גליון 1058 מתאריך 8 בינואר 1958

מכתבים

העורך הראשי:
אורי אבנרי

דמען הבטחון

ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
רוב איתן

רחוב נליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .סעו לנזבוקינז :״עול-נזפרס׳.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בע״רו, ת׳יא, טל.62239 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

הנקרא

באביב ,1933 זמן קצר אחרי שאדולף
היטלר קיבל לידיו את ראשות הממשלה של
גרמניה, הודיע כי קיימת סכנה נוראה
לבסחון המדינה. האוייבים מחוץ ומבית,
כך הודיע, עשו יד אחת כדי להשמיד את
הרייך הגרמני.
כדי לעמוד מול הסכנה הממאירה, תבע
ראש־הממשלה לחוקק חוק מיוחד ,״חוק
ההרשאה״ ,שנתן לממשלה יפוי־כח לפעול
מחוץ למגבלות החוקה, לאסור עתונים, לבטל
את חופש הדיבור ולעצור אנשים שלא
באישור שופט.
אף לא אחת ממפלגות המרכז והימין
בגרמניה העזה להצביע נגד החוק הזה.
הן לא רצו שיחשדו בהן, חס ושלום, כי
הן פועלות נגד בטחון המדינה. הן הצביעו
בעד•
״חוק ההרשאה״ נכנס להיסטוריה. כל
המפלגות שהצביעו בעדו, מלבד המפלגה
הנאצית עצמה, נפלו במהרה קרבן לחוק
זה. כולן פוזרו ״מרצון״ או בכות החוק.
רבים מבין אותם חברי הפרלמנט שהרימו
את ידם למען החוק הושלכו למחנות־ריכוז,
גוועו במרתפי־העינויים של הגסטאפו או
שרדו כגרוטאות.
החוק פילם את הדרך לתהליך, שהוביל
להשמדתם של ששה מיליונים יהודים, ושל
מיליונים בלתי־ספורים מבני עמי אירופה,
ובכלל זה מיליוני בני גרמניה עצמה.
העם הגרמני לא שכח את החוק המתועב.
הוא רשם על לוח לבו את שמו של כל
חבר־פרלמנס שהרים את ידו באותה הצבעה
נקלה. אף לא אחת מכל המפלגות שתמכי
בחוק העזה להרים את ראשה מחדש אתרי
חיסול המשטר הנאצי. כל עסקן שידו היתר.
במעל נשאר מת מבחינה פוליטית גם כיום.
״חוק ההרשאה״ נשאר סמל ואזהרה לחברי
כל הפרלמנטים בעולם.

לפי כל הסימנים, עומדת להגיע בקרוב
לכנסת הצעת־חוק, שתמלא בהיסטוריה של
ישראל תפקיד דומה לאותו חוק גרמני. יהיה
זה החוק הנדרש על־ידי דויד בן־גוריון,
כחלק מתנאי־הכניעה של מפלגות הקואליציה
החדשה.
חוק זה יאפשר לראש־הממשלה לבטל את
חופש הויכוח והעתונות לגבי כל נושא
שהוא ימצא לנכון. מי שירים את קולו
ויפרסם משהו על נושא כזה, אפילו תעביר
הצנזורה הבטחונית את דבריו, תרד עליו
יד החוק. אפשר יהיה לסגור כל עתון על
פי חוק זה.
יהיה זה סופו של חופש העתונות, סוף
חופש הביטוי הפוליטי, וראשית הסוף של
כל שאר החרויות האזרחיות• כי במקום שם
אין עתונות חופשית, שם לא יתכן גם
שום חופש אחר.
אחרי כניעת המפלגות, אין כל ספק כי
דויד בן־גוריון יכול להעביר את הצעת־החוק
בכנסת כמעט באופן אוטומטי. הידיים תת־רוממנה.
לכן
חובה היא להזהיר מראש, כל עוד
אפשר להזהיר: ההיסטוריה העברית תזכור
את המעמד הזה, כפי שזוכרת ההיסטוריה
הגרמנית את המעמד ההוא. כל חבר־כנסת.
כל מפלגה, חייב לתת לעצמו את הדין
לפני שהוא נותן את ידו למעל.
כאן לא יועילו שום תירוצים של אינטרס
מפלגתי או משמעת פוליטית. כאן ייקבע

עורך כיתוב:
סילבי כשה

עורך תבנית:
אוזווז צור

כתב בכיר:
אלי הבור

צלם המערכת:
אריה הרו

חברי המערכת:
מנשה בר־דיין, שייע נלור, לילי נלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורד, אברהם הרסוה
אופהר מאובר, אלכם משים, אביבה ססו,
עמום המו, שלמה הרו.

ביותר

במדינה

תחום ברור: מי שירים את ידו למען חוק־התועבה
הזה, סותם על עצמו את הגולל
המוסרי. יבוא יום שלא יוכל עוד להראות
את פניו בחברת אנשים הגונים. יבוא יום
ושום גוף פוליטי לא יגע בו בקלשון.
זה יהיה הגבול. אל יעבור אותו איש
בהיסח־הדעת.

בשעת המשא־והמתן המביש לחיסול המשבר
הממשלתי נתעוררה נקודה אחת, החייבת
להעלות סומק של בושה גם על פני
עתונאים שאיבדו מזמן את חוש־הבושה.
בין השאר הציעה מפא״י, באחד השלבים,
כי כל העתונים הקשורים בקואליציה יתחיבו
מראש שלא לפרסם שום דבר העלול להזיק
לקואליציה. העתונים שהוזכרו בשמם היו
דבר, טל המשמר, למרחב, הארץ והצופה.
פירוש ההתחייבות המוצעת: קשר רשמי
של חמשה עתונים, הנכנסים ביום
חול ל־5ד אלף בתים, להשתיק את האמת
ולסלף את העובדות, במידה שאינן תואמות
את הצרכים המפלגתיים החולפים של שיתפות
מפלגתית זמנית. .
אילו הוצע לציבור הרופאים לקשור קשר
שלא לרפא חולים מסויימים, או להרוג ב־מזנה
תחילה חולים מסויימים על-ידי טיפול
בלתי־נכון — האם לא היה מתקומם מצפון
הציבור?
אילו קיבלו על עצמם חמשה ארגונים של
מהנדסים לבנות בכוונה תחילה גשרים שיפלו
מתחת למשאם, או להקים בתים שית־מוטטו
על ראש דייריהם — האם לא היה
לבו של כל אדם הגון מזדעזע?
אולם כאן מוצע במפורש לעשות מעל
מחפיר ומסוכן שבעתיים, כי זהו מעל המכוון
נגד הציבור כולו. כאן מוצע לעתונאים למעול
בכזזנה תחילה בתפקיד הקדוש המופקד
בידיהם על־ידי החברה — לגלות את האמת
ולתאר את המציאות כמו שהיא. ואף לא
אחד מן העתונים שהוזכר בשמם, לא ראה
בעצם הדבר המוצע משהו יוצא־דופן.
כמי שהיה פעם חבר־מערכת הארץ, בימים
שעתון זה נשא ברמה את נם העתונות
הבלתי־תלויה, גרמה לי הזכרת שמו של
עתון זה, בהצעה זו, כאב־לב. מי היה מעז
להזכיר את שם הארץ במקשור כזה עוד לפני
שמונה שנים?
אמנם, ידעתי כי הארץ של השנים האחרונות
שוב אינו אותו עתון, שפעם חשבתי
כי כבוד הוא לי לכתוב בו מאמרים ראשיים.
הוא הוסיף למתוח ביקורת פה ושם בענינים
שלא עניינו במיוחד את דויד בן־גוריון, כמו
עניני הכלכלה. אולם בכל ענין שהיה חשוב
באמת לביג׳י, ולקבוצת עוזריו — פרשות
כמו משפט קסטנר, משפט עמוס בן־גוריון,
פרשת אלי תבור, פרשת רצח קסטנר ופרשת
המשבר הממשלתי — עשה הארץ באמונה
את מלאכת הדודנים החדשים, אם בגלוי
ואם על־ידי מתן זכות־הדיבור הבלעדית לאותם
חברי־המערכת שהם עבדים נרצעים של
השלטון.
אם באמת יקום ההסכם המוצע, ואם לא —
כבר אין זה חשוב• עצם העלאת ההצעה
הוכיח כי חלק מן העתונות הישראלית התגלגל
לתהום כזאת של התנוונות מוסרית,
ששום התחייבות פורמלית שוב אינה מוסיפה
או גורעת.

אחרי קריאת ניתוחיבם את המשבר הממשלתי
האחרון (העולם הזה ,)1057 ואחרי
ההתפתחויות האחרונות, שוכנעתי בצדקת
טענתכם שיל הסערה תוכננה מראש על-
ידי דור בדנוריוז, כצעד נוסף לשלטון
דיקטטורי בישראל.
שאול איצקוביץ /ירושלים
המסקנה הנובעת ממאמר העורר האחרון
״היינו הד״ מעוררת מחשבות נונות. הרבה
מאזרחי ישראל אינם עשויים להאמין כי
אמנם בידי הולר בעקבות הגנרל פראנקו.
צריד למצוא מוצא להביא את האטת האימתנית
הזאת לכל אלה החיים בנטו רוחנו.
ה• י. יצחק, ירושלים
...מניין לכם הבטחוז לקבוע כי בן־
גוריו; מנצל אח בטחון, המדינה לבטחו;
שלטוני?
מישל קאדר, חולון

נשים נוכריות

כתבתכם על בעית הנשים הנכריות של
העולים מפולין (העולם הזה )1057 נרמה
לי בושה וכלימה, על שהנענו למצב כזה במולדתנו
העברית. איד אוכל להסתכל בעיניים
של הילדים שלי ולספר להם על הצרות
שעשו לנו הגויים בנולה? הלוא את אותו
הדבר עושים לגויים אצלנו.
פנחס שיליצקי, חיפה
היחס הקשה אל המשפחות המעורבות הוא
כתם בחיינו. יחס זה אינו הולם עם הרוצה
למצוא דרר-חיים בים של עמים אחרים. יש
אמנם למדינה דמוקרטית את הזכות המלאה
לבחור לה עולים הרצויים לה, אולם מחובתה
לדאוג לכל אזרחיה ללא הבדל גזע, דת או
השקפה. בינתיים רצוי היה לישב את המשפחות
המעורבות בכפרים מיוחדים להן, על
מנת להקל את קליטתן.
אמנון הרברט ריטר, כפר־אתא
...אמנם מכאיבה העובדה שנוהגים בצורה
נסה ואוילית בעולים מפולין הנשואים
לנשים נוצריות אולם נישה זו צודקת ביסודה,
אם כי לא בדרכי ביצועה. עם ישראל
•סמר על עצמו בתוקד האיסור והחרם שחל

אני שואל: מה יהיה הלאה? טוב, העבריינים
הצעירים נשפטו וקיבלו את עונשם.
אולם מה יהיה עליהם אחר כד? עמום סלאד
ישב ארבע שנים בבית־סוהר, ואולי יקבל
עוד כמה •פנים. אחרי שיצא מבית־הסוהר
הוא עשוי להיות כבר פושע מושלם. ומי
ידאג לישראל ניידרמן, אחרי תשעה חדשי
מאסר? האם המדינה תעוור לו לחזור למוטב?
יהודה
תרום, תל־אביב

סחיטה לאומית

הנני רוצה להפנות את תשומת ליבכם ל־בעית
התרומה לקרז הקיימת לישראל. בבית־הספר
התיכון נאולה בתל־אביב, ואולי בעוד
בתי־ספד אחרים. נעשית התרומה לסחיטה.
עם סיום השליש נדרשים כל התלמידים לשלם
סכום נסר עבור התעודה. תלמיד המסרב
לשלם אינו מקבל תעודה. על־ידי בד
נעשית התרומה לכפיה. יש תלמידים המסרבים
לתרום לקרז הקיימת מבחינה לאומית
ומצפוניה, אחדי שהפסיקה לגאול אדמות והפכה
למוסד יפל •פותי תה, ונעשה להם
בצורה זו עוול משווע.
שלום דותן, תל־אביב

הכרית החדיטה

אני מכיר אישית את מחולל המהפכה
בנתניה. את דוד דהרי (העולם הזה . 11056
הוא היה אחד מטובי הלוחמים של האצ״ל,
שעליהם למעשה עמד האצ״ל בהתקפותיו הנועזות.
לכן קשה להשלים ולהאמין שהוא
העלה לנדולה את אלה שרק לפני עשר שנים
ניסו להסגירו לידי המ׳פעבד הבריטי. הרשו
נא לי לשאול מעל דפי שבועונכם את דהרי:
איד נתת יד לאלה השונאים שנאה עיוורת
את לוחמי המחתרת? איר הצבעת עבור אלה
שהצביעו בכנסת נגד שיקום האלמנות והנכים
של אצ״ל ולת״י? איד תשב בצוותא עם
אלה המתנגדים לקרוא רחובות על שם מפקדך
דוד רז יאר ואחיד רב נרונד, קשאני ואבשלום
הביב הי״ד? רבונו של עולם, איד זה
קרה?
הברית הבלתי-קדושה הזו לא תחזיק מעמד
אביחי יהודיוף, תל־אביב
זמז רב
חילופ״השלטוז בנתניה הם לתועלת העיר.
אין זה בריא ששלטון מסוים ישלוט במשך

ב. ב .במצב יבוש
על נשואי־תערובת. אחרת היה מזמז מתבולל
בין הגויים. אם יותרו נשואי-התערובת ב־
׳•סראל. יש בכר מ׳פום סבנה לעתיד האומה.
יש למצוא את דרד־הביניים כיצר למנוע
סכנה זו מחד, וביצר לא לפגוע בעולם ה-
נוצדי מאידך.
ש. פייגין, ירושלים
חוצפתם של אנשי הדת במדינה עוברת
כל נבול. הם פולשים לכל תחום ותחום
ואינם מבינים כי הם הורסים את חיי
ההברה במדינה ומוציאים את דיבת הארץ
רעה בעולם. יש גבול נס להפקרות במסוה
שלטון הדת.
יעקב א. תל-אביב

גונכי הג׳יפים

בקשר לכתבה שלכם על בני הטובים (העולם
הזה )1057 ברצוני להתעכב על פרט
אחר. כתבתם שבני הטובים שגנבו את ה־נ׳יפים
נענשו בעונש קיסה — שנה מאסר
על תנאי. מה הקושי שבעונש זה? כל מה
שכלול בעונש הוא שבמשך שלויס שנים
אסור יהיה להם להיתפס באיזו שהיא עבירה.
טעות היא בידי אלה הסבורים שבעזרת
עוניסים ממיז זה אפשר יהיה להרתיע את
הנוער מהעבריינות.
שושנה כרמל, תל-אביב
הנעתי למסקנה כי בהוד צעיר לא הולד
לגנוב בדרך כלל בגלל מצבם הכספי הקשה
של הוריו, אלא משום שחפר לו משהו. להורים
יכולים להיות אלפי לירות והם לא
יתנו לילדיהם פרוטה. ומכיוון שהנוער שואד
לבלות הוא מוכרח למצוא כסר. ואם מהוריו
איו לו תקוה לקבל כפר זה, ינסה מזלו אצל
השכנים — בעזרת סחיבה. משום כד אשמים
בדרך כלל נם ההורים המתיחסים אל
ילדיהם כאל תינוקות ולא כאל אניסים מבוגרים.
מיכאל
ש ,.ירושלים
...ר ק פירסום מאמרים וכתבות מצולמות
על כל פשע ועוון, ולוא הקטן ביותר, המבוצע
בידי בני טובים, עשוי להרתיע את
הנוער ממעשי פשע. יש לההדיר כמו כ;
בבתי־הספר ובתנועות הנוער את הנוהג להסתייג
ממעשי פרהחות הגוררים פשעים, ולא
לראות במבצעיהם גיבורים גדולים.
תמר בכר, תל־אביב

עיפרות •פנים ללא חילופים. וכשם שאין זה
בריא לממשלה, כד אין זה בריא גם לבן־
א. כהן, נתניה
עסי•

למען האמת והצניעות

אתם כבר משגעים אותי. האם ברינ׳יט
בארדו היא חברה של אחד מחברי המערכת
•פלכם? נדמה לי שאם הייתם עושים סטטיסטיקה
קלה על ניליונותיכם בשנתיים האחרונות
הייתם מניעים במוני למסקנה, שהחתיכה
הזו, שהשד יודע מה מצאתם בה,
היא הנערה המצולמת ביותר בעתונכם. אתם
אינכם מחמיצים שום הזדמנות להכניס אותה
לאחד סמדוריכם, או אפילו על השער.
זוהר פרנקל, תל־אביב
גס לא את ההזדמנות הניתנת על־ידי פירסום
מכתבו של הקורא פרנקל.
ברינ׳יט בארדו בשערבם הצבעוני (העולם
הזה )1055 היא נאה, אולם תמונותיה בעטיי
צ עוברות בל גבול. אמנם אין לנערה
זו להתבייש במה שיש לה, אבל האם לעולם
היא אינה לובשת משהו כשהיא מצטלמת

במיטה או בחוץ?
עמנואל לנדמן, ירושלים
למען׳ההיסטוריה (והצניעות) היא לבשה פעם
משיהו, בשעת צילום במיטה (ראה תמונה).
כעיוות מי עו טי ם
בשבועון ״דבר השבוע״ נליון מס׳ ,52
קראתי מאמר בשם הנדת אשתאול, המדבר
על חייה של משפחה מתימן בכפר אשתאול.
בתור המאמר הם כותבים על כלב הכפר. את
הכלב הזה קוראים מוחמר.
כשקראתי את הבינוי של הכלב הזדעזעתי,
והעתון נפל מידי. התימנים אשר נתנו אה
השם מוחמר לכלב שלהם יודעים שמוחמד
הוא הנביא של הטום למים. מוחמר הוא הצמרת
של הדת המוסלמית ומאות מיליונים
של טופלמים בעולם הולכים לפי דוקטרינה
יפלו. טוב אם העלבון של נתינת שם הנביא
לכלב ישאר רק בין בני המשפחה אז
הכפר. אבל לפרסם את זה בעתו! של ההסתדרות,
ועלבון זה יגיע למוסלמים? על זה
אד מוסלמי ואד איש טוב בעולם לא יסלה.
אני מבקיע שמשרד הדתות יעניש את האחראים
על פשע זה.
סעיד יוסף נסאר, עראבה
העולס הזה 1058

ך * קובודייה הכל תי -א לו היי ת הגיעה
ן | לקיצה. באותה פתאומיות בה החל
המשבר הממשלתי, נסתיים. האם לצחוק או
לבכות?
כאשר העיף דויד בן־גוריון את שתי
מפלגות השמאל, בבעיטה גדולה ומכוזנת־היטב,
אל מחוץ לחדר החם של הקואליציה,
העמיד לפניהן את הברירה בין שתי אפשרויות:
#לזחול
חזרה על ארבע, תוך כניעה
מוחלטת לכל שאיפותיו המפלגתיות והאישיות,

• לעמוד נגדו בבחירות־בזק, שתהיינה
צמודות ישר לתעמולת־ההידד של שנת־העשור,
בה יגוייסו כל האמצעים האדירים
של המשטר לפאר ולרומם את דויד בן־
גוריון.

במשך כמה ימים התנדנדו שתי
המפלגות על רגליהן. אחר־־כך כרעו
כרך וחזרו.

חברי הקואליציה החדשה התחייבו, למעשה:

#להימנע במשך שנתיים מבל
התנגדות או הסתייגות גלויה או
מוסווית בלפי בל מעשה שהוא של
דויד בן־גוריון.
#לוותר מראש על כל ויכוח על כל
נושא שהוא, אשר דויד בן־גוריון מחליט
להזכיר אותו בדרך אגב באחת מישיבות
הממשלה.
י• לחוקק חוק שיחסל את חופש העתונות,
ויאפשר סגירת כל עתון שירגיז את דויד
בן־גוריון.
י• לתת חסינות מוחלטת לפעילות כל
הגופים הגלויים והמחתרתיים המבצעים את
רצונו האישי של דויד בן־גוריון, והפועלים
בין השאר נגד שותפי־הקואליציה עצמם.
#לתת חיפוי מלא לכל פרשות ה־שחיתות
שנתעוררו ושיתעוררו במנגנון הממשלתי
וההסתדרותי.

שתי מפלגות־השמאל כי היציאה מן הקואליציה
היא, לגביהן, שואה. הן הפגינו שהן
מוכנות לכל מעשה משפיל ומביש כדי לחזור.

אין זה לקח חד־פעמי. זהו הצעד
הראשון בדרך שאין בה חזרה. בי
להבא יוכל דויד בן־גוריון לנופך
בנשק זה בבל עת שירצה, בדי
לסחוט משותפיו כל כניעה שהיא.
מי שנכנע פעם, ייכנע שנית. ומי
שהסכים למה שהסכים השבוע,
יסכים מחר לתנאים מחפירים שבעתיים.
דויד
בן־גוריון ויתר, לפי שעה, על האיום
בבחירות מוקדמות, הצמודות לשנת־העשור.
אולם אין כל ערך מעשי לויתור
זה. ממילא אי־אפשר היה לערוך בחירות
אלה לפני הסתיו הבא. ועד אז יוכל דויד
בן־גוריון לייצר תריסר משברים חדשים.

^ פשר היה לחשוב שלא היה בכלל
צורך בהשפלה נוספת זו. במשך שנתיים
ארוכות קיבלו שתי מפלגות־השמאל את
הדין והרכינו ראש בכל פעם שדויד בן־
גוריון רמס תחת רגליו את עקרונותיהן
הקדושים ביותר.
במשך שנתיים אלה ספגה מפ״ם סטירת־לחי
אחרי סטירת־לחי: מיבצע־סיני שתוכנן
מאחורי גבה; ההצטרפות לדוקטרינה של
אייזנהואר; קבלת חוק בטחון־המדינה, ש־איפשר
לדון לתקופות־מאסר ארוכות כל
עתונאי או עסקן בעל דעה עצמאית. התהום
בין ישראל לבין העולם הערבי, ובינה
לבין ברית־המועצות, התרחבה ועמקה שבעתיים.
מפ״ם
שתקה כאשר סולק משה שרת, כאשר
נערך מיבצע־הרימום השיטתי לחברי
קבוצת־המנהלים, כאשר ניתנה גושפנקה
רשמית של הממשלה לטרגדיה של יחזקאל
סהר, כאשר נתגלתה רשת־ההלשנה ההמונית
של הש.א ,.ונחשפה הפעילות המבהילה של
ד,ש.ב. בפרשות קסטנר ותבור.
אחדות־העבודה האקטיביסטית ומצחצחת־החרבות
נתנה נוסף על־כך את ידה לפינוי
סיני, שארם אל־שייך ורצועת־עזה, וכן
לאי־התערבות ישראל בימי המשבר הרה־הסיכויים
בממלכת הירדן.

הוא לא רצה עוד כשותפים בפד
פי־קומה. הוא רצה בגרורים הול־כים־על־ארכע.

ל ישלה את עצמו איש כי הקואליציה
החדשה דומה לקואליציה הקודמת. ל־מראית־עין
יהיה ההרכב, אולי, שווה. אולם
היתסים הפנימיים השתנו באופן תהומי.

היו ראש־־ממשלה ו־ 15 שרים.
עתה יש אדון ו־ 15 משרתים.
כי בזוחלם חזרה לממשלה, קיבלו על
עצמם כל השרים ומפלגותיהם שורה של
התחייבויות, שרק חלק מהן כתוב שחור
על גבי לבן. השאר כרוכות ומותנות בעצם
הצורה בה חוסל המשבר המבויים.

עד כה התנגדו לכך כל המפלגות האחרות,
כי כל ילד מבין שבמצב השורר בארץ
תתן שיטה זו רוב מוחלט למפא״י — רוב
שידאג לכך שיישאר רוב לעולם ועד.
אולם כאשר יופיע בזירה הפוליטית הגוש
של מפא״י־רבתי, גוש שישלוט כבר בכנסת
הנוכחית על 64 הקולות של מפא״י, אחדות־העבודה,
מפ״ם והקוזיזלינגים הערביים, אולי
בתוספת חלק מהפרוגרסיבים והדתיים, אפשר
יהיה להעביר חוק־בחירות חדש.

ם יקרה כדבר הזה, הרי שבכנסת
הרביעית יהיה לדויד בן־גוריון רוב
יציב, שיהיה משועבד לו באופן אישי. רוב
זה יכלול את אנשי קבוצת־המנהלים שלו,
שיציגו את מועמדותם בבחירות הבאות
ויהיו חברי הממשלה הבאה.

הדרך תהיה פנוייה להקמת
הדיקטטורה האישית אשר דויד
בן־גוריון חולם עליה מזה שנים
רכות, ואשר קשה היה להנשימה
עד כה -הן כ-לל הפרעת עסקני-
המפלגות השונים, והן בבדל הצורך
להימנע ממעשים קיצוניים שיעד
ררו את מורת־רוחו של התורם
היהודי כברוקלין.
יתכן שישנם כיום אנשים רבים בארץ
הסבורים שזה יהיה דבר טוב. לא נתווכח
על כך הפעם. דבר אחד ברור: ראשי מפ״ם
ואחדות־העבודד, אינם סבורים שזה יהיה
דבר טוב. הם גם די פקחים כדי לדעת לאן
מובילים הדברים. אם בכל זאת יצאו השבוע
בעיניים פקוחות לדרך ההתאבדות הפוליטית,
הרי שיש להניח שלא היתר, להם ברירה.
כי שתי מפלגות־הפועלים אינן בראש־וראשונה
גופים פוליטיים. בראש־וראשונה
הן גופים כלכליים, האחראים לשלומם של
עשרות קיבוצים, העומדים כיום בחלקם על
סף ההתמוטטות המשקית והחברתית. הם
תלויים באלף ואחה דרכים גלויות וסמויות
בחסדי השלטון, המחזיק בידיו את מאות
מיליוני הלירות של משטר השנור והמענקים.

אולם בל זה לא הספיק. בבל שהתגבשה
הדיקטטורה האישית של
דויד כן־גוריון, בן גברה אי־סבלנו־תו
לגבי גילויי־ההתנגדות התמימים
ביותר.
ההשלמה המעשית של מפלגות־השמאל
עם כל מעשיו שוב לא הספיקה לו. התיאבון
גדל עם האכילה. עתה לא השלים עוד עם
הימנעות מהצבעה. הוא רצה בתמיכה פעילה,
ברורה וקולנית. הוא רצה כי שותפיו ימחאו
כפיים ויקראו הידד עת עולים באש הערכים
שעליהם הם חינכו דור שלם.
הבריחה־אל־המזנון של ח״כי מפ״ם ואח־דות־העבודה
בעת ההצבעה על חטיפת אלי
תבור בכנסת, הרטינה של אחדות־העבודה
נגד מעשי הרב נסים, התמיכה המגומגמת
של מפ״ם ברעיונות נחום גולדמן — כל
אלה העלו את חמתו של הרבי.

מעות חדשה לגמרי לרעיון הישן
של בן־גוריון להנהיג בארץ שיטה
של בחירות אזוריות.

• לתת גושפנקא רשמית לדימום היזום
של חברי קבוצת דיין־קולק־פרס, אשר דויד
בן־גוריון מתכונן להוריש להם את שלטונו
בבוא היום.

במלים אחרות: מפ״ם ואחדות־העבודה,
במו הדתיים והפרוגרסי•
כים לפניהן, הפבו את עצמן למרבד,
עליו צועד דויד בן־גוריון
לקראת מטרתו -הכוללת, כין
השאר, את חיסול ארבע המפלגות
האלה.

^ בולים מרביני־הראש לנחם את
עצמם כי זוהי ירידה צורך עליה, כניעה
צורך התבססות, נסיגה צורך היערכות מחדש.
זוהי נחמה יפה, אולם ההגיון האכזרי של
העובדות אומר את ההיפר. זוהי הידרדרות
אשר המהירות שלה הולכת וגוברת בקצב
מסחרר. צעד אחורה הוביל לנסיגה, הנסיגה
הובילה למנוסה, המנוסה לפאניקה של השבוע
האחרון, והפאניקה להתמוטטות מוסרית.
ופוליטית,
שהרי זאת שפת העובדות: דויד בן־
גוריון ייצר וביים משבר קואליציוני, על
סמך ענין של מה־בכך. במשבר זה הוכיחו

הפיתוי של בחירות אלה הוא גדול, ויהיה
צורך לתת לביג׳י שוחד פוליטי גדל והולך
תמורת הויתור עליו.

** עכר לסיכויים אלה, רומז חשבון
מרחיק־ראות עוד יותר. וכאן, בעצם,
הסכנה האמיתית.

תנאי-הבניעה מוציאים מראש
מידי מפ״ם ואחדות־העכודה את
האפשרות לנהל מלחמת-בחירות
אמיתית לקראת הכנסת הרביעית,
אחרי שיוסיפו לשבת עוד שנה וחצי בממשלה
כעבדים נרצעים, כבולי־ידיים ום־
תומי־פה, ואחרי שיתנו את הגושפנקה שלהן
למעשי ביג׳י אשר ינגדו באופן מוחלט את
כל עקרונותיהן המוצהרים, לא יוכלו לפתע
להופיע לעיני הבוחר ככוחות עצמאיים.
כאשר יגיע מועד הבחירות, יציג להם
דויד בן־גוריון את התוכנית הגואלת: להופיע
ברשימה אחידה של שלוש מפלגות
הפועלים. במלים אחרות: להצטרף למפא״י־רבתי.
לא תהיה ברירה אלא להסכים, כי
בעיני הבוחר ממילא לא יהיה אז עוד שום
הבדל בין משרתי בן־גוריון השונים.

במצב שיתהווה אז, תינתן מש
זוהי
עניבת־החנק. לא השבוע
הושמה על ראשי מפ״ם ואחדות־העבודה.
היא מונחת שם מזמן.
השבוע רק נתהדקה עוד קצת מפי
כיב לצוואר. היא תלך ותתהדק.,
כשקט, כהדרגה, באיטיות. כי האדם
המחזיק כחבל הוא אמן׳
במקצועו.

ך• ימים הטובים של יפאן, היה ק״ים
4פולחן שנקרא חארא־קירי, היינו ״חיתוך
הבטן״.
אדם שחדל למצוא חן בעיני המיקאדו,
היה מקבל מידיו מכתב אדיב מאד, כתוב
בסגנון המנומס ביותר, שהודיע לו כי מותו
הקרוב רצוי להוד מלכותו, בן השמש. יחד
עם המכתב היה המיקאדו שולח פגיון משובץ
יהלומים.
מקבלי האיגרת היו מזמינים את ידידיהם,
שוכבים על מרבד אדום וחותכים לעצמם את
הבטן בפרהסיה, בטכס חגיגי ומרומם. הכל
נעשה בכבוד, בהדר ולפי מיטב כללי הטעם
הטוב.
אולי יש להצטער על כך שאצלנו חסר
החינוך הטוב, המטפח גילויים כה מהודרים
של טכס וסגנון. האיגרות של המיקאדו שלנו
אינן עדינות ואדיבות. והאנשים הנדרשים
על־ידו להתאבד, אינם עושים זאת בצורה
המרוממת את הרוח ומטהרת את הלב.
ארבע מפלגות ביצעו השבוע חארא־קירי
בפרהסיה. היה זד, מחזה די מבחיל.

במדי 1ה העם סוף שחור

תהנה ממנסיקה עיל אי ת
ב מחיר עמ מי 1בתשל 1מים

פטיפון אן ט 1מטי

^זו-ושםו קוו ־ו

ט )5וז 0 0

0וו\ו 0 0 1

משמיע לד את המוזיקה כצורתה המושלמת כיותר.
4מחירויות. ארוך נגן -מנגן את כל התקליטים
אף הגדולים כיותר

חברת

להשק עו ת

מפסקת לד את הדגם האחרון של המכשיר
המוסיקלי הנפלא חזה כמחיר עממי וכ* 12 תשלומים.
אל תחמיץ הזדמנות כלתי חוזרת זאת לרכוש
פטיפון קולרו־קונקוסט אמיתי! פנה עוד היום
לאחת מחנויות א.ג. או ישיר לסוכנות הראשית

חברה

רוד השרון 10ת״א. טל 5968 .

למד!
מהר

להשקעות בע״ם

שנות!

וביסודיו ת בבית ־ ה ספר לשפות
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

״קד ימה״

א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (זזס 8311ז6׳\מס ) 0למשתלמים על־ידי
מורים מאנגליה.
ב) קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.

ג) קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר ג׳ ד׳ ה׳ ו׳ ז׳ ח׳
יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכוניות
פרסיםוהרשמה * מ־9־ 12 לפנה״צ — 3־ 9בערב (סרט ליום י).

בסיבצר נצור, אין שמחת גדולה יוסר
מאשר בואו של אדם מן החוץ, שהצליח
להסתנן מבעד לקווי האוייב ולהיכנס אל
מבין החומות.
במדינת ישראל, שהיא בחזקת עיר נצורה
מזה עשר שנים, קיימת שמחה דומה עם בואו
של כל אורח שחום או שחור מאסיה
או מאפריקה. מעולם לא היתד, שמחה גדולה
יותר מאשר זו שקידמה את פניו של או־גו,
ראש ממשלת בורמה, בביקורו ההיססורי-
בישראל.
השבוע שמחה המדינה עם בואו של אורח
שחור שבא מן הכיוון ההפוך: איביירו אייה,
ראש משרד המסחר בגאנה, שבא לשוחח על
מתן סיוע ישראלי למדינה השחורה הצעירה
ביותר באפריקה.
מאחורי שמחה זו עמדה הרגשה פשוסה,
המקוננת בלבו של כל ישראלי בר־דעת:
שגורל ישראל בעתיד תלוי בהצלחת המדינה
לחדור למרחב האפרו־אסיאתי, במאמציה
להשתלב בו.
המנגינה הדועכת. מזה שנים עוסק
משרד־החוץ הישראלי בנסיונות חוזרים ונשנים
לתרגם הרגשה זו לשפת המעשים המדיניים.
זוהי אולי הפעולה החיובית ביותר
של המשרד הקופא על שמריו בכל שאר
השטחים•
דויד הכהן כבש בשעתו את בורמה למען
ישראל וסולל-בונה. יעקב מרידור הבקיע את
השער לחבש, כבש שם אחיזה פוליטית ואת
סיר הבשר. בימי משה שרת נתקע אפילו
יתד ארעי בסודאן, ונקשרו שם קשרים ראשונים,
שלא ניתנו לפרסום. המסע לכיבוש
גאנה, שהחל לפני שנה, הוא חוליה רביעית
בשרשרת זו.
לרוע המזל, כל הנסיונות האלה מתחילים
בתרועות־חצוצרה עליזות, אולם המנגינה דועכת
תמיד בהדרגה. האחיזה הישראלית
בבורמה הצטמקה כמעט עד לאפס, למרות
מסע־הרימום הנוכחי של שמעון פרם ומשה
דיין. סודאן ירדה מן הפרק. המושבה הישראלית
בחבש מתחסלת. רק גאנה, בה נמצא
המסע עדיין בשלב הראשון, עוד נראית
מעודדת — אולם גם היא כבר החלה בקשירת
קשרים הדוקים עם מצריים, המנבאים
שחורות לעתיד.
מר, גורם למפנה זה? בכל פעם, עוברים
היחסים תהליך אחיד. ברגע הראשון קופצת
המדינה הזרה הצעירה על ההצעות הישראליות
הנדיבות, כי ישראל מציעה שמתים
במחיר שאינו מבוסס על שום שיקול מסחרי,
אלא על שיקול פוליטי טהור. אולם
בהדרגה גובר הלחץ הנגדי. ככל שהמדינה
הזרה מתבססת, היא מבינה שאינה יכולה
לעמוד נגד העולם האפרו־אסיאתי המאוחד,
הרואה בישראל בת־טיפוחים וגמרה של
המערב, וגילוי אחרון של הקולוניאליזם האירופי.
פאטח
מדר־גאנה. מוסר־ההשכל של
הפרשה הוא שבמאה ה־ 20 אין המסחר הולך
לפני הדגל, אלא מאחוריו. אי־אפשר להסתנן
לתוך העולם האפרו־אסיאתי מבעד לדלת
אחורית, ולזרוק באותה שעה אבנים בדלת־הזכוכית
הקדמית שלה.
הנסיונות המבורכים ביותר של משרד־החוץ
הישראלי לא ישאו פרי, כל עוד אותו
משרד עצמו תומך בצרפת באלג׳יריה, מבקש
ברית עם אמריקה ותומך בכל נסיון לבסס
מחדש את הקולוניאליזם בעולם. פיצול
האישיות הפוליטית של ישראל שקוף מדי,
מרתיע גם את אותם העמים האפרו־אסיאתים
הידידותיים, שאינם רוחשים איבה מוקדמת
למדינה.
בסופו של דבר, לא יהיה מנוס מן ההחלטה
הגדולה: האם ישראל שייכת ליבשת
האפרו־אסיאתית, כפי שק:ע זאת אלוהים —
או ליבשת האירופית, כפי שקבעו דויד בן־
גוריון ושמעון פרס? בהעדר החלטה כזאת,
כל התקוות של ישראל לקנות אחיזה של
קבע בגאנה האפריקאית, לא יהיו אלא פאטה
מור־גאגד״

המשבר
רעלב רי ב ה
סיפור השבוע היה בלתי־פוליסי בהחלט:
בטעות הוצאו לשוק ממתקים וריבות, שהכילו
רעל שהיה בו כדי לקטול מיליון
איש. בנשימה עצורה עקבו האזרחים אחרי
הפעולה הזריזה של המשטרה׳ שהספיקה ל
החזיר
את רוב הרעל, לפגי שיבול היה
לחדור לקימת האוכלוסיח ולגרום לקסם׳
טרופה שאיש אינו יכול לחוות תוצאותיה.
אולם הרעל הזה היה פחות קטלני מרעל
אחר, שד,וגנב השבוע למדינה, מבלי לעורר
התעדנות מיוחדת אצל האזרחים. היה זה
רעל הציניות והכחש, שהוזרק לתוך האורגניזם
הציבורי של המדינה יום אחרי יום
במשך השבוע החולף.
רעל זה היה מסוכן יותר מכל תכשיר
כימי. כי הוא בא לכלות את העצבים
והגידים של הגוף הלאומי: האימון של האזרח
באנשי־ציבור ובמפלגות, במוסדות ובממשלה
עצמה. הדגמת ההתנוונות המוסרית
והציניות המעשית שנערכה השבוע לעיני
כל לא תישכח שנים רבות. מפלגות שהיו
מוכנות לוותר על כל עקרון, הכרזות שהשקר
בלם מתוכן גם לעמי ילד, מקח־וממכר מסתרי
בערכים הלאומיים החשובים ביותר — זה
היה המחזה.
מארש ההתפטרות. במרכז הכסה,
כמו מנצח על המקהלה, עמד דויד בן־גוריון.
כל הנגנים האחרים תלו בו את מבטיהם,
מוכנים להשמיע כל צליל מבוקש על סי
הרמז הקל ביותר של שרביטו. הם לא צעקו
גם כאשר שרביט המנצח הלם בחוזקה על
פרקי אצבעותיהם. כי על במה זו, אסור
למוכה אפילו להתאנח.
מנגינת השבוע החלה, כאשר פתח המנצח
במארש ההתפטרות. ביג׳י השיג התפטרות זו
בנקל. הוא פשוט העמיד דרישה שהיתר, כל-
כך גסה ובלתי־אפשרית, שאפילו יריביו
הדבקנים לא יכלו לקבלה. היתר, זאת הדרישה
שאחד־עשר שרים (מפא״י והדתיים,
למשל) יוכלו לפטר כל שר אחר בממשלה
(העולם הזה ,)1057 ברגע שביג׳י ירצה בהתפטרות

אולם כאשר אך הגיע ביג׳י לבית הנשיא
והודיע לו רשמית על התפטרות הממשלה,
נעלמה דרישת־הפיטורים כאילו סולקה ב־שרביט־קסמים.
היא פשוט נמוגה כמו בהלום•
היא מילאה את תפקידה ברגע שהושגה
ההתפטרות.
פאניקה של סגירה. במשך 24 שעות
נתן ביג׳י לשותפיו להתבשל בזיעתם הקרה.
הוא ביקר את משה שפירא הסובל, במלון
השרון, שוחח עם איצ׳ה־מאיר לוין׳ דאג
שכל השיחות יפורסמו בהרחבה. כך פיתח
אצל שתי מפלגות־הפועלים פאניקה של
סגירת־דלת. הן חששו כי בכל רגע תקו*^.
ממשלה בלעדיהן.
ביג׳י ידע אל נכון מה המצב הפנימי
במפלגות אלה. מנגנון־החושך מספק לו בהתמדה
דו״חים מלאים על שיחות עסקני
מפ״ם ואחדות־העבודה ביניהם לבין עצמם
בטלפון ובישיבות סודיות, מעדכן אותו על
מצב־הרוח במשקים. כך ידע ביג׳י כי הלחץ
בתוך מפ״ם ואחדות־ד,עבודה, ביחוד מצד
המשקים, הוא עצום. הוא ידע כי בעיני
גורמים אלה, פרישה מן הממשלה היא
בגדר שואה כלכלית.
אמנם, למראית עין אין הבדל תקציבי
בין שותפי קואליציה לבין משקי אופוזיציה.
התקציב הולך ברובו דרך מחלקת ההתישבות
של הסוכנות, שאינה ממשלתית. אולם ההכרעות
הכלכליות הגדולות, הקובעות למשל
את היקף האשראי הניתן למשקים, מתקבלות
במשרדי הממשלה. הן יכלו לקבוע את
גורל המשקים לחסד או לשבט, באלף צורות
שונות.
הלחץ לא היה רק כלכלי. רבים מן המשקים
מעורערים, אחרי שנים ארוכות של
פילוגים פוליטיים. בפילוגים אלה יצאו לא
רק נאמני הפלגים הפורשים, אלא גם כל
מי שמאס בחיים הקיבוציים, ראה בפילוג
דרך נוחה להסתלק בכבוד.
אחרי מיבצע־סיני קיבל תהליך ההתפרקות,
ביחוד במשקים של הנוער הישראלי, תנופה
חדשה. היה קיים החשש כי הזעזוע הקל
ביותר יגרום לעזיבות המוניות נוספות, ואולי
לחיסול משקים שלמים.
אלוף הסוכריה. כל זה היה ידוע ל־ביג׳י.
לכן, אחרי שר,פאניקה בשמאל הגיעה
לשיאה, ניפגף לפתע בסוכריה. היא לבשה
את דמותו של ח־כ יגאל אלון, אלוף הפל-
מ״ח שהפך לעסקן ממדרגה שניה באחדות-
העבודה, ואשר קבוצת המנהלים של ביג׳י
רואה בו מועמד לשותפות בעתיד.
שיחת ביג׳י עם אלון, ביום הרביעי
בערב, פתחה בפני אדם וחווה השמאליים פתח
של תקווה לחזור לגן־העדן האבוד. הם לא
השאירו ספק שהם יחזרו בכל התנאים, אפילו
יחזירו את התפוח מעץ־הדעת, אם רק
חעולם חזח *105

ויי

לא יהיו התנאים מנוסחים בצורה מבישה
פדי.
ברגע זה היה נדמה לביג׳י שהבאיש די
צורכו את ריח שותפיו בציבור. לא היה עוד
צורך בהשפלה נוספת. עתה התרכז על תוכן
הדברים, לא על עטיפתם. הוא נתן לשותפים
השמאליים להמתיק את כל הניסוחים, לעטוף
אותם במימרח עבה של ריבה. הרעל שבתוך
הריבה הוסתר כהלכה.
ביג׳י השיג את כל אשר ביקש ליבו.
בידיו נשאר שום כלפי שותפיו בעבר ובעתיד,
אמצעי לחיסול העתונות המרגיזה, שקט
מוחלט בקואליציה, יחד עם האפשרות לפזר
את הממשלה ולהכריז בחירות־חטף בכל שעה
שירצה.
״מיבצע חינוכי גדול,״ אמרו עסקני מפא*
,באסיפות־עם, מבלי להסתיר את בוזם
לשותפים. לדבריהם, היה כל המשבר רק
שיעור לדוגמה של המורה בן־גוריון, שהעמיד
את תלמידיו בפינה ולימד אותם לקח
בהלכות קואליציוניות .״מפא״י חינכה את
המפלגות,״ קרא דוב יוסף בהתלהבות וב־גאוה
בלתי־מוסתרת.
גורל המקף. בסוף התהליך קיבל המחזה
אפילוג קומי ממש. בחיפה התכנסו
ראשי מפ״ם לועידתם הארצית, שהוכנה במשך
חודשים ארוכים, ושנועדה לשים קץ
להידרדרות החברתית והרעיונית במשקים.
הם היו עסוקים בויכוח גורלי על בעית
מקף־החיבור (אם להסתמך על ״מארכסיום־
לניניזם״ ,כמושג הקשור בסמיכות, או על
״מארכסיזם ולניניזם״ ,ללא מקף־מחבר) כאשר
קיבלו אולטימטום של ביג׳י לקבל את
תנאיו תוך 24 שעות.
לשוא ביקשו העסקנים לתת להם ארכה
של 24 שעות נוספות, עד אחרי גמר ועידתם.
ביג׳י לא היה מוכן אפילו לכך. אנשי
מפ״ם נאלצו לשכוח את המקף, לאוץ ולהסכים
לתנאי ביג׳י במועד שנקבע להם.
סבלנות המורה פקעה. היה זה רמז ליחסו
של ביג׳י לשותפיו בעתיד.
את המסקנה הציבורית הגדיר עתונאי
ידוע בפסוק :״אותה הגברת באותה אדרת,
רק המחשוף גדול יותר!״
כך נסתיימה מנגינת המשבר, בשיר המעלות
לדויד בן־גוריון. אנשי מפ״ם ואחדות־העבודה
יכלו לשיר, בלבם :״עת שיבת
הקואליציה היינו כחולמים״ .אולם לפי כל
:הסימנים, יהפוך חלום זה לגביהם, בחודשים
הבאים, לסיוט אחד ממושך.

רווח נובע מהשקעה מאושרת, ואיזה רווח
מהשקעה בלתי״מאושרת, יהיה המצב עצוב
מאד.

נסיעה מ או שרת
״שעת חירום״ היא מושג רחב. כמו
״בטחון המדינה״ ,הוא כולל כל דבר המתאים
לשלטון. לכן לא היה זה מפליא
כאשר הוציא, לפני שבועיים, נציג האוצר
הוראה חדשה בצורת צו לשעת־חירום, שהקשר
בינה לבין בטחון המדינה היה קלוש
ביותר. הנושא: סוכני־נסיעות.
120 סוכני־הנסיעות של המדינה מתחלקים
לשני סוגים: לויתנים ודגי־רקק. היו אלה
הלויתנים שהגו רעיון: מדוע לא לשכנע
את הממשלה לסגור את המקצוע המכניס
בפני הדגים הקטנים? מאחר שהיו בענף
זה מקרים רבים של הברחות־מסבע ועסקים
בלתי־כשרים אחרים, לא היה קשה לשכנע
את השלטון לבלוע את הפתיון.
קבע הצו: כל סוכן־נסיעות חייב לספק
ערבות בנקאית על־סך 10 אלפים ל״י, שלא
יעקוף את חוקי־האוצר. מכיודן שערבות כזאת
היא דבר יקר מאד, ולא כל אדם
יכול להקפיא סכום כזה בחשבונו הבנקאי,
היה פירוש הדבר חיסול חלק ניכר מן הדגים
הקטנים.
האוצר לא הסתפק בכך. הוא דרש גם
תעודות־יושר משטרתיות, וגם בחינות מקצועיות
לאנשים חדשים במקצוע. פירוש ה
נבל
הזכויות שסודוחו

• צפח לשורח של הכרזות מערב־־גרמניות, שיחיו מכוונות
נגד ישראל. מנחינים גרמניים ידויפו כי לא היה כל מסש בטענות ישראל
על פיסקות בטחוניות בין שתי הנדדינות, אולם למעשה לא יסמנו הכרזות אלה
קילקול של ממש ביחסים בין גרמניה וישראל.

• ברית־המועצות תפתח כקרוב במערכה פוליטית תקיפה,
להשכנתהש לו םבמרחב. התנאים שהיא תציע: חיסול סיכסוך ישראל-ערב
על־ידי קיצוץ גבולות ישראל, והחזרת הפליטים הערביים. צעד זה יגביר עוד
יותר את המתיחות בין ישראל לבין הגוש המזרחי.

• ארצות־חברית תמשיך־ גם להבא לעמוד בסירובה לספק
נשק לישראל, אולם הדבר לא ישפיע על מערכת היחסים כין
ירושלים וושינגטון. ני קיימים סימנים המעידים גי ארצות־חברית לא תתנגד
לכן שמדינות מערביות יספקו נשק לישראל.

• משרד הפנים מפין הצעת־חוק לשינוי סדרי הבחירות
בעיריות. לפי הצפה זז יצביעו תושבי הערים פעמיים: פעם בפד תרשימה
המפלגתית הנראית להם לבחירת חברי המועצה, ופעם בפד מועמד מסויים לתפקיד
ראש העיר. בצורה זו תוכל מפלגה מסויימת לזכות ברוב חברי המועצח אן לא
בראשות העיר.

• צפויה אכזבה לאלה שקיוו כי כעקבות שערוריית הקבורה
כפרדס־חנה ייפתחו כתי־קברות ליד הרשויות המקומיות,
שלא יחיו כפופים לחוקים החמורים של חברות הקדישא
הדתיות. למרות ששר הפנים ישראל בר־יהודה ניסה להנהיג דבר זה בפרדס־חנה,
הבטיח דויד בך נוריון לשר משה שפירא, בעת הדיזניס הקואליציוניים
האחרונים, שהוא לא ירשה פגיעה זו
באינטרסים הדתיים.

• לעומת זאת יופעל לחץ
על הרבנות הראשית למצוא
הסדר לבעיות החליצה. עד כה
היו נאלצות אלמנות ללא ילדים לקבל
תחילה פיטור מאחי בעליהן, לפני שיוכלו
להינשא מחדש. עתה מסתמנת
האפשרות ני נוהג זה ירונך.

• מרכז מפא״י יפעיל לחץ
על דב יוסף שיתפטר מן הכגסת.
מאחר וקיימת במפא״י ההחלטה
ני לא יחזיק איש בשתי משרות צמרת
בבת אתת, וזב יוסף מכהן גם נחבר
הכנסת וגם כגזבר הסוכנות, יתבקש
לפנות את מקומו בכנסת לחיים צדוק,
שותפו של ׳עורן־חדין סיכת נספי. דב
יוסף יתנגד לכך בתוקף.

• תתעורר התנגדות ככנסת
למינויו של ח״כ יצחק רפאל
לתפקיד יושב־ראש הועדח ל־ענייני
חוקה, הוק ומשפט. בראש

המשק
^טלום ל ך, או שר

בשנים עברו, איש לא היה מאושר יותר
מאשר בעל מפעל מאושר. בעוד שחבריו
העצובים שילמו מס־הכנסה (בתוספת יהב־מגן
ומס־חברות) שהגיע בהדרגה עד 630/0
מחדחיהם, שילמו המאושרים רק מס כולל
בסך ״ ,250/במשך המש השנים הראשונות
בהן היתד, הכנסה למפעל, או שבע השנים
הראשונות לקיום המפעל עצמו.
רבים התקנאו במצב מאושר זד״ השתדלו
להצטרף לשורות המאושרים. בהדרגה
עבר חלק גדול מן המשק הפרטי
לפסים אלה, בצורה זו או אחרת. כמעט
כל המפעלים החדשים הפכו ״מאושרים״ ,על-
ידי צירוף בעל־הון זר או אפילו בלעדיו.
שבע השנים השמנות. בשבועות
האחרונים קרה משהו שפגם באושר האנשים
המאושרים. עדיין היו אלד. רק
גילויים ראשונים, אך הם נשאו בחובם
ימים עצובים לעתיד.
לסי החוק הישן משנת ,1950 כל ה;
השקעה בתקופת שבע השנים הראשונות
היתד, זכאית להנחות במס־ההכנסה, אפילו
,נכללו בהן בחלקה רווחים שהושקעו מ־
,חדש. אולם בשנת 1955 תוקן החוק, ו־
:נקבע כי גם במפעל מאושר יש סוגים
שונים של השקעות, אשר לא כולן נהנות
מאותן הזכויות.
החודש נסתבר כי לפקידי מס־ההכנסה
יש פירוש משלהם לתיקון זה. קבעו הם:
רווחים שהושגו במפעל והושקעו בו מחדש,
אינם בגדר השקעות מאושרות. על הר־זדחים
של השקעות אלה יש לשלם מם
רגיל. התוצאה הצפוייה: גביית מיליונים
רבים של מסים על השנים שעברו, ממאות
מפעלים שלא התכוננו לכך.
במקרה אחד הגיע העניו החודש לביתר,משפט.
המפעל הנדון נאלץ להתפשר עם
מס־ההכנסה, להכיר בכך כי אחוז ניכר
מהשקעותיו אינן בגדר השקעה מאושרת.
עשרות מפעלים אחרים, שיגיעו בקרוב למצב
זה, יעמדו על סף משבר חמור. מכיוון
שרק פקיד השומה יכול לקבוע איזה
חעולס חזח •108

ת צ פיוג

המתנגדים יעמוד יושב־ראש הכנסת, יו־סף
שפרינצק, שיבסס את התנגדותו
על נינווקים הקשורים באישיותו של
ח״כ רפאל, הידוע במעשים שאינם תואמים
תמיד את דרישת ועדת חוק
ומשפט.

• דויד כן־גוריון עשוי לע־
•טות צעד ככיוון תיקון היחסים
כינו לבין ד״ר נחום גולדמן. חו
המנצח

שיר
המעלות לדויד
דבר: זכות ויטו של המשטרה הכלכלית
והאוצר על כל מי שיש ברצונו לעסוק
בשטח זה.
מרד דגי״הרקק. כאשר יצא הצו, נסתבר
כי הרבה דגים קטנים יכולים להפוך,
בשעת הצורך, לדג אחד גדול 107 .דגי־הרקק
התארגנו, זרקו מתוך ועד אגודתם את נציגי
13 הלויתנים, הכריזו שניתת־מחאה.
תחילה לא רצה האוצר להכיר בועד החדש,
הסתמך על ההסכם שכרת עם המתיקים.
אולם לא היתד, זאת הפעם נסיעה צלחה.
שר־האוצר עצמו נאלץ להיכנע, להודיע על
נכונותו לקבל משלחת מטעם הקטנים• יתכן
מאד כי בשיחה זו יצטרך לשנות את כימו
הנסיעה.
היה זה רק פרס אחד ממערכה שהפכה
כללית במדינה: המאבק של בעלי האינטרסים
המתיקים וד,מחוסנים בכל מקצוע,
בתמיכת השלטונות, נגד האנשים הצעירים
והחדשים במקצועם. נסיונות מקבילים ל־נסיון

• מזימתם הישנה של מתיקי עורכי־הדין
להשיג הסדר, לפיו יוכלו להופיע
בפני בית־משפט מחוזי רק עורכי־דין הנמצאים
במקצוע למעלה מ־ 10 שנים, ובפני
בית־המשפט העליון רק עזרכי־דין מיוחדי*
שימונו על־ידי השלטון.
• מזימתם של רואי־החשבונות הוותיקים
לסגור בפני יועצים כלכליים אחרים את הגישה
למשרדי מם־ההכנהה. .

גים שונים בתוך מפא״י ילחצו על ביג׳י
לחסל את סיכסוכו עם נשיא התנועה הציונית, בטענת כי סיכסוכים אלה
דוחפים אתגולדמן לגיבוש חזיתות אנטי־מפא״יות בתנועה הציונית ובקונגרס

היהודי העולמי.
• מאבק מר צפוי לאלפי חוכרי־האדמות של פיק״א, שטרם
הספיקו להעביר את האדמות על שמם. אחרי שהאדמות עברו מפיק״א לקרן
הקיימת לישראל, דורשת הקק״ל לשנות את שיעורי דמי״החכירה או מחיר
הקרקע, לפי מחירי־השוק של היום.
• היכון לעליית המסים ברשויות המקומיות. ההתחלה תחיה
בחיפה ובחדרה השמאליות, אחריהן תזדנבנה גם ומניריות הימניות.

• יינתן אשראי גדול יותר לענפי ההלבשה והאריגים,

כדי לחלצם מהמשבר הנוכחי.

• פועלי המשק ההסתדרותי לא ישותפו בקרוב בהנהלות
מפעליהם. בישיבות סגורות החליטה הנהלת סולל־בונה לדחות בהחלט
רעיון זה, שהופץ על־ידי מזכיר ההסתדרות, פנחס לבון, כדי לקנות את דעת־הקהל.

איש־אמונה של גולדה מאיר יתמנה לתפקיד קונסול
ישראל כנידיורק, למרות שהמישרה הובטחה תחילה למפלגה
הדתית. האיש: אורי רענן, כתבו המריני של הארץ בירושלים.
0״הבימה׳׳ תחפו!־ בקרוב לתיאטרץ ממלכתי רשמי. החלום
הישן, שהושם לאל כמה פעמים בועדות־הכנסת, יהפוך פתה למציאות, כפרס
לתיאטרון טל הצגת מחזה־ההסתת של יגאל מן סינזון, המטיף לרצח עורכי
העולם הזה. בצורה זו ייפתרו למעשה כל הבעיות הכספיות של התיאטרון,
יובטחו משכורות השחקנים בשנים הבאות, בלי כ? קשר עם הצלחתס או
אי־הצלחתם האמנותית ויחם הקהל.

במדינה ארכיאולוגיה הסח* שד בועז

ס /כג ר ד
ת ש בץ 05111:1גוה 1056
מאוזן . 1 :סי־גריהן
.5תהליך
הקשור בטקסטיל;
.10 גשם ; .12
ספרתנ״ך; .14 בן
יעקב! .16 בונה
בתים; .18 חצי
קוץ; .19 נטיעת בכמויות עצים
רציניות; .21 בית
החיילים; .22 מס פיק
לי ; .23 כי צד
; .24 רי״ש
יוונית; .25 מח בר
מנגינות; .27
קץ ; .30 כלי מט בח;
.31 מעשה
רקמה ; .33 בן
נח ; .35 מניע ;
.36 במקום; .38
מקצוע צבאי; .39
זריז! .40 תרגי לי
סדר; .41 גי דול
חקלאי ; .43 האיש בקוריאה ; .44
וואדי ; .46 עלמה ; .48 מוסלמי אדוק ;
.49 שקט.
מאונך .2 :אוי ! .3רועה בקר ; .4
מערכה ; .6אותו רוצה ב.ג׳ .לפטר אם
ידליף ; .7ידע־עם ; .8ראשי תיבות ;
.9תכשיט נשי; . 11 פרופסור ומשורר
באוניברסיטה העברית; . 13 מנהל האוצר
! .15 נוח ; .17 יין פסול ליהודי ;

מינויים המקבלים תזכורת על
הסיום המתקרב של מינויים,
מתבקשים להעביר את דמי־החידוש
בהקדם.
עקב הדרישה הגדולה לעי תון,
אין באפשרותנו להבטיח
את המשך המשלוח למינוי אחר
תום תקופת המינוי. על־מנת
למנוע אכזבה — נשמח אם
תחדש את מנוייך מייד עם קב לת
התזכורת.

.18 מבנה חקלאי; .20 קבוצת כדור־רגל
בינלאומית המבקרת בארץ; .23
מלך העדר! .26 יישוב פועלי אגודת
ישראל; .27 הורם את הקרקע החקל אית
; .28 לחם מזרחי ; .29 לוקח חלק ;
.31 זה שלמטה; .32 מה שמשלמים;
.34 מוכר ספרים ; .35 עשיו לבנימין ;
.37 מספר המצוות ; .39 יוצר הגולם ;
.42 שאון! .44 יהיר; .45 מדגסקר,
למשל; .47 מלת קריאה.

פקידים1

תלמידים1

סטודנ טי ם !
הרשמו עוד חיום ג״אוליו גרג״
לקודם הדו־חודשי ( 2א בשבוע) ל־

קצרנות

עברית ו/או אנגלית

בת״א: אגל ז4בר־קנס 4גורדון!
כ חי ס ח: בי״ס ״במעלה* ,החלוץ ו!

חצלחח ם ובם חון!

טלפון־השדה צלצל במחנה משלחת החפירות,
לרגלי התל הגדול של חצור .״נא
להודיע לד״ר יגאל ידין שמצאנו את בועז,״
ביקש קול נשיי.
״את מי מצאתם?״ תמה הטלפוניסט.
״תמסור־נא שמצאנו את בועז,״ חזרה קליר
אפשטיין על הודעתה .״הוא כבר יבין.״
לא היתד. זו הודעת־סתרים שהארכיאולוגיה
החובבת מגינוסר ביקשה להעביר לראש
משלחת החפירות. היא התכוונה לבועז המוזכר
בפסוק האחרון בדברי הימים ב׳ ,פרק
ג׳ ,המתאר את בית־המקדש :״ויקם את
העמודים על פני ההיכל, אחד מימין ואחד
משמאל, ויקרא שם הימני יכין, ושם השמאלי
בועז.״
מתוך התיאור שפירסמה השבוע קליר
בעלון הקיבוץ המאוחד, מסתבר כי למרות
שבית־המקדש שנתגלה בחצור נבנה כ־250
שנה לפני תקופת שלמה המלך, ועוד בטרם
כבש יהושע את הארץ, קיים דמיון רב מאד
בין הבית שבחצור ;בין זה שהוקם בירושלים.
בית־המקדש של חצור היה האב־טיפוס
של מקדש שלמה, ואופייני לאלה שנבנו
במשך דורות בשטח שמצפון־סוריה עד ארץ־
ישראל, בלי כל קשר לבעלים שלכבודם
שירתו.
קודש הקדשים. הדמיון המפליא לא
היה רק ב״יכין״ ו״בועז״ .אפיינה את שניהם
גם החלוקה הפנימית לשלושה חלקים:
קודש הקדשים, אולם תיכוני, וחצר או
עזרה.
באולם המרכזי, הוא קודש הקדשים, ששימש
מקום הפולחן העיקרי, מצאו החופרים
כוך לפסל האל, מצד צפון־מערב. את הפסל
עצמו לא מצאו. מקום זה היה שמור לכוהנים,
ואדם פשוט לא הורשה להיכנס אליו.
הוא היה נכנס דרך העזרה ומביא את
מנחתו.
הכוהנים, כנראה, היו מכניסים את המנחה
לקודש הקדשים, מניחים אותה על ספסל
האבן שהקיף את הקירות, ושעליו נמצאו
כלי־חרם רבים ובהם -שרידי עצמות חיות.
יתכן גם כי היו מעמידים את המנחה על
אחד משולחנות הבזלת, שנמצאו גם באולם
התיכוני וגם בקודש הקדשים.
לפני הכוך עם הפסל היו הכוהנים עובדים
את האל. כיצד היו עושים זאת, אפשר לתאר
בדמיון על פי הכלים שמצאו החופרים
מתחת לעיי־המפולת של קודש הקדשים. היה
זה הציוד הקבוע הקשור בפולחן האל,
ושהיה עשוי ברובו מבזלת. הוא כלל מזבח
מלבני מאורך שעליו חרות סמל השמש,
שני שולחנות לנסך, כיור מעוגל גדול, קערה
בעלת רגל חצוצרה, שני שולחנות מנחות
בחלקים שונים של האולם, ושתי מימיות
גדולות מחרס.
השלל שלא נלקח. שעה שנתגלה,
היה חלק מציוד זה הפוך. קורות עץ שרופות,
שנמצאו במקומות רבים במקדש, העידו
על סופו של הבנין, כמאכלת לאש הכובשים.
כובשים אלה לקחו כנראה את פסל
האל המרכזי! אולם מאחריהם השאירו כמה
פסלונים של אלילים אחרים, אשר בוודאי
נראו להם כפחותי ערך — לשמחתם של
הארכיאולוגים.
על הרצפה נמצאו פזורים חרוזים צבעוניים,
חיפושיות בעלות כתובות במצרית,
אוסף של צדפי-ים, חותמות גליל ופסל קטן
מבזלת יפה במיוחד, של דמות היושבת על
כסא בעל רגלי חיה. תסרוקת הדמות היא
מצרית, אם כי קלסתר?ניד. צפוני בהחלט.
נמצאו גם פסלונים מברונזה, ביניהם דמות
אל בעל אופי סורי; שני פסלונים שטוחים
ומסוגננים של אלת הפוריות, ופסל קטן
של שור.
אולם סוד אחד לא גילה עדיין העבר:
זהותו של האל הנעלם ושל העם אשר
בנה לכבודו בית־מקדש כזה.

בני טובים
חו ב ב המכוניות
יעקב שאולוב ,20 ,היה מוכר בין החברה
כאדם היודע לעשות חיים. כמעט מדי
לילה היה מופיע במכונית פרטית, אם כי
לא תמיד באותה המכונית. שבע פעמים
התחלפה מרכבתו: פורד, הנרי ג׳י, שברולט.
עד אשר לילה אחד, ל מי חודש, עצרה
אותו חוליית שוטרים לביקורת לילית במ
בואות
תל־אביב. הוא לא יכול היה להוכיח
כי הוא בעל המכונית שבה נהג. במהרה
הסתבר כי היתה זו מכונית שנגנבה לפני
שעה קלה בסימטה תל־אביבית.
השבוע, ששה ימים אחרי ששלושת שופטי
בית־משפט השלום בתל־אביב דנו שני בני
נוער לשנת מאסר על תנאי, על גניבת
מכוניות (העולם ׳הזה ,)1057 הופיע שאולוב
לפני שופט השלום חיים שטיינברג לשמוע
את גזר־דינו. היה זה גזר דין חמור.
קבע השופט :״אין להעלים עין מהמסיבות
החמורות של המקרה. ראשית: הנאשם
נדון חודשים ספורים לפני שביצע את העבירות
הנידונות, שהם שרשרת של מקרי
גניבות, וכן נידון על עבירות אחרות וביניהן
עבירה על החזקת כלי־יריה בלי רשיון,
אשר עליהן נידון הנאשם לארבעה חודשי
מאסר. הוא גם נידון באותה תקופה על
עבירות צבאיות ונשלח על־ידי בית־דין צבאי
למאסר של תשעה חודשים. והנה, רק הספיק
הנאשם לצאת מכתלי בית־הסוהר הצבאי, וכבר
שב לסורו וביצע הפעם שרשרת של גניבות
מכוניות, לעיתים לילה אחר לילה ולעתים
כמה פעמים באותו לילה. אין ספק שהנאשם
מהתה סכנה לציבור.״
גזר־הדין: שנה מאסר ושנה נוספת של
מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

שיטת ע בו ד ת
השבוע גילה אחד מגונבי המכוניות של
כנופיית בני הטובים של הרצליה אחת השיטות,
שבהן הצליחו הוא וחבריו להערים
על המשטרה, בעת שזו הציבה מארבים
בכבישים ללכידת רכב גנוב.
כצעד ראשון היו הבחורים גונבים רשיון
מכונית — דבר לא קשה במיוחד, מאחר
ונהגים רבים רגילים להשאיר את תעודות
המכונית בתא הכפפות הקטן.
עם רשיון ביד, היו אנשי הכנופיה מכינים
לוחיות שנשאו מספר זהה לזה שהיה רשום
ברשיון הגנוב. אחר היו מחפשים מכונית
שהתאימה לסוג המצויין ברשיון, גונבים
אותה, מורידים את לוחיות־המספרים שלה,
ומרכיבים במקומן את הלוחיות המזוייפות.
כאשר היו חוליות הביקורת של המשטרה
עוצרות את הצעירים במכונית הגנובה, היו
הגנבים בטוחים לגמרי שלא ייתפסו בקלקלתם.
כי השוטרים היו מסתפקים בבדיקת
מספר המכונית ובסוג הייצור שלה. מומחי־רכב
היו אולי מגלים כי שנת הייצור של
המכונית לא התאימה לשנת הייצור המצויינת
ברשיון. אך השוטרים שלא התמצאו במיוחך
בעניינים אלה היו מעיפים מבט שיגרתי במספרים,
ומאותתים לצעירים להמשיך בדרכם.

נוער

הבה בצידו
מלכה, נערה נחמדה בת ,14 היתד, מופתעת
מן הסיפורים ששמעה ברובע מגוריה ביפו.
הנערים בשכונה סיפרו, לא פחות ולא
יותר, מאשר שהיא, מלכה, הינה חברתו
הקבועה של נוריאל, נער בן 14 אף הוא,
הגר בסביבה .״ראינו צילום שלך יחד אתו,״
סיפרו לה.
ואמנם, היה בכיסו של נוריאל השחרחר
והמפותח צילום בו הוא נראה חובק את
מותנה של מלכה .״אני מטייל אתה מזמן,״
התרברב בפני חבריו .״אנחנו חברים הכי
טובים, והיא אוהבת אותי נורא.״
מלכה, אשר מימיה לא החליפה מלה עם
הנער, רצתה לדעת מניין הגיע אליו צי־לומה.
היא פנתה לצלם שצילם אותה, שאלה
אם הוא אשר נתן תמונה לנוריאל. הצלם
הכחיש בכל תוקף, סיפר על מקרה מוזר
שאירע לפני כמה שבועות, כאשר נפרץ
חלון־הראוה של צלמנייתו בלילה, ונגנבו מתוכו
תמונות שונות. אחת מהן היתד, תמונתה
של מלכה.
תמונותכ לי ל ה. הנערה והצלם פנו
למשטרה, וזו הביאה את נוריאל למשפט.
השבוע הסביר הנער לשופט הנוער בתל-
אביב את פרשת היחסים בינו לבין מלכה:
״אני אוהב אותה מזמן והיא גם כן.״
האם ניתן לו הצילום על״ידי הנערה עצמה,
כמקובל בין אהובים? הסתבר שלא. נוריאל,
כך סיפר, טייל לילה אחד ברחוב, מצא בו
ערימח תמונות. אחת מהן היתד, של מלכה.
השופט לא האמין לו, ביחוד לאור העובדה
כי לזכותו של הנער המתרברב-היו שלוש
הרשעות קודמות על פריצה וגניבה. אך
מחוסר הוכחה זיכה אותו.
התמונה נלקחה ממנו, וכדי שלא יוסיפו
העולם תזה 1058

ביוזמת ״העולם הזה־ החל השבוע הבירור המשפטי של הפשע שהסעיר אה המדינה

חטיפת תמר-מעופם מספר 1
תעלומת החטיפה הגיעה לשיאה. האשמות והאשמוודנגד ניסרו
בחלל. תעמולת-לחש אדירה מטעם הש.כ. האשימה את עורכי
״העולם הזה״ עצמם בחטיפת כתבם, או בביום החטיפה. בלונדון טעך
ח״כ יגאל אלון כי החטיפה בוצעה על־ידי גון? שלישי, כלתי־ידוע. בתל־אביב
כתב חי״ב יוחנן כאדר כי יתכן שקיימת מחתרת קרובה למפא״י,
שביצעה את החטיפה.
השבוע הגיע אל השופט המשפט הראשון הנוגע לפרשת חטיפת אלי
תבור. מגישיו היו עורכי ״העולם הזה״ עצמם, מתוך כוונה
להביא סון ז־סוף את הפרשה לבירור פומבי מוסמר. התביעה: קובלנה
פלילית נגד כעלי ועורכי ״דבר השבוע״ ,על הוצאת דיבה.
כר השבוע הוא שבועון מכובד מאד.
| הוא נושא בראש גליונותיו את שמה
המפואר של ההסתדרות הכללית של העובדים
העברים בארץ־ישואל. אולם בחוגי מפא״י
מתיחסים אליו בזלזול רב. בעיניהם הוא רק
אחד הכלים הקטנים יותר בתזמורת הגדולה,
הסרה למרותו של מנגנון־החושך. בימים כתיקונם,
אין המנגנון טורח אפילו להפעיל
כלי זה. הוא סומך יותר על שבועון־הרפש
שלו, המתחרה בראש־וראשונה בשבועון המכובד
דבר השבוע.
אולם הימים לא היו כתיקונם. הפעם
אי־אפשר היה לוזתר אף על כלי אחד.
דבר השבוע נאלץ להתגייס. לרוע המזל,
לא היה לו הנסיון הרב כשל הבטאונים
שהגיעו לדרגה גבוהה של יצאנות עתונאית
מקצועית.
בטאונים אלה לא העזו לחזור בגלוי
ובפה מלא על השמצות הש.ב. הם הסתפקו
ברמזים שקופים, בלחישות, בסילוף עדין של

ך* ך הופיע בשיא פרשת־החטיפה המאמר
המחוכם הבא בעמוד המערכת של דבר
השבוע, חתום בראשי־התיבות של יצחק יערי,
אחיו של מנהל דבר:
לפני עשרה ימים בוצע מעשה־פשע, העושה רושם כי השאנטאז׳ וגניבת־הדעת שבו
הס ללא דוגמה לנוח שידענו בעבר. העולם
הזה נהג עתה, בנראה ,״בלי מורא ובלי
משוא־פנים״ גם כלפי כתבו, אם כי הוא מנהל
הסתה בלתי־מרוסנת נגד מוסדות הבטחון
במדינה, שהם כביכול חטפו את ״הכתב הבכיר,־
שלו, חקרוהו ויעינוהו.
זה חדשים ושנים מנהל עתון זה השמצה
פרועה נגד מוסדות, אישי מדינה, משוררים
וסופרים, בשל חשבונות־סתר אפלים שלו
ושל שולחיו, מקנטר ומפעפע ארס ביחס לכל
אדם הקשור בחוק ומשפט בארץ הזאת• שבועון
זה מנסה לשכנע לשוא, כי מישהו

מפחד מ״גילוייו״ ,חושש מ״תיקיו״ ומשתמט
מ״חוליות־הכיסוי״ שלו.
ש.ב. אינו גוף בלתי־ליגלי במדינה, כי
אם זרוע חוקית שלה ולכן איננו חייב להשתמש
באמצעי גנגסטרים, כגון ׳הלבשת שקים
על ראשי אנשים שהוא חפץ לחקרם. יתרה
על זו: מה שנעשה לאותו כתב — אלה
יהן בדיוק השיטות שבהן השתמשו ארגוני
המחתרת שהיו קרובים לעורכי העולם הזה.
זה חדשים שעורכי אותו שבועון מזהירים
את קורא״הם, כי עוד מעט יתנקש ו בהם,
ומכיוון שזה לא קרה — פקעה סבלנותם. הס
מחכים בקוצר־רוח ל״פוגרוס״ ,למאסרים, ו הללו
בוששו לבוא. ואם לא בא ש.א בא
ש.יע — .שרותעצ מי .״
24 שעות אחרי הופעת הגליון ברחוב כבר
היה כתג־האישום מוכן. המתלוננים: אורי
אבנרי, שלום כהן וחברת העולם הזה בע״מ.

** מ קו מו ^ ס ^ עקב רנ דו ר ^ רקא טו
*) גבה־הקומה של דבר. סוללה של ספרים
עבי־כרם נערמה לפניו. טען מדור: התביעה
פגומה, כי חברה-בערבון־מוגבל אינה יכולה

כאשר פתח בשיחה עם שותפתו לספסל הרכבת,
ניאותה הגברת להשיב לשאלותיו.
פייגמן הזמין שתי כוסות בירה, ותחת
השפעת המשקה והחברה הנעימה החלה האשד,
לשפוך את לבה. היא סיפרה כי הינד,
אלמנה ובודדה בחיים• ״גם אני אלמן,״ הת־וזדה
הגבר בהתרגשות. ברור היה כי הגורל
הרחמן הוא אשר זימן את השניים באותו
קרון רכבת. כאשר ירדו בחיפה ליווה סייג־מן
את האשד, למלונה, נשא באדיבות את

מזוודותיה עד לחדרה, לא מיהר להיפרד.
הם סעדו את ליבם יחד במסעדה, בילו
בנעימים את שהותם בחיפה.
אכזבת האלמנה העליזה. הידידות
נמשכה והתהדקה בתל־אביב. פייגמן היה
מבקר את ידידתו החדשה בדירתה, הציג את
עצמו כאיש בעל עסקים. לא עבר זמן והוא
הציע לשאתה לאשה.
מדי פעם היה נאלץ ללת־ת ממנה סכומי
כסף קטנים לצורך עסקיו. האלמנה העליזה,

שסוף־סוף מצאה נפש אחות, לא עמדה על
קטנות. היא נתנה לאהוב־ליבה 150ל״י במזומנים,
חמש טבעות זהב, שבעה כפתורי
זהב וטבעת משובצת יהלום. כהוכחה לאהבתו
ולכוונותיו הרציניות, קנה לה פייגמן
טבעת יהלומים במתנה.
האלמנה לא היתה כה טיפשה כסי שאפשר
לחשוב מהתנהגותה. היא הלכה לצורף,
לבדוק מה ערכה של טבעת האירוסין. שם
(1הנושך בענזוד )12

מקומם בבית־הסוהו!

אף אחד מהם לא קם ואמר בפה מלא,
בצורה הפתוחה בפני תביעת־דיבה, את אשר
אמרו הדוברים המחוסנים: כי עורכי העולם
הזה, בשיתוף עם גורמים אפלים אחרים,
ולצורך מטרות אפלות עוד יותר, חטפו בעצמם
את אלי תבור, או ביימו את החטיפה.
עד שבאו היהודים הטובים וחסרי־הנסיון
של דבר השבוע. כמו שוורים דהרו לתוך
חנות־החרסינה, מלאי התלהבות על ההזדמנות
שניתנה להם, סוף־סוף, להוכיח כי גם הם
מביאים תועלת למנגנון־החושך.

הבריות בשכונה לרנן על בתם, חתכו הוריה
של מלכה את התמונה לגזרים בבית־המשפט.

דרכי אדם
בגי שה ברכבת
גבר גבוה ונאה, סמוק-לחיים ובעל שיער
שטיני מכסיף, התיישב בקרון הרכבת שנסעה
מתל־אביב לחיפה. על אף גילו ( )59 עשה
יצחק׳ פייגמן רושם אלגנטי ומושך. על כן,
העולם הזה 1068

מזדי או לא?

לתבוע לדין פלילי חברה־בערבון־מוגבל.
במשך קרוב לשעה ניסה לבסס טענה זו,
שלא הושמעה עוד מעולם בבית־משסט ישראלי.
מדי פעם התפשט חיוך בקרב הקהל*
מדור לא הסתפק בכך. טען הוא: דברי
דבר השבוע כלל אינם בחזקת הוצאת די:ח,
כי אין זה נכון שמשתמע מתוכם כאילו
העולם הזה חטף את תבור, או מסר הודעה
כוזבת. היתה זאת למעשה הודאה חלושה
שאין שמץ של אמת בהשמצה הזדונית, ופי
לכל המנגנון האדיר של השלטונות, אחרי
חקירה שלא היה כדוגמתה בהיקף, אין
שמץ של הוכחה לביסוסה.
השופט מגורי־כהן, אדם אוהב־שלום מטבעו,
ראה סיכוי לשלום. הציע הוא: מדוע לא יסכימו
הצדדים לסיים את הפרשה בהתנצלותו של
דבר השבוע? קרא עורף־הדין אריה מארינ־סקי,
ממשרד שמואל תמיר :״העולם חדה
אינו זקוק להתנצלות. אולם אם עורכי דבר
השבוע יקומו ויכריזו בפה מלא שטענותיהם
היו שקר וכזב, נבטל את התביעה.״
הוסיף מארינסקי :״אם צודקים רמזי דבר
השבוע, ועורכי העולם הזה באמת ביצעו
את החטיפה, הרי מקומם בבית־הסוהר. רו-
בת הציבור דורשת כי הדבר יבורר באופן
דחוף׳ כי לא יתכן שאורי אבנרי ושלים
כהן יתהלכו חופשיים אם ההאשמות צודקות.
אולם אם דבריהם של עורכי דבר השבוע הם
שקר בזדון, אזי חייבים הם לתת את הדין.״
בן־אלול ויערי לא נתנו תשובה ברורה.
השופט מגורי־כהן הזמין את הפרקליטים ללשכתו,
קבע לבסוף פגישה שניה לסוף
השבוע, כדי לתת לאנשי דבר השבוע להימלך
בדעתם.
למעשה לא מצאו את עצמם בן־אלול ויעדי
לבדם במבוי הסתום. אנשים גדולים
יותר, וביניהם ראשי מנגנון־החושך, נאלצו
עתה לערוף את חשבון נפשם:
#האם לתת למשפט להימשך, ולהוכיח
בפרהסיה כי מסע־ההשמצה האדיר שלהם,
שנעזר בכל כלי־התעמולה של השלטון,
היה משולל אף שמץ של אמת.
• להודיע מיד קבל עם ועדה כי דבריהם
היו שקר וכזב?
היתד, זאת ברירה בלתי־נעימה מאד. שהרי
במקרה השני, אין מנוס מן השאלה הציבורית
הבאה: מדוע שיקרו דוברי השלטון
בפרשת תבור? מה הם רצו להסתיר?

העולם הזה (ימין) ,בהשמיעו את הטענה הבלתי־רגילת שיש לשלוח

פרט זה או אחר. הם התחבאו מאחורי גבו
של דובר רשמי כלשהו. הם ציטטו את
דברי־ההשמצה של עמוס בן־גוריון ומשרתיו,
המחוסנים בתוקף החוק מפני כל תביעה על
הוצאת דיבה, או רמזים שפלים שהושמעו
מעל הבמה המחוסנת של הכנסת.

שואל השופט את משה בן־אלול, עורן דבר השבוע,
וכתבו יצחק יערי (עומדים מימין{ ,הנאשמים בהוצאת
דיבה על אורי אבנרי ושלום כהן (יושבים) .הנאשמים ניסו להתחמק מן התשובה לשאלה,

הנאשמים: חברת דבר בע״מ, דפוס דבר
בע״מ, עורך דבר־השבוע משה בן־אלול וכותב
הרשימה, יצחק יערי. סוף־סוף היתה הדרך
פנויה לבירור משפטי.
אילו היה לש.ב. שמץ של צידוק הגיוני
לביסוס השמצותיו, אשר דויד בן־גוריון חזר
עליהן בכנסת, הרי ניתנה לו הזדמנות של
זהב. עורכי העולם יחזה עצמם הכניסו את

את שולחיו לכלא אם נכונות השמצות דבר השבוע. השופט מגורי־כהן
מקשיב בכובד־ראש, שעה שפרקליט דבר, יעקוב מדור, משחק
בכרך של התנ״ן, המונח דרך קבע על דוכן־העדים בבית־המשפט.
ראשם לעניבת־החנק. כל אשר היה על
הש.ב. לעשות היה לספק את החומר שלו
לפרקליט דבר השבוע. לטעון כי אמנם ה־
׳עולם הזה חטף את כתבו! כך שפרסומי
דבר השבוע היו אמת, ולא דיבה.
אולם כאשר הרים השבוע השופט ד״ר
יוסף מגורי־כהן את ראשו וביקש את
בן־אלול ויערי לקוב ממקומם ולהודיע
אם הם מודים באשמה או לא, לא הידהדה
באולם תרועת־החצוצרה של הש.ב. תחת
זאת נשמע קול ענות חלושה. הנאשמים השתדלו
להתחמק מן הדיון בהאשמותיהם.

מי ילד לבית־הסוחרץ

שלושח הנאשמים נשלחו למאסר• עולם בעוון וצח בכוונה תחילה -אורם חל

ברשת רצח קסטנר
* * חו ץ ל כי ת * המשפט רבתה המהומה. כל הצעדים ננקטו כדי למנוע התקוממות
המונית• שוטרים מזוייגים בתח־מקלעים, סוכני ש.ב ,.מכוניות־משטרה, כמעט מילאו
את הכביש הרחב, דרוכים לקראת כל אפשרות.
אולם כל המהומה היתר, מיותרת. המשטרה פשוט לא היתד. מעודכנת. כי דקות מעטות
לפני כן החליטו שלושת השופטים במשפט רצח קססנר החלטה שהיתר, לה משמעות ציבורית
עצומה: שלא היתר, קיימת מחתרת כלל.
בפסק־דין ארוך ומנומק, שהוקרא בקול שקט ועניני על־ידי מרדכי קנת, הנשיא התורן
כסוף־השיער וצעיר־הפנים של בית־המשפט המחוזי בתל־אביב, בשם עצמו ובשם שני
השופטים האחרים, יצחק זונדלביץ ויצחק גביזון, נקבע כי ד״ר ישראל רודלף קססנר נרצח
בידי זאב אקשטיין, שנסתייע בדן שמר, אחרי ששודל לכך על־ידי יוסף מנקס. שלושתם
הורשעו ברצח בכוזנד, תחילה, נידונו לעונש היחיד שנקבע בחוק על פשע זה (;אחרי ביטול
עונש־המח־מ) :מאסר־עולם.

סוף מ חו? ח ש די ס
ך * יהזחפסל ״ דין שהצטיין בהגינותו, סיום מתאים למשפט בו גילו השופטים
ן | התנהגות למופת, רכשו חזרה, בעצם הופעתם, הרבה מן האימון בבית־המשפט הישראלי,
שאבד בשנים האחרונות. כל עוד לא בוטל פסק־הדין בערעור (שיוגש, כנראה, על־ידי
שלושת הנאשמים) ,הריהו מהודה את הסיכום המוסמך של העובדות בפרשה זו.
היתד, זאת הצלחה משפטית ניכרת למרים בן־פורת, התובעת השאפתנית, אשר השקיעה
בתביעה להט נשי כה רב, עד שר,רתיחה לא פעם את שלושת יריביה הגבריים. אולם בצד
הצלחה משפטית זו עמד כשלון ציבורי ופוליטי מדהים של שולחיה, כשלון שמשמעותו
היתד, הרבה יותר גדולה מעצם החיוב הפלילי.
כי השופטים שחייבו את מנקם־אקשטיין־שמר באשמת רצח, זיכו את שלושתם מן האשמה
השניה: ניהול מחתרת והשתתפות פעילה בה. בכמה משפטים שקולים וכבדי־משקל, הנחיתו
השופטים מכת־מוזת על מחול־השדי* שטופח בשנה האחרונה על־ידי מנגגון־החושך, אשר
המציא חצי תריסר מחתרות שונות ומשתלבות, וקשר אליהן את כל האישים והחוגים
שרצה לקברם.
החלטה זו נתנה לא רק סיוע חזק לזיכויים בעתיד ישל יעקוב חרותי, ד״ר ישראל שייב

של זאב אקשסיין, רגע אחרי
קריאת פסק־חדין, משוחחים פס
הסניגור אלכסנדר מל על האפשרות להגיש ׳ערעור. זו
הפעם הראשונה שבני משפחת אקשטיין באים לבית־הסשפס.

האם והאח

האדם השל

ס כי היתד, קיימת מחתרת זדונית, בהנהגת ישראל שייב, יעקוב חרותי (ולדברי
שבועון ד,ש.ב ,.גם שמואל תמיר ואחרים) ,שהיא הפעילה את מנקס.
מן* הרגע הראשון לא היה שמץ של הוכחה לגירסה זו. אולם התביעה הכללית נאלצה
ללכת, אולי בניגוד לשיקולה המקצועי, בתלם זה שנקבע לה. מרים בן־פורת הוכרחה לעשות
מעשי־להטים לולייניים כדי להוכיח את קיומה של מחתרת, הזניחה תוך כדי כך אח
הצעדים המשפטיים הראשונים, כגון הוכחת עצם סיבת המוות של קססנר*.
כאשר מוטטו קנת וחבריו את בנין־ד,קלפים הזה, לא נשאר מנוס מלעורר מחדש את כל
השאלות שהטרידו את הציבור בשנה האחרונה. הן לא יבוררו בבית־המשפס. הן יכולות
רק להתברר בויכוח ציבורי עניני ואחראי. חשיבותן לגבי עתיד המדינה, וטיהורה מנגעים
ציבוריים, עצומה.

מי משך בחוטים?
ך* תעדר גי רסחמוסמכת של •ות״חמשפט, ואחרי שלילת עצם קיומה של מחתרת,
<•1נשארו למעשה רק שתי גירסות לגבי הרקע הציבורי של רצח קסטנר:
0או שהרצח תוכנן בצורה מקרית על״ידי שני אנשים, שלא היו לגמרי שפויים בדעתם

למי, זח הועיל?
מחרתמותו של ישראל קסטנר הופיע העולם הזח ( )1014 והשמיע את החשד כי
/היוזמה לרצח קסטנר לא באה רק מצד מחתרת קיצונית מטורפת, אלא גם מצד חוגים
הקרובים לשלטון. הוא ביסס חשד זה על שרשרת של שיקולים הגיוניים, אשר כל חוקר
מקצועי מעלה אותם נוכח פשע: למי הועיל הרצח? מי הפיק ממנו תועלתז מי היה מעוניין
להשתיק את קסטנר? מי היה מעוניין בסנסציה פוליטית שהסיחה את דעת־הקהל בליל
הנסיגה מעזה?
מאותו רגע היתד. המדינה כמרקחה. חשד רדף חשד, האשמה רדפה האשמה. נתן אלתרמן

דן שמר מכסה את

פניו בעתון, שעה
שחוא מוצא מאולם
אחרי שנידון למאסר־סולם.
בזמן קריאת פסק־חדין ישב
חיוור וקפוא, סבלי להגיב.

ורונוק גרינברג מן האשמות שיוחסו להם. היא נתנה נם דחיפה אדירה חזקת לשאלות
המודאגות שריחפו בציבור מן הרגע הראשון: מי נושא האחריות הציבורית לרצח?
שלושה אנשים חויבו אישית ברצח. אחרי פסק־הדין הם הפכו לשלוש נפשות המחפשות
מחבר לעלילה. כי פסק־הדין, שקבע כי מנקס שידל את אקשסיין לרצוח את קסטנר,
ושאקשטייץ גייס למשימה את שמר, לא ענה על כמה וכמה שאלות, שלא נגעו במישרין
לזוימר המשפטי:
0האם, ידע ד,ש.ב. מראש על הרצח?
• האם היה אקשטיין קשור עדיין עם הש.ב( .או שלוחה אחרת של מנגנח־החישך)
סמוך לליל הרצח?
0מי יום את הרצח, מי העלה את רעיון הרצח בשיחות אקשטיין־מנקם, ואילו מסרות
פוליטיות קא לשרת?
בית־הטשסט נמנע מלהיכנס לשאלות אלה, אולי מתוך מחשבה שלא כדאי להכניס ראש
בריא למיטה חולה, כשהצד המשפטי הטהור אינו מחייב זאת• אולם עצם ההימנעות, אחרי
חדשים ארוכים של שמיעת עדויות, ואחרי שניתן פרסום ציבורי כה רב לחשדות המודאגים,
היחח לה משמעות משלה.
אי־הדיבור על ד,ש.ב. בפסק־דין כזה, בנסיבות כאלה, גם הוא בחזקת דיבור.

(ושעשו את אשר עשו מבלי לחשוב עד הסוף על כך שהרצח משרת מבחינה פוליטית דווקא
את החוגים בהם רצו לם גוע<.
0או שמישהו משך בחוטים מאחורי הקלעים, הפעיל את אקשטיין עד הרגע האחרון,
והפיל גם את מנקס, חסר התבונה הפוליטית, למלכודת פוליטית — בגרמו לכך שמנקם
עצמו שידל את אקשטיין לבצע מעשה שהיה לטובת אותם האנשים ואותו המשטר שרצח
לפגוע בהם.
ברירה הגיונית זו היחה מובנת מאליה מן הרגע הראשון, ועל כן הוטל כל כובד המשקל
של השלטון על כפות המאזניים כדי להוכיח שקיימת גירסה שלישית, זו שהופצה במשך
כמעט שנה על־ידי כל כלי־ד,תעמולה הרבים של השלטון:

ומכרות של ידידות שלושת חנאשמים מילאו
את שלוש קומות חדר־המדרגות, שעח שהוקרא פסק־חדין.
בלשי תל־אביב לבשו מדים, הגבירו עס אנשי הש.ב. את השמירח.

קהל מעריצות

תבע ״ ל ד רו ס ״ כל מי שמעז לחשוד כי שליחי השלטון היו מסוגלים לבצע מעשה כזה.
מסע עצום של תעמולה כוון נגד כל יריבי השלטון, האשימם ברצח. נגד חפולס חזח נפתח
מסע־רדיפות שלא. נסתיים עד היום.
אולם לאט־לאט התרומם המסך. בזו אחר זו נחשפו עובדות מוזרווז. תוך כדי ויכוח זה
נאלץ שרות־הבטחון לצאת מן המחתרת ולהזדהות לעיני הציבור. דוברים רשמיים של
המוסד נתנו ראיונות לעתונאים מקורבי* דויד כן־גוריון הופיע בפעם הראשונה בכנסת
והודה בקיומו של ד,ש.ב( .שעד אז הוכחש עצם קיומו רשמית) .אדם שקרא לעצמו ״הממונה
על שרוחי הבטחוך הופיע על במות ציבוריות.
הגילויים שנתגלו במשך עשרת החודשים מאז הרצח באו טפין־טפין. כל אהד מהם זכה
לניתוח ולהערכה מיד עם פירסומו. אולם עד כד, לא נעשה נסיון לצרף את כל העובדות
האלה יחד. עתה, עם סיום התהליך המשפטי, לפי שעה, הגיעה העת לברר סופית את השאלות
הציבוריות הנוקבות.

חאמת עד תומה -כמעט
ך • שאלח מספר אחד היתת: מיהו זאב אקשטיין ז בשם מי פעל! מי הפעיל אותוז
1 1הפצצה הראשונה הוטלה כמעט במקרה. בחקירה מוקדמת נגד יעקוב חרותי, שהתנהלה
במקביל לחקירה המוקדמת נגד מנקס־אקשסיין־שמר, הופיע מטעם הש.ב. עד ששמו נאסר
תחילה לפרסום, ונתגלה אחר־כך כדניאל זרניצקי, סוכן הש.ב. ושליחו. בחקירת שתי־וערב
גילח זרניצקי בהיסח־הדעת מ זאב אקשסיין היה פעם ״קשור עם מוסדות הבטחוף.
• חשופסיס חזו את ספנת אלכסנדר טל, סניגזרז של אקשנזיין, כי לא הוכח כיל שקססזד
מת כתוצאח מיריות אקשטיין. נקודת זו תשמש, בלי ספק, ציר וזפירפור שיוגש ננל־ידי נול.

ול הש.ב. בכל פרשת הרצח לא התבור

פסק־הדין

זו היתד, הפצצה שהרעידה את הקהל׳ גרמה בפעם הראשונה לגיבוש חשד ציבורי מוחשי
מאד, שתבע מענה מיידי. המענה בא כעבור כמה ימים, בעתון הקואליציוני ׳הארץ, כאשר
פירסם הכתב זאב שיף ראיון מיוחד שניתן לו על־ידי ״דובר שמת־הבטחוך. תחת הכותרות
״האמת עד תומה״ ו״סוכן כפול* כתב שיף בשם הדובר:
״בתחילת 1954 הופיע צעיר כבן 20 במשטרה. הוא הציג את עצמו כזאב אקשטיין __
בנובמבר 1954 הובאה הוכחה ברורה כי הוא מופעל על־ידי יעקוב חרותי נגד הש.ב.
למעשיה לא חיו בטוחים (בש.ב ).עד היום אם אקשטיין הוחדר אז במתכוון לש.ב. כסוכן
כפול, או שהחליף את עורו רק לאחר זמן
במלים אחרות: ד,ש.ב. טען כי אקשטיין נשלח לש.ב. מטעם המחתרת. כך נתעורר הרושם
בציבור כי אקשטיין היה באמת מוותיקי המחתרת, איש הימין הקיצוני, וכי קשריו עם
הש.ב. היו חלק משליחותו המחתרתית.
באותו קו נקט ד,ש.ב. בהסברות אישיות נרחבות. בכל מקום הושמעה בפיו הטענה כי
אקשטיין היה תמיד איש מחתרת, שרק סוגן לש,ב. כמרגל.
אחרי שלושה חדשים הטריח את עצמו לבית־המשפט הממונה על שרותי הבטחון,
ששמו נאסר לפרסום. גם הוא, כשאר אנשי ד,ש.ב ,.העיד דוזקא במשפט חרותי, אך התרחק
ממשפט אקשטיין כמו מבית נגוע בצרעת. הסיבה: במשפט חרותי אי־אפשר היה לשאול
שאלות על פרשת אקשטיין וקשריו האמיתיים עם הש.ב.
בחקירת שתי־וערב הודיע הממונה על שרותי ד,בטחון, בהזדמנות זו, בשבועה :״אקשטיין
לא חיח איש ש.ב. כנה. חוא היה שליח המחתרת לש.ב( -.העולם הזד<1035 ,

שליח הש.ב. למחתרת
ך* ףעמדוהדכ רי ם עד שנשמע קולו של זאב אקשסיין עצמו בבית־המשפס. הוא
?יי -הרם את הודעות דוברי הש.ב ,.מהן הסיק הציבור עד אז את המסקנה כי אקשטיין
ניסה אמנם לרגל בש.ב ,.אך היה ביסודו איש המחתרת הימנית מקדקדו ועד לכפות רגליו,
חדור תורת־הארס של מלכות־ישראל, כך שלא היה מקום לביסוס החשד כי אמנם יבול
להיות שפעל בהשראת השלטון בליל הרצח.
כי משנשמע קולו של אקשטיין, נסתבר כי הודעות דוברי הש.ב. היו שקר. הדבר
נרשם שחור על גבי לבן בתיק משפם קסטנר, והוא עצמו חייב לזעזע את הקהל אולי
יותר מכל פרט אחר במשפט זה. שהרי אם מוסד ממלכתי מוסר פעם אחת דברי־כזב,
איך אפשר להאמין לשאר הודעותיוז
תחילה נשמע קולו של אקשטיין מתוך מכונת־הקלטה, שהופעלה בידי חוקר־הש.ב. צבי
אהרוני, כחלק מעדויות התביעה במשפט. אמר הקול :״דירבנתי את עצמי להתמסר למה
שנראה לי אז כאידיאל. אידיאל זה פעילות מפלגתית, נאמנות למפלגה (מפא״י מתוך
כנות גמורה, נאמנות גמורה למה שאני מאמין בו, ניגשתי למשטרה ואמרתי שאני
רוצזז לדבר עם קצין ...הוא אמר: אשלח לך את מישהו, ושלח את שלמה שלמה,
איש הש.ב ).אמר לי :״שמע, אתה שמעת על סולם ועל שייב וכו׳ו אמרתי לו שלא שמעתי
.טעזלם ״אז תלך לשם,״ אמר שלמה.״ (העולם הזה .)1049
כעבור שבוע, שוב נשמע קולו של אקשטיין. הפעם לא דיבר באמצעות סרס מוקלט,
שאפשר לקצצו ולבשלו, אלא מסר עדות מעל דוכן העדים, לעיני השופטים. קבע אקשטיץ:
״יש לי חבר בשם סגל פגשתי אותו לפני שהתגייסתי לצבא הבנתי שהוא בש.ב
רציתי להתקבל לשם — זה היה ענין רומנטי בשבילי( .אך) זה שקיבל אותי לעבודה
(בש.ב ).אמר לי שזו עבודה קשה ועשה לי את זה שחור. עזבתי את זה זה היה,
בערך, לפני שש שנים, ומאז נמצא שמו של זאב אקשטיין בתיקי ד,ש.ב.
בהמשך סיפר אקשטיין כיצד פגש את איש ד,ש.ב. דניאל זרניצקי בקפה כסית, הלך עמו
לביתו, ושמע מסי זרניצקי הטפה נגד המדינה והמשטר. זרניצקי הראה לו חימר מחתרתי
נגד הממשלה, ונם מחסן של נשק. בבוקר הלך אקשסיין למשטרה למסור לה על דברי
זרניצקי, מבלי לדעת שזרניצקי עצמו הלך מן הסתם באותו רגע עצמו לש.ב. כדי למסור
שם על דברי אקשסיין.
אקשטיין :״כשהלכתי למשטרה, עשיתי זאת מפני שחשבתי שזאת חובתי. שנאתי את
האנשים שהלכתי למסור עליהם למשטרה. ראיתי בחס את שונאי העם. חשבתי שאני
פושה את הפסולה הטובה ביותר לטובת הארץ.״ (העולם חזה .)1050
במצב־רוח זח נשלח זאב אקשטיין על־ידי ד,ש.ב. בפעם הראשונה לחוג סולם, למנקס
ולחרותי. שם פעל, בהתאם לעדויות החקירה, בפרובוקטור מובהק. העיד עד־המדינה אריאל
אליאשוזילי: אקשסיין הציע לו באותה תקופה לעבור את הגבול, כדי להרוג ערבים בכפרים
סמוכים. אליאשוזילי, לעומת זאת, חשד, לדבריו, כי אקשטיין הוא איש הש.ב. למרות זאת
הציע לו אליאשוזילי, שבעצמו היד. אז איש הש.ב ,.להרוג את ישראל קסטנר. אקשטיין
התנגד לכך. זד, היה עוד לפני שנתיים (מפולס חזה .)1030
אליאשווילי, עדיו־,מדינה המתהלך עתה חופשי, אחרי שהודה כי התכונן לרצוח במו

י קרא יוסף סנקס בירדו במדרגות, רגע לפני שהוכנס
למכונית, המובילה אותו לבית־תסוחר. המכונית..התקרבת מ מאח ח עד לשער ממש, כאמצעי ׳זהירות. חתמוסח צולמח נוחקוסח השניה של ביודהמשפם.

הש.ב. וצח!

0 \ 1 1ך ך 0הצעד הראשון בדרך למאסר־עולס, לפני שער בית־המשפם—
= 1! / 141 זאב אקשטיין, כבול בידו האחת לשוטר, מוכנס למכונית

משטרה, שעה שהרחוב נחסם ומובטח מכל העברים על־ידי שוטרים חמושים בתת־סקלעים.
ידיו את משה שרת, הודה כי הכיר גם את מנקם וגם את חרותי רק באמצעות זאב אקשטיין.

שתי הגייסות

וכיות אלה שוב אינן שנויות במחלוקת. התביעה עצמה הסתמכה עליהן, הן
. 3/במשפט מנקס־אקשטיין־שמר והן במשפט חרותי. על כן קיימת עתה הסכמה מוחלטת
בץ כל הצדדים לגבי הפרסים הבאים:
• אקשטיץ לא נשלח על־ידי המחתרת לש.ב ,.אלא להיפך, נשלח על־ידי ד,ש.ב. לחוג
סולם, המוצג עתה במחתרת.
• האנשים שאקשטיין הציע להם מעשים אלה היו ברובם בעצמם אנשי ש.ב ,.והם
מסרו על כך דו״חים שוטפים למפעיליהם.
עד כאן אין שום ויכוח. כל הודעות דוברי הש.ב. בראשית הפרשה היו נסיונות לטשטש
אמת זו. כיום מכירים בה רשמית גם מוסדות התביעה, המשטרה והש.ב. עצמו.
הויכוח מתחיל מנקודה זו• .ש רק שתי אפשרויות:
• אקשטיין הוסיף להיות איש ד,ש.ב. עד שנאסר שש שעות אחרי הרצח, כפי שטען
פרקליטו של מנקס. או:
• אקשטיין החליף באמצע את עורו, ניתק את קשריו עם ד,ש.ב ,.הפך לאיש־מחתרת
אמיתי, כפי שטוענים התביעה והש.ב.
על גירסה שניה זו חייב האזרח הישראלי לתת את דעתו. מד, משתמע ממנה?

רשלנות, קלות־דעת, לא-איכפתיות
0לקכל את גירסת הש.ב ,.הרי שמתקבלת התמונה הבאה:
שרותיו־,בטחון לקח צעיר חסיד־מפא״י, שהשתחרר זה עתה משרות ביחידת הצנחנים,
גייס אותו לש.ב. ושלח אותו למחתרת ימנית מסוכנת.
באחד הימים החל הש.ב. חושד כי שליחו חדל להיות כנד, בשרותו, והפך איעדמחתרת
אמיתי. מתוך גועל־נפש על רמאות זו, ניתק הש.ב. את יחסיו עם האיש, בידעו שהוא
חבר במחתרת מסוכנת.
הש.ב. לא קרא לאקשטיין ולא הזהיר אותו בפני מעשיו, כפי שעשה לגבי חרותי,
אליאשווילי ואחרים.
המחתרת המסיכנת נשארה מאותו זמן ללא פיקוח מצד הש.ב ,.אחרי שגם שאר סוכניו —
זרניצקי, אליאשווילי ועוד — חדלו כולם להיות חברים או במחתרת או בש.ב.
בעת מיבצע סיני, עבר אקשטיין עבירות שונות, והתנהג (לדבריו) בצורה מטורפת, ירד,
באוויר, הרג שבויים, ערק מיחידתו ונתפס בגניבת־שלל. אין ספק שכל הדו״חים על כך
הגיעו גם לש.ב.
שלושה ימים לפני הרצח הודיע אליאשוזילי, שחזר וחפו שוב איש הש.ב״ למפעיל שלו
רפי, כי אקשטיץ אמר לו :״בקרוב תשמע משחו. אני אבוא אלין לישון באחד חלילות
בשבוע חבא חעולם חזה .)1030
שש שעות אחרי הרצח נאסר אקשטיין, למרות שלא השאיר שום עקבות:במקום הרצח:
כך אין מנוס מן המסקנה — אם לקבל את גירסת הש.ב. עצמו — שהיה כאן מקרה
של רשלנות פושעת ושל חוסר־כשרון מן הסוג הקיצוני ביותר. ד,ש.ב. הכניס איש למחתרת.
הש.ב. ידע שנשאר שם ומתכנן. מעשי רצח. ד,ש.ב. ידע שזה איש מופרע מבחינה נפשית
המסוגל לכל. ד,ש.ב. קיבל ידיעה שהוא עומד לעשות משהו — ובכל זאת לא נאסר האיש,
לא הופעל עליו שום לחץ, לא נמסרה לו. אפילו אזהרה, לא נעשה נסיון לסחוט ממנו
ידיעות תוך ניצול העובדה שהיו בידי הש,ב. די הוכחות כדי להכניסו לבית־הסוהר בכל
שעה שהיא.
גירסה זו מטילה צל כבד על האחראים למוסד זה. היא היתד. הרבה יותר משכנעת
אילו נודע לציבור כי כתוצאה מגילויים אלד, פיטר שר־ד,בטחון את הממונה על השרות,
או לפחות את האחראי למחלקה הנדונה, שסיכנה את חייו של ראש־הממשלד, עצמו ושל
כל אדם אחר מראשי השלטון.
מאחר ששום דבר כזה לא נודע וגם לא קרה, קשה מאד לדרוש מן הצבור לתת אימון
לתמונה מוזרה זו של קלות־דעת, רשלנות, חוסר״כשרון ולא־איכפתיות• ללב הציבור
מתגנב החשד כי הש.גב הוא הרבה יותר יעיל מכפי שהוא מנסה להעמיד את עצמו בפרשה זו.

סיפוח של אריק פארקר, הישראלי שהתאהב ברקדנית בואזילית כהה, והחליט :

אני מתחתן ע

סאווורי הססן

׳עומד אריק פארקר ומשקיף בצפיה על המתרחש על
הבמה, ,שם רוקדת אותה שעת בחירת־לבו נהת־הפור
אלדה רודריגז דה־סילבה עם שאר חברי להקת הפולקלור הברזילאית בראזיליאנה. אריק
עומד נ ן נמעט בכל הצגה, ממתין בסבלנות כדי לנשק את אהובתו ברגע שתרד מן הבמה.

קניתי כרטיסים עוד להצגה הראשונה של
ברזיליאנה. כמובן שבאותה שעה לא חשבתי
כלל שאני הולך לבחור לי אשה. אמנם
אני בחור מבוגר — היום אני כבר בן
— 33 ומתוך שנים אלה כבר הספקתי להיות
פעם 12 שנה נשוי, אבל אתם מתארים לכם
שלא הייתי* בלי בחורות בתל־אביב. הלכתי
לראות את ההצגה של ברזיליאנה, פשוט
כדי להתבדר אחרי יום עבודה. אני עובד די
קשה בתור מכונאי אוטומובילים. אני מספל
בכל המכוניות של הסגל הדיפלומטי בתל־אביב,
ואחרי עבודה כזאת רציתי לראות
משהו שישעשע אותי. אז הלכתי לברזיליאנה.
לא ידעתי מה זה ומה יראו שם.
מה שהראו שם אתם יודעים בעצמכם. יש
שם מוסיקה ורקודים שאפשר לראות את
זה פעם אחת וליהנות, אבל לא יותר מזה.
אם שומעים את זה יותר מסעם אחת, זה
מתחיל לשגע. אני בטוח שגם לחכרי הלהקה
זה נמאס, לשיר ולרקוד ככה במשך
כמה שנים. אבל להם אין ברירה, זה הלחם
והחמאה שלהם.
ישבתי באולם היכל התרבות ונהניתי מההצגה.
ביחוד מצאו חן בעיני הנערות הכושיות
שרקדו שם. זה ענין של טעם. אחד
אוהב לחם לבן ואחד אוהב לחם שחור. בעצם,
הן מצאו חן בעיני רבים. בסוף ההצגה,
כשהזמינו את הקהל לעלות על הבמה ולרקוד,
הייתם צריכים לראות איך הקהל הסכים.
אני דווקא ישבתי בשקט ולא עליתי
על הבמה לרקוד, למרות שאני רקדן טוב.
כל האנשים בקהל התלהבו במיוחד מ־שתיים־שלוש
הכוכבות הראשיות של הלהקה
הכושית כולם היו מבסוטים מג׳ינה. היפה,
או מסילביה. אבל בעיני דווקא מצאה חן
אחת הבחורות שלא נימנית על כוכבות הלהקה•
היא מופיעה כמעט בכל התמונות.
הטמפרמנט שלה וצניעותה, מצאו חן בעיני.
הלכתי הביתה אחרי ההצגה, אבל לא
יכולתי לישון באותו לילה. כל הזמן עמדו
נגד עיני התמונות מההצגה, והדמות של
אותה הכושית המנענעת את אבריה על הבמה.
החלטתי שלמחרת אנסה להפגש איתה.
מה אני יכול להפסיד?

אני לא דתי. לא שאני לא מאמין באלוהים;
כל בן אדם צריך להאמין במשהו, אבל
כשיצאתי לחיים נוכחתי שקשה להיות דתי.
בפרנקפורט למדתי בבתי־ספר. כשהייתי בן

10 בערך, והנאצים עלו לשלטון בגרמניה,
שלחו אותי הורי לקנדה עם אחותי הגדולה.
בקנדה חייתי אצל דודי. הורי נשארו בגרמניה.
הם חשבו בטח שיסעו אחר כך
ויצליחו לברוח מהנאצים. אתם יודעים איך
זה כשלאנשים יש כסף; הם חושבים בשבוע
הבא אסע. עד שפעם לא היה השבוע הבא.
מסיבה זו התגייסתי גם בגיל צעיר מאד
לצבא הקנדי. הייתי טוראי פשוט בחיל
ההנדסה. התגייסתי בשנת ,1940 אחרי שאמרתי
שאני יותר מבוגר מגילי, ותיכף לקחו
אותנו לחוץ־לארץ. בהתחלה היינו בלונדון.
שם התחתנתי בפעם הראשונה עם בחורה
אנגליה, לא יהודיה.
הייתי בצבא עד שנת .1946 כל הזמן
הייתי טוראי. בצבא יש כל מיני טוראים.
אני הייתי הטוראי הכי נמוך שיכול להיות.
הייתי בזמן הפלישה לצרפת, ואחרי הכיבוש
הייתי בצבא הכיבוש בגרמניה.
אחרי המלחמה הסתובבתי בכל הארצות
שבאירופה המערבית. אין ארץ שלא הייתי
בה. זה הטבע היהודי שלי: אני לא יכול
לשבת במקום אחד הרבה זמן. בכל ארץ
הייתי איזה שנה־שנתיים, עבדתי כמכונאי.
הייתי גם ספורטאי — רוכב אפניים מצטיין.
הייתי רוכב די טוב, אבל בטור דה
פראנס לא השתתפתי; אני רזה מדי בשביל
רכיבה כזו. ב־ 1952 התגרשתי מאשתי. ככה
זה כשאתה נמצא בצבא הרבה שנים ולא
רואה את אשתך אלא פעם בשנה.
באותה תקופה הייתי עם אחותי הגדולה,
שבעלה מת בינתיים, ועבדתי כדי לדאוג לה.
עכשיו היא נמצאת באמריקה. אני באתי לישראל•
חם כאן והארץ מוצאת חן בעיני, או
בינתיים אני נשאר כאן.

הפגישה עם אדדה
ך* דוקר שאהרי ההצגה הראשונה של

2ברזיליאנה החלטתי להתקשר עם ה־

נערה שראיתי בהצגה. זה היה די פשוט.
טילפנתי למלון ששם גרה הלהקה ותיארתי
להם איך נראית הבחורה שאני רוצה לדבר
איתה. אמרו שהיא גרה במלון אחר. טילפנתי
כמה פעמים, עד שלבסוף מצאתי אותה. אמרתי
לה שהתלהבתי מאוד מההצגה שלה •אתע
מול, ושאני רוצה להזמין אותה לפגישה.
היא הסכימה בלי בעיות.
היה לי דווקא מזל. חלק מנערות הלהקה
הן נשואות. בשבע השנים שהן עזבו את
בראזיל הם התחתנו ביניהם, הכושיות עם
הכושים ולכמה יש גם ילדים. אלדה רודריגז
דה סילבה, לא היתר נשואה.
בערב יצאנו לרקוד בבאר של מלון
הירקון. באתי לפגישה עם פרחים. לא חשבתי
אז על נשואים, חשבתי רק להכיר ולבלות
קצת בחברת נערה שענינה אותי. כבר מההתחלה
לא יכולנו כמעט לדבר. אני מדבר
רק גרמנית ואנגלית, והיא מדברת רק
פורטוגזית. אבל שוב היה לי קצת מזל.
אלדה מבינה קצת גרמנית; היא למדה גרמנית
בזמן שהלהקה היתר. בערך שנתיים
בסיבוב הופעות בגרמניה.

גרמניה־קנדה-ישדאר
** ליתי לישראל לפני שנתיים וחצי.
* באתי מפריז. היתד, לי אזרחות קנדית,
אבל בעצם נולדתי בפרנקפורט שבגרמניה.
הורי היו סוחרים. הם היו יהודים דתיים.

ההיסטוריה של דיקורי אכד
כים זרים בארץ מעידה ש־במעט
בולם התאהבו דה.
חלק מהם התאהבו אף בבניה,
החל מנילדה הורן, רקדנית
הקרח הבלונדית שנישאה
לישראלי ונשארה
בארץ, ובלה כליזפיניי, רק דנית
להקתו של ז׳אן כא כילה
שהתאהבה בשחקן הפנטומימה
יעקוב (״ג׳וקי״)
ארקין. אולם את ההצלחה
הגדולה ביותר כחזית האה בה
קצרו לאחרונה דווקא
חברי הלהקות הכושיות ה מבקרות
כארץ. פרידתם של
רקדני ״בראזיליאנה״ ועזיבתם
של זמרי ״גולדן גייט״
ישאירו חללים כהים בלבבות
נערות ישראליות רכות.
רק ליבותיהם של אריק פאר-
קר הישראלי יליד גרמניה,
ואלדה רודריגם דה-ם ילכה,
הרקדנית הכושית מברזיל,
ישארו שלמים, אחרי שהחליטו
להינשא כדת משה ד
ישראל. זהו סיפור אהבתם :

על מרפסת סזלזן הירקון בתל־אביב יושבת אלדה
3 1 •1 1 1המאושרת, מנצלת את השמש כדי להתחמם, ב־

צפיה לבחיר ליבה. הרקע לצילום, הדומה לתפאורה מודרנית, הוא בסקרה זח נוף רחוב הירקון.

ככה התחלנו לצאת ביחד. אלדה סיפרה לי
שהיא בת ,26 ילידת העיר ספיריטו סאנטו
שליד ריו דה־ז׳נירו. היא יתומה ואין לה
הורים או משפחה. לפני שש שנים, כש־ארגנו
את הלהקה של ברזיליאנה, היא
שמעה על כך ומאחר שידעה קצת לשיר
באה והציעה את עצמה ללהקה. קיבלו אותה.
לרקוד לא היה צריך ללמד אותה, כי כל
ברזילאית יודעת קצת לרקוד. היא נוצריה
קתולית, אבל לא אדוקה במיוחד.
על מה דיברנו? כששני אנשים צעירים
נפגשים והם מוצאים חן אחד בעיני השני,
אין צורך בדיבורים מיותרים. ככה היינו נפגשים
כל ערב.
אחרי הצהרים, כשהייתי גומר את העבודה,
הייתי בא למלון הירקון שם גרה אלדה,
והייתי נוסע עמה יחד למקום שם היו
מציגים. בשנתיים וחצי שאני בארץ לא
הייתי באף מקום מחוץ לתל-אביב — אפילו
לא בבת־ים. עכשיו הספקתי להיות כמעט
בכל הארץ, בבאר־שבע, בחדרה ובנצרת.
הארץ מוצאת חן מאוד בעיני הכושים
מברזיל. אם זה היה תלוי בהם היו כולם
נשארים כאן. אחרי שנים של שהיה בארצות
הקרות של אירופה הם משתגעים לארץ

מה1

לה! ואו החו
והי ב רוצ את בחו הנע חדו
קור

מק׳ ו וידו

לה ה זיל׳ את שקו אחו אלו
שלו

ואחה רו דאשה

יפילו בחורף חם כאן, כמו בברזיל.

פנישה עס הציר

—יין

ה זו הפכתי להיות כמעט אחד
הלהקה. כל זמן ההצגה אני
ואחורי הקלעים, מסתכל על הבמה
זלדה להתאפר ולהתלבש. בכל פעם
אחרות מאחורי הקלעים.
]תקוה, למשל, היתד, דלת שהובילה
החוצה, אל הרחוב. כמה פרחחים
1מצע ההצגה את הדלת והפריעו
יל הבמה. הכושים התרגזו נורא,
:ם תפס כסא וזרק אותו דרך הדלת
:חוץ עברה לתומה איזו אשה, ובה.
לקחו אותה לבית־חולים]שה אחר כך 2500 לירות פיצויים.
זות אחרים יש צרות אחרות. פרחחים
וראות את הנערות ערומות ומנפצים
(ות חדרי ההלבשה שלהן. ככה היה
וככה היה גם השבוע בהרצליה.
הן ביישניות מאוד, וכשהציצו ל־זלבשה
שלהן הן פרצו החוצה בצע-
וו שביתה, עד שהביאו את המשטרה.
׳א עזר. באמצע ההצגה שוב ניפצו
השמשות, והגברים שבלהקה תפסו
יצאו החוצה לרדוף אחרי הפושעים.
ביני ובין אלדה הלכו והתחממו
ואנחנו מאוהבים זה בזו. הצעתי
זאר בארץ והיא הסכימה. אז הצעתי
וים.
אל נורסקי, זה המנהל של ברא-
ושאלנו אותו אם הוא מוכן לאשר
]אינו. לא היתה זו הפעם הראשונה
|לו דבר כזה. גם בפאריז עזבה אותו
נערות. אבל נורסקי הסכים לכך. ל־ן
ין רכוש גדול. יש לה רק השמלות
:מה תכשיטים.
אל הציר של ברזיל בישראל, מר
ה אוליביירה, כדי לברר את ה־הטכניים
הקשורים בנשואינו. הציר
לא האמין שאנחנו מתכחינים בר־
׳התחתן. הוא דיבר עם כל אחד
!יזוד^ואחרי שראה שזאת באמת
^סביר לאלדה שכדי להתחתן איתי
|ליה לשנות את דתה. היא הסכימה
החלטנו להתחתן מה שיותר מהר.

ג 8התימניות שחורות!
לא היחיד מתושבי הארץ שהת־

|בו בחברי הלהקה הכושית הזו. גם

1וך עעונ

וקו ני

זיליאנה הסתיימה. הרקדניות
הכושיות, הלבושות בבגדי־ים ביקיני ומקושטות בנוצות ססגוניות, מס־

1111011ע /א ו יק 11101111מאווזו ׳ ווקנעיס. א 1 /ו ו 1111 יון 111טיגברו נושקת
את אריק על לחיו. היא לבושה בתלבושת בה ראה אותה אריק לראשונה 1
והתאהב בה מייד. אלדה תעזוב את הלהקה בגמר הסיבוב ותשתקע בארץ! .

לכמה בנות אחרות היו רומנים עם ישראליים,
אבל הם נגמרו כולם מהר. אצל הגברים
הכושיים היה העסק יותר רציני. התאהבו
בהם כמה נשים יהודיות לבנות. הן ד,יו_
באות עמם להצגה ולוקחות אותם אחד־כך״
לבתיהן. כמה מהנשים היו נשואות.

אלדה נוסעת השבוע חזרה למרסיל ש־בצרפת.
שם נמצאות כל מזוודותיה ושם
נמצא כל רכוש הלהקה. יהיה עליה לסדר
גם ויזה חדשה ואז היא תחזור לארץ. אני
מקווה שלא יעשו לנו צרות ברבנות כשיגיע
הזמן להתחתן. אלדה מוכנה לעבור קורם 8
אצל רב וללמוד כל מה שיהודיה צריכה |
לדעת, ואחר כך נתחתן.

אני יודע שזה לא כל־כך פשוט להתחתן 1
היום עם כושית בישראל. לא הרבה אנשים?>
עושים את זה וגם היתר לא מסתכלים על ן
זה תמיד בעין יפה. הלכנו פעם לרקוד ב־ §
באר של מלון דן. איך שנכנסנו כל הא־ |
נשים השתתקו לפתע וכל העיניים ננעצו 1
בנו. אני לא יודע מה לא רגיל בזה שבחור ן
לבן יוצא עם בחורה שחורה. חסר שחורים |
בישראל? גם התימניות הן שחורות. לא כל ן
כך שחורות, אבל שחורות.

ין ההצגה מנשק אריק פארקר את כלתו כהת העור. אלדה לבושה
״ ,כבר בבגדי ההצגה, כשהיא מוכנה להופיע בתמונה הראשונה של
— ריקוד קומפות הקפה. ריקודה של אלדה שבה את לבו של אריק.

אלדה העייפה משלוש שעות של ריקודים סועריס, נרדמת על
\ ן ן 1כתפו של אריק. גס אריק אינו יודע מנוחה מזה שבועיים.
מאז הכיר את אלדה רזה בכמה קילוגרמים, כי הס מבלים הרבה בצוותא.

ברגע זה אני חושב שנישאר בישראל
ונבנה לנו כאן את ביתנו. מובן שאלדד,
לא תהיה יותר רקדנית ולא זמרת; היא תהיה
פשוט אשתי. אני יודע שיש קצת הפליה
בישראל, אבל אותי זה לא מעניין מד, שהאנשים
מדברים, שידברו מה שהם רוצים.
אם זה לא ימצא חן בעיני אולי ניסע לחוץ-
לארץ, אולי לאחותי שבאמריקה, למרות
שברגע זר, אני חושב שנישאר.

הוא המצב, אז פני המעמד כפני (.)1038/30

דרומה לאילת

הסאגאניזם, נראה לי, חדר גם לשורות
הנוער הישראלי. אם היו רוב המכתבים
אלי מלאים תלונות כ״החברה הסלונית היא
ריקנית״ ,״אין עם מי לדבר״ ,״אני שנאת
את רקדני הרוקנ׳רול״ ,וכל מיני קולות
דומים, החלו לאחרונה מגיעים מכתבים ובהם,
יחד עם התיאור החיצוני הפספורטי,
מופיע גם, כאילו כתואר, המונח משועמם/ת.
״אני גבוה, שערותי שחורות, די חתיך ומשועמם,״
כותב לי בגאווה סטודנט, ואין
הוא היחיד, כאילו אמר ״אני גבוה, שערותי
שחורות וזכיתי כפרם ביאליק.״

אד תאמרי לו פוי

אח אב־היצירה הבא 1038/27 לא כתב
תל־אביבי ריקני ומנוון, כי אם קיבוצניק.
אני לא רוצה להזכיר שמות, אבל זה קרוב
מאד לחיפה.
ואם אני נאלצת לקרוא דברים כאלה,
אינני רואה כל סיבה מדוע אצטרך לחוס
עליכם.
״רותי רותי לבי לך אתן /אנא עזרי
לי להתחתן /רתק בן 20 תמיר ועב כרס /
מחפש ידידה חמודה ראש חרס /ידיים
שמאליות — גוף משולש /יצור מעולם
החדש /אדומה, שחורה או שטיגית /בשם
אלוהים רק לא בלונדינית /אינני רוצה
בצבע הזה /מספיק הסתבכתי ביצור שכזה /
לעזאזאל קפריסות ורגשי נחיתות /העיקר
שתהיה אמיצה כיאות /אביה! גזבר, מנהל
או סוחר /בלבד לא פקיד או שוטר /
ההון הרשום בספרות חמישה /למען
דיוק ייתכן אף ששה /אם כספה מצוי /
מכונית גם רצוי /אל תאמרי לי רק פוי /
ולבסוף כפיצוי /שתחלה בסרטן או דלקת
ריאות /חסר לי כסף להמשיך ולחיות /
אם ישנה כזאת /בין הבנות /מלבד אלמנות
או זקנות /בהצעות נא לפנות /אלי ישיר
בין השעות /ואם יש בה אמונה /רצוי
מאד מן התבונה /תואיל ברוב כבודה /
להמציא לי אף תמונה / .על עצמי רק זאת
אומר /לא בלונדיני לא שחרחר /איזה
ג׳ינג׳י סתם צבר /שחינו פג זה מכבר /
גיל ילדות זה אך עבר /וראשו נטול שיער
/אך הומור בו עוד נותר /לשנים מספר.״

דווקא חברי משק

אל תסתכלו עכשיו, אבל אלה השתיים

אתם אולי התרגלתם לראות, בעת חאח־רונה,
את השם אילנה קופר בעתונות, אך
לא כן אילנה עצמה. הנערה המקסימה בת
ד,־17״ שזכתה בהתחרות לקבלת תפקיד אנה
פראנק בסרט ההוליבודי, עדיין מטושטשת
במקצת מן ההתרחשויות שעברו עליה בשבועיים
האחרונים.
״עדיין אינני יודעת אם באמת אקבל את
התפקיד,״ מרגיעה היא את עצמה• ״טוב,
אז הוזמנתי להוליבוד לחודש גסיון. או
מה?״ כך מנסה היא למנוע מעצמה אכזבה
במקרה ולא תקבל את התפקיד הנכסף. שנערות
כל העולם חולמות עליו. אולם האמת
היא כי אילנה היפה הינד״ פרט אולי למועמדת
ההולנדית, המועמדת הרצינית ביותר
לתפקיד.
היא איננה מסוג הנערות המנסות להתנצל
מדוע ניגשו למבחן, כאשר הגיע מיסטר
מקלין מהוליבוד .״סתם כך, ניגשתי בלי
להתכונן מראש,״ היא אומרת בחיוך שובב,
המגלה את הגומה בסנטרה והמצית אור
בעיניה החומות הגדולות.
כאשר הגיעה למקום המבחן מצאה עשרות
נערות אחרות, רובן עם אמיתיהז, ש־תי־ישו
ושיננו את הקטע מתוך התסריט שניחן להן
יום קודם לכן. לאילנה לא היה תסריט.
היא אף לא התרגשה. רק ראשה כאב עליה.
וכשמצאה את עצמה לפני מקלין, קראה את
הקטע כאילו מתוך חלום. היא לא התעוררה
גם כאשר נתבקשה לחתום על חוזר, הנותן
לחברת פוקס את הזכות לאופציה, לשבץ
אותה בתפקיד אחר בהוליבוד, אם תראה

( )1058/28 העוברות כאן הן שתי בנות עי־רוניות.
אבל הן נורא אוהבות משק. לכן
הן רוצות להתכתב דווקא עם שני חברי
משק, או עם שני מזכירי־חוץ הנמצאים
בעיר, אבל שבעצם יהיו ממשק. רצוי שגילם
ינוע בסביבות 21־.19
כמעט בכיתי מרוב אכזבה כאשר לא
מצאתי במכתב ״שיהיה להם דם וישלחו
תמונה כבר במכתב הראשון.״

ואפילו פו?יטיקח
( ) 1058/29 הוא סטודנט בטכניון, בן 20
וגבר,־קומה• הוא אוהב אותן עם קצת חומר
אפור. כאשר הוא אומר להתכתב, הוא
מתכזדן, בעצם, להכיר .״שלא כמרבית חברי,״
אומר הוא ,״אין אני שקוע בענייני לימודים
בלבד (הראו לי רק שניים שזהו באמת
כל מעיינם — ביחוד בטכניון) אלא גם
מתעניין בשטחים אחרים, כמו ספרות, עתו
נות, ספורט ואפילו בדבר שאינו מקובל
בין צעירים בגילי והוא פוליטיקה.״
ברצינות איומה, הוא כותב לי שהוא
עודנו מאמין שעדיין יש בחיפה נערות נאות
שיש להן גם משהו בקודקוד. אז הראינה

חזרן חנוראה ביותר לענוש אנסה, חיא
לכלאה בחדר מלא שמלות, בלי ראי.

צגחגיס וסמל המעמד
אתם מוכרחים פשוט לשמוע את זה
(:)1058/30
״שתי נערות — בנות השמינית אנו.
חניכות בתנועה המאוחדת, הבונים. יש הטוענים
כי אנו ״קצת״ נחמדות, עליזות אנו,
אוהבות טיולים ובכלל לכייף. מעוניינות
להכיר שני צנחנים — משום צבעו האדום
של הכובע המזכיר לנו את סמל המעמד.
רצוי שיהיו בוגרי תנועת נוער או סתם
קיבוצניקים.
״איננו גבוהות ביותר, הילוכנו חמוד ובדרך
כלל. מושכות אנו תשומת לב ברחוב.
אנא רותי, עזרי לנו למצוא בני לוזיר, או
לפחות חברים להתכתבות. אגב, רצוי שישלחו
תמונות.״
כל מה שאני יכולה לומר, שאם כזה

נערת השבוע

החברה צורך בכך בכל זמן שהוא.
״מובן שאם כבר, אזי רוצה אני באנח
פראנק,״ אומרת אילנה, חניכת בית־הספר
הדרמאטי שליד הבימח, הרואה בכאב, כיצד
החלו שחקנים צעירים וותיקים, שקודם לכן
לא הואילו להשיב לברכת שלומה, מגלים
בה עניין ומאירים לה פנים.
אנה פראנק, מרגישה היא, איננה זרה לה.

לא יכולתי להציל הרבה מעטו של
( .)1058/31 כל מה שנתן לי להבין, הוא
שהינו בן 22 משוגע אחרי אילת ונמצא
בה כעת, רוצה, כדי לא להשתעמם, להתכתב
עם נערה. אוהבת ספרות, בידור וטיולים
ברכב.

יי ד גבר

עז לצוזח
וברוב ההיום
אני ומתחלחלת משך זמן

ברוב המקרים יש לי חשק
למקרא מכתבים כשל () 1058/32
מקרים אני באמת עושה זאת.
פשוט מרכינה את ראשי בהכנעה
לרעיון שזה יהיה מנת חלקי
רב. טוב, אז:
״רותי, ישר לעניין: מדורך מיועד בלי
כל ספק למסרה הרצויה לי: להכיר בחור
נחמד עד גיל .25 אני ג׳ינג׳ית בת , 18
חיפאית. הוא צריך להיות נאה ומשכיל.
ורצוי בעל רכב. אני לא אוהבת ללכת ברגל.
חוץ מזה אני מעוניינת להכיר מה שקרוי
בעולמנו ״גבר״.

בתנועה מתמדת
זוכרות את שני ה־( )1058/33 בני ה־17
שראיתן מסתובבים בחוצות תל־אביב? אז
דעו לכן שהם רוצים להתכתב ולהכיר אתכן.
נמאס להם, אומרים הם, להסתובב בשעות
הפנאי ללא כל מסרה. הם אינם יודעים
להרוג את הזמן. אתן יכולות אולי לעזור
להם ברצח, אבל מה תעשו עם הגופה?

שמה רותי ( )1058/34 היא בת 17 והיא
מעוניינת להכיר את בן ה־ 19 לא רק במכתבים.
היא תל־אביבית, חושבת שהיא נורמלית
בהחלט, הגובה נורמלי, התכונות נורמליות,
הכל. היא חברת תנועה. בשום
אופן לא מעוניינת בחברה סלונית• לא בעבר,
לא בהווה ולא בעתיד. היא מחבבת נורא
טיילים. וספרות.

סוציולוגיה ויישוב
( )1058/35 הזכיר לי מלה אחת גדולה
שכמעט נשתכחה ממני: הישוב. לא הייתי
אומרת שמכתבו הוא המסעיר ביותר שקראתי
לאחרונה, אבל מה אפשר לצפות מירושלמי?
״אני סטודנט המעוניין בידיעת הארץ ובסוציולוגיה
של היישוב. מוכן להתכתב עם
כל נערה אשר תתן לי תאור נאמן של
הכפר, הקיבוץ או המושב בו היא נמצאת.
עירונית לא באה בחשבון.״

בם דינר.
(המשך מפנזוד )7
התברר לה כי אבני־החן הן זכוכית פשוטה.
החשד החל מכרסם בלבה השבוי. כעבור
זמן הגיעה למשטרה.
קלות־דעת על רגל אחת. אך הזכירה
האשד, את שם אהובה, ידעו שוטרי
תל־אביב עם מי יש להם עסק. יצחק פייגמן
הוא בעל עבר פלילי מגוון, הורשע לא פחות
מ־ 14 פעמים בדין על רמאות והוצאת כספים
במרמה. הוא גם נשוי ואב לשניים.
ניסה עורך־הדין חיים קזיס לרכך אח לב
השופט בטענה :״אין לסמוך על עדותה של
הגברת. היא היתד, קלת־דעת, שהרי הסכימה
להינשא לגבר שמעולם לא הכירה אותו —
וכל זה נעשה על רגל אחת.״
השופט הסכים אמנם כי היתד, כאן קלות
דעת, אולם הוא בכל זאת מצא את פייגמן
אשם. העונש על הונאת אלמנה תמימה:
שלוש שנות מאסר.

דרכי חיים
גשואי-בובור
אילו היו נשואיהם של רותי ברזאני ושם־
טוב סמי עולים יפה, יתכן ולא היה חכם
יוחנן נתנאל מגיע אל בית־המשפט• אך כמעט
מן היום הראשון החלו בני הזוג, תושבי
שכונת ליפתא עילית בירושלים, לריב ולהתקוטט.
שם־טוב היה מקמץ בהוצאות הבית,
לא רצה שאשתו תצא לעתים קרובות
מדי לרחוב! (כשמצא אותה קוראת סיפורי
אהבד״ קרע את הספר בהכריזו :״אני אלמד
אותך מספיק גם בלי ספר!״
לבסוף, כעבור כמעט שנה של נשואין,
עזבה רות הקטנה את בית בעלה, ביקשה
מקלט בבית הוריה. כעבור שבועיים גולדה
לה בת, שהוכנסה מיד למעון ויצ״ו.
ואז הסתבך חכם נתנאל הקשיש, שוחט וחזן
לפי מקצועו, שערך את טכס נשואיהם
של רות ושם־טוב, למרות שלא הוסמך.
מעולם לערוך חופה וקידושין. כי הסתבר
שבשעת הנשואין, לא היתד, הכלה אלא בת
15 שנה וחצי.
החכם בן ה־ 72 הובא לפני שופט השלום
יעקב בזק בירושלים, נאשם בעבירה על
החוק האוסר את נשואיהן של בנות פחות
מ־ 17 שנה. כעדת התביעה הופיעה האם
האומללה בת ה־ 16 וחצי, כשתינוקה נתון
בזרועותיה. קבע השופט :״התוצאה האומללה
של נשואי־הבוסר מוכיחה עד כמה נפשע
היה מעשהו של הנאשם.״
חכם נתנאל נדון לשלושה חודשי מאסר
על תנאי, ומאה לירות קנס, אותן שילם
מיד. להבא הוא ייאלץ להסתפק בשחיטת
עופות שהגיעו לפרקם, ולהימנע מלהשיא
פרגיות בנות .15
עדות מארגן ה ע בו דהמת

ד,ד,יה זה מקרה שביומנד״ בו היא כותבת
מאז היותה בת ,12 מצאה כמה קטעים,
הדומים להפליא לזה של אנה, מבלי שידעה
על קיום הספר?
ביומנה הנפלא, כתבה אנה פראנק י ש
לי חשק לכתוב, ועוד יותר מזה — להשיח
את לבי על כל מיני עניינים בהרחבה ובאופן
י סודי ...איש בעולם לא יוכל להבין,
שילדה בת 13 מרגישה עצמה גלמודה בעול
ם ...יש לי הורים יקרים ואחות בת
, 16 ויש לי בסך הכל כשלושים מכרות
וידידות או מה שקוראים ידידו ת ...לכאורה
איני חסרה דבר — מלבד ידידה
אמיתית ...לפתוח את סגור ליבי — זאת
איני יכו ל ה ...מכאן יומן זה. וכדי להגביר
בדמיוני את רעיון הידידד״ החלטתי לא
להסתפק ברשימת העובדות, כפי שעושה כל
אדם• רוצה אני שיומן זה יהיה לי הידידה!
אקרא לה קי סי
ביומנה של אילנה בת ה־: 12
הדבר שהביאני לקתיבת יומן חיי
הוא הבדידות. כמובן שאיני יכולה לומר
שחסרות לי חברות ...אך חסר א מישהו
שאליו יכולה אני לספר ולפתוח את סגור
ל בי ...מצאתי שהידידה הטובה ביותר היא
הכתיבה. יומן זד. שעתידה אני לכתוב, הוא
יהיה אמיתי כו לו ...יומני ייקרא עתה על
ידי ידידה לא בנמצא, שאקרא לה בשם

סו, מסבירה אילנה, היא אשח דרום
אפריקאית, אם לארבעה ילדים, שהיתה פעם
חביבה מאד כלפיה.

רק ערבים מעטים מאזרחי ישראל נהנים
מהזכות לעבוד במפעלים יהודיים. מצב כזה
קורה כשיש מחסור בידיים־עובדות בענף
מסויים ואז ניתנת האפשרות להעסיק פועלים
ערביים, או כאשר הערבי מבקש־העבודה
נהנה מרשיון מיוחד מאת המושל הצבאי
באיזור בו הוא גר• לצעירים ערביים, שהוכיחו
את נאמנותם למדינה על־ידי שירות
בצה״ל, ניתנת עדיפות מסויימת.
כאשר נזקקה חברת החשמל לפועלים במפעל
החשמל שהיא בונה ברבדיה אשר
בגליל העליון, פנתה אל כפרי המיעוטים
בסביבד״ ביקשה ידיים עובדות. מכיוזן שלא
היו מספיק חיילים משוחררים מועמדים לעבודה׳
הסכימה חברת החשמל לקבל גם סתם
צעירים ערביים.
שתי לירות ריווח. האיש שקפץ על
מציאה זו היה ערבי נוצרי מכפר מראד
שבגליל, בשם איברהים תופיק אסעיד. הוא
אירגן מספר פועלים ערביים, הביאם לעבודה
במפעל חברת החשמל ברבדיה. בני הכפר,
שזכו לתעסוקה אחרי חדשים של בטלה,
שמחו על העבודה.
באחד הימים גילו הפועלים הערביים כי
איברהים תופיק מרמה אותם. הוא היה מקבל
עבור כל אחד מהם שמונה ל״י ליום עבודה
ומשלם רק שש. לסי חשבון פשוט היח
מרויח מדי יום 20ל״י על עשרת הפועלים
שאירגן, מבלי לנקוף אצבע.
הפועלים המרומים התיצבו בפני מארגן
העבודה, תבעו את כספם. השיב לחם איב־רה,ים
:״אם זה לא מוצא חן בעיניכם, אל
תעבדו!״ עשרת הפועלים פחדו פן ישבר
מטח לחמם! אולם מצד שני לא רצו לוותר
(חמסך בעמוד ) 16
•עולם חזח 1086

הבן האחד נבל בקוב, אחיו הוכרז כגו

יהודי !

ף* פכי כ חו ד שיי ם נכנס צעיר גבה־קומה
/למשרדו של הרב חיים זבולון חרל״ם
בראשון־לציון. הוא פנה אל המזכיר, ביקש
לראות את הרב .״מה אתה צריך?״ שאל
אותו המזכיר .״תעודת רווקות,״ הסביר הצעיר!
״ברצוני להתחתן בקרוב.״ הבקשה
נראתה כחלק מתהליך רשמי רגיל. המזכיר
הכניסו אל הרב.
״ר,מ ...שמך היין?״ שאל הרב. הצעיר
אישר: זאב היין. שאר פרטי טופס הבקשה
שהגיש העידו שהוא בן ,26 יליד ברלין 24 ,
שנים בארץ, תושב ראשון־לציון, חשמלאי.
אך היה פרט אחד שלא צויין בבקשה* ,
פרט שהיה ידוע לרב. אמו של זאב היתר,
גיורת. היא עברה לדת היהודית לפני 30
שנה, בגרמניה, לפני נשואיה.
״עד כמה שידוע לי אמך גויה,״ פסק הרב,
״לפי הדין אתה גוי גמור, אלא אם תוכל
להוכיח שאמך יהודיה.״
״אני גוי?״ הזדעזע זאב ,״הרי אמי התגיירה,
ביתנו הוא מסורתי, אבי נמולתי ואחי
הבכור נפל במלחמת השחרור!״
מאומה לא עזר, הרב דרש לראות את המסמכים
לפיהם התגיירה האם.

מה שחרב שכה
ץאב חז רהכיתה. משהו נשבר בקרי
בו. הוא לא ידע מה לעשות. בתחילה
התבייש לספר בבית על השיחה המשפילה.
לאחר שגילה את צרתו לאביו, העובד כמח־

לפני 10 שנים גופות 11 חללי ההגנה, שנפלו
ליד גן־יבנה, לבית המם בראשון־לציון.

צריף?התגייר מחדש
א פחות נרגשת מזאב היתד, האשד, המיועדת,
לאה סביב, בתו של הסופר
מרדכי טביב. הצעירה החיננית, בעלת הפנים
האציליים והעינים השחורות, אהבה
את זאב בכל ליבה. בשבילה הוא היה זאב.
לד, לא איכפת היה אם הוא בן גיורת.
״המלחמה עברה לתל־אכיב. רבני העיר
הגדולה התגלו כמחמירים לא פחות. הם לא
הסכימו להכיר בתעודת הגיור של רות
היין, מאחר שהיתר, חתומה על־ידי הרב
וייל מברלין, שהיה רב רפורמי. לדעתם, גיור
הנעשה על־ידי רב זה איננו גיור.
״ לא איכפת היה לרב איסר יהודה אונטרמן,
רבה הראשי של תל־אביב, שעשרות זוגות
שנישאו בעזרת הרב הברלינאי הפופולרי,
ונמצאים כיום בארץ, עלולים למצוא את עצמם
במצב ביש, וכי בניהם ייהפכו לממזרים
ולאזרחים ממדרגה שניה במדינת ישראל.
גם התערבותו של מרדכי טביב ברבנות
בתל־אביב לא הועילה. הרבנים פסקו שהגבר
שגדל בארץ, שירת בחיל־הים, הוכר בעבר
על ידי הרבנות כיהודי, שעה שהתחתן לראשונה
והתגרש, חייב לעבור טכס טבילה
וגיור — ורק אז ייחשב יהודי ותינתן לו
זכות לשאת בת ישראל לאשה.

הזוג שזיצח

לאה וזאב היין נלחחו על זכותם להתחתן. לאה, בתו של
הסופר התימני מרדכי טביב, בוגרת אקדמיה למוסיקה וחברת
קיבוץ לשעבר, מצאה את אושרה בנשואיה עם החשמלאי המוסיקאי, שהרבנות פיקפקה ביהדותו.

בברלין לא מצא חן בעיני הרב אונסרמן.
עירעור מעמדה הדתי של רות היין, בתוך
קהילת בני ישראל, גרר אחריו כמה תוצאות
נוראות. מ ה שנקבר כיהודי, היד, עלול
פתאום להיות מוצא ממקום מנוחתו ה־אחרונה.
אילו נשאר שם, היתר, היא עצמה
מאבדת את זכותה להיקבר בחלקה לידו.
עצביה התרופפו, והיא נלקחה לטיפול
בבית־חולים.

רות היין ורות המואביה
• שעה שרות היין בת ה־ 51 שכבה ב•
, 4בית־החולים, יצא בעלה לפעולה. בי
רות,
תאפשר לה להיקבר ליד בנה.
לכאורה בא הכל על מקומו בשלום.
זאב התחתן, נכנם עם אשתו היפה לדירתו,
בני הזוג יכלו להתמסר עתה לחו־בבות
המשותפת שלהם, מוסיקה מכל המינים׳
החל בביטהובן וכלה בג׳אז, לעסוק
בשעות הערב בלימודי זמרה.
לפני שבועיים נקלע זאב במקרר, לתל־אביב,
נכנס למשרדי הרבנות שברחוב יבנה,
ביקש מן המזכיר את תעודת הגיור שלו.
ואז הסתבר שהענין היה עדיין רחוק מאוד
מסיומו. המזכיר הפנה אותו לרב אונטרמן.
״אצלי לא תקבל שום תעודה אחרי הרעש
שאתה עשית מענין קטן!״ אמר לו הרב
הנזעם, והוציא מחיקו את עתוני הבוקר
אשד הזכירו חלק מן הפרשה בעמודיהם
הפנימיים .״אני עוד רוצה להזכיר לך ש־גיורך
איננו חוקי עדיין! אנחנו רק עשינו
לך טובה! לפי הדין, מאחר שנכנסת בברית־מילה,
היה עלינו להקיז מדמך, אבל ויתרנו
על זה.״
זאב, שנדהם מגילוי החוק הנורא, סבר
שדמו הוקז מספיק. הוא ויתר על טובות
נוספות, יצא מן החדר בכעס, מבלי לקבל
את תעודת הגיור. במצב זה, יכולה בכל
רגע הרבנות להכריז עליו כגוי, תוך התנצלות
על הטעות או ללא התנצלות כלל.
המסמך היחידי המאשר את טכס הגיור היא
ההזמנה הנמצאת בידי מרדכי טביב, בה נתבקש
להיות עד בשעת הרחצה במקווה.
באזניו של זאב עוד הדהדו דברי הרב האחרונים
:״אתה יכול לפנות אפילו לבן-
גוריון, זד, לא יעזור לך!״

,,ואהבת את הגר״

ך. ל העניו הוא סערה בצלוחית של
^ //מים,״ סען השבוע הרב חרל״ם, כשנתבקש
על־ידי כתב העולם הזה להסביר
את הפרשה. הוא הכחיש בתוקף את האשמות
שהטיחו נגדו בני משפחת היין. לדך
1 | 1ך ן 1ליד כלבה החביב עומדת רות חיין,

*1 :1ך **114 1*1 ¥171 רכון על ספר שחיבר על ענייני
1 ; 1 1 1 /4 1 1שמיטה, יושב רבה של ראשון־לציון, בריו, לא היתה לו אפשרות אחרת, מאחר
1 ! 1 ! 111 ! 11£שנישאח לבעלח חיחודי בגרמניה ! 1 ,י
ותקנות הרבנות אוסרות עליו להכיר בגיור
לפני 50 שנח. האשח חאמיצח, נוצריה שחתגיירח בנכר, שיכלת את
חייט זבולון חרל׳־פ, רבה של סג׳רה בימי ביג׳י, ולשעבר מועמד
שנעשה בחוץ־לארץ.
בנח הבכור במלחמת העצמאות, מצאה אונ עצמה לפתע משוללת דת.
לכס חרב הראשי. חרל״פ טוען שהוא נצר משפחת דויד המלך.
הוא אישר שהיה נוכח בטכס הבר־מצוה
מביזה במקווה
סנאי בבית־ד,חרושת לבירה, התנחם בתקרה
סודיות הפציץ את כל משרדי׳הממשלה בשל
זאב, והזכיר את היום בו אירגן מנין
שכל הפרשה איננה יותר מאי״נעימות קטנה.
מכתבים. הוא סנה אל הרב הראשי יצחק
ועלה אתו על במת בית העם בראשון־לציון
למחרת הופיע האב בעצמו בלשכת הרב.
* אב נאלץ להיכנן ן. הוא רצה להת־ הרצוג, אל נשיא המדמה, ראש הממשלה,
כדי להספיד את החללים, ביניהם אחיו של
| חתן ולהיכנס לדירה שקנה. הוא הלך
הוא הביא אתו מסמכים, שאישרו את גיורה
שר הדתות, שר המשפטים ואל ראש עירית
זאב .״אך אז לא ידעתי כלל שיש ספק
למקוזה.
של אשתו לפי דיני ישראל׳ כולל שנת מועדאשון־לציון,
חנה לוין.
ביהדותו של זאב היין,״ התנצל.

חזה: העולם לכתב זאב השבוע סיפר מדות, טבילה במקור, בנוכחות שתי רבניות,
״אנו מצווים לעזור לגרים ככתוב ואהבת
הוא קיבל תשובה משני מקומות בלבד.
הטכס היה מגוחך, לא אמר לי כלום. הובלולימוד
מצודת היהדות.
את הגר! אבל הבעיר, צריכה למצוא את
משרד ראש הממשלה אישר את קבלת מכתי
למקווה, טבלתי שלוש פעמים במים, ב״מצטער,
אינני חייב להאמין למסמכים שפתרונה
על־ידי החלטה של הרבנות. לי, כתבו,
ואילו הרב הרצוג שלח אליו למקום
נוכחותם של שלושה רבנים ובנוכחות אבי
הבאת, החוק מחייב את אישורם של הגיורים
רב מקומי, אין סמכות להחליט בענינים
עבודתו שליח אישי לבירור הענין. הרב
שנעשו בחוץ־לארץ על־ידי בית־דין מוסמך אשתי. כל מד, שאני זוכר הוא שהטבילה
כאלה,״ סיים.
הרצוג לא הסתפק בבירור! הוא פנה אל
מיתה בלתי־נעימה, ושהחזיקו לנגד עיני
בארץ,״ הסביר לו חרל״ם.
לרות היין היתד, דעה אחרת על הפרשה.
הרבנות בתל־אביב, ביקש הסבר על המקרה.
לוח קרטון מלא מלים ארמיות עליהן נדכעבור
יום הופיע זאב שנית בבית חרל״פ.
לדבריה זעם כל הציבור במקום על הרב.
רשתי לחזור תוך כדי טבילה.״
למרות פניתו של הרב הראשי היה רבה
הפעם, לאחר ויכוחים ממושכים, קיבל את
אפילו הדתיים התנגדו להחלטה המבישה.
זאב יצא מן המקווה. יהודי כשר. אך ה של תל־אביב איתן בדעתו: אם רות היין
תעודת החזקות. אך על התעודד, התנוססה
״איך יש להם החוצפה להתנהג אתי כך
ב־לטבול עליה כיהודיה, להיחשב רוצה
טבילה
שעבר תחת לחץ הרבנות העמידה
ההערה המעליבה :״בקשר ליהדותו של ה־אחרי
שאיבדתי בן בשביל המדינה הזאת?״
את אמו במצב נורא. אחרי שעזבה את עמה, מקוזה, להתגייר מחדש. רות המואביה היתה
נ״ל, קיים ספק. יש לבדוק את הדבר ברבנות
עבוד לאה, היו הימים שלפני הנישואים
רק אחת, היום יש סדר במדינה.
חיה שלושים שנה בארץ, חינכה את בניה
בתל־אביב.״
סיוט אחד ארוך. הצעירה שבילתה את מחהרב
הנכבר שכח רגע שהוא עצמו השכיהודים
ושיכלה את בכורה במלחמה לתקולפני
כמה ימים נאלץ לבסוף חרב אוד
צית ימיה בקיבוץ לא תיארה לעצמה כמה
מת מדינת ישראל, היא הוכרזה על־ידי התתף
בחגיגת הבר־מצוזה של זאב. הוא
טרמן להיכנע. הרב הרצוג הבטיח בכתב
מסובכים עלולים להיות הנישואים, במדינה
רבנות כגויה, משום שהרב שגייר אותת
שכח גם שד,ספיד את אחיו בשעה שחיבאו
בד, שולטים חוקי ימי־הביניים בחיי הפרט.
למשפחת היין שהרבנות תכיר בגיורד, של

רדי! תוכניות גבו של סהר

ובמהיר

הוא \ 7ס לשם במפואד
שבמגווסים -

,בר>ג1נ>ה״

אל על
ב >כ /י 7ס /כ י /ורוקום

ש. מדוע מסתירה הלבנה את גבה?
ת• לא לכל סהר יש גב המאפשר לו
להיראות בציבור.
מחיאות הכפיים הרועשות וקריאות ההסכמה
שמילאו את האודיטוריום החדש של
קריית האוניברסיטה, הגיעו לגבהים בלתי־מקובלים.
האוירה הצוננת במקצת שקידמה
את שובה של התוכנית שלושה בסירה אחת
מחופשה ארוכה מאד׳ התחממה עם סדרת
השאלות הראשונות של עורך התוכנית יצחק
(״צחי״) שמעוני. היה ברור: התוכנית,
שספגה את סטירת־הלחי האחרונה שלה בקיץ
שעבר, לאחר שפגעה בערכים מקודשים
כמו ׳הקרן הקיימת, הסוכנות היהודית או
עתון דבר, יצאה לאחר מכן לחופשה ממושכת,
לא הצטננה. למרות ההזהרות הרבות
מגבוה, לא שכחו עורכי התוכנית כלל יסודי
אחד: אין הומור ללא בקורת.
המשיך בדרן הרדיו שמעוני ושאל :״תאר
קטסטרופה קוסמית.״
תשובתו של עתונאי שלום רוזנפלד, שהיה
ממונה כנראה בתוכנית זו על התשובות
המוכנות מראש, היתה :״שנת העשור.״
כקורת מודרכת. שאלות אחרות של
צחי עסקו בלירה הישראלית( ,״מה אומרת
הלירה לשר האוצר כסה אותי.״)
במשרד הדתות, במשבר הקואוליציוני( ,״מה
אומר ׳התינוק לבייבי סיטר רוצח שאגיד
לך מי היא האישיות רמת המעלה?״),
בש.א. בש.ב ובעולם הזה (״מה אומר הש.ב.
לש.א אני נשבע לן: זה לא מקרר חשמלי.
זה מכשיר האזנה; בעולם הזה אין
לנו תקנה.״)
את מסמר התכנית היווה דיזקא נסמן
חדש. שלשה גברים ואשה אחת, משורר
חיים חפר, סטאטיסטיקן חיים דבשוני,
מספר גרשון גרא וצ׳יזבטאית עדה (״השמנה״)
בך נחום, התיישבו מסביב למיקרופון, הצחיקו
את ציבור הסטודנטים שנאסף באולם
בחמישה צרורות של בדיחות חדשות וישנות•
למרות כל נסיונות־הכשל בעבר, הצליח הפעם
סיפור הבדיחות בצוותא להפליא.
השבוע, כששודרו קטעים ראשונים מאותה
הקלטה, החלו הטלפונים המאובקים בשירות
השדור לטרטר שנית. גופים •רבים, שראו
עצמם נפגעים מהתוכנית הראשונה, התריעו
כי לא יעברו לסדר היום על פגיעות אלה.
ההתלחשויות בדבר צנזורה ואפילו קריעת
מפרשי הסירה, חזרו ועלו במסדרונות השידור,
אך שני עורכי התוכנית לא חתו.
בכיסם היתה הבטחה של האישיות הקובעת:
בקורת מודרכת תתקבל בברכה.

גלים קצרים
ב 3תמרוד•
תקליט מקולקל גרם לתקרית מבדחת
במוצאי־שבת. עם סיום שידור הערב, שהכיל
את ההודעה על שיפור הסיכויים להחזרת
הקואליציה הקודמת על כנה, נוגן
ההמנון הלאומי, כרגיל. אולם החל מהשורה
״עוד לא אבדה תקוותנו״ החל התקליט
לזמזם ולילל, הפך לבסוף לקול בכי מר
מי גילה את הקוטב הדרומי? מאזיני
החדשות בשבת בצהריים קיבלו את הרושם
כי הראשון שהגיע לקוטב לפני דור היה
הבריטי רוברט סקוט, שנספה בדרכו חזרה.
רק בערב נאות קול ישראל לתקן את ה־מעוות,
להודות כי סקוט הגיע בשעתו שני,
כמה שבועות אחרי הנורבגי רואלד אמונדסן.

פריז, צרפת
היא רה אהה הרירגה העגלה הורגת
אליה\ גפזלהיה הרי עירגע היגגיי ההגץ
פיל ״העגלה הגה״ ,ט\רגעג\ ההרטיגה היפי
ראלי, ההגהר ליפי ראלי רגיבר דג״ ה
גאה\ גהלא על כל הגעפוה רארץ, רכל
פיההי החרפיגה גההאגרעגה האהרגגיה.

? ל י־ב
ד ב רי?דדיגה א 1פנח*1ט
תדריך המשדרים המפורטים מטה עלולים לחיות
בעלי ענין. שינויים אפשריים:
הפולקלור של יאפן גיוס ח׳,

6.00 בערב, תוכנית ב׳ ,קול ישראל) —
שירות השידור היאפני, אסאי, הקליט עבור
קול ישראל תוכנית מיוחדת המייצגת קטעים
מהפולקלור היאפני, לרבות התפתחותה של
תרבות הזמר והקול בארץ השמש העולה.
• תשע ורבע (יום ו׳׳ 9.15,בערב, גלי
צה״ל) — מרים תמיר ויהודה פארדיס מגישים
את תוכנית הבידור הדו־שבועמז של גלי
צה״ל: תסכית, חידון בלשי, סיפורו של
תקליט.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בתאריכים
ובשיפות הבאות, פן יטבע בגלי־שעמום:

לפני עשר שנים (שבת 9.15 ,בערב,
קול ישראל) — מה קרה לפני עשר
שנים, כפי שהפוליטרוק הממשלתי רוצה
שתדע.
העולם הזח *105

אמנות
זמרה
בלאחד לחוד
ששה חודשים נמשך מסע הנצחון של
שלושת המיתרים ברחבי צרפת. הצלחה רדפה
הצלחה, קופה התמלאה אחרי חברתה —
הנצחון היה שלם. בצרפת קיבל הקהל את
שלושת הזמרים הישראליים, שלושתם שחקני
הקאמרי לשעבר, בהתלהבות מרובה.
שיתוף הפעולה הישראלי־צרפתי בשעת מבצע
סיני, וכשרונם הבולט של השלושה בביצוע
רפרטואר ישראלי עממי, עשו את
שלהם יותר משיכלה לעשות הפרסומת הרעשנית
הטובה ביותר. הדי ההצלחה עברו מצרפת
לחלקי עולם אחרים.
סימן ראשון להצלחה הגדולה, אחרי הכותרות
ומאמרי־הביקורת האוהדים בעתונות
המקומית, היתד, הצעתו של אד סוליוזאן,

ספרים

״הייתי בשגרירות הישראלית. שאלתי ואמרו
לי שבין כך וכך לא תוכל לנסוע לארצות־הברית,
מפני שאתה קומוניסט.״
השלישיה התפרקה. שמעון, שנסיעתו ל־ארצות־הברית
לא עמדה אפילו בספק לדברי
סוליוואן בביקורו בפאריס, לא רצה לדבר
יותר עם אריק; צבי החליט להשאר באירופה,
להשתלם בזמרה; ואריק חזר לישראל כדי
לשיר שנסונים במועדון התיאטרון. השבוע
חזר גם שמעון ישראלי, החל לחפש תפקיד
באחד המחזות החדשים המוצגים בתיאטרון.

תיאטרון
ה שחקן הרא שי במו שך
שיחת הקבוץ היתה סוערת מאד. החברים
הרעימו בקולותיהם, החברות סרגו במשנה
מרץ והמזכיר ספר את הקולות. בהצבעה
הוברר כי למרות שמרבית המתווכחים היו

תרגנם ניאופים בכפר
פייטון פלייס (מאת גרייס מטאליוס,
תרגם יצחק אברהמי, הוצאת ש. פרידמן,
356 עמודים) הוא רב־מכר אמריקני טיפוסי,
אשר יחסי מעמדות ויחסי מין משולבים בו
בחוש הומור קליל. גיבורת הספר היא תלמידה
בבית־הספר התיכון, החולמת על
קריירה ספרותית. שורת קשרי אהבה מקריים
של אמה, שלה ושל חברותיה, מהתה
את רקמת המתח של הסיפור, שלא יחסרו
בו הריונות מחוץ לנשואין, בגידות, הפלות,
רצח והתאבדות.
הרומן מתאר ללא כחל וללא התחסדות
את ההתי המורכב של עיירה אמריקנית בת-
זמננו. המחברת, שזה לה ספרה הראשון,
חושפת את כל המושחת והקרתני באורח
חייהם של תושבי המקום ועם זאת — מעלה
גם את כל התמימות, החן והטוהר שבאפים.
שלושה וחצי מליון טפסים של הרומן
נמכרו באמריקה בחודש הראשון להופעתו.
וכמקובל במקרים כאלה נחטף הספר על־ידי
תעשית הסרטים.
אולם יחד עם הדולארים נערמו על ראשה
של גריים מטאליוס האשמות וגידופים לרוב.
תושבי הכפר שלה גירשו אותה בבושת-
פנים, בעלה התנכר לה והכנסיה הרימה את
קולה נגדה. כי ספר זה נחשב עתה לנועז
ולפורנוגרפי שבספרי השנה האחרונה ב־ארצות־הברית.

הגישי
מרקי קרם של וי5וה
להנאת כל בני המשפחה.
הם חוסכים זמן ועבודה
לנוחיותך ולשמחתך הרבה.

מקור
ש 1״ ם עד תוד עהאחת

שלושת המיתרים
אחד רצה לנסוע

אחד ממלכי הטלביזיה של ניו־יורק: אלף
דולאר בעד הופעה ברשת הארצית של הטלביזיה
וכרטיס הלוך וחזור.
אריה (״אריק״) לביא, שמעון (״בס״) ישראלי
וצבי בורדובסקי היו ברקיע השביעי.
המאושר מכולם היה אריק. כי בעוד ששמעון
וצבי רצו לאגור כסף על מנת להשתלם
בזמרה באירופה, כמה אריק להגיע
לניו־יורק, משם להוליבוד ובה לאחד מאולפני
הסרטים. גם אשתו, שושנה שני, רצתה
מאד לבקר בגן־העדן ההוליבודי.
מאה ל״י לערב. סמוך לנסיעה ל-
ארצות־הברית החל הכוכב הנוצץ לדעוך.
השהייה הממושכת מחוץ לישראל נתנה
את אותותיה ברפרטואר ובביצועו. היחסים
בין השלושה, שלא היו מזהירים מעולם,
החלו להתקלקל יותר ויותר. במקום חזרות
ולימוד שירים חדשים, עסקו המיתרים בוויכוח
בלתי־פוסק בדבר מקומו של כל
אחד על הבימה וחלוקת הרווחים.
זה היה המצב כשהגיע האמרגן גיורא גו־דיק,
אמרגנם הישראלי של שלושת המיתרים
לפאריס .״בואו לישראל,״ הציע גודיק
מיד ,״אני נותן לכם אלפים לירות לחודש.״
שמעון וצבי התלהבו להצעה. יוסף מילוא,
מנהל התיאטרון הקאמרי, ששהה גם
הוא בפאריס, הוסיף הצעה קוסמת נוספת:
״ 100 לירות לערב במועדון התיאטרון.״
מניו־יורק הגיעה בדיוק באותם הימים
בשורת איוב. סוליוזאן, שהיו לו ידיעות מדויקות
מפאריס על מצבה של השלישיה,
שינה את הצעותיו .״מאתים וחמישים דולאר
וכרטיס לכיוון אחד,״ הודיע לאמרגנית.
אריק רצה לנסוע לניו־יורק למרות הכל.
״נסתדר איך־שהוא,״ ביקש לשכנע את שמעון
ואת צבי ,״לא נמות ברעב.״
כיקור כשגרירות. שני המיתרים האחרים
סרבו בכל תוקף. הם האמינו כי אריק
מתכוון להשאר בהוליווד, וכי הוא יעזוב
אותם לנפשם אחרי שיופיעו בטלביזיה. הסיכויים
להשאר חסרי־פרוטה בניו־יורק לא
הלהיבו אותם במיוחד, ואילו הצעותיהם של
גודיק ומילוא קסמו מאד: בישראל יוכלו
לחסוך כסף, לחדש את הרפרטואר ולחזור
לאירופה, אולי גם לארצות־הברית•
סירובם של השניים ללוזת אותו לניו־יורק
הכעיס את אריק מאד. באחד הימים חזר למלון,
חודיע לשמעון בארשת־פנים חמורה:

נגד, היו מרבית הקולות בעד. קיבוץ משמר־דוד,
מקיבוצי איחוד הקיבוצים, החליט להקים
קואופרטיב לפעולה אמנותית מחוץ לקיבוץ.
את ההצעה המפתיעה הביא למזכירות
הקיבוץ חברו הצעיר של משמר־דוד, איש
ההשלמה של הנוער העובד ועובד-מוסך
הקיבוץ,חיים טופול .״מה יש?״ אמר בדרך
דיבורו המיוחדת בחיתוכה החייכני ,״יש קואופרטיב
להובלה, קואופרטיב לשיווק, קואופרטיב
להרבעה וקואופרטיב להצגה...״
״להצגה?״ הרימו חברי המזכירות אוז גבות
עיניהם ,״להצגה של מה?״ טופול לא
התבלבל :״להצגות תיאטרון. פשוט מאד.״
מה שנראה פשוט בעיני טופול, שהשתחרר
באותם הימים מלהקת הנח״ל, לא נראה כל
כך פשוט בעיני חברי המזכירות. בכל זאת,
אחרי היסוסים רבים, החליטו לקבל למועמדות
הקיבוץ, חיים מופול .״מה יש?״ אמר בדרך
הקואופרטיב החדש׳ רובם חברי להקת ה־נח״ל
גם הם, מיעוטם סתם שחקנים.
יום אחרי שיחת הקיבוץ שרטט סדרן
העבודה לוחית חדשה, הציב אותה בין לוחיות
המטבח וגן־הירק. שם הלוחית: בצל
ירוק.
ככסף, מכונית משא .״בצל-ירוק מסמל
משהוא צעיר וחריף. זהו שם עצום,״
החליטו חברי הקואופרטיב, טופול, אשתו
גליה, ברקו, אורי זוהר, נחמה, יוסלה, מירה
ואברמלה באסיפתם הראשונה. שם היה. חומר
מתאים הבטיח להכין אפרים קישון, מיוזמי
הרעיון, חבר קואופרטיב אך לא חבר
קיבוץ. לביים, התנדב שמואל בונים, במאי
להקת הנח״ל לשעבר, במאי הקאמרי בהתה
וחבר קואופרטיב. הבעיה היתה: כסף.
את הכסף אספו חבת בצל ירוק בהופעות
אין־ספור בהתישבות ובמושבות, מחומר
ישן של להקת הנח״ל. בכסף קנו
מכונית־משא (,״בשביל התפאורות,״) קנו פזמונים
(של חיים חפר, נעמי שמר ובן־מיון
תומר) הזמינו מוסיקה (יוחנן זראי, חיים
אברמוביץ ונעמי שמר) והעמידו תפאורה
בעזרתו של ארנון אדר.
השבוע הגיש בצל ירוק את עצמו לקהל
בתל־אביב .״אנחנו מציגים משהו לא רגיל,״
אמר חיים טופול בענתה ,״אבל הקהל יתרגל.
יתרגל, יקנה כרטיסים וימחא כף.״
אם הקהל יתרגל, יהיה בצל ירוק בן־
השבוע התיאטרון המקצועי השמיני בישראל.

מועדי (מאת שרגא פירשטמן, הוצאת
הדר 172 ,עמודים, ניקוד מלא) הוא ספר־קריאה
מותאם לכיתות הבינוניות והגבוהות
של בית־הספר היסודי בישראל. תכליתו —
לכסות את תוכנית׳לימוד התודעה היהודית
הנודעת, שאיש אינו יכול להגדירה בצורה
שתתקבל על דעת זולתו.
אך מבלי להכנס לברורים על מטרות
חינוכיות, הסיפורים, המחזות והשירים כשלעצמם
כתובים יפה ומכונסים בטעם. בצד
חגים מסורתיים כראש־השנה, יום הכיפורים,
סוכות, חנוכה ופורים, לפי הלוח, מופיעים
חגים שהם פרי ההודי החדש: יום העצמאות,
יום האם, סוף שנת הלימודים והטיול השנתי.
אין
זו אנתולוגיה. כל החומר הוא פרי-
עטו של מחבר אחד, סופר ומורה, דבר
המאפשר סגנון אחיד ומתקבל על הדעת
במקראה לתלמידים.
עו לםומ לו או (מאת יצחק לבנון, הוצאת
אחיאסף 303 ,עמודים) הוא ספר רביעי
בסידרה זו׳ המקיפה נושאים מנושאים שונים׳
במאות שאלות ותשובות. הפעם המציא
המחבר 800 תשובות על שאלות הקשורות
בעם ישראל וארץ־ישראל.
המיבחר הוא מגוון, עשיר ואוביקטיבי, ביהוד
כשהוא נוגע בשאלות מסוכנות כגון
ניל״י־השומר, הגנה־אצ״ל. לשבחו יאמר, שהוא
יוצא מן הסבך בכבוד.
הספר מתחיל בשאלות על ראשית האומה
וארץ־האבות, ומסיים בתיאור מפורט של
צה״ל, יחידותיו, סמליו ודרגותיו. אין ספק
ששיטה זו של לימוד על־ידי שאלות, שגורם
ההפתעה מצוי בה למכביר, עשויה למשוך
את לב הקורא הצעיר ולעוררו להרחיב
דעת בנקודות שיעניינו אותו במיוחד.
רק שאלה אחת לא נוסחה ולא הובהרה:
מדוע מוכרחים לקשור כל ספר חדש היוצא
בימים אלה דווקא במקצוע המעורפל של
״למידת התודעה היהודית״?

ספרי ילדים
רמה בינל או מי ת
ספרית הזחב (ספרונים מצויירים, ר;וצ־את
עמיחי) הוציאה עד כה 30 ספרים לילדים.
עתה הופיעו חמשה ספרים !!וספים,
אשר הופעתם החיצונית וטיב הדפסתם אינם
נופלים מן המקובל בספרים דומים המובאים
מארצות־הברית.
הסיפורים מתורגמים ומעובדים על־ידי המחנך
שלמה סקולסקי, בצירוף ציורים צבעוניים
של מ. אריה.
יחד עם ספרי הזחב הופיעה גם סידרת
ספרים מצויירים, בכריכה צנועה יותר, ובמחיר
נמוך יותר. אלה הם סיפורים מתורגמים
מספרות־הילדים הרוסית, שהוכנו
על־ידי המחנך הידוע מיכאל רכבי.

מרקי ויטה נמכרים אך
ורק בשקיקי אלומיניום
סגט־ים הרמטית השומרים
על טריות התוכן וטעמו.

כשר תחת השגחת הרבנות
העולם הזה 1058

ספורט

במדינה
(חטשך מעמוד )12
על כססם. הם המשיכו לעבוד, אולם מריבות
תמידיות היו פורצות בינם לבין איברהים.
דרוזים נגד ;וצרים. באחד הימים
נלקח איברהים תוסיק אסעיד לבית־הזזולים
בנצרת, נותח שם ומת כעבור ימים מספר.
ביום בו מת הופיעה המשטרה, עצרה ששה
פועלים דרוזיים בכפרי הגליל, מאלה שעבדו
בחברת החשמל, האשימה אותם בגרימת
מותו של אסעיד. הפועלים הנוצריים שבקבוצה
הלשינו על חבריהם הדרוזים, טענו
כי אלה היכו את אסעיד במקלות, רגמוהו
באבנים וגרמו למותו. תוך שעות מספר השתררה
מתיחות גדולה בכפר מראר בין תושביו
הדרוזיים ( )3000 והנוצריים 1500 על
רקע המעצרים.
המתיחות גברה כשהמוטראן ג׳ורג׳ חכים,
ראש הכנסיה הימנית קאתולית, פירסם רשימה
בעתון אל יום, בה כתב כי הדרוזים
היכו את תושבי מראר הנוצרים וכי אלה
נאלצו לברוח להרים, דבר שלא היה מעולם.
נדמה היה כי עוד מעט יפרצו מהומות־דמים
בכפר בין הדרוזים לנוצרים. אך
המהומות נמנעו, כאשר בבוקר בהיר אחד,
11 יום אחרי מעצרם, שוחררו הצעירים הדרוזים.
היה זה אחרי שהגיע למשטרה דו״ח
רפואי מבית־ד,חולים בנצרת, בו נאמר כי
אברהים אסעיד מת כתוצאה ממחלת כבד, לא
סבל מכל מכות או רגימות.

כל ישראל
ה ת שלו מי ם ימשיכו להתקבר
בתים טרומיים (מוכנים מראש) ייוצרו
בארץ. מפעל שלם לצורך זה נתקבל על-
ידי משרד־העבודה מאשראי צרפתי, נמסר
ללא מיכרז לסולל-בונ׳ה, כמעט בתנאי מתנה
כ־ 22 ישובים ערביים גדלה
הכנסת מס־ההכנסה בשנה האחרונה ב־ס /ס,100
הודות לעימות הש.א. שהתבסס בכפרי-
המשולש ערבהק טי ף נפתח בענף
החקלאות מאבק־השכר המסורתי. הפעם דו־נ
#1כ*מפעא 0 1

רשת ההסתדרות החקלאית יונדעבודה של
7שעות, המשך העסקת האורזים הוותיקים
למרות המיכון שהפך את עבודתם למיותרת,
ותשלום תוספות משפחתיות פקיד
השומה של תל־אביב פירסם השבוע הודעה
בעתונים, כי עקב העברת משרדו מרחוב
אלנבי 1לרחוב עליה ,19 לא תהיה קבלת־קהל
במשרדו במשך כל השבוע, אך מיהר
לציין כי לא תחול כל הפסקה בקבלת תשלומים,
והם יתקבלו במשך אותה תקופה גם
בבניין הנוכחי וגם בבניין החדש
אריזה מיוחדת לעגבניות הוצאה בימים
אלה לשוק, כשהחלו סניפי תנובה לשווק
עגבניות מובחרות באריזת פלסטיק, נקובות
חורי־איוזרור. מחיר העגבניות באריזה
זו יקר ב־ס/״ 20 בערך ממחיר העגבניות
הבלתי-אר״ות מעשני סיגריות
אסקזט נמתחו על־ידי מפיצי־רמזים אלמינים,
שהפיצו ידיעת־שקר כי כל מי שימצא סיגריה
ועליה מודפס השם אסקום בצד ההפוך של
הסיגריה יקבל פרם של 25 לירות.

תזכיר
אפשרל חזו ר ל פולין
הזוגות המעורבים, אשר על מצבם
המזעזע סיפר העולם הזה ( )1057 עקב
סירובו של משרד הפנים לאפשר להם ביטול
אזרחותם. הישראלית, יוכלו עתה לבטל את
אזרחותם ולנסוע בחזרה לפולין, אם רצונם
בכך פרשת תביעתו של עורך
הדין משה איון, לתשלום הגון עבור שכר
טרחתו ומאמציו בהקמת מפעל המלט שמשון,
מאחד השותפים העיקריים במפעל זה,
נחום מן, אשר העולם הזה ( )948 מסר עליה
לראשונה, הגיעה השבוע לסיומה. בית־המש־פט
העליון פסק לאיון סך של 30 אלף ל״י
מצכו הכספי הקשח של התיאטרון
׳הקאמרי, עליו נמסרו פרטים בחעולם
הזה ( )1057 הולך ומחמיר. השבוע איימו
עובדי התיאטרון בשביתה, אם לא תשלם
הנהלת התיאטרון את חובר, לקופת־התגמולים.

כדורגל
ד ם צעיר
עשרה ימים לפני מועד המיפגש הראשון
עם נבחרת הכדורגל של וולס באיצטדיון
רמת־גן, אזלו כבר כל הכרטיסים ממשרדי
מכירת הכרטיסים. עובדה זו העידה כי התופעות
סביב המשחק עם וולס יהיו דומות
למה שאירע בעת המשחק נגד נבחרת רוסיה.
לא נותר ספק שיהיה לחץ כבד של קהל
על המגרש. ובמקום שיש לחץ, יש ספסרות
וישנם אי־סדרים.
אולם יותר מהחרדה למה שיקרה סביב
המגרש, היתד, השבוע גדולה החרדה למה
שיקרה במגרש עצמו. סגל נבחרת ישראל,
שיצטרך להתמודד באחד המבחנים הקשים
שהיו אי־פעם לנבחרת ישראל, יצא רק השבוע
למחנה נופש בקיבוץ שפיים.
רק מבחן אחד נותר לנבחרת עד למשחק
הגורלי. יהיה זה המשחק נגד נבחרת
העיר קופנהגן, שיערך השבוע. הרכבה של
הנבחרת במשחק זה יהיה, למעשה, ההרכב
המוצע למשחק נגד וולס. יהיו בו כמה וכמה
שינויים, לגבי ההרכב השיגרתי של הנבחרת.
ארבעה חדשים. בין 18 אנשי סגל
הנבחרת נכללו הפעם ארבעה פנים חדש־ם,
הראשון בהם הוא זכריה רצה־בי, הקיצוני
והמקשר השמאלי של הפועל פתח־תקוה,
הידוע בכשרו הגופני הטוב ובבעיטתו החזקה.
גדעון טיש בן ה־ ,18 הצעיר בשחקני
הסגל, הרץ הימני של הפועל חל־אביב,
וראובן כהן, שחקן עולה ומבטיח בעל משחק
טכני משובח, המשחק כמקשר ימני בהפועל
רמת־גן, נכללו אף הט בנבחרת. הרביעי בין
החדשים הוא אהרון אמר, רץ שמאלי במכבי
חיפה, עולה חדש ממרוקו. לדעת רבים
אמר הינו הרץ השמאלי הטוב ביותר בארץ,
בעל טכניקה טובה וכושר מצויין.
בניגוד למה שאירע בעבר, צירופם של
ארבעת הצעירים לסגל הוא בעל משמעות
מרובה. מאחר שהוחלט להציב נגד ודלם

סגן־מטעח נעמי כובעזת את זעה

הכתבה הבאה הופיעה לפני שבוע כשכדעון מנאי,
לצד צילומיה של יפהפיה אדמונית. כתב השכועץ:
״לצעוד ולירות לומדת סגן־משנה נעמי בשקין בצבא
הישראלי. חן, אלגנטיות והאמנות ללבוש בגדים
יפים היא לומדת באוסטריה. בשעת סיור לימודים
באירופה התעכבה נעמי גם בוינה, בה סיימה קורס
של ״המכון הבינלאומי לדוגמניות״ .בפיז׳מה ״בייבי־לוק״
היא כבשה כיבושים יותר מאשר בחאקי. בינואר
תחזור כת ה־ 22 לישראל. אך עדיין לא ברוד אם

תמצא את עתידה כמסלול התצוגות או בשוחת
החזית.״ נעמי הגיעה למכון לדוגמניות כמקרה. שעה
שישבה עם אחותה בבית־קפה כעיירת נופש בהרים,
התקרב אליה גבר אוסטרי ששאל אותה אם היא
מובנה להיות דוגמנית. הסתבר כי היה זה מנהל
תצוגת אופנה, שעמדה להתקיים באותו מקום, ואשר
אחת מדוגמניותיו חלתה לפתע. נעמי הסכימה.
בסיימה היתה ככר מפורסמת, רואיינה בטלביזיה,
זכתה אפילו להצעה להופיע בסרט אוסטרי.

בעיקר שחקנים בעלי כושר גופני סוב׳ שיוכלו
לעמוד גם במשחק־היתקלות חזק, כפעם
ודאי ששלושה מתוך הארבעה, להוציא
את ראובן כהן, יכללו בהרכב הנבחרת.
אם לא יחולו שינויים ברגע האחרון תת־יצב
הנבחרת נגד ודלס בהרכב הבא: חודורוב
בשער! מורדכוביץ׳ ולבקוביץ׳ במגינים ו־רזניק
כבלם! אמר וסיש יחליפו את הרצים
המסורתיים רבינוביץ וחלדי! ואילו חמישית:
החלוצים תורכב מיהושע גלזר, גולדשטיין״
סטלמך, נחמיאם ורצה־בי.
עסקים טוטו מול טוטו
ההתאחדות לכדורגל בישראל היא מוסד
הדחוק מאוד בכסף. מסיבות שונות ומשונות
(העולם הזה 1056־ )1054 קופת ההתאח דות
היא כמעט תמיד ריקה. על כן. מובן
הדבר וטבעי, שההתאחדות תחפש אחרי כל
מקור הכנסה אפשרי.
אחד ממקורות ההכנסה הטובים ביותר
לארגוני כדורגל בעולם הוא טוטו הכדורגל,
כל אדם הממלא את טופס הניחושים, שולחו
למוסד המארגן את הטוטו, בצירוף תשלום
קטן, עשוי לזכות בסכום כסף גדול אם
יתאמתו ניחושיו. ברור שמפעל זה מביא
הכנסה למארגניו, מכיון שכמו בנזפע? הפיס,
סכום הזכיות והפרסים המשולם למשתתפים
הוא רק חלק מסכום ההכנסות.
גם ההתאחדות לכדורגל בישראל שמד.
לפני כשנתיים את עינה על מקור הכנסה
זה. אולם בגלל סיבוכים שונים, ובעיקר בגלל
רצונו של מזכיר ההתאחדות דאז משה
וייס להיכלל כשותף בעסק, לא יצא הענין
לפועל.
והנה לאחרונה, זכו אוהדי הכדורגל בישראל
לשני מפעלי טוטו בבת אחת. עד כה
היו קיימים בארץ שני מפעלי ניחושים
קטנים ופרטיים. האחד של עתון חדשות
הספורט, השני של אנשים פרטיים שנעשה
ליד שולחנות בכניסה למגרשים הגדולים.
הבדל כסכום הכסף. האזרח הפשוט
לא הבדיל בין שני מפעלי הניחושים החדשים,
ששניהם השתמשו בשם טוטו. האחד
נקרא בשם ספורטומו והשני בשם סוסו
כדורגל. אך למרות הקירבה בשם, היה הבדל
רב בין שני המפעלים. רק עתה, כששה
שבועות אחרי תחילת המפעל, למד האיש
ברחוב להבדיל בין השנים. סימן ההיכר הוא
פשוט — בסוסו הכדורגל, המאורגן באמצעות
עתון הערב ידיעות אחרונות, מרויחים
המנחשים סכומים גדולים. בספורטוטו, המאורגן
באמצעות מעריב, מרויחים סכומים:
פעוטים.
ההבדלים בין שני המפעלים גדולים הרבה
יותר. טוטו הכדורגל מאורגן על־ידי חברה:
פרטית. ספורטוטו הוא מפעל משותף של
התאחדות הכדורגל והתאחדות הספורט לחו בבים.
הבדל נוסף — הראשון הוא מפעל
מצליח, השני הוא מפעל בהדרדרות. בעוד
שהראשון מגדיל משבוע לשבוע את סכומי־הפרסים,
שהם פרסים בעלי גודל קבוע
מבלי להתחשב במספר המשתתפים, הולכים
סכומי הפרסים וקטנים במפעל ספורטוטו,
שם קשור גודל הפרסים במספר המשתתפים.
כך זההת חי ל. ברור שאילו היתד,
ההתאחדות לכדורגל בישראל מארגנת סוסו
ללא מתחרים, היתה יכולה להכניס כספים:
לקופתה הדלה. אולם כמה מעסקניו־ ,צרי-
האופק לא ראו את הנולד.
כאשר הופיעו במשרדיהם עסקני הספורט׳
ג׳רי בית הלוי, מי שהיה מאמן מכבי תל־אביב
וכיום מאמן מכבי נתניה, ניסן קרניאל
ויצחק המאירי, הציעו להתאחדות לארגן
במשותף טוטו אחד, עטו עסקני ההתאחדות
על המציאה. משך זמן ממושך ניהלו משא-
ומתן על העסק, תוך הנחה שאנשים פרסיים,
שיקבלו מלק קטן מהרוחים, ייטיבו לנהל
את עסקי הטוטו מעסקני ההתאחדות.
ברגע האחרון ממש בגדו אנשי ההתאחדות
בשלושת העסקנים, החליטו להוציאם
מהעסק, תוך הנחה שהשלושה לא יוכלו
להקים טוטו נפרד. אולם השלושה קיבלו את
חסות ארגון הנכים העצמאיים, הקימו מפעל
טוטו עצמאי, שחלק מהכנסותיו כבר תרמו
לטובת אגודות ספורט בלתי מפלגתיות.
המפעל הפרסי, שנוהל במעוף ויזמה רבד,
יותר מאשר טוטו ההתאחדות, פגע קשות
ביריבו, ואם ימשכו הענינים בקצב שהם
מתנהלים עכשיו, יחסל כליל את ספורטוסו,
וקופת ההתאחדות לכדורגל תשאר ריקד״
חמולס חזח 1058

אנשים
בי קו רתבתחילת העונה
בשבוע מ התגלו בישראל כמה תופעות
דיקסטוריות מדאיגות להגבלת חופש ה־עתונות,
מלוזת באיומים לחיסול עתונים, נתנו
שתי מדינות בעולם המערבי דוגמה מאלפת
לישראל, מה פירושו של חופש עתונות
אמיתי. השבועון האמריקאי רב״ההשפעה
טייס, המקורב לנשיא אייזנהאור ולחוגי
השלטון, בחר כאיש השנה את מנהיגה של
ברית־המועצות, מזכיר המפלגה הקומוניסטית
הסובייטית ניקיטה כרושצ׳וב, פתח את
כתבתו במשפט :״הסמלים של שנת 1957
היו שני קוים חיוזרים של אור שזרחו
דרך שמי הלילה של העולם, והפיכתה של
רקטה מסוג טנגארד לגוש להבה בחוף פלורידה.״
איש בארצות־הברית לא האשים את
סיים בחבלה כבטחון המדינה בבריטניה
השמרנית פירסם לעומת זאת העתונאי דו
נאלד אדגאר כתבה בדיילי אקספרס על
המלכח אליזבט, בה שאל :״מדוע אין
למישהו השכל לומר למלכה שתלבושתה
(הקשת הגדולה על חזה — איזה טעם
נורא!) לא התאימה להצגת טלביזיה? ומדוע
היה איסורה כה גרוע דוגמא
לנסיונות להגבלת חופש־הביטוי בישראל ניתנה
במאמר שפירסם השבוע הפרופסור ישע*
יהו ליבוביץ, הנמנה על עורכי האנציקלופדית
העברית, באחד מעתוני הבוקר. מאמר
זה בא בתשובה לסדרת התקפות מצד חוגי
השמאל על עורכי האנציקלופדיה. גילה לי־בוביץ׳
:״פעולת־לחץ מתנהלת זה כמה זמן
נגד האנציקלופדיה מטעם חוגים רבי השפעה,
התובעים התאמתה לרוח ולסימון הרצויים
להם, והסלתה של מעין צנזורה פוליטית
על אנשי המדע הפועלים כמחברים וכעורכים
באנציקלופדיה. חוגים אלה אינם נמנעים אף
מלרמז על אמצעי־הלחץ העומדים לרשותם
והעלולים להיות מופעלים נגד האנציקלופדיה״
מופתי ירושלים לשעבר,
חאג׳ אמין אל חוסייגי, החל לפרסם
את זכרוגותיו בשבועון המצרי אחבאר אל•
יזם. סיפור שלא פורסם בזכרונותיו של
המופתי נוגע לימי הולדתו. כאשר רק נולד
חאג׳ אמין יבשו שדי אמו. למזלה של אם
המופתי התברר כי שכנתה, מר גיטל אט*
דורסקי, ילדה ילד באותה תקופה והסכימה
להניק גם את אמין מעת לעת. גיטל היא
אשתו של ר׳ ירחמיאל אמדורסקי,
בעל המלון הראשון בירושלים העתיקה
כאשר הוציאו השופטים מכס קנת,

_ י 3חק גכיזץ ויצחק זונדלביץ את

ססק־דינם במשפט רצח קסטנר, נתנו אישור
רשמי לצירוף ראשי־התיבות של הנאשמים.
בטפלם באשמת הרצח, צירפו את ראשי־התיבות
של אקשטיין, שמר ומנקם,
הגיעו למסקנה: אש״ם. אולם בהימנעם מכל
חוות־דעת על חלק הש.ב. בפרשה כולה,
הפכו את סדר השמות שמר, מנקם ואקש־טיין,
פתחו פתח לשאלת שנז׳׳א.

ת שואות באמצעהה צג ה
הסבר ללהיטותו הגדולה של ראש הממשלה
דו דבףגוריץ אחרי יחסים בטחוניים
ומדיניים עם גרמניה המערבית, אפשר למ
צוא
בספר בשם גדולי חמאה העשרים, שפורסם
בברלין בגרמנית, ובו מופיעה מסה
גדולה על בידי. דוגמה לדיקנותה של המסה
הוא קטע בו מציין המחבר כי בידי
אינו סובל חנופה והוא עלול לענות קשות
למי שיחניף לו, ואף בתואר שבח אחד
כשסיימו נציגי מפלגות הפועלים את המשא-
והמתן הקואליציוני והחליטו על הקמת ממשלה
חדשה בהרכב הממשלה היוצאת, הציעו
נציגי אחדות־העבודה ומפ״ם להביא בקבוק
קוניאק לציון המאורע. בידי התנגד ל־קוניאק
ולפי דרישתו הביאו בקבוק ו ר מו ט...
שעה שעסקני המפלגות קדחו בקדחת חידוש
הקואליציה, עסק ח״כ מפא״י מרדכי
נמיר בעיסוקים פרוזאיים יותר. ה־א נראה
השבוע סועד במסעדת שמש הירושלמית,
כשהוא מקנח סעודתו ביין ובכוס תה עם
סכרין. אחרי הסעודה נכנס בשיחה עם המלצרית׳
לברר איזה סרטים טובים מוצגים
בירושלים ואם כדאי לראות את סופיח
לורן אי־רצון בין חובבי האמנות
עוררה בחנוכה שרת החוץ גולדה מאיר.
קהל תל-אביבי שהאזין בהיכל התרבות לשיר
מסי שושנה דמארי הופתע, כאשר פרצו
מחיאות־כפיים סוערות באמצע השיר.
נסתבר כי שרת־החוץ נכנסה לאולם באמצע
השיר, נתקבלה בתרועות על־ידי הקהל
בענינים אחרים עסק ח״כ מפא״י דוד הכחן.
הוא ישב וחישב כי בני משפחתו זקוקים
רק לשמונה קוב מים בחודש, ואילו היה
מתקין בור מים על גג ביתו, היה יכול
לחסוך כסף. מדוע לא עשה זאת? את הסיבה
לכך גילה לחברי הכנסת בשעת הדיון
על חוק המים. אמר הכהן :״המחשבה אינה
פועלת בצורה נכונה, משום שאני רואה
לפני את הברז. הכרז הזה הוא המשכיח
את הכל.״ הכהן לא פירש אם התכוון גם
לבעיית ההדלפה פרופסור האוניברסיטה
העברית נפתלי הירץ טור־־סיני גילה
השבוע, כי הוא חובב ספרות בלשית. בביתו
נמצאת אחת הספריות הבלשיות הגדולות
בארץ.

בקשהב סו ףהמשחק
בפני בקשה משונה עמד השבוע אלוף־
משנה אהרון דורון. במסדר סיום יום
הספורט של יחידת צד,״ל, זכתה אחת היחידות
כמעט בכל הגביעים, הפרסים והתעודות
שהיו על שולחן המזכירות. כאשר מסר דורון
גם את גביע הזכיה הכללית לנציגה
קרא אחד מחיילי היחידה בהתלהבות :״תן
להם גם את השולחן בקשה מוזרה
אחרת היתה השבוע בפי הפזמונאי דן
אל מגור. אחרי שפורסם כי הוא מחבר את
הפזמונים למחזה החדש בתיאטרון זירה,
משה וינטלאטור, בעוד שדן לא ידע על כך
בכלל, הופיע במשרדי התיאטרון וביקש
לראות את דן אלמגור. כשכל החיפושים
היו לשוא, הציג את עצמו ודרש שכר סופרים
עבור הפזמונים שנכתבו לבסוף על
ידו על פרשת נשואיה למיליונר
האמריקאי ריצ׳ארד שיין כתבה לאחרונה
מלכת היופי של ישראל לשעבר שרה טל,
במכתב פרטי לעולם הקולנוע. מסתבר כי

פסמן׳ השסע
• הממונה על הכנסות המדינה זאב שרף, בהרצאה במועצת פועלי חיפה!
״אנשים אינם יכולים לחיות לפי הטירוף שבחוק. מס ההכנסה כפי שהיה עד כה —
היה טירוף.״

• שר הפיתוח, מרדכי כנטופ, בועידת מפ״ם:

״איננו מועמדים לשותפות

שאפשר לקבור אותה מתוץ לגדר.״
• אברהם שחם, נציג החטיבה הצעירה של מפ״ם בתל־אביב, באותה ועידה:
״אינני תאה כל הצדקה לשבת בממשלה עם צורר פועלים מובהק כמו לוי אשכול.״
• שמעון כלב, מחולון, באותה ועידה :״אחדות העבודה יצאה ממפ״ם כמו
ספוטניק, וכעת היא מסתובבת כמו שהססוסניק מסתובב סביב כדור הארץ.״
• ראש הממשלה המיועד דוד כדגוריון, בטקס חלוקת פרס ביאליק
לחכמת ישראל :״אני בא עתה בשמחה, על שסיימתי מעשה מרכבה שנגרם לא בשל
חכמת ישראל אלא להיפר.״
• הפרופסור ישעיהו ליבוביץ, במאמר תשובה על הביקורת שנמתחה על
האנציקלופדיה העברית מצד חוגי השמאל :״האנציקלופדיה אינה כתב תעמולה של
המגבית ולסיכך אין בה מקום לצפצופים של צפור הנפ ש ...אין אנו רואים כל
הצדקה לערכים מיוחדים על נושאים כמו ארגון אמהות עובדות, ואנחנו משאירים

העולם הזח 1058

קו החבית: עליזה פלשר, דיילת אל־על שהתפרסמה במיילדת בין השחקים, קיבלה על
עצמה תפקיד חדש, שימשה כדוגמנית בתצוגת אופנה לונדונית של בית׳ האופנה הישראלי
תלווה מודל, הציגה שמלה בקו החבית (השונה בבמה פרטים מקו השק החדיש) .השמלה
זכתה עקב במנתו הכחולה של מעילה הלבן בשם מקורי — ישראלה, ולהצלחה גדולה בתצוגה.
אחרי הופעתה בתחרות על תואר מיס תבל,
התכוננה שרה טל (בינשטוק) לקריירה הד־ליבודית,
עברה מבחני־בד בחברת קולומביה
ובחברת מטרו, נפגשה עם אישים שונים
מעולם הקולנוע. לדבריה היתד, בחוג ידידיו
של מרלון !3״דו כשהתחיל להיפגש עם
אנה קאשפי, היתד, היא אחת היחידות
שידעו על נשואיהם הקרובים. הבמאי ס ם
פולר הציע לה תפקיד בסרט עם ג׳ון
מין, אולם שרה החליטה לא לקבלו. היא
הכירה את דוד שיין, היהודי שזכה ל־פירסום
כאחד מעוזריו של הסנטור ג׳ו
מק קארתי המנוח, שעה שזה חיזר אחרי
הילווי רומבין שנבחרה כמים תבל. באמצעותו
הכירה את אחיו הצעיר ריצ׳ארד.
נשואיהם נערכו בלום־אנג׳לס, במועדון מטעי
הקוקוס אשר במלון אמבסדור, השייך
להורי בעלה. בחתונה נוכחו 300 אורחים,
ביניהם עתונאים ידועים, נשיאי חברות סר
טים,
שחקנים כג׳ק לימץ וג׳ואן כנט.
העתונאית הדה הופר כתבה למחרת המסיבה
:״המסיבה היתד, אחת המוצלחות של
השנה. שרה נראתה כחלום מהלך עלי אדמות.
אילי עולם הבד יהיו פקחים אם יחטפו
אותה עבור הוליבוד.״ אד מוליכן, עורך
תכנית הטלביזיה המפורסם, אמר עליה:
״אמנם דוד שיין נשא את מיס עולם, אך
אחיו דיק הוא שזכה יותר — שרה טל היא
יסד,פיה ופקחית.״ מכל מקום היתד, זו התקדמות
רבה לנערה אשר פעם ריכזה את
החוגים למרכסיזם־לניניזם של קן השימר
הצעיר בתל־אביב גשמי הזעף בשבוע
האחרון הפריעו לשתי הצגות• בהצגת ר ד
מיאו ויוליה בתיאטרון הקאמרי החל גשם
יורד על הבמה ברגע בו החלה רוזינה
פרנהוף לדקלם את הקטע על השחר
המפציע. ואילו זמרי הגולדן נ״ט נאלצו
להציב גיגית על במת אותל־שם.

למבקרים את הזכות לחבר אנציקלופדיה אשר בה יופיע הערך ״ארגון אמהות עובדות* 1
בצד הערך ארגון האומות המאוחדות •
ח ״ כ צ ״ כישראל רו ק ח, בנאום בכנסת, בשעת הדיון על חוק המים:
״מה, להוציא 140 מיליון קוב מים על קרפיונים, בגלל זה שאני אוהב אותם? אני !
אוהב הרבה דברים שאינני יכול לקבלם.״
• ה מ שו רראכרהםש לו ר ס קי, בהרצאה במועדון צוותא, במסגרת הסימפוזיון
על הנושא מה קורא הנוער :״בכתבו את הסמבה, חסם בה מוסינזון את הדרך לספרות :
בפני הנוער.״
שרתה חו ץ גו לדהמ אי ר, בשיחה עם חברי המשלחת החקלאית הבולגרית
שסיירה בארץ :״אם אבוא לבולגריה, לא אבוא רק כשרת החוץ, אלא גם כמגדלת !
תרנגולות.״
• חכרהנהלתהסוכנותהד ״ רדג יו ס ף, בתשובה לשאלה איך יכולה !
מפא״י, אחרי שמתחה ביקורת כה קשה על אחדות העבודה ומפ״ם, לשבת עמן שוב :
בממשלה :״תפקידה של מפא״י הוא לחנך את יתר המפלגות.״
• הזמרת או לי שו קן, ששיחקה את התפקיד הראשי במשחק חפיג׳מה בדו־רה־מי,
בצאתה מהצגת הסרט משחק הפיג׳מוז בתל־אביב :״הצגת דו־רה״מי היתד, טובה
מן הסרט, ואני הייתי טובה בה מדורים דיי*.

• הז מראכרהם וי ל קו מי ר ס קי :״אני אוהב לשיר רק באזכרות, שם הקהל
מאזין בשקם*

קונגו 1958
קונגו הבלגית היא הארץ הרב־גוונית ביותר ביבשת השחורה, אפריקה. היא
נמצאת במרכז אפריקה המשוונית והיא בעלת ייחודים לאין ספור 12 .מיליון
תושבי הקונגו גרים במושבה ששטחה גדול פי שבעים ושבע מבלגיה — הארץ
האם.
קונגו היא ארץ שמחצית שטחה הוא יער־עד. ולמרות כל גודלה׳ יש לה
רצועת חוף שאורכה רק 40 קילומטרים — ליד האוקינום האטלנטי, בשפך
הנהר קונגו. וברצועת חוף זאת נמצאת עיר בעלת השם המקורי בננה — אם
כי אין בה בננות כלל.
קונגו היא ארץ המייצאת סחורה ביותר מ־ 3000 מיליון דולר לשנה — כולל
אורניום, נחושת ו־ס/ס 70 מייצור היהלומים התעשייתיים בעולם, אך ייצואה
העיקרי והמכניס ביותר הוא בכל זאת מוצר פרוזאי ויומיומי כשמן דקלים.

שירות תעופתי יותר חשוב ניתן לליאו ולקונגו כולה על־ידי חברת התעופה
הבלגית, המקיימת 17 טיסות לשבוע בקו בריסל—ליאופולדוויל והטיסה נמשכת
15 שעות בלבד (בהשוואה לחמישה וחצי ימים שנמשכה טיסת הבכורה של קו
בריסל—ליאופולדוויל בשנת .)1935
ואין זאת, כמובן, ההתקדמות היחידה מאז . 1935 שעה שאז היה המשקה
החם היחידי שהוגש לנוסעים חלב משומר מחומם, הרי היום מוגשות לנוסעי
המטוסים הבלגיים החדישים ארוחות מגוונות הרבה יותר.
לשם כך נושא כל מטוס עבור 75 נוסעיו לא פחות מ־ 144 כוסות׳ 316
צלחות 114 ,ספלים ו־ 535 מגשים. לנוחיות אחרת של הנוסעים דואגים 76
השמיכות 150 ,המגבות ו־ 32 הקולבים שבכל מטוס, שלא לדבר על עשר

בקונגו חיים הפיגמים, הכושים הננסים שגובהם הממוצע הוא 1.40 מטר,
וגם הוואטוסי הענקים (שגובהם הממוצע הוא 2.20 מטר) .בקונגו חיים לפחות
מאתיים שבטים כושיים שונים, המדברים ב־ 38 לשונות עיקריות ושונות
לחלוטין אחת מרעותה.
בני אחד השבטים האלה — הבאזאלאמפאסו — עדיין אוכלים בשר אדם,
ולשבט אחר — הבאלובה — מלך כבד־משקל שזיכה עצמו באשה אחת עבור
כל ליטרה ממשקל גופו. משקלו 250 ליטראות (כ־ 120 קילוגרמים) והוא בעל
ל־( 250 מאתיים וחמישים!) נשים.
קונגו — מרכז אפריקה — איננה משופעת בדרכי תחבורה׳ ואחד מאמצעי
העריסות הניידות ושתי מכונות הגילוח החשמליות למטוס, העומדות לרשות
אלה הזקוקים לכך.
בתנאים כאלה אין פלא שכאשר חגגה ״סבנה״ בקיץ 1957 את הטיסה ה־5000
בקו בריסל—ליאו כבר השתמשו קרוב ל־ 400.000 נוסעים בשירותיה אל ומן

הקונגו.
האורניום בפצצות האטום שהכריעו את מלחמת העולם השנייה, ושהוטלו
על הירושימה ונאגאסאקי, באו מקונגו הבלגית, מהמכרה שהוא עד היום אחד
היצרנים הגדולים בעולם לאורניום — מכרה בעל שם לא קצר ולא פשוט —
שינקלובווה.
וכמובן שאין זאת התרומה היחידה של הקונגו לאנושות. לפני שנים מספר
התחבורה העיקריים בתוכה, אליה וממנה היא חברת התעופה הבלגית ״סבנה״,
המשלימה באופן יסודי רשת תחבורה בה קיימים רק 5000 קילומטרים מסילת
ברזל. כך שהודות למטוס קרבה קונגו למרכזי העולם והובאה הקידמה לבני
הקונגז.
בירת קונגו היא ליאופולדוויל, שתושביה קוראים אותה ליתר נוחיות ולשם
קיצור ״ליאו״ .היא העיר הגדלה במהירות הרבה ביותר באפריקה (כיום היא
בעלת אוכלוסיה של רבע מיליון) והיא בעלת מגרד־שחקים אחד (בן עשר
קומות) הידוע בכינויו ״הבניין״ ,ולאחרונה אף נחנך בה איצטדיח־ספורט בעל
70 אלף מקומות.
ואגב, בליאופולדוויל אין צורך ברשתות נגד יתושים הואיל ולעתים מזומנות
מרססים את כל עיר הבירה ב־ד.ד.ט. מן האויר — על־ידי הליקופטרים.

הוסרט בקונגו גם הסרט ״מכרות המלך שלמה״.
אינפורמציה מעניינת אחרת על קונגו מגלה כי נמצאים בה 45 אלף מיני
ציפורים וחרקים שונים ובכפר הנקרא בשם גאנגאלא־ווא־בונדיו אף נמצא
בית־ספר לאימון פילים.
וכראוי לארץ שהחשוב בקשריה עם העולם הגדול הוא בדרך האויר, הרי אף
הוקם בה, בקאמינא, שבמחצית הדרך בין האוקינום ההודי לאוקיגום האטלנטי,
אחד משדות התעופה הצבאיים הגדולים בעולם (אורך אחד ממסלוליו הוא 13
קילומטרים ועליו מסוגלים לנחות מטוסים בעלי משקל כולל של 135 טונות).
וכמובן שבשדה כזה נקבעים גם שיאים מסויימים. אחד מהם היא התכנית לאמן
בו 17 אלף טייסים בלגיים.

העולם הזה *105

סולמע
סרטים
זה קו רחלש כן
דא פשוט להתחתן (פאר, תל־אב־ב,
ארעות־הברית) עוסק באחד המאורעות המרכזיים
והמסובכים ביותר בחיי האדם המודרני,
להוציא כוכבי קולנוע — הנשואין.
זהו סיפור על חגיגת נשואין, שלמעשה אינו
סיפור כלל, אלא חתיכת חיים. היא היחה
יכולה להתרחש מאחורי דלת השכן ממול,
או אצל משפחת כ״ץ מרחוב הרצל. והיא
אמנם מתרחשת שם.
גדולתו של הסרט בכך, שמצד אחד הוא
משכיל לעשות מחתיכת חיים סיפור, ומצד
שני הוא מצליח להציג את הסיפור בפני
הצופה ולטעת בו את ההרגשה שאכן הוא
חוזה בהתרחשות יום־יומית רגילה.
פדי שייבסקי, האיש שכתב את מרסי ואת
מסיבת הרווקים, כתב סיפור זה עבור הטלביזיה.
ריצ׳ארד (״זרע הפורענות״) ברוקס
יצר מהסיפור סרס ריאליסטי מדהים בכנותו,
העומד בשורה אחת עם מארס׳ ומסיבת
הרווקים, אם איננו עולה עליהם.
חתונת הכת. עלילת הסרט מורכבת
מסיפוריהם של בני משפחת נהג מונית
אירי בברונקס. לכל אחד מהם בעיותיו הוא,
חלומותיו ואכזבותיו. האב (ארנסט בורגנים

החי

אלה אינם משנים את מהויז הרומן, שנשאר
זול, סנטימנטלי וסוחט־דמעות.
ואן ג׳ונסון הוא עתונאי וסופר נכשל,
הנושא לו אשה בפאריז ש 7תום מלחמת
העולם השניה. שעה שהוא מבזבז את שנותיו
בכתיבת ספרים שאינם מוצאים מדפיס,
מולידה לו אליזבט טיילור בת, מבלה בנשפים
מפוקפקים ומתה לבסוף מהצטננות.
לג׳ונסון המסכן, הנראה ליד אליזבט היפה
כדחליל מפחיד־צפרים, לא נותר אלא לחכות
כדי למצוא בבתו את מה שאיבד באשתו.

יומן החדשות
סיכו ם ה שנת
לארי פרי הבמאי היהודי האמריקאי
הצעיר שיצר בארץ את מעשה במונית, חזר
ארצה ומתכונן להסריט סרט ישראלי נוסף,
הפעם בתקציב גדול יותר כמשאל
?}ל כוככי הסרטים הקופתיים ביותר
שנערך בין בעלי הקולנוע בארצות־הברית,
זכה רוק הדסון במקום הראשון. ברשימה
הכוללת עשרה שמות, היתד, זו הפעם הראשונה
שלא נזכרה אף כוכבת אחת כין
12הסר טי ם הטובים ביותר של השנה,
שנבחרו על־ידי השבועון האמריקאי טייס,
נמצאים גם שני סרטים המוצגים עתה בארץ:
בסזזור התשוקות ומישחק הפיג׳מה.

שאכעס! שאכעס;
ך* עפולה, הובא נהג לדין באשמת נהיגת
- 4מכונית ללא אורות, הסביר בבית־ה־משפט
כי כיבה את אורות מכוניתו מכיוון
שהיה זה ערב שבת ובשבת אסור
להדליק אורות.

שיגוי זטוכה
ך* סדום, חיסלה משטרת ישראל את
תחנת המשטרה המקומית, אחרי שמזה
כמה חדשים לא אירעה במקום כל עבירה.

כאכ שיניים
ך • תל־אכיס, האשים רופא השיניים ד״ר
•4בורכוביץ׳ את שכנו נח שיינבוים בהורדת
שלטו, הופיע בחור עד במשפטו
של שיינבוים, נשאל על־ידי הנאשם אם הוא
משוכנע כי דיבר אמת, וכשענה בחיוב ספג
שתי סטירות־לחי מידי הנאשם.

הרנטה מעשית
ך יפו, התאוננה אשד, בת 27 בפגי מנהל
•י רשות הפיתוח, כי בור״הביוב בחצרה
עולה על גדותיו, הדגימה בפניו באופן
מוחשי כיצד עולה הבור על גדותיו, נעצרה
על־ידי המשטרה באשמת יריקה בפני המנהל.

ליטרת
הכשר
ף* כילין, גרמניה, תבע אזרח את מנתחו
4לדין׳ על שסירב להחזיר לו את רגלו
הקטועה.

עין הרע
ך דוכלין, אירלנד, השליכו אורחים ב״
חתונה אורז על הזוג המאושר בעת
שיצא מהכנסיה, פגעו בכלה שהתעודרה בעינה
האחת.

לשוטר, שלוס

ל,יי קנדל כסרט ,,הנערות״*
נמו ראש ומון, במוסיקה
צובר פרוטה לפרוטה כדי שיוכל לרכוש בין שלושת הסרטים הזרים שנכללו ברשימה
מונית לעצמו. האם (בטי דיוזיס) ,עושה את זו, הוצגו שניים בארץ: הגשר האחרון עם
מריה של, וזהב נאפולי האיטלקי. הסרט
חשבון חייה האבודים ללא אהבה. הדוד
הטוב ביותר של השנה, שהוא גם המועמד
(ברי פיצג׳רלד) ,חדק שיכור וזקן, אינו
נואש מלמצוא רעיה לחיים, ואילו הבת (דבי לפרס האוסקר, הוא הגשר מעל הנהר
קוואי סרטה של קיי ל,נדל, הנעריינולדם)
עומדת להינשא.
רות, שהוא הסרט האמריקאי הראשון בו
נשואים אלה משמשים נקודודמפנה במשתתפת
השחקנית האנגליה, שנישאה לאחחייהם
של כל בני המשפחה. אם תיערך
רונה לבן לויתה למשחק רקם הריסון, נוחל
חגיגת נש ואין מפוארת לבת, ימוג חלומו
של האב לרכוש מונית. לעומת זאת, אם הצלחה בלתי־צפויה. הסרט, המספר על שלוש
תינשא הבת ללא חגיגה, ירגישו ההורים רקדניות בנוסח ראשומון, נבחר כסרט הכאילו
קיפחו את בתם. סביב צירים אלה בידור המוסיקלי הטוב ביותר של השנה
על־־די עשרות עתונים בארצות־הברית. למסובבת
העלילה בפשטות ובכנות.
למרות שפע הסיפורים האישיים, הסרט רות שבסרט זה משתתפים גם כוכבים כ־ג׳ין
קלי ומיצי גיינור, נבחרה דוזקא קנדל
הוא סרטה של האם — בטי דייוים. מתמונה
כמועמדת לאחד מפרסי האוסקר עבור משלתמונה
היא מוסיפה לממדי אישיותה, מ
הדמויות חקה בסרט זה. אם אמנם תזכה בפרס היא
גלמת בכשרון בלתי־מצוי את אחת
תהיה השחקנית הראשונה שתזכה באוסקר עם יחד
הבד.
האנושיות ביותר שנראו על
עבור הופעה בסרט מוסיקלי.
בורגנין היא מצליחה להעניק חויה נדירה,
לכל מי שמתעניין בצרותיו, כשלונותיו תדריך והצלחותיו של הזולת.
סרט זה מחזק את ההנחה, שרק בסרטים
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
ריאליסטיים על בעיותיו של האדם הקטן הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותהתמצא
הוליבוד את יעודה.
• כסחור התשוקות (תל-אביב, תל-
אביב) — אודה מרי סיינט הרה ללדת לדון
מוות מהצ טננו ת
מוריי, עבד לסמים המשכרים, אך מחפשת
לאחרונה ראיתיך פאריז (אופיר,
את אהבת אחיו. מזעזע.
• מלך כניו־־יורק (צפון, תל-אביב;
תל־אביב; ארצות־הברית) הוא רומן־זעיר בציון,
ירושלים) — צ׳ארלי צ׳אפלין שופך זעכריכת
קסיפה מהודרת. יש בו כל הסממנים
מו על הדימוקרטיה הצבועה של ארצות־המציינים
עטיפה יקרה: כוכבים כאליזבט
הברית. נוגה ומשעשע.
טיילור ודאן ג׳ונסון, במאי כריצ׳ארד (לא
פשוט להתחתן) ברוקס, עושר צבעים ותפאורות,
וצילומים על רקע פאריז. אולם כל • במרכז: מיצי גיינור. שמאל: ג׳ין קלי.
העולס הזה 1058

פרסום ש שפט

ך • אור״יחודה, הלבה אשתו של השוטר
4דרור שלום, שהיתר. בחודש הריונה האחרון׳
לבקר את בעלה בתחנת המשטרה,
ראתה כיצד עוצרים אדם, נתקפה בצירי-
לידה וילדה במקום בכוחות עצמה.

עוד גצהון -ואכדנו
ף מי לוו א קי, ארצות־הברית, חקרה ה*
• משטרה את פרשת תליתו של גבר בן
,51 גיסתה לפענח את פשר מכתב־הפרידה
הקצר ביותר שהשאיר מתאבד לאשתו בתולדות
משטרת העיר :״את ניצחת.״

שיפוט מזורז
ך • תל״אכיכ, פרצו אלמונים לגזברות
4בית משפט השלום, גיסו לפרוץ את
קופת הפלדה, פתחו את כל הארונות וחיפשו
שם כסף, לא מצאו דבר, כילו את
כעסם במשקפיו של אחד השופטים שהושארו
במקום, רמסו אותם לרסיסים.

שליחות חשופה
ך* ירושלים, אחרי שאחד הפקידים ה*
-בכירים במשרד המסחר והתעשיה נתגלה
במצב בלתי־נעים עם מזכירתו במשרד,
בשעות העבודה, הוא נשלח כעבור יומיים
לשליחות בחוץ־לארץ כדי למנוע רכילות
מיותרת.

:עליו של הס?דלר
ך* ירושלים, הרצה מרצה בפני מדריכי
- 1נוער על בעית עבריינות הנוער, התבשר
בתום ההרצאה, כשחזר לביתו, כי בנו הואשם
על־ידי מנהלת ביוז־ספרו בפריצת קופת
קרן־קיימת.

חטטן פרסי
1נר! דיסר 1,ו ט ליענואל 1עמ

הערות=ע1ול״נ)
אחרי הרכבת הממשלה החדשה, אפשר יהיה
לדכר על נכנסותפוליטית .

מוז מ ני םמשתתפים. אחד הקוראים הטודתתפיס בעמוד זה יזנח סדי
שבוע בפרש של 10ל״י. הזוכה השבוע הוא הקורא יואל שליין, תליאביב

נדמה לי ששרת החוץ של ישראל חייכת להיות דווקא
לוליינית.

עבוד ה עצמית

ב פני ם שורת השיר
חרוז

יגאל אלון מילא תפקיד מרכזי בהחזרת מפלגתו ומפ״ם לקואליציה

פעם לקחה הגננת את ילדי הקבוצה שלה לביקור בחנות צעצועים .״את יודעת,
רוח׳לה,״ פנתה לאחת הפעוטות ,״אבא שלך קנה אותך כאן.״
״ואני?״ שאל יצחק׳לה בקנאה* .גם אותך קנו כאן,״ מיהרה הגננת לנחם
אותו. וכדי למנוע טרגדיות פנתה לשלישי שבחבורת הפספוסים :״גם אותך,
עוזי, קנה האבא שלך כאן,״ אמרה.
אבל עוזי היה גבר כארז .״לא נכון,״ השיב ,״אבא שלי פועל. אין לו
כסף לקנות ילדים. היא עשה אותי בעצמי.״
דב ז״ הכפר הירוק

ת חד זח ע ל

גולדה מאיר סיפרה למשלחת חקלאית מבולגריה שהיא, בעצם, לולנית

אחד

מעשה כעלמה כשם מידה
שחתיך באחר היא המירה.
היא גילתה בנקל
בי רק זה ההבדל:
נו, מה ההבדל? אינני יודעת. אולם אם
לך התשובה הנכונה, כתוב אותה בתור
השורה החמישית של החמשיר. שתי התשובות
הטובות ביותר תזכינה את בעליהן
ב־ 5ל״י לנפש.
אנא, הקפידו על המשקל והחרוז. השורה
החמישית של החמשיר מתחרזת
תמיד עם השורה הראשונה והשניה, ומשקלה
כמשקל שתי שורות אלה.

סרסור לדברחזרה .

אחד מסעיפי הממשלה החדשה הוא חוק שמירת הסוד

נכנסה ממשלה חדשה, לא יצא סוד.

מאגרות ההתיישבות העובדת
ציפור הרפש

סגנון 171׳
בבית השיטה, כאשר התמנה אחד החברים הבלשניים לתפהיד חצרן המשק, הופיעה
ההודעה הבאה :״עם היכנסו של יהודה שתני לחצרנות לא יהיו עוד בחצר זבל,
לכלוך ואי־סדר. לכל היותר יימצאו שם דומן, זוהמה ועראיות.״

שפח*׳ ווובדות
המחסנאית במחסן בגדי־הילדים ברביבים נכנסה יום אחד לישיבת המזכירות של
המשק, וחבילת תחתוני־ילדים בידה. לא ידוע מה אמרר, להם בדיוק, אבל לפי
התוצאות אפשר לשער כי נאמה לפניהם בערך כך:
״חברים, היות ואין די ידים עובדות במחסן־הבגדים שלי, והיות ואפשר לדבר
דברים חשובים גם בלי עזרת ידים — אי־לכן קחו־נא בבקשה זוג תחתונים ביד
האחת, ובשניה משחיל ושרוך־גומי, והשחילו את הגומי בחגורת התחתונים.״
חברי המזכירות העבירו באותו יום שש החלטות ו־ 50 שרוכי־גומי.

מ שר ה פנויה
ושוב מהוזי חוסר הידים העובדות, הפעם מקיבוץ משמר הנגב :״ענף הצאן מחפש
אדם צעיר, בעל יזמה, חפשי מכל התחייבויות משפחתיות, תנאי עבודה טובים,
מרחבי שדות, פגישות בלתי־נשכחות עם רועים בדואים, קונסו בבנק השבתות מיי
עם כניסה לענף. לפנות בכל שעות היום והלילה לדיר הצאן, ולהשאיר את הכתובת
ואת הפרטים אצל האיל התורן.״

.6עות לעולםצודקת
במבנים של המרכז הרפואי אפשר
יהיה לאשפז כ18-־ 20 מתפראים•
(על המשמר)
דניאל נצר, רחובות
ולי נדמה שמקומם דווקא בבית־מעצר.

ועד הל שון
גדי הוא דווקא בחור עדין־נפש וטהור־שפתיים,
אבל יום בהיר אחד קיבל שלוש
לירות קנס מפני שהתבטא בריתחה :״מר,
זה פה, גרמניה?״ מאז היו החברה נזהרים
בלשונם וכשנזדקקו, היו פולטים:
״מה זה פה, אשכנז?״

על רגלאחת
גדעון מעין חרוד ידוע כאוהב חרקים
מושבע. מקצועו האזרחי — חבלן ואנטו־מולוג.
יום אחד מצא חרגול אמיתי על
המיטה שלו. נעשה לו שמח על הנשמה
והוא החליט לעשות נסיון. לקח
עפרון ונייר ורשם :״חרגול ישראלי
מצוי — בדיקת כושר תנועה.״ אחר
כך שם את החרגול על השולחן ואמר:
״חרגול, חרגול, קפוץ!״ והחרגול קפץ.
לקח עפרון וניר ורשם :״חרגול מצוי,
שש רגלים: קופץ.״

בשעה שמפלגות קיצוניות, זורעות
פילוג ופיצול, נדחקות ללא בושה
אל שולחן הממשלה, ועושות בקרנות
הלאומיות כבתוך שלהן, מחייב אותנו
מצפוננו הליברלי שלא לנטוש את המערכה.
תוך ראיית כל הגורסים מחד,
וכל הנסיבות מאידך. ,איננו יכולים לומר
כי אייהצמרפות לממשלה איננה בחזקת
השתמטות ואי־היענות לתביעות שאי־אפשר
שלא להעריכן כחיוניות ביו תר...״

מכונית טנדר צבאית נהוגה בידי
טוראי שני מורים אלטמן.
(על המשטר)
ם ג״מ דן ארז, צה״ל
דרגה חדשה, מקבילה לרב־עלוב בערך.

כז בי ם לי ל קו ט

עסקנים רבים פנו אלי השבוע בבקשה
להציע להם נוסח מתאים, שבו יוכלו
להודיע על קבלת תנאי בן־גוריון. לא
חיה נעים להם למגיד פשוט :״שמע נא
ביג׳י, אנחנו צריכים לשבת בממשלה ולקבל
את התקציב, ולא איכפת לנו סה
שתעשה בשמנו.״ כמה מהבוחרים יכולים
להבין את זה לא נכון. לכן אני מציעה,
להלן, כמה נוסחות אלטרנטיביות, בזי
לשמור על הרמה המוסרית, למנוע כפילות
ולהרים את המוראל של האזרחים.
ע ל אף הקורבן הרב הכרוך בדבר,
לא נחסם לרגע להעמיד את האינטרס
הלאומי מעל לאינטרס המפלגתי
הצר* נטה שסם לעול האחריות ונושיט
את ידינו למשימה המפרכת, ברוח המסורת
החלוצית וההגשמה האישית שציינה
את דרכנו מ אז

מול מזימות ׳האדיב בשער, הזומם
לכלותנו, צו השעה הוא ללכד את
כל הכוחות היוצרים והבונים, למען שמירה
על בטחון המדינה והגשמת חזון
הדורות
בלב כבד, אך מתוך הרגשת
מלוא האחריות הרובצת עלינו כשומרי
ערכי הדת והמסורת, אנו מתיצבים
שוב להגנה על העמדות שנכבשו על־ידי
היהדות הדתית במאבק של שנים
ארוכות. לא נפקיר עמדות אלה למהרסים
מבית, מחללי שבת־קודש ומפיצי זימה
וטומאה י•

תשעה ימאיש נעצרו( .למרחב)
אורי שיקה, חיפה
אמר הקצין: אתה אולי איש, אבל
לא בן־אדם

שוטפות אחדות בתחרות זו הסכימו
להביע דעתן( .הארץ)
מרים דורי, תל־אביב
שיפו.ט מזורז או שטיפת מוח?

מתוך עלון חטיבת *ול נ י

השולחן ואמר :״חרגול, חרגול, קפוץ!״
והתרגול קפץ. לקח עפרון וניר, ורשם
:״חרגול מצוי, חמש רגליים: קופץ.״
הוריד
לחרגול עוד רגל ועוד רגל,
והתרגול עודו קופץ. נשארה רק רגל
אחת. הוריד גדעון לחרגול את הרגל
האחרונה, שם אותו על השולחן ואמר:
״חרגול, חרגול, קפוץ!״
החרגול לא קפץ.
אמר שנית :״חרגול, חרגול, קפוץ!״
החרגול לא קפץ.
לקח עפרון וניר ורשם :״חרגול מצוי,
בלי רגליים: חירש*.

עין תחת עין
שלימה הארוך הוא מבין גדול באמנות.
יום אחד, איך שהוא מסתכל בציור
מודרני בתערוכת פיקאסו, הוא מתחיל
להתחמם ולהתרגז .״הכל בציור בסדר
— התאמת הצבעים, הפרספקטיבה, ובכלל
אבל לכל הרוחות — העין

דרו שה עזר ה (ראשונה)
או: הטרגדיה של החינוך העברי בשש מודעות
4בנובמבר: רדזשה א שה וגזי־גזה,
הזבשרה, א הב ה ילדיה הב־ז־זזיזך,
לגזבזר בהשס־ביה, בזלל
גיהזץ\ ,ל>זוזר בהיפזל בארבסה
ילדיה ד 3 ,5 ,ז־ .2ההלבזה הב־רהיזה.
ך הב).2243/

15 בנובמבר: ררזשה אשה
זוזכשרה לסזזר בסבזרזה בי ה ז־בהיפזל
באדבנזה ילדיה ה הזז בי ה
היהב. גה סבה גיהזץ. זא להביא
ההלצזה. ןהב).2243/

2בדצמבר: דרזשה אשה ש־ה>זגזד
בהיהזל בילדיה ה הזזני ה
היהב. בלי גיהזץ. ה שכזדה הזבה.
ך הב).2243/

5בדצמבר: דדזשה א שה ש־הגזזזד
להפל בילדיה שסהיה זהזז־ההיה.
לא תבהרך לגזשזה בל
נזבזרה בהשס הביזז אז בגיהזץ.
ה שבזדת הבזייזה. ך הב).2243 /

12 בדצמבר: הבמזיה זזרר ה־דזהה,
אדבגז אדזהזזז ליזה זהש־בזרה,
לאשה ה הזבז ה לנזזזד בהיפזל
בילדיה שסהיה ז ה הזז בי ה היהב.
שנזזה נזבזרה !)ארזה, ה שכזדה
גבזהה. ןהב).2243/

18 בדצמבר: דדזשה ההפלה
הזההכה, להפל באשה הזהבאה
אזזרי הההזההזה >זבביה. צבזדה
סלה, ביה שסה, בלי ילדיה. ן הב/
).2243

יואל שליין, תל־אביב