבם כירסמה דאגה אמיתית
וכנה. גם הססודנטים הישראליים בלונדון,
רובם קוראים מסורים של העולם הזה, ביקשו
שאספר להם על הפרשה ואענה לשאלותיהם
במועדונם. השיחה התקיימה, למרות
שהקונסול הכללי של ישראל הביע באוזניהם
מראש את מורת־רוחו הרשמית על כך.

הלקח המעציב ביותר של ביקור זה היה
שישנם כיום שני סוגים של אזרחות ישראלית,
וכי שרות־החוץ הישראלי מגויים
בפועל נגד הסוג השני גם בחוץ־לארץ.
מאז ומעולם אני נוהג לטלפן, מיד עם
בואי לכל עיר בירה זרה, לשגרירותנו במקום.
כדבר מובן מאליו היה השגריר נוהג
להזמינני לשיחה — הן כביקור־נימוסין של
עורך־עתון אצל שגריר מדינתו, והן כדי
למסור חומר־רקע על יחסי ישראל עם המדינה
הנדונה.
בין כל השגרירויות, היתד, השגרירות ב־
״רחוב המליונרים״ של לונדון סימפאטית

עורך תבנית:
אהרון צור
צלם המערכת:
אריח הרו

חברי המערכת:
מנשה בר־דייו, שייע נלור, לילי גלילי.
רויר הורוביץ, רותי ורר, אברהם חרסוו,
אוסהר מאובר, אלכם נוסיס, אביבה סטו,
עמוס הינו, שלמה הרו.

ביותר בעיני. שוררת בה אזזירה נעימה —
מזיגה נאה של שלווה בריטית מכובדת
ואי־רשמיות ישראלית. השגריר, אדם המתאים
מאד לתפקידו, נחשב בעיני לאחת הדמויות
החיוביות יותר בזירה הדיפלומטית
של ישראל.
גם הפעם טילפנתי, וגם הפעם קבע לי
השגריר פגישה כדבר מובן מאליו. אולם
ברגע האחרון נמסרה לי הודעה כי הפגישה
בוטלה, וכי אקבל הודעה נוספת. לא קי־בלתיה.

היה קשה לברר מה קרה. הקומיסאר
הפוליטי של השגרירות הביע באוזני השגריר
את התנגדותו הנמרצת לפגישה, והשגריר
נאלץ לקבל את דרישתו. נוצר מצב
מוזר בו יכולתי להיפגש, בלי כל קושי,
כמעט עם כל אישיות בריטית שביקשתיה
לקבוע לי ראיון, בעוד שד,שגרירות של
מדינתי היתד, סגורה בפני — ואף פעלה
נגדי באופן מעשי.
לא כעסתי. אבל הצטערתי מאד. עוד
מוסד אחד שאבד.

בשיחות עם האישים הלא־יד,ודיים, לא
הוזכרה פרשת החטיפה בכלל. הדבר היה
מתקבל משני הצדדים כדבר הפוגע בטעם
הטוב. לעומת זאת נשאלתי כמה פעמים
בקשר עם פרשה אחרת, שעוררה כנראה
הגבה עמוקה בלב הוגי־דעות נוצריים. זוהי
פרשת קבורתו של בן־התערובת בפרדס־חנה.
אולם
הבעיה העיקרית הקשורה בשם ישראל
בלב כל אדם חושב באירופה היא
בעית היחסים עם העולם הערבי. נתקלתי
שוב באותה תופעה של עולם הפיך: דברים
שהם בארץ בחזקת דעח־מיעוט נחשבים
באירופה המערבית (ואפילו בחוגים חושבים
בצרפת) כמעט למובנים מאליהם, ואילו
דעת־הרוב בישראל מעוררת משיכת־כתפיים
אדיבה. אין לי ספק שאילו קמה בארץ
אפילו קבוצה קטנה הדוגלת בגלוי בשלום
שמי ובהשתלבות אפרו־אסיאתית, היתד, מעוררת
הד ספונטאני בעולם — בין האנשים
הקובעים.
יש דברים שקל יותר לראותם מרחוק. זד,
סוב גם לחוש הפרופורציה. עם כל החשיבות
של המאבק בשחיתות וכרותות הפנימית,
המחייב התמסרות יומיומית ואף הקרבה
יומיומית, ברור כי הקרב הגורלי לעתיד
ישראל יהיה הקרב על התפיסה השמית,
קרב ששדד,ו הראשון הוא לבו של העם
העברי.
מכתבים המשכר
אין ספק כי פרשת האישיות רמת־המעלה
שימשה רק תואנה ליצירת משבר ממשלתי
(העולם הוה .)1056 משבר בממשלה היה
מחויב המציאות במוקדם או במאוחר, כי
הוא קיים מזה זמן רב בעם ואין מנוס
מהתבטאותו בשלטון. אין זה משנה איזו
מפלגה גרמה למשבר ואיזו מנטה למנוע
אוחו, כי המשבר אינו תוצאת אינטריגות
מפלגתיות, אלא תוצאת תהליך חברתי ומדיני.
שמחה
טריפון, חיפה
היתה זאת שטות מצידכם להקדיש שער
וכתבה מרכזית למשבר הממשלתי. האמת
היא שהמשבר אינו מעניז איש בישראל.

כי איזה משבר שלא יהיה, תמיד תקום
אחריו אותה ממשלה שהתפטרה או פוטרה
קודם לכן.
יעקב פלדמן, תל-אביב
לצערכם אינכם יכולים הפעם לתלות ב־מפא״
י את האשם במה שמתרחש בצמרת
המדינה. התנהנות! של שתי מפלגות הפועלים,
אחרות־העבודה ומפ״ם, שהכשילה
את השליחות הבטחונית לגרמניה, היא חסרת
אחריות. רק מפא״י העידה על עצמה
שהיא ראויה לשאת באחריות ובעול השלטון.

כוכב, תל־אביב
...כנראה שיש למפלגות עודף של כספים
שאינן יודעות היכן לבזבזו, שה;

כתבתכם על בחירת ראש העיר החדש בנתניה
(העולם הוה )1056 משמשת כהוכחה
נוספת כי נציני הציבור ברשויות המוניציפאליות
דואגים יוחד לטובתם האישית מ־איטר
לטובת האזרחים שבחרו בהם.
יהושע בוקסבאום, הרצליה
המעונינים היחידים להעכרת ההווי התרבותי
שלנו והמרתו בכלנחריזם של ביזנס
נפשות, הם רק אלה המנצלים את בטחון
המדינה למטרותיהם האפלות. כי
הא בהא תליא. המרמה את עצמו ואח
הצבור, כי פרשת אלי תבור אינה אלא
ביום עצמי גדול, מסוגל גם לחתור ולהפיל
ברשתו ברנשים מסוגם של כלנתר ודהרי.
יצחק י. הללי, ירושלים

אויכי־העם

כאזרח ישראלי נאמן אני מביע את רג־שותי
אליכם, רגש כבוד והערצה על פעולותיכם
ללא חת. הנה שוב פעם הוכיחו
האוחזים בהגה השלטון שאין בכוחם ליצב
את המדיניות הכושלת שבה משתמשים מאז
ומתמיד. את כשרונותיהם הם מגלים בשטחים
אחרים. אולם אם מכונות תעמולה
כה רבות רתומות למסע השמצה נגדכם, הרי
בודאי ובודאי שמגיעה לכם ברכת חזק
ואמץ!
שאול הללי, קטמון, ירושלים
אתם טוענים כי השרים שיטרית ורוזן,
ומבקר המדינה מחם, הנם אנשים ישרים
והגונים כשלעצמם, אם כי הם מחפים על
מעשי נבלה באופן אקטיבי או פסיבי. על־כד
אין לחלוק, היות שגם הפטיב הוא מעשה.
אולם הייתי רוצה לדעת, אם זאת
הנדרתכם לבני אדם הגונים, כיצד אתם
ל. אבישי, רנזת־גן
מגדירים נבלים?
הניעה לאזני פרשת ההתנכלות האחרונה
של המשטר לעתונכם. כישראלי בניכר, היה
קשה לי להאמין כי מצב הדברים במרי-

אני בתור בחור דתי מסכים רק לחלק
מדברי בחור הישיבה. נדמה לי שרק באותן
ישיבות שם מכוונים ללכת לצבא, יש נהירה
גדולה של נוער. ואכן, בישיבות אלה יש
חינוד ציוני ולאומי ונדמה לי שזה אחד
המפעלים הנדולים שאנו יבולים להתגאות
בהם בשנת העשור. מתתיהו דגני, אשקלון
על יסוד מכתבו של קורא דתי הזמנתם
את קוראיכם להתוכח בעניני דת מעל דפי
העתון. לפני זמן מה שלחתי לכם מאמר
מקיף על נושא זה. אמנם היה באחד ה-
עתונים מכתב קצרצר בשמי. אבל האם זהו
ויכוח? למה נבהלתם מהמאמר שלי? אם
אתם מפחדים להדפיס את המאמר שלי,
הרי כי אתם חלשים מדי, כי אין לכם
מה לענות ננדו. אני מבקשת להדפיס את
מאמרי או לכתוב שאינכם מסבימים לויכוח.
אנא הראו שיש לכם דם!
חסיד, הימלפרב, אשה דתית, נשר
דם יש, אבל היכן המקוס להדפיס את
כל המכתבים הארוכים שהגיעו טל נושא

כף זה כאנגליה

אני מקוד, שד״ר נחום נולדמז החליט
לנסוע למוסקבה. תודות לכם זכיתי לקרוא
את דעותיו המענינות של ״הטח הפוליטי
הטוב ביותר של העם היהודי בימינו״
(העולם הזה )1050 ולקבלן כעקרון הדיס
להשקפותי על מדיניות ישראל. זה ממיס
מרענן לשמוע הברקות חדשות במקום הפטפוטים
היסנרת־ים של פקידי הסוכנות ודומיהם,
שהתלבשו על כל המוסדות והפשרות.
אנב, כאז בברייטון, נתנלתח לפני מספר
שבועות שערוריה נדולה ביחס לשחיתות
במנגנון המיסטרה, והנאיסם הראשי היה הספקי
המקומי של המיסטרה. הייתם צריכים
לראות באיזו חומרה התיחסו ׳השופטים
והמנגנון לעני! ברגע שנתגלה הדבר.
אילו היה כאז המקרה של סהר ועמום בן-
גוריוז, הרי שלא היו יכולים להראות את
פניהם ברחוב.
אודה לכם אם תפרסמו את כתובתי. אני
מעוניין להתכתב עם מספר ערבים מ׳סכילים,
בעברית או באנגלית.
דניאל פבזנר
0650611),ע\ 360ת ^36, 1
1ז<10ת1,0

נשיקה פרלמנטרית

יסמחתי לראות שמזה כפה יסבועות חי-
דיסתם את מדורכם לענייני המרחב. כמדומני
שהייתם העתון העברי הראשון שהקדיש
מדור קבוע לנעיסה במדינות השכנות, ואני
מקווה שתמשיכו לתת לקוראיכם אינפורמציה
מעודכנת על כל שטחי החיים במדינות
ערב. כי רק הפצת אינפורמציה אמיתית
יש בכוחה לבטל את חיץ הזרות המפריד
בין יד,ודי וערבי.
סולימן נג׳אר, חיפה
איד יכולתם לפרסם במדור אחד (העולם
הוה )1056 סיפור כה רציני כמו בנדוננ
מס׳ ,2ומיד אחריו סיפור הבלים על איזה
חברת פרלמנט מצריה שעשתה צחוק מעצמה,
על-ידי זה שהתנשקה בציבור?
דן שופמן, חיפה
נזה אפשר לעשות — כאלה הם החיים
במרחב.
...אבל מה בנונע לתמונה המקורית״
זו של הנשיקה, שהתחילה את כל העס>מ
אסתר לוי, תל־אביב
מתון תקחה שהיא גם תסיים את כל העסק,
הרי תמונתה של ראוויה עטיה מנשקת
את בעלה.

הנשיקה הפרלמנטרית
נתנו התגלגל עד לרמה זו. מה שכואב לי
במיוחד היא העובדה, שהמשטר כבר לא
מצא לו אויבים אחרים להילחם בהם והוא
רואה בעתוז חפשי המעז לגלות את האמת,
את הסכנה הרצינית ביותר לקיום המדינה.
יחזקאל גרבלר, ניו־יורק, ארצות־הברית

הלכות דת

הרבנות תמיר צודקת. נקניק העשוי מבשר
נמל ושומן חזיר (העולם הוה )1055
גם הוא כשר, כי הנמל מעלה נרה והחזיר
מפרים פרסה. והראיה — חותמת הרבנות
״כשר למהדרין״ על הנקניק.
אליק מג, חיפה
הניע לידי עתונכם (העולם הוה )1034
שקראתיו בעיון רב. ברצוני לענות על
שאלתו של מר יהושע שקד, שנשאלה בנליון
זה ואינני יודע אם השיבו עליה מאז.
השאלה היתה: האם ביטול נדרים בליל כל-
נדרי מבטל גם את שבועת החייל לצה״ל?
ידוע כי יום הכיפורים נועד כיום בו
חייב האדם העברי לטהר את מצפונו ולתקן
את מעשיו. לכן ניתנת ההזדמנות ביום זה
לכל יהודי לתקן את עצמו ומעשיו. בתפילת
כל נדרי כוונת חתרת הנדרים והשבועות
היא לאלה שעשו זאת ברגעים של קשיחות
לב, כעם או פליטת־פה. ואילו שבועות-אמת,
שניתנו מתוך מצפון נקי ושאינן חורגות
מגדר המוסר, לא חלות עליהן ההתרות.
יהודה ש. כהן, עדן

דעתו של בחור ישיבה
מכתבו של בחור הישיבה האלמוני מירושלים׳
בקשר לויכוח על הדת (העולם הוה
,)1050 אינו מעיד בשום אופן על כושרו
למחשבה עקיבה והגיונית. הוא טוען ש־המושגים
חופש־מצפון, שוויון, אחווה, חינם
מושנים שטח-ים וריקניים. אני מציע אם כ;
להשליך לפח את מגילת זכויות האדם, ולתלות
במקומה על הקיר קטעים נבחרים מהוד
מייו קאסף להיטלר.
הוא טוען שיציאה לצה״ל דינה כיציאה
לשמד. אולם נרוני צבא ההגנה לישראל הם
המאפשרים לבחור הישיבה לבזבז את חייו
באפלולית חדר המדרש.
יעקב בן־יצחק׳ (יצחקזרן) ,תל־אביב

מתח גבוה מדי

בקשר לכתבה ״שניים תלויים מעמוד״,
שהופיעה תחת הכותרת אנשי־מופת (העולם
הוה ,)1049 ברצוני להעיר על כמת פרטים
לא מדויקים. הייתי נוכח בשעת המקרה
על העמודים, ותוד כדיעבודתנו קיבלו
שניים מחברי, אמנון לוי ואמנון ששון.
חבטת חשמל.
אני, איסר עבדתי על העמוד ממול לזה
שעליו עמדו חברי שנפגעו, ירדתי מהעמוד
במהירות ותוך כדקה הייתי על העמוד בו
עבדו חברי ועזרתי במיטב יכולתי להורדת
האנשים, שנשארו תלויים על חנורות ה-
בטחון שלהם.
מתור נסיוני בעבודה במשך כשלוש שנים,
יכול אני לומר בבטחון כי לא יתכן שאדם
כל שהוא, במאמץ הגדול ביותר, יוכל לבצע
את אותן הפעולות אשר יוסף נרד מספר
בן־ציון דיחובסקי, תל־אביב
עליהז•
נרד, שהוא אדם צנוע, התנגד לכל פרסומת
סביב מעשה המופת שלו, ואם היו
אי־דיוקים בספור הם נבעו מצניעותו של
נרד ולא מרצון ההתרברבות שלו.

ערעור עד ערעור
נגעתם בשאלת בחירתו של מועמד לסנן
ראש עירית תל־אביב מטעם חירות, כממלא
מקומו של מר איכילוב המנוח. בצדק קבעתם
שמצדדי יוט! יגישו ערעור על בחירתו
של המהנדס שכטרמן, שנבחר על־ידי סניף
תל-אביב. מאחר שידוע לי שהמהנדם שכטר-
מן נבחר על־ידי המוסד הפוסטר לכר מטעם
התנועה, ומאחר שכל הגשת ערעור היא פרי
של קנוניה אישית, הנני סכור שבל נסיו!
להגשת ערעור עשוי בראש ובראיסונה לערער
את אמונם של תומכי התנועה וחבריה.
א. גלבוע, תל־אביב

דא סניף

הרינו להעור על הכתבה שלכם בנרו
מסיבות העתונאים שאיגודנו ערד בתל
אכיב (העולם הוה .)1050 בכתבה זו הגב
מנדירים את האיגוד כ״סניף של מפ״ם.
כידוע, הצטרפו לאיגוד ומשתתפים בהנהלתו
ארבע מפלגות: מפלגת הציונים הכלליים,
המפלגה הפרוגרסיבית, המפלגה הרתית ו־שמחה
פלפן, מזכירות האיגוד
מפ״ם•
היהודי־ערבי, תל־אביב
חבר מפ״ם פלפן צודק, טכנית.
העולם הזה 1057

איש זה החליט על מיבצע־סיני, ביצע אותו
והחזיר את הישגיו — הכל על דעת
עצמו. איש זה הצטרף לדוקטרינה של אייזנ־הואר
— שוב על דעת עצמי. הוא היחיד
השולט על צד,״ל. הוא שהקים את כל ה־שי״נים
למיניהם, המשקפים במידה רבה את
תכונותיו האישיות. הוא שעשה כל מה
שנעשה בארץ בשנים האחרונות, והוא שלא
עשה כל מה שלא נעשה.
•• הפתעה הגדולה גיותר הצפוייה
| | לאדם החוזר לארץ בימים אלה היא
הרצינות האיומה בה עוסקים הכל במשבר״
.מרחוק נראה המשבר הזה כסערה
בכוס מיץ. מקרוב הוא מקבל ממדים של
תופעת־טבע אדירה.
הכל עוסקים בו, דשים בו, מנתחים אותו,
מנחשים את תוצאותיו. באותה רצינות
חגיגית בה עוסק הצרפתי בארוחת־הצהרים
שלו, האיטלקי בחידוש תקרות כנפית פטרום
הקדוש והבריטי בשערוריית שער־הריבית,
שקוע עתה העסקן הישראלי הממוצע בעלי־לות־הגבורה
של הקואליציה הממשלתית.

האסון הוא רק כי לאדם, שהיה
מנותק כמה ימים מן המאד
רעות היומיומיים בארץ, קשה
מאד להבין על מה כל ההתרגשות.
מהו, בעצם, סלע המחלוקת?

רושם הראשון הוא כי סלע-המה-

זה מכפר על הפשע הנורא, אך אין ספק
שמעשה החרטה ריכך את חוד השנאה בלבנו•

לא יתכן לאורך ימים מצב של ברוגז
בין מדינות. אם האינטרסים של ישראל מחייבים
יחסים עם גרמניה — וזו אמנם
דעתי — אין לתת לרגשי־בחילה אישיים
לשמש אבן־נגף. אם אפשר להיעזר בצבא
הגרמני, אין שום סיבה מדוע לא להיעזר
בו. כשהייתי לפני שנה אורח המטכ״ל הגרמני
(דומני כישראלי ראשון) ,שוחחתי
עם אלופיו וביקרתי במיתקניו, הגעתי לכלל
מסקנה מגובשת שאמנם יש מקום ליחסים
רשמיים, אם כי מסוייגים, בין צה״ל וצבא

אולם ישנו גבול -גבול של טעם
טונג אני חושב כי ביקורה של

גורליים, כל מיבצעי המדיניות המכריעים,
מנוהלים כעסק פרטי של
איש אחד.
שיטה זו מבוססת על מושג שאינו קיים
בשום מדינה אחרת בעולם- :עניני חוץ ובטחון״
.בכל מדינה אחרת, המדיניות היא
הקובעת, ואילו עניני הבסחון אינם אלא
תפקיד טכני ונובעים מן התפיסה המדינית.
ואילו בישראל ה״מדיניות״ נאכלה מזמן
על־ידי ה-בטחון*.
כיום כבר מטושטש לגמרי סדר התפקידים:
האם אנו מחמשים את צה״ל כדי להבטיח
מדיניות מסויימת — או שאנו מנהלים
מדיניות מסויימת כדי לחמש את צה״לז
מחוץ לגרמניה של הקיסר, וליאפאן של
המיקאדו, איני מכיר תופעה דומה במאה
השנים האחרונות. על כל פנים, הגנרלים

( ן לוקח הוא נאט״ו. אם כן, הרי המושג
סלע אינו במקום. נאט״ו אינו כיום אלא
ערימה של חצץ, וכל עמי אירופה יודעים
זאת היטב.
השידוך בין ישראל ונאט״ו מזכיר את הבדיחה
היהודית הנושנה על נישואי בת
היהודי עם בן הפריץ. אבי הבת כבר הסכים.
נשאר רק לשכנע את הפריץ.

מישהו חייב להגיד זאת פעם
כבירור אכזרי: כל הענין הזה של
קשר בין ישראל ונאנז״ו הוא עד
רב פורח. יותר מזה: הוא בדיחה
פוליטית, המעלה חיוך של מבוכה
או רחמים על שפתי כל מדינאי
אירופי.
אין אדם אחד בעולם המתיחס לרעיון
זה ברצינות — מלבד מנהיגי ישראל. דמיונם
הפורה שיכנע אותם כי צירוף ישראל
לגוש האטלנטי יהיה אידיאלי, מפני שיפטור
אותם מן הצורך הבלתי־נעים להתחשב במציאות
הגיאוגראפית ולמצוא את הדרך למרחב
בו אנו חיים.
אולם בשביל האיש־ברחוב בלונדון, בפאריס,
בבון וברומא, ישראל היא ארץ
מזרחית קטנה ואקזוטית, השקועה בצרות
אינסופיות עם שכנותיה, על רקע בלתי־ברור.
שום דבר אחר אינו ידוע לו על
ארץ זו, ושום דבר נוסף גם אינו מעניין
אותו. עצם הרעיון כי עמי אירופה יצרפו
מדינה רחוקה ומסוכסכת זו בבריתם, ויהיו
מוכנים לשפוך למענה את דמם במלחמה
אטומית, הוא מגוחך לגמרי.
זוהי עובדת־היסוד, שהיא חשובה יותר
אף מן השיקול הקר של הפוליטיקאים, הסבורים
כי האינטרסים של תורכיה וברית־בגדאד
חשובים לנאט״ו עד אין שיעור יותר
מתחנוני ישראל. כי בחשבון האחרון קובעת
דעת־הקהל. ובשביל דעת־הקהל באירופה
המערבית, ישראל כמעט ואינה קיימת.

על כן אין כל טעם שמפלגות
ישראל יריבו ביניהן על עסקי
נאט״ו. כל הריב הזה אינו שווה
דולאר אחד מתקציב המגבית ה יהודית
המאוחדת. ישראל לא תה יה
חכרת נאט״ו, לא להלכה ולא
למעשה, לא כאולם הישיבות וגם
לא כחדרי השירות. אם כן, על
מה הסערה?

** פשר היה לחשוב כי המפלגות
סוערות נוכח עצם האפשרות של הידוק
היחסים עם גרמניה.
הגרמנים האלה הרגו ששה מיליון יהודים.
איש אינו יכול לשכוח זאת, אפילו ירצה
בכך. זהו הצל הפרוש על כל פגישה בין
גרמני וישראלי.
מאז עשו הגרמנים הרבה — הרבה מאד
— כדי להביע את חרטתם. הם מילאו את
התחייבותם בשטח השילומים והפיצויים במידה
מפליאה׳ הראויה להוקרה ולציון. אין

זוהי דיקטטורה קנוייה, לא בפד
ייח. היא מבוססת לא רק על הסד
פולריות האישית הרבה של דויד
בף גוריון כשכבות רחבות. היא
כנוייה קודם כל על המגבית היהודית
המאוחדת וזרם המענקים
ועל הנכונות של כל השותפים האפשריים לספק לכיג׳י את הקד
לות הדרושים ככנסת תמורת הענקות
מתאימות.
זהו סידור נוח מאד — לכל הנוגעים
בדבר. הוא מ, נע את הצורך במחנות־ריכוז
ושאר אביזרים בלתי־נעימים של דיקטטורה
כפויה, פרם לכמה חטיפות ופצצות פה
ושם. בן־גוריון עושה ככל העולה על רוחו
בשטחים המכריעים׳ המפלגות מחלקות ביניהן
את השלל הכלכלי ומתווכחות ביניהן
על ענינים של מה־בכך, והכל בא על מקומו
בשלום.

ף הנה באה הפרעה. שתי מפלגות
| השמאל רוגשות מפני שדויד בן־גוריון
יזם מיבצע מסויים בגרמניה, לגמרי על דעת
עצמו, ומבלי להתיעץ תחילה עם חברי הממשלה.
שומו שמיים.
במשך שנתיים ישבו חברים אלה בממשלה,
וענו אמן על כל מעשי ביג׳י. על
מיבצע־סיני שמעו אחרי שרוב הכוחות
כבר נערכו לקרב, ועל תריסר מעשים אחרים
שמעו רק אחרי שנמסרו -בסוד״ לעורכי
עתונים. מעולם לא נקפו אצבע קטנה
אחת כדי לערער על כל סממני הדיקטטורה
האישית. את הקרב המסוכן בש.ב. השאירו
ללוחמים פרטיים, את היוזמה הפוליטית
הגדולה לנחום גולדמן, ואת המלחמה ב־שחיתות־מטעם
לקב! צ! ת פרטיזניות. אולם
לפתע נרגזו כי ביג׳י לא התיעץ עמם.
במשך כמה ימים נאבקו בנפשם אם לפרוש
מקואליציה זו, או להיזרק מתוכה. במשך
כמה ימים עצר הציבור במתיחות את
נשימתו. וצר לי שעלי לשאול את השאלה
האפיקורסית:

למי זה איכפת כעצם?

נזי יתפונז

אותה אישיות חשוכה כגרמניה
עוכר גכול זה. כיקוד זה, של
אישיות כזאת, הוא ג׳סטה מדינית
ממדרגה ראשונה, כעלת משמעות
עמוקה של ידידות דרצוך טוכ. אני
חושכ כי ג׳סטה כזאת כלפי גרמניה
פוגעת כרגש האסטיתי.

* כאן אנו מגיעים ישר ללב הבעירו
מדוע נשלחה אישיות זו דווקא? מדוע
אי־אפשר היה להטיל את התפקיד על אדם
בדרג נמוך יותר, כאחד הפקידים _הבכירים
במשרד החוץ או הבטחון?
פשוט מאד: מפני שאין אדם אחר אשר
דויד בן־גוריון סומך עליו. והאימון האישי
— נאמר־נא בגלוי: הקפריסה האישית —
של דויד בן־גוריון חוק הוא לישראל.

כמדינה זו אין ממשלה. אין מנגנון
ממלכתי, אין אפילו צמרת
פוליטית. המדינה מנוהלת על־ידי
איש אחד, בעזרת קומץ נושאי־כאוות-נפשו.
כל עניני המדינה ה׳

הכ תר?
של הצבא הגרמני החדש, שהיתה לי הזדמנות
להחליף עימם דברים, דחו חפיסה זו
בשתי ידיהם.

הבטחץ הוא אחוזה פרטית של
דויד בן־גוריון. על גבולותיה מד
צבים שלטים :״הכניסה אסורה -
העבריינים ייענשו!•׳ כרגע שהסכימו
הפוליטיקאים של ישראל ל־הפוף
את ה״בטחון״ לערך העומד
כפני עצמו, העומד מכתפייתו ד
מעלה לבל העם, מסרו לידי דויד
כן־גוריון את האפשרות להקים
דיקטטורה מעשית. וזהו כדיוק
מה שהוא עשה.

ך 1א נתווכח היום אם הדבר סוב או
/רע. יכול אדם להיות סבור כי ביג׳י
הוא אחד בדורו, צור ישראל וגואלו, וטוב
שהשלטון כולו בידו. ויכול אדם לחשוב,
כמו ברוטוס המנוח, כי הקיסר הטוב ביותר
סופו להמיט אסון על ארצו. הפעם נסתפק
הדוברה. מזה כמה שנים התגבשה
רק בציון העובדה.
בארץ דיקטטורה מעשית של איש אחד.

כל זמן שכל השלטון המעשי מרוכז —
לטובה או לרעה — בידי דויד בן־גוריון,
כל זמן שאין גם גבר אחד בכל המפלגות
האלה המוכן להמרות את פיו בענין חשוב,
למי זה איכפת מי שותפיו של ביג׳י בקואליציה?
למי זד, איכפת מניין לוקח ביג׳י
את הקולות הדרושים לו׳ באופן פורמלי,
כדי לקיים רוב בכנסת? למי זה איכפת —
מלבד לגזברי הקיבוצים, ושאר האנשים התלויים
בתקציבים ממשלתיים וציוניים?
במשך שנתיים ישבו אנשי השמאל בממשלה,
ולא היה בכך גם ההבדל הזעיר ביותר
לעומת הממשלה ד׳״ימנית״ הקודמת. ואם
מחר ישבו במקומם אנשי אגודת־ישראל —
מה יהיה ההבדל?

נאמר נא בגלוי: זח היינו הך.
היינו הף להיסטוריה העברית,
היינו הף לאזרחי המדינה, היינו
הף לענינים שיעמדו על סדר-היום.
בי כראשון לינואר ,1958 ,אדם
אחד שולט כישראל -ולא פרץ
ברנשטיין, לא מאיר יערי ולא
איצ׳ה-מאיר לוין יפריעו לו.

ך ! קהל הפשוט, שאינו נהנה במישרין
| | מתקציב מפלגתי, הרגיש בכך היסב.
הוא משך בכתפיו למקרא הכותרות הרועשות.
הוא ידע שכל הענין אינו נוגע לו.

בבחירות הכאות תזדקר שאלה
גדולה אחת ויחידה מול עיני האזרח:
אתה מסבים לדיקטטורה
האישית של דויד ב;־גוריון או לא?
כל המפלגות המעורבות בסנסוו הנ!כחי
ינסו לשוא להיות צד בויכוח זד -האמת
הפשוטה והברורה היא שהן נתנו את ידן
להקמת דיקטטורה זו, לא עשו מאומה כדי
למנעה, לא התנגדו לה אפילו בדיבורים —
עד שדויד בן־גוריון עצמו תפסן בצוארן
וזרק אותן החוצה.

תצפית

>מ הזכויות אסורות)

• אל תקח ברצינות את השיחות שיתחילו היין מפא״י
לבין הציונים הכלליים, כרכר אפשרות צירופם של הג״ב
לקואליציה הממשלתית החדשה. שני הצדדים אינם מוכנים לצעד

רציני בניהן דה. במפא״י קיימת, נסיה לבסס את הממשלה על קואליציה
מצומצמת בלבד, ואילו הציונים הכלליים סבורים כי הצטרפותם לקואליציה
בשלב זה עלולה לגרום להם לאובדן הפרסם ינ-ה בעיני ת מכיהם.

• קואליציה על בסים מצומצם תכלול לא פחות מארבעה

שרים דתיים. העובדה שביג׳י יאלץ להביא בחשבון כל קול, כדי להשיג
את חרוב הדרוש בכנסת, תנוצל על־ידי הסיעות הדתיות, ובעיקר אגודת
ישראל ופועלי אגודת ישראל, לסחיטת ארבעה מקומות בממשלה. ארבעת
המועמדים לכסאות השרים ; משה שפירא, שיוכה כנראה בתיקי הפנים והדתות;
ד״ר יוסף בורג, שיקבל את תיק הבריאותי חרב איציח מאיר לוני^ כשר הסעד;
בנימין מינץ, שיתמנה לשר ׳הדואר.

• בממשלה החדשה, תספח מפא״י כנראה לעצמה את תיק
התחבורה ואילו משרד הפיתוח יצומצם ויצורף למשרד האוצר,
כאגף מיוחד.
• גם חפרוגרסיבים עשויים לדרוש תיק נוסף. טענתם תהיה כי
למען איזון הרכב הכוח בממשלה מן הרצוי להוסיף להם עוד שר, אשר ייצג
את האינטרסים של הציבור האזרחי.

• אין זה מן הנמנע גם, שלמרות המשבר ייעשו נסיונות
לצרף את מפ״ם ואחדות העבודה לקואליציה החדשה. הסיכויים
להצטרפות זו חם קלושים ביותר. מאידך לא תסכים ספא״י לצרף את שתי
מפלגות הפועלים לסמשלת־מעבר, אם
זו תיכון במקרה שיוברר כי אין אפשרות
להרכיב קואליציה גם על בסים
מצומצם.
במדינה העם
מדינה ב תו ך מדינת
כמעט כל אזרח שני במדינה נושא בכיסו
את הפנקס האדום, המעיד כי הוא חבר
ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים
בארץ־ישראל. אולם גם חיי שאר אורחי
המדינה מושפעים מן ההסתדרות יותר מכל
מוסד אחר.
ההסתדרות היא החולשת על מערכת הכלכלה
והשכר, בתפקידה המשולש כבעלת־העסק
הגדול ביותר בארץ, כנציגת הפועלים
ובשליטה בממשלה. היא קובעת כמה ירוויח
האזרח, על מה יוציא את כספו וכמה יעלו
מצרכיו.
בעקיפין היא שולטת על מערכת־הבריאות
שלו, על סדרי התחבורה, על חלק ניכר
מחיי התרבות והבידור. כמכשיר ה>יקרי
בידי מפא״י, היא מבטיחה במידה רבה את
שלטונה של מפלגה זו בחיים המדיניים, ואת
הדיקטט רה האישית של האדם שעלה לגדולה
כמזכיר הכללי של ההסתדרות: דויד
בן־גוריון.
אותה גברת. אולם כל זה אינו ממצה
את חשיבותה העצומה של ההשתה ות בנד

במשך שדעה ימים ולילות השבוע הד
אזרחי ישראל עדים להמשך קומדיה בלתי*
אלוהית, ששוחקה לעיניהם בבימויו של גדול
אמני המישחק המפלגתי בישראל דויד בן־
ג דיון. הוא לא ביים רק את עצמו. הוא
גם הרכיב בעצמו את צוות שאר השחקים,
קבע לכל אחד את תפקידו. הוא היה היחיד
שידע מראש את הסיום של המחזה.
אזרחי המדינה לא השתתפו בהצגה. מה
שקרה על הבמה לא נגע להס במיוחד.
שנים אריב ת של נסיון לימדו אותם ש־קרה
כאשר יקרה בסוף המחזה, שום דבר לא
ישתנה מחוץ לאולם התיאטרון (ראח הנידון)
.אולם כצופים ישבו האזרחים מרותקים
לכסא תיהם. כי הביום היה עילאי.
ההשפלה העצמית. כאשר המדע השבוע
ראש ממשלת־ישראל בביזן־הנשיא והודיע
לו כי הוא נאלץ להתכפר, בגלל
המעשים הנפכדים והבלתי־פטריזסיים של
שותפיו לשע ־ר בממשלה, הסתברה סופית
כוונתו האמיתית של ביג׳י. במשך שבועיים
לא ידע אותה איש, אולי מלבד גושאי־כליו
הקרובים ביותר.
ביג׳י עצמו משך את אי־הוודאת עד
לקצה הגבול. הוא נעתר ברצון לבקשת
הרוב בממשלה, לדחות את רת־טרותו ל־שביע
ימים, כדי לאפשר כצומצי פשרה.
במשך שבוע זה ערכו יריביו לעצמם מחזה
מחפיר של השפלה עצמית, התה נו בפני
ביג׳י להשאירם בממשלה, ניסחו בעצמם
הודעות בגנות עצמם הם הקלו את העבודה
על ביג׳י עד כדי כך, שלא היה עליו
אלא לפרסם בס־ף את דברי יריביו כדי
להרשיעם ולהפכם ללעג ולקלס בעיני הציבור.
במרכז
ההצגה עמדה דרישתי של ביג׳י
לתקן את חוק־המעבר, המסדיר את סדרי
הממשלה. כיום ישנה רק א־זשרות אחת לסלק
שר מן הממשלה נגד רצינו: התפטרית
ראש־הממשלה, הגוררת אחריה את התפטרות
הממשלה כולה. סידור זה נותן
בטחון מסויים לשרים, כי לא בנקל מחלים
ראש־ממשלה על פיזור ממשלתו, ועל התחלת
התהליך המס בך של הרכבת ממשלה חדשה.
אילו נתקבלה דרישתו של ביג׳י, היה
התהליך הרבה יותר פשוט. שני שלישים
של הממשלה (היינו 9 :שרי מפא״י וש>י
השרים הדתיים) היו יכולים לסלק בכל שעה
את אדת המפלגות האחרות מבלי לגרום
אפילו למשבר ממשלתי. התוצאה: כל מפלגה
וכל שר (כולל שר מפא״יי) היו חיים בפחד
מתמיד מפני חמתו של ביג׳י. האדשרות האחרונה
של מישהו בממשלה לקים נגד
ביג׳י, אפילו בפרט קטן, היזזה מתח כלת.
בינ׳י אינו טועה. מד, הניע לפתע
את דויד בן־גוריון לברק ממשלה זו ולהביא
לידי חיסול הש תפות של שלוש מפלגות
הפועלים? שום אדם המכיר את ביג׳י אינו
יכול להעלות על דעתו שההחלטה נתקבלה
ברגע של רוגז, או באיפן ספונטאני, ללא
חיש ־ב קר ומדוייק מראש.
למראית עין, היו כמה וכמה סיבות אפשריות.
אחדות־העבודה החלה רוכבת על
הסוס האנטי־דתי, שהוא פום־לרי גם בחוגי
מפא״י. שתי מפלגות השמאל התכוננו למערכה
למען העלאת השכר, שהיתר. מחבלת
בתוכניות לוי אשבול, ומביאה להם אהדה
בצימר הפועלים. אחרי מאמציו של 1״ר
נחום גולדמן, מלאו שתי מפלגות אלה א. מץ•
לב עד כדי התיצבות רשמית מאחורי סיסמת
הניטראליות, אשר התיכ.יות ארוכות־הבודה
(והבלתי־ידועות ברבים) של ביג׳י
סותרות אותה לחלוטין.
אולם כל ה:ימ קים האלה א-נם משכועים.
שכן בת ך הקואליציה היו מפלג ת־הפועלים
כבולות הרבה יותר מאשר מחוץ לה. דווקא
בהיותן באופוזיציה, יהיה קל להן יותר
לנצל סיסמ,ר אלך, מבחינה סכסיסית, היתה
זאת איפוא טע ת להוציאן, א־לו זו היתד.
המטרה. ביג׳י אינו ט עה בשטח זה.
האיש על הסוס הלבן. אולם בראשו
הסרה של ביג׳י נבטה ת: בנית הרב ז יותר
מהככ.ית. יתכן בי צמחה במשך ח דשים
רבים. יתכן גם כי נולדה באופן פתאומי
יותר, אחרי שמפ״ם ואחדות־העבודה נמ,עו.
באופן הפגנתי מהצבעת הזדהות עם תש. ב..
בויכוח. על חטיפת אלי תבור בכנסת (-תע לם
הזח .)1056 כאשר יצאו גם דבר וגם,וירוס־לס
פוסט, במאמריהם הראשיים למח־ת הויך
כיח, באזהרה המירה נגד שתי. מפלגות
אלד״ היה במר ני הן עלו על הכוונת

• המערכה הא־פוז־ציונית
של שתי מפלגות השמאל ת תנהל
בעיקר על ענייני מדיניות*
פ ני ם. למרות שהמשבר פרץ בגלל חי-
לוקי־דעות בשאלות מדיניות חוץ, לא
ינהלו מפלגות השמאל את סערכתן נגד
מפא׳׳י על רקע זה. מתון החשש כי
בוויכוח בענייני מדיניות־חוץ עלולה יד
ספארי לחיות על העליונה, תכוון מלחמת
אחדות העבודה ומפ״ם במיוחד לשאלות
שנר העובדים ובעיות הדת.

• משבר חמור צפוי לקיבוץ
הארצי ולקיבוץ המאוחד. שתי
תנועות קיבוציות אלה נתת ת כבר עתה
במשבר כלכלי קשיה, ורק הודות לישיבת
מפ״ס ואחדות העבודה בממשלה אופשר
להן לחשיג סימון ואשראי. מקירות אלה
עשויים לחסתם בעתיד הקרוב בייתר.

• הזעזועים בקואליציה ה ממשלתית
עשויים לגרום גם
לזעזועים בקואליציות המקו־מיות.
ההסכם בין שלוש מפלגות הפועלים
זול הליכה משותפת ברשויות
המקומיות עשוי להתפוצץ גם הגא, עקב
המתח שישרור ביחסי מפלגות אליה בעתיד
הקרוב. במקרה כזה עשויות לקום
בעיריות קואליציות שיתי־-ססו על
נז ח #״ י ־ הדח יי יז* יל ו־ ל ל יי ין.

• ״שנת העשור״ לא תינד
שף שנח תמימה. ההכנות לבחירות,

כיג׳י יוצא *
הנשק שלא הושג —

שתיערכנה קרוב לוודאי מיד אחרי חגיגות העשור, יכריחו את מארגני החגיגות
לצמצם את היקפן. מצד שני, למרות שקיייסת הדעה כי יש לרכז את כל חגיגות
שנת העשור בתוך גבולות ישראל, כדי להגביר את זרם התיירות, יאורגנו
בכל זאת חגיגות־יעם מפוארות לציון העש ר גם באמריקה. יתכן אפילו כי
דויד נן־גוריון נעצמו ישתתף בחגיגות אלה.

• עשרים אלף היהודים המוכנים לעלות מפרס לא יעלו.
בהתאם למדיניות שהתגבשה במוסדות הסוכנות היהודית ואשר זנתה גס להיסי-מת
הממשלה, לא יובאו עולים במספרים גדולים. ל שראל בשנה הקרובה. הסיבה:
לשחרר את שנת העשור מלועיות הקליטה וממציאות חבדונים והמעברות.

• חיה מובן לשלם מחיר גבוה יותר כעד עתוני הכוקר.
הממשלה עומדת להיכנע ללחץ המו״לים ולאשר העלאה של 20 פרוטה ליום
למחיר המתונים.
• להבא יחיה קשה יותר לקבל הסמכה פעורד־דין. במשרד
חמשפסים מכינים הצעזז־חוק אשר תחמיר את הדרישות מעורכיידין חדשים,
ואשר מגמתה לצמצם את התוספת הגדולה של עורני־דין, המתווספת מדי שנה
למספר המשפטנים הקייס.
9שפעורי הפחת לציוד תעשייתי יגדלו. בהצעת־חוק שתוגש
בקרוב לכנסת .,והנשמות בינתיים בסוד, ציוד שנרכש עד 1941 יקב? פחת
פי 5יותר גדול מאשר עד בה, ואילו ציוד שנרכש אחרי 1952 יקבל פחת
ב־ ־׳ל 60 יותר גדול מהי1ס~.החוק חזזדש יקמין את הכנסות. מם־חהכנסח ב־5
מיליון ל-י בלבד.
• תוקם מועצה לייצור ושיווק בוטנים. בצורר, זו תורחב חשיסה,
הקיימת בשטח ההדרים והירקות, לענף נוסף,

המ שבר
הקומדי ההבל תי -א רו הי ת

דינה. כי מדינת״ישראל היא קודם כל מדעת־ר,הסתדרות.
רוחה, מהותה ומגמתה של המדינה
נקבעו לפני ש.ים רבות על־ידי ההסתדרות,
והגופים שקדמו לה.
היו אלה ראשי ארגון הפועלים, מייסדי
ההסתדרות, שהשליטו בארץ בכל האמצעים
את עקרון העבודה העברית. עקרון זה הוא
שגירש את הפועל הערבי מ, הפרדסים וה־סדנות
של הישוב. במאבק היסטורי זה,
שאחד ממ״הליו העיקריים היה דוד בן־גורי,!,
נכרתה התהום בפעם הראשונה בין שתי
חברות זרות בארץ ישראל, נפתחה המלחמה
בין שתי ת.ועות־תחייה עוינות שלא תמה
עד היום, ולמעשה נקבעה דמותה של מדינת־ישראל:
מוינה המפ״ה את גבה לע,לם הערבי,
מצפה לישועה ממרחקים.
כאשר חגגה ההסתדרות, השבוע, את יום
הולדתה ה־ ,37 יכלו מייסדיה להביט אחורה
בסיפוק רב. למראית־עין ירדה חש •בותר,
של ההסתדרות, אחרי שכמה מתפקידיה הופקעו
על־ידי הממשלה . .אולם מששלה זו
לא היתד. אלא אותה גברת בשי.וי אדרת.
כמעט אי־אבשר לקבוע כיום אם ההסתדרות
שולטת על הממשלה, או להיפך. שני המוסד,
ת זהים.
איש. אמד מסמל. את ש:יד£,
• לידו נזזנירז, יצחק נבון.

העויס הזח מסו

של ביג׳י וחוג מרעיו, שהיו הצד המואשם
בפרשת החמישה.
התוכנית של ביג׳י היתה גאונית בפשט־סיתה.
בחודשים הקרובים תתרכז המדינה
כולה בחגיגות שנת־העשור. המדינה. תוציא
סכומים אדירים מכספי משלם־המסים כדי
להאדיר להלכה את שם המדינה, ולמעשה
את שם הממשלה, שהוא שמו של דויד בך
גוריון. במשך חודשים ארוכים יהיה כל מנגנון
המדינה עסוק במאמץ יחיד־; מינו של
פולחן אישי ופיזור פרחים לדויד בן־ג ר ון,
בונה המדינה, מקבץ פזורי ישראל, מנצח
מלחמות צה״ל ומתכנן מערכות־ישראל.
שום מפלגה ממפלגות המדינה לא תוכל
להתנגד לפולחן זה, מבלי שתוציא על עצמה
שם של מתבלת בטובת המדינה, במשיכת
התיירים, ובבטחון המדינה עצמה. מתנועת
החרות ועד מפ״ם, יצטמצמו כל המפלגות
בקריאות •גם אנחנו״ ,כשכל אחת תרצה
להוכיח שלא רק ביג׳י לבדו הקים את
המדינה, אלא שגם הן תרמו תרומה כל
שהיא. אולם ביג׳י יישאר במרכז, האיש על
הסוס הלבן, משכמו ומעלה גבוה מכל
המפלגות.
תותחים ואקדחי־סורים. הרעיון הגאוני
של ביג׳י הוא לצרף את מערכת
הבחירות ישר למערכת שנת־העשור. מכלי
לתת. לאיש להינפש ולעב ר לפסים אחרים,
יתמזג האקורד האחרון של מנגינת־ההלל
של העשור לצליל הראשון של חצוצרת הבחירות.
אזרחי ישראל יצעדו לקלפי כאשר
באוזניהם עדיין יהדהדו קריאות־ההידד למנהיג
הכל־יכול של האומה.
שום מפלגה לא תכפיק במצב זה לעבור
מאווירה של בושם פטריוטי לריח של אבק־שריפה•
הרעמים הגדולים שלהס יצלצלו
כיריות אקדחי־פ רים, לעומת רעם התותחים
של.צל,״ל ביום־העצמאות העשירי,
יתכן כי גם במצב זה לא יעלה כוחה של
מפא״י בכנסת במידה רבה. אולם הפחד של
עסקני מפא״י מפני התמוטטות גדולה. בנוסח
חילופי־המשטר בקנאדהי, ימוג. מפא״י ת־כל
לשמור על כוחה, אולי בשינוי שניים־שלושה
מקומות לחיוב או לשלילי״
ג׳יו־גייטסו מפלגתי. כדי להכריז על
בחירות בשלהי קיץ ,1958 ,היה צורך במשבר
גד ל — ובהרכבת ממשלה חדשה
שתתבסס על רוב זעיר, שתשא מראש אופי
של ממשלת־מעבר. ממשלה זו ת כל להיות
מורכבת ממפא״י, כל הדתיים והפרוגרסיביים,
שיש להם יחד 62 קולות מתדר , 120 מלבד
קולות ערביי מפא״י.
דם ממשלה כזאת יוכל ביג׳י לדרוש ב־
?!צפון שקט את פיזור הכנסת בהזדמנות
הראשונה — היינו מיד אחרי ומר חגיג־ת
העשור — ועוד להישאר בעיני הבוחרים
כאדם הנאלץ להיכנע למצב שנוצר באשמת
אחרים.
אולם איך אפשר היה לסלק את מפלגות
הפועלים בצירה שלא תשחיר את פני מפא״י?
במשך שנתיים אמרו הליצנים שאפשר להוציא
אותן מן הממשלה רק בעזרת בולדוזר.
אולם ביג׳י הוא אמן, שאינו נזקק
לכוח הגם בטכסיסיו המפלגתיים. כמו אמן
ג׳יו״ג׳יססו יפאני, החליט לנצל את התנופה
של יריביו כדי להפילם•
כל מספר זוכח. המלכודת הוכנה
לסי מיטב כללי המקצוע. הרקע היה צריך
להיות בטחוני, כי בשטח זה ביג׳י הוא
המלך. הוא היה צריך לחסום בפני יריביו
כל דרך של נסיגה ממשית, אך להשאיר
בפניהם את הפיתוי לזחילה על ברכיים, וגם
זאת ללא תועלת.
איש אינו יכול לדעת באיזו מידה היתה
באמת גבינה במלכ דת הגרמנית. ביג׳י הודיע
כי אישיות דגולה (ששמה פורסם ברבים
בחוץ־לארץ, אך לא נית״ה לפירסום בארץ)
תשע ל״רמגיה כדי להשיג נשק חדיש, מסוג
חשוב ביותר. אמנם, אין לגרמ״ים ;שק זה,
וקשה לתאר כיצד היו משיגים אתו. אולם
נשק זה הספיק כדי לקטול את שותפי
ביג׳י.
אחדות־העבודה נכנסה למלכודת, הדליפה
את הענין לעתונות (העולם הזה .)1056
גיג׳י קפץ מיד על המציאה. עתה יכול היד,
להופיע כמגן בטחון ישראל ושומר טובת
צה״ל, נגד פוליטיקאים חסרי־מצפון ונטולי־אחריות.
באותו
רגע הציג ליריביו דרישה אולטימטיבית,
שפירושה היה למעשה: לקנות את
המשך קיומה של הכנסת (והקואליציה ).למשך
שנתיים, תמורת ויתור מוחלט מראש
* שם סולקה מפלגת־השלטון הליברליתמן השלטון אחרי דור שלם׳ של רוב מוחלט׳
בפרלמנט, אך ורק כתוצאה מרצון הבוחרים
בשינוי כלשהו. לקח זה עשה רושם סדנא
מאז בספא״י, פורר דיונים רחבים בצמרתה.

וזמומ חמו **•

על כל נשק בבחירות הבאות וכ.יעה מוחלטת
לדיקטטורה האישית של ביג׳י.
אחרי שפתח את המלכודת, ישב ביג׳י
וחיכה בשקט. אילו קיבלו יריביו את הדרישה,
היה כדאי לו לוותר על הבחירות
המוקדמות. ואילו סירבו, שפיו .4היתד, זאת
הגרלה בה כל מספר זוכה.
כור לזולת. מפ״ם, ואחריה אחדות־העבודה,
נאלצו לוחות את האולטימטום. הן
לא היו מאושרות, אולם לא יכלו לחתום
מראש על כתב־פיט רין פרמנ-ם י, שיהיה
מופקד בידי ביג׳י, לשם הפעלה בכל רגע
שייראה לו מתאים ביותר. הקואליציה התפוצצה.

הוברר השבוע כי העוזר לכרות בור
לזולת, סופו ליפול בו. במשך שנתיים שתקו
מפ״ם ואחדות־ד,עבודה כאשר ביני ניצל
לרעה את נימוקי הבטח ן כדי לתאר את כל
אויביו כמרגלים, סוכני־האוייב, בעלי־מחתרות
ומחבלים־בבטחון. מפלגות־הפועעים נתנו
ידן בשקט למסע זה, בהיותן בטוחות כי
בהן לא תפגע הרעה. השבע מצאו את
עצמן בתפקיד השחור של בוגדים, מגלי
סודות לא יב, הורסי צה״ל ומזיקי־בטחון.
הגיליוטינה הבנגוריונית ערפה גם אותן.
בעקביות אכזרית, הופעלו נגדן כל המכשירים
אשר בן־גוריון עיצס וריכז אותם
בידיו במשך שנים, בעזרתן הפעילה. היד
השחורה של קבוצת־המנהלים ירוה על עור־

זה דיון על
כהלכה.

פן. קול ישראל סירס ללא בישר, את הודעותיהן,
צירף להן פירושים לגלגניים והסברות
משמיצות של משרד ראש־הממשלה — כסי
שנהג במשך שנים נגד חוגי המורדים ב־שלסון־קבוצת־המנהלים.
מפ״ם
ואחדות־העבודה היו חסרות־אונים
נגד הגולם שהן עצמן נתנו יד להקימו.

נאלצת לשלם מחיר גבוה, שהתבטא לא
פעם כהתפשרות עם המצפון ובהשלמה עם
מעשים המנוגדים לחלוטין לעיקרי התורה
שהמפלגה החדירה בחבריה מן הרגע בו
נכנסו לתנועת־הנוער שלה.

בעיות

מוסכמות,

שלובנו

מחיר השנתיים. מאז הועידה הקודמת
של מפ״ם, שנערכה אף היא בחיפה, בי,1951
חלו שינויים רציניים מאד במפלגה. סיעת
השמאל של סנה הוצאה ממנה, אחדות־העב
דה חזרה להיות מפלגה עצמא ת. אולם
לא רק במבנה הפנימי השת תת מפ״ם.
השקפתה הפוליטית עברה אף היא כמה זעזועים
יסודיים.
מפ״ם של 1951.הזדהתה באופן מוחלט
ועיוור עם ברית־המועצות. אולם מאז, נערכו
משפט פראג והועידה ה־ 20 של המפלגה
הקומוניסטית של ברית־המועצות, ומפ״ם
מגדירה את עצמה כיום כסוציא.י״טית בלתי־תלויה.
היא מתנגדת לשלי; ת חו פש־הפרט
במשטר הסובייטי, לפער בין שכבות הפועלים
לבין המנגנון הקומוניסטי, תוקבת את
המדיניות הקולוניאלית של מוסקבה ודורשת
זכות עליה ליהודי רוסיה. טיטו, אשר בשעתו
גונה על ידה כב-.גד בעולם המהפכה,
נראה עתה בעיניה כמציב דוגמה ומורה
ו רואת
השנתיים שישבה מפ״ם בקואליציה
הממשלתית, ניצלה לעבודת־נמלים פנימית
ארגונית ורעיונית .״הודות לש תיים אלה
אנו יכולים להתייצב כיום כמפלגה מאוחדת
ומבוססת,״ הסביר חבר מרכז המפלגה השבוע.
אולם עכ ר הישג זה היתד, מפ״ם

ציתם הציגו את עצמם כמשרתים את הש.ב״
בצורה זו או אחרת, היו טענותיו של אדרת
מוזרות -במקצת .״אם אין בכלל ש.ב,.״
שאל אחד ממבקריו הקבועים של המשפט,
״כיצד בכל זאת באו לכאן כל אנשי השב?.״
שוד
ורצח כרשות. אדרת צדק. גם
הוא וגם התובעת, מרים בן־פרת, יזעו בבירור
כי במדינת ישראל א נו קיים שום
חוק חקוק, הנ תן סמכות לאיזה שהוא מוסד
לכנות את עצמו בשם ש-רותי־בטחון,
שב ,.או כל כינוי דומה אחר. מחוסר חוק
כזה, במקביל לפקודת המשטרה המ.דטורית
משגת 1926 לפיה פועלת משטרת ישראל,
אנשיה עוצרים אזרחים, מ נעים פשעים ומעידים
בב ת־המשסט, לא יוכלו בתי־המשפט
להכיר באנשים שהציגו את עצמם כעובדי
הש.ב. ושליחיו, בתור שכאלה.
אדרת לא סמך רק על ה״ענות המשפטיות.
אחרי שניתח. במשך יום שלם את
הנחותיו כי ד,ש.ב. אינו קיים כלל מבחינת
בית־המשפס, ומשום כך אין כל ערך
לעדויות העדים שהתיימרו לחי ת שליחיו,
ניגש לנתח את עדויותיהם בזו אחר זו.
החשוב בעדי התביעה היה הפרובוקטור
דניאל זרניצקי, שליח הש.ב. למתת. ת ,שהתפרסם
כמי שהביא את זאב א!,שטיין לשורות
הש.ב, עודד את ח.רו לשגר פצצת
תופת לד״ר שמחה לב (העולם הזה )1040

כיג׳י נכנם*
קנול את השותפים
מפלגות אחרי זעזועי ר בי ם
בפינות שונות בארץ התכוננו השבוע
800 איש לעזוב את בתיהם ול״סוע לארבעה
ימים לחיפה. היו אלה צירי הועידה השלישית
של מפלגת ד,פ עלים המא; חדת.
בידי כל אחד מהם היד, ספרון מכורך
בתכלת, שנשא את הכותרת :״מבחני דורנו,
מאת מאיר יערי״.
ב־ 152 עמודיו של הספרון הניח יעדי
לפני חברי מפלגתו• את ראשי־הפרקים של
הדיון אשר יתקיים בועידה. כתביו של
המנהיג הקשיש, שהוא. עדיין הכוח המחשבתי
הראשון במפלגה, פורסמו׳ תחילה
בהמשכים בעל-המשנזר, שימשו נושא לדיונים
בכל סניפי המפלגה. כך שלמעשה, כאשר
יתחילו הדיונים בועידה בחיטה, יהיה
• לדברי מזכירות המפלגה מגיע מספרם
לסביבות 32 אלף, מחם פולים זודסים רבים־

מפזלנ״ח.

מחתרת
מה זהע 1ב. ז
״מה זה ש,ב ,.מי זה ש.ב ,.מי הוא סוכן
ש.ב. ומי ממנה אותו? מ.יין לנו שאיש זה
או אחר הוא סוכן ש.ב, מודיע שב ,.איש
ש.ב. או בעל־תפקיד אחר בש.ב?.״ שאלות
אלה, המטרידות כ.ר למעלה מש,ה את מרבית
תושבי ישראל, נשאלו בשב.ע שעבר
בפעם הראש נה בבית־המשפט. השואל: יצחק
אדרת, סניגורו כסוף־השיער של עורך
הדין יעקוב חירותי, הנאשם בהנהגת מחתרת
טירוריסטית שזממה למגר בכוח את
השלט, ן במדינת ישראל.
אין בכלל מוסד בשם שירות הבטחון, ניסה
הפרקליט הוותיק והמנוסה, אחד מטובי
המשפטנים במדינה; ,שכנע את ש נ ושת השופטים
היושבים בדין. אם יש.ו מוסד כזה,
מען אדרת, הרי אינו מוגדר בשום חוק.
״אין אנו יודעים מה הן סמכויותיו, לשם
מה הוא קיים, מי ממונה עליו, מה הן
זכויותיו ומה הן חובותיו.״
אחרי ששלושת השופטים שמעו במשך
ששד. שבועות עשרות עדים, שיותר סמח*

והודה בעצמו כי היה מבצע מעשי שיד
ורצח ״אם הממונים עלי היו מרשים זאת.״
״זרניצקי הוא שקוץ,״ טען אדרת בהציגו
בפני בית־המשפט שורת עובדות המעידות
על אופיו המפוקפק של עד התביעה הראשי.
״זהו אום המוכן לכל מעשה תועבה. שקר
אינו נחשב בעיניו.״
תורת הבישול .״לא ה־באו שום הר
כחות נגד חירותי,״ אמר אדרת .״הקצץ
אחרוני הבטיח כבר בהק רות הראשונית נגדו
לבשל לו דייסה, והוא עשה זאת. לא לא
היתד, מחתרת וממילא גם חירותי לא היה
יכול להיות מנהיגה.״
לעזרתו גייס אדרת את השופט העליון
האמריקאי ג׳קסון, שקבע באחד מססקי־דינו
המפורסמים :״כשאין ה כח!ת ממשיות׳ לקשר,
מביאה המביעה עדויות אחרות, שלא
לענין, ויוצרת הודג׳פודג בעזות ההודגי־סורג׳
היא רוצה לר,ש_יע על המ שנעים.״
״סע.תי כל הזמן,״ סיכם אדרת ,״כי ההוכחות
שהתביעה מביאה אינן לענץ אמרו לי
שעוד תבואנה עדויות לענין. היכן העדויות?
(הנזשן בעמוד <)
• ביום השבעת הנזתשלה בדרסה לבית־הנשיא.
בתם זה: השרים בננווב, מאיר, ברזילי,
שפירא, נפתלי, ארן, שיטרית, אשבול,
בר-יהודה, בורג (מוסתר) ,לוז, שרת.
•* וייסוו בסזנב זאזדיקא .,

סיטוו של בוגדן, בו האב היהודי ותאם החצויה, הוא אופ״ני רסוגדית חייהם שן

״קוראי לי שיי\יץ 1x1
ביום הראשון ללימודים לבש בוגדן סכיצקי בן דד 12 את בגדיו חטובים
ביותר, הרטיב את שערותיו במים וסרק אותן לאחור, צחצח
היטב את נעליו ויצא לדרך העפר של המעברה, כשהוא שורק שיר-
פרחחים פולני ורוחו טובה עליו.
מאז יצא מזוביצקי, עיר החרושת הפולנית כה גרח משפחתו, לפני
יותר מחצי שנה, לא למד בוגדן אפילו יום אחד. השנה נתקבל לכתה
ו׳ של בית־הספר העממי בשיכון נון ק־־ים שליד המעברה. ימים רכים
חיכה לרגע בו תפתח שנת הלימודים על כל החוויות הנעימות הכרוכות
בה, והזכורות לו היטב עוד מתקופת לימודיו בבית-הספר הפולני.
ביום הראש,ץ קיבלה הכתה את התלמיד
החדש בסקרנות גלויה. הילדים והילדות,
כולם בנים למשתכני נוף־ים, שיכון של
פקידי מוסדות לאומיים וממשלתיים, תקעו
בבוגדן מבטים סקרניים, הסתודדו ביניהם
בקולי־קולות והראו באצבע על חברם החדש.
המורד, סיפרה להם עליו, כי עלה לפני
חודשים אחדים מן הגולה, יחד עם אלפי
יהודים אחרים מפולניה.
״כולנו למדנו על האנטישמיות בארצות
הגולה,״ אמרה מן הסתם המורה לילדים.
״האנטישמיות הביאה גם את העליה הגדולה
מפולניה. בוגדן הוא עולה חדש מפולניה.״
בוגדן היה מרוצה מאוד. למרות שלא
הבין כמעט את שפתם של חבריו וחברותיו
החדשים, הוא השתדל להתקבל לחברתם,
לשחק במשחקיהם, לצחוק בצחוקם וללמוד
במידת האפשר את החומר הנלמד בכתה,
אליה הצטרף זה מקרוב. גם הילדים חת־ידדו
עד מהרה עם התלמיד הבלונדי החדש,
שלא נפל מהם בזריזותו, בעליזותו
ובתעלוליו.
לאט־לאט הפך בוגדן לאחד מתלמידי כיתה
ו ,,חדל להיות העולה החדש מפולניה.
המלים העבריות הבודדות שהיו שגורות
בפיו בפתיחת שנת הלימודים התארכו למשפטים
שלמים, וחברותו עם ילדי הכתר, נתהדקה
וגברה מיום ליום.
ואז, באחד הימים, נפל דבר בכתה. בעת
מריבה בשעת ההפסקה, שדיפכה לתגרת־ידים
חמורה, היכר, בוגדן את אחד מחבריו
לכתה, שהיה חלש ממנו בכוחו. כרגיל אצל
ילדים, החל החלש להפוך את תגרת־הידיים
לתגרת־קללות :״מנוול, חמור, שייגיץ מלוכ

גוי!״ צעק המוכה, כשדמעות זולגות
מעיניו.
בבת אחת, חדל בוגדן להיות גיבור התגרה
.״גוי!״ הראו עליו חבריו ללימודים
בידיהם׳ כשהם לוחשים בסוד לחבריהם מן
הכתות האחרות :״בוגדן הוא בכלל לא יהודי.
הוא נוצרי, הוא שייגיץ.״
״בוגדן הוא פויה, הוא שייגיץ מלוכלך,״
אמרה ילדה אחת לחברתה ,״אמא אמרה לי
שבמעברה יש הרבה ילדים נוצרים ושלא
כדאי לשחק אתם. הם גויי ם...״
בערב סיפר בוגדן על מה שקרה בבית-
הספר לאביו, מריאן סביצקי .״הם קוראים
לי גוי ושייגיץ,״ ייבב הילד .״אני לא רוצה
ללכת יותר לבית־הספר.״
אביו של בוגדן שיכנע אותו להמשיך
ולבקר בכתה. אולם אחרי שבאחד הימים
חזר בנו וסיפר לו כי חבריו לכתה ניסו
להכריח אותו לפשוט את מכנסיו כדי להיווכח
אם אמנם נמול בילדותו או לאו, החליט
גם סביצקי האב כי מוטב לבוגדן לשבת
בבית.
כל זה קרה לפני שלושה חודשים. עד
היום מבלה בוגדן את כל שעות היום בבית.
עד היום לא ביקרו בביתו מורתו מכיתה ובביתר,ספר
העממי בנוף־ים, אחות בית־ה־ספר
או שוטר, כדי לברר מדוע מפר מריאן
סביצקי את החוק ואינו דואג שבנו יבקר
בבית־הספר הסמוך לביתו, לפי הוראותיו
של חוק חינוך החובה.

שוזחגות ופקידים בגמד

ץ ץ ריאן סכיצקי, פועל טקסטיל פולני,
לא שמע כמעט על מדינת ישראל עד
לפני כשנה וחצי, בעת המהפכה בהונגריה
ומהומות הדמים בפוזנאן.
מריאן, שנולד בעיצומה של מלחמת העולם
הראשונה וחש על בשרו את מוראות
מלחמת העולם השניה, רצה מאד להיכנס
לתלם החיים השקטים והשלווים בתום המלחמה.
הוא נתקבל לעבודה קבועה בכית־החרושת
לטקסטיל שבעיר טומשוביה־מזו־ביצקי,
נשא לאשר, אי? בתה הצעירה של
משפחת נטורסקי, מעיר הבירה וורשה. את
אשתו הכיר מריאן בעת שהתחבא אצל
משפחתה בתקופת הכיבוש הנאצי.
למה עלה. לישראל? מריאן, כמו מאות
עולי פולניה אחרים בפרדס־חנה, נוף״ים,
אור־עקיבא, הדר־יוסף ומגדל־אשקלון, לא
ידע לענות תשובה ברורה ביותר לשאלה
חשובה זו .״היתד, פסיכוזה כללית,״ הסביר;
״כולם נסעו וגם אני נסעתי.״
בין כך ובין כך, הגיע מריאן סביצקי ל:

אזרחות
אוטומאטית
ף שבוע שעבר פתחה המשטרה סוף־

^ סוף תיק פלילי נגד מריאן בן אברהם

חג המולד

סביצקי 41 ,אולם בתיק זה לא היה גליון
אישום על כך שבנו בוגדן לא ביקר בבית־הספר
במשך שלושה חודשים רצופים .״הנאשם
הנ״ל,״ נאמר בגליון האישום ,״לאחר
שנכנס כחוק לחדר מחלקת הדרכונים
והאזרחות במשרד הפנים ברחוב יפו בירושלים,
רכוש המוחזק בידי שמואל ליברמן,
נשאר שם שלא כחוק מתוך כוונה להרגיז
את המחזיק ברכוש הנ״ל.״
במלים אחרות, פשוטות יותר מלשון הסעיף
בחוק הפלילי: מריאן סביצקי נעצר
בעת שפנה למשרד הפנים בירושלים, כדי
לבקש מן הפקיד הממונה אישור כי הוא
יכול לחזור לפולניה, ארץ־הולדתו, אחרי שהוא,
אשתו ובנם יחידם, התיאשו מן האפשרות
להיקלט במדינת ישראל.
״באנו מפולניה משום שפחדנו שיקראו
לבוגדן יהודי ויעליבו אותו. אשתי נוצריה
ואני יהודי, אבל מעולם לא חשנו שום הבדל
בינינו לבין זוגות אחרים, יהודיים או
נוצריים.״ שפך מריאן סביצקי את לבו, אחרי
שחזר מירושלים׳ שם נכלא יומיים בבית
המעצר המחוזי ,״אם גם כאן ישנה הפליה,
מדוע נשאר כאן?״
הטראגדיה של משפחת סביצקי לא נעלמה
מעיניו של השופט יעקוב בזק, ששפט את

וזה היה מספיק כדי לא לכלול אותה ב־חוק־השבות.

ליד
עץ חג המולד, שהותקן מענפי־שיחים ונייר סוכריות נזוזהב,
מחייכות אנה לשצ׳ינסקי י׳הנוצריה ובתח אילנה. למזלה )0ל מש־
3זזת לשצ׳ינמקי גון פורח הכהח ושמח של הבת דונזנים ממכה לסאת בהשפלה ובבוז בכתה.

שלוש אחיות לצרה מספרות על חייהן במציאות החדסוה שנתקלו
ה 1 1ך 11ך1
בת בישראל. סטאניסלאווה סביצקה קוראת בעתון על בעלה, שנכלא
#יי 1 1י • 11 בכלא־ירושלים אחרי שניסה לשוא לקבל אישור לעזיבת הארץ. הנקה פוקשיבקה מאכילה
את בנה, צבר יליד הארץ, שלא נמול מתון סיבות מצפוניות עקרוניות, ותושבת על עתידו
מריאן סביצקי יחד עם חמישה עולים אחרים
מפולניה, כולם ממשפחות מעורבות, שרצו
גם הם לקבל את אישור משרד הפנים כי
אינם אזרחים ישראליים :״אין להוזעלם מ־הטראגדיה
האישית של כל אחד מהנאשמים,״
קבע השופט; ״אך תפקיד בית־המש־פט
לעמוד על שמירת החוק והסדר.״
החוק והסדר נשמרו היטב. הפקידים במשרד
הפנים משכו בכתפיהם ומלמלו משהו
שלא היה מובן לסביצקי ולחבריו ממעברת
אור־עקיבא בקיסריה, הדר־יוסף ונהריה. הם
לא יכלו להבין בשום פנים ואופן כיצד
ומתי הפכו לאזרחים ישראליים, שעה שלא
נשאלו מעולם אם ברצונם להיות אזרחי־ישראל.
״בקונסוליה
הפולנית אמרו לי שאם לא
אביא תעודה כי אינני אזרח ישראלי, לא
אוכל לחזור לפולניה,״ סיפר סביצקי, שלא
פיקפק עוד בכך שעליו לחזור למדינה
ממנה בא .״במשרד הפנים אומרים לי שאני
אזרח ישראלי, באופן אוטומאטי. מה
זה אזרחות אוטומאטית?״
מאושרת יותר היתר, סטאניסלאווה סביצ־קה׳
אשתו הנוצריה של מריאן. לה, כנוצריה,
אין ״אזרחות אוטומאטית״ .כי במדינת
ישראל אין נותנים זכויות אוטומאטיות
לנוצרים, כשם שהן ניתנות ליהודים .״בהסתמך
על הרישום שהוצג על ידך,״ כתב
פקיד משרד הפנים בירושלים במכתב נושא
סימון אז /ס 1803/לגברת סביצקי ,״ביכולתנו
לאשר שהאזרחות הישראלית מכוח־שבות
לא הוקנתה לך, כתוצאה מאי־היותך
כלולה בחוק השבות.״
הרישום שהוצג על־ידי סטאניסלאווה סביצ־קה
הוא הרישום המופיע בתעודותיה, שנתנו
לה בעת הגיעה למדינת ישראל .״הדת:
נוצרית״ נאמר בתעודות הנמצאות ברשותה.

ישראל .״בצירות בוורשה, ספרו לי שבישראל
יש מחסור חמור בידים עובדות,״ חזר
מריאן על אותו סיפור שנשמע בכל מקום
בו נמצאים עולי־פולין .״אמרו לי שאקבל
מיד עבודה קבועה, שיכון והלוזאות לסידורים
ראשונים.״
במקום עבודה, שיכון והלוואות, קידמו
את פניו של מריאן בנמל חיפה, שורה של
שולחנות ופקידים .״אמרו לי לחתום; חתמתי.
לא היה זה הרגע המתאים לברר על מה
אני חותם. לא הבנתי על מה אני חותם כי
הניירות היו בעברית. כולנו היינו מרוצים
שהגענו סוף־סוף לישראל,״
היום יודע מריאן על מה חתם בנמל חיפה,
ביום הראשון לעליתו ארצה. בניירות
המודפסים בעברית נאמר שהוא מתחייב
לשלם לסוכנות היהודית בעד הצריף במעברה,
אשר עוד לא זכה אז לראותו,
בעד המיטות והמזרונים שיקבל, ובעד הוצאות
עליתו לישראל. סך הכל, חייב סביצקי
כ־ 500ל״י. מבלי להחזיר סכום זה, אין
ביכולתו לעשות אפילו צעד אחד מחוץ
למעברה, בה שוכן.
השבוע, בסופה של מחצית השנה הראשונה
לשהותו בישראל, אחרי שעבד לא
יותר מחודשיים מתוך ששה חודשים, כשבנו
מסתובב מבלי ללמוד ואשתו נרדפת על*
ידי שכנותיה כ״שקצה״ ו״גויה״ ,החלים
מריאן לשים קץ לתלאותיו .״אני מתבייש
להסתכל בעיניהם של שכני,״ הודה האיש
אחרי ששמו התפרסם בכל העתונים ,״מה
אני יכול לעשות? כתבו שהתנצרתי. זה לא
נכון. אני לא דתי ואינני מאמין. למה לי
להתנצר? רציתי להשאר כאן. אם יתנו לי
עבודה ושינת ויפסיקו לקרוא לאשתי שקצה

מאוח משבחות מעורבות שד עולים חדשים

הספר ! י י
ולבני גוי, אשאר בישראל,״ סיכם מריאן.

עצה שר פקיד פיקח

ף* י״תים, אין סיכוי כזה נשקף למריאן.
4במכתב תחנונים שכתב השבוע למשרד
הפנים, סיפר כשירדתי מן האוניה, הגישו
לי ניירות שונים לחתימה, שאת
תוכנם לא הבנתי היות והיו כתובים בשפה
העברית. אני חתמתי עליהם, אך בלי כל
כוונה לוותר על אזרחותי הפולנית.
״אחרי חצי שנה ומעלה של שהותי בארץ,
עוד לא קיבלתי עבודה קבועה. בלשכה דחו
אוחי כמבוגר מדי ובמקצועי, אינני יכול
למצוא התעסקות כאן. אשתי הינה נוצריה
מפולין וילדי אף הוא נוצרי. על כל צעד
שילדי עושה, מטיחים כלפיו את המלה גוי.
אנו גרים במעברה, בצריף.
״אשתי מתלוננת יומם ולילה על המצב
ודורשת בתוקף שנחזור לארץ בה נולדנו,
לפולניה. אשתי דאגה לי במשך כל תקופת
הכיבוש הנאצי וכך גם עשו הוריה. איך אוכל
להפרד ממנה? בני היום בן 12 והוא
שואל אותי: לאן הבאת אותי?״
במשרד הפנים תויק מכתבו של מריאן
סביצקי בין מכתבים דומים — מאתיים ל־

עולם השניה! ״לא נוכל לחזור עכשיו
למנהגים של ימי הביניים.״
״מזה שאני נוצריה, מתחילות כל אי־הנעימויות,״
המשיכה הנקה לספר בשקט,
כשנשאלה אם עובדת היותה לא־יהודיה מפריעה
לה בחייה החדשים בישראל :״חשבנו
שכאן מדינה דימוקראטית ומתקדמת. בוורשה,
בקונסוליה, סיפרו לנו שאמנם יש
כאן רבנים ויש בתי־כנסת אך אין להם
שום קשר עם השלטון במדינה וחיי האזרחים
בה. כשבאנו לכאן נוכחנו בהפך
הגמור.״
בעית הדת והמדינה הטרידה את הנקה
עוד בטרם שבאה לישראל. כשהעלה בעלה,
שמואל פוקשיבקא, לראשונה את רעיון
העליה לישראל, לא התנגדה, אלא בחנה
את ההצעה מנקודת־ראות עתיד ילדיה. עתה
דיברה מאותה נקודת ראות :״אנחנו אנשים
משכילים ומתקדמים, .אם ניווכח שעלול
להיווצר מצב בו יופלו ילדינו לרעה מסיבה
זו שאני נוצריה, נחזור לפולניה.
שם ישנה הפרדה מוחלטת בין הדת
למדינה.״
הנקה ושמואל לא היו דתיים מעולם.
הדת אף פעם לא חפשה מקום בחייהם.
את נישואיהם קיימו בטכס אזרחי, בבית
המועצה המקומית של עירם בפולין :״אם
היינו יודעים את האמת על ישראל, מבחינה
זו, לא היינו באים.״
בעיות העבודה והשיכון אינן מטרידות
את הנקה, כפי שמטרידה אותה הבעיה
הדתית. אמנם עובד שמואל בן ה־ 36 כפועל
פשוט בטנא־נוגה, מחלבה גדולה בכפר-
שמריהו, בשעה שבפולניה היה פועל מקצועי
והשתכר טוב. אולם ״אפשר להסתדר•
אנחנו צעירים ונסתדר. אבל על העקרונות
שלנו, לא נוותר לעולם. ביחוד
אם הם נוגעים לעתידם של ילדינו!״

חבן 7א יוכ 7להתחתן
ך* אפליה הדתית הטרידה מאד גם

של בנה בארץ חחדשה, בה׳נולד. מריח פוז־ננסקי
מצטלמת עס שני ילדיה וחושבת לעזוב
את הארץ, אחרי ששכנותיה נינוה בשמות
נ״גויה מטונפת״ ו״פולניה מלוכלכת״.
דברי דובר המשרד. אולם איש מפקידי משרד
הפנים לא יכול היה לעשות דבר כדי
לאשר למריאן סביצקי כי אינו אזרח ישראל.
חוק השבות שנחוק בכנסת בשנת 1950 מעניק
לכל יהודי העולה לישראל את הזכות
לקבל תעודת־עולה. חוק האזרחות שנחוק
אחרי שנתים, מעניק לכל •נושא תעודת־עולה
את האזרחות הישראלית באופן אוטומאטי.
החוק הפולני אומד כי כל מי שרכש אזרחות
אחרת, פרט לאזרחות הפולנית, לא
יוכל לחזור לפולניה, אחרי שיצא ממנה.
״שלחו את נשותיכם,״ יעץ פקיד במשרד
הפנים, לעולים שבאו לדרוש אישורים כי
אזרחותם הישראלית בוטלה.
איש מן העולים לא התכונן לשמיע לעצת
הפקיד הפיקח. הם תבעו מן המדינה, שלא
יכלה להבטיח להם כי ילדיהם ונשותיהם
לא יופלו לרעה בגלל לאומיותם או דתם,
את התביעה שנראתה להם כהגיונית ביותר:
״תנו לנו לצאת.״
בתל־אביב הפך הקונסול הפולני את תביעתם
להכרח :״לא נרשה פיצול משפחות.
העולים הרוצים לחזור, יאלצו לחבות בישראל
עד שממשלת ישראל תרשה את
ירידת המשפחה כולד״״ פסק ללא ערעור.

| | את מריה פוזננסקי, אשתו של דוד
פוזננסקי, שעלו מלודג׳ לפני כחצי שנה.
״אם הייתי יודעת שאבוא למדינה בה
שולטים רבנים, לא הייתי מסכימה לעולם
לבוא לישראל,״ הסבירה מריה ללא היסוס
.״לא אסכים שיספרו לילדי כי אני
גויה מלוכלכת ושהם שקצים מטונפים,״
הוסיפה בהתרגשות.
מריה ודוד פוזננסקי אינם יורדים לסוף
דעתו של כל מי ששואל אותם מדוע התחתנו,
למרות שהוא יהודי והיא נוצריה.
נראה שבפולניה, אחרי מלחמת העולם השניה,
לא היתד, השאלה הדתית קיימת
כלל ועיקר .״התחתנו, מפני שאהבנו אחד
את השני,״ השיבו בחיוך את התשובה ה־אופינית
לשאלה זו, שנשמעה מפי מאות
משפחות מעורבות אחרות שהגיעו בשנה
האחרונה לישראל.
גם למשפחת פוזננסקי לא היו טענות בשטח
הכלכלי, או בענין השיכון. אמנם
הצריפון שברשותם קטן בהרבה מן הדירה
שהחזיקו בה בלודג׳ ,והמשכורת היחסית
שדוד משתכר במפעל המזרונים של הסוכנות
קטנה מזו שבפולניה — ״אך אלה הן

בוגדן סביצקי בן יה־ 12 מבלה את כל שעות היום במשחקים ובאפס־מעשה.
<111י י | בבית־הספר אין בוגדן מבקר, אחרי שילדי כיתתו התנפלו עליו, כינוהו
כ״גוי״ ו״שייגיץ מלוכלך״ .אביו היהודי של בוגדן, ואמו הנוצריה, החליטו לחזור לפולניה,
אחרי שנוכחו לדעת כי בישראל מפלים לרעה את בניהם של הזוגות מנשואי תערובת.
שאלות שניות במעלה,״ אומרת מריה ,״העיקר
בשבילנו זוהי השאלה אם יהיה לנו
רע כאן משום שאני נוצריה ובני נוצריים.״
אצל מריה פוזננסקי הספיק כבר לבקר
הרב מהרצליה. הוא שוחח אחה והסביר
כי מוטב לה להתגייר, משום שמדינת ישראל
נועדה ליהודים בלבד .״הוא אמר לי
שאם אני נוצריה גם ילדי נוצריים, ואין להם
שום זכויות בארץ הזאת. הם לא יוכלו
להתחתן ולא להוליד בנים, כי בניהם
יהיו ממזרים. כששמעתי אתזה, החלטתי
שלא אוכל להשאר במדינה כזו,״ אמרה
מריה בעצב.
היא סיפרה על תגרות־שכנים בעקבות
עובדת היותה נוצריה. כשפרץ פעם סכסוך
שכנים רגיל צעקו לה השכנות ״פולניה
מלוכלכת, נוצריה!״ פעם גם היכו את
ילדה, הנריק בן ה־.4
״כשבא הרב לשכנע אותי להתגייר ולמול
את הנריק, לא היה מה לאכול בבית,״ נזכרה
מריה .״הוא לא שאל אותי אם יש
לנו לחם או אם יש לדוד עבודה. הוא
ישב אצלי שעה שלימה וניסה לשכנע
אותי לעשות דבר שאין לו שום ערך
בעיני.״
״אנחנו אף פעם לא היינו דתיים ואף
פעם לא נהיה,״ סיכמה היא את הוזיכוח.
״אם יכריחו אותנו, נצטרך לחזור לפולניה.״

אץ הלואה לנוצריה

בקר החשבונות של הקואופרציה
היצרנית בלודג׳ יושב גם הוא במעברת

נוף־ים בהרצליה. הוא עובד בחברת אינק
ודה, משתכר את לחמו ומפרנס את אשתו
הנוצריה ובתו אילנה בת ה״.6
יהושוע לשצ׳ינסקי, שסיים את בית־הספר
הגבוה למבקרי חשבונות בוורשה, הוא עתה
בן .42 בלודג׳ היה אחד מבעלי המשכורות |
הגבוהות ביותר בענפו.
״בעוד חודש סוגרים את אינקודה ולי
לא תהיה עבודה,״ סיפר לשצ׳ינסקי השבוע,
״אם הייתי יודע עברית, היתה לי עבודה
בשפע.״
לשצ׳ינסקי איננו יודע עברית כי לא
ביקר באולפן. הוא לא ביקר באולפן, כי
לא קיבל הלוזאה לפרנסת אשתו בעת
לימודיו באולפן. הוא לא קיבל הלוואה, משום
שבמשרד הסוכנות אין נותנים הלוואות
לנשים נוצריות. אשתו של לשצ׳ינסקי היא
נוצריה.
״אני לא רוצה לחזור,״ חזר לשצ׳ינסקי
על ספוריהם של שכניו ,״אבל כנראה שלא
אוכל לחיות כאן. פעם התנפלו עלי בקופת
חולים׳ בשעה שהמתנתי בתור, וצעקו עלי
שאינני יהודי. שמעתי שילדים התנפלו על
בנים של נשים נוצריות ורצו להוריד להם
את המכנסים. באווירה כזו, אינני יכול
להשאר.״
הסיפורים דומים, המציאות עגומה. אך
גרוע מזה: באופק אינו מסתמן שום פתרון.
אפילו רחוק בביצועו. כי תורה כנענית
שנכתבה 7פני אלפיים שנה הפכה לחוק
ברזל, בכוח הסכמי־נוחיות של פוליטיקאים
וקואליציות.

לא רוצה מידה

ך* צריף אבבסט, סמוך לביתו של מר-
יאן סביצקי, האכילה הנקה פוקשיבקא
את בנה מאיר, שנולד בישראל לפני שלושה
חודשים.
הנקה היא נוצריה. את בנה מאיר סרבה
למול, מסיבות עקרוניות טהורות :״אנחנו
אנשים מודרניים,״ הסבירה האשה הצעירה,
שנישאה לבעלה היהודי אחרי מלחמת ה

בעליהן
של הנשים הנוצריות שבאו מפולניה,
דוד פוזננסקי, יהושע לשצ׳ינסקי ומריאן סביצקי
חם אובדי עצות לנוכח המצב המוזר והקשה אליו נקלעו עם
עליתם לפני חודשים מספר לישדאל. מול ׳המציאות העגומה, בה
מנודים ומבוזים ילדיהם בבית־הספר וברחוב, הם נאלצים להשלים

היהודים

עם תביעותיהן החריפות של נשותיהם, לחזור לפולניה ולהתחיל
הכל מחדש. למרות שמספר ניכר של עולים כאלה עלה ארצח מתון
סיבות כלכליות טהורות, קית בסתר ליבם כי בארץ החדשה ״חיו
בניהם משוחררים לחלוטין. מכל הרגשה של הפליה וקיפוח כתוצאה 1
מהיותם יהודים. המציאות בישראל היתה מרה לא פחות סבפולניח| .

במרינה

השופטים הסכימו עם התובעים ני הגיעה השעח רחתיחס בכל

(תמשו סעמח־ )5
לא הביא־ עדויות — משום שלא היו! מה
שהיה, היתה רק דייסה. זוהי הדייסה שאתרוגי
הבטיח לבשל.״

תעלולי בני־הטובים
המשק כדחדים צבעו:״
הכל דמה להצגת ק סם מקצועי. על הבמה
התנופפו כדורים צבע־ניים, שהק־סם שיחק
בהם בקלות. הקהל ישב מרותק, התווכח
על הצבעים המרהיבים של הכדורים. איש
לא ידע כי לא היו אלה כדורים כלל, אלא
בועות־סב׳־ן, מוארות בזרקורי הסירסומת.
הקוסם היה משרד־האוצר, ש,יים את כל
כשר. נו כדי להעלות לעיני הקהל, ערב
שגת־העשור (ואולי ערב שנת־בחירות) המונה
וזיודה של מצב המשק. הוא הבטיח
הקלות מרחיקות־לכת במסים, כביכול על־סמך
נתונים כלכליים. החודש הרחיק לכת,
הגיש לכנכת תקציב נוסף לפיתיוז, בטענו
כי יש הכנסות למימונו. לקהל לא נשאר
אלא לה.יק כי הכנסות הממשלה עלו על
המשוער, ויש לה ציאן בצוו ה פוריה.
יש מאין. האמת היתה שונה לגמרי.
היא היתד, חבויה בדו״ח כספי יבש של
משרד־האוצר, שהופ-ע השבוע הוא הוכיח
כי בחצי הראשון של השנה הכספית השוטפת
ואפריל־ספטמבר ) 1957 הגיעו הכנסות
הממשלה רק ל-״ 480/מן המשער השנתי
(במקום ־ /ס .)50 במסים ישירים הגיעו רק
ל־ס/ס .40,7לע-מר, זאת גדלו הוצאית הממשלה
מעל לאומדן. אמנם היה ה-רעין במחצית
זו פחות ממיליון ל״י. אולם גם זאת
היתד, הסוואה בלבד: מחוץ למסגרת התקציב
הוצאו 102 מיליון ל״י נוספות —
לרוב ל 25 מכל התקציב.
מנין נלקח הכסף? ים הקוסם הגדול ב־משרד־הא־צר
אינו יכ ל ליצור יש מאין.
הכסף נלקח בצורת הלוד־זית מביקי־ז, ורם
לגידול חובות הממשלה ב־ 78 מיליון ל״י.
במלים אחרות: הוצא כסף אשר אזרחי
ישראל ובניהם יצסרכו לשלם אותו בעת־ד.
איך בכל זאת מעז משרד־האוצר להגיש
תקציב נוסף, שעוד יגדיל את הגרעין? התשובה
היתה אופיינית לכל ש־טת־המשק
הישראלית. הא צר קיוד־ לקכל סוף־סוף
את ההלוז״יה המיבטחת מבנק הייצוא והייבוא
של ארצות־הברית בסך 36 מיליון דולאר,
שכבר הוכנס לצד הוכית של הת־ציב.
כד יש לממשלה ה־-ימריקא־ת. וזטו אישו־מטי
על כל פעולות ממשלת־ישראל. ה.אמריקאים
יודעים ואת היסה, עיככו את
ההלוואה מזה שנה וחצי, לא נתנו עדיין
כל רמז מתי אמנם תתקבל.
אם תוגשם ההבטחה ואם לאו, לא יהיה
בסופו של דבר מנוס מהידלת מסים. ומריון
שהיבסחד, הקייה במסים ישירים, יעלו המסים
העקיפים. ובעקבותיהם האינפלציה.

כראשית חיה החטא. הנערים שהתפזרו לבתיהם בשעה שתים אחרי
חצות השמיעו עוד קולות צווחניים, שנשמעו היטב בדירותיהם של
דיירי יד־אליהו. אלה התרגלו בבר לרעש ולהמולה שהם מנת חלקם
מדי יום ששי. יופן ז ויואב נשארו מתחת לפנס החשמל, גם אחרי שכל
חבריהם התפזרו .״אין לי חשק ליש אמר אחד מהם לחברו .״גם
לי ״,התוודה השני.

תוך דקות נצנץ רעיון מש־תף בנדחותיהם
של השניים .״בוא נטייל קצת בג׳יס,״
הציע האחד .״מצויין,״ הסכים השני מד.
גם יואב וגם יוסף לא היו בעלי ג׳יפים.
אפילו להוריהם לא היה כלי־רכב. אולם
שניהם ידעו היטב את סוד הטיול בג׳ים,
גם מבלי להיות בעל כלי כזה.
סיור קצר בסימטות יד־אל־הו, ואחדי־כן
בשיכון מפ״ם הסמוך, נשא כרי. יואב
ויוסף נכנסו לתוך אחד הז׳יפים שחנה ליד
השיכון, חתכו את כבל המצת, חיברו אותו
מח ץ לכפתיר ויצאו בדהרה לטיול הלילי.
י. סף ויואב נתפשו בדרך, לגמרי מקרה.
קלקול בלתי־צפוי מנע מהם להחזיר את
הג׳ים למקומו. ועובר אורח, שחשד בשנים,
הזעיק את המשטרה. היא עצרה אותם בעוון
גניבת רכוש.

שמיר ( )17 לגיבוריד. של הדרמה אשר התחוללה
בשבועים האחרונים בבית־משפט השלום
בתל־אביב. השנים לא היו הגיבורים
היחידים בא תה דרמה: מלבדם חיכו חמישה
צעירים אחרים לגזר־דינם מידי השופט יוסף
זוהר, שדן במשפטה של כנופית בני־הסובים
מהרצליה ומתל־אביב, שהשתוללה במשך

עונש לביטול היתר לפשע

ך ם לעתונ׳ת ולציבור הגיעו שמ תי־
^ הם של יוסף ויואב בדרך מקרה. שופט
השלום אליעזר זליקס ן, שדן בתיקם, התכונן
כבר לגזור את דינם. לפתע פלט אחד
מן השניים, בדברי הצטדקות :״לקחנו את
הג׳יפ סתם ככה, מתוך ספורט.״
השופט פסק מעבודתו. הוא העיף מבט
חמור בשני הצעירים שעמדו לפניו, הקריא
מן הכתב את החלטתו: לפנות לשופט השלום
הראשי, כדי שזה ישתמש ב-מכותו
וירכיב בית־משפט של שלושה שובטי־שלום
לד ן במשפטם של השנים, שהם רק שני
פרטים בודדים מתוך כלל גדול של נוער
סוטה מדרך הישר.
כך ה מו יואב בן־יוסף ( 16 וחצי) ויוסף

הנידונים

עמוס מלאן וישראל ניידרמן יוצאים טבית־המשפס, בדרך לבית-וזסוחר,
בו ירצו את עונשי המאסר שהוטלו 1עליהס. מלאו, חייל בשירות סדיר,
מועמד עתה לגירוש מהצבא ואילו ישראל יראה את בתו בת השבוע רק בעוד תשעה חודשים
פרקליט המחוז יעקוב בר״אור לשכנע את
שלושת שופטי השלום שישבו בדינם של
גונבי הג׳יפים.
לנאשמים בשני אולמות המשכם היה ברור
כי הפעם יערך עמם החשבון עד חומו .״קצת
סטאטיסטיקה,״ הוסיף בר־אור:
״מתוך 2710 נאשמים שהורשעו באשמת
גניבה בשנת ,1955 היו 1149 צע תם מתחת
לגיל ! 18 מתוך 15860 הרשעות פליליות
בכלל באותה שנד״ היו 2958 מורשעים
צעירים מגיל . 18 העבריינות הצעירה קנחה
לה כאילו היתר. יש לבטל את ההיתר. רק
עונש חמור יבטל אותה.״

דרכי אדם
ש בי ת ה עד השוף
את ועדות השיקום לטיפול בנכים, ועדות
הערעורים ומשרדי משרד הבטחון הכיר מרדכי
שטיינברג לראשונה בסוף שגת ,1949
כשיצא את בית־החולים הצבאי בח-פה.
לבית־החולים הוכנס שטיינברג, פצוע קרבות
הנגב, ביום השני למלחמת העצמאות.
הצעיר בן ה־ ,24 שעלה בעיצ מה של מלחמת
העולם השניה לארץ ישראל, ה׳ה מ־וזתיקי
הפלמ״ח ושירת בחטיבת הנגב.
ועדת ד,נכ ת קבעה לשטיינברג הפצוע בזרועו,
שנותחה יותר מעשר פעמים 55 ,אחוז
נכות. כנכה, היה שטיינברג׳ מחוסר־הבית
והפרנסה, זקוק לשיקום מיידי.
השיקום לא מיהר להאיר את פניו לששייני
ברג. פינת הלונה־פארק בבריכת גלי־ניל,
ובית־המלאכה הכימי, בהם השקיע את דמי
התגמולים שקיבל, פ סטו את הרגל.
נשוי ואב לשני ילדים, קצין הג״א בהתנדבות,
למר ת שיחרורו מן הצבא, המשיך
שטיינברג לחפש את מזלו בין פקידי משרד
הבטחון :״אמרו לי שאני מ־בל טיפול
בחסד ולא בזכות,״ סיפר שטיינברג.
השבוע, אחרי 13 יום של שביתת־רעב —
השניה מאז הפך לנכה — הועבר שטיינברג
החולה והתשוש אל בית־הח לים .״אני מייעצת
לבעלך לחדול מזה *,כתבה רחל ינאית
בן־צבי, אשת נשיא המדינה לבלה שטיינברג,
אשתו של ו~*־ת• היתד, זו התשובה
הרשמית היח־דה, לה זכה שובת־הרע.:
״הפעם אשבות עד הסוף. או שאקבל את
השיקום המגיע לי, או שאמות. בין כך
ובך, אין לנו מה לאכול,״ אמר שטיינברג
בעת שהאמבולנס בא לאספו לבית־החולים•

חדדשים אחדים ברחבי הארץ, עד שנתפשה
בידי המשטרה.
בשני אולמות המשפט, זה מול זה, הטעימו
התובעים את רצינות התיקים העימדים
לדיון בפני השופטים .״יש לעצור את המגיפה,״
סיכם קצין התביעות המחוזי, ע.מ.כט
יהושוע וזלפס ן, בתובעו מהשופט זוהר
עונש חמור לנאשמים עמום מלאך וישראל
גיידרמן, שנאשמו בעשרות סעיפי אישום
והודו כמעט בכולם .״הנאשמים ידעו היטב
מה הם עושים והם חייבים לבוא על עונשם
במלוא חומרת הדין.״
״בית־המשפט צריך לשלוח את הנאשמים
לבית־הסוהד, כדי להרתיע אחרים,״ ביקש

מתחילים בגייפ, גומריב בכלא

נן־טובים

הטראגדיה הנוראה של עמוס מלאן, בן למשפחה טובה ואמידה, נגולה
בבית־המשפס. בין עשרות שוטרים, פושעים וחשודים, יושב עמוס
מלאך (במרכז, בין שני שוטרים) לבוש עדיין במדי הצבא, כשמבטו נעוץ בשופט.

ך ש,.ים לא צ ח קו יותר. חיוורים
| | חודים הקשיבו לדבריו הר,עמים של
התובע חבוש הכיפה. כבר ברגע בו נכנסו
לאולם המשפט והבחינו בפרק; ים המחוז,
שתפש את מקומו של סמל המשטרה אסר
תבע בתיקם, הבינו את חומרת מצבם.
״עשינו מה שעשינו לא מתוך מחשבה,
אלא מתוך פזיזות. מה שעשינו היה בניגוד
לחינוך שקבלנו,״ אמר יוסף שמיר הממושקף,
כשהוא מנסה להסתיר את פיק ברכיו,
״זה היד, מקרה צדדי׳.
לא בכל יום מ.פיע פרקליט המחוז בכבודו
ובעצמו •במשפט כה פעוט כמשפטם
של גונבי ג׳יפ• אולם משהחליט להופיע,
עשה זאת רק כדי לסתור אחת ולתמיד את
התיאוריה של ״מקרה צדדי״ שנעשה בניגוד
ל״חינוך שקבלנו״ .בהתקפה לכל אורך החזית
ניתח בר־אור קודם כל את מצבם
הסוציאלי והמשפחתי של השניים.
יוסף שמיר, תלמיד בית־סבר תיכון־עירוני
בתל־אביב, לא היה בנה של משפחה רעבה
בשכונת התקווה, או עולים חדשים ממעבדה
רחוקה. יוסף, בנו של בעל חנות חל-אביבי,
הוא תלמיד מצטיין שזכה בססיפגדיה לחינוך־
תיכוני, חבר בתנועת נוער ומשת־יך לגרעץ
העומד להתגייס לנח״ל לכשיגיעו ה.א וחבריו
לגיל .18
הלחם לא חסר מעולם בבית משפחת

ית הרן לפשעי הנועד

ועונשם

שמיר, האב, בעל מקצוע, ממדרגה ראשונה,
התפרנס ממקצועו בכבד. כל בני המשגתה
הם בעלי השכלה, מחונכים היטב. אף אחד
מהם אינו מופרע. החינוך שיוסף הגבוה
וד,ממושקף זכה לו היה טוב, היחם בבית
היה מצויין. י סף שמ ר היה בנה של משפחה
ישראלית טיפוסית.
אביו של יואב ה א מנהל פנקסים. אמו
ילידת הארץ. שניהם, יחד עם יואב ואחיו,
מהווים משפחה ישראלית למופת. החינוך
.שיואב קיבל מילדותו היה מצוין. החינוך .
המשלים בהתנועה -המאוחדת הביא אותו
לוותר על ספיפנדיה לחינ רתיכון, בה זכה
בזכות הצטינותו בלימודיו כבית־הספר העממי.
במקום ללמוד בגמנסיה עירונית בחר
יואב בבית־ספר חקלאי, שגם בו הוא לומד
ומתחנו לשביעות רצון מוריו ומחנכיו.
מה הביא, אם כך, את השניים לגנוב
ג׳יפ לא להם ולחבל ברכוש זרים, בהפקרו-ת
פושעת? תשובה זו ניסו למצוא שלושת השופטים
שישבו בדין. גם הם׳ כמו פרקליט
המחוז, לא סברו שזהו מקרה צדדי. ה־סטאטיסטיקה
שהביא בפניהם יר־אור ומשפטה
של בנופית־הרצליה שהת־הל באולם
הסמוך, הביאו אותם למסקנה כי רק תהום
קטנה מפרידה בין הג׳יס הב דד, שנגנב
בשיכין מפ״ם, לבין עשרות הרריצות ומעשי
השוד שביצעי צעירי־הרצליה, שגם הם החלו
את דרכם הנלוזה בגניבת ג׳־פים בלילה.

בדגי פאר או קציני מבחן
ך * ציגי המבחן למבוגרים, אליהם

1/נשלחו בתחילה ש י הנערים, לפי פקודת
י השופט, מצאו אלף סיבות ואחת למעשה
שביצעו. מחלות־ילדות, רגשות־התבגרות ומקרים
בודדים מתוך הדווי המשפחתי, שמשו
בערבוביה בתוך הדו״חות שהוגשו, כשם
שנמצאו בשפע בתוך דו״ח תיהם על הנאשמים
בפריצות והחזקת רכוש גנוב, מתוך
כנופית בני־הטובים.
יי דעתם של בר־אור במשפט, גונבי הג׳יפים
ושל הקצין וולפסון במשפט הרצל־ה היתד.
אחרת לגמרי אי ן שום מקריות במקרה
זד״״ אמר בר־אור! ״זה היד. מעשה
מתוכנן, השניים לא התקשו למציא את
הדיס שגנב .,אם שני נערים בני 17
גונבים ג׳יפ ומטיילים בו, סימן,הוא שידעו
בדיוק כיצד לבצע מעשה כיה.״
השופטים הצטרפו לוו׳.פסון ולבר־אור. ב־פסק־דינו
החריף במיוחד, התקיף השופט
זוהר את הנאשמים, הוריהם, ציבור המחנכים
ומוסדות המדינה, כ לם כאחד:
״הבעיה שלפניה אני עומד בשעת גזירת
הדין היא בעיה קשה מאד, ואני מת־חס אליה
בכל כובד הראש הראוי לה ריבוי המקרים
מעמיד על הסכנה לציבור, מצד הנוער
הסוטה מדרך הישרה.״
נימה אישית הכניס זוהר׳ קצין מש״רה
לשעבר ושופט מנוסה, באומרו :״אני עוקב
זה שנים רבות אהרי העבריינות בארץ
בכלל, יאחרי עבריינות בין הנוער בפרס.
זד. ן עכריינית הנוער) לא עשה רושם ולא
השפיע על אף אחד
לשופט אין שום ספק כי בבעיה שלפניו,
ד,־ה עליו לטפל במלוא חומרת הדין :״קציני
המבחן מספרם קטן, אמצעיהם מצומצמים
או אפסיים ואפשרויותיהם לעזור הן קטנות.
.לכן הפיקוח אינו פיקוח ואין ערך למבחן
נראה לי שכעת הגיעה השעה האחרונה
לזעוק זעקה חמורה, ונוסף לזה להראות
לכל הנוער שסטה או קרוב לסטיה שבתי,המשפט
גמרו אומר לטפל בבעיה זו ברצינות
וללא היסום*.
לשיא החריפות הגיע זוהרבאימרו :״עבריינות
הנוער היא התהום העמוקה שבין
דיני האבות לבין זיני הבנים בעת ירידת
המוסר האזרחי, נשאר בדרך כלל הפחד
מפני החוק והשלטון. אצלנו, גם זה אינו
פועל. הכבוד לחוק אינו גדול.״
מה לעשות, אם כך. קודם כל, קבע זוהר
מה לא לעשות :״נמצא שיש כסף עבור
כל מיני בניני־פאר, מוסדות ומטרות, אולם
למוסדית מתאימים לנוער־סוטה אין. שום
דבר לא נעשה באופן ר ציני ...אין גם
.מ. סדות־עינשין ראויים עבור הנוער.״
זוהר לא שפט רק את ד.,אשמים שלפניו:
״יש. להצטער,״ קבע. בפסקנות ,״שמנהיגי

בדחילו ורחימו, נמו תלמיד שסרח
לפני מ1רו. ניצבים יואב בן־יוסף
ויוסף שמיר בפני שלושת השופטים הדנים בתיקם. החיוך טוזיח על

גונבי הג״בים

הרוח והדת לא החשיבו באופן מ־פיק את
הבעיה הזאת. אמנם עבודה מרובה אצלנו,
אבל הנוער הוא עתיד האומה וההגיון אומר
שחשוב יותר להציל את דור העתיד, מלעסוק
בקסנטג ת של דור המדבר.״
המסקנה המתבקשת: פסק־דין חמור לעמוס
מלאך, מנהיג כנופית־הרצליה, ש״ידון בפקודת
השופט זוהר לארבע שנו ת מאסר.
חברו ישראל ניידרמן, שלאחר יום ילדה
אשתו בת, נידון לתשעה חודשי מאכר.

שפתותיהם, בעת תחילת המשפט, נגוז. במק ם למעון כי עפ)ו מה
שעשו ״מתוך ספורט״ ,מענו עתה כי הי׳ה זח ״מקרה צדדי״ בלבד.
האולם מלא הורים ומחנכים, שבאו לראות את כשלון חינוך הנועד

מלה אחרונה בפסק־הדין הפנה השופט
זוהר להורי הנאשמים :״צר לי על ההורים.
ברצוני לבקש מהם שי,כרו תמיד כי ר,ט,־א-
גדיה שלהם נגרמה בעת ביצוע העבירות
בידי בניהם, ולא כאן בבית־המשפט.״

כן סורר ומורה

ף יום בו היה צריך להינתן גזר־דינם
*4של שני ג׳ינבי הג׳יפים, היה אולם בית־

0 ^1111111171 בפעם הראשונה, בהתא 8להוראות החדשות של חוק בתי־חמשפט,
19ש ^ 11 <4 1הורכב בית־משפם שלום משלושה שופטים: יוסף בן־חנוך, יוסף
מגורי־כהן ואליעזר זליקסון. היה זה סמלי שהרכב נכבד כזה כונס למשפט בנישזטוביס.

התזנעיס

קצין התביעות של מחוז תל־אביב, ע.מ.ס. יהושוע וולפסון ופרקליט
המחוז יעקוב בר־אור, העמידו את הבעיה בכל חריפותה. בתוביעם
עונשים חמורים לשם הרתעת בני־נוער אחרים, שימחו את פרשת• העבריינות בפני הציבור.

המשפט מלא מפה לפה• הוריהם ומוריה־של
שני ד,׳אשמים עטו על כתבי העתונות
התחננו לפייד,פ לוותר על פרסום השמות
וזהות העומדים בדין.
אולם הפעם היתד. גם התביעה הכללית
מע נינת בפרסום רחב. בניגוד מוחלט לפרשת
משפטם של כ.ופית השמיניות ד,מ
פורסמת, בד, השתדל פרקליט המחוז לאסור
כל צל של פרסום, דרש הפעם בר־איר
כי ינתן פרסום רח: לפרשה. גם השופט
זוהר היה בדעה זו :״נתבקשתי לאסיר ויי׳
הפרסום ...נראה לי שבמקרה זה מטרת
העונשין בתיקים אלה דורשת פיסום רח
ביותר למען יראו וישמעו.״
אחד ד,אבית אף הגדיל לעשית• במכתב
אישי אל שופט השלום הראשי בתל־אביב
עמנואל ידיד־הלוי, ביקש אביו של יואב בו־..
יוסף למנוע את פרסום משפט בנו ל א
אסכים לזרוק את בני טרף לעתווות הזולה,׳
כתב בן־יוסף, בהתעלמו מן העובדה שהוא
בעצמו אשם לא־מעט בכך שבנו הגיע אל
ספסל הנאשמים.
הדבר לא ד, עיל. השופט צרף את המכתב
לתיק, אך שלושת השופטים כרבו לאסור את
הפרסום. בפסק־דינם הסבירו במילים ברורות
מדוע עשו זאת :״לפנינו מקרה נוסף של
צעירים שסטו מדרך הישר. פריקת־העול
והירידה המוסרית בקרב הנוער הפכה להי!ת
בעיה ציבורית כאובה ורצינית ביותר, אש,
צריכה להטריד הורים ומחנכים ואת הציבור
בכללו.״
יוסף ויואב החווירו. עוד בהישמע המשפטים
הראשונים של פסק־הדין, שהוקרא
בקול צלול וברור מפיו של אב בילדיי
יוסף מגורי־כהן, הבינו השניים כי ים סק־דינם
יד,־ה חמור. דמע ת החלו זולגות מע>•
ניר,ם, כשהגיע השופט לעונש, אחרי שהם׳
ביר כי ״שומה עלינו לעשות דבר לבלור
התפשטות נוספת של עבריינות מ־וג זה
לטובת הציבור, עתיד הנוער ועתיד המדינה ״
ואמנם היה העונש חמור מאד: שנה
מאפר. אולם בעוד יואב וי, סף מעלים כבר
בדעתם את העתיד לקרות להם בשנה הקרובה
בין כתלי ביתיהסוהר, נגולה אבן מעל
ליבם :״אולם,״ המשיך השופט לקרוא . ,ב׳
התחשב בעובדה שזוהי הרשעתם ה־אשונד
ובהתחשב בעובדה שהנאשמים הביעו בפנינו
חרטה על המעשה הנדון, שנראית לנו כמה,
יהיה העונש מאסר על־חנאי.״
מחייכים כלפי חוץ, אך מזועזעים אחרי
החוויה המחרידה שעברה עליהם בשעת גזר־הדין,
יצאו יואב ויוסף מבית־המשפם. לאיש
מן הנוכחים לא היה ספק, כי פרסום נרחב
של פסקי־הדין והעונשים הכלולים בהם עתידים
להרתיע את כל אלה מבין בני־הטובים
והלא־כל־כך־טובים, שהיו עתידים ללכת בדרכם
של גונבי הג׳יפים ופורצי הדיר ת.
ולאלה שעדיין המשיכו לטעין כנגד העוו•״
הקשה, ציטט התובע יעקו: בר״אור את דברי
הגמרא :״וכי מפני שאכל זה ט טימר ש7
בשר ושתה לוג של יין, ייצא לההרג. אלא
שהגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר
ומורה, שתחילה הוא ניטל משל אביו ואחרי
כן הוא יוצא ומלסטם את הבריות*.

במדינה עתונות
1 0ד ונגד
מאז פרץ הסכסון־ הקואליציוני בעירית
נתניה והעולם הזה 0056 נמצאו כתבי העתר
נות המעטים שבעיר אובדי עצות. כבכל עיר־שדה
קטנה, שרתו הכתבים המקומיים של
נתניה מספר עתונים כל אחד, חתמו בכל
עתון בשם אחר. כך, למשל, מכסה הכתב
אהרון אבן־חן את מאורעות העיר בשירותם
של הנ׳רוסלס פוסט, הארץ ונז׳עריב, בשעה
שחברו משה הופמן עובד בשירות העתונים
המתחרים: הבוקר וידיעות־אחרונות.
ההסכם בין משה שקד, ראש המפלגה
הפרוגרסיבית בנתניה לבין סיעת מפא״י,
גרם למצב משונה: אבן־חן, פקיד הל ואה
וחסכון שיצא לפנסיה, היה נאלץ לכתוב
תיאורים נלהבים בזכות עובד בן־עמי למעריב,
בו מחזיק בן־עמי במרבית. המניות,
בשעה שחיומון המקורב לפרוגרסיבים, הארץ,
תבע ממנו חומר המצדיק דווקא את
צעדו של שקד.
לא פחות עדין היה מצבו של הופמן.
מעבידיו ביזיעות־אחרונות, המתחרים קשות
בבעלי מעריב, תמכו משום כך בהפיכת־שקד,
ואילו יומון הציונים הכלליים הבוקר,
דרש חומר שיצדד בבן־עמי, יגנה בחריפות
את שקד.
שני הכתבים לא איבדו את עשתונותיהם.
במשך כל זמן הסכסוך יכלו הקוראים למצוא
את רשימותיו של אבן־חן במעריב
בחתימת ״ג. שדוני״ ,בעד בן־עמי; ובהארץ,
בחתימת אבן־חן, נגד בן־עמי. משה הופמן
מצדו, חתם בשם ״מ. דביר״ בידיעות אחרונות
נגד בן־עמי, ומהבזקר, בשמו האמיתי,
בעד בן־עמי.

•שו נולד •הוד ,,ל א *
״איפה הרבנים? איפה הרבנות?״ צעק בחרון
יהודי בעל זקן לבן וחבוש מגבעת
שחורה, שעמד על מדרכת רחוב יפת ביפו,
בחצות ליל ה־ 25 בדצמבר .״גויים, לאן אתם
הולכים?״ ניסה האיש לעצור חבורת צעירים
יהודיים לבושי הדר, שעלתה במעלה הרחוב
לכיוון הכנסיה הקתולית הגדולה. כשלא הצליח
לעצור אח החבורה, צעק שוב בזעם:
״איפה הרבנים?״
הרבנים שכבו אותה שעה מן הסתם במיטותיהם
וישנו שנת ישרים. בערב חג המולד
הנוצרי, אחרי שפרשות כמו פרשת קבורת
הילד שטינברג בפרדס חנה, ופרשת הנשים
הנוכריות (ראה עמוד )6הסתימו בנצחונם,
שוב לא ראו הרבנים פרצות כה חמורות
בגדר האמינה היהודית. אילו היה מי מהם
עומד בשער הכנסיה הלטינית ביפו אותו
לילה, היה חושב אחרת.
במשך שעה ארוכה, החל משעת חצות,
נהרו המונים אל ריכנסיה, שקול פעמוניה
הידריד עד תל־אביב. הכניסה לכנסיה היתה
רק לפי הזמנות. קבוצת טיילים צעירים מצרפת,
עמדה בפתח הכנסיה אובדת עצות.
למרות שאיש לא הטיל ספק בכשרותם הנוצרית,
לא ניתנה להם הרשית להיכנס.
כומר בעל זקנקן שחור, לבוש גלימה חומה,
ניסה לפייס את דעתם :״כל ההזמנות חולקו.
פשוט אין מקום בכנסיה, אלוהים ישמע את
תפילתכם גם בבית.״
צחוק לכנסיה. כמו בכל שנה בשנים
האחרונות, היו גם הפעם יהודי תל־אביב
רוב מנין הנוכחים בכנסיה הלטינית בשעת
טקס פולחן חגיגת הולדתי של ישו. אפשר
היה למצוא שם דמוי ת מכל שכבות הישוב.
אישים ידועים, עורכי־דין, קציני משטרה,
שחקני כדורגל מפורסמים, סטודנטים ומספר
וזתן־כות בתלבשות רועשות שהגיעו לכנסיה
י&ר ממדרכת רחוב דיזנגוף.
בפי כולם היה אותו תירוץ על נוכחותם
בכנסיה .״אף פעם לא ראיתי טקס נוצרי.
באתי מתוך סקרנות,״ הודתה חיילת במדי
צה״ל. אותו נימוק עצמו היה גם בפי המנוכה
התל־אביבית המבקרת במקום בקביעות
מדי שנה, תמיד מתוך סקרנות. אחד
מהם הוסיף בלגלוג :״הרי ישו נולד יהודי,

מציאות זו השפיעה גם על כמרי הכנסיה
^הלטינית. הם הוסיפו, נוסף לתפילה בלטי*
״*נית ובערבית, גם קטע הקראה מתוך הברית
החדשה — בעברית• אולם ריחות הקטורת
החריפים, מקהלת הנערים וצלילי העוגב,
התלבשות הססגוניות ואוירת הקדושה, לא
השפיעו על קהל הצופים היהודים. כמה
צעירים וצעירות לא יכלו לעצור את צחוקם
(המשך בעמוד 2ו)

שהאם היתה כל כו יפה, שכדי לזכות בה הין צעירי הכפר 91ו|

עשתו ושלושת חתג
על צלעו הדרומיודמזרחית של הר חזור שבגליל נשקף אל פני
הכינרת הגדול והעשיר שככפרי המיעוטים כגליל -מראר. מוקף
חורשות זיתים ושדות מעובדים המשתרעים עד טכריה העיר, ניכט
הכפר אל אחד היפים שכנופי הארץ, נוף בקעת עילבון ובקעת הכינרת.
למרות שתושביו הדרוזים, הנוצרים והמושלמים
של הכפר נחשבים כעשירים ש־בכפרי
הגליל, לא הגיעה התרבות המודרנית
אל מראר. בכפרים עניים ומיוחסים פחות
יש כבר כבישים, בתי קולנוע, חשמל וברזי
מים בחצרות הבתים. אבל במראר אין קולנוע.
במראר אין חשמל. כל ארבעת אלפים
וחמש מאות תושבי הכפר שואבים את
מימיהם ממעין אחד. אין כבישים במראר,
עתונים לא מגיעים לכפר. אבל מפלגות יש
בכבר, ויש גם מושל צבאי.
רוב תושבי הכפר נמנים על מפא״י ומפלגת
אחדות העבודה, מיעוטם משתייך לתנועת
החירות ולמק״י. מה תועלת מביאות
המפלגות למראר, אין איש יודע. כי במראר
אין מועדונים, אפילו לא מועדונים מפלגתיים.
לא נערכות שם אסיפות הסברה ולא
נשפי תעמולה. רק אחת לארבע שנים, לפני
הבחירות, נזכרים עסקני המפלגות במראר
וחשים להילחם על נפשות בוחריה.
למעשה רחוקים אנשי מראר מפוליטיקה.
הם אנשי עבודה הקמים בשלוש לפנות בוקר
עם משפחותיהם, יוצאים לשדות ולמטעי
הזיתים, עובדים עד שעות הצהרים וחוזרים
לכפר. עם שקיעת השמש שוקעים גם החיים
במראר.

מחר שהוא קומוניסט, ואז אין פרנסתו כמורה
מבטחת.
כמה מבני הכפר התגייסו לצה״ל. כשהם
באים לחופשה יושבים גם הם ברחוב הראשי
ומספרים על המתרחש בצבא. חוץ
מזה אין נושאים רבים לשיחות. בני־הטובים

הורים את פי הנערה ואם תסכים לנשואים,
תיערך החתונה ברוב הדר ופאר.
כל זה, כמובן, מתרחש בימים כתיקונם.
אך כיוון שהימים אינם נראים כתיקונם
לבני־הטובים של מראר, חרגו לאחרונה מנהגי
החיזור שלהם מתחומי המסורת, הביאו
לאחת השערוריות שהסעירה את הכפר.

סוהאם אוהבת רק אחד

• • יןשארהגב רו ת שהיו חרדות מדי
2בוקר אל מעין המים שבתה עינם של

השבאב ומיסדר הנערות
^*כל יש כמראר גם אנשים שאינם
משכימים לקום בשלוש לפנות בוקר
לצאת אל השדה. הם אינם יוצאים כלל לאיזו
עבודה שהיא. אלה הם בני־הטובים
של מראר, צעירים ערביים ודרוזים, נוצרים
או מושלמים, בנים למשפחות עשירות ומיוחסות
שאין נפשם יוצאת לעבודה. אין
הם מרגישים צורך בעבודה.
בשעות שלפני הצהרים הם יוצאים אל
הרחוב הראשי, יושבים בקיוסק הקטן שבמרכז
הכפר, ולוגמים קהתה או יושבים
משני צידי הדרך ומתבוננים במכוניות החולפות
לעיתים רחוקות. כך הם יושבים
שעות על גבי שעות ומבלים את הזמן בשיחה.

האמת היא שאפילו לשוחח אין הם
נלהבים. צעירי מראר נמנעים מלדבר דיבורים
מיותרים. הם יודעים שחברם הטוב
ביותר עלול להיות מלשין. אם מישהו יאמר
מלה בשבחו של עבד אל־נאצר, ידע על כך
מחר המושל הצבאי ואין זה משתלם כל כך.
בבית־הספר אסור ללמד את הילדים לשיר
שירי עבודה ועמל המקובלים בכל גן־ילדים
יהודי. אם יעשה זאת המורה יחשדו בו

במרכז ׳הכפר סדר בגליל
העליון, עומדים בני
הנוער של הכפר, המתבטלים מעבודה. הם משוחחים בבעיית נשו-

השנא! הגגאוסב

של מראר חשים ריקנות איומה. חבריהם,
בני־הטובים ־בישוב היהודי, מוצאים פורקן
בגניבת ג׳יפים ובפריצות גניבה. בני־הטובים
של מראר אינם עושים דברים כאלה. הס
מתעסקים באהבה.
ממקומות מושבם משני צידי הכביש הראשי
הם רואים במשך כל שעות היום
את כל בנות הכפר, לבושות מחלצות ססגוניות
אדומות וירוקות, היורדות אל המעין
עם חביות המים הקטנות על ראשן.
הם מתבוננים בנערות, מעזים לעיתים להפליט
איזו הערה על חשבונה של אחת
מהן. בדרך כלל מסתיימות הערות כאלה
בחתונה.
אם יחשוק צעיר ממראר בנערה יפת־מראה
לא יאמר לה מלה. הוא יפנה להוריה לבקש
את ידה. אם מוסלמי הוא או דרוזי,
ישקול על־ידי ההורים את דמי המוהר ו־יקח
את הנערה. אם נוצרי הוא, ישאלו ה־

ן**>^ן יך י 1ר 11¥1 ,ר ! נאצר ג׳אחשאן, דודו של מנייד, שצעירי הכפר גיסו להצית
את משאיתו, כדי להשפיע עליו למנוע את הנישואים. מאחוריו
— שאפיק*,אחיו הצעיר של מגייד. מפחד המחזרים, נדדה שנת המשפחה שבועות.

איה של סוהאס היפהפין
שנחשדו בהצתת זיתיו|
יתרם שוחרר, אן הם

צעירי מראר דמותה של סוהאם בת דאוד
מוזעלבט• אחרי התבוננות של חדשי / 8ארוכים
הגיעו כמעט כל צעירי הכפר למסקנה.
בי סוהאם, הבכורה בין שש בנותיו של
דאוד מוזעלבט, הינד, ללא ספק מלכת היופי
של הכפר.
שמנמונת במקצת, בעלת שיער בלונדי־למחצה,
עינים שחורות יוקדות וצחוק ילדותי
שובב, הקסימה סוהאם בת ה־ 18 את
לב צעירי הכפר. סוהאם, שפירוש שמה
בערבית הוא חץ וקשת, שלחה חיצים לכל
העברים. איש לא דיבר אליה, מטוב ועד
רע. גם בינם לבין עצמם לא אמרו צעירי
הכפר דבר בקשר לתכניותיהם לגביה. אבל
כמעט מדי שבוע בשבוע היה אביה של
סוהאם מקבל בביתו את פני אחד הצעירים.
בפי כל אחד מהצעירים היתה בקשה
אחת — לשאת את סוהאם לאשה. כיוון
שמשפחתה של סוהאם היא נוצריה קתולית,
לא היו הנשואים כרוכים בשום מוהר או
רכוש ואף לא בהסכמת ההורים בלבד, אלא
בדבר אחד פשוט — ,בהסכמתה של סוהאם
עצמה. וסוהאם התעקשה לדחות בזה אחרי
זה לא פחות משני תריסרי מחזרים שהציעו
את עצמם כמועמדים לנשואים.
המחזרים הציעו כספים להורים, הבטיחו
הרים וגבעות — כלום לא עזר. גם כשפנו .
ללשון האיומים לא הצליחו לשכנע את
משפחתה. סוהאם פשוט לא רצתה בהם, וכמוה
לא רצו בהם גם הוריה. הם היו אומרים
תמיד :״סוהאם לא תתחתן עם אחד
מהזוערן (פרחחים) ,בעלה צריך להיות
מישהו.״
אחרי שנרמסו, החלו בני־הטובים של מר־אר
לדבר זה עם זה על כשלונותיהם. יחד
החלו לחפש מי זה המישהו, על איזו אישיות
יכלו הורי סוהאם לשים את עיניהם. באופן
אחיד וטבעי לגמרי הגיעו כולם למסקנה
אחת — המועמד לשאת את סוהאם לאשה
הוא מג׳יד בן נג׳יב ג׳אחשאן, הוא ולא אחר.
מג׳יד נחשב בין צעירי מראר למה שנחשבת
סוהאם בין צעירות הכפר. הוא היפה,
המשכיל והגברי שבין רווקי מראר. מג׳יד
בן ה־ ,24 בוגר בית־הספר התיכון בנצרת׳
מורה המלמד בבית־הספר העממי שבכפר
עילבון, מדבר עברית שוטפת, אינו נמנה

לשרוף, לירות ולשבת בבית־הסוהר

לנדה אתת
מפלגה, הוא פיקח ושנון. שני אחיו
!ים, גם הם בוגרי הגמנסיה בנצרת. הם
מהמעטים בקרב הנוער הערבי שהצ־להשיג
תעודות בגרות ישראליות
בנות הכפר חלמו במסתרים על מג׳יד
׳£כן היה טבעי שהוא גם מועמדה
יואם והוריה לנשואים. היה רק פגם
:חישוביהם של בני הכפר. מג׳יו לא
| מעולם על סוהאם כעל מועמדת להוא,
ראה אותה כילדה קטנה וממשפחתו,
לא התבונן בה כאשה.
תיכנן לשאת לאשה צעירה ערביה

שגם הוא מורה, ושפיק שזה עתה סיים את
הגמנסיה והתכונן /למוד בטכניון בחיפה,
לא יכלו לשער מי שרף להם את העץ.
שוב החלו להגיע מכתבי־האיומים שאימו
על בני משפחתו של מג׳יד •ברצח והריגות
משונות. זאת ועוד. יום אחד הופיעו על
פני בתי הכפר כרוזים בכתב־יד, בהם נאמר
באותיות של קידוש לבנה :״לאנשי כפר
מראר — מתנה לחג המולד. בני משפחת
ג׳אחשאן הם ממזרים ונבלים הרוצים לגנוב
את סוהאם.״

גשואיס לטובת המדיגה

ס ניכר מתוך 23 מחזריה של סוהאס,
בחיר ליבה, עדיין יושבים במאסר.
א השלימו עם מפלתם בשדח האהבח.
מורה באחד מבתי־הספר בגליל.

אש בשדה

כאחד הבקרים לפני שמונה
שים, הביא הדוור אל בית משפחת
מכתב. היה זה מכתב מוזר מאוד.
בול לא היה עליו ומג׳יד נאלץ לשלם
יוש עבור קבלתו. תכנו של המכתב
:ערך כזה :״הסכין מחכה לכם. תעזבו
׳האם ואל תתנו לה להתחתן עם מג׳יד.
:שפחה של מורים ותפקידכם לשמור
זלום בכפר, אל תביאו לידי ריב, עזבו
האם׳ אחרת גם המשטרה לא תעזור
בקצה המכתב היו כמה חתימות
לות שאי־אפשר היה לפענחן.
שאיש מבני משפחת ג׳אחשאן לא
שמג׳יד ישא את סוד,אם לאשר״ הונח
בצד• בחודש האחרון הוסיפו בני
זה אל המכתב הראשון מכתב נוסף.
זד, כבר לא הובא בידי דוור, אלא
על סף ביתם• תכנו היה כתוכן ה־הראשון.
שלושה
שבועות קמו בני משפחת
)!ן בבוקר, והנה, שני עצי פרי בחצר
ך עץ תפוח ושזיף — כרותים. הפעם
*־,משמרה למקום. הלכו השוטרים
! קמת שהושארו באדמה הרכה. הם
יכו הרבה. העקבות הובילו רק מספר
לבית שכן, שם גר ג׳ד מוזעלבאט,
דה של סוד,אם. הוא הודה מיד ב־נלקח
לבית־המעצר.
ו שלושה ימים שקטים, ואז באה
וספת 25 .דונם של מטעי זיתים, מ־
1אלף דונם מטעי הזיתים של הכפר,
; למשפחת ג׳אחשאן. עצי הזיתים של
מפורסמים בכל הגליל. אלה מטעים
־ לפני מאות ואלפי שנים, עוברים
־ ,מאב לבנו. אין זה קשה למצוא
ם עצים עבי־גזע שמומחים קבעו שעוד
בימי הרומאים.
| 5ת הזיתים של משפחת ג׳אחשאן נם־
־חק של כשלושה קילומטר מהכפר.
מ ק רחב־ד,ידיים. באחד הימים מצאו
פחה והנד, אחד העצים מעצי הזית
9שרוף כליל. מג׳יד ואחיו שאקיב,

• בי ת משפחת ג׳אהשאן השתררהפחד. שלושת האחים והאב ישנו לילה־לילה
בבגדיהם ונעליהם, כשבידם האחת הם
אוחזים נאבוט גדול ובשניה פנס. באחד
הלילות הוערו משנתם לקול נקישות בדלת.
היה זד, עובר־אורח שסיפר להם :״באתי מנצרת,
בדרך ראיתי שריפה בזיתים שלכם,״
עם נאבוטים ואיתים בידם, עלו ששה
גברים על מכונית־המשא של נאצר ומיהרו
לחורשה. הם מצאו שם 12 עצי זית באש.
לא קל לכבות עצי זית כשהם מתחילים
לבעור. המציתים שפכו דלק אל תוך הגזעים
החלולים, והעצים בערו בלהבות גדולות.
רק על־ידי שפיכת אדמה על האש ניתן היה
לכבותה. אך החלו הגברים במלאכת הכיבוי
כשלפתע נפתחה עליהם אש רובים. הס
השתטחו על הארץ, ואיש מהם לא נפגע
באש היריות.
כמה מהם נשארו כל הלילה ליד העצים
כדי לשמור על העקבות. השאר חזרו לכפר.
עוד באותו לילה ארעו שני מאורעות
נוספים. על בית משפחת ג׳אחשאן הוטלו
אבנים גדולות וכבדות. ואילו בבית שכן
התנכלו אלמונים למכונית־המשא של הדוד
נאצר.
אשתו של הדוד נאצר, זקנה כבת ,70
לא יכלה לישון אותו ליל. היה לה קר והיא
קמה לבשל תה. בקומה ראתה אור מבליח
בפתח הכית. היא מיהרה החוצה, ראתה
איש אשר בידו האחת אחז רובה ובשניה
בקבוק. הוא התקרב אל מכוניתו של הדוד,
שפך עליה את תוכן הבקבוק. בידו הבריקה
טבעת. אשתו של הדוד נאצר היא אמנם
זקנה, אך לא פחדנית. היא פתחה בצעקה:
״מה אתה עושה שם בן־כלב?״ בתגובה
הטיל. עליה האיש את הבקבוק אך החטיא
את המטרה.
למחרת באה המשטרה ואסרה 26 איש,
כולל כל מחזריה היפים של סוהאם היסה־פיה•
הכפר כולו היה נתון בתוך קלחת.
ואילו סוד,אם — בשלה. היא דחתה את
כל מחזריה, רצתה רק במג׳יד. אך מג׳יד
לא חשב בכלל לשאת את הנערה הקטנה והיפה
לאשה.
זקני הכפר חיפשו מוצא להוציא את הכפר
ממלחמת החמולות. אך לשוא. משלחות

הזוג המאושר

ג׳אחשאן ואשתו הצעירה סוהאם בת דאוד מוזעלבם.
לא חשב תחילה לשאת את בת־דודו, ששני תריסרים
מצעירי מרר חשקו בה. אך למנוע מריבות בכפר וכדי לא לבייש את הנערה שרצתה בו, נשאה לאשה.
באו אל מג׳יד לשכנעו כי טובת הציבור דורשת
שישא את סור,אם לאשה — ומיד. קציני משטרה
גבוהים מטבריה ומצפת באו לביתו, לשכנעו
כי טובת המדינה דורשת נשואין בינו לבין
סוהאם. מג׳יד סירב.

ירח-דבש בתל״אביב
ן* יום הראשון ש,ל השבוע שעבר השתתף
מג׳יד היפה בחתונה של ידידה בנצרת. תוך
כדי טכס החתונה התרכך ליבו. אמנם לא רצה
להתחתן עדיין, והיו לו תכניות ללימודים בעתיד,
אך עוד באותו יום הסיק את המסקנה.
למחרת, ביום שני, נסעו אל הכומר הקתולי
חביב מועלם מהכפר עילבון והזמינוהו למראר.
למחרת, ביום שלישי אחרי הצהרים, בשקט
ובצנעה, ללא פנטזיה ורעש, נערך סכם נשואים
קצר בבית משפחת ג׳אחשאן בכפר מראר. מג׳יד
היה החתן. הכלה היתד, סוד,אם היפה, שלא
האמינה כי חלומה יתגשם כה מהר דווקא בשל
קנאת מחזריה. היא לא הספיקה אפילו להכין
לעצמה שמלת חופה. ליתר בטחון נוכחו בטכס
גם כמה שוטרים ממשטרת טבריה. הטכס ארך
רבע שעה. ושוב למען הבטחון ישבו 26המחזרים
בבית־המעצר במשטרת טבריה. מג׳יד
וסור,אם נסעו במונית לתל־אביב לבלות ירח•
דבש קצר.

שאפיק, אחיו הצעיר של נזנ׳יד,
החתן המאושר, מצביע על פי*
המאוכזבים. מימין הוא מצביע על

בתל־אביב יכול היה מג׳יד לד,לבישה בגדים מודרניים
עם נעליים גבוהות־עקבים כמנהג המאה ד,־,20
להובילה ברחובות הסואנים, להראות לה את חלונות
הראוה, בתי־הקפה המפוארים ובתי־ווקולנוע.
סוהאם לא האמינה למראה עיניה. כילדה קטנה
ושובבה צחקה בעליצות. כל דבר היה לה גילוי
חדש. היא היתד, מאושרת. במשך ארבעה ימים
טיילה עם בעלה גבה־הקומה, שעורר עניין אף בין
נשות רחוב דיזנגוף, התפעלה מכל מה שראתה.
טיוליהם ארכו משעת בוקר מוקדמת עד חצות.
ביום הראשון השבוע הסתיים ירח־הדבש. מג׳יד
וסוהאם חזרו למראר. לפני שעזבו את תל־אביב
הבטיח מג׳יד לאשתו הבטחה אחת: אם תלד לו בן,
הוא ישוב ויביאה לתל־אביב.
במראר עצמה חזרו החיים למסלולם הרגיל. חלק
מהמחזרים שוחררו. תריסר מהם נשארו עדיין כלואים
בתא־המעצר, סירבו להודווז באשמת הצתת
העצים והיריות, ושליחת מכתבי האיום. מחר או
מחרתיים הם ישוחררו ויחזרו לרחוב הראשי של
מראר ושוב לא יציקו למג׳יד ולסוהאם.
בני־הטובים של מראר ישובו לרחוב הראשי, לשבת
באפס מעשה, ללא עתיד ברור, ללא עבודה,
ללא ברזי־מים וללא חשמל. הם יפחדו לדבר מפחד
מלשינים, הם לא יוכלו לצאת מהכפר באין להם
רשיון לכך. אבל הם לעולם לא יסחבו ג׳יפים ולא
יבצעו פריצות בכפר. פשוט׳ במראר אין ג׳יפים
ואין היכן לבצע פריצות.

עץ תפוח בחצר ביתה של משפחת ג׳אחשאן האמידה, אשר נכות בידי
צעיר מאוכזב וקנאי. משמאל הוא מצולם על רקע כרם מטופח יפה של
עצי זית עתיקים, בני אלפי שנים, שהושמדו כמעט לגמרי בידי המחזדים.

במרינה
(המשך נזפנווד )10
באמצע הטקס׳ גרמו לתגובות זעם של המתפללים
הנוצרי*
״מה היו עושים היהודים אם נוצרים היו
באים לתפילת יום כיפור לבית־הכיסת ומראים
שהם מתאפקים לא לצה ק? .היו
הורגים אותנו חיים,׳׳ סער ראש כ תת הצופים
הערביים ששמרו על הסדר באולם
התפילה. את היהודים לא הרגו. בתום הטקס
הם יצאו מדושני עינג, ,מיהרו להמשיך
את החג באחד ה:ארים בתל־אביב, שהיו
אותו לילה דחוסים בקהל־מבקרים.
אילת העודיף ה ח רי ט

אנו מקבלי

עשרה חודשים אחרי שעזב אותה, קור
רפי נלסון לאילת הוא ביקש למצוא בה את
פרנסתו כנהג מונית, בעזרת מכונית פורר
משומשת, שקנה מחטכונותיו שחסך אחרי
המטע לבורמה וחזרה דרך תעלת־סואץ.
אילת קיבלה את רפי בפנים שוחקות.
ת שב ה הוותיקים של העיר הדרומית זכרו
לו עדיין את ידידותו ה.,.מ.ה, את מסירותו
לאילת הרחוקה שמלפני מ בצע סי״י, את

נתן אלתרמן, שנוכח והתערב בסכס־ך.
ההוראה בוטלה חלקית ש!סר צבאי הוצמד
ל״לקון, נלווה אליו ב ^5צעדיו, עד
שעזב את המק ם .׳
מכתב לרמטכ״ל .״נל־נוין אינו משמש
חברה מתאימה לחיילי צה״ל,״ הסביר
לכת:ים מפקד המרחב את החלטתי להצר
את צעדי רפי אילון באילת .״אני חושב כך
ואני נוהג לפי מה שאני חושב. החלטתי
זאת על דעת עצמי.׳׳
בסוף השבוע הויח מכתב אישי על שולחנותיהם
של הרמטכ״ל, רב־אלוף משה דיין
ושל חיים לסקוב, אלוף פיקיד הדרום. במכתבו
סיפר רפאל איל ן, נכה מלחמת ה־שיחדור,
על מעשיו השריריתיים של מפקד
המרחב, הנוהג להשליט באילת את רצונו,
בצורה הנראית כאילו נלקחה מתוך כרטי
המערב־הפרוע, בהם שולט הטריף המקומי
שלטון ללא־מיצרים.

משפט
מרךהמ בגזיי ם
שורה של מקרים מוזרים וטעויות הביאה
את שלום קהן לבית משפט השלום, באש־

ילדים מיוצר עתה בכמויות גדולות-בישראל,
ואהרי שיסתיים חיסון הילדים במשך * דשי
החורף, יועמד לרש! ת כל דורש במחיר
ממשלתי מאושר חכרת
״חרות״ של סולל־בתה ע מדת לתני רכישת
מפעלים נוספים, אחרי שרכשה את
חברת אלסיד להשבחת מים
המתכת יתנו תנופה חדשה למאבק השכר,
בדרשם 3תוספת לשכר הכולל,
תשלום הוצאות נופש ליד חוף־הים או בהרים,
הגדלת פיצויי־פיטוריש כגק
ישראל״ דן עתה מה לעשות בבנקים שנתפסו
בקלקלתם. רוב הבנקים נ ד״ים לתת
ללקוחתיהש הזוזאות בלתי־חוקיות, בצורת
משיכ)ת־יתר מחשבונותיהם, בתאי שהמשיבות
יכוסו על־ידי הלקוחות, לגני מועד הגשת
הדו״ח של הבנקים לבנק ישראל. אולם
בגלל רפיון בשטחי ההלבשה והה עלה לא
יכלו לקוחות רבים לעמוד בהתו!יי?ות זו,
והבנקים עיכבו את הדו״הים שלהם כדי שלא
יצטרכו לדווח שהלוו כספ-ם מעל >מיכ־סר,
המותרת להם • .מכקרי הקול*
גרע כירושלים יישאלו בימים הקרובים
מה דעתם על עישון סיגריות בקולנוע. לפי
תשוב ת אלה תקבע העיריה אם יש מקום
להוציא חוק־עזר עירוני האוסר עישון בעת

בחדשי החורף לניקוי
יבם מלקוח תינו ב־ת
ל ־ אביב וסביבתה
במח־־רים נוח ם, א נפח
מציה מפורטת
להשיג בכל סניפינו
או בבית החרושת —
רמת־גן. טל.72105 .

קשת

מגקה 1צ 1ב 11ת
תהלוכת חג־המולד וקהל המתפללים והסקרניס ככנסיה כיסו
מפקד הצופים אמר :״מוז היה ק1רה בבית־בנסת?׳׳

בל אשה יבולה לשפר מראה
פ/׳יה ח תקן הפגמים על ידי
טפול אינדיבידואלי לפי השיטות
החדישות ביותר
קילוף עוד (פיל־נס
טפול הפלצ׳נמה
טפול חשמלי כקמטים,
יעוץ בטפולים פלסטיים
במכון

ליופי

והדזייה

מרעתו ^ <ן 0י ן ׳

תאית שינ ק ץ026,ל,52417

התלהבותו להקמת ענף התיירות במקום, את
בדיחותיו ותעלוליו העליזים. כולם כאחד
כמעט, מראש המועצה ועד לאחרון עובדיה,
רצי לעזור לנלסון להשתקע באילת למצוא
בה סוף־סוף את ב־תו הקבוע, אחרי שנות
נדודים רב! ת בסלמ׳׳ח, פציעה במלחמת העצמאות,
סי ריס בעולם הגדול, עבודה חלוצית
בסדום ובתמנע, והמסע ה.ועז בסואץ.
בימים הראשונים הלך הכל למישרין. ה־מ
נית הראשונה באילת ״אחרי אלפיים שנה׳׳תכשר, את מקומה בין כלי־הרכב האחרים.
ונלסון חזר להיות אחת ד,דמ יות הפופולאריות
בשדה־יהתעוסה, שם חיכה לנוסעיו,בכל
שעה בה נחת מטוס ארק״ע בש ה.
מ.צ. צמוד. אך לא כל ת שבי העיר
רצו בשובו של נלסון לאילת ז, חד מאלה
שלא רצו בכך. היה מפקד המרחב, ק.ין בדרגת
סגן־אלוף, שהחליט לבת ה ביוזמתו
מלהמה־רבתי על רפי נלסון, נהג המונית.
האות להתקפה ניתן בעת מסיבת החנוכה
שהתקזמה בבית־אליהו, בית הוזעד למען החייל,
אליו הוזמן נלסון אישית עם עתינ־אים•
אחרים .״אתה מתבקש לעזוב את המקום,״
אמר לנלס ן ש־טר צבאי במדים
שניגש אליו במחצית המסיבה ,״זוהי פקודה
של מפקד המרחב.״
למחרת, אחרי שלא הגיב על הח־מת המסיבה
על־ידי כל כתבי העתו ות באילת,
המשיך מפקד המרחב בהתקפה: קצץ בדרגת
סגן ניגש לנלסון, שכיסה ייחד עם -כתבים
אחרים את חג ההתישבות של יס תה, פקד
עליו לעזוב את המקום .״אני ממלא הוראות,״
הצטדק הקצין.
ש ב התכנסו הכתבים .״אם לא תבוטל
להוראה, לא נכסה את החגיגה,״ הודיעו
:ולס מ*ד לדובר צה״ל ש־־ה נוכח במקית.
,זהו מעשה נורא,״ הגיב בחר־פי־ה המשורר
> רפי נלסון משמש ככתב חלקי של ה־עולם
ז?יה באילת ונושא תעודת־כתב מנן•
פלתית מטעם לשנת העתוסת הסם טלת-ת.
• י *!0 ( 0 1 1 11> 111

מת גניבת 19 זוגות מכנסים מבתי מסחר
בתל־אביב.
השיטה, בה נקט הגנב המצליח, שלזכותו
,רשומות כבר 13 עבירות קודמות, היתד,
פשוטה מאד: קהן היה נכנס לתאי ההלבשה
של בתי המסחר, הגדולים, פ שט את מכנסיו,
לובש מתחתן את אלה שהלקוחות היו
משאירים בתא אחרי המדידה, יוצא את
החנות לאיטו. בבית, היה שלום קהן פושט
את הזוג החדש, מוכר אותו וחוזר לתא
ההלבשה של בית־מסחר אחר.
ההצלחה סיחררה את ראשו של קהן.
בהיותו בס ח בעצמו יתר על המידה, חזר
באחד הימים לבית־מסחר בגדים, בו ערך
כבר כמה גניב ת. בעל החזות שהשד בו
משום־מה, הפעיל את חושו הרלשי, הציץ
מבעד לחרכי חדר ההלבשה, בשעה שהגנב
הזריז נכ:ם לתוכו. ד#,הזה שראה מבעד
לחרכים היכר, בהלם את בעל החנות: שלום
לבש שני זוגות מכנסים חדשים בזה אחר
זה מתחת למ-נסיו. בעל החנות התעלף.
מכנסים כזול. כשהתאושש האיש מעלפונו,
היה כבר קהן רחיק מי המקום.
במשטרה זיהו השומרים את הגנב על־פי
תיאורו של בעל החג ת. אולם הניידת, שחשה
לביתו של קהו וערכה בו ח־פוש, לא
מצאה את המכנסים וגם לא את קה; עצמי.
בערב, כשחזר קהן לביתו חיכו לו
השכנים עם הבשורה הרעה. :המשטרה
עשתה אצלך חיפוש.״
קהן מיהר למשטרה. הוא הסגיר את עצמו
לתירן, הודה בביצוע 19 גניבות שעל מחציתן
כמעט לא ידעו השוטרים בעצמם. רק
אז נתגלתה לי האמת המרה: בחיפוש בביתו
לא גילתה המשטרה מאומה. לולא הודה
בכל מרצונו7 ,א היתד. כל הוכחה נגדו.

כל ישראל
ח סון לכי* דודעו
תרכיכ סאללן

לחיסון נגד שיתוק־

הצגדת־קולנוע. אשר לפיצוח גרעינים בקולנוע,
נוטה וועדת העירית ד.מטפ ת בענין זד.
להמליץ על הוצאת חוק איסור, גם מבלי
לשאול את דעת קהל המבקרים כפי שנהגה
במקרה הקודם.

תזכיר
הפת עו ת נו ב פו ת
האופוזיציה החדשה בעירית נתייה,
המורכבת מסיעות חיר;ת, הציונים הכלליים
והדתיים בראשותו של מי שהיה ואב העיר
עובר בן־עמי, קיבלה השבוע עידוד במאבקה
נגד ראש העיר מפד. שקד, כשפירסם מבקר
המדינה את מסעותיו. בנדון ה״ה׳זת משק־הכספים
העירוני. כפי שגילה העולם הוח
( ,)1055 חזר גם מבקר המדינה, אם כי בלשון
רכה ומטשטשת, על ההאשמות שפעולות
כספיות אחדות של שקד, ב>ת הי• תו
ממלא מקומו של בן־עמי, נגדו במפורש את
החוק גל ההתפטרויות העובר
עתה על צמרת הקצונה של משטרת ישראל,
!שפרטים מדויקים עליו התפר״מו בחעולם
הזה ( )1051 הגיע השבוע לדיו״י הכ.כת. בתשובה
לשאילתות של ח׳־כי אחדות העב דד.
והציו.ים הכלליים משה ארם ואלי,זר רי-
מלט, אישר שר המשט, ה בכור שיטרית כי
ששה קצינים גבוהים ה;ישו את הת-טרוחש
וכי ״•עשה כל האפשרי להשפיל ע״ מגישי
ההתפטרויות להישאר הכרחת״
ענ ק נתגלתה השבוע בבית הכנסת שעל סיפון
א/ק ישראל, בגואה לנמל חיפה כמו
גילויי ההברה ת הקודם, ת ,נתאפשרה גש
הצלחה זו של מטה מחוז חיפה הודות לחשיפתה
של רשת־ההברחה־בחם־ת־סירות־המשטרה.
תפישת המבריחים וסחורותיהם
על סיפון א/ק ישראל היא בהתאם להבסת-
תם של קציני חיפה, שהתפדכמה בוזפולם
הדח 1055״בקרוב תתגלינה הפתעות

נוסע*:״
ו מנו דסחדה

מ ס1

במרחב
תורכיה י
ז דזו דבא חי ם
הצבעתו של האשם ג׳וזאד, נציג עיראק
הקבוע באו״ם, בעד ההצעה היתנית בדיון
על שאלת קפריסין, עוררה את הכלת היי
תורכים. כאשר, יום אחרי ההצבעה, הגיע
!ראש ממשלת עיראק לשעבר, נורי אל־סעיד,
לשדה־התעופה של אנקרה, הקביל ראש ממשלת
תורכיה את פניו בהסתייגות בולטת.
אך הסתייגותו של עמאן מנדרס היתד,
כאין וכאפס לעומת יחסם של העתונים התורכיים
אל בת־הברית הערבית בברית בגדאד.
כתב, למשל, מאזון טא:ג׳ו, בווסאן:
״בשעה שתורכיה היתד, זק קר, לתמיכת
ידידיה באומות המאוחדות, מה עשתה עיראק?
היא הצביעה נגד תורכיה, שכחה את
התחיבויותיה על־פי אמנת בגדאד, שכחה את
קדמות תורכיה למען, קיום יחסי אחווה עם
אחיה הערבים. וכל זה מדוע? מפ:י שהר
אלנו לקבל את מלכד, בארצנו ולהעמיד לרשותו
ארמ ן, מש ם שקיבלנו יותר מ־20
אלף אורחים מארצות ערב.
״נזכור נא את פלישת אחינו לבתי־המלון
שלנו בקיץ שעבר. כולם רצו לבלות דווקא
במלון הילטון המפואר. כשיצאו מחדריהם,
נתגלתה תמונה מבהילה: וילונות ששימשו
לציחצ ח נעלים, מרבדים שנשרפו, ,בתי־שי־מוש
שנסתמו באבטיחים ובכל מיני אשפה.״
כאשר, בתחילת השבוע, הודיעה בגדאד
כי נציגה באו״ם פעל בפרשה זו בניגוד
להוראותיה המפורשות של ממשלתו, ופיט־רה
א תו מתפקידו, התרככה העמדה הרשמית
באנקרה, והידידות בין שתי הממשלות
חזרה לקדמ תה. אך בעתונים המשיכו להופיע
מאמרי רוגזה! כולם ביסאו את זיל־זולם
העמוק של התורכים ב״אחיהם הערבים.״
מחרוזת קצינים
מו ש ח תי ם
שיחת חיו ם במצרים היא על נושא
שאינו מוצא כל מקום בעתונות או ברדיו
קהיר• מזה כמה חודשים הת:ברו והלכו
השמועות על שחיתות אישית שהגיעה ל־מימדים
רציניים מאד בח גי קציני ההפיכה.
עתה באה דממשלה ואישרה שמ עות אלה,
בעצרד. כמה מן הקצינים המעורבים בגני־בוך
עיזהתעשרות אישית נשקצר פי
מ י, שניתן בשעתו על־ידי הצרפתים לצבא
הסורי, נתגלה על־ידי הצרפתים בידי הלוחמים
האלג׳יריים. מסתבר כי אחרי שהסורים
קיבלו כמויות גדולות של נשק סובייטי,
הם העבירו חלק רציני מן המלאי הצרפתי
למורדים בצפון אפריקה. בעיקר מסת
להם רובים אוטומטיים ומקלעים

ועידת ודגמים האפרו־אסיאתיים,

מתנדבים מרוקאים נלחמים בספרדים

ארוסי המוות

מתים במדבר

ך* חורף חוא העונד, היפה ביותר באיים
| | הקנאריים, והאיים הקנאריים נחשבים
לאחד המקומות היפים ביותר בעולם. על כן,
מדי שנה, בבוא החורף, מתמלאים רחוב תיה
של לאס פאלמאס׳ בירת האיים, בתיירים
עשירים מכל קצווי תבל. השנה ציפו המלונאים
לשווא ללקוחותיהם.
במקום מחפשי התענוגות הגיעו ללאם
פאלמאם לובשי מדים של הצבא הספרדי.
כשדה התעופה הועמדו הפן 40 מסר־ט
נרדמים והיינקלים ישנים, שנרכשו מגת
מניה בראשית מלחמת העולם השניה. לאורך
מזח פראנקו, בנמל, עסקו יחידות חצי המלחמתי
הספרדי בהכנות האחרונות להפלגה.
משחתות, פריגטות ושולית־מ־קשים
מיושנות העמיסו תחמ שת: מ ון וחיילים.
שתי מיכליור. שאבו מלאי של מים מתוקים. ארמה הסיבה לכל המהומה היה מלבן
מדברית: מ בלעת איפני, נתח זעיר מדרום
מארוקו, על החוף המערבי של אפריקה,
מרחק 500 קילומטרים מהאיים הקנא, ייס.
לפני 97 שנה העניק סולטן מרוקו סידי
מוחמד את השטח לספרד, כחוף־מקלם לדייני
הקנאריים העלולים להיזרק שמה על־ידי
הים הסוער• עתה התכוננה ספרד להגן
על המובלעות מ8ני׳ הסתערות צכא ד,שיחדור
המרוקאי.

המיבצרים 3כ3עי8
ך 1פר3ציסקו פר 3קו;ו רודן ספרד, היו
/כל הסיבות לקוות כי ג רלו יהיה שונה
מגורל שליטיה הקודמים של מרוקו הצרפתית.
בשעה שהצרפתים היו עסוקים ב־קרבות־דמים
עם המורדים המרוקאיים, העמיד
פרנקו את עצמו כגיבור הערבים
וידידם, דיבר על הצורך בעצמאות המגרב.
נציגו של פרנקו, הגנרל וואלינן, מושלה
הצבאי של מרוקו הספרדית, אף נקט בפעולות
ממשיות לעזרת המורדים. ב־1955
פתח את גבולו לפני ראשי הלוחמים נגזר,צרפתים,
סיפק להם מדריכים צבאיים ונשק
להמשכת מלחמתם. בלידתו של צבא השיח־

סירות ח3צחו* .חייל צבא חשיחרור המרוקאי, דובה טל כתפו, סוקר את שרידיו
ההרוסים של מיבצר ספרדי, שנכבש?71־ ידי המרוקאים. משמאל: אחד סכ־ 600 מורדיס.
הנערכת בקהיר בהשתתפות קומוניסטית
מוגברת, קיבלה פה אחד החלטת גינוי נגד
ישראל, המת ארת רשמית כ״סכנד, לשלום״
מטה המורדים כאלג׳יריה הודיע
לממשלות ערב האוהדת כי לא יובל
להמשיך במלחמו״ אם לא יקבל תרומות
כספיות רציניות.
נאנולנגהזח 1057

יוד המרוקאי מילאה ספרד תפקיד של עוזרת
ראשית למיילדת. ועתה הסנה צבא
דה את רוביו ומקלעיו אל הספרדים עצמם.
בעת הכרזת העצמאות המרוקאית, הבטיח
פרנקי בסוד כי יחזיר בעתיד הקרוב את
השטחים הספרדיים בדרום מרוקו. למלך
מוחמר החמישי. אלא שהקאודילן הספרדי

שינה אח דעתו: מחפשי נפט גילו סימנים
ראשונים כי מתחת. לחולות איפני רובצות
כמוייות גדולות של הגוזל היקר. ספרד,
עניה ומדולדלת, לא רצתה לוותר על עושר
אפשרי זד״
צבא השיחרור, ארגון בלתי־חוקי מאז
עצמאות מרוקו, נכנס לפעולה 1200 .חייליו,
אשר אליהם הצטרפו 500־ 600 לוחמים מקומיים,
הסתערו על שמונה מיכצרי הצבא
הספרדי הפזורים לאורך הגבול ההררי. היו
אלד, מיבצרי ראודה, מסויידים בלבן, ששימשו
יותר כמרכזי המינהל מאשר כנקו־דות־מישלט
צבאיות.
פעולת־הגזק המפתיעה השיגה את מטרתה
הראשונה. אחד אחרי השני נכבשו המיב־צרים.
רק במקרה אחד התנהל קרב ממושך;
יתר שבעת המיבצרים נעזבו על־ידי הספרדים,
על־פי הורא־ת המיפקדה בסידי
איפני, העיירה בת 10 אלפי התושבים, המשמשת
בירד, למובלעת. כדי למנוע פיזור
מיותר של כוחותיו, הורד, המפקד הספרדי
על בסיגה כללית וריכוז סביב הבירה.
מטוסי הבוכנה המיושנים של חיל האוויר
הספרדי נכנסו לפעולה׳ כשאנשי הצוזת משליכים
פצצות מבעד לדלתות ה־תיחות. הם
נם הצניחו תגבורת של אנשי לגיון הזרים
הספרדי למיבצרים הנצורים. בעירת תגבורת
זו של ״ארוסי המוזת״ התחמקו היחידות
הנצורות, כשמורדים מקומיים אורבים
להן לאורך הדרכים. מחיר הנסיגה
היה יקר 62 :הרוגים ולמעלה מ־ 150 פצועים.
אך לבסוף הגיעו השרידים לעיירה
הלבנה שעל החוף האטלנטי. שם כבר היו
מרוכזים 2ז אלף חיילים, שהוזעקו מהאיים
הקנריים. הצבא הספרדי החל מתמקם להגנה
על סידי איפני.

משחתת מימי הקייזר
ד י רג ע, נדמה היד. כי צבא השחרור —
/אשר מאז עצמאות מרוקו מצדיק את
קיומו הבלחי־חוקי ביעודו ללחום בספרדים
ובצרפתים שבאלג׳יריה — עטוי לגרום למלחמה
של ממש. מבעד לחלונות הרחבים
של ארמונו הבחין סי חאג׳ מוחמד בן
עמראני. ,מושל העיר אגאדיר מטעם המלך
מוחמד החמישי, בשורת אניות־מלחמה המתקרבת
לחוף המרוקאי.
הקונסול הצרפתי, שהיה נוכח איתר,
שעה בבית המושל, הודיע לו כי יחידות
אלה אינן יחידות צרפתיות, וכי שום צי
ידידותי לא הודיע על סזנתו לערוך תמרונים
באזור זה.
שש הצלליות האפורות הגיעו לגבול
המים הטריטוריאליים של מרוקו. האניד, הראשונה,
משחתת גרמנית עתיקה, מלפני
מלחמת העולם הראשוני״ עברה את התחום
הטריטוריאלי. אחריה התקך מה אנית־קרב,
במקצת חדישה יותר. אל ראש תורנה עלה
הדגל הזהוב־אדום של. ספרד. הימה זו אל־מירנטח
סדנוירה, אנית־הך גל של הצי הספרדי.
תותחיה היו מכוונים לבתים הלבנים
של אגאדיר, סיפונה היד, מלא חיילים חמושים.
בל שש האני! ת התקדמו: בקו ישר
אל הכניסה לנמל.
בחישוב מהיר ערכו המושל והקונסול
את מאזן התוצאות האפשריות של הפעולה
הספרדית: אילו החלו האניות בהפגזה, היו
האזרחים המרוקאים מתקוממים נגד 1500
התושבים הספרדים של אגאדיר ועורכים
בהם טבח! המטוסים הצרפתיים של הבסיס
האווירי־ימי הגדול של אגאדיר היו מחויבים
להמריא ולטבע את האניות הספרדיות, בתוקף
הסבם -התלות ההדדית במסגרת העצמאות״
שבין צרפת ומרוקו; חיל התותחנים
של הצבא המרוקאי, אשר כל קציניו
הם עדיין צרפתים, היה פותח אף הוא באש
על הפולשים.
במרחק 500 מטרים מן המזח, הפנתה

ד 3להמוות. איש לגיון הזרים הספו־ו
״ארוסי הסחת״ ,תחז ק את דגל יחידתו, עליו
מצויירים גולגולת, ינשוף ועטלף על ׳עצמות
השיירה את חרטומיה׳ התקדמה במקביל
לחוף. חיילים צרפתיים ומרוקאיים, המשטר!
המקומית ואלפי אזרחים הגבירו את ההכנות
להדוף את הפלישה. ממחסני הצבא יצאו
שיירות שלמות של נשק ותחמושת לביוו;
החוף.
בינתיים צלצלו י הטלפונים בכל הביתנים
המושל ביקש לראות את הקונסול הספרדי
אך הקונסול לא נמצא. לא בקפה, לא בדואר
ולא אצל הספר. לבסוף, כאשר נמצא,
התברר כי לא ידע מא,מה על כל העניין
האניות השלימו את הפלגתן לאורך החוף
הסתובבו בלב !1ים, וחזרו חזרה באות
מסלול. הכל היו דרוכים לקראת ירית התותח
הראשונה. אך האניות התרחקו, נעל
מו באופק כלעומת שבאו. היתד. זו הפגנת
ס ח מיושנת לא פחות מן המשחתת הקטנה.

המטוסים הטילו חלב
י ^ חריחקרכות של השבועיים הרא־שונים,
הפכה מלחמת איפני לדו־קרב תע
מולתי. הסכרדים התרכזו בעיקר על סיפורי
גבורתם של חייליהם. הם סיפרו על סטיל־אטה,
המיבצר הקטן שר,וח,ק במשך . 0
ימים ע; ־ידי? 1חיילים. המגינים ישנו בשוחות
שנחפרו בחפזון, היו רע.ים וצמאים
מפקד היחידה, טגן אורטיז דה־זראטה, נהרג
מכדור של צלף. הפיק ד עבר /־ידיו ש .
סמל, שהבריז בפני אנשיו :״אני הוא סגן
אורטיז דה־זראטה החדש! נמשיך!״ הם ד,מ
שיכו עד שר,וצנחה אליהם יחידה של לגיון
הזרים, ובחיפויה נסוגו לסידי איפני.
״האויב התנהג באכזריות,״ טענו הספרדים
ואילו הם עצמם, לדבריהם, הקפידו על כל
כללי הנימוס הצבאי. הב חות הספרדיים,
הודיעה מדריד, נהגו במידת האנושיות ״באשתו
של מורד ידוע שברח מכפרו, בהשאירו
אותה עם שלושה ילדים בני פחות
משלוש שנים. כל פעם שמטוסינו טסו מעל
לכפר, הם זכרו להצניח חלב מרכז ואוכל
לפעוטות.״
צבא השיחרור, לעומת זאת, יכיל.היה רק
לטעון בי חייליו לוחמים לעצמאות וכי
לא יפסיקו את מלחמתם, עד אשר יגורש
הספרדי האחר ן מן היבשת האפריקאית.
אולם מפקדי הצבא הבלתי־חוקי ידעו בעצמם
כי לא דבריהם יקבעו בעניין זה,
וכי האיש המוסמך לעשות ;את הוא מלבה
החוקי של מרוקו. בתום השבוע. ,העידו
כל הסימנים כי הוא ינסה למצוא מוצא
של שילום, מן הסבך אשר בו סיבכו אוחו
חיילי צבא השיחדור

< ^13— 111

רדיו
מינהלה
רקהמ חיר וולד.

תשבץ העוו! 0דו ה 1057
מאוזן .1 :החודש
החם ביו־תד
.5 :יחידת
עובדים; .10 ראש
החודשים 12
מלך ביהודה ; .14
בלתי מבושל; .16
ח״כ זרח וורהם־
טיג ; .18 פקודה ;
.19 שחקן תיאט רון
; .21 דמות
אפילה בקץ תקו פת
הצארים ! .22
פצע ; .23 חיל ה־אויר
הבריטי; .24
נשיא; .25 ההופעה
מאחרי המ וות
; .27 ממנו
לקחו את האשה:
30 יין שולחני;
31 יישוב בצפון;
33 מרכז ; .35
תואר מזרחי.36 :
מנה אחרונה; .38 תושב מלבורן או
פידניי; 39 מי שהיה עורך־דין של
הסוכנות; .40 מלת הכללה; .41 לו
נועד הזירהטרון; .43 כמו .44 ; 18
סמל דתי ; .46 הכבד בחיות הג׳ונגל !
.48 הארה .49 :תושב תל־מונד׳ מהצד
המערבי של הכביש.
מאונך .2 :בר־מינן ; 3מלכה פר סית;
.4אצבע! .6בראשו עומד יע־קב
כהן ; .7מתאר את תורת הקבלה!
3רב־אלוף; .9שם פרטי; .11 מדי
פקידים

תלמידים !
סטודנטים !

ר,רשמו עוד חיום ב״אולפן גרג*

לקודם הדרמודשי >ג א בשבוע) ל־

רנואעליתת קצ עכרית ו /או
בת״א: אצל ובבר־קגם 4גורדון .5
בחיפה: בי״ס *במעלה״ ,החלוץ.13
הצלחה מובטחת!

אווירה של שעמום עמדה בחלל החדר.
וועדת התוכניות של קול ישראל התכנסה
לישיבתה הדו־שבועית. לא היה מה לחדש:
אותן הת כניות ציפו לאותו שיבוץ בלוח.
איש גם לא השלה את עצמו — מה
שהיה, זה יהיה. אותו שממון ששודר בחודש
האחרון ישודר אף בחודש ה מג
המצב היה נהיר לכל עובד ועובד בקול
ישראל. מאז 1950 לא העלה שירות
השדור את תעריפי השכר לעובדי החוץ,
המהווים למעשה את ח,ט השדרה הענייני
של השדורים. אותו סופר שקיבל על
תסכיתו 30ל״י ב־ ,1950 המשיך לקבל את
אותו סכום גם כיום. שחקנית במה בעלת
קליבר כחנה מרון המשיכה למשוך צ׳קים
בני ספרה אחת, על השתתפות בשדור של
עשרות דקות• הגדיר את המצב איש הנהלה
זריז :״מי שכבר מוכן להשתתף בתוכניות
שלנו — או שהוא עושה לנו טובה, ואד
אנו רצים אחריו — או שאנו עושים לו
טובה ואז הוא רץ אחרינו...״
קול ישראל הפך יותר ויותר ממוסד שידור
למוסד של גמילות חסדים לכל מיני
אישים ואישונים, שחפצו לרומם את שמם
בעזרת קרייני התוכניות הכושלות שערכו.
מאה וחמישים אחוז. היה זה צבי
זינדר, מנהלו כסוף־השיער של שירות השידור׳
שזרק בחלל החדר את המלה הגואלת.
הסביר הוא ברצינות :״אנו דנים עתה
בשיפור התוכניות. ישנה הצעה רצינית להעלות
את שכרם של עורכי התוכניות
מבחוץ במאה וחמישים א חוז...״
התעוררות אחזה את אנשי התכנון 75 .
ל״י הינד סכום העלול לצוד אף מחזאי
וותיק. זינדר המשיך והבטיח :״גייסנו אנשים
קובעים במשרד ראש הממשלה. אחת הדרישות
שיבואו עם הרחבת התקציב תהיה
הדרישה להיטיב את שכר־העובדים מבחוץ.״
השבוע, לאחר שהבטחת האוצר להגדלת
תקציב קול ישראל ב־ 40 אחוז היתד, כבר
בכיסו (העולם הזה ,)1056 .נמנע זינדר מלגעת
בנושא השכר. כשנשאל על־ידי אחד
מאנשי התכנון אם יוגדל גם שכר כותבי
התכניות והשחקנים, נענע בראשו :״כן.
בעשרים א חוז...״
היה ברור: לאחר שגבה האוצר 2ל״י
נוספות על כל מקלט, לא היה אכפת לו
במיוחד מה שומעים משלמי המס• באותם
המקלטים. המחיר עלה, האיכות נשארה.

מנגנון
נספחא׳

נר: ו ; .13 טקסי ; .15 בד ; .17 רב־
0נ ל על־פי־רוב ! .18 בריח ברלין־
רו?א־טוקיו ; .20 תאנים מיובשות ;
... 23נ׳ רו ל; .26 ארץ מרכז־אמרי־ק*
ית ; .27 ידידי 28 מרכז דתי
בי;י התנ״ך ; .29 אותה יש לאהוב ;
31 בכל ארון; 32 צורה גיאוגרפית־י
מ ת; 34 נמכר בדואר ; 35 טאלק
לל; ראש 37 :מפעל אופנה! 39
מחזן צבאי; .42 הפך לקרח; .44
חי .45 תבואה; .47 המטבע שלנו.

משרדינו החדשים
ברחוב ארלינגר , 1
(ליד התחנה המרכזית)
פתוחים לשירותך
בשעות 12—9
׳בבוקר ו״ 9—5בערב
לכל פניה בכתב נא
לצרף 500 פרוטות.

אחת המלחמות הפרטיות שמנהל טדי
קולק, מנהל משרד ראש הממשלה, היא
המלחמה על סיפוח קול ציון לגולה וגלי
צה״ל לקול ישראל. מען הוא :״יש צורך
חיוני באיחוד שלושת שירותי השדור תחת
גג מנהלתי אחד.״ הגג: משרד ראש הממשלה,
האחראי, למעשה, על קול ישראל בלבד.
לצורך מלחמה זו לא פיקפק קולק להעזר
בכל כלי נשק אפשרי, טען אפילו כי איחוד
זה ימנע בזפוז כפול ומכופל בכספי
המדינה. אולם גם הסוכנות וגם משרד ה־בטחון
לא ששו להשמיט מתחת ידם מכשירי
רימום כה אדירים כתחנות השידור.
אך בעוד. שאנשי הסוכנות היהודית לא
טרחו אף להשיב לטיעוניו של טדי קולק,
היו בפי אנשי משרד הבטחון תשובות
מנומקות. אחת מהן: שרותי השדור הישראליים
אך נהנים מהקאדרים הזולים שגלי
צח״ל מוציאים מדי שנתיים לשוק השדור.
אחוז י. צאי גלי צה״ל העובדים בקול ישראל
וקול ציון לגולה גדל והולך משנה לשנה.
השבוע, אחרי שפדי קולק נחל נצחון חלקי
במלחמתו וסיפח את קול ציון לגולה
למנהלת קול ישראל, חגגו אנשי גלי צה״ל
חג כפול: שניים מצעירי הקריינים, דני
נבון ופנחס הר־זהב, סיימו את שירותם,
עברו לקול ישראל, ואילו אנשי גלי צה״ל
וותיקים יותר, הקריין יורם רונן ועורכת
תוכניות רחל שמואלי חגגו את חתונתם
תחת גג אחד: קול ישראל. הם יכלו להרשות
לעצמם לעסוק בחגים פרסיים. הכוח
העומד מאחוריהם חזק יותר מזה של הסוכנות
היהודית, סכנת הסיפוח אינה מוחשית.
תוכניות ירוק ומצפצך

״הדרך לאועיר

עו רו תלהב רו תתד 12015 .וגא

אולפני קול ישראל בקריה היו עדים בשבוע
האחרון למחזה מוזר. שבעה צעירים
לבושים בטלדרסים שחוקים ומכנסי חאקי

כיוונו את קולותיהם למיקרופונים המשובחים
של קול ישראל, פצחו בזמר קולני
ומלא חיים. גלגלי מכונות ההקלטה סובבו
במרץ, ולרגע היה נדמה כי יחד עם הקולות
הרמים נמחתה והתנדפה גם השיגרתיות
הרובצת רוב ימות השנה על האולפנים. היה
זה שידור בכורה של תיאטרון חדש, שהוקלט
על סרטי הקול של קול ישראל.
תחילת השידור היתה באסיפה סוערת, שהתנהלה
לפני למעלה מחצי שנה בקבוצת
משמר דוד, קיבוץ צעיר השוכן בדרך לבירה.
חבורת צעירים, מספוא׳יניק, רפתן,
תרבותני׳ק ועובדת מטבח, הודיעו למזכירות
כי הם חפצים לנסות עבודת־חוץ חדשה
בתולדות ההתיישבות העובדת: תיאטרון סטירי
חדש, שיופיע בערבים, יכניס את ימי
העבודה של משתתפיו בדמי הכרטיסים. הוויכוחים
היו סוערים אך הנצחון. היה לבסוף
על צידם. טופול, יוסלה, אורי זוהר,
מירד״ נחמה, גליה ואברהם ברקו, יצאו
העירה, יצרו את בצל ירוק, תיאטרון להומור
וסטירה.
בניגוד לכל תיאטרון אחר, הופיעו בהצגת
הבכורה שלהם דווקא מעל גלי קול
ישראל, הזרימו הלצות, בדיחות וחיוניות לתוכניות
הנדושות, מילאו הבטחה קודמת
לחבריהם בקבוץ :״אתם,״ אמרו הם או,
״תשמעו אותנו ראשונים.״
רק גזבר המשק לא היה מרוצה :״הכל
טוב ויפה,״ אמר ,״אבל מה עם הכרטיסים?״

גלים קצרים
שוב פ ט רו שקה
שבתי פטרושקה, שחזר לאחרונה מסיבוב
למודים בן ארבעה חדשים ב חי ד
לארץ, קיבל לידיו את תפקידו הראשון:
הרכבת תזמורת משנה, בת 22 מנגנים.
התזמורת, המיועדת להגביר את כוחה הזעום
של תזמורת קול ישראל, תתמחה בשידורים
קלים, ביניהם עבודים של שבתי פטרוש־קר
מישדר משפחתי שודר בשבוע
האחרון מעל גלי קול ישראל: בתוכנית
ליום האם, שנכתבה על־ידי בנימין
גלאי, השתתפה בתפקיד האם אשתו של העורך,
רחל גלאי, כששני ילדיה היו בני
שחקני המטאטא לשעבר, שלי טימן ()11
ובלהה חורגל 14 טעות בהקלטת
מסיבת העתונאים שכינס השבוע ראש הממשלה
לרגל המשבר בקואליציה תוקנה
מאוחר יותר. קול ישראל, שלא יכל לשך ר
את המסיבה המוקלטת, מיהר לשלוח כתב
לכנוס זכרון של הסתדרות החורש בנהלל,
הביא עוד באותו יום את דברי דוד בן־
גוריון באותו כינוס.
תדריך המשדרים חבאיס עלולים להיות מעניינים.
שינויים אפשריים:

• שלושה בסירה אחת (יום ח׳,
9.30 בערב, קול ישראל) — משדר הברור
חוזר עם יצחק שמעוני, אלון שמוקלד,
יהודה האזרחי, פרנק פלג, דן אלמגור והצוות
הקבוע: שלום רוזנפלד, דן בן־אמוץ,
גבריאל צפרוני ואמנון אחי נעמי.
• סיפורו של אמן (יום ו׳?30 ,
בערב, קול ישראל) — סיפורה של רביעיית
גולדן גייס, מסופר בסיוע תקליטי הלהקה,
מתקליט מרקיורי ועד הקלטת קול ישראל
באולם אויהל־שם.

• לילות ערב (יום ו׳ 9.15 ,בערב,
גלי צה״ל) — יהיה המחזה המוסיקאלי של
השבוע, בבצוע לום בארדו ולוק.
• אגרטל הזכוכית (יום ב׳930 ,
בערב, קול ישראל) — תסכית מקורי כתוב
ומבויים בידי המשוררת שולמית הר־אבן;
• כיו יו ר ק (יום ג׳ 530 ,בערב, קול
ישראל חנה מירון תגיש את תוכניתו
האחרונה של מיכאל אוהד חמש ערים, סיפורה
של עיר המליונים, בלחן ובקצב.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלסו בתאריכים
ובשעות הבאות, פן יטבע בגלי
שעמום.
• יום ד׳ 730 ,בערב: החודש כהסתדרות
. .הדים מכינוס מולל בונח;
וותיקי. אילת ואשקלון מספרים על חייהם:
ביוליטין החדשות. הכל מס מוחשי שמשלם
קול ישראל לתקציבו השוטף, .
• .יום ה 830 ,,בערב: האזרח רוצה
לדעת. מנהל משרד החינוך, בצרוף אישי
ציבור, ישנסו את גרונם במשך מחצית
השעה כדי להסביר לך מדוע ולמה יש
צורך בתודעה יהודית.
ן אגולם הדח 1057

( <1057/22 צדקתי, או לא צדקתי ז

מי רוצח?

זח בסדר
אתם תסלחו לי׳ אבל אני מקבלת מכתבים
כאלה לעשרות. רציתי פשוט להמחיש לכם
׳ ,מה אני צריכה לעבור)1057/20( :
״ההגיון הישר אומר שעל הנקבה לחפש
י עזר כנגדה: ובכן בקשתי ממך היא לעזור
לי במשימה זו. כדי שתועי עם מי יש לך
; עסק — 15 אביבים כבר הספקתי לראות.
הייתי רוצה לחכות למכתביו של חתיך שמספר
אביביו יעלה במעט על שלי, בעצם
1אין פירושם של מלים אלה שעליו לעורר
היסטריה המונית בצאתו לרחוב, אך ש־
:צורתו תהיה אנושית פחות או יותר, מבינה
כוונות, נכון רותי? עליו להיות. טיפוס
שהפנים הקורנות לא עולות אצלו בכסף,
כלומר, טיפוס חברתי ועליז. אינני רוצה להרבות
בפראזות מיותרות.אך עליך למצוא
| לי ויהי מה.
״לביקורת של אבא אמא? אל תדאגי, זה
בסדר. מה אוסיף ומה אדבר, רק אסיים
בזה שאני סומכת עלייך ומקווה שלא תאכזבי.
מ תי עלייך? את מאה אחוז אבל
עוקצנית. אוי.׳*

רובצים בטכניון

( )1057/2:1רובצים, לדבריהם, מספר שנים
בטכניון, אך אין להניח שזה עשה
אותם הרבה יותר חכמים. אחד הוא בן
,21 שני — .24 הם מעוניינים מאד להתכתב,
להכיר ולהתכתב עם שתי תל־אביביות,
רמת־גניות או חיפאיות. מבקשים שלא
תהיינה מדי חברמניות.
מכתב מזהיר, לא?

במה להשוויץ

לפניכם תלמידת שביעית בת . 16 זה, כשן
לעצמו, אומר כמעט הכל, אולם לא אהיד,
עד כדי כך משוחדת, ואתן לה לדבר בעד
עצמה, כדי שתראו גם אתם.
או היא, לידיעתכם, די גבוהה, שחורת
^*־עזי וחומת עין. היא רוצה (יותר מדי
^ סוב כדי להיות אמיתי) ,להתכתב עם צעיר
׳ :תל־אביבי, בן ,20 לכל היותר. הוא חייב
לחיות׳ גבוה, לא מכוער, שיהיה עליז, נח

ובעל שכל, ומובן מאליו, שיהיה לו
המון חוש הומור.
לא איכפת לה, דווקא, אם יהיה קצת
שוויצר, אבל שיהיה לו בעד מה להשוויץ,
אומרת היא. היא אוהבת מאוד לקרוא הרבה,
לעסוק בספורט, ובכלל, ליהנות מן החיים.

נער דרוזי זה בן ה״ ,)105, / 23( 19כ!תב
בלא פחות שגאות מאשר בן טובים בשמינית:
״אני
תמיד קרתי השבועון העולס הזה
אבל הפעם הזה רציתי לכתוב לך מכתב כי
תפרסמי אותו בין מכתבים, מנתבים לרוחי.
״אני דרוזי ואני בן 19 שנה, ואני כותב
וקורא עברית וערבית היטב, ומדבר אנגלית.
ומי שתהיה רוצה להתכתב אתי תהיה בת
17־ 18 שנ ה

בחור, לנערה שעמדה בודדה ליד היכל

נערת השבזע
נערה קטנת קומה, אך פרופורציונית
להפליא, ישבה תחת מכונת ייבוש במספרה
פאריסאית מפוארת כשהיא נושכת
את שפתיה. זו הפעם הראשונה שהבהירה
במקצת את שערה ומי החמצן
צרבו את שורשי שערה. אחרי שכתבה
מספר. גלויות למכרים, והסתכלה בכל
העתונים המצויירים, החלו עיניה הכחולות
משוטטות בחדר, נתקלו באשה
הדורה ויפהפיה שישבה לצידה, ראשה
במכונת הייבוש ושתי מניקוריסטיות
עובדות עליה מכל צד.
״מנין אני מכירה אותה? -תמהה הנערה
.״אאו. זה צורב, לעזאזאל.׳־ האשד,
היפה היפנתה אליה את עיניה הנפלאות
ואמרה בצרפתית׳ בחיוך :״או. הנערה
סובלת, המסכנה. אינך יודעת שצריך לסבול
כדי. להיות יפה?״ הנערה כמעט
התעלפה. היתה זו לא אחרת מאשר השחקנית הגדולה מישל מורגאן הצרפתיה.
הנערה, או ליתר דיוק, האשד, הקטנה, היתד, שושיק לביא, שמאז הספיקה לחכך
מרפקים עם כמעט כל אלילי הבמה והקולנוע הצרפתי. מספרת שושיק, שחזרה
בימים אלה עם בעלה אריק לביא לישראל, אחרי שלהקת שלושת המיתרים פקעה:
״היו אלה תשעת החודשים היפים ביותר בחיי. למדתי המון. קיבלתי רשות
מיוחדת לבקר בחזרות בתיאסרונו של ז׳אן לואי בארו. הוא נפלא. ראיתי את
אשתו, מדלן רנו- ,מכינה את מדאם סאן ז׳ן (היא נראית לי רעה) .פיטפטתי עם
ז׳ראר פיליפ (מקסים בחיים כמו על הבד) ,ראיתי את לסלי קארון מסריטה את
ג׳יג׳י(נראית בחיים עוד יותר צעירה, יש לה פנים חלקים כמו --ש ל תינו ק /״
אמרגנית הלהקה רצתה לעשות כוכבת גם משושיק. היא שלחה אותה להצטלם
אצל צלם ידוע, יעצה לה להבהיר במקצת את שערה ולהתלבש בהידור יותר.
ואמנם אין זו אותה שושיק שחזרה. המכנסיים הצרים והארוכים שהיו סימן
ההיכר שלה נלבשים רק בבית .״דבר ראשון שאני עושה, כאשר אני יוצאת
לרחוב,״ אומרת שושיק ,״הוא לחטוף זוג כפפות.״
היא טוענת כי נמאסו עליה חיי הבוהמה הרועשים, והיא שקטה עתה הרבה יותר.
היא מחכה שיימצא לה תפקיד טוב בקאמרי, ובינתיים נוכחת מדי ערב בהופעתו
של אריק במועדון התיאטרון השר שאנסונים ומדקלם חרוזים לבנים, נוסח פאריס.

כך פות ה דויד ה מלך
לכושים, כידוע, ישנה גירסה מעובדת ומתוקנת לסיפורי חתנ״ך. אחד הסיפורים המשעשעים
ביזתר, הוא כיצד פותה המלך דוד על־ידי בת־שבע, שאני רוצה להביא בפניכם. חבל
תן שאינני יכולה לתיתו במקור, באנגלית המסורסת האופיינית לכוש״ הדרום.
ובזמן שהמלך דוד הזקן מדבר עם הרץ.
המלך דוד הזקן היה מלך אדיר. צבאותיו
היא מתחבאה אחרי התריסים בחלון, מציצה.
נלחמו תמיד באיזה מקום בשביל אלוהים,
ברגע שהיא רואה את הרץ עוזב, היא רצה
והוא היה סופר ושומר את הנשים בבית.
ובכן, יום אחד ישב דוד הזקן במרפסת לחדר, לובשת את שמלת השבת שלה, והולכת
לה למקום שבו יושב דוד הזקן.
הקדמית שלו, סתם ישב לו כך, מעשן סיגר
״בוקר טוב, המלך דוד, הוד מלכותך,״
ומעכל את ארוחת הערב שלו.
אז פתאום הגיע רץ, שהתכופף עד לאדמה היא אומרת וממתיקה לה את קולה.
״בוקר טוב. אחית,״ אומר המלך דוד
ואמר :״הוד מלכותך, המלך דוד, האויבים
הזקן .״מה אני יכול לעשות בשבילך?״
של אלוהים מוכים.״
״ובכן,״ אומרת מיטס א־ריה, ככה, לא ב״מי
אומר שהאויבים של אלוהים הם מוכוונה
,״באתי הנה בשביל לשאול אותך אם
כים, הרץ?״ אומר דוד.
שמעת משהו על בעלי. הוא לא בעל כל כך
״הגנראל אימר שהם מוכים,״ עונה הריי.
״אנ׳לא מאמין לו,״ אומר המלך דוד טוב, אבל יותר טוב מכלום. אני חושבת
הזקן .״האויבים האלה הם חבורה של שק שזה כל מה שבח-רה זקנה ומכוערת כמוני
יכולה להשיג, בכל אופן. הייתי רוצה להיות
רנים איומים, ואני חושב שהם נותנים ל־גנראל
לחשוב שהם מוכים, רק כדי ש בחורה יפה.״
.את לא נראית כל כך רע, בחורו״״
הבחורים שלנו לא יתפרצו ויכו אותם באמת.
אז אתה פשוט תרכב לך חזרה ותאמר ל־ אומר המלך דוד הזקן.
״הו, שתוק, הוד מלכותך,״ אומרת מיסס
בחור־ם להסתער על האויבים עד שיצעקו
אוריה .״אתה יודע ש׳ני לא בחורה יפה.
״העגל עקוד.״
תסתכל רק על הרגל הזקנה והמכוערת דוד אבל
אדיר. ומלך מלך,
היה
.ובכן, דוד
הזאת. תסתכל על החזה השטוח הזה.״ והיא
היה גבר, כמו כל גבר אחר, וכאשר אתה
בסביבה. מתחילה להתפתל לה ולהראות לו.
רואה גבר, נמצאת איזושהי אשד,
אבל דוד הוא איש טוב והוא יודע מה
הרחוב של ובכן, בדיוק ממול, בצד השני
היא רוצה, אז הוא אומר :״לכי חזרה האוריה. מיסס היה
ביתה של אשד, אחת בשם
ביתה, במורה, לפני שאני שם אותך בכלא
מיסס אוריה היתד, אחת מהנשים הנשואות בעד נסיון לפתות את הוד מלכותי. לכי
שהן יפות ולא׳כפת להן מי שיודע את זה. הביתה! את שומעת אותי?׳
היא בדיוק הטיפוס של אשה המחכד,
ובכן, מיסס אוריה חזרה לה לצד השני
שבעלה יעזוב ת׳בית, כדי ל׳תחיל להשתולל. של הרחוב, והמלך דוד הזקן יושב לו וכותב
פרק תהילים ע 7איך שעמד בפני פיתוי.
בעלה היה בצבאות אלוהים, לוחם באויבים,
והוא השאיר אותה בבית, כדי להש אבל אשד, זאת עוד לא התחילה כלום. היא
גיח על התרנגולות. אבל בחורה זו לא מש עוברת לה את הרחוב ונכנסת לה הביתה.
גיחה בתרנגולות. המוח שלה עסוק בגברים. ואז, לפני שדוד דייקן יודע משהו,־ הו*

רואה אותה סוחבת לה גיגית גדולה למרפסת
הקדמית ומתחילה לשפוך מים לתוכה.
״׳ ת הולכת לעשות כביסה היום, אחות
אוריה?״ שואל המלך דוד הזקן.
״משהו כזה, הוד מלכותך,״ אומרת המיסם.
״היום שבת,״ אומר המלך דוד הזקן.
״לא אמרתי ש׳ני מכבסת בגדים היום,
הוד מלכותך,״ אומרת מיסס אוריה .״זהו
יום האמבטיה שלי.״ והבחורה הזאת מתחילה
לה להתפשט באמצע המרפסת הקדמית,
בדיוק מול המלך דוד, הזקן.
״למד ,׳ת לא חוזרת לך הביתה, להיות
ערומה, בחורה?״ אומר המלך דוד הזקן.
״אין לך טיפת שכל. ואם יבוא מישהו לרחוב
ויראה אותך?״
״ואם כן?״ אומרת מיסס אוריה ,״הם לא
יראו שום דבר חוץ מבחורה זקנה ומכוערת.
כמוני,״ וממשיכה להוריד את הבגדים.
המלך דוד הזקן ראה איך שהיא מסירה
את התפר האחרון ונכנסת לתוך הגיגית.
״בהורד!,״ אומר המלך דוד הזקן ,״אין
לך שום בושה? למה ׳ח לא נכנסת לך בחזרה
לבית שלך? עומדת לה שם ערומה
ככה! מיקזהו יבוא לרחוב ויראה אותך.״
אז. מיסם אוריה אומרת, ככה, כמו תינוקת
:״אולי אתה צודק, יהוד מלכותך, ו׳ני
נורא מתביישת לי, אבל ׳ני לא יכולה
לסחוב ככה את הגיגית חזרה לבית לבדי.
אם הוד מלכותך יעזור לי ל׳כנים ׳תה ,׳גי
׳כנס חזרה לבית.״
ובכן, כאן נמצא לו המלך דוד הזקן שומר
לו על הממלכה שלא תהיה שערוריה
בגלל הבחורה הזאת, העושה לה אמבטיה
במרפסת הקדמית. אז כמובן שלא היתה לו
ברירה, רק לצאת ולעזור לה ל׳חזיר את
הגיגית חזרה הביתה. אז הוא קם ועובר את
הרחוב כדי לעזור לה ל׳כנים את הגיגית
חזרה לבית: ,וזו הפעם האחרונה שמישהו
רואה אתי המלך ׳דוד הזקן-עד יום שני נד

•התרבות, אחרי קונצרט :״אפשר ללוות או•
תך7״ הנערה :״לא, תודה, אני לא מנגנת.״

חיא הוא או היא?
זהו אחד המכתבים המש ג>ים ב ותר שקיבלתי,
והאמינו לי שכבר עברו במרור
זה כמה פסיכים על כל הראש) 1057/24( .
אינו כותב אם הוא היא או הוא. אני
גם לא יודעת אם זה/זו אחד/אחת או
רבינז/ות. על כל פנים, הנה המכתב כלשונו:
״מצאנו שהחיים משעממים בלי קצת
אהבה (נחשי באיזה גיל) ואהבה אי־אפשר
למצוא ברחיב בכמות מספקת. לא נגלה לך
אפילו את מיננו, כי אין לזה כל חשיבות.
אין אלדזנו מחפשים אביר על סוס לבן, כי
לא לזאת נשואות עינינו (אוטו לא יזיק בכלל
לטובת העניו) .האידיאל שלנו אחר
לגמרי — דמות של אדם ישר ותקיף, היודע
את שברצונו להשיג ומ כן להלחם עליו
את תקוותנו האחרונה. אנו קרובים ליאוש!״
אני כבר מיואשת.
ז1ו

למען חרמת המיראר

ל( )1057/25 יש בדרך כלל, כך היא כותבת,
הצלחה אצל המין החזק. יש לה גם
כנראה יצר־סקרנות (או אולי הרפתקנות?)
מפותח מאד. לכן היא רוצה לנסות.
היא בחורה גבוהה, תמירה, בעלת שיער
חום ועינים חומות. כן, כמעט שכחתי, אומרים
עליה שהיא נחמדה. וגם שהיא חברה׳-
מנית, בעלת חוש הומור מפותח ומחסן של
בדיחות. כשהיא באה בחברה, למען הרמת
המוראל, היא נוהגת לעשות נקיון יסודי
במחסן, בהתאם לחברה בה היא נמצאת.
היא בת ,20 סיימה השנה את הסמינר
למורות ועוסקת כעת בהוראה ובחינוך ילדי
עולים. היתה רוצה להתכתב עם בחור כבן
23־ ,26 שיהיה משכיל, סטודנט או משהו
דומה גבוה, חברה׳מן, כמובן רצוי בעל
חוש הומור, אם כי הדבר לא הכרחי. ושיהיה
דתי מסורתי, או לפחות ממשפחה דתית,
אם כי לא איכפת לה כלל שיהיה מחברה
סלונית. ולגברת יש סימפטיה לשחורים.

?שחקנים ברבך

זה זמן רב ש( ) 1057/26 משתוקקת לכתוב
ולקבל מכתב משחקן. לא שחקן כדור-
רגל חלילה או שחקן קלפים, אלא שחקן
ממש — שחקן תיאטרון, כי התיאטרון הוא
קרוב ללבה והיא נורא היתה רוצה להגיע
אליו (לתיאטרון, לא לשחקן).
על עצמה היא רק מספרת שהיא בת ,21
מסביבות פתח־תקודה, וגובהה 1,62 מטר.
בוקר, כאשר אלוהים בא ורואה אותו בחוץ,
כשהוא נראה די עצוב וחוטא.
״הייהו, מלך דוד!״ אומר אלוהים ,״כתבת
עוד איזה תהילים מאז שראיתי ׳תך?*
״כתבתי אחד,״ אומר המלך דוד הזקן,
״על איך שעמדתי בפני פיתוי של אשד.,״
״זה נשמע טוב,״ אומר אלוהים .״טוב,
אז אני אשב לי בכסא הזה, ואני רוצה
ש׳תה תקרא לי אותו.״
״לא יכול -,אומר המלך דוד הזקן .״אני
קרעתי אותו כולו.״
אז אלוהים והמלך דוד הזקן ישבו להם
במרפסת הקדמית, סתם נשענים להם, ככה,
בלי לדבר כלום, ובסוף מופיעה לה מיסם
אוריה סוחבת לה את הגיגית שלה שוב
למרפסת הקדמית שלה, ושופכת לה מים.
היא בכלל לא שמה לב שאלוהים יושב
שמה. ואז, כשהיו לה מספי קמים בגיגית,
שמה. ואז, כשהיו לה מספיק מים בגיגית,
״הולכת לעשות כביסה, אחות?״ אומר
אלוהים.
״כן, אלוהים. יום שני זה יום הכביסה
שלי,״ היא אומרת.
ואז אלוהים מסתובב לו אל המלך דוד
הזקן ואומר :״זו׳תי שכנה די יפה שיש לך
שם. מה שמה?״
״זו׳תי אשתו של אוריה,״ אומר המלך.
״׳תה רוצה ל׳גיד שהיא האלמנה של
אוריה,״ אומר אלוהים.
״המה של אוריה?״ אומר המלך.
״אלמנה״ אומר אלוהי* ״אוריה הזקן
הסתבך לו עם אחד מהאויבים שלי, ואחרי
שגמרו אתו, החזירו אותו בשק.״
״אהה,״ אומר המלך דוד הזקן ,״אז היא
אלמנה!״ והוא קם ונכנס לו הביתה.
״לאן ׳תה הולך עכשיו?״ אומר •אלוהי*
״לקחת את הנייר ועפרון שלי,״ אומר
המלך דוד הזקן .״׳ני הולך לכתוב עוד
פדק תהילים.״

מי •כמי דנה ש ד
על משחק הליגה כץ מבגד להם,על
תל׳אכיג, אשר הסתיים
כתוצאת תיקו ,0:0ועל המאד
רעות האחרונים כענף הכדורגל,
כותב שייע גלזר :
שגעון חדש נכנם
בזמן האחרון לאוהדי
הכדורגל במדינה.
שמו טוטו.
אני מבין שיש הת־ענינות
חזקה סביב
מפעלים של ניח,שי
תוצא ת משחקי הכדורגל,
כי כל אחד
מעונין להרויח אלף
לירות בלי עבודה.
נם אני. אכל האמת היא שסה בארץ
קשה לנחש מה יהיו תוצאות איזה משחק
שלא יהיה. רק מי שלא מבין בכדורגל
יכול לנחש נכון. היום התוצאות במשחקים
הן כאלה, שכל יום יש הפתעות! וההפתעה
הגדולה ביותר היא כשאין הפתע ת. לזה
יש רק הסכר אחד מן השניים: או שבשנה
האחרונה למדו בארץ לשתק כד!רגל, או
שאלה שידעו לשחק, שכחו איך.
חבל שלי בתור כדורגלן אסור להשתתף
בניחושי הטוטו. וזאת דוקא שטות גדולה
להטיל איסור על הכדורגלנים לנחש. מה
איכפת נהם אם ירויחו עוד 25 גרוש? בשבת
האחרונה ניסיתי לנחש לעצמי והצלחתי
לנחש רק 8מתוך 12 המשחקים.
בשבת הבאה אני כבר אשלח פתרון על
שם אשתי.
נלחמנו ער כל כדור. מי, למשל,
היה יכול, נחש שתוצאת המשחק האחרון
מסבת בין מכבי להפועל תל־א,יב תהיה
0:0המשחק בינינו, שנערך לפני כמה שבועות
על גביע תל־אביב, לא נגמר. והגביע
נפגש עם גביע שפירא בארון. עכשיו ראו
שמשחקים בין מכבי והפועל מושכים קהל,
אז החליטו שאולי יעשו עוד שלושה מפגשים,
אחד בירושלים, אחד בחיפה ואחד
בתל־אביב. מי שינצח ביותר משחקים יזכה
בגביע.
מבחינת ההתענינות במשחק, משחק ליגה
מושך יותר ממשחק גמע. השנה המתח
ה א בכלל הכי גדול. כי השנה, בפעם הראשונה
מזה שנים רבות, ירדו שתי הקבוצות
האחרונות שבטבלת הליגה הלאומית
באופן אוטומטי לליגה א׳ בלי מבחנים ובלי
בטיח. וזאת לדעתי השיטה הכי צודקת.
בקיצור, התחלנו לדבר על המשחק בשבת.
לפני המשחק היתד, קבוצתי, מככי תל־אביב,
בראש הטבלה ואילו הפועל, האלי פה לשעבר,
היתד, בדיוק בסוף. התחלנו לשחק
במרץ. אמנם המשחקים הראשונים עוד לא
קובעים אבל הפועל ד,ח?יט לתת את הכל
בשביל לא להישאר /מטה*• .לחמנו על כל
כדור וכדור.
בדיוק אמרי 10 דקות ני 3ע המגן שלנו
אייזיק פוסלולכקי. אין לנו מזל מיתי. כנראה
שיש לו אלרגיה ל 1שחקים נגד הפועל.
הוא מתרגש יותר מדי ופוחד שיפצע,
ודוקא מפני כך הוא נפצע. כך קרה במשחק
הקודם נגד הפועל וכך קרה גם השבת.
מד, אתם יודעים? עשו לו אולי תשעה תפרים
בפנים ובראש. אבל הרבה לא הרגישו
שהוא היה חסר! הוא פשוט ירד ונעלם
פתאום מהמגרש. המשכנו לשחק עד הסוף
עם 10 שחקנים.
למה פיספסתם? כל קבוצה לחמה
לזכות לפלות בנקודה. בעצם היו כמה
פנדלים לטובתנו. אבל השופט כריד פחד
לתת אותם. הוא למד מהשופט ורנר שנגד
ח דורוב אסור לתת פנדלים. הוא עוד יכול
להיעלב ולרדת מהמגרש והקהל ידרוש את
הכסף וזה לא כל כך נעים לשופט.
אבל חודורוב היה הפעם די טוב, חוץ
מכמה יציאות. פעם עליתי עם הכדור, ושלושה
עלו עלי. חודורוב יצא מהשער
עד רחבת ד,־ 16 ונתתי בעיטה שעברה ליד
הקורה. אחר כך קראתי בעת נים שכתבו
שסיססשתי הזדמנות. כל דבר אצלהם זד,
סיספוס.
נראה מה הם יגידו כשיהיו המשחקים
נגד וו לס. שחקני תלם הם בערך כסו האנגלים.
ואם אתם רוצים לדעת על האנגלים
תשאלו אותי, אני שיחקתי נגדם וראיתי
אותם כמה פעמים. יש להם כושר מצוין
וצריך לחשוב. הרבה לפני שמעם־דים את
ההרכב. ראינו כבר כדורגלנים שסד. היו
סצויינים. וכחודלארץ, גגו האנגלי* ה6

!—סזאויו״*

קולנוע
ספורט כדורגל

>דזרוו1-ו 1דוו[•^

היו למטה מכל ביקורת. יש לבחור בעיקר
שחקנים בעלי גוף מוצק. לדעתי לא כדאי
להכניס להרכב צעירים שאין להם עדיין
את היכולת הגופנית לעמוד נגד האנגלי*
לנו אין מה להפסיד. אם ..נלחש כמו נגד
רוסיה ויוגוסלביה, יתכן שיהיו. הפתעות,
לכן אל תזדרזו למלא את הטוטו. אנחנו מתאמנים
במלוא המרץ׳ שלוש פעמים בשבוע.
אבל לאימונים אלה אין ערך כל זמן
שהחברה עובדים קשה, לא אוכלים בזמן
ולא נחים מספיק. עכשיו לא שמים לזה לב,
אבל אחר־כך תראו איזה טענות יהיו לכולם:
מדוע פיספסתם?

ב מסלול
וז תקעת־נג ד
התמרמרות גדולה שוררת בקרב
;בוצת הכדורגל של מכבי חיפה. אנשי
;קבוצה וא הדיה משוכנעים כי העונש שי,טילה
עליהם ההתאחדות לכדורגל בהוציאה
׳טשך חודשיים את שני שחקני המפתח של
;קבוצה הלד ומנצ׳ל, בגלל התפרעות ב־

סרטים
ת ח לי ףלפו וג1רו אגרוף
משחק הפיז׳מח (ארנזון־דוד, תל-
אביב; ארצות־הברית) ד, א משחק משעשע,
בעזרתו היו יוסף אלמוגי והבס מולד יכולים
לחסל את שביתת אתא מבלי להזדקק
להתערבותו של ביג׳י. כל מד, שהיה עליהם
לעשות הוא להילחם בשיטות החדישות,
אותן מציג הסרט, שהוא העתק מדויק של
המחזה המוסיקלי אשר הוצג בשעתו גם
בארץ על־ידי תיאסר ן דדרה־נד.
הנם מולד היה צריך לשכור מפקח עבו־דה
צעיר• אין צורך שיהיה יפה באופן
מיוחד או שידע לשחק. מעלות אלה אין
גם לג׳ון דיים, הממלא את התפקיד הראשי
בסרט. לעומת זאת היה ם!לר צריך
למנוח כיושבת־ראש ועדת התלונות של
פועלי אתא, צעירה בלונדית מושכת, מסוגה
של ד ריס דיי, שתדע ;שיר ושעניני הפועלים
יהיו יקרים לד, יותר מאהבתה למפקח

יש לע:וד. ג׳וגי נסל בידו את ויצא לחצר
לחפור. מדי פעם היד, מפסיק את החפירה
ומתבונן בכיסיו לרא ת אם התמלאו כסף.
כך עבד שעות רבות ובכל פעם מצא את
כיסיו ריקים• לבסוף החל לרדת גשש. ג׳וני
הרים את כובעו שהתמלא מים וחבשו על
ראשו. וזה היה גם שכרו על עבודתו —
מלוא הכובע גשם.״
ג׳וני פוס *דל והיה לגבר. כרב־סוראי
במלחמת קוריאה, שהסתתר שבועיים במערה
וגם כשנפל בידי שוביו לא גילה להם דבר,
הפך ג׳וני לגיבור של ארצות־הברית. כשגבו
מלא צלקות חזר לחיים אזרחיים, נשא
אשד, וניסה לבנות לעצמי בית. שכרו היה
הפעם — מלוא הזרוע סמים משכרי*
מלוא הכוב׳ע גשם, שמפיצי הסרט בישראל
הדביקו לו משום מה את השם הטפשי
בנזחור התשוקות, ה א סרט על סמים משכרי*
ליתר דיוק, סרס על אדם שאולץ להתמכר
לסם המשכר. הוא מזכיר במידה
רבד. את סרטו של אוטו פרמינגר, האיש
בעל זרוע. הזהב, הדן באותה בעיה ושהוצג
לפני חדשים אחדים בארץ.
?רד זינמן, שיצר את מלוא הכובס גשם.
השכיל ליצור סרט כנד, ומזעזע, ללא תפניות
מלודרמסי ת כפי שהיו אצל פרמינגר.
עזרו לו בביצוע משימה קשה זו ת הרים
מצויין, צידת שחקנים מצוין וצילום אמנותי
בשחיר־לבן הנותן את הטון לאוירת הסרט.
האב מתן ןרם. ג׳וני סוס, אותו מגלם
דון (מסיבת הרחקיס) מוריי, הוא נרקומן
המסתיר את מחלתו מאשתו הנמצאת כהריון,
ומאביו. היחידי היודע את סודו הוא
אחיו (אנטוני פרצ׳יוזד ,),המזרים את כל
חסכונותיו אל ידו של אחיו באמצעות מזרקי
ד,הרואין.
המשבר מגיע כאשד כנוסית מוכרי הסמים,
הנרדפת על־ידי המשטרה, תובעת
מג׳וני את חובו מחד, ואילו אבי האחים
(ללויד ולן) ,שהזניחם במשך שני* בא לבקש
מהם את חסכונותיהם מאידך.
אשתו של ג׳וני, אוד, מרי (ח,יפי חכרך)
סייוט. החישדת בבעלה כי התאהב באחרת,
מנסה למצוא חמימיח בזרועות אחיו, כש־ג׳וני
מגלה לה את סודו. האב הנדהם
מתפרץ בחמת זעם כלפי בנו האהוב, מסמל
את יחס החברה אל חולי ה-מי*
הפתרון למש־ר היא פשוט — אשתו של
ג׳וני מסגירה אותו לידי משטרת הסמי*
כדי שירפאוהו מתאוותו חסרת־המעצורי*

הבעלמ טו ר ף

מ וחק נגד הפועל רמת״גן, תהרוס את הקו
וצד .,השבת הופיעה מכבי חיפה למשחק
נג הפועל פתת־תקוה, בו הפסידה בשעור
, :0כשששד. משחקני הקבוצה הראשונה
ש ה חסרים. מלבד הלד ומגצ׳ל לא שיחקו
גב אלמני ויוסף, כהן, השוכבים פצועים,
וב ־צבי ודאנו החולים. אנשי הקבוצה ט,׳עניו
כי העונש שהטילה עליהם ההתאחדות
הי ו ללא תקדים ורואים בו פעולת נקמה
.צבי כרים, גזבר ההתאחדות לכדו
גל, שסידרת האשמות נגדו פורסמה
בו 1ולם חזה, פתח השבוע במסע עונשים
גגו עתונאי ספורט שתבעו חקירה עקב גילויי
הנו לס הזח. ברים סירב למסור אינפורמציה
לב יה מעתונאים אלה, נתן לעומת זאת ליש־רא
פז, כתב הספורט של על הגזשסר,
ול: הרון להב, כתב הספורט של דבר, ידיעות
רא זונות על המברקים שהתקבלו מהתאחדות
ד,כ ורגל של וו1,ם בדבר מועדי המפגשים
בי! ; לישראל איצטדיץ הספורט
דיג וסו במוסקבה, בו הופיעה נבחרת יש־רא
במשחקה נגד. נבחרת ברית־ד,מועצות,
יהי ; אולם הספורט׳־הסגור הגד,ל ביותר
בע: ם ,אחרי שהוחלט לבנות מעליו גג
עני טכניקת משחק הכדורגל.
ד,ו< שמו של סרט מקצועי חדש, שהוסרט
בבו ית המועצות במשך 18 חודש. בטרם
מש ;תפיס סובי הכדורגלנים של ברית־המוע־צוו
בתוכם כאלה המוכרים לאזרחי יש־רא׳
כמו השוער יאשין, החלוצים נאטו
וסי מיאן, והוא מיועד ללימוד המשחק

לפי ז אלף הקבוצות בברית־המועזות-

יודיד! (אסתר, תל־אביב; ארצות־חבריוסו
הוא סרס מתח גדוש מעשי פשע מטירסים
והפתעות בלתי־צסויות. דודים דיי, הנשואה;
לפסנתרן מטורף נלואי ז׳ רדן^ מזלה כי
זה רצח את בעלה הקודם וביים את התאבדותו
כדי לזכות בה. מאחר שאין ב־די ה חוק
כל עדות לפשע זה, חוץ מעדות שמיעה
של דודים דיי, אשר אינה מתקבלת כיון
שאין אשד, יכולה, להעיד נגד בעלה, עומד
• החוק באזלת־יד נוכח רצח הנקמה של הבעל.
אחרי
רמה מריצי מכיניות מסורסים ר
מה שהיד, על אלמוגי לבצע במקום לשכור
הצינות מתח אחרות מתחוללת ההפתעה
פלוגת אגרוף ולהעמיד משמרות בפתחי
העיקרית. הבעל מצליח לחדור למסים בו
החנויות, הוא לארגן פיקניקים המוניים ועובדת
אשתו שברחה ממנו, כדיילת, הורג
חגיגיים לפועלי המפעל ולתבל את נאומיו
את הטייס, פוצע את סייס־המשנה, ונהרג
הצעקניים בפני אסיפות הפועלים בכמה
במטו* הגה המטוס נמסר לידיה של הקטעי
רביו. רצוי עם מה שיותר רקדניות
דיילת, החייבת להנחית 60 נוסעים בשלום
השוטות רגליים.
על הקרקע.
אילו היו עושים זאת, היתה שביתת אתא.
הפרטים הבלתי־הגיוניים שבעלילה אינם
מסתיימת בנקל. הראיה — שביתה דומה.
מתגברים על המתח שבה, הנשמר עד לפסו•
במפעל פיז׳מות אמריקאי מתחסלת ב#רך זו.
פיזימות קופתיות. כמעט כם{ו בכל האחרון של הצלולויד.
מחזה מוסיקלי אמריקאי, רמת העלילה של
מנקזזק הפיז׳מה מתאימה לתלמידי ביאי־הססר
לילדים מסגרים. הדבק ת היתרה במחזה
אדה הסרטים המוצגיס בשבוע דח בזזר•
המקורי, מנעה מיצרני הסרט את היכולת
האדץ, אשר העולם הזה נזמליץ לראותם:
להפכו ליצירת בידור קולנועית טובה. מלבד
בכמה סצינות בודדות טובות, כמו באלט
• צייד המכשפות נסקסים, תל־הפיקניק
או רקד מחבוא הרננדו לא.ניצלו
אביב) — מילין דמונג׳ו, תגלית הבד ההיצרנים
את האפשרויות. הטכניות והאמנו־ צרפתי. החדשה, מצליחה לבלבל את הצופי*
היות הגלומות בהסרטת מחזה מוסיקלי.
ואת הגמוני מסאצ׳וססס, בסרס המטיף לאולם
למרות דלות הביצוע ואויליות הסובלנות.
איב, מונטן, סימון סיניורה.
עלילה, נשארה גם בסרט אותה סגולה ש •
מלך בגידיורק (צסון, תל-אביב!
הפכה בשעתו את המחזה למחזה קופד״
ציון: ,רושליס) — צ׳ארלי צ׳אפלין נלחם
פזמוניו הערבים שהפכו לשלאגרים, ביזווד
אלד, שבביצועה המצויין של דוריס דיי, בארצות־הברית ובציד המכשפות.
• איזבלה (ארמון, חיפח) — בססי
מבטיחים גם לסרט קופה סובה במשך שבובלייר
נופלת קרבן למהתלד, אכזרית בעות
רבים.
עיירה ספרדית, בסרט אנ,שי מזעזע. ה גנו
פו רו ע
י #אדם כקרב (גל־אור, חיפה) —
כסחור התשוקות גתדאביב• ומ^ -בתת חיל־רגלים בקוריאה ברוכה למטרד.
אביב; ארצות־חבריוז) ״כשמיה ג׳חי ׳*ע ילד ללא תכלית, בסרס אמיתי על מלחמות ללא

חדדיך

קטן״ לימרתו אביו כי כדי לימזמד בסף•

תגליות אלדו ריי, ,דוברם ריאן.

אמנות
עסק ם
קי־קש התיאטרון
המרצע יצא מן השק, בעת חנוכת מועדו;
.התיאטרון. הקמתו של מועדון הלילה,
שנוסד בדי לשמש מקום מיפגש לצמרת משח
הבטחון, מפא׳׳י ולחברה הגבוהה של
תל־אביב, פילגה את גרעין מייסדי התיאטרון
הקאמרי לשני מחנות: אלה שתמכו ביוסף
(״מפו״) מילוא ויצחק קדישזון, מנהליו. ה־אמנותי
והאדמיניסטרטיבי של התיאטרון,
ואלה שהתיגדו למטרותיהם העסקיות בכל
ת־קף• ״במקום להקדיש את מיטד המרץ לאמנות,
יקדישו אותו מעתה לה הלת מרתף
חיץ במועדון -,רטן אחד מעמודי התווך
של הקאמרי.
דבר לא הועיל. ההתנגדות ה־מרצת למועדון
אך הולידה עסקים נוספים. ד,שמ עות
על השתתפותו ש 7הקאמרי בהבאתה לארץ
של אימה סומאק התחזקו כשהגיעה בעקבותיה
להקת הגולדך ג״ם .״בוגטיר, גזבר
התיאטרון הקאמרי, הוא שיתפו של גיורא
גודיק, אמרגנם של סומאק ור,גולדן גייס-,
סיפרו השחקנים בחדרי־האיפ ר מפד, לאוזן,
״הנה לאן זורם מעם הכסף: להשקעות בעסקים
מכניסים׳.
לא היה ספק כי אמנם עסקי הבידור ביבוא
הם עסקים מכייסים. השבוע, כשסין
שחקני הקאמרי נפוצה שוב השמועה על
פיטורים באופק וצמצום הלהקה, נודע ברבים
כי ויריק׳ וביגסיר עומדים לערוך עסק נוסף
במשותף: ה־אתו לישראל של הקרקיז מא־דרנו,
מאירופה לכרר מלכי ישראל דתל־אביב
״מה אתה ר צד?,״ הסביר שחקן וותיק
לחברו׳ שהתלונן בפניו על היסקה ,״קופ־־
קרקס. זה. עסק.יותר בטוח. קופים לא עושים
שביתות כשלא מש.,מים להם את המשכורת
בראשון לחודש•.
אושיס וגחוי; בוגד
למרות המשבר הממשלתי, שהטביע את
חותמו על דיוני הכנסת בשבוע האחרון,
הצטיינו דברי המפלגות, השונות בחוש הומור
בלתי־רגיל, שהתבטא ב א מיהם על
נושאים שונים ובקריא ת־ביניים. כאשר שימע
ח״כ מק״י ששואל מיקוגים את נאומו
של ח״כ חיר ת מ;חם בגין, על ההצעה
להציע אי־אימון לממשלה, בקו׳׳אה :״הסגנון
שלך כמו של סוסטל :״ השיב לו בגין
מניה וביה :״אני מעדיף אח הסגנון של
סוסטל על הסגנון של חרושצ׳וב
דו־שיח חריף לא פחות אך ארוך יותר
התנהל בין ח״כ מח״ם חנן דוכץ לח״ב
ד,צ״כ ישראל רוקח, בעיז הדיון על הארכת
תוקף תקנות היתרי־היציאה. בנאומו
השמיע רובין את הפיסקה :״מהי תו לא
רק חבר כנסת אלא גם חבר באחת הממשלות
הקואליציוניות, בודאי ידועה לרוקח העובדה
שקיימת אחריות קולקטיבית.״ שיסעה-רוקח:
״בזמננו הי תד רובין הפסיק את נאומי
ופה לרוקח :״אדון ר קח, אם אתה
רוצה להציע את עצמך למפא״י כש־תף
יותר נצמי, יותר אחראי, ויותר שומר על
אחריות קולקטיבית, אינך זקיק למדיום של
הנאום שלי, אתה יכול לעשית זאת באופן
ישיר אחת הבעיות שהעסיקה בי יתר
השבוע את ח״כ הצ״ב עזרא איכילום
היתה בעלת התמויות הישנות המיפיע־ת

מאחורי הקלעים
הנ בללא •עליה
ישנים או ח זי ם במחזה בית־יהבובה (נורה)
של איבסן. בשעה שתיאטרון זירה
פירסם ככר על תיכניתו להכין את המחזה
להצגה ׳באמצע החורף השנה, הודיע הקאמרי
כי מסר את המחזה לבימוי לגרשון פלוט־קין,
שיגש לחזרות מיו אחרי שישלים את
עבודתו על מריוס מאת פניול מסי
3ו 7י ! -ת החליט האהל להפסיק את
ההכנות להצגת המחזה המקורי של מידד
שלף, בבימויו של גדעון -שמר. המחזה, הדן
בבעית ״עליתו של נבל ישראלי טיפוסי
*,נפסל להצגה אחרי שעסקני התיאטרון
הבינו את הרמזים ד,מתא מים מחוגי
מפא״י י ההסתדרות, כי אין הם רואים בעין
יפה הצגת מחזה בעל תיכן כזה, בשעה
זו ועטכ דו רג ל עוסק בימים אלה
בחינוכם המיסיקאלי של שחקני הק־מדיה
המקורית משה ווינטלאטור בתיאטרון זירה.
מדה רוי, שופט ליגה א׳ בזמנו דח־פש•,
שירת בשעתו כאקורדיוניסט לה:ת הנח״ל
ומכין עתה להצגה. את פזמ ניהם של א, ריאל
אופק, דן אלמגור ויוחנן זראי,

פסמן׳ השבוע
• ראש ממשלת ישראל, דוד בן־גוריון, בתשובה להצעה לדון ב־נלת
בענין השליחות לגרמ,יה :״אין זו אמת שהית־־ ,לישראל איז זיקה הדדית הקשורה
עם גוש־ק שימוש, נאטו־שמאטו־פאטו ואם היה מדובר באמת בציוד, זה לא
היה קשור מלכתחילה או לאחר מעשה בשום קשרים עם נאטו־שמאסו־פאטו,
גוש־קוש־מוש.״
• שר הפנים ישראל בר־יהודה, בעת הדיון בכנסת על הארכת תוקף
תקנות היתרי-היציאה :״חבר כנסת שעולה על הבמה לדבר על ענין מסויים, מחויב
לקרוא כל אשר שייך לאותו ענין או לא לעל ת על הבמה בכלל. אבל אין הוא
יכ,ל להתפאר בזה שאינו יודע על מה מדברים.״
• המשורר אפרהס שלונסקי, בישסו בכסית ובראותו שלישית עלמות
בתוך סודרים הדוקים המבליטים את חזיהן, צועדת על המדרכה :״הרי החדשות —
ועיקרן תחילה,״
• פ. עשהאל, מבקר הרדיו בעתץ ״הארץ״ :״אידיש היא שפה
שבה היהודים צוחקים על עצמם, בע ד שעברית היא שפה שבה דרשראלים מעריצים
את עצמם

ישעיה אברך, יושב־ראש* המרכז לתרבות של הסתדרות
העובדים, בשמעו כי להקת ענבל הפליגה מאירופה בדרכה לאמריקה :״מצויין,
מעתה יש גם לישראל קליע עינבאליסטי ביניבשתי.״
• הבד המועצה המקומית באילת, בעת דיון על שירות תנובה בע-ר:
׳״אהיה מאושר ביום בו יטלו מתנובה את הפת הבלעדית לרמות את תיש. י אילת״
רות?״ זכה לתשובה מפי איכילוב :״לא, בכל
הרצינות, גם של גברים נימוק אחר
שהיה בסי איכילוב לחידוש תעודות ה חות:
״התעודה היא לא יבה, היא מ׳.אד, חתימות
אגב, דברי הכנסת,
מימי ד 5יו ס ף׳׳ .
בהם נרשמו הפרוטוקולים של הנא מים

הטובים הנאשמים בפריצות בעיצומו
של המשבר הממשלתי בארץ והמשבר ביחסים
הבינלאומיים, ה ׳כיתה קבוצת א שים
בתל־אביב, כי דאגות השעה לא ימ.עו מה:
את הדאגות לעתיד. במסיבה שם נסה השבוע
מסעם המועדו! הישראלי ליחסים בינלאומיים,
דנו חברי המועדון במשך עעית ארוכות
יב־ו־ד ראש על הבעיות חמ ־:סטיות חכרו•
כית בשיגור ירחים מלאכותיים. המרצד, ב־איתה
מסיבה עולה חדש מפ לניד, פרד
פ 0ור מוסקט, הזהיר אז הנוכח־ם כי
אטור למדיות ישראל להתעלם מענין זה
העשוי להכריע את גורל העולם
במלאות עשר שנים למנתו של מפקד ההגנה
יהושע גלופרמן, כת־ו ש.ייש מחבריי
לפיקוד מאמרי הספד ל •כרו. בבסאון
הקיבוץ המא הד הופיעו שתי רשיט ת זר־ר
ן, אחת מפרי עטו של יוספלה טכג*
קי׳ ,מפקד חטי ת הראל לשעבר, והשני
מאת רב־אלוף יעקב דורי. באות־ ,הד
דמנווז גילה דירי כיצד נפל גל־ברמו :״הוא
יצא בשליח־ת לירושלים, מטעם הפיקוד העליון
של הד,יוה. הירל עליו לבדוק ולבחון
מה יעשה בירושלים ומד, יעשה לירושלים
בעת הה-א. מן ההכרח היה לדעת בדיוק
מה נעשה שם ויה־שע: שלח לברר, להביא
דו״ח ולהציע. את הצעותיו. הוא נפל בח-רו
מירושלים, והבעתו והדברים שהיה צריך
להביא, נספו יחד איתו*.

בגעיר וזמר

תקרית לא. נעימה אירעה השבוע לזמר
החקיין צ דו ק ס בי ר. צדוק, הרגיש מאוד
יום אחרי הגירושין. צילום ראשון של נואדים ואשתו החדשה, אחרי לידת בתם לשקט ודממה בעת שירתי, הופיע במסיבה
הבכורה. יום לפני הלידה התגרש וואדים מאשתו הראשונה, הצרפתיה ברינ׳יט באורו. בבית־האזרח ברמת־גן. בזמן שירתו המשיכו
המלצרים להטת בב בין השולחנות ולהגיש
בתעודות הזהות. אמר איכילוב ב-אום ב בעניני השליח־ת לגרמניה שגרמה למשבר לאורחים. סביר לא סלח להם על זאת. בתום
כנסת :״הי ם מופיעים מאות אלפי איש עם הקואליצי ני, צונזרו וחלקם נמחקו, עש שירתו הוא ניגש למונון, נטל בידו צלחות
תעודות זה ת שיש בהן תמונות מלפני .15 ,שמות הנואמים. רק ח״ב חרות יוחנן מאכלים שהיו מ־נחות על השולחן, וניפץ
שנה.״ התענין ח״כ אחדות העבודה יצחק
כאדר זכר, לכבוד מיוחד. בפרייסוקול נר אותן אל הארץ. בעל המזנון תבע אותו
כן־אהרון :״האם אתה דואג רק ׳לגבי שמו דבריו בצורה זו :״יוחנז בא־ר תו ״ ת לדין בשל יכך תקרית אחרת אירעה
החירות למסק די גל ית־לב, לשלושת חברי להק ז איילון, חיי ם פו לני,
בעקב המשבר, הגיע כדל לוקר, חבר
ביודגרבומרדכיי רון. נ ע: שהומפא״י,
ומי שהיד. יושב־ראש ה הלת הסוכ פיעו באחד הקיב צים, הת גדה מזכירות הנות.
אמר לוקר באסיפה מטעם מפא״י ה משק לכך שחברי הלהקה ישירו בתבניתש
שבוע :״אנו בארץ למדנו כבר איך לכבוש את הפזמון על הפרלמ.ט בארץ זולו. מענת
שנת 957ו לא היוזה שנת עשירה במעשים בלבד, אלא גס עשירה בדיבורים. לקט
מדינה ואיך להגן על גבולותיה. לעומת המשק :״יש בכך עלבון שלא לצורך לב ישים
מובחר מתון אסרותיהם של אישי העולם: בשנת 1957 משקף יותר מכל את אופיה.
באפריקה יותר מאושר היד, אמן
זאת טרם למדנו איך לנהל מדינר״-
• שר החוץ הסוכייטי־׳לשעבר, דימיטרי ששילוב :״דו־קיום בשלום
אחר, ל א קי גי ל גי לוני ס. הצעיר הנוצרי,

אין פירושו חיים של שקט ושלווה.״
יליד חיפה, שהתפרסם בשירת־ ובנ יתה־וכרויו
ת הע 3ר
• הלורד קלמנט אטלי, ראש ממשלת בריטניה ;שעבר :״בעולם
גיסארה שלו בקפה אריאנח ביפו, יצא למסע
המודרני עליך ללחוץ ידיים לא רק עש רוצחי יחידים, אלא גם עם רוצחים בסיטונות בין
חברי ועדת הכלכלה של הכנכת ש בתירכיה, שם הרתירו אותי העת,־נים בת ירדו
בימים האחרונים. לאילת, כדי לעמוד
או מלך הרוקנר׳ול של תורכיה מבקר
• ד״ר קונראד אדגאואר, ראש ממשלת גרמניה המערבית:
על צרכי פיתוח המקום, היד, גם ח כ מפ״ם הקולנוע של עתץ הארץ יו סףוצ רי ק
״אט שני אנשים הם תמיד באותה דיעה עצמה. הם בדרך כלל אינם הנוגים בי תר.״
הערבי יוסף כמים. בהזדמנת זו גילה מצא לו השבוע פנאי לכתוב מכתב למערכת
• צ׳פטר בואלס, לשעבר ציר ארצות־הכרית בהודו :״אוט ת
כמיס כי ה א היה תושב אילת, אז אום שבועון טייס בארצות הברית ב־ הציע להם
שאפשר לקנותן׳ לעולם לא נשארות קנויות.״ .
ראשראש, לפני כ־ 15ש״ה. כמיס היה פקיד לבחיר ב מ לך חו סיין כיויש השנה ככרית הקומוניסטית
המפלגה

ניקיטה כרושצ׳וב, מזכיר
צעיר במחלקת ביקורת הגבול שני ממשלת מבקר אחר של אותי עתון, מבקר הרדיו
המועצות אין -אנחנו קדושים, ואם יהיה צורך בכך, נכה בסרקיכם.״ בבדיקת יתרה בחומרה שנהג אחרי המנדט.
החותם בשם ס. עשהאל, ושי־דע• דב־ מ•
סיר פירסון דיקסון, שליח מיוחד של בריטניה לארצות
ניירות של אדם בעל, השפעה, התלונן עליו, שכנעים כי הוא מי ר ד שי ף, כת: ההברית
:״היבשות של היום כמוהן במדינות של אתמול, והחלל הוא כמו
האיש ובמים נשלח לגל ת — לר.ח ת בי שבוע ביקורת קטלנית על קריאתה של שוהא-קינוסים
בעבר.״
קורת הגבול באום ראשראש, בביק רו ה קית התיאטרון הקאמרי בתיה לנ צ ט,
• לורד אוגמור, בכית הלורדים הבריטי :״הארץ אינה מבינה שגם
שבוע באילת זיהה כמיס את ׳המבנה בו לן שקראה את, שירי המשורר ד. לוין ברדיו.
8,1* 3
אצילים צריכים לאל ל.״ י
ועבד כחלק מחצר פלוגת הקיבוץ. המאוחד. כתב המבקר :״בשמעי כיצד קוראת היא
• ג׳ץ סטרשי, חכר כית־הנבחרים הבריטי :״הבעלות על פצצת
השוהה באילת בשעה שציבור המו ברצינות: גמירה וברגש עמוק שאי תי את
רים. נרעד למשמע. גל העבריינות העובר עצמי: האין אזניה ש מעות מה ש יה מדבר?
המימן מעניקה למדינה את הכוח שיש לדבורה בעוקצה. לדבורה: יש ע!קץ, ואם
על תלמידי. בתי ה פר התיכוניים בשנה ואם שמעות הן הרי שהיא תקרא ב־צינית
היא משתמשת בו — היא מזה-.
האחרונה. ,החליפו שניים מהם אז מקצ עם זו אפילו את הצד האחורי של איגרת מפעל
ניקיטה כרושצ׳וב :״יש לגומל כך הרבה מפקדזים הממונים על ייצור
והתיצבו להגנת העבריינים הצעירים. ערכי -חפים.״ המבקר לא היתפק בזאת כת: שיר
־העניבות שא־־כ ת העניבות היא עדיין די ירודה הדין
זאס סריעס ומשה נחשון, שני חדש ד,מייעד להקראתד• ,של בתיה לנצט,
• הפילוסוף כרטרנד ראסל .15> :שכל מעולם -לא מילא תפקיד כה חשוב
הם :׳מגדים לשעבר, קיבלו על עצמם את והמסתיים במילים :״גברת לנצט, ד,ש •ר כבר

ביחסים בינלאומיים כמו הרגש-.
הגנתם של ישראל גיידרמן וג׳יפי יונס. בני.־ .מוכן. בואי לישון.-.

פסו>ן י וועולנז 1957 ,

חעועם חזה 1* 7י

בלגיה 1958
ב לן לאפריל תיחנך בבריסל, ביו ת בלגיה,
התערוכה הבינלאומית בה משתתפים חב ישים מדי נות
ועשרות ארגונים בינלאומיים. במש י התערוכה
תיהפך בלגיה לפרשת הדרכים הסח נת ביותר
בעולם. ובין הדרכים שיובילו לפרשת ־רכים זאת
בוודאי יהיו דרכי השמים הרועשים בי תר. כי יש
להניח שמספר גדול של המבקרים מחו ׳־לארץ —
ומצפים לשלושים וחמישה מיליון מבקר ם —.יגיעו
לבריסל בדרך האויר.
ישראלים רבים ירצו לבקר בעיר הער יד, בריסל,
בתערוכה בה תערוך גם ישראל את ״נ אזן העולם
לעיצוב חברה אנושית יותר״ .הביתן היש ־אלי הנאה
והחדיש, הנמצא בין ביתני קנדה והגלב האדום
הבינלאומי, יכיל סקירה ישראלית כוי לת מדו״ח
על ״ישראל — ארץ התנ״ך׳ ועד לגינת פרחים
ישראליים.
הישראלי הנבון שירצה להגיע מתל־* ניב לברי׳
סל בזמן הקצר ביותר (דהיינו תשע
שעות בלבד) ובדרך הנוחה והקלה
ביותר יטוס לשם במטוסי ״סבנה״,
חברת התעופה הבלגית, אחת מעשר
חברות התעופה הגדולות בעולם וה חברה
היחידה שכל רשתה מובילה
ישר להליפורט (שדה התעופה להלי־קופטרים)
הבינלאומי בבריסל, הנמצא
בלב התערוכה הבינלאומית.

מתפקידי ההארחה יפלו בחיקה של ״סבנה״ .חברת
התעופה הבלגית, כבר רכשה מטוסים חדישים
נוספים על־מנת לספק את זרם המבקרים שיבהרו
לבריסל, העתידה ליהפך השנה לאחד ממרכזי־המשיכה
המובהקים ביותר לתנועה האוירית הבינלאומית.
צעד
נוסף בהכנות לאירוח העולם היא ההכנסה
לשירות סדיר של בניין התחנה הענקי בשדה־התעופה
הלאומי של מלסבורק, תחנה שתאפשר
טיפול בשני מיליון נוסעים לשנה. בניין התחנה
החדיש יהיה מצוייד ב״אצבעות״ ,שהן מעין מזחים
מכוסים שיקלו את עלייתם של הנוסעים אל
המטוסים.
״סבנה״ ,חברת התעופה המנוסה, שרשתה מש תרעת
מניו־יורק במערב עד לתל־אביב במזרח
ומשטוקהולם בצפון עד ליוהנסבורג בדרום, בעלת
עשרות המטוסים ואלפי אנשי צוות האויר והקרקע,

ו \ ןןןן הנוסעים ב״סבנה״ ,שמספ־
11111 רס מסתכם בקרוב לשלושת
רבעי מיליון לשנה, הוא מגוון ביותה
וביניהם אף הכוכבת אליזבט טיילור.

מניו־יורק

תל־אביב
ואם ב־ 1958 תהיה בלגיה מארחת
העולם, הרי ברור מאליו כי חלק

ןןךן ! חמש מלכות יופי אירופאיות
( . 11 משמאל) נהנות מטיסה ב הליקופטר
״סבנה״ ,ומלכת היופי הבל גית
(למטה) זוכה אף בסיכת ״סבנה״.

כבר הכינה תכנית פעולה גמישה ביותר. התכנית
כוללת לא רק את הטיסות הקיימות (משבע פעמים
ביום בקו בריסל—לונדון עד פעם בשבוע בקו
תל־אביב—בריסל) ,אלא גם אפשרויות נרחבות
כשלוש טיסות יומיות בקו בריסל—ניו־יורק ורכבת
אוירית בין בריטניה לבלגיה המאפשרת לרוכבי
אופנועים, למשל, לעלות עם אופנועיהם למטוס
בצד הבריטי של התעלה ולרדת ממנו בצד הבלגי
— ולהמשיך על האופנוע ישר משדה התעופה אל
התערוכה.

מאה אלף נוסעים הואיל ובריסל היא צומת ומרכז לשירות ההלי־קופטרים
הבינלאוייי הראשון, מובן שרבים ממבקרי
התערוכה יוכלו לבוא ולחזות בתערוכה ישר מן
ההליקופטרים. הם יוכלו אפילו לרדת במרכז ה
תערוכה,
בה נבנה שדה חנייה להלי־קופטרים.

יוכל מבקר מפאריס, אשר יעלה
להליקופטר בשדה התעופה בפאריס,
להתחיל בסיור התערוכה — מלמעלה
— תוך שעה אחת מעת המראתו(שעה
ושש־עשרה דקות, ליתר דיוק)- .
אחרי הכל כבר הספיקה ״סבנה״,
חלוצת שירות המוסעים הבינלאומי
בהליקופטרים (שנת הולדתו)1953 :
להטים יותר ממאה אלף נוסעים בצי
* ההליקופטרים שלה, ברשת קווי התלי־קופטרים
שצומתם היא בריסל והמש־תרעים,
בין השאר, לבון ולרוטרדם׳ לקלן ולפארים.
אגב, אין פלא שדווקא ״סבנה״ היא חלוץ שירות
הנוסעים בהליקופטרים ודווקא בריסל — הצומת.
כי אחרי הכל חיים ברדיוס של 350 קילומטרים
מבריסל שבעים מיליון נפש (בהשוואה ל־ 22 מילית
איש, למשל, החיים ברדיוס שווה במטרופולין
התעופה גיו־יורק)*.

* חלוציות אחרת של ״סבנה״ החכרה עס הטסת
לאייקה, הכלבה של ספוטניק מס׳ .2בשנה שעברה
בלבד הטיסה ״סבנה״ קרוב לאלף כלבים — ואם
כי לא מסביב לכדור הארץ — בכל זאת לכל אחת
מ־ 34 הארצות בהן עוברים קווי ״סבנה״ .ואגב, אין
זה המטען החי היחידי של ״סבנה״ שכלל בעבר
גם פילים ואריות מצד אחד של ״תיבת הנוח״
המעופפת וגם תוכים ואפילו מספר דגי־זהב בתוך
אקווריום.

נ7ארחרזהעולם

תפולס יחדו!׳?105

הווי

ספרים

מאזן ריווח והפסד
מקור מדריך מ!עי ל
פנקס חסל יפ־הם לח

(מאת בן־ציט

אשל, הוצאת קרית ספר, ירושלים 84 ,
עמודים) הוא ססר־עזר קטן אך מועיל ביותר
לכל מדריך ומטייל, המתכוזן לסייר
באזור מרוחק ומענין זה.
יצר הוא באדם לחדור אל נופים חדשים,
׳ גלות נתיבות, לפלס שבילים .״כל עלייה
אל פסגות, התעלות נפש היא; כל צעד אל
קניונים ונקיקים שלא נודעו כיבוש הוא,״
ותב המחבר, מותיקי המשוטטים בארץ,
־:־רי אקדמתו ״אל המטיל והמדריך״.
״ ואכן, אם כל מקום בארץ כך, חבל ים־
המלח על אחת כמה וכמה. כי חבל־ארץ
זה זכה בנוף נדיר ומיוחד במינו. כאן,
בתחתית העולם, מצוי שטח שופע שרידים
ומזכרות מימים עברו, ימי אברהם ולוט
וראשית ההודי העברי; תור אגדות מני קדם
על מהפכת סדום ועמורה, וכן לאורך דורות
של שופטים ומלכים, מורדים והוגי־דעות
ומעצבי מסורות של התנזרות, גבורה וקרבן•
אשל
השכיל לשלב את ההוזה, על תכניותיו,
מאבקו ולבטיו, עם העבר. על אוצר
זכרונותיו ההיסטוריים, הארכיאולוגיים והאמוציונליים.
הפרקים
הקצרים והתמציתיים שלו אינם
פוסחים על שום ערוץ וחל, נחל או חורבה,
ישוב או מפעל.
המעיין נעזר הרבה במבחר התמונות העשיר
והמגודן, המלווה כמעט כל עמוד ומוסיף
מעין מראה עינים להלך־נפש הנוצר
למקרא הרשימות, הכתובות מתוך חיבה
אמיתית למקום ונופו, וידיעה יסודית של
הנושא.
מפה גדולה וחדישה 1:100.000 לוחות־מרחקים
ומפתח לשמות מקומות הופכים
פנקס קטן זה לבן־לוויה יקר-ערך לשוחרי
ידיעת־הארץ.

חד ש וקריא
• פתיחות בשחמט (מאת שאול
_הון, הוצאת הפועל 179 ,עמודים) — עתו־
׳נאי־שחמתאי־משפטן מכתיב לחובב משחק
המלכים איך לגבור על יריב בלתי־מנוסה.
ההקדמה נכתבה על־ידי חבר לשני מקצועות
של המחבר: שר המשפטים פנחס רוזן.

• לולו

(מאת יעקב אשמן, הוצאת הדר,

100 עמודים) — נער ישראלי, המוסרד על־ודי
הוריו, שכנים סקרנים וחברים חסרי-
הבנה, משתוקק להיות אסקימום, רופא במכון
ויצמן, רובינזון קרוזו, מהפנט, צב
ועשרות יצורים אחרים. מסקנתו הסופית:
״כדאי יותר לרצות במשהו מועיל לכלל.
למשל, שלום עם הערבים, או שימוש באטום
למטרות בניין.״

• העזבון הנשכח

(מאת ד. י .גד-

עוני, הוצאת השכלה 170 ,עמודים) — סיכום
תוכנית המדינה היהודית של הרצל, המידה
בה הוגשמה תוכנית זו בישראל, ותוכנית
חדשה למדינה יהודית אידיאלית. אחת ההמלצות
של המחבר: אין לתת לבני המיעוט
הערבי מוסדות השכלה גבוהים, או משרות
נכבדות בשירות המדינה. לעומת זאת יש
לעודד אותם לקראת התבוללות ואפילו התגיירות.

הכלב לץ

(מאת רחל פילד, הוצאת

עמיחי 106 ,עמודים) — מעשה בכלב בית
שהפך לכלב קרקס. מסוגל לשעשע לא רק
ילדים אלא גם מבוגרים חובבי כלבים.

• החרב השכורה (מאת ק. מקו-
שינסקי, הוצאת עמיחי 223 ,עמודים) —

שתי משפחות אצילים פולניות רבות בגלל
ארנבת וחרב עתיקה. צאצאה היתום של אחת
המשפחות משכין שלום בין היריבים, לאחר
סידרת הרפתקאות מרתקות. לבני כל הגילים.

• ירושלים, נטשה אם את ששת ילדיה
4בלשכת הסעד, אחרי שהופסקה לה התמיכה,
לקחה אותם בחזרה כעבור יום,
כשקיבלה תמיכה מחודשת, חזרה אחרי יום
נוסף, בטענה שקיבלה שבעה ילדים במקום
הששה שהשאירה בלשכה, החזירה ילד אחד,
השייך לאם אחרת.

שכיאה בכתובת

ך* חיפה, נבהל בעל בית־מלאכה לסנד־לרות,
כאשר בבואו בבוקר לפתוח את
בית־המלאכה שלו מצא פתק קטן ובו כתוב:
״ביקרתי אצלך. ש.ב.״ ,נרגע רק כאשר התברר
כי הפתק הוא פתק ביקורת של חברת
השמירה ״שמירה ובטחון״ ,שהושם בטעות
בדלתו במקום בדלת בית־המלאכה השכן.

השבץ הנפש האהובה
ף* נבאדה, ארצות־הברית, תבעה נערה
את בן־זוגה לדין, אתרי שהביא אותה
למסיבה והשאיר אותה שם מבלי ללוותה
הביתה, דרשה ממנו את דמי הנסיעה הביתה.

רוח
הקודש

ף* ירושלים, הבחינו פקידי המכס ה־
^ ישראליים במעבר מנדלבאום כי כמעט
כל הנשים החוזרות מתפילות חג המולד
בבית־לחם הן במצב של הריון, גילו אחרי
בדיקה כי כל הנשים ההרות ניסו להבריח
בדים ורכוש אחר, אותו קשרו על גופן.

הגרוש עדיין גרוש

ך ) צפת, נקנס אהרון כהן, בעל בית־
4מלון במטולה, שהובא בפני שופט באשמת
ניהול בית־מלון ללא רשיון, בסכום
של 10 פרוטות.

ף • ירושלים, הודבקה על קירות הבתים
4מודעה, בחתימת ״המעוררים״ ,בנוסח
הבא :״הננו שמחים להודיע לתושבי השכונות
כי בעל המספרה מקור ברוך נענה לבקשת
תושבי השכונה החרדים וקיבל עליו
מעכשיו שלא לגלח בתער כדין תורתנו הקדושה•
על כן למצוד, רבה יחשב לבא לעזרתו׳
וכל אחד ואחד ישתדל, הוא חבריו
ובני משפחתם, להסתפר אצלו למען יוכל
להחזיק מעמד.״

אהבה לוהטת

^ נראם, צרפת, נתפס נער בן 17 אחרי
1שהצית דליקה גדולה בעיר, הסביר :
״אני אוהב מאוד לשמוע את צפירות מכונית
הכבאים הדוהרות אל מקום השריפה.״

ציפור הרפש

ף • קיבוץ לוחמי הגיטאות, לכדו
* 1כמה בני נוער ציפור נדירה, זיהו אותה
כציפור סיבירית, על פי פרעושים וכינים
המצויים רק בסיביר, אותם נשאה סביב
מקורה.

ך י 1תל־אביב, עמד רוכל ירקות בשוק
הכרמל, ניפה לשדל עוברים ושבים לקנות
מסחורתו, בקריאה :״קנו עגבניות בזיל,
עגבניות בזול, הממשלה משלמת סובסידיות
ואתם נהנים!״

• מבחר הסיפור היפאני

(הוצאת

דרטית. החבילה מכילה
12 יחידות כ״א 237

ספר הספריס

מיי!

הדר 304 ,עמודים) — קטעים מספרות ארץ
השמש העולה, החל מיצירות קוקאי, האיש
שהביא ליפאן את הבודהיזם במאה השמינית
לספירה המקובלת, וכלה בסיפוריו המודרניים
של אקוטאגאווה ריונוסוקיי, יוצר רא־שומון.
הוכחה נוספת לכך שהיפאנים חיקו
את העולם המערבי חיקוי של התחרות, לא
חיקוי של התבטלות.

נמכר בחבילה סטנ

• קנטוקי, ארצות־הברית, תבע נהג
<1הולך־רגל לדין, על אשר התנגש במכוניתו
בלכתו ברחוב.

ריד, הוצאת עמיחי 221 ,עמודים) — שני
אירופים, הודי וכלב נלכדו בביקעה בין
הרי ההימאלאיה, שנותקה מן העולם על־ידי
מפולת קרחונים. המחבר מוציא אותם משם
תוך השמעת הרצאות משעממות למדי על
צמחים ובעלי־חיים,

• בקעה ללא מוצא

בתנור בצבע אפור

הדרסת ונם תבעת?

מ ^כלכלה

(מאת

מנוקב

אץ קוצץ עגיבה לקצץ
תל־אביב, אחרי ששני פקחים עי•
-רוניים הופיעו באטליז בשוק־הכרמל
כדי לערוך חיפוש אחרי בשר־חזיר, נטל
אחד העובדים מספריים המשמשות לגזירת
תלושי מזון, קצץ את עניבתו של אחד
הפקחים.

שרוף

אורך

עם ברגים

ואומים. זויתנים אלה מיוצרים
בשלשה גדלים. אפשר
לבנות כמעט כל דבר החל
מאצטבאות וכלה במבנים שלמים
מסופאסלוט, ללא שרטוטים
והכנות. מבנים אלה ניתנים לפירוק
בקלות לאחר השמוש. החומר,
סופאסלוט, נשאר לבניית 1001 מבנים
אחרים. לפני שתבנה תתקשר אתנו.
פטנט בינלאומי, רשום פטנט ישראלי 10490/57

״ מי רו מי ת ״
מפעלי

מתכת אשקלון

המפעל: אזור התע שיה אשקלון
המשרד: רחוב הירקון , 106 תל־ אביב
קל 21964 .ת־א

זן5)0מנווו£

העולם הזה 1057