גליון 1060 מתאריך 22 בינואר 1958

מספר 1009

א, שבט תשי״ח22.1.1958 ,

שנה

המחיר 500פרוטה

נאוש הגוור

שר חגיו

אשיו השופטים

אירופה ביסודיות. אם ממשלת ישראל תנסה
להתחמק מחובה זו, יש לפנות אל יהדות
העולם שהיא תרכיב את הועדה, ואז חוששני
בי הצמרת הנוכחית של ישראל תופיע בנאשמת
בפני בם דעת הקהל העולמית.
אליהו מירקינד, חיפה

תמיד התיקע אותו מסמר אחרון באמצעות
קול ישראל. אני מציע לתקוע את המסמר
האחרון בארונה של התחנה הערבית של קול
ישראל, כדי לחסיד טסמרות שמשתמשת בהם
תחנה ז 1בשפע. המסמרים נחוצים לבניו.
זוהר חלאק, נצרת

אחרי שקראתי כל בד הרבה עתונים, והאזנתי
לשידורי קול ישראל בענייז זה, אני
בבר לגמרי מבולבלת. מה קרה בעצם בבית-
המשפט העליון?
גאולה ויינטרוב, תל־אביב
תיאור מפורט, ראה בעמודים הבאים.

בני-בדבים

דברים קילשונב
סיפורה של הנבות פני גוטסמן על התנהגותו
של בעלה שחרג מהמקובל בקנאתו
לה ותקע קילשון בגבה והעולם הזה ,)1059
מוכיח מה רבה הסכנה בהשמעת דברים
קילושנם
נ. טפר, תל־אביב
מי זה טוען כי המתח החלוצי החקלאי
בקרב אזרחי המדינה ירד?
סגולה כהן, תל־אביב

ארץ מקלט

י ;!-שבוע ניתנה למערכת חעולס. הזה מחמאה
שרק מעטים העתונים בעולם שזכו לה.
באולם הביסה .,בתל־אביב התכנסו רוב
חברי ממשלת• יע^ראל בהנהגתו האישית של
ראש־ד,ממשלה, יתד עם שימנה וסולתה של
צמרת המשטר המפלגתי, מזכיר מפא״י, האישי
׳ ההסתדרות.. ,מפקדי המשטרה ומנגנון-
החושך בתוספת׳ רבים ממלזזכי־פינכתם,־ ב־שנעמד
ציבורי רב־רושם שונותה לו מטרה
־אחת ויחידה: לערוך הפגנה׳נגד העולם הזה.
בימי הזמין אישית את חברי הממשלה
להצגך, זו, שהועמדה לפניהם כמעמד רשמי
מחייב. מי יודע מה יקרה לנציגי מפ״ם
והדתיים על העדרם?
במרכז המעמד עמד מחזה, שאף לאיש מן
הנוכחים לא היה לו ספק על כודנת כותבו
ושולחיו — הסתה. גלוייה ובלתיימוסודית
למעשי אלימות נגד עורכי עתון זה. לדעת
כל המבקרים הידועים, רמתו של מחזה זה
מתחת לאפס. אך מדי פעם פרצו הנוכחים,
בהדרכת קלאקה מאורגנת, במחיאות־בפיים
רשמיות גם באמצע ההצגה, כאשר דובר
ברורות על הצורך לשבור את ידינו, לרוצץ
את ראשינו, לשבור את עצמותינו, וכו׳,
ראש־הממשלה, שישב בשורה הראשונה,
דאג לכך שהגבתו האישית לא תישאר סמויה.
תוך כדי שכיבה־למחצה בכסאו, הרים את
ידיו מעל לראשו ומחא כף לעיני נאמניו.

איני סבור כי היתה אי־פעם בארץ הפגנה
אדירה כזאת של השלטון, על כל שלוחותיו,
נגד גורם ציבורי כלשהו. העובדה שהפעם
אין המדובר אפילו במפלגה יריבה או סיעה
בכנסת, ואף לא בארגון־המונים או בצבא
פרטי, אלא בקומץ אנש־ם חסרי כל עורף
ציבורי מאורגן, אף מוסיפה משקל לחזיון
יחיד־במינו זה.
ראש־הממשלה כבר הואיל בטובו כמה
פעמים להשמיץ אותי ואת חברי מעל במת
הכנסת. פיקודיו כבר שברו לי פעם את שתי
ידי, בנסיבות חיצוניות הדומות עד להפליא
לאלה המתוארות עתה במחזה. מנגנון־החושך
כבר חפף את אחד מכתבינו. העתונות הרשמית,
בתוספת תחנת־ד,שידור של מפא״י, התגייסה
כבר כמה פעמים נגדנו במערכת־הסתה
מאורגנת וטוטאלית.
אולם מה שקורה עתה הוא יותר מזה. זו
הפעם הראשונה מפגינה הצמרת הקיימת
קבל עם ועדה שהיא רואה בעתון זה את
האוייב העיקרי שלה בארץ, שהיא פוחדת מפניו
יותר מאשר מפני כל המפלגות, כל המחתרות
וכל הארגונים גם יחד.
המעמד החגיגי לכבוד מחזה זה, שמרבית
עתוגות ישראל התקוממה נגד מגמותיו הרודניות
והטרוריסטיות, הוא רק גולת הכותרת.
יש להוסיף עליה את העובדה שראש־הממשלה
הפיל ממשלה והרכיבה מחדש מתוך
מגמה יחידה לחוקק חוק־עתונות שיאפשר
לסגור עתון זה (שהרי אין הוא
מעוניין לסגור את הארץ או את מעריב);

אינני מבי! מדוע מתחמקת משטרת ישראל
מהסגרתו. של משתף הפעולה עם הנאצים,
יוסף יואנוביצ׳י (העולם הוה ).1059 ליר
הצרפתים. אם אמנם המצב המשפטי בישראל
איננו מאפשר הסגרה, בהיעדר אמנת הסנרה
ביז שתי המרינות, מדוע איו המדינה תובעת
לדיז את האיש לפי החוק לעשיי-ת דיו בנאצים
ועון ריהם? צחוק הגורל הוא שדווקא
במדינת ישראל נמצא מקלם למשתפי הפעולה
עם הנאצים.
בריר טובים; י ירושלים

׳שחיים, כהן. מעבד חוק חדש שמגמתו היא
לשלול מחברי וממני את הזכות לערוך עתון.
ואילו השבוע. ,עם סיום משפט קסטנר, ביקש -
חיים כהן (ללא הצלחה) להפעיל סעיף נשכח
של החוק, המאפשר לאסור על אדם לכתוב
,ולפרסם מאמרים• אם היה ספק שהכוונה
היתיח ליצור תקדים נגדנו, הרי בא ז׳רוסלס
פוסט למחרת. פסקיהדין דופיזר ספק-.זד, ב חכה נצא במחול.

5מאמר ראשי׳.-,
׳.״ התפלצתי י למקרא הידיעה שבחג העשור
ידרבנו-את הקהל לרקוד רקודים סלונייס י־הבה
נהיה; צנועים>! .מנט השתדלנו במשך
שבע שנים ארוכות לגלות את האמת ׳,להוקיע ׳חוצות הערים. איר יתכן. שחג העיבור, ,יהחנ
רהראוטי שאופשר בדמם של רבבות׳ צעירים
את־ השחיתות׳.במוסדות.,הציבור, למתוח ביי
קורת על גדולי המשטר, לחשוף את הפעילות
האפלה של מנגנוני־החושך ולהתריע נגד
הדיקטטורה הזוחלת בארץ• השקענו בכך
..את מיטב כוחנו הדל. .אך אינני חושב שמא־מציגו׳
הספיקו.
על כן אינני.בטוח שאנו זכאים באמת לכלי
הכבוד הזד, אשר יריבינו שופעים עלינו עתה.
אולם נשתדל להיות ראויים לו.

בסופו של דבר, זוהי גם מחמאה לך, הקורא
היקר של עתון זה.
מדוע בכל זאת רואה צמרת זו צורך בהסחת
דעת־הקהל? מדוע היא סבורה שיש
הכרח לערער את אמונך בנו, לפני הנקיטה
בצעדים מסוג זה? מדוע היה צורך בהפגנה
השבוע, ובמסע־התעמולה האדיר של קול
ישראל לכבוד יצירה חלושה זו של המחזנות
הישראלית?
הסיבה היא פשוטה: גם נושאי הדיקטטורה
המוסווית אינם מעיזים לעשות דבר שיקומם
אותך, האזרח הישראלי. אין הם מעיזים להפעיל
את שיטות ד,ג.פ.או. נגד עתון שאתה,
הקורא, מאמין בכנותו, במסירותו ובטוהר
מטרותיו. הם פוחדים, פשוטו כמשמעו, מפני
התוצאות האפשריות של זעמך.
כל עוד קיים חשש זה מפני הכוח האדיר
הגלום בציבור ההגון בארץ ובחוץ־לארץ, לא
ירד המסך על חרות־האדם בישראל, ולא
יכבה האור במגדלור העולם הזה.
מכתבים פפק־הדין
השופטים העליונים, שנתנו את פסק-הדין
הסופי בפרשת קסטנר, אמרו דבר אחד שנדבה
לונדוני: כאז תפקידה של ההיסטוריה
יקבוע את פסק-הדיז. אתם, ועוד לוחמים
בטוכם, ניסיתם לאלץ את דעת הקהל לפסוק
את דינה בפרשה זו עתה. אפשר רק להעריך

את אומידלבכם? ,א את תבונתכם. כי את
ההיסטוריה אי־אפשר?זרז. ובוודאי קא כאשר
השלטוז עושה את הכל כרי שלא תזורז.
דויד שחם, תל־אביב
לא נותרה ברירה אלא?הקים ועדת חקירה
ציבורית, אשר יוטל עליה לברר את שואת

׳.המונח. בג״סיבים•׳ השתקע בעתונוח העבריה,
יא־ .מכתיר. בעגונכם כל נוגב יגובו-
ניירת (העולם, ,:זזה ;)1058 הרשוני לשאול באיזו
משירת מינימום ובמיה לפחות׳צריכה
לוגיות ההכנסה החודשית ׳.של האב, כרי שרב?
יהפך מגנב פשוט לבויטובים?
אליך מ|ך־ץ ז.יפה

צליחת הדאמנש
נסיונגי שיל השה עמנואל פינס לצלוח
בעוגה 1את תעלת לה־מאנש נראה לי לועו
למדי.יתכן והוא עור לא היה באירופה, אבל
אני חוזר עכשיו מיעט׳ .התחזית שלי: תעלת
לה-מאנש; איננה מפרץ ן זי׳פה.
שמעון פלאי, היפה
סציל־מיהם שיל חוצי הלה־מאנש בבל השנים
ניבחר.,י ידעת בי כמעט׳ כל השחיינים
למד־קים ארוכים, ובמיוחד השחיינים׳ממצריים.
הם בריאי־בשר ורחבי-אברים. כיצד
מתכונז פינס לצלוח את הלה־טאנש עם י נוף
רזה: לילד?.
י. קדיש, תל־אב-ב
לא כל־כך אלא כך (יאה תמונה תמסרו י לעמנואל פינס: שיצלח ויצליח!
אריה הלפרין,־ תל־אביב

קרא די גוי

קראתי את המאמר ,.קוראים לי ׳:יי
(העולם ־הזה )1057 וממש נתרתחתי. דבריה
יצל הנוצריה הנקה :״אנחנו מודרניים, לא
נהזור למנהגים יצל ימי הביניים״ הרתיהוניי
במיוהד. מה פירוש ימי הביניים? אני סבור
שאי: טעם לעמוד בפירוט מה ערכה המוסר־וההיגייני
של המילה. אם אוהבת הנקה את
בעלה בחור בעל, עליה להסכים לכל חוקיה
האלמנטריים של היהדות. ואם לא, הרי שי.כולה
היא לחזור לארץ ממנה באה.
א. אורי, תל־אביב

הצמרת שהתכנסה באולם הבימה, חבורת
ה״פרומיננטים״ של המשטר המפלגתי, הזדהתה
השבוע בגלוי עם שני אישים: עם ישראל
רודולף קסטנר, האיש שהציל לדעת חמשה
שופטים עליונים פושע־מלחמד. נאצי גדול
בנסיבות מחרידות, האיש שיסמל לעד את
שיתוף־ד,פעולה, עם האויב• אין זה מקרה
גם שסביב אולם הבימה ובתוכו שוטטו
עשרות בלשים ואנשי מנגנון החושך, ממש
כשם ששמרו סביב אולם בית״המשפט בשעת
מתן פסק־הדין.
האיש השני שאתו הזדהתה הצמרת אינה
אלא נמושה רוחנית כמו יגאל מוסינזון,
אדם שגם בעיני שותפיו מגלם התנוונות
מוסרית קיצונית.
אם אלה שתי הרגליים אשר הצמרת המפלגתית
בוחרת לעמוד עליהן עתה — יבושם
לה• אמור לי מי ידידיך, ואגיד לך מי אתה.

אנו •צני חברים במראר, הקוראים את
עתונכם המפואר, מאמינים למאמריו וסומכים
עליו. אנו שני חברים, מבלים את רוב הזמו
ביחד, קוראים, בותבים, מחפשים לחיות וברור
השם מצליחים לחיות בכבוד.
ברניל, קיבלנו בשמחה את גליו! העולם
הוה ,1057 והתחלנו לקרוא בו ולחפש פולי־טיקות
שונות במדינות שונות. התחלנו להעביר
עמודים עד שהגענו לסיפור ״עשרים
ושלושה חתנים לכלה אחת ״.אמנם הסיפור
דומה לסיפורי הגנב האמריקאי ארסי! לובי!.
קראנו בסיפור על 23 האנשים שהיו מוכנים
לשרוף, לירות ולשבת במעצר בגלל היפה־פיה
סוהאם, שהם בני טובים, הם מתבטלים
מעבודה ונוהגים כנוהג זוערו (פרחחים).
בני טובים? הכר נכו! להתקיף את האבים
והמשפחות שלנו אשר לא מניע להם? תבקרו
אותנו ותמצאו שאנו ובני משפחותינו
אנשים ישרים. מתבטלים מעבודה? אנו עובדים
ומתפרנסים כי אף בן־אדם לא יבול
לחיות בלי עבודה ובמיוחד אנחנו.
נבוז שנעצר! ?3אנשים בקשר ליפהפיה
סוהאם, אולם לא כולם רצו להיות, התנים
לכלה. ביניהם היו גם כמה נשואים ואבית
לילדים. ביז אלה היו אבות ובניהם, ואיר
יתב; שאב ובנו היו נלחמים כדי להתחתן
עם ־־יפחפיה ים והאם?
אליאס דייב תלחמי. ,
,נעים ;!בדד, ג׳וייס, י־ מראו

שחיין כינס
וצעירות, יהפר לחג נלוז? תהיה זו תמונה
יפה להעלות את זכרם של אלה ברקודי מסבו,
צ׳ה־צ׳ה־צ׳ה ורוקנ׳רול. האם נשלים עם
זה? הניתן למספר אנשים להרוס את צביונו
הלאומי של החג?
יצחק א ,.חיפה

אדישות הציבור

התאכזבתי מאור כשקראתי את מאמר העורר
חארא קירי (העולם הזה ו .) 105 אם
אמנם החופים של היהודים עצמם הוא בסכנה,
מה עם חופש המיעוט הערבי? קיימות כנראה
שתי אפשרויות. הראשונה: אדישות עצומה
רובצת על הצבור היהודי ער כדי כר שהפכו
להיות לא איכפתניקים מבחינה מוסרית:
והאפשרות השניה היא הקלות בה
אפשר לטמטם את דעת הקהל היהודי, ולבצע
כל מיני מזימות בהסוואת ״בטחה המדינה״,
שהוכחה כהסוואה המשכנעת והמוצלחת ביותר
אפילו לגבי התעללות השלטונות ביהודים,
ולא רק לנבי ערבים.
נוכחתי כי הדמוקרטיה הישראלית מפותחת
מבחינה פורמלית בלבד, ועל הצבור
הישראלי לא לתת לפורמליות זו להשלותו.
לעומת פורמליות זו דומני׳ שזכור לכולנו
בי בירדן המפגרת והפרימיטיבית הצליחה
דעת הציור למנוע הצטרפות לברית־בנדאר
על־ידי הפגנות רחוב.
אל-אס מועמר, ירושלים
בשהלאים נשיא מצרים את תעלת סואץ,
תקע קריין קול ישראל בערבית את המסמר
האחרון בארונה של מצרים. כשנחתם הסכם
הסולידריות הערבית, בתקופת הממשלה הלאומית
של ירדן, מיהר קול ישראל לתקוע
גם את המסמר האחרון בארונה של ירדו.
בשנחנלה הקשר. האמריקאי לסינור השלטון
בסוריה, מי לא יתקע אח המסמר האחרון
בארונה של סוריה?
מסתבר מזה שהפטיש המערבי הזה הוא

באחד העתונים היומיים התפרסטה ידיעד,
באילו לדי בית הספר בנוף־ים שלמדו יחד
עם הילד בונדן סביצקי, עליו כתבתם שעזב
את בית־הספר בנלל שקראו לו גוי, מכחישים
את הדבר. גם הטורה טוענת שלא היו דברים
מעולם. אולם היכן היתה מורה זו
קודם לבז? מדוע לא מיהרה כל כד לפעול
כאיצר ראתה שבמשר יצלושה חדשים לא בא
בונד! לבית־הספר? אז לא היה איכפת לה
דבר. ואפילו לא באה לבקר בביתו של
סביצקי ולשאול מדוע לא בא בנו לבית־הספר.
פ. ד ,.נוף־-ים, מעברה

שיד כיסדפיב
לי בי־דוד. יליד הארץ, הנמצא בנכר
למעלה ם־סס שנה ונר היום בעיר אורא:
(אינ׳יריה) .צנפשו נכספה לעלות ולהשתקע
בישראל, ומטעמים כלכליים אין ביכולתו להגשים
את שאיפתו. את כיסופיו לאריו
מולדתו הוא מבטא ביצירו, ששלחו אלי על
מנה לפרסמו באחד מעתוני הארץ. אני
סבור שעתונכם הנכבד הוא הבמה לביטויו
יצל בעל היציר, העורג לשוב אל צור מחצבתו.
אבקשכם לפרסמו בעתונכם שרכיצ קהל
רב •צל קוראים בתפוצות׳ לרבות אלנ׳יריה.
עו״ד שלמה מאמאן, טבריה
העולם הזד, שמח להיענות לבקשתו טל
בן למשפחת רבנים צפתית עתיקה ולפרסם
את שירו של שלמה סאסאן, יליד טבריה
הנמצא באוראן שבאלג׳יר:
שאלתי ובקשתי אלוהי הקשיבה
לארץ ילדותי וחמדתי אותי השיבה.
מתון מדבר הגויים שאני נא וגאלני
הלא תשים קץ לגלות׳ ותחלימני.
מאוד לארץ הצבי נפשי השתוקקה
אנא חיש מתר הצילה נפשי מכל מצוקה.
מלא חפצי עד אשר אדמת הקודש אשקה
אז אהיה בן חורין במדינתנו החזקה
נדבות י פי אשלם ותהי אחריתי מתוקה.
העולם יחזה 1060

3ר 1ם יונטי

ך* אוייב הזר פלש לישראל ועלה על
1 1תל־אביב. המערכה נראית למנהיגים
כאבודה. אוניה בודדת עוגנת מול מל־אביב,
מוכנה להוביל אלף איש לחוף מבטחים. מי
יעלה עליה?
י השופט העליון שמעון אגרנט, בנסחו את
פסק־הדין של הרוב במשפט קסטנר, חזר
השבוע על מושג חדש, שהופיע לראשונה
בדו״ח של קסטנר. הוא דיבר על ה״פרומי־ננסים״
.במובנה הלאטיני המקורי, פירוש
המילה: אנשים בולטים, המזדקרים לעין בשל
היותם גדולים ונישאים מעל לאחרים. במובנה
החדש, כוונת המילה לעסקני הציבור,
שזכותם להינצל גם כשציבורם מובל לטבח.
אם נקבל הגדרה זו כהלכה לאומית חדשה,
הרי שמוטל עלינו להסיק מכך מיד מסקנות
ברורות. ישראל אינה קהילה, אלא מסגרת
ממלכתית. יש להסדיר באופן ממלכתי גם
את זכויות ה״פרומיננטים״.

סרומיננטים משואת ארץ־ישראל.

ך ימי ילדותנו קראנו ספרים מרתקים
על אסונות בים. סיפור אחרי סיפור
החדיר להכרתנו מוסר שהכתיב חוק בל־יעבור:
שתמיד מורידים לסירות־ההצלה בראש
וראשונה את הנשים והילדים, וכי תמיד
יורד אחרון רב־החובל.

ואם אין די מקום כפירות, ה
קכרניט הוא הנשאר על הסיפון,
ויורד עמו למצולות.
פסק־הדין של הרוב בבית־המשפט העליון
קובע מוסר אחר. יתכן כי פרט זה, יותר
מכל פרט אחר בפסק־הדץ הארוך, מבליט
את האמת הפשוטה: שפרשת־קסטנר אילצה
את השופטים לדון בעל כורחם בשאלת־יסוד
של השקפת־עולם ותסיסה מוסרית. וכאשר

היהודי, שהשופט זילכרג, ממש
כמו השופט הלוי, הוא אדם כעל
הכרה דתית עמוקה.

** י שמדכר על זכותם של פרומיננטים
להיות ניצולים לבדם ביום שואה, סופו
להגיע בהכרה גם לצד השני של אותו מטבע.
מול הפרומיננטים עומדים אותם שאינם פרו־מיננטים,
ושחייהם חשובים על כן פחות• מול
הגבאים של הגטו, שמקומם שמור ברכבת
האחרונה, עומדים המוני הגטו, הנשארים
לבדם מול המשמיד.

מי שמדכר על פרומיננטים,
מוכרח לדכר גם על אכק־אדם.
וכך הגיעו השופטים אולשן, חשין ואגרנט
לקביעה המדהימה כי יהודי הונגריה, מאות
אלפי בני־אדם אלה, אנשים שנבראו בצלם,

למי, אם כן, שמור המקום כאד
ניה האחרונה מתל־אכיב? מי
יינצל ראשון -מזכיר תא פועלי
המחט של מפא״י כקרית־גת -
או מנהלת סניף ויצ״ו כהדרה?
למי יורשה לעלות ראשון על בכש
האוניה -לשחקן הכימה או למפקח
הכללי של משטרת ישראל?

אילו פירסמה המנהיגות את דבר הסכנה,
יתכן שרבים יכלו לברוח מן הערים אל
השדה הפתוח ולהינצל. בעלי סירות־מנוע
יכלו לצאת לים, אלפי ילדים ונשים יכלו
להיכנס למנהרות.
אין זה מצב דמיוני לגמרי. משהו דומה
למדי כבר קרה פעם בארץ זו. בשנת 1942
כבש המרשל הגרמני ארוזין רומל את
טוברוק והגיע לקו אל-עלאמיין. למצביאים
רבים, וגם למנהיגי הישוב, היה נדמה כי
המרחב בולו ייכבש, וכי ארץ־ישראל תיפול
לידי המרשל הגרמני כתפוח בשל.
אז הוכן הפלמ״ח, כדי להילחם ולשפוך
את דמו מאחורי קווי הגרמנים בארץ־ישראל.
ואז הוכנו גם מטוסים כדי להציל, ברגע
האחרון, את מנהיגי הישוב.

לולא אזל הכנזין של הגרמנים
כמדכר המערכי, ולולא עמדו ה־כריטים
כעוז־רוח עקשני כקו אל־עלאמיין
-יתכן כי היתה צפה
עתה, כמשפט־דיכה כארגנטינה
או כפורטדריקו, כעית הצלת ח־

יתכן כי שיתוף־הפעולה לא היה
אפשרי ללא שיתוף זה של המה־שכה
— הפאשיזם של מחנה-
הריכוז מול הפאשיזם הרוחני של
אותם גכאי הגטו.

יתוף״הכעולה דומה להידרדרות:
^יקשה מאד לעצור בעדו אחרי שהחל.
מי שמתחיל בשיתוף־פעולה מת ך ׳.וז:ר,
הנראית לו כרצוייה מבחינה ציטרית, כמו
למען הצלת הפרומיננטים, סופו׳ להתגלגל
לשיתוף־פעולה על רקע אחר לגמרי. ומי
שאינו מבין — או אינו רוצה להבין —
השתלשלות זו, אינו יכול להסביר גם את
התופעה האחת שעליה הסכימו כל חמשת
השופטים של בית־המשפט העליון.

מדוע הציל ישראל רודולף קסטנר
את פושע־המלחמה, אלוף־ הס. ם.
קורט בכר?

הבעיה היא מסובכת מאד. אל נזלזל בה.
בישראל ישנם ״פרומיננטים״ רבים — עסקני
מפלגות, פעילי מגביות, ראשי מוסדות,
חברי מנגנון, עורכי עתוני החצר, משוררים
וסופרים מטעם. לא כולם שחיים. יש יותר-
פרומיננטים ופחות־פרומיננטים. ולא לכולם
אותה הזכות להינצל בימי שואה.

ולם כעית הפרומיננטים, בפי
שהיא משתקפת בפסק־הדין, קשה עוד
יותר. השאלה אינה רק למי מותר להינצל.
השאלה היא גם: מה מותר לצמרת ה״פרומי־ננטים״
לעשות כדי להציל את החבורה?
נניח שאוייב זר מסויים עומד לשגר לערי
ישראל מטח של טילים בעלי ראשי־נפץ מימ־ניים.
שרותי־הבטחון של המדינה הודיעו על
בך יומיים מראש לממשלת ישראל. הממשלה
סבורה שאין מגן — אין נשק המסוגל
לעצור את הטילים לפני הגיעם למטרתם,
וגם ממשלות ארצות־הברית וברית־המועצות
אינן עומדות לנקוף אצבע כדי למנוע את
השואה הוזדאית.

הפרומיננטיס יודעים שאם יודיעו
לציכור על הטכח הצפוי לו למחרת
היום, תהיה מהומה כזאת שאולי
איש לא יוכל לעלות על אונית
ההצלה. לכן משתיקים מנהיגי ה־פרומיננטים
את כל הענץ. הם
עולים כשקט על האוניה ומפליגים.
אחריהם נשארים מאות אלפי אזרחי
ישראל כערים הגדולות שלא
היו,,פרומיננטים״ ,שלא השתייכו
למנגנון המפלגות -אתה ואני.

של פרומיננטים ואבק־האדם, לבין עקרון-
המנהיגים של הנאצים עצמם. מסתבר כי
מנהיגי הרוצחים וכמה ממנהיגי הנרצחים
דגלו איכשהו בתפיסה קרובה כלשהו על
עליונות המנהיגים ועל נחיתות המונהגים.
ההבדל היה כי בעיני הנאצים, מותר היה
למנהיג לרצוח. ואילו בעיני הגבאים האלה
של הגטו, מותר היה למנהיג להציל את חיי
המיוחסים על־חשבון ההמונים הנרצחים.

אף לא אחד משלושת שופטי הרוב אינו
נותן תשו_ה ברורה על כך. אולם התשובה
חייבת להינתן. בלעדיה כל קביעה על פרשת
קסטנר תישאר מרחפת בערפל, שהרי ק 0ט.ר
לא הציל את בכר בימי השואה, תחת לחץ
הזוועות, כשאולי שווי־משקלו הנפשי היה
מעורער, אלא כעבור שנים, בימי השלום,
אחרי שסר הסיוט, בדעה צלולה לגמרי.
קבע השופט זילברג, ואף, השופט ג. יטיין
הצטרף לגישה זו :״מי שמסוגל היה לאחר
המעשה להציל את בכר זה מן התליה, העיד
בזה כי גם בשעת המעשה לא היו מעלליו
של אותו פושע גדול־כל־כך בזויים ומתועבים
ב עיניו ...מבחינה נפשית אין ה.דל
רב כל כך בין השיתוף הפעיל שלפני המעשה,
לבין השיתוף הסביל, המזדהה,
שלאחר המעשה. תמה אני, ואינני מבין,
כיצד אפשר להאשים את קסטנר בהצלת
קורט בכר, בלי להסיק הימנה מסקנה כל
שהיא גם לגבי שיתוף־פעולתו עם הנאצים.״
השופטים לא רצו להסיק מסקנה זו.
מתקבל הרושם שנמנעו מכך כמעט בכוח.

מדובר על השקפת־עולם ומוסר, זכותו של
כל אזרח להביע דעה אינה נופלת מזו של
השופט המוסמך והנכבד ביותר.
בשבוע שעבר, ערב מתן פסק־הדין, הצגנו
במקום זה את השאלה שנראתה לנו כעיקר
העיקרים של הפרשה כולה: האם מותר
לשתף פעולה עם האוייב הזר? אם אסור,
הרי פסול לא רק קסטנר, אלא פסולה גם
כל צמרת הסוכנות היהודית בארץ־ישראל,
ששיתפה פעולה עם השלטון הבריטי, שהסגירה
את לוחמי־המחתרת למרתפי־העינויים
של בלשיו.
״אם יבואו עתה חמשת השופטים ויאשרו
את הלכותיו של הלוי,״ כתבנו ,״יכנסו להיסטוריה
בדמויות נדירות, אשר הן משכמן
ומעלה מעל לבני דורן. אולם דברי ימי
האנושות כולה עניים מאד באנשים שהיו
מסוגלים להתעלות לדרגה כזאת של השתחררות
ממושגי חברתם.״

זכותו הגדולה של כית־המשפט
העליון כישראל היא כי כשנת
1958 נמצא כו אדם אחד שהתעלה
לרמה זו של גדולה: השופט משה
זילכרג. ויירשם הדכר לזכות המסורת
החיה של המוסד הדתי

שחיו ונשמו, אחיהם והוריהם של חנה סנש,
דוב גרונר ויעקוב וייס, לא היו אלא ״ענף
שהוביש על העץ״ .לא במקרה נולד פסוק זה
באחד המיסמכים של קסטנר. כי אם היו
המונים אלה ענף שהוביש, שוב אין זה
אלא טבעי שבא הכורת וכרת אותו. ואפשר
להוסיף מסקנה הגיונית: כדי להציל את
הענף היקר, את מאות העסקנים של המפלגות
והקהילות, מותר היה לשתף פעולה
עם מי שכרת את הענף שהוביש.
זוהי תיאוריה מסוכנת מאד. כי אפשר
לגבש תפיסה זאת גם לגבי כל ציבור אחר.
כבר כיום אין חסרים גם בישראל אנשים
הסבורים שההמונים הרחבים הם אספסוף,
שיש למנוע בעדו מחשבה חופשית וביטוי
חופשי, שיש לארגן את חייו מראש על־סי
חוקי־חירום ובעזרת שרותי־כפיה.

מי יודע מי יגדיר את מי, ככוא
היום, כענן? שהוכיש? ומי יודע אם
לא יקום כאחד הימים גם כישראל
מישהו המוכן להקדיכ את ז הענף
שהוכיש, על מאות אלפי עליו,
כדי להציל את הפרומיננטים שצמחו
על הענף המיוחם.
מוזרת הקירבה הרעיונית בין התיאוריה

כי כאן נסגר המעגל. אם הציל
קפטנר את ככר מפני שככר ידע
עליו יותר מדי, או מפני שנקשר
כיניהם כימי המלחמה קשר סמוי
שטיכו עוד אינו כרור, הרי שאין
מנוס מן ההנחה כי שיתוף־הפעולה
אשר החל כהצלת הפרומיגנטים
הגיע לשיתוף־פעולה אחר לגמרי.

סור להיעצר באמצע הדרך. מי
שמצדיק את שיתוף־הפעולה, למען הכוונות
הטובות, חייב להצדיק את התוצאות
הנובעות מכך בהכרח: את הצלת בכר בגרמניה,
ואת הסגרת לוחמי המחתרת בארץ. ובצדק
התריע השופט זילברג בחריפות נדירה:
״לדון, ולברוח ממסקנות הדיון, או ממסקנה
מסויימת של הדיון — אלה הם תרתי
דסתרי, המבטלים את אופיו השיפוטי
של הדיון.״

החרדה העמוקה כה ליוותה
צמרת המשטר את המשפט, וה־גסיון
המאורגן והאדיר שלה השכוע
לסלף את מסקנות השופטים ולכלכל
את דעת האזרח -מוכנים
כהחלט. כי כחשפם את שרשיו
הרעיוניים האמיתיים של המשטר
הקיים, שקם על כרכי שיתוף*
הפעולה -נאלצו גם שלושת שופטי
הרוכ, כפי שעשו כדרכם שלהם
שני חכריהם האחרים והשופט
הלוי, לכתוב על הקיר: מנה, מנה,
תקל ופרסין.

תצפית

(ני הוכויות עטורות)

• אחד הצעירים הקרובים כיותר לכך־גוריוז יתמנה כבר
כימים חקרוכים לשר כממשלה. יהיה זה הצעד הראשון בתוכניתו פ*
ביג ״ למסור בהדרגה את חשלסון לידי קבוצת־חסנהלים טלו, נדי להשאירה
בגל ענזדות־המעתח נאשר הוא עצמו ירד מ! הבסה. בעוד שעד כה חטב ביג׳י
להנשים תוכנית זו רק אחרי הבחירות הנאות, בחן יופיעו אנשי קבוצת־החצי
שלו בראש רטינות מפא־י, הרי אחרי כניעת מפייס ואחדות־העבודח
החלים כי הפרעה נשרה מ שת לחגשנזה סיד.

• צפויה התקדמות ניכרת כיחסים כין ישראל וכורמח.
אחרי שבסשך חתשים רבים הלכו דויחסיס בין שתי המדינות ורפו, עשוי להיות
מורנש שינוי למובח, עקב ביקורו טל הרממכ׳־ל רב־אלוף משה דיין בחבילות
העשור של בורסה.
• צפויה הצטננות כיחסי ישראל־צרפת. לאחר שגמאל עבד אלנאצר
הביע את הסכמתו לשלם לצרפתים חלק מתביעת הפיצויים שלהם, על חלקם
בתעלת סואץ, ורמז פל נכונותו להעניק הנחות מסויימות לשיים המסחרי הצרפתי
בתעלה, נוסה פאריס לחסל את המרינה עם קהיר. דבר זה יתבטא בהכרח
בהתרופפות הקשרים ההדוקים בין צרפת וישראל.

• מתקרב מועד קשירת היחסים הדיפלומטיים כין מדינת

ישראל ׳#כץ גרמניה המערבית. בצמרת הטלטון הגרמני גברה הדעה כי
שוב אין כל מניעה לקשירת יחסים כאלה כיום, וישראל תשמח לעשות זאת.

• אחדות העכורה תפרסם כקרוכ את עמדתה לגבי מדיניות

החח של ישראל. ותשלול את עקרון הנייסרליות. אחרי שיחה ממושכת
בין ביג׳י ויגאל אלון, קיבל העסקן הצעיר את הדמה כי אין כיום כל אפשרות
למדיניות נייטרלית מצד ישראל. אחדות העבודה תצהיר כי כל דיבור או
הצעה בדבר ניימדליות אינו אלא הצעה פסנדו־קומוגיססית.

• לעומת זאת תמשיך מפ״ם לדגול כקו נייטרליסטי.

חיא תעשה זאת בזהירות, מחשש ש*
עמדה זו תספק פילה לבן־גוריון לסלקה
מן הממשלה.

במדינה

אולם

מו ל ה פי ס גד.
.מעל פיסגת הר־הצופים,
אשתחווה לן אפיים.
מעל פיסגת הר־הצופיס,
שלום לך, ירושלים
זמירות אחרות מילאו השבוע את חלל
המדינה. ראשי השלטון היו עסוקים בארגון
מסע־השמצה אמנותי נגד שבועון מסויים,
בהרצאות על עמידה־על־הראש ובטישסוש
המסקנות של שופטי פרשת קסטנר. הם לא
היו פנויים למאבק על הר־הקסמים, אשר שום
מנהיג ישראלי לא ביקר בו מזה עשר שנים.
התוצאה מאדישות זו היתד, ידיעה, אשר
עתוגי ישראל מיהרו לפאר אותה כגצחון
מזהיר לממשלה. אולם לרוע המזל לא יכלו
הכותרות המצלצלות לשנות את המציאות ה־עגומה.
ההסכם שהושג השבוע בין ישראל,
ירדן והאו״ם בענין מעמד הר־הצופים היה
כמעט כניעה מוחלטת מצד ישראל. ללא
שירה, אמרו שליטי ירי שלים שלום לכמה מן
הזכויות החשובות ביותר של המדינה.
המשלט החיוני. הר־הצופים הוא מש
לס אדיר. קיסר גרמניה והצאר הרוסי הקימו
עליו מגדלים ובנינים, כדי לסמל את הוד
מלכותם במקום החולש על העיר העתיקה.
התנועה הציונית הלכה בעקבותיהם, הקימה
שורה של בניני־פאר, אשר לי חמי תש״ח
הגנו עליהם כאי בודד, בעל חשיבות טאק־טית
עליונה, בים עוין של אויבים רבים.

• אכא אבן יושאר לעת•
עתה כארצות־הברית, כדי ללחום
כהשפעתו של מנחם כגין,
כשזה יבקר שם כחודש הכא.
לפי התוכנית היה צריך שגריר ישראל
בוושינגטון לשוב לחופשת־סולדת ממושכת,
אולס מאחר שבמשרד החוין נודע
ני ראש תנועת החרות מתכונן לנהל
בארצות־הברית לא רק מסע התרמה,
אלא גם מסע מדיני, נוסח מסעו בצרפת
לפני מיבצע סיני־סואץ, הוא יורה לאבן
להישאר בזזשינגמון לפעולות בלימת.

• מזכיר ההסתדרות פנחס
לבון יזום העברת קופת החולים
של ההסתדרות לרשות משרד
הבריאות הממשלתי. אחרי שהממשלה
החליטה השבוע על העברת לשנות
העבודה לרשות ממלכתית, מעוג־יינת
עתה ההסתדרות להיפטר מהסעמנוה
הכספית תעצומה של קופת־חולים —
המסתכמת כיוס בגדעון של 24 מיליון
ל־י — והעברתה לרשות ממלכתית
מוסמכת.

• קיים חשש רציני כי המענקים
האמריקאיים לישראל יקוצצו
כשנח הכאה. בגלל החלטתה
של ממשלת ארצות־חברית להגדיל
במידה ניכרת את הקציב הבסחון שלה,
משה דיין
יצומצמו ההוצאות בשטחים אחרים, כולל
צפויה: התקדמות ניכרת
עזרה כלכלית לארצות־חו׳ן. בממשלת ישבגמר
המלחמה הסכימו הירדנים כי ישראל
ראל מתכוננים גבר מעתה לנחל מאבק חריף על שלימותס של המענקים/ 1 .
תמשיך לקיים את מלוא פעולות־השלום על
• ישראל לא תמשיך בנטיעות באזור חמפורז שליד ארמון
ההר, תוך גישה חופשית לגמרי, ואילו,ישהנציב
כירושלים. האמריקאים יעצו לישראל לא להרגיז את הירדנים,
ראל התחייבה שלא לבצר את המשלט. אולם
חוסייי.ן
המתנגדים בתוקף לפעולה הישראלית, העשויה להתפרש כחולשה מצד
ההסכם לא קויים מעולם. הירדנים הפרו את
• קיכוצי השומר הצעיר כננב יתלוננו על המושל הצבאי.
התחייבותם בגלוי. בא תו זמן השמיעו את
הסיבה: בעוד שקיבוצים אלה היו רוצים לארגן חגיגת־קציר כללית לכל חקלאי
הטענה כי ישראל הופכת את ההר למשלט
האזור, יעמוד סל כן המושל הצבאי ני ייערכו חגיגות נפרדות למתיישבים
אדיר, נקודת־זינוק להתקפה המסכנת על
שליטת ירדן בעיר העתיקה במלחמה הבאר״
יהודים ולשנסי הבדואים, מבלי שתהיה לבדואים זכות להשתתף בחגיגת הישובים
כאשר סירבה ישראל לתת למשקיפי או-ם
העבריים.
לבדוק את המצב על ההר, קיבלו רוב מדינאי
העולם את הדבר כהוכחה לכך כי סענות
• שר החינוך והתרבות זלמן ארן יתנה את הפיכתו של
הירדנים צודקות. הם לא התרגשו כאשר
תיאטרון ״הכימה״ לתיאטרץ ממלכתי כחיסולו של ״אחל״,
הפסיקו הירדנים לזמן־מה את השיירות הדו־וקליטת
שחקניו הותיקים בהכימח. לדעתו, הוכח סופית כי לאהל
שבועיות הרגילות.
זכות קיום, וממילא תשרת הנימה את האינמדסיס של השלטון ביותר כשרון.
ילד השעשועים. השבוע הושג סוף־
הסופר הקומוניסטי לשעבר האווארד סאסט האמריקאי
סוף הסכם. סניור פרנצ׳יסקו אורוטיה מקולומביה
השיג אותו במשיכה עדינה. אולם
כישראל. במסגרת חגיגות העשור, יוצג מחזהו אחי גיבורי התהילה
מאחור דחף ג׳ון פוסטר דאלס, שרמז לישפל־ידי
להקה מורכבת מחברי ארבע התנועות הקיבוציות, והסופר הודיע
ראל כי זרם־הכסף מאמריקה ייפסק, אם לא
לבקר בארץ בחזדמנות זו.
תפסיק לעשות צרות למלך חוסיין, ילדי
סכסוך חדש כין כעלי המוניות ומשרד התחבורה יפיח
השעשועים של העולם המערבי במרחב.
משרד התחבורה אישר -לחברת הרץ האמריקאית להשכרת מכוניות,
ישראל נכנעה: לאו׳׳ם ניתנה זכות מלאה
150 סוניות שיעמדו להשכרה לתיירים בשנת העשור. נהגי המוניות
לערוך סקר על ההר, דבר העלול לסכן את
יבוא זה יפגע בהם וכי אחרי שנת העשור, תשארנה המכוניות בארץ
שליטת המדינה במשלט החיוני.
הנחמה היחידה של משרד־החוץ: יתכן כי
המלך זודסיין העקשן יסרב למלא את הצד

שלו בהסכם — הוצאת חייליו מבנין אוגוס*
מה ויקטוריה — וכך תיפטר ישראל מן
ההתחייבות למלא את תנאי הכניעה. אולם
נחמה זו, שסמכה על מעשי האוייב, היתד,
תחליף קלוש לעמידה איתנה של המדינה
על ההר.

מ פ לגו ת
החתן. הכלהוהרב
בבחירות האחרונות ירוו הציונים־ד,כלליים
ם־ 23ל־ 14 מקומות בכנסת. גם אז זכו עדיין
למספר רב של קולות רק הודות לפרסטיג׳ה
שנבעה מעצם היותם המפלגה השניה בגודלה
בארץ. מה יקרה בבחירות הבאות, אליהן
יכנסו הצ״ב מראש כמפלגת־הם עוס בימין?
בעיה זו מטרידה את כל מנהיגי הצ״ס
וככל שעובר הזמן, מבלי שהמפלגה תראה
אפילו סימן קלוש ביותר של התאוששות
רעיונית, כן מתעמקים החששות. וככל שרב
החשש, כן מפתה יותר חזון־הקסם, הקורא
לחתונה של החתן הצ״כי הקשיש עם הכלה
הצעירד״ העלמה חרות.
שערוריח משפחתית. נשואין כאלה,
כך נראה לבעלי החזון, וביניהם יוסף ספיר
הצ׳׳כי, יכולים לגרום לריבוי טבעי רב במחנה
הימין.
מפלגה מאוחדת עשויה למשוך אליה גם
את הפרוגרסיבים (או לפחות את החלק הימני,
הגרמני, שלהם) ,אולי להגיע בכנסת
השלישית ל־ 33 צירים, לעומת 40 צירי
מפא״י. עם קצת מזל, ועליה מסויימת בבחירות
הבאות, יכול להיווצר המצב בו יהיו
הצדדים מאוזנים, והימין יוכל להציע לדתיים
להקים ממשלה בלי מפא־־י והשמאל. מאתר
שרוב הדתיים הם ימניים, יוכלו במקרה כזה
להעדיף את ההליכה ימינה, נמו בעירית
תל־אביג
אולם המכשולים העומדים בפני השידוך
הם עצומים. מנחם בגין מתנגד למיזוג עם
נחום גולדמן, שיעורר בעיות רעיוניות ואישיות
נוראות. החלק המתון של הצ׳־כ סולד
בפני חרות. בכל זאת מתעוררים מדי פעם
כמה ממנהיגי הצ״ב, כדי למשש מחדש
את דופק הכלה המיועדת.
מישוש כזה גרם השבוע לשערוריה משפחתית.
לפתע נודע לכמה ממנהיגי הצ״ב
המופתעים כי יוסף ספיר ויוסף סרלין גם־
גשו בחשאי עם מנחם בגין, סעדו עמו את
לבם וקיב תן מיד קמה צעקה בין שאר
המנהיגים, שנזעמו מאו למראה דוגמה זו
של דיפלומטיה סודית. לעומת זאת האשימו
ססיר־סרלין (ס.ם. בפי מתנגדיהם) את יוסף
השלישי, מזכיר המפלגה יוסף תמיר, בסינון
הידיעה לעתונות מתוך כוונה לחבל במאמץ.
חשושכץ המיועד. המהומה הפנימית
היתד, סערה בכוס תה עם לים ן. סיכויי האיחוד
כיום הם אפסיים. אך כל הנוגעים בדבר
יודעים כי יתכן שהאיחוד יהיה בלתי-
נמנע בעוד שנתיים. השושבין המיועד לחתונה
אז: דויד בן־גוריון.
כי בחוגי השמאל מתגבשים בצעדי״עגק
יחסי־כוחות כאלה, שבן־גוריון יוכל להכריח
את מפ׳׳ם ואחדות־העבודה להצטרף למפא-י,
אם בגלוי ואם בדרך של רשימת־בחירות
משותפת. אם יצליח גוש כזה להעביר בעוד
מועד חוק בחירות־אזוריות, תהיד. צפויה
סכנת־כליה מוחשית לכל שאר המפלגות בארץ•
גיבוש מפלגת־ימין מאוחדת, שתבוא
בהסכמי־בחירות מקומיים עם הדתיים, תהיה
התשובה היחידה האפשרית.
הרומנים הזעירים מלמדים כי חתונה שבוצעה
בכוח, יכולה לפתח בהדרגה אהבה
אמיתית. אך השבוע לא היד, עדין שום סימן
לאהבה כזאת במחנה הימין.

עת 1נ 1ת
״ קי ב לוו הוי־אה...״
על הספות המרופדות של חדר העורכים
המהודר בבית מוקויוב בתל־אביב, הסבו
השבוע עורכי העתונות היומית בישראל.
על סור יומם עמדה שאלת חוק העתונות,
שביג׳י עומד להציעו לכנסת.
״מה אתם חושבים לעשות נגד חוק זהד*
שאל גרשום שוקן, עורכו של הארץ. הוא
תבע מחבריו לארגן מסע הרתעה, למניעת
קבלת החוק המתנכל לחופש העתמות. אולם
הוא נתקל בקיר אטום.
ממולו ישבו חיים שורר, מיכאל אסף וון
סינס, שלושת אנשי דבר, הלובשים את אך־
רוח דבר. אל־יום ואומי. הם התנגדו לכל
שמץ של מסע אנסי־ביג׳יססי .״הדרך היחיח!
(הממו בענזוד •ז)
חמולם הזח?9*0

מנהיג המיעוט, הטופס העליון מטיח
זידברג, טפסק־דינו הפך סיסמך היססו־רי,
התייצב מאחורי סימצאי הטופס חלוי.

מנהיג הרוב, נשיא בית־המשפט יצחק
אולשן, שהתיצב בראש השופטים שפסלו
חלק סמימצאי השופט המחוזי בנימין הלוי.
** אז משפטיהם של עולי הגרדום בתקופת השקיעה של המנדם. לא הכיר מגרשן
^ הרוסים בירושלים תכונה כזאת. מסביב לבנין־הענק של בית־המשפט הסתודדו משמרות
במדים ובלא־מדי* על הגגות, המקיפים את בית־המשפט, עמדו ש. סרים וקצינים, דרוכים
לכל אפשרות.
באי בית־המשפט נתקלו במחסום, שהוקם במיוחד כדי לנתק את המסדרון. כל אדם נאלץ
לעבור ארבע נקודות־ביקורת. בראשונה היה עליו לזהות את עצמו, לקבל רשיון. שוטרים
ובלשים ערכו חים! ש מדוקדק בכיסי הגברי* פתחו את ארנקי הגברות. בפקודה השניה נטלו
השוטרים מידי הבאים את כל התיקים, הארנקים, הסבילות והצרורות, הדרימו אותם בצד.
בכל נקודה היה על הבאים לזהות את עצמם מחדש.
אנשים שנראו משום־מה חשודים במיוחד, עם בהיותם עבי־כרס, ואם מפגי שהבקת־פניהם
לא נשא חן מלפני הבלשים, הוכנסו לחדר צדדי, ושם נערך על גופם חיפ!ש מדוקדק נוסף.
היתד, זאת אווירה של בווינגראד משנת .1947 ראשי משטרת־ירושלים הסתובבו במסדרונות,
בדי לפקח אישית על אמצעי־הבטחון. אפשר היה לחשוב כי צפויה בכל רגע התקוממות
המונית, שתסתער על בית־המשפט.
.בפני מי הם פוחדים?׳ שאל אחד העתונאים המופתעים, שכמו כל חבריו לא מצא הסבר
לתכונה המגוחכת. .אולי חוששת המשטרה כי מליוני טבוחי אושוויץ יקומו מקברם ויעלו
על בנין בית־המשפט!״ הפטיר מישהו בשקט.
ואמנם׳,טבוחי אושוויץ עמדו במרבז המעמד שעמד להיערך באותו בוקר באולם בית־המשפט
העליון, בקומה השניה של ד,בנין כבד־האבן במגרש־הרוסים, בו נערכו בשזפזו משפט רצח
ארלוזורוב, משפט דוב גרונר ומשפטי המחתרת הגדולים.

יד נעלמת יוצרת סיסמה

ךמתיחותש נו לדה בצורה כה מלאכותית, דבקה גם באולם בית־המשפם, שלא התמלא
ן | לגמרי. שלושה מבין חמשת השופטים בגלימותיהם השחורות, נכנסו והתישבו. באמצע
בלטו פניו החיוורות וד,מתוחות של יצחק אולשן, הנשיא.
מבעד לחלונות נראו דמויות השוטרים והקצינים, שטיפסו על סולמות אל המעקות התלולים
של הגג. הקצין לוי אברהמי, מפקד משטרת מחוז ירושלים, התישב בעצמו על הספסל
הראשון, המיועד לפרקליטים בלבד, ליד חיים כהן, כאילו כדי להיות קרוב למרכז האירועים
האפשריים.
היה רושם של מבצר הנתון במצור. בעוד שרוב האזרחים בחוץ התיחסו אל המאורע ללא
התרגשות יתרה, מאחר שלא נמצא כמעט איש שלא קבע מזמן את עמדתו לגבי פרשת
קססנר, הרי באולם שררה הרגשה של שעה הרת־עול* היה ברור כי צמרת המדינה, אשר
פרשת קסטנר הכתימה את שמה בכתם כבד מנשוא וזיעזעה את יציבותה הנפשית, ציפתה
לנס אשר מסביבו תוכל להתארגן מחדש, ולהשיב לעצמה משהו מן הזוהר המוסרי שאבד.
.האם יהיה פסק־דין אחיד של כל השופטים או לא?׳ שאלו העתונאים איש את רעהו.
השאלה ריחפה באולם, ולמעשה בארץ כולה. מישהו דאג להפיץ מראש את השמועה כי
ישנו פסק פה־אחד, המטהר את קסטנר לחלוטין. כתבי עתוני־הערב, אשר היו חייבים לסגור
את גלימותיהם בעוד שעתיים, ציפו לתגלית שתספק להם את הכותר*
אולם סקרנות זו — שהיתר, טבעית ומובנת במשפט בעל משמעות לאומית כה רחבה —
לא באה על סיפוקה. השופט אולשן הפטיר קצרות, :פסק־דין ראשון *.השופט אגרנט
כפוף מעל גל גליונות הנייר שלפניו, החל קורא מתוכם במבטא האנגלי המובהק של יל
אמריקה, ובקצב שיגרתי שהלך והתגבר במהירותו.
איש לא ידע, וגם השופט אולשן לא ציין זאת, אם זהו פסק־דיגו של יחיד או פסק־דיגם
של כל השופטים, או פסק־דינו של רוב או מיעוט. אי־ודדאות זו, כשצורפה לשמועות
הקודמות (והכוזבות) ,יצרה חיש מהר פסיכוזה ציבורית שפשטה בארץ כול* שררה מבוכה
כללית לגבי תוצאות המשפט.
לא עברו שעות, ויד נעלמת ניצלה את המבוכה הזאת כדי לבשל מטח משלה. היא יצרה
את הסיסמה ד,מסלפת. :קסטנר סוהר על־ידי בית־המשפט העליון *1כותרות העתונים ושרות*
השידור, סוכנויות־ד,חדשות ד,זרו* רדיו לונדון ועתוני אמריקה הצטרפו לתרועה. עוד
לפני שנגמרה אף קריאת החלק הראשון של פסק־דינו של השופט הראשון, ומבלי שידע איש
אם זוהי דעתו של איש יחיד, או של אחדי* או של כול* השתלטה דיעה מוגמרת בדעת־

הקד,ל, כאילו פסק בית־הטשפט העליון לתת רהביליטציה מוחלטת לאיש שנרצח לפני
עשרה חרשי*
היתד, לכך השפעה שנמשכה במה ימים בכוח עצמ* מציירי הקאריקטורות לגליונות
ערב־השבת, העושים את מלאכתם עוד ביום הרביעי, מיהרו לצייר ציורים אקטואליים,
על סמך ההנחה כי אמנם קטטנר יצא כקדוש וצדיק הד! ר. הם תיארו ציבור בוכה על קברו
של ק״טנר, זר פרחים בדמות פסק־הוין על המצבה, רות גדולה המפיצה לכל עבר את
ססק־דינו של הלוי. הארץ מיהר לשלוח את כתביו כדי להכניס נימה פרטית לויכוח הציבורי
העקרוני, חיבר כתבה סוחטת־דמעות על גורלם הטראגי באמת של אשת קסטנר ובתו
האומללה. קול ישראל, שויתר על כל הסוואה, ליקט לו כמד, פסוקים מתאימים טפסק־הדין,
סירסר, :קססנר טוהר!׳

המחלוקת מאחורי דוכן חשופטים
! 0 7פסלךח דין, שהוקרא במהירות כזו על־ידי שמעון אגרנם, היה שלו בלבד. היו
דרושים למעלה מיומיים כדי להבהיר זאת אפילו לפרקליטים ולעתונאים. עד הרגע
האחרון ממש, כשהשופט האחרון ניגש לקרוא את פסק־דינו, לא היתד, ברורה העובדה
הפשוטית והיסודית ביותר של המעמד כולו: כי היו חמשה פסקי־דין נפרדי* אשר רובם
חלקו איש על רעהו בנקודות עיקריו*
כבר בראשית הערעור התרשמו רבים באולם כי השופטים השונים מגיבים בצורה שונה
על טענות הצדדים. במשך ד,ומן היה נראה כאילו התגבשו חזית!* בעוד שבצד אחד הגיבו
השופטים חשין ואולשן, וביחוד האחרון, בהסכמה אילמת, ולפעמים קרובות אף מפורש*
למרבית הדברים שהשמיע חיים כה! ,הרי השופטים גויטין, וזילברג! ,שוב ביח!ד האחרון,
שישבו בשני הקצוות של הדוכן, נראו כאילו הם חולקים על עמדתו, ואינם משתכנעים על־יד*
לעומת זאת, כשדיבר תמיר, היה המצב הפוך: בעוד שזילברג וגויטין הביעו, הן בהבעת
פניהם והן בהגבותיהם, הסכמה למרבית טענותיו, התווכחו איתו אולשן וחשין באופן
גמרץ ביותר, ואולשן ש׳.ל את דבריו פעמים רבות בטענות נגדיות, ואף בטון נרגז.
כך היה נדמה לרבי* כבר לפני שנה, כי בית־המשפט יתפלג לפחות לשתי קבוצות,
בשאולשן וחשין מחיצבים מול זילברג וג!יטין. לגבי עמותו של אגרנט היו ספקות רבים
יותר. השופט החמישי, שישב לשמאלו של אולשן, שאל שאלות מעטו* פניו. מאחירי
המשקפיים העבים, היו חתומות. רק פעם אחת, כשאולשן פירש את דברי תמיר בצורה
שלא נתקבלה על דעתו של תמיר, הזדקף אגרנט על מושבו, דגים נכחו וזרק כאילו /תוך
חלל האולם. :אני רוצה לשמוע את דבריו של מר תמיר במישרין!״
לגבי שופט מאופק כמו אגרנט היתד, זאת תגובה נדיר* אך בין השופטים האחרים היתד!
המתיחות בולטת לא פעם, כשפתקים נשלחו בתנועות עצבניות מאולשן לזילברג וחדר*
וכששופט אחד מעלה על פניו הבעה גלויה של אי־רצון למשמע שאלותיו או תגובותיו
של רעהו.
לא פעם היה שופט אחד שואל שאלה מסויימת את תמיר, ואחרי שהלה החל בתשובתו,
שוסע לפתע על־ידי שופט אחר, שקרא. :למה לאבד זמן על כך?״ וכאשר היה תמיר מסטיק
בדבריו ועובר לנושא אחר, חזר השופט הראשון ותבע. :טרם קיבלתי תשובה לשא 7תי׳ 1
עורכי־דין וותיקים לא מיהרו להסיק מכל זד, מסקנות לגבי עמדת השופטים השונים.
נסיונם בבית־המשפט האנגלי, ואף בישראל, לימד אותם שלא פעם מפתיע שופט בפסק־דיגו
את הפרקליטים שסמכו בניחושיהם על התרשמותם מהבעות־פגים ושאלו* אולם הפעם
צדקו בעלי־ד,ניחושים. בית־המשפם התפלג באמת בנושא מרכזי, כפי שהיה נדמה כמעט
מן הרגע הראשון — אולשן וחשין מכאן, זילברג וגויטין מכאן. ורק השופט אגרנס, שלגבי
פטק־דיגו לא היו השערות מגובשות, גרם למתיחות רבה •ז־תר,

״זיכוי לטרשל סט[״
ך • 0ק * דינו של אגרנס תפט יוחד ממחצית כל פסק־הדין, שהשתרע על 301 עמודים
* 2מודפסים בצפיפות במכונודשיכפול. במאוחר נסתבר כי זהו פסק־דיגם של שלושת

שופטי הרוב. פרט לענין הצלת בכר (ושבועת־השקר של קסטנר הנובעת מנך) בא 06ק־דין
זה לסתור לגמרי את הבנין של ד,לוי, אשר אגרנט עצמו קרא לו ״פסק־דין מנומק, מפורט,
רב־רושם ומושלם.״
אגרנט אישר את קביעתו היסודית של הלוי, כי אמנם סייעה פעולת קסטנר למלאכת
ההשמדה של הנאצים. אולם לדעתו אין כל צורך להסיק מכך שהיא נעשתה בכוונה זדונית,
או אפילו מתוך ידיעה בטוחה על התוצאות הצפויות. אגרנט אף הרחיק לכת, הביע את
השקפתו כי רשאי מנהיג להסתיר מהמוני העם את ידיעות־הזוזעה על הטבח המתקרב, אם
לסי שיקול־דעתו הסביר הדבר רצוי לענין הכללי.
מסקנתו של אגרנט: מכיוון שלדעתו לא הוכח כי היתר, לקסטנר כוונת־זדון בשעה ששיתף־
פעולה עם הנאצים, הרי שלא היה כאן שיתוף־פעולה במובן הפלילי, היינו שלא הוכח בכלל
שיתוף־פעולה במובן המצדיק את דברי גרינוזלד.
אחת התכונות הבולטות בהלכתו של אגרנט היתד, כי העמיד את הדברים כאילו קסטנר
הואשם בעבירה פלילית, ויש להוכיח לא רק שביצע עבירה, אלא גם ידע מראש בוודאות
את התוצאה. ואילו אגרנט הניח כי קסטנר התכוון להציל יהודים בשעה ששיתף־פעולה
עם הנאצים, וכי כוונה זו קובעת, אפילו התברר בפועל שהיתר, מוטעית.

אותה עמדה נקט אגרנט בענין הצנחנים. שוב אישר למעשה את קביעתו של הלוי ני
קסטנר השפיע על הצנחנים להסגיר את עצמם, אולם הניח כי כוונתו היתד, טובה ובי חשב
שלא היה מנוס מדרך זו.
העיר שמואל תמיר, בסוף אותו יום, כשנשאל לדעתו על־ידי העתונאים המתוחים :״אם נלך
עד הסוף בדרך זו, הרי שקרוב לוודאי כי המרשל סטן ופיאר לאבאל היו יוצאים זכאים
בדין, אילו נשפטו לפי כללים אלה. לכל הדעות פעל לפחות המרשל סטן בכוונות טובות,
כדי למנוע את הרס פאריס וכדי להציל את כל דרום צרפת ושני מיליון חיילים צרפתים
מידי הנאצים, ובפועל אף הציל אותם, במחיר שיעבוד מדינתו וחיסול האימפריה הצרפתית.״•

פימת בד לכיסד המערומיס

ך מעשה לא הסתפק השופט אגרנט במסקנות, אלא פה ושם, כשלא הסכים עם סיכומי
/העובדות שנקבעו על־ידי הלוי, שלל אותן ׳בפירוש.
בדרך כלל אין בית־משפט גבוה רשאי להיכנס לקביעות עובדתיות של בית־המשפט
הנמוך ממנו. כי רק השופט הנמוך יותר רואה ושומע את העדים, ויכול תוך כדי בך
לעצב לעצמו דעה על טיבו ומהימנותו של

האיש המופיע לנגד עיניו. ואילו השופט הגבוה
יותר, שאינו רואה את העדים ואינו
שומע את דבריהם, אלא רואה לפניו רק את
הפרוטוקול היבש והמתומצת תמיד, חייב
לסמוך על שיקול־דעתו של קודמו. הוא
יכול רק להתנגד להלכות משפטיות הנראות
לו מוטעות, או, במקרים יוצאי־דופן, למיס־צאים
עובדתיים שאין להם ביסוס כלשהו
בחומר העובדות.
גם השופט אגרנט הכיר להלכה בכלל זה,
משתפי־הפעולה הסעירו את דמו ר
הודיע כי לא ייכנס למימצאי העובדות, אלא
הרתיחוהו.
רק למסקנות. אולם במהרה נראה היה כי

סטה למעשה מכלל זה, החל שולל בזה אחר
״זילברג איישר -
זה רבים מן המימצאים העובדתיים של ה־לוי.
כך נוצר מצב מוזר: בעוד שהלוי הודיע
גדיגוולד ייענש..״
בפירוש, אחרי שמיעת עדותו של קסטנר,
במשך ימים רבים, שאין הוא מאמין לעד
ך ל עי ק רו של משפט זה נסוב
ואף הצביע על עשרות שקרים שהוכחו, הרי
׳י -על שיתוף הפעולה עם הנאצים.
בא אגרנט והשתמש באותם הדברים של
עתה מבקש אתכם היועץ המשפטי
קסטנר כדי להפריך את דברי הלוי. כמעט
לדון את גרינוולד ולהענישו, על
נראה כאילו קסטנר והלוי שניהם עדים שווי־אשר
בשנת 1953 גילה את אשר
מעמד, שניתן להזים את דברי האחד בדברי
בשנת 1955 קבע נשיא בית־המשפט
השני.
המחוזי כאמת מוחלטת, ואת אשר
באופן זה ירדו מן הפרק שקריו של קסט־בשנת
,1958 אישר כב׳ שופט בית־נר
שה שמעו בבית־המשפט המחוזי, שד,י!ז,
המשפט העליון השופט זילברג כבמו
בכל משפט פלילי, חלק רציני מחומר
אמת נעלה מכל ספק, וקבע כב׳
הראיות, ביחוד כשמדובר על תום־לבו של
שופט בית־המשפט העליון, השופט
האיש המעיד. בשעתו הצביע תמיר על 63
גויטיין, כאמת שאין לערערה.
שקרים מרכזיים נפרדים בדברי קסטנר, טען
כי כל אחד מהם נועד לחפות על מעשה או
וכך נתגבשה אמת זו בפי כב׳ השופט
זילברג :״קסמנר מילא ביודמחדל
בלתי־כשר. טען אז תמיר: קסטנר דומה
לאדם ערום, שיש לו רק פיסת־בד קטנה
עין, ושלא בתום־לב, את רצונם של
לכסות בה את מערומיו. בשעה שהוא מכסה
הנאצים בהעלמת מזימת הרצח החלק
אחד ממערומים אלה, מתגלה חלק אחר.
קרוב, והקל עליהם על־ידי כך את
מלאכת השמדת ההמונים.״ הוי אותמיר
הצביע על מטרתו של כל שקר.
מר, כי דברים אלה, אשר היו
ד,לוי שילב בפסק־דינו את כל השקרים
מרכזו של עלון גרינודלד, עליהם
במסכת בנינו. אולם עתה בא אגרנט והתיתן
את הדין.
תמיר 1955
עלם מרובם. הוא לא הסביר אותם. תחת
בפסק־
, הוכיח הזה
בית־המשפט
היא שצדקה
זאת הסתמך השופט — שמעולם לא ראה
דינו הבלתי־אחיד, כי המחלוקת נטוושמע
את קסטנר על דוכן העדים — על
שה לא רק על העובדות, אלא נטושה היא, ונטושה חרישורה
שלמה של השערות וניחושים לגבי
פות, גם, ואולי בעיקר, על ההערכה ההיסטורית. אין מנוס
מניעיו של האיש, מבלי שאלה הושמעו לא
מכך. כב׳ ממלא־מקום הנשיא, השופט חשין, אימץ לו את דברי
על־ידי קסטנר, ולא על־ידי חיים כהן.
קסטנר באמרו שכל יהודי הונגריה היו ״ענף שה ביש על העץ״
כמו השופט פרץ בשעתו, הסביר גם אג־המתז״

בטרם עלה עליו הכורת• הוא עוד הוסיף :״היתעורר
רנט במקום אחד כי ביטוי מסויים בדברי
לעומתוראה כב׳ השופט זילברג ביהודי הונגריה, וזואי
קסטנר, שלא השתלב עם הבנין ההגיוני שלו,
במאותאלפים בהם, אברים חיים של האומה. יהודים טובים,
נאמר כנראה בטעות או שלא בדייקנות•*.
בעלי תחושה לאומית, העשויים ביאושם — לא פחות ממורדי
ףלףלףל
הגיטאות — לעמוד על נפשם, להתקומם ולמרוד. הוא קבע כי
ביג׳י ושדת מו? קסטגר
היו אלה המונים חדורי כוחות־חיים אשר הוטעו, רומו והופקרו
על־ידי מנהיגיהם.
*על לבר משפט קסטנר מרחפת
בין פסק לגזר, שעה שתדונו את גרינה־לד, תדונו אותו, על
^ פרשה, שמעולם לא הגיעה להכרעה
כן, לא על המעשים שעשה, אלא על היותו אחד מאלה שהערכתם
משפטית מלאה: שליחותו והסגרתו של יואיל
ההיסטורית על חיוניות העם היהודי אינה הערכת רובכם, אלא
בראנה יתכן כי זהו הפרט המחפיר ביותר
ההערכה העמוקה שכב׳ השופט זילברג נתן לה ביטוי. תדונו
בכל תקופת השואה. השופט הלוי נתן להשאותו,
בין היתר, על אשר סירב לראות בעמו פגר מת, אך
ורק כדי לזכות את קסטנר.
מיעה בבית־המשפט, אם בי הוציא אותה
לבסוף מתחום פסק־הדין, מתוך דעה שאינה

נוגעת לענין הנידון.
״מאברהם עד לוחמי המח תר ת...״
השופט אגרנט, ואחריו אולשן וחשין, מת•
• המח לו ק ת, כ בו דכית -המשפט, היא גם מחלוקת
חו ביקורת על הלוי על כי הרשה להשמיע
1שבהשקפת־חיים. השופט חשין, בגלוי־לב מופתי, והשופט
פרשיות שאינן נוגעות לענין, שאחת מהן
אגרנט, באותה עקביות בלתי־נמנעת, קבעו מפורשות שיש מסיהיתה
שליחות בראנד בתורכיה והלאה. אולם
בות בהן רשאי נן נהיג — ואף חייב — להסתיר ולכחד מתודעת
גם אגרנט לא יכול היד, לפסוח עליה, בנה
המוני־העם את עובדות האמת על הרצח הוזדאי האורב להם. כב׳
סביבה חלק מפסק־דינו, בעוד שהלוי סבר
השופט זילברג, לעומתם, ראה במעשה זה עצמו שיתוף־פעולד,
עם מלאך־המוות. על כן ייענש גרינוולד על־ידכם גם על השקפת־
* גס פטן וגס לאבאל נשפטו על־ידי
החיים שהוא דבק בה.
הצרפתים למיתה. לאבאל הוצא להורג, כשהוא
טוען עד לרגע האחרון שפעל לטובת
כב׳ בית־המשפט! במשפט פלילי דעת הרוב מכרעת. אך
צרפת .׳עונשו של פטן הומתק למאסר־עולם,
בהערכה היסטורית, ובהשקפת חיים אין דעת הרוב מכרעת,
בהתחשב בגילו המופלג.
וברוב המקרים דעת־המיעוט היא שהניעה דברי ימי אנוש.
מאברהם אבינו, אשר ניתץ את הפסילים, ממשה רבנו, אשר
•• מאוחר יותר ביקר השופט זילברג
נתן ערכי־מוסר לעמנו ולעולם כולו, עד מודדי גטו תרשה ועד
קשות שיטח זו של אגרנט, העיר עליה :״לא
המורדים במשעבד הזר פה במולדת — דעת המיעוט היא שצדנעשה
׳עצמנו לעורכי הדיינים, ולא נצלול ל־קה•
היא שהכריעה, היא שניצחה, וידה היתד, על העליונה.
נבכי שאלות וספקות אשר נדעולם לא נתבלב
שקט וברוח נכונה יקבל מרשי כל עונש אשר יושת
עוררו, לא על־ידי הפרקליטים המלומדים ועליו
היום בשל היותו נושא דעת־המיעוט הזאת, בשל היותו
לא על־ידי מיוצגיהם האמיתיים, גרינוולד ו־מייצגה
במשפט זה, ואף בשל גלותו את דבר־האמת.
קסטנר גו פ ם ...אסור לנו לנהוג כן, שמא
כי את גזר־הדין הסופי -עלכולנו -תחרוץ האומה,
נפליג שלא מדעת לאוקינוס האינסופי של
בדורנו זה, ובדורות הבאים.
.השערות וניחושים אשר לא יכירם מקומם

נאומו ההיש&ווי שר שגואל תמיו לבני מתן גזר־דידץ

״ממעמקי הדם היהודי.״״
אחרי שחמשת השופטים
הוציאו את פסק־דיגם, שזיכה
את גרינוולד בעכין
הצלת ככד בידי קסטנר, ושחייה
אותו ברוב קולות ב־ענין
האשמת קסטנר בשי•
תוף דפעולה, ניתנה לצדדים
הזכות לטעון לגבי מידת־העונש.
עורך-הדין שמואל
תמיר, שלא ביקש רחמים למרשו
הישיש ולא אמר מילה
על מידת העונש, השתמש
בזכותו זו כדי לבטא את
הגבתו הספונטאנית על פסק
הדין ובכף לסכם את המשפט
כולו. נאום זה לא נקרא
מן הכתב, אלא הושמע בהתרגשות,
בשכל חמשת השופטים
והקהל באולם עקבו
אחריו בנשימה עצורה.
כבוד בית המשפט,

בפניכם הוגש הערעור על שלושה
פרטים, ובין פסק לגזר, חייב בית-
המשפט לתת את דעתו על הזיכוי,
איש־השנה
כמו על ההרשעה, ויש זיכוי שיכול
״דעת המיעוט
לעמוד לו לגרינוזלד גם בעת הדיוז
שבין פסק לגזר.
כביד בית־המשפט, אני טוען במלוא האחריות כי הוקרת
האומה כולה מגעת לו, לגרינוולד, על אשר גילה הוא, את אשר
קבע כב׳ השופט זילברג, וקבעתם כולכם :״כי איש יהודי, עסקן
ציוני לשעבר, הרהיב בנפשו להמליץ — כמעט בשם כל העם
היהודי — על אחד הלוזיתנים הגדולים של פושעי המלחמה,
בפני השלטונות שהיה עצור בידם, ולגרום, הוא בלבד או יחד
עם אחרים, לשחרורו ולהתחמקותו מעונש, של אותו פושע
גדול.״
המעשה המחריד הזה, שרק הודות לגרינוזלד נתגלה, ואשר על
גילויו, בראש וראשונה, הועמד לדין, אינו דבר קל־ערך׳ או
״פרט רביעי״ בלבד, אלא פשע מזעזע ואיום.

״אף נאצי אחד לא נ שפט...״
ך* ין פסק לגזר, מגעת לו שוב תודת האומה, מפי בית־

^ המשפט, על המאמצים העצומים, העל־אנושיים, שהושקעו
בעצם המערכה לגילוי האמת, ואשר נוהלו מטעמו של איש
יחיד, אשר שרת בכך את האומה כולה, בעמדו מול כוחות
כבירים, מאורגנים..,אשר חברו יחד, ומתוך החלטה נחושה
לחפות על הפשעים, עשו את הכל לטשטש את האמת ולהעלימה
מעיני בית־המשפט, העם והעולם.
שוב מגעת לו תודת־האומה על אשר כפה על כולנו — ״השאננים
בציון והבוטחים בירושלים״ — כדבר כב׳ השופט זילברג
בפסק־דינו הגדול, אשר יהיה לתורת־מוסר לדורות — לפתוח
את ספר החורבן, לקרוע ״את השיכחה שלאחר המעשה, את
האדישות כלפי השאה,״ להסיק מסקנות וללמוד לקח.
ממעמקי הדם היהודי קמה ובקעה זעקתו של גירנוולד, זו
זעקת־האימים של אחד אשר שיכל את כל משפחתו, אחד פשוט־עם,
אשר זעק מרה, עת כולם, ובראשם הגדולים והנכבדים בעם,
שתקו והחרישו.
כבר הדגיש כב׳ השופט חשין — בפסק־דין גלוי־לב, גלוי־לב
עד הסוף המר — בי בטרם הועמד לדין בישראל אפילו פושע
נאצי אחד, עטו השלטונות הישראליים על יהודי, אחיהם של
הקרבנות, אשר נפשו שתתה דם למשמע פשעי־הזודעה.
היום הזה תעניש הדינת־ישראל — שטרם עשתה דין אף לא
במרצח נאצי אחד, שאף לא ביקשה להסגיר לידיה אפילו רב״
טבחים אחד — היום הזה תנחית מדינת־ישראל את ידה לראשונה:
על אח יהודי, ששיכל בתופת ההשמדה את ששת אחיו
וכל בני משפחותיהם, אח יהודי שפשעי הנאצים וחטאתם של

בדיון המשפטי

תזמוות סילופים השתדלה להסתיו מסקנת השופטים

האמנם ״טוהר׳ קסטנו?
• 1-מנגינה החוזרת של התזמורת ד,ממלכתית, שהמד
( | עלה השבוע בניצוח עליון, היתה :״שמו של ד״ר
קסטנר טוהר!״ רדיו מפא״י והעתונות המאורגנת יצאו מגדרם
כדי לדפוק סיסמה זו לתוך ראשי הקהל יום אחרי יום,
מהדורה אחרי מהדורה.
הם סמכו, בצדק, על כך כי רובו המכריע של הקהל
לא קרא ולא יוכל לקרוא את פסק־הדין במלואו, וגם לא
יוכל להבין מתוך עומס הניסוחים המשפטיים את עיקרי
הדברים שנאמרו.
הדבר לא נעשה מתוך אהדה אנושית לאיש שנרצח בצורה
כה מתועבת, וגם לא למשפחתו האומללה, שהוזנחה במשך
שנה על־ידי רבים מתוקעי־החצוצרה היום. אולם בטאוני
הצמרת הבינו כי יש לטהר את קסטנר, כדי לטהר את עצמם.
כתב דבר, עוד ביום הראשון של קריאת פסק־הדין:
יש בכך טיהור המוסדות הציוניים וההנהגה הרשמית.

קסטגד :״הצלת בכד -פשע לאומי !״
ך • כל המסע הזה, היה רק פגם אחד: ההנחה היסו־
. 4דית היתה מופרכת מן היסוד. אם ישנו דבר אחד
אשר כל חמשת שופטי בית־המשפט העליון הסכימו עליו
ללא הבדל גוון, הריהו זה: ששמו של ישראל רודולף
קסטנר לא טוהר.
בימים הראשונים של חקירתו הראשונה הכחיש ד״ר
קסטנר בשבועה כי הודות לו שוחרר פ שע המלחמה קורט
בכר בנירנברג. קרא קסטנר, בתשובה לשאלת שמואל תמיר:
״נכון שזה פשע לאומי להתערב לטובת קצין נאצי, לרבות
קורט בכר!״
עתה קבעו חמשת השופטים העליונים של מדינת־ישראל
כי קסטנר ביצע את אותו המעשה שהוא עצמו הגדירו כ־
״פשע לאומי״.
השופט זלמן שניאור חשין, שביטא את דעת הרוב, הכריז:
״אני מקבל במלואם את ממצאיו של הנשיא המלומד (בנימין
הלוי) ואת מסקנתו לחובת קסטנר בדבר העזרה שהושיט
זה לפושע־המלחמה קורט בכר להינצל מעונש!״ (עמוד 195
של פסק־הדין).
מה קבע ד,לוי בפרק זה?
״הוא (בכר) ייצג את משטר ההשמדה והזדהה א תו...
המשכת ההשמדה הכללית שימשה יסוד לפעולתו. פעולתו
הסחטנית הבינלא־מית, שבוצעה לפי הוראות הימלר, גם בה
היה הסחטן שותף לרוצח.
״למעשה היה קסטנר נספח למטה הס.ס. של בכר. אם
בבודפשט היתד, ועדת־ההצלה בראשותו של קסטנר ועדת־הצלה
יהודית בחסות הס.ם ,.הרי בוינה היווה קסטנר לבדו
ועדת־הצלה, שהיתה חלק בלתי־נפרד מהמטה של בכר. בוינה
היה תפקידו של קסטנר חלק בלתי־נפרד מתפקידי
ד,ס.ס. בכלל. נוסף על מחלקת ההשמדה ומחלקת הגבייה
(של כספי יהודים) פתח ד.0,ס. מחלקה להצלה בראשותו

של קסטנר.
״כל פעולות ההשמדה, הגזל וההצלה של ד,ס.ס. היו מתואמות
ועמדו תחת הנהלתו האחידה של הימלר. בכר לא
עשה צעד גדול או קטן, לא בתקופת בודפשט ולא בתקופת
וינה ולא אחריה, בלי לקבל אישור מוקדם מן הריכס־פירר־ס.ס.
הימלר...
״קסטנר שיקר ביודעין בעדותו במשפט זה, בהכחישו כי
המליץ על בכר או התערב לטובתו. יתר על כן, הוא העלים
את העובדה החשובה כי המליץ והתערב לטובת בכר בשם
הסוכנות היהודית והקונגרס היהודי העולמי. גם בעדותו של
קסטנר, שהצהרתו בשבועה היתד, מיועדת רק לבית־משפט
גרמני לדה־נאציפיקאציה, אינה מתאימה ל אמ ת...
״השקרים בתוכן הצהרתו של קסטנר לטובת בכר, השקרים
בעדותו על תוכן ההצהרה טרם הוגשה, ההצהרה הכלתי-
מוסמכת מטעם הסוכנות היהודית, וכן השתתפותו של
קסטנר ביודעין בפעולות אליבי ש 7פושעי־ד,מלחמה הנאציים
— כל אלה מצטרפים להוכחה כוללת אחת: שההצהרה
הזאת לא ניתנה בתום לב. קסטנר ידע היטב שבכר לא
עמד ״באומץ לב אישי״ נגד הזרם, כפי שקסטנר הצהיר,
אלא ביצע פקודות של הימלר ושד,יוזמה לכל הפעולות
הנ״ל לא היתד, של בכר אלא של הימלר.
״כמו כן ידע קסטנר שמטרותיהם של הימלר ובכר לא
היו להציל יודודים, אלא להשיג אינטרסים נאציים, הן
לטובת המשטר הנאצי כולו, הן לטובת פושעי־המלחמה
הנוגעים בדבר. אין כל אמת, ואין כל תום־לב בהצהרתו כי
,לא פיקפקתי אף לרגע בכוונותיו הטובות של קורט בכר.׳
״ההצהרה הנידונה של קסטנר היהת הצהרה כוזבת ביודעין,
שניתנה לטובת פושע־מלחמה, כדי להצילו ממשפט
ועונש בנירנברג. גרינוולד הוכיח איפוא את האמת בהאשמה

דברים אלה של השופט הלוי הפכו השבוע לפסק־דין סופי
ואחיד של בית־המשפט העליון.

חמשת השופטים :״שותף לאחר מעשה״
למלא דאג מי שדאג לסלק את קסטנר מן הדרך
ולסתום את פיו לעד, בצורה שפלה, בטרם הגיע היום
הזה, היתה נאלצת הממשלה להעמיד השבוע את קסטנר
לדין, על־פי החוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם תש״י, הקובע
מי ייחשב לנאצי, ומה ייעשה למי שעזר לנאצי בשעת
מעשה או לאחר מעשה. בזמן הערעור אמר חיים כהן שיעמיד
את קסטנר לדין אש ימצאו השופטים העליונים שיש
חומר מאשים נגדו. עתה נקבע סופית שחומר זה קיים.
קורט בכר נכלל בלי כל ספק בסעיף (1ב) של חוק זה,
המגדיר כפושע נגד האנושות כל אדם המשתתף ב״גירוש
של אוכלוסיה אזרחית,״ וכפושע־מלחמה כל אדם המשתתף
ב״נגישה וגירוש לשם עבודת כ פי ה ...שוד רכוש ציבורי
או פרטי.״ לפי סעיף (1א) דינו מיתה לפי חוקי המדינה. כל
חמשת השופטים קבעו כי קורט בכר היה פושע־מלחמה
מובהק.
סעיף 7של חוק זד, קובע כי החוק הפלילי הרגיל
בדבר אחריותו של שותף לאחר־מעשה חל גם עליו. סעיף
)1( 26 של פקודת החוק הפלילי אומר :״כל אדם ...היודע
שנעשתה עבירה על־ידי אדם אחר ...ומסייע בידו למען
אפשר לו להימלט מן העונש, ייחשב כאילו הוא שותף
לעבירה לאחר מעשה.״ העונש הצפוי: שלוש שנות מאסר.
בקבלו פה אחד את מימצאי השופט הלוי בנקודה זו, החלים
בית־המשפט העליון גם כי קסטנר שיקר ביודעין בשכועה.
בכך ביטל בפועל את החלטתו המפורסמת של שופט־השלום
(וכיום שופט מחוזי) משה פרץ, ששיחרר את קסטנר
מאשמה זו עצמה.
העונש הצפוי על שבועת־שקר: שבע שנות מאסר.

זילברג :״קסטגר הקל מלאכת ההשמדה״
ך* רשעתו של קפטנר, למעשה, בעודך שבועת־שקר

פושע מלחמה ככר
המשמיד ניצול בידי —

| | והצלת פושע־מלחמה, היא לבדה שוללת לחלוטין את
ההנחה כאילו ״טוהר״ שמו של קססנר.
אולם גם בנקודה המרכזית ביותר — שיתוף־פעולה עם
הנאצים — לא טוהר שמו. מה שקרה הוא כי שלושה מבין
ששת השופטים שטיפלו בפרשה (הלוי וחמשת השופטים
העליונים) הסיקו שחומר הראיות שהובא למשפט לא הספיק
כדי להוכיח את האשמה.
מכיוון שכל הראיות הובאו על-ידי אדם פרטי, בניגוד
למאמציו של המנגנון הממלכתי שהפריע לו בכל כוחו,
ומכיון שנקבע בפירוש שחיים כהן לא הביא את כל החומר
שאפשר היא להביא, הרי רחוקה אפילו החלטת הרוב מטיהור
מוסרי. ואילו שלושת השופטים האחרים הרשיעו את קסטנר
בנקודה זו. עמדת ששת השופטים:
• הלוי, השופט היחיד שראה ושמע את קסטנר עצמו,
שהשופט חשין תיאר אותו כ״שופט דגול״ בעוד השופט

כי שליחות־בראנד לא היתד, רצינית, שלא באה אלא להסיח את דעת היהודים ושלקסטנר
התברר תוך זמן קצר שאין לתלות בה תק1זת, הרי קבע אגרנט את ההיפך: שהשליחות
היתד, אמנם רצינית, והיה צורך להתיחם אליה בכובד־ראש.
בכך פתח אגרנט למעשה מחדש את טענת תמיר כלפי הסוכנות היהודית בארץ־ישראל,
שהיתר, אף יותר חמורה מאשר הטענות נגד קסטנר עצמו. כי בהשודאה לקסטנר היו מנהיגי
הסוכנות בארץ, ובראשם חיים וייצמן, דויד בן־גוריון ומשה שרת, חופשיים במעשיהם.
היה עליהם להיפגש עם בראנד על אדמה ניטראלית, להזעיק את דעת־הקהל העולמית, ואולי

איש־השער ל,סטנר ()1954
— מנהיג המושמדים
אגרנט הגדיר את פסק־דינו כ״פסק־דין מושלם״ ,קבע בצורה ר
החלטית כי ״קסטנר החליק את גלגלי ההש מד ה ...שיתף
פעולה ביודעין עם אייכמן וסייע לו ביודעין בסיוע הגירוש
הטוטאלי.״
• חשץ, שדחה מסקנה זו כבלתי־מוכחת, מצא לנכון י
להקדים בכל זאת כי ״על סמך החומר הרב והמגוון שנערם ׳<
במהלך הדיון במשפט, אפשר בנקל לתאר את קסטנר כשחור ״
משחור ולתת אות קין במצחו, אך יתכן גם להעלותו צחור
מצחור ולראותו, צדיק הדור עמוד ) 175 ואחרי שורה של
נימוקים :״מפני טעמים אלה אין בידי לאשר את מסקנ תיו *
של בית־המשפט שלמטה בענין שיתוף־ד,פעולה.״ (עמוד? .)195
• אגרנט, שניסח את דעת הרוש, הזדהה עם עמדת

הלוי כי ״הצלת המיוחסים שימשה בידי הנאצים אמצעי
להקלת הגירוש וההשמדה״ ,של ההמונים, וכי ״קסטנר סייע י
בידי אייכמן לקדם מטרה זו,״ (עמוד )38 פסל את מסקנת 1,
ד,לוי, מתוך שיקול ש״לא הוכח כי קסטנר תרם ביודעין 1
לתוצאה עג מה זו.״ (עמוד .)105
• אולש* ,״בית־המשפט לא נקרא כאן לתת תעודת־יושר
לקסטנר,״ (עמוד ) 167 ובמקום אחר :״בית המשפט לא ...
נקרא להעריך את פעולותיו של קסטנר לחיוב או לשלילה.״
(עמוד .)173
• גויטין, שבאופן פורמלי הצטרף לדעת הרוב והרשיע
בנקודה זו את גרינוולד, אישר את מסקנת הלוי בענין שיתוף־ |
הפעולה .״א תן הוכחות שהובאו, ועליהן אין חולק
אינן מתישבות עם ראית ד״ר קסטנר כאישיות יהודית ציונית ,
לאומית, ועולות בקנה דווקא עם קביעות (השופט הלוי) .יי;
שהמעשים שנעשו תוך המלחמה היו מעשי שיתוף־פעולה צ
עם הנאצים.״ (עמוד .)199
• זילכרג, קבע מפורשות :״אשמתו של קסטנר בשית־ף־
פעולה עם הנאצים הוכחה במלואה״ (עמוד .)161״קטטנר |
מילא ביודעים, ושלא בתום־לב, את רצונם של הנאצים |
בהעלמת מזימת הרצח הקרוב, והקל עליהם על־ידי כך את ־
מלאכת השמדת ההמונים.״ (עמוד .)156
זאת היתד, דמות ה״טיהור״ ,אשר בטאוני מפא״י וגרוריה |
ניסו לד,על;תד, על נס תוך כדי סילוף והעלמה. בעצם המאמץ 1
הזה שמה הצמרת הנוכחית את הגושפנקה המוסרית שלה
על המעשים שהוגדרו כך על־ידי השופטים, ולמעשה אף 1
קיבלה על עצמה שוב, לאחר־מעשה, את מלוא האחריות |
המוסרית להם.

הרצח מנע גירוי 5

אילו היה קסטנר חי, קרוב לוודאי כי על־סמו
קביעתם של שני שופטי־המיעוט בבית־המשפט העליון
היתד, חובה לפתוח נגדו חקירה, ולהעמידו לדין גם באשמת
שיתוף־פעולה עם הנאצים בהקלת מלאכת ההשמדה, כהגדרת
השופט זילברג.
אין זה מקרה שבכל מהלך המשפט היה זה שמואל תמיר
שדרש ללא הרף את הקמתה של ועדת־חקירה ממלכתית —
דבר שחמשת השופטים העליונים קבעו השבוע שהיה הצעד
הנבון לעשותו. אין זה גם מקרה שהצמרת סירבה להקים
ועדה כזאת, ואף סירבה להעמיד את קסטנר לדין במשך
ארבע וחצי שנים לאחר שהובא חומר כה רב נגדו, בעוד
שכל מיני קאפו־אים קטנים נשלחו לבית־הסוהר.
ובינתיים נרצח קסטנר.
אילו היה קסטנר נשאר בחיים, יתכן׳ שהיה לו סיכוי —
ולו גם קלוש — לצאת זכאי, אם לא מגחינה מוסרית, הרי
אולי ממשפט פלילי. אולם אז היה גם סיכוי רציני ביותר
שבלחץ המשפט היה פותח את פיו ומגלה את כל אשר היד.
ידוע לו. כדור־השלג היה עשוי לגרוף עמו אישים רבים
במדרון. אולם הזדמנות זו לא ניתנה לו.
התוצאה היא כי בעיני ההיסטוריה יישאר קסטנר כמנהיג
ההמונים המושמדים שהציל לאחר המלחמה את אחד מגדולי
משמידיהם מעונש, וכי שמו יוסיף לסמל את אחד הקודים
השחורים ביותר בתולדות העם: שיתוף־פעולה עם האוייב.

להחזירו להונגאריה כדי למשוך את המשא־והמתן בתמרונים שונים על מנת לנסות להפסיק
לפי שעה את ההשמדה. לפחות היה עליהם להעמיד את כתנות אייכמן וחבריו במבחן מעשי.
במקרה שלילי, היה עליהם להודיע לקסטנר שהוא חייב להפסיק כל משא־וטתן ולפנות
לשיטות־הצלה אחרות — הסתתרות, בריחה, או התקוממות.
תחת זאת פיתו נציגי הסוכנות את בראנד לעבור את הגבול מתורכיה הניטראלית לסוריה,
בה שלטו הבריטים, שם הוסגר לידי סוכני האינטליג׳נס הבריטי, אשר הובילו אותו ישר
למשה שרת. בעוד בראנד נכלא בקאהיר, ורדיו־לונדון הרם כל סיכוי להמשך המשא-ומתן

— י — י — —סי—יי —ו*<וונ.יזיי 1יי אי

על־ידי פירסום הצעות אייכמן, הושמדו מרבית יחודי הונגרי*
אגרנט פסח עתה על כל פרשת ההסגרה, בציינו כי הפגישה עם שרת לא עלתה יפר״
וכי שרת מיהר ללונדון כדי להידבר עם האנגלים. אולם השופט אגרנט לא אמר דבר על
השתקת הידיעות הנוראות שהיו בסי בראנד מאוזני הישוב והעולם כולו, כך שלא הישוב
ולא יהודי אמריקה, שהיתר, להם אז השפעה עצומה, לא יכלו לפעול כדי לאלץ את
ממשלותיהם לעשית משהו ממשי להפסקת ההשמדה. אפילו מטוס אחד לא נשלח להפציץ
את משרפות אושוויץ או את הגשרים המובילים אליה, כדי להאיט את קצב ההשמדה, כפי
שהתחנן אז במכתבו ההיסטורי הרב ויסמאנדל, מנהיג יהודי סלובקיה הכבושה.
בך, בד,גינו על קססנר, פתח השופט אגרנם מחדש מקום לכל ההאשמות המזעזעות נגד
שרת וחבריו, שאף ה * כמו קסטנר בבודפשט, הסתירו את הידיעות הידועות להם מן העם.

המהסכה של יום המחרת
ך* ףנגמר היו םהרא שון. כל עתוני המשטר יכלו לצהול ולשמוח. היה נדמה להם
(או כך לפחות העמידו פנים) כאילו יטוהר סטנר כליל על־ידי כל בית־משפט. קול
ישראל לא השאיר כל ספק בלב מאזיניו שאמנם זה בדיוק מה שקר* הציבור הרחב, שבחלקו
הגדול האמין באשמת קסטנר, נשאר נדהם.
אולם למחרת היום החלה המכה החוזרת. כבר קוראי עתוני־הערב של יום המחרת, חשו
כי לפתע החלה מהפכה. השופט אגרנט עצמו, שקרא באותו בוקר את סוף־ פסק-דינו, פתח
בה: הוא מצא את קסטנר אשם בהצלת פושע־ד,מלחמה קורט בכר — אם כי לא הביא שום
נימוק מדוע קסטנר זה, מנהיג ציוני, בעל שפע הטונות הטובות, יצא מעורו כדי לעזור
לפתע לפושע מת־עב, שנתיים אחרי גמר המלחמה, להינצל מעמוד התלייה שציפה לו, על
חלקו בנגישת היהודים והשמדת*
אולם רוח חדשה לגמרי החלה מנשבת ברחוב כאשר התנשא באולם קולו המהוקצע של
ד״ר משה זילברג. השופט בעל רעמת־השער השחורה והמשקפיים שחורי־ד,מסגרת, הכנים
לאווירת האולם נימה קודרת של תחושת־השוא* ״עין החרב כיסתה את פני הדיון כולו,
והשרתה רוח רפאים בחלל בית־המשפט. משימה כבדה מאד הוטלה עלינו בערעור ז ה...
להעביר תחת שבטנו יצרי מעללי בני־אנוש, אשר חיו ופרפרו בין ציפורני השטן
בפסק־דינו של אגרנט עלתה וצפה מדי פעם רוח השואה, כאשר ציטט אגרנט קטעים
מפסק־דינו של מנימיו ד,לוי, שהיו כולם רוויים יגון ההשמדה ורגש אחריות כלפיה. אולם

מפני שראה לנגד עיניו תוכנית־הצלה כללית, בשיתוף עם הגרמנים. קבע זילברג בשלוש
מלים חריפות :״זה לא נכון!״ והוסיף :״דוחה אני ללא היסוס את הטענה (הזאת)״ ,היא
הטענה ששימשה אבן־פינד, לאגמט. גם בשאר קביעותיו היה זילברג תקיף, אך מעודן וכמעס
ספרותי בניסוחו:
0ננל האפשרות טל יהודי הונגריה למרוד נגד חנאציס :״מי לנו יותר מומחה מאייכמן
עצמו, והוא אמר בפירוש כי אינו רוצה בוורשה שני ה ...נראה הדבר שאייכמן דשות׳
נתנו ציון לא נמוך ביותר לפוטנציאל ההתנגדות של יהודי הונגריה.״ היה זה ניגוד קיצוני
לדעתו של חשין, כי יהודי הונגריה היו ״ענף שהוביש על העץ.״
• על חובתו של קססנר להודיע על השואה המתקרבת, תחת להחלים בעצמו שאין סכזי
להצלח :״הלזה תום־לב ייקרא? כלום יש ייצוג ביאוש? האם מותר לאדם יחיד, ואפילו
בשותפות עם כמה מחבריו, להתיאש בשמם, ושלא מדעתם, של 800 אלף אנשים אחרים
אם מנהל בית־חולים גדול יניח לאלפי חולים לגווע, כדי שיוכל להתמסר להצלה וודאית
של נפש אחת, הוא יצא חייב לפחות מן הבחינה המוסרית, גם אם יתברר כי הוא באופן
אישי סבור היה, בטעות, כי אכן אפסה כל תקווה להצלת החולים האחרים. הוא יהיה
משתף־פעולה עם מלאך־המוות. ועל אחת כמה וכמה במקרה (של קסמנר).״
• על הצלת בכר :״מי שמסוגל היה, לאחר מעשר״ להציל את בכר זה מן התליה,
העיד בזה כי גם בשעת מעשה לא היו מעלליו של אותו פושע גדול כל־כך בזויים ומתועבים
בעיניו.״
כך הגיע השופט זילברג, צעד אחרי צעד, למסקנה הסופית :״קסטנר שיתף פעולה עם
הנאצים הוא מילא ״ביודעין ושלא בתום־לב״ את רצונם להעלים מן הקרבנות את
מזימת הרצח הקרוב ,״לשתק את רצון ההתנגדות והבריחה״ שלהם, וכך ״הקל (על הנאצים)
את מלאכת השמדת ההמונים.״
ולבסוף ההסבר הפסיכולוגי לאופיו של קסטנר .״קססנר לא היה אגואיסט במובן הפשוט
של המילה ...אבל הוא היה אגוצנטרי מאד, השקיע את עצמו עד כדי נטילת חושים
בהצלחת המיבצע האישי שלו. ודבר זה שלל ממנו כל חוש של פרופורציה בין ממדי
ההצלה וההשמדה.״
זילברג ציטט ארוכות את הדו״ח שהגיש קססנר לסוכנות היהודית בשנת .1945״זו היתד.
הדרך שהיינו חייבים ללכת בד״״ קבע בו קסטנר .״גם אומות אחרות נאלצו בשעות הגורליות
של מלחמה זו לקנות את שלמותן הטריטוריאלית על־ידי ויתורים כלכליים. השבדים שלחו
לרייך השלישי פלדה! התורכים כרום! שוייץ הרשתה להם אשראי־סילוקים של מיליוני
דולארים מרובים. אנחנו שילמנו פחות.״
הוסיף זילברג משלו בטון מר :״אנחנו שילמנו פחותו פחות מן התורכים ופחות מן
השבדים. הללו נאלצו למכור לזרים את הכרום והפלדה שלהם• אנחנו — לא! העסקות שלנו
היו יותר מוצלחות. יודע (קסטנר) — ולבו בוודאי כואב על כך — כי באותה תקופה ממש
שיכלה יהדות הונגריה 600 אלף נפשות, נלקח ממנה רכוש בשחיי של 300 מיליון דולאר.
ואף־על־פי־כן :״אנחנו — כלומר ועדת־ההצלה — שילמנו פחות״ .המיבצע שלנו הצליח
גם מן הבחינה הכספית.״
״טרחתי לחפש ולמצוא מאחורי פסוקים פנטסטיים אלה נימה של אירוניה מרה, קורטוב
של הומור־של־גרדום! אך יגעתי ולא מצאתי. החישובים הכספיים המדוקדקים והאפולוגטיקה
שבפיסקה הקודמת, מראים בעליל כי ברצינות גמורה נאמרו הדברים. אכן, זו אגוצנטריות,
וזו שכרה — וכאן טמון לדעתי המפתח להבנת אישיותו ופעליו של קסטנר.״

ירמיהו הנביא ויוחנן בן־זכאי

משפט במצוד

הנאשם נזלכיאל גו־יסולד (חבוש מגבעת) עובר בקושי את
,אחת מנקוזות־החמימה, שהוקמו במיוחד לצורן מעמד
חקז־את פמק־הדין. מאחורי סור!״ מוקפת בלשים, בודקת. .מזבירח את תעודות־חזחות של
סבקשי-המיסזז לאולם בית־המשפס, לפני שנערך להם חיפוש מדוקדק בכיסיהם ובתיקיחם.

ססק־דינו של זילברג נשא בעצמו רוח זו. כמו אצל הלוי. עלתה מכל שורה ביצירתו
״חייבים אנו לעקור מלבנו כל דעה קדומה שגמלה בו. אולי, כתיצאה מן הפולמוס הנסער...
אך בל נחשוד בעצמנו יתר על ה מיד ה ...פן נדכא בקרבנו, אגב אלימינציה זו, כל
חרגשד, אנושית כל התחמקות ממתן תשובות לשאלות שאנו יכולים בגדר דיוננו להשיב
עליהן, יהא בה משום מעילה בתפקיד.״
עוד בשעת בירור הערעור, נדמה היד. כאילו התנגשו זילברג ותמיר בדעותיהם על
נקודה אחת, שהפכה עתה חיונית. זילברג שאל :״כלום ניתן להפריד בין ההאשמה של שיתוף־
פעולה עם הנאצי* לבין ההאשמה של שיתוף בהשמדת כל יהודי הונגריה?״ השיב תמיר:
״כן. יכול להיות שיתוף בכל מיני דרגות: שיתוף בהכנת אליבי לפושעי* שיתוף בהסגרת
הצנחנים, ואפילו שיתוף־פעולה שבד,שתקה, מבלי שיהיה שיתוף־פעולה פעיל בהשמדה עצמה.״
זילברג התווכח על נקודה זו. היתד, זאת אחת הנקודות המעטות שזילברג נראה כחולק
על הקו שהעלה תמיר. נדמה היה כאילו אינו מסכים עמו ואינו מוכן לקבל את דעתו.
עתה הפכה נקודה וו אבן־פינה של פסק־דינו. קביעתו הבסיסית :״משתף פעולה עם הנאצי*
אפילו בקשר עם השמדת יהודי* אינו בהכרח זהה עם רוצח יהודים ממש איני מוצא
כל פגם ודופי בחלוקה שנעשתה על־ידי (הלוי) ,וסבור אני כי צדק בהחלט בהפרדה זו.״
מכאן המסקנה של זילברג, כמו של הלוי: קססנר אשם בדבר הראשון, אינו אשם בשני.
ההבדל: אף שקסטנר הקל על ההשמדד״ אץ לומר כי השמדת כל יהודי הונגריה היתה
בלתי־אסשרית בלי עזרתו. מאחר שטענה אחרונה וו משתמעת לדעת זילברג (אך לא
לדעת הלוי) מתוך עלוגו של גרינודלד, הרי הוא מצא שגריטולד לא צדק בנקודה זו.
(סילוף קביעתו זו של זילברג שימשד״ אחר כך, אחת הדרכים להטעיית דעת־הקהל כאלו
קסטנר לא סייע לגרמנים בהשמדה<

״אגוזכו שילמכו פחות״
ך* גרכפסק ״ דץזח החלה בולטת הנימה החריפד״ בה חלקו השופטים איש על רעהו.
אגרנם קבע כי קסטנר השתיק את הידיעות על השואה המתקרבת מהמוני העיר קלוד,

ך* שסיים זילכרג את דבריו, החל להתפזר הערפל המכודן שהופץ בחוץ בזדון.
עחונאי״חוץ, שהבריקו יום קודם לכן, לפי הדרכת יד נעלמת, כי ״קסטנר טוהר על־ידי
בית־המשפס העליון״ ,נאלצו עתה להכחיש את עצמם. כעבור יום הופצצו במברקי־נזיפה
חמורים מעורכיהם. כי בעולם המערבי, בניגוד לישראל, אין העורכים אוהבים להיראות
מובלים באף לעיני קוראיהם.
במקום תמונה של בית־משפס בעל דעה מגובשת, נראו עתה חמשה שופטים, החולקים
איש על רעהו בחריפות בלתי־רגילד״ כאשר פתח הנשיא יצחק אולשן, בעל הפנים החמורות,
בדבריו הקצרים, בהם הצטרף לפסק־דינו של אגרנט, לא הסתפק בכך. בצורה בלתי־רגילח
למדי, התוזכח בטון תקיף ביותר עם זילברג, בנוסח ״אני מצטער מאד, אבל אינני מבין
גרם לכך שזילברג הפסיקו בעדינות באחד המקומות, ביקש לתקן ציטטה מדבריו.
גם הטון בו נקט אולשן, בניגוד למרבית חבריו, היה נזעם והצהרתי. השופט שבא אחריו
דיבר בלשון אחרת — מלוטשת ואלגנטית. היה זה זלמן שניאור חשין, ממלא־מקום הנשיא.
ברגע הראשון נראה כאילו קם תימך נוסף בדעתו של הלוי. חשץ תקף בחריפות את
השלטונות על שהגישו את המשפט נגד גרינוזלד, בעוד שלא השיגה ידם להביא לדין אף
פושע־מלחמה נאצי אחד. אולם אתרי הקדמה זו, שנראתה בעתוני־הערב של יום הששי
כחולקת על אגרנט, התקדם בכיוון ההפוך. חשין נמנה עם הרוב.
היה זה חשין שקיבל את הזמנת תמיר וניהל את הויכוח גם בדרג אידיאולוגי .״תמיר
קורא בהתרגשות שאם יוצדקו מעשי קססנר אין תקומה לעם ישראל, לפי שכל מנהיג ינהג
כמותו בשעת צרה בהקשר זה הוא מצביע על מורדי גטו וורשה, שנפלו וקידשו במותם
שם שמיים ברבים. גם זוהי השקפת־עולם אך יש גם השקפה אחרת, שונה ממנה ומנוגדת
לה, וגם ל ה ...שרשים בדפי ההיסטוריה שלנו. ירמיהו הנביא, למשל, הטיף לכניעה בפני
האוייב ולכריתת ברית־שלום עמו. ורבן יוחנן בן־זכאי בחר להציל מה שאפשר היה להציל
בעת צרה
מכאן ועד לדיעה שקסטנר לא חייב היד, להזהיר את ההמונים גם אם ידע כי בעוד שעות
ספורות יובלו לטבח, היתה דרושה רק פסיעה קטנה נוספת. חשין פסע אותה, הצטרף לאגרנט
ולאולשן. אך גם הוא, כמן אגרנס ואולשן, לא יכול היה למצוא שום הסבר הגיוני להצלת
בכר בידי קסטנר אחרי המלחמה. הוא ביכר להגדירה כ״תעלומה שאולי לא תיפתר לעולם.״

גוי מי ץ: למח לא ״ שקר״ ?

** ם סיו םקריאתו של חשין, נשאר רק שופט אחד שטרם חיודח את דעתו. העתונאיס
^ חיכו בסקרנות מסויימת לקראת דינו של השופט גבה־הקומה, מי שהיה ציר ישראל
בוושינגטון. עד מהרה התברר בי המאופק שבכל השופטים היה דויד גויטיין, חניך המשפט
האנגלי.
.בניגוד לאגרנט, לא היה גויטין מובן לעמוד על כנותו של קסטנר על־יסוד הכתוב בלבד
מבלי לראות את האיש. כאדם שעסק בעצמו במשך שנים בחקירה נגדית חיד״ ידע שאין
להמיר לעולם את ההתרשמות האישית בקריאת פרוטוקול יבש.
עוד בזמן הערעור, כאשר כהן טען כי כל סתירותיו של קסטנר אינן אלא ״שויץ״,
״הגזמה״ ,״ניפוח״ ,״רברבנות״ ,העיר לו גויטין :״למד. .לא תאמר פשוט — שקר?״ עתה
חזר לאותה נקודה עצמה.
קבע גויסין :״כיוון שקביעה כיום מה היו מעשיו, או ליתר דיוק — מה היתה כזונת
מעשיו, של קססנר בשנת ,1944 היא בבחינת הודאתו, הבלתי־אפשרי, כלום אין מוצא מן
הסבך בשאלת סי הד״ר קסטנר עצמו, ואז תהא לנו לפחות הודעת בעל־הדין, אם לא
הודאתו ואמנם העיד ד״ר קסטנר בפני בית־המשפם (המחוזי) ,ובית־המשפט לא האמין
לו. גם היועץ המשפטי לפנינו לא ביקש מאתנו לתת אימון בעדות (של קסטנר< בתארו
אותה כמעט בכל מילה, פרט לשקר, שהיד, בה כדי להניא אותנו מלתת בה אימון.
״ואם כך הדבר, נראה לי ש(נרינודלד) יצא כדי חו ב תו ...די לו בכך שהצליח לשכנע
את בית־המשפט (המחוזי שהאיש אותו האשים שיקר בבית־המשפם והתנהג״באופן
שהשאיר על בית־המשפט רושם שמצפונו אינו נקי, והוא מתירא ומנסה להסתיר דבר
שאין עין השמש יפה לו.
״אנו לא ראינו את הד״ר קססנר בתא העדים, ולא שמענוהו. מתוך הדברים הכתובים,
אין הבעיה הנוקבת על כוונותיו הטהורות או הטמאות בא על פתרונה. מסקנותיו של
השופט המלומד, אינן עומדות בסתירה לעובדות שנתגלו, אלא עולות באופן סביר מתוכן.

מה אמדו
הש 1נ 0ים
בפרשיות

השונות 1

אגרנט

וזאס וזירוז פנוודתו עזר \2בז 0־בד
ער רזנאציגד את השגזדוו היהודים 7

• הלוי :״שיתוף־הפעולה המרכזי של קסטנר עם
אייבמן, החליק את גלגלי מכונת־השמד כולה, מנע הפרעות
אפשריות בפעולתי״ ותרם תרומה חשובה ליעילותה הכללית ^
אגרנט :״אכן, אמת הדבר כי בשללם את האמצעים
של התנגדות בכוח, נקטו למעשה קסטנר וחבריו גישה
שעלתה בקנה אחד עם רצונו האמור של התליין הלזה.׳׳
(עמוד <103
• זי ל ב רג :״המטרה שאליה שאפו הנאצים, השמדה
קלה ושקטה, ללא מאמצים יתרים וללא אבידות לעצמם׳
הושגה במלואה או כמעט במלואה ...הצלחה מדהימה זו
של הנאצים היתר״ כנראה בעליל, תוצאה ישירה של העלמת
האמת האיומה מעיני הקרבנות ...קסטנר השתתף עם
הגרמנים בהעלמת סוד ההשמדה 47( *.ו־<152
• או ל שן :״בעיני קסטנר נראה, או יכול חיה להיראות,
שההתאפקות (אם היתד. כזו) מלעורר פאניקד״ לא
באה כמכשיר להקלת השמדת היהודים על־ידי הנאצים, למען
ביצוע ההסכם בענין המיוחסים<165( *.
• חשץ :״יתכן מאד כי ההסכם להצלת המיוחסים
שימש בידי הנאצים אמצעי יעיל להסזזת בו את מזימת
ההשמדה אשר זממו<179( *.
• גויטיין . :מסקניתיו של ה לוי ...עולות באופן
סביר מן העובדות שנתגלו<199( *.

וזשיגזף

פנטדגז עם

• חלזי :״שיתוף־פעולה מרכזי עם משטר ההשמדד״
היווה את יסוד היחסים בין ראש ועדת־ההצלה (קסטנר) וראשי
הס.ס. כל שיטת ההצלה ״המוסמכת* על קויה ופרטיה —
פיקוח נאצי על עניני ההצלה, צימצום ההצלה למיכסת
נפשות הקבועה מראש על־ידי הנאצים, ויתור על פעולות
הצלה בלתי־תלויות, אי־התערבות במיבצע הגירוש הטוטאלי,
וכד — לא היתד, אלא שיתוף־פעולה ממושך של המציל עם
המשמיד, החזק ממנו, שהכתיב לו את תנאיו. הודי אומר:
שיעבוד ההצלה לרצון המשמיד ולענין ההשמדה*.
• אגרנט • :הטרגדיה שעברה על יהודי (ערי השדה
בהונגריה) בשנת 1944 היא גדולה ונודאד״ הן מבחינת
מה־תה והן מבחינת היקסד״ אולם חומר ההוכחה במשפט
זה אינו מצדיק שנמצא כי ד*ר קסטנר תרם ביודעין לתוצאה

עגומה זו, ואינו מצדיק כי יוכתם, באשר לכך, בכתם של
משתף־פעולה עם הנאצים<105( *.
• זי לכרג :״הוא (קסטנר) מילא ביודעין, ושלא בתום־
לב, את רצונם האמור של הנאצים, והקל עליהם על־ידי כך
את מלאכת השמדת ההמונים 156
• או ל שן :״כשמעלים שתי גירסות, שבאחת יש כדי
להרשיע ובשניה יש כדי לזכות, ושתיהן יכ־לות להתקבל
על הדעת, יש להעדיף את השניה, אם גם לה יש אחיזה
בחומר ההוכחות. בנידון ההאשמה של שיתוף־פעולה עם
הנאצים, תוך ידיעה ברורה ששיתוף־פעולה זה דרוש להם
כדי להקל על השמדת יהודי הונגריה — הרי הנאשם הוא
קסטנר ולא גריטדלד 165
• ח שי ן ג ״אני מניח, כי שתיקתו של קסטנר בבואו
לקלוז׳ (היינו אי־אזהרת בני העיר מפני ההשמדה הקרובה)
היתד. פרי מעשה מחושב ומתוכנן מראש, ולא תוצאת יאושו
עדיין אי לראות בכך שיתוף־פעולה ביודעין וסיוע במעשה
הגדול מרפיון ידיו של הקיבוץ היהודי. גם אז, אני אומר,
השמדה 186
+גויטיין :״אותן הוכחות שהובאו, ועליהן אץ חד
ל ק ...עולות בקנה דווקא עם קביעת בית־המשפם דלמסה
שהמעשים שנעשו תוך המלחמה היו מעשי שיתוף־פעולה
עם הנאצים 169

הצדוז פושטי-הנזרוזגזה 2ן גרגג בכר :
• חמי . :ההצהרה הנידונה של קססנר (לטובת בכר)
היתד, הצהרה כוזבת ביודעין, שניתנה לטובת פושע־מלחמד״
כדי להצילו ממשפט ועונש בנירנברג.״
• אגרנט • :גרינוולד הוכיח שאחרי המלחמה הציל
ד״ר קסטנר מעונש את קורט בכר, מי שהיד, פ שע־מלחמה.
התערבותו (של קסטנר) לטובת בכר באמצעות ההצהרה
המכילה את המלצתו מילאה תפקיד חשוב בשיחרורו של
בכר על־ידי בעלות־הברית 126
• זילברג מ רו בו ת הסתירות — לגיון מספרן!
— בהן הסתבך קסטנר בקשר עם ההצהרה הנ״ ל הוא)
הרהיב בנפשו להמליץ — כמעט בשם כ ל העם היהודי —
על אחד הלוויתנים של פושעי־המלחמה 163
• או ל שן :״כולנו בדעה שבענין האשמה במתן עזרה
לבכר, ב־ ,1947 הוכיח גרינודלד את הגנתו ״אמת דיברתי.״
״תחושת חובה כלפי בכר העבירה (את קססנר) על
דעתו 172
• חשץ :״למה זד״ איפוא, ראה קסטנר לנכון לעמוד
לימינו של צורד״ישראל זה ביום הדין 196

בל אלד תומכות במימצאי פסק־הדין (של הלוי) ומונעות בעדנו, כערכאת ערעורים,
מהתערב.
״אוסיף עוד שאותן הוכחות שהובאו, ועליהן אין חולק, על יחסי קסטנר״בכר לאחר
המלחמה, ושיחוף־הפעולה מצד קססנר בהצלת בכר מעמוד־התליד״ אינן מתישבות עם
ראיית ד״ר קסטנר כאישיות יהודית־ציוגית־לאומית, ועולות בקנה אחד חדקא עם קביעות
נית״המשפט (המחוזי) שהמעשים שנעשו תוך המלחמה היו מעשי שיתוף־פעולה עם הנאצים.״
בכך אישר גוטיין למעשה את כל מימצאי ד,לוי, תמך למעשה בשלמות בדעתו של זילברב
אולם כשבא לקביעה הפורמלית, נקם בקו נפרד, אופייני למשפטן המיחס ערך רב לענינים
פורמליים. הוא סבר כי אין להפריד בעלונו של גרינוולד בין פרטי הדיבה השונים, והואיל
והלוי כבר הרשיע את גריטזלד בנקודה אחת (שקססנר שיתף־פעולה בשל בצע״כסף) הרי
קבע גויסין כי יש לקבוע שלא היתד, הצדקה לגרינוזלד בפרסום עלונו.

שלושה מול שלושה

כףנתקבלפסק ״ דין שחייב פרשנות מיוהדת כדי להבינו. הדעות של ששת
השופטים — הלוי וחמשת העליונים — נחלקו כלהלן:
• בענין בכר: כל ששת השופטים קבעו שקסטנר הציל פושע־מלחמה בזדץ.
• נ־זננין אשמתו של קסטנר בחכשרת הקרקע להשמדת כל יהודי הונגריה: כל חמשת
השופטים העליונים קבעו שהדבר לא הוכח, בניגוד לדעת הלוי.
• בענין שיתוף־חפעולה עם הנאצים להקלת ההשמדה: השופטים נחלקו שלושה נגד

• אולשן :״תחושת חובה כלפי בכר העבירה (את
קטסנר) על דעתו 172
• גויטיין :״אוחו חלק של העלון (של גרינזולד)
העוסק ביחסים שבץ קסטנר ובכר, הוכח די הצורך 201

9גזט\-זדץ ט\ר גזרוי :
• אגרנט :״מנומק, מפורט ורב־רושם מושלם
ומסוגנן יפה 1( *.ו־<129
• זי לכרג :״הוא כולו מכנה ארכיטקטוני אחד, אחיד
ומלוכד מן המסד ועד הטפחות — ,שרשרת רצופה של
חוליות משתלבות זו לתוך זו בהתאם גמור ללא כל הוח
וללא כל הפסק ביני הן ...פסק־דין מונומנטלי 131
• אולשן ( :אין הגדרה).
• חשין :״פסקו של הנשיא המלומד (הלוי< בנוי
על חמש מסקנות־יסוד הנובעות זו מזו והקשורות זד בזו
קשר הגיוני אמי ץ 178ו־<197
• גויטיין :״מסקנותיו (של הלוי) עולות באופן רביד
מתוך העובדות ...ותומכות במימצאי פסק־הדין<199( *.

הצורךב \ ז 2ןוז \ זגעדו- 1ן ז \2דרחציבורית :
• אגרנט :״האחראים להגשת משפנדהבח זה היו
בזמנו מיטיבים לעשות אילו הביאו — כפי שהציע (תמיר)
פעמים אחדות — לידי מינוי ועדה ציבורית, המורכבת גם
ממומחים למקצוע ההיסטוריה, ושמתפקידה היה לערוך
חקירה מעמיקה ומושלמת<25( *.
• זי ל ב רג :״מסופקני מאד אם נכון היה מלכתחילה
לגולל (את פרשת מנהיגי יהדות הונגריה) דידקא בפני
פורום משפטי. סבורני שלא 130
• אולשן :״ועדה חוקרת ציבורית, בפניה יכול חיה
קסטנר להתגונן כצד, ולא כעד סתם, היתה יותר מתאימה
בשביל לדון בכל אלה 167
• ח שין :״(גריטזלד) עצמו דרש בעלון שלו ודרש
(חמיס במהלך הדיונים בבית־המשפם, למסור את ההכרעה
בשאלות האלה לועדה ציבורית ניטראלית. אני מצטער על
דחיית ההצעה 174
• גויטיין :״חבל שהאחראים לכך בחרו בודו הגשת
משפט, ולא נזקקו, כסי בקשת (גריטולד) בעלון־הדיבד״ להביא
את הבעיה בפני ועדה ציבורית, אשר בידיה כלים
יעילים יותר לגילוי הניתן להיגלות 201

שלושה — ד,לוי, זילברג וגויטין, שקבעו שהדבר הוכח, כל אחד על פי דרכו. מול אולשן,
חשין ואגרנם, שמצאו כי הדבר לא הוכח.
התוצאה הסופית: זיכוי גריטדלד בנקודה אחת, הרשעתו בנקודה שניח פה אחד, ובשלישית
ברוב דעות. העונש: שנת מאסר על תנאי, חיוב בתשלום 500ל״י עבור הוצאות המשפט.
כך הגיע המשפט הגדול לקצו ,.אם קיווה השלטון כי חיים כהן יהיה שבע-רצון, ייחשב
למנצח, התאכזב. ההגיון הכתיב את ד,היפו הגמור: העתון הנפוץ ביותר במדינד״ מעריב,
הקרוב לשלטון, תבע במאמר ראשי בלתי-רגיל את התפטרותו של ״היועץ הרע״ ,הכריז:
״עוד נצחון כזה — ואבדנו!״
כי מעבר לדברים הפורמליים, כמעט שלא היו שתי דעות בציבור על צד מי היה הנצחץ
האמיתי. כאשר קבעו כל חמשת השופטים כי תמיר צדק בדרשו, מן הרגע הראשון, שתקום
ועדת־חקירה ציבורית• לחקר פרשת השואה, ניצח למעשה הקו שנקבעה על־ידי ההגנה במשפט.
אולם ההצלחה המכרעת של ההגנה היתה כי חייבה את בית־המשפס, ויחד עמו את
העם כולו, לתת את דעתם על כל מערכת העובדות ההיסטוריות שהיו חבויות בנבכי העבר.
יותר מזה, היא אילצה את השופטים לחשוף את שורש המחלוקת האידיאולוגית, אשר
עליה נתפלגו מרות.
עצם הישג זה היה נצחון לדינאמיקה הפנימית של העם — נצחון היסטורי אדיר שבא
לידי בסוי במערכה הגדולה והבלתי נרתעת של שמואל תמיר, בתחושתו המוסרית העמוק*
ואומץ־לבו של בנימין הלוי, ובהתעלותו הנאצלת של משה זילברב
• ושבח תמך העולם הזד, סן חרגע חראשזן של חתח 7ת תמשפם.

ששח מתור י א כדורגלני עחרת ישראל מספרים על

״הדרקון האדום אינו

קהל אלפי בעלי־הכרטיסיס שמצא את עצמו, בבואו לאיצטדיון רמת־גן,
בפני שערים נעולים, אחרי שנסגרו בפקודת המשטרה, מנסה

לפרוץ ולהתגנב לאיצטדיון. שוטרים רוכבים חמושי־אלות מפזרים את הקהל במהלומות.

**״*א־ זלאנ ״ו־ז
— 1י מאת יעקב חודורוג --
תם לא יודעים איזה אסון יכול היה
.י׳ לקרות במשחק נגד תלם. רק בדרך נס
הוא נמנע ברגע האחרון. זה היה באחד
הלילית לפני המשחק, בשעה שהנבחרת שלנו
היתר, בבית הה:ראה בשפיים. אותו לילה
התעוררתי לרתע לקול דפיקות נוראות על
הדלת ״מי שם?״ שאלתי .״זה אני, שייע,״
שמעתי את ק לו של שייע גלזר. לא הבנתי
מה הענינים! שמעתי רק את שייע מצהיר:
״חודורוב, די! אני עוזב את הנבחרת!״
לא הבנתי בדיוק מה הענינים ושאלתי:
״מה יש? מה קרה?״
״גנבו לי את הנעליים,״ הסביר שייע.
למזלנו לא קרה דבר והגענו בשלום עד
המשחק נגד תלס. עוד לפני המשחק אמרתי
שתהיה הפתעה. ראיתי את הרצון העז של
כל השחקנים וכיצד הם לוקחים את הענין
ברצינות ואמרתי: כאן תהיה סנסציה. שבוע
המנוחה בשפיים נתן לנו המון להרגעה הנפשית.
היתה בזה ת־עלת, מפני שכבר שבוע
לפני המשחק התחלנו לחיות אותו ולחתור
ביחד למטרה.
בקיצור, לי היתה אמונה עצמית שהשתלבה
באמונה הכללית, שהכל יהיה בסדר.
המרכיב והמאמן הכניסו בנו בטחון עצמי
מופרז, כאילו אנו עומדים בפני משחק
רגיל.
עלינו על המגרש. בין הקהל שמילא את
האצטדיון היה הפעם גם אורח חדש: בני
עופר בן השנתיים ועשרת החודשים, שבא
בפעם הראשונה לראות אותי. רק בהפסקה
ניגשתי אליו והוא אמר לי :״תצליח.״ שמע
אין* שכולם אומרים לי, ואמר גם הוא.

ך* שופט הטיל את המטבע ובעצתו של
• 1שמואל סוחר, מרכיב הנבחרת, בחרתי
את צד המגרש עם הרוח, והמשחק התחיל.
פחדתי במיוחד מפני רבע השעה הראשונה.
כל התקפה של הזזלסים היתה מסוכנת. ברגע
שהם היו עוברים את החצי, הייתי כבר
במצב של כוננות. הרגשתי שאני מוכרח
לצאת אל כל כדור בקו ה־ ,16 אחרת הענק
ג׳ון צ׳ארלס היה ממתין לו.
בגול הראשון שקיבלתי לא היה מה לעשות.
גולים כאלה הם די רגילים באנגליה,
אבל לא פה בארץ. איזה גול! לא ראיתי
בכלל את הכדור. תשאלו למר, קפצתי? אם
לא הייתי קופץ היו אומרים לי: למה לא

ניסית לתפוס אותו? אז קפצתי בלי לראות.
השער השני היה פתאומי. הוא נבעט
מרחוק לזוית קשה, בכוח חזק, וקשה היה
להגיע אליו. אחרי שהכניסו שניים, נראה לי
כאילו סיפקו הוזלסים את תאוותם לשערים
ולא התלהבו במיוחד להכניס עוד. הייתי
מוכן להתחלף עם קלסי, השוער שלהם, ולראות
אם היא היה עוצר גולים כאלה.
אני באופן אישי אינני חושב שהעסק
אבוד. עם רצון טוב נוכל להשיג תוצאה
לא יותר גרועה בקרדיף. אבל כדי להשלים
את המלאכה, אנחנו צריכים לנצח. כי האמת
היא שלא רק אנחנו מקנאים בוולסים: גם
הם מקנאים בנו.
כר, למשל, ניגש אלי ג׳ון צ׳ארלס הגדול,
אחרי שראה על תכנית המשחק את התמונה
בה אני מנשק את מרלין מונרו. הוא סירב
להאמין שזה באמת אני שמנשק אותה .״תראה,״
הוא אמר ,״אני שחקן כל כך מפורסם
ועוד לא זכיתי לזה.״

גיו קי ־

בו ע ל

— מאת גדעון טיש --
** עולם לא תיארתי לעצמי שאכלל
בסגל הנבחרת נגד וולם. פה בארץ מרכיבים
בדרך כלל לסי שמות ידועים, ולא
תיארתי לעצמי שיחליטו פעם לקחת ולנסות
את הצעירים שעובדים. קיבלתי את ההזמנה
לבוא לנבחרת במפתיע. בהתאחדות לא ידעו
את הכתובת שלי. הודיעו לי דרך הפועל
שאני בנבחרת. לא האמנתי! חשבתי שמותחים
אותי. רק כשהלכתי להתאחדות
אישרו לי שאכן הוזמנתי.
גם אחרי, שהזמינו איתי תיארתי לעצמי
שבגירושים הראשונים יזרקו אותי. ואמנם,
מתוך 24 הכדורגלנים נשארו רק .18 אבל
אני נשארתי ביניהם. ושוב, היו בין אלה
ארבעה רצים, וחשבתי שאהיה במילואים.
רק אחרי המשחק נגד נבחרת קופנהגן,
בו שיחקתי במחצית אחת בלבד, בשעת אחד
האימונים בנתניה, ניגש אלי המאמן משה
וארון ואמר לי :״טיש, יש לך תפקיד גדול.
אתה תצטרך לשמור על צ׳ארלס.״ מה זה
פחדתי? כל אחד היה פוחד. אמרתי תיכף
שלא אוכל לשמור עליו, אבל קיבלתי את
התפקיד.
לא הסבירו לי שום דבר מיוחד. וארון
אמר לי :״עם נסיון כמו שלך, תוכל לשמור
עליו. בגובה לא תוכל לקחת אותו, אבל
תפריע לו לשחק — אתר, לא תשחק והוא
לא ישחק.״ תיכננתי לעצמי שאשאר צמוד

אליו כל הזמן, ואשתדל להוציא ממנו כל
כדור.
זאת לא הפעם הראשונה שיוצא לי לשמור
על שחקנים גדולים. יש לי מזל כזה. גם
במשחקים נגד קופנהגן, תינה וואקר יצא
לי לשמור על השחקנים הכי טובים בקבוצות
היריבות.
כשעלינו על המגרש, היתד, זאת הפעם
השניה בכלל שאני משחק באיצטדיון רמת־גן,
והפעם הראשונה ששיחקתי נוכח קהל
כזה. הייתי מבולבל בהתחלה, והיה לי קשה!
אך התרגלתי. הייתי גם מלא התפעלות. אף
פעם לא תיארתי לי שבגיל 18 יצא לי לשחק
נגד קבוצה כה משובחת כמו תלס.

*ץ יכן? מתחילת המשחק שמרתי
1 1על ג׳ון צ׳ארלס הגדול. תחילה שיחק
כחלוץ מרכזי, וכשראה שאני שומר עליו
אישית ניסה לברוח כל הזמן ימינה ושמאלה
ולחזור יותר אחורה. כשעבר לשחק בכלל
לצד שמאל, לקח אהרון אמר את תפקיד
השמירה עליו ואני התחלתי לשחק.
יש לו לצ׳ארלס ראש יוצא מהכלל! לא
ראיתי עוד ראש כזה. תחילה נבהלתי קצת
מהגובה שלו. ראיתי שבעדינות אי־אפשר
להוציא ממנו כדורים, אז התחלתי לשחק
חזק: פעמיים הוא נתקל בי ונפל. ראיתי
שמקרוב אי־אפשר להוציא ממנו כדורים, ולמדתי
לשמור עליו מרחוק. בזמן ששמרתי
עליו שיחקתי יותר כמגן רביעי! תפקידי
היה הורם ולא בונה.
אני סבור שתוצאת המשחק היתה הישג
גדול, למרות שיכולנו לצאת יותר יפה. אני
ניחשתי עוד בתחילת המשחק שזאת בערך
תהיה התוצאה. ישנם שחקנים שמאמינים בכל
מיני אמונות, שמים ג׳וקרים בנעליים ודברים
כאלה, אבל לי אין שום אמונה. האמונה
שלי היא לעבוד 90 רגע על המגרש.

1הוו ל ס ־ םחש יעו שים שידו 1

י --מאת נוח רזניק
ין דבר יותר מרגיז לכדורגלן מאשר
לקרוא את מה שכותבים כתבי הספורט
של העתונות העברית. אפשר היד. למצוא
סביב המשחק נגד חילם כל מיני סיפורים.
כתבו, למשל, שנבדקנו בדיקה רפואית לפני
המשחק, ושהתאמנו יחד עם הזדלסים ברמת-
גן — דברים שלא היו ולא נבראו.
אבל לא זה חשוב.
כתבי הספורט תקפו אותנו בלי הפסק לפני
ואחרי המשחק, הפחידו יותר את הקהל
מאשר אותנו. מה הם רוצים מאיתנו? הוזל־סים
הם שחקנים מקצועיים, שאין להם שום
דבר אחר חוץ מכדורגל. אנחנו חובבים,
שרק עשרה ימים לפני המשחק התחלנו להתכונן
לקראתו ברצינות.
למרות זאת שיחקה הנבחרת שלנו בהקרבה
מלאה, כל אחד נתן כפי יכולתו.
לא היינו רחוקים מנצחון או תיקו, אבל
הצרה הכללית בארץ היא שלא בועטים לשער
מרחוק. השחקנים התרגלו אצלנו להכנם לשער
עם הכדור, או לבעוט רק מתוך תחום
ד,־ .16 נגד הגנה אנגלית אי־אפשר להצליח
בשיטה זו. הוולסים נוקשים ונכנסים חזק
לכל חלוץ המתקרב לתחום ד,־.16
מה שהיה במשחק ידוע כבר. אחרי המשחק
הלכנו הביתה, החלפנו בגדים ויצאנו
לארוחת ערב חגיגית עם הוזלסים באולמי
גיל. שם הגישה הנהלת ההתאחדות שלנו
מתנות לוולסים. נתנו להם צלחת עבודת
בצלאל, כדים מחרם ואולר לכל שחקן. לנו
חילקו הוזלסים סמלים ומכונות גילוח ג׳ילט.
אילקה ואביבה היו צריכים לתת את התכנית
האמנותית. מתחנו את הוזלסים שהם לא
ישירו עד שהודלסים עצמם לא ישירו משהו.
ואז ג׳ון צ׳ארלם נתן פקודה וכל התלסים
נעמדו על רגליהם ושרו שלושה שירים, ללא
בושה. הייתם צריכים לראות איך הם פוחדים
מצ׳ארלס, מה שהוא עושה הם עושים
גם כן.

העתונאים, השדרנים. מומחי הכדוו
הוולשים שדגלם הירוק־לבן בעל הז
ברמת-גן, כבר אמרו את דברי הערכת
קנים? מה אומר יעקב חודורוב, שה
מראשו של אחד מגדולי הכעורגלנים 1
הבלם המוכשר נוח רזניק(הנראה באוו

חדי הטפיפה יצאנו עם כמה מהם
לחגוג באחד הבארים עד שלוש בלילה.
שוחחנו בידידות עם קליף ג׳ונם, הקיצוני
השמאלי שלה* ועם צ׳ארלם עצמו. ג׳ונס

על מה שהתרחש תוך מהלכו הסוער,

חוויותיהם בשעת ההתמודדות נגד!נחות וודס בה נוצחו 2:0

מפלצת נה 1וואהר
סיפר לי כי ג׳יג׳י, ממנהלי הקבוצה האיטלקית
יובנסוס, שבא יחד עם צ׳ארלם, הציע לקנות
אותו ב־ 35 אלף שטרלינג. אבל אין הוא
חושב שמנהלי קבוצתו יסכימו לכל.
צ׳ארלס עצמו סיפר כי לנבחרת חילם מעולם
לא הלך במשחקי חוץ, לכן חששו גם
הפעם שהם עלולים להפסיד. הם בנו משחק
הגנתי, ועליו הוטל לשחק בתפקיד מקשר,
כדי שיוכל לעזור גם להגנה.
אני חושב שאין מה להצטער על התוצאה.
ניסים היו בימי אבותינו, בכדורגל מנצח
מי שיותר סוב. השאלה היא רק באיזה הפרש.
והוכחנו כי קבוצת חובבים יכולה
לצאת בכבוד נגד מקצועיים. קשה לנבא מה
יהיה בקרדיף במש&ק הגומלין.
על כל פנים, למחרת המשחק הראשון,
פוזרה הנבחרת. ולמרות שבקרדיף נצטרך
להאבק בתנאים קשים יותר, הרי הכושר
הגופני הטוב של החברה ירד עד אז.

עמדת* ראבמקו
י --מאת נחום סטלמף ——י
י שהיה מופיע בשבוע שלפני ה־משחק
נגד ודלס בבית־ההבראה בקיבוץ
שפיים, לא היה מאמין כי הוא נמצא
במרכזה של עונת כדורגל בה יש מתח רב
במשחקי הליגה. כדורגלנים מקבוצות יריבות
בילו והתאמנו בצוותא.
לרוב השחקנים לא היה מושג ברור נגד
מי עומדים לשחק. ראינו חלק מהשחקנים
של וזלם בשעת ביקור הנבחרת האחרון
באמריקה, שם ראינו את קבוצת מוטנהאס
הבריטית. אולם ידענו שהם קבוצה טובה
המשחקת כדורגל טוב וחזק, ומסוגלת לנצח
בארץ את נבחרתנו. אולם נצחון תלוי לא רק
בכושר הקבוצה, אלא גם בגורמים כמו קהל
אוהד, ומזג אויר. גורמים אלה היו הפעם
לזכותנו ומשום כך השתוינו עמם במשחק.
אני למעשה התכוננתי לשחק בתור מקשר,
ימני או שמאלי, שהוא תפקידי מאז ומתמיד.
אולם העלו אותי לשחק בתור חלוץ. מרכזי.
זה לא המקום שלי. בתור לרכזי אני מוגבל
ואין לי יכולת לפתח שטח פעולה כמו בתפקיד
המקשר. אי־אפשר להפוך תוך יום
אחד שחקן לחלוץ מרכזי. לי יש הרושם
שאילו הייתי משחק מתחילת המשחק בתור
מקשר, הייתי מוסיף יותר למשחק.
כמו שכולם אומרים, דעתי היא שחוסר
מזל וחוסר בעיטות לשער מנעו מאיחנו
תוצאה צודקת יותר. ההישג הגדול ביותר
שלנו הוא בזה שלא נגררנו למשחק הגנה
אבל שיחקנו משחק פתוח כל הזמן.
אף על פי שג׳ון צ׳ארלס לא היה בשיא
כושרו במשחק זה, התפעלתי מאד ממשחקו.
מה שעשה הוא עשה ס /ס .100 התפעלתי גם
מג׳ונס. זה שחקן שממנו אפשר ללמוד איך
צריך לשחק קיצוני! בארץ לא רואים ולא
משחקים משחק כזה. הוא מפתח מהירות
בזמן הנכון ומוסר בזמן הנכון, ובכך גדולתו.

ספורט היה נדמה לי שאני נמצא בבית־ם פר.
לכל אחד הם נתנו ציונים. אחד היה בינוני
ואחד חצי־בינוגי. טוב שתפסתי בחדר ההלבשה
שני וולסים שאמרו א שאני אחד משלושת
השחקנים הישראליים שהיו לוקחים
לכל קבוצה בתלם — אחרת הייתי יכול
לקחת ברצינות מה שכתבו עתונאי הספורט
שלנו ולהפסיק לשחק.
איפה הצדק! אתה נותן את כל הכוחות
שלך במגרש, בא בערב, לוקח עתון ומוצא
שם ציון: נכשל לחלוטין. תפקיד העתונאים
הוא לתת קצת קרדיט לשחקנים ולסגור את
הגלובוסים אפילו כשד,שחקן לא כל כך טוב.
אחרת לא יהיו אף פעם שחקנים טובים.

ך* ת חלתי לשחק כקיצוני ימני. אבל
| 1אחרי שסטלמך סירב להמשיך בתפקיד
החלוץ המרכזי אחרי המחצית, שמו אותי
במרכז. בחצי השני בכלל לא יכולתי לעשות
כלום, צ׳ארלס והופקינם שמרו עלי באופן
אישי ולא נתנו לזוז.
מי שעבר אותם היה מקבל מהם צעקות
וקללות• זד, לא מפני שהם באמת מתכתנים
למה שהם אומרים. אצלם זה מעלה את
המוראל, ואחרי המשחק הם מבקשים סליחה
על הקללות. הפעם הם ביקשו הרבה סליחה,
כי היה להם הרבה לקלל.
גם להם היו הרבה הזדמנויות, והם החמיצו
אותן. אבל אתם יכולים להיות בטוחים
שאף אחד לא יכתוב עליהם בוולס שהם
נכשלו לחלוטין.
ואם כבר מדברים על כשלמות, שמעתי
שאומרים שגם המשטרה נכשלה לחלוטין
בשמירת הסדר. אינני חושב שזה נכון. לכל
השוטרים שהיו על המגרש ולא רצו להחזיר
את הכדורים שנבעטו החוצה, הכינו ארגזים
וספסלים. אף אחד מהם לא נשאר בלי
מקום. דוזקא כן היד, סדר.

עוד ל א דנו
מאת יוסף גולדשטיין ניגוד לכל חדיעות, אינני סבור
^ שתוצאת המשחק היא תוצאה של כבוד.
תוצאה של כבוד זה כשאתה מנצח. לדעתי

אנחנו עלינו על הוולסים במשחק ובכל זאת
הפסדנו, וזאת אינה תוצאה של כבוד.
אפשר עכשיו לגלות שלא רק אנחנו קיווינו
שננצח במשחק זה, אלא שגם האורחים
כמעט והיו משוכנעים שהם יפסידו כאן.
הם כבר עשו תכניות למשחק שלישי,
ואפילו ניסו לברר אם התאחדות הכדורגל
שלנו מסכימה שהמשחק השלישי יהיה בלונדון.

בכל זאת ניצחו הם ולא אנחנו,
יש לכך כמה סיבות. קודם כל הם שחקנים
מקצועיים. הם עומדים לרשות המאמן בכל
זמן שהוא רוצה אותם, הכדורגל הוא חייהם.
מצד שני הם בנויים מבחינה גופנית אחרת
לגמרי מהכדורגלנים שלנו. כשצ׳ארלס נגח
בראשו לקורה, הזדעזע כל השער. התנאים,
האימונים והכושר הגופני עשו את שלהם.
המחצית הראשונה היתד, שייכת לנו. ואילו
בחצי השני של המשחק נחלשה הנבחרת
בגלל השינויים בתפקידים. העברתו
של נחמיאס לשחק כקיצוני ימני שיתקה אותו
לגמרי, והוא הוצא מכלל פעולה. קיבלנו
הוראה בחצי המשחק השני לשחק עם שני
מקשרים תוקפים, ושיטה זו לא הצליחה
ביותר.
סיבה אחרת לכך שבמחצית השניה שיחקנו
חלש יותר היתר, חילוף המקום של ג׳ון
צ׳ארלס. כל התכנית התבססה על כך ש־צ׳ארלס
ישחק כמקשר ימני וטיש, שהוא
בעיקר רץ הורס, ישתק אותו. כשעבר
צ׳ארלם לצד שמאל שמר עליו אמר, שהוא
רץ בונה התקפות, ולכן נחלשה ההתקפה.
אגב, אהרון אמר הוכיח את עצמו כשחקן
הכי סוב על המגרש. הוא כדורגלן בעל
שיעור ק ומד״ העובד עם ראש ושתי רגליים
ויודע מה שהוא רוצה. אצלו לא יוצאים
כדורים שלא בכזזנה.
למרות ד,־ 2:0איני רואה את עצמנו כמס־סידים
סופיים• יש עוד משחק בקרדיף וכל
המאמצים חייבים להיות מופנים לקראת משחק
זה. שם נשחק גם נגד הקהל, ועל מגרש
רטוב. לשם כך יש לאמן את החברה לשחק
על מגרשים רטובים. לדעתי יהיה עלינו
לשחק גם שם משחק פתוח, עם כל הסיכון
שבשיטה זו. אם נשחק משחק סגור לא
נחזיק מעמד 90 דקות.

סדר דוו קאה־ ה
— מאת שימן גלזר --
** 9תי כעימות בלבד קבעו את גורל

:ל, הצופים הנלהבים ואפילו האורחים
•קון האדום התנוסס מעל האיצטדיון
1על המשחק. אולם מה אומרים השח־
הנבחרת הישראלית, שקטף כדורים
עולם, ג׳ון צ׳ארלם (למעלה) ? מה אומר
ף תמונה, כששני האחרים מעל ראשו) ?
3ת הישראלית, שעמדו באחד המבחנים
מודים אלה מספרים ששה מתוך י״א
י על חויותיהם לפני המשחק הגדול,
ן הדרמאטי ועל כל מה שאירע אחריו.

\1/המשחק עם וזלס. אילולא שתי הבעיטות
החזקות ממרחק, שהבקיעו שערים, היתר,
מתקבלת תוצאה לגמרי אחרת. ולא היה
חסר הרבה גם שנבחרת ישראל תנצח את
נבחרת תלם. אני לא היחידי שאומר את
זאת, תראו מה שכתבו עלי העתונים: נכשל
לחלוטין.
אם ג׳ון צ׳ארלס היה משחק פה בארץ
באחת הקבוצות והיה מראה משחק כמו בשבוע
שעבר, היו מיד מבטלים אותו. אם
היה בנבחרת ישראל, היה מוצא ממנה באופן
אוטומטי. כי אחרי תוצאת הכבוד נגד תלם
התחילו מיד כל עתונאי הספורט ובמיוחד
עתונאי השמאל, לתת לי כל מיני ציונים.
איפה הם היו כשהפועל פתח־תקווה הפסידה
אצל קופנהגן?7:0
אמנם ממני דורשים יותר, אבל זאת לא
שיטה שכל מי שיש לו גלובוס יכתוב מה
שהוא רוצה. כשקראתי אח עתון חדשות

אמציר, לבקוביץ. מגן הנבחרת, בולם את שני חלוצי הנבחרת הוולסית,
ד 111א* 711
מצליח. להרחיק את הכדור. ההגנה הישראלית, שלא נעזרה בשחקני

ההתקפה, הצליחח לסגור את השער הישראלי, שהובקע רק פל-ידי בעיטוודפצצה מרחוק.

במדינה

לשופט, בוטל הצו. המשטרה לא תצסיו
לטרוח, לפי שעה, בעורכי דבר חשבינג

(המשך מזנמוד *)
לרכך את החוק -,סברו ,״היא לשתף פעולה
עם המכינים אותו*.
שוקן עמד על שלו, סעו בי די בצנזורה
הקיימת וברגש האחריות של עורכי העתונים,
שלא יפרסמו דברים העלולים לגרום נזק
למדינה, ואין צורך להניף על ראשם את שוט
החוק. הוא איים אפילו בפיצוץ אגודת ה־עתונאים
ועזיבתה, אם לא תתקבל הצעתו.
גם איום זה לא הזיז את השלישיה ה־מפא״יית
מעמדתה. שוקן עזב את הישיבה
בכעס. בחוץ, על המדרגות, ניגש אליו מיכאל
אסף המזוקן, התנצל :״מה אנחנו יכולים
לעשות? קיבלנו הוראה מפורשת*...

מ שטרה
המסד •רד

צב א
ע מו ד דו ם, בבקשה
אין שסח אחד בו לא חלה התקדמות
בצה״ל בעשר שנותיו. אחד השטחים בהם
חלה אולי ההתקדמות הרבה ביותר, מחוץ
לשטחי הלחימה השונים, ה א שטח ההדרכה.
אם היתה נהוגה פעם השיטה של הדרכה
״דרך הרגליים״ ,כאשר הכל נעשה במאמץ
פיזי קשה, תוך שיפשוף רב, הרי שעתה
נוכחו המדריכים כי התוצאות הטובות התר
מושגות דווקא בהדרכה ״דרך הראש״ ,כאשר
מעדיפים הסבר טוב על שיפשוף סוב.
לאחר שפורסמה החוברת נימוסים צבאיים׳
(העולם הזה ,)1026 צעד עכשיו א תו בסיס-
הדרכה צעד נוסף קדימה, פירסם איגרת
לחניך, הפונה לחניכי הקורסים, מתודה בפניהם,
בפנייה אישית ישירה, את נוהלי הבסיס•
ובעוד שחוברת הנימוסים נכתבה על•
ידי אחד מקציני הבסיס, נכתבה האיגרת
החדשה על־ידי מפקד הבסיס בכבודו ובעצמו.
כתב המפקד באיגרתו לחניך :״אנו מברכים
אותך לבואך לחסות בצל הבסיס הזה, ומאחלים
לך הצלחה. מצידנו עשינו הכל על-
מנת לעזור לך במשימת הלימודים שהוטלה
עליך. אנו נדריך אותך, ונמציא לך את השירותים
הדרושים, ואתה תעשה את המאמץ
ללמוד את החומר שנדריך אותך כאן,
להישמע לממונים עליך, ולגמור את הקורם
בהצלחה.״
את האיגרת עצמה חילק המפקד לארבעה
חלקים עיקריים, העוסקים בנוהלי הבסיס,
הדרכה, מזון, והצייד הצבאי. בין שאר דר
חובות הזכיר המפקד• :אתה תצטרך לקום
מוקדם ולהשתתף בהתעמלות בוקר (דבר
שאינך רגיל לעשות) ,יהיה עליך ללכת בסך
לאכול (בביתך אינך עושה זאת< ,תוציא
ציוד מהמחסן, תנקה את צריף מגוריך וסביבתי׳
את חדרי ההרצאות, את שטח המחנה,
לעיתים אף ״ינדבו״ אותך כתורן במטבח
או לתפקיד שמירה.״
הדרך הקצרה ללב. באותה נימה של
נימוס וסבר־פנים, שהיתר, תוקכת בשבץ-
הלב כל רס״ר הגון מן האסכולה הישנה,
המשיך המפקד, בפנותו לחיילי המילואים
הלומדים בבסיס :״חלק גדול מהמדריכים
הנם צעירים, אשר אם כי קיבלו אימון נר
הדרכה הרי ייתכן וטרם רכשו נסיון רב
בטיפול באנשים. למרות רצונם הם עלולים
לעשות שגיאות. ייתכן גם כי שגיאתם תג
הפוסריט

1ר 1ו ן מפקד נפת צפת דויד בן־יסי עומד משמאל, כשידו הימנית סונחת
1י 1 1 1/1.113 /מל תנ״ז וביד שמאלו נוסח השבועה הנדרשת משופט סל בית־דין משמעתי.
לידו: חבריו לבית־הדין מפקד מחוז תל־אביב יואב פלג וקצין הממה הארצי יעקב בן־ארי.
רום לד בבל, אך עליך לזכור כי גם הם
בשר ודם, ולא בזדון נעשתה השגיאה. בכל
מקרה של התנגשות, כדאי לך לכן, לבדוק
גם באם אתה לא הגורם׳.
אחת הבעיות הכאובות בצבא היא בעיית
המזון. קשה לספק טעמו של כל אחד ואחד,
כאשר המזון למאות חיילים מבושל
בסיר אחד. גס הכמויות אינן מספיקות תמיד,
אך ״אם במסעדה יכול אתה להזמין עוד
מנה כאשר הינך רעב, אינך יכול לעשות זאת
כאן*.
חש •בה מכל היא השמירה על הציוד הצבאי.
שאל המפקד בתרעומת :״למה יש לחיילים
יחם של זילזול לציוד הצבאי היקר כל כך,
אין.אנו יודעים. אולי אתה יודע? למה חורטים
את השולחנות? למה דוקרים בכידונים
את הדלתות? למה מקלקלים את מערכת
החשמל, ולמה שוברים את הכיסאות ואת
הרצפות?״
התשובה הטובה ביותר לשאלות אלו ניתנה
על־ידי החניכים עצמם. הסתבר כי עם
המפקד השפיע הרבה יותר ממקלון הרב-
סמל, שהרי י הדרך מן הראש אל המוח והלב
קצרה, כידוע, הרבה יותר מאשר מן הרגליים.

פרשת חבור
ה 1תבעיםלא הופי עו
,משה בן־אלול, יצחק יערי!״ צעק שמש
בית־משפס השלום בתל־אביב לגובה שלוש
הקימות של הבנין .״אינם,״ חזר ואמר לשופט,
שהמתין באולם להופעתם של השנים.
כי ביום בו קבע שופט השלום יוסף
מגורי־כהן מועד לקריאת החלטתו בדבר כש
במרכז
נראח עומד עורז״חדץ אלימלד דדדסקו, סניגורם של שלושת
השוסרים שהודו בהשתתפות ברשת ח^רחה, בשיחה פם פתונאיס.
התמונה צולמה באולם בית־הסשפט, בשפת ההפסקה. מיגזין: עוזרתו של. אלימלך דוידמקו,

רותו או אי־כשרותו של גליון האישום שהגישו
עורכי העולם הזה נגד עורכי דבר
השבוע (העולם הזה ,)1058 העדיפו עורכי
השבועון ההסתדרותי לא להופיע בבית-
המשפט. פירוש הדבר היה: השהייה נוספת
של המשפט שאפילו המחשבה אודותיו לא
שמחה אותם כלל.
תכסיס ההשהיה החל כבר בישיבה הראשונה
של המשפט, שכל בירורו, על העדויות
שיושמעו בו, נאומי התביעה וההגנה, יכול
היה להסתיים תוך שעות אחדות. במשך שעד.
ארוכה, תוך התעלמות מסעיפי החוק המפורש,
ניסה עורך־הדין יעקב רנדור, פרקליטם
של הנתבעים, לשכנע את השופט כי
גליון האישום שהוגש נגד דבר השבוע פסול
מעיקרו.
טעות ברישום .״טענותיו של בא־כוח
הנאשמים, לא רק שאין להן על מה לסמוך,
אלא שהאסמכתא שעליה ניסה בא־כוחם לבסס
את טענתו, היא אסמכתא מפורשת נגדו,״
קבע השופט מנורי־הכהן בדחותו את
טענותיו של רנדור, תוך כדי נזיפה מפורשת
בפרקליט.
השופט לא רצה לדחות יותר את המשפט.
כדי להבטיח את הופעתם של הנאשמים
בעתיד, נענה לבקשתו של עורך־הדין אריה
מרינסקי, ציווה להביא את הנאשמים לישיבה
הבאה בעזרת המשטרה.
״טעיתי ברישום התאריך ביומן,״ הודיע
רנדור לכתבי העתונות אחרי שהידיעה על
צו־ההבאה פורסמה בכל העתונים ,״אבקש
לבטל את הצו. הנאשמים מבטיחים לבוא
בעצמם.״
אחרי שמכתב־הבטחה בסגנון דומה נשלח

התכונה כבנין התחנה המזרחית של משטרת
חיפה היתר, גדולה מאד• בזה אחר זה
הגיעו למקום קציני משטרה גבוהים, פרקליטים
עם גלימותיהם, עתונאים וסתם סקרנים.
כי הפעם, בניגוד לעשרות ומאות פעמים
אחר, ת ,עמד בית־הדין המשמעתי של משטרת
ישראל, שכונס במיוחד כדי לדון במשפטם
של שוטרי משטרת הנמל הנאשמים בהברחה,
לקיים את דיוניו בדלתיים פתוחות .״למען
ישמעו ויראו,״ הסביר אחד הקצינים שנוכחו
במאורע.
משהחל הדיון המשפטי, בפניהם של מפקד
מחוז תל־אביב יואב פלג, מפקד גפת צפת
דוד בן־ישי וקצין המטה הארצי יהושוע
בן־ארי, התברר כי הסברו של הקצין לא
היה מדויק כל־צרכו. רק חציו השני של
הפסוק התקיים באותו מעמד.
אלה מן הנוכחים שחשבו, כי בהזדמנות
זו יורם המסך על תעלומת פרשת ההברחות
הגדולות, התאכזב עד מהרה .״אני מודה,״
אמרו הנאשמים יוסף מרימוביץ׳ ,ג׳ילבר
בוהרון ומשה דרוויש, שמינו להגנתם את
עורך־הדין אלימלך הזידסקו. אחרי שהודו,
בהסכם עם התביעה המשטרתית, לא היה
צורך בהבאת העדויות המפורטות, שהיו עלולות
בלחץ החקירה הראשית והנגדית, להביא
לגילוי ראשי הכנופיה ומנהיגיה.
כלי הפתיות. לפני כחודש ימים, אחרי
שמשטרת חיפה פירסמה ברבים את גילגוייה
המפתיעים על תפישתה של רשת ההברחות
הגדולות, בחסותן של שוטרי סירות משטרת
הגמל (וזעולם הזה ,)1055 אמר ס.מ.מ. מנחם
בנדל, ראש הענף הפלילי במחוז חיפה, שהיה
ממונה על הפעולה :״בקרוב תתגלינה
הפתעות נוספות.״
ההפתעות לא התגלו. מסך שתיקה גדול
ירד על המשך החקירה. במקום להעמיד לדין
את מנהיגי הכנופיה, הסתפק המפקח הכללי
של המשטרה בהענשתם של שלושה שוטרים,
שהיו ממונים על הורדת הסחורה המוברחת
מן הא! ניות והובלתה העירה.
אחרי שנידונו לשנה מאסר כל אחד ולגירוש
מן השירות במשטרת־ישראל, נלקחו
שלושת הנאשמים לבית־הסוהר. הם לקחו
אתם אל בין הסורגים את הסוד הגדול: מי
מימן ומי עמד מאחורי עסקי ההברחות
העצומים?

פ ש עי ם
או ל עיני ם
בחורף ,1956 מסר אחד ממודיעי המשטרה
בתל־אביב ידיעה מענינת ובלתי־שיגרתית:
״במרפאה הצבאית ביפו,״ סיפר המודיע למקשר
המשטרתי ,״אפשר להשתחרר משירות
במילואים, תמ-רת שוחד.״
הודעתו של המודיע היתה סתומה, אך
קציני המטה הארצי, אליהם הועברה הידיעה,
גילו בה עניין. הם יצאו למרפאה. שם הסתובבו
בין ציבור האזרחים שבאו לבדיקות

הנאשמים

שלושת חשוטרים, לבושים אזרחית, מקשיבים להקראת 9רס• ת־האשמח.
ז׳ילברט בוחרו! ,באמצע, בפל עבר לדוגמה בגזשסרח, נוען
ני פותח בגלל סצוקתו המשפחתית על־ידי שוסר רביעי, שהפך עד הסריגה בסשפס זח.
תצולם מזח מטס!

רפואיות, לפני צאתם למילואים, הבחינו
בתור גדול יותר מן הרגיל דווקא ליד דלתו
של רופא העמים, רב־סרן ברעם•
הסיורים לא העלו דבר. היה צורך בהוכחות
ממשיות, כדי לאמת את החשד. ע.מ.מ.
זאב שטיינברג, ששירת אז במחלקת החקירות
של המטה הארצי והיה ממונה על
החקירה, קרא אליו את אחד ממודיעיו הצעירים
:״תרד ליפו ותברר מי משחרר חילי־מילואים
מן הצבא תמורת כסף״ ,פקד הקצץ
שהתיחס לחקירה זו ברצינות רבה
עד מהרה הביאה החקירה תוצאות מ־ביודן
אחר. בלשי המשטרה, ששמו עין על
רופאי המרפאה ועובדיה מסרו לשטיינברג
כי רב״סרן ברעה מפקד המרפאה באותה
תקופה ורופא העינים הראשי ב ה נוהג
לבקר אחרי העבודה במסעדה היפואית קחי,
להסתודד במשך זמן ממושך עם אחו משותפיה
מוסצ׳ו ועם ידידו הטוב, קורבן־
הסמים המשכרים בשם -צ׳יליבון, המכונה
״דוקטור״.
דוקטור ו״דוקטור״ .המודיע של
שטיינברג סנה ישר למוסצ׳ו.׳ ״קראו לי לשירות,״
סיפר לו! ״שמעתי שאתה יכול
לשחרר אותי*.
מוסצ׳ו אישר כי הוא יכול .״ 100 לירות,״
נקב את המחיר בו במקום. אחרי שהסכום
עבר לידיו, הורה למודיע :״תיגש למרפאה
ביפו. תתאונן על כאב בעינים ותכנס לד״ר
ברעה כשתהיה אצלו, תאמר שמוסצ׳ו שלח
אותך.״
הפעולה הצליחה. אחת ימים אחדים הופיעו
במרפאתו של ד״ר ברעם כמה צעירים.
אולם הפעם לא היה זה מוסצ׳ו ששלח אותה
״משטרה״ אמר אחד מהם לרופא ד,עיניה
בהציגו את תעודתו. במשרדי החקירות, לפני
שולחנו של שטיינברג הוברר לרופא הזריז
כי גם שני שותפיו, מוסצ׳ו וצ׳יליבון, נעצרו
יחד אתו.
לא חסרו הוכחות. סריקה קפדנית של
רשימת המשוחררים העלתה חיילי־מילואים
רבים ששוחררו מן השירות, אחרי שד,שלישו
מאה לירות כל אחד לכיסו של מוסצ׳ו. את
התשלום היו מוסצ׳ו, ד,״דוקטור״ והדוקטור
האמיתי מחלקים ביניהה חלק כחלק.
משפטו של ד״ר ברעם היה הראשון והמהיר
בכולה הוא נידון לחודשיים מאסר,
הורד לדרגת טוראי וגורש מן הצבא. צ׳ילי-
בון ברח לתורקיה. מוסצ׳ו שוחרר בערבות,
המשיך לעבוד במסעדתו.
השבוע, שנתיים אחרי שנעצר, ניצב מו־סצ׳ו
בפני השופט המחוזי ד״ר יצחק זוג־דלביץ
.,״לנאשם ארבע עבירות קודמות,״
הסביר פרקליט התביעה אליעזר לייבסון לשופט,
שהרשיע את מוסצ׳ו ,״אני מבקש לגזור
את דינו בכל חומרת הדין.״
מרגל בתורכיה. למיסצ׳ו ולפרקליטו
המנוסר״ עורך־הדץ דן גרנדיר, היו טענות
להקלת העונש .״הנאשם הוא מודיע המשטרה
והש.ב״* העיד הסמל ציון עודד,ו, שנקרא
מסעם ההגנה! ״הוא עזר בגילוי רשתות ריגול
ופושעים פליליים.״
התובע הופתע. הוא ביקש מעוזיהו, סמל
הנפה הדרומית ביפו, שאין לו קשר רישטי
בתפקידו עם שירותי הבטחון, להסביר כיצד
ומחי עזר האש — ששיחרר מאות חיילים
משירות פעיל בתקופת הפידאיון — למוסד
המתיימר להגן על בטחון המדינה .״הוא עזר
לתפוש את המרגל אוליבר מקלין־ודיס,״ הסביר
עוזיהו.
השופט לא שוכנע. גם אחרי שעודד,ו
סיפר כיצד מלצרו של מוסצ׳ו ממסעדת קוד
השתתף בתפישת ״המרגל״ ודיס, בחור צעיר
מופרע בנפשו (העולם חזח <1024 ובעל שג-
עוז התבלטות, החליט לדון את מוסצ׳ו לעונש
מאסר. רק טענותיו האחרונות של
גרנדיר, בהן ביקש להתחשב במשפחתו של
הנאשם ובילדיו, ריככו את העונש: מוסצ׳ו
נידון לששה חודשי מאסר. במשך ששה
חודשים אלה יד,יד, הש.ב. נאלץ לפנות לעד
דתו של מודיע אחר.

כלישר אל
סו ףההסדר היעון
הייבוא הרשמי המוזל של ספרים,
כחני־עת ותקליטים מארצות־הברית לא יימשך
בשנה הבאה. לפי ההסדר שהיה קיים עד
כד״ שילמד, ממשלת ארצות־הברית לספקים
האמריקאיים עבור סחורתם בדולארים, הזד
דקה את התמורה בלירות ישראליות בישראל.
בשנה שעבדה הקצה שליחו של שר
החוץ האמריקאי במרד קאצן את כסף־
התמורה שנצטבר, למטרות שהיו ״לתועלתה
הבינלאומית של ארצות־הברית״ בישראל. השנה
הודיע הסטייט דיפרטמנט, בעת הכנת
תקציבו, כי לא יחדש את הנוהג. כתוצאה
עלולים סחורות־ייבוא אלד, להתייקר
מועצת פועלי חיפה החליטה לחסל את
השמירה הפרסית באניות העוגנות בנמל.
חפולס הזח !060

האב אשד בנו הוברח על־ ,זי ק מניה זדונית לחודלאוץ זועק:

״החז ירו1לי את נוניר
לפני חדשים אחדים חסעירה פרשת עורד־הדין זלמן אודי גורכיץ׳ את
ציבור עורכי״הדץ כשם שחסעירח את הציבור כולו. חידיעות על הפרקליט
הרמאי, שהמשטרה גילתח כחקירותיח נגדו תירי תילים של
עבירות פליליות ומקצועיות (״העולם חזה״ ,)1034 איים במעשיו על
שמו הטוב של מקצוע המשפטים כולו. כשנידון השבוע לשלושה חודשי
מאסר, אחרי שנמצא אשם כאחד מן התיקים הרכים התלויים ועומדים
נגדו, כבתי־משפט שונים, התברר בי גורכיץ׳ לא רק פשע נגד החוק
היבש כעשרות סעיפיו השונים. סיפורו המזעזע של דב כר, אחד מקר*
בנותיו של גורכיץ /חושף גם את הצד האנושי של פשעי הפרקליט*
הנובל: הפרדת כן מעל אביו, כעזרת הצהרה שהיתה מזוייפת כזדון.
ך * תגרשתי מאשתי הראשונה, התגבר בי הרושם שאשתי נאמנה לי.

1 1סופיה, לפני עשר שנים הייתי אז
בשירות פעיל, באחת היחידות בסביבת חיפה.
אשתי נשארה בביתנו, באחת משכונות העיר.
ילדנו היחיד, צבי, היה אז בן שנתיים
באחד הערבים, ערב אותו לא אשכח לעולם,
חזרתי הביתה לחופשה קצרה. פתחתי
את דלת הבית וחשבתי כבר על השעות
הנעימות שאבלה בחיק משפחתי, עד לסיוג
החופשה. כשפתחתי את הדלת, נדהמתי: בתוך
הביתן \ מ ד עם אשתי, נמצא גבר זר.
חשדתי -באשתי כבר זמן ממושך, קודם
לכן. עוד באיטליה, אחרי שעזבנו את עיר
מולדתי בטרנסילבניה, מקום שם נישאנו
בשנת ,1945 נוצר בי הרושם שהיא בוגדת
בי עם גברים אחרים אף פעם לא יכולתי
למצוא את ההוכחות לחשדותי אלה. כשנולד
הילד, ילדנו המשותף, הייתי בטוח שטעיתי:

חגן החטוץ ז(ימין)
מן המוסד החינוכי

?דיי

בתוך שטח הנמל קיימת קבוצה פרטים
אשר ריכזה את השמירה בחלק גדול מן
האניות העוגנות בחיפה — פרט לאניות
שה״ם — מעסיקה זקנים, בתנאים שהוגדרו
על־ידי ההסתדרות כ״תנאי ניצול קשים״ .אס
סוכני האוניות לא ייענו לדרישת מועצת הפועלים,
תושבת העבודה באוניותיהם
משרד המסחר והתעשיה מנסה לארגן
עתה באנגליה איגוד צרכנים, אשר חבריו
יתחייבו לקנות סחורה ישראלית בסכום של
לירה שטרלינג אחת (חמש ל״י) לחודש לפחות.
בצורה זו, מקודד, המשרד לעודד
צריכת מוצרים ישראליים תיאודור
הרצל זקוק לאישור ממשלתי, לפני שיוכל
להיכנס למדינת ישראל — על כל פנים
כשמדובר בהעתקים של ציורו. הציור המקורי
היקר נתגלה לפני כמה שנים בגרמניה
ונקנה על־ידי המיליונר היהודי וז. א .רוביד
סון ב־ 10 אלפים דולאד. הוא הכין ממנו
כמה מאות העתקים אשר ביקקז להעבירם
ארצה כמתנה למוסדות ציבוריים וידידים פרטיים.
אך משרד המסחר וד,תעשיה ראה בזד.
יבוא־ללא־תשלום, סירב לאשר או? הפעולה
סטטיסטיקה משטרתית: מאזן
הפשעים בישראל ב־ 1957 עלה ב-ם 3אחוזים

המראה שנתגלה אותו ערב לעיני, הרתיח
את דמי. אחרי מריבה ממושכת, הלכנו לרבנות.
הוצאת הגם לא נמשכה זמן רב,
אחרי שסיפרתי את סיפורי לרבנים אשתי
לא הבחישה את הסיפור. התנאי לגירושין
היה שילדנו יוחזק במוסד, בהשגחת אשתי.
עד שיגיע לגיל שבע.

כופר גפש 2000 :ר״י
נ ח לאחר גירושינו התחתנתי ב•
שנית. אשתי השניה והנוכחים ג׳ני, עלתה
באותה תקופה מטריפולי. עברנו לשטח
הגדול ביפו ומאז ועד היום נולדו לנו
ששה ילדים
האב המרומה
לפני שש שנים ה!שיעה אשתיי הראשונה
באמצעות הצהרה מזו״פת
לביקור־פתע בביתי ביפו. במשך כל הזמן
שעבר מאז גירושינו לא נפגשתי אתר״ אלא
לעיתים רחוקות מאד. את בני הייתי מבקר ואמרו שיקראו לי. אחרי יומיים נקראתי למ״עם
לפעם, במוסד החינוכי בבן־שפן, שם משרד הנפה הצפונית. הציגו בפני הצהרה
חתומה בידי אדם בשם דב בר, מרחוב
למד.
בפיה של סוסיה היתד, הצעה מפתיעה: קרית־ספר 7בתל־אביב. בהצהרה נאמר כי
היא הציעה לי 2000ל״י במזומן, בתנאי דב בר ״מסכים שאשתו לשעבר תוציא את
שאסכים לרשום את צבי על שמד. ועל שם ילדם, צבי, מגבולות הארץ.״
״היית פעם אצל עורך־דין אורי גורביץ׳!״
בעלה השני, מרדכי קרובלים. לא הבנתי את
הצעתד״ אך גם לא רציתי לדעת מדוע היא שאל אותי החוקר. עניתי בשלילה. מעולם
מציעה זאם סרבתי בתוקף :״לא אוזתר על לא הכרחי עורך־דין בשם זד״

בני,״ אמרתי לד״
חתימות מזויפות
יותר, לא ראיתי את סופיה. היא עזבה
את ביתי בכעס גדול, הטיחה את הדלת על
ף • ק לפני משפטו של גורביץ׳ נודעה לי
פני וחזרה לביתה. המשכתי לבקר את בגנו
בבך שמן והוא היה מספר לי על ביקורי 1הפרשה כולה: עורך־הדין גורביץ׳ ,אליו
אמו. אף פעם לא הבחנתי במשהוא יוצא פנתה אשתי על מנת שיסדר את הניירות
להוצאתו של בגי מישראל, זייף את ההצהרה.
מגדר הרגיל בסיפוריו על ביקוריו־״
איש אלמוני, אינני יודע מי הוא, חתם על לבך כדרכי
לפני שבעה חודשים נסעתי
ההצהרה כאילו היה אני, אחרי שזייף את
שמן. עובדי המוסד קבלו אותי בפנים חתימתי.
תמהות :״באת לבקר את צבי?״ שאלו! ״אינך
עם ההצהרה ביד, פנתה אשתי הראשונה
יודע שסופיה, אשתך הראשונה, לקחה אותו ז* אל משרד ד,עליה, הוציאה דרכון על שמה
נדהמתי .״לאן לקחה אותו?״ שאלתי בהת ועל שם בננו, ויצאה לחוץ־לארץ. נודע לי
רגשות.
שהיא נמצאת עתה בוונצואלה.
הם לא ידעו לענות לי. במשרד קיבלתי
אני אדם עני. אני פועל פשוט בעבודות״
את כתובתה של אשתי: רחוב שלמה המלך דחק. אינני יודע מה לעשות בדיוק, אך
,84 תל־אביב. מצאתי את הדירה סגורד״ ברצוני להחזיר אלי את בני. פניתי כבר
״הגברת קורבליט עזבה את הארץ יחד עם אל הלשכה הסוציאלית. ד,יתכן במדינת ישכעלד״״
אמרו לי השכנים
ראל שבן ילקח מעל אביו, בעזרת עורך־דין
פניתי מיד למשטרה• גבו ממד עדות רמאי והצהרות מזויפות?

לעומת השנה הקודמת חרמותח״
ראשית מאיימת עתה להסיר את ההכשר
משרותי אל־על, ולהודיע על כך בארץ ונד
חוץ־לארץ. דרישות הרבנות: שאל־טל תמנה
קצין־כשרות שיפקח על אספקת המזון למטוסים
גם בתחנות־ד,ביניים בחוץ־לארץ! הפסקת
המראת מטוסים בשבתות! הכשרת זד
מסעדה של עובדי אל־על בלוד מתוף
800 החדרים שהוצעו לעירית תל־אבים
להארחת תיירים בבתים פרטיים בשנת העשור,
נמצאו כמתאימים למסרה זו 600
חדרים מספנת ״הימה״ החיפאית,
שאינה מצליחה תמיד לשכנע חברות
ימיות ישראליות למסור לה עבודות תיקון,
קיבלה השבוע שתי אניות זרות לתיקון.
תזכיר איו סי ס חו ק•

הסגרתו של סוחר הגרוטאות יוסף יו•
אנוביצ׳י לצרפת, אשד עמדה במרכז הכתבה
הגדולה בחעולס חזח ( ,0059 נקבעה סופית
כחסרת בסיס חוקי, ולכן לא תבוצע הכנופיה
השולטת בעיר העולים קריוד
שמונה, אשר אח מעלליה גילו חוקרי העולם

חזח 977 מתפוררת. אחרי שלפני כמד,
חודשים הצליח יושב־ראש המועצה המקומית
אשר נזרי (מפא״י) לסלק את מתחרהו יצחק
זכאי (מפא״י^ גרמו השבוע נסיונותיו של
מזכיר ההסתדרות יצחק שטיינר (מפא״י)
לסלק את נזרי — להפגנות אליהו
חדד, אשר פרטי בריחתו מכלא תל־מונד
תוארו בדייקנות על־ידי העולם חזח (,0037
הובא השבוע למשפט, נידון ל־ 15 חודשי
מאסר נוספים על בריחתו מספר העולים
מפולין, אשר ביקשו לבטל את
אזרחותם הישראלית על מנת שיוכלו לחזור
לארץ מוצאם הגיע ל־ .300 על מצבם של
עולים אלה, אשר ברובם נשואים לנשים
נוכריות, כתב העולם חזה 057מ נ היגי
ח״מחתרת״ שאיימה לסכן, לטענת
הש.ב. את בטחון המדינה וחיי מנהיגים
ימשיכו גם בעתיד את מעשיהם ללא הפרעה.
כסי שהסביר חעולם חזה ( ,0058 לא יוכל
יותר היועץ המשפטי לתבוע לדין את ראובן
(״רומק״) גרינברג וד״ד ישראל שייב באשמת
מנהיגות המחתרת שהוכרזה כבלתי•
קיימת בבית המשפט המחוזי בתל־אבים
השבוע, ביקש חיים כהן לדחות את החקירה
השפטית נגד שניהם, לזמן ממושך.

במרחב מצרים הין הכובש

ת שב ץ 95111:1חוה 1060
מאוזן! .1חידה!
.5מסתור!
.10 ספר־תפילות!
.12 מידת אורך!
.14 סטרא, בעב רית!
.16 מבנה
חקלאי! .18 בעל
שריון עבה! . 19
מלך יהודי! .21
בן המזרח ! .22
נקי ! .23 ללא כ לום

מלאכת הפר ! .27
עץ פרי ! .30ש לל!
.31 יום אי־עבודה!
.33 הוי!!
.35 עיקר ההון!
.36 במכנסיים !
.38 סמל העליו נות
המדעית הסובייטית
.39 1
שיגרתי ומשעמם!
.40 נהר מרכז־אירופי ! .41 שמה הפ רטי
של כוכבת הייוורט ! .43 יש אומ רים!
.44 מבצע במלחמת העצמאות!
.46 כך היה צריך לכתוב הנזכרת ל מעלה!
.48 אתראה! .49 סימפאתיה.
מאונך .2 :ששה סדרי משנה! .3
בלופר! .4איש בחדשות! .6מבצען
האחרון של חברות הביטוח ! .7שפתם
של תושבי סופיה ! .8חול חסר־חטא !
.9אלוף־משנה, למשל! . 11 גיבורת

למדו
9 מהר

מחרוזת
פרעהרוכב שו ב
שירות הדואר המצרי הוציא בול
חדש, הנושא את דמותו של המלך רעמסם
השני ( 1225—1292 לפני הספירה הנוצרית),
לזכר כיבושיו של הפרעה, שכללו גם את
ארץ־ישראל, נושא הבול את החותמת באנגלית
ובערבית ״פלסטין השאח של
איראן הזמין ארמון־קיץ חדש, אשר ייבנה
בצרפת ויובא בחלקים לשמיראן, אח זת הרים
מלכותית, בגובה 1500 מסרים. הארמון הבנוי
מראש יכלול אפילו את צינורות המים
והברזים גיוסם של בעלי־השכלה
ואקדמאים לצבא המצרי נקבע עתה כמשימה
לאומית חשובה ביותר. כדי למנוע השתמטות
בשכבות אלה פתחה הממשלה המצרית במערכת
שידולים ועונשים חכרה
יפאנית לדייג ולתעשיית שימורי־דגים שלחה
לעקבה שני נציגים, לבדוק את האפשרויות
להקים שם מפעל לשימורי סרדינים
הבדיחה האחרונה בקהיר היא
על חשבונו של אחמד סובחי אל־חרמיל,
זקן חברי בית־הנבחרים. כאשר הת:רר, לפני
שבועיים, כי יושב־ראש הבית עבד אל־לאסיף
בגדאדי נעדר מפאת מחלה, הודיעו גם שני
סגניו כי אינם מרגישים בטוב, הסתלקו.
כמה מהנבחרים בחרו באל־חרמיל לניהול הישיבה
והוא. ניגש לדוכן היושב־ראש, החל
מקריא פתק שהועבר אליו ממזכירות הבית:
״אני מכריז על פתיחת הישיבה!״ לקול מחי-
אות־כפיים, המשיך אל־ חרמיל :״מפאת
העדרם של היושב־ראש וסגניו, אני מציע את
דחיית המשך הישיכה.״ נשמעו קריאות של
״למה?״ אך אל־חרמיל המשיך לקרוא :״אלה
התומכים בדחייה, ירימו את ידם.״ הורמו

לבנו?
ש רו םלד, ש רוו ה

שיר עממי ! .13 טכס דתי ! .15 משו רר
איטלקי ! .17 יין שולחני ! .18 סמל
הנוצרי! .20 מוסד עזרה חינוכי! .23
לכיסוי הגג ! .26 מטוס אל־על החדש !
.27 מוכר! .28 אסטרונום! .29 מנה
נוספת! .31 רוח מזרחית! .32 תנועה
שערשה בזכרון־יעקב! .34 נמלו של
יונה! 35 ממנו תזעק אבן! .37 בנג קוק
היא בירתה! .39 פאניקה! .42
סל! .44 מן הצאן! .45 עם מותו של
ר׳ בנימין, הוא כבה ! .47 בת־קול.

שפות!

וביסודיו תבבית ־ הספר לשפות
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

״קדימה״

א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (מ 83110ז6עמ ) 00 למשתלמים על־ידי
מורים מאנגליה.
ב< קורסים לעברית. אנגלית וצרפתית למבוגרים •מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.

ג) קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי-ספר ג׳ ד׳ ה׳ רדח׳
יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכוניות.
פרטיםוהרשמה: מ־9־ 12 לפנה״צ — 9*3בערב ופרט ליום ר).

בין 500 לובשי העבאיות והסארי וחובשי
הטורבאנים והכיפות, שהשתתפו בועידת הסולידאריות
האפרו־אסיאתית בקהיר, בתחילת
החודש, בלטו 58 לובשי חליפות מערביות
שחורות. היו אלה חברי המשלחת היפאנית.
אולם בעוד שיתר המשלחות עסקו בניסוחי
מדיניות והצהרות, היתד, ליפאנים מטרה
אחת: ביזנס. והם נראו משוחחים רק עם
נציגים ערביים.
״אנחנו יכולים לממן את סכר אסואן,״ הכריז
ראש המשלחת היפאנית טוקאטורו קיטאמורה
לאנואר אל־סאדאת, אחד מעוזריו הראשיים
של הרודן המצרי. אל־סאדאת ידע כי בעל
ההצעה — שר־חוץ לשעבר ונשיא הבנק
הגדול ביותר ביפאן — הינו איש מוסמך
מאד להציע הצעות רציניות.
תמורת ההצעה הנדיבה, ביקש היפאני את
התערבותה של מצרים אצל אמיר קוייט.
מזה כמה חודשים ביקשו היפאנים זכיון
לחיפוש והפקת נפט במי החוף של קוייט,
אך האמיר טרם נענה להם.
תוצרת אסיה. במשך השנתיים האחרונות
הצליחה יפאן לכבוש בחזרה חלק
ניכר מן השוק האסיאתי, מתכוננת עתה
לרשת את מקומם של ההולנדים באינדונזיה.
לרשותה עומד צי המיכליות הגדול ביותר
בעולם. חסר לה רק הנפט המרחבי, שידחוף
את תעשייתה קדימה עוד יותר, יאפשר על־ידי
כך גם כיבוש שוזקי המרחב.
לשם כך הציעו לאמיר הצעה מפתה/0 :״54
מהכנסות הנפט, במקום ה״ס 507 המקובלים.
אך האמיר לא מיהר להחליט. עצה חיובית
מקהיר, חשבו היפאנים, יכלה לעזור.
אל־סאדאת הבטיח להתערב לטובת היפאנים
— ביחוד מאחר שידע כי בזאת יעזור
לזרוע זרע הרה־סכנות לחברות הנפט המערביות
במרחב, שעסקיהן מבוססים כולם על
הסכם הפיפטי־פיפטי. ואמנם, פחות משבוע
אחרי הפגישה בין היפאני למצרי, הודיע
האמיר פייצל הסעודי כי לא יסתפק יותר
ב־ס/ס 50 שנותנת חברת ערמקו, ידרוש ממנה
/0״ר 5תמלוגים.
בצמרת המצרית, השבוייה מזה שנתיים
בתחרות בין הרובל והדולאר, החלו מדברים
על פתרון שלישי לכלכלה המרחבית: הין
היפאני, שהוא מטבע לא פחות יציב מהכסף
של וושינגטון או של מוסקבה, ואשר הינו
בעל יתרון אהד גדול: הוא תוצרת אסיה.

בין הלבנון והירדן. אם יתגשם צעד ראשון
זה, הסביר, יולכו להצטרף לאיחוד הפרו־מערבי
גם מדינות כמו לוב, סעודיה ועיראק.
אך נשיא הלבנון לא מיהר להשיב להצעה.
הוא היה עסוק בתכנון השמירה על השלום
בארצו. לפי כל הסימנים תהיה זו משימה
קשה מאד. כי מעתה ועד לבחירות באביב,
יתפוצצו פצצות רבות בלבנון.

הארץ ההררית הקטנה והיפה, מצפון לישראל,
איבדה מזה כמה חודשים את שלזדתה
המפורסמת. מזה עשר שנים הצליחו רק
מאורע ת מעטים מאד להפריע את שיגרת
הפרוספריטי של סוחרי הלבנון, המשמינים
מסחר־המעבר של חצי העולם הערבי. ובניגוד
לבירות המרחביות האחרות, שולטים בביירות
הבנקאים והיבואנים, לא המסיתים המקצועיים.
אולם
מאז התהדקה ההשפעה הסובייטית
על סוריה ומצרים, החלו סדרי־החיים ברפובליקה
הנוצרית• להתערער. מישהו ניסה לרצוח
את הנשיא קמיל שמעון, גשרים ותחנות־כוח
חובלו, נשק סורי החל זורם בכמויות
מדאיגות אל פנים הארץ, פצצה הונחה ליד
ביתו של שר החוץ שארל מאליק.
בכל הפרעות הללו היתד, כוונה אחת:
להניא את הנשיא שמעון מלבקש להיבחר
בפעם נוספת. וקמיל שמעון הוא אדם השייך
לגוש המערבי בכל נימי נפשו.
איחוד נגד איחוד. לפי החוקה הלבנונית,
לא יובל קמיל שמעון להגיש את
מועמדותו לתקופת כהונה נוספת. אם ירצה
לעשות זאת, יהיה עליו להעביר תחילה חוק
מיוחד בביח־הנבחרים — דבר שלא יהיה, מן
הסתם, קשה במיוחד.
סוכני סוריה ומצרים, שראו בלבנון ה־מיבצר
הצרוף ביותר של ההשפעה האמריקאית
בעולם הערבי, חששו שאם ייבחר
שמעון מחדש, לא תשתנה המדיניות הלבנונית
הנוכחית. כדי לערער את שלטונו של
שמעון היו מוכנים לכל — אפילו לשלוח
פידאיון לישראל מכיזזן הגבול הלבנוני.
אויב אחר של האיחוד הפדראלי המצרי־סורי,
חוסיין מלך הירדן, ראה בפעולות
הטירור בפנים הלבנון הזדמנות ליטול יזמה
פעילה נגד קהיר ודמשק. לפני שבועיים פנה
אל הנשיא שמעון, הציע לו איחוד פדראלי
• 700 אלף נוצרים, לעומת 500 אלף כוונו־למים
ו־ 80 אלף דרוזינז.

הנשיא שמעון
השכנים הרעים הטובים
כמה ידיים, אך מבלי להביט בהן, המשיך
אל־חרמיל בהקראת הפתק :״ההצעה נתקבלה
ברוב קולות שר האוצר העיראקי
הודיע כי עד כה הפסידה עיראק 56 מיליון
דינאר ( 336 מיליון ל״י) מפיצוץ צינורות
הנפט העיראקיים העוברים דרך סוריה,
עקב מלחמת סואץ. הזרמת הנפט דרך צנו־רות
אלה תשוב לתיקונה רק בעוד שלושה
חודשיים הנפט האלג׳ירי, אשר
בו תולה צרפת תקוות כלכליות רבות, והמהווה
אחת הסיבות העיקריות לסירובה
לעזוב את אלג׳יריה, החל השבוע זורם
בכמויות גדולות משדות־הנפט בלב מדבר
סהרה, אל נמלי החוף, בדרכו לצרפת.
חעיולם חזה 1060

קולנוע
סרטים
התגל מו תשדת שו ק ה
פדרה (ירון, תל־אביב; ספרד) היא גיבורת
המיתולוגיה היוונית, שם היא מופיעה
כאשתו של הגיבור האתונאי חזאוס ומאהבתו
המאוכזבת של בנו — היפוליטוס.
כאשר הורג תזיאוס בקנאתו את בנו, שמה
פדרה קץ לחייה בחנק.
טרגדיה נוראה זו, במרכזה עומד היסוד
הדרמתי של אהבת אשה מצד אם לבנה החורג׳
,גירתה את דמיונם של מחזאים בכל הדורות,
שימשה גם נושא לכמה יצירות קולנועיות.
מה שיצרו הספרדים מנושא דרמתי
זה הוא סרט המגיש בצורה נפלאה ומזעזעת

עוד סרט־תעמולה סובייטי. הגיבורה היפה,
חיילת בצבא האדום במלחמת־ד,אזרחים הרוסית,
נואמת על המהפכה, הורגת 40 קצינים
לבנים, נואמת על המהפכה, מחטיאה
את ד,־ ,41 נואמת על המהפכה, מתאהבת בשבוי,
נואמת על המהפכה, מתעלסת עמו
באהבים, נואמת על המהפכה והורגת את
מאהבה, רגע לפני שיחזור לחבריו ויגלה
להם את סוד תיו. במרכז העלילה שוב עומד
המשולש הנצחי: הוא, היא והמהפכה.
אולם מתחת למעטה הזד, חבוי סרט עדין,
אנושי, ורוסי מאד. מסתבר כי הדמות השלישית
של המשולש, התבגרה קצת. זו הפעם
הראשונה בסרט סובייטי, מופיע האוייב
בדמות אנושית. הקצין הלבן הוא סטודנט
שובה־לב וישר. הקאזאחים, הגונבים בלילה

8 £ד ז *ו 8
יי ז א 8־
בטרם

גז ד & ה
1 כנפוגס חן!6:ו״@

שחקנית פננלה כ״פדרה״
האהובה אהבה את הבן
את המוטיב של תשוקת אשה שאינה באה
אל סיפוק.
פדרה הספרדית היא אסתרילה, בתו היפה־פיה
של זקן עיודר, המגרה את יצריהם של
כל הגברים בכפר דייגים קטן אממה פננלה,
שחקנית תיאטרון ספרדיד, שזו לה הופעתה
הראשונה בקולנוע, נבחרה בגלל משחקה זה
כשחקנית הטובה ביותר של הקולנוע הספרדי.
כמעט בכל הסרטים הספרדיים שהוצגו
עד כה בארץ, שיחקו שחקניות אמריקאיות
ואיטלקיות בתפקידים הנשיים הראשיים,
עובדה שהעלתה את ההשערה שהספרדים
סובלים ממחסור בכוכבות. הופעתה
של פנללה מפריכה לחלוטין השערה זו.
פננלה היא מין תשלובת של סילבנה מנגנו
ובריג׳יט בארדו, השולטת שליטה מוחלטת
בתוי פניה, מצליחה לגלם דמות בלתי־נש־כחת
של אשה שטנית במסווה נערה תמימה
— התגלמות מושלמת של התשוקה הנשיית.
אריה מת ופלג חי. אסתרילה, הדוחה
את כל גברי הכפר ובתוכם גם את ז׳אן
(אנריקו דיוסדאו^ בעל אניות עשיר, חושקת
דווקא בפרננדו, בנו של ז׳אן. פרננדו (.ויד
סנט פאררה) ,בעל הגוף הנערי ורעמת השיער
הבלונדי, הנראה יותר כאשד, מאשר
כגבר־כובש־לבבות־נשים, מתעניין יותר בסוסים
מאשר בחזה של אסתרילה.
אסתרילה מוצאת כי.הדרך הבטוחה ביותר
להגיע ללבו של הבן היא דרך מיטת האב.
היא נישאת לבעל האניות, מחכה לרגע בו
יפליג לים כדי לאמץ את הבן. אולם פרננדו
בורח מחסדיה של אשת אביו כמו ממגיפת
צרעת. כשלבסוף היא מצליחה להיות עמו
בחדר אחד, הוא מראה לה במה כוחו גדול
— במגלב שבידו הוא מוצא את הפשרה
בין תשוקתו הוא ומצפונו.
האשד, הנדחית זוממת נקמה נוראה. היא
מספרת לאב כי בנו חמד אותה. בשעת ויכוח
סוער בלב סערה בים, נופל הבן למים,
חוזר וצף כעבור יום בשינוי קל — ללא רוח
חיים. אולם אסתרילה, המתכחשת לפתגם
ט,וב כלב חי מאריה מת, סוברת כי טוב
אהוב חסר חיים וחסר התנגדות, מצליחה
להגיע לגופת אהובה, צוללת עמו למצולות.

מצעמ שו ת ף
האדכעים ואחד (תמר, תל־אביב;
בריודהמועצות) נראה, במבט ראשון, כמו
חמולם הזח 1060

את גמלי הפלוגה האדומה, והמגלים לאוייב
את מקום הימצאה, הם מסכנים המעוררים
רחמים, לא שנאה. אפילו אלוהים נזכר פה
ושם. המלחמה הגדולה של המהפכה יורדת
מן המצע הרעיוני אל מצע האהבים. מצע
זה הוא, מטבעו, משותף.
זהו סרט שיכול היה לעלות על הבד רק
בדור השני של מדינת המהפכה, בשנה ה־ארבעים־ואחת
לקיומה, אחרי שמלחמות האתמול
נכנסו להיסטוריה, ודור חדש, בוטח
בעצמו, מרשה לעצמו לחייך על דברים שעליהם
נהרגו אבותיו. לעתים מתגנב ללב
החשד כי מפיקי הסרט עצמם חייכו באירוניה
עדינה כאשר שמו בפי הגיבורה את
נאומיה, המצלצלים כמעט בגלוי כפארודיה
על כרוזי המפלגה.
בסיום, כאשר בוכה הנערה על גופת המאהב
שהיא עצמה הרגה, מתמזגים דוסטו־ייבסקי
ופאנפילוב ליחידה אחת. גרושנקה
של האחים קאראמאזוב עברה דרך ארובה״
מנשפי־החשק של ימי הצאר עד לנשפי״הנשק
של המהפכה. אך היא עדיין אותה נערה
סנטימנטלית, המזילה דמעה כנה אחרי שקברה
את מאהבה.

תד רי ך
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
9אריאן (חן, תל־אביב) — ז*ודרי הפ-
בורן מנסה להציל דון ז׳ואן מרצח, נופלת
לתיך מלכודת רומנטית. קומדיה סנטימנטלית•
גרי קופר. מורים שבלייה.
• התאווה לחיים (אסתר, תל-אביב)
— יצירותיו של ואן גוך קורמות עור וחיים,
כשקירק דוגלאס משתגע בתפקיד הצייר
המשוגע. אנתוני קוזין.

״בר שקב״
חברה לסבעלי בנץ פע״ט

בונה בהצעה מיוחדתשל

דירות מרווחות
בנות /2ג 1חדרים
בנות 2חדרים -החל מ־ 6400ל״י כמזומן

-החל מ־ 5600ל״י במזומן

והיתד נתשלוסיס חדשיים
ברחיי שעיהו ע־׳ דיזנגוף ־ נורדאו
תחבורה נו חהב קווי דן 1 6 , 4־ !3

לפנות כמשרד:
רח׳ אכן־גבירול ( 158ע״י הקסטל) כשעות 12־ 4,8־7

כלי מטבח
מאלומיניום

• לא פשוט להתחתן (פאר, תל-

אביב) — ארנסט בורגנין ובטי דיווים מסתבכים
בחתונת בתם, בסרט ניאוריאליססי
נוסח פדי שייבסקי.
• הרחום על הגכול >דן, תל-אביב)
— מרד הגיטאות בסרט פולני של אחרי
מלחמת העולם השניה.
• כסחור התשוקות (אמפיתיאטרון,
חיפה) — אתה מריה סיינט בורחת מזרועות
בעלה לזרועות אחיו, אחרי שהבעל בורח
ממנה אל הסמים המשכרים. דון מוריי.

וכלי שולחן
מצופי כסף

תנועת הכוח השלישי
ביום ה׳ ,23.1.58 ,שעד 00 ,־,20
באולם ברית העבודה, תל־אביב,
דה׳ קלישר ,48 תתקיים הרצאת
זכרוני

אמנון

הנושא: י שראל והערבים
( עובדות ומספרים)
הציבור

מוזמן

העו 05 דוה
במשרדי ״העולם הזה״ ,תל־אביב,
רחוב גליקסון ,8מתקבלים גליו־נות
״העולם הזה״ ,מכל השנים,
לכריכת כרכים שנתיים.
מחיר הכריכה הוא — 3.ל״י,
אותן מתבקשים הקוראים לשלם
עם מסירת הכרך לכריכה. ארכיון
״העולם הזה״ מוכן להשלים כל
גליון חסר, במחיר 500 פרוטה
הגליון.
קוראים מחוץ לתל־אביב יכולים
לשלוח את כרכיהם בדואר בתוספת
המחאת דואר שתכסה את דמי המשלוח
חזרה ואת דמי הכריכה.
מועד קבלת הכרכים הוא ביום
ראשון, שני וחמישי לשבוע בין
השעות עשר עד אחת לפני הצח־ריים
וחמש עד שבע אחר הצהריים.

אנשים
מ כונ ת תו פ ת
סוף שבוע מייגע בילה השבוע ראש ממשלת
ישראל דויד בף גוריון. אל הצגת
הבכורה של המחזבל זרוק אותו לכלבים ב־הביסה,
המטיף לחיסול עורכי העולם הזה,
מיהר ביג׳י בראש סמלית שרים 12 שעות
בלבד אחרי שהאזין להרצאת רבו ומורו לעמידה
על הראש ד״ר משה פלדנקרייז,
אשר הסביר במועדון יחדיו בתל־אביב את
שיסותיו, העוזרות, בין השאר, לריפוי מחלות
נפש שונות סדרני הכנסת. שנינד
נמו על כסאותיהם במסדרונות הכנסת בשבוע
האחרון, קפצו ממקומותיהם לשמע צעקות
מחרידות שבקעו מאחד החדרים. התברר כי
הצעקות בקעו מהחדר בו ישבה ועדת הכספים,
שם הרעיש ח״כ מסא״י אברהם
הרצפלד עולמות בשאגו :״די, נמאס לי
מן הסדרים האלה. תשע שנים אני סובל ו־מבליג.
אינני מסוגל עוד לשבת בדיונים תקציביים
כמו גולם יותר שלזזת נפש
גילה השבוע בכנסת ח״ב חירות יוחנן
באדר. בעת נאומו, בדיון על התקציב,
שיסע אותו ח*כ מפא״י יונה כפח בקי־י־את־ביניים
:״על מה אתה מבזבז את הדיא-
לקסיקה שללי -באדר הנמיך את ראשו כדי
להתבונן בצועק דרך משקפיו, והשיב :״חבר
הכנסת כסה, אם אתה באמת מעוניין בבזבוז.
הסתכל בבקשה בתקציב המדינה בשעת
אריחת צהריים חגיגית שנערכה לכבודו
של הדמסכ״ל רב־אלוף משה דיין בלונדון,
זכה החייל מם׳ 1של ישראל בכבוד בלתי•
רגיל. בתפריט המודפס של הארוחה נקרא
שמו על אחת המנות• שם המנה: אפרסק
א־לה־דיין במסיבה ירושלמית, בה החליטו
המשתתפים לייסד תיאטרון ירושלמי
חדש, נערכה הגרלת ספרים. כאשר הוגרל
הספר המשחקים אביון ומלך, התברר כי הזוכה
בו אינו אחר מאשר סגן ראש העיר
רחמים כלנתר. העיר על כך סגן ראש
העיר השני מרדכי איש־שלום . :צריו
לשנות את שם הספר לאביון המשחק כמלך*
את מורת־רוחו מפסק־דינם של שופטי
בית־הדין העליון במשפט קססנר הביע השבוע
מלכיאל גרינוולד, הנאשם במשפט
זה, בבואו לאולם לפני כניסת השופטים•
הנתבע הקשיש הרים את ידו והכריז :״הייל
היטלר כאשר ביקש אחד מעשרות
בלשי המשטרה ששמרו על בית־המשפט העליון
בעת הקראת פסק־הדין, לערוך חיפוש
אצל כתב הארץ זאב שיף, דרש הבלש:
״תראה לי מה יש לד ביד!״ שיף, שהחזיק
בידו את ספרו של שלום רוזנפלד תיק
פלילי , 134 ענה בחיוך. :זו מכונת תופת.״
הבלש לא הבין את הבדיחה, הכנים מיד את
שיף לחדר סמוך, ערך אצלו חיפוש יסודי.

ד• בחודצתט די לו
שיסד, מקורית לכניסת חמם לאיצטדיון

רמת־גן גילה בשבוע שעבר העתונאי מאיר

כלח פאגאן
ריאקציה שחורה

נחתומי. נחתומי לבש חולצת טריקו ידו־קד״
עליה היתד, רקומה הכתובת ״וולס״ באנגלית,
הזמין מונית שהובילה אותו לאיצ־טדיון
דקות מספר לפני המשחק בין נבחרת
ישראל ו־וזלס. נהג המונית הסביר לשוטרים
כי הוא מסיע אחד משחקני הנבחרת, והשוטרים
מיהרו לפנות לו דרך בין הקהל. בהגיעו
לבימת הכבוד באיצטדיון ה!ריד נחתומי את
חולצתו, התערב בין הצופים בתלבושת אזרחית
קוצר־רוח משחע הוכיח בעת
אותו משחק איש הקאמרי גרשון פלוכד
קין. כאשר הגיעו צעקות האורחים הוזלסיים
עד ליציע, הפליט פלוטקין :״מה זה פד״
שוק הכרמלז״ וכאשר החל הקהל לנהור
לעבר שערי היציאה לפני תום המשחק, קם
פלוטקין וצעק :״לשבת המונים, ל שבת
התלהבות מופרזת אחרת גילה באיצסדיון
גבר בשנות העמידד״ אורח מוולס שעודד
בשאגותיו דווקא את הנבחרת הישראלית.
היד, זה אייק אנדריוס, בעל מוסך בקר־דיף
בן ,59 שבא עם הנבחרת הוולסית,
ניצל את שהותו לערוך סיור בארץ. בתום
המשחק גילה אנדריום את מ תו :״אם תשחקו
משחק כזה סולם, אתם עתידים לנצח!
רק שתבעטו לשער.״ סיפור אחר שהיה בפי
אנדריוס, שנסע יחד עם הוולסים לאיצטדיון
רמת־גן :״עוד מעם המשחק לא היה מת*

פסיון, ן ו( 0ב 1פ
• ח״כ הצ״כ ישראל רוקח, בעת הדיון בכנסת על תקציב שנת העשור:
״אני יודע שחג הביכורים נמשך יום אחד, סורים שני ימים וחנוכה שמונה ימים,
ואילו לנו אומרים שחגיגות עשור ימשכו 12 חודש. עוד לא שמעתי שבעולם יערכו
חגיגות במשך 12 חודש, פרס לחג מריה הקדושה ברומא. כמד, אפשר לרקוד? איפוא
נרקוד במשך חודש?״
• ח״כ המזרחי מרדכי נומק, בהציעו לכנסת לדון במתן עיטורים:
״ראש הממשלה מקבל בהכרה ובתודה עיטורים מחוץ־לארץ, והוא צריך להביע
תודתו באותה דרך.״
• ראש הממשלה דוד בדגומון, בתשובה להצעתו של נומק :״אם
ננהיג אצלנו עיטורים יתחילו עסקים ויתחילו רינונים על כל דבר שינתן •
העתונאי יוסף (״נץ״) ויניצקי, על תחרות הכדורגל בין. ישראל
לוולס :״תפילתם של נטורי קרתא בתום התחרות עם הוולסים היתה: הלוואי והבריטים
יגיעו למאה שערים.״
• אתונאי אלמוני, ביומון חירות :״אזרח שעל פיו נתון מנעול, משהו מעין
חגורת־הצניעות של ימי־ד,ביניים — זהו חזונו של היועץ המשפטי חיים כהן.״
• הערת שוליים כחתימת ינאי, ביומון הבוקר, על פסק־הדין של פית־הדץ
העליון במשפט קסטנר :״בן גוריון חושב על חקיקת חוק אשר יטיל מאסר
על עורך עתון שיפרסם פסקי־דין נפרדים.״
• ח״כ מפא״י ישראל גורי, בהביעו את דעתו על המרננים על שנת
העשור :״למד, אתם חושבים שזה מיותר? האם בכל שנה מייסדים מדינת ישראל?״
• שחקנית הטלביזיה שרח צ׳רצ׳יל, בתו של סיר וינסטון, אחרי
שנעצרה על־ידי משטרת קליפורניה בעוון שיכרות וגידופים גסים בצבור• :איפר,
הצדק האמריקאי? חכו עד שיבואו האנגלים להפציץ את אמריקה!״
• עורף ״חרות״ אייזק רמבה, על היעדרם של שרי מפ״ם מהצגת
הבכורה של זרוק אותו לכלבים :״הם משרתים כולם ביום השבת במלצרים בחדרי
האוכל של קיבוציהם, ולא רצו כנראה לחלל את קדושת השבת ולעזוב את
מקומותיהם לפני צאת הכוכבים.״
• חסזמונאי דן אלמגור :״ערכם הגדול של בתי המשוגעים לאנושות,

ן הוא בזה שכל אלד, שנמצאים בחוץ חושבים שהם נורמליים.״

חסודה מזה 10*0

קיים. הגענו לאיצטדיון ולא נתנו לנו להיכנס.
רצינו כמעט לחזור, עד ששוטר אחד
על אופנוע שמספרו 12370 טינה את הדרך
כשהוא רוכב על אופנוע בלי ידיים, מסלק
בידו את הקהל לאכרהם ככר׳ הרב
הריפורמי המפורסם מיפו, הנוסע על אופנועו
בשבת ושאשתו משמשת חזנית בבית-
הכנסת שלו, עלתה התלהבותו הספורטאית
בקנס של 50ל״י. בכר הוא אוהד מושבע
של קבוצת מכבי יפו. בשעת אחו המשחקים,
כשצופה שישב על־ידו התלהב למראה שערה
המובקע של מכבי יפו, סטר לו הרב על
לחיו. את גובה הקנס קבע בית־המשפט
התעסקות מועילה יותר בספורט גילה השדרן
יצחק שמעוני. כשבאו מספר נערים
להתקבל במלון שמשון הירושלמי, ולא האמינו
להבטחות בעל המכון, הראה להם האחרון
את אחד ממוצגיו. היה זה חניכו
המצטיין יצחק שמעוני אותה שעה עסק
מייסד מכון שמשון המקורי רפאל דזל*
פרין בענינים אחרים. יצא לארצות־הברית
כדי להשתתף בתחרויות בהיאבקות חופשית.

בקבוקסאקשא פי ל
קרב חריף נטוש לאחרונה בין חברות
להקת בצל ירוק. נושא הקרב: האם צריכות
בנות הלהקה, שכל חבריה חברי קיבוץ
משמר דוד, להתאפר ולהצסבע בשעת הופעתן
על הבמה. המלחינה נ ע מי שמר טענה
בויכוח זה כי בנות הלהקה הורגות את
כל שיריה, משום שמרוב אודם לא רואים
אצלן את השפתיים בכנס הנושים של
תיאטרון דו־רה־מי שפורק (ראה אמנות) ,הופתעו
הנושים כאשר מנהל התיאטרון לשעבר
נדרג׳ וו א ל הזמין את כולם לארוחת־ערב
חגיגית. התברר כי הוא הכניס אותם
לא לם אחר בביוז־צ־וני אמריקה, שם התקיימה
חתונתו של בן הח׳־כ הדתי בכנסת
השניה א לי הו ג ני חובסקי אגב,
לבנו של הח״כ לשעבר, דב, העובד כפקיד
בבנק לאומי לישראל, צפויה כנראה העלאה
בדרגה. היא נשא השבוע לאשר,
את אסתר פוי כ טו נגר, בתו של
בעל בנק פויכטונגר מאורעות משעשעים
ארעו גם לכוכבת הקולנוע האמריקאית
נ׳ י ן מנ ס פי ל ד, אשר נישאה השבוע
בטכס המוני בהוליבוד לאיש־השרירים ממוצא
הונגרי מייק הגרמי. כשהיא לבושה
בתלבושת אדומה מכף רגל ועד ראש,
ומכריזה כי רק הביריות שהחזיקו את גרבי
הניילון האדומות שלה היו בצבע כחול, ענתה
ג׳ין ״כן!״ לשאלת הכומר. אולם תשר
בתה כמעט ולא נשמעה. מאית צעירים שטיפסו
על חלו־ות הכנסיה צעקו במקהלה:
״אנו רוצים את מנספילד בפני כפיה
דתית עמדה השבוע המחברת הצעירה פרג
סואז (שלום לך מצבות) פאגאן (,)22
שהצגת הבכורה הנסיונית של סרטה הראשון
התקיימה השבוע בהוליבוד. הכומר,
אותו ביקשה סאגאן להשיאה, סירב לערוד
את הטכס עד שתתכחש בפומבי לדיעותיה
החופשיות. אולם בניגוד לישראל, בה הטכס
הקובע הוא הטכס הדתי, משמש הוא בצר-
סת רק תוספת לטכס האזרחי שיתקיים.
סאגאן תנשא בטקס אזרחי בסוף החודש
לניי שדל ר ( )45 המו׳׳ל של ספריה.

כרה מאנספירד
קדיסח אדזנזח
חפמם חזח ספפג

חשסזושרצ בי >ן ה
אחת התגובות הקולעות ביותר על הצגת ״זרוק אותו לכלבים״ ועל
מסע צמרת השלטון שמסביב מחזה זה, פורסמה השבוע בטורו האישי
של חעתונאי אפרים קישון כ״מעריב״ .להלן מובא קטע זה כמלואו!:
ך* יה חיה באמשים אלו עתונאי אחד,
| 1בשם צביקה, ששנא את הממשלה ואת
מוסדותיה, כמו שטרם שנאו ממשלות ומוסדות.
הוא כתב מאמרים נגד השלטונות־ בש־בועונו
דעתו של צביקה, התקיף אישים מכובדים,
ואף הביא את תמונותיהם על השער,
כשהם, האישים המכובדים, דוזקא מחצצים
בין השיניים או אוכלים סנדוויץ׳ במזנון
ברעש.
כל זה הלך בשקט עד שביום אחד הוג־דשה
הסאה. הממשלה התכנסה לישיבת־חירום
וקבעה פה אחד, שהצעיר הזה הוא
איננו אלא ילד היסטרי, שאינו ראוי לתשומת
לב, והוחלט על מסע הסברה מקיף,
שתפקידו, מחד גיסא, לבאר להמוני־העם עד
כמה בטל ומבוטל הצעיר הזה, ומאידך גיסא
להוריד את תפוצת עתונו עד עפר. לשם כך
הודפסו כחצי־מיליון חוברות־אינפורמאציה,
בכותרת :״מי שם לב בכלל לצביקהז באמת
מצחיק.״ את החוברות פיזרו אוירונים מעל
כל שטחי הארץ המאוכלסים•
כתוצאה מכך עלתה תאוצת דעתו של
צביקה בשיעור ניכר, וזה הרגיז את השלטונות
עד כי הוחלט על בנין משדר ממשלתי
חדש ששידר כל היום ידיעות על אפסיותו
של צביקה, ואף הוצפו הרחובות בפלקטים
ענקיים עליהם נראים כל חברי הממשלה, במלבוש
שחור־חגיגי, כשהם פונים אל האזרח
בבקשה :״אנא, אל תייחסו חשיבות ל־
אממת תיאטרון
חיוך מ סו ״ ם
זרוק אותו לבלגים (הבינוה) -הוא
מחזהו האחרון של יגאל (דרך גבר) מ־ם ינ־זון,
בחסותו האישית של דויד בן־גוריון,
שמומן על־ידי הבימה, בעזרת קרנות התרבות
המתאימות ומוצג בידי אהרון מסקין,
מועמד מפא״י לכנסת השלישית.
״אנחנו למדנו לרצוח,״ אומר עמיהוד קורן
(יוסף בנאי) לקבלן אברשה קורן (אהרון
מסקין^ הקורא את כתבי ברל כצנלסון,
מספל בתרנגולות בלולו ושומר על ציפור
הנפש של העליה השניה, ומן הסתם גם על
דיברות הצופה ושלטי ה״לא לעשן ולא לירוק,״
התלויים באוטובוסים של הקואופרציה
היצרנית.
קורן מסרב להרשות לעמיהוד לרצוח. הוא
מסרב גם לקבל אחוזים מעבודי (אברהם
ניניו) ,ספסר עיראקי רודף־בצע, להאזין ל־פיתוייו
של גרישא (שמואל רודנסקי) ,חלוץ
לשעבר ורודף־בצע בהודה, ולאיומיהש של
איתמר לוי (מישר אשרוב) ומר גחלת (שלמה
ברטונוב) ,עורכי השבועון המסויים, לא־חלו־צים
ורודפי־סטיקים על חשבונם של רודפי־בצע.
במערכה
השניה, רודסי־הסטיקים עושים
את רצונם של רודפי־הבצע ומשמיצים את
קוראי כתבי ברל כצנלסון המנוח. אלה שלמדו
לרצוח, מצטיירים בעיניו הדראמסיות,
חסרות־תאוות־הבצע־והסטיקים של יגאל מו־סינזון,
כחיילים בכומתות אדומות, כנפי צנחנים,
עטורי אותות־סיני וענודי תגי שרוול
של חיל הנח״ל ,.הם מתנפלים על עורך השבועון
המסויים, מכים במוט על ראשו ד
שולחים אותו לבית־החולים. בסוף המחזה,
לא ברור עדיין אם נפטר העורך המסויים
ואם לאו. אם האיר המזל למדינה, ייתכן
שכן.
לבסוף, במערכה השלישית, מתחילה המשטרה
לחקור. היא מפסיקה, בהתאם לעצותיו
של מוסינזון (״גם אילו היתד. המשטרה יודעת
מי עשה זאת, היתד. מסתכלת דרך האצבעות
.המסך יורד. העורך המסויים
שוכב בבית־החולים או בחדר״המתים, הכתב
בבית־הסוהר, השחקנים על הבימה משתחווים
והמחבר, ע.מ.מ. יגאל מיסינזון, דובר המשטרה
בעבר (ובעתיד?) ,מחייך כמנצח.
יחד עמו מחייכים יחזקאל סהר, עמוס בן־
גוריון, אבא מ שי, שתקה ירקוני, יצחק

צביקה!*

שתפוצת דש״צ,
דש״צ, בכל זאת, הגיעה
לשיא, נרתם ראש הממשלה בכבודו 1־

הומוריסט קישון

רפאל ועוד שורה ארוכה של אישים מכובדים
אחרים, כולם חלוצים, לוחמי סיני,
שונאי־שחיחות ואויבי השבועון המסויים
ביותר בישראל.

ביקור ת
מהה או מ ר•
מעטים המחזות שהוצגו בארץ, שזכו בביקורת
כה אחידה ומוחצת כזרוק אותו
לכלבים, אשר הועלה השבוע על קרשי הבימה.
העתונות כולה — כולל מתנגדים מושבעים
של וזעולם הזה — היתר. מאוחדת
בדעתה. לדוגמה:
• ע ז רי הרפ פו רטכ ״ מעריב ״ :
מ רו ב מאמצים להסביר ולהבהיר כל
דבר, איבד המחזה כל ציביון אמנותי או
תיאטרלי סוב. הוא הפך לגיבוב של פעולות
ודיבורים.״
• אשרנ הו ר ב ״י די עו תאחרד
נות המחבר הוציא מתחת ידיו שארז׳ה
קלושה, וכדין שארז׳ה — המחזה מופרז כמופלג
ונעדר אמת אמנותית. הסיום הוא
חמקני, ונוסף על כך קורא המחזה להפקרות
של עשיית דין עצמית.״
• איי זי קרמכהב ״ חרות ראש
הממשלה עם כל צמרת מפא״י באו לתת
גושפנקא לתורה, שמותר להרביץ לא רק עד
זוב דם אלא עד מוות, גם כלי דין ומשפט
אלא מתוך עשיית דין לעצמם. לפי הצגה
זי פטורה הממשלה מלחקור ולגלות את
הפושעים אשר פצעו פצעים אנושיים את
עורך העתון ועוזרו רפירטז׳ד. קלוקלת
מדוע צריך לרתום לקיטש כזה את גדול
השחקנים העבריים מחוה המתאים לחובבים
של סניף מפא״י בגבעת עדה...
צריכים היו לזרוק את ההצגה לכלבים.״
• א. כ .כ ״ הכוקר הבימה הגיעה
השבוע לכך שבפעם הראשונה היו מחיאות
כפיים של חלק מקהל הצופים מלוות
גם שריק־ת בו ז ...גם מבין אלה שלא
שרקו, היו רבים שנפשם סלדה מן המחזר״
מי שראה את המחזה אינו יכול שלא לד.צ־סער
על שהבימה ביזבזה.את הכוחות האמנו״״
תיים הטובים ביותר שלה כדי להטיל שיקוי•״..
צים על העתונות כולה. אי־אפשר שלא
להזדעזע אם במדינה דמוקרטית מציג תיאטרון
— המתיימר להיות לאומי — את
העתונות בצורה כזו, עד שהמסקנה הנזרקת
מעל הבמה היא: צריך לשביר לעתונאים את
הראש ולסתום להם את הפה אחת ול ת מיד...
הצגת הבכורה נערכה תחת משמר כבד של
שוטרים ובלשים, בית הבימה נראה יותר
בקסרקטיו צבאי מאשר תיאטרון חפשי •
חיי םגמ זו כ ״ הארץ ״ :יש סכנת

בעצמו למשימת גדיעת קרנו של הצעיר, ונשא
בכנסת נאום של שלוש שעות וחצי,
מוקדש כולו לזילזולו האישי בעורכי שבו•
ייינים מגוחכים שכאלה. אז צביקה כבר היה
יכול להרשות לעצמו לנסוע על חשבונו לאירופה
לבקר אצל הדודה שלו. חטיבת גבעתי
הועמדה במצב הכן. את האניה, שנשאה
את צביקה, ליוד עד גבול המיים הטריטוריאליים
מטוסי סילון על־קוליים. דש-צ
קנה שני בתי־דפוס נוספים, כדי שיוכל לספק
את דרישות קהל הקוראים.
אולם גם השלטונות לא קפאו על שמריהם•
האופרה הישראלית קיבלה להצגה אופרה
מקורית, בשם צביעה הוא גועל נפש.
בהצגת הבכורה הופיעו כל השרים והמנהיגים
הציבוריים בלי יוצא מן הכלל, כדי
להפגין את יחסם האדיש כלפי הצעיר וכלפי
מעשיו הילדותיים. תקציב המחלקה ״להורדת
קרני צביקה״ הוכפל, והוחלט גם על שיטה
חדשה של שיכנוע, לפיה ילכו מנהלים כלליים
בממשלה מבית לבית ויסבירו לתושבים
בעזרת סרטונים ותערוכות נעות, שאין בצ־ביקה
שום דבר מיוחד. התפוצה של דש״צ
עולה היום על זו של טייס האמריקני.
משאל־העם שנערך על־ידי המכון הסטא-
טיסטי הביא את התשובות הבאות על השאלה
:״ מי זהצ בי קהז״
/,״ד — ״מפלצת״
^ — 44״איזה גיבור לאומי•
— 490/0״ראש הממשלה ושר הבטחון•
זה המצב כעת. מספרים, שכבר צביקה
עצמו אינו מרוצה כל כך מניסוח דמותו
האגדתית, אך מה יכול לעשות צעיר אחד
בודד נגד מנגנון ממשלתי אדיר.

שחמומי מוח שבקרב הצופים יראו את האגרוף
כאמצעי פדגוגי נגד פירסומים שלא
יהיו לפי טעמת״
• מ. כ;־שלמה כ״הצוסה״ :״הדרך
היחידה, לדעת מחבר המחזה, שנותרה לו
כיום לאזרח להתגונן בפני העתונית היא
לדפוק את העתונאי, לשבור לו את העצמות
ההצגה באד. להכין את דעת
הקהל לקראת הגבלת חופש העתונות במדינ
ה ...ההצגה היא מגמתית וחד־צדדית
ביותר, עשויה כמעט במתכונת של מזמנה
ממשלתית.״

מאחורי ה קל עי ם
כג-י הגויי׳
המיתי הראשץ בשלישית המיתרים
שהתפרקה, זמר הבס שמעון ישראלי, הצטרף
השבוע לתיאטרון סמבטיון, אחרי שהנהלות
כל התיאטרונים פתחו אתו במשא־ומתן
לחתימת חוזה עבודה. בסמבמיון יתחיל
שמעון ישראלי לעבוד בחזרות על התוכנית
החדשה, שנכתבה בידי יוסף הייבלום ות־בויים
בידי גדעון שמר. נושא התוכנית:
קורותיו המוזרות של זוג משקפים בודד —
עלילה דומה לעלילתו של כובע הקש האיטלקי,
שהוצג בקאסרי, לפני כשנה.
תוכניתשלישית לרביעית מועדון
התיאטרון הוזמנה אצל דן אלמגור ויוחנן
זראי, שהשתתפו גם בשתי התוכניות הקודמות
של המועדון. את התוכנית החדשה
יביים, כרגיל, יוסף (״פפו״) מילוא
3נ ס נו שי ם נערך השבוע באולם בית ציוני
אמריקה בתל־אביב. את הכנס הגדיל כינס
ג׳ורג׳ וואל, מנהלו של דו־רה־מי, שהפסיק
את הצגות התיאטרון אחרי ששקע בחובות
של יותר ממאתים אלף ל״י. וזאל ביקש
מנושיו לדחות חובותיו לשנה אחת• הוא
סיפר על נשף אמנים גדול ויקר, שיערך
בהיכל התרבות בחודש הקרוב וי־קדש כולו
להצלת דו־רה-סי ממצבו הקשה. ש לו ש ה
סי פו רי ם, בלתי־קש־רים זה בזה, מהווים
את עלילתו של אגדות דוד, המחזה החדש
של משה שמיר, שיוצג בקרוב בהתיאסרון
הקאמרי, את המחזה, בו ישתתר לראשינה
על בימת הקאמרי ״הודח פוקס שעזב
את תיאטרין זירה. יביים שמיאל בונים
חדרהמטות יהיה אחד
מחלקי התפאורה החש־בים ביותר, בהצגת
המחזה שורש הל,ע בתיאטרון זירה,
בחודש הבא. המחזה, העוסק ביחסי הדת,
האזרח והמדינה בתקופת יוון, עם הקבלות
חריפות ואקטואליות לאקטואליות, יבויים
בידי מיכאל אלמז המחפש צזות שחקנים
מתאים. צייר ותפאורן.

בשבוע שעבר, ביום בו הגיע ג׳ון צ׳ארלס האחד והיחיד
לתל־אביב — וגם למחרת — לא הסתלקו כל החתיכות
הנהדרות של רוזל בשבע בערב כדרכן בקודש, כדי למהר
להספיק להיות בבית עוד לפני שחוזר הבעל הייגע מעבודתו.
הן נשארו שעות לאחר מכן, כדי להתענג על מראהו של
מיסטר פוטבול ,״ומי יודע?״ נאנחה בת שלושיספלוס בעלת
פסים צבועים לבניס בשערה הצבוע שחור ,״אני שואלת
אתכם, זה לא פשע? בן 26 וכבר יש לו שלושה ילדים!״

מנאדדנר עד אפלמץ

״ל״רותי״ ,שלום רב,״ פותח ( )1060/45 ברוב חשיבות את
דבריו .״אם זה שמך האמיתי, אינך צריכה להתרגז יותר
מדי. מחקי את המדכאות וזה יהיה בסדר. אני מקווה רק
שזה לא ישפיע על שלמותו ובריאותו של המכתב שאני
ריצד, לפרסם במדירו•
״אני בחור פשוט ועליז, שלא מזמן עבר את שנתו ד,־18
ושהינו וי בסדר, ויש כאלה שאומרים עליו שהוא אפילו
בחור טוב. אין שלא יה,יה, מבחינה חיצונית לפחות, אני
נראה די טוב, וזה מכל הטווחים. בשביל כל המעונינות
כאופי, אז האופי שלי מורכב מהמת תכונות טובות שמס׳
תדרות טוב מאד עם התכונות הפחות טובות• כדי לא לפגר
אחרי קצב המאה ולסתום כמה שאפשר את יתר החורים
בהשכלה, אני לומד כבר שנה שלמה באיניברסיטה, וכדי
להשלים את הרוח הבריאה עם גוף בריא, לכך דואג לי
הצבא. נוסף לעיסוקים אלה אני נוהג לעשות גם טיולים
בריאים ב רג ל ...כדי לא להישאר צר אופק, אני קורא כל
מיני ספרים. מגארדנר ועד אפלטון.״
הנערה צריכה להיות תל־אביבית או ירושלמית, נחמדה,
וכמובן שהוא ממהר להבטיח שלא תשתעמם בחברתו.

חצאיות, דק חצאיות

סד, בעיר הסואנת תל-אביב /טבעתי
את שאלתי /בלהט ההוללות
המשכרת /בניחוחה המזוייף /אך הנה
לבי הזר /עדיין כחלל הריק /שבין
כתלי החדר בחורף /האם גם את, האלמונית
הנאה /בכרך השיכור הזה תל•
אביב? /אם כן הבה יחדיו /נשתה
את הכום המיסתורית /ונראה כיצד החמה
טובלת באוקיינוס, סתום /ונראה כיצד
הפרח העדין הלבן /יצמח באדמה הגסה השחורה /הוי
ד,תבואי / ,ותמלאי את לבי הריק, נערה?״ באמת, לכי.

( )1060/48 אומרת בגלוי שניסתה לשלוח את חכתה, וכל
מד, שהעלתה בה היו רק חצאיות ושוב חצאיות, או לכל
היותר מספר מצומצם של לובשי מכנסיים הנמקים בתחום
בית־הספר, שהם טיפוסים אידיאליים רק למורים. לאן נעלמו,
רוצה לדעת, כל אותן הבלוריות הפרועות והחולצות
הכחולות? את מקומן תפס הלבוש נוסח בוק ג׳ונס, תסרוקת
ג׳יימם דין והשד יודע מה עוד. גם הבנות לא יותר טובות,
קובעת היא. אולי, מקווה היא, יימצא מישהו שיאחז בעט׳
יכתוב אל אחת כמוה, המשוגעת כמוה לטיולים ברגל ובאופניים,
ולקומזיצים.
עליו להיות, איפוא, לא פחות מגיל שביעית, ואם חושב
הוא ש״יוכל להכניע את אופיי ואת העזות שבי, לשם כך
עליו להיות בעל זרוע ברזל.״

נערת השבוע
יעל ישי חופשיה, לבנה ומעל לגיל 6( 21 שנים) .היא
מתנוונת, ברצינות רבה, לצאת בקרוב מאלמוניותה, לתפוס
מקום חשוב בזירה שהתרוקנה משחקניתה הראשית
עדנה שביט. בחיפה היתר, יעל דמות מוכרת מאד. היא השתתפה
באורח פעיל, בתקופת מלחמת העצמאות, בלהקת חיל
הים, לאחר מנן בכל להקה אמנותית אומללה אחרת שהוקמה
ונפלה. מזלה נמעט שיחק לה, נאשר נקראה על־יד׳ האוהל
לתפוס את מקומה של במי סגל שחלתה, בשולמית. אן

מוזעזז בעתו! אמריקאי :״דרוש בעל לבלוגדית בת .18
עליו להיות בעל כסף רב, כדי שיוכל להחזיק בה במותרות
שהיא רגילה להם. טעמה הוא פרוות חורפן, קאביאר ויהלומים.
על המועמד לכתוב אל :״אב נואש״ ,ת. ד.44 .״

תודעה יהודית
רצוי שיהיה לך לפחות קצת תודעה יהודית •,אם רוצה
את להתכתב עם 1060/49 יש לו לעתים המון זמן, בעיקר
כאשר יורד גשם בערבים. אז יושב הוא בביתו ורוצה היה
לכתוב לך מכתבים, בתנאי שאת בת 23־ .19 על מה יכתוב?
אל תהיי תמימה: על ספרות, סרטים, פוליטיקה ועוד.

תמי. מה זעתי אם תכתבי יומן? לא איכפת לי. אם
דעתי באמת חשובה לך, אז אוכל לומר לך שרק ילדות
טובות כותבות יומן. לרעות אין זמן•

הן אינן חסרות הברה, חלילה. ברוך השם, יש די והותר,
מנסות 1060/50 שתי תלמידות תיכון מסביבות תל-אביב,
לתת לי להבין. אלא שהפעם פשוט החליטו לבלות בנשף
פורים, יפה מאלה בהם השתתפו עד כה. לשם כך, סבורות
הן, די אם תכרנה, תחילה בכתב, שני סטודנטים ירושלמיים,
או בוגרי תיכון, שיביאו אותן אל הנשף הנכסף .״בלבד
שיבטיחו לנו בילוי יפה בפורים,״ חוזרות הן ומתרות.

דא ירוש7מ*ם

אינני מבינה מדוע מתעקשות שתי הנערות ( )1060/46שלפניכם
להתכתב דווקא עם בלתי ירושלמים, למרות שמבחינה
גיאוגרפית ואינטלקטואלית גם הן כאלה. הן בנות 21־.20
עובדות במשרד ממשלתי, משתגעות אחרי טיולים, הרפתקות,
ספורט, שחייה וכו׳ וכו׳ וכו׳ (יש לי הרושם שבעיקר
וכו׳) .הבחורים יכולים להיות מדן ועד באר־שבע, רק לא
מירושלים.

הכל ירח מלאכותי
אם השיר ימצא חן בעינייך, אל תחליטי שמחר תשבי
לכתוב אל ( <1060/47 עשי זאת עכשיו. הוא נואש, פשוט.
הן פעם סבור הייתי /כי ידעתי אהבה מהי /אך הכל
היה רק ירח מלאכותי /שנפל לארץ והתרסק / .ואני

גו סיבה

•ותר

פורים שמח

ציפור(!סנה לחשה יי...
כאילו להכעיס, החליטה בטי בדיוק ברגע הנכון. לא יצא
דבר מכל העסק.
אומרת היא :״אני אוהבת מחזות בעית״ס, דמויות מסובכות.
אבל מה בעצם הולכים לחפש מחזות זרים? יש לנו
חומר נפלא. יהתנ״ן ו״
לשאלה מה עם מחזרים ואם יש בדעתה להיכנס למחזור
בתל־אביב, משיבה היא ברצינות :״אין לי זמן לזה. לא
חסרים. בכלל, אני לא סובלת את כסית.״
באותו ערב ראיתיה יושבת שם.

ויותר

אנשים

החזרות לשורש הרע, שיועלה בקרוב בזירה, מתקיימות,
לפי שעה, בביתם של ריקה ויוחנן זראי. הזוג טרם
הצליח למצוא מטפלת נאותה לבתם בת ארבעת החודשים,
יעל כאשר עלעל נחמן (״בובי״) צרוניצר באחד
השבועונים, התעלם כליל מתמונת השער בה נראתה יפהפיה
שחרחורת. ידידיו שהעירו לו כי היתד, זו אשתו, חיה
הררית, זכו לתשובה :״באמת? לא היכרתי אותה. אם כתוב
שזו היא, מן הסתם ככה זה דידי מנוסי אומר
על דן אלמגור שהוא בית־חרוזת. ביטוי אחר שלו, פחות
אקדמי (לא על דן אלמגור) :חזל״ם (חארא זד, לא מלה<

עזבדים

לא ס קזט

אסקזט חכרה לסיגריזח בע־מ *. 15.

החי

רדין

גדורא מני דורנו
הצנה שנייה

תוכגינת
ה מ צו רנפרץ
פריסה עמומה של מיתרי נבל מעבירה את
מאזיני קול ישראל מדי ערב, בתום מהדורת
החדשות של השעה תשע, אל הימים הנסערים
של שנת .1948 האחראים על שדורי
העשור דואגים להמציא בצורה זו פרק תמציתי
של דברי ימי הולדת המדינה לכל מי
שאינו יודע, או אינו זוכר, את מה שקרה
לפני עשר שנים.
ככל מפעל חיובי אחר של מתכנני העשור,
זכה אף מפעל זה לתגובות שונות(*< אחת
מהן: זעקות חימה מצידם של חברי אצ״ל
ולח״י שזכרם נפקד, משום מה, בתזכורות
העשור.
לאחר שבמשך קרוב לחודש ימים הוזכרה
מלחמת המחתרת בפורעים הערבים, רק בשולי
החדשות־לשעבר, פנו לוחמים רגישים
של המחתרת לנציגיהם בכנסת, תבעו פעולה.
מספר פניות ותגובות, בעל פה ובכתב, לא
נשאו פרי וחברי סיעת חרות בכנסת החלו
לתבוע מעשים. כצעד ראשון הוחלט להביא
את השאלה בפני המועצה הציבורית לענייני
שידור, בה יושב אף חבר הכנסת של
סיעת חרות, בנימין אבניאל.
ישיבת המועצה הציבורית נקבעה ליום ד׳.
אולם עוד ביום ג׳ בערב יכלו מאזיני קול
׳ישראל לשמוע; כי ״כוחות האצ״ל פרצו את
המצור שהוטל על העיר העתיקה,״ היום,
לפני עשר שנים.

גלים קצרים
טלוויזי הבעודשד
נזנהד שירות השידוד צבי זינדר
הרגיע השבוע את שוללי הטלוזיזיה בישראל.
אמר הוא :״למרות שאיני מחסידי הסל-
ודיזיה, אני מקווה כי תוך חמש שנים יימצא
משדר טלוויזיה אף ברשותנו אופטימי
מאד היה הדו״ח שהוגש על־ידי
הנהלת השידור לחברי המועצה הציבורית
לענייני שידור. קבע הדו״ח: כבר עתה נעשות
הכנות לכינונה של טלוויזיה ישראלית
זריזים יותר היו מייסדיה של
חברת תחנת הרדיו, בתחנה המרכזית בתל-
אביב. המייסדים, שקיבלו זכיון למשך שנתיים
לשידור הודעות מסחריות, בין פרקי
מוסיקה והודעות על זמן יציאת האוטובוסים,
הודיעו כבר כי הם מקבלים לשידור מסחרי
מודעות רדיופוניות מכל דכפין.
תדריך המשדרים הנזפורטיס מטה עלולים להיות
בעלי עניין, שינויים אפשריים.

ף* תל־אכיכ, אחרי שחזתה בהצגת ה!
סרט פדרה בקולנוע ירון, המסתיים במות
גיבורת הסרט על־ידי קפיצה למים, ניסתה
אשה בת 30 להתאבד בקפיצה למי הים,
נמשתה על־ידי הצופים האחרים שיצאו
מהצגת אותו סרט.

מלחמה קרה
ף תל־אביב, פרצה קטטה בין מוכר
1קרח לקונה מחומם, אחרי שהמוכר סירב
לתת לקונה קרח בהקפה, הוכה על ידו
נמרצות, נזקק לטיפול רפואי, שכלל תח־בשות
קרח.

סינמה באלש
ך* רמת־השרון, אחרי שהמועצה המקו־
4מית סירבה להעניק לזקן בן 75 רשיון
נפט במשרדי
לפתיחתקולנוע, שפך הזקן
המועצה, ניסה להעלותם באש.

ז״ל, מביאה תסכיתונים, חידוני מתח, תקליטי
שבוע וזוטות.

כנורו של יוסי,

(יום ב•9.30 ,

בערב, קול ישראל) — סיפורו המומחז של
מרדכי סביב, מעובד לתסכית בידי יעקב
בנאי, אודות אם תמניה ששכלה את בנה.
המאזין הזהירי לא יפתח את מקלטו בתאריכים
ובשעות המפורטות מטה. שינויים
לא מתקבלים על הדעת.

*>14ו ג <זו 581
פ סנט אוליכנם, בריטניה, החליטו
81 שבע נשים להציג מחזה בשם עולם
בלי גברים, המטיף לקיום מין אחד בעולם,
הסתלקו סולן מהחזרות אחרי שזו אחר זו
נכנסו כל שבע השחקניות להריון.

העלמת עין

^ רחובות, התלונן יעקב מיכאלוביץ
1במשטרה, כי מוכר פרות רימה אותו
במכרו לו פרה, שלפי דבריו לא ראתה רק
בעינה האחת, ואילו אחרי שהביאה לביתו
התברר לו כי היא עיוורת בשתי עיניה.

הכלתי רגיל, המרתק והמזעזע כיותר של השנה!
הכניסה רק לגיל 16 ומעלה

החל ממוצ״ש25.1.1958 ,

תל-אביב

מופץ על־ידי זינגר־פילם.
תחרות גדולה

ראיית הנולד

ף* מכריה, נתפס ערבי בעת שניסה לג־נוב
לבני נשים מאחד הגגות, הואשם
והועמד לדין, טען בפני השופט כי התכוזן
רק לשאול כמה לבני ניילון, לשכנע את
שתי נשותיו שירכשו לבנים כאלה, ולהחזיר
אחרי־כן את הלבנים למקומם.

פרטים בחניות אבנעל ברחב

20 שנה לפרמוריה זילברמן 20 .שנות שרות
ואיכות מעולים. מכירת היובל שלנו מ־17—31
בינואר. תהיינה הפתעות ומחנות לכל לקוח.

תחנת מעכר

(*) ביניהן אף מברק בהול של כתב עתו!
אידישאי בארצות־הברית, שהאזין לשידור
החדשות למחרת בואו לארץ, נבהל בשומעו
כי 14 יהודים נהרגו במארב של הלגיון הערבי
ליד בית־נאבאלה, טילגרף זאת לעיתונו.
העולם הזה 1060

בואו לראות מהי תשוקתו המוזרה והנפלאה של מישל סימון בסרט

ף* רכיכים, פתחו חברי הקיבוץ בחקירה
<£נמרצת כדי לגלות היכן נעלם אחד מ־חלקי־החילוף
למכונה חקלאית שהגיע למשק
אחרי שהיה רבה, מצאו אותו מונח ארוז
בתוך המקרר, שם הניח אותו האקונום שטען
:״חשבתי שזה פילה.״

ך • הרצליה, שעה ששמשי ומורי בית־
2הספר נסעו לרמת־גן כדי לחזות במשחק
הכדורגל בין נבחרות ישראל וזולס, פרצו
אלמונים את חדר ההתעמלות, גנבו משם
כדורגל.

סופר וספר,

(שבת 10.30 ,בבוקר,

מהי תשוקתו של מישל סימון, אחרי שהרופאים קבעו שחייו
מתקרבים לקיצם? האם הוא משתוקק לעושר? לאושר? ואולי
משתוקק הוא, האיש המכוער ביותר בעולם, לאשר, היפה ביותר
בעולם? ואולי משתוקק הו א...

מנות כרזל

קול ישראל) — א׳ יקרא שיחה על ספרו של
ב׳ :ב׳ יאמר דברי שבח על שירו של ג׳
וג׳ יסביר עד כמה חשוב א׳.

ד׳ 10 ,בערב, קול ישראל) — יומן החדשות

של ישראל השניה. המגמה והעדן שווים.

ס 8* 8

מין כשאינו מינו

ף* חיפה, הגיש רופא־שיניים תביעת גט
02 ברבנות, טען כי אשתו, אותה הכיר
שבוע לפני שנשא אותה לאשה, היתד, בהריון
עוד לפני שהכירה, עזבה אותו עם
הילד שילדה, זמן מועט אחרי הלידה.

• ארץ חדשה אתה כונה( ,יום
התשוקה המוזרה

בקולנוע

ך • לונדון, קיבלה אשה גט מבעלה, אחרי
• מבחנו שד אנטוני הקדוש,
2שהוכיחה לבית־המשפט כי בעלה היה
(יום ד 8.20 /בערב, קול ישראל) _ יצי׳מתעלל
בה, לוקח עמו בצאתו מהבית חלק
רתו המוסיקאלית של לואי דה־מסטר, לפי
ממכשיר הטלביזיה, כדי שלא תוכל לחזות
מילים מאת גלדורה, שזכתה בפרס איטליה
בשידורים.
ליצירות שדור, לשנת .1957

• ראשון ראשון הביב( ,יום ד׳ ׳,
10.30 בערב, קול ישראל) — מצעד הפזחלומות

מונים של החודש, בעריכת דרור בן אבי.
• ניחוח חציר( ,יום ה׳ 9.30 ,ב^
מעה חיים, גילו בני המשק שיטה
ערב׳ קול ישראל) — יצחק שמעוני ואלון
4חדשה לציד האגמיות המזיקות לבריכות
שמוקלר משוטטים עם המיקרופון בכפר.
הדגים: פיזור גרעינים מעורבים בגלולות
• פולקלור של עמי אסיה( ,יום
שינה, ואיסוף האגמיות בשק בשעת שנתן.
ה׳ 6.10 ,בערב, קול ישראל, תוכנית ב׳) —

אשנב שבועי לחייהם של עמי אסיה, בסיוע
מקליט־סרט ומיקרופון. השבוע: פרס.
תצונת אופנה
• תשע ורבע( ,יום ר 9.15 ,בערב,
גלי צה״ל) — תוכנית הבידור של גלי צה״ל,
המחקה, לעיתים אף בהצלחה, את דגש קל

מישע־ סימון
יופיע אחרי הצלחתו בסרט ״חיי איש
הגון״ ביצירתו הגאונית של הבמאי
ההונגרי המהולל קזה רדווני

ת ל ־ אביב. אלנבי 53א. מ ל 6 1978 .

העחת ^ו ל ״ ק
איך לקרוא לקנאים מחוגי השלטון, שנגשו בלהט דתי ליצור פולחן לישראל

רודולף קסטנר?

נטוריקסטנר.

תחנת קול־ישראל, הכפופה למשרד ראש־הממשלה בהנהלת טדי קולק,
יצאה מגדרה כדי לסלף את מסקנות השופטים בפסק־דין קסטנר, ולהחדיר
לקהל את הדעה הכוזבת כאילו שמו של קסטנר ״טוהר״.

ב ע רי כ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזכ׳ה מדי
שבוע בפרס של 10ל״י. הזוכה השבוע היא הקוראה דליה וינשטין, מטולה.

לקומההר בי עי תוחזרה
״אלטע זאכען, אלטע שיך!״ נשמעה קריאה מקוטעת זו של קונה החפצים הישנים.
מזיע ומתנשף, כששק גדול וכבד על שכמו, היא נראה גורר את רגליו ברחיב
השקט, ברובע מהודר של העיר.
הוא כמעט והתייאש מלמצוא לקוחות, כאשר לפתע נשמעה קריאה מהקומה
הרביעית של אחד הבניינים :״אלטע זאכען, בוא הנה בבקשה!״ האיש טיפס למעלה,
הגיע לדלת הפתוחה של הדירה. בפתח עמדה אשה צעירה, ולידה ילד מבוהל.
״נכין דוד שאם עוזי לא ירצה לאכול תקח אותו?״ היא שאלה את האיש.
.״לא,״ הוא ענה — והשאיר את האשד. מתפוצצת בכעס, על שהעלתה אותו ארבע
דליה וינשטיין, מטולה
קומות לשיא•

ז ה לא קולישראל, אלא קולר! יש ראל .

אחרי שהבימה העלתה על הקרשים את המחזה זרוקאותולכלבים ,
המטיף לרצח עורכי העולם הזה, ואשר זכה לברכה רשמית מטעם ראש־הממשלה,
יקבל התיאטרון עתה מעמד של תיאטרון ממלכתי, שיפטור אותו

להבא מכל הצרות הכספיות.

ואולי כ אן קכורהכלם .

אחרי שרכש את מיתקני חברת של בישראל, הציע המיליונר האנגלי יצחק
וולפסון לסולל־בונה להיכנס אתו בשותפות

לפי העקרונות המקודשים של הסוציאליזם: ש לי
שלד, ושלך שלי .

תמרון נוס! בכנסת
מאת סופר מיוחד
ירזשלים, יום ג׳ .מעשה נועז,
שזנה לחערצה בכל חלקי ר,בית, לעשה
אתמול מל־ידי ח״ב יצחק רזביגשטיין (מסיעת
חחזון) בשעת הויכוח על חזק ה־המה,
המאפשר לסגור עחוניס אשר לדעת
שר־יהבטחון גורסים ליחס של זיל״
זול, שאננות או מצב־רוח רע בציבור.

את הבלאדד, הבאה קיבלת־ מדידי, שביקש
רק להודיע כי איננה כלילת בספר
ד,חמשירים שלו *01 זזמשירינז, אשר יופיע
השבוע בשוק, בצירוף ציוריו של דוש.

מעשה כמזכיר, יהודה,
שעלה מפקידה לפקידה
עד אשר, יום אחד,
כל פקידות המשרד

״אני שונא אנשינז שתנזיד אזנזרינז כן אתרי כר
נזה שאני אונזר, ביתור כשאני אוגזר רא!״

האשימו אותו ככגידה.
מה עשה המזכיר יהודה?
הוא ירד מפקידה לפקידה.
אז אמרו הפקידות:
״מוכרחים להודות
שהגבר נמצא כירידה.״
והסוד הוא עגום כתמיד -
פי מאז למזכיר אץ עתיד.
רק פקידות המשרד
מחזיקות מעמד
ועולות מפקיד לפקיד.

1עות לעולם צודקת
הנשיא אייזנהאור עוסק במתיחת שני
בתי הקונגרס( .קול ישרל)
אליק מג, חיפה
אל יתהלל נואם כמותח.

נגריה מכנית מחפשו; בית מלאכה.
(ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, תל־אביב
בהצעות נא לפנות אל בול העץ
התורן.

שגריר זר הגיש את כתם האמנה.
(הארץ)
זוהר פריבאץ, ירושלים
:פתיחה נאה ליחסים מדודים.

נשרפו וילונות וחפצי־בית כתוצאה
מהתהפכות תנור־נפש( .מעריב)
דויד שירצמן, חולון
בוער בלהט החזון.

מח>>ל אל חייל
שאלות ותשובות אלה לוקטו מתוך תוכנית הבידור שני שערים של גלי צוז׳׳ל. שהוקלטה
במחנה צבאי, בהשתתפות צוות של בית־הספר לקשר וצוות של בית־הספר לזזי״ר.

מה משותף לספוטניק השני ולנקניק כשוק הכרמל?
כשניחם יש כלב מת.
מדוע משתמש חיל הקשר מפעם לפעם ביוני־דואר?
כדי להראות מדי פעם כפעם סימני חיים.
מה משותף לכלכלה הישראלית ולקצין המשטרה שביקר
אצל הגברת שלום?
שניהם נכנסו למכוי סתום.
מה ההכדל בין מרכבה רגילה לכין מעשה המרכבה של דויד
בך־גוריון?
במרכבה רגילה הסוסיס נמצאים כחדץ.
כמה עדיף הפועל פתח־תקווה על גלי צה״ל?
לגלי צה״ל יש שגי שערים ולהפועל פתח־תקווה יש שבעה.
מדוע מפורסם חיל הקשר יותר מחיל הרגלים?
לחיל הקשר הולכים כל בני הטובים.
מדוע מגיעות הלהקות הכושיות במטוסים ולא כאוניות?
מפני שבאוניות יש ככר מספיק עסקים •טחורים.

חו כמהע מו ק ה
נודיסט נשאל מתוך היתול
כיצד הניע לערטול.
הוא הרביץ חיוך סימפטי
וענה :״הן פך נולדתי!״
משד, טליתמן, רמת־גן

זה לא מכבר נראה שלוימה
כשהוא טופה על בדפיו בהתפעלות,
למראה כלב רץ, וקורא
:״הביטו איזה כלב -ה מו ר
כזה, רץ כמו סוס!״

שעה קלה לפני ההצבעה קם ח״ב
רובינשטיין ממקומו ועבר לבית־ד,שימוש.
הוא שהה שם כ־ 10 דקות, עד אשד נגמרה
ההצנעה. כך הביע בצורה גאה
ומהדהדת את מחאתו על הצעת־החוק,
ורשם דף מזהיר נוסף בתולדות המלחמה
למען זכויות־האזדח כמדמה.
בחוגי סיעת־החזון ציינו אפש בקורת־רוח
שהתמרון הגאוני של ח״כ רובינשטיין
מנע בעד ראש־דממשלה כל אפשרות
לסלק את שרי הסיעה מן הקואליציה
הממשלתית. כאשר עלה הענין
לדיון בהנהלת הקואליציה, הצהיר ח״כ
רובינשטיין :״אינני אחראי לפעילות מעי.
דרכי העיכול שלי אינן סרות למשמעת
קואלציונית.״ עמדה אמיצה זו, היונקת
ממיטב המסורות של לוחמי־החופש בעולם
הדמוקראסי, זכתה להד רחב.
סופרנו הפרלמנטרי מוסיף: יש סיכויים
כי פעולתו המהפכנית של ח״כ רובינשטיין
למען זכויות־תאזרח תגרום לתגובות
נמרצות בישיבה הבאה של ועדת
הכנסת. נודע כי סיעות מפ״ם ואחדות־העבודה
קובלות על מיעוט חדרי־ד,נוחיות
בקירבת אולם הכנסת, ודורשות להקציב
תקציב מיוחד להקמתם של לפחות
20 בתי־שימוש חדשים. לעומת זאת
תציע סיעת־מפא״י בועדה להזמין מיתקן
מיוחד מארצות־הברית, שיסגור אוטומטית
את דלת בית־ד,שימוש הקיים, עשר דקות
לפני כל הצבעה.
יש לצפות כי המאבק על הצעות אלד,
יד,פך לאחד הקרבות המכריעים על דמות
הדמוקרטיה הישראלית, כי המדובר למעשה
באחד מחוקי־היסוד, שיצטרפו
ברבות הימים לחוקת המדינה.

חאס אתת מכיר את עצסך?
אב ברצונך רדננוז באופן נזרנני נזה בויב באופי שרך,
נננה בכנות גזווורבוו! שר השארות בבאווז:
)1האם אתה יכול להיזכר, כרגע
זה, כמה מדרגות יש מפתח
ביתך ועד לדלת דירתך?
)2מי, לדעתך, עצבני יותר:
גברים או נשים?
)3האם כל אוכל שאתה אוכל
במסעדה נראה לך טעים יותר
מן האוכל הכיתי?
)4האם אתה מעדיף להאזין
לנאום השום כרדיו, או לקרוא
את תוכנו כעתונים, למחרת ב־כוקר?
)5נותנים
לך אכטיח, זכוכית־
* *1!*1/ 03.0׳<11א.3

מגדלת, עפרון בלתי־מחורד ומקל
טיולים. מה היית עושה
בהם?
)6רעמים וברקים מקלקלים
חלב כלתי־מפוסטר. נכון?
)7כשאתה יושב כמושב הקדמי
של מונית, על־יד הנהג, האם
אתה נשען אחורה ונחנה מהנסיעה,
או מתכווץ קדימה במתיחות?
)8האם,
לדעתך, דרושה יותר
או פחות יוזמה־חופשית כענייני
הכלכלה בישראל?

< <6) 111 6ם ז 11א *;11101. 1/06.31/ 1.1113

^ !*ז יו־וז1ד וץ זי׳0.1ץ 1ל״• 1?.י

1.מ.א