גליון 1061 מתאריך 29 בינואר 1958

בספר 1061

ה׳ •צבט תשי״דו 29.1.1958 ,

המחיר 500פרוטה

מכתבים

העורך הראשי:
אורי אבנרי

0310:1

קץ המשפט

ראש המערכת:
שלום כהן
עורך משנה:
רוב איתו

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .156 .מען מזברקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, מל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

הנקרא

עתון

ישנה חבורה כשם ׳שטיין
אחד בר; /אחד ארן /אחד איינ׳.
בר;׳ רוצח פל טון,
אק׳ גרם לאסון
ואין איש המבין תורת איי;׳.
זהו חמשיר אמיתי. ליתר דיוק, זהו ״לימריק״
אנגלי מקורי. תרגמתי אותו לעברית,
תוך התאמתו לימים טורפים אלה, מפני שהוא
אופייני, לדעתי, ללימריק אמיתי: הוא
מבוסס על עיוזת זדוני של מלים, הוא
משעשע, ואין לו שום תוכן.
בלימריק הקלאסי מופיע בשורה הראשונה
תמיד שמו של אדם או של מקום• הוא
מסרס מלים ויוצר מלים, לפי צורך החרוז
המשעשע. למשל החמשיר הבא, שגם אותו
גנבתי ממקור אנגלי, תוך שינוי קל:

מעשה כצעיר בשם שמוליק,
שראה, כך חשב, חתלתוליק.
הוא משך כזנב,
בי חיות הוא אהב.
אז את שמוליק לקחו לטיפוליק.
ביסודו לא נועד הלימריק האנגלי לפרסום.
במשך מאות בשנים התקיים בעל־פה
בשורות הצבא הבריטי. ולרוב גם לא התאים
בהחלט לפרסום בחברה הגונה. אלא
שבמשך הזמן קנה לו אחיזה גם בעורף.
מיטב המשוררים ואנשי־הציבור בבריטניה
הסתגרו מדי פעם בה׳ אמותיו, בבקשם לברוח
מן העולם הקר והמדכא לתוך עולם
משעשע וחסר־הגיון.
/ללימריק האמיתי אין שום מוסר־השכל.
רק לעתים נוצל כדי לבטא רעיון עמוק
יותר, או כדי להכות בו יריבים רוחניים.
כמו, למשל, הלימריק הבא, גם הוא אנגלי
קלאסי:

היה איש שאמר :״זה ידוע !
גורלו של אדם הוא קבוע.
הוא איננו מונית
המטיילת חופשית.
על פסים, במו רבבת, ינוע!״
בקיצור, מגמתו ותוכנו של הלימריק חופשיים
למדי. יש לו רק דבר אחד קבוע בו
לחלוטין: הצורה. יש לו משקל וקצב שאינם
ניתנים לעירעור. השורה הראשונה והשניה
מתחרזות תמיד עם החמישית, השלישית
עם הרביעית. בעיני משוגע אמיתי ל־לימריקים,
כמוני, הפרת חוק זה גרועה
במעט כמו אכילת סטיק של חזיר באוטובוס
הנוסע בשבת.

באחד הימים, לפני כחמש שנים, ישבתי
בקפה עטרה בחיפה. הייתי עסוק בחקירה
מסויימת, שלא שימחה אותי כלל וכלל,
וחוששני שחשבתי מחשבות קודרות על סדרי
העולם והמדינה. נגאלתי ממחשבות אלה
על־ידי דידי מנוסי, שאז עדיין לא היה לו
זקן. שוחחנו על הא ועל דא (ואולי בעיקר
על דא) ,החלפנו בדיחות, ובסוף החלפנו
לימריקים אנגליים. התחרינו בינינו בתרגומם
לעברית.

עורך כיתוב:
סילבי קשת

עורך תבנית:
אהרון צור

כתב בכיר:
אלי חבור

צלם המערכת:
אריוז קרו

חברי המערכת:
מנשה בר־ריין, שייע גלור, לידי גלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורר, אברהם חרמוו,
אוסקר מאובר, אלכם ריסים, אביבה
ליזום קינן, שלמה קרן.

ביותר

באותו יום ניצנץ בי הרעיון שמה שדרוש
לעם ישראל בשעה גדולה זו הוא לימריק
עברי — צורת הומור שאינה באה לפגוע,
או לפרוע חשבונות אידיאולוגיים, אלא פשוט
לבדח את יוצריה, ואולי גם את
שומעיה. עוד באותו שבוע פתח העולם
הזה בסידרה קבועה של לימריקים עבריים,
שהיא אחת מתרומותיו החשובות לקיום
שיודי־המשקל הנפשי בלב האומה החיה בצל
ציפור הנפש.
באחד הימים ישבנו שלושתנו — שלום
כהן, אורי סלע ואנוכי — והגענו למסקנה
שיש לתת ללימריק הצברי שם מקורי משלו.
הושמעו כמה הצעות, עד שאמר שלום
כהן, כמו ארכימדם המנוח :״מצאתי!״ כך
נולד המונח ״חמשיר״ — שאינו אלא צירוף
המלים חמש־שיר.
החמשיר עזר לנו להתגבר על ימים קשים.
זוהי מערכת שמחה, צוות החדור חדוות״
יצירה והאוהב את החיים. בימים של פצצות
במערכת והתנקשויות בחבריה, עת הגיעו
מסעי ההשמצה והשיסוי נגדנו לשיאים, ישבנו
לא פעם ועסקנו בחיבור חמשירים. הם
עזרו לנו לשמור על חוש־מידה וחוש־הומור,
שני נכסים חיוניים לעמידה במאבקים מסוג

שגעון החמשירים דבק במהרה בקוראי
העולם הזה, שהפציצו אותנו ביצירותיהם.
הוא התגלגל לשטחים פוליטיים, לחם בשחיתות,
והגיע אפילו לויכוח המפורסם בו
נכשל דויד בן־גוריון בידיעת תורתם של
חכמי יוון.:

היה היה גבר מפלונסק
שדבק בל ימיו בשלטונסק.
״אפלטון,׳׳ הוא הפטיר,
״עבדים לא הזכיר.
ואם בן -אז טעה אפלטונסק.״

אני רואה בפסק־דינם של שופטי בית-
הדין העליון והעולם הוה 060ג) משפט צדק.
השגיאות של קסטנר לא שגיאותיו היו, אלא
שגיאותינו. אלה הן שגיאות עם ישראל ב-
משך אלפיים שנה, אם לא יותר. ההשוואה
עם פטז ולאוואל היא השוואה סופיסטית.
אין לדו! מעשים מעיז אלה לפי סטנדרד
של מדינה ריבונית שראתה כבר כיבושים
בעבר.
אולם פסק־דינו של השופט אגרנט, ואלה
שהצטרפו אליו, יחד עם תיקון העוול לגבי
קסטנר, נותן מכה לאלה הרוצים לראות את
ארצם טובה יותר ונקיה יותר.
צדוק זילבר, תל־אביב
הפרומיננטים של מדינת ישראל, אלה שלפי
פסק-הדין הסופי במשפט קסטנר זכאים
לזכות־קדימה להצלה במקרה של סכנה לאומה,
מוכרים לכל. אולם מעניין כי נבחרי
העם יושבים בבנין פרומיז בירושלים, כאילו
ממנו נגזר המושג ״פרומיננטים״.
דב טיקולסקי, ירושלים
כאחד מאזרחי המדינה אשר אהבת עמו
חרותה בליבו, ממש התמלאתי רוגז כשקראתי
על ביטול פסק־רינו של השופט הלוי
בפרשת קסטנר אם קסטנר ראה בנאצי
קורט בכר אדם הנון, ואם ביודהמשפט רואה
בקסטנר אדם הנון, הרי זה כאילו רואים
הם בבכר גם כן אדם הנון.
יאיר מרדכי, באר־יעקב
המחלוקת שפרצה בי: השופטים מעידה שבפרשת
קסטנר עוד לא נקבעו מסמרות. מוטב

כל צחור כשחור.״ לדעתי מתאים פסוק זה
מאוד למה שעושים נגדכם. על אף כל ההסתות
וההתנקשויות, יודעים רבים מי הם
השפלים וישמחו לבוא לעזרתכם בשעת האסתר
כהן, תל־אביב
צורר.

זעזוע ערבי

מן הראוי הוא להפנות את מלוא תשומת־הלב
והמחשבה לדבריו החותכים והנוקבים
של הקורא הערבי אליאם מועסר, על אדישות
הצבור היהודי (העולם הזה .)1060 למרות
שיש בי רגשות לאומיים מפותחים, ברצוני
לברר את מועמר וללחוץ את ידו. הוא
הראשון במדינה הזו שהגדיר בצורה כה
קולעת את פני הצבור היהודי. אוי לנו
שקהו עינינו מראות, ותושב ערבי של
המרינה צודק בהבחנתו והוא שצריר לעורר
את המצפון המוסרי והבקורת שלנו.
עם כל הקנאות הלאומית שבי, חייב אני
לומר שערבי זה הביאני להרגשת נחיתות
לאומית מבישה, וליראת־כבוד כלפיו ה;
מבחינה אישית והן מבחינה לאומית.
חיים נשרי, תל־אביב

צנחן נגד שוטר

לפני זמן מה ירדתי סטרמפ ליד קולנוע
מנרל בחולון, וראיתי שוטר עוצר רוכב־אופניים.
נעמדתי כדי לראות מי הוא רוכב־האופניים
ופתאום פנה אלי השוטר בנפות:
״הסתלק מכאן.״ כשסרבתי לתת לו את אישור
החופשה שלי, ובמקום זה הראיתי לו
את פנקס השירות, עצר אותי השוטר. הלכנו
יחד למשטרה והוא הסביר לי בדרר :״אתה
לא מכיר אותי, אני זונה בן זונה ואדפוק

חמשיראי דירי מנוסי
היה אילו היו השופטים עוברים שנית על
החומר, בטרם יתנו פסק־דין שיזעזע את השאול
הללי, קטמון, ירושלים
מדינה.
לא יישכח הזמן ההוא לדורי דורות
לא יישכח הדם הזד ולא ים הדמעות
לא תישכח זעקת המעונים וזעקת אמהות
לא יהיה מנוס לאשמים מפני נל הקללות
יד הצדק תניע אליהם בשמים אם לא עלי
אדמות.
שמעו שופטים באשר תהיו ביו הבריות
את קול הדם הבוקע מלב האדמות
את קול המיליונים שנרצחו וצלם מרחף
בינינו בחוצות
שמעו קולם ועשו צדק בשם האמהות
שדמן האדים את ירק השדות.
נמרוד אריה, ירושלים
צדקתם בציינכם (העולם הוה )1060 כי
הקראת פסקי-הדין הנפרדים וחוסר הידיעה
על נזר-הדי! בילבלו את דעת הקהל. למקרא
סיכום פסק־הדי! בעתונכם, שבה בי
אמונתי בבית־המשפט הישראלי ונוכחתי כי
בית־המשפט העליון אמנם ריכד את מסקנותיו,
אולם למעשה הגיע כל שופט בנפרד
למסקנות שכלל וכלל אינן מטהרות את ד״ר
קסטנר ואת אלה המנסים להסתתר מאחורי
התעלומה של מעשיו.
ברטר, נדלר, חיפה

השבוע חגג החמשיר העברי את בר־המצ־וזה
שלו. בפעם הראשונה הוא הופיע בספר
משלו, כשותף שווה־זכויות בחברת יצירות־התרבות
העבריות. האיש שדאג לכך היה
דידי מנוסי, שלקט בספר נחמד זה 101 ,
חטשיר־ם (הוצאת ש. שפט) מאה חמשיר
וחמשיר, רובם מפרי יצירותיו שלו. קוראי
העולם הזה יפגשו בספר גם כ־ 20 מכרים
וותיקים — חמשירי העולם הזה שדידי פיר־סם
אותם כלשונם, או בשינויים קלים.
מכר וותיק אחר של קוראי העולם הזה, כפפות של משי
אינני מבין מרוע נועקתם ננד המחזבל
דוש, הוסיף את ציוריו המשעשעים. יש של הסופר הטסויים, שכאילו מטיף לרצחכם.
בכך כמעט המשך למדור המשותף של דידי כל מי שרואה את המחזה, מניע בהכרח למסקנה
הפוכה לגמרי. אם אמנם נזעק המשודוש
שהופיע לפני כמה שנים בהעולם הזה
טר כולו ונזקק לאמצעי תעמולה כה ירוד
בחתימת דידידוש.
בדי להילחם בכם, הרי אות הוא שהם מפחאולם
למרות שדידי שאב ממקורות שונים דים מכם. אילו הייתם דוברים שקר, לא
היו יוצאים נגדכם למלחמה. מחזות מסוג
(ואף מציין זאת בהקדמתו בנלזי־לב שאינו
זה הם רק תעודת כבוד לכם, והוכחה נוספת
כי אכן אתם מצדיקים את קיומכם
רגיל בספרות העברית, תוך הזכרה לטובה
שלמה זאבי, תל־אביב
כעתון לוחם.
של תרומת העולם הזה לחמשיראות העב־רית^
הרי טבועה על הספר הזה קודם כל
...אחרי הפגנת אהדה גדולה זו למשטר,
יכולה הבימה בשקט גמור לשנות את שמה
החותמת האישית של אופיו ושגעונותיו של
ק. לוי, תל־אביב
להבימשטרה.
בן־גבע זה, בעל הזקן האדום ו־ 29 השנים,
שהסתובב בקוריאה בימי המלחמה, חצה את
כדי לא להיות משוחד ביחסכם אל המחזה
״זרוק אותו לכלבים״ ,קראתי תחילה את
מזרח אסיה בג׳יפ ישן שנשא את השם ״הבתולה
הזקנה״ .בשם כל אנשי מערכת זו, כל סה שכתבו שאר העתונים על המחזה
ורק אחרי כ; את מה שכתבתם אתם. אתם
ובכללם רבים מבין הקוראים היקרים —
עוד נהגתם עמו בכפפות של משי, בהשוואת
למה שנאמר בעתונים אחרים.
ברכת־אחים לאחמשיראי.
איתן בן־דוד, חיפה
ההסתה הפרועה הנערכת לאחרונה ננדכם
עוברת כל נבול, אבל אין בזה משום חידוש.
אם המחזה מטיף לשבור את עצמותיכם,
הרי עשו זאת כבר פעם. המשורר ההודי
רבינדראנת טנורי כתב באחד מספריו :״למען
הצדק את שחור מעלליו, ישים האדם

לר את החיים ״.התגרות זאת לא השפיעה
עלי אבל ביקשתי ממנו לנשת לחולות, להוריד
את המדים ומאחר שהוא חושב את
עצמו. לגבר רציני, נלד פייר פייט.
הוא סירב והמשכנו למשטרה. במשטרה
אמרתי לשוטר החורז שיתבונן בהתנהגותו
הגסה של השוטר אלי. בסוף זה עלה לי
על העצבים ונתתי לשוטר להרגיש מנחת
זרועי. אז התנפלו עלי שני שוטרים וכילו
בי את המלאכה הקדושה. כשדיברתי אחר
כד עם סמל התחנה, ושאלתי אוחו מדוע
השוטר מתנהג בצורה כה נסה ומעליבה,
השיב לי כי בדיד כלל הוא עובד בשיבוני
עולים ושם הוא צריד גסות כדי שלא יעלו
לו על הראש. נשאלת השאלה: האם בדמות
בזו צריכים אחינו העולים החדשים לפגוש
צנחן אילת נתן, צה״ל
בבואם ארצה?

קדקלוקס־יקלאן מקומי

קראתי בעתונות על פתיחת האופנסיבה הגדולה
מצד החונים הדתיים ננד כל מה
שהולד במדינה. נטורי קרתא הכריזו מלחמה
על בריכת שחיה, ארנון נשי הפועל
המזרחי הבריז מלחמה על הנשים הידועות
בצבור, חוגי הרב ניסים מאיימים שאם
יגייסו את אחד מבניו לצבא תוחרף המחלוקת,
ובו׳ .אין ספק שהצלחתם של הדתיים
בפרשת נייר חדרה מעודדת אותם. שהרי
אם עד עתה נחלו הדתיים במלחמותיהם רק
נצחונות, מדוע שלא יצאו למלחמות נוספות?
כל הפרשיות המחרידות הללו מזכירות
לי את ארנון הקו־קלוקם־קלז להבדיל. ואם
התקפת־ננד של כמה מאות אינדיאנים הצליחה
לפרק את הארגון הזה באמריקה,
הגיעה גם השעה מצד הצבור הישראלי לצאת
נגר הקלאנים הישראליים.
מרקו מצליח, חולון

שערורגל

תמהתי על שום מה מצאתם לנחוץ להתעלם
כמעט לגמרי מהשערוריה הנדולה סביב המשחק
נגד וולס. דווקא אתם, שגיליתם לאחרונה
אומץ־לב ציבורי וחשפתם את השחיתות
ואי-הסדרים השוררים בהתאחדות הכדורגל
ובין עסקני הספורט, הייתם צריכים להראות
שאלה אינם מסוגלים לשום דבר ולא ילמדו
דבר משגיאות העבר. איד יתכן שכל משחק
בינלאומי יהיה קשור בשערוריה צבורית,
והאחראים לכד לא יתנו לעולם את הדין?
יעקב שנידמן, תל־אביב
אני אחד ממאות ואילי. אלפי בעלי הכרטיסים
למשחק הכדורנל ננד וולם, שלא
רק שלא זכו לראות את המשחק, אלא אף
הוכו על־ידי המשטרה. ביזבזתי יום עבודה,
בנדי נקרעו ונזקקתי לטיפול רפואי: מי
ישלם לי בעד כל זה? בזמנו הודיעו, כאילו
ההתאחדות לכדורגל תפצה את בעלי הכרטיסים
שלא נכנסו למשחק, אולם עד כה לא
שמענו מההתאחדות עצמה דבר וחצי דבר.
איתמר שיף, פתח־תקוה
העולם הזה 1061

בנרדי

** לגד הנביא עצמו, אין דמות מן
^| העבר המלהיבה כיום את דמיונם של
הערבים כמו יוסוף צלאח אל־דין בן״איוב,
שלא היה ערבי כלל, אלא כורדי.
לפי ספרי ההיסטוריה, חיסל צלאח אל־דין
את ממלכת־ירושלים הצלבנית בקרב מכריע
אחד, ליד קרני־חטין. אחרי שהטיל מצור
על טבריה הצלבנית, שם מארב לצבא
העיקרי של האבירים הפראנקים, שבא עייף
וצמא מציפורי. הוא תסס אותו והשמידו,
לכד בנקל את כל ערי הצלבנים, מאשקלון
ועד צפון סוריה, מלבד מובלעות קטנות
בחוף סוריה.
אולם נצחונו האמיתי של הכורדי הגדול
לא היה בשדה״הקרב. ליד קרני־חטין רק
קטף את הפרי, אותו גידל וטיפח בסבלנות
עילאית. נצחונו האמיתי היה נעוץ במאמץ
העקבי, שנמשך עשרים שנים תמימות,
בהן איחד את מצריים וסוריה למדינה אחת.

גו כרגע שמצריים וסוריה אוחדו
סופית, נחרץ גורל ממלבת־ירושלים.
הסיום הצכאי היה כמעט ענץ של
מה־בכך. לולא נוצחו הפראנקים
ליד קרני־חטין, היו נופלים בעבור
כמה חודשים או שנים כמקום אחר.

הגדולה בא הרעש, ואחרי הרעש האש, ואחרי
האש קול דממה דקה. אלא שבדממה דקה
זו אין קודש. זוהי דממה טמאה, דממה של
עייפות, של חוסר־אונים וחוסר־דרך.
חוסר־אונים זה הוא הסיכום האמיתי של
מיבצע־סיני. לא ניצחו בו החיילים, שהגיעו
במיבצע כה מפואר אל מבואות התעלה. ניצחו
בו אותם שניתקו במכה אחת את עורקי־הנפט
בסואץ ובסוריה.
הם לא הכריחו רק את דויד בן־גוריון
לסגת מאל־עריש ומעזה. הם הפגינו סוג
חדש של כוח על הבמה העולמית, כוח
שאינו זקוק לחיילים דודקא. והם הניחו
את היסוד לאיחוד שתי המדינות.

תוצאה חותכת עוד יותר: שנה
אחרי מיבצע*ם יני אין בכל ישראל
אפילו אדם אחד הטוען שיש טעם

שיאפשר למרחב לקפוץ מימי-ד,ביניים לתוך
העולם התעשייתי של המאה העשרים.
במשך דור שלם העמידו מנהיגי הציונות
פנים כאילו זהו דחליל, מין המצאה שטנית
של כמה אנגלים כדי להכות בו את
היהודים. הם קיזז כי איכשהו יחזור השד
לבקבוק שלו וייעלם בתחתית הים.
לולא אי־הבנה פנטסטית זו של הנעשה
מסביבם, יתכן שאפשר היה להשתלב בתהליך
בעוד מועד. בשעה שהמרחב השמי
היה זקוק למנהיגים, למרכז־כובד שמסביבו
יכלו להתלכד שואפי האיחוד והקידמה,
היתד, הזדמנות גדולה לאומה העברית החדשה
להרים דגל שהיה נראה למרחקים.

אולם הפסיכולוגיה הצלבנית של
הצמרת הציונית המזרח-אירופית
לא נתנה לה לנצל את הסיכוי

המדינה הערבית המאוחדת

אילו עשו כך, היה ניתן השבוע
סימן־האזעקה כתיד המדינה הנצורה.
כי הסיוט ההיסטורי -
איחוד מצריים וסוריה נגד ארץ-
ישראל -עומד להסין• ממשות
פוליטית.

מבחינה כלכלית, יחזק האיחוד את שתי
המדינות. למצריים יש עודף באוכלוסיה חס־רת־קרקע.
לסוריה יש עודף בקרקע חסרת־אובלוסיה.
המצב לא יתוקן על־ידי העברה
מכנית של אוכלוסין, כדעת פרשנים שטחיים.
דרוש הרבה יותר מזה: פיתוח אנושי, גיבוש
חברתי, השקעת הון. אולם האיחוד יתן
לשתי הארצות חנופה גדולה בכיוזן זה.
אך מעבר לכל ההשפעות הפוליטיות,
הצבאיות והכלכליות תזדקר ההשפעה הנפשית
של האיחוד. הוא יעביר גלי־חשמל במרחב.
הוא ילהיב את דמיון ההמונים.

הדבר לא בא בחטף. מזה חודשים רבים
הולך ומוקם האיחוד של 26 מיליון ערבים.
בהדרגה הוכשרה הקרקע לאיחוד הצבא,
מערכת־החינוך ושיטת־המכם. עתה מדובר על
דברים שהם חשובים יותר מכל צעד מעשי:
דגל אחיד, אזרחות אחידה, נשיא אחד.

אין באן מה לצחוק.
אילו קרה הדבר לפני שנה והצי, היתד,
המדינה כולה נזעקת. ראש־הממשלה היה
נואם בכנסת. שגרירינו בנכר היו מרעישים
עולמות, המתיחות על הגבול היתד, גוברת
שבעתיים. צד,׳׳ל היה עומד במצב הכן.
הכותרות בעתונות היו צועקות וזועקות.
אך נדמה כי אחרי מיבצע-סיני הגישה
המדינה כתב־התפטרות לגבי כל הקורה
במרחב. כמו בסיפור התנ׳־כי, אחרי הרוח

כל אדם שגדל כארץ מייחל בכל
חום לכו לאיחודה מחדש של ארץ*
ישראל. בל עוד שולטת בירדן ממלכה
האשמית חלושה ושנואה,
יש סיכוי מוחשי לאיחוד הארץ,
לטובת שני עמיה. אולם כרגע
שירדן תחפור למחוז סורי, תהיה
הדרך עד איו עייר יותר קשה.

האיחוד יחלוש על כל דרכי התובלה של
הנפט המרחבי לאירופה, מלבד קו המיכליות
מסביב ליבשת אפריקה. תהיה לו עמדת־מיקוח
מצויינת בזירה העולמית. יכולתו
לסחוט ויתורים משני הגושים העולמיים
תהיה כמעט בלתי־מוגבלת.
כמו פאקיסטאן המוסלמית, יסבול האיחוד
מן העובדה ששני חלקיו מנותקים זה מזה
על־ידי מדינה עויינת. וכמו פאקיסטאן, יפנה
את חזיתו בהכרח לעבר המדינה הזאת.

ין דבר אופייני יותר למצבה של
מדינת־ישראל מאז מיבצע־סיני מאשר
עמדת המדינה כלפי פעולה היסטורית הרת-
משמעות זו. מנהיגי המדינה ופרשניה ליוד
את צעדי האיחוד בפיהוק, במשיכת־כתפיים
ובצחוק אווילי. אולם כאשר שתי מדינות
עוינות מחליטות לנופף מעליהן דגל משותף,
צחוק אווילי הופך כמעט למעשה סלילי.

בכל השטחים המכריעים, צופנת בקרבה
המדינה הערבית המאוחדת של מצריים וסוריה
סכנות רבות לעתיד ישראל. היא
תהווה דגל לכל שואפי האיחוד במרחב השמי,
כתובת ברורה לכל תנועה מהפכנית
קאימנית גם בשאר ארצות־ערב. בירדן, בלבנון,
בעיראק, בחצי־האי ערב ובמערב האפריקאי,
ירגיש כל אדם בכוח־הספיגה של
האיחוד הזה.

** אז החליטה הצמרת הציונית לתת
(•)למדינת־ישראל צביון צלבני — היינו,
להשליך את יהבם על אירופה הרחוקה
ולהתבודד מפני העולם הערבי הסמוך —
היו צריכים להציב משמר קבוע על חומות
המדינה, כדי לחפש באופק את הסימן הראשון
לעלייתו של כורדי חדש.

כאשר יקום האיחוד הזה, יחלוש
על שטח הגדול פי 60 משטחה של
ישראל, הגובל עם המדינה משני
עבריה.

המאבק הצבאי הוא רק מעין
גליון־ציונים, המראה מה השיג
ומה לא השיג התלמיד בכיתת־ההיסטוריה
כשאר ימות השנה.

ך* לחץ הגדול כיותר יהיה על ירדן.
§ 1צלאח אל־דין השתלם על עבר־היררן
י-פני שהתקיף את הצלבנים. האיתד המצרי-
סורי יפנה לאותו כיוון — כי כאן חולית־החיבור
היבשתית.

כי בשעה שמצריים וסוריה מתאחדות נגד
ארץ־ישראל, צפויה סכנה חמורה מאד לבניה
של הארץ.

בטרח הארוך, קובעים הרבה גורמים אחרים:
הרמה התרבותית והמתח הרוחני,
הכוח המספרי והרכב האוכל! סיה, היציבות
ד,הביתית וטיב השלטון, הכושר הטכני והיכולת
הכלכלית, אוצרות הטבע והמצב
הגיאופוליטי. כל עוד בריאה מדינה מבחינות
אלה. תעבור בשלום גם מפלה צבאית. אך
כאשר היא מעורערת באלה, מוגש לה החשבון
הסופי בשדה־הקרב.

יתרונות האיחוד הסורי-מצרי, כפי שמתאר אותו השבועון ״אל-מוסאוור״
הקהירי. המדינה המאוחדת, לדברי השבועון, תשלוט על תעלת-סואץ
וצינורות הנפט, תוכל לגרום נזק קטלני לכלכלת המערב, אם זה יפלוש
מחדש למרחב; תלכוד את ישראל כתוף מלקחיים; תשים לאל את
התוכניות הקולוניאליות, ביניהן רעיון הסהרון הפורה, המשורטט מימין.

לאחוז כנשק כדי לשבור את
האיחוד האימתני בעודו באיבו.
ך * סכנה המתגבשת עתה בצפון וב-
! | דרום, גדולה יותר מלהק של מיגים, או
מאוגדה של סטאלינים. היא יוצרת מציאות
חדשה במרחב.
מזה דור שלם אחוז המרחב השמי כולך
געגועים עמוקים למהפכה פנימית. געגועים
אלה באו לידי גילוי בעשרות מערכות
שונות: במלחמות נגד שלטון זר ובסיסים
זרים, בהפיכות הצבאיות למיניהן, במאבק
נגד. בריתות צבאיות כפויות. אולם ביסוד
כל המערכות האלה עמדו שתי שאיפות-
יסוד, לעתים בבירור ולעתים במעורפל נ
• השאיפה לאיחוד המרחב ,,מך
האוקינוס האטלנטי ועד לאוקינוס ההודי״
כדי שיוכל לעמוד במלוכד על עצמאותו מול
ענקי־עולם, ולזכות במקום־כבוד בין המדינות.

• השאיפה לשינוי־ערכים פנימי,

הזה. היא לא נתנה לה אפילו
לראות את הסיכוי. כמו בת־היענה
המפורסמת כאגדה, טמנה את
ראשה בחול, ממיר אמונה נחושה
שאם הסכנה אינה נראית, גם
אינה קיימת.
והנד, היא מקישה על הדלת.

סכנה האמיתית הצפויה מן ה!
| איחוד אינה צבאית. מוטב שנתרגל בהדרגה
שלא לראות את כל העולם בעיני
סגן־משנה של צה״ל, ואפילו לא בעיני
;אלוף־משנה. הכושר הצבאי של האומה העברית,
בכל שטחי החיים, עוד יהיה עדיף
בדור זה על הכושר המקביל של כל איחוד
ערבי.
אולם גורלם של עמים אינו מוכרע בשדה-
הקרב. בניגוד לתורת פלונסק ונהלל, מד,
שנקרא אצלנו ״בטחון״ הוא שטח צדדי
למדי במ*חמת־הקיום של אומה.

בדמשק ובקאהיר, כעדן וכאוראן,
בחארטום וכחאבאגיה, יראו ערבים
צעירים באיחוד זה אות לבאות
-ראשיתו של תהליף שיה־פור
את המרחב בולו למדינה אחת,
בעלת שיעור־קומה כזירה העולמית,
ובעלת סיכוי לכנות לה חיים
חדשים על הריסות ההתנוונות של
דורות העבר.

** ד באן המדובר בסכנות. אך האם
באמת צופן תהליך זה בקרבו סכנות
בלבד? האם אין בו גם סיכוי גדול לאומה
חדשה, דינאמית, השוכנת בטבורו של המרחב
ד,זד,ז
אם אנחנו מדינה צלבנית, ואם נשאר
כזאת, הרי זו סכנה אדירה. מול עולם
ערבי מאוחד, לא יעמדו לנו לאורך ימים
לא הדולארים של המגבית, וגם לא האמיקסים
של הצבא הצרפתי. כוחנו היחסי יפחת
בהדרגה.

אולם אם איננו צלבנים חדשים,
אלא ישראלים חדשים -אומה
אסיאתית השייכת למרחב, המזדהה
עמו בלבה והקשורה עמו
בגורלה, אין זה בטוח כלל כי
ליכוד המרחב הוא בחזקת רעה.
השאלה תהיה אז: איחוד של מי עם מי,
ונגד מי? במקום לעמוד מן הצד, במקום
להתעלם מן המהפכה המתרחשת מסביבנו,
במקום לעסוק בקירקס המטופש של שנת״
העשור, מוטב שנקפוץ לתוך המים הסוערים
של המרחב, ונשתדל לשחות בהם
לעבר יעדים חדשים המצפים לנו.

תצפית
• ת חו לחשחיחמהויימת
הממשלה. תוכנית ביג׳י לססי ד חפק-ד
לעת עתה. שותפי הקואליציה יטענו ני
ויתכן כי לא יתבצע לפני גנזר כהונתה

במדינה

( 53 הזכויות מסורות)

כ בי צועה שי נ ויי םבחרפה
מרכזי לאחד מנאמניו חצפיריס נדחתה
שינוי בזת מצריך בירורים מוקדמים,
של הכנסת הנוכחית.

• האישיות הצעירה חמסויימת, אשר כח דובר כמועמדת
לקבלת תיק חשוב בממשלה, עשויה להתמנות לתפקיד
דיפלומטי מרכזי. בסקרה זה תוצע שגרירות וושיננסון וראשות המשלחת
הישראלית באו-ס.

• קרנו של משח שרת לא ירדח עדיין לגמרי בקרב כמה

מחבריו בצמרת מפא״י. הצעתם האחרונה: למנותו כשגריר ישראל
בארצות־חברית, במקום אבא אבן. אין להצעה זו כל סיכויים להתממש, מפאת
התנגדותו של דו־יר בן־נוריון.

• צעיר אחר מקבוצת החצר של ביג׳י יישלח על־ידי ראש
הממשלה להכשרה דיפלומטית, לקראת שילובו בממשלח. י׳עקב
צור, שגריר ישראל בצרפת, המבלה עתה חופשת־מולדת בישראל, ימיים את
כהונתו בפאריס ויפנה את מקומו, כנראה, לשמעון פרס, מנהלו הכללי של
משרד הבטחון, ואחד מצעירי בינ׳י.

• נשיא ארצות־הברית לשעבר הארי פ. טרומאן עשוי
לבקר בישראל. בפגישה עם נציגים ישראליים בניו־יורק, הודיע הנשיא
לשעבר, שתרם תרומה מכרעת להקמת מדינת ישראל, כי הוא מעיין ברצינות
להיענות להזמנה לבקר בישראל בחנינות העשור,

• לחגיגות אלה הוזמנו גם שני ידידים נוספים של ישראל :
ראש ממשל ת ב,רמה או־נו, וראש ממשלת בלגיה לשעבר ומזכיר נאס׳־ו
,הנרי ספאק.

• חיים בהן לא יסולק מתפקידו.

למרות שכל חמשת שופטי בית

העם
ש לו שתה מג־ די ם
•חציוני הגדול. ביותר, בעל הזקן
הארון ביותר, לא נשאר עומד
(חיים לסקוב)
כשיורים עליוו•
אילו התכוזן אלוהים במיוחד ליצור שני
טיסוסים הרחוקים זה מזה מן הקצה אל
הקצה, לא יכול היד. ליצור צמד מוצלח
יותר מאשר משד, דיין וחיים לסקוב.
לסקוב תוא חייל מקצועי מן הסוג האירופי
— אדם בלתי־פוליסי, המתגאה בכך
שהצבא הוא עולמו הנפשי. דיין הוא גם
חייל, אך רחוק מאד מלהיות רק חייל. הוא
אדם פוליטי בכל רמ״ח אבריו, המעוניין
בנתונים פוליטיים כלליים, יותר מאשר
בפרטים צבאיים טאקסייב.
ריין התחנן באסכולה של אורד וינגייט,
אדם שהיה חדור דוח הקומנדו, שבז לסדרי
הצבא ולמשטר ונוהג, ושהיד. שנוא על כל
קציני הצבא הבריטי. לסקוב הוא חניך הצבא
הבריטי, צבא בעל פולחן מקודש של סדר,
של תיננון והכנה יסודית, המאמין כי
אפשר להפסיד מלחמה כגלל חוסר מסמר
אחד.
בשביל דיין, המלחמה היא מישחק־פוקר,
בו מנצח זד, המחליט במהירות, המעז הרבה
ודמנהש נכון. בשביל לסקוב המלחמה היא
משחק־שחמת, בו מנצח האיש המחשב היטב

המשפט העליון שדנו בפרשת קסטנר
מתתו ביקורת חריפה על פעולתו של
היועץ המשפטי בתיק זה, ולמרות ש־ נ
אפילו עתונים המקורבים?־חצר דרשו את
סילוקו של כהן, הכריע בינ׳י אישית ;.

כי יש להשאיר את ־היועץ המשפטי1 י בתפקידו הנוכחי.

• שגריר ישראל בלונדון׳,
אליהו אילת, יתמנה לתפקיד־אשר
יווצר כמיוחד עבורו. עם;!י
סיום שירותו בחוץ־לארץ, יעמוד אילת
בראש בית־ספר גבוה, אשר יוקס בירושלים,
להכנת סגל דיפלומטי צעיר
לשירות החוץ הישראלי• .

• כנו של הרב נסים לא

יגוייס לצבא. צו־הגיוס שנשלח לבנו
של הרב הראשי, משה נסים, נתקבל על
ידי חרב כפגיעה ׳מכוונת במעמדו, והוא
איים להחפסר אם הגיוס יבוצע. למערכה
נגד הגיוס יכנסו השרים הדתיים, שידרשו
בת קף לא להפלותו לרעה לעומת
יתר בחורי הישיבות, המשוחררים
מגיוס. לפי כל הסימנים ייכנע ביגיי
לדרישה זו

• יהודי ציוני יבקר בארצות

ערב. חבר סינאט ארצות־הברית עקב
יעבץ, בן _ .של משפחה צפתית, יצא
בשליחותו של הנשיא אייזנהאור להכין
דר-ח על הצורה בה מוצאים כספי המענק
האמריקאי המוענקים למרחב.

6יבוצעו פיטורים נרחבים

טכס מינוי משה דיין ירמטס״י (*)1953

כסוכנות היהודית. גזבר הסוכנות
דב יוסף מכין עתה הצעת ייעול, שמטרתה להקטין באופן ניכר את המנגנון
המנופח של הסוכנות. התוכנית קיבלת רחיפה מצמצום הכנסות המגבית, עקב
המשבר הכלכלי השורר בארצות־הברית.

• ההסתדרות תפעיל לחץ תקיף נגד רופאי קופת חולים,
שיסכימו לשינוי שיטת עבודתם. השינוי המוצע: במקום שהרופאים
יעברו במרפאות יוצמד לכל רופא מספר חולים, שיקבלו את טיפולם בקליניקה
של הרופא. שכר הרופאיח ייקבע בהתאם למספר החולים, שאותם יהיה הרופא
מוכן לקבל לטיפול.
• לא תהיה דיוואלואציה, למרות הלחץ הנובר והולך של קרן
.-.הממבע דובמלאגמית, הדורשת מממשלת ישראל לקבוע שער אחיד לל-י, במקום
השערים השונים הקיימים כיום. אן יתכן כי הממשלה תספק למראית פין
את;זרישות ׳הקרן -,תחליף את חשסרים הגלויים בשערים מוסחים, בצורת
פרמיות שונות.

• תוקם מועצת־פיקוח ממשלתית על כורסת ניירוודעדך.
כשלב הראשון, הוקמה ועדה בראשות נציג האוצר. הממשלה מקווה כי בצורה
ז ו תינתן לה האפשרות לכהן את השוק לפי צרבי*
• המונופול על ייבוא המשאיות יימשך, למרות שבעלי הזכיון
קיבלוהו על סמן ההנחה שיקימו בארץ מפעל להרכבת ריזליס, ולמרות שלמעשה
נכשל הסשא־והמתן עס החברה הגרמנית מ. א .ן ,.ישאר הזכיון בתוקפו. בעליו
מנהלים עתה משא־ומתן להקמת מפעל־חדבבח בארץ בשיתיף סס חברה אנגלית.

• הזבל של תל־אכיב יהפוך פוף־סוף למקור הכנסח, כאשר
־ יקימו האחים גדין את המפעל הגדול לניצול האשפה, תוך שימוש בציוד צרפתי.

הפקידים חדשים

מראש את כל המהלכים, ושאינו סומו על
מזל ונסים.
דיין מובן לסלוח חולצה מרושלת וכובע
עקום, אם הדבר נראה לו במועיל ליצירת
רוח־ילזידד. בחברת לוחמים. לסקוב סבור
כי חולצה מסודרת וכובע ישר הם חלק
בלתי־נפרד מהכנתו של צבא סדיר לתנאי
מלחמד ממשית.
האיש באמצע. אילו רצה אלוהים
ליצור איש שלישי, שיעמוד, בדיוק באמצע
בין שתי האסכולות, היה יוצר במיוחד את
צבי צור, אשר וזתיקי ההגנה וצה־-ל קוראים
לו צ׳רה, על־שם שם־משסחתו הקודם
(צ׳רסנקו).
צץ־ה, חניך פיקוד הגדנ׳-ע של ימי ההגנה
ובוגר האסכולה הקרבית של שמעון (״גבעתי״)
אבירן, חדור גם במסורת הבלתי*
סדירה לזל ההגנה, וגם באהבת-הסדר של
איש־מינהל מובהק. בניגוד לדיין אין הוא
איש פוליטי פעיל ונלהב, אך בניגוד ללסקוב
הוא חבר וותיק ימושבע של מפא׳-י. כמו
לסקוב גילח בימי המלחמה את זקני בני
גדודו, וכמו דיין הקפיד שלא לשמור על
מרחק רב מדי מן הטוראים הלוחמים•
רק דבר אחד משותף לכל שלושת זו•
בין משה סרת, דויד בן־גוריון ונמנו־יח
ארנוב חנזנוזז.

קצינים, שהגיעו השבוע -ביחד לכותרות
העחונות: שלושתם מפקדים קרביי* שהוכיחו
במבחן־האש אומץ־לב גופני לדוגמה.
שועלים כשדות סלשת. בימי תש״ח
היו חיים לסקוב, צבי צור ומשה דיין מפקדי-
גדודי* דרכיהם הצטלבו לא סע*
ימים מעסים אחרי שצ׳רד, עלה בעצמו
על אחד הג׳יפים של שועלי שמשון האגד•
תייב והסתער עמם על עמדות המצרים
בגבעה ,•105 ירד גם גדודו של משה דיין
מייוד לשדות פלשת, השתתף בהתקפת־לילה
על קרטיד, הסמוכה• במבואות הכפר נפגשו
חיילי הג׳יפים של שני הגדודים, הישזז את
זקניהם ומפקדיה*
אותו הגדוד שצ׳רה פיקד עליו בימים
הסוערים של הקרב על נגבה, השתתף
שלושה חדשים לפני־כן במיבצע נחשון,
אשר פתח את הדרך לירושלים הנצור*
באותם הימים פיקד עליו מג״ד שהיה ידוע
יותר מצבי צור ומשה דיין — חיים לסקוב.
אולם בניגוד לדיין וצור, שהתערבבו בין
אנשי גדודיהם גם בחיי יום־יו* הקפיד
לסקוב על מרחק רב בינו לבין החיילי*
התייצב לפניהם רק במיסדרים חגיגיים ביותר.
אסכולה זו. אותה הביא לסקוב מן
הצבא הבריטי, בו עשה קאריירה קרבית
מזהיר* היתד. למורת״רוח רבה בין מפקדי
גבעתי הסלמ״חאי*
לסקוב עבר משדות־פלשת לחטיבה שקיבלה
על עצמה את המשימה לכבוש את
לטרון באחד הקרבות בישי־המזל של המלחם*
חגורם עד היום לויכוח מר בין
דויד בן־גוריון, יגאל ידין ושאר המשתתפי*
רק על דבר אחד לא חיה שום ויכוח:
חיים לסקוב הצליח באופן מזהיר, חדר ליעד
שלו (משטרת לסרון^ נאלץ לסגת רק מפני
שחיל־הרגלים לא הגיע למקו* תוך כדי
קרב קרה מקרה נדיר: פגז אדיב חדר ללוד
התותח של אחד ממשורייני לסקוב.
מ עז העד עז ה. כאשר נמסר השבוע
רשמית כי משה דיין התפטר מתפקיד ה־רמטכ״ל
וחזר לדרגת אלוף, במסרו את המטביל
לחיים לסקוב ולסגנו צבי צור,
נגמר בלי ספק פרק בתולדות צד,׳-ל. בפקודת
לסקוב, יקבל צד*,ל דפוסים שונים מאותם
שהוסבעו עליו בימי דיין.
משה דיין נתמנה לתפקידו על־ידי דויד
בן־גוריון, שעות מעטות לפני שזה פרש
מתפקידו וערך את המסע רב־הפרסומת שלו
לשדה־בוקר. הבדלי־האופי בין הרמטכ״ל
החדש לבין ראש״ו־,ממשלה החדש, משה שרת,
היו גלויים לעין. אולם בתמיכת ביג׳י הגול*
הסך דיין את צה־יל למה שהוא
היה בשנתיים וחצי הבאות, מפעולת־התגמול
נגד עזה ועד לנסיגה מעזה: המכשיר המרכזי
(ולמעשה היחידי) של מדיניזת־הזזוץ
הישראלית.
אי־אפשר לתאר את מיבצע־סיני עם כל
מה שקדם לו ועם כל מה שבא אחריו, ללא
משה דיין. הוא לא הטביע רק את חותמו
האישי על צה׳-ל המנצח. הוא הטביע את
חותמו גם על הצמרת המדינית של ישראל,
עד שקשה כיום לקבוע מתי השפיע ביג׳י
על דיין, ומתי דיין על ביג׳י.
כל זד. ישתנה עם עלייתו של לסקוב
לתפקיד הרמטכ׳-ל. תחת ידיו יהיר, צה-ל
גוף מקצועי, שיצטמצם בד׳ האמות של
תפקידו המוגדר.
2 ׳ 0 0כי שראל. רב־אלוף דורי פרש
מתפקידו מפני שמחלה קשה עירערד, את
כוחותיו. רב־אלוף יגאל ידיו, אדם בלתי-
פשרני בענינים הנראים לו בחשובי* התפטר
כדי להתמסר למדע (וגם כדי לשמור
את עצמו ברזרב* לקראת שעת־חידום
פוליטית בבוא היום) .רב־אלוף מרדכי מקלף
התפטר כדי להתמסר לתפקידים משקיים.
אלוף משה דיין יתמסר, בהתאם להודע*
בעתיד הקרוב ללימודי* אולם האדם שהיד.
במשך שלוש שנים רצופות האיש מם׳ 2
במרינה, לא ירד מן הבמה. אין ספק כי
תפקידים גדולים מאד. בשסחים הקרובים
לרוחו, ממתינים לו.
ניחש השבוע שבועון יהודי בלונדון:
משה דיין יהיד, בקרוב שר־הבטחון של
ישראל,
• חיה זה הקרב הנזפורסם בו נפצע רב•
סרן נזצרי צעיר בשם גנזאל עבד אל־נאצר,
שפיקד על יזזידח נוצרית אשר תפסת את
המשלש כדי לחסום את הדרן לנגבה• הקרב
על המשלם, חנחשב לנקודת־הנזפנה של
המלחמה כולה, ואשר בו פלו חג׳יפים ב־חשנת־לילח
טל גופות החיילים וזסצרייס
סמש, זיכה את (זשתתפיו רסנזית בתואר
•פועלי שספון׳.
מ פו ל ס יזז ח 0* 1ו

עם 1ינוי חוותי מאשמת ]יהוו מחתות, קבעו השופטים שלא הונח קי1מה נרר

הבאדון התפוצץ

ף• שעהתשעכ בו ק ר עוד המה בית-
1המשפט המחוזי בתל־אביב משוטרים
חמושים, בלשים מאוקדחים ואנשי ש.ג> למיניהם.
כולם גוייסו בדי לדכא את ההתקוממות
הסזויינת הכללית של המחתרת הנוראה,
אשר הש.ב. הטיל את חיתתה על הארץ
מזה 11 חודש. היה ברור בי מחתרת זו
תקום עתה כאיש אחד כדי לשחרר את
מנהיגה הנערץ, יעקוב חמתי, אשר הממונה
על שרותי־הבטחון בכבודו ובעצמו קבע
בעדותו בשבועה שהוא ״האיש המסוכן ביותר
במדינה״*
בשעה 11 נעלמה כל התכונה הגדולה
כאילו נמוגה בפגי מסה קסמים. נעלמו ח־שוטרים
החמושים. נעלמו אמצעי־הבסחון.
מסדרונות ביודהמשפט נשארו חשופים לכל
התקפה.
מה קרה בינתיים? בשעתיים אלה נעלמה
המחתרת כלא היתד -הונחתה מכת־מוות
על אגדה שנוצרה בזדון, ושד,ופצה בכוונות
פוליטיות ברורות. שלושה שופטים מחוזיים,
שדנו במשפטו של יעקוב חרותי, מצאו כי
שום מחתרת אינה קיימת במדינה, וכי האיש
״המסוכן ביותר בישראל״ ישוחרר
תוף כמה שבועות.

״גשק, קשר, הכרהאישית
ורך־׳חדין יעקובה רי תי לא נאסר
> למחרת רצח קססיר. הוא נאסר כעבור
שבוע, במשרדו, אחרי שכבר קיבל על עצמו
את הגנת מנקס, אקשטיין ושמר. האישום
נגדו: ניהול ארגון טרוריסטי (העונש הצפוי:
עשרים שנות מאסר) ופרסום דברי גידופים
נגד. השופט ד*ר משה פרץ ( 3שנים).
האישום השני היד, רק עוון בלבד, שני
במעלה. הש.ב. עצמו הודה, בראיון שנתן
דוברו הרשמי בראשית מאי 1957 לכתב
הארץ זאב שיף, כי עוד 14 חודש לפני
כן הזו בידי הש.ב .״עובדות משפטיות נגד
מכיני הכרוז ומפיציו.״ מדוע לא הובא
הענץ אז למשפט? תשובתו של דובר הש.ב:.
מפד ש״היינו מגלים את אחד המודיעים
החשובים של הש.ב. בשורות המחתרת*.
הסיבה האמיתית: ענץ הכרוז לא נראה
לש.ב ׳.כחשוב ביותר. אולם עתה הועלה
הענין כדי לתת תוקף לאישום השני, שהיה
חשוב עד אין ערוך יותר: ניהול המחתרת.
למענו הובא חרותי לדין. רק צירוף. האישום
האחר — ענין הכרוז — איפשר להגיש
גם את משפט המחתרת לשופטים אזרחיים.
לולא אישום משני זה, היה צורך להרכיב
בית־דין צבאי, מעשה שגם תומכי הממשלה
התנגדו לו.
מדוע היה חשוב כל־כך להרשיע את
חרותי בניהול מחתרת?
קסטנר נרצח בידי איש שהיה (לפחות
קודם לכן) שליח הש.ב. נעורו חשדות לגבי
חלקו של גורם המקורב לשלטונות במעשה.
היה צורך דחוף להוכיח כי האחריות אינה
רובצת על חודם הקרובים לשלטון, שהיו
יכולים להיות מעוניינים בסילוק קסטנר, אלא
על מחתרת זדונית ופושעת, מחוגי הלאומנים
הקיצודים.
מגקם לא הספיק לצורך זה. היה צורך
בדמות ידועה בציבור. חרותי היה האיש.
הוא הורשע כבר קודם לכן בהשתתפות
במחתרת (צריפין^ היה, ידוע כאחד מאוהדיו
המושבעים של ד״ר ישראל שמב.
כדי לתת תוקף לאגדה, הובא הממונה
על שרותי־הבטחון, שתיאר. בצבעים קודרים
את השפעתו האדירה־ של חרותי על רוצחים
למיניהם, התנגד בשצף־קצף לשיחרודדבערבות
של חרותי, אפילו בשעה שאשתו כרעה
ללדת• ״הנאשם מחזיק בידיו את עצם האור־נניזציה
לביצוע מעשי סרור, בגון נשק,
סדרי־קשר, הכרת אנשים באופן אישי, מגע
עם אנשי־ביניים למיסב הכרתי ומצפוני
קיימת סכנה למעשי־סרור נוספים• נשקפת
סכנה רצינית אם ישתחרר העולם הזה
.)1035

״ ח סכ בך ...חרסתקן יהיר
תחקב עו שלושת השופטים, כי
3 /עדותו בשבועה של הממונה על שמתי

ד,בטחון נעדרו כל ביסוס עובדתי. הם זיכו
את חרותי פה אחד, בשלושה פסקי־ך ין
מנומקים נפרדים, מן האישום של חברות
וניהול ארגון טרוריסטי. י.
״הוכחת כזו (של קיום ארגון מרזריסטי)
אפילו לכאורה — לא הובאה לחלוטין
התביעה לא הוכיחה קיום ארגון טרוריסטי*.
קבע הנשיא נתן בר־זכאי, תוך העפת מבט

חריף בתובעת, מרים בן־פורת, אשר נכשלה
בנסיונה להוכיח קיום ארגון טרוריסטי.
בדברי דובר הש.ב. לכתב הארץ בשעתו
הוזכר סוכן מרכזי של ד,ש.ב. במחתרת,
שמלוי ו יכול היה לגרום לאסון. במשפט
הובאו כמה סוטים כאלה — עדה מגוונת
של פסיכופאסים, פרובוקטורים ומלשינים
סתם. מלבד אחד, זכו כולם להערות קטלניות

מחייכים ושבעי־רצון נפרדים יעקב חרותי זסניגורו, עורן־הדין
יצחק, אדרת, בסיום המשפט. בפעם הראשונה, מזה אחד־עשר
חודשים, הורידו ׳השומרים את תת־סקלעיחם, שחיו מוכנים לכל נסיו! בריחה של חרזתי.

לחיצת־יד

מצד השופטים• ״הפכפך, הרפתקן יהיר, כעל
תסביכים, המונע על־ידי כל מיני מגיעים,״
נאמר על אריאל אליאשוזילי .״מומחד, למח־תרות
מילדותו, מבולבל ובעל דמיון בלשי
למופת יש לו הובי של מחתרות,״ נאמר
על אברהם רזון.
בסו פסק־דינם של השופטים קנת, זונדל־ביץ
וגביזון במשפט אקשטיין ושות׳ ,הסתפקו
גם השופטים בר־זכאי, אבישר ורווה
בקביעת עובדות יבשות. לציבור נשאר להסיק
מהן מסקנות:
#אם ששח שופטים מחוזיים, בשני
משפטים נפרדים, קבעו שלא היתה קיימת
מחתרת — מדוע מתעקש הש־ב. מזה שנה
לטעון כי קיימת מחתרת זאת, ואף לתאר
אותה לעיני הציבור בצבעים שחורים ומפחידים?

איזה חוג — אם בכלל — הדריך
בכד זאת את רוצחי קססנרז
• אם הממונה על שרותי הבטחון, בעל
סמכויות פנטסטיות, אמר בשבועה דברים
משוללי ביסוס בבית־המשפס — אמד. בטחון
יש לאזרחים אחרים ב טי טענות כוזבות
דומות?
אחרי חטיפת אלי תבור, שמטרתה היתד,
להחתימו על הצהרה כי עורכי העולם חזה
הקימו מחתרת, ואחרי פרסומי בטאון ד,ש.ב.
במשך שנה רצופה על שייכות אישים שוגים
למחתרת ״שייב־רומק־חרותי-מנקס* שלא
היתה קיימת מעולם — הרי שאלות אלה
תובעות מענה נוקט ומסקנה לגבי רמתם,
מסרתם ומגמתם של ראשי־שירות הבטחון
הממלכתי.

שבעה חודשי מאסר

1 ? 1 * 1ו 1 9¥הכריז השמש בסיומו של המשפט, שנמשך למעלה מחצי
^ 4 111/111 11 4שנה. שלושת השופטים, ובראשם נשיא בית המשפט המחוזי
ד*ר נתן בר־זכאי (באמצע) עוזבים את האולם לידו: השופט יצחק רווח (מימין) ופסחאבישר.

נסוך על שפתיו של יעקב חרזתי, חנזובל כלוא בידו האחת
אל השוטר המלחה, לבית הסו׳ה!ד. אחרי גזר די_נם של השופטים,
ירצח חרזתי את עונשו במשך שבעה חודשים נוספים, אס לא ישוחרר בינתיים נזנואסז־ו.

חיור־נצחון

^ אישום חיחיד בו חוייב חרותי היה
|| ד, םצת כרוז, ובו דברי גידופים נגד
שופט־השלום (וכיום השופט המחוזי) משד,
פרץ, ימים ספורים ל טי שזה שיחרר את
ד״ר ישראל קסטנר המנוח מאשמת שבועת״
שקר.
שלושת השופטים קיבלו את ההאשמה
כמוכחת. שניים הסתמכו על עדותו של
סוכן ד,ש.ב. דניאל זרניצקי, שהדביק בעצמו
את הכרוז (ומסר על כך לש.ט*< השופט
השלישי פסל עדות זו, מתוך דעה שזרניצקי
הוא שותף־לעבירד -אך מצא סיוע בעדות
של אדם אחר.
גם עבירה זו מעניינת מבחינה אחת: האיש
שהדביק את הכרוז היה סוכן ד,ש.ב. דניאל
זרניצקי. האיש שהדפיס את הכרוז היה סוכן
ד,ש.ב. דאז זאב אקשטיין. מאחר שלא היתד,
קיימת מחתרת, נוצר הרושם כי חרותי,
אדם בעל אופי תמים לכל הדעות, הסתבך
בענין זה בחוסר-פחשכה, בעזרתם האדיבה
של אנשי ד,ש.ט וסיועם הפעיל.
להצטרפות מעניינת של מקרים גרם פסק•
דינם של חמשת השופטים העליונים במשפט
קסטנר לפני שבועיים. כל החמשה קיבלו
סד. אחד את קביעתו של השופט הלוי, כי
קסטנר אמנם שיקר כאשר הכחיש שהעיד
בשבועה לטובת בכר בפני השלטונות הבינלאומיים.
למעשה בוסל בצורה זו פסק־דינו
של השופט פרץ, אשר כרוזו של חרותי
השמיצו — עובדה שאינה מצדיקה, כמובן,
את ההשמצה כשלעצמה, הנשארת בגדר עוון*
סלילי.
עקב סירוב ד,ש.ב. לשחררו, בבר ישב
חרותי כ־ 11 חודש במעצר. כאשר נידון
השבוע ל־ 18 חודשי מאסר החל מיום
מעצרו, נשלח למעשה לשבעה חודשים נו־ספים
בלבד. אולם לאור הנוהג הקיים,
לנכות מתקופת־המאסר שליש תמורת התנהגות
סובה (והחלפת העודף במאסר על־תנאי)
,קיימת אפשרות כמעט וודאית שחרות
,,״האיש המסוכן ביותר במדינה״,
יחזור בעוד חודש וחצי לאשתו ולבתו בת
שלושת החדשים.
• זרניצסי נשבע בבית־חמשפס כי לא
הודיע מראש על הכרח לש.ט אולם דובר
השב. מסר לכתב הארץ לפני נן כי זוניצקי־תודיע
על הכרוז למפעיל שדו ל18י תחדבעה.

במדינה
המ שק
הסר טן הממ אי ר
הבנת התקציב השנתי של ממשלת ישראל
היא מלאכת מחשבת. היא קרובה הרבה
יותר לספרות יפה מאשר לאוסף יבש של
מספרים. כי מחברי התקציב חייבים בצורה
עדינה לטשטש את המציאות האפורה, לצייר
במקומה תמונה מושכת, שכל קירבה
בינה לבין המציאות מקרית בהחלט.
התפקיד הקשה המוטל על משוררי־האוצר
הוא:
<• להעלים את העובדה המרה שתקציב־ההוצאות
גדל והולך משנה לשנה,
• להעמיד פנים כאילו יש כיסוי להוצאות
אלה בצד ההכנסות,
<• לתרץ את ההוצאות כאילו הן הכרחיות
לקיום המשק, ולא לקיום האגואיזם
של המנגנונים, הגדלים בכוח עצמם כסרטן
ממאיר.
מדד יוקר הממשל. כשהונח השבוע
על שולחן הכנסת תקציב הממשלה לשנת
, 1958/59 היה ברור כי שוב נעשתה מלאכה
אמנותית לתפארת. היה דרוש עיון שני
ושלישי כדי לעמוד על העובדות היבשות
הקבורות מתחת לטורי המספרים.
למראית־עין היה זה תקציב בם ך 1162
מיליון ל׳׳י, היינו גידול של :״/ס 10 בלבד
לעומת השנה הקודמת. אך למעשה היה
הרבה יותר גדול. כי יחד עם ההכנסה
הפרטית של המשרדים הממשלתיים השונים.
כגון הדואר והתחבורה, שאף היא מיועדת
לכיסוי חלק מהוצאות אותם המשרדים,
(אך שאינה מופיעה בגוף התקציב) מגיעה
ההוצאה למעשה ל־ 1385 מיליון ל׳׳י, .
ברור מראש כי אין כיסוי לסכומים אלה.
אולם הממשלה מעמידה באומץ־לב רב פנים
כאילו היה כיסוי מובטח. הטכסיס: ניפוח
מלאכותי של אומדן ההכנסות, אשר אין
לו שחר. דוגמה 128 :מיליון ל״י נרשמו
כאומדן מלוות־חוץ (כגון מהבנק האמריקאי
לייבוא וייצוא) ,מבלי שיהיה שמץ של
בטחון שאמנם יתקבל סכום שאף יתקרב
לזה. בתוך הארץ מקווה הממשלה למילווה
של 20 מיליון ל׳׳י — אחרי שכבר גכשל
מלווה דומה בשנה שחלפה.
כיצד יכוסו ההוצאות? בדרך הרגילה: אחרי
מחצית השנה תכריז הממשלה על מצב־חירום,
בתירוץ זה או אחר (קליטת עליה,
שיכון, בטחון, וכו׳) תדרוש תקציב נוסף,
מלווה במסים חדשים.
ארגונים איזהו גי בו ר?
סופר או משכיל ערבי המבקש לפרסם
דבר מה באחד העתונים או כתבי־העת
הערביים המופיעים בארץ, חייב תחילה לשאול
את עצמו: לאיזו מפלגה או עדה
להתחנף? כי אין בישראל אף במה בלתי־תלויה
אחת בערבית. מצב זה דחף כמה
עשרות צעירים בקיץ שעבר להקים את
ארגון המשוררים והנזשכילים הערביים בישראל
מקימי
הארגון התכנסו במועדון האחור,
הנוצרית בחיפה! ככרטיס כניסה שימשה
השמעת יצירה בפרוזה או בחרוזים.
אולם גם אחרי שהוקם הארגון לא
נפתרה הבעיה: לארגון הבלתי־תלוי לא
היה הכסף הדרוש. לפני שבועיים התכנסו
החברים לאסיפה שניה, ובאין אפשרות להוציא
עתון מודפס הסתפקו שוב בעתון
בעל פה.
הספד למהגר. במשך ארבע שעות
ישבו החברים באולם קולנוע אמפייר ד,נ־צרתי,
הקשיבו להקראת יצירותיהם. מסמר
הכינוס היו דבריה של הודה נאשף, הסטודנטית
הערביה הראשונה באוניברסיטה
העברית. בקול שקט הקריאה הצעירה החיננית
את טענותיה נגד מינהג המוהר, וכל
הקשור בו.
אחריה דיבר עורך־הדין חסני עיראקי.
הנושא: ימי הזוהר של הערבים בספרד,
ופריחתן של התרבות הערבית והיהודית
באותה תקופה.
בין באי הכנס ישב צעיר ערבי גבה־קומה
ויפה תואר, מורה משכיל השולט
היטב בשפות הערבית והעברית. הוא לא
ישב שם כמשתתף, אלא כנציג סוכנות הידיעות
עתי׳׳ם. מכל הפראזות המסולסלות
שהושמעו עניינה אותו פסקה אחת מתוך

11ק דיסקונט
ו!יע 1ראל

• אם להוסיף לכן את הכנסות הסוכנות
היהודית, שאינן מופיעות בתקציב הממשלתי,
מתקרבות הוצאות השלמון בישראל
ל־ 2מיליארד ל*י, היינו 1000ל*י לנפש.

הספד נמלץ שנשא חביב קהוג׳ ,מורה ב-
בית־הספר התיכון בחיפה, לזכר משורר
ערבי נוצרי, שהיגר מהלבנון לארצות־הברית
בימי השלטון התורכי.
בארצות־הברית יסד המשורר הגולה עתון
בשם אל-סמיר, אשר שפע שירים רוויי•
אהבה למרחב הערבי .״מדוע לא חזרת
אלינו?׳׳ שאל קהוג׳ בהתרגשות .״הרי המזרח
הזה השתחרר ממשעבדיו בהנהגת
גיבורו!׳׳
הוא לא הזכיר את הגיבור בשמו המפורש!
אך כתב עתי׳׳ם ידע למי הכוונה.
כעבור שעה הבריק לסוכנותו בתל־אביב:
הכינוס מביע תמיכה בלתי־מסוייגת בגיבור
הערבים גמאל עבד אל־נאצר.
אותה האשמה הושמעה ללא תוצאות נגד
כינוסים קומוניסטיים! לגבי כינוס שבאיו
ברובם מורים, עובדי משרד החינוך והתרבות,
היו תוצאותיה הרות אסון.
חינוך המחנכים. העתונות העברית
פירסמה את הידיעה בהבלטה: וכבר למחרת
היום רעם קולו של מזכיר המחלקה הערבית
בהסתדרות, אליהו אגאסי, באסיפה בכפר
יסיף :״אם לא ידע הציבור הערבי לחנך
ילדים אלה הקוראים את עצמם מורים,
המדינה תצטרך — והיא יכולה — לחנך
אותם!״
החינוך הורגש במהרה. המורים הוזמנו
אל נציגי המושל הצבאי באזוריהם, ושם
הוסבר להם שאם לא יתכחשו בפומבי לכינוס
ולארגונם, יצטרכו להסיק את המסקנות.
המורים הסבירו כי לא היתה אמת
בידיעה, ואפילו הוזכר שמו של גמאל עבד
אל־נאצר על־ידי אחד המשתתפים, הרי
עשה זאת על אחריותו האישית והוא אשר
צריך להיענש, במידה והדבר אסור על־פי
חוקי המדינה.
המורים יצאו ממשרדי הממשל הצבאי,
מיהרו להיפגש בפעם שלישית בחיפה. הפעם
נעדרו רבים מהם — מחוסר רשיון
תנועה מטעם המושל. באכיפה זו הוחלט
לקרוא את קהוג׳ לבירור ואולי אף לסלקו
מן הארגון.
אך המושל הצבאי עמד בשלו: לפרק את
הארגון. הפעם אף זכה לבן־ברית בלתי-
רגיל: המפלגה הקומוניסטית, שבטאונה הערבי
הבטיח תחילה לכסות באהדה את
הכינוס, לא פירסם עליו מלה. כי בדיוק
כמו המושל הצבאי, לא היתד, מק׳׳י מעוניינת
בקיומו של ארגון המאפשר למשכילים ערביים
בלתי־תלויים להתבטא.

הסברה

״העיקר שז ה גול.״

למרות שרחובות הפכה מזה שנים ממושבה
לעיר ואם בישראל, נשארה בירת
הדרום מקופחת מבחינת הופעות בידור ושעשועים.
התיאטרונים הישראליים מבקרים
בה לעיתים נדירות, ואילו להקות קרקס
ועסקי שעשועים אחרים פוסחים עליה כמעט
לגמרי. משום כך, היתד, אסיפת ההסברה
מטעם מנהל ההסברה על הנושא ״המשטרה
והצבור׳׳ ,שנערכה השבוע, תחליף בעתו
שמשך אליו המוני אזרחים.
במרכז ההצגה עמדה הופעתו׳ של רמ׳׳ח
יעקב נאש, קצין העתונות של משטרת ישראל,
המגלה לאחרונה תשוקה בלתי־רגילה
לנאומים באסיפות מפא׳׳י ואסיפות הסברה
אחרות.
בהרצאתו של נאש על ״המפעל התעשייתי
הגדול ששמו משטרה,׳׳ כדבריו,
ובויכוח עם כתבי עתונות אחרי ההרצאה,
גילה דובר המטה הארצי חוש הומור מיוחד
ובקיאות בלתי־מצויה בתנ׳׳ב ובגליונות העולם
הזה, מהם ציטט מאמרים שלמים
על־פה.
בין מטר מספרים וסטטיסטיקות (כל 10
דקות נפתח תיק פלילי, כל 20 דקה קורה
תאונת דרכים) שיעשע נאש את שומעיו
בהכרזות•
י• ״טיב האנשים במשטרה הוא ברמה
ירודה. אנו הופכים אבק אדם לבני־אדם,
אנו נלחמים באנאלפביתיזם, ואלה מלאכיך
ישראל!׳׳
• ״אנו מלמדים שוטרים להשתמש במזלג
וסכין ולאכול ליד שולחן. פעם אמרו
לשוטר לכבות את האור, אז הוא עלה
על כסא והושיט ידו אל המנורה.׳׳
• ״סמכויותיו של שוטר הן בסמכויותיו
של נשיא המדינה. רק נשיא המדינה
יכול לחון פושעים, ואילו שוטר העובר
ברחוב ומסב את ראשו כשהוא רואה עבירה,
חנן גם כן את הפושע בדיוק כמו נשיא
המדינה.׳׳
המשטרה אינה קבלנית. אולם כאשר
הגיעה שעתו של הקהל לשאול שאלות
(הסשך בענזוד )8

סינוום של ששת מלח[

מפר ש
מלבין
ך* כל היה מוכן. בקבוקי היין וה־
! 1קוניאק על השולחן, תרנגולות צלויות
בתנור, פרחי שדה בתוך צנצנת פשוטה,
בגדי חג עבור הילדים. אפילו אוטובוס
גדול הוזמן. במועדון הקטן של מושב דור
שטסו גערות את הרצפות, תלו ענפי
דקל בפתחו. ילדי בתי הספר הכינו כתובות
וסיסמאות על ניירות בריסטול :״ברוכים
הבאים, דייגי דורון!׳׳ הכל היה מוכן לבואם.
אבל הם לא באו.
התקוה נולדה ביום רביעי בערב. בשורת
הבתים הלבנים אדומי־ד,רעפים של מושב
דור נדלקו האורות. נשים אספו את ה־בחזזים
מתעלת המים שלצד הדרך. עדר
הפרות חולק לרפתות הפרטיות. ובאחד הבתים
ישבו שתי נשים, האכילו את ילדיהן ובכו.
דבורה (דורה) וחוד. הן שתי אחיות.
שתיהן ילידות אתונה שבימן, שתיהן בנות
מושב דור, שתיהן אמהות לבן ובת כל
אחת, ולשתיהן חסרו בעליהן. הילדים אכלו
את ארוחת הערב בעצב. חוה כהן ד,ניקה
את בנה בן חצי השנה. בינן לבין עצמן
כמעט ולא דיברו הנשים. מועקה של אבל
שררה בבית. רק לפני שלושה שבועות
נפטרה אמו של משה ברוך.
היא היתה אשה בת .53 עברית כמעט
ולא ידעה. לא ידעה לקרוא עתונים ולא
הבינה ••את אשר אמרו ברדיו. כל יום היתד,
קמה ושואלת לגורל בנה. שאר היום היתד,
שותקת. כאשר ביקר מזכיר האו׳׳ם דאג
המרשילד לפני כחודש במצרים, ונאמר לה
כי יעשה הכל לשחרור בנה, האמינה כי
למחרת תתראה עמו. עבר יום והוא לא
בא. כל יום אחרי זה היתד, שואלת: מתי
יבוא משה? ערב אחד קמה משנתה ולא
שאלה היכן משה. היא רק אמרה שאינה
מרגישה בטוב, צנחה ומאה.
מועקה של אבל בבית. לפתע נכנם אחד
השכנים :״שמעתם, שמעתם, גולדה דיברה
בכנסת, אמרה שדורשים שישחררו אותם
מיד.״ בפנים הקפואים נדלקו ניצוצות. עיניהן
התכולות של שתי האחיות יפות־המראה,
דבורה וחוה, כאילו הקיצו מתרדמה.
בקוצר־רוח חיכו למהדורת״ד,חדשות.

שיחות ברדיו
ף• עצם, כל העסק התחיל כמעט דרך
^ הרדיו. זה היה לפני ארבעה חדשים,
בערב ראש השנה. הרדיו הגדול העומד
על הארון בחדר־ד,כניסה הצר של משפחת

י־ י ך ברון, אב לבן ובת, שאמו נ9־
1 111 טרה מרוב דאגה לשלומו, ובנו
מקבל התקפות עצבים בגלל העדרו הממושך.

י8£מ£53

רון״ שחזרו גן השבי

לדורון״
ברוך דלק כל העת. בגלים קצרים, גל 2
מטר ושבעים, יכלה דבורה לשמוע את
קולו של בעלה.
באמצעות הרדיו־טלפון היה קיים קשר
תמידי בין ספינת הדייג דורון לבסיס הפריקה
שלה בנמל יפו, ואל ספינות־דייג
אחרות שהיו בים. דבורה יכלה לשמוע את
בעלה מספר על הצלחת הדייג, ואת ההוראות
שהוא מקבל מבסיס הפריקה :״לקראת
החג צריך הרבה דגים. תנובת לא מוכנה
לקבל דגים קטנים. צריכים רק דגים גדולים.״
כדי לדוג דגים גדולים מזני מוסארי
ושולטאן איברהים הגדול, היה צריך להדרים.
מדורון מסרו שהם מדרימים. בין
שיחה עסקית אחת לשניה היו אנשי צודת
הספינה מוסרים ד״ש הביתה, בידעם שהקרובים
מאזינים על הקו.
בפעם האחרונה שמעו דבורה וחוד, מבעליהן
ביום ראשון בבוקר. ביום שני
היתד, הספינה צריכה לחזור לחיפה והדייגים
לבתיהם, לחגוג את חופשת ראש השנה.
הנשים הכינו הכל לקראת החג ולקראת
הבעלים, אותם לא ראו מזה שבועיים. הגיע
יום שני והם לא באו. דבורה נסעה
לחיפה לערוך קניות, ושם התברר לה כי
דורון לא חזרה עדיין. בערב שמעה ברדיו
בי נתפסה ספינת דייג ישראלית. למרות
שבהודעה לא צויין שם הספינה, הרגישה
דבורה כי זהו זה — בעלה ואנשי דורון
נתפסו על־ידי המצרים.
הילדים לא הבינו מה מתרחש. בתה ובנה
של חוה, שהיה אז רק בן חדשיים, אינם
מבינים עד היום. אבל לדבורה יש בן בן
.7שבועיים ימים לא שם אשר הבלונדי
לב שאבא נעדר. זה היה רגיל. האב היה
בא הביתה לחופשה של שלושה ימים מדי
שבועיים. אולם כשהתארכו הימים ואבא לא
בא, החל הילד להבין.
אשר לא אמר מלה אחת מטוב ועד רע.
הוא לא בכה ולא שאל שאלות. הוא רק
התרגל לקום מדי בוקר בשעה שבע, ולרוץ
אל הרדיו כדי לשמוע חדשות. במשך השבועות
נתערערו עצביו.

ה״ראיס״ ,הקפטן של דורון, איטלקי מבוגר
בשם ג׳אנרו (משמאל) ,על סיפון הספינה
בשעת נחח שלל הדגיס. ג׳אנרו הצנום ונמוך־הקומה הוא איש ים
:שעת
מומחה שהפך את דורון לספינת הדייג המכניסה ביותר
טיפוס

הזקן והים

כעבור שנה. משה, שהוא כיום בן ,32
הספיק לשרת בחיל־הים. אליעזר ,26 ,לא
שירת בצבא. שניהם נפגשו במושב דור.
משה ברוך הכיר את דבורה בחיפה, נשא
אותה לאשה ובא עמה לדור. יחד עמם
באה גם האחות הקטנה חוה. בדור הכירה
חוה את אליעזר ונישאה לו. שתי משפחות
האחיות הקימו את בתיהן זו ליד זו.
כמו כל 55 המשפחות של דור, רובן
מיוצאי יוון, עברו גם משה ואליעזר קורס
דייג, הפכו לדייגים. במרוצת השנים נטשו
כמעט כל אנשי המושב את הדייג. אחרי
עבודה של שבע שנים בים חלו רובם
באסטמה ובמחלות אחרות. הרופאים המליצו
להרחיקם מהים. רובם עזבו את הדייג,
אבל נשארו בדור מפני שלא נתנו להם
מקום אחר. רק שלושה דייגים נשארו בדור.
משד, ואליעזר, ויצחק שאול.
ליצחק שאול אין משפחה. הוא נולד
ביתן לפני 27 שנה, נסע בנעוריו עם הוריו
שניים שבאו מיוון
לצרפת, שם התחנך ושהה כל תקופת מלחמת
העולם השניה. כשתמה המלחמה נשאר
** ל ״דורון״ בשעת תפיסתה היו רק הוא מכל משפחתו, הוא ועוד אחות
^ ששה אנשים. שניים מהם, משה ברוך שנשארה בפאריס. ב־ 1944 עלה יצחק שאול
ואליעזר כהן, היו נשואים. שניהם נולדו ארצה, הצטרף להכשרה בקיבוץ גזר וגויים
ביתן. משה בא ארצה לבדו עם הקמת לפלמ״ח. במלחמת העצמאות נפצע פעמיים
המדינה ואילו אליעזר עלה, גם כן לבדו, בגבו. כדור אחד נשאר בגופו עד היום.

בישראל. הוא נוצרי המדבר עברית שוטפת• במרכז התמונה נראה
גם עצור אחר של דורון — אליעזר כהן. אופייני הוא שבפירסומי
העתונות הישראלית על גורל דייגי דורון דובר תמיד על חמישה
דייגים, כששמו של האיטלקי ג׳אנרו, ה״ראים״ המסור, כמעט ונשכח.

אולם הוא אינו נכה ואין לו אחוזי נכות.
מישהו שכח לרשום זאת.
הוא בא לקורס דייג בטנטורה, היא דור,
מצא לו חבר והחליט להישאר במקום.
השניים קיבלו בית ערבי נטוש בטנטורה,
וכשבנו בתים לתושבים קיבלו גם הם בית
בקצה המושב.
למעשה כמעט ולא היו גרים בבית זה.
הם עבדו בסירות דייג בחופים, וכשהיו
מקבלים כמה ימי חופש היו מבלים אותם
בחיפה. אבל דור נשארה עדיין הבית היחיד
עבורם. במרוצת השנים חשב יצחק שאול
על דייג פרטי. עם חברו רכש שתי סירות
מנוע. אולם העסק נכשל. כשחשבו שאנשי
דור יקבלו את דורון במתנה מהסוכנות,
נשלח שאול להביא אותה מגרמניה. היא
היתר, ספינה יפה — 160 כוחות סוס,
מנופים ומקרר ל־ 600 ארגזי דגים.
דורון חזרה לידי הסוכנות ועברה לידי
חברת נחשון. אבל יצחק שאול נשאר עליה.
הוא היה המכונאי הראשי, האיש השני
בחשיבות אחרי הקפטן. יש לו ידידה בחיפה,
בחברתה הוא מבלה את חופשותיו
ומתכנן תוכניות לעתיד. הבית נשאר בדור.
כאשר התברר לידידיו כי הוא עומד
לחזור, התגייסו ובאו לדור. במשך יום
אחד עמדו וצבעו את הבית מבחוץ בלבן.

מבפנים צבעוהו ביריק וצהוב. כל זה מלבד
המשקאות והמסיבה שתיכננו.

רב־החוכל דהמקרוני

***לרשת אנשי הצוות הנותרים ־,יו
147 גם הם בודדים למדי. היה רב־החובל
האיטלקי ג׳אנרו, שאיש לא ידע את שמו
המלא. מה שידעו עליו הוא שהוא כבן
,45 שיש לו בת באיטליה שהיתה צריכה
להינשא אבל דחתה את נשואיה בגלל
תפיסתו. ג׳אנרו הוא אחד מאנשי הדייג
האיטלקים המדריכים ומנהלים את דייגי
הארץ החדשים. קודם לכן עבד בשירות
המצרים, כנודט בפורט סעיד. את חופי נ־,ארץ
הוא מכיר מזה 30 שנה ואין כמוהו בבחירת
מקומות הדגה.
כדרך הימאים מרבה ג׳אנרו לשתות, וכדרך
האיטלקים הוא מרבה גם לאכול מקרונים
בבוקר, בצהרים ובערב. זה חסכוני מאוד.
וג׳אנרו אוהב לחסוך, לעת שבה יזקין
ויוכל לחיות בשלווה. לשם כך אין הוא
מנצל את חופשותיו, ונשאר על הסיפון.
היה שם גם גד וינברג, יליד הונגריה
בן ד,־ .28 לוינברג יש אח בפתח־תקוה.
הוא הגיע לדורון דרך חברת נחשון. לפני
מספר חדשים נפל וינברג מגובה שני
מטרים אל מקרר האניה, פתח את בטנו.
הוא שכב בבית־חולים ובמשך ארבעה חדשים
לא עבד. הוא חשב שיקבל פיצויים
וירד ליבשה. הוא לא קיבל פיצויים וחזר
לדורון.
חששי בסירה הוא ישראל דדון (,)25
צעיר יליד מרוקו הגר במעברת קורדאני,
שם מחכה לו נערה שיבוא וישא אותה
לאשה.

• לגולדה מכתב

ך ן ^ ש א1ד, רחק, חחכונא־
ש ל דורון. הוא המשכיל
בין חבריו לאנייה ולשבי.

ר ך* וינברג, הרתק ביש־המזל יליד הונגריה, יעל
סיפון דורון. גד עורר את עיקר הדאגה
לשלומו משום שרק לפני זמן קצר החלים מפצעיו.

? ״ 1כהן, על סיפון דורון. ספינת
הדייג החדישה דורון נתקבלה
בעזרת חשילוסים. כל עובדיה חם שכיריס.

•• ולדה מאיר דרשה ביום רביעי בערב
^שיחזירו אותם. היא דרשה זאת בתוקף.
לפניה היה מונח מכתבם של משפחות
ד״גים הז מן חולף ועובר ואין כל
תזוזה. קיווינו שעם ביקורו של המרשילד
במצרים תחול תזוזה רצינית לשחרורם
והתאכזבנו. חשבנו לבקרך במשרדך ולהעלות
לפניך את מצבנו המר והקשה. יאוש
ואכזבה אוכלים אותנו מסביב. הילדים סובלים
ומתגעגעים לאבותיהם שנלקחו מהם.
הם מקנאים ביתר ילדי המושב. אין הם
יכולים להבין בשום אופן את סיבת מאסרם
של אבותיהם, מתעוררים בלילות ואינם
מפסיקים לבכות: איפוא אבא? מצאנו לנחוץ
לפנות אליך בתור אם בישראל, אולי תביני
אותנו האמהות יותר מכולן׳.
אחרי הנאום בכנסת באה הודעה שהם
ישוחררו בהקדם. הכל היה מוכן. אפילו
נתן, בנו בן 6החדשים של אליעזר כהן,
החל בדרך נס להגות פתאום :״א־בא!״

סיבווו האישי שד מכונאי ״דוווך על קודותיו מיום תפיסת הספינה ועד דשתוווו

יי 4חדשי בשבי!״
ך שעח חיתח שעת לילה מאוחרת. רב!
| התוכל האיטלקי שלנו, ג׳ינריו צ׳יקונאלו,
ביקש לסטות דרומה ממסלול הדייג הקבוע
שלנו. פרץ ויכוח בין אנשי הצוות. במשך
השנתיים האחרונות לא דגנו באותו מקום
הנחשב למסוכן, וגם עכשיו התנגד לכך
משה ברוך בבל תוקף. הוא טען שיש לו
אשה וילדים בבית, והוא אינו רוצה סתם
להסתכן. אך הקפטן לא ויתר, וגם אנחנו
פחדנו שאם לא נציית, ה ח שבחוזרנו יעזוב
אותנו ג׳ינריו. ואחרי הכל, הוא הקפטן הכי
סוב בחיפה.
בשתיים־וחצי אחרי חצות, כשהעבודה כמעט
ונגמרה, נשארו לנו רק עוד שתי רשתות,
והיינו צחכים לחזור הביתה. לפתע הבחנו
בסירת מוס ר חשוכה, ללא אורות, המתקרבת
אלינו. הם צעקו אלינו באנגלית
וג׳ינריו פקד לעצור את הספינה. מיד עלו
אנשי סירת המוטור, שהיו מזוינים בנשק, על
דורון, שהיתר, מוארת בכל אורותיה, ונראית
למרחוק.
הם ערכו חיפוש מדוקדק אחרי נשק. אני
הייתי בחדר המכונית, כאשר ראיתי לפתע
את ו׳ינריו יורד אלי. הם ערכו חיפוש גם
בחדר המנוע. אחר כך העבירו את כל אנשי
הצוות, חוץ ממני וג׳ינריו, אל ספינת
המוטור שלהם שנקשרה לצדה של ספינתנו.
היינו שבויים בידי המצרי*

רציתי?המגיע את הספיגה

ך • משך כל ז מן ההפלגה לנמל, היו
^ החיילים המצריים אדיבים מאד. הם

שהפעם אנחנו אפילו לא צריכים לנסוע.
הוכנסנו לחדר אחר והפגישו אותנו עם
קציני הצלב האדום. רצינו לספר את הכל
אבל לא יכולנו, משום שישבו איתנו בחדר
עוד כמה עשרות קצינים מצריים. סיפרנו
שטוב לנו ורק ביקשנו מאנשי הצלב־האדום
סיגריות ודברי. קריאה.
הם הביאו לנו סיגריות מצריות טוקוס.
חוץ מהסיגריות עצמן, הייתה בקופסאות אלה
מעלה אחת נוספת: הן הכילו תמונות של
חתיכות, והן נתנו לנו הרגשה סובה. התחלנו
להעביר מאחד לשני את התמונות;
עשינו לנו אוסף של* אחרי תקופה כה
ארוכה שראינו רק פרצופים שחורים, היה
נעים להסתכל גם קצת על פרצופים יותר
אנושיים.

ז ז נזוי שגזינזיגזאזזריטוההצריעהודיעו
כיהעיש וז ררואוזאושי ״ דו רון ״,
הגי עו ששהה דייגי עהש בויי עאר
ארועלגבולדצועתעוה. ה בו היו
עיי פי ם ־ ,בלהי -הגולוזיעונרגשיםעד
כריתזעוה. ב ם ־ יפודהא \ 2ם \ 2לונויבי
הבא, ש בי הן לכהב ״ ה עו לנו הו ה ״ הוך
כריהזיעהבאוטובוסלנזושב דו ר,
ההאר אוז רנזאנשיהצווהאהה־ר
רנוההאנושיתהכאובה, הנחוהה ־
רהנזאוזוריהה 2ןריההבינלאונזיה .

...י ת יצחון ע<א:ל
היה עובר מתא לתא ומכבד אותנו במכות
נמרצות.

מכות, מכות, מכות
** כשיו הייגו מבודדים לגמרי: ,כל אחד
בתא. אסור היה לנו לדבר אחד עם
השני, והיינו נפגשים רק פעם אחת ביום,
למשך חצי שעה בערך, כשהיינו עושים
ספונסר״ אבל אוי ואבוי היה אם היו
תופסים מישהו מדבר עם השני, ואפילו
להחליף מבטים היה אסור.
רק אז התחרטתי על שבזמנו לא למדתי
ערבית. חלק גדול מהמכות שקיבלתי היה
משום שלא הבנתי מה שהם אמרו, או רצו
ממני. אבל לא רק בגלל זה קיבלתי מכות.
היו לי שתי מחברות מבית־הספר לדייג,
בהן היי שרטוטים של סימני איתות בדייג.
הם חשבו שאלה מחברות של צבא, והרביצו
לי עם כבל חשמלי בעל שלושה
חוטי* כאשר׳ טענתי כי אלה לא מחברות
צבאיות.
אבל לפעמים היה נדמה לי שאנחנו
מיוחסים. כי לעומת האסירים הערביים,
זה לא היה כלום. את הערבים היו מעירים
כל בוקר בחמש, ולאחר מנת המכות הרגילה
היו באים אליהם ש ב בשעה תשע, מפזרים
ומערבבים להם כל חפציהם האישיים ומכים
אותם מכות רצח ממש.

ואחר כך עוד יום שלם היו כואבות וצורבות
הפנים. הוא היה משאיר לנו חצי פד,
וחצי שם, ומורט לנו את הפנים. אבל זה
בכל זאת יותר סוב מאשר לא להתגלח
פבלל.

הצלב הארוס מבקר
ך* וקד אחד אמרו לנו ללבוש בגדים
. 1נקיי* והעלו אותנו על טנדר. המכונית
נסעה לעזה ורמזו לנו שמחזירים אותנו
הביתה. בעזה אהבו אותנו כנראה מא ד,
ולכן גם הרביצו לנו מכל הצדדי* היינו
עם עינים קשורות, ואפילו לא ראינו מי
שהרביץ.לנו. אבל אחרי יומיים שהיינו בכלא
עזה, החזירו אותנו לכלא קהיר, והכל חזר
לקדמותו.
לא היה מה לעשות בכלא. ארבעה קירות
ערומים וזהו. הרגשתי גם שהשרירים שלי
מתרופפים, כי אני לא רגיל לא לעבוד זמן
כה רב. משך חודש וחצי היה לנו רק עיסוק
אחד: לחשוב. אבל אי־אפשר להסביר לאדם
שלא עבר חווייה מעץ זו, איזה מחשבות
עלולות לצוץ בראשו של אדם הנמצא זמן
רב במצב כזה.
בוקר אחד שוב אמרו לנו ללבוש את
בגדי השבת שלנו. שוב קיווינו שחוזרים
הביתה, אך לאחר זמן קצר ביותר נתברר

ד ״ש ע 7הקיר
ן אותה פגישה עם אנשי הצלב האדום
/היתד, עוד מעלה חשובה. מאותו יום
ניתנו לנו גם דברי קריאה, והיחס אלינו
השתפר בהרבה. הפתעה גדולה נגרמה לנו
כאשר קיבלנו את ההגדה של פסח, בהוצאה
של צה״ל, ואת התנ״ך הצבאי עם סמלי כל
חילות צה״ל. בעמודו האחורי של התנ״ך
קראנו :״נקרא בשמחה ובהנאד״ על־ידי הטייס
העברי יונתן אסקס *,ולמסד. היה
תאריך שבו קרא הטייס השבוי של מיבצע
סיני את ספר־הספרים בכלא קהיר.
אבל זאת לא היתה הפגישה היחידה עם
יהודי* על קיר בית־הכלא בעזה פגשנו
את הכתובת :״רפי״ ,שהושארה על־ידי רפי
נלסון, ובבית־הכלא בקהיר פגשנו את כתובותיהם
של עוד חברים. לצרה. בכלל, כל
מי שנמצא באותם תאים עלובים משאיר על
קירותיהם היסטוריה שלמה. גם אלה שיבואו
אחרינו, ונקווה שלא יהיו, עוד יזכו לדרישות
שלום מאיתנו.
אם הרביצו לנו, יכולתי איכשהו להבץ
זאת, אבל לא יכולתי בשום אופן להבץ
מדוע זוכה ליחס דומה רב־החובל שלנו,
ג׳ינריו צ׳יקונאלו. הרי הם ידעו בפירוש שהוא
איטלקי ולא יהודי.
הקפסין היה מקבל כמעס כל שבוע מכתב
מביתו, והקונסול האיטלקי היה מבקר אותו

מרק ג׳וקיס

ן? ? 1 1ק אלמנזר בהן מנשק את
| / 111111י 1אשתו חוה, שבאר (קיבל
את פניו יחד פס בתו, ליד נחזסום ארז.
אפילו הרגישו אח עצמם ממש כמו בבית —
נכנסו למסבה, הכתו קפד״ ועד שהגענו
לפורם־סעיד הם רוקנו את כל מה שהיה
בספינה.
היו רגעים שהם התנהגו בפראות, פתחו
את כל הארונות ושבח על ימין ועל
שמאל. שובינו היו כולם יחסים! אחד מהם
להח את הסנדלים של גד ודיינבדג ונעל
אותם. דה כל כך הרגיז אותי שכמה פעמים
חשבתי לרז־ת למסה, לפתוח את כל הברזים,
להסביע את הספינה ודי. שלא תהיה
לנו, וגם לא להם. אבל ידעתי שזה יעלה
לי ביוקר, וויתרתי על הרעיון.
הגענו לפורס סעיד והשוסרים לקחו אותנו
לבניין גבוה והתחילו לחקור אותנו. כאשר
עניתי שאני יליד צרפת, התפרץ אלי החוקר
בצעקות :״מרגל צרפתי, אנחנו נלמד אותכם!׳׳
והמטיר עלי את צרוד המכות הראשונות
שקיבלת• מידי שובי.
איימו עלי שאם לא אניד שאני מרגל
צרפתי ייהרגו איתי. אבל אני כבר שמעתי
על הפטנטים האל* ולא שיקרתי כמו שרצו
שאעשה.
כשהוכנסנו כל אחד לתא נפרד, קיבל
השוטר הוראות מיוחדות, וכל זמן קצוב

*< כי חרסח דאגנו לגד ודיינברג. גד
1 1חזר אל הצוות שלנו רק עכשיו ממחלה
ממושכת, אחרי ניתוח בבטן. כאשר רק
קיבל את המכות הראשונות לא יכול היה
להחזיק מעמד והתעלף. אבל הם לא נבהלו,
העמיסו אותו על אלונקה. שני חיילים סחבו
א־תה, ושלישי התיז עליו מים מלמעלה עד
למסה, על כל הגוף. אחרי שגד התעלף,
קיבלו כנראה החוקרים הוראה להיזהר,
והם הגיחו לו קצת.
מה שהיה הכי גרוע, היא העובדה שהיינו
צריכים לעמוד דום לכל אחד שדיבר איתנו,
אפילו לערבי שיש לו רק פס אחד. ככה
זה אבלם: כל מי שיש לו פס אחד מרביץ
למי שאין בכלל, ומי שיש לו. שני פסים
מרביץ למי שיש לו רק סס אחד.
גם לאוכל לא יכולנו להתרגל בהתחלה.
היה בו הכל: ג׳וקים, פשפשי* תולעים
ואפילו חוסים של שק. אבל גם לזה מתרגלים
כשרעבים, ואכלנו -כל מה שנתנו
לנו,
פעם בא המחלק והביא חתיכת גשר ענקית,
אבל. הוא היה צריך לחלק אותה בין
כול* והוא לא יכול היה, כי היא הלמה
כולה חתיכה אחת של שומן. הוא פתר את
הבעייה בצורה פשוטה: הכניס את כל הבשר
לפיו, והתחיל ללעים אותו עד שהבשר נחתך
לשניים. אז הוציא את שתי החתיכות הלעוסות
מפיו, זרק חתיכת־שומן לעוסה לכל
צלחת.
הזמן עבד ואנחנו-נראינו. כמו.חיות. לא
התגלחנו, כי השארנו את כלי־חגילוח שלנו
בדורון, מאחד שחשבנו שנחזור אליה מיד.
בגלל זה הם שלחו לנו ספר פעם בשבוע.
לא פחדתי שהספר ישחוט אותי בהזדמנות,
אבל הגילוח אצלו היה לוקח חצי שעה,

71 • 1 1 171 נזשה ברון.יושב עם אשתו דווח ושד ילדיו, אחרי שלא ראח אותם
1 1 1 111 #1.11 במשך. ארבעת חודשים תמימי* חבן הבכור. אסר,־ בו השבט, קיבל
חתקפת עצבים, נאשר נודע לו, כחודש אחרי תפיסת הספיג* כי אביו נפל בשבי חמצרים.

מדי שבוע ומביא לו בל מיני חפצי* גם
אנחנו זכינו. לכתוב איגרת חביתה׳ ואף
קיבלנו איגרת מהבית שהעלתה את המוראל
שלנו לשחקים. רק עכשיו נתברר לי שמתוך
ארבעת המכתבים ששלחתי הביתה הגיעו רק
שניי*

סד;8־0וף, הכיתה

ך פתע החלה אכזבה מרה מכרסמת
/בנו. השתלטה עלינו ההרגשה שלא רוצים
לקבל אותנו חזרה לישראל. פעם אחרי
סע* רמזו לנו שובינו *בצורות שונות, שהלוואי
והיינו ככר חוזרים לישראל, ושכבר
הגיע הזמן שנחזור לישראל. באותם רגעים
חשבתי שאולי לא רוצים לקבל אותנו חזרה
הביתה, בלי הספינה, ואילו המצרים מוכנים
לשחרר רק אותנו ואינם רוצים לשחרר את
דורון.
ושוב חל שיסור ניכר ביחס אלינו,
והתחילו להתנהג אלינו יותר ים* רק
עכשיו אני מבין שהם עשו זאת בכדי ש־בשובנו
הביתה אולי נספר עליהם משהו
סוב.
ביום ראשון בבוקר השבוע, שוב אמרו
לנו ללבוש את הבגדים היפים שלנו, ושוב
נסענו לעזה. אבל הפעם, למרות שאמרו
לנו, לא האמנו שעומדים להחזיר אותנו
הבית* אבל הפעם זאת היתד, האמת.
לאחר שלא ישנו כמעט כל הלילה, באו
אנשי חיל החירום של האו״ם בבוקר, ונסענו
אתם למחסום ארז. היינו עייפים מחוסר
שינה, אבל הייתי מעדיף לא לישון אפילו
עשרה י לילות, והעיקר להגיע לרגע הנכסף
הזה.
ליד המחסום התנפלו עלינו כל כך הרבה
צלמים, שבקושי הצלחתי לפלס לי דרך אל
מכרי וחברי. תיארתי לעצמי שיבואו הרבה
מהכפר שלנו, אבל לא חשבתי שיבואו עם
אוטובוס של*
לאחר שסיפקתי את רעבונם של כל העיתונאים
בשתי מסיבות עתונאים, משום
שאני מדבר עברית יותר סוב מהשאר, התחיל
סוף־סוף האוטובוס לנסוע בכיזזן דור,
הכפר שלנו.
הייתי. עייף כל הדרך וחלמתי רק על
מקלחת טובה, והחלפת בגדים. אבל בחדרה
עצרנו ולקחנו לאוטובוס אקורדיון! שרנו
לצליליו כל הדרך. פחדתי לנמנם בשעת
הנסיעה, כי אני ידעתי שברגע שאניח את
ראשי על הכר אישן לא פחות משבוע.
במצריים לא ידענו במשך ארבעה חודשים
מה פירושו של המושג גשם. אבל כאשר
הגענו אל הכפר, הוא היה כולו מלא בוץ,
ורק עתה הרגשתי שחסרות לי המגפיים
החדשות שנלקחו ממני על־ידי המצרים.
בבית דלפו טיפות גשם, והייתי צריך לעלות
לגג להחליף שני רעפים. אז ידעתי שאני
באמת בבי*
במדינה מזסשך נופנזוד )6
נעשו תשובותיו של נאש כה מבריקות,
עד שכל מלה הפכה צליל וכל משפט נשמע
כסימפוניה. כאשר נשאל, בין היתר, על
התנהגות המשטרה בפרשת אלי תבור, השיב•
:המשטרה איננה קבלנית. פשעים
יותר חמורים עדיין לא נתגלו מבצעיהם.
אינני יכול לומר שנפענח את התעלומה עד
חגיגות העשור דוקא. כי גם הרוצח מקולנוע
צפון עדיין מסתובב חיפשי בינינו.״
בויכוח פרסי עם כתב חטולם הזח גילה
נאש כי נשארו עמו עוד הברקות. על
השאלה מדוע לא תבעה המשטרה את הקצין
זינגר לדק על עדות שקר בביתר,משפט,
אלא שאזרח עשה זאת באופן
פרסי, השיב• :מה זה חשוב מי הבקיע
את השער, העיקר שזה גול.״
סיים נאש את הויכוח• :לא איכפת לי
אם קוראים לי בעתון נאשקרן או שקרנאש,״
ופרץ בצחוק סוב־לב•

מדיניות
הר העצה הרעה
אילו הופיע ראש־חזיר בקודש־ד,קדשים,
לא יכלה התדהמה להיות גדולה יותר מאשר
זו שתקפה השבוע את צמרת ישראל.
כי הדבר הקדוש ביותר במדינה ך,וא
הידידות עם צרפת. אין היא בישראל טכסיס
פוליטי חולף. היא דבר־שבאסונה, שהצלחתם
האישית של דויד בן־גוריון, שמעון פרם
ומשה דיין תלויה בו.
השבוע בעט האליל בכהניו. באו״ם הרים
הנציג הצרפתי את ידו נגד ישראל.
מקלות לחליפין. פרשני ישראל מיהרו
לסהר את השרץ. הם ניסו להסביר כי
ההצבעה הצרפתית — נגד נטיעת עצים
בחלק הישראלי של הר ארמון־הנציב —
אינה חשובה ואינה רצינית, שישראל לא
התנגדה ל* אולם ההצבעה עצמה נשארה
רשומה כמפנה ביחסי האומות.
אנשים פקוחי־עיניים ניבאו מפנה זה מראש״
.כי בניגוד לנאיביות המדינית של
ביג׳י ומרעיו, הצרפתים הם עם בעל גישה
צוננת מאד למדיניות. לפני שנה וחצי החליטו
להטיל את כל כוחם נגד גמאל עבד
אל־נאצר, מפני שהנשיא המצרי היה אז
הפטרון העליון של מורדי אלג״ירי* בחפשם
מקל להכות בו את המצרי, נתקלו
בישראל. כך נולד מיבצע־סיגי.
המפנה אינו נובע רק מכשלון המיבצע,
שהוכיח לצרפתים כי דרך זי לא היתד,
כדאית. הוא התחיל באלג׳יריה עצמה. נשיא
מרחבי אחר, חביב בורגיבד״ הפך את עצמי
לפטרון המורדים, סילק את גמאל עבד אל־נאצר
כמעט מכל השפעה באלג׳יריד, הלוחמת.
מטר, המרד האלג׳ירי עבר מקאהיר לטוני*
עתה חיפשו הצרפתים מקל להכות בו
את בורגיבה. לא היה מקל סוב מגמאל
עבד אל־נאצר עצמו. הם החלו ברמזי־אהבה
לעבר קאהיר, זכו לתשומת־לב חיובית מצד
גמאל. ומי שמוחו סתסמם בקאהיר, לבו
מצטנן בתל־אביב.
כך קרה שבאותו שבוע בו הופיעה משלחת
פרלמנטרית רבת־שמות בתל־אביב וזכתה
למיטב הכבוד והפאר, כבר ירדה
ישראל למקום משני בבורסה המדינית ה־פאריסאית.
ההצבעה בקשר להר ארמון־
הנציב, הנקרא בפי הנוצרים. הר העצה
הרעד״״ רק הוכיחה עד כמה ודתה תמימה
עצתם של היועצים שביקשו להשעין את
כל מדיניותה של ישראל על צרפת•
חו־כ כמחסן. אולם במדיניות, כמו
באהבה, אין רע בלי סוב• כשהחל גמאל
לרקוד עם הכלה הצרפתיה ואחיותיה הבריטית
והאמריקאית, לא מצא הדבר חן
בעיני הגברת הסובייטית• עתה חיפשה זו
דרך לרמוז למצרי הגמיש שמוסב לו להיזהר.
הדרך הבדוקה: רמזים ראשונים על התקרבות
סובייטית לישראל.
הצד האופייני לכל המישחק הזה היה
כי ישראל היתד, בחזקת חפץ נטול רצון
עצמי, חרב שהוצאה מן המחסן והוחזרה
אליו כאזזת נפשן של הממשלות הזרות.
היה זה מצב טבעי למדינה אשר ממשלתה
היא חסרת כל דרך מדינית משלה.

סרחה לבסלה
שומו שמים! מה שהרשעים הללו רוצים
לעשות מירושלים עיר קד שנו
זה היה תכנו של הכרוז שהופץ לפני
שבוע על־ידי נטורי-קרתא בירושלים. פיסות
הניר הקטנות, אשר פוזרו לפני בנין ה־עיריד״
היוו את האות לפתיחתה של מערכה
גדולה: קנאי הדת נזעקו למלחמה בבריכת־השהיה
שעמדו בעלי־הון פרטיים להקים.
לא היתה זאת הפעם הראשונה בה התקוממו
קנאי ירושלים נגד הרחצה המשותפת
של גברים ונשים. בעיה זו זכתה כבר
לטיפול משטרתי בקיץ שעבר, כאשר רגמו
נטורי קרתא באבנים את המשאיות שהובילו
מתרחצים לבריכת השחיר, שורש, במבואות
העיר. לא ברור מה הרתיח יותר את דמם
של לובשי הקפוטות השחורות: הרחצה הי

נוטר־קרתא כלוי כמיעצר
ברונה לבסלה
מרעננת לד. ,זכו החופשיים בימי הקיץ
הלוהטים, או חטא המשאיות הנוסעות בשבת.
ראש ׳ העיר דחה. בשעה שהמשטרה
נזעקה לפזר את המפגינים שהתנודדו לפני
בגין חעיריה, ביום רביעי. שעבר, נערכה
באולם מועצת העיריד, מערכה מלולית חריפה.
נציגי הסיעות הדתיות הצטרפו למקהלת
מתנגדי הבריכה, דרשו לאסיר רחצה מש חפת
של גברים ונשי*• ראש העיר, גרשון אגרון,
ניסה להתחמק מדיון מידי, מתוך תקווה שעד
להחלטת מועצת העיריה תיהפך הבריכה
לעובדה מוגמרת. הצעת החוק נגנזה זמנית.
אותה שעה תכננו נסות קרתא את ההתקפה
הבאה: הם הבטיחו לפזר בכוח את
משתתפי טכס הנחת אבן־הפינה של הבריכה,
שעמד להיערך כעבור יום. אולם גם המשטרה
התכוננה למאורע. חצי תריסר ניידות הקיפו
את מקום הטכס בשכונת־קטמון.
כימי חמסין— מקלחת. היחידים שעדיין
לא אמרו דבר היו תושבי הבירה
עצמם •.הם כבר הסתגלו למצב הקיים, בו
נדחקים בעלי האמצעים לבריכה הזעירה ב
בנץ
אימק״א, או לבריכת מלון הנשיא היקרה.
עשירים ׳ פחות אירגנו נסיעות משו־תפ
ת למרכזי הרחצה בשפלה, ודלפוגים סתם
נאלצו להסתפק בימי החמסין בסקלת*
הראשון שהבין לאיזו הצלחה מסחרית
עלולה לזכות בריכת שחיה בבירה היד,
חיים שיף, בעל־ מלון הנשיא. הוא קנה
מידי קבוצת חיילים משוחררים את מגרש
הלונה־פארק העזוב, התכונן להקים בו
בעזרת הקבלן שמריהו ססולר, בונה בריכת
תל־אביב, ובעלי־ה ן זרים . ,מרכז שעשועים
ובריכת־שחיה בעלת מימדים אולימפיים.
שיף לא נרתע מפני האיום שהרבנות
תסיר את ההכשר ממלונו, התכונן לקיים
את. טכס הנחת אבן־הסינד, בחסות משמרות
המשטרה, לאחר שאלמונים הבטיחו לו טלפונית
מכות נאמנות.
מאדכ מתוכנן. פחות אמיצים היו
האורחים שהוזמנו לטכס, ובראשם חאש
העיר בעצמו. רבים נרתעו מלבוא לטכס.
בשעה שכמה עשרות אנשים לגמו קוניאק,
מילאו כרסם בעוגות והקשיבו לנאומי
ברכה המשתפכים מחוך הרמקול על פני
המגרש הריק עדיין, יצאו נטורי קרתא
להפגנה. בראשם צעד הרב עמרם בלוי, חבוש
קולפאק ומלווה קהל תלמידים בוערים באש
המלחמה הקדושה. ההפתעה באה ממקום
בלתי־צפוי. נטורי קרתא, שציפו לפגוש את
משמרות השוטרים ליד מקום הסכם, הו#זעי
על־ידי מארב מת-כנן.
ליד תחנת הרכבת, מול הר־ציון, מרחק
הגון לפני מקים הסב* עמדי כמה משאיות
ומשמר שוטרים. בטרם הספיקו המפגינים
להבין מה קורה בדיוק, מצאו את עצמם
דחוסים בתוך משאיות ומובלים לכלא.
חייליו של חוסיין, היושבים על חופת
העיר העתיקה, פקחו עינים תמהות למראה
ענן פתקאות לבנות שהתפזרו ברוח וליזז
את המשאיות. הכרוזים התריעו בחריפות נגד .
״המזימה השפלה-להפיק רוזחים מגירוי זד .
יצרים והסתת ההמונים לזימה רחמנא ליצלן.״
בחצר מטה המשטרה ציפה לעצורים חדרם
הקבוע. שוטרי הבירה, הרגילים להפגנות
נטורי הקרתא, פיתחו במשך הזמן יחסים
ידידותיים, משפחתיים־כמעס עם עציריהם.
הרב בלוי, חבוק בנימוס על־ידי ס.מ.מ. דוד
וילק, מפקד נפת הבירה, הובל אחר כביד
לחקירה, בה הצהיר כרגיל שאץ הוא מכיר
בשלטון הציוני המאפשר שערוריות כמו
רחצה משותפת בתחומיו.

ה תיי שבנ ת
ס ע־ד <1

.ברוך צ׳סאני אינו עולה רגיל! אין חוא
גם חקלאי רגיל. יליד עיראק בן ה־בג נולד,
חי וגדל כחקלאי. על כן, כאשר שלחה
.אותו הסוכנות למושב יגל, ליד לוד, היתח
התנהגותו כלפי מוסדו* ההתיישבות שונה

.מזו קול יתר החקלאים העולים.
הוא ידע תמיד -לעמוד. על שלו, התנגש
לא פעם עם מרדכי עזריאלי, מרכז האזור
.מטעם׳הסוכנות• בין השאר, התנגשו הק!ניי*
כאשר ביקש צ׳פאני להכניס למושב את
״.שני אחץ. עזריאלי, שלא שש לקראת חיזוק
מעמדו האישי של צ׳פאני במישב, התנגד.
הפרדוט בו ל
האיכר העיקש כינס את חושבי המושב.
העביר החלטה לקבלת אחיו כמתיישבים.
״אחאו
* 1י היתה זי ״פגיעה רצינית בפרסטיד׳ח של
רודפי בצע שפלים יזזד עם העיר״ הציונית
המרכז האזורי. הוא החלים כי הגיעה השעח
שמדו לסמא ולשרוף את ירזשליס 11 1בב־לסלק
אחת ולתמיד את חשבונו עם צ׳פאני.
מתם בתוכה ברינת שחי׳ תפרובתית.
חתימה כלי?ריאד! .בין עשר־ת
•,פל־ידי קביעת ינו׳ חזצה נפרדים, או
(חסשד נעמוד )12
•י נין השאר: תצפית העולם הזה 1060 הצבת מחיצות בין שני חלקי הבריכה.

ירו שלי ם

ה 1ן 1| 7זנ׳ינריו צ׳יקונאלז: נסע נוייד
עם חניסו ארצח לאינוליח,
לחשזזתף בנשואי בזוז 10 ,וזז ו בגלל חנזקרח.

משמר המשטרח על הכחת אכן־הפינה לכריבח כירושלים

הווי
האיש שבא לסעוד

מה קווה באשו קובעת המסוות ג׳ יהיה החתן אבד אבי הנד

^ תל״אכיב, עלו שוטרי המכס על
1האניה ציון, הוזמנו לארוחת צהרים
שכללה בשר משומר, גילו תוף כדי ארוחה
כי הבשר נגנב מתוך חבילות שי, עצרו
את מארחיהם.

ה קרב ע ל דסמיה ז

הוידזי האחרון
רסמיה שמו
הופצה
תר, א
בתם ק
של בג
שיא•! התגו הסתמב
מרת 1
דודו1 ,
כלומר:
דיעו 1
על זכו
כוח. עמי משפחת
אל הח שיפנו צלאח 1
להתער!
נסעו <
את לי!

בפר ספנין, הגדול שכין כפרי הערכים בגליל המערבי, עסוק מזה זמן
רב כשאלה: מי זכאי לשאת את רסמיה היפה לאשה? לפי מסורת
עתיקה, מגיעה זבות קדימה לאחד מכני דודיה של הנערה. אף לבני
המשפחה קם מתחרה רציני, כדמותו של מורה צעיר ויפה־תואר,
שביקש את ידה של רסמיה. ולמרות שהוא כן למשפחה מתחרה,
העדיף אותו האב על בני משפחתו שלו. ובד, עוד לפני שנעיד טכס
הנשואין, נשפך דם כבפר פבנין ורוסקו עצמות במקלותיהם של מצדדי
המסורת העתיקה המומי המוח ומצדדי הגישה המודרנית אל הנשואין.

* 1נאנ סי, צרפת, נידון כומר קתולי ל־
!•• מוות אחרי שהודה כי קיים יחסי מין
עם בנות קהילתו, רצח את אחת מפילגשיו
שהרתה לו.

שיעורים בבקשתך

ל* תל־אכיב, החליטו תלמידי הכתה
״ השמינית באחד מבתי־הספר התיכוניים
לסלק את מורם מבית־הספר, שלחו לו
באמצעית קול ישראל ברכות ואיחולים לרגל
פרישתו מהלימודים, הניעו בכך את המורה
להגיש בקשת התפטרות.

פרפראות

^ סנט לואים, ארצות־הברית, הוכח ב־
. 4עזרת ניסויים כי פרות הנחלבות לקצב
מנגינת ואלס מגבירות את תפוקת החלב
שלהן פי 200 מפרות הנחלבות לקצב ה־רוקנ׳רול.

מוחמד אל־חסיין, אחד נוחמשת
סוכתרי הכפר סכנין,

ביקש להשיא את בתו לבן משפחה יריבה.

שכת אי־שלוס

^ מו שסתדהר, סירב הרב
לומר ״מי שברך״ לאחד מאנשי
גרם לקטטה בתוך בית־הכנסת,
תפילת השבת, בה נפצעו שמונה
המקומי המושב, באמצע איש.

החלונות הגבוהים
•• תל״אביב, שיחקה קבוצת תלמידי בית!
הספר הקליר בחצר, סיימה את משחקה
בניפוץ 36 זגוגיות של חלונות בית־הספר.

הגנה עצמית
ירושלים, נעצר אדם באשמת הכאת
^ בן שכנו בן ה־ ,6הסביר לשוטר שחקר
אותו :״הוא התחיל להרביץ לי.״

זרוי! אותו לכלביס
ך* גליל, איחר כתב למרחב לאוטובוס
היוצא לטבריה, שכר מונית, השיג את
האוטובוס, עלה לאוטו והחל להוכיח לנהג
כי הקדים לצאת מהתחנה, ספג ממנו מכות
שגרמו לשניהם להגיע באיחור למחוז חפצם.

עוד אל־שיין, אף הוא מוכי
תר בסכנין, הוא אחיו של
המורה הצעיר שביקש וזכה ברסמיה היפה.

ף ן ורג׳ית מקלשי, האחות הרחמניה
* הממונה על המרפאה בכפר סכנין,
הקשיבה בעניין רב לדברי שתי אורחותיה.
האורחות, בתו ואשתו של המוכתר מוחמד
אל־חסיין, לא באו להתרפא, ונושא שיחתן
של שלוש הנשים נגע יותר לענייני הנפש
מאשר לכאבי הגוף. רסמיה ואמה החורגת,
אשתו השניה של אביה המוכתר, סיפרו
בהרחבה על 12 השמלות שקנה המורד,
היפה חמד אל־שייך לרסמיה, ביום ארוסי-
הם, ועל המחנות הרבות שהוא הערים בחדרה
לכבוד המאורע המשמח.
השיחה הנעימה, בה פורטו מעלותיהם
של המורה ושל ארוסתו בת ה־ , 17 נמשכה
שעות ארוכות, עד שקיעת השמש. ואז
קראה אמינה לבתה החורגת לחזור הביתה
לפני שיחשיך. השתיים נפרדו מג׳ורג׳ית,
יצאו בשביל הסלעי המוביל אל בית המוכתר.
הן צעדו באפילה בצעדים בטוחים• למרות
שאירוסיה של רסמיה השרו בכפר אוירה
מתוחה וטעונה אלימות, לא העלו השתיים
על דעתן כי עלול לקרות להן משהו. אולם
אותה שעה עצמה ארבה להן צללית מאיימת
באפלולית הגוברת. השתיים עברו על פני
הדמות החבויה מבלי להרגיש בה, והגבר
האלמוני החל צועד אחריהן בשקס, כשצל־ליתו
מתמזגת באפילה.
לפתע הרגישה האם בגבר העוקב אחריהן.
היא הפנתה את ראשה, הספיקה לראות
צעיר המרים בידו הימנית שבריה חדה,
כשידו השמאלית מושטת לעבר רסמיה,
כאילו ביקש לחבק את מותני הצעירה
לבל תברח. בתנועה אינסטינקטיבית הושיטה
אמינה את ידה למגן בין הפגיון
לבין בתה.
באותה שניה הרגישה רסמיה בידו של
התוקף הנוגעת בצדה, הרימה קול צווחה
שהחריד את כל תושבי הסביבה. אך על

הרימו עוגן

ך* מאנילה, הפיליפינים, הודיע דובר הצי
*< האמריקאי כי אנית נחיתה שעגנה בבסיס
הצי במקום נגנבה, ועקבותיה נעלמו.

תשובה קורעת

ך יי תל״אכיב, בשבוע בו פירסם השבועון
1קולנוע חידון מצולם של שחקני קולנוע,
הבטיח עשרות פרסים לקוראי השבועון,
סירסם השבועון המתחרה עולם הקולנוע
את אותן התמונות, בליווי הפתרון המלא
של החידון.

ביקור חולים

^ חיפה, ביקר בן את אביו החולה
!יי באחד מבתי־החולים, סירב לעזוב את
החדר בגמר שעות הביקור, נכנס לקרב
אגרופים עם האחים שבאו להוציאו, נשאר
בבית־החולים אחרי שהוכה קשות ונזקק
לטיפול רפואי.

ס. או. ס .בלידה
** עקותיה של רסמיה הזעיקו למקום
*• שני שכנים: פרג׳ כאלד ג׳נאים, צעיר
צנום, ומוסטפה איברהים ג׳נאים, בן ,35
שניהם בני משפחתה של הבחורה הנתקפת.
הם החלו נאבקים עם המתקיף, אשר אליו
הצטרפו בינתיים שני אחיו — גם הם
בני משפחתה.
ארבעה אלה לא היו התגבורת היחידה
שהצטרפה לקרב־המגע הלילי. קריאת ״שבאב
ג׳ולמאן!״ (צעירים, נערים!) ,קריאת הם.
או. ס .של תושבי הכפרים הערביים, הזעיקה
אל הסמטה החשוכה מאות מבני הכפר,
שהצטרפו כמעט כולם למערכה.
הקרב על רסמיה היפה נמשך שעה ארוכה•
לבסוף, כאשר הצליחו כמה תושבים
נייטראליים להפריד בין שני המחנות, היו
עשרות נפגעים. אולם כאשר הופיעה המשטרה
למחרת בבוקר בכפר, התייצבו לפניה
רק ארבעה פצועים, ביניהם שני המגינים
הראשונים שאצו לעזרתה של רסמיה, והנער
התוקף עצמו, שאקר עבדאללת ג׳נאים, בן
דודה בן ד,־ 17 של היפהפיה. בפי כל אחד
מהארבעה י היה סיפור שונה לגמרי על
מאורעות הלילה.
שאר הנפגעים קיבלו טיפול בביתם ושתקו,
מחשש שיואשמו על־ידי המשטרה
בהשתתפות בקטטה.

הנבבדי!

המורה והתלמידה היפה
ך! קטטה הלילית הגדולה היתה רק
( | שיא חדש בעלילת החיזור אחרי רסמיה
היפה. חיזור זה החל, למעשה, לפני חמש
שנים, כאשר שם המורה הצעיר ( )20 חמד
אל־שייך את עינו על תלמידה נחמדה שלמדה
בבית־ספרו. הילדה בהירת־השיער והפנים,
וכחולת־העיניים, לא היתד. אלא
רסמיה, בתו של אחד מחמשת מוכתרי
סכנין.
מעמדו של אבי הנערה לא הרתיע את
המורה. כי גם חמד השתייך לאחת המשפחות
המיוחסות בכפר. אביו, איברהים אל־שייך
המנוח, היה מוכתר, ואחיו עוד נתמנה
למוכתר אחריו. חמד החליט כי רס־מיה
תהיה אשתו.
הנערה עצמה לא הרבתה לבקר בבית־הספר.
כי בסכנין, שם לומדים כמה מאות
נערים בבית־הספר, אין יותר מחמישים
תלמידות, וגם הן לומדות רק בכיתות
הראשונות. בהגיען לגיל , 13 הן מוחזרות
הביתה על־ידי הוריהן, פן יקשרו יחסים
עם הבנים. כי בכפרים הערביים, אין עדיין
משמעות לחוק חינוך חובה, והורים רבים
חושבים שזה מספיק והותר שבנותיהם יודעות
לכתוב את שמן.
וכך עזבה גם רסמיה את שיעוריה, הסתגרה
בבית אביה, בציפיה לצעיר שיבוא
להדבר עם הוריה ויבקש את ידה. ואמנם,
צעירים רבים פנו אל אבי הנערה, בעיקר
בני דודה וקרובי משפחה אחרים. רסמיה
לא נשאלה לדעתה! אביה ענה בשבילה.
ותמיד ענה: לא.
מג קיפה. ז

מגסים?סיים

רמה בינלאומית

ף• ירושלים, הגיש פורץ־לשעבר בקשה
• -לתעודת־יושר מהמשטרה כדי שיוכל
לקבל היתר״יציאה, ציין בטופס הבקשה, בסעיף
״מטרת הנסיעה״ :השתלמות.

אף מאמצי שתי הנשים הספיק התוקף להנחית
את פגיונו. למזלה של הבחורה, הוא
רק הצליח לסרוט אותה סריטה קלה במותנה.

^ 1י יי• ן י* במקום זה התפתחה הקססה ההמונית, נאשר רססיח זויפה
חזרה בשעות הערב המוקדמות מן המרפאה הכפרית אל בית

אביה. כתוצאה מקטסה זו נפצעו ארבעה סבני 1הכפר ורבים אחרים נחבלו בנל חלקי נזפם.

• *י ש לא ידע
לשמועות רבות.
שני המוכתרים, אבי
כרתו ביניהם הסכם

מ דו ע. בכפר נפוצו
בין היתר סופר כי
הנערה ואחי המורה,
סודי, לפיו הובטחה
מגו התנפלווו

?.ד, ביום שהנערה תגיע לפרקה.
1ו לא נשאבה מן האוויר. היא
ינה על־ידי בני ביתו של המוכ־רצו
לבדוק בצורה זו את תמני
המשפחה, וביחוד את תגובתם
ודים שנעלבו מסירוב האב לה־
!<3בתו.
היתד, נזעמת ביותר. בני הדודים
ל מסורת ערבית עתיקה, האו־
׳בן דוד זכות ראשונה על בת
1׳ ״שיוריד אותה מעל הסוס״ —
וח. כשומרי־מסורת אדוקים, הוי
הדוד, לא יוותרו בשום אופן
ן— אפילו יצטרכו להשתמש ב־
| ^ ר ידע מה עמדתם של בני
פנה המוכתר מוחמד אל־חסיין
המיועד ואל אחיו, ביקש מהם
נכבדי האיזור ואל חברי הכנסת
ס הדרוזי וצלאח סלים המוסלמי,
:עניין. הנכבדים נענו לבקשה,
שפחת ג׳נאים הנרגזת כדי לרכך

תישאר -או תומת
המסורת העתיקה, המעניקה
יוד זכות קדימה על כלה, ציטטו
סורת ערבית, עתיקה לא פחות,

הקובעת כי יש לעודד נשואי־תערובת בין
בני המשפחות היריבות בכפרים, כדי להביא
להידוק היחסים ולהטבתם.
חברי הכנסת, כיאות לאנשי־מדיניות מודרניים,
אף השתמשו בנימוקים מתקדמים
יותר, הסבירו כי נערה משכילה, תעדיף —
וזכותה להעדיף — צעיר משכיל על בן־
דיד שאינו יודע קרוא וכתוב .״אסור לכם
להעמיד מכשולים בדרך בת דודכם אל
האושר,״ הפצירו הח״כים.
אך השכנוע לא עזר. בתוך משפחת ג׳נאים
עצמה קם מתחרה למוכתר, שראה בפרשת
רסמיה הזדמנות נוחה לנקום באבי הנערה
בשל ריב ישן. הוא לא היה צריך להתאמץ
במיוחד כדי לשכנע את בני משפחתו, כי
מתן רסמיה למשפחה היריבה הוא בגידה
במשפחה.
גם הנימוק שהעלו הנכבדים, כי המוכתר
כבר נתן לבני משפחתו את בתו הבכורה
ובזאת מילא את חובתו המסורתית, לא
הועיל. בני ג׳נאים עמדו בכל תוקף על
תביעתם כי בת המוכתר תישאר במשפחה,
אחרת תומת — אפילו יצטרכו לשלם מיליון
לירות כופר נפש!

סחר־חליפין בסגות

ד 0רגיל היה חושב פעמיים לפני
שהיה ניגש להרגיז את בני משפחת
ג׳נאים. לא כן המורה חמד עבדאללה אל־שייך.
כי למרות שמשפחת ג׳נאים היא
אחת הגדולות בכפר סכנין, הרי אין משפחתו
שלו נופלת ממנה, והיא אף עשירה
ממנה לאין ערוך.
המורה הפציר באחיו שישפיע על אבי
הנערה, כי בהיותם שניהם מוכתרים היו
נפגשים לעתים קרובות במשרדי המושל
בתו של מוכתר משפחת ג׳נאים, היא טיפוס אופייני לדור החדש של נערות ערביות,
הצבאי בשפרעם או בתחנת המשטרה. ואמהגדלות
בכפרים. למרות שהוריהן אינם מרשים להן לבקר בבית־הספר אלא לשנתיים־שלוש,
נם, ניצחה הפעם הסולידריות המוכתרית
מוציאים אותן לפני ש״תתקלקלנת״ ,נדבקות הנערות ברוח של ק ידמה ,׳המוצאת את ביטויה בבחירת החתן.
את המסורת רבת השנים:
מוחמד אל־חסיין התגבר על היסו תרם. הם קיוז כי בזאת יאלצו את המושל
הנחיתו עליו מכות נאמנית במקלותיהם.
סי, האחרונים, הסכים לקבוע עובדה מוגמרת. הצבאי לפטר את מפר המסורת, לפגוע רק אז קרא לאחיו לעזרה והקטטה התפתחה
השניים קבעו ביניהם מועד לעריכת טכס בצורה זו במעמדו החברתי ובגאותו. אך כפי שהתפתחה.
המושל אינו קורא מודעות בערבית —
האיריפין וכתיבת הכתובה.
החתן עצמו לא הרבה לדבר על כל
להמתקת הגלולה הפיצו המוכתרים גירסה
ואם כן, אין היא מתחשב בהן. על כל פנים, העניין. מעמדו כארום רשמי של רסמיה
חישה בכפר, כאילו הנשואים בין שתי
מוחמד אל־חסיין נשאר בתפקידו כמוכתר. אינו מקנה לו עדיין את הזכות לצאת
המשפחות יהיו, למעשה, עיסקת חילופין:
ואז הוחלט הצעד הדרסטי. טוען המוכתר:
לטייל ביחידות עם בחירת לבו. השניים נפתמורת
נישואי רסמיה לחמד, ישיא המוכתר באסיפה סגורה החליטו צעירי הכושפחה ל גשים מדי פעם בנוכחות אביה או אמה
עוד אל־שייך את אחותו בת השמונה לבן שגר את שאקר הצעיר, בן אחיו של ה של הכלה, מחליפים כמה משפטים מאופקים.
המוכתר מוחמד אל־חסיין, ילד בן .12
מוכתר והחתן אשר המסורת הועידה ל־ אולם הדבר לא הפריע לו במיוחד. הוא
ידע כי בקרב על רסמיה היפה, זכה הוא
צורה זאת של סחר־חליפין בבנות, אף רסמיה, כדי לארוב לה בחשיכה ולרצחה
היא לפי המסורת העתיקה, פוטרת את לפני שנישואיה אל חמד יצאו לפועל.
כבר בנצחון. עריכת הנשואין היא רק
החתן מתשלום מוהר לאבי הכלה, ופוטרת
בסי שאקר עצמו היתד, גירסה אחרת שאלה של זמן.
בפיו היה הסבר פשוט לנצחונו :״רסמיה
את האב מן החובה להשיא את בתו לאחד לגמרי. הוא הזדמן לאותה סימטה לגמרי
מבני דודיה או קרובי משפחתה. כי על סחר במקרה, בחברת שני אחיו. הוא לא ניסה היא בחורה אינטליגנטית, על כן העדיפה
החליפין לא חל פיקוח לפי חוקי המדבר. לתקוף אותה, כי אם להיפך: היא אשר אותי. שהרי מורה הוא טוב מחקלאי או
תמרון ההסחה נכשל לחלוטין. בני ה העליבה אותו וצחקה לו בפניו. התפתח מ מרועה.״
שהרי אין המסורת העתיקה, עם כל
כפר הבינו כי הסיפור על נשואי־החליפין שיח קולני, ושני ידידיו של אביה, הגרים
הכבוד המגיע לה, יכולה תמיד לעמוד ג־מגוחך
לחלוטין, וכי אין איש יכול להשיא בקירבת מקום, התערבו לצידה של רסמיה.
מיבחן המציאות החדישה של המאה ה־.20
במדינת ישראל ילדה בת שמונה לילד בן לדבריו לא הסתפקו שני הגברים בדיבורים,
.12 בני משפחת ג׳נאים אף ראו במעשיה
זאת נסיון לרמותם, נעלבו עוד יותר.

רססיה

טכס פחסות המשטרה

פרג׳ כאלו ג׳נאים אץ להגנתה של רסמיה,
כאשר שמע אותה קוראת לעזרה, נגד מת•
נפצע כשעת הקטנוה מדקירת פגיון בזרועו הימנית.

ך* ך חלפו שלוש שנים, כשהיחסים
^ מתחדדים והולכים. בחשאי כמעט סיכמו
שני המוכתרים את הפרטים המעשיים הקשורים
בחתונה, כגון גובה המוהר ומועד
מדוייק לעריכת הנשואין. לבסוף, בהתקרב
שעת המעשה, הודפסו כרטיסי־ההזמנה ושני
המוכתרים מסרו אותם אישית לתעודתם.
מספר הזמנות גדול במיוחד נמסר למשטרת
עכו. כי שני המוכתרים ביקשו בצורה
זאת להבטיח את הסדר והשלום בעת עריכת
טכס האירוסין.
ואמנם, ביום היעוד, הסבו מאות אורחים
לארוחה דשנה, כשעשרות שוטרים משתתפים
בכל פה במאורע החגיגי. חברי כנסת
וכל נכבדי האזור, שהגיעו ב־ 80 מכוניות,
השוו לטכס מעמד ממלכתי כמעט. שהרי לא
כל יום נקשרים קשרי־נשואין בין שתי
משפחות כה מכובדות.
החתן הגאה הגיש לארוסתו מתנות באלפי
לירות, התפאר בגלוי שהצליח לזכות בידה
של רסמיה היפה. בני משפחת ג׳נאים, שנעדרו
מן המסיבה, רק חרקו שן והחרישו.
הם חיכו שהמשטרה תסתלק.

המושל לא קורא מודעות

׳׳ מוסספא איברהיס ג׳נאים, קרוב משפחתה
של רסמיה, גר סמוך למקום שבו ארעה ה־

ו חוא מציג סקל דומה לזה שבו השתמשו המתקיפים.

ולס אס נוצחו בקרב האירוסין,
סרבו בני־הדודים לראות את עצמם מנוצחים
במלחמה. הם פנו אל יומון מפא״י
הערבי, אל־יום, פרסמו בו מודעה, בה הכחישו
כל קשר בינם לבין המוכתר שלהם,
הודיעו כי אין הם מכירים בו יותר כמוכי

חמד אל־שיין, מורה בן ,25 בן לאחת המשפחות העשירות והמכובדות
וומ!1,,רי״ ו !ם
| ביותר בכפר סכנין, זכה ביוה של 1עמיו, ו,י,־ו־ו על

מבני משפחתה שלה. הוא נראה בתמונה בשעת מישחק, בין תלמידי כיתתו בבית־הספר בכפר.

במדינה
וחנזשן ספנזרד )9
הסעיפים והמסמכים אשר כל מתיישב על
אדמה לאומית חייב לחתום עליהם, נמצא
גם סעיף בלתי-ידוע ברבים, המוגדר כסעיף
מספר .11 סעיף זה קובע :״הנני מאשר
כי אין לי כל זכויות שכירות מאיזה סוג
שהוא לגבי הדירה ויתר המיבנים והמקרקעין
אשר הנני מקבל מהסוכנות, וכי יש
לי רק רשיון בלבד להשתמש בהם• ואני
מתחייב לפנותם בכל עת שאדיש על־ידי
הסוכנות ולהחזיר לסוכנות את כל הרכוש
במצב כפי שקיבלתיו.׳׳
על סעיף זה חתם גם ברוך צ׳פאני, שאינו
יודע קרוא וכתיב.
עזריאלי נתלה בסעיף זה, דרש מצ׳פאני
ושני אחיו לעזוב את המושב. האחים סירבו
לזוז, ומלחמת עזריאלי־צ׳פאני הפכה לתביעה
משפטית של הסוכנות היהודית נגד האחים.
״חסקיד רימה״ .האיכרים פנו אל
עורן־הדין בן־מנשה, ממשרדו של אשי לויצ־קי,
ביקשי שיגן עליהם. כאשר הופיעו
הצדדים לפני שופט השלום מקס צ׳רנו-

פ ש עי ם

ב1ושדאבא
יהודה כהן, חרט תל־אביב פשוט, נעצר
לפני שבועיים על־ידי שוטר תנועה לבדיקה
שיגרתית של רשיון האופנוע שלו. ואז
הסתבר כי פג תוקפו של רשיון הרכב,
והשוטר החל רושם דו״ח. תוך כדי כך
הבחין השוטר כי המנוע הינו מתוצרת
שונה מאשר זו של מסגרת האופנוע. בדיקד,
יסודית יותר העלתה בלב השוטר את
החשד כי המסגרת שייכת לאופנוע המש•
סרתי, שנגנב שלושה חודשים לפני כן
ממגרש החניה של המשטרה בתל־אביב.
כהן ואופנועו נלקחו למטה המחוז ושם
גילה החרט ממי קנה את האופנוע. המש!
טרה הלכה למוכר. וזה הוביל אותה הלאה:
אל בנו של קצין משמרה ממטה מחוז
תל־אביב. הצעיר נחקר, נשבר והודה כי
הוא ושני חבריו גנבו את האופנוע.
הסתבר גם כי זאת לא היתד, הגניבה
היחידה של החבורה. יהם גנבו שמונה אופנועים,
פרקום והרכיבו מהם אופנועים חד•

זויתן מ ת כת
מנוקב

שרוף

בתנור בצבע אפור
נמכר בחבילה סטנדרטית.
החבילה מכילה
12 יחידות כ״א 237

אורך

עם ברגים

ואומים. זויתנימאלה מיוצרים
בשלשה גדלים. אפשר
לבנות כמעט כל דבר החל
מאצטבאות וכלה במבנים שלמים
מסופאסלוט, ללא שרטוטים
והכנות. מבנים אלה ניתנים לפירוק
בקלות לאחר השמוש. החומר,
סופאסלוט, נשאר לבניית 1001 מבנים
אחרים. לפני שתבנה תתקשר אתנו.
פטנט בינלאומי, רשום פטנט ישראלי 10490/57

״מירומית״
מפעלי מתכת אשקלון
המפעל; אזור ה תע שיח אשקלון
המשרד • ר חוג הירקון , 106 תל־אביב
טל 21964 .ודא

4ייי״•

אלץה קי ץהתמידי. תייריס שהגיעו השבוע לאילת, נדי להינצל מסופות חנשס
והקור שפקדו את צפון הארץ, מצאו את התושבים משתעשעים בשחיה ובדייג תת-נוימי.
עיסוק חדש, הפורח לאחרונה בשער הדרום: צליית דגים סריים, בביקתח הערבית על
החוף, המשמשת כמחסן של קבוצת דייגים מקומיים. אוסקר פרידמן (מתכופף, משמאל),
מחלוצי התיירות במקום, מקווה להפוך ארוחות אלה לנקודת־משינה לכל ת״ר המבקר באילת.
בילסקי, היה צ׳פאני איש מפורסם גם בשל
התנגדותו לשיווק תוצרתו דווקא דרך תנובה.
השבוע קם עורך־הדין בן־מנשה להשמיע
את דברי הסיכום .״הכנסת חוקקה חוק,״
טען הפרקליט ,״אשר לפיו אפשר להרחיק
מתיישב מהקרקע תוך שלוש שנים מיום
עלייתו לקרקע, על סמך עילות שהוא מד
ניח את הרכוש או מחבל בו, וגם אז
דרושה החלטת ועדה. בתביעת הסוכנות,
אין היא טוענת על שום יחס או התנהגות
לא טובה מצד צ׳פאני ...התביעה הוגשה
מתוך שרימת־לב והפקיד הסתמך רק על
סעיף ,11 בז בזמן שידוע לאותו הפקיד
כי צ׳פאני גר במושב זה שש שנים.״
הוסיף הפרקליט: החתימה על סעיף 11
הושגה על־ידי תרמית, בזה שלא הוסבר
תוכן ההצהרה, למרות שהפקיד ידע כי
החותמים אינם יודעים קרוא וכתוב.
אשכול מתערב. אותר, שעה ידע
הסניגור כי האחים צ׳פאני הגישו לבית־המשפט,
יומיים לפני כן, מכתב בו הודיע*
כי הם מבטלים את יפוי־הכוח שנתנו לו.
המכתב הוגש כתוצאה מלחץ בלתי־פוסק
של מוסדות ההתיישבות על האחים. כאשר,
מיד אחרי התחלת המשפט, הובא העניין
לדיון בהנהלת הסוכנות היהודית, קיבל על
עצמו שר האוצר וחבר ההנהלה לוי אשכול
את הטיפול בפרשה. הוא הפעיל את
מזכיר תנועת המושבים. וזה פתח בלחץ.
אם יוזתרו האחים על עורך־הדין, הבטיח
המזכיר, לא תעשה להם הסוכנות צרות.
וכדי שידעו מה יכולה הסוכנות לעשות,
כשרצתה בכך, הופסקו להם התקציב וכל
העזרה השוטפת הרגילה, מיום התחלת
המשפט. האחים נכנעו, שלחו את המכתב.
השופט בעל הנסיון, שהבץ מה התרחש
מאחורי הקלעים, לא שם לב במיוחד למכתב
שצורף לתיק. הוא נתן לסניגור להשמיע
את דברי סיכומו, רשם אותם בפרסיכל,
והודיע כי ימסור את הכרעתו בבוא המועד.

שים• בעזרת תעודות מזוייפות מכרי את
כלי הרכב.
אסור לפרסם. השבוע הובאו שלושת
הגנבים לפני שופט השלום יוסף זוהר.
השופט לא הסתיר את דעתו כי לפניו
מקרה חמור. שהרי ראש הכנופיה לא זו
בלבד שהינו בן של קצין משטרה, אלא
שהוא עצמו שירת תקופה מסויימת כשוטר.
מוזרה יותר היתר, עמדתו של התובע,
מפקח ראשון משה כ״ץ. הוא לא התנגד לכך
שהצעיר ישוחרר בערבות, ביקש אף ששמו
לא יפורסם בעתונזת. השופט נענה׳לבקשה
זו, אסר לפרסם את שמו של הצעיר.
כאשר, כעבור רבע שעד״ הובאו שני
שותפיו של בן הקצין לפני אותו השופט,
לא הוטל כל איסור על פירסום שמם. להם
אין אבא במשטרה•

כל ישראל

ר א ״ ת הנו ד ד
קביעת המץ של

הדור הבא (לפי שעה
בלול) תיתכן על־ידי הפרדת תאי־זרע זכריים,
מן הנשיים בעזרת זרם חשמלי, לפני השימוש
בהם בדרך ההזרעה המלאכותית. שיסה זר.
הומצאה באמריקה, תובא בקרוב גם ליש*׳
ראל חימל נוסף בסכום של 40ל״י;
הוטל על מקררים חשמליים. סכום המסים
למקרר רגיל מגיע עתה ל־2ד 5ל״י
ספר הנישומים לא יפורסם להבא. בישיבת
הממשלה שהחליטה כי שר האוצרי
יהיה רשאי להפסיק את פרסומו של הספר!,
היו אחדות־העבודה ומפ״ם במיעוט
10 אניות תקבל ישראל השנה מכספי זד>
שילומים: שלוש אניות חופים, שחי אניות
קירור, שתי אניות פרי ומיכלית גז, בשווי.
של 28 מיליון ל-י אוכלוסיית
ישראל בסוף שנת 1957 הגיעה למיליון י
ז־ 976 אלף איש, מהם מיליון ו־ 760 אלף
יהודים. היה זה גידול של 95 אלף יהודים
וששת אלפים לא־יהודים בשנה האחרונה.

״*,מול^וזזחי^סר•

הרווקרים ^שמצאו את-גוכתה תערוכה שר תחיה וובינשם״ן מנסים לפענח את

תעלומת הרצח השלישי
***קט מ די בחוף שמן ׳,היו סמלי מדור הבילוש
\1 החיפאי אומרים איש לרעהו בחודש האחרון. השקם
הפתאומי, באיזור הפשעים המועד, הפתיע אותם. אחרי
שני מעשי הרצח, שאירעו בור, אחר זה ובהם קס 7ו רוצחים
קרי־דם את חייהם של רפאל כהן ואליהו בכר( ,העולם הזה
)1061 חיכו הש סרים לפשעים נוספים כדבר מובן מאליו.
״זה עוד לא הכל,״ אמרו השוטרים מלומדי הנסיון, שקבעו
את דעתם בנושא זה כבר מזמן :״רק חיסולו המוחלט של
חוף שמן על רועי הזונות שבו ובתי החאשיש, יחסל את
מעשי הפשע הרבים.״
ביוב שני, בשבוע שעבר, התממשה נבואתם של הבלשים
החיפאיים. בהשכמת הבוקר ה זעקה הניידת לחוף שמן.
״מצאתי נופה של בחורה,״ הודיע קול נרגש בטלפון.
בתוך סבך־שיחים, ליד פסי הרכבת, פגשו השוטרים את
אהרון לוי, פועל בתחנה הזזטרינארית בקירבת מקום.
״אני הולך מדי בוקר לעבודה,״ סיפר לוי כשהוא היוזר
כולו ,״הבוקר הרגשתי במשהי שבלט מתוף השיחים. ניגשתי
למקום וראיתי את הבחורה המתה.״
״היא לא מתר״״ אמר לו אחד השוטרים שבדק את
הגופה מקרוב ,״היא נרצחה.״
אחרי שעה החלה החקירה המשטרתית על כל פרטיה.
״גופתה של תחיה רובינשטיין נמצאה הבוקר בחוף שמן,״
רשם היומנאי ביומן מסה הנפה.

ס כין כ עו ר ף
ך א חי ח קושיי מיוחד לזהות את גופתה של הנרצחת.
/תחיה רובינשטיין היתד, ידועה היטב לשוטרי הניירות
שעברו בחוף שמן ולבלשי המדור. כי הבחורה השמנמונת
והצעירה ( )26 התפרנסה לא רק ממקצוע ספרות־הנשים בו
שלטה במקצועיות רבה, אלא גם ממכירת גופה לגברים
זרים, באיזור בתי־הבושת של חיפה
צורת הרצח זיעזעה אפילו את חוקריה הוזתיקים של
המשסרה .״רצח זה, הוא מעשה ידיו של פושע מטורף,״
אמר אחד החוקרים, שהסב את עיניו מן המראה המזעזע.
עוד בטרם הספיקו אנשי החברא-קדישא להביא את גופתה
של תחיה למנוחת עולמים, החל מדור הבילוש מחפש בקדחתנות
את הרוצח :״עם מי נראתה תחיה רובינשטיין ביום
מי רצה במותה?״

הנרצחת

תחיה רובינשטיין, צעירה נחמדה
ילידת הארץ, התחילה את חייה
ככל נערה בת־דורה, סיימה אותם כאשת־רחוב מנודה.

הבעל

בנימין רובינשטיין, שהגיע ארצה מפולין אחרי
הקמת המדינה, הוביל את אשתו אחריו אל החברה
המושחתת של העולם התחתון שמרכזה בחוף שמן בחיפה.

בינתים לארצות״הברית, היא נישאה לו אחרי היכרות־אהבד,
קצרה, אך לא מצאה את אושרה בחברתו .״הם לא התאימו
אחד לשני,״ סיפרה אחת השכנות שהיתר, עדת־שמיעה
למריבותיהם .״אחרי כמה חודשים הם נפרדו.״
תחיה חזרה לבית הוריה. באחד הימים, אחרי יום עבודה
מייגע במספרה, יצאה לבלות בחברה, הכירה את מי שהיה
עתיד להיות בעלה השני: בנימין רובינשטיין.
בנימין, שהיד, סב! גר מתחיה בשש שני* מצא חן
בעיניה עד־מהרה. אחרי שהלכו יחד זמן קצר, הציע בנימין
לתחיד, נשואים. תחיה, בעזרת כסף הוריד״ ׳רכשה דירה,
עברה לגור בה יחד עם בעלה החדש, שהמשיך לעבוד כפועל
בסולל־בונה, בשעה שהיא עצמה המשיכה לעבוד במספרה.
אולם גם נישואיה בשנית לא עלו יפה. אין ספק כי
אילו ידעה תחיה את תולדות־חייו של בעלה החדש לא
היתה מסכימה להינשא לו. כי בנימין רובינשטיין היה ידוע
בחוגי העולם התחת ן בחיפה כשם ששמו לא היד, זר
לאוזני המשטרה. הבחור הצעיר והחסון עלה מפולין אחרי
הקמת המדיני״ התגייס לצה״ל והשתחרר ממנו. אחרי
שחרורו, התפרנס בנימין מפרנסות מפוקפקות שונות, שלא
תמיד עלו בקנה אחד עם סעיפיו של חוק המדינה.
״לפתע,״ מספרים ידידיו של בנימץ בחוף שמן ,״נעלם
הגבר. חברים שביקרו בירושלים ראו אותו שם במדי שוטר.״
בנימין שירת במשטרת ירושלים שנתים ימים .״רציתי
להתפרנס ביושר,״ סיפר לחבריו שלא הסתירו את חמהונם
ממדיו החדשים של בנימין ,״אסור לי?״

כאן, בין השיחים, בקרבת
1*1171111ןלך \ 1ך |
פסי הרכבת המוליכים לק

ריות, מצא הפועל אהרון לוי את גופתה הערופה של תחיה
דובינשסיין .״ייתכן שברחה לכאן מבעלה,״ אמרו החוקרים,
אלד, כמובן היו השאלות הראשונות שעמדו לעיני החוקרים.
אם היו בידיהם התשובות הנכונות לשאלות אלד״
היו רוכשים גם את המפתח הנכון לתעלומת הרצח השלישי.
לאט־לאט, החלו קטעי הידיעות להתרכז בידי הקצין
קרל זינגר, מפקד מדור הבילוש. כשנשזרו קטעים אלה
ליריעה אחת, נג ל לעיניהם של זינגר ועוזריו סיפור־חיים
מזעזע של צעירה יהודיה ילידת־הארץ, בנתיב הימורים
הארוך שלד. מבית הוריה האמידים בחיפה אל שלולית הדם,
שבסבך השיחים ליד פסי הרכבת בחוף שמן.

פושע בחיפה, שוטר בירושלים
ך( ייה של תחיה רובינשטיין החלו בחיק משפחת סוחרים
1 1אמידה בהדר הכרמל. הילדה החיננית סיימה את חוק
לימודיה בגן הילדים, בית־הספר העממי יבית־הספר התיכוני.
היא שרתה בגדנ״ע ובצד,״ל, חזרה לבית הוריה אחרי
שסיימה את שנות שירותה הלאומי״
כשהשתחררה מן הצבא, החלה תחיח ללמוד ספרות״נשים
לפרנסתה. בערבים היתד, מבלה בחברת חבריה וחבר מיה
הרבי* כשהכירה את משה שפירא, צעיר חיפאי שהיגר

צריף המדון

אחרי שנאלצו מזכור את דירתם
חנזרווחת בחדר וזכרמל, עברו
תזזיח ובנימין רובינשטיין לצריפון הרעוע בחוף שמן. בצרי־פון
המלוכלן והמס ליפול, חגיפח חטראגדיה לקיצה המר.

חייו החדשים של בנימין נמשכו רק שנתיים. כשחזר
לחיפה ונשא את תחיה לאשה, לא עמד בנימין רהבטחתו
לעצמו ולחבריו. הוא היה נראה שוב בחברת הדמ יות
המפוקפקות, בחברתן בילה לפני הת.ייסו למשטרה.
מעשיו של בנימין לא נעלמו מעיניה של תחיה. מריב ת
תכופות וסוערות פקדו את בני הזוג. בנימין הפסיק לעבוד
וכספר, של תחיה לא הספיק להחזקת משק הב ת• ;זש
נאלצו למכור את הדירה הנאה שברחוב אבן גבירול, לעק׳ר
ממנה אל אחד הצריפים העלובים בח ף שמן.

אשה 3־ 700ל ״י

^ חו ף ש מן השתלב בנימין בחברת הפושעים ועונג
הפשע שמסביבו. הוא המשיך לריב עם תחיה, שחיפשה
לה חברים חדשים, כדי להימלט מאווירת הלחץ והמריבות.
אחד משכניה וחבריה החדשים של תחיה היד, יוסף
אזרי, צעיר ספרדי יליד־חיפה, קרבן סמים־משכר-ם שחי על
רווחיה של פרוצה, שגרה בביתו.
הצעיר השחרחר והצנום מצא חן בעיניה של תחיה. גם
יוסף לא הסתיר את רחשי ליבו. אחרי שב ע־ם של ה כרות
קצרד״ החלו יוסף ותחיה לבלות בצוותא. אפילו צעקותיה
של עליזה, הבחורה שהיתר, תחת חסותו של יוסף ואמן
של שתי בנותיו, ואיומיו של בנימין — לא הרתיעום.
מחברות עם נרקומן ועד לפריצות, קצרה מאד הדרך
בחוף שמן. יוסף היד, גובה את הכסף. לבנימין, שבא אלי,
באיומים, הציע יוסף שותכות :״חצי לך וחצי לי.״
בנימין לא רצה שותפות .״תחיה היא אשתי,״ :זמר
ליוסף ,״אם היא עובדת — היא תעבוד בשבילי.״ כעבור
כמה ימים יצאו תחיה ובנימין ליפו .״נעבוד שש ותשכחי
את יוסף,״ אמר בנימין לתחיה, שבפחדה ממנו באה אייתו.
בשסח הגדול ביפו לא היתד, הפרנסה מצויד, בשפע לו
קיווה בנימין. אחרי כמה שבועות של אכזבה, חזרו .:שנים
לחוף שמן .״תן 700ל״י ותחיה תה ה שלך,״ הציע בנימין
בפשטות, ליוסף.
יוסף הסכים. הוא נתן לבנימין 200ל״י במז־מן .״500
לירות תקבל בשבוע הבא או בעוד שבועיים,״ הבטיח.
אולם יוסף לא יכול היה לעמוד בהתזזיבותו. הסמים
המשכרים גזלו ממנו את כל עודפי הכסף שלרשותו.
כשבא בנימץ בתום המועד לגבות את 500 הל״י הנותרות,
החזיר לו יוסף את תחיה .״קח אותה,״ אמר לבנימין,
״אין לי כסף.״
תחיה חזרה לבנימין. השכנים שליד צריפם ה־עיע מעידים
כי המריבות לא פסקי בביתם של השניים, מאז יום חמישי
בו חזרה תחיה הביתה .״הם צעקו וצעקו,״ סיברו במש״רה.
אך מד. שקרה בין יום חמישי ליום שני, בו נמצאה
תחיה בשצח־ארה ערוף, הוא בבחינת תעלומה איש אינו
יודע לספר על כך, או שאינו רוצה לספר על כך.
החקירה נמשכת. תעלומת הרצח השלישי נשארה עדיין
תעלומה. יוסף אזרי ובנימין רובינשטיין נעצרו כחשודים
ברצח, אך הוכחות ממשיות נגדם לא נמצאו. אולם מד, שלא
יהיו מימצאי החקירה המשטרתית ות צאות ה, נשאר ריכוז
הס־שעים והפשע של חוף שמן בחיפה הגורם העיקרי
לשלושת מקרי הרצח שאירעו במקום לאחרונה בזה אחר זה.

אמנות
תיאטרון
א מ הו תבחזרה

וזו** צ עי ר
יאונלטיי

בעבודוז ובך
גספורבז ולוא
תובס ביקום ראעזוך
20׳* יגי

מובך מאליו,.
נלסוך הוא מעעין י

תחרות פרסים
נער
רק 11

3 8 5ונועול

תש ־ נחש -וזנית
פרטים בחנויות א בנעל ב ר חבי הארץ

כלי מ\ 7בח מאלומיניום וכלי שולחן
מצופי כסף
^ 11^ X1111^ 71,
^יס/י מס־ז £מ^^מ1.^£ו 5שו-זז

השחקנים התכנסו לקבל כמה הוראות
מפי הבמאי. הם התגודדו סביבו והקשיבו:
״נחלק לכם היום כרסיסי־הזמנה
אין מאורע שיגרתי יותר בתיאטרון מחלוקת
כרטיסי הזמנה לשחקנים לפני הצגת
הבכורה. אולם הפעם, לא איחרה ההפתעה
לבוא :״אם לא יהיה כאן שקט,׳׳ נשמע
קולו של הבמאי ,״לא אחלק את הכרטיסים•
מי שירעיש ילך הביתה, תיכף ומיד.״
השחקנים השתתקו.
בצד, ליד הקיר, התלחשו שתי אמהות.
הן חיכו כשסוודרים ומקטורנים בידיהן .״רינה
מרוצה מאד מן התפקיד שמנחם נתן
לד״•׳ אמרה אחת מהן .״אני דואגת ללימודים
של יוסי,״ אמרה השניה.
הבמאי, מנחם גולן, סיים את חלוקת
הכרטיסים. השחקנים, בני שמונה עד חמש־עשרה,
חזרו לחזרה. האמהות המשיכו לפטפט
.״זהו אמנם נסיון מחודש בארץ,
אולם בכל זאת חדש בעקרו,״ הסביר
הבמאי הצעיר בעל המרץ .״כשלמדתי באנגליה,
התענינתי במיוחד בתיאטרוני הילדים
ובעיותיהם. רציתי תמיד להקים בארץ
תיאטרון ילדים מקצועי.״
כך נולד תימן :״תיאטרון ישראלי לתלמידים
ונוער.״ בהתחלה היתה הסטודיה של
מנחם ואחריה כמה הצגות• ״לבסוף, חשבתי
שהגיע הזמן לעשות משהו יסודי.״
י ל די ם כ לי שפם. בשבוע הבא יצפו
בתחילת דרכו של תילון אלפי ילדים וילדות
בכל רחבי הארץ. הם יחזו בהמחזתה של
רות בת־דור לספר המפורסם, שכבר הוסרט
לפני שנים רבות בארצות הברית: לאסי
שובי הביתה. הם יצחקו ואולי גם יבכו
מעט, כשיראו מעל הבימה את הרפתקאותיו
של שי קוקו, דייויד ספנסר של תילון, ממנו
נלקחה כלבתו לאסי.
שי קוקו בעצמו הוא בן .15 הוא לומד
בכיתה החמישית של תיכון עירוני א׳
בתל־אביב, והוא תלמיד מצטיין .״כבר בגיל
10 רציתי להופיע על הבמה,״ מספר שי,
אחד משני כוכביו של תילון. השני, אברהם
(״אבי״) קטוני, גם הוא תלמיד החמישית.
״תמיד רציתי להופיע ואני אוהב את זה
מאד,״ אומר אבי.
לתיאטרון מקצועי רגיל ישנן בעיות־שכר,
עובדי־במה ואיגוד מקצועי .״לנו יש בעיות
אחרות, הרבה יותר קשות,״ מספר
מנחם, מייסד התיאטרון ואחד מארבעת חברי
ההנהלה האמנותית שלו. האחרים: רות
בת־דור, מורה! אוריאל אופק, משורר ועורך
דבר לילדים והמלחין יוחנן זראי .״אנחנו
צריכים להקפיד שהשחקנים הצעירים שלנו
ילמדו טוב, יכינו שעורים ויתנהגו היטב
בכל מקום אליו אנו באים. יש לנו קשר
עם המורים ואנחנו בודקים את התעודות
של השחקנים. מי שמתרשל בלימודים, חייב
לעזוב את התיאטרון.״
החידוש שבתילון יהיה קיומו כתיאטרון
קבוע. עד עתה נהגו הלהקות שהציגו
לילדים, לקום ולהתפרק לפני ואחרי חופש
הפסח או החופש הגדול .״אנחנו הקמנו
צוות קבוע. את תפקידי המבוגרים ישחקו
שחקנים מבוגרים ולא ילדים שהדביקו להם
שפם,״ אומר גולן, כשהוא מצביע על
רשימת שחקניו: שלומית קפלנסקי, אליעזר
יונג, אבא, יוסף שקרור, יוסף אסא וחיים
עינב• ״בצורה זו אנחנו נותנים לילדים
לשחק את עצמם בטבעיות ולא אונסים
אותם לשחק דמויות רחוקות מהם.״
והקהל? בו אין מחסור. האולמות המלאים
וההזמנות הרבות לתיאטרון החדש (שב־תוכניתו:
הנסיך הקטן, נטליס־אדומות, שבעה
בעקבות אחד, אך לא חסנזב״ה או הבלשים
הצעירים ),מעידים על כך. עם מחירים זולים
שיעמדו בהתחרות עם מחירי הקולנוע,
עתיד תילון לשרת היטב את המטרה שהציג
בפני עצמו: להביא תרבות ואמנות
לילדים ולנוער בכל רחבי הארץ.
מחול מיזוג ג לויו ת שוגה
קו לו (להקת טחול יוגוסלבי אחת
משלושת להקות המחול הממלכתיות היו־גוסלביות,
העורכת עתה סידרת הופעות
בישראל, היא דוגמה מאלפת מהו ריקוד
עממי ולאיזו דרגה אמנותית ניתן להפכו.
רקדני הקולו (שמו של רקוד עממי יוגוסלבי)
אינם מגדלים זקנים לצורך הופעות
ריקודיהם ואינם רוקדים עלילות מהתנ״ך.
רקודיהם אינם תחליף לנאומי עסקנים וגם
לא תצוגה של מסכת חלוצית. הם פשוט

רוקדים, בקצב, בשמחה, בלהטוטי מחול,
בסערה עצורה ובלהט עדין. אמנם יש ב־רקודיהם
סמליות ומשמעויות, שאינם הופכים,
כבריקודים ישראליים עממיים, לעיקר.
שני תריסרי הרקדנים והרקדניות אינם
רקדני באלט. הם נבחרו ללהקה מבין רקדנים
מצטיינים בלהקות עממיות קטנות, שהפכו
ביוגוסלביה שלאחר מלחמת העולם
כמעט לפולחן לאומי. אין ספק שהבעיות
שעמדו בפני יוצרי המחול היוגוסלבי העממי
דומות בהרבה לאלו המתעוררות בקרב המנסים
ליצור מחול ישראלי. כי גם אצלם
קיימת בעית מיזוג הגלויות.
ששת המחוזות הנפרדים של יוגוסלביה,
שתושביהם שונים זה מזה בתלבושותיהם,
בהווי חייהם ובמסורותיהם, וכן ריבוי המיעוטים
הלאומיים בארץ זו, הולידו ערב־רב
של סגנונות מחול עממיים, כמו בישראל.
אולם היוגוסלבים לא התלבטו במציאת סגנון
אחיד לאומי! הם פשוט למדו את כל
הריקודים המצויים בארצם. הסרביים רוקדים
את רקודיהם והמקדונים את שלהם, ואלה
גם אלה למדו זה מזה את מחולותיו הוא.
קולו אינה מדגימה רקודים יגוסלביים. רק־דניה
רוקדים רקודים בוסניים וקרואטים.
ומכיודן שהם רוקדים כל רקוד, הופך כל
רקוד ליוגוסלבי כללי.
קו לו קו ראבמדכר. אין ספק שהופעתה
של קולו היא אחת ההופעות האמנותיות
הנדירות שנראו בישראל מאז הקמתה. ללא
תפאורה, ללא מוסיקה רעשנית ולעיתים ללא
מוסיקה כלל, בעזרת תלבשות ססגוניות
ומרהיבות, בעזרת כושר רקוד אישי ואימוני־צוות
ממושכים, שובים רקדני הלהקה את
הצופים מרקוד אל רקוד.
כל כמה שיהיה הרקוד ארוך ומסובך,
עין הצופה לא תשבע לראותו. טבעי הוא,
שמדי ערב נאלצים רקדני הלהקה לחזור
כמעט על כל קטע שהם מציגים פעמיים.
אם ילמדו מרקידי ישראל מקולו כמה
עקרונות של יצירת מחול לאומי, לא יהיה
ביקורה של הלהקה קולו קורא במדבר.

מאחורי הקל עי ם
קסם הלח ץ
רפרטואר עשיר מכינים התיאטרונים
בישראל לקראת שנת העשור. אחרי כשלונו
המוחלט של זרוק אותו לכלבים, החליטה
הנהלת הבימה לזרז את הכנת חזיתה של
סימון מושאר לברטולד ברכט, ואת ד,מ־חזתם
להצגה של אחי גיבורי התהילה ויומנה
של חנה סנש. בקאמרי מכינים להצגה
קומדיה חדשה בבמויו של יוסף מילוא ואת
מריוס בבמויו של גרשון פלוטקין, במקביל
לאגדות לוד, בבמויו של בונים. בזירה עוסקים
בקדחתנות בהכנת מחזה מיוחד לשנת
העשור, שיקרא הפינג׳ן ויספר בעלילתו על
״הימים הטובים ההם״ של הפלמ״ח, עליה
ב׳ והרכש מאבק נמרץ מאחורי
הקלעים מתנהל סביב הקמתה מחדש של
האופרה הישראלית. פקידים בכירים באוצר
ובמשרד החינוך טוענים, כי ההקצבות למוסד
החדש אינן עומדות בשום יחם לכשרונות
האמנותיים הטמונים בו. עם העברת
אולם קסם לבעלות האופרה החלו פקידים
אלה לטעון בגלוי, כי רק עובדת הימצאותם
של בעלי עמדות־לחץ בהנהלת המוסד החדש,
אפשרה את התמיכה הממשלתית בו — שהיא
גדולה יחסית מכל תמיכה שניתנה
עד כד, למוסד אמנותי אחר במדינת ישראל
שחקנים מפולניה, עולים
חדשים, ישחקו בקרוב על בימת אהל ותיאטרון
זירה. השחקן הפולני נתן מייזלר
ישחק באחד התפקידים הראשיים של הסירה
מס׳ 72 באהל, מחזה צ׳יכי מתקופת המאבק
האנטי־נאצי, והשחקנית רחל דיין תשתתף
במחזה מודרני, שיוצג בזירה בבמויו של
הבמאי הצעיר דן קדר תגכורת
רצינית קיבל השבוע תיאטרון סמבסיון,
אליו הצטרפה רחל אטס, מדו־רה־מי. אסס,
שהיא אחת הזמרות הטובות ביותר בישראל,
ועם זאת בעלת כשרון־משחק בלתי־מבוטל,
תשתתף בקומדיה החדשה שתוצג בסמבטיון
ושנכתבה בידי יוסף הייבלום ופזמונים של
דן אלמגור ארכעים ושנים טון הוא
משקלו של קרקס מדראנו, המגיע בימים אלה
לישראל. כדי להגיע לתוצאה זו, העלו
מנהלי הקרקס על מאזני המשקל את 110
המשתתפים 70 ,קרונות המטען (כולל קרונות-
קופה, קרונות־מזנון וקרונות־נוחיות)5 ,
פילים מאולפים 40 ,סוסים 3 ,גמלים 11 ,
נמרים 20 ,קופים 15 ,כלבים 5 ,פונים, אריה
אחד, לאמה אחד וכמה חמורים. את הקרקס
הביאו לישראל האמרגן גודיק ומנהל הקאמרי
בוגטיר.
חעולם וחוז 4061

קריאתו של אב שלא יכול לפרנס 9ילדיו

״ססאתלדי!״
ך בר בלתי״מגולח, חבוש כפיה לבנה,
^ נ כנ ס לתוך הצריף. בפנים שרר החושך.
על מיסה מלוכלכת בפינה התגוללו כחצי
תריסר ילדים צורחים. בפינה השניה, ליד
פתיליה עשנה, ישבה אשה פרועת־שיער
וניסתה לרכך כמה פיתות בנות שבוע. ידה
הפנויה חבקה תינוק מיבב.
בחוץ ירד גשם. טיפות המים חדרו דרך
הגג הרעוע ונקוו לשלולית באמצע הצריף.

לשקם אותו. המועצה מסרה לו חנות, השיגה
לו רשיון למאפיה: לשכת הסעד הכינה
לו הלואר, כדי שיוכל לקנות מכונות לאפיית
בוריקם.
האופה העיראקי לא פתח את חנותו
מעולם .״אני לא אדם חכם,״ התנצל השבוע•
״אני רצתי כל כך הרבה חודשים
עד שנתנו לי רשיון, ובינתים לא היה
לי מה לתת לילדים לאכול. מכרתי את
וקניתי לחם.״ הציוד בפי אנשי הלשכה היה הסבר אחר לאי־הפעלת
המאפיה. לדבריהם, עזרא הוא איש
מנוון, משחק קלפים, שקרן וסחטן .״הוא
מכר את הבגדים שקיבל והלך לשחק קלפים!״
סיפרו. כשנתנו לו קמח לאפיה מיהר
להטביע אותו בעראק.
״זה שקר!״ טוען עזרא ,״הם תמיד אומרים
דברים כאלה כשמישהו עושה להם
בגדים בשביל תשעה ילדים נתנו
צרות.
לי פעם אחת לפני שנה, וגם זה לא
הספיק!״
הוא הופיע בלשכה ודרש שיחליפו לו
את רשיון אפית הבוריקס לרשיון לאפיית
לחם• ״לחם אוכלים כולם וזה רווח מספיק,״
הטעים. אך רשיון לאפית לחם לא הסכימה
המועצה לתת לו.

האם מניקה את הקטן בבנים,
ציון בן חמשת החודשים,
המופמד אף הוא למכירה כמו היתר.
ילדה זבת־חוטם שיחקה במים. תרנגולת
רזה נברה בשלות־נפש בערימת זבל שהצטברה
בפינה. חתול מנומר התגרד בהתמדה.
עזרא אליהו התישב על השרפרף !
הוא היה בבית•
״מה היה בלשכה?״ חקרה האשה. עזרא
לא ידע בדיוק לאיזו לשכה היא מתכוונת,
לשכת העבודה או לשכת הסעד, אך זה לא
היה חשוב; המצב בשתי הלשכות היה דומה.
״מפיש!״ רטן אליהו והצית באדישות מעושה
סיגריה.
באותו הרגע גמלה בלבו של עזרא, העולה
מעירק בן ה־ ,54 אב לתשעה ילדים,
החלטה גורלית.

שבועיים מאסר

ך• יקוריו של הזקן הממורמר בלשכת
1הסעד הפכו תכופים יותר ותקיפים יותר.
הוא הרים צעקות, השתולל, ליווה את
עובדי הלשכה עד פתח ביתם ולא הניח
להם אף רגע .״תנו לי רשיון לאפית לחם!״
התחנן.
בוקר אחד פקעה סבלנותם של אנשי
הלשכה, והם הזעיקו את המשטרה. עזרא
נגרר צועק לתוך הניידת, מצא את עצמו
לפני שופט־השלום שפסק לו שבועיים
מאסר.
״כשהשופט שאל את האיש מהמועצה
איך אני, הוא אמר לו: זה? זה היה רועד,
זונות בעיראק,״ התלונן עזרא .״המלים
שלו גמרו אותי, בשביל השופט הייתי
פושע!״
המאסר לא היטיב את מצבם של תשעת
הילדים, אשר הגדול שבהם הוא כיום בן
14 שנה והקטן בן חמישה חדשים בלבד.
הם רצו אוכל. הזאטוטים הרעבים נאספו
על־ידי שכנים רחמנים, עניים לא פחות
מהם, שהאכילו אותם מדי פעם. איש מהם
לא ראה מימיו צורת נעל, מעיל או בגד
הגון אחר.
מחוסר בגדים לא יכלו ללכת לבית־הספר,
התרוצצו ונברו בבוץ. הבן הבכור, מרדכי,
החל מבלה את זמנו בשוטטות בחוצות

למכירה

״את אלה אפשר לקנות!׳ אומר האב עזרא אליהו, המחזיק בידה של
בתו נוונירה בת השנה. ל דה ניצבת אחותה גולדה, המחבקת בזרועותיה
את ציון היונק1עדיין. סכנת הרעב המאיימת על משפחת אליהו הביאה את האב לצעדו המוזר.

המעברה ובישיבה ליד שולחן השש־בש
בבית הקפה, מקום בו השכיחוהו סיפורי
האהבים והתרברבויות הגברים את מצוקת
משפחתו.

לישו אין תקציב
היה מוסד, ארגון או מפלגה

/במעברה שלא ניסה לעזור לעזרא. אולם
כל העזרה לא הספיקה לד,אכלת תשעה
פיות רעבתנים. את הרשיון לאפיית לחם
לא קיבל. כי לסי הסדר מגבוה מקבלת
המעברה את הלחם מבחוץ.
החוב בחנות המכולת הלך וגדל, הגיע
למאתיים לירות, החנווני סירב לתת הלואה
נוספת. האשד, היתד, שוב בהריון והבעל
התרוצץ כמטורף ממשרד למשרד ובפיו הדרישה
החוזרת :״תנו לי רשיון לאפיית
לחם!״ הדלתות נשארו נעולות. הרשיון המבוקש
לא ניתן.
מדי פעם הצליח פקיד לשכת העבודה,
שידע מה מצבו, להשיג לו כמה ימי עבודת־דחק,
אך גם הוא לא יכול היה לעשות
יותר. את שכר העבודה משלמת הלשכה
כעבור כמה חדשים. עזרא לא יכול היה
לחכות כמה חדשים. עם הכרטיס המזכה
אותו בתשלום היה ממהר אל הספסר
הקרוב, מוכר אותו בחצי -המחיר. עבור
14 ימי עבודה היה מקבל לבסוף 30 לירות,
שהיו נעלמות מיד.
עזרא פנה למיסיון, ביקש להתנצר. אך
גם המיסיונרים לא מיהרו לקחת על עצמם
את הדאגה לתשעה ילדים, דחוהו בלך
ושוב. מסתבר, מן הסתם, כי גם ישו סובל
מחוסר תקציב.

כל שגה ירד

^ פ ני ש בו ע עלה עזרא על האוטובוס
/הנוסע לתל־אביב; הוא כבר ידע מה
ברצונו לעשות. הרעיון הנורא התפתח בלבו
במשך שנים אחדות.
מאותו היום לפני שמונה שנים בו דרכו
רגליו לראשונה במעברה, היה עזרא מקרה
מיוחד. משפחתו הגדולה, שבע בנות ושני
בנים, הקשתה על סידורו בדרכים המקובלות.
העבודה שיכלו מוסדות מעברת כסר־ענה
לספק לו לא הספיקה לפרנסת משפחתו
הגדולה והילדים הוסיפו להוולד. כל שנה,
ילד. הוא החליט להיות עצמאי.
ליד הכביש הראשי הקים לו עזרא אליהו
דוכן לדברי מאפה, אותם היה מכין בביתו
ומוכר לעוברים ושבים. העסקים לא היו
רעים במיוחד. ה״בוריקס״ הם מאכל מקובל
בין עולי עיראק והאופה המזדקן הרויח
את לחמו.
ההצלחה לא נמשכה זמן רב. מכונית
עוברת התנגשה בדוכנו והרסה אותו. הוא
עצמו נפצע ונלקח לבית־החולים. כשיצא
משם היה אדם מריר ומיואש.

קלפים, שקרים ועראק

דברי עובדי המועצה המקומית
ואנשי לשכת הסעד, נעשה הכל כדי

אשכנזים קונים
ך* החלטה שהביאה את עזרא לאוטובוס
ן | הנוסע לתל־אביב נולדה בחללו הדחוס
של בית־הקפה, ליד שולחן השש־בש .״מדוע
לא תמכור שלושה ילדים?״ שאל את עזרא
שותפו למשחק ,״יש אשכנזים שישלמו
אפילו 2000 לירות בשביל ילד.״ הרעיון
שנראה ברגע הראשון בלתי מתקבל על
הדעת, החל קונה את לבו של האב, שהחל
לחשוב עליו ברצינות.
עזרא פחד לפנות אל מתוזכים, למרות
שהשמועה על האב המוכן למכור ילדים
התפשטה כדליקה והביאה לצריפו אורחים
שהיו מוכנים לעשות עסק.
וכדי שכל העניין ישא אופי רשמי, כתב
עזרא אליהו את המיסמך הבא :״אני החתום
מטה, עזרא אליהו, הגר בכפר־ענה בצריף
מם׳ ,246 מצהיר בזה שאני מוכן למכור
את ילדי מחוסר אפשרות לפרנסם.״
על ההצהרה חתם האב בבוהן ידו, שני
שכניו דרוויש פתחי וצאלח דבורה חתמו
כעדים.
הבעיה הקשה ביותר היתד, הבחירה. הוא
לא ידע איזה שלושה ילדים למכור. לאחר
לבטים מרובים בחר בגולדה בת השש,
במונירה בת השנה ובבנו הקטן ציון, הנמצא
עדיין בזרועות אמו.
שלושה ילדים, הסביר, יוכלו להכניס
לו סכום הגון. בכסף יפתח מאפיה גדולה,
יוכל לשלוח את הילדים לבית־הספר, לתקן
את גג הצריף הדולף.
״מה לעשות, את הגדולים כבר קשה למכיר׳
הקטנים יתרגלו יותר מהר,״ התנחם.
״כל מי שרוצה לקנותם יוכל למצוא אותי
בביתי במעברה. בין כה וכה אני בבית
כל היום. עכשיו גשם ואין עבודה.״
ואם כבר מדובר בעסק, רצה עזרא לנהוג
כסוחר לכל דבר: את המחיר הוא מוכן
לגלות לקונים רציניים בלבד .״את הילד
יוכלו לקבל ברגע שיתנו כסף,״ התנה ,״אין
כסף אין ילד!״

סוגייה?א ידעה

מיפסד כלל*

משפחתו היחפה של עזרא אליהו התאספה במלואה כדי לערוך
צילום. הבן הבכור מרדכי , 14 ,המתבייש במעשה
אביו, חפש ברגע האחרון את גבו למצלמה. ברקע נראיון שכנה שפרסה מפתה לרעבים.

ף א קל היה לאב הפורהלקבץ את
/עדר ילדיו. ברגע שהצליח לאסוף כמה
מהם ברחו האחרים. לאחר מאמץ רציני
נאספה המשפחה כולה מול עדשת המצלמה•
היתד, זאת הפעם הראשונה שהצטלמו
יחד.
יתכן שזאת תהיה גם הפעם האחרונה.
לאחר כמה דקות מחשבה העמיד את
גולדה, ציון. ומונירה בצד ואמר :״את אלה
אני מוכר!״ ״תשלח לנו תמונה *,ביקשה
האם, העלולה לאבד שלושה מילדיה, מהצלם,
וברחה מתייפחת לתוך הצריף.
גולדה, הנושאת את שמה של שרת החוץ,
הביטה בבישנות על רגליה היחפות.
ציון התינוק צרח במלוא ריאותיו. הוא לא
הבין מדוע נותק משדי אמו. מונירה לטשה
עינים ועקבה משתאה אחר הנעשה סביבה.
היא לא ידעה עדיין מדוע העמיד אותה
אביה בצד, יחד עם אחותה ואחיה הקטנים.

קן למע
סרטים
ת בו שתה שווו ״ ס
השמש עוד תזרח נתל־אביב, תל־אביב;
ארצות־הברית) הוא סרס על גברים
ועל עוזרים, בו מטלאים הגברים את תפ*
קיד השוזרים ואילו השוורים מופיעים כפי
שהגברים צריכים היו להופיע.
בין הגברים ממלאה אווה גארדנר את
מפקיד הטוריאדור. בזה אחר זה היא מנס־
461 בגלימה אדומה לעיני אציל מזדקן,
מדגדגת ברמחים סקוטי פושט רגל (ארול
פלין /תוקעת את הבנדולריס בצוואר סופר
יו ,׳.די בשם כהן (מל פרר) המעדיף להתאגרף
מאשר לכתוב, ומכניעה בחרבה טו־ריאדור
ספרדי צעיר.
רק שור אחד מסרב להתמודד עמה בזירה.
זהו שור חסר־קרניים — טירון
פאואר המופיע כעתונאי אמריקאי באירופה
שלאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהוא
נושא עמו סוד איום: בגלל פצע בקרב איבד
את ס ח הגברא שלו. משום כך, למרות
שכמו כל השוורים הוא מתלהב בחיותו
בזירה, הוא נמנע מקרב־מגע. יותר מאשר
לשור הוא דומה לאותה פרה בעלת קרני
הגומי, המוצאת בסרט לזירה מלאת אנשים
ואשר נגיחותיה המשונות רק מצחיקות

בסרט, בניגוד למחזע שקדם לו, אין מגלים
את יהדותו, ועל לוד שני טיפוסים פחות
או יותר רגילים.
כשכל אלה מופיעים ביחד על הבד נדמה
לצופה שהוא חוזה במתרחש בתוך בית
ח לי־רות רשת המזימות של דה־פאריס
נרקמת בגאוניות כזו עד שגם הוא, גם,
אלה המגלים את תככיו וגם הצופים אינם
מוצאים דרך כיצד אפשר להביאו על עונשו.
אבל כמו תמיד מנצח הצדק גם הפעם והנבל
בא על ענשו — וכל הפסיכופאטים יכולים
להפוך לקציני צבא אמריקאיים באין מפריע.
העלילה המוזרה אמנם אינה מלהיבה ומושכת
ביותר, אולם בן גאזארה, פוצר חדיש
של אולפן האמנים הניו־יורקי שזכה לתהילה
בהוציאו בשיטת סרט נע כוכבים כמרלון
ברנדו וג׳ימס דין, הוא שהקן; שרק כדי
לראות את מה שהוא עושה בתפקיד האיש
המוזר, כדאי לראות את הסרט.

בעזרתחפותח שוב*ט
אמנים ודוגמניות (אופ-ר, תד-אביב;
ארצות־הברית) חסר לחלוטין אמנים ודוג־מניות.
לעומת זאת ישנם בו ג׳רי לואיס
ודין מרטין, כשהראשון מעווה את פניו
וגופו ומספר בדיחות ישנות, והשני מתאפק
שלא לצחוק ישר בין בדיחה אחת לשניה.
הפעם בחרו צמד הקומיקאים את חוברות

בחילה זו ישנם מחוץ לבריכת שחיה ואולם
קולנוע, גם שמונה חדרי שינה ו־ 1נ חדרי
רחצה ל מ רו תשטרם הו ש ג
סכום הכסף הסופי להפקת הסרט המשותף
הישראלי־צרפתי ״ארוסה חדרן לחרות׳׳ לפי
ספרו של יעקב מרידוד בשם זה, יתחיל
ייצור הסרט בימים הקרובים כשבתפקיד
הראשי יופיע שחקן הקאמרי יצחק שילה
מיי קטודואליזכטטיימר ויתרו
כנראה לחלוטין על תכניתם לערוך ביקור
בישראל. סוד יצא לברית־המועצות על מנת
לשכנע את יצרני הסרטים שם להסיק סרס
משותף לפי מלחמה ושלום של סולססוי
מ רי חקאלאס זמרת האופרה,
ששמה עמד במרכז השערוריה שהתרחשה
באופרה של רומא לפני שבועות מספר,
כאשר סירבה קאלאס להוסיף לשיר אחרי
קריאות בוז מצד הקהל, תראה בקרוב על
הבד. עד כד, סירבה קאלאס להופיע בסרטים.
אולם עקב כשלמה הזמרתי האחרון הסכימה
להופעת נסיון בסרט אחד.

תד רי ך
אלה הסמזיס המוצגים בשבוע זה בער•
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם•
אריאן (חן, תל־אביט — אודרי

חזקים הט
קש ריאד! ב מ
והם עלולים להתחזק על־ידי החלפת
צילומים שצילמתם לבד. הצילומים
מסוגלים יותר ממכתבים להביע גע־ג
עים ואהבה. גם אתם מסוגלים
לצלם יפה. הדרכה תקבלו אצל

ברנד 10ט1
; .חיכה^דחזב החלזנן 31

ת כוכבת גארדנר פמלחמת־שוורים -לפני ואחרי נגיחה *

במשרדי ״העולם הזה׳ /תל־אביב,
רחוב גליקסון ,8מתקבלים גליו־נות
״העולם הזה׳*׳ מכל השנים,
לכריכת כרכים שנתיים.
מועד קבלת הכרכים הוא בימים
ראשון, שני וחמישי לשבוע בין
השעות עשר עד אחת לפני הצה*
ריים וחמש עד שבע אחר הצהריים.

שור שור וחורגיו
את הקהל החוזה במחזה המחר והמבדת
אולם טוריאדורגארדנר, שהכניעה את
כל השוורים והשאירה אותם מוטלים בזירה,
נכנעת לבסוף בעצמה לשור חסר־ד,קרניים,
מסבירה את עצמה בפסוק של ארנסס ה־מינגודי
(שלפי ספרו נוצר הסרט) :״בהגינות
אני מוצאת את האלוהים.׳•
מלבד פסוק זה והמסגרת הכללית, לא
היד, אפילו המינגודי עצמו מסוגל להכיר
בסרט את ספרו. רק השוורים מופיעים בו
כפי שהצטיירו ביצירתו! הגברים דומים יותר
לעיזי־בית צייתניות.

כדהפ סי כו פ טי ם

הקומיקס האמריקאיות, המחנכות את ילדי
אמריקה בעזרת סיפורי זוועה גדושי דם
וגוויות, כנושא ללעגם. כל זמן שהם עושים
זאת (בכשרון) בעזרת גופותיהן החשופים
של דורותי מלון, אניטה אקברג, שירלי מק־לין
ואווה גאבור, המשמשים בין השאר גם
תחליף לבדי ציר, אפשר עוד למצוא טעם
בשגעונותיהם. אולם ברגע בו החליט מישהו
להוסיף עוד עלילת ריגול מפשית לסרט,
היא הפך אותו לקומיק מוסרם, מאלה שנגדם
יוצא הסרט.
הסרט נוצר לפני כשנה וחצי, בתקופה
בה היו האמריקאיים משוכנעים כי הם עולים
בכל השטחים על הרוסים, וכי הרוסים
מנסים לגנוב מהם את סודות הספוטניק
האמריקאי. ומובן שבהזדמנות זו שצוחקים
על הקומיקס אפשר לצחוק גם על הרוסים.
אולם צוחק מי שצוחק האחרון.
למרות התוספת הספוסניקית האוזילית, יש
בסרט מספר קטעי בידור טובים הסוחטים
רעמי צחוק מקהל הצופים. אחד הגורמים
העיקריים לכך היא הופעתה של שירלי
מקלין — ג׳רי לואים בדמות נקבר״ שאינה
נופלת מג׳רי המקורי בלהטוטיו, הליצניים
ואף עולה עליו בשטח זד-

ה אי ש ה מו ז ר (מוגרבי, תל־אביב; אד־צות־הבריזז)
הוא סרס מוזר בעל עלילה
מוזרה, שדמויותיה המוזרות מתנהגות בצורה
מ זרה ושבסופו אומר הצופה לעצמו :״מוזר
שלא יצאתי מדעתי.׳*
זהו סרט על נבלים ונוכלים. אלה שאינם
נבלים ונוכלים הם חולי־רוח, מופרעים בנפשם,
מפגרים בשכלם או סתם פחדנים
חסרי־מצפון. וכל הטיפוסים הללו רוצים
דווקא להיות קצינים בצבא ארצות־הברית,
שם מתרחשת עלילת הסרט.
המוזר שבכל הטיפוסים המוזרים הוא
החניך ג׳אקו דד,־פאריס (בן גאזארה /בעוד
ששאר הנבלים הם כאלה בגלל הפרעות
נפשיות, הוא נבל נורמלי. הוא שונא את 8חדד• ש*;ה
מפקדיו, ואת חבריו ואת חניכיו גם יחד.
חתונתה של ג׳ץ מנספילד (יאח
הוא שונא את כל העולם. הוא מוכן לכל
מעשה נבלה, ללא סיבה וללא הפקת תועלת תמונה מדור אנשים) עמדה בשבוע האחרון
עצמית. למה הוא כזה אין הסרט מסביר. במרכז חדשות הקולנוע. מאחר שהחתונה
היצרנים הסתפקו בציון הע-בדה שיש אדם נערכה בתוך כנסיה מיוחדת שקירותיה
עשויים מזכוכית שקופה, כדי לאפשר גם
כזה, וזהו.
עלילה נגד הבן. ג׳אקו דה־פארים להמונים שלא יכלו להידחק לכנסיה לחזומם
נקמה נוראה בבנו של אחד מקציני זות בטקס, היתה זו חתונת השיא מבחינת
בית־הספר. אחרי שהוא מצליח להביא ל מספר הצופים שנוכחו בטקס נשואין של
איזו שהיא כוכבת קולנוע. מייק הגרטי,
גירוש בן הקצין מהאקדמיה, הוא מכוון
את חיצי רעלו נגד הקצץ עצמו. בשיטות בעלה של מנספילד התגלה לא רק כשופע
מאקיאבליות ובקור־רוח הוא משתלט על שרירים אלא גם כשוסע בכסף. הוא נתן
אתליט גברתן וחסר שכל. על יהודי צבוע לרעיתו טבעת יהלום השווה 25 אלף דולר
וכן חילה בהוליבוד ששויה 1*0אלן/
המתבייש שיגלו את יהדותו עד שאפילו

יומן ה חד שו ת

הפבורן מצילה דון ז׳ואן מרצח, נופלת
בעצמה לתוך מלכודת רומנטית. קומדיה
סנטימנטלית.
• התאווחל חיי ם (אסתר, תל־אביט
— תמונותיו של ואן גוך חוזרות לחיים,
כשקירק דוגלאם משתגע בתפקיד הצייר המשוגע.
אנתוני קחין.
• מלדבנידיורק (צפון, תל־אביט —
צ׳ארלי צ׳אפלין נוקם את נקמתו הפרסית
בארצות־הברית, בנשק ההומור והלעג.
• ציידהמכשפות (מקסים, תל•
אביב) — האידיאולוגיה של ארתור מילר,
בתוספת סממנים מיניים של פדל סארטר,
בצילומים אמנותיים בשחור־לבן, המטיפים
לסובלנות. אייב מונטן, סימון סניורה, מילן
דמונג׳ו.
• איזכלה (זמיר, תל־אביט הזדמנות
נוספת לאלה שלא ראו את בטסי בלייר
בקולנוע צפון, לראות כיצד היא מגיבה על
מהתלה מזעזעת שמהתלים בה בחורי עיירה
ספרדית.
• רשימותיושלמיג׳ ו ר טו מ ס *
0ץ (אורלי, חיפה) — האנגלים צוחקים
על הצרפתים, בסרט צרפתי הצוחק לאנגלים.
מרטין קרול.
• כפחורהת שו ר!ו ת (אמפיתיאסרון,
חיפה) — אחה מרי סיינט בורחת מזרועות
בעלה, כשזה בורח ממנה אל הסמים המשכרים.
דון מוריי,
• שערהגיהנום (רון, ידושליס) —
מיצ׳יקו קיו היפנית מעדיפה למות בכבוד,
מאשר לחיות בקלון.
• ממלכתהשמש (עדן, ירושליט
הגברים מתעחתים בצירי לידה שעה שהנשים
יולדות כשהן תלויות בידיהן על
עץ, בסרט תעודתי על הווי סרו.
* בשעת 2טעות אימונים בזירה, לקראת
הופעתה בתפקיד לחזמתישתרים בפרס
חדט.
יייזילס חזח >8*1

אנשים

ספח־ט

ג כן קונץ...

כדו רג ל
מכהעקרש
המשחק בין מכבי רחובות והפועל עפולה
היה בשיא תוקפו, נותרו עוד שבע דקות
בדיוק לסיום המאבק רב־התהפוכות, כשהתוצאה
היתד 3:3 ,לפתע קלם רץ, המקשר
הימני של הפועל, כדור ליד קו החמש של
שער מכבי, החדיר את הכדור לשער.
השופט הילמן לא אישר את השער, קבע
ניבדל, סימן את המקום ממנו יש לבעוס.
אך שופס הקו קלאפהולץ (מקל־חובלים),
עולה חדש מפולניה אשר הגיע ארצה לפני
שבועות מעסים בלבד, סבר אחרת. הוא
מיהר אל השופט, סעו כי השער היה חוקי.
לאחר ויכוח קצר השתכנע כנראה הילמן,
ביטל את החלטתו הקודמת, קבע כי היד.
זה גול. הוא הורה לשחקנים לחזור לאמצע
המיגרש, להתחיל את המשחק מקו האמצע,
כנהוג לאחר הבקעת שער.
אן גם לקהל היתד, דעה משלו. עוד
לפני שהשחקנים הספיקו לחדש את המשחק
פרץ הקהל למגרש לעשות שפטים בשופט.
מה, כעצם, התוצאה? כתבי הספורט,
שמיהרו לשופט כדי לברר באיזו
תוצאה, בעצם, נסתיים המשחק, משום שלא
ניבעטר, בעיטת האמצע לאחר השער, קיבלו
את תשובת השופט :״שלוש־שלוש.״ לאחר
מכן בחדר ההלבשה, חזר בו השופט, הודיע
בפסקנות. :המשחק נסתיים בתוצאה 3:4
לטובת חפועל עפולה.״
אומלל יותר היד. שופם־הקו קלאפהולץ,
אשר התערבותו קבעה את הפסדה של מכבי
רחובות. עוד לפני שהמשטרה הספיקה להגן
עליו, כבר זב דם רב מפניו, ולמרות
הד,גנה המשטרתית לאחר מכן, היו עוד
כמה חמומי־מח אשר ניסו להראותו את
נחת זרועם. צעק אליו אחד מאוהדי מכבי
רחובות באידיש עסיסית :״קלאפהולץ. עיד
תקבל מכה עם קרש!״
תדריך מאורסות אלת מתוך מאורסות הספורט
של השבוס הבא עשויים לעניין את חובב
הספורט:

• הפועל קדיודחיים -הפועל
מחנה־יהודח (שרית־חיים; מגרש הפועל;

שבת; )2.30 יהיה משחק הכדורגל המרתק
ביותר השבוע בין שתי קבוצות הצמרת של
ליגה א׳ .תוצאותיו עשויות לקבוע את הדירוג
בשלושת המקומות הראשונים.
• תחרויות גביע בכדור־יד (פתח־תקוה,
מגרש הפועל; שבת; 0.00ו) .שמונה
קבוצות הליגה הארצית בכדור־יד יתמודדו
במשחקי בזק על גביע שנתרם על־ידי הפועל
פתח־תקוד-

הזדהות מוחלטת בין משטרת ישראל
והבימה התגלתה גם השבוע, אחרי הצגת
זרוש אותו לכלבים, בשעת הצגת הבכורה
של להקת המחול היוגוסלבית קולו המפקח
הכללי של משטרת ישראל יחזקאל סהר
נראה כשהוא יושב בחברת שחקנית הבימה
חנה רוכינא, ואילו סגנו עמום כך
גוריול בילה את ההפסקות בחברתה של,
סימה מפקין, אשתו של בעל התפקיד
הראשי בזרוק אותו -אחרון מפקין
שחקן אחר של הבימה, אהרון כר׳שכיט,
ששמע על הופעת ההפגנה של דוד כף
גוריץ בזרוק אותו לכלבים, גילה כי ביג-י
לא הועיל לכבד בנוכחותו אף הצגה אחת
של יומנה של אנה פראנק מחלוקת
גלויה פרצה השבוע בין קצין העתונות של
משטרת ישראל רמ״ח יעקכ נאש לבין
ראש עירית רחובות יצחק לץ, בעת הופעה
משותפת באסיפת הסברה. כאשר הסביר
נאש לקהל :״כאשר אין מספיק אנשים במחלקה
הסניטרית של עירית רחובות אין
העיריה מנקה את הרחובות,״ שיסע אותו
כץ. :זה לא נכון!״ נאש לא נבוך, הסביר
מיד :״כך זה על כל פנים בתל־אביב
הרכילאית מירח אכיר הצטיינה השבוע
בהקנית הסברה תיאטראית מדרגה ראשונה
לקוראיה. בספרה על חבילת חוברות ש־הגיעה
לוזבימה לפי הכתובת ״הבימה לידי
מר יאכסנגוב״ ,ניסתה מירר, להסביר מיהו
מר ואכטנגוב :״במאי רוסי שבא לישראל
לביים את הדיבוק, ומת בהצגת הבכורה של
אותה הצגה לפני ארבעים שנה.״ ואכסנגוב
לא ביים מעולם את הדיבוק, לא היה כלל
בישראל וגם לא מת בהצגת הבכורה
הופעה קולנועית משעשעת הדגים ראש ממשלת
ישראל דוד כ׳,־גוריון בקטע של
יומן כרמל, בו צולם בשעת חנוכת הכביש
החדש לאילת• ביג׳י ניגש עם מספריים
בידו לסרט שהיה מתוח לרוחב הכביש, חתך
אותו, ואחר עשה בידיו תנועת ביטול,
כאומר. :גם כן קונץ, לחתוך סרס•״

צינור פרל מנ ט רי

על תחילת הקריירה שלו כמשורר סיפר
המשורר ש( .שפירא) שלום. כשהיד,
עוד נער, לפני 36 שנה, שלח את שיריו
הראשונים להשילוח, שיצא בעריכתו של
הפרופסור יוסף קלאחנר, וכן למוסף
של דבר, שנערך בידי ברל כצנלסון,
ישניהם הדפיסו אותם. אולם פרופסור קלאוז־נר
נעלב אחר כך על שהעמיד את שילוח
ודבר. על דרגה אחת בחימת־זעם
האופינית לו יצא השבוע המשורר זלמן
שניאור נגד המתבנקטים והמתיבלים —
עורכי הבנקסים וחגיגות היובל. במאמר

פס(1ן• העזסע
• שר האוצר לוי אשכול, בעת נאום בכנסת :״זה נחמד מאוד להצביע על
נשותינו ובנותינו כשהן נועלות נעליים יפות. אבל אין לנו דולרים בשביל העור
עבורן.״
• היועץ המשפטי לממשלת ישראל חיים כהן, על פסק־הדין במשפט
קסטנר :״אי־אפשר לבוא עלי בטרוניה שצפיתי מראש את רצח קסטנר. לא יוכלו
לבוא עלי בטרוניות אם לא אצפה בעתיד התפתחויות כאלה. עדיין אני חושב
שאזרחי ישראל אינם רוצחים.״
• חיים כחי, בשיחה עם עתונאי על חופש העתונות :״אין לוחם כמוני
לחופש העתונות וזכויותיה. אלא שהעתונאים אינם זכאים לזיכית מזכויות אלה מן
ההפקר, ועליהם לתת ערובות לכך.״
• עורך ״ידיעות אחרונות״ הד״ר הרצל רוזנבלום :״היועץ
המשפטי מר חיים כהן יוצא לחופשה ממושכת — וזה טוב. ברם הוא מבטיח לחזור
לתפקידו — וזה דע •
העתונאי יוסף (״נץ״) ויניצקי . :לביג-י יש כבר במצרים צי שלם
של ספינות־דייג הנושא את שמו — דורון ובת־גלים.״
• עורף־חדין החיפאי אליאם קופא, במכתב לראש הממשלה :״לא
איכפת לי העוול הנעשה לערביי ישראל, ר,שוב לי רק שדברי התנ״ך שאתם כה
מרבים לצטטם יקוימו במלואם •
.המחזאי יגאל מוסינזון, בהרצאה על השפעת העתונות על הנוער:
״המלחמה בשחיתות היא גם כן שחיתות. כתיבה על שחיתות היא דבר לא
חינוכי ולא נבון •
העתינאיד ״ ר דו ד ל אז ר, במעריב, על השינויים שהכניס מוסינזון
בזרוש אותו לכלבים :״סנדלר שעשה זוג נעליים לפי הזמנה והנעליים לוחצות
קצת, יכול לנחם את הלקוח ולהבטיח שתוך מם־יומיים יגדיל את הנעליים...
אבל מחבר מחזה? סופר המכבד אח עצמו ואת דעותיו? ,.ואילו שקספיר מכסית
יסכים לכל.״
• המשורר זלמן שניאור, על הצברים :״ד,צבריות במקרים רבים אינה
אלא בורות מתוצרת הארץ •
הפרופסור ישעיהו ליבוביץ׳ :״האסראט הממלכתי בו משתעשעת
המדינה — הפונקציה היחידה שלו היא חלוקת נדבות הנקבצות, החל משרי
הממשלה וכלה בשחקניות התיאטרון הקאמרי.״
• המשודר דירי מנוסי :״הססוטניק האמריקאי דומה לפקיד ישראלי —
שניהם עולים המון כסף ואת שניהם אי־אפשר ־להזיז ממקומם.״

חעידס הזח :0*1

החתונה הרועשת. תמונות ראשונות של׳נשואי כונבת הבד ג״ן מנספילד, עם איש
השרירים מ״ק הגרטג. הופעתה של מנספילד לטשנו נשואיה, בשמלת־כלה אדומה, בניגוד
לתלבושת הלבנה המקובלת, פוררה סערת תנובות. .פלא שמנספילד לא ניצלה גם את
ליל נשוא״ה לצרכי פירסומת,׳־ כתבו העתונים בארצות־חברית הרגילים לשנעונות הכוכבים.
ארוך שהתפרסם בדבר טען שניאור, בין
השאר :״האסון הספרותי תלוי בזה שמגיפח
בנקטי התעמולה מתפשטת והולכת גם
במפלגות וקלייזלך, שלפני חמש עשרה שנה
ראינו אותם בריאים למדי ויציבים בטעם
וברוח ויכוח ספרותי מסוג אחר
נערך השבוע בכנסת, כאשר שר האוצר
לוי אשכול כינה את ח״כ חירות נחום
לוין בשם ״פרימה בלרינה״ .ח״כ ד,צ״כ
ישראל רוקח לא יכול היה לסבול את
הסעות הדיקדוקית, קרא :״פרימו בלרינו״
בהגדרות מסוג אחד השתמש ח״כ
מפא״י אברהם הרצפלד, בעת שטען
בכנסת כי כוחה של האופוזיציה גדול
בביקורת ובהשמצה. שר האוצר שיסע את
דבריו, כדי לדעת לאיזה מד,נואמים שקדמו
לו הוא מתכוון — ח״כ חנן רובין ממפ״ם
או ח״ב יוסף ספיר מהצ״כ. הרצפלד לא
היסס, ענה במקום :״ההבדל בין שניהם
הוא כמו ההבדל בין צינור בן שמונה צול
לבין צינוי -בין 16 צול ויכוח
נוסף התנהל השבוע בכנסת בין ח״כ מק״י
משח פנה לבין אידוב כהן מהפמג-
רסיבים. כאשר נאם סנה על התקציב, וטען
כי הוא מתנגד לתקציב הפיתוח, קרא בהן:
״לשם׳ כך אין צורך במהפכה סוציאליסטית!״
סנה לא הבין מד, הקשר, שאל. :האם אני
מציע לבצע בסוף הדיון הזה מהפכה סוציאליסטית?״
על כך תמה אידוב כהן. :אז
למה אתר. קומוניסט שיעור מאלף
בלאומיות נתן השבוע שגריר צרפת בישראל
פייר אנ׳ן ז׳ילכר לשר הבריאות
הישראלי ישראל ברזילי. כאשר נפגשו
השניים שאל ברזילי בהפגינו את ידיעתו
בצרפתית :״באיזו שסד, אתה רוצה לדבך —
צרפתית או עברית?״ השיב ז׳ילבר :״נדבר
עברית, אתה עוד עלול לשכוח שפה זאת״
את הסיבה לגילוח שפמו של מנחם
בגי]? לפני למעלה משנתיים, גילתה רעיתו
עליזה כנין. לדבריה לחמה תמיד נגד
השפם, אולם בגין הסכים להורידו רק
בתנאי אחד — שתנועת החירות תזכה בבחירות
לכנסת השלישית. אתרי הבחירות
מיהר. בגין(!לגלח את שפמו.,

ב עי טתהפ תי ח ה

מקרה משעשע אירע לאחרונה לסיזמונאי
דן אלמגור בעת ביקור במועדון חתיאם־
רון, שם שרה רביעית המועדון את פזמוניו.
בתום ההצגה, בה נוכח בין השאר גם
המנצח האורח שארל מינש, ביקש מינש
להכיר את האיש שחיבר את השירים.
הציגו בפניו את אלמגור ומינש הביע
את התפעלותו מיצירתו. כשהתפלא אלמגור
כיצד יכול היה מינש להתפעל מהשירים,
מבלי שיבין עברית, התברר כי מינש התפעל
מהמוסיקה. את המ־סיקה לקטע ממנו
התפעל מינש חיבר ז׳אק אופנכאף
על מקרח משעשע אחר סיפרה שחקנית
להקת בצל ירון קחמה הנדל, שחזרה

לאחרונה מסיור בצרפת. בעת שהותה בפאריס
נפגשה נחמה עם מכר מלהקת הנח״ל,
ישבה עמו יחד בקפה ויחד החלו השניים
לשיר שירים משירי הנח״ל. כשסיימו לשיר
נוכחו כי הצלחת שעמדה על שולחנם
התמלאה מטבעות כסף שהוטלו כנדבה על־ידי
עוברים ושבים להצלחה גדולה
לא פחות זכתה לאחרונה הזמרת אביבה
רווה, הידועה בציבור כאביבד, של אילקה
ואביבה. אחרי שהטיבד, לארח אנשי להקות
זרות כמו ברזיליאנה וגולדן גייט, השתתפה
אביבה גם באירוח עסקני קבוצת הכדורגל
של וולס, בעת שהותם הקצרה בארץ.
כגמול על מאמציה קיבלה אביבה מידי
אחד הוזלסים כרטים־טיסה חינם הלוך־וחזור
לקרדיף, כדי להיות נוכחת במשחק הגומלין
בין נבחרות ישראל וולס, בצירוף
ההבטחה שהיא תבעט את בעיטת הכבוד
בפתיחת המשחק בעת אחת מהצגות
הבכורה של זרוק אותו לכלבים עלו בתום
ההצגה על הבמה הבמאי, המחבר וצייר
התפאורות אוריאל כהנא. כמד, מבין
הצופים, שלא הכירו מי הוא בד,נא, קראו
בסקרנות :״מי זה? מי זה?״ לפתע זרק
מישהו את הקריאה לאולם :״זה נציג האוצר
שמימן את ההצגה מקרה לא נעים
אירע השבוע לכדורגלן הפועל רחובות שלום
חדד 20 .דקות אחרי תחילת הדרבי הרחובותי,
בין הפועל למכבי שעריים, נקרעו
מכנסיו של חוד. צעק אליו בקינטור אחד
מחבריו ביציע :״אמרתי לך ללבוש תחתונים!״
כוכב להקת פיקוד המרכז
אילי גורליצקי זכה השבוע לפירסום
משונה, בגלל שמו הבלתי נפוץ. אילי,
שהוא חברה של שחקנית תיאטרון הבימה
גילה אלמגור, הופתע כשקרא באחד
מעתוני הקולנוע את הקטע :״אילי וגילה
נראו השבוע כשהן סורקות את צפון תל־אביב
בחפשן דירה ההתאחדות
הישראלית לכדורגל תצטרך כנראה להוציא
בקרוב חלק ניכר מתקציבה הזעום לשם
התגוננות במשפטים שיוגשו נגדה. אלסרד
אלאלוף סוחר הקרקעות, שזכה לפני שנים
בפירסום אחרי שערך סיור סביב העולם
במכונית קטנה, הגיש תביעה משפטית נגד
ההתאחדות, אחרי שלא ניתן לו להיכנס
למשחק הכדורגל בין נבחרת ישראל לנבחרת
ודלס למרות הכרטיס שהיד, בידו. אם יזכה
בתביעת הפיצויים שלו תצטרך ההתאחדות
לשלם למאות בעלי הכרטיסים שלא יכלו
להיכנס לאיצטדיון בקבלת פנים מיוחדת
במינה זכה השבוע רב החובל האיטלקי של
דורון ג׳אנרו צ׳יקונלו, ביום בו שוחרר
עם שאר מלחי דורון מהשבי המצרי. קול•
ישראל מיהר להביא עוד באותו יום רשמים
מקבלת פני הבאים ב״יומן החדשות״
ובו הסביר הקריין בין השאר :״למרות
היותו איטלקי, עמד ג׳אנרו בגאון בכל
החקירות הפתעה אחרת ציפתה
ליצחק שאול ממשוחררי דורון. אוסף
הבולים היקר שלו, נגנב בהעדרו.

רדיו

ספרים

יחסי ציב 1ר

תרגום

כנ שתק טנ ה

ד.ממ1ד כ/1בד־״ 0 3יגד*י>לז. עילטר*

תשבץ הוווו 0 £גוג 1061
מאוזן . 1 :יש
כזה, אסתטי; .5
תלם; .10 ריבה;
.12 ממנו עד ה טפחות;
.14 ששה
סדרי משנה; . 16
לא בעל מכונית,
החוצה את הרחוב;
.18 אלוה; .19 להנהלת חיוני
חשבונות חברת
החשמל; .21 יישוב
בשרון; .22 טפסו!;
.23 כוח; .24
פקודה; .25 תכ שיט;
.27 זוית;
.30 רעב; .31 מעבר
בהרים; .33
איש דתי מאד;
.35 כלי רכב מצרי
קדום; .36בארצות
רבות זד,
ספורט אריסטוק רטי;
.38 מזריק לכלבים; 39 שליח;
.40 הברה היוצרת שמות עצם; .41
מאכל איטלקי; .43 חי; .44 פעולת
החשמל, בין השאר; .46 הלא־מאנש;
.48 קומפלימנט, אבל בעברית; .49
ארון, למשל.
מאונך .2 :בפה; .3נזיפה; .4קטל;
.6אומה; .7אחת המושבות הוותיקות;
.8מצבה; .9פירוש; .11 חוקים; .13

האוירה היתה חגיגית. חדר מס 13 .במשרד
ראש הממשלה בירושלים היד, אמנם
צר מלהכיל את המוזמנים הרבים, אך ראשי
שירות השדור לא נתנו את ליבם לכו. בפיהם
היתד, הודעה חשובה: משרד האוצר
הסכים להעמיד את כל דמי רשיונות הרדיו,
שיגבה בשנה הקרובה, לרשות שירות ה־שדור*
.רק סכום ״פעוט״ של 200 אלף ל״י
ינוכה מהסכום הכללי כדמי גבייה.
גם הנאספים, חברי המועצה הציבורית
לענייני שידור, שכוננה ליד משרד ראש
הממשלה, לא יכלו להסתיר אתשמחתם.
״הוכח בפועל ממש,״ טען אחד הנואמים,
״כי יש משמעות להתכנסותנו. אחת מתביעות
היסוד שהעלינו באה על סיפוקה.״
נדמה היה כי המועצה הציבורית לענייני
שידור, שנקראה בהוראה מיוחדת של ראש
תהפוך, שלא במועצות ייעוץ
הממשלה,
אחרות בארץ, למכשיר פעיל
בהכוונת שירותי השידור בארץ.
כי כבר לאחר ׳פגישה
שנייה הסכים משרד האוצר
למלא אחר תביעה
מעשית שהועלתה על־ידי
רוב חברי המועצה.
להשלמת התמונה היו בשירות
השידור
פי מנהל
צבי זינדר הבטחות חדשות:
הגדלת דמי הרשיון למקלטי
הרדיו מ־ 8ל״י ל־ 10ל״י,
תאפשר הוצאת דדשבועון
חדש לענייני רדיו, שיחולק
חינם למינויים כבר ביום
העצמאות הבא.
רק משהגיע תור השאלות,
ההצעות והוויכוחים, הופרה
האידיליה שהסתמנה בראשית
הישיבה. ח״כ בנימין אב־ניאל
פתח :״מדוע מקפחת
תכנית לפני עשר שנים את
חלקה של המחתרתי״ (העו־לס
הזה )1060״מדוע הציג
קול ישראל את פסק־הדין
במשפט קסטנר בצורה חד־צדדית?״
לחברי
אופוזיציה אחרים
היו שאלות נוספות .״מדוע
משקפים השידורים בערבית
דעה חד צדדית?״ ״מי המכוון והאחראי
לשידורים אלה?״
לחנוך גבתון, סגן מנהל שרותי השדור׳
היו תשובות לכל השאלות .״לא יטושטש
יותר חלקה של המחתרת ...הבענו את
דעת הרוב בפסק הדין במשפט ק ס טנ ר...״
כשננעלה ישיבתה השלישית של המועצה
נשארו הדברים כשהיו: חברי המועצה פרקו
את טענותיהם, שירות השדור המשיך בשלו.

תדריך

נשק הקאו־בוי! .15 בטאון ד״ר שייב;
.17 ארץ המיקאדו; .18 מתכת; .20
כלב כזה, כנראה איננו נובח; .23 אפם;
.26 אתר דתי בצפון הארץ; .27 משמש
להארה; .28 קבור בהר הרצל; .29 פרי;
31 טקסי; .32 קריאת התפעלות; .34
בירה מערבית; .35 קץ; .37 מקום
ישיבה לזקנים ; .39 פאניקה ; .42
חרטה; .44 ראובן לבנימין; .45 רב־אלוף;
.47 מלת קריאה.

המשדרים המפורטים מטה עלולים להיות
בעלי ענין. שינויים אפשריים.
• תרופתו שר סוס (קול ישראל,
יום ד 22.00 ,חנה בן ארי עיבדה את
ספור המתח של ג׳ורג׳ וואלמץ לתסכית.
ביים בעלה, אברהם ניניו. מה קורה לאשר,
הכותבת רומנים בלשיים ולפקיד בנק שסטה
מדרך הישר.
• שני שערים (גלי צה״ל, יום ד׳
— )21.15 המשך תחרות בקליעה למטרה
לשאלות הצוות המתנגד, על אליפות צה״ל
בתשי״ח. משהו בדומה לשלושה בסירה
אחת, רק רענן יותר.
• שלושה בסירה אחת (קול ישראל,
יום ה 21.30 ,יצחק שמעוני ואלון
שמוקלד, בתוכנית הבידור השניה של השנה.
הפעם הפזמונאי חיים חפר, המוסיקאי משה
ודילנסקי והזמרת רמה סמסונוב.

• ההילה; האיש שידע לעופף*
(קול ישראל, יום ו 8.25 /ו) — שני מע־רכוניו
של קרל צ׳אפק, בעיבודו של דב
קולר, אגדות המאה העשרים בנוסח ״העולם
בו אנו חיים״.
• רכותי העתונות (קול ישראל,
יום א — )20.20 /אהוד אבריאל ייענה בסרט
מוקלט לשאלות שתי־וערב על הנושא: דרכה
של ישראל ליבשת השחורה.

1י״ס לפקידות
יח׳הס •12 תא
קורס מזורז לפקידות ולהנהלת חשבונות

* במקזם הכוונה חקודמת להעביר רבע
מסכום הגבייה, יותר ממליון ל״י, לחשבונו
הפרטי של האוצר.

גירוד משויים
חיוך מסוייס (מאת

פראנסואז סגן,
תרגמה אסתר כספי, הוצאת קרני בע״ס,
141 עמוד) עורר, כמו כל ספריה של הצר־פתיה
בת ה־ ,22 חיוך מסויים על שפתי
הסנובה השכלתנית הבינלאומית, בה מיוצגת
ישראל מעל לאחוז המגיע לה. כי כל
ספרי סגן נכנסים לפרק שאפשר היה להכתירו
:״שלום לך, מחשבה.״
אולם מעבר לגינוני הסגנדרנות והאנטי־סגנדרנות,
קיימת עובדה יסודית, שאין להכחישה:
פרנסואז הקטנה, בעלת ההיוך השובה
והגוף הדקיק, היא מייסדת של אסכולה
ספרותית חדשה, אמיתית ומקורית,
שכבר הקימה לעצמה בעולם ובישראל דור
של סגני־משנה.
ססיל (האומרת שלום לעצבות) ,דומיניק
(בעלת החיוך המסווים) ,וז׳וזה (גיבורת

סופרת סגן
.נערה פראית, קרה
אנשים ללא צללים) ,דומות זו לזו כמו
שלוש גערות שהפרש הגיל בין זו לזו הוא
שנתיים. אומרת ז׳וזה :״אין בי שום תועלת
שהיא, מבחינה חברתית. בעצם, לא איכפת
לי ססיל היא ״חתולת־בר קטנה״ ,השואפת
ל״חיי השפלה וניוון מוסרי״ ,ואילו
דומיניק היא ״שקרנית גמישה,״ ״טיפוס של
נערה פראית וקרה.״ לכל שלושתן יש רק
אוייב אחד: השיעמום. מפניו הן בורחות
ממיטה למיטה, לרוב בחברת גברים בגיל
העמידה, שלא יצאו עדיין מגיל השכיבה.
בן־בריתה של דומיניק במלחמה הנצחית
בשיעמום הוא לוק, הדוד הקשיש והנשוי
של מאהבה הקודם. היא נכנסת עמו למיטה
בהיסח־הדעת, מבלה עמו חופשה, מתוך
הסכם הדדי שלא להתאהב איש ברעותו. לוק
מקיים את ההסכם, נעזר בדומיניק כדי לברוח
מגילו המופלג (לדעת סגן) ומן השיע-
מום התוקף אותו בחברת אשתו הנחמדה
והמושלמת. אילם דומיניק נכשלת. לרוע
המזל היא מתאהבת במאהבה, ובזה היא
מקלקלת את הכל. כי אין דבר גרוע יותר,
בלוח־הערכים של הסגניזם, מאשר לאהוב
את המאהב.
אילו יכולה היתד, חתולת־בית לכתוב יומן,
היה מן הסתם יוצא משהו מסוג זה :״שכבתי
ליד התנור החם. נעשה לי משעמם.
קמתי וקפצתי לחיקו של האדון. הוא ליטף
אותי. היה נורא נחמד. נעשה לי משעמם.
ירדתי מן האדון ויללתי על הגג. זה היה
נהדר. הרגשתי שאני אלוהים. אחרי זמן מה
זה שיעמם נורא. ירדתי וחזרתי לתנור החם.
גירדתי את עצמי גירוד מסויים.״ זהו
בערך הסימון שהפך את פראנסואז סגן
לשם בינלאומי והכניס לה די בסף כדי להרוס
מכונית־פאר אחת לחודש.
מדוע הוא כובש לבבות? מפני שיש בו
כנות מוחלטת. מפני שהוא מביע מאין כמוהו
את רוח הדור שהוליד מקרבו את
הדוקנ׳רול ואת בני־הטובים, את הטאדי־בויס
ואת גונבי הג׳יפים — דור שמאס בעולמם
הרוחני שהוביל להירושימה ולכפר־קאסם,
אך שלא הוליד עד כה מתוכו שום רעיון
יוצר וגואל משלו,
חעודם חזח 1061

למעלה משניה חלפה מאז מיבצע ס־ני,
והנערות שעד כה היו מציפות אותי בבקשות
להתכתב עם צנחנים, ניעשות נדירות
יותר ויותר. הצנחנים, אני מצטערת לומר,
שוב אינם באופנה, למרות שזה לא כבר
נפתח להם מועדון ברמת־גן.
אולי תסביר לי מישהי מדוע חדלו הצנחנים
להפעים לבבות?

פיק נחמדות, ובגיל המתאים. הם היו רוצים,
סלחו לי על המלה: תמונות.

העדה לא איכפת

( )1061/53 הוא צעיר פשוט ועניו, המספר
במלים ספורות שהוא בן ,21 הרוצה להתכתב
עם כל נערה, לא חשוב לו מאיזו
עדה, שגילה הוא בסביבות •18

אמרים חרוטים בחרט

עבר תנועתי ופרסליי

אך העפתי מבט ראשון במכתבה של
( ,)1061/51 הכתוב בכתב־יד נקי ומסודר,
קבעתי: זו מורה. יש לי כשרון מיוחד
להבחין בהן ובחברותיהן הגננות. שמעו מה
שיש לה לומר:
״ישנן פעמים, נדירות אמנם, בהן עדיין 40 מייחסים ערך כלשהו לאמירת האמת. משום

כך הריני נוטלת על עצמי הסיכון ופותחת
את מכתבי אלייך בהודאה זו: באה בלבי
החלטה גדולה וכבירה לכתוב אלייך מכתב!
״ייתכן שכיום, לאחר שבמדורך נתפרסמו
למעלה מאלף מכתבים, אין החלטה כזו
שהשמעתי עשוייה להיראות כמוזרה ויוצאת
דופן אף בעיני השמרני באנשים, אך
לגבי דידי אין בעובדה זו כדי לגרוע מאומה
מחגיגיות החלטתי הנזכרת.
ובכן, ההחלטה — ישנה כבר. אלא שבעת
ההכנות לביצועה, נזכרת אני בתכונה
מפורסמת שבך, שהיא בבחינת עוקץ וגם
תבלין: הרגלך לקטולמשפטים, ואפילו
יצירות תפארת שלמות, העומדים למכשול
בדרך רדיפתך אחר המקורי והחדש, מפאת
שיגרתיים, בנאהיותם,
איך את אומרת,
ליים, אפורים, נדושים, משעממים וכיו״ב.
טבעי, איפוא, שנרתעתי קמעא. אחרי הכל
— כך חשבתי — אין זה נעים ביותר
ליפול שדודים תחת חיצי לעג ושנינות,
דווקא באחת ההזדמנויות שמתכוונים לעורר
רושם טוב.
״המסקנה הטבעית מכך היא: עת להיות
אוריגינלית — אם רצונך לוכות בקורט
ממחמאותיה של רותי, או מה ששפיר יותר
— בקורט משתיקתה.
״אולי אכתוב אלייך על גבי מגילת קלף
ריחנית באותיות סיניות ׳מסולסלות, דקיקות,
מעשה אמן; אולי אחרוט אמרי בחרט
ברזל על גבי לוחיות ברונזה אדמדמים
ואשגרם אליך בידי רץ מיוחד, תוך דאגה
מראש שהלה לא ישנורר ממך דמי שי־רות

״עלו במוחי עוד כמה וכמה רעיונות
מקוריים (או, לא!) אך לבסוף נתברר לי
כי האוריגינלי אינו פראקטי ונאלצתי ל־נטשם
בצער. עתה לא נותר דבר אחר לעשותו,
אלא ליטול מן המגירה גליון נייר
רגיל מתוצרת חדרה ועט כדורי־לאומי, וכי
שבפי הסיסמה ״תחי הפשטות״ ,הריני כותבת
את בקשתי הפשוטה אשר, עקרונית,
אינה נבדלת מכל אותן אלף
כל ההקדמה הזו באה כדי לומר שהנערה,
מורה בת ,25 רוצה להתכתב.

היא חושבת שהיא תדהים את כל העולם
אם תגלה שהיא בת 15 וחצי (.)1061/54
אפילו מייעצת לאחדים לקחת טיפות וזאלר־יאן.
היא רוצה להתכתב עם אחד פיקח־

לילות י רח מבוזבזים
( ) 1061/52 אומרים על עצמם שהם שני
נחלאים תוססים ומלאי־מרץ, חובבי ספורט
ומסעות וכל היתר שקשור במושג הזול
״עשיית חיים״ ,המושפעים מלילות הירח
הנהדרים המתבזבזים באי־שם שלהם בחדגוניות
מבהילה. אינכן חייבות להיות מלכות
יופי, אם רצונכן לכתוב אליהם; מס־

בני עמנו הם רחמנים בני רחמנים.
על אחת כמה וכמה בנות עמנו — הן
חסידות וצדקניות.
״מדי פעם הייתי שואל את עצמי מאין
יבוא עזרי? התשובה מצאתי בספר הספרים
שלנו — ״עזרי יבוא מאת ה׳.״ תשאלי
ודאי: אתה מאמין? אענה: כן! אני מאמין
גדול. יש אמונה. יש תקווה. יש שתיהן. יש
צו לחיות. יחד עם זאת איני דתי. אני
מאמין באהבה, בחירות ובעמל. בעזרה הדדית
ובהבנה אחד את השני ובדברים דומים.
אח, אחות! אם אתחיל בוזידוי אצטרך
למלא דפים רבים...
״משך שנים ערגתי בלבי אהבה גדולה,
שירים של רבבות זמירים, ניגונים של הרי
געש מתפרצים בלאבה. רבוא רבבות גלי
ים בדרכים. המון נחלים אומרים רינה.
המון ועצום עצי יער שרים במקהלה. קול
אהבה בסודי סודות. מזמורי נודדים, בודדים
ויחפנים. טרקלינין ומכירה זולה. ייאוש
ותקווה. האור הגדול והגג הכחול. זרעונים
נוצצים. שמיכות כסות ושפתים במיכות.
אוצרות יקרים. מיכרות זהב. יהלומים. לשם
וברקת. פרקים רבים בפרוזה. ירחים זמנים
ותקופות. כיסופים לגאולה. העיקר לא חשוב,

מ׳ סע(1״ן בלילה
מס גייץ ס(ספ*לד?

נערת השבוע היא דווקא ג׳יין מנס־פילד,
בעלת המימדים הפנטסטיים,
שנישאה בשבוע שעבר למר שרירים
מיקי הרגיטי. היא באמת, מנסים
לשכנע אותנו, נערה פשוטה וחביבה.
כמוני וכמוך. מייר לאחר טכס
נישואיה, למשל, הלכה עס בעלה,
אמה ואביה לדירתה, לאכול ארוחת
בוקר. הם עברו ליד מחלבה, קנו
ביצים וחלב. ג׳יין לבשה יעל שמלת
הכלולות שלה סינר ביתי חמוד,
בישלה לכולם חביתות. מאד ביתי
ונוגע ללב. לאחר שסיימה את אכילת
החביתה, הסירה את נעל הסאטן
האדומה שלה, יצקה לתוכה שמפניה
ורודה ושתתה לרוויה. היא היתר,
כל כך צמאה, המסכנה. אחר
נפנתה לעבור על המתנות שהגיעו.
בין המתנות שנשלחו אל מיסטר
מנספילר: בקבוק חם גדול בדמותה
ובצלמה של ג׳יין, נחלת כמעט כל
הגברים הסובלים מקור בלילות באמריקה. אבל הוא לא השתמש בו. סוף־סוף, צריך
להיות איזה הבדל בין מחזיק האוריגינל לבין קוני ההעתקים הקטנים.

שנון־ונחמד. ושלא ידמה לקוזזימודו. ושלא
ינסה לרמות אותה, למה שהיא תגלה תיכף
בתמונתו אם הוא נחמד או לא. ושיהיה בן
18־ , 17 לא בעל עבר תנועתי ארוך אבל גם
לא סלוני שחצן, ו״אחד כזה שלא ירגיש
צורך נפשי להניע ידיו ורגליו כשהוא שומע
את האדון פרסליי.״ לא חשוב על מה יכתוב.
שערה חום וצבע עיניה היא בעצמה
לא יודעת בדיוק מהו.

גברים אינם נושאים יותר נשים במשכורת
של 250 לירות לחודש. נערה חייבת
עתה להרוויח לפחות כפליים.

האור הגדור והגג הכהו?
אל מכתבו הפאתטי־מאד, צירף שתי דוגמות
של יצירותיו 1061/55 שאני, בבורותי
הרבה, אינני רואה את האור שבהם,
אולם הדורות הבאים, אני בטוחה, יכירו
בו את הגאון. או אולי, אפילו, את?

ציפור >ן0נה לחשה ל 11
יפה ירקוני מחפשת מתרגם שיתרגם את שיריה לצרפתית. היא מתכוונת לעשות נמו
כולן, לשיר בפאריס אגב שירה בפאריס, אלה שחזרו לא מכבר משם ראו את שרה
רובין שרה את צי 3הפלמחית בתנועות מגרות, כאילו היה זה שיר קברטי אחד
המחזות המשעשעים השבוע היה לראות את רינה ווים, סגנית מלכת היופי, או משהו
כזה וגם דוגמנית, נדמה לי, מקבלת ראפורט על שהעמידה את הלמברטה האדומה שלה
בדיוק מול רוול. רינה, לבושה מעיל ירוק מהודר ונעלים בעלות עקב מקסימום, התנצחה
* עם השוטרים שרבו והלכו, היוזתה אטרקציה לסקרנים רבים מועדון התיאטרון עדיין
י מחפש מועמדת מתאימה שתמלא את מקומה של מאירה גרא, מארחת המועדון, ההולכת,
* כפי שאומרים בספרים, אחר ליבה ללונדון, שם מקווה היא לפתוח מועדון דומה. הלב,
י במקרה זה, הוא שחקן אנגלי צעיר ויפה־תואר ראובן שפר, מרביעית המועדון,

חשובה האיכרה ובת האיכר.״
אם את עוד מעוניינת, אז הוא בן .26

לאה: אל תתיאשי, עשני כנסת 6ושמעי
מה שאומר לך. אין לך צורך להרגיש
נחיתות מפני שאת עגלגלה. למדי להפוך
את הדבר לסגולה. השאירי את שערך ארוך
והדגישי אפילו את שפתייך המלאות. אל
תעשי עליהן הסוואה. לבשי שמלות כהות
במקצת ועל אצבעך הקצרה ענדי טבעת
משעשעת. זרקי בחברה שמות מפוצצים של
אמנים בלתי־ידועיס מתקופת הרינסאנס, למשל,
כמו פרא פיליפו ליפי, דברי על יינות
שאיש אינו מכיר• .היי טמפרמנטית, ולעתים
אפילו עצובה קמעא. כשאת זוכה למחמאה,
תני לאומרה להבין שאת מעריכה אותה
מאד, אפילו אס לא נתכוון לכך. צחקי לפ־יעמיס
בקול רם כשאת מטה את ראשן
אחורנית. התבשמ׳ בבושם שאת יודעת שאף
אחת מן הנוכחות איננה משתמשת בו.
רצוי שיהיה בעל ריח מריר. היי אימהית
במקצת. העבירי, מתון פיזור־דעת, את אצ
בעותיך
בשערו של הבחור הנמצא בק?)־ב־תן.
שבי כאשר כולם רוקדים ורקדי כאשר

כולם יו שבים
הגידי, מה באמת חשבת שאומר לך? שהעיקר
הוא לא היופי כי אם האופי או
משהו כזה?

פשוט מאד

( ) 1061/56 היא חיילת והיא רוצה להתכתב
אתך. על מה שאתה רוצה.

רחל ! אין לן מה לדאוג. אילו ידעו
רוב הנשים מה חושבות המזכירות על
בעליהן, היו חדלות לדאוג מזמן.

מדוע יכולה אני לשבת בנוחיות ובחמימות
על ספה, וברגע שאני שוכבת עליה, ללא
שמיכה — אני מצטננת?
אני תולה את הכבסים לייבוש, עד שהם
יבשים לגמרי, ואז אני מרטיבה אותם לפני
הגיהוץ. זה נשמע טפשי, אולם אינני יכולה
לתאר לעצמי מה לא בסדר עם השימה;
ואותן הגרביים שאני קונה בשני זוגות;
מדוע, כאשר מופיעה רכבת באחת — משנה
לפתע הזוג השני את צבעו?
מה עושה את השמנת החמוצה שאני קונה
בחנות למעדן, והשמנת המחמיצה במקרר
שלי למשהו שאינני רוצה לחשוב עליו?
מדוע אינני יכולה למצוא לעולם את רשימת
כל כתובות מכירי וידידי עד יום אחד
אחרי ראש השניה?
מדוע, לעולם, אף לא פעם, ניצבים כל
הקולבים באותו כיוון כאשר אני מנסה לתלות
מספר שמלות?
מדוע, כאשר אני ממהרת מאד, צוללים
המפתחות לתחתית ארנקי, בעוד שכאשר
אינני זקוקה להם, הם נמצאים תמיד מעל
למסרק שלי?
מדוע, כאשר יוצאת אני לרחוב בלי כפפות׳
הריני בלתי אלגנטית וברגע שאני תוחבת
אותן לידי מבלי ללבשן כלל, הרי
כאילו שהרגתי מעמוד של תג?
מדוע לובשת אני ביום גשום מעיל גשם,
ערדליים ומטרייה, ויחד עם כל הכבודה,
עם טיפות הגשם הראשונות התופסות אותי
ברחוב, אני תופסת מחסה בבית הקרוב?

סטודנטים לרפואה

אינני יודעת מה קרה היום לכולם. קחו,
את 1061/57״הגיעו מים עד גפש! מי
ומה הוא זה אשר יבוא לעזרי, עתה לאחר
שמלאו לי י״ח אביבים? שאלה זו מבלבלת
את דעתי ומתישה את כוחי. אבל אין אני
מסתפקת בחקירות בלבד, ואף על פי שתש
כוחי, לא שכבתי על כרסי עד שתבוא הישועי׳
מאליה, אלא אני מחזרת אחר כל מיני
רפואות. יש שהן מועילות לי לשעה קלה,
ויש המוסיפות מכאוב על מכאובי, או שיש
שהועילו לאבר זה וקילקלו שאר האיברים׳
כדרך הרפואות שמרפאות אבר אחד
ומביאות תקלה ונזק לשאר האיברים.
״לבסוף נתייאשתי מכל הרפואות והייתי
שותקת על עצמי שהאמנתי בהם תחילה.
אבל פטור בלא כלום אי־אפשר. התחלתי
מתבוננת ברפואות הטבעיות מכל מה שיביא
מששת ימי בראשית ולא מצאתי לעצמי
טוב מן העלמים, שהעלמים מחדשים
את הגוף ומשיבים את הנפש• יש לתמוה
שדבר זה לא עלה במחשבתי תחילה, וכי
לא הייתי יודעת סגולות העלמים? אלא כל
שיודע צרת העלמים בארץ, אינו תמה.
״אין אני נוהגת כדרך בריות ובני אדם
שתולים את הקלקלה באחרים ואת השבת
בעצמם, משום כך לא ארבה בתיאורי עצמי,
נוסף לכך יש בי נאמנות יתירה למה שמתקרא:
יהללך זר ולא פיך. בקשתי בזה
— אנא, במטותא ממך, זמני לי אום עלמים
המתקראים סטודנטים יודעי כתב וקיווקוקים.
אשמח מאד באם יצוידו אותם סטודנטים,
מלבד בתעודת בגרות, חוצפה דוקרנית ו־עלומים
— גם בנפש.״

אוהב, תארו לכם, קרום של חלב ברגע שתקבל תא פרטי משלה בחדר ההלבשה ב־הבימה,
תדע יונה עטרי השחרחורת שהיא נמנית על הוותיקים. במקרה כזה לא תצטרך
לשאת את תיבת האיפור שלה הלוך וחזור בהצגת הבכורה המפורסמת של זרוק אוחז
לכלבים, כאשר ניסתה בשעת ההפסקה עליזה עולש לגשת אל ידידתה נועה אשבול,
שעמדה לצד אביה לוי אשבול, הקיפו אותה ואת בן־לוזיתה מיד שלושה ברנשים די
חשוכים. אומרת עליזה :״אלה אינם באי פרמיירות. אני מכירה את כולם אותו
ערב וגם כמה ערבים לאחר מכן, בהצגת הבכורה של להקת קולו, נראתה נועה אשכול
— הלבושה כמעט נצחית מכנסיים ארוכים, סוזדר גם ושערה סתור על פניה — בשמלת
כמעט־שק מהודרת, נעליים גבוהות־עקב ותסרוקת מהודרת. האם היה זה כהכנה לתפקידה
במדריכה בבית־הספר לדוגמניות שמשבית מתכוננת לפתוח בקרוב המירוץ הגדול
ביותר בין החתיכות התל־אביביות הוא לנסות להתקבל בדיילות בתערוכה בבריסל. לשכת
התיירות הממשלתית קיבלה כבר 400 הצעות משמנו וסלתו של קהל נערות־הזוהר התל-
אביביות. דרושות: שמונה דיילות.

פ£43־{נ5פ£3
בעריכת ליל״ גלילי

מתמנים משתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של סו ל״י. הזוכה השבוע הוא הקורא שמואל רימר, תל־אביב.

מ חו להש די ם

בד הכבוד
,בהתאם להצעת־החוק האוסרת על ה־עתונות
לפרסם דברים שנשמעו בכנסת,
אם יושב־הראש יחליט שהסירסום אינו
מוסיף כבוד לכנסת, הריני מציע לעתו־נאים
הנכבדים כמה נוסחות אשר כן
יוסיפו כבוד לכנסת.

הפרוטוקול :
ח״כ נדות (חרות) :וכך ייאמר למל־שיני
ה סיזון...
ח״כ !׳כפין (מפא״י) :סאשיסט! רוצח
נשים ותינוקות!
זז״כ קוגלסן (צ״כ< :ואתם — בולשביקים•
אנשי ג.ם.או!.
היושב ראש: רבותי, זר. איני מוסיף
כביד לכנ ס ת...

הדו״ח בעתונות :
התנהל ויכוח ענייני על חוק מרפאי־השיניים,
כאשר חברי כנסת מסיעות
חרות, ספא״י והציונים הכלליים מביעים
את עמדות מפלגותיהם בנידון.

הפרוטוקול :
וז״ב בן־מתתיהו (דתיים) :ועל מנת
להחזיר את המעמד הנשגב לקדמותו...
ח״כ גבעולי (מפ״ם ומה עם החזיר?

בן־מתתיהו (דתיים) :אתה בעצמך
חזיר!
קריאות סכל צדי הבית: סקנדאל! עוכרי
ישראל! סוכני המופתי! חזירים!
המורים! כלבים! חתולים! על עכברים
ואנשים!
היושב ראש: רבותי, זה אמי מוסיף
כבוד לכנ ס ת...

הדו״ח בעתונות :
בויכוח על שמירת־חיות הבר בערבה
זהר הנגב, נדונו כמה הסתייגויות והחוק
הוחזר לועדה.

משה דיין החלים ללמוד בפקולטה למדעיהרוח

אכן, לא כחיל, ולא ככוח -כי אם כרוח .

נטורי קרתא הפגינו נגד הקמת בריכת

הפרוטוקול :
ח״כ ראו־טוב (מק׳׳י) :נסיונות האימפריאליזם
המערבי...
ח״כ דיכפין (מפא״י) :סמרקץ׳! בוגד!
קריאות סכל צדי הבית: רד! פס־קודניאק!
ומה עם אלטלינה? איפה הייתם?
היושב־ראש: רבותי, זה אמו מוסיף
כביד לכנסת

הדו״ח כעתונות:
שר הפנים השיב אתמול על שאילתא
בעניין קביעת תתוסים בין רשתות ההשקאה
של עירית תל־אביב ועירית
רמת־גן. חברי הכנסת הגישו את הערותיהם
בדייקנות, על תשובת השר.
שמואל ריסר, תל־אביב

שחיה חדשה בירושלים

זוהי שחיהנ נד הזרם .

הרב נסים מתנגד בתוקף לגיוס

בתי, שהיא בת ,14 חזרה הביתה ממסיבה בבית הברים. שאלתי אווזה איו היה.
״ככה,״ היא השיבה ,״רק ששני בנים הלכו מכות בשביל לקבוע מי ירקוד אתי-.
הייתי נורא מבסוסה שגברים כבר מתקוטסים על בתי. זה מעיד על פופולריות.
בתי המשיכה :״כן. זה התחיל כשאחד הבנים דחף את השני עם המרפק ואמר לו,
,אתה תרקוד אתה.׳ אז הבן השני דחף אותו בחזרה עם המרפק עוד יותר חזק
ואמר, :לא! אתה תרקוד אתה.״
מירד ב ,.תל־אביב

הערות ^ול״ק

בנו לצה״ל

הוא אינו רוצה שצה״ליסמוך על נסים .

אחרי פסק־הדין של יעקב ח רו תי...

ארוכה הדרך לחרות.

אדבעח סתיו סאה־ואחד
ארבעה חמשירים מתוך ספרו של דידי מנוסי 101 ,חמשירים, שיצא לאור השבוע,
בצירוף שניים מציוריו של דוש.

היה היה פעם איש או״ם
שדגל בקיצור וצימצום.
~ כשהגיש דו״ח בולל
על גבולות ישראל -
הוא כתב רק מילה אחת :״בים!״

היה חיה מזור, שמו חיים,
שהחזיק (כמו תמיד) מספריים.
כראותו, הוי מבט!
את אשתו באמבט
הוא חתך לה חיש את ה ש!...

ראתרצס ( סתם) !
התרגשות רבה שוררת בימים האחרונים
בחוגי העתונאים, בקשר עם הצגת
מחזהו החדש של מר יגעל בן־מאוס,
״זרוק אותו לסל.״ לפי דעתם של כמה
עתונאים מסית מחזה זה לרצח עתונאים
חפים־מפשע, דבר שהתפרש בכמה חוגים
כהתקפה מוסוזית על חופש העתונות
ההגונה. אמש התקיימה ישיבת מועצת
עוכרי־העתונים, שכונסה לצורך זה.
״איש לא יחלוק על זכותה של חברה
בריאה להרוג עתונאים כשהמצב מחייב
זאת,״ אמר מר שוגלמן ממערכת אין
דבר .״אולם יש לדרוש ולתבוע מכל
הנוגעים בדבר להבחין בין עתונאים
אחראים, הסרים למרות המוסדות, לבין
העתוגות הצהובה, פורקת העול.״
מר אחיהושע ממערכת עם הארץ הצטרף
לדעה זו, אולם התריע נגד הקיצוניות
הבולטת במחזהו של מר בן־
מאום .״יש להסתייג מכל הטפה לרצח,״
אמר ,״שאינה מבהירה בצורה ברורה
לגמרי כי השיטה חייבת להיות אנושית
וחופשית מכל צורה של אכזריות פסולה.
אל נשכח כי המדובר כאן בדיני
נפשות, ועל כן יש לדקדק בלשון.״
דברים אלה זכו בהסכמה כמעם כללית.
כן הובע החשש שבין באי־התיאסרון
יכולים להימצא צעירים חמומי־מוח שלא
ירדו לעומק דעתו של המחבר, ושלא
יבינו את מי להרוג ומי לא.
חברי מפא״י בועדה ביקשו לדחות
את הישיבה כדי לקבל הוראות נוספות
ממרכז המפלגה, כפי שנודע, נתקבלו
עוד באותו ערב על־ידי ראש־הממשלה,
שסבר גם הוא שנימת המחזה מוגזמת.
״אין שום צורך להרוג עתונאים המקבלים
את קו הממשלד״״ אמר המנהיג
הקשיש. דבריו המתונים והשקולים
עוררו התפעלות כללית.
מאוחר יותר נודע כי נציגי העתונים
נפגשו עם נציג הביספא״י, והלה גאות
להכניס תיקונים מסויימים במחזה. לפי
הנוסח החדש יהיה ברור כי אין להרוג
עתונאים שהם חברים באגידת־העתונאים.