גליון 1068 מתאריך 19 במרץ 1958

וספד 1068

כ״ז אדר תשי״ח19.3.1958 ,

שנה 21

המחיר 500 פרוטה

סינו חייו המלא שד האיש אשר הסיף מוסד למדינה

מנצל אשה שיעלחשבוש מוציא נספים
בררני מיומה
משתמם מקוב
ומשמיץ צה׳ל
משחיה משו
הרוו הצעיר
מועלבאימון

ומבקיע ונוש

רשימתו של העורר על שערורית עתוז
הרדיו והיטל מם הנסיעות (העולם הזה
)1067 היתה אחד הניתוחים המבריקים והאמיתיים
ביותר שקראתי אי־פעם על המבנה
החברתי של מדינת ישראל. קראתי ב־העולם
הזה פעמים רבות מאמרים ננ ד שי ט ת
השנור והמגבית, אולם אף רשימה לא
שיכנעה אותי כמו הרשימה האחרונה, לאז

עלולה שיטה זו לדחפנו.
גיורא פרנקל, תל־אביב

מות המינהג

רחובות הנהר הגדול

חבל שלא שאלתם אותי את דעתי על
שמו של הרחוב שלי. הייתי עונה לכם
תשובה שהיתה מזעזעת לא רק אתכם. אבל
בלי השמצות, דעתי היא שמבחינה מוסרית
אי; לשלול אתי החלפת שמות הרחובות. שמות
רחובות נקבעים על־ידי רוב במועצת העיר,
שהיה למפלגה מסויימת בשנה מסוייטת.
אותה הצדקה יש לרוב של מפלנה אחרת
שמות של רחובות
בשנה אחרת, להחליף
שאינם לרוחה. השיטה הנכונה היא להקים
בלתי־מפלנתית לקביעת שמות רחוועדה
בות,
ולהוציא ענין זה כליל מתחום המועצות
העירוניו ת המפלגתיות.
יחזקאל קורי, תל־אביב

פגישוג קוראים

״מתי תגיבו סוף־סוף על זרוק
לכלבים?״ שאלו אותי מאות קוראים בחודשים
האחרונים. הם נדהמו להיווכח שהעולם
הזה, אשר המחזה כולו היה מכודן
נגדו, לא התקיף אותו אף במילה אחת.
היינו העתון היחיד בארץ שלא השמיץ
את הבימה על הצגת דוגמה זו של מחזנות.
לשוא ניסיתי להסביר לשואלים שאין
לנו כל חשק לצאת למלחמה נגד המחזה.
העולם הזה, הסברתי, אינו כלי למלחמות
הפרטיות של עורכיו. הוא שבועון־חדשות,
המבקש למסור עובדות, לפי מיטב הבנת
הכותבים. אין הוא נשק לקטילת אויבים —
אפילו לא אויביו שלו.
שנית, הסברתי, צריכים לסמוך על השכל
הישר של הקהל הרחב. אסור לכפות עליו
מראש דיעה על מחזה זה. עליו ללכת
בעצמו, להתרשם מדמותו המוסרית ולשקול
אחר-כך במוח צלול את המניעים שגרמו
לכתיבת היצירה. יהיה זה המבחן
לאימון הציבורי שרכש העולם הזה לעצמו
אחרי שמונה שנים של מאבק בלתי־פוסק
בשחיתות וברודנות.
אודה בגלוי שההתאפקות לא היתה תמיד
קלה. ידענו כי בכל ערב רואים אלף איש,
ביניהם חמומי־מוח ונטולי דיעה עצמית,
מחזה שכל מטרתו היתד, להסית להתנקשות
נוספת בחיינו. אולם נשארנו נאמנים להחלטה
שהחלטנו.
השבוע, כאשר אחזו חבלי־גסיסה במחזבל,
שמחנו על כי נהגנו כך. המיבצע הגדול
של יצאנות אמנותית מגיע לסופו המביש
מבלי שנקפנו אצבע נגדו. מעולם לא
השתמשה דעת־הקהל הנאורה בצורה ספונטאנית
ומפוארת יותר בהזדמנות שניתנה
לה להוכיח את יעילות כוחה המוסרי.

יתכן שהיתר, עוד סיבה, פנימית יותר,
להתאפקותנו. אנחנו הכרנו את ייגאל מוסינ־זון.
שניים מאתנו — שלום כהן ואנוכי —
היינו חיילים בגדוד הקרבי בו שירת ייגאל
בצורה כה מחפירה• לא יכולנו לכעוס עליו.
יכולנו רק לרחם.
לעתים יש לעתונאי סיפוק פנימי בצאתו
להתמודד למען האמת עם אוייב מסוכן,
בעל יכולת שכלית וכושר זדוני. ידענו מראש
שלא נמצא שום סיפוק כזה בהתמודדות
עם מוסינזון. האיש פרימיטיבי
מדי, אפסותו המוסרית גלויה מדי, מכדי
שמישהו יוכל לטפל בו ללא רתיעה פנימית.
לכן הסתפקתי בהערה קטנה במדור זה,
לפני שלושה חדשים (העולם הזה :) 1060
״הצמרת שהתכנסה באולם הבימה הזדהתה
השבוע בגלוי עם שני אישים: עם ישראל
רודולף ק ס טנ ר ועם) נמושה רוחנית
כמו ייגאל מוסינזון אם אלה שתי הרגליים
אשר הצמרת המפלגתית בוחרת לעמוד
עליהן עתה — יבושם לה. אמור לי
מי ידידיך, ואגיד לך מי אתה.״

אולם סלחנות מופרזת עלולה להיות פשע
נגד המוסר העתונאי, לא פחות מאשר נקאותו

מנות
מופרזת. דבר זה הוכח השבוע בצורה
ממאירה, כאשר נודע על המעשים המחפירים
של ייגאל כלפי ארוסתו לשעבר, אותה ניצל
עד הפרוטה האחרונה וזרק אחר־כך לכלבים.
אני שואל את עצמי עתה אם חטאנו
כלפי תפקידנו כאשר נמנענו מלגלות בעוד
מועד את דמותו של מוסינזון ברבים. יתכן
שלא היה מעז לנהוג כפי שנהג, לולא התרגל
למחשבה שהוא יכול לבצע בפרהסיה
את המעשים המבאישים ביותר, מבלי. שהדבר
יגרור אחריו תגובה.
על כל פנים, אפילו היה מותר לנו לשתוק
כאשר כיוזן ייגאל את מעשי־הנבלה
שלו כלפינו, שוב אין לנו הזכות לשתוק
כאשר הוא פועל נגד אשהחסרת־ישע,
שנשארה לבדה בארץ זרה, ללא אמצעים
והגנה, ואשר איים עליה ש״יהרוס אותה״.
כך נאלצים אנו עתה בכל זאת לפרסם
את הדברים שהיו ידועים לנו בשעת הצגת־הבכורה
של זרוק אותו לכלבים, ואשר
גמרנו אז אומר לגנזם. כל דרך אחרת לא
היתד, אלא מעילה בתפקיד.

מי שירצה באמת להוכיח שסלחנות מופרזת
היא חטא ציבורי, יכול למצוא את
הראיות לכך בפרשת יחסינו האישיים עם
ייגאל.
לפני שמונה שנים, עת השמיץ ייגאל
בצורה כה מחפירה את חטיבת גבעתי ב־בערבות
הנגב, בא אלי וביקש את עזרתי.
•רק אתה יכול לעזור לי,״ התחנן בפני.
״יהיה משקל לדבריך אם אתה, כאיש גבעתי
שנפצע בקרב, תכתוב נגד הנסיונות לפוצץ
בכוח את ההצגות שלי!״
כמו כל לוחמי נגבה כעסתי על חוצפתו
של ייגאל, האיש שלא לחם, שהעליב את
החיילים. אולם כתבתי מאמר בעתון־הערב
של הארץ, בו טענתי כי בחברה חופשית
אסור להשתמש בכוח־הזרוע גם נגד מחזה
משמיץ (אגב, דיעה שהוספתי לדגול יה
גם כאשר צעירים שונים באו אלי והציעו
לערוך הפגנות נגד זרוק אותו לכלבים).
דומני שהייתי האיש היחיד בארץ כולה
שהגן אז על מוסינזון. שילמתי על כך
מחיר יקר. מפקד החטיבה, שמעון אבידן,
אדם שאני מעריך אותו ושדעתו חשובה לי
מאד, קרא לי ונזף בי קשות על מאמר זה.
מאז ביקר ייגאל מאות פעמים במערכת
•העולם הזה, תמיד כדי לבקש טובה. כשביקש
לשלוח לו את העתון לאמריקה, בכל שנות
שהותו שם, עשינו זאת — למרות שלא
שילם עד היום אפילו את דמי המשלוח.
כשביקש פרסומת לספריו, נענינו לבקשתו.
מדוע עשינו. זאת? מדוע השתקנו — או
ניסחנו בצורה עדינה — את הפרטים הביוגראפיים
המבישים, שהיו ידועים לנו?
איני מוצא שום תשובה אחרת זולת זו:
שהתיחסנו אליו כאל אדם שאינו אחראי
למעשיו, ושעל כן אין כל טעם להענישו.
אני יודע עתה שזאת היתד, טעות. לא
נשאר לי אלא לבקש את סליחת הציבור.
מכתבים הפסד ככבוד
בתנובה על שדידת שתי לירות עבור
עתוז בעל רמה מפוקפקת, הריני מציעה
לכל האזרחים המתננדים כמוני לשבועון
הרדיו, להחזיר לקול ישראל את העתון,

שמחתי לקרוא שסוף־סוף נמצא קורא בעל
פגישת קוראים של
יזמה, המוכן לארגן
קוראי העולם הזה (העולם הזה .) 1067 זה
זמן רב שרעיון מסוג זה עלה נם במוחי.
הריעות המובעות מעל גבי העתוין, ואשר
נוכחתי לדעת כי הן רווחות נם בקרב
נרחב, יכולותלשמש בסים
ציבור קוראים
לויכוחים והחלפת ריעות, כדי ללטש ולגבש

דבורה ישי, חיפה

כידוע, צעירי וצעירות כפר-קאסם הם
הסובלים יותר מכל בני גילם בענין הנשואים
שלהם. בשנים שעברו, האבא היה
מבריח את בנו לקחת את הפלונית ההיא
לאשה, אף על פי שאין הוא אוהב אותה.
אולם היום, ברוד השם, כבר התגברנו על
מכשול זה והסרנו אותו מדרכנו. נשאר עוד
מכשול שני, אשר על הצעירות להסירו
מהדרד.
אבל האבא החכם, אחרי שראה את הצעיר
ממריא השמיימה חפשי אחרי שהשתחרר
מידו האחת, פחד מאוד פן נם
הצפור שבידו השניה תשתחרר, לכן אחז בה
בשתי ידיו. הוא התחיל מכריח את בתו
להנשא למי. שהוא בוחר בו. באחד הימים
ניגש אחד ההורים בכפר אל בתו וציווה
עליה להינשא לאיזה פלוני מבני הכפר,
אשר לא אהבה אותו. אולם הצעירה סירבה
הפעם להכנע לרצון אביה, למכותיו, למי-
פותיו ולכל אמצעי הלחץ הברבריים של
אביה, עד הרגע האחרון. לבסוף׳ ה יא הצליחה
לשכנע את אמה שהיא צורקת ומיד עמדו
שתיהן בפני האב, הסוחר העקשן, רבו איתו
וכל אחד משני הצדדים ספג מכות רציניו ת
והמשטרה התערבה בדבר.
וכאן אנו, צעירי וצעירות
כפר-קאסם, פוני ם בכל לשון של
בקשה לכבוד השוטר לעמוד לימין
הצדק ואל יאמין לכל הסיפורים
של האבא. אנו יודעים
שכל בן־ארם מזדקן ומת, וזה
הוא נם דינם של המנהגים והאמונות
התפלות של האבא שלנו.
קאסמאי, כפר־קאסם
לפני מספר ימים באה קבוצת
פקידים מטעם טם־ההכנסה, כדי
למרוד את שטחי ההשקאה ב־בפרנו.
אחר האיכרים אמר להם
שלמשרד החקלאות יש לוח מפורט,
המראה את גורל כל השטחים.
ענה המהנדס: אנו לא
מאמינים למיסמר הנ״ל, והחל
לפסוע בצעדים בלתי־מסודרים
לאורד ולרוחב האדמה. כששאל
אותו אחר הנוכחים מהו קנה־המידה,
הגיב המהנדס :״כל צעד
שלי מייצג מטר ״.ולפי חשבונו
הפכו ארבעת הדונמים של אחד
המסכנים לשבעה וחצי דונם, וזח
יהיה חשבונם באומרן מם המיכאל
סלמן, עבלין
הכנסה•

בכוד למקור
קראתי במדור תווי (העולם
הזה ,) 1067 תחת הכותרת ״גאון
ונדיב ואכזר״ ,את הסיפור על
קבוצת הכדורגל שלבי ת״ ר אילת,
והתפלאתי. האם מלים אלה המצוטטות
משיר בית״ר אינן
מעוררות בלבכם כבוד?
דרורה תג׳ר, זזיפה

תזכיר חדרתי

הצד השני של הכלכמן
עמדה ברורה לגבי בעיות בה
העולם הזה מטפל בהן.

גיסים בכר,

רבות, שתל-אביב

קראתי
את מכתבו של הקורא בז שאול,
בקשר לפגישת קוראים. אינני סבור שלפגישה
כזאת יש טעם כשהיא מאורגנת על־ידי
הקוראים. הצעד הנכון הוא שהמערכת תיזום
פגישות עם קוראיה, בדומה לויכוחים ולמשפטים
הצבוריים שנהגתם לארגז בעבר.
משה לב־טוב, תל־אביב
פגישות מסוג זה עלולות להביא ברכה.
קראתי בעתונות כי הסטודנטים מהטכניון
בחיפה החליטו ״להתגייס בשנת העשור לסלילת
כביש מראש זוהר לעיז־גדי. העולם
הזח צריד נם הוא לגייס פלוגת קוראים
שתתנדב למבצע זה.
נ. סיאני, חיפה

במכתבו האחרון של הקורא
מאיר צ( .העולם הזה ) 1067
מתימר האיש לטעון כאילו הוא
בעל חוש רומנטי. הוא יכול לספר
זאת מעל גבי העתון, למי
שאינו מכיר אותו. אם אינני
טועה, מר מאיר צ ,.התכתבתי
עמד באמצעות רותי של העולם
הזה. תרשה לי ל הני ד לר, שלדעתי
ולדעת כל חברותי שראו
את מכתביך, לא רק שאין לד
חוש רומנטי, אלא שגם עברית
כלשונה אינך יודע.
צפורה אפלבוים, חדרה

עת דודים

במאמר ״נערת פנקס הצ׳קים״( ,העולם
הזה )1066 בו נאמר :״היא וכרה כיצד
בילתה בנעימים לאחר נשואיה בבי ת ה־מלוז
בן־יהודה בחיפה, השייר לדודו של
בעלה.״ מר משה בז־יהודה, בעל מלוז בן-
יהודה, אינו הדוד של הגברת מרים רוטנ-
שטרייר ואין בינו לבינה כל קשר קירבה.
נכון שגברת מרים השאירה אחריה חוב,
ומר בן־יהודה עומד להגיש תביעה נגד
גברת מרים רוטנשטרייד.
עו״ד ד״ר חיים א. ליבא, תל־אביב
כפי שמסתבר גם מהקטע המצוטט במכתב,
העולם הזה לא טען שמר בן־יהודה הוא
דודה של מרים רוטנשטרייך.

איזה צרפת?

אזן קשבת

אי-אפשר שלא להגיב על מכתבו של העורר
אל הקורא (העולם הזה )1065 בעני ן לוחמי
החופש באלנ׳יריה. נני ח אפילו שאנחנו זהים
עם לוחמי חופש אלו, עם צורת לחימתם
ורעיונותיהם. אד איד יכול אדם בעל הגיון
בריא לומר שאפשר לתמור באופן גלוי
בלוחמים, וגם לזכות באהדת הצרפתים ב־עניז
ארץ־ישראל. אין אנו יכולים להרשות
לעצמנו לאבד את ידידו ת צרפת, על־ידי
מעשים פזיזי ם מסוג זה המוצעים על־ידי
העורר.
ק. עדין, תל־אביב

בכתבה על ועידת החרשים אילמים (העולם
הזה )1063 מצאתי את הקטע הבא :״השבוע
התרחב שטח עבודתם האפשרי, כאשר הודיע
נציג משרד הרשוי בפתיחת הועידה כי בחינות
פסיכו טכניות שיכנעו את משרד הרשוי
לאפשר לחרשים לקבל רשיונות נהיגה.״
ברצוני לשאול כמה שאלות החשובות לי,
והיכולות לפתור את בעייתי שהיא שמיעה
לקויה בלבד. האם הודעתו של נציג משרד
הרשוי הנה כבר בשלב ביצוע? האם ישנו
כבר חרש בעל רשיון נהיגה? האם אותו
ארם יהיה חייב להשתמש במכשיר שמיעה
י. ק ,.ירושלים
או בלעדיו?
למרות שהוחלט באופן רשמי על מתן רש יונות
נהיגה לחרשים, עדיין לא הוצאו רש יונות
כאלה. ישנם כבר מספר נהגים חרשים
שהצליחו בבחינות, ומחכים למתן רשיונות
הנהיגה. נהג חרש יוכל לנהוג במכוני ת בלי
מכשיר שמיעה, אס יתנוסס מאחורי מכוניתו
שלט שיסמן כי הנהג חרש.

פני החג

מיד ביו ם הופעתו, מבלי לפתוח את דפיו.
נראה מה תהיה תגובתו של נאון העורר,
כשיוחזרו אליו כמה רבבות טפסים. אם
הפסדנו את כספנו, נפסיד בכבוד.

קודם בל אני חושב שהתחפושת שפירפמתם,
של כהן דת הנושא על גבו תמונות ענק
של נערות ערומות־למחצה, פוגעת בטעם
הטוב, שלא לדבר על פגיעה בדת. אולם
לדעתי יותר מעניינת הנערה מצירו השני
של הכומר, שרק חצי פניה נראים בתמונה.
שושנה תורן, תל־אביב
מי היא?
כל החצאים שייכים לרחל בלכנזך, קרובה
של זיוה בלכנזן־שפיר־רודו (ראה תמונה).

אינני מסכים אתכם (העולם הזה )1067
שחג הפורים השנה היה עצוב. לדעתי הוא
פשוט קיבל צביון יותר אנושי ותרבותי.
במקום לשמוח ברחובות, עשו השנה שמח
בבתים. הנשף שאני הייתי בו, למשל, היה
אחר המוצלחים ביותר שנעדר בחברתנו בשנים
האחרונות.

ברוך קורלנדר, ירושלים

העולם הדה 1068

בן־חסותו הרוחני שר דויד בן־גוריון חושו
בבומבי את דמתו המוסרית -מוסר הגיונגל

״ץ יאגזר לץ הוזלך •.וזח לגושווז ב&יש
א שר הגזלך חפץ בי?\־ץ ד זיזזווו־ הוז\ •.

יגיאץ לבץ ש-נולכזח, אשר לבש. בג החלך,
ומות אשר רבב פליז הוזלך, גאשר ויחץ
בחר־וולכוח בראשו זחלבישג את
חאיש אשר תחלץ־ חפץ בי?רו. וחרביבוחו
3ול חגזוגז ברזזוב תעיר, וקראו לפויץ.־
בכח יפשח לאיש אשר החלך חפץ
ביקרו ן וזגילוז אנזחר, פרוז ץ)..,
ףפנישלשחחד שי ם ניתנה תשובה מודרנית
/יותר לשאלה העתיקה. כל מנגנון המדינה גויים
כדי להראות להמון מה ייעשה לאיש אשר דויד כן•
גוריון חפץ ביקרו.
שבועות מראש רעמו כל חצוצרות התעמולה. קול
ישראל הקדיש למחזה החדש, זרוק אותו לכלבים, תוכנית
אחרי תוכנית. הכתבלבים השכירים הפליגו בשבחו
מראש, הכריזו עליו כעל מאורע אמגותי וספרותי.
בבוא הערב הגדול, התכנסו בבית הבימה כל גדולי
המדינה ורעיותיהם — רוב שרי הממשלה, ראשי הצבא
והמשטרה, ראשי הסוכנות ומסא״י, פקידים בכירים
ועסקנים למיניהם. בחוץ ובמסדרונות הסתובבו עשרות
שוטרים, כל אנשי מדור הבילוש של משטרת תל־אביב,
מיטב אנשי מגגנון־התושך.
מעולם לא היתד, הצגת־תיאטרון דומה לזו. ברדת
המסך, כאשר השתחוזד, על הבמה הסופר המחונן,
הרים דויד בן־גוריון, שישב במרכז השורה הראשונה,
את שתי ידיו מעל לראשו, כדרך מתאגרף מנצח, ומחא
כף. היה זה האות לכל השומן והסולת לנהוג כמוהו.
רעם של מחיאות״כפיים הידהד באולם הארגמן. האיש על
הבמה קרן מאושר.
מאותו רגע פעל המנגנון הגדול. בכל אולם, בכל
אגודה, על כל במה, נערכו סימפוזיונים שיוזמיהם קיוו
לתרוג את תרומתם לפירסומת הגדולה , .הסופר עצמו
התראה גם עם ראשי מפלגות האופוזיציה, הזמינם
אישית להצגת.
האיש, שראש־הממשלה רצה ביקרו, הלך מחיל אל
חיל. כעבור חודשיים כבר הודיע כי הוא עומד לשאת
לאשר, את בתו של מיליונר אמריקאי. היה נראה כי
ייגאל מוסינזון, בן ה־ ,41 הגיע סוף־סוף לשיא התהילה —
הצלחה ספרותית, מעמד ציבורי ועושר כספי ירדו עליו
כרוכים זה בזו.
השבוע נגוז הכל. תיאטרון הבינוה ביטל שתי הצגות
של זרוק אותו לכלבים, אחרי שכרטיסיהן לא נמכרו.
לוח־ההצגות הקבוע הראה סימני־גסיסה מובהקים. שתי
להקות צבאיות סילקו את מערכוניו של ייגאל מוסינזון
מתוכניותיהן, אחת מהן אחרי הצגת־הבכורה. פגישה
של מוסינזון עם בני־הנוער בבית חבורי של ההסתדרות
בתל־אביב בוטלה בבושת־פנים, אחרי שחמשה ילדים
התאספו במקום, חיכו שעה ארוכה, יחד עם מוסינזון
עצמו, לבוא קהל נוסף.
וכאילו כל זה לא הספיק, נדהמה השבוע הארץ
לשמוע כי רעיחו של מוסינזון עצמו, עד לפני זמן
קצר, אחזה נגדו באמצעים משפטיים כדי להכריחו
להחזיר לה סכום של אלפי דולארים אמריקאיים, טענה
שהוציא אותם ממנה ברמאות, תוך שימוש בתחבולות
שפלות ביותר. הסיפור שהזדקר מתוך המיסמכים המשפטיים
העיד על תכונות־אופי שזיעזעו את הקהל עד
היסוד.
מעולם לא התמוטטה אגדה ציבורית, שנוצרה באמצעים
ממלכתיים כד, רבים, בחסות אישים כה חשובים,
במהירות כזאת. המוזר היה ששום אוייב חיצוני לא
גרם לכך. האיש שהרס את הכל במו ידיו לא הית
אלא ייגאל מוסינזון בכבודו ובעצמו. האדם שכרה
בור לזולתו נפל בעצמו לתוכו לעיני מדינה שלפת.

ך ־ ןןןן ןןן ^ ייגאל מוסינזון (מנסה להסתיר פניו מחנוצלנזה) בחברת דו־ל

1 1ריס סורוקה, אשתו החדשה. דווים, בת ח־ ,23 נבר התחתנה
פעם בישראל, לפני מספר שנים. אביה הסוען שגרושית עלו בכסף רב, חושש מהשנות המקרה.

לו מונוע נשלה לקיבוץ
״חז, איזה לילה א 3ל, הירהר צזאי? ,זולבז הפטירה (זאבזזז גוזלה.
ווזה בזזה זזזרטים זינזנזזו לחבזרה, לאזזר טררזז זזביזז אביז. מזזזזז׳
זז?זזז זהיח י ט\ בטררזה־רזמטילר בתל־אביב גול גבי נופפל?טוה
זגזזזזנזפגז, טוזזזזך בצלעזתיז חנזגובה זילרי ההפסר, גזאזז ייגאל
זוזנזיגזזץ( ,זגזזר ז ).2
•יי• אי ש שנ פ ל מן הסוס של המלך, לתוך בור הבוז הציבורי, הוא בראש וראשונה
( 1 1ר גויה אישית. כל תכונות אוסיו של מוסינזון התבלטו כבר בגיל מוקדם מאד,
בהיותו נער. סיסורו נראה כמעט כלקוח מתיקו של עובד סוציאלי העוסק בבני־טובים.
ייגאל, בן עין־גנים ליד פתח־תקווה, היה בן־טובים מובהק. לאביו היתד, רפת של ששים
פרות חולבות בסביבת תל־אביב, איש אמיד מאד לפי המושגים של הימים ההם. המשפחה
היתד, טובה. אחיו, משה מוסינזון, חבר נען, היה ונשאר אחת הדמויות החיוביות ביותר
בחוגי הנוער ההסתדרותי.
אולם ייגאל היה נער מופרע משחר ילדותו. ללא אנאליזה פסיכולוגית יסודית, קשה
לקבוע מד, גרם לכך. שום מורה לא רצה בו. בשנה הראשונה של לימודיו גורש בזה אחר
זה משלושה בתי־ספר. מבית־הספר תל־נורדוי בצפון תל־אביב סולק מפני שנהג לקום
באמצע השיעור, לצאת ולשחק בחצר בחיפושיות־זבל. מבית הספר לבנים ברחוב אחד־העם
סולק מסגי שנהג להסתכל ברכבות בתחנת־הרכבת הסמוכה, תחת להיכנס לשיעורים.
מבית־החינון לילדי עובדים ליד הירקון סולק מפני שיצא להסתכל בציפורים.
בפני אב אמיד, המתיאש מחינוך בנו בעיר, עומדת ברירה שגרתית: לשלוח את בנו
לקיבוץ. כך נהג גם אביו של מוסינזון. הוא שלח אותו למוסד החינוכי בבית־אלפא,
ואחר־כך לבן־שמן. תחת ידיהם של מחנכים מתקדמים, שידעו איך לטפל בילד מופרע,
הפך מוסינזון לפחות לתלמיד שאפשר היה לסבלו בכיתה
לפי כל הסימנים, סבל כבר אז מוסינזון מרגשי־נחיתות מובהקים, חוסר־בטחון האופייני
לילד הסבור כי אינו זוכה לאהבה מספקת, והמבקש לפצות את עצמו ביהירות מוגזמת
ובחלומות־בהקיץ. אסון משפחתי, שנטל ממנו את אביו בנסיבות טראגיות, החמיר מצב־רוח
זה. במקום לרכוש את אהבת חבריו בידידות, הפך ייגאל הצעיר לאגואיסט בלתי
נסבל. הוא החל רואה את עצמו כאדם עליון, שהכל חייבים לשרתו, ואשר הכל מותר לו.
תחילה לא היה ברור לייגאל במה בדיוק גאוניותו. אולם המקרה העיוור הצביע על
הדרך. סיפר מוסינזון עצמו על מאורע זה לכתב העולם הזה, לפני ארבע שנים :״ישבתי
בבית־הספר בבית־אלפא וכתבתי חיבור על מה שעבר עלי יום לפני כן. אותו יום
יצאתי עם עדר המשק אל מעין הסחנה. היתד, זאת עונה של המלטות. במשך היום
עזרתי לכבשים רבים להמליט. אולם בדרך חזרה לא יכלו הוולדות לנוע לבדם. היה עלי
להרים אותם, להעבירם מרחק־מה, לחזור אל העדר ולהעביר אותו את אותו המרחק.
בינתיים ירד הלילה ואנשי־המשק יצאו לחפש אותי. יתכן שדאגו לעדר יותר מאשר לי
החיבור הצליח. הנער זכה לשבחים, זו הפעם הראשונה בחייו. הדבר עשה עליו רושם
עמוק. הוא הבין שזו הדרך לרכוש את ההערצה ואת ההכרה הציבורית בגדלותו, שהנער
המופרע נכסף אליהן. הילד ייגאל מוסינזון החלים להיות סופר, ויהי מד״

סובו אטו נשק
״גזטהז לא גזזזר בגז 1ז ז הזזא הזה, הזזורזזי, ז\?\־זי זזטפחיזז.
זזטזגז טבזי הזזג עזטיגז ט\?ר וזנזטונז, זא 3ט\־ זזזז ט\?ז־ טלא גזוגזזז.
איזי זואגזט טיט ארנז בטזלנז, ארנז זזזטג, נזגגיט, טיט. גז זז>זגז?יגז
טיזנל לזזפיז־זזזז ארגז אזזר ! לג ד. הגזטפזזזז זזזזרנזליזז זזיא גזט 3זז\ז
טל אזטינז אטד. בילטז לזזיזזלץ גזגזגזז, גזי גגגידזז זזר־נזנזגזיזז. ,גזי
ב.נגיר\ז לאזרך גל יגזיז, זזזי — זזזזזי ה?גוגזז־יה זזאדזדזז גיזזזז־ —
טגל יגזיז לא זזיזז ג ז זזנזזז לזזדגנז אזז זזזיזזזיז לגזצטיגז ן ירדג
גגד גזאזז יגאל זזזגזיזזז\ .גגגזזרינז 81 86
•לכי של הסופר החדש לא היתד, סוגה בשושנים. הוא לא היה ילד״פלא. כבר
| מראשית צעדיו חסר לו לחלוטין הדמיון היוצר, קלות־ההבעד, של אדם עמוק״רגש,
המעצב את דמויותיו ומסיח בהן משסע חייו שלו.
אולם כל אדם יכול להיות בעל־מלאכה בינוני בספרות׳ אם הוא מקדיש לכך את כל
כוח רצונו. הוא יכול להשתלט על הטכניקה של הכתיבה, להחליף את כוח־היצירה בכוח־ההתמדה.
בהעדר דמיון פורה, הוא יכול להעתיק דברים מן החיים, תוך שינויים קלים.
#מגם, איש כזד, לא יגיע לעולם לפסגות״ד,תהילה, לא ירומם לעולם את הציבור לשיאי
החזדיה הרוחנית. אולם כמו בכל שטח אחר, הוא יכול לטפס על השלבים הראשונים של
המקצוע, להישאר כוח אפור.
ייגאל מוסינזון הצעיר עבד עבודה שחורה. יצירותיו היו אפורות כשק, לא עשו רושם
על איש שקרא אותן. אולם הוא לא הירפה. במשך שמונה שנים רצופות כתב מחזה אחת

מחזה, מבלי שאף אחד מהם תוצג. מחזהו תנור אשת פר עבר מבמאי לבמאי, הוחזר על״
ידי כולם בחיוך סלחני. רק כעבור חמש־עשרד, שנה, אחרי שייגאל כבר הצליח לפרסם
את שמו בדרכים אחרות, הוצג תמר בתיאטרון אוהל, ירד במהרה מן הבמה.
המזל האיר לייגאל שוב במקדה. מפלגת השומר־הצעיר החליטה לטפח חוג של סופרים
צעירים, שיאדירו את הפרסטיג׳ה של המפלגה. בטאונה, משמר, היה זקוק ליצירות. מוסינזון
נזדמן למקום, הגיש לאברהם שלונסקי סיפור בשם ליל שרב. אותו כתב במשך כמה ימי־מנוחה,
אחרי שפטיש נפל על רגלו. שלונסקי פירסם את היצירה, שילם תמורתה שתי לא״י.
מאז היתד, הדרך לעליה סלולה. מוסיגזון הבין מיד שזה התלם בו כדאי ללכת. בחברתם
של משד, שמיר, שלמד, טנאי ובנימין גלאי כתב יצירות שקטות, שלא הרגיזו איש, הוכיחו
ברבים כי הצברים החדשים הם דור ממושמע, המוכן ללכת בדרכי אבותיו, תמורת תשלום
מתאים וסידורי נוחיות. האבות לא היו כפויי־טובה ספרית־פועלים הזמינה אצלו צרור־סיפורים,
הוציאה אותם בספר בשם אפורים נשק — הגדרה קולעת מאד לרמתם ולתוכנם.
בינתיים הצטרף ייגאל לקיבוץ. אחרי שהאיש בעל היהירות המופרזת, שלא מצא לו
ידידים, עבד בעבודות שונות מבלי להחזיק מעמד אף באחת מהן, החליט למצוא מנוחה
במשק, בו היה אחיו משה חבר מכובד.
ייגאל לא היד, חבר אהוד. מינהגו לדבר על עצמו כעל גאון בלתי־מוכר, להקדיש את
כל תשומת־לבו לעצמו ולהתיתס באדישות מוחלטת לזולתו, לא נתקבל בסבר פנים יפות
בחברה הקיבוצית. גם תוכן סיפורי אפורים נשק עורר אי־רצון רחב. כי, כמו תמיד,
לא הצליח מוסינזון ליצור עלילות חדשות מדמיונו. תחתן לקח סיפורי־שערוריות ומקרים
טראגיים שונים, שקרו במשקים סמוכים, תיאר אותם, תוך שינויים קלים ושקופים. אולם
מניתן שנמנע עדיין מלהוציא לשוק את הכבסים של משק נען עצמו, נמחל לו הדבר.
בשבת השחורה נאסר ייגאל מוסינזון. ברבות הימים עזר לו הדבר לתאר את עצמו
כגיבור המחתרת, לוחם אמיץ במשטר הבריטי. אך האמת היתד, אפורה כשק: הגבר בעל
הקול העמוק וההופעה הגברית המוגזמת לא השתתף מעולם בשום מיבצע. אך הוא ידע
ליצור מסביבו רושם מחתרתי ׳מובהק, כאדם המצוי בענינים ומתניע את גלגלי המאבק.
כך נכנס לרשימת החשודים, נאסר במאסרים ההמוניים שלכדו ברשתם מאות חפים מכל
פשע. מוסינזון עצמו, שהיה בהחלט חף מכל פשע של מלחמה בבריטים, שוחרר במד,רד״
גם מעמדו המשפחתי השתנה. כמו גברים רבים, שבלבם מכרסמים רגשי־נחיתות סמויים,
הרגיש ייגאל תמיד כורח פנימי להוכיח לעצמו את גבריותו על־ידי מחזור עצום של
ידידות. באחד המקרים האלה התחתן, נכנס לחדר משפחה, עזב את אשתו כעבור שלושה
חדשים. כעבור זמן מה התחתן בשנית. כמו כמעט כל גיבורי ספריו, לא מצא מוסינזון
קביעות בחיי־משפחה. חובות משפחתיים היו מתחת לצרכיו של הגאון.
כל זד, לא הגביר את אהבת המשק לחבר מוסינזון הצעיר. עוד לפני שפרצה מלחמת״
העצמאות היה נראה כי הגיעה השעה לפרידה ממושכת. הוא שוחרר זמנית. האמתלה
הרשמית: חופשה של חצי שנה לשם כתיבת ספרו השני, גם הוא בעל שם סמלי מאד:
מי אמר שהוא שחור. ייגאל ישב בנהלל, על חשבון הקיבוץ, שנשם לרוזחה.
כשפרצה המלחמה, כבר היה ייגאל מוסינזון דמות ידועה. בעיני הרבים, וביחוד בעמי
הרבות, סימל את הדור העולה של צברים, גבר כהלכה, לוחם המחתרת, חלוץ בעל־הכרה
איש העמל והעבודה. רק מעטים ידעו כי מאחורי אגדה זו עומד צעיר מופרע, אחוז רגשי־נחיתות,
שחצן כמעט חולני, שהיה קרבן לזילזול כמעט אחיו מצד חברי משקו וחבריו
בחוג הסופרים של השומר־הצעיר, איש שלא הסתכן מעולם בשום פעולה אמיתית של
מחתרת כל שהיא. אחד האנשים שאהב אותו פחות מכולם היה אברהם שלונסקי, האיש
שפתח לפניו בפעם הראשונה את הדרך לספרות.

בעונות הנגב מתנוצץ הטל...
״זיגזה?רה כינזהה זזה גז 3ז טיל והילד ).יז־ז\ .לא זזיזזזז זז גיגזזז
נזוזאאזז ההדיצה. היז #לה טזה הפהריה היטזינז ל 3זי טנזההיל?דה.
ד? באטד התת־זז?לט 3זצה בזגי הה?זלזיה זהדיזזזזינז הההזצציגז, אז
ננזלה?צב הרה, כנזזד?ינז זטזנהיגז אה הנזהר ב\ ,היהה ה טזב הז
ההההיטה טל ירז\ ,בהזב\ טאזי הזהר. זזה הזב\ זהבנזי, אך אה יטזה
הזבה, ההגבריה נזל הההר והההבה ב?רבזה רהזב בנזזה, האה
יגאל הזהיזזזך, נזהזר 4ז)..
ךערכותהנגב, מתנוצץ הסל. בערבות הנגב, איש מגן נפל בשום מקום לא שרו
! .חו ב שי כובעי־הגרב שיר זה ביתר להט, בימים הגדולים של אביב , 1948 כמו בגדוד
הרביעי של חטיבת גבעתי.
בני הגדוד הזה התפארו בכך שהם ״גדוד קרבי״ .כוונתם לא היתד, רק שבני הגדוד
משתתפים בקרבות. גאוות הגדוד הזה היתה כי בשעת הצורך יוצא לקרב הגדוד כולו —
על טבחיו ואפסנאיו, נשקיו ורבי״סמליו. כאשר יצא הגדוד בתנועת־איגוף גדולה אל
מאחורי קודי המצרים באישדוד, ערב ההפוגה הראשונה, כמעט ולא נשאר במחנה אף איש
אחד. החל בצ׳רה המגיד (כיום סגן הרמטכ׳־ל אלוף צבי צור) וכלה באחרון הפקידים
במטה הגדוד, צעדו מאות אנשי הגדוד בטור עורפי אדיר אחד בחולות הרכים של חוף פלשת.
רק דבר אחד פגע בגאווה קרבית זו. נשמעו טענות כי קצין־התרבות של הגדוד אינו
ממלא את תפקידו הקרבי כראוי. מטה החטיבה חיפש גבר אמיתי למלא את מקומו.
האיש שנשלח מן העורף למלא את התפקיד היה גבר גבוה, בעל קול עמוק ושופע
בטחון עצמי. חיש מהר פשטה במחנה הגדוד השמועה כי ייגאל מוסינזון הגדול הפך
לקצין־תרבות גדודי. החיילים שידעו כי מוסינזון כתב סיפורים נלהבים על רוח ההגנה
וגבורת לוחמיה, היו בטוחים כי מעתה ילך קצין־ד,תרבות בראש הלוחמים.
הרושם הראשון היה מצויין. ייגאל הופיע על הבמה במסיבה גדודית, נאם נאום יפה
בו העלה על נס את עלילות הגדוד ורוח גיבוריו. הוא כבש בסערה את לב בנות הגדוד,
עזר להרים את מוראל הבחורים לקראת שעתם ההיסטורית: הקרב על נגבה.
עוד לפני שנפל הפגז הראשון על הקיבוץ הנצור, נטש הגדוד כולו את המחנה בעורף.
מטה הגדוד, על בנותיו ואנשי־שרותיו, תפס בית נטוש בכפר הערבי סואפיר, בטווח
קצר מנגבה. מסביבו תפסו הפלוגות בסיסים קרביים. בנות, טבחים ואפסנאים חפרו שחזות.
חיש מהר הפך הכפר הנטוש לגיהנום. חיילי הגדוד יצאו לילה־לילה לפעולות, נפלו
בעשרותיהם. נגבה עצמה, והכפר הערבי הסמוך עיבדים, הפכו לשמות היסטוריים. המג״ד
עצמו עלה על אחו הג׳יפים של שועלי־שסשון, עלה על עמדות המצרים מפקד הפלוגה
אריה קוצר האגדתי נהרג יחד עם האפסנאי הגדודי, משה וונצובר. בנות הגדוד הופצצו.
רק איש אחד חסר — הגבר היחיד בגדוד כולו. הוא לא הופיע במשלטים המופגזים,
לא הגיע מעולם לנגבה הנצורה, לא הראה את פניו אפילו בבסיס הקרבי. אנשים שחזרו
לשעה קלה למחנה הרחוק בעורף, כדי להביא ציוד או לחטוף מקלחת חטופה, סיפרו
לחבריהם בשוחות סיפור מוזר: במחנה העזוב של הגדוד, הרחק בעורף, נשאר ייגאל
מוסינזון בחברת תריסר מבנות הגדוד, ומחכה בסבלנות לשיבת הלוחמים.
תחילה היתד. זאת בדיחה. אולם כאשר חוסלו מחלקות שלמות בקרבות הנוראים של
עיבדיס, הסך הצחוק לכעס, כי האיש שהיה כה גברי בעורף הוא פחדן קיצוני.
אולם אי־אפשר היה לכעוס זמן רב על מוסינזון. הוא לא חיפש תירוצים, לא הצדיק
את עצמו. כשחזרו הלוחמים למחנה, היה הוא הראשון שהסביר להם בהרחבה את גילויי
פחדנותו. הגדוד השלים עם העובדה שמוסינזון שייך לבנות המטה.
אלא שבראש החטיבה היו אנשים שלא יכלו להשלים עם הסיפורים שהגיעו לאוזניהם
אחד מהם היה קצין־ד,תרבות החטיבתי אבא קובנר, משורר שחבש קובע־פלדה והפך לאחד
מסמלי רוח־הקרב של גבעתי. כחניך האסכולה הסובייטית, האמין קובנר שתפקיד קצין־
התרבות הוא ללכת בראש הלוחמים, כמו הקומיסאר הפוליטי בספר אנשי פאנפילוב.
בינתיים הוכרז על הפוגה בחזית• פלוגות הגדוד של צ׳רה תפסו את המשלטים מול
קווי המצרים. מדי פעם קיבלו את פניהם של אמנים ואמניות, שהתנדבו לבדר את הלוחמים
בנגינה או בקריאה. האיש ששלח אותם היה קצין־ד,תרבות הגדודי. אולם מעולם לא הופיע
הוא עצמו במשלם. הוא היה נותן לאמנים את ההוראות׳ והנהג היד. מובילם למשלם.
כשד,תרבו סיפורים אלה, נמאס הדבר במטה וכך הגיעה הבדיחה המוסינזונית לסיומו־״

קצין־התרבות הועבר מן הגדוד הקרבי. מקומו נתפס על־ידי איש־תרנות חדש, דויד קורנס,
שרבץ בץ החיילים במשלטים ונשא נשק.

ג׳ אגו שהוא גיבור
״כל וזוזברים פולי. אוזו; טזווזט, כל וזוזבריוו טילי. אלה ט\וזאלווי אוו
ווייוזגו, ואלוז טזוזצילו אוו וויי, אלו; טוטוככו טל־ירי בוזפירווז טול
טיברינז, אלה טווזיו ווזווטז לוזרטטווו וזרגנזווז וכצצווו אוירוויוז כוזווי,
כדיו? כהוגי, טויהד בגיגו ווולרוז וו ר טו ה ובל\ ,גואה ייגאל
גווגויווו\ ,טוווויגו 28ו־ ד 2ן).
י* איש שלא חשתתן? במלחמה אף בפעולה אחת, אף בסיור־לילה אחד, שלא הופיע
1ובמשלט אף ביום הפוגה, שלא נסע מעולם בדרך שיכול היה להימצא בה מוקש —
לא אמר שלום ללוחמי נגבה ביום בו נשלח מחטיבת גבעתי. הוא חזר אליהם בצורה
שהיתר, אופיינית לייגאל מוסינזון. שום אדם אחר בעולם לא היה מסוגל ליזום פגישה כזו.
זה עתה נגמרו הקרבות, מיטב לוחמי החטיבה עוד שכבו בבתי־החולים, כאשר נתקבלה
במטה החטיבה ידיעה שהיכתה את כל הנוכחים בתדהמה עמוקה. אחד הלוחמים חזר מן
העיר, סיפר כי נכח בהצגת־בכורה של מחזה מקורי חדש: בערבות הנגב, מאת ייגאל
מוסינזון. המחזה תיאר את קרבות נגבה, סיפר לקהל כיצד נטשו חיילי גבעתי את המשק
האומלל. אחרי שהצבא ערק מן הקרב, נשארו בני המשק עצמם לבדם, לחמו בעקשנות
והצילו את ביתם על אפו ועל חמתו של הצבא.
חטיבת גבעתי הופיעה במחזה זה בדמותו של ברוך, מפקד פלוגת הצבא בקיבוץ•.
קורא ברוך בהתרגשות, ערב הקרב :״בתור איש צבא עלי לאמר: חהחלמח להישאר
(בנגבה) ולא לפרוץ את הכיתור (החוצה) ,כמוה כאיבוד לדעת. גרוע מזה, זוהי שחיטה.
פשוטו כמשמעו. אין נלחמים בידיים ריקות מול תותחים ...אין זו מלחמה. זה רצח.
מול תותח צריך להעמיד תותח, לא בשר תו ת חי ם בערבות הנגב, עמודים 50־.)49
סילוף זדוני זה של ההיסטוריה הרתיח את דמם של אנשי גבעתי. הם זכרו כיצד סירבו
בני הגדוד השלישי של החטיבה, מגוייסי פרברי תל־אביב, לנטוש את נגבה, כשידיהם
ריקות, וכאשר היתד, זאת באמת שחיטה. הם זכרו כיצד פרצו בני גדודו של מוסינזון
עצמו לתוך המשק הנצור, בהעמידם את עצמם בתור בשר־תותחים מול תותחי המצרים.
הג׳יפים של שועלי-שמשון, שזכו לתוארם בדיוק הודות למיבצע זד,ו אומץ־לבו האישי של
צ׳רה המג״ד שישב בג׳יפ הפורץ — כל אלה היו עדיין זכרונות טריים.
לא פחות טרי היה הזכרון על מעשיו של מוסינזון עצמו באותם הימים. העובדה שמלאכת־הסילוף
נעשתה בידי הפחדן החטיבתי, שנשאר בעורף הרחוק והבטוח בשעה שמאות
נהרגו בנגבה, בעיבדיס, בעיראק־סואידאן ובבית־עפא, הפכו את הרוגז של בני־החטיבה
לחימה שפוכה. אנשי גבעתי הכריזו מלחמה על הבימה, כשבראש הלוחמים עומדים
בני הגדוד השלישי. ,חולדות נגבה״ בכבידם ובעצמם.
במשך כמה ימים היה נדמה שיישפך דם. כיתות שלמות של לוחמי החטיבה יצאו
להפריע להצגות, בידיעתם האילמת של מפקדיהם. קצינים גבוהים, שהורידו את סימני•
הדרגות מכתפיותיהם, השתתפו במיבצע. המשטרה הצבאית הוזעקה להגן על התיאטרון.
הבימח נכנעה במהרה בפני זעם החיילים.
מוסינזון הוזעק לתיאטרון׳ נדרש להכניס
מיד שינויים יסודיים במחזה. כך נערכה הקומדיה
שחזרה, כמעט באותה צורה, כעבור
9שנים: ייגאל תיקן ותיקן חלקים שלמים
מיצירתו, הפך אותה כמעט על פיה. ביצירה
המתוקנת נשאר הצבא להגן על המשק,
מצטיין בגבורה עילאית.
מוסינזון עצמו לא התרשם מכל הענץ.
הוא תיאר את עצמו כקרבן של פגיעה
זדונית בחופש־הביטוי, השמיץ את אבא קוב־נר
ורמז שכל הענין נובע מקינאה אישית.
בערבות תנגב, סוחם־דמעות פרימיטיבי אך
יעיל, הפך להצלתת־קופה גדולה. האיש שלא
לחם מעולם בערבות הנגב, הרודיח אלפי
לירות על־חשבון חללי הקרב, ניצל את אהבת
הקהל אליהם•
רווח זה לימד את מוסינזון לקח חשוב:
שההזדהות עם לוחמי החזית שווה תמיד
כסף בקופה. כך קרה שד,פחדן החטיבתי,
שלא שמע שריקה של כדור אוייב, הפך
לדובר הלוחמים. מוסינזון דאג לקשט את
.יצירותיו בצעירים גיבורים, חביבי־הקהל.

ששבר את גב הגמל. סוסינזון פירסם באשמורת, שבועון־הנפל של מסא״י, סיפור בשם אנוש
בחציר ימיו, שלא היה אלא פרק מתוך הספר דרך גבר, שזה עתה החל כותב אותו. הוא
תיאר מעשה שקרה לדבריו בנען, מקרה של רצח שהוסוזה כתאונה.
במשק געשה ההתרגשות. כשם שאנשי גבעתי התנגדו לכך כי החטיבה תושמץ בפי אדם
שהיד, פחדן, כן התנגדו חברי המשק כי קיבוצם יושמץ בפי אדם שלא היה חלוץ־לדוגמה•
המזכירות דרשה ממוסינזון שלא יפרסם את הספר אשר ממנו נלקח הסיפור.
מוסינזון נטש את המשק בשמחה. מאוחר יותר ניסה לתאר את הפרידה כקרבן מעציב
למען עקרון נשגב. סיפר הוא לכתב העולם הזה :״זה היה ענין של עקרון. הבינותי שיש
כאן מישחק של גורל, כמו בטרגדיה יוונית*.
גיבור הטרגדיה היוונית החליט לקנות משק פרטי לעצמו, לאשתו (השניה) ולשלושת
ילדיו. את הכסף השיג בהלוואה הודות לפרוטקציה האישית של ד״ר אהרון ברט המנוח,
מנהל בל״ל• אולם החוב היה גדול• ייגאל מוסינזון יצא להרוויח כסף. במהירות הבזק למד
את המלאכה שנשארה אופיינית לו: ייצור המוני של ספרות, כסחורה העוברת לסוחר.
במרס 1950 הופיע הספר הראשון של חסמבה, ראשי התיבות של ״חבורת סוד מוחלט
בהחלט״ .תוך שבע שנים ייצר מוסינזון 14 ספרים של חסמבה, ששמותיהם מעידים על
טיבם( :א) חססבה, או חבורת סוד מוחלט בהחלט( ,ב) חסנזבה בבית האסורים( ,ג) חסנזבה
ושורדי הסוסים( ,ד) חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס ),1( ,חסמבה וילדי ההפקר,
(ו) חסמבה והסוד הגדול( ,ז) חססבה באזור המסוכן( ,ח) חסמבה בשבי הלגיון הערבי,
(ם) חסמבת במערות טורקלין( ,י) חסמבה והמרגלים בחיל־האוויר( ,יא) חסמבה בציפורני
פלורנס והקיקלופים( ,יב) חסמבה וחאלמוני במסינה השחורה( ,יג) חסמבה במארבי הגבול,
(יד) חסמבה בקרבות רחוב בעזת. מספר ,15 העומד להופיע, הוא חסמבה במסתרי נידיורק.
לרוע המזל, טרחו מבוגרים מעטים לקרוא את הספרים, בהם ד,ולעם דור חדש שלם במדינדב
כאשר עשתה זאת ועדה מטעם משרד החינוך והתרבות, שישבה על מדוכת ספרות הילדים,
החליטה לכלול את כל ספרי חסמבה ברשימה השחורה של הספרים הבלתי־רצויים.
חססבה אינו קיטש סתם, מן הסוג השופע בארצות רבות. הוא קרוב יותר לספרות־ד,ילדים
בארצות פאשיסטיות. ילדי חסמבה, בני 8או ,10 הם חבלנים מומחים, מרגלים, מומחים
לנשק למינהו, הורגי ערבים רעים. בספר האחרון מנהל ירון הקטן שיחה טלפונית עם עבד
אל־נאצר, שהוא רודן מטומטם ושחצני, בעל ״צחוק פרוע ועצבני״ .אומר ירון לעבד
אל־נאצר, אחרי שחדר לבית המושל הצבאי בעזה, וחברתו תמר תקעה אקדח בגבו של
המושל :״מדבר נער ישראלי. ואני מזהיר אותך עבדול נאצר, שלא תלן בדרכם של המן
הרשע והיסלר, כי סופן יהיה כסופם פרעה שעשה לנו קונצים קיבל סו מכות, ואילו
אתה תקבל תריסר!״
במקום אחר :״ירון וצוץ עמדו בפתח החדר וחיכו לאלמוני (מצרי) .וכאשר חגים שם לו
צוץ רגל, והלה השתטח על גחונו. אן מיד התאושש, שלף אקדוח והחל לידות לעבר ירון
וצוץ. ירון לחץ על הדק התת־מקליע שבידו, צרור כדורים שס קץ לירידתיו ולחייו של
המצרי.״ ילדי חסמבה מקבלים הוראות אישיות ממשה דיין, מעריצים את בן־גוריון, דיין
ואלתרמן, גדולי הדור, וחולמים על היום בו תציג הבימה את הדיבוק בקאהיר.
אולם מוסינזון לא הסתפק בהוצאת ספר אחד של חסמבה כל חצי שנה. הוא כתב באותה
תקופה ערימה של מחזות (קזבלן, אלדורדו, אם יש צדק, אדם ללא שס ועוד) ,ים של
מערכונים, ואת הרומן דרן גבר. בכולם הלך בתלם החרוש, תמך בענינים שהיו באותו
רגע פופולריים בדעת־הקהל. גם את הסיזון גינה רק לאחר שנשתתקו כל מגיניו האחרים.

״וזייוזי בלסורוך. איווי יורגז
אגו וזטום וזווז, לגורוך אווור
ללה הרבה. אך ווז וזיו; גיוזי־גובר.
לסרוג ו גגו מזוז היו לי
אוטזי גיונז־וזוץ־לארץ. לא ר?
וטו? לא היה בוזירוז וזסהלוז.
אלא גגו וזיוזיגה לא היו. ווזוו־גזי\
.וברוזטו. ואוטזימי וזוזטלכו
ןההךיךןג ׳ ו ז ׳ י שפטל, הארוסה שמוסינזון חי על חשבונה,
ייגאל מוסינזון בפעולה, בשעת בחירת נזלכת־יופי.
בגמרה. ההגולבו וגרהו. בגמ|
1 1| #לקח את כספה, קנה למענה בית ורשם אותו על
רה. בפגווז הראגמווה ווז?ל 7 7111 הוא התחתן פעמיים במשק נען, נפרד משתי נשותיו.
כעת הוא אב ל־ 3ילדים, שהמבוגר בהם הגיע כמעט לגיל אשתו החדשה. שמו. ג׳ודי, יפה ומשכילה, האמינה להבטחותיו על חיי־משפחה,
וו בהוהוזיגז ווגזגמ. אוגמי והרגו.
והרגוהו. וגול דגוהו גמל
הכסף זרם אל הסופר המצליח כמעיין המתגבר. בחוגי הסופרים סיפרו בדיחה אופיינית.
איגמ לא גולה להההפר. להההפר ו והבלודה גמוהלבלה היהה אבוריה-.
אחד החברים טילפן למשפחת מוסינזון, ביקש לדבר עם הסופר. השיבה אשתו :״הוא עסוק.
להגזגמיך בבל ווחיר ו לבהוה אה הדרך לירוגמלים >.אזורה ירוגמליוז
זד, עתה התחיל לכתוב מחזה. חכה כמה רגעים על הקו עד שיגמור
הטבריה ווזוזסה ו ן בטרבוה הוגב. האה הוהיוווג, טהור . 48ג

חסמבת ברחובות תדאב־ב

״אילו הייהי הופר אי\ וה ההפגזירך ר? לפהור בטיוה. טליך
לוזגמוף׳אוה\ .לגלותג. להאביט טליהג. אה הבהוב טור האה היפוריה
טל רוטי־אאג, וטל רפהויה, וטל ההפלוה בבהי־ילריה, וביאר בולה־בולה
ההוריה, ובולה ההוריה. ובולה אי\ בלבה אלא טבורהה. הוך
הגמסר. והו. האהה היא בוזאב? גמל הארה טה טאהו, טר בדי הריאה
פהן־ריג טל טאהו אה לחייה ואה להווה (יררך גבר, האה ייגאל
הוהיוווך טהור ). 9
•יי* מלחמה ;גמרה. על חבר־המשק ייגאל מוסינזון היד, לחזור לחייו האפורים כשק
| |במשק. אולם לחבר־המשק מוסינזון לא היה שום חשק לכך. חיי החלוציות, אותם תיאר
בצבעים כה לוהטים בבערבות הנגב, לקול משק המטבעות בקופת התיאטרון, לא משכו את
הסופר הדגול. הם נועדו לאנשים פשוטים יותר.
הוא קיבל שנתיים חופש מן המשק. אולם עוד לפני שהספיק לנצל אותן, קרה משהו
* מוסינזון קרא לנגבה בשם ״בקיעת יואב״ .השם חיה שקוף, כי מצודת עיראק
סואידאן, ליד נגבה, נקראה על-ידי חטיבת גבעית רשמית בשם ״מצודת יואב״ ,על שם
יואב רובנו, חבר משק נגבה, שנהרג במלחמה.

אפילו מוסינזון, שאין לו ספק שהוא גאון, פיקפק ברמת יצירתו. ברגעי־חולשה כאלה
היה אומר לבני־שיחו :״אני יודע שזה זבל. אבל אני צריך כסף כדי לבסס את משפחתי.
כשיהיה לי מספיק, אפסיק ואתחיל לכתוב יצירות של ממש!״ הוא לא ידע, או לא רצה
לדעת, כי יצאנות ספרותית, כמו יצאנות אחרת, אינה נגמרת לעולם. כל יצאגית־רחוב
סבורה שתפסיק כאשר תאסוף די כסף. אך משום מה אין מועד זה מגיע לעולם.

סופר הדור על חשנון ״הדור־

״וזרואינז יטורגו באוווווז, א ט וז?וווגז כא\ 1 .וויי\ לון יורידו כא\
וווורווזיו כל ארה הרואה לוזווריא וזנול לוזיי וזוזוליך י?אאו בו 3ט.
טריי\ אי\ בא\ חלל־וורווב בטוביל וזרווזטז. יטו טיאווזרטז ואה בוזבורטז.
ויטו טואיונו טרטינז להגיר כ\ .אך גוז הללו וזרגיטוים טוטריט וזובטיוז
הוזולט אה כל הארה בולו, ללא טויור. ורוו?א ההוי טוגן טוה לטהור
בכך, הכל הוריה אה יואאי־הרוהך ואה היא?ואה טויטו כה גה ה\
הקורטו. אהה לא הוכל לטהור בה כבטויה, האה ייגאל הוהיגוו\,
טהור ). 32
החולשה בחייו של מוסינזון, בהם הודה בפני עצמו על ערכן האמיתי של
1יצירותיו היו מעטים. ההכרה שקוננה בלבו עוד משחר ילדותו — שהוא גאון —
התחזקה מיום ליום. הצלחתו הקופתית הגדולה והעובדה שהמבקרים התיחסו אליו

06— — 8א^ — 11 אש*ש1טששש^טטסטט0ש> 8אששש^>>ש*ו>(0 18 1

בסלחנות רחמנית, הגבירו את בטחונו העצמי בצעדי״ענק. הוא החל פותח בל שיחה עם
זרים במלים. :אני ייגאל מוסינזון!״ חזיון רגיל היה לראות את ייגאל מתערב כקהל
ילדים בהצגת חסמבה, אומר בחשיבות רבה :״אני ייגאל טוסינזון הסופר *,ונוטל כמעס
בכוח מן הילדים הנבוכים את ספריהם, כדי לחתום עליהם.
אולם בטחון גברי זה לא חדר ללבו פנימה. כאז כן עתה היה זקוק לעידוד מתמיד
בצורת הערצתן של בנות חדשות, שהתחלפו בקצב מסחרר. המשק בבית״שערים, שנוהל
בידי אשתו השניה, כמעט נשכח. ייגאל ישב בעיר, הסתובב בחוני הבוהימה, התידד עם
בעלי־השררה. מאות נערות צעירות, רובן בגיל 17 או , 18 זבו לכך שהגבר הזר,
המתחיל להקריח, ניגש אליהן, הושיט את ידו בעלת האצבעות הכפופות־קמעה, ורעם
לעומתן בקול גברי עמוק :״שלום. אני ייגאל מוסינזון. מה שמך?״
סיפרה עתונאית ידועה, שביקשה להיפגש עם מוסינזון לצורך הדרכה דרמתית .״ניגשתי
לדירתו. הדלת היתד, פתוחה קצת, וקול עמוק הזמינני להיכנס. בפנים מצאתי את ייגאל
מוסינזון רובץ על השטיח, עטוף בגלימה אקזוטית, ראשו שעון על זרועו בהבעה רבת־חשיבות.
הבינותי שלא יכול היה לקום ולפתוח את הדלת, כדי לא לקלקל את הרושם

בשיא תקופה זו קרח משהו שהפתיע רבים: ייגאל מוסינזון התגייס למשסרה בדרגת
עוזר־מפקח־מחוזי (שלושה כוכבים) ,דרגה אשר שוטרים וותיקים מגיעים אליה רק אחרי
שנים ארוכות של שרות. יחזקאל סהר הפקיד בידיו את תפקיד קצין־העתונות במסה
הארצי. הוא מילא אותו בנאמנות — במידה שיכול היה להקדיש לו את זמנו. לרוע
המזל, קשה היה להשיגו. לעתים קרובות מאד חיפשו העתונאים בקדחתנות, אך ללא
הצלחה, את הקצין.
מדוע התגייס ייגאל, שאז כבר היה סופר ידוע, לתפקיד זהז היתרונות היו גלויים
לעין: מכונית שנמסרה לרשותו, משכורת קבועה שלא הפריעה לו להקדיש את עיקר
זמנו לכתיבת ספרי חססבה ודדך גבר, הכנת ההצגות קזבלן ואלדוראדו בעזרת המשטרה.
אך המשטרה לא הסתפקה בכך: היא החרימה למענו ומסרה לו בחינם חדר ברחוב זמנהוף
מס׳ ,32 אותו מסר ייגאל כעבור שנים לדייר אחר, תמורת דמי־מפתח של 2000ל*י.
הטלפון, שהותקן על־חשבון המשטרה, נשאר בדירה עוד שנתיים אחרי שייגאל הפסיק
להיות קצין־המשסרה. ממשלת ישראל הוציאה בשמחה את כספי משלם־המסים כדי
לכסות את החשבונות השוטפים של הטלפון של הקצין־לשעבר.
אולם את מעשהו הגאוני ביותר ביצע מוסינזון אחרי שעזב את המשטרה ורצה לנסוע
לאמריקה. הוא היה חדור אמונה שמסריטי הוליבוד יקפצו על מחזותיו המהוללים, אותם

עצומה באמריקה. נתקבל הרושם שמפיקי ברודזזי והוליבוד הניחו כל עבודה אחרת׳ יעמדו
בתור כדי לרכוש את הזכויות על מחזות מוסינזון, ובעיקר על בערבות חנגב וקזבלן.
כאשר חזר מוסינזון עצמו לארץ, כעבור למעלה משנה, לביקור חטוף, אישר ידיעות
מסחררות אלה. דורי שארי, המפיק ההוליבודי המהולל של מג״ס, שילם לו אלפיים דולאר,
ותירגם על חשבונו את מחזותיו של ייגאל. עבודת ההפקה היתד, צריכה להתחיל בבל רגע.
המציאות האפורה־כשק שוב היתד, קצת שונה. היא היתד רחוקה מאד מאורות־הניאון
הנוצצים של ברוהזיי. באחת הפגישות בחוגי הבוהימה היהודית בגיו־יורק, פגש מוסינזון
את משד, כהן, אז עורך עתון יהודי באמריקה, כיום העורך הספרותי של ג׳רוסלם פוסס
בירושלים. מוסינזון ביקש מכהן, צעיר משכיל ונעים־הליכות, בעל רקע דתי, לתרגם
לו את המחזה קמב-זס, תמר אשת ער ותמצית של דרך גבר. כתשלום הבטיח לו יגאל
ר־ 800 דולאר, נוסף על האחוזים הרגילים כאשר יוצגו או יוסרטו היצירות.
כהן התרשם מן הגבר הגבוה, שנראה לו כטיפוס נהדר של צבר גברי, לוחם וישר.
הוא ידע בי ישראלי אחר, עודד בורלא, בנו של הסופר החיפאי, כבר תירגם את קזבדן
(תוך עיבוד חופשי, בו הפך קזבלן המארוקאי לפורטו־ריקאי ניו־יורקי בשם ריקו< הית
זד, מן המפורסמות בניו־יורק כי בן הכט, הסופר המפורסם, עומד להציג בעצמו את ״ריקו*.
מוסינזון שילם לכהן 100 דולאר בו במקום, והאיש החל בעבודה. בהתלהבות רבה שכר
כתבנית, שילם לד 125 ,דולאר מכיסו. במועד הקבוע מסר את היצירות לייגאל. אולם
לסופר לא היה כסף. הוא קיווה לקבל סכומים גדולים מבן הכס ומדורי שארי.
משה כהן התמים לא ידע, כמובן, כי כל הסיפורים על הכט ושארי לא היו ולא
נבראו. אך לפתע החל מוסינזון לצחוק מכל העניו, התיחס א 7החוב כאל בדיחה מוצלחת
שעבר זמנה, אולם כהן לא הבין את הבדיחה. הוא פנה לעורך־הדין ג׳ייקוב גולדנקום,
הורה לו להגיש תביעה משפטית. הפרקליט, יהודי ציוני, ביקש למנוע משפט מביש, שיגרום
לפרסומת רעה נגד ישראל. הוא הזמין את ייגאל אליו, דיבר אל לבו, הוציא ממנו את
התשלום בלירות ישראליות, בצ׳יק משוך על מ ק קופת־עם בתל־אביב. כהן, שעמד
לעלות לארץ, הסכים לכך.
בזד, לא נסתיימו היחסים. כעבור זמן צילצל ייגאל. שוב לכהן, ביקשו לקשרו עם
הוצאת־חספרים הגדולה, סיינוון את שוסטר. ואמנם, הודות לשידולו של כהן קיבלה חברה
זו את הקטעים המתורגמים של דרך גבר, מסרה אותם לעיון לידי אחד מעורכיה. סיכום
העורך :״הספר הוא קיטש ג מו ר ...יש בו מין ואלימות בלי סוף. באפריקה אין מחסור
בסופרים הכותבים כך *.אולם מסתבר כי מוסינזון לא זועזע מביקורת קטלנית זו.
רושם לא פחות גרוע מכתבי־היד עשה מוסינזון עצמו. התנהגותו הרגילה של ייגאל,

נזוסינזון בחברת בני משפחת בן־
גוריון. התמונה משמאל מראה את הסופר עם עמוס בן־גוריון, ידידו הקרוב, אותו חוא

השווה, בצניעות רבה, למחזותיו העיקריים של וויליאם שקספיר. אולם חיה דרוש כסף
לנסיעה, וכסף לא היה.
זמן קצר אחרי נסיעתו של מוסינזון לאמריקה פשטה בארץ שמועה מעציבה. מפה
לאוזן עבר בכמית, ואחר כך בארץ כולה, כי ייגאל נוטה למות בנכר. הוא חלה בסרטך
הדם, מחלה שאין לה תרופה, וימיו היו ספורים. מכריו הצטערו בליבם על כל המחשבות
שחשבו עליו אי־פעם, והעתונאים החלו אוספים בשקט רב את החומר הדרוש להספד ראוז.
מניין צצה חשמועהז רק כעבור שנד. נודע בחוג מצומצם כיצד הוכן התבשיל.
בהיותו זקוק לכסף, ניגש ייגאל מוסינזון לעורך הדור, עתון־הערב של מפא׳־י, וגילה לו
בקול רווי־יגון, בסוד מוחלט בהחלט, כי חלה במחלה הנוראה. רק רופאים אמריקאיים
יכלו להאריך את חייו בכמה חודשים עלובים נוספים• הוא ביקש שיחנו לו כסף, כמעשה־חסד
אחרון.
העורך, אדם טונדלב וחם־רגש, לא יכול היה לסרב. הוא גייס סכום גדול (לפי גירסה
אחת: אלפיים לירות) ונתן אותו לסופר כמפרעה על־חשבון הרשימות שיכתוב, אם ירצה
השם. ואמנם רצה השם: בעוד שהדור עצמו שבק חיים לכל חי, נשאר ייגאל מוסינזון
שלם ובריא. מעולם לא החזיר את הכסף לבעליו.

בעוסת ]יו־יורק
״חטגיז חג* ,חחח י\*ב *פזל ופוליחג ח*יטי׳ פיר חרחחכ״לג פזיטו
לגג?טויים חנוגייחים כגחל גיג־יגר? .לחפחיח *גג חגיליחיח לרכגפו
כגדגיגגז גטו? כטוכיל גיח״ל כגח\ ח*חג־ג\ גחרגג טוגייח ח*גטויגג,
*ח\־י?*יח כרככגח חגטו גכב\ ,הגטדחח חחצטח טוירגג והכי
ימנג לגיג־יגר ג 1נ\ ,חחי חפווכחך ו
״*י\ כל חטיג 1ח, הטויכ יג־גץ* ,גי פגחד לטזי־גח חדיגח יטר*ל
וחסיחכח כ?ג־כגח־\־חגכ כנגגח, ח*ח ייג*ל חגחיגגגג פחגריח גרג־גדג,).

מן קצר אחרי השמועות ד,מעציבות על מותו הקרוב של מוסינזון, הגיעו לארץ
שמועות מעודדות יומר. בעתינות התפרסמו ידיעות *שמחות שמן סינזון זנה להצלחה

משרת מזה שנים. מימין נראה מוסינזון בין רננה ודויד בן־גוריון, ב תו ם הצגת־הבכורח
של זרוק *ותו לכלבים. מוסיגזון סיפר כי פגש את ביג׳י במקרה והזמינו להצגת המחזח.
אולם למעשר, הזמין ביג׳י עצמו את כל שרי המטשלח, כמעט בצורה של פקודה מפורשת.

שחבריו בישראל חדלו זה מכבר לשים לב אליה, עוררה בחוגים המשכילים של המו״לים
בניו־יורק תדהמה רבד״ היה קשה להם להתרגל למוסינזון, שהוציא מכיסי צרור של
קטעי־עתונות ישראליים על עצמו, והקריא באוזני בני־שיחו דברים על ״הסופר הגדול
ייגאל מוסינזון מוסינזון הוא יוצר דגול *,וכיוצא־באלה. אמר אחד ממנהלי סיימון
את שוסטר, יהודי בשם קפלן, אחרי מבחן כזה :״לאיש הזה, ייגאל מוסינזון, אין לו
שום צניעות מזוייפת.״
שמעו של מוסינזון נפוץ בחוגים המתאימים. כשפנה משה כהן, למען ייגאל, לסוכנות
האמנותית העצומה מס*א, שגם בראשה עומד יהודי, השיב אחד המנהלים, הארולד מאטסון,
קצרות :״איננו מעוניינים בג׳נסלמן הזה. כבר שמענו עליו.״ מי שלא שמע עליו, לרוע
המזל, היד, משה צבי פראנק, לשעבר מנהל יחסי־ד,ציבור של אבא חושי. אחרי שחזר
לאמריקה תירגם פראנק את מחזהו של ייגאל, אדם ללא שם. גם הוא חיכה לשכר התירגום.
כל אותה שעה המתה הארץ מידיעות מוסמכות על הצלחותיו האדירות של מוסינזון
באמריקה. כשחזר לביקור, סיפר לכל ידידיו בסוד כמוס, כי זכר, לחלומו של כל גבר:
לידידות אינטימית עם הגב׳ מארילין מוגרו. הוא פגש אותה, לדבריו, בפתח הסטודיו
לשחקנים של לי שטראסברג, העמיד פנים שאינו מכיר אותה, והזמין אותה לסעודה.
השחקנית המהוללת כל כך התלהבה מן הישראלי הגברי עד שלא יכלה לעמוד בפני
קסמיו. הסיפור פורסם בעתונים, הוכיח סופית כי ייגאל מוסינזון, כובש הוליבוד וברודוי,
השתלט על אמריקה בסערה.

דוו גבו בעלמה
״חג* ל* חגכיר * ח טזחח טול חחר, חגגיח חנוחבח * .ג כלכג חיג־חר
כה רבגח ג*רגכגת. ר? ילריח היגדטיח *הג ח חחי, יכיגג ג*ח
(־וזמחכח כ?רכגח־ג־חגכ כטגח, ח*ח ייג*ל חגחיגגגץ, פחגד )..20

* \ פ מוסינזון לא ככש

את מארילין מוגרו, הרי קטף פרי אחר. הוא סחט אותו

בלימון וזרק אותו הצידה.
ג׳ודי שפטל היתד, צעירה בת ,25 יפר״ תמירה, משכילה ואנדדה. הוריה באו לאמריקה

מוילנא, נתנו לבתם חינוך טוב באמריקה
ובאיטליה. ג׳ודי זכתה לתהילה כצלמת אמי
גותית, פירסמה את יצירותיה במיטב השבועונים
האמריקאיים, צברה סכום ניכר
של כסף. היא נסחפה בזרם חיי־הבוהימה
של גריניץ״ווילאד, שכונת האמנים של ניו־יורק,
בעלת החיים הסוערים וחסרי־היציבות.
אחדי שביקרה בארץ, בה עבדה זמן־מה כעורכת
סרט ישראלי, הסתובבה בחוגי הישראלים
בניו־יורק.
באחת המסיבות בבית עודד בורלא, הוצג
בפניה ייגאל מוסינזון, סופר דגול מישראל.
תוך זמן קצר התפתחה ידידות, שהפכה
במהרה לאהבה עמוקה.
כיצד התאהבה ג׳ודי המשכילה והמבריקה
בגבר הפרימיטיבי, בעל האהבה־העצמית וגס־ההליכות?
התשובה היתר. מסובכת. אחרי
חיי הבוהימה האמריקאית נכספה דודי בלבה
לגבר אמיתי, ישר, חסר־סיבוכים, עובד-
אדמה וגיבור־מלחמה, שנראה לה כשונה ורחוק
ממכריה, בני הכרך המושחת שהת־יחסו
לאהבה בקלות־דעת. מוסינזון היה
סולידי. הוא הבטיח אהבת־נצח, משפחה יציבה,
בית בטוח, ילדים. דודי האמינה לו.
ייגאל מוסינזון משתחוות לקהל, במוסדו בין קצין־חמשסרח ני עורן השבועון מת מן הפצעים שנגרמו לו פללמזלו
הרב של ייגאל, דיבר אנגלית עילגת.
יז׳ גיבוריו של מוסינזון. למחרת שונה סוף זח, שנראה לכל הנוב־אהרון
מסקין (ימין) ופיסר פריי, השחקן הראשי
מכיון שלא יכול להביע בה שום רעיון מופחיס
נמצה ברורה להרוג את עורכו של השבועון המסויים.
זק אותו לכלבים. המחזה הסתייס ברגש בו רומז
שט או מחשבה עמוקה, היה קל לצעירה המאוהבת
לדמיין לעצמה שאמנם שופע האיש
אפילו מבט בעלמה. בכל זאת קרו דברים מוזרים. סיפרה דודי השבוע לכתב ידיעות אחרונות,
רעיונות עמוקים, שאין הוא מסוגל להביעם אלא בשפת אמו. מכיון שלא יכלה לקרוא גם
יוחנן להב• :החיים בבית הכחול לא היו אידיאליים. אחת לשבוע סיפר לי יגאל כי עליו
את יצירותיו של מוסינזון, לא היה לה כל קושי להאמין שייגאל אמנם גאון. בסוד גילח
ללכת לצבא, וחזר לפנות בוקר• פעמים נטל שמיכה ובקבוק־משקה, ויצא לקבל השראה
לה שמאז שקספיר לא קם מחזאי כמוהו, וכי יבוא יום והעולם כולו יפול לרגליו.
לא היה לדודי ספק כי קרוב יום נשואיה לגבר הסולידי. ללא היסוס נתנה לו 750 דולאר
עוד בשלושת החדשים הראשונים של היכרותם. לא פחות טבעי היה שייגאל בא להתגורר
בדירתה היפה, בשכונה אמידה של ניו־יורק, אכל והתלבש על חשבונה, קיבל ממנה דמי־כיס
נדיבים. מכיוון שייגאל התאונן על מחלות ומכאובים שונים ומשונים, עורר בדודי את החוש
״לא תגיא אוזט־זוווז ונזזויר־כלנד גייוז ארוני *רגוזיג לכר נרג, כי
האמהי, הטמון בכל אשד -היא היתד. מאושרת. בפעם הראשונה בחייה ניתן לה להקריב את
וזוגנגוז !ורוני #לווזיך גגז טדגזגז ורברינר 3 ,ר1ן כ״ג)..
עצמה כולה למען גבר, הזקוק לה והמאוהב בה.
ואו של ייגאל לארץ צא במועד הנכון. משפט חברו, עמום בן־גוריץ, הגיע זח•
מוסינזון לא נתן לדודי להמשיך בעבודתי״ הוא לא יכול היה לסבול סביבו אשד. עובדת,
*1עתה לשיאו. צמרת משטרת ישראל התנדנדה תחת עומס הגילויים המאוסים שנתגלו
שיש לה ענינים משלה. להעריץ את ייגאל מוסינזון הינד. עבודה מלאה, המצריכה 24 שעות
במשפט. רצח קסטנר, על נסיבותיו המוזרות, הטיל צד כבד על מנגנון־החושך. חנסיגח
ביממה, שבעה ימים בשבוע.
מסיני הטילה צל כבד עוד יותר. פחד היסטרי מפני זעם הקהל השתרר בחוגי השלטון.
כשפרץ מיבצע־סיני, היד. ייגאל מוסינזון בנכר, ונבצר ממנו לקחת חלק אישי במעשי•
דויד בן־גוריון ואנשי קבוצתו הגיעו לכלל מסקנה כי חפולס חזח הפך גורם ציבורי
הגבורה. עשו זאת במקומו אנשי חסמבה, שאת עלילתם תיאר בחזרו ארצה, מיד אחרי
המסכן את יסודות שלטונם.
שחלפה סכנת־ההסצצות. לפני שיצא לדרך, לקח מדודי 6000 דולאר בשני שעורים — אחד
נסך ,5000 השני נסך 1000ל״י. בכסף זה היד, עליו להכשיר את הקרקע לחיי־המשפחח
אמצעים שונים להריסת השבועון נכשלו. עתון־רפש מיוחד שהוצא מטעם מנגנון־
העתידים בישראל.
החושך, ביוזמתו האישית של בידי, ושבו הושקעו קרוב לחצי מיליון ל״י, חסך לבדיחה
ציבורית. הנסיון לסבך את חפולס הזח במסכת עלילות, כאילו הוא קשור במק״י ובמחתרת
עד היום לא ברור כיצד עבר סכום זה של מטבע זר לישראל. קשה היה לתאר שקצין-
פאשיססית בעת ובעונה אחת, חתמוטם מול אי־אימון הקהל.
המשטרה ואיש־המוסר ייגאל מוסינזון יבצע עבירה פלילית חמורה כמו הברחת־מטבע. אולם
איש לא גילה עדיין שום מיסמך רשמי המעיד כי הכסף אמנם עבר בצנורות רשמיים,
קשה לקבוע במוחו של מי צץ הרעיון הגאוני לפתוח חזית חדשה נגד חפולס חזח,
הוחלף בשער רשמי.
בשטח בו אין השבועון יכול להתגונן. קרוב לוודאי כי היוזמה יצאה מחוגו של בידי כחול בית למענה רכש
ייגאל כי לראות שמחה היא
דודי. גם עברה חדשים כעבור כמד.
עצמו, ושנמסרה לטיפולו של גרשון זק, מורה שהיה בשעתו ממונה מטעם בירי על
קטן ובודד ברחוב יחזקאל, בצפון תל-אביב. היא לא ידעה כי ייגאל רשם את הבית על שמו.
חיל-הים, נכשל בתפקידו, עבר לכפר הירוק ונשכח מלב הציבור, אם כי נשאר בעל
ככל אשה מאוהבת, לא שמה לבה לקטנות מעין אלו. היא נתנה לייגאל את מכוניתה,
עמדה מרכזית בחוגי היד־השחורה.
ווקסחול הנושא את המספר האיטלקי רומא־ ,281425 ושהיה משוחרר ממכס כרכוש תיירת.
הרעיון החדש היה להציג לעיני הציבור מחזה־זוזעה, שיוכיח כי חעולס הזח חוא מרכז
אולם גם דודי המאוהבת לא יכלה שלא לשים לב להפרעות קטנות בחיי הזוג. אמנם
השחיתות בארץ, ואילו העסקנים המושחתים, שמעשיהם נתגלו בעמודיו, אינם אלא קרבנות
הציג אותה ייגאל כ״אשתי״ ,הבטיח למכריו שהוא פותח דף חדש בחייו, וכי מעתה לא ישים
טהורים של קנוניה שפלה של פושעים פוליטיים.
שום סופר רציני, גם לא מבין
משרתי מפא״י, לא היה מוכן לקבל על
עצמו את המשימה הקדושה. אולם ייגאל
מוסינזון, האיש שלמו לכתוב בשביל כסף,
קצין־המשטרה לשעבר וחברם של יחזקאל
סהר ועמוס בן־גוריון, היה מוכן לכל.
תוך ימים מעטים הושלם המחזבל. הפחדן
החטיבתי של גבעתי הפך בו לדוברם
של לוחמי־המיטלה, הצנחנים הגיבורים, שהבינו
כי רצח עורכי חפולם חזח אינו אלא
המשך טבעי למיבצע־סיני• .אני למדתי לצנוח
בשביל להשמיד ולהרוג. אנחנו למדנו
לרצוח, אבא ...ואני לא אשתוק על ז הו...
אני לא ארים (יד /אבא, אני אוריד! ולא רק
אנין נשבור (לעורן השבועון) את כל העצמות!
לא חלכנו ליחרג בסיני בשביל שיש־מיץ
אותנו בל מי שיש לו פח ועט
ואילו אב שכול, שבנו נהרג במיטלח, אומר
אחרי ההתנקשות בעורך השבועון. :אילו
היה הבן שלי עוד חי, חייתי אומר לו ללכת
יחד עס הבן שלנס (לחתנפל בלילה על
העורן)!*
הבעיה השניה חיתה להכניס את אתנן־הזו־נה
הספרותי לבית־המקדש של התרבות הישראלית:
הבימח. הדבר לא היח קשה ביותר.
חבימח חדלה מזמן להיות גוף תרבותי
לוחם ונושם. אחרי משא־ומתן קצר בין
הבימה לבין מרכז מפא״י, שצוידיו הכספיים
טרם הובהרו לגמרי, קיבל אהרון מסקין,
מועמד מפא״י לכנסת, את ההצגה תחת חסותו.
החזרות החלו בקצב מזורז.
ככל שהתקרב מועד הצגת הבכורה, כן
התגבר בלבו של ייגאל פחד סתום בפני
תגובת האנשים אותם ביקש לזרוק לכלבים.
למרות שתמיכת המנגנון האדיר של השלטון
היתה מובטחת לו, קיננה בליבו דאגה
סתומה. לא היה לה שום הסבר הגיוני —
זולת המצפון הרע של אדם, היודע כי הוא
עושיהבהכרה מלאה מעשה בזוי.
באחד הימים פגש במקרה את עורך״חרץ
,בשורה הראשונה, רגע אחרי גמר הצגת-חבכורה. מימין: רבקה נצנלסון, חנמנפת באופן הפגנתי מלמזזוא־נף; בעלת
זלמן שזר, מאופק מאד; דויד ו 1ולח בן־גוריון, נופגיניס חתלתבותם; לוי אשנול ורעיתו; מזניר־מפא״י יוסססל ואשתז. שמואל תמיר, בביתו של הרופא הרצל קוק,

כלבים בבית ..הבימה־׳

ותלחשן

אחיו של הלל קוק .״אני רוצה לספר לו על המחזה שלי *,אמר לו• כעבור כמד. ימים
נפגשו השניים במסעדה רחל, בשעת ארוזזת־הצהריים. בסוף השיחה הפליט ייגאל :״יש
לי בקש־ אליך, שתזמין את אורי אבנרי וכמה מחברי שורת המתנדבים לפגישה אתי
בביתך. אני רוצה לקרוא בפניהם את המחזה, כי שמעתי שהם חושבים שזה מכוון נגדם.
אני רוצה לשכנע אותם שזה לא נכון.״
הפגישה התקיימה בבית תמיר, שחלה בשפעת ושכב במיסה, קודח בחום. איש שורת
המתנדבים, שחלה גם הוא, לא בא. ייגאל בא בחברת ג׳ודי. מלבד תמיר ואשתו היו בדירה
אורי אבנרי ובעל הדפום מרדכי רענן, שביקר את תמיר במקרה ונתבקש להישאר.
אחרי שתיה קלה, קרא ייגאל במשך שעה וחצי את יצירתו, בהטעמה של שחקן ובהדגשת
כל הבדיחות המפוקפקות. כשד,פליט את המילה האחרונה, השתררה בחדר דומיה כבדה.
הנוכחים היו מוכי־תדהמה. הם לא זועזעו על־ידי המחזה עצמו, שהיה חלש למדי,
אלא על־ידי עצם החוצפה התהומית של המחבר, שבא לקרוא באוזניהם מחזה שהסית
בגלוי לרצח אחד הנוכחים.
הראשוו שהתאישש מן התדהמה היה שמואל תמיר. בקול שהט הסביר למוסינזון שהוא
עושה מעשה נבזי, שמכר את עצמו חמורת כסף, ושאפילו מבחיות התועלת של יצאנות
ספרותית, אין הדבר כדאי לו. כי בהשליכו את יהבו בגלוי על החוגים המושחתים ביותר
במדינה, שחרפתם ידועה לכל, הוא ״כורה לעצמו קבר מוסרי.״
חיש מהר הסיד, הישיבה לניתוח דו״לשוני של אופיו של ייגאל. אורי אבנרי הזכיר
לו את עברו כסחדז־החטיבה, עמד על עזות־המצח של ייגאל להופיע בשם לוחמי־המיטלה.
במשי למעלה משעה ישב מוסינזון, כשחיור קפוא על פניו, והקשיב ללא רויז לניתוח
הקטלני של אופיו, עברו ימניעיו. לבסוף הסביר שפשוט לא הובן כראוי. הכל היא אי־הבנה
מצערת. למחזה איו בכלל שום קשר עם העולם הזה, הוא עצמו הציע לשנית את
הטכסט, להוציא את ״השבועוז״ ולשים במסומו עתין יומי. איש לא היה מוכן לבוא איתו כלל
בדברים על כד. אמרי הדגיש :״בפיות המחזה שקופות לגמרי• אין אדם בארץ שלא יבין
למי אתה מתכוון. אם כך, מוטב שהחזית תהיה ברורה.״
״אז מה אתה מציע לי לעשות במחזה?״ שאל ייגאל לבסוף את תמיר.
״לשרוף אותו!״ השיב תמיר ללא היסום, בהשתמשו באותן המילים עצמן, בהן השתמש
בשבוע שעבר, בוויכוח פומבי, המבקר הספרותי של הארץ.
מדוע ערך מוסינזון קומדיה זו, כשד,מחזה כבר היה בשלב האחרון של ההכנה להצגה?

שנקנו בכספי ג׳ודי, ואשר מוסינזון סירב להחזירם.

את המכונית נאלץ להחזיר השבוע, מאחר שהובאה

ללא מכס, כרכוש תיירים. את הבית רשם ייגאל מראש על שמו חוא, מ תון ראיית הנולד.

ההסבר ההגיוני היחיד הוא, שקיודד, לקנות את שתיקת קרבנות הסתתו, על־ידי הכנסת
כמה שינויים קלי־ערך, שלא היו מפריעים לשולחיו, ושהיו מונעים ממנו אי־נעימויווק
כשהיה ברור לו שנכשל במשימה זו, עשר, מעשה אופייני לו. הוא רץ מיד לעתון־
הרפש של מנגנון־החושך, מסר לו תיאור מסולף של הפגישה, שכונסה על־סמך הסכם
ג׳נטלמני של כל הנוכחים, שלא לפרסם עליה דבר. תיאור זה פורסם תחת הכותרת
המרעישה :״טירור נגד חופש הביטוי!״ גילה שתמיר ואבנרי איימו למעשה על מוסינזון
ברצח. מסמר התיאור היה סילוף עדין של המשפט ״אתה כורה לו קבר מוסרי.״ כך
הפך מוסינזון, האיש שהסית לרצח עורך זלשבועון המסויים, לקרבן של איום ברצח.
אולם גם זה לא היה הסוף. כעבור כמה ימים שוב נפגשו תמיר ומוסינזון במקרה
אצל אותו ידיד רופא. בנוכחות כמה עדים הכחיש מוסינזון שמישהו איים עליו, הדגיש
שד,סילופים בעיתון־הרפש הם של עודכיו בלבד, הודה שהוא עצמו הבטיח לחתום על הכחשה
רישמית. הוא הופיע אפילו במשרדו של תמיר, קרא את נוסח ההכחשה שהוכן לו, שלף עם
נובע והתכונן לחתום, לעיני שני עדים. אולם ברגע האחרון ממש החזיר את העט לכיסו,
לקח את הנייר ואמר לתמיד שהוא ״קופץ״ לרגע לפרקליטו כדי להתייעץ עמו, וכי יחזור
כעבור כמה דקות. הוא לא חזר עד היום•

האיש שקיבל מתנות
״וזנזפזסוזוז חי* .בנזיגז. חנופזסוזוז וזנוז וז* זזנרוזי. פזפליו. ננויח
חחברח כולה. נזנזו* גזנזחגי^ חבל לדרג גבר, נז*וז ייג*ל
נווסיוווך, פנווד ד),.4
ך* מקונן ייגאל מוסינזץ, הופיעה במשרדו של שמואל תמיר דמות אחרת. היתה
זאת ג׳ודי שפטל, רעיתו של מוסיגזון, אותה הכיר תמיר באותו ערב דרמתי של
קריאת הדרמה. בפיה היה סיפור מזעזע.
כחודקז אחרי הצגת־הבכורה של זרוק אותו לכלבים, בד, נכחד, גם ג׳ודי, הגיעו החיכוכים
בין ייגאל וג׳ודי לשיאם• למרות שתאריך הנשואין כבר נקבע, ואמה של ג׳ודי באה לארץ
כדי להשתתף בהם (וייגאל לקח גם ממנה 500 דולאר במטבע זר) ,נדחה עתה התאריך.
בינתיים התגרש אמנם ייגאל מאשתו האחרונה (תחילה שכח לספר לג׳ודי שהוא עדיין
נשוי) ,אך הוא לא גילה שום נכונות לשאת לאשר, את ג׳ודי, שכספה אזל. הצעירה
האמריקאית, החיננית והמשכילה, היתד, אמנם מאוהבת במוסינזון, אולם היא לא היתה
עיוורת. אט־אט נפקחו עיניה לראות לא רק את אורח־חייו של בעלה המיועד, אלא גם את
רמתו השכלית והמוסרית. ייגאל עצמו י הציע לה לעשות הפסקה קצרה ביחסיהם, כדי
לבחון זה את יחסו האמיתי אל זו. הוא עמד אפילו לרכוש לסודי, מכספה שהיה אצלו,
כרטים־נסיעה חזרה לאמריקה. אולם סודי העדיפה לנסוע לירושלים.

דק אז נודע לה לפתע שהיה רקע נוסף לפרידתד. מייגאל. בשעה שהיתר, עמו בבית
הכחול ברחוב יחזקאל, באה לארץ חברתה, דודים סורוקה, בתו של סגן נשיא חברוד
השפתונים העצומה רבלון. דורים בת ה־ 23 נכנסה לאולפן ללמוד עברית, התגוררה אצל
סודי בימי שהותה בתל־אביב. שם הכירה את ייגאל.
עתה, ימים מעטים אחרי שנפרדה מייגאל, נמסר לסודי בי ייגאל עומד לשאת לאשר,
את דוריס היורשת. בת המליונר נלכדה באותה מלכודת בה נצודה סודי שנתיים לפני־כן:
הגבר הגברי, המוצק, שטען כי הוא גדול הסופרים מאז שקספיר, ושהבטיח לד, חיי־משפחה
סולידיים לכל החיים, כבש את לבה התמים בסערה.
סודי, שנשארה בארץ בודדה, ללא פרוסה, ללא דירה, ללא מכונית וללא ניירותיו•״
קיוותה כי ייגאל יחזיר לה תוך כמה ימים את אלפי הדולארים של1זה ממנה על סמך
הבטחת הנשואין, את המכונית ואת הבית. אולם כאן נכונה לה אפתעה. אחרי כמה דחיות,
כביכול מטעמים טכניים, הודיע לה ייגאל בפשטות עילאית שאינו חולם על כך. סודי,
כך טען, נתנה לו את הכל במתנה, ואין לוקחים מתנות בחזרה.
סודי היתד, מיואשת. בחוסר־הישע שלה נזכרה בעורך־הדין אותו הכירה באותו ערב,
ושהתנהגותו השקטה והשקולה עשתה עליה רושם עז. היא פנתה לתמיר. כשנודע על כך
לייגאל, אמר לה בטלפון :״אני אהרוס אותך!״ הגבר שיצא למלחמה בעתונות ד,צד,ובד״
הזורקת חפים־מפשע לכלבים, איים עתה על רעיתו־לשעבר בהשמצות על רקע אינטימי ביותר.
בינתיים לא ישב אביה של דוריס המאושרת בחיבוק־ידיים. הוא הטיל בשקם על
משרד־בלשים תל־אביבי להגיש לו דו״ח על החתן. היה זה מיסמך מחריד לאב שדאג
לגורל בתו. הדו״ח תיאר את הרפתקות ייגאל עם שורה ארוכה של נערות, את עברו
המשפחתי המגוון ואת אופיו. האב עלה על המטוס הראשון לישראל כדי להציל את בתו.
ייגאל, המחונן בחוסר־טאקט מוחלט גם במצבים רגילים, לא הבין מד, מתרחש. בוטח
במזלו, כבר קבע מסיבת־נשואין סגורה במלון דן המפואר, מיהר לקבל את פני חותנו
העשיר בשדר,־ד,תעופה. עוד באותה הזדמנות לא שכח לרמוז למליונר האמריקאי שהוא
דחוק מבחינה כספית, וכי סכום מתאים יעזור לו.
באותו רגע התפוצץ סורוקה הזקן, גבר קשוח, שהרוויח את כל כספו לבדו בעמל
קשה :״אתה לא תקבל ממני פרוטה. לא עכשיו, לא בעתיד ולא אחרי מותי!״ קרא
בהתרגשות. בשמחה גלויה לאידו של חתנו־לעתיד סיפר לו שלפני המריאו מניו יורק
שינה את צוואתו, הטיל על יורשיו שלא לשלם פרוטה לדורים, כל עוד היא נמצאת
במחיצתו של ייגאל מוסינזון.
במשך כמה ימים שהה המיליונר ד,נרגז בארץ. לסי עצת עובד בן־עמי, ראש עירית
נתניה לשעבר, ניסה לאחוז באמצעים משפטיים, כדי להשיג צו־מניעה נגד הנשואין. הוא
איים לפרסם ברבים שלא יתן לייגאל גרוש, קרא בהתרגשות :״האיש הזה הוא סכנה
למדינה, וחובה מוסרית וציבורית היא לחשוף את פרצופו!״
באבל המשותף מצאו סורוקה הזקן וסודי המרומה לשון משותפת. הם נפגשו לעתים
קרובות, החליפו רשמים על דמותו של ייגאל מוסינזון. הודה האב :״אני מתבייש שבתי
גרה (עם מוסינזון) בבית שנקנה בכספה של אשד, אחרת!״ אולם סורוקה סירב לתת
למוסינזון את הכסף כדי להחזיר את חובו לסודי, מחשש פן יהווה הדבר תקדים של
תמיכה כספית בזוג הצעיר. בכל זאת נאות להיות נוכח בטכס הנשואץ שהתקיים עתה,
לא במלון דן, אלא במשק מעין־צבי.
אולם מוסינזון לא נואש. הוא בטח כי הזמן יעשה את שלו, וכי גם סורוקד, הזקן
התמימה עדיין האמינה
לא יוכל לעמוד מנגד כאשרתגישלו בתו נכד צבר. ואילו דורים
באהבת־הנצח האידיאליסטית של בעלה, שפתח סופית דף חדש בחייו.
הקרבן העיקרי היתה סודי. אמנם אחרי שהמשטרה. סירבה לעזור לד, לקבל בחזרה את
המכונית, הרשומה על שמה, הודיע לפתע פרקליטו של ייגאל מוסינזון, עורר־הדין מיכאל
כספי, כי המכס סירב להעביר את המכונית על שמו של ייגאל, וכי ייגאל מוכן על כן
להחזירה. אחרי דין־ודברים נוסף הוחזרה.
אולם שאר תביעותיה של סודי הושבו ריקם. הם הסתכמו בסכומים גדולים:
• 6000 דולארים שנתנה סודי למוסינזון במזומנים!
750 0דולארים שנתנה לו בתשלומים 3000 ,דולארים עבור שרותיה כלכלה ותמיכה!
1600 0דולארים עבור התקופה בה חי בביתה, אכל והתלבש על חשבונה, על־סטן•
הבטחתו לשאתה לאשה!
1650 0דולארים שנתנה לייגאל בארץ, כשחי על חשבונה כאן !
1000 0דולארים שהוציאה כדי לבוא לארץ, על־מנת להינשא לו !
10 0אלפים ל״י עבור הנזק הממשי והכללי שנגרם לה עקב הפרת הבטחת־חנשואין.
בסך הכל: סכום של כ־ 30 אלף לירות, לפי השער הרשמי.

״אם יש צדק...״
״וז\ לי לוזפזוב רגע* .וזה וופזלכוז *וז לסך לכלבים. וזנזנד גוונו ונזוז.
תידירות ונזוגח ואיננה? .טזרי־נזפזם וזה *יונו?יינזים יותר י ן*ם
יטו צר? ,וזאת ייגאל נזוסינזוך, עוזור ו )..2
* * דועהכ ני ס ייגאל מוסינזון את עצמו למצב־ביש זה, תחת לפצות את סודי ולהיפרד
//ממגר, בצורה הוגנת?
הסיבה נעוצה באופיו של הסופר, כפי שהתפתח במרוצת השנים, וכפי שהתגבש עוד
יותר בזמן האחרון, עת הועלה על הסוס הממלכתי בחסות גדולי המדינה.
מבחינה שכלית, נשאר מוסינזון ברמה של נער מתבגר. מבחינה מוסרית התעכבה
התפתחותו בגיל מוקדם הרבה יותר. הוא נוהג כילד, הסבור כי כל העולם חייב לטפחו
ולפנקו, מבלי שעליו לטרוח ולעמול. משום כך גם כמעט אי־אפשר לכעוס עליו. אין
הוא אדם מבוגר, המבדיל בין סוב ורע, והבוחר בהכרה בדרך הרעה. הוא פשוט אינו
יודע את ההבדל, כשהדבר נוגע לו. כמו חתול הגונב את החלב במטבח, הוא נוהג לסי
היצרים הפשוטים של אופיו הפרימיטיבי.
מבחינה זו, ראוי מוסינזון יותר לרחמים מאשר לרוגז. .כמו לפני שלושים שנד״ הוא
עודנו ילד מופרע, חסר בטחון עצמי אמיתי, קרבן לרגשי־נחיתות המכרסמים בלבו. הוא
זקוק לאישור מתמיד של גבריותו, לחברה מתמדת של גברים ונערות המעריצים אותו
ומאמינים בגאוניותו. וככל שהאפסיות של יצירתו הספרותית בולטת יותר, כן גוברת
דחיפה זו להוכיח את עצמו כסופר הדור, כאיש ששכמו ומעלה מעל להמון הפשוס,
ושעל כן מותר לו הכל, והכל חייבים לשרתו.
כל עוד היתד, זאת תופעה אישית, טראגדיה פרטית של אדם מופרע, לא היה זה
מענינו של הציבור. אולם חשובה יותר מדמותו של מוסינזון האיש, היא הטרגדיה
הציבורית הגלומה בעלית איש זה לפסגת התהילה הממלכתית.
כאשר ערך דויד בן־גוריון את הפגנתו הפומבית בבית־הביסח, כשלחץ את ידיו של
מוסינזון כאילו היה זה בנו, כאשר הצטלם בחברתו באופן הפגנתי והריע לכבודו לעיני
כל, קיבל על עצמו אחריות מוסרית כבדה. הוא הסד אח ייגאל מוסינזון לסמל הרוחני
והמוסרי של המשטר הקיים.

״*ני 0ופ\ פזכנגד הוזם וררווז נזבם ניגז יפז להזרים גזנוז גדופווז פזל
רפל, פזל *נזוז, נרי להברי* גנך ז\ז, הנזפזנזיו זזזזלך גזרוב פזאננווז
ויווזרוז פצנזיוז ודרך גבר, גז*\ז ייג*ל נזולזינזוך, פנזור סו)..

פתיחת ועידת אחדות־העכודודסועלי־ציוו: עסקנים בן־אהרון, אלון, גלילי, ארם, כר־יהודה וכרמל
זמנים חדשים, זמירות חדשות

העם

במדינה

ה אז רחה שמי
כל מהפכה צריכה שמישהו יתחיל גה.
לפני שהעם היה יכול לחצות את ים־סוף,
היה צורך בנחשון שיקפוץ לתוך המים.
בשבוע שעבר קרה מקרה כזה בירושלים:
בעל־החי הראשון מאס בגבולות החוצים את
המרחב לאורך ולרוחב, והחוצצים בין עטיו
אכולי־השנאה.
המהפכן היה חמור ירושלמי רגיל. הוא
ברח מבעליו העברי לתוך שטח־ההפקר,
סירב בהחלט גם לעבור לשטח הירדני. כך
נשאר שעה ארוכה. בין המדינות, אזרח
חופשי של המרחב השמי, עת צעקו לעברו
בני שתי המדינות וביקשו למשכו אליהם.
ההיסטוריה אינה מספרת באיזו מדינה
בחר החמור לבסוף, או אם נשאר חופשי
בשטח ההפקר. אך כמו האתון של בלעם,
הוכיח שחמור יכול להיות חכם יותר
מכמה עשרות מיליוני בני־אדם.

ם פלג 1ת
בגד• המדד
״החבר הנכבד הפתיע את האופוזיציה
כשהיא מתרחצת בים. הוא לקח את הבגדים
שלה והשאיר אותה במערומיה,״ הסיח ד׳יז־ראלי,
באחד מנאומיו הגדולים, בפני ראש־הממשלה
הבריטי. אולם היה זה כאין
וכאפס לעומת מיבצע המפלגה לאחדות־העבודה־סועלי־ציון
בשבועות האחרונים. היא
הלכה בשפת־הים הפוליטית, סחבה את
הבגדים של אנשים רבים. השבוע הוצגו
כולם בתערוכת־אופנה מסנוורת, בועידתה הארצית
של המפלגה באולם הקונצרטים ה־תל־אביבי.
הראשון
שמצא בגד חדש היה יצחק בן־
אהרון, שהוציא עוד לפני הועידה את הסיסמה
של ״פדרציה שמית״ .בצורה מתונה
יותר הועמדה הסיסמה בפני ציבור לובשי
החולצות הלבנות גם באולם הועידה, כהוכחה
שיש למפלגה מה להגיד על בעית
המרחב.
גם יגאל אלון לא טמן את ידו בצלחת.
תחת זאת טמן אותה בכיסיהן הרעיוניים
של קבוצות אחרות. הציע אלון, עסקן מפלגתי
ההולך בתלם זקני המפלגות: להטיל
פיקוח ממלכתי על המפלגות, לחייב אותן
לפרסם דו״ח על עסקיהן הכספיים. אלון
העמיד פנים כאילו גילה זה עתה רעיון
זה, שכח להזכיר שנלקח — כמו רעיון
הפדרציה השמית — מדפי העולם הזה,
וחוגים אחרים שמפלגתו משמיצה אותם
בשאר ימות השנה•
עסקן מרלגחי שלישי הצטרף לתזמורת.
זאב צור חזר על תביעה מפתיעה של אלון:
להאריך את שרות־החובה של צעירי ישראל
לשלוש שנים, להוציא את הצעירים מכל
העבודות העירוניות, לשלחם בכוח לתפקידים
.חלוציים״.
סאלאט חטוף. לבגדים הנאספים בשפת-
הים מכל הבא ליד, יש תכונה רעה אחת:
לרוב אין הם מתאימים לגופו של הלוקח.
גרוע מזה: אין הם מתאימים גם זה לזה.
כך קרה גם לאוסף הבגדים המופקעים
של אחדות־העבודה. רעיון הפדרציה השמית
וההשתלבות במרחב עמד בסתירה גמורה
לכל מעשי המפלגה, שהיא קיצונית ביותר
בגישתה האנטי־ערבית. דוגמה יפה: באותה
ועידה עצמה הציע משד, כרמל לכבוש בחזרה
את עזד-
הרעיון של הריסת המשטר המפלגתי היה
יפה, אולם באותו יום עצמו יזמה אחדות־העבודה
קנוניה קטנה בעכו, גירשת שם
את נציג מפ״ם מן השלטון, השתלטה על
נסאו של סגן־ראש־העיר, במשכורת טובה.
הרעיון של הארכת שרות־החובד. לשם
חלוגיוודבכוח, מעין דגניח־עם־שוסרים־
אננולס חזה 068ו

צבאיים, לא היה אפילו יפה. הוא הזכיר
יותר מדי את ״שרות־העבודח״ של גרמניה
הנאצית.
אולם איש לא התיחס לרעיונות אלה ב־רצינות־יתר.
היה ברור שסאלאט זה הוכן
בחפזון לצורך סעודת־ד,ועידה. לא היתד. כל
כזונה להכניסו לספר הבישול הרשמי של
המפלגה. מטרתו היתד, רק להסתיר את
השאלה הגדולה׳ שנשארה פתוחה בסיום
הועידה בדיוק כמו בראשיתה: לשם מה
קיימת המפלגה בכלל?
פיצויים עסק חבדהפרד מנ ט
״אני מקווה שיבוא יום וימנו אותי לקוג־סול־כבוד
של ישראל בעיר מולדתי, האנו־בר!״
אמר ד״ר אוטו היינריך גרפה, כשדמעות
נוצצות בעיניו, בשעת ביקור בישראל .״אבי
המוטור של מכונת השילומים!״ הכרת בפעם
אחרת, בגרמניה.
השבוע עמד עורך־הדין הגרמני המצליח,
חבר הפרלמנט של בון וראש ועדת־השי־לומים
שלו, בצרה. המוטור יצא משימוש.
אלמנה כשם כץ. גרמה לכך אשד,
תל־אביבית, אלמנה בשם שרה כץ. לפני
שנתיים פנתה לעורך־דין בתל־אביב, ביקשה
ממנו להגיש בשמה תביעה לפיצויים אישיים,
על הריגת בעלה במחנד,־ריכוז, והרדיפות
שסבלה היא ובנה אליאם בגרמניה. עורך־
הדין התל־אביבי הסכים עמה שינכה שכר־טרחה
בגובה 4ל 15 מכל סכום שתקבל,
כנהוג בארץ. אחר־כך התקשר עם גרפה,
בעל משרד פרטי גדול למשפטים בהאנובר,
והטיל עליו לייצגו בגרמניה.
בינתיים עזבה האשד, את הארץ, בהשאירה
אחריה את בנה, המשרת בצד,״ל. היא
השתקעה בגרמניה, התקשרה עם גרפה במישרין.
המזל האיר לה פנים: גרפה הודיע
לה שקיבלה סכום גדול 40 :אלף מארקים
מיד, ופנסיה חודשית לכל ימי חייה. יחד
עם ההודעה צירף גרפה חשבון של שכר־טרחה
בסך 9069 מארקים (כ־ 4500ל״י).
אולם לאלמנה כץ לא היד, כל חשק
לשלם. היא טענה שההסכם שלה עם עורך־

הדין התל-אביבי בטל, מאחר שירדד, מישראל.
כשאיימה להגיש משפט נגד גרפה,
נכנע הלה. הוא החזיר לה 8500 מארקים.
״אחוזי הצלחה״ .בזה לא נגמר ה־ענין.
כי בינתיים הוגשה תלונה לאגודת
עורכי־הדין הגרמניים נגד גרפה׳ על לקיחת
שכר־טרחה בצורת אחוזים מן הסכום שהושג,
דבר שהוא אסור בגרמניה. לשוא
הצטדק גרפה כי שכר־טרחה כזה חוקי
בהחלט בישראל• ,וכי גבה את הסכום
למען עורך־הדין התל־אביבי.
האגודה הגרמנית פנתה לתובע הכללי,
ביקשה ממנו לבטל את חסינותו של גרפה
כחבר־פרלמנט, כדי לערוך לו משפט משמעתי.
אולם גם בכך לא תמו צרותיו של
עורך־הדין הממושקף, בעל הטף הצנום.
כי בינתיים התלבש על הענין חבר־הפרלמנט
יעקוב דיל, בן המפלגה ד,נוצרית־דמוקראטית.
הוא מען כי גרפה הסוציאל־דמוקראט ניצל
את תפקידו לרעה.
טען דיל הזקן 71 הנמנה עם חוג
קטן המנהל מלחמה חשאית נגד כל מערכת־השילומים:
גרפה אמר פעם שהוא מטפל
במשרדו הפרטי ב־ 30 אלף תביעות פיצויים.
לאור חשבון האלמנה כץ, אפשר להסיק
שהרוויח מן הפיצויים האישיים של קרבנות
הנאצים סכום אגדתי של 288 מיליון מארק
(.כ־ 144 מיליון ל״י) .באותו זמן כיהן כיושב־ראש
ועדת־ד,שילומים של הפרלמנט, דבר
שעזר לו להשיג לקוחות.
לשוא הכחיש גרפה חשבון זה. לשוא
סיפר גם כי נתן בשעתו לשרה כץ הלואר,
אישית של 500 מארק, מכיסו הפרטי. הוא
קיבל רמז מתאים ממפלגתו, התפטר השבוע
מתפקידו כיושב־ראש הועדה. כי בגרמניה
אין שום מפלגה חפצה לחפות על מעשים העלולים
להיראות לציבור־ד,בוחרים כמסולפים.
• בארץ אסור לגבות שכר־טרזזה בצורת
אחוזים מתוצאות תביעה משפסית, אלא במקרים
מיוחדים, ותון הודעה על כך לבית־המשפט.
אולם מותר לגבות •אחוזי ׳הצלחת״
באלה מפעולות אחרות. החוק החדש קובע
בפירוש ני שכר-הטרחה המקסימלי בעניני
פיצויים מגרמניה הוא 4ל 15 מהכסף שיושג.

בדי אז ת
ע ד רג ר״ ם איתנות י
בחדר גדול, בצפון תל־אביב, ישבו השבוע
תריסר אנשים ותיכננו מיבצע שיהווה תקדים
בישראל. מתחת ללוח־אירועים ענק, אשר
הישרה אוירה של חדר־מבצעים במטה קרבי,
עסקו פעילי אילנשיל פוליו בהכנת הפרטים
האחרונים למיצעד הפרוטות.
בארצות הברית הפך מיצעד הפרוטות
מאורע קבוע, כאשר עשרות מיליונים של
אזרחים מתייחדים ביום זה עם מוכי שיתוק-
הילדים. פרוטה לפרוטה הצטרפו התרומות
לקרן אדירה, אשר שיקמה את הנפגעים,
עזרה למשפחותיהם, והקימה את המעבדות
המדעיות שבתוכן נולד תרכיב סאלק.
עוגה וכל,בוקים. כדי לעזור לילדים
מוכי־גורל אלה התגייסו עשרות רופאים,
פיזיוטראפים, אחיות, והורי המשותקים.
מוסדות הממשלה הגישו אמנם את העזרח
האפשרית, אך עזרה זו לא הספיקה כדי
להצעיד את המפעל על רגליים בריאות.
מיצעד הפרוסות הועתק מאמריקה לישראל.
מיצעד הפרוטות יהיה שונה ממפעלי ההתרמה
של מוסדות הסעד למיניהם. במקום
להדביק תודות ביום סרט, או להשתמש
בשאר שיטות ההתרמה השיגרתיות, יציע
אילנשיל פוליו עשרות דרכים, מקוריות ומי
תובלות בחוש הומור, שבהן יוכלו האזרחים
הבריאים לתרום למפעלם. בין השאר:
• שורות של ״בקבוקים לאומיים״ אשר
יוצבו במקומות ריכוזם של התיירים. על
כל בקבוק יודבק סמל לאומי של ארץ
אחרת. התיירים, אשר מיצעד הפרוטות אינו
חדש לגביהם, יכניסו בל אחד את תרומתו
לבקבוק הנושא את סמל מולדתו, וכך תיערך
תחרות מוסדית בינלאומית.
<• בבתי־הקפה יוצבו עוגות קרם ענקיות,
עליהן תודבקנה התרומות.
• תצוגות־אופנר. בינלאומיות, שר,כנסו-
תיהן תוקדשנה לנזיצעד הפרוטות.
• תויות אספרסו מיוחדות ינתנו ל-
שותים, אשר יתרמו למיצעד.
• מסכת־עם ענקית, משחקים בינעירוניים
בכדורגל, נשפים המוניים ועוד אירועים
מקומיים גדולים.
מעט מרבים. מטרת המיצעד, שיתחיל
ב־ 13 לאפריל, היא לאסוף 600 אלף לירות.
שלא כמו אירגוני המלחמה בשיתוק בשאר
המדינות, לא יוצא כסף זה לבניין מוסדות.
אילנשיל פוליו אינו בונה מוסדות לילדיו,
מקדיש את כספו לטיפול בנפגעים הצעירים.
אמר השבוע צבי עציוני, מראשי מארגני
המיצעד :״מטרתנו היא לא תרומות גדולות
ממספר קטן של אנשים, אלא תרומות
קסנות ממספר גדול ביותר של אזרחים.״

תולד 1ת

הדרךל חי רו ת

יעקוב חירותי(מפהק) עם אשתו כשעת בירור בקשתו לשיחרור
יום חדש, חחלסה חדשח

שנים עשר חודשים תמימים נדד עורך־
הדין יעקוב חירותי מכלא לכלא, חיכה בתחילה
לפסק־דינם של שלושת השופטים המחוזיים
בתל־אביב, ציפה אחרי־כן לתום
תקופת העונש, שהוטלה עליו. השופטים
פסקו בגזר דינם 18 :חודשי מאסר. בעת
הקראת ההחלטה נראה חירותי מאושר: כ־עורך־דץ
ידע כי וועדת השחרורים העליונה
מוחלת לכל אסיר שליש מתקופת־מאסרו,
אם לא ביצע בל עבירה משמעתית בתחומי
הכלא.
חירותי הוחזר לכלא. עד לתום תקופת
שני השלישים למעצרו, היה עליו לחכות
חוו ש וחצי. כשקרב מועד השחרור פנה
לוועדה, ביקש לשחררו, בהתאם לחוק לתיקון
דיני עונשין, לפיו נהנה כל פושע מועד מ־פיסור
השליש.
כל פושע מועד נהנה אמנם מפיטור השליש,
אך לא עורך־הדין שהועלל עליו כי
הוא ראש מחתרת. ביום בו צריכה היתד,
הוועדה לדון בבקשת האסיר — שכונה בזמנו
בפי הממונה על חשיב. כ-איש המסוכן
ביותר כמדינת״ ,וששלישד, שופטים מחוזיים

כחדיוה
ויכוהו פה־אחד מאשמת הנהגת מחתרת ר
חברות בה — סטתה הוועדה, בפעם הראשונה
מאז הקמתה, מתקנות החוק. במקום
להחליט על שחרורו או אי־שחרורו של
חירותי, פנתה הוועדה בכתב לנשיא בית-
המשפט העליון, ביקשה להקדים את שמיעת
הערעור בתיקו של האסיר המיוחד.
שלדשה־ששד שופטים. במשרדו ב־תל־אביב,
קרא עורד־הדין יצחק אדרת את
חחלסת הוועדה בחימר, שסוכה• כפרקליט העוסק
בפלילים שנים רבות, ידע אדרת כי
לפניו החלטה שרירותית, חסרת כל תוקף
חוקי.
הפרקליט פגה לנשיא בית־המשסס המחוזי
בתל-אביב, ד״ר נתו בר־זכאי. חירותי, אשר
ביום מתו פסק־הדין הוסרח למענו כוח
משמרתי מוגבר ואשר עשרות בלשים מזויי־נים
בושה מוסתר. הבטיחו״ את האיזור מפחד
המחתרת שהוא עומד בראשה, הובא
הפעם לבית־המשפם כששוטר אחד מהלך
לצידו. מפהק ובלתי־מעוניין ישב חירותי
בלשכת הנשיא, חייך לכל־עבר, כמי שהכל
כבר מאחוריו.
אך בלשכת הנשיא נתקלו אדרת וחיריתי
בגישה חדשה, בלתי־מעודדת כלל, לענין
רגיל ושיגרתי כשחרור אסיר בערבות, עד
לערעורו :״אני דוחה את הבקשה,״ פסק הנשיא
בר־זכאי קצרות, מבלי לנמק את
החלסתו.
הסיבוב השני התנהל בלשכתו של נשיא
בית־המשפט העליון, יצחק אולשן. אחרי
שבמשך שעתים ניסו אדרת ומשרד בית־המשפט,
לשווא, להתקשר עם התובעת מרים
בן־פורת (ראה לחלז) ,נאלץ פרקליט המדינה
קולין גלקמן לייצג את התביעה בעצמו.
אחרי ששמע את דבריו, ומבלי לרצות
אפילו לשמוע את טענותיו של אדרת, פסק
אולשן :״חירותי ישוחרר בערבות של 3000

היתח זו ערבות קטנה ומגיחכת לבור
חירותו של אדם, שכל מנגנוני המשטרה
והש.ב. הועמדו למענו על רגליהם ושלא
פחות משלושה־עשר שופטים• מונו עד
היום נדי לדון בתיקו.

חינוך
ח מו מד הידוע כזניבוד
מדי יום ביומו, בשעות הערב, מתמלא
בנין בית־חססר המקצועי שבח בתל־אביב
במאות אנשים. באולמות הצרים נדחסים ח־טסידנסיס
של בית־הספר הגבוה למשפט
וכלכלה.
ביום ראשון. השבוע, ניכרה בבדן תכונה
גדולה מהרגיל. בשעה שבע התרוקנו האולמות
וכל התלמידים הצטופפו בא־לם המרכזי
של הקומה השניה. למעלה מאלף איש
הקשיבו במתיחות לדבריו של גבר ממוצע־קומה,
שעמד על הבמה. לא היה זה מרצה,
כי אם סטודנט. חבריו לא התאספו באולם
לשם ליימוד! הם באו לאסיפת מחאה.
הסטודנטים הלומדים במכון, הקיים זה 23
שנים ואשר שינה לאחרונה את שמו לאמי־ברסיטוז
שד תל־אביב, אינם סטודנטים רגילים:
רובם לא יכלו להרשות לעצמם השכלה
גבוחר, בדרך המקובלת, מחוסר אמצעים
אד זמן. היו ביניהם אבות לילדים, אנשי
צבא הקבע, חברי משקים הבאים ללימודים
ממרחקים, פקידים ופועלים.
אחרי גן החיות. הגורם שאסף אנשים
אלה היתה שאלת מעמדו של המיסד. כי
חאוניברסיסח שי תל־אביב איננה מוסד מופר.
משרד החינוך, בו יש רוב למצדדי האוניברסיטה
הירושלמית, הרואה באוניברסיטה
של תל־אביב מתחרה בלתי־רצויה, מסרב
להכיר בו.
בשעה שהאוניברסיטה בירושלים נהנית
מתקציב של ששה מיי׳,יון ל״י לשנה ומתמיכה
עקיפה של כל המוסדות הרשמיים, חי
המוסד התל־אביבי, המהווה מקום לימודים
אקדימאי גבוה יחידי בתל־אביב, על שכר הלימוד
שמשלמים תלמידיו.
המוסד התל־אביבי נהנה מתמיכה אפלטונית
בלבד של ראש־העיר חיים לבנון. ואילו
בתקציב משרד החינוך נכלל בית־הספר
למשפט וכלכלה בין ״מוסדות מדע ותרבות״
,קיבל בשנת התקציב הקודמת תמיכה
• שופס טלוס חוקר; הרכב של שלושה
שופטים שדן בבקשתו לשחרור בערבות
לפני המשפט; נשיא בית־הסשפס העליון;
הרכב של שלושה שופסים אחרים לדיון
בתיקז; הרבב של חמישה שופטים לדיון
בערעזרו.

דומה לזו שמקבל גן־החיות התל״אביבי, הנמצא
לפניו ברשימת מקבלי התמיכה.
הסכנה החדשה. הסטודנטים לא היו
מתעוררים למאבק, לולא רמז להם יחסו
השלילי של משרד החינוך, כסי שהוא מת
בסא בתקציב, על סכנה גדולה בהרבה המתקרבת
אליהם.
לפי הצעת חחוק לחינוך אקדימאי, העומדת
לעלות בקרוב על שולחן הכנסת, מתבטלת
ההכרה הרשמית בכל המוסדות האקדימאיים
הקיימים. המוסדות היחידים אשר יוכרו כמוסדות
חינוך גבוה, ויהיו רשאים להעניק
תוארים בהתאם להצעת החוק החדשה, יהיו
אלה אשר ייקבעו על־ידי ועדה מיוחדת,
שתירכב על־פי המלצות משרד החינוך.
לא היה חשש שהועדה תסרב להכיר באוניברסיטה
בירושלים או בטכניון החיפאי,
כמוסדות לחינוך גבוה• השאלה שהדאיגה
אותם: כיצד יתיחסו חברי הועדה אל מוסד,
אשר משרד החינוך מצא אותו ירוד בחשיבותו
מגן־החיות התל־אביבי.
אם לא יוכר בית־הספר התל־אביבי כמוסד
לחינוך גביה, תיאסר עליו הענקת תוארים:
אם יעניק בית־הפפר תיארים בניגוד לחוק,
יהיו המעניקים והמקבלים כאחד צפויים לעונש
של שנת מאסר.
יוצאים לרחוב. עד כד, התנהל מאבק
סמוי מאחורי הקלעים, על גורלה של האוניברסיטה
הבלתי־מוכרת• כאשר ראו הסטודנטים,
שהשיחות המתנהלות עם משרד
החינוך וגורמים אחרים בעלי״השפעה, אינן
מביאות תוצאות, החליטו לצאת לרחוב.
בין הסטודנטים חולקו גליונות החתמה
של פטיציה,׳ המופנית לנשיא המדינה, בה
דורשים הם הכרה במוסדם ותקציב מתאים.
ד,פטיציה היתה רק הצעד הראשון .״אם לא
ניענח גם אחרי הסטיציה,״ הבטיחו ,״נצא
להפגין. נכריז שביתת־שבת לפני הכנסת,
נדרוש מהסתדרחז הסטודנטים להשבית את
הלימודים בשאר המוסדות האקדימאיים!״

500 בתווות ביקשו דחיות מאוחות בניתן

שישר ע

ך* כתח ח׳ רביעית של בית-הססר
העממי תל־נורדוי בתל־אביב, מסומנים
כסאות התלמידים בכתובת הבאה :״גובה
התלמיד מ־ 1.50 עד 1.60 מטר.״ אולם בשבוע
האחרון ישבה על כסאות אלה קבוצת
תלמידים גבוהה בהרבה מהגובה לו הותאמו
הכסאות. היו אלה תריסר תלמידות,
אשר תוך חודש עמדו לקנות על רגל אחת

העולם של שנת 1938 ואת התפתחותו המדעית|.
לפי אומדן זהיר יבקרו בתערוכה במשך ששח
חדשי קיומה, קרוב ל־ 35 מיליון איש, שחלקם
גדול יהיו תיירים מכל קצחיי תבל. כל מדינה עשתה
את המאמצים הגדולים ביותר שמספר רב ככל״
אפשר יבקר דווקא בביתנה, יעמוד על צי
והתקדמותה.
אורח שירצה לבקר בכל הביתנים וללמוד את כל

כ שרי ם וטמא*
אחת ההחלטות הסודיות שנתקבלו בישיבת
מנהלי בתי־הספר הממלכתיים־דתיים, מיד
אחרי שהוחלט בכנסת על החינוך הממלכתי,
נגעה לעניגי תנועות הנוער. המנהלים החליטו
למנוע את הצסרפותם של התלמידים
לתנועות־נוער בלתי״דתיות. בין התנועות האסורות
מנו גם את הצופים הדתיים, בית״ר
הדתית וכל אגודות הספורט, פרס לאליצור.
התנועה היחידה שקיבלה הכשר היתה בני־עקיבא,
השייכת להפועל־ד,מזרחי.
הגדילו לעשות מנהלי בתי־הססר הדתיים
הירושלמיים. המחנכים הסבירו לתלמידיהם
מהו הנזק הרוחני, העלול להיגרם להם ב־תנועות־הנוער
הבלתי כשרות. לדעת המנהלים
היד, הנזק מסס־ק רציני, כדי להצדיק
את גירושם מבית־הספר של התלמידים שיעברו
על ההוראה.
משיכת המחתרת. ההסברות לא עשו
את שלהן. להיפך: דווקא התנאים המחתר־תיים־למחצה,
בהם פעלו מדריכי תנועות־הנוער
המוחרמות, היוו גורם מושך.
כאשר ראו המנהלים שהגיוס לבני־עקיבא
איננו מתקדם בקצב המניח את הדעת, וכי
מספר התלמידים המשתייכים לתגיעות האסורות
גדל מיום ליום, עברו מדיבורים
למעשים.
תלמידי בית־הספר בר־א־לן, למשל, התלוננו
שהמורים עוקבים אחריהם למקומות־המפגש
התנועתיי״ם, עורכים. רשימית של
עבריינים. הורי התלמידים הרשומים ברשימה
השחורה, הוזמנו לשיחות־התראה.
בית־הספר מעלה היה קיצוני עוד יותר.
הורים רבים, שהוזמנו לשיחה עם המנהל,
הוחתמו בתום השיחה על מ״סמך, לפיו הם
מתחייבים לאסור על בניהם את הביקור
בתנועות המוחרמות.
שאלות ללא תשובות. בשבוע שעבר
הגיעה הפרשה לדיון במועצת עירית
ירושלים. שאל אברהם אקסלרוד, נציג תנועת
החרות: באיזו רשות אוסרים המנהלים,
אשר בתי־הספר שלהם נהנים מתמיכת ה־עיריה,
על התלמידים לבקר בתנועות־נוער
שאינן רצויות להם?
לדברי אקסלרוד, עולה החינוך הדתי ל־עיריה
מיליוני לירות לשנה, כשמרבית הכסף
נגבה מאנשים בלתיי־דתיים. כיצד, אם
כן, יכול מנהל לאסור על אדם לשלוח את
בנו לתנועת־נוער הרצויה לו, בשעה שאותו
אדם עצמו מממן את החזקת בית־הספרז
ראש ועדת החינוך, משה גבירצמן, נציג
המפלגה הדתית־הלאומית, לא סרח אפילו
להשיב על השאלות•

תכנית של הביתן הישראלי בתערובת בריסל .1958 הביתן נועד דהדגיס
בפני מיליוני המבקרים שיבקרו בתערוכה הבינלאומית את ומותח ומהוי

תה של מדינת ישראל. תפקיד חחסברח חוסל על 10 מארחות ישראליות שישהו שם חצי שנח.
תורה חשובה: איך להיות שגרירה של מדינת
ישראל.
כי תריסר הנערות החינניות, שגילו הממוצע
הוא ,23 נועדו לאחד מתסקידי־הייצוג
החשובים ביותר של המדינה — לחיות דיילות
ומארחות מי תן הישראלי, בתערוכה
הבינלאומית בבריסל, בלגיה.
תערוכת בריסל תהיה אחד המאורעות
החשובים של השנה בעולם, בצד מחקרי השנת
הגיאוסיזית ומשחקי גביע העולם
בכדורגל. היא לא תהיה יריד מסחרי רגיל,
שכמוהו נערכים רבים בעולם מדי שנה.
תערוכת בריסל תשקף, למעשה, את פני

פיסיוזאית

החומר שבהם, יצסרך לשהות בתערוכה קרוב לשבועיים
ימים. משום כר ברור שלא כל המבקרים!
יבקרו בכל הביתנים. הביתן הישראלי מצפה ו^ן
לחמישה מיליון מבקרים, אשר ייתכן ושמעו
שם ישראל זו הפעם הראשונה, ויצטרכו ללמוד״
עליה תוך כדי ביקור בביתן, הסתכלות במוצגים;
ושמיעת דברי־הסבר מן המארחת.
עשר התלמידות היחידות מבית־ספר תל־נורדוי,
תצטרכנה לשמש מורוודדרר לחמישה מיליון התיירים•
בממוצע, איפוא, תצטרך כל אחת מהן להציג
את ישראל אישית בפני חצי מיליון איש. זהו
תפקיד אשר שום נציג ישראלי אחר לא נשא בו
עד כה. לגבי מיליוני המבקרים, תהיינה עשר בנות

חוח פישלר ,22 ,רמת־ננית
הלומדת פיסיקה באוניברסי
נמצ שידת אוסטריה פרכה אשתקד סיור ם ןיף באירופה.

100ר( 0ית

ניגרסיטח בתל ־אביב, מצפה

זיוח

שואלי בבריסל־ רק עשו מהו הוזמנו לעבור

ישראל שגרירות המדינה, מיצגותיה ומאפיינות אותה.

היכן ב או -שבע?

^ ^ אשר חחליטח שרה גינצבורג ,23 ,בוגרת
הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים,
העובדת כמתמחה בפרקליטות המדינה, לענות
על המודעה בעתון שביקשה מועמדות לתפ
שגרירה
של ישראל, היתד, כל אחת מהן
צריכה בראש וראשונה להיות בעלת רמת
השכלה מספקת, ובעלת ידיעה בשתי שפות
זרות. מתוך 500 המבקשות נפסלו מיד כ־
.400 היתר הוזמנו למבחנים.
הבחינות, אשר צללו שלושה שלבי*
נערכו על־ידי נציבות המנגנון של עובדי
המדינה. הנערות החולמות עברו מבחן פסיכוטכני,
לקביעת רמת האינטלגנציה שלהן.
מבחן שני היה בידיעת הארץ. הוא כלל
שאלות פשוטות כמו :״איזו עיר צפונית
יותר, באר־שבע או ירושלים?״ ושאלות קצת
יותר מסובכות כמו :״בגבולות איזו מדינה
נמצא הר חרמון?״ *ו :״איזה מוסד נוסד
קודם, האוניברסיטה או הטכניון?״
בתום שני מבחנים אלה נאספו הנערות
קבוצות־קבוצות, לניהול שיחה חופשית באנגלית
ובצרפתית, כדי לעמוד על כושר הביטוי
שלהן.
40 הנערות שנכללו בקבוצה בעלת הסיוג
הגבוה ביותר הוזמנו לראיונות אישיים. מתוכן
נבחרו עשר המארחות העתידות וחמש
ממלאות־המקום, למקרה שאחת מעשר הראשונות
תחלים מקדחת הנסיעה.

\ ץ מ אחת מבין 500 המועמדות מסי•
^ # 11 עה חיא דליה מחודר ,20 ,ילידת

חארץ ונחלאית לשעבר, שנכללה בין פשר הנבחרות.
קיד הנכבד, לא חשבה כי היא נענית לצו־קריאה
חלוצי. כמוה כן שאר 500 הנערות הישראליות,
שביקשו להיות מארחות בביתן הישראלי. כולן ראו
בתפקיד הזדמנות בלתי־חוזרת לבקר בחודלארץ,
להכיר עולם חדש ואנשים חדשים.
מכל קצווי הארץ זרמו המכתבים. סטודנטיות
באוניברסיטה וחיילות צה״ל, נערות זוהר מרחוב
דיזנגוף בתל־אביב ובנות קיבוצים! אפילו נערה ערביה
מנצרת — כולן ניסו לנצל את ההזדמנות
ולנסוע ללא תשלום לעולם הגדול.
לא מועמדת אחת קיללה את היום בו הסתלקה
מהשיעורים לצרפתית בבית־הספר התיכון או את הימים
שלא הכינה שיעורים באנגלית. כי כדי להיות

לידת הארץ
המדינה באו־

מזוץ־כארץ.

מחיר הנסיעה

מרות רצונם העז של מארמי הביתן
/הישראלי להרכיב קבוצת מארחות מגוונת
ביותר, אשר תכלול נערות שיאפיינו
את ישראל ואת קיבוץ הגלויות, היוז 10
המארחות הנבחרות קבוצה בעלת אופי
אחיד למדי.
הן לא היו נערות זוהר, גם לא יפהפיות
בעלות הופעה צברית מושכת. אלה היו
נערות רגילות, שכמוהן אפשר לפגוש בכל
מקום בארץ — במשרד, ברחוב, במושב
העולים או בבית־הספר הגבוה. בצורתן
החיצונית אינן בולטות משאר הנערות שברחוב
הישראלי. רובן בעלות תסרוקת נערית
קצרה, מקצתן בעלות תספורת קוקו.
חלקן נועלות נעליים שטוחות וגרביים קצרות
לבנות ואינן מצטבעות כלל, וחלקן
גורבות גרבי ניילון וצובעות את שפתיהן.
המכנה המשותף לכולן היה רמת השכלה
גבוהה מהממוצע. שש מהן היו או
המן תלמידות בתי־ספר גבוהים. ציפה שסיגל,
ילידת מצרים, היתד. מדריכה בישוב
עולים, חברת קיבוץ נגבה לשעבר! דליה
מהודר, שירתה שנתיים כטוראית בנח״ל
בשדה בוקר ובעין־רדיאן; אגנם שינברו
כלכלנית ילידת הונגריה, הספיקה במשך

כלכלנית וסזכירה

גיסה שסיגל (שמאל) ,ילידת
נוצריס, מזכירה בסוכנות,
ואננס שינברו* עולה חדשח מהונגריה חן שתייס ס־סו המארחות הנבחרות,

דליה לבהר (שמאל) ,חיפאית העובדת כפקידה בחברת האוניות שהם,
ושרה גינצבורג, פתח־תקואית שסיימה את הפקולטה למשפטים ועז• ל!
יי• יי
בדת בפרקליטות המדינה, משתתפות בקורס. חן תסענה רק באם אחת מחנבחרות לא תיסזג |
15 חדשי שהותה בארץ ללמוד עברית על
בוריה ולהכיר את הארץ קצת יותר מ־הצבר
הממוצע.
הן היו צוות של נערות ללא ברק וזוהר,
ללא הוסעה חיצודת יוצאת מגדר הרגיל,
ללא שחצנות מיותרת. המשימה שהוצבה
להן: ללמוד תוך חודש אחד כל מה שמאותת
צריכה לדעת על אירוח, וכל מה
שישראלית צריכה לדעת על ישראל. לשם
כך כונסו בקורם מיוחד.
האשד, שנטלה עליה את התפקיד להכין
את מנין המארחות לתפקידן, היא סמי
דוד, אשתו של הצייר דאן דוד. סודי,
שחורת השיער ודקת הגזרה, ילידת בולגריה
שעלתה לפני 14 שנה ארצה, תהיה האחראית
על קבוצת המארחות בבריסל. בעזרת
תמר דה־שליס, ארכיסקסית־פנים חיננית ר
צעירה, הכינה סוד את קורם המארחות.
וכך, במשך ארבע שעות ליום, החלו שומעות
הנערות הרצאות על המוסדות הלאומיים
בישראל, תפקיד הקרן הקיימת וקרן היסוד,
תפקידי המגבית ומלב״ן ותקציבי מוסדות
אלה. הן האזינו לניתוחים על כלכלת
המדינה ועל תולדות התיאטרון בה .״רק

ח״רת

מיה אורדינן חיא היחידה המשרתת
בצח״ל. דרגתה היא
רב־סוראית, והיא תקבל חו8שח מיוחדת לנסיעה.

שלא יגידו שאנחנו מרוויחות את הנסיעה?1
שלנו בקלות,״ נאנחה אחת התלמידות.

צ ח צו חועקםגגות
ך * ל קו השני של הקורס שימושי הר־
1ובה יותר. הנערות, שצורתן החיצונית
אינה מעידה כי ביקרו במכוני יופי, מקבלות
שיעורי יסוד באיפור ובתסרוקת, בנימוסים
ובהיגוי.
יותר גבוהי*
בעוד חודש ימים תקבלנו הנערות את
מדיהן, מדים כחולים כצבע השמיים, בעלי
כפתורי כטף מעבודה תימנית. כל אחת
תקבל ארנק שחור, נעליים שחורות וכובעים
שעל צורתם טרם הוחלט. מתל-אביב יטוסו
לעמודי בארבעת האולמות הגדולים, ובמס־דרון
הענקי של הביתן הישראלי, השוכן
במרחק קטן מביתני צרפת, ארצות־הברית
ורוסיה. על רקע ציור זכוכית ענק, המשתנה
כל רגע מתמונת מדבר לאדמה מעובדת
פוריה, על רקע טבלאות וציורים המראים
את ההיסטוריה של ישראל והעם היהודי, על
רקע תצוגת ישראל החדשה, הן תהינה
ההמחשה החיה של המדינה ואזרחיה.

סלכת ייפ

1של רמת־גן, חיתח לפני
חצי שנח כרמלה סצורין,
מיזוו, צברית ובלונדית גס יא נכללת ברזרטג

במרינה
בתי משפט
פ עו ר ת תג מו ל

לסובלים טנשיות שעוות וקרחות
טיפול מיוחד לפי שיטה חדשה ובעזרת מכשירים
חדישים ביותר מאפשר
א. הפסקה מוחלטת של הנשירה
ב. גידול של שער חדש
הטיפול הוא באחריות גמורה -
במקרה של אי־הצלחה יוחזר הכמש

רו בינ׳ ס קי ס מ טי קו ם
בהנהלת מר א. רובין, ביוקוסמטיקאי מדופלם
טלפון 22128
תל־אביב, רחוב פינסקר ,2

.אם עורך־דין פרטי היה מבצע את כל
העבירות הללו, היו שוללים ממנו בוודאי
את רשיונו,״ רעם קולו של הפרקליט משולחן
ההגנה ,״אין ספק שלא היו מסתפקים
בנזיפה במקרה חמור כמו זד 1,״
מקס קריצ׳מן, פרקליסו של יוסף מנקס
במשפט רוצחי ד״ר ישראל רודולף קסטנר,
כיוון את אצבעו אל האשד, הצעירה שישבה
ממולו, סגנית פרקליט המדינה, מרים בן־
פורת, האשים אותה באוזני שלושת השופכים
המחוזיים שישבו בדין, באוזני חבריו
להגנה וקהל הצופי* בשורה של עבירות
חמורות על פקודת עורכי־הדין והמוסר המקצועי:

• עד המדינה אריאל אליאשווילי׳ סיפר
כי שני קציני משטרה גבוהים ערכו לו
״שטיפת מוח״ במטה הארצי, בנוכחותה של
מרים בן־פורת. הם ״עזרו לו לזכור״ פרטים
שלא העיד עליהם בפני השופט החוקר,
ותיקנו לו את עדותו.
• אליאשווילי סיפר כי חתם על הצהרה־בשבועה,
אחרי שמרים בן־פורת סרבה להסביר
לו את תוכנה באומרה :״מספיק שאני
יודעת מה ז ה
• מרים בן־פורת הביאה לבית־המשפט
קצין־משטרה, שהעיד על שנת ייצור של
רימון, בשעה שהיא עצמה ידעה, מפי עד
אחר, שהעיד אחרי כן, כי שנת הייצור
האמיתית של אותו רימון היא אחרת, דבר
שהיה לו חשיבות רבה לגורל הנאשמים.
חדשות ככירה. השופטים האזינו בשקם.
הם רשמו לפניהם את טענתו העיקרית
של קריצ׳מן: בן־פורת לא חקרה את העדים,
שהאשימו אותה׳ על האשמותיהם.
היא לא ניסתה לערער את דבריהם החמורים
בחקירת־נגד. היא אפילו לא הכחישה אותם
ממקומה, ולא ניסתה להגיב עליהם בסיכום
שלה בגמר המשפט.
פסק־הדין לא טיפל בהאשמות אלה. אולם
היו משפטנים שסברו כי בן־פורת לא
תישאר זמן רב פרקליטת־המדינה. הם צדקו.
השבוע פירסמו עתונאי הבירה את הידיעה•:
״מרים בן־פורת, התובעת במשפט רצח־קססנר,
תמונה לשופטת מחוזית בירושלים,
אחרי שהוועדה העליונה למינוי שופטים,
המליצה על־כך.״
משרד כמטה הארצי. לאיש מבין המשפטנים,
השופטים ועורכי־הדין במדינה לא
היה ספק כי המינוי המפתיע הוא פוליטי
טהור, פרס־מנחה לתובעת רבת המרץ והיעילה,
על שרותיה הטובים במשפטי המחתרת
שלא היתד, ולא נבראה.
״לא ששתי לקראת (משפטי המחתרת),
אך כשהוצעו לי, לא סרבתי לקבלם*,
אמרה מרים בן־פורת בראיון מוזמן, שניתן
לאחד מעתוני השלטון, ימים אחדים לפני
ניפוץ אגדת המחתרת בבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב ,״לא הופעתי עוד במשפט בניגוד
למצפוני, ואיש לא יכול חיה להכריח אוחי
לכך.״
מרים בן־פורת בת ה־ ,36 עלתה לישראל
מליטא בשנת ,1936 סיימה את התמחותה
כעורכת־דין בשנת 1945 ונכנסה לשירות המשפטי
של המדינה, עם הקמתו. כמשפטנית
מוכשרת ומתמידה בעלת הופעה לבבית
מחוץ לאולם בית המשפט, עלתה בן־פורת
השקדנית מתפקיד לתפקיד, הופיעה בחשובים
שבמשפטים הפליליים, כמו זה של
ויקטור מיזן׳ מונתה לבסוף לתפקיד סגן־
פרקלים־המדינה.
אולם נם התפקיד ׳החשוב לא סיפק את
האמביציה השופעת של בן־פורת. היא קיבלה
על עצמה את הקשים שבתיקים המסובכים
של הפרקליטות, עברה לבסוף לעבודת־קבלנות,
מחוץ לתקן הממשלתי.
על תיקי המחתרת, שאיש מסגני פרקליט
המדינה ופרקליטי המחוז לא רצה לקבלם
על עצמו (ובשעה שפרקליט המדינה בעצמו,
קולין גלקמן, היה עסוק כתובע במשפט
כפר־קאסם) קפצה בן־פורת כמוצאת שלל
רב. היא קבעה את משרדה במטה המשטרה.
נאמנה לקו הש.ב ,.ניהלה בן־פורת את משפט
אקשטיין־מנקס־שמר ואת משפט חירותי, עד
לכשלונה בנקודה העיקרית, שגם עדויות־שקר
ותעמולה פוליטית מובהקת בתוך אולם
בית־המשפט לא יכלו לבססה: המחתרת הוכ>4
רזה
כפרי דמיונה בלבד.
קפיצה לרוחק. בתום המשפט, בראש
מורכן, אך כבטחון עצמי רב, חזרה בן־
פורח לביתה התל־אביבי השקם, בו היא
• שבוע אחרי שמדור תצפית של העולם
הזה ( )1067 ניבא את חדבר.

מתגוררת עם בעלה, בעל בית־חרושת למצרכי
מזון. היא חזרה לעיסוקה החביב: קריאת
ספרי בלשים. היא ציפתה בקוצר־רוח להודעה
הצפויה מירושלים.
כי למרים בן־פורת, כמו לשולחיה במשפטי
המחתרת, היה ברור כי על שירותים
נאמנים, חייב לבוא תגמול מתאים. בהחלטה
חסרת־תקדים, הפכה השבוע הוועדה העליונה
למינוי שופטים את החששות לעובדה מוגמרת.
היא התעלמה מקיומם של שופטי־שלום
רבים, המחכים שנים רבות למינוי
הנכסף למשרת שופט מחוזי. בן־פורת הוקפצה
מעל לתור הארוך, מונתה לתפקיד הראשון
שנתפנה.

מנגנון
עד חוט השערה
הקהל הרחב, הנזקק לשירותי המשרדים
הממשלתיים בשטח הקריה בתל־אביב, חייב
להיכנס דרך הכניסה הראשית, מכביש פתח־תקווה.
אולם עובדי המשרדים יודעים על
כניסה אחרת, בצד האחורי של המושבה הגרמנית
הישנה, הפונה לרחוב איבן־גבירול.
במיוחד הרבו להשתמש בדרך זו עובדי
משרד החקלאות, אשר משרדיהם הקיצוניים
שבקריה, מצד רחוב איבן־גבירול. פירצה
נוחה בתוך גדר־התייל הקלה את מעברם.
יום אחד, לפני כשנתיים, הוקם שער עשוי
ממסגרת עץ ומחוטי־תייל, ולעובדים הוסבר
כי אין זה נאה לבוא לעבודתם בדרך
בורמה. על השער נקבע מנעול.
מלחמה אכהית. הפקידים התעלמו מן
ההסבר, עברו דרך חוטי התייל של השער.
במרוצת הזמן אף התרבו המפתחות שבידי
העובדים, ולא היתד, בעיה לפתוח את השער.
למרות שדרך זו חסכה 15־ 10 דקות יקרות
לפקידים, היא הרגיזה את אבא יסעור,
מנהל המשק של משרד החקלאות בקריה.
הוא שכר פועלים, מתח רשת סבוכה במקום
הגדר הישנה, החליף את שער העץ בשער
ברזל איתן. גם את המנעול החליף.
הפקידים התגברו גם על מכשול זה!
מנהלי מחלקות מכובדים ופקידות מגונדרות
נאלצו לטפס מעל לשער, זכו בדקות היקרות
במחיר כמה שניות של אקרובטיקה.
שוב נסער יסעור. הוא מצא את הכסף
הדרוש באחד מסעיפי התקציב, התקין רשת
של תייל דוקרני, בגובה. של כחצי מטר
מעל לשער הברזל. שום עובד, חשב׳ לא
ירצה לסכן את בגדיו ולהרוויח כמה דקות.
אולם לא היד, כל צורך בסיכון זה. ה־תייל
עוקם והונמך, עד אשר יום אחד,
לפני שבוע, נעקרה מחציתו ממקומה, ושוב
יכלו הפקידים והפקידות לטפס לעבודתם.
השבוע היתד, השאלה שהעסיקה את רוב
פקידי משרד החקלאות בקריה: מה יהיה
צעדו הבא של אבא יסעור, במלחמתו האבהית
נגד פורצי־הגדר?

כל י שראל
זקוק• ל עז ר ה
מספר מדהים פורסם השבוע על־ידי
משרד־הסעד, עת גילה בסקר פנימי כי 280
אלף איש נזקקים כעת לעזרה סוציאלית,
מהם /0־ 27 עקבי מחלות כרוניות 240/0 ,עקב
זיקנה 270/0 ,עקב מחסור, השאר עקב מחלות
חמורות לפי סקר אחר,
מטעם משרד־ד,בריאות, חסרות בארץ 6000
מיטות לאישפוז סדיר של החולים
3פעם הראשונה אישרה הרבנות הראשית
רב לקיבוץ. הרב הוא אהרן ביגון,
אביו של אחד מחברי קיבוץ יפעת של
איחוד הקיבוצים והקבוצות, אשר נמצא מתאים
על־ידי הרבנות לקבלת תוארו
תזכיר אינטרסים מנוגדיס
התפטרותו של יוסף גלירן מן, מנהל
משרד המסחר והתעשיה׳ שהוא גם שותף
חשוב בחברה המרכזית, אחרי שהעולם
הזה ( )1064 הצביע על ניגוד האינטרסים
בין שני עיסוקיו, גררה אחריה השבוע את
התפטרותו השקטה של אברהם טייבר, מנהל
חטיבת התעשיה באותו משרד, בן אחד
השותפים העיקריים האחרים של החברה
המרכזית מהפכת חצר במועצה
המקומית של קרית־שמונה מתפתחת לממדים
של מלחמת־תושבים מקומית, כשסגן ראש
המועצה חיים רוז, חבר מפא״י, חוזר על
ההאשמות שהוטחו כנגד אשר אשר נזרי,
ראש המועצה וחבר מפא״י, כסי שפורסמו
בהרחבה בחפולם חזה ( 964 והלאה) בכתבתו
הגדולה: מחנה הריכוז של אחוד אבריאל.
ייעולם חז׳ח •068

במרחב
מבעד מסך החול
בן הבר״דו התמרד
היד, בכך לעג הגורל, שבשבוע בו רבו
בארץ הרמזים על הצטרפותה של ישראל
לברית הים־תיכונית המוצעת על־ידי צרפת,
יצא מלך מארוקו בהתקפה על הצרפתים.
פליקס גאיאר, אשר חשש כי דרישת בור־גיבה
לפינוי הצבא הצרפתי מטוניסיה תהרוס
לחלוטין את מעמד צרפת והמערב
בצפון אפריקה, העלה את הצעת הברית
החדשה כקש הצלה.
הברית, אשר השראתה באה מוזשינגטון,
נועדה כמוצא נוח מן הסבו הצרפתי בטוניסיה
ובאלג׳יריה. הוצע לאגד בתוכה
כמה ממדינות מערב אירופה ואת המגרב,
אשר במקום בסיסים צרפתיים יהיו בו
בסיסים ים־תיכוניים, המוחזקים בידי חיילי
בת־הברית הצרפתית. בצורה זו קיוו הצרפתים
להשביע את זאב הלאומנות הערבית,
בהשאירם שלם את כבש השלטון הצרפתי.
להגשמת תוכנית זו סמכה צרפת על בן
ברית חשוב: מלן מארוקו. אולם כאילו
להכעיס, בחר מוחמד החמישי בדיוק בשבוע
זה כדי לצאת בדרישה, כי הצרפתים יפנו
ממרוקו את 50 אלף חייליהם. ליתר דגש
עצר הצבא המרוקאי שלוש רכבות־צבא צרפתיות,
רמז ראשון להגבלת חופש־התנועה
של החיילים הצרפתיים. למחרת תבע המלך
לארצו רשמית את אזור הסהרה עשיר־הנפט,
אשר נכלל בעבר בתחום ממלכתו.
הוא גם הסביר את תסניתו האנטי־צרפתית:
.מארוקו איננה יכולה לשבת באפס־מעשה,
לנוכח ההתנהגות הצרפתית באלג׳יריה.״
היד, זד, זעזוע נוסף שנגרם על־ידי
הפצצות הצרפתיות, שהומטרו על סאקיית
סידי יוסף בטוניסיה.

אתם הורגים אותנו, אל תשכחו כי הינכם
הורגים את מסורת החופש של ארצכם
אתם, מכתימים את כבודה ומסכנים את
עתידה״ — לא הועיל.
השבוע, עת הופעל הלחץ העצום על
רנה קוטי לחון את ג׳מילה, הכריז פרקליטה:
״גם זה לא יעזור. בוודאי ישלחו אותה
למחנה מעצר במדבר, ולא יהיה כל קושי
למצוא עוד, מומחה רפואי׳ שיקבע כי
מותה נגרם על-ידי, סיבות טבעיות.׳ ״
מרירותו ביטאה בכל עומקה את מלחמת
ההתשה בין צרפתים וערבים באלג׳יריה.

• ישראל תעביר אזהרה באמצעות המערב ומזכיר חאו״ם,
שהיא לא תשלים עם הקמת ממשלח פלסטינית בעזה וצירופה
של הרצועה לרפובליקה הערבית המאוחדת. נבר סם חישנזע
הרמזים הראשונים של תוכניות גמאל עבד אל־נאצר בניוון זה, חבחידח ישראל
שחיא לא תשב בחיבוק ידיים, ועתה תוסיף ישראל תוקף לאזהרה זו.

• אין ממש בידיעות על הצטרפות ישראל לברית חים-
תיכונית המוצעת על־ידי צרפת. יוזמי התוכנית, במידה וזי תתנשם,
ישתדלו להימנע מן הסיבוכים אשר הצטרפות ישראל תגרום לחם. לעומת זאת,
יתכן וישראל תנסה שוב להשיג ערובה נלשהיא, בדרן של חתימה על חסנס
נפרד, שיהיה קשור בצורת זו או אחרת עם הברית המוצעת.

• נציגי מפ״ם ואחדות העבודה בממשלה יביעו הסתייגות
ממדיניות־החוץ הנוכחית של הממשלה. בעיקר יסעני שתי מפלגות

איראן
סו ךמערכה שניה
אל קלן, עיר המרגוע במערב גרמניה,
הגיעה לפני שבוע סוראיה, אשת השאח
של איראן. איתה הגיעו אמד, הגרמניה 42 ,
מזוודות, וכלב הטרייר שלה. היא באה
לבקר את אביה, שגריר איראן בגרמניה,
אשר שבר את רגלו ונמצא בחופשת החלמה.
אולם העצבות, שהיתר. נסוכה על פני
סוראיה היפה, היתר, עמוקה הרבה יותר
מזו אשר מרגישה בת לנוכח כאבי אביה.
כי אשת השאח חששה, כי בכל רגע עלול
עולמה להיחרב על ראשה השטאני. אחרי

אלה נגד האוריינטציה הבלעדית של מדינות אירופה, וידרשו הצחו׳ח כי ישראל
ממשיכה להאמין בשותפות עם עמי אסיה, וכי חיא תפעל למען חוצאת
המרחב מתחום התחרות חבינגושית.
• האמרשילד יגיע לביקור במרחב. לאור השינויים שחלו סם
קום האיחורים הערביים, יקיים מזכיר האו״ם שיחות עם ישראל ושכנותיה,
בקשר להמשך קיומם של הסכמי שביתת־הנשק והפעלתן התקינה של ועדות
שביתת־הנשק.

• צפה לפירסום הצעה איטלקית להוצאת כוח החירום
של האו״ם.

לפי הצפה זו יוחלף הנוח הבינלאומי במשמרות־גבול מעורבים,

מורכבים מיחידות ישראליות ויחידות ״1#ב׳*ות, תחת פיקוד קציני או״ם קשה
לחניח ני יש להצעה זו כל סיכוי של
הגשמה.

• ראש ממשלת גאנה, ד״ר
קוואמה נקרומה, יציע רשמית
את שירותו כמתווך כין ישראל
והער בי ם. בעת בקורה של גולדה
מאיר בארצו חופלתה הצעה זו, וישראל
קיבלה אוחח ברצון

בקרוב יוחל במסע ממושד
ונרחב להמעטת ההשפעה ה קומוניסטית
כץ התושבים ה ערביים
במדינה. אישים רשמיים,

אלג׳יריה
מ שפ ט צנחנים
.לא, לא, ושוב לא!״ זעקה הכותרת האדומה,
בראש לורוד. היתד, זו תגובתו של
העתון הימני החשוב של צרפת׳ על פסק-
דין מוות, אשר הוצא על־ידי בית־משפט
צרפתי באלג׳יר. הנידונה: ג׳מילה בוחרד,
ערביה בת .22
לא היתד, זו תגובה יחידה. סופרים, אנשי
רוח, כוהני דת: נהרו, בורגיבה וורושילוב
— אלפים פנו לנשיא רנה קוטי, ביקשו
ממנו לבטל את פסק־הדין האכזרי. השבוע
נענה קוטי לבקשה.
יריות עם שחר. הפרשה החלה לפני
שנה, בשעות שלפני השחר. משמר צרפתי,
אשר סייר בקסבה של אלג׳יר, הבחין בכמה
דמויות מתחמקות באפלולית. החיילים פתחו
באש, ג׳מילה נפלה ארצה, פצועה בכתפה.
ברשותה נמצאו מיסמכים של צבא השיחרור
האלג׳ירי, שקשרו אותה עם יאסף סעדי,
.סרן אלג׳יר״ המורד, אשר הצרפתים חיפשוהו
כאחראי להטלת פצצות בבתי־קפד.,
ג׳מילה נלקחה מיד לחקירה, אף לפני
שפצעה נחבש. אך הבחורה בעלת העמים
הגדולות והיפות לא נשברה. היא הודתה כי
שימשה קשרית במחתרת האלג׳ירית, אך
סירבה לגלות את מחבואו של יאסף סעדי.
בעדותה בבית־המשפט סיפרה ג׳מילה:
.הפשיטו אותי ערומה וחיברו אלי חוטים
חשמליים חיים• העינוי נמשך שלושה ימים
תמימים.״ אך רופא צרפתי, שבדק אותה
חודש לאחר מעצרה, קבע כי לא נעשה
לה רע. הוא אפילו תיאר את פצעי היריד,
ב״חבורות פתוחות שנגרמו על־ידי שחפת.״
,,טק־טק־טק 1״ אל דוכן העדים קראה
התביעה שלושה עדים. העד הראשון היה
צעיר ערבי, אשר עם חקירתו המוקדמת
הצהיר כי יצר פצצות עבור המחתרת ה־אלג׳ירית,
וכי הכיר את ג׳מילה כאחת הלוחמות
שהטילו פצצות אלה• אולם במלים
הראשונות שאמר בבית־המשפט, הודיע כי
ההודאה נסחטה ממנו באיומים.
העדה השניה לא הופיעה. גם היא היתה
אסירה בידי הצנחנים, והעתונות הצרפתית
הודיעה כי היא מתה במאסר. העדה השלישית
היתה במילה בועזה, חולת־רוח שבילתה
שלושה חודשים במוסד סגור.
העדה ניסתה להתפשט על דוכן העדים,
הסיחה על ג׳מילה האשמות ומילות־חיבד.
שוב נקרא רופא צרפתי: הוא הכריז כי
העדה שפויה לחלוטין בדעתה.
את מי חורגים ׳1כאשר ביקש הסניגור
ז׳אק וורג׳ס להביא עדי הגנה, שיסע אותו
השופט. :עוצרים רופאים המגישים עזרה
למורדים: מוטב יהיה לעצור עורכי־דין
המגינים עליהם.״
נאומה הלוהט של ג׳מילה — .כאשר
העולם חזח

ביניהם שרי ממשלה, ירבו בביקורים
בישוב׳ המ׳עוטים, יקשיבו לתלונות ח׳
תושבים וישמיעו דברי הסברת.

• יתחדש מרד הצעירים בקרב
מסא״י. קבוצת אברחם עופר
ואשר ידלין, אנשי המשמרת הצעירה
של מפא״י בעבר, אשר לא גילו בשנח
האחרונה כל פעילות מפלגתית, יחזרו
לזירת המפלגח ויחדשו את תביעתם לתת
נציגות הולמת לדור הצעיר ברשימות
המועמדים של מפא״י לכנסת הרביעית
ולעיריות.

• סגן ראש עירית ירושלים,
רחמים כלנתאר, עשוי לפרוש
ממועצת חעיריה. אבי הנלנתאריזם,
אשר העביר את תמיכתו מהדתייס ל־מפא״י
תמורת משרתו הנוכחית, עלול
להסכים להסדר חדש ולפנות את הדרך
להתקרבות מחודן או של מפא״י והדתיים
במועצת העיר.

גרושה סוראיה

• קיימת אפשרות כי חיים
כהן לא ישוב לתפקידו כיועץ

תפילה ליפהפיה פוריה
חודשים רבים של מתיחות בחצר המלכותית,
עמדו נשואיר, לשאח להסתיים.
כמו אחשוורוש. הרמז הראשון למצבה
הקשה של סוראיה בא כאשר ביקר הזוג
המלכותי, לפני שנתיים, בארצות־הברית.
חאשה התמירה, בת ד,־ ,25 הפסיקה למשך
יום את מסעה, כדי לעבור בדיקות אצל
גניקולוג מפורסם. ההסבר הרשמי היה
גלוי־לב: סוראיה רצתה לדעת אם תימצא
באמריקה תרופה לעקרותה.
בממלכה תורשתית מזרחית, אשר בה
יכול רק בן זכר לרשת את כתר אביו,
ערכה של מלכד, עקרה מפוקפק ביותר.
אולם מוחמד שאח, שהתגרש מאשתו הראשונה,
פאוזיה המצריה, אחרי שזו ילדה לו
רק בת, אהב מאד את סוראיה. הוא היה
מוכן לחיות עימד, גם מבלי שתלד בנים.
השבוע בא הסוף לאידיליה. יועצי החצר
לחצו על •השאח לגרש את סוראיה ולמצוא
מלכד, הדשה, פוריה יותר. תחילה גיסה
השאח לשכנע את סוראיה, שתסכים שיישא
אשד, שניה על סניה. אך בתו הגאה של
ראש שבט הבכתיארים סירבה לתת את
מקומה לאשת־הרבעה. היא העדיפה גס.
וכך, כפי שקרה לקודמו אחשוורוש שגירש
את אשתו וושתי, יצאו עתה שליחי
מוחמד ריזא שאח סחלווי לתור את הארץ,
לחפש נערה יפה למלך.

משפ טי. במקרה זה, עשוי הוא להתמנוול לשופם עליון, עם שובו משליחותו
בחו׳ן־לארץ.

• לא מן הנמנע כי חרות תוותר בכל זאת על עריכת

מגבית עצמאית בארצות-חכרית. קיימים סיכויים להסכם של הרגע
האחרון, נאשר תסכים הנחלת המגבית היחודית המאוחדת להגדיל את חסכוס
שהיא מציעה לחרות, נחלקה בעונת חשנור חכללית.

• דב יוסף יתפטר מתפקידו כגזבר הסוכנות היהודית.
הדחיפה האחרונה בניחן זח: ידיעות שהגיעו לשר הצנע לשעבר, כי גס
חבריו ממפא״י בהנהלת הסוכנות חותרים נגד מעמדו במוסד זח.

• מועמד נוס!? ,אשר שמו הוזכר כקשר להחלפת שגריר
ישראל בארצות-הברית: איש חחצר של ביג׳י סדי קולס.
• הקיבוצים יילחמו ל״תיעוש כפרי״ .תוכניתם לחקיס סצז
אזורים של תעשיה כפרית בהתישבות חפובדת מכוונת להשתתף בחלוקת
שלל מכספי־תקציב־הפיתוח, הניתנים לבעלי מפעלים בתנאים של כמפס־מתנח,
ושזרמו פד כה לכיסי הסקטור הפרטי.
• הגליל חתחתץ יזכה סון ז-סון* למים. תוכנית אזורית, שתביא
לו מיס סכפר־קיש ומחכנרת, תספק עד שניים ורבע מיליון מנד״נג
• חלל קוק עומד לבקר בארץ, לשם השלמת הקמתה של חברתהנפט
הפרסית חאחדונח שתקבל זכיון בארץ• השותף העיקר׳ :חחברה המרכזית.
• סרטים גרמניים יוצגו בקרוב בארץ. אחרי שעד כח תיח צורך
לחסוות את ארצות־חמיצא של מרסיס אלח, יותר מסתת לחציג סרטים גרמניים
ממש, שיש לחם קחל עצום בארץ.

ספורט
כדו רג ל
כשלא הו ל ר, ר א הו ד ף
על מאורעות השבוע האחרון
בכדורגל כותב שייע גדזר:
׳עוד שבול כזה ואני
מגיש בקשה לקבלת
תופשה המזון
המגיעה לעובדי עבודה
גופנית קשה.
אני חושב שאפילו
כדורגלגים פרופסיו־גליים
לא עובדים כל
כך קשה כמו שעבדתי
השבוע. במשך
שמונה ימים הייתי
*ריר לשחק שני משחקי ליגה. זה עוד
נורמלי• אבל שני המשחקים היו נגד הפועל
סתח־תקוד״ וזח כבר לא כל כך נורמלי.
חוץ מזה יש בארץ איזה קבוצה שוודית,
וגם נגדה צריכים לשחק כדורגלנים ולא
מוכרי גרעינים. אז העמידו אותי לשחק
פעמיים נגדם.
ובכן, שיחקתי ארבעה משחקים, שפטתי
בעוד שני משחקי פורים ואחרי הכל עוד
הזמינו אותי להיות עד במשפט על כדורגל,
זה המשפט שאחד בשם ויסמן הגיש נגד

בסימטאות האבלות של כפר־יאסיף הגלילי

לויסוקר, השוער של פתח־תקוח, היה יום
לא כל כף טוב והכדורים נפלו לו מהידיים.
מתי הוא נהיה לי טובן בחצי השני, כשלי
היו דודקא הזדמנויות.

העלמה ע •
פנס הלוקס

כשלא הולך, אז לא הולך גם במחצית
השניה. התקפנו לפחות 30 רגע מתוך .45
ההתקפות של חלוצי חפ ופד פתח־תקוח
היו אמנם מסוכנות, אבל לא היו הרבה
כאלה. וכך נגמר המשחק המתוח בתוצאה
41:0בשבוע שעבר היתד. תוצאה כזאת
הישג למכבי תל־אביב; השבוע היא היתה
הישג להפועל פתח־תקוה ואכזבה מרה לנו.
אבל אין הרבה מה להצטער! בטח ששמעתם
שנוסעים לטוקיו — אולי שם ילך מה שלא
הלך בפתח־תקוה•

ב מ סלול
מוכני ר ח חו ם
כץ מלבורן לפתח־תקוח מתנהלת
בזמן האחרון חליפת־מכתבים ממושכת, כש־הכותבים
מהצד הישראלי הם מנהלי קבוצת
הכדורגל של חפועל פתח־תקוד״ והמשיב
מהצד האוסטרלי הוא מאמן הכדורגל האנגלי
גיל! גיבונם, המאמן כיום את קבוצת הכוח
מלבורן. גיבוננב מי שהיה מאמנה של

^ חת התמונות הידועות של המאה
הקודמת היא של אשד, עדינה, נושאת
פנס בידה, הצועדת בין גוויות בשדה הקטל.
היתה זו פלורנם נייטינגייל, האחות הרח־מניד,
שיצרה תקדים עולמי, בצאתה אל
שדות הקרב של קרים, לספל בפצועים
האנגליים של מלחמת 1854־ 1856 ברוסיה.
השבוע, כמו בכל ערב מזה שנה, אפשר
היד, לראות אשה צעירה אחרת, שצעדה
בחשיכה הגלילית של כפר יאסיף, כשפנס
לוקס בידה. המורה שושנה לפידות לא
חיפשה פצועים! היא חיפשה את ביתו של
אחד מתלמידיה בבית־הספר התיכון בכפר.
פד, ושם הציץ ראש מאחד החלונות של
הסיסמה, וקול של נער קרא. :האי שושנה,
האי אל־מועלמה! (חנה שושנה, הנה המורה!״)
שושנה התמירה ובעלת השיער השחור נעצרה
ליד אחד הבתים ש 7הכפר מחוסר-
החשמל, קראה לאחד הדיירים .״יא מוסד״
פתח בבקשה את הדלת!״
מוסד״ בחור יפה־תואר בן ,17 פתח את
הדלת לרווחה. הוא נראה מאושר, על כי
המורה בחרה בו כמארחה לערב זה: תורו
הגיע לא רק להציג אותה לפני הוריו ב־שיחת־נימוסין$
,לא לשאול שאלות על נושאי
השיעורים, לברר פרטים שלא הספיק
להבינם בכיתה — ובכלל, להתייעץ אתה
על הבעיות המטרידות אותו• כי שושנה
לפידות ,29 ,המורה לעברית של כסר יא-
סיף, סבורה שלא די בשעות הלימודים בכיתה.
המושגים שדחפו אותה לעזוב את
ביתה ברחובות, קובעים לה כי שליחותה
בכפר הערבי אינה נמדדת לסי יום־עבודד,
רשמי של עובד מדינה.

העיקר -בת האיבר

פעמיים שני אפסים. אברהמ׳לה בנדורי, שוער מכבי תל־אביב, קולס כדור נבוח
מראשו של נחום סטלמן, מקשר הפועל פתח־תקוה, במשחק בין שתי הקבוצות, שתסתיים
חשבויע בתוצאה .0;0לידס קופץ מנן מכבי שאול מתניה, שתצמיין אף חוא במשחק זח.
הפועל תל־אביב, בגלל שהפסיקו את המשחק
ההוא נגד מכבי תל־אביב. הביאו אותי להיות
עד. חיכיתי שלוש שעות ואף אחד לא
קרא לי. זה היה ביום רביעי, לפני המשחק
נגד השוודים. שני הצדדים פחדו
שיאחרו למשחק, והם החליטו להגיע לפשרה.
אחרי שראיתי שכל אחד מהם תרם 10
לירות לטובת קבוצה מאילת, עשיתי גם אני
מפעל ותרמתי את דמי־הטירחה שהייתי מקבל.
א׳ ! לב ד ו* .הקהל שבא למשחקי
כדורגל למד בזמן האחרון פתגם חדש.
פעם היו צועקים על השופט :״לך הביתה!
אידיוט!״ עכשיו כולם צועקים עלי. :מה
תכתוב בחעולס הזח?״ כאילו הייתי בעל־הבית
של חפולם חזח.
אחרי המשחק באים אלי כל מיני אנשים
ומספרים לי בדיחות על המשחק והשחקנים
ואומרים לי. :תכניס את זה להעולם חזח*.
גם אחרי המשחק של השבת נגד חפועל
סתח־תקדה סיפרו לי כמה בדיחות, אבל
אין לי לב להכניס אותן. מפני שאחרי
שמחלת ה־ 0:0נדבקת אליך ואתה רץ
ומזיע 180 רגעים והתוצאה נשארת ,0:0
אין חשק לבדיחות.
עלינו למשחק מעוצבנים מאוד• מכבי
תל־אביב לא הפסידה השגה עוד אף משחק,
ולפעמים גם הראינו משחקים יפים ונצ־חונות
משכנעים. אם היינו מפסידים הפעם,
היתד, חפועל פתח־תקוה עוברת אותנו בנקודה.
מאחר
שהמשחק היד, הפעם על המגרש
שלהם, שהוא קטן, והפתח־תקואים רגילים
אליו, חשב רוב הקהל שאנחנו נפסיד. אנחנו
חשבנו אחרת. התחלנו לשחק נגד הרוח.
המחצית הראשונה היתד, שקולה, ולנו היה
יתרון בהזדמנויות לכיבוש שערים. הצרה
היא רק שלא ניצלנו הזדמנויות אלו.

הנבחרת הישראלית בכדורגל ומאמן הפועל
פתח־תקוה, עבר לאוסטרליה אחרי שהפועל
סירב להחתימו על חוזה למשך 3שנים.
נראה כי עסקני הפועל התחרטו על סירובם,
ומציעים עתר. לגיבונס את החוזה שרצה

ף* הידר האורחים של משפחת קריני
—1ישבו הוריו של מוסד״ ואחיו המבוגר.
אחרי החלפת הברכות המסורתיות הוגש
הקפה .״תודה רבה,״ השיבה שושנה. ,אינני
שותה קפה.״ ובערבית המקוטעת שהספיקה
ללמוד בכפר, הסבירה כי היא רגילה דווקא
לתה ,״שגם הוא משקה מזרחי מכובד.״
המורה נטלה סוכריה ממגש הממתקים
והחלה מוסרת דו״ח להורים על התקדמות
מוסד, בלימודיו. ברגע זה נכנס מיכאל תומא,
בן המשפחה השכנה, אף הוא תלמידה
של שושנה. .ראיתי את הלוקס ובאתי לברך

אותך,״ אמר בעברית צברית מתובלת בערבית.
הוא סיפר על מקרה שאירע לו עם אביו —
אחת ממאות התוצאות היומיומיות של
נוכחות המורה היהודיה בכפר הערבי .״הוא
רצה לגרש אותי מהבית,״ סיפר הבחור,
״מפני שסיפרתי לו על מד, שלימדת אותנו
מדברי אחד העם.״
אביו של מיכאל, הסתבר, הינו אדם מסורתי,
אשר אמונתו בנויה על עקרונות הדת
מימים ימימה• בשיעור לעברית קראה שד
שנד, בפני תלמידיה את המסה של אחד העם
על משה .״סיפרתי לאבי שסופר יהודי גדול
כתב שזה לא כל כך חשוב, אם משד, היה
נביא או דמות היסטורית,״ סיפר מיכאל,
.וזה נורא הרגיז את אבא.״
״וכיצד קיבלת אתה את הדבר?״ שאלה.
״זה נתן לי הרבה חומר למחשבה,״ השיב.
״זה העיקר,״ ענתה שושנה. מיכאל קיבל
את תשובתה ברצינות עמוקה, ואחר או ת
פניו בחיוך גדול .״לא,״ הצטחק. ,לא
האיכר הוא החשוב, כי אם בת האיכר*.
וכולם צחקו בקול.

מיסיוגדית עבייית
ך* וד הצלחתה של שושנה הוא, ש-
^ אינה רואה את עצמה כמורה במובן
הצר של המלה. ואמנם, פעולתה דומה
יותר לזו של המיסיונרים הנוצריים, אשר
הפיצו תורה ודעת, רכשו נפשות לדתם.
התורה אשר המורה־ר,מיסיונרית הצעירה
שושנה לפידות מפיצד״ היא תורת ההבנה
והאחווה הערבית־עברית• ולמען הפצת תורתה
היא מוכנה לחיות מנותקת מחברי
נעוריה, ללמוד שפה חדשה ומינהגים ח ד
שים, לוותר על חשמל או מקלחת.
מורה בת גילה של שושנה, המלמדת
ברחובות, בחיפה או בתל־אביב, נאנחת
בדרך כלל בהקלה, כאשר מסתיים יום הד,וראה
שלח. בשעות הפנאי היא מנסה לנוח
מעמל היום, לצאת לקולנוע, לתיאטרון,
לקונצרט או לבילוי בחברה. ואילו שושנה,
כאשר מסתיימת עבודתה בבית־הספר — רק
אז מתחילה שליחותה בין תלמידיה ובני
משפחתם. רק־ בעשר בלילה, בתום ביקורה
היומי בבית אחד התלמידים, נהנית שושנה
ממעט פנאי. היא קוראת את העתון היומי
שעליו היא חתומה, מעיינת בספרו של

הדליקה שפרצה השבוע

במשרדי ההתאחדות לכדורגל בישראל, אחרי
שאלמוני שפך בנזין על דלת משרד ההתאחדות
והציתה, לא גרמה שום נזקים.
החקירות לא הביאו לגילוי המצית, אולם
ההשערה הרווחת בהתאחדות הכדורגל היא
שהיד, זה מעשהו של שחקן כדורגל, אשר
נענש על־ידי ההתאחדות עתון
הספורט של ההתאחדות לכדורגל, יתקל
בקשיים רבים בטרם הופעתו. מרכז מכבי
מתנגד בתוקף להוצאת עתון כוה, אחרי
שהופעל עליו לחץ של כמה עתונאי ספורט
חברי מכבי. אם זלמן קליאוט, נציג מכבי
בהנהלת ההתאחדות, יתמוך בהוצאת העתון,
יביא הדבר להחרפת היחסים בינו לבין
מרכז מכבי, בו רבים הטוענים כי מאחר
שזלמן קליאוט עזב את מכבי תל־אביב,
הריהו נציג ללא כל גוף מאחוריו
זיגי זילברשטיין, כדורגלן הפועל פתח־תקוה,
יקבל השבוע את השחרור מקבוצתו
ויעבור לחפועל חיפה. למרות שדירה
ומקום עבודה בחיפה מחכים לו זה זמן
רב, עיכבה פתח־תקוה את שחרורו עד
אחרי המשחקים נגד מכבי תל־אביב
חקנוניות על מגרשי הכדורגל יתחדשו,
עם תחילת משחקי הסבוב השני בליגה
הלאומית ובליגה א׳ .בליגה הלאומית
ינסו קבוצות מכבי לחלץ את בית׳׳ר תל-
אביב מירידה לליגה א /ואילו בליגה א׳
יעזרו כמד, קבוצות הפועל לחפועל מחנה-
יהודה להגדיל את הפרש הנקודות בינו
לבית״ר ירושלים, להעלותו לליגה הלאומית.

צילוס מזכרת, בו נראית שושנח יושבת בסריצח (נו•
שמאל) ,כשלידה חברית לגנבודח. שתי הבחורות מימין
׳ועסקות כעובדות סוציאליות בכפר טל-ידי משרד ה8נם4

יוצאים הילדים והוריהם מדי ערב לבור את
שושנה לסירו ת

על כ״

ערבים יכולים לחיות זה בצד זה בארץ אחת.
הנערה בעלת הצמות הארוכות הצטרפה
למשך כמה שנים לקיבוץ השומר הצעיר
דליה, עברה לאחר מכן לסמינר למורות
בירושלים. היא החלה ללמד את השוטרים
עברית, התמחתה בספרות באוניברסיטה.
את הדחיפה הראשונה לצאת לדרכה הנוכחית
קיבלה שושנה בתום מלחמת העצמאות•
בהיותה באוניברסיטה שמעה על־ארגון
הקוייקריס, ארגון הסעד הנוצרי, אשר קיים
באותה שנה מחנה״עבודה בארץ• שושנה
בילתה שם את חופשת הקיץ, הכירה כמה
משכילים ערבים. צליל השפה הערבית הזכיר
לה את ימי נעוריה, את אמינה, שעקבותיה
נעלמו •מאז ימי הקרבות.
לשלום
את הטפות אביה
היא זכרה
עברי־ערבי, הביטה בחרדה בתהום הנפערת החליטה שני העמים. היא
והולכת בין
לעשות משהו לגשר על פני תהום זו.

הסגה? ישן על הגג

מזבח *גז ביגזגז, גזטג•
פגגגזגז הזגג ידידיה, ויצאה
ל בד ה לגגיגגז בכפד
נגדביהדגהה, ללגזר א ה
בדיג. להעוההף בח־ייג
היגגזיגגזייגג גזגגגטגליגג ג-
לגגדב א ה הלבבג ה, בבגדה
ב הג ב ה אינטי גב-
ה 2ן רבה ב צ הי ה ההגטג-
כ ה לגזגטגיגג הטגיהה
בנגלה נגדך לאגהי גהב־דהי,
הנגל לצג ה הפ היד
גהנגבר להבינגה ההגבה,
בההאה לנגנגיף 3
טגל ג21 זבג\ ההגבה.
סרוססור סימון מיונים בעולם המקרא, וכעבור
שעה מכבד. את הלוקם ונרדמת.

זכרונות מבית אבא
***#ייסיייייייייז
** וד מילדותה, היתד. שושנה רגילה

לראות ערבים בסביבתה. היא זוכרת
עדיץ את אמינה, הילדה •הערביה מעגר
(כיום עקיר) ,אשר מכרה ביצים וירקות
בשכונה הרחובותית. שתי הנערות התיידדו.
אביה של שושנה, ודלף הילד, שעלה
מגרמניה בשנות העשרים, שימש דוגמה
חיה לבתו .״מעולם לא ניסה להבהיל אותי
בסיפור על הערבי הרע,״ נזכרת היא. בהיותו
מקורב לחוג איחוד של הפרופסור מגנם,
נטע בלב בתו את ההכרה, כי עברים ו

• אשר החליטה שושנה לצאת ללמד
—/בכפר ערבי, לא ידע המפקח על החינוך
הערבי כיצד להתייחם לבקשתה. הוא דחה
אותה פעם אחר פעם, אך היא פנתה אליו
שוב. לבסוף אמר לה :״אם את מתעקשת
ללמד דווקא בכפר ערבי — את יכולה
לנסות את מזלך בכפר יאסיף. דרוש להם
מורה שם. אם המועצה המקומית תסכים
לקבל אותך — המשרה שלך.׳*
כבר למחרת בבוקר היתח שושנה בעכו,
בדרכה לכפר. ראש המועצה המקומית, ינני
קסטנדי ינני, קיבל אותה בלבביות בביתו
הרחב. הוא התייעץ עם חבריו הנכבדים,
והיה ברור כי זקני הכפר היו נבוכים ולא
ידעו מה לעשות עם הייצור שצץ לפניהם
לפתע והציע ללמד עברית בכפרם. לבסוף
החליטו לנסותה! שושנה קיבלה את המשרה.
השעה היתה כבר שעת ערב, והמורה
החדשה הוזמנה ללון את הלילה בביתו של
מנהל בית־הספר .״זה היה בקיץ,״ נזכרת
שושנה ,״נתנו לי את החדר שלהם, וכולם
יצאו לישיון על הגג של החדר הסמוך.״
למחרת היא שכרה חדר, הפכה לתושב
העברי הראשון בתולדות כפר יאסיף.
אך החברה הכפרית הסגורה לא קידמה
את פני האשה הזרה בשמחה יתירה. רבים
חשדו שהיא נשלחה מטעם המושל הצבאי,
לבלוש אחר הנעשה בכפר .״זה היד, נורא
לא נעים,״ סיפרה היא .״ניסיתי להתקרב
אל האנשים, אבל הם הסתגרו בתוך עצמם
והתייחסו אלי ברשמיות ובאדיבות משגעות.״

והלכה, עד אשר פרצה שביתה של התלמידים
הדרוזים. כל מאמציהם של המנהל
ושל שושנה לא שיכנעו את התלמידים.
השובתים העיפו אבנים אל תוך ד,כיתד״
והמורים הנדהמים ביקשו את התערבותם
של משרד החינוך ושל הנכבדים הדרוזיים.
בעדותם בפני המפקח ממשרד החינוך,
טענו הדרוזים כי מנהל בית־הססר אמטאנס
אמטאנס הסית את התלמידים הערביים נגד
המדינה. אולם משבאה הפרשה לבירור בפני
השופט שלום קסאן בנצרת, העידה דווקא
המורה היהודיה לטובת המנהל, הסבירה כי
מתוך להיטות עדתית טפלו התלמידים הדרוזים
האשמות־שווא נגד המנהל הערבי.

השופט קיבל את דבריה, לא מצא כל מקום
להעמיד את המנהל לדין.
מאותו יום חדלו תושבי הכפר לראות
בה סוכן זר. כל הדלתות נפתחו בפני
העלמה עם פנס ד,לוקס: לא היתד, חתונה
או הלוויה שבהן לא חויבה להשתתף.
כאשר נשאל השבוע אחד מאבות הכפר
מה דעתו על המורה העבריה שבתוכם,
השיב :״וואללה, הלוואי והיו מאתיים שושנות
כאלה — בכל כפר ערבי אחת• ומי יודע,
אולי פעם יהיו גם מאתיים מוחמדים שיוזמנו
ללמד בבתי־ספר יהודיים? זה היה
עוזר לשים פעם קץ לשנאה ולשפיכות
הדמים בארץ הזאת.״

הדלתות נפת חו ת
•ץ ומת הבידוד נשברה בצורה דרמתית.
1ו עם פרוץ מיבצע סיני, עלה לפתע
המתח בין התלמידים הדרוזים לבין שאר
התלמידים. בכיתה. כי בני העדות האחרות
האשימו את הדרוזים בשיתוף־פעולה מופרז
עם ממשלה תוקפנית. המתיחות גברה

במחנה ענח־ה

תמונה זו צולמה במחנה־עבודה בבן־שנזן. שושנה מרימח
חבילת חציר שנקצרה בשדות הכפר, כשעל האדמח
משועשע צעיר ערבי מנצרת, תעובד כקצין־מבח! בכפרי המיעוטים בגליל המערבי וחטרכד.

קולנוע סרטים
אב היתומים

וז ר א ^ עי ר

וארבלנזי...
בעבודוז ובך
גספ ור ט וזוא
תופסבזקופראפווך

מרבן מאליו•.
נלסון הוא ניעשו1

לקראת הפסח אנו מחסלים כל מלאי הרהיטים
במחירים זולים מא ו ד ומתקבלים על הדעת
בדור! באיכות! במדיגגגז!
נצלוההוד גו 1ו גז!
ה ר הי ט

תל*אכיכ, רחוב בדיהודח ,78 טלפון 28918
אוסטרליה בלגיה
גו אס מלח

חן רק שלוש מתון ספורות
ארצות תבל אליחן
נשלחים סדי שבוע בשבוע
מנויי זזוץ־לארץ של
״ העולם חז ה ״ ,שבועון
החדשות הישראלי.

פ קי די ם !
ת ל מי די ם !
סטודנ טי ם !
הושמו עו ד הי וםב״אולפן גרג*
לקורס הדו־זזודשי ( 2א בשבוע) ל־

ק צ רנו ת

ע ב רי ת ו /או אנ ג לי ת
ב ת ״ א: אצל ח. בר־קטא, גורדון 5
בחיפה: בי׳יס ״במעלה׳׳ החלוץ 13
הבלחה מובטחת!

המנון הקרב (גת, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא סרט, שאפילו ילדים מפגרים
עלולים להיטמטם מהאיולת שבו. במרכזו
עומד מטיף כנסיה יפה־תואר (רוק הדסון),
שהיה פעם טייס קרבי. אולם משום שבמלחמת
העולם השניה הטיל דון רוקאמילו
בטעות פצצה על בית יתומים בגרמניה, הוא
מזדעזע בל כך, עד שהוא מתנדב להיות
טייס קרבי בקוריאה, כדי להציל יתומים.
ובקוריאה, כידוע, לא חסרים יתומים. אלא
ששם הגורמים ליתמותם הס דווקא הטייסים
!,אדומים.
משום כך, במקום לעסוק בתפקיד לו
הוצב — אימון טייסים דרום־קוריאנים —
עושה רוק־אנד־רול הדסון מעשים שבכל
גדוד צבא נורמלי היד, מקבל בעדם פסק-
דין מוות• את מנות המזון של טייסיו הוא
מחלק לילדים, גונב רכוש צבאי כדי להקים
בית מחסד, ליתומים וליפהפיה קוריאנית
(אנה קאשפי) ,שהמוסר הכנסיתי שלו
לא נותן לו להתאהב בה.
כשהיא נהרגת בהפצצה, מראה הסרט
כיצד מכבד רוק הדסון בנוכחותו בית
יתומים ששמה נקרא עליו. חבל שיצרני
הסרט לא הראו גם כיצד הוא נוטע עצים
לזכרה, ביערות דקרן הקיימת.

כאשר עי ד פיליפ הלסמן, צלם השבועון
לייף, את סיבובו המפורסם בעולם
לפני שנה, כדי לצלם נערות המאפיינות את
ארצותיהן, וביקר בין השאר גם בישראל,
הוא בחר כנציגת נערות איטליה את רוסנה
צ׳יאפינו הג׳ינג׳ית, אותה הגדיר כ״נערת
היופי המשתפע״ .בניגוד לישראלית נורית
פילצר, זכתה האיטלקיה בפירטום שהביא
אותה לדרגת כוכבת קולנוע. עתה מנבאים
לה מומחי הקולנוע עתיד כשל ג׳ינה לולד
בריג׳ידה וסופיה לורן כאץ מו*
לדת, סרטו של נורי חביב, יוצג בניו־יורק
בשנת העשור רימונד דולו,
במאי צייד המכשפות, הגיע ארצה כדי להפיק
סרט צרפתי־ישראלי אודות תיאודור
הרצל. את התסריט יכתוב ארתור מילר
ואילו צלם הסרט יהיה קלוד רינואר, צלם
ציד־המכשפות
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה מטליץ לראותם:
• מכ שרי הגורל (תמר, תל-אביב) —
טרגדית אהבה על רקע מלחמה׳ המוכיחה

מות המנהיג
ידיים מגואלות (מוגרבי, תל-אביב;
צרפת) היא אחת מיצירותיו הגדולות של
ז׳אן פול סארטר, בה מכודן הסופר הפילוסוף
הצרפתי את חיציו נגד התופעה החברתית
הנקראת מפלגות. במקרה זה, מפלגה
סרולטרית המקבלת הוראות ממוסקבה.
דניאל ז׳לין הוא בן למשפחה בורגנית,
המצטרף למפלגה הפרולטרית מתוך נימוקים
אידיאולוגים טהורים, כדי לקרב את המהפכה
שתביא לשוויון בין המעמדות. אולם
המציאות המפלגתית טופחת על פניו. הוא
נשלח לרצוח את אחד ממנהיגי המפלגה,
שדעותיו אינן מוצאות חן בעיני שאר המנהיגים
אולם כשהוא שוהה במחיצתו של
המנהיג (פייר ברסאר) הוא משתכנע בצדקת
דרכו, רוצחו למרות זאת, משום שאותו
מנהיג מתנה אהבים עם אשתו.
כאשר משתחרר הרוצח, אחרי שריצה
עוזנו בכלא, הוא מוצא כי בינתיים הפך
המנהיג הנרצח לגיבור, ואילו הוא, רוצחו,
נחשב לבוגד. מכיוון שבינתיים התחרט הרוצח
על מעשהו, הוא מקריב את עצמו,
כדי שהמנהיג הנרצח ישאר בחזקת גיבור,
שנרצח על־ידי רוצח פוליטי ולא על־ידי
בעל קנאי.
עלילה זו, המבוססת בעיקר על קטעי
דו־שיח ארוכים בעלי משמעות עמוקה, הופכת
למשעממת מאד בסרט, בו אין הצופה
מספיק לעקוב אחרי חילופי הדברים והתפתחות
המאורעות. למרות המשחק המצויין

של שחקנים בעלי שיעור קומה כז׳לין
וברסאר, אין הצופה הממוצע יכול להבין
את משמעות, הסרט. וכך הופכת יצירה
ספרותית גדולה ליצירה קולנועית בינונית.

יומן החד שו ת
מן הנג ב להראגל״ה
צילומי הרקע לסרט בן־חור יערכו
כנראה בשבוע הבא. אנדריו מורטון, במאי
עוזר לויליאם וזילר, במאי הסרט, מצא
השבוע, אחרי סיורים נרחבים, את המקום
בו יצלם את תצלומי הרקע. בעוד שתחילה
חשב לצלמם באיזור באר־שבע בהשתתפות
שלושת אלפים ניצבים בידואים, בחר מור־פון,
יהודי יוצא הונגריה ובמאי בחברת
מטרו, את איזור החולות ליד הרצליה למטרת
צילומים. במקום הבידואים יועסקו
מיצבים פועלי־דחק, ואילו מאות הסוסים
יועברו על פרשיהם מהנגב לארי
פדיש, במאי מעשה במונית שחזר ארצה
כדי להפיק סרט נוסף, ישמש בצילומי הרקע
כתחליפו של כוכב הסרט צ׳רלסטון הסטון
חיה הררית, השוהה עתה בפאריז,
עד לתחילת הסרטת הסרט אודות חיי חנך,
סנש ביוגוסלביה, קיבלה בינתיים תפקיד
מכובד בסרט הצרפתי ארץ ההבטחה
סרט על חיי ישו, בשם הסיפור הנדוד
ביותר פלי אדמות, יופק על־ידי הבמאי האמריקאי
ג׳ורג׳ סטיבנס. סטיבנס הודיע כי
חלק ניכר מהסרט יצולם בישראל

פובב עולה צ׳יאפינו
הצילום עזר
כי נערות רוסיה מרגישות את אותן הרגשות
שיש לנערות בכל העולם.
• גם הוא כענקים (אסתר, תל
אביב) — אבק אדם לבן הופך לגבר, בהשפעת
ידידותו של כושי.
• פורט דה לילה (ארמוך דוד, תל
אביב) — רנה קלייר, גאון במאי צרפת,
חוזר אל הבד בסרט מצויץ, אודות התעלותו
של הולך בטל שיבור לדרגת לוחם צדק.
פייאר ברסאר, הנרי וידאל, דני קראל.
• להסטראדה (שדרות, תל־אביב) —
אהבתה האומללה של נערה מפגרת, בלולץ
קרקס חסר־לב. ג׳ולייטה מסינה, אנטוני
קוויו•
ארי אן (אירגיל, ירושלים) — אודרי
הפבורן מצילה דון ג׳ואן מרצח, נופלת
בעצמה לתוך מלכודת. קומדיה סנטימנטלית״
גרי קופר.
• מסיכת הרווקים (אורלי, חיפה)
— מדריך לחיי נשואין תקינים, בסרס
ניאוריאליססי אמריקאי. דון מוריי.
העולם הזז!

1068

אמנות
מ חול
ב ך נודד העוד
הלמות תופים; שירה צרודה וחד־גונית.
המלים זרות, המנגינה שונה לחלוטין ממה
שהקהל הישראלי רגיל לשמוע. ונוסף לאלה
אשד, יפה ודינמית׳ המניעה את עפעפיה,
את ראשה, את גופה, את ידיה ואת רגליה
לקצב הבלתי־רגיל.
ריקודה של שאנסה ראו, האורחת המפורסמת
מהודו, דמה למאכל זר, אשר קשה
היה להתרגל אליו מן הנגיסה הראשונה.
אולם משהתרגל החיך לטעם הכללי, הוא
החל לגלות את הגוזנים העדינים יותר. גוזנים
אלה הטיבה שאנסה בת ה־ 27 ללמוד במשך
15 שנות אימונים מפרכים.
כי הריקוד ההודי, שהשתמר עדיין כביטוי
דתי ובפולחן, אינו נלמד בעשרה שיעורים
קצרים, או בסיז־רת תרגילים לפסנתר וזוג
רגליים. יומה של שאנסה ראו, כאשר היא
בביתה בבנגאלור, מתחיל ב־ 5.30 לפנות
בוקר ומסתיים רק לפני חצות.
כיום היא מקדישה מזמנה גם לאמנות
כללית יותר, כגון ציור, מוסיקה וכתיבה.
אולם בשנות האימונים שקדמו להופעותיה
הציבוריות, התאמנה שאנטה ראו 15 שעות
ביממה. עתה שולטת היא היטב בכל
שריר וגיד בגופה.
השתחררות הגוף. ההודים מאמינים
כי העולם נוצר במחול: האל שיודה דחף
את האדמה למקומה בתנועת רגלו, ובהרימו
את זרועותיו קבע את השמים במקומם.
כאשר
מבצעת שאנטה ראו את ריקודיה,
נדמה כי שוב נערכת הבמה לקראת מאורע
הרה״עולם. וכשם שהיקום לא נוצר ברקיעה
אחת, כן נרקמת מסכת המחול של שאנטה
ראו באיטיות וביסודיות אינסופיות, עד כי
נדמה ששוב אץ זה ריקוד, אלא יצירת
בראשית.
ברגעים אלה יכול גם בן התרבות
המערבית לחוש את השתחררות הגוף והתעלות
הנפש, אשר הן יסוד הפולחן המזרחי
המיסטי.

מאחורי ה קל עי ם
ה צי־ואתאהל
מסע הצלח נערך בימים אלה, ביוזמת
אנשי מפא״י וותיקים, להצלת קרנו של
תיאטרון אהל, אחרי כשלונה החרוץ של
הצגת משרה סובה. לאה דגנית, אשתו של
מנהל אהל ובמאי משרה טובה, משה הלוי,
החלה מפיצה בחוגים הקרובים לה, כי אם
לא תוגש עזרה ממלכתית לאהל, יהגרו
היא ובעלה לארצות־הברית, שם הגישו כבר
בתה אוהלה הלוי ובעלה שי (קי) אופיר,
בקשה לישיבת קבע הרפתקות
מעגינות ליוד את מחזהו של ברטולד
ברכם, חזיונות סימון מאשר, המוצג עתה
בהביסת. תחילה, לא היה ברכט מרוצה
מיצירתו וסירב להציגה בתיאטרונו שבברלין
המזרחית. המחזה הודפס בצרפת ואחרי
כן בגרמניה המערבית, בה הוצג
לראשונה בתיאטרון קטן בעיר פראנקפורט.
ברכט הסכים שאשתו, השחקנית המפורסמת
הלנה ודיגל, תשחק בתפקיד סימון. רק אחרי
ההצלחה הגדולה, הוצג המחזה גם בברלין
המזרחית ואחריה בתל־אביב לאן
הערס? הוא שמו של תקליט ראשון,
בסידרת המאריכי־נגן החדשה של הד ארצי.
בתקליט: שירים ופזמונים מתוך אשת הסנדלר,
סנונית בחוף מיומבה ודון-פרלינד
פלין, מולחנים בידי יוחנן זראי ומושרים
בפי ריקה זראי שתי הצגות של
המחזה מריוס בתיאטרון הקאמרי בוטלו לאחרונה
בתל־אביב׳ מחוסר קהל, למרות הביקורת
החיובית בדרך כלל על המחזה. יוסף
(״פפו״) מילוא אסף את השחקנים וביקש
מהם :״ספרו לידידיכם שההצגה טובה. אין
לנו כסף לפרסום בעתון אמרגן
צעיר החל לפעול בשדה האמנות המקומית.
יאיר תאלץ, בנו של האמרגן משה וואלין,
הסובב כבר כמה שנים בעולם הגדול בחברתה
של הזמרת חנה אהרוני, מארגן עתה
את הופעותיה של ברכה צפירה, הזמרת
הישראלית הפופולארית, שנשכחה מלב־כל בשנים
האחרונות. צפירה הופיעה לאחרונה
בניו יורק וזכתה להצלחה רבה
הגרי כלפונטה, הזמר הכושי שובר הלבבות
הנשיים, יובא לישראל ביוזמתו של
אמרגן אחר ממשפחת תאלץ, ישראל וואלין,
מנהל סמבטיון נעשים מאמצים
מחודשים להקמתו מחדש של תיאטרון
דו־וה-טי. סורג׳ תאל יארגן תכנית־רביו
בהשתתפות אמנים ישראליים וזרים.
העולם ״הזד.

אנשים
מ טפ סי ע ד ונץ
שר האוצר לוי אשבול הוכיח לאחרונה
כי הוא מסוגל לבצע להטוטי קרקס לא רק
בתקציב המדינה. כאשר סייר אשכול בערבה,
בתפקידו כראש מחלקת ההתישבות של הסוכנות
היהודית, חשקה נפשו בתפוז. האדם,
אשר במכוניתו היו התפוזים, העיר
דרך בדיחה כי תפוז יקבל רק מי שיטפס
על עץ הצאלה שבצד הדרך. אשכול עצר
את המכונית, החל מטהס על העץ. בעקבותיו
החלו מטפסים גם יצחק לוי, מנהל משרד
החקלאות, ורענן וויץ, ממחלקת ההתיש־בות
ביקוריו התכופים של לוי אשכול
בישובים החדשים הביאו לו ציון לשבח,
מפיו של ח״כ מפא״י חבר נהלל שמואל
דיין. לעומת זאת זכה השבוע שר החקלאות
קדיש לוז לביקורת חמורה מפיו של
דיין, מאחר ואין לו מגע עם המתישבים
החדשים. הטיח דיין :״אתה (לוז) נותן
לחקלאי מחרשה, בית וצנורות, אך אינך
נותן לו אפשרות שתהיה כוס חלב בביתו״
בועידת אחדות העבודה, שנערכה
השבוע בהיכל החרמת בתל־אביב, הביא
שר הבריאות ישראל ברזילי את ברכת
מפ״ם לועידה. בהזדמנות זו עסק ברזילי
בספורט החביב על מפלגתו: ניגוח מפא״י.
הוא ציטט ברכה לועידה, שפורסמה בעתוו
דבר ואשר בה איחלו ראשי מפא־י לועידה,
כי אווירת היכל התרבות תשרה עליהם הרמוניה•
הגיב ברזילי, לקול תשואות סוערות
:״אוי לאותה תזמורת, אשר קבוצת
כלים אחת בה מנסה להשתלט על הכלים
האחרים בסיום הברכות הארוכות
לועידה, שהושמעו על־ידי נציגי המפלגות
האחרות, הרגיע היושב־ראש ח״ב יצחק
בך אהרין את באי הועידה :״אני מבטיח
לכם, חברים, שעוד יישמעו פה דבריו של
נציג אחדות־העבודה שרי ממשלת
ישראל לא מצאו לנכון לבקר בהצגת
הבכורה של חזיונות סימון מאשר בהביטה.
את מקומותיהם מילאו חברי היהלת ההם־
תדי־ית הציונית הד״ר נחום גולדמן ורבקה
זיו גיבורת הערב היתד, הילדה
ליאורה ריכלין בת ה־ ,12 הממלאת תפקיד
ראשי במחזה. נוסף למחיאות־הכפיים
זכתה ליאורה לתשורה נוספת .״אינך צריכה
להכין שיעורים למחר,״ אמדה לה מורתה
שבאה אל מאחורי הקלעים להביע את התפעלותה.
אולם המתנה איחרה לבוא: ליאורה
הכינה כבר את שיעוריה לפני עלותה על
הבמה.

מ שווקים ש ש־ כ ש
אורי זוהר, שחקן להקת בצל •רוק,
הוכה השבוע בתדהמה. אנשים שונים ניגשו
אליו, לחצו את ידו וברכוהו :״איחולים
לשבירת השיא!״ אורי לא הבין מה העני
ינים, וכשניגש אליו אדם ואמר :״שתצליח

טור את טיילור במוסקבה
כוח הרצון לא הועיל
לזרוק 15 מטר,״ השיב לו אורי :״את זרוק
אותו מציגים בחבימה ולא כאן.״ רק כעבור
יום התברר לו, כי המברכים החליפו אותו
באתליט אורי זוהר מחיפה, שהצליח לשבור
את שיא הפועל בזריקת כדור ברול
במצב מסובך לא פחות מצאה את
עצמה כל להקת בצל ירוק, אחרי שנחמה
הנדל, הכוכבת בבנות הלהקה, חלתה לפתע
ובלעדיה אי־אפשר היה להמשיך בהצגות•
ברגע האחרון מילאה שחקנית אחרת
של הלהקה, גליה טופול, את מקומה ולהפתעת
הכל הצליחה להפליא. אמרה נחמה
הנדל :״עכשיו, כשיראו שאני מיותרת, יחזירו
אותי לחלוב פרות במשק בין
שאר האישים החשובים, אשר שמותיהם מושמעים
בשפע בפזמוני ההצגה החדשה בתיאטרון
ססבסיון, השם הפופולרי ביותר הוא
שמו של שר האוצר לוי אשבול. כשבאחת
התמונות מסביר זאב כרלינסקי,
המשחק בתפקיד תייר־ותיק, למרדכי כן
זאב, המשחק בתפקיד תייר־חדש מאמריקה
הדרומית, כי ״אשכול מפחיד את כל משקיעי
ההון,״ משיב בן־זאב :״סקרמנטו, שיטרית
לא יכול לחסל אותו? הרי הוא שר
המשטרה בהזדמנות אחרת, שימש
כבור שיטרית נושא לבדיחה בפני עצמה.
כשישבה קבוצת קציני משטרה במסיבת
פורים עליזה, נשאל אחד מהם :״באילו
מדינות בעולם יש שר משטרה?״ תשובת
הקצץ :״במדינת ישראל ובאופרה טוסקה״
בקבלת־פנים שנערכה השבוע למשלחת
ההדרים מדרום־אפריקד״ סיפר יצחק רוקח,
יושב־ראש המועצה לשיווק פרי הדר, סיפור
משעשע על איוואן סלומץ, חבר המש

סמן, השסע
• הרמטכ״ל רב־אלוף חיים לסקוב, בהרצאה בפני מפקדים :״איז
קושי ללמד את החייל כיצד למות, הקושי הוא להכשיר את החייל להצליח
ולהישאר בחיים לאחר ביצועה המוצלח של המשימה.״
• הד״ ר עמנואל ניומי, בועידת הקונרדרציה של הציונים הכלליים,
על ההחלטה לנתק את קשרי הקונפדרציה עם מפלגות״בת בישראל :״הקול קול
ישראל (גולדשטיין) אך הידיים הן ידי קול (משה).״
• ראש הממשלה דויד בף גוריון, בהרצאה בפני משלחת בני-ברית
מארצות־הבריתז ״בישראל לא הכל כל כך חלק. אנחנו חיים רק בין יהודים
וכידוע לכם, אין זה בל כך קל. יהודים יודעים לשלם קצת פחות מסים. אך
לשמחתנו, בישראל גם הגובים יהודים.״
• יושבדראש ההסתדרות הציונית, הד״ר נחום גולדמן, על
חגיגות העשור :״חגגו את העשור במלוא הפאר והשמחה! בעתיד הקרוב לא תהיינה
לכם הרבה הזדמנויות לחוג. העשור הראשון וצרותיו הם כאין וכאפס לעומת
הצרות שתבואנה.״

• שמואל כונשטיק, סגן יושב ראש הפארבאנד בארצות
הכרית, במסיבה שנערכה לכבודו, בה העיר יושב־ראש הכנסת יוסף שפרינצק,
כי יקצר בדבריו כדי למנוע פיהוקים :״הפיהוק הוא דבר טוב. הוא נוצר כדי שגם
האדם הפשוט יוכל לפצות פה.״
• השחקן שמעץ ישראלי, בהמציאו פירוש חדש לפסוק ״הודו לה׳ כי
טוב״ :״הודו לאדוני — וענו מדינת ישראל.״
0השחקנית זיוה שפיר, אחרי שהופיעה בסרט האחים קרמזוב עם יול
ברינר :״יש אדם אחד בהוליבוד שיש לו התפקיד הקל ביותר בעולם — זהו הספר
של יול ברינר.״
• בובכת הסטריפטיז ׳ הצרפתית דודו, בראיון עם העתונאיארט
בוכוולד, :אינני רוצה להשאר חשפנית לעולם. זה לא משום שאינני אוהבת את
הסטריפטיז. אבל מה את יכולה לעשות אחרי שהפשטת את כל בגדיך?״

לחת מדרום־אפריקה. בעיר בה נבחר ראש
העיר אחת לשנה, הצליח סלומון להבחר
שלש פעמים רצופות. בשנה הראשונה בנה
בתי־חולים. בשנה השניה בנה בתי־ספר.
בשנה השלישית החל להקים את בנין ה•
עיריה. בשנה הרביעית לא נבחר יותר. אולם
מכיוון שלא הספיק לסיים את בנית בנץ
העיריה עד סוף השנה השלישית, הוצא
חוק יוצא־מהכלל לגביו, כדי שישאר בתפקידו
עד שיגמר הבית. כשהסתיימה בנית
הבית, כעבור רבע שנה, וסלומון עזב את
משרתו, קראו לבנין העיריה טמפל אוף
סלונזין — מקדש שלמה הצעה מיוחדת
לותיקי הדרום הציע השבוע משה (״מורים״)
חגונו, בעל המסעדה הידוע מבאר־שבע,
שפתח מסעדה ברחוב פינסקר בתל־אביב.
מורים הבטיח הנחה של ס/״50׳ לכל אלה
ששיחקו עמו שש־בש בימים הטובים של
תחילת שגשוגה של באר־שבע עירך-
הדין יעקוב חירותי, ששוחרר השבוע
ממאסרו, מתכונן לחזור עוד השבוע לפרקטיקה
משפטית. הוא לא יחזור למשרדו
הישן אלא יעבוד, אחרי שיחדש את רשיון
העורך־דין שלו, במשרדו של פרקליטו במשפט
המחתרת, עורך־הדץ התל־אביבי יצ

אדרת.

מתאר קי ם ימתדזת1י
במרכזו של משפט מע־ין עמדה השבוע
הסופרת הצרסתיה הצעירה פרנסואז (שלום
לך עצבות) סאגאן 23 היא נתבעה לדין
על־ידי רופא צרפתי, אשר טיפל בה אחרי
שנפצעה בתאונת־דרכים וסירבה לשלם לו
את דמי הטיפול הרפואי, בסך של מיליון
פרנק (חמשת אלפים ל״י בערך) .המגוחך
ככל המשפט היתר, טענת ההגנה של סאגאן
— שספריה רבי המכר, סרט שהוסרט לפי
אחד מהם, ובאלט שחיברה, הכניסו לה
סכומים עצומים — כי היא במצב כלכלי
קשה, שאינו מאפשר לה את תשלוח הסכום

מייק טור ואליזכט טיילור,

שחזרו מאוכזבים מסיור בברית־המועצות
אחרי שהרוסים דחו את הצעתו של טוד
להפיק במשותף סרט לפי מלחמה ושלום,
זכו לקבלת פנים קרירה בהוליבוד. כתב
אחד העתונים, אחרי שהזוג פירסם ראיונות
מלאי אהדה על ברית־המועצות, בלווי צילומים
:״אילו היתד, ועדת החקירה של מק-
ארתי קיימת, היו מידים אותם מהיליבוד״
ג׳ק פייארכארד, מאמן הכדורגל
האנגלי של מכבי פתח־תקוה, שעזב לפני
שבוע את הארץ כדי להתגרש מאשתו באנגליה,
היה לפני נסיעתו מלא טענות נגד
המדינה ושירותי התעמולה שלה, שלדבריו
הם שגרמו לפרידתו מאשתו .״אשתי מכירה
את ישראל לפי הציורים שעל תיבות תפוזי
יפו וחושבת שיש כאן רק גמלים, לכן אינה
רוצה לבוא הנד״״ טען המהנדס ביבי
צרווניצר, בעלה של שחקנית הקולנוע
חיה הררית, הפסיק את הקריירה ההנדסית
שלו ופתח סוכנות פרסום בשם ניצוץ
מאורע חברתי קרוב: איריסיו של
בן ראש עירית חיפה אבא חושי, מהנדס
ימאי בחיפה, עם עדנה כץ, בת רופא רמת־גני
לשעבר, מלכת החיוך של ריעולס הזח
אירועים -אחרים: נשוא־ו המתוכננים
של יעקב (״שפיק״) שפירא, בעלה לשעבר
של זיוה שפיו״רודן, עם בתו
היפה של מנהל מפעל מלט.

די*י

רדיו
החי פגישה חרת גורל
ף כאר״שכע, התלוננה צעירה בת 22
*4במשסרד״ כי נאנסה לפני כשנה על־ידי
״מישהו בפתח־תקוה׳׳ וילדה בן, נחקרה
מדוע לא התלוננה על האונס לפני כן,
השיבה מ לא ידעה שיהיה זה בן.

רכוש נטוש
ך • חי פ ה, אחרי שהעיריה החליסה על
העלאת מיסי הרכוש, כתב יצחק שטיי־גר,
בעל בית ברחוב ארלוזורוב , 100 מכתב
לראש העירי!־״ הודיע לו כי מחוסר אפשרות
לשלם את המסים, הוא נוטש את
ביתו ומעבירו לרשות העיריה והממשלה.

סיטונאים
^ ת ל ״ א כי ס, אחרי שיצחק מזרחי הואשם
4בגניבת ארבעה זוגות אפניים, והשופט
קנס אותו ב־ 500ל׳׳י בצירוף ההערה ״האם
אינך חושב שזה יותר מדי לגנוב ארבעה
זוגות אפניים במקום אחדד׳ השיב מזרחי
לשופס :״האם אינך חושב שזה יותר מדי
להטיל קנם של 500 לירות על אדם אחדד׳

תשבץ דווו ד 0דו ה 1066
מאוזן. 1 .שמו
הפרטי של זע־שיא
הראשון! .5
גיבורת האהל; .10
צורת התישבות!
.12 אות עברית!
.14 יחידת כה!
.16 מלת ייאוש!
.18 אחד השב טים
19 יסוד
הימי! .21 שר־תוץ!
.22 מידת־גסה!
.23 מהיצה!
.24 כתיב נכון ל עיר
בשפלה! .25
גיבורת סיני ! .27
יצרן סוללות! .30
יחידה צבאית! .31
מטבע! .33 מלה
מצוייר. מאד בע שרת
הדיברות !
35 בעל היכל
תל־אביבי ! 36 מראשי הפרוגרסיבים !
38 אניית פאר! 39״עלי — נ״ !
.40 אות עברית! .41 שוטר בסרטים
אמריקאיים! .43 בת קול! .44 חייה
גדולה! .46 ספר תנ״ך; .48 קומפלי־מנט!
.49 חבר כנסת.
מאונך! .2מערב! 3כותבים בו
כל יום ! .4חומר הלבשה יקר !
.6הוא הולך למבוע עד שהוא נשבר !
.7סמל הלא־יוצלח! 3לחם! .9

כור טמנו

^ ככאר ״ שכע, ארבו שוטרי תנועה
לעבריינים בטנדר משטרתי מוסתה עליו
התנוסס השלט ״שלגז׳׳ ,הופתעו כשעקרת־בית
נרגזת התנפלה עליהם, בטענות על
שמשלוח הגז לביתה התעכב.

נשק גלוי

ך* קרסטוכח, קולומביה הבריטית, אחרי
*יי ש־ 500 בני כת הדוחובורים ו,ת-/ם ו
לחזור ולהמישב בברית־המועצות, הסירו 15
גערות ממות הכת את בגדיהן, הודיעו
שלא יחזרו ללבשן כל עוד לא תבוטל
ההחלטה, הצליחו להשפיע על חברי הכת,
שהחליטו שנית להשאר בקולומביה,

נסיעה ספישל
ך* פתח ״ ת קו ה, התלונן -הנהג יוסף חסיד
*י• במשטרה, כי צעיר בן 20 הזמין אותו
להסיעו במוניתו במשך שעה וחצי ד!ך
רחובות פתח״תקוה, וכשהודיע הנהג לנוסעו
כי חלפה שעה וחצי מאז החלו לנסוע,
קיבל את התשובה :״תודה רבה, אבל אין
לי כסף.׳׳

מאזני צדק

ך* מונורביח, ליבריה, החליטו 12 חברי
4בית־דץ מושבעים לזכות מכל אשמה
גובה מיסים שהואשם במעילה, הוכנסו בעצמם
לכלא על־ידי השופט, שקבע כי היו
נתונים להשפעה בלתי־חוקית מהחוץ.

ההגנה ליישוב! .11 בריסל היא ביר תה!
.13 תזוזה! . 15 מקצוע חיל־האויר;
. 17 מדינה! .18 עץ טרופי!
.20 עשרה יהודים! .23 גייס! .26 אזיקים
כבדים! .27 זמר! .28 רעיית הגמל!
.29 אדרת! 31 שמה הפרטי הוא
שושנה! 32 נשק אישי; 34 ארץ
בצפון! 35 גמיש, אך ללא ראש!
.37 שלילה מוחלטת ! 39 מקודם ! .42
חצי יממה! .44 חשוב לשימורים!
.45 מלת שלילה! .47 כן.

נקמו! סרס השפוך
ך* י פו, פתח יהודה לוי עסק של שחיטת
1תרנגולות, חתך את אצבעו תוך כדי
שחיטה, הובל בניידת משטרה שהזדמנה למקום
לתחנת עזרה ראשונד״ הואשם לאחר
מכן בשחיטה בלתי״חוקית

אמור זאת בתפוזים
** ת ל׳ א בי ב, אחרי שתלמידי הכתה ה!
חמישית באחד מבתי־הספר התיכוניים
זרקו קליפות של תפוזים על המורה, הפסיק
המורה את הלימודים, הסכים לחזור לכיתה
רק אחרי שהתלמידים ביקשו את סליחתו,
שלחו לו ארגז תפוזים לביתו.

מקור מוסמך
ך תל׳אביב, הדפיס אחד מעתוני הערב
* חמשיר היתולי של אחד מכתביו, אודות
אדם שהתחפש לעמוד חשמל ונרטב על־ידי
כלב שחשבו לעמוד אמיתי, הדפיס כעבור
יומיים ידיעה של כתב אחר מבין עובדיו,
תחת הכותרת ״זה קרה השבוע׳־ ,אודות
אדם שהתחפש לעמוד חשמל ונרטב על־ידי
כלב שחשבו בטעות לעמוד אמיתי-.

תקציב קודם ל שידוד
הימים הטובים של שמתי השדור עומדים
להסתיים. מה שלא עשו השעמומלל ווד
שעמומוזיקה משך עשר השנים האחרונות
עשתה הודעה קצרה של ראש הממשלד״
בישיבת הממשלה האחרונה. שרי הקואליציה
וח׳׳כי האופוזיציה כאחד הבינו כי את
שבועון הרדיו אפשר יהיה לעקוד אך
משורשו: הרדיו.
ח״כ הפרוגרסיבים גרשום שוקן וח׳׳כי
חרות חיים לנדאו ונחום לווין, נראו השבוע
אוספים כל חומר אפשרי הקשור בשרות
השדוד. גם חברי כנסת אחמם אספו בצורות
שונות נתונים על שרותי השדוד במדינה.
היה ברור: הויכוח הנוקב על התקציב לשבועון
הרדיו, בו לא יוכלו מפלגות הקואליציה
להצביע נגד, יהיה מלודה ויכוח
ער ביותר על נושא עתיק: קול ישראל
עצמו.
אמר ח׳־כ נחום לוין לקראת הדיון
בתקציב שבועון הרדיו, בועדת הכספים של
הכנסת :״אולי נצליח להבהיר סוף־סוף כי
לצורך שבועון רדיו יש צורך להקים קודם
רדיו.׳׳

גלים קצרים
עוד בידור
המאזץ המשועמם של קול ישראל
עלול אמית הקיץ בתוספת משדמ בידור.
הויכוחים האחרונים על קול ישראל הוציאו
את מנהלי קול ישראל משביעות״רצונם
המנומנמת, הביאו אותם לחשוב מעט אף על
המאזין. נוסף על תוכנית בדיחות חודשית
בת 20 דקות, מחפשים עתה מנהלי השדור
נושא לתוכנית בדור חודשית נוספת. עד
עתה טרם נמצאו הנושא והאיש המתאים׳
לביצוע התוכנית. שני כותבי טורים הומוריסטיים
בעתונות הערב הוזמנו בעקבות חיפושים
אלה לשיחה, סרבו לשתף פעולה בגלל
השכר הזעום שיכלו מנהלי קול ישראל
להציע לעומת זאת יצטרך המאזין
לשמוע, ערב נוסף בחודש, את קולו בעל
המבטא האמריקאי המודגש של סיטר פריי.
במאי התיאטרון, הטורח עתה בהקמת תיאטרון
מקצועי נוסח ברודווי, נתן את הסכמתו
לעריכת תוכנית דוקומנטרית חודשית נוספת.
הנושא יהיר״ כנראה: קליטת עליה.
תדריך המשדרים המפורטים נזמה עלולים לחיות
בעלי ענין. שינויים אפשריים.
• חלוח המסתובב (קיל ישראל.
יום ד 22.30 ,סיפור הקלטת תקליט
התזמורת הפילהרמונית הישראלית, חנות
הקסמים לרוסיני־רספיגי, באולם תפארת
בראשון לציון, בניצוחו של גיאורג שולטי,
יסופר על־ידי חברי התזמורת, הטכנאי וצלילי
הדגמה מעל תקליט דקר״
• המחזה המוסיקאלי ( קו ל ישראל,
ח 20.00 ,יצחק שמעוני יגיש ציד
עליז, מחזהו המוסיקאלי של הארולד קאר,
בהשתתפותה של אתל מרימאן.
• פ רי ד ה (קול ישראל, יום ו׳)20.10 ,
— סיפור חייו של גוסטב מהלאר, הקומפוזיטור
היהודי אוסטרי, שכתב את יצירתו
הסימפונית כששרבים מנצח בידו, כפי שעובד
לשידור בידי מיכאל אוהד.
• על יצירות ויוצרים (קול ישראל,
יום א׳ 5 ,ו — )22.יובל ה־ 80 של פרופסור
מרטין בובר, באספקלריית יצירתו.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלסו בתאריכים
ובשעות המפורטים מטח, פן יטבע
בגלי השיעמום.
• מה עושים כמיסיך (קול ישראל,
יום ד 9.30 ,דוברי לשכת המם של
הסתדרות העובדים ינסו להסביר לאן
הולכים מיסיך. קשה לשער שאיש מהם
יזכיר תוכנית זו, המשולמת בכספי משלם־
המסים ההסתדרותי, כאחת הדוגמאות.
• ר ג כי ם (קול ישראל, יום ה׳)20.35 ,
— צורה אחרת לבזבוז כספיו של משלם
המטים, מכל ההסתדרויות. משדר המיועד,
בשעה שאינו תפוס על־ידי מקורבי משרד
החקלאות, להסביר לחקלאי הישראלי מה
עושה משרד החקלאות.
• אורחים לפני המיקרופון (קול
ישראל, שבת — )19.15 ,אורחי לשכת
התיירות ׳הממשלתית עושים את הכל, כדי
להיות ראויים לכבוד שנפל בחלקם. הם
אינם מבינים את התרגום העברי לדבריהם
ריפולס הזה *068

תינוקות שנולדו בי! ה־ 22 במארס 1־21
באפריל, נמצאים תחת מזל טלה, יתמזל
הראשון בגלגל המזלות, שמרכלים עליו
שהוא הטוב שבכולם. אנשי טלה הם בעלי־יזמה
גדולים, וכמעט תמיד מצליחים בחברה
׳ורוכשים ידידים, אם יש להם המון כסף
והמון מזל. סליהם להישמר מאד כאשר
הם יורדים במדרגות, כי יש להם נטייה
להתגלגל. בין בני הטלה נמנים :׳הנסיך פון
ביסמארק, אוליבר קרומוול, צ׳ארלי צ׳אפלין,
הרי ג׳יימס, וויליאם שייקספיר ולילי גלילי.

הוי, את!

הטוהר. אחותי! את הרי השמיים הבהירים,
הרוח הצחה. ואותם העצים הנעים אט אט
ברוח. את המוסיקה. את אותן אגרות עתיקות
ספוגות יופי. את אותה אמונה קדושה.
את הרחמים והבוז
אני מקווה שהכינותם שהיא רשמה כאן
קטעים מיומנה. כמה פרטים נוספים: היא
בת , 18 מתעניינת בספרות, פסיכולוגיה,
גרפולוגיה ופילוסופיה.

האקדמאים באים. אלמלא ציינו זאת לא
הייתי מבדילה בין מכתבם ( )1068/32 לבין

כולם אותו הדבר, אומרת 1068/31 כל
אלה הכותבים אלי מחקים זה את זה. ישנן
כמה תבניות החוזרות על עצמן .״קלות בהרבה
חיקוי והזדהות מהגדרה עצמית מדו־יי
ק ת ...הדורשת ביקורת עצמית מפותחת,
כושר ביטוי גבוה, והעיקר, כמו שאמר
סוקראטס: דע את עצמך. תמוה ומוזר,
אולם רבים בני האדם שאינם מכירים
את עצמם ומהותם,״ מגיעה היא למסקנה.
היא, מסתבר, אחרת, דבר שתוכלו ל־היווכח
בעצמכם.
״כדי להכיר אותי, אפשר ללחוץ את ידי
ולשאול לשמי. אולם כדי להכיר את ישותי,
את תוך תוכי, יש להכיר אצלי שתי מהויות.
האחת שהיתר, רוצה לחיות לה חופשיה בעולם,
לחיות בהתאם ליצריה ולמזגה, בלי חשבון,
בלי ביקורת ...השנייה מבחינת ומדריכה
אותי למין מסרה מיוחדת. היא המכילה
ביקורת ומצפון, מעין אני עליון.
״מכירה אני בתועלתה, אך יש ואני
מורדת ומנסה לגרשה מתחומי. אז פונה
אני אליה כאל ידידה, שהייתי פעמים
מוותרת עליה, .הוי את!׳ קוראת אני בבוז,
,כל תפקידך הוא לעמוד לידי ולנסות
לעשותני מושלמת. אינך רוצה שאשתטה
בגלל משהי, שאתנהג שלא כשורה ואקלקל
את דרך השלמות שהתווית למעני.׳
״או פונה אני במרירות ואומרת, :תמיד
תהלכי בצדי, לכל אשר אלך? או יש
ומחשבה כזו גורמת לי ייאוש בחשבי שתמיד
תהיי לידי, תשקלי הכל במאזניים,
אולי גם תטיפי לי קצת מוסר.
״ואחרי מאבק ממושך בין אותן שתי
ישויות, כתבתי, .את, במשך תקופה קצרה
זו נלחמתי בך כל כך הרבה. אך אודה
כי ניצחת אותי. לא אוכל להשתחרר לעולם
ממך. לכן עלי להגיע אתך לידי ה בנ ה...
אלא שעליך להבין גם אותי. אל תביטי
אלי בשאט־נפש כזה, כאילו טומאתי. כאילו
אני שרץ הקטן מכדי היות לידך ...אולי
את היא האפס את היא מה שיצרו
אנשים במשך דורות, ולבסוף נוכחו שזה
פרי התפתחות בלבד סלחי לי. את
הרי חלקיק מנשמת העולם. את היופי, את

בריג׳יט ב ארדו

מול

דמיון חזק

מכתבו של כל תלמיד חמישית. שפוטנה
בעצמכן :״הננו פונים עליך בקריאת עזרה
כדי להצילנו מהבנות הריקניות אשר מסובבות
אותנו בחברתנו, ולמצוא לנו שתי
בנות חמודות האוהבות לבלות את זמנן
בנסיעה — מכונית פרטית — טיולים ברגל,
ביקורים בקולנוע, תיאטרון, קונצרטים ודומים
אחד לשני
הרצאות.אנחנו שנינו
דמיון חזק בכל המובנים. בני ,24 גובה
1,70מ׳ ,עיניים תכולות. אחד משפטן כבר —
עורך־דין — והשני מהנדס חשמל. נוסף
לכך אנחנו מצויידים גם במכונית פרטית.״
בבקשה, אך אל תאשמנה אותי, אחר כך.

.בחור שאל בחורה מה היא עושה הערב
אז היא אמרה שכלום. אז הוא יצא אתה
והיא באנית לא עשתה כלום.

משוואה עם נערמים
זה שמכתבה הוא רגיל עוד לא סימן
שגם היא כזאת, אומרת 1068/33 היא
פשוט אוהבת לכתוב מכתבים. בזמן כתיבת

גערת השבוע
גם לפני שזה קרה, היו מפנים אחר
זהבה גורפינקל את הראש. אי־אפשר
שלא. היא תמירה, בת ,23 יש לה ראש
שחרחר מתולתל, עיניים ירוקות חייכניות
ועצמות־לחיים גבוהות. כמו לפי הזמנה.
אולם אחרי שזכתה ב־ 30 אלף לירות
בפיים, לפני כשבועיים, הולך לה קלף
משוגע.
היא החלה מקבלת מכתבים לעשרות
מכל מיני טיפוסים, ביניהם סטודנטים
מן האוניברסיטה, מלאים הצעות נישואים.
היו כאלה שהתלוצצו כאילו על
כל העניין, כמו אותם שני הסטודנטים
שכתבו :״טובה את לנו זהבה, אך
טובים שבעתיים 30 אלף הלירות...
הכסף לא חשוב לנו ולכן לא נזכיר אותו עד לחתונה.״ כמה סטודנטים לרפואה
אף הגרילו ביניהם את הזכות לכתוב אליה ולהציע לה נישואים. כל שדכני תל־אביב
מצלצלים אליה בלי הרף, מצהירים שהם שדכנים של ״החוגים העליונית״
זהבה מקבלת הכל בחיוך של טוב־לב. היא התרגשה אמנם מאד, כאשר נוכחה
כי האיגרת שקנתה אצל הזקנה העיחירת ברמת־גן זכתה בפרס הגדול, אך עתה
כבר נרגעה. יש לה תוכניות מפורטות ושקולות: ללמוד נהיגה על מנת להשיג
רשיון בינלאומי; לנטוע עם אמה לטיול לחוץ־לארץ ולבקר, בין השאר, בתערוכה
בבריסל; לרכוש מכונית. בינתיים היא מתנהגת כאילו לא קרה דבר, ממשיכה
לעבוד בעירית רמת־גן, לקרוא, להאזין למוסיקה ולצאת בחברת מחזריה הקודמים.
היא רוכשת עתה באדיקות איגרות פייס חדשות .״הכל יכול לקרות!״ אומרת היא
בצחוק. והיא יודעת, כנראה.
זכייתה הגדולה היא שרשרת מעניינת של מקריות :״יום אחד הלכתי לי למרכז
רמת־גן, כדי לקנות איזה ספר. אני עוברת ליד איש אחד שמוכר איגרות. חשבתי
לי: כדאי לנסות, למד, לא? אמנם אני תמיד מתאכזבת, אבל מוכרחים לנסות.
אני בוחרת לי איגרת, פותחת את הארנק לשלם, ונוכחת שיש לי רק לירה וחצי.
אין דבר, אומר לי האיש. אני מכיר אותך. קחי את האיגרת, ותשלמי את השאר
פעם אחרת. לא, אמרתי. אני עוד עלולה לשכוח. לא קניתי. כאשר יצאתי פעם
שנייה מן הבית עברתי ליד הזקנה וקניתי אצלה.״
לזקנה יש עכשיו פרנסה טובה. תור ארוך מזדנב לידה. חושבים שהיא מביאה
מזל. זהבה נתנה לה מתנת תודה — 500ל״י. אך הדודה הטובה כעסה, היא
רצתה אלף.
נגעתי בזהבה כדי שתביא לי מזל. למחרת לא הגדלתי פרוטה. אולי משום
שלא קניתי אצל הישישה.

פ ר אג סו אז ס אג אן

בתכנית טלביזיה צרפתית ידועה בשם הראש והרגליים, בה נוהגים להפגיש שני אנשים
שונים זה מזה ומציגים בפניהם את אותן השאלות, הפגישו בפעם האחרונה שתי נשים
צעירות בנות .23 בריג׳יט בארדו (״רגלים״) ופרנסואז סאגן (״הראש״) .התברר שבמקרים
רבים אין כמעט כל הבדל בין שתי בנו ת , 23 ולו גם שני ניגודים כב.ב ופ.ס.

ההייתן רוצות להיות אשה במקום רעותה?
בארדו:
סאגאן:
מהו הלבוש האהוב עלייך כיותר?

לא, לגמרי לא, אבל אני מעריצה את פראנסואז סאגאן.
לא, אבל אני מוצאת את בריג׳יט בארדו סימפאטית מאד.

כאר דו: מכנסיים ארוכים.
סאגאן: חצאית וסוודר.

האם את נוהגת לקרוא?

כארדו: כן. בני זמננו והקלאסיקאים כאחד.
פאגאן: כן. ברגע שאני רק יכולה.

האם את משתמשת כבושם?

כאר דו: כן. אני אוהבת להתבשם, ואני מחליפה לעתים קרובות את הבושם.
סאגאן: כן. כאשר אני מוצאת את הצלוחיות בחדר האמבטיה.

האם יש לך דיאטה בלשהי, ואיזוהי?
בארדו:
סאגאן:
האם את נשארת לעתים קרוכות ככית?
כארדו: כן. אני אוהבת להיות לבד. אני קוראה ומאזינה למוסיקה.
פאגאן: לעתים נדירות. אני נמצאת לבד רק במכונית, בתוככי פאריס. אצלי בבית,
לא. אני תמיד רעבה, ואני אוהבת לאכול.
לא. כאשר אני רעבה, אני אוכלת.

אני ישנה.

מהם תקליטיין* האהובים ביותר?
כארדו: אף אחו לא במיוחד. יש לי כ־ 200 תקליטי ג׳אז ומוסיקה קלאסית כאחד.

מכתבה אלי ישבה, למשל, על תקן של
משוואה בת נעלמים רבים. היא מגישה גם
לכם משוואה, שלדעתה לא קל לפתרה. רק
שני נעלמים — איקס אחד שווה: גיל יוצאת
צבא; איקס שני: תחביב ראשון במעלה.
ובכן, קחו עט ונייר והתחילו לפתור. אך
אל תגלו לי את הפתרון. לי לא איכפת.

ועוד ועוד

( ) 1068/34 הם שניים. אחד מ״כ והשני
סתם בחיל האוויר. הם עושים רושם של
בחורים טובים, ומה גם כשהם אוהבים כל
כך מוסיקה, נגינה, ציור, שיחה עליזה ורצינית,
בידור טיולים ו״עוד ועוד.״ אין
להם דרישות רמות: רק זה שהנערות
שתכתובנה אליהם תהיינה עוד בגיל ה־טפשעשרה
וחיפאיות.

צימר >ן גה
לחשו! לי...

זה שהחלו כולם לכתוב פתאום חמשירים,
הוא פשוט דידיבוק. נחשו שלוש
פעמים מי סיפר לי את ז ה אגב, דידי
קורא למקום מסויים מאד בשם אורתל . .
הבימה החליטה, כנראה, שמשתלם יותר
לשלוח את שרגא פרידמן לחוץ־לארץ
ל״התבוננות״ ,מאשר לתת לו לביים, כפי
שהיה תורו לעשות את מקומו של
פרידמן בהביצה ממלא עתה יהודה אפי
רוני, שהביא כפיצוי לאשתו אולי שוקן,
על שהוא מתעלס במחזה עם מרים זוהר
תקליט ארוך נגן של ״גיבורותיו של פו־צ׳יני״
,מפי מריה קאלאם כאשר נראה
שמואל רודנסקי צובט את לחייה של
נערה חמודה בכסית, אמרו לו ,״מה אתך.
בגילך?״ ״אינני כל כך זקן,״ השיב רודנסקי
מניה וביה ,״עוד לא חגגתי שום יובל״
ראוכן שפר, רבע של רביעיית
המועדון, מופיע, בתוכנית החדשה דתיאדה,
במכנסיים קרועים מאחור. הוא שכח מכל
העניין כאשר הופיע, בנשף פורים בבית
ציוני אמריקה, בתוכנית אחרת, נתגלה לקהל
במכנסיו הקרועים רבע אחר, יעקב
בן־סירא, מרתיח עתה כ־ 3לירות לחודש
ב״פוקר תורכי״ .״תגיד מספר,״ אומר הוא
לקרבן הקרוב ביותר, אחרי שהלה נותן
לו 100 פרוטה .״שמונה,״ אומר הלה .״תשע.
ניצחתי.״ מכריז בן־סירא ג׳וקי
ארקין נראה השבוע יושב בבית־קפה על
שפת מדרכה ברחוב דיזנגוף, ואינני מת-
כתנת לכסית או רוול — כשהוא עצוב. זה
לא היה כל כך בגלל הקפה ההפוך התפל,
כמו בגלל מכתב שקיבל אותו יום מחברתו,
ליז מלהקת באבילה. ליז כתבה לו או
שהוא בא מיד לפאריז, או ש פסוק
השבוע שייך בלי ספק לחנה מסינגר*
עדן, שהלבה בעקבות אחותה למקצוע זי*
ווה רודן, מסרה הצהרה מפוצצת לעתו־נות
האמריקאית, כיצד היתד, קצינה בצה״ל
וכולי וכולי :״אם אתן הולכות לצבא, מן
הראוי שתהיה לכן חתייד. פיזית.״ אם היא
היתד, קצינה בצה״ל, אני לילי גלילי.

סאגאן: מוצארט, ג׳אז (בילי הולידיי) ושאנסונים.
מהן שעות ההשבמה וביבוי האורות שלד?
כאר דו 9 :בבוקר 11 ,בלילה לכל המאוחר.
סאגאן: בין 10ל־ 12 בצהריים, בין חצות ל־ז

יש לד חיות שעשועים?
בארדו: כלב, ארבעה כלבלבים ושתי יונים.
סאגאן: כלב וחתול.
מהם יחסייד עם הורייך?
בארדו: ידידותיים ביותר.
סאגאן: נפלאים.
מעלתו העיקרית שד הגבר שאת אוהבת?
בא רדו: הקנאה.
סאגאן: שאלה אישית מדי.
האם את עוסקת בספורט, ואיזה?
בארדו: שחייה.
סאגאן: שחיה, טניס, נהיגה.
מהם תחביביך העיקריים?
בארדו: ביקור בחנויות לעתיקות, טיולי בדידות בחורשה.
סאגאן: הריקוד, הוויכוחים, המכונית, הקריאה.
מהי מעלתף הגדולה כיותר?
בא רדו: גילוי הלב.
סאגאן: האיטיות.
מהי מגרעתך הגדולה ביותר?
בארדו: אינני בטוחה.
סאגאן: העצלות.
מה היית רוצה לשנות כעצמד?
כארדו: כלום.
סאגאן: שבעים דברים.

הערות^שול״כן
המפלגות השונות מגלות אקטיביות רבה מסביב לעתון הרדיו

...ראדיו־אקטיכיות.

בעריכת לילי גלילי

שרת החוץ גולדה מאיר רקדההורה עם מנהיגי גאנה

מוזמניםמשתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמזד זה יזכה מדי
שבוע ב־סו ל״י. מתחלקים השבזע — ד רז ר ה סגל, ר*ג, זמשה קשסן, ת״א.

...נקוו ה שתצליח יותר כשיטה זאת מאשר ה מי י ג׳ ר
הרוקד פלאח סאלם בסודאן.

קרב פני א ד *13

פעם נסע באוטובוס פרופסור פרנקל,
מהאוניברסיטה העברית. שכנו של הפרופסור
ביקש ממנו לסגור את החלון,
כי קר בחוץ .״ואם אסגור את החלון,
יהיה חם בחוץ?״ השיב הפרופסור.

סטודנטית הלומדת באוניברסיטה כמעט
מאז הקמתה, מתוך תקווה למצוא חתן,
נתבקשה למלא טופס רשמי, ובו פרטים
על מצבה המשפחתי. בצד המשבצות
רווק, נשוי, אלמן, גרוש, רשמה במשבצת
הריקה :״טרמפיסטית״.

הימן, המרצה הראשי לטכנולוגיה בטכניון
העברי, לתלמידיו :״האדם הוא
החיה הצוחקת לפי ברגסון, אבל לדעתי
הוא החיה המצחיקה — הסתכלו במרצה.״

זיו

בנשף שנערך בירושלים, כאשר הוגרלה
עוגת־קרם גדולה, קפץ לפתע אחד המשתתפים
לקבל את העוגה. לאחר זמן קצר
התברר שאינו מצליח למצוא את כרטיס
ההגרלה, אף שהיה בטוח כי מספרו הוא
הזוכה. הקונפרנסיה קרא לעברו בצחוק:
״אתה בוודאי פ רופ סור והוא צדק:
זה היה פרופסור חירם פרי, המרצה לספרות
ואיטלקית באוניברסיטה העברית.
לאחר שבכל זאת לא מצא את הכרטיס,
ניתנה לו העוגה. הפרופסור רכש אז
כרטיס שני, שם אותו בכיס מקטרנו
לעיני הנוכחים, כדי שלא ישכח. כאשר
זכה שנית בהגרלה, פרץ הקהל בצחוק
— כי הפרופסור שוב שכח היכן הכרטיס,
ולא מצאו עד שאחד הנוכחים הוציא
לו אותו מכים מקטרנו. בקיצור, כשהסתיים
הנשף וכל המשתתפים הלכו
הביתה, התברר כי הפרופסור שכח לקחת
אתו את העוגה.

ממשלת ארצות־הברית הלכה בעקבות ישראל, והנהיגה עבודות ־ דחק
להקלת האבטלה

אתם מכירים את בנצי, זד, שצריכים לומר לו שלום מרחוק מפני שאם גותנים
לו יד אז כמה עצמות מתפוקקות? ובכן, יום אחד ראו החברה את בנצי הגיבור
בחדר האוכל, ועינו חבושה. החברה התמלאו חרדה, כי עוד לא קרה שבנצי ייפגע,
והפוגע לא ישכב חודש־חודשיים בבית־חולים,
לבסוף מישהו שאל את הפצוע .״תגיד, מה קרה?״
״לא כלום,״ השיב בנצי ,״סתם התנגשתי עם טרקטור.״ ובצחוק מלא הגאה
הוסיף :״אבל חברה, הייתם צריכים לראות את הטרקטור!״
מאיר ג ,.תל־אביב
מאגדות האוניברסיסה
העברית

...השלב הבא: בקשת מענק מישראל.

עירית תל־אביב התלוננה על כי משרדהחוץ אינו מכיר בתל־אביב...-

...כנר א ה כתגובה על בך, שהדיפלומאטיס הגרים
בתל־־אביב אינם מכירים בירושלים כבירה.

בפנים שורת השיר

תחרות על חרוזאחד
מעשה כעלמה מגונדרת
שהחליפה כל יום האדרת.
אז אמר לה האיש:
״לבושו רק מדגיש
מסתבר שהאיש היד, יכול לומר המון
דברים. מהם כמה דברים שאני מסמיקה
רק לחשוב עליה* ובכן, אחרי הצנזורה,
הנה מה שנשאר: היו לפחות
20 קוראים שהתעלמו ממידת הרחמים,
וקבעו :״עד כמה הינך מבוערת.״
מספר עוד יותר גדול הסכים לדעתו
של יד,ושפט גבעון מירושלים :״מה

לך אין שיש לאחרת.״

שיא בפני עצמו קבע משה קשטן
מרחוב דיזנגוף ,62 תל־אביב, שחיבר
36 תשובות שונות. בין השאר :״גב
עתיים אינה הכינרת.״ המזכה
אותו בחמש לירות, ו :״בי טעות
לעולם חוזרת.״ אגב, גם שורה
אחרונה זו עלתה במוחם של יותר
מקורא אחד. הקורא יוסף דימנט מתל־אביב
העדיף להתעלם מן הפתגם הידוע
ומתווכח על טעם וריח. הוא אומר:

״במה טעם הנך מחוסרת.״

יעקב צור מנוד,־שאנן, חיפה, רואה את
הבעיה מנקודה גברית קטנונית :״איך
בספי היקר את קוברת.״ ומאותה
נקודת־מבט, דוזקא מפי נשים (קנאיות,
כנראה) ,עמליה צייקל, גם היא מנוה־שאנן
:״לאן את בעלך את גד
דרת ״.אורה כהן, תל־אביב :״במה

מרוויחה התופרת.״

בחמש הלירות הנוספות זכתה דרורה
סגל מרחוב הגלגל ,50 רמת־גן, העומדת
בראש האסכולה הערטילאית. היא
קובעת :״ערומה האמת וקודרת,״
ובמקרה שהרמז אינו די ברור, הוסיפה
תשובה שניה :״מה נכספת להיות
מעורטלת ״.אחריה צועדים בסך הרעיוני
דן מרגלית מתל־אביב :״בל
עלייתו
של נוגגדר צגזדוז

עדיו את ממש נהדרת״:
מחולון :״ערומה, את ממש נהדרת
אריה סבינסקי, צד,״ל :
״שבלי בפות את ממש נהדרת״;
ד. בן־נפתלי מתל־אביב :״הסודות שיצאו
ממחתרת.״ אותו קורא גם
מוסיף משהו למען המוסר :״המדרון
*ו הנך מדרדרת.״
ב. ריבק

קבוצת קוראים אלה, לא סונוזרו,
כנראה, מהקנקן, התעקשו דווקא לראות
מה שיש בו. צבי לביא מתל־אביב:

״שלשוא התחפשת לגברת״;
מרדכי פרידמן מצד,״ל :״מה שאת
כאמת מחוסרת״; יורם ברנשטין,
קיבוץ איל :״ששמלה על שום
מום לא מכפרת״; מוטי גולדשטיין,
מתל-אביב :״שתי סיכות את בהן
מתהדרת, מיודענו הוותיק מרדכי
דן מתל-אביב :״שהבל תלוי בטיב
התוצרת.״
לבי יצא לג׳נטלמנים האמיתיים. גבריאל
סגל מתל־אביב :״שהגברת
מוגרו מיותרת״; עודד קרני מקרית
ביאליק :״בי וונוס הפכה מיותרת״;
ושוב קורא אלמוני :״מה
שב. כ .גילתה בסרט.״ אבל הוא
כנראה לא יכול היה להתאפק עד הסוף,
וצירף תשובה, שנתנה לי לחשוב שהוא
אשה, ולא סתם, כי אם כלבתא ממש.
משום מה הזכיר לי את התשובות של
רותי, במדור המכתבים שלה :״שהנך

בכר קצת מעוכרת.״

מחוסר מקום, אסתפק בהבאת עוד
כמה תרומות. יחיאל ירון מנתיב הל״ה:
״כל יום נקודה אחרת״; אבי
סולקיס מרמת־החייל :״את איומה —
אחליפך כאחרת״; שלמה אגוזי
ממשק יגור :״שהינך הידועה
כאחרת״; וגם :״בבדים וגברים
את סוחרת״; ואראלה מנדלסון
מתל־אביב, שאני מקווה שתסיק את
המסקנה מדבריה :״להתחתן כדאי

עם אחרת.

00ס ₪
טעות לע ולם * ודקת
העידוד שרוגוזין קיבר משר האוצר.
(הארץ)
דויד הרג

אותו

בן־פורת, יפו

לגנזרי.

הסרט כתונת הלילה הירודה.
(ידיעות אחרונות)

מרדכי דן,
השפלת

תל־אביב

כבוד־האשה!

מפלגת אחדות העבודה — פועלי
ציון /מחלת החברות( .למרחב)
אליק מג, חיפה
מחלת

הפה

והקלפי.

יום הולדת הצבא האיום.
(ידיעות אחרונות)

משה קשטן׳
מיסודו של איבא! האדום.

תל־אביב

חמש>ר>>ם
תלמידת־משפטים, שמה נורית,
התנשקה במשרד עם פרקליט.
אמרה היא :״אל נגזים
כאן כדין ודברים -
הן זאת רק התמחות מעשית ! ״
מעשה בגנבת, שמה טובה,
שפרצה לבל בית כרובע.
עת יצאה ככר בדימום
הפכה את הפרימוס
ובער על ראשה אז הכובע.

יום אחד החליט איציק צימרמן להיות
משורר. הוא שינה את שמו לעומר
צמרת, התפטר מעבודתו ב״סולל בונה״
וביזבז את כספו. הוא קרא שאי־אפשר
להיות משורר גאוני מבלי לרעוב.
יום אחרי שהוציא את הפרוטה האחרונה
שלו הלך עומד צמרת ברחוב
ולבו טוב עליו. הוא ידע שבעוד כמה
שעות יתחיל לרעוב, ולכתוב שירים גאוניים.
אולם לפתע פגש את שרוליק מלהקת
הגח״ל .״שמע איציק, זה עצום
שאני פוגש אותך!״ קרא שרוליק ,״אמרו
לי שהתחלת להיות משורר. אז אני
צריך מיד ששה פזמונים בשביל התוכנית
שלנו ,״עגבניה שחורה״ .מאתיים
פונטים. תביא לי אותם הערב ל״כסית״.״
עומר צמרת כתב ששה פזמונים, לקח
את הפונטים ומיהר לבזבז אותם .״אין
דבר,״ אמר לעצמו ,״הם ילכו, ואז
אתחיל לרעוב ולכתוב שירים גאוניים.״
יום לפני שהלך הפונט האחרון, פגש
עומר ברחוב את יחיאל פודלוביץ, מנהל
להקת המח״ל. הוא דרש עשרה פזמונים
במחיר 250 לירות, תוך שעתיים. הפזמונים
הפכו לשלאגרים ב״קול־ישראל״.
אחרי זה החליט עומר צמרת להתחבא,
כדי שיוכל להתחיל סוף־סוף
לרעוב. אולם מוישה שומבינסקי מלהקת
השח״ל מצא אותו והפציר בו נורא
לכתוב לו תריסר ב־ ,500 תוך חצי שעה.
עומר לקח את הכסף וכתב. הם נוגנו
30 פעם ביום ב״גלי־צה״ל״.
מאותו יום היה המצב אבוד. עומר
ביזבז את כל הכסף על אגרות מפעל
הפיס, וזכה בפרס הגדול של 30 אלף.
הוא רצה לברוח מן הארץ, אבל תפסו
אותו בשביל המגבית ולקחו אותו לסיור
הרצאות באמריקה, כל הרצאה באלף
דולאר. הוא חזר עם קאדילאק
ופריג׳ידייר. לא היתד, תוכנית ברדיו
בלי שיריו, הארץ כתב שהוא מצד אחד
משורר טוב, אם כי מצד שני לא
כל כך, ובן־גוריון קרא שיר שלו בכנסת.
הוא לא רעב אף פעם, ועד היום
לא כתב אף שיר גאוני אחד.