גליון 1067 מתאריך 12 במרץ 1958

מספר 1067

כ׳ אדר תעי״ה12.3.1958 ,

המחיר 500פרוטה

גורדה נגד
שמעון פרס
האמת
עד המשבר שהושתק מדוע היא
וחדה בה

סכחבים

העורך הראשי:
אורי אבנרי

פגישת קוראים

ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
דוב א־וזו
עורך כיתוב:
סילבי קשת

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת .136 .7 .מען?מברקים :״עולנופרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״ם.
דפוס משה שהם בע״ם, ת״א, סל.62239 .
ההפצזז: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

הפרטים הראשונים על הריגת הנער חסן
מכפר סכנין, על ידי יריות חיילי צה״ל, היו
מזעזעים. כתב מיוחד מטעם המערכת יצא
מיד למקום, גבה עדויות מפורטות. כשחזר
למערכת, לא היה עוד ספק ביחס לעובדות.
כי בין השאר צילם הכתב את נקבי הכדורים
בקירות הבתים במרכז הכפר.
למחרת היום הופיע סיפור ראשון על
המקרה בקול העם. מאחר שחסרו בו עובדות
חשובות, לא עורר אימון רב. על המשמר,
שלא רצה לפגר, פנה למשרד־הבטחון, דפים
את הגירסה (הבלתי־רשמית) של משרד זה,
כאילו היה דו״ח בדוק של המערכת. גילה
על המשמר: הנער נהרג באזור אימונים, או
באשמתו שלו עצמו או באשמת המוכתר,
שלא הזהיר כביכול את תושבי הכפר.
תיאור מסולף זה נשאר היחיד בעתונות.
כל שאר העתונים היומיים התעלמו באופן
ציני מן המקרה הטראגי. משרד־הבטחון עצמו
לא פירסם שום הודעה רשמית.
זה היה המצב כשהופיעה כתבת העולם
הזה (065ו) .הפיתוי היה רב להביע בה את
ועם הכותבים ולהטיף מוסר. אך נמנענו
מכך. כתבנו את העובדות היבשות, ללא
שום תוספת רעיונית משלנו. האמננו כי
התיאור הפשוט הזה יזעזע את שלודת המוסדות
האחראיים.
ואמנם, הכתבה גרמה לפעולה. השבוע קם
דויד בן־גוריון בכנסת והודיע שנפתחה חקירה
נגד שלושה קציני צד,״ל, וכי צה״ל
החליט להעביר את שטחי אימוניו לנגב.
ההודעה היתה מלידה פולמוס חריף בין
ביג׳י לבין ח״כ מק״י תופיק טובי, שטען
כי המקרה הוא פרי מדיניות מחושבת. ביג׳י
,השיב בחימר. שפוכה שזוהי הסתה גזעית.
אם מותר לי לבטא את דעתי, הרי שני
הדוברים טעו. התופעה היא הרבה יותר
עמוקה.
מקור האסון הוא שבארץ הפכה המלה
״ערבי״ תחליף למלה ״אוייב״ .האנשים העוברים
את הגבול, או הפותחים באש על
חברי־משקים, מסיבה כלשהי, אינם ״ירדנים״,
או ״סורים״ ,אלא ״ערבים״ .לא פעם נותנים
מדריכים בשעת אמונים את הפקודה :״הכתה,
ארבע מאות! על הגבעה ממול, שני ערבים!
אל הערבים — חמשה כדורים — אש!״
בכיתות רבות בבית הספר, הפכה המילה
״ערבי״ שם נרדף לשטן או לרוצח.
באווירה חינוכית זו, אין האיש הפשוט
יכול להבחין בין ערבי אוייב וערבי ידיד,
בין חייל שמעבר לגבול לבין ילד בכפר
ישראלי. הדבר אינו מוכרח לגרום רק לפרשיות
כפר־קאסם. הוא מתבטא גם באי־נקיטת
אמצעי־זהירות שהם נורמליים ומובנים מאליהם
כשמדובר בישוב עברי. מבחינה זו יש
משמעות רבה לעובדה שמקרים כאלה של
הריגה בטעות או מתוך רשלנות, או אי־סילוק
פגזים וחומרי נפץ מסוכנים, קורים
כמעט תמיד בישובים ערביים.

באותו יום עלה בכנסת ענין שני, שגם
הוא החל מעל דפי העולם הזה.
בכתבה הגדולה על הרב יצחק נסים, לפני
כמעט שנתיים (העולם הזה ,)972 הוזכרה
העובדה שאף לא אחד מבניו ובנותיו של
הרב התגייסו לצה״ל. לא מצאנו לנכון להזכיר
שמות. אולם העובדה נקלטה, וכעבור
זמן מה ביצבצה מחדש בצורת שאילתה של
ח״כ אחדות־ד,עבודה, כשהחלה מפלגה זו
לצאת למערכת האנטי־דתית שלה.

עורך תבנית:
אהרון צור
צלם המערכת:
אריה קרו

חברי המערכת:
מנשה בר־דיין, שייע נלור, לילי נלילי,
רויד הורוביץ, רותי ורד, אברהם הונווו,
אוסקר מאובר, אלכם מסים, אביבה סמו,
עמום קינן, שלמה קרו.

ביותר

במדינה

השבוע השיב ביג׳י רשמית על שאילתה
זו. לכאורה, היינו צריכים להיות מרוצים
שכתבתנו הממצה זכתה לתוצאות כה מר־חיקות־לכת.
אך אני אישית מצאתי את עצמי
במצב הפוך. הודעת ראש־הממשלה עוררה
בי מורת־רוח, ואהדתי היתד, נתונה דוזקא
לרב.
ראש־הממשלה לא הגיב על הפרשה כש־

מכתב זה אולי אינו רניל. אולם אני
חושב שהניע הזמן שמישהו יטול את היוזמה
לידיו ויכתוב אותו.
מזה שמונה שנים אני קורא כל גליו! של
העתוז. כשאני קונה אותו בקיוסק, אני
מצפה ממנו לא רק לתת לי חומר-קריאה,
אלא נם להביע דעות שהפכו לביטוי נאם:
של השקפת־עולמי. תור קריאת מדור המכתבים,
נוכחתי לדעת שאיני יחיד. הלק
מז המכתבים המתפרסמים מדי פעם בעתו!
מעיד שנוצר בארץ ציבור של אנשים אינטלי־ננטים,
בעלי דעה עצמית, השותפים לכמה
דעות־יסוד שאינו מקובלות על הבטאונים
הרשמיים. יתכן שציבור זה מניע לאלפים,
ואולי לרבבות.
הייתי מגדיר בקיצור דעות אלה, המשתקפות
בעתו! ובהגבות הקוראים, כלהלז:
(או •שאיפה לאיחוד המרחב השמי בהשתתפות
פעילה של ישראל( ,ב) איחוד מחדש
של ארץ־ישראל ללא מלחמה( ,ג) מדיניות־חוץ
נ״טראליית, תוך הסתייגות שווה מ:
האימפריאליזם האמריקאי והסובייטי( ,דו
התנגדות למשטר המפלגתי המושחת בכלל,
ולנטיות הדיקטטוריות של שליטי מפא״י
בפרט.
יתכן שאי! זה מתפקידו של העולם הוה
בתור שכזה לעשות יותר מאשר להעמיד
דעות אלה לעיני הציבור, תור תיאור מאורעות
השבוע. אר האם אנחנו צריכים להסתפק
בתפקיד הפאסיבי של קוראים גרידא?
האם לא מוטל עלינו לעשות משהו נם מצדנו
כדי להפיץ בציבור המשכיל דעות אלה, שה!
דעותינו שלנו?
אני תמה מה דעתם של קוראים אחרים
על שאלה זו, ומה מוכנים הם לעשות בנירו.:
לדעתי יש מקום לפגישת קוראים לשם החלפת
דעות על כך. אם ישנם החושבים
כמוני, האם אפשר לבקשם לכתוב לי מכתב,

י אנו, ועידת תושבי כפר־ברעם החותמים
מטה, מבקישים ממכם לפרסם את המכתב הבא
המופנה לישלטונות הישראליים הנכבדים.
נתברר לנו שקבלני עבודה באו לנוש־חלב
ונפנישו עם חברי קואופרטיב המים בכפר,
ובאו עמם במשא־ומת: על קנית מים אשר
ישתמשו בהם לשיכונים- ,שהממשלה החליטה
להקים על גורני נויש־חלב לטובת פליטי ברעם.
אנו
איננו מסכימים להתישבות שמציעה
לנו הממשלה, לא בנוש־חלב ולא בשום מקום
אחר. אנו מבקשים אך ורק החזרתנו לכפרנו
ברעם, מפני שאנו אזרהים שלווים ויש לנו
פסק־ריז לטובתנו מבית־המשפט העליוז בארץ.
לא נהיה מרוצים אם הממשלה תבזבז את
כספיה ללא תועלת, לכ 1אנו מכרייזים שעודנו
מחזיקים בזכויותינו הטבעיות בכפרנו ברעם.
דיאד עיסה סמארה, ג׳אד סולימן,
מארון אנטס עיסה, קוסר איברהים,
שוקראלא זידן, נעמה אנטם, ג׳מיל
מעזל, חנא יעקוב גחס, אדיב מסלח,
גוש־חלב
לפני זמז קצר השיגו הדרוזים מועדו!
לנערות הדרוזיות, במסגרת לימוד מקצוע
התפירה בכפר עוספיה. הדרוזים הדתיים התנגדו
להקמת המועדוז, התאספו ואחרי זה
החליטו לחסל את המועדוז, באמרם שזה
נגד המסורת הדרוזית ללבוש שטלה, ללבוש
שעוז ולנעול סנדלים — דברים הנראים
בעיני הנוער הדרוזי כאפס.
הנוער הדרוזי בדלית אל־כרמל קיבל החלטה
פה־אהד נגד סגירת המועדוז, היות
והמדינה דמוקרטית ויש זכויות לבחורים
כמו לבחורות, אותו הדבר. השייכים הדרוזים
חייבים לדעת שאנו לא חיים בתקופת יתרו.
ניסים נאסר אדין, דלית אל־כרנזל
מתוך הנחה שתוכן העולם הוה סובא לידיעת
חוגי עבד אל־נאצר, רציתי למסור לו
עצה: בי! הסיסמאות הפופולריות ביותר
שהתנשאו בעת חנינות האיחוד במצרים,
היו אלו שעוררו שנאה נגד ישראל והמערב
אינני רואה כל תועלת בעידוד רשמי לסים-
מאות אלה, מאשר הסחת רעת הקהל מליקויים
בשלטוז. חוץ מזה, סיסמאות אלו לא
יועילו אלא ליצירת שנאה ביז העמים. אם
תתגבר ותשחרש לא יוכל עבר אל-נאצר
לערוד שלום עם ישראל, אפילו אם זה
יהיה חיוני ביותר לערבים. רצוי ׳שגישת
מנהיגי שני הצדדים תהיה יותר רציונלית
ולא סנטימנטלית.
אליאס מועמר, ירושלים

הקרקס בא

ראש־שבט גולדה והמקור
נזכרה לראשונה. אז לא הרתיחה משום־מד,
את דמו. רק כאשר הסתכסך הוא עצמו עם
הרב, על ענין מפלגתי צדדי, הוציא לפתע
את הענין מן המגירה והשתמש בו להתקפה
אישית בלתי־מרוסנת, שסגנונה לא העיד על
תום־לב, אלא על יצר מופרז של התנקמות
אישית. שהרי אין שר־הבטחון, ששיחרר את
הבנים והבנות, יכול עתה להאשים את האב
בשיחרור זה. מוטב שיאשים קודם כל את
עצמו.
שימוש זה בנשק הגיוס כבמכשיר מפלגתי
ואף אישי הוא תקדים מסוכן מאד.

באותה שעה שביג׳י דיבר בכנסת, התחוללה
בבית־משפט ירושלמי מערכה אחרת, שגם
היא נולדה על עמודי עתון זה. זוהי פרשת
סיניה, המתוארת ביתר הרחבה בעמודים
11־.10
אין ספק כי יוזמתו של קורא ערבי, שדברי
העולם הזה עוררו הד עמוק בלבו,
מנעה כאן משגה חמור, שהיה מתנקם
בבעליו, במוסדות המדינה ובילדה עצמה.
כקציר של יום אחד, אלה תוצאות ניכרות.
הן מעלות בלבי את ההירהור עד כמה קשה
לשער מראש לאילו תוצאות עשוי לגרום
פירסום כלשהו.
היה זה עורך אמריקאי גדול שהטביע את
הסיסמה :״פרסם — והשד יקח את התוצאות!״
המלים מצלצלות כציניות, אך הן
מביעות, להיפך, אופטימיות ואמונה בריאה
בחוש העממי. תפקיד העתונאי הוא להעלות
את האמת על האוכף — מתוך אמונה שתדע
לרכב לבדה למטרתה היעודה.

כדי שנוכל לנסות במשותף להזיז את הגלבן־שאול,
תל־אביב
גלים?
המערכת תעביר ברצון את המכתבים שיתקבלו
לקורא בן־שאול, ששמו המלא וכתובתו
שמורים במערכת.

עזרה לאלג׳יריה

למרות שאי! לבי שלם עם מה שמכינים
לנו לקראת שנת העשור ועם האום! בו
מכינים את זה, אינני חושב שיש לתלות
את האשם במאיר וייסנל. וייטגל הוא רק
ראש ועדת חנינות העשור, וכל הצעותיו
ותוכניותיו עוברות דרד עשרות מומחים
ישראליים ותחת -שבט הביקורת של ראשי
המדינה. אם אלה מאשרים תכניות אויליות,
הרי הם אשמים במידה מרובה יותר מאשר
נתן שמחי, תל־אביב
וייטנל.
אני בי! אלה שקיבלו טופס המשאל על
עשרת המאורעות החשובים ביותר בעשרת
שנות המדינה. בחרתי לציי! עשרה מאורעות
שלא נכללו כלל בשאלוז ושלא יהיו כל כד
לרוח המארגנים. אני בטוח שאורחים רבים
עשו כמוני. עכשיו רק נשאר לחכות ולראות
אם ועדת העשור תפרסם את דעתנו.
א. א ,.תל־אביב

שיזוף! מדיני

אפשר להביז את העני! המיוחד שרוחשת
שרודהחוץ הנכבדה •שלנו לרכישת ליבם של
בני אפריקה השחורה לטובת העני! הישראלי,
אולם בשום אופן אי! להסכים ששרת
חוץ של מדינה תנהג בקלות ראש כזאת
ותתחפש לכושית (העולם תזה ,)1066 אפילו
אם הימים ימי פורים המה
אריאלה נבון, תל־אביב
ראש שבט נולדה מאיר, כפי שהיא מופיעה
בעתונכם, היא מאוד סימפטית. אבל איד
הצליחה להשתזף כל כד מהר?
הלל לוי, תל־אביב
תהליך ההשתזפות וההפיכה לראש שבט
זורז על־ידי צלם העולם הזה, בשני שלבים
(ראה תמונות).

במכתבו לקורא אמר עורר הווולט הוה
( ,)1065 שאילו היה אחראי בטמשלת ישראל
לעניני המרחב, היה מגיים את מלוא משקלה
של המדינה לעזרת חזית־השיחרור ה-
אלנ׳ירית, היה יוזם פעולה ציבורית בישראל
למשלוח ם עד רפואי לכפר הטוניסי
שהופצץ, והיה הופך את שגריר ישראל
באו״ם לאחד הדוברים הראשיים למע: אל־נ׳יריה

העורר, הנני מלא סלידה מקול ישראל, מקומו של פסיק כמו אומר בגלוי כי אני סולר מכל גינוני כטרוריסטים אלנ׳יריה
מורדי את המציג
הפגנו! של העולם הזה, והם מעכירים את מכווני צרפת. של התעמולה לשרות ומתיצב
הנאת הקריאה. אם אתם מתנגדים להשפעה
מדיניות זו מוכרים את בכורתם בעתיד
לועזית מדוע זה אינכם משמיטים את ה״א
תמורת נזיד־עדשים אקטואלי. אד גם הצעת
הידיעה באופז שיטתי (״שחקנית בררו, מהעורר,
שהמדינה תפנה ב־ 180 מעלות, מוגשורר
אלתרמז״ וכו׳) .באנגלית נעשה הדבר
זמת. המדינה חייבת להיות ניטראלית ב־כרי
לקצץ מלה שליטה, ואילו בעברית אי!
סיכסוד זה.
זה חופר אלא אות אחת ומרבה נעור.
אד כדי ליזום פעולה ציבורית בישראל
הוא הדי! בהשמטת הוו, שבמקומה אתם
אי! צורך להיות שר בממשלה. ראוי שכותבים
את הפסיק. זהו שוב תרגום מאנגלית,
העולם הוה ישלח תרומת קוראיו בתרופות
ששם החסכו! הוא במלה שלימה ואילו
לכפר הסופצץ בטונים.
בעברית אי! שום חסכון: הפסיק תופס מקום
מצורפת המחאה על סד חמש ל״י לקר!
בדיוק כמו הוו ואי! הוא בא אלא להרגיז
״אליק״ ,חיפה
העזרה.
את הקורא. אם מדברים אנו על השתלבות
במרחב, מדוע לא נלמד מהערבים שאינם
העולם הזה ישלח את כל התרומות שתתקבלנה,
בצורת תרופות ישראליות, לכפר • משנים את לשונם?
ע• בר־נר, תל־אביב
הנזופצץ

דווקא יש לו

אבקשכם לתת לי לענות על מכתבו של
הקורא איתן רם (העולם הזה )1065 האומר
׳שבמקרה של נצחוז הערבים על מדינת ישראל
יתלו אותכם על עמודי החשמל. מכתבך, מר
אית! ,לא מצא ח! בעיני בכלל, כי אתה
חושד בערבים שהם פאשיסטים. איד אפשר
לתלות אדם הפועל למען התקרבוגו שני
הלאומים השמיים? איר לתלות בז־אדם המקדיש
את כוחו ואת עתונו להג! על זכויות
הערבים? מי אמר לד שערביי פלסטי! לא
היו רוצים לחיות עם היהודים במדינה אחת?
אבל מה לעשות, החץ כבר עבר.
מיכאל נור סלמן, עבלין

שמחתי לראות את תנובתה העירנית של
בת עירי צפורה אפלבוים (העולם הזה
,)1066 בקשר להתענינותי בצנחנית ז׳קליז
יואנוביצ׳י. נירסתה שאני גבר חסר חוש
רומנטי לחלוטיז, אי! לה כל אחיזה במציאות.
הייתי מעונייז לדעת אם ז׳קליז
היא. קרובתו של סוחר הגרוטאות יונאנו־ביצ׳י,
מכיוון שעומדים לגרשו מהארץ ורציתי
לדעת אם יגרשו נם אותה במקרה
שהיא קרובתו. כדי להוכיח לצפורה שאני
באמת בעל חוש רומנטי מפותח, אני מוכן
להפגש עמה פנים אל פנים.
מאיר צ ,.חדרה
העולם הזה 067ז

ך ץצפא, הצפה, חוצפה, נ׳ ,עזות
1 1פנים, עזות מצח — כך מגדיר יהודה
גור את המלה. וכדוגמה הוא מוסיף:
״חוצפא אפילו כלפי שמיא מחני״ — החוצפה
מועילה אפילו נגד השמיים. החצוף מצליח.

אפילו גור לא היה יכול למצוא
דוגמה טובה יותר להצלחת החוצפה
מאשר המעשה שנעשה השבוע
ככנסת השלישית, כאשר החליטה
להטיל מס ככד נוסף על הנסיעות
לחוץ־לארץ. מם שני יוטל על הי־תרי־חיציאה
עצמם.
לא נדבר כאן על עצם המסים האלה. אוי
למדינה הנאלצת בכלל לחייב את אזרחיה
לקבל היתרי־יציאה לצורך נסיעה לחוץ־לארץ.
וכפליים אוי למדינה המטילה מס על היתר
זד״ מחשש פן ירבו הקופצים. בגן־עדן אין
צורך בהיתרי־יציאה. להיפך, היה צורך לגרש
את אדם וחוזה בכוח. היתר־יציאה אופייני
יותר לבית־סוהר.
אותנו מעניין ברגע זה צד אחר של הענין.
מי ומי היו המחליטים? מי ומי היו הטוענים
שהמס על הנסיעות דרוש כדי להקים בתים
לעולים מסכנים? מי ומי היו המתלוננים
שבולמוס הנסיעות לחוץ־לארץ הפך למגיפה
הממאירהז

שרוודהשידור של משרד ראש־הממשלה
מנהל תחנה אשר כל עיירה אמריקאית קטנה
היתד, מתביישת בה, ובצדק. אין זו אפילו
תעמולה טובה לדויד בן־גוריון. זהו האפס
המשודר.
לפני שש שנים נתן שרות זה זכיון
להוצאה פרטית להוציא שבועון, בדיוק לפי
המתכונת המוצעת עתה. בכל הארץ לא
נמצאו אפילו 3000 איש שרצו לקנות שבועון
זה בקיוסקים. עתה מחייב משרד ראש־המט•
שלה כל בעל־מקלט לשלם 2ל״י עבור הדו־שבועון
שאיש אינו מעוניין בו. מכיוון שהתקציב
הסמוי יהיה גדול יותר, יוסיף משלם
המסים עוד כמה לירות טובות מן הצרור
הנקוב של משכורתו. לאפס המשודר יתווסף
האפס המודפס.

החרוי

לשלשל את ידה לתוך כיסו של האזרח,
בתקופת האינדכס המזוייף והמשכורת המצטמקת,
ולהוציא משם כל סכום הנראה
לה? כיצד נסבל הדבר, מבלי שיהיה אפילו
צורך במחנות־ריכוז ובמרתפי־גסטאסוז
שני המקרים שציטטנו אינם אלא טיפות
מן הים הגדול. הם בולטים, מפני שיש
בהם שתי תכונות גלויות לעין: הם משוללים
כל נסיון של ביסוס מוסרי, והם מנוגדים
לרצונו של הרוב המוחלט של העם. אולם
במידה פחות גלויה אופייני הדבר גם לעשרות
מעשים אחרים של הכנסת.

כיצד, אם בן, אפשרי הדכר כאן,
כעוד שאי־־אפשר אך לחלום על
בך כארצות-הכרית או כבריטניה?

חבר־הכנסת המשוטט הוא כמעט סמל
לאומי. ח״כ שלא נסע פעמיים־שלוש בשנה
אל מעבר לים, משמע שהוא חולה או לא־יוצלח.
חבריו בנשיאות הכנסת דואגים
לצרפו לביקור־גומלין בפרלמנט של אורוגואי
או של שבדיה. חבריו במגבית היהודית המאוחדת
דואגים להזמינו לבוסטון ולסינ־טינאטי,
כדי לנאום על גבורת חיילי צה״ל.
תבריו במרכז המפלגה שולחים אותו ליוהנסבורג
ולסידני, כדי לארגן את המגבית
המפלגתית שם. וכל זה מבלי להזכיר את
החובה המפרכת לייצג את העם באסיפת
הקונגרס היהודי בלונדון, בועדה לתיאום
סוציאליסטי באיסלנד, כאזכרת השואה בוורשה
ובועידה הכל־דתית באיים הקאנאריים.
הח״כ המעופף אינו אלא בן־אדם• בעוברו
בפאריס, הוא מבקר בלובר או בלידו. בהד
דמנו לארצות־הברית הוא נח בפלורידה
ובלאס־וזגאס. אין לחסום את השור בדישו,
ולא את צפור־הגפש במעופה.
כל זה נעשה, כמובן, על חשבון הציבור.

אילו אסר נירון קיסר על נתיניו לשחק
באש, או אילו חוקקה מארי אנטואנם חוק
להגנה על המוסר, לא יכלה עזות־המצח
להיות רבד, יותר.

כבית התלוי אין מזכירים את
החבל. ככנין הכנסת מוטכ חיה
שלא להזכיר את כולמוס הנסיעות
לחוץ-לארץ. ולו גם רק משום הטעם
חטוב.

ך י< וגמה מוצלחת לא פחות של חוצפה
1טהורה נתנה הכנסת בדיון על דו־שבועון־הרדיו.
יתכן כי המלה הוצפה שוב
אינה מתאימה. כי כאן כבר עברה החוצפה
את גבול הציניות.

קנס־חנסיעות מחייב את האזרח
לשלם הרבה תמורת דבר שהוא
משתוקק לו. קנם־בטאון-חרדיו מחייב
אותו לשלם תמורת דכר שאין
הוא רוצח לנגוע בו אך כקלשון.

צמרת זו יכולה להרעיב, פשוטו
כמשמעו, בל ענך, כל מפעל וכל
אדם יחיד. בחיים המשקיים אין
כמעט מפרנס היבול להרשות לעצמו
,,לצפצך על הממשלה״ ,בחברו
כאמריקה או כאנגליה. להיסך, הממשלה
יבולה לצפצך עליו. והיא
עושה זאת כהנאה.
אמנם, לא מסרים בארץ מסים. החל במנד
ההכנסה העושק, וכלה בקנם־חיתר־היציאד,
וקנס־שבועון־הרדיו, משלם האזרח ומשלם.
אולם צמרת המדינה אינה תלוייה במסים
אלה. היא תלוייה בזרם הכסף מן החוץ,
אשר לאזרח הישראלי אין שום שליטה עליז.

מבאן ששום מרי אזרחי בישראל
אינו יכול להתבסס על הסיסמה
,,אין מיסוי ללא ייצוג״ .מבאן גם
שלא תיתכן דמוקראטיה אמיתית
במדינת-שנור. החוצפה התהומית
של הצמרת אינה פרי גבורה אישית.
היא פשוט מבטאת את יחסי•
הכוחות האמיתיים במדינה, בה
אץ הצמרת תלויה באזרח.

הכנסת הזאת היא מועדץ של
מטיילים. מלכד הדיילות של ״אל-
על״ ,אין כארץ עוד הכורח בל*
כך מעופפת.

נניח שזח בסדר. אבל מנין לוקחים
דווקא חברי-כנסת נבכדים
אלה את החוצפה התהומית. את
עזות-המצח האגדתית, להטיל קנס
על הנסיעות של כל שאר אזרחי־המדינה
-אותם המשלמים כעצמם
בעד נסיעותיהם ותענוגותיהם של
הח״בים?

כלכלתה הוא זרם הדולאדים של התורמים
היהודיים בחוץ־לארץ, בתוספת זרם השילומים
והמענקים. כל הכסף הזה נאגר בקופת
ממשלת־ישראל, ומשם הוא מוזרם הלאה,
לסי ראות עיניה של צמרת המשטר.

^ ם אין בארץ דמוקראטיה מן הסוג
המערבי, מה יש בה? מי שולם, בעצם,
בישראל?
לאור הדיונים על מס הנסיעות ודו־שבועון־
הרדיו, אפשר לענות על שאלה זו באופן
מעשי. ברגע הנוכחי בנוי השלטון על מזיגה
של יסודות, הקיימים זה בצד זה. זוהי פדרציה
של מנגנוני־מפלגות- ,הקיימת בצד
הדיקטטורה המוגבלת של דויד בן־גוריון.

אולם שוב לא זה העיקר. העיקר הוא
בעצם עזות־המצח, בציניות האינסופית בה
נעשה כל הענין.

בארץ בולה אין אך אזרח כודד
אחד שאינו יודע מה כוונת יחמי
הרעיון. אחרי שנכשלו בל חנסיונות
לבסס שכועון מסחרי המוני של
מפא״י -אם על־חשבון צח״ל,
אם על-חשבץ מגגנון־החושך ואם
על חשבון ההסתדרות -מצאה
קבוצת־חחצר של כיג׳י תחבולה
חדשה. האזרח ישלם, והאזרח יק-
כל את חוברת-התעמולח -מכלי
שיחיה צורך לשאול את האזרח.
כל עתוני הארץ התנגדו. כל המפלגות
התנגדו. בממשלה עצמה, כל השרים הבלתי-
מסא״יים התנגדו. בשיחות פרסיות, גם מנהיגי
מפא״י עצמה התנגדו. היה זה רצונו
של איש אחד, ורצונו של האיש האחד
ייעשה.
בלי כל הסוואה. בלי כל נסיון לטשטש
או לתרץ. בגלוי, בפרהסיה, בחיוך ציני.
״חוצפא אפילו כלפי שמיא מהד.״

**דוע מצליחה חוצפה זו? מדוע דברים,
^) שלא יתוארו בשום ארץ תרבותית אחרת,
נראים טבעיים בישראל? כיצד יכולה הממשלה

לצורך זה יש לקחת בחשבון כיצד צמחה
הדמוקראטיה המערבית. רגילים לראות את
שלבי צמיחתה במאגנה קארסה 1215במגילת
הזכויות 1689 במהפכה האמריקאית
ובמהפכה הצרפתית• כל ארבעת השלבים נגרמו
במידה רבה בגלל הטלת מסים, אשר
העם חשבם לבלתי־צודקים ולבלתי־מוסריים.
אחד הרעיונות היסודיים של הדמוקראטיה
המערבית נוסח על־ידי הפטריוט האמריקאי
ג׳יימס אוסיס, ערב המהפכה האמריקאית, בטענתו
נגד המכס שהוטל על־ידי המלך
הבריטי .״הטלת מסים ללא ייצוג — זוהי
עריצות!״ קרא. קריאתו הפכה לזעקת־קרב.
המלכים היו זקוקים לכסף כדי לנהל מלחמות
ולממן את המשטר שלהם. את הכסף
יכלו לקבל רק מידי האזרחים, בצורת מסים.
כל הכסף בא מלמטה. העם העובד מימן את
הממשלה. אולם האזרחים תבעו לעצמם את
הזכות להיות מיוצגים במוסד שהחלים על
הוצאת הכסף .״אין מיסוי ללא ייצוג!״ היתד,
איפוא סיסמת־יסוד טבעית של הדמוקרטיה
המערבית, מאז ועד היום.

ף* רוע המזל, חסרים בארץ תנאי־היסוד
/לדמוקראטיה כזאת• לא העם העובד הוא
המממן את הממשלה. המצב כמעט הפוך:
הממשלה מממנת את העם העובד.
זוהי מדינת־שנור. הדלק המתניע את גלגלי

לשתי התופעות יש שורש אחד.
מנגנוני-חמפלגות אינם תלויים ב*
חכרי־חמפלגה כארץ, כי אין הם
מתקיימים על מס־החבר. הם מחל קים
ביניהם, לפי מפתח מסויים,
את כספי התרומות הנאספים כ־חוץ־לארץ.
ואילו הדיקטטורה של
בן־גוריון אינה תלוייה כרצונו החופשי
של האזרח, כי היא שולטת
על זרם החץ חזר שהאזרח זקוק
לו לפרנסתו.
לכן יכולים חברי־הכנסת — שאינם אלא
ראשי המנגנון המפלגתי שבחרו את עצמם
בעזרת הכסף של המגבית — לטייל בעולם,
ולהטיל באותה שעה מס על נסיעות הזולת.
לכן יכול דויד בן־גוריון לקחת שתי לירות
מן האזרח, כדי לממן חוברת שתביא את
דבר דויד בן־גוריון לאותו אזרח. הם בטוחים
מראש שלא יהיה מרי אזרחי, ולא שביתת
מסים.
המהפכה הצרפתית פרצה בגלל מס על
המלח. המהפכה האמריקאית הניעה לנקודת
הזינוק ב״מסיבת־התה של בוסטון״ ,בה
נזרק התה לתוך הים כמחאה על המס שחוטל
עליו. המהטמה גאנדי הכריז על מ ת אזרחי
אדיר ויצא בראש נאמניו לייצר מלח, כמחאה
על מם־המלת הממשלתי.

אולם בישראל לא ייזרקו מקלטי־הרדיו
מן החלונות . ,במחאה על
שכועץ־החוצפח. איש לא יארגן
עצומה המונית שתדרוש שהפרי*
הכנסת ישלמו להבא כעצמם בעד
טיוליהם, כדי להזכיר לחם את
הפתגם על בית התלוי.
במדינת־שנור הכל אפשרי. ומי שהוסר
אינו מוצא חן בעיניו, מוסב שיקדיש את
תשומת־לבו לשורש הרעה.

תצפית

במדינה

(כל חזנויות ממורות)

• לא יחול שיפור כיחסי ישראל-כרית-המועצות. השמועות
המרובות, כי היחסים ישתנו לטובה, אינן מבוססות על תמורות כלשהן במדיניות
הסובייטית או הישראלית. מטרתן היחידה: להניע את האמריקאים לסיום חיובי

של המשא ומתן על המילווה לישראל

• לעומת זאת עשוי לכוא הספם ביכגושי, לפיו תהיינה המעצמות
חנרולות מוכנות להצהיר על ערובה לשלום ישראל, בתנאי שזו תסתפק
בגבולות החלוקה של .1947
• צפויות תקלות לשייט במפרץ אילת. המלך סעור יחדש את
תביעתו לצמצם את השייט הישראלי במיפרץ עד למינימום, והוא לוחץ על
אמריקה שתאסור מעבר אניות אמריקאיות לאילת.

• הזהרה כריטית־־אמריקאית תימסר לישראל, שלא לפגוע
כירדן. לעומת זאת תינתן הבטחה אמריקאית בלתי־רשמית כי צבא עיראקי
לא יחצה את הירדן, ולא יחנה בגדה המערבית.

• ראש הממשלה יצהיר כי מדיניות־החוץ הישראלית אינה
מתבססת על הסכמים עם מדינות אסיה, אלא על כריתות
עם עמים מערכ-אירופיים וים־־תיכוניים. בהצהרה זו יבקש ביג׳י
להכין את הקרקע לצירוף ישראל לברית ים־תיכונית של המערב, אס תוקם
חברית המוצעת על־ידי צרפת.

• יתכן כי אניות ,,הכוכב השחור״ ,המשותפות לישראל

וגאנה, לא יוכלו להכא לעכור ללא הפרעה כסואץ. למרות
הידיעות כי מצרים לא תפריע למעבר אניות אלה, קיימים ם ימנים כי הידוק
החרם הערבי יפגע גם בשייט זה,

מדיניות

העם

נסיגה מו פ תי ת

פירפורי כו רי ם
וקדחת אינה
(פתגם יהודי עממי)
שנת־העשור היא שנת השמחה הממלכתית
— שמחה מאורגנת, מתוכננת, מחושבת ל־פרטי־הפרטים
לפי מיטב המסורת של מיבצע
צבאי, המחולקת להמונים במנות קצובות.
זוהי שמחה שלא תשאיר שום דבר למקרה
העיוור, ליוזמה החופשית או לשגעון הפרט.
השבוע זכתה ישראל למפרעה על־חשבון
שמחה מאורגנת זו. אם מעידה מנה ראשונה
זו על טיב הסעודה כולה, יהיה זה עגום
מאד. כי פורים תשי״ז היה כשלון חרוץ —
מאורע בו ישבו ההמונים וחיכו לשוא שהשמחה
תוגש להם על צלחת.
מסמר חלוד. עוד בשנה שעברה היה
פורים מאורע בחיי רבים. נשפים גדולים
נערכו במאות מקומות, משכו אליהם רבבות
זוגות בתחפושות ססגוניות. השנה היה פורים
יום ללא שמחה. הוא הצטמצם בכמה נשפים
פרטיים סגורים, שרק מעטים מבין מש־מחלה

מרים בן־פורת תתמנה לשופטת
מחוזית. אחרי שסגנית פרק־לים
המדינה ייצגה בחריפות מיוחדת
את קו השלטון במשפטי מנקס וזזרותי,
זכתה לרוב בוועדה למינוי שופטים.

• כל חמורים המגלים פעילות
מסכים לרשימת המורים
הדמוקראטית לבחירות לועידת
המורים, צפויים לפיטורים. על

הממ שלה

פי הוראה מגבוה, קיים עיקוב אחד
מורים אלה, בגלל קירבת רשימתם למפלגה
הקומוניסטית.

התפט רו ת סודי ת

• הממשלה עשויה להפסיק
את תמיכתה כזרם החינוך
העצמאי של אגודת ישראל. עד
עתה שילמה הממשלה קרוב ל״־807
מהוצאות החזקת רשת חינוך זו, לאחר
שאגודת ישראל סירבה להצטרף לחינוך
הממלכתי.

• אתה תהיה חייב להשתייך
לקופת־החולים. חוק חדש לביטוח
רפואי יוגש לכנסת בסוף השנה, יהפוך
לאחד מסלעי־המחלוקת העיקריים לקראת
הבחירות הבאות. חוק זה יצמיד כל
אזרח לקופת־חוליס לפי בחירתו, יגרום
למעשה לחלוקת כל עניני הרפואה זה־רוקחות
בארץ לפי מפתח מפלגתי. הרופא
הפרטי והרוקח הפרטי יהפכו בהכרח
לשכירים.

• כקרוב תוכל לדרוש פיצויי

מתפטרת־לשעכר גולדה סאיר

פיטורים כתוקך החוק. המעביד
ס.או.ס. מאפריקד!
יהיה חייב לשלם אותם תוך 30 יזם,
בנסיבות שייקבעו על-ידי חוק מפורט,
תתפיהם טרחו להתחפש( .ראה להלן)
שיבוא במקום הנוהג הכללי הקיים. הדבר יה״ח מכה קשה במיוחד למפעלים
מאות אלפים הצטופפו ברחובות תל־אביב
שלא הקימו קרנות־פיצוייס.
כדי לחזות בעדלאידע של הילדים, שהיתר,
• ״המשכיר המרכזי״ יחדור לשוק התרופות. להבא ייבא ויסחור
צריכה להיות מסמר היום. אולם היה זה
חמשביר גם בתרופות אלה, אחרי שבעבר עסק רק בתרופות לחיות.
מסמר חלוד ועקום. מורי־המלאכה השתדלו
היטלי־החובה
• התעשיינים יכיימו פיטורים נרחבים כתגובה על
כמיטב יכולתם, מורות ההתעמלות עמלו
שהוטלו !עליהם. בכמה ענפים הוסכם לפסר מאות פועלים באופן הפגנתי, כד ׳
קשות, הילדים התלהבו. אולם פרי המאמץ
הכללי היה אומלל. העדלאידע נפלה בין שתי
לשכנע את הממשלה שאין התעשיה יכולה לעמוד בתשלומים.
כסאות: לא היתר, לה תוכנית כללית ומכוונת,
ולא היתד, בה ספונטאניות רעננה. ההמונים
• האוצר לא יתן הקלות נוספות כמס-ההכנסה למשקיעי-הון
חזרו הביתה מאוכזבים.
זרים. תחת זאת יפצה אותם במתן רשות להוציא מן הארץ סכומים גדולים
מה גרם לחוסר־אווירה זה? אפשר היה
יותר במטבע־חוץ.
למצוא את ההסבר במצב הכלכלי המחמיר
• מגכית ההסתדרות הנפרדת תגדל כעונה הכאה ל־ 5מיליון
והולך, עת מאמירים מחירי המחיה, בעוד
דולאר, כפליים יותר מאשר סד כה.
האינדכס המזוייף קבוע למקומו. אפשר היה
לחפש את הסיבה גם במצב הסוער במרחב,
• לא יעלו מחירי הקפה, התה, הלקרדה והאורז כשוק
הטומן בחובו סכנות כה רבות.
האפור. השלטונות החליטו להימנע מלהטיל עליהם היטלים, מאחר שהקניות
אולם הסיבה היתד, עמוקה יותר. היתד,
הצטמצמו ממילא עקב ירידת כוח־הקניה.
זאת אותה תופעה שהטביעה את חותמה על
העדלאידע. בעוד שמצד אחד הולך ונחנק
• תקציב ההוצאות כמטבע חוץ יגיע כשנה הכאה ל־620
בארץ כל זיק של ספונטאניות אזרחית,
מיליץ דולאר 40 ,מיליון דולאר יותר מאשר בשנה הקודמת. לא ברור עדיין
תחת לחץ המנגנון, הרי מאידך אין צמרת יי מנין יבוא המטבע.
המדינה מסוגלת למצוא שום ביטוי קולקטיבי
אמיתי לרוח העם.
• התאחדות הסוחרים תקים חכרה מיוחדת לשיווק לחם,
לסי כל הסימנים, תהיה זאת המתכונת
שתרכוש בהדרגה את המאפיות הקטנות.
אשר תאפיין את כל האירועים של שנת־העשור.

השבוע
הגיע יום־שנה למאורע עגום: פינוי
כוחות צה״ל מרצועת־עזה.
במשך ארבעה חודשים שלטה ישראל
בעיר־החוף הדרומית. נעשו נסיונות ראשונים
לארגן בה את החיים. אולם היא לא ידעה
מה לעשות בהזדמנות ההיסטורית שהוגשה
לה על מגש הכסף.
הרמטכ׳׳ל כראש. כמה אנשים, שלא
השתכרו בהמולת הנצחון, העמידו לפני הממשלה
את הברירה היחידה: או לספח את
הרצועה ולתת מיד אזרחות ישראלית לכל
250 אלף הפליטים ברצועה — ,או לאבד את
הרצועה. למשך כמה שבועות היה ברור כי
גמאל עבד אל־נאצר אינו שש לקראת החזרת
הרצועה לארצו, וכי פליטי עזה עצמם יקבלו
ברצון את הסיפוח — בתנאי שיובטח להם
שיקום אישי מלא בישראל.
אולם צמרת המדינה, הכבולה עדיין במושק
העליה השניה, סלדה בפני עצם הרעיון.
היא ויתרה על שטח זה של ארץ־ישראל,
כדי להימנע מן הצורך להגדיל את אוב-
לוסית ישראל ב־ 300 אלף ערבים ׳נוספים.
צה״ל פינה את הרצועה, כשבראשו צועד
הרמטכ״ל, משה דיין.
כך חזרה הרצועה למצריים. השבוע הסיק
עבד אל־נאצר את המסקנות: הוא התכונן
להפוך את עזה לגרעין של מדינה פלסטינית,
שתהווה חלק מן הרפובליקה הערבית, תדרוש
לעצמה את כל הארץ ממערב לירדן.
אחד המועמדים לשלטון בעזה החדשה:
חאג׳ אמין אל־חוסייני, המופתי הירושלמי,
רב־הטבחים של יהודי אירופה הנאצית.

ישיבת הממשלה היתד. סוערת אף מן הרגיל.
המאורע שעמד במרכזה: המטוס המסתורי
שהוביל נשק ישראלי, דרך אלג׳יריה,
למקום בלתי־ידוע.
בצרפת עוד המשיכה הפרשה להכות גלים.
אמנם, ממשלת צרפת עשתה את הכל כדי
לטשטש את העניו הבלתי־נעים שפגע גם
בה, הצליחה למנוע סערה בפרלמנט, סמכה
את ידיה על הודעת ביג׳י בכנסת כאילו
הנשק היה באמת מיועד לממשלה דרום-
אמריקאית. אולם כתבים ישראליים בפאריס
הודיעו בפירוש ששום אדם רציני בבירת
צרפת לא האמין להסבר זה.
בצרפת נמשך מישחק הניחושים, התרכז
בעיקר בשני כיוונים:
4הנשק היה מיועד לצבא־השיחרור ה־מארוקאי,
הלוחם נגד הצרפתים, אך העלול
לפנות נגד העמדות הצרפתיות במדבר סהרה•
הנשק היה מיועד למחתרת הנוכחות
הצרפתית באלג׳יריה, המורכבת בעיקר מאירופאים,
העושה שפטים בערבים, ושיש לה
מגמות אנטי־דמוקרטיות ואנטישמיות מובהקות.
מחתרת זו מהתה איום לממשלה המתונה
של צרפת.
פה ושם שררה עוד הגירסה המקורית:
שהנשק היה באמת מיועד למורדי אלג׳יריה
עצמם, נמכר להם בשוק השחור הבינלאומי,
תמורת כסף. מכיתן שרובר לאקוסט, מושל
אלג׳יריה, סירב להחזיר את הנשק לבעליו,
גם אחרי שהממשלה הצרפתית קבעה שהוא
שייך לממשלה דרום־אמריקאית, נשארה גיר-
סה זו בתוקפה. כתב ישראלי בפאריס ציטס
אישיות ישראלית אלמונית שטענה באוזניו
שכל הענין הוא עסק של הברחה.
לאן נועד הנשק ז אולם השרים הישראליים,
בני כל המפלגות, שהסתערו על
דויד בן־גוריון ליד שולחן הממשלה, לא
דאגו כל כך לצד הבינלאומי. אותם ענין
במיוחד דווקא הצד הישראלי. הם שאלו
במה וכמה שאלות בלתי־נעימות:
• כיצד זה סוחרת המדינה בנשק, מבלי
שהממשלה עצמה יודעת על כך?
• מדוע נעשות העסקות באפילה, ללא
תיאום עם משרד־החוץ?
• מדוע הורד הסימון הישראלי מן
המטוס שהוביל את הנשק, עוד לפני שהמטוס
נמסר לממשלה זרה?
• מדוע פירסמה ישראל הודעות סותרות
ובלתי־משכנעות?
ובעיקר:
• לאן היה הנשק מיועד באמת?
ביג׳י היה בהתגוננות-,ענה במגומגם. כשהודיע
את שם המדינה שרכשה כביכול את
הנשק, הבינו חלק׳מן השרים שם אחד, חלק
אחר.שם שני. שני השמות היו־ בלתי מתקבלים
על הדעת. כמה מן השרים קיבלו
ח עול פ מזח (047

את הרושם שגם לביג׳י לא היה מושג ברור
מה. עשו ילדי־טיפוחיו בפרשה מסתורית זו.
כשנסתיים הדיון בממשלה, נשארו רוב
השרים בדעתם כי היתה זאת עיסקה בלתי־כשרה,
שהאיש האחראי לה היה שמעון פרס,
וכי המטרה האמיתית היתד, להשיג כסף למימון
פעולות חשוכות שונות של ביג׳י,
פרם ושות׳ ,שאינן נכללות בתקציב מדינה.
יתכן שבזאת היתד, מסתיימת הפרשה, לולא
הגיעו אותה שעה קריאות בהולות מבעלת־הבית:
שרת־החוץ, הנמצאת בסיור ביבשת
השחורה, שלחה קריאות ס.או.ם. נרגזות. כי
מכל העולם הודיעו צירי ישראל שפרשת
המטוס עוררה תגובות שליליות ביותר. ממשלות
דרום אמריקאיות שונות רצו לדעת
למי נועד הנשק, כי כל אחת מהן חששה
שהוא נועד למחתרת או לממשלה עויינת לה
אישית. חוסר־התשובה של שרוודהחוץ הישראלי
רק הגביר את החשדות.
השרים הסתמכו על פניות נרגזות אלה של
השרה המפא״יית. תחת הלחץ המרוכז נאלץ
ביג׳י להסכים שלהבא לא יעסוק משרד־הבטחון
בעסקות נשק בינלאומיות מבלי לקבל
תחילה אישור מצד הממשלה כולה, ומבלי
לתאמו עם משרד־התוץ.
היה זה נצחון זמני לגולדה הנעדרת. אולם
הוא היה רק סיבוב קטן במאבק הנמשר
מזה שנתיים.
מיכצע ״מאחורי חגב״ .עד לאן הגיע
מאבק זה, נסתבר לקהל הישראלי המופתע
רק השבוע, כאשר פירסם מיעריב ידיעה מוצנעת,
בעלת תוכן מפוצץ מאד: גולדה מאיר
התפטרה לפגי כמה חדשים מתפקידה. רק
הודות להפצרותיו של ביג׳י הסכימה להישאר
לפי שעה בתפקידה. סיבת רוגזה אז, כמו
היום: חוסר־ד,אחריות של שמעון פרם, העושה
בעניני־חוץ כבתוך שלו.
המאבק הסמוי החל עוד למחרת מינויה
של גולדה לשרת־החוץ. מינוי זה בא אחרי
שכנופית־החצר של ביג׳י הצליחה לסלק
בצורה מבישה את משה שרת ממשרד־החוץ.
מבחינה מסויימת, היתר. זאת התנקמות אישית
באיש שחשב עצמו ליורש ביג׳י.
אולם מאחורי הנקמה האישית עמד חשבון
מרחיק־לכת יותר• היתר, זאת תוכניתם
של נערי ביג׳י להשתלט על כל עניני־הזווץ
של המדינה, כחלק מן המאבק הגדול על
ירושת השלטון, לקראת היום בו יירד בידי
מן הבמה הפוליטית. מכיוזן שלא יכלו למנות

שלא תתכן מדיניות־חוץ יעילה כל שהיא,
ללא יחסים מינימליים עם ברית־המועצות.
היא לא רצתה להיות ניטראליסטית, כמג
ד״ר נחום גולדמן, אולם היא רצתה ביחסים
רשמיים תקינים עם ארץ הסובייטים, כדי
שתוכל לתמרן במידת־מה ולשכנע את האמריקאים
שישראל אינה בכיסם. רק כך
אפשר היה, לדעת גולדה, למנוע בעד ארצות
הברית וברית המועצות לעש! ת יד אחת לקיצוץ
גבולות ישראל לרכישת לב הערבים.
גולדה השקיעה עבודה רבה בפיוס הרוסים,
כינסה אפילו את עורכי העתוגים לישיבה
סודית כדי לבקשם שלא להתקיף אישית את
השגריר הסובייטי. דווקא כשהיה נדמה לה
שהכשירה את הקרקע למפנה, שיהווה גם
נצחון אישי שלה, הפכה יד אחרת את הקערה
על פיה• היתד. זאת ידו של שמעון פרם.
שתי פעולות גרמו להרעה מכרעת:
+התעמולה האנטי־סובייטית הקיצונית
שנוהלה בארץ עם שובה שד המשלחת הישראלית
מן הפסטיבל במוסקבה, בתוספת
סיסורי־בלשים של צעירים שואפי־פירם,מת.
* הפרשה המסתורית שהיתר. קשורה
במעצרו של הנציג הישראלי אליהו חזן
באודיסה (העולם הזה .)1043
גולדה האמינה כי לשני המקרים אחראי
שמעון פרס ופמליתו. וכאילו כדי לשבור
את גב הגמל, קם שמעון פרם עצמו דווקא
באותו שסוע, נאם נאום שחצני בכפר־סבא,
ש!כר. לפרסומת רבה. בנאום זד, התקיף
פרם את ברית־המועצות וקבע הנחיות־יסוד
למדיניות החוץ הישראלית, כאילו היה הוא
שר־החוץ בכבודו ובעצמו.
הפעם פקעה סבלנותה של גולדה. היא
פנתה דביג׳י, הגישה לו את התפטרותה. במשך
כמה ימים היה נדמה שאין לישראל
שר־חוץ. אך ביג׳י פנה אל חוש הפטריוטיזם
שלה, הבטיח דה גיבוי נגד פרם. גולדה, עסקנית
מפלגתית מובהקת, לא רצתה לגרום
בזיון למפא־י. היא נשארה בתפקידה•.
• הודיע מדור תצפית טל העולם הזה
( ,)1046 בחודש אוקטובר :״נולדה מאיר תצא
למערכת תקיפה לריכוז הפעולח המדינית
בידי משרדה. בראש וראשונה תדרוש כמנהל
משרד־הבטחון, שמעון פרס, יחדל מהתערבותו
בענינים מדיניים.״

נולדה בהגדת קודמה .,שפרינצק וכיג׳י
שרות־חוץ אחדאי...

״שר חחוץ המיועד״ .אולם מאותו
הרגע שוב לא הרגישה גולדה את עצמה
בטוחה בתפקידה. לפתע צצו מכל עבר
שמועות כי משה דיין רואה את עצמו כשר-
החוץ המיועד, וכי ייכנס לתפקיד זה בקרוב.
לא היו אלה שמועות מקריות. אמנם,
ציניקאים האמינו כי הפעם הופצו שמועות
אלה על־ידי בן־גוריון עצמו, מתוך חשבון
שונה לגמרי. לשם כך התעורר אצל ביג׳י
צורך להוציא את דיין מעמדת־המפתח המבוצרת
שלו. ביג׳י השתמש ברמזים על
מינויו של דיין לשר־החוץ כפיתיון, כדי
לבצע את הדבר בצורר. חלקה.
אם אמנם היד, זה חשבונו של ביג׳י, הרי
הצליח. דיין התפטר מתפקיד הרמטכ״ל, מסר
את התפקיד לידי איש הרחוק ממנו מאד.
דיין עצמו יצא לחופשת־לימודים.
אולם גירסה זו לא פייסה את גולדה. אחרי
שהידיעות על מינויו הקרוב של דיין לשרי,חוץ
פורסמו בעתונות העולם, דרשה במפגיע
הכחשה רשמית. ביג׳י סירב להיענות
לכך. רק אחרי שגולדה הביאה את תלונזתיד,
בפני ישיבה סוערת מאד של מרכז מפא״י,
הכחיש מזכיר־ד,מפלגה גיורא יוספטל שמפא״י
דנה על החלפתה במשה דיין. ביג׳י עצמו
התעטף בשתיקה.
שוטפי הרצפות. זה היה המצב כאשר
נחת המטוס בבון, והשחיר מחדש את פני
ישראל ברחבי העולם. שגריריה של גולדה
פעלו שוב במרץ כדי להציל את ישראל
מתוצאות חוסר־ד,אחריות (שהיתר, מלידה הפעם
באי־כושר ביצועי מובהק) של שמעון
פרס. אולם גם הם לא יכלו למנוע ש־בממשלות
כל העולם נוצר הרושם כי המדינה
היהודית היא חלק מרשת הברחה
בינלאומית של נשק — אם לא גרוע מזה.
כאשר תחזור גולדה מאפריקה, יתחדש בלי
ספק המאבק ביתר מרץ. למראית־עין זהו
מאבק אישי בין גולדה ופרם, בין שני
דירות במפא״י. מאחורי מאבק זה עומדת
המלחמה הסמוייה והמתמדת של קבוצת־ד,חצר
של ביג׳י להשתלט על מנגנון המדינה,
ולחסל את עסקני מפא״י היזתיקים, מסוגם
של פנחס לבון, משה שרת ולוי אשכול,
העומדים להם למכשול.
אך מאחורי כל אלה, קיימת בעייה עמוקה
עוד הרבה יותר. השאלה, מה כסוף למה,
המדיניות לבטחון, או להיפר.
מאז השתלט דויד בן־גוריון על עניני
הבטחון של הישוב, אחרי מותו של אליהו
גולומב, הפך את המושג ״בטחון״ לאליל
העומד מעל לכל. יחד עם ד,בטחון, שהיה
אחוזתו הפרסית, עלה גם ביג׳י עצמו ל־גדולה.
בכל
ארצות העולם, מלבד משסרים פא־שיסטיים־למחצה,
אין בעיות הבטחון אלא
ענף־משנה של המערכה המדינית. תפקיד הצבא
הוא לשרת את המגמות המדיניות של
האומה, ולתת תוקף למדיניות־החוץ. אולם
בישראל נוצר מאז קום המדינה מצב הפוך
לגמרי. שרות־החוץ אינו אלא עוזרת־בית,
השוטפת את הרצפות ומריקה את פחי-
האשפה בבנין ד,בטחון, בו שולטים נערי-
ד,זוהר של ביג׳י.
יתכן שהמצב היה שונה אילו היתה למשרדי,חוץ
חפיסה מדינית מגובשת ופעילה,
כמו זו של נחום גולדמן. אולם גולדה מאיר,
אף שהיא בלי ספק שרת־חוץ טובה יותר
ממשה שרת חסר־האישיות, לא הגיעה לכלל
תפיסה פעילה ומגובשת כזאת. כשאר מש
עדיין
איש מביניהם בגלוי לשר החוץ, רצו
לשים במקום שרת אישיות חלשה, שלא תוכל
להיות עצמאית. ביג׳י בחר בגולדה מאיר.
תחילה נראה כי החשבון היה נבון.
קבוצת־החצר של ביג׳י אירגנה וביצעה את
מיבצע־סיני, מבלי להודיע על כך מראש
לשרת־החוץ של ישראל. גולדה קיבלה את
הדין, גם כששגריריה ברחבי העולם צעקו
חמס, ואליהו אילת בלונדון אף התפטר
מתפקידו (וחזר בו<
אולם במרוצת הזמן גילתה גולדה נסיה
גוברת והולכת לעצמאות. בתפקידה החוש
נאלצה לד,אדן יום־יום להודעות שגריריה
וציריה, נכנסה לעובי־הקורה של יחסי־החוץ.
ככל שהתמצאה יותר בענינים אלה, כן גדלה
סלידתה ממעשיהם של שמעון פרס, משד,
דיין וסדי קולק, שעשו ככל העולה על
רוחם, בהיותם משוחררים מכל אחריות, וב־סוחים
בגיבוי בכל־סחיר מצד ביג׳י הזקן.
שמעון פרסומת פועל. ההתפוצצות
הגדולה הראשונה באה סמוך לראש־השנה.
גולדה מאיר, לשעבר שגרירת ישראל ב
מדינאינדמתנדכים
סרס ודיין

מוסקבה, הגיעה יותר ויותר לגלל הכרה

...א ו סווספת חדצפויז ׳ ב ב דן הבנוחון?

ח!ז1ל $ויזו! **10

שרת־החוץ
בדרך החוצה?
רדי הממשלה, היא פועלת מיום ליום, ללא
תוכנית לטווח־ארוך.
במאבק בינה לבין שמעון פרם, תהיה
ידה בסופו של דבר על התחתונה. כי
השופט היחיד יהיה דויד בן־גוריון.

מפלגו ת
•קיר יקיר
כשאלוהים רוצה, יורה גם מטאטא. כשהמדובר
במועצה דתית, ועוד בעיר העברית
הראשונה, כמעט ואין לאלוהים ברירה. הוא
מוכרח לרצות.
כך קרה החודש כי למועצה הדתית של
תל־אביב, שבדרך כלל אין לד 50 ,ל״י
לתיקון הדוד במקוזה, נמצאו 10 אלפים ל״י
לצורך דתי יותר: לקנות כסא לעסקן דתי.
מישחק הכסאות. בעל הכסא המקורי
הוא הרב ד״ר שמואל גרינברג, איש המזרחי,
המכהן מזה 18 שנה כיושב־ראש המויעצה•
אולם לאחרונה חלד, גרינברג, ולא היה מסוגל
למלא את תפקידו כיאות. היה צורך
בממלא־מקום.
ממלא־המקום הטבעי היה סגנו של גרינברג׳
ד״ר יקיר בכר, עסקן ספרדי דתי
בלתי־מפלגתי. בכר החל מופיע באסיפות
הפועל המזרחי. אולם הדבר לא הועיל לו.
המפלגה לא רצתה באיש כה בלתי־תלוי
במקום זה. תחת זאת מצאה מועמד מתאים
לה יותר לתפקיד הרם, בעל המשכורת
הטובה: מזכיר סניף׳ המפלגה הדתית הלאומית
בתל־אביב, פנחס שיממן.
מדוע דווקא שיינמן? גם לכך היה הסבר
הגיוני. שיממן רצה להיות חבר מועצת־העיריה,
במקומו של משה דב מגיד, מנהיג
החברה קדישא. כסא זה הובטח /שיממן
בתום שנתיים אחרי הבחירות. אולם משהגיע
המועד המובטח, לא התחשק למגיד לרדת.
הוא חיפש כסא אחר כדי לפצות את שיממן.
המבט המפלגתי ננעץ בכסאו של גרינברג
אולם איך אפשר היה לסלק מן המועמדות
את יקיר בכר, שהכסא הגיע לו? שאל השביע
מנחם כהן, איש שכונת התקווה ונציג
מפא״י, בישיבת עירית תל־אביב: מד, האמת
בשמועה כי הובטחו לבכר 10 אלפים ל״י
מקופת המועצה הדתית, למען יוותר על
הכסא לטובת שיממן?
ראש־העיריה הבטיח לחקור. אולם החקירה
היתד, מיותרת. מכיוון שלבנון יושב מצדו
על כסאו הרם — כסא־ראש־העיריה — רק
בזכות קולותיהם של מגיד וחברו, לא היה
מסוגל ממילא לשמם את הכסא מתחת לגופו
של שיממן, מבלי שיפול חוא עצמו טכמאו.

במדינה
המ שק
הרוגז הג דו ד
מטוס בריטניה של אל־על התאחר בארבע שעות
שלמות. תחת לטוס בשעה חמש, המריא ישראל
רוגוזין רק בשעה תשע בערב. אבל רוגוזין לא
התרגז. מפוייס ושקם, שם את פעמיו חזרה למולדתו
האמריקאית.
כשנעלם המטוס בשמיים, הפליטו תריסר פקידים,
שנשארו על הקרקע, אנחה עמוקה של הקלה .״אחד־אפס
לטובת אשכול,״ סיכם אחד מהם.
שטיפת מוח. הימים המעטים ששהה רוגוזץ
הפעם על אדמת ישראל היו מוקדשים למיבצע
שעד כה היה ידוע לאזרחי ישראל רק מסיפורי סין.
לתעשיין האמריקאי העשיר נעשתה שטיפת־מוח לסי
כל חוקי המדע החדש.
הידיעה הראשונה על החלטת המולטי־מיליונר לבטל
את תוכניתו בקשר להקמת מפעל הזהורית
(משי מלאכותי) באשדוד־ים, ירדה על האוצר כרעם
ביום בהיר. לא זה בלבד שיכלה לגרום לשיבוש
כל תוכניות הקליטה בדרום הארץ, אלא שהיחד,
גוררת אחריה הרתעה של כל משקיע־הון אחר. אם
בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי־הקיר?
לכן, כשאר הגיע רוגוזין לישראל, התלבשה עליו
השלישיד, הגדולה — לוי אשכול, יוסף גליקמן

ובין העם הערבי והעם היהודי במדינת ישראל
עצמה.
בין מוציאיו לאור של הבטאון החדש מצאו הקוראים
את ח״כי מפא״י הרצל ברגר ודוד הכהן, ח״כי
הפרוגרסיבים ישעיהו פורדר וגרשום שוקן, מנהיגי
המפלגה הדתית הלאומית, מנהיג מפ״מ מאיר
יערי, פרופסורים מן האוניברסיטה והטכניון, ומנהיגי
אחדות העבודה. בלטו בהעדרם יוזמי העתון ומתכנניו
הראשונים, אנשי ציבור ועתונאים שלא מחוגי
הקואליציה הממשלתית.
הגליונות הראשונים אימתו את החששות שנשמעו
ביום הוצאת הגליון הראשון. מחוץ למאמרים ספורים,
חתומים בידי מומחי מפ״מ לבעיה הערבית,
הכיל הבטאון מאמרים מאופקים בשפה האנגלית,
כתובים ברוח מדיניות משרד החוץ, ומסוגננים בידי
עורך משנה יודע־אנגלית מקיבוץ חצור של השומר
הצעיר.
הסיוע נפסלן. בישראל נפוץ ניו־אומלוק בכמה
מאות גליונות בין ח״כי הקואליציה, הנציגויות
הזרות, מערכות העתונים ואנשי ציבור.
בחוץ־לארץ נפוץ הירחון בעזרת משרד החוץ הישראלי.
הנציגויות הישראליות באירופה ובאמריקה
קיבלו הוראה להפיץ את העתון בחוגים הקרובים
למשלחות הערביות, להביא אליהן בעזרת בטאון
ניטראלי כזה את עמדות משרד החוץ הישראלי, כפי
שהן מנוסחות מפי דוברי מפ״מ וחוגים מתקדמים
יותר בקואליציה של ביג׳י.
אך לא לעולם חוסן. אחרי חמישה גליונות, הבחינו
מעצבי מדיניות החוץ הישראלית, כי גם הנימה
הרפה של דוברי האיגוד היחודי־ערבי עומדת בניגוד
מוחלט למדיניות העויינת־בעקרון לכל קידמה בעולם
הערבי, ולכל נסיון התקרבות יהודי־ערבי. בחוזר
פנימי לפקידי משרד החוץ שהיו משתתפים בניו-
אוטלוק בשמות בדויים, אסרו עליהם ראשי המשרד
להשתתף בבטאון, איימו בפיטורין. בעת ובעונה
אחת הפסיקו גם את קניית העתון והפצתו בשגרירויות.
בפרוס
הגליון התשיעי יתאספו מוציאיו לאור של
השקפות חדשות להתיעצות חשובה. נושא ההתיע־צות:
מקורות מימון חדשים להשקפותיהם הלא־כל־כך
חדשות.
חקירות מוות ב חו מצהמד חי ת

פועל יהלומים וולשטיין
המפתחות אבדו, האיש התאבד
ואברהם סייבר. האיש הרביעי, פנחס ספיר, היה
ביפאן, לא יכול היה לתת את ידו למיבצע הגורלי.
רוגוזין טולטל מישיבה לישיבה. הזקן בן ד,־71
הגיע במהרה לעייפות מוחלטת. סופר לו כי עובד
בן־עמי, ששלח לו לאמריקה ידיעות וקטעי־עתונים
שליליים, עשה זאת כנקמה על סילוקו מכס ראש״
העיריה בנתניה״ בצבעים לוהטים תוארה לו תרומתו
האדירה לבנין הארץ ולחזון הדורות .״פרדריק מאן
רק הקים היכל, ואתה תקיים עיר שלמהו״
יופיטר רוגז. בשיא המיבצע נלקח הזקן לאש־דוד־ים,
שם כונסו ילדי המקום באסיפה גדולה ועצובה.
.כל אלה ירעבו בגללך ללחם!״ קרא לעומתו
המלווה המאומן.
בו במקום נשבר הזקן. דמעות ביצבצו בעיניו.
כשחזר לירושלים, הודיע שהוא מוכן להקדיש את
כל כוחו לישראל, ולהקים מפעלים נוספים במחיר
100 מיליון דולאר.
כשהמריא רוגוזין חזרה, קיבלו מפעלי הצמיגים
בארץ צו שלא הפתיע איש: להבא יהיה עליהם לקנות
זהורית לריפוד הפנימי של הצמיגים אצל רוגו־זין,
ללא התחשבות במחיר. העובדה שהמפעלים לא
רצו בכך, ושרצו להשתמש בחומר לגמרי אחר,
היתד, בלתי־חשובה לעומת סיום רוגזו של רוגוזין,
המשקיע שטוף־המוח.
״כשיוסיטר רוגז, אין הוא צודק!״ אמרו הקדמונים.
אולם יופיטר רוגוזין, האל העליון באולימפוס
ההשקעות של ישראל, צודק תמיד כשהוא רוגז. .
עתונות ממון דהשקסהחדשה
ההתחלה היתד, מלווה בסירסומת־עצמית ובתקיעת
חצוצרות התעמולה. בבית סוקולוב בתל־אביב כינסו
דוברי חאינוד היהודי־הערבי, מיסודה של מם״מ,
את העתונאים, בישרו להם על הוצאתו לאור של
הגליון הראשון של ניו־צוטלוק (השקפח חדשה/
ירחון בשפה האנגלית שמטרותיו המוצהרות: דיון
בבעיות שיתוף־הסעולה בץ מדינת ישראל ושכנותיה׳

רופא בית־החולים הממשלתי בנהריה היה מזועזע
כולו :״בפעם הראשונה בחיי הובא אלי מקרה התאבדות
בחומצה מלחית• המתאבד היה בוזדאי בלתי-
שפוי בדעתו.״
משה וולשסיין, שנמצא לפני כשבועיים מת בחצר
אחד הבתים הבלתי־גמורים בנהריה, לא היה בלתי־שפוי
בדעתו. הגבר הצעיר• ,בעל לאשר, ואב לשני
ילדים, היה מדוכדך, מיואש ומחוסר־פרנסד״
בנתניה זיעזעה הידיעה את פועלי היהלומים, ש•
!זלשטיין היה אחד מהם. .ידענו שזה יבוא,״ אמרו,
כשהם תוקעים את מבטם רב־המשמעות בבנין השומם
של מפעל יהלומי בוכרה. כי וולשטיין, כשאר
18 חברי הקואופרטיב יהלומי בוכרה, איבד את
אמונתו בחיים עוד ביום בו הוברר, לפני למעלה
מחצי שנה, כי תעלומת גניבת היהלומים בערך של
50 אלף דולאר מקופת המפעל, הגניבה השניה
בתקופה של שנתיים, לא תיפתר כנראה לעולם.
אמת מוזרקת. בפעם הראשונה בוצעה גניבה
מסתורית בקופת־ד,בטחון של יהלומי בזכרה, בערב
פסח . 1955 ,תשע מעטפות של יהלומים נעלמו מתוך
הקופד״ מבלי שנעשה נסיון לפרוץ אותה. .הקופה
נפתחה במפתח מקורי או מועתק,״ קבעו אז קצי-
ני־המשטרה, שטיפלו בחקירה.
החקירה התנהלה בעצלתיים. מנהל המפעל, דוד
אקרמן, נמצא אז בשירות מילואים בחודת הגדנ״ע
בבאר־אורה: המפתחות לקופה נמצאו בידי המנהל
השני, יהושע מקורי.
לבסוף רמזו חוקרי המשטרה כי אינם יכולים
לפענח את התעלומה. האסיפה הכללית של הקואופרטיב
— שאף אחד מחבריו לא ידע מעולם את
המצב הכספי האמיתי שלו, ואפילו לא אם מכונית
זו או אחרת היא רכושו של אחד המנהלים או של
הקואופרטיב כולו — החליטה להזריק זריקות־אמת
לכל החברים, כדי לגלות את האשמים. .
בערב שאחרי האסיפה קיבל מנהל־המפעל פתק
מיסתורי. בפתק נאמר כי היהלומים יימצאו למחרת,
בחצר בית־החרושת. ואמנם, בבוקר, בתוך קופסה
קטנה, נמצאו כל תשע מעטפות היהלומים.
התיק במשטרה נסגר. במקום לנסות להמשיך ולחקור,
אחרי שהיה ברור למעלה מכל ספק כי הגניבה
היתד, עבודה פנימית, העדיפו החוקרים לסלק
את ידם מן התיק הקשר״
המכה השניה. במשך השנתיים שאחרי הגניבה,
השקיעו חברי קואופרטיב יזזלזמי בוכרה את
כל מרצם וכוחם לפיתוח המפעל. הם הסתפקו במשכורות
זעומות, לא גבו את רווחיהם בהתאם
לחלקם ברכוש, השקיעו את כל הרווחים ברכישת
אבני־יד,לומים נוספות, להגדלת. הרגם.החוזר והקבוע.
נחמעך גפמוד )8

בשיא הוינוח על החלפת שמות
ף ילי רבינוביץ 17 צברית
^ תלמידת שביעית הומנית בגימנסיה
הרצליה, הגובלת עם
רחוב מונטיפיורי. :אני לא יודעת
מי היה מונטיפיורי, ואני גם
לא מנסה לנחש!״ לדעתה יש
ללמד דברים כאלה בבית־הספר.
על בן־יהודה, אשר ברחוב על
שמו היא גרה, ידעה נילי :״הוא
היה מחיה השפה העברית לפני
חמישים שנה, בערך.״
גללו עומדת ארץ־ישראל,״
!3 / /אמר בפסקנות שבתאי
לסמן 45 בעל מזנון בתל־אביב,
על מונטיפיורי. .הוא היה
בין הראשונים שהחלו לפתח את
ארץ־ישראל! הוא היה זה שהחדיר
את החלוציות בין המעמד
הבינוני. הוא השקיע כספים.״

ף • בכור חיים 22 סגן בצבא
/ההגנה לישראל, לא היה ברור
בדיוק מי היה מונטיפיורי.
״אולי משורר או אחד ממנהיגי
הישוב,״ אמר הוא בהיסוס רב.
לגבי החלפת שמות העיר, הציע
הסגן אפשרות לשנות שמות גם
״לזכר מבצעים צבאיים, ולא רק
לזכר אישים.״
^ הודית, הגרה ברחוב נחמני,
אינה יודעת על האיש מאומה:
.אולי הוא היד, אחד מהנביאים,״
ניסתה לנחש. ברחוב מונטיפיורי,
בו נשאלה על החלפת שמות
הרחובות, ענתה; .איני יודעת
מי היה מונטיפיורי, אבל למדתי
ושמעתי עליו הרבה,״ הוסיפה
יהודית בהצטדקות ביישנית.

ף פתלי בטושינסקי 24 יליד
^ רומניה, העובר רבות ברחוב
מונטיפיורי, לא ידע מי היה האיש
על שמו נקרא הרחוב:
״אולי הוא היה ציר בקונגרס
הציוני, או ציוני אחר,״ אמר,
בהדגישו כי ״מונטיפיורי בטח לא
היה שחקן הבימה ברוסיה לפני
50 שנה.״
* * מי נחום 42 אחראי על
^ קו המוניות . 4ו ,5אינו יודע
מי היה לילינבלום, אבל יש
לו גם סיבה הגיונית לכך. .כאשר
קבעו את השם הזה לא
הייתי בארץ,״ אמר. לדעתו יש
לתת שמות ״לאלה שסבלו ונתנו
משהו בעד המולדת, ולא לאלה
שנתנו רק למפלגות.״

* * זריאל הוכברג 21 תלמיד
( 2וסוחר, לא התעניין מי היה
לילינבלום, אבל הוא חשב שזה
היה ״איש צבא בריטי* .הוא
סבר כי טוב לקרוא רחובות
על שמות סופרים, אך למרות
שסמילנסקי כתב גם הוא ספרים,
אין הוכברג יודע מי הוא.

* * נחם בנוביץ 44 טען ב־רוגזה.
.קודם היה רחוב הגשר
ליד אלנבי, עכשיו בנו גשר ליד
הרכבת וקראו למקום החדש בשם
רחוב הגשר, וכל הקהל
מתרוצץ הלוך וחזור בשביל לדעת
איזה מהשניים הוא רחוב
הגשר.״ מי היה לילינבלום הוא
יודע היטב, אבל מסרב לאמר:
*מה זר. בחינה ז״

יז 6

הרחובות בתר• אביב שארו נתבי ״העורם הזה״ :ג׳ האיש שער שגו נקרא

יתמר רפפורס 23 חושב
שריינם לא היד, משורר:
״אם היה משורר הייתי בטח
מכירו,׳׳ 1אמר חובב־השירד-
״אבל לפי השם הוא עושה רושם
שלא פעל למען המדינה פה
בארץ, ולכן לא זוכרים אותו.׳׳
לדעתו של איתמר, צריך לשים
שלטים ברחובות ולכתוב מי
היו האנשים כדי שלא ישכחו
על־ידי הקהל הרחב.

סיר משה מונטיפיורי חיזז אישיות רחי העיר הגרים כרחובות הנושאים
יהודית מרכזית כבריטניה, מהוגי רעיץ עליהם את השמות מנדלשטם, ל ו-
ההתנחלות היהודית כארץ לפני מאח ר יא, פלונימוסואחרונוביץ ,
שנה, וכעל חסותם של יהודי המזרח. הוכיחו לכתבים כי אין להם גם צל
משח לייב לילינכלום היה סוכלי* של מושג על האישיות שעל שמה נקציסט
יהודי כרוסיה במחצית השניה רא הרחוב בו הם חיים זה שנים. לרוב
של המאה שעכרה, ממניחי היסוד של אין הדבר מעניין אותם אם כאמת
הרעיץ הציוני. הרכ
היה דיזנגוף ראש־ה•
ריינם מלידא היה
עיר שכה הם יושבים.
ו 1ר 0ןבסווגטי. מ י 1ד ־ י המד ממייסדי תנועת
הכתבים לא הסתפ•

רחי, כראשית המאה
קו ככד. הם הציגו להנוכחית.
מאיר די־

נשאלים את השאלה
זגג וף, ראש־העיריה
שהפכה לסלע מחלד
הראשון של תל־אכיב,
קת ציבורית כעיר,
היה הרוח החיה כאחרי
שישראל רוקח
חו מ ר
ייסוד העיר וביסוסה.
התנגד כחריפות להח!
141. ! 4 8 1 .0 1 *1 5
לפת שמות של רחד
ארבעתם זכו לרחד
כות ידועים לשמות
כות מרכזיים בתל
חדשים, לפי מפתח
אביכ. השבוע יצאו
מפלגתי. האם כדאי
חוליות ״העולם הזה״
להחליף שמות של
לראיין את תושבי ה רחובות?
ענו רוב הרחובות
האלה, והנשאלים:
צריכים לעוברים
והשבים בהם,
תת לרחובות שמות
כדי לשאלם שאלה
אקטואליים, של מאד
פשוטה מאד: מי הרעות
או אנשים, האיש
שעל שמו נקרא
ידועים עכשיו לקהל.
הרחוב? התוצאות הד
אם תתקבל דרישה זו,
ביחו בי לרוב מוחלט
יהיה צויד להחליף
מכין מאות הנשאלים
את בל שמות דחד
לא חיה המושג הקכות
העיר, כערך אלוש
כיותר על בך.
חת לעשר שנים.
ארבעת השמות ההמשאל,
והמחלוקת
נזכרים למעלה חם
עוד בבחינת שמות ידועים, אשר ילידי הציבורית עצמה, מעידים על מבוכה
ראשית המאה עדיין זוכרים אותם ד עמוקה, שתלד ותחריף אם כל מפלגה
אשר תולדותיהם נלמדות עדיין בש תוכל להפקיע חלק מרחובות העיר ללבים
השונים של החינוך היסודי וה הנצחת עסקניה חיכלתי-מפוארים, ואס
תיכוני. אולם עשרות רחובות נקראים כל שיבץ מפלגתי ידרוש לרחובותיו
על שמות אישים שאינם אומרים מאד את שמות פרנסיו. חפתרץ האמיתי:
מה לאדם מן הרחוב. תשובות של אז• שמות הלקוחים מנוף-הארץ וגיבוריה.

יני יודעת מי היה ריינס,
ואני חושבת שאף אדם
בכל הרחוב לא יודע מי הוא
היה,׳׳ אמרה עקרת־בית אלמונית,
בלכתה ברחוב ריינס .״אי־אפשר
לתת שמות קבועים, מפני שעכשיו
כבר לא יודעים מי היה
ריינס, או אחרים מתקופתו.׳׳

* צחק קדרי, נהג דן בן ,47
גילה מומחיות רבה בזהותו
של האיש ריינם, על שמו נקרא
הרחוב בו טייל :״הרב ריינס
היד, בין חובבי ציון, יהודי
רוסי שערך את האסיפה היהודית
הראשונה בקטוביץ׳ ,עוד
לפני הרצל.״ קדרי היה מוכן
לתת הרצאה מקיפה על ריינס,
בהעידו כי הוא ציוני מלידה.
ך* ני פרידמן 16 תלמיד ה!
כפר הירוק, לא ידע בדיוק
מי היה דיזנגוף .״הוא בודאי
פעל או עשה משהו,,׳ קבע
בנימה הגיונית .״אם כי לצערי
לא שמעתי מה בדיו ק ...אבל
אני בטוח שהיה יהודי
הצעתו, לפי רוח הזמן: לעבר
את שמו של האיש הדגול, למרות
שאיג^ יורן לזהותו בדיוק.

ן• יזגגוף היד, ראש העיר
1 / /הראשון של תל־אביב, ובהחלט
מגיע לו רחוב על שמו,״
טען פנחס קפרא, עסקן ציבורי
בן ,65 במועצת הפועלים. קפרא,
הנמצא בארץ יותר מ־ 50 שנה,
לא הבין מדוע החליטו לשנות
לפתע שמות של רחובות .״אם
הנציחו מישהו, מדוע לשנות?״
ך חמוסל צמחי 19 תלמידת
/סמינר הקיבוצים, היתד. גישה
מדעית לזהותו של דיזג־נוף
:״אחד ממיסדי תל־אביב...
אבל בבית, עם כרך של האנציקלופדיה,
אני יכולה לספר עליו
הרבה יותר.׳׳ אשר לשינוי שמות
של רחובות, היתד, לד, עצה אחת:
לשנות שמות לועזיים לעבריים.

ינני זוכר מי היד, ריינס,׳׳
אמר גבריאל מנור (,)22
סטודנט השנה הראשונה בטכניון.
״אני למדתי עליו פעם, ויכול
להיות שהוא היה ציר בקונגרס,
אבל בושה וחרפה שאני לא זוכר.׳׳
לעומת זאת ידע גבריאל
היסב את פירוש שסו של הרחוב
בו הוא גר :״קוראים לו
הכרם, כי היו שם פעם כרמים.׳׳

ץ* בר הרבה זמן עבר מאז
שגמרתי את בית־הספר,
אבל אני זוכרת אפילו מי היה
נפוליאון.״ התפארה אדית פדל־מוסר,
מזכירה אשר תחביבה
העיקרי הוא מוסיקה. כאשר נשאלה
ברחוב לילינבלום מי היה
האיש, ענתה :״בודאי לא פוסי־ק
אי ...אולי איזה סו פ ר ...או
אולי אפילו ציוני...״

ך * יזנגוף היה אחד מחוזי
המדינה וציר בקונגרס הציוני,״
השיב בהיסוס מכונאי־המטוסים
אפרים תיטמן (.)20
הוא גם טען כי אסור להחליף
שמות של רחובות, מפני שזה
יגרום לבלבול. על אחד־העם אמר:
״סופר שקראתי עליו בציונות.״

ך * וא היה בתקופה הציונית
| המעשית של אחד־העם!״
אמר דויד עזריה 17 תלמיד
גימנסיה הרצליה, על לילינבלום.
על החלפת שמות לרחובות היתד,
לו דעה תקיפה :״אסור לשנות
שמות, כי זה עניין של
מסורת.״ על הגר״א, האיש על
שמו נקרא הרחוב בו הוא גר.
ידע רק כי ״הוא היה איזה רבי.״

ך * יילת הנח״ל עוטרה גולדן
1שטיין 19 יודעת היטב מי
היד, דיזנגוף, למרות שאין מלמדים
זאת בבית־הספר. לפקידה
הצבאית היתה דעה משלה על
בעיית הרחובות :״צריכים לקרוא
אותם על שמות של פרחים
או משהו דומה. כי את האנשים
ממילא לא זוכרים. אף אחד למשל
לא יודע מי היד, סירקין.״

״׳[§111111

1119
:-*8880

במדינה

* ם ככי
{ ן * ן * 1לולים

סככות

עגלות

ארונות
מדרגות
אצטבאות
שולחנות

* מדפי אחסנה
* שלדי בנ י נים
* מגיני רצועות
* מגיני מכונות
* מיבנים ארעיים
ועוד אלף ואחת קונסטרוקציות
אחרות. לאחר השמוש בסופאסלוט
תוכל לפרק ולהשתמש בחומר
לצרכים חדשים אחרים.
הצטייד בסופאסלוט בעוד מועד.
פטנט בינלאומי. פטנט ישראלי רשום מם.10490/57 ,

״מ>רומ>ת
מג׳גלי מתכתא שק לון
המפעל: אזור התעשיה אשקלון
המשרד: רחוב הירקון .104 תל־אביב
״ל 21444ת״א

גוזמשך מעמוד )4
רכושם של חברי הקואופרטיב, שעלה ל־סד
אלף ל״י, הושקע כולו ביהלומים, שנשמרו
,בקופת הבסחון.
בבוקר האחד במאי בשנה שעברה, הונחתה
המכה השניה על חלומי בוכרה. כאשר
פתח מנהל העבודה יהושע מקורי את קופת־ד,בטחון,
כדי לחלק את היהלומים למנסרות
ולמלטשים, התברר לו כי הקופה הנעולה
ריקה. תוכנה, בשווי של 50 אלף דולאר,
נעלם.
שוב החלה המשטרה בחקירה, שלא הביאה
לשום תוצאות ממשיות. אחרי ממשטרה
נשכרו לעבודה שני חוקרים פרטיים, מן
המעולים ביותר. מסקנתם, אחרי שחקרו בפרשה
בנפרד, היתה אחת: הגניבה היא עבודה
פנימית! קופת הבטחון נפתחה במפתחות המקוריים
של הקופה, או במפתחות מועתקים•
תעלומת ששת המפתחות. נקודת־המוקד
בחקירה היתול: מי יכול לפתוח את
קופת ־חלומי בוכרה? כי בהתאם לנוהג שנקבע
על־ידי מרכז־ר,קואופרציה, אפשר לפתוח
את הקופה רק בשני מפתחות שונים,
כשכל מפתח מופקד בידי מנהל אחר. בצורה
זו, אפשר היה להניח כי תהיה ביקורת תמידית
על הקופד״ וכי שום אדם יחיד לא יוכל
להשתלט עליה.
החוקרים גילו כי נעשו שלושה זוגות
של מפתחות. זוג הופקד בידי מרכז הקואופרציה,
זוג שני הופקד בבנק, ואילו שני
המפתחות הנותרים נמסרו לשני מנהלי־העבודד״
גולדברג ומקורי. הם גם גילו כי המפתחות
שנמסרו למרכז הקואופרציה נעלמו
בכלל, ואילו המפתחות שהופקדו בבנק,
הוזמנו בשעתו על״ידי המנהלים מקורי ו־אקרמן
על דעת עצמם. הם הפקידו אותם
בבנק על שמם הפרסי.
ביום שלפני השוד נמצאו שני המפתחות
הנותרים, כרגיל, בידי גולדברג ומקורי.
בתום העבודה מסר גולדברג, לפי נוהג מוזר,
את מפתחו לידי שומר־הלילה של המפעל.
ואילו מקורי, שעמד לנסוע לתל־אביב, מסר
את מפתחו לאקרמן, על מנת שזה ינעל
במקומו את הקופה בלילה. היו אלה סדרים
משונים, לגבי קופה המכילה רבבות לירות.
זריקות־מים לאמת. למחרת בבוקר
שב מקורי לביתו של אקרמן, ביקש ממנו
את המפתח כדי שיוכל לפתוח את הקופה
ולחלק את היהלומים למלטשים. כעבור שעה
קלה חזר מקורי לאקרמן :״הקופה נשדדד״״
הודיע לשותפו בהנהלה.
אקרמן לא התרגש במיוחד. הוא שלח את
מקורי להודיע למשטרה, התגלח בנחת, שתה
ספל קפה. רק אז יצא למקום־הפשע.
במשך החקירה הארוכה לא יכלה המשטרה
להוכיח כי לאקרמן או למקורי היה
חלק בביצוע הגניבה. לעומת זאת הביאו
החוקרים הפרסיים שורת השערות בפני חברי
הקואופרטיב הנשדדים: מישהו השיג
את המפתחות שנעלמו ממרכז הקואופרציה!
מקורי ואקרמן יכלו להוציא את המפתחות
שהופקדו בבנק על שמם! עם כמות כזו
של מפתחות המהלכים ללא ביקורת, לא
היה כל קושי שמישהו יכנס למפעל בשעות
ששומר הלילה אינו בתפקיד, להריק את
הקופה.
גם הפעם הוזמן רופא להזריק זריקות־אמת
לחברי הקואופרטיב. הוא היה קרובו
של אחד החברים, שקיבל ממנו דמי־תיזזך.
כשהודיע לו מקורי כי אינו מרגיש בסוב,
נכמרו רחמיו של הרופא הוא הסכים להזריק
לו זריקה חלשה יותר, שלא תזיק לו,
אם כי אולי הזיקה לאמת. התוצאות המעשיות
של הזריקות: אפם.
כאשר סיימו החוקרים הפרטיים את חקירתם,
העבירו את סיכומיהם למשסרה. אולם
זו לא המשיכה לפעול. כמו בשוד של
יהלומי הנגב (העולם חזה ,)1064 נשארה
התעלומה ללא פתרון. כי משטרת ישראל,
אשר רוב חוקריה הסובים סולקו או התפטרו
מזמן, שוב אינה מסוגלת לספל בחקירות
מסובכות מסוג זה.
רק פה ושם נשארו שרידיה האומללים
של הפרשה — 17 פועלים משוסים אשר
כל הונם נלקח מהם על־ידי גנבים, וקברו
של משה (ולשסיין, הפועל ה־.18

נתניה

בית העלמין הישן בנתניה, ליד שכונת
בן־ציון בדרום העיר, התמלא מכבר. מתי
העיר נקברים עתה בבית העלמץ החדש,
ליד שיכון״הותיקים במזרח העיד, ורק לנכבדי
העיר וראשוניה שמור עדיין מקום״
כבוד בביודהקכרות הישן.

לפני שבוע ליוו כמה מאוח מאזרחי נתניה
את אחד מנכבדי העיר, בדרכו האחרונה
לבית־הקברות הישן. לפתע התגלתה לעיניהם
מצבה צנועה, שנשאה את הכתובת: פ .נ.
הזזבר משה בן מרדכי נץ ז״ל, איש •חי
הסתדרות״ בר הלבב ותמים הדרן.
המלווים האבלים עמדו נדהמים נוכח המצבה
המוזרה, השתוממו לדעת מי חרת
את הכתובת המשונה על המצבה. התעלומה
נפתרה מיד. התברר, כי מאחר שלמשפחת
הנפטר לא היה כסף למצבה, הקימה ההסתדרות
מצבה מכספה, לא שכחה לציין כי
המנוח היה איש המעמד בעולם הזה. הסביר
פרץ אפרתי, דובר מועצת פועלי נתניה:
״זוהי זכותה של ההסתדרות להנציח את
שמות חבריה הפעילים.״

מדע
על עכ ב רי

ו 1ח ש* 3

הרופא לבוש החלוק הלבן הרים את מכסה
הכלוב והציץ פנימה. לרגע לא האמין למראה
עיניו: העכברים הלבנים בפנים הכלוב
היו בריאים ושלמים, למרות שהוזרקד, להם
לפני זמן מה זריקת ארס נחשים .״זה הצליח,״
מלמל לעצמו וסגר את המכסד״
העכברים הלבנים, שהתרוצצו בשקידה בכלוב
המתכת, צייצו וזללו במלוא הפד״
הצביעו על פתרונה של בעיה רפואית כאובד״
הניסוי שבוצע על גופם הוכיח שאפשר לחסן
אדם שנוכש על ידי־נחש, להצילו ממות.
צזדת החוקרים שהגיע לתגלית שייך למכון
המחקר על שם רוגוף, שבבית־החולים ביליג״
סון. לאחר שלוש שנות עבודת נמלים יכלו
להכריז :״מצאנו דרך לעזור למוכשי נחש!״
חנסיוב לא הועיל. הנחש הארסי הנפוץ
ביותר בישראל הוא הצפע. נכישתו
גורמת לשטפידם, עויות ושיתוקים, העלולים
להסתיים במוזת. עד היום היה מקובל להזריק
לאדם הנפגע חומר התנגדות, שהוסק
מגופו של סוס.
החומר היה מובא ממכון פאססר בצרפת
במעבדת הענק הצרפתית היו מזריקים רעל
נחשים לסוס, שואבים מדמו את חומר ההתנגדות
שפיתח הסום לאחר הזריקה. אולם
לא בכל המקרים היה הנסיוב שהכץ מכון
פאסטר עוזר לחולה. חוקרי המכון הישראלי
החליטו לברר מדוע.
הבדיקות הוכיחו שארם הנחש מורכב מכמה
רעלים חלבוניים שוגים, כשכל רעל
גורר אחריו פגיעה אחרת• לאחר מאמצים,
הצליחו החוקרים להפריד בין חלקי הארס
השונים, בעזרת מתקן הפרדה חשמלי.
גיוס השפנים. העכברים הלבנים שקיבלו
לצורך הגסיון זריקות ארס צפעים, אחרי
שחוסנו על־ידי הנסיוב המקובל של מכון
פאססר, לא נפגעו משסף דם. אך הם פתו
משיתוק. חומר החיסון של מכון פאסטר לא
הועיל להם.
בעל־החי הבא שגויים לעזרת המדע היה
השפן. שפן לבן שחוסן על־ידי הנסיוב
הצרפתי, קיבל זריקה של ארם נחשים
רגיל. לאחר שעיכל את הזריקה הראשונה
חוזרק לו גם חומר הרעל המשני, הגורם
לשיתוקים.
דמו של השפן המחוסן חיסון כפול הובא
למעבדד״ הופרד לחלקיו השונים• נסיוב ההתנגדות
שפיתח השפן הוזרק לעכברים.
כאשר קיבלו העכברים המחוסנים על־ידי
הנסיוב של השפן זריקה של ארם נחשים,
נשארו בריאים ושלמים. נסיוב השפנים חיסן
אותם בפני כל השפעות הארס.
נסיוב השפנים איננו מתאים עדיין לחיסון
בני־אדם. משרד הבריאות מיהר להתקשר עם
מכון פאסטר, ביקש ממנו להפוך את התגלית
הישראלית לתרופה המיוצרת בממדים
המוניים. לדעת המדענים יארך תהליך הייצור
עוד כשנה, לפחות.
רוסא כשדות. הגבר התמיר נעים־הה־ליכות,
אשר עמד בראש צוות המכון, היה
פרופסור צעיר יליד הולנד, בשם אנדרי דה־פריס,
שמאחוריו קריירה מדעית ארוכה ומגוונת.
דה־פריס
למד רפואה באמסטרדם, נכנס
לאחר סיום לימודיו לעבודה שגרתית בבית-
חולים ממשלתי הולנדי. אולם כעבור שלוש
שנים החלים הרופא הצעיר להתרחק מעט
מהמולת בית־החולים, לחפש עיסוק שקם.
הוא הצטרף להכשרה חקלאית, עלה ארצה
בשנת .1940 בארץ נכנם לקיבוץ גבע, הפך
לאיכר פשוס. אך המדען הצעיר לא יכול
היה להישאר מנותק זמן רב מן המקצוע
האהוב עליו. כעבור שנתיים עזב את המשק,
חזר לעבוד כרופא בבית״החולים הדסה
בירושלים.

בבגין האבן הגדול השוכן במרומי הר•
סננויס חזה 1067

הצופים, מצא דה־פריס את מקומו, התבלט
במהרה כרופא מוכשר.
שמעו של החוקר הצעיר הגיע גם אל מחוץ
לגבולות הארץ. לפני חמש שנים יצא בהמלצת
הדסה להשתלמות באוניברסיטת האר־יוארד
בארצות־הברית, חזר משם מלא רשמים
ומרץ. לאחר ישובו הוצע לו לנהל את
מכון׳ המחקר של בית־החולים בילינסון,
שהיה אז בחיתוליו. דד-,פריס הסכים.
יכואו עוד צרות .״עבודת מחקר רחוקה
מלהיות עבודת איש אחד. אי־אפשר
לזקוף אותה לזכותו של אדם מסוים,״ אמר
הפרופסור, כשנשאל כיצד הגיע המכון לתגלית
המענינת .״יש כאן צוות עובדים מסועף,
מורכב מרופאים, חוקרים וכימאים התורמים
איש איש את חלקו לעבודה.״
חקר ארס הנחש הוא רק אחת העבודות
המבוצעות כרגע במכון. במבחנות המעבדות
ותחת עדשות המיקרוסקופים נחקרות בעיות
לא פחות חשובות, כגון סיבות מחלת אבני־הכליות,
מחלות דם וטרומבוזה .״וכשמישהו
יפתור את אלה,״ סיכמה בחיוך אחת מעוזרות
הפרופסור ,״כבר תמצא האנושות צרות
אחרות הדורשות ריפוי.״

חגיגות
יו סר ד ף ביומן
אני פורים אני פורים שמח ומבדח,
הלא רק פעם בשנה אבוא להתארח.
ישראל של שנת תשי״ח לא היתד, מכניסה
אורחים ביותר, לגבי פורים. כל מקומות
האירוח שהיו פתוחים עוד בשנה שעברה,
היו השנה סגורים על מנעול ובריח. עד
לפני שנה קשה היה למצוא בעיר אולם
צמרי, שלא נערך בו נשף פורים. האמנים,
הציירים, התיאטראות השונים, מוסדות צדקה
ולשכות סגורות — לכולם היתד, מסורת מפוארת
של ארוח פורים.
השנה לא נערך גם נשף פורים צבורי
אחד ראוי לשמו. בתי המלון והבארים היו
גדושים אורחים, אולם הם נראו כמו
בשאר ימות השנה. אי־אפשר היה למצוא
ביניהם אפילו תלבושת פורים אחת, ולוא
הצנועה ביותר. אפילו במועדון התיאטרון,
שכאילו נועד מלכתחילה למאורעות מעין
אלו, היוו זוג ליצנים תחפושת פורים בודדה,
בים של שממון אפרורי.
הקיבוצים, בעלי המסורת של ארגון חגיגות
פורים סביב נושא מסוים, פסחו ביומן
השנה על דף הפורים. גם הנשפים הבודדים
של ארגונים ולשכות, אשר עוד התקיימו
פה ושם, בלטו בהעדר כל דמיון פורימי.
אפייני לאלה היה נשף ציירים, שנערך בסטודיו
לציור על שם אבני בתל־אביב. בין
כמאה אורחים, היו רק 10 תלבשות וגם
אלה חיוורות ונעדרות תוכן.
רק מאורעות בודדים, מאלה שאירעו בשנה
האחרונה, באו לידי ביטוי במסכות פורים
ברחובות: קבוצת נערים שהתחפשה
לנטורי קרתא, הפגינה נגד המדינה הציונית:
זוג, בו התחפש הגבר לשחקן כדורגל ו־האשה
לזמרת אביבה: כמה ספוטניקים ואנשי
חלל.
שוטרים אמיתיים. את התרומה המקורית
ביותר לנשף סורים אקטואלי תרמה
פרשת בני הטובים. באחת הווילות בפרברי
תל־אביב התכנסה קבוצת צעירים, הנמנית
על אותה שכבה חברתית ממנה באו בני
נערוודזוהר
ב״נשן* פני־טובים״ כתל־אביב
״השקר, נל השקר, ושום דבר מלבד השקר
ד,טובים, הפכה את הבית לבית־כלא בשם
נלא תל־בנ׳ טובים.
החלונות כוסו בסורגים מנייר, הכניסה נחסמה
בסורג רשת עבה, שעליו התנוססה הסיסמא
:״להגיד את השקר, כל השקר ושום
דבר מלבד השקר.״ הקירות קושטו בתמו־גותיהם
של אישי צבור ידועים, ומעליהם
הכרזה ,״מבוקשים על־ידי המשטרה״ ,בדיאגרמה
שהראתה את עקומת היתרבות מקרי
האונס בעשר שנות המדינה, ובסיסמאות
נוסח ,״מדוע יושב דואקז״ ״שלחו אלינו
את נוד-,תרצד1,״ או ״שולמן ועמוס בן־גוריון
משלמים!״
אל תוך תפאורה זו התקבצו כ־ 100 בני־טובים
ונערות זוהר מכל חלקי הארץ, מחופשים
בתלבשות של גאנגסטרים, כשאל כל
אחד מהם צמוד מספר של אסיר. אפשר היה
למצוא שם סמלת צד,״ל מאילת, וקצינה מבתים,
מנהל חברת קידוח מהרצליה ובן פרדסן
מראשון־לציון, נציגי טובי אבא חושי ואת
מלכת מכון דיאנה, זוזיק אינדיק, עם בתו
של חבר כנסת לשעבר.
רק פרט אחד בתכניתם של בני הטובים
השתבש. לפי התכנית, היה על כל זוג לבוא
לנשף במכונית גנובה. אולם השוטרים ששוטטו
ברחובות העיר, הכשילו את התכנית.
והם לא היו מחופשים: הם היו שוטרים
אמיתיים.

ד ר כי אד ם
הקרבע>* השער
בתיה פרפלוציק עמדה בחנות בעלה בשכונת
התקווה, כאשר ניגש אליה אלי

מזרחי, פקיד במדור ההוצאה לפועל של
עירית תל־אביב. הוא בא לתפוס מטלטלים
שעוקלו על אי־תשלום מסים.
תחילה פנה הפקיד לבית משפחת פרם־
לוציק, אך משלא מצא שם איש, בא אל
בתיה, בחנות הגובלת עם הדירה .״אני מצטערת,״
השיבה האישה בת ד,־ ,45״אבל
אני לא יודעת על זה שום דבר. בעלי הוא
המטפל בעניני מסים. תחזור כשבעלי ישנו.״
אך מזרחי לא שעה לדבריה .״תני לי להיכנס
הביתה!״ הוא דרש, וניסה להיכנס
לדירה דרך הדלת המובילה מהחנות. בתיה
עמדה בשער• הפקיד שלח את נהגו לבקש
את עזרת המשטרה, ובסיוע שני אנשי החוק,
ניסה לפרוץ לבית.
בתיה מתגוננת. בתיה הגנה על ביתה
כשגבה אל הקיר. כל שידולי השוטרים,
שתוציא את הארון והרדיו המעוקלים בשלום,
כדי שהם לא ייאלצו להשתמש בכוח,
לא נשאו פרי .״תעשו מה שאתם רוצים!״
השיבה בעלת הבית ,״אני לא מפחדת!״ היא
נטלה בידיה שני משקלות של קילוגרם כל
אחד, איימה לרסק את פניו של כל מי שינסה
לפרוץ מבעד לקו ההגנה.
השוטר ישראל פרנקל שלף אלה, ולאחר
שהברו הצליח להוציא מידי האשד, את המשקלות,
הסתער על הדלת. בתיה ניצבה בדרכו,
ביאוש. השוטר הרים את אלתו, הנחית אותה
על ידה. בתיה צזזחה מכאב. השוטר שוב
הרים את אלתו, ושוב הלם באשה. כוחות
החוק הבקיעו את השער.
בתיה השתטחה על הרצפה, הקימה זעקות
היסטריות. ולפני שיכלו השוטרים והפקח

להוציא את הארון והרדיו, התמלאה הדירה
שכנים נזעמים, שהטילו מצור על השלושה.
מישהו הזמין ניידת. המכונית הופיעה ברגע
שלפני משפם לינץ׳ .סמל הניידת הרגיע את
הרוחות, מצא כי אפשר בכל זאת לחת ארכה
של 48 שעות לסילוק התשלום. השוטרים
והפקח עזבו את שדר,־הקרב, ללא פרות נצי
חונם.
המאשימות נאשמות. עוד באותו
יום הופיעה מרים, בתה בת ה־ 16 של בתיה,
בתחנת המשטרה, התלוננה על התנהגותו
של השוטר פרנקל ועל המכות שר,יכה את
אמה. בתיה, בינתיים, היתר, נתונה לטיפולו
של רופא. אולם השכם למחרת בבוקר, כאשר
אך התאוששה, ניגשה אף היא למשטרת,
להתלונן על השוטר פרנקל.
אלא שדרכי הטיפול במשטרה משונות
ביותר. בתיה ובתה גילו להפתעתו כי אינן
מאשימות — אלא נאשמות. ליתר דיוק: המשטרה
האשימה אותן בתקיפת שוטרים
ופקח, בשעת מילוי תפקידם.
השבוע הביע השופט ד״ר יוסף מגורי־כהן
את דעתו על המקרה, אחרי שתקדיש 11
ישיבות לבירורו. הוא קיבל את טענתו של
הסניגור אליהו וינוגרד, כי לא הוכח שהשוטרים
והפקת עסקו במילוי תפקידם, מאחר
שצו״התפיסה שבידי הפקח לא היה בר־תוקף
על כן היתד. זכות לנאשמת להתנגד להתפרצות
לדירה.
קבע השופט :״אינני יכול להשתחרר מההרגשה,
שאכן הוגשה התביעה אך ורק
כתוצאה מהתלונות י שד,נאשמות התלוננו במשטרה.
שכן אם היה יסוד להאשימן —
מדוע לא נעצרו במקום, כשבאה הניידתז*
פם ק־הדין: בתיה ובתה זוכו, ואוצר המדינה
חוייב לשלם להן 200ל״י הוצאות
המשפט.

עיריות
הכסף זורם ה חו צ ה׳
כאשר הוכרז מם־קניות עירוני על־ידי
עירית רחובות, קיבלו זאת סוחרי העיר
בהתמרמרות רבה. אך לאחר הסבר קצר של
העיריה שוכנעו הסוחרים, כי מס זה בא
לעודד את המסחר המקומי, וכי בכספי
המם תעשה העיריה מאמצים לפתח את המסחר
בעיר הקטנה, חסרת הבסיס המסחרי.
הסוחרים אמנם המשיכו לטעון כי ך,מס
אינו צודק, אך לאחר שהמס קיבל גם את
אישור הממשלה, נכנעו סופית• אפשר היה
גם להגיח כי המס, שהכניס סכומים רציניים
לקופת העיריה, לפחות ימריץ את מוסדות
העיר השונים לקנות את מוצריהם בעיר
עצמה, כדי להגדיל את פדיון המם.
תחת זאת גילו השבוע סוחרי העיר עובדה
מדהימה: עירית רחובות לא רק שאינה
משדלת את מוסדות העיר לעזור בפיתוח חיי
המסחר העירוני, אלא שהיא עצמה עורכת
את רוב קניותיה מחוץ לעיר .״זאת כבר

(הנזשן בענזוד ) 18

חפויימ חזה 1067

בעוד ס׳ניה חוגגת נורים בגשר ירושלמי
נערך מאחורי הקלעים חמאבק על גודלח

***רדת ראשים -זהובים, חומים,
ל ש חו רי ם. עשרות פרצופים זעירים. כל
אחד מהם סיפור בפני עצמו, כל אחד טרגדיה.
כי הילדים של בית־התינוקות ויצ״ו בירושלים
אינם ילדים כשאר בני גילם. אין
לחם בית, אף לא משפחה מסודרת
בין הראשים הקטנים בלס ראש אחד,
שחום במיוחד, עטור שיער שחור וחלק —
ראש ילדה בת שנתיים וחצי. חבריה קוראים
לה רותי. בכרטיסיית המוסד רשום שמה
כרות בכר. אסונה של רותי גדול בהרבה
מזה של יתר חבריה: לא רק שאין לה
הורים או בית; אין לה אפילו זהות רשמית.
רותי התרוצצה בין הילדים, מילאה בריקנות
אחר הוראות המטפלות. אך כל הזמן
נשארה זרה ומתבדלת. כשרצתה משהו היתד,
קוראת לצפורה או ללילי, ומקבלת מידי
חמספלת את מבוקשה.
לפני שנה ומצי היתד, רותי גיבוח,
עולמית. קראו לה אז סיניה. משמר צה״ל
שנכנס לסבה, תחנת־הגבול הנידחת מדרום
לאילת, מצא את סיניה הפצועה מונחת ליד
גוית אמה. האסופית הבדואית חקטנה הובאה
לישראל, הפכה לאגדה חיה, סמל המעשה

האנושי שהזדקר מבין זוועותיה של מלחמה.

״ חסר רף מ ש חו ץ״
^ ם י 3י ה ^ 7זג ל! סוו?|,
ך • ש כ מן
1ויחד עם כל שאר ילדי בית־התינוקות
הענק. היא ישבה על ברכיה של לילי, מחופשת
לסקוטי משופם, חיבקה את צוארה
של המטפלת וחזתה בתיאטרון הבובות.
מסביב הדהדו קריאות־שמחה וצחוק קולני.
רותי ישבה רצינית, הבימה על הבמה הקטנה
בעינים נוצצות, ולא אמרה מלה. היא
אפילו לא חייכה. .חסר לך משהו, רותי?׳׳
שאלה המטפלת• רותי הניעה בראשה לשלילה!
היא קטנה מדי מכדי לדעת מה חסר לה.
.עכשיו ילדים, נאכל אזני המן!״ הודיעה
אחת המטפלות. ההודעה עוררה שאגת־הסכמה
ספונטנית. בעיניה של רותי נדלק ניצוץ;
היא הושיטה את ידה, לקחה עוגה אחת,
הושיטה גם את ידה השניה ואמרה :״ עוד...״
היא לא יכלה לדעת, כי בשעה שלעסה
את אוזן המן הטעימה, התחולל לא הרחק
ממנה מאבק לקביעת עתידה. בבית־המשפט
המחוזי בירושלים התדיינו נציגי הממשלה,
אנשי־חוק וסתם אזרחים על השאלה — מי
תהיה רותי, מה ייעשה בה ומה תהיה זהותה.

הפתעהב כי ת ־ חמשסט
ך* אשרהובאה מיניה הפצועה לאילת,
היא נמסרה לידיו של ד״ר אלברט בכר.
הרופא הירושלמי טיפל בה במסירות, ניתח
אותה, המשיך להתעגין בגורלה גם אחרי
הבראתה. כאשר הגיש משרד הסעד, לפני
חודש ימים, בקשה לבית־המשפט המחוזי
בירושלים, למנות את ד״ר בכר לאפוטרופוס
על התינוקת הבדואית, היה נדמה שפרשת
סיניה תבוא על סיומה בשלום.
אולם ד״ר בכר לא היה היחידי שרצה
בבת־דימדבר. בכפר הערבי טייבה, במשולש,
קם האזרח חאפז אל־נאשף, תבע את האסופית
המוסלמית לעצמו. אל־נאשף, שקרא לראשונה
את סיפורה של סיניה בחעולם חזה (,0029
החליט לאמץ לו את התינוקת. הוא מיהר
להגיש לבית־המשפט התנגדות למינויו של
בכר כאפוטרופוס.
עורך־הדין אלי שחץ, נציגה של משפחת
אל־נאשף, שבא השבוע ליחשלים לשטוח את
טענותיו בפני בית־המשפס, גילה כי בינתים
חלה התפתחות דרמטית: משח הסעד ביטל
את בקשתו של ד״ר בכר להתמנות לאפוטרופוס.
הילדה הקטנה, חסרת הזהות, שאיננה
קיימת למעשר, באופן רשמי מאחר
שאין לה תעודת־לידה, תלוש רישום, שם
משפחה או שאר האביזרים המשבצים את
האדם בחברה המודרנית, המשיכה לחיות
בחלל הריק, בציפיה שיימצאו לה בית והורים.

ב ת ־ המדכרוה ציווי ליז צי ה

** וכד סו צי א לי של משח הסעד, ש־ביקר
בכפר טייבה, הגיע למסקנה כי
משפחת אל־נאשף איננה מתאימה לאימוץ,
בגלל שיקולים סוציאליים מקצועיים. אולם
אל־נאשף לא מיהר לוותר. הוא עלה לירושלים,
ביקש לראות את הילדה.
הילדה שראה מבעד לחלון היתה שחורת
שיער ועור, בעלת תוי־פנים מובהקים של
בני חם. היא התבלטה בין חבריה לא רק
בעיניה השחורות ושפתיה הבשרניות; היא
היתד, זרה גם מבחינה חברתית.
כי למרות הטיפול המסור, נשארה סיניה
מסוגרת, השתתפה בפעולות חברתיות רק
כשנדרשה לעשות זאת. היא קמה עם כולם
בבוקר, מילאה אחר הוראות הגננת, כיסתה
לושתדלת רותי להיות עצמאית, מתפשטת לבד. בשקידה את דסי הציור. גינוני התרבות
יייי*#י

אל המיטה

אווהת צהו״ם

גס לבעיות האכילה יש לרות׳ גישת עצמאית שלא כרגיל. בער
אורי נאבק עם הריסה, בעזרתה של המטפלת ציפורה, מתלקקת ר
אכילת ה״פודינג״ הט׳עיס מאד לחיכה. חילדה הנראית מימין היא עולת חדשה מפולין, גדולה מרות

״דה האף של רותיו״ מצביעה רותי על בובת הבד הגדולה, הצעצוע
ביותר. הבובה גבוהה ממנה, והיא נאלצת להושיב אותה על הכסא כדי
רותי משקיעה מאמצים גדולים בחינון הבובה שלה, גוערת בה וססיפח לח מוסר, לפי סיסג סגנון י

רות׳ ורות׳

!״ליו המלתחה מקבלת רוחי נשיקה מחברה?;חדר,
^ יחידת המגורים מורנבת מעשרה ילדים, בני
׳בוגרים עוזרים לקטנים• •את מותק *,מנריז אודי,
שכנה וזי תוך
< בשנת.

העירונית לא העסיקו את בת המדבר. עיקר
תשומת ליבה היה מופנה אל ערכים ממשיים
יותר — אל המזון ואל נוחיותה האישית.
היא התבלטה בין חבריה למגורים ברצונה
העז להיות עצמאית .״עוד, דינג!״ היתר,
מבקשת, כשהוגש הליפתן בשעת ארוחת הצהרים.
ולמרות שמחצית הנוזל נשפכה על
השולחן ועל המפית שעל צוארה, לא הרשתה
לאיש להאכילה. היא סמכה על עצמה.

אוחי הגן

מחופשת לסקוטי, צפתה רותי בהצגת־הבו•
בות שהכינו המטפלות. אן אזני־המן עניינו
אותה יותר מן החצנה, וכל זמן החגיגה ישבה רותי על ברכיה של

לילי המטפלת, עקבה באדישות אחרי הנעשה על הבמה .״היא
מפונקת מאד,״ הסבירו המטפלות ,״קשה לעניין אותה.״ בניגוד לרבים
מבין חבריה, שזכו לביקורי קרובים, לא ב 8איש לבקר את סיניה.

הפתרון הטבעי שהוחמץ

* * 11י חי ח אם מישהו יקרא לה פעם
ערביה או בדואית?״ שאל אל־נאשף
את עצמו. ליד עצם החזה שלה נושאת סיניה
עד היום רסיס־מתכת וצלקת קטנה, זכר
למאורעות־ד,אימים שעברו עליה סמוך ל־ר,וולדה.
אולם פצעי־הנפש, העלולים להיגרם
על־ידי סביבה זרה, יגררו אחריהם תוצאות
נפשיות חמורות בהרבה מן הפצע הגופני
שהגליד. קבע אל־נאשף :״ההגיון דורש להעביר
את סיניה לידי משפחה ערבית!״
משרד הסעד הגיע אף הוא למסקנה דומה,
אם כי מתוך שיקולים שונים. כל העולם
זוכר עדיין את פרשת ילדיפינלי, שני האחים
היהודיים שגדלו כקתולים והוחזרו לחיק היהדות
רק אחרי מאבק משפטי מר וממושך.
איש לא רצה שסיניה תהווה תקדים משפטי
בכיודן ההפוך: כי אם ימסרו את סיניה לידי
אפוטרופוס יהודי, עשוי התקדים המשפטי
למנוע החזרת ילדים יהודיים לעמם בעתיד.
תוך ימים אחדים יצטרך בית־המשפט לקבוע
מי יהיו האפוטרופסים של סיניה, ובמהירות
האפשרית יצטרך משרד הסעד למצוא
לילדה בית מתאים לאימוץ. סיכם השבוע
נציג המשרד .״כל העניין היה מוצא את
פתרונו הטבעי אילו החזרנו את סיניה
למצרים, יחד עם השבויים המצריים. אבל
מאחר שהחמצנו אפשרות זו• ,התחייבנו
לשאת באחריות לעתידה ולאושרה של הפעוטה.
כי הרי זוהי מצווה להציל נשמה
תמימה — תהיה דתה אשר תהיה.״

עזרן־הדין שרון מסביר לחאפז
אל־נאשף ולחברו, איש טייבה,
מדוע הסיר את התנגדותו למינויו של ד״ר בכר נאפוטוופוס לרותי.

בבית־המשפם

רותי התאזרחה על־נקלה בבית התינוקות, מטפלת
אישית במלתחה שלה. היא איננה יודעת שאותה
שער. ם/1נהל מאבק בין מוסדות ואנשים נדי לקבוע את עתידה.

לאן*

במדינה
(המשך מעמת )9
שיא החוצפה,״ התמרמר סוחר .״העיריה גובה
מאתנו כסף כדי שתעשיר בו את המתחרים

שלנו בתל־אביב!״

מיעוטים
הכפרש על חצי הלי ר ה
אלפי יהודים מבקרים מדי שנה בין חורבות
הכפר הערבי ברעם, בגליל העליון,
כדי לראות את בית־הכנסת העתיק שתמונתו
מקשטת את חצי הליחה הישראלית. השבוע
זכתה ברעם לביקור המוני של מאות מבקרים.
הם לא באו לראות את החורבות
,העתיקות. הם באו לבקר חורבות חדישות
יותר.
היו אלה 400 מתושביו של כפר ברעם
המרוני. הם הלכו בשורה ארוכה, אבלים
וחפויי ראש. בראש התהלוכה השקטה
נישא צלב גדול מקושט בדגל אדום. התהלוכה
נעצרה בכנסיה של הכפר, הבנין
היחיד שנשאר עומד על תילו. כניסות ה־כנסיה
היו חסומות באבנים. האנשים הסירו
את האבנים ונכנסו לכנסיה השוממת והריקה
מכל תמונות ופסלי הקדושים. הכנסיה
היתד, מלאת רטיבות. בחוץ ירד הגשם
ומגג הכנסיה הסדוק דלפו טיפות מים.
במשך שעה ארוכה התפללו המרוניים בשפה
הסורית הדומה מאוד לשפה הארמית
העתיקה. התפילה היתר, מוקדשת לזכרו של
כומר הכפר אליאס סוסאן שנפטר לפני שנתיים
וחדשיים. כדי לערוך את האזכרה
קיבלו תושבי ברעם לשעבר, היושבים כיום
בכפר גוש־חלב, היתר מיוחד לבקר בחורבות
כפרם׳ שעל אדמתו הוקמו בינתיים
מושב דובב וקיבוץ ברעם.

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים י
הרשמו עוד היום ב״אולפן גרג״

^ 100 מצב רוח מרומ ם

קונ>אק ״סובריך־
ו״שרי קורדיאל״

לקורס הדו״חודשי ( x 2בשבוע) ל־
קצרנות עברית ו/או אנגלית
בת״א: אצל ח. בר־קמא, גורדון 5
בחיפה: בי״ס ״במעלה״ ,החלוץ 13

התוצרת המעולה

מיקבי ש. פרידמן ובניו

הצלחה מובטחת!

אל תותר
על השמחה

הונג־לזונג
תיא וק אחת מתוך עשרים
ושתיים הארצות
אליהן נשלחים מדי שבוע
מנויי חוץ ־ לארץ של
״ העולם הז ה״ ,שבועון
החדשות הישראלי.

שגורם הספורט של הצלום• ההוצאה
הקטנה בעד מצלמת פוטו
ברנר תשתלם לך פי מאה על־ידי
הזכרונות הבלתי נשכחים שלהם
ערבים צלומיך. תתיעץ ברח׳ החלוץ
,31 חיפה, טל 4137 .עם

נ 1-נו 1בדנד
תיפה,דווזד החלוק 31

—| נותרו רק <6מ־ס [

להצגות

קרקס מדראגו
אל ת ח מי צו אתה הז ד מנו תהאח רונ ה !
יום יום 2הצגות8.45 - 4.30 :
יום ו׳ הצגה אחת: כשעה 2אחה״צ
מוצאי־שכת 2הצגות9.30—6.15 :
אוטובוסים מחכים לקהל אחר כל הצגה

הכינו כרטיסים מראש!
קופת הקרקס פתוחה מ־ 10.30 בבוקר
כרטיסים אפשר להשיג גם במשרדי הכרטיסים

אולם 400 המבקרים לא באו רק להזכיר
את נשמת אבי עדתם. רובם באו כדי
להזכיר לבניהם כי זהו כפר מולדתם.
פגישה עם וייצמן בפאריז. במיבצע
חירם לשחרור הגליל העליון, שנערך בסוף
,1948 מצאו חיילי צד,״ל את כפרי הגליל
העליון הערביים ריקים מתושביהם, שנמלטו
ללבנון• רק תושבי ברעם המרוניים
ומחצית תושבי גוש־חלב, אף הם בני אותה
עדה׳ נשארו בבתיהם. רק כעבור שבועיים
קיבלו תושבי הכפר ברעם הוראה מטעם
שלטונות הצבא לפנות את כפרם, תוך
הבטחה כי יחזרו אליו תוך שבועות מספר.
אלף תושבי ברעם פינו את כפרם. רובם
עבר לגוש־חלב ואילו הנותרים עברו את
הגבול ללבנון מחוסר מקום מגורים בגוש
חלב. אולם השבועות הפכו לחדשים והחדשים
לשנים ותושבי ברעם לא הוחזרו לכפרם.
במשך 10 השנים שחלפו מאז, לא הפסיקו
ללחום על זכותם לחזור לבתיהם. כל פניותיהם
לראשי המדינה ולמוסדות השונים
נענו בשלילה בנימוק כי ההחזרה בלתי
אפשרית מסיבות בטחוניות.
כשכל הפניות הושבו ריקם, החליטו התושבים
לבקש מהאפטריארך המרוני היושב
בכפר בקורקי בלבנון להתערב לטובתם.
שלושה אנשים עברו את הגבול ברשיון
מיוחד וחזרו כשבידיהם מכתב מאת ה־אפטריארך
אנטון בוטרום ערידה אל נשיא
המדינה הראשון, חיים וייצמן.
במכתבו הזכיר האפסריארר לוייצמן פגישה
שנערכה בין שניהם בשנת 1947 בפאריס,
בה הבטיח ויצמן כי במדינה היהודית שתקום׳
יהיו לנוצרים זכויות שוות כמו
ליהודים.
התשובה היתה בנוסח הרגיל :״מסיבות
בטחוניות לא יובלו תושבי ברעם לחזור
לכפרם.״
״הכותל המערבי״ .בשנת 1952 פסק
בית הדין העליון בבקשת צו על תנאי,
שהגישו תושבי ברעם נגד שר הבטחון
שיבוא וינמק מריע לא יוחזרו לכפרם, כי
תושבי הכפר יוכלו לחזור לבתיהם אחרי
שיצטיירו ברשיון מסעם הממשל הצבאי.
אולם כמה ימים לאחר מכן כבר לא היה
לתושבי ברעם לאו לחזור אפילו אם היד,
ניתן להם היתר לכך. במשך שלושה ימים
פוצץ הכפר ונמחה מעל פני האדמה כשתו־שביו
עומדים על גבעה ליד גוש־חלב המשקיפה
על הכפר, ורואים כיצד בתיהם עפים
השמיימה.
כשנשאל דויד בן־גוריון בכנסת, מדוע
פוצץ הכפר, השיב כי אין לו כל ידיעה מי
עשר, זאת•
מאז, מדי שנה בשנה~ ,ביום~בו~ פוצץ

הכפר, עורכים אנשי ברעם אזכרה לכפרם
מעל הגבעה ממנה השקיפו בפיצוצו. הם
קראו לגכעה אלמבקא — הכותל המערכי.
רק מותו של. הכומר נתן לאנשי ברעם
את ההזדמנות לחזור פעם בשנה לחורבות
כפרם. כאשר מת הכומר לפני שנתיים וחד־שיים,
ציטטו אנשי הכפר את דבריו .״אם
לא אחזור חי לכפרי החזירוני אליו מת,
וקברוני בכנסיה עם אבותי הנהנים.״ כדי
למלא את רצונו האחרון, לא יכלו גם שלטונות
הצבא לסרב להתיר לאנשי ברעם
לבקר בכפרם החרב.
מעתה יהיה שטח הכפר לא רק מקום
עליה לרגל לתיירים יהודים שירצו לבקר
בבית הכנסת העתיק. הוא הפך למקום
קדוש לבני הכפר שנשבעו כי ישובו אליו
ויעלו מדי שנה לרגל לבקר בו.

מ שפט
ה צו ח ק אחרון
בחור רזה, גבוה ושחרחר הוביל חוליית
שוטרים למקומות בכפר־סבא, מגדיאל ורמתיים,
סיפר בגלוי־לב :״כאן ביצעתי גניבה
כאן התפרצתי לדירה.״ תוך יום
אחד הודה משה מזרחי בביצוע שבע התפרצויות
וגניבות, אשר המשטרה לא ידעה
כלל כי הוא קשור בהן .״אני רוצה לעזור
לכם,״ הסביר בטוב לב.
מצויירים בתיק עבה, שכלל את פרטי הודאתו
של מזרחי, הופיעו השוטרים לחקירה
המוקדמת בבית־משפט השלום בפתח-
תקווה. השופט אריה גרף קיבל אח הודאת
הנאשם, העביר את התיק לבית־המשפם
המחוזי.
מתיחה על־־חשכון הציבור. התביעה
התקדמה ללא תקלה, עד שהמשפט
עמד להסתיים. ואז ניגש מזרחי לתובע נחמן
אמיתי, שאל אותו בחיוך לגלגני :״אתם
משוגעים? צלצל לתל־מונד, ותיווכח שבתאריכים
שאני ביצעתי כביכול את העבירות,
ישבתי בבית־הסוהר.״
התובע מיהר לטלפון, ולתדהמתו התברר
כי אמנם צדק מזרחי. מול האליבי המוחלט,
לא נותר לתביעה אלא לבטל את התיק.
הודה בא־כוח התביעה בבושת־פנים :״חקרתי
בדבר והוברר לי שהנאשם ישב במעצר
בתקופה זו גם העדה שהעידה כי
זיהתה את הנאשם כגנב שגנב אצלה, טעתה
והצביעה עליו, רק מפני שראתה את הנאשם
בלוזית שוטרים בבי ת ה ...יש לזכות
את הנאשם.״
מזרחי צחק בפד, מלא. אולם, כידוע, צוחק
הצוחק אחרון. המשטרה, אשר חוש־ההומור
של מזרחי לא מצא חן בעיניה, עצרה אותו
מיד, הגישה נגדו כתב־אישום חדש. הפעם:
על כי ״גרם הזק ציבורי וגרם לאנשי משטרי״
המוחזקים בכספי הציבור ולטובת הציבור,
לבזבז את זמנם.״
כאשר נסתיימה שמיעת המשפט החדש,
שוב לא היד, למזרחי כל חשק לצחוק.
בראש מורכן נכנם למכונית האסירים, שהובילה
אותו לבילוי חמישה חודשי מאסר
חדשים בתל־מונד.

כל י שראל
בראש הר שי מ ה
מאתיים איש במדינה מרוויחים כל
אחד 20 אלף לירות לשנה ומעלה — זאת
גילה סקר מטעם ההסתדרות למרות
קיצוץ הריבית, ישלם הבנק חלאונזי
דיבידנדה של 12,5לשנת 1957
תוכניות החסכון של בנק לאומי ובנק
לדיסקונט יוגדלו השנה מ־ 28ל־ 75 מיליון
ל״י, בעידוד הממשלה פרס נוס,ז
לשנת העשור: שכר־הדירה, שישולם על
ידי תיירים, יהיה פטור מכל מס מלאי
ז.מזון של מיצרכים חיוניים כגון חיטה,
סוכר, אורז, שמנים ומספוא, הנמצא עתה
במחסנים בישראל, יספיק לצריכה של חמישה
עד שמונה חודשים מלון ההסתדרות
נחנך באילת, אחרי ארבע שנות
עבודה. במלון 29 חדרים, באר, אולם ריקודים,
מסעדה. מערכת הקירור תושלם עד
הקיץ מזכיר המועצה המקומית
של קרית שמונה, דויד רסולי, תקף בבעיטות
את סגן ראש המועצה, חיים רוז, אשר
הסתכסך לאחרונה עם ראש המועצה אשר
נזרי, שלושתם חברי מפא״י.
חעולס חוזר?106

קולנוע
סרטים
ח שבון כ די ס טארין
מבש רי המיל (הנזר, תל-אביב; רוסה)
הם עגורים המרחפים בשרשרת מעל
שמי מוסקבה, ערב מלחמת העולם השניה.
מתחתם מתעלס זוג צעירים באהבים, בדיוק
באותה צורה שעושים ואת בניו־יורק ובתל־אביב.
הם רוקמים חלומות, מבלי להכליל
בהם את ססאלין או את הצבא האדום.
אולם המלחמה מפירה את תכניותיהם.
בורים (אלכסיי בטאלוב) מגויס לצבא, מבלי
שהוא מספיק להפרד מורוניקה (סטניה סמאו־לובה)
נערתו בחזית יוצא בורים לסיור,
כשתמונת נערתו לנגד עיניו, נפגע בשעה
שמנסה להציל את חברו הפצוע. אותה שעה,
במוסקבה המופצצת, מתמסרת וירוניקה לבן־
דודו המשתמט, המנצל את עובדת היותו
פסנתרן כדי להשאר בעורף.
בוריס מת. אולם וירוגיקה, שנישאה בינתיים
לבן־הדוד והתאכזבה ממנו, מאמינה כי
הוא יחזור. עם פרחים בידיה, היא יוצאת
בשמלה צחורה לקבל את פני החוזרים
מהמערכה. רק שם מתחוור לה כי אהובה לא
יחזור. את הפרחים שהכינה לו היא מחלקת
בין אנשי ההמון.
כשורה טו ב ח. זהו הסיפור כולו —
פשוט, חמים ונוגע ללב. אולם הסרט המבוסס
על סיפור זה הוא הרבה יותר מזה. מבשרי
חגורל הוא סרס שקשה להאמין שהוסק
ברוסיה של .1957 הדמויות המופיעות בו
אינן עוד דחלילים. הם אנשים של בשר
ודם, על חולשותיהם ומגרעותיהם. לא כולם
גיבורים. ישנו המשתמט ההולל, ישני המפקד
המושחת, ישנם בני־הטובים העושים
חיים בעוד חבריהם נופלים בחזית.
העלילה היא רק היסוד. נוספים עליה שני
מוטיבים, העושים את הסרט לסרט מצויין,
שאסור להחמיצו. משחקה של סטניה סמו־אלובר״
יפהפיה סובייטית מקסימה! ועבודת
הבימוי האמנותית של הבמאי קלטוזוב.
אם מבשרי חנורל מבשרים גם את גורלו
של הסרט הסובייטי, הרי זהו גורל המבשר
טובות לא רק ליצרנים הרוסיים אלא לשוחרי
הסרט הטוב בכל מקום.

הכו שי עושה א ת שדו
נם הוא כענקים (אסתר, תל־אביב;
ארצות־חברית) נמנה גם הוא בענקים שבסרטי
הוליבוד, המופקים לעתים כה נדירות.
זהו סרט, אשר במרכזו עומדת הידידות:
ידידות בין צעיר מתוסבף ומר־נפש הבורח
מהצבא, מהוריו ומעצמו, לבין כושי היודע
שכל מה שדרוש כדי להיות ענק, הוא לשמור
על צלם האדם.
על רקע רציף נמל, נוסח חופי הכרך, נרקמת
הידידות בין שני הסוזארים. אקסל תרם
(סדן קסאבאס) עומד ליפול במלכודת של
נבלים, כשהוא נתקל בטומי הכושי (סידני
סואטייס• טומי הוא קודם כל אדם. אדם
המצויד באמונה חזקה ובבטחון עצמי, היודע
להציל אדם מדיכדוך באמצעות כמה מלים
מחוכמות, להפסיק תגרה על־ידי בת״צחוק.
מומי הכושי מנסה להסיר את ידידו מאבק
לאדם, מקרב אוחו למשפחתו, מלמד

אותו לצעוד את הפסיעות הראשונות בחיים
תקינים. כשהכושי עושה את שלו, ומקריב
את חייו כדי להציל את ידידו, נדמה תחילה
כי קרבנו היה לשווא. אקסל נשאר עכבר
נפחד, המסרב להסגיר את רוצח ידידו.
אולם זרע הידידות האנושית הנביס באק־סל
את צלם האדם! הוא מתגבר על חולשותיו
ותסביכיו והופך לענק.
זוהי יצירת־מופת עשויה למופת, עם הרבה
מוסר־השכל, אמת אנושית נדירה וחויה קולנועית
ממדרגה ראשונה.

יומן החד שו ת
חו רהלברא שי ת
סרט־וישראלי נסיוני קצר, המספר על
דברים כה חביבים כמו רועה הרועה את
עדרו, שקיעה וזריחה, נוצר על־ידי הציירים
אריה נבון ויעקב אגם. הסרט מורכב מציורים
בשחור־לבן, מזכיר ברמתו את הסרטים
הנסיוניים שנעשו בראשית המאה באמריקה
לדכי ריינולדס ואדי פישר נולד
בן, אחרי לידה קשה׳,ומסובכת. לזוג יש
גם ילדה איל הסרטים האחרון
של הוליבוד מהזמן הישן, היחידי שנשאר
שליט באולפנו אחרי המהפכה בהוליבוד,
נשיא חברת קולומביה הרי כהן, נפטר
השבוע בגיל 67 באופן פתאומי. טקס הש־כבתו
נערך על במת צילומים באולפני
קולומביה, והלודיתו היתה אחת הגדולות והמפוארות
שנערכו אי־פעם בהוליבוד. בצוואתו
כתב כהן כי אינו רוצה בשום טקס
דתי כרט לאנקסטר וקירק
דוגלאס, צמד השחקנים המופיעים עתה
במערבון הדו קרב הגורלי המוצג בקולנוע
חן בתל־אביב, יופיעו בקרוב שוב, יחד עם
לורנס אוליבייה, בסרט המבוסס על יצירתו
של ברנארד שאו תלמיד השסן אדי
קונסטנטין, היהודי ממוצא אמריקאי שזכה
להצלחה עצומה בסרטי בלשים צרפתיים,
ישתתף בקרוב במספר סרטים הוליבודיים
שיוסרטו בצרפת. כמועמדות לבנות־זוגו
מוזכרות מרילין מונרו, אתה גארדנר
ונ׳ין מנספילד עתונאי צרפת
העניקו השנה את התואר לימון, הניתן
לכוכב שאינו משתף פעולה עם עתונאים,
למיליין (ציד המכשפות) דימונג׳ו.

תד רי ך
אלה הסרסים חמוצנים בשבוע זח בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• מאזני צדק (צפון, תל-אביב) — 12
אנשים נרגזים משחקים בגורלו של נער,
הנאשם ברצח אביו. סרט מתח מצויין.
• לח סטראדה (שדרות, תל-אביב) —
אהבתה של נערה מפגרת, ללוליין חסר־לב.
ג׳ולייטה מסינה, אנתוני קווין.
• חארבזן ים ואחד (פדן, ירושלים)
— לוחמת הצבא האדום שובה קצין אויב,
מתאהבת בו והורגת אותו. סרט רוסי פיוטי.
• מבשרי הגורל (תמר, תל-אביב) —
ראה לעיל.
• גם חוא כענקים (אסתר, תל,
אביב)
— ראה לעיל.

,,עירום אשה״ של רנואר וצייר ראוכן
כתוצא>ז ססרגדיח

אם נות
ציור
•פהפיה חסרתד בו ש
״הביטו כמה שהיא יפה!׳׳ התפעלה גברת
אחת .״היא נראית צעירה מאד!׳ השיבה לה
שכנתה. הגבירות, אשר שתיהן לא יכלו
להתפאר ביתרונות עליהם הצביעו אצל ה־אשה
עליה וברו, לא חשבו אותו הרגע
על העובדה שאותה עלמה מבוגרת מהן
בהרבה. היא נולדה בשנת ,1880 בעיירה
צרפתית נידחת.
בניגוד לעשרות המבקרים לבושי המחלצות,
שהביטו עליה בהתענינות, היתד, הגברת
המסתורית עירומה לחלוטין. היא לא
סרחה אפילו להפנות לקהל את סניה. אולם
גם גבה הורדרד־תכלכל, שיערה האדמוני
הלוהט ואיבריה הנשיים החטובים, שהתבלטו
על רקע ירוק־כהה, שבו את הקהל בחבלי
קסם.
הגברת העירומה היתד, רק תמונה, פ ת
יצירתו של אמן שנפטר לפני 39 שנד״
תמונת אשה־עירוס של הצייר הצרפתי פייר
אוגוסט ריגואר. היא הוצגה השבוע לראשונה
לעיני הקהל הישראלי, במוזיאון תל־אביב.
תמונתו
של רינואר הגיעה למוזיאון כתוצאה
מטרגדיה אישית עמוקה. היא נתרמה
על פי צוואתו של האספן היהודי האמריקאי
המנוח, וילהלם גרינברג.
לזכר חכנים. גתנברג, הבנקאי העשיר,
יליד הולנד, מת באמריקה עתרי ובודד.
בצוואתו הורה למכור את כל אוספו, ולחלק
אר. הכסף לצרכי צדקה. רק שתי תמונות
חילק במיוחד. האחת פורטרט של הצייר
הגמד טולוז לוטרק, נמסרה למוזיאון הולנדי•
השניד״ פרי מכחולו של תנואר, שהיד,
אחד מגדולי האסכולה האימפרסיוניסטית,
נמסרה למוזיאון תל־אביב, כת להנציח את
זכר שלושת בניו של המנוח, שנרצחו על־ית
הנאצים.
האישה העירומה, שהוצגה לראווה בחדר
הרכישות החדשות של המוזיאון, היתד. בחברה
טובה. סביבה תלו תמונותיהם של
קלוד מונה, קמיל פיסת, אוטרילו ודגא.
תמונת רינואר היא עתה אחת היקרות שבאוספי
המוזיאון. ערכה נאמד ב־ 12 אלף
דולר, ומוזיאונים מעטים בעולם יכולים להרשות
לעצמם קניות בסכומים אלה.
״אספנים הם עם מוזר ׳,הסביר עויגן
(אוגניוס) קולב, מנהל המוזיאון ,״הם אינם
נפתים מתמונה בחייהם, ורושמים אותה
כעזבון רק אם תוססים אותם במצב־רוח
מתאים׳.

מאחורי הקל עי ם
שתי ה צגו ת, דעהאחת
שחקנים סמאולובח וכטאלוס ב״מכשרי הגורלי״
התוצאה: טרגדיה
חפולס חזח 1087

הקרכ?}ל יוליח בהתיאטרון הקאמרי,
לא הסתיים. אחרי שרוזינה ארצי, כסילתה
של אורנה פורת בתפקיד יוליד. ברוסיאו
ויוליח, שמעד, על כוונת הנהלת התיאטרון

להוציאה מהתפקיד, כשאורנה תחזור ממסע
המגבית בשוויץ, סרבה רוזינה להמשיך ולהופיע.
הצגות המחזה נפסקו שתי
הצגות למבקרים האמנותיים קיים תיאטרון
אוחל, לרגל הצגת־הבכורה של משרח סובח.
אחרי שביקורות המבקרים היו שליליות
ביותר, הכניס הבמאי משה הלוי שינויים
קיצוניים בהצגה, הזמין את המבקרים בשנית•
אולם דעתם של המבקרים לא השתנתה!
הביקורת נשארו! שלילית כמקודם
ערב חככורח של המחזה חזיונותיח של
סימון מאשאר מאת ברטולדברכם, בתיאטרון
הבימה, גבר המתח בץ משתתפי ומכיני
ההצגה. הסכסוכים בין הבמאי ישראל בקר
לצייר יוסל ברגנר אינם נפסקים אפילו
לרגע. בקר בחר את ברגנר, שלא צייר
מעולם תפאורות לתיאטרון ,״בגלל הצבעים
שמצאתי בעבודותיו -.אחרי שברגנר הסכים
לצייר את התפאורה, נאלץ בקר לתרגם באוזניו
את כל המחזה מעברית לאידיש
ארבעה שחקנים אמריקאיים יבואו לתיאטרון
הבימה, כדי להכין את חזיון העם של
חגיגות העשור, שיתקיים בניו־יורק, ערב יום
העצמאות השנה. את המחזה עצמו חיבר
הסופר כריססוסר פריי, לפי הזמנתו האישית
של מאיר וויסגאל מאח הצגות
הציג תיאטרון זוטא את המחזה אוסקאר
מאת זיגמונט סורקוב, שהשתתף בתפקיד
הראשי למסע השתלמות מתעתד
לצאת הסופר ניסים (אכזר מכל המלך) אלוני,
מרכז וועדת הרפרטואר של תיאטרון הבימח.
אחרי שקולקטיב השחקנים הוותיקים בתיאטרון
מסרב בכל תוקף להציג את מחזהו
ראש העיר הבא, מתוך אותן סיבות פוליטיות
לאורן שש להציג את זרוק אותו לכלביס,
החלים אלוני לצאת להשתלמות ארוכה בתי־אסרונו
של ברתולד ברכם, בברלין המזרחית
1500 לירות הוא ערכה של
כל אחת מתלבושות ריקוד הקאתאקלי של
•הלהקה ההודית המבקרת עתה בישראל. האיש
בעל המשכורת הגבוהה ביותר בלהקה,
הוא מאסר פרופסור קלאוזנר
ימסור לרפאל קלאצ׳קין מהבימה את פרם
המשחק הסוב לשנת 57/58 בחמועדון ח־לאומי,
בתל־אביב. את הפרס העניק חבר-
השופטים של המועדון לקלאצ׳קין, בעבור
משחקו בהביצה, הצגת הקופה האחרונה של
הבימה. בשנה שעברה זכתה בפרס מרים
זוהר, גם היא מהבימה, בעד משחקה באנח־נריסטי
להקת הפנטומימה של
יעקב (ג׳וקי) ארקין עזבה את התיאטרון הקאמרי
ותתחיל להופיע השבוע בחסותו של
תיאטרון זירה בתוכנית זו מופיע רוקי בתפקיד
נוסף: מחבר ומעבד המוסיקה. יחד
עם המלחין אברהם קומפורטי ...סכסוך
משפטי פרץ בין הנהלות סמבטיון ותיאטרון
זירה, סביב אישיותה של השחקנית יעל ישי,
שהשתתפה בהצגת מוישה ווינטילאטור בזירה,
הפסיקה ללא הסכמת ההנהלה והחלה
להשתתף בחזרות זלמן, יש לו משקפייס ב־סמבטיון.
עורך־הדין מיכאל כספי, פרקליט
זירה, מתכונן השבוע לבקש מבית־המשסס
המחוזי בתל־אכיב להוציא צו־מניעה נגד הצגת
זלמן, יש לו משקפייס, שהצגת־הבכורה
שלד, נקבעה לשבוע הבזק

ספורט
כדו רגל
חמ שאתהאשה

ר דז מ ג *

0 3יגד מ עי לטד־

תשבץה עו ב ס הי ה 1 0 6 7
מאוזן .1 :אשת
הגמל! .5נביא!
. 10 יוסף הוא בנו!
. 12 על כל מיל!
.14 חוטם; . 16
חופשה; . 18 סופר
שחי בבת־ים; .19
אנייה קטנה; .21
הכיתות העליונות
בגימנסיה; .22ב על
מלאכה; .23
מבצע במלחמתה עצמאות;
.24א דון;
.25 נכנס ל ראשו
של טיטוס;
.27 מפעלו של
וייצמן; .30 מניע;
31 תבלין; .33
חסכון צמוד; .35
מאמר רציני; .36
בלתי חשוב! .38
שגעונות; .39 חלק
הגוף! .40 קריאת
המון למנהיג בלתי רצוי; .41 בית־קפה
תל־אביבי ; .43 ישן בלילה ;
.44 באריג; .46 חלק של מלה; .48
משא .49 :כסא׳ למשל.
מאונך .2 :גם; 3השלם יושב לידה;
.4קטל; .6מלה שכיחה בעשרת הדיב רות;
.7סופר ומשורר .8 :מלת החיוב;
.9מעצר; . 11 ארץ אגדתית; .13 אלת
פריון; .15 מאכל איטלקי; .17 הרשע;

. 18 אומות מאוחדות; .20 מטוס שהיה
בשימוש בחיל האויר במלחמת העצ מאות;
.23 לאכילה; .26 בקשות.27 :
שעור; .28 שומר .29 :המאקי בצרפת:
.31 יישוב בסיני; .32 לא מפותח; 34
שעל; 35 נושא ספרים רבים; 37 שו רש
מר .39 :שם פרטי; .42 יליד הארץ:
.44 הוראה לנהג .45 :קריקטוריסטן;
.47 מלת קריאה.

אויבי

חנוער

מאת ד׳׳ר מרדכי זידמן

רערו פר,

פיתוח והדפסה בארעי
להשיג בכל ה חנויו ת,

(ן ירכסית
מאת

ש״פ גלזר
* * ני ל א המומחה
הכי גדול בפסי־״
מלוגיה, וגם א תז ה׳,
מה שמו, פרויד, עוד
לא קראתי. אבל דבר אחד אני יכול להגיד
לכם: רק בפורים אפשר לדעת מה מסתתר
מאחורי הפרצופים של האנשים. פעם, למשל,
כולם רצו להיות בן־גוריון או קאובוי עם
אקדח. היום פתאום כולם רוצים להיות שחקני
כדורגל, כאילו זה הכבוד הכי גדול בעולם.
חבל שלא שאלו אותי קודם.
אז בפורים נהיו לי כולם שחקני כדורגל.
שחקני תיאטרון, עתונאים, סתם צוציקים —
כולם חשבו שאם ילבשו נעלי התעמלות
וירוצו אחרי הכדור במגרש, הם כבר שחקני
כדורגל. אני בטוח שגם אנשים חשובים רצו
להיות כדורגלנים, אלא שלא היה להם דם.
זה שרוצים להיות שחקני כדורגל זה עוד

חגפדרת

הנהדרת, חיא ריקה
זראי, שהיתר! צריכה
לעמוד בשער כסית. איזו מטרה לשחקנים !

כמסמל

מחלות המין
! מ צל מ ת

בצהרי יום ראשון, השבוע, עלה ג׳ק
פייארנארד, מאמן הכדורגל של מכבי פתח׳
תקוה, למטוס שהטיס אותו חזרה למולדתו.
בריטניה, ממנה הגיע לפני שבועות מספר.
.הוא התאכזב וברח!״ נפוצו השמועות סביב
נסיעתו של פייארבארד; .לא היה לו חשק
לאמן קבוצה מועמדת לירידה לליגה א׳.״
היה זה אך טבעי שנסיעתו של המאמן
האנגלי, מי שהיה אחד השוערים הידועים
של בריטניה, תקושר במצבה העגום של
קבוצת הכדורגל מפתח־תקוה. עוד לפני שנה
היתד, הקבוצה מאם המושבות אחת מקבוצות
הפאר של הכדורגל הישראלי, שבמשך 30
שנה רצופות צעדה בצמרת.
המשבר החל לפני כשנה, בעת שמספר
שחקני־מפתח, ובכללם המאמן אליעזר שפיגל,
עזבו את מכבי. הקבוצה הספיקה עוד לערוך
סיור באנגליה, בה סיימה את משחקיה בהפסדים
מחפירים, חזרה לארץ והתדרדרה
במדרון טבלת הליגה. בסוף הסיבוב הראשון
ניצבה מכבי פתח־תקוה במקום ד,־ 10 מבין
12 קבוצות הליגה הלאומית.
מי משלם 1במצב זה לא נשאר לאנשי
הקבוצה אלא לערוך מהפכה פנימית בהנהלתם.
פינייה ודלפובסקי, מי שהיד, ראש
מחלקת הכדורגל בקבוצה, ד,תפוטר ועמו
סל חברי ההנהלה הותיקים, במקומם נבחרה
הנהלה חדשה, בראשה עמדו משה קרמר
ושמואל בן־דרור.
אותה תקופה החלה הפוטל תל־אביב ללטוש
עיניים לעברו של המאמן האנגלי, שזה עתה
הגיע ארצה. האגודה התל־אביבית, הנמצאת
אף היא במשבר, גיסתה לשכנע את פייאר־בארד
להחליף את יאזבנצ׳יק כמאמנה. פינייד,
וזלפובסקי, שמאוד חרה לו על התפוטרותו,
ניסה לשכנע את פייארבארד להסכים להצעה.
אולם נסיעתו של המאמן האנגלי לא
היתד, קשורה כלל בפרשת חילופי הגברי.
פייארבארד התמסר לקבוצתו המלבסית במלוא
המרץ, הקדיש לה את כל זמנו ומרצו,
הובילה לנצחון הגדול על הפועל תל־אביב
השבוע. כשסיימו שחקני מכבי את משחקם
נגד -הפועל בנצחון ,4:0נפל פייארבארד על
צווארם ונשקם.
למחרת נסע, אולם נסיעתו היתה פרטית:
לפייארבארד יש באנגליה אשה צעירה, שעד
כה לא נענתה לשידולי בעלה לבוא ארצה.
למרות שנ׳ק כתב לה פעמיים בשבוע על
פלאי הארץ, סירבה האנגליה הענוגה לנסוע
לארץ האסיאתית. בינתיים הגיעו לג׳ק שמועות
כי אשתו מושכת כספים מחשבונו
בבנק. הוא החלים לנסוע הביתה, לחסל את
הפרשה אחת ולתמיד, חתם לפני נסיעתו על
התחייבות לחזור למכבי פתח־תקוה. היתד,
לו סיבה סובה לא לסרב לחתום על התחייבות
זו: מכבי פתח־תקוה שילמה אח
מחיר טיסתו הלוך ושוב.

אני וק שוקת׳ ,אשתי

קו רםמ שרתי
צח ״ל שולט בכדורגל הישראלי, מאחר
וכחמישית מכל שחקני הכדורגל בארץ משרתים
בצה״ל. מתוך 244 כדורגלני 12 קבוצות
הליגה הלאומית 51 ,הם חיילים• עובדה זו
מתבררת מתוך כיסן הכדורגל, חוברת כלבו
של הכדורגל הישראלי, שהופיעה השבוע,
בעריכת יהודה גבאי וישראל פז. פרטים
אחרים מתוך אותה חוברת: השחקן הקשיש
כיותר המשחק באחת הליגות
בארץ הוא בלחסן שלום, חקלאי המשחק בקבוצת
חפועל באר־שבע. בלחסן, יליד טוניס,
הוא בן .39 השחקן הצעיר ביותר המשחק
באחת מקבוצות הליגות השונות, הוא דגמי
ציון 13 שוער מכבי יפו הפועל
ירושלים היא הקבוצה שהגיל הממוצע
של שחקניה הוא הגבוה ביותר בקבוצות
הליגה הלאומית. הממוצע של כדורגלני
הפועל ירושלים הוא ,26 בעוד שהממוצע
של הפועל תל־אביב, מכבי נתניה, הפועל
רמת־גן, מפבי יפו והפועל כפר־סבא הוא :21
של מכבי פתח־תקוד, ובית״ר תל־אביב —
,22 ואילו של מכבי תל־אביב, הפועל פתח־תקוה,
מכבי חיפה והפועל חיפה הוא 23
חנות הספורט של יעקוב חודורוב ויו־סלה
מרימוביץ׳ בפסג׳ ברחוב דיזנגוף בתל־אביב,
תיפתח בתחילת החודש הבא. אחת
מעיסקותיהם הראשונות של השניים היתה
הסכם עם מאמנה החדש של הפועל חיפה
זלטקו צ׳יקובסקי, שירכוש אצלם את ציוד
האימונים החדיש עבור קבוצתו.

אשת חפ<ו ;09״,־.ד־

רואים שבמשפחתי לא רק אני יודע לבעוט.

בעטה ונר הפיגיאמות והדו לני המנגינה

-נגד כחר״אל

לא מזיק לאף אחד, אבל כולם החליטו
שלא יהיה צדק במדינה הזאת עד שאני, שייע
גלזר, לא אהיה שופט במשחקיהם המשוגעים.
וכך הייתי השבוע השופט הנפוץ ביותר
במדינה. אני חושב שאני השופט הראשון
בארץ שלא עבר קורס בהתאחדות הכדורגל,
אבל מהנסיון שלי עם שופטים אני חושב
שהם עוד יכולים לקבל ממני במה עצות.
קודם כל צריכים להשתמש במשרוקית
מיוחדת כמו שאני השתמשתי: משרוקית•
בצורת אקדח, שאפשר להפחיד בה את כל
.מי שרוצה להרביץ מכות. כשיש פאולים
חזקים לא -צריך לשים לב, מפני שהשחקנים
כבר מסדרים ביניהם את החשבון.
אחר כך כדאי לתת כל כמה דקות פנדל.
זה מפני שהקהל אוהב פנדלים ואם אתה
עושה מה שהקהל אוהב, הקהל אוהב אותך.
ובסוף צריכים להיות לטובת הקבוצה יותר
חזקה, כדי שיהיו לפחות 11 שחקנים שישמרו
עליך אחרי המשחק.
תצחקו, אבל לשופטי הכדורגל אין תמיד
חוש הומור והם יכולים עוד לקחת את מה

המן שניתנו במתנה על־ידי הקפה. מחכים
ומחכים והשחקנים של נסית לא באים. רק
כשגייסו כמה שחקנים מהקהל נהיה להם
הרכב. תיכף אפשר היה לראות שרוול עושה
עסקים יותר טובים מכסית, מפני שנסית לא
הביאו שום דבר במתנה לקהל.

חעיריה לא מעודדת
ך * שמעו מי נהיו לי שחקנים. ברויאל
1ג היה השוער פנטלט, אחיו של השחקן
של מכבי, שעכשיו לא בהרכב מפני שהוא
רץ יותר מדי מהר. אחר כך היו שם גדעון
בירנבוים ואהרון קפלן, שחקני הכדורסל של
מכבי, ואליעזר דוידמן, אלוף הטניס. היו שם
עוד עמוס זלוסלוב, שוער המילואים של
מכבי תל־אביב, ומנדיק ואמנון שליין.
אבל בין כל החובבים היה גם אחד פרופסיונלי
— חולי לוי מבית״ר תל־אביב, שקיבל
את השם חולי סו די בארים, מפני שהוא
הולך הרבה לבארים.
בכסית שיחקו סופול ואורי זוהר מבצל
ירוק; פשנל הגדול, זה שמחלק את הכסף

1ך ״ עמוסה זלוטולוב, שוער המילואים של מכבי תל־אביב, מתפרץ
בפיז׳מה לשער כסית. מימין זה אורי זוהר, החובש גרב נד}

ל! להתקרר. מזל שחחב1ה של רוזאל עוד הכניסו את גול התיקו. הם היו שיכורים כמו לוס.
כלום. ואני לא אומר את זה בצחוק, כי
גם אני הייתי בחתונה וגם אני שתיתי.

נדכים ושחקנים

^ 0 1 1 0את קהל האלפים

שבא לראות את
׳יין

המשחק ההיסטורי. זה לקח 20 רגע עד שהשחקנים הצליחו לפנות
שאמרתי ברצינות. ואז יאשימו אותי בכל.

ריקה 7א הכריקה

התחלה נמאס לחכרה היושבים
1בכסית וברוואל לשתות קפה עם קצפת,
והתחשק להם לשחק כדורגל ושאני אהיה
השופט. המשחק נערך בלילה, במגרש שבין
היכל התרבות ובין בית הבימה. בתור בידור
לעם זה היה דוזקא לא רע• הייתם צריכים
לראות כמד, אנשים באו לשם!
אלה ששותים קפה ברוואל לבשו פיג׳אמות
ולכל אחד היתד. אות על הגב, שביחד נתנה
את הכתובת ״המן ועשרת בניו״ .תשאלו איך
זה יכול להיות — מפני שבכתובת יש 12
אותיות ובמשחק רק 11 שחקנים. פשוט
מאד: במקום לכתוב ״עשרת״ כתבו ״עשר״
בניו. בפורים לא חשוב הדקדוק.
כסית עשו יותר רעש משהם שווים באמת.
בהתחלה הם הבטיחו מי יודע מה, שכל
הגדולים ישחקו אצלם. אמרו שריקה זראי
ומשה אינסטלטור ואפרים גחמן ישחקו. אבל
בסוף אף אחד לא בא. לגוזמן אולי לא
היתר, פיז׳מה, וריקה זראי טוב שלא באה.
בתור שופט־צדק לא הייתי נותן לה לשחק,
חסר שמישהו עוד יבעט לה כדור׳ ברצינות.
קודם כל היו צריכים לעשות מגרש. אז
השחקנים ביחד עם השופט, הלוא הוא אני,
התחילו לפנות את הקהל. זה לא עזר כלום.
הם חשבו שאפשר לשחק כדורגל גם על
מגרש בגודל. של שולחן בבית־קפה. רק
אחרי 20 רגע גייסו שתי מכוניות, שפינו
את הקהל בכוח. כי אפילו בפורים אף אחד
.לא רוצה להתחפש לפצוע תאונת־דרכים.
החלטנו שהקהל יהיה קו החח, וקבוצת
ווואל עלתה למגרש עם שקיות של אזני־

את הקר?,מהמגרש. נוי שאפשר יהיה למנוס בכדור. ונס אז הקהל
בעם בכדור יותר מהשחקנים עצמם. אלה בפיז׳אמות הם השחקנים
של רוואל, ואילו שחקני כסית לבשו ציביל, עם חולצות של כסית.

לשחקנים של זירה כשיש לו. היה גם אורי
לוי, אחי בבה ועוד כמה חברה. בבעיטת־הפתיחה
נתכבדה אשתי, הלוא היא פנינה,
ותראו שעוד ישאלו בעתונים מי קנה לד.
את הכרטיס לנסוע להיכל התרבות. אבל
אנחנו מחוסנים מזר״ מפני שיש לי כרטיס
נסיעה חפשי בדן.
המשחק היה קרקוז שלם. כל פעם היה
הכדור מגיע לקהל והקהל היה עוזר לשחקנים
לבעוט. את הגול הראשון הכניסה כסית
ותיכף אחרי זה החברה של דוואל השת.
המספר הכי חזק היה טופול, בשער של
בסית. הוא חשב שמשחקים רוגבי או שהוא
נמצא על הבמה, תסס את הכדור והתחיל
לי ח עד השער השני. הוא היד, לבוש בצי־בילי
וחשבתי שזה אחד מהקהל שתפס את
הכדור ורוצה לברוח איתו. אז שרקתי פנדל.
לשחקני רוואל היד, קשה מאוד להכניס
שער לכסית, מפני שאנשי כסית החביאו קורה
אחת ולא ידעו מאיזה צד צריך להכניס
את הגול. אה, טוב שנזכרתי. המשחק היה
הרבה יותר מעניין, אם היו משחקים בו
במו, שחקנים מהקבוצה הראשונה של מכבי
תל־אביב כמו בני רבינוביץ׳ וגחמיאם. הם
היו צריכים לשחק, אבל שמעו שאומרים שאורי
לוי הבטיח להפועל פתח־תקוה, שישבור
כמה שחקנים ממכבי לקראת המשחק בשבת•
בקיצור המשחק נגמר אחרי רבע שעה. ולא
בגלל זה שהרביצו לשופט, אלא בגלל האור.
עירית תל־אביב פשוט לא מעודדת את הכדורגל!
היא כיבתה את האור בפרוז׳קטורים
הגדולים והמשחק היה מוכרח להגמר.
וככה נגמר המשחק בתוצאה של ,1:1שהיא
תוצאה של כבוד לכסית מפני שכל
השחקנים של רתאל היו בעצם שיכורים אחרי
שהיו קודם בחתונה, ויכלו להפסיד כמו

ך* זמן שכל מי שרצה התחפש לכדורגלן
ועשה חיים, היה רע ומר לכדורגלנים
האמיתיים. אתם חושבים שהיה לנו פורים?
קדחת. אני לא יודע איך, אבל למנהלי הקבוצה
נודע שאנחנו מתכוננים ללכת לישון
בבוקר במקום בערב, אז לקחו אותנו למחנה־רכוז
בשפיים, כדי שהלילה יעבור בשקט.
באמצע עוד היה משחק רציני אחד בשבח
(נגד הפועל פתח־תקווה) וביום ראשון שוב
המשיך פורים. הפעם עלו שחקני הביסה
למגרש מכבי רמת־גן, לשחק נגד העתונאים
של מעריב. ואת מי לוקחים למשחק כזה
לשופט אם לא אותי? הייתי בומבה של
שופט, אבל השחקנים היו חלשים. היו שם 4
כל כך הרבה צלמים, שהראש הסתובב מלהסתכל
אל כל אחד. היה שם גם צייר קריקטורות,
אחד שרצה לצייר את קלצ׳קין איך
שהוא רץ עם הכדור. כשהכדור הגיע לקלצי־קין
צעק לו הצייר :״חכה!״ וקלצ׳קין חיכה.
זה שהמשחק נגמר ב־ 6:0נגד הביסה, זה
לא כל כך חשוב. חשוב היה שהם ראו
שלזרוק עתונאים לכלבים אפשר רק בדיבורים
על הבמה ולא במציאות. פשוט, אני
עתונאי עכשיו או לא עתונאיז

אחד הרגעים המרתקים, כמו שכותבים

בעתונים, היה כשהשחקנים הצליחו לחו׳

ציא את ׳הכדור מהקהל ולשחק קצת גם כן. כאן שחקני רוואל רבים ביניהם כדי להגיע לכדור.

כמרחב

אנשים

רע״ם

הי ר ד איננו
למרות העונש של שנת מאסר, הצפוי לו
אם יוציא דיבה בעלוניו, ממשיך מלכיאל
גרינוואדד לשלוח •מכתבים לחברי במזרחי״
.בראש העלון הפורימי שלו, כתב
גרינוואלד שתי סיסמאות — •אני הולך
למען קידוש השם״ ו״אין לי פחד רק מהקדוש
ברוך הוא״ — וכמנהגו מדי פורים
שלח משלוח־מנות לאישים שונים בישוב
במנה הראשונה, המיועדת •לישוב בישראל״
איחל גרינוואלד• :כדי להפוך את הבריחה
מהארץ לבלתי־אפשרית: אלף לירות מס
יציאה 500 ,ל״י מס ברטים ואלף לירות
מס דרכון. כמו שאמר המשודר ההונגרי —
פה תחיה ופה תמות ותזיע בעד הגנבים
של א שכול מנות אחרות: לראש משטרת
ירושלים לוי אברחמי — חופשה
ללא תשלום, לארגון משטרת כושים בלי־בריה:
לאדם שעשה את עצמו מגוחך, יגאל
מוסינזץ: יותר מזל באהבה מאשר במחזות!
לאהוד אכריאל • :התאזרחות בגאנה,
כדי שנזכה סוף סוף להיפטר ממנו״
השבוע התלונן אחד מחבת הכנסת
בפני שר הדואר הד״ר יוסף בורג, כי
אין סדר קבוע בקבלת מכתבים, מאחר שלפעמים
הם מתאחרים ולפעמים מקדימים. השיב
שר הדואר, כי הדבר תלוי בסוג המכתב:
•זה דומה לעולם הזה ולעולם הבא,״ אמר
בורג• .כאשר המדובר בעולם הזה, מוטב
שזה מגיע מיד! אך כאשר המדובר בעולם
הבא, מוטב כי יתאחר קריאת הביניים
המוצלחת ביותר של השבוע בכנסת, נזקפת
לזכותו של ח״כ חירות יוסף שופמן. בעת
הדיון על התקציב דובר גם על דו־שבועון
הרדיו. אמר שר האוצר לוי אשכול• :מוסב
שעבור 20 פרוטה לחודש יכניסו לבתיהם
של עוד כ־ 300 אלף משפחות אות מודפסת
בעברית.״ שיסע אותו שופמן • :אות א׳1״
אשכול לא נרתע• :לאלה הצועקים א׳
אגיד שמוטב א׳ מאשר זד! נכניס לבתיהם
שיר עברי, אותיות מנוקדות וזו מצודה
גדולה לפני שבוע ביקר בלונדון
שגריר ישראל בארצות־הברית אכא אכן,
בהכנסו לביתו של השגריר הישראלי בבריטניה
אליהו אילת, הופתע אבן לראות
שם פסל שלו. אילת הסביר כי אשתו,
זהבה אילת, שהיא ציירת, החליטה להתחיל
לפסל וכדגם ראשון בחרה באבן
באחת החזרות בהבימה של המחזה חזיונת
של סימון מאשאר הביאו במאי ההצגה
ישראל כקד ואשתו השחקנית פנינה
פרח את ילדם לחזרה. לפתע התברר כי
הילד איננו. החזרה הופסקה וכל השחקנים
יצאו לחפש את הילד. רק אחרי כחצי שעה
נמצא הילד מסתתר מאחורי הקלעים.

החטא ועונשו
חובבות זמרה אינה משתלמת. למסקנה
זו הגיעה השבוע מניה הלוי, אשתו של
המחזאי יהושע (אני רב החובל) הלוי,
בעת שבילתה ערב פורימי עליז במועדון
התיאטרון. מניה ידועה כמעריצת זמרה. במ

ל הנפט !

כדורגלני פורים: סגל, הון וקלצ׳קץ
הביסה קראה. :פאול!״

יוחד היא מעריצה את שירתו של אריק
לכיא. כדי לא להחמיץ אף צליל משירתו,
השתדלה מניד, לעמוד כמה שיותר קרוב
לזמר. הכל היה טוב ויפה, לולא שררה
אפלולית במרתף המועדון. שושנה ן״שו־שיק״)
שני, אשתו של אריק, נכנסה לפתע
למרתף ובגלל החשיכה מעדה והתחלקה. למרבית
האסון נפלה שושיק דווקא על מניה,
שהועפה על הרצפה, מעבר לשלושה כסאות.
מניה התרוממי• ישרה את שמלתה וסטרה
לשושיק על פניה תקלה אחרת אירעה
בסורים ללהקת הפנטומימה של יעקכ (.ג׳ו־קי״)
ארקין, בעת שהופיעה בנשף סורים
בכפר הירוק. תחילה באה הלהקה לאולם ההצגות
בכפר, ולא מצאה שם אף אדם. הפג־טומימאים
חיכו, עד שלבסוף התברר להם
כי ההצגה נערכת בחדר־האוכל. לפני ההצגה
קיבלו אנשי הלהקה סנדביצ׳ים עם בשר.
מכיוון שלא היו רעבים במיוחד, נתבו את
הסנדביצ׳ים לכלב רעב שהזדמן במקום. הכלב
לא נשאר כפוי טובה. בעת שהופיעה
הלהקה על הבמה, ליווה הכלב את ההצגה
האילמת בנביחות תודד• עלה מפעם לפעם
על הבמה, הפריע לשחקנים. לפתע השתתק
הכלב כליל. סקרנים שהשתוממו לדעת מה
פתאום !־,פסיק הכלב את נביחתו, מצאו
אותי סתום ההצגה מוטל מת מאחורי הקלעים,
אחרי שנחנק בידי אלמוני
אגב, לשתי הבנות בלהקת הפנטומימה, רחל
ספרי ויפה אדלר, הצטרפה פנטומימאית
שלישית, סוזאן שלוש. סוזאן ילידת צרפת
היתד, בלהקת הפנטומימה של מרסל
סרסו גם בהצגה אחרת של להקת
הפנטומימה אירעה תקרית, הפעם עם ישראל
גוריון. ישראל ידוע כחובב שינה.
כשאינו מופיע כמה ימים רצופים לחזרות,
הוא מסביר את היעדרו• :ישנתי.״ באחת
ההצגות, בקטע הזקנות, יש לישראל תפקיד
של זקנה היושבת סורגת ומפהקת. תוך כדי
פיהוק התברר לפתע כי ישראל נרדם
בטקס הצגת תמונת העירום של רינואר,
שניתנה במתנה למוזיאון תל־אביב, לא

*1(109 וו <0ב91
• ראשעיריתפתדדת קו חפנחסר שי ש • :כשצץ בפתח־תקוה עתונאי
חדש אני בוחנו בצורה מיוחדת, מזמינו לארוחת־צהרים ועומד על מידת תיאבונו
לאכילה. אם תיאבונו בריא וחזק, סימן שכתיבתו בריאה וחזקת״
• ש ח קן ח סי מהמ אי רמרג לי ת, בויכוח שהתנהל על מטוס הנשק,
בשעת חזרה להצגת חזיונה של סימון מאשאר- :כששואלים יהודי מה דעתו על
יהודי* הוא אומר: יהודי זה גנב, שודד וסרסור. אבל כששואלים אותו מה
דעתו על העם היהודי, הוא אומר: אנחנו העם התרבותי ביותר בין העמים.״
0זו רקח רי מ ון ככנסתמשה דו א ק, בתגובה על הרשימה שהופיעה
אודותיו בהעולם הזח. :העולם הזה עשה לי עוזל. הם פירסמו תמונה שלי בצד
שוטר עם שפם, שלידו אני נראה כאידיוט.״
• מאמררא שי כ ״ דכר ״ ,על ההבדלים בין העלאות המיסים של עירית
חיפה ועירית תל־אביב• :בחיפה מכוונת העלאת ד,מיסיס למימון פעולות ח שובות...
בתל־אביב מוקדש הכסף למתן שילומים לסיעות השותפות בשלטון.״
• ניל מקאל רוי, שר ר,ד,גנה של ארצות־הברית• :בתקופת החלל יוכלו
האנשים להקיף את כדור הארץ בשעתיים — שעה אחת טיסה ושעה נוספת כדי
להגיע לשדה התעופה.״
• ה ציי רסאכ לו פי ק א סו, על הנשים• :אשד, היא אדם שיצרח למראה
עכבר, אולם יחייך לזאב.״
• ה סו פ ר יו רםמטמור, בתגובה על רשימת בקורת של עתונאי על
מחזהו• :הוא כותב את השמצותיו בכסיות, כדי לא להשאיר עליהם טביעת
אצבעות.״
• החרזן די רי מ נו סי, כשהציעו לו להשתתף במפעל חסכון סרס:
•חסכון הוא דבר חיובי מאוד. מי יודע? אולי פעם הכסף עוד יהיה שווה משהו.״

יכול היה הצייר הישראלי ראוכן ראוכן
להתאפק. כאשר התפזר הקהל, ניגש ראובן
אל התמונה, הפך אותה כדי לראות מה נמצא
בגב העירום ...באותה הזדמנות העיר המבקר
דכ כר מלכין, למנהל המוזיאון
אויגן קולכ • :רצוי שתציבו משמר מיוחד
על התמונה.״ השיב קולב• :תמונות טובות
לא גונבים.״

מ תנ ה מידית
גשואיו של המחזבלן יגאל מופינזון
לבת מיליונר אמריקאי, שזכו לכמה שורות
בשבועון ט״ם האמריקאי, לא הביאו אותו
אל המנוחה והנחלה. ידידתו האמריקאית,
עמה חזר לארץ מארצות־הברית, לא סלחה
לו על כי החליף אותה לפתע בחברתה
העשירה יותר. הידידד• שנתנה ליגאל מכונית
במתנה ויחד עמו רכשה דירה משותפת ברחוב
יחזקאל 22 בתל־אביב, תובעת עתה את
מתנותיה בחזרה. אולם יגאל, שאינו וותרן
בענייני כספים, טען כי גם המכונית וגם
הדירה רשומים על שמו קהל צופי
התיאטרון ברחובות הוכיח. בשבוע החולף,
כי הוא חרד לקדושת השפה העברית. כאשר
הציגה שם הבימה את הביצה, והשחקנים
הגיעו לקטע בו מכתיב הבעל המרומה רפאל
קלצ׳קץ את מכתב האולטימטום לאשתו,
סרים זוהר, פרץ הקהל בקריאות של אי־שביעות
רצון התברר כי בעוד שקלצ׳קין
מכתיב את המכתב בעברית, כתבה מרים
זוהר את המכתב משמאל לימין, בלועזית
במאי התיאטרון הקאמרי גרשון
פלוטקין ומנהל מחלקת המפגנים של ועדת
העשור י?ן קב אגמץ נראו השבוע, כשהם
מודדים במשך שעה ארוכה את מגרש התניה
שליד היכל התרבות. הם ניסו לחשב כמה
אנשים יוכל המגרש להכיל. אחרי שמדדו
כמה מגרשים אחרים, בהם יוצבו במות הבידור
בחגיגות העשור, העלו בחישוביהם כי
350 אלף איש יוכלו להצטופף ליד הבמות
דו־שיח חריף התנהל השבוע בין
הסופר יורם מטמור ורב־סרן שאול
(-עופר״) כיכר, כזבן ידוע. אחרי שביבר
פנה אל מטמור בשאלה• :עד מתי תמשיך
להיות ססאטיסט בתיאטרון?״ השיב לו
מטמור• :להיות סטאטיסט בתיאטרון זה
כלום, אבל להסתדר בתור סטאטיסט בצבא,
זה לא כל אחד יכול לעשות הרקדנית
כרסדה גולדכרג חתמה על חוזה הופעות
במלון תדמור. הופעת הבכורה שלה עמדה
להיערך בערב סורים, אולם בדיוק לפני
הופעתה חלתה כרמלה. למרות חומה הגבוה
הופיעה הרקדנית במחול חדש בשם הרלס
בלוז, אותו רקדה בחום כה גבוה שכל הנשים
הנוכחות בבאר נאלצו למשוך לבעליהן
בשרוזלים. מספר תיירים שנוכחו במקום הגדירו
את כרמלה בתואר •החתיכה של המזרח
התיכון בתחרות הכדורגל שהתקיימה
השבוע בין שחקני הבימה לעובדי מעריב,
ניצחו אנשי מעריב בתוצאה .6:0אולם שחקני
הבימה דרשו לבטל את המשחק, מאחר
שנבחרת מעריב הורכבה כולה מפועלי דפוס
ושליחים, ורק שני כתבים השתתפו בה.
כוכבי המפגש היו רפאל לולצ׳קיז ושמד
אל סגל, שחקני הבימה הפזמונאי
דן אלמגור תרגם לאנגלית את הפזמונים
שכתב להצגת סמבטיון, זלמן יש לו משקפיים,
ותלמידי החוג לאנגלית של האוניברסיטה
בירושלים הציגו אותם בפורים. לא
כל כך משעשעת היתה תשובתו של מרצה
האוניברסיטה, אשר דן אלמגור התנצל בפניו
בי שכח להכין את שיעורו• :אבל את הפזמון
האקטואלי של השבוע אתה לא שוכח,
מהז״

אמיר סייף־אל־איסלאם מוחמד אל־באדר,
יורש־העצר של תימן, כרך את ידו בידי
גמאל עבד אל־נאצר, והודיע בחיוך לעתונאים:
•באתי להסדיר את הצטרפותה של תימן
לרפובליקה הערבית המאוחדת.״
זד. היה בקהיר, לפני פחות מחודש. השבוע
שוב כרכו המצרי וד,תימני את ידיהם,
חייכו אל המצלמות של עתונאי דמשק.
הצטרפותה הרשמית של תימן לרע״ם היתד.
עובדה מוגמרת.
במבט שטחי נראה האיחוד החדש כצעד
של התרברבות הפגנתית, חסר משמעות מדינית
ממשית: האיחוד נעשה על בסיס פד־רסיבי,
כשתימן שומרת על משטרה המלוכני
ועל מוסדותיה הממשלתיים הנפרדים! אין
קשר ישיר בין הממלכה המדברית המפגרת
לבץ חלקיה השונים של הרפובליקה שעל
חוסי הים התיכון! רמת החיים והתרבות
שונה לחלוטין בין תימן ורע״ם! אין כל
השלמה בין כלכלת שלוש המדינות.
אולם צעד זה היה בכל זאת בעל חשיבות
מכרעת לגבי קביעת דמותו של המרחב. כי
לרודן המצרי, השואף לאחד תחתיו את
העולם הערבי כולו, חשוב הרבה יותר בשלב
זה לחלוש על תימן מאשר על ירדן
או הלבנון.
הצלחתו החדשה של עבד אל־נאצר הדליקה
בחצי תריסר. בירות במערב ובמרחב אור
אדום שאיתר את מוקד שאיפתו: הנפט הערבי.
כיום שולט עבד אל־נאצר על העורקים
העיקריים שדרכם זורם נפט־החיים לאירופה•
הופעת מצרים בתימן, תפתח בפני קהיר
את הדרך להתמודדות ישירה עם ההשפעה
הבריטית והאמריקאית, ולהשתלמות על מקר
רות הנפט עצמם.
אם יצליח לעשות זאת, יוכל גמאל עבד
אל־נאצר להגשים את חלומו המוצהר: הקמת
מעצמה ערבית, בעלת משקל עולמי אדיר,
שתעמוד בראש עמי אפריקה וקדמת־אסיה.

סערריה
ב לי מ ס בו ת
לא היה זד, מקרה, כי בדיוק בשבוע שבו
הצטרפה תימן לרפובליקה הערבית המאוחדת
(ראה לעיל) ,התקלקלו היחסים בין רע״ם
לבין סעודיה.
בשידור דרמטי מדמשק, הודיע גמאל עבד
אל־נאצר, כי המלך סעוד ניסה לממן הסיכה
צבאית סורית, שמטרתה לבטל את האיחוד
הסורי־מצרי ולרצוח את עבד אל־נאצר עצמו.
לשם כך, גילה הנשיא, שילם חתנו של
סעוד מקדמה של 1,9מיליון לירות לעבד
אל־חמיד סראג׳ ,ראש המודיעין הסורי.
היתד. זאת האשמה חמורה ומדהימה. המלך
סעוד הכחיש מיד כי היה לו כל חלק
בקשר, ציווה בכעס על המשלחת הצבאית
והשגריר המצרי, לעזוב את סעודיה- .עכשיו
הם ניגשים לתכלית,״ סיכם דיפלומט מערבי!
•המאבק על הנפט התחיל וגמאל עבד אל-
נאצר הסיר את המסכה מעל פניו*.
קרש קפיצה? מאז עלתה קבוצת הקצינים
לשלטון במצרים, חלק גמאל עבד אל•
נאצר כבוד גלוי ושופע למלך הערבי, שומר
המקומות הקדושים של האיסלאם. גם כאשר
היה ברור כי האינטרסים של עבד אל־גאצר
האנטי־מערבי מנוגדים לאלה של סעוד, שותפם
של אילי הנפט האמריקאיים, המשיכו
השניים להתחבק ולהתנשק בכל הזדמנות.
בהיערכות החדשה, שבאה עם הקמת רע״ם
והאיחוד ד,ד,אשמי, הקפיד סעוד על נייט־ראליות,
למרות שותפות האינטרסים שלו עם
הפדרציה הפרו־מערבית. כי הוא חשש מפני
איבתו הגלויה של שליט קהיר, שהצליח
להצית את להבת הלאומנות גם במשעולי
המדבר הסעודי.
חדירת המצרים לתימן לא תגרום רק
להגברת המערכה התימנית נגד השלטון הבריטי
בעדן• .בעיני הסעודים היא תיראה
גם כפלישה לתחום השפעתם, כי מאז כבשה
סעודיה חלק מתימן (ראה מסגרת) ואילצה
את האימאם לחתום על הסכם גבולות, היד,
ברור כי צנעא התימנית היא בת־חסות של
ריאד הסעודית.
בלבבות כמד, שייכים זקנים התעורר החשש
כי תימן תדרוש בחזרה את השטחים
הכבושים בידי סעודיה. אך הסכנה האמיתית
לשלטון המלך סעוד היתד, אחרת: שתימן
תשמש רק קרש־קפיצה לרודן המצרי, במסע
השתלטותו על אוצרות הנפט של חצי האי.
• אולי בהשתתפותו הפעילח של חצנא
המצרי. כי בהתאם לחסכס חאיזזוד חפדרסיב׳,
יאוחדו צבאות תימן ורס״ס•
וז £ולס חזה

השותכה השלישית שר
הו טבריקה המאוחדת
של גמאלי עבד אל־נאצר
הרומאים קראו לה ״אראביה פליבם״ -ערב המאושרת.
כי הרצועה, המשתרעת לאורך הפינה הדרומית*
מערבית של תוצי־האי ערב, נתברכה בשפע ברכות על•
ידי הטבע. בעוד שבמעט בל יתר השטח, בין ים סוף
לבין המיפרץ הפרסי, אינו אלא מייטטח אינסופי של
חולות ושממה צמאה, תימן היא פוריה ומאוכלסת.
שטחה של תימן הוא 120 אלך קילומטרים מרובעים,
בערך פי תשע משטחה של מדינת ישראל. על גודל
אובלוסיתה מחולקות הדעות: מקורות ערביים קובעים
בי יושבים בה פחות משני מיליון תושבים, ואילו בפיר־סום
התימני הרשמי האחרון, נקבע אומדן בלתי־בדוק
של חמישה מיליון תושבים.
ההיסטוריה של הארץ עשירה בממלכות גדולות ובתרבויות
קדומות מפותחות, שהשאירו אחריהן אתרים
וכתבים. אחת מהן היתה ממלכת שבא האגדית, אשר
אחת ממלבותיה ביקרה, לדברי ספר מלכים, את שלמה
המלך בירושלים. מלכות שבא התקיימה במשך 900
שנה, עד אשר 115 ,שנה לפני הספירה הנוצרית, קמו
במקומה החימיארים, שיסדו מאוחר יותר ממלכה יהודית.
ממלכה זו קיימה יחסים הדוקים עם הישוב העברי,
שישב בארץ־ישראל אחרי הכיבוש הרומאי, ובכית•
שערים נתגלו לא מכבר קברותיהם של יהודים חימיא־דים
עשירים, שהובלו ארצה לקבורה.

*י ימן יצאה ממלחמת העולם הראשונה מדינר, עצמאית,
4 1אחרי שבימי המלחמה סירב האימאם להצטרף למרד
הערבי של השריף חוסיין נגד תורכיה. כבר בשנותיה
הראשונות של המדינה החדשה תקף אותה שכנה, עבד
אל־עזיז אל־סעוד, ראש שבט צעיר וסוער, שכבש בזה
אחר זה את נסיכויות חצי־האי. עבד אל־עזיז, אביו של מלך
סעודיה הנוכחי, כבש את עמיר, המחוז הצפוני של תימן.
האימאם חיכה עד ,1934 כדי לצאת למלחמה נגד הסעודים.
אך במקום לכבוש את עסיר בחזרה, הובס צבאו. אל־סעוד
נהג ברוחב־לב, כרת ברית־שלום אך לא החזיר את עסיר.

הממלכה היהודית ניהלה מלחמה ממושכת עם החבשים
הנוצרים, כשלצד החבשים מתייצבת ביזנטיום הנוצרית.
החבשים גברו על החימיארים, ואלה קראו ל עזרת
הפרסים, אויביה של ביזנטיום, הפרסים נענו כרצון
-ונשארו באדונים. הממלכות המקומיות דעכו ונעלמו.
כאשר, במרוצת השנים, הומצא תחליך לדרך־השיי־רות
מהודו למערב, דרך תימן, שקעה גם הכלכלה של
הארץ לשפל אשר ממנו לא התרוממה במעט עד היום.
האיסלאם איחד את חצי־האי הגדול. אולם גם אז לא
איבדה תימן את יהודה, המשיבה להתקיים כארץ מוגדרת
היטב. עזר לא במעט אופייה ההררי, השונה ממישורי
ערב. הגשמים העזים, היורדים מדי שנה בסון!
חודשי הקיץ, גם פיתחו בבני תימן הרגלים של ישוב
קבוע, בניגוד לשבטי הבדואים הנוודים של יתר חלקי
ערב. ביום ידועה תימן, כץ השאר, כיצואנית של קפה.
מעמדה של תימן, בנקודת־ביניים בין הודו למערב, שוב
משך אליה תשומת-לב, כאשר חיפשו האנגלים במאה
הקודמת בסיס-חניח לאניותיהם החוצות את האוקיינוס
ההודי. הם השתלטו על חוד המשולש התימני, עדן, אשר
יחד עם תימן חיה חלק מהאימפריה העותומנית המתפוררת.
כיום מהווה הוצאת האנגלים מעדן מטרה מספר
אחד למדיניות התימנית -מטרה שבגללה הצטרפה
ארץ האימאם לרפובליקה החדשה של עבד אל-נאצר.

ך * אימאם של תימן, צאצא הנביא מוחמד, ניתק כל
1 1היחסים בין ארצו לבין העולם החיצוני, לא הרשה אפילו
למוסלמים זרים לעבור את גבולותיו. הוא אף אסר על
נתיניו להחזיק מקלטי רדיו, כדי שלא יתקלקלו ממגע עם
העולם החיצוני. צעדו החשוב הראשון לשבירת הבדלנות
החמורה נעשה ב־ ,1945 כאשר הוקמה הליגה הערבית
בהשראת משרד החוץ הבריטי. תימן היתד, אחת משבע
המדינות שהקימו את הליגה, ובציור זה נראה דגלה
מתנופף ראשון מצד ימין. הדגל הוא אדום, עם כוכב לבן
בכל פינה, בצירוף כוכב חמישי וחרב לבנים במרכז.

** ד אשר הספיק העולם לשמוע על רצח האימאם יחיא, כבר הספיק האימאם החדש
להפסיד את כסאו. בנו של האימאם הנרצח, סייף אל־איסלאם אחמד, גייס את בני
משפחתו ואוהדיהם, פתח לרווחה את שערי האוצר של אביו, למימון צבא גדול בעיר תעז.
בראש צבא זה, שהיה מצוייד בעיקר ברובים ישנם ואשר התקדם על גבי סוסים וחמורים,
או ברגלים יחפות, עלה סייף אל־איסלאם על צנעא הבירה. הוא הצליח ללכוד את האימם
החדש חיים, כאשר יחידת המשמר של ארמונו עברה לצד הבן הנוקם. ב־ 8באפריל , 1940
50 יום בלבד אחרי שהועלה לכס המלכות, הוצא איבן אל־וזזיר להורג, בטכס עריפה
פומבי, שהבהיר לעולם כי תימן עודנה חיה בתקופה של מלחמות השבטים מימי מוחמד.
איי

האורח. סייף אל־איסלאם מחמוד
אל־באדר, יודש־העצר של תימן (שני
מימין) ,על מגדל צוללת מצרית, טרב
צאתו לדמשק לחתימת הסנט האיחוד.

ך * אימאם יחיא חמיד אל־דין מצא את מותו בפברואר
,19481 1בהיותו בדרכו לאחת מאחוזותיו ליד העיר
צנעא. כמה שייכים וראשי משפחות חשובים, אשר סברו
כי אחרי שארצם הצטרפה לליגה הערבית ואף נתקבלה
כחברה באו״ם, מגיעה להם מידה גדולה יותר של חופש,
ארבו לאימאם בעת שנסע במכוניתו, המיתו אותו מיריות.
מיד לאחר מכן בחרו באחד מחתניו של האימאם, עבאללה
איבן אל־ודזיר, הכתירו אותו כאימאם ומלך. הידיעות על
המרד ועל רצח האימאם הגיעו לעולם החיצוני רק במקוטע,
אחרי תקופה ארוכה. היתד, זו ראשית הפעילות הפוליטית.

* * אז שולט האימאם אחמד שלטון מוחלט על ארצו• או סדרי החיים באח ההררית
**) הפוריה השתנו במידה רבה ממה שהיו בימי אביו. בעיקר בהנהגת בנו, סייף אל־איסלאם
מוחמד אל־באדר, ניסתה תימן להזדהות יותר ויותר עם התנועה הלאומית הערבית,
צעדה אחרי מצרים כשזו פנתה לברית־המועצות בבקשה לקבל נשק ועזרה כלכלית. כמו
מצרים יצאה גם תימן למלחמה באנגלים• ,כדי לאלצם לפנות את הבסיס הצבאי הגדול
שלהם בעדן. עתה, כשהאימאם שב־הזקן יושב בשקם בארמונו, הצעיד בנו את תימן
כברת־דרך ארוכה, על־ידי צירופה לאיחוד הסיורי־מצרי. ממדינה מנותקת ושכוחה, קפצה
תימן תוך חודש אחד אל מרכז הבמה של המאורעות הפוליטיים והצבאיים במרחב השמי.

—יי*י — -יי״יי

התקלקלו בוונצואלה. למה, תמהתני, הן
יכולות להתכוזן?

ח גן אמוץ אומר

אם אשד, ואם לשני ילדים יכולה להתפנות כדי לכתוב
מכתב כזה אלי, הרי מגיע לה לפחות שאפרסם אותו,
למרות שהיא אומרת כמה דברים בלתי נעימים עלי, בלי
מורא ובלי משוא פנים. אם גם אתם, כמוה, חושבים
שאני מיותרת, אל תחששו לומר לי. אני אתפטר, כמובן.
מאחר שיש לך זמן להתפנות לכתוב אלי, גבירתי האלמונית,
אולי תתפני גם, בין שאר עיסוקייך, לדאוג לכתיב
שלך?
ואלה הם דבריה:
״דבר אחד הייתי רוצה לדעת. לשם מה נועד מדורך?
לשמש גשר לאלה הרוצים להתכתב, או להפוך את מכתביהם
ללעג? אם נתברכת בקשרון לחיות עוקצנית כל כך,
מדוע עושה את זאת דווקא במדור שאת עורכת אותו? אינני
מתקוזנת להשתמש אי פעם בך לשם התכתבות, כי אשד,
נשואה אני ואם לשני ילדים, אך מדי שבוע, בקוראי את
מדורך, מתמלאת אני רוגז ומרחמת בכל אלד, הכותבים
אליך.
״האם אינך יכולה לפרסם את כל המכתבים כלשונם בלי
להוסיף כל הערות משלך? מוטב שתעשי זאת, כי הצורה
בה את נוהגת כלל לא יפה. את פשוט לועגת לכל מכתב,
אם הוא רציני או לא, אם הוא מצנחן או מורה, מקיבוצניק
או תלמידה. לכל אחד ואחד את מוצאת משהו כדי לשלוח
חץ. האם זו היא המטרה שנטלת לאצמך?
״ואם רוצה את לדעת עוד משהו, מאז ומתמיד התייחסתי
למדורך כאל מודעה של עתון יומי המתפרסמת משדכנית
מסויימת. כזה הוא הרושם המתקבל מקריאת המכתבים. כי
בכל מה שכותבים הצעירים הללו, המטרה היא לא התכתבות,
אלא היכרות.
״ועוד משהו: מדוע החליפו את תמונתך בראש המדור?
בקודמת את הרבה יותר נחמדה ועושה רושם לטובת־לב,
בעוד שבזו, אפך מורם יותר מדי ומגלה את פרצופך
ואופייך האמיתי.״

(:)1067/27
״בידענו את תרומתך הגדולה, ההקרבה
האישית מעל לצו החובה ומלחמת הקודש
הנואשת, המתנהלת על־ידך במדורך למען
סריקת עול כבלי־חושים־מהומרים (תרתי משמע. לשון
הומור והימור) ולמען מקוריות קורנת אור במוננניות
הצברית המתחדשת, הננו פונים אליך. אנא, צרפינו לרשימת
מועמדייך הפוטנציאליים.
מ ה אנו מחפשים — איננו יודעים. אף על פי כן,
נמאסו עלינו כל הסאגאניות למיניהן, כל הדמויות האלוהיות
אשר לא גוף ולא דמות הגוף — שלא לדבר על נשמה —
להן. שבענו מס־שפתיים אדמדמות ולזות פנים מפורכסי
חיוורון...
״דן בן־אמוץ טוען שהוא יודע את מקומה של האשד,
בחברה המודרנית, ואפילו בלילה. לכשעצמי אסתפק אם
אמצא את הנערה שתעזור לי למצוא את עצמי, ולא איכפת

מגרת השבוע

( )1067/24 רוצה שאומר עליה שהיא דווקא לא רעד -סוב,
אמרתי. אבל זה לא סימן שאני חושבת כך. תארו לכם
שהיא בת ,17 תלמידת תיכון ורוצה להתכתב עם סטודנט
גבוה, י נחמד ותל־אביבי כבן 20־.18
יש שאלות?

נגרונזיות דכילית
דעי לך ש( )1067/25 הוא בוגר אוניברסיטה, ולכן היה זה
רק טבעי מצדו לכתיב מכתב כשלו.הוא רוצה להתכתב
עם נערה בת 21־ ,18 שתהיהרצינית,אבל יחד עם זאת
בעלת חוש הומור. אחת שהרוק׳נרול והקאליפסו זרים
לרוחה ולאופיה, ו״המתייחסת למכתבים המתפרסמים במדורה
של רותי כאל מכתבים טפשיים ובנאליים, הגובלים
לעתים עם נברוטיות דבילית ב־ 9970 מהמקרים.״
את עצמו, אני מבינה, הוא מייחס לאחוז ה־ .100 אגב,
הוא רוצה שתהיי גם בעלת זיקה למדע, לומדת או שואפת
לקראת לימודים אקדמאיים.
גילו הוא רק שליש מגילו של ראש הממשלה, אך לעומת
זאת הוא גבוה ב־ 10ס״מ מנאפוליאון, אך לא גדול ממנו.

רקדן באלס הוא זח חרוקד על בהונותי.

גאך גווגצואלח

אני חושבת שאם אחליט פעם לנסוע לקאראקאם, זונצו־אלה,
לא תהיינה לי בעיות — יש לי שם מושבה כל כך
גדולה! אליה הצטרפו השבוע גם שתי ישראליות (,)1067/26
שאינני יודעת בדיוק מה הן עושות שם ולמה., .אבל הן
חוזרות בעוד ארבעה חודשים.
עד אז הן רוצות להתכתב עם שני בחורים ישראליים
אוהבי טיול וכייף, בני 23־ .18 הן רוצות שיספרו להן הכל
אודות ישראל במכתביהם. וכמובן — תמונות. הן חובבות
את באך וביזה, טיולים וכן קריאת מד, שהן מכנות בשם
ספר טוב.
הן ראו משום מה להוסיף, ב־נ.ב ,.שהן עדיין לא

הן עליזות וכולם אומרים שהן כלל לא מכוערות והן
שביעייססיות תל־אביביות 1067/28 וזו, סבורות הן, סיבה
מספקת לרצות להתוודע אל שני סטודנטים הלומדים בכל
ימות השבוע בטכניון או בירושלים, והבאים לסוסי שבוע
תל־אביבה. הם צריכים להיות, סלחו לי על הביטוי, עליזים
ורציניים כאחד, ו״העיקר ...שידעו לכייף. ומה שיותר
חשוב שיהיו אמיצים ובעלי דם ויצרפו את תמונותיהם.״

אנושי, פחות או יותר
כל בנות כתתו נמאסו על ( )1067/29 בן ד,־ ,17 משום
שהן ״לא יודעות דבר, חוץ מלימודים כמובן. אינני יכול
למצוא שפה משותפת אתן.״ הוא אוהב מוסיקה, ריקודים,
קריאה, צילום, ויכוחים, ובכלל — כל נושא. והוא רוצה
להתכתב עם נערה כבת 17־ 16״עם פרצוף אנושי.״ הוא
מבטיח לה שקומתו בינונית ושלא יאכזב אותה.
אם אתה באמת כל כך נפלא כמו שאתה רוצה להישמע
ממכתבך, מה אתה דישה במדור שלי? כתוב אל לילי! היא
הממונה על הבדיחות אצלנו.

( )1067/30 רוצה אותך נאה, אך לא עם שפם מהודר או
פרצוף בובתי. היא רוצה אותך חברותי, טוב־לב, רציני,
מעמיק ויודע לחייך. היא בת ,20 חיננית, שונאת נורא
בילויים סלוניים, מעדיפה בילויים בחברה מצומצמת.
למה אתה מחכה?

פשעשרה
על סרס׳ השבוע

דוורן א לא רעח

עליזים, רציניים, והעיקר...

לא פרצו!* גופתי

ימאים בדי עגילים

״את מכתבי זה הנני פותח מעל גלי הים הזועף, בשם
שלושה המכנים את עצמם ימאים ( )1067/23 בגלל שגורל
משותף ריכז אותם על אחת אניות הצי המסחרי. אין אנו
ימאים המשתייכים לסוג הפירטים, עגילים על האוזניים או
כתובות־קעקע על חלקי גופם, ומבלים את זמנם בשתייה
במועדוני לילה זולים. לזה עוד לא הגענו.
״ביקרנו ברוב חלקי העולם ומנמליו שבענו די. לכן
כותבים אנו אלייך, שתעזרי לנו למצוא שלוש נערות ש־תקרבנה
אותנו למדינה במרחבי הימים. רצוי שהבנות תהיינה
קיבוצניקיות מסביבות חיפה, או מחיפה עצמה. הננו בחורים
צעירים שמראנו החיצוני אינו מבייש את ימאי ישראל בתפוצות.
גילנו המשותף ששים ושש. ילידי הארץ, בוגרי
בית־ספר ימי. הבנות אשר תסכמנה להתכתב אתנו צריכות
להיות בעלות אופי יציב, כי בנות ללא אופי מסתובבות
למכביר בכל חלקי העולם.״

רק תקליטי רוק׳נוול ושירים פופולאריים; ספר על אסטרטגיה
צבאית לאחד הידוע כמשתמט מובהק, ורומן־משרתות סוחט
דמעות לבחור קשוח; ספר על כיצד להיות מזכירה טובח
לאחת שלבעלה יש כזו, ומטפחת תחרים עדינה לאמנית
בוהמית.
ז4ו

יש לח ראש בלונדי וצמה ג׳ינג״ת ואל תשאלו
אותי איך זה, וגם אותה. לא, משום שהיא תאמר
לכם שזה דווקא טבעי. חוץ מזה שנזה רחל מפר.
היא עוד בת ,23 גננת עם כל הברנך בדבר,
ועושה את זה משום מה בבאר־שבע.
כשפעם בשבוע היא חדלה להיות גננת, תוכלו
למצוא אותה בתל־אביב, אבד לא בכסית. אם כבד
תמצאו אותה, היא תספר לכס איך שלמדה בבית־ספר
בחדרה יחד עם דני זיידל, ואיך שפעם בכתה
׳ 1קיבל דני סטירה מהמורה וחושים לו את הלחי
השניה. האיש מנצרת לא אמר לו אז שום דבר.
בעצם, נם היום לא.
למה הגננות והמורות, בוכות שהמשכורת לא
מספיקה לה! ,איני יודעת, אם אפשר לחסון כסף
לנסיעה לחו׳רלארץ, כפי שעשתה רחל. ישנו הכסף
וישנו חוץ־לארץ, חסר רק בן־זוג.
לי אם ביום או בלילה. כמובן שאעדיף אם תעשה זאת
במשך כל היממה. אך ידוע לי שדבר זה דורש כושר הסתגלות
לשינוי אור ואורלוגין — תנאים שאינם בנמצא
במקומות כשלנו. בקצרה: דרושה מראה השונה בתכלית
שינוי ממראות רגילות. עליה להיות אף נחונה בקרני
אטום ורנטגן, אשר יחדרו אל תוך צוקי ל ב בי...
״המראה שבידי מראה קלסתר עייף, מאובק באבק סוסות
נגביות, וצבעו אפור כעכברי שדות פלשת. עיניים אסקפיס־טיוח,
חסרות הילת צנחנים וזוהר סטודנטים לרפואה,
ניבטות מתוך ערפל קרניה של המראה. והמראה רוטטת בידי
כמחפשת את שבריה, את החומר אשר ייאחה שני ת
( )1067/27 שלח, בשם אלוהים, מהר את כתובתך, לפני
שאוצף מכתבים למכביר בשבילך.

חשבתם פעם על אמנות קניית חמתנות? נתקלתי בה
רבות בעת האחרונח. ימי הולדת. פורים. ימי שנה למיניהם.
חנוכות בית. והגעתי למסקנות אשר, אני מקמח, תהיינה
שימושיות גם לכם.
לנערה או אשח מכוערת אני נוהגת, בדרך כלל, לקנות
מערכת קטנה של כלי איפור. לחתיכה יפה וגאה — סינר
מטבח חמוד, ספר בישול או כתבי ברל. כפתורי שרמליס
מהודרים לבחור המתהלך בבגדי חאקי, מקטרת לאחד שאינו
,מעשן, ספר שירים דק ורב רושם לאחד שעבר לבית מחוץ
לעיר והמנסה לטפח גינה. ספר השירים מכיל שמות של כל
מיני פרחים או צמחים ידועים. כיצד לרכוש ידידים והשפעה
בחברה לאדם שנימוסיו הם ללא דופי; תקליט ארן־נגך של
הפונות לבאן בביצועו של אלברט שמייצר, לאחד האוהב

מה עשיתי אתמול בערב? אל תשאלי. סתם קילקלתי לי
ערב. הכל בגלל איציק. הוא סחב אותי לחן. איזה סרס על
המערב הפרוע, הדו־קרב הגורלי, או משהו מה. עם קירק
דוגלאם ובורט לנקאסטר. החמור הזה יודע שאני שונאת
סרטים כאלה. אני שואלת אותך, מה יש לראות בסרט
כזה? יריות, מכות, מנוולים וטובים והמון הרוגים. וכשיש
אפילו רומאן באמצע, זה לא מעניין. כי הבחורות בסרטים
האלה תמיד לובשות שמלות של המאה שעברה, לא במודה,
ואי־אפשר אפילו לראות איזו שמלה או תסרוקת
מעניינת. תמיד אחת מהן מסתובבת בבית־המרזח וחושבים
שהיא מושחתת, אבל בסוף מתברר שהיא לא.
על מה הסרט הזה? אל תשאלי אותי. אני לא יודעת.
ישבתי כל הזמן ורתחתי. הרגיז אותי שהוא לא שואל
אותי וקונה כרטיסים מראש לאן שמתחשק לו. לא נתתי
לו לחבק אותי. שידע לו.
אני אוהבת סרטים כמו פייטון פל״ס למשל. המון בעיות,
המון אהבה, שמלות נחמדות. קראתי גם את הספר. יש שם
המון נבזויות. אבל את זה אי־אפשר להכניס לסרט. יש שם
אפילו בעייה כזאת על הנוער האמריקאי, זה שהם מתנשקים
במסיבות וזה והמון פעמים אומרים שם את המילה
״מין״ .פעם ראשונה שאני שומעת את זה בסרט אמריקאי.
מין מין מין. לנה טורנר היא שמה אמא של נערה בתי .15
היא עוד די יפה, את יוד ע ת ...הגוף שלה כבר לא כל כך,
אבל הפנים ! סוב, אני יודעת שמאפרים אותן נורא, בכל
זאת והיא לובשת שם שמלה אחת נחמדה נורא, כזותי
בז׳ קלוש עם סרט אדום.
ויש שם אחת שהאבא החורג שלה אונס אותה והרופא
עושה לה הפלה, וכשהיא הורגת אותו, הוא מספר במשפט
למה — לא הרופא, האבא. את לא מבינה מה שמדברים
אלייך? היא לא רצחה את הרופא, את האבא. ויש שם אחד
שקשור כל הזמן לסינור של האמא שלו והוא פוחד ממנה
נורא, אז כשמכריזים על המלחמה העולמית השנייה, הוא
קם ומתגייס לצנחנים והוא חוזר גיבור נורא. והבת של לנה
טורנר רוצה לכתוב ספרים. גם לי אמרו פעם שכדאי לי
להעלות בכתב את מה שאני חושבת. אחד, במסיבה,
בכריסטמס.
מה שאני לא מבינה, זה מדוע, אם הכל מתרחש שם לפני
המלחמה העולמית השנייה ובזמן המלחמה העולמית השנייה,
השמלות הן כמו שעכשיו במודה? אז הלכו עם שמלות
קצרות גועליות וריפוד בכתפיים, ולא היתר. תסרוקת בננה
כמו שיש ללנה סותר. יש לי נורא עין לדברים כאלה.
בחיי, כשאני קוראה לפעמים את הביקורת בעתונים, אני
אומרת לעצמי לא פעם שגם אני יכולה לכתוב ביקורות
על סרטים. כל אחד יכול לכתוב ביקורת על סרטים.

צי פו ר >ן 0גהרחשה יי...
ידידי אורי סלע מצא שם חדש ל דן אלמגוד: דן
אלגמור אם במועדון התיאטרון שרים קאליפסו, מי
אני שלא אשיר שירים כאלה?״ טוען ישראל יצחקי,
המתגעגע חזרה פאריסך בקרוב תוקם תחנת גיוס
לחתיכות ברוול בשביל לגייס אותן לקורס דיילות מיוחד
באל־על, אם לא תמצאנה עשר חתיכות שתבואנה מרצונן
הטוב. מסתבר שהאוסף האחרון הצטיין אולי באינטלקט,
אך לא כל כך בהופעה. יש לי הרושם, שכל החתיכות
שנכשלו עד עתה, תוכלנה להתקבל כמו כלום.

רדיו
החי דואר רשום
תוכניחז בורי עצוב
עובד וזתיק בקול ישראל, עורך תוכניות
בידור, העיר בסוף השבוע בצער :״עוד
מעט ולקול ישראל יישאר רק יום הכיפורים•.
עם הפורים הוא הצליח כבר לגמור.״
ואכן, מי שהאזין השנה למשדרי הפורים
של קול ישראל, לא יכול היה שלא להצטער
כי היום היחידי בשנה, בו נחלצו עובדי
שירות השדור מקליפת השיעמום כדי למלא
את חלל האתר בגלים צוחקים, עבר השנה
ללא כל רושם. אפילו שלשה בסירה אחת,
משדר בידור יחידי המצליח לרכז קהל מאזינים
ליד המקלט, היה בחג הפורים חלש
מהרגיל. שאר המישדרים לא יצאו מגדר
מליצות נפוחות ובדיחות חבוטות, העלו בקושי
חיוך על שפתיו של הקריין. המאזין
חד־האוזן יכול היה לשמוע מבעד לשממת
המשדרים רעמים של סופה מתקרבת.
לא עתון, לא שידור. לנמצאים באולפנים
פנימה נשמעו רעמים אלה בבירור
יותר. הסערה האחרונה שליכדה את האופוזיציה
והקואליציה יחד, בהתנגדותן לבטאון
השידור המפא״יי, לא חלפה מבלי להשאיר
רושם על אנשי השידור עצמם. משטר
הטרור שהושלם באולפני תחנת השידור
הממשלתית כבר לפני שלוש שנים, מנע
אמנם בעד ביטוי קולני כל שהוא. אולם
רטינות העובדים ואי־שביעות הרצון גברה
יותר ויותר. האש אחזה גם בעובדים וותיקים,
אנשי מפא״י מסורים. עובדת מינהלה רבת-
זכויות, המחזיקה בפנקס האדום מזה שנים
רבות לפני קום המדינה, התבטאה לפני
שבועיים בישיבה שגרתית של וועד העובדים:
״בחלק העשירי מהכסף שיוצא לעתון אפשר
היה לפתור את בעיות המשכורת של כולנו.״
חוץ ממשדרי הפורים שנחלו השנה כשלון,
הביאה אי־שביעות הרצון לתוצאות בולטות
יותר. עורך תוכניות וותיק יעזוב את השרות
לחופשה ממושכת, ואילו בפני וזעד־העובדים
מתבררות בקשות אחרות לחופשות דומות.
אולם הביטוי המוחץ ביותר לאי שביעות־רצון
זו יורגש כנראה בתוכניות השדור של
חג העשור: עד עתה לא הצליחה הנהלת
קול ישראל לגבש ולהביא להחלטה סופית
את לוח משדרי החג, שייערך בעוד פחות
מחמישה שבועות.
אמר אותו עורך תוכניות :״מה יהיה על
עתון הרדיו, איש טרם יודע. אולם מה
שמתרחש בשרות השדור יכול כבר כל אחד
לשמוע.״
ואוי לאזניים השומעות.
תדריך המשדרים הבאים עלולים להיות בעלי
ענין. שינויים אפשריים.
• מלכודת (קול ישראל, יום ד׳,
— )20.00 המפקח רוטמן ועוזרו עזרוני,
פותרים את בעיית האונס ברחוב דיזנגוף
בתל־אביב.
• צלילים ואנשים (גלי צה״ל, יום
ד 20.3 0 ,סיפורו של דוד אויסטראך,
כתוב בידי מיכאל אוהד, מנוגן בידי דוד
אויסטראך.
• שני שערים (גלי צה״ל, יום ד׳,
— ) 21.15 שתי יחידות צבאיות קולעות
לבול, בתחרות של חריפות וחדות לשון.
• זה עתה הגיע (קול ישראל, יום
ד 22.30 ,לקט תקליטים חדשים שהגיעו
לאולפן, ערוך ומוגש בידי דרור בן אבי
ויורם רונן, שני נציגי הזוגות החדשים של
קול ישראל.
• שלושה כסירה אחת (קול ישראל,
שבת 11.30 ,שדור מורחב מהקלטת
הסירה באולם הטכניון בחיפה. ארבע ודרי-
אציות פרי מכונת הכתיבה של דן אלמגור,
שאלות על מזג אויר ומצב רוח.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בתאריכים
ובשעות המפורטות מטה, פן יטבע
בגלי השעמום.
• האזרח רוצה לדעת (קול ישראל,
יום ד 20.20 ,בית סוקולוב פותח
את שעריו לדברי חוכמה מפי אנשי שררה.
תוכנית שמשלם המיסים הישראלי מממן את
הקלטתה, כדי שגם לעתונאים יהיה מה לומר.
• כשדה האמנות והתרכות (קול
ישראל, שבת — )17.15 ,המם שמנהלי קול
ישראל משלמים כדי להיות ידועים בציבור
הרוח.
* היום היחידי בשנה בו אין משדרי קול
ישראל פועלים.
העולם הזה 1067

•* ירושלים, קנתה מזל גלזן דג־מלוח
בחנות המכולת, פתחה אותו בביתה,
מצאה צנצנת קטנה ובה פתק שנשא דרישת
שלום מצעיר המתגורר בנויפן, גרמניה.

שני עולמות חדשים
ן* תל־אכיב, הכתיר !על־המשמר את
2הידיעה על הודעת ראש הממשלה בכנסת,
בפרשת מטוס הנשק, בכותרת ״המטוס
שנעצר נועד לדרום־אמריקה — לא ל1זנ־צואלה.״

גאון
ונדיב ואכזר
ף אילת, אחרי שתלבשת הכדורגל של
4קבוצת בית״ר אילת נשרפה בדליקה
שפרצה במועדונם, קיבלו כדורגלני בית״ר
תלבושת מקבוצת הפועל המקומית, עלו לשחק
נגד הפועל יטבתה, הפסידו .7:0

אהבה נכזבת
^ תל־אכיב, התלונן גבר בן 24 במש־
^ טרה, כי קנה מאלמוני שיקוי־אהבה, תוך
הבטחה שאם ישתה ממנו תחזור אליו נערתו
שעזבה אותו, שילם בעדו 5ל״י, שתה
ממנו במשך שבועיים והנערה לא חזרה
אליו.

לב זהב

ך רמת״גן, אחרי שמרים מובשוביץ׳ הת־
4לוננה במשטרה, כי מסרה במתנה מעיל
לקבצנים ונזכרה במאוחר שהחביאה במעיל
500ל״י במזומן ואלפיים ל״י בצ׳קים, אספה
המשטרה את כל קבצני העיר, גילתה שלושה
קבצנים שחילקו ביניהם את הכסף.

ביקור חטוף
ך תל־אכיב, ברחו שני קופים מגן־הח־
4יות, חדרו לדירתה של גוטה אטינגר דרך
המרפסת הפתוחה, החלו לשבור חפצי־בית,
חזרו בשקט לבלובם אחרי שעובדי גן־החיות
ביקשו מהם זאת באדיבות.

המתווך

ך* ירושלים, עבר חמור את הקוים, נכנס
4לתוך שטח ההפקר, סירב להישמע להוראות
אנשים משני צדי הגבול לעבור אליהם,
נשאר בתתך.

כ 7קשר הוא מקרי
ף הר־טוב, התברר כי צוות פועלי מסי־
1לת־הברזל במקום מורכב מעשרה אנשים,
ששם המשפחה של כולם הוא כהן, מבלי
שיהיה כל קשר משפחתי ביניהם.

לסובלים פנמיות מעוות וקוחות
טיפול מיוחד לפי שיטה חדשה ובעזרת מכשירים
חדישים ביותר מאפשר
א. הפסקה מוחלטת של הנשירה
ב. גידול של שער חדש

הטיפול הוא באחריות גמורה -
במקרה של אי־הצלחה יוחזר הכסח

רובינ׳ס קוסמטיקום
בהנהלת מר א. רובין, ביוקוסמטיקאי מדופלם
טלפון 22128
תל-אביב, רחוב פינסקר ,2

כני הדור

^ תל־אביב, הציע מצחצח־נעליים ב־
^ רחוב דיזנגוף את עזרתו לחגיגות פורים,
הכריז כי יצבע את פני לקוחותיו במשחת־נעליים,
תמורת תשלום של 200 פרוטה
בלבד.

כושר מקצועי

ף קולומבוס, ארצות־הברית, אחרי ש־מטוס
קונסטליישן נחת נחיתת־אונס, מיהרה
המשטרה להוביל במכונית את מהנדס
הטיסה של המטוס לבית־חולים, שם התברר
רק אחרי 24 שעות, כי האיש סובל ממחלת
אויר.

פאול!

ף* חיפה, פשט סמל המשטרה אוטו פריד
- 1את מדיו כדי להפוך לשופט כדורגל,
גילה בתום המשחק, כי אלמוני גנב את
נעליו.

תערוכה גיידת
^ לידס, בריטניה, הכריזה המשטרה על
^ מתן פרס למי שיביא לתפיסתו של האסיר
הבורח טרנס קטם, שעל זרועו השמאלית
מקועקעים דגל ונשר! על זרועו
הימנית מקועקעים לב, גוף נערה והשמות
רוז ורות מלפנים ודגל ועוגן מאחור; ושתי
צפרים על שתי בהונותיו.

גן חיות
לשני הסיפורים הקטנטנים האלה יש רק דבר אחד משותף — שניהם נוגעים
לחיות. ובכן: בג׳ונגל אפריקאי התעוררה יום אחד לביאה משנתה וראתה את בנה
— גור אריה מפוטם — רודף אחרי אדם מסכן מסביב לעץ. היא צעקה עליו:
״כמה פעמים צריך לומר לך שאסור לשחק עם האוכל שלך?!״
המעשה השני קרה בתל־אביב. בנשף פורים מוצלח, בלט אחד המשתתפים בתחפושת
מושלמת של סוס. הוא לא רק נראה כמו סוס, אלא גם התנהג כל הזמן
כמו סוס — אכל קש, עמד על רגליו האחוריות, דהר סביב האולם. כמובן שהוא
זבה בפרס הראשון לתחפושות מוצלחות. ורק אז, כשבאו לתת לו את הפרם, גילו י שהוא באמת סוס.
חלוציות ופיגורהמעשה כעלמה חיננית,
חמודה, מעשית, עניינית.
אף לכל זאת, מובן,
רק חסר פרט קטן:
ניזרתה שמנמנה כחבית.

כי תצא לסלחסה
מאת פרידריך קארינתי
ושנאת לעצמך כלרעך.

״נורא!״ אומר האזרח האיסטניס — ״כל החיים הם פחד אחד גדול.
האוויר מלא חיידקים• אוי׳ ,אולי ידבק בי אחד מהם!״

היא הלכה למכון התעמלות
שם עשו לה עיבוד וחיבוט.
סובבוה בדת
אף לגון* לא איכפת.
משקלה -הוא נשאר כשלימות.

לכסוף העלמה המנופחת
לגבולות הצטרפה היא בנחת.
ואבלה במטבה
של משקנו, וכך
גיזרתה היא ביום כשל מחט.
יוסי ואמיק אמיתי,
קיבוץ גבולות

״שמע, חביבי, אל תלך לבדך בלילה באותו המקום העזוב והשומם. הרי
עוד תרצח את מישהו!״

יש לי שפן־בית נחמד, שכולנו אוהבים אותו מאד. רוצה אני ללטף אותו
קצת — והטיפש מתחמק מפני אל תוך השיחים שבגני. אלא שאני תופס אותו,
חוטף אותו באוזניו, זורק אותו באוויר, מטיח אותו אל הקרקע ונורוצץ את גולגולתו
הטפשית, על שאינו מבין ואינו רוצה לדעת שאני רוצה ללטף אותו קצת.

היא הרימה עשרות משקלות,
היא בלעה אבקות וגלולות.
אף דבר לא עזר,
משקלה לא חסר.
ולהיפף: הוסיף לעלות.

מוזר. החוק אומר שאזרח אני. החנווני — שצרכן אני. האשד — ,שבעל אני.
הילד — שאב אני. הממשלה — שאזרח מרוצה אני. האופוזיציה — שאזרח בלתי-
מרוצה אני. הסנדלר — בודק בראש וראשונה את רגלי. ד,כובען — את גולגולתי.
המניקוריסטית — את ציפורני. והתליין, אולי, את צווארי. ולבסוף עוד באה המולדת
ואומרת שחייל אני. ואני מסרב ומוחה בכל תוקף: אני — בן־אדם! מה אתם
רוצים ממני? אינני לא כלי־שחמת ולא כדור ביליארד ולא קלף־משחק. חכו רגע,
חידלו! איני אלא איש כמוכם, לא יותר וגם, לכל הפחות, לא פחות מכם!

מה אפשר לעשות בבני־האדם? אם תשאל כל אחד מהם אם רוצה הוא
במלחמה, יענה לך בגועל; לא! לא! ובשפה שמישהו מאסף אותם בהמון, הרי
צורחים הס בגרון ניחר :״תחי המלחמה! ממת לאוייב!״

כ ד קטנטן פי צ־פוו כז ה
אגדת חנוכה. מתוקנת ומעודכנת לפי רוח תשי״ת:
פעם־פעם, לפני הרבה שנים, בחנוכה, היו יוונים. היוונים היו אנשים רעים נורא,
בי הם באו למודיעין ואכלו שם אכלו שם חזיר (אז למה הם אנשים רעים,
צלילה?) בא מתתיהו, שהיה הכי חשוב בקיבוץ שם וקרא :״מי לאדוני — אלי!״
ותיכף באו כל החברים למחסן הנשק ונלחמו ביודנים — מעטים נגד רבים.
כשהם באו לירושלים, היה שם לכלוך כזה, שזה איום! בבית־המקדש היה הכי-
מלוכלך, כי החזנים לא שמרו על הנקיון בכלל. אפילו חשמל לא היה שם, אפיל־נפט,
אפילו שמן לא היה, אפילו בשביל המנורת־חנוכה שהיתר. שם. כל הכדים היו
שבורים לגמרי ויהודה המכבי וכל החברים וכל האחים שלו לא ידעו מה לעשות.
עד — שפ־תאום, מאחורי הדלת, הם מצאו כד קטנטן, פיצ־פון כזה, הכי־קסן
שיכול להיות בעולם, עם סמל עליו. אז כל היהודים כל־כך שמחו והדליקו נרות
ושרו ״סביבון סוב־סוב־ם וב״ ו״שימו שמך ושמו את השמן במנורה, והשאירו קצת,
שזה יספיק לשמונה ימים, וזה היה החג־חנוכה הכי־יפה שהיה — עד היום הזה.
רשומות גבים
ובעד זה אנחנו חוגגים את חג החנוכה.

מין פ תרון ש כז ה
מתוך דו״ח שפורסם בעלון משק להבות הבשן, על פעולות החוג לבעיות הסוציאליזם
בימינו:
סקרנו את מצב הקאפיטליזם בימינו, הבהרנו מושגים (מן המזרח ומן המערב),
כגון התרוששות מעמד הפועלים, ופתרונות לפי קינסי לסתירות הקאפיטליזם.

המענק האמריקאי הראשון.
המענק האמריקאי השני.
המענק האמריקאי השלישי.
המענק האמריקאי הרביעי.
מר דויד בן־גוריון עמד על הראש.
מר דויד בן־גוריון עמד על הרגליים.
ראשי משטרת ישראל קיבלו דוד־ג׳יס
.1957
נבחרת ישראל הפסידה בכבוד נגד
הרוסים.
נבחרת ישראל הפסידה בכבוד נגד
הוולשים.

( )10ד״ר שלום צילם את הגב׳ שלום.
( ) 11 נפתח היכל התרבות, במעמד מיטב
השמלות של ישראל.

יש לי הצעה מצויינת איך לחסל את המלחמות: תיקון בלשני קטן. למחוק
מלה אחת ויחידה מאוצר הלשון, את המלה ״אנחנו״ .״אנו דורשים מלחמה עד
לנצחון!״ סליחה — לא ״אנחנו״ כי אם רק ״אני״ .״אנו נילחם עד טיפת דמנו
האחרונה סליחה רק ״אני״ ,״אני אלחם, אני!״ ולבסוף :״אנחנו ניצחנו!״ —
סליחה. לא ״אנחנו״ .אנחנו לא ניצחנו כלל.
עברית: אביגדור המאירי

מאגדות ההתיי שבות העובדת

אזרחי המדינה מתבקשים בזה לבחור
מבין הרשימה הבאה את עשרים המאורעות
החשובים ביותר, לדעתם, מאז
קום המדינה.

רוגוזין התרגז.
רוגוזין התפייס.
קפה פילץ נרכש על־ידי מפא״י.
שמעון פרס נאם עוד פעם.
דזירה תורגם לעברית ונשלח למר
משה שרת על־ידי מר אריאל אלי-
אשווילי.
זיוה שפיר הפכה את שמה לזיוה
רודן והופיעה במשך 25 שניות
מלאות בסרט לצדו של קלארק
גייבל.
סגן ראש עירית טולוז הגיע לישראל
והביע את רגשי הערכתו היוצאים
מן הכלל.
צליחת לה־מאנש.
משלוח שאלון זה על־חשבון משלם-
המסים.