גליון 1064 מתאריך 19 בפברואר 1958

העורך הראשי:
אורי אבנרי

שנם הי ה

ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
רוב איתו

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען לנזברקיס :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״ם.
דפ>ס משח שהם בע״ם, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוו־ מופל ובניו, תל־אביב.
המערכה איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

ביום השלישי, בשבוע השני של יולי
אשתקד, צילצל הטלפון במערכת. אחו המודיעים
של העתון סיפר בקול נרגש כי
זה עתה נשדדו יהלומים בשוזי של 85 אלף
דולאר, ממשרד חברת יהלומי הנגב. הגנב
נתן לבעל החברה סוכריות מורעלות, ביצע
את זממו אחרי שהאיש איבד את הכרתו.
איש מבין הכתבים לא היד, פנוי אותה
שעה. כולם עסקו בתפקידים שהוטלו עליהם
קודם לכן, למען הגליון שעמד להופיע
תוך כמה שעות. ואילו סיפור השוד לא
היה צריך לבוא בגליון זה, כי לא היה טעם
לפרסם את הפרטים הראשונים והגלויים,
שעמדו להתפרסם ממילא בעתונות היומית.
כשבועון־חדשות, המשתדל להביא את הסיפור
המלא יחד עם הרקע המוסבר ופרשנות
מוסמכת, דחה העולם הזה את הפירסום לשבוע
הבא.
אולם חוליית־הכיסוי נכנסה לפעולה תוך
חצי שעה. היא מיהרה לרחוב אחוזת־בית,
מרכז מסחר היהלומים. צבי אורנשטיין, האיש
שאכל את הסוכריות, היה בבית־החו־לים,
ואילו פייביש אנגלשטיין, חותנו ושותפו,
נמצא במשטרה. שניהם גרו בפרדס־הגדוד
בנתניה.
ד,ג׳יפ שדהר לנתניה נשא שני כתבים
וצלם. איש־המפתח היה כתב העולם הזה
מנשה בר־דיץ, שזה היה יומו הראשון בתפקידו
החדש. עד אז היה בר־דיין סמל־המיבצעים
של הבולשת התל־אביבית, יד
ימינו של אלוף־החקירות זאב שטיינברג,
בעל נסיון דחוס של 14 שנות פעולה במשטרה.
הוילה
של אנגלשטיין שכנה חבוייה בין
עצים, נעולה בשער־ברזל אימתני. כשנקש
בר־דיין בדלת, נפתח אשנב קטן. מאחוריו
הציצו פניו החיוורות של אנגלשטיין .״אין
לי מה להגיד לעתונאים,״ אמר בגרמנית־אידישית,
והגיף את האשנב על פניהם של
הכתבים.
כתבי העולם הזה לא ויתרו כל כך בקלות.
בחוש־הריח המפותח של בלש וותיק,
חש בר־דיין כי משהו אינו כשורה. השלושה
התישבו על הדשא בגינת הוילה, החלו
דנים על המשך הפעולה. לפתע יצא אנגל־שטיין
מדלת המטבח, כשכולו זורח מרוב
אדיבות .״אנא, רבותי, היכנסו הזמין. השלושה
נכנסו.
בעוד הצלם צילם את אנגלשטיין באור
העמום של המנורה (התמונה שהופיעה נ־גליון
ה־עולם הזה ,) 1031 ישבו שני הכתבים
וחקרו את אנגלשטיין. היתד, זו חקירה

עורך כיתוב:
סילבי קשת

עורך תבנית:
אהרון צוו

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה קרו

חברי המערכת:
מנשה בו־רייו, שייע גלור, לילי גלילי,
רויד הורוביץ, רותי ודר# ,ברהם תרמוג,
#ומפר מ#ובר# .לכם מסים# .ביבה כמו.

ביותר

במדינה

מיוחדת במינה. כמעט אחרי כל שאלה היה
אנגלשטיין יוצא מן החדר, מתיעץ בחדר
הסמוך עם מישהם, בלחש וברמזים, חוזר
ועונה. מבעד לדלת הזכוכית נראו שלושה
גברים אלמונים.
קרוב לחצות התלונן אנגלשטיין שהוא
סובל ממיחושי־לב. אשתו גירשה את הכתבים
בשטף־דיבור קולני. אולם גם בחוץ
נשארה בלב הכתבים הרגשה מוזרה. אחרי
הכמד,
צעדים, תפסו פתאום מה הדבר
מוזר: כל התריסים של הבית היו מוגפים,
ואף שביב של אור לא בקע החוצה. בשיא
בערב חם עד להחניק, היה זה
הקיץ,
דבר מוזר.
החוליה חזרה בזהירות לבית. היא הבחינה
בחלון קטן, היחיד שהיה פתוח. מאבחדרללא
אור, עמד צעיר חבוש
חוריו,
מגבעת, כאילו בתצפית. כמה טיפוסים מו זרים
אחרים הסתודדו בחוץ.
מאותו רגע פעלה החוליה במרץ. היה
ברור לאנשיה שמשהו חבוי בפרשה. אחרי
שבוע של עבודה, היתה מסקנתה קבועה.
היא נוסחה בזהירות, בכתבת העולם הזיה
הבא :״כל הצורה בה התנהלה ה־בגליון
עיסקה
(שגרמה לשוד) ,מעוררת ספיקות
ביחס לאמיתותה. חברת־הביטוח תשלם את
הנזק רק לאחר שתהיה משוכנעת כי אמנם
היה זה שוד, ולא מעשה רמאות.״

בניגוד לנסיונו הרב של בר־דיין, פעלה
המשטרה באיטיות ובכובד. שבעה חודשים
חלפו, מבלי שהתעלומה נפתרה רשמית.
אפילו חברת־הביטוח היתה זריזה יותר, הצטרפה
כעבור כמה חודשים לחשדות העולם
הזה, סירבה לשלם את הנזק, מתוך טענה
שלא הוכח כי היה שוד.
ההמשך בא רק השבוע. משטרת־ישראל
הופתעה לשמוע כי החשוד העיקרי, צבי
אורנשטיין, שדרכונו נשלל ממנו לשם זהירות,
נמצא בבריסל, נראה שם על־ידי סוחרים
ישראליים. היה צורך להפעיל את ה מנגנון
הכבד של המשטרה הבינלאומית כדי
לברר את שמו הנוכחי ואת כתובתו, ואולי
לאחוז באמצעים אחרים נגד האיש שאי־אפשר
לדרוש את הסגרתו, מחוסר הסכם־
הסגרה עם בלגיה.
יתכן שכל זה היה קורה אחרת, אילו
היתד, משטרת ישראל, בעלת המכונה הגדולה,
פועלת באותה זריזות כמו כתבי
עתון זה, שמקצועם איננו לגלות פשעים.
מכתבים למרות מדים, ציונות
בעתונכם (העולם הוה )1063 הבאתם תמונה
מימי נעורי, המיועדת להעיד כביכול
שהייתי או, כפי שאתם אומרים ,״חבר קור־פורצית
סטודנטים גרמנית ״.טעות זעירה
טעיתם, אולם כוחה המטעה לא קטן הוא,
כמדומני. שהרי ה״קורפורציה״ ,שנוסדה על־ידי
בלייפציג בשנת ,1898 ושעמדתי אז
בראשה, היתה ״אנודת סטודנטים יהודים״.
למעשה היתה זו אגודה ציונית.
פרופסור מרטין בובר, ירושלים
פרופסור בובר לא היה חבר בקורפורציה
גרמנית, אלא יהודית לאומית או ציונית,
בשם אגודת הסטודנטים בר־כוכבא. נכון שה־אגודות
האלה בימים ההם לבשו מדים, כמנהג
הגרמנים באוניברסיטה, ונתנו נם כן
סאטיספקציה ״להגן על בבור היהדות עם

ליל את כל תושבי תל־אביב כגנבים, הרי
לא מעטים מכלילים את כלל הימאים ב־מבריחים.
הסיבה
לכד היא שזרקורי הפירסומת
הרשמיים מנפחים לממדים מונזמים כל מקרה
הברחה של ימאי, על מנת להסתיר
בצורה זו הברחות־ענק של יבואנים וכז הברחות
של שוטרים וקציני משטרה. בררך
כלל הברחות הימאים נעשות בשיתוף פעולה
עם שומרים.
יש לדעת כי אחרי שביתת הימאים הפעילה
מפא״י מסננת בלשכת העבודה של הימאים,
דרכה התקבלו לעבודה בעיקר אנשים
רצויים לה. הבוסים טמפא״י, השולטים למעשה
באיגוד הימאים, עושים את התעמולה
של ״ימאים מבריחים״ ,על מנת להכין
לעצמם למקרה של שביתת ימאים חדשה
דעת־קהל עוינת לציבור הימאים. ברצוני
לשאול: במה נענים יבואן התבואות זילברשטיין,
שהואשם בעבירות מטבע בסד מיליון
ל״י? נשמח לדעת היכן הפקיד מר גרץ את
2מיליון הדולר שקיבל חמורת זי. אניותיו
מחברת צי״ם. האם מצטרפות בל הברחות
הימאים, מאז קום המדינה, לעשירית סכום

חובל שלישי, ע .אור, תל־אביב
בקשר למאמר ״טדי בוים״; מה ראיתם
להתעסק במים עמוקים ועכורים אלה, איני
יודע. בעיה היסטוריוסופית היא: מהו אשר
יוצר היסטוריה — העם או אלה העומדים
בראשו, או אולי שניהם גם יחד? המצב במוסר
הציבוריות הישראלית נובע לאו דווקא
ממוסר, או מחוסר מוסר, של אלה המהווים
ציבוריות זו. נפקח נא את עינינו.
נגע זה של פריצות במוסר פשה בקרבנו
במידה אפידמית. יש הרואים בכד משבר
חולף, ולעומתם יש כאלה הסוברים כי רצי פות
היסטוריית בלתי-נמנעת היא זו. וכאן
שוב הגיע תורה של ההיסטוריה לומר דברה.
ההיסטוריה של עמנו שלובה בעבותות

אחרי שקראתי את רשימתכם על סיניה,
נזכרתי כי לפני שנה, מיד אחרי שנמצאה
סיגיה, עשה עלי דבר המצאה והטיפול לו
זכתה, רושם רב. לקחתי סיד את עטי וחרז־תי
סיפור־שיר זה:
תור אחד הקרבות פרץ צה״ל קדימה /
כוח מחץ הולם והודף / .ופריצת הצבא
אחריה הותירה /הרוגים ופצועים, צבא
טובם של אויב / .ואז, בשלהי הקרב הסוער
/בקעה לפתע בכית תחנונים /קול
בכיה של תינוקת אשר תיכף נדם /התמזג
בהדי ידיה אחרונים / .כל חייל אז הרגיש
אותו רנש בו פגימה ! רגש חם ועמוק מעורר
בכיה /רגש לאותה תינוקת בלי אמא /
מה פשעה כי נפלה כקרבן מלחמה / .חיש
פשטו לוחמים בין כל שיח ותל [ מיהרו
וסרקו כל תלולית וגבעה /עד שהניעו בעקבות
הילל /לנופת אשה, ובידה ...פעוטה
/ .וכד ניצלה היא, אותה פעוטונת /
וקורא לה סיניה על מקום המצאה /אכן
עוד לא פסו חמי הרגש /אפילו בתור
סערת מלחמה.
אורי אלוני, תל־אביב

קול דממה דקה
כתבתכם על ועידת החרשים (העולם הוה
) 1063 היתה מעניינת ומאלפת מאוד. אולם
דבר אהד לא הסברתם בה. אם החרשים-
אילמים מדברים בעזרת תנועות, איר הם
מבינים זה את זה בלילה?
עודד גוטמן, תל־אביב
באמצעות תנועות -אצבעות בתוך כף היד.
נהניתי למקרא הכתבה. האם יש לכם במערכת
כתב חרש־אילם? אם לא, כיצד רא״נ-
תם את החרשים־אילמים, ואיד הבינותם את
מה שהתכוונו לומר?
ש. ברדא, חיפה
הראיונות נערכו באמצעותה של דינה מנור,
מזכירת אירגון החרשים־אילמים, השומעת־מדברת
ומבינה את שפת האילמים

אביבה לא הכזייבה
הסיפור על אביבה רווה (העולם הוה
) 1063 איננו מתאים לעתון כעתונכם. הייתי
מבין לו הופיע בקונפידנשל, אבל לא אצלכם.
מאיר רותם, חיפה
כל הרעש סביב אביבה לא טובן לי. זוהי
פגיעה בחופש הפרט. כל אשה, כמו כל גבר,
רשאית לעשות ככל העולה על רומה. כל
זמן שאין זה פוגע בציבור או בכבוד המדינה,
אין זה מעניינו של איש. גם לא
שלכם.
ב. ברגר, תל-אביב
מתי היא מניעה ארצה? אני חושב ש-
צריר לעשות לה קבלת־פנים עם כרזות והמונים,
כמו לחודורוב. סוף־סוף, בעד היכולת
להעלות את הזמר הישראלי לכותרות הע־חונים,
מגיע לה גביע.
יעקב סלומון, תל־אביב

נערת השבוע
כקורא וותיק של עתונכם, לא האמנתי
למראה עיני כשראיתי (העולם חוה )1063
תמונת עירום של נערה במדור של רותי.
אינני מאמין שיש בישראל איזו נערה המוכנה
לפרסם תמונה מסוג זה של עצמה. ואם
יש כבר נערות כאלה, אז אין זה מ־תפקידכם
להגשים את שאיפותיה החולניות.
אשמח אם תוכלו להסביר ולהתנצל על מה
שקרה הפעם.
שמואל ויניקוב, ירושלים

נערת־השבוע היימן
פלדה בעמים אחרים. ובאיבר אנחה — יאנח
אף עמנו. הנחמה איננה בידינו. היא נעוצה
בתור עתיד לוטה בערפל.
י. נירה, צה״ל

איפר חגדול
נתתם כתבה על איסר בארי המנוח (העולם
הוה ,) 1063 טי שהיה ראש שירותי המודיעין
של ההגנה. האם זוהי לדעתכם הדרי?
להשמיע אדם שעשה כל כד הרבה
למען בטחון המדינה, אדם שמסר את כל
זמנו ומאוויו למען שלומה של המדינה?
מה אתם יודעי על אדם נדול זה? מה
אתם יודעים על פעולותיו? פשוט לקחתם
אדם שכבר איננו, וניבבתם עליו גל של
שמועות.
מוקיר שמו, צה״ל
הכתבה על איסר בארי לא נכתבה טל יסוד
שסועות, אלא על יסוד עובדות, שחלקן פור סם
בד,עולם הזה עוד בהיותו בחיים.

תמונת נערת השבוע היא מקסימה ממש.
האם היא לבושה או עירומה? אם באמת
יש לה גוף כזה, אז מה היא מתביישת להצ טלם
באור?
שמעון דן, תל־אביב
פנינית היימן איננה ביישנית (ראה תמונה).
חוץ מזה, צולמה תמונת נערת השבוע בבגד
מחול.

שזוף מטבע ברייתו
נדהמתי למקרא מדורה של לילי גלילי
בשבוע זה. כיצד היא מעיזה לפרסם בדי חות
תפלות ומעליבות ב״כזבים לילקוט״,
אודות הבחור ״השזוף מטבע ברייתו״? יוצא׳
עדות המורח, אשר לילי מביטה עליהם
מגבוה, הוכיחו את עצמם בשנים שלאחר
קום המדינה ובמבצע קרש. ותעבורנה שנים
רבות עד שישכח סרן סעדיה אלקיים ז״ל,
שזכה בציון לשבח בקרב עזה. הייתי מעוניין
לשמוע על מעללי לילי גלילי במיבצע
קדש, למשל.
עודד אל־יגון, כפר אז״ר
אל יגון ואל צער, הקורא אל־יגון. לילי
אספה בדיחות במיבצע קדש, והיא נש בעת
שגם היא שזופה במקצת מטבע ברייתה.

סיניה, למי?

לפני 10 שנים -וגם עתה

החרב״ נגד עלבונות אנטישמיים. למרטין
בובר היתה כבר אז, בסוף המאה ה־ ,19 השפעה
רוחנית גדולה על הנוער האקדמאי
היהודי, למרות התלבושת של הנרמנים, כשם
שהיתה לו אחר־כד בשפה הנרמנית על
מבוגרים וזקנים.
פריץ נתן, הדר־רמתיים

אינני חושב שיש למסור את סיניה לידיו
של אל־נאשף מכפר טייבה, המבקש אותה
(העולם הוה .) 1063 העובדה שהוא מוסלמי
ובעל נכסים, איננה נותנת לו עדיין זכות
אימוץ. לד״ר בכר הירושלמי יש זכות עדיפות
על הילדה, בגלל טיפולו המסור בה.
בשאלת הדת, הרי יש להשאיר את הבחירה
בידי הנערה, לכשתגדל. אז חובל לבחור אם
היא רוצה להיות יהודיה או מוסלמית.
נחום קליין, ירושלים

בהנירוו (העולם הוה ) 1062 קובע העורר
בי ״הברחות הימאים הפכו לתופעת קבע
בנוף המדינה״ והוא שואל :״כיצד זה קרה
כי ציבור זה הצמיח מתוכו פירות באושים
אלה?״ אין זה מקרה שמזהים את כלל הימאים
עם המבריחים. למעשה, אחוז הימאים
בין המבריחים אינו עולה על אחוז
הגנבים בתל־אביב. אר בעוד שאיש לא יב־

אם כבר רוצים ללכת בשם האנושיות הצרופה,
אזי יש לשדר בקול ישראל בערבית
פרטים על הילדה, אולי ישמעו על כד כמה
מבני שבטה ויפנו באמצעות האו״ם להחזירה•
האגדה היהודית מספרת על הרבה תינוקות
שנשבו בידי זרים, ושחזרו לבסוף
אל ארצם ועמם.
ב. קולודני, תל־אביב

היות ואתם ביז העתונים היחידים שהזכירו
את חלקם של האצ״ל ולח״י בהקמת
המדינה לפני 10 שנים, ראיתי לנכון לכתוב
אליבם. כחניד בית״ר רואה אני חובה לעצמי
להתריע על ההתעלמות של שירות השידור
וכמה עתונים על חלקם של האצ״ל ולח״י.
מתי יהיה הקץ לכל ההתעלמות וההשמצות
נגד אנשי ארגונים אלה, שנפלו למען ה מדינה,
במדור ״לפני עשר שנים״?
צבי רוזנברג, תל־אביב
די, נמאס כבר. גם בשנת העשור, בשכל
העם צריד להתלכד, ממשיכים בקרע הפירוד.
איד אפשר להתעלם גם בשנת העשור מההיס טוריה?
״לפני עשר שנים״ פעלו גם כוחות
מחתרת אחרים נוסף להגנה. מדוע מתעלם
מכד קול ישראל? האם שיטתו של רב-
החובל התורכי ״מלטה־יוק!״ היא השיטה
הנאותה היום?
א. בן־אריה, תל־אביב

מי וכמה מבריחים

העולם הזה -1064

!681 831

נעור שואל ושבת
בחינוק־יד״ם,מתחוורת
מהפכה המסננת קיומה

מאת

ש ל 1ם

ך* יח חיח חלום וורוד מרגיע. ציירו אותו עשרות
( !מנהיגים ו״מומחים לענינים ערביים״ ,להנאתו הבלעדית
של הישוב העברי בארץ־ישראל, ובמדינת ישראל. בחלום
זה תואר המרחב הגדול שמסביב לארץ כאוסף מקרי של
שבטים, חמולות ומדינות־אופרטה, אשר כל קשר בין
האחת לשניה הוא מקרי בהחלט.
״אין עם ערבי אחד,״ קבעו אותם מומחים מלומדים.
ולהוכחת חכמתם חזרו והשמיעו את הטענה* :אין להם
אפילו שפה משותפת. כל ארץ מדברת בשפה אחרת.
הערבית של תושבי עיראק שונה לגמרי מן הערבית של
מצרים, וערבי פלסטיני איננו יכול להבין מה אומר ערבי
מטוניסיה.״ על כן קבעו: המושג ״ערבי״ הוא מושג מזוייף.
אין עם ערבי. זהו יצור דמיוני, שאויבי הישוב מנופפים
בו כדחליל אימתני.
והאזרח הרגיל, זה שאינו מומחה מדופלם לעניינים
ערביים, קיבל את חוכמת המומחים כתורה מסיני. הוא
קרא כיצד שונאת משפחת ד,האשמים את שושלת איבן

כ הן

סעוד, והסכים עם המומחים כי אכן יהיה קל יותר
לאמיר עבדאללה לכרות ברית עם היהודים מאשר להתפייס
עם מלך ערב. הוא הולעט בפרפראות משעשעות על
סכסוכים, הפרות־אמונים וקיטרוגים בין שליטי מצרים
וסוריה! הוסבר לו כיצד המצרים מבטאים ג, בשעה
שיתר הערבים מבטאים ג׳! והוא השתכנע, כי אמנם, אין
הערבים עם אחד ולא יהיו לעולם עם אחד. הוא התמסר
כולו לתמונות הזזרודות של חלום המומחים.
אמנם היו כאלה שאמרו כי זהו גן־עדן של טפשים, כי
המומחים הללו רכשו את מומחיותם לפני שניים־שלושה
דורות וכל כך התאהבו בתמונה שהם ציירו, עד כי לא
היו מוכנים או מסוגלים לראות את השינויים המתהווים
מתחת לאפם. הם לא יכלו אפילו להעריך את כוחה של
השפה הערבית המשודרת, כי בלוח־הערכים המיושן שלהם
אין חשיבות לשידורים ולתעמולה לאומנית.
עתון זה היה בין הראשונים אשר חזרו והזהירו כי
תמונה זו מסולפת מיסודה, וטוב יהיה לפקוח את העינים
לפני שיהיה מאוחר מדי. עוד לפני שבע שנים, כאשר
פארוק המנופח ישב עדיין על כסאו במצרים, הצביע
העולם הזיה על השינויים ההולכים ומתהווים במרחב, על
הזרמים שהתלכדו מתחת לפני השטח. הוא הזהיר, כי
תקומת מדינת ישראל ותבוסת צבאות ערב במלחמת
תש״ח הפירה לעד את התרדמה העמוקה, בה היה שקוע
העולם הערבי במשך דורות ארוכים. הזרמים פעלו אמנם
מתחת לפני השטח, אולם הם היו ברורים לגמרי, ונטייתם
חד־משמעית.

הסכר ומי הנחר
ך* תנועה הלאומית חערכית^אשללנלה^עקמז

| | כי הערבים הם עם אחד, החייב להשתחרר מן
השלטון הקולוניאלי, דמתה לנהר זורם. לזמן־מה הוקם

דגלים מתחבקים

המצרי, השמאלי בסורי, נישאים טל כתפי חבריהם הנלחבינז..

המונים מריעים

שתי סטודנטיות מצריות
בקחיר, ביום הכרזת האיחוד
*המצרי־סור 1הן נושאזת כרזה, המראה את שוכרי
אל־קואטלי וגמאל עבד אל־נאצר ניצבים בצריח של טאנק
חדורס תחתיו חי ל בריטי (ימין) וחייל ישראלי (שמאל).

חסאנק הדורס

בדרכו של הנהר סכר גדול וחזק, שעצר את מימיו מלנהור
אל הים. המים נתקלו בסכר, והתקדמותם נעצרה. מאחורי
החומה הגבוהה נוצר מאגר של מים רדודים, אשר למראית
עין היו שקטים. מי שהשקיף על פני האגם הגדול ראה
משטח שלוז וסטאטי. את תנועת הזרמים שמתחת לשטח
לא יכול היה לראות, וגם לא את הלחץ הגובר והולך
של המים אשר המשיכו להתווסף. כי הסכר לא עצר את
פעולת המעיינות, אשר המשיכו להזרים מים בתחילת
האפיק.
אולם גם אם לא נראו תנועות הזרמים שמתחת לפני
השטח, יכול היה כל בר־דעת להבין כי הן קיימות. וגם

בכיכר השיחרור הענקית בקהיר, ביום חתימת הסכם האיחוד. למפלה ממאה אלף איש
הצטופפו בכיכר זו, הריעו בס שן שעות לגסאל פבד אל־נאצר ולשוכרי אל קואטלי.
קול ההמונים היה כקול־הנפץ של התפוצצות אדירה, אשר שינתח את פני המרחב הקופא על שסריו תון שבוט יסיט.

מ׳ הלאומנות

גאו והתנשמו
מדיניות זו. הוא שקוע בתוכניות פיתוח, בבניית רשת
תחבורה שתחבר את חלקיה השונים של ארצו, ובהקמת
צבא חזק. את הכסף והעזרה הדרושים הוא מקבל מה־אמריקאים
ומצרפת. לאמריקאים החכיר בתמורה בסיסי־תעופה,
ולצרפתים הבטיח שלא יתערב בפעולותיהם
הכלכליות ושלא יפריע לרבע מיליון אזרחיו האירופיים.
על כן היה מוחמר החמישי מוכן להסתייג מן הלאומנות
האנטי־מערבית של גמאל עבד אל־נאצר. לא רק זיקתו
הכלכלית למערב הרחיקה אותו מן התנועה הנאצרית: חסרה
לגביו דחיפת האיבה לציונות. לא פעם הסביר כי הוא
מתייחס אל הסכסוך הישראלי־ערבי כאל סיכסוך איזורי
מובהק, לא סיכסוך בין כל היהודים שבעולם נגד כל
הערבים שבעולם. אמנם, כערבי, היתד, אהדתו נתונה לערביי
פלסטין! אולם כראש מדינה לא רצה להצטרף לסיכסוך זד

אי־אפשר היה לחוש את הלחץ האדיר ההולך ומתרכז
על הסכר, אפשר היה לתאר את עצמתו, ואת גודל
הסכנה הצפויה — ברגע שיתהווה הסדק הקל ביותר.
ואכן, ברגע שנוצרה הפירצה הראשונה בסכר, פרצו
המים החוצה. הם לא זרמו בכיוון מוגדר וברור, או
באפיק אחד ומרוכז. היתה להם רק שאיפה אחת: להרחיב
את הפירצד״ לשטוף הלאה. נחילי המים התפלגו וזרמו
על פני השטח, במהירות דמיונית. אם נתקלו בהר או
בסלע, הם עקפו את ההתנגדות וכבשו נתיב אחר. בכל
מקום שם נמצאה קרקע שהראתה נטיה קלה שבקלות
לקבל בקפליה את המבול הגואה, כבש לו הנהר מוצא.
כזאת בדיוק היתד, פעולתו של רעיון האיחוד הערבי.
טיסותיו הראשונות נבעו במעיינות התחיה הלאומית
הערבית בסוף ימי השלטון העותומני. הטיפות הבודדות
התאחדו לזרם, שאליו הצטרפו נחילים דקיקים מכל פני
המרחב. אך לפני שיכול היה המעין המתגבר לכבוש
לעצמו את האפיק הראשי, בו יישפכו כל הנחלים הקטנים,
הוצב בדרכו סכר השלטון הקולוניאלי האנגלי־צרפתי. בסכר
זה נקבעו אמנם כמה פתחים קטנים, לוויסות תנועות
המים. אך האשנבים היו קטנים, ומופעלים בידי אנשים
שלא חשו את עוצמת ולחץ המים הנאגרים מאחורי הסכר.

המבט מופנה דרוטח

הירדן וגהרות אירופה המזרחית
ך * רג?ן זח כדיוק הופיעה על הבמה המרחבית התנועה
0 1הציונית, כגורם פעיל ומתפתח. מנהיגיה העיפו מבט
אחד סביבם, ולא יכלו לראות יותר מאשר את הירקון
ואת ואדי מוסררה. וכשהגיעו לירדן המפורסם, ראו כי
אינו אלא נחל זעום, בהשוואה לנהרות האדירים של
מזרח אירופה. וכשם שקבעו את יחסם אל הנחלים הקטנים,
כך גם נקבעה גישתם אל תנועת התחיה הערבית.
הם ראו אותה מפוצלת לזרמים זעירים, אשר לא אחת
נחנקו בין קני־הסוף של הריבים המשפחתיים, והסתבכו
בתוך ביצות. הם ראו את הסכר הגדול שהקים השלטון
הקולוניאלי במרחב ואמרו :״אין נשקפת לנו כל סכנה
של שטפון. הסכר יעמוד לעולם ואנו נחסר. בצלו -.ומאז
התגבשה דעתם, כמלם המוצק לתכניתו ואינו משתנה לעולם.
הם קבעו כי אין עם ערבי אחיד, וכי התנועה הלאומית
הערבית בטלה ומבוטלת, ואפשר להתעלם ממנה. הם בנו
את ביתם הרעיוני והפוליטי במקום המסוכן ביותר: לרגלי
הסכר, בדיוק מול המים המצטברים•
כל אותות האזהרה והא זעקה לא עזרו. ההנהגה קבעה
את דעתה ללא שינוי.

כת יע;ח כמדבר המפלגתי

של צבא השיחרור חאלג׳יר׳
ןךןעךן ^ ץ • ן
בישיבה, בבית שהועמד ל׳

רשותה על־ידי חביב בורגיבה, ברחוב אל־סאדיקיה בטוניס.
בסוריד,־לבנון והמגרב — אינם מסירים את הסכר מרצונם
הטוב. לחץ המים הגואים הוא אשר גרם לכך.
האצבע המורמת באו״ם לא הספיקה לסתום את הפירצה
בסכר, וגם לא האגרוף הקמוץ שהונחת במיבצע סיני־סואץ.
מי התנועה הלאומית הערבית, אשר מהפכת גמאל
עבד אל־נאצר יצרה עבורם את הפירצה הגדולה, המשיכו
להתפשט על־פני כל המרחב הערבי.
הם הגיעו רחוק מאד. בכמה ארצות, כמו מצרים וסוריה,
הם גאו ועלו, עד כי כבשו את כסאות השלטון. בירדן
השתוללו בסערה, שהטביעה את שרידי השלטון האנגלי
ואיימה לגרוף את המלך ופמלייתו. נחילי המים חדרו גם
לארצות הרחוקות יותר, ואדמת עיראק, חלבנון, לוב
וחצי־האי ערב רוויה עתה בהם. בגאות הבאה, עלולים
הם להציף את השטח, אשר בו מרוכז אוצר הנפט העצום.

— צח המלך?{כראללח עבר כמאורע פעוט! סילוק ץ המלך פארוק התפרש כמעשה של קבוצת הרפתקנים, 1 אשר בלורית השיבה של המדיניות הציונית תוכל תמיד
להתגבר עליהם. מלחמת השיחרור של ערביי המגרב, בצפון
אפריקה, הוגדרה כמסע טירוריזם פראי. מנהיגות ישראל
התעקשה בכל מחיר לטמון את ראשה בחול המדבר
המפלגתי־גיטואי, ולהתעלם מן הסכנה המתגבשת והולכת.
כאשר פינו האנגלים את תעלת סואץ, נוצר הסדק הגדול
הראשון בסכר. מדינאי ישראל, אשר קראו בוודאי את
האגדה המספרת על הילד ההולנדי, שדחף את אצבעו
בסכר והצליח למנוע את הצפת כפרו עליידי מי הים,
חשבו כי יוכלו גם הם לחזור על המיבצע ההירואי. אולם
מיבצעים כאלה מצליחים רק באגדות־ילדים. במקום להבין
כי זוהי אזהרה של השעה ד,־ .11 הם ניסו להזיז את
מחיוי השעון אחורה, ביקשו מהאנגלים שלא יעזבו את
המרחב. הם לא הבינו כי האנגלים — והצרפתים לפניהם

הסולטן ובעיית פלסטין
—*צפון אפריקה לבשה התנועה הלאומית הערבית
^ אופי מתון יותר מזה של מצרים וקומת אסיה. צרפת
הסכימה להעניק עצמאות מדינית למרוקו וטוניסיה —
במידה לא־קטנה הודות ללחץ אמריקאי — ורווחה התקוזה
כי המגרב העצמאי יציג סוג אחר של לאומנות ערבית:
פחות־קיצוני, פייסני יותר, מוכן לשתף פעולה עם מעצמות
המערב. שני גיבורי התנועה הלאומית במגרב — המלך
מוחמד ד,־ 5של מרוקו, והנשיא חביב בורגיבא של
טוניסיה — הראו נכונות לשתף פעולה עם המערב.
צעדיו הראשונים של מלך מרוקו, מאז זכתה ארצו
לעצמאות לפני כשנתיים, היו מכוונים להדק את האיחוד
בין חלקי ארצו השונים. במשך 50 שנות שלטונם הישיר
על הארץ, חיזקו הצרפתים את המחיצות בין סוגי
התושבים. עתה עסוק מוחמר החמישי בחיסול שרידי

1 71ח | ך 1ך כיתת לוחמים אלג׳ירייפ, מסביב ומדורה. החיי•
לים, הלבושים כולם סדים אחידים, מזכירים
| | 111 11111
במידה רבה את חיילי צה״ל של ראשית מלחמת העצמאות, במורל הגבוה ובהווי.

גשמו הנפט

—*שם שלערכיי מזרח הים התיכון ישנה עתה מטרה
מוצהרת — ״החזרת פלסטין״ — יש למרוקאים
יעדים משלהם. יעדים אלה נמצאים מדרום לחוף הים
התיכון. צבא השיחרור המרוקאי, שניהל את מרבית
המערכה נגד הצרפתים לפני מתן העצמאות, שינה את
שמו לצבא שיחדור הסהרה. הוא התרכז בפינה הדרום־
מערבית של מרוקו, במקום בו נפגשים גבולות מארוקו
עם מובלעת איפני, הסהרה הספרדית, ואלג׳יריה.
אם עיניו של גמאל עבד אל־נאצר נשואות אל דוגמתו
של הכורדי האגדי, סלאח אל־דין אל־איובי, שאיחד את
סוריה ומצרים והכניע את הצלבנים בארץ־ישראל, נשואות
עיני מוחמד החמישי אל מייסדי שושלתו השריפית, אשר
לפני 400 שנה שיחררו את מרוקו מידי הפורטוגזים
והספרדים, והקימו לתחיה את ממלכת אל־מוראווידים.
המדינאי מוחמד החמישי רוצה להרחיב את השפעתו
על שוות הנפט בסהרה! כצאצא הנביא ומנהיג האיסלאם
בארצו, רוצה הוא לקדם את מסע דתו אל בין השבטים
הכושיים בדרום. מטרה רחוקה במקצת, אולם מטרה אשר
אליה חותר גם גמאל עבד אל־נאצר. על כן, גם בהיותו
מנהיג בתנועה הלאומית הערבית, מסתייג מוחמד החמישי
מגמאל עבד אל־גאצר.

אופטימיות מופרזת

ן* תפתחות דומד! מאד עברה טוניסיה. כמו התנועה
| !הלאומית במרוקו, ניהלה התנועה הלאומית של טוניסיה
מרד מזויין נרחב נגד השלטון הצרפתי. כמו הסולטן
מוחמד, הוגלה מארצו גם חביב בורגיבה, ראש תנועת
ניאדדסתור. שנים רבות מגלותו בילה במצרים. אך עו ר ך
הדק הדינמי, חניך סורבון ונשוי לאשר, צרפתיה, נטה
יותר לסוג הלאומנות המוכן לשתף פעולה עם המערב,
בזירה הבינלאומית• ״מלחמתנו איננה נגד צרפת,״ הכריז,
בעיצומו של המאבק .״אנו נלחמים בקולוניאליזם הצרפתי.״
כאשר, לפני פחות משנתיים, זכתה טוניסיה לעצמאותה
וחביב בורגיבה מונה כראש ממשלתה, הוא חתם על חוזה
ידידות עם צרפת, הרשה לצבאה להישאר בטוניסיה והשאיר
בידיה את הבסיס הימי הגדול בביזרסה. באותה תקופה
שררה ההרגשה האופטימית כי סוף־סוף נמצא פתרון
לסיכסוך הממושך בין ערביי המגרב לבין הצרפתים:
מרוקו כבר זכתה לעצמאותה, ואחריה טוניסיה, ונראה
היה כי אף הארץ השלישית — אלג׳יריה — תזכה בקרוב
לעצמאות. על כן לא נראתה כל סיבה מדוע לא תיעלם
איבתה של התנועה הלאומית הערבית במגרב לצרפת,
ולא יבוא במקומה שיתוף־פעולה וידידות אל המערב.
אך הצרפתים לא חלמו לעזוב את אלג׳יריה. ארץ זו,
הנמצאת בין מרוקו וטוניסיה, והגדולה בהרבה משתי

מהדורה צרפתית של יחידות הפשיטה של שועלי שמשון, בסיור
שיגרתי לאורך מסילת־הרכבת, המובילה את הנפט האלג׳ירי אל
נמל, הים התיכון. על יתגייס מורכב תותח־ללא־רתע (באזוקת גדולה) ללחימת בשריון ובמוצבים.

כר המרחב
ארצות אלה גם יחד, היתה חשובה
מאד לצרפתים מבחינה כלכלית, כי מתחת
לפני החולות של מדבר סהרה חבויים אוצי
רות־טבע אגדיים. במשל שנים התייחס אמנם
העולם בספקנות לד,כתות הצרפתיות, כי
מלבד מתכות יקרות ישנם בסהרה גם
שדות־נפט עצומים! אך לפני שנה הוכח
מעל לכל ספק כי טענות אלה צודקות, וכי
בתחומי אלג׳יריה מצויים מאגרי נפט ה יכולים
להשתזזת עם אלה של סעודיה ופרס.
לפני שלושה שבועות אף הריעו הצרפתים
טצחון, כאשר קרונות־רכבת הביאו אל חוף
הים התיכון את הנפט הראשון של שדה
חסי מסעוד בסהרה.

מרחץ-חדמי 7 6א עזר
^ ולסאלג ׳ יריח היתד, חשובה לא רק
> | לכלכלה העייפה של צרפת. היא היתה
נחוצה עוד יותר לפרססידה של הגנרלים
והקולוניאליסטים הצרפתיים, בני האסכולה
הישנה. אבדן הודו־סין, מרוקו וטוניסיה פגע
קשות בחוגים אלה. הם החליטו כי הדבר
לא יישנה במהדורה אלג׳ירית.
חיל הצנחנים ולגיון הזרים פעלו בשיתוף־
פעולה הדוק עם הריאקציה הקיצונית ביותר
בצרפת, הצליחו להפיל ממשלה אחרי ממשלה
שהציעה וויתור כלשהו לתנועת ה״
שיחדור האלג׳ירית. כאשר פתחו הפלאגה,
קבוצות המורדים הראשונות, בפעולות מרי
נגד הצרפתים, השיבו הגנרלים במרחץ־דמים
סיטוני, בו נהרגו 30 אלף אלג׳ירים.
אך הדם לא כיבה את להבות המרד.
מאום אל־מרב, תחנת השידור המשוכללת של
קהיר, שנוהלה על־ידי מומחים גרמניים
ביעילות גבלסית, יצקה אש וגפרית על
הצרפתים, עודדה את המורדים ללחום הלאה.
משלוחי נשק, שהוברחו דרך המדבר והים,
רכשו את לב הלוחמים לצדו של גמאל עבד
אל־נאצר ורעיונות האיחוד האנטי־מערבי שלו.
מטה תנועת השיחרור האלג׳ירית החל עורך
את ישיבותיו בקהיר.
כוכבו של הרודן המצרי המשיך לזהור
בשמי אלג׳יריד — ,עד אשר הובס צבאו
בצורה מחפירה בסיני. באותה תקופה גם
מצא הצבא האלג׳ירי אפוטרופוס חדש, קרוב
יותר מאדון קהיר. היה זה חביב בורגיבא.

קוב אחו בחורות הסתוה: לגיון הזויס הצונח׳ צונח ותוקו
סידרת תמונות זו צולמה על־ידי צלם חשכועון
הצרפתי הגדול ״פארי־ימאטש״ ,אשר צנח עם
יחידה מוצנחת של לגיון הזרים אל לב החולות

של מדבר פחדה, שם אותרה קבוצת לוחמים
אלג׳יריים. כצילום שלמעלה נראית חוליה בפעולה,
מדלגת מדיונה אחת לשניה, כרדיפה אחר המורדים.

צה״ל של אלג׳יריה
ך* אשר פעולות הסלאנח היו עדיין
^ בראשיתן, הרגיע ראש ממשלת טוניסיה
את הצרפתים, כי ״אין להעלות על הדעת*
שטוניסיה תגיש עזרה ישירה לאלג׳ירים.
מאז השתנו פני הדברים. במקום קבוצות
פרטיזנים, קם צבא סדיר, המזכיר במידה
מפתיעה את צבא הגנה לישראל של מלחמת
תש״ח. זהו צבא חדור אמונה בצדקת מלחמתו,
תשעה צנחנים נהרגו בפעולה זו -בולם חובש מטפל כפצוע, בעיצומו של קרב. החיילים
שחייליו נלחמים בחירוף־נפש — צבא אזרחים,
מפגיעות ישירות בראש. היחידה האלג׳ירית הצרפתיים התקדמו בינתיים, נראים תוססים את קו
שהוקם סביב גרעין של חיילים וותיקים
היתה מורכבת כעיקר מלוחמים ששירתו כצבא הרכס. כ סו חבל היו לצרפתים 20 פצועים בפעולה
יוצאי הצבא הצרפתי.
הצרפתי כמלחמת העולם השניה, נגד גרמניה. זו. חלק גדול מאנשי הלגיון חם גרמנים הרפתקנים.
זהו צבא אשר חייליו לובשים מדים
פחות״או־יותר אחידים! אשר ציודו מוחלף
בהדרגה בנשק סטנדרטי וחדיש! אשר
לוחמיו פועלים במסגרת מחלקות ופלוגות, עם סיוע של
אולם גם בהיותו מסייע לתנועת השיחרור הערבית באל־הורו
לטייסו הצרפתי לנחות בשדר,־תעופה אלג׳ירי. חמשת
נשק כבד. קציניו עונדים דרגות, חובשיו וחובשותיו מגיג׳יריה,
נשאר בורגיבה מתון ושואף לשיתוף עם המערב.
המנהיגים, שהיו מוכנים לדון בפשרה, נעצח. חביב בור״
שים עזרה ראשונה ללוחם בשדה. הצבא האלג׳ירי לשיחרור
גיבה נפגע פגיעה עמוקה.
כאשר הציעו לו הסובייטים נשק, הוא דחה את ההצעה.
לאומי מציית לפקודות של מפקדה עליונה, ובחסותו פועגם
את הצעתו של גמאל עבד אל־נאצר דחה באדיבות, והוא

לים שירותים אזרחיים.
פנה למערב לחמש את צבאו.
הצנחנים מתערבים
שיווי־משקל עדין זה הופר לפני שבועיים. כמו במקרה
מאלג׳יריה עובר זרם של מתנדבים ושל לוחמים פצועים,
של לכידת מטוס בן־בללה, היה זה שוב מעשה ידיהם של
אל מחנות הקלט וההבראה שמעברו השני של הגבול ה־
^ ולסלאמעשהאחד דחף את בורגיבה כה רחוק
הצנחנים ובני בריתם. בפעולת־תגמול רצחנית תקפו 25
סוניסי. בכיוון ההפוך זורמות לאלג׳יריה שיירות גדולות של ארצו שערי את פתח תחילה למורדים. הסיוע בדרך
מטוסים צרפתיים את הכפר הטוניסי סקיית סידי יוסוף,
לוחמים מאומנים, של נשק וציוד. יתכן כי ראול סאלאן,
בפני 200 אלף פליטים שברחו מזעם הצרפתים! אחר־כך
חצי קילומטר מן הגבול האלג׳ירי 80 .איש נהרגו בפעולה
המפקד הצרפתי העליון באלג׳יריה, הגזים באמרו שהמרד
הפצועים, ללוחמים בתי־חולים לקיים למורדים
הרשה
זו. סיפר כתב ניו יורק טיינזס, שביקר במקום :״היה
האלג׳ירי היה מתנוון ונפסק ללא עזרה טוניסית. אולם
ומחנות ק? ט למתנדבים החדשים. בעקבותיהם הוקמו מרכזי
ברור מלבושם שכולם אנשים עניי ם ...כמה מהם היו
ברור כי כל עוד תימשך עזרה זו, לא ייפסק המרד באופן נשק הסיעו הטוניסי משמר־הגבול משאיות וחימוש! אספקה שרופים בצורה נוראה. רובם היו יחפים! אף אחד לא לבש
סופי.
עד לגבול האלג׳ירי, שם נמסר למורדים,
מדים.״
מה דחף את בורגיבה להגיש עזרה כזו לאלג׳ירים, עד
נוצר מצב עדין, בו היו על אדמת טוניסיה רבבות לוח
שהוא
תפס את מקומו של גמאל עבד אל־נאצר כגיבור
מים אלג׳יריים, מצויירים היטב, בה בשעה שלטוניסיה
המורדים, ושפיקוד צבא השיחרור העתיק את מושבו
קיכיא של טונים
עצמה לא היה אלא צבא זעום בן 5000 איש, חסרי נשק.

מקהיר לטונים?
אילו רצו לוחמי השחרור האלג׳יריים להשתלט על טוך
{ עולה זו השפיעה על יחסי צרפת־טוניסיה באותה
ניסיה, לא היה איש יכול למנוע בעדם לעשות זאת• בור־אם
אפשר להצביע על מקרה אחד, היה זה מעצרו של
^ צורה, בה השפיעה בשעתה פעולת קיביא על היחסים
גיבה כרת איתם ברית. באפריל שעבר חתם על הסכם עם
המנהיג המורד מוחמד בן־בללה על־ידי הצרפתים, ארבעה
בין ישראל לשכנותיה: היתד, זו נקודודמיפגה גורלית, ב עומר
עומראן, יורשו של בן־בללה, בו התחייב לעזור לצבא
ימים לפני פרוץ מלחמת סיני. בורגיבד״ שראה את עצמו
סכסוך חמור בלאו־חכי.
השיחרור בכל דבר — כולל מתן מקלם, ואספקת נשק
בידידם של הצרפתים והאלג׳ירים, הציע את תיווכו. הוא
היא גם השפיעה על היחסים שבין בורגיבה לבין האל־וציוד
— תמורת הבטחתו לשמור על אזורי הגבול שלו
ניהל שיחות עם צרפת, הזמין לאחר מכן את בן־בללה
ג׳יוים. ראשי המרד החליטו כי מדיניות המתינות של נשיא
מהתפרעות הלוחמים האלג׳יריים וכן הסכמתם ליטול לידיוארבעה
מעוזריו העיקריים לפגישה בטוניס. הצרפתים,
טוניסיה נכשלה, וכי אץ טעם יותר לחפש פשרה עם
הם, במקרה הצורך, את ההגנה על טוניסיה עצמה.
שידעו,על תוכנית זו, ארבו למטוס בדרכו ממרוקו לטוניס,

ש1י סוגים
של לאומנות
המערב. הם הודיעו כי יערכו את ישיבתם הקרובה בקהיר,
בצל כנפיו של עבד אל־נאצר, אשר מיהר למחרת ההפצצה
להכריז כי הוא מוכן להעמיד את כל כוחותיו לשרות
התנועה הלאומית באלג׳יריה.
גם לגבי ישראל היתד, הפצצה זו בעלת משמעות• בשעתו,
כאשר הציעו שליחי עבד אל־נאצר לחביב בורגיבה שיצטרף
לחזית הערבית נגד ישראל, השיב נשיא טוניסיה* :היהודים
היחידים המעניינים אותי הם אזרחי טוניסיה.״ מנהיגים
יהודיים אף קיוו, שיוכלו להניע אותו לשמש כמתווך
בין ישראל לבין התנועה הלאומנית הערבית. כאשר נודע
כי טוניסיה תצורף למועצה האירופית — אליה תתקבל
כנראה ישראל — קיוו אותם החוגים כי הדבר יעזור ליצור
תקדים של יחסים תקינים בין ישראל לבין׳ מדינה ערבית.
ההפצצה, העשויה להרחיק את בורגיבה מהשקפתו המתונה
ולהטביע גם אותו בזרם הגואה של הלאומנות הקיצונית
של עבד אל־נאצר, תחסל מן הסתם גם סיכוי קל זה.

שלבי האיחוד

ך* עוד שחצרפתים פ?ן לו בטוניסיה ובאלג׳יריה לדחי-
4פת שתי ארצות אלה לזרועותיו של עבד אל־נאצר,
היה הביקבאשי המצרי פעיל מאוד בגיבוש שלטונו על ה רפובליקה
הערבית המאוחדת, ועל שכנותיה הערביות. ה איחוד
עם סוריה, שהוצג כצעד בריא מבחינה כלכלית-,היה
מכודן למטרה אחת בלבד: להחזיר לידי עבד אל־נאצר את
חופש התימרון הבינלאומי, שאבד לו אחרי הלאמת תעלת
סואץ. במצב החדש שנוצר, יוכל שוב עבד אל־נאצר להוציא
מענקים גדולים משני הגושים, להפיח שוב רוח־חיים ב־נייטראליות
החיובית שלו.
האיוווד־הנגדי של עיראק וירדן, עליו הוכרז השבוע, לא
יוכל לעמוד מול התנועה הנאצרית. כי בעוד ששני המלכים
ההאשמים הסכימו על איחוד בץ שתי צמרות, מבלי שמלך
אחד יוותר לבן־דודו, מציעה התנועה הלאומית של עבד
אל־נאצר איחוד בין תנועות המוניות. הצלחתה, הינד, למע,

רק עניין של זמן.
יתכן כי לשם כך תהיה קהיר מעוגיינת כי ישרור שקט
בגבול ישראל. יתכן כי במשך שנתיים־שלוש, ואולי יותר,
לא יתגרה גמאל עבד אל־נאצר במדינת ישראל. כי תוכניותיו
מרחיקות־לכת. הוא ינסה לצרף לאיחוד את ממלכת
הירדן, ובצורה זאת להדק באופן מסוכן את טבעת הכיתור
סביב ישראל, להנחית מהלומת־מוות על כל התוכניות של
שלימות ארץ־ישראל. והוא ללא ספק ישתדל להשליט את
$מרות האיחוד על כוח־המיקוח החשוב ביותר של הערבים:
׳שדות-הנפם של עיראק וערב.
לפניו תעמוד עוד משימה — חיונית עוד יותר למצרים
עצמה: האיחוד עם סודאן. גמאל עבד אל־נאצר ניסה כבר
פעם לספח את סודאן אל הרפובליקה המצרית, ונכשל. בי
)־,איחוד בין שתי שכנות אלה אינו עניין של שאיפות
פוליטיות בלבד: הוא נוגע לבעייה של חיים ומוות: חלוקת

מלך ירדן, שחשש כי האיחוד הסורי־מצרי מכוון

לחסלו, יזם את האיחוד ההאשמי בין ארצו ועיראק.
איחוד זה, שאינו צעד מבוטל, יתן לו בטחון מסויים, אן לא מוחלט.
מי הנילוס בין שתי המדינות של עמק היאור.
יתכן כי עבד אל־נאצר יגש לשלבים אלה בזהירות,
אולם אין כל ספק שהוא מתכוון לבצע אותם. הוא כבר
הצהיר זאת בספרו, הפילוסופיה של המהפכה, ובנאומים
בלתי ספורים. בכל שלב ושלב, ינפנף ב!סים מד. הבדוקה
של איבה לאימפריאליזם ולישראל. והוא יהיה רכוב על
סוס חזק מאוד: סוס האיחוד של עמי ערב, מן האוקיינוס
האטלנטי ועד למיפרץ הפרסי.

היכן מקום ישיא? ז
** ה תעשה ישראל לקידום פני אפשרות זו? אם
( !לדון לסי מדיניותה בעבר, הרי שתשב בחיבוק־ידיים.
ממשלה, שאין בה אפילו שר לענייני המרחב, תוסיף מן
הסתם להתעלם גם להבא מן התהליכים האדירים המתה־וזים
סביבה. המומחים ונביאי־השקר האחרים ימשיכו להסביר
כי אין מה לדאוג, וכי ישראל חייבת רק להקפיד
ולרכוש את המטוס החדיש ביותר, את הטילים ההרסניים
ביותר כדי להבטיח את עצמה. היא לא תחשוב על המלחמה
היחידה, אשר יש לה סיכוי להבטיח את קיומה בשלום:
לא מלחמה נגד המרחב, אלא כחלק מן המרחב למען
המרחב.
הדיפלומטיה הישראלית חייבת להיות גורם פעל באותם
התהליכים לגיבוש פני המרחב, ולא לצפות עליהם מבחוץ,

נשיא טוניסיה חוזה בסיצפד חגה הלאומי של צרפת, בפאריס. לס־רות
שביקש נשק לצבאו הקטן, סירבו חצרפתים למסור לו ציוד,־
כל עוד לא תתחייב שלא להעביר את הנשק חזה, כשם שפשו חסוריס, לידי מורדי אלנ׳יריה.

נשיא מצרים מודיע לבית־הנבחרים
המצרי על חתימת האיחוד. על הקיר:
נשר־המהפכה המצרי, חיקוי בולט לנשר הגרמני.

כצופה שכל העניין אינו נוגע לו. היא תהיה חייבת להוכיח
לעמי ערב שאין היא נטע זר העדין את שאיפות המרחב,
והמשרתת את האינטרסים הקולוניאליים. היא צריכה להוכיח
כי היא מעריכה את ידידות קהיר וקזבלנקה יותר מאשר
את ידידות פאריס וואשינגסון. כי בשנים המעטות הקרובות,
ישתנו יחסי הכוחות המרחביים בקצב מהפכני: אם
לא תדע ישראל לכבוש לעצמה עמדה במערך זה, תהיה
זו הזדמנות נוספת שהלכה לאיבוד. וההיסטוריה אינה
מגישה הזדמנויות בלתי־ספורות.
השבוע הצהיר שמעון פרס, בחנוכת מועדון חדש של
מפא״י :״איננו מדינה מזרח־תיכונית: אנו מדינה ים־
תיכונית.״
אולם, למרבה הצער, לא שמעון פרס הוא אשר קבע
את מקומה של מדינת ישראל במפה. עשו זאת הטבע
וההיסטוריה. כל תלמיד בכיתה ה׳ יכול לקחת את ספר
.הגיאוגרפיה שלו ולראות בו כי, על פני מפת המרחב,
מצויה ישראל בין המחוז הצפוני של הרפובליקה הערבית
המאוחדת, לבין המחוז הדרומי של אותה רפובליקה, וכי
מזרחה לה משתרעות שתי המדינות ההאשמיות של האיחוד
הערבי. והדרך הטובה ביותר להבטיח את הבטחון — כפי
שהיה צריך לדעת מנהל משרד הבטחון של מדינת ישראל
— איננה להתעלם מסכנות ולברוח מפניהן, אלא להיפך:
להביט בהן ישר, בעיניים פקוחות, ולסלק את הגורמים
שיצרו אותן.

מלך מרוקו, במדי מארשאל, עוקב בהנאה אחרי מיצעד יום עצמאותה
הראשון של ממלכתו. צבאו החזק יחסית בצבאות צפון אפריקה, חומש
׳1 11
ואומן בידי צרפת, הרואה גו ידיד מושבע. משני צדיו נראות שתי בנותיו של המלך.

במדינה העם צדפים או חומוס׳
אין אדם בישראל האוהב לצייר את עצמו
בדמות הוגה־דעות מעמיק כמו שמעון פרס,
שהצהרותיו הפוליטיות התכופות זיכו אותו
בשם ״שמעון פירסומת״ וצרור של שאילתות
בלתי־אוהדות בממשלה. ג׳ואיש אוב־זרבר,
שבועון ציוני בריטי הכסוף להשפעתו,
מרבה לתאר את פרס כמרכז קבוצה
של ״הוגי־דעות חדשים״ מסוגו של׳מ שה
דיין, טדי קולק ואהוד אבריאל, המתכוננת
לעלות בקרוב לשלטון בישראל.
השבוע, באחת מהצהרותיו התכופות, גילה
פרס מחדש מהי מהות ה״מחשבה החדשה״,
שהוא ושאר חברי קבוצת־החצר של ביג׳י
העלוה במאמץ שכלי עמוק ויסודי. קרא
פרס, בטכס פתיחת מועדון מפא״י על־שם
נחמיה ארגוב, שלישו המנוח של ביג׳י,
בחולון :״ישראל אינה מדינה מזרח־תיכו־נית!
ישראל היא מדינה ים־תיכונית!״,
13נגד . 1לאורך חופי הים התיכון
שוכנות, מלבד ישראל 14 ,מדינות. מי הן
המדינות אשר לדעת שמעון פרס קשורה
ישראל עמן יותר מאשר לטולכרם ופטרה?
שבע מתוך 14 מדינות אלה הן ערביות —
מארוקו, אלג׳יריה, טוניסיה, לוב, מצריים,
לבנון וסוריה. שתי מדינות נוספות הן
מוסלמיות — •תורכיה ואלבניה. מהן אחת —
תורכיה — קשורה עם עיראק בברית צבאית,
בעלת נספח סודי המחייב אותה לתבוע
את החזרת ישראל לגבולות . 1947ה שניה,
אלבניה, היא קומוניסטית, תומכת
באיחוד הלאומי הערבי ואינה מקיימת יחסים
עם ישראל.
המדינה מס׳ , 10 יוזן, לא החליפה מעולם
צירים עם ישראל, מפני שיש לה מיעוט
גדול במצרים וקשורה בעולם הערבי בקשרים
אמיצים. אותו כלל יחול על קפריסין,
אם תשיג בקרוב את עצמאותה. שכנתה של
יוון, יוגוסלביה, תומכת בגלוי במאמצי גמאל
עבד אל־נאצר, לא מסתירה את מורת־רוחה
ממדיניות ישראל הפרו־מערבית.
מדינות 12ו־ 13 הן פרו־ערביות מובה קות.
ספרד אינה מכירה בישראל, מכריזה
על עצמה בפרהסיה כעל בעלת־ברית אוטומטית
של העולם הערבי. איטליה נמנעה
לא מכבר בקושי מלהציע הצעת־שלום, ש־היתה
מחייבת את ישראל לחזור לגבולות
. 1947 מאז הכריז בניטו מוסוליני על עצמו
כעל ״סיף האיסלאם״ ,לא חדלו האיטלקים
לראות בעולם הערבי מרחב־פעולה שלהם.
כך מסתבר כי מבין 14 מדינות הים
התיכון 13 ,הן או אויבות בגלוי או בעלות
עמדה ניטראלית בלתי-אוהדת. רק מדינה
אחת — צרפת — מקיימת ידידות עם
ישראל, מתוך אינטרס לאומי ברור, אך
זמני. כדי להיות גרורה של האימפריה הצרפתית
השוקעת, אין צורך באידיאולוגיה
ים־תיכונית מצלצלת. אפשר לבסס מדיניות
זו גם על אידיאולוגיה אנטי־ים־תיכונית.
החלל הריק. למעשה, כל הסיסמה ה•
ים־תיכונית, כמו סיסמות רבות אחרות המרחפות
בחלל הריק של המחשבה המדינית
בצמרת ישראל, אינה אלא מליצה, שאיש
לא חשב עליה עד הסוף.
האדם הפשוט בחולון יודע כי מה שקורה
בקאהיר וברבת־עמון עשוי להכריע את גורלו
וגורל בניו, ואילו ספק אם יש לו
מושג מהי עיר־הבירה של אלבניה, או מה
שם ראש־הממשלה של איטליה. הוא אוכל
בהנאה חומוס עם קבאב, מאכל שהוא דודקא
״מזרח־תיכוני״ .אולם בכל ישראל אין
אפילו מסעדה אחת המוכרת ארוחה של
צדפים או סרטנים, מאכלים ים־תיכוניים
טובים וזולים, המוגשים פמסעדות פאריס.

מפלגות
אלתתר גז1
ריץ׳־ראץ׳ הוא מישחק חביב על ילדי
ישראל, כשם שהיה חביב בגרמניה, שם
נקרא בשם ״אל תתרגז״ .כל ילד משתדל
להעביר את חיילי־העץ שלו קדימה, לאורך
מסלול של משבצות, תוך זריקת קוביה.
אך ההתקדמות אינה בקצב אחיד. לעתים
ניתן לחייל לקפוץ כמה משבצות קדימה,
ולעתים הוא נאלץ לקפוץ כמה משבצות
לאחור. לחייל ביש־מזל יכול לקרות שה־קוביה
מביאה אותו למשבצת, המחייבת אותו
דווקא להתחיל את המסלול מחדש.
דרכו של ד״ר נחום גולדמן אל הזירה
הפוליטית הפנימית של ישראל דומה ל•
מישחק זה. יש ונדמה שהוא מתקדם במהירות,
ויש שנדמה כי חזר לבראשית.
קול קורא. לפני כמה שבועות הגיעה
העולם הזה 1064

לגולדמן ידיעה שהקפיצה אותו. משה קול,
מנהיג העובד הציוני במפלגה הפרוגרסיבית,
כך נמסר לו, מסכים עתה להצטרף למפלגה
חדשה של גולדמן. הוא העמיד רק
תנאי הגיוני אחד: במקום שהמפלגה תישא
אופי של איחוד הפרוגרסיבים והציונים־
הכלליים, תהיה רשמית מפלגה חדשה לגמרי,
אליה יצטרפו מנהיגי שתי המפלגות, יחד
עם אישים וחוגים נוספים.
היתד, זאת תזוזה מכרעת• כי בעבר הוכשל
האיחוד בין הפרוגרסיבים והצ״ב, לפי
הצעת גולדמן, דוזקא על־ידי קול וחבריו,
בני האגף השמאלי של הפרוגרסיבים, שחששו
כי באיחוד כזה יתבטלו בששים.
כמו *וליום קיסר על גדות הנהר רוביקון,
יכול היה גולדמן לקרוא :״הקוביה נפלה!״
הנשיא הציוני קרא למקורביו, ביקש מהם
להכין רשימה ראשונה של אישים הבאים
בחשבון. אולם כמעט באותו רגע נזרקה
קוביה אחרת. דויד בן־גוריון שיגר מכתב
ממותק לגולדמן, שכיפר על כל העלבונות
בעבר. היחסים בין השניים הוטבו במפתיע,
וגולדמן החל שוב מהסם אם כדאי לו לצאת
למלחמה גלויה בביג׳י בשעה זו. כך
חזר גולדמן כמעט לאותה משבצת בה
עמד עת הגיע ארצה בפעם שעברה.
השבוע ירד המנהיג המעופף שוב ממטוס
בלוד, התכונן לשהות שלושה חודשים
בארץ, למשש מחדש את הדופק הציבורי.
היה ברור כי בימים הקרובים לא
יגרום לאפתעות במבנה המפלגות בישראל.
המשק איך להתטשר
מאז נתן דויד בן־גוריון פקודת מטכ״ל
בלתי־חוזרת לפנחס ספיר להקים תעשייה
בנגב בכל מחיר, נעשו כל האמצעים קדושים
למטרה זו. מבלי לבדוק אם באמת יש
הגיון בטחוני אמיתי בקו זה, או אם אמנם
יש סיכויים אמיתיים למפעלים שיוקמו, הופעלו
כל המכונות כדי להקים בתי־חרושת
שיעשו רושם ויפארו את שם הממשלה.
גאוני המשק המקומיים, שיש להם אף
טוב להזדמנויות של זהב, הבחינו זה מכבר
שפיתוח מדומה זה של המדבר עשוי להפוך
למכרה־כסף. איש מבין כל אלה לא
הצטיין בחוש־הריח כמו מנהלי החברה המרכזית,
המאגדת בקרבה את הלווייתנים
הפרטיים השמנים ביותר.
מתנתעםישראל. החברה המרכזית
שותפה על בסיס של פיפטי־פיפטי עם סולל״
בונה בבעלות על מפעל־המלט נשר. השבוע
נודע כי שני הלווייתנים קיבלו מתנה מטעם
עם ישראל, שלא היתה עוד כדוגמתה.
ממשלת ישראל נתנה לשתי החברות 10
מיליון לירות טובות, תמורת מניות בחברת
נשר, שלא יתנו לממשלה זכות־הכרעה כלשהי.
הדבר היחיד שהובטח לעם ישראל
תמורת כספו: הממשלה תקבל דיבידנדה
בסך ־ 67 לשנה, אם הרווחים יאפשרו זאת.
העוקץ: רווחי נשר תלויים בממשלה, הקובעת
גם את המחירים וגם את גובה הבלו.
מדוע נתנה הממשלה מתנה אגדתית זו?
כל אחד משני הלווייתנים — סולל־בונה
השמאלי והחברה המרכזית* הימנית — יקבל
5מיליון ל״י. מיליון אחד מסכום זה הבטיח
כל אחד להשקיע חזרה במפעל חדש
של נשר, שיוקם ברמלה. את שאר ארבעת
המיליונים ישקיע כל אחד במפעלים בנגב.
אולם איש אינו חייב להשקיע בנגב את
־ 1007 הכסף הדרוש למפעל חדש. הממשלה
נותנת ברוב אדיבותה אשראי בסך ^״75
מכל השקעה (ולמעשה הרב!ו יותר, מאחר
שכמעט אי־אפשר לבדוק את גובה ההשקעה
האמיתית) .במלים אחרות: אם החברה
הכלכלית תשקיע בנגב את ארבעת המיליונים
שקיבלה מן הממשלה, הרי תוסיף לה
הממשלה אוטומטית בצורת אשראי 12 מיל יון
ל״י נוספים
מיליונים מתגלגלים. בתנאים אלה
כמעט ואין כל חשיבות אם המפעל הנגבי
ישא את עצמו או לא. אפילו יפסיד המפעל
הפסדים גדולים, יצאו הבעלים ברווח עצום,
כי הוא מגלגל בידיו מיליונים שאינם צמודים
לערך הדולאר.
החברה המרכזית כבר עשתה את צעדה
הראשון אל הנגב: היא השתתפה בהקמת
מיפעל כיתן לטקסטיל בדימונה.
• השותף הגדול ביותר בחברה המרכזית
חוא ל. גליקמן מע״ס, שבעלו יוסף גליקסן
חוא מנחל משרד המסחר וחתעשיח בשפר
סמלי. שותפת גדולח אחרת חיא חמדת
האחים סייבר, שבן מנחלה, אברחס סייבר,
הוא מנהל חטיבת חתפשיח של משרד המסחר
והתעשיח

וזו א צ עי ר
ואוגלבזי
.בעגודוז ובך
,בטפורבז הוא
תרפט בדקום ראעווך

דייי
ם י *י

ס966

בורבך בדאליו:
בלסרך הוא בועשן1
111א

לסונדם מנשיותשערות וקרחות
טיפול מיוחד לפי שיטה חדשה ובעזרת מכשירים
חדישים ביותר מאפשר
א. הפסקה מוחלטת של הנשירה
ב. גידול של שער חדש
הטיפול הוא באחריות גמורה -
במקרה של אי-הצלחה יוחזר הכסח

רובינ׳ס קוסמטיקום
בהנהלת מר א. רובין, ביוקוסמטיקאי מדופלם
טלפון 22128
תל-אביב, רחוב פינסקר ,2

• ל א כל אבקת כביסה היא ״קייק״
• לא כל חומר כביסה הוא בלתי מזיק

ל ״ קויק ״ תעודה
ממכון ממשלתי
שאינו מזיק לכביסדו

לבטחון הכביסה
כבסי ב״קויק״

הרתיחי מים, הכניסי
עם ״קויק״ ככיסח לשעתיים,
שיטפי ותלי

במדינה מנגנון
)| 1:צרלמשפחה מוב ה

שכת, היום באה כל המשפחה לראות אותי. פרצופים...
בחיי, אף אחו לא מבין שפה הגונה !
יו ם א . ,למד, צריכים לרחוץ תינוק כל יום — 7למה ! 7
כשאני אהיה גדול לא אתרחץ אף פעם.
יד ם כ /עוד יום מזופת ! אמא רחצה אותי בסבון חדש.
זיפט ! העור מגרד, העיניים שורפות, אי אפשר
לישון, סתם עינויים.
יוםג . ,יום גדול ! סוף סוף, אניא גילתה את ״דדמפון״
זה בומבה ! אין גרוי, אין כאבים, תענוג לחיות
ודם ד . ,אמא נהיתה חכמה. גם היא מתרחצת ב״דרמפון״.
עכשיו, היא משמיצה שיש לה עור כמו שלי...
יוםה . ,היום כעסתי על אבא. הוא גנב את ה״דרמפוף
שלי. הוא אומר שהלכלוך השומן והריח מהעבודה
נעלמו חת שתים מעל ידיו. אז שיקנה שפופרת
בשביל עצמו.

כל ה מבקרים קבעו פה אחד:

קרקס ״ מד ר אנו״י
מספק בידור נפלא לכל הגילים!
יום יום 2הצגות ב־ 430ו־830
ביום ששי הצגה אחת ב־ 2אחה״צ
במוצ״ש 2הצגות ב־ 6.15ו930-
אוטובוסים לשרות הקהל אחרי כל הצגה

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
ד,רשמו עוד חיום ב״אולפן גרג״
לקרום הדו־חודשי ( x 2בשבוע) ל־

קצרנות

הזריזות אינה
כ שו ף
אין זה מעשה כשפים כשמצלמים
תמונה מוכרת הכי יפה במשך
1/00 דקה מיורת מצלמת פוסו
ברנר• אנו נלמדו לעשות זאת
וגם נמציא לך תמורת לידות מועטות
את המצלמה.

עברית ו/או אנגלית
ב ת ״ א ג אצל ח. בר־קמא, גורדון 5
בחיסח נ בי״ם ״במעלה״ ,החלוץ 13

פ 1ט 1ברנר
חי פ ה,ו חוד ה ח לו ק 31

הצלחה מובטחת!

לה שכרה לל א ד מי מפ ת ח
(בשכר דירה חודשי)

דירה שני חדרים חדשים לגמרי ומרוהטים -
פריג׳ידר -גז.
מתפנה בראשון לאפריל. לפנות, ללא מתווכים, דירה ,13
רחוב ארלוזורוב ,182 תל־אביב.

שר המסחר ור,תעשיה עמד לארוז את מזוודותיו
כדי לנסוע ליפאן, כאשר קיבל לפתע
הודעה בהולה מעסקנית מפא״י בירושלים
יהודית גינזבורג, שביקשה ראיון.
״מה קרה?* תמה פנחס ספיר .״תשמע
כשנתראה,״ הפליטה גינזבורג, בריתחה.
כעבור שעד, קלה כבר ישבה יהודית
גינזבורג בלשכת השר. הענין נגע לעסק־נית
אחרת של משא״י, חברת־הכנסת דבורה
נצר. בתה נישאה לצעיר בשם אורי שפירא
מכפר מל״ל, שלמד כלכלה בירושלים,
שהיה מוכן לסייע בידיעותיו למדינה.
פנחס ספיר יודע להעריך עסקני־מפלגה
וותיקים וחשובים כמו דבורה נצר ובעלה
שרגא, שהוא השליט בסניף מפא״י בתל־אביב.
אורי שפירא נתמנה כעוזר ראשי
באגף התעשיה.
אשח נגד אשח. בתפקידו החדש
היה שפירא הצעיר, המתקרב לגיל ד.־,30
ממונה על גבר קשיש כמעט כפליים, שלמד,
בכר, כיום עוזר ראשי באגף התעשיה.
בכר, פקיד וותיק עוד מימי המנדט, סבר
כי נושל מתפקידו, פנה לאיגוד עובדי המדינה,
הכריז, ליתר בטחון, על שביתת־שבת.
כאן נכנסה לתמונה הגברת גינובורג,
עסקנית רבת־זזתק בזכות עצמה, שהגיעה
ברבות הימים לתפקיד של מזכירת תא־עובדי־המדינה
ליד מועצת פועלי ירושלים.
מתוך חוסר סולידריות נשית, נטלה לידיה
את ענין בכר, פנתה בחריפות נגד חברתה
למפלגה ולעסקנות.
כשהבטיח לה ספיר לסדר את בכר במקום
אחר, נוכח לדעת כי לא קל להתווכח
עם אשה .״אתה לא תסדר אותו באיזה
חור כדי שיתנוון שם!״ קראה לעומתו.
״הוא יישאר במקום ששם הוא מומחה.״
סוף פסוק: שתי העסקניות נשארו צודקות.
ספיר הקפיא את שפירא ואת בכר,
יוציאם מן המקרר לכשיחזור מיפאן.
משפט כניעה ללא תנא
פרישה! הבמיה לנקום בנל אלה שהעזו
לגלות משהו על עסקיו אני אהרוס
את נולסו״ איי ם ...כשאמר השבוע לאחד
סידידיו :״זו רק ההתחלה!״ ידעו ני הפעם,
לפחות, לא יהיו חתפארויותיו הת־פארויות
שוו א...
כשכתב העולם הזה רשם מלים אלה, במדור
במדינה של הגליון האחרון, לא ידע עד
כמה הוא צודק. כי למחרת יום הופעת
הגליון מיהר פקיד ממשרד עורך־הדין אהרון
חוסר־ישי לבית־המשפט המחוזי בחיפה,
ביקש בשם הקבלן יצחק פרישמן בקשה
שהיתר, כמעם ראשונה במינה בישראל:
לשלוח מיד את פקידי בית־המשפט לכל
הקיוסקים בישראל, כדי להחרים את גליו־נות
העולם הזה.
הנימוק: הכתבה על עיסקות פרישמן גורמת
לו נזק, והיא ״מבליטה את שטנת
(׳העולם חזה) ואין בה אף שמץ של אמת.״
הזמנה לחקירה. חוטר־ישי הגיע לשופט
המחוזי יצחק כהן, ביקש להוציא
את הצו המבוקש מבלי להזמין כלל את
עורכי העולם הזה, ומבלי לשמוע את תשובתם.
כאן חיכתה לו המפלה הראשונה:
השופט דחה את הבקשה, פקד להזמין את
העורכים למומת היום.
בינתיים הספיקו כל הנוגעים בדבר לעיין
בספרי־החוקים, להיווכח כי בקשתו
של פרישמן היתד, אחת המופרכות ביותר
שהוגשו אי־פעם לבית־משפט ישראלי, כי,
כך קבעו הספרים בלשון חד־משמעית, לעולם
לא יוציא שוסם צו מניעה או צו
החרמה אלא אם כן הוכח מעל לכל ספק,
וללא כל צורך בבירור נוסף, כי דברי הכתבה
הם שקר, וכי נכתבו בזדון. קבע
פרשן משפטי מוסמך: די בטענת הכתב
כי דבריו אמת, למניעת הוצאת הצו.
בבקשה מסוג זה, רשאי הנתבע לחקור
את התובע חקירת שתי־וערב. לפנות ערב
טילפן עורך־הדין דב לוין, ממשרד עירך-
הדין שמואל תמיר, לפרקליטו של פרישמן,
ביקשו להביא את סרישמן למחרת היום
לבית־המשסס. המטרה: לחקרו באופן יסודי
על עסקיו המוזרים בתורכיה ובישראל.
הצהרות כשבועה. אולם החקירה לא
התקיימה. למחרת בבוקר ישבו עורבי העולם
חזח ופרקליטש שלוש שעות בבית־המשפט,
חיכו לשוא לקריאת שמם. לפתע
ניגש אליהם שמש, הודיע לחם באדיבות

קכלן פרישמן
משינה באף
שאין להם מה לחכות. התיק בוסל.
אחוזי תמיהה מיהרו עורך־הדיו לוץ ו אורי
אבנרי ללשכת השופט, נתקבלו על־ידי
השופט בתמיהה דומה. סיפר השופט
כהן: פרקליטו של פרישמן הופיע אצלו,
טען כי אנשי העולם הזח לא הופיעו כלל,
הודיע על רצונו לבטל את הבקשה. השופט
נענה לו. העוקץ: בצורה זו נמנעה ישיבה
פומבית שהיתר, מגיעה לעתונות, והנתבעים
לא יכלו לדרוש כי ישולמו הוצאותיהם
אחרי שהוטרדו לשוא ונמשכו באף.
החלטת השופט היתה אף היא כמעט
יחידה במינה: על שני עורכי־הדין להגיש
לו הצהרה־בשבועד, על מה שקרה באמת
בבית־המשפס באותו בוקר. על סמך הצהרות
אלה יחליט אם להיענות לבקשת הנתבעים
הדורשים הוצאות בסך 300ל״י.
מדוע נסוג פרישמן מבקשתו בצורה כה
מבישה? הניחוש הסביר ביותר היה כי לא
היה לו חשק להיחקר בשלב זה חקירת
שתי־וערב. תחת זאת ניסה פרישמן לנקוט
בדרך אחרת כדי לנקום את נקמתו: הוא
הגיש קובלנה פלילית נגד עורכי העולם
חזה, טען כי הוציאו עליו דיבוב

סקופ ב ר דיו
במוצאי יום חמישי שעבר היתד. מהדורת
החדשות הלילית של קול ישראל עשירה
מאוד. הקריין חזר על המאורעות האחרונים
בטוניס, כפי שעורך החדשות של השירות
הבין אותם, סיפר על מאמצי הייצור הגדולים
של מדינת־ישראל בענף המעשיר. הכבדה,
הרחיב את הדיבור על ביקורו של
שר פלוני בבית־חרושת אלמוני. ואז חל
שינוי בצליל קולו המשועמם של הקריין:
״היועץ המשפטי הורה לבטל את החקירה
המוקדמת במשפטו של משה שקד, ראש
עירית נתניה. במכתבו לעורך־הדין שמואל
תמיר, הודיע היועץ המשפטי על ביטול
התהליכים המשפטיים בני דון
בפעם הראשונה סיפק שירות השידור הישראלי
למאזיניו, סקופ עתונאי סרי־כל־כך,
עד שאפילו גבוריו לא ידעו על קיומו.
בשדרו את הידיעה על החלטתו של היועץ
המשפטי, קבע קול מסא״י תקדים חדש:
מעתה ואילך, ישדר לא רק את פסקי־הדין,
מתוכם נדמה היה ליועץ המשפטי באילו
זבד, בהם, אלא גם את החלסוח־הבינים
שלו, שהוא מודיעם לחבריו למקצוע.
בביתו ברמת־גן, ישב אותה שעה עו ר ך
הדין שמואל תמיר. הוא לא האזין למהדורת
החדשות של קול ישראל, ולפיכך גם
לא יכול היה לדעת את תוכן הדואר הנכנס,
שציפה לו על שולחן עבודתו למחרת.
אורח מאחר לבוא סיפר לו את החדשה.
״לא קיבלתי את מכתבו של היועץ המשפטי
שהוקרא בקול ישראל,״ הסביר תמיר.
עתונאים שניסו להתקשר עמו בביתו, כדי
לשמוע את תגובתו על החלסתו של חיים
כהן, לא יכלו לשמוע מפיו דבר: מכשיר
הטלפון בדירתו היד, מקולקל.
מכתב ליועץ. ימים אחדים אחרי שקיבל
את גליון האישום, שהוגש אל השופט
החוקר בנתניה, נסע ראש העיר הפרוגרסיבי
משה שקד למשרדו של עורך־הדין מיכה
כספי, בתל־אביב .״זוהי עלילה,״ אמר אז
שקד לכתב העולם חזח, שביקר בביתו, ב יום
שאחרי חמחסכה מדריד( ,חעולס חזה
.)1056״אני אוכיח זאת בבית־חמשסס.״
כספי סבר אחרת. נאמן לשיטתו, לסיח
חפולם חזח 1064

הוא מעדיף לפתור את הבעיות הקשורות
במשרדי הממשלה בעזרת קשריו האישיים,
במקום לעשות זאת באולמות המשפט הפתוחים
לקהל, פנה הפרקליט המנוסה ליועץ
המשפטי לממשלה. אחרי ששוחח אתו על
פרשת שקד, שלח כספי מכתב סיכום לשיחתם,
בו נאמר בין השאר- :בליון האישום
הוגש כצעד במאבק הפוליטי של
מפלגת הציונים הכלליים, על מנת להשחיר
את ראש העיריה הנוכחי, מר משד, שקד.
לעזרת השר. תמיר הגיש את התנגדותו
:״האם יתכן למצוא פסול כלשהוד
שאל את היועץ המשפטי במכתבו, בשם
שני אזרחי העיר נתניה שתבעו את שקד
לדק- ,בעובדה שנציגי ציבור עושים לגילוי
העבירה, כמיטב יכולתם?׳
פרשת התביעה פורסמה בימים, בהם התנהלה
המערכה הגדולה על כסא ראש־העיר
בנתניה: מחוסר מזומנים בקופה, היה הקבלן
משד. שקד נוהג להלוות כספים לעיריה, מכספיו
הפרטיים. ברבות הימים, הפך חשבונו
בקופת העיריה לכעק בנק פרסי.
״תמיד הייתי מכסה מיד, אם היה מתהווה
סכום לחובתי ׳,טען שקד בפני כתב ה־פולס
הזה. בכל זאת, טענו התובעים בגליון
האישום, ארעו מקרים בהם הראה החשבון
סכומים גדולים לחובתו של שקד.
לפני היועץ המשפטי היו מונחים עתה
שני מכתבים: לכאן ולכאן. מד, שיכול
היה להכריע את הכף, היתד, חודת־דעתו
של מבקר המדינה, שחקר בפרשת שקד
וההאשמות נגדו .״חשוב שראשי העיריה
ושאר נבחריד״׳ קבע המבקר בסיכום הדו״ח,
בו אישר בשפה רפד, את מרבית ההאשמות
נגד שקד ,״יימנעו מטשטוש הגבולות שבין
רשות הרבים לבק רשות היחיד׳.
אולם גם מבקר המדינה וסיכומיו לא
שיכנעו את חיים כהן. בתקיפותו האופיינית
ובזלזולו המסורתי בדעת-הקהל ובחבריו
למקצוע גם יחד, העדיף להפגין פעם נוספת
את עליונותו ואח התיצבותו לעזרת שרו
הפרוגרסיבי וחבריו למפלגד״ פסק לבטל את
החקירה נגד שקד. נימוקיו הרשמיים לא
היו אלא חול שנזרה בעיני הקהל.

ההתפרצות. סביב הודאה זו רקם נאור את
אנדתו בדבר הוראותיו של הפורץ.
הודעה זו, והתפארויות קודמות, עשתה
שרות־דוב לאזרחי־העיר, שהלכו לישון בלב
בוטח — בה בשעה שהפורצים המסוכנים
שוטטו בעיר בחופש מוחלט.
עתונות עוזי 3ל• ת ת ־ מקלע
מן היום בו יצא עו ד לאור העולם,
חיבבוהו הבריות. הצבר החמוד והעוקצני,
שכתב בכל יום טור קטן בעתון־הערב של
הארץ, יוס-יוס, מילא תפקיד חשוב ובן־
זמנו. הימים היו ימי מלחמת־תש״ח, דור
הקשישים גילה בפעם הראשונה כי יש
נשמה ומאוויים בדור הצברים, ששפך את
דמו בכל רחבי הארץ. דעתו של הדור
הצעיר היתד, לפתע חשובה מאוד, ודעתו
של עוזי ביטאה אותה בכשרון רב.
רק מעטים ידעו מיהו עוזי האמיתי: סופר־פסל־עתונאי
בנימין תמוז, צעיר בעל ראש
מאסיבי, יליד פולין שבא ארצה בילדותו,
היה אחד הראשונים שהצטרפו לקבוצת
ד,״כנענים״ בראשית שנות הארבעים.
מרד שוכם. אולם תמוז התבגר. הוא
קיבל לידיו את עריכת הארץ שלנו. נפשו
ערגה לעיסוקים סולידיים, כמו ביקורת
אמנותית. עוזי ושות׳ עבר לידי בעל חדש:
עמוס קינן, גם הוא כנעני־לשעבר.

צפית
• תתחדש התמיכה הכספית הבריטית בירדן. ההקצבה השגחית,
בעזרתה הוחזק הלגיון ׳הערבי ואשר הופסקה אחרי סילוק הצבא הבריטי
מירדן,,תשולם מחדש על־ידי האוצר הבריטי, א ם בי לא במלואה. הסדר זה
בא לפי בקשת עיראק, אשר טענה, ערב האיחוד עם ירדן, ני לא תוכל לסמן
את הוצאות הלגיון היערבי, מקופתה היא.
• עיראק תפרוש בנראה מכרית בגדאד. ארצות־הברית הגיעה
למסקנה ני קשריה של עיראק עם הברית המערבית אן הזיקו למעמדה בעולם
הערבי. תחת זאת עשויה לקום ברית חדשה, בה יתאגדו עיראק, ירדן וסעודיה.

• באותה מסגרת, בשלב מאוחר יותר, עלולים להשתפר
היחסים כין תורכיה לישראל. שתיהן תהיינה קשורות לארצות־הברית
במערך ׳ההגנה במרחב.

• אין לחשוש להתפרעויות כגבול ישראר־ירדן כעתיד הק
רוב.
ההתנגשויות שאירעו בסביבות נתניה לא בוצעו — לז־ברי מקורות
מוסמכים — בהשראת הממשל הירדני, אלא על־ידי סוננים מצריים. הירדנים
עצמם יפעלו נמרצות לריסון פעולות אלה.
• לעומת זאת ישרור אי־שקט כגבול הצפוני. הסורים ימשיכו
להפריע לביצוע פעולות־הפיתוח הישראליות בגליל, וברור כי צה״ל לא יסכים
לעבור בשתיקה על התנפלויות אליה.

• המשבר הכספי, אשר שיבש את זרימת הכספים מאמרי•
קה לישראל, עומד לפני חיסולו. משרד החוץ האמריקאי נוטה לקבל
את גישת האוצר הישראלי, כי אין להטיל פיקוח על פרטי השימוש בכסף
האמריקאי, ה ניתן לישראל במסגרת התוכנית לסיוע חוץ. מנהל המשלחת האמריקאית
בישראל סבר אחרת, גרס לעיכוב בשיחרור ׳הכספים.

• מתפתח ם יכסון• אישי חריף כין סגן המפקח הכללי של
המשטרה עמום פן־גוריון, לבין
מפקדו יחזקאל סהר. עמוס, הסבור
ני סהר הוא המכתיס את שם המשטרה,
הדליף ידיעות לעתונות על סילוקו הק־רוב
של_המפקח הכללי מתפקידו. כתגובה,
הגיש סהר תלונה נגד עסוס בן־
נוריון לממשלה, האשימו בערעור מצבו
בתוך. המשטרה, ובניהול מערכת הש מצה
נגדו,

• מתגבשת תביעה של עסקני
עדות המזרח, לשתפם כאופן
פעיל יותר בחיים המדיניים.
כמה עשרות עסקנים, מכל המפ
סשטרה

לגות,
מנסחיס עתה דרישת משותפת, שכל
מפלגה ומפלגה תשריין לפחות 4ל30

נצוזונו ת ד מיו! ״
ישנה דרך בדוקה לחסל פשעים: לתפוס
את מבצעיהם. ראש הענף הפלילי במחוז
תל־אביב, ם.מ.פב אריה נאור (שמילגובסקיא
משתמש בשיטה אחרת. מדי פעם, אחרי
שהצטברו כמה פשעים ללא פיענוח, הוא
קורא אליו כתב של אחד מעתוני הערב,
מוסר לו על נצחק דמיוני של המשטרה,
שהצליחה כביכול לגלות את הפושעים.
כך קרה כאשר נתפסו אנשי כנופיית בני
חטובים של עמום מלאך וחבריו. נאור
הודיע אישית לאחד הכתבים כי בין אנשי
החבורה נמצא אחד, אשר נגדו קיים חשד
רציני בביצוע רצח המהנדס יעקב פיאטלי,
ליד קולנוע חצפון (תפולס חזה .)1038
מאז עברו שלושה חודשים, מבלי שהרוצח
יתגלה.
לפני חודשיים קרו שני מקרי שוד לאור
היום בתל־אביב, כאשר שודדים התפרצו
לשני בתי מלון, שדדו כסף והסתלקו בעזרת
סולם שהציבו על הקיר. כבר למחרת
ידע נאור לספר לאותו כתב כי נעצרו
שני ערבים, אשר זוהו כמבצעי השוד.
הדבר לא היה ולא נברא, אולם נוצר הרושם
כי .0מ.מ. נאור נלחם בהצלחה בפושעים.
דחיפה מחקומח השלישית. ה-
נצחון האחר, והגדול יותר, של נאור
במלחמתו נתפרסם השבוע — שוב על־ידי
אותו כתב. ראש הענף הפלילי התפאר כי
משטרת תל־אביב הצליחה להתחקות אחרי
תנועותיו של הפושע אלברט סימנטוב ולעצרו.
הודיע נאור: סימנטוב הודה בביצוע
שורה של התפרצויות לבתים שונים,
וכן בהתפרצויות לשני בתי המלון אשר
בזמנו הודיע נאור כי ביצעון שגי ערבים.
העובדות במקרה זה היו שונות במקצת
מהודעתו של נאור. אלברס סימנטוב היה
אחד הפורצים הפעילים ביותר בתל־אביב.
לכשנודע לחבריו לפריצה כי הוא מודיע
של המשטרה, לא היססו בתגובתם.
לילה אחד יצאו אתו חבריו להתפרצות
לדירה. הם נתנו לסימנטוב לטפס על
צינור לקומה השלישית, ומשם דחפו אותו
אל החצר. רגלו של הפורץ־ו־,מודיע נשברד״
והוא נשאר נכה, עבד למורפיום•
שירות דוב לאזרחים. לפי ידיעות
שהיו בידי המשטרה התפרץ סימנטוב לבית־מרקחת,
כדי לגנוב משם את הסמים המשכרים
שהיו דרושים לו. הוא נעצר על־ידי
משטרת זכרון־יעקב, הודה בביצוע
זזעולס הזח 1064

מהמקומות הריאליים ברשימות המועמדים
לכנסת, ליוצאי עדות המזרח. טענתם:
עדות אלה מהוות עתה יותר ממחצית
הבוחרים בארץ, ויש להבסיח להן
נציגות מתאימה. אם לא תתקבל דרישה
זו, מאיימים עסקנים אלת לפרוש ולהקים
מפלגה משלהם.

• שוב יתחדשו השיחות כין
חרות והצ״ב. אחרי שהמשא־ומתן
על איחוד שתי המפלגות נכשל לחלוטין,
תועלה עתה הצעה לשיתוף־פעולה מוגדר
יותר: הגשת רשימה אחידה לבחירות
לכנסת. הסיכויים. להגשמה: מעל לבינוניים.

לא־נאשם
שקד

• היועץ המשפטי יתבע את
עלבונו של הרב הראשי יצחק
גסים. חיים כהן יגיש משפם נגד עסקן

חול בעיניים

העדה הספרדית בירושלים דויד סימו ן,

תחת ידו של קינן הפך המדור למוסד
לאומי. כמה מהברקותיו הגיעו לפיסגת היצירה
התרבותית של הדור הצעיר בארץ,
יישמרו לדורות• אולם באחד הימים נאסר
קינן כחשוד בהנחת פצצה בביתו של שר־התחבורה
הדתי. למרות שזוכה מכל אשמה,
לא חזר למדורו. כל הנסיונות למצוא
לו מחליף עלו בתוהו. עוזי ושות׳ מת.
השבוע הופתעו קוראי הארץ לגלות כי
עוזי ושות׳ חזר. בעליו לא היה גאון חדש
שנתגלה בן־יום. העוזי החדש, שזהותו לא
פורסמה, לא היה אלא מייסד המדור עצמו,
בנימין תמוז. אך נראה כי יחד עם תמוז
עצמו, כיום בן ,38 התבגר גם עוזי. למדור
החדש חסרו זיו־העלומים ואותה תוקפנות
קלילה שנראתה בשובבות, אך היתר,
למעשה קריאת־תגר על השקרים המוסכמים
למיניהם. יחד עם תמוז, נכנס גם עוזי לתלם
המקובל, לא היה מהפכני יותר ממאמר
ראשי שיגרתי של חארץ. לא היה
לו תת־מקלע של הומור קטלני וצורב.
לא היה זה מקרה. אם עוזי של תש״ח
ביטא את הרגשת הדור הצעיר שניצח
במלחמה, חולל שינויים מהפכניים ופתח
דף חדש בתולדות החברה הישראלית, הרי
עוזי של תשי״ח נולד על קברם של חלומות
אלה. הקול המרדני היחיד של הדור הצעיר
נגד מבול השקרים המוסכמים לא נשמע
בטור היתולי, אלא בתיקי בני-הטובים.

על פירסום חוברת המאשימה את חרב הראשי בזיוף מיססכים, לצורך שיחדור
בניו ובנותיו מצה״ל.

• ד״ר יונה סאלק, ממציא חתרכיב נגר שיתוק־הילדים,

יבקר בארץ. הוא הוזמן על־ידי מארגני חגיגות העשור, יחד עם שורה של
אנשי מדע מפורסמים אחרים.

• ההקצבה האמריקאית לשיפוץ אתרים היסטוריים כארץ,
תגרור אחריה סיכסון• בין משרד הדתות לבין משרד ראש
הממשלה. ההענקה הוקצתה כבר בעיקר לשיפוץ אתרים ארכיאולוגיים שאינם
קשורים דווקא עם הדת היהודית, דבר שעורר את חמתו של מנהל סשרד הדתות
זנוויל כתנא, שיהתמחח בגילוי ורימום מקומות קדושים בארץ.
• לא תהיה עליית תוספת-היוקר עד חודש יוני. למדות שה־מדד
עלה בח -נקודות בחודש ינואר, ועתיד לעלות ב־ 3נקודות נוספות בחודש
פברואר כתוצאה מביטול הפיקוח על ביצים ועגבניות, ייעשה מאמץ ממשלתי
מיוחד להגביר את זיוף האינד כס כדי למנוע-בעדו לעלות מעל ל־ 12 נקודות,
•דבר שהיה גורם לעלית התוספת לפני נמר תקופת ההסכם. כוח־חקניח יוסיף
לרדת, נוכח ההתיקרות, אחרי הירידה הגדולה בחצי השנה האחרונה.
• פיטורים יחולו כענף צינורות-הפלדה, אחרי הפיטורים הגדולים
במפעל יובל־גד. הסיבה* :פסקת בי צו ע ^ן דווז בקוי מים ונפט. פיטורים דומים,
כתוצאה מהעלאת ההיטלים הממשלתיים, והגדלת התחרות, צפדים במפעלי וד

צבעים.

• הספנות העברית תקבל פרמיה להכנסות כמטפע*זר.

בצורה זו תקבל צי״ם היהסתדרותית־סוכנך תית פיצוי שישווה אותת לאל-על
הממשלתית, אשר גו׳עונות־חענק שלה מכוסים ישר על־ידי הממשלה.

במדינה

בסילוני־מים ובקדב כנים אל פנים מוגרה התנגנה הדתית

הבריכה

עוד סוס
שלום ידידיה דומה במקצת ליהודי שבבריחה,
שהצטרף לחיל־הפרשים. בכל קפיצה
של הסום הוזז מעט קדימה. לבסוף, כשכבר
ישב על ראש הסוס, צעק ביאוש :״המפקד,
תן לי מהר סוס חדש! הסוס שלי נגמר!״
העתונאי הממושקף בן ה־ 55 כבר הספיק
לשבת על כמה סוסים, ששבקו חיים לכל
חי. כעורך יוס־יוס, עתון הערב של האר?,
נכח בקבורת עתון זה, שהצטיין בצוזת
מבריק של משתתפים, אך לא יכול היה
להתחרות בעריכה המזהירה של עזריאל
קרליבך במעריב.
ידידיה היה זקוק לסוס חדש. כמו
עתונאים רבים אחרים, הרגיזה אותו הצלחת
העולם הדה בקיוסקים. הוא החליט להעביר
את אוכפו לסוס מתחרה. כך נוסד לפני חמש
שנים חיי שעה, שבועון שהשתדל כמיטב
יכולתו לחקות את שיטות העולם הזה.
חשבונו של ידידיה: מכיוון שהעולם הזה
התמסר, במרוצת השנים, יותר ויותר לטיפול
בענינים ציבוריים, יתכן כי שבועון זול,
העוסק בעיקר במין ופשע, יוכל לרכוש
חלק מן השוק.
אמא מין ואבא חושי. בשבועות
הראשונים היה נדמה לידידיה שצדק בחשבונו.
התפוצה הגיעה ל־ 6000 טפסים, עלתה
בהרבה על תפוצת דבר השבוע בקיוסקים.
אולם במקום לעלות משם למספר רציני
יותר, החלה ירידה אטית ועקבית.
לשוא ניסה ידידיה לתקן את מזלו באמצעים
מלאכותיים. רואד,־חשבון מוסמך נתן
לו אישור כי תפוצתו מגיעה ל־ 13 אלף,
ועל סמך תעודה זו ניסה השבועון להשיג
מודעות. אולם משנתבע רואה החשבון לבירור,
הוכח כי התעודה היתד, כוזבת,
היא בוטלה בבושת פנים, תוך התנצלות
החותם.
בינתיים נפתחה המערכה הגדולה של
העולם הזה נגד משטר הרודנות של חושי
בחיפה. ביאוש חיפש חושי מכשיר להשיב
מלחמה שערה. כמו טובע הנאחז בקש,
מצא את חיי שעה. בצד הסיפורים על חיי־האהבה
של כוכבי הוליבוד וחיי־הסשע של
לונדון, הופיעו עתה סיפורים על גדולתו,
נדיבותו, אצילותו וטוהר־לרו של אבא
חושי. אלפי גליונות חולקו חינם מדי שבוע
בין פועלי בתי־חרושת בחיפה.
סוס חדש. היו חוגים במפא״י שעיקמו
את אפם נוכח קשר זה בין מפלגה מכיבדת
לבין עתוו־רפש והעולם הזה .)953 אולם
המפלגה קיבלה את חיי שעה תחת חסותה.
השבועון הודפס בדפוס מפא״י, שפרש עליו
את ידיו. כך ניתנה לידידיה האפשרות
להמשיך בהוצאת השבועון, גם אחרי ש תפוצתו
ירדה מתחת ל־ 2000 טפסים.
בינתיים ניטה ידידיה סוס חדש. הוצעה
לו משרה בעתון־הערב של מפא״י, הדור,
כסגך עורך. אולם לפני שמפא״י הספיקה
לממש את ההבטחה, החזיר הדור את נשמתו
לבוראו. ידידיה פתח עתון־ערב חדש, בשם
מרב טוב, שהודפס גם הוא בדפוס מפא״י.
אחרי שבועיים בדיוק צנח ומת גם הוא.
חיי שעה עצמו הוסיף לגסוס. לשוא טיפל
בנושאים כמו ״ההון המרוכז בידי נשים״,
״יחסי העבודה בין נשים וגברים״ ,״שתי
נשים רוצחות״ ,״איך צריך הגבר להתלבש״,
בצד סיפורים שונים לטובת מפא״י ומנהיגיה.
השבוע נגמר הסום: ידידיה סגר את
.חיי שעה, עבר ישר לסוס חדש: עריכת
קוריר, עתון יומי חדש של מסא״י בפולנית.
שדה הקטל. כך שבק חיים לכל חי
השבועון ה־ 11 שניסה להתחרות בגלוי או
בנסתר בהעולס הזח, מאז קיבל את מתכונתו
הנוכחית בשנת .1950 עשרת האחרים:
9תבל (תחילה לגבר) ,שבועון בלתי־תלוי
שניסה בגלוי לחקות את העולם
חיוה, נסגר כעבור כמה חדשים;
9מצפן, שבועון מוסתה של המפלגה
לאחדות העבודה, ביוזמת יגאל אלון;
9קול ישראל, נסיונה הקודם של
ממשלת ישראל להוציא בטאון במסתה של
שבועון־רדיו, הוצע למכירה בקיוסקים, נכשל
מיד:
עין, שבועון של קבוצת
צעירים, שפנה לקהל המשכיל;
9אשמורת, השבועון הרשמי של
מפא״י;
9דאי, שבועון בלתי־תלוי, שניסה
לרכוש את הקהל בעזרת ניר משובח;
9אנחנו, שבועון של ידיעות אח־
(חמשו בעמוד ;12
סופרים

9יקומו עלי בעלי הגבעה ויסובו עלי
1/ /את.הבי ת לילה, אותי דימו להרוג ואת
פלגשי ענו ותמות.״ כך מתאר ספר שופטים
את אחד ממעשי־הנבלה הגדולים שבוצעו
בידי אנשי שבט בנימין, מעשה שגרר
אחריו את מלחמת־האחים המרה ביותר
בתולדות שבטי ישראל בארץ כנען.
סופה של המלחמה ידוע :״ויאספו בני
בנימין הגבעתה, להילחם את ישראל
ואיש ישראל שבו אל בני בנימין ויכום
לפי חרב
בשבוע שעבר, ביום החמישי, כ״ג בשבט,
בדיוק ביום השנה למלחמת האחים ההיסטורית,
התחדשה המלחמה בירושלים, כשעשרות
שוטרים ומאות מפגינים חרדים
החליפו מהלומות. הפילגש שגרמה הפעם
למלחמה, היתה בריכת־השחיה המעורבת,
פרי יוזמתו של חיים שיף, בעל מלון ה נשיא,
אשר עוררה את זעמם של קנאי ירו שלים
והוציאה אותם לרחוב למלחמת־מצווה.

ישיבת חירום במשטרה
9יום אחרי הצהרים, אין להש-
| 1 / /תמש בכוח שלא לצורך!״ הזהיר לוי
אברהמי, מפקד משטרת ירושלים, את קציני
המשטרה שהתאספו בחדרו לישיבת חירום.
היה ברור לקצינים שאסיפת־המחאה נגד
בריכת־השחיה המעורבת, עליה הכריזו אנשי
נטורי־קרתא, תחרוג הפעם מסמטאותיה
הצרות של שכונת מאה־שערים, תעביר את
זירת המאבק לרחוב הפתוח.
סמ״מ דוד וילק, מפקד נפת הבירה, החליף
מבטים עם אליעזר שילוני, ראש המדור
הפלילי. עשר שנות טיפול בהפגנות
החרדים פיתחו בהם חוש נבואי־כמעט לגבי
העומד להתרחש. הוראתו החמורה של
מפקד המחוז, שלא לתת לשוטרים אלות,
לא ניבאה טובות.
בקצהו השני של שולחן הישיבות הירוק,
ישבו הקצינים טריפוס ורוזוליו. קצץ המשק
מייזלם ומפקד נפת הכפרים גבאי סגרו
את הצלע האחרונה של השולחן. גבאי מצץ
את מקטרתו בדומיה. הוא שנא הפגנות,
קילל חרש את הגורל שהזעיק אותו ואת
שוטריו ממטה נפת הכפרים, לצאת כתגבורת
לבירה, הסובלת ממחסור חמור בכוח אדם.
בחדרי המשרדים הסתודדו אנשי משמרת
ב׳ ׳.הם קיבלו את העבודה המחכה להם
אחרי הצהרים כרע הכרחי. אנשי משמרת ג׳,
לעומת זאת, היו מוכנים לרצוח כל מי
שהתקרב אליהם. מצב ההכן שהוכרז במשטרת
ירושלים ריתק אותם למקומם גם אחרי
שעה שתים, בה סיימו את עבודת יומם,
אילץ אותם לעבוד שעות נוספות במלאכה
בלתי־אהודה.

״טפו, זימה ונ בלה לחש ונכנס לתוך
הישיבה.

״בדאי לצאת מיד!״
9חצר משטרת ירושלים ציחצח ה

נהג דוד טיבון את מכונית האסירים
הירוקה. הוא ידע שיזדקקו לה אחר הצה-
ריים. לטיבון לא היה חשק רב להתנגש עם
קנאים דתיים. בבית חיכו לו אשתו ושני
ילדיו .״יהיה מה שיהיה, אני נשאר לשבת
במכונית,״ הרהר לעצמו ,״אני נהג.״ והוא
המשיך למרק את השמשה הקדמית.
בקנטינה שבחצר ישב השוטר מורדוך וגמע
תה. מורדוך, גבר ענק בעל שפם קו־זקים
שחור, חדל מזמן להתרגש מהפגנות.
השעה היתר, שלוש אחר־הצהרים. הוא קיווה
שיספיק לסיים את קריאת עתון הערב, לפני
שייקרא להיכנס לתוך הניידת היוצאת לפעולה.
בחדרו
בקומת הקרקע ישב דוד וילק,
ודיפדף בערימת המסמכים שלפניו. וילק
הרים את הטלפון, חייג מספר בן שתי ספרות,
וכיבה את הסיגריה. הטרטור הקצוב
נפסק. בקצה השני של הקו, בענף התפקידים
המיוחדים, הרים מישהו את השפופרת.
״יש חדשי״ שאל מפקד הנפה .״שום דבר
מיוחד בינתיים,״ השיב הקול מן הקצה השני
של הקו .״רק התקהלות קטנה ליד
הישיבה.״
״כל זמן שהם בתוך השכונה זה בסדר,״
אמר וילק ,״אם יקרה משהו, אסור לתת
להם לחסום את הרחובות הראשיים.״

״אם כך,״ יעץ הקול ,״כדאי שתצא כבר.
כרגע מודיעים שיש כבר התקהלות רצינית.״
״בסדר, נתראה במקום,״ השיב וילק והוריד
את השפופרת.
כעבור דקות מספר יצאו הניידות מחצר
מטה המשטרה, פנו בזו אחר זו לכיוון
רחוב שסראוס.

תקיעה בשופר
9שעה חיתה חמש!^רחב^של 5י

| 1בנין הישיבה הגדולה במאה שערים המתה
מרוב אדם. הקהל ניסה להידחק אל הכניסה•
אך אולם בית־הכנסת והמסדרון הקטן
שלפניו היו כבר מלאים עד אפס מקום.
מתוך הישיבה בקעו מזמורי תהילים. מאות
המצטופפים הצטרפו לתפילה.
בפנים ד,בנין עמדו הגברים המגודלים והאברכים
הצעירים, דחוקים זה בצד זה. עש רות
ילדים התלבטו בין רגלי הגדולים,
טיפסו על אדני החלונות ועל הספסלים.
מדי פעם היה המלמול השקט מתגבר ומסתיים
בזעקה מרה. מעיני רבים זלגו דמעות.
״איזה זמנים, ירחם השם!״ התייפח זקן
לבוש קפוטה של משי שחור. הוא עצם
את עיניו, סגר את סידור התפילה. המקל
שהיד, תלוי על זרועו נשמט ארצה. ילד
רזה וחיחיר־פנים הרים אותו.
על הדוכן שלפני ארון־הקודש עמדו הרבנים
פנחס אפשטיין, ישעיהו שינברגר
ועמרם בלוי. הרב שינברגר, ראש בית־הדין
של נטורי־קרתא, לחש משהו לאזנו
של עמרם בלוי. זה הניע בראשו בהבנה.

,,טפו, זימה וגבלה״...
9אולם האפלולי של ישיבת חתם־סו־
9 - 1ר, לא ניכרה בשעות הבוקר שום
תכונה מיוחדת. לומדי הגמרא ישבו ליד
דוכניהם, הקשיבו להקראת הדף היומי מפי
הרב ישעיהו שינברגר.
הראשים חבושי כובעי הקטיפה המסורתיים
התנדנדו בקצב, עשרות פיות מלמלו
את המלים העתיקות, הממלאות מזה דורות
את כל תוכן חייהם של לומדיהן.
בנימין גלצקי ( )30 סגר את הספר שבידו,
מלמל ברכה ויצא מן החדר. בן־ציון
דויטש ( )40 הדביק אותו על המדרגות.
״אתה תבוא היום?״ שאל את גלצקי באידיש,
כשהוא נד בראשו לכיוון המודעה
הענקית, שקראה ל״יום תפילה וזעקה למען
קדושת ירושלים״ ,שהתנוססה על קיר ה־בנין
.״כן, אני בא, כולם יבואו!״ השיב
קצרות האברך המזוקן. אחר בירך את דויטש
לשלום ונבלע בסימטה הסמוכה.
על מדרגות בית־הכנסת של חסידי בדסלב
במאה שערים, עמד משה בוקובסקי. הוא
קרא בפעם המאה אולי את הכרוז הענקי,
שקצהו כבר נקרע בידי מתנגד אלמוני.
פניו התכרכמו מזעם; הגבר בן ה־ 32 נשף
בכעס, הרים את ידו ויישר את קצה הכרוז
הקרוע. הוא חיכה במתיחות לאסיפת־המחאה
הגדולה, שעמדה להיערך אחר־ד,צהרים בישיבה
הגדולה. הוא ידע שהפעם יקרה משהו.
— 1?9 —9 9 9 9א > 0 9 1 9 9 0א 9 9 9 1ו ^ א— 4 9

שונו מול מיקרופון

תוקע שופר, בבנין 1הישיבה הגדולה של מאה שעריו
אל חון המיקרופון קול שופר. בחוץ עמדו מאה
ושמעו את התקיעה, שבישרה את התחלת הנאומים ולאחריהם את התחלת הפגנת״המחאה של

שושות גור הגון

ליד בית־החוליס זיו חסמה המשטרה את הדרן
למפגינים. למיבצע זה גוייסו 50 שוטרים,
אשר — בניגוד למקובל בהפגנות קודמות — נצטוו שלא לשאת אלות. במרכז נראה הקצין
דויד וילק, מריס את ידו בסימן לפתוח את הברז ולהתיז זרם מים על המפגינים.
כמו על פי צו מגבוה, נשתתקה קריאת
התהילים. אל הבימה התקרב נושא השופר.
מישהו הגיש לו מיקרופון והתוקע תקע
בשופר. הקול הידהד בחלל הקפוא, התגלגל
מבעד לרמקולים שלפני הבנין, ומשם ריחף
על פני כל השכונה. מפי מאות גרונות
פרצה הצעקה הגדולה, מאות אחרים שעמדו
בחוץ הצטרפו אליה :״שמע ישראל!״

סיירים כלבוש אזרחי
>* הצטלכות ^ זרח 3וו ^ שםראוםל ^
לנביאים נעצרו הניידות. השוטרים נעמדו
לידן, בשהקצינים הגבוהים מתבלטים במצ־חיותיהם
המוכספות. סקרנים התחילו להצטופף
על המדרכות, לא הגיבו כלל על
בקשת השוטרים להתפזר. מתיחות סמויה
ריחפה בחלל. מרפסות הבתים הסמוכים התמלאו
אדם. צלמים התרוצצו וחיפשו עמדות.
מדי כמה דקות היתד, מתקבלת מן הסיירים
לבושי־ד,אזרחית, שהתערבו בין הקהל
שבישיבה, הודעה על התפתחות האסיפה.
ההודעות לא היו מעודדות, סיפרו על התקהלות
גדולה בהרבה מן המצופה 50 .השוטרים,
שנצטוו לפזר כל התקהלות בלתי־חוקית,
נראו ככוח קטן מדי.
על המדרכה טיפלה קבוצת שוטרים בצי-
נור־הכבאים הגדול. המים התגלו בעבר כנשק
המסייע היעיל ביותר בפיזור הפגנות.
בעלי נסיון מבין הקהל מיהרו להתרחק מן
הצינור, העלול לפתע להרטיב את כל הקרבים
אליו בזרם מים אדיר.
״הם באים!״ הגיעה הודעה 24 .שוטרים
הסתדרו בשרשרת. הנותרים, בלוזיית הקצינים,
הסתדרו בצד, לגוש לחץ מאורגן. צי־נור־הכיבוי
תפח לפתע והפף לנחש חי ומאיים.
מכוון ככר השבת, ברחוב גאולה,
נשמע רעש עמום.

6ר!ודת תזוזח
> ^ יכהחיתהחנכלה זעק בחת-
רגשות חרב אפשטיין .״יעמידו בריכת

זימה באמצע עיר הקודש, יגרו היצרים,
עירומים ועירומות יחללו שם שמים בפרהסיא?״
נהמת זעם היתד, התשובה.
הרב שינברגר, שזכה בטעות לשם ״שר
החוץ של נטורי־קרתא״ ,משום שהוא מרבה
לבוא במגע עם השלטונות, פנה אל
ההגיון הצלול .״הם מחפשים תודעה יהודית
ויש להם בני טובים!״ קרא ,״שיקחו את
הסטאטיססיקא, ויראו, בתל־אביב יש סי מאה
יותר אנסים מאשר בירושלים!״
קולו רעד מהתרגשות, שעה שסיים :״לי
כואבת הבריכה התערובתית יותר מגיוס
הבנות! בחורינו יראו את הנעשה באותו
בית־בושת גדול שבפרהסיא, וכל בינתם תאבד.
זהו גילוי עריות וגירוי היצר בתוככי
ירו שלי ם ...ייהרג ואל יעבור!״
עמרם בלוי לא הסתפק בנאום בתוך ה ישיבה,
הוא יצא עם המיקרופון למרפסת,
לעיני המוני מעריציו וחבריו לאמונה. ה קהל
נתפס בזרם ההתלהבות, אשר שפעה
באידיש עסיסית מפי הקיצוני שבקנאי ירושלים•
ההתלהבות הגיעה לשיא, שעה שבלוי
שאג לתוך המיקרופון :״יידן, קימט צי די
גאסן! (יהודים, נצא לרחוב!)״
ברגע בו נשמעו המלים המיוחלות מפי
הרב האדמוני הקשיש 58 התחילה הנהירה
הגדולה לכיוון העיר. זרם לובשי הקפוטות
והשטריימלים השתפך אל הרחוב וגאה
העירה. עשרות ילדים ליוד את ההפגנה.
בכיסיהם אחזו אבנים לקראת הקרב.
בלוי ושינברגר צעדו במרכז ההפגנה.
כמה עשרות אברכים חסונים דהרו בראש,
שעה שמאות המפגינים המשיכו להשתפך
מתוך השכונה אל מרכז העיר.

הקרב מתחי?
**ד למין ״הפועל / ,נמשכה ההפגנה
׳ ^ ללא התנגדות. רק כשהגיעו ראשוני
המפגינים לבנין ההסתדרות, הבחינו לפתע
בשרשרת השוטרים שחסמה את הכביש.
ההפגנה נעצרה לשהיה קצרה, התאוששה
והמשיכה להתגלגל במורד. לרגע היה נדמה

0 0 000001

0000000000000

1י מיי נבשל במכסה
דקות ספורות

| ל 1ל ך ) 1 | 1 1 1מפגין אלמוני זה התחמק
ע 1 1 1קצין משטרה, החל נמלט

של בור ביוב, מעד ונפל. כובעו התגלגל ארצה מעל ראשו.
אחרי התמונה המופיעה על השער בה נראה המפגין מתגושש

שההמון ישטוף את שרשרת השוטרים ה דקה
ויתפרץ לרחוב יפו. אך כבמטה־קסמים
נעצרה ההפגנה לפני שרשרת לובשי המדים
האסורים. מבעד לרמקול הניידת נשמעה
שריקת משרוקית משטרה. מיד לאחריה נשמע
קולו של מפקד הנפה.
״זוהי התקהלות בלתי־חוקית, אני דורש
מכם להתפזר בשקט!״ קולו הוחרש בצעקות
בוז .״לפי פקודת החוק הפלילי,״ המשיך
הקצין למען הסדר ,״אהיה נאלץ לפזר
את ההתקהלות בכוח, אם לא תתפזר תוך
שלוש דקות!״ שוב בקעה שריקת המשרוקית.
הפור הוטל.
שלוש הדקות חלפו במהירות. איש מן המפגינים
לא זז. וילק הניף את ידו, ומן
הצינור פרץ זרם מים. שורת האברכים
שבקו־האש נרטבה מיד. אולם גם המפגינים
האחרים, שהרימו את קולם נגד הרחצה
המשותפת בבריכה, זכו לטבילה
יסודית .״כמו במקווה,״ התלוצץ מסתכל,
שעמד במקום בטוח.
אולם אז, ברגע שההפגנה התחילה בנסיגה
אטית תחת לחץ המים, התפקע לפתע הצינור,
והמים ניתזו על שרשרת השוטרים.
כעת היו כולם רטובים: המפגינים, השוטרים,
הסקרנים ואפילו הצלמים, שהתרוצצו
וניסו לחטוף תמונות־פעולה.

התקסתיגגד
ך £ת א 01נזרקו האבנים הראשונות• ב־ע
התחלה היו אלה יריות טיווח שנורו
מן העורף, מבלי לפגוע. תוך שניות הפכו
פגיעותיה של הסוללה הדתית לאש תכלי תית.
התקפת הנגד החלה. ראשון הנפגעים
היה הקצין טריפוס. הוא לא הספיק להשתתף
בקרב, עמד כל הזמן ליד הניידת.
האבן פגעה בלחיו! מן הפצע התחיל לנזול
דם. הנפגע השני היה וילק. אבן כבדה פגעה
בבטנו. הוא התכופף, פלס קללה עסיסית,
ונתן לשוטרים הוראות להתקדם.
השרשרת האסורה זזה קדימה, כשהיא
נתמכת על־ידי קבוצת־לחץ במרכז. ידיים

מבין ידיו של
על נפשו. הוא
תמונה זו צולמה
עם הקצין מייזליס.

ראשונות נשלחו, וקרב־המגע התחיל. וכל
הזמן המשיכו האבנים לעוף. אבן אחת פגעה
בשמשת מכונית האסירים! השוטר טי־בון
נלחץ אל המושב .״יהיה מה שיהיה,
אני לא יוצא מן המכונה,״ החליט.
כמה מן המפגינים נפלו, שוטר אחד קיבל
מכה בזרוע. הוא תפס את ידו והתרחק
משדה־הקרב. השרשרת המשיכה להתקדם,
ההמון התחיל לסגת. לאט־לאט אך בבטחון,
המשיכו השוטרים ללחוץ את המפגינים
לכיוון בית־ההסתדרות. ליד הצטלבות הסמטאות
של בית־ההסתדרות, הצליחו השוטרים
לאגף את ההמון, שהלך ונידלדל
במהירות. מאי־שם הופיעו כמה אלות־מש־טרה
בודדות! קריאות־הקרב הפכו לצעקות
פחד. ההפגנה נשברה.

למחשן

הצינור

**שה גוקוכסקי לא ידע בדיוק מה
) 3נעשה אתו. הוא היה רטוב והמום,
שני שוטרים גררו אותו אל מכונית האסירים.
בנימין גליצקי מעד והוקם מיד על
רגליו. גם הוא נזרק פנימה. יוסף סעדיין,
צעיר מבני עדות המזרח, כבר היה בפנים
המכונית.
כל מי שהצליח לברוח מיהר להיעלם בסמטאות
הסמוכות. כעשרים איש, שלא היו
זריזים מספיק, נדחסו לתוך המכונית. עמרם
בלוי לא התנגד כלל כשבאו לעצרו!
הוא נכנס בשקט למכונית בלווית בנו.
הרחבה התרוקנה. השוטרים שלטו במצב.
העדים היחידים לקרב שהתחולל במקום לפני
דקות ספורות היו כמה כובעים עזובים,
שהתגלגלו על הכביש, בין אבנים ושברי
לבנים. מתוך המשאית המסורגת בקעה שירה.
השוטרים, חלקם פצועים וכולם מאובקים
ומיוזעים, עלו על הניידות. אחרוני הסקרנים
התחילו להתפזר. צינור־הכבאים פורק,
גולגל והוטען על מכונית. הוא יחזור למחסן,
עד להפגנה הבאה. כי היה ברור שב מלחמה
הרטובה על הבריכה, הוכרזה רק
הפוגה זמנית.
00000000000000001

במדינה
(ו!משן מעמוד ) 10
רונות, שנועד בעיקר לדור הצעיר!
ס עתיד, שבועון שמומן על־ידיחרות,
נועד לדור הצעיר!
• תנופה, בעל אופי ומגמה דומים!
• פנים אל פנים, שבועון דתי בחסותו
של ח״כ יצחק רפאל, שניסה לחקות
את העולם הזה מתוך מגמה דתית! הצליח
מבחינה עתונאית יותר מחבריו.
אחרי הקטל הגדול, עוד נשארו בקיוסקים
שלושה שבועונים המשרתים את מפא״י.
לרוע מזלם, אין תפוצתם הכוללת מגיעה
לזו של השבועון המסויים ביותר במדינה,
אף כי הפסדיהם הכוללים מגיעים עד קרוב
למיליון ל״י לשנה, אותו מכסה הציבור
בצורה גלויה או מוסוזית.

אורחים
בעלתהכ 1פ ״ ם
׳קבוצת התלמידים רכנה בעיון על שולחן
הלימודים, האזינה בדריכות להרצאה של המדריך.
בחוץ הרעימו ברקים, גשם זלעפות
ניתך ארצה. ההרצאה נגמרה, התלמידים
הוציאו עפרונות, הפכו את דף הנייר, קראו
בעיון את שאלות המיבחן, החלו לענות
עליהן.
הזמן המוקצב למתן התשובות עבר, הי
תלמידים יצאו מהכיתה. כל אחד קיבל

צנחנית יונוכיצ׳י
חפש את האשה, בשמיים
חבילה, ארז אותה בקפדנות וניגש למיבחן
השני: התלמידים עלו למטוס קטן, קשרו
את עצמם היטב למצנחים אשר היו בחבילות,
העיפו מבט אחרון בפני חבריהם
לכיתה.
המשלח קרא :״היכון!״ אור אדום נדלק.
ז׳קלין, התלמידה השחרחורת בת ה־,20
צעדה קדימה, זינקה לחלל האויר, לחצה
על לחצן שעון הסטופר.
רק כאשר הסטופר הראה על 20 שניות,
בהן היא ירדה במהירות עצומה ארצה,
משכה הבחורה בחבל, פתחה את המצנח.
ז׳קלין ינוביצ׳י צנחה צניחה חופשית ראשונה.
כסר
הכל 50 צניחות. מאותו יום,
בו גמרה ז׳קלין את קורם הצניחה בעירה
גרינובל שבצרפת, הספיקה לבצע עוד 50
צניחות חופשיות, ואף הגיעה להישגים
נאים• השבוע נרשמה הצעירה היהודיה הביישנית
והחיננית, שהגיעה ארצה וגרה זמנית
בקיבוץ השומר־הצעיר הזורע, למועדון
הצניחה הכומתה האדומה, שנוסד על־ידי
משוחררי יחידות הצנחנים של צה״ל.
סיפרה ז׳קלין :״אינני מפחדת כלל מצניחות.
כי כשמתגברים על הפחד באופן
אישי, זה נעים מאוד לצנוח.״ ז׳קלין, הרואה
בצניחותיה דבר רגיל, לא הבינה
תחילה מדוע רוצים לכתוב עליה בעתון,
אמרה בבישנות :״מה פתאום לכתוב מאמר
עלי? צנחתי עד עכשיו בסך הכל כ־50
צניחות. לא עשיתי שום דבר מיוחד. מה
יש — בצרפת צונחות מאות בנות באופן
קבוע, ואף אחד לא כותב עליהן בעתון.
דכאן חושבים שזה מי־יודע־מה לצנוח.״
ז׳קלין עדיין לא יודעת, אם תישאר לצ

מיתות
בישראל. אולם אפילו כאשר לא היה
קיים מועדון הכומתה האדומה, לא יכלה
לוותר על תחביבה העיקרי, ביצעה מיספר
צניחות במסגרת רשמית של צה״ל.
ז׳קלין העגלגלה, בעלת הקומה הממוצעת
והעינים הביישניות, כבר הספיקה להשתתף
במספר התחרויות .״היא יכולה להגיע להישגים
מצוינים,״ אמר עליה שמעון צחור,
אבי הצניחה החופשית בישראל ומייסד
מועדון ׳הכומתה האדומה ,״אבל עדיין לא
ניתנו לד, האפשרויות המתאימות לאימו־ניה.
הצענו לה שתישאר בארץ, תתאמן
איתנו לקראת אליפות העולם, והיא קיבלה
הצעה זו בהתלהבות.״
השבוע, כאשר נערך בבית האזרזז ב־רמת־גן
כנם ראשון לצנחנים משוחררים,
נתברר כי ז׳קלין יונוביצ׳י לא תוכל בכל
זאת להתקבל כחברה במועדון, בו יוכלו
להשתתף רק משוחררי יחידות הצנחנים של
צה״ל. החליטה ז׳קלין :״לא איכפת לי.
העיקר שיתנו לי קצת לצנוח.״

חקירות
מי מעונין ל ביי ם *
דרכים רבות הומצאו על ידי צמרת
המשטרה כדי לטשטש את עקבות החוטפים
של אלי תבור. גורמים חשובים, אך נסתרים,
עזרו להם מאחורי הקלעים. הם
דאגו להפצת שמועות שונות — ביניהן
כי תמר נחטף על־ידי חברי קיבוץ, או על־ידי
יחידה צבאית. אולם השבוע הגיע
מנגנון זה, בעזרת המשטרה, לשיא חדש
של תעמולת־טשטוש.
הודיעו העתונים בתמימות :״עתונאי״
נחטף בלב תל־אביב. נסתבר כי צעיר
נכנס לחנות איוניר, הציג את עצמו ככתב
חרות. לפתע ניגשו אליו שני אלמונים,
תפסוהו בכוח, הכניסוהו לג׳ים. עוברים־
ושבים הבחינו במאורע, שקרה לאור היום
בלב חנות הומיה, אף ציינו את מספר
המכונית, מיהרו למסור למשטרה את תאורה
ותאור החוטפים שפעלו ללא כל מסוזה
ולאור היום.
משטרת ישראל פעלה במרץ בלתי־מצוי.
תוך שעות מעטות ידעה כבר למי שייך
הג׳ים, מי שכר אותו, ומי אירגן את
החיטיפה. פתרון התעלומה: שלושה חיילים
ממערכת במחנה-גדנ״ע ביימו את החטיפה,
בידיעת העורך, לצורך כתבה שעמדה להתפרסם
בעתונם.
הוסיף דובר המשטרה, יעקופ נאש, בצדקנות
:״פרשה זו באה ללמדנו שחטיפה,
אפילו אם היא מבויימת, מסוגלת המשטרה
לגלות אותה במהירות.״
השאלה חשלישית. הפרשה התמוהה
כולה עוררה כמה שאלות, לא פחות
תמוהות:
• איך יצאו חיילים, באישור מפקדם,
לבצע עבירה פלילית חמורה כמו ביום
פשע?
• מה היתה כוונת נאש בהודעתו —
ועל מה הוא רמז?
המסקנה הסבירה היחידה: מישהו מעוניין
לביים חטיפות מגוחכות, כדי ליצור בציבור
את הרושם שביום חטיפות לצרכים
עתונאיים הוא ענין שבשיגרת עבודת מערכת•
עתון•
רק לשאלה אחת עדיין אין תשובה,
למרות מאמציו הזריזים של נאש ושולחיו.:
אם המשטרה כל־כך זריזה, מדוע לא נתגלו
עד היום הזה האנשים שביצעו את
העבירה בפרשת תבור, אף שעבר זמן
רב הרבה יותר מאשר השעות המעטות
שהיו דרושות למשטרה לגילוי החוטפים
במקרה זה?

דרכי אדם
ה ד ״ד רוצה לישון
מהרגע הראשון בו נכנס דויד הכהן לדירתו
החדשה בתל־אביב, לא התלהב במיוחד
מהרעיון ששכניו יהיו משרדי תה״ל.
בניין הענק המפואר, אשר בצפון תל•
אביב, נבנה ותוכנן מלכתחילה כבניין מגו רים.
תה״ל, אשר רכשה את הבניין כשעמד
כבר על שלושת קומותיו, נאלצה להרוס
את הקירות הפנימיים, לשנות את מערכת
האינסטלציה ומערכת החשמל, כדי לתאמו
לצרכים משרדיים.
לאחר ימים מספר ערך הכהן סיור־נימוסים
אצל שכניו החדשים. הוא התעניין במיוחד
(המשך בעמוד ) 14

פייבוש אנגלשטיין, כפי שצולם בביתו בנתניה, ארבעה ימים אחרי ביצוע
11*111ח 1
השוד המוזר במשרדי חברת יהלומי הנגב. אנגלשטיין הוא חותנו של סוחר

היהלומים צבי אורנשטיין, שנעלם מן הארץ. הוא גם שותפו באותה עיסקה, שהסתיימה
בהיעלמם של יהלומים בשווי 85 אלף דולר שיעמדו להימכר, כביכול, לסוחר אמריקאי.
שרה ימים אחרי שהסתיימה החקי^
/רה המשטרתית בפרשת שוד היהלומים
הענק במשרדי חברת יהלומי הנגב ב־תל־אביב,
החלה פרשת התביעות הכספיות.
״פנו מיד לחברת הביטוח וקבלו את דמי
הפוליסה שלכם,״ תבעו הסוחרים והמתח״
כים, שהפקידו את יהלומיהם בערך כללי
של שמונים וחמישה אלף דולאר, בידיהם
של צבי (הרמן) אורנשטיין וחותנו פייבוש
אנגלשטיין .״היכן הכסף?״ המשיכו הנושים
לתבוע את ערך־רכושם משני הנשדדים,
ששמרו על שתיקתם.
אנגלשטיין ואורנשטיין לא שמו לב לתביעות•
סגורים ומסוגרים בשלוש החוזי־לות
הנאות והאיתנות של בני משפחתם,
בפרדס הגדוד ליד נתניה, הרגישו את עצמם
מחוסנים מנושיהם ומן המשטרה כאחד. משמלאו
חמישה חודשים ליום השוד הגדול
(העולם הזח ,) 1031 ליווה צבי אורנשטיין
את אשתו וילדיו לשדה־התעופה בלוד.
״הם נוסעים לבלגיה, לביקור,״ הסביר.
זרם חשמלי עבר בין הנושים בבורסה.
״אורנשטיין מתכונן לברוח,״ עברה האזעקה
מסוחר לסוחר ,״צריך לעשות משהו*.
הסוחרים נאלצו לעשות הכל בעצמם:
המשטרה לא הראתה אפילו את הסימן הקל
ביותר, שהיא מתכוונת להושיט את
עזרתה למניעת יציאתו של אורנשטיין מן
הארץ. בתביעה אזרחית שהוגשה לבית־המש־פט
המחוזי בתל־אביב, תבע הסוחר אלתר
אייזנברג, ממנו לקחו אורנשטיין ואנגל־שטיין
יהלומים בסכומים גדולים מאוד, להחרים
את דרכוניהם של הנשדדים. השו פט
המחוזי ד״ר יוסף לם נענה לבקשה.
פקיד בית־המשפט נעל את שני הדרכונים
בארון ברזל, והסוחרים נשמו לרווחה.
.בשבוע שעבר, בעוד מועד התביעות ה משפטיות
נגד חברת ׳הלומי הנגב מתקרב
והולך, נטרפה שוב נשמתם של הנושים
הרבים .״ראיתי את אורנשטיין בבריסל,״
סיפר בהתרגשות הסוחר דרדיגמן, שהגיע
מבלגיה .״אני משוכנע שזה היה הוא.״
מנהלי הבורסה, שרק לפני ימים אחדים
החליטו לגרש את אורנשטיין וחותנו משורות
סוחרי היהלומים המאורגנים, ולמ-
ניע מהם בדרך זו מלעסוק בענף, הזעיקו
את המשטרה. שוטר נתנייתי נשלח לברר
אם אורנשטיין נמצא בביתו .״הוא יחזור
מיד,״ הבטיח אביו, הסוחר ישראל או ת־שטיין.
השוטר חיכה. למחרת, חזר סוחר
אחר מבריסל :״ראיתי את אורנשטיין בבלגיה,״
אישר את החדשה.

גסקץ הדמיוני
ך הלומים, יהלומים 1סוכריות-יצוא

/ /מאמריקה!״ מילמל החולה צבי אורג־שטיין
במיטתו, בחדר מקרי־אסון של בית־החולים
חדסה בתל־אביב. בחוץ, ליד דלת
החדר, רשם השוטר שהופקד לשמרו כל
מלה :״ סו כ ריו ת ...סוכריות מאמ רי ק ה
אחרי שעות אחדות, ישב אותו חולה
לפני שולחנם של חוקרי הנפה הצפונית
בתל־אביב, יחד עם ראשי הענף הפלילי
של המחוז וקציני המסה הארצי .״מכרתי

יהלומים ב־ 85 אלף דולאר לסוחר בשם
בסקין,״ סיפר לראשונה את סיפורו .״ישבתי
יחד אתו במשרד. הוא הציע לי סוכריות
אמריקאיות ואני מצצתי אחת• התעלפתי.״
ואמנם, נמצא אורנשטיין בשעתו נטול־הכרה
במשרדו. התייר המיסתורי נמלט יחד
עם 1000 קאראט היהלומים.
החוקרים יצאו לפעולה. אחרי ימים אחדים
סיכמו את עבודתם: בכל בתי המלון
של ישראל לא נרשם תייר בשם בסקין.
איש מאנשי ענף היהלומים גם לא הכיר
אדם כזה. ואילו אורנשטיץ לא יכול היה
להצביע על מקום ציבורי כלשהו, בו ביקר
יחד עם לקוחו מארצות־הברית. הוא גם
לא יכול היה לנקוב בשם של אדם אחד,
גם לא חותנו־שותפו, שראה את בסקין.

לחוקרים לא היה כנראה ספק כי סיפורו
של אורנשטיין הוא עורבא פרח. גם התוצאות
של הבדיקה המעבדתית של מיץ
הקיבה, שנשאב מאורנשטיין עת נמצא מתעלף,
העידו כי הסוחר הבלתי־זהיר מצץ
את הסוכריות מאצבעו .״לא נמצאו כל
סיבות פיזיות להתעלפותו,״ קבע הרופא.
החקירה המשטרתית הסתיימה בלא־כלום.
למרות העובדה שאי־אפשר היה לאתר את
מקום המצאו של התייר המיסתורי לפני
ואחרי השוד, לוודא את קיומו או לבטל
אותו — לא נעצרו אנגלשטיין ואורנשטיין
כחשודים במתן הודעה כוזבת, ובביום השוד
הגדול. אפילו כשהגיעה מניו־יורק תשובתה
של חברת היהלומים פישר, לה עמד
אורנשטיין למכור כביכול את היהלומים
באמצעותו של בסקין, שהודיעה כי אין אדם

דרמה נרקח -שמו ברשימה השחורה

איך ברח
אורנ ש טין
בשם זה בשירותה — לא פעלה המשטרה.
״אותשטיין ואנגלשטיין אמרו לנו כי ה רשיון
מיועד לבלגיה,״ העירו הסוחרים הנפגעים
את תשומת לבם של החוקרים.
״כששאלנו מי הוציא את הרשיון, הסבירו
לנו שיהודה דווידוביץ׳ ,המפקח דל היהלומים,
הוא חתנו של אנגלשטיין וגיסו של
צבי אורנשטיין. הכל בסדר, אמרו לנו,״
סיפרו הסוחרים המזועזעים מאובדן רכושם.

חטרת הבימות חשדה

ך• מהומח הראשונח שאחרי השוד
1 1חלפה. הנהלת הבורסה, שנפגעה קשה
ממקרה השוד השלישי בשנה אחת, החלה
בפעולה נמרצת לפיצוי הסוחרים הנפגעים.
חקירה ראשונה העלתה כי חברת יחלונוי
הנגב, מפעל פיתוח מאושר על־ידי הממשלה
בזכות בית־החרושת שהועמד לרשותה ב־באר־שבע,
היתד, מבוטחת בפוליסת־ביטוח
מקיפה, על כל עסקיה, ב־ 30 אלף ליש״ס.
אך הסוחרים הנפגעים לא יכלו לקבל את
הפיצויים המגיעים להם. כי•:?,גם אם היתד,
חברת הביטוח הבריטית ללויד מוכנה להאמין,
שאמנם בוצע שוד־יהלומים אמיתי
אצל לקוחותיה, הרי הפוליסה עצמה היתר,
משועבדת באחד הבנקים בתל־אביב .״יש
לנו נושים גדולים מכם,״ הטיחו אנגלשטיין
ואורנשטיין באוזני הסוחרים התובענים.
באותם הימים, בהם התנהל המשא־ומתן
אודות הפיצויים בתל־אביב, ביקר אזרח
במשרדי הענף הפלילי במשטרת מחוז תל־אביב.
בשיחה פנים־אל־פנים עם אחד מקציני

כי בנו הצעיר של אנגלשטיין עזב את ישראל
ימים אחדים לפני ביצוע השוד וחזר
אחריו, ואם הם יודעים גם כי מפעל יהלומי
הננב בבאר־שבע נמכר לפני חודשים
אחדים על־ידי המפקח על היהלומים, קרובה
של משפחת מנהלי•החברה, ללא כל מיכרז.
בכל זאת המשיכה המשטרה בחקירה
שלא העלתה כלום. מפעם לפעם נפתח תיק
מחדש, כמו למשל בפרשת הזוג פייג,
שחזר מבלגיד\ונ ח שד בקשר עם השוד
בתל־אביב. אורנשטיין ואנגלשטיין נחקרו
שוב ושוחררו שוב.
כשד,תפזר הערפל, חודשים אחדים אחרי
השוד, אפשר היה ליצור את התמונה האפשרית
הבאה:
שני הסוחרים, שניהם מנוסים וותיקים
במקצוע, בנים למשפחות יהלומנים וזתי־קות
מבלגיה, החלו לאסוף את כמות
היהלומים שרצו לרכוש, כעשרה ימים׳ לפני
ביצוע השוד. הם הצטיידו ברשיון חתום
בידי קרובם, המפקח על היהלומים יהודה
דוזידוביץ׳ ,שלא ידע כמובן את מטרתה
האמיתית של עיסקת קרוביו.
הרשיון הממשלתי שהיה בידיהם של
מנהלי ״חלומי הנגב, היה מיועד ליצוא לבלגיה.
לסוחרים ולמתוזכים, להם הציעו
אנגלשטיין ואורנשטיין מחירים גבוהים במיוחד,
הסבירו :״יש לנו עיסקה טובה בבלגיה.״
הם לא סיפרו אף לאחד מהם על
התייר בסקין, שבא בשם חברת פישר
כביכול. אם היו עושים זאת, היו הסוחרים
והמתווכים רוצים להיפגש בעצמם עם בס־קין,
כדי להיווכח ברצינות העיסקה הזאת.

ה \ 1ך ישראל אורנשטיין שצולם השבוע בחווילתו בנתניה, הוא אביו של צבי אורנשסיין,
1הסוחר שהתחמק מבין ידי משמרת ישראל וברח לבלגיה. כאשר נשאל ר,׳נ! בנו,
היתמם ישראל אורנשסיין, השיב כי לא ידע שהוא הסתלק מן הארץ יחד עם משפחתו.
ריות, הוא חייב לעשות זאת — לפחות כדי
להעזר באינפורמציה על מהימנות האנשים
אתם הוא בא בקשרי מסחר.
• אפילו אם הסוחר לא מצא לנכון
לבקר בבורסה, הרי היה צריך לפחות להיפגש
עם שני מנהלי חברת יחלונזי הנגב,
כלומר גם עם אנגלשטיין.
• עיסקה בקנה־מידה כזד״ של אלף קאראט,
בערך של 85 אלף דולאר, נעשית
שלבים־שלבים: אין להניח כי סוחר זהיר
ומנוסה יסכים להציג את כל מטען היהלומים
בפני סוחר הקונה אותם ממנו.
• עיסקות יהלומים נעשות בדיד כלל,
ביחוד אם הן מכוונות ליצוא, במאזנים הרשמיות
של הבורסה בתל״אביב.
תיאור העיסקה, לפי גירסתם של אנגל•
שטיין ואורנשטיין, עומד בסתירה לכל העובדות
הללו. אין ספק, כי בסקין לא היה

ביום בו נשמעה הבקשה, נמצא כבר
אורנשטיין עצמו בבריסל .״הופתעתי מאד,״
אמר עורך־הדין טרובוביץ׳ בתל־אביב .״אני
מבקש לבטל את בקשתי.״
השופט לם הרים את גבות עיניו .״מענין
לשאול את המשטרה כיצד הצליח אורד
שטיין, נגדו הוצא צו איסור יציאה מן
הארץ, להימלט,״ הציע פרקליטם של הנו שים
.״גם אני התענינתי בפרשה,״ הודה
לם בחיוך .״הסבירו לי שיש הרבה יהודים
והרבד, שמות, ואי־אפשר להשגיח על כולם.״
קצין המשטרה שהסביר דברים אלה בצורה
דו לכבוד השופט המחוזי ד״ר יוסף
לם, מחונן בחוש הומור עילאי. אם היה
מחיתר, יחד עם חבריו, על חלק מכשרונו
זה ומתמסר יותר לעבודתו המשטרתית,
יתכן והיה מצליח, למרות ״ריבוי היהודים
והשמות״ ,למנוע את בריחתו של ה״נשדד״
מישראל, אחרי שהשאיר אחריו חובות בלתי
נפרעים, בסך רבע מליון ל״י.
כדי לעשות זאת, למנוע את בריחתו של
אורגשטיין, לא צריך היה להיות שדלוק
הולמס בריטי או פרי מייסון אמריקאי. מספיק
היה להחרים גם אח דרכונו השני —
הבלגי — של אורנשטיין, אם נמצא ברשותו,
ולהפיץ את תמונתו בכל תחנות הגבול
בישראל. אין להניח כי הסוחר המכובד עזב
את הארץ במעמקי ספינת־משא, או בתא-
המטען של אוזירון נוסעים. אין כל ספק
בכך, כי הוא עשה זאת לאור היום או
לאורם של זרקורי שדה־התעום ה בלוד.

סכגת חיסול הע3ף
הווילה לידח

במשך

של צבי אזרנשטיין ברחוב פרדס הגדוד, נתניה, כפי שהיא
נראית עתה: סגורה ושוממה, תריסיה מוגפים. המשטרה ארבה
לילה שלם, השתכנעה כי אמנם ברח אורנשטיין לבלגיה.

הענף, ביקש האזרח למסור ידיעות נוספות
על פרשת השוד בחברת יהלומי הנגב.
״אין לך מה למסור,״ שיסע אותו הקצין,
״ברור שהשוד מבדים. חבל רק שאין לנו
הוכחות.״
האזרח מסר למרות זאת את חשדותיו
לקצין: הוא הבחין, ימים אחדים לפני השוד,
באיש העולם התחתון מתל־אביב, כשהוא
משוחח בנתניה עם הנשדד צבי אורנשטיין.
גם אחרי השוד נראו השניים יחד בנתניה.
הקצין שמע אך לא גבה עדות. כאשר,
לפני אחת מתעלומות היהלומים האחרונות,
נראה אותו עבריין שוב בנתניה, לא הטריח
האזרח את עצמו למשטרה .״הם יודעים
הכל,״ הפטיר בחיוך.
אין לדעת אם חוקריה של משטרת־ישראל
יודעים את הכל: אם הם יודעים, למשל,

גס תמונה זו צולמה מתוך

הדרכון, שהופקד במזכירות

14111 / 1 1 1 1 1
בית־המשפם למנוע בעז סוחר חיתלוסים לעזוב את הארץ.

האפשרות כי משלוח היהלומים יצא לבלגיה׳
ימים אחדים לפני ה״שוד״ ,אינה
בלתי־מציאותית. כשהגיע המשלוח לחוף-
מבטחים, כפי שמשטרת־ישראל יכלה ללמוד
מאוחר יותר מהודעות האינטרפול ומקורות
אחרים בבלגיה ,״התעלף״ אורנשטיין במשרדו,
אחרי שבסקין ״הרדים״ אותו. לכתב
העולם הזה, אמר אז אנגלשטיין :״לא ראיתי
את בסקין אף פעם, כי אינני מבין אנגלית.״
בכל זאת, אין ספק כי גם אנגלשטיין היה
שותף לעיסקה זו — אם בוצעה אמנם
בדרך האפשרית שתוארה לעיל.
מה שמחזק גירסה אפשרית זו, היא שרשרת
העובדות הבאות:
• כל סוחר יהלומים או מתווך זר,
שבא לארץ, נוהג לבקר בבורסה המקומית.
י • אם הוא מבקר בארץ למטרות מסח״

ולא נברא. אין גם ספק, כי האמת סביב
פרשת השוד בחברת ׳חלומי תנגב קרובה
מאד או זהה עם גירסה זו.

״יש חרבח יחודימ.״
ן* כית־המשסט המחוזי בתל-אביב,
4הציצו תמונותיהם של אורנשסיין ואנגל-
שטיץ מתוך הדרכונים המופקדים למשמרת.
השבוע היה השופט לם צריך לעיין בבקשתו
של צבי אורנשטיין להחדר לו את
דרכונו .״מורשי נמצא במשא־ומתן עם
נושיו, בקשר לתשלומים,״ כתב בבקשה
עורך־הדין משה סרובוביץ׳ ,פרקליטו של
אורנשטיין .״הוא מבקש משום כך לחחזיד
לו את דרכונו.״

ך* תוך כורסת־קטיפח עמוקה, באחת
4משלוש הווילות הדומות להפליא, בפרדס
הגדוד, היתמם אביו של צבי אורד
אני סוחר
שטיין. :אני לא יודע כלום.
טקסטיל. אין לי קשר עם יהלומים. לא
ידעתי שבני ברח מן הארץ. לא ידעתי
שמשפחתו נסעה. אני לא יודע כלום. הוא
עם החותן שלו עושים את הכל
את אורנשטיין אי־אפשר היום להחזיר
מבלגיה. בין שתי המדינות לא קיימת
אמנת הסגרת־פושעים. בישראל עצמה דאג
אורנשטיין לא להשאיר אפילו פיסת־רכוש
אחת על שמו. הפוליסה על סך של 30
אלף לירות השטרלינג נשארה משועבדת
בבנק.
בבורסה בתל־אביב הלכו השבוע הסוחרים
הנפגעים, כשהם חפויי־ראש וכשמעמדם הכלכלי
מעורער לגמרי. אולם לא רק סוחרים
פרסיים נפגעו מפרשת יוזלונוי הנגב. סחר
היהלומים, אחד מענפי היסוד של הכנסות
המדינה במטבע קשה, עומד עתה בעיצומו
של משבר קשה: מקרי־השוד המרובים,
והאבירות המפליאות, ערערו את אימונה
של הבורסה העולמית, ובראש ובראשונה את
אימונה של חברת הביטוח הבריטית, ה שולטת
בענף.
אם לא יכפילו חוקרי המשטרה וישלישו
את מאמציהם, כדי לפענח את תעלומת בריחתו
של אורנשסיין, את תעלומת השוד
ביחלוסי הנגב ואת המסתורין האופפים את
התיקים האחרים — עתיד ענף היהלומים
להתחסל סופית במדינת ישראל.

במדינה
(המשך מעמוד ) 12

תשבץ הו 1וב הו ה 1064
מאוזן־ .1בדאי
; .4חגיגה
וביטוי פורימיים ;
.10 לא חי; .11
צו; .13 זקן; .14
חום כבד; .15
זגוגית החלון; .17
הבעת כאב; .19
נכרי שהתישב ;
.20 אדון ; .22
יישוב בדרך אי לת;
.25 סמל האודם;
.26 שפיכה
מהירה! .27
רחוב ירושלמי,
הנקרא על חכם
ספרדי, המצלצל
כמעט כרמב״ם ;
.30 שוטה ; .32
מלת ברירה; .33
אשר; 34 סימן
הרבות; .36 הר־בה
פרחים ביחד ;
.37 מאהל ; .39 ארגון פאטריוטי ארץ־
ישראלי; .41 כתב סתר; .42 אות
הנצחון; .44 השמעת קול חולשה;
.46 עוף לילה; .48 אזיק רגל; .50
מלת קריאה; .51 תנועה עברית; .53
מטרה; .55 ראשי תיבות של ראשי
תיבות ; .57 לפי מידה ; .58 זע ;
.59 קבלה ברצון רב; .60 אחת הבירות
הישראליות בעבר.
מאונך .1 :בעל מלך בשר ודם;
.2חלק עץ ברובה; .3שם פרטי;
.5בקצה המעיל; .6מרכז יהודי ב מזרח
אירופה, לשעבר; .7קיים; .8
רמת פיקוד ; .9פשע ; .12 הוא שובר,
לפעמים, את גבו של הגמל ; .15 אומ
במשרד
השכן עם חדר־השינד, שלו, התפלא
לראות שהחברה הקימה במקום זה מסעדה
לעובדים.
רעש הסועדים הפריע את שנתו של
הכהן, גזל ממנו את מנוחת הצהריים.
הכהן, מתמחה למשפטים בן ,25 ניצל את
העובדה כי המסעדה מוחזקת ללא רשיון,
הגיש תביעה משפטית. בתביעתו דרש את
סגירת המסעדה, או העברתה לאגף אחר
של הבניין, בו לא תפריע לאיש מהדיירים.
כרוז ומכונודהקלטה. שופט השלום
ישעיהו הראל קיבל את התביעה, פסק לסגור
את המסעדה. אך המסעדה נשארה פתוחה.
הדבר העלה את חמתו של הכהן; הוא
הכריז מלחמה נגד תה״ל לכל אורך החזית.
בכרוז מיוחד שהדפיס על מכונת־כתיבה,
טען :״אין כל הצדקה מבחינה ציבורית
ומשקית שתה״ל ירכוש בניין־פאר למשרדיו,
בסביבת המגורים היקרה ביותר בתל־אביב
דוזקא. אם הם רוצים לרכוש בניין, שירדו
לחבל לכיש.״
הדייר הנרגז טען עוד, כי לבניין שתוכנן
מלכתחילה כבניין מגורים בלבד, היתר, צפויה
סכנה של התמוטטות עקב המטען הכבד
שהוכנס למשרדים — דבר שאילץ את
תה״ל להציב עמודים נוספים שיחזקו את
ד,בנין.
הכהן הציב מכונת־הקלטה ליד קיר חדרו,
השכן למסעדה, הקליט את הרעש המפריע
למנוחתו, צילם את העמודים הנוספים, ש הוצבו,
לדבריו, לחזק את הבניין, צירף
זאת לתיק כרסתני שהביא בפני בית־המשפט.
השבוע נענה שופט השלום ישעיהו הראל
שנית לתביעתו של הכהן, קבע כי
תה״ל ביזה את בית־המשפט, כשלא הפסיק
את עבודת המסעדה מיד. השופט הוציא צו
שני, קבע כי אין לפתוח עד למתן פסק־הדין
את המסעדה בשעות הבוקר המוקדמות
ובצהריים. סוף־סוף, זכותו של דייר לישון
בשקט, אפילו אם זרימת התה במסעדה
היונית להזרמת המים בצינורות ת;־,״ל.
פשעים הציץ וברח
בזו אחר זו הופיעו עשרות נשים במשטרת
רחובות, כאשר בפיהן תלונה אחידה:
גבר מסתורי הציץ דרך חלונות דירותיהן,
בשעה שהן לבשו את בגדי השינה. אשה
אחת אף הגדילה לטעון :״התעוררתי מש נתי,
כאשר הרגשתי כי מלטפים אותי בכל
חלקי גופי. כשפרצתי בצעקות, הגבר ה מסתורי
ברח בבהלה.״

דן; .16 מם; .18 עדיפות; .21 ענף;
.23 כלל הילדים; .24 גוף שלישי,
רבים, נעלמים; .26 זמר; .28 שלל;
.29 רפובליקה ערבית; .31 אשת המיניסטר;
.32 המלה המסיימת את
קריאת שמע ישראל!; .35 ההברה
המתווספת לגוף ראשון בעת הטיית
פועל בעבר; 37 שיטת איתות; 38
מלון; .40 בדחן; .41 אוסף נקודות;
.43 מנעול בטחון; .45 בוער; .46
סילוף הפנים; .47 שם פרטי, לנקבה;
.49 הדל״ת של חב״ד; .52 בן
יעקב; .54 עני; .56 סימן אחדות
העבודה בבחירות; .58 בעל חי טור־פני.

משטרת
רחובות פתחה מיד במצוד לילי
גדול, אך לא נתפס איש. אולם התלונות
מרחובות פסקו והחזית עברה למקום אחר.
התלונות על הגבר המסתורי הגיעו עתה
מנשי המושבה גדרה. גם שם פתחה המשטרה
בחיפושים מקיפים — ושוב באותה
תוצאה: הביקורים הליליים נפסקו.
כתוכת על הקיר. שוב עברה החזית
למקום אחר; הפעם גם בשינוי ציר ההתקפה.
אמהות התייצבו במשטרת ראשון־לציון,
התלוננו על מעשים מגונים הנעשים בגופם
של ילדיהן. המשטרה ערכה מצוד, וגם הפעם
ללא תוצאות.
רק השבוע הצליחה המשטרה לפענח את
התעלומה. היה זה כאשר נתקל שוטר ב מקרה
בכתובת מוזרה על דלת קולנוע
ראשון :״מי שרוצה לקבל בונבונים וגם
להיכנס בלי כסף, יבוא אל דויד עדני ליד
הקיר האחורי של הקולנוע.״
המשטרה עצרה מיד את דויד עדני. הגבר
בעל הפנים הילדותיים והמבט התמים, העובד
כפועל נקיון בכמה בתי־קולנוע בראשון־
לציון, הודה מייד, סיפר כי נהג לבצע
מעשים מגונים בילדים בבתי־הקולנוע, שעה
שהאולמות היו ריקים מקהל.
השבוע נדון עדני לשנת מאסר, ותחנות
המשטרה בכל מושבות הדרום חדלו סוף־
סוף לקבל תלונות על הפוגע האלמוני
במוסר.

כל ישראל
יהודי טובי ורווי
אורח מגאנה, ראש משלחת האיגודים
המקצועיים של ארץ זו, סיפר במסיבה תל־אביבית
על היהודים בארצו :״ישנם שם
200 יהודים מאירופה, כולם סוכני חברות
בריטיות, המנצלות זה מזמן את אוצרותיה
הטבעיים של הארץ, אך ורק לטובת עצמן.

לעומת זאת באים כעת למדינתנו יהודים
מטיפוס אחר, הפועלים בשיתוף־פעולה עם
ממשלתנו, לפיתוח הכלכלה, ולשם הרמת
רמת־החיים של האוכלוסיה. ידידינו אלה הם
אזרחי ישראל ילדי טהראן, שהגיעו
ארצה ב־ 1943 מפולין, דרך רוסיה
ופרס, התכנסו השבוע בתל־אביב, למיפגש
ראשון, דנו באפשרות להוציא ספר שינציח
את קורות עלייתם של קרוב לאלף הנערים,
שהגיעו ארצה בדרך ארוכה זו, בעיצומה
של מלחמת העולם השניה נן ןר־?ן ולה
לשעכר שחזר גם הוא לסיפורי העתונות
היה יצחק אל־על, חקלאי בן 18 ממשק ינוב
ליד נתניה, שניצול השבוע מיריות מסתננים.
אל־על היה אחד מילדי עלית־הנוער המעטים,
שניצולו ממוות, כאשר מטוסם התרסק
מעל נורבגיה, לפני שבע שנים מגדלי
הכותנה כדרום סיכמו השבוע את תוצאות
העונה החולפת. מסתבר כי היבולים היו
ירודים ב־100־ 120ק״ג לדונם, הגיעו בסך
הכל לממוצע של 260ק״ג. הסיבה: טיפול

עזרא אליהו ותרומת הכגדים
דיון בכיתח ו׳
לא־נכון בהדברת המזיקים שכרם
של המשפטנים המתמחים, העובדים
בשרות הממשלה, יועלה החל מחודש אפריל
מ־ 60ל״י ל־ 75ל״י לחודש — עדיין פחות
ממה שעוזרת־בית רגילה מרוויחה
חיפוש אחרי חשיש נערך באנית-המשא
איל, בהגיעה לנמל חיפה, בעזרת כלבי־משטרה
מיוחדים, אחרי שמשטרת תורכיה
גילתה באותה אוניה חשיש מוברח. למשטרת
ישראל לא הותירו התורכים מה ל גלות.
תזכיר המניות
ש ל עמוס
עמוס כן־גוריון החליט השבוע למכור
את מניותיו בחברת כרית הזיפזיף כורים,
אשר בראשה עומד ידידו שייקה ירקוני.
החלטה דומה נתקבלה על־ידי קצץ־משטרה
גבוה אחר, יעקוב קנר. פרטי שותפות מוזרה
זיו תוארו בהרחבה במאמר הראשון של
׳העולם הזח בפרשת עמוס, והם הוכחו בעליל
בבית־המשפט, כאשר נתברר כי למעשה
לא השקיע עמום כספים תמורת חלקו
בשותפות, וכי המשטרה התערבה בצורה
נמרצת לטובת השותפות נגד מתחריה. השופטים
קבעו בשעתו כי אינם רואים בעין
יפה את השתתפותו של עמום בשותפות,
אך הטילו את כל האשמה על יחזקאל סהר,
שנתן לה את הסכמתו סיפורו ה*
מזעזע של עזרא אליהו, האב שהציע למכירה
שלושה מבין תשעת ילדיו מחוסר
יכולת לפרנסם (העולם הזה 41061 זכה השבוע
לתגובה אנושית יפה. בעוד ששום
מוסד רשמי לא פעל דבר למען האב המיואש,
עלה הענין לדיון בשיעור בכתה ו׳
של בית־הספר היסודי הממלכתי נצח יש ראל
בתל־אביב. ילדי הכיתה, רובם ממשפחות
לא־אמידות, ערכו מגבית, תרמו כל
אחד מבגדיו למען האב, שקיבל בהתרגשות
רבה את השק המלא במערכת העולם הזיה.
העולם הזה 1064

ספורט כדורגל
להתר או ת ב הי בדהתר בו ת
על משחר! הכדורגל שנערף השבת
בין מכבי תל־אכיב ומכבי
פתח־תקוה, שהסתיים בנצחון ה־תל־אכיכים
,5:0כותב שייע גלזר:
בטח שמעתם שאברר,מ׳לה
בנדורי ו־הג׳ינג׳י
רבינוביץ׳
נשארו
בחוץ־לארץ,
אחרי המשחק בקר־ריף.
השבוע הם באו
בחזרה. איך שהאוי־רון
מגיע ללוד וכל
הנוסעים יורדים, ה־ג׳ינג׳י׳
לא רוצה לרדת.
למה? מפני שלא
הכינו לו קבלת פנים עם פלאקאטים.
אבל הבדיחה הזאת היא עוד כלום, לעומת
מה ששמענו השבוע בתיאטרון הביסה.
הזמינו את כל נבחרת הכדורגל לה־צגה
חגיגית של הביצה, והושיבו אותנו בשורה
הראשונה ביציע. ההצגה היא גסה,
אבל טובה. קלצ׳קין מצטיין שם לא פחות
מחודורוב בקרדיף• אחרי ההצגה הזמינו אותנו
אל מאחורי הקלעים. מי שלא היה שם,
לא צריך למהר. אין שם שום דבר שאיננו
לפני הקלעים.
היו נאומים וברכות, והזמינ׳ו גם אותי
לנאום. קלצ׳קין אמר לפני זה שהוא שיחק
פעם בתפקיד קיצוני ימני. ואחרי ששיחק
כל כך טוב בתפקידו בהביצה, רציתי להגיד
שכדאי להכניס אותו לנבחרת ולפתור את
בעיית הקיצוני הימני. רציתי, אבל לא אמרתי.
מפני שזה לא היה זמן מתאים לבדיחות.
במקום זה אמרתי שאני מודה להביסה,
ומקור, שיזמינו אותנו שוב להצגות אחרי
המישחקים הבאים. בקיצור. מה, אנחנו יוד עים
לנאום? כדורגל אנחנו יודעים יותר טוב
משלדבר.
פראות לא משתלמת. מכבי פתח־תקוה
היתד, מאז ומתמיד אחד המכשולים
שלנו בליגה. אם לא היו משחקים כל כך
בטכניקה, היו משחקים בכוח. אבל השבת
זה לא הלך להם. השבנו להם כפליים. אף
על פי שהם נמצאים בסוף הליגה, חיכינו
למשחק קשה. ואני רוצה להגיד לכם שהשבת
היו לי שתי הפתעות בתוצאות הליגה:
א) שהפועל תל־אביב קיבלה מכפר־סבא רק
שתיים ולא שלוש; בן שניצחנו את פתח־תקוה
רק .5:0
כן זה קרה: המחצית הראשונה היתד, קצת
קשה. מכבי פתח־תקוה החליפה בזמן האחרון
הרבה שחקנים והכניסה בבת־אחת הרבה
צעירים. אבל הם בכלל לא שיחקו
כדורגל, לדעתי. במקום זה שיחקו בכוח
ובפראות.
יש קבוצות המשחקות חזק, כשאתה הולך
עם הכדור. אבל אצלם קיבלתי מכות ברגליים,
כשהכדור בכלל לא היה אצלי. ולא
רק אני. חוץ מזה, הם משחקים בלי שום
קשר בין השחקנים, והמאמן האנגלי החדש
שלהם יצטרך לעבוד קשה והרבה כדי לעשות
מהם כדורגלנים.
במחצית הראשונה הכנים נחמיאס רק גול
אחד. בחצי השני הם שיחקו יותר בפראות,
ואז נתנו להם עוד ארבע. וגם זה
היה במזל. כי אם לא היו פראים, היו
מקבלים כפליים. ניצחנו לא רק בגלל זה
שהם היו חלשים, אלא בגלל זה שמכבי
תל־אביב היא היום בפורמה מצויינת. אנחנו
יכולים להעמיד היום שתי קבוצות בליגה
הראשונה, וממלאי־המקום הוכיחו לפני שבוע
שהם לא נופלים מהראשונים. שורת החלוצים
שלנו עכשיו היא מצויינת, ואחרי ה קונצרטים
שנתנו בשבועיים האחרונים אומרים
שיזמינו אותנו לתת איזה הופעה בהיכל
התרבות.
חבל רק שהמשחק האחרון התקלקל בגלל
המגן של פתח־תקוה אלכם בורשטיין, שהיה
צריך לזרוק אותו מהמגרש. אלכם הוא
בגובה מטר, אבל משתולל כמו אחד בגובה
ארבעה מטרים. והוא לא היה היחיד שהתפרע.
אם מכבי פתח־תקוה תמשיך לשחק
בצורה כזאת, היא תוכל להקים יחד עם
הפועל מחנה יהודה• ליגה של נענשים, ויהיה
להם יריב לששה שבועות.
זהו זה. עכשיו נשאר לי רק להגיד ל־יענקל׳ד,
חודורוב, הנותן סיפורים לעתונים,
שהוא יחזור בעוד שלושה שבועות לשחק,
• שהוצאה השבוע למשך ששה שבועות
מליגה א /אחרי שקהל חמוסיסוח היכה
שופט עד חוסר־הכרה על מגרשה.
העולם חזח 064ו

התמונות מספרות:

מותה של
מנצ׳סטו
יונייטד

ף* שדהיהתעופה של מנצ׳סטר, עיר!
התעשיה העשנה והמפויחת של צפון־
אנגליה, נחת מטוס משא רגיל. משני צירי
הדרך, המובילה לאורך של 16 קילומטר,
משדה־התעופה עד לאיצטדיון אולר טרפורד,
דרך משכנות־העוני של פועלי תעשיית הטקסטיל,
ניצבו רבבות אנשים, צפופים —
ושקטים. כרבע מיליון איש ואשה, שליש
אוכלוסייתה של מנצ׳סטר, היו ברחוב. הם
חבשו כומתות צמר אדומות־לבנות, נופפו
בידם דגלונים אדומים־לבנים, הביטו בעיניים
דומעות ב־ 17 מכוניות עטופות זרים, שנעו
באיטיות לאורך הדרך.
מנצ׳סטר ׳ונייטד, קבוצת הכדורגל המפורסמת
של העיר, אחת מקבוצות הכדורגל

ך 1 | 1ח | מנצ׳סטר יונייטד, לפני עלותה למטוס במינכן. השלישי מ׳
0111
0 1 ! 1 1 1111 * 1שמאל, לבוש מעיל־גשם בהיר, הוא רוג׳ר בירן, קפטן הקבוצה,
שהיה בטוח כי קבוצתו תזכה השנה בגביע אירופה המיוחל. גם הוא נספה בתאונה,

שבעה משחקני הקבוצה מוטלים מתים, בין שלגי שדה־התעופה.
* * 1 עד לפני שנה אסרה התאחדות הכדורגל הבריטית על קבוצות הליגה
הראשונה לסוס, כדי שלא תחוסל קבוצה שלמה בתאונה אחת, כפי שקרה לטורינו האיטלקית.

שיעשה את זה יותר מהר. אם הוא יתעכב,
הוא עוד יכול לחזור ולמצוא את הקבוצה
שלו בליגה א׳.

כדוריד
לו מדי םלשחק, מתג״ם•
דקה לפני סיום המשחק המרתק, בין הפועל
רחובות ומכבי ראשון־לציון, התפרץ
החלוץ הרחובותי בן ה־ , 15 יעקב שטרן,
היטעה את שוער מכבי, הישוזה את תוצאות
המשחק ל־ .8:8הקהל המועט, שמנה בקושי
100 איש, הניד בראשו, הפטיר איזו קללה
׳לא נעימה ביותר, עזב את המגרש בכעס.
לגבי הקבוצה הרחובותית, שזכתה בעונה
שעברה בתואר האליפות הישראלי, היתד, זו
תגובה פוגעת. אך לגבי מוטי (״הפר ה
הולנדי״)
מוקסיי, מאמן הקבוצה, לא היה
בכך מאומה. להיפך: לגביו היה זה הישג
נאה, שהעלה שוב את הקבוצה שהיתה האחרונה
בתחתית הטבלה, למקום הרביעי.
סיפר מוטי, אשר מרכז הפועל עומד לשלוח
אותו לקורס מאמנים בשוייץ, ולמנותו מאמן
ארצי של הפועל :״לפני שנתיים, כאשר לא
היתה כלל קבוצה להפועל, אספתי עשרים
נערים מבית־הספר, לימדתי אותם מה זה
כדוריד. אחרי שנה היינו הקבוצה הכי צעירה
בארץ, ואלופי הליגה. עברה שנה נוספת.
כולם עזבו אותנו, בשביל להתגייס לצבא.
עכשיו אספתי שוב עשרים נערים והקמתי
קבוצה חדשה; בשנה הבאה שוב נהייה אלופים
עד שהשחקנים יתגייסו לצבא. אז נת־ח
ל שוב מחדש.״

שוער כלי נעליים.

אך לא תמיד מוכן

הטובות והנודעות בעולם, חזרה הביתה.
היא חזרה ללא רוח חיים. ב־ 17 המכוניות
היו מונחות גוזיותיהם של שבעה משחקניה
המהוללים של הקבוצה, ארבעה ממנהליה
וששה מעתונאי־הספורט של בריטניה — 17
מתוך 21 קרבנות תאונת המטוס, שהביאה
לאסון הגדול ביותר בתולדות הספורט.
לפני שבועיים הם היו בדרכם אל התהילה.
במשחקיהם במסגרת גביע אירופה יצאו
שחקני מנצ׳סטר יונייטד בתוצאת תיקו ,3:3
אחרי משחקם בבלגרד נגד קבוצת •הכוכב
האדום. במשחק קודם ניצחה מנצ׳סטר יו־נייטד,
כך שעלייתה לחצי־הגמר של גביע
אירופה היתה מובטחת. ואז באה תאונת
המטוס שהתרסק בשדה התעופה של מינכן.
התזמורות לא ניגנו וההמונים לא הריעו.
רק פעמוני הכנסיות ליוד את 17 הארונות,
שנעו בחצות הלילה אל אולם ההתעמלות
של האיצטדיון שלהם 73 .שנות היסטוריה
של הקבוצה, שהוקמה על־ידי קבוצת פועלי
רכבת בעיר והפכה לאחת המפורסמות
בקבוצות העולם ב־ 12 השנים האחרונות,
הגיעו לנקודה העגומה ביותר.
מנצ׳סטר יונייטד זכתה פעמיים בזו אחר
זו ( 1956ד ) 1957 באליפות הליגה הראשונה
באנגליה, ואף הגיעה למישחק הגמר של
הגביע האנגלי ב־ — 1957 דבר שהוא חסר
תקדים כמעט בכדורגל הבריטי. כיום היא
תופסת את המקום הרביעי (מבין 22 קבוצות)
בצמרת הליגה באנגליה ולוחמת עדיין
על הזכיה באליפות הליגה, בגביע האנגלי
ובגביע אירופה.
אך ההיסטוריה של מנצ׳סטר יונייטד לא
תמה. ביום רביעי זה יעלו שוב 11 כדור-
רגלנים, לבושים בתלבושת האדומה־לבנה
שאפיינה את הקבוצה, למישחק נגד שפילד
וונדסדאי, למישחק במסגרת מישחקי הגביע
האנגלי. רק שניים מניצולי המטוס
המרוסק יופיעו בהרכב זה! כל השאר יהיו
שחקניה׳ הצעירים של הקבוצה.
הכדור חייב להמשיך ולהתגלגל.

מוטי לחכות שנה שלמה. השבוע, כאשר
גילתה קבוצתו יתרון בולט על יריבתה במשחק
הליגה, ורק טעויותיו של השופט
מנעו ניצחון, התרגז המאמן, צעק לעבר
השופט הצעיר, יעקב תדמור, אשר היה
חניכו של מוטי בהפועל :״אם לא תשפוט
כמו בן־אדם, אזרוק אותך מהמגרש כמו
שזרקתי אותך מאימוני הכדוריד.״
בתחילת המחצית השניה של המשחק, הפתיעו
חלוצי הפועל, הבקיעו שלושה שערים
רצופים, זכו כמעט בנצחון. משה הלפרין,
האתלט המצטיין, ואלוף המכביה שהצטיין
בשער מכבי ראשון־לציון עד לאותם שלושה
שערים, פרש לפינת שערו, חלץ את נעליו,
הודיע למגיני קבוצתו שעמדו על ידו :״עכשיו
לא חוטפים יותר גולים.״ ואמנם, עד
סיום המשחק, נכנע רק לשער אחד.

00236

קולנוע
רדיו סרטים

גלים קצרים
תקלי טי ב קי צו ב

מתו! בדודד סגור

תקציב ״קול ישראל״ לשנת הכספים,
לתקליסיד. ותקליסים חדשים 18 :אלף
ל״י. חלק ניכר מסכום זה יוקדש להחלפת
התקליטים הישנים, שמזה עשר שנים נמצאים
בתקליטיית שירותי השידור. הסכום
שישאר לרכישת תקליטים חדשים יהיה זעום
ביותר טכנאי ״קול ישראל״ וקול
ציון לגולה גוברים עתה בקדחתנות
בארכיוני שירותי השידור. לקראת שנת העשור,
התחייבו שירותי השידור הישראליים
לספק סרטי־הקלטות ל־ 18 מדינות שונות
לצורף תוכניות העשור שישודרו
בחוץ, הגיע עתה ארצה עורך תוכניות
של שרות השידור ההולנדי. הוא יקליט
תוכנית מיוחדת, בשם זוחי ישראל. בין המוקלטים:
ראש מועצה ערבית במשולש ו־שיך
בדואי בעיות תקציב איימו
להשבית את סידרת תוכניותיו החדשה, ערבי
תיאטרון, של גיורא מנור, הבמאי הצעיר,
איש משמר העמק. לאחר משא־ומתן
ממושך, הועמד תקציבו של העורך על מאה
ל״י לתוכנית, בה חייבים היו להופיע אף
ארבעה משתתפים. גיורא פתר את הבעייה
בגישה קיבוצית למופת: הוא הקליט מספר
תוכניות יחד, שילם למשתתפים בתוכניות
אלה בקבלנות.

מאזני צדק (צפון, תל־אביב; ארצות־הברית)
מהרים 12 חברי צוות המושבעים,
במשפטו של נער אמריקאי בן שכונת עוני,
הנאשם ברצח אביו. הסרט מתחיל במקום
בו נגמר המשפט, כאשר המושבעים סוגרים
את עצמם בחדר, כדי לקבוע, על
סמך חומר הראיות, אם הנער אשם או לא.
מאזני הצדק נוטים לחייב את הנער. מצד
אחד ניצבות מסקנותיהם של 11 מושבעים:
חייב! על הכף השניה מוטלת רק דעתו
של יחיד (הנרי פונדה) :לא חייב! אולם
מכיון שהחלטות חבר־המושבעים צריכות
להתקבל פה אחד, מתחיל ויכוח. הוא נמשך
עד סוף הסרט, עת כל המושבעים מגיעים
למסקנה אחת.
רג׳ינלד רוז, סופר מחוות לטלביזיה,
שהיה עצמו חבר צרת מושבעים, כתב את
עלילת הסרט כמחזה קצר לטלביזיה. בעיבוד
לתסריט, הרחיב רוז רק את ניתוח
דמויותיהם של 12 המושבעים, המהרים
חתך אנושי נאמן של חברה אמריקאית. כל
משך הסרט עוברת המצלמה מאחד לאחד,
אך ורק בתוך החדר. אין בסרט צילומי

הזויות, בכל המצבים, בכל צורות הגירוי
האפשריות, מצדיק את הכינוי חתול חסין
שנדבק לה.
בסיום מוכרח כל צופה לשאול את עצמו
את השאלה הנשאלת בשם הסרט: מי ברא
את האשד, ז אולי כדי לבוא אליו בטענות,
על שלא ברא את כל הנשים בצלם ב* .

מיקי מאוס אנוש•
טיל אוילנשפיגל (חן, תל־אביב; צרפת)
הוא ליצן האגדה הגרמנית של ימי הביניים,
ששימש לרבים מסופרי צפון אירופה דמות
המסמלת הומור וסאטירה, הפך ביצירתו
של הסופר הבלגי יליד מינכן בן המאה
ה־ , 19 שארל דה קוסטר, גיבור לאומי של
ארצות השפלה. בסרטו של ג׳ראר פילים,
המבוסס על יצירתו של דה־קוסטר, אין
טיל אלא מיקי מאוס בהתגלמות אנושית.
ג׳ראר פילים, שחקן מצויין לכל הדעות,
ניסה בסרט זה לראשונה את כוחו כבמאי
וכתסריטאי, נוסף לתפקיד הראשי שנטל
על שכמו. הוא יצא קרח מכאן ומכאן.
כתסריטאי, הפיק מהאפוס נוסח דון־קישום
של דה־קוסטר תסריט חסר־אחידות, שה־המשכיות
בו פגומה. כבמאי, הצליח לביים
מספר סצינות מרהיבות. כך, למשל, בסצינת
הפתיחה של הסרט, החיה על הבד את
תדריך חטישדריס חבאיס עלולים להיות
ענין. שינויים אפשריים.

בעלי

• קול אחד ואחד (קול ישראל, יום
ד 20.20 ,פיטר פריי ויוסף טרגין מהפכים
במיקרופוניהם בבעיות קליטה, במושב
עולים יוצאי־עדן. מדריך המושב, יוצא ליטא,
מדגים קיבוץ־גלויות בשירה באידיש, בליווי
כלי־נגינה עדני*

סל)21 .
סאסא, טוביה חציר•
לול.

ניחוח חציר (קול ישראל, יוס ה׳,
— .קולותיהם של חברי משקים ם־
שלוחות, קבוצת יזרעאל ומושב באר־יישמעו
שוב, בלקט מתוכניות ניחחז
בין היתר: בידור במקלחת ושיח ב

בבקשתף למוסיקח קלאסית
(גלי צח-ל, יום ח 19.10 ,סונטת אור״
ירח לבטהובן! קוגצרטו לכינור ותזמורת
לצ׳יקובסקי.
• סיפורה של אופרח (גלי צה-ל,
יום ר 21.15 ,מאריה מנגיני קאלאם,
שסירבה לשיר באופרה ברומא לפני נשיא
איטליה, תשמיע קטעים נבחרים מתוך ה אופרה
נואדאם באסרפליי.
• בת הים הקטנה (קול ישראל,
יום ו 20.10 ,חנה מרון תגיש את האנס
כריסטיאן אנדרסן, בעיבודו המצויין של
מיכאל אוהד.
• קפה שחור (קול ישראל, יום ב׳,
— )22.30 עזריה רפפורט ואדי הלפרין
מעסיקים את המיקרופון במועדון־ערב בתל־אביב.
המאזין
הזהיר לא יפתח את מקלסו בתאריכים
ובשעות המפורטים מטח, פן יטבע
בגלי שיעמום. שינויים לא מתקבלים
על הדעת.
• תוכנית ההסתדרות (קול ישראל,
יום ד 19.30 ,מס־השפתיים שמשלם
השרות הממשלתי, למוסד הגדול ביותר
במדינה. הפעם: כיצד מבזבזים את כספי
ק ח הפנסיה שלך.
; • יומן החדשות (קול ישראל, יום
ד׳ ,ח׳ ,א /ב — )21.15 /החדשות שבטכם
פתיחת בית־המרחץ החדש של המחלקה הדתית
של ההסתדרות בעברונה, או נאומו
של החבר -ערמוני בדימונה, או הדים מ פעולתה
החיובית של מועצת הפועלים ב עקרון.
רק בשינויי נוסח ומקום.

חדאביב.
רח ארנב• 76
רח־ נחרת בגיסין 44

חיפה.
רח־ הרוגר 37

ראל, עזרא מתוך
עתוני

אספקלריית השבוע (קול יש יום
ו 19.20 ,מה שסופר מפא׳׳י
המנחם, חושב שראוי שתשמע עליו,
מאמרי התוספות ה״ספרותיות* של
יום השישי.

• המבדיל ומלווה מלכה (קול
ישראל, שבת 19.30 ,שיחה על האד־מו*ר
ר׳ יחיאל מגוסטונין, זצ״ל, במלאת
שבעים שגה לפטירתו, מפי הרב איסר
פרנקל, יבל-זב

ב. כ .כ״מי ברא את האשח״
בראשית היתר, בריג׳יט
חוץ, אין בו אף אשה, ואין בו צילומי
פעולה. אף על פי כן מאזני צדק הוא
אחד הסרטים המרתקים והמותחים יותר,
שנראו אי־פעם על הבד. הוא גם אחד ה־מצויינים
שבהם.
המושבעים אינם שופטים רק את הנא
ש* הם שופטים גם את עצמם וגם את
החוק. בלהט הויכוח, כאשר מתגלים המניעים
המביאים כל אחד מהם לפסק דינו,
יכול הצופה ללמוד יותר מאשר בעזרת
כל ספרי החוקים. כי החוק אינו טוב יותר
מאשר האנשים המבצעים אותו, והאנשים
המבצעים הם בשר ודם רגילים, על כל
המעלות והחסרונות של האנשים אותם הם
שופטים.

נקודו תי ה ה בו ל טו תשלב. ב.
מי ברא את האשד! (אופיר, תל־אביב;
צרפת) הוא הסרט שזכה לפירסום
כה רב, אחרי שבריג׳יט בארדו נכנסה
ערומה למיטה אחת עם השחקן הצרפתי
ז׳אן טרינטאן, כדי שבעלה, הבמאי ואדים,
יצלמה לצורך הסרט, אך נשארה במיטה
עם טרינטאן גם אחרי שהבעל סיים את הצילום
(העולם חדה ,)1025 התגרשה מואדים,
התארסה עם טרינסאן.
למרות שעבר את מספרי הצנזורה הפוריטנית
הישראלית ללא קיצוץ, זהו אחו
הסרטים האירופיים ביותר שנראו אי־פעם
על הבד. ב.ב ,.אסופית יתומה, היא כל כך
מסכנה, עד אשר, כבר בפתיחת הסרט,
אין לה במד, לכסות את גופה העירום.
בהמשך היא מגרה שני גברים, נישאת לשלישי,
חוזרת לשכב עם אחד משני הראשונים,
שהוא אחיו של השלישי, מקבלת
כמה סטירות־לחי הגונות, וחוזרת אל הבעל,
כדי להצדיק את תורת ניטשה.
אולם גוף העלילה אינו חשוב. חשוב
רק גופה של בריג׳יט. ורק בעל אשר ידע
את אשתו יכול להציג את נקודותיה הבולטות
בצורה כזו לקהל, כשם שואדים
עושה עם בריג׳יט. הוא מראה אותה מכל

הפלמי

פטר

ציורו המפורסם של הצייר
ברויגל, מחולות בחתונה.
אך פילים נכשל בעיצוב דמותו של
אוילנשפיגל. אוילנשפיגל של דה־קוסטר הוא
דון־קישוט פלמי, שבמקום ללחום בטחנות־רוח
הוא לוחם בכובשים הספרדים בעזרת
טחנות־רוח. אפילו דמות מלחיה שמן, דוגמת
סאנשו פנשה, אינה חסרה שם. אוילג־שפיגל
של פילים אינו ליצן ואינו פילוסוף,
למרות שהוא שופע סיסמאות ״ציוניות*
לאומיות וסוציאליות. הוא מיקי מאוס שכל
כוחו בתעלולים, המבוצעים הרבה יותר
טוב בסרטיו של ואלט דיסניי.
תדריך אלה 1הסרטים המוצגים בשבוע זה בפרי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• לילות לבנים (ארמון־דוד, תל־אביב)
— מריה של מחכה לז׳אן מארה,
נלכדת ברשת ד,אבר,בים של מרצ׳לו מסטרו־יאני,
באגדת אד,בד, נוסח דוססוייבסקי,
עשויה בידי לוציאנו ויסקונטי.
+התשוקה המוזרה (פאר, תל-
אביב) — מישל סימון מנצל את ימי חייו
האחרונים, להביא ילד לעולם בשיטה מוזרה.
• חלף?} 8הרוח (אסקר, תל-אביבז
— אך לא עם הזמן. קלארק גייבל וויחייאן
ליי בסיפוריה,אהבה, שריתק את המספר הרב
ביותר של צופים. ברקע — מלחמתך,אזרחים
האמריקאית.

• שנות חיינו היפות כיותר

(מוגרבי, תל־אביב) — שלושה חיילים משוחררים
חוזרים הביתה ולחיי היום־יום, באחד
הסרטים הריאליסטיים החזקים שנוצרו אי־פעם.
• מסיכת הרווקים (גל־אור, חיפה)
— הנשואים מקנאים בחזקים והרווקים
בנשואים, בסרט המגלה את האושר שבחיי
נשואים שלווים. דון מוריי.
•.מאזני צדק (פאר, תל-אביב) —
ראה לעיל.
חפולם הזה 1064

אנשים
האזג״ס שמעו

אהרון קמחי, מנהל המחלקה למטבע
זר במשרד האוצר, דחה השבוע את אחד
האזרחים, שפנה אליו בבקשה להקציב לו
20 דולר, לקנית ספרים בארצות־הברית.
הסביר קמחי לאיש :״המדינה היא במצב
קשה, מלאי המטבע הזר קטן, לא נוכל
להקציב לך את הסכום.״ האיש ירד מאצל
קמחי, קנה עתה ערב, הופתע למצוא את
שמו של אותו פקיד עצמו באחת הכותרות
הראשיות, שסיפרה על פקידי ממשלה שניצלו
את מעמדם כדי לרכוש מכוניות במחיר
מוזל. קמחי היה אחד מהם. האיש
לא היסס, סימן את שמו של קמחי בעפרון
אדום, רשם על העתון :״עכשיו ברור
מדוע מצב המדינה קשה,״ עלה חזרה אל
המשרד והגיש את ^־,עתון לקמחי
אחרי שהכנסת דחתה את הצעתו של ראש
הממשלה דוד כך גוריץ להנהיג בארץ
בחירות איזוריות, ניגש המנהיג הקשיש
לח״כ אחדות העבודה יצחק גן־אהרון,
שמפלגתו השתתפה בחיסול ההצעה. אמר
ביג׳י לבן־אהרון :״אתה עוד תופיע בעצמך
בבחירות איזוריות, כמועמד מטעם מפא״י״
בכנס מוניציפלי, שנערך השבוע בהשתתפות
ראשי העיריות ושר האוצר לוי
אשכיל, היה נאומו של ראש עירית
טבריה משה צחר מלא דברי קיטרוג נגד
שר האוצר. כאשר אמר צחר :״אני אוהב
את שר האוצר!״ שיסע אותו אשכול :״זהו
רומאן חד־צדדי באותו כנם אירעה
תקרית בין שר הפנים ישראל בר״יהד
דה, לבין ראש עירית תל־אביב—יפו חיים
למין. כאשר החל בר־יהודה לנאום, פנה
אליו לבנון :״אני מבקש את סליחתך, אך
הוזמנתי עתה אל שר האוצר.״ השיב בר־יהודה
:״איני סולח לך, אתה הזמנת אותי
לכאן ואתה בעצמך מסתלק.״ לבנון קיבל
את הנזיפה בשקט, נשאר במקומו
הרב הישיש יהודה לייב הבחן מיימון
בא השבוע אל ראש הממשלה, ובפיו בק שה.
סיפר הרב לביג׳י כי הוא תמך בזמנו
בבחירת הרב יצחק ניסים כרב ראשי,
ולמרות שהיו לו מתנגדים רבים, עמד על
כך שיבחר. עתה מתפרשת כל פגיעה ברב
גיסים כפגיעה בו עצמו. על כן ביקש מיימון
מביג׳י בשם הידידות הותיקה ביניהם, להפסיק
את מסע ההשמצה נגד הרב הראשי
אגב, בחוגי הרב גיסים התלחשו השבוע
כי חלק ממסע התעמולה נגדו מקורו
במקירבי הרב הראשי האשכנזי, אייזיק
הלוי הרצוג, שהחלו לקנא בעובדה ש־ניסים
היה הפעיל מבין שני הרבנים הראשיים
סכסוך מעניין אירע בין עורך
ידיעות אחרונות הד״ר הרצל רוזנכלום,
לבין ראש מחלקת העליה של הסוכנות
היהודית שלמה זלמן שרגאי. שרגאי
נפגש עם רוזנבלום לשיחה אישית, בה
סיפר לו על בעיות העליה. רוזנבלום ריכז
את החומר, פירסם מאמר בו כתב כאילו
הסוכנות מפריעה במתכוון לעליה היהודית
מארצות־הברית, כדי לא להרגיז תורמים
עשירים מקרב יהדות אמריקה. אחרי שהופיע
המאמר, פנה שרגאי אל רוזנבלום,
בבקשה שיכחיש כי שרגאי אמר לו דברים
אלה. השיב רוזנבלום :״אינני יכול
להכחיש דברים ששמעתי במו אוזני מפיו.״
הלך שרגאי ופירסם הכחשות בעתונים
אחרים.

מיצעד ה ח תי כו ת

מיבצע פירסומת נוסף של צעירה ישראלית,
הגיע לסופו הבלתי־מוצלח. אחרי
פרשת עמנואל פינס ואביבה רווה,
נתקבל השבוע מכתב מאת מלכת היופי

חתן שיק ונערות־הזוהר*
בסוף נפל בפזז
בדימוס שרה טל, לשעבר מדריכה בהשו־מר
הצעיר, המודיע כי אירוסיה עם נסיך
בתי־המלון האמריקאי, אחיו של נושא הכלים
של ג׳ו מק־קארתי המנוח, המיליונר רי־צ׳ארד
שיין, עלו על שרטון. מסתבר
כי אי־ההבנות בין שרה ובחיר־ליבה הגיעו
למימדים המונעים התקשרות של קבע
הצלחה רבה יותר היתר, למחזבלן יגאל
(זרוק אותו לכלבים) מוסינזון, ששם קץ
לאירוסיו עם בחירת לבו האמריקאית, שבאה
למענו ארצה, והתקשר תחת זאת עם
חברתה העשירה, גם היא אמריקאית, בת
מנהל מפעל־הליפסטיק העולמי רבלון
שמחה של ממש היתד, לדן שיק, צלם
נערות־זוהר מקצועי (בין השאר: שער צבעוני
של העולם הזה ) 1030 ועורך סרטים.
אחרי שהתמחה בצילום נערות־הזוהר של
ישראל, נשארה אחת מאוסף זה אצלו לתמיד.
דגלאושרת — אני שיק, פליטת ה מרד
ההונגרי, נישאה השבוע לדן בטכס
צנוע. במסיבה שנערכה אחרי הטכס, התקיים
בדירתו של דני מצעד חגיגי של כל
החתיכות שצילם גם לאברהם קרי*
ניצי, ראש עירית רמת־גן, שיחק המזל
השבוע. במסיבה של מועדון הכומתה האדומה,
מועדון הצנחנים המשוחררים, שנערכה
בחסותו בבית האזרח ברמת־גן (ראה
במדינה) ,נערכה הגרלה בה זכה קריניצי
במוצץ של תינוק אחד הפרסים הגדולים,
של טיסה במטוס פייפר מעל תל־אביב,
שהוגרל באותה הגרלה, נפל בחלקו
של ראש המועדון, שמעון צחור
בהצגה חגיגית של הביצה, שערך תיאטרון
הבימה לכבוד נבחרת הכדורגל הישראלית,
הוכנה הפתעה גם עבור השחקן הראשי
במחזה, רפאל קלצ׳קץ. קלצ׳קין, אשר
צריך ללגום במחזה מתוך בקבוק קוניאק,
רגיל ללגום מתוכו מים. הפעם מולא הבקבוק
בקוניאק אמיתי. קלצ׳קין הופתע,
שיהק, המשיך לשחק במצב־רוח מרומם מן
הרגיל במסיבה שנערכה אחרי הצגה
זו, נאם בין השאר גם מרכיב הנבחרת
הישראלית, אלוף־משנה שמואל סוחר.
סוחר פתח את דבריו במלים :״בזמן האחרון
דיברתי רק באנגלית.״ שיסע אותו
העתוגאי נתן דמביץ׳ ,בהערה לא כל-כך
טאקטית :״גם עם אביבה אגב, בקשר
לכדורגלנים: כל אלה שהורגלו לראות
את נוח רזניק, כדורגלן הנבחרת ה ישראלית
ומכבי תל־אביב, בתפקיד הבלם,

פסמן• השסע

• ראש שידות השידור צבי זינדר, בתשובה לטענה כי שירות השידור
עומד לכפות על מאזיני הרדיו את קריאת שבועון הרדיו :״אנחנו לא כופים. אנחנו >
נשלח אותו למאזינים, אבל אף אחד לא מוכרח לקרוא אותו.״
9ח״ם חרות אליעזר שוסטק, בנאום בכנסת :״אין תרופה נגד סרטן !
ואין גם תרופה נגד קומוניזם.״
• ח״ב חדות הד״ר יוחנן כאדר, בהסבירו בכנסת כי מפא״י חוששת
מהקמת ועדת ביקורת, כיוון שיושב־ראש הוועדה לא יוכל להיות איש מפא״י :״כל י
כמה שיש להם פחות ראשים, יש להם יותר יושבי־ראש.״
9העתונאי אורי?[יסדי, על פרשת עמנואל פינס, השחיין שלא שחה| :
״באוירה זו, של שקרנים, של רמאים ושל מועלים, הוא אולי היחיד שמעל לשם |

שמים.״
׳ 9אורי קיסרי :״אצלנו העתונאים זורקים לכלבים את האזרחים, מחזאים !
זורקים לכלבים את העתונאים, הקהל זורק לכלבים את המחזאים, ואחרי סעודות !
כאלה, עוד מתהלכים בתוכנו כלבים רזים רבים כל כך.״

חעולס הזה 1064

אותו מילא בהצטיינות, יופתעו לראותו בקרוב
משחק בתפקיד חלוץ. מאמן מכבי
תל־אביב החליט להציבו בשורת חלוצי הקבוצה,
במטרה להגביר את מספד הגולים.

מוגינה חוז ר ת
מתיחת השבוע שייכת לקומיקאי הוותיק
אברהם ארגמן, לשעבר שחקן דו־רה-מי,
המופיע עתה בהצגת מרשה וינטלטור בתיאטרון
זירה. באחד הלילות העיר ארגמן
את במאי תיאטרון זירה מיכאל אלמז
משנתו, על־ידי צלצול טלפון .״השתגעת,
מה אתה מעיר אותי באמצע הלילה?״ שאל
אלמז .״שמע,״ הסביר ארגמן ,״קרה משהו
נורא. צריכים לערוך הצנה מיוחדת.״ ״מה
קרה?״ תמה אלמז. הסביר ארגמן, בכל
הרצינות :״הציר הבריטי, סיר פרנסיס ראנ־דל,
רוצה לראות את סוישת וינטלאטור״
אגב, ארגמן מקפיד מאוד על זכויותיו
המקצועיות כשחקן וותיק. בחוזה עם תיאטרון
זירה לא שכח להכניס פרט, המקנה לו
זכות־ישיבה ליד הנהג, בכל נסיעות התיאטרון
החוג לאנגלית באוניברסיטה
בירושלים עורך מדי פעם הצגות באנגלית,
בהשתתפות הסטודנטים. התאוננה השבוע
מארגנת החוג :״רק בנים מועטים רוצים
להופיע בהצגות, אבל כמעט כל בת רוצה
להיות שחקנית. הנה, למשל, קדישביץ׳ משנה
א׳.״ היא נדהמה לשמוע שאותה סטו דנטית
היא?{דנה שביט, לשעבר שחק נית
תיאטרון זירה, הלומדת אנגלית באוניברסיטה
וחותמת בשמה הלועזי כל
תוכנית של תיבת־נוח, הנפתחת בפזמון אקטואלי
של דן אלמגור, מושרת בפי בחור
ממושקף וחובש־כיפה, שעורך התוכנית אלי*
מלך רם מציגו כמשה׳לה ברנט.
ברנט, המסיים השנה את חוק לימודי הרפואה
שלו, ועובד בבית־חולים כרופא משתלם,
ביקש כמה פעמים מרם לחדול לקרוא
לו משד,׳לה, לשוא. בתוכנית האחרונה, כשכבר
החלה התזמורת לנגן, קרא ברנט
לתוך המיקרופון :״הגיע הזמן שכבר תח־דלו
לקרוא לי משה׳לד.,״ אלימלך רם נכנע,
הציג אותו בפני הקהל כ״ידידי משה ברנט,״
המלחין הצעיר יוחנן זראי, אשר
התמחה לאחרונה בחיבור מוסיקה למחזות
מוסיקליים, נראה השבוע כשהוא מעתיק בקפדנות
את השלטים התלויים על קירות האוטובוסים
:״לא לעשן ולא לירוק,״ ״נא
להיכנס פנימה,״ ״אין דבר, הולצר יתקן.״
כשנשאל לסיבת פעילותו המוזרה, הסביר
יוחנן כי הוא מתכונן לכתוב מוסיקה לשלטים
אלה, בצורת פזמון מקורי לתוכניתה
הקרובה של לה?ת בצל ירוק את עזרת
הצן בור ביקש השבוע המחזאי יוס!?
הייכלום, שהשלים את כתיבת הקומדיה
המוסיקלית זלמן, יש לו משקפיים, לפי
הזמנת תיאטרון סמבטיון. הייבלום מחפש
את בעליו של זוג משקפיים נאים, אותם
מצא ברחוב תל־אביבי לפני כשנה .״זוג
המשקפיים שמצאתי והחזרתי לבעליו הוליד
במוחי את הרעיון לקומדיה,״ סיפר .״עכשיו
אני רוצה להזמין את בעל המשקפיים
להצגת־ו־,בכורה*.
* רקדנית כרמלה גולדברג, פקידה אורה
גוטפלד, רקדנית יוספה רחנשסיין, הכלה אני,
פקידה אילנה רב־חן, עוזרת עורן־סרטים
נירה עמדי.

חדאביב.

רח־ אלנב• 74
רח־ נ חלת בנימין 44
חיפה.

ר ח׳ הרצל 37

יייו**
כי אסור שיהיה חצוף מדי מיד בהתחלה.״
האם היא מנסה לרמוז בזה שמותר לו
להיות כזה בהמשך? וכמובן שבלי זה אי־אפשי:
דם ותמונה.

מאז שחתיכה תל־אביבית מסויימת אמרה
פעם בחברה :״אני משתגעת אחרי שושנים
אדומות. הן כל כן צהובות!״ היא מוחזקת
פקחית מאד.
אם נולדת במקום כלשהו בין יה־20
לפברואר עד ל־ 31 במארס, הרי שאתה
במזל דגים. אנשים שנולדו במזל דגים,
אינם דווקא בעלי דם קר, או משוגעים
אחרי דגים. נשים שנולדו במזל זה הינן
לרוב יפות ומחוננות, אוהבות נורא אמנות
ופוחדות נורא מעכברים, ונוטות כל הזמן
לחשוב שהשאירו את דלת הבית פתוחה.
הגברים מצטיינים ברוב המקרים כאנשי־עסקים,
אגרונומים, מכבי־אש ופסלים. אנשי-
דגים מפורסמים: אנריקו קארוזו, מיכאל
אנג׳לו, פרדריק שופן, ג׳ורג׳ וואשינגטון,
אלן טרי, ויקטור הוגו, אמריגו וספוצ׳י,
הנריק איבסן ובעל חנות ׳המכולת שלי.

חזון וכוזאש

( :)1064/1״הרי אדום לפני והר אורה
מאחורי, מימיני פיסת מי־התכלת של ים
סוף, ומשמאלי אין סוף של חול, חול,
וחול מן החדר השני מגיעים לאזני
ויכוחי־סרק משעממים, מלאי רכילות על
כל העולם, מבעיות החקלאות של אילת,
ועד לגולאש המתבשל הלילה ונחרף כליל —
באשמתו של אחד מסמלי היחידה.
״את רגילה בוזדאי למכתבים רגילים
ומוזרים, אך זה שלפניך הוא מיוחד במינו.
הוא נכתב במרחק של 400ק״מ משולחן
המערכת שלך, על חול הערבה הלוהט
של הוות גדנ״ע באר־אורה.
״גדנעים נכונים? נכונים תמיד!״ אומרת
הסיסמה הגדנעית, אך גדנעים נמאסו עלי.
בחוזה משמשת אני כחובשת ראשית. כל
אדם בחווה, החל בגדנעים וכלה בחיילים,
טוען כי ביופיי עולה אני על כל חיילת
במרחב הרי אדום, למן עקבה בדרום ועד
לפטרה בצפון...
״כחניכת משק נען לשעבר, קשתה עלי
ההסתגלות לערבה, אולם קצת רצון, כושר
סבילות, מעט חלוציות ודביקות בסיסמה
האומרת הכל :״התפקיד הקרבי בתקופה של
שלום, היא לרדת, חבר, לדרום.״ כל אלה,
סייעו בידי לעמוד איתנה בתנאיו הקשים
של איזור העתיד — אילת.
״אולם כתבלין לכל אלה, דרוש לי חבר

לעט. אני זקוקה לו מאד, ואני מקווה כי
בשבוע הבא, עת אשוב מאחד ממסעות
החניכים המפרכים בהרי הערבה הציוריים,
והשמש תשקע בינות הרי אדום בעלי הוד
הקדומים, אמצא בחדרי מכתב מעודד ומשיב־נפש,
מבחור שיכתוב על הכל. ובאמרי
הכל, אני ממש מתכוונת לזה.״

אהבה ומארכסיזס
הוא רוצה להתכתב אתך, כדי להתגבר
על אהבה קודמת ) 1064/2( .הוא בן ,20
חבר הקיבוץ הארצי, כעת צוער בצה״ל,
ויש לו, מבטיח הוא, המון נסיון אצל
בנות. הוא אוהב — מחקי את החיוך
המטופש מעל פנייך — מוסיקה, ספרות,
מתעניין במיוחד בפוליטיקה, מארכסיזם, פעיל
בתנועה, אוהב ספרות, כותב, מפרסם אפילו
מאמרים בעתונות התנועה, תארי לך. יש
לו גם יכולת דיבור והוא מכיר את חיי
העיר.
ועכשיו, בטח קירית לקרוא שהוא מעדיף
נערה נבונה, פקחית ושאר הבלים כאלה.
חכי רגע :״תנאי ראשוני הוא יופי ומבנה
גוף, ואחר השכל,״ קובע הוא.
הרי לך.

חצוף? ,א 3התדודה
עוד מורה .)1064/3( .למרות שאין היא
מן המיתממות, כותבת היא, לא הצליחה
למצוא עד כה את הבחור המתאים לה.
בכולם מצאה ריקנות מחרידה, אותה לא
יכלו להעלים במיטב כשרונו^ החיזור שלהם.
היא נערה חיפאית, בדרך כלל בת , 18
עוסקת עתה, בשירותה בצבא, דודקא בפקידות.
תפקיד משעמם מאד ומאוס, ממהרת
היא להבטיח. כאילו לא הספיק כל זאת:
״לא אתבייש לומר כי אני מושלמת מבחינה
גופנית, ולמרות הכיוון הרוחני של לימודי,
אינני מבטלת את היופי וההופעה החיצונית.״
ללמדך, שהיא מחבבת נערים יפים, עליזים
ופקחים. היא רוצה למצוא עלם כזה,
בעזרתי, שיהיה נחון באותן התכונות .״אם

אחד הסיפורים שנגעו ביותר אל לבי בעת האחרונה,
היה על נערה ישראלית שפורסם בשבועון אנגלי, האוהב
להציג בפני קוראיו נערות יפות, אשר, משום מה, לעולם
אינן נראות לבושות בשמלה או בחצאית כמוני וכמוך. את
הסיפור כתבה אחת בשם סילביה נורים, כתבת אותו שבו־.
עון בהוליבוד, ואם עדיין לא ניחשתם במי דברים אמורים,
תיווכחו מיד:
״החייל־לשעבר היחיד שאני מכירה, הישן בחדרי־שינה
ורדרדים, מאסף כותנות־לילד, ובובות כתחביב, ומעסה את
גופו אחת לשבוע בשמן זית, הוא נערה בשם זיווה רודן.
זירה היא גם הנערה היחידה בהוליבוד היכולה לציין את
המלה ״חיילת״ כמקצוע קודם.
כאשר צילצלתי בפעמון דירתה המפוארת בבודרלי הילס,
וברונטית קטנה ומקסימה פתחה לי את הדלת וביקשה
אותי — בניב זר — להיכנס, חשבתי כי היתד, זו משרתת
צרפתיה. אותו רגע האירה לי זוג עיניים בורקות וחייכה:
״אני זיווה״״ היא התכופפה בחן והרימה פודל צרפתי קטן
ושחור, הציגה אותו בפני ואמרה :״וזהו מונטגומרי.״
היא הוליכה אותי אל ספה :״אנא, שבי.״
זיווה היתר, ללא ספק, החייל היפה ביותר שראיתי.
״האם באמת שירת בצבא?״ שאלתי.
״הו, כן. כל הנערות בארצי מגוייסות לצבא בגיל — 18
אפילו רננה בן־גוריון, בתו של הנשיא.״ (אני מקווה ש־השגיאה
היתד, של העתונאית).
״האם איכפת היה לי? לא, באמת שלא. אולם עלי להודות
כי ארבעת החודשים הראשונים בבסיסי האימונים לא היו
• קלים. למדתי בקלות כיצד להחזיק רובה ביד, אולם פשוט
לא יכלו ללמד אותי לקלוע. ניסיתי וניסיתי, אך ללא
הועיל. אני חוששת שהייתי חייל עלוב למדי.״
ברור כי הקרב היחיד בו יכלה זיווה לנצח, היה תחרות
יופי. נראה כי הצבא חשב אף הוא כך, משום שהחליט
להעבירה ליחידת בידור .״לא שהם ראו בי מגוייסת חסרתי
תקנה. הם פשוט ידעו כי הייתי רקדנית ושחקנית בילדותי,
וחשבו כי לא אוכל להזיק ביחידה כזו,״ הסבירה.
תמהתי אם סבורה זיווה שהזמן שבילתה בצבא ההגנה
של ישראל עוזר לה עתה. היא סילקה מעל פניה הקטנים
והחיוזרים את שערה השחור הקצר .״כן. למדתי משמעת,
וזה דבר שאנו זקוקים לו בחיי היומיום שלנו, מה שלא
נעשה. היה עלינו לשמור על נקיון מגורינו ובגדינו. גם על
הרובים. כשהיינו באימוני־שדה, היה עלינו לחיות על מנות־הברזל
שלנו וללמוד כיצד לשמור על כוחותינו עד למחרת.״
״ההיו לך תאונות כלשהן?״

חיו ש;י חבריס
בכמה מלים ) 1064/4( :הם שני מלבסים
צעירים בני , 18 הרוצים, סלחו לי על
הביטוי, להתכתב עם שתי נערות בנות
16־ . 15 הם מתעניינים, כל אחד לחוד ושניהם
ביחד, בספורט וקולנוע. אחד אפילו
בציור.

היא באמת מתכוונת
מאז ומתמיד לא אהבה את מדורי. אולם
עומדת לעזוב את. תנועת
מאחר שהיא
הנוער שלה, החליטה 1064/5לכבד אותי
ברצון מוותרת על
בנוכחותי״ אני הייתי
העונג, אך לך לשכנע אותה.
טוב, אז היא בת , 17 תלמידת שביעית
עם כל הכרוך בדבר, חברה עדיין בתנועת
נוער, אולם חברותה מעורערת בגלל ״כל
מיני סיבות״ .היא רוצה להתכתב עם צעיר
בן , 18^19 בוגר תיכון או הולך להיות
כזה. היא רמת־גנית, רוצה שהכותב אליה
יהיה מחיפה או ירושלים. סימן שהיא באמת
מתכוונת להתכתב. נושאי ההתכתבות —
טוב, מה ציפיתם ספרות — בעיקר
מקורית — פסיכולוגיה, צילום, מורים,
צחוק, ובכלל על כל מיני נושאים.״ רצוי
גם שיהיה מדריך, גבוה ונאה.

כטהובן ושות ,
בשביל הכסף שלי,)1064/6( ,
לי כמו זוג בני טובים:
״שלום בובה! קשה להגיד שאנו קוראים
את העולם הזה בקביעות. אבל כשמציצים
בו, אז קודם כל במדור שלך. למרות
מאמצינו לא מצאנו זוג בובות שתתאמנה
לשנינו. כמה פרטים עלינו:
״אנו חיילים בשירות־חובד״ שסיימו את
מחצית שירותם. איננו צנחנים, אלא ג׳וב־ניקים.
כל יום בבית. ואף איננו מתכוננים
להיות צנחנים. אנחנו אוהבים את הקרקע,
זה יותר בטוח. אנחנו בוגרי שמיניות, מגמה
ריאלית מתמטית. שנינו עם משקפיים, אבל

גערת העובוע

זיווה ציחקקה :״תמיד קיבלתי סריסות מזחילה מתחת
לגדרות חיל. השתדלתי להיצמד לאדמה ככל האפשר, אולם
תמיד היה חלק מסויים בגופי נתקל בתייל. יום אחד אפילו
לא יכולתי לשבת לאחר מכן!
״המשמעת התפרשה גם בקימה מוקדמת. בכל יום היינו
קמות בחמש בבוקר ונמצאות במיסותינו כבר בתשע בערב.
יום אחד בשבוע הותר לנו להישאר עד חצות. אולם הו!

נשמעים

נראים לא רע. מאד אוהבים לבלות בכל
צורה שנהנים ממנה. אנו מוכנים לקבל
הצעות חדשות מצמד הבובות שיענה לנו
מלה טובה.
״אנו אוהבים במיוחד קולנוע, מסעדה
מזרחית, לא של שולטהייס, אלא של לוי,
כהן או מזרחי; תקליטים של רוק׳נרול,
קאליפסו ובעיקר מחזות מוסיקליים, וכן
שחייה או צלילה תת־מימית וטיולים ברכב,
אשר במקרה הצורך נמצא ברשותנו. אני
אינני אוהב את בטהובן ושות׳ ,חברי דווקא
כן. ושנינו איננו אוהבים — בימוי עדין
מאד להביע את רגשותינו — את אפלטון,
רמברנדט ושות׳.
״אחרי כל ההתפארות הזאת, אנו רוצים
כמה תכונות בזוג הבנות שיענה לנו:
)1תל־אביביות והסביבה!
)2עד גיל ! 18,5
)3לא מרילין מונרו או ג׳יין מנס־פילד,
וגם לא הבק בו ק החם הנושא את
צורתן, מאחר והן תפוסות — אלא הסגניות
שלהן!
)4אוהבות בילוי משותף או שיחות על
נושאים לא משעממים;
)5בעלות חוש הומור;
)6דם לשלוח תמונות בהתכתבות ראשונה;
)7משוגעות
לכתוב לנו בכלל.״ (כמה
נכון!)

דווקא לא
( ) 1064/7חושבת ורומזת לי שאם אעקוץ
אותה ואת מכתבה, יעזור לה הדבר לקבל
חמל מכתבים. אז דוזקא אשתוק לה. היא
נותנת לי להבין שהיא בת 20 פלוס,
ורוצה להתכתב דווקא עם פקידים ופקידות
של משפטנים.

ציפור >ן גח
יחשה ...0
אותו במאי טעון .,יוסף מילוא לא ישא
את יהודית קורן. הוא עודנו נשוי...
יורם מצמור, למישהו שהביע את רצונו
לשבת בשורה הראשונה, כאשר יועלה
מחזה מסויים על במת זירה, לקראת העשור
:״אתה יכול בשקט לקנות כרטיס לשורה
האחרונה. אני מבטיח לך שתשב
בראשונה פקיד העיריה לקאריקטו־ריסט
רענן לוריא, שבא לרשום את כלבו
שמוליק (שמואל ב לא אתה. הוא.״

לא — לא יכולנו לצאת למפגשים. את מבינה, היינו
כולנו נערות. הגברים היו רחוקים מדי, מכדי שנוכל
להיפגש עמם. עד שנסענו ממחנותינו השונים, היה עלינו
כבר להתחיל לחזור...
״כיצד הגעתי להוליבוד? ובכן, ב־ 1954 הייתי מלכת היין,
ואחד הפרסים היה נסיעה לניו־יורק. היה עלי לעזור ב־פירסום
היין הישראלי.״
זיווה עשתה עבודה מצויינת. מכירת היין קפצה ב־300
אחוז. אחרי שמילאה את תפקידה, החלה זיווה חושבת על
הקריירה שלה. כאשר גילה אותה מגלו•,־כשרונות, הסכימה
לעבור מיבחן־בד והוטסה להוליבוד. חברת אוניברסל־אינטר־נשתל
החתימה אותה על חוזה והעניקה לד, משכורת טובה
— אולם היא לא הופיעה בשום סרט. זיווה, הרגילה לחיים
פעילים, החלה להיות חסרת מנוחה. שנה לאחר מכן השיגה
את שיחרורה. מיד לאחר מכן קיבלה תפקיד טוב, כתפקיד
הנשי השני במעלה, אחרי ברברה סטנוויק בארבעים רובים.
עתה, כשזיזזה היא עצמאית, עובדת היא קשה מתמיד
למען הקריירה שלה. מדי יום היא הולכת לאוניברסיטת
קליפורניה, לומדת מוסיקה, דרמה ומחול. לעתים, על מנת
לכסות את הוצאותיה, היא עובדת כדוגמנית אופנה. זיחרה
מוצאת כי הוליבוד איננה הצבא — כאן יכולה היא לצאת
עם כל מי שהיא רוצה.
״נישואין?״ חייכה .״יום אחד, אולי. אולם עודני צעירה
ואינני ממהרת כלל. הגברים האמריקאים? הם חביבים,

״מה?״ שאלתי.
״רובם נחפזים כל כך. הם דוחקים נערה. הם מנסים
לנשקך כמעט לפני שהם יודעים את שמך. הם מהירים מדי
בשבילי. אשר לגברים אירופאיים — הם שונים. הם אבירים,
חביבים, הם משעשעים נערה.
״הם נותנים לך פ ר חי ם ...ישנן סעודות שקטות לאור
נרות טיולים לאור ירח מוסיקה חרישית מחזיקים
י דיי ם ...ואז, אולי, אם את מחבבת אותו מאד, תרשי
לו לנשך נשיקת ליל־מנוחה.״
בעזד היא מכינה את הקפה, שאלתיה אם סבורה היא
שתקופה קצרה בצבא עשוייה להועיל לנערה אמריקאית.
״כן. אני סבורה כך. אולם חוששתני כי נערה אמריקאית
ממוצעת איננה אוהבת משמעת.״
הייתי אומרת שזה היה מוצא חן בעיניהן, אילו יכלו
לצאת מן הצבא כשהן נראות כמו נערת־השבוע, זיווה
רודן.״

החי
ספרים תרמם
״ן־אודז וסימפטית
הגיישה (רומאן יפאני מאת האנאמה
סאסאקי, הוצאת עמיחי 381 ,עמודים) מתאר
את יפאן בימי הכיבוש האמריקאי, כפי
שהיא משתקפת בעיניה היפות של קו־אום,
המארחת היפהפיה שייעודה בחיים — שירות
לקוחותיה של מסעדת האנאנווי מסורתית.
אולם אורח־חייה העדין של המארחת הצעירה
משתבש, בשעה שהיא פוגשת בבן
אצילים מפונק, בשם מינורו. בין ספל יין־
אורז למנת סוקיאקי(מאכל ירקות מטוגנים)
מתאהב מינורו חלש־האופי בקו־אום.
כשמינורו מצליח לבסוף להתיר את קישורי
שמלת הקימונו של קו־אום, בצל עצי
דובדבן פורחים בבית מלון מרוחק ואינטימי,
מתאהבת אחותו מיצ׳ויו באחיה של קו־אום,
טאקיו, צעיר כפרי נמרץ, שחזר מן הצבא.
שור האהבה הטהורה. היפאנים הם
עם עדין ורגשני. לצלילי הקטרוס הם שרים
על ״אגרטל הפרחים שנלכד בקרן אור
ירח״ (קו־אום שנלכדה בקסמיו של מינות).
אך העדינות היפאנית איננה מונעת פועלים
נרגזים חברי המפלגה הקומוניסטית, מלפצח
את גולגלת בעל־המנסרה, אבי מינורו.
אולם בעוד עגלתם של מיצ׳ויו וטאקיו,
הרתומה לשור האהבה הטהורה, מצליחה
להגיע למטרתה — נישואים בין בת האציל
ובן האכר — שוקעת מכוניתו (מעודפי
הצבא האמריקאי) של מינורו בבוץ. מינורו
שוקע בחובות, נושא לאשה בת־אצילים בעלת
רכוש, זונח את קראום, הגיישה ששרתה
רבים, אך סירבה להיות פילגש לאחד.
קפיצה מראש הצוק. הגיישה העזובה
חוזרת לבית־המלון בו בילתה עט ממורו
לראשונה, ולאחר שיקול דעת היא עושה
מה שצריך לעשות כל יפאני הגון, כשהוא
נקלע למבוי סתום: היא מטילה עצמה לים
מראש הצוק.
הקורא העלול להזדעזע נוכח גורלה המר
של קו־אום מקבל מידי המחבר את הפיצוי
המלא. מינורו, האציל חסר־הלב לוקה בשחפת,
נדון לגסיסה אטית בזרועות אשתו.

חמשה צאו לדדן־
תותחי נברון (מאת אליסטר מקליין,
׳הוצאת !עידית 280 ,עמודים) הפילו את חתיתם
על 1200 החיילים הבריטים, שנלכדו
באי השכן קרוס.
שני האיים הקטנים בים האגיאי, סמוך
לחוף התורכי, היו מוקד אחת המערכות
הגדולות של מלחמת העולם השניה. הגרמנים,
שהטילו את מלוא עוצמתם לכיבוש האי
קרום, מנעו מן הבריטים, בעזרת תותחי־הענק
במצודת נברון, השוכנת על מצוק
טלול, כל אפשרות של פינוי 1200 .איש
חיכו כעכברים במלכודת להשמדתם הודאית.
חמשת החבלנים הטובים ביותר של הצבא
הבריטי — היווני אנדריאה, העריק האמריקאי
מילר, סטיבנס ובראון וקפטן מילורי —
נשלחו לבצע משימת־התאבדות: לחדור
למצודה ולפוצץ את תותחיה.
רוצחים כעלי מצפון. הסיפור, הכתוב
בנוסח המערבונים של קארל מאי,
מלווה את הגברים המטפסים בליל סערה
על מצוק זקוף, חלק כקיר, מתגנבים לתוך
מערך האויב. אך המודיעין הגרמני לא
ישן! חיילי נברו חיכו להם.
תוך קרבות בלתי פוסקים מפלסים להם
החמישה דרך, נעזרים על־ידי שני יוונים
מתושבי האי. מול העליונות המספרית הגרמנית
מעמידים הפושטים את עורמתם
ומנצלים את אהבת הסדר והשיטה, המונעת
מהגרמנים לעשות צעד בלתי־צפוי.
רק ארבעה מהם זוכים לחזור לבסיסם
ולהתבונן מעל סיפונה של משחתת בריטית
בתותחי נברון, המתרוממים לפתע באויר
וצונחים למעמקי הים יחד עם מחצית המצוק.
החמישי, סגן־משנה סטיבנס, נער
מתוסבך, שאביו הגאה אילץ אותו להיות
גבור, נפצע בזמן הנחיתה, נגרר על ידי
חבריו, עד שהוא נשאר לחפות על נסיגת
החבלנים לאחר שהבין ששעותיו ספורות.
סטיבנס מוצא את מנוחתו הנפשית ואת
מותו ליד מקלע הברן.
סיפורו של מקליין הוא אחד מסיפורי
המתח המלחמתיים הטובים. גיבוריו אינם
נואמים נאומים! הם נלחמים. למרות שהמלחמה
הפכה אותם לרוצחים המעולים ביותר
בצבא הוד מלכותו, נאלצים הם להילחם
עם מצפונם שעה שהם רוצחים.
הספר, שאינו מתיימר להציג בעיות עמוקות,
נאמן בתיאור הדמויות, כתוב בהומור
צבאי אירוני, מותח מן הכדור הראשון עד
להתפוצצות המטען האחרון.
׳העולם הזה 1064

חיגון• שימושי
ך * יפו, עלה אדם על גג אחד הבתים ב־
0 2רחוב סואן, החל להמטיר אבנים על
עוברים ושבים, טען אחרי שהורד בכוח:
״הם לא עוברים את הכביש בזהירות.״

אכן על כל מיל
^ גדרח, הצליח חייל, שהוסע באמבולנס
041 צבאי לבית־חולים לחולי־רוח, להתפשט
בתוך האמבולנס ולהימלט מתוכו, עצר מכוניות,
רגם אותן באבנים, גרם להפרעות
רציניות בתנועה.

דוח נעורים

ף * ויסקונפון, ארצות־הברית, אחרי ששני
נערים בני־טובים הואשמו בהוצאת אויר
מתוך גלגלי מכוניות, דן אותם השופט לשמונה
ימי מאסר, או לניפוח הצמיגים שרוקנו
בידם, בפיותיהם.

כדווי חליפין
ן* ירושלים, פירסם סטודנם האוניברסי־
1טה העברית מודעה באחד מעתוני הערב,
בנזסח הבא :״סטודנט מוכן ללמד מקצועות
ריאליים, תמורת ריקודי עם או
סלוניים.״

עובר ולא שכ

ך* מעכרת דוד, התלונן אדם כי אלמו־נים
גנבו את פנקס הצ׳קים שלו והוציאו
בעזרתו את כל חסכונותיו מהבנק,
נעצר על־ידי המשטרה כאשר זו גילתה כי
האיש זייף את חתימת עצמו, הוציא בצורה
זו את כספו מהבנק, מסר הודעה
כוזבת למשטרה.

מזון רוחני

ך* טוקיו, יפאן, הועמד כומר בודהיסטי
לדין באשמת רשלנות, אחרי ששניים
מבני קהילתו נתבקשו על־ידו לצום, בטכס
דתי שנמשך שבוע, מתו שניהם מרעב.

פטריוטיזם

^ ירושללם, הגישה סיני מחטאבי ()60
בקשה לבית־המשפט המחוזי, ביקשה לשנות
את גילה כפי שנרשם בתעודת הזהות,
להוסיף עליו שנתיים, המריצה בבית־המשפט
״לעשות זאת למען המולדת״.

בוא דודי, או
ן • כני״כרק, סירב אריה אמיתי לצאת
4לטיול של שבת עם אשתו, נפצע באזנו,
אחרי שנדקר על־ידה בסכין.

הדק, חדק היטב
ך* לונדון, גילה מחקר שפורסם בידי בנק
ללויד, על גורלם של 100 אלף מהדקי
נייר, כי רק חמישית מהם ממלאים את המטרה
לשמה נועדו 14,163 :מהם נמעכו
ונשברו בשעת שיחות טלפוניות; 19,413
שימשו כאסימונים במשחקי קלפים! 7,200
הפכו לסיכות־בטחון זמניות לביריות וחזיות;
5,434 שימשו כמקלות שיניים ומנקי אוזניים!
5,308 היו למנקי ציפורניים; 3,916
נהיו למנקי מקטרות; השאר נזרקו על הרצפה
והושלכו החוצה, או נבלעו על־ידי ילדים.

איך נחפפו ניכורים
^ חיפה, קיבל מרדכי ריקון חופשה
1ליום אחד מבית־החולים לחולי־רוח,
הזמין מונית להסיעו לעוספיה, היכה את
הנהג תוך כדי נסיעה, התבקש לצאת ולעזוב
את המונית, תפס את מקום הנהג וברח
עם המונית, עלה על מחסומי תנועה שהקימה
המשטרה כדי לעצרו, נמלט מידי רודפיו,
נטש את המונית, נעצר בשעת ארוחה
במסעדה.

חדשות אחרונות
ך תל־אכיכ, השליך מוכר עתונים, כ•
דרכו מדי בוקר, עתון מגולגל למרפסת
דירתו של יהודה למדן, שבר את שמשת
דלת חמרפסת, שאחד מרסיסיה פגע בבעל
הדירה, אשר נלקח מיד לטיפול רפואי.

הנקיון מעל לכל
בעית הנקיון העסיקה את האנושות
מראשית קיומה. חוסר האפשרות לנקות
את אבריהם ואת גופם הביאה עליה
מחלות רבות והתורה אף הקדישה פרקים
שלמים לחוקי הנקיון והבריאות, על־מנת
ללמד את העם כיצד להזהר ממחלות
ומההידבקות בהן.
הבורית, הוא הסבון העתיק, אשר
מוזכר בתנ״ך ואשר ניקה את בגדיהם
של אבותינו היה בשימוש רב. כמובן
כי אופן הכביסה באותם ימים לגמרי
לא דמה לכביסה בימינו ובתקופות

מאוחרות יותר הושארו תמונות המראות
כובסות ליד הנהר עם לבנים שטוחים
על העשב על־מנת שהשמש תלבין
אותם.
אבל בתקופתנו ישנם אמצעים טכניים
המאפשרים בעבודה מועטת לקבל כביסה
יפה ונקייה. וה״קויק״ העומד לרשות
עקרת הבית הישראלית הוא שיא החידוש.
עקרת הבית זוכה במוצר העומד תחת
השגחת המכון הממשלתי בירושלים.
ומחוץ לכביסה יפה ונקייה זוכה עקרת
הבית גם בבטחון ש״קויק״ לכביסה לא
מזיק.

לירח ־ כן!
מתחרה לרדיו
שניידר -אין!
בנויה

*! 15 יא
בתוך

המכשיר,

מונעת

הפרעות,

• אגטנה־מסגרת סבובית
לגלים בינוניים וארוכים.
• אנטנה פנימית לגלים קצרים.
• 2רמקולים עם 2ערוצים נפרדים: לצלילים נמוכים וגבוהים _
.111 ? 1
כל השכלולים הטכניים הללו,
קיימים רק במקלטים אירופיים דרשו ביותר.
המשובחים
הדגמתהמקלט הזה אצל
סוכנינו המורשים.
תתפלאו ותתפעלו!

; 77 עונידר

מ פ עלי דדיו קליפר גע״רו

הערסזי שול״ה
הופצו שמועות כי חלק ממנהיגי
מרי־ בישראל

מ ק ״ י הערביים רוצים למום תנועת

תוכנית מ ק ״ יאכלית ממש.

ב עיי מו לילי גלילי

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזכה נזדי
שבוע בפרס של 10ל״י. הזוכה השבוע הוא הקורא מנדדס בר־לב, תל־אביב.

איה הצדק *
בני יורם בן ה־ 6ניגש אלי יום אחד והכריז :״אבא, אני רוצה להתחתן.״ מכיוון
שאני פדגוג חובב, עניתי לו ברצינות :״בסדר גמור. את מי אתה רוצה לשאת
לאשהז״
״את סבתא,״ הוא השיב. זה היה יותר מדי, אפילו בשביל חובב פדגוגיה .״לאם־
לאט,״ הפצרתי בו ,״אתה מתאר לעצמך שאני אתן לו להתחתן עם אמי?״ שאלתי.
״למה לא?״ שאל הנבז הזה בתמימות ,״אתה התחתנת עם אמי, לא?״

ממשלת ישראל החליטה להתעלם

שעה מהאיחורים בין מדינות

ל פי

שעודה א פם, או שעודה אפס יס .

ראש הממשלה הכריז בראיון עם עתונאי אמריקאי כי בידי ישראל לא
תהיה לעולם פצצה א טו מי ת...

לא לכף דאגנו; העיקר שלא תהיה פצצה על
רא שה.

הדתיים בירושלים מתנגדים להקמת בית־מרחץ משותף

ופינתיים נערף כרחוכות העיר מרחץ של דם ומים,
משות?,למפגינים ולשוטרים.

שמואל ברגר, חיפה

לגבי ריר*
מאת דידי מנוסי
היו זמנים, היה פלמ״ח,
וגם אני הייתי גפר !
חלפו זמנים, עודני חי,
רק את עצמי קברתי חי
כזכרונות במו בקכר.
ועל גכי המצפה כתבתי כך :
היו זמנים׳ היה פלמ״ח,
וגם אני הייתי גבר!
חלפו זמנים, עודני חי,
רק את עצמי קברתי חי
בזכרונות כמו בקבר.
ועל גבי המצבה כתבתי כך:
.״היו זמנים, היה פלנז״ח,
וגם אני הייתי גבר!
חלפו זמנים, עודני חי,
רק את עצמי קברתי חי
בזכרונות כמו בקבר.
ועל גבי המצבה כתבתי כך:
״היו זמנים, היה פלמ״ח,
וגם אני הייתי גבר!
חלפו זמנים, עודני חי,
רק את עצמי קברתי חי
בזכרונות כמו בקבר.
ועל גבי המצבה כתבתי כך:
״היו זמנים, היה פלמ״ח
ונם אני הייתי גברו
חלפו זמנים, עודני חי,
רק את עצמי קברתי חי
בזכרונות כמו בקבר.
ועל גבי המצבה כתבתי כד:
״היו זמנים, היה פלמ״ח,
ונם אני הייתי גבר!
חלפו זמנים, עודני חי,
רה את עצמי הברתי חי
בזכרונות כמו בקבר.
ועל גבי המצבה כתבתי כד:

ג ם כך אפשר לצאת מן העסק (הוספות ותיקונינזן
אחרי שפירסמתי כשכוע שעפר את הנוסחאות שבהן כוחרים הגברים לניתוק חמגע,
שלה אלי הקורא מנחם ם ר*לכ את הנוסחאות הכאות, בטענה שהן מוצלחות עוד יותר.

העצוב

הדוגר*

״אני מבקש ממך נורית, אל תגידי שום
דבר. אל תקשי את זה עוד יותר על שנינו.
לבי שבור בדיוק כמו ליבך, אבל אני יודע
שבך זה יותר טוב בשבילך. לא יקירה —
בלי נשיקות, בלי דמעות, בלי שלום.״

״זה כבר אצלי מוחלט לגמרי, וזה לא
יעזור• שום דבר לעשות פאניקות. הגענו
לשלב שאין טעם יותר בהמשכת היחסים.
אני אדם פשוט וישר. לא הייתי יכול להמשיך
להעמיד פנים שאני אוהב אותך. זה
הכל. שלום.״

הבזהמ>
״חיינו יחד היו
מבחוץ, ובלי כל
של ימים, כולם
אבל אנחנו איננו
ואפילו לא מאותם
דבר שיאחדנו —

הבכיין

כמסע עדלידע — מבריק
תוכן עמוק. סתם מיצעד
מלובשים בבגדי שבת.
צוחקים מאותן בדיחות,
האנשים. לא נותר בינינו
מלבד התהום המפרידה.״

״לא, לא, נורית, למען השם, אינני יכול לסבול
את זאת. אני מוכרח — כן, מוכרח! —
ללכת — עכשיו — מיד! עצמי את את עיניך
ואני אעצום את שלי. הוי שמים, למה זה היה
צריך לקרות לי. לחת— הוי— ראות!״

גס הרוח
״טוב מאד נורית, את מכריחה אותי לדבר
בגסות. אנחנו גמרנו, את מבינה?
גמרנו. ג־מ־ר־נ־ו. זד, ברור? אין יותר שום
יחסים בינינו.״

הוגה הדעות
בעל חוש האחריות

״כזה, יקירתי, הוא העולם. אנו נפגשים כמו
כוכבי־שבים ונפרדים כמו כוכבי״לכת (או להיפוך
מבחינה קוסמית אנחנו אוהבים על שתי
רמות שונות של הקוסמוס. חוק היקום, עצם
שורש החיים, קובע כי עלינו להיפרד. ומה
אנו, גרגירי אבק שכמותנו, שנוכל להתמרד?״

״אלד, הן שנות חייך היפות ביותר, יקירתי,
ואני לא ארשה לך לבזבז אותן עלי!״

צבריגו
ח מו די ם
ו עו ק צני ם

טע ות לעו 9נו צ ודקת
האזרח רוצח לדעת( .הארץ)
א. אלוני, תל-אביב

ואלים את עופר:
רוצה באחות?״
״כן,״ ענה נלהב.
״וכיצד תקרא לה?״
״בשקט,״ השיב.

״האם

אתה

רצח החפים מפשע.
גופתו של הנרצח נתלתה ע״י ילה
יורם כנר, וזל־אביב
(מעריב)
לייבוש?

קבוץ ברעם

! י דן שיחק עם ענת, ולרגע סר
{הצידה. ניגשה גילה והחלה היא
משחקת עם ענת. משחזר אילן התפרץ
בזעם :״אבל אני תפסתי את ענת
קודם!״
קיבוץ פלמחים

״תאבו אני בבית?״

י6ו ואם הסתתר מאחורי הוילון, זהיר,
י לו חושך. הוא נבהל והתחיל לצעוק;
״אני באיבוד!״
קיבוץ יגור
יי ד *

מנורת נחושת שתסמר לקהילה היהודית
בקרדיף( .חדשות ספורט)
אורי שיקר״ חיפה
את השערות או את השערים?
תקנת הרכבת המרכזית בקהיר.
א. אלוני, תל־אביב
(מעריב)
חוק לשיפוט אקספרס.
קפץ מחלון האומה השלישית.
דויד מנדל, באר־שבע
(הבקר)
וגרם לתקרה בינלאומית.