גליון 1071 מתאריך 8 באפריל 1958

מספר 1071

י״ח ניסן משי״ח8.4.1958 ,

-ננס דור המרדעשור

המהיר 500 פרוטה

המחתרת

מנ ה ס בגין

דרס של
הארגון הצבאי
הלאומי בא״

מכתבים
יורש העצר
אי• ספק שאיחוד! של מפלנות הימי!
(העולם הזה ) 10)59 יפיל את מבאי׳י ממרומי
הפיסנה. הבעיה הממשית היא איר לאחד
את האידיאולוגיה, ששתי מפלנות אלה טיפחו
לעצמן במשר שגים. אם מפלגה זו או אחרת
תוותר על אחד מעקרונותיה המרכזיים על
מנת להקים כח שיהיה אלטרנטיבה לשלטוו
הקיים, הרי דרר זו פסולה מראשיתה. מוטב
יהיה לאחד את הרעיונות ולהגיע לידי
פשרה. יעמוד בראשות הליכוד הלאומי נולד־מ!
או בניז, העיקר שלמשטר הקיים יבוא
כבר סוף.

שאול הללי, ירושלים

רחוב גליקסון פ, תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עולמפרם״.
המוציא לאור: העולם הזה בע׳׳נו.
דפוס משה שהם בע״נז, ת״א, טל.62219 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנק

אחד הסיפורים המשעשעים ביותר ששמעתי
אי־פעם הוגנב אלי לפני כמה שבי׳
עות. הוא נגע בעסקן חשוב, ששימש נושא
לכתבה גדולה בהעולם הזה. הכתבה גילתה
כמה וכמה פרטים בלתי־נעימים על שיטות
פעולתו.
למחרת הופעת הגליון, הופיע פקיד בכיר
מחוגי ביג׳י במשרדו של אותו עסקן .״נזדעזעתי
לקרוא את הכתבה הזאת,״ קרא
בהתרגשות .״עליך להגיש תיכף ומיד תביעה
על הוצאת דיבה!״
״אני?״ תמה העסקן .״למה אני? למה לא
אתה, למשל?״ והזכיר בעדינות לאותו פקיד
שגם הוא שימש, לא מכבר, נושא להאשמות
מוחשיות בשבועון המסדים•
״לא, תבין,״ השיב הפקיד, בקול הרבה
יותר נמוך .״מסיבות שונות, אני לא יכול.
אולם הזקן סבור שאתה חייב לעשות את

העסקן הודה באדיבות על העצה• הוא
לא הגיש את התביעה.

בשמונה שנות קיומה של המערכת הנוכחית,
לא הפסדנו אף תביעה אחת על
הוצאת דיבה. איני יודע אם יש עתונים
רבים היכולים להתפאר בכך. אך כשמדובר
בעתון בעל אויבים כה חשובים כמו העולם
הזה, הרגיל לקרוא לילד בשמו והמגלה בפה
מלא את אשר הוא יודע, זהו הישג ניכר
מאד.
האשם אינו בחוק. החוק הישראלי הקיים
לגבי הוצאת דיבה הוא יעיל מאד. הוא
מאפשר תביעה פלילית ואזרחית. יש בו
רק עוקץ אחד: כדאי לך להגיש תביעה
על הוצאת דיבה רק כאשר ידיך נקיות. אם
מצפונך טהור, אין לך מה להסס. כדאי
לתבוע. התביעה הפלילית שהוגשה על״
ידנו נגד שבועון מפא״י, בקשר עם חטיפת
אלי תבור, תוכיח•
לעומת זאת, לעולם לא כדאי להגיש
תביעה כאשר המצפון אינו טהור, והידיים
אינן נקיות. כי במהלך המשפט מוכרחה
האמת להתגלות. לא תמיד תשתקף דווקא
בפסק־הדין הסופי — כי לפעמים אפשר
למנוע בטכסיסים משפטיים בעד הכללת חלק
מן העדויות שהושמעו בחומר הראיות. אולם
הקהל ישמע וישפוט — והרי זו המטרה
האמיתית של תביעת דיבה.

לאחרונה הצליח מישהו לארגן כמה מש־העולם
הזה. מכיוזן שכמה
פטי־דיבה נגד
מן העתונים (ובעיקר הארץ) נוהגים לפרסם
רק ידיעות הנראות להם כמזיקות להעולם
הזה, ולהעלים למחרת היום את ההמשך
הנראה כמועיל לנו, יתכן שקשה לך לקבל
מושג ברור על הנעשה.
מדיניות העולם הזה לגבי משפטי דיבה
כשמביא לנו איש עובדות
היא פשוטה.
חדשות ומשכנע אותנו שטעינו בכתבה כל
שהיא — אנו מתקנים את הדברים ברצון,
ללא צורך באיומים או תביעות. איננו
סבורים כי בושה היא לעתון להודות בטעותו.
להיפך, הדבר רק מוסיף לו כבוד.
חבל שזהו נוהג נדיר מאד בעתונות הישראלית•

לעומת זאת, אנו משוכנעים כי צדקו
דברינו, לא יועילו שום איומים. אנו מוכנים
ללכת אל כס המשפט, מתוך אמונה
שלמה כי במהלך המשפט תתגלה לא רק
צדקת דברינו, אלא גם תתברר לציבור עד

מנשה בר־רייו, ש׳יע בלור, לילי נלילי,
רויר הורוביץ, רווזי ורד, אברהם הרסה,
י,׳מאללה מנצור, אלכם מסים, אביבה
ומום עינו, שלמה הרן,

במדינה

ביותר

כמה אחראיות ויסודיות דרכי החקירה של
צוות העולם הזה•
אני מקווה כי המשפטים התלויים ועומדים
כיום ישמשו את אותה המטרה. כדאי לך
לעקוב אחרי מהלכם.

השבוע סיפרו לי את הסיפור הבא:
ילד יהודי בפולין סבל קשות מהתעללות
חבריו. בראש המציקים עמד ילד בשם ודלא-
דק, שהצטיין במיוחד בעקיצותיו האנטישמיות.
לבסוף החליטו הורי הילד לעלות לארץ.
בארץ
היה הכל בסדר. הילד הלך לבית־הספר,
התאקלם בין חבריו, שמח ופרח. עד
שיום אחד חזר הביתה, ממרר בבכי.
״מה קרה?״ שאלו הוריו המבוהלים.
״ודלאדק עלה ארצה!״ היתד, התשובה הקצרה.

אתם
נלהבים מד״ר נולדמן (העולם הזה
)1009 משום שנדמה לכם שדיעותיו תואמות
את ריעותיכם. נם לכם וגם לו קל לבנות
מגדלים באויר, כשאין עליכם לבצע דבר
אלא רק לתת עצות. אינני סבור שנולדמז,
אדם שאינו מעורה בחיי הארץ וחי־ אזרחיה,
יצליח אם יטול את רם! היקלטו! לידיו.
חיים קידר, תל־אביב
גולדט! הוא האיש. אם תקום מפלגה אזרחית
מאוחדת בישראל, יפקפקו רבים לתמיד
בה אם יעמוד בראשה מנחם בניז. אם יהיה
נחום גולרם! האיש מספר 1של איחוד
אזרחי, אי! ספק שמפלגה כזאת תאסוף הרבה
יותר קולות.
ב. מילר, תליאביב

האסון אינו בגיל
אחרי קריאת מאמרכם על המאבק הפנימי
בי! נולדה מאיר וקבוצת החצר( ,העולם
הוה ד )106 אפשר לחשוב באילו הדחת רנלי
ותיקי מפא״י, דור העליה השניה, על-ידי
צעירי בינ׳י, היה בו מעי! אסון. דחילקום!
האפו! היחיד אישר בהחלפת משמרת זו הוא
בכד, כי צעירים אלה טרם הראו כל יכולת
להשתחרר ם! הבוץ העמוק והפסיד של אידיאולוגיה
מאובנת ומגוונת, בה דגלו קודמיהם,
להשתחרר סבל צפורי הנפש היקרים
למיניהם. בכל אופן, קו פוליטי מוטעה
עדיף על חוסר כלשהו, כמו שהקץ האיום
טוב ם! האיום ללא קץ.
יורם דלמר, תל-אביב

לוח ארטילריה
לבי-לבי למשרד־החוץ, הדורים להחליף את
השם רע״ם בשם קע״ם והעולם הזה ,) 11170
בדי שלא לתת לעבר אל־נאצר כבוד רב מדי.
חבל רק שבמשרד־החוץ לא יושב אייש ששירת
פעם בחיל־התותחנים. אחרת היו האנשים
ישם יודעים שקע״ם הוא בבר מונח
צבאי עברי: ראשי־החיבות של ״קציז־עמדת־מרגמות״
.אני חושב שלא כדאי לתת לערבים
את השם הזה, שייש בו כדי לבשר לנו

כימים הקשים של המאבק לעצמאות ישראל, בלילות העוצר
והמצב־הצכאי, שיקף ״העולם הזה״ כמילה ובתמונה את הישוב
הלוחם. עת יצא הנוער העברי בהמוניו לשדה־הקרב, ליווה אותו
״העולם הזה״ .הוא הנציח את הרגעים הנואשים של הקרב, את
ההומור השופע של הנו *£שהפליא את העולם, את רגעי ההוד
של עם שהקים לעצמו מדינה הריבה,
בעוד שבועיים יוציא ״העולם הזה״ את הגליון הגדול כיגתר
כ־ 21 שנות קיומו, לציון יוס־השנה העשירי להקמת המדינה
ולקרבות מלחמת־העצמאות.

דיון ה ע שו ר

רעות. בי לפצצת המרנמה ייש, כידוע, מסלול
תעופה נבוה.
יהושע שגיא, תל־אביב
אבל גס זווית־ירידה תלולה. מה הן כל
מרגמות הרפובליקה הערבית המאוחדת ל עומת
התותחים הכבדים של משרד־החוץ?

מי אמר שהוא שחור
בכתבתכם על יגאל מוסינזוז (העולם הזה•
• ) 1068 שכחתם את הסיפור החשוב ביותר.
באחר הימים, באמצע ימי הקרבוית, חזרתי
מ! הבסיס הקרבי ׳שלנו למחנה הנדוד, יהד
עם כמה מחברי, בדי להתקלח. כרגיל, פגישתי
את קצין־התרבות יינאל מוסינזון, שנישאר
כמחנה בעורף, יתד עם בנות הגדוד. התקלחנו
יחד, באשר לפתע נשמעה צפירת האזעקה.
יינאל• ,שהיה ערום, קפץ בבהלה מתחת
למקלחת, חטף מגבת, עטף בה את אחד
מחלקי נופו, הביש בובע־פלרה ורץ כמטורף
אל המקלט, לתדהמת! הרבה של הבנות ש הניעו
לשם כעבור כמה דקות. כשהתלוצצו
הבנות על ערוותו, והזכירו לו את סאות
חיילי הנדוד שלחמו באותו רגע בקרבות
נואשים בחזית גנבה, הסביר להם ייגאל בכל
הרצינות :״את! לא מבינות! .כ׳שאחד מהם
ייהרג, אז ימות חייל. אבל כ׳עאני איהרג,
ימות כופר בישראל!״
י. ד ,.תליאביב
אני בטוחה שייגאל נאה בכתבה •שכתבתם
עליו. אם זה בל מה •שאתם יודעים עליו,
הרי זה רק אפם קצה מעלליו בשלימותם
חבל רק שהיתה צריכה לבוא נערה מחוץ-
לארץ ולנמול ליינאל את מה שרצו לעשות
לו אחרות.

יהודית קדמיה, ירושלים
ייגאל הוא טיפוס ידוע ואינו יחיד בדורי
הוא אינו מהוה סמל למשהו בארץ, אלא
זה טיפוס שהיה ויהיה בכל הדורות ובכל
מקום בעולם, ולכתוב עליו את כל מה שכתבתם
אתם — נודף מזה ריח לא נעים
בצעד זה עשיתם מישהו שנזהרתם ממנו בל
הזם! — הבאתם לייגאל פירסומת עצומה
בקשר לסיפור •שסידר את ג׳ודי שפטר,
אינני מאשימה אותו כל כר. נ׳ודי אינה
תינוקת. היא בחורה משכילה ואני מתארת
לעצמי שעד גיל .־.ש לא ישבה וציפתה שיינאל
יבוא וינאלה. אני קובעת זאת מנסיוז אישי
שלי. בניל 22 היה לי הכבוד להתעסק עמו
נם כז. הוא טיפוס נחמד, אבל לא דרוש
זמז רב כדי לעמוד על טיבו ואיני מאמינה
שג ודי לא ידעה זאת. מטעמים מובנים
אבכר להישאר אלמונית.
אלמונית, תל־אביב

לחמא ענייא
אני רוצה לשלוח עישר לירות עבור משפחת
צ חלה מקרית אונו, אודותיה כתבתם
(העולם הזה .) 1070 הייתי שולח את הכסף
ישר, אבל אינני יודע מתי יניע לקרית אונו
מעבר להרי החושד של חג החירות. אינני
מתיימר לחישוב •שעל-ידי הסכום הפעוט אביא
נאולה לאם, לבנה בז ה־ 14 וליתר ילדיה.
אפילו לי עצמי לא אביא גאולה. אני יודע
שגם לא אוכל לזרוע קצת אמונה באדם ו תקוות,
ובבל זאת אני מקווה ׳שזה יעזור.
צדוק זילבר, תל־אביב
הא לחמא ענייא של הקורא זילבר הועבר
לתעודתו, לפני בוא הפסח.

מחיר העשור
ראיתי השבוע בית ברחוב ריזנגוף בתל-
אביב שקושט, לכבוד שנת העשור. הבית
היה נורא יפה ותניני, אולם חשבו! קט!
הראה לי שקישוט בית כזה יעלה לפחות סר.
ל״י. אינני סבור שאם המדינה תתחפש בשנת
העשור, היא תנביר בזה את שמחת
תו ש בי ה ...במקום כל המיליונים המבוזבזים
להגינות וקישוטים, מוטב היה להוריד את
שיעורי מס ההכנסה של האורחים בשנת ה עישור.
אני בטוח ׳שהשמחה ההמונית היתת
הרבה יותר נדולה.

שמעון שחר, תל־אביב

הווו 0 5
מעטפה צבעונית

חויות לוחמים

תצלומים היסטוריים

מאחורי הקלעים של
ראשית המדינה

ציון לנופלים

הומור השוחות

מבחר הספרות של
הדור הצעיר בתש״ה

הזית ועורף

קאריקמורות לעשור 1.

הוה

כפי שידוע התקיימו בטבריה חנינות העישור
ליום שחרור העיר. רציתי ׳שתביאו ל ידיעת
הצבור את העוול •שנגרם בחנינות אלה;
לאותם הורים •שבולים, שאיבדו את יקיריהם
בשיחרורה של טבריה. אלה אשר אירננו
את הבידור בחג זה •שכחו את אלה שנפלו.
לא היה אפילו אחד ׳שיזכור שיש לעלות
לקברם, פרט למשפחותיהם.
אתמול ראיתי מחזה מדהים. תושבי טבריה,
אלה הותיקים שנוכחו בשחרור העיר, נסעו להשתתף
במסיבת החג שנערכה בנן המרחצאות
המפואר של חמי-טבריה. הם עברו את בית־העלמי!
ואיש אפילו לא הביט לעבר המקום
הקודר, שם שוכבים אלה שהורות להם
אנו יכולים לחנוג היום.
שושנה מזרחי, מברית

מה חושב חייל?
פונה אני אליכם, כי ידוע לי שעתונכם
הוא עתוז נפוץ ונקרא על-ידי אנשים רבים
מכל •שכבות העם. רבות היססתי אם לכתוב
או לא לכתוב, אולם כיום המצב הוא כה
גרוע ער שאי־אפשר לעבור עליו לסדר
היום. כוונתי י לבעיה הכאובה של הטרמפיסטים
בדרכים. אזרחי מדינתנו, עם בל
הכבוד שאני רוחש להם, הינם כפויי טובה.
תארו נא לעצמכם חייל המקבל חופשה
לצרה, לאחר תקופת אימונים מפרכת, והוא
צריר לבלות את מחציתה על אם הדרד,
בחבותו לנהג היישראלי שיואיל לאספו במכוניתו.
מה חושב חייל כזה? הוא חושב
״למה אני מישרת בצבא? למה אני מסב! את
ח״ אם האזרח שאת חייו אני מבטיח בנבול
אינו מבי! אותי?״ בעיה זו צפה כל יום
מחריש ומוכרחים למצוא לה פתרו! .מדוע
מגיע לנו יחס כה רוחה?
רב״ט מונה ריינר, צה״ל
בשם כל חיילי היחידה
העולם הזה 1071

^ ור ליום ה־ 15 במאי , 1948 ,הונף הדגל
הכחול־לבן בהלק מארץ־ישראל, הפך לרגלה
של מדינת־ישראל.

הדכר לא היה קורה אלמלא הד
רד יום לפני כן, אור ליום דד 14
כמאי, הדגל חכריטי.
זוהי עובדה היסטורית פשוטה. כל כך
פשוטה שרבים נוטים לשכוח אותה.
מי שמקשיב לדבריהם של מנהלי המדינה
כיום, יכול לקבל את הרושם כי הורדת הדגל
הבריטי היתד, ענץ של מה־בכך, דבר שבא
פחות או יותר מאליו. באחד הויכוחים שאל
איש־האצ״ל אריה בן־אליעזר את המנהיג
המפא״יי פנחס לבון מדוע, אם כן, עזבו
האנגלים? השיב לבון :״הם פשוט השתגעו!״
ההיסטוריון לא יסתפק בתשובה הזאת.
הוא ירצה לדעת מה המריץ את ראשי האימפריה
הבריטית, שאז היתד, עדיין מעצמה
גדולה, לנטוש את ארץ־ישראל המערבית,
טבור מערן־־ההגנה הבריטי בתעלת־סואץ, בקפריסין
ובעבר־הירדן.
עדי־הראיה של המאבק האנטי־בריטי מהווים
כיום מיעוט בישראל. מיליון עולים
חדשים, שבאו אחרי קום המדינה, אינם יודעים
מד, אירע אז בארץ. גם בני״הארץ עצמם,
במידה שטרם הגיעו כיום לגיל ,26 אינם
יכולים לזכור את חויות הימים ההם.

התגלמו בהם? מה מקומם הנכון במפה
הגדולה של ההתפתחות הלאומית?
אין תשובה קלה לכך. כמו התהליך ההיסטורי
של מלחמת־השיחרור עצמה, היתד. גם
המחתרת מצבר להרבה גורמים אנושיים ורעיוניים
שונים. אפשר להעיז להגדיר את
עיקר הדברים כך:

המחתרת חיתה סינטזה של שתי
תנועות היסטוריות שונות. האחת
היתה השלוחה הקיצונית ביותר
של התנועה הציונית העולמית. השניה
היתה תנועת-השיחרור של
האומה העברית החדשה, שהחלה
זה עתה מתגבשת בארץ־ישראל.
השלוחה הציונית סיפקה את האידיאולוגיה
הרשמית של המחתרת, והיא הולידה את

אנגלים בארץ היתד, מוחשית לגביו מאד.

נוער זה החל דומה לבני הדור
הצעיר כאומות חדשות אחרות,
שקמו כהיסטוריה נגד ממשלות
קולוניאליות ישנות ומגכילות. הוא
לא מצא את השראתו בחזץ המשיחי,
אלא כמלחמת־השיחרור
של האמריקאים, של האירים ושל
האיטלקים.
השקפת עולמו הצטמצמה בכמה פסוקים
פשוטים: הארץ היא ארצנו. האנגלים הם
זרים. צריכים לסלק אותם.
נוער זה סיפק למחתרת את עיקר הלוחמים,
את מתכנני המיבצעים ואת הפיקוד
הנמוך. הוא גם סיפק לד, את הדינאמיות
הפנימית. אולם הוא לא גיבש שום אידיאו
שתי
השלוחות לא הכינו בי מאד
רעות 1936 הם התחלת תנועת
שיחרור ערבית אמיתית, שהיה
צורך לתפוס את מהותה ולקחתה
בחשבון לפני הפיכתה לתנועה
היסטורית עולמית.

עלול להיווצר חלל ריק כתודעה
הלאומית, אשר יתרחכ ככל שירתקו
הימים, וככל שהתעמולה הרשמית
תטפח את אכדך הזכרון.
לבן חשוב לקבוע את העובדות.

^ בריטים עזבו את הארץ בגלל סיבות

המפנה הבא בא ב־ .1940 אברהם שטרן רב
עם ז׳בוטינסקי והיד, הראשון שהציב תפיסה
גדולה וחדשה: מלחמה בבריטניה הגדולה כולה
וגירוש השלטון האימפריאליסטי מן הארץ.
הוא פילג את אצ״ל ויסד את לח״י,
אבל הוא הטביע את חותמו על כל אשר קרה
מאז בארץ.

התפיסה החדשה התאימה לשתי
השלוחות של המחתרת. השלוחה
הציונית הקיצונית, שראתה את
שואת היהודים באירופה, הכינה
כי אי־אפשר לקלוט את המוני היהודים
בל עוד הבריטים כארץ.
ואילו בני־הארץ הרגישו כי כוחה
של האומה הספיק עתה לגירוש
כעל־הכית הזר. מלחסת־השיחרור
החלה.

| | רבות. כל אדם יכול להעריך את חשיבותן
היחסית כאוות־נפשו. אך התמונה הכללית
ברורה למדי.
הסיבה הראשונה היתד, בריטית פנימית.
באנגליה קמה באותם הימים אסכולה אים־
סראטגית, בהנהגת הפרשן לידל הארס, שסברה
כי שוב אין טעם להגן על ״המזרח
התיכון״ במלחמת־העולם הבאה. הקליע ה־מונחה,
המפציץ הסילוני ושאר כלי־הנשק החדשים
הפכו את תעלת־סואץ לפגיעה מדי.
הפרשנים הגדולים טענו, איפוא, שיש להעתיק
את קוי־ההגנה של האימפריה מצפון
המרחב לדרום סודאן ולקניה.
השקפה זו לא נשארה שלטת זמן רב.
המלחמה הקרה החריפה. הנפט המרחבי נעשה
חשוב ביותר. האמריקאים חדרו לאיזור בהחלטה
למנוע חדירה סובייטית אליו.

ך ם בשלב זה שררה הארמוניה מלאה
^ בין שתי השלוחות, ששתיהן היו קיימות
בכל אחת משתי המחתרות הפורשות. כי
בפני אצ״ל ולח״י עמדה עתה מטרה יחידה
אחת: גירוש השלטון הבריטי.

כתקופה הקצרה של שליטת
השקפת-העזיכה הסתלקו האנגלים.
הסיבה השניה היתד, נעוצה בפוטנציאל-
ההתנגדות של הישוב העברי, שהפך מזמן
מדינוז־בתוך־מדינד״ בעל מרות פנימית חזקה.
האנגלים הבינו שהנסיון לדכא את שאיפת־העצמאות
של אוכלוסיה תרבותית מאורגנת
כזאת יעלה ביוקר רב. הם לא היו מוכנים
לשלם את המחיר.
הסיבה השלישית התגלמה בטרגדיה היהודית
של תקופת היסלר. מצפון העולם לא
הרגיש בנוח, ומיטב הכוחות בעולם יצרו
אקלים אוהד לציונות.
אולם שלוש הסיבות גם יחד לא היו אלא
רקע אובייקטיבי. לא יכול להיות שמץ של
ספק כי מד, שהפך אותן לעובדות היסטוריות
פעילות היה המאבק של שני ארגוני־המחתרת
״הפורשים״ — אצ״ל ולח״י.

שעת-חכושר ההיסטורית הגדד
לח, כה התאימו כל הגורמים
השונים והמסובכים, היתח באח
והולכת -אלמלא היה קיים חכר•
האנשים הקטן שהתארגן כעוד מד
עד, ושהיה מוכן ססיכודוגית ליה־פך
לפתיל הרועם של ההתפוצצות.
זה יהיה פסק־דין ההיסטוריה, כאשר יחדלו
רגשות אישיים ואינטרסים מפלגתיים לערפל
את העובדות הפשוטות.

ך { חותב רו ר ה חד,יה התשובה לשאלה
אחרת: מה הם היו, בעצם, ארגוני־מחתרת
אלה? אילו כוחות חברתיים ולאומיים

שיחדור. הקו הרשמי, שנוסח על־ידי ז׳ג ר
טינסקי, היה מבוסס על האמונה כי האנגלים
הם אומה ידידותית, ורק השלטון הקולוניאלי
בארץ־ישראל נגוע באנטי־ציונות. ז׳בוטינסקי
רצה ללחוץ על האנגלים באמצעים צבאיים
כדי לשנות את מדיניותם. הוא עדיין לא רצה
לגרשם. כמו כל שאר הציונים, לא האמין
כי הישוב העברי מסוגל להתקיים לבדו,
ללא שלטון זר אוהד.
הנוער המקומי לא הגיע גם הוא אז
לתחושת־הכוח הדרושה למלחמת־שיחרור אמיתית.
הוא חש בעלבון ההבלגה, שהפכה
את בני הישוב לאסירים בביתם. הוא רצה
להתגונן באופן פעיל, כדי להוכיח שהוא
בעל בביתו ואדון לגורלו. סיסמתו של ז׳בו־טינסקי
הלהיבה אותו.
כך הזדהו שתי השלוחות בהחלט בשבירת
ההבלגה, בהריגת המוני ערבים בשווקי הארץ
ובפעולות־מחאה ראשונות נגד השלטון, כמו
פיצוץ תאי הטלפונים בערים. שלמה בן־יוסף,
ראשון עולי הגרדום, היה סמל התקופה.

ההנהגה העליונה. זאב ז׳בוטינסקי, ששהה
בארץ רק תקופות קצרות בחייו, עיצב את
דמותה הרעיונית. גם דניאל וגם שטרן היו
חניכיו הרוחניים. ואין זה מקרה כי בשלב
האחרון של המאבק היו שתי הדמויות הבולטות
ביותר — מנחם בגין ונתן פרידמן־
ילין — אנשים שזה מקרוב הגיעו ארצה.

שלוחה זו דיברה בלשון החזץ
המשיחי של אורי צבי גרינברג,
איש הקיטרוג והאמונה. היה לה
גוון דתי חזק. טענתה העיקרית
נגד האנגלים היתה נעוצה כסגירת
הארץ כפני המוני היהודים, שהתדפקו
במצוקתם על שעריה.
השלוחה השניה התגבשה באקלים רוחני
שונה• בשנות השלושים, אחרי העליה ה־עשירה־יחסית
מגרמניה וגידול הישוב לממדים
של חצי מיליון נפש ומעלה, החלה
האוכלוסיה העברית להרגיש בכוחה. כמו
נער שהגיע לפרקו, החלה מותחת את שריריה
הרוחניים והגופניים. הישוב הפך אומה.
בקרב האוכלוסיה הזאת קם נוער, שנולד
בארץ או גדל בה משחר ילדותו. לגביו היו
הסיסמות של מצוקת היהודים, ואפילו הידיעות
על התגברות הנאצים באירופה, דברים
רחוקים למדי. אולם נוכחותם של ה
לוגיה
משלו. הוא היה מוכן בהחלט לצעוד
תחת הדגלים המקובלים והמסורתיים.

***ת׳ השלוחות דרו במחתרת בכפיפה
* /אחת. מעולם לא התנגשו. כאשר מטרות
המחתרת השתנו במרוצת השנים באופן קיצוני,
באו שתיהן על סיפוקן.
תחילה לא היתד, המחתרת אלא ״הגנה
ימנית״ או ״אזרחית״ ,ארגון־שמירה עוין
להסתדרות, אשר שלטה בהגנה ״השמאלית״.
אולם מלבד הבדלים מפלגתיים אלה, לא היה
ניגוד אמיתי בהצבת המטרות של שתי המחתרות.
במידה שהיה ניגוד, הוא היה יותר
ענין של טמפרמנט ומתח. חניכיו של ז׳בו־טינסקי,
שהשתייכו להגנה הימנית, העריצו
יותר מחבריהם את הצבאיות בתור שכזו.
וגם נטו לפעולות חמורות יותר, כמו תקיעת
שופר ליד הכותל המערבי.
המופנה הגדול הראשון בא זמן מה אחרי
פרוץ מאורעות .1936ז׳בוטינסקי, שהסכים
תחילה להבלגה, קרא כעבור זמן־מה לשבירתו•
.,בעוד שרוב אנשי ההגנה הימנית התאחדו
עם השמאל, החלו חניכי ז׳בוטינסקי
הולכים בדרך הפרישה. זאת היתד. לידתו
האמיתית של הארגון הצבאי הלאומי, אף
כי השם עצמו כבר היה בשימוש לפני כן.
אולם גם אז היה האצ״ל רחוק ממלחמת־

הם לא הגדירו לעצמם שום מטרות
לגבי מהות המדינה שצריכה
לקום אחרי צאת הבריטים, או לגבי
דמות המשטר שצריך לשלוט
כה, הם לא היו תנועה מהפכנית,
בעלת אידיאולוגיה מהפכנית. הם
היו תנועת־מרד נגד שלטון זר.

זה היה כוחם של אצ״ל ולח״י, הדבר
שאיפשר להם לרכז את כל המאמצים לקראת
מסרה יחידה, להימנע ממלחמת־אחים
בשעת המאבק — וגם למחרתו.
וזו היתה גם חולשתם. למחרת המאבק
התפרקו באופן סבעי, כי שוב לא היה להם
מה לעשות. שום מטרה מגובשת נוספת לא
איחדה אותם לקראת מאבק חדש.
לח״י התפרק לרסיסים, שאחדים מהם הגיעו
עד למפ״ם ולמק״י, ואחרים לימין
הקיצוני של שייב. אצ״ל נשמר מגורל דומה
רק הודות לאישיותו של מנחם בגין, שהוסיף
לרכז סביבו -רבים מנן יקודיו.
מי שמעוניין בתיאוו־יות היסטוריות, יכול
לצייר לעצמו תמונ ,1דמיונית: מה היה קורה
אילו נמשך המאבק בבריטים עוד כמה שנים?
מה היה קורה אילו התגבשו שתי המחתרות,
או אחת מהן, עד כדי הפיכתה לתנועה
מהפכנית, בעלת אידיאולוגיה מגובשת ותביעה
לשלטון הפנימי? האם היה הדבר
משנה את דמותה של מדינת־ישראל כיום
כלפי פנים וכלפי חוץ?

דור המרד לא הגיע לבך. אולי
היה זה טוב-ו אולי לא. גם בך וגם
כך מגיעה לו תודת האומה, ומקר
מה שמור בהיסטוריה האנושית.

1 €ז 18

(בל הזפויות ׳ממורות)

• ברגע שמוסדות חרות והצ״ב יאשרו את הסכם האיחוד
שגברת כין מנהיגיהם, תישמע בשתי המפלגות קריאה לאיחוד
גדול יותר של חרות,הצ״כ והפרוגרסיבים כהנהגת ד״ר גולדמן.

מצדדי האיחוד הנדול יטענו כי הדבר דרוש נדי למשוך למפגגר, מספר גדול של
חונים ואישים שהתרחקו מן החיים המפלגתיים אן יראו טעם בכניסה למפלגה

גדולה שיה״ה בה מקום לגוונים רבים.

טענה שניה: מפלגה כזאת תזכה כבחירות הכאות לפחות
*״ 3 8מקומותככנסת, דבר שיהרוס את כושר־התימרון של ביג׳י בכנסת,
ימנע את גיבוש שלטון־היחיד שלו. השם המוצע למפלגה* :תנומת העם.-

• צפויות התפרעויות בתימן, בגלל הצטרפות מדינה זו

לרפובליקה הערכית המאוחדת. קבוצה של צעירים מתקדמים יותר אינם
מרוצים נוצעדו של יורש העצר סייף אל־אי.ם לאס אל־באדר, וכנראה יצליחו לרכז
כוח ניכר בצבא ובחצר המלן, בנסיון להכשיל את הנס קיימים סיכויים כי
האימאם עצמו יתמוך בהם.

הכביש רדמשק

עולה מגשר בנות יעקב, דרך שרשרת הריס ובית-
המכס הישן, ועובר את השטח המצולם בתמונת זו.
הכביש סלול מעל לדופן האבנים, הנראה בפינה הימנית למטה, ממשיך שמאלה עד קצה

• אם לא ישתרר שקט כגכול הצפוני, עשויה לבוא הצעה
להציב כוח של האו״ם כגבול חישראלי־סורי. הרקע להצעה אפשרית
זו: הנסיון החיובי בדרום, שמנע התלקחויות מאז פינוי סיני.

• ירדן תדרוש בדיקה בינלאומית של השטח חמפורז,
הנמצא כידי ישראל, באזור ירושלים. במיוחד יבקשו הירדנים סחאו-ם

במדינה

לקבון ע אם אמנם הקימה ישראל ביצורים באזור הר הצופים והר העצה הרעה,

העם

שליד ארמון הנציב,
• יתמנה שגריר ישראלי נפרד לליבריה. פד כה שימש בתפקיד
זח שגריר ישראל בגאנה, אהוד אבריאל. המועמד לתפקיד החדש; איש סולל

רביםב דו ד ! )
למן הרגע הראשון של ייזום חגיגות העשור
היתר. להן מטרה מפלגתית ברורה.
מלאכת האירגון לא הוטלה על גוף ציבורי
על־מפלגתי, אלא על ועדה של אנשים־מטעם.

בונה, חברה המוציאה לפועל עבודות גדולות בארץ זו.

• משלחת רבנים מטעם אגודת ישראל תבקר במוסקבה.
בראש המשלחת יעמוד הרב הראשי של בריטניה ד-ר ישראל ברודי, וכן מזכירה
המדיני של האגודה, הארי גודמן. קרוב
לוודאי שלא יהיו במשלחת זו

את חששות הרוסים, ואף דובב את הבריטים
לקראת עמדה זו. במשך כל התהליך ניצל
בצורה מפוכחת את פעולות המחתרת בארץ,
רמז שתתעצמנה אם לא תוקם המדינה מיד.
גורמים רבים הקימו את המדינה. הנחל
הסוחף מצא לו אפיקים רבים. היה זה מצער
כי בתום עשר שנים להקמת המדינה היה
צורך להזכיר זאת כחידוש סנסציוני.

נציגים

מישראל.

• ונקופת מאסרו של ראש
נטורי קרתא, עמרם בלוי, תקוצר.
פסק־דין המאסר של ארבעה

חודשים יעשה רושם קשת בין יהדות
התפוצות, וקיים לחץ לבטלו או לצמצמו.
במקרה זה, תעמיד ׳המשטרה תנאי: כי
הרב בלוי וחלק מחסידיו יעברו לגור

עד תום שנת העשור בצפת, טבריה או
באר־שבש

• צפוי מאבק בין חיים לבנץ
לבין ישראל רוקח, על ראשות
עירית תל־אביב. ראש העיר הקודם
רוצה לחזור לכהונתו, אך

צפויה

!381

יי 111

מערכה קשה בתוך מפלגתו, כדי להתגבר
על התנגדותם של חלק מהצ״כ.

• מתנהל משא ומתן סודי
בין מפלגות הקואליציה, בדבר
הרבב המערכת של שבועון ה רדיו.
לאחר שהשותפים בממשלה נוכחו

לדעת כי אין ביג׳י מתכוון לסגת מדרישתו,
יחליטו כנראה לפחות להשתתף המוצב הסורי העיקרי, כפי שהזא נראה מיד לאחר ההפגזות הקשות
בחלוקת ׳השלל
של התותחים ׳הישראליים המוצב צולם בשעת המתיחות הגדולה
• בכר בימים הקרובים ית על־ידי צלם העולם הזה. מצוייד במצלמה ארוכת־טווח מיוחדת, התקיימו
שיחות ראשונות בין ה קרב הצלם עד לקצה השטח הסורי, צילם את סידרת הצילומים
האכסלוסיביים המופיעה בעמודים אלה. בצילום זה נראה מוצב
סיעות הדתיות השונות, לקראת
הפיקוד הקדמי של הגדוד הסורי החונה בשטח. בפינה, השמאלית
מאוחדת.
הקמת חזית דתית
עומד הבניין המלבני, בו לן חלק מהחיילים בלילה. מימינו: בית־הסיכויים
להקמת חזית כזו — טובים.
עלולות להיות הפרעות באספקת המלט. הסיבה: האוצר מבקש
לגבות ממפעלי המלט את הבלו (כ־ 25 מיליון ל״י לשנה) במזומנים, בעוד המפעלים
מספקים את המלט ללקוחות באשראי אחד הצרכנים הגדולים, המקבלים מלט
בא שראי, היא הממשלה עצמה.

* • חברות־חביטוח הבריטיות ינשרו כהדרגה מהארץ, כתוצאה
מלחץ הארצות הערביות
• מסי חעזבון עלולים לעלות, אם?!צלח הממשלה להצמיד שעורי־מס,
חדשים להצעת־חחוק החדשה שתשנה את סדרי הירושה.
• תוקם מועצה מייעצת לעניני התעשייה, שתטפל בפניני האשראי
זחהיפלים בתעשיה. לה״ה זה פיצני לתשלומי־החובח שהוטלו לאחרונה ועל
התעשיינים.
• האשראי כארץ יגבר, אחר* שהאוצר קיבל על עצמו לערזב
לחלמאות בנקאיות למפעלי וזעשיח. ערבויות אלת יגיעו עד ל־&יסו מהתקציב
הרגיל של המדינה.
0צפוי שפל כענף הבניה הפרטית. הגורסים: ידידת כוח הקניה,
יציבות מחירי המגרשים, תחרות סולל בונה בבניה הפרטית אחרי הפחתת
ההזמנות הממשלתיות.

• נציגי שבעה סניפים של אגודת הספורט מכבי מקיימים
דיונים סודיים, לקראת הועידה הארצית של אגודתם, שתתקיים
* 17 באפריל. ממרת השיחות: להחליף את יושב־ראש חנהלת מכבי ומזכירה,
אשר לדעת נציגי הסניפים אינם עושים מספיק לפיתוח חאגודו /ביהוד מול
התזיזדזת סניפי הפועל.

השימוש. מימין, בין שתי הכיפות, ישנה סככת פח ארעית, הבנויה
מקירות של פחים מלאי חול. שם מתקיימת באופן קבוע תצפית
סורית לעבר הגבול הישראלי. החיילים במוצב זה הם כה בטוחים
בעצמם, שהם נכנסים לסככת התצפית באופן גלוי, יושבים בגבור
החום בגופיות לבנות, הבולטות למרחוק. בקצה השמאלי העליון
נראית שורה של מוצבים מגודרים בגדרי תיל דו־שיפועיים עם קונצרטינות
פלדת במרכזן. הפס החוצה את הצילום הוא הכביש לדמשק.

התפקיד המרכזי נשאר בידי משרת אישי
מובהק ביותר של דויד בן־גוריון: טדי
קולק. איש לא פיקפק כי אחד המניעים העיקריים
למערכה כולה הוא ליצור את הרושם
כי דויד בן־גוריון הוא שהקים לבדו
את המדינה, מקיימה במו ידיו, אחד בדורו.
אולם השבוע נשמעו כמה קולות, העשויים
לשים מגמה זו לאל. הם באו משני קצוזת
שונים של הזירה הציבורית.
בתל־אביב התכוננו וותיקי אצ״ל ולח״י
להשתתף בהסגנת־זכרון גדולה, להזכיר להמונים
את חלקה המכריע של המחתרת
הלוחמת במאבק בו קמה המדינה.
הקול השני היה שקט יותר, אך הוא לא
היה פחות מהדהד. ד״ר נחום גולדמן מסר
לפירסום צרור של מיסמכים, השופך אור
חדש לחלוטין על מה שהתרחש מאחורי הקלעים
של הועד־הפועל הציוני והסוכנות
היהודית, בחודשי ההכרעה של 1945ו־.1946
בניגוד לדעה המקובלת, הוכיחו המיסמכים
כי גולדמן היה הראשון בצמרת הסוכנות
שדרש להכריז על הקמת מדינה יהודית בחלק
מארץ־ישראל, כעל מטרד, פוליטית מידית.
בשורה של מעשי־כשפים פוליטיים גרר
אחריו את חבריו, וביניהם את דויד ב ך
גוריון, שדבק בתוכנית בלתי־מעשית ומעוד-
פלח• גולדמן שייכנע את האמריקאים, הרגיע

מנגע;
הדחליל, ה ש 1תי
פעם נראה דו״ח מבקר״המדינה כתרב ה־תלוייה
מעל לכל פקיד ממשלתי, והעלולה
לרדת על ראשו ברגע שיסטה מדרך היזשר.
אולם אחרי שמבקר־ד,סוכנות אטיל שמו•
ראק המנוח גילה מחסן גדול של שערוריות
וסולק מתפקידו, ירדד. הביקורת משנה לשנה.
היא הפכה בהדרגה לדחליל, המטיל
מורא על הזרזירים, אך אינו מפחת־ את
הציפורים הטורפות האמיתיות. אלה המשיכו
לאכול את טרפן בנחת, בטוחות לחלוטין
כי המבקר עדין־הנפש לא יעז לעולם למתוח
עליהן ביקורת מוחצת.
השבוע, כאשר פירסם המבקר את הדו״ח
השנתי שלו (מס׳ ,)8הסתפק שוב בשורה
ארוכה של רמזים ורמזי־רמזים, שלא הפחידו
איש. פריטים של ביקורת עדינה:
0הטיפול המינהלי באורחים מטעם מש־רד־החוץ
לא היה ״יעיל במידה מספקת*.
0בעוד שמחלקת המדידות לא ניצלה
את התקציב שעמד לרשותה, הרי לא נרשמה
כחוק זכות הבעלות על 14 וחצי מיליון
דונם (שהם שני שלישים מכל 20 וחצי
מיליון הדונם במדינה^ ביניהם: מיליון
ה*זי 6הזח 1071

הבונקר הנראיו מצד שמאל, פונה בזווית חדה ימינה ומטפס הלאה בהרים. משני עבריו, לכל
אורכו, מוקף כביש זה בונקרים, עמדות־יריה ושדות־מוקשיס, אשר חלק מהם אינו מגודר, כפי
שדורש זאת החוק הבינלאומי. הבונקר משמאל אופייני לביצורים הסוריים בשטח זה. הוא

דונם בצפון, מיליון במרכז, השאר בנגב.
0כמעט 4ל 10 מקרנות החופשה של
העובדים בוזבזו למימון הנהלת הקרנות עצמן,
בעוד שמוסד הביטוח הלאומי יכול היה
למלא אותו תפקיד במחצית ההוצאות.
י • התחשיבים של בנית בנינים ממשלתיים
(המגיעים למיליוני לירות) הסתמכו על
״הערכות בלתי־מבוססות של העובדות״.
• החשב הכללי שילם 50 אלף ל״י
לחברה מסויימת מבלי לברר עם אמנם ביצעה
את העבודה שקיבלה על עצמה.
0 בנ סי בו ת אלה יש לקבוע שגם
בשנה החולפת עוד לא היה קיים הפיקוח
השוטף הדרוש על חברות קדישא
מלבד פריטים אלה, ועוד כמה מאות דומים
להט, היה הכל בסדר במדינת ישראל —
או כך, לפחות, מתקבל הרושם מן הדו״ח.

העשזד
שו פ רו תרש מיי ם
על המדרגות המובילות להר־ציון עמדו
בשתי שורות עשרות תימנים מפואתים, בני
כל הגילים. כל אהד החזיק בידו שופר ארוך
ומפותל, באורך מטר* .מבעד לרמקול פקד
קול באידיש אנגלית :״לתקוע!״ ״לה,פס•!,״
לא היתר. זאת החזרה לתצלום הסרט ב ד
חור, שגם לה רבתה התכונה בירושלים.
היתד, זאת חזרה כללית למחזה אחר לגמרי,
אך לא יותר רציני: העליה לרגל מטעם
ועדת־העשור, בהשראתו של מאיר וייסגאל.
חקח עםה רו ח. וייסגאל עצמו לא חלם
כלל לעלות להר־ציון. הוא רצה נעלות דוזקא
להר־הרצל. אולם אחרי שהתמוטטו רוב רובן
של תוכניות ועדת־העשור, ונתגלו כחס־רות־שחר
מבחינה ביצועית, השתלטה יותר
ויותר השפעתו של בעל הדמיון הדתי, ד״ר
שמואל זנוזיל כד,נא, מנהל משרד הדתות.
היתד, זאת התחלה נאה לכשלון, שקוזיו
הכלליים כבר הסתמנו בבירור באופק. בכסף
אפשר לקנות מהומה ודוחק, ליצור
כותרות בעתונות. אולם בכסף אי־אפשר ליצור
שמחד, המונית, או עליה אמיתית ברגל.
בצפון רעמו התותחים, התיירים באו בזרם
קטן מן המשוער כשכיסיהם מלאים
פחות מן המשוער, וההכרזות המפוצצות
של וייסגאל ושות׳ הפכו מזמן לבדיחה עממית.
העם ישמח ביום העשור, גם בלי עזרת הרמקולים
הרשמיים. שאר התוכניות יחלפו
עם הרוח כקול תקיעות השופר בהר־ציון.

משטרה
התלונההאח רונ ה
לא כל חברי הכנסת ידעו בדיוק בעד
מה הם מצביעים. הצעת החוק הכחולה שהיתר,
מונחת לפניהם הסבירה זאת במלים
משפטיות מסורבלות. מובנן של המלים היה
לכאורה פשוט: מעתה ואילך לא יוכל אזרח
לתבוע לדין אזרח על שורה ארוכה של
עבירות פליליות. ביניהן: מתן עדות שקר
בבית־משפט. אם ירצה לעשות זאת, יהיה
עליו לפנות למשטרה. אם המשטרה תסרב
לטפל בתלונה, יאלץ האזרח לוותר עליה.
ברוב קולות חברי הקואליציה נגד קולותיה
של האופוזיציה, אישרה הכנסת את
התיקון בפקודת החוק הפלילי, שנשארה עוד
מתקופת המנדט, ובבתי־המשפם החלו השופטים
מסיימים את הדיונים המשפטיים האחרונים
בקובלנות פליליות פרטיות. השבוע
פתח שופט השלום ד״ר יוסף מגורי־כהן
תיק קרטון אפור, קרא מתוכו את החלמתו
בחקירה המוקדמת האחרונה, שהתנהלה ב•
יחוד, תימן נזשתנזשיס בשופרות נויו׳
חדים, עשויים סקרני איליס׳
תאולס וזזח ולפז

מדינת ישראל בפרשת תביעה פרטית, בעודן
שבועת שקר .״אני מעביר את דינו של
הנאשם לבית־המשפט המחוזי,״ קרא מגורי־כהן
במבטא מודגש ,״ואני מצזוה לעצרו
ולשחררו בערבות של 500ל״י.״
הצדדים במשפט הרכינו את ראשם. הנאשם
יוסף זינגר, קצין משטרה עליון,
במדים מצוחצחים ובמצחיה מוכספת, החוויר.
התובע, האזרח זאב שטינברג, חייך בנצחון.
קצין עליון. החלטתו של השופט מגורי־כהן
היתד, גם הסיבוב האחרון במשפטים
הגדולים נגד צמרת משטרת ישראל.
זינגר, ראש הענף הפלילי במחוז המרכז
של המשטרה, היה עד התביעה הראשי
במשפט היועץ המשפטי נגד זאב שטינברג,
מפקדה לשעבר של בולשת תל־אביב. בעדותו,
טענו זאב שטינברג ופרקליטו שמואל
תמיר, שיקר זינגר במתכוון, ביקש ליצור
רושם אצל שופטת השלום מינה שמיר,
כאילו סרב שטינברג לשתף אתו פעולה
בתום־לב, בחקירת המשטרה נגדו.
המשפט התנהל במשך יותר משנה. במשך
חודשים ארוכים סרב היועץ המשפטי
להתיר לשטינברג לתבוע לדין את זינגר,
פקיד ממשלה בכיר לפי מעמדו. כשהתיר
זאת סוף־סוף, הופיע זינגר בבית־המשפט
כשהוא לבוש במדי הקצין העליון ומלווה
תמיד באפרים הופשסטר, ראש המחלקה הפלילית
במטה הארצי.
השבוע, אחרי החלטתו הפסקנית של השופט
מגורי־כהן, יחליף כנראה זינגר את
מדי הקצין במדיו של אזרח רגיל. אם תרצה
משטרת ישראל לשמור על מעט הכבוד שנותר
כלפיה אצל אזרחי המדינה, תיאלץ
להדיח זמנית מתפקידו את הקצין המשוחרר
בערבות, עד אחרי בירור משפטו בביתר,משפט
המחוזי בתל־אביב.
משרתם שד שלשה. למשטרת המנדט
התגייס יוסף זינגר, עולה חדש מ־סרנסליבניה,
לפני כעשרים שנה. השוטר
הטירון, שעזב את אחד ממשקי הפועל המזרחי,
לא היה אהוד ביותר על חבריו
לשירות• ככל השוטרים היהודים באותה
תקופה, עסק גם זינגר באיסוף ידיעות להגנה.
אולם זינגר, הבית״רי לשעבר, לא
הסתפק בשירות למען ארגון אחד. הוא העביר
ידיעות מהמשטרה וההגנה לאצ״ל וללח״י.
משרתם של שלושה אדונים, השוטר הפשוט
ממשטרת רמת־גן, היד, זה שעזר
לאנשי האצ״ל לבצע את התקפתם הנועזת
על משטרת רמת־גן בה נשבה דוב גרונר.
הוא גם היה זה, לטענת משתתפי המבצע,
אשר הסתיר מידיעתם את קיומה של עמדת
המקלע על צריח המבצר.
בכל זאת, למרות כל נסיונותיו והש־תדלויותיו,
חתירותיו נגד חבריו לעבודה
ומלשינותו עליהם בפני הקצינים הבריטיים,
מצא זינגר את עצמו ביום הקמת המדינה
במדיו של שוטר טוראי מן השורה האחרונה.
המשטר החדש מצא מיד מקוב מתאים
למלשין מרמת־גן. השוטר הטוראי, שמעולם
לא הצטיין אפילו בעבודת חקירה פשוטה
שבפשוסות, מונה מיד לדרגת מפקח שני,
המשיך לעלות בהתמדה בסולם הדרגות, באותה
מידה בה התמלא כרטיסו המפא״יי
בבולי מיסי המפלגה.
גם במטה הארצי, בו שירת תקופה ארוכה,
המשיך זינגר במלשינותו ובתככיו. חבריו
לעבודה היו מספרים על פגישות מוזרות
שהתנהלו בחדרו, עם פושעים ממקומות
שונים. נושא השיחות: עיקוב של אנשי העולם
התחתון אחרי פעולות אנשי מדורי
הבילוש במחוזות חמשסרד״
ערכותטזזת כי עחהכל לי ת. באולמו
(זזסשך בפסזיד *)

חפור כולו באדמה, בנוי מבטון מזויין, בעובי של יותר ממטר, ומחוסן אפילו בפני פגיעה
ישירה מפגז. מתחת לכיפה ישנו חריץ מוגן, בו מוצבים מקלעים. בשטח פזורים עשרות
בונקרים כאלה, שאינם מוחזקים דרך קבע, מנוקים מדי פעם על־ידי חוליית אחזקה מיוחדת.

1ל ן * ד 1 1ה הוא הכפר הסורי היחיד הנמצא במדרון הקדמי של שרשרת ההרים
1 ( 5בכיחן ישראל. בכפר עצמו אין חיילים, אך הוא מוקף מכל ננבריו מוצבים
כיתתיים ומחלקתיים. מימין, למעלה, נראה בבירור מוצב מחלקתי מחופר ומוקף תעלות־קשר.

בונקר סוו׳

אחד מרבים ׳הפזורים בשטח הסורי, בריחוק מטרים בודדים אחד
ממשנהו, המיוחד בבונקר הנראה בתמונה הוא, כי הסורים בנו

אווזו בסתסון קרוב לצדיף משקיפי האו׳׳ס, כדי שלא יחיה נוח לחפנזח מן הצד הישראלי.

במדינה
(המשך מעמוד )5

.הקטן של שופט השלום מגורי־כהן, ניתנה
עתה לזינגר ההזדמנות להרהר בכל מעשיו
במשטרת המנדט ובמשטרת ישראל. במשך
ארבע ישיבות ארוכות גולל עורך־הדיו
שמואל תמיר את הוכחותיו. פרקליטו של
זינגר, עורך־הדין הוזתיק יעקב הניגמן, כמעט
ולא השתתף בחקירה. הוא לא חקר אפילו
בשאלה אחת את העד הראשי, התובע זאב
שטיינברג, הסתפק בכמה מילות־סיכום בל־תי־משכנעות.
התוצאה
היתה ברורה מאליה, הנחילה נצ־חון
מוסרי עצום לשטינברג, אשר פוטר
מהמשטרה לאחר שהושמץ באכזריות בפי
דוברי סהר ועמום בן־גוריון. כשהודיע
מגורי־כהן על החלטתו לשחרר את הקצין
זינגר בערבות של 500ל״י, לא נמצאו ערבים
באולם.
״אני מוכנה לתת ערבות,״ בקע קול דקיק
מהספסל האחרון. בחורה צעירה, אשר ישבה
בחברתו של רמ׳׳ח אפרים הופשסטר, צעדה
כמה צעדים קדימה. לשאלת השופט, מה
מקצועה, הסבירה ברצון וללא היסום :״אני
באת־כוח התביעה הכללית״.
השופט נדהם. הוא נעץ מבט חודר ב־עורכת־הדין
בלה פלד, העיר בקול רם :״זה
מעיד על זלזול בבית״המשפט. בית־המשפט
אינו רואה בעין יפה, כשהתביעה הכללית
משחררת עצורים בערבות.״
היתד, זו הערה חריפה מאד, מאחר שהתובע
בתיקו של זינגר בבית-המשפט ה
בתנועה
מאורגנים כמה מאות צעירים ערביים
ברחבי הארץ, ועיקר כוחה ביציאת חבריה
למשקי הקיבוץ הארצי. שם הם עוברים
הכשרה מקצועית, לומדים להכיר מקרוב את
ההווי העברי.
גם הם רוצים להכיר. בהיותם בקיבוצים,
שמעו הנערים הערביים את חבריהם
העברים מתגאים על השתתפותם בצעדה האחרונה.
השנה, עם התקרב מועד הצעדה
הרביעית, ביקשה מזכירות התנועה להרשות
גם לחבריה להשתתף.
הנימוקים בעד תשובה חיובית היו רבים:
צילומי נוער ערבי צועד ורוקד יחפו במידת
מה על המרירות של בני המיעוטים, שאינם
מראים נסיה רבה להשתתף בחגיגות העשור.
״יתכן שרצו לנצל אותנו לצרכי תעמולה,״
הודה לטיף דורי, עולה עירק ואיש המחלקה
הערבית של מפ״ם ,״אבל לנו היה חשוב מאד
שהצעירים ישתתפו בצעדה.״ בפנייתם למטה
הצעדה ציינו חברי התנועה הערבים כי גם
הם רוצים להכיר את ארצם.
עם התקבל התשובה החיובית, החלה ההרשמה.
כ־ 50 איש הציעו את עצמם; נבחרו
מתוכם 21 צועדים, מהם עשרה הנמצאים
בהכשרה מקצועית בקיבוץ געש של השומר
הצעיר. יומיים לפני התחלת הצעדה התכנסו
שם כל אנשי הקבוצה, לאימונים ולהתארגנות.
חליל שד נער בדואי. כאשר הגיעו
חובשי הכפיות למקום הריכוז של הצועדים
האזרחיים, נתקבלו בקרירות מסויימת על־ידי
יתר הקבוצות. למחרת השתפרו היחסים. הצעירים
הערביים צעדו ליד נהגי אגד, דן
ושלב, התחרו אתם על המקום הראשון.
בין הצועדים התבלט נער קטן, שהחזיק
שבאבה (חליל רועים ערבי) בין שיניו וניסה
לתאם את מנגינת השיר יא זאלמון• ,יא זאל־מון
* למיקצב של שיר־לכת• עבדאללה, בדואי
בן 18 משבט אל־עזאלין שליד נצרת, הסתבך
במנגינה העירונית, לקול צחוקם של חבריו.
עבדאללה עובד במשק שריד. במועדון התנועה
שמע על הקבוצה הערבית המתארגנת
לצעדה, ביקש להצטרף. כאשר התקבל, סירב
אביו להרשות לו לצאת למיבצע המשונה.
״השתגעת?״ שאל אותו ,״מה אתה צריך לעזוב
את הבית בשביל לכתת את רגליך
בהרים?״
בתום הצעדה הספיקה האווירה הקרירה
להתחמם. יתר הצועדים חדלו להתחשב בכפיות
שעל הראש, שמו יותר לב לרגליים
בנעליים המסומרות. כאשר הסתיימה הצעדה,
תפסו רגליהם של בעלי הכפיות את המקום
השלישי בין קבוצות הצועדים האזרחיים.
״הלוואי שיתנו לנו להשתתף בכל דבר בחיי
המדינה כמו שנתנו לנו בצעדה,״ סיכם
מחמוד יונס ,״אז יהיה הרבה יותר טוב,״

דרכי אדם
ע תונ אי ז ריז מרחובות
עציר זינגר
מחוזי יהיה יעקוב בראור, פרקליט המחוז.
העובדה, שאחת מעוזרותיו רצתה לשחרר
בערבות את הנאשם בשבועת שקר, העידה
כי עקרון החיפוי על פקידי ממשלה בכירים,
שנמצאו חייבים בדינם, נשאר עקרון קדוש
בצמרת השלטון.

נוער
ח לו ציםבכפיות
כ־ 20 נערים, בחולצה הכחולה של השומר
הצעיר, צעדו ברחוב יהודה הלוי בתל־אביב.
סרט אחד בלבד הבדיל אותם מחברי
תנועת־נוער רגילים: הם חבשו כסיות לראשם
למחרת פירסם מעריב צילום של הקבוצה
הבלתי־רגילה, הסביר כי אלה הם
בני־נוער מהכפר טייבה במשולש; עתון אחר
הגדירם כ״נוער ערבי חלוצי״.
כתבי העתונים לא ראיינו את הנערים עצמם,
כי לא ידעו ערבית. אולם אילו ניגשו
אל הצועדים, היו שומעים, בעברית צחה,
כי אלה הם חברי תנועת הנוער הערבי
החלוצי בישראל, שהתכוננו לקראת הצעדה.
מספר מחמוד יונס ,25 ,בן כפר ערה במשולש
הצפוני וחבר מזכירות התנועה, מדוע
צירפו את הכפיר, לתלבושת הרשמית של
׳השומר הצעיר :״היישוב העברי בארץ התרגל
למחשבה שכל ערבי הוא אוייב. רצינו
להציג בפניו ערבי רגיל, המשתלב בחיי הארץ•
אבל מאחר וערבי רגלל. אינו נבדל
בחיצוניותו מיהודי רגיל, החלטנו לחבוש
כסיד-״

עמוס שושן, בלונדי, גבה־קומה ומלא מרץ,
גמר בהצטיינות את בית־הססר למשפט וכלכלה
בתל־אביב. בשעות הפנאי מעבודתו
כפקיד בבנק לאומי ברחובות, שימש ככתב
הארץ ברחובות, הספיק להתחבב על כל
מכריו, הגיע למקורות האינפורמציה המוסמכים
ביותר בעיר.
בשעת אחת מחקירותיו, גילה שושן בן
ד,־ 25 מעילה כספית גדולה, שנעשתה על־ידי
אחד ממנהלי קופת חולים פמסית בעיר.
עמוס לא היסס: ברגע בו ווידא את אמיתות
חקירתו, פירסם אותה בידיעה קטנה בעיתונו.
תוך ימים מעטים גרמה הידיעה הקטנה
סערה גדולה ברחובות. ידידיו של המועל
באו אל עמוס לבנק, טענו כי המועל הוא
חולד,־לב אשר הפירסום יכול להזיק לחייו.
עמוס נדרש על־ידם לפרסם הכחשה. אך
בהיותו בטוח בנכונות העובדות שפירסם,
סירב בכל תוקף. גם המשטרה סירבה לוותר.
היועץ המשפטי הגיש תביעה נגד האיש.
המועל מת. שבוע לאחר הפירסום דרשה
גם מערכת הארץ מהכתב הזריז לפרסם הכחשה•
עמוס סבר כי הסיבה היתד״ שהמועל
היה חבר וותיק ומסור של המפלגה הפרוגרסיבית
ברחובות. ועל כן דרש העיתון, אשר
עורכו הוא ח״כ פרוגרסיבי, הכחשה ברורה
מכתבו.
עמוס סירב• אך לאחר שבוע סירסם הארץ
מכתב הכחשה, בחתימת אחד מידידי המועל.
הכתב המבוזה רתח מכעס.
בינתיים כתב המועל עצמו מכתב ליועץ
המשפטי, ביקש לבטל את התביעה המשפטית
(המשך בעמוד <8
• שיר מרבי מסורתי, המתריע; ״המדכאים,
חמדנאים, שלטונכם לא יעמוד לנצח.״

לקראת ״כנם דור המרד״ המתקיים השבוע, עם מלאת 10 שנים
לסיום מלחמתם של אצ״ל ולח״י בשלטון הבריטי שתרמה תרומה
מכרעת לחיסול המנדט ולהקמתה של מדינת ישראל, הציג ״העולם
הזה״ עשר שאלות למפקד הראשי האחרון של הארגון הצבאי
הלאומי. להלן השאלות ותשובותיו המלאות של מר מנחם בגין,
הסוקרות את התפתחות המחתרת, מלחמתה ומקומה בהיסטוריה.

0כיצד גזיה א תני נזגדיר א\ז גזדונזתנך שד ארבננוז
אישים — זאב דבוגויננז\2י. דור תיאר, אברחנז טזבודן ואדוני
נוצנזו— רנזרד?
זאב ז׳בוטינסקי הוא אבי המרד. הוא הקים את דור הלוחמים. כל לוחם הוא חייל. אבל
לא כל חייל הוא לוחם. החייל נקרא אל הדגל ואל הקרב. הלוחם מניף את הדגל והולך אל
הקרב ואל הסבל ואל הכלא ואל הגרדום.
ז׳בוטינסקי חינך את דור המורדים. הוא עשה זאת בכל מכשירי הבטוי האדירים בהם
נתברך. אך מעל לכל, הוא חינך בדוגמתו האישית. פרשת חייו היא שירת־מרד אחת גדולה.
מהקמת הגדודים. העברים, במלחמת העולם הראשונה ועד מאמציו לצבא עברי במלחמת
העולם השניה; מימי מלחמתו על רעיון המדינה העברית בימינו ועד תביעתו לפנוי המוני
של יהודי אירופה: מימי הגנת ירושלים ומאסרו בעכו ועד נעילת שערי הארץ בפניו; מימי
הקמת בית״ר ועד מתן ההוראה, בחתימת־הסתר ״מנדלסון״ ,להפר את ההבלגה — משחר
נעוריו ועד יומו האחרון עלי אדמות היה זאב ז׳בוטינסקי לוחם ומורד. ממנו למדנו את
תורת ההתקוממות נגד המציאות, כדי לשנותה.
ישנם ריאליסטים, השואלים: מה זה שיר? מה השפעתו על המציאות? יכולני לומר, על־פי
הנסיון, כי הבית הבא בשירו של זאב ז׳בוטינסקי:
על כל מעצור ומיצר /אם תעל או תרד /בלהב המרד /שא אש להצית, אין דבר !
אשר הושר בפי אלפים, במולדת ובתפוצות, יצר מציאות — משלמה בן־יוסף ועד דב
גרונר, ועד בכלל.
לו ז׳בוטינסקי היה מוסיף לחיות, הוא עצמו היה מתייצב בראש המרד, אין בכך שום
ספק. זכורני: בשנת ,1939 על סף מלחמת העולם השניה, קרא באזני טיוטה על פניה אל
הנוער היהודי, שהחלה במלים הבאות :״נוכחנו לדעת, כי אין דרך אחרת לשחרר את ארצנו
אלא בחרב וידוע כי לאחר פרוץ המלחמה הכין ז׳בוסינסקי קח־י־תכנית בשביל הארגון
הצבאי הלאומי לכיבוש העיר העתיקה ולהכרזת מדינה עברית. באחת: המרד הוא פרי
רוחו של ז׳בוסינסקי. המרד וז׳בוטינסקי חד הוא.
דויד רזיאל, מפקדו הראשי של הארגון הצבאי הלאומי, עליו אמר ז׳בוטינסקי :״חיכיתי
לו חמש־עשרה שנה״ ,עשה, למען המרד, את מעש המפנה. הוא הפעיל, בימי המאורעות של
,1936/9את הנשק העברי לא עוד להתגוננות מקומית, כפוייה, אלא להתקפה יזומה על
האוייב. היום נראה הדבר כמעט מובן מאליו, שאין צורך ואין חובה ואף אסור להמתין עד
בוא האוייב לתוך ביתך, כדי לשחוט אותך ואת בני עמך, אבל בימים ההם היה זה מעבר
מהפכני ממש. ממנו מוביל קו ישיר להתקפותינו היזומות על מרכזי־הכוח של השלטון
הבריטי.
דויד רזיאל גם הקים דור מפקדים וחיילים מצויינים. הוא למד, ימים כלילות, את אמנות
המלחמה, וידעה על בוריה. ואת אשר למד ורכש בכוחות עצמו, הנחיל לאחרים. טובי
מפקדי האצ״ל בתקופת המרד, מיעקב מרידוד, שקיבל את הפיקוד אחרי נפול דויד, ועד
ירוחם לבני, קצין המיבצעים של האצ״ל, עד מאסרו
בשנת , 1946 היו תלמידיו של דויד רזיאל. אחרים
היו תלמידי תלמידיו.
בעוד אשר לא זכיתי להיפגש פנים אל פנים עם
דויד רזיאל, הכרתי היטב את אברהם יאיר. בשנים
שקדמו למלחמת־העולם השניה, היו לנו פגישות
רבות ושיחות ממושכות.
הוא עשה עלי רושם עז ביותר. יאיר היד, אישיות
גדולה. במידה שידוע לי, הוא היה, עד הפילוג,
האיש השני בפיקוד האצ״ל, אחרי דויד. פרי מאמציו
הישירים היה הקורם הצבאי בפולין, בו למדו
דרכי־לחימה עשרות מדריכים מן הארץ. מקורס זה
יצאו טובי המפקדים, הלוחמים והחבלנים הן של
אצ״ל והן של לח״י.
על שירו הנפלא של יאיר ״חיילים אלמונים״ אמר
ז׳בוטינסקי: מספיק לו לאדם לכתוב שיר כזה, כדי
שיקנה לעצמו זכות בל־תימחה. גם על שיר זד, חונכו
הטורדים וחושל אופים.
יאיר תרם תרומה רעיונית רבה למרד. אמנם, אין
זה נכון כי הפילוג הטראגי בין רזיאל ובין יאיר
חל על רקע ההכרזה על שביתת־נשק חולפת עם
השלטון הבריטי, מיד עם פרוץ מלחמת־העולם השניה.
לי נמסר — לא הייתי אז בארץ — כי גם יאיר

ד,סכים להכרזיי זי־ אבל לאחי הפילוג קי-א יאיי לא

ואבד בו טינ ס ק׳

להמתין, אלא ללחום עד חרמה בשלטון הכיבוש הבריטי.
על יאיר ניתן לומר כי במותו הפיל באוייב יותר
חללים מאשר בחייו. סוכני השלטון שרצחוהו בהיותו
שבוי חטר־מגן, הניחו כי לא יהיו לו, אחרי מותו,
ממשיכים. מחשבת־כסל זו היא נחלת כל המדכאים.
התוצאה היתד, הסוכה. בסימן דמן השפוד של מפקדם
הדגול נלחמו חברי לח״י כל השנים, עד תום.
לבסוף: צר לי, על שהכנטתני לשורה זו. איני ראוי
לכו•

כיצד נזשנזנז נזטתנז הנזרד —
ואורגת זזאצ״ר ננצנזז — נזאז 1936
גער נזזף נזנזנרגז?
באצ״ל, מאז הקמתו, היתד, התפתחות רעיונית בלתי-
פוסקת. הוא החל בתפקיד הגנתי. לאחר פרוץ מאורעות־הדמים
בשנת , 1936 נטש האצ״ל את מחנה ד,מבליגים
ועבר להתקפות־נגד, שנקראו בימים ההם פעולוודתגובד״
ובימינו הן ידועות בשם פעולות־תגמול. התגמול הופעל
גם, מדי פעם בפעם, נגד הבריטים, בעיקר מחמת העינויים
בהם השתמשו אנשי־ד,בולשת נגד אסירי־המחתרת.
עם פירסום הספר הלבן החל האצ״ל בפעולות חבלה
נגד השלטון הבריטי. בשנים ההן הכין האצ״ל קאדרים
ונשק בתפוצות הגולה, בעיקר בפולין, כדי להכין, לשעה
הנכונה, מערכה משולבת בתוך הארץ ומחוצה לה. באותה
תקופה ערך אצ״ל, יחד עם בית״ר, את מסעד,העפלה
הגדול של רבבות יהודים מארצות אירופה המזרחית
והמרכזית, אשר בראשו עמדו יוסף כצנלסון, ערי
ז׳בוטינסקי ואברהם סטבסקי.
מהכרזת המרד בראשית שנת ,1944 שנוסחה בסתיו
,1943 לא נשתנו מטרות המרד. בהכרזה ההיא קבענו,
דויד ד 1יאל נ״בח״1
אברה שטרן נ״יא־ר״!
כי נלחם עדי סילוק השלטון הבריטי המשעבד מארץ־
ישראל, ומסירת השלטון עליה לידי ממשלהעבריתזמנית, בדרך להקמת המדינה.
ההגנה בקיץ ,1946 לא זו בלבד שהבריטים לא היו מכריזים, בשנת , 1947 על כוונתם
לעזוב את הארץ, אלא היו יכולים, בשובה ובנחת, לבצע את תכניותיהם להקמת מדינה

פלשתינאית. הם היו יכולים להתפאר, כי הצליחו על־ידי מאסרים המוניים לדכא את כל
אירז שרבינז ננבתז נזרזזנזזז האצ״ר נזבח־ינזז צבאית?
ההתנגדות היהודית. הדבר לא ניתן להם על ידי המשך המלחמה של ארגוני המחתרת,
שהגיעה, דווקא בשנים המכריעות ההן, לשיא מיבצעי.
בשנים 1936/9ביצע האצ״ל התקפות־נגד, בנשק קל ובחמרי־נפץ, נגד ריכוזי הפורעים.

בתקופת המרד ד,תקפנו את האובייקטים השלטוניים והצבאיים המרכזיים והעיקריים של
הבריטים. עד מאי ,1945 כלומר עד גמר המלחמה נגד גרמניה, נמנענו מלתקוף אובייקטים
* האס נזבזר א תני כי נזבנתז נזאצ״ר זזזשג^הב^ץ אזת
צבאיים! ועל הימנעות זו, שסיבותיה היו מדיניות, הכרזנו מראש. מאז נסתיימה המלחמה
העולמית, הרבינו בהתקפות על האובייקטים הצבאיים של האוייב, אם כדי לקחת ממני
המטרה הישירה של המרד היתה לסלק את השלטון הנכרי, לפרוק עול שיעבוד זר.
נשק, שהיה דרוש לנו מאד, ואם כדי להפוך את בסיסו הצבאי לתלוי־על־בלימה.
ממרה זו הושגה במלואה ב־ 14 במאי . 1948 ,מטרת האצ״ל ההיסטורית היתה לשחרר את
הארץ כולד, ולד,נחלה לעמנו. ברור, כי מטרה זו לא הושגה אלא בחלקה.
שיטת הלחימה העיקרית של אצ״ל — זינוק יחידת פריצה מכוסה באש מחפה — תוארה
יפה בדין־וחשבון של הנציב הבריטי האחרון, הגנראל קנינגהאם, אחרי פריצת כלא עכו.

בכל מיבצעיו דאג אצ״ל, עד קצה גבול האפשרות, לעתים מעבר לו, למניעת אבידות בקרב
+איך היה א תני נזנזמז כיומי אנז זזמייברינז רפריצנז
האוכלוסיה האזרחית. שנות המרד, עד נובמבר 1947 היו, כידוע, שנות יחסי שלום
מוחלטים בין.היד,ודים ובין הערבים בארץ־ישראל.

איך גזית א תני תגדיר את זזתנזתז שר רזז״י רנזאב?\2
האס נזתר אחת כי\2יז\ז רח־״י תתויר או \זזי2ן רנזאתז?
לח״י הוא אחד הגורמים המכריעים, שהביאו לידי סילוק השלטון הבריטי. תרומתו של
ארגון לוחם זה למלחמת־השחרור, שיעור אין לה. נכונות ההקרבה ועמידת הגבורה של
חברי לח״י, לא היתד, למעלה הימנה.
אינני יכול להכחיש, כי בימי המרו היו גם אי־הבנות בין אצ״ל ובין לח״י. אבל
בפרספקטיבה הן נראות קטנות מאד. סוף־סוף ידוע, כי אפילו במטהו של צבא אחד ישנן,
לעתים, אי־הבנות בין שלוחותיו השונות.

,איך הית א תני תגדיר את נזזזשפשז היזזנזית שר
הגזתזינז השזנינז שגרנזז רס־ירו \2השרנתן תבריתי?
הגורמים היו משולבים:
ראשית — עם תום מלחמת־העולם השניה פסקה אנגליה להיות המעצמה העולמית הראשונה.
נפשה עייפה ממלחמות מתישות. מלחמת המחתרת בארץ־ישראל היתד — ,על פי עדותו
של וזינסטון צ׳רצ׳יל — מן המתישות ביותר מבחינת הפרסטיג׳ה הבריטית בעולם, מבחינה
פסיכולוגית באנגליה גופה, ואף מבחינה חמרית. באורח פרדוכסלי הביא דווקא הריכוז העצום
של חילות בריטניה בארץ־ישראל, שנגרם על־ידי המחתרת הלוחמת — קרוב למאה אלף
חיילים בארץ כה קטנה — לידי הכרח הפינוי. הכוחות הסדירים האלה לא יכלו ״לתפוס״
את המחתרת, ביחוד נוכח ד,כשלון הגמור של שרות המודיעין הבריטי, בו הודה אדוארד
גריג, מיניסטר־ד,מדינר, במזרח־התיכון. אבל ריכוז הכוחות האלה הכביד מאד על בריטניה,
הן מבחינת כוח־האדם, ההוצאות והפרסטיג׳ד, הבינלאומית.
לאחר מעשה טוענים אנשי המשטר כי הבריטים, לו רצו, יכלו להכחיד את המחתרת. הם
כנראה לא רצו
לפי תיאוריה זו יש לשער, כי הבריטים ממש הזמינו את מלחמת־ד,מחתרת, כדי שתהיה
להם אמתלה לעזוב את הארץ. אבל אולי, במקום פולמוס, מוסב להביא מיסמך היסטורי,
שפורסם על ידי מר גראציה גראנאדוס, חבר ועדת־ד,חקירה מסעם האו״ם, הידועה בשם
אונסקום. כידוע, נפגש יושב־ראש הועדה ההיא גם עם משלחת ה״הגנה״ וגם עם נציגות
י אצ״ל. הפרוטוקול, שהיה אז סודי, על השיחה בין דוברי ההגנה ובין השופט סנדססרום,
את ההודעה הבאה בשם ה״הגנה״ :
(כך נקראה בפי מוסדותינו מלחמת־ד,שחרור של המחתרת העברית) הוא דבר
׳!ז. והממשלההבריטיתאינהיכולהלדכאאותו .
האינטרס של אמריקה לבטל עמדה בריטית אימפריאלית במזרח־התיכון.
— האינטרס של רוסיה בביטול נקודת־שליטה אנגלית ישירה באיזור. נזכור
של אנדריי גרומיקו בעצרת או״ם בשנת : 1947״מאורעות הדמים בארץ־ישראל
הם נעשים תכופים יותר ויותר, והם המרתקים את תשומת־לבם של העמים״.
1האלה, של שתי המעצמות הגדולות, שנתחברו על אף מטרותיהן השונות,
אך הם הופעלו על ידי מלחמודהמחתרת.
׳ההעפלה ההמונית ההפגנתית שימשה הכבדה מוסרית.
.,מאבקה של ההגנה במשך תשעת חדשי תנועת־המרי המאוחדת* תרם, כמובן,
:ומתו, אבל לו אצ״ל ולח״י היו נוטשים את המערכה, כפי שנדרשו, יחד עם
909099910099900|000990901

נזרזזנזנז-אזזינז בינזי נזנזרד? נזזז נזנננ אותה?

בכל תקופת המרד היתה סכנת מלחמת־אחים מלווה אותנו, כצל אפל, בגלל נסיונותיה
החוזרים והנישנים של הסוכנות היהודית לדכאנו, או להפסיק את מלחמתנו. בימי ה״טיזון״,
בו, כפי שכתב לפני זמן מה הפועל הצעיר של מפא״י, מתביישים היום עושיו, הגענו עד
לסף התהום. האצ״ל מנע אז מלחמת־אחים הדדית על־ידי שנמנע מלהגיב על החטיפות
וההסגרות וההלשנות. היתד, זו אחת ההחלטות הקשות ביותר שלנו, אך התהילה היא
לבנים המופלאים שקיימוה.
לאחר מעשה יש הסוברים, כי לו היינו מגיבים מיד על מעשי ההתנכלות הנוראים, היינו
מפסיקים אותם. אין זו דעתי. אני אף כיום משוכנע, כי עשינו אז, אמנם מתוך קרבנות
נוראים, את הדבר הנכון. בסוף שנת 1944 לא היינו אלא בראשית מלחמתנו. המחתרת היתה
עדיין מבודדת במידה רבה. העולם היה עודנו סגור. מובן מאליו שאצ״ל יכול היה להשיב
מכה אחת אפיים לרודפיו (הלח״י אז לא נרדף) ,אבל מלחמה הדדית כזו היתד, מביאה
לאבידות בלתי־משוערות בשני המחנות, והיתד, מאפשרת לבריטים להשתלט על הכל.
זאת ועוד. לו הדדית היתה המלחמה הפנימית — ובעיקר, לו היתד, קשורה באבידות
בנפש — לא היה אפשרי ההסכם בינינו, שהביא לידי הקמת תנועת־המרי המאוחדת. והתקופה
ההיא, בה גם ההגנה ״פוצצה״ ,עם היותה קצרה, הבטיחה למחתרת, אשר המשיכה במלחמתה,
את אהדת ההמונים, בלעדיה אין שום מחתרת יכולה לפעול כהלכה ולנצח. לאחר שה,,הגנה״
נצסוזתה לעזוב את המערכה האנטי־בריסית, לא יכלו המוני העם אלא להסיק את המסקנית:
כי דרך המחתרת היא נכונה, אך בעוד היא לא נכנעה ולא ניטוגה, נכנעו אחרים וניסוגו.
ההימנעות ממלחמת־אחים היא כשלעצמה מעשה גדול, היסטורי, של המחתרת הלוחמת.

• נזה היזזזז זזזזוזיה האישינו הזזזתז ביזנזר שר א תני
בינזי הנזרד?
המלה המקובלת ״חח־יה״ אינה הולמת. הימים הנוראים ביותר בחיי היו אלה של עליתם
לגרדום של בנינו. אין לבטא את הרגשות מן הימים ההם והלילות ההם בשפת אנוש.
כל דיבור יהיה תפל.

9איזז פננזטז \זינז 1ז הנזננשזז הנזבריננ ביזנזר שר הנזרד?
פריצת כלא עכו. אחריה הודה הנציב הבריטי, כי כל כוחות הצבא והמשטרה אינם
יכולים, למעשה, למנוע את התקפות־המחץ המפתיעות של המחתרת.

+איזנז נזגנשזז יתר נזיגז א תני נזגדיר בגירזי \זאצירי
ביוזזר שר גבזרנז נזצר רתם־-זזתוז?
עמידתו של דב גרונר. עמידתם של כל עולי הגרדום. נכונות הלוחמים להקריב את
חייהם למען הנסיון, לו אך היה אפשרי, להציל את אחיהם הנידונים. אצילותם של לוחמי
המחתרת התבטאה, מעל לכל, באחוות־ד,לוחמים, אשר מ* שלא חי בה, לא ראה אחווה מימיו. .
* בשנת ! 946 פעלו שלושת ארגוני המחתרת — ההגנה, אצ״ל ולח״י — במשותף,
על פי הסכם שהושג ביניהם, תחת השם ״תנועת־המרי העברית״ .שיתוף־הפעולה נסתיים
עם מאסרם של מנהיגי הישוב והפסקת פעולת ההגנה. מאז שוב פעלו אצ״ל ולח״י בנפרד.

במדינה
;חמשו מעמוד )6
נגדו, ציין כי הוא ואיימו חולים קשה.
היועץ לא התחשב בבקשה. עשרת ימים
לאחר שהודיע על כך, מת המועל משבץ
לב (העולם הזה .)1050
הדבר פגע בעמוס קשה, העיק על מצפונו.
גם הלחישות סביב המקרה העכירו את רוחו.
סטודנט מצרי זבד. כאשר גמר את
לימודיו בבית־הספר למשפט וכלכלה עודדה
מאד את עמוס המלצה של נשיא המדינה.
הצעיר קיבל מכתב המלצה מהנשיא, שיאפשר
לו עבודה באחת הצירויות, חלם על קאריירה
במשרד־חחוץ, נסע ללמוד בארצות־הברית.
מכתביו הראשונים היו מלאי התפעלות.
כתב עמום לאחיו אדיר, לאחר ביקור בבית
ארגון האומות המאוחדות בניו־יורק :״אני
מלא תקווה שאוכל אי־פעם לשרת את מדינתנו
היקרה, במקום נפלא זה.״
אך חלומותיו נגוזו מהר יותר מאשר העז
לחשוב. בשבת, לפני שבועיים, הגיעה ידיעה
טלפונית מצ׳יקגו בה נמסר כי עמום נמצא
מת בחדר מגוריו באוניברסיטה*.
ההלם היה עצום. מפחד לאסון גדול יותר,
סיפרו להוריו כי עמוס מת בתאונת דרכים.
אך הוריו סירבו להאמין. בבית האבל ה־

הכצצות התנוצצו. הילדים יודו למקלט. העגרים הגוססים געו

* • נשקה, חבר משק גדות, העיף מבט
**!על שרשרת ההרים הקרחים שהתנשאו
ממזרח. זה שבע שנים, מדי צאתו בבוקר
לעבודה, מעיף יליד תל־אביב בן ה־ 30 את
אותו מבט, לאותו כיודן. בלבו הסתתרה
תקווה סתומה וחסרת כל בסיס, שמשהו
ייעלם מן הנוף הנוקשה. אולם גם בלי
לסקור את השטח ידע תמיד כי הנוף לא
השתנה: העמדות הסוריות עמדו על תילן,
חולשות על המשק ועל כל עמק החולה. בעין
בלתי־מזויינת יכול היה לראות כל
פעולה הנעשית במוצבים, לשמוע את קולות
החיילים המתחילים את יומם בקו הראשון
של החזית.
במרוצת השנים ראה כיצד מתחפרים הסורים
ומתבצרים, כיצד הופכת גבעה סלעית
קרחה למוצב מחופר, בנוי בטון מזויין. מנשקה
ידע היטב מה משמעותם של מוצבים
אלה, שהתרבו בשמח כמו פטריות אחרי
גשם. בכל רגע עלול השלום המזויף להתחלף
שוב במלחמה, הפגזות מדויקות עלולות
לפקוד את בתי הקיבוץ הקטן, אשר
אין לו זמן ואפשרות להתפנות להכנת
מחסה בפני הפגזים.
ואמנם, מדי פעם נפתחת עליהם אש. נגרמים
נזקים ברכוש ואבירות בנפש• אך דברים
אלה אינם חידוש. כי כאשר שורקים הכדורים
בצפון, אין בבך כל הדש.
השבוע היו, שוב אנש־ משק גדות ממרה
נוחה לכלי הנשק הסור־ים. אגם החולה, אשר
יובש בקיץ שעבר, עלה על גדותיו. תעלות
הניקוז נסתמו, באגד ענק יצא לשטח לחפור
את התעלות מחדש, לנקז סוסית את המים
שניקוד בהן.
בתחילה בוצעה העבודה בלילות. התעלה
הצרה הלכה ונחסרה באטיות. ואז הוחלט
לבצע את העבודה ביום, להקל על העובדים
ולזיז את הקצב• הסורים חשבי אחרת• דקות
כידדות אחרי שהבאגר יצא לעבודר״ נפתחה
על העובדים אש חזקה מכלי־נשק שטוח*-
מסלול.

השקט שדסגי חסעדח

סטודנט שושן
בגלל סנווזנט מצרי?

אמינו יותר כי היה למוות רקע אחר לגמרי.
״בקרבות סיני, בהם נפצע עמוס קשה, חקר
גם הרבה שבויים מצריים. בטח איזה סטודנט
מצרי, אשר למד אתו באוניברסיטה, זכר
אותו והחליט להתנקם בו,״ סברו קרובי
המשפחה.
השבוע בא קץ הפרשה, כאשר הגיעה
גופתו של עמוס שושן ארצה לקבורה. הוא
נקבר, בין שתי חלקות ריקות שהוזמנו על־ידי
הוריו עבור עצמם.
הברחה וזשיגות דיפלומטית
ככל מבריח בעל מעוף, קינא זיגמונד
שפירא בחגפש־התנועה של הדיפלומטים. מדי
פעם, כאשר הביאוהו עסקיו לשדה־התעופה,
היה רואה את נציגי העמים נכנסים ויוצאים
את גבולות הארץ, מבלי שיצטרכו לעבור
שום בדיקה במכס. הוא החלי* לחפש חסימת
דיפלומטית גם לעסקיו הוא.
הוא מצא את החסינות אצל אחד מעובדי
שגרירות ארצות־הברית בתל־אביב. תמורת
תשלום מסויים הסכים הדיפלומט להעביר
ארצה — במטענו האישי, הפטור מביקורת
— שמונה מחדדות מלאות סחורה מוברחת; .
המיטען הדיפלומטי עבר בשלום. אך הת יל
ברר כי שמונה המזוזדות לא הספיקו לה־
(הנזשן בעמוד ) 10
• העתונות הישראלית חבליטח את ח־ידיעה
בציינה כי שושן היה שלוש שנים
נתב הארץ בדרום. העתון היחיד שלא ציין
עובדה זו היה הארץ עצמו. רק השבוע,
לאחר ויכוחים סוערים במערכת, ניתנה הוראה
דחופה לנתב הרחובותי להכין כתבה
על שושן.

*• נשקה וחסדיו היו מוכנים לתגיבה
זי עיוד ביום האתמול ניתנו הודאות
מיודדית לכל החברים ועובדי הענפים במשק.
במוצאי־שבת נערכה ישיבה סוערת, אשר
נסתיימה לאחר חצות .״העבודה ביבוש החולה
עומדת להתחדש מחר,״ הודיע מנשקה באותה
ישיבה ,״מאותו רגע בו יצא הבאגר לשטח
נהיה בכוננות מלאה.״
אך מיד למחרת נוכחו כולם לדעת שהפעם
לא יהיה זה כמו תמיד. במוצבים שמעבר
לגמל ניכרה פעילות בלתי־רגילה. מיסדר
הבוקר של חיילי המוצבים לא נערך כרגיל
קחצר: המפקד לא העניש חייליס. לא הריץ
אותם כמו תמיד מסביב למחלקה, תמונה
רגילה ויומיומית.
בכפר ג׳לבינה לא נראה איש. הרועים הסתלקו
עם עדריהם מזרחה, עברו את הרכס,
יצאי מקו הראיה של חברי המשק, ומטוזח
הנשק הקל של מגיני האיזור.
רק בשעות הצהריים יצא הבאגר לעבודד״
שלא כרגיל שונה הפעם מסלול החפירה.
הבאגר התחיל בעבודתו יותר מזרחית, סמוך
לשטח הסורי. הוא התכוון לחפור תעלה שתגן
על השטח אשר כבר יובש. אך הוצף
מי גשמים שגלשו ממדרונות הרי הבשן
מערבה.
לפתע, נראה השטח הסורי שקט מהרגיל.
בכל המוצבים בהם נוהגים החיילים לשבת
בחוץ, השתלטה דממה בלתי־רגילה• כל העבודות
נפסקו, אף חייל לא וראה מחוץ
לעמדות. גם הצופים לעבר הגבול הישראלי,
המתחלפים בתורנות, נכנסו לעמדותיהם החסודות
באדמה.
במשקים הבינו היטב מה עומד להתרחש.
הכל היה מובן מאליו כאילו כך צריך הדבר
לקרות, באותו רגע ממש ניסר צרור ארוך
בחלל האויר. הקרב החל.
היריות לא נשארו בודדות. המקלעים הישראליים
השיבו בטרטור קצוב ומהיר. אך
התגובה הישראלית, למרות דיוקו־״ לא שיתקה
את המוצבים היורקים אש. חוליה

היא הנפגעת היחידה במשק חולתא, שנפגעה בהפגזות הקשות
ולא זכתה לטיפול כלשהו. באחד הבתים שנפגעו בהפגזה
נפצעה גם החובשת אסתר לוי, אשר הועברה עם שאר הפצועים לבית החולים בפוריה.

בובה בובתי

משורינת יצאה לחלץ את עובדי הבאגר.
חולית טנקים יצאה מכיזזן אחר, להשתיק
את הסורים במנה קטנה של אש•
כמו בסרט מלחמה מבויים היטב, נעמדו
גושי הפלדה במישור המפריד בין שני המחנות,
גלויים וחשופים לגמרי לאש אנטי־סנקית,
כאשר קני התותחים פולטים פגזים
בקצב מהיר ומדויק.

הטאנקים משיכים
מחרת שוב יצא הבאגר לעבוד, כאילו
לא קרה מאומה. בחולתא, כעשרה קילו־

אוי לאחנ״ס

מטרים צפונה מגדות, היו כבר חברי המשק
מוכנים להמשך המאבק. במו ביחידה צבאית
מאומנת ידע כל אחד ואחד מה עליו לעשות.
מרכזי הענפים חילקו הוראות אחרונות ונד
דוייקות לעובדים, הכינו את החברים, מבחינה
נפשית, לאפשרות הפגזות ארטילריה.
הכל היה מוכן לחידוש העבודה. גם
מהעבר השני של הגבול נערכו הכנות מבעוד
יום. גם שם היו מוכנים לרגע, בו יתחיל
שוב הבאגר בחפירה. הסורים הודיעו, כי לפי
חישוביהם נחפרת התעלה מטר וחצי בתוך
טריטוריה סורית, ועל כן לא יאפשרו בשום
אופן לסיים את העבודה.
הם נשארו נאמנים להודעתם! אך הפעם

שכן שומעות. ילדי חולתא המזועועים מכונסים ב תון הבת־קרים.
בתחילת הקרב הוכנסו הילדים למקלטים, לנו בהם
בשעות הלילה. רק בשעות הארוחות יצאו לאכול !על גג הבונקרים, תחת השגחת מבוגרים.

נדה׳ האביב הנצו מסביב לשוחות עגוקות

חדש

ביתר חריפות. ממש ברגע בו החל הבאגר
בעבודתו החלו גם הסורים בשלהם. אלא
שהפעם לא סמכו על כושר השכנוע של
נשק קל, הכניסו לפעולה גם כלים כבדים,
כולל מרגמות ותותחים מדויקים ומטוזחים.
שוב יצאו הטנקים לשטח הפתוח. הפעם
לא חיפשו אפילו עמדות תובה* ,החלו בהפגזה
מדויקת וקטלנית של הבונקרים המחופרים.

הטנקים היתה הפעם כה מדויקת וקטלנית,
שהסורים החליטו על פגיעה נוספת.
הם הסיטו את קני המרגמות שלהם לעבר
חולתא, יסוד המעלה וגדות, במקום לעבר
הבאגר ועובדיו.

ילדים בבוגקריס
ך* מו א ; שיצבא וותיקים ומנוסים לא
^ נבהלו חברי המשקים מן היריות. ב׳
חולתא ובגרות יצאו הילדים, הביטו בהתלהבות
בפצצות הנופלות בשטח• רק כאשר
טיווח התותחים הסוריים נהיה מדויק יותר,
והפצצות החלו להתפוצץ בחולתא עצמה,
הוכנסו הילדים בכוח לבונקרים.
אך הדבר לא העיב על מצב רוחם של
הקטנים• הם שיחקו בצוותא, התלוצצו על
חשבון הוריהם הרציניים.
בחולתא ישבו הילדים במקלט, לעגו לבנות
כתתם, אשר פרצו בצעקת פחד עם כל
פצצה .״ההדף היה נורא, אבל שיחקנו כל
הזמן והיה לנו חופש מהלימודים,״ אמר
בחיוך שובב מיכאל פנצר המנומש, אשר
היה ראשון לעושי התעלולים.
קבוצה של -קציני צבא גבוהים, אשר ליוו
חבורת נספחים צבאיים זרים והסבירו להם
את המתרחש בקוים, נכנסה לבונקר. אחד
הנספחים פנה באירוניה לילדים הקטנים
ושאל :״ילדים, למה אתם יושבים במקלם?״
• בקרב רגיל, משתדל מפקד טנק לתפוס
עמדת תובת. עמדה זו מאפשרת לטנק לפעול
זו הוא ניצב מאחורי
מבלי לחיפגע.
גבעה, או קפל
נאשר כל
שלו סוס־חתובה
(הגוף)
תריס, ורק
התותח נמצאים
בחוץ, מאפשרים
לכטן ולירות מבלי
להיפגע.

ביעוד חגץ

מזלו היה שלא הבין עברית• בפשטות
צברית חצופה, ענה לו עמיד מירום בן
השבע, תשובה לעגנית, המקובלת בין חיילי
צה״ל, לכל שאלה שאינה מוצאת חן בעיניהם:
״למה אנחנו יושבים במקלטים? למה כובע.״
באותו רגע החל הכובע לבעור מעל ראשיהם•
אחד הצופים סיפר שהאש מוסטת
בדייקנות גם לעבר יסוד המעלה, גורמת
לדליקות גדולות בגדות• תוך דקות מעטות
נראה כל. השטח כשדה קטל ענקי.

כמו נבי יושע
ך* תעלח צרח שכב מולקה. מזכיר־הפנים
^ של חולתא, קסן־קומה ומזוקן, לא התרגש
במיוחד מההפצצה המפתיעה. התפוצצויות
המרגמות לא היו חדשות עבורו.
עוד בקרב על נבי־יושע, במלחמת העצמאות,
זכה מולקה להפגזה דומה.
הוא נזכר בקרבות תש״ח. משום מה היה
הדמיון הפעם רב מאוד. סיפר מולקה :״גם
בנבי־יושע חטפנו הפגות תותחים של 105
מ״מ. אך הפגזים לא התפוצצו. גם הפעם
זה היה קצת ככה.״
היה בכל זאת הבדל בין הפגזה זו לבין
הפגזת נבי־יושע. אז ישבו הכוחות, ולאחר
כל הפגזה חיכו להסתערות של חיל רגלים.
ואילו הפעם היו חברי חולתא פאטיביים לגמרי•
״הדבר היחידי שעשיתי,״ ם־סר לאחר
מכן מולקה ,״היה לקום מדי פעם, ולצעוק
בין פצצה לפצצה על הילדים שיצאו מהמקלט
והסתכלו בהנאה בפנטזיה, כאילו היתד׳
זו הצגה שניה של סרט המערב הפרוע.״
אך הפנטזיה לא היתה כל כך משמחת.
למרות שבחולתא לא נהרג איש, פגעה
פצצה אחת פגיעה ישירה במחסן. פצצה שניה
הרגה שש פרות, אחרת ריסקה ערימה של
חביות שמן ודלק. הנזק הכספי היה גדול.

המתכן עולה באש
ף* גדות היתה ההפתעה גדולה יותר.
!• ל מ רו ת הקרבנות הרבים שכבר נגרמו
למשק מתקריות גבול, היתה זו הפגזה ראשונה
של ארטילריה. מנשקה ישב בקצה הגבעה,
צפה במתיחות לעבר מוצבי הסורים.
הוא ראה בדיוק מהיכן מגיעות הפצצות,
הרגיש כי הן מסיטות את כיוונן לעבר המשק.
לפתע
שמע צעקה :״המתבן עולה באש!״
הוא העיף מבט, ראה את המתבן הגדול
ליד הרפת בוער, כאילו היה חבית דלק.

עורכת ג׳ינה לק, חברת משק
גדות, ילידת אנגליה, המנקח את
שמשות חדויהאוכל החדש, בו נערן לראשונה הסדר ׳השינה.

צלעות בחל

צחק, ליצן!

חדר ׳הילדים בקיבוץ חולתא, אחרי הקרב• פגז תותח סורי ריסק
את התיקרה וקיעקע את הקירות. אך ליצן העץ נשאר תלוי
במקומו, כשפניו מעוותים בצחוק המקצועי הנצחי, אשר שום טרגדיה אינה יכולה לנוסקו.

מנשקה לא זז .״כאשר המתבן בוער לא
יעזור דבר,״ חשב לעצמו, והמשיך לצפות
מזרחה.
אז הרגיש כי אש הארטילריה הסורית
נחלשת. היתד, לכך סיבה רצינית מאוד. אש
נגד־סוללות, שהופעלה על-ידי התותחים הישראליים,
שיתקה מספר סוללות סוריות,
הוציאה מרגמות ותותחים מכלל פעולה.
ההפגזה לא נפסקה. הפגיעות סובבו את
המשק בעיגול, פגעו במקומות רבים• ואילו
ג׳ינה לק, עובדת המשתלה, עמדה והסתכלה
בהפגזה בעניין רב. כאשר התקרבו הפגיעות
לעבר המשתלה, צעק לה בירי המשתלן
לשכב. אך ג׳ינה רק חייכה בשקם.
כי דינה, היתר, רגילה כבר להפגזות הרבה
יותר קשות. הבלונדית המוצקה זוכרת עדיין
את הבליץ הגדול על לונדון, כאשר ישבה

פגז תותח סורי פגע פגישה ישירה בבנין
המשמש מחסן במשק חולתא, מיד עם התחלת
ההפגזה. קיר חבנ׳ין, לנורות היותו יצוק מבטון, התרסק בעקבות פגיעת זו,

ימים ולילות במקלטים .״אבל הפעם היה
בכך בכל זאת הפתעה,״ אמרה ג׳ינה .״באנגליה
ידענו והיינו מוכנים לזה. וכאן זה
בא פתאום. אני רק מקווה שההורים שלי,
כאשר יקראו בעיתונים, לא ישלחו לי *כתב
עם כרטיס טיסה חזרה לאנגליה,״ גאנאה
הבחורה, שהתאהבה בגדות והחלים• למיר
שאר בה כחברת משק.

״ אי ס ח יונ ^ חזו ״

* 4און התותחיםנדם. בשסי ניצב
1[ /הבאגר, משותק מפגיעה ישירה. כאשר
ירד הלילה השני, הוצאה מכונת־הענק לתיקון,
לקראת המשך החסירה.
אך בינתיים נכנסו נוסעי המכוניות 5־
לבנות לפעולה. משקיפי האו״ם, המוצבי
בעמדות תצפית בין כוחות שני הצדדים החלו
מודדים את השטח, כדי לקבוע ברורות מה
מידת האמת בטענת הסורים כי העבודה
מתבצעת על אדמה ערבית. עד אז אסבינגה
ישראל לשבת ולחכות.
במשקים שבו החיים למסלולם הרגיל. איש
לא יכול היה להרגיש, גם לא במאמץ הגדול
ביותר, כי רק לפני שעות אחדות שרקו
פגזים. בחדר האוכל של גדות ישבו ד,חודי,
אכלו את ארוחת הערב, התכוננו לראות
הצגת סרט. לפתע שאל מישהו מהחברה:
״איפה יונקה?״
אורי רוטברג, יליד חיפה הגר עם שנקר,
בחדר אחד, יצא לחפש את חברו לחדר, אך
לא מצאו• רק לאחר זמן רב נמצא •ונקה
שוכב ללא רוח חיים, ליד אחת מתעלות
הקשר, כאשר במרחק שלושה מטר ממנו נראים
סימני פגיעה של פצצה.
מועקה השתלטה על המשק• רק לפני
דקות מספר היו כולם עליזים, שמחו על
כי לא נפגע איש בהפגזות, והנה הבשורה
האיומה כי בנימין קריגר איננו• החברים
הסתלקו לחדריהם, הסתגרו כל אחד בפני
עצמו.
אך במשקים הגובלים עם המוצבים לא
היה זמן להרהר. למחרת צריך לחזור לעבודה,
לצאת לשדות, להמשיך בכל* כרגיל.
יומיים לאחר ההפגזות הקשות הוכן כבר
סדר פסח המסורתי. לאחר שעות העבודה
התאספו חברי גדות בחדר האוכל החדש,
ניקוהו מסיד, קישטו אותו לקראת החג. על
הקיר נתלתה מודעה, מופנית לילדים :״אבותינו
שיצאו ממצרים מיהרו; וגם ביבוש החולה
ממהרים. אבל אתם קיראו את ההגדה
לאס. לנו יש זמן.״

כמדינה

על גבול רצועה עזה הקיס הולנדי נ1צר 11

(המסך מעמוד )8
עברת כל הסחורה שנרכשה במיגכן, בכספים
שהוברחו מהארץ. היה בורך בנסיעה שניה.
הפעם, אחרי שהדיסלומט לא עמד עוד
לרשות המבריחים, הועברה הסחורה בארבע
מזוודות, בחפציה האישיים של חידה קייזר.
הקצין העמיד פנים. לפני כן התקשר
אחד מראשי רשת המבריחים, אברהם מילי־קץ,
עם קצין המשטרה משד, קונוזיזור, אתו
היו לו קשרים קודמים, ביקש ממנו שידאג
לד,עברתן החלקה של מזוזדות הגברת קייזר,
לכשתגיע ללוד. הקצין העמיד פנים שהוא
מפכים, הודיע על כך מיד לממונים עליו.
כאשר הגיעה חוזה קייזר ללוד, נלכדה בפח.
ארבעה וחצי חודשים נמשך המשפט בפני
השופט המחוזי יעקב גביזון. השבוע, כאשר
הפתיים, הוא הביא את הקץ לרשת ההברחה
המסועפת ביותר, ובעלת תקופת הפעולה הארוכה
ביותר, בעשר שנות המדינה. בין
ששת הנאשמים חילק השופט שלוש שנים
ותשעה חודשי מאסר, ו־ 20 אלף לירית קנס.
גורלו של הדיפלומט ייקבע על־ידי השגרירות,
כאשר תסתיים החקירה המתנהלת
עתה נגדו, על־ידי השגרירות עצמה.

מלחמה ושר!
מחנה בריטי נטוש, והנהג הסביר כיצד להגיע
אל איש השלום .״אין כאן מכופרים או
רחובות,״ התנצל ,״אבל אם תעברו את ההריסות
שממול, ואחר כך את ההריסות
שמצד ימין ותגיעו אחר־כך להריסות שמצד
שמאל...״
שלט פח, צבוע באדום, נשא את הכתובת
הלטינית :״וז. ס .אבלינג — הולנד״ .מבעד
לשלט, נראו הסימנים הראשונים של יישוב
אנושי מן התקופה המודרנית• בין כל ה־בלוקונים
ההרוסים התבלט בלוקון אחד —
לא מפני שהיה הרוס פחות, אלא מפני
שבמקומות המיועדים לחלונות היו אמנם
זגוגיות, ובפתח המיועד לדלת, עמדה דלת
שלמה.

לדי שר אל
מחזזזי־ג־*
רמת המחזות לילדים כה נמוכה,
שועדה אשר מינתה לפני חודשים אחדים
על־ידי משרד החינוך והתרבות, לא מצאה
אף מחזה אחד ראוי לקבלת סרס. היעדה
עברה על 40 מחזות, שנועדו לתאי מחרת
בהווי המדינה מאז קימומה תיירים
רכים שהגיעו בימים האחמנים מארצות־הברית
פדו איגרות של מלוזה העצמאית,
תמורת 1,80ל״י הדולאר, במקום להחליף
דולארים. את האגרות אפשר לקנות בבורסה
של ניו־יורק, בשיעור של 80 אחוז מערכן
הנומינלי, כך שהתייר מהבל. למעשה2,250 ,
ל״י לדולאר 52 לידות על כל אלף
תושבים מוסלמים בישראל היו בשנת ,1956
ואילו על כל אלף דרוזים היו 47 לידות.
אלה היו שיעורי הלידה הגבוהים ביותר
בעולם. לשם השוואה: שיעור הלידה במצרים
הוא 40 לאלה. בסוריה 22 לאלף
כפעם הראשונה בתולדות משפטי הרצח
במדינת ישראל שיחרר בית המשפט המחוזי,
בערבות, נאשם שהובא לפניו באשמת רצח
בכוזנה תחילה• השופטים קנת, גביזון וזוג־דלנניץ׳
עשו זאת לפי בקשת עורך־הדץ
שמואל תמיר, המגן על בנימין אבו־עמרם
ושני אחיו, במשפט רצח רעננה אחרי שמיעת
טענות התביעה פסקו השופטים. כי תמיר
אינו צריך להשיר על האשמה דהשר לבנימין
הפדרציה הציונית וגורמים
יהודיים אחרים בדרום אפריקה החליטו להעביר
לרשות הממשלה את זכויותיהם בחברות
אפרידר ואפר״הון, שהקימו את אשקלון.
ערך הרכוש: כשני מיליון ל״י
417 נטורי קרתא, הכלואים מאז הפגינו
נגד הקמת הבריכה בירושלים, זכו למעשה
נדיב מצד ראש הממשלה, אשר שיחרר אותם
זמנית ממאסרם, ערב ליל הסדר, לאפשר
להם בילוי החג בחיק משפחתם. ביניהם:
ראש הכת, הרב עמרם בלוי ובנו.

מפה ונכוט ערכי

1רודי בת ה־ 17 מרוצה משימת הלימודים
של אביה. בהולנד לא

סבלה את הלימודים, הוצאה כל יום מהכיתה.

מאת

אריה >ן רן
^ א כר תושם של אשקלון יודע היכן
/בדיוק שוכן קיבוץ זיקים. אבל את
כתובתו של איש השלום, שקבע את משכנו
בין משק זה לבין גבול הרצועה, כל איש
יודע. נהג המונית הסביר גם מדוע :״הוא
כבר מוסד לאומי.״ ובשטף של מורה־דרך
מוסמך, החל הנהג מדקלם את הסטטיסטיקה
החיונית על ההולנדי המוזר, אשר נשבע
להשכין שלום בעולם, כאילו היה אתר היסטורי
מימי שמשון והפלשתים. ואמנם, כפי
שהסתבר מדברי הנהג :״כל מי שמבקר כאן
רוצה לראות אותו.״
המונית נעצרה בין שרידיו החרבים של

דלת נפתחה. בראש המדרגות ניצבה
1 1דמותו של בעל־הבית. וו• פביאן אבלינג
הוא גבר צפוני טיפוסי: בהיר־שיער, גבוה
ורזה. הוא היה לבוש מכנסי חאקי קצרים
וחולצה בעלת צווארון פתוח, הרכיב משקפים
במסגרת זהב. דומה בכל דבר למרצה
באוניברסיטה.
הוא פתח את פיו ודיבר חוכמה :״הוי,
עוד עתוגאים!״ אך כיאה להשקפת עולמו,
בירכנו לשלום והזמין אותנו פנימה.
בית אבלינג דמה לתערובת של תיבת נוח
וביתו הראשון של רובינזון קרוזו. הכל
תוצרת עצמית: שתי כורסות מאסיביות, כל
אחת עשויה משתי חבילות קש כבוש. הריפוד:
שק רגיל. מימה מענפי עץ, אח לחימום
שהיה פעם פח בנזין פשוט, קישוטי קיר
מצמחי הסביבה. על הקיר היתה תלויה מפה
גדולה של העולם, אותו רוצה אבלינג להציל
מחורבן. ממולה — נבוט ערבי אימתני,
המסוגל להמם אדם במכה אחת .״זה סמל
הבטחון,״ הסביר אבלינג•
אולם אם נוח נכנס לגור בתיבתו מאונס,
ורובינזון קרוזו הגיע לאי הבודד בגלל סערה
שהטביעה את אנייתו, הרי וו. פ .אבלינג
התיישב על גבול רצועת עזה מרצונו הטוב.
הוא אפילו הביא לשם את אשתו אלברטה
ואת בתו רודי, בלונדית יפה בת .17
האשד. והבת הכניסו לחורבה המחודשת
אוירה של בית הולנדי מסודר. כל דבר
מונח במקומו, הרצפה נקיה עד כי אפשר
לאכול ממנה. בגדיהם של שלושת בני המשפחה
פשוטים ולא יקרים, הבהיקו מרוב נק־

הדרשח הי1מית

לזה. מאז אסרה ממשלת הולנד לשלוח לו דואר, מתר,
יון• אין שום ספק — לא נוח ולא רובינזון לא נהנו מי
מסור ויעיל כל כך.

אדריכל סין

^ לברטח וכתח ישבו זו מול זו, חיכו שה
למקום שפינה לפני דקות אחדות. הבת סרגה, הא
עפרון ונייר. הבעל התיישב על אחת מחבילות הקש וו
בעצם, אבלינג הוא אדריכל מדופלם, אם כי הפרוס
הולנדיים שהעניקו לו את תעודת־ההסמכה לא נימ1
יום ותלמידם ירצה לבנות עולם חדש. גם אבלינג עצר
זאת אז. אולם כאשר נהרגו ארבעת אחיו והוריו ביט
העולם השניה, זועזע בנינו הנפשי עד היסוד .״יש מ1
בעולם״ ,החליט ,״מבלי שבני אדם יוסיפו עליו.״
מדוע בחר דווקא בישראלי האם מפני שהצעד הראש
עולמי הוא שלום ישראלי־ערבי?
״לאו דווקא,״ השיב ,״הסכנה לעולם היא ממלחמה
ומערב. אם רוצים להשכין שלום בעולם, זה צריך ל:
כל בין שני הגושים. כאן, בארץ־ישראל, המקום ל

תזכיר
שלדים חד־וסים
הכיום כשער*הגיא שימש נושא לכתבת
עורך העולם הזה 1606 שגילה לראשונה
שאנשי ועדת־העשור ערכו מחדש
את שלדי המכוניות והוסיפו שלדים חדשים,
כדי לעשות רושם על תיירים. על המשמר
הצטרף למחאה על חילול זה של זכר קרבות
באב אל־ודאד, וח״כ מפ״ם יעקוב ריפסין
הגיש על כך שאילתא לכנסת. השבוע נאלצה
ועדת־העשור להכחיש כאילו ביימה מחדש
את השלדים, אך עברה בשתיקה על ההאשמה
שהוסיפה שלדים חדשים אחרי ה*
פרסום הכלעדי בהעולס הזה 1069 על
הקנוניה במשחק הכדורגל בין בית״ר תל־אביב
ורוכבי נתניה, בו הפסידה מכבי במתכוון
כדי להציל את בית״ר מירידה, הגישה
הנהלת מכבי נתניה תלונה להתאחדות הכדורגל
נגד בית״ר תל־אביב, האשימה אותה
בשידול שחקני נתניה להכשיל את קבוצתם
מאבק האיתנים ברמת־גן נסתיים ב־נצחון
יונה איתן, הקבלן שסולק מתפקידו
כסגן ראש העיר, אחרי שנתגלה שהיו לו
קשרים מסחריים עם הקבלן בליזובסקי. אחרי
שהעולם הזה ( )1046 הודיע על נסיון להחזירו
לשלטון, נתמנה איתן בשבוע שעבר
ליושב־ראש סניף הציונים־הכלליים ברמת־גן,
כהכנה להיבחרו כסגן־ראש־העיר לעתיד.

בית משפחת אבלינג דומה בחיצוניותו לציורים העממיים
של תיבת נוח. אבלינג שיפץ אותו, קנה בפרוטותיו
האחרונות את הזכוכית לשמשות החלונות. הבית, הנמצא בתוך שטח

תיבת 1וח

של מחנה בריטי הרוס, אינו קשור לרשת חשמל או מים. המשפחה
שותף להביא מיס מפרדס ססון, ועששית נפט משמשת להם למאור;!,
מיע האב דרשה על אחד מנושאי תורתו, אותה רושמות אשתו ובתו

ווכ! לתנועה־של־איש־אחד, הרוצה להשיג שרום ואחווה בעמים

של .11נ.אבלי!}
בחדר הנקי, ואבי המשפחה מרצה בפניהן
את דעותיו העמוקות, כשהשתיים רושמות
כל מלה היוצאת מפיו.
״כל החוכמה היא לראות את העולם בזווית
הנכונה,״ היא אחת מאימרותיו האהודות•
״הנה, למשל, יושבים שני אנשים,
משני צדי שולחן, ומביטים, למשל, על קופסת
גפרורים כזאת (זריקה מרושלת של הקופסה
על השולחן) .שואל האחד, :מה צבע
הקופסה?׳ ,אדום,׳ משיב השני, בהביטו על
תוזית בית־החרושת, .לא נכון!׳ צועק הראשון,
בהביטו על גב הקופסה, ,כחול!׳ שניהם
קמים ורוצחים אחד את רעהו. שניהם צדקו,
אבל הם כבר אינם. חוסר ההבנה הרג אותם.
זהו בדיוק מה שיקרה לעולם, ובגלל זה אני
חי ונאבק.״
אותה גישה ביקורתית מביא אבלינג לספר
היחידי הנמצא בביתו: ספר התנ״ך והברית
החדשה. קובע הוא, לגבי משה וישו :״שניהם
לא היו ולא נבראו. נקח, למשל, דוגמה
בברית החדשה, שם כתוב כי הביאו את
גופתו של ישו לעיר מסויימת. המדע הוכיח
כי עיר זו אינה קיימת. אם כן, אם אין
עיר, הרי לא יכלו להביא אליה גופה. ואב
לא היתד, גופה, לא היה ישו. פשוט מאד.״

אם אין קמח, יש תורה

על אחת משלוש כורסות הקש ומשמיע באזני אשתו
זתון תורת השלום שלו. בני המשפחה קשורים מאד זה
ים לימודי המשפחה בתנ״ך של אבלינג, הכתוב גרמנית.

יות נשי

עודם
ול ישוב
החזיקה
ל מספר.
ריס הלא
ידע
מלחמת
!יק סבל
לשלום
ין מזרח
יל קודם
נור את

התנאים הראשונים לשלום זה,״ נימק אבלינג.
אחרי שיצור את ״התנאים הראשונים״ הללו,
יסע לאמריקה או לרוסיה, ויגש לשלבים המתקדמים
יותר של תוכניתו.
וו. פ .אבלינג יודע בדיוק כיצד ישכין
את השלום• הכל מחושב כבר באופן מדעי.
יש לו אפילו מכשירים מדעיים לעשיית
השלום. הוא בנד, אותם בעצמו, ומלמד את
אשתו ובתו כיצד להשתמש בהם. אבל, כפי
הנראה, רק הוא מבין אותם כראוי לפי שעה•

כמו גביאי קדם

ך* ארץישראל כבר קמו נביאים רבים
1ומטיפים אשר ביקשו להשכין שלום בין
העמים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, נכשלו.
וכולם, גם כן ללא יוצא מן הכלל, סבלו
קשות תוך כדי כך. היו מהם שהושלכו
לגובי אריות; היו שנרדפו על־ידי השלטונות
עד שנאלצו לברוח מביתם; ידוע על מקרה
אחד לפחות, בו צלבו הרומאים מטיף כזה.
אבלינג אינו יוצא מכלל זה. כאשר נודע
לממשלת הולנד מה הוא מתכנן, שללה
ממנו את דרכונו והודיעה לממשלת ישראל
כי אינו שפוי בדעתו .״הם אפילו רצו
לחטוף אותי ולהחזיר אותי בכוח להולנד,״
התלונן. הוא ביקש לראות את דויד בן־גור־יון,
להסברת תוכניתו. תחת זאת התקבל
לראיון אצל מדי קולק ונחמיה ארגוב המנוח,
כדי לשטח בפניהם את בקשתו. הם
רק לעגו לו.
יום אחד הגיעה הזמנה מבית־המשפט.
היתד, זו הדרך בד, הודיעה לו ממשלת ישראל
כי עליו לעזוב את הארץ: את אשרת
התייר ל* יאריכו לו. בלא־איכפתיות משיחית
התעלם איש השלום מר,התראה. ואז שוב
הופיעה המשטרה בביתו. הפעם הובילה אותו
ואת בנות ביתו לכלא. הם שוחררו בערבות
עצמית .״אני לא אעזוב את המקום
הזה עדשאשלים את שליחותי!״ התריע.
״אפילו עשר ממשלות לא יזיזו אותי מפה.
אני יותר חזק מכל ממשלה. הממשלות נופלות
ואני לא! עד שאביא את השלום.״

מוו ת ככלל ג פ רו ר
ף• ק שיו ת ״ עו ר ף, האופיינית לנביאים,
1המשיך אבלינג לחתור לקראת חזונו.
״בעצם,״ הסביר ,״אני עדיין בשלב הנסיוני
בלבד. כל מה שאני עושה עכשיו, זאת
עבודת־מחקר במעבדה.״
את המימצאים המדעיים והמחשבתיים של
עבודודהמחקר, רושמות שתי הנשים של
משפחת אבלינג. מדי יום מתיישבים השלושה

ך* רגע מדוייל! זה התיישבה קייזי, ב־
] תנועה אצילית, על ראשו של אבלינג.
והאיש התנהג כאילו היה זד, הדבר הטבעי
ביותר בעולם.
קייזי היא יונה אפרפרה, מאלה שנערים
נוהגים לצוד בעשרות ליד כל חורבה ערבית.
משפחת אבלינג מצאה אותה בימים הראשונים
לבואם למקום• היא היתד, עדיין גוזל רך,
אשר אמו נטשה אותו בבור מי גשמים. רודי
לקחה אותה תחת כנפיה, ריפאה אותה ממחלתה
ופיטמה אותה עד כי הפכה יונת
שלום מושלמת. כיום היא אחת מהמשפחה
לכל דבר.
כאשר הולכת המשפחה להביא מים מהפרדס
הסמוך, מצטרפת אליהם היונה. היא
בוחרת את הראש הנראה לה באותו רגע,
אוחזת במקורה בקודצת שיער, ואי־אפשר להורידה
משם בניגוד לרצונה. היא יודעת
להתגונן בדקירות מקור ובדחיפות כנפיים
עזות. על כן נותנים לה בני המשפחה לרכב
להם על הראש.
חיי המשפחה צנועים ביותר. אותו יום,
למשל, היתד, ארוחת הצהרים: כמה פרוסות

לחם לא טרי, וכמה כפות של דורה מבושלת
במים .״אם יש חלב, מבשלים את זה בחלב.
אם אין, מים גם כן טובים,״ הסבירה האם.
מכיוון שכספם אזל מזמן, מתקיימים בני
משפחת אבלינג מתרומותיהם של חברי המשקים
בסביבה, של חיילים וקצינים אוהבי
שלום, ושל כמה תיירים נדיבים .״אבל האוכל
בכלל לא חשוב,״ הצהיר וו. פ .״אם אין
קמח יש תורה.״

לא ימות לפני פן
ך! פכיא* אכלינג ישנן עוד כמה אימ־
/רות קולעות .״אומרים עלי שאני משוגע.
אני שואל אתכם: אם הייתי משוגע, האם
הייתי בא לישראלי למדינה הזאת יש מספיק
משוגעים משלה, אין לה צורך באימפורט.״

בעזרת גלגל זה, העשוי מברזל,
ומספר חוטים המתמשכים ממנו
בעיגולים, משולשים וריבועיס, מחשב אבלינג את סיכויי השלום.

מכונת השרוס

ועל הקיבוצים :״זהו איגואיזם קולקטיבי.״
על דבר אחד בלבד אין מתלוצצים במשפחת
אבלינג: על השלום. כי בנפשם
של השלושה תפסה מזמן האמונה בשלום את
מקומה של הדת. כאשר נשאל אבי המשפחה
מה יקרה אם לא יצליח להשיג את השלום
העולמי, פתחו השלושה עיניים מלאות־תמהון
וחמלה, כאילו לא הבינו איך יכול מישהו
לשאול שאלד, כה טפשית .״מה זאת אומרת?״
השיבה רודי ,״נשיג אותו.״
ומה יקרה אם, חלילה, לא ישאר בחיים
עד שיושג השלום? אבלינג ,52 ,הצטחק .״אין
דבר כזה. לא אמות לפני זה.״
בחוץ, בעולם ״הנורמלי״ ,צרחו מוכרי
העתונים את הכותרת האחרונה: קרב טא*,
קים ותותחים בחולה.
אבלינג יצטרך לחיות הרבה מאד שנים,
כנראה.

וו. פ .אבלינג, אשתו ובתו מתנפשים בשמש,
כפי שנראו מבעד לאשנב אחת
החורבות,־ במחנה ־עזוב שעל הגבול בין מדינת ישראל ורצועת עזה.

ער הגבול

ספח־־ט
כדורגל
קו!׳ ו מו כ רי
בשבת ה־ 15 למשחקי הליגות הראשונות
בכדורגל, לא היה המצב בליגה הלאומית
ובליגה הראשונה ברור יותר מאשר בשבת
בה החלו המשחקים. בליגה הלאומית נאבקו
על האליפות שלוש קבוצות הצמרת, מכבי
תל־אביב, הפועל סתח־תקוה ומכבי היסה,
כשד,בדלי נקודות זעירים מבדילים ביניהן.
תשע הקבוצות שאחריהן גם הן לא היו
בטוחות במקומותיהן, כשרק חמש נקודות
מבדילות בין המקום הרביעי לאחרון בטבלה.
בשבעת המשחקים, שעדיין נותרו עד סיום
הליגה, יכולה כל קבוצה, באופן תיאורטי,
לבעוט את עצמה מאחד המקומות האחרונים
לאחד הראשוני*
קבוצות הכדורגל של ליגה א׳ לא היו
מאושרות. יותר. כמעט ואין לצפות מראש
אפילו את תוצאות משחקי קבוצות הצמרת
נגד קבוצות התחתית. אולם ישנם מספר משחקים,
הן בליגה הלאומית והן בליגה א׳,
אשר תוצאותיהם כן ידועות מראש. אך היודעים
הם יחידי סגולה, שומרי סוד. כי
הקנוניות בין האגודות השונות הפכו כבר
מתופעה ארעית למנהג קבוע.
הפתעות מסוג מסויים. למודות
נסיון השנה שעברה, בה הסתיימו הקנוניות
על מגרשי הכדורגל בשערוריות שהכריחו את
ההתאחדות לכדורגל להעניש קלות את הקבוצות
המוכרות והקונות משחקים, ידעו
אגודות הכדורגל להסוות השנה את תעלולי
המקח והממכר. כשהפועל מחנה־יהודה, מהמועמדות
לאליפות בליגה א׳ ,יוצאת בתיקו
נגד הפועל רחובות, מהמועמדות לירידה!
או כשמכבי יפו מפסידה לבית״ר תל־אביב,
מאחרונות טבלת הליגה הלאומית, בתוצאה
,3:0מוגדרת התופעה כהפתעה בלבד.
הפתעות יכולות להתרחש בכל משחק.
אולם בשבתות הבאות יהפכו הפתעות מסוג
זה לתופעה רגיל* ובסופו של דבר תפרוצנה
השערוריות לחוץ, תעמדנה בפעם
נוספת בסימן שאלה גדול את מוסריותו של
הכדורגל הישראלי.

טניס
מסבר 9מנ צ ח
תכניה מפוארת ורבת־רושם חולקה חינם
בין הקהל המועט, שבא השבוע לחזות בפתיחת
תחרות הטניס בין נבחרת ישראל,
לבין שני שחקנים צרפתיים צעירים, שנערכה
במגרש מכבי ליד קולנוע אוריון
בתל־אביב.
הצופים שידעו על השתתפות שחקנים צרפתיים
בלבד, התפלאו לראות כי המגרש
מוקף בדגלי שבע מדינו* הסבירו המארגנים:
״הדגל האמריקאי הוא מפני שנרשם לתחרות
תייר מא מריק ה...״
בתכניה היה מפורט הרכבה של הנבחרת
הישראלית. לפי פירוט זה, כלל ההרכב ארבעה
שחקני* אך כבר ביום השני לתחרות
נוכח הקהל לראות, שהקבוצה הורכבה רק
משני שחקנים: אלעזר דוידמן, אלוף ישראל,
ואריה אבידן, סגנו.
הסביר אחד ממארגני התחרות, בהצטדקות
מעושה, כאשר נשאל על השינוי :״חשבנו
שלאחר שגי ימי תחרות, כשהאלופים שלנו
משחקים, תהיה התוצאה שלוש־אפם לטובתנו.
אז היינו יכולים לתת גם לצעירים
אפשרות לשחק פעם משחק בינלאומי, בסיבוב
השני נגד הצרפתים.״
אך כבר יומיים לאחר תחילת התחרויות,
נתברר שהיתר. זו טעות מרה מאוד. הקבוצה
הישראלית נוצחה בקלות על־ידי שני הצרפתים,
העומדים בדירוג של ארצם במקומות
התשיעי וה־,15
ההבטחה קוימה. הצרפתים, למרות
שסבלו מהחום הרב, לא הראו מישחק מיוחד,
אם כי היה זה משחק נעים לעין.
בלט בין השנים פרנסים ניס. פרנסים גבה־הקומה
ובעל תסרוקת אמריקאית קצרה, התרגז
על שהמשחקים התחילו בשעות הצהריים
החמות, ביקש את המארגנים להתחיל מאוחר
יותר .״ומה יהיה אם המשחק יוכרע בקושי,
ויהיה צורך להאריך אותו, ישחקו בחושך?״
ענו לו המארגנים.
פרנסים, הרקיטה מספר תשע של צרפת,
התרגז כמו כוכב :״אני מבטיח לכם שאותי
אף אחד לא ינצח, אפילו לא במערכה אתת,״
השיב בכעס.
הוא צדק. למרות שחברו לקבוצד. כריס־טיאן
וירון נוצח בשני משחקיו, לא הפסיד
פרנסים אפילו משחק אחד, הביא את הניצחון
לקבוצתו, לאחר נצחון במישחק הזוגות.

״מבבי
בעיר, מכבי בכפר, מכבי כמעם אבד במדבר

המחלקה הא
ך ! לירה בערו המדורות לרגלי ה־
* 4מצדה. ירח מלא וגדול האיר את הצוק
הענק, השתקף במי ים המלח השקטים,
ולהבות קטנות האירו פנים מאובקים ורגליים
יחפות ומיובלות. מסביב למדורות בקעו
קולות שירה. בנות סרקו צמותיהן השטופות
גרגרי חול, ושרו. בנים השתרעו
על האבנים, נעצו עינים במדורה ושרו.
דפנה לעדן, בת 14 וחצי, ישבה ליד מדורת
החברה מנתניה. היא השקיפה על שאר המדורות
הפזורות בשסח, שם ישבו חברי
סניפים אחרים של תנועתה, המכבי־הצעיר,
שיצאו למסע .״יהיה משעמם אם לא יקרה
משהו,״ פלטה לחברתה. החברה נעצה בה
מבט מוזר, כאילו אמרה :״מה נקרא אצלך
יקרה משהוז* ודפנה ראתה צורך להסביר:
״בשנה שעברה, מספרים, היתד. חויה. יצאו
לטיול. באמצע תקף אותם גשם חזק, הדרך
הפכה בוצית והחברה כמעט ושקעו בבוץ.
הם היו צריכים להפסיק את המסע. הלואי
שיקרה גם לנו משהו.״
דפנה לא ידעה בדיוק מה היא רוצה שיקרה•
היא היתד, נערה תל־אביבית רגילה,
בעלת צמה ארוכה ועבה, שבילתה את חדשי
השנה בבית־הספר התיכון עירוני ד /בו היא
לומדת בכתה החמישית. דפנה משוגעת לטיולים•
עוד בבית־הספר העממי, בכתה ו׳
או ז׳ ,הצטרפה לאגודת צעירים חובבי חי,
הלומדים יחדיו להכיר את טבע הארץ, נופה,
חיותיה וצמחייתה. כמעט כל שבת היתד,
יוצאת לטיול. אולם אלה היו טיולים קצרים,
של חצי יום או יום. בדרום לא היתר, דפנה
עוד כלל, לא באילת ולא בסדום.
כאשר שמעד, על הטיול הארצי של ה־מכבי־הצעיר
לסדום, למצדה ולסביבה, מיהרה
להירשם. היא היתר. היחידה מסניפה, סניף
המכבי־הצעיר בצפון תל־אביב, אשר יכלה
לצאת. העדר חבריה־לסניף לא הפריע לה
כלל! היא היתד, בחברתם העליזה של הנת־נייתים.

עייפה?״ שאלה דפנה את שכנתה,
ומבלי לחכות לתשובה, הוסיפה :״אני לא
עייפה בכלל. חשבתי שהעליון למצדה זד.
משהו נורא. איפוא? עשיתי את זה כמו
כלו*״

יירחי־דכש במצדה
מרחק מטרים ספורים התלקחה
1״ מדורת סניף רחובות• תריסר בחורים
חסונים וכמה נערות צעירות ורכות יותר
החליפו עקיצות זה על חשבון זו .״מה
תהיה הסיסמה למחר?״ שאל יוסי נחמני.
בשני ימי המסע הראשונים סבבה סיסמת
המסע היומית סביב דמותו של משה אידל־שטיין
רחב־הגרם, יושב־ראש ההנהגה הארצית
של המכבי־הצעיר ומפקד הטיול.
ביום הראשון, בו עשה המסע את הדרך
מתל־אביב לסדום, עלה למצדה, ירד ממנה
ונח למרגלותיה, היתה הסיסמה :״מכבי בעיר,
מכבי בכפר /מכבי הופך את משה לעכבר.״
ביום השני, בו הלך המסע דרך ואדי סיאל
לעין־גדי, ביקר במעיינות ובואדי ערוגות,
וחזר ללון למרגלות המצדה ללא כל עייפות
מיוחדת, היתה הסיסמה :״מכבי בעיר, מכבי
בכפר /מכבי הופך את משה לפרפר.״
מה תהיה הסיסמה ביום המחר?
במרכז קבוצת סניף רחובות ישב עמיר
בראודה. עמיר בן ה־ ,26 יליד ותושב גדרה,
הוא כיום מרכז הסניף• הוא ישב והביט
בחניכיו, ניסה לראות אם נוף המצדה הטביע
בהם את אותם הרשמים שהטביע בו.
הוא היה כאן עוד לפני קום המדינה, בשנת
.1947 מאז התאהב במקום, החליט כי בכל
הזדמנות שתהיה לו יחזור אליו. היו לו 15
הזדמנויות, ובכל פעם חזר. אחת מהן היתד,
מיד אחר נשואיו• בתלמי־יפ* שם היה
עמיר תקופת מד. חבר משק, אחרי שירותו
הצבאי בנח״ל, נשא לו אשה• את ירח הדבש
החליט הזוג לבלות באיזור המצדה.
כיום עוסק עמיר, אב לילדה, בחקלאות
בגדרה ובהדרכת סניף המכבי־הצעיר ברחו־בות•
האנשים נראו עייפי* עמיר ידע כי
למחרת מחכה להם דרך די קשה. יהיה עליהם
להשכים טרם שחר, לצעוד עד הצהרים כדי
להגיע בדרך הצוקים מהמצדה לעין בוקק,

שם ימתינו להם המכוניות שיובילו אותם
הבית* מעגלים בהירים סביב לירח בישרו
כי יהיה חם מחר. עמיר פקד לכבות את
המדורה! החברה התכרבלו בשפיכות ושכבו
לישון.
אט־אט כבו כל המדורות. כמה שומרים
הסתובבו מזויינים בין הגושים הכהים השרועים
על הארץ. המסע ישן! מסע רגיל
של חניכי תנועת נוער ישראלית, אחד מרבים
הממלאים את שבילי המדבר בעונת
האבי*

איציק הסייר מוביר
**ם קרני השמש הראשונות, ש־נשברו
על פני משטח ים המלח, העירו
השומרים את חבריה* הם קיפלו את השמיכות,
ארזו את התרמילים, שתו בום תה
חם והסתדרו במסדר. למרות שעת הבוקר
המוקדמת בבר הורגש חום בלתי־רגיל.

מישהו. אולם קולות השירה של הצועדים
החרישו אותו. כל 45 דקות היה המסע
נעצר בצלע גבע* האנשים היו יושבים לפוש,
לוגמים מעט מים.
״לא כדאי לשתות, לא כדאי לשתות,״
אמרה דפנה לעדן לעצמה. היא סקרה את
סוליות נעליה שהתבלו, אולם לא פתחה את
מימיתה :״אם לא שותים אז לא צמאי*
כדאי לשמור את המים לזמן שאהיה צמאה,״
שיננה לעצמ*
עמיר בראודה צעד בראש אנשיו• כשנעצרו
לחני* שאל אותו יוסי נחמני :״אולי מארגנים
איזה טיול פרטיזני קטן בזמן המנוחה?*
כי גם קודם לכן, בימי המסע הראשונים,
אירגן עמיר כמה סיורים פרטיזניי* כ־שביקרו
החברה על המצד* ביום הראשון,
והתפעלו ממראותיה, ירד עמיר לבדו אל ארמון
הורדו* ביום השני, כשהחברה הלכו
לואדי ערוגות, לקח עמיר קבוצת גברים,
יצא לסיור עד למקורות מעין גדי, בקרבת

מצב־רוח טוב, באחת מחניות המסע, בימיו

11״ הראשונים. כשהמים היו בשפע היה תיאבון
111
^#111111
לאכול, ונס תיאבון לביצוע מעשי קונדס נהרסת הנערה משמאל או רדיפה אחר מזכרות.

״למלא את המימיות,״ פקדו המדריכי*
״היום געשה חתיכת דרך.״
״מי שמרגיש את עצמו חלש או עייף שיעלה
על המכוניות,״ פקד מפקד המסע.
מתוך כשבעים משתתפים יצאו 22 מחוץ
לשורות. היו אלה מספר חניכים שהרגישו
ברע, כמה נערות שצורפו למסע, וילד בן
, 10 בנו של אחד ממשתתפי המסע הבוגרים,
שבשני הימים הראשונים צעד עם כל השאר.
״אתה חושב שתוכל ללכת איתנו?״ נשאל
יצחק סוניניו בן ה־ ,53 מרמתיים, אביו של
אחד החניכים .״מה השאלה?״ התרעם האב,
״אל תעליבו אותי.״
הנוסעים במכוניות נטלו את התרמילים,
מסרו את מימיותיהם המלאות לצועדים, והמסע
יצא לדרך .״בשעה אחת נגיע לעין־
בוקק, נאכל ארוחת צהרים, נעלה למכוניות
וניסע הביתה,״ הבטיח משה אידלשטיין.
איציק הסייר צעד בראש. חבוש כובע
טמבל ולבוש מכנסי צנחנים, הטמין איציק
את המפה בכיסו. לא היה לו צורך בה.
איציק המלבסי, פלאח במלוא מובן המל*
מאלה המעדיפים לצעוד יחפים מאשר בנעליים,
היה בסביבה עשרות פעמים, הכיר
את הדרך כמו כף ידו. למרות שההליכה
ממצדה לעין־בוקק אינה מד,מקובלות ביותר,
אץ היא נדירה• יש ללכת בדרך המובילה
דרומית־מערבית לראם זווירה, היא ראש זוהר,
ובמקום מסוים לפנות דרומה, לשביל
המוליך עד אום בארק, היא עין־בוקק. איציק
הוביל בקצב מהיר.
השמש התרוממה ועלתה, ועמה עלו גם
מידות החום• ״יהיה חמסין היום,״ פסק

הגבול. אך הפעם לא היה זמן לטיולים
פרטיים.
אחרי שתי שעות הליכה הגיעה פלוגת
ההולכים עד להר יהונתן, ליד הגיא הלבן.
משם המשיכה בקצב מהיר, כדי להגיע לפני
שעות הצהרים החמות.

,,האס הקוקו בסדר?״
ך*ש?ן ה היתה כבר 10 לפני הצהרים,
ן וארבע שעות לאחר שעת היציאה, כאשר
הרגיש עמיר בראודה הרגשה לא נוחה.
הוא מעולם לא היה בדרך הזאת, אולם חושו
הטבעי אמר לו שמשהו לא בסדר בהליכה
הזאת. במקום שהיו צריכים א,דרים לפי
חשבונו, המשיכו ללכת מערבה .״אני בטח
טועה,״ אמר עמיר לעצמו ,״אפשר לסמוך
על איציק• הוא חדק ויש לו יותר זמן לטיולים
כאן מאשר לי. כדאי לשתוק ולא
לבלבל את הסייר.״ איציק המשיך לצעוד
בדרך המובילה לראש זוהר.
רק במנוחה הבאה, כשהחברה חיפשו מסתור
מהשמש הלוהטת בצל כמה שיחי ערבה,
גמעו כמד, טיפות והשאירו במימיות
מים לדרך שתמשך עד הצהרים, הודיע עמיר:
״משהו מגרד לי בקורקבן.״
איציק היה תשוש. השרב היד. כבד. באותו
יום ראשון, בשבוע שלפני פסח, היתד, גם
צעידה לאורך שפת הים התיכון מעייפת
ומיגעת. בעליות הקשות נזל לאחת הבנות
דם מהאף. הם נמצאו באחד הואדיות המובילים
אל ים המל* איציק היה בטוח שזר,
הואדי בו צריכה לד,מצא הדרך. מדריכים

זאת תיתח סיסמת היום

אחרים סברו שהם נמצאו בואדי אום אל־בידום,
סברה שכפי שהתברר אחר־כך היתה
הנכונה.
החניכים לא הרגישו במאומה; רק המדריכים
החלו לדאוג. קבוצת סיירים, שעלתה
על אחת הגבעות, זיהתה במשקפת את
הכיפה שבפתח ואדי אום בארק, הידועה
כפרונקל של עין־בוקק הוחלט להמשיך
באותו כוון, על מנת לחפש את הדרך המובילה
ליעד.
דפנה לעדן מצצה לימון. היא הזיעה והתנשפה׳
אולם מצב רוחה, כמצב רוחם של
שאר החניכים, היה מרומם. הם צחקו על
חשבונה של אותה בת, שבעליות הקשות
ביותר היתה שואלת את בן־זוגה ,״האם
הקוקו שלי בסדר?״ ועל חשבונה של הנערה׳
שטענה כי היא צמאה וכשהוצעו לה
מים, סירבה בטרוניה :״מה זה, אין לכם
גזוז?״

אי־אפשר לרדת דחוף
** ברח עוד שן ןה. השעה היתד 12 ,
* 2בצהרים. המסע צעד בואדי מורייג׳ ,בחיפוש
אחר השביל לעין־בוקק. הוחלט לעשות
מנוחה נוספת.
אולם אז טען אריה סנוניו, כי אביו
המבוגר עומד לקבל התקפת כליות וכדאי
יהיה להמשיך בדרך. שוב התעורגו חילולי-
דיעות בין המדריכים הבוגרים, ביחס לדרך
שיש להמשיך בה. הפתרון, עליו הסכימו
כולם: לצעוד מזרחה, לכיודן חוף הים, על
מנת למצוא מורד לדרך החוף, המובילה לעין-
בוקק.
במורד אום אל־בידום אפסו כוחותיהם
של כמה אנשים. החמסין היה בשיאו, השמש
להטה מעל והקרקע מתחת. על אלה שגילו
נטיה להתעלפות נשפכו מים מתוך המימיות.
המים הלכו וסחתו.
אחרי צעידה ממושכת נכנס המסע לאחד
הקניונים. אפשר היה לראות ממול את הרי
אדום מאדימים בחופו המזרחי של ים המלח.
אולם לא היתד, כל ירידה במורד הקניון.
צוקים תלולים, בזוית כמעט ישרה, בישרו
על הסכנות הצפויות לכל אשר ינסר, לרדת
אל החוף.
רק אז התברר לאנשים כי תעו בדרך. על
הפנים המיוזעות הופיעו סימני דאגה. כל
המים נאספו, והמדריכים הצליחו לרכז שתי
מימיות וחצי לשעת חירום.
האנשים ישבו בצלע הקניון. המנוחה
התמשכה והתמשכה, ואיש לא ידע כיצד
להמשיך את הדרך. רק דפנה לעדן חייכה
בסיפוק: סוף סוף הגיעה ההרפתקה לה
ציפתה כל הזמן. היא לא תפסה במה יכולה
להסתיים הרפתקה זו.
למטה נראתה דרך סדום־עין גדי, אולם לא

המדריך שהתעלף

הדד בטור טורפי עליז צועדת

פלוגת המכבי־הצעיר, ד׳
״ 11י ן

מרגלות צוקי חוף ים המלח, יום אחד בלבד לפני שאיבדה את

נראתה כל דרך להגיע אליה.

המיייד התעלף

ך• ששות כבדים החלו מתגנבים ללבו
1 1של עמיר בראודה. הוא לא חשש לעצמו,
אלא לחניכיו. בקבוצתו היו כמה מהחניכות
הצעירות ביותר במסע, והוא ידע שאם יתמו
המים עלולה להשתרר בהלה הרת־אסון. אלה
שהמתינו להם למטה ודאי החלו לחפש אחריהם,
אולם מי יודע אם לא יגיעו המחפשים
במאוחר?
כמה אנשים התאוננו על הצמא. לאלה
שהיו במצב לא נעים, טבלו את הכפיות
בתוך מימיות המים, ונתנו להם אותן
למציצה.
איציק הסייר הרגיש גם הוא מוסר־כליות.
הוא לקח את מנשה (״לוטי״) מילר הנתנייתי,
ויחד עמו יצא לחפש מורד בצוקים. אולם
עמיר לא האמין כי ימצאו את הדרך. הוא
החליט לפעול לבדו .״אני הולך גם כן לחפש
דרך,״ הודיע למשה אידלשטיין, מפקד המסע.
״אם לא אחזור אל תדאגו לי.״
ללא מפה, ללא מימיה, ללא נשק יצא עמיר
לחפש את הדיר•
השעה היתד, שלוש אחר הצהריים, כשיצא
עמיר לדרך. במשך למעלה מחצי שעד, טיפס
בצלע הקניון, עד שהגיע לצוק, ממנו יכול
היה לראות את השטח. במרומי הצוק השתרע
מישור רחב ידיים. עמיר נשך את שפתותיו
והחל לרוץ. הוא רץ מזרחה בחצי
שעה, עד שהבחין בבירור בדרך לעין־בוקק,

דרכה בין מצדה לעין־בוקק 70 .אנשי הטיול היו חניכי המכביד,צעיר
ובוגרי תנועת־נוער זו. מדבר יהודה וסביבות הר־סדום, הנמצאים
ממערב לים־המלח, הם שטחים קשים לטיולים ללא סייר מומחה.

המשתרעת למרגלותיו. סיפר עמיר, על הרגשתו
באותם רגעים :״כשראיתי את הדרך
הרגשתי שאני משתכר. איבדתי כל מחשבה
אחרת, מלבד המחשבה להגיע למטה ולהזעיק
עזרה.״ הוא קפץ מעל צוק שגבהו
חמישה מסר, החל לרדת במורד התלול
והמסוכן. הוא לא הרגיש כיצד, כשנאחז
בצפורניו בסלע, נקרעה רצועת שעונו והוא
נפל.
לא פעם מעד ונפל, נשרט ונחבל. הוא
הרגיש כיצד תוקפת אותו סחרחורת, ורגש
בחילה אוחז במעיו. הרוק שבפיו התיבש.
הוא הכניס את אצבעותיו לפיו, כדי לגרד
את הרוק שיבש. לבסוף לקח את הכפיה
שלראשו, ניגב בה את זיעתו ומצץ אותה,
כדי שלא יתעלף מצמא.
כעבור שעד, הצליח להגיע לדרך החוף.
אולם הוא היה עדיין רחוק קילומטרים אחדים
מעין־בוקק, שם חיכו המכוניות. כאחוז קדחת
אמוק החל לרוץ לעברם. כשהתקרב ניפנף
בכפייתו וצעק בכל כוחו. הוא חשב שהוא
מרעיש עולמות, אולם קולו אבד בין צוקי
ההרים.
הוא רץ כל הדרך. היתד, לפניו עוד עליה
קטנה, לפני הגיעו למכוניות. הוא הרגיש
שאינו יכול לעלות אותה. בשארית כוחותיו
צעק, ואז ראה את ההרים נופלים לים
ואת המכוניות מתהפכות. הוא נשאר שוכב
על הארץ. אך במכוניות שמעו את צעקתו
ורצו אליו.
עמיר היה מעולף־למחצה. הוא ראה את
האנשים עומדים מסביב לו, וידע שהוא

איציק מפתח־תקוח טוביל את
עמיר בראזזח׳ בזזברת ! 1 1 1י י 8*1111 *3111 1
טור צועדי המכבי־הצעיר, בצלע
1/1.111/י י
הבדואים ש יצאו מבאר1 1/11 -
שבע לחפש את המסע האבוד. המטיילים עצמם חשבוהו לאבוד. אחד מצוקי מדבר יהודה• הוא טעה בדרך למרות היותו סייר וותיק.

מוכרח לומר להם משהו. אולם מיתרי קולו
לא נשמעו לו. הוא רצה להגיד ״ואדי אום
אל־בידום״ ופיו הפליט רק ״בום, בו ם...
בום רה לבסוף הצליח לומר שלוש
מילים :״ קניון ...מ שטרה ...א סון
הוא הרגיש ששופכים עליו לימונד והכרתו
אבדה•

הצלח ברי 7ה
ן* פרוגח שנשארה על הצוק, לא
שררה בהלה. רק המדריכים חששו.
החניכים לא הבינו מה מצבם, חשבו כי
ישארו ללון בלילה במקום וימצאו את הדרך
למחרת.
התחיל להחשיך. דפנה לעדן לא דאגה כלל.
היא זכרה טיול לפני שנים בסביבת ניצנים.
היא יצאה אז לא״ש לילה עם החוג להכרת
החי, והמדריך איבד את הדרך חזרה. הם
נשארו ללון בשדה ולמחרת התברר להם
כי היו במרחק סל מטר מהמקום אליו היו
צריכים לחזור. דברים כאלה מתרחשים בכל
פעם.
איצק הסייר חזר והודיע כי לא מצא
דרך. לוסי לא חזר עמו. רק אחר כך
התברר כי סיכן את עצמו וירד בצוק התלול
לדרך החוף, הגיע לעין־בוקק זמן קצר אחרי
עמיר. האנשים שכבו על האבנים, רוחות
חמות נשבו מכיוון הים. הם היו תשושים
וצמאים ונרדמו.
בשעה 10 בלילה התעוררה דפנה לעדן
לשמע קולות. מישהו צעק מכיוון הצוקים:
״מכבי צעיר! מכבי צעיר!״ תוך שניות התעוררו
כולם .״אל תזוזו, אנו באים אליכם!״
קראו אליהם קולות. כעבור דקות מספר
הגיעו למקום הסיירים מאכסניית סדום. אתם
נשאו כמה מימיות מים• כל אחד לגם כמה
לגימות, ולאור הירח המלא החלה הצעדה,
שהסתיימה כעבור חמש שעות בעין־בוקק.
שם, ליד מעיינות המים החיים, ובעזרת
ארוחה טובה, נשכח הסיום שנמשך כמה
שעות• בין הנערים ישב סוניניו, בן ,53
סיפר לחבריו הצעירים :״כבר עברתי את
כל העולם. אבל לא ידעתי מה ערכה של
טיפת מים, עד שבאתי ה נה כל העסק
היה באמת כדאי.״
אנשי הפלוגה נתקבלו כבנים אבודים.
רק עמיר בראודה לא היה שם. הוא נלקח
למשטרת באר־שבע, שם קיבל ג׳יפים עם
סמלי משטרה ובדואים, שיצאו לחפש את
הפלוגה האבודה. הקבוצה הגיעה עם שחר
למקום החניה של הפלוגה, מצאה שם פתק
שהושאר לעמיר. מפקד המסע לא ידע כי
עמיר הגיע לעין־בוקק, השאיר לו פתק בזו
הלשון :״מצטערים מאוד, אולם סיירים באו
לקחתנו. נאלצנו ללכת.״ הוא סימן לעמיר
את הדרך בה יש ללכת.

החי

רדיו

הכל מוכן

תוכניות
המפההמפ לג תי ת
קצין התותחנות הסורי, שפקד להמטיר אש
על הישובים העבריים בעמק החולד( ,ראה
במדינה) ,לא התמצא במיוחד במסה המפלגתית
הישראלית. הוא הפגיז ללא הפליה את
שלושת הישובים שלמרגלותיו. לא כן עורכי
מהדורת החדשות של קול ישראל. שלוש
פעמים בערב אחד הודיעו הקריינים כי משק
גדות ומשק חולתא הופגזו בתותחי הסורים.
את הישוב השלישי, יסוד המעלה, לא זיכו
אפילו במטח מילולי אחד.
התגובה הראשונה באד, מבני המושבה הוותיקה,
שהוקמה על־ידי ד,בארון ב־.1883
במכתב נרגז להנהלת קול ישראל ביקשו
לדעת מדוע הפלו אותם. עוד באותו יום
פירסם הבוקר תגובה נרגזת לא פחות:
קול ישראל התעלם (מהפגזת יסוד
המעלה) כנראה, משום שיסוד המעלה היא
ציונית־כללית. האקזקוטיבה של הסתדרות הציונים
הכלליים החליטה לשלוח מחאה חריפה

הציע אחד מצעירי המושבה :״אולי כדאי
שמישהו בקול ישראל יחליף את המפה שלו,
במפת הטוזחים של המפקד הכור*.״

גלים קצרים
סי רהללא מי פ ר שי ם
התוכנית הפופולארית

ת שב ץ דונודס דוה <071
מאוזן .1 :אותו
אכלה חווה מעץ
הדעת .4 :תיאט רון;
.10 מספר ה נופלים
בחושם,
במלוכד, לעזרת
גוש־עציון . 11 :לא
מבושל; .13 טנא;

.15 מסמלת את
נפתלי; .17 מצבה;
.19 דוקטור;
.20 בירה דרום־
אמריקאית; .22
ארצו של גומול־קה;
.25 המש מ אות;
.26 צורה
של הכנת בשר;
.27 נתפזר; .30
קורין אותה ב *
פסח .32 :מלת הבררה;
.33 תערוכת ישראל; .34 הרבה
מים; .36 מלת בלעדיות; .37 באריקדה;
.39 בירה מרחבית; .41 חיה שחיתה
בחולה; .42 שני עמודים; .44 פרח; .46
מפעל לשיקום; .48 בדיוק כמו .50 ;36
אות עברית; .51 גלאדיאטור; .53 אחר
העובר; .55 שם חדש לחברת דלק ; .57
מלת זרה; .58 לא דק; .59 מושב החכ מים
בימי דויד; .60 שם פרטי, גרמני.
מאונך .1 :יצרני ממרחי כריכים.2 :
כאן; .3לעתים היא מותרת רק אחר
תשלום במד־חן; .5לאשכול; .6תע רובת;
.7יפו בלתי־גמורה; .8שושן;
.9מדינה צפונית; . 12 לא; . 15 אנחה;

סירה אחת שובתת מאונם. לאחר שעורך
התוכנית והרוח החיה שבה, יצחק (צחי) שמעוני,
טרם חזר מסיורו בארצות־הברית, נאלצת
הנהלת התוכניות של קול ישראל למלא
את תאריכי השידור של התוכניות בהקלטות
מיושנות עורכת תוכניות בימות
ובדים, הסופרת בלה ברעם, זכתה בשבוע
האחרון למספר תגובות חריפות של חבריה
למקצוע. הנהלת תיאטרון זירה זיכתה את
קול ישראל במכתב רצוף־שאלות, בנוגע לאופיר,
של התוכנית בימות ובדים, המקדישה
את זמנה לסיורי סרק בסטודיות לבלט ו־שעורי־ציור,
אך אינה מקדישה זמן מתאים
לסקירת הצגות־ד,בכורה החדשות; ואילו
שנים מחבריה לעבודה של הגברת ברעם
הודיעו, כי לא ישתפו עמד, פעולה, מאחר
והיא דוחקת רגליהם מתוכניותיה
תזמורת ״קוד ישראל״ מחפשת נגני
ויולה וצ׳לו. רצויים מנגנים בעלי דרגה אקדמאית

תדריך

מלכודת (קול ישראל, יום ד׳,
— )22.00 פרשת תפיסתם של בני הטובים,
כפי שנרשמה בתיקי משטרת נפת תל־אביב,
תשוחזר בעזרת המפקח שקמוני ועוזרו.

. 16 שימת קץ להריון; .18 שר־חינוך
לשעבר; .21 בת פרעה לפרעה; .23
אות הנצחון; .24 נגד מטוסים; .26 אותו
יש לרדוף; .28 סימן הרבות; .29
בראשה, בוושינגטון, עומד אבא אבן;
.31 מקום המתה; .32 מפעל טקסטיל
ענקי; 35 לירה ישראלית; 37 בעל
תפקיד יהודי דתי; .38 ספר תפילה;
.40 סופר אידי שמת השנה; .41 חית
הפרדסים .43 :גיבור זירת השוורים;
.45 שטיפת ראש; .46 תנועת מים; .47
בעל מקצוע בנאי; .49 ראש תירס; .52
הברה היוצרת שמות עצם; .54 עני;
.56 סוג; .58 מלת הכללה.

י 1י״סלפ קי דוו/
יכי

0רדינז ( 7

ורסמבים

קורס מזורז לפקידות 1יי 8תח ב־ 17 לאפריל׳ _ 1 1ן

זה עתה הגיע

(קול ישראל, יום

ד 22.30 ,מבחר תקליטים חדשים בספריית
קול ישראל, בעריכת דרור בן אבי ובהגשתו
של יורם רונן.
• אליהו (קול ישראל, יום ה׳ ויום
ר — )21.15 ,אורטוריה למנדלסון, בביצוע
מקהלת האדרספילד והתזמורת הפילהרמונית
של ליברפול ומנצחה סר מלקולם סרג׳נט.

שיר השירים

(קול ישראל, יום ו/

— ) 18.10 תוכניתה ד,־ 11 של להקת הנח״ל
המחודשת, כפי שהוקלטה בהצגה פומבית.

כל העולם כמה

(קול ישראל, יום

א 22.15 ,השלישית בסדרתו של גיורא
מנור, על התפתחותו של התיאטרון. הפעם:
תיאטרון הרנסנס.

ף • תל״אכיב, הפיץ תיאטרון הילדים תי־
04 לון שאלונים בין צופיו, ביקש מהילדים
לחוזת את דעתם אילו שלוש עלילות הם
רוצים לראות בתיאטרון, קיבל, בין השאר,
תשובתו של ילד מרמלה :״עלילת דרייפוס,
עלילת ביילים ועלילת הדם.״

יומנה של גוסטינה

(קול ישראל,

יום ב — )20.30 , ,תסכית המבוסס על ספרה
של גוסטד, דווידסון, מעובד ומבויים בידי
יעקב בן הרצל.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בשעות
ובתאריניס המפורטים מטה, פן יטבע בגלי
השעמום.

האזרח רוצח לדעת

כריכת שתיה
*1מייפה, פורמוזה, נפל צ׳יו האו הסין,
*4פקיד המונופול הממשלתי למשקאות
חריפים, לתוך בריכת יין, נימשה משם אחר
שלא ידע לשחות, הובא לבית־ד,חולים, שם
קבע הרופא את ההבחנה למצבו: שיכרות.

חזון ומציאות
ן * רחובות, פוטר ממשרתו שוטר־התנועה
41 טורקישר (התורכי) ,אחרי שלמפקדת התחנה
הגיעו תלונות מנהגים כי השוטר
מתנהג אליהם כמו גרמני.

גוף נוזלי

יייחדרח, הוקם שלט גדול ליד נחל
*התנינים, שם מבוצעות עבודות ניקוז,
שהודיע באותיות של קידוש לבנה: מפעל
לניקוז תנינים.

חוכמת המעמד
•יי• תל״אביב, פירסם היומון קול העם,
• 4במוסף ספרותי לכבוד חג הפסח, ,הגדה
מודרנית, בה נאמר על הבן הראשון מארבעת
הבנים :״חכם מה הוא אומר? מה העדות
והחוקים והמשפטים שעלינו לדעתם כדי
לצאת מבית עבדים? ואף אתה אמור לו —
כהלכות המרקסיזם־לניניזם.״

ף 6חולתא, פירסם עלון המשק, המיועד
*4לאינפורמציה בענפי המשק השונים,
משפט אחד בלבד :״אין גשם — אין אינפורמציה.״

(קול
ישראל,

יום ד 20.20 ,בין היתר: כיצד הגיע
הירחמיאליזם בעל הפיהוק המרבק עד בית
פיליפ מוריי באילת, משם תשודר התוכנית.
• אספקלרית השכוע (קול ישראל,
יום ה 10.20 ,השיעמום הרגיל של
מוספי ערב החג, השעמום של עתים לספרות,
בעריכת עזרא המנחם.

אל תזרוק לכלביס
ך שפייס, פירסמה מזכירות הקיבוץ הו־
4דעה לחברים, בה נתבקשו לא להשאיר
נעליים על מרפסות חדריהם ,״כיון שכלבים
סוחבים נעליים שמשאירים במרפסות, וקרו
מקרים שחברים נשארו עם נעליים בודדות
שלא היד, מד, לעשות עמן.״

חשכת אכירה

(גלי צה״ל, יום ה׳,

— )21.15 ספר האהבה לבן דוד, מעובד
לשידור בידי דוד ריבלין.

צריך לחי*ת

עלילות שווא

עיקר החדשות

המשדרים המפורטים מטה עלולים להיות
מעניינים. שינויים אפשריים.

ר ח ׳ ה ס 1 2וני•!

שלושה ב־

ף 1פתח״תקוח, נסעו רבקה פיקסמן
4ומזל הורוביץ באמבולנס, בדרכן לבית־החולים
בילינסון, נפלו מבעד לדלת האמבולנס
שנפתחה, נפצעו קשה, המשיכו בדרכן
לאותו ביודחוליס, באותו אמבולנס.

ף* תל׳אביב, הודיעה ידויגד, יגלסקה, עד
***לה הדשה הגרה בבאר־שבע, כי איבדה
את בעלה ברחובות יפו, ביקשה את המשטרה
לחפש אחריו.

חג הפרחח
ף* רעים, אחרי שחברים שונים רמסו ב*
• שיטתיות את גינות הנוי, החליטו חברי
המשק לבחור את ״הרומס היעיל של שנת
1958״ ,מבין חברים שיצליחו להוכיח כי
רמסו לפחות דונם אחד של גינות נוי.

כשלון החסכרח
ף* סיאטל, ארצות־הברית, נפצע האזרח
*דד טושינג ( )62 בתאונת־דרכים, הובל
לבית־ד,חולים, שם, נחבשו פצעיו הקלים^ והוא
נשלח הביתה, נושך על־ידי כלב שוטה
בצאתו מבית־החולים, קיבל זריקות ונשלח
שוב לביתו, הותקף על־ידי אשתו על שאיחר
לבוא הביתה, חזר לבית־ד,חולים, נאלץ
לשכב שם יומיים.
ה עול ם חז ה 1071

הדוגמנית חנה קליין נראית כ־סנטה
חנה, בתוך כובע קש אדום
זה, בעד בבטנת המשי הלבנה עם הקפלים.

הילה

ן ן כובע קש לבן ורן, הקלוע בצו־
| | רת צמות, כשבצידו מלבלבת שושנה
ורדרדה וענוגה — קישוט עדין ונאה.

ן ן ן הרעיון מאחורי כובע זה, ב
| | 1 4 1שחור־לבן, הוא עונתי. הע
״ הנושרים אסופים ברשת, סביב הראש,

דיור, סאן־לוראן וג׳ודית חברו יחד כדי לייצר, סוף סוף, את

טבעההש הי שרא לי

ינכי יודעת מדוע, אולם השעה היא
תמיד שעת דמדומים בירחוני האופנה
לייף והארפרס באזאר. דמדומים. הדוכסית
מבדפורה בכובע קוקטייל קטן וחמוד, מחזיקה
כוסית קוקטייל קטנה וחמודה בידה
הקטנה והחמודה. מתחת לתמונה, נותנת לך
הכותרת להבין שייתכן ולא היתד, נראית
אריסטוקראטית כל־כך, אלמלא חבשה את
הכובע שייצר, למענה בלבה אשף הכובעים
זה או אחר.
דמדומים. הגברת ר,נרי פורד ד,־ 3בכובע
אלגנטי רחב־תיתורת, ושמלת אחר־הצהרים
מהודרת, משקיפה ממרפסת מלון של קונארד
הילטון. דמדומים. דוגמנית יפר,פיה בתלבושת
מוזהבת, וכובע רחב, מוזהב לא פחות, מניחה
ברישול מקסים את ידה בעלת האצבעות
הארוכות על מסעד הכורסה, כדי שיראו ש־צפרניד,
צבועות בלכה של רבלון, של אבא
של דוריס — בעוד בן־זוגד, האלגנטי וד,מלוקק
מוזג לה כוסית קוקטייל
השעה, רואים אתם, תמיד דמדומים.

נשים, כובעים ובעדים

ך* שעח היתה, כמובן, דמדומים, כאשר
| 1הלכתי לחזות, לא בהתלהבות יתרה, בתצוגת
הכובעים של הגברת בבד, שפיצר.
בדרכי לשם נזכרתי בכל הבדיחות והקארי־קטורות
על נשים, כובעים ובעלים ! מאפרות
אשר מתברר שאינן אלא כובעים שנקנו
לפני שעה קלה ואשר גברת הבית שכחה על
השולחן; ד,כובען המטורף של לואיס קארול,
וכל מד, שאתם רוצים.
מלמלתי לעצמי משהו על כובעים שאף
אחת אינה חובשת כאן בארץ ושמי צריך
אותם בכלל, וממילא לא נראה אף פעם מצעד
פסחא, אז מה זה מעניין? (מצעד הפסחא,
לאלה שאינם יודעים, הוא מצעד כל נשי

מאת

חתי \1רר
החברה הניו־יורקית הגבוהה, היוצאת בשבוע
הפסחא לטייל ברחובות מנהאטן עם
כובעי הפסחא החדשים שלהן, ופודליהן.
מומחי האופנה, העוקבים אחרי המצעד, יכולים
על־ידי כך לקבוע באיזו מידה נתקבלו
קודי וצבעי האופנה של העונה).
האשד, שקידמה אותי בפתח הדלת כאילו
הייתי אחותה האובדת, היתה לא אחרת מאשר
בבה שפיצר, אשד, מליאת־מרץ, פעלת
עיניים כחולות ושיער מאפיר נוגה.
בתוך החדר, ליד קבוצת עתונאיות בין
שני גילים, ישבה הדוגמנית האהובה עלי
ביותר: חנה קליין, בשמלת שק שחורה. השעה,
אל תשכחו, היתד, דמדומים.
מבט מהיר אחד הספיק להבהיר שהתצוגה
תר,יד, לחברות במקצוע בלבד. הן ישבו שם,
ריכלו בגרמנית על עתונאית שלא היתר, במעמד
ואשר מתחתנת עם אמריקאי עשיר.
דווקא בחור טוב, הן מבטיחות.
הגברת שפיצר החלה לסקרן אותי. הלכתי
לדובב אותה, בצרפתית .״אני בארץ שבע
שנים,״ מיהרה לספר ,״אבל זה לא חשוב.
כי באתי עם שם. בבה שפיצר ברומניה זה
משהו. הייתי ד,כובענית של חצר המלוכה,
בעיקר של המלכה מריה, אמו של קארול.
איזו אשד, נפלאה! יפה, אצילה, טובה ורעה
כמלכה. היא אהבה כובעים גדולים ורחבים
הנקשרים בצעיפי משי
כיוון שכך, אמרתי, מד, עם מגדה לופסקו?
היכרת גם אותה?
״מה זאת אומרת היכרתי? היא היתד, השותפה
שלי! היתד, לנו חנות בשותפות.

איזו אשה! חיה! יפה! נהדרת! מעולם לא
ראיתי אשד, יפה ממנה! היו לד, עיניים סגולות
ופד, דובדבנים והיא היתד, רעד, נורא
ושקרנית• אינני יודעת מדוע מכנים אותה
מגדה. שמה היה מרתה. אבל אינני רוצה שתכתבי
עליה• כתבי עלי.״
הגיון בריא, לא?

צעירות בגות 40
** וב, שאלתי, מי הלקוחות שלך׳,ומהו
מחירו של כובע ממוצע וכמה כובעים
את מוכרת, ככד, בחודש?
״אה! זה4״ — אמרה .״הלקוחות שלי
הן כולן מן הסגל הדיפלומטי ונשי החברה
הגבוהה. רובן צעירות בנות .40 המחיר לא
חשוב. אבל את יכולה להבין שאינני גוזעת
ברעב. אני נוסעת פעמיים בשנה לפאריס,
מבקרת בכל בתי האופנה הגדולים, קונה
דגמים בלעדיים. כל זה עולה, כמובן, כסף.״
אופנת הכובעים השנה, הסבירה, תואמת
מאד את אופנת השמלות. היא צעירה, רעננה
ומליאת חן. השמלה הקצרה פשוט צריכה
כובע כדי להשלים את הצללית. הקודים הם
רכים, והחומר אף הוא רך ומלטף.
אחרי כל זאת, הייתי מוכרחה פשוט לראותם.

אומר לכם? ברגע שהחלה חנה קליין
חובשת את היצירות, השתגעתי. בזד, אחר זה
צצו המומת כלה עשוייה פרחי תפוז, כובע
קש מקסים בשם ״ 1925״ עם צעיף שהוא
מחמיא מאד לאשר, בשלד״ מסתיר את הקמטוטים
סביב העיניים ומוסיף לה מיסתורין,
ויצירות נהדרות אחרות בשמות קורצים כמו
ילדה קטנה, פרחח, מותק, פעמון קטן, הצלחה
גדולה ונפלא. שכחתי את בל המושגים
שהוחדרו לי משך שנים רבות כל כך —
מדינר, צעירה, מותרות, רמת חיים גבוהה
טדי, קליטת עליה, עשור, יום העצמאות, פסח,
סג׳רה וסיני — והרגשתי רק דבר אחד: אני
מוכרחה כובע. לפחות למדוד. אני מוכרחה,
אני מוכרחה.
שלחתי את סולד, שתחבוש בעצמה את
כובע הטמבל, שהולכים לעשות ממנו כובע
לאומי. תיארתי לעצמי שאופוס כזד, מצטלצל
כמשכורת שבועית שלי, אבל לא היד, איכפת
לי. מצאתי את עצמי מצטרפת למקהלה היוונית
של חברותי למקצוע :״אה, נהדר!
יופי!״ משוגעות על כל הראש.

זה, כששתי

מאד נראית הגברת
החובשת כובע שחור
ושטות את שתי הרקות.

ללילי אץ סיכויים

חעתונאיות. הן חילקו מחמאות זו לזו, בתקווה ני האצילות מחייבת אותן להשיב מחמאה.

ך * צבעים היו צבעי פסטל ענוגים, והן
\ חומר רך ואוורירי. היו הרבה נקודות
וכובעים רבים נעשו בדמות פרחים• בבה
שפיצר קרנה .״אני מוכרת אוויר,״ שאגה,
״ביוקר!״ הייתי אומרת שהיא מוכרת קש,
אם כי איננה אוכלת תבן.
כובעים אלה, הסבירה, נועדו לתסרוקות
קצרות, ופירושו של דבר שללילי, עם הזנב
שלה, אין סיכויים. ובכלל, אתם יודעים היכן
מקומו של זנב סוס!
אך נגמרה התצוגה, קפצו כולן כמכור,לות
אל המראות, החלו חוטפות את הכובעים
אשד, מידי רעותה וחובשות אותם, לפעמים
הפוך. גם אני הייתי ברוטוס.
השעה היתד, עדיין דמדומים כאשר יצאתי
משם, רותי ורד ד,־ ,1מינוס כובע, מינוס
פודל.

הינומת כלולות, שנזרה עשוי פרחי
תפוז, גרמה לקריאות הת־מעלות
מפיות הנוכחות. הן נזכרו בעלומיהן.

קולנוע

סרטים
מצצהלמ ען ה ש לו
הקץ לנשק (תל-אביב, תל־אביב;
ארצות־הברית) היא יצירת הבתולין

של נהג אמבולנס אמריקאי בשרות
הצבא האיטלקי, במלחמת העולם הראשונה,
שכתב על נהג אמבולנס
אמריקאי בשרות האיטלקים באותה
מלחמה. רק אדם שמוראות המלחמה
עברו עליו עצמו, מסוגל היה לכתוב
יצירה כה כנה, משכנעת, ופצפיסטית
טהורה.
גיבורה הוא נהג האמבולנס> ,רוק
הדסון) המתאהב באחות אנגליה מטורפת
למחצה (ג׳ניפר ג׳ונס) .למרות
שהוא עוזר לצבא זר, הנהג
הוא אידיאליסט המאמין בצדקת הצד
שהוא לוחם למענו. באה המלחמה
וטופחת על פניו. זודעות החזית,
מראות הנסיגה ההמונית, פציעתו,
הוצאתו להורג של ידידו הרופא
(ויטוריו דה סיקר ),והנסיון להוציא
אף אותו להורג, מתוך חשש שהוא
מרגל, כל אלה מוציאים מראשו
את האידיאלים, מביאים אותו ל־עריקה•
בחברת
האחות ר,אנגליה, ההרה לו,
הוא בורח לשוויץ, שם מגיעה הטרגדיה
לסיומה, במותם של הנערה
ופרי בסנה.
הסר כוח המחץ. כותב התסריט,
בן־הכם, הוא עתונאי מוכשר.
אך שלא כמחבר, ארנסט המינמויי,
לא היה חייל מימיו. הוא בנה תסריט
הנאמן בדמויותיו ובאוירתו ליצירה
הספרותית• אולם הוא שגד, בהפרידו
כמעט לגמרי בין המלחמה לרומן
הטראגי, הנרקם על רקעה. מה שהתקבל
הוא סרט, המורכב משני
חלקים שונים. החלק המלחמתי, הטוב!
והרומן, הפחות טוב, בו ממלאים
הנהג והאחות את שני שלישיו
של הסרט.
ג׳ניפר ג׳ונס, כאחות האנגליה, ודי-
טוריו דד,־סיקר, כרופא האיטלקי, מצליחים
לעצב דמויות מושלמות. רוק
הדסון, לעומתם, ממש כמספר הסיפור
ביצירה הספרותית, הוא חיוזר
וחסר ממדים. יחד הם מביאים את
הסרט לדרגת סרט טוב, אולם סרט
החסר את כוח המחץ הפצפיסטי של
המינגוויי.

תעש יה
מודרנית
צריכה אמצעים
מו ד רניי ם

יעיל: אחסנה יעילה החוסכת זמן, מקום ועבודה.
זול: הוצאות ההתקנה נמוכות ואין הוצאות החזקה.

אין סכנת שריפה,
כל תא ניתן לטלטול לחוד׳ ולשקילה.
במבט אחד תראה מה בכל תא.
התאים בגדלים שונים, לפי צרכיך

כי התאים עשויים פלדה.

ונוחיותו.

נוידומית
מפעלי

אשקל ו ן

מתכת

משרד: רחוב הירקון ,106 תל־אביב, טלפון 21964
מפעל: אזור ד,תעשיה אשקלון.

המלך הו א ע רו ם
אהבה ועדנה

>חן, תל-אביב;

סטנם ישראלי רשום מס 1500 .

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים1
ד,רשמו עוד היום ב״אולפן גרג׳־

• אם ברצונך לשמור על בריאותך
ובריאות בת זוגו, אל לך
לנסוע באופנוע או קטנוע מבלי
להצטייד תחילה במגן רוח מקורי
אצל מנחם ברחוב הרצל ,82

לקורס הדו־חודשי ( 2א בשבוע) ל־

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
כת״א: אצל ח. בר־קמא, גורמן 5
כחיפח: בי״ס,במעלה׳׳ ,החלוץ 13
הצלחה מובטחת!

תל־אביב. אצל מנחם תמצא את
מגיני הרוח המקוריים. אחרת יש
להזהר מזיופים.

ארצות־הברית) מספר את סיפור
עליתו והצלחתו של אליל ההמונים
באמריקה, אלבים פרסלי, כשאלביס
משחק את עצמו. המתח שבעלילה
מבוסס על שלבי עליתו של זמר,
השר בעירה בעלת אוכלוסיה של
אלף נפשות, מצליח לשיר בעיירה
של אלף ומאה נפשות, עובר לעיירה
של אלף ומאתיים איש, וכך הלאה
עד שהוא כובש את אמריקה כולה.
על כל טפשעשריותיד״
אלא שבשלבים האחרונים של הסרט
נמאס למסריטים להראות את
אלביס שר בכל עיירה, והם מראים
אותו רק נוסע מעיר לעיר. מי
שמתלהב מנענועי ברכיים בקצב אירוסי
יכול להגיר שבגדי המלך הם
נהדרים, אולם בסוסו של דבר חוא
ערום לגמרי.

תדריך

למדו

שפות!

*קדימה״

מחר וביסודיותבבית ־ חספר לש פות
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314
א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות בינם) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (מ88110ז6׳זמ ) 00 למשתלמים על־ידי
מורים מאנגליה.
0קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.

ג) קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר ג׳ ד׳ ח׳ ר ז׳ ח׳
יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכונית, לפי שיטה קלה.
פרטיםוהרשמה ! מ־9־ 12 לפנה״צ — 3־ 9בערב ופרט ליום ו׳).

תלמדי !

תלמדי !

בימים 15ו״ 16 לאפריל מתחילים :

<1קורם למתחילות תפירה
וגזירה.
)2קורם מזורז לתופרות,
קונפקציאונרים ולמתקדמות, גזירה
ומודליזציה.
מידהוקונםקציד1 ,

ב*״ס ״ליאונודה״
תל־אביב, רחוב שלמה המלך 72
(על־יו גן החיות)
— הרשמה יום יום — 4—8 ,9—1

אלה חסרטיס המוצגים בשבוע זח
בערי חארץ, אשר העולם הזד, נזנוליץ
לראותם:

• עמק השלום (גת, תל•
אביב) — טיים אמריקאי כושי ושני
זאטוטים יוגוסלביים מחפשים אחר
עולם ללא מלחמות.

• אישיותו

מלצר

(אלנבי, תל-אביב) — המעמדות החברתיים
בראי בריטי עקום. קנת
מור, ססיל סרקר.
• מבשרי הגורל (תנוד, תל*
אביב) — המלחמה והאהבה בעיר
מצלמה רוסית ללא פניות של
תעמולה.
העויס חזה זז 18

אנשים
רי בסלכיסאות
בדיחת השבוע סופרה על־ידי הד״רנחום
גולדמן. לדבריו, השתמט איכר יוגוסלבי
מלבקר בכנסיה, בטענו שיש לו את כל
הקדושים בבית. כשבא הכומר לבדוק את
פשר הדברים מצא על קיר ביתו של האיכר
את תמונותיהם של טיטו, סטאלין, אייזנ־האואר,
לולובריג׳ידה ומפקד המשטרה החשאית
המחוזית• הסביר האיכר: חמישה
אלה מוזכרים בתפילה הנוצרית החשובה
ביותר, לאמור :״אבינו (טיטו) שבשמיים
(סטאלין) ,תן לנו את לחם יומנו(אייזנהאואר),
סלח לנו על חטאינו (מפקד המשטרה) ואל
תעמיד אותנו במבחן (לולובריג׳ידר
באחת הישיבות של הועד הפועל הציוני הוד

השיב גולדמן :״פרופסור העוסק בפילוסופיה
יכול להסתפק בכסא אחד: מדינאי הרוצה
להגשים את מטרותיו חייב לשבת על 18
כסאות השקפה אחרת על כסאות
היתד. לח״כ חירות שמשון יוניצ׳מן.
הוא טען כי עסקן ציבורי ניכר ״בכיסו,
כוסו, כעסו וכסאו מנקודת מבט
אחרת הסתכלה על אותה בעיה ח״כ מפ״ם
אמה תלמי, שבנאומה בכנסת הציעה למשרד
החוץ את הדרך הנכונה לצאת מן
המיצר :״בטוחני ששרת החוץ, ביחוד עכשיו,
לאחר שהוכתרה לראש השבט הנודע, תמצא
את האומץ ותכניס לשירות החוץ אישים
ממפ״ם, ועל־ידי זה תוסיף לסגל שלה אדריכלי
ידידות ונושאי גשר ליהודים ולעמי
העולם פחות תכליתי בויכוח על
תקציב משרד החוץ היה ח״ב הפרוגרסיבים
יזהר הררי. הררי עלה על הבמה, דיבר
במשך שלוש דקות, ואמר :״אני רוצה לדבר
נגד התקציב הזה.״ כשעורר הררי השתוממות
בהצהרתו, הסביר :״אמרתי שאדבר נגד
התקציב, אבל בין דיבור ובין הצבעה
נגד יש עוד הבדל כשפרצה השבוע
דליקה בביתו של פוליטרוק הפלמ״ח לשעבר,
כני מרשל ,,אמרו חבריו בקיבוץ גבעת־השלושה
:״ידענו שזה יקרה בסוף. הוא תמיד
מתלהב יותר מדי.״

משפטעדא מנו ת

לנה טרנר
הבת חיסלה ידיד

חלקה לשונו של עסקן חירות יום!? קלאר־מן,
והוא קרא ליושב־ראש הכנסת ״דוקטור
שפרינצק״ .התרעם יוסף שפרינצק :
״אתה מוריד אותי בדרגה. פעם, כשהבאתי
למכון ויצמן תרומה של ההסתדרות נאות
ויצמן להעניק לי את תואר־הכבוד האקדמאי
״פרופסור למגביות חריפה יותר היתד,
ההתנגשות, כאשר האשים הפרופסור יוסף
קלויזנר את נחום גולדמן, בנסיון לשבת
על שגי כסאות (אמריקה וברית־המועצות).

המאורע הטראגי של השבוע התרחש בהוליבוד,
בירת הסרטים, בביתה של כוכבת
הקולנוע לנה טרנר. לנה, בת לאב שוודי
שנטש את אמה הספרדיה בילדותה ונרצח
לאחר מכן, חיה בביתה עם בתה בת ה־15
צ׳ריל טרנר. לנה בת ה־ 42 היתד, נשואה
ארבע פעמים, וצ׳ריל היא בתה מנשואיה
השניים. לנה הירבתד, בסיורים ונסיעות, לא
הקדישה תשומת־לב מרובה לבתה, שהפכה
לנערה פרועה, הועמדה תחת מבחן לפי
החלטת בית־דין לפושעים צעירים. כאשר
פרצה השבת תגרה בין לנה לבין מחזרה
האחרון, איש העולם התחתון ג׳וני סטוס־פאנטו,
פרצה צ׳ריל עם סכין בידה לחדר,
דקרה את הגבר למ1זת הזמר אברהם
וילקומירסקי נתבע השבוע לדין, אחרי
שהוזמן לשיר בחגיגת בר־מצוה, שר שם
ששה שירים, קיבל 65ל״י והסתלק. וילקו־מירסקי
טען כי חש בגרונו והלך לקבל
זריקות אצל רופא, אולם התובע תבע את
כספו חזרה, בטענה כי הזמר הלך לשיר
בבית־ציוני אמריקה. פסק־הדין זיכה את ויל־קומירסקי.
השופט מבס צ׳רנובילסקי,
שנתמנה השבוע לשופט מחוזי, פסק כי
מספיק שאמן ישיר שיר אחד בלבד, והוא
כבר נותן תמורה בעד הכסף שקיבל עבור
הופעתו פטנט חדש להובלת תיירים
מצא לאחרונה רפי נ״נלסון״) אילון, שרכש
גמל להסעת תיירים באילת. מחירי
התענוג: לעלות על הגמל — לירה אחת:
לרדת ממנו — חמש ל״י סיפור משעשע
סיפר הסופר אהרון מגד, בסימפיזיין של
עורכי המדורים הספרותיים בעתונות היומית:
יום אחד הופיע צעיר.במשרדי של
מגד, שהוא העורך הספרותי של למרחב,
הביא לו שיר להדפסה, בצירוף אישור מטעם
סניף המפלגה בישובו, בו ממליצים על בעל
השיר כחבר פעיל ונאמן המשלם את מיסיו
למפלגה ללא פיגור.

*!>109 חע<ב 1פ
• שרת החוץ גולדה מאיר, בהשיבה למתווכחים בכנסת בדיון על
תקציב משרד החוץ:״לפי שבלי המצומצם מאוד, ויכוח מדיני בכנסת אינו יכול
להיות דומה לכביש תורכי — זה כביש המראה את הדרך שבה אי-אפשר לנסוע.״
• שרת החוץ גולדה מאיר, בתשובה לחברי כנסת שלעגו לתועלת
שבמסעה לגאנה :״נסיעה לגאנה זה דבר ממשי. לזה נחוץ איזה מאמץ: יש חום
גבוה וגם מרחקים גדולים, ונחוץ מאמץ לפגוש אנשים זרים ולהתקשר אליה**
• ח״כהצ״ כ ישראל רוקח, בדברי ברכתו לשרת החוץ שחזרה ממסעה:
״אני שמח ששרת החוץ חזרה אלינו עוד מעט ושכחנו אותה, והיינו חושבים
שראש הממשלה היא גם שר־החוץ.״
• ח״כ מפא״י מאיר ארגום, בהצהרה מדינית בכנסת :״איזה שחרור
לאומי ישנו בעולם, איזו עצמאות לאומית דומה לשחרור הלאומי שלנו?*
• עמום קינן, ברשימת ביקורת על אנשי הרוח הישראליים, שפורסמה
בהארץ :״כמה מאמנינו הינם משכילים בקנה מידה אי רופי ...אילו היתד. ממשלת
ספרד מכריזה שכל הבתים שנשארו עומדים על תילם בגרניקה יחולקו לאמנים,
היו הומניסטים אלה פורצים בזעקה כנה וחותמים מיד על עצומה בינלאומית.
אבל חוסר האוביקטיביות שלהם אינו מפריע להם לחפש השראה בעין־הוד, בין
צללי רפאים של אלמנות ויתומים.״
• עמוס קינן באותה רשימה :״לכל דבר יש סיבות היסטוריות, אפילו
להיסטוריה עצמה.״
• סיליטונאי יוסף (״נץ״) ויניצקי, על הודעתו של סגן ראש עירית
ירושלים רחמים כלנתר, כי יהיה מוכן לפרוש ממשרתו תמורת פיצוי מתאים:
״כלנתר מוכן להחליף את האות א׳ שבמלה כסא, ולהכניס במקומה האות ם׳.״

תעולס הזה ו מ1

^]^115.05
הכרס־

>30. 000

חשובה
הודעה
ל קוני מקלטירדיו , ,שנידרי ׳
אנו חוזרים ומודיעים ברבים שמקלטי רדיו ״שנידר* נמכרים אך
ורק על־ידי סוכנינו המוסמכים.
בחלונות הראוה שלהם נמצאים שלטים מאושרים.
סרט לזאת יהיה כל מקלט מתוצרת ״שנידר״ סגור בחותם־עופרת
בדי למנוע טפול במקלט מצד אנשים בלתי מוסמכים לזאת. אנו
אחראים במלואו עבור מקלטינו אך ורק במידה שהם נמכרים על-
ידי סוכנינו המוסמכים ושעל המקלסים הנ״ל נמצא חותם־עופרת
(פלומבה).

? 77 שני ד ר

מפעלירז ־ יוקליפד. ב עיי נ ו

לקראת העונה והחג החלו להופיע
בחנות בדאון את כילד, תל-
אביב, רחוב נחלת בנימיו ( 43 טל.
)4005 הבדים המעולים ביותר ובשלל
צבעים אביביים. אצל בדאון את
כילד מיטב אריגי הצמר מתוצרת
הארץ ותוצרת חוץ.

כל הגברות בעלות הטעם הטוב
תמצאנה את הנעלים בגזרות החדישות
ביותר לקראת העונה והחג
בחנות לנעלים טוב טעם, תל*
.אביב, רחוב אלנבי <0מבחר עשיר
של נעלים אביביות בצבעים לפי טעמ־כן
ולבושכן האישי אצל טוב טעם.

לסובלים מנ שיו תשמחת! ?וזזו ת
טיפול מיוחד לפי שיטה חדשה ובעזרת מכשירים
חדישים ביותר מאפשר
א. הפסקה מוחלטת של הנשירה
ב. גידול של שער חדש

הטיפול הוא באחריות גמורה -
במקרה של אי־הצלחה יוחזר הכסח

רובינ׳ס קוסמטיקום

בהנהלת מר א. רובין, ביוקוסמטיקאי מדופלם
טלפון 22128
תל-אביב, רחוב פינסקר ג

מה שמטריד אותי מאד, היא המחשבה שאלמלא היתח
1מרים, אחות משה, בתולה זקנה וחמוצה, האם היתה גם
אז מדברת ומזמרת את שירת הים, באותה הצלחה? בכלל,
חוששת אני שלא היתה טיפוס חיובי ביותר. היא לא אהבה
] כושים והיתה סתם סכסכנית, אך יחד עם זאת הגזים הגורל
| כאשר הביא עליה צרעת• בעל היה מספיק.

גרגר חמישי בענרה

( )1071/43 בענוונותו הרבה, חושש שלא יזכה למכתבים
! רבים. כמה שהוא טועה! אני רואה בעיני רוחי את כל
! המורות והגננות שתצפנה אותו במכתבים, ותהיינה מלאות
הבנה. לא בלי סיבה.
ה עניין הוא בזה שעשר שנות קיום המדינה לא
! הצליחו להמית בי את האידיאליזם, ולמרות שנוספה אלי
גם לא מעט ציניות, נדחפתי מתפקיד חלוצי אחד למשנהו.
עבדתי במעברה גדולה — זה היה פעם במודה — התנדבתי
לעזרת יישוב עולים בגליל, ולאחרונה אני נמצא ביישוב־ספר
באזור ירושלים. אין לי טענות אל אף אחד. אני נוהג
בחיי כרצוני, ואיני דורש מידידי שיעשו כמוני. והם באמת
לא עשו. הם נשארו בעיר, עבדו והקימו משפחות. כל ידיד
שהתחתן היה אבוד בשבילי. רתק, בחברה של נשואים,
מרגיש את עצמו כגלגל חמישי בעגלה.
״מילא. אולם אדם מגיע לגיל בו גם הוא מתחיל לחשוב
מיני מחשבות. ואז בנות החברה שלו כבר גידלו ילדים
ברובן התחלתי לחפש משהו בשבילי. האמת היא
שפשוט לא הולך לי. או שהתברר שהיא לא היתד, שודד,
את תשומת הלב, או שהעלתה את מחירה. כאילו נדברו
ביניהן כולן — עלי לחזור העירה. יבוא זמן שאעשה זאת,
אך הזמן הזה בהחלט לא הגיע עדיין. ועל כן אני ממשיך
לחפש.
״עובדת פנייתן אלייך אין בה משום צעד של יאוש.
צעד של יאוש יהיה אם באמת אחזור העירה. אני פשוט
משתמש בכל האמצעים כדי להתוודע אל בנות קשריני
בקשר מכתבים עם בחורה שלא תיבהל מן העובדה שהכתובת
נושאת את השם ״דואר נע״ .אחת שלא תחשוב לעצמה
לחובה קדושה להציל אותי משגעונותי ולהחזירני לתלם
העירוני, אלא תקבל את הדברים בפשטותם י•

מאמינה לה גם אלמלא ניסתה לשכנע אותי
כל כך. משתגעת אחרי ספרות טובה, ואפילו
אוהבת את עמון ובורלא. חוץ מזה היא
נורא אוהבת ריקודי עם, מהז׳תומרת! ואם
החברה רוקדים לפעמים איזה ריקוד אחר,
היא לא נשארת מאחור. על הכותב אליה
להיות, איפוא, בעל כיף לרקוד, כי זה, כמובן,
חשוב מאד להתכתבות. לא חשוב הגיל,
רק לא בן שלושים. זקן מדי. היא כותבת
בדיו ירוק, אם זה מוצא חן בעיניכם. אני מתעבת דיו ירוק.

מורה, גננת, פקידה, ירושלמית
כבר חששתי שהשבוע לא יהיה המדור בעל רמה אקדמאית.
אך לא. האקדמאי שלנו הפעם הוא ( )1071/49 הכותב, בשביל
הכסף שלי, כמו תלמיד חמישית :״בחור בגובה למעלה
מבינוני בגיל ,26 השכלה אקדמאית טכנית, מעוניין בקשרים
עם בחורה בגיל 25־ ,20 מורה, גננת, פקידה או סטודנטית

גערת השבוע

הפי נחמדות בחייל
שלושתן בנות 20 וטוענות שהן הנערות הנחמדות ביותר
בתיל התותחנים ( )1071/44 ואם אינכם מאמינים, אז שתשאלו
את כל הבסיס. ונניח שהן באמת מתעניינות ברדיו, ארכיטקטורה,
מוסיקה, עתונות ותיאטרון, כפי שהן טוענות. הן
מזהירות שזה לגמרי לא פשוט להתכתב עם בנות חיל
התותחנים, ורק אם אתם חושבים את עצמכם לפגזים
כבדים שתעשו זאת. שם משפחה של אחת מהן הוא כשמי
והיא לא בת דודה שלי, אני שמחה לומר.

מארגנטינה

בעברית כמעט בלי שגיאות כותב 1071/45 צעיר מארגנטינה,
הרוצה להתכתב עם נערה ישראלית. הוא באמת אחד
משלנו. הוא יודע אפילו לומר ״כל הנושאים.״

היא תלמידה טובה
כלום אשמה אני ש( ) 1071/46 היא פת 17 וחצי, תלמידת
שמינית בקריית חיים, תלמידה טובה וכולם אומרים עליה
שהיא נחמדה? היא חושבת שיהא זה נורא נחמד אם תכתבו
אליה ותשלחו לה תמונה. היא חברת המחנות העולים
ויש לה המון חברים וחברות והיא נורא אוהבת להתכתב.

אולי אתם יודעים ה אני לא רוצה להגיד מה — שהמציא
את המדרגות הגבוהות באוטובוסים, אמונן של כל לובשות
החצאיות חצרותל שלחו אותו אלי, יש לי שתי מלים
לומר לו.

״גליה,״ אסר יוליום קיסר ,״מחולקת לשלושה
חלקים.״ אינני יודעת לכמה חלקים מחולקת גליה
ארקין, אך כל חלק הוא חמוד מאד, כפי שאתם
נוכחים גליה היא אחותו של ג׳וקי, אך מתונה
יותר ממנו, אם אתם יודעים למה אני מתכוונת. גם
יפה יותר, בעצם
גליה בת ה־ 20 יודעת שהיא יפה, והיא מנצלת את
זה: היא ניסתה להיות מלכת יופי (״פיתו אותי.
אמרו לי שיש לי כל הסיכויים״) ,שחקנית( ,בנערת
החלומות התבטא בל תפקידה באמירת ״היי״ לחנה
מרון) ,ועתה היא לומדת בבית־הספר לאופנה של
משכית. היא לומדת להלך בחן, להתאפר, לשבת נכוו
ולדעת ללבוש בגדים יפים .״זה נורא נחמד,״ אומרת
היא, נורא ברצינות .״כמו משפחה אחת גדולה״.
לאחת, מספרת היא, מלמדים כיצד להוריד שומן
מחלק זה של הגוף; לאחרת מייעצים להסתיר את
הרגליים, קובעים שתהיה דוגמנית לשמלות־ערב
ומכנסיים ארוכים• ״לי יש מזל. אני מתאימה לכל,״
אומרת היא.

בסיום למודיה• רצוי שתהיה ירושלמית וחובבת מוסיקה
בין היתר.״
מבס שני במכתב הבהיר לי הכל. גם הוא ירושלמי.

לא בסימטאות צדדיות

רוק האדסץ וריז טיידוד

שאזקוף לחשבוני נצחון גדול, מואילים ( )1071/47 לומר
לי. הם ביטלו את המדור כל הזמן, עד אשר ראו את האור.
הם עשויים להיות מטרה מצויינת לאלה המשתגעות אחרי
צנחנים. לא רק שהם צנחנים, הם אפילו קצינים, תארו לכן.
רצונם להתח־דע אל שתי נערות בנות 20־ ,18 כאלה ״שנוכל
לטייל אתן ברחובות הראשיים ולא ניאלץ לעבור אתן בסמטאות
הצדדיות.״ מובן שמכל זאת עליכן להבין שאין הם
מתכודנים לחליפת מכתבים ממושכת. אינכן מוכרחות להיות
שתי חברות כדי לכתוב אליהם. עליכן רק להתגורר אי־שם
בין תל־אביב לחיפה. יש להם דעות־ קדומות על עפולה.
ברור?

באמת, כל הבחורים בהם נתקלו ( )1071/50 היו שטחיים
וריקניים. הן, כמובן, לא. הן רק תל־אביביות בנות ,17
גבוהות, הטוענות בענווה רבה, שאמנם אינן יכולות אולי
להתחרות בליז טיילור ומרילין מונרו, אולם יחד עם זאת
אינן מהססות לקבוע שצורתן החיצונית אינה מאכזבת. הן
מתעניינות — כן, בן — בכל השטחים.
רצונן, על כן, להכיר שני חברים כבני 22־ 20 רציניים,
לא סנובים ובעלי חוש הומור( .יש באמת צורך בחוש
הומור כדי להתרועע אתן, נדמה לי) .״ברור שלא נתנגד
שגבהם יהיה כשל רוק האדסון, אך נסתפק בהוספת מספר
סנטימטרים על גבהנו.״

רגילה בתכלית

היא ( )1071/48 אמנם קוראה לי רותי, אך היא משוכנעת
שאני איזשהו צביקה, מתעקשת על כן לכתוב אלי בגוף
שני, זכר — דבר שאינני מוקסמת ממנו ביותר, כמובן מאליו.
היא, מנסה היא להסביר לי, נערה רגילה בתכלית. הייתי

חברתי נילי
גם אם אחייה מאה שנה, לא אגיע לדרגתה, של חברתי
נילי, ואני מוכנה להודות שהקנאה מדברת מתוך גרוני.
הצרה אתה, וזאת לא אסלח לה, היא שהיא כליל המעלות.
קומתה גבוהה והיא באמת לא שמנה כל כך, ויש לה בעל

חביב ובת מקסימה, דירת פאר וחוג מעריצים נרחב מאד.
כולם מעריצים את נילי, אפילו נשים, והיא כמעט הצליחה
להגשים את חלומה הכמוס, להיות בעלת טרקלין בסגנון
המאה ה־ .18 כולם באים אל נילי, לא כל כך אל גדעון:
שחקנים, אנשי בוהמה, סתם יושבי רוול, נוער זהב, רופאים
ועורכי דין צעירים, אנשי החברה, טייסים ואפילו תיירים
מובאים לשם. היא יודעת להתרועע עם מלכים ואביונים,
משם שקראה פעם את ״אם״ של קיפלינג.
נילי מקבלת את פני כולם בחביבות אינסופית. היא רוכשת
ידידים והצלחה בחברה בכל אשר תפנה, משתדלת מאד לתת
לאורחיה להרגיש כמו בבית. יש לה מלה מוכנה לכל אחד.
עם הנשים היא מחליפה מלים ודיעות על האופנה האחרונה,
מוכנה תמיד לייעץ מה לתפור. כי נילי מוחזקת,
משום מה, ארביטר אלגנטריום. היא תלבש את צו האופנה
האחרונה תוך התעלמות גמורה ממראיה. היא מרעננת את
מלתחתה אחת לחודש, מגלה בחיוך טוב לב לחברה לא־ביותר
הדורה שגילתה תופרת קטנה באמת לא יקרה כל
כך. היא מסוגלת, ויודעת, בשעת הצורך, להחליף בדיחות
ומלים לא ביותר טרקליניות עם הבחורים כדי שיראו שהיא
מן החברה, כשהיא רוצה בכך.
והם משתגעים אחריה, נדים לה על שהיא נשואה כל
כך באומץ לגדעון.
אין בה כל מגרעת, כפי שאתם רואים. היא עקרת־בית
למופת, מגישה לאורחיה עוגות נפלאות. כי אחרי הכל,
באמת, לא כל כך נורא לבשל, היא נותנת להבין בהבעה
של סבל־מה.
כי לנילי יש המון שאיפות מדוכאות. היא מרגישה שיכלה
ליצור משהו גדול, שהיא מחמיצה המון. פשוט לא נותנים
לה. יש לה טעם אמנותי נפלא. כאשר היו ציוריו של דייגו
ריוורה באופנה, מיהרה להוריד מעל הקיר את החרציות
של ואן־גוך ולתלות במקומן את מוכרי הפרחים. כשסר
חינו של הציור המקסיקני, נוכחה מיד לדעת שהטעם הטוב
מחייב ציורים יפאניים ענוגים, מודפסים על משי. מעולם אין
היא קוראה ספר, אבל אל תספרו לאף אחד. היא יודעת,
בשעת שיחה, לזרוק מלים כתיאטרון אבאנגארדי, ברכס
ובקט, כאילו היא שהמציאה אותם. היא שנאת קיטש, באמת.
מומחיותה היא בג׳אז. לא רוקנ׳רול. הג׳אז האמיתי,
הצרוף. היא אינה מחמיצה שום ג׳ם סאשן בבית ציוני
אמריקה, והיא ניסתה לקרוא הכל אודות תקופת שיקאגו
ואם במקום תקופת ניו־אורליאנס היא אומרת סנם־לואיס,
אל תשימו לב לכך. היא יודעת שכוכבי הג׳אז האמיתי הם
דיוק אלינגטון, דיזי גילספי וג׳ין קרופה, אך אם תחליף
בזדון — כפי שעשיתי אני ברשעותי, אני מודה — את
התקליטים על הפאטיפון החדיש ביותר שלה, לא תרגיש
בכך. והיא לא יודעת מי זה קאונט בייזי. היא חושבת
שהוא אציל אנגלי.
מובן שהיא נוכחת בכל מאורע חברתי גדול. פתיחת
היכל התרבות -קונצרטים (רק כאשר מנגנים את הטורב
הלקח! או, לכל היותר, מוסיקת ליל זעירה) .לפני שבא
אמן זר ארצה, היא ממהרת להתעניין ברקע שלו, ויודעת,
יום לפני הצגת הבכורה, לומר ששנסה היא מאד ראו
והגולדן גייט הוא רביעייה של כושים ששרים ספיריטואלס.
אתם יודעים מה זה ספיריטואלס• שירי דת נפלאים, באמת
היא נחשבת לבת שיחה נפלאה, פשוט משום שיש לה זוג
עיניים גדולות ובוהות, אותן היא תולה בפני הדובר,
הנמצא אותו רגע בעננים. איזו שומעת נפלאה.
בכל הזדמנות תכנים בזהירות את המלה טייס לשיחה. לא
כדי לצטט את הכתוב שם על המשבר הכלכלי העובר עתה
על ארצות־הברית, או אפילו משחק הגולף האחרון של אייק.
זה פשוט נשמע אינטליגנטי יותר אם תאמר ״ראיתם מה
שכתוב בטייס על רוברטו ואינגריד?״ מאשר אם תתן
להבין שקראה זאת, חלילה, בשבועון קולנוע ישראלי. יותר
אוטוריטטיבי, אם אתם יודעים למה אני מתכוונת.

צי 19ר >ן0נה לחשה לי...
״אני נורא מאושרת לעבוד בתיאטרון זירה. זוהי זכות
גדולה. לא הייתי מחליפה אותו בשום תיאטרון אחר. במה
נסיונית נפלאה. מיכאל אלמז — במאי מוכשר.״ זאת ועוד
מלמולים מסוג זה אמרה עוד לפני חודש יעלי שי,
נערת השבוע (העולם הזה 065י) הזוכה עתה לפירסומת כפי
שלא היתד, זוכה לה בתנאים אחרים דן כן־אמוץ
אמר לפתוח מזללה בירושלים, ניסה לפתות את יורם
מטמור שיבוא לעבוד שם. יורם, אומרים, גירד בפדחתו
ואמר :״כן, אבל מתחתנים שם דידי מספר לכל
מי שרוצה לשמוע, איך שהוא עובד בדיוק שלוש שעות
סכל יום על ספרו החדש, בו יתאר את הרפתקאותיו האסיאתיות
אם תראו את עליזה עולש מתהלכת
בכובע טמבל כחול, אל תחשבו שהושפעה מן התעמולה
לקראת העשור .״אני מתהלכת אתו כבר ארבעה קייצים,״
אומרת היא אגב, אחת האחראיות להכנסת כובע
הטמבל לאופנה ככובע הלאומי שלנו, היא קצינת העתונות
של אל־על, דבורה לוין. היא שלחה, מיד אחרי התצוגה
של מיסטר ג׳ון בתל־אביב, כובע אל־על וכובע טמבל שקנתה
בלירה וחצי, אל מיסטר ג׳ון. הכובעים הגיעו ברגע פסיכולוגי
מתאים: מסיבת עורכי עתוני אופנה, בד, סיפר מיסטר
ג׳ון על ישראל. מיסטר ג׳ון הואיל להצטלם עם כובע
טמבל וכובע אל^על, דבר שהוליד כנראה, במוחם של
האחראים לכך, את הרעיון הגאוני של מכירת כובעי טמבל
לתיירים ככובע הלאומי לשני זוגות בתיאטרון העברי
לא יהיו בעיות משפחתיות בתקופה הקרובה. באגדות לוד
של משה שמיר, שיועלה על במת הקאמרי, מתעלם חייל
עם חתיכה. החייל יהיה הלל נאמן, והחתיכה אשתו,
אסתר אשד. בנחטוף אותו בשקם, של זירה, כאשר
יתעלסו ריקה זראי ודוד סמדר תפקח עליהם עינו
הפקוחה של יוחנן זראי, שיישב בדיוק מולם, ליד
הפסנתר יכנאלי, שישב בכסית ושמע את כולם
מדברים כל הזמן על חתיכות, התפרץ :״מה יש? אני
מכיר רק שני סוגים של חתיכות: שמנות ורזות*.

ספרים
מקור
ה ש לי שבמשרפתהמ תי
מסע אל אחים נידחים (יוסף כרמל
— ׳הקונגרס היהודי העולמי — 142
עמודים) נערך על־ידי סגן־אלוף יוסף כרמל•

בחורף .1956 הוא עבר ברוב ארצות מזרח
אסיה, גייס כספים, נאם ציונות ואסף רשמים.
בטהראן, בירת פרס, למשל, גילה כרמל
גנרל פרסי היושב על כיסא משובץ, בלא
פחות ולא יותר, מאשר עשרים מיליון
אבנים טובות. בבנקוק, בירת סיאם, נתברר
כי ד״ר יעקבסון, רופא־עיניים יהודי מקומי
המשמש כקונסול הכבוד של ישראל במקום,
שוכן בבית ששימש בקונסוליה של גרמניה.
ספרים לביג׳י. מבנקוק, על שמונים
יהודיה, עבר כרמל לראנגון, בירת בורמה
( 200 יהודים) .שם התראה עם חברו למקצוע,
שליש נשיא בורמה שהוא, בניגוד ליוסי
כרמל בעל חליפת צה״ל האחת, בעל שלוש
מערכות מדים (״אחת לעבודה הרגילה, השנייה
לייצוג והשלישית לטקסים״) .ליתר
בטחון הוא עונד על זרועו הימנית סרט
אדום, עליו רקומות באותיות זהב המלים

עד קריית־ארבע, היא חברון. רי״ש מלמדת,
תחת רבנים, כי השנה מכהנים 350 מהם
במדינת ישראל. הפריט רוסליני רוברטו,
נולד ,1906 במאי סרטים איטלקי, כבר לא
כל־כך מעודכן. הוא מספק את האינפורמציה
שכבר הספיקה להתישן בינתיים —
״בעלה של אינגריד ברגמן״.
סעודה שד צדיקים. שי״ן היא לא רק
שאאירי (חורז עם המאירי משקל שירי
בספרות הגרודת, כל בית בעל ארבע שורות
המתחרזות ביניהן״ אלא גם שור־הבר, המובטח
לסעודתם של צדיקים לעתיד לבוא
ואפילו שק״ם (ראשי התיבות של שירות
קאנטינות ומזנונים) שהוא גם בעל בתי־מרגוע
בנתניה, נהריה, טבריה וחיפה.
אינפורמציה מעניינת לא פחות אפשר למצוא
באות האחרונה של האלפבי״ת. פרי
התמר, על אלף זניו השונים, מכיל עד ס/ס0ר
סוכר והדואר הישראלי מקיים מחלקה בעלת
השם המשונה תד״ג (תביעות דואר וגנזים)
המטפלת בפיענוח מענים בלתי ברורים ובמסירת
דברי דואר לאלה שאליהם נשלחו
כשהמען בלתי נכון.
לשונם של מיליונים. ככל אנציקלופדיה
המכבדת את עורכיה הרי גם לזאת

שליש כרמל בתפקיד**

אצל החבר למקצוע, סרט אדום עם אותיות זהב

״שליש הנשיא״ ,הבולטות ביותר על הרקע.
דרך סינגאפור ( 500 יהודים) ,הונג־קונג
( 200 יהודים) וטוקיו ( 300 יהודים) הגיע
השליש לבירת הפיליפינים, מאנילה ( 150 יהודים)
.שם רכש, בין השאר, מספר ספרים
בודהיסטים לבן־גוריון (וכמובן — ״מוכר
הספרים התפלא לראות את הרשימה וציין כי
נראה בעליל שמחברה בקי היטב בתורת
הבודהא.״)
גזעים למתים. בבומביי ביקר כרמל
גם במשרפת המתים המקומית ולמד לדעת
כי לשריפת גופת מת ממוצע ( 70ק״ג) דרושים
שני גזעי־עצים, שמחירם 18 רופיות
(כשש ל״י) .לשריפת גופת אדם שמן, לעומת
זאת, כבר דרושים ארבעה גזעים.
סגן־אלוף כרמל הספיק אפילו לגלות מדוע
אין למטאטאים בהודו ידיות — ״זול יותר
להעסיק הודי מאשר להתקין ידית למטאטא.״

חמשה או תיו תהאח רונו ת
אנציקלופדיה לעם (דן פינס — הוצאת
עמיחי — 2814׳עמודים) הושלמה החודש,

עם צאת כרכה השלישי והאחרון. לא לחינם
טרח איש דבר דן פינס באיסוף 48 אלף
הערכים לאנציקלופדיה העממית שלו. אפילו
הכרך הסופי בלבד, המכיל את חמש אותיות
האלפבי״ת האחרונות, הוא דוגמה לרב־גוניות
האנציקלופדיה.
תחת האות פ״א, למשל, אפשר לגלות כי
פג (ילד הנולד לפני גמר ההריון) שוקל
בממוצע 100 עד 600 גרם; וכי פטיש הוא
גם שמה של אחת מעצמות האוזן.
כעלה של אינגריד. צד״י מזכיר כי
ציון הוא הר בירושלים (גובה 777 :מטר)
וכי לצרצר 21 זוגות כנפיים. חוץ מזה כדאי
כבר לדעת כי הצנזור הראשון לא היה אלא
פקיד רומאי בשנת 444 לפני הספירה, שהיה
אחראי להערכת רכוש הרומאים לצרכי מסים.
קו״ף הולכת מקאהיר (העיר הגדולה באפריקה,
שני מיליון ד 600 אלף תושבים)
* לא־קרוב של סגן אברהם כרמל, חזן
ראשי לצה״ל ומשה כרמל, שר התחבורה.
** לידו נשיא המדינה יצחק בן־צבי ועורך
המשנה של העולם הזה, דוב איתן.
דעולם הזה 1071

אוסף טבלות רב־עניין בסופה, מרשימת היישובים
בישראל עד לטבלת משקלות הרוקחים.
מטבלות אלה אפשר ללמוד שאם
כי 200 מיליון איש דוברים רוסית הרי
עדיין, בכל זאת, דוברים 265 מיליון אנגלית
— מה שבעצם לא משנה הרבה ליתרון הגוש
המזרחי בשטח זה, אם נזכור כי סינית, על
שני להגיה העיקריים (מאנדארינית וקאנטו־נית)
מדוברת לפחות על־ידי 475 מיליון איש.
אגב, אידיש ( 5מיליון) איננה כפי שכמה
אנשים חושבים, השפה הרביעית בעולם בתפוצתה.
מקום זה שמור, לשמחתם של
אלה השמחים בכך, לשפה הספרדית (150
מיליון דוברים).

תרגום
א ל הגורן
סיוג רה (ג׳״מס א. מיצ׳נר — הוצאוז
ששת — 223 עמודים) הוא לא רק סרט עם

מארלון ברנדו, אלא גם ספר רב־מכר ומלל.
עיקרו בטייס אמריקאי מצטיין, רב־סרן לויד
גרובר ,28 ,שהפיל שבעה מיגים בקוריאה
וסופו המיועד ליפול לזרועות נערה אמריקאית
חיננית.
וכאשר מקרקעים אותו, הרי ברור הדבר
כי זה נעשה יותר מתוך דאגה לעתידו. שהרי
אחרי הכל לויד גרובר הוא בן גנרל
של ארבעה כוכבים, העומד לשאת את בתו
של גנרל בעל שלושה כוכבים, שלא לדבר
על הכוכב הראשון אותו הוא יקבל בוודאי
לפני הגיעו לשלושים וחמש.
בים כוכבים זה (בצבא ארצות־הברית חמש
דרגות גנרלים־אלופים, מגנרל בעל כוכב אחד
עד גנרל של חמישה כוכבים) אין פלא ש־גריבר
הופך אנושי, בוגד (זמנית) בייעדו
של קצין בן קצין וחתן קצין ומתאהב כשחקנית
תיאטרון יפאנית משגעת.
אך, בסופו של דבר, אין לגדובר (בניגוד
לסרט) סיונרה (ביפאנית: להתראות!) עם
היפאנית• אחר סדרת התאבדויות, הפגשת בן
עם אב, שכיבות בצל היכלים ולגדות תעלות
— הופך הרב־סרן הצעיר סגן־אלוף ונוטש
את בת־זוגו הצהובה עבור הלבנה שביקשה
ממנו כבר מאז ומתמיד להיות גבר ולא
עכבר, ולסחוב אותה כבר אל הגורן.

החברה עם שש שניםנם יו ן.
אלפי דודים בשימוש בכל הארץ.
אחריותלחמש שנים.
מתקנים ביתיים מ־ 3 9 5.-ל״י.
מתקנים תעשייתיים עד 500 ליטר.
ה רכ בה על־ידי מומחים.
שרות בכל הארץ.

פנה עוד היום ותקבל חוברת הסברה חינם במשרדינו:

תל־אביב :

רה׳ הירקון ,325ת. ד ,6004 .טלפון .21357
דוודי שמש בע״מ, רה׳ המגינים 48׳ ת. ד.
,201 טלפון ,4000

קרית־ביאליק :
ירושלים :

א. דץ, רחוב קרן היסוד .29

חיפה :

מ. פוזן. רה׳ בנימין מטודלה ,29 טל.4143 .

דוו די שבוש בע״מ
מירומית-אולימפיה

כזבים לילקומ
דלפה
פעם שייע עבד במטבח. שאל אותו
שרגא איך החלב — חם או קר? שייע
טבל את האצבע וענה :״ הממ ...פושר.״
סיפור שני הוא על אברהם, שנראה
מסתובב עצוב, בסופה של מסיבה מוצלחת
.״מה העניינים?״ שאל אותו חיימ״
קה .״אני מת מרעב,״ השיב אברהם.
״איך זה יכול להיות?״ תמה חיימ׳קה,
״הלא היה המון לאכול וכולם יצאו
שבעים.״
אברהם התרגז :״תגיד, אתה ישבת עליי
אורי או אני ישבתי על ידו, הא?״
אברהם גרייפמן, שדה־בוקר

בעריכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של 10 לירות ישראליות. הזוכה בפרס
השבוע הוא הקורא• דן אלמגור, רחובות.

ץ ןן;\ ך ד את בדיחת הזוועה הזאת שמעתי מפי רותי החביבה, זו העושה צחוק
ממכתבי קוראים. אני מפרסמת אותה כדי שתדעו איזה חוש הומור יש לה.
ילד נכנם הביתה ואמר לאמו :״אמא, ראיתי את אבא תלוי באסם.״
שאלה האם :״למה לא הורדת אותו?״
״הוא עוד לא מת,״ ענה הילד.

דידה פדרגה
הקצינה שלנו, שלמדה המון על גישה
חינוכית ועל מנהיגות, ניגשה לחיילת שרק
עכשיו גמרה את הטירונות שלה.
״האם את מאושרת שאת עכשיו בצבא?״
שאלה.
״בן, המפקדת,״ ענתה הבחורה.
״ומה היית לפני שהתגייסת?״ המשיכה
הקצינה להתעניין.
״יותר מאושרת,״ היתד, התשובה.

הערות ע<ורי>ז
לחץ

כשמשתמשים כדחפורים אמריקאים, מוכרחים
להיות מוכנים גם למעצורים אמריקאים.

דליה קרמר, צה״ל

הארכיבישוף הגולה מקאריום הודיע שהוא יבקר בירושלים

לארעלות ותר
כשקדחת הנסיעה לחוץ־לארץ תקפה את
החברה, החליט גם הוהו לנסות את
מזלו. נסע לחיפה וניגש למשרדי שהם.
״כמה עולה הכי בזול לנסוע באניה
עד צרפת?״ שאל.
ענו לו :״במחלקה השלישית המחיר
היא 200 לירות.״
״וכמה זה עולה בעמידה?״ הוסיף הוריו
לשאול.
דויד דגן, טבריה

אחדי הגלות החליט לעלות לציץ.

יגאל אלון יפרוש מעסקנותמפלגתית ויעסוק בגידולבקר

כשנואשים מהכוחריפ, מצטרפים לבוקרים?

להקות גדולות של חסידות נראו בשמי הנגב

לנגם.

.ביגזיגז הגווהיה היה י\ם\< וייגגזכר
(יי. וייגוזכו־ ו בניו כמ״נז) גזייצר
ציוורוה בגוו\ .הווו ההברוגז בב־בור,
ונוגו הגונו בטזוהייה לאיו־והה
ומזילה הה־אהיר, אבל יוה וזהר
ה!\יה הולל־בווה ביה־הרוטזה ה־שלו
וקיבל א ה בל ההוהוווז של
השוק לביוורוה בהו\.
י. וייגהבר ה בי\ שמליו למבור
לההיה הרשיה. הוא הוה לההשלה
וקיבל הו הו ה גדולה לייבור ביוו־רוה
ריהלוההייה. הביוורו ה הוו הו
בכל המולה והוהיהו ה הו\ כבוד
לישראל. הרו״ היה ורהו בהה הלוך
והוור והכל היו הבהוהיה. אולה
באהר היהיה ב א שהמו\ הרה ו־ה
הך א ה כל הביוורו ה הריהלוה־הייה
האלה.
או הההיל י. וייגהכר ו בויו בנו״
ה לייצר ציוורו ת רשהייה. הוא
קנה א ה כל ההולה הנייר בארץ,
וגה כהה הנקהי ההלגוה הוביה,
וההציא דגהיה בגרליה שוויה.
אהרי שהונהו כל הצינורוה, ה ר\
ומר אילה, נאה שר האוצר נאוה
גרול, בו המלה מל נה וררש לההוה
שכה.
ב א הר היהיה ראתה ההא״ י שי.
וייגהכר ההב\ אה ההשהר, ההני
שצינורוהיו ריקיה הכל הו כ\ הלו־צי.
שר האוצר הירהה הכה שה והרצת,
בה הודימ שלא נאה הה ש נאה,
אלא להיהך. הוא הצבימ מל
ההכנו ת הכרוכות בייצור מרכיה
הלוליה ננבוביה, והבמ לגרומ א ה
היר ולשיה רגל.
האו הייצר י. זייגהכר רק צינורות
הקובליה. איש אינו השהה ש
בהה, ולולא קיבל הלוואה של הצי
היליוו ל״ י כרי להקיה ההמל ה אושר
בריהונה, היה הושה הו ה\ אה
הרגל.

אמריקאי הופעל להפסקת עבודת הניקוז בחולה

צינורות

כשהחסידים עולים לירושלים, יורדות החסידות

בנגד ארבעה אחים דיברה תורה, ובהזדמנות חגיגית זו מדבר
עליהם גם דן אלמגור. למען השלמת התמונה, הוסין? אח חמישי.

י בנ ה

טעות?*עולם צודקת

ח ס מזי ר״ ס

דמותו של עורק דין( .ידיעות אחרונות!
דויד שוורץ, חדרה
נבהד מהפגזת הקטגוריה.

מעשה בחייל בסידרה
שנמצא מחוסר הברה.
כשהובאה מימיה
מלאה מי שתיה,
הוא מילמל :״אנא, רק כירה
קרה״.

חשודים בגינת אלף לירות• (הארץ)
בתיה בן־דוב, תל־אביב
עובדי מישדד החקלאות.

מעשה בפלוגת המשמר
שערכה מארב על ההר.
נהגו החיילים
לפי בל הכללים :
שליש נרדם, שליש ישן, שליש
נחר.

משחקם של הירושלמים, המושחת על
רוח־לחימה( .דבר)
יצחק גבריאל, עפולה
רוח בריאה בגוף לא בריא•

בריג׳יט ברדו — מי ברא את השבוע?
(ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, תל-אביב
השנה המעוברת.

אמיק ויוסי אמיתי
קיבוץ גבולות

ביתוב >ן רו ב

חבם

דינם

קיבוצניק ״פקק״ ולא־יוצלח
שלא ידע לחלוב,
נשלח העירה והפך
עסקן נכבד וטוב.
היום כל טקס הוא יפתח,
על החזון יכתוב.
מחר — לכנסת יישלח,
יבנה ביתו בקרוב.
אל בנח,
אל בנה,
בנה ביתו בקרוב.

סופר צעיר ומחונן
(בשמו אסור לנקוב)
ידע לא רק לכתוב רומן,
אלא גם לאהוב.
פתאום נשאר ללא משכן;
פשוט נזרק לרחוב.
סימכו עליו. רק תנו לו זמן.
יבנה ביתו בקרוב.
אל בנה,
אל בנה,
בנה ביתו בקרוב.

י22

ושאינו יורע לשאול

משקיע־כסף מיוחס
ובעל הון לרוב,
לפתע על כולם כעס:
״כספי לי אסחוב!״
ליטף אותו השר פנחס:
״משקיע, ילד טוב!״
הוא שוב הוציא את הפנקס,
יבנה ביתו בקרוב.
אל בנה,
אל בנה,
בנה ביתו בקרוב.

פקיד, שמו דוב, בחור ישר,
אדם עדין וטוב,
את המדינה והאוצר
שירת שירות של דוב.
הוא לא עזר לשום מכר,
גם לא לשום קרוב.
אבל, הביטו: מה מוזר —
יבנה ביתו בקרוב.
אל בנה,
אל בנה,

בנה ביתו בקרוב.

סתם ב תר ישר
פועל פשוט ולא־עצל
(נקרא לו יעקב)
מזה שנים הוא התרגל
דליי בטון לסחוב.
משכורת לא תמיד קיבל,
אך מם — שילם לרוב.

וכך, כל ב >־ יתגלגל
מ חו ב ...ל חוב לחוב.
לא יבנה,
לא בנה,
לא יבנה ביתו בקרוב.