גליון 1070 מתאריך 1 באפריל 1958

ה עו ב ס חו ה

העורך הראש*:
אור* אב;ר* ־
ראש המערכת:
שלום נהו
עורך משנה:
דוב א־תו
עורך ניתוב:
בייבי ב.ית

וחוב גליקסון .8תל־אב• :נו לפון .26795
ח יי 156 מען דמבולוים 1 ..ו?מפרם״
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בע־־מ, ת״א, טל.62289 .
דוד טופל ובניו, חליאניב ההפצה המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות

העתון

כתב בכיר:
איי הביר

עורך תבנית:
א הרון צ ־

צלם המערכת:
אריה קרן

חברי המערכת:
מנשה בר־ריין, ש*יע בלוד, ל*ל* .נלילי,
דויד הורוביץ, רוחי ורר. אב־הב חרמון.
אובי* מאיבר. אלנב מביט, אביבה סמי.
עמום הינו, שלמי הרו.

הנקרא

ביותר

במדינה

השבוע מלאה השנה השמינית מאז נולדה המערכת הנוכחית של העולם הזה. היא
הוציאה את הגליון הראשון שלה — מם׳ — 651 בערב פסח׳ .1950
בשנה שמינית זו זכה העולם הזה למחמאות הקיצוניות ביותר דוזקא מידי אויביו. הם
גייסו את כל האמצעים האפשריים, במאמץ עליון להשתיק את קולנו. כל כלי־הנשק הוטלו
על־ידם לתוך המערכה. בצורה זו הביעו את הערכתם הכנה להצלחתנו.
בראשית השנה נעשה נסיון זדוני להוכיח לקהל כי שבועון זה הוא בטאון קומוניסטי.
ראש־ד,ממשלה עצמו סיפר בסוד לראשי־מפלגות כי השגרירות הסובייטית היא המממנת אותנו.
בטאון־רפש, שהוקם במיוחד למטרה זו, צעק בכל כוחו שאנו הסוכנות הראשית של
כרושצ׳וב בארץ — ושאנו מנהלים באותה שעה מחתרת פאשיסטית של מלכות ישראל ורשת
ריגול של גמאל עבד אל־נאצר.
זה היה בקיץ. בסתיו באד, פרשת אלי תבור — שלבחדש בהפעלת שיטות־אלימות נגד
המערכת, תחילה מצד מנגנון־החושך, ואחר־כך מצד המשטרה. ויכוח סוער נערך על שבועון
נאסרו והובאו בפני שופט. עדהיום לא הוגש נגדם שום משפם.
זד, בכנסת, ושני עורכיו
בחורף נעשה הנסיון הגדול לזרוק אותנו לכלבים. ראש־ד,ממשלה ורוב חברי ממשלת
ישראל לקחו חלק בהפגנה ציבורית גדולה נגד עתון זה. והתיאטרון הלאומי הקדיש לנו
מחזה מיוחד.
כך זר, לא הועיל. בסוף השנה השמינית חזק העולם הזה מכפי שהיה אי־פעם. אימון
הציבור בטוהר כוונותיו נשאר מוצק. גם מערכת ההשמצה וגם המחזה נכשלו כשלון
מחפיר. התוצאה היחידה של מאמצי אויבינו היתד, להפוך את העולם הזה לגורם ציבורי
מרכזי במדינה. ביום שוב אין מנהיג בארץ המרשה לעצמו להתעלם מכוח זה.

לעיתים עולה על דעתי כי אויבינו טועים במקום אחד. אילו רצו באמם להצליח במאמציהם
נגד העולם הזה, היו צריכים להתיעץ עם המומחה העיקרי בשטח זה. מומחה זה — הרי
זה אני עצמי. איש איני מכיר את העתון הזה כמוני. ואני מוכן בהחלט להעמיד את נסיוני
לרשותם.
הבה נגסה לעשות זאת עכשיו ניגש נא לספל בבעיה ללא התרגשות, כמו במיבצע
צבאי. המטרה שהצגתם: לחסל את העולם הזה. בסדר. איך עושים זאת?
נעיין נא תחילה בכל האפשרויות.
האפשרות הראשונה היא דרך האלימות, אפשר להרוג את העורך, או לחטוף את העובדים,
או להניח עוד פצצה במערכת, או לשרוף את הקיוסקים המוכרים את גליונות השבועון.
רוב השיטות האלה כבר נוסו בשמונה השנים האחרונות. הן לא הועילו. מדוע?
העולם הזה אינו עומד על איש אחד. אפשר לחסל אדם, אבל הדבר לא יחסל את העתון.
פיצוץ במשרד המערכת לא ימנע את הופעתו, חטיפתו של עובד כבר התנקמה פעם ביוזמיה.
וכאשר ניסה אבא חושי, בשעתו, להכריח את בעלי הקיוסקים בחיפה להפסיק את מכירת
העולם הזה, נמכר העתון מתחת לדוכן, בכמות כפולה, במחיר לירה לגליון ומעלה.
דרכי אלימות אינן יעילות בישראל. זוהי ארץ קטנה, והקהל משכיל למדי. שום סוד
אינו נשמר בה לזמן רב. מבצעי האלימות מתגלים תמיד. ובסופו של דבר, התוצאה היחידה
היא לעורר את אהדת הקהל לקורבז ההתנקשות.
עצם שיפת הפגיעה לא תשנה מאומה. אפשר תמיד למצוא מטורף, או פרובוקאטור,
שיעשה את העבודה השחורה. אפשר אפילו לתפסו ולהעמידו לדין. אך בפשע פוליטי, טבעו
י של אדם נאור לשאול: מי היה מעוניין בו? וסוף המעשה לפגוע בעושיו.
ישנה גם מיגבלה נוספת. מדינה זו חיה על כספים זרים — כספי העולם היהודי
וכספי הממשלות הזרות. העולם נעשה קטן ייאד. למרות שממשלת ישראל פיתחה שיטות
יעילות מאד להשתקת ידיעות בלתי־נעימות קה בחוץ־לארץ, הרי יש והשתקה זו נשברת.
העתונות העולמית רגישה מאד לכל מגמה לחסל את חופש העתונות• סופו של כל נסיון
כזה לעורר סערה בחוץ־לארץ.
הרודן הארגנטיני, חואן פרון, כרה לעצמו את הקבר ברגע שסגר — בככסים מינהייי
מחוכם — את העתון לה פרנזה. רודן אמריקאי אחר, השלים הבראזילי ווארגאם, נאלץ
להתאבד אחרי שאנשיו התנקשו בחיי עורך עתון. המשטר הקיים בתורכיה החל מתנדנד
מאז ניסה לחסום את פי העתונות החופשית.
בימי פרשת תבור אנחנו נמנענו בקפדנות מכל נסיון לעורר את דעת־הקהל העולמית.
בכל זאת הגיע שמע המקרה לכל העתונות היהודית בעולם. כשבאתי ללונדון מצאתי
שהפרשה כבר הפכה שם לשיחת־היום. העולם הזה הפך, איך שהוא, לשם ידוע במקומות
רבים בעולם. כמה מדעותיו עוררו ענין רב במשרדים חשובים. כל פגיעה רצינית בו
סופד, להכות גלים בעולם, לזעזע את דעת־הקהל היהודית ולפגוע בצמרת הישראלית
במקומה הרגיש ביותר: בקופת השנור.
לכן חוששני שיש להוריד את שיטות־ר,אלימות מסדר היום. אץ היא יעילה.

אחרי חיסול אפשרות זו, יש לשקול אפשרות אחרת. שמא אפשר להרוס את העולם הזה
באמצעיר כלכליים?
גם בשטח זה כבר נעשו נסיונות רבים• .העולם הזה מוחרם רשמית על־ידי כל המנגנונים
הממשלתיים, המזמינים עתונים בסיטונות. אין הוא מונח בשגרירויות ישראל בחוץ־לארץ,
או באולמי התרבות של צה״ל, או בחדרי־ד,קריאה של המשטרה. מפעלי ההסתדרות, המרכזים
בידיהם את רוב ההון, אינם נותנים לו מודעות.
בצורה זו הוטל על העולם •הזה קנס המגיע למאות אלפי לירות בשנה. מכיוון ששום
גורם ציבורי או פרמי אינו תומך בשבועון זה מבחינה כספית, ,קיוו יוזמי החרם שהוא
יערער את קיום השבועון.
לא די בזה. מאות אלפי לירות של הציבור, מתוך קרנות גלויות וסודיות, הוקדשו
להקמת מתחרים־כביכול לעתון. הון רב הושקע בבטאונים ישנים וחדשים, מהם קיוו

שיורידו את ראשנו. לאחרונה אף הכנים ראש־ד,ממשלה משום־מה לראשו שאפשר לפגוע בנו
על־ידי הוצאת שבועון־רדיו על חשבון משלם־המסים.
כל החשבונות האלה מוסעים מיסודם. שום שבועון רשמי או מימוזה לא יתחרה בהעולם
חזה, כי שום שבועון כזד, לא יהיה מסוגל לומר את האמת. ואילו הלחץ הכספי אינו
מסוגל לערער את הבסיס הכספי של העתון, מסיבה פשוטה מאד.
•העולם הזה מתבסס על אלפים רבים של קוראים, הסבורים כי קיומו חיוני לבריאות
החיים הדמוקראטיים במדינה. מחנה זר, אינו כולל רק את הקוראים המסכימים דווקא לכל
דעותינו, או אפילו לרובן. הוא כולל אלפים רבים אחרים, המתנגדים לדעותינו, אך ודעים
כי עתון רציני, אחראי ואמיץ־לב הוא תריס בפני מגמות של רודנות ושחיתות.
אנשים אלה ישלמו כל מחיר הדרוש כדי לקיים עתון זה. הם משלמים כיום חצי לירה.
במקרה הצורך ישלמו לירה, שתי לירות ואף חמש לירות• כל עוד קיימת מסביב לעתון
אודירד, רוחנית זו, לא תהיה שום תועלת בשום לחץ כלכלי.

לכן נעשה הנסיון לשבור את האימון הציבורי לעתון. בכנסת, בעתונות, בתיאטרון ובעל־פה
התנהלה ומתנהלת מערכת־השמצה טוטאלית, כללית ומתמדת.
אמרו שאנחנו פאשיסטים, קומוניסטים, סוכני הערבים וסוכני שונאי־ד,ערבים• אמרו שאנחנו
טיפוסים פליליים ופסיכופאטים. אמרו שאנחנו מכרנו את נשמתנו לשטן, שאנו מנסים לסחוט
כספים מקרבנות חפים מפשע, שאנו גובים שוחד ודמי לא־יחרץ.
התוצאה? אפס. למרות הסכומים הגדולים שהושקעו בנסיון זה ללכלך את שמנו, לא
התערער אמון הקהל. כמו בלעם המנוח׳ נוכחו המשמיצים 7דעת שבמקום לפגוע בנו,
עזרו להסביר מה יפים אוהלי העולם הזה.
מדוע? מפני שהקהל אינו מטומטם. הוא קורא את השבועון, גליון אחרי גליון, בוחן
את הכתוב ושואל את עצמו: מי כותב דברים אלה? האם הדברים מעידים על כודנה לפגוע
במדינה, או שמקורם בשאיפה כנה לעזור למדינה? האם היו רודפי־בצע שפלים מעיזים
להתגרות בראשי מנגנונים אדירי־כוח, המחזיקים בידיהם מנגנון עצום של בילוש? האם
לא יכלו לחיות חיים נוחים יותר, ולהתעשר בדרך קלה יותר, אילו התחנפו לשלטון ועשו
את מלאכתו?
מכיון שהתשובות לשאלות אלה כל כך ברורות, לא עזרה ההשמצה. אפילו בחוגים
המתעבים את סגנון שבועון זה, או המתנגדים בחריפות לדעותיו, לא מצאה לד, אחיזה.
בסוף השנה השמינית לקיום מערכת זו, בשנה ה־ 21 לקיום העתון, הוא מוקף אהדה
ציבורית שאין לה ביטוי גלוי, אך שכוחה בשעת־הצורך גדול מאד.

מי שרוצה לחסל עתון זה חייב לשאול את עצמו תחילה: במה בעצם כוחו? באיזו
צורה הוא משפיע?
נורם־הנוח הראשון הוא התפוצה ההמונית. אין בארץ עתון הנקרא יותר מעתון זה.
למעלה מחצי מיליון איש רואים את שערו, קרוב למאה אלף איש נוטלים לידיהם את
הגליון ומעיינים בו, ולפחות 50 אלף איש קוראים את כולו, מן העמוד הראשון ועד
האחרון. כאשר העולם הזר. אומר משהו, הארץ כולה שומעת.
הגורם השני הוא הרכב ציבור־ר,קוראים תפוצת עתון זד, מכסה את כל האינטליגנציה
הצעירה בארץ — למעשה את כל הרופאים ועורכי־הדין, קציני הצבא והמשטרה, המהנדסים
והפקידים, שגדלו בארץ זו, ושלא עברו את גיל ה־ .50 היא כוללת רבים מן האינטליגנציה
הקשישה יותר, וכמעט את כל תלמידי האוניברסיטות, הטכניון והכיתות העליונות של
בתי־הספר התיכוניים. במלים אחרות: כל ד,שיכבה הקובעת כיום את האקלים הרוחני
של המדינה — ושתקבע אותו מחר.
נוספים אליה כמעט כל קוראי העברית בחוץ לארץ — ישראלים, יהודים ואפילו
כמרים נוצריים.
הגורם השלישי הוא היחס הנפשי. התפוצה לבדה לא היתד, מועילה, אלמלא האמינו
כמעט כל הקוראים ביושר בחינתנו ובטוהר גישתנו. לגבי כל הקוראים האלה, דברי עתון
זה הם אמת, פשוטו כמשמעו. הם יכולים לקבל דיעה מסויימת של העתון או לחלוק
עליה. אולם הם בטוחים כי כותבי המאמר עצמם מאמינים בצדקת דבריהם.
הגורם הרביעי סמוי יותר. אין ציבור בארץ המאמין לעתון זה יותר מציבור העתונאים,
למרות שעתונאים רבים שונאים אותנו שנאת־מוות וקופצים על כל הזדמנות לנגח ארזנו.
ידיעה קטנה המתפרסמת היום בהעולם הזה, קרוב לוזדאי שתהפוך מחר לידיעה גדולה בעתון
היומי. כשהעולם הזה מעלה נושא מסויים על סך ר היום, שום עתון אחר אינו יכול
להשתיק אותו. במקרים בלתי־ספורים הספיקו כמה שורות בעתון זה כדי להפר קשריהשתקה
שהושג במאמץ קשה על־ידי המעוניינים. כך משפיע העולם הזה לעתים קרובות נם על
תוכן העתונים האחרים.

זהו כוחו של העולם הזה. אם ישאלוני. :כיצד לחסל אותו?׳׳ אצטרך להודות, לפי מיטב
הבנתי, שהדבר אינו קל.
במשך שמונה שנים עמלו ראשי השלטון להפוך עתון זה לחלק חיוני מנוף המדינה.
אי־אפשר לחסלו בין לילה. אבל אפשר לצמצם את כוח־המחץ שלו בהדרגה.
הנה כמה מעצותי לאויבי העולם הזה:
ראשית: מהרו לתקן ליקויים כאשר הם מתגלים. אם תפטר הצמרת מרצונה כל פקיד
שייתפס בשחיתות, לא יהיה צורך במערכות ציבוריות גדולות נגדו. הציבור יחדל מלו׳,תעניין
בפרשות שחיתות, והשפעת העולם •הזה בשטח זה תקטן בהרבה. הוא הדין לגבי כל תופעות
הרודנות והשרירות האחרות.
העולם הזה גילה את אופיר, של צמרת המשטרה. בית־המשפס אישר את עיקר גילוייו.
חשבתם שתהיו חכמים אם תמשיכו בכל זאת לתת גיבוי לאנשים המואשמים, כאילו לא
קרה כלום. קיויתם להוכיח שמערכת העולם הזה לא הועילה. אולם הוכחתם את ההיפך!
שיש צורך להגביר את המכשירים הלוחמים נגד השחיתות, ולהרחיב את המערכה.
שנית: הפסיקו את הנסיון הטפשי להטיל חרם על עתון זה, מאחר שאינכם מסוגלים
לחסלו. אינכם יכולים למנוע בעד אינפורמציה שלילית מלהגיע לעתון. מתנגדיכם ידאגו
לכך. לעומת זאת אתם מצליחים בהחלט למנוע בעד אינפורמציה חיובית מלהגיע אלינו.
בקיצור. כדברי האנגלים: אתם חותכים את אפכם כדי להרגיז את פניכם.
אילו נתתם להעולם הזה גישה חופשית למקורות האינפורמציה, היה עתון זה מצליח
לתאר בהרחבה רבה יותר את המעשים הטובים הנעשים בארץ, וממילא היתד, התמונה
המשתקפת בעתון מאוזנת הרבה יותר. וזה יהיה, קודם כל, לטובתכם.
שלישית: הפסיקו את המאמצים האוזיליים להשתיק עתון זה על־ידי חקיקת חוקים חדשים,
או בדרכי האלימות וההשמצה. כל עוד יופיע בארץ עתון בלתי־תלוי, יהיה מסוגל ;הגיד
את דברו לקוראיו — אפילו יצטרך להסוות את כח־נתו ולהערים על צנזורה פוליטית
שתוקם. זאת הוכח בימי האנגלים. אם אי־אפשר יהיה להגיד את הדברים בפה מלא, יתחיל
הקורא לקראם בין השורות. ואילו מעשי־ד,שרירות, שאינם משיגים את מטרתם הסופית,
רק מגבירים את כוח העתון.
אי־אפשר לחסל עתון זה, מבלי לחסל לחלוטין את כל חופש העתונות בארץ. אינכם
מסוגלים לעשות זאת, כל עוד אתם תלויים בתמיכת היהדות העולמית והמדינות הזרות.
ומאחר שאתם נאלצים לסבול את קיומו של עתון זה, יהיה זה הרבה ויתר פיקח מצדכם
ללמוד לחיות עמו בשלום, להוריד את מתח המלחמה בו ולהתיחס אליו כאל רעה שבהכרח.
יתכן שעצה זו לא תמצא חן בעיניכם. אולם האמינו לי — היא כנה.

אחרי ויכוח זה עם אויבינו (שגם הם קוראים נאמנים׳ מאד של עתון זה) ,הרשה לי
לחזור אליך, קורא יקר.
עברנו בשנה זו כמה וכמה הרפתקות ביחד. אם ניצחנו, שנינו ניצחנו. ואחרי שד,עפנו
ביחד מבט קצר אחורה. שוב נפנה את מבטנו אל העתיד• תפקידים חדשים, מבחנים
חדשים, מחכים לנו — לשנינו.

העולם הזה 070ז

מכתבים
יורש העצר

בויכוחים שהיו 5י מזה הרבה שנים עם
הברי, בקשר לחעולם הזה, הועלתה בפי
רבים הטענה החוזרת: העולם הזה שולל תמיר,
אין הוא מצביע על הררר בה יש
ללכת במקום הדרך הנלוזה. השבוע, אולי
בפעם הראשונה, היתה בפי תשובה מעשית.
כי האידיאות המובעות מעל רפי העחוז,
בקשר להשתלבות במרחב ולמעמד ניטראלי
בעולם, הן ריעות יפות כשלעצמז, אולם
הברות ערד באי 1האיש שיבצע אותו. אם
הר״ר נהום נולדסז הוא באמת האיש, בפי
שאתם מתארים אותו, המסוגל להצעיד את
המדינה לקראת המטרות המועלות בעחונכם
ובקרב חונים רבים אחרים, הרי שהגיעה העת
לפעול י— למה סהכה הד״ר?
מיכאל פז, ירושלים
אינני מאמין ב׳ איחוד מפלגות האזרחים
בישראל, אפילו בהנהגתו של הד״ר נולדטז,
עשוי לחולל איזה שהוא שינוי במדינה.
דובר על כך כבר רבות. טפא״י התבססה
לא רק בשלטון, אלא בכל ענפי החיים. אפילו
אם תצליח איזו שהיא מפלגה לאסוף
יותר קולות מאשר מפא״ י יתמוטט שלטונה,
בלחץ המוסדות הכלכליים והבטחוניים שהקימה
מפא״י. משום כר נסיונו של ד״ר
גולרמן להשפיע על מהלר החיים הפוליטיים
במדינה אינו אלא ברכה לבטלה.
ב. וקסלר, תל־אביב
אתם בעצמכם טוענים כי שורש הרע אינו
בשלטונה של טפלנה זו או אחרת, אלא בכל
המבנה החברתי, הכלכלי והמדיני של ה־

כקורא ותיק של עתונכם הכרתי בכם שיטה
ואומץ מתאימים למלחמה בשחיתות. זה טוב
ויפה. אבל מה הניע את העורר לטייל על
נשר מסוכן, ולהציע לגייס עזרה לאלג׳יריה
(העולם הזה?)1005 האם לא יודע מר
אבנרי שכל עזרה לאלנ׳יריה תתפרש בצרפת
בצורה בלתי־נעימה לנו, ובפרט עוד
אחרי הפרשה העגומה של מטום הנשק? אם
נעזור לאלג׳ירים חיום יתקיפו אותנו מחר,
כשם שהיה בעת שישראל הצביעה עבור הענקת
עצמאות ללוב.
יאיר מרדכי, באר־יעקב
זכור לכולנו כיצד התנהג הישוב העברי
בתקופת מלחמת המחתרת ננד הכובש הבריטי,
כשעשרות בחורים עבריים נידונו למיתה.
טי לא זוכר כיצד גויסו כל הקשרים
ברחבי העולם, כיצד זעקה יהדות הגולה
חמם, כיצד נעשה כל מאמץ כדי לעורר את
דעת הקהל בעולם על מנת לחוז את אותם
הצעירים. ומה קורה היום? הצרפתים תופסים
יפהפיה אלנ׳ירית, מענים אותה ומעוותים
את משפטה, דנים אותה למוות ואיש
ממנהיגי המדינה אינו מזדעזע. היכז לוחמי
האצ״ל, ההגנה והלח״י, היכן מנהיגי תנועת
החירות? האם אינכם סבורים שנ׳מילה בו־חרד
נידונה למוות ב״עווו״ הדומה ל״עוונו־תיכם״
אתם בעבר? אם תוצא הנערה להורג,
בלי שיורם נגר וה נם קול ישראלי אחר,
יהווה הדבר כתם ניצחי על לוחמי המחתרת
העבריים.
יורם מלצר, חיפה

שאלות לרב הראשי

בעתונות נתפרסמו הכרזות בשם לשכת הרב
ניסים, כי כל הטענות שפורסמו ב״במערכה״
— עלון ועד עדת הספרדים בירושלים —
הו כוזבות. אנו מבקשים מהרב ניטים להשיב
איפוא על השאלות הבאות:
האם נבוז שהוא הפעיל להץ כדי למנוע
את גיוסו של בנו משה משרות בצה״ל, בעוד
שהבז הזה שימש כמזכירו הפרטי? האם זה
נכוו שהרב ניטים איים במלחמת תרבות
ולהשבית את חנינות העשור? האם זה נבון
שהרב ניסים חוזר ומכריו ברבים -שהוא לא
נבחר על־ירי ספרדים ואינו משמש כרב ראשי
ספרדי? אם איו הוא רב ספרדי, מדוע
יש צורר בשני רבנים ראשיים?
אנו דורשים שהרב נימים יתבע אותנו
לדין ונוכיח את צדקתנו. באם הרב ניטים
לא יענה על שאלות אלו, ולא יניש תביעה
משפטית נגדיגו, אנו נעמוד על כר שתוקם
ועדת חקירה צבורית, אשר תחקור את כל
האשמות הג״ל, למען ידע הצבור את האמת
לאמיתה.
דוד סיטון, יושב ראש הועד
הפועל של ועד העדר, הספרדית,
ירושלים

מוסינזון(המשך)

נידונה־למוות ג׳מילה
מדינה. כיצד יכולים אתם להתיהס ברצינות
לאיחוד של הציונים הכלליים עם חרות? זו
אותה הגברת בשינוי האדרת.
קדוש גולדברג• ,תל־אביב
טירוף. בל מי שמנסה להתמודד עם
בינ׳י מוברח בסופו שיל דבר לרדת לדרגתו.
שברו יצא בהפסדו.
צבי גולן, תל־אביב

נטורי־קרתא

מבצעו של כתבבם, שהשתתף בהפגנת נטורי
קרתא (העולם הזה )1069 ראוי להערכה.
בפעם הראשונה קראתי תיאור שתיאר את
האנשים הללו באורח אנושי. למרות שהנני
מתנגד מושבע לדיעותיהם ולדרכי פעולתם,
אני סבור, בכתבכם, שיהודים אלה ראויים
להערכה בשל דבקותם בתורתם ובשל אי־נכונותם
לפשרות, כדתיים אחרים במדינה.
יהודה מירלין, קרית־חיים
סוף סוף גיליתם את פרצופים. אם אתם
מפגינים ביחד עם נטורי קרתא, א־ז גם לכם
מקום במדינה הזאת.
ברוך ישי, ירושלים

למען ג׳מילה

קראתי (העולם הזה )1)167 על נבונותבם
לשלוח תרומות הקוראים לאלג׳יריה ולכפר
הטוניסי הסופצץ, בעזרת תרופות. סבורני
שכל הקוראים תמימי־הלב, יתרמו לפי יכולתם
הכספית, וזאת תהיה התגובה האמיתית
הצבורית למדיניות ועמדת הממשלה הישראלית,
המכנה את עצמה כמגינה על זכויות
האדם, ואשר לא הגיבה בקשר לפסק הדין
של הצעירה נ׳סילה בותרר האלג׳ירית.
היתה הממשלה צריכה לשלוח מחאת חריפה
במיוחד על לשונה של ישרת החוץ נולדה
מאיר, השרת האשת היחידה במזרח התיכון —
מחאה שכזאת, שהיתר, מביעה את דאגת
נשי ישראל והצבור הישראלי לפסק־הדיז
הצרפתי האכזרי. אני שולח המחאה בפד
שתי ל״ י כתרומה לאלג׳יריה, ואבקש את
עתונכם לפרסם על המשר התרומות.
מ. נאסור, קלאנסוה
תרומת הקורא נאטור תוקדש למטרה המיועדת.

בקוראי את פרשת מוסינזוו (העולם הזה
)1068 הרגשתי בחילה עמוקה. איני יכול
לתאר לבם אותה. לאחר שניתחנו, אני וחברי,
את מה שהיה מנותח כה בבירור בפרשה
זו, החלטתי לעבור להתקפת־נגד עליכם. אני
מתפלא איר ששתקתם כל הזמו, ונתתם לנו
להרגיש באילו הבל כשורה עם האיש הזה.
האם אתם בחורות שנם אתכם הוא הצליח
להפנט?
רחמים ארזי, תל־אביב
. ..עשיתם זאת בצורה מושלמת ול״נאל
הגיע הדבר. אולם ברצוני להגיד בחריפות
על אי־צרק שהשתרבב לתור הרשימה על
מנסינזוז. כוונתי לצורה בה הצגתם את ראש
הממשלה דויד בז־נוריוז. באחד העמודים
בכתבה מופיעה כותרת־משנה של פרק בשם
״כלבים בבית הביטה״ ,ימתחתה תמונות
הנוכחים בהצגת הבכורה של זרוק אותו
לכלבים. כותרת זו יבולה להשתמע לשתי
פנים, ואני מקוה שרק בשננה עשיתם ואה.
משד, שביט, גב־ים
...ינ ע ל שלנו הושפע כנראה מפרטיה של
גיורי הולידיי. הוא הבטיח נשואים לג׳ודי
ובמקום זאת יצא להוליד״.
משד, נוריאל, ירושלים
אתם אולי לא יודעים, אבל משרת השלטון
יינאל מושינזוז ניסה פעם, בהיותו עוד
צעיר לימים, להתקבל לברית הנוער הקומוניסטי
הפלשתינאי. כבר אז היה לו שם
כזה, שלא רצו לקבל אותו.
א. ח ,.תל־אביב
ישנו פתגם האומר: הגמל אינו רואה
את דבשתו. תנסו לפרסם את קורות חייכם
המדוייקות מילדות, ותראו שגם לכם יש
ימי שפל.
אהרון סרגוסטי, ירושלים
זה שייגאל היה מפגר בבית־הספר אינו
אומר דבר. נש א״נשט״ן היה בזמנו חלש
בחשבו; בבית־הספר.
דרורה לחניץ, תל־אביב
הסיפור אודות השתמטותו של ״נאל סו־סינזוז
מקרבות אינו משכנע. סופר אשר
העלה דרמה חזקה כמו קזבלז, הכרח הוא
שיהיה בקו החזית. מי שכתב את בערבות
הנגב היה נם בבקעת יואב.
חיים ליפשיץ, תל־אביב
ישנם מאות עדים לחלק זה מחיי מוסינזון,
ביניהם שניים מעורכי העולם הזה, שלחמו
באותו גדוד.

תשבץ 5111:1ר 1ג 1070
מ אוזן . 1 :בית-
תפילה מרחבי ; .5
תפקיד מינהל מ יוחד
במשרד ראש
הממשלה; .10 הו צאת
ספרים ; .12
פצע בקיבה; .14
שיא הצבע הא דום;
.16 מלכה
פרסית שגורשה;
.18 אתר ארכי אולוגי;
. 19 יהודי
שלא נשאר כזה;
.21 יישוב שנפל
לידי המצרים במלחמת
העצמאות;
.22 לבבו ; .23
כה ; .24 סימן ;
.25 מדור בהעו־לס
הזה ; .27 הוא
הקובע את המוסיקה;
.30 נפגע
אצל יעקב אבינו ; .31 סוג של אנייה ;
.33 דגל; .35 צלצלו הפע מונים
1 36 סמל הלא -יוצלח ;
.38 רפובליקה, בערבית ; .39 בה, לפ עמים,
שלושה ; .40 משותף לבול ול קול
; .4 1אהובת העולם הזה ; .43 מלת
הזירוז בה״א הידיעה ; .44 מגלב ; .46
מתלונן ומסכסך דרך קבע ; .48 יפאן,
ליפאנים ; .49 הבעת צער על מה ש היה.

אונ ך .2 :אזיק ימי־ביניימי; .3
איש־חייל מצטיין ; .4פעולה חקלאית
לאחר האסיף; .6סכום; .7פרשת
דרכים בקרבת תל־אביב; .8אייזיק

הלוי הרצוג ; .9רוטנברג הכנים אותו
ארצה; .11 הלחמה; .13 בביצה; . 15
פועל הנמנע מעבודה ; .17 ארץ אסיא תית;
.18 פרי; .20 בתערוכה.23 :
אסון; .26 פרופסור מרטין בובר; .27
חיוני לחלב; .28 אגודת סתר ארץ־
ישראלית; .29 בירה ידידותית; .31
השתוממות; 32 עסק במשחקים צב איים
; .34 בד״א בצה״ל ; .35 מלך
שקספירי; 37 חשיבות; .39 מוצר
טבק; .42 סמל הטמטום; .44 שרות
בארגון ההגנה; .45 יום האילנות, ב שבט
; .47״הן לא קצרה יד ה׳ מהו־שיע
הן המלים הראשונות של
פרק ישעיה זה.

אבי העיר

תשובתו של מר אבא חושי, ראש• עירית
חיפה, לשאלת עתונאי פרים ,״מה פשוט
יותר להיות, ראש עירית חיפה או ראש
עירית פריו?״ שהיתה :״אני חושב שפשוט
יותר לנהל את חיפה מאשר את פאריז, אבל
ברי להיות ראש עיריה בישראל, צריר קודם
בל לבנות את העיר.״ היתה בכד משום
(המשן בעמוד )4

משפר 1070י״כ ניסן תשיי״ח2.4.1958 .

שנ ה 21

המחיר 500 פרוטה

מכתבים
(המשן מעמוד )3
יהירות טרזנית והתהדרות בנוצות לא לו.
עלי להזכיר למר חושי כי ההיסטוריה •טל
חיפה היא ארובה וראשיתה וטן רב בטרס
נולד. כן ובתה חיפה בראשי עיר קודמים-
כחסן שוקר׳ ומר שבתאי לוי, אשר בזמן
כהונתו של האחרון הפכה תיפח לעיר השניה
בנדלה בישראל. דרכי תעמולתו של
חושי, היא •טחועמלניו משתדלים ליצור את
הרושם באילו היה זה אבא חושי שהביא
לחיפה את הכרמל, הים והנון* הנפלא.
חולדה גורביץ׳ ,חי פח

בני אסיה

הוקסמתי משיריו •טל המשורר הערבי בן
ישראל ראשד הופיין (העולם הוה ,<1000
הלדאי והיו לנו משוררים עבריים כמוהו
בזמננו.
חוה שיר, תל־אביב
. ..לשם מה כל פיטפוטי השירה -טל
חוסי•ן? אם הוא בז אסיה, שילד לאסיה.
מ. גולדשטין, תל-אביב

רותי מול לילי

אתם בנראה חושבים שהחומר שאתם מביאים
לקורא־בם על הנעשה במרינה אינו
די משעשע זפיקאנטי, עד שאתם ספרסמיס
נם סיכסובים פנימיים בקרב המערבת שלכם.
איני חושב שזה מביא כבור לעתון כששתי
חברות מערבת, כרותי ורד ולילי נלילי, מיט־מיצות
אחת את חברתה מעל נבי העתוז.
א, מנדל, תל־אביב
סוף־סוף רואים תמונה של לילי (העולם
הזה *?.א< .<1זה שהיא נראית שם כאפרוחית
בת 10 ולא הבמה אפילו החצי טמה שהיא
כותבת, הוא ודאי תוצאה של תמונה מלפני
קום המדינה. אם יש לה דם, שתראה איד
היא נראית עביטיו.
נחים פ ,.תל־אביב

אפיה ללא דאגה בתנור
אמישראגז החדש.
• הנזרמוסטט המשוכלל
שומר על חום שווה במשך
כל זמן האפיה.
0חלון הפירקס מאפשר
לעקוב אחר האפיה מבלי
לפתוח את דלת התנור.

ריב חדרתי

נמאסתם בבר. אם אי; לבם מה להדפים
מלבד הבעיות המיניות והאישיות •טל בני
הפרובינציה החדרחית, צפורה אפלבוים ומאיר
צ ,.יותר בדאי לקרוא כבר את דו־יעקב
נוח, ח-פה
שבועון הרדיו.
לידיעתכם: אתמול, יום השבת, ראיתי את
צפורה אפלבוים ומאיר צ. מהויכוח המפורסם
על נבי עתונבם, הולכים שלובי־זרוע לקולנוע
״חוף״ בחדרה. לא אתפלא אם בקרוב
תשמעו שצפורה אפלבוים החליפה את שמה
לצפורה צ.
חיים בכור, חדרה

דרושו של פיהוק

סר אר*#ר•

הופיע כלירך מספר 4של

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום ב״אולפן גרג-

געז*
6 4צמודים

הג ל ו

רבים הם הסולדים מז הקרקסידת שבחני־נות
העשור ...יש לי הצעה: מדוע לא
תארגנו לכבוד העשור טיול מעניין לאיזה
מקום מושר בארץ, הרחק מז הרעש חקרקסי,
או איזה קומזיץ המוני עם שמחה אמיתיה,
ללא צחוק לפי הוראות הקונפרנסייה. אודה
ולא אבוש שאני ילידת הארץ ועור לא
הייתי לא בננב, לא באילת, ולא בסדום, בי
מעולם לא היתר, לי ההזדמנות לכד. אני
בטוחה שיש עוד רבים כמוני. ובבן, מדוע
לא תארננו טיול לקוראי העולם הזה, ובעקבות
טיול זה יבולות לבוא פגישות קוראים
שיתווכחו ויחליפו דעות? אנב, בקשר לפגישת
הקוראים, מרואי לא תקחו עניז זה
לידיכם?
אסתר כהן, תל-אביב

ק צ רנו ת

עפרית ו/או אנגלית
כת״א: אצל ח. בר־קמא, גורדון 5
כחיפח: בי״ם.במעלה״ ,החלוץ 13
הצלחה מובטחת!

5 0 0 0פרוטה

יציאה למרחב

לקורס הדו־חודשי 20א בשבוע) ל־

הירחון המצוייר לבידור והומור

צחוק ומצב־רוח לבית ולחברה

תשבי

עיסה

לסדר!

^רומה דרוזית

מכבס בעצמו
עבורך

התאספו השייכים הדרוזים טבל הכפרים
בארץ ואחרי שיחה הניעו להסכם לאסוף
כסף בסד 15 אלף לירות, כדי לשקם את
מנזר נבי שועייב (יתרו) .שייר אטיז טריף
המשיר בבקורו עם השייכים בכפרים, ער
שהניע לדליית אל־ברמל ועוספיה, לבקש בסף.
בידוע, דליית אל־כרמל ועוספיה קיבלו כסף
מהממשלה, כדי להכניס מים ולעשות כבישים
בשני הכפרים. עבודה זו תעלה חצי מיליוז
ל״י. אני מציע לשייר אטיז טריף ולבל
השייכים שיאספו כל כספי הצדקה מהכנסיות
הדרוזיות בכפרים, ויבנו בתי ספר בכפרים
שאיז בהם בית־פפר, בכפרו •טל השייד טריף.
שיבנו. בית־ספר תיכון בכפר דרוזי לנוער
דרוזי, כדי להעלותו לרמה תרבותית מתאימה.
נסים נסאר אדין, דלית אל־כרמל

השתמשי בחומר כביסה טוב,
אשר נבדק ע״י המכון הממשלתי
בירושלים ובבדיקות
חוזרות קבע

ש״קוייק -

לכביסה לא מזיק״

כלי זהות

הרתיחי מים, הכניסי
את הכביסה שעתיים,
שטפי ותלי.

אבקותכביסהבשוק לרוב
עבור כביסתו בחר* ב טו ב
דרשי בח:נותך ת מורה

יצרני* יין ישן נישן
שרי קורדיאל

לתלושיך

במדור הרדיו (העולם הזה )1069 מסרתם
כי זלמן לביוש מילא את התפקיד הראש-י
בתכניותיו של דיונוז ,״דרושו של פסוק״.
בז ידעתם לספר שהיה זה לביוש שהצטער
על הפסקתה של התכנית, מאחר והיתה לו
בה ההזדמנות לפצות את פיו בקול ישראל
טבלי לפהק.
יש לי הרו׳טם בי עונג וה שמור דווקא
לאברהם בז־יוסף, שחקנו המוכשר של התיאטרון
הקאמרי, שמילא בהצלחה את מרבית
התפקידים הראשיים באותה תכנית.
דורה שמגר, חיפה
הצדק טס הקוראה שמגר• טורן הסדור החליף,
כנראה חון כדי פהוק, ביך שני שחקני
הקאמרי המוכשרים.

בעתונכם (העולם הזה )1066 נדפס מכתב
תחת הכותרת ״הוראות מהמשרד״ ,בחתימתו
של עוזי פ־ינרמז. מאחר ומכתב זה לא
נכתב על-ידי, ומאחר והשקפותי על הנושא
הנידון אינז זהות עם תוכז המכתב, לא
לנבי צורת עבודתם של פקידי הסוכנות ולא
לגבי הבפייר, שהופעלה כביכול על המת־ייטבים,
אבקשכם לפרסם הודעתי זו בגליונבם.
עוזי סיינרמן, תל־אביב
מאחר ואין באפשרות המערכת לבדוק את
זהות נל כותבי המכתבים, הסליחה עס הקורא
פיינרסן, איש תנועת המושבים, שמישהו
בהר את שמו לחתימה.
העולם הזה 1070

עוב נסה תעו״ח. שואל המחבר שאלת נוקבת

״שפוך חמתך על הגרים אשר לא ידעוך, ועל ממלכות אשר בשמך
לא קראו, כי אכל את יעקוב ואת נוהו השמו! שפוך עליהם זעמך,
וחרון אפך ישיגם! תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי אדוני!״
משפטים אלה יאמרו השבוע ליד שולחן הסדר, בבתים ישראליים
רבים. הם מבטאים את הבטחון המוחלט כי העולם מתחלק לשני

מחנות -מחנה היהודים, העם הנבחר, ומחנה הגויים, שכולם זרים,
אכזרים ומשחיתים. אולם מה שקרה בדור האחרון בארץ־ישראל
מעמיד חלוקה זו בספק חמור. בעיני חלק ניכר של המחנה היהודי
חדלו הגויים להיות מחנה אחד, שכולו שחור. ואילו המחנה
היהודי עצמו אינו כה ברור ושלם עם עצמו כפי שהיה נדמה.

מאת אור> אבנר חנשתנה הלילה הזד, מכל הלילות? במאות אלפי
1 3בתים יהודיים, מסביב לכדור הארץ, ישאלו השבוע
קולות ילדותיים שאלה זו. כמו בכל שגד* יהווה סכם
ליל־הסדר הפגנה רבתי של אחדות יהודית.
תהיה זאת הפגנה גדולה, בגלל היותה ספונסאנית ובלתי*
מאורגנת. איש לא יכריח את משתתפיה להסב אל השולחן,
שיהיה ערוך בדיוק באותה צורה בקליבלאנד ( 85 אלף
יהודים) ,בחארקוב ( 100 אלף) ובריו־דה־דאנירו ( 36 אלף).
גם מי שלא ירגיש דחיפה פנימית לערוך את הסכם
העתיק, יחוש באותו ערב בלבו קשר כלשהו למאורע. איש
הקומסומול באומסק, שהצהיר במיפקד על לאומיות ״רוסית״ו
הצבר בחיפה, הדוגל בדעות כנעניות; המתבוללת הצעירה
בהוליבוד, ששינתה את שמה והמסתירה את מוצאה —
בליל הסדר ירגישו בכל זאת שהם שייכים לקולקטיב
מסויים, שאיש אינו יודע בדיוק מה סיבו.

למדנו כולנו בבית־הספר. הכרה זו הונחלה לנו כדבר מובן
מאליו, אשר רק כסיל יפקפק בו.
בכל חברה, בית־הספר הוא מוסד תעמולתי, הכופה על
תלמידיו את התפיסה החברתית המקובלת. בארץ־ישראל,
ועתה במדינת ישראל, בית־הספר העברי הוא מוסד של
תעמולה ציונית. תפקידו להקנות לילדים, בגיל שלפני
התעוררות תחושתם הביקורתית, את התפיסה היהודית
המקובלת.
אפשר להגדירה כך: ישנו עם יהודי. עם זה פוזר אמנם
בעולם, אך הוא עם ככל העמים, ובדור האחרון החל חוזר
למולדתו. הוא הקים שם מדינה שתפקידה לסתור את
הבעיות של כל היהודים בעולם, שיחזרו ברבות הימים
כולם לארץ־ישראל. הדת היהודית היא דת לאומית, ואין כל
הבדל בץ העם והדת. מאז אברהם אבינו ועד דויד בך

כשום מקום בעולם אין שייכות זו מעורפלת
יותר מאשר כמדינת-ישראל. כסטאטיסטיקה
מופיעים יהודי ישראל כקיבוץ היהודי חשלישי
בגודלו בעולם -מיד אחרי ארצות־הברית
( 5,2מיליון) וכרית־המועצות ( 3 -2מיליון) .חם
מהווים /0״ 13,2מכלל מספר היהודים כעולם,
המגיע ל־ 11,8מיליון. אולם מעולם לא היה
אופיו היהודי של הציבור הישראלי נתון כספק
כמו כפרום ליל הסדר, תשי״ח.

והשאלה המכרעת :

#מה זח, כעצם, יהודי?

ך * זעזוע הראשון בא כמעט במקרה. בין העולים
( | האחרונים מפולין היו כמה עשרות זוגות מעורבים —
לרוב בעלים יהודיים שנשאו בארץ מולדתם נשים בלתי־יהודיות.
הציבור הישראלי, שהתחנך בבית־הסם ר היהודי,
סירב לקלוט את הזוגות האלה, והתעלל בעיקר בילדיהם.
כמה מן הזוגות ביקשו לחזור לפולין. מאז נסתבר שקיים
מצב חוקי מוזר מאד.
בתוקף חוק השבות, כל יהודי רשאי לעלות למדינת ישראל.
בתוקף חוק האזרחות, כל עולה יהודי הופך אוטומטית
לאזרח המדינה, אם לא התנגד לכך בפירוש ובכתב. כך
הפכו הבעלים היהודיים לאזרחים ישראליים מבלי לדעת
זאת, בעוד נשותיהם הנוצריות נשארו אזרחיות זרות.
כשרצו הזוגות לחזור לפולין, סירבה הממשלה הפולנית
להחזיר את הבעלים, עד אשר יוכיחו שאינם אזרחים
ישראליים.

• האם יהודים אנחנו?
#האם קיים ככלל ״עם יהודי״?
• האם מדינת ישראל שייכת לעם חזה?

אולם בשום מקום לא העזו מעצבי דמותה
של תחוקת המדינה לפרט מה זה, בעצם,
יהודי. הם לא עשו זאת, מפני שכל נסיון כזה
חיה מדליק את הפתיל להתפוצצות פנימית
גדולה. כי הדבר הנראה כל כך ברור ומוכן
מאליו, אינו ברור ומוכן כל עיקר.
דוזקא בשנה האחרונה נסתבר כי אין תשובה כנד. מן
המוכן אף לאחת מארבע הקושיות.

אחרי שיקשיבו השנה לארבע הקושיות העתיקות של
ההגדח, מוסב לבני־הארץ המשכילים לפרוש לקח זוזית.
לשאול את עצמם ארבע קושיות אחרות לגמרי:

ך* תשובה האינסטינקטיבית הראשונה לשלוש
| | השאלות הראשונות תהיה ״כן, בהחלט!״ שהרי כך

מדיון, ישנה רציפות גמורה של היססוריה יהודית.
זוהי התפיסה שעמדה לנגד עיניהם של העסקנים שהתכנסו
לפני עשר שנים במוזיאון התל־אביבי וחתמו על מגילת־העצמאות.
מגילה זו מכריזה על הקמת ״מדינה יהודית
בארץ־ישראל, היא מדינת־ישראל.״ בהקדמה שלה חזרו המנסחים
על כל הטענות השיגרתיות של התפיסה ההיסטורית
המקובלת. כך קבעו, למשל, כי ״לאחר שהוגלה העם (היהודי)
מארצו בכוח־הזרוע לא חדל מתפילה ומתקווה
לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חמתו המדינית.״ החוק
הראשון שנתקבל במדינה החדשה, חוק השבות, נותן ליהודים
זכויות־יתר, שאין בד. ללא־יהודים.

מלחמות־יהיהודיס מאז ימי עזרא ונחמית, לא ה פן גם מרד
זה למלחמה נל־יחודית, לא נגע ברוב חלקי העדה היהודית,
עזחגיעח בפיזורה נבר אז סן הגאנגס ועד תפלת לח־מאגט.

ככל הפרשה הזאת, דבר אחד הזדקר לעץ :
לגבי המציאות החוקית כישראל ,״יהודי״ הוא
איש השייך לעדה הדתית היהודית. המחליטים

הא1 [ 1

״ 1]11,. [1יהודי 1ואם מדינת ישראל

האמיתיים לנכי ההשתייכות היו הרכנים. נשים
שהתגיירו -חיינו שקיבלו את הדת היהודית,
שטבלו במקווה ועברו טכסים דתיים אחרים -
נחשבו ליהודיות כמוכן החוק, ונהנו מן הזכויות
אשר החוק נותן ליהודים. ואילו הנשים
האחרות נשארו מחוץ לחוק זה, אפילו רצו
בכנות להצטרף לאומה החדשה כארץ. הניגוד
למושג ״יהודי״ לא היה ״פולני״ או ״רוסי״,
אלא ״נוצרי״.
כמה שבועות אחרי פרשה זו ניסה שר־הסנים, באומץ־לב
רב, לצמצם את ההגדרה הדתית. לסי הוראתו יוכל כל
ארם לבחור בלאומיותו, כנהוג בברית־ד,מועצות. אם תבוא
אשר, נוצריה למשרד־הפנים ותודיע שה״לאום׳׳ שלה ״יהודי׳׳,
יירשם כך בפנקס־הזיהוי שלה.

אולם זהו שינוי חיצוני כלבד. אץ שום תוקף
חוקי לרשום בפינקם־הזיהוי. שו״הפנים לא
נתן הגדרה חדשה למושג ״יהודי״ .הוא לא
אמר מהו ה״לאום״ היהודי, אשר מותר להצטרף
אליו על־ידי הצהרה פשוטה כפני פקיד-
הדייטום. עם כל רצונו הטוב של השר, לא
שינה דבר. למעשה נשאר המצב הקודם על
בנו: הציץ ״לאום״ בפנקס, פירושו האמיתי

למאמיני הדת היהודית נשארו זכויות־יתר במדינה, ועל
כן הם, למעשה, הציבור שיש לו בעלות על המדינה. לא
במקרה מבדילות כמעט כל הסטאטיסטיקות הרשמיות של
המדינה בין תושבי־מדינה ״יהודים״ ו״לא־יהודים״.

מדינה יהודית• יהודי כל העולם חייבים לפרנס אותה, ובעיקר
את ממשלתה. אולם אסור להם לדרוש פיקוח על השימוש
בכספם. השלטון הפוליטי הוא אחוזתו הפרטית של דויד
בן־גוריון, המשתמש בכספי היהודים מחוץ־לארץ כדי לקנות
את קולות הבוחרים בישראל.
בצד השני של זירת הויכוח עומד נשיא ההסתדרות
הציונית, ד״ר נחום גולדמן. הוא טוען למען זכותם של
יהודי העולם להשפיע על פעולות המדינה בשטח המדיני
והכלכלי. הוא דורש להדק את היחסים בין המדינה והפזורה.

גם כאן יש להבחין בין הסיסמות לבין הקו
המדיני המעשי המונח תחתן. ברגע שגולדמן
דרש ״שותפות״ בין המדינה והפזורה היהודית,
הביר למעשה כעובדה שיש באן שני
גורמים שונים ועצמאיים. שהרי לא תיתכן
שותפות אלא במקום שישנם שותפים בני-
חורץ.
העמדה הפוליטית של גולדמן היא, איפוא, כזאת: ישראל
והפזורה היהודית יכרתו ביניהן ברית. הפזורה היהודית תתן
למדינה תמיכה כספית. נציגות יהודית, מורכבת מציונים
ומלא־ציונים, תקבל את הזכות להטיל ויטו על צורות
השימוש בכספים אלה. יהיה לה מעמד דומה לזה של
משלחת־המיבצעים האמריקאית בישראל, המפקחת על השקעת
כספי המענק של ממשלת ארצות־הברית.
ניתוח פשוט זה מוכיח כי הויכוח האמיתי בץ ביג׳י
וגולדמן הוא כמעט הפוך מן הרושם המתקבל תוך קריאה
פשטנית של הנאומים. ביג׳י מעמיד פני אנטי־ציוני, אך
למעשה הוא מטשטש כל גבול בין המדינה וד,פזורה, זולת

23? ׳>3§*|1ווי #ז
ויו 4י7י־!יי*׳

האס הם יהורם?

״לא!״ טוען המחבר במאמר זה, בטענו ני בני האומה העברית בישראל שונים
מיהודי הפזורה, כפי שהאוסטראלים שונים מן הבריטים, למרות מוצאם המשותף.
לדעתו, לא תיתכן שותפות אמיתית בין האומה העברית והפזורה היהודית אלא אחרי •הפרדה כנה ואמיתית בין שני המושגים.
שר־ד,חינוך היה קיצוני יותר, אם כי בכיוון הד,פור• הוא
חחליט להנהיג בבית־הספר את לימודה של תודעה יהודית.
לדברי השר, זוהי תודעת ״העם היהודי״ .אולם כשביקש
לפרט מה מהותה של תודעה זו, נסתבר כי לא מצא אלא
תפילות דתיות ושירים דתיים. ל״עם היהודי״ של השר ארן
אין תרבות מלבד זו של הדת היהודית.

^ צורח אחרת לגמרי התעורר ויכוח בזירה הפוליטית
המעשית. גם כאן היו המליצות כה רבות, ודרכי ההסוזאה
כד, מחוכמות, עד שהיה קשה לראות את המחט של
הכוזגות המעשיות מתחת לערימת השחת המילולית.
צד אחד של הויכוח היד, דויד בן־גוריון. הוא הודיע ברבים
כי החל מהיום חדל להיות ״ציוני״ .הוא כפר בהחלט בזכותם
של יהודי העולם להתערב בעניני המדינה .״בוני הארץ
והמדינה הם רק אלה שיושבים וחיים בתוכה,״ כתב בהדגשה
רבה.
למראית־עין, זוהי תורה כמעט־כנענית. אולם דויד בך
גוריון הוא פוליטיקאי, ויש לחפש את הכוונה המעשית
המסתתרת מאחורי דבריו.

הגבול הרצוי לו מטעמים טכסיסיים פרטיים. גולדמן הוא
ראש הציונים, אולם למעשה הוא מציע לקבוע גבול ברור
בין המדינה והפזורה, תוך קביעה מפורשת של הזכויות
והחובות של שני הצדדים.
לרוע.ר,מזל 99 ,אחוזים מאזרחי ישראל אדישים לגמרי
כלפי ויכוח זה. ריח השקרים המוסכמים, המסתירים כמסך־
עשן את חתוכן החי של הבעיה .,הבריח אותם מזמן מזירת
הויכוח. אפשר להחזירם לשם רק אם ייעשה נסיון נמרץ
לפזר את הערפל המלאכותי במשב רוח־כרצים רעננה של
אמת.

היחסים כין מדינת ישראל לכץ הפזורה
היהודית אינם יבולים להתבסס לאורך ימים
על שקר. מי שרוצה לכונן אותם על יסודות
איתנים, חייב לדרוש קודם כל תכונה אחת
משני הצדדים: כנות מוחלטת.

ף* ובם המכריע של אזרחי ישראל הם ממוצע יהודי.
1האם פירוש הדבר שהם שייכים ללאום ״יהודי״ ,כשם
שהבריטים שייכים ללאום ״בריטי״ והצרפתים ללאום ״צרפתי״?
אפשר
לבחון את הדבר בכמה דרכים. הראשונה היא דרך
ההזדהות. כשד,אזרח הישראלי ממוצא יהודי אומר ״אנחנו״ —
האם הוא מתכוון לכלל היהודים בעולם, או לכ7ל אזרחי
ישראל, או לאותם אזרחי ישראל שהם ממוצא יהודי כמוהו?

המציאות היא שכל משטרו של בן־גוריץ
כנוי על זרם התרומות של יהודי העולם, ולא
יובל להתקיים אף יום אחד בלעדיו. מכיוון
שכפף זה מקיים הרכב מסויים של, ממשלת
ישראל, הריהו מהווה התערבות יומיומית
ישירה של יהודי העולם כחיי המדינה. דויד כ ף
גוריון אינו מתנגד להתערבות זו. הודות לח
הוא שולט.

אם נענה כבנות על שאלה זו, נצטרך לומר :
הוא מתכוון לרוב תושבי ישראל שהם ממוצא
יהודי, ובמיוחד לאותם מהם המדברים עברית.

העמדה הפוליטית של ביג׳י היא כזאת: ישראל היא

הדרך השניה היא שאלת המרות. מהי המרות אשר אזרח

ישראלי ממוצא יהודי מוכן לקבלה על עצמו מרצון? לא רק
המרות החוקית היבשה, אלא גם המרות החברתית, הנפשית,
ההכרתית והתת־הכרתית?

שוב תהיה התשובה הבנה: לא את מרות
היהודים בעולם, אלא אך את מרותו של הציבור
המסויים במדינת ישראל שהוא ממוצא יהודי,
וששפת-דיבורו המשותפת היא עברית.
הוצעו עשרות תיאוריות שונות להגדרת המושג ״אומה*.
כולן מלאכותיות ותפורות לפי צורכי החייטים עצמם. אני
מציע להסתפק בהגדרה אמפירית מאד: אומה היא ציבור
של אנשים החושבים את עצמם לאומה.
אם נקבל הגדרה זו ונשתמש בה בכנות וביושר, נגיע
למסקנה שהשתייכותנו הראשונית אינה לאומית יהודית
עולמית. אנו משייכים את עצמנו, בהכרה או שלא בהכרה,
לאומה אחרת וחדשה לגמרי, שנולדה רק בתקופה האחרונה
בארץ־ישראל. מכיוזן ששפחה המשותפת עברית, מן הדין
לקרוא לאומה זאת ״עברית* — אם כי השם עצמו אינו
חשוב ביותר.

זהו ח״אנחנו״ שלנו. זוהי המרות הלאומית
שאנו מוכנים לקבלה על עצמנו.

ך* ק אחרי שהגענו למסקנה כנה זו, יכולים אנו
1לבחון מה יחסנו אל הציבור היהודי בעולם.
היו שטענו כי בכלל אין כל קשר, שלא איכפת לנו מה
קורה ליהודים בקישינב ובקאראקאס. שעולה איטלקי או
יפאני יהיה שווה בעינינו לעולה יהודי. אולם אם נבחון
את עצמנו שוב, נמצא כי אין הדבר נכון.
כל אזרח נאור בישראל הזדעזע למקרא המהומות גגו
הכושים שקרו לפני כמה חדשים בעיר האמריקאית ליטל־דוק•
אולם כל אותם אזרחים עצמם היו מזדעזעים עד אין שיעור
יותר אילו נערכו בליטל־רוק מהומות נגד היהודים. משום־
מה, קרובים לנו היהודים באותה עיר יותר מן הכושים.
כאשר באו בשנה האחרונה 100 אלף עולים יהודיים
מפולין, הם נקלטו מיד מבחינה נפשית וחברתית, אם
לא כלכלית. אילו באו 100 אלף איטלקים או יפאנים חחתם,
לא היו נקלטים באותה מהירות מובנת־מאליה — אם בכלל.

אם בן, ישנו קשר כין האומה העברית בארץ
לבין היהודים בעולם. הוא רופף יותר מן הקשר
הלאומי כין עברי בחיפה לעברי בתל-אביב.
הוא חזק יותר מן הקשר האנושי כין עברי
בחיפה ובושי בליטל־רוק. איך להגדירו? האם
יש לו דוגמה בעולם?
קשת להשוות אומד, לאומה. כל אומה היא יחידה במינה.
אולם אפשר לומר כי יחסה של האומה העברית ליהודים
דומה ליחסה של האומד, האוסטראלית לבריטים.
האוסטרלים הם ברובם ממוצא בריטי. עד היום הם אומרים
״אני נוסע הביתה״ כשברצונם לומר ״אני נוסע לבריטניה*.
התרבות הבריטית קרובה להם יותר מכל תרבות אחרת.
בשתי מלחמות־עולם חשו לעזרת בריטניה, זמן רב לפני
שאיימה עליהם עצמם סכנה מוחשית כלשהי. אולם איש לא
יכחיש כי האוסטרלים הם אומה עצמאית ונפרדת, בעלת
תרבות לאומית ותכונות לאומיות נפרדות.

אני מעז לטעץ בי מצבנו דומה. יש לנו זיקה
ליהודי העולם.
לרוב אזרחי המדינה ישנם קרובים יהודיים בחוץ־לארץ.
רוב אזרחי המדינה מאמינים בדת היהודית, או לפחות
מרגישים איזו שהיא קירבה אליה.
יש להם סנטימנט ברור וחזק כלפי כל הנעשה בעולם
היהודי.
והם מוכנים לקלוט באופן נפשי וחברתי את כל העולים
היהודיים שהארץ מסוגלת לקלטם מבחינה כלכלית•

• י ך הגענו לשתי מסקנות: ראשית, שאנו מהווים
אומה עברית חדשה, עצמאית ונפרדת! שנית, שיש לנו
זיקה נפשית ורגשית ליהודי העולם.
נשארת השאלה: מהם יהודי העולם? מר, מאחד אותם? מהי
מהות הציבור הזה?
האידיאולוגיה הרשמית של החברה הציונית קבעה כך:
היה קיים עם יהודי בארץ־ישראל, עד לחורבן הבית השני.
הוא גורש על־ידי הרומאים והתפזר זמנית בעולם. שם חי
ב״גלות״ .הוא דומה לכל עם או לאום אחר, רק שאין הוא
יושב במולדתו. בעוד כמה שנים, או בעוד כמה דורות,
יתרכז שוב כולו בארץ־ישראל.

כל זח נחמד ויפה, אולם אץ לו כסיס
עובדתי.
המושג ״יהודי* נולד אחרי השמדת ממלכת יהודה. עד
אז היו ״בני־יהודה* עם שישב בארצו. ה״יהודים* היו
מראשית לידתו של מושג זה עדה של מאמינים בדת
מסויימת. הם לא היו מעולם מרוכזים כולם, או אפילו
ברובם, בארץ־ישראל.
רק חלק קטן מן היהודים חזר מבבל לארץ יהודה. הרוב
הגדול, שכלל בלי ספק את הצמרת הכלכלית והתרבותית,
נשאר בבבל. כאשר הגיע הרומאי הראשון לירושלים, שיג־שגו
קיבוצים יהודים עשירים בארם־נהריים ובמצריים. בימי
טיטוס, היתד, קיימת עדה יהודית אדירה לאורך כל חוסי

שייכת לו? וגה זה הוד*?
הים התיכון. הקיבוץ הדל בארץ־ישראל לא היה אלא חלק
קסן מן העדה היהודית, ולא החשוב ביותר.

עדה זו הלכה וגדלה. איד? לא כתוצאת מפיזור
כני ארץ־ישראל כעולם, אלא כדרך של
מיסיץ דתי רגיל. עמים שלמים עכרו לי ה דו ת-
שכטים רכים כערכ וכתימן, רוכ העם הכוזרי
ליד הים השחור, חלקים מן העם הארמני,
וכנראה גם חלקים גדולים מכגי האימפריה
העצומה של קרת־חדשח כצפון אפריקה וכי•
ספרד, אחרי תכופתה הניצחת מידי הרומאים.
בימים ההם לא היתד, העדה היהודית מיוחדת במינה.
היא לא היתד, עדה בין אומות, אלא עדה בין עדות —
אחת מני רבות בעולם שהיה כולו מורכב מעדות דתיות
בינלאומיות. בכל מקום בעולם התרבותי התחרו בני עדת
היהודים בבני העדה ההלניסטית, ואחר כך בבני העדות הנוצרית
והמוסלמית.
כאשר התחוללה בעולם המהפכה הגדולה שהולידה את
הלאומים המודרניים, נשארו היהודים מחוץ לתהליך. בשעה
שנולדה אומה גרמנית וצרפתית וספרדית, והעדות הדתיות
האחרות גדלו להיות גופים פועלים, נשארו היהודים עדה
בינלאומית, לסי המתכונת הקודמת. לכן אין להשוותם לא
לאומה האיטלקית, וגם לא לציבור מאמיני הדת הקאתולית.
הם אינם דומים לאומה מודרנית, וגם לא לדת מודרנית.

המלט המדכק של ציכור זח הוא הדת. יהודי•
הוא זה שעכר טכם יהודי של כרית-מילח. אדם
שעכר מרצון לדת אחרת, חדל להיות יהודי -
אלא אם כן סירכח פכיכתו לקכלו.
בכל זאת תהיה זאת טעות לומר שהעדה היהודית היא
גוף דתי בלבד. היא יותר מזה. זהו גוף מיוחד במינו, בן
תקופה קודמת. אבל הוא איננו לאום.

ך* נסיון לכפות על האומה העברית ועל ריפזורה היהו־
( | דית יחס של שיעבוד הדדי, גרם לתוצאות מגוחכות
וטראגיות כאחת, בשני הכיוונים•
בצד הטראגי יש לרשום את ההשפעה השלילית שהיתה
למדינה על גורל היהודים בארצות רבות. ישראל היא
מדינה ככל המדינות. האינטרסים שלה מחייבים אותה לא
פעם לפעול בניגוד לאינטרס של מדינות אחרות, בהן חיים
קיבוצים יהודיים גדולים. יהודים אלה הופכים בהכרח קרבן
לנקמת הממשלה היריבה, או לפחות לחשדותיה.

כאשר ישראל טוענת שהיא מדינה יהודית,
מרכז היהדות העולמית, הרי כל יהודי כעולם
חשוד כסוכן.
כך קרה ליהודי מצריים, שנעקרו וגורשו בימי מיבצע־סיני,
למרות שהמיבצע לא נגע להם כלל. כך קרה כנראה
ליהודי ברית־המועצות, בסוף תקופת סטאלין, עת נחשדו
כסוכני המדינה הציונית האויבת. כל היהדות בארצות האיסלאם,
בעלת מסורת מפוארת של 1300 שנה, חוסלה כמעט
כליל בגלל ישראל. כיום מסכנת הידידות בין ממשלות ישראל
וצרפת את גורלם של 130 אלף יהודים באלג׳יריה.
אי־אפשר היה לדרוש ממדינת ישראל שתנהל את מדיניותה
מתוך חשש לגורל היהודים שמחוץ לגבולותיה. אך
אפשר היה לנתק את השרשרת הטראגית אילו הובהר
לעולם בעוד מועד שישראל היא ישראל, שרוב בניה
שייכים לאומה חדשה, ושאין לה שום קשר פוליטי עם
היהודים בארצות אחרות.

מנהיגי ישראל לא הזדרזו לעשות זאת. לחי•
פך. מתקכל לעתים הרושם שחם מתיחסים
כציניות רכה לגורל הזולת. מתפתח כישראל
סוג של פטריוטים ציוניים השמח לאידם של
היהודים כארצות־חוץ, והמקווה שתרד עליהם

שואה, למען יצטרכו להכיא את עצמם ואת
כספם לישראל.
כך ניהלו סוכני ישראל מישחק מסוכן ואנוכי כלפי
יהודי מארוקו. כדי להגביר את קצב המגביות באמריקה,
הפיצו סוכנים אלה ידיעות־זזועה כוזבות על הסכנות וזנו ראות
שהיו צפויות כביכול ליהודים אחרי צאת הצרפתים מק ז
בלנקה ומאראקש. רק בקושי, והודות למאמץ נואש של
גורמים יהודיים בלתי־ישראליים, נמ.ע אסון ופוייסד, ממשלת
מארוקו החופשית.
לפעמים אפשר לחשוב שסוג חדש זה של ״ציונים אכזריים״
מסוגל לשים פצצות בבתי־כנסת נדי לשכנע יהודים ׳,בוא
לארץ או לתרום למגבית. בהקדמתו לש.תון הממשלתי
האחרון לעג דויד בן־גוריזן ליהודי אמריקה הסבורים שמצאו
גן־עדן חדש בארצי ת־הברית. סיכם ביג׳י, במשפט מורגש
במיוחד :״איך יתיחם העם האמריקאי לתופעה זו — ימים
יגידו.״ מתקבל הרושם שביג׳י עצמו יהיה מרוצה למרי
אם דעת העם האמריקאי תהיה שלילית, ואם יבטא אותה
במעשים.

יהודי העולם זקוקים לשיחרור משיעכודם
לאינטרסים האנוכיי ם של מדינת ישראל, כ*!תה
מידה שעל המדינה להשתחרר משיעכודה
לאשלית השתייכותה לעם יהודי עולמי.

ך • פרדה זו לא תהיה רק פוליטית וכלכלית. היא תהיה
ן | גם תרבותית.
אחת התוצאות היותר מגוחכות של המיתום הציוני היתד,
הנסיון לכסות על בני ארץ־ישראל להזדהות עם היצירה
התרבותית של יהודי מזרח אירופה, כאילו היתד, זאת
יצירתם שלהם. שנרי אחרי שנה הגיבו התלמידים בארץ
בנשק הנורא ביותר: בפיהוק חוץ משלום עליכם, לא היכר.
איש מן הסופרים והמשוררים הסזרח־אירוסיים שרשים
אמיתיים בלב הצעיר העברי.

הנסיון האחרון ללמד כבית־הספר הישראלי
את התודעה היהודית הוא אישור רשמי ל־פשיטת־רגל
זו, וכיטוי לאמונה נאיבית שאפשר
להפוך את הקערה על פיה על־ידי חוק ממשלתי.
התודעה תגרום רק לכיזבוז זמן, היא
תתרסק תחת מטר הפיהוקים.
בברחו מן היצירות של הגטו האירופי, הגיע בשעתו
פלג אחד של הנוער העברי לתפיסה נאיבית אחרת. היה זה
הנסיון להעמיד פנים כאילו כל ההיסטוריה היהודית, מגלות
בבל ועד הבילויים, היתר. רק טעות מצערת, וכאילו יכולה
האומה העברית החדשה לחזור ישר לתרבות ,1עברים הקדומים.
אין
ספק שיש ליצירה העברית הקדומה השפעה עמוקה
על הנפש העברית החושד״ קשה להעריך מה עצומה
השפעת התנ״ך, למשל, על הדור הצעיר. השפעה זו מקורה
בשפה העברית, שפת־אמו של הצבר, המגיעה בתנ״ך לשיאי
יופיה, ובנוף המולדת, נוף נעוריו של הצבר, בו התרחשו
מאורעות התנ״ך.

אולם היצירה העברית של דורנו תחיה יצירה
חדשה -או שלא תהיה ככלל. היא תושפע
מתרבות קדם, וגם מנימות־היסוד של ה תרבות
היהודית. אולם כשום פנים היא לא
תהיה המשך ישיר לא לזו ולא לזו. היא תחיה
פרי הרוח העברית החדשה, פרי התנאים
החיצוניים, פרי האקלים התרבותי חבלל-עולמי
של המאה ח־.20

^ תכן כי הדת היהודית תהיה הנהנית העיקרית מן
ההפרדה בץ האומה העברית והפזורה היהודית.
הנסיון לבלבל באופן שיטתי בין לאום ודת היה בעוכרי
הדת 7 ,א פחות משהיה בעוכרי הלאום. כל אדם יכול
להיות כיום ״יהודי״ ,מבלי שזה יחייב אותו לדבר. כאשר
הדת תהיה דת, היא תהיה מחייבת בחיי יום־יום.

לא פעם נשמעה הטענה הצינית כיי חדת לא
חיתה כלל תופעה נפשית גתלח, בעלת ערך
עצמי מוחלט, אלא רק תהליך לסמלים לאומיים.
זוהי שלילת הדת.

,,י הו דהנלכדה ״ חרט המצביא הרומאי טיטוס על מטבע
זו, שהוצאה לכבוד כיבוש ירושלים. לדברי המחבר, אין נמעט
קשר בין גידול הפוורה לבין חנצחון הרומאי בארץ־ישראל.

כך אומרים ש״השבת שמרה על העם היהודי בגלות*.
האומרים כך בכל התמימות, אינם מרגישים שהם רומזים
בזאת שהשבת לא היתד, אלא טכסים מחוכם ושימושי. הם
שוללים את השבת כהתגלמות רעיון מוסרי גדול, פרי
הגאון הדתי של דור עברי קדמון. מכאן רק צעד קטן
לטענה כי הדת הפכה מיותרת בארץ־ישראל: הדת עשתה
את שלד, בגלות, הדת יכולה ללכת בארץ.
ברגע שנשחרר את הדת מן העומס הלאומני הזה, תהיה
הדת היהודית חופשית להזדקף שוב במלוא קומתה שלוק
ולהוכיח את כוח רעיונותיה המוסריים. הדת תחדל להיות
סמל לאומי מפוקפק. היא תקבל על עצמה שוב את תפקידה
היעוד בחיי האדם והחברה, היא תוכל לכבוש את לב
הטובים•
האדם העברי יכול להאמין בדת היהודית — כסי שהוא
יכול להאמין בבל דת אחרת, או לשלול כל דת אחרת.
העברי היהודי, שילך לקראת הדח בעיניים פקוחות ובנפש
חפצה, יהיה יהודי טוב יותר מאשר הציניקן הציוני, המנצל

| ¥ד 1ן 1ל ו * [ך 1י| המאבק על חיי הדת. במדינה
| 11 | #111 111 | #הוא, לדברי ׳המחבר, תוצאת
של בילבול המושגים. לדעתו עשויה הפרדת הדת מהמדינה להביא
לפריחת הדת, בהיותה חופשיה לטפח ערכיה המוסריים.
את הדת לצורכי המגבית ומשתף את דובריה הרשמיים
בקנוניות מפלגתיות.

שיחדור הדת מבבלי הלאומנות עשוי להיות
התחלה לריניסאנם דתי בביר, לתקומתו של
דור נכיאים חדש, שילך כדרכי נכיאי קדם :
יטיך לצדק חכרתי, ילחם בעושקים וברודנים
וישבץ כלם האדם את הכמיהה לטוב ולטהור.

ך* פרדה הוגנת ונקיה בין האומה העברית לבין
| | הפזורה היהודית העולמית תשמש בסיס איתן לכינון
שותפות־אמת בין השתיים. רק אם שני הצדדים יכירו איש
בעצמאות רעהו, יוכל להיווצר יחס של כבוד הדדי. ובלי
כבוד הדדי, לא תיתכן שום שותפות בת־קיימא.
ההגדרות תהיינה פשוטות וברורות:
העכרים חם לאום חדש, בן המרחב השמי ויבשת
אסיה, המבקש להבטיח לעצמו קיום עצמאי ולבטא את
עצמו בהיסטוריה. שפתו היא השפה העברית, מולדתו ארץ־
ישראל. שייך ללאום זה כל מי שרוצה להשתייך אליו,
כל מי שרוצה להשתתף בגורלו ולחיות בתרבותו.
מדינת ישראל היא נחלת בניה, בני הרוב העברי
והמעוט הערבי. ככל מדינה, תנהל את עניניה בהתאם
׳ואינטרסים של עצמה. אין לדי ענין אלא לדאוג לטובת בניד״
היהודים הם עדה בי־נדאוטית, בעלת דת ומסורת
משותפת. מי שרוצה להצטרף אליה, יעשה זאת בטכס הדתי.
שום אחריות למעשי המדינה אינה חלה על קיבוצי הפזורה
היהודית. אויבי המדינה אינם הופכים אוטומטית לאויביהם,
לאוד הגדרות אלו תיתכן שותפות בין האומה העברית
לבין יהודי העולם. היא תהיה ברית אמיתית, אשר שני
הצדדים יקבלוה מרצון ומתוך זיקה הדדית כנח. אפשר
להגדירה כך:
• האומה העברית תשמור על זיקתה לפזורה
היהודית, תעזור לה ככל יכולתה ותפתח את לבה ושעריה
בפני כל היהודים המבקשים להימלט מידי רודפים, או
הרוצים להצטרף לאומד״
• הפזורה היהודית תשמור על זיקתה למדינה
ותעזור לה בכספה להתבסס. אולם אין היא חייבת לעשות
זאת. זכותה המלאה לפקח במו עיגיה על כל דולאר שהיא
משקיעה במדינה. ככל שפיקוח זה יהיה יעיל יותר, כן
תגדל הטובה שתצמח מן ההשקעה למדינה.

לא קל לזרוק מבעד לחלון שקרים מוסכמים,
שלכשו כמשך דורות איצטלה של קדושה. אך
האוויר יהיה צח יותר כאשר יטוהר מפגרים
רעיוניים. רק אז אפשר יהיה להיווכח אילו
ערכים מערכי האתמול עודם חיים ו״ושמים,
ומסוגלים להפרות את חיינו נם מחר.

תצפית

במדינה

(נל חופויוח שמורות)

• יתכן מאד כי הבחירות לכנסת הכאה תתקיימנה עוד

השנה. לאחרונה שוב גברו חסיכויים ני ביג׳י ייצור משבר מלאכותי ויקרא
לנחירות מיד אחרי תום חגיגות העשור, נדי להיבנות עד נמה שאפשר מן
העם דיח התפוזיס

הרצון הטוב שיווצר בשעת החגיגות. הסינה העיקרית נגד קיום הבחירות בשנה
הבאה: הבנוחון הגובר והולן שאמנם יפקוד את המדינה בעוד שנה־וחצי או
שנתיים משבר כלכלי יעצום, שכבר מזיל את צלו על הבחירות, אם תתקיימנה

.לכה דודי, נצא השדה, נלינה
כפרים. נשכימה לכרמים, נראה
פרחה הגפן, פיתח הסמדר, הנצו
רימונים — שם אתן את דודי
חדודאים נתנו ריח, רעל פתחינו

רק במחצית השניה של 959ו.

• איחוד מושלם כין חרות והצ״ב הנהו עתה כגדר האפשר.
השבוע חתמו ראשי שתי •המפלגות בסוד כמוס הסכם המסלק את המכשולים
הרעיוניים האחרונים לאיחוד. עיקר הוויתורים בא מצד חרות. עתה יצטרכו
המנהיגים בשתי המפלגות להתגבר סל מתנגדי האיחוד.
• השקט בגבול הדרומי יוסר גם הוא. תהיינה אלה בעיקר תקריות
מקומיות, שלא בהשראה ישירה מקאחיר. הגורמים: הגברת התסיסה בקרב
הפלססינאים ברצועת עזה, אשר תמצא את ביסויה בפעולות מיקוש ומארבים
קטנים; הבצורת הקשה, אשר תדחוף אלפים רבים של מסתננים אל העבר
הישראלי של הגבול, בחיפוש אחר תבואות.
• גם הגבול הירדני עלול להתלקח. במקרה של התגברות תקריות
הנבול בשאך החזיתות, שוב יפעילו המצרים יחידות שכירות מתון שטח
ירדן. דבר זה ייעשה בניגוד לרצונה של ממשלת ירדן, במטרה ברורה לגרור
פעולות ישראליות נגד ירדן.

• הפדרציה הירדנית־עיראקית לא תציב צבא עיראקי
בגדה המערבית של הירדן. למרות הכתבות סל כך בעתונות הירדנית,
ברור כי ממשלת ירד ן תקבל בנקודה זאת את עצת המסרב ותימנע מהתגרות
בעמדתה המוצהרת של ישראל.

• ארצות־־הברית תעניק סכומי כסף גדולים לממשלת ירדן.
למניעת התמוטטותה הכלכלית.
באס הלן.

המשורר
שחיבר את שיר השירים לא ידע
את הריח שהיד, פרוש השבוע על הארץ
כולה, בצעיף של רננה. עץ התפוז הגיע
לארץ־ישראל רק בימי הביניים, אחרי ש־ימאים
הביאוהו מהודו־סין לחופי הים התיכון.
עתה שוב אין ריח האופייני כמותו
ליפי הארץ.
הריח המשכר התגבר השבוע על אלף
ואחד הריחות הרעים של תרבות ממוכנת
חדישה. הוא חדר ללב הערים, הגיע אל
אחרון האדם בארץ. כמו בכל שנה ערב פסח,
עורר באדם הישראלי את הכמיהה הסתומה
אל המרחב החופשי. בת־קול מפתה קראה לו,
כמו לבני הארץ לפני אלפיים שנה ומעלה,
״נצא השדה, נלינה בכפרים
לא חסרו בארץ הריחות הרעים. ריח
של אבק״שריפה ריחף על הגבול הצפוני.
ריח של קנוניות נדף מירושלים. ריח של
משבר מתקרב עלה בנחיריים מאומנות. אולם
למשך כמה ימים יישכחו השבוע כל הריחות
האלה. הפלא הנצחי של התחדשות הטבע,
שהניע בשחר ההיסטוריה של בני הארץ
לשאת את מבטם אל השמיים ולמלאם ב
הדבר
ניעשה דחוף נוכח הסיכויים כי
סעודיה תפסיק את תשלום המענק הכספי
לירדן

• נאט״ו יגלה פעילות גמר
חב. נוכח ההכרח כי אין סיכויים ש
רע״ם
תנקום בעמדה פשרנית יותר כלפי
המערב, יטיל ארגון ההגנה הצפון־אטלנטי
על פקידיו הבכירים להדק את הקשרים
עם ישראל.

• לא יחולו שינויים לטובה
כיחסי ישראלייתורכיה. פרם ליחסים
המסחריים, ימשיך לשרור קפאון
ביחסים בין שתי המדינות. הנדיבה: תק-
חת תורכיות להתקרבות בין אנקרה ו־קאחיר.

הממשלה הטילה על משלחת
מפ״ם לועידת המפלגה
חיונוסלאכית, הקומוניסטית שליחות מדינית. יעקב חזן ונתן
פלד ינס ו לבוא במגע עם המו־של טימו.
על מנת להבהיר לפניו את המדיניות
הישראלית.

• משבר מאיים על השידו
רים
הערכיים של ישר^ל. סיכסוד
סמכויות בין משרד החוץ, ו^וחר-אי ל-
שידוריה אלה, ובין משרד ראש 1הממשלה
האחראי לקול ישראל, עשוי לבטל את
׳עילותס של מישדרים אלו* הסיכמוך
מצטמצם עתה לנקודות, סינזזליות, אולם
הוא עלול להתפתח ולגעת גס בתוכן
השידורים.

האיום *
מה שמו, בעצם?

• מפקדי המשטרה יצאו למערכה להגברת הגיוס לשורות
החיל. המפקח הכללי ומפקדי הנפות יפנו לשוטרים, בקריאה שישפיעו על

דמויות שירתם, שוב ימלא בבושמו את חג
האביב, תשי״ח.

חבריהם האזדחייס להתגייס לשרות במשטרה, אשר שורותיה מידלדלות באופן
עקבי.

סדיגיות

• מפא״י תפתח כתתקפה נגד הדתיים, כדי להוציא מידיהם
את השליטה על החינוך חממלסתי־דתי. בספא-י התגבשה החעה כי
אין להרשות למפלגת הדתות להמשיך *קייס זרם חינוכי משלח, תחת מסויה
ממלכתי, בזמן שיתר הזרט־זו הפכו ממ&כתיים באמת.

• ייקבע שער אחיד לריבית בנקאית לכל המטרות. השער
יחיה /0״\\ לכולן. גם שעו־חריבית של מלוות ארוכים צמודייערך יעלה.
• חכרת החשמל תשלם דיבידנדה, זו הפעם הראשונה מאז שנת
,1950 אחרי שהעלאת תעריפי החשמל בתעשיה תגדיל את הכנסות החברה ב־900
אלף ל׳׳י.

• חברה מאוחדת להבאת קבוצות כדורגל זרות תוקם בקרוב

על־ידי מרכזי אגודות הפועל ומכבי. החברה, שנוסדה במטרה למנוע עסקים פרסיים
במוסד זה, תנוהל כנראה על־ידי אחד מסוחרי הכדורגל, שהביא עד עתה
קבוצות כדורגל על חשבונו הפרסי.
• איגוד שופטי הכדורסל יתפלג. שופטי חיפה ומחוז הצפון יכריזו
על אוטונומיה אירנונית ואילו ההתאחדות לספורט לא תכיר באירגון זה. הגורס
לפילוג: שליחת שני שופטי כדורסל לקורס מאמנים בפאריז, שלא בידיעת איגוד
שופטי הכדורסל. כתוצאה מחפילוג יתרחשו שערוריות על מגרשי הכדורסל.

חזיז וקע״ם
״היה משחו סמלי בכך שראשי־התיבות של
המדינה החדשה ״הרפובליקה הערבית?!ט־אוהדת*
— הצטרפו בעברית למילה רע*ס.
כי אמנם היה מעשה האיחוד כרעם רחוק,
המבשר סערת־ועמים מתקרבת
במלים אלה סיכם פרשן העולם הזה () 1062

את תהליך לידתו של האיחוד המצרי״סורי,
שעות מעסות אחרי שגמאל עבד אל־נאצר
הודיע עליו להמונים אחוזי־השכרון של קא־היר.
השם העברי החדש נתקבל כמעט מ אליו•
דוברים רבים בישראל החלו משתמשים
בו. שלושה ימים אחרי הופעתו הראשונה
בהעולם חזה נתקבל כשמה הרשמי של ה•
הצבא המאהזד של רע־׳ם, כשרגלו ה אחת
בסוריה והשניה במצריים, רודף אחרי
בן־גוריוז ב״פלסטין הכבושה* .קאריקטורח
בשבועון המצרי אל־מוסאוואר.

מדינה החדשה, בשידורים העבריים של ראדיו
קאהיר.
התשובה המוחצת. מאז התחבס מש־רד־החוץ
הישראלי קשות כיצד להגיב על
האיום הכפול מצפון ומדרום, הכרוך בהקמת
הרפובליקה בעלת הצבא המאוחד. לא היתד.
תשובה מדינית קלוב השבוע נמצאד״ סוף־
סוף, התשובה המוחצת.
בעוד תותחי צד*,ל בצפון הפגיזו את עמדות
הסורים, אשר הפריעו לפועלים ישראליים,
ובעוד שבאמריקה פורסם ראיון בו
הודיע ביג׳י על נכונותו לנסוע לקאהיר אם
יוזמן לשם, ירד, משרד החוץ את פגזו
הכבד ביותר.
הוא הוציא חוזר, בו ביקש שלא להשתמש
להבא בשם רע״ם, אלא בשם קע-ם*.
דוברי המשרד הסבירו את הצעד הגדול
בשתי סיבות. ראשית ,״רפובליקה* אינה
מילה עברית, ומוטב להחליפה בשם ״קהיליה
ערבית המאוחדת* .שנית, ובעיקר: לא רצוי
להגדיר את ממלכתו של עבד אל־נאצר בשמה
של אחת מתופעות־הטבע הנוראות.

הממ שלה
הרמוניה צורמת
״בין משרד ראש״ד,ממשלה לבין משרד החוץ,
כבין ראש־הממשלה לבין שרת־החוץ
באופן אישי, שוררת הרמוניה גמורה!* קרא
השבוע דויד בן־גוריון בתרועת־נצחון בכנסת.
היתד, זאת הכחשה גמורה לידיעות
על סיכסוך אישי חמור בין גולדה מאיר
ושמעון פרס, שפורמו ונותחו בהרחבד. ב־עתונות
(כתבת־שער העולם הזה ,)1067
והוזכרו בכנסת.
אולם עוד לפני שביג׳י הספיק לקרוא את
דבריו, באו כמד. ידיעות אחרות שהוכיחו
כי ההרמוניה בין גולדה ופרס צורמת במקצת.
הידיעה הראשונה באד, במעריב,
הבטאון הבלתי־רשמי של קבוצת־ד,מנהלים:
״מצבר, של ישראל לאור ההתפתחות האחרונה
במזרח התיכון יידון היום דיון נרחב
בפגישת מר שמעון סרס, מנהל משרד־ה־בטחון,
עם ראש ממשלת צרפת, מר פליכס
גאיאר.״
הוסיף מעריב, בהשראתו של שמעון פרסומת
:״העובדה כי על אף הלבטים הפנימיים
של צרפת, כרגע מצא מר גאיאר את הזמן
לקבל את מר פרס, מוכיחה את חשיבותם
הרבה של הנושאים שיידונו בינם.
בסעודת־צהריים, שעומד מר גאיאר לערוך
לכבוד מר פרס, ישתתפו גם מיניסטר־החוץ,
מר כריסטיאן, פינו, ומיניסטר־הפנים, מר
מורים בורג׳ם־מונורי.׳*
הפקיד והשרה. קוראים תמימים יכלו
לתמוה מרי ענינו של שמעון פרם, פקיד
בכיר העוסק בענינים צבאיים, להתערב ב־ענינים
מדיניים בעלי חשיבות מכרעת, הנדונים
בפגישות עם ראשי־ממשלות.
לא פחות מהם תמהו אנשי השגרירות של
משרד־החוץ בפאריס. פלישה נוספת זו של
שמעון פרסומת לתחומם לא מצאה חן
בעיניהם. למחרת היום פירסמו הודעה.רשמית
על בואר, הקרוב של גולדה מאיר.
הדגישו ששרת־החוץ לא תיפגש עם שום
שר צרפתי. האמתלה הרשמית: שר־התוץ
הצרפתי עומד לנסוע לבון.
התוכן האמיתי של ההודעה היד. שקוף:
לשרת־החוץ הרשמית של ישראל לא היה
כל חשק להיפגש עם שר־החוץ הצרפתי,
אחרי שפרס, פקיד נמוך ממנה בדרגה, הודיע
על פגישתו עם ראש־הממשלה. הכפילות לא
היתר, רק מגוחכת, אלא גם מעליבה.
בכל זאת התחרטה גולדה. בבואה לפאריס
נפגשה עם פינו למשך 50 דקות, דנה עמו
על נושאים שוטפים. היא לא דנה עמו על
הנושא השוטף המעניין ביותר: מיהו, בעצם,
אחראי לעניני־החוץ של ישראל?

בריאו ת
המחלה הכרונית
כמו דרקון באגדה, הזולל פעם בשנה
בתולה מבנות הארץ, ואינו שבע לעולם, כן
מסילה המפלצת המפלגתית את חיתתה על
ישראל. מדי פעם היא יוצאת לשחר טרף,
לבלוע נתח שמן נוסף.
אחד הנתחים השמנים ביותר לקיבה המפלגתית
הוא ביטוח הבד׳מות. כיום מחלקים
* המושג זזדוטה ביתר בשפה העברית:
״קפמ*ש, ראשי־חתיבות של ״קבלת פול
ם למת־שנויינד*.

וזפזלס חזיז סייסי

ביניהם המנגנונים המפלגתיים השונים, המאורגנים
בשבע קופות־חולים מפלגתיות או
מפלגתיות חצר״ את עניני הבריאות של
1,215,000 נפש. הלויתן בחבורה, קופת־החולים
של ההסתדרות הכללית, מוציא לבדו
68 מיליון ל׳׳י בשנה, ובכלל זה גרעון
של 5מיליון.
אולם התיאבון גובר עם האכילה. ישנם
בארץ עוד למעלה מחצי מיליון נפש, שאין
לזרוע המפלגתית כיום שליטה על בריאותם.
מזה כמה שנים יושבים ראשי קופת־חולים
על מדוכה זו, מטכסים עצה כיצד להתגבר
על התקלה•
כאשר קמה הממשלה הנוכחית, בה שולטים
אנשי ההסתדרות, צץ הרעיון הנכון:
תחת הסיסמה הפופולרית של ביטוח רפואי
כללי במדינה, תחולק האוכלוסיה בין המפלגות.
בקזזי־היסוד של הממשלה נקבע הדבר •
בפירוש: הביטוח הלאומי יבוצע באמצעות
קופות־חולים עצמאיות.
רפואה כלתי־נמנעת. לפני חצי שנה
הגיעה הממשלה סוף־סוף לשלב הביצוע.
הועדה שהוקמה קיבלה את המינוי לא משר־הבריאות
המפ׳׳מי, שהוא לכאורה אחראי ל־עניני
בריאות, אלא משר־העבודה המפא״יי,
שאין לו שום שייכות לכך — זולת דאגתו
לאינטרסים של ההסתדרות והמפלגה. בראש
הועדה הוצב האיש הנכון: יצחק קנב (,)61
יליד קרים, איש קופת־חולים הכללית בתל־אביב.

הרגע הראשון ידעה הועדה לאן פניה
מועדות: לחלוקת כל האוכלוסיה בין קופות־החולים
המפלגתיות. תוך חצי שנה עובדה
בחדרי־חדרים תוכנית שקויה הכלליים כבר
גובשו סופית. לפיה יהיה חייב כל אדם
במדינה להשתייך אל אחת מקופות־ד,חולים
הקיימות( ,תצפית הפולט הזה )1067 שמספר
חבריהן יגדל, בצורה זו, ל־ססס 1,650,נפש.
הרווח של המנגנונים המפלגתיים יהיה
עצום. תקציב של כ־ 155 מיליון ל״י יעבור
תחת ידיהם, אם בצורת מסי־חבר ישירים
ואם בצורת מענקים ממשלתיים. אלפי עסקני־מפלגות
נוספים ימצאו משרות נוחות במנגנונים
המוגדלים, ואילו המחלה הכרונית
של המדינה — שליטת המפלגות על חבריהן
— תחמיר עוד יותר.
הסובלים העיקריים: הרפואה הפרטית, שתאבד
את הפרקטיקה שלה, והרוקחים הפרטיים,
שלקוחותיהם יקבלו את תרופותיה,ם
בבתי־המרקחת של קופות־ד,חולים.
תצלום רנטגן. המתכון כולו יהיה
מלאכת־מחשבת של רוקחות מפלגתית. כאשר
תתפרסם התוכנית, ערב הבחירות, תעשה
רושם מפואר ומתקדם. מדינת ישראל, כך
ייאמר, הגיעה לרמתן של המדינות המתקדמות
ביותר בעולם, כמו בריטניה.
רק בעלי עיני רנטגן יבחינו כי אין זה
ביטוח ממלכתי כלל, אלא חלוקת־שלל מפלגתית,
בעזרת כלי־הכפיה הממלכתיים. התוצאה
הסופית תהיה הריסת הקופות הקטנות,
וקביעת מונופול מוחלט של קופת־החולים
הכללית, מוסד מפלגתי מובהק בעל
זכויות ממלכתיות.

חי 1וך
אור• הג״נג״ בביח־המשכט
על לוחות המודעות ובאולמות התיאטרון
בכל רחבי הארץ, השתוללה השבוע מערכה
חינוכית, בעלת אופי בלתי־חינוכי לחלוטין.
זה מול זה ניצבו תיאטרון תימן והתיאטרון
לילדים שליד מרכז המורים והגננות, המתחרים
ביניהם על קהל הצופים הצעירים.
׳התיאטרון לילדים הבטיח ללקוחותיו לקחתם
על גבי מלאך השלום אל הירח. במודעות
הבטיחו המורים והגננות להראות לילדים
את. ההצגה הגדולה ביותר שנכתבה, אי־פעם:
דוד וגלית.״
מנהלי חילון, הבמאי מנחם גולן ועורך
דבר לילדים אוריאל אופק, הציעו מצידם
ללקוחותיהם טיסות חינם לאילת, מתנות מנעלי
פיל ותשורות מבית־החרושת פאם־
פאם לגומי לעיסה.
עקרונות הצדק. בישראל אין חוק האוסר
על כל אדם להציג הצגות לילדים,
להגריל טיסות, לחלק תשורות, לשלוח ילדים
לירח — אם רק המועצה לביקורת סרטים
ומחזות תאשר את תוכן הצגתם. המועצה
מאשרת כל טקסט המוגש לה, ובלבד
שלא היו בו הצגות־מחשוף, רצח בדם קר,
אלימות בלתי־מרוסנת או גרוי מיני מוגזם.
שני התיאטרונים יכלו להמשיך להילחם
על כספם של הורי ילדי ישראל ללא הפרעה.
אולם תיאטרון הילדים החליט להעביר
את המלחמה מלוח המודעות אל אולם בית
המשפט. .אורי הג׳ינג׳י הוא רכושו של התיאטרון
לילדים,״ טענה הגננת לאה גיחוך
מרגלית, בהצר,רד,־בשבועה שהגישה לשופט
המחוזי אליעזר מלחי. .לפי מיטב הבנתי
ואמונתי הננו זכאים לסעד גם מסעם עקרונות
הצדק והיושר,״ המשיכה, בבקשה להוציא
צו־מניעה נגד ההצגה.
אנשי תילון פנו לעורך־הדין שמואל תמיר,
יצאו בהאשמות נגדיות, בהצהרה בכתב שהגיש
מנחם גולן לבית־המשפס. :תיאטרון
לילדים חדל למעשה להתקיים מזה שנים.
אולם מאחר שגוף זה נהנה משחרור ממסים,
לפיכך משאיל מרכז הגננות את שמו לאמר־גנים
פרטיים, להעלאת הצגות שונות תמורת
תשלום של עשרה אחוז מההכנסות ברוטו
של הצגות אלה.״
ההאשמות היו חמורות מאד: השתמע מהן
כי מוסד ציבורי מרמה את האוצר. לחיזוקן
סיפר גולן. :כשהצגתי את אורי הג׳ינג׳י
והצגות אחרות בתיאטרון לילדים, הייתי
עושה זאת עם הלהקה שלי. הייתי קונה
פשוט את שם התיאטרון ומשלם ללאה גיחון,
לחשבון על שמה הפרטי באחד הבנקים,
חמישים אחוז מן ההכנסה גטו.״

ד רכי חיים
צריף 754
שאול אברהם ,14 ,חזר מבית־המשפס. זה
עתה הוציא השופט צו־מעצר נגד אמו. בביתו
במעברת כפר אונו בכו חמשת אחיו,
חסרי־לבוש ורעבים ללחם. שאול ישב וכתב

שאול אכרהם בותב לשר
.אנא, החזירו את אם

חטולם הזח 1070

צ׳חלה אברהם וילדיה
,בבקשה, הזמינו לכאן תיירים1

אשר לא היד,
לה הרבה לרהזמן
בוכים,
על־יד לישכת

מכתב לשר המשטרה. :אמי,
לה במה להאכיל אותנו, וכאב
אות אותנו מתים ברעב וכל
עזבה אותנו לפני חודש ימים
הסעד וברחה.
״המשטרה אשר חיפשה אחרי אמי, תפסה
אותה לפני חמישה ימים, והכניסה אותה
לבית הכלא, והיום הביאו אותה לפני שופט
אשר הוציא נגדה צו מעצר.
.הנני פונה לכבוד השופט, שר המשטרה,
ולכל הציבור, ושואל: מי האשם ואת מי
צריכים להעניש, האם לאם שסבלה כה
הרבה בשבילנו, נאבקה קשה לפרנסתנו,
ונסעה לכנסת ופנתה לכל מיני מוסדות? האם
היא אשמה, או אלה שהכשילו אותה והפקירו
אותנו לגורלנו המר? אנא, תשחררו
את א מי
ראש המועצה הבטיח. כאשר עלתה
לפני שבע שנים צ׳חלה אברהם מעיראק, לא
האמינה אפילו בחלומותיה הגרועים ביותר,
כי עוד תיאלץ לנטוש את ילדיה ברחוב.
בעיראק עבדה במשק־בית, פירנסה יחד עם
בעלה, אברהם הרוכל, את משפחתה.
בצריף הקטן במעברה׳ לא היו החיים נוחים.
אברהם שקע בשתיית עראק ובמשחקי
קלפים, נטש לבסוף את משפחתו.
הילדים רעבו ללחם. צ׳חלה פנתה לראש
המועצה המקומית יעקב כהן, התנתה בפניו
את צרותיה. סיפרה צ׳חלה השבוע, :הוא
אמר לי שכל עוד אני נשואה, אץ אפשרות
לעזור לי. שאתגרש מבעלי, ואז יוכלו לתת
לי תמיכה.״ צ׳חלה לא היססו־ .דרשה גט.
משרד הסעד עזר לאם האומללה בסידור
הגירושים, שילם את הוצאות המשפט. אך
ברגע בו הצליחה לקבל את הגירושין, נטש
אותה משרד הסעד• גם ראש המועצה לא
נתן את העזרה המובטחת.
צ׳חלה וששת ילדיה נשארו בחוסר כל.
הברירה היחידה שנותרה בידי האם, אשר
לא יכלה לסבול יותר את כאבם ומצוקתם
של ילדיה הרעבים, היתד, לשתף את העזרה
הסוציאלית בטיפול בילדים המסכנים. היא
לקחה את הילדים, השאירה אותם בפתח לשכת
הסעד, ברחה מהמקום.
לשכת הסעד לא התרשמה במיוחד ממעשה
היאוש, טיפלה ימים מספר בילדים, דרשה
מהמשטרה למצוא את האם. משטרת ישראל
היתד, הפעם יעילה מאוד. תוך זמן קצר תפסה
את האם, כלאה אותה במעצר.
מכתבו הנרגש של בנה האומלל לא עזר..
האם נשארה במעצרה, שום מוסד לא רצה
לקבל את הילדים הנטושים. קיבוץ אליו פנו
היה מוכן, אחרי מיון קפדני, לקבל רק
שניים מששת הילדים.
רק עם סיום מאסרה שוחררה האם —
כדי לעמוד שוב בפני המצוקה שדחפה אותה
בתחילה למעשה הנואש. היא סיפרה כי אחת
העובדות הסוציאליות רצתה לתת לה 250
ל״י — תמורת בתה היפהפיה, שושנה בת
החמש. האם סירבה .״אפילו נמות, לא אמכור
את הילדים שלי,״ השיבה בתוקף.
תיירים כמעבדה. בצריף הקטן בן
שני החדרים ישבה השבוע צ׳חלד, בת ה־,31
יבבה בבכי קורע לב. רק.לפני שלושה ימים
יצאה מבית הכלא. בחוץ בכו ששת ילדיה
יפי־התואר, כאשר עיניהם אדומות מבכי

בלתי־פוסק ובטנם הומה מרעב. זה זמן
רב לא אכלו דבר מלבד לחם ותה .״שיקחו
פעם את התיירים לא רק לבית הועד הפועל.
שיביאו אותם למעברת קרית אונו, לצריף
.754 זה מקום שאלוהים שכח אותו *,התיפחה
אחותה של צ׳חלה במרירות.
הרעש בחצרות המעברה נפסק. הילדים הפסיקו
את משחקיהם, נכנסו לצריפיהם לאכול
ארוחת צהרים. רק בחצר צריף 754 לא
נפסק הרעש. ששת הילדים לא נכנסו לביתם.
בשבילם לא היתד. ארוחת צהרים.

ד ר כי אד
ובואתו שד משיח
בתקופה בה היה מקובל לחשוב כי המשיח
יבוא רכוב על חמור לבן, לא נשקפה כל
סכנה למשיחים עצמם. אולם מאז תפסה
המכונית את מקום החמור, הפכה המשיחיות
מקצוע מסוכן.
לציון נמני, המוכר יותר בתור המשיח
מבנגאזי, לא היתד, סימסטיה מיוחדת למכוניות.
לא היה לו כסף כדי לנסוע באוטובוס.
בבוקר רגיל של יום שישי אחד קם המשיח,
סירק כחרגלו את רעמת שערו באצבעות
ידיו, יצא את ביתו כדי לבקר את אמו
הזקנה. בדרכו הספיק לרוקן לתוכו בקבוק
קוניאק חריף, קנה בקבוק כמתנה לאחותו.
אך אותו בוקר קודר לא נחה עליו רוח
הנבואה. הערה קטנה של אמו הרתיחה את
דמו, הן א התרגז, צעק בקול :״די, נמאס
לי הכל ׳,זה היום האחרון בחיי.״ הוא לקח
את ד,בקבוק, סרק את הדלת בדפיקה חזקת
יום הדין. בבית אחותו הרגיש המשיח
יותר סוב. הוא אהב לשחק עם הילדים,
דיקלם על־סה פרקי תחילים שלמים.
לפתע תקפה אותו שוב מרה שחורת
כעס בלתי־עצור השתלט עליו. הוא לקח
את בקבוק הקוניאק שהביא כשי לאחותו,
ניפץ אותו בכוח רב על השולחן, יצא את
הבית• ברחוב, בין המוני האנשים, הסיף
בדרשותיו. עיניו יקדו מחימר, ומרוב משקה.
כאילו ציפה למשהו מיוחד, החדיר בלב
שומעיו את ההכרח כי הגיע יום הדין.
עם רדת הערב אפסו כוחותיו. חשבת נכנסה
וציון, שהטיף לעקרונות התורה, לא
רצה לחלל את השבת. במקום לנסוע לביתו
ברחובות החל ללכת לבית־כנסת בצפון תל־אביב,
בו נהג לישון באץ לו ברירה אחרת.
משוגע בבותח תחידה. המשיח, שיודע
כמעט שלושת־רבעי התנ״ך על־פד״ ככור,ורגל
למחשבה שהאנשים חושבים אותו למשוגע.
למרות היותו בעל סיקחות בלתי-
רגילה התנהג לעיתים בכוונה תחילה בצורה
מוזרה .״אני מתנהג בכוונה כמו משוגע. אני
רוצה שהאנשים יחשבו עלי כך,״ הסביר.
קבוצת ילדים, שנטפלה אליו בדרכו לבית־הכנסת,
לא יכלה להעכיר את רוחו. לפתע,
בעת שחצה את הכביש, שמע חריקת בלמים
צורמת. לאחר מכן איבד את הכרתו.
כך שכב בלי הכרה כל הלילה. למחרת
בבוקר מצאוהו שוכב על הכביש, בתוך
שלולית דם גדולה• כאילו ידע בבוקרו של
יום את המצפה לו, נפגע בחוט חשידרת,
ושיתוק תקף אותו במחצית גופו.

כמדינה
יחסי חוץ
בנר בודד כמופקכה
דגל ישראל התנוסס השבוע בין עשרות
דגלים אחרים, ברחבה שלפני הקונסרבטוריון
במוסקבה. מתוך ההיכל המפואר בקעו צלילי
מוסיקה קלאסית. וועדות שופטים, גליונות
נייר לבנים בידיהם, נחפזו מחדר לחדר. כתו-
בת־בד גדולה על חזית הבנין הסבירה את
התכונה המיוחדת :״תחרות עולמית של
כנרים ופסנתרניט על־שם פיוסר צ׳ייקובסקי,
מוסקבה.1958 ,״
מישראל בא למוסקבה, כשנרתיק הכינור
בידו, משה מורביץ ,27 ,אחד ממוסיקאיד,
המצטיינים של המדינה. מורביץ היה אחד
מעשרות מוסיקאים ישראליים צעירים שנענו
להזמנתה של הוועדה הבינלאומית בראשותו
של דימיסרי שוסטאקוביץ׳ .הועדה
שיגרה את הזמנתה לפני חודשים אחדים,
לפי כתובתה של תנועת הידידות ישראל-
ברית־המועצות בתל־אב׳יב, הנוסה למק׳׳י.
ההזמנה שימחה את לב עסקני התיועה.
בפעם הראשונה הוזמנו מיסיקאים צעירים
מישראל לתחרות הבינלאומית החשובה. בשעה
שמזכיר התנועה מסר את הידיעה ל-
עתונים, התקשרו פעילים אחרים עם משרד׳
החינוך, ביקשו מפקידיו להרכיב וועדת מבחן
למועמדים לנסיעה.
עצות מחוקרים. עד מהרה התברר כ׳
משרד החינוך אינו הכתובת היחידה למבחן
מוסיקאים צעירים, הרוצים לצאת לתחרות
במוסקבה. המועמדים לנסיעה הוזמנו לכתובת
אחרת לגמרי, חינוכית פחות• במשרד הבטחון
ובמקומות־מפגש אחרים, נחקרו הכנרים ו־הפסנתרנים
על תולדות חייהם, צוידו בעצות
ידידותיות, לבל יצאו לדרך הארוכה. בחלק
מן המקרים הוסבר למועמדים כי יתכן
ויאבדו את מקום עבודתם. הסברות אלה לוד
בהפגנת בקיאות מעמיקה בתוכניותיהם בעבר
ובעתיד.
ההסברות והעצות של היועצים התקיפים,
שלא הציגו את עצמם בשמם אף באחד מן
המקרים, עשו את שלהם. למוסקבה יצא רק
מורביץ, חניך השומר הצעיר, לשעבר חבר
משק בית־אלפא, שהחליט להסתכן ולנסות
לזכות באחד המקומות המכובדים בתחרות
החשובה. השבוע התפרסמו תולדות חייו
ותמינתו בליטרנזורניה׳ גזטח, בסאונה של
התאחדות הסופרים הסובייטים.
תעלומת המכתם הנעלם. לא היתד,
זו הפעם הראשונה שיד מסתורית מתערבת
באופן פעיל בנסיונות להדק את הקשרים,
ולו רק התרבותיים והחברתיים, בין בריתו,מועצות
למדינת־ישדאל.
פרשה אופיינית לא פחות היתד, י ד -ת הזמנתו
של הכנר הסובייטי היהודי הגדול דוד
אויסטראך, אשר התזמירת הפילהרמונית מנסה
לשווא לארגן לו מסע הופעות בישראל.
הזדמנות טובה להסדיר ענין זה התגלגלה
לידיה של הנהלת התזמורת, כשד,־זמן משד,
(״מישר )-,אידלברג, מעסקני תנועת חידידות,
לחגיגות 40 השנה למהפכה בברית־המועצות.
מישר״ המעורה בחיי התרבות והאמנות בארץ׳
והמכיר אישית את מנהלי התזמורת,
הסכים לנסות ולטפל בהזמנתו של אויססראך.
״קיבלתי יפוי־כוח מהתזמירת להזמין את
אויסטראך או מוסיקאי אחר מסוגו,״ סיפר
מישר .,״צבי הפטל, מההנהלה, סיפר לי
שכבר לפני שנה שלח מכתב בנדון, באמצעות
השגרירות הישראלית במוסקבה. הוא
ביקש ממני לברר מה גורלו של המכתב,
ולהמשיך בטיפול״.
במוסקבה לא מצא אידלברג כל וכר למכתב•
הוא ביזבז שעות יקרות בשגרירות,
לבסוף אמר לו המזכיר הראשון אביעזר שלוש:
״לא קיבלנו מכתב כזד./׳
כנר תחת כנר. בכל זאת פנה מישה
בעצמו לח קם, החברה הסובייטית הממשלתית
לקשרי־תרבות עם ארצות אחרות, קיבל הסבר
כי בלא פניה רשמית אין לסדר דבר.
בתל־אביב, נמשך הסיפור כמו בתעלומה
בלשית: הפטל, שהתפלא מאד לשמוע כי
מכתבו לא הגיע, פנה למשרד־החוץ. פקידי
המשרד הפנו אותו לנציג ווקס בתל־אביב,
שחזר באוזניו :״עליכם לפנות למשרד התרבות
הסובייטי״.
לבסוף, אחרי שסבלנות הנהלת התזמורת
פקעה, הפכים אחד מסקידי משרד־החוץ להסביר
את הצד המדעי של הפרשה :״אין
לכם שום סיכויים. עד שמוסקבה לא תזמין
כנר ישראלי ברמה אמנותית שזזה, לא נזמין
שום כנר סובייטי. צריך להיות שמיון ביחסים
בינינו לבין ברית־המועצות -.חברי ההנהלה
נדהמו. מעולם לא הושמעה באוזניהם תביעה
דומה, כשד,וזמנו ליאונרד ברנשטיין או מנוחין.

עקרון השוויון הוא עיקר חשוב מאד,
כנראה, במדיניות משרד החוץ. כשהגיעה
הזמנה גדולה לספרים עבריים ממוסקבה,
סירב משרד־החוץ לאשר את ההספקה :״אם
הסובייטים יתחייבו למכור את הספרים בחנויות,
נמכור להם.״ הסיבה האמיתית לסירוב
המוזר: משרד־החוץ אסר הכנסת
ספרים סובייטים לישראל, בתירוץ ש״ברית־המועצות
אינה קונה ספרים מישראל.״ עכשיו,
עם בוא ההזמנה, מצאו הפקידים החרוצים
תירוץ חדש לעקרון המשמש נר
לרגלם: להפריע בכל מחיר להסבת היחסים
בין ישראל לברית־ד,מועצות.
השבוע, התברר כי היו אלד, תירוצי־סרק
בלבד. אחרי לחץ אדיר של פרופסורים באוניברסיטה
ובטכניון, סופרים ואנשי תיאטרון,
נאלץ משרד־החוץ לאשר יבוא ספרים
סובייטים לישראל. בברית־המועצות לא התחילו
עדיין למכור ספרים עבריים בחנויות.

גשותק׳ ישראל הרהיבו זו הפעם הואשוגה

כ דו רסל

ע לי

מיעוטים
מה דוחף סופרים?
המשוררים והמשכילים הערביים, שהתכנסו
לפני חודשיים באולם אמפייר ד,נצרתי
(העולם הזה )1061 עוררו נגדם את חמת
הממשל הצבאי והמחלקה הערבית של ההסתדרות.
אנשי מחלקה זו הפעילו לחץ
רצוף נגד משתתפי הכינוס, דרשו מהם
להסתייג ממנו. אך המסע דעך מבלי להשיג
את מטרתו.
לפני שבועיים הופתעו אותם צעירים לקבל
הזמנה, מודפסת על נייר המכתבים של ההסתדרות
הכללית של העובדים העבריים,
המחלקה הערבית. מזכיר המחלקה אליהו
אגסי הזמינם לאסיפה של סופרים, משודרים
ומחזיקי עט, למען קיום והידוק קשרים עם
המחלקה הערבית בהסתדרות.
היתד, זו הזמנה בלתי־צפויה, כי המוזמנים
התרגלו ברובם לראות במחלקה הערבית גוף
שאינו מגלה כל אהדה לשאיפותיהם, ואשר
שבועונו בשפה הערבית יצא לא פעם בהתקפה
נגדם ונגד ארגונם.
פרס למצטיינים. השבוע, כאשר התכנסו
בבניי הוער הפועל בתל־אב־ב, ק-יבי
את פניהם אליהו אגסי בלבביות. בנאום שארך
שעה והצי, הסביר להגי המזכיר מה הם
המניעים הדוחפים סופר לכתוב :״ההשפעה
הכספית המוחשית, וההשפעה הרוחנית הרגשנית.״
וברוך הוסיף :״לכם הבחירה.״
הסופרים לא ידעו למה בדיוק התכוון המזכיר,
כי המלה ״מאדה״ הערבית יכולה
להיות גם כסף וגם חומר. אגפי לא השאירם
זמן רב בספק .״המחלקה שלנו מצטערת על
שלא יכלה להתפנות עד כה לדון בבעיותיכם,״
הצהיר .״כיום אנו רוצים לעמוד אתכם בקשרים
יותר הדוקים. הקמנו ועדה שתחליט
להעניק פרסים ב0ך שלושת אלפי לירות,
לשירים ולסיפורים מצטיינים בערבית.״
התנאי היח־די :״שיהיו נוגעים לבעית העשור
הראשון של המדינה.״

ם 11םרה
איגה ואיננה
האורח החשוב הופיע במערכות עתוני
הערב, דווקא בשעות העבודה הבוערות
ביותר. הוא הסתגר בחדריהם של העורכים
הראשיים, יצא מהם כשהוא מלמה בחיוך
אדיב ובלחיצת־יד חברית :״הכל יהיה בסדר,״
אמרו העורכים לרמ״ח יעקב נאש, דובר
המטה הארצי של המשטרה.
בערב השלים נאש את הביקור במערכות
העתונים היומיים. בפי הקצין נמוך הקומה,
אשר השתיכותו המפלגתית הקפיצה אותו
במהירות מדהימה מדרגת שוטר פשוט לאחת
הדרגות הגבוהות ביותר בסולם המשטרה,
היתד, בקשה. פשוטה: לא לפרסם
את שמה של החברה, הקשורה בפרשת
תשלום השוחד לפקידים בכירים של מס
ההכנסה בתל־אביב.
כמקום ציון לשבח. קצינים אחרים
של המטה הארצי עסקו אותה שעה בהשלמת
מלאכת הטשטוש. בהודעה שנמסרה לעתונים,
נאמר כי ״פקידי מס הכנסה ביקשו שוחד
ממנהלי חברה כלכלית מסוימת, שהודיעה
על כך בעוד מועד לשלטונות המס, על
מנת לתפוש את מבקשי השוחד בשעת
מעשה.״
מעשה פאטריוטי כזד, ראוי לציון. אולם
מנהלי החברה הכלכלית המסוימת, שקשריה
הכלכליים עם משטרת ישראל* אינם מוסלים
(המשך בעמוד )14
* בניגוד לשמועות שנפוצו בחוגים כל-
כלייס, הוברר מיד ני חברת י. מ .סחרוב
ובניו, אינת קשורח בפרשה זו.

שתי הקבוצות

ערובות ומוכנות לתחילת התחרות 12 .השחקנים חולקו לשתי
קבוצות, לפי חלוקה של איזורי המגורים. קבוצת רמת־השרון
(ימין) פיגרה במהלך המישחק, זנתה בדקות האחרונות בנצחון ( )16:17 ובגביע שר־הבטחון.

כדור בסל!

את רוב הקלייעות לסל מבצעים המשותקים מקרוב• חס מתקרבים
עד מתחת לסל, ורק אז מנסים לקלוע. לפי החוק שנחקק
במיוחד למישחקים כאלה, מותר להם לצאת עס הגלגל הקנון מחוץ למגרש, ואין זה ״חוץ״.

•— ממה דקה השתלטה על ׳איצטדיון
1הכדורסל של הפועל בחולון. על המגרש
המואר הסתדרו, זו מול זו, שתי הקבוצות
היריבות• השחקנים העיפו מבט עצבני לעבר
קהל הספורטאים ובני המשפחות, שחיכו
להתחלת המשחק הפומבי הראשון בין שתי
קבוצות של משותקים.
משה פלד, יליד פולין בן ו 34 העיף מבט
נוסף באשתו שישבה בין הקהל, שאל בהתרגשות
את חברו לקבוצה יואל זינגר :״איך
יסתכלו עלינו כשנתחיל להסתובב עם העגלות
שלנו?״
החששזת לא היו מוצדקים. כי ברגע שהשופט
שרק את שריקת הפתיחה, ועשרת
הנכים על עגלות העץ שלהם החלו לרדוף
אחרי הכדור ולקלוע בו לסל, לא ניכרה כל
נימה של רחמנות בצופים. הם התייחסו אל
השחקנים כאל ספורטאים. כאשר אחד מחם
נפל מעגלתו, כתוצאה מרדיפה מהירה מדי
אחרי הכדור, לא ריחם עליו איש. מישהו
אף קרא לעומתו :״היי חבר, יש לך עודף

הפתרון: תנועה

גן הצד

חוזים חיים זנזורי ואשתו,
במשחק הגמר בכדורסל
על גביע המדינה בין מכבי והפועל ת״א.

ך • אמריקה ובאירופה, הסך ספורט
^ 1המשותקים חלק בלתי־נפרד מן ההווי
הספורטאי הכללי. מדי שנה אף מתקיימת
אולימפיאדה של משותקים, בה מתחרים משותקים
מארצות רבות בענפי ספורט שונים —
החל בשחיה וכדורסל, וכלה בקליעה למטרה.
אף בענפי האתלטיקה־הקלד, מתחרים המשותקים,
בעיקר בהפלות והדיפות למיניהן.
הצעד הראשון בכיוון זה נעשה לפני עשר
שנים בבריטניה, על־ידי ד״ר גוטמן, אנגלי־יהודי
ממוצא גרמני. מתוך טיפול במשותקי
מלחמת העולם השניה, מצא הרופא כי אורך
החיים הממוצע אחר הפגיעה, הוא שלוש
שנים לערך. כי הפגיעה בחוט השדרה, המשתקת
את חלקו התחתון של הפצוע, מרתקת
אותו למיטתו או לעגלתו, מביאה בעק־

קהר בתובעה מרתקת

א ל\ לי
מתיה לניוון הדרגתי של חלקי הגוף הבריאים
ולזיהום, אשר אין הרופאים יכולים להתגבר
עליהם.
ד״ר גוסמן החל מעסיק את המשותקים
בסוגי ספורט מסויימים, בהם יכלו הזרועות
והחלק העליון של הגוף ליטול תפקיד מלא.
פעילות זו מנעה מהם השמנה, החזירה
אותם שוב לחברה, יצרה מיפגשים בינלאו
מיים של משותקים.

דייקגות שד שעון
ן* ישראל החלו המשותקים לעסוק
בספורט לפני חמש שנים. שלושה נציגים
נסעו מטעם משרד הבטחון לאולימפיאדה שהתקיימה
באנגליה, חזרו ארצה מלאי התלהבות.
הם החליטו להקים קבוצה משלהם.
ברחבת בית־החולים בתל־השומר הותקן
מגרש כדורסל מיוחד, בעל סלים נמוכים,
המתאימים לאפשרויות התנועה והמישחק של
המשותקים.
בתחילה לא עזרו גם הסלים הנמוכים;
השחקנים לא הצליחו להחדיר אף כדור
אחד אל תוך הרשת• היה צורך באימונים
ממושכים, כשהשחקנים חורקים שן ומאמצים
כל שריר בכוח־רצון עילאי, כדי שידעו
להתנועע על המגרש. אולם לא היה זה
בשבילם עניין של שעשוע ובילוי זמן;
הספורט הזה היה פירושו בשבילם בריאות
ועוד נתח של חיים. לאט־לאט למדו לשלוט
על שריריהם ולשחק, הכדורים החלו נשחלים
בסל.
עתה אפשר לראותם מופיעים, בדייקנות
של שעון, פעמיים בשבוע לאימונים במגרש
המיוחד בתל־השומר. הם מגיעים אחד אחד
במכוניות המיוחדות שנקנו עבורם על־ידי
מחלקת השיקום של משרד הבסחון, עוזרים
אחד לרעהו להוציא את עגלותיהם, לובשים
את תלבושת הספורט שלהם ומתחילים
לזרוק את הכדור לסל.
בקיץ, נוסף לכדורסל, עוסקים הם בספורט
שני: שחיה בבריכה. כמה מהם הגיעו כבר
להישגים בלתי־מבוטלים, ובאולימפיאדה בבריטניה
זכה אחד מהם במדליית זהב.
רובם המכריע של משותקי צד,״ל הם נכי
מלחמת העצמאות. עירוני, חברי משקים,
חקלאים, בעלי מלאכה, עולים חדשים —
הם נפצעו בחוט השדרה, והקשר בין מרכזי
.העצבים במוח לבין אברי הגוף נותק. במשך
חודשים ארוכים שכבו בביתן 19 בתל-
השומר, כשהיאוש וחוסד־האימון גוברים בלבם.
היה דרוש מאמץ מסור וממושך של
הסגל הרפואי ומחלקת השיקום — ולפעמים
גם מאבק מרדני של הנכים עצמם — כדי
שיעזבו את הביתן ויצאו להתמודד עם
החיים, התמודדות לא פחות אכזרית ולא
פחות מייאשת.

גדור חוזר מהסל גרס להתנגשות בין
ך ד| 1
1 1 /1 1 | 1 1 1 1 1העגלות. השחקנים לא חסו על עגלות׳
הם, התנגשו בכוח כדי להשיג את הניצחון. שחקן, שעגלתו ניזוקה,
היו נם פצועי תאונות, כמו משה פלד,
עובד חיל החימוש של צה״ל. הוא נסע
בליל גשום בקומנדקר מירושלים; לפתע עקפה
אותו מכונית, פנתה בחדות לימין הכביש.
פלד לחץ על הבלמים, הקומנדקר התהפד
לתעלה. כאשר התעורר משה בבית־החולים.
נודע לו כי נפגע בחוט השדרה.
הטיפול בו היה מהיר יותר מזה שניתן
למשותקים הראשונים מקרבות תש״ח. פלי

ידידות

ירד מהמגרש. מכונאי מיוחד טיפל במהירות בעגלות הניזוקות, איס־שר
לשחקנים לחזור מיד למשחק. חוקי משחק הכדורסל למשותקיס
דומים לחוקי המשחק הרגיל, שונו רק לשם נוחיותם של הנכים.

קיבל דירה ברמת השרון, שנבנתה במיוחד
כדי שיוכל להסתובב בה בעגלתו. כאשר
הוקמה קבוצת הכדורסל, בהדרכתו של הרופא
המקומי ד״ר רלף ספירא, חניכו של
ד״ר גוטמן האנגלי, מיהר פלד להצטרף אליה•
במהרה הפך אחד מעמודי התווך של הקבוצה,
נמנה עם הנבחרת שיצאה לאולימפיאדת
המשותקים.
כאשר הופיע במוצאי־שבת האחרון על

.שני שחקנים מקבוצת רמת־השרון, שהם גם
תושביה של אותה מושבה, שזכו בניצחון ובגביע
שנתרם על-ידי שר־הבטחון, יורדים חבוקים ומאושרים מהמגרש.

אהבה

מגרש הכדורסל בחולון, יכול היה משה
להדגים בפני הצופים משחק מהיר להפליא,
אשר כלל כמה צירופים וטכסיסים בריאים
בהחלט. בתום המשחק, בו גברה קבוצה על
חברתה ב־17־ , 16 ניגשו שחקני נזכבי תל־אביב
לברך את הספורטאים על גלגלים. לפתע
נשמעה קריאתו של אחד הצופים :״הלוואי
ונבחרת הכדורסל הבריאה של ישראל תצליח
להגיע לרמה כל כך יפה!״

יותר מכולם התרגשו קרובי המשותקים, שחזו
במשחק במתח רב, קראו קריאות עידוד ליקירי־הם
ללא תפסק• הקהל הזר שצבא סביב למגרש, התלהב אף הוא.

שכבה נירה (ימין) לישון במאהל אוהל׳
ך 0ן |
^ י י| ידי קבוצתה בשעות הצהריים. למחרת, עם

30י * •
בשלוש לפנות בוקר, נעלם המאהל תוך חמש דקות, הועבר למקום התחלה

עדסגות

הבלונדית חטובת הגוף מוכנה לקראת המצעד הגדול. למרות שזו השנה הרא-
3ן שונה בה משתתפת נירה בצעדה, לא השפיע עליה המאמץ הגדול. ביום השני
לתחילת הצעדה, מלאו לנירה, ילידת גבעתיים 21 ,שנים, וכבר הספיקה לטייל הרבה בארץ.
** וצאי״שכת. הקהל באיצטדיון חולון
(₪ו עקב במתח אחרי משחק־הגמר על גביע
המדינה בכדורסל. ברגע המרתק ביותר קמה
נירה ברוש, שיפרה את תסרוקתה, והודיעה
לחבריה ״די, אני כבר צריכה ללכת לישון.״
עוד לפני יום לא היתה נירה הבלונדית
חטובת־הגו מעזה לוותר על מאורע ספור־סיבי
כה מרכזי. אך הפעם היתה לבוגרת
המדרשה לחינוך גופני, ושחקנית הכדורסל
המצטיינת, סיבה מספקת לוותר על סיומו
של המשחק: בעוד יום עמדה להתחיל את
צעדת ארבעת הימי*
בצריפה במחנה ישבו אותה שעה 21 בנות
הקבוצה, חיברו במאמץ משותף רשימה ארוכה
של שירי־לכת. הרשימה הגיעה למאה
וחמישים שירים, ושם נעצרה .״זה לא מספיק.
אם רוצים לקחת את המקום הראשון צריך
יותר,״ אמרה שושנקה, מפקדת המחלקה,
שבאה לדאוג לכיבוי האורות. תוך 15 דקות
גדלה הרשימה ל־ .250 הבנות כיבו את האורות
ושכבו לישון.
נירה התהפכה על צדה .״אי־אפשר לישון
היום,״ שמעה את חברתה לוחשת בשקט,
״אץ דבר,״ הרגיעה אותה נירה ,״מחר נתחיל
ללכת וכשמתחילים, זר. הולך מצוין.״ השתיים
נרדמו.

פזמון: לריריטה לריריטה ...
בחורים זקופי קומח.
הראשון, באומץ רוח,
לה נתן צביטה בצד.
השני, בחור בארז,
הוא אותה לחול זרק
השלישי, אמן פיתוח,
לה פיתח חגורת בד.
הרביעי — אך משירתו נקצר שורה אחת,
פן תרוצנה כל בנותינו אל החורש חנחמד.
הבנות לא איבדו עשתונותיהן. נירה הוציאה
את הרשימה המיוחדת לשעת חירום• מבט
לצדי הדרך, לראות אם אין קהל מיותר, ו־

בין נוהים ומבט׳ הערצה: ,צעדו 37 קבוצו1

שיר ושיר־תגמול

ן* מ כי שרץ מתהת לרגליים. בעוד דקות
1 1מספר יתחיל החמסין הגדול. הבנות הרחיבו
צעד, עברו בספיד עצום קבוצה אחרי
קבוצה. איש לא העז לחשוב אפילו שבנות
נח״ל דרום יצאו אחרונות. הן הובילו בראש
הטור הארוך, כשהגרונות מתחילים להצסרד.
הן כבר צעדו חמש שעות, ועוד לא שרו
שיר אחד פעמיים.
קבוצת בנים מבוסתן הגליל הצפוני עברה
את הבנות .״בואו נמתח קצת את הבנות,״
קרא בחיוך ארסי מנשקה השמן. הקבוצה
פתחה בשיר מיוחד, מוקדש לבנות הנח״ל:
באח מתניית אל חחורש
לטייל לבד יצאת.
ארבעח שם ניתרות.
בחורים זקופי קופח.
מוצאת זמן, נם בצעדה, לספל בשפרה הבלונדי חארוך.

סרכת וזיופי 5 ^ 5,£הספגן ר

הקטן סוקר במבטו את ה,
| צועקת תוך באב !|
חיילות, לפני צאתן לדרך.
״ * 1״ שנזקקו לטיפול רפוא
.להוריך את *חחיו[ ,ולחסתכל לחזית,״ פקד. חיילות אלה חוונקנו אמבולנסים מיוחדים ^

* 1 4 1 1 6 1 1 1 1 * 1ן היו הגיבורות האמיתיות — סוליות הנעליים הסבלניות. ניידת
1 1 1 * 11.11 1־ מיוחדת של 12 סנדלרים חוננה באופן מיוחד לטיפול מיידי בכל

נעל שלא החזיקה מעמד• תיקון מהיר של נעל פגומה מונע סבל הנגרם משפשוף הנעל בעור.

!צועדות של נח ׳לוהם בצ עדרו הרביע ת

ז ־ ד ך

הבנות לא נשארו חייבות, פצחו בשיר תגמול:
היא יורדת נל יום אל חים,
על גופה מתוח בגד ים•
בנד ים מניילון הוא שקוף,
ורואים לה את הגוף.

מה •.ה סמלת ראשונה?
ך • פינת הדרך עמד ג׳יס מוסודה. .בנות,
4להאים את הקצב. להרחיב צעד. הרם
ידיים בגובה הכתפיים. אפ־שתיים־שלוש־ארבע!
אם־שתיים־שלוש־ארבע! והום־הוס־נח״ל,
ועוד פעם נח״ל!״ שושנקה נתנה פקודות
בקצב — מתקרבים לג׳ים הבקרה, צריך
לעשות רושם.
הבנות הלכו מצוין, אף אחת לא נפלה.
״אם נלד ככה עד הסוף, עוד יכולים לשלוח
אותנו להולנד,״ המריצה שושנקה את הבנות.
״אבל את כבר לא תספיקי,״ השיבה גירה.
שושנקה, סגן־משנה גבוהה ורזה, באמת
לא תספיק. היא רצתה לצעוד השנה בין
הבודדות, אך לא ניתן לה .״את משתחררת
יומיים אחרי הצעדה,״ אמר לה המג״ד,
״לפחות תשאירי עוד מזכרת נעימה. תאמני
קבוצה של בנות.״
שושנקד, יודעת לאמן. מאז גמרה את קורס
הקצינות, עסקה כל הזמן בהדרכה .״כבר
נמאס לי לאמן כל הזמן,״ הודתה ,״אבל
כשמקבלים קבוצה כזו, נכנם החשק מחדש.״
השופטים העיפו מבט מחמיר לעבר הבנות.
סמלת ראשונה הפליטה בשמחה לאיד:־״הן
הולכות יפה, אבל נח״ל חוף הולכות עוד
יותר יפה.״ הבנות לא נבהלו מתג השופט.
״אתן יודעות מה זה הפלאפל על הפסים
של סמלת ראשונה?״ שאלה מישהי ב

י׳ויילו ת המעטות
ן אמצע הדרך. עבור
ר פו א ה בהם.

תובלת ד ת יוחס

שלשה הראשונה :״פשוט מאוד — רב־סרן
על סמלת.״ הצועדות פרצו בצחוק.0:1 .
את נחד דרוס אין מנצחים בקלית•

מדוע סורק הסדמ״ח?
ך• לו שופט, כאן שופט שתיים בועז.
| 1/ /שופט, כאן שופט שתיים בועז. איך
אני נשמע? עבור.״
״כאן שופט, אתה נשמע היסב, עבור.״
״כאן שופט שתיים בועז, אנחנו מגיעים
לבאר טוביה, הולכים מצוין, לבנות מוראל
גבוה, מה נשמע אצלכם, עבור.״
קבוצות הבנות הראשונות החלו מגיעות
לנקודת הסיום. בצדי המדרכה עמדו עשרות
משפחות — ילדים עם תפוזים, נערות עם
פרחים אדומים. לפתע הגיעה הפקודה לעצור;
אסור להיכנס לכפר. הבנות התיישבו בצדי
הדרך, הרימו את רגליהן על התרמילים —
שיטה בדוקה להחזרת מחזור הדם.
על הכביש עבר טרקטור נהוג בידי חקלאי
זקן .״הוא לא מזכיר לכם את בן־גוריון?״
שאלה מישהי ,״בטח, הוא דומה לזקן בשדה-
בוקר כמו שתי טיפות מים״ .ואז פרץ מאליו
השיר.
לא, לא, לא נשכח

איך שפירקו את הפלמ״ח.
נרד לשדה בוקר
נתפוס את החבר,
נגמור את החשבון
עם שר, הביטחון.

דרום פשוט הגיעו לפני הזמן המותר. אם
תיכנסנה לנקודת הסיום, לפני הזמן המינימלי
המוקצב להליכת 30 הקילומטר* ,תיפסל הקבוצה•

חדק
בעולס הבא

ך • צעדה התחדשה. הזיעה ניגרה ב(
| זרם קולח. הרגליים עייפות, החגור העיק
על הגב, נדבק מזיעה. המימיה שקשקה, אף
למרות החמסין אף אחת לא שתתה. עוד
שלושה קילומטר והיום הראשון יסתיים.
״להרים את הראש יותר גבוה, עוד לא
הפסדנו בשום מלחמה,״ דירבנה שושנקה את
מחלקתה .״יותר ל־אט, יותר ח־זק, יותר במרץ,
יותר י־פה• אחת־שתיים־שלום־ארבע,
והופ־הופ־הופ!״ קולה של המפקדת היה
רווי גאווה. גם השופטים התפעלו מהבנות
של שושנקד״
לפתע התנגשו הרגליים אחת בשניה. צלם
העולם הזה נדחק בין הבנות, ניסה לצלמן
במצב משונה. הבנות לא התרגשו. הרי בשביל
נקמות באנשים כאלה ערכו רשימה של
250 שירים: מי אין

פזלו של הזקן, שהוא דמה לבן־גוריון.
אחרת אין לדעת מה היו מסוגלות לעשות
הנערות באותם רגעים של מצב רוח .״מה
קרה?״ רטנה אחת ,״יש פשפשים בתוך הכפר
שאסור להיכנס?״
לא, לא היו בכפר פישפשים. צועדות נזד״ל

הבנות התקרבו לקו הסיוט• מרחוק נראו
אוהלי הסיירים הקטנים. החגור חדל להעיק;
הצעידה לא קשה. השירה לא נפסקת. עבר
עוד יום.
• מינימום: שבע שעות; מקסימום; עשר
שעות.
•• עיתון תנועת הנוער הדתית בני עקיבא.

היתה הפקודה הבלתי רגילה, בהגיע
הצועדות למאהל החניה שחוקם לפי
הפתרון היעיל ביותר למנוחת הרגליים.

״ דור ההמעיך ת ר ׳שסי

לות עצמן. במקומות ישוב זכו הצועדות לתגובות שמחה.

שיב בעבר מתלהבות מ;:לו

החורשות אותם ברגליהן

ני בואן. סנדלים

שקורא את העולם הזה
לו חלק בעולם הבא.
מי שקורא את העיתון זרעים**
לו בעולם הבא שני חלקים

במדז 1ה
(המשך נזפנזוד ) 10

בספק, רצו בכל זאת בעילום שם, בצניעותם
ובענוזתם המרובה.
בבית־המשפט הוצאו פקודות המאסר נגד
הפקידים בחדרי־חדרים. הבקשות להוצאת
צווי החיפוש והמאסר נגנזו בקופות ברזל,
ושופט השלום ישראל דב זוהר נתבקש
לאסור כל פרסום בבקשה.
היתד, זו הפעם העשירית, בחודשיים האחרונים,
שקציני מטה גבוהים ביקשו לאסור
פרסום שמותיהם של מועלים או עברינים
אחרים, המקורבים למישהו חשוב.

מ שפט
מכתב מאבא
בין עשרות אנשי נטורי־קרתא, עצורי
הפגנות ואוהדיהם, שמילאו השבוע את אולמו
של שופט השלום בירושלים, התבלט אליהו
וינשטיין, צעיר בן , 18 בעל זקן כהה דליל
ופיאות מסולסלות. הוא עלה על כל חבריו
בהפרעות הסדר ובקריאות הגנאי.
הבחור התפרץ בצעקות, בשעה שעד נשבע
על התנ״ך, התחצף אל השופט. הוא הואשם
במיון בית־הדין, נדון ל־ 50ל״י קנס או
40 יום מאסר.
יומיים אחרי המקרה התקבל בלשכתו של
השופט מכתב, נושא חותמת־דואר תל׳
אביבית. המכתב, שנשלח על־ידי אביו של
וינשטיין, הסיר את הלוט מעל הטרגדיה האישית
של הצעיר חמום־המוח.
אליהו וינשטיין לא נולד בין סמטאות מאה
שערים. אביו, המפרנס בקושי את משפחתו
בת שש הנפשות, ביקש במכתבו רחמים על
בנו.
פצצה כגיל שש. בגיל שש עבר על
אליהו זעזוע נפשי עמוק. בשעת לילה מאוחרת
הועף ממטתו, מהדף התפוצצות אדירה.
לא הרחק מביתו העלו אנשי אצ״ל השמימה
את בנין הבולשת הבריטית.
אליהו קיבל הלם, לא החלים ממנו במשך
זמן רב. הוא היה אילם כמעט ש^ה, נשלח
בהמלצת רופא קופת חולים לטיפול פסיכיאטרי.
כאשר
החלים שלחו אביו למוסד נוער בבני
ברק. מדי חודש היה האב מפריש 30ל־׳י
ממשכורתו, להחזקת בנו במוסד. כשגדל
אליהו, החלים למנוע מאביו את ההוצאה
הכספית הגדולה, עבר לירושלים.
״בני אוכל לחם־חסד אצל נטורי קרתא,״
כתב האב המיואש .״כמו כל אדם הוא מנסה
למצוא חן בעיני אדוניו. הסתעפות המחירים
(עלית יוקר המחיה) אילצה אותי להשאיר
אותו אצלהם, אך אם יסכים השופט לסלוח
לו, אחסוך לחמי מפי ואשלח אותו לקיבוץ
או למוסד, ויזכה השופט לחסדי ה׳ המשלם
מדר. כנגד מדד*!,
מכתבו של האב לא עזר במאומה לנער,
שישב אותה שעד, בכלא ירושלים.

וכנות נוסכות לחגים
אנו שמחים להודיע לצבור הנוסעים כי לקראת
חג הפסח, במשך החג ועד הפעלת לוחהזמנ
יםהקיצי, תתווספנה רכבות נוסעים וכן
יחולו מספר שינויים בתנועת הרכבות לפי
הפרוט כדלהלן :

כלישר אל
המאורעות החשוכים

א) רכבות נוספות בערבי שבת וחג
החל מערב פסח ( )4.4,58 ובכל יום ו׳ וערב־חג
אחר תאריך זה, תצאנה רכבות נוספות אלו :
בשעה 1525
מירושלים לתל־אביב
׳׳ 1420
מתל־אביב לירושלים
׳ 1505
מתל־אביב לחיפה
׳׳ 1440
מחיפה לתל־אביב

ב) רכבות נוספות כחול המועד
בחול המועד פסח (ט״ז, י״ז, י״ח, י״ס ניסן —
,)9.4 ,8.4 ,7.4 ,6.4תתווספנה 2רכבות בקו
ירושלים—תל־אביב בכל כוון, נוסף ל־ 4הרכבות
לפי לוח הזמנים הקייס• והרי זמני היציאה של
כל הרכבות בקו זה :
מירושלים לתל־אביב ,1120 ,0912 ,0650
1755 ,1505 , 1348
מתל־אביב לירושלים ,0903 ,0716 ,0603
.1718 , 1458 ,1115

ג) שנוי זמן צאת חרבבות
כמוצאי שכת
החל ממוצאי שבת, ט׳׳ו ניסן ,5.4.58 ,תצאנה
הרכבות בשעה אחת יותר מאוחר לטי לוח הזמנים
דלקמן :
,2056 , 1923
מתל־אביב לחיפה
.2122 , 1945
מחיפה לתל־אביב

נזוטרינז לטונזוזה,

גזנגזרגז \־כב\ז ישר־אר

הכו 0ה ^ ה

ה טס ר׳שד שיל א-ייזע גסזימ&לטחס
הטס

כו־מ

(לימיל כן ל׳
כרמי יגן י
מזרחי זזכרזן יעקב 0

הספרים מאמריקה, שנרכשו על־ידי
ישראל במסגרת תוכנית אי.אמ.ג׳י. של ממשלת
ארצות־הברית, הגיעו לסכום של עשרה
מיליון ל״י, במשך שש השנים האחרונות
סיכום ראשון של משאל העשור,
אשר נערך בין 40 אלף מתושבי הארץ,
מראה כי שני המאורעות העיקריים שנבחרו
על־ידי הנשאלים, הם: ייסוד צה״ל ועליית
900 אלף יהודים. אחריהם: הסכמי שביתת־הנשק
וגמר מלחמת העצמאות. ב־ 18 לאפריל
יוגרלו פרסים בין נותני 10 התשובות שהרוב
יבחר בהן ישראל ומארוקו
היו שתי המדינות המרחביות היחידות, שנענו
להזמנת עצרת האו״ם למסור דו״ח על
הצורה בה מקדמים חוקי המדינה את סעיפי
האמנה של זכויות האום כית*
קברות קדום, מלפני למעלה מ־5000
שנה, נתגלה ליד יאזור, על־ידי טרקטור שעסק
בסלילת כביש. נמצאו בו סימנים דומים
לאלה, אשר נמצאו בבתי־קברות של
אחדים מן המתיישבים הראשונים באיזור
באר-שבע הוצאות העברה של
מיתקן גאז ייקבעו על־ידי החברה המבצעת
את ההעברה. דבר זה מסתבר מפסק־דין של
בית־המשפט העליון, בעירעור שהגישה חברת
סופרגאז. כאשר ביקש תושב תל־אביבי
מהחברה להעביר את המיתקן לדירתו החדשה,
דרשה החברה 40ל״י. הצרכן שילם
את הסכום תוך מחאה, דרש בחזרה 35
ל״י, בטענה כי הוצאות ההעברה אינן צריכות
לעלות ץ ל חמש ל״י.
חפולם חזח 1070

מלכה רוזנשטיין (שניה מימין) שפרווה לבנה מכסה
את שמלת הקטיפה השחורה שלה, והנערה במשק>
# 1 1 11י
פיים שחורים הלבושה בשמלת קטיפה אדומח, חיו בין הנערות הבולטות הבודדות בנשף הגאלה.

סזליססיזת

במקהלה החד־גונית של נשף התזמורת, היו דליה ליטאי
שחורת השיער והחיננית (ימין) ונערה בלונדית המדברת
רק הונגרית, המנסה לפרוס פרוסת בשר־עזף בעזרתו של יוסף לפיד, איש מעריב,

>ןבאב, גיאן 1תרב 1תבהיכר
נשף התזמורת הפילהרמונית הפו לוואויאציה בסולם מינורי עד נושא ה\אלה
ך כרת לא כל כך צעירה, לבושה בשחור
ודוברת אנגלית, הסתובבה במוצאי־שבת
בהיכל התרבות, כשבידה מצלמה. מדי פעם
היתד, הגברת מבזיקה במצלמתה כלפי ההמון
שמילא את האכסדרות ואולמי ההיכל,
או משכנעת נערה הדורה להתיצב לפני
המצלמה, בהסבירה :״אני מצלמת בשביל
עתונות חוץ, זה בשביל לייף.׳׳ אולם כשפנה
אליה צלם מקצועי בשאלה :״בשביל
מי את מצלמת גברתי?״ השיבה הצלמת במבטא
הונגרי :״אולי באמת יש לך איזו
עבודה בשבילי?״
שאר שלושת אלפי האורחים שבאו לנשף
הגאלה האופראי של התזמירת הפילהרמונית,
לא באו לשם כדי לחפש עבודה. הם
חיפשו משהו שונה לחלוטין. כמעט בלב
כולם קיננה התקווה שנשף הגאלה האופראי
יהיה מהדורה שניה של קונצרט הגאלה,
בפתיחת היכל התרבות. אולם הדמיון בין

שני הנשפים היה כדמיון בין קבוצת כדורגל
מהליגה הלאומית לקבוצת כדורגל מליגה ב׳.
כל מי שרצה מאוד להיות בפתיחה החגיגית
של ההיכל, להראות ולהיראות, אולם לא
היו בידיו הסכומים הענקיים שנדרשו עבור
הכרטיסים, בא הפעם להיכל. הכל היה זוהר
וחגיגי. אנשי התזמורת, בחליפות הערב השחורות,
וזמרי לה־סקאלה, בקטעי אופרות
מפורסמים ובסצינות מתוך הספר נזסיביליה,
היו תחליף תרבותי נאה לכוכבי המוסיקה של
ליל פתיחת היכל התרבות. השוני הפעם
היה רק בקהל.
פרוות הנשים היו קצת יותר ישנות, שמלותיהן
לא היו גזורות דודקא בקוי האופנה
החדישים. אפילו הנשים עצמן נראו קצת
יותר, מיושנות. את מקום נערות הזוהר
ונשות החברה הגבוהה בתערוכת עדיים ו־מחלצות,
תפשו הפעם נערות בעלות הרבה
פחות איפור והרבה יותר תרבות.
הגברים, בעיקר אלה שלא הוציאו מתוך
ארון הנפטלין את הסמוקינגים והפראקים, היו
גם הם בני חתך חברתי אחר מאשר הגברים
של קונצרט פתיחת ההיכל. הם לא באו הפעם
משום שמעמדם החברתי או משרתם
הצבורית חייבו אותם להיות בקונצרט, אלא
פשוט משום שרצו ליהנות ממוסיקה וזמרה.
הסבירה רכילאית ידועה, לחברתה המאוכזבת,
על היעדרם של כל מינויי הופעות
הסנובה הישראלית :״הם לא באים לקונצרט
שהכרטיס אליו עולה בפחות מחמישים ל״י.״

מונית גם מנהלי בית המלון רמת־אביב, ש־אירגנו
את המזנון. הם התאימו את המחירים
לרמה החברתית של נשף הפתיחה, דרשו
לירה עבור כוס מיץ, חצי לירה עבור בקבוק
סודה.
ריחות הקבאב והשישליק שניצלו על המרפסת,
הנרות הדולקים על כל שולחן,
ומקצבי הג׳אז של תזמורת רקודים ליוו את
המצעד הגדול סביב ההיכל. אלה שבאו בחולצות
ללא עניבות ובחליפות בהירות, במטרה
ליהנות, רקדו בצפיפות. השאר, אשר
לרובם לא היה מה להציג, חיפשו אחר כאלה
שיש להם מה להציג.
ראש עירית תל־אביב
תה ממולאת בקציצות
שלום זיסמן, סגן ראש
לכל עבר כלפי מכרים

חיים לבנון לעם פיקבאב
בחברתו של
עירית רמת־גן, חייך
כמו סינסור אמרי־

קאי המנסה לרכוש בוחרים. עורך־הדין מיכאל
כספי, שלא פגש הפעם את הקליינטים
שלו, מעמוס בן־גוריון ועד ייגאל מוסינזון,
השתעשע בריקודים בחברה עליזה.
מלכה׳לה רוזנשטיין, בשמלת קטיפה שחורה
ובפרוזה צחורה, נראתה אומללה מאוד מחוסר
כל מתחרות• בתיה לנצט, במחשוף־
גב גדול, מיהרה לעזוב את הזירה בלווית
בעלה המזוקן. כמה סנוניות לא צעירות, בשמלות
שק וחבית, כמעט והתביישו בזרותן
לסביבה• השאר השתעממו.
אולם מה שנראה צנוע ושמרני מאוד, בעיני
אלה שהורגלו לתצוגות־הראוזה החברתית
של ישראל החדשה, לא נראה כה צנוע בעיני
האורח הבא מן החוץ. השתומם תייר אמריקאי,
באזני ידידיו הישראליים :״אז למה
אומרים לנו כל הזמן שבישראל אין מה
ללבוש?״

המציגים והמוצגים
ך* רגע מסוים נחלק הקהל לשתי ה!
שכבות, מהן היה מורכב. היה זה ברגע
בו הסתיימה הופעת התזמורת וזמרי לוז
סקאלה• אלה שהופיעו לתצוגה החברתית
מיהרו החוצה, לתסוס מקומות ליד השולחנות
שמילאו את אכסדרות ההיכל. השאר,
רובו הגדול של הקהל, נשאר למחוא כף
למנגנים ולזמרים, ישב רתוק למקומותיו
גם כאשר שמואל רוזן העלה על הבמה
חצי תריסר מאזינים לחידון מוסיקלי קצר.
התזמורת פצחה בנגינת קטעים מוסיקליים,
אשר צוות החידון היה צריך לזהותם. הקטעים
התמשכו והנשאלים, ביניהם זמר
האופרה לשעבר אברהם וילקומירסקי, גילו
בקיאות משעשעת. אלה שתפסו מקומות ליד
השולחנות ראו כיצד הם נשארים ביתמותם
במדבר השולחנות הלבנים, הסתננו אחד אחד
חזרה לאולם.
באולם ההיכל, שמיזוג האויר טרם הופעל
בו, שרר חום מעיק. באכסדרות, לעומת זאת,
היה קריר יותר, גם כשהתמלאו באלפי
האורחים, אשר תמורת סכום של חמש עד
12ל״י זכו לא רק בקונצרט אופראי אלא
גם בנשף המוני, עם כל הרעש והדוחק
הכרוך במאורע כזה.
גיבור נזשפן זי המדינית,
י י *י• י י ן ׳עורך־הדין יצי־ק אדרת,
משתתף בהסתערות הכללית בי< באלונים.

מלבד מנגני התזמורת, שקופת קרן הפנסיה
שלהם התעשרה בערב אחד בכמה אלפי
לירות, ידעו ליהנות מההתקבצות הה־

וחהס 11

אלפי המבקרים נעיס לצלילי תזמורת ג׳אז באכסדרה המרכזית של היכל
התרבות• מלמעלה משקיפים עליהם הסועדים ליד שולחנות, עליהם דלקו
נרות. למרות מספרם הרב של האורחים ודחיסתס הגדולה למשטח הריקודים, הספיק המקום.

אנשים
עצה דיפלומטית

אל ת שבי עיפה לסדר
נקיון הבית, הכביסה, דאגתך נתונה לו כל השנה
ובפרט בערב פסח, חג הנקיון והסדר.
הכביסה והנקיון עבודה קשה ודורשת מאמץ מעקרת
הבית. לשמחת ׳עקרות הבית עומד לרשותך ״קויק״,
אבקת הכביסה רבת העזר.
חומר כביסה העומד תחת השגחת המכון הממשלתי
בירושלים ומבטיח לעקרות הבית מלבד נקיון הבגדים
והדירה גם אופןשמוש קל. יש רק להרתיח דוד
מים, להכניס הכביסה עם ה׳״קויק״ שעתיים, לשטוף
ולתלות.

ימי מנוחתה של אשת ראש הממשלה
פולה בן־גוריון, במלון השרון בהרצליה,
הסבו לימי אי־מנוחה לדיירים אחרים של
המלון. פולה ניגשה לתייר יהודי מלונדון,
השוהה במלון, אחרי שראתה אותו הולך
חבוש כיפה, ופנתה אליו בשאלה :״בשביל
מה אתה צריך את הכיפה הזו?״ התייר
הנדהם השיב :״מה זאת אומרת? אני יהודי,
אני איש דתי ושומר כשרות.״ הפצירה בו
פולה. :אני יודעת שאתה עושה את השטות
הזאת, אבל בשביל מה אתה צריך את זה?״
זכרונות, מתקופת שירותו כשגרירה
הראשון של ברית־המועצות בישראל, סיפר
לידיד לא מזמן פאוול ירשוב, כיום
שגריר ברית״המועצות בשוייץ :״אף פעם לא
יכולתי למצוא שפה משותפת עם דויד כף
גוריץ. כשהייתי בא אליו בשליחות מדינית,
היה מדבר כל הזמן על סוקראטס, אפלטון
והתנ״כ. לעומת זאת היה נעים לשוחח עם
הנשיא המנוח ד״ר חיים וויצמן. פעם
שאל אותי וויצמן, :מה הוא מקצועך, ייר־שוב?׳
עניתי לו שאני דיפלומט מקצועי והוא
אמר לי, :רע מאוד. קח למשל אותי, אני
דיפלומט ואיש מדע. אם יסלקו אותי ממשרתי
תמיד יהיה לי מקצוע אחר. מה יהיה
איתך שר הדואר יוסף בורג
נראה עליז מאד בכנסת, אחרי הויכוח על
תקציב משרדו. מ־ 48 מיליון הל״י של התקציב,
הציעו חברי הכנסת להוריד רק
ארבע ל״י. אמר הד״ר בורג :״אני מקוד
שגם אשתי לא תסבול ביותר מהורדה זו.״
צעקה לעברו ח״כ חרות אסתר רזיאל
נאור :״שר הדואר יכול לתת שיעורים
פרטיים בעברית ויקבל יותר מלירה.״ בורג
לא נשאר חייב, ענה בו במקום :״אפילו
בשעורי מתמטיקה משלמים יותר
המונח ״חברינו״ ,בו משתמש ראש הממשלה
לציון חבר העסקנים מצמרת מפא״י המכריע
בהחלטות הממשלה החשובות, לא חיה מוכר
עד השבוע לח״כ הצ״כ ישראל רוקח.
כאשר אמר ח״כ חרות שמשון יוניצ׳מן*
בשעת ויכוח בכנסת :״הדבר יוחלט במועדון
חברינו״ ,שאל רוקח :״איפה המועדון הזה?״
כשהשיב יוניצ׳מן: בתל־אביב, היתממה גם
ח״כ מפא״י ככה אידלסון :״איזה מין
מועדון זה?״ צעק לעברה קול מספסלי האופוזיציה
:״למה לך לדעת? בין כך וכך
לא יקבלו אותך שם.״

ביקורת עצמית

24018
ת ל -א בי ב, ר חו ב אל נ בי
רון׳ די זב גוף. פ נת ׳רח׳ ג ור ד ון\ 7,ל 2 8 6 4 7 :

הפוליסרוק של חטיבת גבעתי לשעבר נתקל
בבעיות של ביקורת עצמית• אחרי שכבר
השלים את הספר השלישי של יצירתו, פנים
אל פנים, החליט אכא קובנר, חבר משק
עין־החורש, שהספר אינו מושלם די צרכו.
הוא התחיל לכתבו מחדש תשעה
חדשים אחרי שהמפקח הכללי של משטרת
ישראל יחזקאל סחר השמיע במשפט
עמום בו־גוריון את העדות, שזכתה אחרי
כן בסי השופטים בתואר טרגדיה, התברכה
משפחתו של סהר במאורע משמח יותר :
לידת בנו השלישי דרישת־שלום הגיעה
השבוע מצעירה תל־אביבית פופולרית, שנכנסה
למשפחת הסגל הדיפלומטי הבינלאומי:
ע,-גואלה (״מנה״) עזר, בתו של היועץ
הממשלתי לעניני תיירות, אשר נישאה למי
שהיה סגן הקונסול האמריקאי בתל־אביב
קליב פולר. אחרי שרות בהונג־קונג, הועברו
הפולרים לוואשינגטון, שם יעבוד הבעל
שנים מספר במחלקת המזרח הרחוק. מתלוננת
מנה, אם לילד בן ששה חדשים בשם
צ׳ארלס :״יוקר המחיה בבירה האמריקאית
רב, ואין משרתים זולים כמו באסיה
הכוכבת היאפנית מיקו טאקה, המופיעה
בסרט סאיונרה המוצג השבוע בתל־אביב,
הפתיעה את חברי נבחרת ישראל בכדורגל,
בעת שהותם בקרדיף שבוולס. הבחורים הצטלמו
עם הכוכבת, הופתעו כאשר פנתה
אל נח רזניק באידיש :״האם אתה מדבר
אידיש?״ ונפרדה בברכת זיי גיזוננו (תהיו
בריאים) .התברר כי היפאנית שהתה זמן
רב בברוקלין, הספיקה שם ללמוד אידיש
בקשה מיוחדת היתד, לשמש בית־משפט
השלום בתל־אביב, לעורך־הדין נתן
קנת: להרשות לו לקרוא למתמחה שלו,
לשעבר המציל הידוע אי (״טופסי״)
קונציפולסקי, בשם הכינוי שלו .״אני
מוכן לעשות בשבילך הכל,״ אמר השמש
לקנח ,״אך אל תבקש ממני לקרוא במסדרון
שם כמו קונציפולסקי, זה קשה מדי
קריין קול ישראל אפרים אכא התגלה
השבוע כמשורר, בעת שפירסם שיר לירי

גורליצקי ואלמגור
אחרי החופה, שתי •הצגות
בשם לילה אוהב ביומון על־המשמר
אילי (״ינקת״) גורליצקי, שחקן הקאמרי
לשעבר וכיום כוכב להקת פיקוד המרכז,
נשא השבוע לאשה בסקס צנוע במשרדי
הרבנות את גילה אלמגור, שחקנית ח־בימה
הצעירה ( )18 והשחרחורת. מיד אחרי
טקס החתונה מיהרה גילה להבימח, שם היא
מופיעה בהצגת הביצה כאחת הבנות של
הפקיד הצרפתי, ואילו אילי הלך לחזות
בהצגת תיאטרון אחרת אחרי הצלחת
הקופה של משה וינטלאטור בתיאטרון זירה,
עלתה קרנו של מנהל התיאטרון אכרהם
(״פשה״) דשא בעיני כל מנהלי התיאטרונים
האחרים, האומרים :״בזירה היתד, הערב
הצלחת קופשה הסבר משכנע לפריון־
העבודה הדמיוני של הפיליטונאי אפרים
קישון ניתן לאחרונה על־ידי קישון עצמו.
כאשר חסר באופן דחוף לאחת הלהקות מערכון,
וקישון התחייב לספקו תוך יומיים,
נשאל ההומוריסטן על־ידי ידידים כיצד יספיק
לכתוב מערכון ביומיים .״מה החכמה?״ השיב
קישון ,״כתבתי את זה לפני שמונה שנים
בהונגריה, עכשיו אני צריך רק לתרגם
חיה הררית, השוהה עתה בפאריס, לא
תבוא לישראל השבוע כמקווה. במקום זאת
היא תיסע לרומא, שם יערכו לה מיבחני־בד
כדי לבחון אותה לתפקיד אסתר בסרט
בן־חור.

סעדה תנכ׳׳ירו
תוכניות הנשואים של מנהלו הכללי של
משרד־החוץ הישראלי ולטר איתן העסיקו
לאחרונה את העתונות העולמית. איתן, אב
לשני בנים ובת אחת, גרוש מאשתו הראשונה
וזרה שיף, נמצא כעת בקונדון לרגל
הופעת ספרו על מדיניות־החוץ בהוצאת
סימון את שוסטר. בבואו ללונדון נפוצו השמועות
כאילו מתעתד איתן לשאת לאשה
את כ ת־ תניון ׳ טו סטר, בתו של אחד משותפי
הוצאת הספרים העשירה והמפורסמת.
אולם איתן הכחיש את כל הידיעות על נשו-
איו העתידים עורך ידיעות אחרונות
הד״ר הרצל רהנבזוט התגייס השבוע
שוב להטפה נמרצת לחידוש עונש־המוות.
במאמר ראשי בעתונו, תקף רוזנבלום את
החוקים והמחוקקים המתונים, זרק שאלה
מוחצת :״האם נחוץ שנשי עושי היוססיציה
שקנו ובנותיהם שלהם תיאנסנה כדי שיתעוררו
לפעולה רצינית בנידון שוער
הנבחרת הלאומית בכדורגל יעקכ חורו*
רוב העמיד ביום ששי האחרון את קטנועו
ברחוב דיזנגוף בתל־אביב• שוטר תנועה שניגש
אליו כדי לרשום דו״ח על חניה במקום
אסור, הוקף על־ידי קהל שגער בו :״איך
אינך מתבייש לעשות רפורט לחודורוב?״
בלחץ הקהל ויתר השוטר על הדו״ח: אולם
אחרי שחודורוב הסתלק, שאל את אחד הנוכחים
בשקט :״תגיד לי, מי זה חודורוב,
חבר כנסת נאומו הסנסציוני של הפרופסור
משה צבי סגל בכנס חוקרי ה־תנ״ך,
בו השמיע התקפה חריפה על המדינה,
עורר סערת רוחות במדינה כולה. כתב אליו
די־ב הראשי יצחק רחמים ניטים:
״דבריו ושל סגל) נאמרו ברוח נביאי האמת
חננולם חזח 1070

קזלמע

והצדק, אשר הוכיחו את עמם, את מלכיהם
ושריהם מתוך אהבתם אותם אהבת אמתי
ש ר אל

קנאות מקצועית
בלאדה בשם סלע אדום, שמילותיה נכתבו
בידי חיים חפר ומנגינתה חוברה
על־ידי המוסיקבלן יוחנן זראי, עתידה
להיות השלאגר הישראלי החדש של העונה.
הבלאדה, המספרת על גורלם של שלושה
בחורים שהלכו לפטרה, הושרה ערב אחד
במועדון התיאטרון בפי אליה (אריק)
לביא, העבירה רטט בקהל המאזינים. מאז
לא הושרה עוד במועדון: קריאות טלפוניות
שהגיעו להנהלת המועדון דרשו להסיר את
השיר מהתכנית, משום ש״אנו הולכים למועדון
התיאטרון לשמוח ולא לבכות
הזמר הלל (אילקה) י רווח היה בשבוע
שעבר קרבן לתאונה. בעת שהשמיע תקליטים
במסיבה שנערכה בביתו, מעדה רגלו התו־תבת
על גולה שהיתר, על הרצפה. אילקה
ניסה להציל את התקליט שהיה בידו, התחלק,
שבר את רגלו, הובא לבית־חולים, שם
נותח המלחמה עד חרמה בין הרכילאית
מירח אברך לבין הפזמונאי דידי
מנוסי נכנסה לסיבוב חדש. אחרי שמירה
יצרה מלה חדשה — ״דידיאוטיזם״ — הפיץ
דידי ברבים שמירה הרצתה ארוכות על
הפילוסוף החביב עליה, הוא ״דיקאנט״ .כך
הרגה מירד״ לדברי דידי, שני זבובים פילוסופיים
במכה אחת: הפילוסוף הגרמני עמנואל
קאנט, בן המאה ה־ ,18 והפילוסוף הצרפתי
רנה דיקארט, שחי מאתיים שנה לפניו
את המחמאה הגדולה ביותר בחייו
קיבל דידי השבוע, כשישב בבר הירושלמי
פינק. דידי, הידוע כחמשיראי המפיץ בעברית
את צורת החרוז המקובלת באנגלית
בשם לימריק, נשאל על־ידי אורח בבר :
״תסלח לי, איך אומרים באנגלית חמשיר?״
המשורר כן־ציון תומר ערך לאחרונה
מחקר פרטי, על המבקרים הספרותיים
בארץ. תוצאות המשאל, לדבריו: כמעט כל
המבקרים הספרותיים סובלים מאולקוס
יהודית (ג׳ודי) שפטל, ארוסתו המרומה
של ייגאל מוסינזץ, חזרה לעסוק במקצועה
כצלמת. לקוחותיה הראשונים: שתי בנותיו
ובנו של פרקליטה, עורך־הדין שמואל
תמיר אנשים שביקרו לאחרונה בגרמניה
מספרים, כי פגשו שם לפני שבועות
מספר את הזמר הישראלי שמשון בר
נוי. בר־נוי, אשר שהה בגרמניה כדי לקבל
פיצויים המגיעים לו, לא הצליח כזמר במועדון.
לילה בהאנובר, הועסק כמלצר באחד
המועדונים בברלין. השבוע חזר בר־נוי לישראל,
יופיע על בימת דו־רח־מי המחודש
בנשף הגאלה של התזמורת הפילהרמונית
ערך שמואל רוזן חידון מוסיקלי. כאשר
פנה שמוליק אל צוזת הנשאלים בשאלה:
איזה לה־בוהם אתם מכירים ולא של פו־צ׳יני?
צעק לעברו הצייר־הבדחן גרשון
גרא, שישב באולם :״כסיתו׳-

צחוק בגן־עדן
מאז גורשו אדם וחוד, מגן־עדן, לא גרם
הזוג הראשון צרות כשם שגרם השבוע למועצת
עירית תל־אביב. הכל התחיל כשי
מפיץ הסרטים יצחק קוניו ביקש להקרין
את הסרט המקסיקאי אדם וחזה. הסרט היה
תמים לחלוטין. הוא סיפר את הסיפור אשר
לומדים בכתה א׳ ,אך גיבוריו, אדם וחוד״
מופיעים בו ערומים.
האפיפיור סמך ידו על הסרט. אך הצנזורה
הישראלית פיקפקה רבות, עד אשר
אישרה אותו להצגה. גם מוסר הצנזורה החמור
לא מצא חן כל כך בעינים הקואליציוניות
של ראשי העיר תל־אביב. כאשר
ביקש המפיץ להדביק על לוחות־המודעות
פלקטים מודפסים, בהם נראים אדם וחוה
כשהם טועמים מהפרי האסור, סירבה מחלקת
המודעות של העיריה להדביקו על לוחות״
המודעות העירוניים. רק בחזית קולנוע מוגי
רבי, שם מוצג הסרט, הופיעו שלושה פלקטים
מצויירים של הזוג העירום.
מיד הפנו כמה אישים מזועזעים את תשומת
לבו של ראש העיר חיים לבנון לתמונה
אשר, כשהיא מצויירת בידי מיכאל אנג׳לו
בכנסית סיסטינה ברומא, הינד, מעשה אמנות,
ואילו בכיכר מרכזית בעיר היא פורנוגרפיה.
רגש של כחילה. אבי העיר הזעיק
את המשטרה. משמר שוטרים, בראשותו
של הקצין סלומיאנסקי, מיהר לצאת לקרב
נגד אדם וחוה. אולם כאשר הופיעו השוטרים
בקולנוע נזוגרבי, מצאו כי אדם וחוה
אינם עוברים שום עבירה פלילית. הם אפילו
לא הציגו ערוותם ברבים. השוטרים לא מצאו
כל פסול בחזה החשוף של חוה, חזרו
לתחנתם.
רק צניעותו של חבר מועצת העיר הרב
משה מגיד המשיכה להפגע. זעק הרב במועצת
העיריה :״מה חושב ראש העיר לעשות,
כדי להסיר תמונות עירום של נשים
מעמודי הפרסום? דבר זה גורם להתמרמרות
נפש ולרגש של בחילה בקרב המוני האזרחים!״
המשטרה
נכנסה שוב לפעולה. אולם שוב,
לא נמצא פסול במודעות ובתמונות. אדם וחוד,
לא גורשו מתל־אביב כשם שגורשו מגך
עדן, והמוני אזרחים צבאו ונדחקו אל קופות
הקולנוע* ,בהתמרמרות נפש וברגש של
בחילה״.
סרטים הכובשים 1כ 3שים
סאיונרה (ירון, תל־אביב; ארצות-הברית-
יאפן) מראה מה היה מתרחש, אילו לא נסוגה
ישראל מעזה או אילו היה נכרת שלום

9סו>ן י השבוע
• שרת החוץ גולדה מאיר, בהגיעה לפאריז מסיור ממושך באפריקה:
״אחרי הנסיעה הזאת אני יכולה להתפטר ולהצטרף ללהקת באלט.״
• הפרופסור משה צבי סגל, בנאום בכנס הארצי לחקר התנ״ב :״נעשינו
עם ללא אלוה, אמת, מוסר ומסורת. אין אצלנו כל סימן לגאולה רוחנית, יש רק
נהייה אחר אידיאלים ואלילים זרים. אבדה אמונתנו — חיי העם והמדינה נעשו
חולי חולין.״
• הרב עמרם בלוי, ראש נטורי קרתא, במשפט אסירי הפגנת הבריכה:
״מעצר המפגינים נועד לדכא את היהודים ולמנוע מהם להוציא את אנחותיהם.״
• שר הדואר ד״ר יוסף בורג, בויכוח על תקציב משרדו בכנסת :״אם
שואלים אותי למה הטלפונים והתאים הציבוריים מקולקלים אני יכול להבטיח שלפי
זכרוני אני בעצמי עוד לא קלקלתי שום תא ציבורי, אבל אם נפתח מוזיאון בשביל
הכפתורים, סכיני הגילוח והאבנים הנמצאים בתאי הטלפון הצבוריים, זו תהיה
המחלקה הגדולה ביותר של מוזיאון הדואר.״
• עורך־הדין יוסף סיני, על רמאים המוציאים כספים מנשים בהבטיחם להם
נישואים :״אחד הרמאים הרומנטיים אמר, :כבר הומצאה נסיעה בלי סוסים וטיסה
בלי כנפיים — אימתי תומצא נדוניה בלי אשד?,׳ אלה שזורקים את האשד, לכלבים
יצטרכו להרהר על המצאה זו מאחורי מנעול ובריח.״
• מבקר הקולנוע שמואל שמגר (שמואלביץ) ,על הסרט המפקח
הכללי, המוצג מחדש בתל־אביב :״יש מפקחים כלליים שהופעתם היא טרגדיה, אבל
בארמון־דוד זאת קומדיה.״
• עורך־הדין אליהו גיצלטר, במשפט שהגישה חברת טמפו נגד מתחרותיה:
״במשפט הזה צריך להזמין את העדים לחקירת שתו טמפו, במקום לחקירת שתי
וערב.״
• מוסיקכלן יוחנן זראי, לעתונאית שטענה כי לאחד מידידיה יש אשד,
איומה :״באופן פרינציפיוני אני חושב שאדם לא צריך לשאת אשה, ואם הוא כבר
צריך — אז שישא את (אשתי) ריקה זראי*.
• דירי מנוסי, על ההצגה החדשה בתיאטרון סמבטיון :״זה לא סמבטיון,
זה אמבטיון.״
• רכילאית מירה אברך, על עצמה :״יש לי כל מה שיש לאשה נשואה
רגילה.״

אדם וחווה בחזית מוגרכי
התמרמרות נפש ורגש של בחילה

אדם וחווה כתקרת הפנסיה הסיסטינית
...בלי עבירה פלילית
בין ישראל לארצות ערב, וחיילי צה״ל היו
מטיילים ברחובות דמשק וקהיר.
קל לתאר מה היתד, תגובתו של מג״ד
ישראלי, כשכמה עשרות מחייליו היו מתיצ־בים
בפניו ואומרים* :המפקד! אנו רוצים
להתחתן עם נערות ערביות.״ תוך זמן
קצר היו בוודאי מוצאות פקודות מטכ״ל
האוסרות הופעת חיילי צה״ל בחברת נערות
ערביות, מועדוני השק״ם היו מוכרזים מחוץ
לתחום לנערות ערביות, וראש הממשלה
ושר הבטחון היה מזהיר בכנסת כי
ההתרועעות עם בנות האויב לשעבר הינה
סכנה לתודעה היהודית, ומשום כך יאסר על
בל חייל שישא נערה ערביה לחיות עמה
בגבולות ישראל.
כל זה קרה, אבל ביאפן. לא פחות מ־40
אלף חיילים אמריקאים נשאו בתקופת מלחמת
קוריאה נשים יאפניות. מדוע עשו זאת,
מסביר במשפט אחד הסרט, המבוסם על ספר
רב־מכר, פרי עטו של ג׳יימס א. מיצ׳נר:
״בעלים אמריקאים שנשותיהם נשארו באמריקה
משוחחים על מיישרי השיניים של בניהם,
על מחולות המועדונים הכפריים ועל
מכוניות חדשות• אמריקאים שנשאו יפאניות
מספרים רק על נשותיהם הנפלאות.״
הפוף: חראקירי שני טיפוסים אמריקאים
עומדים במרכז העלילה. האחד הוא
אלוף אמריקאי, גיבור חיל האויר בקוריאה,
חניך ווסט פוינט ובן לגנרל בעל ארבעה
כוכבים, שלא ידע אהבה מעולם. הוא בז
ליאפניות, רואה את המתחתנים עמן כבוגדים.
מולו ניצב האויראי קלי, פוחח בן שכונות
העוני של שיקאגו, המוכן להקריב את חייו
על זכותו לשאת את אהובתו היאפנית הגוצה
ועגולת־הפנים•
בסרט הפך הבמאי יהושע (פיקניק) לוגאן
את היוצרות. מארלון ברנדו בתפקיד האלוף,
משחק את תפקיד הפרחח מחופי
הכרך, בעוד רד בטונס, בתפקיד האויראי
קלי, חוא האיש עדין־הנפש והשקול בדעתו.
בהדרגה לומד בראנדו להכיר את עדיפותן
של היאפניות על האמריקאיות, מתאהב בנערת
תיאטרון יאפנית (.מיקו טאקה) ,מוכן
להקריב עבורה את עתידו. אולם הנערה
אינה מוכנה להקריב את חובה לתיאטרון
שגידל וחינך אותה.
בספר חוזר האלוף לנערתו האמריקאית.
בסרט, כדי שלא לפגוע ביחסי ארצות־הברית־יאפן,
הוא נושא את היאפנית לאשה, בעוד
רד בטונם, שזכה יחד עם בת זוגו לסרט,
מיושי אומקי, בפרס אוסקר לשחקני המשנה,
מבצע חרקירי משותף עמה•
כך הפכה יצירה ספרותית, שערכה בעיקר
בניתוח אפיו ומניעיו של איש הצבא ה
אמריקאי,
למלודראמד, קלושה, שהחלקים הטובים
בה הם מראות יפאן והיפאנים עצמם.

מה שאין ל 11 אל
אבא שלי (פאר, תל־אביב; גרמנ״ה) הוא
למעשה הסרט הגרמני הראשון המוצג בארץ,
למרות שהצנזורה התירה את הצגתו כיצירה
משותפת גרמנית־אנגלית. מלבד הורדת הטעם
הטוב של צופי הקולנוע הישראלים, אין בסרט
גרמני זה כל רע.
זוהי הסרטה של הקומדיה המוסיקלית ה•
שמיצית, שזכתה לפרסום בשל השיר שהפך
שלאגר, חו, מיי פאפא, ושהוצגה בתרגום
עברי בתיאטרון דו־וה־מי. בהשוואה שטחית
בין שתי ההצגות, לא יצאו שחקני דו־רח־מי
דווקא מקופחים.
אולם מה שיש בסרט ואין אצל ג׳ורג׳ ואל
היא רומי שניידר, השחקנית הגרמניה שברחה
בשאט־נפש מהוליבוד, זמן קצר אחרי
שהגיעה לשם. אפילו בביצוע קולנועי טכני
שאינו מן המשובחים מופיעה רומי כמלאך
תמים, שובה בעיניה הכחולות ובמשחקה
הילדותי את לב הצופה הישראלי, שכבר
הספיק להכירה בחצי תריסר סרטים אוסטרים.

תד ריך
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• מבשרי הגורל (תמר, תל־אביב)
— שבוע אחרון לגשר ואטרלו, בעיניים רוסיות.

אישיותו של מלצר (אלנבי, תלאביב)
— כיצד משתקפים המעמדות החברתיים
בראי בריטי עקום. קנת מור, ססיל
פרקר.
• מאזני צדלן (זמיר, תל־אביב) —
2נ אישים נינזים נסגרים בחדר, כדי לקבוע
את גורלו של נער הנאשם ברצח אביו. הנרי
פונדה.
• אריאן (אורגיל, ירושלים) — אודרי
הפבורן מצילה דון ז׳ואן מזדקן ממוזת, נופלת
בעצמה קרבן לניצול. גרי קופר.
• ותזעק בל העיר (גל-אור, חיפהז
— מה יכולים אזרחים ישרים ונועזים לחולל,
כדי לבער משטר של שחיתות. תעודתי
למחצה.
• הגראף שפיי (אורלי, חיפה! —
מלחמתה ושקיעתה של אנית הצי הגרמני,
בעיניים בריטיות אנושיות. לחובבי קרבות־ים.

החז
כבקשה, תודח -טליחח1
ך ירושלים, אחרי שהחברה הממשלתית
לתיירות הוציאה עלון־הדרכה לילדים,
לקראת שנת העשור, ובו הסיסמה ״תודה,
סליחה, בבקשה — אלה מכניסים מטבע
קשה נאלצה החברה לגנוז את העלוני*
כשמשרד החינוך קבע כי הסיסמה אינה חינוכית.

חלף
עם חזרם
ן ״ וורדן, גרמניה, החליט הנגר היינריך
*4דורמן להתאבד בתליה, תלה את עצמו
בחבל, שהיה קשור לענף עץ על גדת נהר,
שבר את הענף, נפל למים, מת מטביע*

כלפי חו
ף* תל־אכיב, דרשה הצירות הצ׳כית מ־
4משרד החוץ לסלק קבצן נכד, המקבץ
נדבות בפתח בנין הצירות, בטענה ש״אין
זה כרטיס־ביקור ההולם את הצירות שלנו.״

השיטה הישנה
ך* קורפוס קריסטי, טקסס, הריק שוטר
4את כל כדורי אקדחו לעבר גנב שניסה
להתחמק ממנו, החטיא את כל היריות,
הטיל את אקדחו בגנב, פצע אותו
ותפסו.

האינוונטאר החי
ף* נתניה, אחרי שפקידי האוצר באו לע־קל
את מכשירי העבודה של גבריאל
חדד, בעל בית־מלאכה לתיקון אפניים, בעד
חוב למשרד הביטוח הלאומי, הביא חדד
את שמונת ילדיו למשרדי הביטוח הלאומי,
הניח תינוק על שולחנו של המנהל, דרש
להטיל את העיקול על ילדיו.

השגחה

ך• נידיורק, כאשר ערקו ששה ממלחי
*4האניה הישראלית תיאודור הרצל, התברר
כי-אחד מהששה הוא המשגיח על הכשרות
באניה.

הכרם זרק אותו

לקראתחגהפסח:
הריהוט החדיש ביותר

הרצלס 39 קי
תלי־אביב 1,ורחוב* ב

תמצאו פינות סלון נחמדות עם ספות
נהדרות — חדרי שינה אינטימיים.

ריהו.ט

מקורי

בית־חרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטין
דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים

לוינ שטין

בית החרושת!

בית־המסחר!

מרכז דולדפלסקי, ת״א
רה׳ מס׳ 2טל 82525 .

רה׳ הרצל 43
טלפון 83575

רהיטי בי׳ח ומשרד מוכנים ולפי הזמש -בבית־המסחר לריהוט מודרני

הרצל ק 56׳
תל־־אביב,ש ירהוטנ ס או מערכות רהיטים לפי קוים אדריכליים מעולים — ספות בדוגמאות
חדישות ביותר — ספות פינה ביום (מטות בלילה) — חדרי שינה
מרהיבים עם מזנוגי־בר מושכים ביותר — מחירים ותנאים נוחים.

מפעל ס פ רו תי
נ שלם
עם הופעת הכרך השלישי
(אותיות פ—ת וטלואים)

של ״האנציקלופדיה לעם״
(הוצאת ״עמיחי״)׳ נשלם מפעל
ספרותי־מדעי רב־ערך.
בשלשת כרכי האנציקלופדיה נית נים
הסברים בלשון קלה וברורה
ל־ 48 אלף ערכים ושמות של
אנשים ומקומות מכל תחומי עניניו
של האדם, בליווי 1264 תצלומים
וציורים ו־ 50 מפות.
אנציקלופדיה־לעם הוא ספר שמו שי
עממי, שמורה ותלמיד, פועל
ופקיד וכל איש משכיל ביישוב
ימצאו בו תשובה קצרה על כל
שאלה במדע ובטכניקה׳ בהיסטוריה
ובחברה.

ך • ירושלים, עורר רעשו של אופנוע את
4זעמו של כלב, שהחל רודף אחר האופנוע,
נכנס אל בין גלגליו, הפך אותו ופצע
את רוכבו.

אש ותימרות עשן
ף* לונדון, קבע מחקר רפואי כי האנשים
^ המעשנים, מתגלים בעת קרב כלוחמים
השואפים להימצא בקו החזית הראשון, בעוד
שהבלתי מעשנים נוטים להיות ג׳ובניקים.

בין הפסים
ף* לוד, הבחין נהג קטר־רכבת במאוחר
4בילד בן שנה וחצי, ששכב על פסי הרכבת,
לא הצליח לבלום את הקטר בזמן,
עבר על הילד, שיצא מהתאונה במריטת
קטנה בלבד.

כיתי־ססר לדוגמה
ף י תל־אכיב, נקנס מנהל סמינר למורות
4ב־ 20ל״י או ארבעה ימי מאסר, אחרי
שהשופט מצא אותו אשם בהכאת אשתו,
מורה בבית־ספר עממי, למרות שקבע כי
המכות היו תוצאה של פרובוקציה מצד
האשד.,

מקורות פרנסה
ך* ירושלים, הודיעו מנהלי הביטוח דד
*4לאומי, כי ברשימות הסטטיסטיות של
המשרד מופיע אדם שמקצועו המוגדר הוא
גונב לימונים, ואילו פרנסתו של אדם שני
היא: תמיכה ממפלגות בימי הבחירות.
העולם הזח ! 070

אמנות
בידו ר
הזמנה למחול
בתקציבה של כמעט כל משפחה ישראלית
ממוצעת מופיע באחד הימים הסעיף: שעורי
ריקוד לבת• רק חלק זעיר מן התלמידות
לריתמיקה ומחול מתמיד בשעורים אלד״ מקבל
את המחול כיעוד או כתחביב. אפילו
נערות בעלות כשרונות ריקוד ואפשרויות
מימון, חולצות במוקדם או במאוחר את נעלי
ד,באלט. כי הריקוד טרם הפך בישראל למקצוע.
אצבעות יד אחת תספקנה כדי למנות
את מספר הרקדניות הישראליות, המתקיימות
על הריקוד, ולא בהוראת ריקוד.
כרמלה גולדברג ( )24 היא אחת מהן. הדיר
שעברה כרמלה, גבוהת־הקומה ובעלת השיער
האדמוני, על מנת להיות רקדנית, היא
רגילה ביותר. כילדה, קיבלה כרמלה, בת
פתודתקווה, את שיעורי הריתמיקה היסודיים
בכתות הראשונות של בית־הספר העממי,
החלה ללמוד בגיל 11 באולפנה של גרטרוד

רקדנית כרמלה*
מחול לחו״ל
קראום. בעבור חמש שנים כבר הופיעה על
הבמה.
תחילה הופיעה בקטעי ריקוד שליוז את
הצגות הבינוה, הפכה סוליסטית ראשית בלהקת
הריקוד של דו־ריה־מי נשאך נוסד
תיאטרון זה. אך כעבור זמן קצר למדה כרמלה
לדעת, כי אם יש ברצונה להמשיך
לרקוד ולהתקיים על ריקודיה, עליה להתמסר
לריקודי בידור. היו לה, לכרמלה, נתונים
טבעיים רבים, מחוץ לכשרון הריקוד, שעשויים
היו להביאה להצלחה בשטח הבידור.
התפעלות כאנקרד! בעת שחברותיה
לבמה נטשו את המחול, או הפכו מורות
לריתמיקה, הפכה כרמלה רקדנית הבידור היחידה
במדינה. היא הכינה לעצמה רפרטואר
של ריקודי יחיד במקצבים סוערים, החלה
מופיעה במועדוני־לילה ועל במות זעירות.
ההצלחה לא איחרה לבוא. לפני כשנה וחצי
הוחתמה כרמלה על חוזה הופעות בטובי
מועדוני הלילה של תורכיה, זכתה לפירסומת
כשהופיעה באנקרה פלס בפני משלחת של
ברית־בגדאד, עוררה את התפעלותם עד לרגע
בו הבחינו במגן־דויד שעל צווארה.
כרמלה, שתחביביה הם כתיבה במכונת־כתיבה
ושהיה (״בביקיני, כמובן!״ ראה שער)
חזרה לישראל, הפכה אחת הבדרניות הפופולריות
בבמה הישראלית הזעירה.
השבוע זכתה כרמלה בהצלחה נוספת. אחרי
שאמרגן אירופי ידוע ביקר בארץ, כדי ל•
כפי שצולמה על־ידי צלם העולם הזה
בפורים תשי״ז. תמונה זו, שנשלחה לשווייץ,
הביאה לכרטלה את החוזה הנכסף.
העולם חזה 070ו

ארגן הופעות בדרנים ישראליים באירופה,
היתה בחירתו היחידה כרמלה. היא הוחתמה
על חוזה ממושך, טסה השבוע לשווייץ, שם
תופיע במועדון הלילה המפואר של ג׳נבה —
חולין רוני, המסונף למועדון הפאריסאי המפורסם,
בעל אותו שם.

עזגי עז גסיון ,

מג׳נבה לא תחזור כרמלה לארץ• אחר
שהייה של מספר חודשים בשוזייץ, היא מתכוננת
להמשיך בסיור הופעות באירופה במטרה
להגיע עד טוקיו שביאפן. אמרה היא:
״היאפנים ילמדו לדעת כי מלבד כדורגלנים
יש לישראל גם רקדניות*.

מאחורי הקל עי ם
בסרה 3לוד
כפעם הראשונה בכל שנות קיומד״ תזכה
העיר לוד בהצגת בכורה של תיאטרון
ישראלי. ההזדמנות החגיגית תיפול בחלקה
בעוד כשלושה שבועות, בהצגת הבכורה של
אגדת לוד בתיאטרון הקאמרי, כשכמה מתושבי
העיר — ספר, חנווני, נהג־קטר ומוכר
עיתונים — יהיו אורחי הכבוד של ההצגה.
משה שמיר, מחבר המחזה, עיצב את דמויותיו
לפיהם ספינת־מפרשים ענקית
מוצגת בהצגת ילדי רב־החובל גרנס, בתיאטרון
הילדים תילון. בזריזות האופינית לאחרונה
לתיאטרוני הילדים המתחרים, הכין
הבמאי חיים עינב את העיבוד המוסיקאלי
ליצירתו של ז׳ול וורן, בששה שבועות.
אנשי התיאטרון המתחרה, של מרכז המורים
והגננות, לא חבקו את ידיהם, לנוכח זריזות
היריב: לקראת חג הפסח יציגו המורים
והגננות את דוד וגולית, הברווזון המכוער
והטיסה לירח בעת אחת ככודפסט וב*
תל״אביב מתקיימות השבוע הצגות הבכורה
של ל׳מנדרגולח, הקומדיה המפולפלת
מאת ניקולה מאקיאוזלי. תייר שבא מהונגריה
סיפר השבוע, כי התיאטרון הלאומי ההוד
גארי מכין עתה להצגה את הגירסה השמרנית
של המחזה, בשעה שבתיאטרון זירה
מוצגת גירסתם המוסיקאלית של זראי, חפר
ומטמור, בשם נחטוף אותו בשקט כ־ארבע
עשרה תערוכות הציג הצייר משה
ברנשטין את עבודותיו, בעשר שנות המדינה•
השבוע פתח את תערוכתו החמש־עשרה
בגלריה לאמנויות על־שם צ׳מרינסקי בתל-
אביב לשנת העשור תחדש הביסה
את הצגת האדמה הזאת, מחזהו המקורי של
יעקוב אשמן, מחיי מתישביה הראשונים
של המושבה חדרה. האדמה הזאת היה אחד
ממחזות הקופה הטובים ביותר של הבימה,
בשנים שלפני הקמת מדינת ישראל
דיונים סוערים נערכו השבוע במסגרת
האסיפה הכללית של שחקני התיאטרון הקאמרי,
שהתקימה בבר במספר ישיבות ושעדיין
לא הסתיימה. בעוד שהבמאי גרשון
פלוטקין והשחקנית בתיה לנצט עומדים בראש
קבוצה גדולה של שחקנים, הדורשים
הקמת קואופרטיב, מציע יוסף (״פפו״) מילוא,
לבחור וועדת־פעולה, שתחלים על השחקנים
שיפוטרו בשלב הראשון, כלומר מיד,
ובשלבים שיבואו אחריו שיתוף
פעולח זמני עשוי לקום בימים הקרובים
בין הנהלות התיאטרונים בישראל, במאמץ
משותף להניע את הנהלת קול־ישראל להכניס
שינויים מרחיקי־לכת בעריכת התוכנית במות
ובדים. תלונות התיאטרונים נגד בלה ברעם,
עורכת התוכנית, החריפו לאחרונה, כשבתוכנית
המיועדת להצגות הבכורה של התיאטרונים
השונים הוקדשו עשרה רגעים
יקרים ל״סטודיה לבלט לילדים ונוער של
הגברת קלרה לנדאו־בונדי בירושלים,״ בשעה
שלהצגות הבכורה של סמבטיון, האחל
וזירח לא הוקצב בתוכנית זמן כלל
שחקנית צעירה תוכל למצוא את מקומה
בתיאטרון סמבסיון. התכונות הנדרשות, לדברי
הבמאי גדעון שמר׳ השומר את סרטי
התוכנית הקרובה בסוד שמור: יפה, נחמדה,
צעירד״ זמרת, שחקנית ומתאימה לתפקיד
״מלכת העולם התחתון במאי נוסף
יצטרף לשורות במאי ישראל, אם יגשים
רפאל קלצ׳קין, שחקן הביסה את מד, שהוא
מגדיר עכשיו כ״מטרתו הראשונה״ :בימוי
קומדיה. מטרה אחרת שקלצ׳קין מספר עליה
לחבריו: תפקידו של וינסנט וזן־גוך בהתא־ווה
לחיים, תולדות חייו של הצייר המפורסם׳
שהוסרטו כבר בארצות הברית, אך לא
הומחזו עדיין לתיאטרון עיבוד בימתי
לאחי גיבורי התהילה השלים עורך
התסכיתים הטובים של קול ישראל, מיכאל
אוהד, להצגה בהבימה. עד כר, הוצג ספרו
של הווארד פאסט פעמים אחדות בקיבוץ
שריד בבימויה של שולמית בת־דורי, חברת
משמר־העמק.

לכלדו בר יאספרנטו :
בימים ששי ושביעי לאפריל ( 1958 חול־המועד פסח),
יתקיים בחל־אביב באולם ״יהודה״ ברחוב ברנר ,21
הכינוס הארצי הששי של דוברי אספרנטו. הפתיחה
החגיגית ביום א /הששי לאפריל, בשעה שבע בערב.
חברי התנועה ואוהדיה מוזמנים.

תוצרת סזון אי1־עא
מולחח גך כותיה לחג החינת
המ ת ח ־ עמוד לעצמחזתנו
לידידינו, עובדינו ן1זמ 1סד!ת
הקמווינזבנו, מלו יוה־ גך בת

רדין
גלים קצרים
בלי בדיחות
מאמץ נוסף של הנהלת קול ישראל,
לספק בידור למאזין, עלה בתוהו. נסיין
הקלטה של תוכנית סיפורי בדיחות בעל־פד״
בהשתתפותם של חיים גורי ועדה השמנה,
נכשל לאחר שהמאזינים לתוכנית החיה התחרו
מן האולם באנשי הצוות. המאזינים משכו
את אנשי הצוות בלשונם, העלו על סרט־ההקלטה
בדיחות שבניבול פה, אשר גרמו
אף לעורכי התוכנית להסמיק נפיץ
אחר של הנהלת קול ישראל עלה אף הוא
בתוהו. אחרי חודשיים של השבתה מאונס,
נקראו חברי המועצה הציבורית שליד הרדיו
להתכנסות דחופה, בושרו על דחיית
כינוס המועצה במברקים בהולים. הסתבר כי
מנהלי קול ישראל, שחששו לתת לחברי המועצה
פורום נוסף לתקיפת שבועון הרדיו,
היו נאלצים לדתות את מועד כינוסה, לאחר
שאף ההחלטה על הוצאת השבועון נדחתה
המאזין הישראלי, שלא יוכל בעונה
הקרובה להאזין לתוכנית בידור נוספת
(ראח לעיל) ,ישמע לעומת זאת סיכומים
קצרים, מפי השרים עצמם, על פעולות
משרדיהם. שבועיים לפני פתיחת חג העשור
ייקראו שרי הממשלה לפני המיקרופון
למסור דו״ח קצר, בן עשר דקות, על פעולות
משרדיהם שני משדרים נוספים
ישאו את דבר החג על פני כל הארץ. המשדרים,
בעלי הספק זעיר, יותקנו על הכרמל
ובהרי ירושלים, כדי לנסות ולמצוא פתרון
לסתימת חורי האזנה בצפון ובבירה
מפנאי קוד ישראל יבצעו השבוע יצירה
מוסיקלית אלקטרונית ראשונה בישראל. היצירה:
יציאת נוצרים, למלחין הישראלי יוסף

תדריך

הפרס הגדול החד ש של הפייס
בדירה מפוארת בת•/,י 3—2חדרים, נוסף על פרסים כספיים מוגדלים׳
יוכלו מעתה לזכות המשתתפים בהגרלות מפעל הפיס.
כי השיטה החדשה בהגרלות הסיס מבטלת את הנוהג של החלפת
הכרטיסים בסריה בת 3הגרלות עם פרסים של 10 אלפים ל״י
בהגרלה הראשונה׳ 20 אלף ל״י בשניה ו־ 30 אלף ל״י בהגרלה השלי־שית.
מעתה תהיה כל הגרלה נפרדת ושלמה בפני עצמה. כרטיס
שלם לכל הגרלה יעלה 2ל״י והפרס הגדול בה יהיה 30,000ל״י.
הגרלות ייערכו פעם בשבועיים (במקום אחת ל־ 3שבועות) .לכרטיסי
ההגרלה החדשים יוצמד תלוש, והמשתתף ב־ 3הגרלות רצופות יוכל
— על סמך 3התלושים — לקבל אגרת מיוחדת, ללא תשלום נוסף,
ולהשתתף בהגרלה של הדירות. יוגרלו 5דירות של מפעל החסכון
לשיכון פערים שונות בארץ. הדירות יכללו את כל השיפורים הניתנים
בשיכונים אלה, כולל מים חמים, חרסינה, דלתות פנימיות׳ ארונות
קיר, תריסים וכדומה. הדירות הגמורות יימסרו תוף 3חדשים

לזופים. הזוכה רשאי למסור את השיפון לאחר.
אגב, מסתבר כי ס/ס 50 מהכנסות מפעל הפיס מוחזרות לקוני האגרות
בצורת פרסים 130/0 .מוצאים להחזקת סוכנים, מנגנון ולתעמולה
ו־ 370/0מוקדשים לבנית בתי חולים ומרפאות. כן ניתנות הלוואות
ל־ 18—20 שנה בתנאים נוחים להקמת בתי־ספר יסודיים באמצעות
הרשויות המקומיות. בשנה הבאה יקציב מפעל הפיס הלוואות לבנית
בתי־ספד תיכוניים ומקצועיים על־יסודיים.
במשך 6שנות קיומו הקציב מפעל הפיס לבנית בתי חולים ומרפאות
לעיריות ולרשויות המקומיות סכום של שלושה מיליון ל״י
בקירוב. סכום דומה נמסר כהלוואות לבנית בתי־ספר. בתי החולים
ובתי הספר הוקמו במקומות שונים בארץ.

המישדרים המפורטים ממה עלולים לחיות
בעלי ענין. שינויים אפשריים.
• למה דווקא? (קול ישראל, יום ד׳,
— )22.30 שואלים אלון שמוקלר ויצחק
שמעוני, החפצים להוכיח כי לא רק ה־לארגו
אל פאקטוטום, מתוך האופרה של
רוסיני, הספר מסביליה, ראוי לשמיעה. ההוכחה:
תוכנית כתובה ברוח קלה, ורצופה
קטעי מוסיקה ידועים־פחות מתוך אותה אופרה.

• הליצנים (גלי צה״ל, יום ה)21.15 ,,
— האופרה מאת ג׳יאקומו פוצ׳יני תעמוד
במרכז התוכנית סיפורה של אופרה. נלווים
אל שני הקריינים הקוראים את הסיפור:
מאריה קאלאס וטיטו גובי.
זרקור (גלי צה״ל, יום ה)20.00 ,,
— סיכומה של צעדת ארבעת הימים, מפי
משתתפיה ומארגניה, כפי שהוקלטה בנקודת
המטרה: ירושלים.
• שיר השירים (קול ישראל, יום
ר — )21.16 ,קנטטה מאת מרק לברי, בהשתתפות
מקהלת קול ציון לגולה, תזמורת
קול ישראל וסוליסטים.
• עולמו שד האדם המודרני ( קו ד
ישראל, יום א 22.15 ,פרופסור נתן
רוטנשטרייך וד״ר יעקב פליישמן יעלו, בשיחה
שתה לכל נפש, קטע מחילוקי־הדעות
במחשבה הפילוסופית בת זמננו.

• דרכי לריפורטאנ׳ח (קול ישראל,
יום ב 21.30 ,הוא תידויו האישי של
הרפורטר האמריקני אגין ארתין קיש. התוכנית
תורגמה בידי דב קתססלר, בויימר,
בידי אברהם ניניו.
.המאזין הזהיר לא יפתח את מקלסו בשעות
ובתאריכים הבאים, פן יטבע בגלי ח־שיעמום.

פגישה עם גאנה גקול ישראל,
יום ד — )19.30 ,,למרות השם המבטיח,
אפשר לשמוע אך שיבוח הדדי, מפי מזכירי
האיגודים המקצועיים של גאנה ומארחיהם
בישראל. הקטעים המעניינים יותר של אותה
שיחה הושמטו, כדי לא להוות תקדים.
• שרים מסכמים (קול ישראל, שבת
והלאה — )20.45 ,מה שהיית עלול לקרוא
בשבועון הרדיו, לו היה מופיע לפני חגיגות
העשור. עשר דקות של ״ראה עד כמה היטבנו
לעשות.״
+זרוק אותו לכלבים (קול ישראל,
יום א 20.20 ,סביב השולחן העגול
ייסבו לא־מבקרים אמנותיים, כדי לדון בערכו
האמנותי של המחזבל.

• על פעולות החברה הכלכלית
כירושלים (קול ישראל, יום ג׳)18.30 ,
— שיחה מאת מנהל החברה מר צבי ברק.

חעולס תזה 1070

מוכרחה להביא בפניכם את מכתבה של אורה גרינברג:
״מעניינת מאד היתר. הרשימה על זיוה רודן (העולס
הזה )1064 וכפי שהיא רואה את חייה בצה״ל. לפי דעתי
לא היתד, זו תקופת אמונים ״קשה״ עבורה. ומאחר והיתד,
שכנתי למחלקה ולביתן בבסיס האימונים — רציתי לדייק
בכמה פרטים על אותה תקופה•
״ראשית, לא היתד, תקופת האימונים ארבעה חודשים
כמצויין, אלא רק חודש אחד, ולמזלנו היד, זה חודש
ד,שטפונות הגדולים (דצמבר ,)1951 אשר לא פסחו על
המחנה הצבאי בו שהינו. זכורתני שאת מרבית הזמן בילינו
בביתן על המיטות, מרכלות כטבע הנשים, סורגות או
כותבות מכתבים הביתה. זיוה, לעומת זאת, לא ביטלה את
זמנה, ובכל שעת־כושר הוציאה מהמזוודה את מלאי תכשירי
היופי שלה, וכשכולנו עוקבות אחריה במבטים, היתד, מתאפרת,
מעגלת ריסיה, מרחיקה שיער מיותר או לובשת את
בגדי המחול שלה ומדגימה לנו תנועות ריקוד שונות ומשונות
ביותר.
״האלבומים שלה היו נכס שלנו, ובכל הזדמנות הוציאה
אותם והראתה לנו תמונות שונות מכל תקופת ילדותה
ובגרותה, ותמיד היתד, מלוזה את תיאוריה באנחות :״זה
ג׳ו, הוי ג׳ו, וזד, ג׳ימי. אה, ג׳ימי,״ ועוד ועוד ...מוזר,
עד כמה שאני זוכרת, לא למדנו רובה באותו זמן ועד
שהספקנו — תוך כדי הגשמים העזים — ללמוד רימון
וסטן, התחלנו להתכונן לנשף הסיום שלנו — שהיה, אגב,
מוצלח מאד. וזיווה רקדה בו ריקוד שכדי לבצעו, הוצרכה
לנסוע לפחות ארבע פעמים בשבוע הביתה כדי להביא תלבושת•

בו בזמן שאף אחת מאתנו לא הורשתה לצאת מהמחנה
לשום חופשה, להוציא מכלל זה את נערת השבוע, שתמיד
היתד, לה איזו הופעה בעיר. בגלל הגשמים העזים, לא אחת
וזיתרו לנו על ריצות הבוקר ולא יצאנו לשום אימוני שדה,
ומכאן שלא חיינו על מנות ברזל, לא זחלנו מתחת לגדרות
תייל, וממילא שלא מכך נדקרה.
״מעניין, שדווקא היא, המציינת שלא נפגשה עם בני המין
השני מכיוון שהיו רחוקים מדי, היתד, נקראת בקביעות על־ידי
הרמקול לשער, שם חיכה לה תמיד איזה ידיד, קרוב,
מכיר משפחתי או סתם בן־דוד. ולשם הטעם הטוב, אפסיק
במקום זה.״

מכאן תוכלו ללמוד ש( )1070/40 הוא סטודנט
בטכניון. בעבר הלא־רחוק, יעניין אותך
ודאי לדעת, היה צנחן, ואל תגידי שזה לא
אומר כלום. לבעלות הטעם החלוצי, דוזקא —
הוא היה גם קיבוצניק. הוא מסוגל למצוא
עניין בכל הנושאים במה שהוא מכנה רשימתי
השחורה, אך הוא פשוט צנוע מכדי לטעון
שהוא בקי בכולם. מה שהוא רואה כיתרונות
לא מבוטלים נוספים :״ציניקן בעל
חוש הומור שאפשר להתפאר בו ובעל מחשבה עצמאית.״
מה יכולה נערה לדרוש יותר? אם היא מחבבת סטודנטים
מהטכניון, זאת אומרת.

גיל ההתבגרות הוא הגיל בו מתחילים הנערים להבחין
שהנערות מבחינות בנערים המבחינים בנערות.

דוורן א לא

היא דווקא לא כותבת מחוסר חברה. פשוט רצתה להראות

(טית השמע

לא ש( )1070/39 חושבת את עצמה למבוגרת מדי, אלא
שפשוט נמאסו לה התינוקות שבכתתה. אתם מבינים, נכון?
אז אמרו לה זאת במכתב. היא מעוניינת בהמון דווקאים,
שאחד מהם הוא טייס שיהיה דווקא לא טיפש ודווקא בן .18
היא דווקא תלמידת שמינית ולומדת דווקא מקצועות
ריאליים, ויש לה דווקא המון תחביבים.

נושאים ברשימה השחורה
יש לו מוח נורא אנאליטי ויש לו חוש ביקורת חריף
ודרישות גבוהות, ואף אחת עוד לא עמדה בהן בשלמות.
הוא כבר עמד כמעט להסיק את המסקנות. אינני יודעת
׳:אמת מדוע לא עשה זאת.

ארוחה אחת עצובה: מנעו ממנה את הפרפראות.
בבית ממכר לנשק, מקונן האקדח :״אם אשאר כאן, אבלה
את כל חיי בהריגת זמן.״
משור קטן בוכה כל •הזמן. אמו מסבירה :״צומחות לו
שיניים.״
מהדק כביסה בודד על חבל מקונן :״אין לי מה ללבוש.״
פלס מים בחופשה באיטליה, מתבונן במגדל הנטוי של
פיזה :״לא יתכן,״ ממלמל הוא ,״כנראה שלגמתי יותר
מדי קיאנטי.״

פשעשרה 0ב>ן רת
את סרסי השביט

מכינים ד

א־פרופו — כמו שאומר נתן דונביץ — שחקנים צעירים:
משהו בשבילך, ג׳וקי:
״מצאנו העוז לפנות אלייך בשאלה המציקה לנו מאד.
אנו שתי בנות משק, ולאחרונה ניתנה לנו החודייה הגדולה
לפגוש בלהקת הפנטומימה בחסותו של התיאטרון הקאמרי.
למרבית אסוננו הוקסמנו משניים מאנשי להקה זו. חקירותינו
בנידון העלו כי האחד הוא מארגנה של הלהקה,
והשני שמו סמי.
״מבקשות אנו ממך בכל לשון של בקשה: עזרי לנו
רותי להתקשר אתם. האם רותי, לדעתך, תהיה זו השפלה
עבורם באם יענו לנו דרך מדורך באיזו דרך אפשר להגיע
אליהם? באם גילנו עלול לעניין מישהו, הרי שאנחנו
בנות .19״
הן היו כנראה נבוכות ומבולבלות מאד, מסרו רק את
שמותיהן: ארזה וחגית, שכחו לציין את המשק. אולי תזכור
אתה.
מה עשיתם להן?
אוהבים סיפורים על חפצים? כמו —
צ׳ק בנקאי פוגש צ׳ק דואר :״ראו,״ אומר הוא ,״הנה פקיד
ממשלתי.״
מגרש בודד חולם :״אה. ,יום אחד׳אולי יהיה לי בית קטן
משלי.״

בקבוק חזב ושירות צבאי
( :)1070/38״לאחר שעברנו את כל שלבי ההתפתחות
הנורמלית של נוער במדינתנו הצעירה — בקבוק־חלב, גנון,
גן־ילדים, בית־ספר עממי, תנועת נוער, בית־ספר תיכון
ועכשיו שירות צבאי — ולאחר שנסינו לחיות בכמה וכמה
צורות חיים מקובלות בארץ, כמו חברי גרעין מצד אחד
ובני טובים מצד שני, הגענו לידי מסקנה כי עלינו
לחפש ולמצוא את דרכנו שלנו בכוחותינו אנו ועל סמך
נסיונות העבר.
״אנו מנסים להשתחרר מדפוסי החיים השגרתיים ולחיות
חיים שיש בהם מתן ביטוי למתרחש בנפשנו. נודה על
האמת כי הדרך במלואה עדיין אינה ברורה לנו, אולם
החלטתנו נחושה לצעוד בה. כדי להתחיל בדרכנו זו, דרושות
לנו שלוש בנות־לוזיה שבחזן פועם לב צעיר ותוסס —
כמובן היה רצוי שגם מעליו יהיה משהו חמים, אבל אין
זה תנאי — שלא תסתכלנה עלינו כעל מתעתעים אם נציע
להן טיול לילה בהרים במקום סרט אווילי; שתאהבנה
לשבת ליד מדורה על צוק בודד הצופה אל הים ופשוט —
לשתוק, במקום לנענע עכוזים במסיבה ולצרוח מלוא הגרון:
רוק! רוק! רוק!
״בנות שתאה,בנה לשוטט לא רק במכוניות או וספות, אלא
גם ברגליהן הצעירות והחטובות. בנות שהים אינו עבורן
במה לתצוגת בגדי־הים וחיטובי הגוף, אלא עולם נסתר
ומושך, פיוטי ומלא סער כאחד, כפי שהוא באמת. בנות
שתדענה להעריך יחסים כנים, חופשיים ולבביים בין אנשים,
ואשר הנימוסים המקובלים ב״חברה הטובה״ אינם קורצים
להן.
״אלה דרישותינו. אולי הן נראות קצת מוזרות ומהפכניות,
אולם כלום לא הגיעה העת להעמיד דרישות אלה? פרטים
טכניים: גילנו המשותף .60 מקום מגורינו — חיפה. מבטיחים
לא לאכזב גם בהופעתנו החיצונית.״

מעוניינים להתכתב עם ארבע נערות בגיל 18־ ,16 בעלות
נטיות אמנותיות — משחק, שירה, מחול וכר — בעלות
חוש הומור מפותח, לא גבוהות ביותר, וכושר הסתגלות
מהיר לחברה.
״במידה וזמננו מאפשר זאת, וזה כידוע מיצרך נדיר
בין שחקני תיאטרון, אוהבים אנו לטייל ברחבי הארץ
במכוניות פרטיות של שניים מאתנו

יפה, לא? רגע אחד. בת נמה אתם חושבים שהיא?
עוד לא מלאו לה שבע־עשרה, אם לא איכפת לכם.
שמה מרגלית שליט והיא עובדת בחנות התכשיטים
טופז וזו אחת הסיבות שהיא נראית רבות בקטע
כסית־רודל. היא יפהפיה והיא יודעת זאת ויש אפילו
כמה סיפורים משעשעים על כל מיני אנשים שנט־פלים
אליה. יש לה דווקא חבר, אבל היא איננה רוצה
להינשא עדיין .״אני רוצה חיים נוחים וחסרי דאגה.
אין לי כל חשק להתגרש כעבור חצי שנה,״ מסבירה
היא בפשטות .״אני צעירה, אני אוהבת לבלות ולהתלבש.
אם נתחתן, לא יהיה לי כל זה.״
מרגלית רצתה מאד להיות דוגמנית, אבל לדבריה
אמרו לה בחברת פירסוס מסויימת שאס היא רוצה
להיות דוגמנית, אז היא לא רוצה, מאז .״זה קיל־קל
לי את החשק,״ אומדת היא.
בעבודתה בחנות העדיים היא מדגימה את המחרוזות
והעגילים על עצמה, עוזרת, בעיקר לגברים הבאים
לקנות מתנות, להחליט מה הם רוצים לקנות.
היא אוהבת, אומרת היא, את עבודתה. זה נשמע
אולי כאילו אני מצטטת מקור אחר, אבל היא נורא
אוהבת לקרוא רומאנים על בעיות החיים ואיד ש מתגברים
עליהן, כמו הרומאנים של ויקי באום. והיא
שונאת זקנים שנטפלים אליה, נמו אותו איש שתפס
אותה על־יד רוול ואמר לה שהיא מוצאת חן בעיניו
והוא רוצה לצאת אתה.אז היא אמרה לו מה פתאום,
אז הוא אמר לה שסתם כך הם ילכו להם
לסרט ולבית־קפה ואולי אפילו לגן יפה, אז היא
אמרה שעם זקנים היא לא הולכת לגן. רק עם צעיסתם
ככה, בשביל להרגיז אותו, כמובן.
רים.

לחברות שלה שגם היא יכולה לכתוב אלי. הן לא האמינו
לה. חבל באמת, בדרך זו היה חוסכות לה ולי את הטורח.
והאמינו לי, זה היה טורח.
טוב, אז ( )1070/41 היא תלמידת שמינית ביאולוגית
בתל־אביב. צבע שערה חום ועיניה ירוקות. היא מתעניינת
וכר וכר וכר. חוץ ממה שהיא מכנה מוסיקה בבדה:
בטהובן ובראהמס. ואם היא רוצה ממך תמונה, אין זה
משום שהיא רוצה לראות אם יש לך דם או לא. היא
פשוט אוהבת לאסוף תמונות.

מיותרות בהחלט
(צ )1070/4מוצאים את הערותי למיותרות בהחלט. יתכן
שהם צודקים. אני, למשל, מוצאת את מכתבם מיותר
בהחלט, אך אם אומר להם זאת, כלום יפסיקו, בעקבות זה,
לכתוב?
״אנו ארבעה שחקנים צעירים באחד התיאטראות הידועים,

אני משתגעת אחרי סרטים היסטוריים, ואת? כמו גאווה
ותשוקה. שמעת בטח שזה סרט על איזה תותח ענקי שסוחבים
אנשי הגרילה בספרד ממקום למקום. שש־עשרה טון,
בחיי. אני חשבתי שזה היה בזמן מלחמת האזרחים אז
איציק אמר לי טפשה זה בזמן נאפוליאון כאילו שזה לא
היה כמעט באותה תקופה. הוא חושב שהוא יודע הכל.
לפעמים הוא באמת מרגיז אותי• לא חשוב, מה שרציתי
להגיד זה שיש שם המון חוזיות. פראנק סינאטרה הוא
המנהיג שלהם ויש לו עיניים כחולות מעניין תמיד חשבתי
שיש לו חומות ולסופיה לורן יש שם עיניים חומות ותמיד
חשבתי שיש לה ירוקות. אז עד שבא קרי גראנט היא
החתיכה שלו והוא לוקח אותה לכל מקום והיא משתתפת
בקרבות ולא פוחדת בכלל ומלהיבה את החברה בריקודים
משגעים של פלמינגו כשהיא רוקדת אז חושבים שהיא לא
לובשת חזייה אבל היא כן. אותי אי־אפשר לרמות בכלל.
אני לא מוצאת שהיא כל כך נהדרת ואני גם לא מבינה
מה אווה גארדנר מצאה פעם בכלל בפראנק סינאטרה הוא
כזה קטן ומסכן אבל הוא משחק משכנע מאד. גם קרי
גראנט. הוא שם איזה קצין אנגלי שרוצה גם כן את התותח
וכל הזמן הוא רב עם פראנקי זה מפני שהוא משתגע אחרי
סופיה אבל לה לא נעים כל כך לעזוב לגמרי את פראנקי
אז היא קצת עם זה וקצת עם זה אבל לקרי היא אומרת
שהיא אוהבת אותו. ויש קרבות והתותח מפציץ שם איזו
עיר אחת שנורא חשובה לאויב העיר נופלת, בסוף.
הם למדו סוף סוף לעשות סרט בהוליבוד אין שם בכלל
הפי אנד כולם מתים, חוץ מקארי גראנט. אני נורא שונאת
הפי אנד כי החיים הם בכלל לא הפי אנד. את חושבת
שאני לא חושבת לפעמים על החיים כמה שהם משונים
ועצובים והכל? ולא תמיד יש מה שרוצים בחיים? אז
צריכים להיות פילוסופיים.
עשיתי לאמא שלי טובה ואתמול הלכתי אתה לפירושקה.
זה יעלה לה כבר בחולצה חדשה. אבל זה סרט די נחמד
כזה את יודעת זה על הונגריה כשהייתה תחת השלטון
הגרמני. לא הנאצי. לפני זה. אז סטודנט אחד בא לאיזה
כפר לחופש הגדול ובדרך הוא מתאהב בחתיכה נורא יפה
שלובשת שמלות בדיוק כמו שמודרני עכשיו, כאלה לא
על הגוף. כשהוא בא לכפר הוא חושב עליה המון אבל
הוא שוכח אותה הכל בעד פירושקה, שהיא הבת של
מנהל תחנת הרכבת. הם הולכים המון בשדות ורוקדים
בחתונות ורצים על שפת הים והוא מלמד אותה גרמנית
והוא חושב שזה סתם ככה, חברות בלי כלום, אבל יש לה
המון המון שכל והיא מסדרת אותו ופתאום הוא רואה
ביום האחרון שהוא דווקא אוהב אותה על אמת. אז הוא
נשבע לה שיחזור. אבל הוא לא חזר כי כאלה הם החיים.
לא יוצא. זה סרט גרמני הבנתי כל מלה ודווקא די נהניתי
אבל לא רציתי שאמא שלי תרגיש אז אמרתי לה שאני לא
מבינה מה כולם רצים פתאום לסרטים גרמניים ואיפה הגאווה
הלאומית שלה והייתי חמוצה אליה נורא אז היה לה
לא נעים והיא שאלה אותי מה אני רוצה לפסח.

ספורט איגרוף הנער מאיסטנבול
דיק סייג׳ היה שוטר בריטי בפלשתינה, בתקופת
המנדט. לא פעם הזדמן לו להיות נוכח
בתגרות בין יהודים וערבים. דיק נשא אשה
יהודיה וחזר לבריטניה. כיום הוא עובד בשגרירות
הבריטית בישראל.
השבוע ניתנה לו הזדמנות נוספת לחזות
בתגרת אגרופים בין יהודי לערבי. אולם הפעם
היתד. זו תגרה ספורטאית. חיים שואף
( ,)21 צעיר יהודי שעלה לפני שנה וחצי
מתורכיה, התמודד על הזירה בקרב אגרופים
עם נאבי ודאקים 20 צעיר ערבי יליד חיפה.
דיק סייג׳ היה אחד מארבעת שופטי הזירה.
בסיבוב הראשון של הליגה האישית ל־איגרוף,
שהחל השבוע בתל־אביב, היתד, התחרות
בין שואף לוזאקים הקרב המרכזי והמעניין
ביותר. שאר התחרויות היו של מת־אגרפים
מדרגה ב׳ .הופיעו בהן מתאגרפים
חדשים וגם קבוצה חדשה בזירת האיגרוף,
קבוצת מכון הבדק בלוד.
מכות כגדר כחודה. למרות שהותו
הקצרה בארץ, הפך חיים שואף אחת הדמויות
הבולטות בענף האיגרוף הישראלי.
תחילת הקריירה שלו היתה באיסטנבול מולדתו•
היה זה באחת השבתות, לפני חמש
שנים, כשחיים טייל עם חבר ברחוב. כמעשה
קונדס דחף אותו חברו ישר לחיקה של נעריי
תורכיה, שהלכה בלוזית גבר. לרוע מזלו
של חיים היה הגבר אלוף תורכיה באיגרוף.
המכות שקיבל הביאו את חיים שיאף ל
מועדון,
בו החל ללמוד להתאגרף. תוך שנתיים
הפך אלוף תורכיה במשקל חצי בינוני-
קל, נכלל כיהודי יחיד בין ששה מתאגרפים
שייצגו את תורכיה ברומא, בקרב בינלאומי
נגד המתאגרפים החובבים של איטליה. מתוך
ששת המתאגרפים התורכים היה שואף היחיד
שזכה בנצחון, הפסיד לעומת זאת
שתיים משיניו ממכת ראש של יריבו.
בישראל גר חיים במעברה ליד תל־אביב.
מקצועו נגר, אולם הוא עובד בחברת טמיר
ביעף בענף הביצים. הוא נשוי ואב לילדה.
״למתאגרף זה מצויין להיות נשוי,״ מסביר
חיים ,״הראש שלו לא עסוק בבחורות.״
כבר לפני שנה זכה שואף בכתר האליפות
במשקלו, כשניצח את מקלר, האלוף לשעבר.
הוא נכלל בין המתאגרפים הישראליים שנשלחו
לבריטניה, הביא נצחון לנבחרת בקרב
היחידי בו השתתף, במנצ׳סטר.
דם כזירה. נאבי וואקים החל להתאגרף
לפני כשלוש שנים, כשידיד הביאו לקבוצת
הפועל חיפה. במקצועו, חשמלאי רדיו, לא
הצליח וזאקים להשיג עבודה, עובד עתה בעבודות
בנין שחורות, לומד בשיעורי־ערב
כדי לרכוש השכלה תיכונית .״אם היתד, לנו
עבודה,״ מסביר הוא ,״היינו יכולים להתמסר
יותר לספורט.״
למרות שמשקלו של זזאקים עלה השבת בשלושה
קילוגרם על זד, של שואף, שתוך
שבוע אימונים אחד במכבי תל־אביב הוריד
חמשה קילוגרם ממשקלו, עלה עליו שואף
בכושרו הטכני, בהעזתו ובכוח סבילותו. בסיבוב
השלישי הופיע, בפעם הראשונה באותו
ערב, דם על שפתיו של וזאקים. הקהל,

בעיגוה חו פ שי ת

מתאגרפים שואן ז דוואקים
״שאו נשים ותהיו מתאגרפיס טובים.״
ברובו נוער פרברים, צעק :״שלח אותו לפנסיה!
אמבולנס לביילינסון!״ שואף ניצח
ביתרון נקודות, סלל לעצמו דרך לסיבוב ה

דו רסל
מאת

שייע גלזר

סולחה בסוף

10ררטביץמפספס
^ זל ר ע היה למכבי תל־אביב ברמת
^ /ג ן תמיד. אפילו בעתונים כבר ניבאו
החכמים שבמשחק ברמת־גן יבוא
ההפסד הראשון למכבי בעונה, ואם יקרה
נס, נצא בתיקו. אנחנו כאילו נסענו ל־רמת־גן
רק כדי לעשות טובה ולקבל
את מד, שמגיע לנו; בעלי הסיכויים היו
הפועל רמת־גן. אבל בדקה ד,־ 11 כבר נשארו כל החכמים עם פה
פעור, אחרי שרפי לוי הכניס את הגול הראשון•
וכשהמשחק נגמר בסוף, בתוצאה 3:0לטובתנו, קראתי למחרת
בעתונים שמכבי הכזיבו. אם לתת 3:0זה נקרא להכזיב,
אז אני לא יודע מה. כמה היינו צריכים לתת? עשרי הייתי
מסכים שכל שבת נאכזב בתוצאה כזאת. ובעצם, הפועל רמת־גן
עוד לא זוכרים את היום שהפסידו 3:0על המגרש שלהם.
אבל מה שמרגיז, זה שהקהל של הפועל רמת־גן לא למד
להפסיד בכבוד. כל הכבוד לקבוצה עצמה, אבל זאת לא אומרת
שאם הם קבוצה טובה, הם מוכרחים לנצח כל קבוצה. יש
קבוצות יותר טובות מהם.
הקהל הזה, של הפועל רמת־גן, יותר גרוע מהקהל התורכי. הם
מתחילים לצעוק בוז. אחר כך, עוד לפני שהכדור מגיע אלי, הם
צועגים ״הביתה!״ פלא שהכדור בורח ממני? ובסוף, כשהם
רואים שגם זה לא עוזר, הם זורקים אבנים וקליפות על השוער
של מכבי ועל הליינמן. זה לא פלא שהשופטים רוצים לעשות
שביתה. הגיע הזמן שגם לקהל כזה יתנו איזה עונש. שידע לו.

ך • מחצית הראשונה של המשחק שיחקנו דווקא כדורגל
* 1טוב. שיחקנו מישחק צירופים יפה. גם להגנה שלנו היה
יום גדול בכל המשחק.
במחצית השניה נחלשו החלוצים והמשחק נהיה פחות או יותר
שקול. אחרי שרזניק נגע בידו בכדור ברחבת השער והשופט
פסק פנדל, חשבתי שיהיה קשה. אם הם היו מכניסים את הגול
הזה, היו מקבלים מרץ והיה קשה לנצח אותם. אבל חנוך מור־רכוביץ׳
בעט כבט חון ...ישר מעל השער — החוצה.
אתם יודעים מה עשה אחרי זה ווארון, המאמן של רמת־גן?
לא תאמינו לי אולי, אבל הוא צעק :״אין דבר, זה טוב!״ כי
אחרי שבשבת שעברה פיספסו שני שחקנים אחרים של רמת־גן
פנדלים, צעק עליהם מורדכוביץ׳ :״איזה מין שחקנים אתם?״ במשחק
הזה היה תורו לבעוט פנדל והתוצאה ידועה.
אחרי הפיספום ירד המוראל של רמת־גן לגמרי. הם פיתחו
כמד, התקפות יפות, אבל לא הלך להם להכניס שער כבוד.
חשבתי שהמשחק יגמר ב־ .2:0אבל שתי דקות לפני הסוף אמרו
החברה: עוד אחד ודי! ונחמיאם הכניס עוד אחד ודי.
עכשיו בקשר אלי. אני יודע שאתם תגידו: או, עוד פעם
תירוצים. טוב. ברמת־גן מתחילים את המשחק ברבע לארבע
וביפו בשלוש ורבע.קבעתי שאני אבוא לעבודה לקחת את
האוטובוס, לצאת לחיפה בשעה .5.20 המשחק נגמר אולי רק
בחמש וחצי. אז אם אני חושב כל הזמן במשחק שאני מאחר
לעבודה, איך יכולים לשחק כדורגל?
חוץ מזה יש לנו ילד שמעיר אותנו כל בוקר בשעה ארבע.
( אז תקומו אתם בארבע ותשחקו כדורגל. אם בבי מדברים על

בא של תחרויות הליגה האישית לאליפות ישראל
באיגרוף.

הילד, אז לעדי מלאו עכשיו חמישה חודשים. הוא כבר בועט
באמבטיה ומתכונן להיות יורש של אביו.

ססה שנמס לרשת
נח רזניק התחתן סוף סוף. כמו מכביסט נאמן הוא התחתן
במועדון מכבי הצעיר, על־יד מועדון מכבי. באתי לשם וכמעט
לא הברתי אף אחד, כולם באו לי עם פפיונים ודברים כאלה.
היו שם נציגים כמעט מכל קבוצת כדורגל, מהנהלת מכבי ו
עיי
״תקומו
בארבע ותשתקו כדורגל.״

הפועל, מההתאחדות וכולם. רק השופטים לא באו. הם עוד
עושים שביתה. שמעו את זה הרבנים, שגם הם לפעמים שוס־ :
טים — ברבנות לא בכדורגל — וגם הם לא באו. רק באיחור
של שעה הם הופיעו לערוך את החופה. את החופה החזיקו אחד
ממכבי, חולי לוי מבית״ר ורוזנבאום_מהפועל _תל־אביב. בקיצור; ,

שלמה לוי להכניס לו אף גול. מה עשה אותו חבר — הלך 3
לשלמה לוי וסיפר לו על זה. שלמה לא יודע חכמות, הכניס |
לחודורוב לא גול אחד אלא שניים ועשה לו עוד סימן באצבע1 .
אז אני שואל אתכם, אפשר לסמוך על חברים?

הכדורסל בישראל עוד לא גווע — הוכחה
ניצחת לעובדה זו שימש משחק גמר הגביע
בין קבוצות מכבי והפועל תל־אביב, שנערך
השבת בחולון 2500 .הצופים, שמילאו את
איצסדיון הכדורסל החולוני, הוכיחו כי קרבות
מרתקים וארגון נאות יצליחו להחיות
את הענף הנמצא בשפל.
היה זה משחק גביע טיפוסי. בעוד ש־כדורסלני
הפועל נסעו לבית־הבראה כדי לנוח
לקראת המשחק, טיילו להם כדורסלני מכבי
בשקט בחוצות תל־אביב. אמר אחד מאוהדי
הפועל, אחרי שראה את אברהם שניאור
מטייל ברחוב דיזנגוף :״אם שניאור מרשה
לעצמו לטייל, סימן שהסכנה למכבי אינה
גדולה.״ אולם במגרש היה גם שניאור עצבני.
אוהדי שתי הקבוצות הופיעו עם רעשנים,
פעמונים ושאר פטנטים מקוריים לעידוד השחקנים.
כבר
מתחילת המשחק גילו כדורסלני מכבי
את עליונותם, הצליחו מיד בפתיחה לקבוע
הפרש נקודות גדול. אולם כאשר, לקראת
הסיום, הצליחו אנשי הפועל להקטין את היתרון,
חששו אנשי מכבי מהפסד, החלו
להקפיא את הכדור, זכו לקריאות בוז ולעג,
ולמטר מטבעות שזרק הקהל למגרש.
הגביע של מכבי. נצחונו של מכבי
( )44:53 היד, מוצדק. החמישיד, הראשונה
של מכבי (שניאור, קליין, פריש, חסיד ו־כהן־מינץ)
עלתה על כדורסלני הפועל בשתי
דרגות. רק כשהפרש הנקודות, שהיה תחילה
בגובה של 17 נקודות, קטן ל־ 6נקודות, גבר
המתח. צעק יהושע רוזין, מאמן מכבי, על
שחקניו :״מה אתם עושים? אתם לא משחקים
כדורסל בכלל, אולי תשחקו כבני־אדם?״
בפסק־הזמן הצטופפו כל כדורסלני מכבי,
שמו יד אל יד, אמרו בקול במקהלה :״שיהיה
מזל!״ הם לא עלו על המגרש עד שהצטרף
אליהם גם המאמן רוזין.
אולם המזל פנה להם תחילה עורף. הפועל
צימצם את ההפרש עוד יותר, התקרב לתוצאת
שוויון. רוזין ביקש שוב פסק־זמן, הכנים
להרכב את שניאור, ותוך חמש דקות
גדל היתרון שוב ל־ 15 נקודות.
בסיום נשברו אנשי הפועל לגמרי. כשד,קפיאו
המכבים את הכדור, לא נתנו למשחק
להתפתח, החלו כדורסלני הפועל לפגוע במתכוון
ביריביהם. כאשר פגעו בכוח רב מדי,
צעק שניאור לעברו של עזרי לובושיץ׳:
״אני אשבור אותך עוד מעט.״ עזרי רץ אל
השופט עמיאל, אך זה לא הפסיק את המשחק.

כאשר קיבלו המכבים את הגביע, ניגש
שניאור, לעיני הקהל הרב, אל עזרי, ביקש
ממנו בחיוך :״בוא נעשה סולחה.״ השניים
התחבקו והקהל פרץ במחיאות־כפיים. הגביע
נשאר אצל מכבי.
העולם הזה 1070

״הצרה איתך היא שאתה לוקח
את הדברים יותר מדי ברצינות

״אצלצל לך עוד פעם. אני צריכה לרוץ.״

לפני 3000 שנה(בערך) צלחו בני ישראל ובנותיו את ים־סומ.
ויבואו בני ישראל בתוך הים ביב שה והמים להם חומה
מימינם ומשמאלם. כיום שוב נשואות עיני העם בכל קיץ
אל הים -וביחוד אל היפהפיות המשתזפות על חופיו
שטופי־השמש -התגלמות חדוות-החיים ובריאות הגוה

מערכת. ה עול ם הזה׳־ מכריזה בזה
על ת ח רו ת לבחיר ת

הצעירה שתסמל את רעננות־הנעודים של עם השוכן על
חוה ימים. התחרות תהיה פתוחה לצעירות בנות כל הגילים.
הזוכה, שתיבחר על־ידי ועדת־שופטים מוסמכת בחנינה
ציבורית גדולה תוזמן על-ידי ״העולם הזה״ להפלגת
ודברות ברחבי ממלכתה -הים התיכון. בן תזכינה המלכה
וסגניותיה לשפע מתנות.
בל צעירה המבקשת להשתתה בתחרות, תשלח החל
מהשבוע תמונה של עצמה בבגד-ים, תוך ציון שמה,
כתובתה, גידה. מקצועה ותיאור קצר של חייה, למערכת
״העולם הזה״ ,ת. ד ,136 .תל-אביב. צעירות שאין ברשותן
תמונה מתאימה, תורענה על בך בכתב למערכת •,ותוזמנה
להצטלם על-ידי צלמי התחרות. כן יסיימו הצלמים בתקופת
התחרות בחופי הארץ ויצלמו מועמדות מתאימות לתואר.