גליון 1065 מתאריך 26 בפברואר 1958

תרוו תעלומת הכרטיס

אתכם הראשונים על עמודי החשמל בכיכר
דיזנגוף, סמור לרחוב גליקסו! שלכם. הודות
למי הנעתם להנה, אם לא הודות לציונות
״ הבט לני ת רוב הצבור הישראלי בז
לבם והשפעתבם אפסית. הוכחה היא שאני
קורא את העולם הזה שנים, ועדיין לא
הושפעתי מהתורה הנפסדת שלכם. הערבים
לא יסכימו לשום צורה של קבוץ יהודי
כאן, את האירופים ירצחו או יגרשו מכאן
וגם אתכם.
איתן רם, נוה־צה״ל, תל־אביב
השתוממתי על שלוחמי צה״ל ותיקים כמוכם
אינם יודעים את שיר הפלס״ח. בשירו
של זרובבל נלעד לא נאמר מסביב יהום
הסהר, אלא מסביב יהום הסער. אם אינכם
יודעים להבדיל בין סערה לירח, איד
אתם יכולים להתימר להבחין בין כל מיני
קומבינציות דיקטטוריות בארצות השכנות
לבין תמורות היסטוריות, כפי שאתם רוצים
לצייר אותן.
ח. לבן, מיפה
כל הכבוד לסערות הפלמ״ח. גם הסהר המקיף
את ישראל הומה.

בזרם המכתבים שהגיע השבוע למערכת,
היתד, מעטפה צנועה, שנשאה בול צרפתי
של 70 פראנק. היו עליה רק שלוש מלים:
״העולם חזה, תל־אביב״ .לא היחד, כתובת
של שולח.
בפנים היד, חוזר מודפס במכונת־שיכפול,
כתוב בצרפתית מצויינת. הכותרת :״ביוליטין
החדשות

מטעם

׳הפדרציה

הצרפתית

פל״ן, מספר ,3״ פל״ן הם ראשי־ד,תיבות
של חזית־השיחרדר־ד,לאומית, ממשלת־ד,מחתרת
של צבא־השיחרור האלג׳ירי.
בראש הדברים התנוססה סיסמה מדברי
הסופר הצרפתי רומן רולאן :״כאשר הסדר
החוקי

אינו

צודק, הרי

התוהו־ובוהו

הוא

ראשית הצדק.״ מתחת לסיסמה זו, על גבי
חמשה עמודים כתובים, מפורטות מטרותיה
של מלחמת־השיחרור האלג׳ירית, ובצדן הזוועות
שבוצעו בידי המתישבים הצרפתיים
ובני־בריתם, קציני הצנחנים. הסיכום של
בעלי העלון: האינטרס האמיתי של צרפת
כולה הוא להכיר בעובדה שרק פתרון
אחד אפשרי לבעית אלג׳יריה — ההכרה
בזכותה לעצמאות לאומית.

איני יודע מי מסר לארגון מחתרתי זה
את שמו של העולם הזה. איני יודע גם
כיצד יגיעו שורותי אלה לשולחי העלון.
אך העולם הוא קטן מאד בימינו, והמילה
המודפסת עוברת גבולות רבים. אני מקודד.
שדברי זולה יגיעו לתעודתם.
הדור העברי הצעיר שגדל בארץ זו,
שערך בעצמו מלחמת־שיחרור למען עצמאותו
הלאומית, לא יכול אלא לרחוש
אהדה אינסטינקטיבית לכל מלחמת־שיחרור
לאומית. שהרי זה ההבדל בין הפאשיסט
לבין האדם הלאומי: שהפאשיסט מנצל את
הלאומיות שלו כאמתלה לדיכוי לאומים
אחרים ולהשמדתם, בעוד האיש הלאומי
האמיתי רוחש כבוד ללאומיותם של בני
כל הלאומים. הוא מאמין כי טובת האנושות
דורשת כי תינתן לבני כל לאום האפשרות
הבלתי־מוגבלת לבטא את יחודו הלאומי
על במת ההיסטוריה. התזמורת האנושית
מורכבת מכלים רבים, ורק כולם יחד
יכולים להשמיע סימפוניה של קידמה.
כאשר מדובר לא במלחמת־שיחרור סתם,
אלא במלחמת־שיחרור של אחד מעמי המרחב
השמי, חייבת אהדה זו להיות נמרצת
והכרחית. קצרי־רואי אינם מבינים זאת.
אולם העם האלג׳ירי ישתחרר בבוא היום,
ודבר זה בטוח כזריחת השמש של מחר.
אם חתיצב ישראל לימינו עתה, במעשים
חד־משמעיים, תקנה לעצמה מקום בלבו
של עם זה ברגע שלב זד, עודנו פנוי
וצמא לידידים. כאן מתמזגים צו המוסר.
קריאת הלב, ושיקול האינטרס הקר לטוזח
ארוך.
אילו הייתי היום אחראי בממשלת ישראל
לעניני המרחב, הייתי מגייס את מלוא

משקלה הבינלאומי של המדינה לעזרת פל״ן.
הייתי יוזם פעולה ציבורית בישראל למשלוח
סעד רפואי לכפר הטוניסי שהופצץ,
והייתי הופך את שגריר ישראל באו״ם
לאחד. הדוברים הראשיים למען עצמאות
,אלג׳יך יה.
אין׳ הדבר מחייב שנאה לצרפת. להיפך.
הדור שגירש את האנגלים מן הארץ הוא
אחד המעריצים הגדולים. שנשארו לבריטניה
בעולם. והזיקה למאווי־השיחרור של אל־ג׳יריה
אינם סותרים את אהבתה של צרפת
האמיתית — צרפת של המהפכה, של אמיל
זולא ושל מנדם־פראנס.
נושאי-ד,זוועות באלג׳יריה הם אויבי צרפת
זאת — כשם שבני אותן המשפחות
עצמן, אבותיהם של אלופי הצנחנים של
היום, הפכו בשעתו בעקשנותם את המהפכה
הצרפתית לבלתי־נמנעת, שלחו את
דרייפוס לאי־השדים והכריחו את זולא
לברוח ממולדתו.

הופתענו לטובה כשקראנו השבוע כי
מנהיגי המפלגה לאחדות־העבודה מדברים
עתה על הצורך לחתור ל״פדרציה שמית״.
במשך שבע שנים ארוכות היה מושג
זה, לרוע המזל, רכושו הבלעדי של העולם
׳הזה. הצגנו אותו לעיני הציבור כאלטרנטיבה
יחידה לקו הבנגוריוני הנוכחי. העלינו
על עצמנו את חמתם של רוב גדולי המדינה,
והזמננו בכך מטר של השמצות,
אשר דוברי אחדות־העבודה בכנסת ובעתונות
היו בין ראשי יוזמיו.
אם מצאו עתה פוליטיקאים מעשיים לנכון
להשתמש בסיסמה זו, הרי משתקפת בכך
ההכרה כי גישה זו קנתה לה אחיזה
בחוגים רחבים של הציבור הנאור, התוהה
לאן יוביל הקו השליט, השולל באופן
עקרוני את כל גילויי הלאומיות הערבית.
אולם אני רוצה להוסיף מילה של אזהרה.
הפדרציה השמית אינה ברז, שאפשר לתקוע
אותו בקיר מבלי להניח מקודם צינור־מים.
היא יכולה להיות רק סיכום לגישה
מהפכנית חדשה, שתשלול את רוב המושגים
של העליה השניה. היא מבוססת על ההכרה
שיש שותפות אמיתית והיסטורית בין שני
העמים השמיים. אי־אפשר לדגול בפדרציה
שמית ובאותה שעה לגרש בישראל ערבים
מאדמתם. השותפות השמית, כמו הצדקה,
מתחילה בבית•
רעיון הפדרציה אינו טלאי שאפשר להדביקו
על בגד ישן וקרוע, גם לא כיסוי
זמני למחשוף. מי שמשתמש בו בקלות דעת,
תוך חיוב הרקע הפוליטי של מיבצע־סיני
והמימשל הצבאי, סופו להתגלגל לסכיזופרניה
מסוכנת, מן הסוג שדבק זד, מכבר
במפ״ם. הפרעה נפשית אינה עוזרת לשום
מפלגה.
אולם מי שמשתמש ברעיון זה בכנות,
סופו לחולל מהפכה במערך הפוליטי הפנימי

מכתבים הסהר הסוער
מאמרו של שלום כהן על המתרחש במרחב
(העולם הזה )1064 היה אחד הניתוחים
הברורים והמקיפים ביו תר שקראתי נ•
עתונות הישראלית על הנעשה בארצות
השכנות. יפה עשיתם שהקרשתם לבעיה
החיוני ת ביו תר של המדינה את עמודיכם
הראשונים, כדי להתריע ולהזעיק על אשר
שותקת כל שאר הארץ. בעוד שאנחנו

עוסקים ב חנינו ת, עוסקים שכנינו במעשים.
אם אמנם תמשד אזלת־היד של המדיניות
הישראלית, לא יהיה לנו כל כד שמח בשנת
העשור.
ישראל אדלמן, תל־אביב
יומם ולילה הנכם חוזרים ומדברים על
השתלבות במרחב השמי. במקרה של נצחו:
הערבים על מדינ ת ישראל חלילה, יתלו

הכרח המציאות הישראלית. היא עלולה
אמנם לערער מספר ערכים אנושיים והומניים,
ברם המטרה מקדשת את האמצעים.
המנמה השלטת היום במדינה, מנטה של
אכול ושתה, חורצת בעקיפין ובמישרין את
גורל המדינה. אסור שעיצוב ה מדיניו ת החיצונית
והפנימי ת יושתת על ערכים אי שיים,
אשר הינם ערכים של תועלת אישית.
יקום פעם אי מי ויאמר ללא בושה:
דיקטטורה, אז מה? יהא טבח אחד עורר
את הריסה!
מלה מן, תל־אביב

פליטים כארצם

כפרנו״ מעלול שוכן 9קילומטר מערבה
לנצרת. לפני הקמת מדינת ישראל היה הכפר
מאוכלס באלף תושבים, שחיו על ששת אלפי
דונם של אדמה מעובדת. הפעולות הצבאיות
באיזור הכריחו אותנו לעזוב את כפרנו
ולחפש מקלט בנצרת ובכפרים השכנים,
בתקווה לחזור הביתה בקרוב. בעת הכיבוש
הישראלי נהרס כל י כפרנו. למרות עובדה
זו לא אברה תקוותנו לחזור לכפר ולהחיותו.
מאז הקמתה •סל מדינ ת ישראל יצאנו
בתביעה להחזיר לנו את זכויו תינו. כל
בקשותינו נדחו.
תמונתו של עבד אל־נאצר, הנואם בפרלמנט
עשר שנים חלפו מאז, ואנו עדיין פליטים.
המצרי על איחוד מצרים־ם וריה, והנשר
המצרי ברקע, מזכירים לי משהו. איפה ־ כפרנו הוא לנגד עינינו אבל אין אנו
יכולים להניע אליו. אדמתנו הוכרזה כרכוש
ראיתי עוד נשר כזה?
נטוש, למרות שאנחנו נוכחים כאז ומחיוסף
כהן, תל־אביב
זיקים. תעודות־זהות ישראליות. אדמתנו
על הדמיון שבין הנשר המצרי לנשר של
הוחכרה למתישבים יהודים ולכמה אלרים
ערביים, אבל אף אחד מהם אינו תושב
הבונדסטאג הגרמני, ראה תמונות.
מעלול.
אנו חיים כזרים בארץ מולדתנו ,־בתנאים
כל עוד היו אל־עריש ועזה בי דינו, היינו
הנרועים ביותר, סובלים מעוני ואי-תעסוקה.
יכולים להכריז על רפובליקה פלשתינאית,
כל מאמצנו לקבל חזרה את זכויו תינו נכשלו,
אי־לזאת נאלצנו לפנות למזכיר הכללי
של האו״ם — כדי שיתערב בעניז, ואל
סנבנוית הסיוע הבינלאומית כדי שתחדש ׳את
העזרה לנו, מכיוון שהננו עדיין פליטים.

פרח סעיד בשארה, יוסוף מוחמר,
סלים יעקוב ועוד 12 חתימות של
תושבי מעלול לשעבר, נצרת

קול העבר
פירסמתם את •רשימת השבועונים שהוצאו
מאז קום המדינה וששבקו חיים (העולם
הזה .) 1064 ביו השאר הזכרתם נם את
שמו של השבועון ״קול ישראל״ שממשלת
ישראל ניסתה להוציאו ושנכשל עם הופעתו
למכירה בקיוסקים. יומיים אחרי פירסומכם
קראתי באחד מעתוני הערב ראיון עם צבי
זינדר, ראש שירותי השידור, בו הוא
אומר שמאז הופעת ״הגלנל״ ,שבועון שירות
השידור יעל ימי המנדט, לא נעשה כל
נסיו! להוציא שבועון רדיו.
יעקב אלפנדרי, ירושלים
זכרונו של מר זינדר קצר. בשנת ו 95ו
נתן קול ישראל זכיון בלעדי למו״ל פרטי,
שיוציא בשם השירות שבויעון רדיו, שנשא
רשמית את השם קול ישראל.

הנשר בפרלמנט המצרי

לובשי הבומתה
ז׳קליז יונוביצ׳י, הצנחנית העולה מצרפת,
עליה כתבתם (העולם הזה )1064 מושכת את
תשומת ליבי. האם היא קרובתו של אותו
יונוביצ׳י מצרפת, שעומדים לנרשו מהארץ?
אם לא, אולי תסבירו ל׳ איד אפשר להתקשר
עמה?
מאיר צ ,.חדרה
ז׳קלין אינה קרובת משפחה של יוסף יואנו־ביצ׳י.
היא מתגוררת בקיבוץ הזורע.

מדוע בוטלה הסובסידיה?

הנשר בפרלמנט הגרמני
במסגרת של איחוד פדרלי עם ישראל. וה
היה יכול להיות הצעד הראשון בררר
לאיהוד מרחבי, אשר היה קם אז בזכות
המנהיגות הישראלית — במקום לקום בזכות
השנאה לישראל, המאחדת כיום את
המרחב.
יורם דלמר, תל-אביב

קלי מול קליאופטרה
שנאתכם לכל מחשבה בריאה ורעננה
הנולדת במעמקי ס׳פא״י מעבירה אתכם על
דעתכם. לא זה בלבד ששפכתם קיתון של
לעג על נאומו של שמעון פרם (העולם הזה
)1064 בקשר עם השתייכות ישראל לאזור
הים־תיכון, אלא לא הבנתם אפילו את
מחשבתו העמוקה.
שניאחכם נובעת מכד שאתם מונים רק
14 מדינו ת מסביב לים התיכון. אולם,
רבותי, קיימת מדינה מם׳ ,15 והיא עמוד־התיור
ברעיונו של שמעון פרסומת. מדינה
זו היא מונאקו.
אפילו אם כל שאר מדינו ת הים התיכון
יבנדו בנו, הרי הידידו ת בין ישראל וטו־נאקו
שרירה וקיימת. מה הם עבד אל־נאצר
ופראנקו לעומת הנסיכה גריים קלי?

יוחנן קלבר, פתח־תקווה

העולם הזה נזודוז שלא לקח בח שבון מונא־קואליציה
מצומצמת.

כעד טבח אחד
בקשר למאמר ״גלגלי הסבתא״ (העולם
חזה ,) 1063 יש לי דיעה אחרת לנמרי.
ונקרא לרנע בשם המפורש: דיקטטורה הינה

קראתי במדורה של רותי (העולם הזה
11063 קטע משעשע על הבלט הראשון של
הסופרת פרנסואז סאגאז ,״הראיון המבוטל״.
הסיפור הוא נחמד מאוד, והבלט הוא
תכליתי מאוד והרמזים בו ברורי ם מאוד,
אולם דבר אחד לא מדוייק בסיפור. אין
זה נכון שהאסיפה הלאומית הצרפתית ביטלה
את הסובסידיה של הבלט בגלל אפיו
או רמתו האמנותיח. הסובסידיה, הניתנת
בדרד כלל להצגות ני סיוניו ת שאינן מושכות
קהל רב, בוטלה מאחר שקהל רב
נוהר ל״ראיוז המבוטל״ ,והצלחתו הקופתית
מובטחת.
יחיאל רוזן, פאריז, צרפת

נוסח מעליב
במרור הספורט (העולם הזה )1064 הופיע
הקטע הבא :״רק טעויו תיו של השופט מנעו
נצחוז. התרגז המאמן, צעק לעבר השופט
הצעיר יעקב תדמור, אשר היה חניכו של
מוקסיי בהפועל: אם לא תשפוט כמו בן-
ארם אזרוק אותר מהמגרש כמו שזרקתי
אותר מ אי מוני כדור־היד ״.דברי המאמן
האמורים בקטע הנ״ל כלל לא נאמרו. עתונכם
הנכבד כנראה הוטעה ביודעין, וליעקב תדמור
נגרם צער רב כתוצאה טהפירסום הנ״ל.
משה חזן, רחובות
מוטי מוקסיי השתמש בכינוי אחר כלפי
תדמור, אשר בגללו הוצא מהמגרש. בגלל
חריפות הביטוי שונה על־ידי המערכת נוסת
הערתו המעליבה של מוקסיי.

דמותו של ירמי
רק עתה התחלתי לנשש בקשר לספר להעלאת
דמותו של ירמי ז״ל. נתקלת אני
בקשיים מרובים בהשגת החומר. רבים מחבריו
נתפזרו להם, רבים עזבו והדבר
שוקע לאט לאט. ברצוני לבקש איפוא כי
כל מי אשר בי דיו שיר, תמונה, זכרונות
או כל חומר אחר על ירמיהו ברדנוב ז״ל,
יואיל להמציאו לידי האם, מרים ברדנוב,
טחנה אלנבי, בלוק ,8דירה ,2ירושלים.
אם יש מי אשר אינו יכול לשלוח את
החומר מטעמים שונים אנא, יודיעני כתובתו,
ואשלח אליו ממכרי לקבל את החומר.

מרים ברדנוג, ירושלים
העולם הזה 1065

ץ טעם רב להתווכח באופן הגיוני
\ 4עם הצהרתו המצלצלת של שמעון פרס,
כי ״מדינת ישראל אינה מדינה מזרח־תיכונית,
אלא מדינה ים־תיכונית״.
כבר צויין בעתון דה פי מבחינה פוליטית
זוהי מליצה חלולה. מבין 14 מדינות הים-
התיכון (מלבד ישראל) 13 ,משולבות בצורה
זו או אחרת בחזית האנטי־ישראלית. רק
אחת, צרפת, משתפת־סעולה עם ישראל. ודווקא
צרפת אינה מדינה ים־תיכונית טהורה.
עיניה נשואות באותה מידה אל יבשת אירופה
ואל האוקינוס האטלנטי.
בכל זאת יש ענין רב בהצהרתו זו של
פרם — לא מפני שהיא פרי של מחשבה
צלולה ומגובשת, אלא דווקא מפני שאינה
כזאת. היא יונקת ממשהו הרבה
יותר עמוק ופרימיטיבי — תמונת־עולם
תת־הכרתית, המכודנת מראש את תהליכי-
המחשבה.

אלה גם אלה באו מצד חים (או
במיצעד לאורך חוך־הים) .אלה גם
אלה היו כני אירופה. אלה גם אלה
דחו מראש את רעיון השתלבות
המרחב, וקיוו להחזיק מעמד כעזרת
תגבורת אנושית וחומרית
מתמדת מעבר לים.
בניגוד לצלבנים, שאהבו מאד לדבר על
עצמם, לא השאירו הפלשתים אחריהם תיאור
מדויק של מוצאם ופעלם. כל הידוע
עליהם בא ממקורות ישראליים, מצריים
ואשוריים, וממימצאי חקר־העתיקות, מתוכם
אנו למדים כי הפלשתים אמנם באו מן
הים, שהיו עם אירופי הקרוב ליוונים,
שהביאו עמם את נשותיהם ושהקימו מושבה
צבאית בדלנית.
הפדרציה הפלשתית השתרעה לאורך החוף
מרפיח ועד יפו. חמש עריה העיק
התמונה
המסתתרת מאחורי המלים
של פרס היא מדינה שאינה
דומה לאדם העומד מושרש ביבשה,
כשמאחוריו המרחם ופניו אל הים,
אלא לחיפך, מדינה הדומה לאדם
העומד על חחון ש, פשמאחוריו הים
ולפניו יבשה זרה ועוינת.

מת אויביהם צעד גדול קדימה.

ך• ניגוד לפלשתים, באו שבסי ישראל
• 4מן המדבר. הם היו עם שמי, ודיברו
שפה קרובה לשפה העברית של בני הארץ.
הם לא היו גוף זר.
הישראלים הסתננו לארץ באיטיות ובהתמדה.
שלא כמתואר בספר יהושע האגדתי,
ארך כיבוש זה דורות. הוא לא גרם
להשמדת בני הארץ, אלא למיזוגם ההדרגתי,
בתהליך ארוך וממושך, עם כובשיהם.
בתוצאה ממיזוג זה של התרבות הכנענית
והתחושה הדתית הישראלית, קמה מלכות
ישראל ההיסטורית.

מלבות זו לא היתה נטע זר.
היא היתה חלק בלתי-נפרד מן
המרחב השמי והתרבות השמית.
לעתים לחמה בשכנותיה, ולעתים

עת נפגשו פנים־אל-פנים הישראלי
הראשון והפלשתי הראשון,
אי־שם בין הרי חברון והכל לכיש,
נתקלו זה כזה שני סוגי כיבוש,
שני סוגי התנחלות. הישראלי בא
לייסד ממלכה ״מזרח-תיבונית״.
הפלשתי בא לייסד ממלכה ״ים־
תיכונית״ ,לפי מיטב המתכונת של
שמעון פרס.

לבחינה זו, שהיא היסודית והקובעת,
!)ישנו דמיון רב בין הפלשתים לבין
הצלבנים, שבאו אלפיים שנה אחריהם.

דבריו של שמעון פרים ריחפו
בחדר, עוד לפני שאמר אותם, או
כאילו נאמרו על־ידי סרן פלשתי
או אביר פראנקי. הנה עלה לנגד
עינינו כצורה מוחשית ההבדל כין
״מדינה יס-תיכונית״ לבין ״מדינה
מזרח־תיבונית״.

שאלה היא: מה רוצים אנחנו
ן | להיות? באיזו דוגמה היסטורית אנחנו
בוחרים? והאם יש לנו בכלל חופש־הבחירה
— או שמא כבר כפו עלינו מעשי אבותינו
נתיב נוקשה ששוב אין לשנותו?
כמו הפלשתים והצלבנים, באו רוב אבותינו
מאירופה. כמו לגבי אלה, היו גם
לגביהם בני הארץ זרים ואויבים־בכוח. כמוהם
הם חיים ב״ראש־גשר״ למיוני, הקשור עם
הצד השני של הים.

אם בכל זאת מסוגל צעיר כזה,
כמעט״צבר, לדבר כחייל שירד זה
עתה מאסדת-נחיתה וכבש קטע
של חון? אוייב, הרי שזו תופעה
שיש להתמודד עמה ככל הרצינות
אפילו אם ההכרזה עצמה אינהרצינית.

רץ״ישראל היא אחת הארצות ה־כבושות
ביותר בהיסטוריה. עשרות
כובשים השאירו את טביעת מגפיהם על
חולותיה. רובם היו ראשי־אימפריות, שנאלצו
לעבור בארץ זו כדי להגיע למחוז-
חפצם — בקעת־היאור, ארם־נהריים, או
הודו.
אולם בין כובשים אלה היו אחדים שלא
התיחסו אל הארץ כאל פרוזדור, אלא באו
להתישב ולהתנחל בה. כאלה היו בני־ישראל,
הפלשתים והצלבנים, ובמידה מסו-
יימת גם הערבים.
אולם גם הכובשים הנחלניים האלה מתחלקים
לשני מחנות שונים. הסוג האחד בא
באוניות מעבר לים. השני הגיע לארץ מן
המדבר, מתוככי הגוש היבשתי הגדול של
אסיה.
המיפגש בין שני סוגי כובשים אלה
מתואר בתנ״ך. כמעט באותו זמן ששבטי-
המדבר הישראליים חדרו לארץ מן המזרח,
פלשו לתוכה שבטי-ים מסתוריים מן המערב.
הם יסדו על חופה את ממלכות
פלשת.

בן־שיחי המלומד העלה אז רעיון סביר.
יתכן שאחת הסיבות להבדל זה, אמר, נעוצה
בהבדל המעשי בין פלישה ימית ופלישה
יבשתית. בעוד שפלישה יבשתית יכולה
להיות ארוכה וממושכת, תוך הזזה אטית
של הגבול, או תוך הסתננות בין ערים
חזקות ומבוצרות, הרי פלישה ימית היא
מטבע אופייה חד־פעמית ופתאומית.
הלוחם היורד מן האוניה חייב לכבוש
מיד ראש־גשר, סן ייזרק חזרה לים. אין
לו זמן להתמזג או להשתלב. הוא בדלן.
הוא עוין את בני המקום. הוא חי על החרב.

אין ספק שזו תמונודהעולם של חלק
גדול מן הדור הקשיש בארץ, דור העליה
השניה, שכפה את מושגיו על המדינה.
יש גם להניח שזו תמונת־עולמו האישית
של דויד בן־גוריון, אשר פרס משמש לו
מעין כרוז ונושא־כלים. אולם פרם עצמו,
צעיר בן ,34 יליד פולין שבא לארץ
בילדותו וגדל כאן, היה צריך להיות בעל
תמונת־עולם אחרת.

המפתיע שבין פלישות הפלשתים, הצלבנים
והציונים. השוזינו אותן עם פלישות הישראלי
והערבי, ששניהם ידעו להטביע את
חותמם על בני הארץ, להתמזג עמם ול־השתרש
בסביבתם.

אולם הדור הגדל בארץ, שאינו
אירופי אלא אסיאתי, ששפת־אמו
אינה ״ארית״ אלא ״ שמית״-אך
יכול הוא למצוא חיוב כממלכות
הפלשתים והצלבנים, שלא מיו
אלא אינטרמצו כמנגינת־החייס של
ארץ־ישראל?

ריות — עזה, אשקלון, אשדוד, גת ועקבון
— שכנו על חוף הים או בקירבתו. בהדרגה
הרחיקו סרני הפלשתים את גבולם מן
החוף, הגיעו עד צקלג ובאר שבע. בשיא
פריחתם הגיע שלטונם המדיני עד לבית־שאן
— כך שמדינתם הזדהתה במידה רבה
עם מדינת־ישראל הנוכחית.
הפלשתים לא היו בדלניים לאורך כל
הדרך. אליליהם נשאו שמות שמיים, כמו
דגון ובעל־זבוב, והוא הדין לגבי שמות
עריהם. אולם הם היו ונשארו נטע זר
במרחב. בהעדר תגבורת מתמדת מאירופה,
ד,תנחנו במהרה. נחמיה כבר מדבר עליהם
בזילזול כעל ״אשדודים״ ,המחברים ״אשדודית״.

כאשר
ירדו מבמת הארץ וה עולם,
לא השאירו אחריהם כמעט
שריד, זולת זברונות קלושים בספרי
אויביהם השמיים ובמה מלים
פלשתיות שהשתרשו כשפות ה שמיות
(במו ״קובע״ ,״סרן״) .ערכם
היחיד להיסטוריה של הארץ
היה שהקנו כעל־בורחם לעמי כנען
את הטכניקה של עיבוד הברזל,
ועזרו כצורה זו להצעיד את עוצ
כרתה
עמן כרית לצורכי מסחר או
לצורכי הגנה משותפת מפני פולש
זר. היא לא היתה זקוקה לשום
תגבורת מן החוץ, וגם לא למגביות
מעבר־לים. היא היתה ״שייכת״
למקום, משולבת ומושרשת ביבשה.
לכן יכלה מלכות זו להטביע את חותמה
על הארץ ועל סביבתה ולהגיע לכלל
יצירה היסטורית מקורית ויחידד,־במינה —
דת הנביאים. רישומה בהיסטוריה היה כה
עמוק, ערכיה המקוריים כה חזקים, עד
כי נשארו חיים, בתנאים כה שונים ובמסגרות
כה שונות, עד היום.

ויי 1פני כמה שבועות היתה לי הזכות
/לשוחח עם אחד מגדולי ההיסטוריונים
בעולם. בדירתו של אציל בריטי זה, ברובע
שקט מאד של לונדון, בין ציורי־שמן ורהיטים
שסימלו את מיטב תרבות המערב,
היה קל יותר להתרומם מעל להווה הסובייקטיבי
שאנו שייכים אליו. ניסינו להביט
בהיסטוריה של ארץ־ישראל במבט אובייקטיבי.
כמעט
מעצמה התגלגלה השיחה לדמיון

פעם אחת בהיסטוריה כבד היתד, קיימת
ברירה דומה. בימי עזרא ונחמיה עלה
חלק קטן מיהודי בבל לארץ־ישראל, כדי
להתנחל בה. בבוטחם בכוחו של השלטון
הזר, שתמך בהם, יצרו בכודנה תחילה פולחן
בדלני מובהק, שמנע כל מגע מדיני וחברתי
לא רק עם העמונים, הערבים, ה״אשדודים״
והצידונים, שהיו אז מעצמה חשובה, אלא
גם עם השומרונים, שלא היו אלא שרידי
בני־ישראל.

כתוצאה מכך לא הפכה המדינה
היהודית למנהיגת עמי הארץ ד
המרחב, אלא דנה את עצמה מראש
לחיי מושכה מנותקת, תלויה כשלטון
אימפריאליסטי זר וקרבן
מועד לכל פורענות.
ברבות הימים הגיעה מדינה זו לים, ואף
הפכה לכוח ימי רציני. אחרי שפיטום החריב
את ירושלים, טבעו הרומאים מטבעות
שהראו את יהודה בדמות סירה. מכיודן שאו
כבר היו קיימות קהילות יהודיות לאורך טל
חופי הים התיכון, יכול היה שמעון פרס
קדום לטעון כי יהודה היא מדינה ״ים
תיכונית״ .אולם השמדתה של יהודה זו,
פרי עזרא ונחמיה, היתד, מובטחת מראש.
עתה עומדים אנו בפני ברירה דומה.
חייבים אנו תודה: לשמעון פרס על שהגדיר
אותה בצורה כה פשוטה. אך אם תתקבל
עצתם של פרס וחבריו, סרני יהודים, יהיה
זה אסון לדורות.

כי לא מדינת ישראל חדשה תקום
על ברבי עצה זו, אלא רק מדינת־פלשת
שלישית.

תצפית

במדינה

(כ 5הזכויו ת שמורות)

9ממשלת ישראל עשויה לקבוע סוף־סוף עמדה לגבי

ה אי חו רי ם

הערביים. היא תפרסם בימים הקרובים הודעה, כי אין יחיא

רואה את האיחודים כפוגעים בה, בתנאי שהמדינות השכנות ישמרו גם להבא
על הסכמי שביתת הנשק. עמדה זאת מתגבשת בלחץ מפלגות השמאל והפרוג־רסיבים.

העם

הסבורות

הסרת

הסיכסוכים

וההתחרות

המדינות

בין

הערביות

תחליש
את ערכה של השנאה לישראל, כגורם בתחרות זו.

9לעומת זאת, תימנע ישראל מלעורר את שאלת שינוי
הסטטוס לאורן־ הגבולות, אשר יבוא כעקבות איחוד צבאות
סוריה ומצרים, והצבת צבא עיראקי בגבול המזרחי. קו זה
מבוסס על החשש, שמא תגרור התערבות ישראלית דיון מקיף ומכריע באו״ם,
בכל השאלות הנוגעות לגבולות המדינה וחוקיותם, דיון שיהיה לרעת ישראל.

9בקרוב תבוצע שורה של עיסקות מסחריות כין ישראל

לבין כמה מארצות הגוש המזרחי. למרות שבוררות הנפט בין
ישראל וברית־המועצות נסחבת ללא תוצאות, עשויים יחסי המסחר להתחדש
לא רק עם מדינות כמו רומניה ופולין, כי אם גם עם ברית־המועצות עצמה.

• מלן־ מארוקו מוחמד החמישי יתיר את חידוש העליה
המאורגנת מארצו לישראל.

הדבר בא הודות להשתדלותם של אישים

אמריקאים לא־יהודים, המקיימים מגע ידידותי עם חוגי הקונגרס היהודי העולמי.

• ייעשו מאמצים להבטיח את השתתפותם של ערביי
ישראל בחגיגות העשור. אחרי שלא רק

הערבים הקומוניסטים, אלא

עננים ב א בי ב
יום אחד השבוע נעלמו העננים מן השמיים.
שמש זורחת של אביב שלחה את
קרניה על בנות ישראל, העטופות עדיין
בשקיהן החורפיים, הסירה את המעילים מעל
כתף הגברים. במשך יום־יומיים ניסה החורף
להתנגד, שלח כמה מענניו להסתיר
את תכלת הרקיע. אולם האביב ביב
המצב במדינה עצמה היד, פחות קורן.
יום אחרי יום קם האזרח בבוקר, שלח מבט
אל השמיים הצוחקים, נטל לידיו את עתון-
הבוקר ונאלץ לקמט את מצחו. הידיעות יכלו
להעכיר גם את מצב־הרוח הקיצי ביותר.
דוגמות:
• 9בארצות־הברית התעמק השפל, הבטיח
את צימצום הכנסות השנור, שעליהן מבוסס
כל המשק הישראלי. התוצאות הצפויות לכיס
האזרח הישראלי המשועבד למשק זה:
חמורות.
9באחד ממיבצעי-השוד הגדולים ביותר,
מאז רובין הוד, החליטה הממשלה סופית
לביים שתי לירות מכיסו של כל אזרח בעל

גם סרבים מתונים יותר הדוגלים בהידוק
היחסים עם הישוב העברי, כבר הכריזו
כי אין לבני המיעוט בישראל כל. סיבה
לחגוג את הקמת המדינה, עשוי דויד
בן־גוריון עצמנ להכרי ז כי שנת ה־
׳ עשור תהיה שנת מיפנח ביחס המדינה
אל אזרחיה הערביים, ואולי גם יבטיח
מתן זכויות של ממש

• הצעה

למיעוט.

חדשה

למימוש

יישוב הנגב: שכל קיבוץ וותיק יקים
מעין סניף נגבי, אליו יצא מספר ניכר
מחבריו הוותיקים. ההצעה היא חלק
מחזונו של ראש הממשלה ליישוב ה שממה
בקצב מזורז, על־ידי פעולה
משולבת של כל תניועות ההתיישבות
בארץ.

ס צפויה התנגשות נוספת
בין הממשלה לבין הרבנות
הראשית. הרבנות מתכוננת להזמין
את הרבנים המרכזיים מכל העולם לחגיגת
חנוכת המרכז הרוחני העולמי בירושלים,
אשר תתקיים שבועיים לאחר יום ה״
עצמאות. חוגים ממשלתיים תבעו כי
הרבנות תזמין גם את הרבנים הריפור־מיים
והקונסרבטיביים מחוץ־לארץ, דבר
אשר שני הרבנים הראשיים מתנגדים לו
בחריפות.

9התודעה היהודית תובא

לפני מליאת הכנסת. אחדות הלתוכנית המתנגדות ומפ״ם, עבודה התודעה
כפי שהותוותה על־ידי משרד
החינוך והתרבות, בהיותן סבורות כי
זוהי. תוכני ת של חינוך דתי, יבקשו
מהממשלה את הרשות להעלות את
׳השאלת. בכנסת, כדי שזו תכריע. אם
יש להנהיגה בבתי־הספר או לאו. שו־החינ
ו ך זלמן ארן לא יתנגד לבקשה זו.

נתקף סהר כמקום הפשע*
במקום כניסה ב׳ ,כניסה א׳

9שירות ה־טידור ינהיג, כנראה, תוכניות מסחריות. חסרות
לו עדיין: חברות מסחריות המוכנות להשקיע את כספן על קרן צבי זינדר,

מ תון אמונה
הרגילים.

השידורים

המסחריים

יהיו

משעממים

פחות

השידורים

9המועמד הרציני כיותר לתפקידו של שגריר ישראל

בלונדון אליהו אילת: מיכאל קומאי, מי שיהיה שגריר ישראל באוטוואה
ונמצא עתה בירושלים ללא תפקיד.

9אגודת ישראל תתייצב כראש המערכה למען הרב
הרא־טי יצחק נסים. הדתיים הקיצוניים יאשימו את המפלגה הדתית
הלאומית,

שבעזרתה

נבחר

הרב נסים

לתפקידו, כי היא אינה

מגינה

עליו

כראוי מפני התקפות ועדת עדת הספרדים בירושלים.

9מתגבשת ההחלטה בצמרת מפא״י להוציא מחדש עתון
צהריס של המפלגה. מאז נסגר חדור, לא הורגש אמנם חסרונו של
בטאון מפלגתי מובהק, אך מנהיגי מפא״י סבורים עתה כי בטאון כזה דרוש
לתם לקראת הבחירות לכנסת.
9יורגש חוסר כחלקי־חילוף למכוניות ״דינו״ ושאר הדגמים
הצרפתיים של קייזר־פרייזר. בגלל פיגור בייצוא, אין לחברה די מטבע זר
לצורך זה. החלקים המעטים שישנם ירוכזו בידי מוסכי קייזר־פרייזר עצמם.
9הסוחרים יצטרפו במאורגן לקופוודחולים. אולם כדי לא
לפגוע ברוקחיס, חבריהם למקצוע, יקנו את הרפואות בבתי־מרקחת רגילים.
9תעריפי הביטוח נגד אש יעלו, אחרי על״ה דומה בביטוח לנזקי
מכוניות, למרות שסוג זח של ביטוח נהנה דווקא מרווחים.

מקלט רדיו, כדי להוציא בכסף זד, בטאון-
תעמולה, בעל אותה רמת־אוזיליות כמו קול
ישראל. כל העתונים וכל המפלגות, כולל כל
מפלגות הקואליציה מלבד מפא״י, התנגדו לגדלה
צינית זו. אולם הרוב המפא״יי בממשלה
החליט את ההחלטה, הפגין מחדש כי
מאז המשבר הממשלתי האחרון קובע במדינה
רצונו של איש אחד בלבד: דויד בן־
גוריון, הוגה הרעיון הנשגב.
׳ 9באותו רגע בו תבע פרקליט־המחוז
בתל־אביב להעביר למוסד סגור אדם הנחשד
בכוונה לשלוח פצצה למערכת העולם הזה,
התנפל אדם אחר על המפקח הכללי של משטרת
ישראל. שני המקרים היו סימפטומים
לגל הגואה של תאוזת־האלימות, אשר ראש־הממשלה
עצמו, בהפגנה אישית בבית
הבימה, מחא לו כף.
9בהחלטה שנבעה במישרין ממשפט
עמוס בן־גוריון, החליטה הממשלה כי להבא
יוכל כל שר למנוע הבאת עדות לביודהמש־פט,
אם פשוט יכריז כי היא מזיקה ל״טו־בת
המדינה״ — היינו, לעצמו ולמפלגתו.
היה זד, נסיון גלוי לסתום את פיו של בית-
המשפט העליון, שהחליט בשעתו להתעלם מהודעה
חסרת־שחר כזאת של שר־המשטרה.
9מיליונר אמריקאי, שהוצג במשך חד
* לידו דובר חטשטרה עקב נאש, מנצח
על פעולת חצילזס.

דשים ארוכים כסמל לכוח־המשיכה של המשטר
המשקי בישראל, הודיע שהפסיק את
הקמת מפעלו בו כבר הושקע סכום אדיר.
למזלה של המדינה נמצא לפחות מקור
לא־אכזב אחד של הומור תת־הכרתי. הייתה
זאת ועדת־העשור, אשר שיריה ושאלוניה
(ראה מסגרת) הצחיקו את האזרח יותר
מליצני קירקס מדראנו. אולם בעלי מרה
שחורה טענו שאפילו ועדת־העשור אינה מצחיקה.
כי בדיחה לאומית זו בולעת, בינתיים,
מיליונים מכיסי משלם־המסים הישראלי.
אבל השמש, באופטימיות מעודדת, המשיכה
להבקיע את ניצני האביב.

משטרה
נקמתה שו טר
השבוע, ביום ראשון בשעה ,10 נכנם
צעיר בן 23 לבנין המטה־הארצי של משטרת־ישראל
בתל־אביב. המבקר המשופם, בעל
השיער השחור והמקורזל, לבוש חליפת
צמר חומה, פנה אל היומנאי היושב על
הדוכן הגבוה מול הכניסה :״אני שוטר
משוחרר,״ הסביר ליומנאי ,״ברצוני לעלות
למחלקת כח־האדם לסדר משהו.״
אליהו לוטטי נכנס פנימה. לא היתה זאת
הפעם הראשונה שביקר בבנין האפור של
המטה הארצי. אולם הוא לא פנה לעבר
כניסה ב׳ ,בה שוכנים משרדי מחלקת כח־האדם.
הוא טיפס במדרגות כניסה א׳ ,חלף
על פני חדריהם של רמ״ח יעקוב נאש ושל
עמום בן־גוריון, ניגש אל הדלת האחרונה.
לוטטי האזין לרגע. הקול היחיד שנשמע
מבפנים היה תקתוקה הקצוב של מכונת
כתיבה. הוא נקש על הדלת ונכנס.
״ברצוני לראות את מר סהר!״ אמר בתקיפות
לסמלת שרה קרלוביץ, מזכירתו של
המפקח הכללי. שרה הביטה בו בתמהון.
״אני מצטערת,״ השיבה .״עליך להגיש בקשה
בכתב ולקבל ראיון בדרן־ המקובלת.״
נראה היה שלוסטי שוכנע. הוא פנה לעבר
הדלת, שרה המשיכה להדפיס .״הרימי ידים
ואל תגידי כלום!״ סינן לוטטי לפתע מבין
שיניו. שרה הרימה את עיניה, ומבטה נתקל
באקדח מכוסה במטפחת אדומה .״פתחי את
הדלת!״ ציודה.
כסא על ח ראש. סהר, שישב מאחורי
המכתבה, הבחין במזכירה העומדת עם ידים
מורמות בפתח דלתו. הוא קם ממקומו, הספיק
להנחית מכה על ידו של המתנקש.
האקדח נפל, שני הגברים החלו להיאבק.
לפתע שלף לוטטי סכין מטבח, ניסה לנעוץ
אותה בסהר. המכה הראשונה נבלמה. לוטטי
ניסה שנית: בפעם השלישית הצליח לפגוע
בסהר, מעל לעינו השמאלית .״עמום! עמוס!
תציל אותי!״ זעק המפקח הכללי הפצוע.
עמוס בן־גוריון, שהקולות המשונים מן
החדר הסמוך עוררו את תשומת־לבו, מיהר
לחדרו של סהר• הוא חפש את המתקיף
מאחור. סהר, שאיבד את משקפיו בזמן ההיאבקות,
לא ראה מה קורה בדיוק. הוא
רק הבין שניצל.
כעבור רגע התאושש המפקח הכללי מן
התדהמה, הרים כסא והנחית בו מכה על
ערפו של לוטטי, שנפל ארצה המום.
לא מקרה בודד. המלים הראשונות
שהשמיע לומטי אחרי שהתעורר מעלפונו,
היו :״נקמתי, נקמתי!״
לוטטי, נשוי ומצפה לילדו הראשון, עלה
ארצה לפני שמונה שנים, שירת ארבע שנים
במשמר הגבול. אולם חיי משמר הגבול אינם
קלים: לוטטי חלה בכיב קיבה. לפני שנה
הוחלט לשחררו מטעמי בריאות.
אליהו, שידע מה קטנה היא הגימלה
שמשלמת המשטרה לשוטריה המפוטרים,
לא רצה לקבל פיטורין .״אני חלש וגם
חולה, לא אוכל להסתדר בחוץ,״ הסביר
למפקדו .״אנא רחמו עלי ואל תשחררוני.״
המפקד סירב. הוא ידע שקיימת הוראה
ישירה מטעם לשכת המפקח הכללי, שלא
להחזיק בשרות שוטרים שמצב בריאותם
רעוע. כל מה שהמפקד יכול היה לעשות
עבור השוטר אליהו לוטטי, היה לדחות את
תאריך פיטוריו מ־ 1.8.57ל־.1.1.58
בתחילת השנה פוטר לוסטי. כתמורה
לארבע שנות שירות קיבל גימלה בם ך 35
ל״י לחודש.
אחרי ההתנקשות, הוצג לוטטי כאדם מר
נפש, מקרה מיוחד שאיננו צריך לעורר
דאגה. אך לוטטי אינו יחיד. כיום מסתובבים
בארץ עשרות שוטרים לשעבר, אשר פוטרו
מטעמי בריאות, או מטעמי גיל גבוה. לרבים
מהם אץ מקומות עבודה קבועים.
וידוי ככית־חדין. כשהובא אתמול
לבית הדין, חחודה לוטסי בקול חנוק
חעז?מ חזה 1089

מדמעות :״אני מצטער על המקרה. הודות
למר עמוס, נמנעה טרגדיה יותר גדולה.״
אמר .״לא תקפתי, כי אם הותקפתי!״
הכריז, והתלונן על היחס במעצר .״היכו
אותי וסירבו לשלוח אלי רופא!״
כשהופסק וידויו על ידי השופט המחוזי,
ד״ר יצחק זונדלביץ, ביקש לוטטי להעמיד
לו עורך־דין ולשלחו לבדיקה רפואית. השופט
הציע לו לשקול מחדש את הבקשה,
הוציא נגדו פקודת מעצר ל־ 20 יום.
לא היה אדם אחראי אחד במדינה. שיכול
היה להצדיק מעשה אלימות כמו זה של
לוטטו. אך אנשי משטרה וותיקים הזהירו
מפני הישנות המקרה, הצביעו שהוא במידה
רבה פרי זלזול בלובש המדים האפורים.
מפלגות אחותו של ה מז כי ר
״חבל, חבל מאד אמר העסקן בניד-
נוד־ראש נוגה .״אבל אתה מ בין ...הוא
חולה מאד מי יודע שיחות ברוח
זו התקיימו השבוע בעשרות מקומות שונים
בארץ. המדבר היה בדרך כלל איש של
סולל־בונה. המאזין היה עתונאי. האדם ששימש
נושא־בעל־כורחו לרחמנות היה פנחס
לבון, המזכיר הכללי של ההסתדרות.
לפתע פתאום, בלי כל סיבה נראית־לעין,
הופיעו בכל רחבי המדינה שמועות מוזרות
כי לבון בן ה־ 56 חולה מאד, שהוא עומד
להתפטר, שכוחותיו אזלו. היחיד שלא הסכים
לכך היה לבון עצמו.
אגרוף מול יד. מי היה מעוניין לקצץ
את כוחו של לבון? התשובה היתה ברורה
לגמרי. כי לבון נמצא עתה באמצע מיבצע
גדול ומסוכן לרבים.
כמו כל ראשי מפא״י, מרוכזות מחשבותיו
של מזכיר ההסתדרות על היום בו יירד
דויד בן־גוריון מן הבמה הפוליטית. בעוד
שאנשי קבוצת־המנהלים, ובראשם משה דיין,
עושים מאמצים גדולים להתבצר בעוד מועד
בעמדות־המפתח הפוליטיות והבסחוניות,
מקווה לבון ליצור כוח נגדי, שיתבסס על
עמדות־מפתח כלכליות. ביום ההכרעה, סבור
לבון, יתגבר האגרוף הכלכלי הקמוץ של
המשק ההסתדרותי על אנשי היד השחורה,
שבהעדר הרב יישארו תלוים על בלימה.
מזכיר כללי אחד כבר התודה את הדרך
להשתלטות על גופי־ענק כלכליים. ניקיטה
כרושצ׳וב, המזכיר הראשון של המפלגה
הקומוניסטית הסובייטית, פירק לאחרונה את
האימפריות הארציות של המשק הסובייטי,
חילק אותן מחדש בין גופים אזוריים קטנים
יותר.
לבון קיווה להשיג תוצאה דומה על־ידי
פירוק סולל־בונה, תנובה והמשביר לחברות

מעולם לא היה בריא יותר, וכי תוצאות
התקפת־הלב שלו, מלפני חצי שנה, נמחו
לגמרי. הוא מצא את עצמו במצב האיש
שהעלילו עליו שאחותו סטתה מדרך הישר,
והמנסה לשוא לשכנע את הבריות שאין לו
כלל אחות.
מיעוטים מותו שד חסן
תושבי כפר סכנין הגדול, בגליל המערבי,
הצביעו השבוע על נקבובים בקירות
האבן, שבכמה מבתי הכפר .״את זה עשו
הכדורים,״ הצהירו.
הם גם הצביעו על קבר רענן בבית־הקברות
של הכפר .״גם את זה עשו הכדורים.״
היה
זה קברו של חסן עבדאללה חסן,
תלמיד בן ,14 שנהרג לפני שבוע בלכתו
מבית־הספר לביתו .״הוא התעורר בבוקר
מוקדם מן הרגיל, כי המורה הבטיח להוציא
אותם לטיול בחיק הטבע,״ נאנקה פטמה
עבדאללה, אמו הישישה של הנער.
חסן חזר אותו יום בצהרים מהטיול,
אכל ארוחה חטופה, ומיהר לשיעוריו של
אחר־הצהרים .״הוא אמר לי שלום אמא,
והלך מבלי לחזור,״ התייפחה הזקנה.
יד שכורה. אביו של חסן מת לפני
שנתיים. הוא היה עיוור ואת עשרת הדונמים
שירש החכיר לקרובו, אשר עיבד
אותם תמורת מחצית היבול. הנער גדל
באווירה של מחסור ודוחק, עבד בימי
חופשותיו בבתיהם של החקלאים האמידים
בכפר.
אך גם במצוקתם הרבה, לא הסכימו הוריו
של חסן כי יפסיק את לימודיו .״בעונת
העבודה הבוערת,״ הסבירה אמו ,״היה לו
בין כה וכה חופש, והוא יצא לעבוד. בחורף
אין צורך בפועלים.״
השנה, כאשר חסן כבר התכונן לעבודת
הקיץ, נשברה ידו בשעת מישחק בחצר בית־הספר.
הורי הילד ששיחק אתו שילמו פיצויים
לאמו, כסכום הכסף שבנה היה מרתיח
לולא נשברה ידו. כי הם ידעו שללא
עזרת בנה, לא היתד, יכולה פטמה הזקנה
להתקיים עם בתה ובנה הצעירים.
פתאום — יריות 1על יומו האחרון
של הנער החולמני והרגיש סיפר חברו
לכיתה צאלח אבו נדרה :״המורה לחקלאות
שיחרר את חסן מהכיתה לפני השיעור
האחרון, כי חסן רצה לאסוף ענפים יבשים
לגידור הגן של בית־הספר. בשעה ארבע,
כשיצאתי מהכיתה, מצאתי אותו ליד ביתו
של המוכתר. יחד הלכנו הביתה.
״פתאום שמענו יריות. חסן צעק ונפל.

״זהו מישחק של חישובים. ואז שמענו
יריות. בודדות, בהתחלה. אחר כך נדמה
היה שהפעילו מכונות יריה, ודתקא לכי־וזננו.
נכנסנו הביתה וסגרנו את הדלת.
״לפתע שמענו צעקות בחוץ. יצאנו. הילד
חסן עבדאללה היה מונח על האדמה, ורבים
מתושבי הכפר התקהלו סביבו.״
שדה האש. למחרת היום, אחרי בדיקת
המשטרה, הובא הנער לקבורה. בן־העניים
שלא זכה לאושר בחייו, זכה במותו להלוויה
אשר איש מבני סכנין לא זכר דוגמתה.
כל התושבים הלכו אחרי ארונו, והמורה
איברהים ג׳נאים, מחנך הכיתה, נשא את
נאום ההספד.
״במחרוזתי היו 32 אבני־חן,״ פתח .״אבד ,;,היקרה,
הטובה והאהובה מכולן.״ ילדי
בית־הספר הניחו על הקבר הרענן זר
פרחים, אליהם צורפה הכתובת :״רחמים
למנוח״.
״אבל כל הצער והאבל היו כאין וכאפס״,
סיפר השבוע אחד מנכבדי תכפר .״עוד יותר
מההריגה ציערה אותנו ההודעה הרשמית
שהתפרסמה בעתונים. נאמר בה כי הילד
נהרג כאשר נכנם לשדה אש של יחידה
צבאית. ואילו אנו יודעים כי הוא נהרג
בתוך הכפר!״
היתד, לו, לאותו נכבד, שאלה אחת :״מדוע
זה תמיד קורים מקרים כאלה רק בכפרים
ערביים?״

ה מו של ב כי פ ה

החתיעצות כקשר עם הפצצה ב״העולם הזה״*

מה, בעצם, אטד זרגיצקיז

~ קטנות יותר, כל אחת לתפקיד מסויים ומוגבל.
החשבון: המנהל של חברה קטנה כזאת
לא יוכל לנהל מדיניות עצמאית, יהיה תלוי
במזכיר ההסתדרות — לבון עצמו.
פרושצ׳וכ ישראלי. אולם לוויתני ה-
טרסט ההסתדרותי לא היו מוכנים להיכנע
ללא קרב לכרושצ׳וב ישראלי. התקפת־הנגד

שלהם באה מכיוון בלתי־צפוי, שלא איפשר
כמעט הגנה יעילה. לשוא טען לנון כי

ראיתי הרבה דם נוזל מראשו. ברחתי בשביל
להודיע מה קרה.״
בפי חמד עלי ,35 ,בעל הבית השכן
למקום המאורע, היו פרסים נוספים .״ישבנו
בחוץ ושיחקנו אל־מנקלד״״ סיפר הוא.

פרקליט חנזחוז יעקוב בר־אור, עורך•

הדין פישל חרצברג, קצינת־נזבחן בתיח כספי,
רופא-נפש ד״ר זאב ירמלובי?׳,

הבנין החדש של הרבנות הראשית בירוש־לים
הוא שעטנז אדריכלי. מעל לגוף הבנין
היפה הרכיבו חובבי־מסורת כיפה מכוערת
— ויצרו אפקט הדומה למארילין מוגרו
חבושה בשטריימל.
אולם לא טעמו האמנותי המעודן של הרב
יצחק נסים גרם לכך שהראשון־לציון לא היה
ראשון הנכנסים לבית, אלא הודיע שלא
ייכנס לבית בכלל. כשנכנסו השבוע שאר
בעלי״המשרות לבנין בכל חמש הקומות,
הקרוב לבנין הכנסת הננסי, נשאר חדרו
המיועד של הרב הספרדי ריק.
טיפה כים. נימוקו הראשון של נסים
היה דתי טהור: לפי המנהג, אסור להקים
בית מעל לבית־כנטת. חדרו של נסים נמצא
במקרה בדיוק מעל לאולם ביתיר,כנסת, השוכן
בקומה התחתונה.
יתכן כי נסים היד, מוחל על המנהג הדתי,
לולא הצטרף לנימוק הראשון נימוק שני,
פחות דתי אך אישי יותר. באחד מביקוריו
הבחין הרב, במבט של נשר, כי חדרו קטן
במרצפה שלמה מחדרו של הרב הראשי
האשכנזי, יצחק הלוי הרצוג. נסים לא יכול
היה להשלים עם מצב מחפיר כזה.
על הנימוק השלישי לא דובר, אך הוא
ריחף בחלל הבית. כל השמשים והפקידים
של הבגין נבחרו מבץ בני העדה האשכנזית.
לנסים לא היה כל חשק להרגיש את עצמו
ככיפה שחורה בים לבן, ללא נאמנים ובני־חסות
שלו.
טובים השניים מן האחד. הפתרון
נמצא רק בקושי. חדרו של הרב הועבר לאגף
אחר של ד,בנין, שאינו נמצא דווקא מעל
לבית־הכנסת. מכיון שחדר זה קטן עוד יותר,
הובטח להרוס קיר ולאחד שני חדרים.
ואילו לגבי המנגנון הוחלט לצרף כמד, ספרדים
טובים.
אולם הרב לא בא עדיין על סיפוקו. אחרי

שכל שאר הנימוקים אזלו, העמיד תנאי חדש:
הוא ייכנס לבית רק אחרי שיבוטל שמו
הנוכחי — ״המרכז הרוחני העולמי״ —
וייקרא הבית סתם ״בית הרבנות הראשית״.
טען הרב, בצדק :״אני רב ראשי, לא חבר
מרכז רוחני שמטרותיו אינן ברורות!״ אולם
מעל לכל היה הקרב נטוש על שאלה אחרת:
מי ישלוט בכיפה בבנין־הכיפה.

11ע ר
הפצצה שר אנשלחה
הבקשה שהובאה בפני השופט היתד, בלתי
רגילה 7מדי. טען יעקוב בר־אור, פרקליט־המחוז
המזוקן והאהוד: נודע לו כי הנאשם
התכונן לשלוח פצצה למערכת העולם חזה.
מכיוון שהוא מסכן את שלום הציבור, יש
להעבירו לבית־סוהר או למוסד סגור.
הנאשם עצמו, צעיר בן ,24 היה ידוע
היטב לכל הנוכחים. לפני שנתיים נאסר
ונשפט לחמש שנות פיקוח, אחרי ששלח
פצצה לד״ר שמחד, לב, הפסיכולוג הידוע.
מה המריץ אותו לתכנן משלוח חדש —
אם אמנם תיכנן זאת?
פצצה לד ״ר לב. בימי משפט חרותי,
עת הופיע כעד־ד,תביעה סוכן הש.ב• דניאל
זרניצקי (העולם הזה ,) 1029 הופיע צעיר זד,
במערכת העולם הזה, מטר כמה פרטים על
אישיותו של זרניצקי. מדבריו הסתבר כי
זרניצקי הוא שהסית אותו נגד לב, דחף
אותו למשלוח הפצצה. זרניצקי אף יעץ
לו איך להרכיב את הקפיץ.
מה היה ענינו של זרניצקי אז? סמוך
למשלוח הפצצה ללב אירעו כמד, מעשי־סרור,
שלא היה להם פתרון רשמי — הפצצות
במערכת העולם הזה ובדפוס שלו, הפצצה
בבית רוקח. הציבור תמה מדוע אין המשטרה
מוצאת את המבצעים. גילוי שולח
הפצצה לד״ר לב בא אז למשטרה כברכה
מן השמיים. תפקידו של זרניצקי בפרשה
נראה -,על כן, מוזר למדי.
שיחה עם סוכן ש. כ .אחרי שהעולם
הדה פירסם אפשרות זו, נרתע הצעיר
לפתע מדבריו. הוא הלך לעורך־דינו, דרש
להגיש משפט נגד העולם הזה. כשלא נמצאה
כל אפשרות לכך, נפגש באחד הימים שוב
עם זרניצקי. הפעם כבר היה ידוע לו כי
זרניצקי הוא סוכן הש.ב.
מה שקרה בשיחה זו לוטה שוב בערפל
סמיך מאד. מדברי פרקליט המחוז לא נשאר
ספק כי זרניצקי הודיע מיד לש.ב. או
למשטרה על השיחה, סיפר כי הצעיר
מתכונן לשלוח פצצה להעולם הזה. גילוי
זה גרם לבקשת בר־אור לכלוא את הצעיר
(ששמו נאסר לפירסום על־ידי השופט).
הנאשם עצמו סיפר סיפור אחר. לדבריו
לא חשב על שום מעשר,־טרור, אלא רק
על אמצעים משפטיים.
חופשי, אף כפיקוח. דקות מעטות
לפני שהתיק עמד להישמע בפומבי, התכנסו
ארבעה אנשים באולם סמוך, ניסו להשיג
פשרה. פרקליט־המחוז בר־אור ועורך־הדיך
פישל הרצברג, בא־כחו של הנאשם, התיעצו
עם הרופא זאב ירמלוביץ׳ ועם קציגת־המבחן
בתיה כספי. התוצאות סוכמו בפני השופט
המחוזי, הד״ר יצחק רווה, בנוכחות הנאשם
ואמו: הנאשם יישאר חופשי, אולם הפיקוח
עליו יוחמר. פעמיים כשבוע יצטרך להתיצב
לפני חרופא.

מה עומר מאחורי העיסקה המוזרה המציער

ל״ ועוד
מתישבי המצדה וסדומאי אלמוג (שני משמאל)
מתי מתחילה ההיסטוריה של ישראל?
במדינה תולדות
גדר, איש מ שפ ט
אלי גלד ׳,האיש שזנה לפירסום כה נרחב
עת הסיר העולם הזה את המסווה מעל
חברת הסרטים המדומה שהקים למטרות
מפוקפקות, הוכיח בקריירה הקצרה שלו
את כשרונו במקצועות רבים. כמנחש טוסו,
זכה בדרך מקורית בפרס הגדול; כגובה מס־הכנסה
בחדרה, ידע לגבות סכומים שלא
הגיעו תמיד לקופה! כיצרן סרטים, ידע
לצלם עשרות נערות במצלמה שלא הכילה
פילם. לאחרונה הוכיח גלר את כשרונו
גם כעורך דין.
אחרי פירסומי העולם הזה (1031־,)1029
שגילו מה הסתתר מאחורי חברת כרמן
פילם, לא יכול היה גלר לרמות עוד איש.
הוא נאלץ לחסל את חברת הסרטים. שותפו,
זאב פוירשטיין, אותו הציג גלר כמחבר
הן זסריט לסרטו, התפרנס כרוכל מוכר
גרביים, וכמלצר. מאחר שאיש מהמדומים
לא הגיש נגדו תביעה או תלונה, לא
הובאו תעלוליו לפני בית־המשפט בדרך
ישירה.
גבוה מדי. אולם אחרי למעלה מחצי
שנה, הגיעה פרשת גלר לבית־המשפט בדרך
עקיפה. גלר קבע את משרד חברתו המדומה
במשרד שהיה שייך לגולדה אמזלק.
הוא הבטיח לה 10 מרווחי הסרטים שיפיק,
קיבל בתמורה את זכות השימוש
במשרד, שהשאיר בעלה המנוח, ובמתקניו.
אחרי הפירסום הרב שרכש גלר, הגישו
בעלי הבית ברחוב דרך יפו ,20 שם שכן
משרדו של גלר, תביעת־פינוי נגדו ונגד
הגברת אמזלק. בין יתר סעיפי התביעה,
ציינו יצחק ואהרון שאלתיאל, אותם ייצג
עורך־הדין מקס נדר :״הנתבעת מסרה זכות
שימוש או השכירה את המשרד לאחד בשם
אלי גלר, בעל חברת כרמן פילס, שדרכו
להשתמש במושכר למטרות בלתי חוקיות:
א) הוצאת כספים מאנשים שונים, באמתלת
ייצור סרטים שלא היה באפשרותו להסרי־טם;
ב) בעזרת רועה־זונות ידוע, לפתות
בנות לחיי מין עמו, לחטט בעברן הפרטי,
ואולי למטרות סחיטת כספים.״
הוסיף כתב התביעה :״כל הדברים הללו
נכתבו על גלר בשבועון העולם הזה באריכות,
עם ציטוט דברי הנערות. אולם
אלי גלר לא הגיש תביעה נגד העולם הזה.״
בבית־המשפט הופיע גלר כעורך־דץ מלידה.
הוא ניפנף בידיו, הרים את קולו
וצעק :״איך נותנים ללכלך אותי?״ אך כשהרים
את קולו למעלה מהמידה, התבקש
השמש על־ידי השופט להוציא את גלר מן
האולם. כי גלר בכל זאת איננו עורך־דין.

הנו״ב
קול קור אבמדבר
חמישים הקילומטרים של רצועת חוף
ים המלח, הנמצאת בידי ישראל, מהוים
אחד האיזורים היפים ביותר בארץ. זהו
גם אחד האזורים השוממים ביותר בעולם.
מאז הועברו כל פועלי מפעלי האשלג
ממחנה־המגורים בסדום, לדימונה, נשארה
עין־גדי נקודת הישוב היחידה במרחב, שנוסו
מזכיר במקצת את נוף הירח בסרטים
הוליבודיים. רק האכסניה בסדום נשארה
כנוה־במדבר לרבבות המטיילים, הפוקדים
את חבל ים המלח.
לאחרונה הוחל בשורת עבודות פיתוח

באיזור, שנועדו יותר להכשרתו עבור מטיילים
מאשר עבור מתיישבים. משרד העבודה
ניגש לסלילת כביש רחב לאורך החוף, מסדום
עד עין־גדי. משרד הבריאות השלים
בעין בוקק, כ־ 20 קילומטר צפונית לסדום,
בניית בית־הבראה מודרני, בו הושקעו כרבע
מיליון ל״י, ואשר ישמש מבריאים שיבואו
לרחוץ במעיינות הגפרית שבאיזור.
אולם המפעל החשוב ביותר יוזם דווקא
בידיים פרטיות, ידיהם של קומץ משוגעים
לרעיון אחד. היתד, זו הקמת ההיאחזות
הראשונה לרגלי המצדה.
ישוב של ארבעה. למרגלות הצוק
המתנשא אל־על, שם אותר אחד המחנות
הרומאים שצרו על מצדה לפני 1885 שנה,
והמכונה בשם מחנה ב׳ ,סמוך למקום בו
נערך קידוח־הנפט האכזב, ניצבים עתה שני
פחונים מבהיקים, סככה קטנה, כמה חביות
מים ותורן נושא דגל ישראל.
הישוב החדש מונה ארבעה חברים בלבד.
חיים פרימק 25 בן פתח־תקוה, הוא
המפקד במקום. לפני חמש שנים היה חיים
מ״מ בהיאחזות בעין־גדי ומאז כמעט ולא
נפרד מהאיזור. למרות שהוא בעל עבודה
קבועה בהארגז, קיבל חופשה מעבודתו כדי
להתמסר להקמת ההיאחזות במצדה.
אורי לבקוב 23 צנחן לשעבר, בן יבני־אל,
בעל עטרת זקן אדמוני; דודו ומשה,
שגי חברי קיבוץ נחשולים ומשוגעים לארכיאולוגיה,
שעזבו את הים התיכון ועברו
לים המלח, הם שלושת הנותרים.
אין הם חושבים להקים במקום ישוב
חקלאי או תעשייתי. הם עלו אל מרגלות
המצדה כדי להקים שם אכסניה, היאחזות
אשר לא תעזב עוד, כפי שהם מבטיחים.
סיפר השבוע חוקר מצדה הנודע, איש
נען, שמריהו גוטמן, על מהות האכסניה
שתוקם במקום :״יהיו שני יעודים למקום;
לשמש בסים מנוחה וכלכלה למטיילים הרבים
באיזור, ולהוזת בסיס לחוקרים, ארכיאולוגים,
אנשי־מדע ומורי־דרך שיעסקו בחקירת
האיזור. תפקיד אנשי האכסניה יהיה
לשמור על האתרים ההיסטורים במקום,
כדי שלא יקולקלו בידי המטיילים, כפי
שאירע בעבר, וכן להדריך את טיילי ה־איזור.״
למטרה
זו תוקם בקרוב אגודת מצדה,
אשר יוזמיה רוצים להפכה לאגודה עממית
שתקיף את כל השכבות, ובחסותה יוחזרו
החיים אל מצדה.
ספינת השעשועים. הרעיון כולו לא
היה מגיע לעולם לידי ביצוע, לולא עקשנותו
ומסירותו של אדם אחד — יהודה
אלמוג. אלמוג, דמות אגדית, המשמש כיום
יושב־ראש המועצה האזורית תמר, הוא
הרוח החיה של ים המוות. ב־ 62 שנות
חייו הספיק הצמחוני בעל בלורית הכסף
הפרועה להמנות על עוזריו של יוסף
טרומפלדור, להיות בין מייסדי הסתדרות
העובדים, להיהפך לחבר קיבוץ כפר־גלעדי
שבגליל, ומשם להדרים לסדום, בה הוא
יושב מזה 25 שנה.
את הרעיון הגה אלמוג; את הכסף סיפק
תייר אמריקאי בן ,65 שהוריו התנצרו
ואשר סיורו על המצדה החזיר אותו אל
העם היהודי. הוא תרם 15 אלף דולר. אלמוג
לא חיכה הרבה, הקים מיד את היסוד
לאכסניה, הושיב שם ארבעה בחורים והחל
בהקמת המקום. עתה, כשיתד ההיאחזות
נתקעה כבר, יתכן ויתקבל סיוע אמריקאי
נוסף לשם הפיכת המקום לנוה־מדבר.
אולם לגבי אלמוג אכסנית מצדה הינה
אך סעיף קטן בתכניותיו האגדתיות לפיתיח
האיזור. הוא משוכנע כי חבל ים המלח
(חמשך בעמוד )8

** שרות אנשים נדחקו במסדרון הצר,
שבקומה הרביעית ברחוב פינסקר .2
עקרות־בית עם סליהן, חיילים במדים, גברים
חבושי מגבעות וצעירים שהתנועעו בעצבנות.
בחדר האחד עמדו האנשים לפני
שולחן גדוש כרטיסיות, מסרו תלושים לפקידות,
שמיהרו לתייק אותם בכרטיסיה.
אחדים עזבו את ה מין כשבידיהם פנקס־תלושים.
אחרים פנו אל החדר השני, הגישו
למחסנאי פתק חתום, קיבלו תמורתו כלי
או חפץ מאחת הערימות שתפסו את מרביתו
של החדר.
״אני רוצה סיפולוקס!״ פסקה אשד, בגיל
העמידה, ומיהרה להושיט את ידיה לעבר
הכלי המבריק .״תן לי סיר־לחץ ...לא את
זה, את ההוא,״ אמר גבר מגודל, והצביע
על הסיר שמצא חן בעיניו. חייל חבוש
כומתה שחורה עזב את המקום, כר חשמלי
תחת זרועו.
יושבי המשרדים הסמוכים הגיפו את הדלתות
ברוגז בגלל הרעש שבמסדרון. האנשים
הוסיפו לבוא ולהידחק לפני הדלת
בעלת השלט: חברה להפצת המוצר הישראלי.

25ל״י תמורת ל״י
ך * מ ני עשאסף את כל האנשים האלה
| 1למשרד שברחוב פינסקר, היה הצעה
מסחרית מיוחדת־במינה. החברה להפצת המוצר
הישראלי הציעה להם מוצרי־מותרות
במחיר 20 עד 30ל״י, תמורת לירה אחת
בלבד.
העקרון נראה פשוט. תמורת תלוש, אותו
קנה הלקוח האלמוני מאחד מידידיו
במחיר לירה אחת, יכול היה לקבל במשרד
החברה פנקס בעל חמישה תלושים דומים,
במחיר חמש לירות. עם הפנקס בעל חמשת
התלושים, היה על הלקוח לפנות אל חמישה
מבין ידידיו, למכור להם את התלושים
במחיר לירה כל תלוש.
כל אחד מאותם ידידים, ניגש אף הוא
אל משרדי החברה, קנה שם פנקס בעל
חמישה תלושים, עתה כבר במחיר חמש
לירות. הלקוח הזה וחמשת ידידיו, הכניסו
יחד לקופת החברה 30 לירות.
ביום בו קנו כל חמשת הידידים פנקסים
במשרד החברה, יכול היה הלקוח
הראשון, שמכר להם את התלושים, לגשת
למשרדי החברה ולקבל שם מוצר בעל
ערך של 20־ 30ל״י לפי בחירתו.
כל אחד מן הידידים, עשה כמעשהו של
האדם שמכר להם את התלוש. אחרי שלקח
בחברה פנקס חדש, ניגש כל אחד מהם
אל ידידיו ומכר להם את חמשת התלושים
במחיר לירה כל תלוש, והמעגל שבפנקסו חזר על עצמו.

ח תו ל ה

ר 30 גו רי ם

ש ש מו של קונה הפנקס הראשון
ך* ני ח
4בשרשרת היה משה. משה קיבל פנקס
בן חמישה תלושים, תמורת חמש ל״י.
הוא הלך הביתה, ומכר לשכניו אברהם, יצחק,
יעקב, ראובן ולוי את חמשת התלושים
שבפנקסו תמורת ל״י כל אחד• על־ידי
מכירת חמשת התלושים שבפנקסו, החזיר
לעצמו את חמשת הלירות שהשקיע.
התלוש במחיר לירה, הקנה לאברהם, ליצחק,
ליעקב, לראובן ולוי, את הזכות לגשת
למשרדי החברה ולקנות שם כל אחד פנקס
בעל חמשה תלושים, בדיוק כמו הפנקס שהיה
בידי משה. רק ברגע שאברהם, יצחק,
יעקב, ראובן ולוי ניגשו למשרדי החברה
וקנו את פנקסיהם, כל אחד תמורת חדש
לירות, היה משה רשאי לגשת למחסן החברה
ולקבל את המוצר בו בחר. ערכו
של מוצר זה נע, במחיר קמעוני, בין 20
ל־ 30ל״י. באותו רגע כבר נכנם לקופת
החברה, הודות לפעולתו של משה, סכום
של 30ל״י — החמישיות של משה ושל
חמשת חבריו.
אברהם, יצחק, יעקב, ראובן ולוי, חזרו
על אותה הפעולה כמו משה. ברגע בו
ניגשו כל חמשת האנשים שקנו תלושים
מידי אברהם, למשל, אל המשרד ורכשו
פנקסים במחיר חמש לירות כל אחד, יכול
היה גם אברהם לקבל את המוצר בו בחר.
פעולת המכירה לסי שיטה זאת, נקראת

מכירה בשרשרת, או מכירה בחוליות. כל
פנקס בן חמישה תלושים נקרא חוליה,
והוא מכיל בקרבו חמש חוליות חדשות,
בדיוק כמו החתולה ההרה, העומדת ללדת
חמישה גורים.
החתולה שהמליטה חמשה גורים ממין
נקבה תהיה רשאית להפסיק ללדת ולצאת
לפנסיה אחרי שכל אחת מחמש בנותיה
המליטה חמישה גורים חדשים.

כדור־שזג התנפץ
^ עיון המפירה כשרשרת לא הומ

צא ברחוב פינסקר, תל־אביב. הוא כבר
נוסה בכמה מארצות אירופה ואמריקה. ההצעות
שהציעו המוכרים לקוני החוליות
שם היו שונות, החל בכלי בית ומטבח,
וכלה בפרסים כספיים גבוהים.
לרבים מיוצאי גרמניה, זכורה פרשת ה־
״שנבאל״ (מתחרז עם ״זה דל״) כדור־שלג
בגרמנית. חברה גרמנית, שפעלה באמצע
שנות העשרים, הוציאה לשוק אגרות.
מפיצי 20 אגרות קיבלו פרסים כספיים
מן החברה.
תוך זמן קצר, התרבה מסקר האגרות
בשוק, כמו כדור־שלג אמיתי ההולך וגדל

חוגאושד:

שמואל גוטמן (ימין)
הצליח למכור את תלו־שיו,
מקבל לפי בחירתו את התמורה המובטחת.
בשעת גילגולו. האנשים שקנו את האגרות
לא מצאו עוד לקוחות שיקנו מהם את
האגרות שבידם. השוק הגרמני היה מוצף
אגרות. בעוד הראשונים מבין קוני האגרות
הצליחו בהפצה וגבו את הכסף, נשארו
האחרונים עם האגרות ביד, ללא יכולת
להיפטר מהן. רבים הפסידו את כספם.
הפרשה היתד, עוברת בגרמניה בשתיקה,
לולא התערב בדבר עורך־דין צעיר, שהיה
בלתי־ידוע עד אז. תוך זמן קצר, הגישו
מאות אלפי אנשים, באמצעות אותו עורך-
דין, תביעות משפטיות נגד החברה. הפרשה
להיפטר מהן. רבים הפסידו את כספם.
ארצות אירופאיות אחרות, שאליהן הועברה
השיטה, הלכו בעקבות גרמניה, אסרו
את השימוש בה. אך מאז עברו על שיטת-
השרשרת גלגולים רבים. השיטה הותאמה
לצרכים אחרים, לארצות אחרות ולחוקים
אחרים.
בארצות״הברית, ארץ האפשרויות הבלתי•
מוגבלות, הפכה שיטת־ד,שרשרת למדע בפני
עצמו. הנסיון שנרכש, נוצל לעתים גם
לצרכי הונאה. אלמונים הוציאו לשוק לא
פעם אגרות שלא הבטיחו שום תמורה.

דורה פיתחה שיטה
ך ארץ הגיעה השיטה באמצעותו

/של יהודה ברגרמן. ע 7הגבר בן ה־35
עברו כבר גלגולים רבים. הוא היה חייל
בחיל־ההנדסה הבריטי, אפסנאי בחיל־האויר

מציאות במתיו אנסי שד דידה אהת לכל אדם התוכן מסות

ד״ בשרשרת

הישראלי. הקאריירה האזרחית של יהודה
ברגרמן, היתד. לא פחות מגוונת. הוא עבד
כפקיד במשרד־הבטחון, פרש ממשרתו כדי
להצטרף לחברת־ייצוא שעסקה בעיקר בייצוא
לתורכיה.
תוך כדי נדודיו בחוץ־לארץ, התעניין
ברגרמן, בעל החוש המסחרי המפותח, ב־שיטת־המכירה
המוזרה. אשתו דורה ()29
תירגמה את ההתענינות למעשים.
השיטה, לפיה הוקמה ברבות הימים החברה
להפצת המוצר הישראלי, היא, לדברי דורה
החיננית, תערובת של דוגמות מארצות־חוץ.
טוענת דורה :״הכננו את הפנקסים שלנו,
לפי מתכונת חוקית הקיימת בתורכיה, הולנד,
אוסטריה וארצות־הברית.״
מרבית מניותיה של החברה רשומה על
שמה של האשה רבת־המרץ. אולם היא לא
נשארה לבדה במשרד. התפתחותו המהירה
של העסק, אילצה את יהודה לנטוש את כל
שאר עניניו ולהצטרף אל אשתו.

10 אלפים חוליות
ך • התחלה הצנועה הפכה במהירות
( | להצלחה מסחררת. התרבות קוני־החו־

ליות היתד, מדהימה. תוך ימים אחדים לא
הספיקו כוחותיו של הזוג ברגרמן כדי
להשתלט על המוני הקונים. הם העסיקו שתי
פקידות, הגדילו את רשימת המוצרים המופצים
על־ידם, הכינו כרטיסיה משוכללת,
בה נרשם שמו של כל מפיץ ומספר החוליה
שלו.
המספרים בכרטיסיה גדלו במהירות. מאות
הפכו לאלפים, מספר הפקידות גדל לארבע.
כשגדל הלחץ, נאלצו להכפיל את הצוות
לשמונה פקידות. גלי מכתבים הגיעו מכל
פינות הארץ. החוליות הגיעו לירושלים,
לחיפה, למושבות ולכפרים נידחים.
בניגוד ליושבי המקומות המרוחקים, שסמכו
על הדואר ושלחו את תלושיהם
בצרוף שאלון בדבר סוג המוצר שברצונם
לרכוש, היו התל־אביבים חשדנים גדולים
יותר. הם רצו למשש את המוצרים, לראות
אותם, לבדוק אם כל הענין איננו בלוף.
הענין לא היה בלוף. החברה עמדה בכל
התחייבויותיה, חילקה עד היום למעלה
מ־ססד מוצרים. השבוע כבר הגיע מספר
החוליות המופצות ל־ 10 אלפים. כך התקרבו
ההכנסות ל־ 50 אלף ל״י, במזומנים, בעוד

דוז• ג־ומלוד ג, תליאניב

ת. ד4420 .

זוליה ׳ ת מי

ן)|וצוו!י#רא;

•#דאדבע-׳זמו׳ •*יממורן .,זטדא •ב

^נדיוידוגו^ו-רוחמוצר״יגותול־^׳^נוומליווחכודלו&צתווחויורו!
י חו לי ה דוס
;ו! 4ליוו׳* 1#י^,מ!1צ־ו,יס ויגע׳גן נהח1ן׳׳!>ד<גהחדמחה0ת!ור.י
^ 51 יהחגרהלמ<!ית5; 1ו<צר>־

>1ז>*>יי י ^>8ח^צ ר^די>^,-י*שלח<<<ן חו׳>ו(ו<(1<()^6ח3וו^1י.׳
!יוחו7יוזיצ0זהגו#44ר10.־ג* .:י׳ימג־^וי-גול׳ממחויסממדמגחז
יוו־ן ןג-וודגיררימ&צון דעדיר-צוין ליגוג׳^ודוליהחגדהל״ו־מו״זדגרר׳
5ו ו נרו 0 * 2?:ור 31ו!י>גע 0׳>-־ר.וזבה>,חע 5תו. רווווו׳
״;!וו; ;וו (3־ 1ו?רמעווו!ו;וור 11-.וי 8.!,ל׳נע-ח?גרוזזי?י; 1זזב1יר<לר 53ן<1ו!!]צוד,.

| ן 711 >1 | 1 1אלה הם שניים מתוך
11 #11111 חמשה תלושים, אשר יש
להפיצם כדי לקבל את הסחורה המובטחת.

גוו ענק

רווח נקי סמוי

י לו ה ע מי ק ו האנשים לחשוב ולבדוק
\ * א ת הענין, היו מבינים שהעוקץ איננו
טמון בטיב המוצר שהם מקבלים, כי אם
במקום אחר לגמרי.
למעשה שילם כל אחד מהם את מחיר
המוצר מראש• בשעה שעקרת־הבית המאושרת
סחבה הביתה את סיר־הלחץ שלה,
היה כבר הכסף המלא ששולם תמורתו מונח
בקופת החברה. כי היא, והאנשים שרכשו
ממנה את החוליות הכניסו לקופת החברה
סכום של 30 לירות, עוד לפני שקיבלה את
הסחורה.
שיטה זאת איפשרה לבעלי־העסק לשלם
במזומנים ליצרנים. כל אדם הבקי אך במקצת
בשוק הישראלי הצמא למזומנים,
יודע שיצרן, המייצר תמורת שטרות־לזמן־
ארוך, מוכן להוריד בהרבה את מחיר תוצרתו
אם ישלמו עבורה מיד. ההפרש הזה
בין המחיר הפחות־מסיטוני ששולם על־ידי
החברה, לבין המחיר הקמעוני המלא שלמעשה
נגבה על־ידה, הוא רווח נקי.
רווח נוסף מרויחה החברה מן החוליות
שבעליהן אינם באים לגבות את המגיע להם.
אם איבד משה את הפנקס שקנה, או החליט
שלא כדאי לו לרוץ ולהפיץ את החוליות
שלו, איבד את הכסף שכבר שילם
לחברה. הוא ויתר על חמש ל״י לטובת
החברה להפצת המוצר הישראלי.

400 אלף כשבעה מחזודיס

*ומומו!־עז״:ו י,׳ט
׳זשהסצחד,.ז>ט׳ו3>׳.

;חמ 1ד 3זגי|5מ!צמהמוצי ־
ייי|ליר,וזמחרר.ז*מר:זי; ט

׳ב8יוו^;ד,יו-;,יו 31

שערך המוצרים שחולקו הגיע לסכום של
17.500ל״י במחיר קמעוני.

| ן 11י | סר! ברוך קולסקי הפיץ
| תוך יום אחד את תלושי
החוליה שלו ובא לקבל מכשיר סיפולוקס.

עשרות אנשים מצטופפים ליד דלת משרד החברה להפצת המוצר
הישראלי, כדי לקבל את הסחורה המובטחת. למרות שהובטח
לשלוח להם איל המוצר הביתה, העדיפו לבוא ולהיווכח בעצמם בטיב החברה החדשה.

ך* עיף מיוחד בפנקס החוליה קובע מה
**יקבל בעל־חוליה שהפיץ רק חלק מחמשת
התלושים בפנקס. אם משה הצליח
להפיץ רק את החוליות מספר ,1ו־2
שבפנקסו, הרי יקבל במשרדי החברה מוצר
בעל ערך של שבע לירות. אך למעשה כבר
שילמו אברהם ויצחק, שקנו ממנו תלושים,
חמש לירות כל אחד עבור הפנקסים שרכשו
במשרד. עשר הלירות של שניים אלה,
בניכוי שבע הל״י של המחיר הקמעוני של
המוצר שניתן למשה, עדיין משאירות לחברה
רווח נקי של שלוש ל״י, נוסף על הרוזח
הרגיל של המוצר. וכל זה אם מצרפים
את חמש הל״י, ששילם משה עצמו עבור
פנקסו המקורי, לחשבון החוליה הקודמת.
לו היה לחייל משה אלפונסו, שהתלהב
תחילה מהרעיון ולא הצליח לבסוף למכור
מאומה, אותו הנסיון שיש לסוכני המלווה
העממי, היה יודע שככל שגדל מספר המפיצים,
כן קטן מספר האנשים להם אפשר

עסקים נווחיס

יהודה ברגרמן, בעל החברה
1 1 1 1 1המציעה סחורה בשווי של 25
ל׳׳י, תמורת השקעה של לירה אחת בלבד.

למכור משהו. אילו חישב לעצמו אלפונסו
שהוא עלול לאבד את שש הלירות שהשקיע
(לירה במחיר התלוש שקנה אצל חברו,
ועוד חמש לירות ששילם בחברה במחיר
הפנקס) הרי לא היה נאלץ להופיע השבוע
במשרד החברה כדי לבקש את כספו בחזרה
כפי שעשה!
אך המפיץ האלמוני לא עשה לעצמו את
החשבון שאם ירצה לחזור על מבצעו ולהפיץ
חוליה נוספת, יהיו לו חמישה מתחרים,
אותם הכניס לשוק במו ידיו.
חמשת המתחרים יגררו ,25 במחזור הבא
יגיע מספרם ל־ ,125 במחזור השלישי ל־
625 ברביעי ל־ .3125 תוך שבעה מחזורים
יעלה מספר המפיצים ל־ 390,625 איש. זהו
מספר גדול בהשוואה לגודל האוכלוסיה של
ישראל שאינה מגיעה לשני מליון, מהם
מאות אלפי עולים חדשים, פועלי־דחק,
פלאחים ואביונים.
ייתכן, שמפיצי המחזור השמיני או התשיעי,
ייאלצו לחפש להם לקוחות מבין
תושבי קפריסין או קהיר.

ך*חישוכ התיאורטי, לפיו יגיע הו
| שו ק לרויה תוך ימים אחדים, איננו
מדוייק, אם יובא בחשבון מספר החוליות
(המשך בעמוד )8

החברה, שהחלה כעסק צנוע ביותר, התפתחה במהירות
מדהימה. עתה היא מעסיקה שמונה מזכירות, המנהלות
כרטיסיה, בה רשומים שמות רוכש 1החוליות. מימין, מתכופפת: בעלת החברה דורה ברגרמן.

ד״• ועוד ל״
(חמפזך

במדינה

מעמוד )7

קן,ולכות לאיבוד, או האנשים שירצו לרכוש
?מה מוצרים בזה אחר זה. אך כל הגורמים
האלה אינם יכולים למנוע את התהליך, אלא
אך לעכב אותו לזמן מה.
יש הדואגים להחיש תהליך זה. כי כבר
כיום אין ברגרמן היחיד הממלא את השוק
בחוליותיה תוך ימים אחדים קמו לו שותפים.
בחצר
הבית ברחוב פינסקר, בו שוכנים
משרדי חחברה להפצת המוצר הישראלי,
קמה חברה מתחרה, שהציעה פנקסי־חוליות
בתנאים דומים. חברת סיב, שהשתכנה
בחצר ומיהרה לחקות את ברגרמן השוכן
בקומה הרביעית, תלתה על הדלת את
הסיסמה רבת המשמעות 1. :ל״י = ז״.
המחקה היה צעיר תל־אביבי בשם פרץ
הלפרין. הבחור בן ה־ ,21 פעיל בעבר
בבורסת הבולים התל־אביבית, הפסיד את
כל רווחיו בשעת ההתמוטטות הגדולה של
הבורסה בשנה שעברה (העולם הזה .)1026
הלפרין, הבקי בעניני פירסום, קפץ על
הרעיון. לדבריו התחיל להרהר בדבר עוד
לפני זמן רב• יחד עם אלכסנדר טטנבוים,
רפאל קשת ואברהם שפיגלמן, הקים את
החברה המתחרה.
הלפרין הצעיר שיכלל את השיטה, פתח
לעסק סוכנויות משנה בכמה מקומות בעיר,
הוסיף לרשימה מוצרים חדשים לבחירה.
היה ברור שחברת טיב לא תהיה
האחרונה. סוחרי תל־אביב ידעו לספר שבימים
הקרובים עומד להיפתח ברחוב ביא-
ליק 29 עסק־שרשרת נוסף.

(המעון

ססמוד )6

עשוי להפוך לחבל ארץ מיושב ופורה, אם
רק יוזרמו אליו המים ותקוצר דרך הגישה
אליו. אמר אלמוג :״עושים אצלנו משגה
גדול כשחוגגים את שנת העשור בחגיגות
ובתהלוכות. לשם מה הבזבוז? מדוע מתחלים
את ההיסטוריה שלנו רק לפני עשר
שנים?״
רעיונו של אלמוג הוא, שבשנת העשור
יבנה כביש מראש זוהר לעין־גדי, כביש
שיהפך לעורק־חיים באיזור. השבוע יצא
אלמוג בקריאה לגייס את הנוער בשנת
העשור לסלילת הכביש, לשתף בעבודת
הסלילה גם את רבבות התיירים שיבואו
ארצה, להכניס בהם את חדוות הבנין, כי
״תהלוכות ומפגנים הם יכולים לראות בארצותיהם.״

קריאתו של החוזה מסדום נבלעה
בתרועות המבצעים, שקברניטי ספינת השעשועים
של העשור מצאו אותם מתאימים
יותר לאופיה של המדינה.

ציונות
אחדבאפ רי ל
לגבי ממשלת ישראל היתד. הסוכנות היהודית
תמיד מעין דודה עשירה, המשלמת

את החשבונות. הממשלה השאירה ברצון
בידי הדודה הטובה כמה מתפקידיה הממלכתיים
שלה — כמו ההתישבות, קליטת ה־עליה,
ועוד — כדי להיפטר מן העול. גם
בתקציב הממשלתי הבא, הנידון עתה בעצלתיים
בכנסת, הופיעה בטור ההכנסות
הענקה של 25 מיליון ל״י מידי הסוכנות.
אולם לדודה יש בעיות משלה. אחת מהן:
בעוד ההכנסות ממערכת השנור הציוני באמריקה
פוחתות גם באופן נורמלי (ועלולות
להתמוטט, אם יוחמר המשבר בארצות־הברית)
הרי מספר עסקני־המפלגות שיש לתת
להם כסא ומשכורת הולך וגדל.
כבר עתה מחזיקה הסוכנות בישראל 4878
פקידים — כמעט פקיד אחד על כל שוטר
ישראלי. אולם בכל שנה מתווספים עסקנים
וותיקים חדשים — ואי־אפשר לפטר אף אחד
ממחממי־הכסאות.
עם אחד, אשכול אחד. השבוע, ערב
כינוס הועד־הפועל הציוני המצומצם (מעין
תחליף לכנסת) ,פירסמה הסוכנות את הצעתי
התקציב לשנת־ד,כספים הבאה, שתתחיל הפעם
באחד באפריל. מכמה בחינות דמתה באמת
למד,תלת אחד־באפריל.
כי בעוד שכל ראשי המחלקות, ללא יוצא
מהכלל, דרשו להגדיל את הוצאותיהם, הרי
אומדן ההכנסות האופטימי ביותר מגיע רק

נ קו דתההת פו צ צו ת
עי!ז מיו ח ד, המתנוסס על מעספת ה־
/י^ חוליה של שתי החברות קובע :״בעלי
חוליות, שעל חשבון תלושיהן לא נרכשה
אף חוליה, לא יקבלו כל פיצוי״ .סעיף
זה מבטיח את החברות מפני הרגע בו
עלול השוק להגיע לרוויה. ברגע כזה
יסתובבו ברחוב אלפי אנשים, בעלי חוליות
שלא יהיו מסוגלים למכור אפילו תלוש
אחד. החברה, שכבר גבתה מהם אלפי ואולי
רבבות לירות, לא תהיה חייבת להם כלום.
לדורה ברגרמן יש פתרון משלה לבעיה
זאת :״אם יגיע השוק לחזיה, נאפשר ל-
בעלי־החוליות לרכוש חוליות יקרות יותר,
של 25ל״י, למשל. תמורת הפצת חמישה
תלושים של חמש לירות יוכלו לרכוש
מקלט רדיו קטן, או חפץ אחר בעל ערך.״
הצעה זאת טומנת בחובה את האפשרות
שהקונה ייגרר שלא מרצונו להשקעה שלא
התכוון לה בהתחלה.
הלפרין מבטיח לעומת זאת :״כל אחד
שלא יצליח למכור פנקס עד סוף השנה,
יוכל לקבל אצלנו מוצר בעל ערך של
חמש לירות ולא יפסיד את כספו.״ אם
הפתרון הוא כל כך פשום, נשאלת השאלה
מדוע הודפסה גם על החוברות של חברת
טיב הפיסקה הקובעת שמשקיע שלא הצליח
להפיץ אף תלוש לא יקבל פיצוי?
כל הסימנים מעידים שעולם המסחר
חדשה.
הישראלי עומד בפני מגיפה
אותם הזוכרים באיזו מהירות התרבו מכונות
האספרסו בבתי־הקסה, ובאיזו שקידה מיהרו
הסוחרים להעתיק זה מזה את שיטת המכירה
בתשלומים, יבין לאיזה ממדים עלול
להגיע מספר עסקי השרשרת.
במקרים רבים, מופיעים בעקבות חלוצי
הרעיון הישרים גם רמאים רגילים. רמאים
עלולים להוציא לשוק חוליות, לחסל
את המשרד כעבור ימים אחדים ולפרוח עם
כספם של משקיעים תמימים.

ידידים פרינץ וציטט כחיילים אוסטריים ()1916
הקיסרות פתה —

מ ח או מרהחוק?
ך * חו ק ח קיי ם בי שראל המגן על
ן | הגרלות רשמיות כמו מפעל הסיס
והמלווה העממי, אוסר כל הגרלה פרטית.
אך המחוקק לא עשה כלום כדי להגן על
הצבור מפני סוחרים העלולים לגרור אנשים
לעיסקות שלא התכוונו אליהן או שלא
הבינו אותן עד תומן, או, במקרה הגרוע
יותר, בפני הפסד ללא פיצוי.
עיסקות השרשרת מטילות את כל הסיכון
על קונה החוליה. החברה, נוסף להיותה
בערבון מוגבל, איננה משתתפת
בסיכון. מחיר החוליה שולם מראש, ואין
לחברה כל חלק בהפסד אפשרי. היא יכולה
רק להרוויח — ורווחים של רבבות לירות
כבר הובטחו לה בימים הראשונים.

ידידים פרינץ וציטט בתל־אכיב ()1958
— יחיו החיילים

ל־ס 807 מהכנסות השנה שעברה. ספק רב
הוא אם תוכל הסוכנות להשיג את 230 מיליון
הל״י, שנפשה חושקת בהן.
גם נתח שמן זה אינו משביע את הארי
הרעב במחלקת ההתישבות, שלה לבד יש
1897 עובדים. הנהלת הסוכנות היתה מוכנה
להקציב לה 45 מיליון, אולם המחלקה רוצה
ב־ 73 מיליון. ראש המחלקה רב־התיאבון: לוי
אשכול, שחציו השני הוא שר האוצר הישראלי...

הצד ההומוריסטי הוא שאי־אפשר לספק
את דרישת אשכול הציוני, אלא אם תדרוש
הסוכנות הקצבה רשמית מאשכול הישראלי,
בצורת הענקה ממשלתית. במקרה זה תהפוך
הדודה. העשירה, מלכת הקבצניות, גם לקב־צנית
בישראל עצמה.
פתרון אחר: ששני חלקי אשכול יתאחדו
לאחד, ומחלקת ההתישבות תעבור. לידי
הממשלה.

דרכי אדם
עכבר• ה חזי ת ב חנו ת
שני גברים מזדקנים נכנסו לחנותו של
חייט ברחוב בן־יהודה, תל־אביב, בהפרש של
דקות מספר. הם עמדו ליד הדוכן, מיששו
את הסחורה .״כן, הבד מוצא חן בעיני,״
אמר פישל צימט 60״תגיד לי רק
כמה דיבורו נקטע באמצע המשפט.
הוא הביט בתמהון בפניו של הקונה השני,
שעמד ליד הדלפק הסמוך.
הקונה השני, שמואל פרינץ, גבר שבשיער
בן ,63 הגביה את עיניו והביט
בחוסר־הבנה על צימט. הוא לא הבין מדוע
מסתכל בו הזר בריכוז כה רב .״הגד, לא
קוראים לך פרינץ?״ שאל צימס בהיסוס.
״כן,״ השיב הנשאל! ״מאיפה אתה מכיר
אותי?״
לפתע אורו פני פרינץ: הוא זיהה את
השואל .״אל אלוהים, פישל, כמה הזדקנת!״
ושני הגברים נפלו איש על צוואר רעהו
והתיפחו משמחה. המטרה המסחרית של
הביקור בחנות נשכחה, והזוג הנרגש מיהר
אל בית־הקפה הסמוך להירגע ולהחליף
זכרונות.
גם פרינץ וגם צימט עלו ארצה לפני
ב־ 15 שנה. האחד גר בתל־אביב, השני בבני-
ברק. אך למרות שהם מתגוררים במרחק
20 דקות נסיעה זה מזה ומבקרים באותם
בתי־קפה ובתי־מסחר, היתד, זו פגישתם
הראשונה מזה 42 שנים.
ארבעת המוסקטרים .״ובכן,״ חייך
צימט ,״עכברי החזית בכל זאת אינם הולכים
לאיבוד.״ בפעם האחרונה שנפגשו השניים,
היה זה בימי מלחמת העולם הראשונה.
כל אנשי הגדוד ה־ 17 של הצבא הקיסרי
המלכותי (האוסטרי־הונגרי) הכירו את ארבעת
המוסקטרים היהודיים: פישל, שמעון,
קסוון סניטין ודוד פיש, בני גליציה. להם
חסרה ד,פרוטקציה שהיתר, נחלת הגבירים
היהודיים, ועל כן מצאו את עצמם בשוחות
החזית האיטלקית, כשהם מגינים על האימפריה
האוסטרית מפני התקפות בנות־הברית.
יחד
עברו הארבעה את מצור־ד,אימים על
מבצר ריווה, קדחו בביצות אגם גרדה,
יצאו בשלום אפילו ממלחמת הגאזים המרעילים
של צ׳ימדורו.
פרינץ, האפסנאי, אירגן לחבריו מגפים
חדשות כשבלו הישנות, סחב עבורם צרורות
נקניקיות במטבח הקצינים, הצליח לצייד
אותם אפילו בשמיכות צמר חדשות. הבחורים
גמלו לאפסנאי הנדיב בקנקני בירה.
חתימה על צ׳ק. היתד, זאת הרגשה
משונה, לספר בלב בית־קפה תל־אביבי את
הבדיחה הישנה, על הפלדוויבל, שהקפיד
לצחצח את מגפיו לפני ההתקפה הגדולה!
ועל הנערה שד,ועפה בבהלה מחלון חדרו
של מפקד הגדוד, כשהופיע הגנרל לבי־קורת־פתע.
ארבעת
המוסקטרים הצליחו לצאת בשלום
מן המלחמה. כאות־הוקרה העניקה להם האימפריה
האוסטרית המובסת את צלב ה־אומץ,
אות הרגימנם, וחליפת מדים מרופשת.
אחר כך נפרדו הארבעה, נשאו נשים,
שקעו במסחר.
לפני שנתיים החמיצו פרינץ וצימט פגישה
אפשרית. לידי צימט נפל צ׳ק, שעבר חצי־תריסר
ידים• בין החתימות שהתנוססו על
גבו, היתד, גם חתימתו של פרינץ. צימס
לא תיאר לעצמו כי החתימה העברית היא
של חברו מן החזית.
עתה, משנפגשו השניים, ניצח בליבם
העולם הזח 1065

שאלון מגוחך ושיוי־איוולת מעלים שארה:

עשור או
מסע קיטש
ן * עו ד 80 יו םבער ! /ביום העצמאות
4העשירי של מדינת ישראל, תיפתח
רשמית שגת העשור להקמת המדינה. היא
תהיה גדושת אירועים — מחגיגות עד
לתערוכות, מתהלוכות עד למפגנים — שפע
של בילויים והפתעות, אשר מארגני חגיגות
העשור יוציאו מתון כובעם בשבועות ארוכים
של הילולא.
אולם שנת העשור המעשית נפתחה כבר
השבוע. ציינו אותה שני מאורעות: עריכת
משאל־העם לקביעת עשרת המאורעות החשובים
ביותר בעשר שנות המדינה, ותחילת
התחרות לבחירת שיר העשור. לא היו אלה
מאורעות חשובים לכשעצמם. חשיבותם נבעה
מעצם היותם ראשונים, מעין מקדמה על
החשבון, אותו תגיש ועדת העשור בשנת
העשור. כי הם אמרו לאזרחי ישראל מה
מחכה להם בשנה חגיגית זו, מה יהיה
אפיים ומגמתם של האירועים והחגיגות.
40 אלף מאזרחי המדינה ימצאו השבוע
בתיבות הדואר שלהם מעטפות שהגיעו בדואר
רשמי 40 .אלף אזרחים אלה, אשר
נבחרו באורח מקרי מתוך רשימת הבוחרים
על־ידי הלשכה הסטטיסטית של משרד ראש
הממשלה, יצטרכו לקבוע מה הם, לדעתם,
עשרת המאורעות החשובים בתולדות המדינה.
לא תהיה זו עבודה קשה. ועדת העשור
טרחה והכינה להם רשימה של 40 אירועים,
מתוכם יצטרכו לבחור את עשרת החשובים.
הרשימה היא מגוזנת ומקיפה ביותר. היא
נותנת למשיב להחלים מה יותר חשוב
ממה — ביקורו של ראש ממשלת בורמה
בארץ (מאי )1955 או המתקן להפקת חמצן
כבד במכון ויצמן למדע.
היא נותנת לו לקבוע אם ביצוע החיסון
ההמוני מפני מחלת שיתוק הילדים הוא
מאורע חשוב בתולדות המדינה, יותר מאשר
השגת השיא האוירי על־ידי מטוסי בריטניה
של אל־על.
על דעת עצמו, ללא כל כפיה מצד השלטון
חס וחלילה, יכול האזרח לדרג את
רשימת המאורעות הבאה, שהוצעה לו
כחשובה לתולדות המדינה:
• חוק ביטוח לאומי נכנס לתוקפו

• הקמת קו אניות משותף לישראל
ולגאנה.
מפעל האשלג בדרום ים
• שיקום
המלח (החל משנת .)1953
• ניתן המילווה האמריקאי הראשון
לישראל ( 100 מיליון דולר).
• נחנך מילזוה הפיתוח על־ידי ראש
הממשלה דויד בן־גוריון בביקורו בארצות־הברית.
הכנסות המילוזה הסתכמו עד ראשית
1958ב״ 320 מיליון דולר.
• אושר הסכם השילומים מגרמניה השביב
של תקוזה חדשה: שמא יימצאו גם
שני המוסקטרים הנותרים? ״אני מקודד, ש־הפירסום
הזה יעזור לגלות את עקבותיהם!״
אמר פרינץ. כי מלבד העלאת זכרונות על
אותם הימים, רוצים עתה שני הרעים לחבר
ספר על גבורותיו ומעלליו של הגדוד ד,־17
בצבא הקיסרי ז״ל.

דרכי חיים
בל כיסו•
הסיפור המשונה ביותר של השבוע היה
אודות אשה צעירה, אשר נכנסה לחנויות־פאר
בתל־אביב, קנתה סחורה, שילמד, עבורה
בצ׳קים ללא כיסוי. מרים רוטנשטרייך נעצרה
על־ידי המשטרה עד לבירור משפטה, וכאשר
הודתה במעשיה וביקשה להשתחרר בערבות,
השיב לה הקצין החוקר :״לא יזיק לך
לשבת קצת בבית־הסוהר.״

ברחובות, שם נולדה מרים בשכונת שעדיים
לפני 25 שנה, עורר אותו סיפור גל
של הגבות ולחישות. סיפר אחד משכניה,
גבר בגיל העמידה :״היא לקחה ממני 15ל״י
ולא החזירה אותן.״ שני תיאר כיצד פגש
העולם חזה •1066

מערבית, לפיו תקבל ישראל מממשלת גרמניה
סך 822 מיליון דולר.
ועוד עשרות שאלות מסוג זה.

הכל טוב ויפה
41 וחי רשימה מפוארת ויפה מאוד. אולם
1גם שקופה מאוד• יותר מאשר היא
משאל־עם, הריהי כרוז תעמולה של ממשלת
ישראל ושל מפא״י אל 40 אלף בתי אב
בישראל. כי היא איננה רשימה של מאורעות
חשובים שקבעו את גורל אזרחי המדינה.
זוהי רשימה של הישגים מפוארים, שרובם
נרשמים לזכותה של ממשלת ישראל והמפלגה
העומדת בראשה.
ברשימה זאת לא נזכרים אף במלה אחת
מאורעות כמו: הנסיגה מעזה, משפם פראג,
ניתוק היחסים עם ברית־המועצות, משפט
קסטנר, כפר־קאסם או הקמת האיחוד המצרי־סורי
— מאורעות שקבעו את גורלה ואת
דמותה של המדינה.
אין ברשימה אף מיבחן קשה או כשלון
אחד. מדינת ישראל, כפי שהיא מצטיירת ב־
40 השאלות של ועדת העשור, אינה אלא
גן־עדן עלי אדמות, בה רק הדברים הטובים
והמוצלחים הם החשובים, כאילו לא קבעו
המשברים שעברו על המדינה את גורלה,
כאילו לא משמחת התגברות על מכשול
באותה מידה כמו הישג קל. המשאל היה
יותר שיר הלל בנוסח הטאנגו הידוע:
״אני לבנה והוא שחור.״
מצד שני מוציא המשאל כליל את קרוב
ל־ 200 אלף אזרחי ישראל הערביים. שום
מאורע שאירע בחייהם אינו חשוב למדינה.
אמנם כל אחד מהנשאלים יכול להוסיף
ולרשום כל מאורע חשוב, לדעתו, בסוף
השאלון. אולם ברור כי רוב הנשאלים יבחרו
את המאורעות החשובים מתוך הרשימה שהוצעה
להם. רשימת מאורעות אלה, לכש־תפורסם,
תישמע ככרוז תעמולה שנלקח ישר
ממצע מפא״י לבחירות.

כאלה השירים, כזו התגובה
ך • פ עו ל ה אחרת, נקראו 600 אזרחים
ישראליים ראשונים להחליט השבוע איזה
שיר הם בוחרים להם כשיר העשור. באולם
ימק״א בירושלים שרה להם מקהלת קול
ציון, בלוויית תזמורת קול ישראל, ארבעה
שירים. הם היו צריכים לבחור אחד מארבעת
השירים הבאים:
• עורו הרים, ירדן וים /כי בא
עורכם מדור ודור /שמחו גאולים בעם /
ורונו נא את שיר בשירם לעשור/ .
את האשד, היפה, בעלת הגוף התמיר, בבית־מלון.
אחר אמר כי ראה אותה בנסיבות
מוזרות במגדל, ואילו גבר נוסף נשבע כי
גילה אותה עובדת כמלצרית בבית־קפה תל־אביבי.

מאחורי כל הסיפורים האלה, עמדה
דמות שונה לחלוטין מזו שציירו נושאי-
הרכילות של העיירה הקטנה.
האם והכת. בתם של גניה ושלמה
רוטנשטרייך, ממוצא פולני ומוותיקי רחובות,
אשר אביה עובד כנהג בתנובה, היתה
מרים אהודה על כל ידידיה. והיא גם היתד,
בררנית. קצין משטרה, שחיזר אחריה, אוכזב,
כאשר נישאה לשמעון אטינגר, נהג דן
צעיר, ובנו של נהג דן.
מרים, בוגרת בית־ספר למסחר, עבדה
בפקידות, גרה עם בעלה בתל־אביב. אך
הנשואין לא עלו יפה. אחרי שנולדה בתם
בלהה נפרדו בני הזוג, ומרים חזרה עם
הילדה לבית הוריה. מאז לא ידעו ההורים
במה בדיוק עוסקת בתם. עד אשר נכנסה
השבוע ידידה לבית האם, הראתה לה עתון
ערב בו נכתב על מעשי מרים.
בעיר הקטנה, אשר אין בד, סודות ואשר
הרכילות מהווה בה בילוי חשוב, היה מצבה

עשוראי וייסגל עם משה שרת
אני לבנה וזזוא שחור

לא הפל קוגיס

קומו נעלה ירושלים — /שיר חדש נשירה
לך /חוגי ישראל חגיך /בנבל עשור
נזמרה לך.
^ פני כשנה פורסם מיכרז לשיר ח/עשור.
בתשובה התקבלו 47 הצעות.
• דיינו ביום חג /פת־לחם וכד מים /
הועדה שישבה ובחנה שירים אלה, לא מצאה
אם רק יש לנו גג תחת השמיים /אם
אף אחד מהם ראוי ליעודו. הלכו היוזמים
בשמים (אי) /אי־שם כוכב זורח /מה
ופנו אל ארבעה מלחינים ישראליים מ־עוד דרוש כדי /להיות שמח?
הגוזרדיה הישנה, ששיריהם יצאו מזמן מאם
מצאנו תחת השמים /אם מצאנו
רשימת השלאגרים המושרים בפי העם,
פה את קורת הגג / .עוד נמצא גם לחם
והזמינו אצל כל אחד מהם שיר עשור,
וגם מים /עוד נדע רעים, חג על גבי חג/ .
עם תשלום למפרע של 15ל״י.
הב, הב! /הב נצרף אלינו /ובמעגל /
מה שהתקבל הם השירים, אם אפשר לומר
יד אל יד נושיט.
זאת, שהובאו לעיל. אין אלה שירים ה•
השיר יהיה לכם כליל התקדש חג
מביעים את רוח העם, את שמחתו, אין
ושמחת לבב כהולך בחליל
אלה שירים שבאו מתוך העם. אלה שירים
לבוא בהר אדוני אל צור ישראל.
הנקנים בכסף.
אולם אין בשירים כשלעצמם משום אסון.
• דירו שיר בשער /מזמור ״עלי -עשור
הם רק מאפיינים את האוירה הכללית בה
/למנורה בשבעה קנים [ כי שבו כקדם /
יערכו חגיגות העשור, את חוש הסגנון,
ימים למלכות — /והלל כל העם לה
הגישה הקרתנית והלך־רוחם של היוזמים
עונים /מזמור עלי עשור. שאו נס בצה״ל
והמארגנים. במקום לחפש את רוח־הארץ
/מזמור עלי עשור /לחנית הלוטה בענף
את תחושת
הזאת,במקום להנחיל לעם
/כי עוז לה וזמר /מגן ושלום — /
מהות המדינה, חושבים היוזמים כי• אפשר
ויקדש בה העם על בניו /מזמור עלי עשור.
להעלות ערכים אלה בעזרת הכסף. זהו גם

ברכו אל בקדש /מזמור עלי עשור
אופיין של חגיגות העשור, כפי שהן נראות
לאדמת מדברים נשכחה /כי יען לשורש /בעיני האיש ברחוב. איש אינו עושה למען
קדומים ועתיק ויגילו העם בברכה /
חגיגות העשור לשמן, אלא למען הכסף.
מזמור עלי עשור.
האסון התחיל ברגע בו נתנו לאנשים
כאלה היו השירים וכזאת היתה גם
שאין להם מושג מהו אופייה וצביונה
התגובה. אחרי שהושמעו לקהל כמה פעמים,
של המדינה, אנשי שנור ומגבית בהשראתו
התקבלו ארבעתם בשריקות בוז. כאשר התהרוחנית
של המנצח הכללי מאיר וייסגל,
בקש מנצח התזמורת מאיר התיק להשמיע
לנהל את חגיגות העשור .,כאילו היו עסק
את מילות השירים בלבד, השיב בתשובה
מסחרי אמריקאי, למשוך אורחים ולהגביר
שאפיינה את הלך־הרוח הכללי של השומאת
ההכנסות.
עים :״יותר יפים, הם לא יהיו על־ידי כך.״
ברוח זו לא נולדים שירי פלמ״ח. לכל
שירי־העם היו רחוקים מאוד מהעם.
היותר אפשר לקנות בה מנגינות ג׳ז למטרות
מדוע הם היו כאלה, מסבירה השיטה בה
רקודים עממיים, או המנון עשור בנוסח:
נכתבו ארבעת השירים.
״שאו נס בצה״ל לחנית הלוטה בענף.״
של משפחת רוטנשטרייך בלתי־נעים ביותר.
נדמה היה כי בכל מקום התלחשו האנשים:
״אתה יודע, בתם
כאשר הופיעה מרים בבית הוריה, בלוויית
קצין משטרה, שוטר ושוטרת שהביאו אותה
מבית־הכלא כדי שתראה את בתה, התפרצה
אמה בזעם :״מה עשית לנו? קחו אותה
מכאן, היא לא בתי!״ אך כאשר נרגעה, היא
התייצבה לימין בתה :״מה רוצים ממנה?
כל אדם יכול להסתבך פעם. ובכלל, היא
כבר החזירה את כל הדברים! הניחו לה
לחיות!״

כל ישראל
ב חו רהבסבון
״סולל״כונח״ בלע קואופרטיב נוסף.
הקרבן הפעם: חב״ך, בית־חרושת ללבני
סיליקאט, בו היה סולל־בתה עד כה שותף
לקואופרטיב הפועלים. באותה שעה נכנס
המשכיר המרכזי כשותף לבית־ד,חרושת לשוקולד
צ. ד למעלה מ־צ מיליון
ל״י יושקעו בהרחבת מפעל פרי־סוכר ברמת
גן, אך רק כ־ 200 אלף ל״י מהן יבואו
מכיס החברה עצמה. כל השאר יבוא מכיס

הממשלה כ הו רהח שו פ ה מקשטת
את הסבון המיוצר באחד ממפעלי ישראל.
הודות לפטנט מיוחד, נראית הבחורה עד
אשר הסבון כלה לגמרי. מקוזים לייצוא
מסויים גם לכמה מהארצות השכנות.

תזכיר
ה מנ הלהחמטד
מתנודהמיליונים שניתנה למעשה על־ידי
משרד המסחר וד,תעשיה לחברה המרכזית
שימשה נושא לכתבה בגיליון האחרון של
העולם הזה 1064 שהצביעה בין השאר
על העובדה שאחד השותפים העיקריים של
החברה המרכזית, יוסף גליקמן, משמש מנהל
משרד המסחר והתעשיה במשכורת סמלית.
יום אחרי הופעת הכתבה התפטר גליקמן
מתפקידו א לי הו צ׳ פני, המתיישב
מכפר יגל אשר העולם הזה 1058 סיפר
על מאבקו נגד המרכז של הסוכנות היהודית,
לא יגורש מכפרו. הסוכנות, שהגישה
נגדו משפט על כי מכר את תוצרתו לסוחרים
שהוא בחר בהם בעצמו, ביטלה
השבוע את תביעתה.

סיפורה האישי של הזמרת הישראלית שמצאה את עצמה במרכז סנסציה בינלאומי

״לא כדא לקבל

כדי לברר מה אפשר לעשות להחשת הסי ושל ג׳ונם מהמשחק — אז יהיה סיכוי
ך* כל התחיל ביום המשחק דיגדול בשנפסיד
ביתרון שערים קטן יותר. קיבלתי
דורים הפורמליים.
! 1כדורגל, בין נבחרות ישראל וזלס ב־סוחר
כבר ידע אז שאני מתכתנת לנסוע. את דבריו ברוח שנאמרו*.
רמת־גן. אילקה, בעלי, משוגע אחרי כדוראבל
הוא לא אמר לי אף מילה אחת, ואפיגל.
הלכנו שלושתנו — אילקה אני ואודי

לו לא רמז שהוא מתנגד שאסע לאנגליה
בננו לחזות במשחק. אחרי המשחק נפגשנו לכדורגל ההתאחדות מסיבת שנגמרה
אחרי
עם הנבחרת.
מי שילם?
עם יענקל׳ה חודורוב ואשתו. חודורוב הזמין משלחת חברי עם למסיבה
לאפקה, נסענו לפני הנסיעה עוד צילצלתי לג׳יג׳י פירואנ־אותנו
למסיבה, שעמדה להיערך אותו ערב
האיגודים המקצועיים מגאנה. איתנו היו חודו־ צה לרומא כי עוד מקודם חשבתי להיות
ן* שהגענו ללונדון, באו לקבל את
באולמי גיל לכבוד הוולשים, וקבענו ללכת
קליף
ג׳יג׳י,
צ׳ארלם, האחים שני
ורזניק, רוב ברומא לפני שאגיע לאנגליה. ומכיוון שג׳יג׳י
^ פני הנבחרת צלמים ועתונאים. אבל אף
לשם אחר־כך.
ג׳ונס ודוד בואן. במסיבה הזאת החלה תחרות
הזמין אותי להתארח אצלו, רציתי לשאול אחד מהם לא ניגש אלי, לא צלם ולא
משיריהם, שרו התלשים
בשירים•
בינלאומית רק באנו הכדורגל התאחדות של במסיבה
אותו אם יהיה באותה תקופה ברומא. הוא עתונאי. רק האבא של הילדה שהבאתי אתי
כאורחים. החברה גילו אותנו שם וביקשו הגאנאיים את שלהם והישראליים שירים
ענה שיהיה ברומא עד השני בפברואר, בא לקבל את פני. לנבחרת היה אוטובוס
מאיתנו לשיר. לא התכוננו לזה. אבל לאיל־ שלנו. בסוף עוד ביקשו מאיתנו לשיר כמה
אמרתי לו כי עד אז אהיה אולי באיטליה. מיוחד, שלקח אותם למלון מזסטן בלונדון.
קה היה בכיס החליל, אותו הוא נושא כמעט שירי־דת כושיים.
אמרו לי שהמלון הוא ליד תחנת הרכבת,
רוצים שהם החליטו והחברה
היה שמח
תמיד. הוא קם וסיפר כי בעת סיורנו באמלהסירן
את דעת הוולשים לכן נסעתי יחד עמם למלון. קיבלתי חדר
ריקה למדנו שיר, אשר אמרו עליו כי הוא עוד לנסוע לבר. נסענו במכונית שלנו וב־נפרד,
ואחרי מספר דקות ירדתי לפי הזמנת
סנדר של חודודוב לבר הירקון, ושם החל
שיר וזלשי. אילקה אמר שיהיה מוכן לחלל
ףכךנם?ן תי באותו מטוס בו נסעה איש המלון לשתות תה. שם ביקשתי לראשואת
השיר, אולם מאחר שידוע כי המקהלות ג׳יג׳י פירואנצה, אחד הבוסים של קבוצת 1הנבחרת. אילקה בא ללוות אותי, יחד נה את ג׳ים מורפי, ראש נבחרת הכדורגל
הוולשיות הן המקהלות הטובות ביותר בעויובנטוס
האיטלקית והמלתה של ג׳ון צ׳ארלם, עם אודי. לקחתי עמי את הבת של אליזבט של חילם.
להזמין את כולם על חשבונו לשתיה. כשלם,
יוגן רק בתנאי שהאורחים מתלם ישירו
שאלתי אותו אם החברה של ודלס הם
בלונדון, והוא השיב כי הם נמצאים כבר
באימונים. ביקשתי ממנו למסור להם פתק,
בו כתבתי שהגעתי ושאני מבקשת מהם
לא לשכוח לארגן לי לשמוע את המקהלות.
הפתק לא היה בתוך מעטפה ומורפי שאל
אם יוכל לקרוא את מה שכתוב בו. עניתי :
״כמובן!״ כל זה היה בנוכחות סוחר ואנשי
הנבחרת שלנו.
הלכתי לישון והשארתי הודעה שיעידו
אותי ב־ 10 בבוקר. למחרת בבוקר, התקשרתי
מיד עם בן־דודו של אילקה, יעקב
רבינוביץ׳ ,שהוא בעל תעשיות כימיות לרפואות
בלונדון. הוא כעס שלא הודעתי
לו קודם כי הגעתי, ובא מיד למלון לקחת
אותי במכוניתו. נסענו מהמלון ישר למשרדי
אל־על בלונדון, ושם שילם יעקב בצ׳ק את
הסכום עבור כרטיס הנסיעה שלי. לפני
נסיעתי הפקיד אילקה בתל־אביב צ׳ק, בתור
ערובה, במקרה שבן־דודו לא ישלם את
הסכום.
זוהי הוכהה מוחלטת לכל אדם המעוניין
לדעת מי שילם עבור כרטיס הנסיעה שלי.
הצ׳ק הזה שולם עוד לפני שהחל המשחק,
ולפני שהיה הרעש בעתונות. אפשר לבדוק
את בספרים של אל־על.
נסעתי עם בן־דודו של אילקה לשגרירות
הישראלית, ובנוכחותו צילצלתי לקרדיף, אל
דוד בואן, כדי לברר אם קיבל את הפתק
ששלחתי באמצעות מורפי. בואן אמר לי ש־
*ליד האח הבוערת בחדר האורחים בוילה שלהם בשיכון אפקה, מבלים אילקת ואביבה ערב שקט באש
כרטיסים עבורי למשחק יהיו בכניסה של
האח הם צולים דגי כינרת. בכל עת פנאי מתמסר אילקה לחלילי הרועים המרובים אשר לו, אשר
השחקנים. אז, בשעת השיחה, לא ידע בואן
אותם הוא בונה ומגלף ב סו ידיו. אחד החלילים שלו נשלח החודש כמוצג אופייני של כלי נגינה ישראלי למוזיאון הלאומי בקופנהגן.
כלל מה עומד לקרות. אחרת, היה בודאי
רומז לי משהו.
גם כן. וכך גם היה, בדיוק לפי התכנית. מצב־הרוח העליז היה בשיאו, אמר ג׳יג׳י ליטלטאון, סופרת אמריקאית ששהתה אצלנו,
אכלתי צהרים עם אחד מעובדי השגרירות
אילקה חילל את השיר הוולשי, והוולשים אלי, בנוכחות כולם :״את מוכרחה לבוא כדי להביאה לאביה בלונדון.
ואשתו, באתי אל זהבה אילת, אשתו של
במטוס ביקשו אותי החברה :״אולי תשיהתרגשו
מאוד. כשסיים, קמו כאיש אחד, לקרדיף!״ ולעיני כולם, הציע לי את הדולא־כמו
בכנסיה, ושרו שני שירים יולשים, שאחד רים למימון הנסיעה. ברור שלא רציתי לקחת רי לנו?״ אמרתי להם :״חברה, אני נוסעת השגריר שלנו, והיא לקחה אותי לתערוכה
במוזיאון. אחרי־הצהרים שתיתי תה עם אחת
לחופש*.
ממנו את הכסף.
מהם היה המנון הקבוצה.
נכון ששוחחתי איתם. מה הפלא שמשו מנשיאות ויצ״ו בלונדון, שפגשנו אותה בכנס
אחר־כך שרנו להם שיר ישויאלי. לימדנו
אולם הרעיון נולד.
העולמי של ויצ״ו בארץ, שם שרנו.
עד שבועיים לפני לידת בני השני, יובל, חחים בנסיעה ארוכה? באותו מטוס נסע גם
אותם לענות• :הו, יין יין!״ ושרנו, כשהם
הפרופסור טורסיני, וגם עמו שוחחתי. אמרעונים
לנו במקהלה. ואז החל מצב־הרוח
לא היה לי מושג מה עומד להתרחש
לפני חצי שנה, עבדתי; וביני לבין אילקה
לעלות.
דובר כל הזמן שאצא לחופש לחוץ־לארץ. תי שאשמח לשמוע את ההרצאות שלו ב למחרת. התכוננתי לנסוע בבוקר יום המשההזדמנות
של המשחק בקרדיף נראתה לי לונדון.
חק לקרדיף, ואף הזמנתי את יעקב לנסוע

אתי, מאחר שהוולשים הבטיחו להשאיר לי
במטוס החלפתי בגדים רק פעם אחת. לקחכהזדמנות
מצויינת לנסוע, וגם לראות את
תי איתי מכנסיים והחלפתי את שמלתי ב שני כרטיסים.
ג׳יג׳י הציע דולאריס המשחק.
מטוס, על מנת שלא תתקמט. ובמכנסים אלה

נשארתי כל הדרך, כי כבר נוכחתי ביעילות
ך* יה שם עהונאי אחד מלונדון, שמישהו
התגגד לא סוחר עם הרבות בנסיעותי זאת
תלבושת־מסע
| | מהחברה הישראלים אמר לו שיבקש כי
100 עתוגאים מחכים
אילקה.
נשיר את השיר האמריקאי תרנגולות. זהו
^ מרתי לג׳יג׳י פירואנצה שאם
חשבתי להגיע לודלס לא רק כדי לראות
שיר עממי המספר מעשיה בתרנגול שהיה
ף• יום שדפגי המשחק, בבוקר, רציתי
\ 1אגיע ללונדון בזמן, אבוא למשחק ב־ את המשחק. מאז ומתמיד שמעתי על המקהכל
בך טוב עד שהתרנגולת שלו הטילה
*4לברר איך מגיעים לקרדיף. אשתו של
12 ביצים ביום. אבל בסוף הוא מת ו־ קרדיף. ג׳יג׳י הציע לי אז לבקר באיטליה, לות המפורסמות של תלם, והשתוקקתי לשאליהו
אילת אמרה לי שהוא אינו נוסע וכי
כאורחת קבוצת יובנמוס. מאותו רגע הת מוע את שירתן. הוולשים גם הבטיחו לי,
האפרוח שלו המשיך במסורת האב. זהו חלתי לחשוב ברצינות על הנסיעה, ולמחרת שאס אגיע לתלם, יארגנו עבורי שמיעת מהשגרירות יסע רק רחבעם עמיר. התקשרתי
שיר נחמד, אבל אנשים מהדור הישן יכולים
לכן עם השגרירות ובקשתי את רחבעם, כדי
לא להבין אותו ברוח הנכונה. מכיון שהיו ניגשתי לטפל במרץ בכל הסידורים. מישהו, מקהלה בקרדיף, ובכפר כורים ליד העיר.
אינני זוכרת מי, עוד אמר :״יהיה נהדר, עד כה שמעתי את מקהלות החובבים המפור לברר אם אוכל לנסוע עמו במכוניתו. אולם
באולם אנשים כאלה וגם כמה נשות עסקנים
סמות של תלם רק על גבי תקליטים ומאוד לפני שנתנו לי את מר עמיר, אמרה לי
כבודות לא שרנו שיר זה. העתונאי את תבעטי את בעיטת הפתיחה.״
המזכירה שר,נספחת לעתונות רוצה לדבר
היה זה כבר די מאוחר לסדר את כל רציתי לראותן.
התלהב וכל הזמן צעק״€11101460 :
איתי.
״! €1001460 כשנגמרה המסיבה ואנחנו לא הסידורים ולהגיע במועד למשחק. כשפניתי
השיחה היחידה שהיתר, לי עם סוחר בעמיר
אמר לי כי הוא נוסע ברכבת,
שרנו את השיר שביקש, ניגש אלינו העתו־ למשרד העליה לבקש היתר־יציאה דחוף, ו מטוס היתד, הערה בדחנית. סוחר אמר שהנאי
ושאל מדוע לא נענינו לבקשתו. אמרנו
וקבענו שלמחרת אפגוש אותו בתחנה, על
ציינתי כי אני רוצה להספיק להגיע למשחק
תפקיד שהיה מטיל עלי בתלס הוא להסיח
לו :״היו כאן יותר מדי מבוגרים בשביל בקרדיף, אמרו לי להביא מכתב מהתאחדות את דעתם של שני הצ׳ארלסים, של בתאן מנת שניסע יחד. ואז נתנה לי המזכירה
את הנספחת לעתונות בשגרירות. היא אמרה
להשמיע להם שיר כזה.״ אבל האיש התעקש הכדורגל. שם סירבו, ובצדק, לתת לי מכ•
שמואל סוחר אמנם אמר נזשפס זה, לי :״תראי אביבה, היה מאמר לא יפה
לדעת :״מתי נוכל לשמוע את חשיר?״ תב כזה, מאחר שלא הייתי חברה במשלחת.
לדברי הכדורגלנים שהיו במטוס. אולם הוא עלייך בעתון וטילפנו אלי עד עכשיו איזה
והוסיף בעצמו :״תחיה לכם הזדמנות מצויי -דיברתי אז עם אלוף־משנה שמואל סוחר.
הוסיף את הקטע במקום להסיח את 50 עתונאים המחפשים אותך.״
נת לשיר לנו אותו בקרדיף.״ אז עוד לא אני זוכרת שהוא אמר שלא יוכל לעשות
חשבתי כלל שאסע.
כלום בגדון, אבל יצלצל להתאחזץ ת הכדורגל
דעתם של הישראלים.״
לא הבנתי מה העניניים ושאלתי :״מה?

מאת אביבה רווח

מי? מ
נכתב,
בי וג
מי הא

כל., להוליד אמרתי
של צ׳
מינו
לא מ פעם נשב־וכי ביחוד מים
ויי
את מלא

לה. ל
שלי. ניסי לברר
שעה ש התקשר קרה?״
מושג
אז את שמסרו אוחי ע בטלפ עכשיו
לעתון•

״עלי להבה
מ ללזות

ערב משחק הכדורגל ביו ישראל ל1

רטיסים

ואז היא סיפרה לי כי בדיילי מייל
;ילו אחד מכדורגלני וולש התאהב
השחקנים הוולשים ממהרות לברר
הגוזלת את בעליהן. הסיפור היה
שלא יכולתי בתחילה להגיב
ז!עליתי בדעתי מי יכול היה
סיפור משונה זה. לפני נסיעתי
מישהו שאני נוסעת לוולם בהזמנתם
לס ובואן. זה נכון. אבל הם הזד
לשמוע מקהלות. ובשביל זה
מים כרטיס טיסה. לא אמרתי אף
1שילמו עבורי את כרטיס הטיסה.
לה כי לא דיברתי עם עתונאי
4^ 0י איש. לא ידעתי מה לעשות,
!מסרה לי כי בקרדיף מחכים צל־גאים
בקוצר־רוח לבואי. מסרתי לה
הטלפון שלי, אחרי שהבטיחה לי
ו לאף אדם, ואני מוכרחה להודות
ז בלונדון לא היה מספר הטלפון
מיד להתקשר עם נבחרת וולס, כדי
מתרחש. הם היו באימונים, ועד
בערב לא הצלחתי להשיגם. בשבע
עם בואן. שאלתי אותו :״מה
וא אמר שאינו יודע, וכי אין לו
י הגיע הסיפור לעתון. בואן העלה
־,שערה, כאילו כדורגלני ישראל הם
ת הסיפור. ביקשתי אותו שיקשר
מורפי.
אמר לי מורפי :״אנחנו עורכים
;וירה יסודית מי סינן את הסיפור
ני מתאר באיזה מצב את נמצאת,

ואם אפשר יהיה לעזור לך נהיה מוכנים
לתת לך את כל התמיכה.״ הוא שאל אותי :
״האם את מתכוננת לבוא?״
עניתי :״אלוהים, בטח לא!״ והוא השיב :
״רעיון טוב. אם אגיד לך שמחכים לך
כאן 100 עתונאים, תהיה זו הפחתה ניכרת
ממספרם האמיתי.״
ביקשתי ממנו שאם יוזדע לו משהו, יודיעני
באמצעות השגרירות, ומאז לא ראיתיו
ולא דיברתי עמו.

ברחתי לפאריז
ך * ייתינ בו כהמאד. את העתון עצמו
| | ומה שנכתב בו לא ראיתי עד היום
הזה. אי־אפשר היה להשיג את הדיילי מייל.
בבת אחת נגוזו כל התכניות על שמיעת המקהלות
וביקור במשחק. ניסיתי להתקשר
עם אילקה טלפונית, אולם לא הצלחתי
להשיג קשר.
אמרתי לבן־דודו של אילקה שאני רוצה
לנסוע מאנגליה. השעה היתר, כבר 10 בלילה,
ומשרדי הנסיעות היו סגורים. יצאנו לקולנוע.
כל כך חששתי, עד שנכנסתי למכונית.
עוד בגרז׳ ויצאתי ממנה גם כן רק
שם, מרוב פחד.
לא ידעתי בדיוק מה נאמר עלי. אולם אחרי
השיחה עם מורפי הבנתי שניסו לפגוע בי
ולהזיק לשמי הטוב. לו הייתי עומדת ב־ראיונות
עם עתונאים, היה העסק מתפתח

כדי לנסוע במכונית ילדיס קטנה זו, מטיפוס אוסטין, השייכת לבן
,הבכור אודי. נס אודי וגס הבן הצעיר יובל עומדים להצטרף הקיץ
להורתזם, להפלגה •על סיפון אנית תיירים, ששס יופיעו בני הזוג בתכנית בידור. בין השאר יופיעו בטלביזיה.

אין צורך בכרסיס

^ אביבה מאמנת ידיה בנג נה על
נבל אירי קטן, בו היא עומ דת
את הופעותיה המ שותפות עם בעלה אילקה.

אביבה חזרה להיות פק־י—
רת־בית,
המבשלת במו

ידיה את הארוחות. היא נראית טועמת מן התבשיל.

על גבי אביו, משתתף בשיחה
עליזה. אודי אינו יודע על
סביב אמו, מאושר כי חזרה הביתה.

בהעדרה של אביבה הפך אילקח

לאומנת לילדיהם, התמחה במיפול

ביובל בן חצי השנה. נס עכשיו מוסיף אילקה לטפל בו.

לשערוריה הרבה יותר גועלית. הייתי עוד
עלולה להשמיץ ישראלי, ומספיק היה כבר
בישראלית אחת מושמצת.
עשינו חשבון ומצאנו שהרכבת מלונדון
לקרדיף תגיע לבירת חילס, ביום המשחק
ב־ 12 וחצי. אם העתונאים לא ימצאו אותי
ברכבת זו, יחפשו אותי ודאי בלונדון. לכן
הייתי צריכה בשתים עשרה וחצי להיות
כבר במטוס שיוציאני מאנגליה. חיפשתי
דרכים כיצד לבצע זאת.
כשחזרתי מהקולנוע טילפנתי לידידתי סו־זאן
מלה, בפאריז. סוזאן, שחקנית קולנוע
וטלביזיה ידועה, היא אשתו של סוליסט
הקומפנינן דה לה שאנסון, שביקרה בארץ
יחד עם הלהקה. מכיח־ן שנולדה בקנדה
הצרפתית והיא משוחחת חפשית באנגלית,
התידדתי עמה.
אמרתי לה :״אני במצב נורא, אני מוכרחה
לבוא לפאריז.״
היא ענתה לי :״קחי את המטוס הראשון
ובואי.״
ב״ 12 וחצי הייתי כבר במטוס.

הבילוי בצרפת
ך* דק• משדדדהתעופה של פאריז
^ לעיר, סיפרתי לסוזאן את כל מה שעבר
עלי. היא הרגיעה אותי :״פאריז זאת לא

לונדון, ואין לך מה לחשוש!״
ואז, בפאריז, אחרי שראיתי שאף עתונאי
לא רודף אחרי, נרגעתי. פגשתי את שייקר,
בן פורת ואת חיה הררית, וביליתי עמם.
אחרי יום קיבלתי מכתב מאילקה. הוא סיפר
לי על כל הסערה שהתחוללה בארץ סביב
הידיעות אודותי, ועודד אותי. חייתי על
המכתבים שקיבלתי ממנו.
למזלי פסקה העתונות האנגלית לעסוק בי,
אחרי האסון המחריד שאירע למנצ׳סטר יוניי־מד.
רק חמשה ימים אחרי המשחק בקרדיף
נודעו לי תוצאות המשחק ודבר פציעתו של
חודורוב.
ניסיתי לנצל בפאריז את מה שהפסדתי
בלונדון. שמעתי את אדית פיאף, וזאת היתד,
החוויה הכי גדולה, מבחינת שירה, בחיי.
שוחחתי עמה אחרי ההצגה, והיא סיפרה
כי היא מתכוננת לבוא ארצה במאי, לסדרת
הופעות.
רציתי להשתתף בסיורם של חברי להקת
הקומפניון דה ילה שאנסון, אולם הם היו
אז בדרום צרפת וכדי להשיג אותם הייתי
צריכה לנסוע לבד. פחדתי שאלך לאיבוד.

פגשתי בפאריז גם את להקת הגולדן נ״ט
הכושית שביקרה בארץ. שם אין הם קוצרים
אותה הצלחה שקצרו בארץ.
נשארתי בפאריס שבועיים. התארחתי אצל
צרפתים ממש ; הוזמנתי לשמונה בתים שונים,
ואף הצלחתי להיות בבית איכרים צרפתים.
בדרך זאת נראית צרפת בצורה אחרת
לגמרי מאשר בעיני התיירים. הוזמנתי
גם לשלוש תצוגות־אופנה של שלושת בתי
האופנה הגדולים ביותר בפאריז. עם חיה
הררית ושייקה בן־פורת ביקרתי במועדון
סגור, שלכל אחד מחבריו יש מפתח משלו,
ושם רוקדים לצלילי פטיפון. בזמן האחרון
יש בכלל אבטלה גדולה בין זמרי פאריז,
אחרי שברוב המועדונים רוקדים לצלילי תקליטים
ולא מזמינים תזמורות.

למדתי 7קח

ך* סנונית הראשונה על מה שהתרחש
| 1בארץ בהעדרי הגיעה אלי באמצעות
גיליון העולם הזה 1063 שאילקה שלח לי.
הוא עודד אותי מאוד. לא המשכתי לנסוע
מפאריז לרומא, מכיוון שבאמצעות הכתבה
בעתון נוכחתי לדעת כי ג׳יג׳י פירואנצה,
שהיה צריך לארח אותי, לא נשמע אוהד
במיוחד, בראיונות שנתן לעתונאים. החלטתי
שאיני רוצה לד,פגש עמו שנית. מלבד זאת
התגעגעתי מאוד לאילקה ולילדי ורציתי
להיות מה שיותר מהר בבית.
חזרתי ארצה ביום הרביעי בלילה. לא
הודעתי לאיש על בואי, מכיוון שלא רציתי
שעתונאים וצלמים יפגיזו אותי. לו רדפתי
פירסומת הייתי מודיעה מראש על בואי.
למחרת כבר יצאתי עם אילקה לקולנוע,
לסרט מאזני צדק, אותו ראיתי גם בפאריז.
בהפסקה, כשנדלקו האורות, הרגשתי שאני
הופכת למרכז ההתענינות באולם. ביום שישי
הלכנו לנשף פורים. רציתי להתחפש בתח־פושת
מעורבת של עתונות וכדורגל, אבל
אילקה לא התלהב מהרעיון.

עכשיו אני מתכוננת להמשיך לעבוד עם ־;
אילקה. בעוד ארבעה חדשים אנו יוצאים 5
לאנגליה, בהופעה על סיפון אניית תיירים.
כשנהיה באנגליה נופיע בטלביזיה בלונדון| .
כיוון שלא שוחחתי עם איש בלונדון אחרי
השערוריה בעתונות, אני מקווה שתהיה לי ::
אז ההזדמנות להציג את עצמי בפני תושבי :
לונדון באמצעות שירי העם שלנו שאשיר
בטלביזיה. אני חושבת שאז יקבלו עלי רושם 1

ה וצ אתספריםאחיאסף בע״מיר וש לים
(בסיוע המחלקה לחינוך מקצועי — משרד העבודה)
יצאה לאור:-

המנ וע ודזמכונית
אחזקה ותיקונים של מכוניות, משאיות וטרקטורים. תורגם לעברית בידי
ח. רייצס ור. ברלינרבלאו, מספר שהוצא לאור ע״י משרד העבודה הבינלאומי
בג׳נבה.
הספר המוגש בזה בעברית, נמצא ראוי ביותר לתנאי הארץ מאחר והוכן ע״י
.מומחי משרד העבודה הבינלאומי למען ארצות אסיה ותורגם לשפות רבות.
הספר מכיל הדרכה פשוטה ומעשית ומותאם ל 5 0 0ה ציו רי ם וההדגמות שבו.
דבר זה מאפשר לנוהג במכונית או במשאית לגלות תקלות ולבצע תיקונים קלים
דבר המקנה לו יתרון רב לגבי ספרים אחרים העוסקים בכל רכב ממונע.
הספר מכיל 336 עמודים בפורמט גדול ובבריכה עורית אלסטית בצירוף מפת
תמרורי דרכים.
המחיר 4.400 לדי.

להשיג כהוצאה ואצל כד מוכרי הספרים כארץ

הננו מתכבדים להודיע על אפשרות הספקה מידית של
קטנועי

״ וספה ״

פ טיפונים
אוטומטיים

כמזומן או כתשלומים
כולל כל המסים ,
כסא נוסף וגלגל ר זר כי

״ קולרו ״
״ ק ו;נקוופ טי״
מתוצרתכריט ני ח
הגיעו ומוכנים לחלוקה
המחיר כמזומן

להשיג אצל סוכנינו המוסמכים בכל חלקי הארץ

א חברה לה שקעות בע״כו
המשרדהראשי — רחוב רמב״ם
סניףתל ־ אביב — רחוב השרון

טלפון 3543׳ תל־אביב
טלפון 5968

רדיו

במרחב

יחסי ציבור

טוניסיה

שבועונומנ־ה נסירי!

פצצת־ז מן

הכוחות היו שקולים. מצירו האחד של
המתרס ישבו ח׳יב חרות ד״ר יוחנן באדר,
וח״ב הפרוגרסיבים עורך ומו״ל הארץ שוקן.
עורך ומו״ל הארץ גרשום שוקן. ואילו
מצירו השני של המתרס נמצאו מי שהיה
מנהל שרותי השדור, אדווין סמואל ומנהלם
העכשווי, צבי זינדר. ביניהם עמד המנחה,
פרופיסור למשפטים אביגדור ליבונטין.
הוויכוח ״שבועון רדיו — כן או לא?״ החל.
אור ירוק למערכה. היה זה אור
ירוק למערכה האחרונה סביב שבועון הרדיו
(העולם הזה 062ו) .מנהל שירותי
השידור זרק את הפצצה לפני חודש.
גרשום שוקן, שקרא למחרת בבוקר את
הידיעה, מוצנעת בעמוד ה׳ של עתונו,
היה צריך לעיין בד, פעמיים בטרם החלים
מה שהחליט. גם לחבר הכנסת יוחנן באדר
לא הגיעה הידיעה אלא יומיים לאחר
פרסומה. הוא הרהר בדבר זמן מה, עד שמתח
מתחתיה, בזכרונו, קו אדום.
ההתקפה הראשונה באה בסוף השבוע.
קבע בועז עברון, עורך מדור הרדיו בר,ארץ:
שבועון שרותי ד,שדור שיחולק חינם
ל־ 350 אלף בעלי מקלטים, הינו שירות
כפיה. במקרה הטוב ביותר הוא בא לשרת
אינטרסים של מפלגה מסויימת.
שלשה ימים לאחר ׳מכן, במאמר ראשי
בעמוד ב׳ .,תקף עורך הארץ במו ידיו•
את התוכנית החדשה. הוא קבע בצורר,
פסקנית כי שבועון הרדיו צץ לקראת שנת
הבחירות המתקרבת, תבע לדון מחדש בבזבוז
חד משמעי זד, של כספי הציבור.
דגל מורד. התקפה בלתי־צפויד, זו מצאה
את צבי זינדר בדגל מורד. בעוד שבתחילה
מסר מנהלם של שרותי השדוד, לכל דורש,
מספרים מרתקים על תקציבו של השבועון••
־החלו להתפרסם הכחשות רשמיות יותר
ורשמיות פחית, שהורידו את ההוצאה
המשוערת לסך של 330 אלף ל״י בלבד.
בין היתך הסתמך מנהלו הזריז, אך לא
חריף המבט, של השבועון העתיד לקום,
על הכנסה משוערת של 100 אלף ל״י
ממודעות, שיתפרסמו בדדהשבועון החדש.
היה זה חישוב מוטעה. המו״לים המפלגתיים
של העתונות היומית, שהיו מוכנים אולי
לעמוד מהצד ולחזות בהתכתשות שבין הארץ
לבין שרותי ד,שדור, מצאו את עצמם
נפגעים בכיסם. הם ידעו 100 :אלף הל״י
ומליוני האינטשים שיוקצבו למודעות בשבועון
הרדיו, ינוכו משטח המודעות שיכולות
היו להתפרסם, בשכר, בעתוניהם.
בתחילת השבוע שעבר הועלה הנושא
לדיון בישיבת הממשלה, כששרי השמאל
מוחים בחריפות על עצם הרעיון. שאילתות
שונות בוועדת הכספים העמידו את עצם
ההקצבה לשבועון בסימן שאלה. מאוחר
יותר התכנסה תעדת עורכי העתונים היומיים,
החליטה, בהתנגדות עורך דבר והג׳ווזלם
פוסט, להתנגד לפרסום מודעות בשבועון
שיחולק חינם, לעשות הכל כדי שהוצאתו
של השבועון החדש לא תפגע בעתונות.
מסנהמהר. ביאושו הסכים זינדר לכל
הצעת פשרה, שהיתה עלולה לרכך מתנגדים
מסחריים ומפלגתיים. הוצע להעמיד לצד
המערכת שתקום וועדה ציבורית מצומצמת,
שתפקח על פרסומי השבועון. הוא הציע
לשוקן ובאדר, המתנגדים החריפים ביותר
לרעיון, להתכנס סביב שולחן עגול. שם,
רמז, תועלה אף הצעה מהפכנית יותר.
וכך, כשהתכנסו בתחילת השבוע ארבעת
הגלדיאטורים בזירת המלל של האולפן הירושלמי
החדיש, ציפו שניים לפחות להב־רזת־פשרה
מצידו של מנהל שרותי השדור.
לבסוף, כשהורה הטכנאי כי סרט ההקלטה
מתקרב לסיומו, זרק זינדר כלאחר יד
הצעה אבסורדית :״בגליון הראשון של
השבועון החדש, נשאל את מינויינו לדעתם.
נבטל את המשלוח לכל אדם שייסרב לקבל
את הגליון. במידה והמשאל יוכיח כי אין
חפץ בשבועון אפשר יהיה לסגור אותו.״
שני המתנגדים העיפו מבטים נבוכים איש
ברעהו. היה ברור: הצעה כזו אי־אפשר
היה לה שתתקבל. אם פעם תכונן מכונת
ההדפסה, לא יימצא מי שייפרקה. באותו
רגע תם הזמן המוקצב לשידור. שעות
מספר לאחר מכן הכריז קריין קול ישראל:
בישיבת הממשלה אושרה היום הוצאת שבועון
הרדיו.

עשרות הטונות של חומר־נסץ, אשר הומטרו
על הכפר הטוניסי העלוב סאקיית סידי
יוסוף על־ידי מפציצים צרפתיים לפני שבועיים,
המשיכו לפעול גם השבוע, כפצצת־זמן,
אפילו ידידותיה של צרפת — בריטניה
וארצות־הברית — אשר לא העזו עד כה
למתוח ביקורת גלויה על המדיניות הצרפתית
בצפון אפריקה, לא הסתירו עתה את
מורת רוחן מצעדי פאריס.
ביזשינגטון הובע חשש רציני כי אם
לא ידעו הצרפתים לפייס את נשיא טוניסיה
חביב בורגיבה, יאבד המערב את המערכה
על צפון אפריקה. לאקציון, בסאונו של
בורגיבה עצמו, כתב בגילוי־לב :״לא תישאר
לנו ברירה אלא לפנות לגוש המזרחי ולניי־טראליות
(של עבד אל־נאצר אז יתחיל
המערב לחזר אחרינו.׳1
וכדי לפייס את בורגיבה, נדרשו עתה
הצרפתים לשלם הרבה יותר ממה שנדרש
מהם לפני ההפצצה. בורגיבה עצמו, אשר
יכול להשתלט על הגל הלאומני בארצו רק
כל עוד הוא נראה כאיש חזק וכמנהיג
מצליח, לא יכול היה לסגת מדרישותיו:
פינוי כל הכוחות הצבאיים הצרפתיים מארצו.
האמריקאים
אף רמזו כי יש לוזתר לו עוד
יותר — אולי אפילו על־ידי מציאת פתרון
מתקבל על הדעת של בעיית אלג׳יריה.
הוי מטומטמים: אף בצרפת עצמה,
לא נראתה כמעט כל בחינה לפשרה. המצב
דמה במידה מפתיעה לזה אשר שרר בישראל
למחרת מיבצע סיני, כאשר קבוצה
קטנה של אזרחים אמרה כבר אז כי המיבצע
היה מישגה שלא פתר שום בעיה מבעיות
המדינה.
מסביב לראש הממשלה לשעבר פייר מני
דס־פראנם, התלכדה קבוצה של אנשי־רוח
ומדינאים, אשר קבעה כי המדיניות הנוכחית
בצפון־אפריקה טומנת בחובה את
זרע חורבנה של ההשפעה הצרפתית והמערבית
במגרב. אולם כאשר קם מנדם־
פראנס לנאום באסיפה הלאומית, למחרת
ההפצצה, שיסעו אותו דוברי הימין :״יהודי!
בוגד!״
כתב השבוע פרנסואה מוריאק, אחד מ-
אנשי־הרוח הגדולים של צרפת :״בוושינגטון
מחשיבים את חביב בורגיבה יותר מאשר
את ראש הממשלה הצעיר שלנו. ומה הפלא?
שהרי גאיארים יש בעשרות באסיפה
הלאומית שלנו• אבל בורגיבד, יש רק אחד.
ואתם תיווכחו בזאת כאשר יהיה כבר מאוחר
מדי, הוי מדינאים מטומטמים ועיוורים!״

• כותבי הטאוזרים הראשיים בהארץ הינם
חברי מערכת בכירים. רק במקרים מיוחדים
במינס נוטל שוקן את עט העורך לידו.
700 •*.אלף ל״י, נוסף על דמי המשלוח.

מחרוזת
שמחהמ אורגנ ת
כדי לציין את שמחתה על האיחוד
הסורי־מצרי, קראה אשה קד,ירית לשלושת
בניה, שנולדו ביום הכרזת האיחוד: גמאל,
שוכרי, איחוד סימן אחר לשמחח
ניתן על־ידי יהודי דמשק, אשר הפגינו
מאונס ברחובות עירם, לכבוד בחירתו של
גמאל עבד אל־נאצר לנשיא רע״ם
חוגים טוניסיים הסבירו את הסיבה
האמיתית שעמדה מאחורי הוצאתם של
אזרחים צרפתיים מאזור הגבול עם אל־ג׳יריה:
מתיישבים אלה עקבו אחרי תנועות
השיירות שהובילו ציוד ולוחמים לחזית ה־אלג׳ירית,
העבירו ידיעות על כף למטה
הצרפתי שמועה מסוריה אומרת
כי נרמז למפלגה הקומוניסטית שם, כי
תוכל להמשיך את פעולותיה ללא הפרעה
ממשית, גם לאחר פירוק המפלגות. התנאי:
שהקומוניסטים יגבירו את פעילותם בירדן
ובעיראק, נגד מלכי שתי ארצות אלה
דגל רע״ם יהיה מורכב משלושה פסים:
ירוק, לבן, אדום (הצבעים הסוריים) בתוספת
הסהרון הירוק של מצרים, אליו
יצורפו 11 כוכבים, כמספר מדינות ערב
עד אשר יינתן להן הדגל •החדש,
ינהיגו יחידות הצבא המאוחד טכס אחיד
של הנפת דגל: מדי בוקר יושמעו שלוש
תרועות חצוצרה, ויונפו הדגל המצרי והדגל
הסורי זה בצד זה. זאת קבע בפקודת
היום הראשונה שלו שר המלחמה של רע״ם,
עבד אל-חכים עאמר סודאן ר,יכלה,
כפי שנמסר מחארטום, הצעה צרפתית לספק
לה נשק, כולל מטוסי סילון, אם רצונה
להילחם במצרים. פאריז אף הציעה טייסים
מתנדבים. ממשלת סודאן דחתה את ההצעה.
העולם חזה 1066

מה עומד מאחורי הנגיעה המצרית בגבולותיה של סודאן

קוב ער ואוי חינה
זה מול זה ניצבו השבוע צכאות מצרים וסודאן, מוכנים לקרב. התבונות
המלחמתיות הוסברו בכד, שרצונן של שתי השכנות להכריע למי שייף
אזור הגבול של וואדי חלפה• אף הסיבה האמיתית לסיפסוך חיתה
חשובה הרכה יותר מאשר הבעלות על שטח מדברי עלזב, אי־שם
במבואות לבה של היבשת השחורה. המצרים והסודאנים רבו על שאלה
של חיים ומוות: מי ישלוט על מי הנילוס? כי המים, אשר בעזרתם
מכבים דליקות, יכולים כמרחב הצמא, ללבות אש השנאה והמלחמה.

**אז ומתמיד ריחף על ראשם של
!/המוני מצרים סיוט אימתני: שמעצמה
עויינת תשתלט על מעיינות הנילוס. כי כל
השולט על מי הנילוס, מחזיק בידיו את
פתיל־החיים של בני מצרים.
הוא יכול להקים סכרים שיטו את המים
החיוניים לאפיקים אחרים, ולדון לכליה את
מיליוני הפלחים של העמק התחתון. מספיק
שהוא יחפור ערוצי־ניקוז במעלה הנהר, כדי
שהמים המשתפכים עתה בימי הגאות, ומכסים
אלפי דונאמים של ביצות בסודאן,
ימשיכו לזרום הלאה, עד הגיעם במלוא
עוצמתם לשפלה המצרית. בעונה אחת היו
מי הגאות מחריבים את משולש האדמה הענקי,
המהווה את שפך הנהר הארוך בעולם.
בניגוד לארצות רבות אחרות, אין למצרים
כל מקור מחיה אחר. יש לה רק את
מי הנילוס. בבקעה הצרה שמשני צדי הנהר
גרים כיום 22 מיליון תושבים, בצפיפות
הגדולה ביותר בעולם. ומדי שנה מתווספים
אליהם חצי מיליון פיות חדשים. מעבר לפס
המוריק. ,משתרע הישימון היבש.
האיש הראשון בהיסטוריה המודרנית של
מצרים, אשר הבין כי אפשר להפוך את הנילוס
מרודן כל־יכול למשרת יעיל, מיה
מוחמד עלי הגדול, אבי השושלת המלכותית
שהסתיימה עם פארוק. לפני השתלטותו של
ההרפתקן האלבני על מצרים, גידלו הפלאחים
יבול אחד לשנה. בעונת הגאות היו נותנים
לנהר לשטוף את שדותיהם הצמאים. בעונת
השפל היו המים יורדים במידה כזו, שהספיקו
אך בקושי לשדות הגובלים באופן מידי
עם גדות הנהר.
ב־ 1843 הקים מוחמד עלי את קנאטר אל־

נשא את עיניו דרומה. בימי קדם, היה אמנם
קיים קשר הדוק מאד בין צפון בקעת היאור
לבין חלקיה הדרומיים. כובשי מצרים השונים
ניסו תמיד להשתלט על סודאן, ולעתים
קרובות אף הצליחו. בתקופה מסויימת גם
שלטה על מצרים וסודאן שושלת של מלכים
נוביים, בני סודאן. אך התפוררות מצרים
העתיקה הרסה את הקשרים בין שתי
הארצות.
מוחמד עלי שלח את בנו לכבוש את
סודאן. מטרתו המוצהרת היתד, לגלות את
מקורות הנילוס, ולהבטיח לעצמו שליטה
עליהם. אך לא פחות מזה היה המצרי מעוניין
להשתלט על מכרות הזהב (המדומים לרוב)
של סודאן, ועל כוח־האדם של השבטים הכהים.
מושליו פתחו במסע שבי חסר־רח־מים,
חטפו עשרות אלפי ילידים שלווים,
שהפכו חיילים בצבא מוחמד עלי או עבדים
וסריסים בארמונות המרחב. תוך זמן קצר
הצליחו השליטים המצריים להשניא את עצמם
כליל על הילידים הסודאנים.
מאוחר יותר פיתחו הלאומנים המצריים
הסבר נעים יותר למטרותיו של מוחמד עלי.
הם קבעו כי היה זה מסע ״לגיבוש חלקיה
השונים של מצרים ולאיחוד המנגנון הממשלתי
בהם.״ אך סודאנים רבים זוכרים עד
היום רק דבר אחד: את האימה מפני סו־חרי־העבדים
המצריים, שפשטו בארצם.

האיום האנגלי

ך* שלטון המצרי הגיע למיתה חטופה
ן | ב־ .1884 על הבמה הסודאנית הופיעה
אחת הדמויות הססגוניות של ההיסטוריה

,1924 רצחו לאומנים מצריים את סירדאר
הצבא המצרי ומושלה הכללי של סודאן,
סיר לי סטאק, הגיש לורד אלנבי (כובש
ארץ־ישראל) אולטימטום למצרים.
הנציג האנגלי דרש כי ממשלת מצרים
תביע את צערה הפומבי על הרצח ותביא
לדין את האחראים לביצועו, תשלם כופר-
נפש של חצי מיליון לי״ש, ותחזיר תוך
24 שעות את צבאה מסודאן.
בסוף האולטימטום צורפה הודעה שהפילה
מורא ופחד על מצרים כולה: האנגלים יבטלו
את כל ההגבלות, שהיו קיימות לגבי שימוש
במי הנילוס, לצרכי החקלאות הסודא־נית.
פירוש הדבר: איום לייבש את שדות
מצרים ולהחריב את. חקלאותה, על־ידי הקטנת
כמות המים המגיעה אליה.
ראש ממשלת מצרים האנטי־ברימי התפטר,
הארץ נפלה על ברכה לפני האנגלים.
אך עד היום לא נמחק האיום הנורא מזכי
רון המצרים.

ך* אנגלים ניסו להשכיח את הפרשה.
| 1אך עם כל רצונם הטוב, לא יכלו לטשטש
את המצב החדש. שהתהווה מדרום
לקדר,רוחב ד,־ ,22 המפריד בין מצרים וסודאן.
המדינה הדרומית צעדה גם היא בצעדי
ענק בכיוון ההתפתחות וגידול האוכלוסיה.
תוך פחות מששים שנה גדלה האוכלוסיה
הסודאנית משלושה מיליון לשמונה. והיא
הקימה מפעלי פיתוח משלה, שהיו גם
הם זקוקים למים.
המפעל הגדול ביותר הוקם מדרום לחרטום,
שם נפגש הנילוס הכחול עם הנילוס הלבן.
בשטח זה, הנקרא הג׳זירה, מצויים שמונה
מיליון דונם של אדמה הראויה לעיבוד, וה־זקוקה
רק למים כדי להיות אחד האזורים
הפוריים ביותר ביבשת אפריקה.
הסודאנים, תחת שלטון האנגלים, הקימו
סכר בסנאר, לפני נקודת ההשתפכות של
הנילוס הכחול לנילוס הלבן. בעזרת סכר זה
אגרו את המים הדרושים להם לפיתוח ה־ג׳זירה.
אך המצרים ראו בכך פגיעה חמורה
בחקלאותם, הסכימו רק בקושי להרשות
לסודאנים להשתמש במספיק מים לעיבוד
מיליון דונם בלבד מאדמת הג׳זירה.
הסודאנים לא היו מרוצים מהגבלה זו.
הם טענו כי הם מקבלים עתה 92 פחות
מים מהמצרים, תבעו לא אחת לשנות אח
מפתח החלוקה. אך מצרים, אשר כמות
המים הנוכחית מספיקה לה רק להתמיד
בעיבוד השטחים הקיימים, לא ראתה מדוע
תוותר על חלק ממימיה, כדי שסודאן
תשתמש בו לפיתוח אזורים חדשים# .המים
חיוניים לנו יותר מאשר לכם,״ חזרו
וטענו.

סוראיס מו ל -״
אומן

וצוייד על־ידי

מדריכים

אנגלים.

הוא

נייריה — סכרי הברכה — לא הרחק מקהיר.
שם עצר את עודפי המים של סוף הגאות;
את מלוא הזרם לא יכול היה לעצור באמצעים
של אותה תקופה. במים שנאגרו השקו
הפלאחים את אדמות הדלתה, וראשית התקופה
החדשה של החקלאות המצרית החלה•
בזה אחר זה הוקמו עוד ארבעה סכרים
על הנילוס, עד כי היום זורמים המים במידה
מספקת במשך כל עונות השנה, ומאפשרים
לעבד את האדמה של בקעת היאור
בצורה האינטנסיבית ביותר בעולם.

סוחרי העבדים
* וחמד עלי היה גם השליט הראשון
1 2בהיסטוריה המודרנית של מצרים, ש
הצבא
הסודאני, מוכנים להפעיל מקלעי
העומד עתה מול המצרים בוואדי חלפה• ,
מונה 9000 איש בלבד, ללא חיל אוויר.

האנושית: בנו של ספן מוסלמי, מוחמד
אחמד איבן עבדאללה, שקרא לעצמו אל־מהדי
אל־מתטזר — המדריך המקווה.
הוא ליבה מרד קטלני נגד השלטון המצרי
המושחת, הצליח תוך שלוש שנים ל-
טאטאו מכל חלקי סודאן. מצרים עצמה
היתד, נתונה אותה שעה בתסבוכת כספית
אדירה, וצבא בריטי שלט בה למעשה. רק
כעבור 13 שנה חזרו המצרים לחרטום —
אך הפעם לא כמושלים יחידים, אלא כשותפים
ב״קונדומיניוך אנגלי־מצרי על ה־סודאן.
המעצמה
הזרה העויינת, אשר חלשה כבר
על מצרים, חלשה עתה גם על הנילוס.
והאנגלים לא היססו לנפנף באיום הכליה
מול עיני המצרים הנדהמים• כאשר, בשנת

צרכיח של סודאן

נסיון הפלישה

ל רקע גועש זח נרקמו היחסים
* בין סודאן העצמאית (מאז )1956 לבין
הרפובליקה המצרית של גמאל עבד אל־נאצר.
מועצת המהפכה המצרית קיוותה
תחילה כי סודאן תבחר באיחוד עם מצרים,
לכשיוסר מעליה השלטון הבריטי.
מוחמד נגיב יליד סודאן, שר המלחמה
עבד אל־חכים עאמר, והסאג הרוקד סלאח
סאלם ביקרו בה, השקיעו מרץ וכספים
למכביר. אך בבוא המועד, החליטו הסו־דאנים
להיות עצמאיים.
בעיית חלוקת המים הועמדה ביתר חריפות.
לנגד עיני רוחם׳ של גמאל עבד אל-
נאצר ואנשיו הצטייר לבסוף המוצא הכל־פותר
מן המערבולת המסוכנת: לבנות סכר
חדש, גדול מכל הסכרים הקיימים. יועצים
זרים הצביעו על המקום האידיאלי: חמשה
קילומטרים דרומה מן הסכר באסוואן.
לפי התוכנית נועד סכר־ענק זה לעלות
כ־ 200 מיליון דולאר ולאגור ״׳ל 80 ממימי
הגאות של הנילוס, ד,נשטפים עתה לאבדון
בים. מאחורי דפנות הסכר, שעוביין יהיה
קילומטר ורבע, היה מתהווה אגם אשר
בעזרתו אפשר להשקות את אדמות המדבר.
אך לתוכנית זאת היתד, מגרעת: האגם
היה מכסה 400 קילומטרים של עמק הנילוס
— 380ק״מ בתוך מצרים 20 ,
ק״מ בתוך שטח סודאן. הודיעו הסודאנים:

הנילוס, בתוך הגבול הסודאני. לימינו: הסאג
הרוקד סלאח סאלס, שליווהו בסנזעו זה.

כל עוד לא יושג הסכם על חלוקה צודקת
יותר של מי הנילוס, לא ירשו למצרים
להתחיל בבניית הסכר הגדול .־וכל עוד
לא השיגו המצרים את הסכמת הסוראנים,
הודיע הבאנק העולמי, לא ילווה למצרים
אף מיליון שחוק אחד למימוש התוכנית.
הקמת הסכר בוטלה זמנית, ערב פרוץ
מלחמת סיני. אך התוכנית לא ירדה מן
הפרק. גמאל עבד אל־נאצר חזר והבטיח
למצרים כי עוד יגשים את החלום הנכסף.
יחד עם זאת נשארה אקטואלית גם ההתנגדות
הסודאנית. רודן מצרים ידע, כי
עליו להתגבר על ההתנגדות. השבוע צעד
צעד מפתיע בכיוון זה.
במחסה של עריכת משאל־עם בקשר לבחירת
הנשיא של הרפובליקה הערבית
המאוחדת, שלחו המצרים חולית־קלפי מלווה
חיילים אל אזור וואדי חלפה, דרומית לקו
הרוחב ד,־ .22 הם קיוו כי יצליחו לבצע
את הדבר בשקט, להעמיד כעובדה מוגמרת
את שיכותו של וואדי חלפה לרפובליקה
הערבית המאוחדת. אחרי הסתננות
ראשונה זו היו באים צעדים נוספים של
חדירה מוסווית או גלויה. עד אשר, בבוא
העת להקים את הסכר הגדול, היו טוענים
המצרים כי גם וואדי חלפה הוא מצרים,
וכי אין כל צורך בהסכמת הסודאנים
להצפת 20 הקילומטרים שמדרום לקו
הרוחב ד,־ 22 על־ידי מי המאגר החדש.

נבונות ללחום

^ ילו הצליחו המצרים, היו מכ•
ץ { ניסים שינוי יסודי ביחסים בינם לבין
סודאן. קהיר היתה משתלטת לא רק על
מי הנילוס; היא היתד, מעמידה בפני סודאן
ברירה חד־משמעית: להסכים לאיחוד מוחלט,
או לעמוד תחת לחץ פוליטי וכלכלי.
אין שום ספק כי המצרים היו נוקטים —
ואולי גם ינקטו בעתיד — בצעדים הקיצוניים
ביותר לסיפוח סודאן, או לאיחודה
על בסיס של שותפות כנה. כי מלבד
המים, יש לסודאן נדוניה חשובה מאוד:
שטחי קרקע פנויים. שכנתה הדרומית של
מצרים גדולה כגודל אירופה המערבית כולה׳
ומיושבת בדלילות•
כבר ב־ ,1930 באחד הנסיונות התכופים
לישוב הסיכסוך האנגלי־מצרי, העמיד ראש
ממשלת מצרים מוצספא אל־נחאס תנאי עקרוני
לכריתת הסכם: שתינתן זכות של
הגירה מצרית בלתי־מוגבלת לסודאן.
דרישה זו מסבירה את החשיבות, אשר
ממשלת מצרים מייחסת לאיחוד מצרי־סודאני.
איחוד זה רצוי וחיוני לה הרבה יותר מאשר
עם סוריה, אשר יכולתה לקלוט עודפי
אוכלוסיה מצריים מוגבלת ביותר.
גמאל עבד אל־נאצר עשה את צעדו
הראשון — ונכשל. כי ממשלת סודאן
הודיעה כי תעדיף ללחום מאשר להיגרר
כסרח־עודף אחרי מצרים. אולם לא היה
שום ספק כי נסיון מצרי זה היה רק
ראשון מסוגו. אחריו יבואו נסיונות אחרים
— אם בדרכי שלום ואם בדרכי מלחמה.

באגרם ה\2בו\ שר בית נזכבי בחיפה, הבויגער ר 450-איטי.
הצבוופפו השבוע יותר 1ז 800-נזבוודנבויב שר הבגכניגן.
הב הגרירו כרבוים רתוכנית התברחת ביותר שר השידור
הישרארי: ה2ן רבות ״שרושה בבירה אחת״ ,בה ניצח התווזה
יצח \2שנזעוני ער תשובות ארבעת אנשי הצוות, וער שירח
שר רי2ן ה ודאי(יבין) ,רפי בריב שר דן ארבגור ובנגינה
שר בערה, יוחנן, רהרן חבועיב בובחריב בתוך תוכנית וו,
שתשודר בשבוע הבא, ערב פוריב.

על השולחן הגדול ישבו ארבעת אנשי
הצוות ושתו קוניאק מכוסות תה גדולות.

שמעוני: כבכל בית־ם פר, נעבור הפעם
בתחילה שיעור בתורת מזג־האויר. אגב,
בטכניון לומדים שיעורים אלה? (מישהו
בקהל: בטח, כאשר יש גשם, המרצים לא
באים!) שאלה ראשונה: מדוע מזיעים בקיץ

רוזנפלד: לא תמיד, רק כאשר אין
כסף לנסוע לשוייץ.
צפרוני: סתם כדי להשויץ.
כן־אמוץ: לא כולם, רק מי שמתחמם
באביב.

שמעוני: מדוע החזאי יושב בלוד
ולא בחיפה ז
רוזנפלד: כיון שהוא רק חזאי ולא
מחזאי. אחרת היה מקבל בחיפה שיכון
מאבא חושי.
אחי״נעמי: בחיפה הוא לא יכול לעבוד.
הרעש של הרכבת התחתית מפריע לו.
כן־אמוץ: בלוד יותר נוח לו. הוא
רואה מי שבא מחוץ־לארץ, שואל אותו מה
מזג האויר.

שמעוני: מדוע הגשם יורד טיפות
טיפות?
רוזנפלד: כי גם ההגשמה אצלנו היא
טיפין טיפין.
צפרוני: אתה בא הביתה רטוב לגמרי
ואתה אומר: הלכתי בין הטיפות. איך

זה היה נישמע אם היית אומר: הלכתי
בין המרובעים?
כן ־ א מו ץ: אחרת חנניה רייכמן היה
כותב: מן הים הכללי ומרובע משלי.

שמעוני: מתי נקראים הגשמים גשמי־ברכה,
ומתי הם נקראים גשמי־קללה?
צ פ רו ני: כשאתה יושב בבית, אלה
גשמי ברכה. כשאתה נוסע באוטובוס, אלה
גשמי קללה.
כן ־ א מו ץ (מקמט את מצחו, לוגם כוסית,
פונה דשמעוני בתרעומת) :מה אתה רוצה
ממני ז אני לא יודע.

שמעו ני: לאן נושבת הרוח ז
א חי ־ נ ע מי: על. כל פנים לא לקראת
עיתון־רדיו.
צ פ רו ני: לאן שכדאי.
ב ן ־ אמוץ: בבעיה זו מתעניין גם דוקטור
משה סנה.

ש מ עו נ י: איך אפשר לדעת איזה מזג
אויר יהיה מחר ז
צ פ רו ני: פשוט, בברכיים. אבל אצל
דן בן־אמוץ, זה במותניים.
כן ־ א מו ץ: פשוט מאד: נכנסים להסתדרות.
אתה חבר הסתדרות, אז אתה בקופת
חולים. אתה בקופת חולים, אז אתה
מקבל רימטיזם. יש לך רימטיזם, אז אתה
יודע מה יהיה מחר.

ש מ עו ני: מה פירוש המילה אביך?
רוזנ פלד: המלה שהבעל אומר לאשתו,
כאשר היא שואלת אותו מי יקנה.
א חי ־ נ ע מי: המלה שהחזאי אומר,
כאשר הוא לא יודע מה יהיה מחר.
גדאמוץ: אבא שלך. כמו אינעל אביך.

ש מ עו ני: מה ההגדרה של עננים בגובה

כן ־ א מו ץ (מתפרץ לפתע) :אני יודע !
אבל אני לא אגיד, למה שאני חושב שלא
תשדר את זה. כמו עם הקהל דורש
לדעת מה, אבל בן־אמוץ לא נעתר).

ש מ עו נ י: מה ההבדל בין ים גלי וגבה־גלי

רוזנ פלד: כמו בין סתם גל, וזייסגל.
א חי ־ נ ע מי: כמו בין קולי ורם־קולי.
כן ־ א מו ץ: אין לי תשובה, אבל יש
לי שאלה יותר טובה: למשל, מה אמרו
המכנסיים לבחורה ז אפשר להתפוצץ עליך.
או: צר לי עליך.
צ פ רו ני: כמו בין אחת בלילה וארבע
בבוקר. אתה חוזר באחת בלילה ומקבל צעקות
גליים. בארבע, הצעקות הן כבר
גבה־גלי מאוד.

שמעוני: מה דרגות החום המקסימליות
בפאריז, מוסקבה, ניו־יורק, וירושלים?
א חי ״ נ ע מי: במוסקבה: עד כלות הנשמה.
בניו־יורק: עד כלות הנשימה. בפאריז:
עד כלות הנשים. בירושלים: עד
כלות השומא.
בן ־ א מו ץ: זה לא מצחיק, אבל בירושלים
כל כך חם שבונים בריכה.

ש מ עו נ י: מתי הראות לקויה?
רוזנ פלד: אצל אלמוגי, כשהוא רואה
את תוצאות הבחירות באתא.
צפרוני: כשאדם הולך עם אישה הידויייייי
*יייי יייי • *

מאת דן אלמגור

יש או אין לה?

כףאמוץ (בלחישה לשמעוני, לאחר שזה
התפלא מל שהצוות מתקשה בת שובותיו) :

זה לא כל כך קשה, אבל הקוניאק לא
מספיק.

שמעוני

:למה בקשת רק שבעה צב
עים?
רוזנפלד

חוזרת מקשת,
בן־אמוץ :

שמעוני

לא תמיד. כאשר החליפה שלי
יש בה רק חמישה צבעים.
כדי שיהיה סרייה.

מה שקם יותר מנפילתו של

שלג?
רוזנפלד: נפילת השלג דאשתקד.
אחי*נעם י: הנפילה בין שנה שלישית
לשניה בטכניון,
צפרוני: נפילת ד,־ 30 מליון על האשלג.

זה עניין של אופי
ך* אן וזימן שמעוני את אגש׳ הצוות
^ לארצות מוצא. בחלוקה זו ה פנו רוזג־פ
נ ו לניו־יורקי, אחי־נעמי: פאריזאי, צפרתי:
רוסי, ובן־אמוץ: ישראלי. בסידרת
השאלות הבאה, נתבקש נ ל אחד לענות
לפי האופן בו היו עונים על השאלות בני
ארצו המאומצת.

שמעוני: מה פירוש המושג אושרז
צ פ רו ני: למות במיטה שלך ולא בסיביר.

אמוץ: שם קלאסי לפועל בניין,
אושר פרלמן•

ש מ עו נ י: רוח לחימה, מהי ז
רוזנ&לד: רוח השוררת בין ענפי הצבא
האמריקאי, בינם לבין עצמם.
צפרו ני: לעמוד בתור ליד חנות שמחלקים
דגים.
אחיי־נעמי: חצוצרה בתזמורת צבאית.
כן ־ א מו ץ: תכונה שמגלים הדתיים רק
בשבתו!;.

שמעוני: אשד? ,
רוזנ פלד: המין היסה, במינקה יפה.
אחי ־ נעמי: את זה לא מגדירים בצרפת.
בךאמיץ (בסגנון נהגי הטקסי הספרדיים
בירושלים) :יש לי אשה. כל הכבוד — בחיי

לשוא חיפשו בכל מדי,
עצה ופתרון.
פתאום ראו את מרדכי
בשער הארמון.
לבוש בשק האיש עמד,
ואפר על הראש.
קראה אז וזשתי :״שק! הידד!
כבר, יש לי מה ללבוש.״
יש לי! — אין לך!
יש לי! — אין לך!
יש לי! — מה?
נזה ללבוש.

גבר!
ש מ עו נ י: מד, זאת הצלחה?
צפרוני: זה גם אני רציתי כבר פעם
לדעת.
כן ־ א מו ץ: אדם ששמו טרם התפרסם
בעיתונות. אבל יש כבר הגדרות יותר טובות.

ש מ עו ני: מה זאת אדיבות?
אחי ־ נעמי: לחזר אחרי אשד, עשירה,
כאילו שהיא יפה.
בן ־ א מו ץ: אתה אומר לו: תסלח לי,
אבל אתה עומד על הרגל שלי. אז הוא עונה
לך: מה יש, אתה רוצה ללכת?

ריקה ויוחנן זראי

אחשוורוש, שוטה זקן
את כל שריו כינס.
ויין בגביעים משן,
שתו באין אונס.
פתאום הודיע מהומן,
הוא סרים אחשוורוש,
שוושתי לא תבוא לגן,
בי אין לד, מה ללבוש.
אין לי! — יש לך ו
אין לי! — יש לך!
אין לי! — מהל
מה ללבוש.

אז חרבונה סריס חרוץ,
אל המלכה ניכנס:
.הנה שמלה משש ובוץ
ותכלת וכרפס.״
.נמאס עלי קולך הדק,״
ענתה היא לסריס,
״אני רוצה שמלה של שק,
כמודה מפארים.״
אין לי! — יש לך!
אין לי! — יש לך!
אין ליו — מה?
מה ללבוש.

דן אלמגור

עה בציבור, ופתאום הוא פוגש את אשתו.

שמעוני: מהי דוגמא לשבר ענן?
צפרוני: ויכוח בכנסת, למשל.
כן־אמוץ: כשמוריד הגשם מתאמץ
יותר מדי.

שמעוני: מדוע מקדים הברק את
הרעם?
רוזנפלד: לפי שלושה בסירה אחת.
קודם התשובה, אחר כך מחיאות הכפיים.

לבשה אז ודשתי את השק,
ורצה אל הגן.
אך הקהל נידהם צעק:
״חמודותייך, היכן?״
״היכן תפארת מלכותך?״
צחק שם כל וזזיר,
״כי שק כזה הרי הופך
גיזרה מלאה לגדר.״
יש לי! — אין לך!
יש ליו — אין לך ו
יש לי! — מה?
מה ללבוש.

המן, בצו המלך, רץ,
את המלכה קשר.
הכניס אותה לשק ו — פץ,
זרקו אל ה — נהר.
לפתע, בחולצת משכית
הופיעה שם אסתר.
וכל העם דדהם הביט:
אח! איזה דקולטה.
יש ליו — יש לך!
יש ליו — יש לך!
יש לי! — מח?
לא חשוב.

שמעוני: מד, זאת ידידות?
רוזנ פלד: הרגש שאמריקאים רוכשים
אצל כל העמים, למרות העזרה הכספית.
צ פ רו גי: נותנים מכה על הכתף, עד
שעפות השיניים.
ב ך־ א מו ץ (לשמעוני) :אני לא רוצה לענות.
למה לך? בוא נהיה ידידים.

שמעו ני: מה זה כסף?
רוזנ פלד: המלה שוזר, כסף, אבל הכסף
שלנו לא שוזר, מיל.
א חי ־ נעמי: כוח הגברא של הגביר.

שמעוני: מהו שלום?

רוזנפלד

:כשהנשיא משחק בכדורי ה
גולף
שלו.
אחיתעמי: מה שצריכות המדינות שיהיה
אצלן בבית, כדי שיוכלו לעשות מלחמה
במקום אחר.
צפדוני: הייתי מסביר, אבל בישראל לא
יבינו אותי.
כף אמוץ: פצצה. עובדה( :שלום) רוזנפלד.
אבל יש לי עוד משהו: תחיה בשלום
עם אשתך אם אין לך ברירה אחרת, אם

מה השטח בו בולט כשרונה של מרילין
מונרו? (במופשט).
מה אמר הצרפתי לגברת במטוס הבוער?
(אם לא עכשיו אימתי?)

הוי; נודניק !
ך * מנחהניגש למפל בנודניקיס, השו-
( | אלים עשרות פעמים אותה שאלה. הוא
מציג סידרת שאלות, בהן מצטיין כל נודניק

אולי יש לך עשר לירות להלוות לי?״
צפרוני: בעד עשר לירות כדאי לקלקל
ידידות?
כף אמוץ ז אל תעשה בעיות מכל דבר,
קח נייר עיתון.

שמעוני ז דוחק עצום באוטובוס. כולם
דוחקים ונדחקים. לפתע פונה אליך הכרטיסן:
״אדוני, מדוע אינך זז קצת קדימה?״
צפרוני: תסלח לי אדוני. אבל אני

בליאות .68557

ש מ עו ני: לעומתו, כל ידיד הגון פונה
אליך בדאגה :״למה אתה נראה כל כך רע?1׳
צ פ רו ני נ תודה למחמאה. גם אתה לא
נראה טוב.
כן ״ א מו ץ נ אני סתם עייף. לא ישנתי כל
הלילה. אני מקודה שלא דאגת לאשתך.

ש מ עו נ י: תסלח לי, איך מגיעים בבקשה
לועד הפועל?
צפרוני: קודם כל, לך קצת שמאלה.
אחר כך ימינה. לפני בחירות, לך שמאלה.
אתה תגיע לבית קטן, אבל זה לא זה.
אפשר בינתיים להכנס להתאחדות בעלי התעשייה
ולסדר אתם כמה דברים
רוזנ פלדנ דרך משרד הבטחון,
כ ן ־ אמוץ: במשך הזמן.

הספגיס העליזיס
הקבוע

הסירה.

התוכנית

מבוצעת

בפינה הימנית נראה ראשו של דן אלמגור, המחרז של התוכנית. ליד השולחן יושבים
מעיפי הבדיחות: שלום רוזנפלד, אמנון אחי־נעמי, גבריאל צפרוני ודן בן־אמוץ, צוותה
בהברקה, כשאנשי הצוות נעזרים בעבודתם של כמה מטובי המחברים וההומוריססים באר׳ן.

ש מ עו ני: ניגשת אליך מעריצה אלמונית,
אומרת בהשתוממות :״מה, אתה: לא זוכר
אותי?״
צפרוני: מה אני אשם שאת שייכת
לטיפוסים שלא זוכרים אותם?
ב ן ־ אמוץ: מה אתך? יש לי זכרון טוב
מאוד• אני לא זוכר שמות, אבל מספרים?
מה אתך?
א חי ־ נ ע מי: אבל את חדר המדרגות לא
אשכח לנצח.
עצהמק צו עי ת
חוכנזת ח״ ס של אוכל אדם:

יש לך, תחיה אתה.

אי לו לסבתא היו נלג לי ס
} למעונינותן לרוזנפלד תפקיד מיוחד.
^ 14 לכ תוב, למשל, אין היו נראים החיים
בארץ אילו היו חלים שינויים גופניים בבני
האדם.

ש מ עו ני: איך היו החיים עם עין אחת
בעורף?
רוזנפלד: הייתי עושה קאריירד, עם עין
אחת בעורף, כמו עם עין אחת בחזית.
שמעוני: שתי לשונות?
רוזנפלד: הצוות של הסירה היה עושה
חיים; כל מלה — לשון נופל על לשון.
שמעוני: יד שלישית?
רוזנפלד: הכנסות המגבית היו גדלות,
אבל מה היה קורה אם לאשכול היתה יד
שלישית?
כן־אמוץ: יד אחת עושה במלאכה, אחת
מחזקת בשלח, והשלישית מנגבת את הזיעה.
שמעוני: רואה ואינו נראה?
רוזנפלד: כל אחד היה חבר כנסת. גם
הם בלתי־נראים.
שמעוני: ראש מתפרק?
רוזנפלד: דבר ראשון הייתי שואל מאלמוני
אחד, כדי שאוכל גם אני לעמוד על
הראש. חוץ מזה היתד, נפתרת גם הבעיה
של יושבי־ראש.
שמעוני: גוף מזכוכית?
רוזנפלד: כל יום היה פורץ סקנדל,
מפני שפניציה קיבלה מונופול על חלקי
חילוף.
א חי ־ נ ע מי: היו עושים אותו דבר, אבל
בזהירות.
שאלהלע ניין

סזח -

היו רגעים מתים בתוכנית, בהם לא התלהב הקהל
במיוחד ממה שהוצג על הבמה. הבחורה הנראית
במרכז התמונה, לא יכלה להתאפק מלפהק. אולם רגעים כאלה הם בודדים.
ראוי לשמו, ומבקש להן תשובה ניצחת, אשר
לאחריה לא יעז אפילו הנודניק הגדול ביותר
לשאול שאלות אלה שנית.

חי נ ע מי מקבל דף נייר, עליו רשומה
^ סידרת תשובות, אשר להן יצטרן לחבר
שאלות. על כל תשובה לה חיבר אחי־נעמי
שאלה, עונה שמעוני בת שובה שניתנה לאחי
נעמי בתחילה.

שמעוני: אתה חוזר מאוחר הביתה ואשתך
שואלת :״איך היתד, הישיבה?״
צפרוני: ישיבת המאזן היתד, מאוזנת.
רוזנפלד: לא היתה ישיבה שלמה, היתר,
רק חתיכה.
כן־אמוץ: לא רע. אבל לשבת שנתיים
בעד הברחה, זה יותר מדי.

אחי ־ נעמי: מה בץ עיתון דבר והפולט
•הזח? (דבר והיפוכו).
במה עוסק יועץ לעניני מם הכנסה? (בחכמת
המספר).
גמור את המימרא: אל תדחה ל מ חר...
(אשה יפה וחסרת טעם).
הלו, משרד המסחר והמעשיר( ?,טעות
במספר).
מה אמרר, הנזירה בוידוי שלה? (אם אין
אני לי, מי ליז)

שמעוני: הבן חוזר הביתה. אביו מתנפל
עליו, שואל אותו בתרעומת• :מתי תהיה
כבר בן אדם?״
צפרוני: כעץ כן פריו.
כן״אמוץ: זה יהיה בסדר אבא. דיברתי
עם הפסיכיאטור, בקרוב ישחררו אותך.

שמעוני: אתה פוגש ידיה והוא פוגה
אליך שוב בשאלה הניצחית :״תסלח לי, אבל

־ ו0ן ח

אופיינית יותר לאווירה של ערב כזה
היא תמונה זו, בה נראה הקהל בהתפרצות
של צחוק מטורף. גם הבחורה שכחה את שיעמומה.

שילמתי כרטיס בשביל לנסוע, ולא ללכת
ברגל.

ש מ עו ני: אתה נכנס למסעדה. בטנך
מתהפכת בקרבך. אתה רעב ורוצה לאכול
משהו. לפתע שואל אותך המלצר :״איפוא
היית עד עכשיו?״
צפרוני: במעשיהו! מה איכפת לך?

ש מ עו ני: אתה ממהר לדרכך ברחוב
הסואן. לפתע ניגש אליך מישהו :״תסלח לי
אדוני, אולי אתה יודע מה השעה?״
צ פ רו ני: תראה אדוני, בין כל כך הרבה
אנשים לא מצאת את מי לשאול?
רוזנ פלד: שעת האפס.
שמעוני: כל אויב אמיתי שלך, לעולם
לא יחמיץ את ההזדמנות לשאול אותך. :איך
הבריאות?״
צ פ רו ני: מספר הטלפון של משרד ה•

אחי ״ נעמי: מותר האדם מן הבהמה,
שהוא יותר ט עי ם ...אל תדון את חברך,
עד שלא תגיע לטעמו כשנותנים לך
אצבע, אל תאכל את כל היד כולם נולדו
שזזים, אבל כל אדם אוכלים ברוטב שונ ה...
לא תאכל אדם בחלב אמו, אבל עם ׳יותר
מלח אפ שר ...שלושה דברים מניחים דעתו
של אדם: בית נאה, אשד, נאה, ושכן טעים.

מורה זר ך קבוע של עתונאי:

רוזנפלד: אם אין לך מה לאמר, כתיב
זאת. כתוב אמת, רק את האמת, שום דבר
מחוץ לאמת; עיתון זה, לא חסמבה. יש
ידיעה, אל תדחה אותה למחר; מחר יתברר
שזה שקר. כתוב לי ואכתוב לך; כותב
מן הכתוב פטור. דייק! באת לראיין עסקן
שסרח — צטט אותו מעילה במעילה. אתה
רוצה י להשמיץ? בחר לך מילים יפות; המשפטים
יבואו ממילא

שעור ליונית
על רגל אחת!
דרמה 1,מ) = עור
לנגו ס 0005 תורה
מכאן

דדס מו לוגי ה = תורת העור
ס בון העורך ךםפ1ן
(״דרמטון״ — הסבון ללא סבון —
מנקד. סוב יותר מסבו!׳ שומר אף
על העור הרגיש ביותר ומשוזי;
לו רוך, גמישות ורעננות!)

,או 5נ /ע

בזל 07

91כ *1

פורים מתקרב
ואתו ימי שמחה וגיל
הגבירו את השמחה על ידי
קנית מצלמה אצל פוטו ברגר.
מלמדים לצלם ללא תשלום
כל קונה אצל

בו טו -ב דנ ר
חיפה, וחובהחלתן 31

רא 0נ]׳ בורים
לפי ארצות * ולפי טמטיקה
בולים +.יודיקה +כספים
מכירה, קניה, והחלפה
ת״א, נחלת בנימין 10
קומה ב׳ חדר 8

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום ב״אולפן גרג״
לקרוס הדו־חודשי ( 2א בשבוע) ל־

ק צ רנו ת
עברית ו/או אנגלית
בת״א: אצל ח. בר־קמא, גורדון 5
ב חי פ ה: בי״ס ״במעלה״ ,החלוץ 13

הצלחה מובטחת!
מינויים המקבלים תזכורת על
הסיום המתקרב של מינרים,
מתבקשים להעביר את דמי־החידוש
בהקדם.
עקב הדרישה הגדולה לעי תון,
אין באפשרותנו להבטיח
את המשך המשלוח למינוי אחר
תום תקופת המינוי. על־מגת
למנוע אכזבה — נשמח אם
תחדש את מנוייך מייד עם קב לת
התזכורת.

אנשים

0ויוי 1 € 1

הו ד מ על תו מוישה
בהרצאה שנשא השבוע בחיפה היועץ

המשפטי לממשלת ישראל, הביע חיים כחן
את דעתו שחוק העתונות החדש לא יפחית
את חופש העתונות בארץ, מזה המקובל
בבריטניה. כדי להראות מהו חופש עתונות
בבריטניה, ציטט כהן מאמר מתוך הספק־סימור,
בו נאמר-, :אם יימצא מישהו אשר
ירצח את היועץ המשפטי, לא יוכל לטעון
כי הוא בלתי־שפוי בדעתו זכרונות
מימי עצרת או״ם, שנערכה בפאריס לפני
שנים מספר, העלה השבוע ח״כ מפא״י דוד
הכהן. בין השאר סיפר הכהן כי באחת
הישיבות, בה נוכח גם שר החוץ של אז
משה שרת, ניגש אליו דיפלומט צרפתי,
התפאר כי הספיק ללמוד איך אומרים בעברית
״הוד מעלתך המניסטר״ .הכהן ביקש
מאת הדיפלומט להוכיח לו את ידיעתו
ולומר את המשפט. ואז אמר הדיפלומט:
״שמע, מוישה הוא הסביר כי שמע את
הישראלים פונים בלשון זאת אל שר־החוץ
שלהם בעיה מטרידה ניצבה השבוע
בפני הרב הראשי אייזיק הלוי הרצוג.
אחרי שבאחד מבתי הכנסת הגדולים בלונדון,
המכיל 1600 מקומות ובו שומעים בקושי
את החזן ואת תקיעת השופר, הותקן רמקול
שאינו מופעל באמצעות חשמל, הופנתה אל
הרב הרצוג השאלה אם שימוש ברמקול
מעין זה אינו מחלל את קדושת השבת. הרב
העביר את הבעיה לחקירת פיסיקאי ידוע
באוניברסיטה העברית, שנתבקש להמציא לו
חוות־דעת מלחמה פרטית קטנה
התנהלה השבוע מעל גבי העתונות, בין
עורך ידיעות אחרונות הד״ר הרצל רוזג־בלום,
לבין עורך הארץ ח״כ גרשום
שוקן. שני העורכים השתתפו בסימפוזיון
על חופש העתוגות, שנערך בבית־צבי ברמת־גן.
למחרת הופיעה בידיעות אחרונות ידיעה
על הסימפוזיון, שציטטה באריכות את דברי
רוזנבלום, ואילו דברי שוקן נכללו במשפט
קצר :״דיבר גם עורך הארץ, מר ג. שוקן.״
שוקן לא נשאר חייב. למחרת הופיעה אותה
ידיעה בדיוק גם בהארץ. ההבדלים היחידים:
צוטטו בה באריכות דברי שוקן, ואילו דברי
רוזנבלום נכללו במשפט קצר :״כן דיבר
גם עורך ידיעות אחרונות ריב
עתונאי אחר היה נטוש השבוע בין תיאו־דור
לויטה, כתב מעריב וכתב של מספר
עתונים לונדוניים, לבין ליאו חיימן, כתב
דיילי מייל הלונדוני, המתגורר בקרית־ים.
אחרי שהתברר כי שערורית כרטיס הטיסה
של אביבה רווה הגיעה לעתונות הבריטית
באמצעות אחד משני כתבים אלה, הכחיש
לויסה בתוקף כי מסר את הסיפור לדיילי
מייל, בו התפרסם הענין לראשונה, הודה
כי כתב את הסיפור רק עבור הווסטרן מייל.

חו צסה ומוגש׳ טובים
שבוע ימים בלבד אחרי שהעולם הזה
פירסם את עיסקת החליפין של המחזבלן
יגאל מוסינזץ, שהמיר את ארוסתו האמריקאית
בחברתה, שזה עתה הכירה, נשא
אותה הקיבוצניק לשעבר בטכס צנוע בקבוץ
מעין־צבי, שם למדה הכלה באולפן. הכלה,
דוריס סורוקח, היא בתו של מיליונר
אמריקאי, סגן נשיא חברת תמרוקי רבלון.
כדי למנוע לשון הרע, שיכלה להיאחז
בהון אבי אשתו, סיפר מוסינזון, שהוא גרוש
ואב לבן המשרת בצד,״ל, כאילו הדיח
חותנו את בתו מנכסיו. הדבר הזכיר את
דברי אבראשה, גיבורו של מוסינזון בזרוק
אותו לכלבים :״לא הכסף העיקר — אלא
המשטאב עוד לפני שהוכרז המכרז
על בחירוידעורך בטאון הרדיו, אשר הממשלה
אישרה השבוע את הוצאתו, כבר נודע כי
התפקיד הוצע לשלמה טנאי, שלא הצליח
בעריכת שבועון רפש ממשלתי מוסודה,
ינסה את כוחו בעריכת בסאון ממשלתי
גלוי סרטה של חיה הררית,
נערת היום, בו השתתפה באיטליה עם השחקן
הצרפתי סרג׳ רג׳יאני, יוצג בקרוב בארץ.
כל ההכנסות הנקיות מסרט זה בארץ יהיו
שכרה של חיה, עבור השתתפותה בסרט
אשתו של יוסף מנקס, אשר נדון
למאסר־עולם, ביקשה לסדר את שני ילדיה
הפעוטים בגן של אמהות עובדות• כאשר
נשאלה מדוע בחרה דווקא בגן השייך למוסד
שמאלי, ולא במוסד ילדים של נשי חרות,
השיבה :״אלה אינם לפי רוחי
כוכב קולנוע, שחזר אחרי הפסקה. ממושכת
לבד הישראלי, הוא רפאל הלסרין.
במדור הספורט של יומן גבע הופיע ד,לפרץ,
כשהוא מתמודד בקרב היאבקוודחפשית עם
מתאבק אמריקאי, מראה את כוחו בלהטוטים
קרקסיים. בקשר לכך סופר השבוע בחוני

זיווה שפיר בסרט ״לבוש הסחבות״

ברשימת המשתתפים

בנזשן 30 שניות
הספורטאים סיפור מאלף: כאשר חזר הל־פרין
לארץ אחרי סיורו בדרום־אפריקה, הביא
עמו תמונות המראות אותו בחברת אריות
בכלוב אריות. הלפרין הופיע במערכת אחד
מעתוני הספורט, ביקש לפרסם את התמונות.
עורכי אותו עתון הסכימו לפרסם את התמונות
בתנאי אחד, שהלפרין יכנס לכלוב
אריות בגן החיות בתל־אביב, ושם יצלמוהו.
ד,לפרץ ענה בחיוב, אולם מאז לא הופיע
במערכת אותו עתון אחרי משחק
הכדורגל שנערך בשבת בחיפה, בין מכבי
תל־אביב להפועד חיפה (ראה סדור ספורם),
ניגש יופלה מיימוס ־ ץ׳ למאמנה החדש
של הפועל חיפה זלטקו צ׳יקוכסקי
שהגיע השבוע, פנה אליו בברכה בשפה היוגוסלבית,
אותה למד בעת ביקוריו ביוגוסלביה.
צ׳יקובסקי היה משוכנע שלפניו
עומד אדם המבין את שפתו, התלהב ופתח
בשיחה שוטפת ביוגוסלבית.

מל פני ם ומאחור
בירושלים הוקלטה השבוע תכנית בידור
חדשה, בעריכת אמנון אחי־נעמי, שתשודר
בקול־ישראל בשם יותר סוב מכלום.
ההקלטה נפתחה בשיר בשם אהבתו של
חבקוק הג׳וק, שלא התקבל בהתלהבות יוצאת
מגדר הרגיל מצד הקהל. המאזינים קיבלו
בשקט גם את שני כוכבי הזמר החדשים,
שהוכרזו כמחברי השיר: המשורר יונה יונה,
והמלחין ניסים מזרחי. רק שני אנשים
בקהל רתחו מרוב כעס. היו אלה יונה יונה
וניסים מזרחי, שני נהגים בשירות השידור,
אשר מחברי השיר האמיתיים אחי־נעמי
ומאיר התיק השתמשו בשמותיהם כבפסי־בדמים
אשד, אחרת, שרתחה מכעס
בשעת הקלטה של שידור אחר, היתד, צפירה
אילץ, אשתו של בעל מפעלי קייזו
פרייזר בישראל אפרים אילץ. היה זה
בשעת הקלטת. שלושה בסירה אחת בחיפה.
דן כן־אמוץ הצחיק את קהל הסטודנטים,
בתיאור משעשע של דירת סוחר גרוטאות־ברזל
שהתעשר. היה זה תיאור מדויק של
דירת אילץ, סוחר גרוטאות־ברזל שהתעשר
מלחמת המלים בין דן בן־אמוץ
לשני השחקנים שמוליק סגל ושמואל
רודנסקי, הגיעה לסיומה. אחרי שבאחת
מתכניותיהם הזכירו השניים את לוחם

השוזרים המהולל דן תהילימזיגר, שהיה שמו
הקודם של בן־אמוץ, החל דן לצחוק על
חשבונם במדורו במעריב. כאשר לפני שבוע
כתב דן כי ״כבר לא שומעים את רודנסקי
מהשורה התשיעית״ ,ו״מתי כבר לא נשמע
את שמוליק סגל מהשורה החמישית?״ נעלבו
השניים מאוד, החליטו פד, אחד לא להזכיר
יותר את שמו של דן בתכניותיהם. היתד,
להם סיבה טובה לכך. את תכניתם לא
כתבו בעצמם. כתב אותה בשבילם שרגא
פרידמן, שאין לו כל חשבון אישי עם
בן־אסוץ כל אלה העוסקים בהכנת
ההצגה זלמן יש לו משקפיים, בתיאטרון
.סמבטיון, מרכיבים משקפיים: יוסף היי״
הפזמונאי,
בלום המחבר,דן אלמגור
פרנק פלג המלחין, וגדעון שמר, הבמאי.
רק גיבור המחזה בעצמו, שמע ון
ישראלי, לשעבר המיתר הראשון בשלושת
המיתרים, אינו מרכיב משקפיים בחייו הפרטיים,
אם כי חייב הוא לעשות זאת על
הבמה סיפור משעשע על מה שאירע
ללהקת עינבל, בעת סיורה בארצות־הברית,
סיפר השבוע ראובן דפני, נציג קרן
התרבות ׳שראל־ארצות־הברית: פועלי הבמה
השתוממו מאוד מדוע מכניס את להקת
עינבל להקת רקוד ישראלית, בעוד שהיא
להקה ממדינת אלבמה. דפני תמה: מה
פתאום אלבמה? התברר שפועלי הבמה שמעו
את הרקדנים הישראליים צועקים איש לרעהו:
״על הבמה! על הבמהו״ חשבו כי באו
מאלבמה שחקן התיאטרון הקאמרי
לשעבר וכוכב הוליבוד כיום, תיאודור
ביקל, שלח לאחרונה לידידיו בישראל גלויה
מצויירת של מנגן גיטרה המסתבך במיתרים,
ועליה מודפסת הכתובת בעברית :״נו?
מאיר.״ ביקל לא הסביר מה כוונתו ב״נו״
הגדול שצייר במלאת שנה להופעת
אמנות הקולנוע, כתב־עת רציני ותרבותי
לבעיות הקולנוע, בעריכתו של דוד גרינברג,
סיפר מפיץ הסרטים יצחק שמיי-
נר על פגישה עם כוכבת הסרטים מריה
של. שטיינר הראה למריה של את אחת
החוברות של אמנות הקולנוע, עליה הופיעו
תמונות לורנס אוליבייה בשער הקדמי,
ותמונתה של מריה של בשער האחורי. הכוכבת
דיפדפה בחוברת מצידה ההפוך, היתד,
משוכנעת כי היא מופיעה בשער הקדמי,
אמרה בענודה :״אני חושבת שלאוליבייה היה
מגיע שער קדמי יותר ממני.״

פסיון 1חשב1ע

• היועץ המשפטי לממשלת ישראל חיים בהן, בהרצאה בחיפה! ,

בה הסביר מהו, בעצם, עתונאי :״עתונאי לא צריך לדעת לקרוא ולכתוב. מספיק
שיהיה לו קשר עם עורך או מערכת, כדי שדבריו יפורסמו.״

• מאמר ראשי בעתון הבריטי רכ-ההשפעח ״מנצ׳סטר |

גארדיאן״ ,בתגובה על נאומו של ראש ממשלת בריטניה, בקשר למדיניות |

האטום :״מה שאנחנו זקוקים לו עכשיו הוא הסכם בין צרפת.,בלגיה, צ׳כיד; ,
שבדיה, יאפן וישראל וסל יצרן אחר ן -שהם לא ייצרו פצצות גרעיניות וטילים.״ !
• ה סו פ ר יו רםמם מו ר * ,ע ל שבועון שירות השידור :״קול ישראל לא !
צריך להוציא שבועון, הוא צריך להוציא את זינדר.״
• שר החינוך זלמן ארן, בתשובה לשאלה שביקש ח״כ מפ״ם חנן :
רובין לשאלו, בתוספת לשאילתה שהגיש :״זאת לא שאלה נוספת, ואת שאלה !
נוזפת •
שגריר ישראל בארצות־הכרית אבא אבן :״כאשר בת-יענה !
טומנת את ראשה בקרקע כדי לד,מנע מלעמוד בפני עובדות בלתי-נעימות, אין היא !
מציגה רק מחזה בלתי־מכובד. היא גם מהזזה מטרה שאי־אפשר לעמוד בפניה.״ |
• המפקח הכללי של משטרת ישראל יחזקאל סהר, אחרי שנפצע ן
בסכין על־ידי שוטר מפוטר :״זהו חלק מהתפקיד
• ח״ב הפרוגרסיבים אידוב כהן, בתשובה לשאלתו של סגן שר <
החקלאות זאב צור, איך לקרוא להלוזאות הניתנות בריבית שחורה :״יזמה !
פיראטית!״
• בטאץ הרבנות הצבאית ״מחניים״ ,במאמר נגד ספורט הכדורגל: ן
״כל צורות הספורט, ובעיקר משחקי הכדורגל ההמוניים, הם נגע ממאיר המתפשט |
ומכלה כל חלקה סובר, בישוב — פולחן מאיים, עליו יש להתריע ונגדו יש י
לצאת במלחמת חרמה ו-
• חמשיראי דירי מנוסי :״בחיים יש דברים הרבה יותר גדולים מאשר י
כסף — שטרות של כסף!״

...בכניס ה לקרון המסעדה כרכבת...

...ב שיחה עם ג׳ף צ׳נדלר לפני הארוחה...

שני משפטים

דג פילו! אמריקאי

קולנוע

אמנות

ישראל
תיאטרק דויד המלך גו״ס

זיווה הגיעה
את סנסציה השבוע באולמי הקולנוע הישראליים
היווה הסרט האמריקאי לבוש הסחבות,
המוצג בקולנוע חן בתל־אביב. לא
היה זה בגלל איכותו האמנותית היוצאת
מגדי הרגיל של הסרט, אלא משום שהוא
הציג את הופעת־הבכורה של הישראלית
ו תה שפיר (רודן).
לא היה לה לזיווה תפקיד גדול בסרט.
היא נראית על הבד בדיוק 30 שניות, אינה
ממלאת כל תפקיד בעלילת הסרט, אומרת
בסר הכל שני משפטים. כאשר ג׳ף צ׳נדלר,
הכוכב ההוליבודי המגלם בסרט דמות עורו־דין
מצליח, משוחח עם עתונאי בקרון המזנון
ברכבת, מופיעה זיווה בדלת הקרון.
צ׳נדלר שוכח את שיחתו ומעיף בזיווה
מבט סקרנות. זיווה מתיישבת ליד שולחנו,
בפנים חסרי־הבעה, מעיינת בתפריט. צ׳נדלר
מגלה את אבירותו, שואל אותה :״אולי
אפשר לעזור לך לבחור?״ עונה זיווה :״כן,
תורה *.על כך עונה צ׳נדלר :״אני ממליץ
על דג פילה.״
זיווה, שזכרה כנראה את טעם הפילה של
דב יוסף, משיבה :״תודה, אני מעדיפה
סטייק,״ ובזה היא גומרת את תפקידה בסרט.
אולם תפקיד זעיר זה זיכה אותה במה
שנערות הזוהר הישראליות חולמות עליו
מזמן: שמה מתנוסס ברשימת השחקנים.
פרט מעניין: מתחת שמה של זיווה (ראה
תמונה) מופיע שמה של מרינה אורשל.
מרינה, מי שהיתר, מלכת היופי של גרמניה
המערבית, התפרסמה בישראל כאשר הופיע
בתחרות מלכות היופי בלונג ביץ׳ ,יחד עם
שרה טל הישראלית, שסירבה לדבר עמה
בגלל היותה גרמניה.

סרטים
ד ומיץ עגבניות
תקרית על הינג־טסה גמ^דלור, תל-
אביב; בריטניה) מראה מה היה קורה אילו
הציבו המצרים והסעודים תותחים לאורך
חופי מפרץ־אילת, ואילו ניסתה פריגאטה
ישראלית לפרוץ בלילה חשוך מתוך המפרץ,
בעברה על פני התותחים, במיצר הצר וה־בוגדני
של ראס־נאצרני.
אחד ממשבי־הרוח הראשונים של המלחמה
הקרה הקפיא לפני עשר שנים פריגאטה בריטית
באמצע הנהר הסיני הגדול, בין נאד
קינג והים, מול תותחי הקומוניסטים המנצחים.
בשעה שהעולם כולו עצר את נשימתו,
שיחק הצוות, בראשות מפקד צעיר ונועז,
מישחק דו־פרצופי עם הקומוניסטים, ניהל
משא־ומתן עם אויביו תוך כדי תיכנון
הבריחה הנועזת. בעוד הקומוניסטים ניסו
לשחק בהם מישחק חתול בעכבר, שיחק
הצוות בתפקיד הכפול של יוניון־ג׳קיל ומיסטר
הייד, הוכיח כי קור־הרוח הבריטי
מתאים מאד לאקלים המלחמה הקרה.
זוהי ציונות בריטית, ללא בושה והסוואה.
אין בה בחורות, אין בה טיפוסים שליליים,
ימאי הוד מלכותו מוסיפים תמיד
כבוד למדיהם. הסרט אינו מגיע לרמת
הגראף ששי, שנימול בשעתו על־ ידי הצנזור
הישראלי. בכל זאת הוא ירכוש בנקל
את לבו של כל מי שאוהב את הכשרון
הבריטי המיוחד לצעוק בלחש. במקום שה•
רוסי היה צועק ״זא סטאלינה!״ והאמריקאי
היה משמיע זעקת־קרב אינדיאנית, אין הבריטי.
מסוגל להגיד יותר מאשר :״חממממ״,
ולנגוס בכריך של דגים מלוחים. במיץ עגבניות,
כמובן.

חנגולס הזח 1065

ג ם חז ה, גםמ חז ה
הנסיך ונערה השעשועים

(אוריון,

תל־אביב; בריטניה) הוא סרט המקנה למר-
לין מונרו, מלכת החזה, את תואר נסיכת
המחזה. כי בקומדיה הלא־מצחיקה של
טראנס ראטינגאן האנגלי, מוכיחה מרלין
מונרו, אפילו לצד נסיך הבד לורנם אוליביה,
שגם הפיק וביים את• הסרט, כי אין היא
רק דמות גופנית המעוררת יצרים, אלא גם
דמות קולנועית בשל עצמה.
לורנס אוליביה, בדמות נסיך דיקטטורי
של מדינה בלקנית, העורך ביקור בלונדון
של ראשית המאה, מזמין את נערת השעשועים
מונרו לבילוי של לילה במיטתו.
תחת זאת מוצא הנסיך בעל גינוני־הטקס
המלכותיים את הנערה ההמונית מלמדת אותו
פרק בהלכות נמוסים אנושיים, הופכת לבת
בית בחצרו.
אין זה מחזה מבריק וגם לא מצחיק.
הוא בנוי בעיקר על המוזר שבהכנסת נערת
ההמון לחצר מלוכה, הדומה להכנסת ע>
לאסיפת ארגון אמהות עובדות• קשה לנחש
למי רוצה המחזאי ללעוג, לאמריקאים ההמוניים
או לבני אירופה בעלי הנמוסים.
בתוך קלחת זאת שוחה מרלין מונרו
ללא צורך להיאחז בקש שמושיט לה
אוליבייה, אולי משום שתפקיד נערת השעשועים
בחצר המלכות הולם מאוד את
מעמדה כחשפנית־לשעבר בין שחקנים.

על גלי ה צ חו ק
שלושה בסירה אחת (מקסים, תל
אביב; בריטניה) משיטים את הצופה על
גלי הצחוק, בספינת־שעשועים בריטית טיפוסית,
בה נושבת רוח הומור בריא של
בריטניה הויקטוריינית, זו של העלמות הצנועות
והשמרניות, של הגברים החשקניים
ושל הסופרים שידעו לכתוב ספרים מבדחים,
כמו שלושה בסירה אחת של ג׳רום
ק. ג׳רום.
להבדיל. מצוות הסירה הישראלי, אין השלושה
בסירה הבריטית מספרים בדיחות
בלבד. הם גם עושים אותן. הם מתנחגים
בשלומיאלים מוחלטים במבחנים מעשיים
של פתיחת קופסאות־שימורים ובניית אהלים,
הופכים מחזרים מקצועיים כשבמקום סירות
וקופסאות־שימורים נכנסות נערות: אל בין

ידיהם. הם מצליחים לקלקל מירוץ סירות
ומשחק קריקט, להרתיח את דמם של כמה
דודות זקנות ואבות שמרניים.
כל זה נקרא בספר בהרבה יותר הגיון
מאשר הוא מופיע בסרט. אולם נוף גדות
התמזה המקסים, ומקצועיותם של השייטים
המובילים את סירת הבדיחות והתקריות,
הופכים את הסרט למהתלה משעשעת.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
• מאזני צדק (צפון, תל-אביב) —
12 מושבעים שופטים נער שנאשם ברצח
אביו, את החוק ואת עצמם, בסרט מתח
מצויץ. הנרי פונדה.
• לילות לבנים (ארמון־דוד, תלאביב)
— אגדת אהבה של דוסטוייבסקי
בלבוש איטלקי. מריה של ומרצ׳לו מאסטו־ריאני.

שנות חיינו היפות ביותר
(מוגרבי, תל־אביב) — בעיות קליטתם של
החוזרים מהמלחמה, בשלושה סיפורים בסרט
אמריקאי ניאו־ריאליסטי.
• איש ההמון (תמר, תל־אביב) —
זמר טלביזיה הופך לאליל ההמונים, זורק
את קהל מעריציו לכלבים ונופל עצמו קרבן
להם. סרטו של איליה קאזאן, לפי סיפור
של באד שולברג.
• מושחת עדץ נפש (מרכז, תל־אביב)
— גלן פורד, במערבון העולה באיכותו
על שאר המערבונים.
• ציד המכשפות (עדן, ירושלים) —
מיליין דימונג׳ו מצליחה לבלבל את הצופים
ואת הגמוני מסאצ׳וסטס, בסרט המטיף לסובלנות.
איב מונטן, סימון סניורה.
• מסיבת הרווקים (גל־אור, חיפה)
— שני רווקים, נשוי ומועמד לנשואים יוצאים
להתהולל, לחזר אחרי בנות ולבקר
בבתי־בושת, כדי להיווכח כי האושר נמצא
בחיי הנשואים.
• הנסיך ונערת השעשועים (אוריון,
תל־אביב) — ראה לעיל.
• שיושח כסירה אחת (מקסיס,
חל־אביב) — ראה לעיל׳

בראשית היה תיאטרון הילדים של מרכז
המורים. והגננות. יחד עם התימנים מוכרי
הפלאפל, הייקה קונה הבקבוקים, הרומני
מוכר הנפט, והערבי מוכר הירקות יעגלת־החמור,
היה תיאטרון הילדים חלק בלתי־נפרד
מנוסה העתיק של תל־אביב. בערבים,
אחרי שעות הכנת השעורים, היו ילדי העיר
העברית הראשונה משחקים בשכונה, מבקרית
בשרתות בגן־החיות או מתרחצים בים. בחופש
הפסח או הפורים היו מבקרים בתיאטרון
הגננות, באולם מוגרבי.
לבסוף, אחרי אלפים וחמישים שנה, גדלה
תל־אביב. גן החיות התרחב והתעצם, בכיכר
המדינה פרחה הקונקורנציה, בדמות קרקס
מדראנו. בים אי־אפשר יותר להתרחץ, מייקר,
מוכר הבקבוקים ירד מן הסתם לגרמניה,
וירקות מביאים הביתה לפי הזמנה טלפונית.
הכל השתנה, פרט לתיאטרון המורים והגננות•
התיאטרון הוותיק המשיך להציג את
חנהל׳ה ושמלת השבת החדשה, לפי סיפורו
של ביאליק ואת אגדת כיפה אדומה.
התקפת נגר, מציאות זו, ניצל הבמאי
הצעיר והזריז מנחם גולן. בתנופה אחת,
אחרי שנה שלמה של נסיונות, הקים יקד
עם עורך דבר לילדים, המשורר אוריאל
אופק, והמלחין יוחנן זראי, את תיאטרון
תילון (העולם הזה 063ו) .הוא החל להציג
מחזות חדשים לילדים, בקצב אדיר.
מול הסתערות זו על המונופול העתיק,
קמו המורים והגננות מתרדמתם. הם שכרו
לעזרתם את הבמאי הצעיר והזריז לא־פחות
דן קדר, רתמו לעגלתם הפוסעת לאיטה את
הסופר הצעיר עמום אריכא, ויצאו להתקפת־נגד.
השבוע
היו האמהות, המורים והילדים המבולבלים,
עדים לתוצאותיה של תחרות
חינוכית זו: על לוחות המודעות, במסדרונות
בתי־הספר, מעל דפי העתונים וגלי הראדיו,
רעמו הודעותיהם של שני התיאטרונים. שניהם
כאחד הודיעו על הצגת המחזה החדש
דויד וגולית, לקראת שנת העשור. אולם הפעם
היתד, ידם של המורים והגננות על העליונה:
כי בעוד שעמוס אריכא הספיק כבר
לכתוב את המחזה כולו, ודן קדר השלים
את הכנתו להצגה, הרי חילון הספיק עד כה
להכריז על תחרות להמחזת העלילה התנכ״ית.

מאחורי הקלעים
גיאז ב רו מאהע תי ק ה
שערורית־ענק עומדת לפרוץ בחוגי
הסופרים והמחזאים בישראל, אחרי שהלחי־שות
והשמועות על התחרות הפומבית של
הבימה, להמחזת ספור חייה של חנה סנש,
גוברות והולכות. כזכור, הכריזה הבימה על
תחרות פומבית נושאת־פרסים, על המחית
ססור־חייה של הצנחנית הגיבורה. אולם
לאחרונה, נודע כי הנהלת הבימה הזמינה
את המחזת הסיפור להצגה אצל הסופר
אהרון מגד, מבלי להתחשב בתוצאות התהרות
שעדיין לא הסתיימה נעימות
ג׳אז הוכנסו בידי המלחין יוחנן
זראי לעיבודו המחודש של המחזה שורש
הרע, בתיאטרון זירה עם הנעימות החדשות
והחרוזים הקצרים שחוברו בידי יוחנן ומיכאל
אלמז, נוסף לפזמוניו של חיים חפר,
שונה גם שמו של המחזה הרומאי העתיק
לנחטוף אותו בשקם נרגז ונסער
יוצא הקהל המבקר בשבועות האחרונים
בהצגות אשת הסנדלר בהתיאטרון הקאמרי.
הסיבה: אחרי קיצוצו והשמטתו מהתוכנית
של דון פרלימפלין, הוסיפה ההנהלה שני
מנגני גיטארה, הפורטים נעימות־עם ספרדיות,
במקום ארבעים הדקות החסרות.

ספורט
צבא

כדורגל

ל א חינוך, אימון

גביו! מ הפינ ה
על משחר, הכדורגל של השבת
האחרונה כץ מבכי תל־אביב ל־הפועל
היסה, שהסתיים כתוצאת
תיקו ,2 :2כותב שייע גלזר:
בדקה ה־ 82 של ה־משחק
היה נדמה

.ף ייף^.

לכל מי שנ3נס אי

התפלח לאיצסדיון
בחיפה, כי חנב׳ תל־אביב
הפסידה את ה־משחק.
סימנדיריס

של בנדודי וקבע
התוצאה •2 - 1דיקהל
השתולל. הסדרנים
התכוננו לקפוץ מעל הגדרות ולהרים את
סימנדירים ושותפיו על הידיים. אבל בדקה
ה־ 88 הם כבר כאילו היו לא בחתונה, אלא
בהלוויה. פשוט אכלו את עצמם.
אתם בטח רוצים לדעת למה. ובכן היה
קורן, אולי הקורן השמיני במשחק שבעטתי.
הבעיטה היתד, מצד שמאל של השער,
והחלטתי לבעוט אותה ברגל ימין, כי
מהלך הכדור בבעיטה ברגל ימין משנה
קצת את כיוונו. ליד השער של הפועל
עמדו המון שחקנים. לפחות עשרה איש.
כל שחקני הפוטל ירדו להגן על השער
שלהם, וכל השחקנים שלנו באו לחפש
שאנס להבקיע את שער השוויון.
הפועל שמרו דווקא על מתניה, מפני
שזכרו איך בשנה שעברה, במשחק חצי-
הגמר על הגביע נגד הפועל פתח־תקוה,
הכניס מתניה גול ברגע האחרון באותה
צורה. הם כל כך היו עסוקים בלחשוב על
מתניה, שלא שמו לב מה הכדור עלול
לעשות. והכדור עשה את שלו. הוא נכנס
בבעיטה שטוחה על הארץ, ישר לפינה
הקרובה של השער. לסדרנים לא נשאר אלא
ללכת הביתה עם הכדורגלנים של הפועל,
ולחכות להזדמנות אחרת להרים אותם.
תפס לי כמכנסים. המשחק היה די
חזק. שחקני הפועל חיפה שיתקו במרץ
ובאמביציה. הם בטח רצו להראות למאמן
החדש שלהם, צ׳יקובסקי, שהם עשויים מחומר
טוב. את צ׳יקובסקי ראיתי עוד ביום
חמישי, כשעשיתי עם האוטובוס טור לחיפה
וניגשתי לראות את האימון שלו עם
הפועל. אני מכיר אותו מזמן. שיחקתי נגדו
כבר שלוש פעמים. בזמנו היה נחשב בין
הרצים הטובים בעולם וגם כיום הוא
הרץ הכי טוב בארץ, איך שהוא בן .34
ההרכב של מכבי היה חלש ביותר.
במיוחד היתד, חלשה שורת החלוצים. במשחק
הזה שיחקתי עם ארבע פנים חדשות
לגמרי• .השגיאה היתד, שהכניסו לשורת
החלוצים את רזניק ורבינוביץ׳ .גם רפי
לוי לא היה צריך בכלל לשחק. ביום ששי
היה לו ארבעים חום ותפרים בראש, מהמשחק
בשבת שעברה.
אני שיחקתי באמצע ועלי עמד צמוד
מספר 6שלהם, אחד שקוראים לו פאלוש.
הוא שמר עלי אישית, עד שמישהו צעק
לי :״תן לו תמונה שלך, ושילך.״ הוא היה
כל כך קרוב אלי׳ אולי יותר קרוב מאשתי.
כל הזמן תפס לי במכנסיים. שמר, שמר,
שמר, אבל עשיתי מה שהייתי צריך.
אחרי המשחק שאלתי את אלי פוקס,
המאמן הקודם של הפועל חיפה :״מה פתאום
שמרתם עלי אישית כל כך ז״ אתם יודעים
מה שהוא ענה? ״אנחנו יודעים שאתם
יותר טובים ורצינו לקבל מה שפחות.״
את מי מזמינים ץ זה שהם יכלו
לנצח אותנו, זד, אמנם נכון; יכלו לנצח,
אבל יכלו גם לקבל עוד שניים־שלושה.
גול ד,ד,שתאה שלי הפסיק את הויכוח.
בעצם, עד היום, אני גם לא יודע איך זה
נכנס. זה אחד הגולים המוזרים שהכנסתי
בחיי, ואני בכלל לא זוכר גולים כאלה.
זה היה כאילו הבאתי לקבוצה שלי גביע.
עכשיו יש משהו שלא שייך למשחק הזה.
מועצת פועלי תל־אביב עשתה מסיבה לכבוד
המשחק נגד תלם. ואת מי הם הזמינו?
את כל שחקני הנבחרת? לא! רק את חודו־רוב,
אמציה וטיש — מהפועל תל־אביב.
אמנם אני לא חבר הפועל, אבל אני חבר
הסתדרות ומשלם מס אחיד, ויש לי חלק
בהסתדרות. אני משלם 17 וחצי לירות
בחודש, ולא עוזרים לי אפילו בשתי לירות.
אז למה לא הזמינו גם אותי ושאר שחקני
סנבי למסיבה! סוף־סוף בקרדיף לא הופעתי
בשם מכבי אלא בשם ישראל, בדיוק כמו
טיש ואמציה.

ר ״י ^ ד ס /ס ו • כסיגדממ עילטד*

תשבץ

העת! ס

מאוזן . 1 :גר,
בארמית; .5מלבוש
הגבר, ול אחרונה
אף הג־ברת;
. 10 גנרל
אוסטרלי יהודי;
.12 אמנם; .14
אומה; .16 רובאי׳
ללא סוף; . 18 בן
לווית השמש; . 19
נוח; .21 אתר ב צפון;
.22 אלה
כנענית; .23 בהמת
מלחמה מצרית;
.24 מטבענו; .25
ספר כתובים; .27
אי־אמת; .30 לא
דיבר; 31 חוסר
טעם; 33 סינגמן
הוא שמו השני;
35 בעל מלאכה;
36 חייה; .38 היא
כלה כשרה; 39
פרי מרכז־אמריקאי מובהק; .40 מצבה;
.41 רמאי; .43 העצמון, לדוגמה; .44
נורל; .46 גלדיאטור; .48 זה שלמטה;
.49 מכשיר הנדסי.
מאונך .2 :נישא; .3סיבה; .4אנחנו;
.6מלת השלילה; .7חברה הסתדרותית;
.8כדי שלא; .9הסיט; .11 סורגים;
.13 אבן קשה .15 :מה שארה״ב נותנת

הי ה

1 0 6 5

לישראל; . 17 הספרה הנחותה ביותר;
.18 באנגלית קוראים לו אינץ׳; .20
חרק; .23 ירק; .26 ציפור הנפש של
הציונות; .27 עושר; .28 נסיו; .29 רוב;
31 מום עין; 32 אחד משבעת המינים;
.34 וו; .35 מקנה; 37 לג׳ינג׳ים; .39
שליח; .42 עוף; .44 חיוני לשימור שי מורים;
.45 אות יוונית; .47 רמת גן.

הצופים הרבים שנוכחו, במחנה צבאי אישם,
בתחרויות אליפות צה״ל בספורט צבאי,
השתוממו לראות גבר צעיר וכחוש, לבוש
בסודר אדום וצעקני, שהתגנב אל היציע
הראשי, מקום מושב הנספחים הצבאיים
ואלופי צד,״ל.
היה זה אורי זמרי, שופט הכדורסל
הבינלאומי הראשון בישראל, שהצליח לתפוס
מרום כבוד בין שאר הנכבדים. הוא לא
עשה זאת לשם שתיץ. גילה זמרי אחרי
כן :״התערבתי עם חבר על קפה ועוגה,
שאצליח להיכנס לשם בלי כרטיס.״
כמה מאות חיילי צד,״ל, שהשתתפו במסגרת
האליפות בתחרויות בין היחידות בשלושה
מקצועות — מסע־סבל למרחק 20
קילומטר, משיכת־חבל וריצת־שדה למרחק
5קילומטר — לא היו מאושרים כמוהו.
תוך כדי מסע־הסבל התעלפו במספר יחידות
כמה אנשים, אשר חבריהם לא הניחו
להם לשכב בצד הדרך, העמיסום על אלונקות,
הביאו אותם יחד עם הקבוצה לקו
הסיום. שם קיבלה את פני המסיימים הכרזה:
״כאן גם לכם מותר לטוס!״
״מה יש? ולשיר אסור?״ הפליט אחד
הצנחנים, וקבוצתו, אשר זכתה בגביע המסע,
פרצה בשירה.
הספוטניק ניצח. למרות שהצנחנים
הוכיחו את יכולתם למשוך בצעידה, לא
הטיבו באותה מידה למשוך בחבל, הוצאו
מתחרות המשיכה עוד בשלביה הראשונים.
אולם התחרות המותחת ביותר היתד, תחרות
ריצת חמשת הקילומטרים. בריצה המונית
זו השתתפו יותר מ־ 160 חיילים. עוד
לפני שהמזניק נתן את סימן הזינוק, פרצו
קדימה מספר מתחרים נרגשים .״גנבים,
אמרתי לכם לא לגנוב!״ היתרה המזניק.
כאשר, אחרי הזינוק, פרצו המתחרים
קדימה, כבש לעצמו מקום ראשון צעיר
בלונדי גבה־קומה, שהצליח לשמור על
מקומו הראשון עד קו הסיום. היה זה
משה ויזל 19 מסיים קורס טירונות בצנחנים.
ויזל לא זכה במירוץ בדרך הקלד״ מיום
שאחד ממדריכיו גילה את העובדה כי ויזל
הוא רץ מצויץ, מקבל ויזל עבור כל הפרת
משמעת — ולוא גם הקלה ביותר — עונש
שווה: ריצה סביב מאהל פלזגתו .״על
כל דבר קטן, הוא מסובב אותנו כמו ספוט*
ניק,״ מעידים עליו חבריו.
יתכן שאין זו שיטה חינוכית, אולם היא
הוכחה כאימון מצויץ.

כדורסל
לא אצל אמא
קבוצה גדולה של נהגי מוניות מקו ,13
ליד קולנוע אוריון בתל-אביב, עמדה ליד
מגרש הכדורסל של מכבי תל־אביב, הריעה
בעוז, מחאה כפיים בהתלהבות. לפי מחיאות־הכפיים
אפשר היה לחשוב שנערך משחק
גמר־גביע, או לפחות אליפות ליגה.
הקהל המשולהב לא מחא כפיים לשוזא.
על המיגרש ערכו אותה שעה מאבק עז,
במשחק ליגה רגיל, שתי קבוצות הבנות
של הפועל ירושלים ומנבי־דרום תל־אביב.
במשחק עצמו לא היה אולי הרבה מה
לראות, אך היו הרבה נקודות אחרות, בהן
כדאי היה לרכז מבטים.
הנשק הככד. בפינת המגרש עמד
גדעון ויינרב, מאמן הירושלמיות, חילק
הוראות לחניכותיו, דירבן אותן משך כל
המשחק. כאשר הישוז התל־אביביות את
התוצאה, התפרצה עופרה ויינרב, אחותו
הצעירה של גדעון, לעבר הסל התל־אביבי,
החמיצה בזו אחר זו שתי הזדמנויות מצוינות.
המאמן התרגז עליה, הרעים עליה
בקולו. עופרה לא נכנעה, ענתה בכעס :״מה
אתה צועק עלי? אתה חושב שאתה בבית?״
גם בקבוצה התל־אביבית לא חסרה סצינה
דומה. שרה אלוני, אחותו של יוסף אלוני,
שחקן נבחרת הסטודנטים ומכבי-דרום, החמיצה
אפשרות בטוחה להביא את הנצחון
לקבוצתה• ,כמעט ופרצה בבכי. קרא לעברה
אחד מהקהל :״אוליתפסיקי לבכות? את
חושבת שאת אצל אמא?״
עשר דקות לפני סיום המשחק הופיע
במגרש השחקן מספר 1של נבחרת הכדורסל
הישראלית, אברהם שניאור, שזכה באליפות
אירופה במוסקבה בתואר :״הטנק המעופף״.
שניאור העיף מבט על השחקניות, הפטיר
באירוניה :״אל אלוהים* איזה טנקים.״
* הפועל ירושלים ניצחה .34:40
העולם חזח 1065

החי

קצת עצוב להיווכח, שבהוצאה האחרונה של האנציקלופדיה
בריטניקה, מוקדשים עשרה עמודים למילה אטום, ואפילו לא
שורה אחת למילה אהבה. בשנת , 1768 למשל, השתרעה המלה
אהבה על עשרה עמודים

ה מ שי! החי

ף* תל־אביס, אחרי שמשרד ממשלתי
^ הורה לסניפיו לשלוח דין־וחשבון מלא
על מצב הפרסונל, התקבל מאחד הסניפים
הדו״ח הבאז ״במשרדנו עובדים עתה 17
איש, הגברת גולדמן יצאה מכלל שימוש,״

זעגיין

האם זו מחלה, שכל תושבי הגליל העליון כותבים בשגיאות?
מכתבו של ( )1065/9מכיל אחדות, אולם אני בטוחה כי
העובדה שהוא צנחן תחפה בעיני נערות רבות על כמה
שגיאות עלובות. שמענה מה בפיו:

״אני אביב פ ,.מאחד ממושבי הגליל העליון השוכן למרגלות
^ פוי דז ^
החרמון מצפון; ממזרח, החולה לשעבר, וממערב, הרי הגליל
הענקיים. כרגע אני משרת את מולדתי בשורות צה״ל וחזקא
^ רמת ״ גן, ערכה המשטרה חיפוש בביתבחרתי
להיות צנחן. מועד השיחרור שלי הולך וקרב.
י • המרקחת של הנרי ג׳רסי, החרימה
״ומדוע כותב אני לך? הרי שמרגיש אני חובה לעצמי לכתוב
חמרי רפואה, בתוכם נמצאו תולעים.
במדורך זה, ודרכך להכיר את הנערה אשר תעניין אותי,
כמובן שבתחילה בהתכתבות. אופיי הוא מאד מעניין לרוב

הדעות, מתעניין בהמון שטחים, אוהב חברה ויחידים — הכל שימושי מדריד
לפי התנאים — אוהב מוסיקה, מנגן על כלי נשיפה. אוהב
מאד לרקוד ולשיר, מתכונן ללמוד מעט שטחים ריאליסטיים.
ף קיאוקוק, ארצות־הברית, הציעה חנות
בין שאר הדברים אני עושק הרבה בספורט.
* 1רהיטים, לכל מי שיקנה מערכת־רהיטים
״ובכן, רותי, תארי-לך, צנחן כל כך רבגוני וכל כך אוהב
לחדר־שינה, את ספרו של ד״ר קינסי חינם.
הרבה דברים, ובכל זאת רואה אותך כדרך לבחירת נערתו.
הטיפוס שלי הוא — עדיין מחפס — נערה בשנות הנערות

המבוגרת 19־ ,17 בעלת מרץ, האוהבת לטייל, לשמוע מוסיקה.
שדות אקספרס
נערה חיננית, צבע השיער אינו חשוב לי העיקר שיהיה מסודר
יפה ואם אפשר אז גם ארוך. בקיצור, נערה ל עניין ...גם
ך* חיפה, התלונן יוסף אלון כי אלמונים
קצת תיאור אישי שלי: גבוה, רחב כתפיים, עיניים חומות החליט לכל הדיעות.״
— בחור נאה
שיער חום שחור, בקיצור
^ גנבו ממנו מזוודה עם בגדים,כהות,
למצוא את הגנבים בעצמו, נסע לתל־אביב,

גילה עוד ברכבת שני צעירים שנשאו את
איזה שוויצריות אהה:
מזוודתו.

אבוי למורים אם אחרי כל מה שהם מלמדים את ()1065/10
הן יכולות להוציא מתחת לגלובוס שלהן יצירה כמו:
עוף מפוטמ
״אנו שתי בנות /היושבות ליד האח ולומדות /בכתה
השישית נראה פרצופינו /לא יזיק לך להכירנו ./אנו די
ף* ניו״ג׳רסי, ארצות־הברית, אחרי שחתיכות
/על זאת איננו מתביישות להודות /איזה
* -נערה התלוננה על גבר כי כינה אותה
שוויצריות אהה — /אם יש את נפשכם להכיר /שתי בנות
ברחוב בשם תרנגולת, קבע השופט בפסק-
הגרות בחיפה העיר /לרותי שלשלו מכתביכם /וברוכה
דינו כי יש לקבוע את משקל הנערה,
בתיבתכם.״
להעריך מה היה מחירה אילו באמת היתד.

תרנגולת, לחייב את הנאשם לשלם את
שמעתי באוטובוס נערה אחת מתלוננת באוזני חברתה :״הוא
הקנס כגובה הסכום שיתקבל.
ג׳נטלמן מוחלט, מן המילה, בלי ידיים׳ והלאה.״

המוציא מן הארץ

כשיטת הסרט הגע

ן * רסיסים, גילו עובדי המטע בשעת
* -חריש סכין של מחרשה, שאבדה לפני
שש שנים, ואשר בגלל אבדנה עמדה המחרשה
כל אותו זמן באפס מעשה, הרכיבו
אותה למחרשה, שהוכנסה בחזרה לפעולה.

״בכל פעם,״ כותב 1065/11״מופיע במדורך איזה מכתב
בעל שאיפות לעשות רושם של מקוריות מיוחדת במינה. לכן,
ייראה אולי מכתבי כנדוש ושיגרתי, אך מה אפשר לעשות?
כזאת היא רוח הזמן. הכל מיוצר בשיטת הסרט הנע, מכונות,
ספרים, עתונים, ובזמן האחרון גם מכתבים לרותי. בכל זאת,
ישנו שטח אחד, שכבר מאסתי לנהוג בו לפי רוח הזמן.
״הולכים חברה, מנסים להרוג את הזמן פה ושם, ולבסוף,

מתיס ידסרד
ך* פיסססורג, ארצות־הברית, דן שופט
* 77 -עברייני־תנועה להופיע בכנסיה, שם
עמד לדרוש בטקס הלוויה של קרבן תאונת
דרכים.

נערת השבוע

מלחמת הכסאות
^ חיפה, אחרי שפקחי העיריה החרימו
את שולחנו של בעל הקיוסק למכירת
עתונים דניאל גודה, בעיקול על אי־תשלום
מימים, החרים בעל הקיוסק בתמורה כסא
ממשרדי העיריה, הואשם בגניבה, זוכה על־ידי
השופט, שקבע כי לא הוכחה זכותם
של פקחי העיריה להחרים את השולחן.

קור רוח
ך* יפו, נכנסה רוזה חיים ( )22 לחנות
^ הלבשה, הסתובבה בין המדפים, לא
קנתה דבר, יצאה מהחנות כשעל גופה, נוסף
לשמלתה, שתי שמלות גנובות, נעצרה על־ידי
המשטרה כעבור שעה, הסבירה לשוטרים:
״היה לי קר.״

במוח לגמרי
^ לונדון, הופיעה בבטאון אגודת ה*
-קברנים בבריטניה, מודעה בנוסח הבא:
״ — 1958 שנה של הבטחה ותקזזה.״

פסיכולוגיה שימושית
ך* גליל, עצר קצין משטרה מעכו את
מכוניתו כדי להסיע טרמפיסט ערבי,
הבחין כי הטרמפיסט נבוך כשראה כי הוא
שוטר, האיץ בערבי לספר לו הכל ,״מכיוון
שהמשטרה מחפשת אחריך,״ קיבל בו במקום
וידוי מפי הערבי כי גנב ארבעה שקי
קפה.
העולם הזה 1065

לכל אשה יש סוד. לא יפה לגלות אותו. לכן לא אגלה
לכס גס את הסוד של מיניה זקס, גברת גאה, בעלת קומה
גבוהה ומפותחת ועיני תכלת אל תנסו אפילו לנחש. ממילא
לא הייתם מאמינים לעולם שהיא רק בת .17 אולם מזינה זו
של גיל צעיר והופעת־ליידי מהווה מה שמותר לקרוא, בסקרה
זה ,״זקס־אפיל״.
בשביל 17 שנים הספיקה העלמההירושלמית הרבה. קודם
כל, היא היתה שלוש שנים באמריקה. יחד עם הוריה, כמובן.
עכשיו היא גס לומדת, גם עובדת במשרד־ההשקעות של אביה,
וגס משחקת את המשרתת בהצגת עשרה כושים קטנים של
רוצה להיות בעתיד —
תיאטרון מסך הירושלמי. מה היא
מלומדת, אשת־כספים או שחקנית? כן, הפעם נחשתס נכון.
העלמה זקם היא רצינית מאד. יש לה דעות שמרניות ושקולות
על החיים, על הנש ואין, ועל כל מיני דברים אחרים. אבל
אין דבר, היא תתבגר. כולן עושות כן, לא כן?

כשמגיעים לידי שיחה שהיא, לא מדובר על שום דבר רציני,
פרט לנסיונות להוכיח חוש הומור ולהשמיע דברי עוקצנות.
אינני שולל את שיטות הבילוי, אך כשהן חוזרות על עצמן
הופכות להיות ריקות. אני רוצה להתכתב עם נערה חיפאית
חיננית בת 19־ , 17 שתדע לפעמים גם להיות רצינית. נושאי
ההתכתבות, לדעתי, יבואו מעצמם עם התחלת ההתכתבות. אני
חיפאי בן ,21 בעל השכלה תיכונית וחיצוניות לא רעה.״

לרוץ, לקפוץ, להשתולל

לפניכן פלח צעיר בן ,)1065/12( 20 האוהב מאד מאד את
עבודתו בקיבוץ. פרט לכך מתעניין הוא גם בספורט, שחייה,
קולנוע, אוהב להתכתב ולטייל. כל מה שהוא רוצה, היא
התכתבות עם נערה בת ,18 נאה ,״ואוהבת לרוץ, לקפוץ,
להשתולל, אולם לעתים גם להיות רצינית.״
כל פעם אני מנסה להתפלסף ולומר לעצמי שאין מנוס
ממכתבים כאלה, שזו תהיה מנת גורלי עוד עת רבה, אך
לעתים קשה לי להשלים. סוף סוף אינני עשוייה מפלדה.

דן. אם ביירון באמת סלסל את שערו? קראתי באמת באיזה
מקום רכילות היסטורית, שתלתליו המפורסמים של הלורד
באו בעיקר בגלל ניירות סילסול שהית תוחב בשערו. אז מה?
זה היה שערו שלו, לא? אינני סבורה שזה צריך הרבה לשנות
לן, אם אתה באמת אוהב את שיריו כפי שאתה טוען. שגיעונותיו
הפרטיים של משורר אינם משפיעים על יצירתו. למשל, אני
מכירה משורר אחד שיש לו זקן, והדבר לא משפיע כלל על
שיריו. אלמלא היה לו זקן, היו גם אז שיריו איומים.

חשיבותה של לאקוגיות

( ) 1065/13 סבורה, בצדק, שמכתב לאקוני יעיל ממכתב
ארוך ,״גם משום שאינך יכולה לעשות ממנו חוכא ואיטלולא —
אם כי אינני מוכנה להתערב על כך.״ ניצחת. ובכן: היא
בת ,22 השכלתה תיכונית. פקידה ורוצה להתכתב עם כל
המעוניין. היא אפילו לא כתבה על כל הנושאים.

מרססית משועממת

מיום שחזרה ( )1065/14 לעירה — אם יורשה לי לומר בך —
פתח־תקווה, נורא משעמם לה. היא איננה יודעת בדיוק מדוע,
אבל ככה זה. שהרי הינה גבוהת קומה וכל החברים שלה
אומרים עליה שהיא נאה, היא גם עליזה ואוהבת לבלות (״למרות
שבשלב זה אין לזה שום ערך״) .אם אתה רוצה להתכתב
אתה, זה בסדר, בתנאי שאינך בעצמך מפתח־תקזך ה.

מבטיחים לנו, לעשור, תערוכות של תחביבים. תחביב, כשאתה
מתחיל לחשוב על כל העניין, הוא עיסוק מעניין, היכול ליהפך
לעבודה מפרכת, אילו היית מוכרח לעשות אותו.

כיצר לתת רצי1ן בח1ליו 1ד

״שלום. אני אורה. וזה — זהו שנוקי. שנוקי עשה שלום
לדודה. כלב חמוד, לא? קיבלתי אותו במתנה ממועדון המעריצים
שלי בישראל לפני שעזבתי את הארץ.
״אם הייתי באמת בצבא? מה השאלה. הו, זה באמת שום
דבר. עברתי אמנם טבילות־אש רבות, אבל מתרגלים לזה,
בסופו של דבר. שום דבר מיוחד, באמת. פחדתי בתחילה
לירות ברובה, אבל כאשר ראיתי את עשרת ההרוגים הראשונים
שלי, ידעתי שזה בסדר. כן, כן, התנאים היו קשים למדי,
אבל בכל התנאים והמסיבות לא שכחתי שאני אשה. בחגורת
הכדורים שלי, למשל, החזקתי תמיד שפתון. הבחורים מצפים
ממך שתהיי יפה בשעת הקרב. זה מעודד אותם. בכיס חולצתי
נמצאה תמיד פודרייה. מתחת לקסדת הפלדה שלי היה שערי
מסודר בסיכות סלסול, אבל כדי להיראות חמודה, הייתי פורעת
כמה תלתלים שיבצבצו. את אולי תחשבי שאני מתפארת, אבל
פעם אחת כמעט נהרגתי על־ידי צלף, בלילה. התברר שהיה
זה בגלל קרם הלילה שלי, שהבריק כאשר יצאנו למארב.
״הו כן, לחמתי בנגב, השמש להטה ולא היו מים, אך
תמיד התרחצתי במי קולון. החיים לא היו קלים ביותר, אולם
כל אחד חייב היה לשרת את המולדת. כאשר עברו ימים ולא
היתד, מגיעה אספקה לכוחותינו הנצורים, ידעתי תמיד לעודד
את עצמי ולומר שזה טוב לגיזרה שלי. למדתי משמעת. אני
חושבת שזה חשוב מאד. רוצה קפה? אם היו לי תאונות?
שום דבר רציני. רק כמה שריטות פה ושם. התייל, את מבינה.
בהזדמנות זו אני רוצה לחזור על סיסמה חשובה מאד בחיינו
בארץ :״טוב למות בעד ארצנו.״

ציפור>ן0גת לחשה לי...
בית־החרוזת דן אלמגור נראה כבר פעמיים ברחוב אלנבי
כשהוא מחזיק כלב זר, שהוא שימש לו בייבי־סיטר, כאשר
זוג ידידים שלו יצא לבלות ריקה זראי עושה דברים
לעצמה במכון להרזאה, לקראת תפקידה בחטוף אותו בשקט.
כאשר שואלים את בעלה יוחנן מה דעתו על הדיאטה שלה,
הוא אומר ,״כן, אבל דיאטה היא יקרה מדי הבדיחה
הטובה ביותר שהושמעה בפסטיבאל האמנים לטובת דו־רה־מי,
היתד, על חשבון מלחין ופסנתרן ידוע :״הוא מלוזה מצויין,
פעם ליוזה זמרת הביתה וחזר אחרי שלושה ימים.״

הערות־ ₪ל״נן
אחרי הקמת ״הרפובליקה הערבית
הערבי״ מזה

בעדימו ליל* 1ל>לי

יש לצפות לחלוקת העולם הערכי לשלושה גושים:
״המדינה הערכית המאוחדת ״ ,המדינה הערכית
ה כי
הערכית
ו״המדינה
מאוחדת״ היותר מאוחדת״.

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של 10ל״י. הווכה השבוע היא הקוראה רינה ה ול צמן, חיפה.

עבוד ה מ אורגנ ת

שאלות
־ ותשובות
נוי שחושב שהוא צריך ללמוד, כוי
שידע לענות על שאלות בכל נזקצוע
שהוא, טועה בתכלית כל מה שדרוש
לו זו מנה של שכל ישר, והת שובות
הבאות יוכיחו. כולן נכונות.

מה היו התוצאות ההיסטוריות
הקונגרס הציוני השני?

לפני

בגלל מה פרצה מלחמת העולם השניה?

איד

להפ סי ק

שי ת ה

סיכסוכים

אי נסלק סו א לי ת

ערן מת שעשה באנגליה.

היכן שוכן נמל קיסריה העתיקה?
טל חוף הים.

היכן נמצאת פאריס?
בחוץ לארץ.

אם הספוטניק מסתובב סביב כדור הארץ
אחת ל־ 90 דקות, כמה סיביבים
הוא עושה במשך שבוע שלם?
הרבה מאד.

מתי קם הבית השני?
אחרי הבית הרא שון

מתי היתד. תקופת הברונזה?
רינה הולצמן,
בימי קדם.

חיפה

מעות לעולם נודק 8
פרוק אותו

לכלבים( .טננריב)
אורי אלוני, תל־אביב

פרקי הב־הבאי.
ציורי מערות במדבר הסרח( .למרחב)
אורי שיקה, חיפה
הסרחון הפורה.

כקשתו נתקלה בסירוס מוחלט.
(חרות)

אראלר, כהן,

פתח־תקווה

שחד דבר לא

מזה.

חברת

אינטלקטואל א׳ :״אין שום ספק שאנחנו צועדים לקראת התפתחות אינדוסטריאלית־מדעית
חשובה, אחרי שיכלול שיטות ייצור המימן הנוזלי.״
אינטלקטואל ב׳ :״רתימת האנרגיה ההידרוגנית היא בעצם דבר די פשוט. העקרון
הוא שכל מים נוזלים
את (בנימה אינטליגנטית) :״זה מזכיר לי. המים אצלנו נוזלים כבר שבועיים
ושמוליק כל הזמן מבטיח לתקן את הברז ולא עושה שום דבר.״

מה עשה ריצ׳ארד לב־ארי בארץ־ישראל?

יצא

״לפידות״ ו״מחפשי

(נליעריב)

דויד שינבוים,
עוד פעם ציפור הנפט?

ירושלים

משעממת

אינטלקטואל א אני דווקא לא כל כך מתפעל מקיגסיי. לדעתי הרמב״ם כתב
דברים הרבה יותר עמוקים, והרבה יותר קולעים לתמורות החברתיות במרוצת
הדורות, אפילו לאלה של המאה העשרים שלנו. קחו למשל את מורה נבוכים.
הביקורת כולה מסכימה
אינטלקטואל ב׳ :״אני חושב שיש משהו ברעיון זה. אם כי לא הייתי לוקח
כדוגמא דודקא את מורה נבוכים. לדעתי, תרומתו של הרמב״ם חשובה הרבה
יותר בשטח
אינטלקטואל ג׳ :״הרמב״ם מסמל דבר אחר לגמרי. בכל דף של ה רמב״ ם...״
את (בתמימות מתוקה) :״אה, כן, רמב״ם. נהדר. רק אתמול, מצאתי בנחלת
בנימין פינת רמב״ם חנות שמלות כל־כך יי

שוניס.

מיזוג נפש״.

לדבר אל אדם

הצרה היא שהוא לאעונה .

מ סו בן מאוד.

בקיצור;

המדענים הרוסים הצליחו לגלות שיטה, המאפשרת
מת, חמש שעות אחרי מותו

דמה היה מצבו המשפחתי?

.בגלל

חלפה עם הרוח .

סמל

•מתי נולד הרצל?
הציונות.

מה קרה לידידות המצרית־סודאנית, אחרי הסיכסוך שפרץ בין שתי מדינות
אלה סביב וואדיחלפה

מספרים על אחד האנשים המרכזיים של האיגוד המקצועי בהסתדרות, שיצא
לשליחות בניו־יורק. בקיצור, אחרי ישיבת־הבוקר וישיבת־אחר־הצהריים, הוא יצא
לבלות בברודויי. הוא מגיע לקברט הראשון, שואל את השוער :״זה מקום
מאורגן?״ השוער השיב :״לא,״ והעסקן המשיך בחיפושיו.
כך עבר 21 מועדוני־לילה. הגיע לקברם מספר ,22 ושאל :״כאן עבודה מאורגנת?״
התשובה היתה :״כן.״ העסקן בעל האידיאלים נכנם פנימה, התיישב ליד
שולחן. מיד התיישבה לידו מארחת זקנה בת .70״מה זה?״ התרעם ,״אין
פה יותר צעירות?״
״לא, אדוני,״ השיבה הזקנה, אחרי שהחזירה לפיה את שיניה התותבות .״אנחנו
עובדות כאן לפי 1זתק1״

חיוביות.

המאוחדת ״ מזה, ו ״ האיחוד

אינטלקטואל א׳ :״מה דעתכם על הסיכויים שהרוסים ישגרו קליע עם אדם
חי לירח עוד השנה?״
אינטלקטואל ב׳ :״אולי זה אפשרי מבחינה באליסטית, אבל מבחינה של סבילות
פיסית, הדבר רחוק מאד.״
אינטלקטואל ג׳ :״אין שום דבר בלתי־אפשרי מבחינה מדעית. הנה ראינו תוך
דור אחד כל כך הרבה חוקי פיסיקה מתבטלים, שבל דבר יתכן. אין לי ספק
שהירח נמצא כבר עתה
את (בנימה רומנטית) :״מה אתם יודעים על הירח? עכשיו, בעונת החורף, הוא
דוזקא הכי נחמד. כשהוא מציץ בין העננים, הוא נורא רומנטי. אז מה יש אם
קצת קר? לוקחים שמיכה יי

זיו

אינטלקטואל א׳ :״הוכח באופן מדעי, ששטיפת־מוח יכולה לשבור את רצוני
של האדם החזק ביותר, ולהביא אותו למצב שהוא יהיה מוכן לחתום על כל
הודאה שהיא.״
אינטלקטואל ב׳ :״כן, זהו הנשק הנבזי ביותר במלחמה בין האידיאולוגיות
הטוטליטריות־שוביניסטיות.״
אינטלקטואל ג׳ :״שתי מלים הכוללות את כל הטרגדיה של דורנו — שטיפת־מוח

את (נמרצות) :״מה פתאום שוטפים איתו? הוא מתקלקל לגמרי, ואי־אפשר
אפילו לטגן אותו, או לעשות ממנו שניצל הגון!״

לפנים מ שורת השיר
תחרות על חרוז אחד
מעשה בעלמה מגונדרת
שהחליפה כל יום האדרת.
אז אמר לה האיש :
״לבושך רק מדגיש

מה הוא בעצם מדגיש? אם
יש לך מושג (שיתחרז עם
שתי השורות הראשונות ושיהיה
גם משעשע) שלח אותו
אלי.
שתי התשוכות הקולעות כיותר
תזכינה את שולחיהן
כפרם של חמש ל״י כל אחד.

ה חל סו ת התת־גורל
משק כנפי ההיסטוריה נשמע אתמול
במשרד ראש־הממשלה, עת נסתיימה אחת
הישיבות החשובות ביותר בתולדות המדינה.
כשיצאו השרים מאולם הישיבות,
ניכרו בפניהם היטב סימני ההתרגשות
שאחזה בהם במשך שעות הדיון הנוקב
בבעיות הגורליות.
בגאלדה עצורה הודיע דובר הממשלה,
כעבור שעה קלה, על ההחלטות ה־חובקות־עולם
שנתקבלו, ושיטביעו בלי
ספק את חותמן על מעמד המדינה בדור
זה ובדורות הבאים. ואלה הן:
ממשלת ישראל החליטה שלא להביע
בשום פנים דעה על איחוד מצריים וסוריה.
הממשלה
קבעה בפיתש שלא תנקוט
בעמדה כלשהי כלפי הפדרציה הערבית
של ירדן ועיראק.
הממשלה תימנע מכל פעולה בענין
תוכניתו של המלך סעוד לאחד את
ממלכתו עם כוויית, קטר ובחריין.
בקשר עם הסכסוך בין מצריים וסודאן,
החליטה הממשלה על קו של
אי־הזדהות אילמת.
הממשלה לא תיגרר לתוך הגבות
פזיזות בקשר עם מזימות ברית־המועצות
באזור. לעומת זאת לא תמסור לפי שעה
הודעה על מיבצעי האמריקאים, שהיא
עוקבת אחריהם בענין.
הממשלה לא תעודד בשום צורה את
המורדים באלג׳יריה, אך לא תעשה צעד
העשוי להתפרש כתמיכה בפעולות הצרפתים
באותה ארץ.
יש לצפות כי בישיבה הבאה של
הממשלה יתקבלו החלטות לא פחות מרחיקות
לכת לגבי שאר בעיות האזור,
כגון בעית עדן וסכסוך עומאן־מוסקאט.
סופרנו המדיני מוסיף כי החלטות
נועזות אלה משקפות מידה גוברת והולכת
של בטחון עצמי בחוגי ממשלת
ישראל. יש לציין כי רק הודות למיבצע
סיני ניתנה לממשלה מידה רבה כזאת
של חופש אי־ד,פעולה.