גליון 1069 מתאריך 26 במרץ 1958

המחיר 500 פרוטה

האס עמוד
נואש שמהן
חווי שרע
שקבל דדו אתעסק המדינה י

הוא הורה לבעל החנות לשלוח את הכלים
לביתו, וכשנשאל לכתובתו השיב בנאוה:
״יגאל סוסינזון
מקרה זה, שמסרתיו כפי שאירע, הינו
הוכחה חותכת לדמותו ומהותו. לי עצמי
הסיר מקרה אישי זה כל צל של ספק, כי
ההאשמות שהועלו נגדו הן נכונות.
משה מילר, תל־אביב

ראש המערכת:
שלום כהן

עורך משנה:
רוב איתו
עורך תבנית:

עורך כיתוב:
לבי השת

רחוב גליקטון , 8תל־אביב, טלפון , 26735
ת. ד .136 .סע! למבדקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המוד

העתון

הנקרא

איני זוכר אם זכה העולם הזה אי־פעם להפגנה
צוהלת כזאת של אהדה המונית כמו
בשבוע שעבר .״ביקרתי במשרד גדול. עשרות
הפקידים ניגשו אלי ולחצו את ידי
כאילו הייתי אבי הכלה בחתונה,״ סיפר אחד
הכתבים. אני עצמי זכיתי לכמה מאות לחי־צות־ידיים
של סופרים, קצינים בכירים ב־צה״ל,
אנשי־תיאטרון וסתם קוראים שניגשו
אלי ברחוב. איש מהם לא אהב את ייגאל
מוסינזון.
במידה שהפגנה זו הביעה שמחה כנה נוכח
נצחון האמת על השקר, נצחון הטוב על
הרע, הרי היתד, זאת תופעה חיובית. אולם
אני חושד שהיה בה פה ושם גם קצת מן
השמחה לאיד. משמחה זו אני רוצה להסתייג.
לא כ תבנו כתבה זו בהנאה. לא פירסמנו
אותה כדי להתנקם באדם שהסית לרצחנו.
עשינו מלאכה בלתי־נעימה זו מתוך הרגשת־חובה
כדי לסלק סכנה ציבורית ולמנוע עוזל.
הגליון האחרון של העולם הזה הוכיח שוב
מה אדיר כו חו של מכשיר זה הנתון בידינו.
אך הוא הוכיח גם מה עצומה האח ריות
הרובצת עלינו בשל כך. זהו פקדון
ציבורי. לא יעלה על דעתנו להשתמש במכשיר
זד. לשם סילוק ח שבונות פרטיים,
כפי שלא יעלה על דעתו של מפקד תו ת ח
כבד בצה״ל להפגיז את ביתו של אוייב
פרטי.
נזכור נא את הפסוק בספר משלי :״בנפול

אהרון צור

צלם המערכת:
אריה הרן
חברי המערכת:
מנשה בר־רייז, שיינו גלור, לילי גלילי,
דויר הורוביץ, רותי ורד, אברהם הרמון,
;•מאללה מנצור, אלכם מסים, אביבה סטו,

במדינה

ביותר

אויבך אל תשמח׳ ובכשלו אל יגל לבך. פן
יראה אדוני ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו.״
נשמח רק שנתקיים הפסוק המופיע בהמשך
אותו פרק :״אל תתחר במרעים, אל תקנא
ברשעים. כי לא תהיה אחרית לרע, נר
רשעים ידעך.״

השבוע התקיימה אסיפה סגורה של צודת
התיאטרון הקאמרי, לדיון במצב העגום של
התיאטרון. לפתע קם מיכאל גור, דפק על
השולחן וקרא בהתרגשות :״יושב כאן ב תוכנו
אדם המקבל מ שכורת מן העולם הזה!
איך זה יכול להיות שכל מילה הנאמרת
אצלנו בחדרי־חדרים מתפרסמת כעבור יו מיים
ב שבועון זה?״
משך כמה דקות סער ויכוח נרגש, עד
שקם אחד השחקנים הצעירים יותר ואמר:
״רק בצורה זו אנחנו למדים לדעת מה קורה
אצלנו בתיאטרון!״
אני רוצה להרגיע את השחקן גור, אחד
האנשים שאני אוהב אותם על הבמה. איש
מאנשי הקאמרי אינו מקבל מ שכורת מן
העולם הזה. אם מישהו או מישהם מאנשי
הקאמרי דואג למסירת אינפורמציה על ה תיאטרון
ל שבועון זה, הרי הוא עושה זאת
מתוך מסירות לתועלת הציבור.
וזה כולל גם את מוסר הידיעה הנ״ל.

באותו נליון בו כתבתם על סו סינזוז,
הענקתם את תואר ״איים מופת״ לצעירה המסורה
מבפר-יסיף. לדעתי מגיע התואר לא
פחות לאיש המערכת שלכם, שטרח וקרא
את כל כתבי מוסינזון, כדי להוציא מתוכם
את הפסוקים שהופיעו בראשי הפרקים. מי
שהיה מסוגל למעשה כזה של הקרבה עצמית,
מגיעה לו מדליה י של איש מופת.
שלמה הררי, חיפה
הוא לא פעל ״מעל לצו התפקיד ומעבר
לתביעת החובה.״ לרוע מזלו זה היה תפקידו.
אפילו הנני מזדהית עם אי־הזדהותה של
הגברת רחל שור (כצנלסוז) בהצגת הבכורה
ההיסטורית של ״זרוק אותו לכלבים״ ,לא
אני היא היושבת בשורה הראשונה באולם
הבימה, אף אינני אשתו יכל זלמן שזר.
נדמה לי כי למען כבודה של רחל שזר,
טוכ כי תתקנו את הטעות.
רבקה כצנלסון, תל־אביב
תודה לקוראה רבקה נצנלסון, עורכת ירחון
סולל־בונה כור, על תיקון הטעות. ההזדהות
עם אי־ההזדהות היא לכבודה.

איש העשור
בכל שנה ושנה רגיל העולם הזה לבחור
את אישי השנה, אד ברצוני להציע כי
בשנת העשור ימשיד העולם הזה במסורת
גדולה יותר מבכל השנים הקודמות. הצעתי
היא שהעתוו יבחר את אישי העשור, בלומר
את האנשים שפעלו והצטיינו בשטחים שונים
בעשר השנים מאז קום המדינה. פעולה זו,
טוב אם תיעשה על-ידי הקוראים ולא על־ידי
המערכת בלבד.
זאב וייס, ירושלים

יהודים היו שם
בכתבתכם על העלמה עם פנס הלוקם (העולם
הזה )1068 הינכם כותבים, בין השאר:
יגעד הזה פעם והגיאינו

אמרכם על יגאל מו סינז ה (העולם
<1008 היה הטוב ביו תר שהופיע אי
בעתו .:הוא השיג שיא של התאפקות
נות עתונאית. בצדק קבעתם שסוסינזון
בעיה אישית, אלא בעיה חברתית.
גבריאל מרון, תל־אביב
זוהי הספרות של ילדי־תנובה, שהאמא־מפלגה
רצה אחריהם עם בננה, ושלמדו מילדותם
למכור את ערכי האמת תמורת מקום
בטוח בחממה מפלגתית נוחה. אברהם שלונסקי
יכול להצטער עתה, אולם האם יכול חוא
לטעון כי לא ידיו שפכו את הדיו הזאת?
שמואל לוין, חיפה

להשלמת דמותו הרוחנית של ינאל ם ו 0ינ־וון,
כדאי לכם לציין עוד אי־אילו פרטים,
הידועים לכל מי שעמר במחיצתו בזמן ם!
הזמנים.
הסכסוד הראשון עם קיבוצו היה בגלל
סיפורו הראשון ב״אפורים כשק״• ,שבו הוא
משמיץ את אחיו ואת גיסתו, על רקע חייהם
המשפחתיים. בסיפור זח ציטט כמעם בשלי-
מותו קטע מתור ספר אחר ,״מכתבים מ;
המדבר״ .הוא פנה בשעתו, אחרי שעזב את
נעז, להתקבל ״בתנאי סופר״ לאהד מקיבוצי
השומר הצעיר הותיקים שבעמק, אולם בקשתו
נדחתה, אחרי שחברי אותו משק, שהכירו
אותו משירוחם בפלמ״ח בנען, הביעו ריעות
שליליות עליו.
דמותו הרוחנית של יגאל מתגלה ב״אפורים
כשק״ ,על הצייר הגונב כבשים מהמשק כדי
לקנות חסרים לצרכי אמנותו. יגאל הסביר
פעם לכותב מכתב זה כי ״זה אני עצמי,
שהקיבוץ אינו מבין אותי, ועלי להבקיע
דרר לאמנות בכל מחיר.״ בהיותו בבית־שערים
שבעמק, הצליח להתחבב על מזכיר
וער הגוש, חיים ראם, ובהמלצתו טונה
תחילה כעורד ספר היובל לגוש נהלל, שהיה
צריד להופיע אז. מכיוון שרבים שהכירו
את מוסינזוז ואת רמתו המוסרית התנגדו
לכר בתוקף, בוטל העניז, והספר לא הופיע.
כנגר זה הצליח לשכנע את המועצה לקבל
להצגה מיו טחוה — למטה מרמת בית־ספר
עממי — בשם ״בת־יפתח״ .כל הענין עלה
אלפי לירות, אולם מעולם לא ראתה הארץ
בזיון רב־ם םדים כמחזה הזה. המפליא הוא
שבכל ההצלחות שלו, נמצאו תמיר אנשים ש

הזהירו
מפניו,
משום מה.

עם כל הכבוד לקורא אמיתי, הנה העובדות
האמיתיות: היוזמים המפ״מיים של הירחון
הרחיקו מראש מן המערכת כל אדם שלא
היה מקובל על מפא ״ /הם קיבלו תמיכה
כספית ממשדד־החוץ, והם נמנעו בקפדנות
מפרסום כל כתבה שהיה בח משוס ביקורת
על פעולת הממשלה בשטח הערבי. הבטאון
הופץ בגלוי על־ידי משרד־החוץ.

לא נשמעו

אברהם לב, חיפה
הגיע הזמן שיגאל מוסינזוז ישנה את
כרטיס הביקור שלו. במקום התואר סופר,
עליו לכתוב בכרטיס: יגאל מוסינזון —
התז.
חוה קול, תל־אביב

הצד היפה
אשוזרהשאח סאוזיה

שכחתם לציין כי הפועל ״יגאל״ הוא דו־משמעי.
במובנו האחד משמעו לטהר, להוציא
מעבדות (״וגאלתי אתכם בזרוע נטויה״) ,אד
במובנו השני פירושו לטמא, לטנף, להכתים
(״ויגואלו מן הכהונה״ ,״לחם מגואל״) .אין
כל הבדל בין יגאל ליגעל.
חנה ציגל, רמת־גן

סיפורכם על גירושי סוראיה היפה מבעלת
השאח (העולם תזה ) 1068 שבר את לבי.
הנה אשה מסכנה, בת 25 ויפה, שהושלכה
לרחוב ולבחי־הקפה של טונטה־קארלו, כיככל
מה שיש לה הם צ 4מזוודות, וכמה מיליוני ם
עלובים בתכשיטים. כן, גם כלב פודל. האי;
זה עוול?
אליהו דורון, תל־אביב
זה גבר זה? כשאין לו דם אפילו להחזיק
באשה שהוא אוהב, איד הוא חושב להחזיק
בכתר? אני בטוחה שנמאל עבד אל־נאצר לא
היה מגרש את אשתו רק ס פני שכמה עסקנים
מפלגתיים דורשים זאת. הוא חיח עושה
מהפכה ומגרש את העסקנים!
גירית איל, חיפה

ועתה לא נשאר לנו אלא לשאול את
הכלבים, מי ערב לחיכם יותר?
שוקה פורת, תל־אביב
קצת רחמנות. זכרו, לא רחוק היום
ויגאל מוסינזון יכה עור על חטא. אדם
מסכן אסור לשנוא, גם אם שבע תועבות
בידיו.
יצחק י. הללי, ירושלים

ההמצתם הזדמנות להראות שתי דוגמאות
של הצד היפה יכל החיים במרחב. אני מתכוון
לאשתו הראשונה ולבתו של חשאח, אשר
אוסרים עליהן שהן יפות לא פחות מסו-
ראיה. חבל.
אל־ברט שוהאד, חיפה

״בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל —
ישוב עמלו בראשו ועל קרקרו חמסן ירד.״
יצחק בר־כוכבא, ירושלים
יום אחד נורמנתי לחנות לחפצי חשמל,
בה נוכח גם מוסינזון (אני ידעתי מיהו
האיש, אולם לא ידעתי מה הוא) ,אשר קנה
קומקום וכירה חשמלית. משר כל אותם רגעים
בהם המתין לסוחר, ראיתיו מסתובב
בחנות, כאילו הוא מבקש לטרור בגאוותו
את הכל. לבסוף פנה אלי בשאלה :״ילד,
האם אתה נוהג לקרוא את הסמבה?״
קראתי בבר קודם לכן בעתונים על מנהגו
זה, ולכן עניתי בחריפו ת ובחוצפה כי זוהי
דרר גסה ביותר לפירסום עצמי. הוא ניסה
להשיב, בטענו כי כל בקשתו היא לשמוע
את חוות דעתם של קוראיו. אולם המחז:
הצנוע לא היה יכול להשלים עם העובדה
כי הסוחר, שארז את חפציו הקנויים, אינו
יודע מי הוא. מוחו הגאוני מצא פתרון.

•סם רחוב אין מחליפים בשום פנים ואופל.
אין זה בנד או •סמלה שאפשר להחליפם.
האזרח מתבלבל אפילו אם רק מחליפים את
המספר שעל ביתו, ושנים חולפות עד אשר
דבר פעוט כזה משתרש בחיי היום יום.
על אחת כמר, ובמה אי־נוחיות ובלבול נגרמים
לבל דרי הרחוב ששמו הוחלף לפתע.
הרי ישנם בל בד הרבה רחובות חרשים חסרי
שמות, מדוע ציי ד דווקא לשנות שמות מושרשים
בה עמוק בחיי הצבור? הדבר באמת
למורת רוח הצבור כולו. המשיכו להילחם
בדבר בלתי הגיוני ובלתי צורק זה.
א. אביר, ררות־גן

השקפה חדשה
מכתבים אולם

טוב מספר משם טוב
תוצאות המשאל במאמרכם על הרחוב שלר
(העולם הזה )1067 הן ממש מחרידות, אולם
נראה לי בי עשיתם בבד שידות רב לקורא
יכם. עתה, יש להניח, נזכה למנה גדושה
של שידורים ברדיו על נושאים עליזים כמו
חייו ופעלו של וכיוצא בזה. אפילו בשביל
10ל״י לשנה זה יותר טרי. דעתי
היא שיים להחליף את שימות הרחובות במספרים,
זה לפחות עשוי לגרום לאסוציאציות
נעימות לאזרח האפור.
מ. ג ,.תד־אביב

קראתי בהעולם הזה ( )1067 מספר דברים
הנושאים אופי ביקורתי חמור, ביחס לאיגוד
היהודי ערבי למען שלום ושוויון ובט־אונו
״השקפה חרשה״ ,ללמדר שהן הארגון
והן בטאונו אינם אלא בי טוי להשקפת עולמו
של משרד החוץ תחת מסווה מפ״טי, הממתיק
את הגלולה. דומני שאין טעות גדולה מזו.
כמי ׳כקורא את אותו ירחון טאז יום הו פעתו׳
איני יכול לקבל את טענתכם כאילו
הוא שופר לדיעותיהם של חוגי משרד־החוץ.
אין ״השקפה חדשה״ בטאוז לכת סגורה,
ואר טבעי שניתן בו בי טוי חפשי לבעלי
ריעות מנוונות, החל מיוסר ס פי ר וכלה ביעקב
חזן, החל בבישוף חכים וכלה ב־רוסתום
בממוני. יתר על בז, הריעות •כ מוצאות
ביטויין באותו ירחון, לא ערבו
מלכתחילה לחיבם של אותם עסקני מפא״י
שאינם גורסים שיתוף פעולה יהודי־ערבי,
ובהפועל הצעיר התפרסמו כמה דברי בלע
נגד האיגוד ונגד בטאונו, שמעטים כמותם
לארס.
יוסף אמיתי, קבוץ גבולו ת

דבריהם

״למחרת שכרה הדר, הפכה לתושב העברי
הראשון בתולדות כפר־יסיף.״ רומני כי בל
מי שעבר בסביבות הכפר, ולא רק לסיור
הטור, לא יוכל להתעלם מבית־הקברות
היהודי העתיק עם הכתובות העבריות על
מצבותיו, והקישוטים בעלי הסגנון הי הודי
המובהק. המימצאים הארכיאולוגיים בסביבת
מוכיחים כ׳ היה ישוב יהודי ביסיף בתקופת
שלאחר החורבן.
נם מתיר הספרות הרבנית וכן מספרי מסעות
וזכרונות מהמאות ה־18־ 16 אנו למדים
על מציאות ישוב יהודי במקום. אפילו
ברשימת הכפרים שבארץ־ישראל, אשר ערכו
השלטונות התורכיים לשם גביית מיסים, נזכר
כפר־יסיף ובו במה עשרות יהודים משלמי
סיסים. על ישוב יהודי ביסיף שומעים גם
במחצית הראשונה של המאה ה־ ,19 על־ידי
דו״ח של פקיד הקונסוליה הבריטית בעכו,
המספר על הישוב היהודי ביסיף. אד אלה
היו כבר היפים האחרונים של ישוב עברי
ביסיף.
שאול יהודה, צפת

יתנחם הקורא שוהאד במראה שתי היפהפיות
המרחביות (ראה תמונות).

תזכיר חדרתי

כודהשאח שהנאז

אני רואה שלצפורה אפלבוים יש חוש
כתיבה מפותח (העולם הזה <1068 ואין לה
כנראה מה לעשות עם עצמה אלא להתווכח
אתי לעיני כל העולם מעל דפי העולם הזה.
לא שיש לי איזו התנגדות עקרונית לכד,
כמוה אין לי חשק
אולם עם טיפוסים
טענתה כי הראתה את מכתבי
להתווכח. עצם
האינטיטיים לחברותיה, מוכיחה איזה מי;
טיפוס היא. ולזה שאני לא יודע לכתוב
עברית — אפילו החברים שלי צוחקים •כהיא
כותבת אוהבת עם שני אלפים.
פאיר צ ,,חדרה

העולם הזה 1069

דוזגאשמילי

(ץ איל המלך היה אום סימפאטי מאד.
* /הו א היה יפה־תואר, אמ׳ץ־לב ומצניע-
לכת .״הנה הוא נחבא אל הכלי* וירוצו
ויקחוהו מש* ויתיצב בתוך העם׳ ויגבה
מכל העם משכמו ומעל* ויאמר שמואל אל
כל העם: הראיתם אשר בחר בו אדוני?
כי אין כמוהו בכל העם! ויריעו כל העם
ויאמרו: יחי המלך!*
שאול שלט, שיחרר וכבש. אולם ככל
שארכה תקופת שלטונו, כן ירד חנו. הוא
קינא בנצחונות דויד וניסה להרגו, על לא
עוול בכפו. רוחו נעכרה והשתבשה, ולבסוף
הביא על מדינתו מפלה צבאית נורא*
אמג* התיאור התנ״כי כתוב במשוא־פני*
עורכי התנ״ך, מנהיגי המפלגה הדתית היהודית,
ניסו לפאר ככל האפשר את שושלת
דויד, ובאותה שעה לרומם גם את שמואל
הנביא. בכל זאת מעורר התיאור בכללו
אימון. כי הוא מסמל תופעה הידועה בכל
התקופות, ובכל האומות.

פוחד להסתכל כעיני? הפריסה
קטנה וחולפת היתח שולחת את
גדולי המדינה למותם. כשהיה שיכור,
הכריח את חברי ממשלתו
לרקוד לפניו כליצני חצר.

זהו סטאלין האנטי־שמי, ססאלין שחיסל —
כדברי כרושצ׳וב — עמים שלמים ללא
כל הצדקה, שהוציא להורג כמעט את כל
מחוללי מהפכת אוקטובר, שציוזה על המדענים
מה לחשוב ועל הציירים כיצד לצייר.

^ עוכר בעיון על תיאור זה של סטא-
1ו לין בסי כרושצ׳וב, נזכר בעל־כורחו
בתיאורים דומים מאד של היטלר בסי הגנרלים
הגרמניי*
סטאלין ניהל את מלחמת־העולם בעזרת
גלובוס של בית־ספר, וגרם למאות אלפי
אבירות מיותמת. היטלר הסתפק בספה צבא
שהביאו
ישועה לעיר. הבמטים סילקו מן
השלטון את וינסמון צ׳רצ׳יל ברגע שמיגר
את הנאצי* ובשנה שעברה נחלה מפלגת־השלטון
הקאנאדית מסלה איומה בבחירות,
בלי שום סיבה נראית־לעין. הקאגאדים החליטו
פשוט שכדאי ל* לטובתה, לשבת קצת
באופוזיצי*

האמריקאים אף הרחיקו לכת.
לפני שבע שנים קיבלו תיקון לחוקתם
שקבע בי ״שום אדם לא
ייבחר למשרת נשיא יותר מפעמיים
״.נראה שסברו בי אץ אדם
נורמלי׳ יכול להיות ראש-ממשלה
טוב למעלה משמונח שנים.
חדשים מעסים לאתר מכן גירשו מן
השלטון את המפלגה. הדמוקראטית, שהחזיקה
בבית־הלבן במשך עשרים שנים רצופות
ורבות־הצלחה. הסיסמה המנצחת היתה:
.הגיעה העת לשינויו* כי גם במשטר דמו־

*השלטון משחית. השלטון המוחלט
משחית כאופן מוחלט!״
קבע פעם הלורד אקטץ, ההיסטוריון
הבריטי. נדמה שאין מנוס
מגורל אנושי זה: אדם המאריך
ימים כשלטץ, סוסו ליהסך לרודן,
תוך איבוד הדרגתי של שיווי-
נדטקלו הנפשי.

ך* דוגמה הקלאסית לתופעה זו היא
1 1דמותו של הקיסר קלאודיו* האיש שהפך
את יהודה למחוז של האימפריה הרומאית.
בעלותו
לשלטון היה גבר אהוד מאד.
בניגוד לקודמו, קאלינולה, שהעלה בטירופו
את סוסו לדרגת קונסול, הפקיד קלאודיוס
את עצמו בידי יועצים מוכשרי* כמו יול־יוס
קיסר, היה איש ליברלי מאד. לעמים
כבושים רבים נתן ליהנות מברכות האזרחות
הרומאית. הוא צימצם את שלטון
האצילים, ייבש ביצות ובנה מעבירי־מי*
הוא כתב אפילו כמה יצירות היסטוריות.

אולם משהו קרה לקלאודיום.
משמר-החצר שלו השתלט עליו.
יועציו הטובים הוחלפו כהדרגה
בעדת חנפנים. שגעונותיו הפרטיים
גברו ורבו, הפבו לחוק המדינה.
את אשתו השלישית הד
ציא להורג, כדי לשאת תהתה
את קרובתו אגריפינה. כאשר הרעילה
אותו קרובה חמודה זו,
אמו של נירון קיסר, לא היו רכים
שהצטערו על כף.

^ ם דוגמות היסטוריות כגון אלה
מעורפלות במקצת, הרי זכינו בחיינו
לדוגמה מצויינת, בדמותו של יוסף ויסאריו*
נוביץ דז׳וגאשווילי, בן־ד,סנדלר הגיאורגי
שנודע בעולם בשם סטאלין.
אין ספק שבראשית צעדיו היה דזץ גא-
שזזילי־סטאלין אדם נורמלי — אולי אף
יזתר מדי נורמלי. הוא האמין באידיאלים
מסויימים, סיכן את חייו במחתרת, הלך ל־בית־הסוהר
ולגלות בסיביר. לנין הגדירו
בצוואתו כגם־רוח וכחורש־מזימות, אך לא
ראה בו סכנה למפעל חייו. אחרי מות לנין
וסילוק מתחריו, שלט סטאלין כ־ 25 שנים
שלטון ללא מצרים.
לא כאן המקום לויכוח על מדיניותו של
ססאלין, ועל המגרעות היסודיות של הקומוניזם
הטוטאליטארי. נוכל להסתפק הפעם
בתיאור האיש כסי שיורשיו עצמם הנציחוהו
בנאומיהם, ובמהדורה האחרונה של האנציקלופדיה
הסובייטית.

לפי תיאור רשמי זה, הפך סטא•
לין בסון) ימיו למפלצת. יועציו
הקרובים כיותר, שהלכו לבקרו
בקרמלין, לא היו בטוחים לעולם
אם יחזרו כחיים. סטאלין היה
מביט בהם ושואל: מדוע אתה

ית פשוט* והתערב במהלך הקרבות של
חטיבות וגדודים בחזית. טירופו האישי גרם
לשואות אגדתיות, כמו זו של סטאלינגראד.
כמו סטאלין, חשב היסלר את עצמו
לגאון בעניני בטחון, אף שכמו סטאלין
לא ביקר אף פעם אחת בחזית. כמו סטא־לין,
ציווה בסוף ימיו להוציא להורג את
שותפיו הקרובים ביותר. כמו סטאלין,
חשש כל רגע מפני אויבים הזוממים להרעילו.
כמו סטאלין, חיסל אנשים שמבטם לא
מצא חן בעיניו.

כמו סטאלין, היה היטלר נתקף
כהתקפות־זעם מטורפות, נוכח גילויי
ההתנגדות הזעירים כיותר.
כמו סטאלין, לא סכל סביבו אף
אדם אחד כעל דיעה עצמית.

***אול המלך, קלאודיום קיסר, דז׳וגא־
ו ד לי המזכיר, היטלרהפיהרר — אנשים
שונים, תקופות שונות, משטרים שונים מאד.
אולם התופעה האנושית זהה: השלטון משחית,
השלטון המוחלט משחית באופן מוחלט•
עמים
רבים הבחינו בכך באינסטינקט
הבריא של ההמון. בני אתונה נהגו לגרש
מארצם את הגנרלים המגצחי* סיד אחרי

קראטי מובהק, הופך שלטון ממושך של
אדם אחד בנקל לרודנות אישית.

**דוע משחית השלטץ? מהו המו
רעל ההופך את האידיאליסט בעל הרצון
הטוב לרודן נקמני, החדור שגעון־גדלות?
רעל זה טמון בעצם מהותו של השלטון.
השליט הוא אדם עסוק מאד. הוא כלוא
במשרדו, ממהר ממקום למקום במרכבה או
בקאדילאק. הכאליף הארון אל־ראשיד, שנהג
להתחפש כדי לרדת אל העם, היה יוצא
מן הכלל. השליט הרגיל חדל כעבור זמן
מה להסתובב בסורו* או מלנסוע באוטובוס
של אגד.
ככל שמאריך האיש לשלוט, כן גובר
ניתוקו מן העם. חייו יקרים עתך, מאד.
הוא מוקף שומרי־ראש, החוששים לבטחון
מנהיגם, או לביזבוז זמנו. הוא יכול להצטלם
בפוזות המוניות, לנשק ילדה קטנה
לעיני מצלמת־היומן, אף להופיע כסנדק ב־ברית־מילה.
אולם אלה מיבצעי־פרסומת בלבד.
עניני השלטון מאלצים אותו להתבודד.
חוג מכריו הולך ומצטמק לעוזריו הקרובים
ביותר.
חשליס זקוק לאינפורמצי* אין הוא שומע
מה מדברים ברחו* אין הוא יכול לקרוא
את כל העתוני* או את כל המכתבים
הבאים אליו. הוא נאלץ להפקיד תפקיד

זה בידי עוזריו הקרובים — מזכירים, ראשי
שרותי־מודיעין. אט־אט מתחילים אנשים
אלה למלא תפקיד מרכזי מאד בשלטון.
כי סוג האינפורמציה שהם מספקים לשלים
קובע מראש את מהות החלטותיו.

כהדרגה נוצרת מסביב למנהיג
קנוניה״של־השתקה. איש אינו אד
מר לו את האמת. עוזריו משתדלים
שלא להעכיר את רוחו בידיעות
כלתי־רצויות לו. על-ידי טיב*
הר של החומר ועריכתו הזריזה,
הם מצליחים להציג למנהיג מצב
דמיוני המתאים כדיוק לרצונו. כך
הולך ומתרחק המנהיג לא רק מהמוני
עמו, אלא גם מן המציאות.
תהליך זה הולך ומחמיר בה.רח• לסטא־לין
לא היה לבסוף מושג על המציאות במדינתו.
והאם יש תמונה פאטתית יותר
מזו של הפיהרר בבונקר שלו, המנצח על
פקודות למטות קרביים שחדלו מומן מלהתקיים?

ל אדם אוהב חנופה. תחילה יכול
שכלו להתגונן בפני סם משכר ז *
אולם שנים עוברות, ואין האיש ש,מע מסי
כל מקורביו אלא תיאורים נלהבים של
גאוניותו בכל השטחי* אט־אט הוא מתחיל
להאמין בכך בעצמו.
הוא ניצח במלחמה. הוא נוטה לשכוח כי
היתד, זאת מלחמה של אומה, וכי הוא
עצמו לא היה אלא הפקק שעל פני המי*
סופר כמו טולסטוי יכול היה להנציח
אמת זו בפרק נהדר של נזלחמח ושלום.
אולם קוטוזוב עצמו, והצאר אלכסנדר הראשון,
חשבו מן הסתם אחרת.
עכשיו יודע המנהיג שהוא גאון. ברור
לו שאין כמוהו בהנהלת עניני הבטחון של
המדינה, בהכוזנת המדע, בהבנת חכמי יוזן.
סטאלין החליט שהתיאוריות המדעיות המפוקפקות
של ליסנקו הן נכונות, ואיש לא
העז לטעון אחרת• היטלר שירטט בעצמו
את תוכניות הבניה של כל ד,בנינים החשובים
שהוקמו בימי ממשלתו. כל אחד מ־שניהם
האמין שהוא גדול הוגי־הדעות של
המאה ה־ .20 פטפוטיהם הנדושים ביותר נלמדו
באוניברסיטות.

אם המנהיג הוא גאון, המחזיק
בידו את גורל עמו, הרי ב? המתנגד
לו הוא ממילא בוגר שפל,
אשר הוכה לאומית היא לחסלו.
ולא רק המתנגדים ממש -גם מי
שמפריע במקרה לאחת הקפריסות
שלו, גם מי שיש לו דיעח שונה
ככל שטח שהוא -אם על פירוש
דברי לנין ואם על תורת אפלטון.
באוזירה כזאת של חנופה, של פולחן
האישיות ושל הרפתקנות חסרת-אתריות,
שוב אין מקום לאישים חופשיים וחזקי*
גם אלופים מצליחים מסולקים במהרה. אחרי
שחיסל את קודמיו ואת מתחריו, מתחיל
המנהיג לסלק גם את יורשיו האפשריים.

*״,ומם של שרי־־המדינה נתפם
על־ידי כנכנאים קטנים, חורשי
מזימות־סתר, ראשי מנגנוך־חושך.
סוחרי-נשק הפועלים כחשיבה באים
כמקום השגרירים. מומחים
למשלוח פצצות מנהלים את
המדיניות. זוהי הגווארדיה הפרי-
טוריאנית -הוא משמר־החצר
המפורסם ששלט על הקיסר, ועל
האימפריה הרומאית כולה.

אין עוד מקום לשום התנגדות. אם
המנהיג רוצה בבטאון חדש, הרי כל מי
שאינו ממהר לספק לו את הצעצוע הוא
בוגד. אם עולה בלבו רעיון למחזה, ממהר
התיאטרון הלאומי להציגו. אם מגדל המנהיג
שפם מצחיק, כל המדינה מגדלת שסם מצחיק•
ואם הוא עומד על הראש, כל
המדינה עומדת על הראש.
״אחד בדורו, שמש העמים* — כך קראו
לדז׳וגאשזזילי.

במדינה
העם

//מ27( ,/י(0 //עהססח
ל ט הור כללי עזל המטבח

ל ח טוי י סודי ע 1להמ טו ת

לנקוי עויטתי עול הארונות

לינדול כ/שכ/יד הכל
מקקים, פשפשים, נמלים, זבובים ויתושים

ה שכנת: בוז מ חו ד ש
רבים סברו כי הסכם השילומים עם גרמניה
היה בלתי־מוסרי. .אם נקוו כסף מן הגרמנים,״
טענו. ,הרי זה כאילו אנו נותנים
הכשר מוסרי למרצחים1״
השבוע נסתבר כי הסכנה המוסרית היתד,
קבורה במקום אחר. שר־ד,משפטים פנחס
רוזן, יליד גרמניה, כינס את עורכי העתר
נים היומיים לישיבה סודית, השביע אותם
לצאת למערכה נגד שקרני־ד,פיצויים, מבלי
לעורר רעש גדול מדי.
סען רוזן: שקרנים אלה, המוציאים כסף
משלטונות־הפיצויים הגרמניים בסענות־שוא
ובמיסמכים מזוייסים, גורמים נזק עצום למדינה.
הם מרגיזים את הגרמנים, ומעמידים
בסכנה את כל מערכת השילומים והפיצויים.
אולם לא זד, היה הנזק היחיד שנגרם עליו,
מגיפח־ד,רמאות הלאומית. הנזק העיקרי
הוא אחר: הוא נתן לגרמנים שוב רגש
של עליונות מוסרית על היהודים. בני עם
הרוצחים, שעמדו בכבוד בהתחייבות הכספית
הגדולה שקיבלו על עצמם, החלו מסתכלים
בבוז מחודש בבני עם הנרצחים, שירעו לעשות
עסקי־רמאות גם בדם השפוך.

מ פלגו ת
דברהמלךב מו ע צ תו

•ן י די! 8

חג הפסח מתקרב ובא
תלמידים !

חרשמו ן{וד היום ב״אולסן גרג״
לקורס חדו-חודשי } x 3בשבוע) ל־

הכן לך מצלמה לליל סדר־פסח
ולטיולים בימי החג. המצלם
נהנה כפליים, לכן אין חגיגה
ואין טיול בלי מצלמה. עבור
סכום קטן של כסף אתה מקבל
מצלמה והדרכה לצילום אצל

3ת ״ א: אצל ח. בר־קמא, גורדון 5
•חיפה: בי״ס.במעלה״ ,החלוץ 13

החלוקרנ 31ר
חיפה,וחוב -ב
פ 1נו1

פטודכפוים !

קצרנורו

עכרית ו/או אנגלית

הצלחה מובטחת!

רוזימקוה ישראל <-20ז
טייעון־ 5 2 2 6

מ קו רחל קי ח לו ף
ל מ כוניו ת. ויליס
1 .׳ 1ו 18א1-1£

וא 0רד*ד 5

ת ט ^ -סו ק

לפד1

שפות!1

בבית ־ ה ספר לשפות ״קדימה*

מהר וביסודיות
תל־אביב, בן־יהודה 4ל, טלפון 20314
א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (תס^״פז־׳ותסס) למשתלמים על־ידי
מורים מאנגליה.
מ קורסים לעברית. אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
ה קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר ג׳ ד׳ ה׳ ו׳ ז׳ ח׳
יסוז־יות, ה׳ ר ז׳ ח׳ תיכונית, לפי שיטה קלה.
סרטיםוהרשמה: ם־9־ 12 לסנה״צ — 9*3בערב (פרט ליום ו׳{.

אנשים היודעים כי ממשלת ישראל אינה
ממשלת ישראל, אלא רק מוסד לתיאום
בין קבוצת מפלגות שיש להן ביחד רוב
בכנסת, שאלו את עצמם לא פעם: היכן
הממשלה האמיתיתז היכן מתקבלות ההחלטות
המכריעות!
התשובה הפשטנית היא: מזכירות מפא״י.
למפא״י יש רוב מוחלט בממשלה ( 9שרים
מתוך ,)16 ומה שהיא מחליטה, הופך ממילא
לחוק המדינה. אולם מי מתלים את החלטות
מפא״י? הדבר לוטה בערפל. רק דבר אחד
ברור: לא מזכירות המפלגה, שהיא המוטו
העליון של מפא״י.
״חברינו״ כפעולה. קיים במפא״י
מוסד בלתי־רשמי הנקרא. חברינו״ .הוא
נולד כמעט במקרה: כאשר היד, צורך לקבל
החלמה חשובה, היד. ביג׳י מסכם :״אתיעץ
על כך עם חברינו בממשלה.״ ברבות הימים
הושמטה המלה. בממשלה״ ,ונשאר המושג
.חברינו״ בלבד. .חברינו״ הם ביג׳י, שאר
שמונת השרים במפא״י, מוכיר ההסתדרות
פלחס לבון ומוכיר מפא״י גיורא יוסשטל.
ובר ביג׳י בחוג. חברינו״ הפך תחליף ל-
מ,שג הקולוניאלי ״דבר המלך במועצתו״.
סידור זה לא סיפק את רוחם של עסקנים
רבים, שסברו משום מד, שהחלטות חשובות
חייבות להתקבל במזכירות מפא״י. כשגברו
תלונותיהם, הציע ביג׳י פתרון: במקום יונה
כסה, אחד הירתמיאלים הסימפטיים של המפלגה,
יבוא גיורא יוספטל, הנחשב לאיש
חזק. כאשר האיש החזק יקים את מוסוות
המפלגה על רגליהם, הבטיח ביג׳י, יביא סוף־
סוף את ההחלטות החשובות למזכירות.
יוספטל בא, ראה ומינה פקידים. מזכירי
מחלקות מפא״י, שמונו על־ידו, החלו רואים
את עצמם כחברי מזכירות המפלגה. הם
החלו דורשים את הזכות להחליט החלטות.
אולם ביג׳י רק משך בכתפיו. אי־אפשר היד,
לדרוש ממנו להתיעץ ברצינות עם מזכירים
שכירים, שכל כוחם בפעילות האסורה של
המנגנון.
עטרה כלי ראש. לבסוף נמצאה פשרה
חדשה: תוקם ״מזכירות מצומצמת״ ,שתכלול
את ראשי המפלגה, והיא שתחליט את ה־החלט!
ת• אחרי משא־ומתן מייגע, נולד השבוע
מוסד זד, במזל טוב. הוא כולל שורה
של עסק,ים וותיקים, במו יונה כסה, והאנשים
שסולקו בהדרגה על־ידי ביג׳י מן
השלטון: פנחס לבון ומשה שרת.
אופטימיסטים מושבעים חשבו כי בזאת
הוחזרה עטרת הדמוקרטיה המפלגתית ליושנה.
אולם אנשים חכמים יותר רק חייכו
לעצמם. הם ידעו כי לעטרה זו יחסר הראש.
לא היה ברור מד. תזכיר המזכירות, ולמי.
לעומת זאת היה קיים בטחון מוחלט כי
גם להבא יתקבלו ההחלטות החשובות בפורום
העליון של מפא״י: דויד בן־גוריון.

ע ת תו ת
ה ס כנ ת הפני מי ת
״פנטסטי! דמיון חולני!״ זאת היתה ך-,
תגובה הנדהמת הראשונה כאשר יצא העולם

הזה בפעם הראשונה, שבועות מעסים לפני
מיבצע־סיני, בגילוי הסנסציוני שקיימת תו כ
נית
מגובשת של דויד בן־גוריון להשליט
במדינה את קבוצת משרתיו, שהפכו למדינה־בת,
ך־מדינה.
אולם ככל שהתרחבו והתעמקו גילויי
העולם יחזה, כן שוכנעו מנהיגי כל המפלגות
בנכונותם .״הקרב על הירושה״ הפך נושא
לשיחות רציניות וסודיות בצמרות כל המפלגות.
כמעט כל עתוני המדינה החלו
מסתמכים על הגילויים — פרט לאחד. היה
זה דבר, בטאון מפא״י.
שטעון אי־פרפומת. בשבוע שעבר
הצטרף דבר במפתיע למקהלה. הבטאון ה־מפא״יי,
הנתון בידי עסקני המפלגה הוותיקים
הפוחדים גם הם מפני שלטון־היחיד
של ביג׳י, נתן. מקום למאמר סנסציוני של
איש ידוע בצמרת: יו.ה יגול, איש דגניה
ב׳ ,לשעבר עורך הדור.
המאמר קוצץ באכזריות. כל החומר העובדתי
הוצא ממנו, אחרי התערבות חריפה
של שמעון פרם. הקטעים שהוצאו עמדו
להתפרסם בעתון אחר, בלתי־מפא״יי• גם
לשם הגיעה ירו הארוכה של סרס הזריז,
מנעד, את הפרסום. אולם גם מר, שפורסם בדבר,
אחרי הקיצוץ, הספיק.
קבע יגול, תוך פזילה גלויה לעבר העולם
הזה :״•עתונות מלאה חישובים ו צ רו פי ם...
המעידים, כביכול, על קיומה של תוכנית
מפורטת של חילופי־משמרות בצמרת המדינה,
המשק ומפלגת פועלי ארץ־ישראל. אין לכחד:
לא כל מה שמתייחס לחילופי־משמרות מחוכר
יסוד הוא. לא כל התוכניות קלוטות מן
האוויר, ולא כולן מעשי״ידיהם של מתנגדי
מסא״י.״
מלחמתו של יגול מכוונת נגד המזימה
למסור את השלטון לידי אנשי־מנגנון, ילדי״
טיפוחו של ביג׳י, שלא עסקו מעולם בפעילות
מפלגתית. טוען ה!א :״הכ.סת והמפלגות
הגדולות ע ו ון ...דרך־המלו הדמוקראטית
היחידה לגילוי כשרונות פוליטיים׳ לבחירת
מנהיגי ציבור ...רק המפלגה — ולא צבא,
מנגנון ממשלתי או טכנוקראטיד, משקית.״
״תמיד על המשמר:׳׳ מי היורשים
שיגול מרמז עליהם? ״הצעירים, בהם מדובר
רבות ונכבדות, הם בדרך כלל אנשים בגיל
50־ ,35 שהגיעו לעמדות רמ.ת ונכבדות,
והם שואפים לעמדות נכבדות יותר. זו
זכותם. אולם בטרם נבוא לבדוק את כושרם
להוות משמרת מחליפה עלינו לבדוק היטב
את השקפותיהם היסודיות.״
מד, שחבוי במשפטים זהירים אלד, בבטאון
מפא״י הוא: קיימת קנוניה להעלות לשלטון
קבוצה של א.שים שגדלו בצבא, במנגנון
ובטרסטים ד,הסתדרותיים. אנשים אלד, לא
נבחרו מעולם בשום תהליך דמוקראטי, והשקפותיהם
היסודיות תש!דות על המחבר.
יותר מכן לא טען גם העולם הזה במאמריו
הקיצוניים ביותר.
מסכם יגול :״מכאן מסקנתו־אזהרתו (של
ברל כצנלסון) :בע.יני חברה — תמיד על
המשמר, גם בפני עצמנו!״
דת זכיה מן ההפקר
איש אינו שש לקראת חוקים חדשים כמו
חברי־הכנסת הדתיים. אם המדובר בנשואין,
בחזירים או בחינוך, הדתיים סבורים תמיד
כי סעיף בריא אחד של חוק־כפיה שקול
כנגד אלף מעשים טובים.
רק במקרה אחד מגלים הדתיים אי־רצון
בולט לחוקק חוק. מקרה זה נוגע למועצות
הדתיות.
מועצות אלה, הקיימות בכל ישוב מקומי,
הן עץ חיים למחזיקים בו. באמצעותן אפשר
לסדר עשרות עסקנים טובים בעב! רות שכירות
ט,בות —כיושבי־ראש, ם ג.ים, מזכירים,
פקידים ושמשים. מכיוון שהאיש הממנה
הוא שר הדתות, ואין שום בחירות דמו־קראטיות,
זהו סידור נוח מאוד. כמעט כל
הממונים הם חברי מפלגת השר.
״בהפקירא ניחא ליד!,״ קובעת אימרה
תלמודית. המפלגה הדתית סברה גם היא כי
בהפקר! ת נוח לד .,אילו היד, מתקבל חוק
המסדיר את עניני ׳המועצות הדתיות, יתכן
והכנסת. היתד, מכניסה בו סידורים שונים,
שהיו מגבילים את יכולת המפלגה למנות
את עסקניה.
גם ביג׳י סבר כי בהעדר חוק, נוח לו
יותר. .כי במצב זד, הוא יכול תמיד להניף
מעל לדתיים את שוט ביטול המ!עצות.
לכן, בהסכמה אילמת של. שני הצדדים, נתקבל
סידור ׳זמני: כל שנד, מעבירה הכנסת
הפוים חזה 069ז

תקציב למועצות שאינן קיימות לסי החוק.
תקציב זה הוא הבסיס החוקי היחידי, לקיום
מועצות אלד״
סיעות נעלמות. השבוע שוב הגיע
המועד ה״מח לקבלת תקציב ד,מועצ<ת. אולם
השעם קמו לו מתנגדינו ישראל רוקח
הצ״כי ונחום יעקוב ניר־רפלקם, איש אחדות־העבודה,
קמו ושאלו שאלה תמה: עד מתי
ימשיכו הדתיים להתעלל בכ.סת? האם לא
מצאו זמן, במשך עשר שנות קיום המדינד״
לעבד חוק מתאיסז
הסיום היה כמקובל בכנסת: בבוא מועד
ההצבעה נעלמו באורח פלא כל ח״כי מס״ם
ואחדות־העבודה מן האולם, מלבד משה ארם,
שהיה עייף מלקום ממקומו, והעז להימנע
בגלוי מהצבעה. התקציב (הפעם לש.תיים)
נתקבל בקולות מפא״י והדתיים, נגד קולות
הרות והצ״כ.

תולדו ת
האיש בעלאלךהכש רונו ת
אולמו של השופט המחוזי אליעזר מלחי
היה גד! ש שחקני תיאטרון, שהופיעו במשפט
בין תיאטרון זירה לתיאטרון סמבטיון. אך
המחזה האמיתי היה דווקא ממול, באולמו
של רשם בית־המשפס שלום כהן. שם התבררה
בקשתו של נוימן־גלר אלי לשחררו
ממם, כדי שיוכל להגיש נגד העולם הזה
תביעת פיצויים בסך 60 אלף ל״י, על הוצאת
דיבר״
״אדם שבא לדרוש פיצויים על נזק שמרם
לשמו הטוב, חייב שיהיה לו שם טוב.
גלר טוען כי שטו הטוב שווה 60 אלף לירות,
אני אוכיח ששמו הטוב אינו שווה אפילו
רומה אחת,״ אמר עורך־הדין אריה מו־יג־סקי,
כשהחל לחקור את גלר על בקשתו.
כבר בשאלות הראשונות יצא המרצע מן
השק .״מר גלר׳ תאמר בבקשה לרשם מתי
יצאת בפעם האחר!נד, מבית הסוהר?״ שאל
מרינסקי. גלר ניסה להתנגד לשאלה. היתד,
לו סיבה טובה לכך. רק בסוף השבוע שעבר
שוחרר בערבות של 400ל״י על־ידי בית-
משפט, אחרי שנעצר ל־ 48 שעות על־ידי
המשטרה, באשמת זיוף שטר. ר״ם בית־המשפט
התיר למרינסקי לחקור את גלר.
גם מסריט, גם פרקליט. במהלך
החקירה, כשגלר מעיד תחת שבועה וסר
המסך מעל פניו של האיש. גלר, שהפיץ
סיפורי אגדה כאילו למד בחוץ לארץ לייצר
סרטים בעבודתו באולפנים איטלקיים, וסיפר
לעתונאים כאילו הוא בן ,27 גי/ה הפעם כי
מעולם לא עסק בייצור סרטים וכי גילו
האמיתי הוא .24 משנשאל כיצר העז אם גן
לנסות לייצר סרט, השיב גלר, לקול צחוק
הקהל :״אני בעל כשרונות לייצור סרטים,
וכשרונות אלה אני מעריך ב־ 30 אלף ל״י.״
בחקירתו התגלה גלר כאדם, שבמשך שבע
שנות שהותו בארץ׳ לא עבד אפילו שלוש
שנים, פוטר ממקום עבודה אחד אחרי השני,
חי על חשבון אשד, המפרנסת אותו ותומכת
בו. אולם המשעשע בכל היתד, השקפתו של
גלר על מעמדו החברתי. הסביר הוא לרשם:
״ישנם אנשים שמרגישים את עצמם, מבחינה
מחשבתית ותרבותית, למעלה מהאדם הרגיל
שניגש לעזרה סוציאלית. אני כזה.״ אולם
גלר לא יכול היה להסביר כיצד עולה השקפה
מעמדית זו בקנה אחד עם התחברות
ושותפות עם רועה זונות.
את רעמי הצחוק הגדולים ביותר קצר
גלר, כשטען כי התביעה שהגיש, המנוסחת
בלשון עורך־דין, נכתבה בידו הוא :״יש לי
גם כשרונות של עורך־דין,״ הסביר בע.זדר״
״מסופקני אס יצליח.״ אולם כשרונותיו
של גלר לא עמדו לו. למחרת החלים
כבוד הרשם שלום כהן לדחות את בקשתו
של גלר?שחרור ממס. קבע הוא בהחלטתו:
״המבקש עושה רושם של אדם חסון ובריא,
מטיפוס האנשים שיכולים לעבוד עבודות
קונסטרוקטיביות• לו היה עושה מאמצים והיה
הולך בדרך הנכונה ותחת ההדרכה הנכונה
— ,היה יכול להקת אדם מצליח
בחיים.״
״במקום זד.׳״ קבע כהן ,״הוא חיפש דרכים
זול׳ ת להצלחה ללא עבודה מייגעת,
הסתבך בעסקים לא לו, נעזר על־ידי נשים
מפוקפקות ויופיו כנראה עזר לו בכך, עבר
ממקום עבודה אחד למשנהו ובאף מקום לא
הצליח לתקוע יתד ליותר מכמה חודשים.
מסופקני אם לאחר עברו, מצבו הכלכלי והתנהגותו
החברתית, יצליח לקבל פסק־דיו על
סכום התביעה, שלדעתי הוא מנופח.״
לאור מסקנות אלה החלים השוסט־הרשם
שתפקידו היה רק להחליט אם 7שחרר את
גלר ממס התביעות, לדחות את בקשתו :״החמולס
חזח 700

מזכירות לא תקבע את התביעה לשמיעה
לפני א חודשים מיום הגשתה. המבקש ישלם
את האגרה בשלימותד, בתשלומים חודשיים
שזזים של 100ל״י לחודש עד גמירא. אם
לא ישולם חשלום אחד בזמנו, תובא התביעה
בפני למחיקת•״

תבי עו ת
הב עי ההד או מי ת
בימים בהם היתה חיה הררית שחקנית
מדרגה שניה בתיאטרון הקאמרי, לא חיר־בתר,
העתונות הישראלית להתעניין בה. לאיש
לא היה איכפת מד. הן דיעותיה הפוליטיות,
ומהי הכרתה הלאומית. אולם
מרגע בו פילסה לד, הצעירה החיפאית החיננית
דרך אל עולם הקרדג, ע האירופי, הפכו
כמה עתונאים רגישים מאוד ל.קודות אלו.
רגיש מכולם היה ד״ר הרצל רוזנבלום, עורך
ידיעות אחרונות.
כאשר הגיעה לארץ תמונתה של חיה
הררית בעתון הקולנוע הצ׳כוסלובקי, כשהיא
מצולמת בחברת שחקניות אחרות בפסטיבל
הסרטים בקרלו !וארי, ללא ציון לאומיותה,
מיהר ידיעות אחרונות לפרסם הסבר. כתב
עתון הערב לפני למעלה מחודש :״כידוע
מנסה חיה הררית להיות, שחקנית לאומית׳
אצלנו. ברם כשהיא באד. לצ׳כוסלובקיה הרי
היא משנה במקצת את טעמה ...שעד, שאחרים
מציינים את לאומיותם המדוייקת,
משתיקה חיהל׳ה שלנו את מוצאה. כנראה

ננל חזכויוח שסודות

תצפית

0הפיט** הצבאי יבוטל לגמרי -או כמעט לגמרי

ימי* מעטים ל#גי הבחירות לב״סת הרביעית. בצורה זו מקמח
מפא״י לחש,.יט באיפן דרסת ברגע הנזכרע <,ת הנשק העיקרי פיזי בל תסתחרות
שלה בציבור הערבי, אשד קולותיו ׳נחו נ־סו איש לכנסת. כל שייעטת עו
אז בשטח זה, נולל מינוי ופדת־שרים של כל נוסלגו׳ת הקואליציה, אינו אלא
מכסיס־חשחיר..
• גברו הסיכויים שעתץ הרדיו לא יופיע. שרי דפא״י, פרם
לבך גוריון, באו לכלל דעה ני יותר מאשר עשוי הוא נהזעיל למפא״י, ינול
חשב 1עון החדש להזיק לה, אחרי הביקורת הכללית שנמתחה על השימוש
הערירות׳ בכספי האורח. חס ינסו עתה לשכנע נם את בינ׳י.

6כפעם הראשונה מאז מלחמת תש״ח יישמע קול של

קיבוץ ערכי למען הסדר ישראלי־ערכי. היוזמה תבוא מלו ראשי
הקהילה הערבית בארגנסיגה, המונח כסאה אלף איש. הערבים חארגנטיניים,
ברובם מהגרים שבאו מלבנון ומסוריה, יצב״בו סל יחסיהם התקינים טס
הקחילח היהודית המקומית, יציעו את שירותם כמתווכים.

• הנציגים הדיפלומטיים של ישראל יתכנסו לועידה מיוחדת
כירושלים, מיד עם שוכח של גולדה מאיר מסיורח הנוכחי
כחוץ־לארץ. על סדר היום: גיבוש קו־מנתה לפעולות משרד החוץ. אולם
איי סירויים ני תתקבל כל החלמה רציוית, מאתר שהקובע האמיתי סל המדיניות
הישראלית — דויד בן־גוריון — אינו רואה כל צויד בשינוי.

• לא תרכה לקרוא כעתונות על הפגנות נטורי קרתא
פירושלים. מטעם חוגים ממשלתיים, יופעל לחץ על פתונאי חבירה, למנוע
כל פירסזס על הפגנות הכת הקיצונית, בטענה שפירסום נזה יזיק למדינת.
0לויעומת זאת תשמע על הפגנות נטורי קרתא כניו-יורק.
לאחר שמנהיג תנועה זו בירושלים נואשו ממצח במלחמתם המקומית נגד
הבריכה, יחליטו חבריהם באמריקה לס*
ההז־ חיית שזית, העשויה להעמיד את
מדינאי ישראל במבוכה.

• יתכן מאד כי גרשון אגרון
יעזוב את כסא ראש עירית
ירושלים. צעד זר, עשוי להקל על
יייתנ 1ש? הדתיייז לקואליציה העירונית
עם מפא״י ולשחרר את אגרון לתפקיד
דיפלוחסי ייהוסרי

ס העתון הערכי המפא״י ״אל
יום״ יפסיק בקרוב את הופעתו.
ייח־י שהפיצה הי־תין ילדה לממדייז
ומרית החלים משרד ראש הממשלה,
אשר תנוך בהוצאת העתון בסכומי*
גדולים, לוותר על שירותיו.

@ יתכן בי דגל גרמניה המערבית
יתנופ!ש בירושלים בעתיד
הקרוב כיותר. אחרי שיסתיים
.המשא־ומתן בין משרדי החוץ הישראלי
והמערב־גרמני, תוקם בירושלים נציגות
גרמנית דימח מייייית הישראלית בקלן.

9אין כל כטחון של איחוד

כין הצ״כ ותנועת החירות. למרות
שההסכם נראה קרוב׳ ,יתערבו ברגע
האחרון גורמים שימנעו את מימושו.
7כ? הייתי יוחביז על הותווה מאיזזדת
ביהירות למטת הגאה.

• העליה לארץ במחצית השגה
הקרובה תהיה מצומצמת
כי ותר. נס המספר של 25 אלף עולים,
אלי גלד מעיד
אותם הוחלט להעלות בתקיפה זו, אינו
.מתי יצאת בפעם האחרונה מבית־הסוהר?*
מציאותי ושימש בפי הועד הפועל הציוני
למטרות מגבית בלבד. מספר הפולים הממוצע ר,צם, י מדי חודש: לא יותר מאלפיים.
שבתור קומוניסטית היא לא רצתה לגרום
אי־נעימות למארחים.״
• צפויה חנינה חלקית לאסירים, ,לקראת יום העצמאות חיה מיהרה מפאריס לצדקה. תרומה העשירי. למרות שהיועץ המשפטי הכחיש בשעתו ני תינתן חנינה, מתגבשת
לשלוח יפוי־כוח לפרקליטה, עורך־הדין פישל
במשרד המשפטים החלטה בכיחן זה.
הרצברג, על מנת שיגיש נגד העת! ן תביעה
• יתחדשו ההתקפות על הרב נסים. סם שובו של מנהיג הערה
משפטית על הוצאת שם רע. כתב הרצברג
הספרדית אליהו אלישר מביקור בחוץ־לארץ, תיפתח מערכה נרחבת נגד וזרג
לד״ר רוזנבלום :״הרשימה הנ״ל כוזבת, טוהראשי
הספרדי, בעיקר סביב פרשת הקדש׳ בלילום. מטרת המתקפות: להניע את
פלת על חיה הררית שהיא במתכוזן משתיקה
הרב הראשי לחשוב על פרישה מתפקידו
את לאומיותד, היהודית ואת היותר, שחקנית
מישראל. הדיבה הנ״ל עלולה להזיק לחיה
• חברת ״אינקודה״ ,שגרעונה עלה גשנה האחרונה ליותר
הררית במשלוח ידה כשחקנית קולנוע, אשר
משלושת רבעי מיליץ ל״י, תגדיל את עסקיה. בין השאר: פתיחת
שיחקה ומשחקת תפקידים פטריוטים יהודיים
בית־חטבחיית באילת, אליו תביא לשחיטה בקר חי מחבש.
(תפקיד מרים מזרחי בסרט גבעה 24 ועכשיו
הכנתה לתפקיד ראשי בסיפור חייה של חנה
• תחול הפסקה בעבודות-פיתוח עקם המחסור במטבע•
סנש) .הרשימה מבוססת על עובדות מצוחו
ץ. יתכן כי יוותרו על בניית אחד משני הנמלים עמוקי־המים המתוכננים
צות מהאצבע׳ כידון שחיה הררית מופיעה
תמיד כיהודיה וכשחקנית ממדינת ישראל,
(באילת ובאשדוד־ים) .בגלל אותה סיבה בבר הפסיקה הממשלה את מתן
ואף פעם לא הסתירה את מוצאה.״ כן ציין
מריית רשיייות-לייייא, באמתלה של גמר שנתיהתקציב.
הרצברג כי בתמונה האמורה הופיעו גם שחקניות
מפורסמות מארצות אחרות ללא ציון
• תפוזים אמריקאיים יובאו לישראל, באופן סמוי, אס לא יקבלו
ארץ מוצאן.
תעשייני השימורים מכסות גדולות יותר מן הפרי המקומי.
• יוגכלו מכסות המחירים המובטחים כענן* הלול, נוכח
הרצברג תבע מרוזנבלום להביע התנצלות
ניד!ל של ־ 357 באספקה, וחשש ליצירת עודפים חושים.
בעתונו ולשלם פיצויים למרשתו. אם לא תושג
פשרה בין הצדדים, קיימים סיכויים כי
• מפה נוספת מאיימת על החקלאות, אחרי הבצורת החמורה
כמד. מוסדות צדקה ישראליים עלולים לזכות
בדרות, שגרמה לנזקים בשתי 2מיליון ל״י. הצרה החדשה: מתלת משרשים
בתרומות, כשם שזכו לפני. שנה, כאשר
לא עמדו על מקורה ואין אפשרות להדבירח.
שילם דבר השבוע 600ל״י פיצויים לחיה על
הוצאת דיבר״ אומן חרמה למוסרות *דקר״

במדינה

מיעוטים
ל אן נערמו הניירות*
הסם ור התחיל עם תחילת המאה העשרים,
כאשר לג׳ורג׳ חווא נולד בן זכר. ג׳ורג׳,
העשיר המושלג בן עכו, אהב את בנו
הרך, קרא לו בשם חביב. מעולם לא חסר
לבן דבר: עשרות כפרים היו רכושו של
אביו, הפלחים עבדו בהם להעשרת המשסחה.
חביב נשלח ללמוד בבתי־הסם ר הסובים
ביותר, סיים את לימודיו בבירות כעורו־דין.
הוא לא היה צריך לעבוד אסילו במקצוע
מכובד זד״ לכן גם לא עבר את
הססאג׳.
משחזר חביב לבית אביו, התפנה לכיף.
לא היה בית־קפה מכובד בבל המרחב,
שלא זיכהו חביב בביקורים תכופים• רבות
מהזמרות המפורסמות ביותר ארחו אותו
בביתן. הוא גם לא קימץ בהוצאות. בהיותו

כריסמאס ופתח ריימונדח*
אחרי ששתה סס ר,מלן

האב חביב חווא
שמו נעלם ממשרד הפנים
פעם באחד הקברטים המפורסמים של קהיר,
בחברת ידידה, התיישב לידם המלך פואד,
אביו של פארוק, מלך מצרים לשעבר.
המלך הזמין עבור בת לויתו משקה, שלא
היה ידוע לידידתו של חביב. היא שאלה
מד, שם המשקה המוזר. המלך וידידתו צחקו
מבורוחה של שכנתם. הדבר הרגיז את
חביב; הוא הזמין עשרה בקבוקים מאותו
משקה, רחץ בתוכנם את רגלי ידידתו, לעיני
המלך.
לא היה זה מקרה בודד. מכירי חביב
בעכו יודעים לספר על הרכבת המיוחדת,
אותה שכר להסיעו מקהיר לעכו, לביקור
קצר אצל אמו• יתכן כי הדמיון המזרחי
של אותם ידידים פעל במלוא הקיטור, אך
• תמונה שצולמה בביתה שד ריימונדר,
באירביד, בביקורה האחרון של האם בירדן.

אמת היא בי למשפחת חודא היו פעם מאות
אלפי דונמים של אדמה סובה.
באותה תקופה הכיר חביב את מי שהיתר,
עתידה להיות אשתו: כריסמאס, בתו
של מהגר אמריקאי ממוצא ארץ־ישראלי,
שנולדה בניו-יורק ושם למדה בבית־ספר תיכון.
עם גמר לימודי הבת חזר אביה לכפר
מולדתו. חביב הציע לאבא להיות המשגיח
על העובדים שלו בקלעת גדין, שהיא
כיום קיבוץ יחיעם.
על אותם הימים מספרת כריסמאס :״הייתי
נערה קסנה. אהבתי דהירה על סוסים,
לחביב היו סוסים רבים; היה לו גם סיים
שחור, שלימד אותי כיצד לרכב.״ ובנימת
געגועים מודגשת הוסיפה :״היינו דוהרים
מגדין עד עכו. האנשים היו רואים אותנו
ומקללים, אבל לנו לא היה איכפת•׳
לזוג נולדו שני בנים׳ ג׳ורג׳ ויוסף, ובת
אחת, רימונדה. הם חיו יחד 14 שנים,
הספיקו תוך זמן זה להוציא את כל הכסף
שהוריש ג׳ורג׳ חווא הזקן. ואז החלו
המריבות. מסמר אשר הניחה כריסמאס על
אדן החלון, עם כניסתו של בעלה הביתה,
שימש לו עילה לחששות כי באמצעותו
מאותתת האשד, למאהבה כי בעלה בבית.
כדברי הפתגם הערבי ,״בצאת העושר מהדלת
נכנם הריב דרך כל החלונות.״
״הוא דרש ממני לעבור לגור בנצרת,
שם רצה להקים בית קפה להימורים,״ סיפרה
כריסמאס על ימים קשים אלה .״למזלנו
הננו בני העדה האורתודוכסית, ויכולנו להתגרש.״
הניירות
נעלמו. כריסמאס יצאה לעבוד
כפקידה ברכבת, חביב נתקבל בחברת ספינז
הבריטית לשיווק מזון. עם קום מדינת ישראל,
עברה כריסמאס לעבוד במשרד הסעד!
בעלה לשעבר הפך מתווך דירות בעכו. את
הכסף שהרוויח הוציא על משקאות ועל
נסיון להמשיך בחיי הרווחה שהורגל להם.
שני הבנים עברו לירדן, תפסו עמדות
חשובות, ומדי שנה ביקרו אותם הוריהם
בנפרד בחג המולד. הבת רימונדה היפה
נשארה בארץ, למדה במיסיון, ביקרה לעיתים
קרובות אצל אמה — דבר אשר לא מצא חן
בעיני האב. הוא החליט לפעול בנידון.
בהיותו בירדן אצל בניו, שיכנע אותם
כי טובת אחותם דורשת להרחיקה מאמה.
אחיה של רימונדה דרשו את אחותם, הגישו
בקשד, לשלטונות ירדן, בה התחייבו לדאוג
לפרנסתה. בקשתם אושרה, למרבית צערם
של עשרות צעירים ישראליים שהתאהבו ברי־מונדה.
במסיבת הפרידה שערכו לה׳ במועדון
האורתודוכסים בעכו, השמיע לכבודה
המשורר בולם בולס שיר רווי דמעות. רבים
היו שבכו. ביניהם היתד, אמה.
השנה, כבכל שנה, הגיש חביב ג׳ורג׳
חוזא בקשה לבקר בעיר העתיקה, בחג המולד
של עדתו. בקשתו נדחתה. הוא לא ויתר,
פנה לשר הפנים, באמצעות שר המשטרה
בכור שיטרית, ידידו משכבר הימים.
התערבותו של שיטרית הועילה: ועדת
הערעורים הסכימה לאשר את כניסתו של
חביב ג׳ורג׳ חודא בן ה־ ,60 לשטח הממלכה
הירדנית ההאשמית; הוא צויד במכתב מתאים
מקצין המיעוטים בעכו, נסע למחרת היום
לירושלים. על נסיעתו זאת סיפר חביב:
״הגענו לירושלים עם שחר. עמדנו בתור ליד
בנין ג׳נרלי, כי רצינו להכנס ראשונים למשרד
הממונה על המחוז. היה קר מאוד,
אבל לא ויתרנו, כי ויתור על התור פירושו
ויתור על כמה וכמה שעות נוספות בחברת
יקירינו בשטח ירדן.
״סוף־סוף, בשבע, נפתח המשרד. נכנסתי
בין הראשונים. הייתי מוכן לכל דבר, אבל
לא למה שאמרו לי, :אין לך כל גירות
במשרד, לא בקשה ולא צילומים.׳״
הוא נדהם. שר המשטרה כתב לו רשמית
כי בקשתו אושרה, נציג משרד הפנים צייד
אותו ברשיון, ואילו במשרד הממונה על
המחוז לא ידעו אודותיו.
״חושגים שאני קכפזאן ״.הוא שיגר
מכתב נוסף לידידו שיטרית :״הניירות שלי
לא נאבדו יד פושעת העלימה אותם.״
הוא לא ידע בודאות מי עמד בדרכו והעלים
את הגירות שלו. אולם, הוא חשד כי
אשתו לשעבר, בעזרת ידיד ממשרד הממונה
על מחוז ירושלים, הוציאה והעלימה את
בקשתו.
״סתם שקר,״ השיבה כריסמאס .״הוא שמע
כנראה שאני רוצה לעבור לצמיתות לגור
בירדן אצל ילדי, והחליט להבאיש את ריחי,
עם כל מיני סיפורים על קשר. כביכול עם
אנשי.השלטון בישראל. גם. בלי זה חושבים
הירדנים שאני קבטאן (סרן) בצבא ישראל.
(המשך נעמוד <8

״חניבעל בשער!״ קראו הרומאים בבהלה

יח־ש

** אז הציג הנסיך האמלט את השאלה הגדולה :״להיות או לא להיות — זו השאלה!״
לא עמד אדם בפני שאלה כה דומה, כמו נשיא ההסתדרות הציונית, נחום גולדמן.
השבוע נאם שני נאומים גדולים בועד הפועל הציוני, הביע דעות על עשרות שאלות שונות.
אולם מאחורי כולן עמדה השאלה האחת, אותה לא הזכיר: להיות או לא להיות ראש
מפלגה בישראל?
השאלה לא עניינה את גולדמן בלבד. היא עניינה עוד יותר את דויד בן־גוריון. כי נחום
גולדמן בן ה־ 64 הוא האדם היחיד בזירה הציבורית המסוגל כיום לסכן את שלטון־היחיד
של ביג׳י, בן ד,־.72

שליחות סודית בבון

ך פני שלושה חדשים היה נדמה כי ההתנגשות תבוא במהרה. אחרי שורה של שיחות
/עם גולדה מאיר, לוי אשכול ואבא אבן, טס גולדמן לגרמניה, להיפגש עם קונראד
אדנואר. כל מדינאי ישראל ציפו בקוצר־רוח לפגישה זו, קיוו ממנה לא רק להקלה במצבה
הכספי הדחוק של ישראל, אלא גם לתמיכה גרמנית בעמדת ישראל בועידת נאט״ו שעמדה
להיערך באפריל.
בבואו לבון, הופתע גולדמן לשמוע כי יום לפני כן הופיע שם מזכיר מפא״י.
גיורא יוספטל, ביקש אף הוא שיחה עם הקאנצלר הזקן. יוספטל, יליד גרמניה, נשא עמו
המלצה אישית מאת ביג׳י. לא היה מנוס מן החשד שנשלח על־ידי ביג׳י במיוחד כדי לתקוע
יתד בגלגלי שליחותו של גולדמן, ובצורה זו להנמיך את דמותו של הנשיא הציוני,
ליוספטל עצמו לא היה כל מושג על שליחותו של גולדמן.
לנשיא הציוני לא היה חשק לשים את עצמו לצחוק. הוא ניצל את העובדה שאדנואר
היה חולה וצרוד, והתכונן לצאת לפאריס תוך כמה ימים. הוא שלח לאדנואר את איחוליו
להחלמתו, דחה את הפגישה למועד אחר, שיתאים יותר לקאנצלר.
חזית הקרב בין גולדמן וביג׳י היתה עתה ברורה. יוסף סרלין יצא לפגישה עם גולדמן.
יוסף ספיר ניצל את טיסת־הבכורה של הברתזניה החדשה של אל על, כדי להצטרף לפגישה
זו. היה נדמה כי לא נשאר אלא להעמיד את החופה. הציונים הכלליים יתאחדו עם
הפרוגרסיבית יעמידו את גולדמן בראשם ויצאו למלחמה במפא״י מתחת לסיסמא פופולארית
מאד: ביג׳י מחבל בעליה מברית־המועצות, גולדמן הניטראליססי יביא את עליית ההמונית
גם הפרוגרסיבים היו מוכנים לכך. לא רק פנחס רוזן וישעיהו פרדר רצו באיחוד, אלא
גם משה קול׳ איש העובד הציוני, שהיה עד אז המכשול העיקרי. התנאי היחיד שלו: לא
ידובר רשמית על איחוד של שתי מפלגות, אלא על הקמת מפלגת־ריכוז חדשה, בהשתתפות
חוגים נוספים. המפלגה החדשה, על 18 חבריה בכנסת, היתד. הופכת אוטומטית למפלגה
השניה במדינה.

ס.או.ס. נגד ס.ם.

ך• אותו רגע צילצל פעמון הס.או.ס. בתא הקברניט של מפא״י. אפילו ביג׳י בלע
^ את גאוותו האישית, ואת קנאתו בהצלחות גולדמן. הוא שיגר לגולדמן מיברק דחוף,
ואחריו איגרת מתוקה מדבש, בהם הסביר שכל אשר קרה בגרמניה לא היה אלא אי־הבנד.
מצערת. בהפליגו בשבח מאמציו של גולדמן, רמז לו ביג׳י למעשה שכדאי לו להישאר
בתפקידו הנוכחי.
חטיבת ספיר־סרלין (ם. ס .בפי מתנגדיהם) הבינה כי אין לצפות לפי שעה שגולדמן יכריז
מלחמה פוליטית לחיים ולמוות על ביג׳י. בשובו לארץ שינה הצמד את כיוון ההתקפה, פתח
בשיחות עם תנועת״החרות. המשבר הממשלתי, שהוכיח מה עמוקים הבקיעים בחזית השמאל,
סיפק את התירוץ הרשמי להתחלת השיחות המחודשות.
אחרי ההתחלה הרועשת, התנהלו השיחות בשקט וביעילות רבה. בהדרגה התקרבו עמדות
שתי המפלגות. במועצת תנועת־החרות הודיע מנחם בגין שאפשר להגיע לאיחוד ארץ־ישראל
גם בדרכי שלום — תיאוריה שהושמעה עד אז רק בפי נחום גולדמן, מפ״ם וחעולס חזה.
אפילו הנימה הניטראליסטית, שדבקה בציונים־הכלליים כתוצאה ממאמצי גולדמן, לא
הפריעה לאנשי חרות.
שוב צילצל פעמון האזעקה בתא רב־החובל של מפא״י. הפעם היה האיום גדול עוד

השבוע חששו ואשי מפא׳

שגוודמן הגיע ושעו

יותר. כי איחוד ח׳׳ץ (.חרות־הצ״ב) עלול להזזת סכנה ממשית
למעמדה של מפא׳׳י, הרבה יותר מאיחוד צ׳׳ם (הצ׳׳ב־הפרוגרם
יבים).
הסיבה לכך נעוצה בשורה של טבלות סטאטיסטיות, החרותה
על לוח לבם של מומחי כל המפלגות. בבחירות
האחרונות זכו חרות והצ׳׳ב יחד ל־ 28 מקומות בכנסת, לעומת
40 המקומות של מפא״י. אולם למעשה הספיקו קולותיהם
(כולל הקולות של שתי רשימות־נפל עדתיות של ד,צ״כ,
רשימת גוזמן והעודפים שהלכו לאיבוד) ל־ 30 מקומות ומעלה,
ואילו מפא״י זכתה רק בנם, כתוצאה מחישובי עודפים,
ליותר מ־ .38 גם מספר זה של צירי מפא׳׳י כלל אלפים
רבים של קולות ערביים, שניתנו למפא״י במישרין, תחת
להיכנס למעטפות הקויזלינגים הערביים שלה. לא היה כל
בטחון שתופעה זו תחזור בבחירות הבאות.
במצב זד, די בתזוזה קלה של חמשה כסאות נוספים
בכנסת, אחרי איחוד ח״צ, כדי להוריד את מפא׳׳י, זו הפעם
הראשונה אחרי דור שלם, לדרגת מפלגה מס׳ 2בישוב
ובמדינה. תזוזה כזאת היתד, בהחלט בגדר האפשרות. היא
לא היתד, יוצרת אלטרנטיבה לשלטון של מפא״י בקואליציה
הממשלתית הבאה, אך ספק אם מפא״י היתד. מחלימד, ממכר,

צ״ס, ח״צ או חצ״ס
ך עולת כיג׳י נגד סכנה זו היתד, מהירה וזריזה. היא
היתד, הפוכה מן השידול הקודם. עתה החל ביג׳י ללחוץ
על גולדמן שאמנם יאחד את ד,צ״כ עם הפרוגרסיבים, למנוע
את האיחוד המסוכן יותר. למרות שגולדמן הבהיר לביג׳י
שאם יעמוד בראש מפלגה כזאת הוא יילחם בביג׳י, ולא
בבגין, שפע עליו ביג׳י סימנים של חיבה וידידות. האיש
שבטאון מפא״י קרא לו לפני כמה שבועות בלבד בשם
״אחיטופל׳׳ ,הפך עתה שוב אדם נעלה ונכבד בפי ראשי
מפא״י.
כרגע שנוצר מצב זה, נתקלה מכונית־ד,איחוד של ח״צ
באבן גדולה. היא הונחה שם במתכוזן על־ידי יוסף סרלין,
שהתעקש לפתע על ניסוח מסויים, שידגיש כי המפלגה
המאוחדת מתנגדת לכל שאיפה לאיחודה של ארץ־ישראל
בכוח הנשק.
המטרה האמיתית של סרלין היתד, מעשית יותר. הוא
הוסיף לשאוף לאיחוד ח״צ, אך קיווה להקדים לו את איחוד
צ״פ. החשבון: איחוד כזה יתן לצ״פ 18 כסאות בכנסת,
לעומת 15 כסאות חרות, יהפוך אותם לשותף הבכיר
באיחוד ח״צ. ללא כסאות הפרוגרסיבי* יש לצ״כ רק 13
איש בכנסת, והם יד,חי שותף צוער לעומת חרות.
האפשרות ליצור איחוד גדול של חרות, ד,צ״כ והפרוג־רסיבים,
משכה לבבות רבים; הוא היה מגיע מיד בכנסת
הנוכחית ל־ 33 כסאות, לעומת 40 כסאות מפא״י. יחסי־הכוחות
האמיתיים מבחינת קולות הבוחרים בבחירות האחרונות,
היו 35 נגד .38 מכה קטנה היתד, מורידה את
מפא״י ממתמיד ,.או מאלצת אותה לבלוע מיד את אחדות-
העבודה׳ כדי לשמור על מעמדה כמפלגה מס׳ . 1
אולם המכשולים בדרך איחוד ימני כזה של חצ״פ עצומים.
מי יופיע בראש רשימתו בבחירות הבאות — גולדמן או
בגין? איך ייושבו הניגודים האישיים והרעיוניים בין שני
האישים, שכמעט ולא נפגשו עד כה אישית?
השבוע לא עמד איחוד כזה עדיין על הפרק. תשומת־הלב
העיקרית הוקדשה לסיכויו של האיחוד הקטן יותר, של
הפרוגרסיבים עם הצ״כ, בהנהגת גולדמן. הוא כבר זכה
מראש לברכת ביג׳י ויוספסל. החתן והכלה היו שניהם
מוכנים ללבוש את בגדי הכלולות. רק נחום גולדמן עצמו
היה רחוק עדיין מלקבל החלטה חיובית על צעד כזה.
הסיבות לכך היו רבות ומגוונות — מדיניות, מפלגתיות ואישיות. גולדמן לא היה
בטוח שפלישתו לזירה המפלגתית הפנימית של ישראל תגרום למהפכה הפנימית הגדולה
שהוא חותר לקראתה, ואם היא שקולה כנגד הקורבנות שעליו להביא בגלל* ואם כדאי
להרוס למענה את העמדה הציונית שבנה לעצמו.

חסר: יצר וזרע

( 1תכן 5י הסיכה העיקרית נעוצה באופיו של גולדמן עצמו. התלונן השבוע אחד
מידידיו :״פשוט חסר לו יצר הרע. כדי להצליח בפוליטיקה צריך אדם להיות רודף־כבוד,
או רודף־פירסום, או רודף־שררה, או לפחות רודף־בצע. לגולדמן חסרות כל התאוות האלה
לגמרי. הוא מיודד עם כמה מגדולי העולם, הוא עשיר, הוא אוהב לטייל בעולם וליהנות
מהנאות החיים. הוא לא מקבל משכורת מההסתדרות הציוני* למה לו להכניס את ראשו
למיטה חולה?׳׳
היה ברור גם לגולדמן שיצטרך להכניס את ראשו למיטה חולה מאד, אם אמנם יחליט
לפלוש לזירה המפלגתית בישראל. ברגע שיהפוך למתחרה רציני לביג׳י, יופעלו נגדו כל
האמצעים הפסולים של המשטר הקיים, על צורות ההשמצה השונות, פעולת מנגנון־החושך
ודרכי הנקמנות של בירי. אי־אפשר לעלות על הלהב של דויד בן־גוריון מבלי לזכות
לצרור כדורים של תחמושת זו.
קשה לתאר שני אנשים שונים יותר מכירי וגולדמן. בירי הוא סכסיסן מפלגתי מובהק,
צר־אופק וקנאי. גולדמן הוא רחב־אופק, מדינאי בעל תפיסה חובקת־עולם וארוכת־טוו*
ללא קנאות מפלגתית או אישית. אם תתלקח מלחמה אישית בין ד,שניי* עלול הדבר
להימאס לגולדמן זמן רב לפני שזה יימאס לבירי, שהוא גאון בשטח זה ומפיק הנאה רבה
מד,שפלת אויביו עד עפר.
מאחורי השיקול האישי מבצבץ החשבון המפלגתי. מה יעשה גולדמן אחרי הבחירות
הבאות? הוא לא יוכל להיכנס לעולם לקואליציה עם בירי, כי בממשלת בירי לא תינתן לו
כל אפשרות להגשים את רעיונותיו הפוליטיים הנועזים: השגת שלום עם עמי ערב, איחוד
המרחב, השתלבות במערכת עמי אסיה ואפריקה, עצמאות ניטראליסטית בזירה העולמית.
בממשלה שדויד בן־גוריון עומד בראשה יתכן רק שר־חוץ אחד: דויד בן־גוריון. והוא יעשה
את ההפך הגמור.
חלום חייו של גולדמן הוא לחולל את הפלא שאין בכוחו של בן־גוריון להביאו לעמו.
בעשר שנות קיום המדינה הוכיח בירי שאמנם היה מוכשר לנצח על מערכות צח׳׳ל בתש׳׳ח,
אך חסרו לו כל התכונות הדרושות כדי לתרגם את הישגי המלחמה לשפת השלום. גולדמן,
האיש שהשלים בין מדינת ישראל וגרמני* היה משוכנע שדהו ייעודו. רבים ממדינאי

העולם הביעו בשיחות פרטיות את אמונם שאמנם גולדמן
הוא האיש. אולם גם גולדמן יודע שיהיה זה מאמץ אדיר,
המחייב את גיוס כל כוחות המדינה לקראת מטרה זו.
השגת השלום לא תהיה רק פעולה פוליטית — תהיה זאת
מערכה שתשפיע על כל פעולות המדינה בשטח הכלכלי
והתרבותי, הצבאי והתעמולתי.
לכן אין טעם לחשוב על כך במסגרת ממשלה שבירי
יעמוד בראשה. הדבר אפשרי רק במסגרת ממשלה של נחום
גולדמן עצמו. כי אפילו ימנה ביג׳י את גולדמן לשר־החוץ,
הרי יעשה ביג׳י עצמו — יחד עם שמעון פרס, טדי קולק
ושאר אנשי החצר שלו — את הכל כדי לשים לאל כל
אפשרות למבצע מעשה של ממש. במקרה כזה תהיה למאמציו
של גולדמן רק תוצאה אחת — להוכיח שאמנם אי־אפשר
להשיג שלום. לגולדמן עצמו אין שום חשק לקחת
חלק במישחק כזה.
מאידך, אין לגולדמן חשק רב לבזבז את זמנו במשך
ארבע שנים כראש אופוזיציה חדלת־אונים בכנסת, שכל תפקידה
לצעוק תמס ולבקר את פעולות הממשלה, בלי כל
אפשרות להשפיע עליהן. אולם זו האלטרנטיבה היחידה
העומדת בפני מנהיג עצמאי בישראל.
השיקול השלישי הוא ציוני. גולדמן השקיע עמל רב
במאמץ גדול ליצור איחוד עולמי של כל הארגונים היהודיים.
מאמץ זה יתפורר אם יהפוך גולדמן לאזרח ישראל, ויצטרך
להתפטר מעמדותיו הציוניות והיהודיות. ההסתדרות הציונית׳
חסרת האישים, תהפוך לכלי שאין חפץ בו, ומנהייגים אנטי־ציוניים
ישתלטו על עמדות־כוח רבות בעולם היהודי.
גולדמן היה מביא, אולי, קורבן זה אילו היה בטוח שבתוך
המדינה יחולל את המהפכה שתבטיח לה, סוף־סוף,
בטחון מדיני ובסיס כלכלי. אם כל עוד נראה שגם הקמת
מפלגה גדולה באופוזיציה לא תחולל בזמן הקרוב מהפכה
כזאת, שואל גולדמן את עצמו אם אמנם מותר לו להפסיק
את פעולתו הגדולה בעולם היהודי. יתכן כי אין כל יחס
בין גודל ההפסד הציוני לבין גודל הרווח בתחום המפלגתי
הישראלי הפנימי.

פשיטת־הרגל הטוטאלית

ץ ספק שכל השיקולים האלה עמדו השבוע לנגד
\ 4עיני הנשיא הציוני, שעה שישב בחדרו היפה במלון
וזשרון, השקיף על גלי הים התיכון שהקציפו למרגלותיו.
בכל זאת לא דמה לד,אמלט של שקספיר. הנסיך הדני היסס
אם ללחום ברוצח אביו, ואם לאו. גולדמן היסס רק אם
ללחום בתוך הזירה המפלגתית הישראלית — או ליצור
זירה אחרת להאבקות המכרעת.
כי בחשבונו של גולדמן מופיע גורם, שהוא זר למנהיגים
המפלגתיים בישראל. הנשיא הציוני׳ בעל האופק העולמי,
משוכנע כי בעוד שנתיים תרד על ישראל שואה כלכלית
נוראה. ידיעה זו משפיעה בהכרח על בחירת דרכו.
תוך שנתיים יתדלדלו רוב מקורות ההון הזר הזורם
לישראל. השילומים יגיעו לסיומם. המענק האמריקאי לישראל
ירד לחלק זעיר מן השעור הנוכחי. עד בה קיבל כל אזרח
ישראלי מן הכיס האמריקאי פי 500 יותר מאשר כל אזרח
הודי. זה היה מצב בלתי־רגיל וחולף. ככל שמשקלה של
ישראל בעולם ירד כתוצאה מבידודה המוחלט, כן עולה
משקלן של מדינות ערב. כדי להתחרות עם הרוסים ולקנות
את חסדי הערבים, תצטרך אמריקה להקדיש להם את הכספים
שזרמו עד כה לתל־אביב ולחיפה.
מאמצי המגביות היהודיות הגיעו זה מכבר לשיאן, לא
יוכלו עוד לגדול. כאשר יבוא סוף השילומים והמענקים,
יתמוססו מרבית התעשיות בישראל, שאינן יכולות להתקיים
אף יום אחד ללא תמיכה מכיסי השנור. המוני מובטלים
ימלאו את הארץ. השלטון יתנדנד, יסודות המשטר יתערערו.
איך אפשר יהיה להציל אז את משק המדינה ולקיים את
תושביה? לדעת גולדמן, עליה רמז השבוע בשתי הרצאותיו, ישנה רק אפשרות אחת: על
הקהילות היהודיות בעולם יהיה למשכן את רכושן העצום, ללוות מאות מיליוני דולארים
מבנקים אמריקאיים ולהשקיען בישראל. לקהילות אלה אשראי בלתי־מוגבל, כי כל בנק יודע
שהיהודים יקריבו את חולצתם האחרונה לפני שיתנו לקהילתם לפשוט את הרגל.
אולם הקהילות היהודיות יצטרכו להחזיר כסף זה ותהיינה אחראיות לו. הן לא יניחו אותו
בישראל על קרן הצבי — גם לא על קרן דויד בן־גוריון. הן תדרושנה לעצמן פיקוח מלא
על כלכלת המדינה. מעמדן יהיה דומה למעמד מקבל־נכסים רשמי בחברה שפשפה את הרגל.
במקרה זה יהיה השלטון האמיתי במדינה מונח בידי האיש החולש על יהודי העולם —
ולא בידי האיש האחראי לממשלה שפשטה את הרגל.
כל זה ידוע גם לגולדמן וגם לבן־גוריון. לכן משתדל ביג׳י לשבור בעוד מועד את בסיס־הכוח
העצמאי של גולדמן בהסתדרות הציונית, על-ידי הכרזות אנטי־ציוניות חוזרות ונשנות.
לכן משתדל גולדמן, לעומת זאת, להכניס את הלא־ציונים לסוכנות היהודית, להרחיב את
בסיס־הכוח העצמאי שלו ולהטיף ל״שותפות״ בין המדינה ויהודי העולם.
רוב אזרחי ישראל התיחסו בשודיון־נפש למלחמת־ההכרזות על מהות הציונות, שנראתה
להם מיותרת. אולם מאחורי הכרזות אלה הסתתרה מלחמה ממשית מאד: נסיונו של ביג׳י
למנוע כל ריכוז־כוח מחוץ לתחומו, וגסיונו של גולדמן ליצור בידוק ריכודכוח כזה
אחריו:
המבול

ף ו 1פני גולדמן עמד* איפו* הברירה: לבסס את כוחו על יהודי הפזורה, או ;הקים
/לעצמו בסיס מפלגתי בארץ. אך תהיה החלטתו כאשר תהיה, דבר אחד ברור: מלבדו אין
כיום איש המסוגל ליטול לידיו את הנהגת עניני המדינה, אם תישמט מידי דיד בן־גוריון.
אחרי ששבר בהדרגה את כל מנהיגי מפא״י האחרים, יצר בירי חלל ריק בצמרת המדינה.
יתכן כי קיווה באמת למלא חלל זה בקבוצת נערי־הזוהר שלו — אנשים כמו שמעון פר*
טדי קולק ומשה דיין. אך קרוב לוודאי שלא יצליח בכך. בחוגי מפא״י עצמה נוצרת והולכת
חזית אחידה, מעין קואליציה־של־יאוש, נגד קבוצה זו. אחרי תקרית מטוס־הנשק, נאלץ בירי
עצמו לצאת בשיחות פרסיות נגד אנשיו ולנער את חוצנו מהם. הוא נשאר ללא יורש־עצר.
נדמה כי בירי הגיע למצב״רוחד, של מאדאם דה־פומפדור, אהובתו המפורסמת של וזמלו
לואי ח־ , 15 שהכריזה פעם :״אחרינו — המבול!׳׳ אם ירד בירי מחר מן הבמה הפוליטי*
ישאיר מאחוריו שדה־חרבות.
לפן עקבו השבוע רבים מאנשי הצמרת במדינה, וביניהם גם רבים מבין מנהיגי מפא״י
המדוכאים, אחרי פעילותו של נחום גולדמן. בלבם מקוננת התקווה.הסתומה שעד אשר יביא
המבול, יצליח גולדמן לבנות תיבת־נוח סוליסית יעיל*

במדינה
וה 1זשן מעמוד )6

נבואי למעבר מנדלבוים השנה לא רצו ל־אפשר
לי זאת, ורק לאחר שבעלה של רי־סונדה
בתי, דאוד אל־רוויל, ערב לי על סכום
רציני — הרשו לי לעבור. וגם זאת בתנאי
שלא אעזוב את הבית לרגע. הייתי אצל בתי
כל הזמן• בעלה דאוד הוא מנהל הבנק
הפותומאני באירביד. היא הציעה לי לעבור
לגור אצלה לצמיתות והסכמתי.׳*
התלונן השבוע חודא :״זה יהיה פתרון
נוח מאד• היא תיסע לגור עם בני, תספר
להם דברים כאלה עלי שלא ירצו לראות
את פני יותר, ואני אשאר בודד וערירי כאן.
אחרי שדאגה להעלמת הניירות שלי, ווינני
יכול להתגונן.״ ובמכתב ששלח למשרד הפנים
הוסיף :״כל זה, בעצם, אינו נוגע לשאלה,
אשר עליכם לפתור — לאן נעלמו
ניירותי?״

תל־אביב
על ה ש חי ט ה
״עמירם, תיראה, הוא בא הר-אה דראסטית
זו נשמעה מפיו של יוסי בו השמינה,
שהצביע לעבר איש מגודל זקן שחור.
האיש לבש סינור לבו, מגואל כולו בדם.
על רגליו נעל האיש מגפיים חומים, אף הס
מגואלים בדם. בידיו החזיק סכין מטבח
גדולה ומאימת.
לגבי ע״ירם וקבוצת הילדים שהצטופפו
לידו, היתד, התמונה שיגרתית מאד. יום
יום, בהלכם לבית־הספר ובחזרה ממנו, זינ-
חים הם את ילקוטיהם ליד גדר גבוהה,
יבסקרנות ילדותית מלתת אימים עוקבים הם
אחר• הנעשה מהעבר השני של הגדר. הם
אינם יכולים להתאפק, מוכרחים להציץ ולדעת
מה נשמע בפנים, בבית־המטבחיים. העירוני,
השוכן רק מרחק של פסיעה אחת מפתח
בתיהם.
שור השתולל ברחוב. בבית מם׳ 93
ברחוב יהושע בן־גון, התייפחה הגברת מנו,
המתגורית עם משפחתה הענפה בקומה ה־שניזז,
בזעקות יאוש• ״גיהנום פה, אי אפשר
לחיות! הפכו את.המקום לשוק בהמות. כבר
בצאת השבת מתחילים להגיע סוחרי בהמות
עם הבקי לשחיטה, ולא מספיק שהרחוב
נסתם מכלי הרכב, אלא עוד קושרים את
הבהמית לעמודי החשמל ולעצי הנוי המעטים
— אפילו לעמודי הגדרות של החערית.
הבהמות משתוללות. הן עצבניות וגורמות
נזקים לרכוש ׳.היא הצביעה ביד רועדת
לעבר גדר ביתה ההרוסה, אשר לדבריה
נחרבה לפני ימים מספר על־ידי שור משתולל
מועמד לשחיטה.
״אנו חיים באוירה של אימים,״ הוסיפה
הגברת אבישי, אם לשמונה ילדים .״ילדינו
גדלים באוירה של דם, צעקות וגדופים של
הקצבים, וכל העי־ב־רב המתרכז יום־יום
בבית המטבחיים. אין לנו מנוחה לא ביום
ולא בלילה. בלילה מביאים את הבקר, ביום
שוחטים אותו.״
גרוע מצבם של דיירי הבתים הסמוכים
לבית המטבחיים העירוני מצד רחוב אלכסנדר
ינאי, ובמיוחד של אלה המתגוררים
בבתים הנושאים מספרים 19־ .9חלונות ו־מרפסית
דירותיהם הם ממש בתיד חצר
בית המטבחיים, ימעל לחומה המקיפה אותו.
על נקלה עוקבים הדיירים אחרי תהליכי
השחיטה של הבקר המובא במאיתיו. הזעקות
המבהילות של הבהמית הנשחטות, סילוני
הדם ה־תז בתוך התעלית, גלשי הבשר
המובל בעגלות — הם מחזה יומיומי.
״אני נאלצת להחזיק את התריסים מוגפים
כמעט בכל חודשי השנה,״ התלוננה הגברת
קרני, אם לתינוק רך מרחוב אלכסנדר ינאי
.13״האויר ספוג ריח חריף של דם טרי,
עכשיו עוד חורף, אך ימי הקיץ הולכים
וקרבים. ואז החום המחניק, המלווה להקות
זבובים מכל המינים, הופך את חיי הדיירים
לסיוט בלתי נסבל.״
לדבריה של גברת־ קרניי הצטרפו עשרות
משפחות, אשר מנת חלקן היום־יומית היא
להיות. עדים למחן־ת ה־חי״ד, המתרחשים מתחת
לאסם בבית המטבחיים, התלוננו ב־עיריה.

תוכנית. ד״ר לויט. מנהל בית ה־מטבחים
העיריני, אינו מבטל את אי־הנעימית
הנגרמת לתישבי הסביבה על־ידי מציאותו של
בית השחיטה במקום .״אבל מה לעשותז
כשהחליטו דיזנגוף ורוקח להקים בית מם־
בחיים בעיר העברית הראשונה, היה המקום
שנבחר אז סוף העולם. ב־ 1931 שירת 60
קצבים ו־ 60 אלף תושבים. כיום אנו משרתים
300 קצבים ו״ 450 אלף תושבים של
תליאביב רבתי. נוסף לזה מקיים בית ה־
(חנושך בפנווד )12

החבוה שייצרה את ״המשקה הזן בבקבוק הצח״ עסקה גס

הסערה

ף* שם ״טמפו״ הפד מזט* מושג בשפה העברית. המשקה המרענן החל
י י מסמל את הווי הארץ לא פחות מאשר הפלאפל והתסס של תקופות
קודמות. השבוע זועזע עולם המשק בישראל על־ידי פרשה סנסציונית,
מלווה בשרשרת של משפטים, האשמות והאשמות־נגד. ככל שהתרחבה
שערוריה זו, כן היה נראה כי השם טמפו מסמל עוד משהו: המציאות
המיוחדת במינה של הכלכלה הישראלית, בה מרוויחים אנשים לא
מייצור סחורות, אלא בעיקר מעסקות של מטבע, פעולות כשוק השחור
וגילגול הון.
במרכז השערוריה עמד גבר נמוך ועגלגל,
בעל אף סולד, שהגיע לישראל בשנת .1951
משה בורנשטיין, שותף לשעבר באחת הטחנות
הגדולות ביותר בפוליי, שדיבר דריית
שוטפת כבר ברגע שדרך על אדמת הארץ,
דיבר ישר לענין. הוא רצה להשקיע את כספו,
להרוויח את הרווח המקסימלי.
בימי מלחמת־העולם הסתתר בורנשטיין בוורשה,
החזיק את כספו, לדבריו, בב־ק שוייצי.
כרבים מבני ארצו ומעמדו, ידע להודיל הון
זה בשנים הראשונות אחרי המלחמה, עת
היתה אירופה גן־עדן של השוק השחור.
עתה, בבואו ארצה, הביא עמו גם מתכון
של משקה חדש• באמריקה זכה המשקה לשם
סוון־אפ. בישראל נמצא לו השש נופפו•
לא היה קשה ׳לבורנשטיין למצוא שותף.
יעקוב תבורי, בעל בית־חרושת למשקאות
כסרדם־חנה, היה מורן להעמיד את מפעלו
מסיתו, יחד עם סכום מסויים של כסף,
לרשות השותפות החדשה, תמורת השקעת
כספו של בורנשטיין והמתכון האמריקאי.
כך נולד מפעל טמפו בפרדס־חנה.
כעבור שלוש שנים בדיוק פג תוקף החוזה
שחייב את תבורי לעבוד בחברה. בו ביום
הודיע על רצונו לפרוש. תיו חמש דקות
הסכים עם בורנשטיין על המחיר. הוא היה
אופייני לגידולו העצום של מפעל טמפו.
כעד בעלותו על מחצית המפעל קיבל תבורי
במזומנים 200 אלף לירות.

בהתאם לכמות המוחשית שאת הספקתה היה
השק״ם דורש מדי פעם. כך היתד, אספקת
הסוכר מתחלקת פחות או יותר במשך השנה
כולה.
אולם משום מה סיפקו פקידי שק״ם לבורנשטיין
מראש כמעט את כל כמות
הסוכר — 35 טון — שהיתר, דרושה לייצור
במשך השנה. כמות זו היתה מונחת במחסני
שק״ם׳ כחלק מן ההכנות למלחמה.
בורנשטיין לא ראה כל צורך לשים סוכר
זה במקרר. הימים היו ימי מיבצע־סיני,
והסוכר עלה בשוק השחור 1800ל״י לטון.
בורנשטיין הוציא את הסוכר מיד. טוען
הוא :״השתמשתי בו לצורך הייצור שהלך
לשוק החופשי.״ אם נכון הדבר, הרי הרתיח
בורנשטיין שוב סכום גדול של ריבית• כי
את הסוכר משק״ם קיבל ללא תשלום, ואילו
קנה את הסוכר במחיר הרשמי היה צריך
להוציא 21 אלף לירות.
לדברי מאשימיו במשפט׳ לא הסתפק בורנשטיין
גם ברתח זה, אלא הוציא את הסוכר

בשעה שפקיד אחר עזב את החברה ופקיד
שלישי הועבר למחלקה אחרת.
״פיטרנו פקיד אחד בקשר עם עיסקותיו
של בורנשטיין,״ אישר היועץ המשפטי של
שק״ם לכתב העולם הזה ,״הוצאת הסוכר
בכפית גדולה כל כך היתה בניגוד לטהלי
השק״ם. הפקידים שעשו זאת עברו על ה־חולו•״
בכל־זאת,
לא הועמדו הפקידים לדין. פנה־לי
שק״ם העדיפו לטשטש את הפרשה כולה,
לעבור עליה לסדר היום.

״נוימן הלשין עלי:״

ך יי לן תקלה אחת סיכלה את תוכניתו
1של בורנשטיין. היא הופיעה בדמות
ד״ר פליכס מרשנד, אחד מחוקרי מחלקת
הפיקוח במשרד המסחר והתעשיה, שהחליט
במרס 1957׳ לערוך ביקור פתע במחסני
הסוכר של חברת סנזפו בע״נז. מרשנד גילה
מיד כי 35 הטון שנתקבלו משק״ם חסרים
במחסנים. הוא הודיע על כך לממונים עליו,
שפתחו תיק פלילי נגד בורנשטיין.
התיק הפלילי ,5400/37 חיועץ המשפטי
נגד טמפו, חברה למשקאות בע״מ, משה
בן צבי בורנשטיין ושמואל נוימן, מנהל
החשבונות של החברה, עבר כמה וכמה גיל-
גולים מאז הובא בפני השופט, ועד ליום
בו הודה בורנשטיין בשמו ובשש החברה
במכירת הסוכר. בתחילה, הואשם בורנשטיין
בגניבת הסוכר שהיה מיועד ליצור טמפו
לצבא, בימי מבצע סיני, ובמכירתו במחיר

רק ה חייל הפ סיד
* * ניין יכול היה לקחת תעשיין של
(*ז משקאות קלים סכום של 200 ,אלף
לירות במזומן, לפני שנה וחצי, עת שילמו
קיבוצים ריבית של 36 לשנה על כמה
אלפי הלירות שלקחו בשוק השחור, ועת
התקשו גם בעלי המפעלים הגדולים ביותר
לגייס כספים למימון הייצור?
כאן הוכיח בורנשטיין את כשרונו המסחרי,
יאת התמצאותו המהירה בנוף הכלכלי של
־,ארץ. הוא ניגש לשק״ם, הציע לפקידיו
עיסקה מושכת מאד. עד אז היה השק״ם
קונה טמפו כרצונו, ללא התחייבות מוקדמת,
משלם עבור כל בקבוק מ־ 48 עד 60 פרוטה.
עתה הציע בורנשטיין להוריד את המחיר
ל־ 40 פרוטה, בתנאי ׳שהשק״ם יזמ ן מראש
שלושה וחצי מיליון בקבוקים לשנה, ישלם
מראש את כל המחיר 140 :אלף לירות.
;וסף על מחיר זה התחייב השק״ם לספק
לבורנשטיין את הסוכר הדרוש לייצור׳ ללא
תשלום.
מעיסקה זו הרנדחו שני הצדדיים:
• בורנשטיין קיבל מיד 140 אלף לירות,
ללא תשלום ריבית כל שהיא. אילו לווה
סכום כזה בשוק השחור, היה משלם תמורתו
ריבית של כ־ 50 אלף לירות. את
,סכום שהיה חייב לשלם לאוצר — בצורתיהב־מגן ומס־קניות — שילם רק כעבור
חודשים רבים.
• שק״ם, איגוד ממשלתי המנוהל על
בסיס עסקי, הוריד את המחיר, קיבל ב־40
פרוסה את המשקה שהוא מכר לחייליו
במחיר של 95 פרוטה (עד שמבקר־המדינה
ציווה להוריד את המחיר).
המפסיד היחיד בכל העיסקה היה חייל
צה״ל, שלא נהנה מהוזלת המחיר, אך
במקרים רבים מצא בשק״ם רק את טמפו,
לא יכול היה לבחור במשקה אחר.

סוכר ל שוק ה ש חו ר
ולס בורב״״&יין היה זקוק לכסף
ו ו נוסף, כדי לשלם את חובו לתבוו־י. את
העודף הדרוש מצא בצורה פשוטה לא פחות
מקידמתה.
לסי הד,שכם בינו לבין שק״ם, היה מוסד
זה צריך לספק לו את הסוכר הדרוש לייצור,

ך 4ח 0 1 *1 0יעקוב תבורי, לשעבר בעל מחצית מפעל טמפו, ושמואל נוימן, לשע־
0בר מנהל הפנקסים של טמפו, מקשיבים לדברי הפרקליטן ס במשפט
1 5 1 1 /1 1 1י
שהוגש נגד טמפו על הברחת סוכר לשוק השחור. הנאשם העיקרי, בורנשטיין, תאשים אותם
בקנוניה נגדו, לצורכי התחרות •מסחרית. מפעלים רבים בארץ, מלבד טמפו, חבריחו סוכר.
לשוק השחור. באופן פורמלי אף הודה
בורנשטיין באישום זה. אולם בשיחות פרטיות
הכחיש איתו. טען הוא :״עברתי לכל היותר
עבירה מכנית• הוצאתי אמנם את הסוכר
למטרה שלא היה מיועד לה, אולם סיפקתי
לצה״ל את המשקאות במועד ששק״ם דרש
א; תם, והכנסתי בהם את הסוכר הדרוש.״
אם הלך הסוכר לשוק השחור, במחיר
1800ל״י, ואם החזיר אותו בורנשטיין אחר־כך
במחיר 1200ל״י (המחיר הנוכחי בשוק
השחור) ,הרי הרוויח בעיסקה זו 21 אלף
ל״י. אולם קרוב לוזדאי שבורנשטיין לא
עשה זאת• הוא פשוט הגדיל את חוב־הסוכר
שהוא חייב למשרד המסחר והתעשיה, ממשיך
לגלגל כמות זו. כך הגדיל את ההון
החוזר שלו ב־ 63 אלף לירות.
בצורה זו זכה בורנשטיין בסך הכל,
הודות להסכם עם שק״ם, להון חוזר, חופשי
מריבית, בסך 203 אלף לירות• כשנתברר
הדבר, נתעוררה שאלה פשוטה: מדוע הסכימו
פקידי שק״ם לעיסקה כולה, ובמיוחד לאספקת
הסוכר מראש!
בעקבות עסקותיו של בורנשטיין, שנעשו
בינו לבין פקידים בכירים של החברה הממשלתית
,׳נערכה חקירה פנימית במוסד.
כתוצאה מחקירה זו פוטר אחד הפקידים,

מופקע. אולם ביום המשפט, טיהר היועץ
המשפטי את הגליון מהאשמות אלה, לפיהן
היה בורנשטיין מובא לדין בבית המשפט
המחוזי, וצפוי לעונש החמור של שבע שנות
מאכר.
אחרי חודשים ארוכים של דיונים מיגעים,
בעקבותיהם הוחלפה אשמת הגניבה בזיון/
הושמט גם סעיף נוסף בגליון. היועץ המש-
פסי וויתר על אשמת הזיוף בפנקסי טמפו,
הסכים שבורנשטיין יודה רק בעבירה על
פקודת הפיקוח על המזונות.
לבורנשסיין ולפרקליטו, עורך ד,דין אליהו
גיצלטר, היתד. טענה אחת, אחרי שהודו
באשמה :״בורנשטיין לא מכר את הסוכר.
מנהל החשבונות, שמואל נוימן, הוא שעש*
זאת, כדי להכשיל את בורנשטיין.״
היתה זו טענה מוזרה בפי אדם שדק לפני
רגעים אחדים, הודה מרצונו הטוב באשמה
המיוחסת לו. אולם לבורנשטיין, כמו כמעט
לכל איש עסקים ישראלי אחר שלא ירד
לעובי הבקבוק של מפעלי סמפו, נראתה
טענתו פשוטה וענינית :״כן, השותף שלי
לשעבר תבורי ומנהל החשבונות עשו יד
אחת• נוימן הלשין עלי במשרד המסחר וה•
תעשיה, תבורי שילם לו תמורת הלשנתו.״
את טענתו זו. תומך בורנשטיין בסיפור
אחר :״כששילמתי לתבורי בעד חלקו בטנזפו,

בשווה של עיסקות כלנר־ות פחות זנות ופחות צחות

בוק הטמפו
חתם לי על התחייבות שלא יעסוק בשלוש
השנים הקרובות ביצור משקאות קלים דומים
לממפו, ובהפצתם מחוץ לאיזור פרדס־חנה.
עכשיו הוא מכר את תבור׳ בע״ט לנוימן
ב־ 8ל״י, תמורת שמונה מניות־בכורה, עשה
אתו הסכם סודי בו הוא מבטל את המכירה
הרשמית• בצורה זו הוא נשאר בעל המפעל,
בשעה שאת המשקה המתחרה, שייקרא קריס־טאל,
ייצר כאילו נוימן,״ גילה בורנשטיין.

הסברו של תבורי :״כל הסיפור הזה הוא
עלילה פשוטה. בורנשטיין זומם להדום את
נוימן׳ כדי להתנקם בו. בהתאם לנוסח החוזה
שנחתם ביני לבין בורנשטיין, אני
חופשי כיום לעשות מה שאני רוצה. כל
ההגבלות, אם היו כאלה, היו רק בתנאים
מסויימים שבורנשטיין לא מילא אותם• הסיפור
על שמונה הלירות בדוי מן הלב.״

העלמה סיהב־מג* ומס
רשת מגהל־החשבונות שמואל
4נוימן משמשת בידי בורנשטיין גם מפתח
לסתירת האשמותיהם החמורות והמכורטות
של חוקרי המכס בתל־אביב ובחיפה, על
העלמת כמויות גדולות של טמפו מעיני
פקחי יהב־המגן והמס־המסוייג, ושלטונות מסד,הכנסה.
החקירה
החלה לפני שבועות אחדים. בבי־קור־פתע
שערכו׳ אורי קרני ושמואל וויסמן,
חוקרי המכס החיפאי, במשרדו של בורנשטיין
בטמפו, ביקשו השניים לבקר את
חשבונות השיווק לספקים. בהתאם לחשבונות
אלה, חייבים יצרני המשקאות הקלים לשלם
את יהב־המגן והמס המסוייג, בסך 17 פרוטה
לבקבוק.
חברת טמפו לא פעלה לפי החוק היבש
הקיים. נהגי החברה, שהיו יוצאים עם מטען
משקאות לחיפה׳ היו מעמיסים את המטען
בשעות הערב במחסן המפעל ביאזור, ומצ־מיידים
בתעודת־מכש מסומנת בתאריך יום
המחרת• בבוקר השכם, היו הנהגים יוצאים
לחיפה. הם היו פורקים את המשקאות במחסן
הסוכנות החיפאית. גמע, ברחוב ה.מל ,3
חוזרים עם אותה התעודה ליאזור, מעמיסים
שוב משקאות, מבלי להוציא תעודה נוספת
וחוזרים לחיפ־״ כדי לחזור עוד באותו ערב
ליאזור, להעמיס ולצאת למחרת בבוקר ל
חיפה
עם תעודה חדשה.
בצורה זו, אם פקחי המכס לא היו עוצרים
במקרה את מכוניות טמפו בדרך יאזור־חיפה,
ומסמנים את החשבונות, היה חצי
מטען המשקאות פטור מיהב מגן ומס מסוייג,
מאחר ולא הוצאו עבורו תעודות־משלוח נפרדות
בהנהלת החשבונות של בית־החרושת,
ולא דווח עליו לשלטונות המס.
השמן סופו לצוף על־פני המים. כשפגע
בורנשטיין בשמה הטוב של סוכנות גנז׳ע
בפרסמו באחד הימים הודעת־פתע במעריב,
כי הוא מבטל את הספקת הטמפו באמצעו -ל׳
תה, סיפרו בעלי גמע את הכל. בעזרתם
הבינו החוקרים את פרטי העיסקה, העבירו .
ידיעה דחופה לחבריהם בתל־אביב, כדי ש־יפקחו
עין על חברת טמפו ועסקיה.

יומן קופה כ׳
ךיתל ־ א כי ב היתד, השיטה שונה. הנהגים
. 4היו מצטיידים, נוסף על החשבון הרשמי,
בחשבון מוכפל משלהם, מנהלים פנקסנות
כפולה. כשהיו מחזירים בערב את יתרת
המשקאות לבית־החרושת, וחותמים בעמודת
״החזרות״ בכרטיסיהם, היו פקידי בית־ד,חרושת
מוסיפים ספרות אחדות באותה עמודה.
כך יצא שבכרטיסו של נהג אחד שהחזיר
למשל 5בקבוקים באותו יום, נוספו הספרות
5ו־ ,1והנהלת החשבונות דיווחה איפוא על
155 בקבוקים שהוחזרו. התוצאה: טאפז
זכה ב־ 150 בקבוקים פטורים ממסי־עקיפין
וממם־הכנסה. תוצאות החקירה: טמפו העלים
משלטונות המס 665.000 בקבוקים. בתל־אביב,
165.000 בחיפה. שיעור המס שלא שולם:
14.110ל״י. מחיר הבקבוקים 91.000 :ל״י,
שהרווח עליהם הועלם בדרך זו גם מתשלום
מם הכנסה.
יחד עם עורך־הדין אמנון רוזנשטיין, שמונה
על־ידי בורנשטיין נוסף לעורכי־הדין
הקבועים שלו, גיצלטר ורוטנשטרייו׳ החל
בורנשטיין במשא־ומתן עם שלטונות־המכס.
העונש, לו היה צפוי, אילו היה עומד למשפט:
מאסר שנה וקנס גדול פי שלושה מהיקף
ההברחה .״נוימן בישל את הכל,״ מען
בורנשטיין במכס ,״אני לא ידעתי משום דבר.״
בכל זאת, אחרי שהחוקרים הציגו בפניו
את ״יומן קופה ב׳״ שהוחרם בביתו של
נוימן ברמת־גן, ובו נמצא פירוט הסכומים

| ך 11ך* 171 ^ 114 משה בורנשטין, האיש שיזם את הקמת המפעל, מואשם עתת
14ו 1 .4 /,בעסקי שוק שחור, העלמת מסים שונים ובעיקר מס־ההכנסה.

הוא הודה ברוב האשמות שיוחסו אליו, הטיל את מלוא האחריות על מנהלי המפעל ופקידיו.
המועלמים ממם והסכומים שהועברו מן
הקופה הרגילה לידיו של בורנשטיין, הסכים
בורנשטיין להודות• ״תבורי הסית את נוימן
לחבל במפעל,״ האשים שוב ,״אני שכבתי
בבית־החולים, אחרי שרפאל הלפרין התנגש
במונית שישבתי בה. סבלתי מזעזוע־מוח.
במשך כמה חדשים לא נגעתי בשום דבר במפעל,
נסעתי לחוץ־לארץ. נוימן טיפל בכל.״
בכל זאת הסברו של בורנשטיין צולע
בנקודה זו. תאונת־ד,דרכים אירעה בחודש
יוני ,1957 והוא חזר מבלגיה רק בסוף חודש
יולי. אולם העבירות המיוחסות לו בתיק
המכס נעשו כולן בחודשים אוגוסס־ספטמבר,
בהם חזר כבר מר בורנשטיין לקו הבריאות.
החוקרים לא קיבלו את טענותיו של בורנשטיין.
הם הצביעו על הסימנים שנעשו ב־כתב־ידו׳
ליד הסכומים שהועברו לכיסו. אך
בורנשטיין המשיך להכחיש :״זה הכל המצאה
מחוכמת של נוימן. הוא טמן לי פח,
זייף בעצמו את תעודות המשלוח, יזם את
ההברחה ולקח את הכסף לכיסו. אני חוקר
בזה עכשיו. הכל יתגלה בקרוב.״
למרות ההאשמותיו החמורות לא פנה
בורנשטיין למשטרה, העדיף להודות בפני
החוקרים :״אמרתי להם שיגידו לי בכמה
להודות. אין לי ברירה. נוימן גנב את הכל.
בינתיים אשלם את הקנס.״

״מה יש ז״
^ חדי שהודה בבית־המשפט במכירת
סוכר בשוק השחור, ובמשרד המכס בהעלמת
הכנסות ממם עקיפין וממס־הכנסה,
פתח בורנשטיין בהתקפת־נגד :״פיטרתי את
נוימן משום שנודע לי כי הוא נכנס לשותפות
עם תבורי, ועורך הזמנות בסכומים גדולים
אצל יצרני בקבוקים -דפקקים,״ סיפר השבוע.
כל אותו זמן ניהל נוימן את בית־החרושת
למעשה, יחד עם בנו של בור״שטיין׳ צבי
בן ה־ .20 צבי לא שירת בצבא, אף שהגיע־מזמן
לגיל המתאים, וגם לא התיצב לשרות.
״ה א תושב־חוץ,״ הסביר האב, שהוא אזרח
בלגי.
צבי בורנשטיין לומד מאתימטיקה ופיסיקה
באוגיברסיטה העברית בירושלים, נוהג לבקר
מדי פעם בבלגיה, אצל משפחת אביו ,.בורנשטיין
האב, המתעתד לדבריו להישאר א
צמיתות. בישראל, כדי להמשיך בעסקיו׳ אינו
רואה כל פסול באי־ההתיצבות של בנו לשרות
בצה״ל :״זהו החוק. מה יש?״

)1 1 1 ! 11171 משה בודנשטין (במרכז! בין פרקליטיו, אמנו! רוזנשטיין ואליחו גיצלטר,
_• 141111x4 11 בשעת הפסקה בתהליך הדיון המשפטי. בורנשטין הודח באשנדח של
הברחת הסונר לשוק השחור. ,טען באמצעות פרקליטיו שזו היתת עבירה טכנית בלבד.

כסף למקרר

0שאר עסקיו של משה בורנשטיין,
שהחליט להשתלם על ע ף המשקאות

הקלים כולו ואשר רכש גם את בית־ד,חרושת
קנקן וצירף אותו למפעל טמפו, לא היו
פשוטים.
כדי לממן את רכישת קנקן, חיפש בורנשטיין
דרכי־מימ ן חדש, ת .אתרי ההתחיבויות
הכספיות אליהן נכנס כשרכש את טטפו
מתבורי דללו מקורות האשראי וקרן התקווה
היחידה, נראה לו בדמותן של הלוואות
הפיתוח שמשרדי הממשלה נותנים כיוס
ביד רחבה כמעט לכל דורש. סעיף ״פיתוח
בתי הקירור״ בתקציב ד,פית־ ח לא׳היה מנוצל
עד תומו, ובורנשטיין, בעל הקשרים הטובים
במשרדי הממשלה, ביקש להגדיל את בית
הקירור הנמצא בבעלותו ביד־אליהו, יחד עם
שותפו חילף מבראזיל.
אילו היה ודלף מסכים לתוכניותיו של
בורנשטיין, היו רבע מליון הל״י מוזרמות
ישר מקופת אחד הבנקים לבית־הקירור, שהיה
נבנה שלבים־שלבים׳ ובינתיים אפשר
היה להשתמש בכסף גם למטרות־ביניים, כנהוג
בארץ. אולם ודלף לא הסכים. הוא דרש
מבורנשטיין להפקיד 60 אלף ל״י, בערבות
לרצינות הצעתו להרחיב את בית־ד,קירור.
לבורנשטיין לא היה חשק להקפיא כסף
טוב, שבינתיים אפשר לגלגל אותו למימון
עסקיו הנרחבים. לכן החליט להקים בית-
קירור אחר משלו, בחצר מפעל טספו ב־יאזור,
קיבל למטרה זו את רבע מיליון
הל״י מכספי הממשלה.
בית־הקירור עצמו עדיין לא התחיל לפעול
לבורנשטיין לא היד. הכסף הדרוש להתקנת
הציוד. כי כמו מאות יצרנים אחרים שהכניסו
את ידם עמוק לתוך כיסי תקציב
הפיתוח, לא מיהר להקים את המפעל אשר
למענו קיבל את ההלוואה הגדולה, בתנאים
נוחים מאד, הטובים הרבה יותר מן הריבית
אשר היה צריך לשלם אילו לווה את הכסף
בשוק השחור.

חלוץ בטמפו
ך* ף• הורם במקדח המסך מעל חלק
מעסקי טמפו. הם לא היו מדהימים מפני
שהיו יוצאי דופן במיוחד. להיפך, מוסר•
ההשכל המעציב שלהם נבע דווקא מן העובדה
שזוהי צורה של הנהלת עסקים כפי
שהיא. מקובלת ברוב ענפי המשק הישראלי.
היא נובעת ממהותו של משק, שאינו בנוי
על ייצור׳ אלא על עיסקות מטבע, ספסרות
בשוק־השחור וחלוקת ההון הזורם למדינה
מכיס התורמים היהודיים בחוץ־לארץ.
טמפו היה חלוץ המשקאות החדישים בארץ
עתה מסתבר כי היה גס חלוץ׳ השיטה לצבי׳-
רת כשפים, ודווקא בטמפו די מהיר.

כתב ״הונולם הזה״ שהשתהו כבול־ידיים בהפגנה נגד הברכה מדוש:

״אני מפא־ן
נטודי־קרתא!״
מאת

פרץ גו ו מ 1

^ כר ראיתי יותר מהפגנה אחת של
נטורי קרתא, סתם כתושב ירושלמי
סקרן, ובהיותי עתונאי שכיסה את הת־פרצויות־הזעם
השונות שלהם. בשבוע שעבר
התכוננתי שוב להפגנה — לא כסקרן
ולא כעתונאי העומד מן הצד, כי אם כאחד
המפגינים עצמם.
חבוש מגבעת ומבט קנאי, חדרתי למאת
שערים. השעה היתד. שלוש. הרחבה שלפני
הישיבה הגדולה היתה שוממה, שקועה ב־תרדמת־צהרים.
לרגע חששתי שטעיתי במועד.
ניגשתי לקיר הקרוב, עיינתי שנית
במודעה הגדולה שהודבקה עליו. המודעה
הכריזה! ״עצרת מחאה נגד בריכת השחי׳
המעורבת — היום, יום החמישי, יום כיפור
קטן, בשעה שלוש אחה-־צ (שעה 8לפי
שעון א״י) תיערך בהיכל ישיבת מאה שערים
עצרת מחאה לא, לא טעיתי.
נער רזה הביט בי בחשד, לחש משהו
לצעיר שעבר ברחבה ונעלם בתוך הבנין.
נשמתי עמוק ונכנסתי פנימה, בעקבות הצעיר.
ראיתי אותו עולה במדרגות לקומה
השניה, מיהרתי אחריו ומצאתי את עצמי
בפתחו של אולם בית־הכנסת של הישיבה.
בניגוד לחיצוניותו העלובה של הבנין,
שאינו נבדל מכל שאר בניני־האבן האפורים
של השכונה, היה האולם מקושט בפאר רב.
מנורות ניאון שפכו איר בהיר על קירות
צבועים בגוון שיש, בימת עץ נאה, פרוכות
משי וקטיפה, ארון קודש ענקי מעץ זית.
האולם היה כמעט מלא•

חוששים לשכת כפסח
**שרות הגברים שהצטופפו בו מלמלו
לפסוקי תהילים• תפסתי מקום בפינה.
בתחילה חששתי שחליפתי ה״אזרחית׳׳
ומגבעתי האפורה יבליטו אותי בתוך הקלחת
האפורה, החבושה כובעים שחורים,
כמו זבוב בקערת חלב. טעיתי. בין המתפללים
היו רבים שהיו לבושים כמוני.
״היום יהיה קשה,׳׳ לחש לי שכני באידיש,
״רבים לא יבואו, אף אחד לא רוצה לבלות
את חג הפסח בכלא.׳׳
המיקרופון שעל הבימה הופעל, פסוקי ה־תהילים
הפכו ממילמול שקט לנהמה מתגברת,
אשר נישאה על־ידי רמקול על פני
כל השכונה. הצצתי החוצה דרך החלון. ה־ככר
שלמטה הלכה והתמלאה. גם הדוחק
בתוך האולם הלך וגדל. כל הספסלים היו
תפוסים מכבר על־ידי מתפללים• קבצנים
עבדי מספסל לספסל וקשקשו בקופסאות
הסח שלהם•
״א נדובה• א סיאסטר!׳׳ הפגיע קבצן שנדחק
אלי. שלשלתי שילינג לתוך הקופסה׳ שהכילה
בעבר, כפי שהעידה הכתובת האנגלית
שנשארה עליז־״ קפה ברזילאי טהור.

קול שופר
^ שעה חיתח ארבע. באויר הורגשה
1 1מתיחות סמויה. הישיש אשר עמד לפני
התיבה והתפלל לתוך המיקרופון כמעט ר
נמעך על־ידי האנשים שנדחקו אליו.
מבעד לפתח הבקיע לו דרך גבר שחור־וקן.
עם בואי עבר רחש באולם .״שבתאי
יידלביץ,׳׳ הסביר בחור־ישיבה שעמד לידי,
לגבר אשר לבושו העיד עליו כי הוא תייר
אמריקאי .״או, רביי יודלביץ, איי סי ! ״
קלם האמריקאי את הידיעה ועבר לאידיש
שוספת. עזבתי את מקומי ונדחקתי בעקבות הרס הרב יודלביץ, מנהיג צעיר, רב־מרץ של
נסורי קיתא, תסס את מקומו על הבימה.
אמירת ד,תהילים נתחדשה. ניסיתי גם אני
להגיע אל הבימה, אך גבר מגודל חסם את
הדרך• ״אפשר הוט איד 8סונט?״ שאל.

הנעתי בראשי לשלילה והושטתי לו חצי
לירד״ ״א פונט1׳׳ חזר על בקשתו. חייכתי
ומשכתי בכתפי. האיש הבין שלא יקבל
יותר, לקח את שטר הכסף האדמדם ונתן
לי פתק. היתד, זאת קבלה עבור 500.טיל,
תרומה לקרן למלחמה בבריכת השחיר, ה־תערובתית׳׳.
מאחת
הפינות בקעה זעקה מרה:״מ־ודלים!
גזלנים! רשעים! שיישרפו כל האדומים,
מארת אלוהים על ראשי הקומוניסטן!׳׳ ישיש
צמוק נפנף בידיו בהתרגשות, תוך כדי
שפיכת אלות וקללות על הקומוניסטים,
הרוסים, סיביר וברית־ד,מועצות .״מי זה?״
חקרתי ילד שעמד לידי .״האיש הזה בא
מרוסיה, הוא היה בסיביר!״ ענה לי מישהו
במקומו.
מאוחר יותר נודע לי שהאיש, לשעבר
עסקן דתי רוסי מוכר, עבר את כל אימי
מחנות סיביר, הוברח לישראל לפני חדשים
מספר על־ידי מחתרת חב״ד הפועלת ברוסיה.
מדי יום ביומו, לפני תפילת מנחד״
נוהג הגבר לקום ממקומו ולשפוך את אלתו
הנוראה על ראשי מעניו לשעבר. איש כבר
לא התרגש מדבריו, שהפכו חלק נדוש ויומיומי
מהטכס.
הישיש כילד, את צעקותיו והתפילה התחדשה
ההמון נע והתפתל בקצב. המתח
עלה! האוויר נעשה חם ומחניק. עשרות
זאטיטים תפסו כל אדן־חלון או פינה
פנויה. ואז, כמו מתוך מעמקי נפש פצועה,
בקע לפתע קול השופר. הצליל הצורם עלה
וירד ונשבר לאלפי קולות מחלחלים•

נכוכדנצר הרשע הכין
**ישחו דרך על רגלי, דחף אותי ה־
^ו צי ד ה. צעיר גברתן, שפניו כוסו אך
לפני זמן קצר בפלומה בלונדית דלילה, פינה
דרך. בעקבותיו צעדו הרבנים. הם תססו את
מקומם לרגלי הבימה.
״ידרוש הרב שבתאי יודלביץ,״ הודיע מנהל
הטכס ברמקול• יודלביץ נשען על הדוכן,
עצם את עיניו והתחיל לדבר .״אחים יהודים
יקרים -,פתח באידיש, וקולו הידהד באולם
הדומם. האנשים הביטו בו אחוזי קסם. שלא
מרצוני נסחפתי גם אני באוירה המתוחה
והבטתי בו כמכושף.
פניו היו מעוותים בזעם עצור! טיפות
רוק ניתזו מסיו תוך כדי דיבור .״נבוכדנצר
הרשע, שהחריב את בית־המקדש, נתן לגולים
לקיים את דתם!״ שאג הרב .״נבוכדנצר הרשע
הבין והממשלה הציונית הרשעה איננה
רוצה להבין ומקימה ב1יכת טומאה בתוככי
עירנו!״ התקרבתי חרש אל הבימה, הוצאתי
את המצלמה, כיונתי אותה מן הבטן אל
הרב ולחצתי. א-ש לא הרגיש בתנועה.
יודלביץ ניפנף באגרופו וצעק :״ראו כמה
יושבים בסוהר בתפיסה על קדוש השם,
רחמו על נשמות תופסיהם האם כך נראה
ירמיהו בשעה שהתנבא בגיא בן־הינום, מול
פסל המולך. הבולע עוללים מיללים בלועו
העשן?

הנתב (בג1בו
הבטחתו של הרב שינברגר ,״שר־הכת
:״בפעם הבאה כשנצא
כבולי ידים, שיראו שאין אנו
הכות!״ עתה היה ברור: בתום
יצאו כולם כבולי־ידים החוצה. ד,ש
לאן• את התשובה לשאלה של
נתן הרב אברהם רוט, אחרון הנוז
לנו כאיש אחד נעלה לקברו שלה
סגלוב, לתפילה למען ביטול רוע
שמו של סגלוב, שהפך קדוש ב
קרתא אחרי שנפטר בוסיבות
בהפגנת־השבת הגדולה בשנה שע
את שלו. נהימת־הסכמה עברה
אנשים התחילו לפנות לכוזן ד,פ
הפעם נלך כבולי־ידים!״ עצר קול
את ההולכים .״איש איש יקשור
למדן יראו כולם שפנינו לשלום
ירחם השם על השוטרים המכים!
נימת תחינה.
עשרות ידים חופזניות נשל!1
החבלים. ילדים, אברכים, בעלי־מ״
נים, כולם קשרו את פרקי ידין
אל החבילה ולקחתי גם אני חבל,

״נאצים: רוצחי
ן * הםג; ה התחילה לזוז ממק
( | כות, לכוון שער השכונה.

״ידחם ח, ער המכים:״
ך* שעה היתה חמש וחצי. בחוץ התחיל
1ולהחשיך. הנואמים התחלפו בזה אחר
זה. פניהם של העומדים מסביב הלכו ר
הסמיקו. ההתלהבות נדלה מרגע לרגע. היה
ברור שמשהו עומד לקרות, משהו גדול
שיפרוק את המתח בבת אחת ויזרים את
כולם לסדן כלשהו.
בפתח האולם הבחנתי בילד, שעמד ועישן
סיגריה בהחבאו כפינה אחרת תסס מקום
נער 1ישיבה והתחיל למיין חבילת חוסי־שפגם
.״אותך חיפשתי כל הזמן,״ אמיתי
לעצמי.

חוביס חבלים, ידים כבולות! נזכרתי נ׳

בנשות

תמונת קוי נושאי דולח על חדפניניס. חיא צולס

קובע

נ האפורה) השוו אל ידו של׳אהד המפגינים, בראשית חחבגנה, ברחוב גאה שערים
ווץ״ של
זב נלך
.יכים ל-
הנאומים
יה היתד,
נשאלה
ם :״כר־וש
פנחס
־,גזירה!״
ני נטורי
ברורות
יה, עשה
ולם. ה•
ז .״אבל
של רוט
יקי ידיו,
לא נכה.
סיים ב־
^יפקעת
!כה, רב.ניגשתי

1לוכ

1ההיער־פנים
רצו

הילדים, חיל החלוץ של ההפגנה. אחריהם
צעדו הבחורים הבריאים רחבי־הכתפיס, המהווים
במקרה של היתקלות וקרב־מגע
מעין גוש בולם׳ המגן על הרבנים והנכבדים
ההולכים צמודים מאחוריהם.
הכרתי את השיטה. ידעתי שאם יתחיל
קרב, יימצאו הבחורים בקו האש הראשון,
או יותר נכון, בקו המים הראשון. כמאסף
שימשו שוב חבורות של זאטוטים וסתם
יהודים טובים, שהלכו אמנם להפגין אף לא
רצו למצוא את עצמם בתוך ניידת המשטרה
המחכה להם.
אולם המאסף הוא מקום מסוכן, לפעמים.,
לא פחות מן החזית. שוטרי הבירה, המכירים
היטב את ההפגנות הדתיות, ערכו
לא פעם פעולת־הטעיה, בצורת שרשרת דלילה
החוסמת את הרחוב, בשעה שהכוח
העיקרי היה מגיח לפתע מאחת הסמטאות
ועושה שמות במאסף. החלטתי להישאר באמצע.
מה שבטוח בטוח.
ההפגנה התקדמה לכוון רחוב גאולה וככר
השבת המפורסמת .׳לפתע נעצרו הראשונים.
,משטרה!״ עברה הידיעה כברק. מעל לראשי
המפגינים הבחנתי בשורה אפורה ומאיימת.
ובכן זהו האויב, הרהרתי.
למרות היותי נייטרלי, התחלתי לחוש את
החוויות של מפגין אמיתי. בחטף עלו וצצו
בדמיוני תמונות נשכחות: שורות של שוטרים,
נתמכים על־ידי מכוניות שריון, ומולם

מתקדם המון נושא דגלי תכלת־לבן ובפיו
הקריאה החוזרת, :עליה חפשית, מדינה
עברית!״ לפני למעלה מעשר שנים עברה
באותו המקום עצמו הפגנה המונית נגד
הבריטים• כמו לפי פקודה נע גוש האנשים
קדימה וסחף אותי אתו, .נאצים! רוצחי
סגלוב!״ שאגו מסביב .״רוצחי סגלוב!״ צרחתי
במלוא גרוני והנפתי כלפי מעלה את ידי
הכבולות.

כולם צועקים אחרי,
^ ד! ת שתיים שלוש! בתוקף סנד
/ץ > 1כותי הנני מכריז שלפני התקהלות
בלתי חו קי ת רעם הרמקול של הניידת
הקרובה ביותר. היינו כבר קרובים אל
השוטרים. חיל־החלוץ התנדף. הילדים תפסו
עמדות מסייעות לאורך המדרכות מאחורינו,
והמשיכו לשאוג ״נאצים!״ את סוף האזהרה
המשטרתית לא הספקתי לשמוע. היא נבלעה
בתוך השאגה העצומה, שהשמיעו בבת־אחת
חברי לקרב. גם אני שאגתי, מתוך הרגשה
של אבדן־חושים מתקרב.
במרחק שני מטרים ממני עמדו שוטרי
ירושלים וקציני מטה הנפה. סקרתי את
הדמויות המוכרות. ביני וביניהם הפרידה
שורת הגברתנים הדתיים הדלילה. נדחקתי
קדימה אל קו האש•
עוד רגע יתקדמו השוטרים, חשבתי, ים

טרח. חשימר חנראז! בניסושטש, בפינה חינונית של חתמונה, זינק
ברגע חצילוס נזססומו בשרשרת, כדי לתפוס מפגין מתפרץ. ברקס
נראים הטפניניס הנרגזים, שוופסו עמדות על תגזדרכח, סמול לניידת

רצו אל בין שורות הגאגמים ויתחילו לסל*
את הניידות באברכים ובגברים צורחים ונאבקים.
החבאתי את המצלמה בכים ועשיתי
כבר את ההכנות הנפשיות להמשיך את הכתבה
בכלא משטרת הבירה.
אולם השוטרים לא הסתערו. ידיהם הכבולות
של המפגינים הביאו אותם במבוכה.
בשעה ששאגות החימר, של המפגינים הלכו
וגברו, עמדה שרשרת השומרים שלודר״ מבלי
לזוז.
בץ העומדים בשורה הראשונה של המפגינים
השתררה אם־אט דממה מעיקר,
חוסר־ד,פעולה של המשטרה היה בלתי־צפוי,
כנראד. ,נו, מאך אפס!״ דרש מישהו מאחורי.
לא ידעתי אם התכוון אלי, אך עשיתי
משהו. השד יודע למה! ״תנו לחיות בארץ
הזאת!״ צעקתי. הסיסמה המפורסמת של הציונים
הכלליים מימי מלחמת הבחירות הקודמת
היתר. הדבר היחידי שעלה על דעתי
באותו רגע. .תנו לחיות בארץ הזאת!״ ענו
אחרי עשרות גרונות צרודים. נשכתי את
שפתי לבל אפרוץ בצחוק שחילחל בגרוני,
ונדחקתי. קדימד,

כו דדבשמחחהסקד
* 4אחו רי שורת השוטרים הראשונה,
במרחק עשרים מטרים, עמדה שורה
כפולה נוספת• הערכתי את מספר השוטרים
ב־ 100 לערך. מאחוריהם, בככר, עמדה מכונית
הכבאים, ולידה מכונית מים משטרתית
מנוע מכונית הכבאים היה בפעולה, צנור
ההתזה מוכן. נזכרתי בדברי הרב זלוטניק,
שאך לפני שעה קלה הכריז מעל בימת ההיכל,
:עזה מן האש אהבת השם, מים רבים
לא יכבוה?״ לא היה ספק בעזותה של אהבת
השם של חברי, אך ההתזה האפשרית ציננה
את התלהבותם. הם נסוגו כמד, מטרים
אחורי. לפתע מצאתי אח עצמי עומד
בשטח הפקר — מצב בלתי נעים במקצת,
לכל הדעות
יוספוס פלביוס עבר למחנה הרומאים בימי
המרד הגדול״ כדי שיוכל לרשום את
ההיסטוריה. לא ראיתי שום סיבה מדוע
לא אנצל את התקדים ההיסטורי ואעשה
כמוהו. קפצתי קדימה והתקרבתי אל השוטרים.
לובש־מדים אלמוני כבר הושיט את
ידיו כדי לקלוט את, המתפרץ המסוכן״ ,שצץ
מבין שורות המפגינים•
ההצלה באד, מן השמים, .אחלאן עופר?״
שאג קול מוכר. השוטר שלידי עצר אח
ידו• ,כיף אל חאל מורדוך!״ עניתי.
,יש לו עינים של שד לשוטר הזה, אם
זיהה אותי בחושך בלבוש חזה,״ חשבתי לי
וחייכתי בתודה אל הדמות הגבוהה והמשופמת
מורדוך, השוטר שהונצח על גבי
שעד הכולס חזת בשעה שהוביל לבית״
המשפט את מתנקש״הכנסת משה דוויק״ הביס
עלי בתמהון.
קריאת הידידות של מכדי השוטר ציננה
את כעסו של בעל זדוע החוק הנטויה.
חשדטד חראשין מוריד אח ידו המל* :מי

אתה בבקשה?״ הסברתי לו .״טחב, תעזיב
את המקום בבקשה׳.״

זעקתו כאמצע נפסקה
ז־.ת־ולם
גם אם החלפתי מחנות
כזתתי לערוק משדה הקרב. ניגשתי לקצין
לבוש אזרחית ביקשתי לברר מד, קרר, בל
אותו הזמן ב״מחנה־האויב״ .קיבלתי את
האינפורמציה, וחזרתי שנית אל החזית
עתה כבר התפתחה המערכה בקצב. שרשרת
השוטרים הסתערה קדימת הודיתי לאל
שלא הייתי עתה בין המפגינים. כי הגוש
הצעקני לא חיכה אפילו עד שיתיזו עליו
מים! הוא נסוג והתפורר לכל העברים,
ללא קרב.
ראיתי את בנו של אחד הרבנים שנאמו.
תופס מחסה באחת החנויות הוא עמד בפנים,
עדיין כבול־ידים, והציץ החוצה. כמד,
מחברי־לשעבר, שלא היו זריזים מספיק, נלכדו
בידי השוטרים ונגררו אל הניידת אחד
מהם נאבק בזעם, התפתל וניסה ג התחמק
מידי תופסו.
המפגינים עברו למלחמת גרילה. הם הסתתרו
בפתחי הבתים• מעומדים על־ידי שאגות־הקרב
שנשמעו מעל מרפסות הבתים, בהם
מתגוררת אוכלוסיה דתית אוהדת, המשיכו
לצרוח. הקריאה החוזרת היתה! ,מנוולים,
נאצים!״
ילדון אחד נתפס ונגרר לניידת זעקתו
באמצע נפסקה-

ההגיון וחאמתה
ך * קרם הלך ושכך. רק בקצה הרחוב
ן | עוד עשו שרידי המפגינים נסיון אחרון
להתארגן. הצעקות התחדשו, .כולם קדימה!״
צעק קצין אחד והרים את ידו. שתי שרשרות
השוטרים הסתערו בריצה וההתקהלות
החדשה חוסלה תוך פחות מוקה! שרידיד
הובלי על־יד* השוטרים לתוך הניידת ביניהם
היה גם הרב רוט.
פה ושם עוד הסתובבו ילדים צעקניים•
אולם איש לא שם אליהם לב.
קבוצה אחרת של לוחמים ירדה למחתרת.
הסתננה עד לרחוב יפו, בעורף השוטרים.
שם התאספו ופתחו בריקודים. ניידת משי
סרה הפיצה אותם לכל רוח.
יבול המעצרים היה גדול 30 .איש נתפסו,
ביניהם גם ישעיהו בלוי, בנו של הרב
עמרם, היושב בכלא עם בנו השני אורי,
מאז ההפגנה הקודמת
עקבתי אחי הנעשה בעצב. ההגיון אמי
לי כי בך זה מוכרח להיות, ובי קבוצת
אנשים איננה יכולה לכפות בהפגנות את
דעתה על הריב. אך לבי כאב למפגינים
המובסים בשעות המעטות בהן צעדתי ל־צידם,
חשתי כמד, עמוקה וכנה אמונתם.
טמנתי את חוט־השפגט בכיסי והתחזקתי
גין הניידת הגדישה.

בם רי 1ה
בעל־הבית, תרמו הלוקצ׳ים חלק נכבד למדי
ממנו.
כדי למנוע את המאבק על אמבט־ת־המריבד,
מליהפך למקרה חוזר של ריב־פחי־האשפה
ברמת גן, אשר נסתיים ברצח, הוציאה השופטת
שמיר צוו־מניעה זמני: עד לתצאת
פסק־הדין הסופי׳ חוייבו שני הצדדים לנקות
את האמבטיה לפי התור, כל אחד יום אחר.

מ שפ ט
שאלת תם

אופנה לייצוא. השבוע ערכה חברת התעופה ק.ל.מ. תצונת־אופנה
בשדה־התעופה לוד. היתה זו סנונית ראשונה שבישרה את הקיץ ה־
(המשך מעמוד )8
מטבחיים.פיקוח וטרינרי על 2000 הכלבים. הרשומים
בעיריה. מוציאים להם רשיונות
ומחסנים אותם בזריקות כלבת.״
לכל זה הצטרף לאחרונה הפקוח שבית
המטבחיים קיבל על עצמו לקיים על החיות
של הקרקס מדראנו, וואת בהתאם לבקשה
של מנהלת הקרקס, שחתמה על חוזה לפיו
מספק בית המטבחיים באמצעות גן החיות
מזון, בשר וירקות, לחיות הקרקס. כל יום
מובאים כ־ 60ק״ג בשר לנמרים והאריה,
במחיר סמלי של לירה אחת הק״ג, ומאות
קילוגרמים של ירקות ומספוא לפילים והסוסים.
אולם
לא היה בדברי המנהל כדי להרגיע
את דיירי הסביבה המטופחת של בית ה־מטבחיים.
בעשרות פטיציות שהוגשו לראש
העיר דרשו: להעביר את בית המטבחיים,
לסלק את הסיום מהמקום.
ואמנם, סימנים שונים העידו על כך ששלטונות
העיריה החליטו סוף־סוף לשים קץ
למצב אומלל זה. ד״ר לויט הודיע כי ה־עיריה
מתכננת להקים בית מטבחיים חדיש
ביותר, עם מחסני־קרור, בקרבת מולדת, ליד
חולון. בית המטבחיים המיועד יהיה מרכזי,
ובהוצאות בנייתו יוזמנו להשתתף מועצות
ורשויות מקומיות אחרות. עירית תל־אביב
היא היוזמת• לצורך זה כבר הוקצתה קוקע
ומקויב להגשים?!ת התכנית בעתיד הלא
רחוק. עד אז, יהיה על תושבי רחובות
יהושוע בן־נון ואלכסנדר ינאי להתאזר בסבלנות.

ר כי חיים
ד*ב 1עהמ עג ל
למכונאי המטוסים יצחק בד היד. ידיד טוב.
יצחק, עובד אל־על הנשוי לקלרה ילידת
שוזייץ, נהג לצאת עם אשתו בחברת ידידו
וחברו למקצוע מקם לוצקי, בוגר מחלקת
המכונות של בית־הססר המקצועי אורם
בשוזייץ.
לשתי המשפחות הצעירות היתד. שפה
משותפת. ביחוד לקלרה ומקם, שהירבו להחליף
רשמים מהתקופה בד. בילו שניהם
בשודייץ היפה.
יצחק נמוך הקומה ויפה התואר החל לגלות
סימני קנאת לשפתם המשותפת של אשתו
וידידו. אך לא עבר זמן רב והוא נשם לרווחה:
ידידו מקם יצא לתקופת השתלמות בשזדייץ!
הפלירט שכה הרגיזו נסתיים.
עברה יותר מחצי שנה, ובוקר אחד נתקבל
מכתב ממשפחתה של קלרה, בו נתבקשה
הבת על־ידי הוריה, לבקרם בארץ מולדתה.
יצחק לא העלה כל חשד בנסיעת אשתו, כי
הנסיעה תוכננה זמן רב לפני שחברו מקם
יצא להשתלמות.
;דייקנות שר שעון. ערבי החורף
הארוכים, ללא קלרה, העיקו על יצחק. הוא
נזכר בידידתו זהבה, נהג לצאת עמה לבלות.
לאחר שבועות מספר, עברה זהבה לגור
בדירתו של יצחק. התקופה הנעימה, בה חי
הבעל הקנאי עם ידידתו החדש לא היתד,
מעיקה עליו כלל, לולא היתה זהבה אשתו
של חברו מקס שנסע להשתלטות.

נותקרב. בצורת בגדי־ים ישראליים, המיוצאים בכמויות גדולות לארצות
רבות בכלירחבי״חעולס. שתי הדוגמניות אף הן ישראליות.

אי־נעימות רבה יותר גרמו ליצחק לחי־שותיהם
הבלתי־נעימות של שכניו. הוא עזב
את מקום עבודתו, עבר יחד עם זהבה לדירה
חדשה בחיפה. משם, בריקנות של שעון
שווייצי, היתר, זהבה נוסעת מדי שבוע
לביתה, לקבל את מכתביו מלאי־הגעגועים
של בעלה המשתלם.
קלרה, אשתו של יצחק, היתד, גלויה יותר.
היא כתבה לבעלה כי התאהבה בידידו מקס,
גרה אתו בשווייץ בדירה משותפת. יצחק
אזר אומץ לב, כתב גם הוא לאשתו כי הוא
גר בדירתם עם זהבה•
כאשר היד, נדמה כי הידידות העמוקה בין
שני החברים תיפסק, התרחש מקרר. מפתיע.
יצחק התגרש מאשתו, נשא לאשר, את זהבה,
ואילו מקם נשא את קלרה. כאשר יחזור
הזוג השוויצי ארצה, לא תיפרד החבילה. הם
ימשיכו לצאת במשותף, ורק יתחלפו בדירותיהם•

הזקדו!
קבוצה גדולה של מתרחצים עמדה במרחק
400 מטר מסככת המציל. לפתע פרץ מישהו
בצעקה היסטרית :״הצילו, מציל, הצילו!״
אהרונצ׳יק המציל רץ במהירות לעבר חבורת
המתרחצים, אך איש מהם לא ידע היכן
בדיוק נראה הטובע.
המציל זינק למים, החל שוחה במהירות.
אחרי שעבר כמאה מסר ולא ראה דבר,
חשב כי זהו מקרה רגיל של טעות. אך
לפתע בא גל עצום׳ בת! כו הבחין אהרונצ׳יק
בשושנה יחיאלי בת ד.־ ,7כשהיא מפרפרת
במים וראשה נפול כלי הכרת
הים סער, גליו הגבוהים התנפצו בעוז,
המציל לא יכול למשות את הילדה הטובעת.
לפתע ראה קצף על שפתיה, סימן ברור
שהיא נושמת• בחוש התמצאותו הרב מצא מיד
שיטה מקורית. הוא הרים את ׳ הילדה כאילו
הרים משקלות בתחהת, החל לעשות לה
נשימה מלאכותית בהיותה באויר, כשהגלים
סוחפים אותו בעמידה לעבר החוף.
בהתקרבו אל החוף ניגש אליו צעיר
שנוכח בפעולת ההצלה, שד-נל אם יוכל לעזור.
המציל ציווך, עליו לשחות, השכיב על גבו
את הילדה חסרת-ההכרה, המשיך בנשימה
מלאכותית, עד־ הגיעם אל החוף.
כשלושת אלפי המתרחצים׳ ,אשר נאספו
לחזות בהצלת הילדה, לא פצו הגה• אפשר
היה לשמוע זבוב כל עוך טיפל אהרונצ׳יק
בילדה, אשר עיניה נמלאו דם. בפינה עמדה
אמה, לא פצתה הגה. רק שמלתה הוכתמה
בכתם דם. גדול, אשר נזל מאצבעותיה,
אותן נשכה מהתרגשות.
כאשר הרגיש אהרונצ׳יק כי הילדה חוזרת
אל הכרתה, התרומם, והודיע לקהל • שחזה
בעבודתו כמו בסרם־מתח :״היא חיה.״ רחש
מלווה במחיאות־כפים נרגשות ליווה את הודעתו.
לפתע פרצה •יוכבד יחיאלי, אם הילדה,
בצעקה, חיבקה את המציל ואמרה בקול חזי
בכי :״אני מדתי אותה בפעם הראשונה.
אתה ילדת אותה בפעם השניה.״
אסון. בהרצליה. אהרון בר־אל,54. ,

בריא ומוצק, זוכר כל מקרה הצלה כאילו
קרה אתמול• למרות שהציל כבר יותר מ־
3500 טובעים בשלושים שנותיו כמציל, הוא
זוכר את כולם.
באותו יום בו הציל את הילדה בת השבע
לא יכול לישון מרוב התרגשות׳ אך המקרה
שזיעזע אותו יותר קרה לפני שנתיים, בחוף
הרצליה. קבוצת נוער נכנסה במרוכז למים.
לפתע נסחפו ארבעה נערים במערבולת, ומאמצי
המצילים לא עזרו. הנערים טבעו.
אחרי המקרה הוזמן אהרונצ׳יק להעיד
בפני ועדה ממשלתית, כדי לחפש פתרון
לבעיות ההצלה. בנסיעתו חזרה מירושלים
עלה רעיון במוחו: הוא החליט לכתוב
ספר, בו ידריך את המתרחצים.
על סמך נסיונו העשיר בלבד, בלי. להיעזר
במקורות זרים, כתב אהרונצ׳יק תדריך
ממצד :,התרחץ }בטחון. המציל עת ר־הנסיון
לא הצליח אמנם להציל פרוטת אחת כתמיכה
להוצאת ספרו, אך למרות זאת יצא השבוע
ספרו הקטן של המציל הגדול.

ד ר כי אד ם
סערהבאמב טי ה
כאשר קנה אברהם לב, לפני שנתיים, את
הדירה ברחוב פרץ חיות 19 בתל־אביב, קיבל
מידי קודמו, נוסף לשלושת החדרים, ירושה
בלתי־נעימה: שני דיירי־משנה, האח והאחות
מנחם ומרים לוקץ׳.
הלוקצ׳יב, אשר גרו בדירה מזה 18 שנה,
התבצרו בחדרם, לא גילו כל נטיה לפנות
אותו ביום מן הימים.
ם וך זמן קצר התחדדו היחפים בין בעל־הדירה
החדש ושני הדיירים. חילופי הקללות,
דפיקות בדלת ושאר התופעות המ׳וזת לרוב
את סכסוכי השכנים, נשמעו היטב בכל הרחוב.
אמצעי
לחימה נוסף, שליווה את הסיכסוך,
היה ריח צחנה מבחיל אשר נדף למרחוק
מחדר האמבטיה ד,מש.תף. תוך זמן קצר,
הגיע סרחון האמבטיה לאולמי בית־משפט
השלום בתל־אביב•
מרים לוקץ׳ ,צעירה חיננית העובדת כאחות
באחד מבתי־החולים בעיר, הגישה צוד מניעה
נגד אברהם לב, דרשה ממנו פיצויים בסך
200ל״י, עבור סבלה כדיירת־משנה. היא
ביקשה את השופטת מרים שמיר לצוזת על
בעל־הדירה, בין השאר, להפסיק לעש.ת את
צרכיו לתוך האמבטיה, לחדול להתפרץ לשם
בשעה שהיא מתרחצת עירומה.
3קיץ לפי תור. בעדותה בבית־המשפט
סיפרה האשד״ שהלכלוך המכוון בחדר האמבטיה
איננו האמצעי היחיד בו נקט לב
כדי להוציאה מחדרה. לדבריה נהג לב להסתגר
בחוסר־לב מוחלט בחדרי השירותים,
היה מכניס לשם את בני משפחתו הענפה
בזה אחרי זה בתור, מונע מדיירת־המשנה
את האפשרות לגשת לשירותים.
בפי אברהם לב היה סיפור הפוך. לדבריו
לא הציק. מעולם לדייריו. הוא טען שהאח
והאחות נהגו להרעיש בדירה עד שעות הלילה
המאוחרות. אשר לליכלוך, הרי לגברי

בימי השביתה הגדולה של פועלי אחא,
לפני כשנה, ניצלה מק״י את התמרמרות
הפועלים, ערכה אסיפת־עם סוערת בהשתתפות
ח״כ אסתר וילנסקה. בתום ה.אום
הנרגש ניגשו לחברת הכנסת עשרות פ, עלים־,
לחצו את ידה. המשטרה, שנכחה במקום,
לא התערבה.
למחרת קיבלו שבעד, פועלים, מתוך עשרות
לוחצי־היד, הודעה מהמשטרה, שהאשימה
אותם בהשתתפות בהתקהלות בלתי־חוקית.
השבוע התבררה התביעה בפני שופט השלום
אברהם פרידמן בח׳יפה. אלא שבינתיים התברר
כי שלושה מבין השבעה הינם חברי
מפא״י מסורים, והתביעה נגדם בוטלה.
להגנת ארבעת הנותרים טען פרקליטם
הצעיר, מנחם וקסמן, טענה פשוטה: הם
לא השתתפו באסיפה פוליט׳ת בלתי־חוקית ,׳
כי אם באסיפה מקצועית.
טען לעומתו התובע: היתד ,׳זאת אסיפה
פוליטית מובהקת, מאחר והנואמת תקפה בד,
את שר העבודה, שהוא אישיות פ,ליטית
לכל הדעות. אולם כאשר שאל השופט, אם
יש לאסור סיורים מודרכים באתרים היסטוריים
שבהם עלול המדריך ;התריע נגד
אי־דאגת הממשלה למקומות אלה, לא ידע
התובע להשיב.
הארבעה זוכו.

סיפור• ב די ם
במשך חודשים רדף אחרי נחמן ינובסקי,
בעל חנות בדים ברחוב אלנבי, סיוט• מדי־יום
ביומו היה מוצא חורים בחבילות הבו ובבגדים
המונחים בחנותו 7 .שוא ניסה לתפוס
את המחבל המסתורי, החורים המשיכו
להופיע בדייקנות.
״לו רק יכולתי לתפוס את מי שעושה
את זה!״ רתח ינובסקי; ״הייתי גוזר אותו
במספריים!״
״אלה עכברים, אדוני,״ היה עונה לו
בידענות עזרא בן שמואל, הזבן שעבד
בחנות, ומחייך חיוך מוזר.
נהמן פנה אל העיריה, ביקש לבער את
ד,נברנים המקלקלים את סחורתו. פועלי ה־עיריה
באו, הפכו את החנית על פיה ולא
מצאו אפילו נברן אחד7 .יתר בטחון חיטאו
את המקום בגאז.
כאשר המשיכו החורים להופיע, גם אחרי
ביקור פקחי העיריה, השאיר נחמן במקום
נקניק מורעל ומלכודת עם לחם וגבינה. למחרת
בבוקר אורו עיניו: באחת הפנות שכב
עכבר מת. כעבור יום התגלה אויב מובס
נוסף: עכברוש ענק, שנפח את נשמתו מתחת
לדלפק.
ארבעה ימי חופש. הסוחר קיווה שחיסל
את האויב, אך המזיק האלמוני המשיך
בנגיסותיו. בלבו של בעל־החנות עלה חשד,
שההורים נגרמו לאו דווקא על־ידי מ,יק
על ארבע. הוא החליט לחקור את הזבן ע,רא.
זמן קצר לפני שהתחילו להופיע החורים,
היה לבעל־העסק ויכוח מר עם עובדו. ע ירא
סבר שהמשכורת בסך ארבע לירות ליום
איננה מהווה גמול מספיק עבור מאמציו,
דרש העלאה.
בעל־הבית סירב להעלות את השכר, ושאלת
המשכורת לא הועלתה מאז שנית .״שמא
הוא מנסה להתנקם בי בדרך זאת?״ הרהר
הסוחר, והחליט לערוך נסי! ן.
״אתר.,מקבל ממני חופש לארבעה ימים!״
הפתיע -יוט אחד את עזרא. הזבן ניצל
בשמחה את המתנה שבאה מן השמיים.
במשך ארבעת הימים שבילה ע,רא בחופשה,
לא הופיע אף חור נוסף. יגובסקי הסיק
את המסקנות. ואמנם, אך הובא עזרא לחקירה
במשטרה, נשבר והודה כי כירסום
הבדים לא היה אלא פרי הנקמה שכרסמה

בקרבו.

כלי שר אל
פרי שה לשדה
תן ן״ש התחייר?התחרות בתעשית
הפרטית• פריט. ראשע: ייצור קוטל־העשבים,
ומנגלס,מזו! ,-1869־

מקי! לחקלאות ויטאמינים כשד־נדנים
ימשכו בקרוב את האמה ת. חברת
ארטיק מתבוננת להכניס ויסאמי.ים לתדצרתה,
כדי לרכוש קהל בסיסמה של ע.־ך תזונתי
מוגבר מתנה כוספת לבחירות :
השבוע יוחל בהרשמת מ.עמרים ל־סססד
יחידות־דיור חדשות של השיכון העממי, במחיר
של 6200 ,5500ו־200ד ל׳׳י ליחידה
יהב המגן נכשל בגרע ן חמור
בשנת התקציב המ״תיימת החודש. בעוד שכל
שאר המסים עלו מעל לאומדן הממשלתי,
פיגר היהב ב־ 12 מיליון ל״י מספר
השליהים אשר שהו בחוץ־לארץ בשנת
, 1957 הגיע ל 925 רק רבע מה־מפרנסים
של משפחות אילת מוצאים את
לחמם בעבודות יצרניות, בעוד ש־ 12,5אחוזים
מתעסקים בפקידות ממשלתית ד־תוכנית״האב
החדשה של אילת, יתוכנן
שטח מג. רים ל־ 60 אלף נפש ת במאמציו
להשתלט על אדמ ת כפר סמיע
הדרוזי בגליל המערבי, שלח איש הקק״ל
יוסף נחמ.י שליח מיוחד לתירכיה, לבדוק
שם את רישום הקרקעות מיפי השלטון התורכי
בארץ.
חזכיר בצינורות ה מ תו ב לי ם
חידוש זרם הנפט בצינור מעיראק
לחיפה נלקח בחשבון כמוצא אחרון, אם
תנתק רע״ם את זרם הנפט העיראקי לחופי
סוריה והלבנון — על כך הודיע העולם חזה
( )1066 לפני שלושה שבועות• השבוע הודיעה
דמשק על קיום תוכנית כזאת לחידוש ה אנשים נהג
מ עו תתףבצער
את ההגדרה הקולעת ביותר לדיעותיו
של דויד כן־גורידן על הציונות השמיע
בשבוע החולף הד״ר עמנואל ניז מן, נשיא
הקונפדרציה העולמית של הציונים הכלליים.
כאשר השמיע ביג׳י, במוסד לתיאום של
הסוכנות והממשלה, הצעות לפיהן יחויבו
ציוני הגולה בתשלום מיסים ובש-רות ב־צה״ל,
תמורת זכות בחירה לכנסת, קרא
ניומן לעבר ביג׳י :״פורים כבר עבר
פסק-הדין שהוטל על אשה, שחויבה על־ידי
בית־משפט לשלם פיצויים גב.הים לטרמ־פיסטית
שנסעה במכוניתה בשעת תאונה,
זיעזע את סגן־אלוף מיכאל ד! רון. כתב
דורון, במכתב למערכת אהד היומונים :״אני
נוהג בארץ זה 23 שנה והרגלי להסיע כל
מי שמרים יד בכביש. לא קרתה לי תאונה
בתקופה זו, אולם אינני מחוסן נגד מקרה
כזה ברבוי התנועה בכבישינו הצרים. אי-
לזאת אבקש את סליחת הטרמפיסטים שלי
לשעבר, אשר מהם אוכל להסיע בעתיד רק
אח אלה המוכרים לי היטב ואשר ברי לי
שלא ינצלו לרעה את הטובה והחוק במקרה
ואמצא במצוקה בהצעה לעירית
רמת־גן פנה המשורר אורי צבי גרינברג,
שהציע לבנות בפארק העירוני מגדל,
בדומה למגדל השעון ביפו׳ ושהיה צופה
אל פני ירושלים. באותה הזדמנות ביכה
גרינברג בלשון פרוזאית מאוד אח גורלו
של הירקון, שהוקרב כקרבן להצלת הנגב
סיעת חידות במועצת עירית תל־אביב
הנהיגה לאחרונה שיטת תעמולה חדשה. כשועדת
בנין ערים מאשרת רשיון בנין כלשהו,
שולחים חברי הסיעה מכתבים אישיים
לאנשים שרשיונותיהם אושרו, לפיהם מתקבל
כאילו בא האישור כתוצאת פעולתו של
נציג חירות אולם מאחר שלא תמיד מי־תר־יית
חברי המועצה על שמות האנשים אליהם
נשלחים המכתבים, הגיע השבוע מפחב מעין
זה, חתום בידי חבר המיעצה מטעם חירות,
לסגן ראש העיר אברהם בויאר, בתוספת
ברכה לאישור בקשתו לסגירת מרססת
ליציע העתונאים הסגור באיצטדיון
באסה ביפו הסתנן השבוע ילד קטן. הדבר
עורר את קנאתו המקצועית של שו ק ה
שילה, ע .רך מרור ה.פורם של עתון חרות.
הוא נטל את הילד בידיו, ניסה להרימו מעל
הגדר, אל יציע הקהל. אולם הצופים הנרגזים
דחפו את הילד חזרה. לבסוף נכנע
שוקה, גירש את הילד דרך השער. אחו
הצופים לא סלח לו, הכניס סיגריה בוערת
אל בין בגדיו, נרם לו לכוויות.

הא שיר ל א העותדוף

מציל אהרונצייק וראש־עיר רוקה*
עצות מחוץ למים
פעולה בצינור הישן, שיחובר לו קטע חדש
אשר יסתיים בעכו. שמועות אלה הנן׳ לסי
שעה, חלק ממלחמה פסיכולוגית של רע״ם
נגד הפדרציה העיראקיודירדנית שצרות
בסן* מזוייפים, המופצים בהתמדה בישראל,
נתגלו כמוצרי אחת ממדינות ערב. חעולס
חזה 1053 גילה לראשונה עובדה זו בחקירתו
רשלנות המשטרה,
בסרשת שוד היהלומים המבוייש בח״רת יהלומי
הנגב בתל־אביב, שכרטיס מדהימים
מלאים אודותיה נתגלו לראשונה בחקירת
חעולס חזה (1064־ ,)1031 אושרה השבוע בפי
דוברי המשטרה בעצמם• בהודעה רשמית
מסרו החוקרים בפרשה, כי השוד הענק לא
היה ולא נברא וכי היהלומים ד״יברחו לחוץ־
לארץ ימ־ם אחדים לפני ה״שוד
״סוחר הפט פונים״ אברהם מיליקן
(העולם חזה )1041 נדון השבוע לשנה מאסר,
נשעה ששותפיו. ארבעה מגדולי המבריחים
בישראל, נידונו לעונשי מאסר ועונשים כבדים.
סעותו של השופט גביזץ, בשעה שהקריא
את פסק־הדין ״קנס 1000ל״י לזיגמונם
שפירו,״ במק־ ם 10.000ל״י כנרשם בפסק
הדין׳ הביאה להגשת ערעור על חוקיות פסק
הדין מצידם של פרקליסי ההגנה
איש השנה ברפואה של חפולס חזה
( ,)1042 פרופסור הרמן צונדק, קיבל השבוע
את פרס סולד להיגיינה ציבורית על מחקריו
בשטח פעולת הבלוטות וההורמונים.
• טשנואל: חנדציל חחרש־אילס שלסח אל־אסוף.
חתסונת צולנזח בשנת * 194׳

אסיר פראג מרדכי אורן היה צריו
להשתתף, ביום שישי שעבר, בעתון העתו־נאים
ולהרצות בו על ספרו החדש של
היוגוסלבי מילובאן דג׳ילאס. אולם אורן
לא הופיע, ואורי קיסרי, ע ,רך עתון ה־עתונאים,
הודיע כי הוא חלר״ התלחשויות
סיפרו כי אורן קיבל הוראה ממרכז מפלגתו׳׳
להתחלות ולא להרצות. ב״ו&א המסוכן
קצין העתונות של משטרת

ישראל לשעבר אברהם (אבראשה) ינאי,
שהועבר מתפקידו לנפת רמלה, ביקר לפני
ימים מספר בכפר חב״ד׳ שתה לשכרה
וכטוב ליבו ביין פרץ בבכי חודיה
משעשעת אירעה לסופר משה שמיר השוהה
עתה בלונדון לרגל הוצאת ספרו סלן׳
בשר ודם באנגלית, והמשמיע בהזדמנות זאת
הצהר ת מדיני ת בפרסומת לספרו, בה הוזכרה
רשימת ספריו, הפך ספרו כבשת הרש,
באנגלית. ל״כיבוש הרש״ — ע־זסזסזזן 016׳
0£פאול כהן, כתבו
ים ה־הת,״ו של נ׳רוזלם פוסס, התידד עם
אחת משתי דוגמניותיו של מיסטר ג׳ון,
בעת שזה ביקר בארץ לתצוגת אופנה
קצרה לפני שלושה שבוערת. הדוגמנית נשארה
בארץ. היא אמנם הפסיקה לצאת עם
פאול, אולם היא עדיין כאן הברון
אדמונד דה רוטשילד עורך עתה סיור
באתן, עם משלחת מסעם מלווה העצמאות.
כאשר ביקר עם המשלחת בקיביץ מעין
צבי, בירך אותו אברהם הרצסלד באומרו
:״אתה יכול לראות את הקיבוץ
כביתו.״ מזכיר הקיבוץ העניק בו במקום
זכות חברות פלאה לברון, ה סיף כי הוא
פקוד, שככל שאר החברים יעביר גם רוטשילד
את רכושו לרשית המשק כאשר
ח״כ חירות אסתר רזיאל נאיר שאלה,
בשעת הדיון על תקציב משרד החינוך, מדוע
היה צורך להכליל בחוברת משרד החיויד
כי השנה התעשרה מדינת ישראל ב־ 58 אלף
ראש בקר, שיסע אותה שר החינוך זלטן
אוץ, בקריאה :״בקר אפשר לשחוט, מדוע

11111/ /ט

מיוחד מצאו הבמאי גדעון שמר והשחקן
זאב בדלינסקי, בהתאבקות המשפטית
בין תיאטרון סמבטיון לתיאטרון זירח, בקשר

פס(1ן י חשבוע

0הבמאיישראלכקד, בהסבירו מדוע הסכים להופעה משותפת בעתון :

העתונאים, עם אסיר פראג מרדכי אורן ועם נלסון גליק הארכיאולוג :״שידכו !
אותי עם אסיר לשעבד״ משום שאני במאי ואיש כבול! ועם ארכיאולוג, משום •

| שהמבקרים קברו את המחזה שלי,״
• העתונאיעמנואלפרת, על פרשת דייגי אילת שהפסיקו את עבודת |
״עכש־ו מובן מרוע |
{ הדייג, כדי להוביל תיירים בספינה בעלת קרקעית זכוכית:
! אין דייג באילת. הדייגים שומרים על הדגים, כדי להראות אותם לתיירים.״
• עיי״ף ״ הארץ ״ ג ר שו ם שלקן, במאמר ראשי בעתונו :״זכותו של מר ־

:בן־גוריון היא לירות בתותח הכבד ביותר שברשותו על כל חתול העובר בין !
> שורות הקואליציה.״
• ה סו פרזל מן ש לי או ר, בתשובה לשאלה מדוע אינו מסיים את כתיבת •

,פנדרי הגיבור :״סולסטוי כתב את אנה קרנינח ואת נזלחסח ושלום במשך שנים !

| רבות מאוד,ושום איש מן הקוראים־ לא העיז להאיץ בו ב,ירגזון׳ של אי-
:סבלנות גמורה.״
• ח ד ״ רנחום גו ל ד מן, נשיא ההסתדרות הציונית, בתשובהלנאום של !

״א מרים לי כי זה נאום !
|עורך־הדין רוברטו אהרון, בועד־חשועל הציוני :
:הבתולים של רוברטו אהרון. אבל עם בתולה כזאת לא הייתי מתנה אהבים.״
• ח ״ כחירותמנחםב גין, אחרי שח״ב מפ״ם חנן רובין כינה אחד מחברי :

הכנסת בשם מלומד :״מלומד, בכנ.ת, זה עלבון! אני מבקש לא להעליב אף אחד.״ |
• שרח חי נו ףזל מן א רן, בשעת דיון על התקציב בכנסת :״הארץ הזאת :

> היא ארץ בלי גויים• פה מוכרחים לעבוד.״
• כוכבתה קו לנו עהכריטיתדיאנה דו ר ס :״אני מעדיפה להיות בלתי; -

| מאושרת בחיי מותרות, מאשר להיות בלתי־מאושרת בעוני.״

לבקשה צו־המניעה שהגישו מיכאל אלמז
ואברהם דשא, מ.הלי תיאטרון זירה, למניעת
הופעתה של שחקנית זירה־סמבטיון
יעל ישי ב:למן יש לו משקפיים .״בתכנית
הבאה נכלול מספר על בית־המש־ט,״ הבטיח
שמר ,״אבל נחליף את התפקידים: ברלינסקי
יהיה הנאשם ויעל תהיה השופטת.״

רהמ׳ ע פ רו ה מעו. תפת
בנשף שערך החוג לספרות עברית באוניברסיטה
העברית בירושלים, בו לומד
הפזמונאי דן אלמגדר, קרא דן את עמוד
הפרודיות על מגילת אסתר בנוסח משוררים
ידועים, כפי שהודפס בהעולם ה,ה (.)1066
במ״יבה נכחו גם כל הפרופסורים לספרות.
בתום המסיבה ניגש אחד הפרופסורים אל
אלמגור ואמר :״באמת נהניתי מא,ד מדרך
קריאתך את ביאליק, יל״ג ושלונסקי• אבל
שמעתי שגם אתה כותב, מדוע לא קראת
לנו משהו משלך אגב• בית־החרוזת
אלמגור גייס לשדה הפזמונים והמערכונים
את כל משפחתו. בשעה שפזמוניו של דן
הושמעו השבוע בתיאטרון סמבטיון, חזרה
להקת פקוד הצפון על פזמונה של אחותו
ברכה אלמגור 18 ובלהקת •הגלגל, להקת
הביד.ר של אשד, הציגו ר,שחקנ׳ם־ד.,הגים
מערכו׳ים שכתב אביו, זאב אלמגור
אפרים ק שץ, הפיליטונאי וח.ר קואופרטיב
בצל ירוק, נראה השבוע יושב על
הט 1 ת ביציע התי״טרון החרט, שם מוצג׳ ת
הצגות כב:ם ת הרש, מחופר מקום באולם.
הוא עקב יותר אחרי תגובות הקהל, מאשר
ש״׳ת. חש ע, הפמר חיים

ט פול, בו׳-ב בצל ירוק, נשאל השבוע אם
למד את צורת ישיבתו -במער״ון זבנג וגמרנו,
מפרט אודות נס!ליאון. טופול השיב בשלילת,
גילה כי -לקח את צורת ישיבתו של המשורר
יוחנןר &וש לתפקיד מפקד המחתרת
שחקן אחר של א תה להקה,
אורי ז׳ הר, מרבה להירא. ת לאחר. גת
בחברת הגברת טו לי מ־ראג׳ ,בתה הצעירה
והבלתי נשואה של בע.ת הקרקס.
אורי מדבר גרמנית באח ;,החזרות
האחרונות של זלמן יש לו משקפיים, שהוארכה
עד לפנות בוקר, זוהה בין האורחים
המעטים שנוכחו באולם הם. פר מירד ש*.?,
מש.שאל שיף אם הוא סובל מ.דודי שי.ד״
השיב :״אגי לא סובל מנדודי שינה, אני
סובל מידידות בסבוב בגליל העליון,
חזה חבר משק גינוסר יגאל אלון בהצגת
אוסקר של תיאטרון זוטא• בסוף ההצגה
ניגש אל. ן אל השח,,ן זיגטונד מורק, ט
ואמר :״אני שחקן לא רע, אבל אתם עולים
עלי בקב ץ שמיר פגשו א.שי זוטא
את הפסנתרן יהלי ווגמאן, המכהן בתפקיד
רכז השמירה במשק. בערב ההצגה
היה ווגמאן בתפקיד ומשנוכח לרעת שאחד
השומרים עזב את העמדה והלך לחדר האוכל
כדי לחזות בהצגה, פתח יהלי ביריות באוויר,
הזעיק את הקיבוץ כוי לתפוס את
השומר בקלקלתו מרים תמיר,
הקריינית הפופולרית של גלי צה״ל, תעבור
לקול־ישראל, שש תנהל תבנית בידור חדשה
המחזאי יורם מטמור גילה כי
את מחזהו של מקיאבלי לה מנדראג לה, אותו
עיבד להצגה בשם נחטוף אותו בשקט, פילח
מספריית תיאטרון חבימח.

מאת שייע גלזד

ב עי ט ה חו פ שי ת
ספורט מנגנון

מ ה ( זרה, חוחחב?
ך* לכתי בשבת ככול,ר בדרכי למועדת מכבי, כדי לנסוע
( ן?משחק ביפו• עברתי דרך מוגרבי ופתאום אני שומע מישהו צועק
אלי: שייע! אני מסתובב ואת מי אני רואה — את ידידי זקטקו
צ׳יקובסקי עומד עם כל המנג׳רים והשחקנים של הפועל חיפה,
שהסתכלו על התמונות של הסרט שמציגים במוגרבי. נפגשתי עם
צ׳יקובסקי כמו שני ידידים ותיקים, ששיחקו זה נגד זה שלוש
פעמיו!
צ׳יקובסקי התחיל לספר לי מה קרה עם כל השחקנים של נבחרת
יוגוסלביה ששיחקתי נגדם• דיברנו גרמנית. הגרמנית שלו והאידיש
שלי זה אותו דבר. גם אני מפגר באידיש. אבל בסופו של דבר
השפה היתד, מובנת לשנינו. דיברנו איזה רבע שעה, עד שהמנג׳רים
של הפועל חיפה הסבירו לי שצ׳יקובסקי אוהב הרבה לדבר והם
עוד יאחרו למשחק.
פגשתי אותו אחר־כך במגרש באסה. קודם היה לי משחק נגד
מכבי יפו. מכבי יפו היא אמנם קבוצה לא מהצמרת, אבל היא
מאוד אמביציונית וההוכחה שהיא ניצחה את הפועל פתח־תקוה .2:1
בזמן האחרון כל קבוצה בליגה
הלאומית לוחמת מאוד.
פעם היו מסתפקים בנקודה
אחת! היום כל קבוצה רוצה
לפחות שתיים במשחק. אבל
האמת היא שבמחצית הראשונה
מכבי יפו שיחקה יותר
טוב מאיתנו. לאחר שהתוצאה
היתד 0:0 ,במחצית
הראשונה, חשבתי כבר ש־לחשבון
יצטרפו עוד 90דקות
בלי שערים, נוסף ל־180
של שתי השבתות הקודמות.
אבל אחרי שקיבלו את
צ׳יקובסקי
הגול הראשון, נשברו החברה
מיפו וגמרו את המשחק
עם שלושה כדורים ברשת שלהם. היה מגיע להם גול אחד.
בדרך כלל אני עוזב את המגרש אחרי שאני משחק. אבל השבת
נשארתי במיוחד, כדי לספר לכם מה הלך במשחק בין הפועל חל־אביב
והפועל חיפה. לפני המשחק היתד, לי הרגשה שחיפה תנצח.
היא עכשיו קבוצה של קיבוץ גלויות: שוער מרוקאי, כמד, שחקנים
ממוצא יווני, אחד רומני, מאמן ורץ יוגוסלבי ושני שחקנים מפתח־תקוה.
היה
כדאי להישאר, אם רק בשביל לראות את צ׳יקובסקי משחק.
ראיתי ממנו הרבה דברים, שהרבה רצים בארץ יכולים ללמוד ממנו.
הוא נותן מסירות ארוכות לשחקנים ונותן את הכדור לחלוץ כש־היריב
לא מוכן. בארץ, בדרך כלל, הרצים משהים את הכדור.
המשחק שלו מזכיר את המשחק של אלי פוקס בזמנים הטובים.
אבל כנראה שהופעת הבכורה של חודורוב בשער תל־אביב אחרי
קרדיף העלתה להפועל תל־אביב את המוראל, והם שיחקו במחצית
הראשונה הרבה יותר טוב. רק בגללו השיגו תוצאת תיקו .1:1
אחרי שהכניסו את הגול הראשון, אמר לי אלי פוקס :״אוי ואבוי,
אני רואה שאנחנו מפסידים: אני עוד אצטרך להישאר בארץ כדי
לחזק את הקבוצה במקום לנסוע לגרמניה.׳׳ אם אתם לא יודעים,
אז הוא צריך לנסוע לגרמניה לקורס מאמניו!
בסוף המשחק הורגש היתרון של החיפאים והם הישוו את התו־

כ דו רג ל תו ר כי. זה לא מזכיר לכם תורכים? חודורוב
מנסה לחטוף כדור, בין מגן קבוצתו לבין חלוץ יריב שניסח
להבקיע שער בנגיחה. שלושתם באויר אבל הכדור למסה.
צאו! כנראה שצ׳יקובסקי מכניס בהם קונדיציה. הופעת הבכורה של
חודורוב לא הזכירה כל כך את קרדיף. הוא אמנם עודד את
קבוצתו, אולם קיבל גול מהפינה הקרובה לפינה הרחוקה. לפי דעתי

הוא יכול היה לעצור אותו. אבל חודורוב טוען שהכדור רימה.
מה קרה, חודורוב, ממתי אתה נותן לכדורים לרמות אותך?

• א א כדאי שכל שבוע תאכלו את אותו האוכל. אז עכשיו
/תשמעו סיפור. בבית שאני גר, גר במקרה בקומה למעלה תינוק
אחד. למרות שהוא תינוק קטן ולא יודע ללכת כל כך טוב, הוא
לא התעצל ויום אחד ירד למטה, לחנות של האבא שלו, ואמר שאם
שייע גלזר לא יחתום לו על התפרים, הוא לא יאכל את האורז
וד,קוואקר שלו.
לא הייתי חותם על רצפטים, אבל זכרתי שבשבוע שעבר קראתי
בעתונים שחודורוב חותם על רצפטים של הילדים של השכנים שלו
בראשון־לציון. ואם לחודורוב מותר, אז למד, לי לא? חוץ מזה,
זה לא יפה לסרב לילדים. אז חתמתי לו. אחרי יומיים בדיוק, הילד
בא אלי עם שרירים ועם כדור ורצה שאני אתן לו אימון בכדורגל.
למה אני מספר את זה, מפני שיש כדורגלנים שאם אין להם פיר־סומת
במגרש הם עושים פירסומת בדייסות ילדים.
רוצה לעשות לכם הכרה עם יצחק (איצ׳ה) מנחם. זהו
כדורגלן צעיר המשחק בהפועל תל־אביב. במסע של הפועל תל־אביב
לאירופה, היה איצ׳ה חסר נסיון בינלאומי. אולם הוא היה בין
המצטיינים והתחלק איתי בהבקעת שערים. בשבוע שעבר הכניסו
אותו כמה אנשים לנבחרת גן־עדן.
זה היה ככה. במשחק נגד מכבי פתח־תקוה בשבוע שעבר 20 ,
רגעים לפני הסוף, קיבל איצ׳ה מכה במפתח הלב ואיבד את ׳ ההכרה.
לקחו אותו תיכף להדסה ושם הוא שכב כמה שעות עד שההכרה
חזרה אליו. אחר כך לקחו אותו לקפד, נוגה, כדי שישתה
קפה ויחזור לחיים. במקום זד. הוא התעלף עוד פעם. לקחו אותו
לרופא והביאו אותו הביתה.
ביום ראשון בבוקר באו כל המכירים לשאול את ההורים שלו
מתי ההלוויה. בכל הארץ התחילו כבר לדבר שהוא מת ואפילו אני
שמעתי ממישהו אותו הדבר. אבל איצ׳ה לא מת. הוא שכב כמד,
ימים והשבת כבר היה במגרש, אם כי עוד לא שיחק. אבל כשטיל־פנו
ליוסף אפרת, מנהל מחלקת הכדורגל של הפועל תל־אביב, ושאלו
אותו אם זה נכון שאיצ׳ה
מת, הוא התעלף במקום.
עכשיו איצ׳ה מבסוט, מפני
שאומרים לו שהוא נולד
מחדש ויחיד, יותר ימים.

ססה שנמס
לרשת
* * כינו כסף בשביל מת
תנות. לנוח רזניק
התחשק להיות גם חתן.
כדי לא לאחר את הרכבת

הוא מתחתן ביום האחרון
לפני שמתחילים לספור את העומר. תוכלו לראות איך הוא שם
טבעת על אצבעה של מוכה גרינברג, ביום ראשון בבית מכבי.
החברה מקוים שהוא לא יפספס את הבעיטה בכוס, כמו שפיספס
כדורים כשניסה להיות חלוץ הפועל רחובות לא רוצים בשום
אופן לרדת לליגה ב׳ .שמעתי שהם גייסו 30 שחקנים חדשים, לא
פחות ולא יותר. כל שבוע הם מנסים כמה מהם, כדי למצוא מי אלה
שיוכלו להציל אותם מה אתם אומרים שרק בכדורגל יש
סקנדלים? מה שנעשה בכדורגל זה עוד כלום למד, שעושים בכדוריד.
סיפרו לי מה שהיה השבוע במשחק הכדור־יד בין מכבי רמת־גן
למכבי ראשון־לציון. הרמת־גנים הובילו בתוצאה 6:5ורצו
לשמור על התוצאה. הם התחילו להשהות את הכדור והשופט לא
אמר מלה. אז גבי דוידזץ ממכבי ראשון, זד, שגבוה ורזה כמו
סקלט, התנפל על השופט, לקח ממנו את כרטיסי הליגה וקרע
אותם. השוער של ראשון, משח הלפרין, רצה לעזור לו ולתת
איזו בעיטה לשופט. ברגע האחרון הוא נזכר שכדי להביא מזל הוא
עומד בשער בלי נעליים, ועוד יכול לשבור עצם בבעיטה ל־חפועל
חדרה לא הולך כל כך השנה בליגה א׳ .הם מחפשים עכשיו
איזה מאמן טוב. שמעתי שהם הציעו כבר לרייך, שחקן הפועל תלאביב
לשעבר 350 ,ל׳׳י לחודש דב (ברלה) שניידמסר עזב
את קבוצתו, מכבי פתח־תקוה, וקיבל לאמן אח מכבי חדרה. בבר
בשבת הראשונה הוכיח שניידמסר שהוא יותר חכם מהרב: מכבי
חדרה ניצחה את הפועל מחנה יהודה, שאותה מאמן אליעזר
שפיגר, מי שהיה פעם מאמנו של ברלה בפתח־תקוה
באימון האחרון של הנבחרת הלאומית בכדורגל הודיע שמואל
סוחר, המרכיב של הנבחרת, כי ההתאחדות לכדורגל רמזה לו
שרצוי לקחת עוזר למאמן — משח ווארץ .״מה זד, פה, גראו׳
שהוא צריך עוזר?׳׳ צעק מישהו, אני לא זוכר מי. יתכן שזה הייתי
אני לדני גולדשטיין, מחפועל תל־אביב, יש הכרה מעמדית |
סד,ורה. במשחק השבת נגד הפועל חיפה, הוא עשה כמה פאולים
קטנים לצ׳יקובסקי. החברה שלו צעקו שיזהר. לא לעשות פאולים,
אז הוא צעק :״מה יש, אם הוא צ׳יקובסקי אז אסור לתת לו
בעיסה רב־סרן ס. ארקדי, זה שחיבר ספר על טנקים, מצא לי
השבוע מקצוע חדש — ממלא נחשוני סוסו• פגשתי אותו השבוע :
במשרדי סוסי כדורגל, והוא ביקש ממני למלא לו מוסס אחד. זה ׳
שמילאתי לו. זח לא אומר שאמלא עכשיו לכל מי שיבוא אלי. הוא
נתן לי ספר במתנז! אשתי, הלא היא פנינו! כמעט והרויחה השבוע
בטוטו. היא הצליחה לנחש 8מתוך 12 משחקיו!

מנחם

זבדה מז כי ר
סורי הספורט בעתונות היומית היו גדושים
השבוע בסיפורים משמחים אודות שמחה
חינקיס, איש ההגנה שנידון לפני 29
שנה למוות, אחרי שהרג פורעים ערביים,
ואשר התמנה השבוע כמזכיר ההתאחדות
לספורט לחובבים בישראל. אולם רק מעטים
סיפרו על הרקע שהביא ליצירת מקום עבודה
חדש לחינקים, ציינו זאת במילים ספורות:
״מרנין פז, מזכיר ההתאחדות לספורט לשעבר,
ד,תפוטר מתפקידו.׳׳
כי מול סיפור שמחתו של שמחה חינקיס,
לא היד, סיפורו של מרנין פז מרנין לבבות.
פז בן ד;־ ,34 יליד מצרים, בן לאב צבר
דור רביעי בארץ׳ רכש השכלה אוניברסיטאית
באלכסנדריה, שם היה אביו מורה
לעברית. פז רצה להיות כימאי, מקצוע בו
יש לו הסמכה, אולם תהפוכות החיים
הביאו אותו לתפקיד שונה לחלוטין.
בשירותו בצד,׳׳ל בדרגת סגן, התבלט כשרונו
הארגוני של מרנין פז• אחד מחניכיו
בקורס מילואים הציע לו, לפני ארבע שנים,
לקבל את משרת מזכיר ההתאחדות לספורט.
האלכימאי. מיד עם כניסתו לתפקיד
הורגש כי המזכיר החדש מגלה מרץ רב
בעבודה. היה דרוש אמנם כשרון של כימאי,
כדי להפוך את ענפי ההתאחדות המנוונים
וד,נובלים, לענפים חיים. פז הפעיל מחדש
את כל הועדות הרדומות.
פז עצמו התיחס לעבודתו יותר כאל תחביב
מאשר כאל מקום עבודה. שעות עבודתו
לא היו קבועות, במשך ארבע שנות עבודתו
לא יצא אף פעם לחופשה שנתית. אולם
לפתע ׳נעצרו גלגלי מכונת ההתאחדות לספורט.
חבריו לעבודה הרגישו כי חל שינוי
ניכר בכושר עבודתו. מכתבים נכנסו לתיקים
בלתי־נכונים, מכתבים אחרים לא נענו
כלל. חלקם נעלם.
בהיות המצב ביש ביותר נקרא פז לשירות
במילואים. מאז איבד לחלוטין את התמצאותו
בענינים. כאשר חזר משירות המילואים
החלו לחישות על חוסר אישורים וקבלות
על הוצאות כספים. פז עלה על אופנועו,
אסף במשך שבוע את כל הקבלות שחסרו.
חפש את האשה. הלחישות לא פסקו.
דובר בהן על מעילות כספיות כביכול במפעל
הספורטוטו, שהיד. משותף להתאחדות
הספורט ולהתאחדות הכדורגל. מרנין עצמו
החל מאחר לעבודה, נעדר זמן רב מההתאחדות.
כשהגיעו הלחישות לידיעת הציבור,
נרמז למרנין כי לטובת הענין רצוי שיתפטר.
המזכיר לא היסס זמן רב, הודה לחבריו
על שיתוף הפעולה, הגיש מכתב התפטרות.
אולם סיבת ההתפטרות היתד, רחוקה מאוד
מהשמועות על מעילות כספיות. מרנין, בעל
לאשר״ לא הסתבך אף באותם עסקים שהביאו
לפיטוריו של מזכיר ההתאחדות לכדורגל
יצחק וייס. היתד, זו טרגדיה אישית
במשפחתו, שהביאה אותו למצב בו העדיף
לפתור את בעיותיו האישיות על בעיות ההתאחדות
לספורט.

כ דו רג ל
ת רו ם ל* ואת רו םלך
תוצאות משחקי הכדורגל בשבת האחרונה
הביאו אכזבה מרה למנחשי נחשוני הטוטו
השונים. ההפתעות שאירעו במשחקי ליגה א׳,
סיכלו את חישוביהם של מנחשים רבים.
גם בליגה הלאומית התחוללה הפתעה,
כאשר בית״ר תל־אביב גברה על מכבי
נתניה בתוצאה .2:1אולם למנחשים רבים
לא היה הדבר בבחינת הפתעה. שכן כבר
בשבוע שעבר נפוצה השמועה בעיר, כי
בית״ר תל־אביב, אשר לא ניצחה שום קבוצה
מזה זמן רב, תנצח השבת במשחקה.
התוצאה היתד. פרי חישובים מתימטיים
פשוטים. בשנה שעברה היתד, בית׳׳ר חל־אביב
קבוצה פחות או יותר יציבה, שמעמדה
במרכז טבלת הליגה הלאומית היד,
מובטח. לעומתה היתד, מכבי נתניה בתהליך
ירידה. בסיבוב הראשון ניצחה בית׳׳ר את
מכבי נתניה בתוצאה .6:1בסבוב השני
נשקפה למכבי נתניה סכנת ירידה• ביתיר
היתה נדיבה, תרמה לנתניה ניצחון של .3:0
נתניה לא נשארה כסוית טובה. עם תחילת
הסיבוב השני השנה היה המצב בטבלת
הליגה הפוך. מכבי נתניה היתד, בין האחרונות׳
ואילו בית״ר סיימה את הטבלה. למרות
שגם נתניה היתד, זקוקה לנקודות, היא
לא שכחה לבית״ר חסד נעורים, תרמה שתי
נקודות לקרן חילוץ בית׳׳ר מהתחתית•
חעמס זזזח 1069

סיבודו האישי של הצנחן בן הגיורת שסיוב לטבור במקווה

״ניצחתי את הונף ר
השבוע נחלה הרבנות הראשית כישראל אה אחד מבשלונותיח הגדולים.
היא נאלצה להיכנע לדרישתו של יוחנן שמל, כן הגיורת כד
יקנעם, אשר סירב לטבול כמקווה כדי לקבל את תעודת־הרווקות. יוחנן
שמל, הצנחן־לשעבר, יורשה להתחתן ללא טכילה, לא ייאלץ להעמיד
את יהדותו כמבחן. סיפורו המאלף על מאכקו העקשני מוכא להלן:

סאת ׳!חגן שסר
*1ולדתי כיהודי, חייתי 22 שנה כיהודי,
^ ומעולם לא חשבתי שמישהו עלול לפקפק
ביהדותי. ואז, לפני שלושה חדשים,
נודע לי לפתע שאני גוי.
הכל התחיל בזה שאבי פנה באחד הימים
אל הרב המקומי ביקנעם, מקום מגורינו,
וביקש ממנו להוציא לי תעודת־חוקות.
הרב חרל״ם לא היה אדיב במיוחד. .ידוע
לי שמישהו במשפחתך התגייר,״ השיב .״אני
בנו של הרב חיים זבולון חרל״ם מראשון־
לציון. אבי פסק הלכה שאין לתת לבן־גר
תעודת רווקות, ולכן לא אוכל לתת לבנך
את התעודה!״
אבי חזר הביתה שבור. הוא לא ידע מה
לעשות, פחד לספר לאמי את החדשה הנוראה.
אמי התגיירה בברלין לפני 30 שנה
וסבלה במולדתה בגלל יהדותה 1הידיעה
שבמדינת ישראל היא נחשבת לגרמניה, היתה
עלולה להרוס אותה.
אחרי היסוסים רבים סיפרנו לאמי את
החדשה, והיא מיהרה אל הרב. הוא הרגיע
אותה והציע לה לקחת מכתב לרבנות בחיפה,
מקום בו יבדקו אם התגיירה ולאחר
אישור הרבנות בחיפה, יוכל להוציא לי את
התעודה המבוקשת.
כל העדן קרה ביום ששי. למחרת היום
הלכה החברה שלי על הכביש ושמעה את
הרב משוחח עם ראש המועצה הדתית רוטר.
״אני לא אוציא לו את האישור הזה!״ צעק
חרל״ם ,״שיהיו התוצאות מה שיהיו!״
היו לי כמה אפשרויות: יכולתי להיכנע לדרישות
הרבנות לעבור טכס גיור, יכולתי
גם להיכנס לקיבוץ ולחיות שם עם אשתי.
אך אני יקה ועקשן! בחרתי במלחמה-

הקידה כרבנות
ך* יום הראשון לקחתי את חברתי נירה
^ והלכתי אתה לרבנות בחיפה. אחרי
המתנה ארוכה קיבל אותנו הרב קרניאל.
הוא שמע את העדן, אמר שהוא מצטער
על אי־הנעימות וביקש אותנו לחזור אחריי,צהרים,
עם ההורים.
הופענו עם ההורים. בחדר הרב מצאנו
אדם נוסף. היה זה הרב פינטליק .״הרב
סינטליק מברלין,״ הסביר לנו הרב קרניאל.
״הוא יוכל לבדוק את הצהרת אמך על
יהדותה.״
״באיזה רחוב גר הרב שגייר אותך?״ חקר
הרב הברלינאי את אמא. היא ענתה לו.
״דיני כשרות את יודעת?״ המשיך להרגיז
אותה בשאלותיו. אמי ענתה לו ככל ש
הצגתן

יכלה
— וכשיצאנו משם פרצה בבכי.
״תבוא מחר ב־ 10 לקבל תשובה,״ הודיע לי
הרב קרניאל בצאתנו.
באתי למחרת• כשהכניסו אותי לחדר
ראיתי בו שלושה רבנים. בקול חמור הודיע
לי הרב קרניאל :״הטלנו ספק בהצהרת
אמך. היא התגיירה אצל רב לא אורתודוכסי.
אם אתה רוצה להיחשב כיהודי, עליך לטבול
במקווה!״
כמעט ופרצתי בצחוק. לראשונה נראתה
לי הדרישה כמגוחכת. אך מאוחר יותר
עמדתי על הסכנה שבדבר. אם אסכים לטבול,
הרי אני מודה בכך שאמי היא גויה.
סירבתי באדיבות.
״איננו מטילים ספק ביהדותך *,ניסה אחד
הרבנים להסביר לי ,״אך אנו רוצים להרגיע
את מצפוננו.״ לאחר זאת התחילו לחקור
אותי אם אני שומר שבת, מבקר בבית־כנסת
ומה הם דיני הפסח. הסברתי להם שאינני
דתי ואף אינני חייב להיות אדוק כדי שאוכל
להתחתן.

כדגוריוו מתערב
ך* אם אתח מוכן לקבל על עצמך
| קיום מצודת מהיום?״ שאלו אותי.
הודעתי שאני מסרב• ״תגיד שאתה מוכן,
אפילו אם אינך עומד לקיים את ההבטחה!״
הפציר בי אחד מהם .״תראו רבותי,״ אמרתי
בכעס ,״לא איכפת לי אם אתם משקרים
לעצמכם, אני לא אשקר!״
ראיתי שהם נפגעו. הם הביטו בי בכעס.
״אם אינך מוכן לקיים מצרת, תטבול במקווה
בנוכחות הרב חרל״ם ותהיה בזה ליהודי.״
לא היה לי מה להוסיף ויצאתי מן החדר.
עוד באותו הלילה ישבתי עם נירה וכתבתי
מכתב לשר־הבטחון.
זו היתד, לשון המכתב :״כבוד שר ה־בטחון*
מדוע לא נדרשתי להוכיח את יהדותי
לפני שיצאתי לקרב, מדוע לא גיירו
אותי לפני שהתגייסתי לצנחנים?״ מניתי
את כל הקרבות בהם השתתפתי׳ סיפרתי
לו את תולדותי וביקשתי את התערבותו.
נראה שהמכתב לשר־הבטחון עשה את
שלו, כי כעבור שבועיים קיבלתי מידי הרב
חרל״פ הזמנה לנסוע עם אמי וחברתי לשיחה
עם הרבנים הראשיים בירושלים. באותו
הזמן הגיעה גם תשובת השר! היא
הדהימה אותי. בן־גוריון כתב לי :״קראתי
את מכתבך בצער ובבושת פנים. אינני יודע
כיצד אוכל לעזור לך במצב החוקי הקיים
כיום בישראל. אעשה מה שאוכל ואפנה ל
יוחנן
(באמצע) התנדב ליחידת הצנחנים, השתתף במרבית פעולות התגמול,
השתחרר מהשרות בצה״ל בדרגת סמל־ראשון, לא נשאל בשעת
גיוסו אם הוא גר או לא. הוא נראה כאן בחברת חבריו לכתה, לפני צניחת אימונים.

רבנות הראשית בעניינך.״ זו לשון המכתב.

אמי געדכה?שרת

ך* רב הראשי הרצוג קיבל אותנו יפה.
ן | הוג ש לנו תה בחדרו והוא אמר שכל
העניו לא היה צריך לקרות ושהוא ינסה
להסדירו. קיוויתי שבאמת יעשה זאת.
אולם המשך השיחה גילה לי שהענין
רחוק מכלל הסדר. הוא הודיע לנו שאין
הוא יכול להחלים לבדו בפרשה, והזמין
לחדר את הרב ניסים. כעבור חצי שעה
הופיע הרב הראשי הספרדי. הוא היה פחות
אדיב.
בחריפות רבה חקר את אמי לפרטי חייה
האינטימיים, עד שהחקירה נמאסה לד -״מה
את עושה בשבת?״ רצה לדעת .״אני נחה!״
ענתה לו אמא .״ומה את עושה בפסח?״
סבלנותה של אמא פקעה והיא ענתה :״נחה
על המרפסת, אדוני הרב!״
כל זמן החקירה נתבקשתי לחכות בחוץ.
״למה שלא יסבול במקווה?״ שאל לפתע
הרב גסים. נירה הסבירה לו את התנגדותי.
״אני אשכנע אותו!״ הבטיח הוא וקרא לי
פנימה.
״כאן יושב רבה של כל יהדות העולם!״
אמר לי הרצוג והצביע על הרב נסים .״הוא
מבקש ממך טובה אישית, סבול במקווה!״
הרב נסים עצמו התחיל להסביר לי עניני
חוקים ודינים, שלא הבנתים בדיוק. סופו
של ההסבר לווה בבקשה החוזרת :״טבול
במקווה!״ סירבתי בתוקף.
״אנחנו מוכנים שתטבול בים במקום המקווה,
תגש לשם עם שני המזכירים שלנו,״
ניסה הרב נסים פשרה חדשה .״אתם
רוצים לראות אם מלו אותי?״ שאלתי ישירות
,״אני מוכן להוכיח את זה!״
״לא, לא,״ הרגיע אותי הרב הרצוג ,״תוכל
לטבול בבגד ים.״
הסברתי להם מחדש שנולדתי כיהודי,
לחמתי בצנחנים, ואיני מוכן להעמיד את
יהדותי במבחן• ״גם דרוזים ונוצרים משרתים
בצה״ל!״ פסק הרב נסים. ראיתי שאין מד,
לעשות, ביקשתי את סליחתם על ההטרדה
ויצאתי מהחדר.

,,כסדר, תביא עדים.״
ך* ערב כתכתי מכתב נוסף לשר ה־
4בטחון, ותיארתי לו את הפגישה עם
הרבנים הראשיים. שאלתי אותו מי כפוף
בארץ למי: הרב שהוא פקיד המדינה, לשר־הבטחון,
או ראש הממשלה לרבנות. רציתי
לפנות מיד לעתונות אך חכיתי עד לקבלת
תשובת ראש הממשלה. לא רציתי לפגוע
בו ולנהל מלחמה נפרדת, בשעה שהוא מטפל
בעניני.
לפני שבועיים קיבלתי שוב מידי הרב
חרל״ם הזמנה להופיע בפני בית־הדין הרבני,
שידון בענין מחדש. נירה ואני
סירבנו בתוקף.
לבסוף נדמה היה לי שהם החליטו שהקרב
אבוד .״בסדר, תביא אתך מחר שני

1יוחנן שמל, בן־הגיורת ס־ו
ו י 1 1 11 יקנעם, נגר העובד במזרע,
התעקש לקבר תעודת־הרווקות ללא טבילה.
עדים שיעידו שאתה רווק ושאתה פנוי,
ואנו נוציא לך תעודת רווקות.״ אותו ערב
חזרנו ליקנעם מאושרים. היה נדמה לי
שניצחתי.
בערב ישבתי עם אבא בבית ושוחחנו
מחדש על כל מה שעבר עליו בגרמניד-
אבי׳ שהוא פועל בנין מומחה, ניצל מהשמדה
הודות למקצועו. אמי ישבה כל זמן המלחמה
בבית ופחדה לצאת לרחוב.
שוב שיחזרנו בדמיוננו את ד,עליה ארצה,
את ימי ילדותי ביקנעם ואת תקופת שרותי
בצבא. נירה ישבה והקשיבה. את נירה,
העובדת כמורה בבית־הספר ביקנעם, פגשתי
לפני כמה שנים. כאשר החלטנו לפני שלושה
חדשים להתחתן, נסענו לגדרה לקבל את
הסכמת הוריה. הייתי המאושר באדם כשהוריד,
של נירה הסכימו לנשואינו.

אחרי הציגיות -הגצחון
ולס שמחתנו היתד, מוקדמת מדי.
>< כאשר באתי למחרת לחיפה, והבאתי
אתי את ראש המועצה מאיר בן מאיר ומר
עזר מזכיר המועצה המקומית, כעדים,
קיבלו את פני הרבנים בחיוך .״נו יוחנן, ו
נוסעים לים?״ סירבתי בתוקף.
הכניסו את העדים׳ חקרו אותם שתי-
וערב, החתימו אותם על טפסים וביקשו
ממני להישאר לבד. הודיתי לעדים ונפרדתי
מהם• כשנכנסתי לחדר, לא תיארתי לעצמי
שאהיה עד לאחד המחזות הציניים ביותר
שראיתי בימי חיי הקצרים.
״נו, נוסעים?״ שאל אותי רב מזוקן.
״לא, לא נוסעים!״ עניתי בזעם. הרב רק
חייך, קרא למזכיר .״תזמין מונית, אנחנו
ניסע!״
״חבל על כספכם, לא ניסע!״ חזרתי על
דברי. ואז הציע לי הרב את ההצעה המוזרה:
״אתה תיסע, תטבול בים, אבל אנחנו ניתן
לך אישור בכתב שלא נדרשת לטבול!״
זה כבר היה השיא. פרצתי בצחוק .״אני
מוכן להיכנס אתך למים!״ הציע לי רב אחד.
דמותו הגוצה לא הצביעה על מחזה אסטטי
במיוחד שיתגלה לעיני בשעה שנטבול. סירבתי,
בפעם המאה אולי, ואימתי בפניה
לעתונות.
״גם הצייר ברק פנה לעתונות, אפילו
שבת שביתת רעב וזה לא עזר לו,״ צחק
לעומתי הרב .״אם נחזיר את תיקך לירו־ י
שלים זה יקח כמד, חדשים עד שתקבל תשובה!״
היה
לי זמן, לא הוספתי מלה והלכתי
משם.
למחרת בצהרים כינס ראש־המועצה מסיבת
עתונאים. הפרסום עורר אמנם רעש,
אך לא ציפיתי שייצא מזה משהו. הברירה
החוקית היחידה שנשארה לאדם במצבי1 ,

הצק

אליזבט שסל, בת ,46 התגיירה
בגרמניה, חיתה כיהודיה,
נחקרה ארוכות על מנהגיה האישיים.

קולנוע
אס 1גו ת
סוף

?883

׳41)10X010
סככות

עגלות

* לולים

ארונות
מדרגות
אצטבאות
שולחנות

* מדפי אחסנה
* שלדי בנ יני ם
* מגיני רצועות
* מגינימכונות
* מיבנים ארעיים
ועוד אלף ואחה קונסטרוקציות
אחרות. לאחר השמוש בסופאסלוט
תוכל לפרק ולהשתמש בחומר
לצרכים חדשים אחרים.
הצטייד בסופאסלוט בעוד מועד.
פטנט בינלאומי, פטנט ישראלי רשום מם׳ .10480/57

.מירומית״
מפעלי מהכ ת א שקל ון
המפעל: אזור התע שי ה אשקלון
המשרד: רחוב הירקון ,106 תל־ אביב

על• 21964ת-א

עד לפני שש שנים לא אמר השם מייק
סוד דבר לאיש בעולם הקולנוע. הוא היה
ידוע אמנם בחוגי עסקי השעשועים של
אמריקה ובין ש! שרת נושים, להם היה חייב
כמיליון וחצי דולר, אך לא בין יצרני הסרטים
או צופי הקולנוע.
תוך שש שנים אלה הפך האיש אליל
בשמי הקולנוע. הוא הפיק סרס תלת־מימדי
זוהי הסינדאסה, ח.ר כל ערך אמנ ת־ אולם
מושך קהל בשל פלאי הטכניקה שבו. הוא
הפיק את ב־ 80 יום מסביב לעולם, שהיה
הסרט רביד,היקף שנוצר אי־סעם, זיכהו בפרס
האוסקר וכהכנסה של מ ליונים.
היה בחכ.יתו להסריט את מלחמה ושלום
בשיתוף עם הרוסים, להעלות על הבד את
דון קישוס. אולם מעל לכל הוא נשא את
האשד, הנחשבת על־ידי רבים כאשד, היפה
בע 1לם — אליזבת טיילור.
במוצאי שבת, השבוע, בא הסוף על הכל.
מטוס פרסי קטן המריא מבורבנק שבקליפורניה,
בדרכו לאוקלהימה. הוא נשא על
חרטומו את השם ליז המאושרת ובגופו ארבעה
אנשים: שני טייסים, תסריטאי בשם
ארס כהן ומייק טוד. המטוס התרסק, שרידי
הארבעה לוקטו בשטח.
שונא כשרון קופתי. מייק סוד היה
סמל של האדם האמריקאי במאה העשרים.
הוא נולד לפני 51 שנה בשם אברהם הירש
גולדבוגן, לרב יהודי שהיגר מסולץ למיני־אפוליס.
כילד עשה הכל על מנת להרויח
כסף: צחצוח נעליים, מכירת עתוגים, מכירת
סודה, מכירת נעליים. בן 19 כבד היד,
ספסר בנינים, בעל לאשה בשם ברטר, פרישמן.
אברהם הירש גולדבוגן הפך למיכאל סוד.
הוא נדד מעיר לעיר לצבור כספים. בחללי־בוד
בנה בימות הקלטה, שלא היד, לו מושג
כיצד לבנותן, הפך מיליונר בהיותו בן .23
מבמאי הפך טוד מפיק הצגות, מקצוע בו
עסק כעשרים שנה, זכה לת אר מלך עסקי
השעש עים של ארצות־הברית. הצגותיו הכניסו
לו מיליונים .״יצרן הוא אדם המפיק
הצגות שהוא אוהב,״ אמר סוד .״בדרן הוא
אדם המפיק הצגות שהוא חושב שהקהל
אוהב. אני אוהב לחשוב שאני בדרן. אינני
מעוניין בהצגות סימליות ובנצחונות אמנו־תיים
שהם כשלון קופתי.״
לסיסגד! וחזרה. אך ד,כשלון הקופתי
בא. מייק היה פזרן ובזבזן. שחצנותו וגאוותו
הביאו אותו להימורים בעסקים בלתי־בטו־חים
הוא הפסיד את כספו ונשאר חייב מאות
אלפי דולרים, הוכרז כפושט רגל. היה זה
בדיוק לפני 10 שנים.
מאז הצליח טוד לצבור חזרה את המיליונים.
הסרט זוהי הסינרמה לבדו הכניס לחברתו
כ־ 20 מיליוני דולרים.
אולם כדי ליהסך אליל, הוא היה צריך
להביא את שמו אל כותרות העתונים. הוא
עשה זאת באמצעות אליזבת טיילור בת ה־,22
הצעירה בשלוש שנים מינו מנשואיו הראשונים.
הוא החל לחזר אחרי ליז בעודה
נשואה למייקל ויילדינג, ביקש את ידה מידי
בעלה, פיזר עליה מיליונים, נשא אותה לאשה.
הוא הפך אליל. הזוג מ״־לור־טוד נעשה לזוג
הפופולרי ביותר בעולם הקולנוע.
השבוע נקבר הכל בבית הקברות היהודי
בשיקאט, שם נכרה קברו של טוד ליד
קבר רבי גולדבוגן, אביו.

החשוב ביותר של הסרט, כשהוא נשאל
אם הוא דוגל בשוויון :״חס ושלום, לא!
כל הוצאה שהייתי מסיק מזה שאהיה שזור,
ללורד, היתר, מתקלקלת נוכח העובדה שהטבח
יד,יד, שווה לי!״
באי הבודד עולה מור המשרת לדרגת
מושל. הלורד משרת אותו, בנות הלורד עוגבות
עליו, האצילים הצעירים ממלאים את
פקודותיו. הצחוק בגן־הע. ן היה מגיע כמעט
לשיאו. בת הלורד עומדת להנשא לו. אולם
ברגע זה משיג מור הגורל את מור המושל:
אוניה מזדמ״ת למקום, אוספת את האבודים.
המושל הופך שוב למשרת, והמשרת ללורד.
כדברי המאניפסט הקומוניסטי: כל ההיסטוריה
שעד כד, אינה אלא היסטוריה של
מלחמת מעמדות. אולם, בניגוד למארגני
סבור הה מור הבריטי כי יש לפרולטריון
מה להפסיד מלבד הפבלים — הפנוביזם
שלו, שהוא יקר לו מכל.

ה תו ת ח הקדו ש
הגאווה והתשוקה (חן, תל־אביב;
ספרד־ארצות־הברית) הן שתי הרגשות המאפיינות
את הגזע הספרדי, שאחת משעות
התעלותו היתד, מלחמת הגרילה של
בניו בכובש הצרפתי, בתחילת המאה ה־.19
את סיפורם של אלד, בא הסרט לספר.
אולם גיבור הפרט אינו מנהיג לוחמי
הגרילה (פרנק סינטרה) ,גם לא קצין חימיה
הבריטי העוזר לו ללחום בצרפתים (קרי
גרנס^ אפילו סוסיה לורן, במחשוף ענק
וברקודים ספרדיים לוהטים, אינה מצליחה
לגזול את תואר הגיבור מתותח עתיק במשקל
חמשה טון, אותו צריכים לוחמי
הגרילה הספרדים להעביר מרחק אלפי קילומטרים
מתחת לאפם של הכובשים, לקיעקוע
חומות אבילה, מרכז השלטון הצרפתי בספרד.
התותח, הגדיל מסוגו בעולם באותה
תקופה, הופך סמל ההתקוממית• הוא מופיע

סר טי ם
משרת כדהאר צו ת
אישיותו של מלצר (אלנבי, תל־אביב;
אנגליה) הוא בדיחה אנגלית, כפי שהיה מספד
אותה גרמני: לאורך ולרוחב, תוך הסבר
מפורט, חזיית אינסופיות והסברה מפורטת
של העוקץ•׳ הסרט היה מצויין אילו נמשך
חצי שעה• כסרט של שעה וחצי הוא רק
סוב. כי הפילפל המדגדג של ההומור הבריטי
מעורב במים רבים מדי.
המים הרבים שייכים במקרה זה לאוקינום
־״״•י* י־י יייי־חיל יז^יית־ה־״עשיעיס של
לודד בריסי. הוד מעלתו, שלוש בנותיו, שני
,זת.ים, הבאטלר והמשרתת מג׳עים לאי בלתי
מיושב. התיאים החדשים יוצרים במהרה,
חלוקה מעמדית חדשה. גם הפעם יש לורד
ומשרת׳ כנאה לבריטים. רק הסדר הפוך.
גיבור הסרט הוא הבאטלר — ראש־הם־
שרתים בבית בריטי אציל, מעין רמטכ״ל
של משרתים (ולא מלצר, כפי שמתרגם
הסרט מתעקש לקרוא לו בבורות של נער־מטבח)
.קנט מור מדגים בצורה נהדרת את

סטביזם של המשרת. טוען טור, במשפט

אדם

האפיפיור,אמר כן
חעודס הזח 1069

כגוף חי המתאמץ, מזיע׳ נושם
ומתרגש. כל תנועה שלו
מביאה את הצופה לידי מתח
והתרגשות. לעומתו נראים
כל השחקנים החיים כבובות
חסרות־חיים; בהשוואה ליופיו,
נראית סופיה לורן
מכוערת כפי שלא נראתה
מעולם. אולם למרות כיעורה,
נשאר הסרט, בשל תמונות
ההמון שבו, בגדר חווייה
חזותית המהנה את העין.

אז־נ הבלוצולל

ה תנ ״ ד ב תי קוני ם
אדם וחווה (נזוגדבי,

תל־אביב; מקסיקו) הוא סרט
שאין איש יודע מי כתב את
תסריטו. הוא מעלה על הבד
את שלושת הפרקים הראשונים
של התנ״ך, עם תיקונים
והוספות, אלוהים מופיע
בו כשהוא מדבר בספרדית.
אדם הראשון נברא כש־בגד־ים
בצבע העור מכסה
את מותניו. חווה נשארה
ערומה כמו במקור, אולם
אלוהים בורא אותה מצלע האדם
עם אודם־שפתיים וצבע
עיניים, כאילו יצאה זלז עתה
ממכון יופי תל־אביבי. כשאלוהים
רוצה לחפש את אדם׳
סייר, טוד דם אשתו וילדיה *
אחרי שנגס מן התפוח, הוא
ופתאום — הכל עמר
נעזר בפרוז׳קטור רב־עצמה.
נוסף לזאת, לא הסתפקו המפיקים בעלילה שנים) מופיעים בו ערומים כמעט לגמרי.
כסי שהיא מופיעה בתנ״ב. בסרט חוזרים במשך כל הסרט הם אינם מוציאים אף
אדם וחודה לגן־עדן אחרי ששהו יום אחד הגה מפיהם, ורק קריין מקריא ברקע את
במדבר, הרטיבו את עלי התאנה שלהם פסוקי התנ״כ המתאימים. למרות זאת אין
בגשם זלעפות. אלוהים מתרגז בהתחלה, בסרט אף שמץ של פורנוגרפיה ויש בד מעט
עושה כמה רעידות אדמה, אולם בסוף הוא מזעיר של סכס, עד שאפילו האפיפיור
סולח לשניהם.
המליץ עליו כעל סרט חינוכי,
אולם שחקנים שאינם מדברים מלה בסרט
חינוך גלוי. זהו סרט נועז מאוד.
שני צריכים מימיקה ופנטומימה כתחליף. בזד,
גיבוריו אדם וחווה (כריסטיאן מרטל, מי
שהיתר, מלכת היופי העולמית לפני חמש אין לשני הגופות העירומים שום מושג .
אדם וחווה הוא סרט. מעניין מבחינת החידוש
שבו, אולם הוא נטול כל ערך אמ.ותי. רק
ילדים העוסקים בלימוד סיפורי המקרא ימצאו
בו ענין להרחבת דמיונם. דבר, אשר
אם לדון לפי התנגדותו של הנציג הדתי ב-
במועצת העיריה להדבקת תמונות־העירום
בחזית הבנין, הוא מיותר לגמרי.

ק #יאקסעדי (
י*(יש(נוש( * ט
יטץ נ(>ט(
וכן א * טוק סכיבובקיכ שיא הארק
לי קי רי ס וקורדיאכ!י0
^ מי דוזיי ץ
יקב *

ש.פרידמן ובנין
לכל

דוברי

בימים ששי ושביעי לאפריל ( 1958 חול־המועד פסח),
יתקיים בתל־אביב באולם ״יהודה״ ברחוב ברנר ,21
הכינוס הארצי ד,ששי של דוברי אספרנטו. הפתיחה
החגיגית ביום א /הששי לאפריל, בשעה שבע בערב.
חברי התנועה ו או הד יה מוזמנים.

ת!63
ה מי מי!
ה מ שו כלל

אוז ב ה סי מו ל טני ת
מלך וארבע מלבות ונזקסים, תל-
אביב; ארצות־הברית) הוא מערבון, בו מופיע
מלך המאהבים של הוליבוד קלארק גייבל,
במשחק אהבה סימולטני עם ארבע נערות.
למרות זקנתו, נלחם עדיין גייבל בארבע
חזיתות, בעזרת חיוכו המפורסם וקריצותיו
השובות לבבות נשים.
גייבל מופיע כדן קיהו, נוכל מקסים הי
חודר לאחוזתן. של חמש אלמנות השומרות
על אוצר זהב׳ מקוות שאחד מבעליהן יחזור
לקחת אותו. כל אחת מארבע האלמנות
הצעירות מוכנה לקבל את גייבל כתחליף
לבעל, אלא ששמירתה הקפדנית של האלמנה־האם
על האוצר ועליהן, מביאה אותן ליצירת
ארבע מחתרות אהבים שונות.
שלא כמערבונים השיגרתיים, תופסים את
מקום יריות האקדחים, דהירות הפרשים והתכתשויות
האגרופים קטעי דו־שיח פיקנטי,
ארבע חתיכות וזקנה מקסימה ל ד ״ פחות,
שיחד עם קסמו של גייבל הופכים את הסרט
לשעשוע קליל ונחמד.
תדריך אלה הסרמים המוצגים בשבוע זה בפרי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
9מבשרי הגורל (תמר, תל־אביב) —
המלחמה, בראי אהבתה של יפהפיה סובייטית.
סרט רוסי מקסים ומזעזע.
• פורט דה לילה (ארמון־דת, תל־אביב)
— עובר־בטל בכרברי פריז הופך
להיות אדם, בהערצתו לגנגסטר צעיר ובאהבתו
לנערת המרזח. סרטו של רנה קלייר.
פייאר בראסר, דני קארל, הנרי וידל.
9אריאן (אורגיל, ירושלים) — אהבת
אחר הצהרים של בת בלש פאריסאי, לדון
ז׳ואן הנמצא. באחר־הצהרים של חייו. גרי
קופר, אודרי הפבורן.
9לילות לבנים (ארמון, חיפה) —
דוסטוייבסקי עם פירוש איטלקי. אגדה פיוטית
בעלת מוסר־השכל על אהבה ונאמנות. מריה
של, מרצ׳לו מסטרויאני.
חווה הרב צעק חמם
העולם הזה *069

אספרנטו:

ה ח די ש

זהעתו! הופיע

2/^ 90

ועזי!>>י>! !4
לסובלים מנשירה שעווה וקומות
טיפול מיוחד לפי שיטה חד שה וב עזר ת מכ שירים
חדישים ביותר מאפ שר
א. הפסקה מוחלטת של הנשירה
ב. גידול של שער חדש
ה טיפול הוא באחריות גמורה —
במקרה של אי-הצלחה יוחזר הכס ה

ררבינ׳ס קי ס מ טי קו ם
ב הנ הלת מר א. רובין, ביוקוסמטיקאי מדופל ם
טלפון 22128
תל־אביב, רחוב פינסקר ,2

* שני ילדיה טל ליז טיילור מנשואיה הקודמים,
ותינזקו של טוד. ,אחרי הלידה•. .

המעשנים קבע

א ס=ם

הממד

ע ^ בו.

כ ׳0גדי ( מ

פי לעד

ת שב ץ 1069 319 09133
מ אוזן 1נ דוו
כמשפט קסטנר !
3תוצאה של
בדיקה רפואית !
.10 ראש האקדמ אים
של ההסתד רות!
. 12 מפעל
בעכו! .14 נמוך
המפקדים 16
קטנוע! . 18 מזון
המדבר! . 19ר־ש״י,
למשל! 21
בה ארעה, לאח מהפכה

רונה׳
.22 קיצור חיבה
לבירה דרום־אט־ריקאית!
.23 לא־נמול
; .24 כלי
מיטה ! .25 שם
ביהדות ספרד ;
21 מוצל מאש;
30 דובר המש טרה
! 3 1מלחין ;
33 אות הנצחון ! .3 5גם עליו אין מתווכחים
! .36 מאושר ! .38 סם הרגעה !
39 מיוחד להגנה! .40 מודד! 31
דלק ! .43 ישן בלילה ! 34 חוט אדום !
.46 כלי מטבח; .48 תפקיד השליש
בצבא; .49 ראש התעשיינים.
מ או נ ך ! .2עיר הכהנים! 3חרפה!
.4חברת תעופה בינלאומית ה מפסיקה
בימים אלה טיסותיה לארץ!
.6עמוס לביג׳י! .7כדורגלן; 3ל מאור;
3יחידת חשמל! .11 מדור ב־

ר ח׳ ה ס 1 2ת א

קורם מזורז לפקידות

תוכניות

תרגום

סחתו ש ר :3103

10913ה ח סי ד ה

המאזין הבלתי זהיר רתח התימה• צחצוחי
לשון וצחקוקים נהנתנים בקעו ממק־לסו,
בחיוניות בלתי מקובלת על גלי ה-
שיעמום. אולם ככל שניסה להתרכז לא
הצליח להבין מה מתרחש בדיוק מאחורי
המיקרופונים של אולפן קול ישראל• המשפטים,
העבריים למשמע אוזן, היו מורכבים
מדי לכפי טעמו, ומלאים מדי במילים קשות
להבנתו. הוא סגר את המקלט בקללה.
השבוע שוב יוכל אותו מאזין לפתוח את
מקלסו באותו מועד על גלי קול ישראל.
במקום תוכניתו השבועית של בנימין (דיונון)
גלאי, דרושו סל פסוק, שהצמידה למקלט
אלפי חסידים והביאה עשרות אלפי
מאזינים אחרים לתגובת רוגז, תנוגן מוסיקה
קלה. אחרי 22 משדרים ירדה תוכניתו של
גלאי מן הגלים.
דיו סמיך מדי. מה שגרם לקצפו של
אותו מאזין היתד. תוכנית. מבריקה. ,העוסקת
בדרושי לשון. עורך התוכנית, משורר ובעל
טור, הביא בחיות בלתי־רגילה לגבי משדרי
קול ישראל סיפור עלילה מדושח, שבעקבותיו
הבהיר פרושו ושורשיו של מטבע
לשון מקובל. מנהלי התוכנית של קול
ישראל, שמשדר מלל טוב נדיר במגרתו
חיככו ידיהם בנחת, קיוו כי יצליחו להפוך
את דיונון למטלית אבק, לנער במקצת את
אבק המלל המקובל.
דעתו של המאזין הממוצע לא היתה זהה
או שלהם. למרות חיוניות המשדר, שהודגשה
סי כמה על־ידי זלמן לביוש ומשתתפים
קבועים אחרים בתוכנית, היה המשדר אנין
מדי לטעמו.
כל שרות שדור אחר, החולש על מספר
תוכניות מקבילות, היה פותר את הבעייה
בקלות, מעביר את המשדר האיסטניסי לגל
המצומצם, המיועד לבעלי רמת־האזנה גבוהה
יותר. קול ישראל לא יכול לעשות זאת, הציע
לדיונון, אלל את הדיו בתכניותיו. גלאי,
שהגיע לקול ישראל בסיועה של אשתו,
קריינית לשעבר בקול חיפח שנדם, סרב בתוקף נאנח השבוע זלמן לביוש, משתתפת הראשי
של התוכנית :״חבל, בתוכנית הזו
לפחות הייתי פוצה פה בלי לפהק*.

סוד החיים (חוצאת חדר 84 ,זזמודיס)
הוא ספר המיועד לילדים ובני־נוער, בתחילת
גיל ההתבגרות. הספר, פרי עסם של רופאים
ומחנכים אנגלים׳ מנסה להסביר כיצד
נולד הקורא ואיך הוא מתבגר.
אחד הרגעים הקשים בקריירה של כל
אב או אם, הוא הרגע בו מופיע הילד
ובפיו השאלה הנצחית :״איך נולדתי?״ הורים
מתקדמים נוהגים במקרים אלד, לתת
לילד הרצאה מקיפה על תורשה, הפדייה אצל
צמחים ובעלי־חיים, רומזים לו גם על הנעשה
בשטח זה אצל בני-האדם.
אולם הילד איננו מסתפק לרוב בהסבר
התיאורתי. לעתים קרובות הוא שואל שאלה
גוססת ,״איך עושים את זה?״ שאלד, המביאה
במבוכה גם אב ואם נאורים.
כלי כחל וסרק. החינוך המודרני,
המבוסם על חקר רפואי וסוציולוגי, הגיע
למסקנה שמוסב להכניס לגנזך ההיסטורי את
סיפורי החסידה, לתת לילד הסבר מלא ותשובה
על כל שאלותיו. כי ילד אשר לא
יקבל את התשובה בבית, ימצא אותת —
קרוב לודאי מסולפת — ברחוב.
כדי להקל על ההורים המתלבטים, נתנו
מחברי הספר הסבר מלא ללא כל כחל ושרק,
על כל השאלות העלולות להתעורר
אצל נער או נערה. ההסברים מלווים בציורים
ורישומים, המתארים את כל תהליך
ההפריה והלידה.
משחקי ״אכא־אמא״ .באנגליה השמרנית
עוררה הופעת הספר פולמוס ציבורי
חריף. כמרים, מורים ואנשי־ציבור טענו
שההסבר הגלוי, בגיל כד, מוקדם, לא יובן
כראוי על־ידי הילדים, יעורר בהם את הרצון
לנסות הכל בעצמם, יגרום לכך שמשחקי
״אבא־אמא״ ו״בוא נהיה רופאים״ ,הנפוצים
בגיל זד -ייהפכו למעשי אונס או משחקי־מין
בלתי טבעיים•
בארץ התקבל הספר בברכה, זכה להקדמה
נלהבת מידי הגיניקולוג הידוע פרופסור
יוסף אשרמן. למרות שהספר מכודן לנוער
אנגלי ואיננו כתוב בסגנון המקובל על הצבר
הישראלי, הריהו מהווה, מחוסר ספרות
ישראלית מתאימה על אותר, רמד״ את
אחד הספרים הטובים והמובנים ביותר שנכתבו
על נושא זד

דריך
סנושדרים הבאים קלוליס לחיות בעלי טנין.
• בולם אוחזים חרב (קול ישראל,
יום ד 20.00 ,האיש המוזר בפנימית
צבאית אמריקנית יהודה את צירו של תסכית
המתח, בעיבודו של אמנון אחי נעמי ובבימויו
של אברהם ניניו.

• ראשון ראשון חביב

העולם חזה! . 13 מעבר לרכבת בה רים!
.15 דג טורף! .17 הנזכר למע לה
; .18 קלף טוב ; 20 מוסיקאי ! .23
עובר ושב! .26 מושבה בצפת! 37
מרכזן בניו־יורק! .28 יחידת משקל
ערבית! 29 שכונה בירושלים! 31
שנוא על אנשים פעילים ! .32 פארא־זיט
! 34 יסוד חימי ! 35 עוף !! 37
טומנת ראשה בחול! .39 על המזבח!
32 בלי נשמע קולו! .44 בפה! .45
מנעול בטחון! .47 מידה מקובלת על
זזז״ל.

בי־״ס לפון י־־דות

רב ד רך
!ינדי־ם

רדיו

ספרים

וו ס מ בי ם
] מרס 11958

(קול יש
ראל,
יום ד — )22.30 /מצעד הפזמונים
בארץ ובעולם, כפי שערכתו דרור בן אבי
(חובב) ומגיש יורם רונן.
• כאן בוגוטה (קול ישראל, יום ח׳,
— )2!.30 שירי־עם קולומביאנים, שהגיעו
זה עתה, על גבו של תקליט ארוך נגן.
יושמעו עם דברי קישור של ישראל דליות.
• יומו של מזכיר >קול ישראל, יום
ו 18.25 /להקת הבחירות של קבוצי
השומר^הצעיר, בשדור בכורה. שני מערכונים
מהיד הקיבוץ, בהדרכתו של גיורא מנור.
• אגרטל הזכוכית (קול ישראל,
שבת 1.30 ,י) — שולמית הר־אבן מגישה
תסכית מקורי, רצוף שירה על חייו (ומותו)
של אזרח ישראלי.

• היום בכינוס לחקר המקרא
(קול ישראל, יום א׳-ד — )21.12 ,,שלוש
דקות של חדשות מכנס חקר המקרא, המתכנס
בירושליים ביום א׳ בבוקר.
• טובאריש (קול ישראל, יום ב/
— )21.30 מחזהו המודרני של ג׳ק דבאל,
כפי שעובד לשדור ובוים בידי מיכאל אוהד.
המאזין חזהיר לא ייפתח את מקלטו ב•
תאריניס ובשעות המפורטות סטה, פן יטבע
בגלי זזשעמום.
• חדשות מתערוכת העשור (קול
ישראל, יום ח 18.45 ,לוח המודעות
של חברת תערוכת העשור, הבא לשדל אותך
לפרסם בתערוכת העשור, בצורה העלולה
להניא אותך אף מלבקר בד

שידור הגרלת מפעל הפיס
(קול ישראל, תוכנית ב /יום ה— )17.30 /
ביצוע משעמם של משחק מותח. סיכויי
הקבוצה שלך לזכות הם אחד ל
• כעולם הערבי (קול ישראל, יום
ר 9.20 ,מה שמתרחש, בין האצבעות
המכסות.את עיניו של משרד החוץ הישראלי.

חד ש 3שו;7
• הסגיגור הגדול (מחזה מאת יצחק
סלע, הוצאת ניב 86 ,עמודים) — הוא
נסיון קלוש להציב מצבה ספרותית לרבי
לוי יצחק, שהיה אחד מגדולי החסידות ב־ברדיצ׳ב
שבאוקראינה, לפני 150 שנד-
רבי לוי יצחק, גורש מפינסק על״ידי מתנגדי
החסידות, קנד, את עולמו ביכולתו
למצוא צד זכות בכל אדם. מחזהו של יצחק
סלע הפך את הדמות הדרמתית, אשר כל
חייה היו סניגורית נצחית, למתפלמס בינוני,
אשר איננו נוגע במאומה ללבו של הקורא
הבלתי־דתי.
• אורי וחתולו צחורי !מאת חלן
הייל טיולם מקסוול, הוצאת עמיחי 69 ,
עמודים) — סיפור ילדים העלול להישמע
נאה ליד אח בריטית, ישעמם למוות צבר
ממוצע.
• 10 שנות צה׳׳ל (אלבום תמונות
בהוצאת לדורי) — ספר אילוסטרציות על
התפתחות הצבא בעשר השנים האחרונות.
האלבום, אשר הצליח לצאת לשוק לפני
האלבום הרשמי בהוצאת מערכות, למרות
בל המכשולים שהושמו בדרכו על־ידי משרד־הבטחון,
מכיל עשרות תמונות בלעדיות מעגינות
והקדמה טובה של סגן־אלוף ישראל

• ציידי המטאורים (מאת ז׳ול
הרן, הוצאת עמיתי 250 ,׳עמודים) — הוא
סיפור קנאתם, של שני תוכנים חובבים
המגלים בעת ובעונה אחת מטיאור הבנוי
מזהב. הספר, כמו כל יצירותיו של אבי
הסיפור המדעי, קריא לבני תשע עד תשעים׳
מצדיק את אימרתו של ברנרד שאו:
״אינני מאמין שהאנשים הקטנים האלה יצליחו
להמציא אי־פעם משהו שז׳ול וו,־ן לא
כתב עליו!״

• עקרונות החינוך וההוראה
(מאת פרנק סמים וא. ס ,הריסון, הוצאת
הדר 149 ,עמודים) — הוא קובץ עצות
חינוכיות למורים, מדריכי נוער ומרצים, אותן
מגישים המחברים על סמך מחקרי החינוך
של אוניברסיטת לונדון.
חסולם חזח 10*9

החי אפיה וקוץ כה
ך* ת ל׳ א בי ם, התלונן שמואל נאגל ב)*
משטרה, כי בקנותו לחמניה מצא בתוכה
מסמר שחור קטן, הסביר :״אמנם שמי
נאגל (מסמר באידיש) אך איני אוכל מסמרים.״

סן) המוות
ך* יפו, פלשו תופיק ( )87 ופרידה ()70
4קשקש לבית־הקברות המוסלמי, קבעו
את משכנם בחדר המשמש לטהרת מתים.

יום חדש, סיסמה חדשה
^ ירושלים, הגיעה העיריה להסכם עם
01 נטורי קרתא, על סיוד קירות הבתים
בשכונת מאה־שערים לקראת חגיגות העשור׳
צבעה את כל בתי השכונה ואת המרפסות.
הופתעה למחרת היום בראותה את הקירות
מכוסים סיסמאות חדשות :״בוז לעיר־ה הציונית.״

מהירות
מופרזת
ף* קרומר, ארצות־הברית, רשם שופר
התנועה ג׳ימס ודדודק דו״ח על חניה
במקום אסור למרת ורה ריב, התנצל כשהתברר
לו כי היא חברת מועצת העיר
האחראית למשטרת התנועה, נשא אותה לאשר,
למחרת היום.

כץ השיטין
* 1תל־אכיכ, האשימה המשטרה שלושה
^ אנשים בהברחה, טענה כי הבריחו שעונים
ומטריות בין דפי עתונים מצויירים,
שהיו מקבלים בדואר.

הגיון יכש
^ ירושלים, נעצר אזרח באשמת הש־תתפות
בהפגנת נטורי קרתא נגד בריכת
השחיה, שוחרר לאחר שהתברר כי אותו
אזרח עצמו נעצר בעבר באשמת הכאת
מפגינים דתיים.

אני בטוחה שתצטרפו ברצון לברכותי ללילי גליל׳ ליום
הולדתה, אם אתם יודעים למה אני מתכוונת אני פשוט משתאה
לכשרונה להיות כל כך צעירה זמן רב כל כן. דבר אחד אני
מוכרחה לומר עליה. כשאין לה מה לומר, היא אומרת את זה
בהומור רב.

דככן, הוא גשמט
כדי שישא חן בעיני, מתחיל ( )1069/35 את מכתבו בזה, שזה
לא יפה מצדה של הגברת, האם לשני הילדים, לכתוב לי מה
שכתבה. הוא מבקש ממני למסור לה ״כי כל אותן הערות עוקצניות
באות במיוחד כדי למנוע את מדורך מהיות פינת שידוכים.״
טוב, אמרתי. ועכשיו שמענה מה בעטו:
״אני משוכנע, כשהחסידה הביאה אותי לאוזירו המצחין של
עולמנו, לא פיללה כי במשך חיי עלולה לחזור תקופת ה״למה״
פעמיים. אדם אשר עובר מעולם למשנהו, עלול להימצא בסביבה
שלא ימצא את שמאלו וימינו, וייאלץ מחדש ללמוד לשאול.
וכי מה יעשה אותו הילך עלי אדמות, אשר במשך למעלה מ־20
שנה בנה ועיצב את צורתו הרוחנית והנפשית ופתע חשך עליו
עולמו? משול הוא לפרפר שהרשת פרושה עליו, ואינו יודע
כיצד להיחלץ.
״ובכן, מעשה בבחור אשר הלך בדרך הישרה והקשה, וסירב
אף להציץ לעבר הדרך החלקלקה והעקלקלה. תורת ההבדלה בין
הטוב והרע היתד, קודש בעיניו. סירב לשמוע על הרע, עצם
עיניו בפני המושחת, הישלה את עצמו כי ביושר ובאהבת הזולת
שמור מקומו בכבוד בעולם הזה.
״הוא נלחם עם עצמו, למען הסוטים, וסיסמתו היתד, כי
האדם הוא טוב מיסודו. הפתי אחז בעקשנות בגדר שעל אם
הדרך — לבל יישמט לתהום. ובכן, הוא נשמט. רבים רצו לזרוק
לו חבל, להושיט זרוע מעודדת, שכן ידידים מעמידי פנים היו
לו לרוב. אולם הוא העמיד תנאי: בל אשר חפץ למשכו ולהעמידו
לאור השמש, יתחייב להמשיך אתו בדרכו, אשר ממנה
מעד, נפל ונשמט. וכך נשאר בדד.
״אולם אל דאגה. הנער יעלה יצוף שוב על פני גלי החיים.
רק את אותה יד רכה הוא מבקש, אשר תאיר לו באותיותיה
הצלולות על גבי נייר לבן, את דרכו אשר בה בחד. אולם
מובטח לאותה בת חודה אשר תשאל בראש וראשונה, האם הוא
גבוה ונחמד וכר, כי רק תדחוף אותו מן הפח אל הפחת.״
אין הערות.

מדע וגיגודיט
המדע מוכיח, מנסה ( )1069/36 לסבר את אוזני, ששני ניגודים
נמשכים זה אל זה. לא מוכרח להיות דווקא במדע, היא ממשיכה.
גם בין שני חברים לעט. ומפני שהיא נערה רצינית מאד,

נערת השבוע

כלי מורה, כלימשוא־פגים
ייקוהאמה, יפאן, איימו 50 תלמידות
התיכון בהתאבדות קולק^
בית־הספר
טיבית, הורו לועד הכיתה לקנות כמות מספקת
של גלולות שינה, אחרי שמורתן
סירבה להראות להן כיצד לתפור שמלות
בסגנון מערבי.

תן רעב על דוד סלמה,
בתחנת האוטובוסים של
ות מרגלו, ברח אחרי
ו בתיק כלי־העבודה

קלף משוגע

פקח צלוי
אכיכ, ערך פקח עירוני ביקורת
אצל שני רוכלי שישליק וקבאב ברחוב
כדי לבדוק אם אינם מוכרים בשר
חזיר, הותקף על־ידי שני הרוכלים שהתנפלו
עליו בסכינים, איימו לחתכו לחתיכות.

הדרן• ל(עשות) חיים
*** קליטהורפם, בריטניה, נפתח בית־
4ספר לנאמנים׳ בו מתחייבים מנהלי המוסד
ללמד זובווו ובודדים, מגיל 16 ומעלה,
את הדרך לחיי אהבה מאושרים.
העולם הזה י 6י1

רוצה היא להתכתב עם בחור כבן 23־ ,27 בעל שפע של חוש
הומור.
אני לא רוצה לסכסך, אבל היא ירושלמית.

עממיים וסלוניים
( )1069/37 הוא צעיר נוצרי מבני המיעוטים, בן ,19 חייל
בצה״ל, הרוצה להתכתב עם נערה מתאימה. קומתו גבוהה, עיניו
חומות, והוא להוט אחרי שירים עממיים וריקודים סלוניים
ועממייק־ כאחד.

ספשטשרו; סבון רת
את סרסי השבוע
הייתי בסרט נפלא בחן. שערוריה׳במילאנו. עם מרטין קארול.
היא דווקא נורא לא יפה שם שמנה ושאטנית והאף שלה נורא
משונה והיא לובשת שמלות יומיומיות לא כל, כך אלגנטיות
אבל היא נורא דרמטית. וזיטוריו גאסמאן משחק שם גם. הוא
מנוזל כל כך נהדר! באמת שאני לא מבינה מדוע שלי ווינטרס
התגרשה ממנו. זה סרט עם המון בעיות, כמו זרוק אותו
לכלבים. מרטין נשואה ויש לה שלושה ילדים כבר די גדולים.
זה נורא אמיץ מצידה להופיע כאמא לילדים את לא חושבתי
אבל מה לא עושים בשביל האמנות.
אז וזימוריו גאסמאן רוצה שהעתון שלו יתפרסם אז הוא
מפרסם כל מיני שערוריות מן העבר ויש עניין אחד של רצח
שגם מרטין מעורבת בו אבל זה היה נורא מזמן והיא התחתנה
כבר בינתיים והכל ...אז וויסוריו מגלה שהבת שלה הגדולה
היא לא מבעלה והוא מתחיל לפרסם עליה כל מיני דברים
נוראים והיא סובלת וסובלת והבעל שלה דווקא די נחמד עומד
לצידה אבל הוא לא יכול להחזיק כל כך מעמד והוא עוזב אותה ־
אז בדיוק באותו רגע נדרסת הילדה שלה נורא אני אומרת לך.
כל הצרות. אז הוא מתפייס אתה והילדה דווקא לא מתה. איזה
משחק! איזה בימוי! כמו בחיים, ב חיי...
ואתמול הלכתי עם איציק לסרט שהוא רוצה. אז עוד לפני י,
שהלכתי ידעתי שהוא כבר לא ימצא חן בעיני מה את חושבת?
זה באמת היה כך! סרט אנגלי אישיותו של מלצר. אני לא
יודעת אם זה קומדיה או דרמה כי יש גם זה וגם זה, אבל
איציק נורא נהנה ואמר שהסרט לועג לחברה הגבוהה הבריטית
ואני לא מבינה עד היום למה. הבחורות שם לבושות בשמלות
של המאה שעברה והן בכלל לא חתימת וכל הזמן רק מדברים
ומדברים הם גם קצת על אי בודד, יש טיפ־טיפת אהבה אבל
לא יוצא מזה כלום כי איציק אומר שהחברה אשמה. אני לא
יודעת למה, אבל אני שונאת נורא קומדיות אנגליות. כולם
שם כל כך רציניים!

ציפור (!סגרד לחשה לי...

ההמונים הרעכים

יד פייר מאנה ()52
קלפים, יצא מדעתו,
ת אחי בית החולים
חתו, ירד, בשומרים
׳אחד ופצע שני, נמצא
;.שטרה הביאה טנק כדי

/ר 1נ/י:

אחת אחרי השנייה החלו קווצות שערה נושרות. בחתונתה
רבת הפירסונות היתה תסרוקתה דלילה לימדי. ידידותיה החלו
מלעיזות עליה שכמובן שהשיער שלה היה מלאכותי. היא
ביקרה, נואשת, בכל המספרות הגדולות בהוליבוד וניו־יורק,
שמעה בהן את פסק״חדין הנורא: או שתחדל מלצבוע את שערה,
או שתקריח לגמרי תוך זמן קצר.
הדברים אמורים בג׳יין מנספילד, אשר כדי לזכות בתואר
״נערת הזוהר מספר אחד של הוליבוד,״ היה עליה להצטיין
בהיקף חזה גדול יותר מאשר זה של הגברת מילר, ובשיער
בלונדי יותר. התזה היה במקום. לאלה שפיקפקו גילתה אותו
ג׳יין עד קצה גבול היכולת. השיער היה אף הוא, אך הוא לא
היה בלונדי. הוא היה שאטני. ומי מעוניין בסקס־אפיל שאטני?
כיוון שהחליטה להיות יותר בלונדית מכל אחת ממלכות הזוהר
לחוד וכולן ביחד, צבעה אותו בחסריס חזקים שהיו מקאימים
יותר לכביסה גדולה מאשר לעטרת ראש של נערת זוהר. שערה
הלבין כשלג — והלך והפשיר כמוהו. אס זה יימשך כך, היא
תיראה כמו בתמונה.
כאשר יעצו לח המומחים לחזור לצבעה הטבעי, התחלחלה:
״לא בא בחשבון. הבלונד הוא שעשה אותי כוכבת!״ כי מה
איכפת לה העתיד? היא חיה בהווה. לא התכוונתי כלל לספר
לכן סיפור עם מוסר השכל. אגב, מה המצב אצלך, ואצלך?
עוד שום דבר? חכי, זה יבוא, זה יבוא.

העשור עומד כבר מאחורי הדלת, וחתיכות רבות החלו מצח־צחות
כבר את האנגלית שלהן ואת עצמן אלישע גת,
הסטודנט הנצחי לארכיטקטורה, חזר מפאריז, שם השיר כמה ן
קילוגרמים. הוא מופיע בכל מקום עם סרט אדום מתחת
לצווארון הרכוס שלו, מנשק בצורה קונטיננטלית לגמרי, על
שתי הלחיים, כל חתיכה מוכרת המזדמנת על דרכו, זורק
כלאחר יד משפטים בצרפתית ידעתי שזה יבוא: תקליטה
האחרון של ריקה זראי, הפריון, נאסר להשמעה בגלי צה״ל,
בגלל הבית האחרון :״מוסר השכל ברור /למהנדסי ייצור /
לא די ברשיון /כדי שיהיה פריון /לכך דרוש דבר אחד /
ומהו זה? /נחשו לבד שחקנית הבימה נמוכת הקומה,
רינה פז, מחכה לרגע בו תתעייף ילדת הפלא ליאורה
ריכלין, כדי שתוכל לקבל את מקומה בחזיונות סימון
משאר אחרי שלא הלך לה בפרשת אנה פראנק, פנתה
אילנה קופר, הנערה שהיתר, מועמדת לתפקיד בסרט, לשטח
אחר לגמרי. היא נרשמה לבית־הספר לדוגמנות של משכית
אחרי שהופיע ב־ 100 הצגות בזו אחר זו של הביצה, משך
שלושה חודשים, מוצא את עצמו כוכב ההצגה, רפאל קלאצ׳י־קין,
צרוד. ביום הוא מטפל בגרונו ובלילה הוא מופיע,
כתמיד מה שחבריו של חיים גורי מספרים עליו:
לאחר שסיים את תרגום מריוס מצרפתית, לא היה בטוח כל כך
בתוצאות, הלך לשאול אצל אלו, דמן ושלונסקי שניהם
הבטיחו לו שהתרגום הוא מצויין, טפחו על שכמו. בא חיים
גמזו ומשמיץ קשות את התרגום. אומרים לו חבריו: מד, איכפת
לך, הרי אלתרמן ושלונסקי אמרו שהתרגום מצויץ וזה
העיקר .״כן,״ אמר גורי ,״הם אמרו, אבל הוא כתב
חיים טופול מלהקת בצל ירוק מכחיש את הרכילות, שהלהקה

כזה,״ אמרה לה הגברת בגלוי ,״אחרי הכל יש לי ילדה בת
.16 בציורים אלה לעולם אי־אפשר לדעת אם הם הגיוניים או
לא תוכלו להרגיש את עצמכם נורא פאריסאים אם תרכשו
מפתח אישי בשביל המרתף במועדון התיאטרון. הכוזנה היא
להפוך את המקום למעין דיסקוטק, שם יש לכל חבר, כמאה
במספר, מפתח אישי, בקבוק משקה שמור בתא אישי, ויכול
להאזין למוסיקת ג׳אז מעל גבי תקליטים 15 .לירות לזוג
לחודש 10 ,ליחיד.

מכתבל שטות>

צבדינו
ח מו די ם
ו עו ק צני ם

תחרות על חרוז אחד

ב ע רי כ ת לילי גלילי

* * ני אלי ( )3קיבל נוברשת־שיניים ו־
*4כוס ליום הולדתו השלישי, כנהוג
אצלנו במשק. כעבור כמה ימים ראה
אותי מצחצח את שיני, ושאל :״מה,
אבא, יש לן יום הולדת?״
עניתי לו :״לא, מה פתאום?״
״לא?״ הוא התפלא ,״אז למה אתה
מצחצח את השיניים?״
יוסקד. רבס, מצובה

ך! ורית מסבירה לעובד חדש בגן :״לס־
^ עמים אני יודעת להתלבש בעצמי
ולפעמים לא• היום זה ה״לפעמים״ שאני
קיבוץ גבת
לא יודפת להתלבש.״

£31 עם נתנה אמא למשה ( )9לשתות
£ —1קפה בכוס בלתי שבירה. תון נדי
כן נשפן הקפה. מיד הצסער משה :
״חבל שהקפה איננו בלתי שפין.״
רות חקק, פרדס כץ

! ^ ח י ׳ שכל ׳הילדים והתינוקות שיחקו
ן5ק£נגד מודה בכדורגל, באה תמי ()3
וסיפרה לאמה :״את יודעת, הכנסתי לקיבוץ
גבים
מודה גולם.״
* ^ 5אחרונה, כאשר נורו לפתע יריות
< והילדים נאלצו לשכב על רצפת החדר,
החל ביניהם ויכוח מי היורה. סינמה
יפית ( )4את הויכוח :״בטח המכבים
קיבוץ גדות
יורים ביוונים.״

* ס גי נבדק על־ידי הרופא, אשר קבע
| 1שאין צורן לנתח את השקדים, משוס
ש״אפשר לחיות כן 120 שנח.״ בצאתו
מהרופא נראה חגי עצוב מאד. ניסו לנחמו
ולומר לו שאיו לו סיבה לעצב.
אן חגי השיב :״אבל הוא אמר שאחיה
קיבוץ סלמחים
רק 120 שנה.״

מוזמנים משתתפים. אחד ־הקוראים המש־תתפים
בעמוד זה יזכה מדי שבוע בפרס של
10 לירות. הזוכה בפרס השבוע הוא הקורא
יהושע גרוס, מרחוב אנגל סס׳ , 14 תל־אביב.

הבוס באחד המפעלים הגדולים בארץ קרא יום אחד
למזכירה שלו ואמר לה :״מירד״ העבירי בבקשה הודעה
לכל העובדים שהם צריכים להיות בחדר הישיבות, לשיחה עם ההנהלה, ביום רביעי
בשעה 12.00 בדיוק.״
הפקידה רשמה את דבריו ואחר כך שאלה :״איך כותבים יום רביעי: עם א׳?״
הבוס נורא נבוך .״אין דבר,״ הוא ענה ,״תזמיני אותם ליום החמישי.״

לאות ולמופת

עם כל האהדה שאני רוחשת לידידתי
רותי, הרי דואב הלב למראה התעללותה
הצינית בקוראים היקרים המתפתים לשלוח
לה מכתב. אך מאחר ושתינו חברות
באותה מערכת, אינני יכולה להגיב בגלוי.
אולם אם תשלחו אלי תרומות
בנידון זה, לא אוכל שלא לפרסמן. ארבע
השורות של החמשיר הבא ינחו
אתכם בדרך הנכונה. עליכם רק להוסיף
את השורה החמישית החסרה. שתי התשובות
הקולעות ביותר תזכינה את שול־חיהן
בחמש ל״י כל אחד.

היא כתבה :״הוי, הושיעי נא
רותי,
בעייתי עצובה כגלות היא.״
התשובה במדור
יעצה לה לאמור:

הערות^ול״כן
איך עולה סופר ישראלי לגדולה

טעות לעולם צודקת

דרך נכרת.

אחרי שתנועתהחרות קיבלה את חלקה מכספי המגבית היהודית ה•
מאוחדת

זבו עתה מנהלי המגכית לחרותמפחד, ואילו תנועת
החרות זכתה לחרותממחסור .

הבארון דה־רוטשילד הודיע שהוא יצטרףלקיבוץ

ע ד כה חיו הקיבוצים על חשכוןהכארון, מדוע
לא יחיה הכארון על חשבוןהקיבוצים?

במסגרת תוכנית מפא״ילקראתהבחירות, הועברו תושבי מעברת

חולון לשיכוני קבע...

חולון־ ר א ווה.

תכהן הגב׳ בן־פורת בבית המשפסה
מחוזי בירושלים( .הארץ)
אריאל שולמן, תל־אביב
ותעסוק במשפטות
סקצית הפרדסנות בהתאחדות הכרים.
(ידיעות אחרונות)
משה קשטן, תל־אביב
סדיניקט החדרים.
נהג המדונית הובא בפני שופט
אליק מג, חיפה
השלום( .הארץ)
איש ריב ומדון מול איש דין ושלום.
האשד, נמצאה ללא הכרה, כשרגליה
בים וחלק גופה העליון על החיל.
(ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, חל־אביב
איש חיל־הים בוודאי.

זח>ז אות 1לגוביס

עמוד הפארודיות של דן אלמנור, על וושתי ושמלת השק שלה,
שהתפרסם ב״העולם הזה 1066 עודד את הקורא יהושע גרוס
לחבר פארודיה משלו, על נושא מס־עיר, שלא לומר מסמר שיער.

על הסחי ט ה

שיר שיר עלה גא

ח• .1 .אריה

דן א ל מגו ד

פקידיים, בקשו רחמים עלי!
אם מי מכם מכיר
מנהל משרד בכיר,
ולמנהל לכם נתיב,
ואני בפרוטקציה טרם מצאתיו —
בקשו נא אתם עלי.
הגובה, הא הון נצבר — קום סחט!
לך, ספר נשומים, אדום;
ומס ההכנסה לי גרדום.
אך לי, לי הן מעט,
כספי מותר, ד,ך יהב־מגן ותזנק השומה,
ולא ימח לנצח, לנצח, שמה•
נקמה כזאת, נקמת הנישום הקטן,
עוד לא ברא השטן.
ומי אתה שמיר, מי אתה חלמיש,
בפני נישום אומלל המוכה מזל ביש?

מתיש הכסף
|119א. והחדר תעמעם הנישום יתייצב

ירעש. עין שמים
על משרד הפקיד
האומלל, בכיסים
פה לדין, יילחץ
אודמת הבכיר,
מלאי־קמט,
אל הקיר.

הוא לטקס יכון. לבבו יתבהל
ועמד, טרם יום, עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו
מזכירה ומנהל
ואט אט כה יצעד לו פקיד השומה.
אז ישאל 1הנישום, שטוף דמע וקסם,
ואמר :״מי אתה?״ ובפנים שוקטים
יענה הפקיד :״אני מת״ש הכסף,
בה גובים הכספים למדינת היהודים.״
כן יאמר. ונפל לרגליו הנישום הנרעד.
והשאר יסופר בתולדות המשרד.

שיר שיר, עלה נא,
הנישום מן הש.א. החבא נא.
שנים רבות חיכה ש.א. עד
תפס אותך סוף־סוף ביד,
גילה אותך למרות המסיכה.
ועוד מעט יוגדל המס, אחא!
איידישע נישומהלה, אמץ לבך!
אתמול כבישים הקמנו,
בסג׳רה חלמנו,
מסים כלל לא שילמנו
בארץ האבות.
במקום לסלול מסלול,
היום לוקחים מס לול,
מסים בלי קץ וגבול
עד רבו החובות.
שוב אין נוטלים משכורת
היום יש כבר מם־כורת;
למס עולה הקטורת,
איך לא נזעק חמם?
במקום הקלפטומניה
כבר יש פה נישומניה,
גונבים כמו ברומניה
בעת גביית המס.
מומחי המם־טרוגומיה,
למען אקונומיה
יפשיטו עור נישום, יא!
עד פריחת הנישומה.
נישום סחוט עד תום־יה,
ידגים עריה, עירום־יה —
שיעור באנאטומיה
לכל פקידי שומה.
גובה מס־כיל בא המשרדה,
נישום מם־כין ממתין, ביש גדא.
אכן זו שיא המס־קראדה,
ומע־מם כביר.
מוסר השכל תתור?
קום נישום חליכה, עור!
שלם בלי כל ערעור,
פן עוד תמות צעיר.

סמן ורת סבס׳ האוב״>1

אוהב מאבלים עדינים מאופק מתבטא בכנות
איש שיחה נעים
בעל מעוף!
בעל הון
אוהב מכוניות הדורות הרפתקן יודע לשתות
שומר מסורת
מקפיד על משמעת חיילית
נהג טוב

^ 8^ 1 8 8 1 1

כ גי פ מן

כן־ט״כים

״יאד ציינ -־ ק ־ א-יקא ־ ־ז

מלך הבולשיט
חמור ! אידיוט ! למה אתה ר
מסתכל לאן שאתה נוסע?