גליון 1062 מתאריך 5 בפברואר 1958

מכתבים
כו ר די חדש
אינני סבור, כדעת העורך במאמרו הר״-י
כי איחוד מצרים וסורבה
שופרות התעמולה של מצרים ום ור?ה אמנת
מריעים בהול על מעשה זה אולם מרעה
זו איז לה זכות־היום לזמז
א* י,1רח
ארור מדינה שחציה האחד רחוה מהחצי
״ ,ט-״״נ בל ״כר יהרבה״פרמים י״וש^יל?
רעהה^היא ׳ ם יהציח ׳ בלבו 5יכולים *חסו!־״?
והמצרים לצרוח ולהריע עד סחר לנו אי?
מהי לחשוש. להיפר, תיי;י מז הצי ייוכחו׳
ויפררו זה מזה בגט יועש?*א 0הישראל״תוכ?
עשן י| ה א״^ח״עה^לסוער^ ההתפוצצות, היי•
ישראל קרני, ירושלים
; ^ א ״ו: הו א שהכורדים נמצאים במדינת
ייזל ולא בסוריה או במצרים!חיים ריידמן, תל-אביב

היוד בעיר מולדתו בנדאי עם אביו בעל
חנות נדולה לירקות ופירות בשכונת קהוות
א! ר מותו ״ל אביו נשאר עזרא אייידר
באותה עבודה כירקז, עי עליתו ארצה
והיה בבניאי בעל שם טיב באביו ומשפחתי
ואף פעם לא היה שתיין של כל מיוי
משקאות. בלל ימיו וער היום הזה היא
וחה רונטאלנבר ממש, ואפ פעם לא הואשם
בשם רע בכלל. הוא לא היה רזמיי, ב
הקלפנים 1בסו שמאשימים אותו, וה?א רונמא
^יכ ״ לביל טוב ואב הדואנ למשפחתו
עקר גדול אישר איז לו מום בסלס ע י
והיושר בהסכמחנו
הצהרה זו
המלאה״זניל?ן ע, ולהוקעת ולמעזן ׳י הצדק
המלאה.
מעתיק שאול, שירי סלים, נפתלי עזרא,
ועוד מאתיים חתימות של תישבי כפר״ענא
מסחכר !,
נהניתי למקרא הרשימה על הושעתי .״ר
רם תיעע נאש באם יפח־עם ברחובות (העוים
הרצאתי של קצי, העתיניית.ת׳חבלה ר׳ק׳3שלא

בפעם האחרונה קיבלתי ממנו גלויה לפני
כחצי שנה. היא היתה מכוסה בכתב־היד
המסולסל האופייני לו, שכבר היה מוכר
לי היטב, וחתומה באותיות ר׳ ב. שקבע הלכתי לבקרובמועד ובכתובת
לי, אצל משפחה רמת־גנית. זה עתה קם
ממחלה ממושכת, והוא נראה שביר אף
למעלה מן הרגיל. זה עתה מלאו לו .77
בניגוד לפגישות קודמות, בהן דיברנו
תמיד על הבעיה הערבית וחינוך צה״ל,
רצה הפעם להפנות את תשומת־לבי לצורך
החיוני להקים אוניברסיטה בתל־אביב.
לפתע אמר, כבדרך אגב, שהוא עומד למות
לפני יום־הולדתו הבא.
ניסיתי לחייך, כאילו היתר. זאת הלצה
מוצלחת מצידו. אולם הוא הסביר לי בכל
הרצינות כי שוכנת בלבו הרגשה בטוחה
לגמרי כי חייו יסתיימו בשנה זו. הוא
פשוט ידע זאת, וגם השלים עם הדבר.

קראתי על מותו של ר׳ בנימין בלונדון.
שעה קלה לפני כן פגשתי ידיד שבא באותו
יום מישראל, ושהביא עמו את הגליון
האחרון של העולם הזה. עלעלתי בו בהיסח-
הדעת, תוך התבוננות בדמויות הבריטיות
שמילאו את המסעדה מסביבי, כשלפתע
נתקל מבטי בקטע במדור העם, שהודיע
על פטירת יהושע התלמי, הוא ר׳ בנימין.
שכחתי את סביבתי וחזרתי לאותה שיחה.
היה משהו שלא מן העולם הזה באותה
שיחה. ר׳ בנימין סיפר לי כיצד כתב את
אחת מיצירותיו, על הערבים. הוא הלך
בשדה, כאשר פתאום הרגיש שרוח השכינה
יורדת עליו. הוא מיהר הביתה, נטל גליון
נייר והחל כותב. במשך כל הזמן הרגיש
שלא הוא הכותב, אלא מישהו גדול ממנו,
המכתיב לו את דבריו. הוא גם לא העז
להכניס ביצירה כל תיקונים שהם. כי, כך
אמר, הוא ידע שלא שלו היא, ואין לו
הזכות לשנותה.
מפי כל אדם אחר, היה זה תיאור מגוחך.
כשבא מפי ר׳ בנימין, זה נראה כמעט
טבעי. כי היה בו משהו מרוח הנביאים
של ימי התנ״ך. כמוהם, היה בחיים הציבוריים
איש ריב ומדון. רבים חשבוהו לבוגד.
הוא לא היסס לכתוב ולפרסם דברים שבגללם
נזרקו בהיסטוריה שלנו אנשים לבור־הטיט.
כששלח ברכה למסתננים הערביים
החודרים למדינה, נראה בעיני ההמון כנותן
ידו למחריבי ישראל. אפשר היה לתאר את
דויד בן־גוריון מקדם את פניו בשאלה:
״האתר, זה, עוכר ישראל?״
באיש־מוסר, שהבין כי אין עתיד למדינה
הבנויה על שוד הרכוש הנטוש ועל גירוש
המוני פלאחים, היה נדיר בדורו. אולם
כלוחם אמיץ היה נדיר עוד יותר. הוא היה
חופשי לא רק מן הפחד הגופני, אלא ־גם
מן הפחד המסוכן יותר: הפחד הרוחני של
סנובים אינטלקטואלים, המוכנים לכל מלחמה
כל עוד הם נשארים מכובדים ומקובלים
בחברה ההגונה, אך סולדים מן המאבק ה־מחייבם
לעבור את בור־השופכין של השמצות
היריב. ר׳ בנימין, לא פחד גם מזה.

יחסי האישיים עם ר׳ בנימין היו מוזרים
למדי. הייתי נער ואיש אצ״ל כאשר יזם ר׳
בנימין, אז אחד הפובליציסטים והסופרים
הנודעים ביותר בארץ, את הכרוז המפורסם
״לא תרצח!״ חונכתי לראות בו בוגד.
הבדלי־מוצא אלה נשארו בולטים עד

לאחר מכן, כשנפגשנו אחרי מלחמת תש״ח.
גישתו לבעיות השלום היהודי־ערבי, על
שרשיה הדתיים והרעיוניים, היתד, שונה מזו
שלי. אולם כל שיחה עמו היתד, חודיה,
ואני חושב כי ההיסטוריה תוכיח שרבים
מדבריו — למשל בשאלת החזרת הפליטים —
היו נבונים ומפוכחים יותר מדברי הפולי־טיקאנים
ה״מציאותיים״ השולטים במדינה.
רבים מקוראי העולם הזה אולי יופתעו
לשמוע כי ר׳ בנימין היה אחד הקוראים
המושבעים ביותר של שבועון זה. פעם
הסביר לי איך הוא עושה את זה. הוא
חילק את העתון לשני חלקים: החלק הפוליטי,
שענין אותו, ושאר החלקים, שלא
ענינו אותו כלל. הוא קרא רק את החלק
הראשון, אך לא התנגד לחלק השני. הוא

מרינה כלל מרחבית. האם חושב הע?רדיה ^
א^זה שהוא יים ליהירים או לאומה ה-
נכו! שהקמת האיהוד חם צרי-ם ורי׳הואם םפ?ר
״ י ״ י י י המרחב, אבלם יהצעדים א?ת2
מאמר העורר אינם׳ אלא איבודי׳עצם? לם ד$תי
מ• חון, ירושלים
היתהמחתרתו אי ננהעוד
^אי^ספק ש מני עי לכם מהמאה על מהירית

^ יי ־י
״*״ שחרור׳ ע ^
ניתוח י המסקנות והבאת עפטה-היייי, יחבמ ^
יהודה מלמן, תליאביב

אהר י כפ בהחלהכייך לכל דבריי א׳ל?

רדרכיב״

קורא, רחובות

ניו ־יו רקוכלהשאר
מ בנוזריו^

עש ו; ה לי את עתונכם בקביעות כי הוא
קר המצי אווז כאז מאוד. העתוז שאני מקבל
עיני פה מיי ליד ביז הרבה ישראיים

״מצאים פה באמריקה.
אברהם ריכרד, ניו־יורק
העולם חוה נמצא במכירה גם בניו יורק
אולם הוא אוזד שעות מספר אחרי הגיעו׳
למוכרי העתונים.
ייחודים

ששמם

ש מיי ד

במקורו. הליטריק האנגלי אותו תירגם
^ י י מ מבחנת לען בדה
יואל ג ,.תל־אביב

• ,א לו ה ה מקובל מאז ומתמיד
מ. רוזנטל, חיפה
ה אי שוהמחזכל
הסודיות סביב השבועה המסוים, עלין

^ ז 0התקווה״ שסתמונ ים

^ ׳ מ ה ^ ה. בשעתו*

^ א?נעאי!

ומהיאי יכולים להיות בעלי תכ״ית י־ומוית
אליק מג, חיפה
מים רבים לא יוכלו לכבות __

16)1ו?ש ע 111מ11 *3ג£־ז<16ם0עז• 3סיסיזסג!!׳
— וז 8161
*׳6־^ 61י !)״1, 3ז >161-6׳ 8 0יך
י ת 6 3 £ 1ז3x1*1 4116
1*,מג 1נ 1־ 18 81מ 06ק 1׳8ת 06
׳8 81341168 316 גן וז£

.מ)1 £1מ)161*3^3מ1ן ממס מס סת ^.11)1
אמריקאית״נודעת, י אפי 0אם?!?0א״ אקסטראו־א
גנטית מעט. ואילו אם היא יעקב אם ישטייז

גדעון, תד־אביב

רב ם יהוד־ס ששמם שסיין.
גם גרמרוד, נם אפ׳ וגם אייינ־.
אך מר ברנ־ ומר אק׳
(הן על כד אין ספק)
כאן בארץ בולמים הס לעין.
2* 1ש ש מי 0חמשיר״׳אמנם ׳ 0מדי
פעם אתם מפרסמים חמשירים׳במדורה של

ר׳ בנימין
הבין כי בטאון הפונה להמונים הרחבים,
חייב להיות בעל פניה רחבה. ובניגוד לכמה
סנובים חלולים, לא עיקם את האף למראה
שחקנית הוליבודית. הוא לא התענין בה.
כתב ר׳ בנימין, במשאל על העולם הזה
לפני ארבע שנים :״נוטה אני לחשוב את
העתון הזה לאחד הרציניים ביותר במדינת
ישראל.״ (העולם הזה .)820
לגבי החלק הפוליטי של העתון, היה בעל
גישה ביקורתית מפותחת. לא פעם קיבלתי
את אחת הגלויות שלו, שביקשוני לבקרו
בדירתו בבית־הטעלות בירושלים. לפעמים
רק רצה לשמוע אינפורמציה — מה מתרחש
בצמרת צד,״ל, איך נולדה פעולת קיביא, מה
תוכניותיו של ביג׳י. אולם לא פעם ביקש
לשכנע אותנו כי קו מסויים של העתון
אינו נבון או צודק, או להמריץ אותנו
להיות קיצוניים יותר בשחיה נגד הזרם.

כשאני כותב עתה מלים אלה, מתגנבת
מחשבה פסימית מאד ללבי.
הנה הם הולכים מאתנו, בזה אחר זה,
אנשי המוסר והתרבות והניצוץ הקדוש.
איה יורשיהם?

יצחק בר־כוכבא, ירושלים
התפלאתי כשמצאתי בעתונכם תנורה יל-
מחובי הסייג בתיאטרון

לפתח ציר י י? בקרב?!קרל ביי
^ לץ כתבם חום פת״י?זתירתח^ליאי;ם ב ״י ^

?האיש ש כ איי לו ״ ^
אפלטונית,׳ 6אום רים י י

צפורה דג׳ני, חיפה

מו ף ״

ב. גרום, תל־אביב

אני תמה שאתם, המתנגדים בשטחים ה-
אחיי אניית י ח כשהמדובר ״ י י׳ ,״
וצבי העו ^׳ 8 חיים לם קיב
י & י ״ י ם ׳ם האם פא אי־^ם י ׳ם ים כול?5
רעת ^ ש ל ^ ם 0כם עבלי י׳?ברהמ 4קבבי?י ^1
א; -אףי לוותר על הם ים ו ר״הם? וחד? כאי״ל?
?״ #ה נייכו?<

אלכס דנקר, חיפה
שנים מעורכי העולם הזה היו במקרה
עדי־ראיה (בחושך) למאורע הניוון. הב״פיס
של שועלי שמשון, שבאחד מהם ישב צ׳רה,
ירדו תוך כדי קרב מן הכביש המחבר את
ג ולים עם נגבה׳ ועלו תוך כדי כך על
השוחות שנחפרו בצד הכביש על־ידי החיילים
של רב סרן עבד אל־נאצר. המצרים נמלטו
מן המקום, בהשאירם אחריהם כמה הרוגים.
אי שטוב
אנחנו החותמים מטה, עדים על דר ל״,.,
הציק והאמת, כי היהודי העיראהי רעל
השם _עזרא אליהו מרדכי עלט כתבתם את
ה״תבה ..קנו את ׳ לי׳״ (העולם הזה ,)1001

א כי רהדר כי ם
נודה לכם מאוד אם תפרסמו את ת

!?ת• ?5231״

ם יגריות,,יוביקשיתישנפ?נה

לי? תוד תנו״ל ^התנהנוחו ׳1למ?פהאנו
ייסף ידוו, צה״ל
ממעספ רי ם

״ ״ מ י זה, החולד וצומח בכפרים,
עתן;;ם ^לב^כה רבה. הנני סונים לקוראי
לקבל ספרים בעברית •1רבי תזי לא ״־י• נשפת
עייז. ם־רי קריאה?נם?׳1־חונים? 3יזב ועונים׳
עזי לויה, ממזל
שושנה לפידות, מורה לעברית
בית־הספר התיכון, כפר יסיף
העולם הדה ישמח להעביר לתעודתן כל
תרומות ספרים שיתרמו על־ידי קוראיו.
העולם הזה 1062

ך* כרחות הימאים הפכו לתופעת־קבע
1 1בנוף המדינה, כמו בני־הטובים ועדת
גונבי הג׳יפים. שופטים ושוטרים, עסקנים
ועתונאים כבר קמו להוקיע ולהתריע.

וככל זאת לא שאל איש שאלה
כה פשוטה: כיצד זה קרה כי
ציכור זה, שעליו היתה תפארת
המדינה כימי הבראשית, חלוצי
הים וכובשי כתיבותיו, הצמיח
מתוכו פירות־באושים אלה? ולא
בשולי השדה, אלא במרכזו, באדמה
שהצמיחה בשעתה את מיטב
היכול האנושי?
הנה הבריחו שעונים ודברי־ערך, במשך
שנים ארוכות. הנה ערקו בהמוניהם, בחופי
כל היבשות, והפכו חלוצי תנועת הירידה.
הנה גם הקימו להם, כך סופר לי באירופה,
ארגון מסועף של קליטת־ירידה בניו־יורק,
הדואג לבאים, מסדרם בעבודה ומקל עליהם
את חבלי המיזוג בגלויות.

** יצד זה קרה? דומני בי אין
^ תופעה שלילית אחרת כמדינה
שיש בכוחנו להשיב עליה כבטחון
כזה, מתוף נסיון אישי כה מוצק.
לפני שש שנים היינו עדים כיצד הזדקף
ציבור זה עצמו, באחד מגילויי הגאווה היפים
ביותר בתולדות המדינה. שביתת־הימאים הגדולה
היתד, התפרצות ספונטאנית של עדת
בני־חורין, אשר סברה כי נעשה לה עוול,
ואשר קמה ללחום את מלחמתה בקומה
זקופה ובראש מור
יתכן כי לא כל תביעות הימאים היו
אז שקולות ומוצדקות. יתכן כי מפלגות
שונות ניסו לדוג את דגיהן במים אלה.
יתכן כי מנהיגי השביתה היו נלהבים יותר
משהיו בעלי דיעה צלולה. אולם ביסודו של
דבר היה זה מרד של אנשים חופשיים נגד
מנגנון דורסני וחסר־נשמה, גילוי יפה־תואר
של עוז־רוח אנושי. הוא משך אליו את
אהדת כל ׳הטוב, היפה והנאצל במדינה.

טדי

ועץ נשחת לא יעשה פרי טוב. לכן בפריים
תכירו אותם.׳׳
ישנן דרכים רבות לעמוד על טיבה של
צמרת חברתית ופוליטית. מארכס הצביע
על תר,ליכי־ד,ייצור. קלאוזביץ שקל את רמת
הטכניקה הצבאית. אחרים בחנו את טיב
האמנות, הספרות או המחשבה הפילוסופית.

אולם אפשר להציב גם קנה
מידה הרבה יותר פשוט ומהותי
לבחינת בל משטר חברתי: מה
טיכו של האדם שהוא מגבש?
האם מעלה המשטר את הטוב
והיפה אשר בלב כל כן־אנוש -
או שהוא מטפח בו את הצדדים
השליליים?
ימי הזוהר של מדינה זו — השנים
שקדמו להקמתה הרשמית, והחודשים ה־

גבעתי. התקופה שלקחה כשרונות קטנים,
ועשתה אותם לדוברי אמת גדולה. שהפכה את
נתן אלתרמן למשורר, ואת יגאל אלון למנהיג.
עד שחלפה הסכנה החיצונית, והמנגנון
הישן התאושש וחזר לאיתנו. תוך שנים
מעט 1ת העכיר מנגנון זה את אוזירת הקסם,
כופף את דמות האדם והפך את גיבורי
תש״ח למוצגי המוזיאון של שנת־העשור.
מפירוק רוח הפלמ״ח והמחתרת, דרך שבירת
מרד הימאים, ועד לקציר בני־הטובים ומב־ריחי־הים.

פירותוהם נכיר אותם. מה עשה
המנגנון׳ לאדם הישראלי? את מי הוא
העלה? אילו טיפוסים גיבש?
לגדולה עלו בחברה זו האנשים שמעולם
לא היו זקופי־גוף, שכוחם היה מאז שחר
נעוריהם באמירת־הן ובהתרפסות בפני בעלי־

פלוגות־שוטרים (שכמה ממפקדיהן התפרסמו
מאז בפרשות השחיתות השונות)
נשלחו להכניע את זקופי־הקומה באוניות,
בעזרת אלות וגאז מדמיע. מפירי־שביתה
זרים, חלאת המין האנושי, גוייסו בנמלי
חבל כדי לתפוס את מקומם של חלוצי
הים הישראליים. מערכת־הבטחון הופעלה
כדי לגייס את מנהיגי המרד לצבא. ומערכה
מאורגנת של עלילות שפלות השתדלה לשכנע
את הציבור כי המורדים לא היו
צעירים חמומי־מוח וישרי־לב, אלא סוכנים
זרים, שליחי הקומינפורם ומחבלים בבטחון.
מאז התרגלנו לשיטות אלה. עד כדי כך —
שכבר איננו מסוגלים לחוש את כל עומק
ההתנוונות המוסרית המתגלם בהן. אולם
אז היו עדיין טריות וחדשות. הן באו
כאפתעה, והן הצליחו.

הוא שבר את עמוד־השדרה של ציבור
הימאים, ושל כל ימאי יחיד. הוא עשה
את הכל כדי ליטול מהם את זכות־ד,בכורה
של אדם שנברא בצלם: את הגאווה הפנימית,
את כבודו העצמי של בן־ד,חורין.
הימאות הישראלית לא החלימה מעולם
ממכה זאת. מה תימה כי כמד, ממיטב
בניה נמצאים בין המבריחים והעריקים? אדם
שכבודו העצמי ניטל ממנו, מדוע לא יבריח,
יגנוב ויערוק? ד,יבואו עתה אותם ששפכו
את הדם הזה וישפכו דמעות־תנין על
ירידת המוסר?

^ ותו צעיר עברי מנצרת, אשר
\ 4ד,פך קדוש בעיני מיליונים בלתי־ספורים
מסביב לכדור־הארץ, אמר בשעתו כמה
משפטים הרוויים חוכמת־ד,דורות של בני
הארץ הזאת:
״הישמרו לכס מנביאי־השקר, הבאים אליכם
בלבוש כבשים, ובקרבם זאבים המה.
הכר תכירו אותם בפריים. ד,ייאספו ענבים
מן הקוצים, או תאנים מן הברקנים? כן כל
עץ טוב עושה פרי טוב, והנשחת עושה
פרי רע. עץ סוב לא יוכל עשות פרי רע,

כפירותיהם נכירם. הנה הפרי.

ופעה זו של מנגנון המכופף את
* 1דמות האדם, אינה יחידה במינה, ובוודאי
לא ראשונה בהיסטוריה. זוהי תופעה
כמעט קבועה בשלב מסויים של התפתחות.
היא מסמלת את שקיעתה של צמרת חברתית,
חזיון שהוא תמיד מעציב ומדכא.
כל משטר עולה, הנותן פתרונות של
ממש לבעיות החברה, בצורה של אידיאלים
פוליטיים וסוציאליים אמיתיים, זורע בלב
האדם חדוזת־יצירה וגאווה פנימית. בשברו
דפוסים ישנים ומעובשים, הוא שולח בחברה
את רוח החופש. אפשר לומר: הוא מעלה
את האדם מעל לעצמו. בהתמסר האדם
לאידיאל גדול, רענן, חיובי, הוא קורא דרור
לכוחות הגלומים בו.
כזאת היתד, הריניסאנם — תקופה המרוממת
עד היום את רוח האדם החוזה
באוצרותיי, ברומא. כזאת היתד, המהפכה
הבורגנית, ששברה את כבלי הפיאודליזם
ושיחררה כוחות אדירים. כזאת היתר, הציונות,
בימי ד,עליה השניה והשלישית, ימי
הבראשית של הקיבוץ ותחיית השפה, עת
נוצר המשטר הגוסס כיום לעינינו.

השביתה נשברה. כפעם הראשונה
כתולדות המדינה נתגלו מעמקי
השפלות לתוכם מסוגל לצלול
מנגנון מוכה תאוות־השלטון.

שיטות אלה לא שכרו רק את
השביתה. הן שברו גם את השובתים.
המנגנון לא הסתפק ב־כניעה-של-כבוד.
הוא עמד על כף
כי המנוצחים יחזרו לאוניות בזחילה,
מושפלים ושכורי־רצון.

לאדוניהם על מגש־הכסף מאמרים גרועים
בחרוזים! המחזאים שניסו פעם ללכת בדרך
גבר וכותבים עתה כתבי־פלסתר בהזמנה!
השחקנים הגדולים שנזרקו לכלבים — כולם
בשר־ודם שדמם ד,תיבש ובשרם שמן.
אפשר לראות אותם בשטח הערבי —
הקוזיזלינגים הבזויים ביותר שעלו לגדולה,
בעוד שמיטב הצעירים, חניכי בית־הספר
הישראלי, עוברים את הגבול באישון־לילה
והופכים קציני־מודיעין בצבאות האוייב.
ואפשר לראות אותם, באור הברור ביותר,
דווקא באפילת מנגנון־החושך — המכונה
שהפכה את שבירת־האדם לאומנות. היא
נוטלת לידיה אדם שסטה במעט מדרך
הישר, שוברת את גאוותו בד,דרגה ובשיטתיות,
ומוציאה בסוף התהליך את המוצר
המוגמר — מלשין, פרובוקטור, עד־שקר,
יצור בזוי בעיני אלוהים ואדם.

וכאשר מתנוונת הצמרת, באשר
האידיאלים שלה מעלים עובש,
כאשר אין כה הכוח לתת פתרונות
של ממש יבעיות המציאות,
כאשר היא מאבדת את הכטחון
העצמי, כאשר תחושת־היעוד שלה
הופכת לתאוות־שלטון -שוב אין
ככוחה להלהיב, לרומם, להעלות.
היא יבולה רק לכופף ולהשפיל,
לגדל כנכנאים וחנפנים.

ך יתוח פשטני זה, יש בו זרע של
״ההרה ת ה רמה

ראשונים אחרי לידתה — נחרתו כה עמוק
בזכרוננו מפני שהיינו אנשים יותר טובים,
מוקפים אנשים יותר טובים. מפני שהתקופה
לקחה אנשים בינוניים והעלתה אותם
למרומי ההתמסרות וההדר. מפני שזרקורי
ההיסטוריה הופנו לעבר אנשים פשוטים
מן ר,מנין, והנה נתגלו נפשותיהם הטהורות
של אליהו בית־צורי ודוב גרונר, חנה סנש
ואריה קוצר, ועמם אלפים מבני דורם.

מה הפד אותם למה שהיו? מה
הצמיח להם כנפיים? אפשר למצוא
מאות תשובות. אף ביסודו
של דבר היה זה פשוט כתכלית:
תקופה גדולה נתנה להם אפשרות
להזדקן? כמלוא קומתם. הסערה
מבחוץ שברה דפוסים מעופשים,
ודור שלם קם על רגליו, בן־חורין.
החופש הוליד את האצילות, את
הגדולה, את האדנות.
היתד, זאת התקופה שלקחה כמה אלפים
מבני שכונות־העוני של תל־אביב, הנדכאים
וד,חלכאים של העיר, הנביטה בלבם את
זרע הכבוד העצמי, והפכה אותם לחטיבת

השררה. הנציג המובהק ביותר של טיפוס
זה הוא טדי קולק, יצירת כפיו של ראש־הממשלה
בכבודו ובעצמו, אלוף השנור
ואלוף מנגנון־החושך, אדם שמעולם לא
נודע בשל רעיון מקורי כל שהוא, אך
המצטיין בכשרון מיוחד לריצת־שליחויות.

ירידת הרמה האנושית בבריטניה
מצאה את ביטוייה בתופעה שזכתה
לבינוי ״טדי־בויס״ .בדרך
ההשאלה מותר לנו לקרוא ל־יצירי-בפיו
של המשטר הקיים
כישראל, על שם נציגם המובהק
כיותר, כאותו שם. טדי-בוים שלנו.
אלה האנשים הממלאים את כל המנגנונים
— נכנעים כלפי מעלה, עריצים כלפי מטה.
חסרי צבע, חסרי גוון, חסרי ברק — עבדים
המושלים בכוח היותם משובצים במסגרת
גדולה וחסרת־נשמה.
אפשר לראות פירות אלה בפרשות השחיתות,
שנסתיימו כולן בעלית המושחתים
בדרגה, בציניות גלויה ורשמית.
אפשר לראות פירות אלה בבית־הקברות
התרבותי — המשוררים־לשעבר המגישים

^ אופטימיות רבה. הוא מוביל למסקנה
כי ירידה זו של ערך האדם, ד,מדכאה כיום
את רוחנו, אינה אלא זמנית וחולפת, באשר
היא תוצאת האווירה החברתית, לא תוצאה
של ירידה מהותית.
אותם האנשים עצמם, המתגלים עתה
לעינינו כשהם נטולים חדח־ת־יצירה ועוז־רוח,
צללים חיוורים של עצמם, יכולים מחר
להיות אחרים — אם ינבוט באדמת הארץ
יבול חדש של אידיאלים, משטר חדש בעל
כיוזן ויעוד.
בציטטה מדברי בן־הנגר מנצרת, החסרתי
קודם פסוק אחד :״וכל עץ אשר לא יעשה
פרי טוב, ייכרת ויושלך לאש. לכן בפריים
תכירו אותם.״

זוהי ארץ דינאמית. אנו עם
צעיר. מציאות המגדלת טדי-כוים,
לא תחזיק מעמד זמן רב על אדמה
זו. ההיסטוריה תעבור על פניה
ותשליך אותה לאש הנשיה.

כוחות־יצירה אדירים גלומים בעם זה,
כוחות של בנין ומחשב ומעש. לא לעולם
יישארו כבולים, כפופים. הם יבקשו להם
את הדרך אל ההתבטאות, אל ההתפרצות,
אל החיוב העצמי. ואז נראה כיצד דור
של טדי־בוים ־ הופך לדור של בני־חורין,
כיצד בני־הטובים יהיו טובים בעצמם.

כי גם הריניסאנם, לה משתוקק
לכנו-בפירותי ה האנושיים נבירה.

תצפית

במדינה

(כ? הזכויות אסורות)

• מוקד הפעילות חדיפלומ&וית כמרחב כשבועות הקרדכים :
ממלכת הירדן. מצד אחד תנסה הרפובליקה הערבית המאוחדת להשליט את

הע ם

מרוחה על ממלכת חוסיין, ואולי להניעו לקשירת קשרים פורמליים הדוקים.
מצד המערב ייעשו כל המאמצים למנוע לכידת הירד! ברשת גמאל עבד אל־נאצר,
אם כי ארצות־הברית תזהר מלהציע הצטרפות לבדיה בגדאד, פן ימוסס הדבר
את שלטון המלך חוסיין.
• אחד מאמצעי הלחץ של קהיר ודמשק על חוסיין: האיים
שיבריזו על הצטרפות החלק הפלסטיני של הממלכה ההאשמית לרפובליקה
הערבית המאוחדת. במקרה זה, יוכרז המופתי של ירושלים לשעבר, חג׳ אמין
אל־חוסייני, כראשו הרשמי או הבלתי־רשמי של האזור הפלסטיני בריפובליקה.

סערה מתקרבת
באחד מימי השבוע התרחש במרחב השמי
המאורע החשוב ביותר מאז הקמתה של
מדינת ישראל.
מצריים וסוריה, שתי שכנותיה של ישראל
מצפון ומדרום, התאחדו למדינה אחת (ראה
במרחב) ,צעדו בכך את הצעד הראשון להקמת
מדינה ערבית מאוחדת לאורך כל
גבולות ישראל. בראש איחוד זה יעמוד
גמאל עבד אל־נאצר, שדויד בן־גוריון הכריז
עליו מלחמה.
היה משהו סמלי בכך שראשי־התיבות של
המדינה החדשה — .הרפובליקה הערבית
המאוחדת הצטרפו בעברית למילה רע׳׳ם.
כי אמנם היה מעשה האיחוד כרעם רחוק,
המבשר סערת־רעטים מתקרבת.
מנהיגי ישראל ניסו באומץ־לב רב להעמיד
פנים כאילו רעם זה אינו אלא קול־נפץ של
אקדח־פורים. אחרי חוסר־תגובה של כמה
שבועות, בהם התבשל האיחוד ולבש צורות
סופיות, הודיע לבסוף דובר ממשלתי כי
״ישראל שוקלת את עמדתה לגבי איחוד
מצריים־סוריה בכובד־ראש.׳׳
־״ ביזייתו כובד־ראש שקלו מנהיגי ישראל
את ההכנות לקבלת פני משלחת של חברי•
פרלמנט צרפתיים, את קיצוץ ייבוא הספרים
והתקליטים מארצות־הברית, ואת הצורך

• ישראל תתבע מארצות״הברית שלא לספק נשק אטומי
או טילים לעיראק. למרות ששד כה לא הצליחה ישראל לשכנע את המערב
שלא לספק נשק לשותפה העיראקית של ברית בגדאד, בטענה כי הוא עלול לחיות
מופעל נגד ישראל, משלים את עצמם חוגים מדיניים בישראל כי תביעה זו
עשויה לזכות לאוזן קשבת בוושינגטון. עד כה לא החליטה ארצות־הברית אם
לספק נשק חדיש זה לעיראק, אף כי אין בעמדה זאת כל התחשבות בפניות
ישראל.

• השיחות הכריטיות־מצריות כדבר הסדר התביעות הכספיות
ההדדיות יסתיימו בקרוב תוך הסכם. ההסדר, שיקבע תשלום
פיצויים עבור החברות הבריטיות תמוחרמות, יהיה, בקוויו הכלליים, נוח יותר
למצרים מאשר לאנגלים.

• יעבור זמן עד אשר יתחיל כסף המילווה האמריקאי לזרום

לישראל. אחרי שהסמייט דיפרססנם מאן לאשר את חמילונה מכספי הבנק
לייצוא וייבוא, הפעילו אוהדי ישראל לחץ כבד מאחורי הקלעים, על שר החוץ
האמריקאי, אשר כתוצאה ממנו מסתמנת פשרה: כדי לא לעורר הרגשת הפליה
במדינות. בריח בגדאד, יאשר חסטייס דיפרמסנט עקרונית את מתן המלווה,
אן ביצועו יידחה למועד נוח יותר
למדיניות־החוץ האמריקאית.

השמיעה באזני ביג׳י טענה כי הפרסומים
בעתונות הישראלית והעולמית, כאילו
יתמגה במקומה משה דיין או שמעון
פרס, עשויים להכביד עליה במילוי
תפקידה. אולם גם אחרי פירטום הכחשה
זי, אין פירוש הדבר שלא יחול שיגוי
בראשות משרד החוץ.

• שר הפנים יעלה בממשלה
תכיעח לסילוקו של המפקח
הכללי של משטרת ישראל. בין
תוכניותיה של אחוות העבודה?קראת
הבחירות הבאות עומד מסע תעמולת
נגד גילויי השחיתות, ויחזקאל סהר נראה
לה כנושא מרכזי במסע זה, אשר מוטב
לסלקו בהקדם.

• צפויה התקפה חדשה על

היועץ המשפטי חיים כחן. הפעם
תבוא ההתקפה מצדם של פקידי מדינה
אשר הועמדו לדין באשמות שונות וזוכו
מאשמה, אולם נם לאחר מכן יעץ חיים
כהן לממונים עליהם שלא להחזירם
לעבודתם.

• אין סיכויים כי תוקם ועדת
חקירה ציבורית כפרשת קסטנר
ופעולות הסוכנות היהודית כימי
השואה בהונגריה. המלצות
הנשיא המיועד של הרפובליקה המאוחדת*
חזיז ורע׳׳ם

• ייתכן כי דויד כן־גוריץ יגנוז לעת עתה את חקיקת חוק
חעתונות החדש, עליו הוסכם כשיחות שקדמו להקמת הממשלה
המחודשת. בסקרה זה, עשוי ראש הממשלה להסתפק בניסוח תקנון פנימי
ש? הממשלה, אשד יסדיר את נוהל הפירסוס ושמירת הסודיות של דיוני הממשלה.
• חברת ״מקורות״ תקבל עזרה בעקיפין. לפי רמז מגבוה יטילו
הרשויות־המקומיות השמאליות מסים על בארות־מים פרסיות, כדי להשוות את
סחיר מימיהן למחיר מקורות. כן יטילו רשויות אלה סס־עסקיס על מטעים
הנמצאים בתחומיהן.

• צפויה סבנה לייצוא האשלג וחפוספאטים למזרח הרחוק.
השר ספיר יסע למזרח כדי לנסות להבטיח שחקים אלה, אשר הגוש המזרחי
מציע להם את אותם החומרים כתמורה יציע ספיר להזמין אוניות חדשות מיפאן.
• הממשלה תחדש את ייבוא הכשר בקניה־סידה גדול, אחרי
שנתברר כ תחשיב הבקר המקומי עולה על 8ל׳׳י לדולאר.
• פועלי המתכת עלולים למרוד בהקפאת-חשכר, לפי ההסכמים ׳
הדו־שנת״ם שנחתמו בין ההסתדרות ובעלי־התעשיה. יינתן להם פיצוי־מה על־ידי
העברות מדרגת לדרגה.
• סירות הקיץ יגיעו לשולחנך מוקדם יותר, הודות לשיטה חדשה|
של כיסוי המקשאות במעסה פלאסטי, הגורם להבכרת הפרי חודש עד חודש־וחצי
בטרם זמנו.

דבר כדי להשפיע על המאורעות.
ישר לארמץ המלך. ביום ד,ששי
פירסם הצד,רון מעריב קטע ראשון של
ספר זכרונותיו של איתן. הפרט החשוב
ביותר: אחרי מלחמת תש״ח המשיך עבד״
אללה, סבו של חוסיין, לנהל במשך שנים
משא־ומתן ישיר עם פקידים ישראליים, מאחורי
גבו של העולם הערבי כולו. הישראלים
היו עוברים את הגבול בלילה, בשער
מנדלבום, מוסעים ישר לארמון המלך.
קשה היה להבין למי הועילו זכרונות
אלה — מלבד לפולחן־ד,אישיות של איתן
עצמו. הלקח למדינאי המרחב היה ברור:
לעולם אין להיפגש או להידבר בכל צורה
שהיא עם נציג ישראלי, אם אין רוצים
להופיע כעבור כמה חדשים או שנים בספר
זכרוגותיו קבל עם ועדה.
לא היה זה לקח חדש לגמרי. סיפר בשעתו
נחום וילנסקי, נציג הסוכנות היהודית ב־קאהיר:
הוא הציע למנהיג ערבי פלסטיני
חשוב להיפגש עם אליהו ששון, מן המחלקה
המדינית של הסוכנות. השיב הערבי :״שום
דבר לא יצא מזה. אבל ששון יכתוב דו״ח
ארוך, הדו׳׳ח יישלח למאות מנהיגים יד,ו*
דיים, הם יספרו על זה לנשותיהם, וכעבור
כמה ימים ידע כל העולם הערבי שאני
בוגד בעמי.׳׳
היה זה הגיון איתן.

צבא
בן הרב

• הממשלה תיאלץ לפרסם,
כלראה, הכחשה לשמועות כי
שרת החוץ תוחלף. גולדה מאיר

1השופטים העליונים בניוון זה לא יתקבלו
על־ידי השלטון, החושש מפני הגילויים
העלולים להתגלות לציבור בחקירה כזו.

שנים את משרד־החוץ הישראלי שלא עשה

להאיר את הכיכרות המרכזיים בערי ישראל
בתאורה מיוחדת בשנת העשור.

מדיניות
לקח איתן
אילו היה קיים במצרים ספר״זהב של
הקרן הקיימת, במהדורה ערבית לאומית,
יתכן ששליט מצרים היה רושם בו השבוע,
ברוב הוקרה, את הד׳׳ר וזלטר איתן.
העולם הערבי עמד על ראשו. גמאל
עבד אל־נאצר הצליח להגשים את חלומו
הגדול (ראה לעיל) .מעמדו של המלך חוסיין,
שנתפס בין הסורים והמצרים, היה בכל
רע• היה נדמה כי דיה מכה קטנה כ ת
למוטט את הכסא הצולע של המלך הקטן,
ולספח את ממלכת הירדן לרפובליקה הערבית
המאוחדת.
אם ביקש עבד אל־נאצר מכשיר מתאים,
הרי סופק לו על־ידי הפקיד הישראלי,
בעל המקטרת הנצחית, המנהל מזה עשר
• המדליה שניתנה מנזאל עבד אל־נאצר
על-ידי מועצת האומה המצרית, בחג החוקה,
ב־ 16 בינואר ,1968

עוד בימי הכנסת הראשונה התעוררה השאלה
אם יש לחייב את חברי־הכנסת בשרות
צבאי, בחיל־ד,מילואים. אמנם היה משהו
פגום בכך שחברי־הכנסת, השולחים אחרים
לשיפשוף במחנות צה׳׳ל, יפטרו את עצמם
מחובה זו. אולם ההצעה נפלה כאשר קם
הילל קוק, אז ח״כ חרות, וטען טענה
נוקבת: אם יכול שר־ד,בטחון לגייס את
חברי־הכנסת, מה ימנע בעדו מלנצל באופן
שרירותי סמכות זו כדי להרחיק את
מתנגדיו לפני הצבעה חשובה בכנסתז
כאשר גייס שר־הבטחון לאחר מכן את
ראשי מרד הימאים (ראה הנידון) ,הבינו
רבים כי דברי קוק לא היו לגמרי שאובים
מן האוויר. הם נקלטו מן האווירה השוררת
במדינה. השבוע ניתנה שוב הוכחה לכך.
הדח יה הנצחית. משה נסים, בנו
השלישי של הראשון־לציון יצחק נסים, הת־יצב
ביום הראשון בלשכת־הגיום בירושלים,
לאחר שקיבל פקודה מיוחדת לכך. פקודה
זו נשלחה אליו למרות שבפנקס־ההתיצבוח
שלו היה אישור רשמי תקין, שקבע כי
גיוסו נדחה עד אמצע יוני.
גם מועד זה היה לתפארת־המליצה בלבד.
כי בהתאם לקנוניה קואליציונית וותיקה, אין
מגייסים בישראלי בחורי־ישיבות. אך מאחר
שאין חוק המשחררם רשמית מגיוס, נדחה
גיוסם באופן אוטומטי בכל חצי שנה, מבלי
שהבחורים אף יטריחו את עצמם ללשכת•
הגיוס*.
מה שינה את גורלו של בחור־הישיבה
הרשום משה נסים? לא ההתמרמרות על כך
כי בחורי־ישיבה פטורים מגיוס, למרות שיכלו
בשקט למלא תפקידים של סמלים דתיים
בתנאים מתאימים. גם לא ההתנגדות לכך
שאף לא אחד מבניו ובנותיו של הרב נסים
התגייס לצה׳׳ל — דבר שנתגלה ברבים
לראשונה על־ידי הטולם הזה עוד לפני שגה
וחצי (העולם הזה .)972
הסיבה היתה הרבה יותר פשוטה. ביג׳י
התרגז על פעילות הרב גסים, ביחוד אחרי
שהטיל חרם על טכס האזכרה לחיים וייצמן,
שנערך שלא לסי כללי המסורת. גם השרים
הדתיים, שעצמאותו היתרה של הראשוך
לציון הרגיזה אותם, לא תמכו בו הפעם,
מתוך תקחיה שהרב יצטרך לבקש סוף־סוף
את רחמיהם.
שרהתע ״ ולה. בן הרב יכול היד,
לבקש צו על־תנאי נגד שר־הבטחון, שיבוא
וינמק מדוע לא יבוטל צו־הגיוס. במקרה
זה היה על חיים כהן, או שליחו, להישבע
כי אמנם ביג׳י פעל לפי שיקולי־בטחון
טהורים, ולא מתוך נקמנות אישית, לאור
העובדה ששום בחור־ישיבד, אחר לא גויס.
אולם במקרה זה יכול היה חיים כהן
לטעון שמשה נסים אינו בכלל בחור־ישיבה
אמיתי, אלא שר־התעמולד, של אביו, העוסק
• מלבד במקרים של משבר קואליציוני,
בו מעורבים הדתיים. לא פעם, כשפנה תקר
פת־הדחייה של בחורי־הישיבה באמצם משבר,
ניתנה להם רק ארכה של שבועיים, כלחץ
גלוי על השרים הדתיים המתעקשים.
חפולם חזח 1062

יייי

קדוש מעונת למעריציו, באויח עבו׳ לאויביו -גורלו של מייסד מנגנון־ החושך

איסד הגדול-סוף
ך* ל,גלן איפר בירגצדוייג היה ביש־מזל. המהנדס
ן | גבה־הקומה, שעלה מפולין בשנת ,1921 ניסה את מזלו
בעסקי־בניה בחיפה, אך נכשל בכל מעשיו. פעמיים עשט
את הרגל. בפעם השניה ניסה לברוח מן הארץ, אולם
הורד ברגע האחרון על־ידי השלטונות הבריטיים מן
האוניה שכבר עמדה להפליג.
לבסוף הבין בירנצודייג שלא נועד להצלחות הנדסיות.
הוא נתקבל לעבודה כפקיד בסולל־בונה. החברה עוד
היתד, אז בראשית הדרך שהפכה אותה, ברבות הימים,
לטרסם כלכלי עצום ולבסיס השלטון המשקי של מפא״י.
עיק 1פעולותיה היו למען הצבא הבריטי, שהחל מתרכז
בארץ לשם דיכוי המרד הערבי של 39־ 1936 וכהכנה למלחמת־העולם
השניה.
סולל־בונה בנתה מחנות, התעשרה על חשבון האנגלים
שלא הקפידו במיוחד בחשבונות חומרי־הבניה. אולם לחלק
מפקידיה, שהסתובבו חופשית במחנות, היה גם עיסוק
שני: הם אספו ידיעות למען ארגון־ההגנה. הפקיד איסר
בירנצווייג, ששינה אחר־כך את שמו לבארי, הצטיין בכך.
וכך נפתחה בפני הקבלן הכושל קאריירה חדשה. היא
הפכה אותו לאחת הדמויות החשובות ביותר בארץ־ישראל.

שהעידו על עינויים נוראים. מאז הפך ג׳ול אמסטל נכה.
כשנקרא להעיד על העינויים בבית־המשפט, במסגרת משפם
על הוצאת־דיבה נגד העתון חרות, פחד לפתוח את פ־ו,
סירב להראות את צלקותיו, עד שנצטווה לכך על־ידי השופט.
העדות שמסר אמסטל לחוטפיו בשעת העינויים נשארה
גנוזה בתיק, כמו עדויות רבות אחרות של חטופי מנגנון־
החושך במרוצת השנים. אולם התיק עצמו נלקח על־ידי
בארי לדויד בן־גוריון. ביג׳י עילעל בו והחזירו לבעליו.
החקירה נגד אבא חושי טושטשה (העולם הזה .)926 אחת
הסיבות, לפי השמועה: חלק מכספי הבנק הערבי השדוד
נתרם לקופת מפלגת פועלי ארץ־ישראל.

האידיאליסט והאיגקוויזנזוי
** 0קי הריגול של ״הישוב המאורגן״ היו מחולקים
? 4בין כמה מוסדות. חלק אחד פעל בשטח הערבי. הוא
פעל באופן פרטיזני, במסגרת המחלקה המדינית של
הסוכנות }בהנהלת משה שרתוק־שרת) ,ריכז בעיקר את
האינפורמציה שהובאה לו על־ידי אנשים שקיימו קשרים
עם שכנים ערביים. חלק שני, בהנהלת ראובן שילוח, עסק
בריגול מדיני. אך הש״י עצמו פעל בשטח היהודי, ריגל
אחרי הבריטים, קיים מחלקות למלחמה בקומוניסטים
ובפורשים, דאג לבטחון הפנימי בהגנה.
לא עברו שנים רבות עד שאיסר בארי הפך לראש
הש״י (שירות־הידיעות) של ההגנה. הוא רצה לשים את
ידיו גם על המחלקה הערבית, אולם בישיבת הפעילים
של המחלקה המדינית הוחלט שאינו מתמצא בשטח זה.
הוא נאלץ להסתפק בשטח היהודי־בריסי.
הפעילות במנגנון־החושך, בכל העמים ובכל התקופות,
מגבשת טיפוס מסויים מאד של בן־אדם. בארי היה התגלמות
מושלמת של טיפוס זה. מחמיר־פנים, שתקן, מכונס בעצמו,
דמה לסגפן ישועי מתקופת האינקויזיציה.
העבודה במנגנון־החושך היא תמיד בלתי־נעימה. זוהי
עבודה שחורה, המחייבת לרוב שימוש בשיטות נקלות
ונפסדות. יכול להצליח ולשגשג בה רק אדם הנטול חוש-
הומור ורוחב־אופק, משוגע־לדבר־אחד בעל אידיאליזם אכזרי
וקנאי. הוא חייב להאמין כי עבודתו השחורה היא חיונית,
וכי רק יחידי־סגולה כמוהו מסוגלים לבצעה. אדם המשרת
זמן רב בתפקיד כזה, כשהוא מרכז בידיו את הסודות
הכמוסים ביותר של גדולי־הציבור, ומחזיק בתיקיו את
גורלם של בני־אדם, יכול להידבק בנקל ברגשי־גדלות
מסוכנים מאד.
לאיסר בארי לא חסרו ידידים, שהעריצוהו על יושרו
האישי ומסירותו לתפקידו. הם קראו לו ״איסר הגדול״,
בשל קומתו הגבוהה ואישיותו, כדי להבחין בינו לבין
״איסר הקטן״ .אולם גדולתו של איסר הגדול החלה מדאיגה
בהדרגה אנשים רבים.
אויביו הישוו אותו לא רק לפושה הצרפתי• ולראשי
הג.פ.או ,.אלא גם לגולם מפראג. דגולם נוצר בידי המהר״ל
לשם ביצוע עבודות חיוביות, אך הפך במהרה סכנה
ליוצרו, כי לא ידע גבול וסייג במעשיו. בארי היה כמוהו.
כשקיבל על עצמו לנהל את הסיזון, השתמש באמצעים
אכזריים ביותר, עקר את השיניים ומעך את אברי־המין
של חסופי האצ״ל.
כי בעיני בארי, המטרה קידשה את כל האמצעים.
ואם החליט ללכת בדרך כל שהיא, לא נעצר מעולם
באמצע הדרך.

כיתת־אש כבית־נ׳יז
ץ כונה זו היתד, בעוכריו. אנשיו, שעסקו בריגול אחרי
] ^הבריטים, החלו חושדים בפקיד ירושלמי בשם מאיר
טוביאנסקי. הם רשמו לפניהם כי טוביאנסקי זה ביזבז
כספים מעל לאמצעיו המצומצמים, הסתבך בעסקי קלפים,
• ג׳וסף פושה, ראש הסשנורח והריגול בימי הסרור של
המהפכה וקיסרות נאפוליאון, נחשב בצדק לאבי ״מדינת
המשטרה״ החדישה ולמימוד המרור הממלכתי של הרודנות
המודרנית.
בכתיבת עתונים יותר מאשר בקריאת גמרא.
משה החליט להתגייס.
איש לא יצטער על כי משה נסים יעבור
את התלאות העוברות על רבבות צעירים
אחרים בישראל. אולם השימוש בצו־הגיוס
כמכשיר פוליטי, בידי האיש שהוא במקרה
שר־ד,בטחון, היה בו כדי לעורר דאגה חפורה

המחתרת

ראש-ש״י בארי
הסוד הגדול נקבר
קיים מגע הדוק עם הבריטים. הם השתכנעו (ונשארו בדיעה
זו עד היום) שהיה מרגל, ושמסר לידי הבריטים את
מיקום מרכזי־התעשיה של ההגנה בירושלים, בשעת ההפגזות
של הלגיון הערבי.
הימים היו ימי ראשית המלחמה, ירושלים היתד, במצור,
העיר העתיקה נפלה. ברגע שבארי שוכנע כי טוביאנסקי
הוא מרגל, היד, ההמשך קצר ותמציתי: האיש הועמד בפני
״בית־דין״ מורכב מעוזריו של בארי, נידון בו במקום
למיתה, הוצא מיד להורג על־ידי כיתת־אש של הפלמ״ת
בכפר בית־ג׳יז, בקירבת משק נחשון הנוכחי.
תוך שעות מעטות נודע הדבר לממשלה הזמנית. איש
לא התרגש במיוחד, ופחות מכולם דויד בן־גוריון. ישראל
גלילי, אז עדיין סגן שר־הבטחון, הציג שאלה, אך הדבר
ירד במהרה מסדר היום.
יתכן מאד שפרשת טוביאנסקי לא היתד, עולה מעולם
שנית כדי להטריד את מנוחת הציבור, לולא שרשרת
של נסיבות שלא היה להן שום קשר שהוא עם גורלו
הטראגי (הצודק או הבלתי־צודק) של הפקיד הירושלמי.

עינוייו של דו? אמסטל

ך* מוך לפרשת טוביאבסקי כבשו גדודי ההגנה את
^ חיפה הערבית. שלל עצום נפל לידי הכובשים. אולם
לא הכובשים עצמם שמו את ידיהם עליו. דאגו לכך אנשי-
ביזה מומחים יותר.
י במרכז הפרשה עמד בנק אל־אומה אל-ערביח. קבוצה
מאורגנת פרצה את הכספת, הוציאה מתוכה סכום של
200 אלף לא״י, השוזר, כיום לסכום של קרוב לשני מיליון
ל״י. איסר בארי פתח בחקירה. מטרתו הגלויה: להוכיח
כי בראש הבוזזים עמו אבא חושי, מזכיר מועצת פועלי
חיפה.
איש אינו יכול לדעת בבירור אם פעל בארי מתוך יושר
בלבד, מתוך כעס על בוזזי שלל הלוחמים, או אם היה
לו גם חשבון אישי עם חושי, עוד מימי פעילותו כקבלן
פרטי בחיפה. חושי עצמו שכב אז בבית־חולים ליולדות,
אחרי ששבר את רגלו בלכתו ברחוב. כמה ממקורביו
נחטפו על־ידי הש״י ונחקרו.
בין החטופים היה אחד ג׳ול אמסטל, בעל־מונית שנמנה
על עושי העבודה השחורה של חושי. הוא נחטף בנסיבות
הדומות מאד לחטיפת אלי תבור כעבור עשר שנים. מה
שקרה הלאה עטוף סוד. רק דבר אחד ידוע: כשחזר
משביו, חסרו כל השיניים בפיו, גופו היה מכוסה צלקות

ביותר גם בלבו של האזרח הבלתי דתי
ביותר.

כ ט חון -מ פ 1מה 7
השבוע, בו זכה בן הרב נסים לצו־גיוס
פוליטי (ראה לעיל) ,התפרסמה הידיעה
הבאה ביומון חארץ:

חאח רו ג ח

ף* משך 0מ ח חו ד שי ם עוד המשיך בארי בפעולתו.
הוא ניהל את הפעולה נגד לח״י אחרי רצח ברנאדוט.
בין העצורים שנשלחו אז לבית־הסוהר ביפו היו גם כמה
אנשים שלא היה להם שום קשר עם לח״י. לעומת זאת
היה להם קשר עם בארי עצמו: הם היו מתחריו ויריביו
בימי פעולתו כקבלן חיפאי. פרקליטיהם, עורכי־דין ידועי־שם,
האשימו את בארי בגלוי בסילוק חשבונות אישיים,
במסווה של פעילות פוליטית. העצורים שוחררו.
הש״י של אז היד, כוח עצום במדינה החדשה. הוא גם
היה כוח עצמאי כמעט לחלוטין. בארי עצמו, אדם קשה־עורף,
סירב לקבל פקודות מאיש, פעל כמעט לגמרי על
דעת עצמו. שום אדם, גם לא דויד בן־גוריון עצמו, לא
יכול היה להיות בטוח שהש״י אינו בולש אחריו.
לא היה זד, מצב בלתי־רגיל בהיסטוריה. דיקטטורים רבים
נאלצו מדי פעם לסלק את ראשי מנגנון־החושך שלהם,
שהפכו חזקים ועצמאיים מדי. נאפוליאון פיטר את פושה.
סטאלין הוציא להורג כמה מראשי ד,ג.ם.או, בזה אחר זה.
היטלר דן בסוף ימיו את היינריך הימלר למיתה. כרושצ׳וב
וחבריו הוציאו להורג את בריה.
ביסי הקדיש באותה שנד, את מיטב מאמציו לחיסול
שיטתי ומתוכנן של כל הכוחות העצמאיים ששרדו במדינה.
הוא אירגן את פרשת אלמלינה כדי לחסל את שרידי אצ״ל.
אחרי רצח ברנאדוט חיסל את שרידי לח״י. באותו זמן
פירק את מסה הפלמ״ח, והנחית את מכת־המוזת על עמדות
הפלמ״תאים במערכת ד,בטחון. לבסוף נתפנה לחסל את
המחתרת האחרונה: הש״י העצמאי של איסר בארי.
וכך, לפתע, קמה רוחו של טוביאנסקי לתחיד״ אשת
ההרוג הרעישה עולמות כדי לטהר את שם בעלה המנוח,
למען בנו הצעיר. היא גייסה אישים שונים, הגיעה לבסוף
לראיון אצל ביג׳י עצמו. ראש־ד,ממשלה הבין כי אין
רקע טוב יותר לשבירת כוחו של בארי, מאשר פרשה
בה נקטפו חייו של אדם.
פרשת טוביאנסקי לא נחקרה מעולם מחדש. ביג׳י
פשוט הכריז כי טוביאנסקי היה חף מפשע, טיהר את
שמו והעלה את דרגתו. באת לא הואשם בהריגת אדם
חף־מפשע (אמר הוא כעבור שנים לכתב העולם הדח :״כי
אז הייתי פותח את פי ומוכיח שהיד, בוגד הוא הואשם
בחריגה מסמכויותיו, אישום שהיה בלי ספק צודק.
במשפט, שנערך בקיץ ,1949 קימץ בארי את שפתיו
ושתק. הוא שתק גם כשהורשע, נידון ליום אחד של מאסר
ונדון על־ידי הנשיא חיים וייצמן. אולם האיש שעזב את
אולם בית־המשפס היה הרוס. בעיני הבריות היה רוצח. כל
עוזריו ומקורביו סולקו באופן שיטתי ממנננון־החושך,
שנמסר על־יד* ביג׳י לידי איש חסר־עצמאות המסור לו
אישית, הפך מאז כלי־שרת אישי של ראש־ד,ממשלה, אחד
מקמודי־התוזך של שלטון ביג׳י ב מדינד״

ח סו דו ת ל קב ר
יארי?{צמו פרש לביתו הקטן בבת־גלים. א״ותי, שלא
4התגברה מעולם על ההלם הנורא של המשפט וההשפלה,
לקתה בבריאותה ונפטרה. בארי עבד בבאר־שכע בתפקידים
הנדסיים בחברות־הבת של סולל בונה. כמעט איש לא
שיער שהגבר הגבוה והכסוף, שמיעט בדיבורים, החזיק
פעם בידיו את חייהם של אנשים בלתי־ספורים.
באחד הלילות השבוע שכב איסר הגדול לישון, כרגיל.
הוא לא התעורר. בלילה, תוך כדי שינה, תקף אותו שבץ־לב
קטלני. האיש שנאשם לפחות בהריגת שני אנשים —
מהם אחד, חייל־אצ״ל ידידיה סגל, בעינויי־תופת — זכה
למוות ללא־יסורים.
כשהובא לקבורות, נקברו עמו כמה מן הסודות הכמ!סים
ביותר של ההגנה ומלחמת. תשי׳ח, ביניהם סודות פרשות
חושי וטוביאנסקי. איש מיורשיו במנגנון־החושך לא השתתף
בהלווית זר סר הגדול.

״אזור בטחון, הכולל את מושב מעונה
(היהודי) ואדמותיו, נפתח החל מאתמול לתנועה
חופשית של תושבי הסביבה (הערביים)
,שעד כה היו צריכים להצטייד ברשיון
כניסה מטעם המושל הצבאי.
״ההגבלות לגבי האזור הונהגו לפני כשנתיים,
עקב התנהגותם הפרועה של ה
רועים
(הערביים) בשדות המושב והמטעים,
וגרימת נזקים מתמידים.״
היתד, זו הפעם הראשונה שפורסמה הודאה
כי אזורי בטחון אינם נקבעים להגנה
מפני מסתננים או מחבלים, כי אם לנוחיותם
הכלכלית של משקים או גופים מעוניינים
אחרי*

במרינה דת רבנים מעופפי
הרב שמעון אפרתי אוהב לטוס. הגבר
שחור־הזקנקן, הנוהג להתקשט בכסיות לבנות
ובמקל־טיולים בעל ידית מוכספת, ריחף
לא פעם בשמיים לשם שמיים. הוא טס
לוזרשא כדי לארגן שם משלוח אווזים
שחוטים לישראל, עבר לארגנטינה ולאורו־גודאי
לארגון משלוח הבשר, טיפל אפילו
בעסקי־הבשר של אינקודה בחבש. כל זה
עשה בתור מנהל מחלקת הכשרות של
הרבנות הראשית.
יום אחד הרים שמעון אפרתי את עיניו
השמימה. לפתע תקף אותו רעיון חדש:
ומה בדבר הכשרות במטוסים עצמם? הודיע
הוא לממונים עליו: רבנים רבים, הטסים
באל על, שואלים שאלה כאובה זו, ואין
בידי הרב תשובה כשרה. כי האוכל באל על,
המובא מוכן למטוס, נקנה בערים שונות
בעולם מספקים כשרים, על־ידי צוזת חילוני,
המבין אולי בעסקי־אוזיר, אך לא בעסקי־כשרות.
צוות זה אינו מוסמך לבדוק באיזו
מידה האוכל הכשר כשר באמת.
לשם שמיים. אותה שעה עסקה אל־על
במאבק מר. הרבנים דרשו כי החברה תפסיק
את כל טיסותיה בשבת• אולם אל על הסבירה
שהדבר אינו אפשרי. המטוסים אמנם
אינם טסים בשבת בשמי ישראל, אך אינם
יכולים להקפיד על לוח זמנים שיקרקע
אותם בשבתות ברחבי העולם.
הרבנים נטו להעלים עין מטיסות־השבת
ולהסתפק בהסבר שאין טיסות בלתי־חיוניות
ביום הקדוש. אך אפרתי סיפק להם נשק
חדש. הם העתיקו את החזית, דרשו עתה
כי אל־על ימנה רבנים מעופפים, בדומה
לרבנים השטים באוניות שוהם. רבנים אלה
לא יטוסו אמנם בכל מטוס, אך יערכו
פיקוח יעיל על המזון.
לא היה איכפת לאל־על לספק כמה מישרות
מעופפות טובות לבני־חסותן של המפלגות
הדתיות. החברה, המבזבזת את כספי
משלם־המיסים בתנופה רבה, ושגרעונה מגיע
ל־ 10 אלפים לירות ב־ 24 שעות, היתה במקרה
הגרוע ביותר שופכת עוד כמה אלפי
לירות לשנה לתוך החבית חסרת־התחתית.
אולם היה קיים חשש אחר בהנהלת החברה:
אם הרבנים המעופפים יהיו במטוס,
תתעורר בעיית הטיסה בשבת בצורה הרבה
יותר חמורה, ודודקא בשעה שהחברה מבקשת
להטיס את מטוסיה גם בשבתות כדי להתקרב
למשהו הדומה ליעילות.
אפריים בן־ארצי, מנהל אל־על, הודיע שלא
יקבל את האולטימטום הדתי. הרבנים רמזו
שינערו את חוצנם מכל אחריות לכשרות
אל־על, ערב שנת־העשור. המאבק הגדול
לשם שמיים נראה כחסר־פתרון.

עסקים
ד•• של זהב
תפקידו של שוטר הוא לפתור תעלומות.
תפקידו של סוחר הוא לעסוק בעסקים.
החודש נדמה היה כאילו המצב בישראל הוא
הפוך: המפקח הכללי של משטרת ישראל
היה מעורב בעסקים, ואילו ציבור הסוחרים
ניסה לפתור את אחת התעלומות המוזרות
ביותר בעולם המשק: כיצד החזיקה
חברת י. מ .סחרוב ובניו בע״מ בזהב
שערכו הגיע ל־ 750 אלף ל״י?
״הון שחור ״ ץ התעלומה הגיעה לעיני
הציבור בכותרת גדולה במעריב .״חברת
סחרוב,״ סיפר העתון בתמימות ,״הצהירה
במס־ההכנסה על מכירת זהב ב־ 750 אלף
ל״י.״ בגוף הידיעה סופר כי חברת י. מ.
מחרוב ובניו בע״מ הצהירה מרצונה הטוב
בפני מס־ההכנסה על סכום זה, שקיבלה
כתוצאה ממכירת זהב שהיה ברשותה עוד
מימי המנדט. הוסיף הכתב האלמוני :״כפי
שנודע, אין קשר בין מקרה זה לבין הדיון
שנערך לאחרונה בוועדת־המשנה של וועדת־הכספים
של הכנסת, בקשר לבקשתם של
מחזיקי ״הון שחור״ לתת להם הכשר להקמת
מפעל טקסטיל בדימונה.״
מבחינה עתונאית, היתד, זאת ידיעה מוזרה•
קשה היה להבין מה היה הקשר בין
הזהב של האחים סחרוב לבין המפעל המוצע
בדימונה. עוד יותר קשה היה להבין
מה גרם לפרסום הידיעה דווקא באותו יום
— בלי קשר עם שום מאורע אקטואלי,
ועוד בהבלטה רבה כזאת. רק דבר אחד
היה ברור: מעריב הוא שופרה הכמעט־רשמי
של צמרת משטרת ישראל, והמפקח הכללי
יחזקאל סהר הוא בעל 14400 מניות רגילות
בחברת נוחרוב ובניו.

השותף הפאסיכי. מה הבעיר את
הכובע בעל עיסורי־הכסף על ראשו של
המפקח הכללי? היתד, זאת ידיעה קטנה,
שהופיעה ביומון חרות :״חברה מסחרית
מפורסמת, שאחד משותפיה הוא עתה פא־סיבי,
הצהירה בימים אלה על רווחים בסכום
של 750 אלף ל״י ממסחר בזהב בשנת
1951/3במקרה זה היתה זו העלמה
ממס־ההכנסה, ועם זאת היתה העיסקה בכללה
בעלת אופי בלתי־חוקי.״
השאלה הראשונה: מניין בא הזהב
הזה לידי משפחת המפקח הכללי? בימי
המנדט היתד, סחרוב ובניו חברה קטנה יחסית.
היא לא עסקה בזהב. מניין היה לה
הון עצום כזה?
שאלה שניה: מדוע החזיקה החברה בזהב
הזה גם אחרי קום המדינה? סחרוב
ובניו עוסקת בעסקים ענפים, זקוקה להון
שלה כדי לממן אותם. היא אף קיבלה הלוואות
גדולות מהמדינה. קשה היה לתאר כי
חברה כזאת, הרחוקה מעסקי זהב, תחזיק
בסכום אדיר כזה בכספה, כאבן שאין לד,
הופכין, מבלי שיכניס רוזחים כלשהם.
שאלה שלישית: כיצד לא הצהירה החברה
על רכוש זה בשעת מלודה־הרכוש, בשנת
,1952 כשכל חברה נדרשה להודיע על רכושה
לממשלה? ואם הגדירה את הזהב כהון
(במקום כרכוש) ,מדוע לא מסרה על כך
הצהרת־הון עד שנת ,1956 כנדרש בחוק?
שאלה רביעית: מדוע לא דרשו שלטונות
מס־ד,הכנסה מחברת משפחת המפקח הכללי
הצהרת־הון עד שנת?1956
מכל הצדדים, היתד, זאת עיסקה מוזרה
ביותר, אשר המשטרה הכלכלית היתד, בלי
ספק מתעניינת בה, אילו היה המדובר במשפחה
בעלת שם פחות מצלצל.
עין עצומה. אלמלא היו 750 אלף
הל״י מונחות בכספה המסתורית, אלא היו
רווחים מעסקות החייבות במס־הכנסה, היתד,
חברת משפחת המפקח נאלצת לשלם עליהן
מסי־חברה בשיעור 63 היינו סך של 472
אלף ל״י. מה שקרה השבוע היה כמעט
ההיסך: הממשלה נאותה להלוזת לחברה חצי
מיליון ל״י נוספות.
הודיע האוצר: הלוואה זו ניתנה לסחרוב
ובניו כדי שתרכוש את מחצית מניות חברת
אינקודה, השייכת לחברה הממשלתית ינדסוף,
חברה לתעשי׳ה בע״נז. הפסדי אינקודה בשנה
שעברה 749 :אלף לירות.
מה המריץ את משפחת המפקח להיכנס
לחברה כושלת ולהתעסק בשחיטת פרות
במרחבי אפריקה — עסק הזר לה ביותר?
מנחשים סוחרים מנוסים: היתד, זאת פשרה
עם הממשלה, ד,מעלימה עיין מענין הזהב
המיסתורי, תמורת השקעת הכסף בחברה
ממשלתית בישת־מזל.

מסים
•ד מין היא ה חו לבת
לממשלה, כמו לאדם, יש שתי ידיים.
לרוב, שתיהן לוקחות. אולם השנה נוצר
בישראל מצב אידיאלי יותר: יד אחת נותנת,
יד שניה לוקחת בחזרה. השאלה:
איזו יד תהיה גדולה יותר?
השנה נפתחה בענן של חלומות וורודים.
הממשלה חיצצרה מראש על הקלות אדירות
במם־ההכנסה, עשתה רושם רב לא רק בארץ,
אלא גם בתפוצות. בין החלומות:
הפחתת שיעורי המסים לבעלי הכנסות־ביניים
(מ־ 400 עד 700ל״י בחודש, בערך) והורדת
יהב־המגן.
יד שמאל היא החולמת. עם הגשת
התקציב החדש בשבוע שעבר (העולם הזה
) 1061 ועיכול פרטיו, נתברר כי יד שמאל החולמת,
קטנה הרבה יותר מכפי שחשבו.
הישג אחד היה ברור: יהב־המגן הישיר
חוסל. בצורה זו ירד שיעור־המם של החברות
מ־ 630/0ל־ס׳ל ,50 ואילו בעלי המשכורות
הקטנות נהנו עוד יותר. עובד נשוי,
אב לילד אחד, בעל הכנסה חודשית של
250ל״י, ששילם עד כה 20ל״י לחודש,
ישלם בשנה הבאה רק 14ל״י. עובד נשוי,
אב ל־ 3ילדים, בעל משכורת של 400ל״י,
שילם בשנה שעברה 47.500ל״י, ישלם
עתה 37.500ל״י.
אולם הקרב האמיתי היה נטוש במקום
אחר. כדי להרגיע את מרד המהנדסים וחבריהם,
הובטחה לבעלי ההכנסות הגבוהות
הקלות גדולות בשיעורי־המס. לעומת זאת
התכונן האוצר להטיל מסים חדשים על השעות
הנוספות, הפרמיות ותוספות־היוקר
של הפועלים.
עתה נתברר שהיה זה חלום־שוא. מנהיגי
הפועלים במפא״י אמנם הסכימו לוותר השנה
על העלאת שכר־היסוד ולהמשיך בזיוף
(המשך עמוד )8

1השלב האחרון בהכנותיו של עמנואל פינס היה קנית
_ן בגז־ים ובגד-אימונים. על בגד הים רקם את המלה
״למנש״ יואילו יעל בגד האיסוינים־העליון נתן לרקום את הכתובת ״ישראל״ באותיות לטיניות.

מכנסי רהימאנש:

לרוסים היה ״המפקח הכללי״ ,לא־יוצלח נודד שנחשב
כעיני כל הכריות לנציג הצאר, ושהפך את גדולי העיר
למגוחכים.
לגרמנים היה ״הסרן מקפניק״ ,אסיר־לשעבר שלכש מדי
קצין, אסר אנשי־ציכור והשתלט למשך במה שעות על
עיירה שלמה.
השבוע תרמה ישראל תרומה מקורית משלה לאוסף זח.
לרוע המזל -לעיני העולם בולו.
זהו סיפור שכמעט לא־ייאמו -סיפור על עלם־חמד,
תמים־־מראה ומלבב, שהצליח להוליך שולל מדינה שלמה,
על מיטב עתוניה ומוסדותיה, במשך שנים ארוכות, וליצור
השבוע סנסציה במעט־עולמית .״העולם הזה״ ,הנמנה אף
הוא עם הקרבנות, מוסר סיפור זה ללא משוא־פנים, מתוך
נאמנות לאמונתו שתפקידו של עתון הוא לגלות את
האמת -אפילו אם היא פוגעת גם בו.
** אז צלחו בני ישראל לפני שלושת את הארץ, קיימות שתי גירסות שונות. ל^
) אלפים ומאתיים שנה בערך, בנסיבות
מיסתוריות מאוד, את ים סוף, לא היתד,
צליחה כה מסתורית ומוזרה כצליחת תעלת
לה־מאנש, אותה ביצע כביכול השחיין הישראלי
עמנואל פינס. פינס בן ה־ 19 המריא
ביום השישי שעבר לצרפת, שם עמד להיערך,
לדבריו, ביום השני ה־ 27 לחודש
ינואר, מבצע בינלאומי של צליחת תעלת
לה־מאנש. על מה שאירע לפינס מיום שעזג

חלוטין: זו של פינס וזו של העתונות
העולמית וסוכנויות הידיעות.
לפי הידיעות שהגיעו מפינס, באמצעות
טלגרמות, שליחים ושיחות טלפוניות עם
בני משפחתו, הגיע פינם במועד הדרוש לכף
גרי־נה בצרפת, שם היו משתתפי הצליחה
צריכים להתכנס. מאחר שלא מצא, לדבריו,
את שאר המשתתפים שהוזמנו לתחרות,
החליט פינס לצלוח לבדו את התעלה, הופיע

ן? | 1ך #11111 אוסף הגביעים של עמנואל פינס מכיל חמישה גביעים. הגבים הקיצוני
** 14 §3 -*£מימין ניתן כביכול לפינס על־ידי המועצה האיזורית של ׳עמק־הירדן,
שלושת הגביעים ׳האמצעיים ניתנו לו עבור הישגיו בצליחות הכינרת השונות מסעס חיל־הים,
ואילו חגביע השמאלי הוא תרומת בית־חחרושת לשוקולד ליבר מתל־אביב. גס חיל-
חים וגם בית־חחרושת לינר אינם יודעים סאומח על גביעים אלה או על עמנואל סינס.

עמנואל בינם הבר לאלוף ישראל וכמעט לאלוף העולם -לולא טבע בים כזביו

הצליחה שלא הצליחה
שוב כעבור 24 שעות בשגרירות הישראלית
בפאריס, כשבפיו הסיפור הבא :״ביום ב׳
בערב העבירו את כל קבוצת השחיינים,
בת 11 איש, לדובר שבאנגליה, לאחר שהוחלט
לצלוח את התעלה מאנגליה לצרפת
בגלל הזרמים. בשעה 11 בלילה ירדנו למים
בדובר. גופי היה מרוח שמן ולינולין...
מתחילת הצליחה הפריעוני שלושת השחיינים
המצריים שהשתתפו בתחרות. הם סגרו עלי
וניסו לעכבני. הגעתי בשעה שמונה אר־בעים־ושש
דקות בבוקר, למקום המיועד
ליד קאלה. הגעתי לבדי וראשון, ושברתי
בכך את השיא העולמי שנקבע ב־1927
בזמן של 10 שעות ו־ 21 דקות. השופטים
האנגלים והצרפתים קבעו את נצחוני והציעו
לי פרס של שלושת אלפים לירות שטרלינג,
אך סירבתי לקבלו מנימוקים ספורטאיים.
ההישג גרם לי סיפוק עצום, הן בתור ישראלי
והן באופן פרטי. שחיתי כשסמל מדינת
ישראל צמוד לבגד־הים שלי.״
במיברק ששיגר פינם ביום שלישי בערב
למערכת העולם הזה, כתב :״דובר—סאנט־וינסנט,
ראשון, תשע ארבעים ושש.״
פירושו של סיפור זה היה כי שחיין
ישראלי צעיר עבר בליל חורף את מימי
התעלה הסוערים והקפואים־כמעט, בזמן המהווה
שיא עולמי חדש, מדהים בזמנו
הפנטסטי.

התוצאות והגיעו כמעט לדרגת הישגים בינלאומיים
בשחיה.
כשהוא מצביע על אלבום בו אסף את
כל קטעי־העתונות על הישגיו, בצירוף יומנו
האישי בו רשם את חוויותיו מכל צליחה
ומשחה, גולל עמנואל פינס בקול שקט
ובטוח את בקשתו. חלום חייו, לדבריו, היה
לצלוח את תעלת לה־מאנש. והנה הגיעה
שעתו הגדולה. הוא סיפר כי עמד בקשר
הדוק עם מאמן השחייה הנודע בוב קיפוט
מאוניברסיטת ייל, שביקר לפני שנים מספר
בארץ. באמצעות קיפוט, סיפר, קיבל הזמנה
להשתתף בצליחת לה־מאנש, הנערכת על־ידי
בעל בית־חרושת לשימורי דגים ב־גלאזגו,
שהזמין נוסף לו גם 11 שחיינים
אחרים מכל העולם.
בפי פינס היתה בקשה צנועה למערכת
העולם הזה. הוא לא ביקש כסף, לא ביקש
פירסומת, לא ביקש עזרי אימון או הפעלת
פרוטקציה. כל מה שרצה, היה שהמערכת
תסדר עבורו כמה סידורים טכניים בדרך
מקובלת, כמו השגת חופשה מהצבא וסידור

כי מאחורי סיפורו של הצעיר התמיר מסתתרת
חידה בלשית.
למרות שכמה מסיפוריו של פינם נראו
מוזרים למדי כבר אז, כאשר סיפר לי הוא
מתאמן לקראת הצליחה גם בשעות הבוקר
המוקדמות של ימים גשומים וסוערים, וכי
אינו יכול לשחות כאשר עתונאי מלווה
אותו, לא עלה צל של חשד על סיפורו.
אפילו כשלווה מאחד מחברי המערכת 200
ל״י, והבטיח כי אביו יחזיר את הכסף
למחרת נסיעתו: או כשלא קיים את הבטחתו
להראות את ההזמנה לצליחה מאותו בעל
בית־חרושת, לא נראה כל מניע שיביא את
הצעיר לבדות דברים מליבו.
אולם ברגע בו עלה מסך הערפל על
צליחתו של פינס בלה־מאנש, והחלו הפיק־פוקים
בסיפורו של השחיין, לא היה צורך
בחקירה ממושכת כדי לחשוף את האמת
כולה. היתד, זו אמת מכאיבה מאוד מצד
אחד, ומשעשעת מצד שני. היה זה סיפור
של צעיר שהצליח להוליך שולל את כל
חוגי הספורט בישראל, את העתונות, את

להחדיר את שמו לעתון, בידיעה צנועה
מאוד. ב־ 31.6.55 הופיעה ידיעה קטנה בעתון
חדשות הספורט, שסיפרה :״עמנואל פינס,
בן , 16 חבר־השומר הצעיר בתל־אביב, היה
הראשון שצלח השנה את הכינרת לרחבה
מעין־גב לטבריה, בעברו את המרחק בשחית
חתירה בזמן של שעתיים וחמישים ושלוש
דקות.״
פינס הדביק את הידיעה הזו בדף הראשון
של אלבומו, צירף אליה כמה קטעי רשמים:
״השהיה עברה בקלות וללא התעייפות.
שחיתי כל הדרך שחיית חתירה איטית, בלי
לאמץ את השרירים בערב לאחר הצליחה,
חשתי חולשה בפרקים והקאתי הייתי
אומר שזו היתד, יותר צליחת נסיון לה,ת־ודית
הדרך להבא, מאשר צליחה לשם קביעת
שיא.״

חעתונות מה? 7ת
** ה כדיוק היה הנסיון להתווית הדרך
!ולהבא* האם הכוונה היתד, לשתיה או

הצרפתיס דוענים
* 1יפור שונה לגמרי היה בפי סוב-
^ נויות הידיעות והעתונות העולמית• ״11
רוחות־רפאים מתחרות בהצגת־בכורה הרפית״
ליגלגה כותרת בפיגארו הצרפתי. לפי סיפורים
אלה, הופיע פינם לראשונה ביום
ראשון בקונסוליה הבריטית בקאלה, שעל
חוף התעלה, ביקש אשרודכניסה לאנגליה
כדי שיוכל לצלוח את התעלה. אנשי הקונסוליה,
שלא הצליחו למצוא את שאר
המתחרים או את מארגני התחרות, סירבו.
לא נמצא גם עד־ראיה אחד, לא באנגליה
ולא בצרפת, שראה את פינס או מישהו
אחר מהצולחים — בשעת הצליחה, לפניה
או אחריה. לא נמצאה כל נקודת־אחיזה לברר
אם היתה בכלל תחרות מעין זו. כתובת
מארגן הצליחה, בעל בית־חרושת לשימורי־דגים
בגלאזגו בשם הרי אובריאן, שנמסרה
על־ידי פינם, נמצאה כבלתי־נכונה.
למרות הסיפורים הלעגניים והעוקצניים
בעתונות, המשיך פינס לטעון בתוקף כי
צלח את התעלה. עתונאים שראיינו אותו
ציינו כי הוא עושה רושם משכנע וכנה
ביותר, אולם הוא לא יכול היה להמציא כל
הוכחה לדבריו. הוא רק חזר והצהיר שהוא
מוכן לצלוח את התעלה שנית בעוד שבו־עיים,
וכי הוא חזר בו מסירובו ויקבל
את הפרס הכספי שהוצע לו, אם כי זה
נוגד את כללי הספורט לחובבים.
העתונות משקרת במתכוון. ואמנם, הוא
הצליח לשכנע את קרוביו ומכריו כי אכן
צלח והשיג שיא עולמי בצליחתו•
איזו משתי הגירסות נכונה? מי משקר —
העתונאים או פינס? מה מסתתר מאחורי
התעלומה והמסתורין בעלי קנה־המידה הבינלאומי?

בקשה
צנועה?מעדנת
^ פני חודש ימים הופיע צעיר גבה/קומה
וכחוש, בעל פנים ילדותיים ותמימים,
במערכת העולם הזה. הוא הציג
את עצמו כעמנואל פינס, חייל בצד,״ל, חבר
קיבוץ השומר־הצעיר הראל, חניך הפועל
ושחיין למרחקים ארוכים, המחזיק בידו את
שיאי הארץ בצליחת הכינרת לארכה ולרחבה,
ושל המשחה מחיפה לראש־הנקרה.
שמו של עמנואל פינס לא היה שם זר.
מזה שנתיים קראו חובבי הספורט במדורי
הספורט בעתונים היומיים ובעתוני הספורט
ידיעות מעודדות, על מבצעיו של השחיין
הצעיר. מדי פעם בפעם שיפר פינס, לפי
הידיעות בעתונים, את השגיו, שבר בזה
אחר זה את שיאי כל שחייני ישראל, וגם
את שיאיו הקודמים שלו. בכל פעם הוטבו

לצליחה

תמונה זו היא התמונה היחידה בה
נראה עמנואל פינס במי הים. למרות
שאסף אוסף רב־גוני של קטעי־עתונות אודות עצמו, לא היתה
דרכון, היתר־יציאה ואשרת־כניסה לצרפת.
מהרגע הראשון לא היתד, כל סיבה לפקפק
בסיפורו של הצעיר ולא היתה כל מניעה
לעזור לשתיין הידוע והמצטיין לבצע מפעל
כד, נועז. לא נראתה גם כל סיבה, שהיתה
יכולה להניע את הצעיר לספר סיפור בדוי,
מכיוון שלא דרש כל טובת־הנאה לעצמו.
סיפורו נתקבל באמון.
אפילו כשטען פינס כי מכתב ההזמנה
לצליחה אינו בידו, אלא נמצא במזכירות
קיבוץ הראל, וכי הוא יביאו בעוד ימים
מספר, לא התערער האימון בסיפורו. עמנואל
פינם הוא בן למשפחה מכובדת וידועה.
אביו, מאיר פינס, עובד חברת החשמל, הוא
חבר מרכז הפועל. דודו, שמעון פינס, הוא
אחד מחברי המערכת המרכזיים בעתון דבר,
ואילו קרוב משפחה אחר שלו הוא דן פינם,
עורך העתון המנוקד אומר, ואחד מגדולי
אגודת העתונאים בישראל. אבי סבו של
פינס הוא מיכה יוסף פינס, אחד הבילויים,
אשר על שמו נקרא כפר פינס בשרון.
המערכת קיבלה על עצמה ברצון להקל
על פינם לעבור את המכשולים הטכניים,
בדרך להשגת חלום חייו.

החדיר?עצמו הכרח
** ל? רג ע בו הגיעו הידיעות הראשונות
והמוזרות על מעשהו חסר־התקדים של
פינס מצרפת, לא העלה איש את החשד

בידי פינס אף תמונה של עצמו במים. בעוד ששאר שחייני ו
הזמינו עתונאים וצלמים לכל מיבצע שלהם, התרחק פינס מבל
סומת כזו, הודיע בעצמו לעתונים על תוצאות מבצעיו הדמיו

הוריו, חבריו בני־קיבוצו, וכל שאר השחיינים
הישראליים.
קשה לנחש מתי בדיוק החל פינס לרקום
את סיפורי־הבדים שלו, או מה בדיוק היה
המניע לכל מעשיו. על כל פנים דבר אחד
מתקבל על הדעת: פינם, היודע ללא ספק
לשחות, החדיר לעצמו את ההכרה כי הוא
נולד להיות אלוף שחיה• באיזו דרך הגיע
למימוש הכרה זו, וכיצד קבע את שיאיו,
זהו כבר סיפור אחר.

מי ראה אותו שוחה ז
** מעט ואי־אפשר למצוא כיום ביש-
ראל אדם אחד שראה את עמנואל פינס
בשעת התחרות שחיה. הוריו לא ראו אותו,
חבריו לא ראו אותו, איש מעסקני ענף
השהיה בישראל, איש מהמארגנים הקבועים
של הצליחות למיניהן, איש מהשחיינים הידועים
של ישראל, ואפילו לא עתונאי
אחד, לא ראו את עמנואל פינס משיג את
אחד מהשגיו, עליהם נמסר אחרי־כן בעתונות.
כיצד, בכל זאת, נודע שמו של פינס
כאלוף?
הסיפור הוא פשוט. עמנואל פינם הוא
חניך השומר־הצעיר וחבר קיבוץ הראל.
אחד מחבריו למשק, גזבר הקיבוץ, הוא
אליהו גולדשמידט, אחיו של הכתב הצבאי
ועורך מדור הספורט של על חמש סר, ואחד
מעתונאי הספורט הידועים במדינה, ישראל
פז (גולדשמידט).
עמנואל ניצל היכרות וידידות זו כדי

להתחלת הדרך להונאת העתונות באופן

שיטתי?
שנה לאחר מכן התקדם כבר פינם באופן
יוצא מהכלל. הסיפור הופיע בעל המשמר
( :)22.5.56״עמנואל פינס בן ה־ 18 מתל־אביב,
צלח ביום ד׳ את הכינרת לארכה
מקבוצת כינרת לכפר נחום. הוא החל את
שהייתו בשבע בערב וסיים בשתיים 55
לאחר חצות. שלושה שחיינים נוספים שהחלו
במשחה, הפסיקו. את ד,צולחים ליוד,
יוסף כהן, ברל פרלמוטר מעין־גב, ודן
קורן.״
איש לא שם לב לעובדה המוזרה שהצליחה
נערכה בלילה, בעוד שבדרך כלל נערכות כל
הצליחות ביום. איש גם לא חיפש את
מלזזיו של פינס. די היה לצלצל לקיבוץ
עין־גב כדי לברר שאין שם, ומעולם לא
היה שם, אדם בשם ברל פרלמוטר.
למרות זאת, הופיעה למחרת הצליחה אותה
הידיעה באותו נוסח גם בחדשות הספורט
ובמדור הספורט של דבר. הסיבה: כל
עתונאי הספורט, העורכים את מדורי הספורט
בעתונות היומית, עובדים גם בחדשות
הספורט. הם גם ידידים טובים. לכן
כל ידיעה הניתנת לאחד מהם, מועברת
אוטומטית גם לשאר.
ביומנו האישי, שוב גילה פינם פרטים
מוזרים על אותה צליחה. כתב פינס, בין
השאר :״האכילה נתגלתה לי כמפריעד, ביותר,
היות והיא הוציאה אותי מהקצב
(הנושן בעמוד )12

במדינה
(הסנסן ססמוד )6

האינדכס, אך רק בתנאי שלא תהיה החמרה
בשיעורי־המסים של פועליהם. תוך כדי פשרה,
נגוז החלום להקל על הכנסות־ד,ביניים.
יד לאגרוף. מכל זה עדיין אפשר היה
לחשוב כי שיעור המסים הכללי יפחת• אולם
התקציב מלמד את ההיסך: למרות ביטול
היהב והקפאת מס־ההכנסה, אומדן ההכנסה
הכללי ממס־ההכנסה יגדל ב־ .250/0איך עושים
זאת, כשההכנסה הלאומית המשוערת
תעלה רק ב־ס/ס?10
התפקיד הוטל על יד ימין החולבת, שתהיה
פעילה הרבה יותר מיד שמאל החולמת.
ההגדרה הרשמית :״ייעול הג בי ה...
הרחבת רשת משלמי־המס ...הרמה מתמדת
של מוסר תשלום־המסים.״
בעברית פשוטה יותר: שלטונות המס יסחטו
יותר. מכיון שכל הגביה בנויה ממילא
על התעלמות ממאזני משלמי־המסים, המוחזקים
מראש ברמאים, אין הדבר קשה. פקיד-
השומא פשוט יאמין למגיש־המאזן עוד קצת
פחות, יפסול עוד כמה מסעיפי ההוצאות,
יגדיל את השומא מן ההכנסות. כך ימצא
משלם־המסים כי בעוד ששיעור־המס שלו
ירד, הרי סכום המס שלו עלה.
לוי אשכול, אדם המצטיין בכנות צינית,
ניסח את ד,עקרון הזה בפשטות שובה־לב:
״אנו חייבים לגבות בשנת הכספים הבאה
250 מיליון ל״י ממס־ההכנסה, לעומת
204 מיליון ל״י שנקבעו בשנה השוטפת!״
עם הוראה כה פשוטה וברורה, תהפוך
יד ימין לאגרוף.

אסונות

קורבנות אסון כפר רמח
לפליטים — החורה אסורה
חצות שמעו השכנים, רעש של מפולת.
אחריו נשמעו אנחות וקריאות לעזרה. היו
אלה קולותיהם של בני משפחת איברהים,
אשר גג ביתם התמוטט על ראשם בשנתם.
״אלוהים, מה קרה?״ בקע קולו המבוהל של
נעים, מתחת להריסות ,״אני חי!״
השכנים החלו מסלקים את האבנים. אחד
אחד הוצאו בני המשפחה. כולם היו פצועים.
האם היתה נטולת רוח חיים.

מ שפט

״אלוהים, מהקרה * ״

צדק לעיוור

נעים איברהים חזר לביתו, עייף, רטוב,
ומאוכזב. למרות הגשם השוטף עזב בבוקר
את בית משפחתו הצנוע, בתקווה שיצליח
להשיג יום עבודה כעוזר לטיח. אמו מרים
האיצה בו לצאת. כי מאז שבר אביו את
רגלו לפני שנה, הפך נעים מפרנס המשפחה.
נעים נכנס לביתו בכפר רמה הגלילי,
החליף את בגדיו ויצא לבלות מעם ב־מדאפה,
חדר האורחים הגדול של השכן,
שפיק אל־דיב, ראש המועצה המקומית.
שיעורים כלילה. פעם היתה משפחת
איברזדם אמידה ומסודרת. היו לה בית ו־80
דונם אדמה בכפר איקרית, על הגבול הלבנוני,
סמוך לקיבוץ אילון. אולם בפקודת
הממשל הצבאי גורשו כל תושבי הכפר,
ולמרות שבית־המשפם העליון הורה להחזירם
לביתם, פוצצו הבתים והתושבים שוכנו כפליטים
בבתים נטושים ורעועים בכפר רמה.
יתכן שאבו נעים הזקן חשב על ביתו
ורכושו, שעה שנכנס בנו השני עפיף והתיישב
להכין את שיעוריו לאור עששית־נפט.
הזקן ישב על שרפרף ליד בנו הצעיר,
שקע בהדרגה בתרדמה .״אבא,״ קרא לו
עפיף ,״שכב על המזרון. כאן תתקרר.״
אבו נעים ני?ש למזרונו, אחד מחמישה
שהיו פרושים על רצפת החדר היחידי של
הבית, ואשר תפסו את כל שטח הרצפה.
כעבור שעה קלה שכבד גם הבנים לישון.
קולות מתחת למפולת. בשתיים אחרי

זמן רב חיכו בקוצר־רוח תושביו העיוורים
של כפר־אוריאל לרגע בו יוכלו
להיכנס לשיכון החדש, שניבנה עבורם על-
ידי משרד העבודה. אך הרגע המיוחל לא
הגיע. בוקר אחד פלשו לבתים הלבנים
תושבי המעברה השכנה, סירבו לצאת. העיוורים
אחזו בנשק האחרון שהיה בידם:
הם הפגינו לפני בניין הכנסת.
ההפגנה נשאה פרי, הובטח להם שמשרד
העבודה יבנה עבורם 56 יחידות דיור חדשות,
כמספר תושבי הכפר. הבתים החדשים
ניבנו במהירות ליד צריפיהם העלובים של
העיוורים. אך סבלנותם של תושבי הכפר
לא עמדה להם. בטרם נסתיימו השיכונים
החדשים, העבירו העיוורים את מטלטליהם
ובני משפחותיהם לתוך הבתים החדשים.
דיירי הבתים החדשים לא יכלו להבין
מדוע יהיו הצריפים, אותם עזבו וה עתה,
ריקים מאדם. הם השכירו אותם, או מכרום
למשפחות אחרות, גבו מהן את השכר
יי־ עבור הסידורים שהשקיעו בהם בעבר. סיפר
חסיד שלום :״הצריפים היו ריקים שמונה
חודשים. הילדים שיחקו בהם מחבואים, קיל־קלו
אותם. חשבנו למה שיתקלקלו סתם?
אז הכנסנו אליהם כל מיני יהודים.״
משרד העבודה חשב אחרת, דרש לפנות
את הצריפים, לאפשר לשכן בהם עולים
חדשים. חלק מהעיוורים ציית! חלק לא רצה
כלל לשמוע לדרישה זו :״יש לנו משפחות

עם 12 ילדים,״ הסביר ברוגז רב אחד המשתכנים
.״הבתים החדשים הם של חדר
וחצי. אפילו משפחות אשר ישנים בהן
שלושה במיטה אחת, זה לא מספיק. אז
איך נפנה את הצריפים?״
קרן אור בחשיבה. השבוע, כאשר
לא הצליחו להגיע לעמק השווה, נראה ב־בית־המשסט
ברחובות מחזה אשר טרם
נראה כמוהו. עשרות עיוורים, נציג מכל
משפחה, מילאו את אולם בית־המשפט,
האזינו בקשב רב לכל מילה שנאמרה בו.
ליד הסניגור ישב מנהל הכפר מטעם מלבן,
ד״ר ניסן האגל, כשלמרגלותיו כורע
כלבו, המשמש כמורה־דרך למנהל העיוור.
האגל, דוקטור למשפטים, סייע בניהול
המערכה, הביא בסופה לפשרה נוחה ביותר:
הסוכנות רכשה את הצריפים מה־עיוורים,
במחיר גבוה בהרבה מערכם, כדי
להקל בצורה זאת על העיוורים לשלם את
המחיר המוזל של הדירות החדשות שהם
קיבלו. את העודף ישלמו בתשלומים חודשיים
משך 20 שנה.
הנימה האנושית בה נוהל כל הבירור,
הטילה קרן אור בהירה בעולם החשיכה
התמידית של רוב המתדיינים.

פ ש עי ם
מ כ שול בדרךהאהבה
אילו הסכים סלים עבד סלים, כי בתו
תתחתן עם בנו של מוחמד איברהים יוסוף,
היה מן הסתם נשאר בחיים עד היום• אולם,
למרות שלא ידע זאת, הוא חתם כנראה
על גזר־דין מוות לעצמו, כאשר העמיד
מכשול בדרך הנאהבים הצעירים.
סלים עבד סלים 50 תושב וואדי ניסנס
שבחיפה, פשוט רצה מוהר גבוה בעד פטמה,
בתו בת ה־ .18 ואילו עלי יוסוף, תושב
כפר דבורי בן ה־ ,21 לא יכול היה לשלם
סכום כה גדול. מוחמד, אבי הבחור, התערב,
ניסה לשוזא לשכנע את אבי פטמה כי

מוטב להסתפק במוהר נמוך יותר, ובלבד
שהבת תתחתן עם אהוב־לבה.
בתחילת השבוע נתקבלה במשטרת חיפה
הודעה מרועה ערבי צעיר, שסיפר כי בעברו
בוואדי עזוב, ליד כפר סמיר, בסביבת
חיפה, מצא אדם שוכב על האדמה, ודמו
ניגר מראשו .״ניגשתי לאיש,״ סיפר הרועה
,״ושאלתי אותו מה יש לו. הוא ענה
לי: מוחמד איברהים יוסוף מדבורי הוא
שירה בי וברח.״ הפצוע אף הספיק למסור
לרועה תיאור של מעילו הכחול, בעל הפסים
הלבנים, של מתקיפו.
המשטרה אספה את הפצוע, העבירה אותו
לבית־חולים. כעבור שעה קלה הוא מת,
והמשטרה החלה מחפשת את סוחמד יוסוף.
המעיל הכחול. בביתו של יוסוף סיפרה
אשתו כי בעלה נסע לחיפה ביום הקודם
וטרם חזר .״אם יבוא,״ אמר לה המוכתר,
״תגידי לו שיבוא אלי. יש עבודה בשבילו.״
רק בשעות אחר־הצהרים הופיע המבוקש
בביתו. הוא היה לבוש מעיל כחול, בעל
פסים לבנים. אך לפני שניגש לבית המוכתר,
ביקש מאשתו שתגיש לו ארוחת
צהרים. אחר־כך פנה לבית המוכתר — וזה
הובילו למקום שבו המתינו לו השוטרים.
בחקירה שנערכה בו במקום, הודה מוחמר:
״פגשתי את סלים עבד סלים בחיפה, ויצאנו
לשוחח מעט בקשר לחתונה של בתו לבני.
התפתח בינינו וויכוח חריף.״
למחרת הובא מוחמד יוסוף לפני השופט
והואשם כחוק באשמת רצח בכוונה תחילה.

תיאור מו של
במשך עשרה ימים קדחתניים ניסה מדור
הבילוש של משטרת חיפה לפענח את
תעלומת הרצח של תחיה רובינשטיין, אשר
נמצאה הרוגה ליד חוף שמן (העולם הזח
.)1061 ראש המדור, מפקח ראשון קארול
זינגר, חקר אישית עשרות אנשים, הקשורים
בעולם התחתון הענף של חוף שמן• במיוחד
רצה לדעת מה בדיוק עשו אותו לילה שני
החשודים העיקריים: בעלה של תחיה, בנימין
רובינשטיין, ומאהבה יוסף עזרי.
פעם אחר פעם נקרא עזרי לחקירה, וכל
פעם נוסף פרט חדש למסכת ההוכחות.
לבסוף, ביום הרביעי האחרון, הודיע לחוקריו
:״אני אעזור לכם לפתור את התעלומה...
אראה לכם איך בעלה רצח את תחיה.״
סכין כאדמה. בליווי ראש מדור הבילוש
ומספר שוטרים, יצא עזרי, איש מובהק
של העולם התחתון, לשחזר את פעולותיו
של הבעל, כפי שעזרי ידע אותן.
״יצאנו שלושתנו מהמחששה של חוף
שמן,״ סיפר עזרי .״פתאום התפתח ויכוח
בין תחיה ובעלה בעניני כספים. רובינשטיין
רצה שאשתו תמסור לו את רווחיה. עשיתי
כאילו אני עוזב אותם אבל המשכתי לעקוב
אחריהם. תחיה ובעלה הלכו תוך כדי
מריבה לכיוון פסי הרכבת, ושם נכנסו אל
בין השיחים. לא נשארתי לראות מה קרה.״
רק למחרת, סיפר החשוד בעל הרצון
הטוב, שמע כי היא נמצאה הרוגה בתוך
אותם שיחים. קארול זינגר היה מלא התפעלות
מהתיאור הריאליסטי של עזרי .״אתה
משחזר את זה כל כך טוב, שאפשר
לחשוב שאתה בעצמך רצחת אותה,״ הפטיר.
עזרי ענה תשובה מגומגמת. זינגר, חוקר
וותיק ומנוסה, הבין כי מצא את מפתח
התעלומה. הוא המשיך לחקור את החשוד,
שהלך והתבלבל. לבסוף הודה עזרי :״אני
רצחתי אותה. אני אהבתי אותה. בגללה
עזבתי את אהובתי הקודמת. אבל בעלה
לא נתן לנו מנוח, והיא עזבה אותי וחזרה
אליו. וזה אחרי שבגללה עזבתי את אהובתי,
שהייתי חי מרווחיה. לא נותרה לי פרנסה.״
בראש מורכן הוביל עזרי את המשטרה
אל בין קבוצת שיחים, מאחורי הצריפונים
של חוף שמן. שם, מתחת לשכבת קרקע,
היתה קבורה הסכין שבה ביצע את הרצח.

תזכיר
שד החוץ מ שה ד״ן

מנחל כפד־חעוורים ד״ר האגל (מרכז) וסניגור שינכוים

לכלב — פנניסה סותרת

תושב עיוור וגנו השיקה

״אחד הצעירים הקרובים ביותר לבן־
גוריון יתמנה לשר בממשלה,״ הודיע
העולם הזה 1060 בגלותו את תוכניתו
של ביג׳י להוריש את השלטון עוד בחייו
לחברי קבוצת־החצר שלו. השבוע הודיע
מאנצ׳סטר גארדיאן הבריטי רב״ההשפעה כי
בקרוב יתמנה משה דיין לשר־החוץ, ושמעון
פרס לשר־הבטחון בממשלת ביג׳י
על נפיץ מחודש של ביג׳י להעביר את
שיטת־הבחירות האזורית עוד בכנסת הנוכחית
הודיע תצפית וזעולם הזה ()1050
לפני שלושה חדשים, בפרטו את הדרך בה
מנסה ביג׳י לשכנע את הצ״כ שהדבר כדאי
גם להם. השבוע הצטרפה סיעת הצ״כ
בכנסת רשמית להצעה להנהיג בארץ בחירות
אזוריות, אם כי תוך סטיות מסויימות
העולם תז\ז 1062

הסיטו האנושי העוג1ק של מיבצע סיני

ך • סוף מיבצע סיני, בליל הרביעי
^ לנובמבר, שרר שקט יחסי באילת. מהומת
המבצע שככה מעם. ד״ר אלברט בכר,
שהיה הרופא התורן אותו לילה, לא ציפה
למאורעות מיוחדים. הרופא הממושקף וגבה־הקומה,
ישב במרפאה ועיין בספרון־כים.
רק סיור קדמי אחד, שיצא לפני ימים מספר,
עמד לחזור קרוב לחצות. הרופא קיווה
שלא יהיו פצועים, אך נשאר במצב הכן.
סמוך לחצות נשמע רעש מכוניות מתקרבות.
הסיור חזר. בפתח המרפאה הופיע
גבר מזוקן, מאובק ועייף. .הבאתי לך
משהו,״ אמר לבכר ,״מצאנו את זה!״ הוא
הניח על השולחן צרור זעיר. מבין הסחבות
הזדקרו פניה הקמוטים של תינוקת שחומה.
מצבה של הילדה היה קרוב ליאוש. היא
היתר, פצועה וחולה, נזקקה לניתוח מידי.
בכר ניגש לטפל בה. על המדרגות בחוץ
החליפו אנשי הסיור רשמים עם עובדי המרפאה.
מסיפוריהם התברר שהם מצאו את
התינוקת מונחת בזרועותיה של אשד, בדואית
חסרת רוח חיים, אמה כנראה. הם
עטפו אותה במעיל והביאוה אתם לאילת.

חייד פציפיסטי
ך* אשר נגמר הניתוח, לא היה
בחיים!
המוות.
כנראה
על־ידי
אותה

ברור עדיין אם הילדה תישאר
במשך ימים מספר פירפרה על סף
אך מורשת המדבר המחסנת עשתה
את שלה! סיניה, כך נקראה הילדה
מוצאיה, הבריאה. ד״ר בכר העביר
למטפלת התינוקות באילת.
הילדה הערביה הסתגלה במהירות למאמציה,
התחילה לחייך, אכלה בתיאבון ועלתה
במשקל. בחיוכיה עשתה סיניה (מתחרז עם
היא חיה) את אשר לא הצליחו לעשות נאומים
פאציפיסטיים רבים. היא נטלה מן
הלוחמים העייפים את עוקץ האיבה, הזכירה
לכולם שהם למרות הכל בני־אדם, גברים
המסוגלים להתאהב בעיניה השחורות של

אבא

•נתינת ארץ־האויב״ הקטנה.
מבצע סיני הסתים! גם הנסיגה הגדולה
ירדה מזמן מכותרות העתונים לספרי ההיסטוריה
והפרשנות הצבאית. סיניה, בת
המדבר, חדלה לשמש מרכז התענינות והפכה
לבעיה פרוזאית. איש לא ידע מה
בדיוק צריך לעשות אתה.

סיגיה הפכה?רות
הסכמתו של ככר, שלקח על עצמו

> 2את הדאגה לגורלה של האסופית החמודה,
הועברה הילדה לבית התינוקות
של ויצ״ו בירושלים. משרד הסעד קיבל
על עצמו את האחריות הכספית, בכר ואשתו
הביאו לה צעצועים, העניקו לה מאהבתם.
שמה של סיניד. שונה לרות, כדי שלא
תהיה יוצאת דופן בין חברותיה לכשתגדל.
היא התחילה לפטפט עברית, עורה השחום
הפך לבהיר יותר ומעיניה נעלם המבט הפראי
הנפחד. סיניה התאזרחה במעון ויצ״ו.
באחד הימים לקח אלברם בכר את התינוקת
לביקור בביתו! היא נתקבלה בהתלהבות
על ידי בתו ריוה בת התשע. האחות
החדשה קנתה את לבה. אך אשתו של בכר
הזדעזעה מריבוי הבעיות שהתעוררו עקב
שהותה של רות בבית. כאשר יצאה אתה
לרחוב, למשל, הצביעו עליה אנשים באצבע.
בני אדם זרים ניגשו אל הילדה בת השנתיים,
והתחילו לדבר אליה ערבית. התינוקת
לא הבינה מה רוצים ממנה.
״צריך לעשות אתה משהו,״ אמרה לבעלה.
בכר, מרצה לפתלוגיה באוניברסיטה העברית,
הבין. הוא החל מחפש סביבה או
חברה שתתאים לילדה, למניעת תסביכים.

סטודנט ערכי הציע עזרה

טודנט ערכי, תלמיד האוניברסיטה,
ע ) שמע על הילדה הנמצאת בחסותו של
המרצה לפתולוגיה. הוא פנה אליו, הציע

ד״ר אלברט בכר, חרופא הצבאי אשר אליו הובאה
סינית על־ידי החיילים שמצאו אותה פצועה. הוא
טיפל בה, אישפז אותה בבית־חולים ואחר כך הביאה אל ביתו.

מתוכנית ביג׳י כמשך שנתיים
דרש זזפולס חזח לסהר את צמרת המשסרזז
מקצינים בעלי עסקים פרטיים, תוך גילוי
עסקיהם של עשרות קצינים, החל מהמפקח
הכללי ועמו&י בן־גוריון (חברת מחרוב. והעולם
תזח 1462

גיבורה ט1למית

ציור זה הופ״ע על שערו של השבועון הצרפתי
הידוע ראדאר, בחודש דצמבר .1956 הוא מראה
את סיני׳ה, התינוקת הבדואית שהיתה חבוקה בזרועות אמה, בשעה שנמצאה על־ידי חיילי צח״ל.

לאמצה אצל משפחה ערבית קרובה לו.
״אני רווק, אינני יכול לקחתה אלי,״ הסביר
להם הצעיר הערבי• ,אבל דודי מוכן לקחת
אותה לביתו.״ משפחת בכר יצאה לכפר,
לבית הדוד, כדי לראות אם הוא מתאים
לאימוץ. הם ראו משפחה ערביה טיפוסית,
בעלת חמישה ילדים.
״רציתי שרות תהיה במקום סוב,״ סיפרה
השבוע הגברת בכר ,״והאמא לא עשתה עלי
רושם כאילו היא מעוניינת במיוחד.״ האימוץ
לא יצא לפועל.

בכר, כשנשאלה מה מתכונן בעלה לעשות
בתינוקת .״אם לא נמצא לה מקום בין
הערבים, כדאי להכניס אותה לקיבוץ.״
הילדה, המגלה כבר כרגע סימני אינטליגנציה
מפותחת ומנת־שכל גבוהה, עלולה
להיהפך לבעיה באם לא תטופל כראוי.
בני משפחת בכר עצמם אינם רואים במעשה
שעשו ובדאגה שהם משקיעים בנערה
הבדואית משהו יוצא מגדר הרגיל .״מעשהו
של אלברס איננו ראוי לשום ציון מיוחד!״
טענה האשד״ ״היתר, זאת חובתו כאדסוכרופא.״
למשפחת בכר אין עודף אמצעים. הם
מתגוררים בדירה קטנה בקומה השלישית,
באחד מרחובותיה הסואנים של ירושלים.
אך למרות זאת התחייב דוקטור אלברם
בכר לדאוג לקיומה וחינוכה המתאים של
רוח״ איך יעשה זאת בדיוק, אין הוא יודע
עדיין .״כל הרעש שקם סביב מעשה רגיל,
כמו טיפול בילדה חסרת־בית, שולל ממני
הרבה מן ההנאה הנפשית שבמעשה,״ טען.
אולם לא רק פרטים ביתיים וכלכליים
אלה היו חשובים בקביעת גורלה של רות,
שהיא כיום בת שנתיים וחצי. מצבה העדין
של הילדה היד, מסובך בכמה תסבוכות
חוקיות. כי מצבר, החוקי של רוח איני
ברור כלל וכלל: אין לה הורים, אין לה
נתינות, ופרט לרישום במסמכי ויצ״ו ותיקי
משרד הסעד, אין היא קיימת רשמית.
בכר החליט לגמור את המצור. בה התחיל,
ביקש להתמנות כאפוסרופוס לילדה.
תיק בקשת האימוץ הובא השבוע לדיון
בפני השופט משה כהן, אשר סטה מו
הנוהג המקובל והסכים לשחרר את בכר
מחובת סירסום הבקשה בעתונות היומית.
השופט הסתפק בהודעה הקצרה ברשומות,
בה יוזמנו בל בעלי הטענות וההתנגדויות
להופיע בפני בית־הדין ולטעון טענותיהם.
יש להניח שבני שבטה של האסופית,
הנודדים כרגע אי־שם בסיני, אינם קוראים
את רשומות, העתון הרשמי של מדינת
ישראל. מן הסתם לא קראו גם את עשרות
הסיפורים האנושיים שנכתבו על התינוקת
בעתונים של תריסר ארצות. משום כך לא
יבואו לדרוש את רות בחזרד״ וסיניה תיהפך
תוך הימים הקרובים, בתוקף צוו בית־המשפס,
לאזרחית ישראלית.

בעסקים צדדיים את אשד התרחש
בדירת משפחת רופא העיניים הד״ר אליהו
שלום בתל־אביב, בלילה בו צילם הרופא
את אשתו במערומיה כדי להוכיח, את
בגידתה, גילה העולם חזח ( )1036 לראשונה.

הפרשה שהפכה לסנסציה בארץ והגיעה ל־בית־המשסם,
שם נידון הד״ר שלום למאסר
חדשיים, התעוררה השבוע מחדש. בית-
המשפט המחוזי.,שדן בערעורו של הד״ר
שלום על גזר דינו, הכפיל את ענשו.

חובתו כארס ורופא
יום מן הימים ניאלץ להסביר לה

מאיפה באה ומי היא,״ אמרה הגברת

מיניה הקמנה, בזרועות הגברת בכר. הילדה הבדו־אית
החלימו! מפצעוב לאחר הטיפול המסור של
משפחת בכר, זכתה לשם רות בכר, שם משפחתו של מצילה הרופא.

בניו בע״ם, שותפות בוריס, ובו׳) וכלה בקצינים
נמוכים, שהם שותפים לעסקים
משגשגים. השבוע הודיע דובר המשטרה,
יעקוב נאש, כי בקרוב תונהג הוראה שתאסור
על קציני-המשסרח להיות שותפים

הקרקס האמיתי הואשון נהה השבוע בנגר חינה עד 1

על פילים ו

הפסיק לנוע, ושני הצעירים מיהרו להשיב כל חפץ למקומו.
ווילי רוכב־הסוסים, וריטה רקדנית־הסקטים אינם נשואים.
הם מאורשים מזה שש שנים ומשום כך זכו לחדר מגורים
משותף .״אנחנו נתחתן כשנגיע הביתה,״ הסבירה ריסה
השחרחורת, ועיני השקד שלה זהרו למחשבה הנעימה. כי שני
הקרקסנים הצעירים בילו את מרבית ימיהם בקרונות נעים.
״ווילי הוא בחור מאד מפוזר,״ נזכרה ריטה .״לפעמים זה
נגמר בכלום ולפעמים זה עולה ביוקר. לפני שנתיים, כשעבדנו
בקרקס פוש בוינה, ניתקה לפתע הגומיה המחזיקה את מכנסיו
ההדוקים והוא נאלץ להמשיך לרכב לבוש בתחתוניו. היה
לו מזל שהתחתונים היו נקיים. אבל הוא בכל זאת נבהל ונפל
מהסוס. הקהל חשב שזהו חלק מהתכנית; אבל אני נאלצתי
לעסות במשך שעות את ישבנו שהכחיל!״
קריסטל בת ה־ 18 היא אחת מחברות רביעית סלטס, אמני
הטרפציה. הנערה היפה והרזה היא אחת החדשות בקרקס,
רק שנתיים במקצוע. כשהיא לבושה בבגד־ים הדוק ומבריק היא

לדברי טולי, לתשואות לא פחות סוערות מן המנקים החדיש
להופעת הנעילה לא הופיע נגיב. את מקומו בתא הנשיא מי
כבר עבד אל-נאצר.

דוזפה שוגא חשבון -הגמדים שוגאים גשל
ף עוד מולי מתיחדת עם זכרו של מוריץ הקוף, התרו
ז׳וזפה מדיני, האיטלקי הקטן בן ה־ ,12 בין רגלי הגדול׳
קיפץ על גבי הצרורות המונחים על הסיפון, הצחיק את
הקרבים אליו בהעוויות וצריחות. ז׳וזפה הקטן הוא ליצן.
האדם השנוא עליו הוא המורה הפרטי, המנסה ללמדו כתי!
תמה, היסטוריה וחשבון. ז׳וזפה שונא חשבון, הוא את
להתרוצץ. הילד השחרחר והצנום נולד בקרקס. בשעה
משפחתו מבצעים תרגילי שוזי־משקל על סולם, מצחיק זז
בהפסקות את הקהל בתעלוליו. חברים בני גילו אין לו,
הילדים האחרים בקרקס הם קטנים מדי עבורו. ואילו המבוגו

לסה, וז •1לאמה? ן גג מ5
קרקס מבלי להשתתף בתוכנית. המאלף מקווה ללמדה לרקוד.

ך * ז ה רו, שמרו עליו, הרימו לאט, בייבי הוא רגיש ! ״
1 1 / /ביקשה בהתרגשות דיזי מדרנו, מנהלת הקרקס. הבייבי
הרגיש שהתנדנד בתוך ליפט גדול, תלוי על כבל המנוף
שהורידו לרציף, היה פיל במשקל ארבעה טון. בייבי הניע
את חדקו הארוך בזעם. הרגעים השנואים עליו ביותר בקריירה
־,אמנותית שלו, בת 54 השנים, היו רגעי הפריקה בנמל.
בייבי היה אחרון כוכבי קרקס מדרנו שהגיע אל הרציף.
לפניו נחתו קרונות־המגורים, סוסים, נמרים, קופים ואנשים.
בכל המהומה הגדולה בלטה דמות אחת, דמותה של דיזי
(מאמא, בפי אנשי הקרקס) מדרנו ,65 ,בעלת ומנהלת הקרקס.
קרקס מדרנו הקיים מזה 300 שנה, שנחת ביום הששי
שעבר בנמל חיפה, ראה כבר נמלים רבים בשנות קיומו.
הפעם עמדו 114 עובדיו ו־ 116 חיותיו של קרקס מדמו
להתישב זמנית בככר מלכי־ישראל בתל־אביב. בשעה שמנוף
הענק של הנמל פירק את מטען השעשועים מן האניה אברהם גרץ,
נחו אנשי מדמו על הסיפון, הביטו בחוף החדש להם.

י ש בן כ חו רוגערת ־ גו מי
ך * רו* ה מ גי די ם של ריטה גרינברג ( )23 ווילי קוהלר
\ /התנדנד לפתע. שני בני הזוג הוטלו על המטה הצרה, כירת
הגאז הקטנה התהפכה וצלחת הנחושת התלויה על הקיר
(מזכרת מיוון) חבטה בראשו הבלונדי של ודילי.
״זה שום דבר, תתרגל לזה!״ הרגיע זזילי את הכתב שפלש
לבית הזעיר .״קרו לי כבר דברים יותר נוראים!״ הקרון

חוסות •ריחו נפלו בפני חצוצרות אלה ־ ט

מעופפת בין הנדנדות, שמה את מבטחה באמון המדויק ובידיו
הזריזות של ה״תופס״ ,המתנדנד על הנדנדה השניה.
קריסטל זכתה לכינוי ״נערת הגומי״ בגלל גמישותה המיוחדת.
היא מסוגלת לשכב על בטנה, לנגוס את עקביה ולהתגלגל
ככדור. רק פעם אחת בגדה בה גמישותה. היה זה לפני שנה.
״התעופפתי מעל הטרפציה, עשיתי היפוך, הושטתי את ידי
כדי לקלוט בהן את ידי ה״תופס״ו ידי נסגרו על אויר ריק.
התופס לא היה במקום. נשרתי מגובה שמונה מטר _ לתוך
הרשת שלמטה. לולא היתד, רשת — היית חוסך ראיון!״

מוריץ גשק רכגיב

בתיס באויר

נונוף הרציף סרים אחד נו•
קרונות הצוענים של אנשי
קרקס מדראנו, כדי להעמיסו על קרון רכבת, שיובילו לתל־אביב.

ף מולי מדתו, בתה הצעירה ( )23 של מנהלת הקרקס, לא
/היתד, אפשרות להתאמן בשעת הנסיעה. חבריה להופעה,
חצי תריסר כלבים מאולפים, לא היו במצב־רוח מתאים .״ג׳וני
הוא הכלב החביב עלי,״ הסבירה ,״והוא גם יודע זאת. אם
אני אומרת לו משהו, הוא מביט בי ומגחך. כשאני אומרת
לו קפוץ, הוא קופץ או לא קופץ.״
טולי היא אחת מארבע בנותיה של דיזי מדתו. היא נולדה
בקרקס, בילתה בו את כל חייה. היא מתגוררת בקרון־המגורים
המפואר ביותר, יחד עם אמה .״חיי הקרקס הם יפים, אך
קשים,״ הודתה .״אין לי בית. כל מקום בו חונים הקרונות
האדומים הוא בי תי ...לנו, אנשי הקרקס, יש הודי משלנו,
כולנו פה קרובי משפחה או ידידים.״
בגעגועים נזכרה טולי ביום המאושר בחייה, היום שבילתה
תחת קורת־גג קבועה .״זה היה ביוזן,״ סיפרה .״משפחה
אמריקאית הזמינה אותנו לחג המולד. העץ המקושט עמד
בפינה וכולנו שרנו. היה טוב.״
חברה הטוב ביותר היה השימפנזה מוריץ. מוריץ המנוח
נפטר באיסטנבול, לאחר שהורעל על־ידי בעל קרקס מתחרה.
מוריץ זה עולל בימי חייו עשרות תעלולים, אשר המבדח
שבהם קרה בקהיר. הקוף נכנס לתאו של נשיא הרפובליקה המצרית׳
הליווא מוחמד נגיב, התיישב על ברכיו ונשק לו.
הקרקס שהה בקהיר כשלושה חדשים, ואנשי מדרנו הוזמנו
להשתתף בתהלוכת יום ההפיכה. בייבי צעד בראש וזכה,

הליצן ובת ה>ן פ0ן

ז׳וזפה בן
את בתו של
חובלה של האנייה אשר חעבירח את חקרקס מסלוניקי שביי

ותיו, ליצני! ,חתימתי! וחביביו

יותר אינם רוצים להתרועע אתו. הם גבוהים ממנו וחשובים.
וכך, לא נותרה לז׳וזפה ברירה. הוא נאלץ להתרועע עם
סוסי הפוני, הפילים ואפילו הנמרים. קובע ז׳וזפה :״הנמרים
*שונאים נשים. כשעוברת נערה ליד הכלוב, הם יוצאים מגדרם.״
הפילים, לעומת זאת, אוהבים נערות. ייתכן שזאת הבנה של
שותפות לגורל, כי כל הפילים בקרקס הן נקבות .״זה נמל
נורא, הפועלים עצלים!״ קבע הילד במומחיות מקצועית.

זכרון ש? 8י?
^ זהר ! אל תתקרב אל הפילים,״ הזהיר דוד בליי את
ז כ ל הסקרנים שנדחקו לעבר החיות האפורות. בליי,56 ,
חי תמיד בין הפילים. הם מכירים אותו: יש להם זכרון מצוין.
לפעמים יש להם זכרון יותר מדי סוב.
הפילים, הסביר בליי, שונאים ואוהבים ממש כמו בני האדם.
אנשי מדתו זוכרים את התפרצותו של בייבי, השקט והותיק

ס יבצע פיר

כך נקרא בזמנו ,׳על־ידי הבריטים,
העוצר הגדול שהוטל על
תל־אביב, בשנת .1947 עתה מוענק שם זה לפעולתה של דיזי

מדראנו, מנהלת הקרקס המנוסה, המרגיעה את בייבי, זקן
פילי הקרקס. למרות שהפיל הוא חיה רוגעת ונוחה לאילוף,
דרושה מומחיות גדולה ועצבי ברזל כדי להשתלם עליה.

שבפילים. המאורע הנורא קרה באיזמיר, לפני שנתיים. מקצה
המכלאה נשמעו לפתע זעקות מחרידות. בליי מיהר למקום,
ראה את בייבי נועץ בזעם את חטיו בבחור צעיר .״ידעתי שזה
יקרה לו פעם,״ נזכר בליי; ״הוא נהג תמיד להרגיז את בייבי
והפיל זיהה אותו למרות שהיה לבוש טורבאן ומעיל הודי.״
לפתע הפסיק בליי :״טופולינו! חזור לשורה!״ טופולינו ()10
שמשקלו בינתיים רק טון אחד, הניע את החדק, פלט נאקת־מחאה
וחזר בצייתנות למקומו.
מיקה הלאמה היא יצור עדין־נפש. היא איננה טובלת הטרדות.
שני פועלי נמל סלוניקאים, שלא ידעו זאת, שילמו
עבור טעותם ביוקר. בשעה שניגשו להכניס את הגברת הדרום־
אמריקאית לתא־הפריקה, טפח אחד מהם דרך חרות על אחוריה.
מיקה נעצרה, ולפני שהספיקו להבין מה קורה, זכו למקלחת רוק.

הנחיתה נגמרה

ז י>!רח בונל־אביב?־

מצחיק

לחיפה.

מלגו פה אחר ש...

ך* ?1/ן ת?ן רב מאוחרת נסתיימה הפריקה. כל הכבודה
4הועמסה על הרכבת, הקרונות נקשרו, בעלי החיים נכלאו,
גם בדיקות המכס נגמרו. מאי־שם נשמעה שריקת הקטר, והרכבת
התחילה לזוז .״אוף וידרזהן!״ צעק פרנץ הזקן לעבר הקהל
העומד על הרציף .״להתראות בתל־אביב!״ השיבו לו אנשי
הצוות של אברהם גרץ שנדחקו בין הקהל. נחיתת מדמו נגמרה.
ביומנה של אדית, רקדנית הבאלט הקטנה, נוספו כמה שורות:
״היום אנחנו נוסעים לתל־אביב. עוד ארץ אחת, אבל למי
זה איכפת? נמאס לי כבר. מה עושה דודה הילדה בוינה, האם
היא מתגעגעת? מתי אגיע הביתה

טולי מדראנו, בתה הצעירה של מנהלת הקרקס, בחברת שני
סוסי ננס (פוני׳ס) .מתוך תקווה ני הנערה תגיש להס משהו
מתוק לאכול, פערו שני חסוסיס את פיותיהם לרווחת. אולם היא רק החזיקה בידה קופסת גפרורים, חייכה אליהם.

סאסח סרדאט 5 ,

הם גרץ. האש ה הנמרצת מנהלת את הקרקס מאז מות בעלה.

נערת גונז*

קריסטל בת ה־ 18 היא אחת מסגל הלוליינים
של קרקס מדראנו. גופה הוא בעל
גמישות הדומה לגומי. היא המשיכה להתאמן גס על סיפון חאוניח.
ן[ויו

ווי

ה צלי חהשלאהצ רי ח ה 1

למה מחכים כולם

סוף העונה
א ! נ ד

אי 1ויו
בתי האופנה הראמים לאמונף

ת״א, רח׳ אלנבי ו? • רח׳דיזנגוף פנת גודדון
על כל סחורות־־חורף
הרגילות באיכות הידועה
שלגו-.נוסף
לזה הצעות מיוחדות
כמהירים
מוזלים עוד יותר.

בית-חרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטין
דוגמות חדישות ביותר בבית-המסחר לרהיטים

דוינ ש טין

בית החרושת :
מרכז וולוכלסקי, ת״א

בית־המסחר :
רחום הרצל ,43ת״א

חדרי אוכל — רהיטי משרד

-ספריות

א ! .וזוכסק ׳
תל-אביב, הרצל 39

מערכות הרהוט החדישות ביותר. חדרי שינה • פינות הול •
חדרי אוכל חדישים ביותר — ספות פינה נחמדות —
ודוגמאמקורית של מזנון ־ ב ר ־ ספריה

(חמשן מעמוד )7
והיה דרוש זמן די ממושך כדי להיכנס
שוב לקצב הנכון. כשהגעתי לכפר נחום,
התקבלתי במחיאות־כסיים לעידוד מקבוצת
טיילים שחנתה במקום.״ פינס לא ציין
ביומנו איזה מין טיילים הם אלה שמחאו
כפיים בשתיים חמישים וחמש אחר חצות.

המזווה שלא גברא

ך* סירסום ה*רדוב בעתונות החל כן
| נראה למצוא חן בעיני השחיין העולה.
הוא לא יכול היה להמתין שוב עד שתעבור
שנה לצליתה חדשה! ותוך שנה אחת מתאריך
הצליחה האחרונה, בין 22.5.56ל*,14.5.57
ביצע השחיין הרזה והכחוש לא פחות מאשר
חמש צליחות: שלוש תוך ארבעה חדשים
בכינרת, שתיים מחיפה לראש הנקרה.
ברור שמבצעים אלה, שבכל אחד מהם
שבר פינם שיא, זכו לכותרות מתאימות
בעתונות. הסביר ישראל פז בפשטות כיצד
היה מפרסם את הידיעות בעל המשמר:
.פינס היה מצלצל ומודיע לי את התוצאה.״
אולם כנראה שסינס לא הסאפק עוד בידיעות
קטנות וסתמיות על השגיו. ב־5
לספטמבר 1956 כבר הופיעה בעל המשמר
כתבה בת שני טורים, על *עמנואל פינס
בן ה־ 18 מקיבוץ הראל, שניסה להגשים
את חלומו בצליחת הלה־מאנש הישראלי
וכן בשבירת השיא הקיים במשחה זה.״
בידיעה זו הופיעו קטעים מתוך יומנו
של מלחיהו הקבוע, יוסף קורן, מהפועל
חיפה. אגב, בידיעות מהשנים הקודמות היה
שמו הפרטי של המלווה קורן — דן. העובדה
שלא שמעו׳על אדם זה, לא הטרידה איש.

גביעים מבריקים
ף שוב, לא הסתפק הצעיר השאפתן
1בהישגיו הנכבדים. למרות שעל דפי
עתונות הספורט היה כבר שחיין מפורסם,
היו דרושות לו הוכחות גשמיות יותר
להישגיו המופלאים, אותן יוכל להראות
לחבריו במשק ולהציגן על ארונו. אין דבר
המתאים למטרה זו יותר מאשר גביעים
מוכפפים. בעוד שעד כה היד, פינס צולח
בהודעותיו סתם לשם ספורט, החל עתה
לצלוח לשם זכיה בגביעים.
בזה אחר זה אסף לא פחות מאשר
חמישה גביעים. לא היה קשה לזכית בגביעים
אלה. התברר לפתע שהרבה מוסדות,
שעד כה התעלמו ממפעל צליחות הכינרת,
החלו לפתע לגלות התענינות רבה בו
ולתרום גביעים למנצח. התעדנות זאת
הביאה לארונו של פינס חמישה גביעים.
אחד הגביעים נתרם, למשל, על־ידי בית־חרושת
ליבר לשוקולד. העובדה שבעל בית־החרושת
ומשפחתו לא ידעו כלל על כך
שתרמו גביע מעין זר״ לא העיקה על
פינס. הגביע הגדול והמפואר, עליו התנוססה
הכתובת. גביע נודד. תרומת המועצה ה־איזורית
עמק ד,יחץ״ ,היד, גם היא בין
גביעי פינם. אנשי המועצה האיזורית לא
ידעו כלל על תרומתם זו לעידוד ספורט
חשחיה הישראלי. קבע השבוע חכר קיבוץ
כינרת ופעיל הפועל. חסיד. :המועצה לא
תרמה מעולם שום גביע.״
הוסיף שמריהו נאבל, איש אפיקים, ממארגני
צליחות הכינרת מטעם הפועל; .לא
שמעתי על גביע או על פינס.״
שלושת הגביעים הנותרים, שהיו אמנם
קטנים יותר אך מבריקים לא פחות, הותימו
באמצעות פינס על-ידי חיל הים. לאחד
הגביעים נתן פינס גם שם — .נביע על־שם
א. רוקמן.״ איש לא שמע שמעו של רוקמן.

מי מביר מי יודע ץ
ך * מעניין הוא שפינם העז למסור
1ן לפירסום את הידיעה כי זכה בגביע
רוטמן (בעוד שעל הגביע נרשם רוקמו),
בצליחה מטעם חיל הים. כמו במקרים הקודמים
לא הגיב איש על פירסום הידיעה
הזו, ולא הכחישה. בידיעותיו לעתונות הזכיר
פינס שמות רבים ממקומות שונים בארץ,
שכביכול ליוד אותו בצליחותיו.
השמות אותם הזכיר פינם בהודעותיו
היו: ברל סרלמוטר מעין גב! יוסף קורן
מהפועל חיפה! צבי גרוס, מורה התעמלות
מרמת־גן! דוד אשכנזי, חבר קיבוץ עין
שמר! יוסף כהן, יהודה ארזי ובנימין שומרוני,
מהפועל חיפה! וכן ד״ר מנחם אבירן.
החקירות שנערכו כדי לגלות את האנשים
הנושאים שמות אלד, הביאו לתוצאות הבאות:
בעין גב אין ולא היה מעולם חבר
בשם ברל פרלמוטר! בעין שמר לא היה
מעולם דוד אשכנזי! אמנם ישנו במשק זקן

בשם חיים דוד אשכנזי, אולם הוא לא
השתתף מימיו בצליחה כלשהי. בחפומל
חיפה לא שמעו מעולם את שמותיהם של
יוסף קורן, יוסף כהן, יהודה ארזי או
בנימין שומרוני.
אי־אפשר היה גם למצוא בחיפה רופא
ששמו ד״ר מנחם אבירן, אפילו בעזרת
לשכת הבריאות המחוזית. רק אדם אחד
נמצא. היה זה צבי גרוס, מורה ההתעמלות
מרמת־גן וספורטאי ידוע לשעבר. גרום לא
ראה מעולם את פינס, לא ליווהו בצליחותיו.

השחיינים קובעים

ינס גילה 7א רק כשרון בהמצאת
שמות של מלווים. אחרי שנוכח כי
איש לא טורח לחפש את האנשים הללו,
החל מפרסם גם שמות של שחיינים, שכאילו
השתתפו עמו בצליחותיו.
אפילו שחיינים ידועים, ששמות מלוויהם
ומאמניהם מוכרים, לא העלו כל חשד בהישגיו
של פינם. עודד פז, אחד השחיינים
הטובים בארץ למרחקים ארוכים, אשר בכל
צליחה שלו השתתפו צלמים, עתונאים,
מלווים ושופטי־זמן, התפלא אמנם כי בכל
פעם שהצליח להשיג שיא חדש, היה שיאו
נמחק באופן כמעט אוטומטי כעבור שבועיים
על־ידי שחיין בשם עמנואל פינס,
שמעולם לא ראה אותו לא בים ולא בבריכה.
סיפר השבוע עודד פז :־כרגיל יוצא
אדם למשחה גדול רק אחרי אימונים ממושכים
בבריכה, אחרי שקיבל בטחון עצמי.
כל שחייני ישראל השוחים שחיות ארוכות
מכירים זה את זה, שוחים ומתאמנים
יחד. איש מאיתנו לא ראה את פינם לא
באימונים ולא בצליחות. גם הזבנים שכאילו
השיג פינס נראים כבלתי־מציאותיים, משום
שלפי חישוב זה הרי ברגע שהיה בא
׳לבריכה לשחות מרחק של אלף מטר, למשל,
היה מציב בקלות שיא עולמי.״
עוזי בק, השחיין הנודע, חיזק בדבריו
את טענות פז. :לא מכיר את פינס, ולא
ראיתיו מעולם מתאמן או שוחה.״
גם עסקני ספורט השחיה בארץ אינם
מכירים את פינס כשחיין, מחוץ לפירסומים
בעתונים. אמר עמנואל גיל, הרכז המקצועי
הארצי של הפועל, לכתב העולם הזיה :״איני
מכיר אותו (פינס) ולא ראיתיו שוחד, או
משתתף בתחרויות של הפועל.״

חבריו מאמינים
אור כל העובדות הללו אין צורך
/להיות חוקר מקצועי כדי לנחש מה
קרה עם פינם בלה־מאנש. פינס, הידוע בין
חבריו כצ׳יזבטניק ואשר הופיע גם פעם
לעיניהם בתלבושת של סרן מחיל הצנחנים,
סבר לתומו כי מה שהצליח לעולל לעתונות
הארץ יצליח לעשות גם עם עתונאי העולם.
הוא החליט לממש את חלומו ולצאת לצליחת
לה־מאנש. הוא לא היה הישראלי
הראשון אשר ניסה לבצע מבצע נועז זה.
קדמו לו שתי שחייניות ישראליות. בקיץ
1950 יצאה וזנדה בוטאג׳י ,21 ,בתו של
אמיל בוטאג׳י, סוחר ערבי ממוצא מלטאי
בחיפה, לצלוח את לה־מאנש בתחרות המסורתית.
היא הפסיקה את צליחתה, אחרי
שאביה, שליודה אותר״ חשש מכרישים.
לפני שנה נכשלה שחיינית ישראלית אחרת,
עדנה בורנשטיין, כשניסתה לצלוח את התעלה,
נמשתה מהמים לפני הגיעה לדובר.
פינם החלים כי הוא יצלח ויצליח ויהי
מה. הוא התכונן לתפקיד בשקדנות. הוא
למד על פה את כל הכרוך בצליחת התעלה.
למעשר. חי את תפקיד השחיין.
הוא ניסה לצאת למבצע בחסות מרכז
חפועל. אביו, בעצמו איש מרכז חפועל,
שהאמין כנראה בסיפורי בנו, הסנה אותו
למרכז הפועל. שם היו מוכנים לתמוך בו,
אולם לא לממן את הנסיעה. משם הגיע
מינם למערכת זבר השבוע, אולם מאחר
שעורך הספורט של השבועון היה חולה,
ופינס מיהר מאוד לצלוח עוד החורף, הוא
פנה למערכת העולם הזה, סיפר את סיפורו.
בסיפור אישי שלו, שפורסם בחעולם הזה
( )!059 חזר פינס על סיפוריו בעבר, הוסיף
עליהם פרטים חדשים ובלתי־ידועימ
אולם התעלולים שהצליחו בארץ לא נשאו
אותה הצלחה בצרפת. שלוש שנים של
כזבים מלוקטים התנפצו אל מול צוקי
דובר. אלוף־הדחיה טבע בכזביו.
רק במש )ו, קבוץ הראל, עדיין האמינו
חבריו שעמי (מתחרז עם שמי) הוא שחיין
גדול. אמרה מרי כצנלסון, האקונומית של
המשק :״עמי יחז-ר, ויביא לנו את שלושת
אלפי לירות השטרלינג. נבנה בריכת שחיה
במשק יגשפר את הקיבוץ.״
מעולם חזח~*- 106

כדו רג ל
וו*דס וינאי,ורוקגירוד
מה קורה כאשר שתי תזמורות מעולות,
היודעות היטב את מלאכתן, מתכוננות זמן
רב להופעה מיוחדת, ולבסוף הן מבצעות
אותה יחד, באותה שעה, תחת ידו הבלתי־אמונה
וחסרת־הכשרון של מנצח אומלל?
מי שאינו יכול לתאר לעצמו מחזה כזה,
חבל שלא נוכח במשחק של וואקר האוסטרית
עם מכבי חיפה, שנערך השבת בחיפה.
כי באותו זמן בו הפליאה ״אקר במשחקה,
שהזכיר בצורתו השקטה והנאה וואלס
וינאי כסי שמסוגלים לרקוד אותו רק רקדנים
מקצועיים, הדגימו שחקני מכבי רוק־נ׳רול
סוער, חסר־התאמה, בו אין שחקן
אחד יודע מה עומד חברו לבצע בעוד שניה.
לכן היו רגעים רבים באותו משחק בו
יצא קהל האלפים מגדרו, כאשר ראה את
שחקני מכבי מאלצים את הוינאים להתאים
את קצב וצורת משחקם לזה של המכבים.
אך הוינאים ידעו היטב, ממש עד האקורד
האחרון, את סיומה של היצירה, ואילו
המכבים, כאילו נעצרו באמצע.
פשוט לא נעים. הוינאים לא הסתירו
את התפעלותם הרבה ממשחקה של מכבי,
הגדירו אותו כעז ביותר מאז עזבו את
עיר מולדתם לסיורם הממושך.
יותר מכל, גרמו הוינאים, בעלי גינוני־הנימוס
העדינים, להתלהבות רבה בין הייקים.
וכשם שהצטיינו האוסטרים בנימוס כן גם
הפליאו במשחקם העדין במיוחד. כאשר שרק
השופט לפאול נגד הבלם ניקישר, נעמד הלה
דום והסמיק. לא היה לו נעים.
12 דקות לפני תום המשחק היתה התוצאה
0:1לטובת מכבי. האוסטרים היו
כבר בטוחים בהפסדם. כדורגלני מכבי,
שהשתדלו להעביר את הזמן כדי שהמשחק
יגמר בנצחונם, בעטו בחזקה מחוץ למגרש.
כשבאחת ההזדמנויות ניצלו האוסטרים זריקת
חוץ להתקפה מהירה על שער מכבי, ונחסמו
לפני השער, שרק השופט והורה על בעיטת
11 לטובתם, באופן תמוה ביותר. לפני
שהספיק הקהל לעכל את החלטת השופט,
כבר היה הכדור מונח ברשת החיפאים.
קללות לשופט. האוסטרים התחבקו ו
התנשקו.
הם הבטיחו לא להפסיד אף משחק
בישראל ועתה הלכה הבטחתם והתממשה.
הם ידעו שיש להם עוד משחק נגד הפועל
ירושלים, אולם ממנה לא חששו, אחרי
ששמעו כי זו עלתה רק בשנה האחרונה
לליגה הראשונה. להם לא היה איכפת שכל
שמונת אלפי הצופים שרקו וקיללו את
השופט; הם נסגרו להגנת שערם.
אולם מה שאירע אחר־כך מתאים יותר
לסיפורי אלף לילה ולילה. השופט שלייסר
הכניס את המשרוקית לפיו כדי לשרוק לסיום
המשחק, העיף מבט אחרון על המגרש.
באותה שניה שגה חיים לוין בפעם היחידה
במשחק, הניח לאוסטרים להבקיע את שער
הנצחו^ 30 שניות לפני תום המשחק.
האוסטרים חגגו את נצחונם ואת קיום
הבטחתם. אולם שמחתם היתד, מוקדמת.
יום אחד אחרי נצחונם הפסידו לקבוצה
החלשה ביותר נגדה שיחקו בישראל, הפועל
ירושלים, בתוצאה .2:1

כ דו רסל
ת חי לתה סו ף *
יציעי הבטון הקטנים של איצטדיון הכדורסל
בחולון היו ריקים כמעט לגמרי.
רק מספר קטן של ילדים ונערים הצטופפו
במרכז. היתה זו תמונה עגומה מאוד.
כשני תריסרי כדורסלני הפועל חולון
ומכבי הדרוס תל־אביב התכרבלו בבגדי
האימון שלהם ורעדו מקור. לא בהם היה
האשם שהקהל לא בא למשחקם. להיפך,
המשחק שעתיד היה להיערך היה צריך
להיות אחד המרתקים שבמפגשי העונה.
מכבי הדרום צעדה במקום הראשון בטבלת
הליגה בכדורסל, אחרי שניצחה לפני שבוע
במפתיע את האלופה מכבי תל־אביב. הפועל
חולון פיגרה אחריה רק בשתי נקודות.
גם לא הקור הוא שהבריח את הקהל
מאיצטדיון הכדורסל. היו לכך סיבות עמוקות
הרבה יותר.
גלגל חתר. הכשלונות האחרונים במסעי
נבחרת הכדורסל הישראלית, וריב
העסקנים בענף זה, היו אחד הגורמים
המכריעים לכך שהכדורסל ירד לפתע מדרגתו
כענף היצוא הספורטאי מם 1 ,של
ישראל. חוסר מגרשים מתאימים במקומות
מרכזיים, זלזול בארגון המפעלים והיעדר
תמיכה ממשלתית או צבורית מספקת לענף
זה, תרמו גם הם לדרדורו של הכדורסל.
הענף מוזנח, הקהל לא בא למשחקים,
ובהכרח השפיע הדבר גם על רמת השחקנים
והמשחק. למרות שכדורסלני שתי הקבוצות
נלחמו בשצף־קצף, במהירות ולעיתים אף
בפראות, היה אחד המשחקים המותחים בליגת
הכדורסל חיוור ומשעמם. ההחסאות
והעבירות האישיות היו רבות יותר מאשר
הסלים, ומכבי הדרוס הפסידה את הפסדה
הראשון בעונה בתוצאות .35:49
נאנח יעקב שאלתיאל, ששימש במשחק
כשופט :״חבל, חבל לראות איך ספורט
יפה הולך ומתחסל.״

כדורסלני מככי־דרום ליד סל הפועל־חולון
חשיבות שאבדוז מחוסר פיסול
חעולס הזח 1062

שחקנית דמונג׳ו ב״שלום לך, עצבות׳,
תואר שנדבק בלי הצדקה

אינו מקבל שיעורי חינם. בתמורה הוא
מראות נוף נפלאים של גרמניה. אולם
• כדרך הגרמנים, הוא מסבך את הענינים. בשיא
האינטרלוד מסתבר שלמנצח אשר, יפה
ומטורפת.
אליסון החמודה מתלבטת קצת בין המצפון
והרגש, בין המנצח הגרמני והרופא
ל א זעקה מרה
האמריקאי, מחליטה להקריב את חייה וליליד
חארץ (מקסים, תל־אביב; תל־הפוך
לפילגשו של המנצח. אולם, כרגיל
אור, ירושלים; ארצות־הברית) הוא סרט אצל האמריקאים, יש מרחק רב בין החלפה
שנועד למלחמה בהפליה הגזעית הקיימת לביצוע. הסרט מסתיים דוקא כשאליסון
בארצות־הברית, והמשיג בדיוק את המטרה
מוכיחה את לאומיותה, נישאת לרופא.
ההפוכה: הצדקת טענותיהם של הלוחמים
הסרט שהצליח לעבור את הצנזורה, הלמען
הפרדת הגזעים. אולם יותר מפתיעה
מקפידה שצופה ישראלי לא יראה את
מעובדה זו היא העובדה שהסרט נוצר
ביזמתו, בחסותו, ובהשתתפותו של האיש גרמניה או גרמנים על הבד, לא יצליח
לעבור את הצנזורה הטבעית של הצופה.
שתרם תרומה מכרעת למלחמה בהפליה
גזעית — ריצ׳ארד רייט.
רייט, כושי שהרגיש על עורו את תוצאות
ההפליה, היה חבר המפלגה
הקומוניסטית, עשור ובדי
כתב את יליד הארץ והרויח הון תועפות,
פרש מהמפלגה הקומוניסטית, שינה קצת
שנת העשור תמשוך לישראל לא רק
מתכנו של ספרו לצורך העלילה הקולנועית. תיירים אלא גם יצרני־סרטים במספר רב.
וכדי שיבינו את גיבורו, כפי שהוא רצה אם תתגשמנה תכניות שונות, עשויה יששיבינו
אותו, שיחק בעצמו את התפקיד ראל להיות מוצפת בכוכבי קולנוע ומפיקים.
הראשי בסרט, תפקידו של הכושי עלוב־ ראשון הסרטים שיוזצרו בארץ יהיה, כנראה,
החיים ביגר תומס.
שלמה ומלכת שבא סרט על עשרת
ביגר תומס לפי הספר הוא כושי שהוריו
שנות המדינה ינסה להפיק גם קורנליום
נרצחו בידי הלבנים, ואשר נדחף עקב ונדרבליט, בשיתוף עם השגרירות הישראלית
ההפליה הגזעית לזרועות הקומוניסטים, נאלץ בוושינגטון, ארצות־הברית תקוותיהן
לבצע פשע שהיה מחויב־המציאות.
של המועמדות לתפקיד אנה, בסרט
ביגר תומס, כפי שהוא מצטייר בסרט,
אנה פראנק, התאכזבו השבוע, כשמפיקי
הוא כושי מושחת וטיפש למדי, פושע הסרט בחרו דווקא את המועמדת האמריקאית,
מועד גם שלא בתוקף הנסיבות.
מילי פרקינס, לתפקיד אנה מיליין
(״ציד המכשפות״) דימונג׳ו, השח״יפר
בחדרהלבנה. אחרי תקופה ממושכת
של חוסר־עבודה, מקבל ביגר עבודה קנית הצרפתיה העולה, שהפכה מנערה
כנהג פרטי של משפחת לבנים. כשהוא מכוערת ופוזלת לכוכבת העתיד (חעולם
הזה )1056 והשוהה עתה בארצות־הברית,
נושא את בת המשפחה השיכורה (ג׳יץ
וואלאס) לחדרה, מופתע שם על־ידי הופעתה מוצפת בהצעות להופעות בסרטים הולישל
אמה העיוורת, הוא חושש לגורלו אם בודיים. אחרי הופעתה בסרטה של פרנסואז
יתפם בחדר, משתיק את הבת בעזרת כר סאגאן, שלום לך עצבות (ראה תמונה) ,שלא
וחונקה. הוא מנסה לטשטש את עקבות זכה לביקורת נלהבת בעתונות האמריקאית,
זכתה מיליין עצמה בביקורות משובחות בהרצח
ולברוח, אך נופל לבסוף לידי החוק,
יותר. אחרי שבמקרים רבים נקבע היחס
אחרי שרצח גם את אהובתו כהת־העור.
יליד הארץ הוא סרט מעניין הראוי ש אליה עקב הופעתה בציד המכשפות, שמבקרי
הקולנוע בארצות־הברית לא ראוהו מכיוזן
יראוהו. אולם הוא אינו מה שיכול היה
שהצגתו לא הותרה שם עדיין, זכתה מיליין
להיות — זעקה נגד ההפליה הגזעית.
בכינוי ״המכשפה האדומה״ ,למרות שהכחישה
השתייכות כלשהי למפלגה הקומוניסטית.
ת ר בו ת איעוית
קולנוע סרטים

י 1מן החד שו ת

אינטרלוד (גת, תל־אביב; ארצות־חברית)
הוא סרס העושה תעמולה לפעולות התרבות
שמנהלת ארצות־הברית במדינות זרות. הוא
מלמד כי נוסף לבתי־התרבות והספריות
המשוכללים, הנפתחים כמעט ליד כל נציגות
דיפלומטית אמריקאית, עוסקות הפקידות
האמריקאיות העובדות במוסדות אלה גם
בפעילות תרבותית ברמה אישית יותר.
ג׳ון אליסון, בעלת הקול הנמוך, היא מין
פקידה כזאת במינכן שבגרמניה. בשעות־הפנאי
שלה היא לוקחת לעצמה עבודה
נוספת, כדי לשעשע רופא־מתלמד אמריקאי
צעיר. אולם גם עיסוק זה אינו מעיק עליה
ביותר, וכשהיא פוגשת במנצח תזמורת
גרמני (רוסנו בראצ׳י) ממוצא איטלקי, היא
מסכימה לתת גם לו כמה שיעורים פרקטיים
אודות מהותה של האשד, האמריקאית.
צנזורה מול צנזורה. המנצח הגרמני

תד רי ך
אלה חסרסיס המוצגים בשבוע דח בפרי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם.
• התשוקה המוזרה (פאר, תל-
אביב) — המוות והחיים בידי מישל סימון,
בתפקיד הנהג הנוטה למות ומבקש להביא
ילד לעולם, לפני עזבו אותו. טרגיקומדיה
פילוסופית. משחק גאוני.
• הארבעים ואחד (תמר, תל־אביס
— הוכחה נוספת כי אצל הרוסים אין
האהבה או השנאה ממלאות תפקיד, כשהמדובר
בהרג. סרט סובייטי סיוטי.
• אריאן (חן, תל־אביב) — מה מסוגלת
אודרי הפבורן לעשות לדון ז׳ואן ותיק
כגרי קופר, ומה שהוא מסוגל לעשות לה,
בקומדיה סנסימנטלית.

במרחב
רע״בז
ה ק פי צ ה הג דו ל ה
״שוכ־רי־גמאל! שוב־רי־גמאל!״ בקעה ה־צווחה
מאלפי גרונות. הרבבות שהצטופפו
במיידאן אל־תחריר, כיכר־השיחרור שאורכה
כמעט כאורך רחוב אלנבי בתל־אביב, נהגו
כשיכורים. מכוניות צפרו בטירוף, צופרי־האזעקה
של ניידות־המשטרה והאמבולנסים
הוסיפו להמולת־האימים. בעשרות מקומות
שונים התנשאו דמויות מעל לראש ההמון,
הכריזו בקול צרוד סיסמה על גדולת עבד
אל־נאצר ותפארת אל־כוותלי, אשר ההמון
חזר עליה כתפילה.
קרייני שירות־ד,שידור המצרי והסורי, שהפכו
צוות מאוחד לכבוד המאורע, נדבקו
בשכרון הכללי. כעבור דקות מעטות כבר
היה קולם צרוד מרוב התרגשות. במשך
שעות חזרו על אותן המלים, מבלי להרגיש
שהם חוזרים על עצמם. :הוי עמי ערב...
העם הסורי הנהדר ...האומה המצרית
עטורת־התהילה יום הכ בוד ...עם אחד,

מדינות, כולל איחוד הצבא, הכלכלה, והדגל.
$בחירת נשיא אחד — שיהיה, בלי
ספק, גמאל עבד אל-נאצר.
• הקמת ממשלה בה יקבלו הסורים,
המהווים כ־/0״ 15 מכלל האוכלוסיה של האיחוד,
שליש ממשרות השרים.
שם המדינה החדשה: הרפובליקה־ה,ערבית־המאוחדת
(אל־גומהוריה אל־ערבייה אל־מותאחידה).
לאיש
לא היה ספק כי הגשמתו של
האיחוד בכל שטחי החיים תהיה במקרה
הטוב ביותר תהליך ארוך וממושך. אולם
הקפיצה הראשונה היתר, מעשית ומציאותית.
היא בישרה רעות לשאר מדינות המרחב.
״שואת פלסטין״ .דוברי האיחוד נמנעו
מכל תעמולה אנטי־ישראלית. אל־קוזתלי
לא הזכיר בנאומו את ישראל בכלל, ואילו
עבד אל־נאצר הזכיר את. פלסטין״ רק פעם
אחת — כשאמר שהאיחוד ימנע בעתיד
שואה ״כמו שואת פלסטין״.
מה גרם לאיחוד זהז לא לסוריה ולא

$ר 1ר7 7 -0 /6 7

תשבץ דעוה היו 1062 :
מאוזן .1:תערוכה
בינלאומית שנערכה
לאחרונה
בישראל; .4מוסד
ציבורי מאד בק־אות
הקודמות; . 10
החרמון׳ למשל
.11 מבדיל בין
רבים לרבות; .13
ברזילי, לדוגמה;
.14 נחש ארסי
.15 כלי מלחמה
. 17 גיל החופה
. 19 עוף טורף; 10
בתל־אביב, הוקו
לאחרונה לתרבוו
.22 תנועה בלת
ישרה ; .25 אבל
.26 חלק; .27מ
בין; .30 מרצה
.32 מלת ברירו
.33 נרו יאיר; .34
בהמת בית; .36
גדל בציילון .37 :מום; .39 מנהל משרד
ממשלתי שפרש ; .41 חומר גולמי
ללבנים ; .42 בנו גרים השבוע לצבא ;
.44 אבן יקרה; .46 בית־שאן, למשל;
.48 נין יצחק; .50 מילת קריאה;
.51 שמו הפרטי של מקים הרפובליקה
הצ׳כוסלובקית ; .53 נאה; .55 יחידת
אנרגיה ; .57 תערוכת ישראל ; .58 גם
כן! .59 אידיאל, בעברית; .60 עומד
על האגיה.

נשיאים עבד אל־נאצר וקוותלי
״שוכ—רי—גמאל! שוב—רי—גמאלו״
צבא אחיד, נשיא אחד אוי יום מאושר
עצמאות שיחרור

משחק; .12 סגן; . 15 בעל מזימות;
.16 מלה שחודשה לאחרונה במדורה
של רותי! .18 תופעה; .21 יש אומ רים;
.23 גיל בר־המצווה; .24 גב;
.26 מקובלת על יהודים חרדים; .28
בן יעקב; .29 משיכה שבזכרון 31 :
ישנה ; .32 דיפלומט ישראלי ממושקף !
35 שותת ; 37 קרחת בינונית ; 38 על
החלון; .40 חדר כלא; .41 סימן;
.43 חיטה ; .45 משא ומתן ; .46 אלוף
פיקוד! .47 אייה; .49 יש בטאון ה מוקדש
לכר; .52 סימן הרבות; .54
אות עברית; .56 הצעירים ביותר;
.58 אותו אין ללחוץ.

מאונך .1 :שבח ; .2פרא ; .3בוגד
בצרפת; .5קיים; .6מספר המצוות;
.7כלי בשח־מת ; .8מלוא היד ; .9כלי

1י ״ סלפ קי ־ דרת
י ״ מייי סן
ר ח׳ ה ס •12 ובא

וו ס מכי ם

קורם מזורז לפקידות ולהנהלת חשבונות

״ הכיבהער בי ם בשעה שהאקס־טזה
בכיכר השיחרור וברחוב סוליימאן של
קאהיר הגיעה לשיאה, התכנסו מאות מכובדים
מחוץ לעיר המיליונים, בארמון קובה
מוקף־הגנים. כאן היתד, האווירה פחות היסטרית,
יותר היסטורית. היא היתר, רצינית
וחגיגית. ראשי מצרים וסוריה התכנסו כדי
לחתום על מגילת־ד,איחוד של שתי־ד,מדינות.
.האזינו לדברי הגיבור הכביר, פרקליט
הערבים, הנשיא שוכרי אל־קוותלי!״ קרא
היושב ראש. הגבר בן ו 83 אחד מגיבורי
תנועת־השיחרור הסורית בימי התורכים והאיש
שניסה לשווא, לפני דור, להמליך
את פייסל הראשון על סוריה הגדולה (כולל
ארץ־ישראל) ,קם וקרא בקול חזי־פאתוס,
במשכו את ההברות כמואזין בצריח המסגד:
.יום גדול יום זה בתולדות האומה הערבית,
יום גדול ב חייכ ם...״
שום דבר לא סימל את המהפכה בעולם
הערבי כמו ההבדל בין דברי אל־קוזתלי
הקשיש לבין קולו של האיש הצעיר שדיבר
אחריו. אחרי שהיושב־ראש הציג את ״חביב
הערבים, הנשיא גמאל עבד אל־נאצר!״ קם
הקצין בן ד,־ ,40 והודיע בקולו הנמוך,
חסר־הפאתוס ושופע־ד,בטחון כי היום המיוחל
בא, וההיסטוריה הערבית יצאה שוב
לדרך־המלך. לגבי מיליונים, היה זה קול
הדור הערבי החדש.
דגל אחד. לא פחות סמלי לרוח הדור
החדש היה אופי האיחוד. במשך שני דורות
שילמו מנהיגי ערב מם־שפתיים לרעיון
האיחוד, סילסלו מליצות נשגבות — ועשו
את ההיפר• הפעם היתד, זאת תכנית מעשית,
צנועה יחסית. היא לא הבטיחה שום דבר
שאי־אפשר לקיימו תוך חודשים מעטים.
היעדים העיקריים:
• איחוד רשמי לאלתר של שתי ה־

למצרים היה צורך חיוני בו. לא לשם
העברת אוכלוסין, לא לשם הבטחת השלטון
על דרכי־הנפט, ולא לשם גיבוש עמדה משותפת
נגד ברית בגדאד, לא היה האיחוד
חיוני.
הכוח הממריץ היה עמוק יותר, ולא במקרה
בא דודקא מסוריה. הוא נבע מעומק
הגעגועים של התנועה הלאומית הערבית,
שצמחה בעת ובעונה אחת עם הציונות,
ושעריסתד, היתד, בסוריה ובלבנון. כמו
התנועות הדומות באיטליה ובגרמניה במאה
שעברה, היה האיחוד הערבי החדש איחוד
למען משהו, יותר מאשר איחוד נגד משהו.
דרך האיחוד לא תהיה סוגה בשושנים.
כוחות אדירים יתגייסו כדי לשימו לאל,
בעיקר על־ידי חתירה פנימית בסוריה. אולם
אחרי יום השבת האחרון, שוב לא יהיו
פני המרחב הערבי כסי שהיו יום אחד
לפני כן.

ה תגו בו ת
בה בשעה שקרייני קול חפרבים הצטרדו
בתיאורים נרגשים על מעמד הכרזת האיחוד,
השמיעו תחנות השידור ד,מרחביות האחרות
את תגובותיהן הראשונות למאורע הגדול:
9רדיו רמאללה פתח את שידורו
בציטוט קטעים מתוך מאמר של דיילי סלגראף
הלונדוני, המשבח את המלך חוסיין. את
הידיעה על האיחוד מסר בכמה משפטים
קצרים, כמאורע בלתי־חשוב, המשיך בשידור
ההשמצות השיגרתיות על מנהיגי סוריה.
• אנקרה ראתה באיחוד צעד המכודן
נגד ברית בגדאד, קיוותה כי האיחוד עלול
בכל זאת להפוך ברבות הימים מכשול
לחדירה הסובייטית לסוריה, ומשם למרחב
הערבי כולו.
• קול ישראל התייחס לכל העניין
כאל כזב משעשע בחוליית סיפורי אלף לילה
ולילה, מסר על המאורע בידיעה משנית,
חעולס חזה 1062

מת טיב תיל האוויו המצוי? מדוע השתמט מחובות סיני? כיצד מתאמנים טייסיו?

הנשרים סור וובד אל־נאצר
אחד הגילויים של קרבות סיני היה חוסר־יעילותו של חיל האוויר המצרי
.״הנשרים של עבד אל־נאצר׳ /אשר מכונת התעמולה של הרודן
רוממה אותם עד לשחקים, במטופיהם הסובייטיים האימתניים, לא היוו
במעט שוס הפרעה לצה״ל. מאוחר יותר הסביר גמאל עבד אל-נאצר
את סיבת התחמקותם: כל טייס עולה 55 אלף לירות מצריות (300
אלן** ל״י) לחיל האוויר, הכשרתו נמשכת שנים רבות ולא קל למצוא
לו תחלי!? בשורותיו של נוער חסר מסורת אווירית או טכנית. החודש,
עת חגג חיל האוויר המצרי את יובל ה־ 25 להיווסדו, נשכחה הפרשה
הזאת ושופרי הדימום שוב היו עסוקים בקישוט נוצותיהם של הנשרים.
פני 28 שנים העביר המטר, הכללי
/המצרי הודעה בין יחידות הצבא השונות:
דרושים מועמדים לקורס הראשון לק־ציני־טייס
מצריים. כי זה עתה הסכימו האנגלים,
אחרי משא־ומתן ארוך מאד, להדריך
ארבעה מצרים בטייס, בבסיס חיל התעופה
באבו־סודיר, באזור תעלת סואץ.
200 קצינים הגישו את מועמדותם. ארבעת
המאושרים שנבחרו מתוכם נבחנו בקפדנות
יתירה, נשלחו לאבו־סוויר. משם, אחרי
הדרכה ראשונית, נשלחו ללונדון. כעבור
שנתיים סיימו את לימודיהם.
בין הארבעה היו הנסיך עבאם חלים, בן
אחיו של מלך מצרים, ועבד אל־מונעם אל־מיקאתי,
שהיה מפקד חיל האוויר המצרי.
כאשר נשאל מה היה הרגע הקשה ביותר
בקריירה שלו, גילה :״כאשר הורדתי מדרגת
סרן לסגן.״ היה זה ב־ , 1936 עת חתמה
מצרים בשמחה על חוזה עצמאותה עם בריטניה
.״למרות כל גילויי הידידות, דרשתי
שהפיקוד על חיל האוויר המצרי יוצא מידי
קצינים אנגליים וינתן לנו, הקצינים המצריים.״
כבר אז ניחש, כנראה, כי טייסי מצריים
יצטרכו ללחום בטייסי הוד מלכותה.

אחיו שד הנשיא נפסל
ך• איזו מידה התאמת ניחושו של ה־

^ מפקד לשעבר, המשמש עתה מנהל חברת
התעופה האזרחית המצרית, סיפרו עתוני
מצרים בעשרות מאמרים וצילומים. בגל־יונות
מיוחדים, שהוקדשו למאורע הגדול,

ושהיו גדושים מודעות־ברכד, של חברות
התעופה הזרות וחברת של לחיל האוויר המצרי,
סיפרו העתונים על התפתחות החיל,
על הרוגיו בקרב ובאימונים, על האקדמיה
הגדולה בבילביס, המכינה את טייסי המחר.
בין השאר גילה אל־נזוסאוור, כי אחד החניכים
בבילביס, בחור צעיר ויפה בשם
חוסיין עבד אל־נאצר, אינו אלא אחיו של
הנשיא גמאל עבד אל־נאצר. הוא גם גילה
כי מדריכו של החניך עבד אל־נאצר לא ידע
מהי זהות חניכו, התייחס אליו כאל חניך רגיל.
״באקדמיה של בילביס,״ כתב אל־מוסאוור,
״אין נותנים שום הקלות, ואין מתחשבים
בייחוס החניך. הלימודים הם קשים וכל תלמיד
שאינו עומד בבחינות מוחזר לבית־הספר
של קציני חיל היבשה. אפילו אח אחר של
גמאל עבד אל־נאצר, שלמד בבילבים לפני
שנה, הוצא מן האקדמיה, כאשר הוברר
כבלתי־מתאים לרמה הגבוהה.״
הלימודים הנמשכים שלוש שנים, כוללים
את מקצועות האוזיר הטהורים — כמו טייס,
ניווט, אלחוט־אוויר, מכונאות־אוויר — בתוספת
מקצועות מגוונים אחרים, כגון אנגלית
ועברית. כל חניך חייב לעבור מאתיים
שעות־טיסה באחד משני סוגי המטוסים של
הבסיס: מטוס אימונים סילוני סובייטי יאק,
ומטוס־בוכנה גמהור״ה, המורכב במצרים.

שלוש־אפס בקברית
ת עיקר הפירסומת בעתונות קי-
\ £ב ל חיל האוויר המצרי דווקא על חלקו

גונסתיו

המצרים, שהבינו כי אחת מנקודות־התורפה היעיקריות במערכתם
האווירית היא מחסור בנוער ׳השקוע בענייני תעופה מילדותו,
ניגשו עתה לתקן את המצב. הם פתחו קורסים לנערים, בדומה לאלה של גדנ״ע־אוויר הישראלי.
בתמונה: נערים מצריים מתאמנים בסירת־הצלה מגגמי, כתרגיל בחינוך הטרום־נוייסי.
בקרבות סיני־סואץ. מפקד חיל האוזיר בעצמו,
ליווא מוחמד סידקי מחמוד, סיכם את
הפרשה במסיבת עתונאים. תמונת מערכת־האוויר
של נובמבר־דצמבר 1956 כפי שהוא
צייר אותה, היתד, תמונה של נצחון מזהיר.
.חיל האוויר ידע מן הרגע הראשון כי
מתפתחת כאן מערכה גדולה. כבר ב־ 29בנובמבר,
כאשר החל הצבא הישראלי בפעולה
בסיני, נכנסו מטוסינו לפעולה, והם גרמו
אבידות כבדות בציוד ובאנשים לאויב. באותו
יום התפתח קרב בין מטוסינו אנו ומטוסי
האויב, מעל לשדה־התעופה קברית
(באזור התעלה) אשר ממנו המריאו מטוסינו
להתקפה. הקרב הסתיים 0:3לטובתנו.״
עד מהרה, לדברי הליווא (רב״אלוף) ,הסתבר
למצרים כי אין להם עסק עם חיל
האוויר הישראלי בלבד .״מטוסי מיסטר צרפתיים
כיסו את פני השמש מעל מדבר
סיני.״ על כן הסתפק חיל האוויר המצרי
במתן כיסוי וסיוע ליחידות־היבשה המצריות
המתקדמות. בלילות, גילה, היו יוצאים המפציצים
להפציץ את בסיסי האויב .״ולמרות
שהיינו מדינה אחת מול שלוש, נשאר
הנצחון בן־בריתנו גם כאשר החלו האנגלים
והצרפתים בהתקפות המרוכזות הגלויות
נגד בסיסינו.״

הם סידרו את האנגלים
^ אשר החלו ההתקפות האנגליות־

שלושה מטוסי קרב מיג 15 טסים בגובה הנמוך
מש;אה של הפירמידה הגדולה ליד קהיר (מימין).
מאז עיסקת הנשק עם ברית־הנזועצות, החליפו המצרים את סילוניהס הבריטיים ברומיים.

המיגיס!הפירמידה

שמקורה בדמשק. את מקומה בשידור החדשות,
תפסה הידיעה בפרק שלפני הודעה
ארוכה,ומשעממת של שר המסחר והתעשיה,
על סוכויי ייצוא השוקולד הישראלי.
• רדיו דמשק הביא למיקרופון, בין
השאר, את המנהיג הדרוזי סולטאן אל־אטראש,
אשר חוגים רשמיים בישראל ניסו
לראות בו מדי פעם ידיד נסתר של ישראל.
חעזמז הזה 1062

הכריז אל־אטראש :״האיחוד הוא אסון לישראל,
וההוכחה לכך הם התככים שמפיץ
קול ישראל נגד מצרים וסוריה.״

מחרוזת
בי טול ה כו פ ר
השבועון הקהירי

אל-מוסאוזר שאל

דזדקא ללחום. סוף־סוף, לשם מה הוכנו
ואומנו? אך לבסוף הוצאו המטוסים למקומות
סתר בטוחים .״גם בזה סידרנו את האנגלים.
את מטוסינו הוצאנו בדקות הספורות שהיו
בין התקפה אחת לשניה על שדות־התעופה
שלנו. וכדי שהאנגלים לא ירגישו כי הצפודים
שלנו התעופפו, העמדנו דמי־מטוסים
על המסלולים, וכל פעם שינינו את מצבם.
האנגלים היו בטוחים שהמטוסים אמיתיים.״
המצרים נקטו בשיטות הטעיה נוספות.
הם הציבו דמי־מטוסים בשדות־ד,תעופה העזובים,
הפזורים במדבר, ירושת הצבא הבריטי
.״בלילה היינו מדליקים בהם אורות,
ומדי פעם היינו משנים את מצב המטוסים.
כך אילצנו את האנגלים להפריש כוחות
ניכרים לטפל בשדות מתים אלה.״

אש מעד תל-אביב
ך דעתו של המפקד המצרי, הטייסים
/המצריים הם בין הטובים ביותר בעולם.
״השתתפנו במיפגנים בינלאומיים רבים, ותמיד
יצאו בחורינו ראשונים!״ התגאה, בד,מ־ריאו
על כנפי הדמיון.
אחרי הסיפורים על קרבות ,1956 עבר
המפקד בן ד,־ 43 לזכרונותיו האישיים
מקרבות .1948 הסתבר שהוא היה קברניטו
של המטוס אשר הופל ליד בת־ים .״באחת
ההתקפות שלנו על תל־אביב, התלקחה אש
במטוסי. החלטתי להגיע במהירות האפשרית
אל ד,קוים שלנו בדרום. אך לפני שיכולתי
להגשים את החלטתי נאלצתי לנחות נחיתת־אונם
לא רחוק מיפו, בתוך השטח היהודי.״

^ צרפתיות, הן באו ללא אזהרה וללא
הפסקה. אולם חיל האוזיר המצרי לא נתפס
בתרדמה. להיפר: הוא היה מוכן לקבל את
פני המתקיפים. כיצד הצליח במשימה, זאת
הסביר מפקדו :״ידענו שאין טעם להתמודד
עם שתי מעצמות עולמיות. על כן קראתי
לטייסים ואמרתי להם: תפקידנו הראשון הוא
לצאת חיים מן המערכה הבוגדנית הזאת.
אבדן 50 טייסים משלנו יפגע בנו יותר
מאשר אבדן 500 טייסים משלהם עשוי
לפגוע באויבינו.״
הטייסים התמרמרו מעט, כי הם רצו

במטוס היו, מלבד מחמוד, עוד חמישה
אנשי־צוות, אשר חלק מהם נפצע בפעולה.
״העמסנו את הפצועים על גבינו, והתרחקנו
במהרה מן המקום. לא פעם זחלנו על
הבטן והתחבאנו בחורשות. רק עם רדת הלילה
יכולנו להמשיך את דרכנו אל הקווים,
אליהם הגענו תוך שעתיים בלבד.״

כמה אישים מצריים מה היו רוצים לעשות,
אילו יכלו להתחיל את חייהם מחדש. תשובת
ליווא (רב־אלוף) מוחמד חרב :״הייתי רוצה
להיות שר ד,בטחון, רק כדי להעביר חוק
של שירות צבאי חובה.״ במצרים קיימת
עד כה האפשרות החוקית לשלם כופר
כספי כדי להשתחרר משירות צבאי
באותו משאל, השיב עורך השבועון

עצמו :״הייתי הולך להיות מתוזך בבורסת
הכותנה. זה הרבה יותר במוח. שם משחקים
עם כסף, לא עם החיים הגנרל
סאלאן, המפקד הצרפתי באלג׳יריה, הודיע
לפאריס כי הוא מודאג מן ההכנות של
צבא המורדים להקים פלוגות מסייעות,
מצויירות במרגמות כבדות ובמקלעים מטוניסיה
וסוריה.

רדין
גלים קצרים

חד שו ת

הגד 1ל ה
־ 2 0 7הנ ח ה
כפל המחלקות, מכל הסחורות
המוכנות, אצל כל
בתי ההלבשה שלנו
תל׳אביב: רחוב אלנבי 43
רחוב נחלת בנימין 39
ירושלים: רחוב יפו, בנין ג׳נרלי
חיפה: מרכז מסחרי חדש

למדו

מהר

שירות־ה שיטוד

מ טכ ע־חו ץ על סרט

קומץ האנשים, בעלי התקציב הממלכתי,
הקורא לעצמו ״שרות השידור״ ,הגיע השבוע
לשיא נוסף בפעולתו הברוכה, הדומה
יותר לשרות־השיטור של המחשבה הציבורית
מאשר לשרות־הביטוי של מדינה.
מזה כמה חדשים הורגשה התנוונותו המתגברת
של שרות זה, הפועל כאילו כדי
להוכיח כי אם אמנם לשקר אין רגליים,
הרי יכולה להיות לו לשון ארוכה. השבוע
הוציא קול ישראל את לשונו זו, כמו ילד
רוגז, מול האיחוד המצרי־סורי (ראה במרחב).
היתה זאת תגובתו הנאורה היחידה של
השרות כלפי המאורע העתיד להיות הרה־תוצאות
לגבי עצם קיומה של ישראל.
חוכמתרכ ־ ש נ וי ר. בניגוד לשעות הארוכות
בהן גירד השרות בשבועות האחרונים
את עצבי המאזין ברימום המתזבל
של הבימה, בתיאור (מסולף) של פסק־דין
הרוב במשפט קסטנר ובהסברת עמדת מפא״י
במשבר הממשלתי, הוזכר האיחוד אדיר-
המשמעות בתקרית קטנה בשולי החדשות.
המטרה: להרדים את האזרחים נוכח המאורע
המהווה מפלה מוחצת למדיניותה
של ממשלת־ישראל לפני ואחרי מיבצע־סיני.
שותפו בהתחכמות זו: רדיו רמאללה, שרמתו
השכלית מתחרה עם זו של שדרני ירושלים.
הדבר לא היה מוזר נוכח אישיותו של

ברשימת היצואנים, מכניסי מטבע-
החוץ, הופיע לאחרונה יצואן נוסף: קול
ישראל, שהכניס בשנה האחרונה סכום של
כמה מאות דולרים ממכירת סרטי שידור,
שהוכנו לשרותי שדור בחוץ־לארץ. השנה
מקווים להכנסה של אלפי דולרים. כמה
עשרות תחנות שידור הזמינו למפרע תוכניות
מוסיקאליות ותוכניות מלל בחמש
שפות, שישודרו לרגל שנת העשור
סדרת שידורים אחרת, שתכוסה במטבע
מקומי, עורכת חברת התיירות הממשלתית
החל מה־ 18 לפברואר, מעל גלי
קול ציון לגולה. שידורים אלה, שישולמו
מסעיף הפרסומת של חברת התיירות, ידריכו
את התיירים הבאים לישראל בכל הקשור
לתחבורה, אכסון ומקומות־ראווה פרס
של חמש מאות ל״י הקציב קול ישראל
לכותב תסכית שנת העשור. בצורה זו
מקווה קול ישראל למלא אח מחסורו הכרוני
בתסכיתים מקוריים.

תד רי ך
המשדרים המפורטים מסה עלולים להיות
בעלי ענין. שינויים אפשריים.

• תחרות הכדורגל קל חגכיק
הקילמי (יוס ד׳ 7,00 ,ו, קול ישראל, בי.

״קדימה״
שנות!

וביסודיות בבית ־ הספר לשפות
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה 10ס-8311ו6יז 11ס ) 0למשתלמים על־ידי
מורים. מאנגליה.
ב) קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
ג) קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר ג׳ ד׳ ה׳ ר ז׳ ח׳
יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכוניות.
פרטיםוהרשמה ! מ*9־ 12 לפנה״צ — 3־ 9בערב (סרט ליום 0

ראשידור זינדר
מתי לגרד?

חיסול המלאי
בנ ע לי חורף

האיש המנצח על השרות: הארי זינדר,
שקיבל את חינוכו העליון בשרות מערכת
השנור של הסוכנות היהודית בארצות-
הברית. לא היה דרוש רב־שנורר כדי
להבין שלא כדאי לקלקל את המגביות ואת
שנת־העשור בידיעה חסרת־חשיבות כמו הקמת
צבא מאוחד משני עברי ישראל.

במחירי נמוכים!
כגב

יחסי ציבור

שבועונומניה
חל־אביב,

רחובד• ונגוף

כלי מטבח מאלומיניום וכלי שולחן
מצופי כסף

מנהלי שירות השידור חלמו תמיד על
בטאון משלהם. לנגד עיני רוחם עמדה
דוגמת ליסנר, שבועון שמתי השידור הבריטיים.
לא פעם ניסו גם הם להקים גשר
של נייר בינם לבין המאזינים, אף תמיד
שקע הגשר תחת מעמסת הגרעון הכספי.
מחוסר תקציב נאלץ שירות השידור להגביל
את נאומיו ותעמולתו לגלי האתר בלבד.
עד אשר הוסיף להם שר האוצר 800
אלף ל״י בבת אחת. הכסף נגבה מציבור
מחזיקי מקלטי הרדיו, מבלי שאיש ישאל
את דעתו על כך. צו, אשר חייב את
400 אלף בעלי המקלטים בארץ לשלם שתי
לירות נוספות לשנה, הכנים לקול ישראל
את הסכום הנכבד.
אם חשבו תמימים כי העושר הפתאומי
יעזור לשיפור רמת השידורים, הרי טעו
בתכלית. הכסף היה דרוש למשהו הרבה
יותר קרוב ללב מנהלי השירות. השבוע
הודיעו כי הם יוציאו דו־שבועון, אשר ישא
את דבר קול־ישראל ישר לבית האזרח.
מחיר התענוג המפוקפק 800 :אלף ל״י
לשנה, בתוספת המשכורת שתהיה דרושה
למאות דוורים נוספים, שיצטרכו לחלק את
400 אלף הטפסים של הבטאון.

בי. סי. בגלים קצרים 9 , 16 , 14ז מטרים) —
דן פחטר וניסים קוויתי יעבירו את תיאור
משחק הגומלין ישראל־וולס, כפי שייערך
על מגרש הכדורגל בקרדיף.
• תשק ורבק (יזם ו׳ ,21.15 ,גלי
צה׳׳ל) — שעת הבידור של גלי צח׳׳ל, כסי
שהיא. מוגשת על־ידי מרים תמיר ויהודה
פארדיס. תסכית קצרצר, חידון בלשי, סיפורו
של תקליט.
• סודו שד מיסטר ג׳י (שבת,
, 11.30 קול ישראל) — עולם הבידור האמריקאי,
בתסכית לפי סיפורו של ארנסט
ליהמן, מעובד בידי חנה בן ארי ומבויים
בידי בעלה, אברהם ניניו.
• חתונת הכסף (יום ב,21.30 /
קול ישראל) — סיפורו של חנוך ברטוב,
מעובד בידי חנה בן ארי,מבויים בידי
אברהם ניניו. חתונת הכסף של זוג פועלים ״
במושבה.
המאזין הזהיר לא ייפתח את מקלטו בשעות
ובתאריכים הנתונים מטה. שינויים לא י מתקבלים על הדעת.
• האזרח רוצח לדקת (יום ד׳,
,20.20 קול ישראל) — בעיות הקליטה בישראל,
כפי שהוקלטו בסימפוזיון בבית
סוקולוב וכפי שהאזרח חייב לדעת, לדעתם
של העורכים.
• כמקרכות מדיניותנו (יום ו׳,
,20.00 קול ישראל) — הרצל ברגר, ח׳־כ
מפא״י, משוטט במערכות המדיניות. העולם
כפי שהיה נראה, לו היה כפי שחבריו לדעה
היו רוצים לראותו.
• השכוק בקולנוק (יום ב׳,20.30 ,
קול ישראל) — התשלום הכואב שחייבים
קרייני קול ישראל לעורכת התוכנית, על
כרטיסי. החינם שסיפקה להם.
חמולס חזח 1062

ב שו ר ה לחובבי הוירג׳יניה
אנשים שלו ש ה ער הר א ש
מיבצע ספורטאי טהור ביצע השבוע ראש
הממשלה ושר הבטחון דויד כף גוריון,
שעה שבא לסיור במשרדי ועדת העשור
בתל־אביב. אחד האנשים שהתכונן במיוחד
לבואו של ראש הממשלה היה איש המעלית,
שהצטחצח והתלבש חגיגית כדי להסיע את
ביג׳י לקומה הרביעית של הבנין, שם נמצאים
משרדי הועדה. אולם כשהוצע לביג׳י
לנסוע במעלית, שאל קצרות :״כמה קומותז*
כשהשיבו לו :״ארבע,״ אמר :״את זה אני
עוד יכול לעלות ברגל,״ והוא עלה
קדם למיבצע זה מיבצע ספורטאי אחר של
ראש הממשלה. בשעת ראיון עם עתונאי
בריטי, הידוע בשם־העם שלו ״קאסנדרה״,
ניסה ביג׳י לשכנע את האורח מה גדולה
ומפוארת תורת העמידה על הראש. העתונאי
הראה כי גם הוא יודע תורה זו, ניצב
על ראשו גם הוא. באותו רגע נכנס לחדר
שלישו של ראש הממשלה אלוף־משנה חיים
בך דויד. הוא ליגלג במקצת על החכמה
שבעמידה על הראש, הוכיח שגם הוא יודע
לעשות זאת. וכר עמדו שלושה אנשים בלשכת
ראש־הממשלה על ראשם זקן
העתונאים במדינת ישראל, כן־ציון כ״ץ,
שנפטר השבוע בשיבה טובה בגיל ,83 שכב
בשבועות שקדמו לפטירתו בבית־החולים בי־לינסון
במצב של חוסר־הכרה. הפעמון שניתן
בידו כדי להזעיק את האחיות במקרה
של צורך צילצל בלי הפסק, כיוון שמחוסר
ידיעה מה הוא עושה, לחץ עליו כל הזמן.
ימים מספר לפני פטירתו שכב בן־ציון כ״ץ
כאילו ללא רוח־חיים. בנו, שהוזעק במיוחד
מארגנטינה, ראה אותו במצב זה, חשב כי
אביו מת, פרץ בבכי. הזקן התעורר ושאל:
״מה יש, מה קרה ז בימים בהם ערך
כ״ץ את עתון הזמן בוילנה, נהג להביא
ידיעות מוינה תחת הכותרת :״מאת סופרנו
המיוחד נפפ.״ בידיעות מברלין היה כתוב:
״מאת סופרנו בברלין בטט.״ רק אחרי שנסגר
העתון גילה כ״ץ כי נפפ הם ראשי
התיבות של ניי פריי פראסע, העת־ן הוינאי
בו עבד בזמנו הרצל, ואילו בטט הם ראשי
התיבות של העתון הברליני ברלינר מאג
בלאט, מהם נהג להעתיק את הידיעות
פתיחה אוריגינלית לנאום בכנסת היתר, השבוע
לנאומו של ח״ב מפ״ם יעקוע
ריפתין, בעת הדיון על חוק שירותי הכבאות.
אמר ריפתין, שנאם בפני אולם כמעט
ריק לגמרי מחברי־כנסת :״חברי כנסת נכבדים
ומועטים.״

ג ס בל שו מ ר־ראש
בהתקפה החריפה ביותר על מחזבלן יג״
אל (חסמבהז מוסינזון ועל מחזהו זרוק
אותו לכלבים, יצא השבוע המשורר אם*
רחם של ונם ק י, בסימפוזיון שנערך במועדון
צוותא בתל־אביב על הנושא ״עתו־נים
מסויימים ומחזות מסויימים.״ שלונסקי
הציע לקבוע את נושא הויכוח בשם :״הכלבת״
,אולם הצעתו לא התקבלה אמר
שלונסקי :״יש מחזות שהם קיטש אבל
עשויים בכשרון. על מחזה זה אי־אפשר
גם להגיד שהוא עשוי בקיט שרון ...זהו
מחזה שהרתיח את כולם, חוץ מאלה ש־

חמול ם הזח 1062

מעתה גם

מחאו כפיים באופן מאוד ג בו הי ...כל המחזה
ברוחו, מגמתו והזמנתו הסוציאלית,
זהו ״זבנג וגמרנו זוהי חסמבוז במהדורה
של הבימח. אבל בעוד שבחסמבה אין
כוונות של מוסר־השכל, למרות שיש אחרות,
כאן יש חסמבה עם כוונות במקום לכתוב
מחזה נגד גנבים, נגד לוקחי־שוחד ו־רודפי־בצע,
כותבים מחזה נגד הלוחמים בשחיתות
...זהו חזיון מדאיג של התגייסות
קסת־הסופר בקלות־ראש לעניין החוטא לאמנות.
וכל מה שחוטא לאמנות חוטא לאמת,
למוסר, לאידיאה כי חטא לאמנות הוא
חטא בכל התחומים ישב שם על־יד הוליבוד
ונזדעזע שם נורא יגאל ש לי ...כפי
שאמרו חז״ל :״אין זה ראוי לאכילת כלב*
הבמאי פיטר פריי, במאי זרוק אותו
לכלבים, שהוזמן להשתתף באותו סימפוזיון,
הסכים תחילה לבוא, אולם ביטל מאוחר
יותר את הזמנתו. הסביר פריי בטלפון :״מה
אתם רוצים, צריכים להתקיים גם איש־מעריב
ד״ר דוידלאזר, שהשתתף בסימפוזיון,
נקט בטכסיס מעניין. הוא הביא עמו
לאולם את בנו של המשורר י. צ .רימון,
שעבד עם לאזר במגבית ההתגייסות. דויד
רימון, בן המשורר, ניתקל אף הוא בעבודתו
הציבורית בבעיית השוחד, אולם הוא
מצא פתרון: הוא הציע לספקים לנכות את
סכום השוחד ממחיר הסחורה, ובצורה מקורית
זו חסר כסף לציבור במתחו ביקורת
על הלשון בה מדברים גיבורי הכלבים,
אמר ד״ר לאזר :״זאת לא דראמה.
זאת אופרטה! בא קצין־משטרה, וקצין־מש־טרה
של סהר כנראה גמר איזה בית־ספר
ואומר :״זה מריח עם הרבה שנים בית־סוהר.״
האם ככה מדברים בשנת העשור?
• ברמזו לכך על דויד בן־גוריון, שהרים
בהצגת־הבכוריה את ידיו מעל לראשו, מחא
כפיים באופן הפגנתי לעיני הקהל שהוזמן
סל־ידו.

אילו היה הדבר תלד בי, הייתי שם על
בית־הבימה שלט: הכניסה לכלבים אסורה.״
זועף ונרגן על התקפות־המצח נגדו,
הוריד יגאל מוסינזון באותו סימפומוסינזון
את הסוודר שלו, למרות הקור, ניגש להשיב
לתוקפיו. אמר יגאל :״אינני מתייחס ברצינות
לכל הזעם הקדוש הזה. בשם שעשו
משפט לבן והתכוונו לאב, ככה מדברים על
ההצגה ומתכוונים לאב (קריאת ביניים :״שהזדהה
עם הבן אגב, כשהזכירו ליגאל
כי הוא עדיין לא שילם עבור השבועון
המסדים שכה זיעזע אותו, למרות שזה נשלח
אליו בדואר־אודיר להוליבוד מדי שבוע,
הבטיח יגאל להיכנס למינהלת השבועון המסדים
ביותר במדינה ולשלם את החשבון.
תוו־כדי״כר הכחיש מוסינזון בהחלט שכוונתו
היתד. בכלל להעולם הזה, גרם לחידה: מי
השבועון המסדים שאת עורכיו מציע מו-
סינזון לרצוח לשיא של שגעון־גדלות
הגיע יגאל מוסינזון בהזדמנות אחרת. האיש
שמחזהו מטיף בכל ערב בפני אלף איש
לרצוח עורכי שבועון מסויים, העמיד לפתע
פנים כאילו מישהו מעוניין לפגוע בו, הודיע
באופן גראנדיוזי לכתב אחד הצהרונים:
״אני הולך בלי אקדח ובלי שומרי ראש!״

סיגריות

6 6 0פרוטה

מ ל מל וסל ה שאר
בין אלפי הטונות של מיטען חי ודומם
שהביא עמו לישראל קרקס מדראנו, היתה
גם קופסה אדומה קטנה, עליה שמרה מנהלת
הקרקס דייזימדראנו היטב. היה
זה אלבום בו הודבקו צילומים מביקור
הקרקס בקהיר, בהם נראה נשיא מצרים
לשעבר מוחמו* נגיב מלטף את אחד מפילי
הקרקס, כשלידו יושב בהנאה אורחו,
הנשיא כ מי לשמע ון הלבנוני רקדנית
ישראלית בלתי־ידועה ממוצא תימני,
בשם שרהעמ אן, שהופיעה זמן מה בקפה
סברה בניו־יורק, הוזמנה להופיע בסרט
של חברת אלייד ארטיסמס העוסק בבעיית
הסמים המשכרים תשובה כהלכה השיב
השבוע כ רו ך שיין, עורך המדור להודי
מסורתי בקול ישראל, אחרי שנלחץ אל הקיר,
באמצעות מכתב שנשלח למערכת אחד
היומונים. באותו מכתב התאונן קורא בשם
חזי על שידורים מוזרים, בשעת השידור
של שיעור המשנה. כתב חזי :״המלמד הא־ליפנו
בהלכות המתות כגון, :כורכים צווארו
בשתי מטפחות ומושכים בסודר זה. לכאן
וזה לכאן, כשרגליו בזבל עד שנחנק ופותח
את פיו ומשליכים לפיו גולת עופרת רותחת
היורדת וחומרת בני מעיו׳ ולאחר מכן מנד,
המלמד צורות של גילוי עריות וכדומה.״
שיין לא התבלבל, השיב לעתון :״אין אנו
נוהגים סלקציה בלימוד המשנה כי הכל
תורה היא ולימוד היא צריכה. וכבר אמרו:
דבר ולא חצי דבר לקראת שנת העשור,
בה יהיו החגיגות כדת ובה ייעשו
דברים שאינם נעשים בכל השנים, ייתכן
ותיאטרון זירה יציג מחזה בשפה האנגלית.
יהיה זה מחזה שנכתב על־ידי הרכילאית
מי דהאכרך ונושאו קציני האו״ם, עמם
קשורה מירד, בקשרים הדוקים. כשנשאלה
מירד״ שלמרות היותה בוגרת הגמנסיה הרצליה
אינה מצטיינת ביותר בידיעת עברית,
מדוע כתבה את המחזה באנגלית, השיבה:
״כשכותבים על דמויות כלשהן, צריכים לכתוב
בשפה שלהם.״

רהיעים משובחים

• הרהיטים בסגנון החדיש ביותר
כבר הופיעו בחנות המרווחת
אושינסקי ברחוב הרצל .56 ספות
נהדרות, מרופדות בטעם עדין ובבד־ריפוד
מעולה ובצבע לפי טעמך.
קומפלט חדר־אוכל נחמד. חדרי שינה
נוחים. דוגמות מקוריות של מזנון־
בר־ספריה.

החי
אינטליגנט

דין חזעוכל; למיגור

ן * פתח״תקוה, נכנס סוס רתום לעגלה
4אל תוך חלון־ראודד, של חנות ספרים,
הפך את ארונות הספרים, נעצר רק אחרי
שהעגלה נתקעה בתוך החלון.

הישגי קרגל ב שנת 1957

קירבה מקצועית

אנו שמחים להביא לידיעת הצבור את העובדות הבאות מתוך
אמונה שימצא ענין בהן.
תעסוקה עובדים — לפי חודש דצמבר 1957
— 8י0

(מועסקים באופן ישיר ובלתי ישיר)

ך* תל־אכיכ, הופיעו כמה אנשים באחד
01 מאולמות בית סוקודוב כדי לשמוע
הרצאה על המחזה זרוק אותו לכלבים,
הבחינו רק במאוחר כי הם נמצאים בועידת
הוטרינרים שנערכה באותו בנין, ואשר
בה דובר על כלבים ומחלת הכלבת.

״הכניס אותם לשער!״
מכיר ות
$2,800,000.00

מכירות במטבע חוץ 1.1.57—31.12.57

חסכונות במטבע חוץ והחלפת המרים מיובאים $2,000,000 00
ס״ה מכירות וחסכונות במטבע חוץ

$4,800,000.00

מכירת מטבע חוץ לאוצר

$ 800,000.00
ס״ה — ס/ס100

לחקלאות (יצוא ושוק מקומי — לא כולל מכירות
של מיכלים לאריזת פרי־הדר)
לתעשיה (כולל ייצוא, שוק מקומי וצרכי בטחון)

להדרים (מכירות מיכלים לאריזת פרי־הדר) כ־

— 150/0
כ־ — 150/0

ף* יפו, התעכב משחק הכדורגל בין
01 קבוצות הכח תל־אביב ובני יהודה,
אחרי ששני כלבים עלו על המגרש, הסתבכו
ברשת השער של קבוצת בני יהודה, הוצאו
משם בכיח, על זרועות השוטרים.

קלושמרל

^ תל׳אכיכ, נאלצו שוטרים להפריד
^ בין שני צעירים, שנאבקו במוסד צבורי
בתחנה המרכזית, אחרי שאחד מהם השתמש
בצעיפו של השני כבמגבת, לנגב בו את
ידיו.

קור כלבים

^ פאוגל, ארצות־הברית, הצליחו גנבים
* ₪לצאת מאחד הבתים עם שלל של כסף
רב, תכשיטים ופרוות, אחרי שנתנו לכלב
השמירה בשן קפוא, אותו ניסה הכלב
לשוא להמיס ולאכול, עד שאדוניו חור
הביתה כעבור חמש שעות.

שכר חליפין

סברו !

קדגל

מפעל יצוא המשרת יצ 1א 1יםבישראל
אפריקה 1א? 1ד ים התיכון

חשוב לכל בני הנוער
זוגות צעירים רבים מחליטים את ההח לטה
הגורלית ביותר בחייהם מבלי לבדוק
תחילה מה הסיכויים שהם יישארו תמיד
מאושרים ביחד. זוגות אחרים מתפוררים
עוד לפני הנשואין בגלל סיבה פעוטה.
לאלה וגם לאלה היה חסר דבר חשוב
מאד: עצה טובה וייעוץ מומחה. ייתכן כי
חייהם היו מאושרים הרבה יותר אילו
פנו תחילה אל הכתובת הנכונה.
זכרו!
בכל השאלות הקשורות ביחסים שבינו
לבינה, התאמת אופי, שאלות כלכליות
או חברתיות
הכתובת היא —
תחנת הייעוץ של האגודה לחינוך וייעוץ
לנוער, תל־אביב, רחוב בלפור 14׳ בית
שטראום, בכל יום שלישי בין השעות שש
עד שמונה אחר הצהריים, שם תקבל חינם
את העזרה והייעוץ לקראת עתיד מאושר.

ללא תשלום!
סודיות מוחלטת!

שבוע אחרון לקבלת כרכי

וזדז 8 1-1ר! 1ו!
השבוע המסתיים ב־ 13 לפברואר הוא
השבוע האחרון לקבלת כרכי ״העולם
הזה״ לכריכה.
מחיר הכריכה הוא — 3.ל״י, אותן
מתבקשים הקוראים לשלם עם מסירת
הכרך לכריכה. ארכיון ״העולם הזה״ מוכן
להשלים כל גליון חסר, במחיר 500
פרוטה הגליון.
קוראים מחוץ לתל־אביב יכולים לשלוח
את ברכיהם בדואר בתוספת המחאת־דואר
שתכסה את דמי המשלוח חזרה ואת
דמי הכריכה.
מועד קבלת הכרכים הוא בימים ראשון׳
שני וחמישי לשבוע בין השעות עשר עד
אחת לפני הצהריים וחמש עד שבע אחר
הצהריים.

ך• תל״אביב, הגישה צעירה תביעת פי־
01 צויים לבית־המשפט המחוזי, נגד צעיר
שהפר את הבטחתו לשאתה לאשה, תבעה
ממנו ארבעת אלפים ל״י, בטענה שכתוצאה
מהבטחתו של הצעיר הפרה היא עצמה
אירוסין עם צעיר אחר.

משפוטניק

ך • לונדון, אחרי שפרנק בורו נתבע לדין
באשמת חניה במקום אסור אך לא הופיע
בבית־המשפט, הוא שלח לשופט מכתב
התנצלות, בו הסביר :״מכיוזן שהתנדבתי
השבוע למסע לחלל ברקיטה או בירח
מלאכותי, איני יכול לדעת אם אוכל להיות
נוכח בבית־המשפט.״

שתיים־אפס

^ חיפה, בעת המשחק בין קבוצת וואקר
*< האוסטרית ומכבי חיפה, בעם המקשר
השמאלי של הקבוצה האוסטרית כדור, שיצא
את המגרש, התרומם מעל למגרש
הכדורסל הסמוך למגרש הכדורגל, ועבר
דרך אחד הסלים.

חקלאות ממוכנת
חיפה־תד־אכיב, העמיד

ך• ככיש
1איכר מאחת ממושבות השרון את מכוניתו
לרוחב הכביש, עצר את התנועה,
חיפש במכוניות שנעצרו ארגזי עגבניות
שנגנבו משדהו, נעצר על־ידי שוטר תנועה
שרשם לו דו״ח על מחסום בתנועה, סילקו
מהמקום עוד לפני שהצליח למצוא את
עגבניותיו הגנובות.

גלגל חוזר

^ תל־אכיכ, הועמדו שלושה צעירים
* 0בני־טובים לדין באשמת גניבת מכוניות,
שוחררו בערבות עד להמשך משפטם, נתפסו
באותו יום כשניסו לגנוב מכונית.

אשה דגולה
ף* אילינויס, ארצות־הברית, זוכה ה־
01 שבועון הגבר המודרני מאשמת חילול
הדגל האמריקאי, אחרי שפירסם תמונת
בחורה לבושה כובע, משקפי־שמש ודגל
הכוכבים והפסים, כשבית־המשפט קבע כי לא
היה במעשה זה עלבון לדגל הלאומי.

ה עול ם הז ה 1062

וכמובן שזה היה צריך לבוא: שתהיה חתיך.

לשעשע תינוקות

הוא עצוב מאד, רוצה
רה נאה כבת 22־ .20 יש
אוהב לשעשע תינוקות
אל תספרי לאף אחד:
( 1062/60א בעצם.
נתבקשתי להואיל ולפרסם את הבא:
״חברה בת 15 בחורים, ביניהם קצינים, צנחנים וסתם
אזרחים, מבקשת את עזרת המין החלש ביצירה של 15 בנות
בגיל 19־ 17 כדי להעמיד על יסודותיה חברה סלונית מפורקת
ועייפה. הבנות יכולות להיות בודדות או בקבוצות.
כל בת שתיפנה, תיענה.״
מי שרוצה, משום מה, שתכתוב לפי הכתובת: יעקב כהן,
רחוב דעואל ,5תל־אביב.

להתכתב עם נעלו
לב זהב והוא
ולמתוח מבוגרים.
הוא מלבסי. וגם

לא נ עי ם...

כתוב ל( ,)1062/61 סובי היא רוצה אותך כמעט בלי חסרונות.
שתהיה משעשע במכתבים ועם המון דם שיטפטף

נערת השבוע

״אינני פייטר גדול,״ אומר 1062/58״למרות שאני
משרת ביחידה קרבית מובחרת, שאף חייל בצבא לא היה
מתבייש בה.
״אינני גם מאותם טיפוסים קשוחים וזועמים, שהצבא הופך
אותם מנערים הכרוכים אחר סינר אימם לחיות טרף, אנוכיים
וציניים. אינני גם מלומד גדול. באוניברסיטה לא ביקרתי
מימי, ואף לא חושב על כך. גמרתי רק 12 כיתות, ולכן
מצטמצמת השכלתי במה שכבר אפשר לעכל במשך 12
שנות לימודים.
אינני עירוני, ולכן החברה העירונית, לא שהיא
שנואה עלי, אלא שהיא פשוט זרה לי, ואינני מכירה כלל.
״מה אני כן? כמעט כלום. לא מיוחד במינו. יליד הארץ,
בן משק, כמו אלפים אחרים בני גילי. משרת בצה״ל, ומחכה
ליום השיחרור לחזור למשק, לחיק הטבע, ולשדות אשר
כה אוהב אני.
״נוסף על כל הצרות אני גם מאוד אוהב מוסיקה קלאסית,
ספרות, וכמובן ספורט וטיולים ...אין לי שום דרישות
מחברתי למכתבים. רוצה אני רק שלא תהיה קפריסית
יתר על המידה, לא מסובכת כמו שהרבה נערות מראות
עצמן כלפי חוץ, צנועה וישרה. רצוי היה שגילה יסתובב
בין 17־.19״

מה דעתכן על זה? ()1062/62
״עלמות הקשיבו נא
הנושא הוא חתונה
למושב צריכים לצאת
ואין עוד את מי לשאת.

אשיה שואלת את בעלה אם הוא במצב רוח טוב, כדי לדעת
אס הוא במצב רוח טוב כדי להיות במצב רוח רע.

דווקא לא

( )1062/63 דווקא לא אומרת שכולם אומרים שהיא נחמדה
וזה. היא הגיעה למסקנה זו בכוחות עצמה. עברו עליה
המון אביבים, חורפים וקייצים. היא בת .16 מה אתם
יודעים, היא מתעניינת בהמון שטחים. אוהבת כיף, קולנוע
וכל מה שאתה רוצה. גם ספורט וספרים. אתה הרי
תל־אביבי שחרחר וחתיך, ואם באמת אין לך מה לעשות,
_אתה יכול אולי לכתוב אליה.

7א עושה רושם

היא באמת רוצה לעבור על כל העניין במהירות. זה שאומרים
עליה שהיא נאה. היא פשוט מקבלת את הדין בצניעות
) 1062/59( .היא חברותית מאד בדרך כלל, אוהבת
לטייל בארץ בין שנת לימוד אחת לשנייה. אני מקודד, שזה
ברור לכם שהיא תלמידת שמינית. היא אמנם בחברה
סלונית, אבל דווקא אוהבת הווי של קיבוץ, מעדיפה ריקודי־עם.
אבל אל תחששו, היא דווקא רוקדת רוקנ׳רול.
אתה חושב שזה כל כך פשוט לכתוב אליה? קודם כל,
עליך להיות בן 22־ ,19 וחריף. המילה חוש־הומור, המופיעה
במדור זה לעתים כה קרובות, לא עושה עליה (בצדק)
רושם. לא איכפת לה אם לא יהיה לך. אבל שכן תתעניין
במוסיקה. וורדי, אם לא איכפת לך. יש לך פטיפון בבית?

הנושא הוא חתונה

שביעיה אנו מונים
רב גונים ומשונים
חסרות לנו נשים
כולנו מיואשים.
״מתוך השבעה היוצאים למושב, חמישה הם רווקים. אנו
פונים לכל בחורה שדם לה, ותנאי המושב נראים לה,
להציע לנו את מועמדותה. פנינו מועדות לאחד ממושבי ׳
כביש החוף, סמוך לנתניה.
״אנו חולמים על חתונה־רבתי משותפת לחמישה זוגות,
תוך כיסוי מלא של פירסומת וצלמי קולנוע.״
אל תסתכלנה עלי ככה. לגבי דידי לא איכפת לי אם
תמשכנה להיות רווקות.

רבבות ישנם כמוהו

מתמונתך. שתהיה למעלה ממטר שמונים. כי זה נורא חשוב.
בכלל, שתהיה אחד לעניין. היא דווקא לא כל כך נמוכה.
שערה, נדמה לי, חום ועיניה כחולות בהירות. איכפת לי?
באמת, לא נעים לדבר על יופי. מה יחשבו עליה? ואל תחשוב
שזה סתם: יש לה השכלה תיכונית.

התלמיד משה דיין הצטרף השבוע לציבור הלומדים באוניברסיטה.
שם ייפגש מן הסתם, מעת לעת, עם חיילת אחרת,
הקשישה ממנו בלימודים: בתו ייעל .׳ולה, כיום סגן־משנה,
היא דמות ידועה בירושלים, לא רק כתלמידה וכחיילת, אלא
גם כנערת־חברה, הרוח החיה של נשפים בלתי־ספורים. היא
פופולרית ביחוד בין אנשי הסגל הדיפלומטי, שבאחד מנשפיו
הצליח צלם אלמוני להנציחה בתמונה מלבבת זו. אשר לשאר
קורות ולה, הרי הן כתובות בדברי־הימים של מירה אברך.

גליה. מישהו הפיץ אמונה טפלה שאני משיבה על
שאלות. אם יש דבר שאני שונאת לעשותו, הרי זה בדיוק
זה. ובכלל, האם אינני מכירה אותן מאיזה מכתב קודם?
אין הורגים את הזמן, את שואלת?
)1צרפי המון מהדקי־משרד אחד לשני, לשרשרת ארוכה.
ככל שגדולה השרשרת, יותר זמן את הורגת;
)2גשי לארון הספרים, הוציאי את כולם החוצה, החז ר׳ אותם למקומם כשאת פותחת כל ספר בעמוד ; 27
)3גשי לארון הספרים, הוציאי שוב את הספרים, פתחי
הפעם בעמוד .45
)4רוצי מהר ככל האפשר לקצה החדר וחזרה. משוגעת,
מה קרה לן?
)5מני את אצבעותייך והשמימי כל אצבע שלישית;
)6כתבי מאה פעם :״יותר לא אשאל את רותי שאלות.״

0 £ץ149/• *999^ 6 6 /

! 14 11 • *91*1 6 --העולם הזה 1062

הערות=שול״ק
מה משמעות הקמתה של הריפובליקה הערבית המאוחדת לגבי
ישראל

...רע־־-פוכליקה.

בעריכת לילי גלילי

מה תעשה עיריית ירושלים, אחרי שנתגלה כי קאקאו לתלמידים הוכן
בכיור של אמבטיה

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזכו! מדי
שבוע בפרס של 10ל׳׳י. הזוכה השבוע הוא הקורא ב. ליצבישי, קבוצת גבים.

...אחרי קאקאו
וםימפטיה.

באמבטיה

מלךהמר בי
זהו סיפור של סבי, ואני חושב שהוא מגלם את כל חוכמת החיים:
יום אחד יצא האריה לטייל ביערות, במצב־רוח ירוד. הוא נטפל לנמר שעבר
בסביבה :״מי הוא מלך היערות?״ הנמר ענה בפחד :״אתה הוא המלך, הוי האריה!״
אחר כך עצר האריה דוב גדול .״מי הוא מלן־ היערות?״ שאל האריה. והדוב
ענה :״אתה הוא מלך היערות, הוי האריה!״
לבסוף פגש האריה פיל ושאל אותו :״מי הוא מלך היערות?״ הפיל לא ענה.
הוא רק לפת את חדקו סביב האריה, סובב אותו כמה פעמים באוויר, וחבט אותו
בקרקע. האריה, רועד ומזועזע, קם על רגליו ואמר :״אם אינך יודע את התשובה,
מחמוד פרג׳ ,יענו
זאת לא סיבה להתרגז.״

יימשך

סדר

סגן המפקח הכללי עמוס בן־גוריון יהיה המדריך הראשי בבית־הספר החדש
לקציני־משסרה בכירים

...על־״כך אמרו חז״ל: טול ״ בו רים״ מבין עיני ך...
האוניה־ הישראלית
ליברית. ..

הר־כנען

התנגשה ליד

החוף

הבריטי עם

אוניה

...עו ד שלב בתוכנית ההתקרבות עם אפריקה?

סודי • משומר•
אני נזוזפבגר
מאת: הממונה על מנגנון החושך.
אל: הממונה על הממונה.
הנדון: התערבות בתי־המשפט בעבודתי.

די! אינני יכול יותר! אמנם התאפקתי
עד כה, בגלל רגש של כבוד אל המשפט.
אבל אחרי ששופטי בית־המשפם המחוזי
בתל־אביב הכריזו פעמיים — במשפט
אקשטיין ושות׳ ובמשפט חרותי — כי
לא קיימת מחתרת בארץ, החלטתי שאינני
יכול לשאת יותר את הזלזול
המחפיר בעבודתי ואת הפגיעות החמורות
ביושרי המקצועי.
אני מתפטר!
ואני שואל אותך: איך אפשר להתייחם
כך לעבודתי המסורה? הנה, במשך
שנים, השקעתי את כל מרצי
בגיוס אנשים כמו אקשטיין, זרניצקי
ואלישווילי, על מנת למלא את שליחותי.
האם השופטים חשבו לרגע כמה קשה
למצוא אנשים כאלה, וכמה שיכנוע היה
דרוש להניע אותם להצטרף? ואני כבר
לא מדבר על רבבות הלירות מכספי
משלם המסים שהוצאתי למטרה זו. אם
לא היה איכפת להם עלי, הרי השופטים
היו צריכים לפחות לחום על כספי משלם
המסים המסכן.
ואשר לעצם העניין: כיצד יכולתי
לשבת בשקט שעה שמשמיצים אותי
וקובעים שאין מחתרת בישראל? הרי
החלטה זו כמוה כקביעה כי מעלתי
באימון שניתן בי!
אני נשבע בילקוט הכזבים שכן קיימת
מחתרת בישראל. ולא מחתרת אחת —
עשך ות מחתרות, עם סוכנים ותקציבים!
אני יודע זאת ואני מוכן להישבע על
כך! סוף־סוף אני בעצמי הקמתי אותן
וטיפחתי אותו!
על כן תבין בעצמך שלא נותרה
לי ברירה אלא להתפטר.
הממונה

טעות לעולם צודקת
עם התעוררותה ממס־השינה( .הארץ)
ש. גל, קרית מטלון
תרדמת אלף ל״ילה וי״ילה.

רוצה להכיר בחור עדיין ממשפחה
טובה( .ידיעות אחרונות)
דויד הררי, חדרת
ויפה שעה אחת קודח.

״בין הרגלים״ — אשנב למתרחש
בצבא( .ידיעות אחרונות)
אורי אלוני, תל־אביב
רק בדרגות הנמוכות.

ביקש חיים כהן לדחות את החקירה
השפטית( .העולם הזה)
אליק מג, חיפה
לא רצה לזרוק אותו לכלבים.

כתוצאה משיבוש־בוש בדפוס !תהפכו
היוצרות( .חדשות ספורט)
מרדכי דן, תל־אביב
באמה־מה־ם?

מאגדות ההתיישבות העובדת

הבעיה הון שה עזי הביצה הרכה
עוד מרחוק הרגשתי בכך. רק התישבתי ליד השולחן — וכבר כזדן המגיש כלפי
את רכבו, ובהסתערות־מצח זינק אלי :״קשה או רכה?״ לא הספקתי לפצות פה,
עד שזרק אלי מאחורי גבו :״אני נותן לך 15 דקות להחליט.״
״אבל אתמול נתת לי 20 דקות,״ אני מתחנן לפניו ביאוש.
״אי אפשר, יש היום אורחים,״ וכבר הוא איננו, ואני נותרתי לבדי, להאבק עם
בעיה כה עצומה.
.נפל עלי פחדה של ארוחת־ערב. מי יתנני אותם ימים, שמראה קליפת־ביצה
השביע את רעבוני, שנוצת תרנגולת סיפקה חלומות־ילדות על קומזיץ. ועתה, כאשר
אני חבר משק, הריני מתחבט ערב ערב בבעיה: ביצה רכה או ביצה קשה —
מה עדיף?
לאמיתו של דבר אוהב אני ביצה רכה — יש בה, הייתי אומר, משהו סולידי,
אינטימי. ביצה רכה — הריהי כחומר ביד היוצר. צבעה הבלונדיני, המעורב בלבן,
מזכיר לי כוכבת הוליבודית חמודה הנשואה לזקן מעלה כרם וממון. חומה מזכיר
ל י אותו דבר, בלי המיליונר. הגישה אליה כרוכה בקשיים: איך תחזיק אותה
בידך בלי שתשמט, כיצד תקרב אותה אל פיך, כיצד תפתחנה ותבלענה כו ל ה...
אה! ביצה רכה הזית חלומות אבל תמיד, כשאתה מבקש אותה — תקבל
קשה (מה שבטוח בטוח, אומרת המבשלת) או קרה (תבוא בזמן, אומר המגיש).
ומה בכל זאת?
בין כה וכה חזר המגיש אלי ותבע :״נו נו נו
״ א ה ...אתה יודע מה? תן לי מה שאתה רוצה!״
״אני בכלל לא רוצה ביצה,״ ענה לי ופנה לדרכו, ללא שוב.
ושוב נותרתי לבדי עם בעיתו של קולומבוס. לא נחה דעתי, עד שפניתי לחברי
המשק השונים, שיביעו הם דעתם בנידון:
דן א :.מבחינה בריאותית טובות שתיהן, רק בלי מיונז.
מו ד ה: יש לחלק את הבעיה לשתים: א) כשנגשנו לבצע החלטות ועדת השמונה,
נתעוררה שאלה, שקשה לפתור אותה במסגרת מצומצמת וצריך לחלק אותה
לעקר ולטפל, כלומר: מה צריך לעשות. הייתי אומר שההגדרה שניתנה כאן היא
לא לגמרי בלתי נכונה
דו כי קי: השאלה היא כלכלית פשוטה. ביצה רכה עדיפה. החסכון שנוצר על־ידי
שימוש בה הוא: א) בשטח הגפרורים; ב) בשטח הגאז! ג) בשטח הבריאות.
ניסן ניר: יש שלוש בעיות עקרוניות בקבוצה. פתרונן יחסל משבר כלכלי בו
אנו נתונים: א) בעית הארגזים (יכולים לספק יום עבודה הכי גבוה במשק);
ב) בעית הסיגריות (אילו הדבר היה תלוי בי הייתי שורף את כולן); ג) בעית
הביצים (עדיפה ביצה קשה, בדיוק כשם שעדיף מטבע קשה).
כשנגשתי ושאלתי את פנינקה לדעתה על בעית הביצים הקשות־רכות, הסתכלה
בי רגע, אמרה :״פוי!״ ,פרצה בצחוק וברחה. למה?
ב. ליצבישי, קבוצת גבים

חסשיריס

2*\\2־ 2ן ורא
בימים טרופים אלה, בשעה הרת־עולם,
עת גורל האומה מונח על כפות המאזניים,
אנו פונים בזה אל הדור הצעיר
בישראל:
עד מתי תהיו אדישים לגורל עמכם
הלוחם על קיומו?
האם פסה רוח החלוציות בדורנו?
התבגדו במסורת המפוארת של בני
העליה השניה והשלישית, שנטשו את
בית אבותיהם והתחילו בחיים חדשים
בארץ רחוקה?
האם לא תבושו לשבת בישראל, ולאכול
את הדולארים היקרים, שנאספו
על־ידי שליחינו ושנוררינו בזיעת־כפיהם
ברחבי תבל?
חובתו של הצעיר הישראלי בשעה זו
היא לצאת לחוץ־לארץ ולפנות את מקומו
לתיירי שנת־העשור, המתדפקים על שע־רינו,
כאשר צרור הדולארים המוריקים
בידיהם, עץ־חיים למי שיקחם מן המחזיקים

תחת להתבטל בשדות יזרעאל, בבתי־הקפה
של תל־אביב או בערבות הנגב,
קומו וצאו לסידניי ולקאראקאס, ליוהנסבורג
ולפאריס. בהקרבה חלוצית, בכושר־סבילות
ובעוז־נפש אפשר לצבור שם,
במרוצת השנים, בעסקים מעסקים שונים,
הון גדול של מטבע זר.
בצורה זו תוכלו להצטרף למחנה הגדול
של תורמים, המקיימים את מדינת־ישראל
בפעולתם המבורכת. ובבוא שנת
תרי־העשור, עת יתקבצו עשירי ישראל
מארבע כנפות תבל כדי להביא את מנחתם
למדינה, תמנו גם אתם על שורות
הגואלים.
י אז ימלא שחוק פינו וליבותינו רינה.
עת לפעול!
ירוד נרד ויכול נוכל!
ברית??׳ורדים מישראל
אגף החלוץ והנוער

וזיתה כנענית כמכמורת
שלחמה בכבלי המסורת.
לכסוך, כת כליעל,
לעצמה מצאה כעל -
אך היא לא הסבה לעשתורת.

היה היה איש ברפיח
שנימנב עד כלי די בבל שיח.
״אב-ב-כלתי ״,אמר,
״מנת בא-בא-בא-שר,
וגם אכא-כא-כא-כא-כא-טיח״.

מעשה כעלמה מטנמורה,
שהקפידה מאד על פריזורה.
עת ספר לא-זריז
כסילסול קצת הפריז,
צעקה :״פיגארו, זו פיגורה?״

רזוזזודוו גזז רז־ חוז־יירז דור־ רדווזרררל ,״