גליון 1063 מתאריך 12 בפברואר 1958

מספר 1063

כ״כ שבט תשי״ח12.2.1058 .

המחיר 5 00פרוטה

י שילם את מחיר כרטיס=הטיסה שלהי

וכירותבינראווגיח?
שעיוה לעזעזאל?
מיבצע־פוסומת?

מכתבים

העורך הראשי:
אורי אבנרי

פינסים ונפלאות

ראש המערכת:
שלום בהו
עורך משנה:
רוב איתן

עורך תבנית:
אהרון צור

עורך כיתוב:
סילבי עשת

צלם המערכת:
אריה קרן
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26786
ת. ד .136 .מען למבדקים . :עולנזפרס•
המוציא לאור: העולם הזה בט״מ.
דפוס מטה שהם בע״מ, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות

חברי המערכת:
מנשה בר־ריין, שייע נלור, לילי גלילי,
רויד הורוביץ, רותי ורה אברהם הרמוז,
אוסקר מאובר, אלכם מסים, אביבה במן,

אין דבר בעולמו של העולם הזה המשמח את לבי כמו המספר הרב של מכתבים הנכתבים
אלינו על־ידי קוראינו הערביים. הם מעידים על יחס של אימון אישי, שהוא נדיר בארץ.
דור שלם של צעירים ערביים, שגדלו במדינה ומדברים עברית טובה, החלו רואים בשנים
האחרונות בעתון זד, אח הגורם העברי היחידי הלוחם למען תביעותיהם הצודקות — שודיון
בזכויות ובחובות — מבלי שתעמוד לנגד עיניו מסרה אנוכית. איננו זקוקים לקולות בבחירות.
רוב מכתביהם של הקוראים הערביים בא להסב את תשומת לבנו לעמל שנעשה למישהו
או למישהם. אחדים מבקשים את עצתנו בעניינים אישיים — כמו אותו קורא כפרי נוצרי
שהתלונן על אי־רצונה של ארוסתו העירונית לבוא אל הכפר. אך לפעמים מוסרים לנו
הקוראים דו״חים וידיעות. את אחד המכתבים האלה אני מפרסם להלן, כלשונו:
הלכתי במיוחד לכותל המערבי. מתוך סק״ידידי,
הבטחתי
לכתוב לך ולעתונך אודות ״ה רנות, כי ידעתי שתשאל אותי. ראיתי קיר
ממלכה הירדנית ההאשמית״ ,אם אצליח ל של אבנים ישנות וגדולות, שלא אמרו לי
עבור את הגבול בחג־המולד. הצלחתי לקבל דבר. תוך נסיעתי לבית־לחם ראיתי את קבר
את האישור שכל כך ציפיתי לו, ועברתי רחל. ליד המקום יש תחנת־בגזין, ובזמן
את גבולות המדינה בפעם הראשונה מזה שהמכונית הצטיידה בדלק, קפצתי לראות
עשר שנים, ליומיים. וכעת אני בא לפרוע מד, זה. ראיתי בניין נמוך וקטן עם גג
מקומר, שהכניסה אליו נחסמה בגדר תיל
חוב שאני׳ חייב לך.
איני יודע אם דברי יתאימו לעתונך ה דוקרני, משום מד״ לא הצלחתי להיכנס אליו
נכבד, כי כמה שידוע לי אין המצב בירח ולראות את אשר בתוכו.
בבית־לחם, כבירושלים העתיקה ורמאללה
כפי שראיתי אותו. אני קורא עתוגים ישראליים
ובעתונים אלה המצב בירדן הוא (שלוש הערים שביקרתי בהן) ,אין כמעט
״טוב״ .יש כאלה הטוענים כי המצב סוב כל בניה חדשה, מלבד שכונה של בתים קטיותר
מאשר לפני שנה. אני לא יודע, אבל נים ביותר, שנבנתה במבואות בית־לחם עבור
למרות שניסיתי וחיפשתי, לא הצלחתי לפ הפליטים שרצו בכך.
גוש איש שיצביע לי על דבר טוב, על עבוהתעניינתי
בשמועות שהפיץ קול ערב על
דה שנעשתה למען התושבים שם. ועל אף הנסיון להרחיק את הפליטים למדבריות עישלבי
נכסף למצוא דברים חיוביים, לספר ראק, ונודע לי כי במידה ו ש פליטים דד
עליהם ולהתגאות לאחר שאחזור לישראל, מעוגיינים מרצונם הטוב לעבור לעיראק —

לא מצאתי.
מקבלים אן תם ועוזרים להם. אבל אץ מנסים
החיילים והשוטרים הישראליים התנהגו ללחוץ על איש.
בהגינות עם *דלפי הצליינים שעברתי בחברתם
למחרת היום התפזר הרבה מהערפל ש—
מלבד כמה מקרים של חשד וחיפוש היד, מונע בעדי לראות את הדברים. והתבלתי־נעים,
שנעשה על גופות כמה צליינים. חלתי להרגש כאילו נמצא אני בתוך כפר
גם החיילים הירדניים, שנראו בעיני כאילו במצור (דבר שהזכיר לי את החיפשים
הוצאו זה עתה מהמוזיאון (את החיילים שהיד, עודך הצבא השראלי בכפר שלי).
ראיתי לפני עשר שנים באותו לבוש) הת ברחוב הירדני רואים יותר חיילים מאשר
נהגו יפה. כל משפט אצלם התחיל ב״אחי״ .אזרחים. החיילים בחגור מלא. תהום פעורה
הרחוב הירדני נראה כרחוב נצרתי רגיל. בין החיילים והאזרחים. רוב החיילים הם
רעש, רעש ועוד פעם רעש. צפירות מזז״ בדואים ירדניים (אין גיוס־חובה בירדן, רק
רישות־אוזניים של מכוניות דוהרות. המו צבא שכיר) .האזרחים שונאים אותם ומנסים
ניות בירדן הן על פי רוב חדישות, והאו לא לבוא אתם במגע.
טובוסים כמעט ולא חודשו.
הצלחתי לנהל שיחה עם כמה בחורים משאין
כל תעשיה או עבודות־פיתוח בירדן. כילים על הבעיה הערבית־יהודית. הם סבואפילו
הגפרורים שלהם באים משבדיה. ה רים כי יש לחזור להחלטות האו״ם משנת
מחירים נמוכים ביותר, מלבד כמה מוצרים , 1947 על הקמת שתי מדינות בשטח ארץ־
ישראל.
(מוזר כי בארץ ערבית, ועל אף היות הערבים
נמנים עם גדולי משודקי הנפט בבבית
בו התארחתי היתה נערה, שלמדה
עולם, הנפט והבנזץ בירדן יקרים יותר בבית־ספר תיכון של המיסיון. לשם קבלת
מאשר בישראל!< אולם התוצרת החקלאית
תעודודבגרות ממשלתית היה עליה לעבור
היא כמעט בחינם.
בחינות בסכרות הערבית, אבל היא מעדיפה
לא לעשות זאת. כמעט ואין היא יודעת
כשאתה מתרגל לרחוב, מבחין אתה בדבר
על הספרות הערבית. הם לא קוראים
הרגשה בלתי־נעימה של חשד. כולם בירדן
חושדים איש ברעהו. אין קשה מלדובב ספרות ערבית, ומעדיפים עליה ספרות בלאיש
ברחוב ולהכניס אוחו לויכוח ענייני. שית בשפה האנגלית. נזכרתי בספרים שכל
ויכוח בירדן על בעיות ישראל־ערב הוא בלו מרוב שימוש בספריה שלי. כל ספר ערקללות
וגידופים על ישראל. כנראה שזר, בי שיש לי נקרא בממוצע על־ידי לפחות
הדבר היחיד המותר בירדן. איש־הרחוב ה 20 איש.
האינך חושב כי ישראל עשתה מאתנו
פשוט פוחד פחד־מזזת מהמשטר הצבאי (אוערבים?״

בעיה ש ש לערביי ישראל).
אני שמח שהעולם הזה מהודה לערבים בעלי־הכרה אלה גשר חי לחיי המדינה — לא רק
למציאות הקיימת כיום, אלא גם לזו שתהיה קיימת מחר, עת יהפכו הם לשותפים מלאים
וגאים במדינה. אולי חבל שאץ עתון זה מופיע גם במהדורה ערבית. אולם נראה שגם
בשפה העברית יש בכוחו למלא משימה חשובה למען המדינה — על אפם ועל חמתם של
יועצי המדינה לעניינים ערביים.

יי* 1ז 1.ן

בסיפורכם על אלוף־־כזבים עמנואל פינס
והעולם תות ) 1062 רכשתם לכם יותר אימון
ואהדה מאשר במאה מאסרים ננ ד השחיתות
בממשלה. חיה לכם אומידהלב להודות בשגיאה
בפה מלא, ובלי נ סי ח לרכד את
הדברים. אילו היתד. מפא״י הולכת בדרך
זו, היה כל המצב בארץ אחרת
ישראל גלרמן, וזל־אביב
. ..נתתם למדינה לא רק דונמה אישית
יפה של ביקורת עצמית כנה, אלא נם אהד
הסיפורים המשעשעים ביותר שהופיעו אי-
פעם בחעולם תות.

שמואל יערי, חיפה
הדליקח האירו! כותרות בעתינים רבים:
על הפי־נסים ועל הנפלאות אשר חוללו ללא

אסתר לויט, נהריה
אבן, פי־נס גדול חיה פה!
הייתי פקרו מאוד לקרוא מה יכתבו
העתונים חיומיים אחרי נילוייכם חמדחיטים
אודות עמנואל פינס. הופתעתי לראות כי
עתונים שתקדישו מקום נרחב לפרשה. כאשר
חיה נדמה להם כי יוכלו לננח באמצעותה
את העולם חזה, חתעלסו ממנה לחלוטין
מעניין כי גם כל עתונאי הספורט, שבמשר
שנים פירסמו במדוריחם את הידיעות אודות
״שיאיו״ של פינס, לא טרחו כלל לחוריע
לקוראיהם על כשלונם, כשם שעשיתם אתם.
חנוך בר״אל, תל־אביב

אות פיניה
לדייר אלברט בכר, המבקיע לאמץ את
היתומה הערגיה שנמצאה בסיני (חעולם
הזה ,) 1062 מגיע פרם של אזרח למופת
אני סבור שחסדינה צריכה להעלות ארם
זח על נס ולפרסם את דבר האימוץ בכל
העולם חערבי, כדי שהמוני הערבים יראו
כי פנינו לשלום וכי אנו רואים בערבים
בני אדם שווים לנו, ומוכנים לחיות עמם
במשפחה אחת.

סעיד לוי, רמלה
מעשה זח בלבד יש בו כדי להצדיק
את מבצע סיני.
ג. הירשזון, תל־אביב
עם בל הכבוד לר״ר בכר על מעש חוח•
אנושי היוצא טנדר חרגיל, אני חושבת כי
בית המשפט חיה צריר לאסור בל פירסומים
על דבר אימוץ סיני ת על ידו. מדוע אין
מסתכלים על העתיד וחושבים מה יהיח
בעוד עשר או עשרים שנה עם הילדה הזאת,
כאשר יורע לה באמצעות הפירסומיס על
עברת ומוצאת? עצם חנילוי עשוי להרוס
אותה בתור אדם, וחידיעה כי אמה נהרגת
בידי חעם לו היא משתייכת, עשוי להפוך
אותה לאויבת לישראל.
רבקה מאסם, ירושלים
המורה כסטודנט
בוראי ידוע
לכם שה
פ רו פ סו ר
מדמיו בובר
חננ ב־ 8בפברואר

יום הולדתו
ה־ ,80 ועמו
יחר חעולם
כולו. היות
וגם אתם נמנים
על חוג
מכריו — פ*
עם חוא אפילו
נתז לכם
ראיון — יעני!
אתכם
ודאי לראות
את תמונתו
סר טיו של בובר המונחת
אצלי זח
50 שנה, וחלא־כל-כך ידועה. אני מצרן* אותה.
פריץ נתן, הדר רמתיים
שי ליום הולדתו ה־ 80 של מורה הדור —
תמונתו כחבר קורפרצית סטודנטים גרמנית
(ראה תמונה).

נאומים בנצרת
התפלאתי לקרוא את הכתבה .,איזהו גיבור״
,על כנס הסופרים והמשוררים הערבים
בנצרת (חעולם הזה .) 1061 לא
בגלל מה שכתבתם עלי, אלא בנלל ריחוקבם
מן האמת במקרה זה. הריני משרת את
העתונות המקומית מזה קרוב לעשר שנים
מבלי שאמנה על מפלגה כלשהיא. או אשתה
אתה פעולה. וזאת לא מתוך פחד, כי נאשר
אני כותב, אינני מסתיר דבר מן האמת.
חוסר השתייכותי לבל מפלגה שהיא נובע
מאמונתי, כי פתרון בעית הערבים בישראל
חינו רחוק מן הדרר בה הולכות המפלגות.
כי ה! פועלות אד ורק למען רכישת בוחרים,
מבלי להתחשב בטובת העני! עצמו. פעילותי
כעתונאי עלתה תמיד בקנה אחד עם גישתי
זו, וכשאני מוסר ידיעה כלשהי, אינני מתחשב
בשום אינטרס או עמדה, בלעדי האמת.
אשר לעניין עצמו. הוזמנתי להשתתף
בכנס אגודת המשוררים והמשכילים הערבים
שהתקיים באולם קולנוע אמפייר בנצרת.
בכנס זה דיברו 10 משתתפים. שניים מהם
ננעו בענייני תרבות וחברה. השמונה הנותרים
דיברו אר ורק על פוליטיקה. ולשם
דונמה אזכיר כאז כי הארוז בולוס פרח,
מחיפה, שהתנצל לפני שאתו נאומו :״הכנם
נקרא לדון בענייני תרבות, אולם אני רואה
את עצמי חייב לדבר על פוליטיקת, מאחר
ואיו אני יודע דבר בענייני תרבות, בהשוואה
ליריעותי בפוליטיקה.״
בכנס דיבר נם חנא אבו חנא, מזכיר

בשם ״•שאלה״ ,הדן בבעיית הפליטים הערביים
ותנועת השיחרור הערבית במאה העשרים.
עיסא
לובאני, אחד מחברי ארנון המורים
הדמוקרטיים, הקשור למפלגה הקומוניסטית,
השמיע נם הוא שיר, על כפרו הנטוש ועל
אלה שהרסו אותו וגירשו אותו טמנו. הסופרת
הערביה נגואה קאעוור, אשתו של
הכומר נגיב פרח — ראיע העדה הפרוטסטנטית
בחיפה. שהואשם לפני כז בנטייה
לקומוניסטים — דיברה על התרבות הערבית
המודרנית ועל הק־טר בינ ה לביו תנועת
השיחרור הערבית. חיא פנתה לנאספים לעשות
הכל למען ביטול הממשל הצבאי.
דיבר נם חביב קהונ׳י, מורה בית־הספר
טרא סנטה בנצרת לשעבר, שהורחק מתפקידו
על־ירי ההנהלה האמריקאית של בית־הספר,
לאחר שנראה לה כי הוא שיתר פעולה
הדוקה עם הקומוניסטים. הוא ריבר על
המשורר המניח איליה אבי מאדי, תור כדי
המשורר,
משיריו של פרקים הקראת
מובהקת לפולי
טי ת פרשנות ותוספת
פרקים אלה.• .א״ר איליה אבי מאדי?״
שאל קחונ׳י ,״הלואי ונשארת בחיים ער
חיום, כרי לחזות בעם הערבי הטחקומם
להשתחרר מהקולוניאליזם ועוזריו: כיצד
חוא צועד במהירות אל חנאולה, בפיקודו
של חניבו ר הערבי שזעזע מזרח ומערב י׳
עלי לומר בגלוי, כי הצורח בה דיבר
אותו אדון עוררה בי זכרונות כואבים, על
הימים בהם היו הערבים עברים ליצריהם
ובל אדם יבול היה לשחק על מי תרי ליביי
מלים כאלה שהושמעו — אפילו אם נסכים
שנאמרו מתור כוונת טובה — אינו יבוייות
להתפרש אלא בצורה אחת על־ירי האי-ש
ברחוב: איבה לישראל.
אני, כצעיר ערבי המבקש ללמוד מן
העבר, מאסיז כי איו תחליף ליצירת הבנה
ושלום בי! שגי העמים, על בסים כיבוד
זכויותיהם הצודקות ההרריות. ליבוי הי-
צרים וחדמאנוני ה מזכירים לי, כאחד מבני
פלסטין, את אבי — שנהרג ברשעות
כתוצאה מאיתה רוח של איבה ושנאה
שטיפח האימפריאליזם הבריטי בארצנו, ו־אשר
פרשרתי האימפריאליזם טבהשיבים׳ ב־טיפוחם
כדי לדוג במים עכורים
ולאור כל האמור לעיל, שלחתי יריעה
תמציתית עניינית לסוכנות עתים, בה מסרתי
נבונה את אשר קרה באותו בנם. על כז
התפלאתי לקרוא בעחונכם כאילו חיח זה
מאורע ספרותי־תרבותי טהור, העשוי אפילו
לסכז את השפעת מק״י בציבור הערבי.
איברהים שבאם, נצרת
כתב העולם הזה הוס־עה. באסיפה לקחו
הקמזוניססים חלק פעיל, אס כי לא היחה
זאת אסיפה קומוגיסמית.

פיל־הארכלוניה
ייפיל של קרקס סדראנו והעולם
תטונ״י
ה,ה ) 1062 היתה נהדרת. איזה סקם־הפיל!
ש,יש שרה, חולון
איזה פיל־פול!

עליונות הבעל
מאטרבם ״קוראים לי •שייגיץ״ (העולם
חזה )1057 היה כתב־אישטה חמור נגר חוני ם
מסויימים, העושים אח התורה קרדום לחפור
בו וחחוששים מכל גורם המערער את של-
טונם. אולם נדהמתי למקרא מכתבו של
א. אורי (העולם הזה ,) 1060 התובע מהנקה,
בשם חאחבה לבעלה, לקבל עליה ולהסכים
לבל חוקיה האלמנטריים של היהדות החשב
אותו אורי נ י חובת האהבח חלה נם על
הבעל כלפי א שתו. ואם חיה ברעתו לקבל
את דתה של אישתו — ח יצווה עליו חכותב
גירוש מהארץ? או, כמיטב המסורת חדתית
מביר א. אורי בעליונות הבעל בחיי המשפחה?
אליעזר
בובני, חיפה

לגלגלי צה״ל
לפני •שבועיים שודרה תבנית בנ לי צה״ל
בשם ״שני שערים״ ,ובתבנית זו הו״שו לעצמם
אנשי הנרשטרה הצבאית ללעוג בצורה נסח
ומעליבה לבני עדות המזרח. כד, למשל
בינו את ׳וצאי מרוקו בשם שולפי סכיני ם
ואנאלפאביתיים, את יוצאי עיראק בסו־תרים
מ-שתמטיס, ואת יוצא׳ תימן בסתם
בורים, עריקים וכ״שתמטים. התורכים, נו זה
סתם מחפיר. האם באמת זהו ׳עודם של
גלי צה׳יל, הכד רוצים לחנד לקיבוץ ומיזוג
גלויות?
חושבני שאם תופעות מסוג זה לא תפ-
סקנה, עלול הדכר להביא לאסון למדינה.
וטאסוו זה עלולים להפנע נם הלועגים,
נם חנלענים ונם מעלימי־העיו — ובודאי
•שאף אהד לא רוצה בזה.

מנחם מגובלה, כפר שלם

כפנים הפנימיה
קראתי את ביקורתכם על הסרט האיש
המוזר (העולם הזה ) 1061 והתפלאתי מאוד
על שטחיות הבקורת. יחכו ואינכם מכירים
את הבעיה מקרוב, מאחר ולא שהיתם בבית-
ספר צבאי. אני על כל פנים למדתי תקופה
ארוכה בבית־ספר כזה, ומוכרח אני לומר
שבסרט זה אין האנשים מופיעים כחבורה
של פסיכופאטים. יחכו שהסרט סנזי ם קצת
בהצגת הדמויות, אבל כל אחת טה! טיפו סי ת
ואפיינית לבית־ספר צבאי.
בכל פנימי ה קיים אוחו טיפוס החולש על
החלשים, בבל פגימיה קיימות אותן נטושות
העושות הכל נדי לא לעוף. יתבז שלאדם מ;
החוץ נראים הדברים האלה מוזרים ונובלי ם
בפסיביות, אבל צריך ארם לחיות באויר ה
זו כדי לראות כמה נכונים וכמה אמיתיים
הדברים. יתכן שהם מתוארים בסרט בהגזמה
לא מעטה, אד מי כטוכם יורע שכדי
להתריע על משהו יש לצעוק ולחנריל ב-
זכוכית־מנדלת כל קמט ופצע קטנטן? וזאת
עדשה הסרט בהצלחה רבה לרעתי.

יעקב יגר, ירושלים
ה עו ל ם הז ה 1063

ך• ל הויכוח על שיטת הבחירות האזוריות
מזכיר במקצת את ויכוחי כיתה א׳
בנוסח :״אילו לסבתא שלי היו גלגלים,

אילו ישראל לא היתד. ישראל, אלא
בריטניה הגדולה. אילו מפא״י לא היתד,
מפא״י, אלא מפלגת־הלייבור. אילו דוד
בן־גוריון לא היה אחד בדורו, חדור רעיונות
אפלטון ויגאל מוסינזון, אלא מדינאי בריטי
שחונך בשדות איטון ואוכספורד לפייר־סליי.
אלמלא היו בארץ חצי מיליון עולים
חדשים הרוצים לקבל פת־לחם, והמצביעים
על־כן כסי שמזכיר לשכת־ד,עבודה אומר
להם להצביע. אילו מפלגות ישראל היו
מפלגות, ולא עסקים כלכליים פורחים.
האם אז שיטת הבחירות האזורית היתה
טובה יותר מן השיטה הנהוגה כיום במדינה?
כן, בהחלט.

אולם לרוע המזל לסכתא שלנו
אין גלגלים, והיא איננה אוטובוס.

•אחת, תהיינה קיימות 120 קואליציות
מקומיות, עכורות עוד
יותר.

ך* ן, אומרים תועמלני השיטה האזורית,
^ אבל המועמד יהיה צמוד לבוחריו. אם
מר עקיבא גוברין (מפא״י) ייבחר על־ידי
יושבי קפה רחאל, תל־אביב, הוא יצביע
נגד חוק השבת, אפילו אם סיעת מסא״י
בכנסת תומכת בחוק זה.

מי שסבור כף, עדיין לא יצא
מגן־הילדים הפוליטי.
באמריקה יכול סנטור רפובליקאי להצביע
נגד הנשיא הרפובליקאי. הוא יכול אפילו
לומר, בנאום רשמי בסינאט, כי הנשיא
הוא זקן עובר־בטל, שאינו יודע בין ימינו
לשמאלו. האם יגיד זאת חבר־הכנסת עקיבא

הגופים הקוראים לעצמם ״מפלגות״ בישראל
אינם מפלגות במובן המקובל בעולם.
אין הן אגודות של בעלי דעות מסויימות,
המבקשים להפיץ דעות אלה בציבור ולהשפיע
על השלטון כדי להגשימן. אין הם
אגודות הניזונות מדמי־החבר של אוהדיהן.
מנהיגיהן אינם נבחרי ציבור חברי־המפלגה.

מה שנקרא אצלנו ״מפלגות״ הם
ארגונים טוטאליטריים, היונקים
את כוחם משלטונם המשותף על
מקורות ההון, הזורם לארץ מידי
התורמים היהודים בחוץ־לארץ.
המפלגות מחלקות ביניהן את ה כסף,
ומשתלטות בעזרתו על ציבור
של בוחרים. הם רודים בחבריהם
באמצעות תקציבי־התישבות ד
חברות-שיכון, טרפטיס כלכליים

ם להאמין לדבריהם התמימים של
תועמלני השיטה האזורית (שהם עצמם
רחוקים מאד מלהיות תמימים) ,הרי די לנו
לקבל את השיטה החדשה, ואז יהפכו
החיים המדיניים של ישראל באורח פלא
משוק־דגים לגינת־נוי.
צאו וראו — מה נעשה בשוק זה כיום?
כמה עסקנים של מפלגה פלונית יושבים
וקובעים את רשימת־ד,מועמדים הארצית.
הבוחר מצביע בעד רשימה זו, שהוא לא
חיבר אותה, ונאלץ לשלוח לכנסת אנשים
שאינם מוצאים חן בעיניו. אולם אם כל
אזור יבחר רק במועמד אחד, יוכל הבוחר
לבחור באיש שהוא רוצה בו.

ממשלת ישראל היא היציבה
כעולם. דויד כן־גוריון עומד כראשה
מאז - 1933 עת חיה דוייט
אייזנהואר רב־סרן קטן, בעוד ש־ניקיטה
פרושצ׳וב היה עסקן מפלגתי
בלתי־נודע ופליכס גאיאר
תלמיד גימנסיה. דרוש משבר היתולי,
אחת לשנתיים, כדי להזכיר
לנו כי זוהי ממשלת ישראל, ולא
כיתת צה״ל.
אולם איש אינו יבול להבטיח כי מספר
המפלגות באמת ירד בשימה האזורית. קרוב
יותר לודאי כי כל המפלגות תשארנה על
כנן, ושתקום שיטה ארצית של קנוניות
מקומיות.
מפלגה פלונית תשלח את אוהדיה להצביע
בעד מועמד מפלגה אלמונית באזור א׳,
תמורת פקודה של מפלגה אלמונית לחבריה
להצביע בעד מועמד מפלגת פלוני באזור ב׳.

במקום קואליציה ארצית עכורה

בי בכל המכנה המפלגתי הקיים
יש רק צד חיובי אחד: במקום
שישנם עשרה רודנים, שם אין
רודן אחר. במקום שם מתרוצצות
עשר מפלגות טוטאליטריות, שם
לא תיתכן דיקטטורה של מפלגה
טוטאליטרית אחת.
מטעמים אנוכיים לגמרי, משתדלים הפיאודלים
של עשר המפלגות בכל כוחם
למנוע מצב בו יתרכז יותר מדי כוח בידי
המנהיג של מפלגה אחת. הודות לכך מצוייד
משטר זה במאזן־כוחות פנימי מסויים,
מערך של חיכוכים הדדיים וניגודי־אינטרסים
פנימיים, המונע ריכוז רודני מוחלט, מן
הסוג המוביל להיווצרות מחנות־ריכוז.
בצורה זו נשמר, איך שהוא, גם במשטר
זה, חופש מסויים לאדם. יש בו עדיין
שרידים חזקים של חופש־ד׳,ביטויי, של עצמאות
המשפט, של ביקורת ציבורית.
כל זה רחוק מדמוקראטיד, מלאה, ממשטר
של חרות אזרחית. אך זה יותר טוב ממחנה־ריכוז
בג׳לאמי, ומחוק חיסול העתונות המתוכנן
על־ידי ביג׳י.

השאלה היא: אם יוחלף משטר
זה, האם יבוא במקומו משטר
יותר דמוקראטי, או משטר של
רודנות מוחלטת, של ריכוז טוטאלי
ופולחן האישיות?

האמנם? ומי יקבע את מועמדה
של מפלגה פלונית בעפולה בבחירות
האזוריות? האם הבוחרים
של עפולה -או מרכז המפלגה?
ואיזו ברירה תהיה לחברי־ר,מפלגה בעפולה?
בנימין
ד׳ישראלי, מגדולי המדינאים של
כל הדורות, העמיד את עצמו פעמיים לבחירות
כמועמד בלתי־תלוי, ופעמיים נוצח
על־ידי כסיל מפלגתי. הוא נבחר ירק אחרי
שהצטרף סוף־סוף למפלגה וקיבל את הגושפנקה
שלה.

ך • סדר, אומרים דוברי השיטה ה־
^ אזורית, אולם לפחות לא יהיו עשר
מפלגות בכנסת, אלא רק שלוש־ארבע. המפלגות
תצטרכנה להתאחד.
איני יודע מדוע זה טוב. לדעתי איננו
סובלים כיום מעודף של מפלגות, אלא
מחוסר של מפלגות. ההבדלים בין תשע
המפלגות הציוניות והדתיות קטנים ביותר,
ולמעשה אין הן אלא סיעות של מפלגה
גדולה אחת. בעניינים עקרוניים באמת אין
כל ויכוח ביניהן. ביום הבחירות כולן
אומרות כמעט אותו הדבר.

התינוק של הדמוקראטיה.

גוברין למר דויד בן־גוריון — אפילו לא
יופיע ברשימת־ר,מועמדים הארצית של מרכז
מפא״י, אלא כמועמד מרכז מפא״י באזור
דיזנגוף־פרישמן?
מר עקיבא גוברין לא יעשה זאת, כי
איננו ילד. הוא יודע יפה את עובדות
החיים הפוליטיים בישראל, אפילו בשעה שדוברי
תורת־האזוריות מעמידים פנים כאילו
אינם מכירים אותן כלל. הוא יצביע כפי
שמרכז המפלגה שלו יצווה עליו, כי הוא
ירצה להיבחר מחדש כמועמד מטעם מפא״י.
אולם כל ..אלה נימוקים של מר,־בכו.
המשמעות האמיתית של שינוי שיטת הבחירות
תהיה הרבה יותר עמוקה — ופחות
תמימה.

יל ו הסבתא הפוליטית שלנו היתד.
\ 1אוטובוס, גם אז אי־אפשר היה להעביר
אותה בנקל ממקום למקום. קחו את האוטובוס
המשוכלל ביותר של חברת ליילאנד
ונסו להפעילו בג׳ונגל שאין בו כביש או
שביל, והוא ייעצר חיש מהר. מי שסבור
שאפשר להעביר שיסת־בחירות מארץ לארץ,
באופן מיכני, לא חדר לעומקה של הבעיה.
שיטת־ר,בחירות של כל ארץ לא נפלה
מן השמיים. היא מהווה ביטוי חיצוני למציאות
הפנימית של החיים הפוליטיים. היא
צמחה באופן אורגאני, יתד עם שאר עובדות
החיים הפוליטיים. בשום מקום אין דבר
זה נכון יותר מאשר בישראל.

ואגודות מקצועיות, קופות-חולים
ושיטת־הפרוטקציה, הוצאות ספרים
ועתונים.
במשך שני דורות לא היתד. ההסתדרות
הציונית אלא פדרציה של מפלגות טוטא־ליטריות
כאלה. מזה עשר שנים השתלטה
פדרציה זו גם על מדינת־ישראל.
שיטת הבחירות היחסיות היא ביטוי נאמן
למצב זה. בבחירות נקבע כמה בוחרים
הצליחה כל מפלגה לגייס בעזרת הכסף
ששדדה מקופת הציבור. בהתאם לתוצאות
הבחירות נקבעים מחדש יחסי־הכוחות בתוך
הפדרציה המפלגתית. נקבע מחדש המפתח
לחלוקת השלל. אם הגיעה המפלגה לעמדת־כוח
כזאת שהיא יכולה לכבוש לעצמה
מקום בקואליציה הממשלתית, הרי חלקה
בשלל גדל. אם אין לה עמדת־כוח כזאת,
והיא נאלצת להישאר באופוזיציה, הרי חלקה
קטן יותר.
שיטת־הבחירות לא יצרה את הפדרציה
של המפלגות. להיפך, משטר הקנוניה המפלגתית
יצר שיטה זו, מפני שהיא מתאימה
לרוחו ולצרכיו.

** תה באים כמה עסקנים, שדגו במשך
21 דור שלם את דגיהם במים עכורים
אלה, ומבקשים לשפוך את המים. זה היד.
מאד מעודד, אלמלא ביקשו עסקנים אלה

ך י ישראל התגבשה בשנים האחרונות,
*בתוך מסגרת המשטר המפלגתי, דיקטטורה
מוגבלת של איש אחד. בתור מנהיג
המפלגה החזקה ביותר, ריכז איש זה
בהדרגה כוח גובר והולך בידיו ובידי
החוג המצומצם של משרתיו האישיים. הוא
חולש עתה במישרין על הכוחות המזויינים
ועל המנגנון הדיפלומטי, על המשטרה ועל
מנגנון־החושך, על מערכת־התעמולה הרשמית,
על חלק מזרם ההון הזר ועל מנגנון משרד־המשפטים.
בעקיפין הוא חולש על עשרות
עמדות־כוח נוספות.
את כל זאת עשה מבלי שיהיה לו רוב
יציב בכנסת, כשהיה עליו להתמקח ולהתפשר
על כל צעד ושעל עם עסקני
המפלגות האחרות, שלא היד, להם שום חשק
לבצע מרצון התאבדות פוליטית.
הבחירות האזוריות יתנו לדויד בן־גוריון
רוב מוחלט. אין שום ספק שמסא״י תגיע
בהן ל־ 65 צירים. אולם יתכן גם — והדבר
חייב להיאמר בפירוש — כי בבחירות
האזוריות תזכה מפא״י ל־ , 100 ואפילו ל־
120 צירים.
כי מפלגה השולטת על לשכת־ד,עבודה, על
מקורות הפרנסה ועל מנגנון המדינה יכולה
להשיג כמעט בכל מקום רוב יחסי, ואפילו
מוחלט.

כמלים אחרות: הרפורמה המוצעת
של שיטת־הכחירות תשחרר
את כיג׳י מן הכבלים האחרונים.
היא תחליף את הרודנות של
עשרת מנגנוני-המפלגות, בדיקטטורה
האישית של איש אחד.
ככנסת הרביעית לא ישבו 120
נבחרי עם, ואפילו לא 120 נבחרי־מפלגות.
ישבו כה 120 בן־גוריונים
קטנים.
תמימים יכולים לחשוב כי זה טוב, וכי
אחרי כנסת רביעית כזאת תבוא כנסת
חמישית ציונית־כללית. אולם במדינת ישראל,
מי שיש לו פעם רוב יציב, יהיה לו
רוב יציב לעולם ועד. אין דבר קל יותר
בארץ שאין בה חוקה, ושבה יכולים 61
חברי־כנסת לסגור את כל העתונים, למנות
את כל מזכירי־המפלגד, לשופטים בביתר,משפט
העליון ולהטיל עונש־מאסר על כל
אזרח שלא יקדם את פני רעהו בברכת
״יחי הבום!״

ומנווימ

במדינה

(כי הזכויות ייסורות)

• ממשלת ישראל תמשיך כמדיניות חמחדל שלח לגכי

המתרחשכ עו לםהער כי. קו הממשלה בעתיד יחיה: חנח וראח, שחוא
יתקו הרשמי של מעצמות המערב, לגבי התוצאות האפשריות מאיחוד סוריוד
מצרים.

• ישראל תנפה להתקכל כהכרה כמועצת האירופית, אשר
כה הכרות ארצות אירופה המערכית. סיכויה של ישראל ליהתקבל
הס טובים, אס כי הם מותנים בקבלתן של מרוקו וסוסיניה.

ס רככות הספרים המרוכזים כספריה חלאומית וחאוני־י
כרסיטח לא יורת מהר הצופים. למרותשבהסכם האחרון בי! ישראל
וירדן, הוסכם
החדשה, יורדו
אחר. השיקול:
חצופים, ואולי

כי ישראל תוכל להעביר את הספריה לקרית האוניברמימח
משם רק אותם ספרים אשר אי־אפשר להשיג דוגמתם במקום
העברת הספריה עלולה ליצור רושם של ויתור על הר
גם לתביעה של סיפוח ההר לירדן.

• שינויים אלה מסתמנים כעתיד הקרוב כממשלת ישראל
וכצמרתההסתדרותז שגריר ישראל בתשינגסון יקבל את מקומה של
גולדה מאיד כשר החוץ ; גולדה מאיר תחזור למשרד העבודה במקום מרדכי
נמיר שיחזור לתפקידו הקודם כמזכיר כדלי של ההסתדרות, במקום פנחס
לבון, אשר יפרוש מתפקידו. גולדה מאיר תתמנה, יחד סם זאת, ותפקיד•
הייצוג של סגן ראש ׳הממשלה. אין לייחס משממות מדינית לשינויים אלה,
הנעשים מסיבות אישיות בלבד-- .

• מתקרכ מועד קשירת היחסים הדיפלומטיים כץ ישראל
וגרמ ני ההמערכית. התזוזה בכיוון זח באה ביזמת ישראל.

• מפא״י תרכה לפרסם על הקלות למיעוט הערכי. למעשה,
יהיה זה בעיקר רק פירסום חוזר ומוגבר להקלות שניתנו בעבר, ומטרתו
להוציא את הרוח ממפרשי מק״י ומפ״ם בין הערבים. עשויות גם לבוא הקלות
מסו״מות במצב המיעוט, אולם אין חושבים בשלב זה סל ביסול הממשל הצבאי

ס כיג׳י יצא כעתיד הקרוכ
לחופשה ממושכת. מסיתו: להכין
העם מלי ם יפו ת
סיפור השבוע סופק על־ידי גברת בריטית
כבודה בשם ברברה אמרסון מקלין. מיסיס
מקלין, סקוטית בגיל העמידה, הגיעה לארץ
במכונית־ננסית מסוג איזט׳ה, המצויידת ב־מנוע־אופנוע
בעל 2כוחות־סום.
הגברת מקלין הסתובבה בישראל, שמעה
כי אי־שם בדרום, על חוף ים־סוף, ישנה
עיר־נמל בשם אילת. היא חשבה שהיא
יודעת מה זאת עיר־נמל — משהו כמו
חיפה, אמסטרדם או מרסיי. לכן, מבלי להסס
הרבה, התישבה במכונונת שלה, הצבועה
בצבע סגול, הורידה את המכסה מעל ראשה
ושמה פעמיה דרומה. בארבע שעות הגיעה
בכביש החדש מבאר־שבע לאילת.
רק שם נוכחה לדעת כי עיר־הנמל אינה
כל־כך עיר, וגם לא כל־כך נמל. היא לא
מצאה לה מקום לינה, בילתה את הלילה
על כסא בפרוזדור. מרוגזת חזרה צפונה,
עברה את המרחק לבאר־שבע בארבע שעות
וחצי, ויצאה את הארץ הקדושה.
בצורה זו נתקלה הגברת מקלין בתופעה
ישראלית נפוצה מאד: המלים, שהן מטבע
עובר לסוחר בישראל, אינן אומרות תמיד
את אשר נדמה כאילו הן אומרות. כשם
שעיר אינה דווקא עיר, אלא גם שורת
צריפים בעלי חזון, וכשם שנמל אינו דודקא
נמל, אלא מזח קטן בעל תקוות לעתיד —
כך דמוקרטיה אינה דווקא דמוקרטיה, אלא

תוכנית מיבצעים למסה הבחירות של
מפא״י, וגם מצע רעיוני למפלגתו,
לקראת הבחירות לכנסת הרביעית.

• אץ כמעט סיכויים לשינוי
שיטת הכחיתת. על אף רצונה של
נזפא״י לבטל את שימת הבחירות הקיימת,
ולהנהיג שיטה איזורית שתבטיח
לה רוב מוחלט בכנסת, גם אם לא
יעלה אחוז הקולות שלה על 31האחוזים
הנוכחיים, לא תצליח לגייס רוב
בכנסת הנוכחית לקבלת ההצעה.

• לתשומת־לכ כחורי הישי־כות
והקשורים אתם: חול שינוי
בנוהג השיחרורים משירות צבאי של
לומדי התורה• עד כיה היה נהוג לדחות
כליל את השירות הצבאי; בעתיד יגוייסו
חלק מבחורי הישיבות לשירות מילואים
בחילות צח״ל הרגילים.

• כיג׳י עשוי להתערכ כ־סיכסוך
הקמת כריכת-השחיה
כירושלים. הדבר יבוא, כנראה, כתוצאה
מפניה אישית של הרב יהודה
ליב מיימון, שר הדתות בסבר וידידו
הותיק של ראש הממשלה. בביקור
בביתו של ביג׳י, ביקש הרב הישיש כי
מנהיגי מק״י מיקונים, טוכי, חביבי ווילנסקי
ראש הממשלה יעשה הכל למניעת הקמת
כסו סיפגר בלשים
בריכת־שחיה משותפת לגברים ונשים
בעיר הקודש, כל עוד הוא חי בה.
מה שטוב לזה המשתמש במילה, ובטחון
• היכון לגל שכיתות של העוכדים האקדמאיים. כל הנסיונות ) )
אינו תמיד בטחון, אלא גם ההיפך מזה.
למצוא סיכומי־פשרה בתביעות השכר של הרופאים, המהנדסים ויתר העובדים
גברת מקלין למדה לקת זה בזול —
האקדמאייס, עומדים על סף הכשלון. המועד המשוער להתחלת השביתות:
במחיר אי־נוחיות של לילה אחד. אולם
תחילת חודש אפריל.
אזרחי ישראל עלולים לשלם באחד הימים
מחיר יקר יותר בעד אינפלציה זו של
• הממשלה עומדת לקכל מזכיר חדש, כמקומו של זאכ
מלים, היוצרת גן־עדן של טפשים, במקום
שרף. האיש ידוע עד כה בחוגים מצומצמים, הפועלים מאחורי הקלעים של
שדרושים ערנות וחשבון־נפש. כהפתעה החיים הציבוריים, והינו כבר עתה בעל השפעה עצומה. מינויו יבואו
כי בשעה שמסביב לישראל מתחוללת
מהפכה אדירה (ראה במרחב) הרי מסך של
לחוגים רחבים.
מלים־כוזבות הוא אמצעי־מגן מפוקפק ביותר.
• יתחדש חסיכסוך סכיס כשרותו של נייר חדרה. לפי
חדר״חיס המתקבלים ברבנות הראשית, לא הוכנסו עדיין כל הסידורים שהובטחו
סל־ידי הנהלת המפעל, וחרב הראשי איננו במצב־רוח פשרני.

מיעוטים

• צפוי סיכסוך חמור כץ מפא״י לכין חפרוגרסיכים, על
רקעהעתונותה לו עזי ת. הפרוגרסיבים עומדים מאחורי היעתון הפולני
גוביני, העומד עתה במצב קשח עקב הופעת יומון ספא׳יי גדול בפולנית,
בשם קורייר. הפרוגרסיבים יאיימו להוציא מתון בשפה הרומנית, בח יש
כרגע מונופול לספא״י.
• אץ סיכוי להורדת מחיר הנפט והכנזץ. למרות שהמחיר
בשוק העולמי ירד לאחרונה עד קרוב ל ,507.-כן שאין כל הצדקה לקיום
ההעלאה שנגבתה על־ידי הממשלה בשעת המצוקה למחרת מיבצס סיני, אין
לממשלת חשק לוזתר על הכנסה נוחה־ זו.
• ,,קייזר״פרייזר״ עשוי להצליח בכל זאת בהקמת מפעל להרכבת דיזליס
בארץ, בשיתוף עם חברה אמריקאית, ותוך שימוש בהכנסותיו במטבע זר.

מר• מזוין
.בסן בינואר, ב־ 31 בו וב־ו בפברואר,
הופתעו דיירי אחד׳ הבתים ברחוב דיזנגוף
בצפון תל־אביב מתכונה רבה באחת חדירות,
שהיא שקטה בדרן כלל רק לאחר זמן
נודע לדרי הבית ההוא ברחוב דיזנגוף,
כי במשן שלושת הימים הללו נערן באותה
דירה המושב השביעי של מליאת הועד
המרכזי של סק׳־י
בצורה דרמתית זו, לפי מיטב הסממנים
של רומן־בלשים טוב, החל השבוע סיפור
גדול במעריב. תוכנו: ערביי מק״י דורשים
לקרוא למרד מזויין נגד השלטון.
בדיוק אותו סיפור, בנוסח קצת אחר,

הופיע בתריסר עתונים אחרים במדינה. בכל
מקום חתם על הסיפור כתב של העתון.
תוכן הסיפור סופק לו מן המוכן, באחד
מבתי־הקפה בתל־אביב.
המוסד שסיפק סיפורים מרעישים אלה לכל
עתוני המדינה המקובלים עליו, וגם יזם
שורד, של מאמרים ראשיים כמעט זהים
בכל אותם העתונים, לא היה אלא מנמוך
החושך, שהוליד השבוע את אחד ממסעות־הפרסומת
הגדולים ביותר מאז קום המדינה.
מחתרות משמאל ומימין. לפי גיר-
סת מנגנון־החושך, שהופצה בדרך שהפכה ל־שיגרתית
מאז רצח קסטנר, קרה הדבר
הבא: למוסדות־הבטחון נודע על תכונה
בקרב פעילי מק׳׳י הערביים לקראת מרי
אזרחי מזויין של בני המעוטים במדינה.
שליחים מטעם מנגנון־החושך הודיעו על־כך
למנהיגים יהודים של מק״י, כדי להעמידם
על מזימת חבריהם הערביים, וגם
כדי להזהיר רשמית את המפלגה. אחר־כך
התכנס הועד המרכזי של המפלגה, דן
ארוכות בהצעת־המרד אך דחה אותר״
צמרת מק״י הכחישה את הסיפור כולו
בשצף״קצף, טענה כי כל הענין אינו אלא
פרובוקציה, שבאה להכין מסע־דיכוי נגד
המפלגה, או נגד הציבור הערבי. גם חוגים
הרתוקים ממק״י התיחסו בחשד לסיפור זה.
לכמה לבבות התגנב החשד כי אחרי
ששני בתי־משפט נתנו סטירת־לחי לש.ב.
וקבעו כי אין קיימת מחתרת ימנית בארץ,
נזעק מנגנון־החושך להמציא מחתרת שמאלית,
כדי להוכיח את יעילותו ואת זכות
קיומו. מכיון שרוב אזרחי ישראל שונאים
את מק״י, וחושדים בכל ערבי, היו הגילויים
החדשים שימושיים מאד למטרה זו.
אחרי סיפורי־ההבאי השונים שהופצו על
מחתרות למיניהן, לא עורר הסיפור גם הפעם
אימון מלא. האזרח הנאור נשאר נבוך וחסר״
דיעה, המתין להוכחות של ממש.
כי כשמתקוטטים שני מוסדות כמו מד
גנון־החושך ומק״י, ששניהם מזדהים ב־זילזול
טוטאלי לאמת האובייקטיבית, קשה
היה לקבוע מסמרות.
מורדים או שותפים )׳ מסע־הפרסומת
המפוקפק כשלעצמו לא היה חשוב ביותר
לא היה שום ספק כי בשנת 1958 עדיין
נמצאים ערביי ישראל במצב של דכאון
ופחד, המונע מראש הצלחת כל מרי אזרחי.
לא היה גם ספק כי השלטונות מסוגלים
לחסל כל מרי כזה תוך 24 שעות.
אולם בכל זאת הביאו להטוטי־הפרסומת
של מנגנון־החושך תועלת רבה: הם הסבו
מחדש את תשומת־הלב הציבורית לבעיה
שחשיבותה גדלה והולכת מיום ליום, ואשר
הממשלה מנסה מזה עשר שנים להעלים
ממנה עין. היתה זאת בעית עצם קיומו
של ר,מעוט הערבי בישראל.
בעולם הערבי מתחוללים שינויים עצומים,
הזורעים תקווה בלב כל ערבי לאומי
בעולם, וגם בישראל. שתי מדינות ערביות
גדולות התאחדו, במיבצע שנראה כראשית
איחודו של העולם הערבי כולו. עבד אל-
נאצר הפך דמות מרכזית בדרה העולמית.
בתנאים אלה קשה לצפות כי הדור החדש
של ערביי ישראל, שנדבק מן הדינאמיות
החברתית והגאווה הלאומית של הרוב העברי
במדינה, ירכין את ראשו לאורך ימי*
יסתפק במעמד של אזרחים נדכאים ומושפלים,
תחת שלטונו הממאיר של המימשל
הצבאי. הצורך ברשיון־תנועה משפיל, הנד
קעתן השרירותית וההמונית של קרקעות,
השימוש במימשל הצבאי לצרכים כלכליים
מפוקפקים ביותר — כל אלה זורעים זרע
של שנאה, שינביט בבוא היום יבול־באושים.
עשר שנים אחרי הקמת המדינה לא השתפר
מצב זה, אלא נעשה רע יותר מבחינה
נפשית. אם הסיפור על הכנות־המרי הקומוניסטיות
מצוץ מן האצבע הארוכה של
מנגנון־החושך — ואם לא — הרי דבר
אחד ברור: לא יעברו שנים רבות ומרי
כזה יהיה אפשרי, ואפילו בלתי־נמנע —
אם לא תחולל המדינה עד אז מהפכה
מוחלטת בגישתה לערביי ישראל, תתן
להם מעמד של שותפים מלאי*
צבא טירון וסיס מ שה
מהרגע בו נלקח משה נסי* ,22 בנו
של הרב הראשי, למחנה הקלט של צה״ל,
השתנה אורח־חייו לגמרי. כמו כל טירוז
רגיל, מצא את עצמו יושב על כיסאו של
הספר, זוכה לתספורתו הצבאית הראשונה.
הוא נאלץ להתיצב גם מול הצל* כשהוא
!זמזום חזח 1068

מחזיק על חזהו לוזז־עץ, שעליו רשומה
זהותו החדשה: המספר האישי. משה, שהיה
עד עתה מזכירו האישי של אביו, הרב,
נאלץ להסתגל מרגע זה להיקנות הצבא.
בן הרב לא שהה זמן רב בקלט. הוא
הועבר לאחר ימים מעטים לבסיס הטירונים.
אך בחוש הבריא של כל טירון, הספיק
עוד לפני ההעברה, להתייצב בפני הרופא,
שהחליף את כושרו הגופני מקרבי ללקוי.
האישור הבטיח לו הקלות באימונים.
טירון נסים משה חסך לעצמו אי־נעימות
נוספת. כאשר רוב הטירונים לבשו עדיין
את הקרסיליות בצורה הפוכה, הסתובב
משה בלי קרסוליות בכלל. הסיבה היתרי
פשוטה: אישור שני, לפיו אסר עליו הרופא
ללכת בנעלי צבא גבוהות.
מהרגע הראש! ן השתול נסים לשמור על
אלמוניות מוחלטת. אפילו חבריו בקלט
לא ידעו את שמו האמיתי של חברם בעל
הגוף האתלטי והשפם השחור העבות, לא
ידעו את הסערה שקמה עקב גיוסו.
בשבת הראשונה לגיוסו לא זכה לחופשה
המקובלת, נשאר במחנה. רק בשבת בבוקר
הצליחו חבריו לגלות כי חברם לטירונות,
הוא אשר גרם לשערורית־הגיוס שהכתה
גלים רבים ועוררה את ההאשמה שצו־הגיוס
נא כדי לנקום באביו (העולם חזח
.)1062 כי בשעת העליה לתורה, זכה משה
לעליה ראשונה, ריכז תשומת״לב המתפללים.
דתי, לא בשבילכם. אך לא רק הוא
דאג לעצמו. מיד עם בואו לבסיס אימוני*
הטירונים, הוכנס לכתה בה רוב החיילים
הם דתיים. גם מפקד־הכיתה, בעל זקן בלונדי
דליל, הוא דתי. מפקד הפלוגה, אליה הוכנס
משה ניסים, גם הוא דתי, נראה רק לפני
זמן מועט בשמחת חסידי חב״ו בשפריר.
לכן, לא נתקל משה ניסים בקשיים הרגילים
של כל שאר הטירונים הדתיים• מדי
בוקר, בשעה חמש ושלושים, עת קמים
להתעמלות־בוקר, פורש ניסים לקרן־זוית,
מצטרף לשאר הדתיים לתפילת השחרית.
כמו כל חייל דתי סוב, קיבל משה ניסים
זוג פינכות כפול. אחו לארוח!ת חלביות,
השני לארוחות בשריות. אולם חבריו לצריף
העירו כי משה גיסים אינו מקפיד
במיוחד חזקא על מצוות הדת. על כך
השיב בן הרב, בפקחות האופיינית לו. :אני
דתי בשבילי, ולא בשבילכם!״
לרבנות הצבאית. משה ניסים, שלא
כשאר הטירונים, לא קבל על מאומד״
בימים הראשונים. .טוב לי פה, ואני מבסוט
׳,אמר בחיוך לחבריו. רק דבר אחד
הסעיר את רוחו. היתד, זו הפעם הראשונד״
אולי, בחייו, בה לא הרגיש כלל את קדושת
השבת. אמנם נערכה בליל שבת מעין
ארוחה חגיגית, משותפת לכל הטירונים,
בחדר־האוכל המרכזי של המחנה, אך לא
נערך, כרגיל, ערב הוזי דתי.
שונה מכל חבריו היה משה ניסים רק

נאשמים מוניץ ולוטנברג ומורח מוכח זילבר
חווחנכים חס חאשסיס
בדבר אחד. בעוד כולם לא ידעו את
המחכה להם, עם סיום הטיתנות, ידע משה
גיסים היטב כי עם גמר תקופת טירונותו
יועבר לרבנות הצבאית, כנראה בירושלים,
מקום בו ישרת, כנראה, כקצין־דת•

חינוך
?טטה בח צר
לפני שופט השלום התל־אביבי דב זוהר
עמדו מורה ושני תלמידים־לשעבר. המורה,
פנחס זילבר, סיפר כי בהיותו בחצר בית״
הספר ביל״ו, עברו בה שני הנאשמים,
בנימין לוטנברג ואברהם מוניץ, חניכי אותו
בית־ספר, שהתגייסו בינתיים לחיל־הים.
בין המורה לבין שני הצעירים התפתח
ויכוח של מה בכך. הוא הסתיים בקטטה
רבתי, בה השתתפו, נוסף לשלושתם, תריסר
תלמידים מבית־הספר הסמוך, אשר חשו
לעזרת המורד״ לוטנברג הובא למשטרה
כשהוא מוכה וקרוע־בגדים! חברו התייצב
בתחנה מרצונו, כעבור שעה.
לכאורה, עמד לפני השופט תיק שיגרתי
של קטטה. וכאשר הטיל על שני הבחורים
מאסר של שבועיים — פסק־דין עליו יגישו
ההורים ערעור — יכול היה המורה לראות
את ויעניין מחוסל בנצחונו הברור. אך
לפנחס זילבר ,35 ,היו כמה מחשבות נוגות
על שורשי התקרית העמוקים יותר.
אמר המורה :״במדינה החיה בהפקרות
ערכים מוחלטת, כאשר אנחנו, המחנכים,
איננו מאמינים בערכים שאנו מנסים להקנות
לתלמיד, אין מנוס מתופעות כהכאת מורה׳.
סיפר הוא, לדוגמה, על הנעשה בכיתתו:
.כשאני מדבר בשיעור על מוסר, מחייכים
מחצית התלמידים•״
סיים המורה, בנימה של אזלת־יד. :האשמים
בהתפרעות הנוער הם המחנכים עצמם,
לא פחות מהצעירים. כי הדרך המובילה
לגניבת מכוניות לא התחילה בהכאת מורים,
אלא בשיעורי־המחנך בבית־הספר העממי.״

גברים
ב מ קו ם נערות זוהר

״מר ירושלים הצעיר״ איכראחיס
הערבי חזא שדמז

וזיול 8ו חיו

במשך כמה מאות שנים התחרו ביניהם
מלכי אירופה, מי מהם ישא גם את התואר
הנכבד של מלך ירושלים. הזוכה היה בדרך
כלל אותו מלך שלקח תחת חסותו את
הצלבנים בארץ. השבוע מצאו 20 גברים
שיטה הרבה יותר נוחה לחלוקת התואר.
לעיני שש מאות צופים באולם י.מ.ק.א
בירושלים, הופיעו הגברים בבגדי־ים, כשגופותיהם
משוחים בשמן, הפגינו בזה אחר
זה תערוכת גופות גבריים ושריריים, לתשואות
הנוכחים ולאנחות־ההתפעלות של בנות ירושלים.
המנצח זכה בתואר מר ירושלים, ללא
כל צורך להוכיח את יכולתו על חומות העיר.
היו אלה עשרים חניכי מכון שמשון
הירושלמי, שהוכיחו כי אם אמנם אין בירושלים
נערות זוהר, הרי יש בה גברים
המסוגלים להתמודד ביפי גופם ובנפח שריריהם
עם כל גברי הארץ.
ד שמאל ״ עריש. האטרקציה העיקרית
בתצוגת השרירים לא היה נחמיה משיח,
( ,)23 פועל בנין יליד פרס, שזכה בתואר
מר ירושלים! גם לא הגילויים המפתיעים,
שבין חניכיהם של סוטי נוביק ואלי תמיר,
מנהלי המכון, מצויים בחורי ישיבות. היה
זה מר ירושלים הצעיר.
חמד איברהים 16 שזכה בתואר הנכבד,
הוא ערבי יליד נצרת, העובד כאוסר, עוגות
בירושלים, בעל נסיות ססורסאיות מגוונות

חמו וגה געת ובעוגה אחת בתואר, בגביע

ובדרישת״שלום מאחד מקמבי משפחתו. אחד
מבאי התחרות נזכר כי בעת הכיבוש הישראלי
באל-עריש, מצא עם חבריו נער ערבי
חסוד, שסיפר כי הוא רוצה לחזור למשפחתו
בישראל. החיילים הבטיחו למסור
דרישת־שלום לקרוביו.
למראה מר ירושלים נזכר האיש בדמיון
המפתיע בינו לבין אותו נער, ניגש לשאול
את חמד אם אמנם יש לו קרוב באל־עריש.
אחרי כמה סימני זהוי התברר שהיה זה
אמנם בן־דודו של מר ירושלים הצעיר.

חקירות
נקמתהקכ?ן
שנה שלמה נדד הקבלן החיפאי יצחק
סרישמן ברחבי תבל. אחרי שברח מתורכיד״
שם הסתבך בבניית שיכון חברי הפרלמנט
התורכי (העולם הזה )1009 ובעסקי־רמאות
נרחבים, הוא חיסל גם את עסקיו בליבריה,
מכר אותם לחברת האחים מאיר, בעלי
הבנק ליצוא בישראל.
מליבריה ומתורכיה, העביר פרישמן את
עסקיו ליבשת שלישית: לאמריקה. אחרי
סיור מקיף בארצות אמריקה הדרומית, השתקע
בקנדה, פיתח שם עסקי־בנין בהיקף
גדול. אחד משותפיו: עמנואל קונוויזור, טי
שהיה מפקד משטרת שרה־התעופה לוד,
בתקופה בה עבר פרישמן את תח,ת הגבול
בשדה זה ללא הפרעה, כשכיסיו תפוחים
תמיד בהמחאות ובשטרות מטבע־זר.
הבטחות חסרות־כיסוי. בתום השנה
חזר פרישמן לישראל. הוא הכחיש
בהצהרות שחצניות את הידיעות שמסרו, כי
חזר לישראל רק אחרי שהממשלה הקנדית
סירבה להאריך את אשרת־הכניסה שבדרכונו.
למרות שכבר לפני כשנה הצהיר דובר
משרד החוץ, כי פרישמן. הוזהר בפני התוצאות
החמורות״ ,אם עסקיו בתורכיה
יתפוצצו בדרך של מעשי־רמאות מצירו, לא
נקטו מוסדות הממשלה פעולה כל שהיא
כנגד האיש שקילקל את שמה הטוב של
ישראל בתורכיה ושבעטיו הורעו היחסים
בין שתי המדינות. כיאה למי שהיה שותפה
של חברת י.מ. סחרוב ובניו ביזנ״מ, חזר
הקבלן־הרמאי לביתו המהודר על הר הכרמל,
המשיך לסובב את כל שותפיו — שרבים
מהם נשארו חסרי־כל — בהבטחות־שוא•
בתורכיה המשיך הקבלן ישראל כרמי, שותפו
לשעבר של פרישמן, בב,ין שיכון חברי
הפרלמנט ושיכון העתונאים באיסטנבול. בהתאם
לדרישת משרד החוץ והצירות הישראלית
באנקרה, מילא כרמי את התחיבויותיו
של פרישמן שברח.
קשרים טובים. אולם גם כרמי, שהכיר
את פרישמן ותעלוליו מקרוב, לא ידע עד
היכן מגיעות ידיו הארוכות של שותפו
לשעבר, בעל הקשרים האישיים והכלכליים
המצוינים עם ראשי הממשלה התורכית ופקידיה
— קשרים כאלה שהיו לו עם ראשי
משטרת־ישראל ומחלקתה הכלכלית, .
שבועות אחדים אחרי שחזר לישראל, החל
פרישמן לפעול• כבר בימים בהם נאלץ
לעזוב את הארץ, ערב גילויי היעולם הדח,
הבטיח לנקום בכל אלה שהעזו לגלות את
האמת על עסקיו האפלים בארץ ומחוצה
לה. :אני אהרוס את כולכם .*,איים על
שותפיו ועובדיו, לפני בריחתו מישראל,
בנסותו, ללא הצלחה, למנוע את הפירמות
השבוע נודעה ברבים נקמתו הראשונה של
* אחיו של ראש הנוחדקת חנדנלית,
רנו״ח שנזאי זוהר, הוא מנהל פסקיח של
חברת פרישנזן.

הקבלן פרישמן. פרקליסו, עורך־הדין אהרון
חוטר־ישי, חזר לישראל מתורכיה, בה פוחד
לקוחו לבקר, סיפר על אשר קרה ליורשי
פרישמן: הקבלן ישראל כרמי נעצר למעצר-
חקירה ממושך •.סיפרה העתונות העברית:
.קבלן ישראלי נעצר, אחרי שביצע מעשי׳
תרמית עצומים בבנין שיכון חברי הפרלמנט
התורכי.״ פרישמן ספק את ידיו בסיפוק.
גרוטאות חסרוודערד. רק מעטים
ידעו את הסיפור האמיתי, על מה שגרם
למעצרו של כרמי. בין אלה היו גם פקידי
משרד החוץ והאוצר בישראל, שהיו שותפים
לכריית הפח שטמן פרישמן לכרמי.
בימים בהם עמדו עיסקותיו של פרישמן
להתפוצץ, איים משרד החוץ התורכי על
ממשלת ישראל בצעדים מרחיקי־לכת, אם לא
ישמור פרישמן על התחיבויותיו. פקידי
האוצר קראו לכרמי, התחננו לפניו לקבל
על עצמו את האחריות לביצוע העבודות.
לא הם ולא כרמי, לא העלו אז בדעתם
כי מרבית קופתו של פרישמן נמצאת כבר
בליבריה ובשוויץ ושבמחסנים החתומים־כב-
יכול בחותמת המכס, מוטלות גרוטאות חסרות
כל ערך ממשי. הם לא ידעו כי כל
מכונותיו של פרישמן מושכנו כבר פעמיים.
לתורכיה הביא חושר־ישי את החוזה, בו
קיבל על עצמו כרמי את התחיבויותיו של
פרישמן. התורכים הבינו מיד את הרמז.
על ההוראה לעצור את כרמי היו חתומים
אותם הפקידים שנהנו לא־פעם מאחוזי עיס־קותיו
של פרישמן.
כל אלה שהכירו את קשריו הטובים
של פרישמן חיכו להתפתחויות נוספות. כשאמר
השבוע לאחד מידידיו. :זוהי רק ההתחלה,״
ידעו כי הפעם, לפחות לא יהיו
התסארויותיו התפארויות־שוא•

מ שטרה
ה כ בי סההמ 7וכר כו ;
נוסעי האוטובוסים ברחובות ראו זמן רב
את הבניין אשר בנייתו אינה מסתיימת.
גם יעקב לוינהרץ הבחין בבית ד,ע,מד ליד
התחנה המרכזית. לשמואל חננוביץ׳ ,בעל
הבית, נראתה הצעתו של לוינהרץ כהצלה:
הוא ילודה לו את הכסף הדרוש להשלמת
הבניין, תמורת הרשות להקים מכבסה באחת
משלוש חנויותיו. חנגוביץ׳ הסבים.
הבית לא היה מחובר לרשת הביוב העירונית.
לוינהרץ בנה רשת ביוב עצמית
למכבסה, תחת רציף התחנה המרכזית. אך
הביוב העצמי עלה על גדותיו, הציף את
רציפי התחנד״
בעל המכבסה פנה לעירית רחובות, דרש
פתרון. העיריה הציעה לחבר את רשת
הביוב של המכבסה לרשת הביוב העירונית,
העוברת במרחק 100 מטר מהמכבסד״ לויג*
הרץ קיבל את ההצעה, הלווה לעיריה סכום
של 1654 לירות לביצוע העבודה.
הקצין ;תן פקודח. פועלי העיריח
ניגשו למכבסת לוינהרץ. אך ברגע שהופיעו,
הופיע גם מפקח־שני אליעזר גרייבר, פקד
עליהם להפסיק את עבודתם. הם לא ידעו ש״
לגרייבר, אשר אינו שייך לנפת רתובות, לא
היתד, הסמכות לתת פקודות כאלה.
אך לגרייבר היתד, בכל זאת סיבה טובח
להפסיק את העבודה. חננוביץ /בעל הבניין,
זכר היטב ללויגהרץ את סירובו לקבל
את בנו, חנן, כשותף במכבסה, חיפש ה ד
דמנות נאותה להחזיר לו כגמולו. הוא סנה
לגרייבר. קצין המשטרה נאות לעזור. פי
גרייבר הוא חותנו של חננוביץ׳ ,וכשיש

חותן במשטוו״ אפשר לעשות הוכר״

במדינה
הברחו ת
ניו־יו ד ק -ת ל־ א בי ב -ביי רו ת
דודתו של בנימין דגני היתד, מודאגת
מאד. במכתב שהגיע אליה לניו״יורק, טען
קרונה מתל־אביב כי לא קיבל את השיק
על סך 13 דולאר, ששלחה לו כמתנה. הידיעה
הכעיסה את הדודה המסורה. היא
פנתה לסניף הבנק בו מופקד כססה, ביקשה
להתלונן על הסדרים הלקויים.
בבנק חיכתה לדודתו של דגני הפתעה:
במקום להצטדק בפניה, שלף הפקיד את
תיבת ההמחאות המוחזרות לבנק אחרי
פדייתן, מצא בתוכה את ד,מחאתה האבודה.
,גברתי,״ נפנף הפקיד בהמחאה ,״השיק
של בנימין דגני נפדה בבירות. הרי לפניך
ההמחאה, חתומה על־ידו בצירוף חותמת
הסניף בבירות.״
בנימין דגני הופתע לא פחות כשקיבל
את מכתבה של דודתו, אחרי שחזרה מן
הביקור בבנק .״ראיתי את ההמחאה שנפדתה,
חתומה על ידך,״ כתבה לו הדודה בתרעומת.
״לא פדיתי שום המחאה, כיוון שלא קיבלתי
אותה כלל,״ הריץ דגני את תשובתו.
שוב הלכה הדודה המסורה לבנק. הפקיד
שקיבל אותה יעץ לה :״נשלח את ההמחאה
בחזרה למר דגני בתל־אביב, ונבקש סמנו
להצהיר בפני הנוטריון שלא הוא אשר חתם
עליה. הוא יחזיר את ההמחאה בצירוף
ההצהרה אלינו ואנחנו נפעל לבירור הפרשה
בבירות.״
אולם דגני לא זכה לראות את ההמחאה,
גם כשנשלחה אליו בפעם השניה .״לא
קיבלתי שום המחאה,״ כתב שוב, אחרי
חודשים אחדים, לניו־יורק.
״אחרת יהרגו אותי.״ באחד הימים,
עוד לפני שדודתו הספיקה לברר סופית
את פרשת ההמחאה בסניף הבנק, צלצל
הפעמון בדירתו של דגני, בצפון תל״אביב.
״מר דגני?״ שאל איש זקן במבטא זר.
האורח זיהה את עצמו כ״ליאון ווגנר,
סוחר מתל־אביב״ .הוא הוציא מכיסו המחאה,
הציג אותר, בפני בנימין דגני .״זוהי המחאה
על שמך,״ הודיע המבקר באידיש לדגני,
שזכה לראות את 15 הדולאר בפעם הראשונה
בחייו.
שמחתו של דגני לא ארכה זמן רב.
״קניתי את ההמחאה ברחוב לילינבלום,״
אמר לו ווגנר בטון לא־ידידותי כלל וכלל.
״לפני כמה ימים מכרתי אותה והיום החזירו
לי אותה והודיעו לי שהיא אינה שווה כלום:
פדו אותה כבר. תחזיר לי בבקשה את הכסף,
אחרת יהרגו אותי,״ ביקש מדגני הנדהם.
דגני
התעורר מתדהמתו אחרי דקות אחדות.
הוא הזעיק את המשטרה שעצרה את
ליאון ווגנר, חסר כתובת קבועה ובעל
תעודת זיהוי מספר צ ,356640/שהעידה על
עליתו מפולין לפני זמן קצר.
במשטרה לא זכר וזגנר מאומה. הוא לא
ידע ממי קנה את ההמחאה, למי מכר אותה
ומי אמר לו שהיא אינה שזזה כלום .״חיפשתי
את הכתובת של דגני במרשם התושבים
ובאתי אליו הביתה,״ הסביר ווגנר למפקח
ראשון פסח שמבדל ,״אם באתי אליו, סימן
שאינני חושש מכלום.״
לח־גנר לא היה ממה לחשוש. כעבור כמה
ימים שוחרר ממעצרו בערבות עצמית, אחרי
שהמשטרה לא הצליחה לגלות שום הוכחות
גוססות נגדו. זמן קצר אחרי כן עזב את
הארץ.
מאה וארבעים שוטרים. בשבוע שעבר
הבינו חוקרי המשטרה, שסגרו את
תיקו של זזגנר מחוסר הוכחות, מדוע עזב
הסוחר מרחוב לילנבלום את הארץ. ידיעות
שהגיעו מאותו רחוב, למחלקה הכלכלית של
המשטרה, הביאו את החוקרים למסקנה כי
רשת מבריחים מנוסה פעילה בגבול ה־ישראלי־לבנוני.
רשת מבריחים זו היתד, אחראית,
כנראה, גם לתעלומת ההמחאה בת
15 הדולאר, שנשלחה מניו־יורק, נפדתה
בבירות, חזרה לבנק בניו־יורק, נשלחה
שוב לתל־אביב, הועברה שנית לבירות וחזרה
לתל־אביב.
בליל־חורף קר לפני שבוע יצאו כמעט כל
שוטרי מחוז הצפון — מאה שוטרים וארבעים
סמלים וקצינים — למארב־ענק בגבול
ישראל־לבנון. שעות אחדות אחרי שהושם
המארב, שמעו השוכבים בו קול צעדים קרב
מכיוון הלבנון. הם הבחינו בארבעה ערבים
שחצו את הגבול. מכיודן ישראל, התקרבו
שני בחורים צעירים .״פעל!״ פקד מפקח
ראשון ישראל קרביץ, קצין התפקידים ה־
(המשך בעמוד )8

הועידה השקטה
ביותר

הוינוח היה סוער, או שום קוד רא נשוגע באולם— כי הועידה
ך * אוטובוס היח מלא. במושב ה!
| אחרון ישבה שושנה מרקוס ,20 ,שוחחה
בלהט עם חברתה למושב. שתי החברות
התוכחו בעירנות, אך איש מהנוסעים לא
שמע את שיחתן. כי שושנה וחברתה האילמות
ניהלו את שיחתן בשפת הידיים. הנוסע
היחיד שהבין היטב את השיחה היה ארנו
רוזנבליט ,26 ,גם הוא חירש אילם מלידה.
ארגו התגבר על ביישנותו, ניסה לקשור
שיחה עם שושנה. אך הבחורה היפה, שהיתר,
רגילה כבר לבחורים ד,נטפלים אליה,
דחתה את ארנו בתנועה מבטלת. ארנו
לא ודיתר: הוא פנה לשושנה שוב ושוב,
אך מבלי שיזכה לתשומת־לב.
חלף שבוע שלם. ואז, באופן פתאומי,
נפגשו השניים שוב. הפעם שוחחה שושנה
עם ארנו ברצון, כי הפעם נפגשו השניים
במועדון החרשים־אילמים. ידידות עמוקה
נקשרה בין השניים, הם יצאו יחד דבקות,
הרבו להיפגש, מצאו את עצמם קשורים
בקשרי אהבה חזקים. לאחר תקופת חיזור
ממושכת הם נישאו.
חתונתם המפוארת נערכה בבית !!לך קלר,
בהשתתפותם הנלהבת של חבריהם־לגורל
בתל־אביב כולה. הטקס התקדם כרגיל, ללא
תקלות מיוחדות. אך מכל אשר הקריא
בפניהם הרב לא הבינו שושנה וארנו מאומה.
כל עוד היה צורך רק להקשיב, לא
קרה דבר, אולם כאשר היה צורך?שבור את
כוס המזל, לא שמע ארנו את צוו הרב.
רק כשאמרו לו בשפת הידיים, ריכז ארנו
את כל כוחותיו, ריסק את הכום ברמיסה
אדירה.

גה. התנאי היחידי שהועמד: על מכוניותיהם
יקבע שלט אשר יסביר לשאר הנהגים כי
לפניהם נהג״חירש, ולא יועילו הצפירות.

אין נישואי־תערובת
ך* לכל חברה בריאה יש להם אינם־
^ טינקטים מסוימים ואמונות טפלות,
מפותחים מאוד: הפחד העיקרי של משפחה
הוא, כי גם בנם יוזלד מוכה־גורל כמוהם.
אמונה טפלה אומרת, כי נשואים בין שתי
עדות מבטיחים באופן מוחלט שזה לא יקרה.
כך, על כל פנים, סובר מזכיר האגודה
חיים אפטר, יקה הנשוי עם אשד, ממוצא

ספרדי. גם משה באמברגר, רואה־החשבון
של האגודה, ממוצא גרמני אף הוא, מחזק
את סברתו של המזכיר הכללי. גם הוא
נשוי עם רעיה ממוצא ספרדי, ועובדה: שתי
בנותיו המבוגרות שומעות.
את התואר ״נישואי־תערובת״ מעניקים החרשים
לנשואים בין חרש ושומעת, או
להיפך. נישואים כאלה אינם מקובלים אצלם.
כי אז אין החרש יכול לצאת בחברת אש־תוז
הוא פשוט אינו מבין את שפת ידידיה.
ואילו האשד, אינה יודעת לקרוא את שפת
האלמים.
רוב חברי האגודה כיום מפוגלים כבר
לדבר. תוך מאמץ רב נערכים קורסים ולימודים,
אשר בהם לומדים החרשים לדבר

ריקוד כלי צלילים
ך* שבוע נפגשו שוב שושנה וארנו
| | עם חוג ידידיהם. היה זה שוב מעמד
רב־רושם: ועידת החרשים־איקמים הרביעית,
בבית הלן קלר.
שתי דקות לפני תחילת הועידה עוד נראה
האולם המפואר בדיוק כפי שהיה נראה בכל
ועידה אחרת. שולחן נשיאות, מושבי צירים,
אפילו מיקרופון ומגבירי־קול. שניות מספר
לאחר מכן, כבר היתד, התמונה שונה. כי
את פתיחת הועידה לא סימנו כנהוג דפיקות
פטיש היושב־ראש! את האות לפתיחת
הועידה נתן איתות בפול של רשת האורות
באולם.
בהצבעה ראשונה נבחר ישראל סביר כ־יושב־ראש
הועידה. איש לא התנגד לבחירה
זו, חוץ מאשתו. היא קמה, הביעה את
התנגדותה הערה בשפתה האילמת. איש
גם לא ראה התנגדות זאת, אך המתרגם
משה באמברגר, גם הוא חרש אילם, שראה
תגובתה, הסביר לכתב העולם הזה :״היא
אומרת לו שבבית כבר יקבל ממנה מנה
הגונה.״
חברי האגודה הם חברים בלב ונפש. כאשר
הם בחברה משותפת, אין הם מרגישים את
עצמם מוכי־גורל. יש להם מנהגים משלהם,
בילויים משלהם ומשחקים משלהם. בחתונתם
של ארגו ושושנה אף הפליאו לרקוד, אם
כי איש מהם לא קלט את צלילי התזמורת.
בהזדמנות אחרת בחרו מלכת יופי, בחירה
אשר העמידה את חבר השופטים במצב
שיפוטי קשה.
בדרך כלל, הם גם עובדים מסורים, מתמחים
ברוב העבודות האפשריות. יש ביניהם
חייטים מעולים, ציירי שלטים מוכשרים,
.סייחים, נגרים וחשמלאים. השבוע התרחב
שטח עבודתם האפשרי, כאשר צבי שחור,
נציג משרד הרישוי, הודיע בפתיחת הועידה,
כי בחינות פסיכוטכניות שיכנעו את משרד
הרישוי לאפשר לחרשים לקבל רשיונות נהי

* ךןןן• ?ףןךן עזר לוי, ציר הסניף התל־אביבי, קיבל את רשות ההבעה, מביע בפי•
שוט ידיו את התנגדותו לפיצול עבודתם של המוסדות המטפלים ב־חרשים־אילמים.
עזר שופע־המרץ ׳עובד במתפרה של האגודה, מתמחה בצילום ובחשמלאות.

ן * ן *ןסך צירי ועידת החרשים־אילמים בשעת 1הצבעה על אחד הסעיפים. נאומי
11 11 המברכים, שהושמעו באמצעות מיקרופון, תורגמו לצירים טל ידי מתור•
נמו חרש־אילס, שהעתיק לשפת-הידיים־וחתנועות את הנאום שהוכן בשבילו מראש בנתב.

שנפתחה בנאומו ;שד יהודה רונו(למעלה) היתה של אגודת החושים־ ארמים
ו״לשמוע״ — קריאת שפתיים, במהירות
מפליאה ממש. לעתים קשה בכלל להאמין
שאין הם שומעים.
באיזו מידה של הצלחה יכולים חרשים־
מלידה ללמוד ״לשמוע״ ,בעזרת קריאת־שפתיים,
סיפר אחד מחברי האגודה. הוא
הצביע על גליון של השבועון האמריקאי
הנפוץ ל״ף, בו הופיעה כתבה גדולה על
ביקורה של מלכת בריטניה באמריקה.
המלכה נראתה יושבת בין שני מארחים
אמריקאים רמי־מעלה, עוקבת בהתעניינות
אחרי מהלך משחק הבייסבול שאליו הוזמנה.
השבועון ידע לפרסם לא רק תמונות
מעניינות ומשעשעות, אלא גם את תוכן שיחתה
המלא של המלכה עם שני מארחיה.
כיצד יכלו כתבי השבועון להשיג את
תוכן השיחה? הרי בסביבת המלכה לא
הורשו עתונאים לשבת, ואילו בשני בני־שיחה
אי־אפשר היה לחשוד כי מסרו את
הפרטים לעתונאים.
הפתרון ניתן על־ידי לייף עצמו, כעבור
שבוע. הוא גילה כי שכר פרופסור, אשר
מקצועו ללמד חרשים לקרוא שפתיים, הושיב
אותו מול המלכה, מן העבר השני של
האיצטדיון. מצוייד במשקפת, עקב הפרופסור
אחרי תנועות שפתיה של המלכה,
מסר את תוכן השיחה לכתבי השבועון,
שהעבירו אותה מייד במכשיר אלחוט למערכת•

לות
של בית־ספר גדול בדרום תל־אביב,
והם היו נאלצים להסתפק במקום זה לאסי-
פותיהם ופעולותיהם התרבותיות.
אך הפעולות היו מצומצמות בהכרח, וחברי
האגודה היו נאלצים להתאסף לא פעם
בבתי־קפה. מבטי הסקרנות והחמלה, שהיו
מעיפים בהם יתר תושבי המקום, העיקו עליהם
לא פחות מההגבלה שהטיל עליהם הטבע.
כאשר ביקרה לפני שלוש שנים בארץ
הלן קלר, החרשת־אילמת־עיוורת שהקדישה
את חייה להטבת מצבם של חרשים־אילמים,
ואף חיברה כמה ספרים — החל הצעד
הראשון לשינוי מצבם לטובה של החרשים־
אילמים בישראל.

לפני כמה חודשים חנכו את ביתם החדש
בתל־אביב, בית הלן קלר, שהוקם כולו
מכספי תורמים ישראליים. בבית זה סודרו
מספר סידורים מיוחדים עבור העובדים בו,
שהם כולם חרשים־אלמים. כדי שהעובדים
יוכלו לדעת שהטלפון מצלצל, למשל, הותקנה
מנורת אור, הנדלקת עם צלצול הטלפון.
בבית זה מקיימים הם חוגים לשח־מת,
בולאות, קריאת עתונים בצוותא, כדורסל,
וחשוב מכל: לימוד עברית. יש להם
ספריה ענקית ואולם־קריאה גדול ונרחב,
בו הם עורכים מדי פעם נשפי ריקודים.
מאז הוקם ביתם הם גם מוציאים לאור עתון
משלהם, הנקרא דממה, אותו עורכת ה
מזכירה
דינה מנור, העובדת היחידה שאינה
חרשת־אילמת•
לחיפאים, לעומת זאת, היו טענות קשות
מאד. העיריה, התלוננו, אינה מגישה להם
כל עזרה. הם היחידים אשר אין להם אפילו
מועדון העומד לרשותם. יש אמנם מועדון
שאינו ממלא את החסר, אך הבעלות היחידה
עליו היא בידי שמש, העושה בו
כבתוך שלו, סוגר ופותח אותו כרצונו.
״אנחנו מקווים שנזכה למה שזכו חברינו
בתל־אביב,״ סיכם אחד החיפאים .״את יכולת
השמיעה אין איש יכול לתת לנו, אבל
מועדון ואפשרות לתקן את מצבנו — זאת
יכולה בהחלט להעניק לנו העיריה.״

תינור! פופ . ,כלילה

ך* כעיה העיקרית

של החרשים־איל-

| | מי ם היא הילדים•
עירית תל־אביב מצאה לה פתרון פשוט:
עד לגיל מסויים מורחקים הילדים משך
רוב שעות היום מהוריהם החרשים, נמצאים
במעונים בהם ילמדו לדבר בחופשיות בחברת
בני גילם, ולא יהיו נתונים להשפעת ההורים
החרשים. רק בהגיעם לגיל מבוגר
יותר, כאשר הם כבר מדברים היטב, אין
מניעה שיהיו ליד ההורים זמן בלתי מוגבל.
עיקר הבעיות מתעוררות כאשר הילדים
עדיין בחיתוליהם. כאשר התינוק פורץ בבכי
באמצעיתו של לילה, למשל, אין אמו החרשת
שומעת אותו. רוב האמהות נוהגות
לכן לישון ליד התינוק, כאשר יד אחת בתוך
מיטתו. כך, מיד כאשר הוא גועה בבכי,
מרגישה בזאת האם על־ידי תנועותיו•
לעתים שותפים גם התינוקות למאמץ הוריהם
למצוא פתרון. חנניה, בנו בן השנתיים
של חיים אפטר, למשל, מצא כבר בהיותו
בחיתוליו את הפתרון הפשוט. לאחר שנוכח
מספר פעמים כי בכיות וצריחות בלילה
אינן עוזרות לו, מצא שיטה אחרת להעיר
את אמו. לילה אחד, לאחר בכיה ממושכת,
כאשר היה צריך לעשות את צרכיו, לקח
בפשטות את יד אמו, אשר במטתו, הניח
אותה בעדינות על עצמו. האם הבינה מיד,
הושיבה את תינוקה על הסיר.

[ 1 1 1 ( 1 ^ 1 ״ 11 *11ר,ווי! ודטש. ננר חושאילס חפוזח•
11 1 1 1 1 * 4תקוה, שחקן כדורסל של נבחרת
| 1 11
החרשיטיאילמיס, וארושתו דליה וילינגר, שרטטת, חרשודאילמת אף היא.

דינה לרנר (שמאל) ,מלכת היופי של

החרשים־אילמים, מפעילות הארגון
11 ) 1/11 1111 111
בחיפה, משוחחת בתנועות־ידיים עם חברת קיבוץ על הקמת ועד־נשים.

המזכירה שומעת
^ו עי דתם חרכיעית לא דרשו ה-
חרשים כמעט דבר. במשך השנים האחרונות,
זכו לטיפול שהגיע להם וטענתם
היחידה כיום היא, כי באותם מקומות בהם
הם יכולים להוכיח את כושר עבודתם, אין
הדבר ניתן להם. כי מקומות עבודה רבים
אינם מוכנים לקבל לשורותיהם חרשים, אפילו
נאלח שהוכיחו מומחיות רבה במקצועם.
עד לפני זמן מועט לא היה להם אפילו
בית משלהם, בו יוכלו להמנהג בחופשיות.
העיריה העמידה לרשותם את חדר ההתעמ

^111 1י 11 ארנו רוזנבליט ושושנה מרכוס הכירו זה
| | 1111111 את זו באופן מקרי באוטובוס, היו הראשונים
שנישאו בבית הלן קלר, עוד לפני פתיחתו הרשמית.

מזל אפטר (ימין) ,רעיית המזכיר הכללי של אגודת החיי
1 1 1 1 1711 \ 11 שימיאילמיס, משקיטה את שלושת בנותיה בשעת נאומו
של בעלה. הילדים, בעלי חוש דיבור ושמע, קטפו לאביהם פרחים בשדה.

במדינה

10 שנות צררי
שהן 18 שנות חישורנוח ואוס

(ח נו שן גופסוד )6

מיוחדים של מחוז הצפון, מפקד הפעולה.
השוטרים הסתערו. המבריחים נסו על נפשם.
רק את אחד מהם, צעיר יהודי מחיפה,
הצליחו השומרים לתפוס .־נתפסה רשת הברחה
של מיליוני לירות,׳ ,זעקו העתונים•
מי עומד מאחור? בתל-אביב ובחיפה
יצאו חוקרי המשטרה הכלכלית לפעולה.
חבילת ההמחאות בנות עשרת אלפים הל״י
לערך, שנמצאו בידי הצעיר שנתפש, העידח
על שירות הברחה קבוע של המחאות ד
מטבע־זר, בין ישראל ללבנון. הסוחרים שנעצרו
לחקירה לא פצו את פיהם. לא
היד, ספק בכך כי כוח כלכלי עצום, שוודאי
אינו נעדר השפעה בגורמים ציבוריים ישראליים,
עומד מאחורי המבריחים הנועזים.
כי למרות שמשטרת ישראל הצליחה אולי
לחסל זמנית את אחת מרשתות ההברחה
הגדולות בין ישראל למדינות ערב, הרי
לא ניתנה עדיין התשובה לשאלות שהתעוררו
אחרי בריחתו של ליאון ווגגר מישראל:
#כיצד הגיעה ההמחאה, שנשלחה בדואר
לביתו של דגני, לידיהם של סוחרי רחוב
לילינבלום פעמיים בזו אחר זו, ללא עזרת
המוסדות המטפלים במסירת דואר וקבלתו?
י • כיצד הצליח ליאון וזמר עצמו לברוח
מישראל, אחרי ששוחרר בערבות ממעצרו,
ומי הוא זד, שאיים להרגו?
השבוע, אחרי שהחקירה המסועפת נכנסה
כנראה למבוי סתום, היה נדמה כי הפרשה

ס הדז ר ת פאר שר

זמדדזזגזנ7)1
הו פי ע האלבום אשר ציפית לו. כ־ 300 תמונות מרהיבות
עין מראשית מלחמת השחרור ועד היום — ביניהן יקרות•
מציאות שלא ראו אור עד כה. ההיסטוריה המפוארת
של צכא הגנה לישראל -מלחמת הקוממיות על כל
שלביה, חילות צה״ל והתפתחותם, העה מרחבית ואימונים,
לילות הפדאיון ולילות התגמול, תולדות כלי הנשק בשימושו
של צה״ל, הנצחון בסיני.
תולדות צה״ל מאת סגן־אלוף ד׳׳ר ישראל בר ומבוא
מיוחד לכל אחד מששת הפרקים. עברית, צרפתית ואנגלית. נייר
כרומו, הדפסת פאר וכריכתעורית. המחיר 8.500 :ל״י.

כמשן• שלושה שבועות בלבד יופץ אלבום
תולדות צה״ל, במהדורת הפאר, כמחיר ללא
תקדים. דמי ההרשמה 1.900 :ל״י. כנגד תשלום?
4 י תקבל את האלבום!
פנה אל מוכר הספרים שלו וקבל את האלבום מיד, במקום.

אם אזל אצלו המלאי, תקבל את האלבום תוך 10 ימים!

אלבום צח״ל, אלבום הגבורה הישראלית,
הופיע והוא שעשוע לעין, נכס יקר בביתך, מהנה אידיאלית

לידידך בזזוץ־לארץ.

*1111

ג ם בי שראל
נהג שמואל מזרחי

לה**׳ דומצת המ פ וד טם ברחב י
העולם בעל מסורת של 50 שנזת
שרות ונסיוו. כיום גם בישראל
חמצת שהנו פר* מחקר של שנים
הנו היעיל והמאריד ימים מכל מצת
אהד. היחיד* המכיל כרום המאפשר
אויד *מים.

הנשיקח; 150ל״יו
תצטרף לארכיון התיקים הסגורים והבלתי•
פתורים של משטרת ישראל.

ד ר כי אד ם

ס פ ״ שדו שירות

מצת* ל ח *ג׳ עשויים מחלק אחד
בלבד ומונעים הפסד* דחיסות.
מצת* ל ח״ג׳ מבסיחים התנעה
מהידה ויעילות בפעולה.
מצת* לח״ג׳ מנצלים כל
טיפה של דלק ונותנים כח
מקסימלי.

מצת* לודג׳ במבחר מלא
לכל שמוש.

דרוש הטוב שבמצ תי סז
דרוש לו דגץ
המפעל: דחי המבדיל 7
רמת־גן
משרדים:

1111

ה א חי ם ברנ שטין בע־מ
ירד פ׳ית נו ת״א של 78*5 .

נשיקת יד אשד״ בעדינות, נחשבת לסמל
האדיבות האירופית הקלאסית• שמואל מזרחי,
נהג מונית תל-אביבי, גילה השבוע
כי נשיקה כזו גם עולה ביוקר. לפי החלטת
שופט השלום חיים שטיינברג הוא שילם
150 לירות קנס, על כי נשק את ידה
של לקוחתו שרה מס, בניגוד לרצונה.
שרה, עובדת בית־החולים דונולו ביפו,
גמרה את עבודתה בשבת, חיפשה מונית
שירות לתל־אביב, כשעבר מזרחי במוניתד.
.שירות?״ הציע. שרה נכנסה למונית.
אך במקום לנסוע בדרך הרגילד״ ערך
מזרחי סיבוב דרו בת־ים. ליד חוף הריביירה
העזוב, כך סיפרה שרר״ שלף צרור כסף
מכיסו, הציע לה :־את יפה, מצאת חן
בעיני. בואי נהיה ידידים*.
שרה, אשה נשואה, דחתה את ההצעד״
ולמזרחי לא נותר אלא להסיעה למקום
חפצה. כאשר הגיעו לביתה, ביקשה הנוסעת
לשלם עבור הנסיעה. אך הנהג ויתר באבירות
.״ניסיתי ולא הלו לי,״ התנצל.
וכדי להראות שלא נותרה בלבו כל טינה,
הטביע על גב ידה נשיקת הערצה.
שרה נתמלאה התרגשות — אך לא עד
כדי לשכוח לרשום את מספר המונית. כאשר
סיפרה לבעלה על קורות מסעה, הוא הלך
אתה למשטרה, וזו הגישה משפט נגד אביר
הדרכים שהציע טיפול ספיישל לנוסעת
שביקשה רק שירות.

ד ר כי חיים
*׳1ויייייייות1

מה ש ב טו חלאב טו ח
המכונית האסורה החליקה במהירות על

העולם חזח <065

חשוד כנסיון לרצח גיאורג לוי והקרכן גיזלה קליין
הססרח 40 :ל ״יז

הכביש, לימעמה באורותיה למכוניות הבאות
ממולה. לפתע נשמעה חריקת בלמים
צורמת, המכונית סטתה לימין הכביש, כמעט
והתהפכה. בסטייתה פגעה בדמות אפילה.
הנהג, משה צ׳ניקוב, חש לעזרה, העלה על
המכונית את הגערה הפצועה, העבירה
מתפתלת בכאביה לבית־החולים המרכזי בעפולה.
בבית־החולים
התברר שאם כי הנערה נפצעה
קשה, לא נשקפה סכנה לחייה. הנהג
המחומם עזב את בית־החולים, הודיע על
המקרה במשטרה הקרובה, שוחרר בערבות.
כעבור שלושה חודשים עזבה גם הפצועה
בת ה־ 22 את בית־החולים, כשמימצא רפואי
מאשר את פרטי המקרה: שבר באגן הירכיים,
המעמיד בסכנה את יכולת הנפגעת
ללדת בעתיד.
עם מימצא רפואי מדכא כזה היה גם
הצעד הבא, לאחר בית־החולים, מובן מאליו:
פנייה לעורך־דין, ותביעה משפטית לתשלום
פיצוי על מכאוב, סבל ואבדן היכולת ללדת,
בסך 15 אלף לירות.
כניגוד לתעודה. מאז אותו ערב
עברו כמה חודשים. לפני שבועיים הובאה
התביעה לבירור בפני בית־המשפס. אך אם
הספיקו יסודי אותה פציעה להגליד קמעה,
הרי סבלה עתה הנערה יסורים קשים הרבה
יותר, אחרים לגמרי.
כי למרות המימצא הרפואי, שקבע כי
אין לנפגעת סיכוי להיכנס להריון וללדת,
ולמרות שטרם נישאה לאיש, הגיעה הצעירה
לבית־המשפס כשצורתה החיצונית
מעידה כי היא בהריון. במצב זה הסכימה
להוריד את סכום תביעתה, הסתפקה בתשלום
6000 לירות בלבד.

פ ש עי ם
ד ם טל המד רגו ת
הגבר והאשה המבוגרים שירדו במדרגות,
לכיוון שפת הים, לא משכו תשומת״לב.
דיירי הצריפים של שכונת מחלול רגילים
כבד לזוגות היורדים לחוף בערב שבת.
אולם כבר בתחילת המדרגות, התנהגו
השניים בצורה מוזרה. במקום להתחבק
ולהתנשק, ככל הזוגות האחרים, פתח הזוג
במריבה קולנית. הגבר התנפל על האשה,
השכיב אותה על המדרכה, אחרי שהיכה
אותה בידו. גם אחרי שהתעלפה, לא הפסיק
הגבר להניח את מהלומותיו. לבסוף, כעבור
דקות אחדות, הוריד מאצבעה את טבעת
היהלום היקרה, נטל את ארנקה בו החזיקה
את כל כספר* 40ל״י, והסתלק מן המקום.
למחרת מצא נער צעיר, שהשכים להתרחץ
בים, את ניזלה קליין מוטלת בתוך שלולית
דם־קרוש על המדרגות. המשטרה שהוזעקה
למקום, החלה לחפש את הפושע האלמוני,
כנאשם בנסיון לרצח ובביצוע שוד מזויין.
רק על גכרים. תוך שעות אחדות נסתרה
התעלומה. אחרי שחזרה גיזלה קליין,
47 רוכלח״עוגות מתל־אביב, להכרתה, סיפרה
לחוקרי המשטרה מה שקרה לה :״הלכתי
לטייל עם ידידי גיאורגי לוי. הוא היכה
אותי ושדד ממני את הארנק והטבעת.״
במוצאי־שבת נעצר גיאורגי לוי בקפה
רומא בתל־אביב .״אני לא מבין מה רוצים
ממני, אין לי שום קשר למקרה זה,״ טען
באוזני שופט השלום ישראל דב זוהר,
כשהובא בפניו להוצאת פקודת מעצר.
בבתי הקפה רומא ונס־ציונח, בהם היו
דזלה •וגיאורגי אורחים קבועים, ושבאחד
מהם עבד גיאורגי קליין חודשים אחדים,
הביעו המבקרים הקבועים את תמהונם:
״קליין היה אמנם מוזר במקצת, אך מעולם
יזעזלס חזח <065

לא תיארנו לעצמנו שהוא מסוגל למעשה

מדברי מכריהם של השניים, הצטייר הספור
האנושי הרגיל של פליטי המרד האחרון
בהונגריה: גיזלה, גרושה מבעלה הראשון,
הגיעה לישראל לפני כשנה. גלמודה וחסרת־קרובים,
מצאה גיזלה את סרנסתה כעוזרת־בית,
בביתו של אחד הרופאים בתל־אביב,
התגוררה בבית החלוצות. אך משהחליט הרופא
לפטרה, מאחר שנדמה היה לו, כי
״היא מדברת כל היום רק על גברים*,
החלה גיזלה להתפרנס כרוכלת עוגות.
משקפיים לקריאה. את גיאורגי, הצעיר
ממנה ב־ 11 שנים, הכירה גיזלה בקפה
רומא. גם קליין עלה לישראל אחרי המרד
ההונגרי, סיפר לידידיו בתל־אביב שאשתו
נרצחה בעת המרד. אולם חבריו לעבודה
סיפרו השבוע, כי מפעם לפעם היה קליין
מקבל מכתבים ארוכים מהונגריה, כשמצידה
השני של המעטפה רשום שמה של אשתו.
גיזלה וקליין התידדו עד מהרה. הם נפרדו
לחודשים אחדים, כשיצא קליין לעבודה במכרות
הנחושת בתמנע. שם נפצע בראשו
בתאונת־עבודה מסוכנת, איבד חמישים אחוז
מכושר־עבודתו. בתל־אביב, אליה חזר אחרי
ששכב תקופה קצרה בבית־חולים, התברר
לקליין כי הפגיעה בראשו גורמת לו ל־התקפות״עצבים
תכופות ולשיתוק־פתע בידו
וברגלו. בעזרת הביטוח הלאומי החל ללמוד
מקצוע במסעדת נס־ציונח, אך פוטר ממנה
אחרי חודשים, כשגחשד במעילות.
בבית־החולים הדסה בתל־אביב שכבה גי־זלה,
עטופה בתחבושות ונפוחה מן המכות
שקיבלה :״הוא הרביץ לי מתוך קנאה*,
חזרה בעקשנות על גירסתה לנסיון הרצח
והשוד .״שאלתי אותו למה הוא מרביץ לי,
והוא אמר: אני מקנא ב ך
במשטרה המשיך קליין להתעקש :״אץ
לי שום קשר לעניו•״ מה שלא יכול היה
החשוד להסביר, היתה העובדה שמשקפיו
נמצאו ליד שלולית הדם .״הוא היה מרכיב
משקפים בעת שקרא,״ סיפר מעבידו במסעדת
נס-ציונה.

פרסום אטלינגר
למדו מהר

שפות!

וביסודיותבבית ־ ד,ספר לשסות
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

״קדימה*

א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות בינם) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (1זס 111־ 8ז6זם ס ) 0למשתלמים על־ידי
מורים מאנגליה.

קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.

קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר

למבוגרים מכל דרגות
ג׳ ד׳ ח׳ ידמ׳

יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכוניות.
סרטים וה רשמה * מ־9־ 12 לסנה״צ — 3־ 9בערב (סרט ליום
תזכיר שוד ושבר
שבועון הרדיו, שנגדו התריע העולם
הזח ( 0062 יחד עם רוב הבסאונים הבלתי־תלויים
בארץ, עלה השבוע רשמית על סדר-
יומה של הממש,ה, כשכל סיעות־המעוטים
התנגדו לו רשמית. השבועון, המתעתד להיות
שופר־תעמולה כפוי של מפא״י, על חשבון
משלם־המסים, ושיבלע את כל ההעלאה של
2ל״י שהוטלה על בעלי־המקלטים, יעלה
רשמית כ־ססד אלף ל*י לשנה. השבוע כבר
חתם שרות־השידור המפא״יי חוזה עם דפוס
מפא״יי להדפסת השבועון חילופי
גברא חלו במשטרת גמל־חיפה. כפי שניבא
העולם הזה 1055 תוך חקירת רשת הב־רחות־הענק
שנתגלתה במשטרת הנמל, הועבר
סמ״מ שלמה ביטר, מפקד הנפה, לקורס
הקצינים הבכירים של משטרת־ישראל, שנפתח
השבוע סוחרי היהלומים אנגלש־טיין
ואורנשטיין, בעלי חברת יהלומי הנגב,
סולקו השבוע מן הבורסה, מפני שסירבו
לשלם את החובות לנושיהם, אחרי שחברת
הביטוח נמנעה מלשלם את נזקי השוד
שאירע אצלם. לאור העובדות המוזרות הקשורות
בשוד, אשר חוקרי העולם חזח
הצביעו עליהן לראשונה בדו״ח חקירתם
היסודית, מסרבת חברת־הביטוח להכיר בכלל
שהיה שוד.

תמורה מלאה עבור כספך
נותן לאוצ׳י הודות ל־40
שנות נסיון בייצור כל סוגי
נורות

חשמל
ופלורסצנטים בעלי אורך חיים פי 3
מ ס סז ^ ס 8ז 1 8 1 ? 1£ 1 1

ה סזנני םהגלעד ״ ם ! המפיצי ם
הויוניג. ווז 1גגוגומ

מייל ( 4מיליון טפסים) :״שמואל סוחר, מרכיב
הנבחרת הישראלית אמר, :בעת הנסיעה
במטוס, במקום לשוחח על טכסיסי כדורגל,
הצטופפו שחקני סביב הזמרת. אני רוצה
שתתרחק משחקני; זמריות קברט אינן מתאימות
לשחקני כדורגל, המתחרים על הגביע
העולמי׳.״

אילקה ואשתו אביבה מתנשקים על רקע מטבזזם בדירה שברחוב
46 בניו־יורק. תמונה זו צולמה לפני כשש שנים נחלק ססידרת
תמונות־פירסומת לזוג הזמר ים שהפך תון זמן קצר ביותר לצמד מוסיקאים מקורי ומצליח.

נשיקת בעד

ך* ראשית השבוע שעבר עלתה ב־
4שדה־התעופה לוד למטוס בריטניה של
אל על נבחרת הכדורגל הישראלית, בדרכה
לוזלס. המשלחת מנתה 20 איש. כעשר
שעות אחרי כן נחת המטוס בשדה־התעופה
של לונדון, שם ירדה המשלחת. עתה היו
בה 21 איש.
הנוסע ה־ 21 לא היה שחקן כדורגל וגם
לא עסקן ספורט, אולם דוזקא הוא משך
תשומת־לב יותר מאשר כל שאר ה־ 20 גם
יחד. כי עוד לפני שהענק הלוחש נחת בלונדון,
כבר החלה הלחישה הענקית סביב
הנוסע ה־ .21 למחרת כבר מצאה הלחישה
את מקומה בכותרות צעקניות ורועשות של
הנפוצים בעתוני בריטניה. היא נשארה שם
גם אחרי שכדורגלני ישראל חזרו למולדתם.
הנוסע ה־ 21 היתד, אשה. ולא סתם אשה.
היתד, זו אביבה רווה, הזמרת הידועה. אם
אזרחי בריטניה לא שמעו עליה עד אז, הרי

בימים שאחרי כן שמעו עליה במימדים שמילאו
את כל מה שהחסירו בעבר. פיר־סומה
של אביבה האפיל על כל הפירסו־מים
סביב נבחרת הכדורגל הישראלית, כולל
הפירסומים הנדירים סביב גיבור־השער הישראלי,
יעקב חודורוב.
הכותרות היו חד־משמעיות :״תעלומת
האורחת הבלתי־קרואד״״ ״אביבה גורמת ל־שערוריה
סביב הגביע העולמי,״ ״מי שילם
את דמי־הנסיעה של זמרת מועדוני הלילה
היפה?״ מתחת לכותרות הופיעו סיפורים
מוזרים מאוד. הם סיפרו על זמרת שנילודתה
אל נבחרת הכדורגל כפטרון וכקמיע, שהוזמנה
למטרות מיסתוריות או על־ידי הישראלים
או על־ידי הכדורגלנים הזזלסיים.
מוזרות עוד יותר היו ההצהרות שהופיעו
בעתונים, ואשר הושמעו כביכול על־ידי דוברי
הנבחרת הישראלית. כתב פאול טנפילד,
בעל סור הרכילות ביומון הלונדוני דיילי

ם £ז \/ 1או1וזט

(.סזאסס) ז£11£5

1ן*ן*£מו 1ז10 ין
ו&סמז

!!זי־תוק־עי׳ל

...זסזזיי^ג־ג!ן־זין
<1,שמוזזבג׳.נז *8

6 1 1 )1 1 (6 X 0 1 1 ,

1116

זל!ז זיזתי-ה1י!#11*.

.׳עגלי 340 עי

1116

8 6 )1 1 (6 )1 0 )1 1

1116

*114 כת־5שא;י?ק-ז־י

•שז;ז.4ז

1( 0178 0 0 7א 0>(׳ 0,10 1.\[(1\ 0 111(88.4ג

ל ז ע 1ל ״ 4קמיע, או פטרונית? שואל העתונאי חיד
*1 * 11111 ^ 1
פאול טנפילד במדור הרכילות שלו בעח
1 1 x 1 1 1 / 4/
** 1 1111111
חנפו׳ן דיילי מייל. ברשימח על האורחת הלא קרואה, המשך, ראיון בתל־אביב עם אילק

קשה היה לברר, לפי תיאורי העתונות
הבריטית, מה התרחש עם אביבה — ומה
עוד שהפירסומים נמשכו יום אחרי יום,
כללו כתבות פיקאנטיות מאת כתבים מיוחדים
בישראל. לא היתד, זאת פירסומת חיובית
כל־כך, לא לישראל ולא לאביבה. אבל
היתד, זאת פירסומת בקנה־מידה בינלאומי.
אפילו כוכבות קולנוע ידועות עובדות קשה
כדי להשיג פירסומת מעין זו.

מארחת דאמגים זדים
ך* אשה שזכתה בן־לילה לפירסומת
$ 1הגדולה היא דמות חברתית מוכרת למדי
בישראל. אביבה רודה 29 אשתו של
הזמר ומנגן החליל אילקה רווה, ואם לשני
ילדים יפי־תואר, קנתה לה שם לא רק כזמרת
שירי־עם ישראליים, אלא גם כאחת
המארחות הנודעות בחברה הישראלית.
כבעלת טמפרמנט סוער, היודעת להתגבר
על מעצורים של נימוסי חברה שמרניים,
השתלבה אביבה בשכבת המארחות הישראליות,
המסייעות בידי מוסדות התיירות
לחבב את הארץ על התיירים הזרים.
כשם שכל אורח זר ומפורסם הבא לארץ
חייב לראות את קבר־הרצל, את אילת ואת
צריפו של הנשיא, כך עליו לפגוש גם את
נציגיה האמיתיים של תרבות הארץ. בין
הנציגים הפעילים ביותר נמנית אביבה. הווילה
של משפחת רודה, בשיכון אפקה ליד
תל־ברוך, פתוחה בפני כל אורח. חברי
להקות אמנותיות זרות, החל בזמרי קומפניון
דה לה שאנסון וכלה ברקדני בראזיליאנה,
הרגישו את עצמם כמו. בבית, כשהתארחו
בביתה של אביבה. שם, בד,וזי הבוהמי־למח־צה,
נוצר, קשר תרבותי חי. אמרגנים ישראליים
היו מטלפנים לאביבה מראש, מבקשים
אותה לעזור באירוח אמן זר שעמד
לבוא ארצה, ושולחים לה כרטים־הזמנה ל־הצגת־ר,בכורה
כדי שתבוא ותכיר את האיש
מאחורי הקלעים.
הדרך, בה הגיעה אביבה למעמדה החברתי,
לא היתד, כה קלה. למעשה היתד, אביבה,
בת למשפחה תל־אביבית אמידה, נערה רגילה,
שסיימה את לימודיה בבית־הספר העממי
הכרמל, למדה בבית־הספר התיכון החדש,
שאפה להיות מורה ולמדה זמן־מה
בסמינר של גבעת־השלושה.
המיפנה בחייה חל בהיותה בת •17 ברחוב
דיזנגוף בתל־אביב, בלכתה בחברת ידיו,
פגשה אביבה את הלל רבינוביץ, כיום איל־קר,
חזה. הוא היה גבר גבה־קומה ונאה־מראה,
בעל קול גברי עמוק. הוא היד, מבוגר
ממנה ב־ 12 שנה.
אילקה, יליד עיר־הנפט הרוסית באקו ש־בקווקז,
שעלה לארץ בהיותו בן ,3למד
לנגן להפליא בחליל־רועים ערבי, שאף במשך
ארבע שנים להיות זמר־אופרה והפן־ לחבר־קיבוץ.
באותה תקופה היה שרוי במשבר. ב־
1941 התגייס לחיל־התותחנים בצבא הבריטי,
נפצע כעבור זמן בתאונה ואיבד את
רגלו. מאוחר יותר התגרש מאשתו הראשונה,
מאירה, מי שהיתה לאחרונה מארחת
מועדון התיאטרון ושהתגרשה בימים אלה
מבעלה השני.
ההיכרות הקצרה בין אילקה לאביבה הפכה
אהבה עמוקה. כעבור כמה חודשים

״זמרת מועדוני לילה!

במועדון חביבי בנידיורק, ידועה יותר כזמרת שירי־עם|.

״לא שילמתיר ״ £5$
שנשאל לנכונות השמועות כי שילם את דמי־הנסיטה,

צופים בקאודיף, לדבר• ה״דיילי מייד:

החליטו השניים להתחתן. אולם כאן קם
מכשול בלתי־צפוי.

הקהל צעק

כתבו העתונאים הבריטים ב ש מו של אלוף־משנה
יואל סוחר אודות אביבה. למעשה הופיעה אביבה רק
נמונה היא נראית ב שעת נגינה עם בעלה אילקה.

^ ו לי ה של אכיפה התנגדו בכל תוקף
! 1לנשואיה לגבר המבוגר ממנה ב־12
שנים. במשך שנתיים נמשך המאבק. לבסוף
עמד אילקה, אז פקיד בעירית תל־אביב,
לנסוע לאמריקה, כדי להתקין פרוטזה נאותה.
אביבה ברחה מבית הוריה, נישאה ל-
אילקה, נסעה עמו לאמריקה.
אמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות.
כאשר נסעו אילקה ואביבה לארי
צות־הברית, ערב מלחמת העצמאות, היה הוא
פקיד שהיטיב לחלל, ואביבה שרה בקושי.
כשחזרו לארץ אחרי שלוש שנים, כבר היו
זוג אמנים ישראליים מפורסם מאוד בארצות־הברית.
הקאריירה
של הזוג מעוררת הערצה. כשבאו
לארצות־הברית לא ידע אילקה מילה
אנגלית. אביבה נאלצה לתת שיעורים פרטיים
בעברית כדי לקיים אותו, אולם אחרי
ששמעו פעם, בהסתדרות ציוני אמריקה,
כיצד מחולל אילקה קסמים בנגינת החליל
הפשוט שלו, שלחו אותו למסע הופעות
בנגינה. אביבה, שידעה אנגלית אך התקשתה
לדבר, הסבירה את תוכן שיריו באנגלית
כמעט שייקספירית. הקהל החל צועק
ומבקש את הזוג לשיר. הם שרו שירים
ישראליים פשוטים, בפשטות.
היה זה אמיליו דה־גגורג׳יה, ספרדי בן
,75 מי שהיה חברו של אנריקו קרוזו ומורה
לזמרה, שגילה כי זיווג של נגינת חלילו של
אילקה עם שירתה של אביבה, יוצר זוג
מוסיקלי.
הם הופיעו יחד באסיפות המגבית, ב־מועדון־הלילה
הישראלי ח ביבי בניו־יורק,
למדו שירי עמים, הקליטו תקליטים, חזרו
ב־ 1951 לישראל, אמידים יותר. כעבור זמן
קצר יצאו שוב לסיבוב בעולם, חזרו מפורסמים
ואמידים עוד יותר. הפעם הביאו גם
את ילדם הראשון, אודי, שנולד בארצות־הברית.

500
דו לדעלה שו ל חן
• • משדהש ני םהכאות נשאר הזוג
1בארץ, הפך צמד־זמר פופולרי. השניים
סיירו על פני כל הארץ, בקיבוצים, בישובי
עולים ובמחנות צבא. בכל מקום תרמה
אביבה, על רקע נגינת חלילו של אילקה,
את זמרתה — ולא פחות חשוב: מצב־רוח
תוסס ועליזות, להעלאת המוראל.
בחודשים שקדמו למלחמת־סיני, בעת המצב
המתוח על הגבולות דפעולות־התגמול
התכופות, היתד. אביבה כמעט בת־בית ביחידות
הקרביות, ביחוד אצל הצנחנים.
לפני שבעה חודשים ילדה אביבה את בנה
השני, יובל. שלא כאודי, אשר גודל בדירת־גג
צנועה, גדל יובל בבית מהודר באפקה,
מוקף מדשאה מטופחת ומגרש משחקים.
כשהסתיימו חודשי ההתמסרות הראשונים לרך
הנולד, שבה אביבה לתפקידה. ההרמוניה
המשפחתית היתד. מושלמת, עד שהופיעה,
לפני חודש, נבחרת הכדורגל של ודלס, אשר
כתוצאה מביקורה הפכה עתה אביבה לאישיות
בה מפורסמת.
הכל היה פשוט ביותר. הוולשים ניצחו
את הישראלים ברמת־גן .2:0עוד באותו
ערב נאספו כדורגלני שתי הנבחרות באחד
מאולמי גיל בתל־אביב כדי לחגוג יחד. מלבד
שחקני שתי הנבחרות ועסקני הכדורגל,
השתתפו במסיבה זו כמה אורחים, ביניהם
אילקה ואביבה.
כטוב לב המסובים במאכל ובמשקה, הפצירו
בזוג האמנים להרנין קצת אח הלב

בות
ולחמם את האווירה -אביבה נזכרה
בשיר וולשי שלמדה, שרה אותו, להנאת האורחים
מוולס.
כתמורה, התרומם ג׳ון צ׳ארלס, הענק הוולשי
המשחק בקבוצת יובנסום האיטלקית,
פקד על בני קבוצתו לקום, ויחד ענו בשיר
וולשי אחר.
מצב־הרוח המרומם נמשך עד שעה מאוחרת
בלילה, בה התפזרו האורחים. אולם
היו מספר אורחים שלא רצו עדיין להתפזר.
כמה כדורגלנים וולשים, מספר כדורגלנים
ישראליים, וגם אילקה ואביבה, המשיכו לחגוג.
הם הופיעו במפתיע במסיבה פרטית
באחד הבתים באפקה, שם היו נוכחים אותה
שעה כמה מחברי המשלחת של גאנה. ב־אוירה
החמימה של המקום, שלא הוזמנו
אליו, נשברו המחיצות האחרונות בין הוולשים
המתונים והישראלים. שם הכירה
אביבה מקרוב יותר את ג׳ון צ׳ארלס ואת
דייב בואן, הקפטן של קבוצת ארסנל הבריטית.
החבורה
העליזה עברה לבאר מלון ה
ירקון
אחרי כמה כוסות משקה, לצלילי .־׳
מוסיקה רומנטית, הגיע מצב־הרוח עד לשיא.
הכדורגלנים הישראלים רקדו עם בנות־זוגם.
הוולשים רקדו עמן גם כן. אביבה החביבה
הדגימה כמה קטעי ריקוד מופלאים, אילקה
כמעט ונרדם ליד הפסנתר.
על מה שאירע לאחר מכן, סיפר אילקה
עצמו לכתב דיילי מייל בישראל, ליאו היימן
החיפאי :״ג׳יגי פיאורנצד( ,אחד ממנהלי קבוצת
יובנטוס האיטלקית, שליווה את ג׳ון
צ׳ארלס) שם על השולחן 500 דולר ואמר
לאביבה, :זה יכסה את נסיעתך לאנגליה
וחזרה!״ אביבה סירבה לקבל את הכסף,
ואני כעסתי על ג׳יגי על שהעז להציע את
הכסף לאשתי.״

״את די מבוגרת״.

ן ץ וולשים עזבו את הארץ. אולם במו־
1 1חח של אביבה נולד הרעיון לנסוע ל־קרדיף,
לחזות במשחק־הגומלין. מישהו אף
(המשך בעמוד )12

•יווה א בי ב ה

לפני הראי

אילקה ואביבה בחדר ההלבטה הפרטי טלהס בניו־יורק טס
הטתתפו בהצגת פר גינט יחד עם הטחקן היהודי המנות נ׳ון
גארפילד. הצלחתם בניו־יורק היתה מפתיעה, מאחר טומן קצר קודם לכן לא ידעה אביבה לטיר.

הלבשה אלגנטית
• החנות האלגנטית להלבשת
גברים ויקטוי* בתל־אביב, רחוב
בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי) הכריזה
על מכירה כללית לקראת סוף העונה.
מבחר עשיר ורבגוזני של דוגמות
חדישות בחולצות קורדרוי וצמר
(וללא גיהוץ) ,ז׳קטים ומכנסיים, מודלים
אמריקאיים ואיטלקיים. וכן
פיג׳מות, עניבות, צעיפים, סוודרים
ואפודות ובמיוחד מכנסיים לגברות
בגזרה נאה.

נעליים משובחות
• הדוגמות החדישות ביותר של
הנעליים האיטלקיות והפאריסאיות
הגיעו זה עתה לחנות נכון, בתל-
אביב, רחוב דיזנגוף .222 בחנות
נכון הדואגת לא רק לאיכות כי
אם גם לבריאות הרגל, תמצאו
אימומים ועקבים מתוצרת איטלקית.

רהיטים משובחים
#הרהיטים בסגנון החדיש ביותר
כבר הופיעו בחנות המרווחת
אושינסקי ברחוב הרצל ,56 תל-
אביב. ספות נהדרות, מרופדות בטעם
עדין ובבד־ריפוד מעולה ובצבע לפי
טעמו• קומפלט חדר־אוכל נחמד.
חדרי שינה נוחים. דוגמות מקוריות
של מזגוך בר־ספריה•

הירחון

המצוייר

לבידור והומור

צחוק ומצב־רודז
לבית ולחברה

חופיע מס ,2 .פברואר 1958
להשיג בכל הקיוסקים בארץ.

כלי מטבח מאלומיניום וכלי שולחן
מצופי כסף

(המטך מעמוד ) 11
הבטיח לה שהיא תבעט את בעיטת־ד,פתיחה
במשחק זה, למרות שבמשחקים בינלאומיים
מסוג זה אין כלל בעיטת־פתיחה של כבוד.
סיפר אילקה לכתב דיילי מייל את גירסתו
שלו לנסיעתה של אביבה :״יום אחרי שנסעו
הוולשים אמרה לי אביבה, :הילל, מדוע
שלא אקפוץ לאנגליה?׳ טוב מאד, אמרתי. את
בת ,29 ודי מבוגרת כדי לנסוע לבדך. סיפרנו
לאלוף־משנה סוחר על תכניתנו, והוא
נראה נלהב*.
כדי לצאת יחד עם הנבחרת, היה צורך
בכמה סידורים אירגוניים דחופים. אביבה
צילצלה לג׳יגי פיאורנצה ברומא. על מה
דובר בשיחה זו, קשה לדעת. גירסתו של
אילקה :״היא עמדה לבקר ברומא, ורצתה
לשאול אותו אם יהיה בעיר באותו זמן.
לא דובר באותה שיחה על שום כרטיס.״
אביבה ניסתה לקבל את חסות ההתאחדות
לכדורגל לנסיעתה, אך נדחתה. גם אלוף־
משנה שמואל סוחר לא נלהב לסדר עבורה
סידורים מיוחדים במשרד־העליה. כדורגלני
הנבחרת אמנם שמעו על תוכניתה של אביבה
לנסוע לקרדיף, אולם התיחסו אל ה־ענין
כאל מהתלה.
ואז, כאשר עלו 20 חברי המשלחת ביום
ראשון שעבר למטוס בלוד, הם מצאו בתוכו,
על אחת הכורסאות, את אביבה• לאיש
מהם לא היה דבר נגד נוכחותה במטוס;
סוף־סוף זכותו של כל אזרח לנסוע לאן
שהוא רוצה, מתי שהדבר עולה על דעתו.
היתה זו נסיעה נעימה למדי. אביבה שוחחה
עם מכריה בין שחקני הנבחרת. עד
שהספיק המטוס?הגיע ללונדון הספיקה
אביבה להתחבר לחבורה יוונית שעלתה למטוס
באתונה, להחליף שש פעמים את
מלבושיה, לספר לכדורגלנים בחיוך כי היא
נוסעת בהזמנתם של ג׳ון צ׳ארלס ודייב בואן.
הכל היה שפיר ופשוט — עד שנחת המטוס
בלונדון.

שני גברים נשואים
^ ת פני חנכחרת, קיבלו מספר אנשי
ההתאחדות הוולשית וכמה עתונאים. אולם
העתונאים לא גי>ו עניין מיוחד דווקא
בכדורגלנים .״איפה אביבה? מי זאת אבי-
בח?״ שאלו בסקרנות. היה ברור כי הם
ידעו מראש על בואה, המתינו לה.
עשרים ואחד אנשי המשלחת, כולל אביבה,
הניעו למלון בלונדון ללינת־לילה, לפני
נסיעתם לקרדיף. אביבה התאכסנה באותו
בית־המלון. אולם לפני לכתה לישון ניסתה
להתקשר עם קבוצת ארסנל, כדי לדבר עם
דייב בואן. כשלא הצליחה להשיגו, ביקשה
מג׳ים מורפי, אחד מעסקני הוולשים, להעביר
לבואן פתק.
למחרת בבוקר הופיעה הכתבה הראשונה
אודות אביבה בדיילי מייל, באותיות של
קידוש לבנה. מיד אחר כך נעלמה אביבה,
ואיש מאנשי הנבחרת לא ראה אותה עוד.
אולם רק אז החלו הצרות.
הנבחרת יצאה לקרדיף. כל כמח דקות
היה הטלפון מצלצל בחדרי המשלחת .״איפה
אביבה? מי שילם בעד נסיעתה?* שאלו
הקולות מעבר לקו. עתונאים התחננו בפגי

אנשי־הנבחרת שיגלו להם את מקום מחבואה
של הזמרת המיסתורית .״אם לא
אביא תמונה שלה וסיפור, יפטרו אותי*,
הסביר אחד העתונאים. פאניקה כללית השתררה
סביב הנבחרת בקרדיף.
נבוכים לא פחות מהישראלים היו שחקני
נבחרת וולם. דייב בואן, אשר אשתו נמצאת
בחודש התשיעי להריונה, כמעט ובכה לנוכח
הפירסומים, כי הוא כביכול שילם
עבור הכרטיס של אביבה. ג׳ון צ׳ארלס,
נשוי ואב לשלושה ילדים, הגיב בצחוק,
הכחיש כל קשר לענין. לעומתו ידע סוכנו,
ג׳יגי פיאורנצה, לספר כי היו אלה הישראלים
שהביאו את אביבה על חשבונם.
הגיעו הדברים עד לידי כך שההתאחדות
הוזלשית לכדורגל פירסמה הודעה רשמית המכחישה
שמישהו משחקני הנבחרת שילם
עבור הכרטיס של אביבה.
דיילי מייל, אשר כתב טור־הרכילות שלו
קיבל את החומר אודות אביבה לא במישרין,
שם בפי אלוף־משנה שמואל סוחר דברים
שסוחר מכחיש עתה בכל תוקף שאפילו
חשב לאמרם.
ליאו היימן, נציג אותו עתון בישראל,
קיבל הוראה לספק ראיון מידי עם אילקה.
הזמר, שהופתע מהפירסומים השונים, סבר
לתומו כי מסיפורי העתונות מתקבל הרושם
כאילו אשתו נטשה אותו עם הילדים, מסר
להיימן הצהרה כאילו סוחר דיבר בגנות אביבה
כדי לחפות על כשלון הנבחרת במשחק.
סוחר לא היה יכול להראות את פניו
בקרדיף. אילקה לא היה יכול להסתכל בפני
שכניו באפקה. השניים, ששירתו יחד ביחידת
תותחנים בצבא הבריטי, הפכו כמעט
לאויבים. ואילו אביבה לא היתד, אף באחד
משני המקומות הללו. אך היא היתד. מפורסמת
מאד. כתב דיילי מייל :״ 35 אלף צופים
בקרדיף שאגו ויחח אביבח, במקום להריע
קדימח יטואלו
מכתכ
מאכיכח

*ץ עלומת הכרטיס נשארה בעינה. גם
* 1ג׳ון צ׳ארלס וגם דייב בואן הכחישו
בי שילמו בעד כרטיס הטיסה. גם איש מאנשי
המשלחת הישראלית לא שילם בעדו.
לעומת זאת ברור כי הכרטיס נרכש בלונדון,
ואילו אביבה הפקידה במשרדי אל פל בתל׳
אביב צ׳ק על כרטיס הטיסה, במקרה שהסכום
לא ישולם.
אילקה, הטוען כי הוא יודע מי שילם
בעד הכרטיס, הפציר :״מה זה חשוב מי
שילם? זה ענין פרטי שלנו. סוחר באנגליד״
שאין לו קשר לא לספורט ולא לזמרה,
שילם בעד הכרטיס. אני חושב שג׳ון צ׳ארלם
ישמח אם מישהו יכתוב שהוא שילם בעד
הכרטיס. הוא יוכל לתבוע פיצויים ואני
אעזור לו.״
ואילו אביבה, שהגיעה בינתיים לפאריס,
ציינה במכתבה לבעלה :״אינני יודעת איך
התעורר כל הרעש!״ בשבוע הבא היא תהיה
ברומא, בעוד שבועיים תחזור לישראל.
אולם יהיה סוף הפרשה כאשר יהיה, מובטח
דבר אחד: אם ירצו אילקה ואביבה לצאת
לסידרת הופעות בבריטניה, מובטחת
להם הצלחה. כיום הם פופולריים שם אף
יותר מחודורוב ומתפוזי יפו.
חפולם חזח 1063

מח להגיד לכם: נווד הפסד כזח־ותחנו

באנו, דאינו,
נוצחנו, חזרנו
סאת עז״ע

נלזר

ך* נסיעה חקצרח מולם, לא היתד,
1 1אולי הנסיעה הכי מוצלחת מבחינת
הבילוי והטיולים אבל היתד, זאת הנסיעה
העליזה והמשעשעת ביותר שאני זוכר, מיום
שאני שחקן נבחרת. אף פעם לא צחקנו כל
כך הרבה, ולא השתעשענו כמו בנסיעה
הזאת. ואני חישב שצריך להודות להתאחדות
לכדורגל, ששלחה איתנו הפעם שני מלווים
שדאגו לעשות שמח לחברה.
יצאנו מלוד במטוס בריטניה. זה מטוס
מצוין ונוח, שיש בו שתי כניסות, כך שלא
צריך אף פעם להידחק. טסנו דרך אתונה,
עד לונדון. שם ערכו לנו קבלת־פנים קטנה,
כי האנגלים בדרך כלל לא מקבלים הרבה.
ישנו לילד, אחד בלונדון, ונסענו למחרת
בבוקר ברכבת לחילס. ואז התחיל להיות שמח.
היו איתנו שני מלח־ים, כהנא וזלקר. אף
אחד בהתאחדות לא רצה לנסוע, אז שלחו
אותם. הם אמנם לא יודעים אנגלית, אבל
הם היו בטוחים שאפשר להסתדר בכל
העולם בעברית ובאידיש.
באנו לרכבת, והמבקר הושיט את הידו
שלו לכהנא בשביל הכרטיסים. אבל כהנא,
במקום לתת את הכרטיסים, נתן את היד
ואמר ״נעים מאוד.״ מה שאני מספר עכשיו
זה לא נקרא להתקיף, זה פשוט מצחיק.
אחרי שלוש שעות נסיעה הגענו לקרדיף.
יומיים לפני המשחק ירד שם גשם. אבל אצל
אצל האנגלים קראו לזה ע זג 61ז\(>.1
לפני המשחק ערכנו קצת אימונים, וביום
שלפני המשחק הלכנו למסיבה אצל הקהיל
ד,היהודית במקום. זאת היתד, מסיבה עם
הוולשים, בתוספת ריקודים וארוחת־ערב. היו
שם המון בחורות יהודיות! כל אחד נתן שם
ספיץ׳ .וכשהגיע תורו של כד,נא הוא לקח
כדור, ומרוב התרגשות במקום לבלוע את
הכדור עם מים התחיל לגרגר.
אחר כך הגיע תורו של ודלקר לדבר.
הוא דיבר באידיש, ובכלל לא דיבר על
כדורגל אלא על זה שהאויב הראשון שלנו
זד, עבד אל־נאצר. הכי מצחיק זה שהוא
היה צריך לתת לקהילה חנוכיה במתנה.
הוא אפילו אמד :״באנו לתת לכם חנוכיה,
ואני מקדה שתביאו אותה בחזרה לארץ.״

חבצלות ער השער
ערס שלפני המשחק הלכנו לר־

^ אות את הסרט 80 יום מסביב לסולם.
אבל מכיוון שהיינו עייפים ורצינו ללכת
לישון מוקדם, הספקנו לראות רק ארבעים
יום. זהו סרט מצחיק באמת, ואהרון אמר

לא רצה לעזוב אותו. חזרנו למלון. כהנא
שמר כל הזמן את מפתח החדר שלו בכיס.
הוא פחד שאם יתן אותו לשוער המלון,
לא ידע איך לבקש אותו ממנו בחזרה. בעד
זה לא ניקו את החדר שלו כל הזמן.
לכל החברה היה רצון חזק לשחק כמה
שיותר טוב, ולתת מה שיותר. רצינו
לצאת בכבוד ולא לקבל מפלה. כי כל
התוצאות האחרונות של קבוצות כדורגל
ישראליות באנגליה לא היו פחות מדובק .10
לקחו אותנו באוטובוס למגרש. לחברה של
אל־על לא היה דגל. הם לקחו סדין וציירו
עליו מגן־דוד, וסידרו דגל.
על השערים במגרש תלו הכדורגלנים
הוולשים לפני המשחק חבצלות• זה המזל
שלהם. אני לא מבין למה חודורוב הסכים
לעמוד בשער שתלויות עליו חבצלות. אם
לאיזה קבוצה אחרת יש חמור של מזל,
האם יתלו אותו גם כן על השער?
הוולשים התחילו את המשחק בספיד עצום.
מה זה ספיד? ב־ 20 רגע הראשונים הם
שלטו במגרש חזק, וחשבנו שהנה מתחיל
הטבח. אבל חודורוב היה בכושר טוב. הוולשים
שיחקו עם הקיצונים, שהיו מוסרים
את הכדורים לג׳ון צ׳ארלס במרכז. אבל
חודורוב היה קוטף לו את כל הכדורים
מהראש. ואם אני כבר אומר שחודורוב היח
טוב, אז סימן שהוא היה מצויין.

חודורוב נפצע
למעוני שמדברים כאן על ההז•
דמנות שהיתה לי בדקה ד,־ 18 להבקיע את
שער הוולשים. מה שאני אגיד לכם, זד,
שבדקה ה־ 18 של ההזדמנות לא היתד,
הזדמנות בכלל. אם זאת הזדמנות או היו
עוד 30 כאלה. אחרי שראיתי שלא באים אלי
כדורים, נכנסתי יותר למרכז. קיבלתי כדור
מבוחוס ונעמדתי בזוית מצד ימין. היתד,
שם כל ההגנה של הוולשים וכל ההתקפה
שלנו. בעטתי לשער לפינה הרחוקה, אבל
קלסי הדף את הכדור עם הגוף, לגולדשטיין
ונחמיאס. הכדור הסתובב וההגנה הרחיקה.
החזקנו מעמד עד המחצית, כשהתוצאה
נשארה עוד .0:0היינו מבסוטים מהתוצאה,
ושתינו תה בחדר ההלבשה. חשבנו שבמשחק
כזה לא נקבל יותר מגול אחד.
במחצית השניה התחילו הוולשים ללחוץ
יותר ברצינות. הם התחילו לשלוח כדורים
לצדדים בפסים ובמהירות, אבל עוד פעם
לא הלך להם עד שחודורוב נפצע. הפעם

| *1י 1ך 1ך נערכה לשוער הנבחרת הלאומית של ישראל, יעקב חודו
* 1י * -י 1רוב. יענקל׳ח, שחניע לשדה־התעופח לוד שלושה יסיג
עם אף חבוש, התקבל על־ידי סאות ידידים ועשרות כרזות־ברכח וקריאות הידד.
זה היה משהו רציני. עד אז חשבתי שעוד
לא בסדנה, ניתן להם איזה גול ונוכל להישאר
עוד שבוע באירופה. אבל אחרי ש־חודורוב
נפצע, בא הגול הראשון. הייתם
צריכים לראות איך הם התנשקו. כאילו
הכניסו גול לנבחרת הונגריה.
ואחרי הראשון בא השני. ראינו שהמשחק
אבוד. חודורוב היה פצוע ולא ראה את
הכדורים שעפו אליו. כל רגע היה המאמן
ווארון ניגש אליו ואומר :״תחזיק מעמד,
יש עוד שלוש דקות!״ וחודורוב החזיק מעמד
איזה רבע שעד״ וכך זח היה עד הסוף.
בדקה ה־ 90 נגמר המשחק, ובדיוק או
חודורוב התעלף. אולי בגלל שריקת השופט.
את חודורוב לקחו לטיפול ואותנו לארוחת
ערב. סוחר נתן שם נאום, שאחריו הריעו
הוולשים לכבודו שלוש פעמים• לא שמעתי
מה הוא אמר בדיוק, אבל זח בטח היה
משהו סוב. חוץ מזה שסוחר היה מרכיב
הנבחרת הוא היה מלווה מצוין, דאג לחברה
ואילולא הוא שידע אנגלית, אני לא יודע
איך היינו מסתדרים.
אני חושב שהמיזוג הזד, של המרכיב ר
המאמן הוא אחד המוצלחים שהיה לנו.
צריכים לתת להם את כל העזרה, כדי
שיוכלו להמשיך להחזיק נבחרת בכושר.

על מפס, כרזות ופו,

שחזרנו ארצח שוב קרה משהו עם
כהנא. הוא הלך שם תמיד עם כובע־גרב,

ונורא שמר תמיד על המזוודות של כולם
שלא יגנבו אותן. כשנכנסנו לרכבת בחזרה,
הוא נשאר אחרון בחוץ. כשניסה לעלות
לרכבת, שאל השומר איפה הכרטיסים. כהנא
אמר לו בעברית :״הכרטיסים בתיק שלי״.
והמשיך ללכת, כשהשומר הרוגז רודף
אחריו.
חזרנו לארץ ועוד לפני שהספקנו לנוח,
כבר היינו צריכים לשחק בשבת בליגה.
ביקשנו לדחות את המשחקים. אבל הקבוצות,
שלהן לא היו שחקנים בנבחרת,
סירבו. בית״ר, למשל, היתד, בטוחה שתצליח
לנצח את מכבי תל־אביב ולהשיג שתי
נקודות.
בשבת הייתי עייף, אבל הייתי בכושר.
אני וישראלי היינו היחידים מהוותיקים ששיחקו
במכבי. אבל הצעדים הוכיחו שיש
למכבי תל״אביב עתודה מצויינת. ניצחנו
.8:1אנחנו נתנו לבית״ר חנוכיה, והם נתנו
את השמש. אני בעצמי הכנסתי ארבעה
גולים.
מה שיש לי עוד להגיד זה על קבלת־הפנים
שעשו לחודורוב בלוד. אני חושב
שזה מגיע לו בהחלט, ועוד יותר מזה.
שמעתי גם שיוסלה מרימוביץ׳ הכין כל
מיני פלקטים עם ברכות לחודורוב. יש לו לפעמים
פנטזיות. אבל אם כבר מכינים ברכה
וכותבים שם :״אתה שווה מיליונים!״ מה
פתאום לחתום בשם בנות ישראל. זה היה
הרבה יותר שווה אם היה חתום שם מנהל
בנק לאומי.

מנשק את אשתו פניגח, שבאה לקדס את פניו.
למרות שלא הצליח להבקיע את שער חוולשים,
חוס־ נלזר עדידי חעתונות חבריסית כחלוץ מסוכן ביותר.

11 * 1 1 1שהצליח לבלום לחלוסין את נ׳ון צ׳ארלס חגי
י י דול, הגיע ללוד כשהוא עטוף בארבעה מעילים
וקודח. אחרי חודורוב, חיה נוח הישראלי המפורסם ביותר.

״1 1 *1 1 1 1 1 1נושא את בנו הבכור עופר, עם שובו
לביתו בראשון־לציון. עופר התעורר לק־ייי*

בל את פני אביו, אך חתאוסיס אסיר ותמיר ראוהו רק למחרת.

המעשנים קב
אממת תיאטרון

אץ קוצץ לק צ ץ

ר!ממ 1ט/נר. בסיגדי?מ נילטד

תשבץ 9511871 הוה 1 0 6 3
מאוזן .1 :יש־ 1
ראל הקדומה.5 :
מצה .10 :אישור:
.12 נתך .13 :הבעת
כאב .16 :אי־זור
ביבשת ההודית
.18 :חיל־נשים;
.19 אוסף
התבואה .21 :מושב
עובדים בחוף
אשקלון; .22 קיצור
שם התנועה
הרביזיוניסטית :
.23 ממנו עשו את
האשד .24 : ,מופע
ארכיאולוגי; 25
בהדרים, למטה .
.27 גדר ; .30 תוצאה
גופנית של
מכה רוחנית׳ על
פי־רוב; .31 צי
פור; .33 איסו
בארי עמד בראי
שו; .35 מנגינה; .36 המטבע שעבר
לסוחר בארץ־ישראל; .38 יישוב בגליל
התחתון; .39 סימן הפסק; .40
קרם; .41 דוחה; .43 מלת קריאה:
.44 בד; .46 תופעת לוואי של רעב!
.48 מלאכה חביבה על מדינאים ;
.49 תענוג.
מאונך .2 :אבי שלושה בנים; .3
בטרם ילד .4 :נביא; .6תוארו של
חיים לסקוב; .7אניית הדגל של צי
הסוחר; .8מסחטת זיתים; .9לדבורה,
נוסף לדבש; .11 גיוס כספים;

אחת אחרי השניה טפחו הביקורות הצוננות
על פניהם של שחקני דון פרלי־נזפלין
ואשת הסנדלר, שהוצגו בהצגת בכורה
בחודש שעבר (העולם הזה 0 058
בהתיאטרון הקאמרי .״הבמאי לא הבין את
נפשו של לורקה,״ טענו המחמירים במבקרים
.״מילוא הכשיל את הבמאי, דן
קידר, בכוונה תחילה,״ *שענו המשמיצים.
למרות הביקורות השליליות, בא הקהל
להצגת אשת הסנדלר. הוא קיבל אמנם בקרירות
את דון פרלימפלין, שלא וכה
להצלחה כמעט אף בתיאטרון אחד בו
הוצג. אך הוא קיבל בהתלהבות גדולה
יותר את אשת הסנדלר, בעורה של השחקנית
הצעירה אסתר גרינברג, שהגיעה
אחרי הצגת־הבכורה לשורת השחקניות הראשונה.
בשבוע
שעבר, עשתה הנהלת התיאטרון
הקאמרי את מה שהיה עד עכשיו וכיון
בעלי בתי־ד,קולנוע, מקצצי־הסרטים, ואת מה
שלא עשתה עדיין שום הנהלה אחרת של
תיאטרון ישראלי. מבלי להודיע על כך
לקהל במודעה בעתונוח, על לוח המודעות,
ליד הקופה או לפחות בתוכניית ההצגה,
הורה יוסף (״פפו״) מילוא להפסיק את
הצגות דון פדלימפלין, להסתפק בהצגת
אשת הסנדלר בלבד. תמורת כספו, אחרי
ששילם את מחיר הכרטיס המלא, קיבל הקהל
הצגה קצרה, בת שעה אחת בלבד.
״ההוצאות הן גדולות מדי. אין לנו אפשרות
לשאת בהוצאות ההובלה של תפאורות
דון פרלימפלין,״ תירץ מילוא את
החלטתו בפני השחקנים. מרוב חיפזון,
שכח אפילו להודיע על בף לבמאי, ששמע
על הקיצוץ בהצגה רק בשעות האחרונות
לפני יציאת הלהקה לירושלים, שם הופיעה
כבר עם אשת הסנדלר בלבד.

* לדי פינלי״ הם עתה מושג בינלאומי.
סיפורם של שני הילדים היהודיים,

אשר שכנים נוצריים בצרפת הסתירום בימי
מלחמת־העולם השניה מן המשמידים ה־נאציים,
הגיע לשלבים המשפטיים הגבוהים
ביותר, ולכותרות העתונות ברחבי העולם
כולו. המשפחה המאמצת גידלה את הילדים
כקתולים, ראתה באח ובאחות בנים משלה.
עד אשר הופיעו שרידי המשפחה היהודיה,
דרשו את החזרת הילדים אל משפחתם, אל
עמם ואל דתם. בתומה של מערכה מסעירה
וקירעת־לב, הועברו הילדים לישראל, כדי
לחיות בה כיהודים.
השבוע הסתבר כי בישראל נרקמת והולכת
פרשת פינלי שניה — הפעם בכיוון ההפוך.
הילדה היא מוסלמית, הנמצאת בחסות משפחה
יהודיה, ואילו המבקשים לקבלה לידיהם
הם מוסלמים. כאשר ביקש ד״ר אלברט
בכר, בשבוע שעבר, לקבל את האפוטרופסות
החוקית על הקטינה הידועה בשם
רות בבר, נפתח פרק חדש בדראמה של
סיניה, הפעוטה הבדואית שניצולה מזרועות
המוות על־ידי משמר צד,״ל, לפני 15 חודשים.

** ל השולחן העגול בחדר-האורחים
של בית עמאן חאפז אל־נאשף, בכפר
טייבה שבמשולש, היה מונח תיק נייר
דקיק. על המעטפה היה כתוב, בערבית, השם:
סיניה. בתיק זה אסף עמאן, גבר תמיר,
בעל הילוך של קצין פרשים, את כל הניירות
הנוגעים לבקשתו לאמץ את התינוקת הבדואית,
שנמצאה פצועה בזרועות אמה
ההרוגה במלחמת סיני.
המיסמך הראשון הוא תרגומו של מאמר,
אשר הופיע בהעולם הזת ( )997 לפני למעלה

מאחורי ה קלעי ם
צר ו שאר רקות

.13 תפקידו של קצין השלישות; .15
מפעל שמנים ישראלי; .17 אריה;
.18 מפעל של סולל־בונה ; .20 ינאם ;
.23 דאג האמרשילד הוא מזכירן; .26
שמה הרשמי של ארץ־ישראל בימי
המנדט ! .27 חשוב במסדר ; .28 מושב
באזור באר־שבע; .29 ערובה! 31
בקץ המלחמה, לשבויים ; 32 אחד משבעת
המינים; .34 נמל עתיק 35 :
ממלכה ערבית 37 :שם תימני נפוץ;
.39 אלוף צה״ל שהתפוטר; .42 מצדו
השני של הגב; .44 אילן; .45 אבי
העגל .47 :בלתי מבושל.

שמות מקוריים מוצעים להצגותיהם
החדשות של בצל ירוק ותיאטרון זירה.
שמואל בונים, במאי בצל ירוק, עוסק עתה
בהזמנת החומר לתוכנית השניה של הלהקה,
שתיקרא כנראה שאר־ירקות. את
חלק הארי של הפזמונים יכתבו כרגיל חיים
חפר ונעמי שמר, בשעה שאפרים קישון,
היוצא לארצות־הברית לארבעה חודשים כאורח
הממשלה האמריקאית, יכתוב רק
חלק קטן מן הטקסטים לתוכנית. פינג׳אן
וצ׳יזבאטיס *,יהיה שמו של המחזה המוסיקאי
המיוחד לשנת־העשור, שיוצג באביב
בתיאטרון זירה, ושעלילתו תספר על
סמוך הקטן, גיבור ילקוט הכזבים
אמן הקסילופון ישראל נשרי, שנדד
לאחרונה על פני מרבית ארצות העולם
וזכה להצלחה רבה, חזר כאמנים ישראליים
אחרים, לסידרת הופעות במסגרת שנת־העשור.
כמו האמנים הישראליים האחרים,
שזכו להצלחה בחוץ־לארץ, יעזוב גם נשרי
את הארץ, אחרי חודשי השפע, לכשיס־תיימו
פקיד מם־הבנסה בשם
זלמן, משמש גיבורו הראשי של תיאטרון
סמבטיון, המתכונן עתה להצגת הבכורה
של תוכניתו השלישית מאת יוסף הייבלום,
דן אלמגור, פרנק פלג וגדעון שמר. בינתים,
התפנה מרדכי בן־זאב להשיב מידה כנגד
מידה לזאב ברלינסקי, המצליח למתוח אותו
מדי־פעם. בשבוע שעבר העיר מלח ישראלי
את ברלינסקי בשעה שלוש אחרי חצות,
ביקש למכור לו קוף בזיל הזול. כשרצה
ברלינסקי לברר מי הוא זה הדואג לגן•
החיות הפרטי שלו בדבקות כזו, נענה מיד:
״בן־זאב שלח אותי אליך. הוא אמר שאתה
נמצא בבית רק בשלוש אחרי חצות״
מהדורה שלישית של זרוק
אותו לכלביס, הופיעה על בימת ׳הביסה.
אחרי שבמהדורה השניה, שבוע אחרי הצגת
הבכורה, קיצר מוסנזון את המחזה והשמיט
מן המערכה השלישית את תמונת מערכת
השבועון המסויים, הוסיף עתה במקומה
תמונה בה מופיע עתונאי חדש, נוסף על
קודמו זולל־הסטייקים .״אינו חושב שה־עתונות
צריכה גם לחנן?״ שואל העתונאי
החיובי את העתונאי השלילי .״מה אני, גננת?״
שואל השלילי את החיובי. תיקון
נוסף: הקצין מצלצל לבית־החולים, משם מודיעים
לו שהעורך יצא מכלל סכנה, כך
שבמקום לרצח מסית המחזה רק לפציעה.
• מטות לשונית: המילח חפרבית ״צ׳יז־באת•
היא כבר לשון הרבים של חמילח
•צ׳יזב*(״נזב״) .המילה. צ׳יזנאסיס״ פסולח.

1טדנאן חאפזאל־נאשף,

בן לאחת המשפחות
יי י העשירות והידועות ביותר במשולש הישראלי,
רוצה לאמץ את סיניה, לגדליה במוסלמית.
משנה. אחריו באה הצהרה, חתומה בידי
שניים מחברי מועצת טייבה וראש המועצה
עצמו. בהצהרה כתוב וחתום, כי חברי
המועצה מכירים הכרה אישית את עדנאן
חאפז אל־נאשף, בן כפרם, וכי הוא אדם
אמיד, בעל קרקעות ורכוש, והוא מסוגל
לכלכל ולגדל את הילדה סיניה, אשר סיפורה
פורסם בשבועון העולם חזה מיום .21.11.56
המיסמך השלישי מורכב משני דפים,
מודפסים במכונת־כתיבה ערבית. על הדף
הראשון מובאת בקשתם של עמאן ובדריה
אל־נאשף אל הקאדי (השופט) של בית־הדין
השארעי (דתי) של העדה המוסלמית
בטייבה. כתב הזוג אל-נאשף :״אנו מבקשים
מכבודו לפסוק בדבר אימוץ הילדה הנקראת
רות בכר, והנמצאת בשעה זו במוסד הילדים
של ויצ״ו בירושלים אנחנו מוסלמים,
שומרי מצוות הדת המוסלמית. הילדה
הנזכרת לעיל נמצאה פצועה, ליד גופת
אמה, במערכת סיני. אין איש יודע אח
זהות הוריה, אולם הילדה היא בדואית,
וכזאת היתד, גם אמה. זאת אפשר ללמוד
ממלבושה וממראה החיצוני בעת שנמצאה,
ולכן יש יסוד להאמין כי הינד, בת העדה
המוסלמית. אנו מבקשים את אימוץ הילדה,
על מנת שנגדלה כבת מבנינו, לפי מצוות
הדת המוסלמית וחוקיה.״
על הדף השני היו רשומים פרטי מצבם
המשפחתי של עדנאן ובדריח: הוא בן ,42
היא בת ,33 שניהם ילידי טייבה, אזרחים

נכבד מוסלמי מתנגד למסירת האשבית ממדבר סיני למשפחה יהודית וטוען:

ישראליים. יש להם שלושה ילדים: עלי,
בן : 18 עליה, בת !17 עומר, בן .14
המיסמכים הנותרים בתיק הם מכתבים
של פרקליט תל־אביבי, עליו הטיל עדנאן
לטפל בפרשה.
הפרט האחרון הקשור בסיניה איננו נכלל
בתיק: הוא ניצב על ארון־הספרים הקטן
באותו חדר. זוהי תמונתה של האסופית
הבדואית, אשר נגזרה מתוך אותו גליון של
העולם הזה, והוצבה בתוך מסגרת זכוכית
בין תמונות־המזכרת של המשפחה.

היא שדנו!

הקאדי סירב?התערב

*ץ יפר אלינאשף לכתב העולם הזה
^ שביקר בביתו השבוע :״בפעם הראשונה
נודע לי על הפרשה המזעזעת של הילדה
הבדואית מתוך העולם הזה• חברי, היודעים
לקרוא עברית, הביאו לי את העתון ותרגמו
מה שהיה כתוב בו. זה נגע לי ללב, שמתוך
ההרג וההשמדה של המלחמה, ניצלה נשמה
חפה. קיוויתי כי תימצא משפחה ערביה
שתקבל לידיה את הילדה.״
עברו חודשים, מבלי שעדנאן ישמע על

בין כר המשפחה 52

בין תמונות יתר בני משפחתו, בחדר האורחים בביתו המודרני
המרווח. מדנאן, אשר לא ראה עדיין את הילדה, מקמה שבקרוב |
יוכל להחליף את הצילום הגזור מהעתון בצילום מ׳עודכן עוד יותר8 .

סמה בהעולם הזה לפני למעלה מ־ 14 חודשים, הציב אותה במסגרת,

לפני בית־המשפט. אך השופט קבע כי אין
זה מסמכותו לדון בבעיה. עדנאן חזר ופנה
אל הקאדי, הפעם בצורת בקשה רשמית —
אותה בקשה שצירף אל התיק הדק שבביתו.
״הקאדי
אמר לי שהוא לא יכול לעשות שום
דבר,״ התמרמר עדנאן, אשר בנה מכספו
לפני שנה את מגדל המואזין של המסגד
המקומי, שעלה לו 7000ל״י.
השבוע, עוד לפני שיכול היה עדנאן
להחליט על הצעד הבא, בא אליו פרקליטו,
ובפיו חדשה מפתיעה: בית־המשפס בירושלים
פירסם הודעה, השואלת אם ישנם
מתנגדים לכך שהד״ר אלברט בכר יקבל את
האפוטרופסות של הקטינה, הנקראת בשם
רות בכר.
״הרגשתי ממש כאילו שנוטלים ממני בת
מבשרי ולחמי,״ סיפר עדנאן .״לא רק אני,
אלא כל בני ביתי התרגלו למחשבה כי
הילדה תבוא אלינו. אנחנו אפילו קיבלנו
את השם שהוענק לה על־ידי החיילים שמצאו
אותה, וקראנו לה סיניה• אם ביתד,משפט
ימסור לנו אותה, יהיה זה שמה
הרשמי. הנה, למשל, כל פעם שהייתי נוסע
העירה וחוזר לבדי, היה בני עומר שואל
אותי בתרעומת, :אבא, למה לא הבאת את
סיניהי׳ ״

היהודים יצביעו עמה
** דנאן מעריך מאד את מעשהו ה-
31 אנושי הגדול של ד״ר בכר, שטיפל
בילדה והחזיר אותה לחיים בריאים. בכל
השייך חסן חבשי, קובע זאת הגיש התנגדות למסירת האפוטרופסות
כי האיסלם מרשה בהח על סיניה לרופא הירושלמי .״סיניה היא ערלט
אימוץ יתומים ואסופים. בעתונות העב ביה ומוסלמית,״ חזר והכריז .״מקומה אינו
רית פורסם כאילו קבע כי האימוץ אסור. בבית הדוקטור בכר, כי אם במשפחה
ערביה ומוסלמית.״
משפחה ערביה שקיבלה את הפעוטה. הוא
מנין לו כי הורי הילדה היו מוסלמים?
ביקש מסטודנט בן כפרו, הלומד באוניברסיטה
העברית בירושלים, להתעניין ב על כך השיב :״באזור זה של מדבר סיני
גורלה. הסטודנט ביקר את סיניה פעם אחת אין בדואים שאינם מוסלמים.״ בן דודו,
בביתו של ד״ר אלברט בכר, ופעם שניה ראש המועצה המקומית, אישר את דבריו
בבית־התינוקות של ויצ״ו, לשם נמסרה על -בניד־ראש.
היתד, לו לעדנאן אל־נאשף סיבה נוספת
ידי משפחת בכר .״הוא סיפר לי שהיא
מדוע יש לגדל את הילדה בסביבה ערבית.
ילדה עליזה ונחמדה, ורואים עליה שהיא
״כבר עכשיו מצביעים כל מכריהם של
בדואית,״ אמר עדנאן בחיוך אבהי.
באותו רגע עלה במוחו של בעל־האדמות משפחת בכר על הילדה ואומרים עליה
מכפר טייבה הרעיון לאמץ את האסופית שהיא בדואית. דבר זה יימשך כל ימי
האלמונית. הוא התייעץ עם אשתו וגם חייה, והיא תרגיש את עצמה זרה בסביבה
היא הסכימה. כשראשו מלא הזיות על בת היהודית, אפילו אם יתייחסו אליה באהבה
רביעית, ובאזניו מהדהד דשדוש רגליה של מלאה. בסופו של דבר, זה יזיק מאד לילדה
הפעוטה בדירתו המרווחת והמודרנית במ עצמה. מכל הבחינות, רצו־ שהיא תגדל בבואות
הכפר, פנה אל־נאשף אל הקאדי סביבה הטבעית שלה, וכשמישהי יצביע
המקומי. מאחר שהילדה מוסלמית, והוא עליה בעוד שנים רבות ויאמר, :הנה סיניה
עצמו רוצה לגדלה לפי מצוות דתה, הוא הבדואית,׳ לא יהיה בכך שום דבר מיוחד.
סבר כי הקאדי יוכל לצוות על הפקדת כי היא בם ך הכל תהיה ילדה ערביה,
החיה בחיק משפחה ערביה, וכך תוכל
הילדה בידו.
אך הקאדי היה נאלץ לאכזבו .״אני פועל סיניה הפעוטה לגדול ולהתפתח כילדה נורבמסגרת
החוק המסדיר את סמכויות בתי־ מלית, מבלי שיצביעו עליה ברחוב.״
עדנאן הצביע על אחד מצעירי טייבה.
הדין הדתיים במדינה,״ השיב השייך חסן
חבשי .״עניו של אימוץ אינו נכלל בגדר ״גם הבחור הזה אימץ על־ידי הוריו הנוסמכויותי.
עליך לפנות לבית־משפט השלום.״ כחיים. אביו נפטר כשהוא עוד היה תינוק
יונק. נתנו אותו למשפחה אחרת, שלא היו

השם ישאר ״שיניה״ לה ילדים. ככה זה טוב: גם הוא ניצל מחיים
קשים, וגם הוריו החדשים זכו לשמחת
?״אשף התקשר עם עורך־דין תל -גידול ילדים. מה שכתבו כמה עתונים,
אביבי, ובקשתו לאמץ את הילדה היבאב, שהקאדי אמר כי החוק המוסלמי אוסר

אימוץ ילדים, אינו מתקבל על הדעת,״ סיים
עדנאן את הבעת חודת־דעתו.

מה אומר הקוראן?

כי הנביא מוחמד אמר: כל המציל ילדה,
כאילו הציל מלאך.״
אולם, נוסף לצוו האנושי הראשוני קיי־מים,
לדעת הקאדי המלומד, גם חישובים
אחרים. אם הילדה היא בת העדה המוס־למית,
וישנו מוסלמי המוכן ומסוגל לקבלה
לביתו, ראוי היה למסרה לו.

** לעמדתו בפרשה זו סיפר הקאדי,
31 שייך חסן חבשי, בשבתו בחדר־האורחים
בביתו, אחרי שחזר מתפילת הצהרים של
אסור?גדוע יד
יום ששי. הוא הצביע מיד על הצד החמור
ביותר של הפרשה: משמעותה הבינלאומית
והבינעדתית .״קול פלסטין״ ,סיפר ,״השתמש י ץ>*ד1ע, אם כן, סירב להתערב בפרשה
^ זזו כאשר ביקש זאת ממנו עדנאן אל־בפרשת
הילדה סיניה בשידור שלו אתמול,
כדי להתקיף את ממשלת ישראל. הקריין נאשף? ״בימי השלטון התורכי,״ הסביר
הקהירי סיפר כיצד נמצאה התינוקת הפצועה בתשובה ,״היתד, לבתי־הדין השארעיים סם־ -
כות שיפוטית על כל שטחי החיים כמעט.
במדבר סיני, כיצד ריפא אותה הרופא בכר,
והוסיף: ממשלת ישראל מתייחסת אל יל אבל כיום, מוגבלת סמכות זו לענייני
דים הנתפסים על־ידי חייליה כאל שבויי־ אישות — כגון עריכת נשואין, גירושין1 ,
מלחמה ורכוש נטוש. אחרי שהחזירו לילדה ירושות — ואני כקאדי איני מוסמך להת־הבדואית
את בריאותה, הם רוצים לתת ערב בעניין של אפוטרופסות או אימוץ,
אותה עתה למשפחה יהודיה, כדי לעשות למרות שהדבר הוא בגדר מצווה מפורשת
של הקוראן.
ממנה יהודיה.״
״הנה, למשל, נניח שיבוא אלי אדם ויתהקאדי,
גבר צנום ועדין־הליכות, יליד
לונן על שני, שגנב ממנו. גניבה היא
נאבלום שהתחנך באוניברסיטת אל־אזהר
הקהירית, השתתק לרגע. אחר כך הסביר מעשה המוכר כחטא בקוראן, ועונשה הוא
גדיעת יד הגנב. האם זאת אומרת שאני
את עמדתו האישית לגבי בעייתה של סיניה.
״הקוראן מלמד אותנו כי לא רק אפשר יכול לשפוט את הגנב ולגדוע את ידו?
לאסוף ולאמץ ילד עזוב, אלא שזוהי אף לא. זהו ענין של בתי־המשפט האזרחיים.
מצווה. ולא רק הדת המוסלמית מלמדת אותו הדבר הוא לגבי אימוץ הילדה.״
זאת. זוהי מצווה אנושית, ש1דה לכל הסיכם
הקאדי :״כאדם הממונה מטעם
דתות ולכל הלאומים. לא חשוב מה עדתו הממשלה על השיפוט הדתי בעדתי, אינני
של הילד העזוב, מצודה היא להכניסו ה יכול להתערב בעניין. אולם כאיש דת
ביתה. על כן, אני כולי מלא הערצה למעשה ומסורת, הריני מקודד, בכל לבי — עוד
האנושי והמוסרי הגדול אשר עשו החיילים יותר מעדנאן אל־נאשף עצמו — כי הילדה |
שאספו את הילדה הפצועה בלב המדבר. סיניה תמצא בית בעדה המוסלמית.״

ן עדנאן לבין בתו טליה ובנו
עלי, עומד כסא ריק .״כאן תשב
מיניה,״ $מרה עליה, בלונדית בת , 17 המחכה לאחות החדשה ״אני אלמדה ערבית,״ הוסיפה.

המשק המחכה לסיגיה נ,

במרחב
מבעד מסך הח 1ל
רעיון מכה שר שים
עוד בטרם מלאו שבוע ימים לרע״ם,
הרפובליקה הערבית המאוחדת, החל ציר
קהיר־דמשק לסובב את גלגלי השינויים במרחב
בולו. אך הספיק הדיו להתייבש על
טיסמך הצהרת האיחוד, וחאמיר סייף־אל־סיסלאם
מוחמד בדר, יורש־העצר של תימן,
נחת בשדה־התעופה של קהיר. הוא בא
לנהל שיחות עם גמאל עבד אל־נאצר על י הצטרפות תימן לרע״ם.
היה ברור מראש כי ׳לא יתכן איחוד
בין שתי המדינות הים־תיכוניות המסו־תחות־יחסית,
לבין הממלכה המדברית־הררית
בשולי חצי־האי ערב. ואמנם, אחרי שלושה
ימים של שיחות, טס האמיר המזוקן,
עטוף העבאיה המוזהבת, בחזרה לאביו,
כשבפיו רק הצהרות מעורפלות על -הסכם
עקרוני לקשר פדראטיבי.״
אולם עצם העובדה, שהוא ניהל שיחות
על הצטרפות לרפובליקה המאוחדת, היה
בו כדי להצביע על עוצמת ההתלהבות
שעורר רעיון האיחוד הכלל-ערבי בקרב
ההמונים.
ברכת דאללס. במרכז המחנה שמנגד,
עמאן, התכנסו פייצל מלך עיראק, ובן־
דודו חוסיין הירדני. גס הם באו לדבר על
איחוד בין שתי ארצותיהם. סעוד, אשר
מורשת איבה של דורות בין משפחתו לבץ
בית חד,אשמים לא הפריעו לו להפגין מדי
פעם אהדה לחוסיין ולפייצל, הודיע כי הוא
מוכן להצטרף לשיחות אלח. מוושינגטון,
העביר ג׳ון פוסטר דאללס את ברכתו לכל
איחוד האשמי־סעודי, שמטרתו לגבש את
המחנה הנגד־נאצרי.
מתוך כל התנודות והתמרונים המסוש־שים
של השבוע בלט דבר אחד בבירור:
זרע האיחוד, אשר גמאל עבד אל־נאצר
הצליח לזרעו בעולם הערבי, החל מכה
שרשים.

סזריר.
ב דן הקל פי םהת מו ט ט
יותר מאשר בכל יתר הארצות הערביות
(ראח לעיל) ,גרמה הכרזת האיחוד לתמורות
בשותפה הצפונית של רע״ם. סוריה, שהאיצה
במצרים לביצוע האיחוד, החלד, בצעדים
הראשונים להגשמתו הלכה למעשה.
הנשיא שוכרי אל־קואתלי הודיע על בחינתו
להתפטר, בית־הנבחרים התכונן להתפזר לקראת
כינון בית משותף מצרי־סורי, המפלגות
חיכו לפירסום הצו המפרק אותן ו־

קומוניסט ככדאש
אנא נורדי!

מקים במקומן מפלגה אחידד״ דוגמת הנוהג
הפוליטי המציי.
מכיוון אחד בלבד נשמעו קולות התנגדות.
הם באו מהמפלגה הקומוניסטית הסורית,
אשר על אף היותה בלתי־חוקית, הפכה
תוך שנתיים לכוח השני במעלה בזירה
המפלגתית בסוריה. כאשר כונס בית־הנב־חרים,
אחרי שובו של אל־קואתלי מקהיר,
כדי לאשר את הכרזת האיחוד, נעדר מנהיגה
של המפלגה הקומוניסטית כאלד בכדאש
באופן הפגנתי מן הישיבה.
כאשר הוחלט על פיזורן הקרוב של
המפלגות, הכריז בכדאש :״המפלגה הקומוניסטית
לא תתפרק מרצונה הטוב! כבר
פעלנו בעבר במחתרת, ונדע לפעול כך
גם להבא!״
למחרת אסף את שלושת ילדיו, ובלוויית
אשתו טס למוסקבה .״נסע לקבל הוראות
חדשות בקרמלין!״ ניבא עתון לבנוני .״הוא
לא יחזור יותר לסוריה!* קבע רדיו רמאללה.
פלאח הוכה למות. בכדאש, גבר
גבוה ומוצק, בעל תווי־פנים הנראים כ־חרותים
בסלע, נחשב במשך שנים כקו־מוניסט
מספר אחד של המרחב. פעם אף
אמרו עליו כי הוא ממונה גם על המפלגה
הקומוניסטית הישראלית.
הגבר הכורדי בן ה־ 46 החל את הקריירה
הפוליטית שלו לפני קרוב לשלושים
שנה. באחד מראיונותיו העתונאיים המעטים,
סיפר פעם לכתב אחר סאעה המצרי :״אבי
היה קצין בצבא התורכי. אחרי מלחמת
העולם הראשונה, הוא הצטרף למלך פייצל
ונלחם בצרפתים. אבל כשהצרפתים כבשו
את סוריה הוא התפטר, ואני חונכתי על
השנאה למשעבד האימפריאליסטי.״
נקודת־המיסנה באה בהיות כאלד בן .17
״ראיתי חייל צרפתי מכה פלאח מסכן
בשדה,״ סיפר .״הוא המשיך לבעוט בו,
עד שמת.״ עוד באותו יום החלים הכורדי
הממורמר, כי מקומו בין הלוחמים נגד
השלטון הקולוניאלי.
מדכר רוסית שוטפת. דרכו הובילה
אותו עד מהרה למוסקבה, שם השתתף
כנציג המפלגה הקומוניסטית של סוריה ד
הלבנון בועידה השביעית של המפלגה
הקומוניסטית הסובייטית, ב־ .1935 מאז ביקר
פעמים רבות בקרמלין, למד לדבר רוסית
שוטפת, השתתף בועידות קומוניסטיות
בינלאומיות רבות .״פעמיים הכניסו אותי
לבית־סוהר,״ סיפר ,״ופעמיים ברחתי.״
לפני שלוש וחצי שנים עלה סוף־סוף
מן המחתרת. הוא הגיש את מועמדותו ל-
בית־הנבחרים הסורי, נבחר בבחירות אזוריות,
מבלי שתהיה לו באופן רשמי כל
מפלגה מאחוריו.
הוא שיתף פעולה עם אכרם אל־חוראני
ואנשי מפלגת אל־בעס הסוציאליסטית, רכש
את ליבם של עשרות קציני צבא. כאשר
עשה גמאל עבד אל־נאצר את הצעד הראשון
מזרחה, לכיוון מוסקבה, היתד, כבר
סוריה מוכנה ללכת הרבה יותר רחוק
באותה דרך. כאלד בכדאש העביר לקרמלין
דו״חים כי סוריה בשלה להיות הרפובליקה
העממית הראשונה במרחב.
לא העז להתנגד. ירח־הדבש הסובייטי־סורי
נמשך מזה למעלה משיה. הסורים
קיבלו משלוחים אדירים של נשק סובייטי,
בנו שדות־תעופה ובסיס ימי גדול, הגישו
סידרת תוכניות כלכליות לביצוע ברובלים.
כאלד בכדאש זרח מאושר, כשדכן שהצליח
לבצע שידוך סוב במיוחד.
הצלחה זו הדאיגה את יתר המנהיגים
הסוריים. במיוחד חששו שוכרי אל־קואתלי
ואכרם אל־חוראני, כי ארצם תיבלע כליל
על־ידי הדוב הרוסי. הם החלו לוטשים
עינים מעריצות ברודן מצרים, אשר הצליח
איכשהו לשמור על מרחק־מה בינו לבין
הרוסים. הם החלו משדלים אותו להחיש
את ביצוע האיחוד בין שתי הארצות.
הם לא רצו איחוד פדראלי, שהיה מאפשר
לכל אחת משתי הארצות לקיים מערכת
פוליטית וצבאית נפרדת• הם רצו משטר
שיאפשר את חיסול המפלגה הקומוניסטית,
ואולי גם לעצור את ההשתלטות הדוהרת
של ברית־המועצות. בכדאש לא העז להתנגד
לאיחוד. הוא רק יכול היה להימנע
מישיבת האישור.
לגביו היתד, זו הריסה פתאימית של
ארמונות־הקלפים שבנה. האיחוד פגע לא רק
במעמדו הפוליטי בסוריה, אלא גם במעמדו
בעיני הקרמלין. הוא טס למוסקבה, כשבפיו
הכרזות על המשכת הפעולה. אך
באותה שעה עסקו מזכירי המפלגה בחיסול
כל הניירות והרשימות, שהיו עשויים לעזור
לממשלת הרפובליקה הערבית המאוחדת לרדוף
את חברי המפלגח הקומוניסטית ה
סורית
במחתרת.

שחקנים מאסטרויאני ושל(ימין) ב״לילות לגנים״
חיא וחוא והוא
קולנוע סרטים סרגטגן לילות לכנים (ארמוך דוד; תל-אביב;
איטליה) — הם לילות הצפיה והתקוה של
מריה של, לילות בהם היא עומדת בודדה
על גשר עלוב ברובע עלוב עוד יותר,
ממתינה לחזרתו של גבר חייה, ביום השנה
לפרידתם.
מריה הקטנה, התמימה והמבולבלת מאמינה
כי אותו גבר, שאין היא יודעת אף
את זהותו ואשר כבש אותה במבט עיניים
ובחיכוך לחיים ביציע האופרה, יחוור והיא
תהיה לו. ביום בו נפרד ממ.ה, קבע עמה
פגישח אחרי שנה. היא מאמינה כי הוא
יבוא. היא מאמינה כי תהיה מאושרת. היא
חיו, על אמונתה.
לפתע מופיע גבר זר. היא אינה רוצה
אף לדעת על קיומו. הוא רוצה בה, מצליח
לרכוש את ידידותה, כאשר הוא עוזר לה
לד,אמץ כי אהובה יחזור. הידידות הופכת
לחיבה, החיבה מולידה את המשיכה הטבעית.
הגבר החדש מצליח בטכסיסיו לשבור את
אמונתה של הנערה, היא נופלת לזרועותיו.
ואז, כאשר נדמה לשניהם כי מצאו את
האושר זד, בזרועות זו, כאשר הנערה חבוקה
בזרועות אהובה החדש, מופיע הגבר, בדיוק
במועד שקבע לפני שנה. היא עומדת בץ
שניהם, כשלפניה ההכרעה — האם לשוב
לגבר לו חיכתה שנה, או להשאר בזרועות
האיש אותו מצאה זה עתה.
זהו סיפורם של לילות לבנים.
נשמות על הכד. אין ספק שעלילה
מעין זו, כשהיא מוגשת באיטיות, חסרת
מתח, חסרת תנועה ומצולמת על רקע
תפאורות אולפן, אין בה כדי למשוך את
צופה הקולנוע הממוצע. הקהל יוצא כאילו
מרומה. לילות לבנים אינו הסרט שציפה
שיהיה. לילות לבנים הוא סרט טוב.
העלילה הועתקה מסיפור של דוסטוייבסקי,
כשמקום ההתרחשות והזמן מועתקים לתקופה
המודרנית. ומעולם לא הצליח איש
להעלות בהבנה כד, עמוקה את דוסטוייבסקי
על הבד, כסי שעשה בסרט זה לוציאנו וים־
קונטי האיטלקי. כי כמו דוסטוייבסקי הצליח
ויסקונטי להעלות לעיני הצופה לא רק
סיפור עלילה, או רומן אהבים, אלא ניתוח
פסיכולוגי עמוק של נפש האדם, חודר
לפני ולפנים של תשוקות, לבטים ומחשבות.
מריה של, ז׳אן מארד, ומרצ׳לו מאסטרו-
יאני, גיבורי הסרט, אינם משחקים רק דמויות,
הם עולים על הבו כנשמות, כאילו
הסתכל בהם הצופה מבעד לצילום רנטגן.
פנים של קדושה. מחוץ לויסקונטי,
מריה של היא הגורם השני המעלה את
הסרט לדרגתו הגבוהה. קשה לתאר שחקנית
אחרת שהיתר, מצליחה בתפקיד אותו מגלמת
מריה של. כמעט ללא מילים, כשהיא נעזרת
אך ורק בהבעות פניה, מביעה מריה של
שפע רגשות המתחלפים בקצב מהיר. אין
גבול לאפשרויות ההבעה והתגובה שלה. די
לראותה בתפקידה זד, כדי ליהנות מהסרט.
• מריה של 31 ילידת אוסטריה וכיום
אחת מכוכבות הצמרת של עולם הקולנוע,
היא דמות מיוחדת במינה של כוכבת. כל
כוחה הוא רק בפניה. גופה הוא מוצק
וגרמי, רגליה עבות, ומתניה מלאות, אולם
על כל מגרעות גופה מכסים פניה .״יש לה
פנים של מלאך,׳י אמר הבמאי ריצ׳ארד
ברוקס* ,פניה דש פני קדושה,״ אמרו טכנאי

הוליבוד ,״יש לד, חיוך המסוגל לגרום אושר
גם לאדם -הסובל ביותר,״ כתבה עליה ביקורת
העתונים באמריקה, לשם הגיעה לאחרונה
כדי להופיע בתפקיד גרושינקה באחים
קאראסאזוב, המבוסס גם הוא על יצירתו של
דוסטוייבסקי.
אולם מאחורי פני המלאך של מריה של
מסתתרת דמות שונה לחלוטין. מריה של
כפי שהיא מוכרת לאלה הקרובים אליה,
היא אנוכית וקמצנית, חדורת בטחון עצמי
מופרז, המרתיחה את דמם של כל אלד, הסובבים
אותה ומשניאה עליה את העובדים
עמה. היא אינה נוטה לקבל עצות, מתרתחת
לשמע ביקורת, ונוהגת כפרימדונה, השואפת
להתעלות בכל מקום שהיא נמצאת או מופיעה,
מעל לכל האחרים.
החיוך הוא הסמל. כבת לבמאי שויצרי
שחי בוינה ולשחקנית במה ידועה, גדלת
מריה של באוירת תיאטרון מובהקת. מגיל
שש החלד, מופיעה במחזות, סירבה ליטול
איזה תפקיד שהוא באם לא היד, זד, התפקיד
הראשי.
בגיל 16 כבר הופיעה לראשונה בסרט
גרמני, למדה בבית־ספר לאמנות בציריך ש*
בשוייץ וסללה לעצמה דרך אל התיאטרון
האוסטרי והקולנוע הגרמני. מזה שמונת
שנים היא אחת הכוכבות הפופולריות ביותר
באירופה, כשחיוכה התמים וד,מרנין הוא סמל
באירופה כשם שד,ילוכד, של מרילין מונרו
הוא סמל בארצות־הברית.
תדריך אלה חסרטיס המוצגים בשבוע זח בפרי
הארץ, אשר העולם הזד, ממליץ לראותם:
• הלן! עםה רו ח (אסתר, תל־אביב) —
קלארק גייבל ווויאן ליי, בסרט־הקופה הטוב
ביותר שנוצר אי־פעם.

• שנות חיינו החפות גיותד•
(מוגרבי, תל־אביב) — סיפוריהם של שלושה;
אנשי צבא משוחררים החוזרים לביתם, בסרטי
שצבר את המספר הרב ביותר של פרסי-
האוסקר שהוענקו לסרס אחד.

• התשוקה המוזרה (פאר, תל־אביב<
— מישל סימון, בין חיים למודת״
מנצל את הזמן שנותר לו, כדי להביא לעולם
ילד בדרך מקורית.
• הארבעים ואחד ותמר, תל-אביט
— מה מתרחש כאשר רוסיה צריכה להתפשר
בין חובתה לדיעוודה וחובתה לתשוקותיה.

חנדץ למות כרה (זמיר, תל•
אביב) שעתיים וחצי עוצרות נשימה בחברת
אסיר מחתרת צרפתי המנסה לברוח מכלא
הגסטפו.
• מלו בניו־יורק (צפון, תל-אביט
שבוע אחרון לתעלוליו של צ׳ארלי צ׳אפלין
הנוקם את נקמתו הפרטית בארצית־הברית
הדורשת ממנו מיליון ו־ 400 אלף דולר מם
הכנסה.

• מסיבת הרווקים (גל־אור, חיפו״
— הנשואים מקנאים בחוקים והחוקים
בנשואים, בסרט ניאו־ריאליססי אמריקאי.
דון מוריי.
• בסחור התשוקות (אוריון, ירושלים)
— אוד, פריד, סיינט בורחת מזרועות
בעלה לזרועות אחיו, אחרי שהבעל בורח
ממנה לזרועות הסמים המשכרים. יון מוריי,

• לילות ;כני ם (ארסוך דוד, תל•
אביט — ראח לפיל.

אנשים
רדיו שידור
הגיבורים עייפים
גבורי השבוע היו שני ישראליים, שללא
כל הכשרה מוקדמת קיבלו על עצמם להעביר
את המישדר השמיע ביותר של
מחצית השנה האחרונה: שידור תחרות הכדורגל
הבינלאומית בין נבחרות ישראל
לתלם, ממגרש הספורט העירוני בקארדיף.
השניים: ניטים כורתי ,37 ,ודן פחטר,
,29 הקריינים הנלהבים של השעה העברית
בשרות השדור הבריטי. משך 90 דקות
הריעו בכל פה לכוכב הישראלי שדרך על
מגרש קארדיף, תיארו מפעם לפעם את
המתרחש על המגרש.
כוויתי, בוגר הרצליה השחום, וסגן מנהל
השעה העברית בבי.בי.סי ,.ודן פחטר, לשעבר
עורך מדור הספורט בדבר השבוע,
מילאו בכל זאת רק בקושי את תפקידו של
קריין״פרשן הכדורגל נחמיה בן־אברהם.
היכן גחמיה? שאלתו הראשונה של
המאזין הישראלי, שהאזין להעברת המשחק
בקול ישראל, היתר :,היכן נחמיה? קולו
האץ, העצבני במקצת, של פרשו הספורט
הפופולארי, הפך להיות נרדף לכל שידור
של תחרות כדורגל. הוא השיג שיא־כבוד
בשידור שני המשחקים, במוסקבה ורמת־גן,
של נבחרות ישראל וברית־המועצות.
הפרשן דק הית והממושקף של קול ישראל
נמצא אותה שעה מצידו השני של
המיקרופון. הוא האזין, יחד עם 800 אלף
מאזינים אחרים, לשידור המשחק. תשובתו
למכירים, ששאלוהו למחרת, בתמהון ,״היכן
היית?* היתה :״הייתי עייף.״
עייפותו של גבור קריינות הספורט של
קול ישראל, היתה מוצדקת. כי לפרשת הקריינות
של הבי. בי. סי. קדמו כמה וויכוחים
אומללים. קול ישראל, שהודיע באותו שבוע
על הקצבת ססד אלף ל׳י לשבועון שידור,
שאיש לא חפץ לקרוא בו, לא מצא את
מאות הלירות המעטות הדרושות לשליחתו
של בז״אברהם. שרות־השידור גם טרם מצא
את הסכום הדרוש לכיסוי הוצאותיו של
בן־אברהם מנסיעתו למיסקבה* .בן־אברהם,
הקריין היחידי שהיה מסוגל למסור תאור
נאמן של המתרחש, נשאר בבית.
הקצבה אחרת, בסך 4000ל״י, שנקבעה
בתקציב השוטף של קול ישראל לנסיעות,
נשארה עומדת במלואה. היא שמירה לאלה
מאנשי קול ישראל, שטרם ״השתלמו״ השנה
בריביירה הצרפתית.

תד רי ך
המשדרים המפורסיס מסה עלולים להיות
מעניינים. שינויים אפשריים.
• שני שערים מלי צה״ל, יום ד׳,
— )21.15 משחק הקליעה לבול של צוותות
מובחרים של חילות צה״ל, בסיבוב נוסף.
• תוכנית בבקשת!־ (גלי צה״ל,
יזם ה — )19.10 /שוליית הקוסם לדיוקא!
סימפוניה מס׳ 5לבמהובן.
• פולקלור דרום אמריקני גקול
ישראל, תוכנית ב /יום ח8.05 /ו) — שירי־עם
מצ׳ילי.
• שלושח כסירה אחת (קול ישראל,
שבת — )11.30 ,שידור חוזר מהקלטת
תוכנית הסירה, שנערכה באודיטוריום החדש
בקריית האוניברסיטה. בשידור בן השעה:
חיים חפר, משה וילנסקי ורמה סמסונוב
מלמדים שיר חדש! צוות המשיבים עונה
על שאלות מכוונות פחית ומכוונות יותר.
• דיוקן כשחור ולכן (קול ישראל,
יום ב 21.30 ,סיפורי פרוספר מרימה
(כרמן) כפי שנבחרו על־ידי אמנון אחי
נעמי, עורך התסכית. בימוי: שרגא פרידמן.
המאזין הזהיר לא ייפתח את מקלסו בשעות
ותאריכים המפורטים מטח, פן יטבע
בגלי השעמום. שינויים בלתי מתקבלים סל
הדעת
+תוכנית ההסתדרות (קול ישראל,
יום ד 19.30 ,דוד הכהן, ישראל
גלילי ושמעון פרסן ומת) יזכרו בגעגועים
בימים הטובים של הנוער העובד. אותם הימים
שאפשר היה עדיין לשחק באידיאלים,
מבלי שעתונות מסויימת תקרא לדברים
בשמם.

• העיד הכלכלי של שנת הע
שור
(קול ישראל, יום א 20.20 ,יידון
במסיבת עתונאים בהשתתפותו של שר האוצר,
שינסה להסביר מאין יקח את המיליארד
החסר.
• נסיעה שמומנה ברובה על-ידי בן•
אברהם עצמו.

חעולס חזה סוסי

המשבר נמנע

הקרקס נפסל

באכזבת חייו נתקל השבישיבת
הממשלה שנערכה בשכיזי שעבר,
עמוד בויי הפיליטונאי ח כף
הציג שר הבריאות ישראל כרזילי
אמוץ. אחרי שהתכונן להומתיר
היומון האמריקאי האידישי מאג
פיע כמנחה בקרקס מדראנו,
מו רו ען ז׳וריעל, בו הופיע מאמר בחתימת לצחוק על הפילים ועל ה,,דוד
כן גוריון, פרעמייר פוו ישראל״ ,צופים, להרויח סכום כסת
מלוות תמונתו של ראש הממשלה. ברזילי
הגון ובאותה הזדמנות לאהתרעם
על כי. שי־יי היתר, נכתב באותו
סור חומר לספר על הקרקס,
מאמר :״מאיר יערי המטישטש״ .שאל
קיבל דן מכתב ממערכת
ברזילי :״איד יתכן לדבר בלשון כזאת על ותזריב, בה היא עובד, ששותף
לקואליציה?״ התרגז ביג׳י :״לא אמרתי אסרה עליו את ההופעה בולא
כתבתי. זה לא מעניין איתי.״ כאשר קרקס. כתחליף הסתפק דן
ביקש ברזילי מביג׳י להכחיש את הידיעה,
בהיפעה קרקסית בכסית. כהפסיק
אותו ביג׳י., :אני לא מ״ר־ים ולא
אשר נכנס השבוע מישהו
מכחיש, ואל תבלבל לי את המוח!״ רק לקפה ואמר כי בחיץ יורד
אחרי הישיבה התברר כי ביג׳י נוהג, מזה גשם, פתח דן הגדול את מט־שנתיים
וחצי, לפרסם בכל יום ראשון ריתו, כיסה בה את ראשו
מאמר גדול על בעיות שונות, בעתון
בתול אולח היפה גם
מירגען ז׳ורנסל. כאשר אין לראש הממשלה הריי־אי שאול ו״עופר״)
פנאי לכתיב, מתרגם העתון מאמר ישן
ביכר הידיש מייט את השלו.
כשאזל מלאי המאמרים, תירגמו עורכי סאה במערכת שבועון ההסהז׳ורנעל
מאמר מתוך חיכית של סבא של
תדרות, בה עבד נוסף על
יריב נגד מפ״ם, שם כתב על ״הטיזות
תפקידיו בצה״ל• אחרי שהמבולבלות
של יערי״ .העתון תירגם את
התבדה על נושא כה קדוש
הפסוק כ״טיזות של יערי המטושטש כמו חגיגות העשור, פקעה
הוכחה נוספת למסירותו של מי שהיה
סבלנותם של עורכי השבושייי״ו
של יאש הממשלה, אלוף־משנה
עון. מדורו של ביבר הופנחמיה
ארגוכ המנוח, התגלתה בסיפור סק, הופיע אחרי שלושה
שנודע השבוע. בימים שביג׳י שכב פצוע, שבועות. כתוב בידי אחרים
אחרי זריקת הרימון בכנסת, שלח ראש ה.
. .בשטח אחר דברה את
ממשלה מכתב להוריו של משה דואק,
ף יחט
ג׳רוזדס כתבת הגבול
ביג׳י והדליפה בשדה־כוקד
זורק הרימון. שעה קלה אחרי שבידי כתק ועירדח ת״התיירית דיא״
״אל תבלבל את תמותו״
ברייה ידו את המכתב, טילפן נחמיה ללוי
נה לרנד. דיאיה. שבאה
א ברחמי, מפקד משטרת ירושלים, ביקש
כתיירת מאמריקה יימשד חד״
שיים והשתקעה בארץ• עברה סורס למורי־דרר פניו יו פלהמ רי מ ו בי ץ׳ ,שאירגן קבוצת
ממיו להכין פוטוסטטים של המי־תב, כדי
לתיירים. מטעם לשכת התיייית רשעת ה נערים נושאי כרזות, וביקש לתת להם לעמוד
לחלקם לעתונות. לוי אברהמי מיהר לבצע
מבחן נשאלה דיאנה היכז ומצא בארץ נמל בחזית בנין שדה־התעופה, השיב ליפשיץ:
את ההוראה. שעתיים אחרי כן נערכה בבית
אפולוניה, השיבה :״על חוף הים.״ למרות ״מה פתאום, מי זה חידורוב בשבילי
החולים הדסה מסיבת עתונאים• עם הרופאים
במכתב שהניע השביע למערכת העולם
שטיפלו בשרים. במסיבה נוכח גם נחמיה
זאת צייי ביי״יי״היייום של הקירס ידען
הזח, מאת עמנואל פינס מצרפת, המשיך
ארגוב. כאשר בתום המסיבה קם אחד ה־ הארץ זאב וילנאי :״דיא-ה תהיה מורת
הצעיר לספר סיפורים דמיוניים. במכתב, שעתונאים
וביקש מנחמיה להסביר מה הניע
דרך מצייינת• היא לא יודעת שוס דבר״
נשלח עוד בטרם התמוטט בנין הקלפים שאת
ראש הממשלה לשלוח את רמכתב ל אגב. דיאיה ט״יייח רתייי׳ כי הכובנה
פינס, סיפר על פגישות דמיוניות עם
הורי דואק, קפץ נחמיה ממקומו ושאג :״איך כבת ההוליבודית אודדיהס כו ר ל גנבה
שחיינים, כתב שהוא בטוח כי יקבע שיא
הגיע המכתב לידך? האם תמיד אתם מובממנה
את תטריקתה, אחרי ״י-דזך יי*יה
עולמי בצליחת לה־מאנש.
רחים להתערב בחייו הפרטיים של ראש במספרה ניי-יורקית אליהו חסיז,
הממשלה בשבוע בו נוצרה תסיסה
ריי׳י, הכתב הפרלמנטרי של למרחב, שיעשע ה הי־ביעיה ת\ ד ר
במפא״י בקשר להדל״ח חכיייתיו של ששלח אחרי
מכריו.
עשרית את שרוע
המאורע המוזר ביותר אירע השבוע לכי״״
לעתידם של משה דיין ושמעון
״הדרד
הבא: בנוסח לחתינתו, הזמנה להם
כדורגלן מכבי רחובית, משה (״מוסי״)
פרס, התיייס בידי עצמו ביתר מ ת למלבה
תוכל להייע היא לעלות לאוט־בוס מס׳
ליטכק. ליסבק החליט בשבוע שעבר לחמה
בדליפית. בעת ששהה בשדה־בוקר לברמת־הישוב
כיפר עד לנסיע

או 61 נחש

את תוצאות משחקי השבת בכדורגל,
חנוכת מרכזיית הרדיו־טלפון החדשה, הוא
גן, לשאול עובר אויח אדיב על רחיב להשתתף בטוטו כדורגל. אולם מאחר ולפי
עט על ברז מים דילף, ניסה להפסיק את 63 לאוטובוס
להידחק

א, 11 סירקין
תקנון הטוטו נאסר על כדורגלנים להשתתף
הטיפטוף. כאשר נכשל במאמציו, קרא בידי:
בגבעתיים. נח בכיכר שאלה אותה
ולהציג
בו, מילא מוסי את ה־ח״יוי בשמו של
״איפוא אהרונצ׳יק, צריר לה־סיק את הנשמח
לראותך מצליח כאשר עזבו
בשריע עקיבא קראוס, בעלה של אהובה קראום,
דליפה!״ העיר אחד היוכחים :״תיכף יהיה
חברי נבחרת הכדורגל הישראלית
אלופת ישראל בקפיצה לגובה מ־סי, שעמד
עוד משבר בשביל הדליפה.״ אולם עוד לפני פקידי באו
לוו־יס. בדרכם הארץ, את שעכר
לשחק עם קבוצתו נגד הפיעל מחנה־יהודה,
שנוצר משבר, בא אהרונצ׳יק, סגר את הברז
הטיח רשייל״התעופה לוד להיפרד מהם. קבע בנחשון ניצחון למחנה יהודה. עד
במסיבה שנערכה השבוע באודיטוריום צעק דמכס,
מנהל את ראה גלזר שייע
דקות מספר לפני סיום המשחק היתה אמנם
של האוניברסיטה ביי-־״יייס. י1׳יייו יובלו
לעברו :״אם ננצח, אנחנו נפשיט איתכם התוצאה 4:3לטובת מחנה־יהודה, אולם הה־
80 של ה״רופסיר מדמיו בוסר, נאספו
במקום שהפשיטו אותנו אדם אחד שופט פסק מכת־עו־שין לטובת מכבי רחוגדולי
ירושלים וסופריה, לחלוק כבוד לט-
בישר* ,-י* היייי״ת ייי תי מעמידת הנבירה
בות. מוסי בעם אותה, הישוזה את התוצאה
לוריד הישיש. לי׳הע. ריית יאימו של פרופסור היה ישראל.
״•״ייי חודוריג יעקב

ל־ .4:4על־ידי כך חיסל את סיכויי ליכית
עקיבא ארנסט סימון, כבה האיר. אמר
זה קציו המשטרה ליפשיץ, שהיה מיינה
קבלת־ בפרס הדדול ייתר מול היד, לאברהם
סימון .״לא לחינם נקרא ספרו של בובר בשעת בשדה-התעוסה,
הסדר

(״פשנל הגדול״) דשא, מ הל ת־אטרין זירה.
האור הגנוז.״
הפנים שנערכה לחודוריב. כאשר הופיע ב־ דשא ניחש לפני שבוע בטוטו, זכה בכ־80

ל״י. כאשר נתבקש על־ידי מיכרי הפרם
לומר כמה מילים על זכיתו, הכריז פשנל:
״מאז היותי ילד שאפתי לזכות בטוטו
בעסקים אחרים עסקו אותה שעה חברים
אחרים של תיאטרון זירה. הבעיה שהעסיקה
• היועץ המשפטי לממשלת ישראל חיים כחן, בראיון עם עתונאי:
איתס היתד, מציאת שם מתאים למחזה
״אינני שונא עתונאים ואינני שונא אף אחד. אני רק אויב העתונאים הרעים, וידיד
מנדראגולה. שייצג דקי־יב בתיאטרון, בעיהעתונאים
׳הטובים.״
בודו של יורם מטמוד. יורם עצמו הציע
לקווא למחזה מיטה חטופה. שם זה יכול
9חעתונאי רפאל כשן, אחרי שנוכח בארוחת־צהרים עם חיים כהן :״הוא
להיות אקטואלי מאוד בזירה אחרי שהבמאי
לא הזמין לארוחת־צהרים עתונאי קצוץ, מטוגן, או מבושל ברוטב עגבניות. מה
מיכאל אלמז פינה את חייו ואת מיטתו
אתם אומרים כי הוא שונא עתונאים?*
למשפחתו של השחקן יעקב ו״מיישה ויג־
• הזמר אברהם וילקומירסקי :״אני יכול להקרא מזכיר המדינה.
טלאטור״) בודו, שעברה מחיפה לתל־אביב
אני שר באזכרות של כל גדולי המדינה.״
בין אורחי־הבבוד שנראו השבוע
בהצגת הגאלה של קרקס מדריייי. נראה גם
• יעקב חודורוב, שוער הנבחרת הישראלית בכדורגל, על הסדר
רב־החובל יצחק (״אייק״) אהרונוכיץ׳,
בבתי־החולים באנגליה, שם החלים במשך כמה ימים אחרי הפצעו במשחק נגד
שהביא את הקרקס מיוון על סיפון האניה
ודלם :״איזה מין סדר יש שם! אפילו אם מישהו מת ב־ ,4מגישים לו תה בשעה .5״
אברהם נרץ. כשנשאל אם הספיק ללמוד
במשך המסע להטוטי קרקס, סיפר אייק כי
• אברהם הלפרין, קצין חינוך כגדנ״ע :״את זרוק אותו לכלבים
למד כ״ה קונצים עס ריגריות• הוסיפה
יש לראות כל שבוע. זהו מחזה כל כך דינמי, עד שהוא משתנה כל שבוע.״
אשתו איירץ אהרונוביץ׳ :״היא למד
לנשי*
• הסופרת פרנסואז מאגן :״לגברים יש הרבה יותר בעיות מאשר
אותם כל כר טוב, שכל ילדי השכרה תיה־משום
שקודם כל עליהם לדעת לחסתדר עם הנשי*״
סים את הטריק ׳חת־שתיים שמעץ
כר, שחקן תיאטרון הקאמרי ואחד מחברי
• ה ד ״ ראלכרטסנגגיארג׳ י, חתן פרס נובל :״מחקר פירושו לראות
רביעית מועדון התיאטרון, גילה השביע כי
מה שכל אחד רואה, ולחשוב פה שאף אחד אינו חושב.״
הרביעיה הוזמנה לפאריס, אחרי שחתמה על
חוי׳זיית במיעדון אולימפית אגב,
• מאמר ראשי כ״מעריב״ על פעולת הגיוס של חברי הכנסת ששהו
שושנה שני, רעיתי של זמר המועדון
בחוץ לארץ להצבעה על שיטת הבחירות :״חברת אל־על על מטוסיה החדישים
אריק לביא, מתכוונת להצטרף אל 3״
הכריעה היום נגד שיטת הבחירות האיזוריות.״
רביעיה, שתהפוך לחמישים

פס1ון י הע<בופ

החי

כורוצה גרוני
וכן גס אני

ת1ד1ת
לפ^לטר

כוח הרזץ
** גארייעקג, הושפע בחור בן 24
4מטענות חבריו כי הוא שמן מדי, הוריד
חוו שנה 40 קילו מתוך 90 הקילו של
משקל גופו על־ידי אכילת פירות ושתית
מיצים בלבה השיג את הגיזרה הדקיקה
המיוחלת, מת מאפיסת כוחות.

להגדיל

ך* גא*,״שגע, הקים משרד החקלאות
1חוזה שמטרתה ללמד את הבימאים כיצד
לגדל מרעה לצאנם, קרא את שמה: קץ
והבל.

השן החולה
ך* תל״אגיג, כשנעצר צעיר שהיה אורב
•י לילדות בדרכן לבית־הספר, מתנפל עליהן
ונושך אותן בלחייהן, טען :״השיניים שלי
משכו אותי לעשות זאת ולא יכולתי לעצור
אותן.״

וגר סילון עם כבש
ך* נשים היל־אויר, אי־שם, התקבל מכ־תב
מישוב עולים סמוך, בו ביקשו
המתיישבים להורות למטוסים שלא להנמיך
טוס, מכיוזן שהם מפחידים את הכבשים.

אמור זאת ב 8רחים
ך* לונדון, שב הסובן־הנוסע רונלד פולי
^ לביתו אחרי היעדרות ממושכת, הביא
לאשתו זר פרחים שעלה כמה פרוסות,
הותקף על־ידי אשתו, שטענה כי קנית
הפרחים היתד, ביזבוז כסף, הגיש תביעה
לגט פיטורין, הוכרח להתפייס עם אשתו
ולהביא לה שוב פרחים, אחרי שהשופט קבע
כי לא היד, בהתנהגותה משום התאכזרות
רוחנית.

מצג חמור

מעשנים נהגים מסיגריות

ך* רחוגות, נבוכו כדורגלני מכבי שע־
4דיים, כאשר באו לשחק נגד קבוצת הכח
תל־אביב, לא מצאו על המגרש את הפרד
המשמש כקמיע נצחון לקבוצה, עלו למגרש,
ניצחו בפעם הראשונה אחרי שורת הפסדים
ארוכה.

מעל לכל האחרות. על

שום טעמן המשובח המופק מעלי טבק מעודנים מאיכות
מעולה. עשונן של סיגריות

״ עדן ״ הוא קל וחלק .

צדק על רגל אחת

סיפוק והנאת יהיו מנת חלקך. הפיה המסננת המיוחדת

״עדן״

״עדן״

מצננת ומטהרת את העשן. סיגריות

היו הראשונות בישראל עם פילטר — הן

עדיין המשובחות ביותר.

הריזרבדביועשגת£1\1ס£
סיגרית

הפילטו -המעולה

בישראר

£107

^ דטרויט, ארצות־הברית, אחרי שזמן
4קצר לפני מותו רבו שני בניו של
בעל תעשיית הנעליים בישוף אלסטר, הוריש
הזקן 87 אלף נעליים שמאליות לבנו האחד,
87 אלף נעליים ימניות לבנו השני, קבע
בצתאתו שיאסר כל תיזזו של אדם שלישי
בין שני הבנים.

עזרה שניה
ך* ירושלים, הופיעה אשה בת 65ב־
4תחנת מגן־דוד־אדום, כדי להודות לנהג
מתנדב שהציל את חייה אחרי ששברה את
רגלה בנפילה לפני 11 שנה, לא מצאה איש
שזכר את התאונה, השאירה 50 לירות כאות
תודה לנהג האלמוני.

האישה שגקיר

שלושה ימים אחרונים ל7ן בלת כרכי ״העולם הזה״
לנוכח פניות קוראים הוחלט להאריך את מועד קבלת כרכי ׳״העולם הזה״ בעוד
שלושה ימים. הארכה זאת היא מועד אחרון ומסתיימת ביום שני״ 17 לפברואר.
שעות קבלת הכרכים הן בין עשר לאחת ובין חמש לשבע בימים חמישי״ ראשון ושני.

ף • אצטק, ארצות־הברית, הבחין השריף
1המקומי בהעדרם של שני אסירים, ערך
חיפוש בתאם, גילה מאחורי תמונת נייר
של נערת סטריפטיז חשופו־,־למחצה, חור
בקיר, דרכו ברחו האסירים.

הדור הצעיר חזה
ף • תל־אגיג, הובאו אברהם אזבלום ()80
4ואשתו שרד )72( ,לתחנת מגן־דויד־אדום,
כשהם פצועים בפניהם, סיפרו כי
נפצעו אחרי שהוכו בקפקפים על־ידי בנם
יעקב, בן ד<״•54

חמימות״מוח
ף • יפו, הגיש משה לוי תלונה למשטרה
4נגד בנו בן ד,־ ,15 טען כי אחרי שסירב
לתת לו דמי־כיס איים הבן כי יצית את
הצריף בו גרד, משפחתו.
אטולם הזה 1063

התחילי מעתה לע שות דברים למען ברכייך, ילדתי. תצטרכי
לגלות או תן בקרוב, ו אינני מתכוונת לשפת־הים. אילי
האופנה החליטו שהשק ז ה כלב, והס מכינים לך אוהל,
אם לא איכפת לך, את תיראי כמו פירמידה וכל ברכייך
יהיו מגולות. אז עשי מ ש הו בנידון. כפיפות־ברך בלי סוף,
תנועו ת רכיבה על אופניים, כל דבר. אבל מהר

ממנו. וכך קרה גם לי. תקף אותי שגעון
להתכתב עם איזה משוגע כמוני.
״לא ארבה באינפורמציה על עצמי. יפה?
לא. מפלצת? גם לא. רגילה? כן. אוהבת
שמחה, אופטימיסטית נורא. אוהבת ספרים,
מוסיקה, בילוי טוב, ובכלל — כל דבר
ששמו טוב. מעוניינת אני באחד שיהיה
טוב. אינו חייב להיות יפה כקלארק
גייבל למשל, אך שיהיה טיפוס רציני וסולידי.
רצוי אחרי הצבא. אחד שאפשר לדבר אתו, פליחה, להתכתב,
על נושאים רציניים. ובכלל, רותי. אני מקשקשת יותר מדי.
ואינני יודעת מדוע. יצר הקשקוש נח עלי.״
ילדה, לכי הביתה, אמא שלך קוראת לך.

תסאגאן, נראה, מסרבת פ שו ט לרדת מן הנו ת רו ת. לם־

למה? ככה!

מכתב מן הסוג שאני אוהבת לשנוא (:)1063/65
״תמיד נראה לי מדורך אידיוטי וספשי, המיועד לאנשים
שאין בהם אומץ ללכת לשדכנים שמקצועם בכך, ולנערות
שפוחדות לראות עצמן במודעות השידוכים של יום ו
תמיד הייתי עוברת על מדורך בחיוך של סלחנות — שהרי
כזאת אני תמיד — וחושבת עד כמה ירד אותו אדם מודרני
ולאיזה חוסר־אומץ אישי הגענו — לאחר 2000 שנה!
״ובכן, מה גרם לכך שדווקא אני, שהנני בעלת אומץ אישי
רב, מתעתדת להיות מורה ומתעניינת בפסיכולוגיה, שירה,
ריקוד, ספרות ופוליטיקה במעס, שדווקא אני, שיש לי הצלחה
אצל המין השני, אראה את עצמי יושבת וכותבת לך
מכתב? (יש לך עוד זמן להתחרט: אחת, שתיים, שלוש!
סוב, אם את מתעקשת
״בוודאי תשאלי את עצמך, גו, מה בעצם רוצה אותה
ילדונת ממני? פשוט! שתכירי לי אחד שיהיה, או לפחות
שירגיש את עצמו, ראוי לאחת כמוני. וזה לא כל כך
פשוט! הוא יכול להיות קיבוצניק, ואף רצוי מסביבות
חיפה. הוא יכול לכתוב על כל מה שיש עם לבו. אפילו
פוליטיקה ופסיכולוגיה. רק לא פסיכולוגיה של תרנגולים!
למה? ככה! הוא צריך לדעת קצת לרקוד ולהראות כגבר
בן 26־.22
בעצם, עדיין לא הסברתי מדוע אני כותבת דווקא למ-
דורך, את יכולה עוד להסיק שאץ לי דם ללכת לשדכן.
ובכן, למה? פשוט ככה! לא מספיק לך? לא צריך.״
זו מורה, זו?

פרח קצונה. כובע שחיר, כנפי צגיחה מוכספות ועיני
תכלת. בוגר שמינית. תשע־עשרה.)1063/70( .

(:)1064/71
״לרותי — האם ראית פעם עץ עומד בשלכת?
״ליד ביתי נטוע עץ אגוז. ומדי פעם ניתק עלה צהבהב
אחד מן העץ ונופל לארץ, וכמספר העלים היבשים, מספר
השעות העצובות שלי. שעות ארוכות, עצובות ועגומות

״השזזאה מוזרה, לא כן?
״כן, רותי, קצת עצוב על הנפש, ובשעות כאלה רוצים
לכתוב למישהו, אולי יקל קצת, ובחרתי משום מה, בך.
״ברגעים אלה של בדידות ויאוש, בהם אפילו מי שמעודד
ועוזר תמיד אינו יכול להושיע, ואף האמונה — כן, כן,
אמונה דתית — מנסה להתחמק ממני, זקוקה אני יותר
מכל לאדם שבמכתביו יוציאני מהעצבות, השממון. ,הריקנות

״תשאלי רותי: למה כל ההקדמה הארוכה? כתבי דוגרי
כמו כולם: אני בחורה ב ת עם עיני ם ...ו שיער...
רוצה להתכתב עם בחור נחמד על נושא פשוט
וברור.
״אבל לא! באמת שלא איכפת לי מי זה יהיה, ורק כדי
שלא יחשוב שיש לו עסק עם עלמה מזדקנת המיואשת
מהחיים, אגלה שלא מכבר השלמתי את העשור השני בחיי.
ואולי אותו אלמוני אף יתאכזב לטובה.
״רותי! אם אומר אי־פעם :״כל כך טוב לי!״ אשלח לך
תודה.״

ציפ 1ר>ן(0ה לחשה לי...

חווה 1את יכולה ללמוד ה מון על אהבה בסרטים, באמת
— אם לא תתני לסרט להסיח את דעתך.

לא רכרוכי, למען השם

כותב המכתב אל 1063/67 צריך, לדעתד״ להיות בחור
במלוא מובן המלוק שיהיה חברה׳מן, רציני, בעל חוש
הומור — כל התפרים ולמען השם ״שאני, אגב, מאמינה
בו חזק, שלא יהיה רכרוכי כבת. לא למטה מ־ 19 ולא
למעלה מ־.23״ היא בת , 18 בוגרת תיכון, ויש לה המון
דם. גם לך? יופי, אז שלח תמונה.

מתאימה מ״ל

זה, אולי, טוב מדי כדי להיות אמיתי, אבל כנראה שבכל
זאת הוא אמיתי, לפי הכתובת (:)1063/68
״צעיר בן 26 וחצי בדיוק, מטורף שבילה שמונה חודשים
בבת־ים בבית מטורפים, מעוניין להתכתב עט עלמה
מתאימה לתנאים הנ״ל, על כל הנושאים, כולל טירוף.״

יותר מרי מקשקשת

עכשיו תגידו לי מה הקודם משוגע יותר מ(:)1063/69
״מה אומר לך, רותי, שגעון זה דבר לא טוב. נכון? אך
כשהוא תוקף את מישהו, לא תמיד קל לנתקף להיחלץ

עצוכ על הגפש

ל( / 66נ ,)106 מסכן, אין במה להתגאות. הוא טוען שאינו
סיבל משום רגשי נחיתות, שבאמת, אין לו אופנוע, והוא
אפילו לא לומד שנה שלישית משפטים. הוא (כן) בחור
כגודל, העובד במפעל מתכת, מתענין בפוליטיקה, תיאטרון,
ציור וגם קצת ספרות קלאסית. תחביביו העיקריים: כתיבה,
קריאת כל עמוד המודעות במעריב של ערב שבת. אינך
חייבת להיות בעלת תחביבים כשלו, דזדקא. עלייך ״רק
להיות ישרה וכנה ומאמינה באדם.׳׳ הגיל הנדרש _ בין
19ל־ .21 מקום המגורים הרצוי: תל־אביב.״

כובע שחור ועיגייס כחולות

סתם כחור מגודל

סיפור הבאלט הוא, באמת, פ שוט ביותר. עלם מתאהב
באשה נ שואה, ולהיפך. לפניה הברירה לחזור אל בעלה
בניו־יורק, או להישאר עם העלם בפאריס. הבאלט נפתח
ב ת מונ ה בה מצפה הנער לאשה בדירתו, אולם באמצע מת פרצת
חבורת ידידים ועד מהרה מתרח שים ב מקום דברים
עליזים. הסצינה מגיעה לשיאה בקטע ריקוד לשניים, בחדר
האמבטיה. הקטע כה נו עז עד כי בריג׳יט בארדו שישבה
ב מקו ם הכבוד (בעלה לשעבר, ואדים, ביים את ה־באלט)
,עצמה את עיניה מרוב צניעות.
לאחר מכן יש נסהת מונו ת־ שיחזור, ב הן מעביר העלם
לנגד עיניו את ה תפ ת חו ת יחסיו טס הגברת. עוד נמה
ת מונו ת נועזו ת. הנער מחליט שהאשה לא באה, בול ע גלו לות
רעל, ואז בדיוק באה הגברת. מאוחר מדי.
למחרת יצאו כל עתוני צרפת ב מא סרי מערכת, תבעו
לדעת מדוע קיבלה הלהק ה תמיכ הממ שלתית על סן כ־15
אלף ל״י. היו כאלה שאיימו אפילו להביא את ה שאילתה
בפני האסיפה הלאו מית, ולהביא את העלמה בארדו כעדה.
כעבור שבוע נאלצה הממ שלה לבטל את הסובסידיה.
( 05ן 0ז>ך\.ל סאגאן: פנתר שואל את הפו מ ה :״את מכירה
את פראנסואז סאגאן?״ הפו מ ה :״כן. היא או הב ת יאגואריק.״

רות שהגיעה כבר לזיקנ ה מופלג ת 22מ מ שינ ה פראג־סואז
להיו ת הילדה הנוראה האהובה ביותר של צרפת.
יצירתה האחרונה, באלט בשם הראיון המבוטל, שאס ל שפוט
לפי הבי קורו ת הוא יותר פראנסואזי מסאגאן עצמה. בה צגת
הנ סיון, שנערכה ב מונטה־קרלו, הורה הוד־רו מ מו תו
הנסיך רנייה לה שמיט קטע אחד, כיוון שהוא מז עז ע מדי
מנדי שהוד רו מ מו תה, הנסיכה פטריציה נרייס, תוכל, במצבה
העדין, לחזות בו.
אולם הפאריסאיס עשויים אחרת. בהצגת הבכורה בפאריס,
בה נוכח כל מי שהוא מי מ שתי גדות הסינה, זכה הבאלט
לת שואות שאולי בעוד חוד ש, בעוד שנה, יישכחו.

אל תסתכלי עכשי\...
עיני האשד. הכמעט־צעירה בלטו. פיה ושני סנטריה, שהיו עסוקים בטריפת עוגת הקצפת
הנדיבה, הפסיקו לרגע מעבודת הקודש שלהם. היא בלעה בקושי, היפנתה את פניה לעבר
חברתה, שעסקה באותה מלאכה, אם כי יותר בנחת. המקום, כמובן, רוול.
״אל תסתכלי עכשיו ישר. זו שעומדת על המדרכה ומשוחחת עם ההיא בכחול, היא חנה
שסיפרתי לך עליה. איזה מעיל משגע יש לה, ד,מנוזלת אני לא אתפלא אם לא קיבלה
אותו תמורת איזה שירות ...אל תעשי פרצוף כזה, אני יודעת מה שאני אומרת, ואני גם
אחת הבודדות המעיזות לומר שהיא לא כל כך יפה כמובן, עם כל השעות שהיא מבלה
במכוני היופי וההרזאה, המחוך שהיא לובשת והחזייה ד,ממולאה שלה לא חוכמה
להיראות כך. אני יודעת מה שאני אומרת. ראית אותה פעם בבגד ים?
״מד, הם מוצאים בד״ לעזאזל? את יכולה להסתכל עכשיו. היא באמת כל כך יפה? אומרים
שהיא פשוט מרעיבה את עצמה הייתי רוצה לראות אותה אחרי מקלחת חמה, בלי כל
הצבעים
״מד, פתאום אני מקנאה? את באמת חושבת שאני לא מפרגנת לה? שיהיה לה לבריאות!
אילו רציתי גם אני הייתי רוצה לראות אותה אחרי לידה, גיבורה גדולה! אבל זו תלד,

ע ליז ה עו ל ש העוסקת כעת בקוסמטיקה :״הגיע הזמן
שקיבוצים יפתחו מכוני יופי. אם הם מתביישים מן המלה,
הם יכולים לקרוא לזה חרבות הגוף והחן, או משהו כזה.
זד. פשוט יעלה להם יותר בזול, בהתחשב עם מספר
הקיבוצניקיות המבקרות אצל קוסמטיקאיות בחשאי
הזמנתי כבר עתה את הביקיני שלי אצל יו סלה מי רי ־
מ ר כי ץ וי?ן קכ חו ד ד רו ב הפותחים, בימים אלה, את
חנות כלי־הספורט שלהם. יימצאו גם דברים לנערות: בגדיים
וכוזדרים ספורטיביים מאנגליה ...זמר הגולדן גייס
הכושי, ק ליי ד רי די ק, שנשאר בארץ לאחר שחבריו עזבו:
״פשוט אין חשק לעזוב את הארץ הזאת. הנערות כאן כל
כך מכניסות אורחים הערב הראשון במועדון רי־תיאטרזן
בלי מאירהגרא התנהל, בכל זאת, איכשהו.
עד שתימצא מארחת מתאימה, דואגת לעניינים הציירת ח דוח
ה ג די ש שמעתי במאי אחד, מספר על במאי אחר,
יו ס ף (״פפו״) מי לו א, שהוא עומד לשאת את יהודית
קו רן היפהפיד אגב, אלד. שהיו מטלפנים עד עתה
לרחל כהן, למשרד הקאמרי ומבלבלים לה את המוח,
יוכלו לעשות זאת מעתה ישיר למועדון התיאטרון. היא
תימצא שם גם במשך היום, בין השעות 11 עד ,2נדמה לי.
אינני בטוחה שזה יזור לכם הרבה. הרקדן שלה מלהקת
ז׳אן באבילה מאיים לבוא במאי.

זו? אני מתה לדעת מה בדיוק קרה שם עם בעלה. מדוע נפרדו. בחור נחמד כזה! אומרים
שהיא מתעסקת עכשיו עם כל מיני תעשיינים זקנים ועשירים ואנשי או״ ם ...איכפת ליי
תראי אם זד, לא יתנקם ב ה עכשיו היא לומדת לד, צרפתית, הכלבתה...
״תשמעי, אני יודעת מד, שאני אומרת. מזכירה סתם לא יכולה להרשות לעצמה תלבושות
כאלה ...והנעליים! הסתכלי על הנעליים, משגעות! אבל פשוט הולכות לאיבוד על רגליים
כמו שלה ...
״מה, זה אצלך רגליים יפות? הן רק נראות כך על עקב והעגילים האלה! באמת, אני
שואלת אותך, היא לא נראית וולגארית? אל תסתכלי עכשיו, היא מביטה ה נה
״איי, מה אומר לך, הן מתנוזנות, בסופו של דבר, מחיים כאלה. מד. את חושבת? חכי,
תראי עוד שנד-,שנתיים, אז יד,יד, לד, כבר קשה להסתיר את הקמטים סביב העיניים. אח!
מה את מדברת! יש לה המון. הסתכלי פעם מקרוב ותראי. אני מתארת לעצמי את זד, יחד
עם צבע השערות האמיתי שלד
״מי, אני שואלת אותך, ירצה להתחתן עם אחת כזאת? אם היא תתחתן אז זה יהיה עם

״הו, שלום חנה! לא ראיתי אותך. איזה מעיל משגע! את נראית נהדר. מה שלומך?
חזירה שכמותך, הבטחת לבוא אלף פעמים ולא באת...״

הערות=שול״כן
על מה ישוחחו אייזנהאור וכרושצ׳וב בועידת־הפיסגה

על הא ו על נייט .

ב עריכ ת לילי גלילי

לוח ־ הערכים הפוליטי של מדינאי ישראל

הם מודאגים יותר מן האיחוד כין הצ״כ ומפא״י
על הכחירות האזוריות, מאשר מן האהוד האזורי כץ
סוריה ומצריים.

מוזמנים משתתפים. אזזד הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס של >0לירות ישראליות. הזוכים השבוע הם ב. הדרי,
רח׳ מוסינזון ,9תל־אביב, ויעקב צור, רה׳ מצפה י״א, נוה־שאנן, מיפה.

מדעני ישראל גילו את סוד התהוות החלל

הפת רון הכפול

במלפפונים...

במקום כיכושהחלל, מלפפוןבכוש .

מנהל ארגון המזון והחקלאות של האו״ם אמר השבוע בירושלים כי אילו
עסקו המדינאיםבחקלאות, היה העולם מאושר יותר

האם ידע כי כתעודת הזהות של דויד בן־גוריץ רשום :
המקצוע: פועלחקלאי?

המ? ו החדעו
״אתה מבין, כבוד השופט,׳׳ הסביר

תחר ! ת
מעשה בעלמה כשם מידה,
שחתין־ כאחר היא המירה.
היא גילתה כנקל
פי רק זה ההכדל:
מה ההבדל, בעצם? מספר די גדול
של קוראים ניסה לנחש אותו. הרוב
הזדהה עם ב. הדרי, רח׳ מוסינזון ,9
תל־אביב, שסבר,, :עד כל גרוש שר
ההוא -זה שם לירה:״ בשביל
הלירה הזאת הוא מקבל את הפרס הראשון,
בסך 5ל׳׳י.
חנה בורסקוב מחיפה סבורה ״לראשון
חסרה רק הלירה,״ בעוד
ששמואל גבעוני, ממשק להבות־חביבה,
טוען :״את הפונט היא החליפה
וקיבוצניק אחר, יהודה לוס־כלידה

ממשק הראל :״הראשון לא

מלחמתהמטמ דו ת
באחד מחילות צה״ל ישנו סרן בשם
קארל מארכם. יום אחד הופיע בגדוד
פקיד חדש ונכנס לעבוד במשרד הגדוד.
עודנו שקוע בערימת הניירות שלפניו,
והנה מצלצל הטלפון. הפקיד
מרים את השפופרת .״מי מדבר?״ הוא
שואל.
״באן מדבר סרן קארל מארכס,״ עונה
לו קול גברי.
הפקיד מצמיד את השפופרת היטב
לאוזנו ושואל בהשתאות :״מי מדבר?״
״סרן קארל מארכם!״ עונה לו הקול
בהתרגשות.
״מישהו רוצה להתל בי,״ חושב הפקיד
בנפשו. ומבלי לאבד את עשתונותיו הוא
מפטיר בקור־רוח לשפופרת :״נעים מאד.
כאן מדבר רב־טוראי פרידריך אנגלס.״
על הנזשמר

מזכרת חיה
פעם, לפני שסירקו את מלכות ישראל
השלישית, יצא הסגל של באר־אורה לטיול
בסיני ושארם אל־שייך. כשהגיעו
למפרץ, החברה היו כבר עייפים מאד

ושרעבי הנשק ביקש רשות לחלוץ את
הנעליים.
שרעבי, שהוא כולו שזוף טוב־טוב
באופן מבעי, לא ידע כי בשארם אל־שייך
היו שני סוגים של אנשים: החיילים
והשבויים, ושההבדל היחידי ביניהם
הוא שלחיילים יש נעליים ולשבויים אין.
בקיצור, רק חלץ שרעבי את הנעליים,
ניגש אליו מ.צ ,.תקע לו טוריה ביד,
ופקד עליו :״יאללה, בוא לעבוד!״
שרעבי נורא נעלב וסירב לציית. ה־מ.צ.
סחב אותו למפקד. בקיצור, אחרי
המון זמן, הוכיח שרעבי מי הוא על
באמת, ונתנו לו להמשיך בסיור. אבל
את זה כבר לא הספיק לשמוע המ.צ,.
כי קראו לו לעמוד במחסום הכניסה.
הוא עמד שם, כשהקומנדקאר מבאר־אורה
עזב את המקום. ומי הוא רואה
שם אם לא אותו שבוי עקשן? ״למה
אתם לוקחים שבוי אתכם?״ שאל את
המפקד.
״סתם ככר״״ השיב יאיר הסמל ,״רוצים
שבוי אחד למזכרת.״
המ.צ ,.שלא אהב להתוזכח עם מפקד
על עניינים קטנים, נתן לקומנדקאר
להמשיך.
איציק, באר אורה

הוציא את הלירה.״

מה יש, חברי־

משק, לא הולך?
כיוון פופולרי אחר לקוח גם הוא,
כנראה, מן ההווי התל־אביבי. אומר
יהושע גרוס מתל־אביב :״את הפורד
היא כקרייזדר המירה :״ וקיצוני
יותר חנוך וייל, אף הוא מתל־אביב:

״דמברטהבדודגיהיא המירה:״

בכיוזן אחר הלך ו• ורון, חמשיראי
וותיק, כמדומני :״אכל מה ההכדל —
לא השכירה ״.וסבורה כמוהו תמר
רוזנצוויג, אשיז צה״ל :״ א ף הסוד
לעצמה היא השאירה.׳׳ דוד בן-
אשר, מקיבוץ עין־שמר, טוען :״אין

הכדד -את שניהם לא הכירה:״
ויעקב שליש, מבת־ים :״השני
היא עוד טרם הכירה .״ גם מיכאל
טהלר, מתל־אב-ב :״את שניהם היא
בקושי הכירה.״ הנחמד ביותר ב-
סידרה זו :״ההכדל הוא קטן -

על־כך אני נותנת את
הפרס השני בם ך 5ל״י ליעקוב צור,
רח׳ מצפה י׳׳א, נוה־שאנן, חיפה.
בדרך מסוכנת יותר הולך משה רוש־צ׳וק,
הרומז כנראה על בדיחה עתיקה:

״ההכדד ה ק טן -הי א המכירה.״
וגברת ירושלמית בשם מאריאטה מאייר

רואה את הצד השני של המטבע :״לשני
הפתעות לא השאירה.״
תשובות משעשעות אחרות :״הוא
מוצא חן כעיני נירה:״ (הדסה
סופר, ירושלים); ״הראשץ כעלה של
אופירה( ״:מרדכי דן, תל־אביב);
״השני הוא כהן, לא שפירא.״
(שולה בלוי, ירושלים); ״ככר נמאס
עם שנוי, היא הסבירה.״ (ב.
הדרי, תל-אביב); ״שאשתו של ה הוא
לא התירה.״ (אליהו לב, חיפה.),

ודן מרגלית ,׳מיודענו הוותיק, מסכם:

״מן הפח אל הפחת, הפטירה.״

״כר השאר \ז\ ודיזזוו תשוזש. ואוו וזיא שסישת תשגוש.״
הירושה /השיכון /קיצבת־הזיקנה שלי.״
(מחקי את המיותר)

היוועה בציבור היא עכשיו נורא באופנה, אבל זה בכלל לא מפריע לידועים
בציבור. הם פשוט ממשיכים בסירובם לומר ״כן״ .ויש להט לשם כך המון שיטות:
לא רוצה להיות הסוהר שלך. בעינ־
״בואי הנה מותק. שבי על ברכי. את
חשובה רק אהבתנו. ואם את אוהבת
יודעת שאת נורא מתוקה? אני אספר
אותי עכשיו, זה מפני שאת יכולה לקום
לך סיפור.״ (וכאן מתחיל סיפור ארוך
ולעזוב אותי בכל רגע שתרצי. אני
ומשעמם על זוג שהיה נורא מאושר
רוצה שאת תמשיכי להרגיש כך.״
— עד שהתחתנו. ואז התגרשו ).״אז
את רואה מותק, אני לא רוצה לסכן

את אושרנו. האם זה כל־כך נורא מ״אני
לא מספיק טוב בשבילך.״
צדי שאני רוצה לשמור על אהבתנו
כמו שהיא?״

״את לא מספיק טובה בשבילי.״
״אני לא רוצה לכבול את ידייך ורגלייך
באזיקים של ברזל — את רק

תשנאי אותי בשביל זה. את מבינה, אני
״חכי שאקבל את ההעלאה בדרגה/הגט/

וז אחר

זה הכי רע:״

״בשבילי את מלאך מן השמים! את
לא סתם אשה! אני אוהב בל אצבע של
ידייך הענוגות! איך אני יכול לחשוב
עליך רוחצת כלים במטבח או מנגבת את
התחת של תינוק? לא, זה אפור מדי,
עלוב מדי, עבור כוכב נוצץ כמוך. הדברים
האלה הם לא בשבילך! הם בשביל

אשר, רגילה1״

״מותק, את חושבת שאני באמת לא
רוצה? אם אני מסרב, זה פשוט מתוך
הקרבה. זה רק לטובתך.״

טעות לע ולם צ ודקת
לאסור את הלב היוצא ממשקים
מגדלי חזירים( .הארץ)
נחמה בילר, נתניה
הלב הנמהר.
דירה מסודרת, מעונינת להכיר בחור
מסודר עד גיל ( .27 ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, תל־אביב
כן, אבל בת כסה הדיר׳ה?
מבין פותרי החידון זכו בסרס 20
קוראים( .מעריב) דויד הימן, חיפה
ברית המילה המסורסת.
יצא לקנות מיצרכים בשק הכרמל.
נעמי הר־ניב, תל־אביב
(הבקר)
וקנה נקניק־חתול בשק.