גליון 1059 מתאריך 15 בינואר 1958

מכתבים
גזר הדין

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה סזהם בע״ס, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: זוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

אין זה מקובל לבקר פסקי-דיז, אולם
במקרה זה קשה שלא להביע דעה על פרשה
שהסעירה במשד חדשים כה ארוכים ומותחים
את דעת הקהל בארץ. כל אדם בר
דעת במדינה, שאינו רוצה כי ישראל תחפור
למדינה נוסח דרום אמריקה, הועיד
מראש לאקשטיין ולדן שמר את אשר פסק
להם ביודהמשפט המכובד. ועוד יותר מזאת.
למרות ההתנגדות הטבעית הטבועה בלב
כל אדם תרבותי כלפי פסק־די: מוות, לא
הייתי מזדעזע כל כד אילו במקרה זה
היו פוסקים לנאשמים עונש חמור יותר. מה
שאין לומר לנבי הרשעתו של הנאשם מנקס.
לפי ראות עיני והשכלתי המשפטית המעטה,
הרי הצעירים אקשטייז ושמר יכלו לסבר
כל אדם אחר, ובית־המשפט היה מרשיעו,
כפי שסיבכו את מנקם.

חברי המערכת:
מנשה בו־רייו, שיי? גלור, לילי ניייי.
רויר הורוביץ, רוחי ורר, אברהם הרמוז.
אוסקר מאובר, אלבם מסים, אבירה סמי.
עמום קינן, שלמה הרו.

במדינה

ד״ר י. שיבר, ירושלים

פרסומו המלא ישל פסק־הדיז במשפט הנאשמים
ברצח הר״ר קסטנר (העולם הזה
,) 1068 בלווית ניתוח משמעותו ותמונות
סמהלד המשפט, שהופיעו עוד באותו יום
בו ניתז פסק-הדיז, לפני כל עתוז אחר
במדינה, היא עבודה ע תונאית ממדרגה ראשונה
והיא ראויה לתשבחות.

נחום דגן, תליאביב

מספר 1059כ״גטבתתשי״ח15.1.58,

ימים מעטים אחרי התחלת משפט קסמי
נר, צילצל הטלפון במשרדי. ד״ר ישראל
קסטנר ביקש לדעת אם אני מוכן להיפגש
עמו. עניתי לו שאשמח לעשות זאת.
נפגשנו בקפה תכלת, ברחוב אחד־העם.
תל־אביב. אחד מידידיו בא עמו. הוא התלונן
כי כיסוי המשפט בהעולס הזה הוא חד״
צדדי. השבתי שאני מצטער לשמוע זאת, אך
הכיסוי שלנו יכול להתבסס רק על מה
שנודע במשפט עצמו. אולם אם יש ברצונו
להשמיע באוזני את סיפורו המלא, יתכן
והדבר יוכל לשנות את השקפתנו הכללית על
הפרשה.
קסטנר קיבל את הרעיון ברצון. קבענו
פגישה בביתו, בשדרות עמנואל, בשבת הבאה
אחרי־הצהריים, ונפרדנו בידידות

בשעה
היעודה הופעתי בדירתו הצנועה
של קססנר. הוא הציג לפני את אשתו וילדתו,
קסטנר הזמין גם שניים מידידיו. האחד
היה העתונאי יוסף ימבור, כיום חבר־העי־ריה
מטעם מפ״ם. השני היה, כמדומני, עורך
אוי-קלת. היתד, לי ההרגשה שקסטנר הזמינם
כעדים.
תוך כדי שתיית קפה החלפנו דעות על
הפרשה כולה. הצעתי לו לספר את כל הסיפור,
מאלף ועד תו. אמרתי לו שהאינפורמציה
תשמש לי חומר־רקע, אך שאני מוכן בהחלט
לפרסם את הסיפור המלא, בשמו, אם ירצה
בכך. מצדי התחייבתי שלא אשתמש בחומר
בשמו ללא הסכמתו המפורשת.
הכנסתי גליון־נייר למכונת־הכתיבה שהבאתי
עמי, והוא החל מספר. ישבנו כך
כשלוש או ארבע שעות. כתבתי ללא הפסק.
מפעם לפעם התערב אחד הידידים, אולם
במשך רוב הזמן דיבר קסטנר לבדו. לנגד
עינינו קמה שוב התקופה כולה, עולם הסיוט
של משרדי־הגסטאפו ומחנות־ההשמדה, הצנחנים
והרכבת. קסטנר השתדל להצדיק את
מעשיו, להסביר את רקע פעולתו. לא שאלתי
שאלות רבות. גם לא היתד, בידי אז אינפורמציה
מספקת להציג שאלות כאלה.
זכורני כי הדברים עשו עלי רושם של
כתב־אישום חמור מאד נגד המוסדות בארץ,
ובמיוחד נגד משה שרת ואנשי ההצלה
בקושטא. גם שאר הנוכחים קיבלו, כנראה,
רושם זה. כי באמצע העבודה התערב אחד
הנוכחים ואמר משהו בהונגרית, שפה שאינה
שגורה בפי.
בין קסטנר וידידיו התפתח ויכוח ארוך
ונלהב. הבנתי מתנועות־הידיים הנרגשות כי
שני ידידיו של קסטנר יעצו לו שלא לפרסם
את דבריו, כי הם יקימו נגדו את הנהגת
המדינה. בסופו של דבר אמר לי קסטנר שהגיע
לכלל מסקנה שלא להמשיך בסיפור,
לעת עתה, לגנוז גם את החלק שכבר סיפר.
ניסיתי לשכנעו לשנות את דעתו. אמרתי
לו שעליו לבחור באחת מן השתיים: להרשיע
את שרת או להרשיע את עצמו. אם
אמנם צודקת טענתו, כי היתד, אפשרות להציל
יהודים תוך משא־ומתן עם הגסטאפו,
הרי שרובצת אחריות נוראה על שרת, שחיבל
בשליחותו של בראנה אולם אם לא היתה
אפשרות כזאת, הרי רובצת אחריות נוראה
עליו, קסטנר, עצמו.
קססנר קיבל תפיסה זו. אולם, אמר, עליו

שנ ה 21

המחיר 500 פר׳

להיות מעשי. כל משענתו היתד, צמרת ה־מדינה.
אם ילך נגדה, הסביר, פשוט יימחץ
בין המחנות. אולי ידבר באחד הימים, בעתיד,
אחרי המשפט, ויגלה את הכל. אולם בינתיים
החליט שלא לדבר.
בהתאם למוסכם, נתתי לו את הגלימות
שמילאתי בינתיים בדבריו. מעולם לא הזכרתי
מילה על פגישה זו. אולם הדברים
ששמעתי ושנחרתו אז עמוק בזכרוני, השפיעו
בהרבה על תוכן הכתבה על איש־השנה
קססנר (העולם 1הזה ,)884 והכתבה ״משפט
שרת״ שהופיעה במדור הנידון למחרת פסק־הדין
של השופט הלוי (העולם הזה .)924

מאז נוספו לי הרבה פרטים חדשים.
צפה ועלתה אפשרות שלישית: שגם שרת
בארץ, וגם קססנר בהונגריה, לא היו בסדר.
נפגשתי עם קסטנר מדי פעם. היחסים
בינינו נשארנו הוגנים. גם כאשר מתחנו
ביקורת חריפה על פעולותיו וכל אשר התגלם
בהן, לא פיקפק מעולם בהגינותו של
העולם הזה, לא הירפה מעולם מן הנסיון
לשכנע אותנו בצדקתו. עד כמה שידוע לי,
לא אמר עלינו מעולם מילה רעה.
שמעתי כי למחרת רצח קסטנר ישב מי
שישב על גלימות העולם הזה, כדי להוציא
מהם פסוקים שיוכיחו, כביכול, שניהלנו
הסתה נגדו. להפתעתו הרבה היה עמלו
לשוא: אחרי עבודה של כמה ימים לא
מצא אף משפט אחד שיכול היה להתפרש
מרחוק בכיוון זה.
הסיבה היתר, נעוצה, כמובן, בתפיסה
היסודית שעמדה לנגד עינינו מאז היום
הראשון של המשפט, עת החלטנו להקדיש
לפרשה זו את כל כוחותינו, גם כאשר כל
שאר העתונים עוד ראו בו קוריוז חולף
בלבד. לא האיש קסטנר היה חשוב בכל
הפרשה. החשוב היה הרקע: עולם שלם של
מושגים ומסורות של הגטו, שמצאו בקסטנר
את נציגם האחרון.

עתונאי זר שאלני פעם בסקרנות, זמן רב
אחרי הרצח :״מי היה קסטנר? איזה בן־אדם
הוא היה?״
ניסיתי להשיב לו, לתאר לו את דמותו
של קסטנר כפי שהצטיירה בעיני בפגישות
הרבות. לפתע הרגשתי שהדבר כמעט בלתי־אפשרי.
קשה מאד היה לתאר את האיש.
קסטנר היה מזהיר מכמה בחינות. הוא
היה הטיפוס המובהק של שתדלן, גמיש,
תרבותי, רב־גזזני׳ .אולם קסטנר לא היה איש
גדול. הכרתיו זמן רב לפני המשפט, כשעוד
היה פקיד במלון פאלאס, בימי שלטונו של
דוב יוסף שם. מעולם לא בלט במיוחד.
בעיני היה קסטנר תמיד הוכחה חותכת
לכך כי בתקופה גדולה יכולים גם אנשים
בינוניים מאד להגיע לפסגות ההיסטוריה.
ודודקא משום כך כל־כך חשוב, לדעתי, כי
ייקבע מראש תחום ברור ומחייב בין מותר
ואסור, ויגובשו מושגים ברורים וחד־משמע-
יים בין גמישות פוליטית מותרת, לבין
בגידה האסורה בכל המצבים.
זאת עשה השופט הלוי, באומץ־הלב האופייני
לו. ורק על רקע זה ישנה גם כוום
חשיבות לאומית — ואולי חשיבות לאומית
מכרעת — לפרשת קסטנר כולה.

אני מסכים עמכם כי פם ק-הדיז, כמו שניתן,
הוא מהלומה כבדה לתביעה הכללית
ולאלה העומדים אחריה. כל בניז הקלפים
שהקימו הללו, כדי להוכיח כי במדינת ישראל
קיימות מחתרות הזוממות להפיל אח
השלטון בכוח, וכי אל מחתרות אלה נמנים
בין השאר נם עורר־הדיז תמיר וחברי מערכת
עתוגכם, מתמוטט ממילא.

ישעיהו קולקר, תליאביב

הממשלה והצפרדע
שני חברים הלכו בדרד וראו צפרדע.
״חיים ״,אומר יענקל ,״אתן לד לירה אם
תבלע אותה ״.לחיים יש דם. הוא בלע את
הצפרדע. יענקל נתז לו לירה, אד חבל לו.
ראו עוד צפרדע. חיים התגרה ביענקל. גם

בנוגע לבן שנהרג וכן בנוגע להאשה וכדומה,
יש לפנות למועצת הרבנות הראשית
לישראל שתפסוק בהן.

חיים זבולון חרל״ם,
רב ואב״ד ראשון לציון,
בעל המחבר ספר נחלי־חייס

סוף שחור?
אינני סבור שנשואי־תעריובת של יהודי
לבז עם כושית קתולית, עליהן כתבתם
בשבוע שעבר (העולם הזה )1058 עשויים
להצליח. משיכתו של אריק פארקר לכושית
מלהקת ברזיליאנה היא משיכה רגעית, המלהיבה
אותו בשל הזרות שבה. נם העובדה
שאין הם יביולים להידבר ביני ה ם באופן
חפשי אינה עשויה לתרום להצלחת הנשואין.
טוב יעשה פארקר אם ישקול היטב לפני
ש ישא אח אלדה לאישה.

חנה מילר, תל-אביב

כתבתם את הרישימה על הישראלי הנושא
לו כושית לאישה כדי להתריע נגד הפליה
גזעית או צבעונית. אולם עצם הפירסום
מעיד כי אתם עצמכם נוהגים בהפליה. מה
מיוחד מצאתם בנישואים אלה? האם הייתם
כותבים כתבת־ענק בזו על נשואי שני אנשים
תיאודור ברנשטיין, חולון
לבנים?
אחרי נשואים כאלה אפשר יהיה
לישנות את שם הרד הנולד מסברה לזברה.

נ. ברוך, תל־אב-ב

קראתי ברישימתכם על הכוישית טברויליאנה
כי היה תקדים לכד שחברת להקת אמנות
זרה נשארה בארץ, אחרי שהתאהבה בישראלי•
אני כבר 12 שנה בארץ ולא שמעתי
מעולם על מקרה כזה. שמעתי במקום זאת
על נשואים בכיוון הפור, שגרמו ליריד ת
ישראלים מהארץ. לכן הייתי מעוניין מאוד
לדעת מה קרה באמת בגורלם של אותם
יעקב לוין, חיפה
נ״שואיז שהזכרתם.

גילדה הורן (ראה תמונה) חברת להקת הקרח
שהופיעה בזירהטרון ברמת־גן לפני שלוש
שנים, נשארה בארץ, רואה בה חיים מאושרים
ואף הופיעה בסרט הישראלי מעשה
במונית.

שורת המכחישים
אין אני פ. עשהאל, אישר את ביקורת
הרדיו שלו ב״הארץ״ מסרתם בשבועונכם
(העולם הזה ,) 1057 בתוספת ההערה כי
יש מישוכנעים שאני הוא.

מידד שיף, תל־אביב
קראתי כי בשידור ״בעד ונגד ש.א( ״.העולם
הזה ) 1056 ישתתפו שני כלכלנים, איש
חירות ואיש מפא״י. עד כמה שידוע לי הרי
יריבי בתכנית זו, מר אריאל אריאלי, סנן
הממונה על הכנסות המדינה, הוא חבר
מפא״י.

יובל אליצור, ירושלים
איש לא חשד בעורן המדור הכלכלי של
מעריב, שהוא חבר חירות. טעותו של עורך
מדור הרדיו נגרמה עקב תמימותו, בהיותו
משוכנע כי בקול ישראל יתנו לדבר גם
לאיש מפלגת האופוזיציה.

קרחגית-לשעכר גילדה
ליענקל יש דם. הוא בלע את הצפרדע וקיבל
חזרה את הלירה.
הבדיחה ידועה היטב לכל יהודי בעל דם.
אולם הבדיה הזאת היא ממש נבואה על
תוצאות המשבר הממשלתי בממשלת ישראל.
חבל רק שאת תוצאות בליעת הצפרדע מר־גיישים
משלמי המיסים. אנו נישלם את הלירה
לכל מישתתף.
צדוק זילבר, תל־אביב
שתי מפלגות הפועלים הנמצאות בקואליציה
הלוד וחזור: עיניים להם ואינם רואים,
אוניים להם ואינם שומעים. פה להם עונה
אמן, העיקר שמירת הכסאות.

אליהו שערבני, פתח־תקוה

כקורא ותיק מצאתי לנחוץ לכתוב לכם
מספר שורות ולציין עד כמח שבועונכם
ממלא את יעודו, בפרט לישראלי הנמצא כה
רחוק מהבית ומהארץ. ביטי ם האחרונים נש-
אלתי על־ידי מכרים וידידי ם נוצרים לסיבה
האמיתית של המשבר בישראל. אודה ולא
אבוש שיותר מהם לא ידעתי. אולם היום
קיבלתי באורח מפתיע את העולם הזה
( )1056 ובו הסיפור המלא על המשבר בממשלה.
שום מכתב פרטי לא יכול היה
להמציא לי את החדשות שהמציא לי עתונכם.
ישבתי עם ידידי וכולנו באנו על סיפוקנו,
אבל לנמרי לא שמחנו על הנעשה בארץ.

מ. מרגלית, הוסטון, טקסס,
ארצות־הברית

ההשוואה היא איומה, אד היא אמת, וכד
נראה לי האחד בדורו כנמר, מול אותו גאון
שאמר :״אינני מסכים לאח מלה שאמרת,
אד מוכן אני למות על זכותד לומר אותה.״
יצחק בר־כוכבא, ירושלים

הסכר הרב
בקשר למה שהתפרסם על בן הגיורת מ־ראשוז־לציוז
(העולם הזה )1058 הנני להודיעכם
כי (הדבר קרה) היות שהבז הזה
•שבא לקבל תעודת רווקות להתחתן, בתל־אביב
מסרו שאמו היתה נוצריה. לפי תקנות
והוראות לרישום נישואין מהרבנות הרא׳שית
ומשרד הדתות, תעודת גירות מבית־דין
בחוץ־לארץ טעונה אישור מבית־דיז מוסמר
בארץ. ובסעיף ,7שמפורט שם הבתי־דין
המוסמכים בארץ, אין עירנו ראשודלציון
בתוכם ולכן לא היה לי סמכות להחלים בזה.

הסיפור שפירסמתם במדור עתונות על חלקי
במערכה העתונאית סביב הטישבר ב עירי ת
נתניה (העולם הזה ,) 1057 הוא לא רק פי-
קאנטי ומשעשע, הוא עשוי לעורר מח׳שבות
נוגות על טיבו של עתונאי, המשמש ביו דעין
״משרתם של שני ארוגים״.
חסרונו היחיד של הסיפור שאין בו
קורטוב של אמת. במשר כל ארבעת חדשי
המשבר, וביחוד במאבק האחרון ביו בז־עמי
לשקד, לא כתבתי פרו ולא כתבתי אנטי.
מסרתי רק את העובדות לפי מיטב מצפוני
והכרתי. הדבר ניתז להוכחה בקלות: נ.
שרוני ב״מעריב״ השלים תמיד את אבן־חן
מ״הארץ״.
יעניין אתכם לדעת, שכאשר רוב חברי
מערכת העולם חוה היו עדייו יונקי־שדי־ם.
שימשתי אני •שליחו של עתון יומי עברי
בזיר ת הקרבות בין הדרוזים והצרפתים בצפון
הארץ. לא מעניין?

אהרון אבן־חן, נתניה
מעניין מאוד. מעניינת גם ׳ההוכחה הקלה
כיצד השלים ג. שרוני במעריב את א• אבן-
חן בהארץ, לפי מיטב הכרתו ומצפונו, ללא
נקיטת עמדה פרו או אנטי. בתאריך 2.57ו.וו
הופיעו שתי ידיעות אלה על ישיבות עירית
נתניה, במעריב ובהארץ, כתובות בידי אותו
עתונאי. בהארץ: בן־עמי ״כבש -את פטיש
היו׳־ר בי שיבה ...הישיבה שנועדה להדיח
את ראש העירית מכהונתו ״נכבשה״ על־ידי
סר בן־יעמי בתכסיס בלתי צפוי __
במעריב: נפתחה דלת צדדית, ובן־עמי
נכנ ס ...בן־עמי נוטל את הפטיש ופותת
את הישיבה

כריכות

הווו 0 5הוה
הודעה מפורטת על סדרי
הכריכה מתפרסמת בפנים
גליון זה, בעמוד מס׳ . 16

העולם הזה 1059

זח ארכע שניים מרחפת רוחו של
*וד״ר ישראל רודולף קסטנר על חיי המדינה.
מאז הגיש חיים כהן׳ בהתקפה של
קלות־הדעת האופיינית לו, את המשפט ה־קטן
נגד מלכיאל גרינוולד, מחזיקה פרשה זו
את המדינה כולה בגרונה.

אין כמעט מאורע חשוב שאירע
כישראל כארכע שנים סוערות
אלה, שלא היה לו קשר ישיר או
עקיף עם הפרשה.
האסון הנורא במעגן, שקיפח את חייהם של
17 איש, קרה אחרי שמשה שרת ביקש
לערוך להטוטי־פרסומת במעמד שכל מטרתו
לא היתד, אלא לאפשר לו לסנגר על עצמו
מבלי להיכנס. לדוכן העדים.
תוצאות הבחירות לכנסת השלישית, ובעיקר
ירידתה של מפא״י ועלייתה של תנועת-
החרות, הושפעו במידה רבה על־ידי פסק-
הדין המזעזע של בנימין הלוי, שניתן ימים
מעמים לפני כן.
סילוקו של משה שרת על־ידי דויד בך
גוריון לא היה אפשרי לולא הטילה פרשת
קססנר צל כבד על האיש הקטן בעל השפם
הצ׳פליני, שנתן את ידו להסגרתו הנפשעת
של שליח השואה יואל בראנה לידי ד,אינ־טליג׳נם
הבריטי.
רצח קסטנר עצמו, על רקע שלא הובהר
עד היום, היה בלי ספק קשור עם שאלת
העמדתו או אי־העמדתו של קססנר לדין
בעוון ההאשמות שהטיח בפניו השופט הלוי.
הזעזוע הציבורי, אחרי שנודע כי רוצח
קסטנר היה בשעתו סוכן הש.ב״ וגילויי
העתונות החופשית בענין זה, הכריחו את
דויד בן־גוריון להוציא את הש.ב. מן המחתרת.
המלחמה הציבורית בה עומד השב•
מאז גרמה לתוצאות רבות, אשר חטיפת
אלי תבור היא רק אחת מהן.
סילוקו של אהוד אבריאל, עד אז האיש
המרכזי בקבוצת־ד,מנהלים המקימה את הדיקטטורה
האישית של דויד בן־גוריון, ו־
^״הגליית אבריאל לגאנה, היו קשורים עם טיפולו
של אבריאל בפרשת קסטנר.
ואילו בזירה המשפטית גרמה פרשת קסט־גר
למהפכה שקטה אך מכרעת: מאמץ ממושך
ועקשני של חיים כהן לשעבד את מערכת־המשפט
לשלטון, חקיקת שורה שלמה של
חוקי־חירום חדשים, החוק החדש המצמצם
את הזכות לחקור עדים שתי־וערב, הצעת־החוק
לחיסול האמת, ביטול הזכות להגיש
משפטים סליליים פרטיים, וההצעה של דויד
בן־גוריון לחוקק חוק נגד חופש העתונות.
כיצד יכול היד, משפם אחד, ואפילו סנסציוני,
לגרום לתוצאות כד, מרחיקות־לכתז
הסבר אישי בלבד לא יוכל להסביר זאת —
לא פחדנותו של משה שרת, לא תככיהם
האפלים של אהוד אבריאל ושות׳ ,אפילו לא
כשרונו המזהיר של שמואל תמיר. ההסבר
עובר גם מעל ומעבר לתכונות אישיות
ולמערכות חולפות.

פרשת-קסטנר גרמח לרעידת־אד-
מה, הנמשכת זח ארבע שנים,
מפני שהיא חדרה ללכ לכו של
העולם הרוחני הישראלי. היא נגעה
כשרשים הרעיוניים והפוליטיים
העמוקים כיותר של המשטר הקיים
כישראל, כתנועה הציונית
וכיחדות העולמית. היא משקפת
את יסודות חמאכק האמיתי, שהיה
עד אז חכוי עמוק מתחת לפני
הקרקע, מאכק שיכריע את גורל
המדינה כדור הכא.

^ שכוע מגיע שלב נוסף של פרשת
1 1קסטנר לסיומו. אל ישלה את עצמו
איש: זה לא יהיה השלב האחרון. פרשת
קסטנר תוסיף להלך אימים במדינה הזאת,
שנים רבות אחרי שהתהליך המשפטי האחרון
יסתיים באופן פורמלי.
אינני יודע ברגע זה מה יהיה פסק־דינם
של חמשת השופטים העליונים, התים בערעור
על פסק־דינו ההיסטורי של השופט
בנימין ד,לוי. ברגע זה, דקות מעסות לפני
עלות המסך על מעמד מתן ססק־הדין, נתרכז

בניתוח הברירה האכזרית העומדת לפני
חמשה אנשים אלה, אשר המשטר הפקיד
בידיהם פקדון כד, יקר.
בפני השופטים העליונים שלוש אפשרויות:
• להתחמק בפסק־דינם מן הבעיות הגדולות,
להסתפק בניתוחים פורמליים יבשים,
לחפש מוצא זמני בפשרה זו או *תרת. אני
מקווה שפסק־הדין לא יהיה כזה.
• לאשר את פסק־דינו של בנימין הלוי,
ולקבוע כי אמנם ישראל רודולף קסטנר
שיתף פעולה עם הנאצים ובכך סייע בפועל
להשמדת חצי מיליון יהודי הונגריה. יהיה
זה מעין פסק־דין מוות מוסרי על אדם שנרצח,
דבר ששופט יהודי יעשה אותו רק
מתוך היסוס פנימי רב ביותר.
ס לבטל לגמרי את פסק־דינו של הלוי,
ולתת צידוק מלא לכל מעשיו של קסטנר.

כית־המשפט יצטרך להכיע את
דעתו כנוסחות משפטיות. אולם
אך אשליה היא לחשוכ כי השאלות
העומדות לדיון הן כמהותן מש
בארץ־ישראל.
השיטה היתה בשני המקומות
אחת — שמירת השלטון הפנימי, תוך שי־תוף־פעולה
עם האוייב הזר, על חשבון
טובת האומה.׳׳
במשפט העליון שאל הנשיא אולשן את
תמיר בגלוי־לב שאלה מכרעת: הלא גם ב־ארץ־ישראל
דגלה ההנהגה בהבלגה, בעוד
שד,פורשים התנגדו לה. אם יתקבל העקרון
שכל שיתוף־פעולה פסול, האם אין פירוש
הדבר כי הנהגת הישוב (שמסרה את הפורשים
לידי הבריטים) ,הלכה בדרך הבגידה?

אני מאמין כי מכחינה מהותית
הוכרע המשפט כרגע זה, לכאן
או לכאן. כי כאן עמדה הכרירה
הערומה, האכזרית, ללא מסווה.

במשך שני דורות שיתפה ההנהגה הציונית
פעולה עם כל שלטון זר, ויהיה גם
העויין ביותר. היא לחמה עד חרמה במחתרת
ניל׳׳י, שקמה נגד הכובש התורכי. היא מסרה
בסיטונות לידי מומחי־העינויים של הבולשת
הבריטית את לוחמי אצ-ל ולח״.

אם יבואו עתה חמשת השופטים ויאשרו
את הלכותיו של הלוי, הרי שמשמעות פסק־דינם
תהיה: כל השיטה הזאת נלוזה ומתועבת.
ואם שיטה זו נלוזה ומתועבת, הרי
חייבת האומה הישראלית לקום ולטאטא
כיום מן השלטון את כל הצמרת הקיימת, כי
זו אותה צמרת שגדלה על ברכי שיטה זו.
הרי זו אותה הצמרת אשר גם השופטים
העליונים עצמם צמחו מתוכה מבחינה חברתית
ורוחנית.

אם יעשו זאת השופטים, ייכנסו
להיסטוריה כדמויות נדירות, אשר
חן משכמן ומעלה מעל לכני דורן.
אולם דכרי ימי האנושות כולה
עניים מאד כאנשים שחיו מסוגלים
להתעלות לדרגה כזאת של השתחררות
ממושגי הכרתם.

** אותה שעה בה עסק ישראל קסטנר
• 4בהצלת קצין ד,ם.ס. קורט בכר ממשפט
נירנברג, ובה טישטש יוסף שפרינצק בקונגרס
הציוני בבאזל את ההאשמות הראשונות
שהובאו נגד קסטנר, שפם העם הצרפתי את
המרשל הנרי פילים פטן.
הצרפתים לא פעלו מתוך נקמנות. פטן
כבר היה ישיש שבור. הוא לא היד, עוד
מסוכן• אי־אפשר היה לשכוח כי המרשל הושיע
פעם את צרפת באחת השעות הקודרות
ביותר של מלחמת־העולם הראשונה, והפך לאגדה
חיה כמנצח קרב תרדן. רוב הצרפתים
גם הסכימו כי סטן לא פעל מתוך נימוקים
אישיים שפלים, אלא סבר באמת כי שיתוף־
הפעולה עם הנאצים יציל את צרפת מחורבן.

אולם העם הצרפתי חרץ את דינו
של פטן ודן אותו למוות (שהוחלף
כמאסר-עולם) מפני שהכין כי אומה
היושכת על אדמתה, וחרוצה
לחיות חיים עצמאיים, חייכת לק־כוע
ציווי עליון שיאיר לדורות
ויעמוד לנגד עיני מנהיגים חלשים
גם כשעה השחורה כיותר: כי
שיתוף־פעולה עם אוייכ זר הוא
כגידה, יהיו נימוקיו ושיקוליו כאשר
יהיו.

פטיות כלכד. כאומץ־לכ כלתי־מצוי
קכע השופט כנימין הלוי
הלכות לחיי האומה — הלכות
הנוכעות מהשקפה עמוקה על חד
כות המוסר הלאומי. השופטים העליתים
יצטרכו לקכלן או לדחותן.
מצבם אינו מעורר קנאה. אך לעתים רחוקות
בעבר עמדו חמשה אנשים בפני תפקיד
כה מחריד ותובע אומץ־לב.

ילו חיו השופטים מאשרים עתה
\ * א ת פסק־דינו של השופט הלוי, היה
הדבר מנחית מכה נוראה על המשטר הקיים
במדינה — לא רק על האנשים העומדים בראש
השלטון, אלא גם על כל התפיסות
והמושגים אשר כל הצמרת הלאומית התחנכה
על ברכיהם.
שמואל תמיר עצמו העלה את הבעיה
בלשון שלא נשתמעה לשתי פנים. בשעת
סיממו במשפט המחוזי קרא :״הסגרת (הצנחנים)
פלגי וגולדשטיין לנאצים מקבילה להסגרת
בראנד לבריטים. כשם שזאת מקורה
בשיתוף־ר,פעולה עם הנאצים בהונגריה, כך
זאת יסודה בשיתוף־ד,פעולה עם הבריטים

ובבוא יואל בראנה האיש הקטן שהביא עמד
את הסיכוי היחיד להצלת חצי מיליון יהודי
הונגריה, היא מסרה אותו לידי השלטת
הבריטי, אשר לא הסתיר כלל את מטרתו
למנוע אף את הצלתו של יהודי אחד העשוי
להיתדפק על דלתות ארץ־ישראל.

אי־אפשר להסכיר תופעה זו
כהאשמה שמנהיג זח או אחר חיה
כוגד. כאן פעלה צמרת שלמה, על
כל שלוחותיה, דור אחרי דור. היא
פעלה כך מפני שלא חיתה צמרת
של אומה כעלת תחושה מולדתית
ועצמאות רוחנית, אלא צמרת של
גיטו אשר פרנסיו ליחכו כמשך
80 דורות את פנכתו של הפריץ.
ישראל קסטנר החל בדרכו כחניך אותה
האסכולה. הוטחה בפניו ההאשמה הנוראה.
כי בסוף דרך זו התדרדר למדרון ההשתלבות
האישית במנגנון ההשמדה, מתוך טעמים;
אנוכיים. אולם אין ספק כי בראשית הדרך
היה עסקן ציוני מן ד,מנין, נציג רשמי של
הסוכנות היהודית, ושהוא פעל כסי שפעלו
נציגי הסוכנות בשאר המקומות, משני עברי
מסך-הסלדר, הנאצי.

מבחינה זו לא היה הבדל בין פטן, בעל
הרצון הטוב, לבין הקודיזלינג סייר לאוואל,
שהיה אדם שפל ומנוזל. לגבי ההיסטוריה,
היה דינם אחד.

*^ 5ם, לעומת זאת, יבטלו חמשת ה־שופטים
את ססק-לינו ההיסטורי של
ד,לוי, תהיה זאת קביעת ההלכה ההפוכה׳
כדוקטרינה חוקית עליונה במדינה.
יודעי־חוק, המצויים בתופר העובדתי והמשפטי,
סבורים שיש רק אפשרות מצומצמת
מאד לבית־המשפט לנהוג כך, אם ינקוט
במתכונת הנוהל והכללים המשפטיים
אשר הוא נוהג בהם תמיד. חיים כהן עצמו
הגדיר את הערעור כקשה, כי פסק־דינו של
הלוי מבוסס על מימצאים עובדתיים שבית־
>משם ט גבוה יותר אינו רגיל להתערב בהם.
קביעותיו של ד,לוי משתרעות על פרשות
מרובות, ואם יבואו השופטים עתה להפוך
את מרביתן — ולא על יסוד ניתוחים
פורמליים — פירוש הדבר כי השקפת־עולמם
היסודית שונה מזו של הלוי, ומכאן שגם
ראיית הצדק המשפטי ותפיסת־העובדות שלהם
שונות לחלוטין.

חשקפת-עולם כזאת, המצדיקה
שיתוף־פעולח עם האוייכהזר, יחיו
השיקולים כאשר יחיו -מדיניים,
מפלגתיים או אישיים -מנוגדת
לתחושת-החיים של האומה החדשה
הגדלה על אדמת ארץ•
ישראל, תדור שהקים את המדינה
כדמו, ואשר יקיים אותה מול מכ•
חני המחר.
תהום פעורה בין השקפה כזאת, לבין
עולמו הרוחני של דורגו. שום 1ום ח משפטי
לא יגשר על סניה.

ת צ מי ת

במדינה

>31 הז כויו ת ״ סו רי ת !

• אישיות צעירה וחשובה מקרב צמרת מפא״י עומדת

לפרוש כעתיד הקרוב ביותר מתפקידה הנוכחי, כדי להתמסר נידה
להכנת הבחירות לכנסת הרביעית, בה תופיע כאחד המועמדים הראשונים של
מפא״י.

6ביג׳י יצא לחופשה ממושכת, כדי להכשיר את הקרקע

לבחירות אזוריות. הוא יתיחד בביתו, יעסוק בחיבור מצע משותף,
שיאפשר למפא-יי, אחדות־העבודה ומ-9ם להופיע לבחירות הבאות ברשימה אחת.
בינ׳י מקווה שאחרי הפגנת־הנוח שלו במשבר האחרון, והסידורים החדשים
בקואליציה (שימנעו למעשה בפני מפלגות השמאל להכין לעצמן מלחמת־בחירות
נפרדת) ,ישכנע אותן הפעם לקבל את הצעתו.

במקרה זח ייעשה נסיון להעכיר חוק של כחירות איזוריות
עוד בכנסת הנוכחית,
שתיתן לבידי רוב מוחלם.

לערוך את הבחירות הבאות על פי שיטה זו,

• מלחמת־סואץ תיגמר כקרוב רשמית, אחרי שיצליח דאג האמר־שילד
להשיג הסנס־פשרה בין גמאל עבד אל־נאצר לבין ממשלות לונדון ופאריס
על הסדר ענייני התעלה. מחוץ לתחום: מעבר אוניות ישראליות.
• לא תם סדר חצרות בקואליציה. למרות נצחונו המכריע של
ביג׳י ואי־חרצון המוחלט של שותפיו לפרוש אי־פפם מן הקואליציה, תתעוררנה
בעיות חמורות בין מפא׳׳י והשמאל מצד אחד, ובין מפא׳י והדתיים מצד שני.
משמאל יפריעו בעיות טדיניזת־חחוץ וענייני־השנר, בצד הדתי תפריע. הידועה
בציבור .-נל שותפי ביג׳׳ יחפשו באופן נואש דרכים חדשות לגלות אופוזיציה
מבלי לאפשר לביג׳י לסלקם.
העם חוק הארץ
בימים הטובים של השלטון דיתורכי בארץ־
ישראל שרר בארץ משטר הקאפיטולציות —
משפר שנתן לסוכנים זרים שלטון רשמי
על שטחי־חיים נרחבים בארץ.
כשהיה פוחז ירושלמי תולש, כטוב לבו
ביין, את דגלו של הוד מלכותו, הצאר של
כל הרוסים, מעל בנין הקונסוליה הרוסית
שמול השער החדש המוליך לכנסית הקבר
הקדוש, היה הדבר גורם להגבה חמורה. הצאר
היה משגר את חיל־הים שלו למיצרי
הבוספורוס. האוניות לא הוצאו משם עד
אשר נזף השולטאן בבאשא של ירושלים,
והבאשא היה מטיל על מפקד־המשטרה העירוני
להלקות בפומבי תריסר פוחזים.
מאז עברו מים רבים בירדן. אך השבוע
היה נדמה שהמצב חזר לקדמ תו• ויחד עמו,
כך נסתבר, חזרה לקדמותה גם הפסיכולוגיה
של פרנסי הציבור של הכולל הישראלי.
מה יגידו בגת 1במרכז הפרשה עמד
רמאי רומני שברח מצרפת, סוחר־הגרוטאות
יוסף יואנוביצ׳י. ממשלת צרפת דרשה את
הסגרתו, בעוון מעשים שונים שהיו (או לא
היו) בגדר הונאה כלפי ממשלת צרפת• עד

9סניור פראנצ׳יסקו אורוטיח
יהפוך כקרוב לעצם בגרונה של
ישראל. המתווך חדרוס־אמריקאי קיבל

את דעת הירדנים שיש מקום לעריכת
סקר מקיף על ריכוזים שהוכנו כביכול
על־ידי ישראל בהר־הצופינב ״תקל בהתנגדות
נמרצת ביותר מצד ממשלת
ישראל.

• חופש המעבר למקומות הקדושים
ירד מן הפרק. תביעת

ישראל באו׳׳ס לדון בסעיף 8של הסכם
שביתת־הנשק עם ירדן, הכולל בין השאר
ענין זוב תוסר. התביעה הוגשה רק כתגמול
טל דרישת ירדן לדון בנטיעות
באיזור המפורז, איבדה את ערכה ח־טכסיסי.
נימוק נוסף; ישראל אינה מעוני
״גת לעורר שאלה העשוייה לגרור אח־וידו
דיון מחדש בשאלת בינאום ירו־שלים.
כ ן אינה מעוניינת ישראל, לפי
עצת האמריקאים, לגרום כרגע קשיים
למלך חוסיין.

• אין שום סיכוי לחדירה
ישראלית לגוש האפרו־אסיאתי.

מומחי סשרד־החוץ, שנכשלו כליל בכל
הארצות מלבד יפאן, בורמה, ציילון ו־גאנה,
ינסו לחפות על כשלונם במסע־תעמולה
שישתדל להוכיח כי הגוש ה־אפרו־אסיאתי
אינו אלא אגדה, שאין לה
שום השפעה בטולס.

• הימין מכץ כמה פרשות
כלנתאריות, כנקמה על המהפכות ה־

נשיא גולדמן ושגריר אברמוב
דמות בשם גולדה־מן

שמאליות בעירית נתניה ובקרית־מוצקין.
כמה מראשי הכלליים גילו בימים האחרונים פעילות שמטרתה ביצוע הפיכות־חצר
בכמה רשויות מקומיות, בהן השלטון הוא בידי מפא*י.
• סכסוך פנימי קשה צפוי למפלגה הדתית־לאומית. עס הבראתו
של שר הדתות והסעד משה שפירא, תעלה הסיעה השמאלית במפלגה,
שבראשה עומדים יוסף בורג ומשה אונא, דרישת לערוך בחירות פנימיות שיגלו
את חלוקת־הכוחחז במפלגה סימת־הרוב של שפירא תתנגד לכך, מתוך נימוק
שיש לרכז עתה את כל המאמצים להכנת הבחירות לכנסת הרביעית, תזכה
בתמיכת יצחק רפאל, החושש ללכת לבחירות, אחרי שסיעתו התפוררה כליל.

צפוי משבר כענך חמלטשות,

צורך לסגור את המלסשות לזמן־מה.

עקב קשייישיחק. ייתכן שיהיה

• פשיטת־הרגל הראשונה כענן* ההלבשה תיוודע השבוע,

כשחמפסל הראשון יבקש לפרקו מרצון.

• מחירי הסיגריות יעלו כ־ 50 פרוטה, עקב העלאת סחיר הסא־באק
חמקומי, וחעלאה גדולה יותר של הבלו. גס מחירי השוקולד יעלו, עקב
עלית מחיר חמרי־חגלס וצימצוס רחחי המפעלים.
• תוכנית הליברליזציה הממשלתית בייבוא תבוטל, בגלל
הירידה המסוכנת ביתרת מסבע־חוץ שברשות האוצר. אולם העלאות המכס, שחיו
חלק מן התוכנית, תישארנה ואולי אף תגדלנח.
• תוכנית ח״ץ (ביטוח־חיים צמוד) נכשלה, וההכנסות לא
הגיעו לאומדן. חכשלון נבע מירידת סרך אגרות־חוב ממשלתיות צמודות,
ומחסור בכספים בשוק, .
• שמחי גידול סלק־סופר יגדלו, יגיעו ליבול של 100 אלף טוז.
הסיבה: מחירים מובטחים טובים לסלק ולסוכר. כן יגדל ייצוא מלונים לאנגליה,
שם יהיה הפרי הישראלי הראשון בשוק.

כאן היה הכל רגיל. אולם הגבת הציבור
הישראלי היתה בלתי־רגילה.
״להסגיר!״ תבע בכותרת צעקנית איש־מערכת
מעריב, אחד מעבדי השלטון, שהסביר
בקול היסטרי שאם לא תסגיר ישראל את
האיש ללא דחוי, יגרום הדבר להרעת יחסו
של העם הצרפתי לישראל .״מה יגיד פיגארוז״
שאל בחרדה עתונאי אחר .״מה יגיד לח־מונד?״
המחפיר
בהגבה זו היה כי איש מן השואלים
לא שאל את השאלה היחידה שצריכה
לענין במקרה כזה אזרחי מדינה חופשית
:״מה אומר החוק הישראלי?״ כי המבחן
האמיתי ביותר לעצמאותה של מדינה —
ושל האומה המשמשת לה בסיס — הוא
שהח־ק הריבוני שלה בלבד יק:ע את גורלם
של אנשים הנמצאים בגבולותיה.
יהיו מעשיו של יואנוביצ׳י בצרפת מעורפלים
ומפוקפקים כאשר יהיו (ראה עמודים
)10— 11 הרי ברגע זה הוא תושב הרפובליקה
העצמאית של ישראל. לגבי מיליון
ושמונה מאות אלף אזרחי המדינה, לא יקבע
מה אומר הקורא בפאריס או העתונאי ב־מרסיל.
לגביו לא תקבע אפילו עמדתה של
ממשלה ידידותית כמו זו היושבת בפאריס.
לגביו יקבע אך ורק דבר אחד: חוק הארץ.
מדיניות פעולות סיוד
״בגזרה המרכזית של החזית שרר שקם.

בשני האגפים היתד, פעילות מוגברת של
יחידות־סיור. לא היו אבידות.״ כך אפשר
היה להגדיר, השבוע, את הנעשה במערכה
הגדולה בין דויד בן־גוריון וד״ר נחום
גולדמן.
אחרי שהוא הצליח לשבור לחלוטין את
המערך של מפ״ם ואחדות־ר,עבודה, שתי המפלגות
היחידות שיכלו להושיט עזרה ל־גולדמן
במאבקו למען הניטראליזם (ונגד
שלטון־היחיד של ביג׳י) ,נח בן־גוריון מעמלו.
גם גולדמן נהג בזהירות, לא עשה דבר שיכול
היה להרגיז בטרם עת את יריבו הגדול•
שקט שרר לאורך כל חזית־המגע בין
שני האישים.
האנך הימני. באגף האחד פעל אלכסנדר
ניקיטיץ׳ אברמוב, שגריר מייחד ומוסמך של
ברית-הרפובליקות־המועצתיות־הסוציאליסטיות
ברמת־גן. הוא הזמין אליו, בזו אחר זו,
את הנהגות רוב המפלגות במדינה (מלבד
מפא״י, חרות ומק״י) ושוחח איתן על היתרונות
והמעלות של קו ניסראליסטי ישראלי.
בכמה מן הפגישות היו קוריוזים מעניינים.
השגריר גילה בקיאות מפתיעה לא רק בעדני
המפלגות, אלא גם בעניניהם האישיים
ביותר של מנהיגיהן. כך הציע, כבדרך אגב,
לשר־המשפטים פנחס רוזן סיגאר גדול אחרי
הסעודה, חייך :״הרי אדוני השר אוהב סי־גארים
אחרי ארוחת־הצהריים!״
רוזן, הרגיל לעשן את סיגאריו בבדידות
ביתו, זועזע מן הגילוי .״מניין הוא יודע
את עניני הפרטיים ביותר?״ שאל את חבריו.
הציונים־הכלליים לא הסכימו לבקר אצל
השגריר, אך נאותו להיענות להזמנת ראש
עירית רמת־גן, שהזמינם לארוחה משותפת
עם תושב עירו, אברמוב. השם גולדמן שימש
נושא מרכזי כשיחד״
האנך השמאלי. באגף השני היתד,
פעילות כמעט הפוכה. מזכיר־מפא״י גיורא
יוספסל ביקש לשכנע את בידי לגנוז את
סכסוכו, להתפשר עם גולדמן. נמוקו המפלגתי
של המזכיר המפלגתי: החרפת הסכסוך
רק תגרום לכך שגולדמן יגביר את מאמציו
להקים בארץ מפלגה אזרחית גדולה ומאוחדת,
שתהווה סכנה למפא״י.
כמו כל ראשי הסוכנות, יש גם ליוספטל
כבוד רב בפני כושר־הביצוע של גולדמן.
לעומת זאת חופשית לחלוטין מרגש. זה
גולדה מאיר. אותה עניין צד אחר לגמרי
של הבעיה: אם גולדמן ימשיך להיות שר־חוץ
של עצמו, יובלט עוד יותר חוסר־הפעילות
של משרד־החוץ הישראלי. נוצר
מעין משרד־חוץ כפול, בראשות דמות כפולה
שאפשר היד. לקרוא לה נחומאיר גולדה-מן.
לכן התעקשה גולדה: אין מקום לויתורים.
יש להוריד את ראשו של גולדמן, אתת
ולתמיד.
בפני ביג׳י הובאו שתי הריעות היריבות.
הטכסיסן הקשיש עדיין לא החלים את דעתו
של מי לקבל, לפי שעה, אם כי לא יכול
היה להיות ספק לגבי מגמתו הס־פית: לשבור
את גולדמן, המתחרה הרציני היחיד
שנשאר לו בזירה המדינית.
מקום כפיסגדז. אולם מעבר לשיקולים
המפלגתיים הקטנטנים, הזדקרה השבוע הבעיה
הגדולה של עמדת ישראל בין הגושים
לאורם החיוור של הספוטניקים. בגרורה
בלתי־רצויה של גוש אחד, לא היה לה מקום
במפה הפוליטית•
כאשר תבע השבוע ניקולאי בולגאנין לכנס
ועידת־פסגד, של ראשי שלושת הגושים
בעולם — המערבי, הסובייטי והאפרו־אסיאתי
— הופיע ברשימה גם נשיא מצריים, גמאל
עבו אל־נאצר.
איש לא הזכיר כי אי־שם בפיסגה יש
מקום גם לאדם שייצג מדינה בשם ישראל.

מענו!
לפאת• מ 1רח, אחורה
עריסתו של יעקוב שמעוני עמדה בגרמניה.
אולם מאז ומעולם נשא שמעוני את פניו אל
השמש העולה. הוא הפך מזרחן.
אחרי שכתב ספר על הערבים, שאת שסתם
למד יפר״ היה הוא הבחירה הטבעית
לנהל את תעמולת המדינה כלפי הערבים
בימי מלחמת תש״ח. מן הבית האדום, שעל
שפת ימה של תל־אביב, ניסה לנהל איך שהוא
מערכה זו, שמתה מוות טבעי, מפגי שאיש
בישראל לא התעדן בה.
המזרח למזרחן. כאיש המזרח במחלקה
המדינית של הסוכנות, היתד, דרכו של
שמעוני סלולה למשרד־החוץ. הוא נתמנה
לראש מחלקת אסיה בקריה, עד שהוחלט
לבסוף לתת לו תפקיד ממשי במזרח העולה.
העולם חזה 1050

למסקנה שיש להרשיע את מנקס בכל זאת,
שמעוני הפך ציר מוסמך של ישראל בראג־בניגוד
לדעתו הקודמת, הרי לדעת כמה משגון,
בירת בורמה.
פטנים היה חייב להסביר ולנמק זאת בפסק-
לפני חדשים אחדים נסתיים תפקידו של
הדין.
שמעוני בארץ זו. הוא הוחזר ארצה, אולם
לא למשרתו הקודמת במחלקת אסיה. היה
עדמספר . 24 לא היתה זאת הטענה
צורך למצוא לו תפקיד חדש.
כבדת־המשקל היחידה. בפטק־דינם קבעו ההמוח
הגדול, המכוון את מינויי הפקידים
שופטים שעדותו של אקש״יין נגד מנקק
בישראל, לא שכח כי שמעוני הוא איש
אינה מספקת, מאחר ששותף אחו לפשע אינו
המזרח. לכן לא הופתע איש, מלבד שמעוני
יכול להעיד לבדו נגד רעהו. היה צ! רך בעצמו,
כאשר קיבל סוף־סוף החודש את מי־ סיוע נוסף. את הסיוע הזד, מצאו השופטים
נוייו החדש.
בעד־התביעה, אשר שמו נאסר לפרסום׳ שאיש־המזרח,
היודע ערבית, וגם קצת בור־דבריו
הוכיחו לדעת השופטים שאמנם היה
מאית וסאנסקריט, מונה לראש מחלקת מזרח
ברשות מנקם אקות דומה לזה בו בוצע האירופה
— האזור היחיד בעולם שאין לו רצח.
שום מושג עליו, שמעולם לא התעניין בו,
עד זה החזיק, לדברי התביעה, מחסן נשק
ושאין הוא יודע אף אחת מלשונותיו.
בשיתוף עם מגקס. במחסן נמצאו כלי־נשק
ותחמושת, הדומים לאקדח בו בוצע הרצח.
אקדח דומה נמצא גם במועדון סולם שבחצר
ב׳ תו של מנקס, בעת החיפוש של אנשי
תעלומת ה שוונו השלישי
הש.ב. במק. ם.
בשעות הראשונות שאחרי מתן פסק־הדין
״הש.ב. הניח בביתי את האקדח,״ קרא
במשפטם של יוסף מגקס, זאב אקשטיין ודן
מנקס בבית־המשפט .״המועדון הוא מק! ם
שמר, שנמצאו חייבים ברצח בכוונה תחילה
ציבורי ומנקס אינו אחראי על הנעשה בו,״
של ד״ר ישראל רודולף קסטנר, נדמה היה
טען קריצ׳מן, המתכונן לחזור על טענתו בפכי
פסק דינם השקול של שלושת השופטים
ני בית־הדין העליון לערעורים, בהסתמכו על
המחוזיים, יהיה גם המלה המשפטית האחפסקי־דין
רבים בנקודה זו.
׳ חנה בפרשה זו.
״בעל המחסן הוא עד־המדינה, ואין להספסק־הדין
הדהים בראש וראשונה את התייע
בו לעד׳ תו של אקשטיין, כדי להרשיע
תובעת מרים בן־פורת ושולחיה, מטה הש.ב.
את מנקס במסירת האקדח לרוצח,״ טוען
ומנגנון־התושך על כל שלוחותיו. כי הנשיא
הת,רן של בית־המשפט המחוזי, מרדכי קנת, קריצימן, בהוסיפו נימוק נוסף :״העד מספר
הקריא בקול ברור את החלטתו והחלטת עשרים־וארבע, איש הש.ב. שעקב אחרי מג־הבריז;
״אף אחד מהיסודות האלה (הדרושים קם ממחסן הנשק ואליו, ושיכול היה כמובן
להוכחת קיומה של מחתרת טירוריסטית) לא לאשר שמנקם לקח אקוח מן.המחסן, נפסל
הוכ ח המשמעות הפוליטית של מילים על״ידי השופטים שאמרו בפירוש :״על עד
מם׳ 24 אין אנחנו יכולים לטמ!ך.״
קצרות אלה, היתר, ברורה: הארגון הטית־ה
פכפךומפר ־ חו ק. של!שה עדים יחסטי,
שרצח כביכול, לדברי מס נת־התעמולה
העצומה של הש.ב. במשך שנה תמימה, שירים הביאה התביעה וד,ש.ב. כדי לשכנע
את בית־המשפט בדבר קיומה של מחתרת
מנר,ם נכבל *
את ד״ר ישראל קסטנר, לא היה קיים מעולם.
שמנקס עמד בראשה. שלשתם נדחו בידי
אולם, אחרי שפרשו למשרדיהם, התיעצו
האם שינח חשופס דעתו?
השופטים:
בחבריהם למקצוע ובמשפחות שולחיהם, הודיעו
גם שלושת פרקליטי ההגנה, מקס
• ישראל טייג, בעל המחסן אשר לגביו כשישמע את ערעורם המנומק של אקשטיין, וראש המחלקה הפלילית במסד, הארצי, רמ״ח
האמינו השופטים לעדותו של מנקם, כי לא שמר ומנקם.
קריצ׳מן, אלכסנדר טל ויעקוב הניגמן, כי
אפרים הופשטטר.
עד החביאה הראשון, סגן המפקח הכללי
בדעתם להגיש ערעורים מנומקים היטב על היה זה מחסן של המחתרת שלא היתד
של המשטרה וראש אגף החקירות אברהם
פסק־הדין, שגזר על שולחיהם עונש מאסר־ קיימת.
זלינגר, הוכיח עד מהרה כי אמנם החליט
עולם.
9העד מס׳ ,24 שהוכרז כעד שקר.
המטה הארצי לעמוד לימין הנאשם במתן
הפרט שנ עלם. מה שבלט יותר מכל,
סוף רשע למשפט
9אריאל אליאשווילי, עליו אמרו השופרשעות
חסרת־טעם הביאה השמע את עדות־שקר :״אינני רוצה לתת לך את התיק,
אחרי שהגיעה קריאת פסק־הדין לתומה, היתד,
פרשה שזכתה בינתיים לתואר ״תעלומת טים בפסק־דינם :״אין אנו סומכים כלל על .0מ.מ. יוסף זינגר, ראש הלשכה הפלילית ב אינני רוצה לתת לך את המיסמך,״ אמר בכל
עדותו של אליאשווילי. הוא הפכפך, בלתי־הזדמנות
לתמיר, אתו סירב לפני־כן להיפגש,
השופט השלישי״.
מטה מחוז המרכז של משטרת ישראל, אל
יציב ומפר־חוק. אין אנו מאמינים לו כלל — ספסל הנאשמים באולם המשפט של שופט כנהוג בין עד לבין הפרקליט המזמין אותו.
אחרי שנסתיימו עדויות התביעה במשפט, עוד זאת
היתד,
שבמעט.״
במעט לא אפילו
השופט לא התכונן להרשות התנהגות כזו
קם עורך־הדין קריצ׳מן, ביקש לשחרר את מכה ניצחת לש.ב ,.שאליאשווילי היה אחד השלום יוסף מגורי־כהן בתל־אביב. כי רק
בפניו, אפילו אם העד הינו קצין גבוה ב־מנקס
אפילו מן החובה לענות להאשמה.
הסבר אחד יכול להיות לעדות השקר, שמסר
ממודיעיו ושליחיו.
זינגר בפני שופטת השלום מינה שמיר, בעת משטרת־ישראל. בתגובה להתפרצויות החוזהוא
דרש לזכותו בו במקום. כי, כך טען,
לטל היו נימוקים אחרים לערעור: טענתו בירור משפטו של הקצין שטיינברג, לפני רות והנשנות של זלינגר, שהיה עצבני מאד
לא הובאו אפילו הוכחות ״לכאורה״ נגד
ובלתי־בטוח בעצמו, פקד השופט על סגן
מנקס.
כי לא הובאה עדות רפואית שתוכיח כי אמ יותר משנה: בלהיטותו להרשיע את שטיינואז
קרה הדבר שגרם לסנסציה. שלושת נם מת קסטנר כתוצאה מיריות אקשטיץ, ברג בכל מחיר, החליט הקצין הוותיק, ש המפקח הכללי להתנצל בפני תמיד. זלינגר
השופטים התפלגו לשני מחנות. שניים מהם נתקבלה בידי השופטים .״למרות זאת, הס רצה למצוא חן בעיני מפקדיו, לסטות ביוד ציית.
תמכו הש׳פטים על עדויות שמיעה, בקובעם
המשפט נמשך. הנאש ס זינגר, כסס את
דחו את בקשת קריצ׳מן. אולם השופט העין
מדרך האמת.
שלישי, שזהותו לא נודעה, קיבל את הטע כי קסטנר נפטר כתוצאה מהקליע שהובא
שקריו היו קטנים ובלתי־חשובים, אך ה אצבעותיו בעצבנות. זלינגר התמיד בסירובו
נה. הוא החליט כי אין לחייב את מנקם לבית־המשפט,״ יטען טל בבית־המשפט הרשעות
שבהם צפה ועלתה בבל אחד. זינגר לענות למרבית השאלות. אך גינוני־הטכם
סירב אז להודות — לשאלותיו של עורו־ לא היו חשובים. זלינגר סיפר כל מד, שעליון.
להשיב
להאשמה.
טענה אחרת, משותפת לכל שלושת הפרק הדין שמואל תמיר, פרקליטו של שטיינברג תמיר רצה שהשופט ישמע מסיו.
לתמהונם של משפטנים רבים, שהתענינו
בפרשה, לא הוזכר פרט זה לגמרי בפסק־הדין ליטים, תהיה טענת צירופן של שתי ה — כי שטיינברג היה זה שמסר מרצונו הטוב
הסופי, שהרשיע את מנקס ברצח, על דעת האשמות: אשמת הרצח והמחתרת .״דעתנו
פרטים שעזרו לקידום החקירה נגרו. הוא
כל שלושת השופטים. הדבר עצמו היה מפ אינה נוחה מצירוף זה,״ אמרו השופטים גם סירב להודות כי חקר את מפקד
הבולשת מרצע בשק
תיע למדי, כי בעדויות הסניגוריה לא הובאו קצרות, על אף שקבעו כי אינם מקבלים את לשעבר, בדבר קשריו עם משרד עורך הדין
חורף 1957/58 הצטייר בעיני יצרני ההלשום
הוכחות נוספות נגד מנקס, פרט לעדותו הטענה.
תמיר ושורת חמתנדבים, ובדבר תעמולה שאחרי
שלושת ימי קריאת פסק־הדין בפרשת הוא ניהל כביכול לטובת הציונים הכלליים בשה מראש בצבעים וורודים ביותר. מפארים
של אקשטיין, שלא יכלה להרשיע את מנקס
הגיעו ידיעות משמחות על אוס.ת־ד,שק הקסטנר,
תצוף ותעלה פרשת־קסטנר שוב ב־ בכפרים הערביים במשולש.
ללא סיוע נוסף.
הימים היו ימי המתיחות הגדולה שלפני חדשה, שתכריח את כל משים הרזות
אם שינה אחד השופטים את דעתו והגיע בית־המשפט העליון, בעוד שבועות אחדים,
להיראות כקיסמים עטופים, ואת כל הנשים
משפט עמוס בן־גוריון נגד שורת המתנדבים.
השמנות להיראות כשקי־קפת, תוך כדי החעמוס,
נוביק וסהר הכריזו מלחמה על אחד
לפת כל המלתחה שלהן.
הקצינים המוכשרים והנאמנים ביותר במש־המיליונים
שזרמו לארץ בצורת פיצויים
טרת־ישראל. הכל היה כשר להכתמת שמו
מגרמניה ליחידים, גרמו אף הם לחזון אופהטוב
של הקצין שטיינברג.
טימי. השוק נראה מוכן לקלוט לפחות ב־התפרצות
והתנצלות. רק פרם אחד
/ 0ס 25 יותר מאשר בעונת־תתורף הקודמת.
שכחו עמוס ועוזריו, בעת המערכה הגדולה
הקודמת.
והמתוכננת היטב להשמצת שטיינברג: המגם
יצואנים, שנכשלו בייצוא סחורתם
דובר היה בקצין משטרה בעל וותק של עשלשווקים
חיצוניים, קיוו לפצות את עצמם
רים שנות שרות. עם עבר עשיר של
עתה בשוק המקומי המתרחב.
פעולות מסוכנות ונועזות, לא רצה שטיינברג
ניתוח אחר הסוות. השבוע ישבו
לוותר לאויביו. אחרי שזוכה וטיהר מכל
יצרני ההלבשה במשרדיהם, ערכו לעצמם מאשמה
בבית־המשפט, החל לבנות לעצמו את
עין ניתוח־אחר־המווח. ע!נת־החורף לא נגחייו
הפרטיים, התבסס כחוקר־פרטי מצליח
מרה עדיין, אך כבר היה ברור כי כל
ויצא למערכת־נגד. השבוע, בבית־משפט הי
התקוות התבדו. המכירות לא זו בלבד שלא
שלום בתל־אביב, החל השלב הראשון של
עלו, אלא אף נזחתו.
מערכה זאת: הקצין יוסף זינגר, החוקר ומה
גרם לכך שהמרצע?!יצא מן השק
הבמאי בעלילת־השוא נגד שטיינברג, הושב
היה כל כך בלתי־יעילז ההשערות הסבירות
על ספסל הנאשמים.
ביותר:
לעזרתו של זינגר, נוסף על עוררהדין
• מקבלי הפיצויים האישיים אינם שיייעקוב
הניגמן, אחד מעורכי־הדין הטובים בכים
לסוג האנשים הרגיש לעניגים שבאופנה.
יותר בארץ, נזעק המטה הארצי כולו. בניאלה
הם לרוב זוגות קשישים ממרכז אירופה,
גוד מפורש לנוהג ולכללי ההתנהגות הנאותה
בעלי טעם שמרני מאד בלבוש, שחממותיהם,
בצבאות ובחילות המשטרה של כל אומות
(זזמ#ד בעמוד )•9
העולם, הופיע הנאשם לבוש במדי משטרה,
כשנהגו הפרטי מביא אותו במכוניתו ישר
• משמאל: וזעו אברחס רזון ,׳לשעבר מפלשער
בית־המשפט.
קד חטיבות הנוער העברי מטעם חציונים•
סגן־מפקח־כללי זלינגר (מעיד כישיכה)
יחד אתו, לאות אהדה והזדהות, התיצבו
הכללייס.
האם דיבר שטיינברג סרצונו?
באולם המשפט מפקד המחוז אריה קלפר־גיר

מחתרת

פרשת שטיינברג

המשק

חעולם חזה 1059

הפרטים הנסתרים על העלילה והאנשיב

הדר אמו
ברוך נאדל שאפשר היד, להציל רבבות, ואולי מאות אלפי יהודים. הוספת שהיהודים לא
ניצלו גם בגלל הזנחתם ואפס־פעולתם של המוסדות היהודיים. אתה היית מנהיג היהודים
האלה. הם הושמדו, ואתה נשארת בחיים. הייתי מבין, אילו באת לתבוע את חשבון דמם
אחרי המלחמה, או אילו הצטרפת למפלגת אופוזיציה; או אילו פרשת מהחיים הציבוריים.
אולם אתה חזרת לאותה ההנהגה שאתה מאשים אותה באשמת־דמים כזאת׳ מילאת פיך
מים וחיפשת קאריירד, בתוכה. זה שופך אור נוסף על אישיותך וגם על פעולותיך בעבר.
אם תוכל להסביר לי נקודה זו של התנהגותך בימים כתיקונם, ייתכן שאשקול מחדש את
עמדתי כלפי דמותך בימי־חירום.״
קסטנר חייך. הוא תפס בפרק זרועו של תמיר, אמר :״זוהי שאלה גדולה וצודקת. אחרי
המשפט נשב על כוס קפה ואסביר לה תמיד
הזדקף :״אם יש בפיך תשובה כנה, אין סיבה שלא תיתן אותה עכשיו. אם עכשיו
אין בפיך תשובה, קרוב לוודאי שאתה ואני לא נשב אף פעם על כוס קפה!״
קסטנר משך בכתפיו, והשניים חזרו לאולם, בו נתחדשה החקירה ביתר תוקף.

ציור זח של קסטנר, על רקע מחנות־החשמדח
והצנחנים, צוייר פל־ידי צייר נדפרנת העולם
הזה עם בחירתו של קסנונר לאיש חשנה, עוז בשלבים הראשונים של המשפס המפורסם.

איש השנה, תשי״ו

* מיםמעטים אחרי יום־העצמאות החמישי של מדינת ישראל, בסוף מאי , 1953 נפגשו
9ברחוב ירושלמי גבר ישיש, בעל זקנקן אופייני, וצעיר גבוה יפה־תואר. הזקן, בעל בית־המלון
מלכיאל גרינודלד, ניפנף בפני בר־שיחו בגליון נייר .״קיבלתי כת-־אשמד״״ קרא
בהתרגשות.
הצעיר לא ידע על מה מדובר. מרדכי רענן, לשעבר מפקד אצ״ל בירושלים, הכיר את
גרינוזלד בתור אבי הצעירה שהיתר, אחראית בשעתו למחלקה הרפואית של אצ״ל בעיר.
הוא נטל לידיו את הנייר, קרא בו כי היועץ המשפסי הגיש נגד גרינוולד תביעה בשל
הוצאת דיבה על אחד בשם רודולף קסטנר. רענן, איש מעורה מאד בחיי הציבור, לא ידע

מי זה קססנר.
״אני ר* ,ד. את תמיר *,אמר גרינוזלד, שכמו רוב אזרחי המדינה, שמע את שם הפרקליט
הצעיר העולה, אחרי שהתפרסם בשורה של משפטים פוליטיים, בעיקר משפטי קולק־חרות,
שילנסקי, מחתרת־צריפין ואבו־גוש.
רענן, ידידו של תמיר, לקח את הגליון והבטיח להביא אותו לתמיר, כדי לבקשו לקבל
לידיו את התיק. אולם משום־מה שכח על הנייר שבכיסו. בלבו גם חשב כי תמיר לא
יתעניין בענין כה פעום־ערך. אחרי שבוע מצא את הנייר שוב, החזיר אותו לגרינוזלד
הזקן עם פתק. תמיר, כן כתב, עסוק מדי, אינו יכול לטפל בענין. לולא פגישה מקרית
אחרת בירושלים, קרוב לוודאי שכל פרשת קסטנר לא היתד, מתפתחת כלל.
כי לאמיתו של דבר לא ידע תמיר דבר על הענין. כעבור כמה שבועות שמע במקרה כי
בתו של גרינוולד מתהלכת בעיר, ממורמרת על כי תמיר סירב להיפגש עם אביה. רינה
פגשה את עוזרו של תמיר, שפתח אז במקרה סניף ירושלמי למשרדו. הוא קבע פגישה
במשרד החדש.
לפני כן כבר היה גרינח־לד אצל עורן־דין אחר, שהרגיע אותו .״אתה תודה באשמה״*
יעץ ,״ואז יתנו לך קנם קטן. מה איכפת לך?׳*
אולם לגרינוזלד היה איכפת. הוא רצה ללחום. הפגישה עם תמיר לא ארכה אלא רבע
שעה. סקירה קצרה בגליון־ד,אישום שיכנעה את תמיר כי לפניו אחת הפרשות הגדולות
המחכות לגואלן. כאיש אצ״ל שהוסגר על־ידי ההגנה לבריטים ובילה שנה בקניה, היד, לו
ענין עמוק בפרשת השואה, שמילאה תפקיד מרכזי בד,מרדת הפורשים נגד הבריטים. למעשה
כבר הוכרע כל כיוזנו של המשפט באותו רגע.
1 חיו ך ט סויי ם

ךימשפטהג דו ל החל בעצלתיים. חצי שנד. עברה עד שנקבעה הישיבה הראשונה.
1 1באותו זמן שאלו את עצמם הבודדים שידעו על המשפט: מדוע הוגש בכלל?
עד היום לא פוענחה חידה זו. פרקליט המדינה של אז, ארווין שמרון, התנגד בפירוש
להגשת המשפט. קסטנר עצמו לא היד, מעוניין בו. האיש שנתן את הדחיפה הסופית היד,
בלי ספק חיים כהן. מה רצה להשיג? אחת הד,שעה ח: בעלוני־הסטנסיל שלו (״מנתב
לחברי במזרחי — פנימי )- 1האשים גרינוזלד רבים מעמודי־התוזך של הצמרת בהאשמות
שונות — ביניהם את עמום בן־גוריון, יצחק רפאל, אבא חושי. כהן פשוט נאחז בפרשה
הראשונה שנראתה לו כבעלת־סיכויים להשיג הרשעה פלילית בטוחה בנקל.
אותה הרגשה עוד שררה בבית־המשפט בימים הראשוני* קסטנר הופיע כאדם שקם,
בוטח בעצמו. ,אדיב ושקול, איש שהותקף לשוא על־ידי משמיץ חסר־מעצורים ותובע
את זכותו.
זמן קצר אחרי החקירה־הצולבת של קסטנר בידי תמיר, נפגשו שני האנשים במזנון
הקטן של ביתיר,משפט, כשמסביבם קבוצה של סקרנים.
״זו היתד, החקירה הטובה ביותר שראיתי בחיי *,אמר עורך־הדין־לשעבר קסטנר, באדיבות,
ליריבו .״היא היתד, יותר טובה אף מאלה שראיתי במשפטי נירנברב״
״אתה הדיפלומט הטוב ביותר שפגשתי בין כל אנשי מפא״י *,השיב תמיר באותה אדיבות.
״אמרו לי שכל הסכנה במשפט זה היא שאתה קיבלת לידיך את ההגנה״* המשיך קסטנר.
״אם תשיב לי על שאלה אחת, ייתכן מאד שתוכל להיפטר ממני *,חייך תמיר .״אדרבה,
אשיב ברצון!״ נענה קססנר.
״נניח לרגע להתנהגותו בימי השואה. קראתי בידיעות אחרונות שאמרת בראיון לכתב

עשר דקות דממח

0קסטנרחשש מפני תמיר, הרי ידידי גרינוולד חששו מפני השופט בנימין ד,לוי.
כמה חודשים קודם לכן הפתיע את המדינה כאשר גזר לנאשמי מחתרת־צריפין פסק־דין
שנראה לרבים חמור ביותר. רבים פירשו זאת כהוכחה לכך כי מבחינה רעיונית הוא קרוב
מאד לרוח השלטון.
המועקה התגברה כאשר סיים קסטנר את עדותו הראשית. ד,לוי, שישב עד אז דומם
מאחורי דוכנו, פנה אל תמיר :״אולי, לאור עדות העד הראשי, רוצה הנאשם לחזור בו
מאי־ההודאה, ולהודות באשמה?״ היד, נדמה כי המשפט אבוד, וכי המשכתו אינה אלא
מעשה דון־קישוט. אך גרינודלד עמד על דעתו: ללחום.
המפנה הגדול בא ביום השלישי של החקירה הצולבת, למחרת יום השיחה האדיבה
במזנון. קסטנר הכחיש בעדותו כי הציל את אלוף־ד,ס.ס. קורט בכר ממשפט נירנברג. אולם
בין עשרות המיסמכים הארוכים, שהוגשו על־ידי התביעה, נכלל בהיסח־הדעת גם מכתב
של קסטנר אל שר־האוצר המנוח אליעזר קפלן, בו הסביר קסטנר את ענייני הכספים של
פרשת ההצלה. בין שני פסיקים, בדרך אגב, הזכיר קסטנר שם כי הודות להתערבותו האישית
שוחרר בכר מכלא פושעי־ד,מלחמה בנירנברג.
בחקירה הנגדית חזר קסטנר על כל ההכחשות בענין זה. תמיר הטיח לעומתו :״ואני
אומר לך שהודות להתערבותו האישית שוחרר בכר בנירנברג!״ תמיר לא גילה בא תו
רגע את המקור. שוב הכחיש קסטנר, בצעקו :״זהו שקר גס!״ ואז הניח תמיר את המיסמך
לפני השופט.
הלוי שלף את משקפיו, בעלי המסגרת השחורה העבה, נטל לידו את המכתב. הוא
החזיקו בידו כעשר דקות, בהן שררה דממה דקה בא ל* איש אינו יכול לדעת מה
התרחש ברגעים אלה בראש הש פט. אולם מאותו רגע, כפי שכתב כתב העולם הזה עמנואל
פרת, בספרו פרשת קסטנר .״לא הסתכל עוד
השופט בגרינודלד. הוא הסתכל בקסטנר.
הכל הרגישו: היד, זה המפנה.״
אך הדרך אל פסק־הדין לא היתד, עוד
סלולה. מדי פעם התנגשו תמיר והלוי גלויות•
ד,לוי קיבל על עצמו לברר את האמת,
נטל את היוזמה לידיו ברגע שהיה נדמה
שאחד הצדדים לא עשה את הכל לבירור העובדות
בשלמותן. מכיח־ן שתמיר היה הצד
הפעיל, ואילו התביעה פעלה בהתגוננות נבוכה,
חקר ד,לוי לעתים קרובות אח עדי
ההגנה של תמיר, מילא בכך את התפקיד
שהיה מוטל בעצם על חיים כהן.

נהגו שר קורט בפר
ן* אכן הקטנה שנזרקה לעבר גרינידלד

| | הפכה בינתיים למפולת גדולה. היא קברה
תחתה הרבה גיב. רים לאומיים. יואל
(רוח גדולח באד ),פלגי, שנחשב עד אז לסמל
גבורת הצנחנים, נשבר על דוכן העדים,
מילמל בפנים חיוורות :״אני שקרן!
מבחינה צבאית, אני בוגד!״ הוא הודה שהתמסר
בעצמו לגסטאפו, בהשפעת קסטנר,
וכי שוחרר על־ידי הגסטאפו כדי לפעול עם
קבוצת קססנר. לפניו ואחריו נשברו או
הסתבכו בדבריהם אנשים כמו פרופסור בנימין
אקצין, דקן הפאקולטה למשפטים, מנהיג
מפ״ם מנחם באדר, השגריר גדע, ן רפאל,
איש מערכת דבר הלל דאנציג.
האיש שגרם לכל המפולא
כל העדים הופיעו בבית־המשפט. היו
לת, בשעת תפילה בביתו.
אנשים שבאו, לחשו משהו באוזן ונעלמו גרינוולד, עסקן וותיק של המזרחי, הוא יהודי
מבלי להשאיר כתובת. היו שמסרו ידיעות
אדוק, מאמין בייעודו הלאומי לגילוי האמת.
חשובות, אך סירבו לסכן את עצמם בהופעה
גלויה. והיו גם טיפוסים הפוכים: אנשים שרק בקושי נמנע בעדם מלהופיע בבית־המשפט.
יום אחד הופיע אצל הסנגוריה גבר כבן ,40 גבוה ורחב־פנים, שדיבר בקושי עברית.
הוא טען בשקט רב־רושם כי בפיו עדות העשוייה להכריע בכל המשפט .״אני״ ,כך גילה,
״הנהג של קי רם בכר.״
הסיפור היה פנטסטי. האיש, יהודי שגויים לחטיבות־העבודד, ההונגריות, ברח משם,
העמיד פני גוי, הצטרף ליחידה צבאית הונגרית, הוחזר להונגריה, שוחרר וגוייס בתור
נהג למפקדת ד,וואפן־ם.ם( .ד,דיביזיות של ד,־ס.ס. שצורפו לצבא הסדיר) במצודת שוואבנברג.
אחרי שהפך נהג צמוד של אלוף ה־ם.ס. קורט בכר, הכיר את כל פעילותו. מספר
פעמים הוביל את קסטנר עם בכר במכוניתו. בפיו היו שיחות שלמות שנוהלו בין בכר
וקססנר, אותן שמע בשעת הנהיגה. מתוכן אפשר היה לעמוד בנקל על בגידתו של קסטנר.
באותו יום שררה מבוכה מסויימת במשרדו של תמיר. במשך כמעט כל מהלך המשפט
סירב השופט הלוי בקפדנות לתת כל דחייה שהיא. באחת ההזדמנויות הודיע השופט שאם
לא יופיעו עדים למחרת היום, יקרא את הצדדים להתחיל בסיכומים. באותו יום, משום מה,

גרישוד

ו1חוללו אותת -כיצד התגבשה הבושת שזיעזעה את המדינה נמשך ארבע שנים

מאחור הקלעים במשך ארבע שנים כיסה ״העולם הזה״ את פרשת קסטנר
בהתעמקות ובהרחבה. הוא היה הראשון שהבליט את חשיבות
המשפט עוד בימיו הראשונים, עת חתיחסה אליו העתונות כאל
משפט שיגרתי נוסף.
מאז ועד היום ליווה ״העולם הזה״ את המשפט על כל שלוחותיו
והסתעפויותיו. תוך בדי כך נודעו ממקורות רכים מאות פרטים,
שנשארו לוטים בערפל שמאחורי־הקלעים. הם תויקו, אך לא
התפרסמו, פי נגעו לדברים שהיו קשורים במשפט תלוי ועומד.
גליון זה יופיע יחד עם פסק־הדץ, שישים קץ לתהליך המשפטי
האחרון. בו רואה ״העולם הזה״ את עצמו חופשי לגלות חלק
קטן מן הדרמה הגדולה -בפי שנתגלתה לו מעבר לאולמי
בית־המשפט.
לא הגיעו כמה עדים שהיו צריכים להופיע למחרת, ואילו אחריהם היו צריכים לבוא עדים
חשובים מאד. היה פיתוי אדיר לקרוא מיד לנהגו של בכר למחרת היום, וכך למלא את
החלל עם עדות שנראתה כמכריעה סופית את הכף.
שלושה אנשים שמעו את הסיפור, בזה אחר זה. הוא נשאר יציב׳ והאיש עצמו לא
נראה כאילו יש לו מטרה צדדית. אולם בסוף החליט שמואל תמיר כי הסיפור קולע יותר
מדי למטרה. אי־שם נדלק אור אדום של ספק. תמיר ערך במשרדו חקירה נגדית לאיש,
במשך שעות ארוכות, שוכנע לבסוף שהסיפור אינו עומד במבחן הביקורת. לאחר דודה
ותשלום הוצאות הדרך שלח אותו לביתו.
עד היום אי־אפשר לדעת מה הביא את האדם הזה למשרד תמיר. יתכן שסבל מהלם,
כתוצאה מן השואה, וכי סיפורי המשפט בעתוגות גרמו לרקימת סיפור דמיוני בלבו.
יתכן גם שהיה זה פרובוקטור מאומן, ששולחיו רצו כי ייקרא להעיד בשם הסניגוריה, וימיט
עליה לבסוף חרפה. האסון נמנע הודות לחוש האחריות, שגרם לכך כי במשפט זה לא
הביאה הסניגוריה שום עד שלא היתד, משוכנעת לחלוטין במהימנותו (פרם לעדים מבני
הצד השני שהוזמנו על־ידה תוך כדי הסתייגות ברורה).
״נהגו של בכר״ לא היה העד היחיד שלא העיד. היו מצבים הפוכים, בהם התחננה
הסניגוריה בפני אנשים להעיד, נתקלה בסירוב. ביניהם היו אישי־ציבור, צנחנים לשעבר,
בני משפחות שכולות, יושבי בתי־פאר ומעברות. בעוד שהתביעה גייסה את המנגנון
העצום של המדינה כדי להביא עדים ומסמכים מארבע כנפות תבל, פעל הצוות הקטן
של תמיר, בן שלושה־ארבעה אנשים, ימים ולילות רצופים, בביקורים בלתי־סוסקים אצל

שנשלח על־ידי אייכמן כדי להביא לחיים וייצמן אח הצעת הס.ס. לשחרר מיליון יהודים
תמורת 10 אלפים משאיות, נשא בחובו את אחד הסיפורים המזעזעים ביותר של המאה ה־•20
כי בעוד שיכול היה לחזור, למשוך את המשא־ומתן ולהציל רבבות יהודים בימים
האחרונים של השלטון הנאצי, או לפחות להעמיד את העולם היהודי כולו על אמת השואה,
פותה על־ידי אהוד אבריאל לבוא לגבול הסורי, נעצר שם על־ידי סוכנים בריטיים והוחזק
במעצר על־ידי הלורד מויין בחודשים הקריטיים, עת הושמדה יהדות הונגריה. האנגלים
עצמם שידרו ברדיו לונדון את דבר ההצעה, שמו בצורה צינית. זו לאל כל אפשרות אף
לעכב את ההשמדה בתמרונים של משא־ומתן מדומה.
בראנד, איש מפא״י כל ימי חייו שהצטרף ללח״י אחרי שיחרורו, לא האמין שמישהו-
יקרא לו להעיד. היה ברור לו כי התביעה לא תקרא לו, משום שהעובדות שידע — כפי
שהתבטא פעם — ״עלולות לגרום לשפיכד־דם ברחובות תל־אביב!״ ואילו ד,סניגוריה, כך
סבר אז, היתד, מעוניינת בקסטנר בלבד, לא בוייצמאן־שרח־אבריאל. אולם בשורה של
שיחות חשאיות, שאחת מהן התקיימה בלילה חשוך על שפת־ימה של הרצליה, שוכנע
כי ד,סניגוריה תקרא לו כדי לברר את האמת, אפילו יביא הדבר תועלת לקסטנר.
מאותו רגע חשש בראנד לחייו .״אני לא דואג לגופי,״ טען האיש הקטן, אדום־השיער,
בעל ההליכות השקטות והצניעות הקיצונית .״אבל אני דואג לדברים שרק אני יודע אותם,
ושימותו איתי!״ ואמנם, לא עבר זמן רב עד שהודיע כי נגנבו ממנו מיסמכים. אלא
שד,סניגוריה, שהתכוננה גם לכך, הכינה מראש העתקות־צילום של מיסמכים אלה.
ביומיים שבילה בראנד בבית־מלון ירושלמי קטן, דאגה ד,סניגוריה להבטחת חייו. רבד,חובל
ירמה הלפרין, המזכיר כסוף־השיער של הועד לגילוי האמת על השמדת יהודי אירופה
שהתארגן במיוחד לצורך המשפט, ישן עמו באותו חדר. בראנד לא ידע כי שיכון משותף
זה לא נבע רק מחוסר כספים. הלפרין, דמות אגדתית מימי ראשית הצי העברי, היה בעל
אקדח ברשיון, שמר בלילה על בראנד הישן.
תמיר לא הסתפק בכך. כבר אז חשש כי צפוייה סכנה לחיי האנשים היודעים את העובדות
על פרשת השואה והתנהגות המוסדות בה .״חיי בראנד בסכנה!״ הכריז בבית־המשפט,
אחרי שבראנד הביע את החשש לחייו וסיפר כי עוקבים אחריו. תמיר תבע לשמוע עד זה
מיד. רק אז החליטה התביעה לקרוא לבראנד בתור עד שלה. הוא הופגש עם סדי קולק
ואהוד אכריאל. הוצע לו ג׳וב בחוץ־לארץ. הופעל עליו לחץ עצום על־ידי בני משפחתו, שהיו
ידידי קסטנר. מבראנד נמנעה ימים ארוכים כל אפשרות פיסית להתראות עם תמיר. בך
ד,יבא האיש, שידע יותר מכל אדם אחר על פרשת השואה, לבית־המשפם מטעם התביעה,
ונשאל בסך הכל שתי שאלות :״בן כמה אתה?״ ו״היית חבר ועדת ההצלה?״
מאז עבר בראנד גילגולים רבים׳ שינה את גוון עדותו כמה פעמים, הוציא ספר בהוצאת
מפא״י שצירפה אליו הקדמה של משה שרת, וחזר והתקיף את ההקדמה הזאת במכתב
למערכת חארץ, בו טען כי הסוכנות אשמה בכך שנמנעה הצלתם של רבבות יהודים.

״אינני גורס רצח פוליטי!״

ך* דאנדהק טן הצטרף ללח״י כהבעת הזדהות עם הריגת הלורד מוין, האיש שהיד,
*! ראש המערכה הבריטית במרחב נגד הצלת היהודים. לא פחות מעניינת היתד, דעתו

השופט שפסק־דינו ההיסטורי
משמש נושא לפסק־הדין שניתן
השבוע על־ידי בית־המשפט העליון. הלוי,
דתי אף הוא, שופעי סביבו אווירה מוסרית.

אודסן

תמיר

בית־המשפט נשיא בשעת אחת ההפסקות במשפט שבועתיחשקר לפני שופט־תשלוס משח פרץ, צולם
העליון, בשעת שמיתמיר
כשהוא שקוע בחומר הראיות, מאחורי סוללה גדולז־ו של תיקים וספרים. תמיר,
שהשלים את לימודיו במעצר קניה, אחרי שהוסגר עלידי ההגנה לבריטים, חשקיע בפרשת קסטנר שנים עת חעירעור על פסק־דינו של תלוי.
ארוכות מחייו, תון ויתור יעל משפסים מסחריים משתלמים רבים שיכלו ללא ספק להעשירו עושר רב. הוא הטביע את חותמו על פסק־הדין.

כל אדם שיכול היד, לדעת משהו, לזרוק אור חדש על הפרשה•

^ ^ן ןוו ^ ת רן א כי ב ^
ך* פעם הראשונה במשפט זה נתגלתה לעין פעולתו של מנגנון מסתורי, שהקדיש
^ אמצעים ניכרים לבילוש אחרי הסניגוריה. טען תמיר בבית־המשפם :״מאזינים לשיחות
הטלפון פותחים את המכתבים עוקבים אחרי המכונית!״
באותם ימים תמימים עוד נחשב הדבר להפרזה, אולי לג׳סטה דרמתית של פרקליט צעיר
ומוכשר, המבקש לעורר סימפאטיה. פרשת קסטנר עצמה גרמה לכך שכיום, בעבור
ארבע שנים בלבד, אין עוד איש בר־דעת במדינה המפקפק לרגע כי אמנם הופעל מנגנון־
החושך במלואו כצד בפרשיות אלה.
האיש שמשך את ענינו של מנגנון־החושך יותר מכל אדם אחר היה איש־המסתורין
הקטן, יואל בראנד, ששמו הפך בינתיים לראש־פרק בהיסטוריה העברית. בראנד, האיש

של קססנר עצמו על אותו מעשה — הריגת הלורד מוין על־ידי הלח״י.
כפי שקרה לקסטנר לעתים קרובות, נשמעו מפיו שתי גירסות. העתונאי ברוך נאדל
פירסם בידיעות אחרונות ראיון עם קססנר, בו הביע קסטנר את דעתו שלורד מוין חיבל
בסיכויי ההצלה, ושאם היתה אי־פעם בהיסטוריה התנקשות מוצדקת במאה אחוז, הרי היתה
זאת הריגת הלורד מוץ.
גם ראיון זה הגיע לחקירה בבית־המשפט. קסטנר אישר את כל החלק הראשון של
דבריו המצוטטים, אולם הסתייג מן המלים על הצדקת ההתנקשות. הוסיף האיש, שכעבור
שלוש שנים נפל בעצמו קרבן לרצח פוליטי :״בכלל אינני גורס רצח פוליטי כשיטה.״
אולם החשש שמישהו ירצה לסתום את פיו של קססנר לצמיתות, התעורר מן הרגע
בו התברר כי לקסטנר עצמו היו טענות נגדיות חמורות מאד נגד אישים בצמרת• בעוד
שכמה וכמה אישים חשובים ידעו רבות על הפרשות הנעלמית של יחסי קסטנר עם הגרמנים,
הרי ידע קסטנר רבות על הפרשות הלא־פחות־נעלמות של יחסי אותם אישים עם הבריטים,
עוד באמצע המשפט המחוזי טען תמיר כי התביעה איבדה את כל חוש הפרופורציה.
>0000

חיפוש בפנטגון. פגישה
חשאית בחוף הוצריה
העובדות שנתגלו הספיקו כדי להפסיק את משפט הדיבה נגד כיתב ללוני״ד,סטנסיל הישיש,
ולפתור בחקירה ציבורית על כל פרשת השואה מחוץ לכבלי הפרוצדורה המשפטית• ואילו
את קסטנר האיש תבע תמיר לאסור ולהעמיד לדין כחוק בעוון שיתוף־פעולה והסגרת
הצנחנים, מתוך מהן אפשרות הוגנת להגן על עצמו במישרין כנאשם, על כל הזכויות
המשפטיות המרובות שהחוק נותן לנאשם.
בראיון שנתן תמיר מיד אחרי פסק־הדין, דרש הוא לאסור את קסטנר, או לפחות להציב
עליו משמר כדי לשמור עליו. אולם קססנר, שלא הועמד לדין גם אחרי שבית־המשסט קבע
כי שיתף־פעולה עם הנאצים, ולא הוזמן אפילו למשטרה לשם חקירה, לא זכה מצד שני
לשמירה יעילה. השימרים, שהוצבו עליו זמנית, הוסרו, כך שהאיש הופקר למעשה לכל יד
שהיתר, מעוניינת לחסלו.
קסטנר היה אוהב לומר. :אילו הושמדתי גם אני באושודץ, היו אימרים היום שאני
קדוש!״ היתה זאת טענת־הצטדקות שהוסרכה, למעשה, על־ידי השופט ד,לוי, כאשר קבע
כי שיטת פעולתו של קסטנר היא שזיכתה אותו בחסות נאצית קבועה• אילם הלקח שהיה
טמון באותו פסוק, עליו חזר קסטנר פעמים רבות באוזני עתונאים, לא אבד, כנראה, לגמרי.
כי יתכן שהיו אגשים במדינה שקדוש מת היה נוח להם יותר מקססנר חי.

הנשיא לא הגיב

ך* מ׳ * דתשעהחד שי ם ישב בנימין הלוי סגור ומסוגר בלשכתו, עיבד את פסק!—
דינו. כשל,יא אותו לבסוף, משעה תשע בבוקר ועד עשר בלילה, בקול שהם ומאופק,
היתה זאת נזצצה שד,רדייה את רל הארץ. הייתה גלים אדירים ברחבי העולם היהודי
והלא־יהידי. תור ימים ספירים נפלה הממשלה׳ כשהציונים־ר,כלליים סירבו לסמוך את ידם
על ההחלטה א־.ניש עירעור. איך נתקבלה החלטה זוז
בשעה עשר באותו ביקר, שדה אחרי התחלת קריאת פסק־הדין, כבר הסתמן הקו המרשיע
שלו. קס״נר דצמי לא ישב יאולם. הוא ישב במלון חוריה, ליד מלוז תיילד דויד. בשעה עשר
עזבי ידידי יזרחו ר את אילם בית־דדין ומיהרו אליו. יחדיו הלכו לקפה חרנוין ברחביה,
ומשם טילפן קסטור למשה שרת. ראש־הממשלה, ביקש פגישה. היא נקבעה לשעה שתיים
אחרי־הצהרייס׳ באותו יום. מה שאירע בה, יתכן ולא יוודע לעולם.
בשעה שייוש. שבע שעות לפני גמר קריאת פטס־הדין על;ידי השופט, חזר קסטנר לבית־הקפה
והודיע לידידיו. :הערעור יוגש!״ שרת התקשר עם השר פנחס רוזן, וזה בא רדכרים
עם יוסח קוקיה. שמילא את מרומי של חיים כהו ושביקר אז ביווין. קוקיה, שכלל לא
טיפל במשייס. מיהר להכיז ד,ידעה לעתיגות שפורי׳מה כבר בלתיני הערר של יום המחית,
בד, הבטיח שזזמיישלה תגיש ערעיר על מנת, שכית־המשפם העליון יעכיר תחת שבם
ביקירתו את ססק־הדיז.״ באותה שעה לא הספיק עוד איש לקרוא את פסק־הדין בשלמותו,
כי גם ד,לוי קרא מתוכו רק קטעים נבחרים.
התנהגות חסרת־תקדים זו, שד,וכתבה על־ידי שיקולים פוליטיים בלבד, נתוה את האיר
היריס לר־ע־השמ׳יה חסר־תקדים על שופט, כי נוהל בידי כלי־הליט־י של השלטון וראשיו.
רדיימה החיייית גייתר: בדיחה שד,ידיעה יכתנדעת מפא״יי בשפר, האנגלית שויעד בעיקרו
לדיי׳לימ״יס יליד,ידי התדוצית, על ילד האומר לאמי כי מתמונתו של קסטנר באמת נראה
הפשע על פניו. תשובת האם. :לא בני, זאת לא תמונת קססנר. זאת תמונת השופט.״
חיים כהז לא המש משפם על בזיון בית־דיז אף נגד אחד מעשרית הבטאונים המשמיצים,
כי היא עצמי היה עתיד להגיע לרמה גבוהה יותר .״מעילם לא נעשה עיוזת־דיז כזד״״
קרא בשעת העיי־עור בי־ית־המשחט העליוז ,״לא בישראל ולא בעמים!״ כד הכניס היועץ
המש״טי לממשיית ישראל את נשיא רית־המשפט המחיזי ביר־שלים בראש הרשימה שכללה
את שו״הי משפטי האינקויזיציה, משפהי־הדיהור של מוסקבה משפט דרייפוס, משי׳ סי
איי-ו יהרו׳פאים היהודיים. נשיא בית־המשפט העליון, יצחק אזלשן, האזין לדברים אלה,
לא הגיב.
זו הסעת הראשונה החלה בפעולתה מכונת־ד,תעמולה, שבינתיים למדה המדינה להכירה
היטב בפרשית יי״יד׳רית י־תר• כמו מרשת עמוס בז־יגרייו, שטיינברג ואלי תיור. גויסו
אוש-ח חדשית. שעד אז עמדו מך הצד. אפילו דמייות אהודות, שהיי ידועית ביושרו, שילבו
איד שהיא במעררה. משה קוק, העתונאי החשיב בייתר בעתיד חארץ ולשעבר פקיד וביה
בשרית־החוץ הישראלי, קיבל על עצמו לכתוב סידרת־מאמריס אריבה להזמת פסק־הדין
של השופט שישר על המדירה שויס אריכית, בעיד שקרז עצמו לא טיפל מעולם בפרשת
קתמנר, לא ורח אח בישירה אחת של ישיבות הגלשפם. לעומת זאת ישב קרו ארוכית עם
אחיד אבריאל, אחד הנאשמים העיקריים בפרשת־השואה, ומארגן המעמד הרה־המודת של מעגן.
כשנסע קרן לגרמניה והתראה שם עם קורם בכר, אלוף ד,ס.ס. שהפך איש־עסקים משגשג
(ושסירב לקיים שיחד, של ממש עם כל עתונאי ישראלי אחר) ,היה נרעש ביותר. הוא הותקף
בגרמניה בשבץ־לב, מת בהחזיקו בידו ספר על השואה.
השמצת חלוי היתד, סימן־דרך בתולדות המשפט בישראל. מערכת־המשפם לא החלימה
ממכה זו מעולם. .לאחר השמצה זו,״ אמר שמואל תמיר במשפט עמום בן־גוריון. ,דרוש

התאונה האחווש

של ד״ר ישראל רודולף קסמנר, במזנון ביתי
המשפט העליון, בשעת העירעור. קסטנר יושב
בין פרקליטו, מיכאל כספי (שמאל) ועורן־הדין הצעיר שמואל ברזל, שהתפרסם במשפט השורד״

חמשת שיצאו

לקבוע את האמת על פרשת קסטנר: השופטים העליונים
דויד גוימין, שמעון אגרנט, יצחק אולשן, שניאזר זלמן
חשין ומשה זילברג, בשעת שמיעת הפירעור טל פסק־דינו של השופט בנימין הלוי.

אומץ־לב יוצא מן הכלל לשופט בישראל לתת פסק־דין שלא ינעם לרותם של השלטונות.״
ואכן, כשהעזה השופטת מינה שמיר לתת פסק־דין כזה בפרשת שטיינברג, זכתה אף היא
להתקפה בלתי־מרוסנת מצד שרים ופקידים בכירים מעל במת הכנסת. היה זה לקח אשר
שום שופט בישראל לא יכול היה להתעלם ממנו.

ביקור כסנטאגון

^ ולס אפילו הנסיון להריק את פסק־דינו ההיסטורי של ד,לוי מתוכנו, היה חרב פיפיות.
כי בעקיפין גרם לכך שתמיר יצא למערכה מחודשת לגילוי עובדות נוספות, אשר בתוך
המולח המשפט לא היה פנאי להשיגן. היתד, זאת רדיפה דרמתית, שהשתרעה על פני שלוש
יבשות, ושסרטיה לא נתגלו עד היום. כי בית־המשפט העליון סירב לקבל עובדות חדשות,
ואילו רצח קסטנר חיסל אוטומטית את התביעה האזרחית שהוגשה על־ידו נגד גרינזדלה
ושרה אפשר היה להגיש עובדות חדשות אלה.
מן הארץ התקשר תמיר עם הגנרל טיילור, ראש התביעה הכללית האמריקאית בנירנברג,
ביקש מיסמכים על פרשת בכר. אחרי שורה של קשרים נוספים, הוברר שיש רק דיר אחת
להשיגם: לפנות לפנטגון, משרד־ד,בטחון והמטכ״ל של ארצות־הברית. תמיר טס לניו־יורק.
אם התכונן תמיר להיתקל בחומת־פלדה של שריתי־בטחוז׳ כמקובל בישראל, הופתע
נעימות. הוא טילפן לאיש ד,מוסמר, כדי לקבוע פגישה ולהסביר לו את בקשתי, כמקובל
בארץ. אולם האמריקאי היפנה אותו מיד בטלפון לממונה עליו, והלה זירז את תמיר, רשם
לעצמו טלפונית את פרטי הבקשה, קבע לו פגישה כעבור חמישה ימים, כדי לעיין בתיקים.
גם בהמשך הדרך לא אירזבו האמריקאים.
בחדר־הדבלה של הפנטגון ישבה אשה כסופת־שיער, הגישה לתמיד תרשים של ד,בנין
האדיר, בעל המסדרונית האינסופיים, בצירוף חץ כיצד להגיע לחדר־ד,מבוקש׳ תוך לא יותר
מעשר דקות .״אם תנסה בדרך אחרת, זה יקח לך כמה ימים,״ הזהירה בחיוך.
אחרי חקירות על־ידי כמה וכמה רשויות בפנטגון, ניתן האור הירוק. התיקים כבר היו
מובנים במשרד אחר באלכסנדריה, עיירה קטנה מחוץ לוושינגטין. תמיר ישב עליהם כמה
שעות. תוך דקית ספורות ויתיו לו העתקי־שמש מכל המיסמכים שביקש. ביניהם הסנסציה
העיקרית: ההצהרה בשבועה של קסטנר לטובת בכר, שקססנר הכחיש בשעתו כי נתן אותה
לשלטונות התביעה של בעלות־הברית.
אולם הסנסציה האמיתית של היום היתה אחרת• מתוך בנין מחשבתי גרידא הגיע תמיר
מזמן למסקנה שקסטנר ותן שרות כזה גם לטובת קר־מיי, משמיד יהודי הונגריה, אוסטריה
ופולין, סגנו הראשי של אייכמן. אולם שוס מיסמך כזה לא נמצא בתיק .״כנראה שאין*,
אמרו הפקידים האדיבים. תמיר התעקש והפציר בהם שנית. הם הבטיחו לחפש מחדש, קבעו
פגישה שניה כעבור כמה ימים. ואז הגישו לתמיר את התיק שכלל את המיסמך המכריע:
מכתרו של קסטנר לקרומיי. שהיה עצור בנירנברג, בו הבטיח קססנר לעשות את הכל
לשיחרורו, וחתם במלים ״בברכה לבבית״.

הפרשה דא נגמרה

^ זה אחר זה הגיע תמיר באמריקה לאנשים הקובעים. איש אגודת־ישראל גרישל, שישב
- 1בקושטא בימי שליחות בראנה סיפר כיצד איים על אבריאל ובראנד שישכב על פסי
הרכבת וייהרג, אך לא יתן לבראנד לנסוע דרומה. אולם אבריאל שיכנע את בראנד לצאת
בכל זאת למסע, שנסתיים בהסגרתו לבריטים ושתרם תרומה כה מחרידה לתנופת השואד״
בפגישת־לילה, בישיבה קודרת בעיירה ליד ניו־יורק, פגש תמיר את הרב מיכאל דוב
וייסמנדל, דמ.ת אגדתית, בעל המכתב המזעזע אל יהודי התפוצות, שהיה המיסמך הנורא
ביותר בכל פרשת קסטנר. וייסמנדל, האיש שכל בני משפחתו נהרגו ושהוא עצמו קפץ
מן הרכבת בדרכה לאושוויץ, היה ראש ועדת־ההצלה של יהודי סלובקיה וקיים מגע עם
קסטנר. מתוך השיחה עמו התברר כי קסטנר, שידע על התוכנית להשמיד את יהודי סלובקיה,
ואף הודה בכך בבית־המשפט, לא סיפר על כך בשעתו דבר לוייסמנדל ולחבריו.
איש מרכזי אחר היה וולטר ראפ, ראש מחלקת העדויות של התביעה הכללית האמריקאית
בנירנברג. הקשר נוצר רק ברגע האחרון, כשתמיר עמד לטוס חזרה לארץ. בשיחה חטופה
אישר ראפ ששיחרו את בכר רק הודות להצהרתו של קסטנר .״מה רצית, שאהיה אדוק יותר
מן האפיפיור?״ הפטיר ראם כלפי תמיר. הוא הביע את נכונותו לבוא לישראל ולהעיד.
ראם קיים הבטחה זו. הוא בא לארץ במיוחד כדי להעיד בעירעור. אולם הדבר לא ניתן לו.
גם לשורה שלמה של אישים שהבטיחו לבוא אם יוזמנו — ביניהם סגן ראש ממשלת שוייץ
לשעבר! שארלס לוץ, קונסול שוייץ בבודפשט בימי השואה! ג׳ו דיבויס, התובע הכללי
במשפטים נגד קרום — לא ניתנה ההזדמנות המבוקשת.
כך קרה שהשבוע, כאשר נותן בית־המשפט העליון את פסק־דינו הסופי, לא יכול היה
להיות מובא בחשבון חומר עצום של עדויות ומיסמכים, שנערמו בתיקי ההגנה מאז פסק-
דינו של הלוי. כמה מהם עוד עתידים לזעזע את הארץ. ביניהם. :
• מיסמכים גרמניים, שהיו בידי אישיות דנית, בהם הוזכר קסטנר בתור ״פאו״מך
(קיצור של פרטראואנס־מאן, איש־אימונים) של הס.ס.
• מיסטכים מחרידים (שהיו גם בידי קסטנר) על משא־ומתן בין שליח מוסדות הישוב
עם מיפקדת הס.ס. עוד לפני מלחמת־העולם השניה.
משפט קסטנר נגמר השבוע. פרשת קסטנר, כמפתח לפרשת השואה, לא נגמרה. היא
תוסיף להלך אימים במדינה וביהדות עד אשר תיחשף ותוכר האמת בשלים ותה, ותוסקגה
מלוא המסקנות הציבוריות הנובעות מאמת מחרידה זו.

במדינה
(המשך מפדוד )5
אחרי שנים של עוני, פנו לכיזזן אחר
לגמרי: רירה, ריהוט, מעדנים.
• הנשים הישראליות לא התלהבו ביותר
לשק הפאריסאי העשוי מכדי צמר וכותנה,
העדיפו במידה רבה את חליפות־הצמר הסרוגות,
המשתמרות יותר.
• מזג־האוויר הנאה, ששפע בימים רבים
חום ועליזות, הוסיף להתקררות השמים במקצוע
ההלבשה.
חגור שק. כל המכות האלה ירדו על
היצרן יותר מאשר על הסוחר. מכיוון ש־לסוחר
קשה מאד להשיג אשראי, ואילו ליצרן
היה הדבר קל יותר, נוצר מצב בו מימן
היצרן את הסוחר. חלק ניכר מן הסחורה
נמסר לחנויות בקומיסיון — מבלי שהחנווני
ישלם את מחיר הקרן, או אף יתחייב
לקנות את הסחורה•
ברגע המכריע ירדה על היצרן מכה נוספת
מכיוון אחר. הממשלה העלתה את
שיעורי־המכס על חומרי־הגלם בי>/ס 30 בקירוב,
הכריחה את היצרן להוציא סכומי־כסף
גדולים מן המחזור. יחד עם האשראי שנתן לחנויות,
גרם הדבר לריקנות בקופת בית־החרושת.
התוצאה:
אופנת־השק גרמה לצרור נקוב.
מפעלים רבים עומדים על סף פשיטת־הרגל,
מפעלים אחרים יזמו שביתה נגד שיעורי־המכס.
ולפי כל הסימנים, לא יישאר המשבר
מוגבל לענף אחד, יתפשט בהדרגה גם ל־ענפי־מסחר
אחרים, כגון תעשיית המזון,
ההנעלה.
תחת לעטוף את נשי ישראל בשק, חגרה
תעשית־ההלבשה שק בעצמה.

צו־גיוז מו״ר כ שד
סמור לבחירתו של הרב יצחק רחמים
ניסים למשרת הרב הראשי, התפרסמה ב־הסולם
חזה ( )972 כתבה בה פורטו התככים
המפלגתיים והקנוניות שליוו את בחירתו של
הרב ניסים למשרה הרמה.
בין השאר הוזכרה העובדה, שאף אחד
מבניו של הרב לא שירת בצבא. כשהחלה
לפני כמה חודשים מפלגת לאחדות העבודה
במסעה האנטי־דתי, נשלה פרם קטן זה
ממעמקי השכחה, הועלה על־ידי ח״כ לאחדות
העבודה יצחק בן־אהרון בשאילתה בכנסת
שהופנתה לשר־הבטחון.
שאל חבר הכנסת בן־אהרון. :האם שר
הבטחון יכול לתת הסבר לכך מדוע לא
גויסו בניו של הרב ניסים לצה״ל, ובאם
לא גויסו, מה היו הסיבות לשחרורם?״
הנוהג, המחייב שרים להשיב על שאילתה
שהוגשה להם, תוך שבועיים מיום הגשתה,
איננו נשמר במיוחד בכנסת. משום כך לא
התפלא איש כאשר השאילתה הנדונה לא
נענתה בזמן, הצטרפה לערימת השאילתות
המצפות לתשובתו של ב.ג.
המזכיר הוחלף. כל הענין היה נשכח,
לולא הזדרז מישהו השבוע להדליף ידיעה
לעתונות, לפיה עומד אחד מבניו של הרב
נסים להיות מגויס.
ידיעה קצרה, שהופיעה בעמוד האחורי של
ביליון יום חמישי שעבר של הארץ, מסרה כי
משרד הבסחון מתכונן לגייס את אחד מבני
הרב. מ׳עריב ידע כבר לספר פרטים נוספים.
הוא נמנע מלהזכיר את שמו של הבן הבכור
בצלאל, הזכיר רק את שמות שני הבנים
האחרים, מאיר בניהו 29 המשמש כמזכירו
של מכון בך צבי לחקר קהילות המזרח,
מכון שהנשיא עומד בראשו, ומשה (,)23
ששימש עד לפני ימים ספורים כמזכירו האישי
של הרב הראשי עצמו.
לקוראים היה ברור כי כ1זנת הגיוס היא
לבן הצעיר, מאחר שגיוסו של מזכירו המדעי
של הנשיא היה נראה מוזר במקצת.
משפחת הרב ניסים, מצידה, שמרה על איפול
גמור• לבנים ניתנה הוראה להמנע מלה,פגש
עם כתבים, משה הורחק מן הלשכה. עתו־נאים
שניסו להתקשר עם מזכירו של הרב
וקיוו למצוא שם את משה, נוכחו לדעת
שמקומו נתפס על־ידי בחור צעיר ובלתי-
מוכר בשם אשר מויאל.
שלושה משוחררים. הדלפת הידיעה
על הגיוס הקרוב, בשעה שהרב היה עסוק
במלחמתו עם בית החרושת לניר בחדרה
על העבודה בשבת, נראתה כאמצעי־לחץ שנועד
לרכך את קשי־ערפו של הרב הראשי
הספרדי.
בשעה שמנהלי מפעלי ניר חדרה נאבקו
מאבק נואש ברבנות, שהכריזה חרם על תוצרת
המפעל בגלל העסקתם של פועלים יהודיים
בשבת, המשיכו מקורות סמויים להדליף
לעתונות ידיע ת נוספות. בין הכתבים בירושלים
נפוצה השמועה, שהכונה איננה
(חנזשן בעמוד )12
חעזלם הזה 1059

סיפווה האישי של האשה שבעלה הפעיל נגדה 1שק חדש

קיד ש1ן בג ב!
־ סאת פני גיסססן -

אל גברת ויסברג להתיעץ. שמעתי אותה אומרת :״אבל גברת
ויסברג. הם בוכים כל הזמן!״
הקשבתי סוב: האשד, סיפרה על שני ילדים שקיבלה מהעזרה
הסוציאלית להשגחה. היא סיפרה שאמא שלהם ברחה מן הבית.
היא דיברה על ילדי שלי! התפרצתי לחדר השני ודרשתי את ילדי
בחזרה. האשד״ שושנה קפרה, תימניה משעריים, נבהלה ואמרה
שאסרו עליה לתת לי אותם. רציתי ללכת איתר .,היא לא נתנה לי.
כעבור יום מצאתי את ביתה. טירה ישבה בפנים על הרצפה
ובכתה. כשראתה אותי קפצה וחיבקה אותי .״אמא, איפה את, אמא?״
שושנה סירבה להחזיר לי את ילדי; היא רצתה 30 לירות בשביל
האוכל שהם אכלו אצלה. לא היד. לי כסף. הורדתי את העגילים ואת
השעון ונתתי לה. מילדים היו שוב שלי• חזרתי הביתה, ומצאתיו
ריק. משה הוציא ממנו בהעדרי את הכל. אפילו את החולצה שלי
לקח אתו. לא הספקתי להיכנס וככר דפק מישהו בדלת. עמדו שם
כמה בנדיטים שלא הכרתי אותם. הם שאלו על בעלי.
״תגי לנו את רשיון הרדיו שלך, בעלך חייב לנו אותו,״ דרשו.
הבנתי שמשה שילם להם עם הרדיו בשביל משהו, לא ידעתי

^ יל וידעתי לפני שש שנים למה מסוגל משה בעלי, לא הייתי
שוכבת היום בבית־החולים עם ארבעה חורים בגב• אילו תיארתי
לי שמשה החביב, שחיזר אחרי בעקשנות, יתפרץ לחדרי בחצי
הלילה עם קלשון בידו, לא הייתי מתחתנת אתו. לא חלמתי על
עתיד כזה, לא חשבתי שמשה יעמוד מולי פרוע ומטורף מקנאה,
ויצרח :״אני אהרוג אותך, את בוגדת בי!״
הייתי אז ילדה קטנה. ילדה בת 16 ממושב ציפורי בגליל, שבאה
לבקר את אחותה בעקיר. לא הבנתי הרבה, לא הכרתי גברים בחיי.
אנחנו עלינו מבולגריה. משה היה בן למשפחת גוטסמן. הם באו
מהונגריה. הוא היה מבוגר ממני ב־ 11 שנים, גרוש, אב לילד שנמצא
במוסד. אבל הבדלי הגיל והמוצא לא הפריעו לו לחזר אחרי. בכל
פעם שהייתי מבקרת את אחותי, היה בא אלינו. הוא היד, נחמד
וטוב. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, ורוצה להתחתן אתי .״אני
ילדה קטנה, אני לא רוצה להתחתן,״ אמרתי לו. אבל היתד, לו סבלנות.
הוא חיכה.
כעבור שנתיים, כשהייתי צריכה להתגייס
לצבא, כבר לא צחקתי כשהציע לי נישואים:
הסכמתי. פחדתי מהצבא.
התחתנו בעקיר ועברנו לגור בבית הוריו.
כעבור חודש התחילו הצרות. אמו של משה,
פפי, שנאה אותי. היא היתד, מסכסכת בינינו
כל פעם. משה היה בן מסור. הוא שמע
תמיד בקול אמו, מסר לה את כל הכסף
שהיה מרויח, והוא הרויח טוב מאד כטפסן.
המריבות עם פפי החריפו והפכו את חיי
לגיהינום. לא ידעתי מה לעשות. פעם, למשל,
התפרץ כלב ללול וטרף ברווז. פפי
התנפלה עלי בצעקות :״למה לא השגחת, את
אשמה!״ תמיד הייתי אני אשמה. לא יכולתי
לסבול יותר; עוד באותו לילה קמתי וברחתי
אל הורי.
באתי הביתה ובכיתי. אמא ניסתה להרגיע
אותי. הייתי אז כבר בהריון ולכן היא הכריחה
אותי לחזור אל בעלי .״יהיה לך ילד
עוד מעט,״ אמרה לי ,״את לא יכולה לעשות
עניינים עכשיו.״ בלעתי אח הכעס וחזרתי
לעקיר•
משד, הבטיח שהכל ישתנה. מאז הוא הבטיח
כבר כמה פעמים, אבל כלום לא השתנה.
גם כשילדתי את בתי הראשונה מירד״ לא
השתנה.
פפי פחדה שהבת תנתק מעליה את משה;
היא יעצה לו למכור את המשק ולעבור לקיבוץ.
היא ידעה שבקיבוץ הילדים לא נמצאים
בבית. משה מכר את המשק, נתן את
הכסף לאמו ועברנו לקיבוץ נצר. אבל אני
לא הרגשתי טוב בקיבוץ. לא היו לי מכרים,
הייתי חולה ותמיד לבד. רציתי לעזוב.
בעלי היה קנאי נורא. הוא לא נתן לי
לדבר עם אף אחד, תמיד היה חושד שמשהו
ארבעה ימים אחרי שגדקרה בקלשון על־ידי בעלה,
לא בסדר. בקיבוץ כל אחד יודע מה שנעשה
שוכבת פני גוססמן בנזיטתת, בבית־ר,חולים אסף האצל
השני, לא רציתי בושה וביקשתי לעזוב
רופא בצריפין• לידה 1עומד אביה, שבא לבקרה חמקום חושבו בכפר צפורי בגליל התחתון.
את המשק. אחרי ויכוח ארוך הסכים בעלי
לעזוב, וחזרנו הביתה. בבית נוכחתי שאני שוב בהריון. שמחתי.
בשביל מה. פחדתי מהם ונתתי את הרשיון. ביקשתי לדעת בשביל
מה שילם להם. אחד מהם הסביר לי :״בשביל זה שעקבנו אחריך

כדי לראות עם מי את בוגדת.״ צעקתי :״משטרה!* והם ברחו.
הי ל די םבעזרה סו צי א לי ת
תמיד ידעתי שהוא חושד בי, ידעתי אפילו מי היה ה־יחרון שבו
ך * מדיפותהת חי לומחדש. משה היה נותן את כל כספו
חשד. זה היה שכן שלנו, שמו דוד אשכנזי, צעיר העומד להת1
1לאמא שלו, לא השאיר לי כלום. הוא הגיש תביעה ברבנות חתן עוד מעט. אביו היה חבר של אבי. אמרתי לדוד שלום הרחיב.
שיסדרו לו שלום בית. גם אני הגשתי תביעה. דרשתי מזונות.
אבל לא היה בינינו כלום. בעיני משה גם שלום היתה בגידה.
במהרה הפכנו לאורחים קבועים ברמות. בטח כבר נמאס להם

מהצעקות שלנו. כל פעם משה היה מבטיח להיות בסדר, אבל
התפרצות בחצות
ברגע שהיינו חוזרים הביתה היה מתחיל את הקונצרט מחדש. יום
אחד עברנו דירה — למה, אינני יודעת; פשוט לא שאלו אותי.
ך* יום שלישי שעבר הלכתי למקום העבודה של בעלי, כדי
עברנו לשכונת בית־אליעזר בנס־ציונה.
^ שייתן לי כמה לירות בשביל בנותי. הוא נתן לי לחכות
בנס־ציונה נולדה בתי השניה, חיה. למשה לא חיה איכפת מה
בחוץ בגשם ולא זז אפילו. לבית אמו פחדתי לגשת. חזרתי הביתה.
נעשה בבית: הוא היה בא מן העבודה והולך בבוקר, לא נתן לי
היד. כבר ערב ואני התישבתי על המסה לסרוג. סרגתי עד
כמעט כלום. בקושי אכלתי משהו.
מאוחר בלילה. בשעה 12 החלטתי ללכת לישון. סידרתי את
לפני תשעה חודשים ראיתי לראשונה מה אופיו האמיתי של
המטה והתחלתי להתפשט. פתאום שמעתי מכה חזקה בדלת.
בעלי. בערב שבת ביקשתי כמה לירות כדי לקנות אוכל .״כסף את
מישהו פרץ אותה. לפני שיכולתי לעשות משהו התפרץ העלי
רוצה? את זה אתן לו!״ צרח והתנפל עלי עם סכין־מסבח.
לחדר. עיניו היו אדומות ופניו לא נורמאליות. בידו החזיק קלשון.
ברחתי מהבית. משה הלך לרבנות ודרש גט. אני התחבאתי אצל
״אני אהרוג אותך!״ צרח ,״אהרוג אותך! אהרוג אותך!״ הוא
הורי. שלחתי מכתב וביקשתי שישלח אלי את הילדות, אבל הוא
הרים את הקלשון ודקר. הצלחתי לזוז קצת והוא פגע בי בגב.
נעשה פתאום אוהב ילדים וסירב. כשחזרתי אחרי שבועיים, מצאתי
הילדות התעוררו והתחילו לבכות. הייתי כמעט ערומה והדם נזל
את הבית נע־ל. שכן אחד יצא ואמר שלקחו את הילדים מהעזרה
ממני. משה סחב אותי החוצה והתחיל לבעוט בי. כל הזמן צעק,
הסוציאלית. משד, חזר אל אמו.
לא זוכרת מה. הרגשתי שאתעלף והוא יעשה בי כרצונז.
לא ידעתי איך למצוא את ילדי. הלכתי אל האשד. הטובה שאני
האדם שהציל את חיי במקרה היד, ג׳אקי כהן. הוא עובד בלילה
מכירה, הגברת ויסברג מויצ״ו. באתי אליה בצהרים, נפלתי על
וחזר בדיוק אותה שעה מהעבודה. כשבעלי ראה אותו, הוא עזב
הכסא ובכיתי .״תעזרי לי למצוא את הילדות שלי!״ ביקשתי ממנה.
אותי והתחיל לברוח. כהן הכניס אותי אליו הביתה, עטף אותי
גברת ויסברג נתנה לי משהו לגהץ, כדי שלא אחשוב הרבה.
במשהו ורץ למשטרה. אחרי כמה זמן בא אמבולנס ולקח אותי.

עכשיו אני שוכבת כאן בבית־ד,חולים. אינני יודעת מה בדיוק
ב ג די מי ם עו ק בי םאחרי
קרה עם הילדות שלי; שמעתי שהעזרה הסוציאלית שוב לקחה
** מדתי לי דקרש ״ ה גי הו ץ והדמעות נזלו לי על הבגדים אותן. משד. יושב בבית״הסוהר ומחכה למשפטו. מה אני אעשה
כשאצא מכאן, אני לא יודעת.
! 3שגיהצתי. פתאום שמעתי קולות מהחדר השני. אשד, אחת באד,

בבית־החוייס

המסנן יוסף יואנוביציי את ידידות ישראל צרפת, הדורשת להס

גבי כושר אמו גובח

ת עלול המילין

ף • יסר, התלוננו שתי נשים במשטר כי
4בלכתן ברחוב אסל, התנפל עליהן גבר
אלמוני, ומבלי לומר דבר נשך בלחיה של
אחת מהן.

קו פ ח קנזנדו

^ 8לחודש ינואר , 1944 השתתפתי
1 / /בפעולה אוירית שמטרתה היתה פגיעה
במתקני האויב בצרפת. מטוסי נתקל במטוס
גרמני ואחרי קרב קצר נפגע באש תותחים.
הוכרחתי לחנות חנית־אונס באיזור אברה
בצרפת. הצלחתי לחמוק מתוך המטוס הבוער.
במדי ד,ר.א.ף( .חיל התעופה המלכותי הבריטי)
הגעתי בסופו של דבר לדירתו של
יוסף יואנוביצ׳י, ברחוב נלי בפאריס. מצאתי
שם ארבעה אמריקאיים באותו מצב. מר
יואנוביצ׳י איכסן אותנו במשך שבועיים בדירתו,
השיג לנו בגדים, דרכונים מזוייפים
וכרטיסי רכבת ובעזרתו הצלחנו לעבור את
הגבול הספרדי ולהגיע לקונסוליה הבריטית
בברצלונה. חתום: סגן־משנה ויליאם נורמן
וודבי ,24 ,יורקשייר, צפון אנגליה.״
״אנחנו החתומים מטה, מעידים בזה כי
הודות לעזרתו של המציל הנסתר מרחוב אל־ברם
בפאריס, מספר ,5הצלחנו לברוח מ־צפרני
הנאצים *.על החתום ,1500 :יהודים,
ניצולי מחנות־ההסגר הנאציים בבלגיה.
״אנחנו החתומים מטה, מעידים כי מר יוסף
יואנוביצ׳י, היה חבר המחתרת הצרפתית
כזמן הכיבוש הגרמני, והצליח להבריח מתחת
אפם של הגרמנים קרזנות שלמים של
נשק למחתרת הצרפתית *.על החתום: פלט•

^ ת ל ־ א בי ב, התעורר שומר מלון ה׳ר?|ון
-4לקול רשרוש בלילה, הבחין בגבר שפרץ
למלון וניסה לגנוב מתוך מגירות
השולחנות, התכונן לתפסו, אולם נאלץ להרים
את ידיו אחרי שהשודד איים עליו
בסכין, עמד חסר אונים שעה שהשידד הוציא
מכיסו 51ל״י, אחרי שלא מצא דבר בקופת
המלון.

ח כי צ ח
ן* ראש ״ פינ ח, הטילה פרגית בת שלו־
* -שה חדשים ביצת ענק בת 4חלמונים,
שהיא הביצה הגדולה ביותר שהוטלה עד
כה בישראל, מתה תוך כדי הטלה.

אשתחי 7הסנ, צ או
ך • יתניה, הופיעו פקיד האוצר ופקיד
4ההוצאה לפיעל בדירתה של חנה טרר
כדי להחרים מכשיר רדיו שעוקל, הוכו
נמרצות על־ידי האשה, הזעיקו לעזרתם
שלושה שוטרים, שוהדפו גם הם על־ידי
האשד, שהצליחה להוציא מידיהם את מכשיר
הרדיו, אחרי שהיכתה גם אותם וניסתה
לחנוק אחד מהם.

פטריוטיים, מבלי יכולת להכריע איזה צד
עדיף. ההבדל היחיד הוא שד״ר קטטנר היה
עסקן ציבורי, נציג קהילה, ואילו יואנוביצ׳י
לא ייצג אלא את האינטרס המסחרי של עצמו.
בנו הצעיר של סמרטוטר יהודי מהעיר
קישינוב, בסרביה, יוסף היה בנעוריו מסגר
מיכני, בעל מלאכה פשוט. אחיו הבכור,
מרדכי, היגר אחרי מלחמת העולם הראשונה
מרומניה לצרפת, ובתחילת שנות השלושים
הגיע לשם גם יוסף עצמו. עתה לא חיה כבר
מסגר, אלא בעל התואר מומחה למתכות.
החוש המסחרי שהיה טבוע בדמו של יוסף,
הפך אותו לסוחר גרוטאות מצליח. הוא רכש
עמדה של כבוד בחוגי השלטון והמסחר בפאריס,
הפך אחד מעשירי פאריס ואחת הדמויות
הפופולריות בחוגי החכרה הגבוהה.
כזה היה מעמדו עד הרגע בו פרצה מלחמת
העולם השניה. יוסף יואנוביצ׳י לא
היה מאלה שנשארו אדישים נוכח הסכנה
הנאצית. הוא התנדב לצבא הצרפתי, שירת
בו עד כניעת הממשלה הצרפתית• מה שקרה
משעת נפילת פאריס בידי הגרמנים ועד
לשחרורה על־ידי בעלות הברית, הוא נושא
המחלוקת הגדולה. זה מול זה ניצבים שני
סיפורים שונים בתכלית — זה של יואנוביצ׳י
עצמו ושל ידידיו, וזה של ממשלת צרפת

דנט 7ה2ן נזל הצרפתית טעחז. נועז
דו על רגליהנו. האינטרפול. איגוד
לח־פטז אוזרי תלך הגרוטאות הצו
טובות וטעשי תרטית בטאות טי!
יואנוביצ׳י. העוטר היהודי הטטוח
ביר— בהיותו טשוכנע כי טצא ב

ס תיון י חי
ך טירזיו, יאפו, פרצו עקרות־בית בצח^־־
חות מחרידות בחניתו של מוכר דגים,
בעת שזה פתח את כרסו של אחד הכרישים
בחנות ומצא בתוכה גופה של אדם.

ב רו מ א, ששחכ מו ה רו מ אי ם
ךכאר ״ שכע, נעצר נהגעל־ידי שיטר
* תנועה בעת שנהג בכביש באר־שבע־תל־אביב,
הופתע לשמוע כי עורר את חשדותיו
של השוטר מאחר שנהג באיטיות מופרזת
בכביש בו רגילים נהגים לדהור.

קשרהש תי רן ה
^ טיי ״ג די, שלח חרר המשק עזרא ביטא
* -מי־תב לרדיו רמאללה, בו ביקש להשמיע
לו בתכנית כבקשתד את השיר את
לנצח בליבי, קיבל חזרה את המכתב כשעליו
רשום באותיות אדומות — אין קשר.

חו קן ב רי א
ך וז לי א כי ב, נעצרה נדימה כהו, אחות
* -בבית־החילים חדסח, באשמת גניבת ברזי
חוקן מבית־החולים.

זרקח פו ר מ גו ת

ף א די נ בו ר ג, סקוטלנד, הגיש בעל תכי*
-עת גט פיטורין נגד אשתו, בטענה שזו
ילדה בת כשנה וחצי אחרי שפסקו לגור
יחדיו, הפסיד במשפט אחרי שבית־המשפם
קיבל את טענות האשה כי ילדה בת כתוצאה
מהזרעה מלאכותית, שאינה מהודה ניאוף.

ח זי רות
^ ק לי כלנד, ארצות־הברית, הגיש חובב
* -מוסיקה תביעה משפטית נגד תזמורת
אחד מבפי־התיכונים בעיר, בו לומד בגו,
התלונן כי כתוצאה מריבוי חזרות איבד בנו
את החשק לנגן, מסרב לגעת בכלי הנשיפה
שלו.

סובן או סופן נשול?

ה צל ח מו ח שי ת
ך -ע פו ל ה, קיבלו רופאי בית־החולים ה-מקומי
אדם מבוגר אשר התלונן על
מיחושים בבטנו, השכיבוהו למשך הלילה בחדר
המיון, באו בב,קר כדי לערוך את
הבדיקה היסודית, שמעו מפי האיש כי
למעשה אינו סובל כל מיחושים, אולם מאחר
שרב עם אשתו, החלים לבלות את הלילה
בבית־החולים

ייד, והנרי רודר, מפקדי המחתרת.
האדם הנושא באמתחתו תעודות מכובדות
אלו, בתוספת תעודות כבוד אחרות של המחתרת
הצרפתית, של ניצולים בני כל הגזעים,
ואפילו של מוסד יהודי לאומי המודה
לו על עזרתו הנדיבה בדולארים בשעת
הכיבוש הגרמני בצרפת, הגיע לפני חדשיים
וחצי לישראל.
למרות ההילה של גיבור לאומי, שקוש־רות
תעודות הכבוד סביב ראשו של יוסף
יואנוביצ׳י, לא הוקמו לתפארתו אנדרטות
כבוד לא בישראל ולא בצרפת. שום קיבוץ
לא נקרא על שמו ואף לא רחוב בעיירת
עולים חדשה. כי יוסף (״מיסיה ג׳וזף״) יר
אנוביצ׳י הגיע לישראל כפליט בורח, המוצא
חסות מרודפיו בחוק השבות הישראלי. הוא
בא מצויד בדרכון מארוקאי על שם יוסף
לוי.
מיסיה ג׳וזף הוא גם אחד האנשים המבו-
קשים ביותר על־ידי משטרת צרפת, בעודן
רמאויות בסכומים אגדיים, השתמטות ממי־סים
ויציאה בלתי־חוקית מהמדינה.

-מרות ששמו של יואנוביצ׳י לא היה
/ידוע לרוב אזרחי ישראל עד לימים האחרונים,
עת התגלה על־ידי המשטרה הישראלית,
נעצר ושוחרר בערבות, הרי דמותו
העגלגלה והקורנת של הגבר הבשרני בן
ד,־ ,52 הלבוש בהידור, מהוה סמל לדור ול־תקופה.
הטרגדיה של יואנוביצ׳י היא אותה
הטרגדיה שמצאה את ביטויה בדמותו של
הד״ר ישראל רודולף קססנר, בה משמשים
געירבוביה שיתוף־סעולה עם האויב ומעשים

ומקטרגיו של יואנוביצ׳י.

יהודי או ארי טהור?

עשתו נעורה עם ה!1

מן קצר אחרי שנכנסו הגרמנים ל־ 1 //פאריס אסרו אותי ושלחו אותי לבית־סוהר,״
סיפר השבוע יואנוביצ׳י .״הייתי
בבית־סוהר זה כמה חדשים. פגשתי שם כמה
מאנשי המחתרת הצרפתית שנאסרו בעתן
הגשת סיוע לחיילי הברית! התידדתי עמם
ורכשתי את אימונם. עזרתי להם להבריח
ידיעות החוצה באמצעות קופסאות ריבה בעלות
מכסים כפולים. בין השאר התידדתי

עם איש מחתרת בשם הנרי פטר. הוא סיפר
לי כי הגרמנים הקימו שירות מודיעין בתוך
המחתרת הצרפתית וכי בתגובה יש להקים
שירות מודיעין בתוך המפקדה של שלטונות
הכיבוש. הוטל עלי לשמש בתפקיד זה. אז
הצעתי לגרמנים את עזרתי ושוחררתי מבית־הסוהר.״
כיצד
הסכימו הגרמנים לשתף פעולה עם
יהודי? על כך ישנה בפי יואנוביצ׳י התשובה
:״הם אמנם חשדו בי שאני יהודי וציוד
עלי פעם ללכת להיבדק אצל רופא. שלחתי
מישהו אחר להיבדק במקומי וקיבלתי תעודה
של ארי כשר.״
במה התבטא שיתוף־הפעולד, בין יואנו־ביצ׳י
לגרמנים? משיב הוא :״הייתי רק
מומחה למתכות בשרותם. עבדתי בנמל וקיבלתי
שכר של 10 סו /כל קילו מתכת שעבר
תחת ידי. עבדתי איתם רק 10 חדשים,
כל הסיפורים שהרזדחתי הון הם שקר.
קיבלתי רק 800 אלף פרנק.״
טל המחתרת הצ
בפי מאשימיו של יואנוביצ׳י היה סיפור
המחתרת בשנים
שונה לחלוטין. אמרו הם :״ימים מספר אח־ חמושים יד לאיש המחתרת, על רקע של כלי נשק. הן

תעודת הכבוד

1בעוון רמאות והשתמטות מתשלום מסים י

צרפת ועזירגתית תכעזאיית תגכת•
ועזפורנת תכולת: תתכ2ן. תכל כרי
עזנתלת תגלות: בתעזאירו עוזריו
פרנ\2יכ. אותת עזכת. ותצא תכף
**זראל — עזתת. כיעזן, ווייך ותכונת
יעזראל ת\2לבו תרודפיו תרבית

רי שנכנסו הגרמנים לפאריס צלצל יואנו־ביצ׳י
אל ד״ר פוקס, מנהל משלחת המסחר
הגרמנית בצרפת, שמשרדו היה במלון מג׳ס-
טיק, והודיע לו, :בלי ספק דרושות לכם
גרוטאות מתכת לתעשיית המלחמה שלכם.
אני מוכן לספק לכם מדי יום ביומו חומר
בשווי של 200 מיליון פראנק.׳ הגרמנים עשו
את ההסכם עם מיסיה ג׳וזף, שבמשך שנד,
סיפק לתעשיית המלחמה הגרמנית טונות
רבות של גרוטאות מתכת.״

מיליארדים או סתם מיליונים?
* ^יסיהג׳וז ף היהודי ראה חיים טובים
בחסות המשטר הנאצי. רכושו הלך והתעצם,
נאמד בארבעה מיליארדי -פרנקים
צרפתיים ( 20 מיליון לירות ישראליות) .יו־אנוביצ׳י
עצמו טוען כי רכושו בתקופת המשטר
הנאצי הגיע רק ל־ 300 מיליון פראנק.
מכל מקום, לטענת מאשימיו, כשהרגיש
כי מפלות הציר מקרבות את קץ השלטון
הגרמני בצרפת, הפך יואנוביצ׳י משרתם של
שני אדונים. הוא תמך בכספים בארגוני המחתרת
הצרפתיים, עזר לשבויים ולצנחנים
לברוח מצרפת, סייע גם לבורחי מחנות העצורים.
במסווה של מסחר בגרוטאות היה

:׳ם או ביבוו המחתות

| ,המשמשת הוכחה בידי יואנוביצ׳י כי ה״וז איש
194 בתעודה מצויירים איש המהפכה הצרפתית
1ת: הרפובליקה הצרפתית — חירות, שוויון, אחווה.

שולח משלוחי נשק למקומות נידחים בצרפת,
שם היה הנשק נופל בידי לוחמי המחתרת.
שעת שחרור אירופה היתד, שעת תוהו־ובוהו.
ליואנוביצ׳י היתה זו שעת הצלחה
מעין כמוה. מחסני הגרוטאות שלו היו
מלאים, הוא המשיך לסחור — הפעם עם
בעלות הברית.
כאשר שככה במקצת סערת שכרון הנצחון
של צרפת, והצרפתים החלו לסלק את החשבונות
עם משתפי־הפעולה למיניהם, הגיע
גם תורו של מיסיה ג׳וזף לתת את הדין.
משפטו של יוסף יואנוביצ׳י הפך אחו
המשפטים הסנסציוניים ביותר בצרפת של אז.
מהלך המשפט, שנמשך חדשים רבים ואשר
בו הופיעו מאות עדי תביעה והגנה, משתרע
על פני חמישה כרכים עבי־כרס. עורך
דינו של יואנוביצ׳י, הנרי פורז — מי שהיד,
גם סניגורו של היהודי הרשל גרינשפן,
שירה והרג את יועץ השגרירות הגרמנית
בפאריס בשנת — 1938 יצא למסע ממושך
באירופה, אסף אלפי חתימות של יהודים
שישבו במחנות עקורים ואשר חתמו כי בזמן
המלחמה קיבלו סיוע מאת יואנוביצ׳י.
בית־המשפט הצרפתי זיכה את יואנוביצ׳י
מאשמת שיתוף־פעולד, עם הנאצים. אולם
הוא מצא אותו חייב במסחר עם האויב שפגע
בבטחון המדינה. מיסיה ג׳וזף נידון לחמש
שנות מאסר ולקנס של 50 מיליון
פראנק.
עולמו של יואנוביצ׳י נחרב עליו בבת
אחת. הוא הוטל לכלא. אשתו ושתי בנותיו
הסתייגו ממנו ועזבוהו. בהיותו בכלא נרצחה
אשתו בידי שודדים, לעיני בתו הבכורה.
כל ידידיו לשעבר, שעתר, תפסו עמדות מ
האיש
הבורח

יוסף יואנוביצ׳י נכנס למכונית של קרוביו בחיפה. תחיל׳ח
הסתירוהו קרובים אלה מעיני העתונאיס, נתנו לו להיפגש
עמם רק אחרי שחעתונות תביעה את הסגרתו לצרפת, בטענה של חשש לקלקול היחסים עמה.

כובדות בחוגי השלטון, התכחשו לו.
חמש שנות המאסר, שהיו ל;!עשד. רק
ארבע, חלפו. יואנוביצ׳י יצא מבית־הסוהר
בריא ומלא רעיונות, בתקודה לשוב לעסקיו
מלפני המלחמה. אולם כאן הפעילה הממשלה
הצרפתית צו אדמיניסטרטיבי מיוחד — הוא
הוגלה לכפר נידח בשם מנד, בעל אוכלוסיה
של ששת אלפים תושבים. שם היד, עליו ל־התיצב
מדי יום בפשטרד״ כשבלשים עוקבים
אחר צעדיו.
הוא התגורר במלון היחיד שבכפר, תחת
משמר קפדני. כאשר רצה לצאת מהכפר היד,
עליו להצטייד ברשיון מיוחד, שתוקפו לא
עלה על יומיים, מלזדה בשוטרי־חרש.
לרפובליקה הצרפתית היתד, סיבה סובה
לחשוש מהיהודי הקטן והגוץ. גם כשהיה
בגלותו הנידחת, הצליח יואנוביצ׳י לגלגל
עסקים של מיליארדי פראנקים. באמצעות
הטלפון ועשרות סוכנים, השכיל להקים רשת
ענקית של סחר במתכת ובגרוסאות ׳מתכת.
לכאורה היו עסקיו כשרים בד,ח.לס. הוא היד,
רק מתווך ומומחה למתכות, שקיבל שכר־עמילות
עבור עצותיו. אולם מאחורי העצות
התמימות הסתתרו עסקים מפוקפקים מאוד.
עושי דברו של יואגוביצ׳י הקימו רשת
של חברות לעסקי מתכת בצרפת• לפי החוק
הצרפתי יש לשלם לממשלה 6ל 8מס מכל
עסקת מתכת. אולם מם זה מוחזר כאשר
העסקה מיועדת לייצוא. חברותיו של יו־אנוביצ׳י
היו מוכרות את המתכת זו לזו,
לשם ייצוא כביכול, מקבלות חזרה את סכומי
המס, בעוד שד,מתכת לא הייתה יוצאת מגבולות
צרפת.
עברו שש שנים עד אשר גילו שלטונות
האוצר הצרפתי מה מהות עסקיו של הסוחר

הגולה. אולם בטרם הצליחו להגיע אליו,
ברחה הציפור מהכלוב.

מסגדי או לא?
ן א יצד הצליח יואנוביצ׳י להתחמק מ־צרפת
— זאת היא תעלומה גמורה. מד,
שידוע הוא כי ביקש רשיון לשד,יה של יומיים
בפאריס, השאיר בעיירת גלותו את
פילגשו החיננית ממוצא גרמני ואת חפציו
האישיים, כאילו היה בדעתו לחזור. בפאריס
הצטייד בתעודות מזוייפות, חצה בעזרתן את
הגבול לשוויץ. שם חיכה לו דרכון מארוקאי
(לא מזויף) על שם יוסף לוי, בעזרתו הגיע
לשדה התעופה בלוד, שם הצהיר כי בכיסו
אלף דולאר.
ספק רב הוא אם אמנם יוסגר יואנוביצ׳י
לידי ממשלת צרפת. בין ישראל לצרפת אין
חוק הסגרת פושעים, ואפילו אם היה חוק
כזה ספק אם בית־משפט ימצא לנכון להסגירו
צרפת,
אינן מהוות עבירות לפי חוקי ישראל.

למדינה,״ הצהיר יואנוביצ׳י בפני עתונאים.
״אין לך מה לעזור כאן, כאן כל הגרוטאות
שייכות לקרית הפלדה של סולל בונד״״ הסביר
לו אחד העתונאים. אולם יואנוביצ׳י לא
נראה מדוכדך. ביום בו הצהיר :״אני מוכן
לעלות קרבן על מזבח היחסים בין ישראל
וצרפת,״ אמר בשיחה פרטית :״לא יעיזו
להסגיר אותי. אני יודע יותר מדי דברים על
כל מיני אנשים.״

כאשר

קולנוע

במדינה
(המשך מעמוד )9
לגיוס בן אחד בלבד, מ אם לשני הבנים
משד. ומאיר כאחד.
משד״ ששוחרר בשעתו לאחר שהצהיר על
היותו תלמיד ישיבה, למרות שלא למד בזמן
האחרון בישיבה לימודים סדירים, התחמק
בשיטתיות מכל פגישה אפשרית עם עתונאים.
חקירה קצרה העלתה שמשה, יד ימינו
של הרב, למד בשעתו בישיבת שערי ציון,
שהיתר, שייכת לרב עיזיאל המנוח, ואילו
מאיר בניהו, שוחרר לאחר שהוסמך כרב,
משמש להלכה כרב בבית הכנסת הנמצא
בביתו הישן של הרב ניסים, ברחוב דוד
ילין בירושלים, מקבל משכורת כרב, נוסף
על משכורתו כמזכיר מכון בן־צב׳ .תושבי
השכונה מתקשים להזכר ביום בו ביקר הרב
מאיר לאחרונה בבית־הכנסת הי־יייי רק להלכה,
אינו משמש כמעם כמקום־תפילה.
בצלאל, הבן הבכור, עובד ב>-׳ת !,חרושת
למוצרי טריקו בשכינת רוממה בירושלים,
מפעל הרשום על שם אחיו של הרב. גם
בצלאל שוחרר מגיוס (מטעמי בריאות) ,לאחר
ששימש בעצמו במשך זמן מד, כפקיד
בלשכת הגיוס בירושלים לפני שנים אחדות.

צ ח ון כהדרה. נראה כי האיום לגייס
את אחד מבניו לצבא, לא השפיע כלל על
חריפות מלחמתו של ניסים במפעלי הניר.
השבוע הסתיימה המלחמה בנצחונו המוחלט
של הרב. בהסכם שנחתם בנוכח! ת שר המסחר
וד,תעשיה פנחס ספיר קיבלו על עצמם
חרשתני חדרה את תנאי הרב במלואם. הם
התחייבו להפסיק את העבודה בשבת, להחזיק
על חשבונם משגיח מטעם הר-נות שיפקח
על ביצוע ההסכם.
השבוע, חיכו עדיין בניו של הרב ניסים
לצו־גיוס. אולם לא היה ברור אם הוא
יודפס על ניר חדרה כשר למהדרין, או שלא
יודפס בכלל.

רדאמי בהחזקת אופניים גנובים. השופט התחשב
במתקן־האופניים הצעיר ( )23 מולרצליה,
לא החמיר בדינו, דן אותו לשלושילץ זודשי
מאסר על תנאי.
עבירה ראשונה זו הכניסה את רדאניי באופן
אוטומטי לרשימת הפיקוח של המשטרה.
וכאשר, לפני כמה חודשים, ביקרה
חוליית שוטרים בחנותו של הצעיר ומצאה
שם זוג אופניים, חשדה כי האופניים גנובים.
בחקירה במשטרה מסר רדאמי כי האופניים
שייכים לו, אחרי שקנה אותם מהנער דויד

כל ישראל
חסרים דביז

גוגב האופג״
פעם אחת קודם לכן כבר נתפס עזריה

האוצר החל לקנות את המטבע
שהצטבר בידי ייצואנים פרסיים, למורת
הייצואנים עצמם, שאינם רוצים למסור
המטבע בשער הרשמי. הייצואנים אינם
לים, למעשה, לסרב אל עד״ זוכה,
לע,מת זאת, לתמיכה ממשלתית גדולה. הצורה:
פרמיה של 850 פרוטה לדולאר עבור
כמעט מחצית הוצאוודד,תובלה ה״וז׳ירית של
החברה אפריים אילץ זוכה למונופול
ממשלתי נוסף: רבע מייבוא חלקי־חילוף
למכוניות המובאים לארץ, יוצמד לחב־רותיו
של אילץ (קייזר־פריזר וכו׳) המייצאות
חלקי־חילוף מצדן עוד מוסד ישראלי
ינסה את מזלו גשוק־ד,כספים האמריקאי,
הנמצא עתה בשפל. בנק לארגזי
לישראל עומד להפיץ מניות בשוק הכספים
האמריקאי, יבטיח 570 רווחים בדולארים
קאפיטליזם קלאסי יפותח על־ידי חברת
אל״אנס ההסתדרותית לייצור צמיגים,
אשר תתחיל לגדל מטעי־גומי בגאנה ובליב־ריר
עכורות פיתוח המים המבוצעות
על־ידי גופים ישראליים בחוץ־לארץ
ירוכזו להבא בידי חברה ממשלתית, בד,
יהיו מיוצגים הממשלה, תה-ל, מקורות ו־סילל-בונה
מועצת עמק חפר מתכננת
שינוי בנוף, מסביב לנחל אלכסנדר. לפי
החלטת המועצה האזורית יוכשר הנחל לשיט
ולבידור ימי. לצורך זה יימסר שטח
של ארבעה קילומטרים מרובעים ליד שפך
הנחל לחכירה לקבוצה קואופרטיבית, שתעמיד
שתי סירות מנוע גדולות (ל־ 50 איש
כל אחת) ועשר סירות קטנות. המועצה תקים
שני מטבחים לארוחות קלות, תיטע עצים ותתקין
ספסלים האופלה הישראלית
תזכה בקרוב לבית משלה. עם פינוי
בנין קולנוע קסם, על שפת ים תל־אביב,
על־ידי משרדי מס ההכנסה, יועמד הבנין
לרשות האופירה לפי הסטטיסטיקה
האחרונה נהרג אזרח ישראלי אחד
כ 7יומיים על הכבישים, ואילו מספר הפצועים
מתאונות־דרכים מגיע ליותר מחמשה
ליום. הזר רוח את יכו
השדק
לא תוקן

דרכי אדם

50 קופסאות בחנות. למשטרה היה
כבר קיבליס ידוע בשל קשריו עם פרשת
הסוכר המוברח (העולם הזח •)1040 היא
ערכה חיפוש מדוקדק בחנותו, גילתה שם
50 קופסאות בשר טריפה, אשר הודבקו עליהן
תוזיות־כשרות שהורדו מקופסאות אחרות,
שעברו את ביקורת הרבנות.
השבוע הופיע קיבליס בבית־משפט השלום,
כשהוא מלווה שני סניגורים. אולם לא היתה
לו ברירה אלא להודות באשמה. אילו היה
מצליח במעשה־התרמית שלו, היה הסוחר
הפיקח מרוויח 150־ 220 פרוטה יותר על כל
קופסת בשר שהוכשרה על־ידו. כשלונו
עלה לו 100 לירות קנם.
אסונות העולה רגינה בינדר 58 שירדד, מעל כבש
האניר, בחיפה לפני שלוש שנים, לא דמתה
לאשר, המסודרת, ילידת ליפציג, שעזבה את
ביתה בגרמניה עם פרוץ מלחמת העולם.
המלחמה טלטלה אותה לבולגריד״ מקום בו
הכירה את בעלה יוסף. אחרי עלייתם ארצה,
השתקע הזוג בינרר ביפו, בדירה קטנה
ורעועה למדי, השייכת לאפוטרופוס על הרכוש
הנטוש.
הדירה, בעלת שני החדרים הקטנים, עלתה
לרגינה 2200ל״י דמי מפתח, ושש לירות
לחודש שכר דירה. רגינה היתד. דיקנית:
מדי ח דש היתד. מופיעה במשרד האפוטרופוס׳
משלמת את שכר הדירה, ואם היתד.
שעתה פנויה, היתר, מתעכבת בחדר החלונות
ומבקשת בלשון אדיבה לתקן את
גג הבית שנסדק.
אולם פקידי משרד האפוטרופוס לא
נולדו בגרמ,יה, ארץ הריקנות. שכר דירה
שולם אמנם בזמן, אך התיקון המבוקש לא
בוצע. במשך שלוש שנים דלף הגג ובעלת
הבית השקדנית אספה את מי הגשם בגיגית
שניצבה לתפארת באמצע החדר.
גג על המיטה. בשב! ע שעבר, בימי
הגשמים הגדולים, הופתע הזוג בינדר בצורה
לא נעימה. באמצע הלילה מצאו את עצמם
מכוסים בשברי רעפים ומזונים. הגג הסדוק
התמוטט על ראשם, נפל בדיוק על מטחם.
למזלם לא נפגעו משברי הרעפים.
בבוקר נראתה הדירה באמבטיה אחת גדולה•
שברי גג ורהיטים התנדנדו בתוך שלולית
המים הגדולה. סבלנותה של רגינה פקעה.
בעל! תה הפעם למשרדי האפוטרופוס ויתרה
על הבקשה המנומסת הרגילה, הפתיעה את
הפקיד, שרגיל היה לראותה כאשר. אדיבה
וותרנית, בדפיקה חוקה על השולחן.
הדפיקה עשתה את שלה. אחרי הצהרים
הופיע בביתה פקיד׳ סקר באדישות את הנזק
ואמר :״אני מצטער, עליך לחכות לתורך•
את רשומה ברשימת מבקשי התיקונים.״
״איפה
אישן בינתיים?״ חקרה רגינה. בעיה
זו לא ענינה את הפקיד. הוא התמצא
בעיקר בענינים פיננסיים .״אני יודע רק שאת
תיאלצי לשלם את מחצית התיקון,״ הסביר,
״והיה רצוי שתשלמי מראש.״

ברבנות התאמתו החשדות. אולם הסתבר
כי לא גולדשטיין הוא אשר ביצע את מעשה
הרמאית, אלא שהוא קנה את הסחורה
צמות שהיא מחנותו של הסיטונאי יעקב
קיבלים.

מחוסרי-גג כינדר ואשתו
חסרי כיסוי לראש

מדינה .״יש לי אישור ממדינה!״ הוסיף כבטחון
מלא.
השוטרים שלחוהו להביא את האישור.
אך לרדאמי לא היה פתק כזה. הוא מיהר
אל מדינה, ביקש ממנו כי יכתוב לו בו במקום
אישור כי אכן מכר לו את האופניים.
מדינה עשה כבקשתו. הוא אפילו התייצב
במשטרה, העיד שהוא מכר את האופניים
לרדאמי.
לא עברו 34 שעות, ומדינה הופיע שוב
בתחנת המשטרה .״חשבתי על כל העניין,״
הודיע ,״ובאתי לספר לכם את האמת.״ האמת:
הוא לא מכר שום אופניים לרדאמי,
נתן לו אישור רק לאחר שרדאמי ביקשו
לעזור לו להחלץ מהפח.
השבוע עמד רדאמי בפני שופט השלום
התל־אביבי יוסף מגורי־כהן הואשם לא רק
בהחזקת אופניים גנובים, אלא גם בנסיון
להטעות את המשטרה. הוא נידון ל־300
לירות קנס, נלקח גם לרצות את מאסר שלושת
החודשים אשר ממנו ניסה להתחמק,
כאשר הציג את הפתק של מדינה.

תרמיות
כ שר למהדרין
לפני כמה חודשים נקרא הרב שמואל הו-
לנדר אל משרדי הרבנות הראשית בתל־אביב.
שם, בחברת רבנים אחרים שהוזמנו
מחלקי העיר השונים, שמע כי נתקבלו ידיע
ת ברבנות שבעלי חנויות־מכולת מוכרים
קופסות של בשר טריפה, במסווה של בשר
כשר. הרבנים נתבקשו לערוך ביקורת, כל
אחד באזורו.
בחנות המכולת של אברהם גולדשטיין,
ברחוב מזרחי א׳ ,מצא הולנדר שלוש קופסות
בשר שעוררו את חשדו. שתיים מהן
היו חסרות עטיפה, ואילו השלישית היתה
עטופה בתודיודסימון שהכריזה על תוכנה
כבשר כשר. לרב החרוץ נראה היה כי תווית־הכשרות
הודבקה על הקופסה אחרי שהורדה
מקופסה אחרת. הוא לקח את השלל לי;..שרד
הרבנות, יחד עם בעל החנות שהחזיק בקום־
סות אלד״

סרטים
ב ת־ הבלש
אריאן (חן, תל־אביג; ארצות־הברית)
היא קומדיה סנטימנטלית, אשר קשה להבחין
אם הסנסימנטליות שבה היא קומית או
שההומור שבד, הוא רגשני. איך שלא יהיה,
שילוב נדיר של תכונות אלה, בידיו האמונות
של במאי כבילי ויילדר, מביא אל
הבד יצירה מקסימה.
איהבת אחרי הצהרים הוא שמו המקורי של
סרט זה, והצופה חופשי להחליט אם השם
ניתן לסרט בגלל אהבת דון ז׳ואן מזדקן
(גרי קופר) באחרי־הצהרים של חייו, לנערה
שטרם הגיעה לבגרות! או אם אוירת האהבה
של פאריס, לה מוקדשות שעות אחרד,צהרים,
היא שנותנת משמעות לשם.
אהכה תציל ממוות. אודרי הפבורן,
בעלת הרגליים העקומות, הגוף הנערי והעיניים
הקוסמות, היא בתו של בלש פרטי
(מורים שבלייה, שאינו שר אף שאנסון אחד)
העוסק בעיקר בעיקוב אתרי זוגות הבוגדים
זה בזו. כשהיא מגלה, כי בעל אשר לו נודע
על בגידת אשתו עומד לרצוח את מאהבה,
מזניחה א! דרי את שיעורי הנגינה בצ׳לו,
ממהרת לחדור באמצעים לולייניים למשכן
האהבה האסורה, כדי להזהיר את הזוג.
גרי קופר, כאיש השנה בקונפידנשל, ממהר
לפרוש רשת גם לבת הבלש, מבלי לדעת
אף את שמה. הילדה מתוקת־המבס
מצליחה לשבור, בסידרת תכסיסים המוכרים
לכל אשה, את לב המחזר הקשיש. היא מעוררת
את קנאתו בסיפורים דמיוניים, עד שאהבתם
מסתיימת בדרך לא כל כך מקובלת
לגבי אהבות אחר־הצהרים בפאריס.

המשוגע היה משתגע

התאווה לחיים

(אסתר,

תל-אביב;

ארצותיהברית) היא המניע לחייו המוזרים
ורבי־התהפוכות׳ וליכולת הביטוי הציורי של
הצייר ההולנדי וינסנט ואן־גוך. כך על כל
פנים היה סבור אירוינג (כפירי אריות) סטון,
שחיבר רומן דמיוני על חיי הצייר, המבוסס
על כמה סרטים ביאוגרפיים. סברה זו קיבל
גם הבמאי ממוצא איטלקי וינסנט מינלי, שעל
סמך הרומן ניסה להחיות את האמן ואת
ציוריו.
במשימה השניה הצליח הבמאי בצורה לא
שיגרתית. בציוריו ד,מק!ריים של ואן גוו,
שלוקטו לצורך זה מעשרות אוספים פרסיים
ובתי־נכאות, הוסחה רוח־חיים בעזרת צילומי
צבע. צילומי הנוף הותאמו לנופי ציוריו
הלוהטים של הצייר שהשתגע באחרית ימיו,
תזכיר הון שהור
רצחת ולא ירשת פסק השבוע השופט
המחוזי התל־אביבי ד״ר יצחק קיסטר,
במשפט הירושה שהניחה אחריה אשתו המנוחה
של הרוצח סלים שלמד. ממעברת
עמישב. כסי שמסר •העולם הזה ( )1045 טען
פרקליטם של קרובי המנוחה, עורך־הדין יצחק
ברא״ז, כי לא יתכן שהרוצח יזכה בירושת
קרבנו. השופט קיבל דעה זו משפט
מס״ההכנסה הגדול ביותר בתולדות המדינה,
עליו נמסר במדור תצפית העולם הזה
( )1057 הסתיים בפשרה. אחרי שמס הכנסה
דרש תשלום חצי מיליון לירות, הסתפק
ב־ 40 אלף ל״י, אשר ישולמו בתשלומים
תוך שנתיים חנינות להץ שחור,
שניתנו עד כה על־ידי שלטונות מס הכנסה,
ואשר עליהן סיפר העולם הזה 1043 נמצאו
השבוע כבלתי־כשרות על־ידי ועדת הכספים
של הכנסת. הועדה קבעה כי אינה יכולה
לתת ידה להסדרים• שריח של עקיפת־חוק
נודף מהם עורך־הדץ אירי גורביץ,
אשר את עיטקותיו הענפות גילה בהרחבה
׳העולם ה ת ,0038,ח •ב השבוע בדין בבית־משפט
השלום ברל״אביב, על אחת מעיסקו־תיו
— זיוף הצהרד,־בשבועה.

סימץ סילפה ומיצ׳ם פקאן
מיותר: כיסוי לחזח
חעזלס הזח 1059

כרת את אזנו וירה בעצמו בהיותו בן *37
קשה לשבח באותה מידה את הנסיון להחיות
את האמן ואת רוח תקופתו. קירק
דוגלאס משתגע ומשתולל עו גבול יכולת
עצביו ועצבי הצופים, מצליח לגלם דמות
ציורית ודרמתית מאוד כמטיף בעיירת כורים,
כמאהב מאוכזב וכצייר חסר מנוחה
והצלחה. אלא שהצרה עם קירק היא אותה
צרה המתגלה בכל הדמויות והסיסוסים שעיצב
בסרסיו האחרונים — כל קשר ביניהן
לבין דמויות אנושיזת המתהלכות בעולמו•
של הקדוש ברוך הוא הינו מקרי בהחלט.
אפילו אם היה ואן־גוך מטורף לחלוטין, היה
יוצא מדעתו אם היה רואה את קירקס
דוגלאס.
אנתוני קודין, המגלם בסרט תפקיד־משני
בדמות פול גוגן, ידידו של וינסנט, קיבל
עבור משחקו בסרם זה את פרס האוסקר.
עם כל הכבוד לגאוניות משחקו של קווין,
הרי במקרה זה נדמה כי זכה בפרס יותר
מאשר בגלל יכולת משחקו, בגלל אי היכולת
של חברו בתפקיד הראשי.

כוכבים
•ד״ם במקו דזז״ה

״רצח! גילינו מעשה רצח, בואו מי ד...״
חוקרי הסקוטלאנד יארד שהוזעקו לאחד מבתי
המגורים במרכז לונדון, מצאו על רצפת
החדר גופת נערה קצרת־קומה, שמנמונת ובעלת
שיער שסני. רופא המשטרה הודיע
פיד :״אין מה לעשות. היא הלכה.״
השכנים שראו כיצד מ ציאים את גופתה
של הדיירת הרווקה על גבי אלונקה החלו
מיד בסידרת לחישות, שתוך שעות מספר
הגיעו גם לדפי העתונים .״תעלומת מותה
של סימון סילבד״״ הכריזו כותרות עתוני
הערב ,״רצח או איבוד לדעתז״
לא היתד, זו הפעם הראשונה ששמה של
סימון סילבה התנוסס בכותרות הראשיות.
היה זה לפני שלוש שנים. סימון סילבה,
ילידת קהיר, בת לאב צרפתי ולאם אמריקאית
ממוצא איטלקי־תורכי, היתד, עד אז
זמרת מועדוני לילה ושחקנית במה־זעירה
בלונדון. לגבי נערה שהגיעה לגיל ,26 לא
היתד. זו קריירה מזהירה. סימון החליטה
להגיע אל עולם הקולנוע.
היא עשתה זאת בדרך בה נוקטות אלפי
נערות מדי שנה בשנה: הופעה על ח ף הריביירה
הצרפתית, בשעת פסטיבאל הסרטים
בקאן. אלא ששיטת הופעתה היתד, בלתי
רגילה במקצת.
תוצאת הדייטה. סימון סילבה זכתה
לפירסום עולמי תוך שעות מספר. היה זה
אחרי שהופיעה על חוף הים, בחברתו של
השחקן נרדף־השערוריות רוברט מיצ׳ם, ביקשה
ממנו להשאיל לה את ידיו כתחליף
לחזיה. כל זה נערך לעיני עשרות צלמים
ועתונאים. שמה של הצעירה הלא־כל־כך־
צעירה והנלתי־ידועד״ נודע לקוראי העתונים
בכל רחבי העולם (ביניהם גם לקוראי העולם
חזה נ.)86
אחרי פירסום כזה נראתה הדרך לעולם
הסרטים פתוחה בפני הכוכבנית החוצפנית.
בחברת במאי סרטים טסה לארצות־הברית,
התכוננה להופיע בסרטי הוליבוד. אולם חוקי
ההגירה האמריקאיים מנעו ממנה עבודה.
הנערה המאוכזבת, ששמה נשכח והלך. שבה
ללונדון, קיבלה כמה תפקידים משניים
בסרטים, חזרה שוב להיות זמרת בקאברטים.
הניחושים על מותה הסעירו את לונדון.
מה קרה? אכזבת אהבים? רצח מתוך קנאה?
כולם ציפו לפיענוח מרתק של התעלומה.
אולם הודעת הרופא הממשלתי איכזבה.
״סימון סילבה מתה משבץ הלב, כתוצאה
מהפרזה בדיאטה מונעת־השמנה ובליעת גלולות
הרזאר״״ קבע דו׳׳ח הסקוטלנד יארד.

תדריך

אלה חסרסים הסוצגים בשבוע זה בפרי
חארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• לא פשוט להתחתן (פאי. תל־אביב)
— בטי דייויס וארנסט בורגנין מחתי
תנים בת, בסרט ניאוריאליסטי נוסח פדי
שייבסקי. מקסים בכנותו.
• כשחור התשוקות (תל-אביב, תל•
אביב) — אודה מרי סיינט בורחת מזרועות
בעלה לזרועות אחיו, משום שהוא בורח
אל הסמים המשכרים. דון מוריי.
• צייד המכשפות(מקסים, תל-אביב)
— אידיאולוגיה של ארתור מילר בתוספת
סממנים מיניים של ז׳אן פול סארסר, בצילומים
אמנותיים בשחור־לבן המטיפים לסובלנות.
איב פונסאן, סיאון סניורה, מיליין
דימאנג׳ו.
• האדם שידע יותר מדי (מאי,
סיפר אלפרד היצ׳קוק מותח בשיטות
חדישות, אבל דוריס דיי שרד, קה סרה סרה.
חעולם הזר! 1069

אנשים
מ ל כוד ת לשונית
עיסוק מיוחד לשעות שלאחר המשבר הממשלתי
מצא הרב מרדכי נורור. הוא
הגיש בקשה לרב הראשי הרב אייזיק
חלוי הרצת, שיאפשר לו לטפל בהבאתם
של גדולי ישראל, הקבורים בבית־ד,קברות
היהודי העתיק בוילנה, לישראל. הרב נורוק
נימק את בקשתו בכך, שלפי ידיעה שבידו
עומדים להפוך את בית־ד,קברות לפארק.
גורוק גם הגיש רשימה של גדולי ישראל,
אשר את עצמותיהם יש בדעתו להעלות. בין
השאר כלל ברשימה את הגאון מוילנה,
את הגר־צדק ואת הרב שכתאי כהן.
כאשר בדק הרב הרצוג את הרשימה, לא
יכול היה שלא לפרוץ בצחוק. הרב שבתאי
כהן מפורסם בכך שקברו הוא בעיר הלשיץ
שבצ׳כיה. ואילו הגר צדק לא היה אלא
דמות אגדתית שלא הובאה מעולם לקבורה
מלכודת לשונית טמן ח״כ תנועת
החירות מנחם כגין לראש הממשלה דוד
כך גוריון, בשעת נאומו בו הציג את הממשלה
החדשה בפני הכנסת. כאשר אמר
ביג׳י :״אינני מומחה לכלכלה, אינני מומחה
לצבא, אינני מומחה לשום דבר מלבד ציונות,״
שיסע אותו בגין בקריאה• :לציונות?׳*
ביג׳י אישר במקום :״כן אדוני, לציונות!*,
השיב לו בגין :״אתה הרי אמרת שאין שום
ציונות אחד התחביבים של ראש עירית
רמת-גן אברהם קריניצי הוא טיפול
מיוחד בעץ הפיקאן שבחצרו. מזה 10 שנים
הוא מטפל בעץ בשקדנות• באחד הימים חזר
קריניצי לביתו, הופתע לראות כי אלמונים
פגעו בעץ בצורה אכזרית, קטעו את פארותיו
וחיבלו בו. אחרי חקירה הוברר כי היו אלה
פועלי חברת החשמל, שפגעו בעץ בלי נטילת
רשות, בתואנה שהוא מפריע לחוטי החשמל.
חברת החשמל התנצלה בפני קריניצי והפועלים
קיבלו נזיפה זה מול זח הת־יצבו
השבוע היועץ המשפטי לממשלת ישראל
חיים כהן ועורך־הדין חיים צדוק,
מועמדה של מפא״י לכנסת השלישית ושותפו
של עורך־הדין מיכאל כספי. בוויכוח
שהתעורר אחרי הרצאתו של כהן בפני 400
עתונאים, הסביר היועץ המשפטי את עקרי
החוק החדש להוצאה לפועל. אחרי שצדוק
ומרבית הנוכחים תקפו את החוק, סיכם
כהן את הוויכוח,, :מילא, אצלכם הפסדתי
בוויכוח, אבל בכנסת אזכה בו.״ פסוק זה
עורר את חמת כל הנוכחים.

בסא ער היציע
בעת שנערך משחק הכדורגל בין נבחרת
ישראל לקבוצת קופנהגן באיצסדיון רמת־נן,
בשבוע שעבר, התגלה נחום פונדק, העורך
הדני של דבר־השבוס, כשדרן מקצועי.
נוסף לשדרן קיל ישראל נחמיה כף
אכרהם הותקן מיקרופון מיוחד עבור פונדק,
ששידר בו בדנית את מהלך המשחק
עבור החיילים הדנים בכוח האו״ם ברצועת
עזה בקשה מיוחדת היתה לעורכי ה־עתון
האנגלי הנפוץ דיילי אקספרס לצלם
הישראלי דוד רוכינגר. הם ביקשו ממנו
לשלוח באמצעות הרדיו שלוש תמונות ממהלך
המשחק בין נבחרות ישראל וולם בכדורגל,
בצירוף הערה. :נא להעדיף תמונות
של הגולים הוולשיים יוסף מרימד

אווח בארטוק דחרוזן
אבד היא יודעת סי האבא
בי ץ, מי שהיה עד לפגי שנה כדורגלן נבחרת
ישראל, הפך לאחרונה לאיש עסקי
ספורט. נוסף לחנות שהוא עומד לפתוח יחד
עם י ע קו ב חו ד ו רו כ במרכז תל־אביב,
הוא יחם פירסומים ותכניות ספורט. אולם
בשלושת השבועות האחרונים אימן יוסלה
את מכבי פתח־תקור״ אותה מסר השבוע
למאמנה האנגלי החדש המחזאי י הו ש ע
(יוש) חלד, מחבר אני רב החובל וסנונית
בחוד סיוסבת, נראה לאחרונה כשעל ראשו
רעמת שיער ענקית. כשנשאל על־ידי מכרים
לפשר ההתנזרות ממספרי הספר הסביר
יוש :״אני כותב מחזה חדש. החלטתי לא
להסתפר עד שאסיים לכתוב אותו כאשר
הצופים בהצגת הבכורה של הסרט
אריאן, המוצג בקולנוע חן בחל־אביב (ראח
קולנוע /פרצו מדי פעם בשאגות צחוק אדירות,
הבחינו במהרה כי אחת הצופות נשארה
אדישד״ אפילו לא חייכה למשמע הבדיחות
המסולסלות שבסרט. היחד, זו חנה
רו בינ א, שקיבלה כסא מיוחד על היציע
כדי לחזות בסרט בשעת בירור התביעה
המשפטית שהגיש קצץ המשטרה לשעבר
זאכש טיי גכרג נגד קצין המשטרה יו ס ף
זיגג ר, באשמת עדות שקר, התגלה כי פרק־ליטז
של זינגר׳ עורך־הדיו יעקכח ני ג מן,
הוא בעל אוסף נדיר של תקליטים עתיקים
אותם הוא עומד להציג בתערוכת התחביב
במסגרת שנת העשור. כאשר הציע פרקליטו
של שטיינברג, עורך־הדין ש מו אלת מי ר,
לבית־המשפס, לקבל הקלטות של עדויותיהם
של כמה אנשי משטרה אמר הניגמן בחיוך
כי יעיין באפשרות לצרף הקלטות אלה לאוספו
הגדיר א רי קפארקר, הישראלי
שהחלים לשאת את הרקדנית הכושית
אלדה רו ד רי גז ד ה סי לכח לאשר• נתון
עתה במצוקה חמורה אחרי שאשתו המיועדת
נסעה למרסי, במטרה לחזור כעבור
שבוע, מתרוצץ עתה פארקר כדי להשיג כר
פס1ון
י השבוע

• שר הפנים ישראל כר־יחודח, בשעת נאום בכנסת, בו קרא לחברי
כנסת בתואר אנשים :״אינני חישב שהכינוי בן־אדם פיגע, אפילו לא בחברי כנסת.״ י
• ח״כ אגודת ישראל יעקב כץ, בשעת נאום בכנסת, על הסופר משה !
שמיר :״הוא שולל את זכות קיומה של המדינה, אם היא לא תספק לו נשים !
נכריות עמן ירצה להתחתן.״
• ח ״כ יגאל אלץ, בנאום על המשבר הממשלתי :״ממשלה קטנה אשר למען י
קיום הרוב שלה יש צורך באמבולנסים בפתח הכנסת, איננה הממשלה הרצויה י
לכנסת.״
• העתונאי שלמה דרך נ ״הצרה עם מפ״ם היא שמה שהיא הגדירו־> ,
אתמול כפגם באחדות העבודה, הוסר ביום מן הימים לגומת חן בפרצופה שלד 1
• הסופר כרוך קרוא, על החלטת מערכת עתון אידישאי להקציב סרס על 1,
שם אחד העם ליצירת אידיש בישראל :״זה כאילו הוכח סרס על עבודת אלילים |
על שם אברהם אבינו*.
• עורך־חדין מיכאל כספי. בערעור על משפטו של הד״ר אליהו שלום: י
״זוהרה של תל־אביב מעביר נשים ע 7דעתן*.
ס שר האוצר לוי אשכול, בתשובה לקריאות־ביניים של חברודהכגסת |
אסתר וילנסקה :״אני מצטער שאין ביכולתי להטיל מיסים על קריאות הביניים שלך.״ י
• הרמטכ״ל רב־אלוף משח דיין, בהיעתרו להופיע בטלביזיה בעת
הגיעו מבורמה ללונדון :״גמרתי אומר להתרחק מכל פירסומת בכל צורה שהיא: .
אך רב־אלוף דורי הוא מו ח ורבי. אם הוא מבקש ממני זאת, אינני יכול לסרב לו.״ |
• היועץ המשפטי לממשלת ישראל, חיים כחן :״יש אזרחים \
הסבורים בטעות כי התובע הכללי הוא כבר הטובע הקללי*.

טיס נסיעה עבורה לישראל בתשלומיה

אורח לארוחת ערב

סיפור משעשע על שגריר ישראל בגאנה,
אהוד אכריינל, סיפרה השבוע הזמרת
ריקה זראי, שתקליטה ארוך־הנגן הראשון
יצא לאחרונה כשמשני צידיו שירים ופזמונים
מתוך דון פרפינפלים בתיאטרון הקאמרי
ומתוך משח ונסילאסור המוצג בתיאטרון
זירח: לפני צאתו לגאנה פגש אהוד אבריאל
או? ריקה במועדון חתיאטרון. אבריאל, באדיבותו,
הציג את עצמו כמעריצה הנאמן
של הזמרת והציע לקחת אותה ואת בעלה,
המלחין יוחנן זראי, לביתם אחרי ההופעה
כשירדו מהמכונית שאלה ריקה:
.תסלח לי אדוני, מה שמך?״ כשאבריאל
השיב לה הסביר יוחנן לריקה :״הוא בטח
משהו בסוכנות נדמה לי *.רק אחרי שבועיים,
כשקראו השניים על מנויו של אבריאל כשגריר,
הבינו כי הוא וודאי סבור כי לעגו
לו בסדנה תחילה ידיעה סנסציונית על
שחקנית הקולנוע חיה הררית התפרסמה
באחד השבועונים. באותו עתון נאמר כי
חיה נותחה באפה ניתוח פלסטי. חיה הררית
עברה אמנם ניתוח באפה אולם הגורם
היה שונה מאשר נסיון לשיפור הצורה
בעת ביקורה בבית־קולנוע במילנו שבאיטליה,
נפלה חיה בעת שניסתה להתישב על אחד
הבסאות, פצעה את אפה השחקנית עומדת
לתבוע את בעל בית־הקולנוע לדין ולבקש
פיצויים בסכום גדול במסיבה שנערכה
השבוע אחרי הצגת הבכורה של להקת פיקוד
המרכז האיש הנכון במקום הנכון, נוכחו
בין השאר נם מחברי ר,מערכונים והפזמונים
בתכנית. המסיבה נפסקה כדי לאפשר לחברי
הלהקה להגיש מתנות לאלה שהשתתפו בהכנת
ההצגה ולהודות להם. אלה שלא קיבלו
מתנות זכו בתשואות־כפיים מצד הקהל. רק
כשהוזכר שם אחד נשאר הקהל אדיש. היה
זה שמו של י״אל מוסינזץ, שחיבר את
המערכון התפל ביותר בתכנית. רק איש
אחד מחא כף ליגאל, ספק ברצינות ספק
בלעג — הסופר משח שמיר באותה
מטיבה הוכיח הבמאי הצעיר דן קידר,
שביים את התכנית, התנהגות אירופית ההולמת
חניך תיאטרון אולד וויק בלונדון.
שם למד קידר בשנתים האחרונות: הוא נפל
על צודאר אחד מחברי הלהקה שהגיש
לו תשורה, נישקו לקול תרועות הנוכחים
זהותו של האורח המסתורי לא
היתד, מוטלת בספק: היה זה הרוזן מיל*
סורד האבן ,38 ,גרוש מזה שלוש שנים
וידיד־נפש של כוכבת הקולנוע ממיצא הונגרי
אוח (פשרת אלפים חדרי מיסות, שהוצג
בתל־אביב בשם חתנים בשפע) כאר מון
תעלומת המיסתודין היתה: מדוע שהה הרוזן
בחברת אודה בת ה־ 28 במשך שני ימים
רצופים בוילה של אמה, בפרברי לונדון.
נוסף לאודה המתינה שם לרוזן התינוקת ה־מיסחורית
של א1זה, דיאנה, שנולדה לה
בלונדון לפני חדשיים, בדיוק בתום שנה מאז
התגרשה אודה מבעלה הרביעי. אווה סירבה
לנקוב בשמו של האב, למרות שהוסיפה
בבירור :״אני יודעת מי האב.״ כאשר יצא
הרוזן מדירתה של אווה, כשהוא הודף עתר
נאים שעודדוהו בעצות לחגוג בהקדם חגיגת
נשואין, רטן :״רומן? נשואים? על מה אתם
מדברים? אני הייתי רק אורח לארוחת ערב,
זד. הכל!״

רדין
שיד 1ר
קור נושף

היה זה לשני שלושה חודשים. מצב״הרוח
של הנאספים היה מרומם. חוך שעות אחדות
עמדו עשרות מוזמנים מכובדים להציף
את הרחבה שהותקנה, במיוחד לטכס, מול
בנייני השדור של קול ציון לגולה ביבנה.
נאומו של טדי קולק, מנהל משרד ראש
הממשלה, ואחד מהמחותנים הראשיים בטכס,
כבר היה מנוסח ומודפס לצורך חלוקתו
לעתונות• כותרת הנאום הכריזה :״כוח המשדרים
של ישראל הוכפל, הטווח שולש.״
והיה על מה לקר! א בקול. דו״ח חצי־סודי
של שרות מודיעין פרטי בריטי, שהיה
מונח על שולחנם של האחראים של שירות
השידור הישראלי, שנה לפני מבצע סיני,
הבהיר. :חוזק המשדרים של קהיר יוגבר
כמה מונים. שני משדרים שהוזמנו מארצות־הברית
עומדים להגיע למצריים עוד השנה.
גישושים מצריים נערכים עתה מעבר מסך
הברזל להשגת משדר אדיר בגלים הקצרים.״
פחות לכי.כי.ם י. גם יתר מדינות ערב
הגדילו את טווח שידוריהן. בסקר שפירסם
בתחילת השנה שירית השידור הבריטי, נמסר
כי ההאזנה לשדורים הערביים של הבי.
בי.סי ,.המשדר בשפה הערבית 66 שעות
בשבוע, פחתה ביותר מ־ 50 אחוז מאז מבצע
סואץ. לבי.בי.סי. מאזין עתה אחוז קטן מאד
של תושבי מדינות ערב, בעוד שלרדיו קהיר
ולתחנת קול הערבים מוכוונים יותר משבעים
אחוז של המקלטים הערביים במרחב•
הסורים, מצידם, מקימים עתה את היסודות
למשדר בן 150 קילו־וזאט, העומד להגיע מ־צ׳יכוסלובקיד״
ואילו מהנדסים אמריקאים
מתכננים תחנת שידור לטלוויזיה מסחרית בבירות.
שלושת המשדרים דלי חקילואטים
של קול ישראל עמדו לטבוע בים אתר עויין.
יותר ערכית. אלא שהשמחה היתה
מוקדמת. עוד באותו לילה גדעה סופת רעמים
מספר כבלים של האנטנה הענקית של
המשדר החדש, דחתה את הרחבת טווח ושעות
השדודים בשפה הערבית, שעמדו
להיות משודרים מעל משדר זה.
השבוע נחנך המשדר החדש ללא טכסים
מיותרים, החל מיד בשידור רחב יותר בשפה
הערבית* ,פינה מקום לתוכניות קול
ישראל אחרות. בליל שבת הכריז באשקלון
צבי זינדר, מנהל שירותי השדור, בגאווה צנועה.
:עד שנת 1959 יופעלו בישראל חמישה
משדרי רדיו נפרדים. טווח שדורי קול
ישראל יורחב.״ הוא דירגיש כנראה צורך
מיוחד בהכרזה זו שכן, שב ע לפני כן
בישר שבועון מקצועי מערבי על הזמנת
שלושה משדרים בני 250 קילוואט כל אחד
על ידי מצריים בצ׳כוסלובקיה.
תדריך המשדרים המפורטים מטה עלולים להיות
בעלי ענין. שינויים אפשריים.

כלי מ\ 7בח מאלומיניום וכלי שולחן
מצופי כסף
פפט הירחון המצוייר
לבידור ולהוסור

צחוק ומצב־רוח
לבית ולחברה

• שני שערים, תחרות כידור

כץ יחידתית (יום ד׳; 5ו, 9.גלי צח״ל) —
הפעם נזרק הכדור בבסיס חיל הים אי־שם.

• פרידה, סיפור השקיעה של
גופטאכ מהאלר (יום שישי ,6.25 ,קול

ישראל) — חנה מרון מגישה את ס ט רו של
הקומפוזיטור היהודי. כתב מיכאל אוהד.

• שלושה כסירה אחת

(שבת,

חופיע מם׳ 1
ינואר 1958

, 11.50 קול ישראל) — שידור מורחב של
הפלגת הסירה באודיטוריום החדש של קרית
האוניברסיטה. צוות של בדחנים, כיצד מלמדים
שיר עברי ותשובות־הבזק הרגילות.

לחשיג בכל חקיוסקיס בארץ

(יום א׳ ,8.20 ,קול ישראל) — בעד: גב,
הודה נשף, נגד: מר זכי נשף — בעל ואשה
מבני המיעוטים•

64 עמודים • 500 פרוסה

מצלמה טובה יותר
משמעה אפשרויות צילום מרובות
יותר, תמונות סובות יותר, והנאה
גדולח •ותר. חחלף את מצלמתו שמילאה
את תפקידה, ללמוד את תורת
חצלונב במצלמה שתאפשר לך חזדמ־נויות
לצלוס מרובות יותר ואתה
תוכל להנציח יותר מ׳הווי משפחתך.
ברנר קונה מצלמות במחירים סובים.
פוטנברנר חיפה,וחוב החלוגן ונ

• מלכודת (יום ד׳; סו, קול ישראל) —
מישא אשרוב כהחוקר רוטמן, וסגנו הסמל
עזרוני (שלמה בר שביט) ישחזרו את פרשת
תפישתם של גונבי המכוניות.

• כעד ונגד: מתן מוהר לאשה?

המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בתאריכים
ובשעות המפורטיט מטח. שינויים
לא מתקבלים על הדעת.

• סימפוזיון על יחסים כינלאו•
מיים (יום ד׳ , 10.30 ,קול ישראל) — תוב־

נית־חוץ מיוחדת של שליחי ההסתדרות לארצות
שמעבר לים.
• כמוצאי יום מנוחה (שבת,6.35 ,
גלי צה״ל) — מה שהרבנות הראשית רוצה
שכל חייל בצה״ל ידע מבלי לדעת איך לומר
לו זאת.
• מחמש עד שבע שעות ליום בשבועות
הראשונים, במקום שלוש שעות עד כת.
סעולם הזח 1069

אמנות
תיאטרון
כו כב נולד
אשת הסנדלר, דון סרלימסלץ (ח•
תיאטרון הקאמרי) — הם שניים ממחזותיו
של הדרמאטורג הספרדי המפורסם פרדריקו
גרסיה לורקה׳ מוסמך למשפטים שעסק בחיבה
רבה ביצירה ספרותית ודראמטית,
ושיצירותיו הרבות מוצגות בבל רחבי העולם׳
גם אחרי שנהרג בשנת 1936 בידי
פאשיסטים ספרדיים.
הצדקות אמנותיות רבות היו לה לועדת
הרפורטואר של התיאטרון חקאמרי, להעלות
על ביממה את שני המחזות הקצרים. אולם
את ההצדקות האמיתיות, שאינן קשורות
דווקא לסגולותיהם של המחזות, גילו רק
אחרי שהחליטו על כך: הצדקה ראשונה
היה הבמאי הצעיר דן קידר; שניה, סמוך
מאד להצגת הבכורה, אחרי שהחליפה את
חנה מרון: השחקנית אסתר (.אתי״) גרינברג.
באשת הסנדלר רכש התיאטרון הישראלי

המשבר. היה זה שטחה של אמנות הבידור,
המחזה הקל והקומדיה המוסיקאלית המקורית.
ממש באותה שעה בה נזקקו התיאטרונים
הדראסטיים המקצועיים לזריקות־עידוד כספיות,
צמחו ועלו לד,קרת חדשות — סמבטיון,
התיאטרון הבחול, בצל ירוק וציות
הקומדיה המוסיקאלית של תיאטרון זירה.
השבוע, אחרי הצלחתו הגדולה של סמבטיון
והצלחתו הממוצעת של התיאטרון הכחול,
כבש גם בצל ירוק את מקומו ביניהם
בסערה. בתוכנית רצופה של מערכונים (אפרים
קישון) ופזמונים (חיים חפר, נעמי שמר,
בן־ציון תומר) כבשו שמונת חברי הלהקה
הצעירים, כולם יוצאי להקת הנח״ל, את
מקומם בשדה הבידור הישראלי המקורי. הם
הביאו אתם לבמה את הרעננות של הלהקה
הצבאית, העליזות של הלחן הישראלי (יוחנן
זראי, מאיר נוי, אברמוביץ, נעמי שמר) והביטוי
הקל (שמואל בונים) שהיא על מהרת
המסורת הטובה של הצ׳יזבאטרון המנות
עשור למדינה. בלי שום חשש מהתחרות
מיהרו שתי להקות אחרות, האחת
אזרחית ושניה צבאית׳ אל קרשי המערכת
תיאטרון זירה, התיאטרון היחידי במדינה שאינו
נהנה משום תמיכה כספית, היה נאלץ
להפנות את מרצו אל שדה חדש, כני לחדש
את קופתו שהעלתה קירי עכביש.
בצעדו בטוחות אחרי הצלחתו של חמש־חמש
באהל, העלה על בימתו את סוישח
סנטילאטור (מאת יעקב פז, מוסיקה: יוחנן
זראי, ריקה זראי, מאיר גוי. פזמונים: דן
אלמגור, אוריאל אופק) ,אחת מתוכניותיה
הישנות של להקת פיקוד הצפון. כשהיא נעזר
בכוכב המחזה בגלגולו הצבאי יעקוב בודו,
שעבר לזירה אחרי שחרורו, היתה מובטחת
לתיאטרון זירה הצלחח־קופה ודדאית.
מי שחזה השבוע בכביסת הרש בבצל
ירוק, ובמוישה וונטילאטור בזירה, יכול היה
להשלים את הסיבוב בלהקת סיק־ד המרכז.
שם התייצב חיל המילואים של שדה הבידור
הישראלי. גלי הצחוק שרעמו באולם המלא
עד אפס־מקום ומחיאות־הכסיים הסוערות של
הקהל הוכיחו שוב, שהקהל של ינואר 1958
רחוק מן הקהל של ינואר 1948 כמרחקן הארוך
של עשר שנות עשור מדינת ישראל׳
זו מזו. היה זה קהל שרצה להשתעשע.

ד ; י 7מ ד

עו ב ד־ ״

ב סיג ל -מלץ. פרלטד ־

תשבץ 211510911x151 1 0 5 9

מאחורי הקלעים
ששש ...סוד
כסודי סודות מכץ תיאטרון סמבטיון
את תוכניתו השלישית. התיאטרון, שהתפרסם
בצלצל ירוק בדקו בפעולה
1מאד בתעלולי הפרסומת המקוריים, שלו, הזבמקום
תפריט כבד, סלם
מין השבוע את גדעון שמר, שחקן אהל,
לביים את התוכנית השלישית. זאב ברלינסקי,
מייסד התיאטרון, עומל עתה קשה, כדי לשני
כוחות צעירים, רעננים ועולים. יחד
עם צוות מאומן היטב בידיו של הבמאי
צרף שחקנים חדשים, בשעה שאלכסנדר יהלומי,
שהשתתף בתוכנית השניה, ששש.ב,.
קידר וליד שחקן וותיק ובעל כשרון בולט
כמו אברהם חלפי (בתפקיד הסנדלר) ,צפה יעזוב כנראה את הלהקה עסוקה
מאד היתד, השבוע הפזמונאית והמלחמה
ועלתה אסתר גרינברג מבין שורות הסטא־נעמי
שמר, אשתו של גדעון. נעמי, בת
טיסטים אל אחד המקומות הבולטים בתפקבוצת
כינרת, שהיא מורה מדופלמת למוקידים
הנשיים בתיאטרון.
סיקה, חיברה פזמונים ולחנים לכביסת הרש
יחד עם נעימותיו של יוחנן זראי, תרגומו
החי של רפאל אליעז, תפאורותיה של חוזה בבצל ירוק ולהאדס הנכון במקום הנכון
בלהקת פיקוד המרכז, שהצגות הבכורה של
הגדיש וגינוני התנועה של הרקדן הספרדי
שניהם התקימו השבוע. כן הופיעו׳ השבוע
חואן ואיש הפנטומימה יעקוב (״ג׳וקי״) אר־ארבעה
תקליטים מפזמוניה של נעמיישמר...
קין — יזכו אשת הסנדלר ודון פרדינזפלין
רכיעיות־־רכיעיות מופיעים עתה שחלתפיש
את מקומם ברפורטואר האמנותי הקני
התיאטרון הקאמרי, בערכיהם הפנויים
רציני של התיאטרון הישראלי, דווקא בימים
מהצגות התיאטרון, כדי לקיים את עצמם
בהם הנטיה של תיאטרון זה היא לכיוזן
עד שירוזח לתיאטרון וגזברו יתחיל לשלם
אחר לגמרי (ראה להלן).
את המשכורות במלואן. בעוד שארבעה משחקני
הקאמרי מופיעים בערבים במועדון התיאטרון,
הרכיב זלמן לביוש רביעיה חדשה
מה שמצחיק-בטווו
להופעות. חלטורה״ יחד עם אשתו, יהודית
לביוש, משה חורגל ואליעזר סיני
בהיכל התרבות הופיעו רקדניות בראזילי־כתפקיד
הראשי־ של ניריוס מאת פניול,
אנה, כשהן מעכזות לכאן ולכאן לעיני הבבמויו
של גרשון פלוטקין, ישחק זלמן
קהל שרכש את הזכות לחזות בהן תמורת
שמ נד, ל״י בממוצע; באוהל־שם נהרו רבבות לביוש, בשעה שאת תפקידו של מריוס עצמו
לשמוע את רביעית הגולדן־ג״ט, תמורת הטיל סלוטקין על אורי לוי. בתפקיד הנשי
אותו סכום בערך; בהתיאטרון הקאמרי, או הראשי במדיום תשתתף זהרירה חריפאי
תה שעה, מילא הקהל רק חצי אולם בהצגת תירוץ מגוחך המציאו השבוע חברי
רומיאו ויול״ה, הצגת־קופח לסי המושגים הנהלת אהל, שהסבירו מדוע פסלו להצגה
את מחזהו של מידד שיף. .חברי ההנהלה
הישראליים.
כי בשנה השניה אחרי מלחמת־סיני לא היו בחיפש ומישהו קיבל את המחזה להצגה
חלף המשבר שפקד את התיאטרון הישראלי שלא על דעת ההנהלה כולה.״ בינתים, נוצר
בתקופת המבצע. אפילו התיכניות המוגבלות חור בתוכנית ההצגות, והנהלת אהל החליטה
להעלות מחדש את מחזהו של יגאל מוסנזון
ביותר לא יכלו להתבצע מחוסר קהל.
המשבר פגע תחילה בתיאטרונים הקטנים, אלדוראדו, כדי להציל את הקופה אחרי
אחריהם בגדולים. תיאטרון זירה, הפסיק את כשלונה של גם זו לטיבה, הקומדיה של
הצגותיו למשך חודש תמים. אהל נזקק לת משה שמיר שיר בעברית ישירו
מיכה הסתדרותית מוגדלת, הבימה להצגת השבוע ארבעת זמרי גולדן גייס, שנשארו
מחזה מגמתי חסר ערך־אמנותי, הקמארי בישראל למעלה מן הזמן שהוקצב לביקורם
לוזעד ציבורי שמזכיר מפא״י ומנהל משרד מראש. את השיר העברי, שלא נבחר עדיין,
יקליטו הארבעה בגלי צה״ל וישדרו אותו
ד,בטחון עומדים בראשו.
סלט ירקות. רק בשטח אחד לא פגע בסוף ביקורם

בידור

חפולס הזח 1059

מ א תן ז 2מאחלים לעצמות האויב; .6שלושה ספרי תנ״ך; .8סוג
בישול לפלפל 10 אותו עובדים במכון וייצמן 12 סופר תושב בת ים
שמת בלונדון 13 זהב; .14 אשר .15 :יחידת חשמל; .16 סירת
דייג .18 :יישוב בשרון; .19 מכה; .21 ירחון מפא״י; .24 אות הקריאה
לתי״ו ; .25 סימן הג׳ינג׳י ; .28 מרפא ; .29 הבעת־כאב ; .31 אניית
קיטור ; 32 חשוב לכביש ; 34 סמל החי במים ; .35 הפעולה לשחרור
הדרך לירושלים; 36 מרכז; 37 בלעדיו אין פוקר; .39 חצי צורר;
.40 העצמון, למשל; 41 הדואר מוכר אותו 42 :היא אורה:
.44 מכשיר המורה 46 :נ פ שי עם פלשתים .48 :כלי נשק פועלי ;
.50 תפקיד ; .51 קריית האפיפיור ; .53 המלה הבלתי מקובלת על ב.ג; .
.54 שבט! .56 הרבה; .57 כי ..על כם־יה .58 :לא נתני א־תו, אך
ביקשו לבנים ; .60 בן יעקב ; .62 נושא. ספרו של קארל מארקם ;
.64 בן־יפונה.
מ אונ ך ; .1אחת ממכות מצרים ; .2שר התחבירה הראשץ .3 :סימן
מורם; .4עיירת רביים חסידיים; .5עולה מים המלח; .6חברת
תחבורה ציבורית; .7אימון .8 :למנעול; .9שם פרטי, לנקבה; . 10
תשובה למעשן . 11 :פשע; .17 להקת זמר כושית; .19 דינה ל־עקב;
.20 נישא; .21 האמריקאית שנדונה לפני שנה .22 :אות הנצחון;
.23 רפסודה ; .25 תפקידו של מבקר ; .26 סוד .27 :חוסר טעם .28 :מה
שמבקשים בבית־המשפט 30 :יש רע ויש טוב 31 :חיוה .33 :חלד;
38 נהר איטלקי! .41 בתוכו; .43 אינטרויו .44 :טוב שיש כזה:
.45 ראשי תיבות; .47 נושא ספרו הקרוב של ש״י עגנון... 48 :
במרומים ! .4 9 :נשיא אמריקאי לשעבר שעדיין בחיים ; .50 שי ; .52 דור
רביעי; .55 רבית גבוהה .56 :אהוב על נערות; .59 עוף דורסני;
.61 חברת דלק ; .63 סימן הרבות.

— וו ו ו

ספורט כדורגל
מיסטר פוטבול

מינויים המקבלים תזכורת על
הסיום המתקרב של מינויים,
מתבקשים להעביר את דמי־החידוש
בהקדם.
עקב הדרישה הגדולה לעי תון,
אין באפשרותנו להבטיח
את המשך המשלוח למינוי אחר
תום תקופת -המינוי. על־מנת
למנוע אכזבה — נשמח אם
תחדש את מנוייך מייד עם קב לת
התזכורת.

כריכות

הווו 0 £הוה

שנת 1957

החל מיום הראשון הקרוב 19 ,לינואר, יתקבלו במשרדי ״העולם הזה״,
תל־אביב, רחוב גליקסון ,8גליונות ״העולם הזה״ ,מכל השנים, לכריכת
כרכים שנתיים.
מחיר הכריכה לכרך הוא — 3.ל״י, אותן מתבקשים הקוראים לשלם
עם מסירת הכרך לכריכה. א רכיון ״העולם הזה״ מוכן להשלים כל גליח
חסר, במחיר 500 פרוטה הגליון.
קוראים מחוץ לתל־אביב יכולים לשלוח את כרכיהם בדואר בתוספת
המחאת דואר שתכסה את דמי המשלוח חזרה ואת דמי הכריכה.
מועד קבלת הכרכים הוא ביום ראשון, שני וחמישי לשבוע בין השעות
״שר עד אחת לפני הצהריים וחמש עד שבע אחר הצהריים.

המתנה היפהלבל הזדמנות!
כלי ססד
1עזי ופה
פסף

כרינצנטר

מסד בזר־שה בז^ונת5 .כ< 9ז
1905י* 50־ ז 1*1

4וזג< ־ז511\?0

^£5^ 1(115

מבחר עשיר של 10 דוגמאות מרהיבות עין

להטזיג בבלרח בי האריך

״מדוע כמעם כל הנשים בישראל הולכות
לבושות במכנסיים?׳׳ שעה שחלק ניכר מתושבי
ישראל עסקו בניחושים מה יהיו
תוצאות ההתמודדות בכדורגל בין נבחרת
ישראל לנבחרת תלם, ושעה שמרכז ההת־ענינות
היה כוכב נבחרת תלם ג׳ון ווילי־אמס
(״מיסטר כדורגל׳׳) צ׳ארלס, ישב צ׳ארלס
עצמו על כר הדשא שלפני מלון חשרון
בהרצליה, התבונן באורחות המלון כשראשו
עסוק בבעיה הנ״ל.
.ראיתי כבר גברים בחצאיות ברחוב, אבל
אשד, לבושה במכנסיים לא ראיתי אף פעם
במקום צבורי — לא באנגליה ולא באי־סליה,״
אמר. בעיות אחרות שהעסיקו את
צ׳ארלס 48 ,שעות לפני עלותו למשחק באיצ־פדיון
רמת־גן, היו מזג־האויר הקייצי (״הספקתי
כבר להתרגל לזה באיטליה, אבל מה
יעשו חברי מוזלס הים השקט (״אני חמה
למה אין גלים וגבהו של מזכיר ההתאחדות
לכדורגל מיכאל (״מיקה׳׳) אלמוג
(״חשבתי שאני אהיה הבי גבוה כאן! הוא
יותר גבוה ממני.׳׳)
לצ׳ארלס לא היה במה להתבייש בגבהו
( <1.93 בדיוק כמו מטוס בריטניה של אד־על
זכה גם הוא מזה שנים בתואר הענק הלוחש.
קומתו הגבוהה עומדת בסתירה מוחלטת
להתנהגותו העדינה ולקולו השקם, הלחשני
כמעט, אולם לא מעלות אלה הן שהביאו
לג׳ון צ׳ארלס את פירסומו העולמי. הגבר
בן ה־ ,26 יליד סוואנסי שסולם, הנראה צעיר
הרבה מכפי גילו, נושא את הכתר של אחד
משחקני הכדורגל הטובים בעולם.
זוג רגלים = 65 אלף. עברו של
הכדורגלן המקצועי, שהוא כיום אב לשלושה
ילדים, עשוי לשמש חומר מגוון לסטטיס־סיקאים.
הוא משחק כדורגל 16 שנה, נמצא
בנבחרת ודלם מזה 8שנים — בהן השתתף
ב־ 23 משחקים. בעונת הכדורגל האחרונה,
בה שיחק בקבוצת לידס ׳ונייסד, הופיע ב־40
משחקי ליגה בהם הבקיע 38 שערים, זכה
בתואר מלך השערים, נמכר לפני חצי שנה
לקבוצת יובנטוס האיטלקית במחיר שיא
של 65 אלף לירות שטרלינג. כעבור ימים
מספר כבר הציעה עבורו קבוצת ריאל ממאד־ריד
סכום של 100 אלף שטרלינג.
הקריירה המזהירה של ג׳ון צ׳ארלס החלה
מיד אחרי שסיים את חוק לימודיו בבית־הספר
העממי. הוא שיחק בקבוצת סוזאנסי,
שגם כיום תורמת לנבחרת וולס 4מתוך 11
שחקניה הראשונים, עד אשר ראה אותו
ראש קבוצת לידם יונייטו, לקח אותו עמו
ללידס, שם שיחק צ׳ארלס כחובב, התפרנס
מעבודה במועדון הקבוצה.
גדולתו של ג׳ון צ׳ארלס כשחקן כדורגל
מורכבת מצירוף מופלא של תכונות בלתי־רגילות:
#הוא
מסוגל לשחק באותו כשרון
בששה מתוך 11 תפקידי פדורגלן.
#הוא בעל בעיטה חזקה ונגיחת־ראש
חזקה עוד יותר.
#הוא משחק בבטחון ובקור־רוח נדיר
גם במצבים מסובכים וקשים.
#הוא משחק בהגינות, נמנע מפגיעות
באופן כמעט בלתי־טבעי.
#הוא בעל בעיטה מדוייקת מכל מצב
שלא יהיה.
#הוא שולט במגרש לא רק על הקרקע,
אלא גם באויר, בגובה החזה והראש.
#הוא מבקיע שערים מכל מרחק ומצב.
סוטה להספיד. לישראל הגיע ג׳ון
צ׳ארלס מטורינו, שם הוא מופיע בקבוצת
המיליונרים יובנטוס, שרכשה גם את המקשר
אנריקו סבורי, יליד ארגנטינה, במחיר כפול
ממחירו של צ׳ארלם.
אחרי פרידה של חדשים, פגש ג׳ון בישראל
את אחיו הצעיר מלחיץ המשחק כבלם בנבחרת
וולס. היה זה כאשר 23 אנשי וזאלס,
שחקנים, מלווים ועתונאים הגיעו לשדה־התעופה
בלוד, נדהמו נוכח קבלת הפנים
ההמונית והלבבית שנערכה להם. השתומם
קליפורד ג׳ונס, הקיצוני השמאלי בנבחרת
וולס :״מה קרה להם, הם השתגעו?״ ג׳ון
צ׳ארלם נפל לזרועות אחיו, התואם לו בקומתו,
נישקו וחיבקו בלבביות.
למרות שהופעתו בישראל מחסלת כמעט
את סיכוייה להגיע למשחקי גמר הגביע הער
למי בשטוקהולם, לא ימצא איש המתרעם
על ביקורו של נסיך הכדורגל. אמר אחד
משחקני הנבחרת השבוע :״מוטב לשחק נגד

צ׳ארלס ולהפסיד, מאשר לעלות לגמר בלי
אף משחק.״

המקשר מקזבדנקה
״חמישים אחוז ממשחקה של נבחרת ודלס
מתבסס על המקשר הימני שלה, ג׳ון צ׳ארלס,
אם תצליחו לשתק אותו, תיסלו מהתקפת
ודלם את עוקצה,״ אמר השבוע המאמן האנגלי
ג׳ק פיירבארדר, שהגיע ארצה כדי לשמש
כמאמנה של קבוצת מכבי פתח־תקוה. ואמנם
נראה כי מרכיבי הנבחרת הישראליוז לקחו
עובדה זו בחשבון. אין ספק שעל ג׳ון
צ׳ארלס תוטל שמירה אישית קפדנית במשחק.
האיש
שישא בעול העיקרי של שמירה וו
יהיה הרץ השמאלי של נבחרת ישראל, אהרון
אמר. אמר אינו מסוג השומרים האישיים

פדורגלן צ׳ארלס
נמו מטוס בריטניה
להם התרגל ג׳ון צ׳ארלם. אולם השחקן הישראלי
הצעיר ( )21 עשוי להפתיע גם אותו,
כשם שהפתיע רבים בישראל ואפילו את
עצמו.
ההפתעה הגדולה ביותר לגבי אהרון אמר,
בנה הרביעי של משפחה יהודית בקזבלנקה,
היתד, עצם הזמנתו לסגל הנבחרת הישראלית.
היה זה באחד הערבים, כשאמר הופיע כרגיל
לאמון השבועי של קבוצתו, מכבי חיפה.
לפתע קרא לו חברו לקבוצה, אלמני, הודיע
לו כי הוזמן לאימוני סגל הנבחרת .״היתד,
זו הפתעה נעימה מאוד,״ התוזרד. השבוע
אמר בפגי חבריו ,״אם כי מתחילה לא
האמנתי שאחזיק מעמד בין כוכבי הסגל
הקב, עים.״
חששותיו של אמר, צעיר שחקני הנבחרת
וחסר־הנסיון שבכולם, היו מיותרים בהחלט.
כבר בתחילת השבוע היה הוא בין היחידים
שהיו כלולים בהרכב הבטוח, כאשר אף
מועמד אחר לתפקיד הרץ השמאלי — אפילו
אשר בלוט וג׳רי חלדי הותיקים והמנוסים,
לא יכלו לסכן את מקומו.
״ כ;ו שד ד ג מי שהכיר את
אמר, הצנום והגבוה, בעל עיני התכלת, לא
התפלא על עובדה זו. אמר הגיע לכך בכוחות
עצמו, לאם, אך בשיטתיות. עוד בק־זבלנקה,
בהיותו נער צעיר, אירגן ברחוב
קבוצת כדורגל של נערים יהודיים, שמטיחה
היתד, לנצח את קבוצות הנערים הערביים
והצרפתי* א,לם ההצלחה לא האירה לו
פנים זמן רב. הוא סולק ממקום עבודתו,
משום שהיה מקדיש לקבוצתו את ח ב זמן
עבודתו.
אמר הגיע ארצה עם גרעין נוער של
עלית הנוער. אולם מקום מגוריו החדש
בישראל לא מצא חן בעיניו. הסיכה היתה
פשוטה — בכפר גליקסון אי־אפשר היה
לשחק כדורגל. ללא קרוב ומודע בארץ, עזב
אמר את המשק, עבר לגור בחיפה. כאן
התגלה כשרונו מיר. אלי פוקס, מאמן מכבי
המקומי, התלהב ממנו כל כך, שהקדיש לו
שעות על גבי שעות של טיפול אישי מסור.
תוך זמן קצר הסך אמר אחו מעמודי התודך
הפולש חזח 1059

אלוף ישראל בשחיה למרחקים

ונים יוצא בחסות ״העולם הזה׳

פני שכוע ימים, כאשר סערת סוסות ורעמים הש־
/תוללה בארץ, השגתי שיא ארצי חדש בשחיה לסח־ח
ארוך בים התיכון. שחיתי את 33 הקילומטרים המפרידים
בין חיפה לראש־הנקרה בזמן של 7שעות 30 ,דקות ו־25
שניות. שברתי בכו את השיא הקודם בצליתה זו, שהיה ד
שעות ו־ 37 דקות. גם השיא הקודם היה שייך לי. השגתי
אותו בשעת צליחה לפני כחצי שנה.
אולם שבירת השיא לא היתה מטרה בפני עצמה. שחיתי
את המרחק במסגרת אימוני לקראת מטרה הרבה יותר
חשובה, אותה אני מתכונן להשיג בעיד שבועיים — לצלוח
את תעלת לה־מאנש מצרפת אל צוקי דובר שבבריטניה. מסלול
צליחת הלה־מאנש הוא קצר בקילומטר אחד מהמרחק
בין חיפה לראש־הנקרה. אבל השיא העולמי של צליחת דרך
מים זו הוא עשר שעות ו־ 23 דקות. הוא הושג בשנת .1927
בצליחות לה־מאנש שנערכו בשנים האחרונות עברו המתחרים
את הדרך בזמן של 12 שעות בערר.
כי הים הצפוני, שמימיו זורמים בתעלת לה־מאנש, אינו
הים התיכון. קור המים שם גדול יותר, הסערות והגלים
חזקים יותר, הזרמים הם אדירים ואחוז המלח במי הים שם
קטן מאחוז המלח שבמימי הים התיכון.
למרות ההבדלים הניכרים הללו אני מתכונן להשתתף בתחרות
לצליחת לה־מאנש. אין זו התחרות המסורתית הנערכת
מדי שנה בשנה בקיץ. זהו מפעל צליחה מתחרה, שאורגן
על־ידי מיליונר אנגלי בשם הארי אובריין, בעל רשת
בתי־חרושת לשימורי דגים. אחרי שמארגני התחרות המסורתית
סירבו לשתף בה את בנו של המיליונר, הוא הקים
מפעל מתחרה.
בצליחת לה־מאנש ישתתפו הפעם 11 שחיינים. ידוע לי
ששלושה מהם יהיו מצריים, אחד סקיטי ושניים מדרום
אמריקה. אני אהיה השחיין הישראלי היחידי בצליחה זו.
אצרח אתסעלח
רה־מאנש

החכרה הזמינו אותי לכריכח
ך* יכלתי את ההזמנה להשתתף בצליחה בדרך מם־

\ /תיעה. מארגני התחרות התקשרו עם מאמן השחיה ה,אמריקאי
הנודע בוב קיפוט, ביקשו ממנו חוות־דעת,
איזה שחיינים בעולם כדאי לשתף בתחרות. בוב קיפוט הוא
מאמן השחייה של אוניברסיטת ייל, אשר לשחייניה שייכים
שיאי העולם בשחיה לטווחים קצרים. קיפוט אימן שחיינים
ברחבי העולם, ולפני כשנתיים היה גם בישראל בסיור
הדרכה.
לא הצטיינתי אז במיוחד בשחיה. עד לפני שלוש שנים
הייתי שוחה כשם ששוחה כל נער תל־אביבי באופן פרטיזני.
התעסקתי עד אז בענפי ספורט אחרים, בעיקר כדורסל
ופינג־פונג. פעם באו החברה ששיחקו איתי כדורסל והזמינו
אותי לשחות בגלי־גיל. אז החלטתי שאם כבר הולכים לבריכה,
כדאי לדעת לשחות כמי בן־אדם.
המאמן של ברית־מכביס־עתיד, אייקס, הסביר לי כמה
דברים איך לשחות. ומאז התחלתי שוחה. העיסוק החדש גרם
לכר שברחתי שליש שלם מפית־הססר כדי לשחות. כל הזמן
התאמנתי רק בשחיית חתירה. זוהי צורת השחיר. היחידה
שאני יכול לשחות בה. בשאר סוגי השחיר. אין אצלי תיאום
בין האברים.
במשך הזמן ראיתי שאני יכול לשחות מרחקים ארוכים
מבלי להתעייף. זה נראה לי די מוזר. הייתי רזה וחלש,
ולמרות זאת לא התעייפתי. החברה אמרו לי שכדאי לנס־ת
לצלוח את הכינרת. שחיתי את 9הקילומטרים בין עין־גב
לטבריה בשעתיים ו־ 53 דקות. זה היה הישג די נכבד. באותה
צליחה השתתף שודדי אחד, שצלח את תעלת לה־מאגש, והוא
עשה את אותה הדרך ב־ 3שעות ו־ 10 דקות.
אחרי זה התחיל החורף. הפסקתי לשחות וחזרתי לשחק
כדורסל.

מאת

עמנואל מינם

שוכר שיאים כסימוכות
^ פני שנתיים החלטנו, שלושה אנשים ואני, לצלוח
/את הכינרת לאורכה, מכפר נחום לצמח, מרחק של 22
קילומטר. מכיוון שהיתר. לנו רק סירה אחת, הסכמנו בינינו
שכל מי שיפגר, יעלה על הסירה, כדי שלא להפריע לשאר.
היד, לי קצב מהיר. אחרי שעתיים עלו כל שלושת המשתתפים
האחרים על הסירה. המשכתי עד הסוף ואחרי שבע
שעות ו־ 58 דקות יצאתי מהמים. זמני נפל ב־ 32 דקות בלבד
מהשיא הארצי לצליחה זאת, שהיה שייך לעודד פז. היתד.
זו השחיר, הארוכה ביותר בחיי עד אז.
בפעם השניה כשצלחתי את הכינרת לארכה, היינו חמישה
חברה. היתד, זו צליחה מאורגנת מטעם חיל־הים. הים לא היה
נוח ביותר כי אותן שע ת נשבה ה״שרקיה״ .״השרקיד,׳*
של מכבי חיפה.
הוא היה צעיר, לא ידע עברית. מבטאו
המארוקאי היד, בולט. לא פעם היה נעלב
מקינטורים עד שפעם נפגע במיוחד, עזב את
הקבוצה. כעבור זמן מד, חזר, הסתגל מחדש
לקבוצה כשם שהקבוצה הסתגלה אליו.
מצוקתו הקשה גרמה לכך שקיבל מענק
קבוע עבור כל משחק בקבוצה, שנע בין
15ל־ 20ל״י. גם את שכר־הדירה עבור
חדרו שילמה הקבוצה. אך כל אלה לא שינו
את הבחור, שנשאר ביישן וצנוע, ואינו מעז
להעניק לעצמו אף מחמאה אחת. את המחמאות
מספקים אחרים.
כאשר ביקר עם קבוצתו בקפריסין, שם
שיגע את הקהל בלו־,סוסיו הטכניים עם
העולם הז ם 069ו

הכדור, העיד עליו מאמן הונגרי באי, כי
אמר מסוגל לשחק בשקס גמור בנבחרת
הונגריה. גם מאמן קבוצת אויפשט ההונגרית,
שביקרה בארץ, העיד כי לאמר מקום
בטוח בכל קבוצה אירופית. שליטתו בכדור,
משחקו הטכני וחוסנו הגופני העניקו לו
מחמאות אלה.
סיפר עליו השבוע שוער הנבחרת הישראלית
יעקוב חודורוב, שיחד עם יוסף
מרימוביץ הוציא השבוע תכניה מיוחדת לקראת
המשחק עם !ולס :״חיפשנו בשביל החוברת
תמונה של אמר. הפכנו את כל מחנה
האימונים בשפיים ולא מצאנו דבר. עד שמישהו
מהחברה התבדח כי אמר אינו מצטלם
מפני שהוא בנו של רב

היא רוח מזרחית הגורמת לסערה עזה בכינרת. מימי הכינרת
השקמים מתחילים לגעוש. שלושה שחיינים הפסיקו את
שחייתם באמצע. נותרתי -רק אני ומשה אביגדור, שחיין
׳מצטיין מחיל הים. אביגדור הקדים אותי בערך ב־ 150 מטר
כשהיינו אחרי חצי הדרך. המלווים אמרו לי שאם לא אצליח
להשיג אותו יעלו אותי לסירה. האיום השפיע, היברתי את
קצב ד,שחיה בהרבה והגעתי בשעתיים לפניו למעגן.
אולם לא תמיד האירה לי ההצלחה פניה. שבוע לפני
מבצע סיני, נערכה הצליחה הראשונה בה השתתפתי אני
בנוכחות עתונאים. היינו צריכים לשחות מעין־גב לטבריה,
אחרי שהובלתי משך כל המשחה בראש, הגעתי עד 50
מטר לפני החוף. על החוף עמד קהל רב שצעק לעברי צעקות
עידוד. הרמתי את הראש *העיניים בפעם הראשונה כשחיה
כדי לראות מה מקור הצעקות ובלעתי גל שבא מזוית
לא נכינה. התעלפתי בתוך המים ומלווי משוני.
כשסיימתי אח ליט די בדית־הספר התיכון העירוני בתל־אביב,
יצאתי לקיביץ הראל, שם עבדתי במטעים. התאמנתי
בבריכה של חולדד״ שחיתי קילומטרים וראיתי שאני מקבל
מהירות. החלטתי לנסות לשחות מחיפה לראש הנקרה. את
הצליחה אירגן עבורי יוסף קורן מהפועל חיפה. ליוד איתי
סירה, רופא ושני שוטרים. זו היתד, השחיר, הקשה ביותר
בחיי. בין נהריה לשבי ציון החלה סערה. לא מצאתי דרך
להתגבר על הגלים! במשך שעה שלימה שחיתי רק קילומטר
אחד וד,יצאתי כיתות. אולם כשנחלצתי מהסערה, גשבה
לי רוח חזקה בגב, וכשודד, איטית הנעתי לראש היקרה.
זמני היה 10 שעות ו־ל 4דקות. השיא היה או שייך לעודד
פז, ביתרון של 22 דקות.
באחד הימים שמעתי כי בוב קיפוס נותו הרצאית בכפר
הירוק. לא השתתפתי בק־רס השחיינים, אולם באתי בתור
שומע חופשי. באחת ההרצאות הרצה קיפוט על חשיבות
הסימון המדוייק. קמתי והראיתי לו את הצורה בה אני
שוחה. השיטה שלי מאפשרת שחיה בלי מאמץ של שרירי
הידיים ומבלי לנדנד את הגוף. אחרי שהט־רתי את שיטתי,
אמר קיפוט ששיטה זו היא למעשה שלו ולא שלי. מאז
נקשרה בינינו ידידות. ה־א ראה איתי בשחייתי, נתן לי
הוראות ועד היום אני ממשיך להתכתב עמו ולהתייעץ עמו
בקשר להתקדמותי בשחיה.
במשך השנתיים האחרונות צלחתי מספר פעמים את הכינרת
לארכה ולרחבה, ואת הדרך חיפה—ראש־הניקרה. זכיתי
בגביעים ושכרתי שיאים• צלחתי את הכינרת לארכה הזמן
של 5שעות ו־ 57 דקות, בשעתיים פחות מצליחתי הראשינה
למרחק זה. לפני חידש שברתי שוב את השיא של עצמי
בצליחת הכינרת לאורך, כששחיתי את המרחק ברבע שעה
פחות.

ריפא צר!״? מגדה?י סיד

^ חרי שקיבלתי את ההזמנה להשתתף בצליחת לה־נזאנש,
כתב לי קיפוט תכנית אימונים. ארבע פעמים
בשבוע היה עלי לשחות בין 8ל־ 10 קילומטרים כל פעם
בים. שחיתי עם הגלים ונגד הגלים. כדי להתרגל לקור המים
בלה־מאנש הייתי מבצע את אימוני בשעות שהמים
קרים ביותר, בין ארבע לשבע בבוקר. התאמנתי גם בגשמים
וכסופות הגדולות האחרונות.
אינני מושח שמן על גופי ואינני אוכל בשעת השחיר״
כשחיינים אחרים. אני סבור שמוטב לקיכתי העדינה לנוח
בשעת השחיה. מה גורם לי לא להתעייף בשעת השחיר״
גיליתי רק כשהתגייסהי לצה׳׳ל. הרופא שבדק אותי גילה
כי הדופק שלי אינו עולה מעולם על ,80 אפילו במאמץ
הגדול ביותר. י
בוב קיסוס קבע לי גם דיאטה מיוחדת כדי להכין את
הגוף לקראת מאמץ גדול ילאפשר לו לעמוד באימונים קשים.
לוח המזון שלי מורכב עכשיו מהרבה לחם, פילפלים ירוקים
לארוחת־הבוקר שאינני יודע לשם מה הם דר־שים, מרקים
והרבה בשר לארוחת הצהרים. כמו כן דורשת דיאטה זו
להמעיט עד כמה שאפשר בשתיה ובאכילת ממתקים, וכוללת
איסור מוחלט על שתיית משקאית משכרים ועישון סיגריות.
סיגריות מילא, מעולם לא עישנתי מלבד פעם אחת בה
רציתי לעצבן את החברה. אבל לא לשתות משקה חריף!
בדרך כלל אחרי כל שחיה ארוכה אני שותה כרבע בקבוק
קוניאק. זה מד, שנותן לי את האפשרות להחזיק מעמד
אחרי השחיה. לפני שאני יוצא לשחיה אני אוכל סטיק הגון.
השבוע סיימתי את תכנית אימוני בשלימיתה. בעוד שבועיים
אראה אם הם הועילו לי. בוב קיפום קבע לי מהירות
מסויימת של תנועות, ובקצב זה עלי לשחות כל הזמן. קיפוט
כתב שאם אתמיד בקצב עלול לקרות אחת מהשתיים: או
שאצליח לשבור את שיא הצליחה או שלא אעבור את התעלה.
אני מקוזה שהאפשרות הראשינה תתגשם.

אולם במהרה התברר כי היתד, זו רק
מתיחה. מישהו ראה את אמר עוסק באיסוף
תמונות וקטעי עתונות. התנצל אמר במבטאו
המיוחד :״יש לי אח שאף פעם לא התעניין
בכדורגל. מאז שאני בנבחרת׳ הוא בא לכל
משחק שלי. אשלח תמונות ועתונים למשפחתי
בקזבלנקה, אולי גם להם יהיה קצת נחת
ממני.״
תדריך מאורעות אלה, מתון מאורעות הספורט
של השבוע הבא, עשויים לעניין את חובב
הספורם:

• גכחרת וודס -נכחדת יש
ראל
(איצנודיון רמת־נן; יום ד — )3.00 ; ,
אלד. שלא השיגו כרסיסים למשחק הכדורגל
המרתק, במסגרת המשחקים על הגביע העולמי,
יכולים להסתפק בהאזנה לשידור העשוי
להיות מרתק לא פחית.

• הפועל תל־אכיב

-בית״ר

ת ל׳ אביב (יפו, מגרש באסה; שבת; )3.00
— הדרבי התל־אביבי יעמוד במרכז משחקי
הליגה הלאומית שיחודשו, כשסיכויי הזכיר,
בשתי נקודות הן להפועל.

• הפועל ירושלים
רמת-גן (ירושלים, מגרש

-הפועל

ימק״א; שנת;
— )3.00 יהיר. מפגש הכדורגל הסוער ביותר
השבת, ללא אפשרות ברורה לניחוש התוצאות.

ספרים
מקור

1ה עתה הופיע

תל־ א בי ב. מצרים

• ארץ המהפכה השקטה (מאת

המנגנון

׳דו>מ** 5־5

המשוכלל

אחים בזייני גע״נז
כמודל החדיש

אויבי

הנוער

מחלות המין
מאת ד״ר מרדכי זידמן

הרכשת כבר את ספרו של שבח דיס

העיקרשיהיהשמח 1. .
קרוב ל־ 2000 חידות ז־ 100 פטנטים
למסיבות, נשפיות׳ ערבי הווי וכר.
להשיג! הוצאת אחיאסף, ירושלים
ואצל כל מוכרי הספרים בארץ.

יהודה האזרחי, הוצאת אגודת הסופרים ליד
דביר 287 ,עמודים) — ספר רשים׳ תיו של
הסופר הצעיר, יליד ירושלים, ובוגר האוניברסיטה
העברית, ששהה באנגליה שנים
מספר ולמד להכיר את הארץ ההיא ותושביה
היכרות מעמיקה, המשתקפת יפה בספרו.
האזרחי, הנמנה על יוצרי התכנית שלושת
בסירה אחת בקול ישראל, חזר זה עתה מאנגליה,
לאחר ששהה בה שנה נוספת כעורך
התכנית העברית של הבי.בי.סי.
המהפכה השקטה שנתחוללה באנגליה בתקופה
האחרונה מתבטאת, לדעת המחבר, בשתי
תופעות יסודיות. הראשונה מראה, ש־
״זמן הנופש המוקצב לפועל אנגלי בינוני
הוכפל פי שמונה מאז מלחמת העולם הראשונה״
.תופעה שניה, הקובעת את אופיה
של המהפכה המתחוללת באנגליה, היא העובדה,
שכוחה של האימפריה הבריטית עורער
בימינו במידה ניכרת.
גם מקומו של הפייר״סליי המפורסם, ההומור
היומיומי והגאוות הלאומיות אינו נעדר
בספר זה. בני המחוזות השונים באנגליה,
למשל, שומרים בעקביות נחושה על הפטריוטיות
המקומית שלהם. נוהגים כן לא רק
האירים, אלא אף הסקוטים והודלשים הבריטים
שאינם אנגלים עשויים להעלב עד עומק
נפשם מכתובת תמימה, הכוללת, למשל, את
המילים: אדינבורג, סקוטלנד—אנגליה.
האזרחי מספר מעשה בתושב תל־אביבי,
ששלח מכתב עם כתובת בזו. תגובתו של
הסקוטי הזועם היתד, להשיב מכתב חריף
לפי הכתובת: תל־אביב, ישראל—מצרים. משהעיר
לו המחבר כי שתי המדינות עוינות
זו לזו, ויתכן שהמכתב לא יגיע לתעודתו,
נענה :״מדינה עוינת! ואנגליה מהי לנו —
כלום אינה האויבז״

חדש וקריא
קסמי חידון

ג ד חגי
ן ן שנזי ^

בעל ס שו ד

ונסיח, כיו םגם
מ נ >ם

שהנו פרי מחקר
מכל מ * מ
עיל והמאריד ימים !
; ר, מאפשד
היחידי המכיל בדוס
אודך ימים.
מחלי! אז
לודג׳ עשויים
ד חי סו ת-
בד ומונעים הפקדי
גי׳ טדא ^

י לו ד ג׳ מבטיחים
מהירה ויעילה בפע
לודג׳ מנצלים

ילק ונותנים
לודג׳ במבחר מ* 7
לכל שמוש.
\ הטוב שבמצתים

דרוש לודג׳ו
מפעל: רח־ המבדיל 7
רמת־גן
משרדים:
א חי ם ב רנ ש טין ב *
ידפ־ת נו ת־א קל• 45

• מי יודע?(מאת שמואל רוזן, הוצאת
צבר, ת״א 240 ,עמודים) — הוא קובץ של
קרוב ל־ססז חידונים, שחוברו ושודרו על-
ידי בדרן קול ישראל הזריז וד,ממולח.
שסע של הברקות, שעשועים וידיעות משד
לב בעבודה נאה זו, שהופעתה בדפוס לא
טשטשה את סגולות־הבידור בשידור.
קריצה של שובבות רומזת לקורא גם מעצם
מבנהו המוזר של הספר, שנדפס בשני
צבעים: לבן — לחידות, צהוב — לפתרד
נים, ועוד יותר מכן, מעשרות ציוריה הנאים
של הקריקטוריסטית פרידל שטרן.

• תמורות כתנועת חסועלים ח־עברית
(מאת יונה יגול, הוצאת מ. ניומן,

268 עמודים) — מחקר יסודי של מי שהיה
בשעתו עורך עתון הערב של מפא״י הדור,
על משבר התנועה הקיבוצית, התגברותו של
המושב ״ללא הכרעה אידיאולוגית״ ,עלייתן
של שכבות הביניים ובכלל זה האינטליגנציה
העובדת, המגלה נטיות מסוכנות של ״נטישת
המעמד״ ! וכן על ״נצחונו וכשלונו של
המשק האדמינסטרטיבי״ ,קרי מפעלי הענק
של סולל בונה וד,קואופרציה הצרכנית וה־שרותיה.
מענין
במיוחד הפרק על ״המסלגה בדימדק־רפיה
הישראלית״ ,המתאר ומבקר קשות את
״התפתחות האוליגרכיה במפלגות הישראליות.״
משטר עריצים זה מתבטא, לדעת המחבר׳
בשני דברים: אין הנהגותיהן (של
המפלגות) נזקקות לאישור המדיניות על־ידי
המפלגות, ואין הן מקיימות את הויכוח התוסס
והמפרה בקרבן.
״שנית, וזה העיקר: גוף דמוקרטי מקיים
משטר של בירור ודיבות חפשי בתוך המפלגה,
שכן אי־אסשר לשמור על הדימוקרטיה
במפלגה המונית שלא על הדרך של הרחבה
בלתי־סוסקת של חופש הדעות ותסיסת הויכוח.״
איך
מגשימים זאת במציאות הישראלית?
— זו שאלה בפני עצמה, כמובן, הזקוקה
לספר נפרד.
• כיום סופה (סאת שלמה ברר, תרגם
מאנגלית עם׳ שמיר, הוצאת מערכות,
396 עמודים) — סיפורו של איש־מילואים
במבצע סיני, תוך הדגשת הצד האנושי שבפעולת
הלחימה, ותיאור חי של האנשים
הקטנים, שעשו את המלאכה הגדולה. סרטים
מאלפים ולבביים על הטייסת יעל, שהמחבר
מקדיש לד. שלושה פרקים גדולים, חוך כדי
תיאור מהלך הקרבות, תפיסת הכבישים הראשיים
וכביש המיטלה.
חיזולס חזה 10*9

נוכל להגיע /שפה משותפת היא אינטליגנציה
ויושר־לב. תבונה נוספת היא גובה מינימלי
של 174ס״מ.״ תכונה תרבותית נורא, אינכם
חושבים?
אחת מעדיפה דוזקא חברי קיבוץ. היא
תל־אביבית וחברת תנועה לשעבר. השנייה
חיפאית ולא משתגעת כל כך אחרי משק.
חכו עד שתשמעו את זה :״לבעלי מטען של
סנוביית: אל נא תטרחו. זה לא כדאי.״
לאחד המוסדות המאפיינים ביותר את תל־אביב
מלאו השבוע 10 שנים. לא הייתי •ודעת
זאת, אלמלא מודעות הברכה בעתונות. המוסד
הוא רדדל; אתן יודעות, בית־הקפה שכל
פעם שאתן חולפות על פניו אתן מכניסות
את הבטן ומבליטות את החזה. ואם אתן
יושבות בו, אתן מסתדרות לשבת במקום
ממנו תוכלנה להיראות היטב.
לא שאיכפת לי כל כך גילו שלהמקום,
אינני נוהגת לבקר בו בלאו הכי. אולס ה־חשבתן
פעם על נושא להתכתבות כ״רוול
והנוער התל־אביבי״?

אשה ואדם
אין זו פנייתו הראשונה של ()1059/36
לכן יודעת אני מה שאני אומרת. אני חוששת
שהבחור מתכוזן לכל מלה שהוא כותב:
״בטרם תהיי יפה היי־נא חמודה. בטרם
תהיי משכלת, היי־נא אינטליגנטית. בטרם
תהיי יודעת, היי־נא מבינה. בטרם תהיי
חכמה, היי־נא נבונה. ובטרם תהיי רגשנית,
היי־נא מרגישה.
״את — אשר הייתי רוצה שלא תהיי
חלשה תחת משא האמונה — שתהיי מראה
המשקפת את האנושי־האוניברסלי והפרטי-
האינדיבידואלי של בן האדם. הטוב והרע
שבו — לא שיא השלמות, כי השלמות הינה
סימן של קיפאון וחוסר כמיהה. היי, אם כן,
אשד, ואדם.
״את, באם אוהבת הינך את משחקי החיים
המיסתוריים — ובאם את תל-אביבית או
תושבת אחת הערים הסמוכות לה, ובאם
טרם עברת את גיל העשרים, ובאם את יודעת
לכתוב ואוהבת לכתוב, ובאם תדעי לחיות
בחברה מצומצמת •שלי שניים כפי שאת יודעת
לחיות בחברה מורחבת ...אוה, אם
ואם ...כ ן הייתי מוכן ואף שואף להתכתב
עמך. ו או לי ...להכיר?
״ובאשר לעצמי — אשאר בינתיים אלמוני.
כי האויב מאזין, ולכן לא אוכל למסור שום
פרט על עצמי, כי זה יש בו כדי לגלותני
ברבים ובפומבי ...מה שאוכל לגלות הוא
שאני קרוב ללימודים אוניברסיטאים ושאני
בחור מעניין, ומשום תענוג המיסתורין, מעדיף
היכרות מעניינת זאת על הנערות הרבות
שאני מכיר.
״את — אם תמצאי עניין במקוריות ובאלף
אלפי דברים פעוטים וחשובים — אנא
כתבי לי — אני מבטיחו לספר לך הכל. ויש
כל כך הרבה לספר.״
מה אח אומרת על זה?

ברגע שראיתי שהן שתיים ( )1059/37 ידעתי
מיד הכל, מבלי שאצטרך לקרוא את כל
המכתב. שהן רוצות דם ולא מיץ עגבניות,
התה אומר תמונה, שהן מוכנות להתכתב על
כל נושא, שהן שתי חיילות, רוצות להתקשר
עם שני צעירים בגיל .20—22 מה שלא
יכולתי לנחש מראש הוא שהבחורים חייבים
להיות ירושלמים. מובן שעליהם להיות חובבי
טיולים והוזי.

זיעה על המצח
״ברגע זד״״ מודיע לי 1059/38״כש־עיטי
עובר ביעף על פני פיסת נייר זו,

לא, היא לא יכולה לומר על עצמה שהיא
יפה )1059/40( .אולי נחמדה. אם היא פקחית?
״יוכל האלמוני הלז לשפוט,״ באמת, היא
איננה רוצה להאריך בדברים. היא ׳רק רוצה
להוסיף שהיא מקווה שאישיותה תסתור את
ההנחה של אינשטיין. אל תסתכלו עלי, אני
לא יודעת.

לינהק. אתני מאמינה בדיאטות. אכלי
כמה ומה שאת רוצה• אל תבלעי.

השפם: בלונדי

אה! הנה צנחן, נערות ( )1059/41 בלונדי

כמעט כל נערה המודיעה להוריה
שהחליטה להיות שחקנית, נתקלת בהתנגדות
או בזלזול. אצל רינה פז
היו פני הדברים שונים. היתה זז
אמה שהחליטה כי בתה תהיה לשחקנית
.״למזלי,״ אומרת רינה, בעלת
האף הסולד ,״לא היתה התנגשות בין
רצונה של אמי לרצוני שלי..״
רינה, בת ה־ 8ו, נראית כאשה
במהדורת־כיס. היא גם נשואה, נוסף
לכל קרוב לארבעה חדשים. לחברותיה,
שלא ידעו על המאורע! ,השואלות
אותה לזהותו של המאושר,
היא אומרת ברישול :״אחי לשעבר.״
אמה, מבינים אתם; נשואה לאביו
של הבחור. היא רצינית מאד, חולמת
על תפקיד דרמתי גדול, אולם
תפקידה הבימתי הראשון היה דווקא
קומדיה. היא נלקחה ישר מבית־הספר
הדרמתי של הבימה, כדי להופיע ב
ציפור>ן(0ה
יחשה

איי לייק מייק.
ואם היא באמת קוראה את אפלטון,
כטענתה, אל תדאגו, זה רק שלב.

ובן ,24 ולמה אינו להוט אחר כלילת־יופי
ובוגרי! אוניברסיטה.

איגמליגגציה וכרבה
צמד נערות 1059/39 לא, הן דווקא נורא
רציניות. סמינריסטיות בנות .18—19 אוהבות
קריאה־מוסיקה־שירה־וריקוד וויכוחים־על־כל־הנושאים
.״אחת מאתנו התמחתה אף בוויכוחים
פוליטיים,״ מודיעות הן בגאווה צנועה.
הן נורא אוהבות לעקוץ, זוהי תכונה אופיינית
להן, והן אוהבות מאד כאשר מבינים
את עקיצותיהן ומעריכים אותן.
על אף מקום מגוריהן שהוא עירוני, הינן
פשוטות בהליכותיה,ן ו״סולדות מן הניוון הקיים
בשכבות עירוניות מסויימות״ .כאשר
מבלות הן ערב בחברה כזאת, וזה כמעם
ולא קורה, הן בטוחות כמעט מראש ״שאף
אחד ממחזרינו לא ירכוש את לבנו.״ זוהי
בדיוק הסיבה מדוע להוטות הן כל כך להתכתב
עם שני צעירים רציניים ובעלי תכונות
דומות לשלד,ן .״התכונה שבלעדיה לא

א ת לא יו דעת מה ש7ן רה לי
רינה, יש לך קצת זמן? אני מתה לדבר אתך. יש לך? יופי! לא, תודה, דווקא די נוח
לי על הספה. מה נשמע?
תשמעי, אני מוכרחה לספר לך. אתמול בערב, הייתי באיזו מסיבה שקוראים לה סילבסטר,
אני לא יודעת בדיוק למה. יש לזה איזשהו קשר עם סוף השנה, נדמה לי. מה לבשתי?
את שמלת הקטיפה האדומה, זאת עם הדקולטה על הגב. טוב אז
למד, אני חזירה? באמת שלא יכולתי להביא אותך. את מבינה, הבחור הזה שהלכתי איתו,
אני בקושי מכירה אותו, אז אני לא יכולה לומר לו סתם כך, שאני רוצה להביא את רינה.
בפעם הבאה, יהיה אחרת.
אז איפה אחזתי? כן, אז היה שם נורא שמח, שתו ורקדו והשתגעו והיה יופי. היה שם
איזה בחור אחד נדמה לי שהוא עתונאי או סתם אמן, אני תמיד רואה אותו לשבת בכסית
בצהרים. כזה די נחמד. אז הוא ישב שם בפינה, הרגשתי שהוא נורא מסתכל עלי, אז
עשיתי את עצמי שאני לא מרגישה, אבל כן הרגשתי. טוב. אז ככה, לא בכוונה, התיישבתי
לא רחוק ממנו ואמרתי אוף כמה שאני צמאה. ידעתי שהוא יתקרב. מה את חושבת? בטח

אוקזיון

קודם הוא ( )1059/44 מתפתל כנחש, חולק
לי פה ושם מחמאה, אומר שבעצם לא
איכפת לו שכתב למדור משום שתמיד אהב
לעשות ככל העולה על רוחו. בין שטוב
לו ובין שרע לו, הוא תמיד אופטימי,
מחפש את המשעשע. בכל= מקרר״ הוא דוזקא
לא פוחד מהעקיצות שלי. שאנסה ואראה.
אין לי כרגע כל חשק לעשות זאת. לגבי
דידי שיהיה משעשע, מבריק או משעמם, אחת
היא לי אני נמצאת כרגע בשלב האחרון
של האדישות, מעבידה על כן את הודעתי
לכל הנערות בשטח שאין שום נושא שבעולם
המסוגל להפתיעו. ההיפך הוא הנכון.
הוא בן ,22 אוהב שירה, בידור, תיאטרון,
ספורט ודייג תת־מימי. הוא נורא בחור
טוב, מסיים את מכתבו בפנייה נרגשת:
״נערה חביבה, אם ברצונך לזכות אי־פעם
בחוויה נדירה של דייג תת־מימי או בתיאור
נשגב של חוויה מרטיטה זו, נסי את מזלך
ואל תחמיצי את ההזדמנות.״
באמת, אל תחמיצי.

גערת השבוע

מה העגייכים?

מכסה שיכבה עבה של זיעה את מ צ חי...
אני פשוט מרגיש את עצמי נעלב, כשאני
מתכחש לדעותי עד לפני זמן מה על מדורך,
ומרגיש עצמי כנאלץ לשנורר אצלך כמה
מכתבים ממלאי הנערות במדורך
אין אונס, חביבי. אני, למשל, לא הייתי
תשה את עצמי נעלבת כלל אלמלא כתבת
לי. הייתי מתגברת איכשהו.
בניגוד לכל אלה הטוענים שהם נורא
חכמים בכל השטחים, אין הוא רוצה להופיע
באור כזה. הוא כבר פגש, אומר הוא, טיפוסים
כאלה המתיימרים להיות משכילים
ומה מתברר? הם לא. מה שהוא יכול להבטיח
לנערה שתאבה ..להתכתב אתו, אומר
הוא, הוא ״קורס קצר על הפטפוט והשפעתו
ההרסנית.״ זאת אני מאמינה לו דוזקא. כתבי
אליו והוא יספר לך מדוע הוא ירושלמי

היא ואי״דבטיין

להחליף ארן מספר מצומצם של מכתבים
כדי להשוזת את דעתן לדעתי, יש לי דעה
שלילית במקצת, ואסביר לך מדוע( .אין צורך,
לגבי דידי אינך חייב להתכתב עם בנות
אמידים דודקא) .בחלקן של הנערות האמידות
מפגינות בצורה בולטת את רגש העליונות
שלהן, או בלשין צברית יותר, מתהלכות עם
האף בעננים. .
״מתוך נסיוני שאינו עשיר במיוחד, נוכחתי
כי נערות אלה דין יותר מעשיות מאשר
רגשניות, קולן אינו מביע. כל רגש, ואני
מעז לומר כי מבחינה, רגשית. הן עדיין לא
הגיעו לבגרות. ייתכן וזהו שיפוט נוקשה
למדי, אך זוהי עובדה אמיתית ומצערת,. .
אוסיף מעט פרורים. על עצמי. אני בחור
רציני — אגב במאה העשרים אין זה פופולארי
ביותר — פשוט, כנה ואחראי מאד.
כדי להקל על מי שתנסה להוציא עלי מסקנות,
אומר בבטחון גמור בי אני בעל אופי
נוח מאד מאד. פרצופי, הייתי אומר, סטנדרטי
משובח. הופעתי הגברית די משכנ
ע ת ...על רצפת הריקודים אני בור גמור,
ואני מודה שכיום זה חסרון. זעקתי הראשונה
נפלטה בפתח־תקח־ה לפני 25 שנה.״

וגם השפם שלו, עיניו כחולות והוא רוצה
להתכתב אתכן. הוא כותב קצת בשגיאות,
משום שהוא רק 9שנים בארץ, אבל מי לא
תרצה לתקן שגיאות כתיב של צנחן בלונדי?

להיות ולבלות
אל תשאלו אותי מה ההבדל בין. שתי
חיילות אלה ( )1059/42 והשתיים המופיעות
לעיל. ככה זה. עליכם להשלים כמוני, ודי.
טוב, אז המכירים שלהן אומרים עליהן שהן
נורא נחמדות ומעניינות, הן אמנם בעלות
השכלה ,״אך גם יודעות ואוהבות לחיות
ולבלות.״ הן רוצות להכיר שני צעירים עד
גיל ,25 רציניים, בעלי השכלה, ואוהבים
לבלות ולכייף. מה אתם יודעים? עכשיו אני
נוכחת שאחת מהן היא רבט״יתי

פרצוף סטנדרטי משובח

שמענה מה שיש ל( ) 1059/43 לומר:
״על חלק מבנות האמידים אשר אצפה

מישהו חייב לומר ל חנ ה מ רון, כיום
הגברת רכטר, שתסרוקתה החלקה החדשה;
אינה הכי הולמת אותה. רבים היו רוצים
לראותה שוב בתסרוקתה הנערית רק־דנה
הראשי של בראזיליאנה, שהתארח בביתם
של אידקהואביבה, לא הופיע בשבוע
שעבר לכמה הצגות. הסתבר שכאשר
אין הוא שיכור, הוא משחק עם הילדים, או
הולך עם אביבה למועדון התיאטרון. למועדון׳
בעצם, הוא מגיע גם כשהוא שיכור.
במסיבה מסויימת, בה היתה אביבה במצב־רוח
מרומם ביותר, ניגשה אל עתונאי, חרכה
את לחיו בסיגריה בוערת אם להאמין
לכתבת ומבקרת הדיילי אקספרס, נ נ סי
ס פיין, הרי תחביבו האחרון של דני קיי,
הוא להעיר את מכרותיו בשלוש בלילה,
ולשיר באזניהן שירי אהבה ישראליים. אינני
יכולה לתאר לעצמי סיוט גדול מזה
רכקה׳ ל ה הדיילת, זו שהיתה פעם בצ׳יז־באטרון,
והאחראית לכמה משיריו הישראליים
של דני קיי, אותם לימדה אותו בטיסתו
חזרה, מספרת לי כי צו האופנה בניו־יורק
הוא גרבי ניילון אפורות מרכלים בעיר
שאריק לביא מתכונן לפתוח לעצמו מאורה
שתיקרא בשם מאורת הלביא. אני סקרנית
לשמוע אותו שואג שם.

שהוא התקרב! הוא שאל אותי אני יכול להביא לך משהו לשתות? ואני אמרתי כן תודה
רבה והוא הביא לי. אז הוא שאל אותי מה שמי ואני אמרתי לו, ואז דיברנו על כל מינו
דברים, על אמנות וזה הוא אמר לי נורא ברצינות, שאם ארשום את כל המחשבות שלי,
אוכל למלא ספר. אמרתי לו שטויות! אז הוא אמר לא באמת, כל החתיכות כאן נורא
טפשות. זה די נכון, בעצם.
אחר־כך התחלנו לרקוד והיה בדיוק סאנגו ורקדנו צ׳יק־טו־צ׳יק, והוא אמר לי איפה
היית כל הזמן, ואני אמרתי לו. תשמעי! זה היה עצום. זה לא סתם בחור את מבינה, זה
אחד כזה מכסית. עכשיו בטח אוכל לגשת לשם כל פעם ובכלל להיכנס לעניינים. אני אקח
גם אותך אם את רוצה, טוב?
אז איפה אחזתי? כן, הוא אמר עוד המון דברים, שאני חתיכה טובה וזה, ושאבוא לראות
את אלבום הציורים הסיניים שיש לו שם בחדר, הוא אמר שזה נורא מעניין בכלל אני
מתה כבר שיהיה מחר. אני נפגשת אתו. אוף אני נורא עייפה! מאתמול. זה היה ערל
אני אומרת לך, בומבה. הבחור הזה שהלכתי אתו נורא כעס, אבל אני מצפצפת עליו. מה,
אני נשואה לו? השני ליחיד, אותי הביתה. הוא קצת ניסה דווקא, אבל פתאום עבר השכן
שלנו בחדר המדרגות.
מה שמו? איי! לא שאלתי אותו!

0 8251פ£3
ראטז־הווגזסרה \זציג
א חוזגז ס ר\זו\זזו דשה
מאת סופרנו המיוחד
בתהלוכה חגיגית צעדה אתמול הממשלה
לבית־הנשיא, כדי להציג את
עצמה. בראש צעדה תזמורת צה״ל,
שניגנה אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה.
מר דויד בן־גוריון צעד בצד המור, ואילו
השרים ברזילי ורוזן קראו את הקצב,
כשהאחד צועק •שמאל״ והשני ״ימין״.
הנשיא קיבל בברכה את פני הבאים.
ראשון הציג ראש־הממשלה את הגב׳
גולדה מאיר. כשאמר מרבן־גוריון :״זוהי
שרת־החוץ החדשה -,חייך הנשיא באדיבות
ואפר :״אכן, דומני שראיתי פעם
את פניך, אם זכרוני אינו מטעני.״
בד,תערבבו בין האורחים, נתקל הנשיא
במר בנטוב .״ומי אדוני?״ שאל בנימוס.
״אני שר הפיתוח החדש,״ השיב מר
בנטוב .״אהד״״ אמר הנשיא .״אני
מקווה שהתפקיד החדש יתאים לך. לבטח
יש לך נסיון כלשהו בעניני ביטוח.״
בשוחחו קצרות עם מר לוי אשכול,
התעניין הנשיא לדעת במה עסק השר
לפני שקיבל על עצמו את התפקיד החדש.
הוא איחל לו שיצליח בתפקיד שר־האוצר,
כפי שהצליח בלי ספק בתפקידיו
הקודמים.
הנשיא נפרד מאורחיו בנאום קצר .״אני
שמח לראות כאן פנים חדשות כה רבות,״
אמר .״אני סבור כי תופעה חיובית היא
כשהממשלה מתחלפת מעת לעת, כדי
לפנות מקום לכוחות חדשים. זריקה זו
של דם חדש ורענן בעורקי הממשלה בלי
ספק תביא תועלת רבה לניהול הענינים
להבא.״
אחרי הטכס צעדה הממשלה החושה
ברחובות הבירה, ונתקבלה בכמה מקומות
בתשואות חמות. שר החינוך הביע
באוזני סופרנו את דעתי שהיה זה מעמד

חינוכי מאד.

סוזמנים משתתפים. אחד הקוראים הסטחתפים בעמוד זח
טבוע בפרס טל 10ל״יי. הזונ ה הטבוע, מטה טליתמן, יחלוס

כלום.
אם תמצא באמצע מאמר
קטע מודפס באותיות כאלה,
אתה תהיה נאלץ לקרוא אותו
מן המילה הראשונה ועד האחרונה,
אפילו אם לא יכיל
אלא את ההודעה כי אתמול
נפתח בית-התרבות על־שם
חיים יענקלביץ בגבעת-
חיימוביץ במעמד שרים ואג־שי-ציבור.
קטע
ז ה מכ יל בדיחה עצומה .
אילו מצאת בעחון קטע כזה, המודפס
באותיות זעירות וצפופות, יתכז שלא
חיתה עינד רוצה לקרוא אותו. אבל עתה
התחלת לקרוא קטע זה, למרות שהאותיות
קטנות, מחור מחשבה שיש בו
בדיחה. זוחי הסיבה היחידה שאתר,
עדיין קורא בו. אולם נכונה לד אכזבה.
הבדיחה איננה. ממילא לא חיתה כל־בד
טובה. כד שאין לד מה להצטער.

ישנה
נם טיטה
עתיקה ונדוטה מאד
להדפיס את החומר בצורה
נזטונעת לגמרי. אתה תקרא את זה
אפילו כתובות כאן אן ורק
טטויות במיץ עגבניות.
מר, לעטות? כך

בקיצור, אתה רואה שאתה עבד לעיניך.
הן מובילות אותך לאן שחרצינה.
ולעמים קרובות לקראת
אכז

חער1ת=שול״ס
עתונאי צרפת דרשו את הסגרת מלךהגרוטאות כדי לשמיר על
המשךהידידות בין ישראל וצ רפ ת...

השארה ההיסטורית

...כ קי צו ר: רצונכם כ ב רז ל, תנו ג רו טאה.

מכיירא עמיקתא לאיגרא רמא.
חשק הנזטנזר)

יעל שיפר, חדרה
אופיום להמונים.
זהו צעיר בעל מעוף, חובק עלמות.
(ידיעות אחרונות)
דויד שורץ, טבריה
בלי כנפיים, בבקשת
שהודה לי במלים נרגשות אם כי
רוחו לא היתד, כה טובה עליו כי
רוחו( .חדטות הספורט)
מרדכי דן, תל-אביב
לכל הרוחות!
קניתי כרטיסים לקולנוע תל־אביב
להצגה שניה ונכנסנו לחדר ההמתה.

(הארץ)
זהבה הלברג, רעננה
מתים משעמום, מה?

שירות השידור הודיע כי עם הפעלת המשדר החדש יגיעו שידורי
ישראל עד רוסיה ואמריקה...

הסוס הטרויאני

קאפיטליסם

לאור המצב הירוד ביחסים הבינגושיים במרחב, מציע בולגנין עריכת

ועידת פיסגה

בבית־הספר התיכון היה לנו ארגון בשם ״המפלצת הירוקה״ ,מיסודם של כמד,
תלמידים ותיקים, ששם לו למטרד, לדאוג לפרנסתם של תושבי העיר, ביחוד של
הזגגים והנגרים. משום פר. לא הכיר בארגון הנ״ל מנהל בית־הספר, וכנקמה זכה
לכינוי ״הדרקון השחור״ .פעם החליט הדרקון לחסל את המפלצת וערך לה משפט
פנימי.
הוא מינה אחד התלמידים כנשיא בית־המשפט, והביא סידרה אימתנית של הוכחות
ועדויות מרשיעות. עכשיו, הוא חשב, תקבל המפלצת את מכת־המודת. איזה אכזבה!
השופט פסק, חברי הארגון בסך הכל קנס של שילינג כל אחד לטובת הקרן־הקיימת.
כי השופט עצמו לא היד, אחר מאשר נשיא ״המפלצת הירוקה״.
דויד דגן, טבריה

מובהק.

להפסיק בקריאה כי העין שדן, כטהיא
רואה קטע כזה המכיל מלים מובלטות,
מכריחה אותן לקרוא אותו עד הסח?
חסר — אפילו תדע היטב שאין בו

המורה להיסטוריה היה נורא טוב. כלומר, הוא היד, נורא — וטוב היד, להיות
רחוק ממנו. והוא אהב לשאול שאלות, שרק פתי מספר ידעו לענות תשובות
כהלכה, וגם אלה לא תמיד. לכן נורא התפלאנו באשר גילה הרימה במרץ אצבע,
בשעה שאחת־אחת נפלו מידים ״היודעות תמיד״ ,מחוסר ידיעה. וגילה היא דווקא
לא הכי מבינה בהיססוריה.
כשהתבוסה היתר. כמעם כללית, פנה המורה אל גילה וקרא :״נוז״
צייצה גילה :״המורה, אפשר לצאת החוצה?״

טעות לעולם צודקת

בכל
אל תקרא חלאה!!!
הקטע הזה אין טוס דכר מעניין,
ואתה יכול בהחלט לפסוח עליו, א ס
יש לד אופי ! אבל אני מוכנה להתערב
אתו שלא תוכל פשוס פנים

ב ע רי כ ת לילי גלילי

סאנדית ס ת־ מ ספר העברי

ת אוו הלעינים

עכשיו ברור למה מנסות שתי ארצות אלה לכרוח
לירח.

במשפט ד״ר שלום טען פרקליטו מיכה כספי כי לבעל מותר להכותאת

אשתו...

זח נקרא לחיות בדרבישל וש?

נחש ס, חופיע פתאוס

חס שיר״נן

״אוי א ונזר לך אלי. גאה היהה הההיבה הטאוהה ביו הר טואוי ראיהי
בחייה טולי. היא הלבה טה ט?ביה גבזהיה, זהפווזלה טולה היהה בל כך
הרזסה טליה, טולא הייה אריך טוזוז רוזיזך. לוזטלה, זה הלך אאלה
בבה אהר־בך, אהרי פואהה גזוזר א ה הרז״ה הטווהי טווווהל ההפו־בווו
ה ביסטו טר יווז טווי, גטו להחלסה הסרזוזה־הזץ זוסיה לסבל ההה
אה ההיכזהיה לפולוטוה החורטויגז טול --״

מדריכה חמודה, שמה הדסה,
על מיטב כוחותיה לא חסה.
ללמד אהכת
המולדת בלכד -
בעצמה לאמריקה טסה.

״טוזלה, הבהיוזי לי טולא הגידי הילה טל זה לאך אהד. הפוזה לא
וטיה טוזה יגיט אליה. הבזסר הההבלהי ברטויהה ההטובזרזה. א ה יזדטה
בהה טוההה הההילה לסבל ההראטוזך להזרטזד טזלזטו־האזה־זחהיטויה
ובוז זאה יזרטה במוביל הה זה. טבטויז, טה בל הכה\< פויטו לה בבוס,
היא הזבל בהה לההזה לה איזה חה\ .אוי ב הו ה טויפו לה להה וה
חהטוה אלהיה איטו היז טוה בההיבה הזאה. אהטור היה הפוזה להפוהגט.
לא היה אהילז הסוה במוביל

מיכה אשכנזי,

״אה הסאיך ה הור\ ה ה הזרב\ הזה הזטוב טוהזא יבזל לאאה להההזהז
לו טוה טה בל ה בוו ה זלהטואיר לי לבהוב א ה כל היז הויה זהרז״היה
הההורבויה פולו טר אור הבוסר, הוא הזטה הטוה הרה זאוי הבסמו
טוהטזוב אוהי טרטויז וזהוי טואוי רואה לגהור א ה הרו״ היה האלה טר
מויגיט הז ה\ לבסר א ה ההטוהרוה --י י

מושב מסלו

על שופט כדורגל הוגד
כי שתה כדבעי יום אחד.
אחר־כך במשחק
״הנדס!״ כלי הרן? שרק -
בי נקלע לתחרות כדור־יד.
מו סקה. קרי ת חיים