גליון 1072 מתאריך 16 באפריל 1958

מה באמת אמו שדים רוסיה הסובייטית

האס כחשצ־וב
הוא אשיעור?
הצבור סנטו
ליהוד רוסיה?
ווההסו אל
מריש ישראל?

־עורך הראשי:
אורי אבנר י
ראש המערבת:
שלום:ה ז
עורך משנה:
רוב איתן
עורך כיתוב:
סילבי קשת

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען מזברק־ס ׳:״עולנזפרס״.
המוציא לאור: הסולם הזה בע״ם.
דפוס משה שהם בע״ם, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן

לפגי שבועיים סיפרתי לך על המחמאות
שניתנו לנו בשנה שעברה על־ידי אויבינו.
השבוע שלח לי אוהד, מדריך באיחוד ה־קבוצ
:;.והקיבוצים הרוצה בעילום שמו, מה מאה
נוספת.
המחמאה לבשה צורה של חוברת סודית
משוכפלת, בת 3000 מלים, שנשלחה מטעם
מזכירות איחוד הקבוצות והקיבוצים (של
מפא״י) למדריכים בכל המשקים ותנועות ה־נוער
שלו. זוהי תוכנית לשורת שיחות.
הייתי מעתיק ברצון את כולה, אך מחוסר
מקום אני נאלץ להסתפק בקטעים אופייניים.
״מטרת התוכנית היא לתת לחניך דרך
׳׳מחשבה ושיפוט לגבי תופעות העתונות ה צהובה,ביחוד
בקשר עם העולם הזה,״ פותחת
החוברת .״בתחילה חשבנו לערוך את הדבר
בצורת משפט, אך מתוך עיון, החלטנו כלא
טוב שיהיה עתון העולם הזה מוקד
הויכוח• אין מתפקידנו לעשות פרסום ל־עתון

מכיודן שכל החוברת מוקדשת להעולם
הזה בלבד ושום עודן אחר אינו מוזכר אף
במלה אחת או ברמז, זהו תירוץ חשוד
במקצת. מתקבל יותר על הדעת כי עסקני
ניפא״י, שחיברו את התוכנית, חששו מפני
עריכת משפט ציבורי על היעולס הזה. כי
צורת המשפט היתד, מחייבת את המדריך
לתת למחייבי העולם הזה מבין בגי חקי־ביצים
לנהל סניגוריה גלויה ונמרצת —
יזה כמובן לא היה רצוי. צורת השיחה
מסוכנת פחות.
״הדיון יכול להיערך אחרי ראית ההצגה
זרוק אותו לכלבים. אין הכרח להיצמד
להצגה, אלא אפשר להסתמך עליה.״
כאן קבורים הכלבים. מסתבר כי המחזבל
הקנוי תוכנן על־ידי מרכז מפא״י מראשיתו
כמוקד למערכה גדולה נגד העולם הזה.
אולם לרוע המזל טבע המחזה, יחד עם
מחברו, במבול הבוז הציבורי, לפני ש־מערכה
זו הגיעה לתנופה הרצויה. אולם
גם בעלי החוברת מתנצלים מראש:
״את המחזה יש לראות כספרות, והספרות
איננה מתיימרת לבטא את כל האמת.״
מבחינה זו, יש להבחין בין ספרות לבין
עתונות צהובה:
״אין חעתונות הצהובה בוררת לה אמצעים
על מנת למשוך את הקורא. היא עורכת
חקירות פרטיות, משקרת, או מצינה חצי
אמת.״
במלים אחרות: אמירת ״חצי אמת״ יכולה
או שקר — זה תלוימי
להיות ספרות
הקונה. יצירה הקנויה על־ידי מפא״י היא
ספרות, וממילא פטורה מ״לבטא את כל
האמת״ .לעומת זאת, יצירה שאינה רצויה
למפא״י, היא עתונות צהובה, וממילא ״מציגה
חצי אמת״.
״כדימוקראטיס אנו בעד חופש, אך לא
מוכנים לקבל שיפגעו בחופש הזולת. ה־אויביה

עתונות הזאת פוגעת בחופש
ועל־ידי כך היא מסלפת את המשטר המבוסס
על חופש הפרט.״
הנה כי כן, הבחנה עקרונית. אנו בעד
החופש — בתנאי שמשתמשים בו לטובתנו.
אולם העתונות הזאת, הפוגעת בנו, ממילא
מסלפת את החופש הזה.
״היא מעוררת באדם את כל האינסטינקטים
האפלים החבויים בו — ורק אותם. על־ידי
זה שהיא מציגה את היעולם דרך המשקפיים

עורך תבנית:
*תרוו צור
צלם המערכת:
אריה קרו

חברי המערכת:
מנשה ברירייו, שייע נלור, לילי גלירי,
רויד הורוביץ, רותי ורד, אברהם הוסוו,
;•מאללה מנצור, אלכם מסים, אביבה סטו,

של היצרים הללו אין משנה אם היא
מרמזת במכוון או לא, אך היא בערך קוראת
לקורא: כולםכך — היהכך ! ״
הדגש הוא על המלה ״בערך״ .מסתבר כי
המחנך לשחיתות בארץ אינו המושחת, אלא
המגלה את השחיתות. לא לוי אשכול, שזרק
את אמיל שמורק לכלבים וקבע ״לא תחסום
שור בדישו!״ אלא העתונות שפירסמה את
דו״ח שמורק. לא הממשלה שהשאירה את
המשטרה בידי יחזקאל סהר, אחרי שבית־המשפט
המחוזי הגדיר אותו כ״טרגדיה״,
אלא השופטים שאמרו זאת, והעתון שגילה
את הדברים.
״אין העתונות בחינת אופוזיציה לממשלה
— היא מתנגדת למשטר כולו. ומה במקום?
זאת היא איננה מציעה. אין היא נותנת
לקוראיה תוכנית מדינית, דרך מחשבתית
חדשה. היא מסתפקת בהריסת הקיים — אולם
מוי פעם היא נותנת לאדם פורקן לרגשות
וליצרים: הבה נפיל! הבה נשחית!״
מצלצל יפה. אולם בני המשקים, הקוראים
את העולם הזה בעיון, לא פחות ממחברי
החוברת עצמם, עלולים לחשוב אחרת. הם
עלולים לזכור, למשל, כי העולם הזה הציג
במשך שמונה שנים תוכנית מדינית אלטרנטיבית
של השתלבות במרחב, פדרציה שמית
ואיחוד ארץ־ישראל — תוכנית שנשיא ההסתדרות
הציונית הצביע עליה כעל הדרך
להצלת המדינה. הם עלולים לזכור את הצעותינו
להסדרת היחסים עם הפזורה היהודית,
לגייטראליזציה של המרחב, לכינון משטר
חילוני, למתן מעמד חוקי וגלוי לש.ב.
ואפילו לאירגון מחדש של צמרת המשטרה.
הם עלולים לזכור את הצעותינו לפירוק
המשטר המפלגתי הטוטאליטרי, שנתקבלו
לאחר־מכך כמצע רשמי על־ידי המפלגה ל־אחדות־העבודה.

תהיה מסקנתם (של קוראי העולם
הזד ש)מוכרחים להקים משטר חזק,
שלא יתן להתפתח לדברים הללו. לא דמוקרטיה
אלא משטר ״חזק״ — המנוהל על־ידי
אנשים ישרים. העתונות בדרך זו מובילה
אל הפאשיזם, בלי או עם כוונה.״
יופי. מסתבר כי מבססי המשטר החזק
והאנטי־דמוקראטי בארץ אינם בעלי פולחן־

האישיות של ביג׳י, לא שמעון פרם ומשה
דיין וטדי קולק, לא קבוצת־המנהלים המנהלת
בסתר את עניני המדינה ומצפצפת על
השרים הנבחרים, לא בעלי מגגנון־החושך,
לא עורכי חיפושים במשרדי מפלגות, לא
מאזיני הטלפונים ולא מטמיני מכשירי״האזנה.
אלא להיפך, מי שלוחם בהם.
״הרבה כתבו ביקורת. אמיל זולא כתב
ביקורת אכזרית על החברה כולה. כל אחד
מאתנו הקורא את כתביו אומר לעצמו: כך
גס אני יכול להיות. לכאן אני יכול להת־דרדר.״טעות•
כל אחד מאתנו, הקורא את דברי
זולא, אומר לעצמו: כמה טוב שהשמיץ
אלופים צרפתיים, ולא אלופים ישראליים. שהאשים
את ראש ממשלת צרפת, ולא את
דויד בן־גוריון. כי אחרת היתד, החוברת
של איחוד הקבוצות והקיבוצים מכריזה שסופר
צהוב זה הוא פורנוגראף מאנה!) מוביל
לפאשיזם (החורבן) ולקומוניזם (ג׳רמניאל),
חותר בזדון תחת בטחון המדינה ומשרת
את האוייב (פרשת זרייפוס).
״כל מלחמה לחופש דעות — איננו אלא
פרי של צביעות מסויימת.״
בעלי החוברת אינם צבועים ־מסוג •זה. הם
אומרים בפירוש מה כוונתם, ולשם מה יש
צורך לבזבז את זמנם היקר של בני הקיבוצים,
העובדים קשה, ולנהל סידרה של
שיחות על העולם הזה:
״אנו יודעים שהעתונות הזאת מסחרית —
ולא נעודד אותה. לא נקנח אותה. נשתדל
שאחרים לא יקנו אותה. זאת תהיה הכרעה
דמוקראטית.״
מדוע יש צורך בהחלטה כזאת בקרב
הקיבוצים של מפא״י, המחרימים ממילא
באופן רשמי את העולם הזה? מפני שבני־המשקים
הרעים נוסעים לעיר או למושבה
הסמוכה, וקונים את העתון המורעל במחתרת.
למרות כל החינוך הטוב המושקע
בהם, תועה נוער כפוי־תודה זה בדרך־לא־דרך.
ולראיה:
״ויכוח נוסף שיכול להתעורר הוא: האם
העולם הזה באמת יש בו את היסודות הללו
(אגב, איזו עברית!) הרבה יסכימו שיש
עתונים שיש בהם חלק מהנתונים והבעיות
שהצגנו פה. אך בקשר לד,עולם הזה —
יהיה ויכוח• (לכן) אנו מציידים אותך (המדריך)
בקצת חומר מתוך העולם הזה.״
להלן מקדישה החוברת ארבעה עמודים
לציטוט קטעים מתוך המדור הנדון ומדור
המכתבים של העולם הזה• לסיום היא מוקיעה
במיוחד את הקטע הבא, מתוך אחד
המכתבים שכתבתי לך -לאחרונה במדור

״מנהלי המנגנון האדיר השקיעו מאזת אלפי
לירות (במערכה נגד העולם הזד .),גייסו
את מיטב או מירע מכשיריהם. הם נכשלו
מפני שלא העריכו פרם אחד: אותך.
״הם חשבו שאפשר להפחידך, לדמותך,
לזרוע בלבך אי־אימון הם טעו.״
סבורני שזה סיום טוב. גם לגבי אוהדינו
במחתרת, בני הדור הצעיר במשקי איחוד
הקבוצות והקיבוצים.
מכוזבום עזרה דאלג׳יריה
קראנו בשמחה רבה שקיבלתם על עצמכם
להעביר את תרומות קוראיבם המבקשים להביע
באמצעיהם הצנועים את אהדתם ללוחמי
השחרור באלנ׳יריה. אנו מצרפים בזה
סכום של 40ל״י למטרה זו.
תושבי כפר־קאסם
המערכת תעביר תרומה זו, יחד עם קודמותיה,
באמצעות הצלב האדום הבינלאומי,
לנפגעי סקיאת סידי יוסוף.

מיפגש קוראים
כקורא קבוע של עתונכם הנכבד, הנני
מזדהה עם הריעות ׳־:הובעו במכתבו של
הקורא בדשאול (העולם הזה .) 1007 זה
זמז רב שהיה ברצוני לכתוב אל המערבת
מכתב דומה, אולם לא השבתי על רעיו!
במו פנישת קוראים. על בז ברצוני להודות
לקורא בז־שאול על רעיונו. אם מותר לי
להציע משהו לפנישה, הרי חושבני שיהיה
זה מז ד,נבוז להזמין נם את מערכת ולעולם
הזה, ומצד שני חברי כנסת מסיעות שונות
כדי לשמוע ולהשמיע ריעות.
יחזקאל מוראד, הרצליה
הנני נענה בזה לקריאתו של הקורא בך
שאול. נדמה לי שזה רעיון טוב, ואולי
תוכל לצמוח מבד תנועה צבורית לשינוי
פני הדברים במדינה. איבר לסיכום עמדת
העולם הזה. כפי שסיכם בז־שאול, חפר שם
סעיף חשוב מאוד: מלחמתו המתמדת של
העולם הזה למעז חופש המצפוז, חופש מכפיה
דתית, התנגדות להפליה לאומית ועדתית
למעז חופש האדם וכבודו.
ד״ר אלכסנדר דק, תל־אביב

אנחנו בני אסיה
תמהתי מאוד כשקראתי את מכתבו של
הקורא גולדשטיין (העולם הזה ,) 1070 על
זה שאינו מכיר כי ישראל נמצאת באסיה.
תופעה זו היא תוצאה ישירה של שופרות
התעמולה של צמרת השלטון, הטוענת כי
אנחנו מדינה יבדתיכונית. אני מציע למר
נולדשטייז לעיי! במפת העולם, ולהיווכח כי
ישראל היא חלת -בלתי-נפרר מאסיה. טוב
שהמשורר הערבי מר חוסיין הזכיר לנו
זאת.
.8זכריה, חיפה
אני לא מכי: את המשורר הערבי ראשיד
חוס־ין (העולם הזה .)1000 אכל אני יודע
היטב שהוא המשורר הטוב והאהוד ביז
משוררי דמיעוט הערבי במדינה. רבים מצעירי
האינטליגנציה הערבית ואני אחד
מהם, למדו על־פה את רוב שיריו ובמיוחד
את שירו המפורסם .,בו אסיה אנוכי״ .רבים
יצטערו אם ראשיד חוסיין יהפר ללא אסיתי.
אבל או־ אחד לא יצטער אם הקורא נולדשטייז
יצהיר שהוא לא אפיתי. ברצוני להציע למר
גולדשטיין שיתלה על חולצתו שלט בזו ה-
לשון :״לו*<ה של אסיה לנו הוא, אד לא
שמה.״
מחמד מעיד, נצרת

קנא ת כופרות
מאחר ׳שמזה כמה שבועות נוכחתי ב-
מלחטת־עקיצות מחריפה והולכת בין שני העמודים
של הדף האחרון בעתונכם, הנד
בעוד דותי עושה זאת במו עטה, הרי לילי
נלילי מנייסת לעזרתה את כל רודפי הבצע
ושואפי הפרס (ואני, אהה, אחר מהם).
יש עמי חמשיר המכוון לשני צדי המטבע
או הרף, ו?תרוז יאה בצדו:
״היו שת* עורכות, ברוב נחת
ערכו זו לזו קור מקלחת.
עד שבא העורד,
וכלי מורא או מורד,
את שתיהן הוא הילקה ב
א. אביה, רנזת־גן
תגובת שחי הגבירות — רותי: י ״השקדיר,הפורחת?״ לידי :״לכבודו ש 7וזעורך, זר,
מתחת.״

כימים הקשים של המאבק לעצמאות ישראל, כלילות
העוצר והמצב הצכאי, שיקף ,.העולם הזה״ כמילה וכ תמונה
א ת הישוב הלוחם. הוא ליווה א ת הלוחמים לשדה•
הקרכ, הנציח א ת רגעי ההוד של לידת האומה החדשה.
כיום השני הכא, לקראת יום העצמאות העשירי, יוציא
״העולם הזה״ א ת הגליץ הגדול כיו תרב־ 21 שנות קיומו -

ג לי וןהק סוו ר

העולםד.ו ה
פעולות המח תר ת הלוחמת * חוויות הלוחמים בגדודי
ההגנה וצה״ל * תצלומים היסטוריים * מאחורי הק לעים
של ראשית המדינה * ציון לנופלים * הומור
השוהות * מכהר הכפרו ת והשירה של דור תש״ח *
הזית ועורף * קאריקטורות לעשור * שער צבעוני.

העולם הזה 1072

ך* סערה האדירה שהתחוללה השבוע
} 1בעתונות הישראלית, מסביב לראיון עם
ניקיטה כרושצ׳וב שפורסם בעונזן הפאדינזאי
פיגארו, היתד, מיוחדת במינה. לולא היה
מעורב בדבר גורלם של שלושה מיליונים
יהודים בברית־המועצות, זה יכול היה להיות
קומדיה.
העתון המתימר להיות האחראי וההגון
.ביותר בישראל, פירסם נוסח כוזב של ה ראיון.
הוא שם בפי ראש ממשלת ברית־זד
מועצות השמצות אנטישמיות פרועות, מן
הסוג שהופיע עד כה רק בכתבי הנאצים.
מכיוזן שלא גם הדמיון הקלוש ביותר בין
דברי כרושצ׳וב עצמו לבין ציטטות אלה
של הארץ, קשה מאד להניח שהיתר. כאן
טעות מקרית.
אולם לא זה העיקר. העיקר הוא שהעתונות
הישראלית כולה קפצה על המציאה. מבלי
לבדוק את הדברים, מבלי לחשוב פעמיים,
שפכו על המנהיג הסובייטי האומלל מטר
של אש וגפרית שהוא נדיר גם במאמרים
הראשיים של עתוני ישראל.

כרושצ׳וב פתח בשיר־הלל לאיזור בירו־בידג׳אן,
ברוך האדמה והשמש. לדבריו,
באו היהודים לשם בהמוניהם, אך רובם עזבו
אחרי שנה. הוא לא ידע כמה יהודים בדיוק
נשארו שם, אך הדגיש שהענין כולו היה
בחזקת כשלון. כשהחל מסביר מה גרם לדעתו
לכשלון זה, אמר את הדברים שסולפו
בצורה כה מוזרה על־ידי הארץ• הנה קטע
זה מדברי כרושצ׳וב במלואו:
״איך להסביר את התופעה הבלתי־נמימה
הזאת? לדעתי על־ידי התנאים ההיסטוריים.
היהודים העדיפו מאז ומתמיד את המלאכה
הזעירה. הם חייטים, עובדי זכוכית או יהלומנים.
הם סוחרים, רוקחים, ועוסקים ברצון
גם בנגרות. אולם קח את הבניה או. את
עבודת־המתכת, שהם מקצועות ההמונים.
עז כמה שאני יודע, אי־אפשר למצוא שם אף
יהודי אחד. אין הם אוהבים את העבודה
הקולקטיבית, את משמעת הקבוצה• מאז וטי

קבועים הייתי יכול לצטט דוגמות רבות.
אי־אפשר ללחום ברצון היצירה, ואף לא
ברצון השלילי. טל כן, אני מסופק בכל
הנוגע לקביעותס של קיבוצים יהודיים.״

ף* יקורת זו אינה חדשה או מקורית.
*4היא הושמעה פעמלם בלתי־ספורות על־ידי
אנטישמים וחובבי־יהודים כאחד. היא
שימשה יסוד לתנועה הציונית. שהרי אחת
ההנחות העיקריות של הציונות היתה שאין
היהודים מסוגלים לחיות חיים חברתיים
בריאים בפזורה. על כן כינוסם בארץ אחת
היא תנאי מוקדם להבראת מבנם החברתי.

משום כף מפתיעים דכרי כרוש
צ׳וב -ודווקא דטוכה. הוא לא
דיכר כקומוניסט. הוא דיכר במו־
:חים ציוניים, ואפילו לאומיים.
כקומוניסט היה צריך לומר: בחברה מסו־יימת
היו היהודים כך. אולם במשטר הקומוניסטי
יהיו אחרת. לפי מארכס, התודעה
נקבעת על־ידי ההודיה. היהודי במשטר הסוצי־אליפסי
מוכרח להיות שונה לגמרי מן היהודי
במשק הבורגני.

כרושצ׳וב מכחיש זאת בפירוש.
מדכריו משתמע כי ליהודים יש
ישות לאומית מיוחדת, המונעת
כעדם להיות יסוד יצרני אמתי ככל

נכונות זו להאמין לכלי רמז שיש
כו כדי להצדיק א ת החשש שמיל יוני
יהודים נתונים לחסדו של מג!?
נאצי חדש, היא חשודה מאד. מ תנגנ
ת כה נימה של ״אהה ! אמרנו
לכ ם!״ יש כה משום הנאה מאזד
כים טית. כאשר כעליה הם חכרי
הצמרת המדינית ו ה חבר תי ת של
ישראל, זוהי תופעה מדאיגה.

ך* שנאה כין היהודים והאוקראינים היא

כל עוד זה ענין פרטי, אין רע בכך. אך
כאשר סנטימנטים מן הגטו של מזרח־אירופה
הופכים לקוד המדינה — בצורה גלויה בעיתונות,
ובצורה מוסווית במדיניות — הרי
זה מסוכן.

יתכן כי כרו שצ׳וכ כאופן אישי
אינו אוהכ א ת היהודים. יתכן שמשהו
מן הירושה האוקראינית
דכק גם כו. אולם דכר אחד כמוה :
כראיון המסויים, שעורר אתה סערה,
לא היה דכר וחצי דכר
שיכול היה להתפר ש כאנטישמי.

* * ה אמר כרושצ׳וכ, בעצם? המראיין
*•והצרפתי שאל אותו על גורל הנסיון
ליישב יהודים בבירובידג׳אן. הדבר היה מעניין,
כי בכמה ארצות בעולם — ובעיקר
בבריטניה ובארצות־הברית — החלו מנ היגים
יהודיים נוטשים את המפלגה הקומוניסטית,
מתוך מחאה נגד יחסה של הממשלה
הסובייטית למיעוט היהודי שלד״

ץ כותו של ראש ממשלת ברית־המועצות,
1כמו של כל מדינאי אחר בעולם, למתוח
ביקורת על הקו המדיני של מדעת ישראל.
יתכן אפילו שכרושצ׳וב צודק בחלק האחרון
של ביקורת! זו, בדברו על כס ות־הטובה
של ישראל. רבים מאתנו בישראל
סבורים כי ממשלת ישראל שגתה משגה חמור
בהשליכה את יד,בה על אחד משני הגושים
העולמיים, תחת לשמור על ניטראליות.
אנדריי גרומיקו, שר־החוץ ד״וכחי של ברית
המועצות, הצביע באו״ם בעד הקמתה של
מדינת־ישראל. ארצו היתד, הראשונה שהכירה
בישראל החדשה דה־יורה. משלוחי הנפט
והנשק מן הגוש הסובייטי הועילו מאד.
אולם בקטע הראשון של דבריו על ישראל
סועד. כרושצ׳וב לגמרי 100 .אלף היהודים
שבאו בשנה האחרונה ממזרח־איו ופה (ושלא
יכלו, מן הסתם, לבוא אילו כרושצ׳וב התנגד
לכך) אמנם נתקלו בכל הבעיות החמורות
שכרושצ׳וב מזכיר אותן. אולם כל זה
כאין וכאפס לעומת ההישג העצום שהושג.

כרושצ׳וב !נינו יודע -בגלל התעמולה
הר שמית של צמרת יש-
ר#ל, המתעק שת לשמ-,ר על כל
השקרים המוסכמים, גם איגו יכול
לדעת -כי כארץ זו נולדה יחידה
לאומית חדשה, שחסרות לה רוב
ה תכונו ת ה טוכו ת והרעות של ה יהודים.

1שנאה של דם, עמוקה וגזעית. יש לה
משני הצדדים סיבות טובות מאד.
בצד האוקראיני, היא החלה עת נאנקו
המוני הצמיתים האוקראינים תחת עול הפיאודלים
הפולניים, שעשקו ורמסו אותם
ללא רחם• יהודים רבים שימשו כמנהלי
האחוזות של המלכים והפאנים הפולניים,
פעלו כסוכניהם הכלכליים, כגובי מיסיהס
ובמלווים בריבית. הפאן הפולני והגובה
היהודי היו שנואים במידה שוזה.
לפני 310 שנה הכריזו האוקראינים, בהנהגת
בוגדאן חמלניצקי, מלחמת־חורמה בפולנים,
בישועים וביהודים. נצחונם הביא
בעקבותיו סבה שיטתי, שלא היה כדוגמתו
עד ימי היטלר. מ־ 200 עד 400 אלף יהודים —
גברים, נשים וילדים — נספו.
לא היהודים ולא האוקראינים שכחו סרק
זה בתולדותיהם. כעבור 100 שנים, פרץ
מרד הצמיתים האוקראיניים (״ההיידאמאקים״)
נגד הפולנים. סיסמת המורדים היתה :״פולני,
כלב וג״ד — לשלושתם פולחן אחיד.״

מאז לא ככ תה השנאה ההדדית
מעולם לגמרי. אי-שם מתהת
לאפר נשארה גחלת לוחשת. ומכיוון
שכרושצ׳וכ הוא אוקראיני,
הרי יהודי מזרח-אירופה מוכניס
להאמין עליו מראש א ת הכל.

בשעתו למען ישראל באומות המאוחדות. היא
תמכה במדינה זו בעת לידתה, וזאת בצורה
יעילה מאד. ישראל הוכיחה את עצמה כפוית־תודה
ואומללה בבחירת עמדותיה. מדינה זו
משחקת את משחק האימפריאליסטית, אוייבת
ארצות הסוציאליזם. אין אנו קונים מישראל,
אלא כמה תפוזים. אנחנו יכולים להסתדר
בלעדיהם.
״בסיכום, הישראלים האימפריאליסטים. הם
המספרים זוועות על בירובידג׳אן. כמו ה־קאפיטליסטים,
מנסים הם להפיץ שמועות
מבישות על זכויות הלאומים בברית־המועצות,
בה כל עם יכול לשגשג כמלוא יכולתו בחופש
הסוציאליסטי. זה הכל תעמולה אנמי־סובייטית.
אין טעם בויכוח על נושא זה ״

עולם העדיפו להיות מפוזרים. הס אינדיבידואליסטים

נתעלס לרגע ממדינת־ישראל החדשה,
הרי היהודים, מזה אלפי שנים, לא רצו לחיות
בינם לבין עצמם, ולשאוב חוסר ושיווי
משקל מתוך עצמם בלבד, בנפרד מאחרים.
״תופעת אופי שניה: היהודים הם מעיקרם
אנשי רוח. לעולם אינם חושבים את עצמם
מלומדים די הצורך• אם רק יש לחם אפשרות
לעשות זאת, רוצים הם ללכת לאוניברסיטה,
ויהיו הקרבנות הדרושים לכך כאשר יחיו.
מדוע אין בתי־ספר עבריים בבירובידג׳אן,
או במקומות אחרים (בברית־המועצות)? מפני
שאי־אפשר לאלץ את היהודים ללכת לבתי־ספר
יהודיים. בסופו של דבר הם מתענינים
בדברים מגוונים מדי ומנוגדים מדי, מכדי
שיוכלו לבוא על סיפוקם באזור, בו נפגשים
הם כולם יתדיו, איש עם רעהו.
״אין זה תלוי בבלתי־יהודים. קיבוץ יהודי
תרבותי אמיתי אינו בר־קיימא יותר מאשר
קיבוץ פולחוי: היהודים סתענינים בכל, מתעמקים
בכיל, מתווכחים על הכל, ולבסוף
מגיעים לחלוקי־דעגת תרבותיים עמוקים.
״קיימים בברית־המועצות לאומים קטנים
יותר מהיהודים ולאומים הנופלים מן היהודים
בכשרונותיהם. אולם לאומים בלתי־יהו־דיים
אלה מוכשרים יותר לארגון חיים משותפים.
לכן הצליחו לחשל מוסדות לאומיים

חכרה שהיא מלכד ״מדינודי שראל
החדשה״ .וכהוציאו מכלל זה כפירוש
א ת ישראל, הוא עשה צעד
מכריע ששום קומוניסט לא עשה
לפניו. עד כך מגיעה לו כרכה.

ך ליון־האישום של כרושצ׳וב נגד מדי-
נת־ישראל שונה לגמרי. גם דבר זה יש
להעלותו על נס: ראש ממשלת ברית־המו־עצות
מודד את ישראל באמת־מידה לגמרי
אחרת. הוא אמנם רומז כי ישראל סובלת
מכמה תכונות שליליות של הידידות, אך עיקר
התרעומת שלו היא פוליטית.
הנה הנוסח המלא של הקטע הזה:
״אנו, הקומוניסטים, משתתפים מאד בגורלם
של היהודים שהיגרו לישרא,ל• המכתך יס
שאנו מקבלים מהם נוגעים ללב במספרם
ובעצבותם. יש שם מחסור בדיור, אי־הסודג־לות
לעבודה חקלאית, קשיים של -הבנה בין
גולים שבאו ממקומות שונים
״מה הלכו לעשות שם, כל היהודים הללול
הם חשבו שהם חוזרים למולדת אבות־אבו־תיהם:
זה אינו ממפיק כדי לחיות מרפק אל
מרפק, או כדי ליצור אומה אמיתית.
ישראל לא נקטה בעמדות שיש בהן להביא
אושר לעס היהודי. ברית־המועצות הצביעה

יתכן שהמנהיג הסובייטי היה מסוגל להבין
את הדבר, אילו נאמר לו בפירוש: שהאומר,
העברית בישראל היא אומר. חדשה, מיוחדת
ונפרדת• יש לה זיקה עמוקה ליהודי העולם,
והיא לא תהיה אדישה לגורל מליו״י היהודים
בארצו של כרושצ׳וב. אולם אין היא חלק
חוש של הפזורה היהודית,
אולם הנחת ־ היסו היא לקוחה מ־מגילת־ד,עצמאות
של ישראל,. ,כוזבת• האומה
העברית בארץ־ישראל׳ אינה ז|ר, עם הפז,רד,
היהודית העולמית. יש 7ד^ ,קה /מו ק ה ליהודי
העולם, והיא לא תהיד, אדישה לגורל היהודים
בארצו של כרושצ׳וב-יאולם היא מהווה
יחידה לאומית חדשה נפרדת.
זאת איננה תיאוריה. אם יבקר ניקיטר,
כרושצ׳וב בישראל — ואולי כדאי להושיט
לו הזמנה רשמית לכך — יוזכח במו עיניו
כי בני האומה העברית בארץ ״חיים שכם
אל שכם״ ,ואף מסוגלים ״להתפרנס זד.
מזה״ .הוא ייתקל בתופעה של ״עבודה קיבוצית
ומשמעת קיבוצית״ ,אפילו בצורה מוגזמת׳
הוא יראה כי הצברים אינם אנשי־רות
מוגזמים, ואולי, לרוע המזל, אינם אנשי־רוח
כלל.

ין תועלת רכה בפולמוס היסטוריון
ני ורגשני עם ראש ממשלת ברית-
המועצות. חשוב הרבה יותר לנתח בקור־רוח
את גישתו של כרושצ׳וב — אחד משני
האנשים החשובים ביותר בעולם — ולהסיק
ממנה מסקנזת מעשיות. סבורני שאפשר לנסח
אותן כך:
9כרושצ׳וב היד, מוכן להיפטר ברצון
מיהודי ברית־המועצות, כולם או חלקם, אם
היה יכול לעשות זאת מבלי להזיק ׳׳,ארצו.
• הדבר אפשרי רק אם תנהל ישראל
מדיניות ניטראדיסטית, ותצא כליל ממישחק־הכוחות
של שני הגושים העולמיים.

אנו מובנים לקלוט א ת יהודי
כרית־המועצות. מי שאינו רוצה
כהם, מי שפכור שאין הם יסוד יצרני
להכרתו, מתבק ש לשלחם
אלינו. ולשאר דברי כרושצ׳וכ על
אי־יכולתנו לכונן אומה כריאה כמולדת
של אכות־אבותינו, יורשה
לנו לענות כפ ש טות ובא די בו ת:
״ניאט :״

תצפית

בם דינה

(כ? הזכויות שמורות)

• חכר הכנ ס ת ישראל רוקח יגיש אולטימטום לציונים•
הכלליים, להפטיח לו א ת רא שות עיריית תל־אכיב. רוקח מצטער

על ני עזב לפני חמש שנים את ראשות העירית ועבר להיות שר הפנים, ועם
צאת הצ״ב מהקואליציה הממשלתית מצא את כסאו תפוס על־ידי חיים לבנון,
איומי של רוקח, במקרה שלא תסכים הנהלת הצ׳־כ להעמידו בראש הרשימה
לבחירות העירוניות בתל־אביב.׳ הוא ינהיג את החזית ננו האיחוד עם חרות,
ובבוא המועד יעמוד בראש רשימה אישית משלו לבחירות לראשות העיר.

• צעיר נוסף, מצמרת מערכת הכטחון, יועבר כקרום
מתפקידו ויתמנה לתפקיד דיפלומטי, כ שרות החוץ של
ישראל. הוא לא יהיה הראשון ממשפחתו אשר ישרת בתפקיד בזהו
) { כוח החירום של האו״ם כנכול ישראל־מצרים עלול
להתפורר, למרות שכל הצדדים הנוגעים ישירות כדכר, מעוני
יינים כהמ שך קיומו. הסיבה: כספית. גם לאחר שארצות־הברית קיבלה
על עצמה את כיסוי חלק הארי בתקציב הכוח, צפויים קשיים במימון הוצאות
הצבא הבינלאומי.

• עיראק תצהיר ר שמית על נכונו ת ה לקכל על עצמה א ת
תנאי הפכם שכיתת־הנ שק ישראל־־ירדן. ההתחייבות, שתבוא בעק־בות
לחץ אמריקאי, עשויה להינתן לישראל, ללא פירסוס רב, כדי למנוע
תעמולה מצרית.

• ישראל תדררט הק מ ת ועדת־חקירה מיוחדת של האו״ם,
שתכדוק א ת המצב ככי ת־ ה קכרו ת היהודי כהר הזיתים. לפי
העם סמל הד!ר
״כדי למלא את צוואתה של אמו הגוססת,
ערך נער תימני בן 2ו טיול ברגל, שאם
להעריכו מבחינת האומץ וההתמדה שהיו
כרוכים בו, אפשר להעמידו בכפיפה אחת
עם מסעות־הגבורה של חושפי מסתורי הקוטב
הצפוני או כובשי חאברסט שם הנער:
דויד בר־עזרא דמא רי
כך כתב ג׳ואיש אובסרבר, השבועון הלונדוני
המוצא לאור בכספי ההסתדרות הציונית,
והמשרת את קבוצת־המנהלים של
דויד בן־גוריון. הוא העתיק אותו מבטאון
יהודי ספרדי.
הסיפור המלא היה מרומם־לב. דויד בן
ה־ , 12 מסתבר, נתבקש על־ידי אמו הגוססת
לעלות ברגל ירושלימה. הוא פנה צפונה,
כמעט נהרג בגבול תימן־סעודיה, נאסף על־ידי
משפחה יהודית בסעודיה, הצטרף להולכי-
רגל מוסלמים בדרך למכה, נאסף על־ידי
עולי־רגל סוריים שחשבו־ כי הוריו נספו
בשריפה בעיר זו, הלך עמם עד לעקבה, עבר

דו־חים מדוי־יקים שנתקבלו לאחרונה,
מתברר ני שלטונות ירדן העלימו עין
מה ריסת המצבות, ביחוד בחלקה העתי
קה של בית־יהקברות, שם היו קברים
מלפנ< אלף שנה.

• שר האוצר לא ינהל בביקורו
הנוכחי שום משא־ומתן
עם מוסדות כספיים של ממשלת
ארצות ״ הכרית. למרות שהתכונן לדון
בשאלת הנדענקים, הוחלט לוותר על
כך, בגלל המשבר הכלכלי באפריקה,
מתוך שיקול כי אין הזמן מתאים לניהול
משא־ומתן בעל סיכויים כלשהם.

• אזרחי ישראל המעוניינים
בכך, יוכלו לערוך כקרוב ביקורים
חופשיים כפולין. על נד
תודיע כנראה ממשלת פולין, המעוניינת
בפיתוח התיירות בארצה, מתוך שיקול
כי ישראלים רבים יהיו מעונינים לבקר
את ארץ מוצאם.

• ה הס תדרו ת תגביר א ת
ה שתל טותה עיו חכרת הספנו ת
הלאומית צי״ם. נוסף על חלקה ה־נוכחי
בחברה, ישקיעו מוסדות
של ההמתדרות קרוב לשלושה
דולאר נוספים
כספים מיליון

ההשקעה החדשה

תתן

בידיהם שליטה נמעט כללית.

• מפלגות השמאל לא יגלו
התנגדו ת רצינית לחוק ה תעסוקה,
אשר יובא כקרוב לכנס ת
ואשר מ טרתו להעכיר א ת לשכות
העכורה לסמכות הממלכ
תי ת של משרד העבודה. למרות

כרושצ׳וב
מי הוא צועני אינטלקטואלי?

שאחדות־העבודה ומפ״ם מתנגדות עקרונית
להלאמת הלשנות, יימנעו מיצירת

• למרות מאמצי הממשלה למנוע חוסר־יעכודה כימי חגיגות
העשור, י תרכ ה ככל זאת מספר המובטלים כעונה זו, כעיקר
כענפי הבניה. חברות ציבוריות ופרמיות שונות החליטו לצמצם את היקף
׳עבודות הבניה המבוצעות על ידן. הגורם: מיעוט הביקוש לדירות.

• מי שהיה מזכיר האו״ם, כעת קבל ת ההחלטה על הק מ ת
מדינת ישראל, עשוי לכקר כישראל, כשלהי שנת העשור.
מריגווה לי הנורווגי ה סכים, בינתיים, לעמוד בראש חגיגות העשור בא! צו.

• *טוב מתאחדים בנקים.

זזפטם:

קופת העליד,

ואשראי

וחסכון

בירושלים•

• כקרוב יהיה מותר לך לסרב לקכל מ תנו ת מחוץ־לארץ.
בעוד שכיום אסור הדבר בהחלט, מחשש שיפתח פתח להברחת מטבע, ייקבע
להבא נוהל שיאפשר למי שאינו רוצה לקבל מתנה לפנות לשר־האוצר ולבקש
היתר מיוחד לסירוב.

• גם יהב־המגן העקיף ייעלם ר שמית.

למעשה ייטמע הסס במסי

עקיפין אחדים, שיוגדלו במידה מתאימה.

• עירי ת ירושלים תקכל הלוואה מ הכ רו ת הולנדיות פרטיות,
שיעזרו לה להיחלץ ממצוקתה הכספית הכרונית•

• קרית־ג ת תייצר חוטי־כותנה עדינים,

תשבור את המונופול

שיש כיום בשטח זח למפעלי אתא.

• ידיעה מ ש מחת
ייבוא המשאיות•

לנהגים * כתוצאת סהמלצת ועדה ממשלתית, יוגבר

בלילה את הגבול, כמעט נהרג על-ידי חיילי
צה׳־ל, סירב לנטוע בג׳ים, הלך ברגל לבאר־שבע,
התארח אצל הגדנ״ע, המשיך לירושלים
ונאסף שם בבית־היתומים העירוני.
בצדק העלה דויד בן־גוריון השבוע מאורע
היסטורי זה על נס• ״עולה־רגל צעיר זה,״
קרא בהתלהבות באוזני פעילי מגבית ההסתדרות
מארצות־דיברית וקנדה ,״משמש סמל
לדרכו של עם ישראל החוזר למדינתו. זה
קך ד> לילד בן , 12 וזה קרה לאומה שלמה.״
שלישו של נשיא המדינה התלהב גם הוא,
הודיע שהנשיא כבר נתן הוראה לקרוא אליו
את הנער, לשיחת רעים.
לרוע המזל, יצטרך הנשיא לחכות זמן
רב. כי הנער עזרא בר־דויד דמארי, גיבור
הדור וסמל האומה, לא היה ולא נברא. איש
לא ראה אותו מימיו, איש לא אסף אותו
ואיש לא אירח אותו. בית־החרושת הישראלי,
המייצר סמלים לאומיים בסיטונות, המציא
סמל נוסף.
ומבחינה זאת היה באמת סמלי מאד.

יחסים מרחביים
חגודת הצניעות
בץ כל הקולות המנסרים בחלל המרחב,
קולו של אמיל בוסתאגי אינו רם או מהדהד
במיוחד. הסוחר החיפאי, שברח במלחמת־תש״ח,
השתקע בבירות, הפך לקבלן־מיליונר
ולחבר־הפרלמנט, אינו מלהיב המונים. אולם
המומחים המעסיס המצויים בזרמים התת*

קרקעיים של המרחב, מחדדים את אוזניהם
כאשר נשמע קולו הדק של בוסתאני.
קשה לדעת במה השפעתו של הסוחר החייכני.
עושרו הרב, קשריו ההדוקים עם נציגי
מעצמות המערב וחברות־הנפט — כל אלה
נותנים לו משקל, אך אינם מצדיקים את
חשיבותו המיוחדת. זו נובעת מעובדה פשוטה:
בוסתאני מדבר לענין, משמיע דברים הנראים
כהגיוניים לשיכבה המשכילה בארצות
ערב• דעתו מתקבלת לרוב מפני שהיא
סבירה.
אנשי ריכ ומדון. לפני ארבע שנים
הציע בוסתאני הצעה מהפכנית. עד אז טענו
כל מנהיגי ערב, ללא יוצא מן הכלל, שלא
יתכן לעולם שום שלום עם ישראל. הדבר
נתן לדיפלומטים הישראליים בעולם יתרון
עצום, כי הם נראו כאנשי־שלום, בעוד
הערבים הופיעו בכל מקום כאנשי ריב
ומדון.
עד שבא בוסתאני והציע.,בפעם הראשונה,
לשנות את הטון. על הערבים לדרוש שלום,
יעץ, אולם עליהם להתנות אותו בהחזרת
ישראל לגבולות תוכנית־החלוקה של . 1947
ההצעה נתקבלה, הפכה לקו הרשמי של
כמעט י כל הנציגויות הערביות. מאז נראים
הערבים כאנשי־שלום, ואילו ישראל היא
מחרחרת־ריב. כי בוסתנאי ידע מראש, שלעולם
לא תוכל ישראל להסכים לחזור לגבולות
. 1947 הוא ידע גם כי לגבי הקורא הפשוט
בלונדון ובשיקאגו, הגיוני בהחלט לדרוש
מישראל לכבד את החלטות האו״ם. יחד עם
זה הוחדרה למרחב בפעם הראשונה האפשרות
של כריתת־שלום, ומבחינה זו היתד.
ההצעה צעד גדול קדימה.
100 מטרים שקט. השבוע השמיע
בוסתנאי הצעה חדשה. לאור היותה מקורית,
יש להתיחס אליה ברצינות רבה. עיקריה:
• אין לערבים שום ריב עם היהודים.
והם מבדילים בין מדינת ישראל לבין
יהדות העולם.
• הערבים אינם מתכוננים להשמיד את
ישראל בכוח. הם לא יכירו בה רשמית,
ולא יכרתו עמה הסכמים רשמיים. הם
ישאירו את המצב הקיים, מתוך תקווה
שבמרוצת השנים לא תוכל ישראל להחזיק
מעמד בצורתה הנוכחית.
י • בינתיים יש להקים, לאורך כל גבולות
ישראל, אזור־חיץ ברוחב של 100
מטרים ( 50 מטר מכל צד של הגבול) .בחגורת־צניעות
זו ישמור חיל־האו״ם על השקם
וימנע התנגשויות.
דברי בוסתאני היו מנוסחים בצורה די
בלתי־פשרנית, כדי לאפשר את. עיכולם ב־ארצות־ערב.
אולם למעשה היה חבוי בהם
צעד גדול מאד קדימה. הם יכלו להבטיח
שקט לתקופה ארוכה, תוך השלמה עם
המצב הקיים והפגר. הדרגתית של המתיחות.
אם יקרה הדבר, יתכן כי בוסתאני או
מישהו אחר יוכל להעיז ולהציע, בעוד
כמה שנים, הצעה נוספת העשויה לקרב את
השלום, אך תיראה למראית־עין כלאומגית
קיצונית.

עתונות
עם *הארץ״
הידיעה שהופיעה בראש העמוד הראשון
של הארץ, ערב האחרון לפסח, היתה מדהימה,
הספיקה להעכיר את החג על אלפי
קוראים בעלי קרובים בברית־המועצותז
״־כרושצ׳וב שולל אפשרות של ח״ם יהודיים
לאומיים — היהודים אוהבים מסחר, צוענים
אינטלקטואליים, אינם רוצים לחיות בינם
לבין עצמם, מדינת ישראל — כשלון־ צעקה
הכותרת הגדולה, מעל לחתימה ״מאת מורים
קאר, שליח הארץ בפאריס״.
הידיעה עצמה היתד, מזעזעת אף היא.
בראיון שהתפרסם ביומון הפאריסאי פיגארו
אמר כרושצ׳וב, לדברי קאר, כי היהודים הם
״מעין צוענים אינטלקטואלייס* ,זקף את
כשלון בירובידג׳אן ״על חשבון אופיים של
היהודים״ ,טען כי מעולם לא יכלו היהודים
להחלים ״להתפרנס זה מזה ובסו ידיהם.״
חוץ מזה אמר כרושצ׳וב, לדברי קאר :״אנחנו,
הקומוניסטים, נדים ליהודים שהתישבו
בישראל. המכתבים שאנחנו מקבלים משם
מזעזעים אותנו.״
״גבלס ברוסית״ .כעבור כמה שעות
הופיע ידיעות אחרונות עם כותרת רועשת
עוד יותר, לאורך כל ראש העמוד הראשון.
מעל למאמר נרשם ״מאת אדתין איתן, כתבנו
בפאריז, רויטר ויו. פי.״ לקורא לא נשאר
ספק כי הידיעה היא מוסמכת ביותר, מועתקת
ישר מן הפיגארו•
לפי הנוסח של ידיעות אחרונות, היו

דברי כרושצ׳וב הריסים עוד יותר. ראש
ו מזזזז יזדרז מ עז

ממשלת ברית־המועצות אמר, בין השאר:
״היהודים אינם מסוגלים לחיי עמל ומשמעת
קולקטיביים הוא ״הביע ספקות ביחס
לעתיד הקהילות היהודיות ברוסיה.״ לדבריו
״עשתה ישראל שרות של דוב ליהדות העולם
בהצטרפה למחנה האימפריאליסטים.״
הוסיפה הידיעה :״בהכתירו את היהודים
בתואר ״צוענים אינטלקטואליים ביטל
את הציונות ואת מדינת־ישראל במחי־יד.״ כן
אמר :״אנחנו הקומוניסטים, בוים ליהודים
שיעלו לישראל
מנין לקח ידיעות אחרונות דברים אלה?
שיכלו להתפרש רק כאיום ישיר על חייהם
של שלושה מליוני יהודים? הם לא היו כלולים
במברק כתבו בפריז, שהיה מטושטש
ובלתי־ברור, או במבדקי רויטר ויו. פי. הם
הועתקו באופן חופשי מהארץ.
מיד מתחת הידיעה עצמה פורסם מאמר
ראשי בחתימת ה. ר( .העורך הרצל רוזנ־בלוט)
,תחת הכותרת ״גבלט ברוסית״ .התרתח
רוזנבלום :״האופי ׳היהודי הגרוע״ ״צוענים״
״משנאי עבודת הכפיים ועריקיה״ —
זהו נאומו החדש של׳כרושצ׳וב על עמנו
לזה אנחנז קוראים אנטישמיות ...נימוקים
ד,יו גם לגבלס ולפיהרר האוקראיני חמלינצקי,
ימח שמו חכרו כאן מדבר הוט היווו־פובי
חבל שלא נוכל לענות לכרושצ׳וב —
ברוסית
״ תדהמהודאגה ״ .תוך 48 שעות שעות
הצטרפו כמעט כל עתוני ישראל למקהלה.
מבלי שקיבלו אישור כל שהוא לדברים
שבאו, כביכול, מאת כתב הארץ, ושלא אושרו
על־ידי שום כתב אחר וגם לא על־ידי שום
סוכנות בינלא,מית, כתבו למעלה מתריסר
מאמרים ראשיים חוצבי־להבות. דבר-ם ״מזעזעים
ומחרידים״ התיפח דבר, במ״מר גדול
כפליים מן הרגיל. סוף לכל נסיון של התקרבות
ישראלית־סובייטית, קבע חרות .״לפנינו
משנה סדורה, שאין עוד לפקפק במהימ
נ ו תה שופעת משפטים קדומים
צורמת תדהמה ודאגה נאנח על־המשמר•
למרחב, שלא הגיב על הידיעה,
הפך מטרה לחיצים רבים בשאר העתונים,
נראה כמעט כבוגד. קול ישראל הצטרף• לתזמורת,
שרים הגישו שאילתות בממשלה,
מנגנון־החושך חילק לעתונאים הקרובים לו
מאמרים מוכנים, שניתחו את התדהמה ש השתררה,
כביכול, בצמרת מק״י. לפחות
עתונאי אחד פירטם מאמר כזה, בחתימת
שמו שלו.
אפילו נציגים סובייטיים ניסו להמעיט את
דמות הראיון, בשיחות פרטיות עם עסקנים
ישראליים. הם הצביעו על העובדה שהקטע
על היהודים הושמט מן הטקסט של ה ראיון
שפורסם בפרבדה, ולכן יש לו אופי
פרטי ובלתי־מדיני בהחלט.
״ נוכחנולהפתעתנו כל זה
יכול היה להימשך, לולא הגיע לארץ ביוע
השני גליון הפיגארו שהכיל את נוסח הראיון
המקורי. לתדהמת כל הנוגעים בדבר, נת ברר
שכרושצ׳וב לא אמר אף אחו מן. הדברים
ששימשו יסוד לסערה הנוראה. הוא
לא דיבר על צוענים, לא האש ם את היהירים
בהשתמטות מעבודה, לא אמר ש״זועזע״
ממכתבי עולים*.
העתונאים הוכו באלם• רק ידיעות אחרו נות
מיהר להתנצל, הודיע כי ״נוכחנו לאפ *
הנוסח המלא של הקטעים שגרמו לוי כוח,
ראה במדור הנידון.

תעתנו בי בתמצית המתורגמת שהופיע בעתו־נות
הישראלית (קרי בהארץ ובידיעות
אחרונות) הושמטו שתים־שלוש נקודות חשובות,
נוספו שתים־שלוש נקודות, ובתוצאה
מכך סולף מעיקרו הטון של האינטרביו

הסערה שככה במהירות מבויישת. איש
לא העז להסביר כיצד יכלה ידיעה כוזבת
אחת, שלא היה לה שום אישור, לגרור אחריה
את כל העתונים האחראיים של ישראל. איש
גם לא העז להזכיר שאין זו הפעם הראשונה
— אלא שבמקרים אחרים לא נתגלה הדבר
בצורה בד, חותכת.
העובדה שהארץ לא ראה חובה לעצמו לפרסם
תיקון, אחרי שהגיע ארצה נוסח הראיון,
ושכל העתונים האחרים עשו יד אחת
להשתיק את כל הפרשה (ואף המשיכו לפרסם
דברי פולמוס נגד כרושצ׳וב על סמך
הנוסח הכוזב) ,סיפקה חומר רב למחשבה.

ספר 1ת
אגודת פועלי העט
״וכי אפשר להתלונן? אי־אפשר• אין כמעט
מקום בעולם בו מטופח האמן והאינטלקוטאל
נ סו אצלנו. מה שמוביל אותנו למסקנה
שאין שום קשר בין טיפוח האמן וטיפוח
האמנות
בל מה שאנו רוצים הוא שכמה משוררים
ירעבו ללחם תמורת חופש הדפום.
אולי אפילו בית־סוהר, לאלה שעברו את
הגבול, במקום המחנק הנורא בתוך שפע
הזכויות וההנחות והמרגרינה
כאשר כתב עמוס קינן, בפאריס הרחוקה,
את השורות האלה7 ,א יכול היה לדעת כי
למחרת יום פירסומם בארץ תיערך הצגה
סאטירית, שכאילו בוימה במיוחד ביד אמן
לפי הנחיותיו• ההצגה: הועידה הארצית של
סופרי ישראל המאורגנים.
משטר המרגרינה. אגודת הסופרים
היא מוסד כלכלי חשוב. יש לה בנין מפואר,
שהוקם מכספי הציבור, כמו בית העתונאים,
הרופאים, המהנדסים ושאר אגודות הפועלים
המאורגנים. יש לד, זכוי,ת כלכליות, משיות
בשכר, מענקים, סטיפנדיות ופרסים שהיא
שולטת פחות או יותר על חלוקתם.
אמנם, הסופרים האמיתיים המעטים ששרדו
בארץ למרות משטר המרגרינה מצפצפים על
האגודה. פרסיהם ושכרם מובטחים על־ידי
טיב יצירתם. הוג זה כולל את אורי צבי
גרינברג, חיים הזז, שמואל יוסף (ש״י) עמון,
אברהם שלונסקי, זלמן שניאור ואפילו משו־רר־החצר
נתן אלתרמן.
אולם ישנם סופרים פחות ברוכים, הזקוקים
להבטחה כלכלית ולשיכונים של אבא
חושי. אלה הם אנשים כמו יהודה בורלא,
שלום (ש. שלום) שפירא, שמשון מלצר
ודומיהם, המאורגנים תחת השגחתם של אברהם
ברוידס. הם השולטים באגודה ומתטגנים
בשפע המרגרינה שלה.
מפברקי המוראר. כל זה היה טוב
אלמלא קם בארץ דור חדש של מושכי־עט,
הדורש גם הוא את חלקו מן הצלחת• רישומו
הרוחני אמנם קלוש ביותר, ורמתו התרבותית
קרובה לאפס, אולם, כדרך הצעירים, תיאבונם
בריא וקולם רם. מלבד זאת הצליחו מושכי־העט
הצעירים־בגיל להתארגן על בסיס מפלגתי
מוצק, ממפ״ם (משה שמיר) עד אחדות
העבודה (חיים גורי, מתי ואהרון מגד, חנוך
ברטוב) וקבוצת ״היד השחורה״(שלמה טנאי
ודויד אבידן).
כך התפתח המרד הגדול של הספרות הצעירה•
הוא לא דרש שינוי ערכים רוחני,
או הליכה אל העם. בניגוד לחבריהם בהונגריה
ובפולין ששפכו את דמם למען החופש,
לא הרימו סופרים אלה שום דגל שאינו
בריא. הם העדיפו את המרגרינה על הדם.
דרישותיהם: שיתוף בועד ובועדות, במינויים,
בפרסים ובשאר השלל.
הועידה נמשכה יומיים. היא החלה בנאום
שטוח של יזהר (ס. יזהר) סמילנסקי, שד,צ־סיי;
בסיסמות יפות, אך היה לקוי בחוסר
כל עמקות או מעוף חדשני. היא נסתיימה
בהחלטות על הפנסיה שתשולם לאברהם
ברוידס, בדרישה להגדיל את התגמולים לסופרים
ובבחירת ועד חדש, בו ניתן סוף-
סוף ייצוג נאות לצעירים — שמיר, מגד
וסנאי, שלושתם מלחכי־פינבד, מקצועיים.
בדברי קינן:
״אפשר לתאר באופן נוגס עד הלב את
הוזי הלוחמים בפלס״ח, ההולכים והנופלים
בשדות, מבלי לעבור בחיים אפילו חוויה של
יום אמונים אחד אליה הם) פונקציונרים
רוחניים, מקבלי משכורת לעידוד התרבות,
ומפברקי מוראל סנדרסי לפי הזסנה.״
דת העציר הבלתי־נעים
מ תאבד חידנה וא שתו
לאן חלך הנמך?
חזיזוח חזו! ??חי

השוטר שאל את שאלותיו בשיעמום מק•

*ועי. רשם אח הפרסים גהיסוו־הדעת. השם:

מעצר המפגינים כירושלים
מי תלש את השערות?
רני זלמן רייכמאן. העבירה: התנגדות ל שוטרים בעת נ^לוי תפקידם.
האיש נכלא בתא העצורים, יחר עם בנו
וכמה מפגינים אזורים של נטורי־קרתא, שניצלו
את ימי התג (ואת נוכחותם של תיירים
זרים לרוב) כדי להפגין נגד הבריכה
הירושלמית•
סקופ ממקור ראשון. משטרת ירושלים,
שסיכלה את המזימה, היתד, מרוצה
מעצמה. היא לא רצתה שתיירים מחוץ־לארץ,
שבאו ליהנות מזיו ארץ הקודש, יקבלו רושם
מוטעה בגלל הפגנות זדוניות של נטורי־קרתא.
היה נדמה שהמטרה הושגה במלואה.
אך אילו ידע השוטר איזו תסבוכת יצר
בשעה שרשם את שם העציר, היה נדהם.
בי האיש שנעצר לא היה קנאי ירושלמי.
הוא היה, במקרה, תייר מאמריקה. ולא לד,
בלבד, אלא שהיה איש חשוב מאד, מבעלי
המניות העיקריים של העתון היהודי הגדיל
ביותר בארצות־הברית, טאג־מארגן־זשורנאל.
רייכמאן 55 יליד ירושלים שהיגר ל־ארצות־הברית
לפני 30 שנה, לא גילה את
מעמדו. גם הוא היה מרוצה. כי סוף־סוף
הצליח לקבל סקופ עתונאי, לדווח לאלפי
קוראי עתוגו כמקור ראשון על חייהם והו־יותיהם
של יהודים אדוקים ושומרי הגחלת
הקדושה, בירושלים העברית.
כשהגיעה הידיעה לראשי המגבית ולעסקני
המזרחי בירושלים, תלשו את שערות ראשם,
התבוננו לתלוש גם את שערותיו המלבינות
של לוי אברהמי, מפקד משטרת הבירה. הלה
מיהר לשחרר באדיבות מתנצלת את העציר
הבלתי־נעים. רייכמאן רק חייך. מטרתו
הושגה.
משטרה תשלום אחרון
בבתיהם של קציני וסמלי משטרה רבים,
שררה בשבוע שעבר אווירת יום־כיפור, גרמה
לד, שמועה איומה, שעברה מפד, לאוזן:
״מפקח ראשון משד, ה׳־דנד, התאבד ביריד.,״
כעבור יום אושרה הידיעה רישמית• לכמה
מחבריו־לעבודה של הקצין שהתאבד היד,
פירושה של הידיעה חמור הרבה יותר מאשר
אבל כבד על מות חבר למדים: משה
הידנד, היד, חייב להם סכומים גדולים של
כסף• כשהחלה החקירה על נסיבות מותו,
הבינו הנושים כי כספם הלך לטמיון.
החקירה, סביב התנהגותו של קצין ה תשלומים
במטה מחוז תל־אביב, החלה כבר
חצי שנה לפני מותו. מידיעות שהגיעו למפקד
המחוז, יואב פלג, התברר שהימר, נראה
תכופות כשהוא נושא ונותן עם ראשי
הבורסה בשדרות רוטשילד בתל־אביב, בשעות
בהן הוא פנוי מעבודתו במשטרה ועבודתו
הנוספת במשרד היעוץ לעניני מם־הכנסה, שהקים
לעצמו לפני שנים אחדות.
הקשרים ההדוקים, בין קצין התשלומים
הרהוזי לבין המלווים בריבית־קצוצד״ היו
צריכיב להדאיג כל מפקד מחוז הדואג לטוהר
המידות של פיקודיו. אולם יואב פלג,
כמו קצינים גבוהים אחרים במטה המחוז
ובמטה הארצי, לא יכול היה להתיחס ביד
קשר, למפקח ראשון משד, הימה. גם הוא,
כמו קצינים אחרים, היה נזקק לעיתים לחסדיו
של קצין התשלומים, ש.הג להלוזת
לקציני משסרה כספים ללא ריבית.

מאתים אלף כחודש. משה הימה לא
עסק רק גהלוזאות ללא ריגית. מחוץ למעות

עבודתו המעטות במשרד התשלומים של
המחוז, בו נוהלה העבודה כולה בידי סמליו
ושוטריו החרוצים, היד, ד,׳דנה יושב שעות
רבות במשרדו הפרטי, במרחק בתים אחדים
ממשרדו המשטרתי. את המשרד רשם על
שם אשתו, למרות שהוא עצמו ניהל אותו
בהצלחה רבה.
כדי לנהל משרד של רואו־,־חשבונות ויעוץ
מם־הכנסד״ היה הימה זקוק לסכומים גדולים
של כסף. בתפקידו כקצין התש־ ,ומים שלט
היונה על קופה שמחזורה החודשי עלה על
מאתים אלף לירות, עשה בד, כבתוך שלו.
בימים בהם היו לקוחותיו הפרטיים חייבים
לשלם סכומים גדולים של כסף, שלא היו
ברשותם ביום התשלום, היה הימה מציע
את שירוצו, מוציא את הכסף מקופת המשטרה.
אחר־כו היה גובר, אותו בחזרה
מלקוחותיו, בריבית קצוצה. לעתים, בסוף
החודש, אהרי גמר התשלומים לשוטרי המחוז,
לא היד, הימה יכול להסתפק בקופת המשטרה,
נאלץ להשיג כספים ממקורות אחרים.
הוא היד, פונה לחבריו לעבודה, מבקש מדים
להלוזת לו באופן פרטי במה מאות לירות,
ללא ריבית.
שואב אבק ומכונת כביסה. עסקיו
של הימה פרחו ושי״שגו. הקנין היריז, שעלה
לישראל ממצרים בשנת 1949 וטיפס
מאז במד,ירית בשלבי סולם הדרגות המשטרתי,
העלה את רמת חייו בשנים האחרונות
מעלה מעלה. שכניו למעון השוטרים, ברחוב
וייזל בתל־אביב, סיפרו על מכוניות־משא
שפרקו לאחרונה מקרר חשמלי, שטיחים
יקרים, מערכת תנורי גאז, שואב־אבק חשמלי
ומכונת־כביסה לדירתו.
כך ניהל הימה את חייו הכפולים, כקצין
תשלומים־מחוזי וכיועץ מסיד,כנסה פרטי, עד
לראשון באפריל . 1958 בתאריך זד, היה
חייב הימה, ככל קציני התש,ומים במשטרת־ישראל,
להגיש דין־וחשבון על קופתו, לסיומה
של שנת הכספים. אולם כאשר איחר הימה
להגיש את הדו״ח בכמה ימים, החלו קציני
המחוז לצרף את קטעי הלחישות והרכילות
ששמעו לאחרונה.
לבסוף פקעה סבלנותו של יואב פלג,
מפקד המחוז שעצם במשך כל הזמן את
עיניו מלראות את מעשיו של פיקודו. הוא
שלח את ראש הענף הפלילי במחוז, סגן־
מפקודמחוזי אריה שמילגובסקי, פקד עליו
להביא בפניו את משה הימה .״הביא אלי
מיד את הדו״ח השנתי,״ פקד מפקד המחוז
על הקצין, לכשהובא אליו.
שלולית דם במשרד. הימה לא התבלבל
.״הדו״ח במשרד. אני הולך להביא
אותו,״ אמר לפלג, ויצא את משרדו יחד
עם שמילגובסקי. הוא עזב את בנין המשטרה,
פנה למשרדו הפרטי, בפינת רחוב הרצל.
כעבור כמה דקות שמעו השוטרים בבנין
מטה המחוז הד המום של ירית אקדח. הקול
בקע ממשרדו של הימה. לשוטרים שפרצו
למשרד, נתגלה מחזה מזעזע: קצין התשלומים
שכב, כשראשו על השולחן ושלולית
דם על הרצפה לידו. אקדח השירות היה
מוטל בתוך השלולית.
ידיו של פלג היו מלאות עבודה• הוא דאג
מיד למנות שנים מקציניו הנאמנים לניהול
החקירה, ביקש מכתבי העתונות לטשטש או
להעלים בכלל את הידיעות על התאבדותו
של קצין התשלומים .״הימה התאבד בגלל
סראגויה סשסחתית *,סיפר פלג לעתונאים.
(תפשן בעמיד *)

כנס ״דוו המור־

אצ״ל

כיכר מוגרכי עד לחוף הים של תל־אביב,
נערכו אלפים בטורים. משני צידי
רחוב אלנבי הצטופפו המונים על המדרכות.
דגלי המדינה ודגלונים צרפתיים התנופפו
ממרפסות הבתים. רעש גלי הים התמזג עם
המיית הרמקולים, צעקות הרוכלים וצלילי
שירי־הלכת של התזמרות.
המעמד היה חגיגי ומרומם: אורחים נכבדים,
צלמים מתרוצצים, חולצות לבנות,
תקיעת חצוצרות, פלאקטים וכרזות, חיוכים
ופנים זוהרות. הכל היה מאורגן ומחושב.
כי היום כבר דואגות המפלגות לכל. מפא״י
אספה את מלחמת העצמאות אל תחת כנפיו
של ביג׳י, אחדות־העבודה אימצה את זכר
הפלמ״ח, ותנועת־החרות הפכה את לוחמי
המחתרות למכשיר שלה.
אף על פי כן, רחוק משאון הנאומים
המליציים, שהיו מוקדשים יותר לבעיות אקטואליות
של תנועת־החרות מאשר לעבר המחתרת,
להטה מחדש הגחלת שכבתה לפני
עשר שנים• נושאיה עמדו בחולצות צחורות
בשורות המצעד, התבוננו זה בזה: דמויות
רגילות של פועלים, סוחרים, א.שי־רוח ובעלי
תעשיה. גברים במיטב שנותיהם, שהחלו
להקריח מעט, לטפח כרסים ולדאוג לחינוך
ילדיהם. הם השתנו במשך עשר השנים ה.אחרונות.
אבל משהו בקרבם לא ישתנה
לעולם.

הגידוט־מ דמוית

ך * כר קכיצד! יקכוצה הוכן שלט נישא
/על מוט, שציין את ההולכים אחריו. רק
שלט אחד נשאר תקוע על גדר אחד הבתים
ברחוב גאולה, גם אחרי שמצעד לוחמי המחתרת
כבר זז ממקומו. השלט המזעזע

המפקד האחרון של האצ״ל, מנחם בגין,
צועד בראש מצעד כנס דור המרד, כשס
דדני~ שנבחרו באופן מיוחד, מפנים לו דרו. מימינו נראים ז׳אק

בוס וביזע

״נידונים למתת״ נשאר יתום, מבלי שאיש
יחפוץ ליטול אותו. גם עשר שנים אחרי
קום המדינה, אין זה משעשע ביותר להיזכר
שפעם היית נידון למתת.
אולם הנידונים למתת היו שם .״הי, יעד
קלה, בוא הנה!״ קרא גבר גבה־קומה, לאחד
האנשים שעמד בקצה יחידה אחת. יענקלה
העלה חיוך רחב על פניו ונדחק אל הקורא
בהתרגשות:
״נו, מה. נשמע, מאז הברית אצל אברס
לא ראיתי אותך!״

סוסטל, חבר הפרלמנט הצרפתי ומי שהיה מושל אלג׳יריה, שבירך
את הכנס בשם •המחתרת הצרפתית, וראש עירית תל־אביב, חיים
לבנון, שנשא נאום־ברכה בעל תוכן החורג מהקו המקובל במפלגתו.

יענקלה היה נידון למתת. בסתיו 1938 עלה
עד צאת נשמתו,״ פסק בית־דין צבאי בריטי.
שמו של יעקב קוטיק אל כותרות העתונים:
משך חדשים ארוכים חיכה קוטיק לתליין.
״טרוריסט נושא מזתדת נשק נתפס בתל־התליין
לא בא. אחרי תליית שלמה בן־יוסף
אביב.״ בחיפוש פתע בפינת הרחובות אלנבי•
ב־ , 1938 לא העזו הבריטים לתלות את קוטיק.
מאה־שערים, בדיוק באותה פינה בה עמד
עונשו הוחלף לבסוף למאסר עולם. שש
עתה קוטיק מוקף חברים, עצר משמר של
שנים אחרי מעצרו שיחררו הבריטים אנשי
שוטרים בריטיים את איש המחתרת.
כנופיות ערביים. לשם שיתי־משקל שיחררו
גם טירוריסטים יהודים. קוטיק היה ביניהם.
״מה יש לך במזוזדה?״ שאלו אותו.
״בג בגדים.״ גימגם קוטיק.
.כאשר יצא קוטיק מבית־הסוהר מצא את
השוטרים פתחו את המזתדה, גילו בה אקהמחתרת
מפולגת. חסידי אברהם שטרן (יאיר)
דחים ורימונים .״יעקב קוטיק ייתלה בצתארו
הקימו מחתרת נפרדת, בשם לח״י. יענקלד,
קוטיק הצטרף למחתרת מחדש. כעבור כמה
שנים עלה קוטיק שנית לכותרות העתונים.
.הוא נחטף על־ידי אנשי ההגנה, הוכה קשה.
הענין כולו היה עובר בשתיקה, כמו חטיפות
דומות אחרות, לולא התפאר יומון מפ״ם
במעשה והכריז :״יעקב קוטיק, סחטן האצ׳יל,
בא על ענשו.״ החטוף עשה מעשה בלתי•
מקובל באותה תקופה 1944 תבע אח
העתון למשפט.
המשפט נמשך ארבע שנים, הסתיים עם
פרוץ מלחמת העצמאות. אז כבר היה קוטיק
שוב בקרב. הפעם, בשורות גדוד 88 של
יצחק שדה. בעשר השנים שחלפו מאז שקע
בחיי רווק שקטים :״החמצתי את ההזדמנות
להתחתן,״ הסביר האיש בן ה־ .43 אהבתו
האחת והיחידה היתד, המחתרת.

דבורה התחפ שה ל שוטרת

101 החיילים

אחד מחיילי הגדודים העברים ששרתו
בצבא הבריטי במלחמת העולם ה־ראשונה,
צעד במצעד, כשלד
כשלחדהו ענודות מדליות שונות שקיבל באותם
הימים, ולחגורתו צמוד. אקדח־שרות מצוחצח. תלבשתו הססגונית
זכתה לתשואות רבות, סימלה את ימי־הפאר של העבר הרחוק.

)עשי ה 1דק

ארבעה ממפקדי חיל הקרב של האצ״ל,
שתיכננו והשתתפו בפעולות נועזות נגד
.השלטון הבריטי. מימין נראה אהרון בך עמי, נה!קד חיל הקרב בתל-
אכיב, איש ההגנח לשעבר שהצטרף לאצ״ל. משמאל נראה גד פדהצור,
איש צפת, אף חוא מראשי מיל הקרב, שלחס בכל חלקי הארץ,

אורינא רענן (שמאל) בת

יפו בהיותה בת מינוס ארבעה חודשים. מימין נראיתיונה ארציאלי,
חברת האצ״ל במחוז ירושלים, שנעצרה גם אחרי קום המדינה, כחברת
מחתרת צריפין המפורסמת. עשר השנים לא פגמו ברוחה.

גניו• החוק

אהרון שני (ימין) ושרגא עלים, המכונה
״חיים טויט״ ,שני מפקדים
קרביים בשורות האצ״ל^ ,הבריטים היו מוכנים לשלם סכומים גבוהים
למדי כדי לתפוס אותם שרגא עלים עמד בראש יחידה גדולה
של אנשי אצ״ל שהסתערה על הפרבר מנשיח, ביפו, לפני עשר שניס.

מונה ןשרה אנשי מחתרת, שנידונו
14/למוות על־ידי הבריטים, נשארו עדיין
בחיים, עת יצא החייל הבריטי האחרון.
רובם היו אנשי לח״י. רק שניים מהם
היו אנשי אצ״ל. אחד מהם, יוסף שמחון,
נהרג לפני שלוש שנים בתאונת־עבודה בקידוח
נפט בנגב. הנידון־למוזת האחר, יחזקאל
בן־חור (אלטמן) ,שנידון למודת בעודן
יריות על פורעים ערביים בשכונת נחלת-
יצחק ליד ירושלים, הוא כיום מרבד משק
רמת־רזיאל.
ביחידות השונות של האצ״ל, שנערכו
למצעד מ ם דור המרד, היו הנשים מיעוט
קטן• אפשר •היה לראות אותן בין כובשי
יפו, ביחידות השירותים והתעמולה. רק
יחידה אחת היתד, מורכבת כולה מנשים:
״אסורות ועצירות״ הכריזה הכרזה שמעליהן.
דבורה קלפוס ניצבה במרכזה של קבוצת
הנשים. משקפי השמש שעל עיניה הסתירו
מאחוריהן פנים, שהעידו על יופי נשי שעדיין
נשתמר. כמעט כל שאר חברותיה היו עסוקות
אותה שעה בפעילות קדחתנית. הן חילקו
ביניהן את קבוצות הגברים, תקפו אותם
בדרישה :״קנה כרטיס לנשף שיערך הערב.״
שום תירוצים לא עזרו. כל מי שלא הוכיח
שכבר קנה כרטיס, עמד תחת הפגזה מילו לית
קשה :״פעם בעשר שנים, איך אינך
מתביש?״
רק דבורה לא היתד. עסוקה: היא כבר מב*
רה את כל כרטיסיה, והיה לה סנאי להחליף
מעט רכילות טריה עם חברותיה .״איכזבת
אותנו, דבורה,״ אמרה אחת מהן ,״קיווינו
לראות אותך במדי שוטרת!״ הנשים חייכו.

קיבץ שוב אח אגש׳ המחתות -תחת נגני תגועת החוות

כו ב ש שו ב את יפו

בית־הסוהר, היתד, הדרך קצרה עד מאוד.
הדרך לקניה, בה ישב בוים עד חודש יולי
, 1948 היתד, ארוכה יותר. בקניה לא היה
מחנה נופש. העבודה, לא זו שהטילו הבריטים,
הגתה אפילו מפרכת מאוד. היא
נעשתה בלילות, מתחת לאדמה, כשהגולים
חפרו בצפרניים ובכלי־עבודה פרימיטיביים
מנהרות מתחת לצריפי וגדרות המחנה.
היתד, דרושה משמעת מופתית, כדי להיכנס
לחפירה בסכנת נפשות, להזיע בפרך, תוך
ידיעה ברורה שמישהו אחר יברח בדרר
שאתה חופר• מישהו חיוני יותר, לא אתה.
בוים לא זבה לברוח, הוא ישב עד הסוף.
״חשבתי שגמרתי את המלחמה בקניה,״ סיפר
לחבריו בכנס, בהחזיקו בשלט גדול שהכריז:
גולי קניה .״אבל נשח:רתי גייסו
אותי לצבא, וביליתי שמונה חדשים בהדרכה.״

מורדים ותועמלניס

וקס רגו גזע

מדינה עבורם. הקהל הרב נשאר ממושמע לאורך כל מסלול המצעד
הארון, כמו הצועדים עצמם, אשר צעדו בסדר צבאי למופת. הבדל.הגילים
הקיצוני ביו משתתפי המיצעד לא פגם בהופעה החיצונית.

ילדי המדינה, שלא ידעו את טעם
המחתרת ואת חוויות המאבק בשלטון
הזר, חוזים במצעד האנשים שתרמו מדמם ומסוטב שנותיהם להקים

הרמז היה ברור. דבורה, כיום עקרת־בית
ומנהלת חשבונות ואם לילד, הפתיעה את
הבריטים כשנעלמה באורח מסתורי ממחנה־המעצר
בו עצרוה. היא נעצרה ב״ליל ה־31״,
בשנת •1946 היו אלה 31 מפקדי האצ״ל,
שנאספו על־ידי המפקדה העליונה של האצ״ל
כדי שיטעמו טבילת־אש בעצמם. בדרכם
חזרה מאחת הפעולות, נעצרו כולם על־ידי
הבריטים, בחולות בת־ים. דבורה לא נשארה
עצורה זמן רב. היא ברחה לבושה במדי
שוטרת, שהוחדרו לה לכלא.

קבצן פרץ בנק
ך ם אליעזר (קבצן) סודיט ברח
^ מכלא ירושלים במדי שוטר בריטי. השוטר
הערבי, ששמר על הכלא, אפילו הצדיע
לו כראוי. כיום סודיט, בן ה־ ,34 הוא
בעל בית־חרושת ליהלומים, אב לשלושה ילדים,
לבוש בחולצה לבנה, כשעל דשה סמל
המעמד, ניצב סודיט זקוף ורציני בראש יחידת
חיל הקרב של האצ״ל, שפרצה ליפו.

מראהו החיצוני לא השתנה כמעט במשך
עשר השנים האחרונות. הוא נשאר צנום
ובעל שפם שחרחר .־הי, קבצן!״ צעק לעברו
כמעט יל אחד שעבר על פניו ,״אתה מקבל
כבר לירות או שאתה אוסף רק מילימיסי״

לסודיט כבר נמאס לחייך. חבריו לא היו
מוכנים לשכוח לו לעולם, את מה שקרה
בעת החרמת כספי בנק עותומן בתל־אביב.
סודיט, שכינויו במחתרת היה ״יריב״ ,היה
אחד המפקדים הנועזים ביותר של האצ״ל.
הוא השתתף כמעט בכל הפעולות המסוכנות.
בשוד בנק עותומן היה המפקד.
אנשיו פרצו לתוך הבנק, חיפשו אחרי
הכסף. לפתע הבחין סודיט בשקית קטנה
בקופה. היא היתד, כבדה מאוד. סודיט היה
בטוח שהיא מלאה מטבעות זהב, העדיף
לקחתה במקום לקחת שטרות של עשרות
לירות עלובות. רק כשנפתחה השקית בבית,
התברר שהיו בה מילימים של נחושת. אמר
עליו אז מפקדו מנחם בגין :״כששולחים
קבצן להביא כסף הוא מביא מילימים.״ מאז
דבק בו הכינוי.
סודיט יצא שלם מכל פעולות המחתרת.
רק אחרי קום המדינה, כשהיה קצין בצה״ל,
נפצע בשעת אימונים. כאשר שלח אחד

מחניכיו בטעות צרור כדורים לבטן מפקדי.

אשה הרה בכלא
ך * נאומים בביבר הרברט סמואל הסן
1תיימו. המצעד החל לזוז במעלה רחוב
אלנבי. לא היה צורך בפקודות ובגערות.
לוחמי המחתרת נשארו ממושמעים, הסתדרו
לבד וצעדו בקצב צבאי אחיד. דורות של
לוחמים צעדו זה בצד זה: צעדו לוחמי הגדודים
העבריים, פרי רוחו של זאב ז׳בו־טינסקי;
צעדו שרידי מחתרת ניל״י. י
בקבוצת האסירות והעצירות צעדה ילדה
בת , 13 העצורה הצעירה ביותר של האצ״ל.
אורינא רענן בת ה־ 13 היא כיום תלמידת
כתה וד בבית־הספר העממי יהודה המכבי
בתל־אביב. בבית־הספר אין עדיין לומדים
על דברי ימי המחתרת, אולם אורינא יודעת
אותם על בורים. אביה הוא מרדכי רענן,
מי שהיה סגן מפקד האצ״ל בפתח־תקוה.
באחד הימים באו הבריטים לאסור את אביה.
הוא לא היה בבית. היתד, רק אמה, שרה
רענן (קסיצקי) .אורינא היתד, אז בת מינוס
4חדשים, בבטן אמה. למרות זאת עצרו
הבריטים את האם, כבת־ערובה עבור האב.
במשך שבוע ימים ישבה שרה רענן בכלא
יפו. כששוחררה לבסוף, בגלל הריונה, נשארה
במעצר־בית במשך ארבע שנים• את
האב לא הצליחו הבריטים לתפוס. כיום הוא
מנהל דפום בתל־אביב.
אורינא שחורת־השיער צעדה בצד אמה,
בין קבוצת האסירות והעצירות. לא רחוק
ממנה, בין שורת הותיקים, צעד גם בנימין
זרעוני הקשיש, מי שהיה ממניחי היסוד
וראשוני האצ״ל עם הקמתו. זרעוני זכה
להיות גם מראשוני העצורים. עינוייו על־ידי
קצין הבולשת קונקויסט עשו להם שם.
קונקויסט נרצח על־ידי לח״י; זרעוני ממשיך
עוד לצעוד .״מלך הבריחות״ קראו לו.
כי בין כל עצורי ואסירי האצ״ל לא היה
אחד כמוהו, שכה הירבה לברוח ממעצרים.
הסידרה החלה בשנת , 1936 כאשר נעצר
לראשונה בירושלים. מאז הצליח זרעוני לברוח
כמעט מכל בתי הכלא ומחנות־המעצר
בארץ, ואפילו ממחנד,־המעצר בקניה.

חופר מנהרה ב^גיה

רדבי כדים היה גם הוא מעצורי
קניה• אולם הוא לא זכה לברוח. כיום
הינו ברק, פעם דבר

בעל לאשה ואב לשני ילדים בבני־שם
הוא מתפרנס ממכונת אריגה. אך
ארג חוטים בלתי־נראים, שנשאו את
המחתרת לכל פינות הארץ.

עשר שנים אחרי שעלה מפולין, בשנת
, 1944 נפסקה האריגה זמנית. שוטרים צבאיים
בריטים דפקו בדלת ביתו בחצות, הוציאוהו
החוצה .״הלשנה!״ עברה כבזק המחשבה במוחו,
כשד,וטען על מכונית. בה ישבו כמה
עצורים אחרים. הוא צדק. אותו לילה ערכו
הבריטים מצוד נרחב, על סמך רשימה רשמית
שקיבלו מידי שירות הידיעות של ההגנה.
ממכונית העצורים לחקירה, ומשם ל

מעט כל אלה שנשארו בחיים היו
שט. כאשר עבר המצעד ברחוב יאלנבי,
וילדים זרקו לעברם פרחים מבלי שיבינו
מה זאת מחתרת ומה הוא שלטון זר, ידעו
הצועדים שיש להם חלק בזה.
לאורך דרך יפו צעדו לעבר יפו העברית.
לפני עשר שנים זינקו ברחובות מקבילים,
דרך רחוב לילנבלום ויהודה הלוי, כשבידיהם
סטנים מתוצרת־בית ורובים משלל מחנות
הצבא הבריטי, לעבר יפו הערבית. הם נתנו
משהו להקמת המדינה, ובגל השיכחה הגואה
רצו שיאמרו להם זאת בפה מלא.
2$זם כף צעדו כולם עד למגרש הגדול
ביפו, שם עמד להינעל הכנס. הם הריעו
כשעלה אברהם שכטרמן, ראש מינהל יפו
לברכם. אולם הנואמים חשבו על נושאים
קרובים יותר .״יפו, העיר הראשונה בישראל
אשר זכתה כי אנשי תנועת־החירות
ינהלוה; יפו, בה התגלה בכל הדרו משה
איכילוב• המנוח ברוך־הכשרונות ורב־הפעלים,
יפו נותנת הדוגמה והמופת היה נדמה
כי כיבוש מינהל־יפו על־ידי עסקני תנועת-
החרות היה חשוב יותר מכיבוש יפו עצמה
על־ידי לוחמי אצ״ל לפני עשר שנים.
גם כאשר קמו מנחם בגין וז׳אק סוסטל,
מושל אלג׳יריה לשעבר, ודיברו על יחסי
ישראל־צרפת ועל הזהות בין מלחמת המחתרת
בארץ־ישראל באימפריאליזם הבריטי ומלחמת
הצרפתים המסכנים באלג׳יריה נגד
״האימפריאליזם הערבי״ ,קשה היה להבין
מה שייך כל זה לכנס דור המרד. במקום
להריע למבצעי האצ״ל, צעקו ההמונים המאורגנים
:״ויו לה פראנם!״ במקום להריע
לגיבורי המחתרת, הריעו ההמונים לסוסטל.
כנס דור המרד, שהיה מפגש צוהל של
לוחמים עמוסי־זכרונות, הפך למפגש של
עסקנים. כנם המורדים התמזג עם כנס של
תועמלני בחירות.
* סגן ראש עירית תליאביב מנועם תנועת
החרות וראש טינהל יפו, שנפטר בשנה
שעברת.

לוחמות המחתרת ורעיות הלוחמים, שנעצרו
11 1 2^* 1 ^ 1111 !11 1 1
בתקופות שונות על־ידי הבריטים, מסודרות תחת

השלט ״אסירות בית־לחס״ .במרכז, במשקפיים שחורים ובז׳קט לבן, נראית ד״ר חמדה גלעדי,
אשת אחד מראשי התנועה הרביזיוניסטית. לפניה, במרכז, עדינה ליכטמכר, פעילת לח״י.
קבוצה זו, בהופעתה הגאה ובסמליותה הרבה, זכתה לתשואות רמות מצד הקהל הנלהב

במדינה
(המשך מעמוד )5
בדרך זו הצליח פלג להעלים את הידיעה,
כי הימה נשאר חייב 3000ל״י לרמ״ח אלי
דקל מהמטה הארצי של המשטרה 800 ,ל״י
לסמל רופא מעובדי מחלקתו 1000 ,ל״י
לסמל־לשעבר מאיר ערוסי, וסכומים קטנים
יותר לשורה ארוכה של קצינים ושוטרים
במחוז תל־אביב.
אולם גם מאמציו העצומים של פלג לא
יכלו להעלים יותר את העובדה, כי מחוז
המשטרה הגדול ביותר בישראל מתנהל ברובו
עיי־ידי כמה קצינים מ,שחתים, המקבלים
גיבוי נ,לא מידי מפקד המחוז, שעלה לגדולה
בגלל כרטיסו המפלגתי.
פשעים שדוש דקירות 30־1
דורג׳ בישארה מועמר ,60 ,היה אחד הדמויות
הידועות ביותר בין ערביי ישראל.
הגבר הגבוה, בעל השפם הגזוז היטב,
נולד לאחת המשפחות הנוצריות העשירות
ביותר בנצרת. אביו שלחו, יחד עם שני
אחיו, ללמוד באוניברסיטת ביירות. בשובו
משם היה דורג׳ עורך־דין מוסמך, ובעלה של
צעירה לבנונית משכילה, ממשפחת נשיא
הלבנון הקודם בישארה אל־כורי.
מועמר חילק את זמנו בין משרד הפרקליטות
שלו, בבנין הכרמליתים בחיפה ה־החתית,
לבין התמסרות לבעיות המיעוט
הערבי. יחד עם עורך־הדין אליאס קוסא,
פעל למען הקמת מפלגה כלל־ערבית בישראל,
אשר לא תהיה משועבדת למפלגות הקיימות.
האיש האמיד, שהיה ידוע כאחד מאוהבי
הכרמל המסורים ביותר, מצא גם זמן לטפל
בסנזללה כרמל (כוכב הכרמל) .זהו בית־הב־ראה
גדול ונאה, שופע בקימורי בניה ערבית
קלאסית, על גבעה רמה בכניסה לכפר הדרוזי
עוספיה שם, באמצע היותו שקוע בהכנות
לקראת שבוע של תיירות מוגברת, ערב חג
הפסח, מצא ג׳ורג׳ בישארה מועמר את מותו,
בשלוש דקירות סכין.
קטטה עם ג׳וזף. בין עובדי בית־ההבראה
של משפחת מועמר נמנה גם דוז ף
כאזן. הצעיר הנוצרי בן ד,־ 26 לא הסתדר עם
חבריו לעבודה, ולא פעם נכנס אתם לקטטה.
לפני שבוע, שעה שבעל בית־ההב־ראה
ניסה להשכין שלום בין עובדיו, השיב
לו ג׳וזף חם־המזג תשובה מעליבה.
רקעו של ג׳וזף סוער ונוקשה. בהיותו
ילד, מת אביו, כומר בכפר בענה בגליל המרכזי,
מהרעלת־קיבה• אמו נרצחה על־ידי
אחי בעלה, כאשר הוטל חשד ברמתה המוסרית.
עתה, כאשר איים מועמר לפטרו מעבודתו,
בערה בו חמתו להשחית. הוא הרים
יד על מעבידו, אך חבריו לעבודה מיהרו להפריד
בין השניים.
מועמר הפנה את גבו לג׳וזף, התיישב ליד
אחד השולחנות בחדר העבודה, שקע בקריאת
עתון. ג׳וזף נכנם למטבח, לבש סינור, הסתיר
בכיסו סכין־מטבח מושחזת, ואחר־כך ניגש

מטיילי־פסח באיל ת
אנדרטה לזכר גזע שנחלב למתת
אל מועמר .״סלח לי,׳׳ התנצל הצעיר ,״אני
מאד מצטער.׳׳
מבלי להרים את ראשו, השיב לו מועמר:
״לן לעבודה והיה בן־אדם
ג׳וזף שלף את הסכין, דקר את מעבידו
בכתף הימנית. מועמר צ:ח ארצה. ג׳וזף
דקר אותו שתי דקירות נוספות וברח מהחדר.
״מועמר רוצה לרצוח.״ הצעיר ה נפחד
רץ ברחובות הכפר עוספיה, עד ביתו
של העתונאי כמאל מנצור, שם ידע כי ישנו
טלפון. הוא מצא שם את נג׳יב מנצור
אביו של כמאל, ביקש רשות להשתמש במכשיר.
הזקן המכובד, שראה כי ג׳וזף אחוז־בהלה,
שאלו לשם מה הוא צריך את הטלפון
.״אני רוצה להזעיק את המשטרה,״
השיב ,״ג׳ורג׳ מועמר רוצה להרוג אותי.״
מנצור הרגיע את הצעיר .״אל תדאג, לא
יקרה לך שום רע. אני אלך בעצמי לדבר
עם מועמד.״
כעבור כמה דקות הופיעה המשטרה, שהוזעקה
טלפונית על־ידי עובדי כוכב הכרמל.
היא עצרה את ג׳וזף בבית אחותו.
אילת אני ואת ווי חוף אילת
חצי מיליון אזרחים — זוגות צעירים
ותינוקות, קשישים ובני תנועות־נוער —
עזבו במשך שבוע החג את בתיהם ונדדו
למרחקים. מתל־אביב ומרכז הארץ התפלג
הזרם האדיר של מטיילים, מתנפשים ותיירים
זרים אל שני הקצוות: לגליל ולנגב.
אולם בעוד שבשנים הקודמות היד, הזרם
שפנה דרומה׳ קטן, ומימדיו מוגבלים על־ידי
העדר כבישים טובים, ניפרץ השנה נתיב
חדש, שהוביל את השטפון הגואה עד לקצה
הדרומי של המדינה. על פני האספלט החלק
של הכביש החדש לאילת נהרו שיירות אינסופיות
של נוסעים. הם הגיעו במשאיות,
במוניות ואפילו בקטנועים. ביום אחד בלבד
הגיעו לאילת, לפי אומדנה זהירה 120 :
אוטובוסים 100 ,משאיות 1000 ,מכוניות
פרטיות ו־ 200 אופנועים.

מוסר כתב ״העולם הזה׳׳ באילת,
על מה שרבבות המטיילים והתיירים
מצאו בעיר, ועל היחס אליהם
מצד התו שבים המקומיים :

נרצח מועמד
המוות בא תוך קריאח

מד, אפשר לומר לכם? פעם, בשחר
ההיסטוריה הישראלית החדישה, כאשר אילת
היתד, עדיין קטנה ובלתי־מפותחת, וגמעה
במלוא־פד, חלב מכל פטמות התקציבים בצפון,
היו גם חיי הבידור בלתי־מפותחים במקצת.
״ימה מציגים הערב בבית־החייל?״ היד, תושב
אילת שואל את חברו, כדי לקבל את התשובה
הידועה :״טרזן במילואים, כמובן.״
עתה, אין מציגים יותר את מרזן במילואים.
בעד כספכם — בעד הרבה כסף —
יכולים אתם לראות את ג׳יימס דין בקדמת
עדן, באולם הבלתי־מקורר של בית פיליפ
מוריי, או את האטרקציה המקומית האחרונה,
נלסון מתחת למיס, על החוף הפתוח שליד
ביתן השק״ם.

תייר בא לאילת• הוא יורד בשדר,־התעופה
של ארקיע, ממצמץ בעינים ופוער את פיו
בתמהון. בתל־אביב אמרו לו שאילת היא
נודד,־מדבר קטן ובלתי מיושב• כאן הוא
רואה תנועה כמו בשעה שבע בערב בין
רוואל לכסית של תל־אביב, כשכל החתיכות
מובילות את הכלבים שלהם להתאוורר וכל
החתיכים מובילים את החתיכות שלהם לקולנוע.
התייר
נבהל. מרוב בהלה הוא מתחיל ללכת.
הוא פוסע חמישה מטרים קדימה, נזכר
פתאום במשהוא ושואל את תושב אילת
הראשון שהוא פוגש ושאינו עסוק במכירת
משקאות קרים, חול צבעוני, או אבנים במשקל
:״תסלח לי בבקשה. איפה כאן הגבול?״
מלחמת שוורים ומדריכים. התושב
המקומי קיבל הוראות להיות מנומס וישר,
אך גם מעשי :״מטר אחד לפניך, אדוני,״
הוא אומר והולך. התייר זז מיד חמישה
מטרים ימינה, פוגש תושב א־לת כנ״ל ושואל
אותו בחרדה גוברת :״תסלח לי בבקשה, היכן
כאן הגבול?״ התשובה היא דומה — גם
עכשיו, וגם כשהתייר מתנועע עשרה מטרים
שמאלה, פוגש תושב כנ״ל, שואל אותו
כנ״ל ומקבל תשובה כנ״ל.
מה קורה אז? זוהי שאלה טיפשית. התייר
חוזר בריצה למשרדי ארקיע, מחפש, ולפעמים
מוצא, את האחראי מטעם לשכת התיירות
הממשלתית, ומבקש ממנו מדריך.
כאשר עושה התייר את הצעד המכריע
הזה, הוא זוכה לחוויה שלא ה־תד, כלולה
מלכתחילה בחוויות שהובטחו לו במשרדי
הלשכה בתל־אביב: מלחמת מדריכים. אם כבר
היד, בספרד, ומבחין בהבדל שבין מלחמה
יזו למלחמת־שודרים, הוא מחכה בסבלנות
לסיומה. אז עולה עליו המדריך המנצח
ומוביל אותו לסיור. אם לא היה בספרד,
יכול הוא מיד להבריק לסוכן התיירות שלו
בתל־אביב לבטל את המסע לספרד: אין
צורך, גם כאן יש מלחמות. שוורים או
מדריכים, מה ההבדל?
אין שום הבדל אם האיש תייר או טייל
מקומי. בשני המקרים מתיחסים אליו באילת
באותה אדיבות, לוקחים ממנו את אותם
המחירים המופרזים ומשכנים א־תו על החול
הנקי והרך של חוף ים סוף. באם בא
בחברת מישהיא, יכול הוא גם לשיר, בשני
קולות, אני ואת, על חוף אילת.
נעלי־ם יירים עד הראש. ראיתם פעם
סרט על המערב הפרוע, כשרוכבי הסוסים
מגיעים לעיר בדהרה, יורדים בקפיצה ליד
בית־המרזח המקומי והאמהות רצות לאסוף
את הילדים מן הרחובות כשבעלי החנויות
מגיפים בבהלה את תריסי החנויות?
מחזה דומה מאד אפשר לראות בבאר־אורה,
כאשר הגונ״עי בשער מודיע בטלפון
לרב־הסמל :״המפקד, אורחים!״
מד, שקורה אחרי ההודעה הקצרה, אך
האומרת הכל, הפך כבר לשיגרה :״אל
תתן להם להכנס!״ פוקד הרב־סמל, בשעה
שמפעיל מכונת הזיקוק רץ לסגור את השיבר,
החובשת להגיף את המרפאה, המפקד

להסתגר בחדרו, והפקידה להזהיר את החיילים
שבמחנה מפני,הרעה המתקרבת.
אחרי דקות אחדות חודר הטיול למחנה.
לבו הרחום של רב־ד,סמלים נשבר תחת תחנוני
מדריך הטיול, החמישים באותו יום. שתי
מאות של זאטוטי מעברת־אי־שם בוחנים כל
עצם לחוד :״מד, זד?,״ הם שואלים, ושוברים
את ד,טפטפת. בצריף המגורים .״מה, זה
מקרר?״ הם סקרנים לדעת, ומוציאים מכלל
פעולה את המקרר החדש שליד חדר־האוכל.
ההסבר שהם מקבלים מן החיילים, שלא
הוזהרו בעוד מועד על האסון המתקרב ובא,
מרחיב את הדעת :״מה יש לראות בבאר־אורה?
הכל. ראיתם כבר את הסוסיה?״
המטיילים הולכים לראות את הסוסיה. ב״
כינון שהחייל הראה להם אותה, נמצא שער
המחנה. הוא מוגף אחריהם בקללה רמה
ובנפנוף־יד :״מתי זה כבר ייגמר?״
זד, לא נגמר אף פעם. זה לא נגמר אפילו
בשעה חמש וחצי בבוקר, כשכובע של קצין־
חיל־אוזיר מזדקר באפלולית הבוקר בפתח
אחד החדרים בחווה, ושואל :״אנחנו כאן
מטילים• אולי אפשר לקבל הסבר?״
לחיי הקצינים שבדרך, שגם הם יקבלו
נעלי־סיירים מסומרות על הראש•
רבי עקיבא באילת. אתם רוצים הסבר?
בבקשה, למד, לא? רפי נלסון מוכן
לספק אותו, על סיפונה של סנס־שמזה, סירת
הטיול הגדולה, בעלת קרקעית הזכוכית,
אותה הוא מפעיל בהצלחה מן המעגן הקטן
שליד השק״ם.
״אתם רואים משהוא?״ שואל האדמיראל
נלסון את תייריו, כשהסירה יוצאת לדרכה
וכשעיני כולם נעוצות בקרקעית .״לא!״ משיבים
התיירים .״נכון, לא רואים עכשיו
כלום אומר נלסון ומפנה את המבטים
אל הסביבה היבשתית הקרובה :״שם העיר
עקבה. היא נבנתה על שמו של רבי עקיבא.״
״אנחנו נבקר בעקבה?״ שואל קול של תיירת
מזדקנת ,״אמרו לי ששם לאוזלי מאד.״
״נזרי לאוולי,״ משיב נלסון לתיירת האלף
שהוא מוביל באותו יום ,״רק שהמשטרה
מחפשת אותי שם.״
כאשר מגיעים לחוף האלמוגים הופך נל־סון
רציני יותר :״באילת יש שלושה מיני
דגים,״ הוא מסביר בהחלטיות מדעית.״ ״דגים
מטוגנים, דגים ממולאים ודגים מבושלים.״
כאשר חונה הסירה מעל לשטח האלמוגים
הגדול, קורץ נלסון לתיירת הקרובה ביותר
ולוחש :״ששששש, עולם הדממה.״
הסירה חוזרת. ליד המעגן חונה הג׳יפ
הלבן של נלסון• אפשר להגיע בו לכל
מקום׳ בערבה. להגיע, אבל לא תמיד לחזור.
ליד עמ!די שלמה, ניתן הסבר מדעי :״אלה
הם עמודים ביזנטיים. כאן היה שלמה המלך
עושה ביזנס.״
אנדר ט ת זכרון. ביזנס עושים עכשיו
באילת מוכרי הגאזוז והאספרסו, שתפשו את
מקומו של שלמה המלך. את מקומם של
העבדים תופשים הטיילים והתיירים. הרושם
הראשון ליד דלפק הקיוסק או שולחן המסעדה
הוא, שד,טיילים והתיירים נוצרו כדי
העולם חזח 1072

אם באח׳ הלבנון נברה שרחבת, מת יגידו בדמשק ובקאהיו

הקרב על ל בנון
ל אולם האורחים הגדול, בארמון
הסולטן בדמשק, נכנסה משלחת של
נכבדים לבנוניים• ראש המשלחת, גבר שמן
ונמוך, החווה קידה עמוקה וקרא בהתרגשות:
״אללה יאריך את חייך, מנהיג מולדתנו.״
היה זה ב־ . 1517 זה עתה הצליח הסולטן
העותומני סלים הראשון להשליט את מרותו
על סוריה, ארץ־ישראל ומצרים. בדרכו חזרה
לקושטא ביקר בדמשק. בראש המשלחת הלבנונית
שהתייצבה לפניו עמד נסיך ערמומי
בשם פאכר אל־דין, שבא לברך את הסולטן
על נצחונותיו, ולשטוח לפניו את בקשתו:
להעניק ללבנון מידת־מה של עצמאות.
לפני שלושה שבועות חזר וגישנה בדמשק
מחזה, שדמה מאד לאותו מחזה מלפני
441 שנה. אל האולם הגדול של ארמון
האורחים נכנסה משלחת של נכבדים לבנוניים.
ראש המשלחת נפל על צווארו של
גמאל עבד אל־נאצר, אשר זה עתה הצליח
לאחד את מצרים, סוריה ותימן תחת שלטונו•
הלבנוני שיבח את השליט המצרי, איחל
לו הצלחה ונצחון. גם בפיו היתד, בקשה
מדינית: שעבד אל־נאצר יספח את הלבנון
לרפובליקה הערבית המאוחדת•
השבוע נראה היה כי גמאל עבד אל-
נאצר הסכים להיענות לבקשה.

המטרה: מרד מזויין
** זה קרום לש״ה, עומדת הלבנון
תחת לחץ מתמיד של שכנתה הגדולה
סוריה• הסורים, אשר ממשלתם נטתה בהתמדה
שמאלה, והצטרפה בגלוי למחנה המזרחי,
ראו בעין רעה את המשטר הפרו־מערבי
של הלבנון.
במרכזו של משטר זה עמדה דמות אלגנטית
ומצוחצחת: נשיא המדינה כמיל שמעון,
בן־בריתו המושבע של המערב• תחילה
קיוו הסורים כי בתום שש שנות כהונתו
כנשיא, יבוא במקום שמעון אדם הנתון
יותר להשפעת התנועה הלאומנית הערבית.
אך שמעון הודיע כי ברצונו לבקש תיקון

של החוקה הלבנונית, שיאפשר לו להציג
את מועמדותו שנית. סיכויו נראו טובים מאד
— כל שכן שקודמו בתפקיד, הנשיא בישארה
אל־כורי, זכה אף הוא לאותו כבוד. הסורים
פתחו במערכה בלתי־רשמית, אך גלויה, נגד
שמעון. המטרה: לארגן מרד אזרחי מזויין
בלבנון.
סוכנים סוריים החלו מסיתים את התושבים
נגד הנשיא משרת־המערב; חבלנים
פוצצו גשרים ותחנות־כוח, כדי להוכיח מה
דל כוחו של המשטר. נעשה אפילו נסיון
לרצוח את שמעון עצמו, אך הפצצה שהונחה
בארמונו התפוצצה בהעדרו.
זרע הפורענות נקלט בקרקע פוריה1.8 .
מיליון התושבים של הלבנון מחולקים לתריסר
עדות, מחנות, ובכל אזור שולטות
כמה משפחות, אשר האיבה ביניהן עברה
גילגולי דורות. הסוחרים של ביירות שונאים
את תושבי הצפון, העסקנים המארוניים חו ששים
מפני התגברות המיעוט המוסלמי הגדול.
באומה כה מפורדת ומסוכסכת, לא
היה קשה לסורים להסית ולהדיח.

״זכרו א ת 11860״
ך* יקודד של גמאל עבד אל־נאצר ב-
1סוריה היה נקודת־מיפנה במלחמה הפושרת.
רבבות לבנונים נסעו את המרחק
הקצר לדמשק, הריעו לשליט המצרי בגואלם
ומושיעם .״אנו רוצים איחוד כל־ערבי יא
גמאל!״ צעקו הכרזות שנישאו בידי ה לבנונים.
מעודדים
ממיפגן האהדה, הגבירו הסורים
את פעילותם מעבר לגבול. כנופיות של מסתננים
חדרו ללבנון, חילקו נשק צ׳כי חדיש
בין אוהדי רעיון האיחוד .״אס ינסה שמעון
לשנות את החוקה,״ עברה האזהרה מפה לאוזן
,״יהיה מרד מזויין.״
תגובתו של שמעון: הגברת המשמרות לאורך
הגבול הסורי, וחלוקת נשק בין נאמניו,
בעיקר מבני העדה המרונית .״זכרו
את ! 1860״ היתד. סיסמתם. באותה שנה

התנפלו הדרוזים על המאורניים, טבחו מהם
אלפים רבים בלבנון ובדמשק. בעקבות טבח
זד, נחת צבא צרפתי בלבנון, כמגן הנוצרים.

ראש־גשר כ מר חב
ך* ]״כרית חשוב מצאו סוכני רע״ם
<1בכמאל ג׳נבלאט, מנהיג הדרוזים בלבנון,
וראש המפלגה הפרוגרטיבית־סוציאליסטית.
משפחתו של כמאל היתד, אחת משתי המשפחות
החשובות בלבנון, עוד לפני 500
שנה, והוא ראה בנשיא שמעון עסקן מפלגתי
גחות־דרגה.
בהדרגה קיבל ג׳נבלאט את הקו הסורי,
לפיו אין הלבנון וסוריה אלא מדינה אחת,
שהופרדה באופן מלאכותי על־ידי הצרפתים,
אחרי מלחמת העולם הראשונה• כל מה
ששמעון ואנשיו עושים עתה, סבר הדרוזי,
היא להאריך את הפירוד המלאכותי. בין שני
חלקי סוריה — דבר הנותן לאימפריאליזם המערבי
ראש־גשר במרחב הערבי. ג׳נבלאט
השתכנע גם מדברי הסורים, כי הנשק שחולק
על־ידי שמעון לחסידיו המרוניים יופנה בבוא
העת נגד אנשי האופוזיציה, ובעיקר
נגד המיעוט הדרוזי .״אם לא יצליח להיבחר
מהדש,״ קבעה השמועה ,״ישתמש שמעון
בכוח.״

הרוגים ופצועים
^ ניצוץ שאיים לפוצץ את חבית!
| השריפה ניתז בצור, עיר הדייגים הקטנה,
כ־ 30 קילומטרים צפונה לנהריה. בשעת
אחד הוויכוחים האינסופיים בין מצדדי האיחוד
לשולליו, נטלו כמה מתווכחים דגל
לבנוני וירקו עליו .״זה דגל זה?״ שאגו,
״עכשיו יש דגל אחיד לכל הערבים!״ שלושה
מבין מעליבי הדגל נעצרו על־ידי המשטרה.
בעיר הדחוסה פליטים פלסטיניים גרם
המעצר לסערה. אלפי מפגינים יצאו לרחובות,
כשבפיהם קריאות־גנאי נגד שמעון והממשלה.
המשטרה, הנמצאת במצב־הכן מאז הח־

שבאו לברך את גמאל עבד אל־נאצר בעת ביקורו האחרון בדמשק.
שתי הכרזות קוראות :״הלבנון מברכת את איחוד הערבים,״ ו״ יחיה
נאצר (מנצח) הערבים.״ מסביב לעבד אל־נאצר מסתובבות יוני שלום.

גברות המתיחות האחרונה, פתחה באש על
המפגינים. כמה מהם נפצעו או נהרגו, עשרות
נלקחו למעצר. כעבור שעה קלה החלה
שביתה כללית שנמשכה תשעה ימים. אך
למרות מאמצי הסוכנים של רע״מ לא התפשטה
השביתה לשאר חלקי הארץ.
רגע זה נראה לסורים כמתאים במיוחד
לביצוע פעולת ההסתננות הגדולה ביותר
עד כה. מאות דרוזים, מצויירים בנשק
אוטומטי, ברימוני־יד ובחומר־נפץ, נעו בקבוצות
גדולות לעבר הגבול הלבנוני. אך
הצבא הלבנוני היה מוכן• בסידרת היתקלויות
נהרגו קרוב ל־ 30 מסתננים, עשרות
נשבו עם נשקם, ורבים אחרים נמלטו חזרה
לסוריה. הסיבוב הראשון הסתיים בנצחון
שמעון.
אולם היה ברור לגמרי כי יהיה זה קרב
בן סיבובים רבים, עם סיכויים לא מבוטלים
כי ישתתפו בו לא רק כוחות הבטחון הלבנוניים
ומסתננים מסוריה. סוכנויות־ידיעות
טילגרפו מביירות, כי הנשיא שמעון יזעיק
לעזרתו את הצי האמריקאי הששי, אם תגבר
החתירה הסורית.
שארל מאליק, הדוקטור לפילוסופיה המשמש
כשר־חוץ של הלבנון, העביר אף הוא
הודעה לעבד אל־נאצר, דרך משלחתו באו״ם.
למרות שממשלת הלבנון הכחישה את הידיעה,
שהיא עשויה להזעיק את האמריקאים,
היתר, הודעתו של מאליק חד־משמעית: הוא
ביקש מעבד אל־נאצר להפסיק את ההסתננדת
ללבנון ,״כל עוד העניין מוגבל לשנינו״.

בואו נשתה לחיים /ונרים כוסות /בואו
נראה שלא רק מים /כאן יודעים לשתות/ .
נראה להם הפעם /כיצד יודעים לשתות/ .
בואו נרים רגלים /יחד במחול /בואו
נרקוד מ״הבו מים״ /עד לרוק נ׳ רול/ .
בואו נצחק כרעם /הנשמע רחוק /בואו
נראה שגם היום /יודעים כיצד לצחוק /
נראה להם הפעם /כיצד יודעים לצחוק״
א ת מנויו הרישמי של ראלף
באנץ׳ כשליחו האישי של דאג המרשאלד במזרח
התיכון, ניבא מדור תצפית בהעולס
הזה 1061 רק השבוע נתפרסמה הודעה
רישמית על מינוי זה ער קיום הס*
3 3סודי לאיחוד, שנחתם בין מנהיגי הציונים
הכלליים וחירות, הודיע מדור תצפית של
חעולס הזת ( )1070 לפני שבועיים. השבוע

הודו שני הצדדים בקיום טיוטא מוסכמת
של המצע הרעיוני המשותף, הדוגלת באיחוד
הארץ ובהשגת שלום עם הערבים
פקידי השק ״ם, שפוטרו לפני חודשים
אחדים מאגף ההספקה של מוסד ממשלתי זד״
פוטרו אחרי שנתגלתה עיסקת הסוכר עם
חברת טמפו — זאת גילה העולם הזה (.)1069
השבוע, כעבור שלושה שבועות, אישר דו״ח
מבקר המדינה עובדה זו התח רו ת
הפומבית להמחזת חייה של הצנחנית חנה
סנש, נסתיימה השבוע בבחירת מחזהו של
אהרון מגד להצגה, כפי שניבא העולם הזה
( ) 1058 בפרסמו את הידיעה כי •הבימה ד,ז־מינה
מלכתחילה את העיבוד להצגה אצל
אהרון מגד, עוד לפני שנפתחו מעטפות
התחרות.

״ספל שח

הרצויוו״

מיסאוור את הציור הזה, חמראה תהלוכה אינסופית של לבנונים,

לפרנס בהרחבה ובכבוד את תושבי אילת.
למטרד. זו מסירים מעצמם חלק מתושבי
אילת כל שמץ של כבוד עצמי :״מיטה?
ארבע לירות• כן, אנחנו נישן על הרצפה.
מה, הסדין מלוכלך? לא מוצא חן בעיניך?
אז לך לשפת הים. שם נוח יותר. למה? ככה!
עשה לי טובה, אין לי זמן לכל מטייל לחוד.״
הציע אחד מליצני העיר, כשהוא מונה
ביד רטובה עשרות שטרות של עשר לירות:
״אם כל מטייל יתרום חצי גרוש, אפשר
יהיה להקים אנדרטה למטייל האלמוני.״
היתד, זו הלצה רצינית מאד: התנאים והיחס
בהם נתקל המטייל האלמוני באילת,
עלולים להביא עוד בזמן הקרוב ביותר לכך
שאת מקומם של המטיילים המחכים לטרמפ
בכיכר העיר תתפוש אנדרטת־זכרון של
העולם הזה 1072

הברכה

נכבד לבנוני זה טיפס
על גדר המרפסת התחתית,
בארמון האורחים בדמשק, כדי לברן
את גמאל עבד אל־נאצר, העומד במרפסת
העליונה. מרוב התלהבות כמעט ונפל האיש,
אן חבריו הלבנוניים תומכים בו מאחוריו.

שיש — אנדרטה שאינה שותה גאזוז, אינה
שטה בסירת־זכוכית ואפילו אינה יכולה להתלונן
על סדין לא נקי.

תזכיר

בואו נדחוב שיר

שירהעשור, שהתחרות לכתיבתו נסתיימה
בכשלון חרוץ אחרי ש־ד 4הצעות
נדחו כולן (העולם הזה ,)1065 נרכש השבוע
בכסף מלא מהפזמונאי דן אלמגור והמלחין
יוחנן זראי. השניים כבר הספיקו להקליטו
בביצועה של ריקה זראי, לשידור פומבי מכל
בימות הבידור של יום־העצמאות. הנוסח:
״בואו נשיר ביחד /את כולם נעיר /בואו
נראה להם כיצד /עושים שמחה בעיר /
נראה להם הפעם /כיצד יודעים לשיר/ ,

נתב..השוס החן־ השתהו בהסומת סצינת סואגית שהנכה

חמת כ ״ כן
פיגימה בראש ״;״
טורית, עשויה מבד פיגימה מודרני, אני מתפעל
ו מקלגס רומאי שהשתתף בהסרטת בן־חור.

* * כ ל מודעות הפירסומת וכרזות
3״׳ התעמולה שראיתי בחיי אני זוכר מודעה
צנועה, שהופיעה בספר על ההיסטוריה
הקצרה והמפוארת של הקולנוע. לא נ א *
בה הרבה, אבל מה שנאמר דיבר ן 4ר 0
״היה שחקן קולנוע! פרסום, עועממ ^ ז
ההצלחה כרוכים יחד בעיסוק חדש זה. ה־בלתי־ידועים
והבלתי־מנוסים זוכים בעלי־הדפנה
יחד עם השחקנים המנוסים• עתה הוא
תור הזהב — היה שחקן קולנוע! תן למיליונים
להריע להופעתך על הבד! היה ידוע
בארמונות הגדולים ובצריפי דלת־העם!״
איפה אפשר למצוא בימינו מודעות משכנעות
כאלה? הפרסום אינו עוד מה שהיה
פעם. בעצם, גם הקולנוע לא. אם ברצונך
לזכות כיום בפרסום, בעושר ובשמחת ההצלחה,
לתת למיליונים להריע להופעתך על
הבד, אין עוד צורך בכשרון של מארלון
בראנדו או בחיצוניות של קלארק גייבל, גם
לא במודעות פרסום. מספיק אם אתה חבר
הפועל ירושלים או חבר מפא״י בבאר־שבע
— הדרך לקולנוע פתוחה לפניך. לחברי
מפא״י בקרית־אונו קשה יותר להגיע ל תהילה.
בלתי־מפלגתיים הם חסרי סיכויים
לחלוטין.
בעתונות נכתב כי קטעים מסרטה של
חברת מטרו גולדווין מאייר, בן־חור, יצולמו
גם בארץ, בערב הפסח. האמת היא שלאו
דווקא תקציב 12 מיליוני הדולארים של
הסרט, או חברתם של צ׳ארלסטון הסטון
וחיה הררית הם שקסמו לי. מעל לכל היתה
זו השאיפה לאמנות קולנועית צרופה. סוף־
סוף, לא בכל פסח מצלמים סרט כמו בן-
חור בארץ.
הזדרזתי לחייג את מספר הטלפון של מלון
דן, וביקשתי לדבר עם מר מיכה נבון. לא
העזתי לפנות ישר אל במאי־המשנה האמריקאי,
האחראי לצילומים בארץ. מיכה
נבון, בעל שפם של רב־סמל ודרגה של רב־סרן
בצה״ל, המשמש בתפקיד מנהל הייצור
של הסרט בארץ, הוא ישראלי קודם כל.
כישראלי, ידעתי שהוא יבין יותר את הכמיהה
לאמיות הקולנועית הצרופה של הנוער הישראלי.
הצגתי
את עצמי בפניו וברטט של נערתזוהר
העומדת בפני צילום־המבחן הראשון
שלה, ביקשתי ממנו להואיל להשתדל לשכנע
את מר אנדריו מרטון, במאי־המשנה של
הסרט, לתת לי הזדמנות להיות ידוע בארמונות
גדולים ועשירים ובצריפי דלת־העם.
״טלפן אלי בעוד יום ותקבל תשובה,״ אמר
מיכה נבון מהעבר השני.
בלילה בו עמד להיחרץ גורל הקריירה
הקולנועית שלי נדדה שנתי ׳ מעיני.

איזה תפקיד בדיוק ראוי להעניק לי בין
שלושת אלפי הניצבים שיצולמו במבואות
ירושלים במשך דקה אחת שלימה. יתכן
שעד הצגת הבכורה של הסרט הם יחליטו
לענות לי בשלילה. זו ודאי תהיה הפתעה
גדולה עבורם לראות אותי בכל זאת בסרט.
מי שסבור כי חיי שחקן קולנוע קלים
הם, למד על חיים אלה ודאי רק מתוך
הסיפורים על רצח מאהבה של לנה טרנר.
במציאות הם הרבה יותר קשים, ביום ההסרטה,
בשעה שבע בבוקר, כבר המה
שמח הצילומים במבואות ירושלים כמו רחוב
דיזנגוף בתל־אביב במוצאי־שבת.

העיקר שהבסן? בכיס

אנדריו מרטון, היהודי ההונגרי שהקסים
אותנו בסצינות ההמוניות שביים בהקץ לנשק,
עמד על כביש ירושלים, לבוש במדי הצבא
האמריקאי של מלחמת העולם הראשונה,
כשבידו מכשיר־קשר ווקי טוקי. הוא הביט
במכוניות־המשא הראשונות שהגיעו מירושלים,
מתוכן קפצו כל ילדי בתי־הספר הי
עממיים בבירה, שסיימו את הכנת שיעורי
חופש הפסח למרות שהשעה היתה מוקדמת
מאוד, כבר רתח מרטון מכעס .״מי צריך
כל כך הרבה ילדים?״ נאנח, בקול של אדם
שאשתו ילדה לו חמישיה .״אמרתי להם שאני
רוצה אנשים מבוגרים.״
סדרני הפועל ירושלים, להם נמסר תפקיד
ארגון הניצבים, ניסו להרגיע אותו :״עוד
מעט יבואו גם המבוגרים. ילדים קמים מוקדם
יותר.״
צוות הטכנאים האיטלקיים עסק בהכנת כל
האביזרים הדרושים להסרטה. עירומים כמעט
לגמרי, כשרק מכנסי חקי קצרים לגופם, א־לה

ך• עבור שן$ה קדה כבר יכלו צופי
הצבא העיראקי־ירדני המאוחד בנבי סמו־אל,
בצד הירדני של הרי ירושלים, להכריז
בשקט גמור על מצב הכן. שיירה ארוכה
של מכוניות משא התפתלה מירושלים עד
לשטח ההסרטה• הפעם לא היו בהם רק
ילדים.
חברי התנועה המאוחדת, בתלבושות של
הפגנת האחד במאי; סטודנטים מהפקולטה
לפדגוגיה, במכנסי דונגריז; גובי חברת החשמל,
עם תיקי עור מבריקים; כל תושבי
שכונת הבוכרים ושיכוני עולי כורדיסטאן;
מחצית ערביי אבו־גוש, שהביאו עמם תריסר
עוזרים מכפרם לחזות במאורע — כל הכבודה
קפצה מהמכונית והתרכזה בצלע ההר, ליד
הכביש.
כולם היו חגיגיים וזורחים, מלאי מרץ
ולהט חלוצי. אך מרטון לא קיבל חינוך
חלוצי מימיו. הוא כלל לא התלהב מגל
ההתנדבות הפתאומי להופיע מול מצלמתו.

סילבנו מנגנו באורז־המר, גזרו האיטלקים
במספריים־לגזימת־צפרנים כמה קילומטרים
של בדי יוטה צבעוניים. יתרם התקינו סככות
בידואיות צבעוניות אמיתיות על דבשות
תריסר גמלים בידואים אמיתיים. איש לא
היה מופתע יותר מצורת הסככות מאשר
הבידואים האמיתיים, בעלי הגמלים.

תבור

״אני לא אקבל אף אחד! אני אשלח את
כולם חזרה!״ צעק ,״אמרתי בפירוש להביא
תלבושות, הבטיחו לי שכולם יבואו בתלבושות.
כולם באו לי כמו לפיקניק.״
הוא תפס אשד, מבולבלת ובלונדית, שהת־קשטה
במשקפי שמש ובשמלת משי פרחונית,
אחז בזרועה והעמיד אותה מול ההמון•
עורקי צודארו איימו להתפוצץ :״אתם
השתגעתם כאן כולכם?״ צווח ,״בתלבושת
כזאת הלכו לפני שלושים שנה בהוליפוד
ולא לפני אלפיים שנה בעליה־לרגל לירושלים.״
דבריו
היו נכונים מאד מבחינה היסטורית.
אבל הם לא עשו כל רושם. הוא צעק באנגלית
ואף אחד כמעט לא הבין אותו. רק
האשד, האומללה, שהכינה את תלבושת ה־קוקטייל
הפרחונית שלה במשך שבוע שלם,
בבכי• היחידים׳ שלא התרגשו היו פרצה הפועל ירושלים 35 .אלף הל״י, שסדרני
קיבלו
עבור ארגון הניצבים, כבר היו בכיסם.
הם החליטו להראות למרטון שהם מבינים
קצת יותר טוב ממנו איך עושים סרטים.
״הכל יהיה בסדר!״ צעקו על הבמאי ,״תן
לנו לסדר את זה.״

גופיות מזפגי 2000 שגה
ך 1א רציתי להרגיז את מרטון בתל/בושת
המאה העשרים שלי. מצאתי את
מיכה נבון, חבוש בכובע צופים רחב־שוליים.

זכו לו
לדרך 1 סמואל לירוש׳
השא
ה ח לו.

אחד,
על ן היוטה מיועד הצליחו והלכו
לא הל ראיוז סיות י

| ד 1ך היא נ׳ודי שפטל (שמאל) ,שהשתחררה מייגאל
1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1מוסינזון, מתבוננת במזכירתו של הבמאי האמרי־
1111
קא׳ ,הצובעת את שפתיה, לקראת ההנזרמה, בשפתון מתוצרת אבי אשתו החדשה של ״גאל.

כוכב, על׳א?,הוליבוד

ך* פנ תי א ת עצמי לחצי־תריסר ראיון
1נות ולתריסר מבחני־בד, למדתי על פה
| את כל המונחים המקצועיים בשפת המפיקים
י והבמאים, כדי למנוע אי־הבנות ביני לבין
הבמאי. למחרת חייגתי בעצבנות את מספר
; הטלפון של מלון זן.
כוכבי קולנוע אינם נולדים ביום אחד.
דרושים לכך לפחות יומיים .״אין לי תשובה
בשבילך,״ הודיע לי מיכה נבון ,״שלחנו מבדק
בענין שלך להוליבוד ואני צריך בכל רגע
לקבל תשובה. צלצל אלי בבקשה מחר עוד
פעם.״
האדונים האדירים של חברת מטרו בהו-
ליבוד לא יכלו כנראה להגיע לכלל הסכמה,

אנדריו מרטון, במאי־המשנה היהודי־אמריקאי, ממוצא
הונגרי, בוחן את תגי ׳החטיבה ואת שאר
פריטי הלבוש של״הקלגס׳הרומאי, איש הפועל ירושלים. על כתפו של מרטין מכשיר קשר.

גס רומאי היה נח

משה ויסנר, שו
הפך תון דקות
שלגון ישראלי, תוצרת המאה וזענ
העשרים. איפה כת

ארם־קש רומאי

!!מדיה מבדרת

ן לא קיבל את התשובה עבורי
אבל 7א היה לו זמן לגרש אותי.
ת הז׳קט ותיכנס בין כולם,״ עשה
,״אבל תחתום לי על התחייבות
זונות שלך תפרסם רק בארץ ולא
ים בחוץ־לארץ.״
וזלב זה לא היו לי עדיין תכניות
? ל האיגודים המקצועיים של כוב־וע
בעולם, חתמתי על התחיבות.
]זאת תמצאו את תמונותי בשערי
ד,קולנוע בעולם, לא ידי היתד, ב־החל
לבחור את בעלי אותן התל־טיהלמו
תמונות -יהודים העולים־
ושלים לפני אלפיים שנה. הבוכרים
| ^י ם בכיפות צבעוניות, ערביי
ואלה שעטפו את גופם בסדינים,
ת את כביש ירושלים. שם ירדו
זר המתפתלת על רקע גבעות נבי
בית־סוריק, כדי שיצלמום עולים
ן מנותרו בתלבושות המאה עשרים,
• ש שהם לא יזכו במצווה זו.
ז חלוצית ובלהט משיחי קמו כאיש
נו את מחסומי הסדרנים, והסתערו
טת בדי היוטה הצבעוניים. בדי
פכו לגלימות, פיסות בד־פסים, ה־זיג׳מות,
הפכו לכפיות. אלה שלא
חטוף בדים הורידו את חולצותיהם
ופיות. מה יש? לפני אלפיים שנה
בגופיות?
אדם שהביא צרור של גלימות פר־ולכל
בני משפחתו. ילדה אחת

קלגסי השושן הזד

כך היתה צריכה להתקבל
תמונת העליה־לרגל לירוש־לים,
לפני אלפיים שנה. קלגסי הרומאים, נושאי נשרים רומאיים נוצצים,

צופים בתהלוכת עולי־רגל, על רקע הכפרים נבי סמואל (על הגבעה במרכז)
ובית־איקסא (על הגבעה משמאל) ,שניהם נמצאים בשטח ירדן. בתמונה סטאטית
מתקבל המחזה יפה, אלא שהתהלוכה סירבה לנוע בסדר הנכון, עם הינתן הסימן.
אבדה לו. מכיון שנשארה לו גלימה מיותרת
ביקשתי ממנו להשאיל לי אותה. הוא בחן
אותי במבט אחד ודרש בו במקום :״חמש
לירות.״
רציתי לומר שהמחיר מוגזם במקצת, אולם
מיד כבר צצו תריסר שחקנים אחרים, ש־ ]
היו מוכנים לשלם את הסכום כדי להופיע
בסרט בלבוש מקורי. עוד נאלצתי להתווכח
עם האיש שאני באתי ראשון. לבסוף, מצויד
בגלימה חומה בעלת דשים של חוטי זהב.
מצאתי לי רצועת יוטה כאזור למתני, פיסת [
בד פיג׳מות ככפיה, ולקחתי מערימת מוטות־ההליכה
שבצד הדרך מוט שיכול היה לשמש
כתורן של סירת מפרש. אמנם קצות מכנסי !
ביצבצו מתחת לגלימה, וצוארון חולצתי מע־ [
ליה. אבל עכשיו ידעתי שאני נראה כשם
שנראו אבותי לפני אלפיים שנה.

קוו ואריס 5 ,דרן? *

^ • ןןןך * ך י 1קבוצת קלגסים רומאים, מורכבת מסדדני הפועל ירושלים וסטו׳
1 1דנטיס למדעי־הרוח מן האוניברסיטה העברית. כמו הלגיונות, ה־

חנ^דס מתקופת הקיסרית, היו גם הניצבים הרומאים שבאו להסרטה יוצאי שש ארצות שונות.

מירושלים, שבמקום לדכא הפגנות נטורי־קרתא,
,לקצין רומאי המדכא עולי־רגל יהודיים, מוצץ בשלווה
ההיסטוריה שלצבא הרומאי לא היו ארטיקים 7

מקולי־ענק העבירו את פקודות הבמאי, מתורגמים ל־ועברית
וערבית, לפרשים הרומאים. הס ניצטוו על־ידי
׳ 71 הרגל, עשו זאת בעדינות רבה מדי, חזרו על תפקידם.

ך י• מורד דרדיהעפד עמד אחד מסדרני
1הפועל, חילק פתק לכל ניצב שעבר
אותו. תמורת פתק זה אפשר יהיה לקבל
אחרי ההסרטה את שכר המשחק — חמש
ל״י לילד, עשר ל״י למבוגר. אולם אם
האנשים שקבעו שכר זה לא העריכו את
מידת כשרונם הקולנועי של אזרחי ירושלים,
הרי לאזרחי ירושלים עצמם לא חסרה הערכה
זו. מי שזכה לקבל פתק, חזר להמון שנדחף
סביב הסדרן, קיבל פתק נוסף לתשלום נוסף.
הסדרן הכין שלושת אלפי כרטיסים. אחרי
שעברו אותו כאלף איש, כבר לא נותרו
לו כרטיסים. האנשים כמעט וטרפו אותו.
הוא ניסה לברוח, אילם בעקבותיו רצי
אלפיים אנשי־קדם בגלימות, סדינים, ותרני
סירות־מפרש. אילו היה צלב במקום, היו
בטח צולבים אותו לצד הדרך.
״משטרה! הצילו!״ צעק הסדרן. כמה שוט־רי
תנועה הביטו עליו באדישות מהכביש
למעלה. איך־שהוא הצליח הא־ש להיעלם•
הניצבים ירדו לשטח הצילומים לחפש אותי
שם• ״קוד ואדים סדרן?״ צעקתי, אבל היא
לא היד, פנוי להשיב.
שלושת אלפי הניצבים היו מפוזרים על
קטע דרך של חצי קילומטר. למעלה, על
במת עץ, איתה הביא צידת הצלמים האיטלקי
מאיטליה, בחששו שאין די עצים בארץ,
התקינו את מצלמת 65 המילימטר. למטה
חיכו בני יהודה לרומאים, כדי שיוכלו ל־התחיל
להעפיל ירושלימה.
בינתיים ישבו משפחות שלימות לצד
הדרך, אכלו את ארוחת הבוקר. קנאתי
(המשך בעמוד ) 12

1* 111

(המשך מעמוד ) 11
באדישותם המקצועית לתכונה שמסביב. זקנה
אחת בתלבושת מזרחית ישבה על סלע, חייכה
מולי בפה חסר־שיניים. רציתי ללמוד מעט
מהותיקים במקצוע. הצגתי את עצמי בפניה
ושאלתי לשמה .״מרגול מזרחי,״ היא אמרה,
״שבעים שנה יש לי ושלושים שנה אני
כארץ. באתי מפרס, משושן הבירה.״ ביקשתי
ממנה להסביר לי לשם מה נאספו כל האנשים
כאן .״יוצאים ממצרים,״ היא ענתה לי ,״זאת
יציאת מצרים.״
שאלתי אותה איזה סרס ראתה בפעם
האחרונה. היא הביסה על שכנותיה, המבוגרות
ממנה במקצת, חזרה והביטה בי, ואמרה
:״מה זה סרט? סינימה? לא הולכת
לסינימה אף פעם.״
היה שם זקן אחד, שנראה בדיוק כמו
משה רבנו בסרס הוליבודי. אבל הוא לא
היה מאופר. הוא היה לבוש בכותונת־לילה
לבנה, ובעיניו היה מבט של תוכחה. רשמתי
את מה שאמר לי :״יצחק הרלי 85 ,שנה,
פחח בשכונת נחלת־ציון. ראיתי פעם סינימה,
לא זוכר מה. רוצה שיעשו דבר טוב.״
אלפיים האנשים שלא קיבלו עדיין פתקים
וחיפשו אחרי הסדרן ראו אותי עם עט ונייר.
הם היו בטוחים שאני מחלק פתקים.
״הלו אדון,״ משך ילד בגלימתי,״ אתה
נותן כרטיס?״ אשה אחת תפסה אותי בזרועי
:״תרשום גם השם של בעלי!״
תוך דקה הייתי מוקף ה!5ון, שצעק בחמת-
זעם :״תרשום גם השם שלי! תרשום השם
שלי!״ בחור חזק פילס לו דרך בין ההמון,
ישר אלי. הוא הביט בי בעיניים נוצצות
וצווח :״למה לא רושם אותי? יום אחד
עבודה לקחת, למה לא נותן כסף!* רציתי
להסביר שאני מחפש את הסדרן בדיוק
כמוהם, אבל לא שיכנעתי איש. עשיתי מה
שעשה הסדרן, וכל עוד רוחי בי הגעתי
חזרה לכביש למעלה.

רק שתי סריס ב ע ברי ת
ך* מ שת אלפי האנשים שכבר התאספו
1 1בשטח נראו בסדר גמור. כולם נראו
כשחקנים מבטן ומלידה, בנים לאמהות רקדניות
ולאבות ליצנים. רק אני נראיתי יוצא
דופן. שוטר פיקח אחד הרגיש מיד באי־הבטחון
שבי, וניגש לברר אם אינני איזה
מרגל רומאי או משהו. כזה .״מי אתה?״
שאל אותי בקול מאיים.
״בן־חור *,עניתי לו. הוא לא האמין כל
כך וביקש תעודת־זהות. הוא העתיק אותה
לפנקסו, על כל פרטיה. סדר זה סדר, אפילו
אם שוטרי ירושלים לובשים שריונות של
רומאים.
הרגשתי בדיוק כמו אותו נשיא יהודי
מארץ יהודה עליו מדבר הסרט, בן־חור הגיבור
שנרדף על־ידי הרומאים, בגלל טעות
קטנה ברשיון הבניה שהוציאה עירית ירושלים
למרפסתו. רציתי להזמין את השוטר
למירוץ כרכרות, כשם שעשה בן־חור למסלד״
אבל לא היו כרכרות בסביבה. במקום זאת
היו שם גמלים עטורי סככות•
הגמלים היו חביבים ומשתפי פעולה, לא
כמו הבידואים שהובילו אותם. ביקשתי מאחד
מהם לעלות על הגמל. אבל הוא ידע רק
שתי מילים בעברית :״חמש לירות.״ כך.
בערך, התנהל הדו־שיח:
״אפשר לעלות על הגמל?״
״חמש לירות.״

אופנת חשק

היתה במודה, בין שלושת אלפי
הניצבים שהוזמנו להסומת הקטעים
מבן־חור, הטיפוסים המוצלחים ביותר היו הכורדי (ימין); משפחת

״רק לשניה אחת.״
״חמש לירות.״
״אני מבטיח לך שהגמל לא יתקלקל.״
״חמש לירות.״
ובעצם, למה לא? מה הן חמש לירות,
לעומת תקציב 30 מיליון הלירות של הסרט?
בקושי מצאתי בידואי שידע שתי מילים
אחרות בעברית :״חצי לירה טיפסתי אל
צזזאר הגמל ומשם אל תוך הסככה. העולם
נראה הרבה יותר יפה מעל דבשת של גמל.
השעה היתד, כבר עשר, והרמקולים שהותקנו
על הגבעות פלטו פקודות :״האנשים
נדרשים להתפזר לאורך כל הדרך, עוד
מעט אנחנו מתחילים בחזרה.״
הניצבים היו ממושמעים להפליא. רק שמעו
את הפקודה להתפזר, וכולם החלו להצטופף
בראש התהלוכה מול המצלמה, מחייכים ישר
אל תוך עדשותיה .״להתפזר לאורך כל
הדרך! בין כה וכה לא יראו אף אחד מכם!״
צעק מיכה נבון ברמקול. האנשים לא האמינו
לו .״עלינא?״ לעגו, וטיפסו זה על. נבזה•
הם עלו בשלישיות על פרדים, סוסים
וגמלים, נדחקו מסביב למצלמה .״מאמא
מיה!״ נדהם פירו פורטלופי, איש המצלמה
האיטלקי ,״עוד מעט הם יקחו את המצלמה
ויצלמו בעצמם.״

בנזרגדיה אין צוחקיס
ך• וא היה מרטץ מביא לשטח הצילו/מים
את פונטיוס פילמום בכבודו ובהרומאים,
לא היה
עצמו,עם כל קלגסיו
מצליח לעורר חימה וזעם כה בוערים בקרב
עולי־הרגל היהודים, כשם שעוררו שוטרי
התנועה של משטרת ירושלים בלבוש רומאי.
שלושה מהם באו רכובים על סוסיהם,
עטורים בשריונות מבריקים וחבושים בקסדות
נוצצות. ויסנר משה, שוטר תנועה
בריא־גוף ובריא־בשר, שציצית אדומה על
קסדתו וגלימה אדומה על כתפיו ציינו
את מעמדו כקצין רומאי, קצר קריאות בוז
ספונטניות• ״אתה חושב שתוכל לעשות כאן
רפורטים, הא?״ נופף אליו צעיר, לבוש
גלימת יוטה ירוקה, את מוט־העץ שבידו.
משה ויסנר רק חייך חיוך של שביעות
רצון והכרה מעמדית :״בחיי שהתלבושת
הזאת נוחה יותר. תנו לי אותה להפגנה

מבעד רמשקפ״ם •שראל־ות
כך, בערך, העריכו תושבי ירושלים את תלבושת אבותיהם מלפני

הבוכרים שנראו כבר קצת יותר מודרניים, כשהם לבושים בבליל
סגנונות ואופנות, מהמאה הקודמת ומהמאה הזאת׳ ,יוצא סוריה בן
ה־ ,85 הרלי, שדמה במקצת למשה רבנו, גם בלי עזרת המאפר.

אחת של נטורי קרתא, ותראו איך שגמרנו
עם ההפגנות.״
מסוכנים עוד יותר מהקלגסים הרומאים
היו סדרני הפועל ירושלים. מרטון הסתובב
בין המצלמות והרמקולים, מלווה חצי־תריסר
עוזרים, מבלי להפסיק אף לרגע לרטון :״איך
אפשר לעבוד ככה? תראו איזה מין אנשים
נכנסו לתור התהלוכה, איך אפשר לצלם קומדיה
שכזאת?״
הוא הצביע בידו על קבוצת אנשים והתפרץ
בצחוק גדול. היו שם נער בתלבושת
גדנ״ע ירוקה, כולל כל הסמלים, צעיר בכובע
של עובדי נמל סלוניקאים, עם מצחיה מב־ריקה!
זאטוט שהיה לבוש דווקא בגלימה
מתאימה אך החזיק כדורגל גדול בידו. הסדרנים
זינקו על הילדים וגררו אותם בכח,
מתוך התהלוכה החוצה. אך הילדים לא
ויתרו• תוך דקה שוב היו בתוך ההמון.
מיכה נבון נתן הוראות ברמקול :״תתחילו
ללכת במעלה השביל. הליכה איטית, כאילו
שהלכתם קילומטרים על גבי קילומטרים ואתם
עייפים מאוד. שאף אחד לא יסתכל למצלמה
ולא יצחק• כאן זה סיפור עצוב
מאוד• אי־אפשר לצחוק. תתחילו ללכת עייפים
ומסכנים.״
הכי טוב הבינו את דבריו ערביי אבו־גוש,
שהצליחו להידחק לראש התהלוכה.
״קדימה! עליהום!״ צווחו במקהלה ונופפו
באלותיהם. כאילו עמדו לכבוש את ירושלים
בסערה. סוסי משטרת התנועה של ירושלים
נרתעו בבהלה.

ארטיק ל מיונ רי ם
ך* שמש ככד החלה לצרוב, וצאו
1ציהם של החשמונאים הגיעו למסקנה
כי עשו כבר מספיק. חלק הסירו את הגלימות.
חלק פשוט טיפסו במעלה הגבעה והסתלקו
הביתה. אמהות התרוצצו אחרי ילדים
אבודים, נשים באו מהעיר להביא ארוחת
צהרים לבעליהם. הרמקול צווח בלי הרף,
לאיש לא היה איכפת• שכונת הבוכרים נעמדה
מסביב לזקן שיצא במחול, מחאה כפיים
בהתלהבות.
״עוד מעט אנחנו מתחילים לצלם, תקומו
והסתדרו על הדרך,״ התחנן מיכה נבון ברמקול
,״לכל מי שיש משקפיים או משקפי־

אלפיים שנה. בתמונות אלה, שצולמו תוך ההסרטה, נראה יהודי לבוש
שק, חובש מגבעת ומרכיב משקפי־שמש ושעון (ימין) .אחרים עטפו
עצמם בסדינים כשמאל) ואילו הקצב (יושב במרכז) נשאר לבוש. אזרחית.

שמש שיוריד אותם מיד, להוריד גם את
השעונים. לפני אלפיים שנה לא היו משקפיים
ושעונים. אתה עם הכובע השחור, תוריד
אותו מיד, זה לא בשביל סרט כזה!״
שוב ניתנה הפקודה לזוז• צעדתי בראש
התהלוכה. עשיתי הכרה עם חברי לעליה־לרגל:
פקידי הברת החשמל בעניבות ססגוניות
.״הם נורא היום,״ הסביר לי בן־ציון
אניקטה, פקיד בן ,56 עטוף בסדין, מתוכו
ביצבצה עניבה כחולה. הוא משך אחריו גמל
.ושאל :״מתי אתה חושב שכל זה יגמר?״
ובלי לחכות לתשובה הוסיף להשתפך :״נותנים
עשר לירות אבל רוצים עבודה בשביל
חמישים. זה הסרט הראשון שלי, אבל אם
ירצו, אני מוכן להופיע בעוד סרטים.״
החזרה השניה היתר, מוצלחת בדיוק כמו
הראשונה. חסר היה רק אברהם שפירא הטוב
והזקן, שיעמוד בראש הגבעה ויצעק :״זה
סרט? זה יותר אנשים הצטופפו סביב
המצלמות מאשר לפניהן. מרטון כבר ,1יה
סחוט לגמרי :״עוד נסיון אחד ונפסיק עם
כל זה. די, מספיק לי עם האידיוטים האלה.״
זהו גם מה שכל האנשים שעל הדרך חשבו
עליו
עד שהרכיבו את גלילי הפילמים אל המצלמות
נשארו משלושת אלפי הניצבים בדיוק
החצי. החצי השני עמד עם שלל מלחמה של
גלימות וכפיות על כביש ירושלים, ניסה
לתפוס טרמפים העירה.
נירון קיסר הוציא בזמנו להורג את האחראי
למשלוח שלג ההרים עבור הגלידה
המלכותית שלו, מפני שהשלג נמס למחצה,
עד שהגיע למטבח הקיסרי. שוטרי ירושלים
בתלבושת קלגסים רומאים היו נדיבים יותר.
הם היו מוכנים לקבל מידי מוכרי האסקימו
שפשטו בשטח הצילומים כל שלגון שלא
יהיה, אפילו אם נמס תוך כדי לקיקה.
וכשהחלה המצלמה הגדולה להסתובב ולצלם
סוף־סוף את שיירת העולים־לרגל לירושלים,
כבר היו תקועים בפי מחצית העולים ובפי
הקלגסים הרומאיים שלגונים צהובים. מוכרי
האסקימו עצמם תפסו מקום כבוד בראש
התהלוכה המצולמת. מרטון עוד קילל, אולם
הטכנאים האיטלקים כבר צחקו.

ברומא, יהודים אמיתיים
•1תכן שדמסריטים היתה עוד מספיק
עקשנות לנסות ולצלם שוב את השיירה.
אלא שהפעם כבר לא היה להם את מי לצלם.
מכל אלפי הניצבים שרדו רק הגמלים וערביי
אבו־גוש, וקומץ צעירות שעדיין חיכו להזדמנות
הגדולה של חייהן. אפילו אני
כבר התיאשתי. החזרתי את הגלימה לבעליה
וקיפלתי את הכפיה ההוליבודית שלי. פיג׳מה
נוספת לעולם אינה מזיקה.
עכשיו אתם בודאי סבורים שהסרט לא
יוסרם, או אם יוסרט לא תהיה בו תמונת
הפתיחה של עליה לרגל לירושלים. זוהי
הטעות של חייכם. אס תראו באחד הימים
את הסרט, תראו שיירה יפה וממושמעת
של עולי־רגל יהודיים עולים לירושלים —
עצובים, עיפים ומסכנים — כשכמה קלגסים
רומאיים מסתובבים ביניהם .״האיטלקים,״
אמר מרטון ,״יודעים הרבה יותר טוב כיצד
עלו עולי־רגל יהודים לירושלים לפני אלפיים
שנה. הם גם יודעים להעריך יותר את
התמורה שהם מקבלים עבור משחקם. ולהשיג
נוף כמו של מבואות ירושלים, גם
זו אינה הבעיה הכי גדולה באולפני צ׳ינה
ציטה ליד רומא.״
רק הפירסומת לסרט תוסיף לומר לנו: ב ך
חור, הסרט הגדול ביותר שהוסרט אי־פעם
עלי אדמות, כפי שצולם בארץ הקודש עצמה,
בהשתתפות צאצאיהם של גיבורי הסיפור
האמיתיים.

במדינה

ב עי ט ה

חו פ שית

מאת
כדורסל קירקשל בא העירה
כל מי שהיה סבור, כי אחרי שקירקסה
של הגברת מדראנו יעזוב השבוע את תל-
אביב ישאר חלל ריק בשטח בידור זה,
יכול היה לפצות את עצמו בנקל אם היה
מטריח את עצמו השבוע לזירות הכדורסל
של תל־אביב, שם נערכו, במשך שלושה
ערבים ארוכים, תחרויות על גביע היובל,
למלאת 25 שנה למחלקת הכדורסל של מכבי
תל־אביב• השתתפותן של ארבע קבוצות
הצמרת של הכדורסל במדינה, מכבי והפועל
תל־אביב, הפועל חולון ומכבי דרום, הבטיחה
לקהל. מתח רב• אולם מה שאירע על המגרשים
עצמם היה רחוק מאוד מספורט
הכדורסל. היה זה קירקסל.
כמו בכל קירקס המכבד את עצמו, נערכו
גם הפעם שתי הצגות. הראשונה נערכה על
מגרש מכבי תל־אביב, שם נערך השלב הראשון
של המשחקים. באחד המשחקים המוזרים
ביותר שנראו אי־פעם בארץ, התמודדו
הפועל חולון ואלופת ישראל, מכבי תל־אביב.
למרבה ההפתעה הובילו החולמים, כמעט
עד אמצע המשחק, בתוצאה .22:31 האטרק ציה
החלה כאשר כבו לפתע אורות המגרש.
כאשר נדלקו האורות מחדש, נראו בפינת
המגרש יצחק כספי, מהנהלת ההתאחדות לספורט
בישראל, ומיכה שמבן, מאמנה של
הפועל חולון, כשהם מחליפים מהלומות. מש־נגמרו
המכות והמשחק עמד להתחדש, הסתבר
שהכדור נעלם כמו בשרביט קוסם קיר־קסי.
לכדור
החדש שהובא במקומר היה יותר
מזל. מיד בהדיפת הבכורה, ניפץ את אחת
המנורות, ועל חצי מגרש השתררה חשיכה,
כמו לפני הופעת כוכב בזירה. החשיכה היתה
בצד הסל החולוני. מאותו רגע הרבו המכבים
להטיל את הכדור לתוך הסל החשוך.
בסופו של דבר זכו בנצחון .56:54
מאריכים ושוב מאריכים. ההצגה
השניה היתד, קצת יותר ממושכת• למשחק־הגמר,
הופיעו הפועל תל־אביב ונוכבי תל־אביב•
המשחק היה מתוח ביותר. מדי כמה
דקות נאלצו השופטים להפסיקו, כדי להרגיע
את השחקנים שגילו דווקא כשרון איגרוף.
גם הפעם תרמה חברת החשמל את חלקה
בתכנית, השאירה את הקהל והשחקנים במתח
רצוף של שעה שלימה, כאשר כיבתה את
האורות. עם התחדש המשחק היו יחסי
הכוחות שקולים. על מרפסות הבתים ישבו
השכנים, חניכי התנועה המאוחדת, צעקו בקצב
לעבר כדורסלן מכבי דויד פריש :״דויד
פריש, לך לכביש!״
גברו על כולם צעקותיה של פקידת עירית
רמת־גן הבלונדית, סימה שלח, שחקנית קבוצת
הבוגרות של מכבי תל־אביב. סימה לא
התחשבה כלל בעובדה שבעלה, שמעון(״צ׳ינ־גר,״)
שלח משחק בקבוצה היריבה, עודדה
את כדורסלני מכבי, ובמיוחד את אברהם
שניאור, בצעקות :״מרץ שניאור! מרץ מכבי!״
לפתע פגע שניאור במרפקו בבעלה, השכיבו
פרקדן על הרצפה. סימה שינתה את הטון,
צעקה :״שניאור השמן, לך הביתה!״
השחקנים, משום מה, לא גילו חשק רב

ארזפי

סוחר חודורוב עם סחורה ולקוחה
הבו לנו יין, יין — בחינם
הפזלם חזה 1072

התיסו

^ שיר א ת ״ התקווה״ אתם יודעים? אז תשירו איתי
/ביחד, בלי לזייף :״עוד לא אבדה תקוותנו.״ אמנם, כמו
שאומרים העתודאים והאינטליגנטים, מכבי תל־אביב ירדה השבוע
מהמקום הראשון בליגה הלאומית למקום השני. אבל, כמו
שידוע לכולם וגם להפדעל פתח־תקוה שתפסו את המקום שלנו,
הכדור הוא עדיין עגול. פגש אותי איש אחד ברחוב וכמעט
התעלף :״מה, אתם כבר לא אלופים?״ אז אמרתי לו :״אמנם,
כמו שאומרים העתונאים והאינטליגנטים, אנחנו כבר לא אלופים.
אבל במקום זה אנחנו כבר אלופי התיקו.״
כמה תיקו יש לנו כבר? בחיי שעוד לא ספרתי. אבל יש
לנו בעונה הזאת אולי 8תוצאות תיקו. וחצי מהן אלה תוצאות
תיקו .0:0כל הקבוצות הקטנות בליגה, שלפני שנה לא הייתם
שמים גרוש בשבילן, נהפכו פתאום לקנונים נגד מכבי חל־אביב.
פעם הם היו מבסוטים כשהיו מקבלים רק .3:0היום הם בוכים
כשהם יוצאים בתיקו, כאילו האבא שלהם היה רגיל לנצח את
מכבי תל־אביב. לך תעשה משהו נגד זה.
רק בשלושת המשחקים האחרונים, נגד הפועל תל־אביב וכפר-
סבא ונגד מכבי נתניה, הפסדנו שלוש נקודות. ויחד עם זה
ירדנו גם מהאליפות. אז מה? הגידו לי, איפוא מקבלים כסף
בשביל אליפות? מה זאת אליפות בכלל? אפס. לעתונים כדאי
יותר שהפועל פתח־תקוה יקחו את האליפות. יתנו להם מודעות-
ברכה מתנובה, המשביר, סולל בונה ומועצת פועלי פתח־תקוה.
מה הם ירויחו אם מכבי תל־אביב יהיו אלופים? בקושי מודעה
קטנה מהציונים הכלליים.

ך* ואם הלב לספר איו הגענו לזה. לכם היה פסח? לנו היה
יום כיפור. כדורגל לא נותן אפילו לטייל קצת בפסח עם האשד,
והילד. וכאבי־בטן היו לנו הרבה בפסח, כנראה בגלל המצות.
בכלל, לא הסתדרנו כל כך עם האוכל בפסח• אבל אני יודע
שבשבילכם זה לא תירוץ.
באמצע השבוע שלחו אותנו לשחק בכפר־סבא — כאילו
אנחנו לא מפסידים מספיק נקודות בשבת, אז שנפסיד גם באמצע
השבוע. אנחנו היינו אז עוד הראשונים בטבלה והפועל כפר-
סבא — האחרונים. התחלנו שם את המשחק דווקא סוב, והובלנו
. 1:0לצערנו, לא עבר הרבה זמן וקיבלנו את שער השוויון.
הכנסנו את השני, וחשבנו שסתמנו לכפר־סבא את הפה. איפוא?
לא רק. שקיבלנו את השני, אלא שלפני שהספקנו לתת להם
פור של גול, היה כבר הכדור השלישי ברשת של אברהמל׳ה
בנדורי. בחיי שאני לא יודע מה קרה לו! הוא בטח שכח את
הידיים אצל הכרטיסן שלו בדן. בעונה הזאת קיבל 8גולים ב־15
משחקים, ובמשחק אחד הוא בא לי וממלא את כל מה שהחסיר
במשך כל השנה.
אם המשחק היה נגמר 3:2לטובת כפר־סבא, זה לא היה
צודק. גם כן קבוצה, כפר־סבא! נותנים שפיץ בכדור, ורצים.
עומדים תשעה בהגנה ושניים בהתקפה. אנחנו מתקיפים והם
נותנים את הגולים. היה עוד מזל שלשופט עמד משהו בגרון.
הוא הלך לשרוק את שריקת הסיום, אבל איחר קצת להכניס

ללכת הביתה. בכל פעם היה צורך להאריך
את המשחק, מאחר שהתוצאות הראו על
תיקו. המשחק, שהחל ב־ 8וחצי, התארך עד
חצות• רק 13 שניות לפני סיום ההארכה
הרביעית ר,שיוו המכבים את התוצאה ל־•46:46
לשופטים לא היה חשק להאריך את המשחק
עד הבוקר. הם השאירו את תוצאת
התיקו, ואת הגביע ללא בעלים.

שייע גלזר

את המשרוקית לפה, ורפי לוי ניצל את ההזדמנות להכניס
לכפר־סבא את השלישי, ולהציל נקודה. אם תראו את רפי
ברחוב תנו לו נשיקה אחת גם בשבילי.

ף א הספקנו לאכול בשקט את הקניידלעך של פסח וללמד
/את הילד לשאול ארבע קושיות, וכבר נסענו לשחק בנתניה.
המיגרש שם בדיוק כמו בכפר־סבא, והבננו שגם פה
מחכה לנו התיקו אם לא ההפסד. ג׳רי בית־הלוי, המאמן של
נתניה, יודע טוב מאוד את השיטות והקונצים להשיג תיקו.
יש לו אפילו נסיון בינלאומי בדברים כאלה. הוא עשה את זה
עם נבחרת ישראל במשחק נגד יוגוסלביה, כשבקושי ניצחו
אותנו . 1:0
גם ג׳רי שם כל הזמן תשעה שחקנים בהגנה. הם פשוט עמדו
בשני קוים, ואי־אפשר היד. לעבור אותם. היו לי דווקא שני
שאנסים טובים להכניס גולים. מכת ודלי אחת שלי מכמה מטרים,
הצליח כספי לעצור. ואילו בפעם השניה הלכתי לתת בעיטה,
אבל מישהו דרך לי על העקב, וכשהלכתי לתת את הבעיטה
ראיתי שנשארתי בלי נעל. גם המשחק הזה נגמר ב־.0:0
שמעתי איש ועד של מכבי נתניה אומר, שג׳רי הבטיח לקבוצה
כי לפחות בארבעה משחקים מהמשחקים האחרונים, ישיג להם
תיקו. בשלושה הוא כבר מחזיק. הרביעי יבוא גם הוא, אם
ימשיכו לשחק בשיטה כזו.
כדי שלא תחשבו שתמיד אני משחק כדורגל כמו בפעמים
האלה, החלטתי להוציא בקרוב ספר. שם תראו שפעם שיחקתי
יותר טוב. תוכלו לקרוא שם על קריירה של 15 שנות כדורגל,
מזה 10 שנים רצופות בנבחרת• אולי אז תפסיקו לצעוק: שייע
הביתה!

** האתס אומרים על הפועל תל־אביב? רק חודורוב
)₪חוזר לשער, והם כבר יודעים לשחק כדורגל. במקום 1 להיות במקום האחרון, הם כבר במקום השמיני ובתיאוריה הם
יכולים אפילו להגיע למקום הרביעי. רק שהשנה אין הבדל
גדול בין המקום הרביעי למקום האחרון. בסך הכל הבדל של
שש נקודות.
אני מספר לכם את זה, לא מפני שאני שונא את הפועל
או בגלל זה שלא הצלחנו לנצח אותם לפני שבועיים, אלא כדי
שלא תצטערו כל כך על שירדנו למקום השני. יותר טוב שתצטערו
שהפועל תל־אביב ירד מהמקום הראשון למקום השמיני.
לפני שנגמר המקום שלי, יש לי עוד משהו קטן להגיד.
קראתי שסופר שמתבייש בשם שלו האמיתי, וקורא לעצמו ס.
יזהר, כתב בעתון נגד הכדורגל. אני לא זוכר מה הוא
אמר בדיוק, אבל זה היה משהו כזה :״מה זה כדורגל? 50 אלף
איש יושבים ומשתגעים מזה ש־ 22 איש משתוללים על המגרש.״
ובכן, אם סופרים יכולים לדבר על כדורגל, אז כדורגלנים יכולים
לדבר גם על ספרות. מה זה ספר? מיליון אנשים יושבים וקוראים,
איך שאיש אחד משתולל על הנייר*.
עסקים כדורגלנים למען כדורגלנים
״דחילקום, מתי תפתחו כבר את החנות?״
פנה השבוע גבר חסון אל זוג כוכבי הכדורגל
יעקב חודורוב ויוסף מרימוביץ׳,
ברחוב דיזנגוף בתל־אביב. היתר. לאיש סיבה

רצינית להתאונן. היה זה מורה ההתעמלות
של בית־הספר תל־נורדוי. לאחרונה החלו
תלמידיו להופיע ללא נעלי־התעמלות לשעורים
.״אנחנו מחכים עד שחודורוב יפתח
את החנות, ואז נקנה נעליים,״ ענו הילדים.
כי המאורע המדובר ביותר בשבועות האחרונים,
אפילו יותר מאשר הפתעות משחקי
הכדורגל, היא החנות לצרכי ספורט, שזוג
הכדורגלנים פתח השבוע בשותפות.
לא רק עסק. הרעיון היד, ישן. אץ
כמעט כדורגלן בארץ שאינו מתחבט בבעיח
מקום העבודה. רק כדורגלנים בודדים הם
עובדים עצמאיים. רובם נזקקים לחסות מפעלים
גדולים. במסעיהם המשותפים עם נבחרת
ישראל הגו חודורוב, איש הפועל, ומרימו־ביץ׳
,איש סבבי, להקים יחד חנות ספורט.
אחרי חדשים מרובים של הכנר״ עזב
חודורוב את עבודתו כנהג במקורות, יוסלה
נטש את בית־ד,מלאכה המיכני שלו, ויחד
רכשו חנות מפוארת בסכום של 14 אלף
ל״י. לא היה זה רק עסק מסחרי שיבטיח
לצמד הכדורגלנים הכנסה: אילו רצו יכלו
לפתוח עסק טוב יותר. אולם שני הכדור-
רגלנים רצו ״להמשיך ולהישאר בענינים.״
החנות, אשר מן הסתם תהפוך תוך זמן
קצר למקום מפגש מרכזי של ספורטאי ישראל,
היא רק שלב ראשון בתכניותיהם.
״אנו מקוים להביא ליצירת מצב, בו לא
יתקלו כדורגלני ישראל באותן הבעיות שבפניהן
עמדנו אנחנו,״ הסבירו השניים.
עוד לפני שנפתחה החנות, זכו חודורוב
ומרימוביץ׳ בעידוד, שסימל כי אין מתיחסים
לחנותם רק כאל עסק מסחרי. אופינית ביותר
היתד, תגובתו של ד״ר אליקום אוסטשינסקי,
מנהל יקבי ראשון־לציון. כאשר סנה אליו
חודורוב, בבקשה להנחה בקנית משקאות,
תרם אוסטשינסקי משקאות חינם ב־ 400ל״י
לחגיגת פתיחת החנות•

רדיו
יוסף עושה פולקלור.
שנה שלישית מי יודע? /שנה שלישית
אני יודע / .סוף סוף הגיעו ממרומים !
הפלגה מקוצרת
מרבד קסמים ושילומים.
התכונה האופיינית לתוכנית השידור השנה
רביעית מי יודע? /שנה רביעית אני
פופולרית ביותר בישראל, שלושה בסירה
יודע / .כמה כבשים שבעות־רצון /סוף•
אחת, היא הצליפה הסאטירית בכל מכל כ א
סוף. מצאו רועה לצאן.
אולם לעתים קרובות הצליפה היא כה חסרת
שנה שישית מי יודע? /שנה שישית אני
מעצורים, ופוגעת בדמויות ומונחים כה מקויודע
/כמה כבשים תשאלנה :״איך? /
דשים, שעורכי התוכנית מצנזרים אותה באתמול
רק בא וכבר הולך?״
קפדנות לפני שידורה.
שנה שביעית מי יודע? /שנה שביעית
כך קרה גם השבוע, עם ההקלטה שנמשכה
אני יודע / .בחלץ משהו כבר זז /כן, נפט
קרוב לארבע שעות, באולם ויקס המפואר
עוד אין, אך יש כבר גז.
של מכון וייצנזן ברחובות. מה שנשאר אחרי
שנה שמינית מי יודע? /שנה שמינית
העריכה הוגש ב־ 60 דקות של שידור. כמה ־
אני יודע / .פרצנו דרך למפר׳ן /אך שבנו
מן הפנינים שנפסלו, מטעמים מובנים מאכי
האו״ס לחץ.
ליהם למנהלי קול ישראל:
שנה תשיעית מי יודע? /שנה תשיעית
מה היו דמויות היסטוריות מסויימות כותאני
יודע• /אגם החולה התעקש /ולא רצה
בות בספר האורחים של לוד, אילו הגיעו
להתייבש.
לביקור לכבוד חג העשור? שפינוזה :״מה
קמו של הטיפוס הזה אצלכם, שהתחיל להתכאשר
התקרב אלמגור לשנה העשירית העעניין
בי לאחרונה?״ איינשסיין :״מה אני אשם?
ביר לו שמעוני פתק, ביקשו לפחות בבית
ווייסגאל הביא אותי!״
האחרון של השיר, לגלות מעט אופטימיות.
בשורה השלישית באולם נראה מאיר ווייס־אלמגור,
במקום לקרוא את הבית האורגינלי:
גאל, ראש וועדת העשור, נהנה מאד מהשנה
עשירית מי יודע? /שנה עשירית אני
תשובה. עוזר מיוחד ישב לידו, תירגם לו
יודע / .חיים על שנור ויש מחסור /אבל
לאנגלית כל תשובה שהיתר, קשורה בו.
עושים כאן חג עשור. שינה את הטקסט
לפתע, אחרי שהזכירו אותו תריסר פעמים,
תוך קריאתו למיקרופון, חיבר בית אחרון
הצביע לעבדו דן בן־אמוץ :״יש לנו מזל
יותר אופטימי: שנה עשירית מי יודע? /
שודייסגאל איננו פה.״
נרגש באופן מיוחד נראה
חרזן הסירה דן אלמגור. זו
הפעם הראשונה הופיע בעיר
הולדתו, כאשר משפחתו נוכחת
״בהרכב מלא מאוד.״
על הסטחאנוביץ של הפזמו־נאות
העברית הוטל לחבר,
תוך רבע שעה, עשרה חמשירים.
החמשירים שצונזרו:
פרדסן די־וותיק וסימפאטי,
חלם על אירגון דימוקרטי.
כשניסו לרמות,
הוא חיכה בלי חכמות
וצעק ברוסית מאטיו״
חמשיר על איש יקנעם:
צעיר, וידוע גם מי הוא,
״יהודי מפוקפק 1״ -כ ך הודיעו.
אז למיקהת הובל;
אך לפני שטבל
כבר צעק כבוד הרב:
״יהודי הוא.י

תוכניות

תשבץ העובס דוה 1072
מ אוזן .1 :עובד
בשכר ; .5מ עבר
רב־קרבות
בסיני; . 10 נער־רחוב;
.12 אצל
כמד. סופרים היא
נשפכת כמים; . 14
בבקשה; .16 שטן
הנכנס לנשמה ;
.18 צורה הנדסית;
.19 הקיסר שניגן
בעת השרפה ; .2 1
סיגרית פילטר ;
.22 פרי ; .23ל אחרונה
נחנך כזה
על הירקון; .24
שכנתה של רמ לה
; .2 5העיר הגדולה
; .27 שם
חיבה לנערה ששמה
שושנה ; .3 0
אחת העוגות ; .3 1
נשיא אמריקאי ; 33 בדחן ; .35
יהיה יותר טוב 36 חודש .38 :זמר
החנוכה ; 39 יחידה צבאית ; .40 הניע ;
.41 שיכר; .43 מספיק; .44 אסיפה;
.46 איש האהל; .48 את; .49 קופת
ביטוח וחיסכון.
מ אונ ך .2 :הכ״ף של סכו״ם; .3
ממלכה שכנה! .4האשד. מיריחו; .6
מצבה; .7האהל! .8מספר הצדיקים ה נעלמים;
.9עובדת בגן־ילדים; . 11

יש גם ללא תשלום ; .13 מסבאה 15
רהיט; .17 ממנו תזעק אבן; .18מ ראשי
הפרוגרסיבים; .20 בעל נסיון;
.23 נמוך קומה ; .26 דומיניון 27
הבר מיועד לצדיקים ; .28 יישוב ; .29
ספר רב־עובדות ; 3 1כלי חקלאי ; 32
יותר גוון מאשר צבע ; 34 שעל ; 35
שיך אל תטיל בחברך; .37 מודרני:
39 מעבודות המכבסה ; .42 בתוך ה כדור;
.44 תחת הראש; .45 מטבע
צרפתי ; .47 מערב.

על סיסמת העשור בקשר
עם האדיבות לתיירים, הגיב
אלמגור:
מעשה בתלמיד בשם זוטא,
שאמר רק ״תודח״ ו״בממותא.״
במשרד החינוך
אז אמרו :״הוא ברוך,
כי הביא לנו שפע וולוטה.״
מדעי. כאורחי התוכנית
הפעם שחקני ההוזמנו
בימה
עדה טל ושמוליק סגל•
יצחק שמעוני נתן להם את
ספרו של שייקספיר רומיאו
זיוליה, הטיל עליהם לחבר טקסט חדש, לפי
עבור מחזה
שסומנובעמוד ,44 קטעים ישראלי מודרני, מחזה צרפתיחודר־לנפש,
או מחזה מתקופת השיגשוג ברוסיה.
כאשר שלח אותם שמעוני לחדר מיוחד,
לחבר את האילתוד, הגיב דן בן־אמוץ, אויבו
סגל :״הם הולכים
המושבעשל שמוליק
לעשות אילתור או חילסוד?״
סידרת השאלות הבאה כללה שאלות בנושאים
מדעיים. התשובות שנמחקו מהשידור:
איך הופכים זבל לזהב? ״פשוט מאיד,
חסמבה!״ (אחי־נעמי) ״השאלות שלך והתשובות
שלנו! (שלום רוזנפלד)•
לגלי צחוק סוערים זכה, כרגיל דן בן־
אמוץ. כאשר יצא הצזדת לחדר צדדי, כדי
לערוך סדרת תשובות, מצא דן הדפסת סטנסיל
של נאום, אשר הוקרא בהרצאה של כינוס
מדעי במכון, לשאלתו של שמעוני: איך
מצליחים באהבה? התחיל בן־אמוץ להקריא
את ההרצאה שמצא, שכללה הסברה מדויקת
על :״אלקטרונים, פלוטונים ונויטרונים המתחברים
יחד, עד הגיעם לנקודת רתיחה
פסימי או אופטימי 7בחלק האחרון
של הערב הוטל על אלמגור לחרז את הפזמון
המסיים. פזמונו של אלמגור, שלא שודר,
היווה מעין מצעד הישגים של המדינה, בנוסח
השאלון העילג המפורסם של תעדת העשור.
שנה ראשונה מי יודע? /שנה ראשונה
אני יודע / .קהל עצום שעות עמד /לראות
מצעד שלא צעד.
שנה שניה מי יודע / 7שנה שניה אני
יודע /עומדים בתור לשוק שחור /ודוב

ספן בן־אמוץ
אילתור או חילטור?
שנה עשירית אני יודע / .כבר אין פה שנור
ואין מחסור /יש פה, יש פ ה חג עטור.
תדריך המשדרים המפורטים ממה עשויים לחיות
בעלי ענין. שינויים אפשריים.
• הגדר (קול ישראל, יום ד— ) 19.20 /
אופירה לרדיו מאת יהודה תהל, בהשתתפות
רמה סמסונוב, רפאל רוזנבלט, מקהלה מדברת
ותזמורת קול ישראל. נסיון להביא, במסגרת
מצומצמת לשידור, קטע מאירועי הגיטו.
• סיפור ווסטסייד (גלי צה״ל, יום
ו — )21.15 /האופירה היהודית־ברוקלינית
של ליאונרד ברנשטיין, בהגשת מרים תמיר.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלסו בתאריכים
ובשעות המפורטים מטח, פן יטבע
בגי השעמום.
* 0טי רתרחל (קול ישראל, יום ו׳,
— )18.30 שירי רחל הרגשנים,כפי שיקולקלו
בפתוס המזוייף של קרייניות קול ישראל
• ח תונ ת הכסף (קול ישראל, שבת,
— ) 11.30 סיפורו הארוך מדי של חנוך ברטוב,
אודות זוג פועלים וותיק במושבה,
הוארך עוד יותר על־ידי המעבדת חנה בן
ארי, נשמע כקריאה מייגעת בפועל הצעיר
על־ידי שחקני התסכית.
• אדם ונוף כישראל (קול ישראל,
שבת 18.30 ,אנתולוגיה לרדיו, של
פרקים אשר קשה לקראם בעין. אחת הדרכים
בה משניאים אנשי קול ישראל את האדם
והגוף הישראליים על מאזיניהם.
העולם חזח 0 ?2ו

בייעור חמץ
ך• תל׳אביב, התלוננה מרסל סואד
1במשטרה, כי אחרי שתלתה את לבני
המיטה שלה לאוורור לכבוד חג הפסח,
וביניהם גם ציפית שכללה תכשיטים בשווי
של 300ל״י, הוציא אלמוני את התכשיטים
מתוך הציפית, השאיר את הציפית
לאיתרור.

גן נעול
ך • ת ל ׳ אכיב, הבחינו תושבי אחד ה!
* בתים ברחוב שלמה המלך במסגר
המנסה לפרוץ את דלת אחת הדירות,
שבעליה היו בחופשה, גילו כי המסגר
נשלח על־ידי פורץ מועד, שהסביר למסגר
כי הדירה שייכת לו אך הוא איבד
את המפתח.

בעולת תגמול
ך * ת ל ׳ אביב, אחרי שאנשי השגרירות
! הצ׳כית מחו בפני משרד החוץ נגד
הקבצן המקבץ נדבות בפתח בנין הצירות,
ירד הקבצן מתוך מכונית, פתח את
המזוודה שהיתר, בידו, הוציא מתוכה 8
אבנים, הטילו בזו אחר זו על חלונות
בנין הצירות, ניפץ אותן, נכנס חזרה
למכונית והסתלק.

צרה מגבוה
ך* נורמנדיה, צרפת, נאלצו שלטונות
*י• מס־ההכנסה להזעיק לעזרתם צנחנים,
כדי לחדור לתוך טירה עתיקה בה התבצרה
משפחת איכרים, שסירבה להתיר
לגובי מס־ההכנסה להיכנס אליהם.

חול ומחול

..מן העיר אר הכנר -אינה סיסמה התושבת את בנות נצרת

נשואין י כן ־ אבל...
*ו י וסח הוא בחור ממורמר. לא על כל
*והמין האנושי, כי אם רק על חציו הנשי
של מין זה. ליתר דיוק: על בנות העירי
נצרת. כי רק לפני שבועות אחדים, היה
מוסד, מלא תקוזת לזכות במיי״נישואין מאושרים•
ואז, לפתע, קמה בחירת־לבו הנצ־רתית,
ואמרה ״לא״.
סוסה, עלם גבוה ורזה בן ,19 סיים רק
לפני שנה את ביודהספר התיכון בנצרת,
וכיום הוא עובד בהוראה באחד משבטי
הבדואים ליד כפר שפרעם הגלילי. בעייתו,
כך הוא סבור, אינה בעיה אישית נדירה.
״בנות הערים הערביות כולן חושבות שזו
פחיתות כבוד להתחתן עם כפרי ולעבור
לגור אתו בכפר.״
בן 14 היה מופה, כאשר נשלח על־ידי
הוריו ללמוד בנצרת. באותם הימים לא
חשב על בנות .״הייתי נעלב כשהורי היו
מאיצים בי לגדול ולהתחתן,״ מספר הוא.
״הם היו רגילים לומר לי, :יאללה יא מוסה,
גדל כבר. אנו רוצים לראות בשמחתך.׳
גם אני רציתי בשמחתי, אבל באותם הימים
היתר, שמחתי לקבל את תעודת־הבגרות. על
בנות וכל הקשור בהן לא רציתי לחשוב —
למדתי שזה חטא.״
מאז הספיק מוסד, להבין, כנראה, כי אין
זה בדיוק כך. אולם הרחבה זו של השכלתו
המעשית לא הביאה לו אושר רב. בהיותו
בנצרת היה מוסד, נאלץ לעמודי בתור לקנות
לחם. שעות ארובות ביזבז כך, כשכולו נרגז
על ביטול הזמן. עד אשר מצא לעצמו תחביב
מרגיע: להתבונן בבנות שעברו ברחוב.
״תחילה פחדתי שמישהו ישגיח במינהג ה־בלתי־חברתי
שלי,״ הודה ,״אבל במהרה גיליתי
כי הבנות עצמן מביטות בי לא פחות
מאשר אני בהן.״

ף* ירושלים, ערכו נטורי קרתא ד,פ!
גנה נגד הקמת בריכת השחיה המעורבת,
לבשו הפעם בגדי חג, יצאו בשירים
וריקודים מול משמרות השוטרים
המזויינים.

חיגוך מתקדם
^ תל״אכיג, הובא גדעון יפה ()22
! לדין, באשמת התפרצות לבית־ספר
וגניבת שלוש ל״י, ביקש מהשופט לאסור
את פירסום שמו בטענה שהוא בן מורה.

קוצו של יוד
ך• כירמינגהם, ארצות־הברית, פרץ
^ פרד הובארד עם חברו לבית, חילק
עמו את השלל, הסתכסך על סכום של
13 סנט, רצח את חברו, נידון ל־ 30 שנות
מאסר.

חד גדיא
ך * נ תניה, שמע שמעון סלומון את
^ אשתו צועקת בחדר־המדרגות, הבחין
כי הותקפה על־ידי חתול גדול, מיהר להביא
את אקדחו כדי לירות בחתול, כיוון
י״ י<״י״ י-ייי י-ייייי״ אל החתול, ירה

עת ללמוד ועת לאהוב
י מיוחד משכה את תשומת־לבו נערה
^ שתורת עיניים, בעלת צמות ארוכות ושחורות.
כעבור זמן נודע לו כי זוהי בתו
של מנהל בית־הספר היסודי באחד מכפרי
הסביבה. ד,יחוס הרם לא הפחידו: גם יחוסו
שלו אינו מבוטל .״את משפחתי מכבדים
בכל הארץ, ונוסף לכל — אל חמד לאללה,
יש לנו כסף ונכסים לא פחות ממשפחתה.״
בכל זאת, חשש התלמיד להרבות במחשבה
על נערת חלומותיו. הוא פחד פן יפריע הדבר
ללימודיו, והוא ייכשל בבחינות .״הוי יא
מוסד״״ היד, שואל את עצמו ,״האם זאת
העת לאהבה? לאיזה בחינה אתה עומד לגשת
— לבחינת הבגרות או לבחינת האהבה?״
הוא החליט כי גם קבלת תעודות יש
להסדיר לפי עדיפות: קודם תעודת־בגרות,
אחר־כך תעודת־נשואין. בינתיים הסתפק בפגישות
מקריות ובהחלפת חיוכים נחפזים עם
סיהאם היפה• כעבור זמן אף הצליח להחליף
עמה כמה מלים. היא היתד, ילדותית ועליזה,
תמיד צחקה — ״אפילו כשהייתה רועדת,
בעבור מישהו לידנו ברחוב.״
לא היה קל לשניים להיפגש.
עיר קטנה ואפילו אם בחורה־אין
זה דבר קל בשבילה
עם בחור.

שבנו חזר מנצרת בלי ראש,״ נזכר מוסד*
״הוא רק הבין שאני צריך שלווה. הוא שלח
אותי למרעה, עם עדרי המשפחה.״
כל זמן שלא ׳נודעו תוצאות בחינות־הבגרות,
לא העז מוסד, לגלות לאביו את
דבר אהבתו. אולם כאשר נודע למוסד, כי
הוא עבר את הבחינה ואף זכה לציונים
טובים במיוחד, לא ידעה שמחתו גבול. בני
הכפר באו לברך את התלמיד המוצלח על
הישגו, כשבפי כל אחד האיחול :״נבוא לבקר
אותך בקרוב בשמחתך הגדולה.״ נזכר מוסד:,
״לכל אחד עניתי חרישית :״אמן, אמן, כן
יהיה רצון.״
כשבטחונו העצמי מבוצר בתואר ״בוגר
בית־ספר תיכון״ פנה מוסד. אל אביו, סיפר
לו את דבר אהבתו לסיהאם, בת המנהל.
הוא ביקש ממנו כי יפנה רשמית אל משפחת
הבת, ינהל את המשא ומתן לברית־נשואין.
האב סירב להתערב .״אתה כבר גבר,״ הכריז
,״רצונך להתחתן — טפל בעניין בעצמך.״
לפי עצתה של סיהאם עצמה, פנה מוסד,

מיד החוצה!״ אך סיהאם לא התרגשה מהתפרצות
אביה. היא באה אל מוסה והודיעה
לו :״זה כבר יהיד, בסדר. שלח נכבדים
לאבא לסיים את העיסקה.״
מוסד, כמעט ונישק את אהובתו; רק
נוכחות חברתה ריסנה אותו. הוא מיהר
לאביו, והפעם הסכים זה לנסוע לאבי הכלה,
בחברת הכומר של הכפר• ״אני ליוויתי
אותם בתפילות,״ הוסיף מוסד.,
למחרת שבה משלחת השידוכים .״אביה
מסכים,״ הודיע אבי מוסה בכעס כבוש .״אבל
בתנאי אחד: שתעזוב את הכפר ותעבור
לגור בעיר. האם אתה מסכים לתנאי כזה?״

.היבן מר,ום הה שכלה?
ך* ולו המום נסע מוסה העירה, לשמוע
את הפרטים מפיה של סיהאם עצמה.
עברו כמה ימים עד שהצליח לפגשה. הנערה
עותר. לו בליגלוג שובר־לב :״ומה חשבת
לך, יא מוסד״ שאני אסכים לעזוב את העיר

אנשים

קח אתך את המצלמה
עונת הטיולים החלה. עוד מעט
הטבע יקשט את־ הנוף בהדד
פריו. יהיה יופי זה שמוך לך
בתמונה בעזרת המצלמה.
אותה, יחד עם הדרכה,
תקכל אצל
פוטנ -בדנד
חיפה,דח 1ב ה חלונן 31

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
תרשמו עוד היום ב״אולפן גרג״
לקורס הדו־חודשי ( 3א בשבוע) ל־
קצרנות עברי ת ו /או אנגלית

ב ת״ א: אצל ח. בר־קמא, גורדון 5
בחיפה: בי״ס ״במעלה״ ,החלוץ 13

הצלחה מובטחת!

^ 7ק י11

17.675ל״י
בכיוון אחד
32.475ל״י
הלוך ושוב

כרטיסים אצנ נ״כני הנסיעות
ובסשרדנו פזא״ה ,42 הל־אביב, ט61562 5

?סובלים מנשירת שמרוח וקרחות
טיפול מיוחד לפי שיטה חדשה ובעזרת מכשירים חדישים
כיותר מאפשר
א. הפסקה מוחלטת של הנשירה
נ 2גידול של שער חדש
הטיפול הוא כ א חריו ת גמורה -
כמקרה של אי־הצלחה יוחזר הכס?,

רובינ׳ם קו ס מ טי קו ם
כ הנהלת מר א. רוכין, כיוקוסמטיקאי מדופלם
טלפון 22128
תל-אביב, רחום פינסקר ,2

מדוחקי פיג־מה
את הראיון שנתן לכתב פיגארו
הפריסאי, ושעורר רעש כה רב בישראל,
סיים ראש ממשלת ברית־המועצות
ניקיטה כיו שצ׳וב בדרך
מקורית ביותר! הוא קם מבטאו,
היכר, בשני אגרופיו על השולחן
שלפניו, וקרא לעבר העתונאי הצרפתי
:״תרמתי כבר מספיק לרווחים
של קפיטליסט כמוך האונד
נאית לולה כר, שבילתה את חג
הפסח בחוץ־לארץ, עמוד, לחזור ארצה
במוצאי שבת, מאחר שקבעה
למדוד תלבושות ללקוחותיה כבר ביום
ראשון בבוקר. מטוסו, של לולה
התאחר, אולם הלקוחות שהמתינו
בדירתה סירבו לעזבה. המטוס הגיע
לבסוף ביום ראשון בשעה 12 בצהרים,
ומיד בהגיעה משדה־ד,תעופה
החלה לולה למדוד את שמלות יקו־חותיה
דיקנות מתימטית גילה
לאחרונה פרופסור אברהם פרנק
ל, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה
העברית ביר,שלים. כאשר ניסה
לברר אצל נהג אוטובוס, מתי יוצאת
מכונית לבאר־שבע, לא הסתפק בתשובת
הנהג ושאל :״מתי הוא יוצא
בדיוק?״ שאל אותו הנהג ד,נרגז:
״אתה יקה או פרופסור?״ ״אני גם
זה וגם זד״״ השיב פרנקל בקול
שקט ,״האם אתה מוצא איזו סתירה
בכך כמנהגם מדי שנה, ערב
חג הפסח, עלתה גם השנה משלחת
של ערביי אבו־גוש, ובראשם מוכתר
כפרם מחמוד ראש ל, לביתו של
ראובן (״תמק״) גרינברג, הביאה
לו כבש חי כקרבן־פסח. אולם
השנה הופתעו אנשי המשלחת למצוא
אצל רומק כבש חי אחר. היה זר.
כבש שנשלח לו כקרבן־פסת מד,שייך
הבלדואי טולימן אד־הוזייל
חובב עתונים, שנסע השבוע באוטובוס
בקו 5בתל־אביב, נכווה קשות.
כאשר ראה האיש את אהרון מפק
ין, גיבור זרוק אותו לכלבים, עולה
לאוטובוס ובידו גליון עתון הרפש
של ד,ש.ב ,.ביקש ממנו האיש
להציץ בעתון .״אנשים הנוגים לא
קוראים עתון זה,״ השיב לו מסקין,
וסירב להראות לו את העתון
נפגע אחר של ד,ש.ב ,.נאשם המחתרת
עורך־דין יעקב חירותי,
חזר השבוע, אחרי תקופת היעדרות
ממושכת, לבית־המשפט המחוזי. ה־
.פעם הופיע חירותי כעורך־דין, שהגן
על נאשם אחר הזדמנות מתאימה
לסולחה מצאו חברי מועצת
העיר אילת, שמואל (״בובי״) עצ*
יוני וראש העיר חנוך ננר, שלא
דיברו זה עם זה במשך שלושה חדשים.
אחרי מסיבת ליל־סור עליזה,
בהשתתפות חברי מועצה אחרי*
המריצו חברי המועצה יום יוסקד,
ארקיע״) כה!* ויהושע (״ישע״)
שפי את בובי להזמין את חנוך
למסיבה, באמרם .״נראה אם יש
לך דם.״ בובי הוכיח שיש לו דם,
צלצל לננר, שבא מיד למסיבה, כשהוא
לביש פיג׳מה•

יחדיו

בסיום הקלטת תכנית טזלתסה בסירה
אחת, שנערכה השבוע ברחובות
(ראה רדיו) ,ניגשה עלמה צעירה
חובבת אוטוגרפים אל איש הצתת
דן בן״אמוץ, ביקשה ממנו חתי-
ייה. דז הידול תתח אח דלתיהת דיתדת

כד הגבירות

ומעדה

מגיד 16

מסמנות

להשתתף

בתחרות

ניתנת בזה הזדמנות ל־ 6גבירות להציג את המודלים החדישים
שלנו לקראת האביב

בשתי תצוגות אופנה
ריקה זראי
תשוקה לכל צעיר פלורנטיני
כביכול, לצרכים הפרטיים של מכון וייצנון.
וזייסגאל השיב במכתב ארוך ומנומק, בו
טען כי מאחר ואין לו תקציב כשם שיש
לאגודת שוחרי האוניברסיטה, אין הוא יכול
להשיב להם במברק. הוא הוסיף עוד 14
מאורעות שאירעו במדינת ישראל שלא באשמתו,
סיים בנוסח :״ב־ 2לנובמבר 1952
מת הנשיא וייצמן. לא באשמתי
רעש הפטיפון במלון החדיש אילת, על שפת
ים סוף, הטריד בשבוע שעבר את שר המשפטים
פנחס רוזן, שהתארח במקום.
הוא קרא לאחד המלצרים, ביקש ממנו לסגור
את הפטיפון. כשהסביר לו המלצר כי
אורחים אחרים של המלון נהנים מהמנגינה,
דרש ממנו השר :״תסגור ותגיד להם שה־פטיפון
מפריע לשר דיאנה לרנד,
כתבת ג׳רוזלם פוסט לשעבר העוסקת עתה
בהדרכת תיירים, מארגנת עתה סיורי לילדי
של תיירים בתל־אביב, כדי להראות להם
את חיי הלילה של העיר. אמרה דיאנה:
״תיירים יש לי כבר, עכשיו אני מחפשת
חיי לילה בעיר אריה פילץ איש
הנכסים ובעל קפה פילץ המפורסם שהפך
למועדון יחדיו של מפא״י, החל לקבל
מכתבים המופנים למר אריה יחדיו.

פזמון חוזר
קרבן למתיחה אכזרית נפלו השבוע המוסיקבלן
יוחנן זראי ואשתו ריקה
זראי. בשובם באחד הימים לביתם, שמעו
צלילי נגינתה של תזמורת כלי־נשיפה• לחר־דתם
הרבה הבחינו כי התזמורת מנגנת
במלוא המרץ את שיר העשור, שאת כתיבת
המוסיקה שלו סיים יוחנן רק כמה שעות
קודם לכן ומסר אותו ליעקב אימון,
ראש אגף המיפגנים של ועדת העשור. רק
אחרי כמה דקות פגשו את אגמון עצמו,
בחברת הבמאי גרשון פלוטקין. יוחנן
סיפר להם על מה ששמע .״אנחנו מצטערים
מאוד זראי,״ אמרו אגמון ופלוטקין ,״אתה
מכרת כבר את התווים קודם למישהו אחר,
איך אנחנו יכולים להקליט שיר שנמכר לאחרים?״
כאשר נשמתם של יוחנן וריקה
כמעט פרחה כליל, גילו להם השניים את

הסוד: הם מפרו את התווים שקיבלו מיוחנן
לתזמורת מכבי האש של תל־אביב, שניגנה
את השיר בגן־מאיר, הקרוב לביתו של זראי
את שהותו הקצרה בבית־החולים תל־השומר,
אחרי תאונה שאירעה לו, ניצל
הזמר הלל (אילקה) רווה כדי להופיע,
יחד עם אשתו אביבה רווה, בפני החולים
ששכבו בביתנו. להופעה נאספו גם
כל הרופאים והאחיות. כאשר סיים אילקד,
לשיר, ניגש אליו רופאו ואמר לו :״אתה
יכול לקחת את החפצים ולחזור הביתה. אם
יש לך כח לשיר ככה, אין לך מה לשכב
כאן יותר סלע המחלוקת בין תיאטרון
סמבטיון לתיאטרון זירה, השחקנית יעל
ישי, שלפי החלטת בית־המשפט נאסר עליה
להופיע במשך שלושה חדשים, השיגה כבר
עבודה לתקופה זו בלשכת התיירות הממשלתית.
אגב, לפני שירדה מבמת סמבטיון,
ניגשה אליה הרכילאית מירה אברך, שאת
שמה הזכירה יעל באחד משיריה, הבטיחה
לשלם לה 10 גרוש לכל הופעה, בתנאי
שתשיר את שמה ברור יותר עתונאי
אשר רכש, ערב הפסח, את ספר הבלאדות
של שמשון מלצר אצל רוכל ספרים
ישנים, מצא בדף הראשון של הספר הקדשה
בכתב ידו של מלצר :״למשה לויוס, בברכת
חג שמח — שמשון מלצר, ערב פסח תש״ז״
חוויות לאו דווקא אמנותיות עברו
בימי הפסח על להקת הפנטומימה של
יעקב (ג׳וקי) ארקין. בכיסופים שיכנה
המזכירות את חברי הלהקה בחדר מלא
פישפשים ושרצים. כנקמה פרצו חברי ה להקה
לבנין המזכירות, התקינו אותו ללינת
לילה, אחרי שהפכו את סדריו מבלי להוציא
מלה אחת, כיאה לאמני פנטומימה
במזוודה בלתי־מסודרת יצא שר התחבורה
משד! כרמל למסע המגבית בדרום־אמ־ריקה.
הסיבה: משה, חבר קיבוץ נען, צפה
בהצגת תיאטרון זוטא שנערכה בקיבוץ,
ויתר על אריזת המזוודה משום שלא רצה,
לדבריו להעדר מן המערכה השניה של ההצגה
ידיעה משמחת נפוצה השבוע
בקרב חוג מקורביו של המחזבלן יגאל
(״זרוק אותה לכלבים״) מוסינזון. אשתו
הנוכחית, דורים, הרה ללדת.

שתתקיימנה ביום שלישי 13 ,במאי , 1958 בשעות 4.30ו־8.30
באולמי גיל, תל־אביב, רחוב גורדון .34
כל אוהדות אופנה מתבקשות להמציא תצלום אישי (גוף) בציון
״תחרות נערות 1958״
השם׳ הכתובת והגיל ל־אקמן,
תל־אביב, ת .ד1019 .
מועדאחרון: יוםששי 2 5 ,כאפריל 1 9 5 8

^והח 7סתה

סופית ואין לערער עליה. הקהל הנוכח בתצוגות האופנה יקבע לפי
רוב קולות איזו מ־״ 6נערות אקמך הציגה בצורה הטובה ביותר.
פרס

ת לו ש ע ״ ם 100. -ל ״י
ר א שון:
זהענקת התואר ״ נערתאקמן 1 9 5 8״

פרס

ת לו ש ע ״ ס —50

ת לו ש ע״ ם —25

פרס

שגי:
שלי שי:

אי לזאת, כל אחת מ־״ 6נערות אקמן״ תקבל סך של — 50.ל״י
.במזומנים בעד שיתוף הפעולה.

כרטיסי

כניסה לתערוכת האופנה שתתקיים ביום 13 במאי
אפשר להשיג בכל הנויותינו במחיר 1.400ל״י.

אקמ ו
כפל

אזורי

העיר

9ס>1ז• השב1ע
8ראש הממשלה דויד כף גוריון, בראיון עם עתונאי על יחסי ישראל־צרפת
:״זד, ענין של מוסר ולא ענין של אינטרס.״
• המבקר הספרותי כרוף קורצוויל, בבקורת על מיר היתה של נתן
אלתרמן :״לא, השיר אינו צריך להיות עבד. זכותו וחובתו לפרוק צווים ועצות
כמו רסן ומתג לא קל לו לבעל מצפין ובעל טעם כאלתרמן להיות משורר החצר.״
8נשיא ארצות־הכרית דוויט ד. איזנהאואר, בנאום קבלת־פנים
ל־ 200 נציגי עמים זרים, שבאו לועידת התעופה הבינלאומית :״ממשלות העמים הן
הרבה יותר טיפשות מהעמים אותן הן משרתות.״
8כתב ״ג׳רוזלם פוסט״ משה כהן, על התרברבותו של הסופר משה
שמיר, כי ספרו מלן בשר ודם הוא הספר הישראלי הראשון שתורגם לאנגלית:
״אי־אפשר להאשים את האפרוח הצווח כי השמיים נפלו עליו, כשגרגר תירס נפל
על ראשו והשמיט את כובעו על עיניו.״
8העתונאי עמנואל פרת״ על ערימת אבני גרניט שפסל אלמוני היה
צריך להשתמש בהם להקמת פסל ענק, אולם ביטל את תכניתו כשמועצת אילת
החליטה לבטל את ההזמנה :״זה יהיה גל־עד לאנדרטה שלא קמה.״
8המבקר הספרו ת ,,אשר נהור, על הופעתו של ריקה זראי בנחטוף
אותו בשקם, המוצג בתיאטרון זירה :״יש לה נתונים חיצוניים הדומים לאידיאל היופי
של רובנם, ויש בהם כדי לעורר את תשוקתו של כל צעיר פלורנטיני.״
0הסופר יזהר סמילנפקי, בתשובה לשאלה מה היה תפקיד הסופר
הישראלי בעשור הראשון למדינה, ומה תפקידו לקראת העשור השני :״תפקידו
של הסופר הישראלי בעשור הראשון היה לכתוב ספרים טובים. משימתו לעשור
השני — לכתוב ספרים טובים יותר.״

זיעילס וזזח 2׳*05

ה סב ר פניך לתייר ו הו ספת ידיד לישראל

אלה שאינם יודעים מה יעשו והיכן, יוכלו אולי למצוא
עניין במכתבו של פנחס אופק, מרח׳ יהודה הלו׳ 9ג , 1תל
אביב:
״אנו מהווים חוג תרבותי־חברתי, ששם לו כמטרה לערוך
ערבי תרבות שונים. חוג זה נתארגן לפני מספר חודשים
על־ידי כשמונה אנשים, סטודנטים וסטודנטיות, חיילים ו
חיילות.
הגיל הממוצע .20
״הלבטים, עם יצירת החוג, היו שניים: ריכוז האנשים
המתאימים, ועיצוב אופיו של החוג האמור. נטינו להדגיש
דווקא את הצד התרבותי באופיו של החוג. הדבר בא על
ביטויו בערבים מוסיקליים. היינו משמיעים יצירות ומנתחים
אותן. ערבי תיאטרון — העלאת דון ז׳ואן בגיהינום בצורה
קאמרית, ערב שייקספיר — הקראה וניתוח וערבי ספרות.
כמובן שלא נמנענו גם מערבי החיי ובידור, אך ראינו בהם
תבלין גרידא.
״עתה, לאחר כל אותם הערבים שערכנו, אנו יכולים לקבוע
בביטתה שאופיו של החוג, כחוג תרבותי, נקבע ועוצב. לא
כן באשר לריכוז האנשים המתאימים. נוכחנו לדעת שהנוער
אתו באנו במגע, לא נטה להתעניין בערבים אותם הצענו לו.
מספר אנשים עמד בסימן של אי־יציבות מוחלטת. היו עזיבות,
וכתוצאה — משברים בעבודתו של החוג.
״הדבר הגיע כיום למצב שבו עומד החוג בפני פירוקו.
ייתכן והיינו מצליחים לשמור על מספר אנשים קבוע, פחות
או יותר, לו היינו מורידים את רמתו של החוג. איננו רוצים
בכך.
״בקשתנו היא פשוטה: אנו מבקשים העלאת בעייתנו זו
במדורך. אנו ׳ רוצים באנשים בני גילנו המעוניינים בחוג
מעין זה, מעוניינים לתת ולקבל כאחד. רצוי שיהיו תל־אכיביים.״

בקצה
חבל התלייה, וזאת מפני ששברתי לו
את חלון הראווה לפני שנים מספר.״
הוא עבר את השלבים של בית־טפר תיכון,
מלחמת סיני, קורס מ״כים, ועתה הוא צוער,
בשעה טובה ומוצלחת, ואולי כבר קצין, בעצם.
הוא אינו מוכן להסתפק בכך, מתכוון,
עם תום שירותו הצבאי, לערוך טיול בטרמפים
באירופה, ולשם כך מחפש הוא בת
לוזייה. הוא טוען שגם כאן, בארץ, יש
מה לראות והוא מוכן להראות לכל נערה שתמצא עניין
בכך, פינות חמד שלא חלמה על מציאותן.
הכל טוב ויפה, אבל איזה פרצוף יהיה לך, אם תחליט היא
להראות לך במד, פינות חמד שעל מציאותן לא ידעת?

השפות להתכתבות הן: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית,
ספרדית, ופורטוגזית.
הכתובת:
קראולי, נשיא המועדון.

£ ,ז * 8 1זו 18£11 ^ 14.2מפמי !
•,עי״ן^גסמס 11.ף\ 0 /0

8X8.,
.ס א ^ 18118

תראו מה הולך להיבחן בחינות־בגרות (:)1072/54
״אנחנו שתי תלמידות שמינית על סף בחינות־הבגרות.

זה כבד מזמן לא קרה לי. שנערה 1072/52 תכתוב אלי,
תצהיר בבהירות שרצונה הוא אך ורק להתכתב, ודווקא עם
נערות .״בחורים אני מעדיפה להכיר דווקא בעל־פהד היא
מסבירה. ועד משהו :״אינני מאלה היודעות את הכל־הכל,״
כותבת היא. לכן, מקודד, היא שאולי תצליח אף ללמוד משהו
חדש מאחות לעט. אם ישנה נערה כלשהי, שלא מצאה עד
עתה לשון משותפת עם נערה, מייעצת היא שתכתוב אליה.
עוד מכתבים מסוג זה, ואיאלץ להתפטר. פשוט לא אוכל
אז לגרום הנאה לקולגה שלי מסויימת ו״להתעלל״ בקוראים,
כפי שהיא טוענת. אבל אל תגרמו לה את ההנאה, האין
זאת?

קוגפוציוס וספוטגי?
( ) 1072/53 מרגיש את עצמו מסוגל בהחלט להתכתב עם
כל נערה מגיל 17 עד ,20 על כל נושא, החל מתורת קוני
פוציוס (אילו היה.אומר בודהא, או אפלטון, הייתי זורקת
את מכתבו לסל) — וכלה בירחים מלאכותיים .״עלי אומרים,
זאת אומרת אמא אומרת, שאני הבחור הנחמד והכשרוני
ביותר בשכונה, ואילו ד,חנווני סבור שמקומי הראוי הוא

-4יו1,11$

חננו מעוניינות להתכתב עם בחורים בגיל 25־ ,22 בעלי השכלה
וחוש הומור גבהם ממוצע או למעלה מזה בקשר אלינו
הרי יוכלו להיווכח לא י תאמו מקוות רותי, הנקבל ממך
תשובה?״
בגימנסיה שלכן לא לימדו אתכן סימני פיסוק?

שלט בבאר מפואר בעיר סאן פראנציסקו :״התנהלה שו מרת
לעצמה את הזכות לא לשרת כל גברת הנראית בעיניח

״ גונה •׳

ל מ תכ ת בי ס ב 7ב ד
לאלה שבאמת אוהבים להתכתב, הגיע מכתב מדאבלין,
אירלנד, מקלוב להתכתבות בינלאומי:
״רבים מחברינו ברחבי העולם משתוקקים לרכוש חברים־
לעט בישראל, ועל כן נשמח מאד לשמוע מכל קורא של
עתונכס השואף להתכתב עם בני ארצות אחרות. אלה ה־מעוניינים
יכתבו אלינו, יכניסו פרטים א־שייק פלאים, ויצרפו
מעטפה לתשובה (עם תמוגר״ אם אפשר),

פשוט — יותר מדי סוב כדי להיות אמיתי. מכתב אופייני
של טפשעשרה ״רצינית 1072/56
״אחרי לבטים מרובים החלטתי לכתוב לך.
״הנני בת 16 ומחצה. גבוהה במקצת ולא עבת בשר
במיוחד. אנוכי ילידת הארץ שחרחורת. אולם לא במובן
המשלב שחרורית שיער עם כהות פנים. יופיי לפי דעות
מסוימות נדיר במקצת.
״עיקר התעניינותי מופנית לקריאת ספרים לא רק בסט־סלרים.
כמו כן אני מתעניינת במזרח הרחוק, בעיקר בהוזי
החיים שם. כמו כן מחבבת אני סרטי קולנוע טובים והצגות.
הייתי חפצה להכיר באמצעותך, רותי, ידיד אמיתי וכנה
אשר עמו אוכל להחליף השקפות ולהביע דיעות ומחשבות.
למרות שאינני גרה בעיר, הרי לימודי מתנהלים בה בשעות
המוקדמות של הערב וביום אני עובדת.
״איני סנטימנטלית וסולדת אני מכך. אולם מחבבת אני
גלויי לב מעמיקים ובוגרים. הייתי מאד רוצה שלא תקבלי
ממכבי זה רושם כאילו הנני נערה ממושקפת ויושבת בית.
אלא להיפך, כי הנני חובבת ואוהבת את החיים על כל
הלבטים והקשיים, וסיסמתי: יש לחיות וליהנותמכל רגע
של החיים.״

״בילדותי,״ נותב ה לאה הוברט, מרחוב הים, חדרה ,״באסיה
המזרחית, בזמן מלחמת העולם השנייה, הייתי במוסך ילדים
ושם היה לי ריע למשחקים. שמו: יעקב הולצמן. לא הייתי
נזכרת בכך, לולא סיפרו לי כי ראו את אמו ברמלה. לפתע
נדלקו ניצוצות זכרון מימי ילדותי. רצוני לדעת מה מראהו?
מה יצא סמנו וכיצד מתנהלים חייו.״
יעקב, אני מקווה שאתה קורא שורות אלה.

גערות דווקא

הסיסמה: יש לחיות

שמיה, אמנם, דבורה פנקס, אבל אני משוכנעת שהיא
יכולה למלא ספר. היא אולי לא הטיפוס שאתה חולם
עליו בלילות, למרות שלה יש דיעה אחרת בנידון,
אבל קול יש להו
אני שונאת לומר זאת, אבל זוהי אמת. דבורה
הספק־בלונדית, ניחונה בקול מצויסופרא! נהדר, בו
היא משתמשת דווקא לשירת בלוז וג׳אז. ביום היא
מקשטת עדייין את בית החרושת אלבר בהופעתה
כפקידה, אך שאיפתה היא לשיר בערבים בכל מקום
שיהיה בעל תזמורת טובה. היא בעצם יודעת גם
ללוות את עצמה בפסנתר.
לפי שעה עוד לא הצליחה להגשים זאת. היא נרשמה
לאיזשהו בית־ספר לג׳אז, שהבטיח לה להשיג
למענה הופעות אך הסתפק בלקיחת 18ל״י לחודש,
ובעידוד שנכון לה עתיד מזהיר.
אולי יכול מישהו להראות לה את הדרך לאורות
הבמה? לאו דווקא דרך המלך.

א ת כולם ישא הרוח
העובדה שנערות רבות רבות תכתובנד. אל (,)1072/51
אינה צריבה להרתיע אותך. נסי, מה איכפת לך? חוץ מזה
הוא באמת נשמע חבוב:
״הנה חולפים הימים ועמהם הולכת וקרבה לקיצה אחת
התקופות מליאות החוויות בחיינו — תקופת בית־הספר. עוד
מעט, כחודש או חודשיים, יחלפו בטרם נשמע בפעם האח רונה
את הפעמון מבשר את תחילת ההפסקה הגדולה וה ארוכה
ביותר שהיתר. לי אי־פעם. ואז ייסגרו מאחורי שעריו
הגדולים של בית־הספר בחיפה, ויפלטו מתוכם לתוך חללו
של עולם עוד מהנדסון צעיר 23 אשר התלבט כבר כ־ 4
שנים בתוככי הבנין הגדול והאפור של הטכניון. ואז יצ־טלצלו
באוזני שורות גדול המשוררים:
״לא ריקם שלחתנו מצילו השאנן
מלאכיך הטובים שלחוני בדרך.
מחשבה פוריה, הגיון רענן,
לב שלם ובוטח עת תכשל הברך׳.
״ואז את כולם ישא הרוח, את כל ידידי וחברי מתקופת
הלימודים, וכולם יפרחו להם ואיוותר לבדי, לבדי. אז יגיע
גם הזמן לשוב הביתה אל אמא גולה, בקנדה.
״לכן החלטתי למרוח מספר שורות אלייך, רותי היקרה.
אל תשאלי איך ולמה. פשוט קראתי והחלטתי. דרכך אקווה
להכיר טיפוסים וטיפוסיות המושרשים יותר ממני בקרקע
המולדת, ואשר את זכרונם ואת הרושם אשר יטביעו בי.
אשא עמי לחוץ־לארץ, ובאחד הימים אשוב לכאן, ואז ייתכן
ויהיה זה לתמיד
אוכל לספר לך, רותי, גם על התכונה שלי ללוות
בשירה את הפזמונים של תקליטי הפטיפון והרדיו שלי.
לשיר אחר חצות ולהעיר את כל השכנים בדיאנה, האיש עם
המנדולינה, וכר וכר, להרגיז כלבים וחתולים וגם בחורות
חמודות, ולטוס טיפות יחיד בקלוב התעופה

עצוב לו

הוא בן , 19 בן מושב ובוגר בית־ספר חקלאי (.)1072/55
הוא בודד ועצוב בבית, כי אין לו חברה במושב. אין הוא
נמנה על הכעורים ואפילו מוריו טענו שאין לו במיוחד
מחסור בחומר האפור. אז מה בנוגע שתכתבי אליו? הוא
מבקש יפה שתשלחי גם תמונה.

התקבלגח?

(פרת השבוע

יופי אופי, לא__

בכפר סבא ישנו צעיר 1082/57 בן ,25 שסיפר לי
משהו דומה לזה שהוא נחמד עם שערות שחורות ועיניים
אינני זוכרת איזה, ושהוא די מעניין והוא רוצה להתכתב
עם צעירה כבת 22־ 20 עם חוש הומור, אוהבת טיולים
ותיאטרון וכל הסרייה ולא סנובית ולא סלונית, ושלא חשוב
לו אם היא יפה או לא כי יש איזה שהוא פתגם שהיופי
לא חשוב, רק האופי.
אולי תלכי לראות מה הוא רוצה? לא איכפת לי אם
גם לא תלכי, בעצם•

שובן של ברכי הנשים הוא עתה ודאי. נכון הוא שהם
מגיעים בגניבה. אפילו לחצאית החדשה ביותר, יש עוד
אינץ׳ אחד מתחת לפרק הנשכח־כמעט, והצלמים מעודדים
את הדוגמניות להחדיר בטאקט את הברכיים וערכיהן לקוראה
היקרה.
זו הסיבה מדוע האשה בשמלת הטרפז בעמוד 89 בוזנג,
מסתירה את ברכיה בארנק (ורוד, אם חשוב לך לדעת).
בעוד שבועיים תוכל לזרוק את הארנק לכל הרוחות ולהציג
את ברכה הגלוייה.
אפשר לומר מעט מאד 1על הברך. מבחינה רפואית היא
נוטה לריבמטיזם. מבחינה ויזואלית היא מאכזבת. מבחינת
אירוטית היא מוזנחת. אפילו המשוררים הגדולים ביותר
נו לה עורף.
קחו את שלמה המלך. לא היה כמעט אבר נשיי אחד שבחור
קשיש וטוב זה לא התעכב עליו. הוא היה, תודו, בחור
כשרוני. אולם כשהגיע לברן — נעתקו מיליו. ייתכן שאמר
פעם שברכיין הם כצוקי הגליל, אבל בסוף מחק הכל ועבר
הלאה.
השפעת הברך, תהיה גדולה ביותר על העולם. תעשיית
התמרוקים תתעשר במוצר נוסף: הורמונים לברכיים. ב־שבועוני
הנשים יופיעו בלי הרף עצות טובות־לב, כיצד
לעשות את הברן מושכת יותר. במלחמה האינסופית בין
המינים, תיחשף חזית נוספת, שבה יוחלפו כל המהלומות
הרבה מתחת לחגורה.
הברך, מעל לכל, תוריד את המבט הגברי למטה. הדור
הצעיר ירצה, מתון סקרנות, לדעת פשוט כיצד נראית ברן
בשמלה, ואפילו אחרי שיראה די הצורך, ימשיך להתבונן,
כדי להאמין למראה עיניו.
אין פירושו של דבר שנתונים סטאטיסטיים ייעלמו לגמרי.
תיאוריה אמריקאית כבר ממלמלת משהו על הגב• נהיה
פשוט מוכרחות לעמוד בפני הבעייה כאשר תתעורר. אחרי
הכל, שחקניות מוכרחות לחיות.

אמנות ציור האב ובתו
בגלריית האמנות הגדולה של ארגו! אמהות
עובדות בתל־אביב, עמד בשבוע שעבר
גבר כסוף־שיער, חייך בהנאה למראה קהל
המבקרים הרב• לידו עמדה צעירה שחרחורת
וחיננית, נהנתה לשמע השבחים שחולקו
לציורים. משה מיגדלוביץ־ ,57 ,ובתו אסתר
מגדל, בת ה־ ,25 הציגו לראשונה בפומבי
את יצירותיהם, אותן ציירו במשותף בשעות
הפנאי שלהם.
מתמיד חיפש האב, פקיד ממשלתי בא
בימים, עיסוק כלשהו לשעות הפנאי הרבות
שלו. בתחילה ערך לעצמו אוסף בולים יקר־ערך.
אך לאחר תקופה קצרה שוב לא מצא
עניין באוסף. בקפדנות של אמן החל גוזר
תמונות מעיתונים מצויירים, הדביקן לפי
נושאים, כרך אותן לספרים מפוארים.
לפתע גילה עולם אמנותי חדש. הוא ראה
את בתו אסתר, מורה בבית־ספר יסודי,
עוסקת בשעות הפנאי בציור כדים. הוא אזר
את האומץ הדרוש נטל מיכחול וצבעים.
פחד כל תי מוצדק. לפני שנה ביקר
מיגדלוביץ׳ בצפת. מספר ציירים, שראו את
יצירותיו, גילו התפעלות רבה .״הם אמרו
לי, שלפי הציורים, אפשר לחשוב שאני מצייר
כבר 20 שנה לפחות.״ היתד, זו רק זריקת־עידוד
קטנה. ממילא כבר היה ביתו מלא
יצירות עד אפס מקום•
״הרגשתי שאני צריך מה שיותר ללכלך
נייר,״ סיפר מיגדלוביץ׳ .״המדינה שלנו היא
קטנה מאד, אבל על הנייר אפשר לצייר אותה
גדולה.״ הצייר בעל הדמיון המפותח, שלא
למד מעולם צייר, החל להתרכז בציורי נוף
ותנועה.
לא עבר זמן רב וציוריו של הפקיד הצנוע
זכו לפרסום רב. ציירים ומבקרים רבים החלו
לבקר בביתו, התפעלו מציוריו בעלי הצבעים
העדינים. מיגדלוביץ׳ לא הצליח לעמוד זמן
רב תחת הלחץ הקשה; בלי התלהבות יתרה
הסכים לערוך תערוכת־יחיד, בה שיתף גם
את יצירות בתו :״פשוט פחדתי לעמוד בודד
מול כולם,״ התנצל לאחר מכן.
פחדו היד, מיותר. רוב המוצגים נמכרו
בשבוע הראשון של התערוכה.

בואחנרי הקלעים
שלושה בתפקיד או־וד
*כלשה ילדים, תלמידי בתי־ספר עממיים
בתל־אביב, יתחלפו בתפקידיהם על
בימת אגדות לוד, בהתיאטרון הקאמרי, שהצגת
הבכורה שלו תתקיים בלוד השבוע.
לפי חוק תעסוקת הילדים שאושר בכנסת,

אין התיאטרון יכול להעסיק ילד אחד
לתפקיד מוכר הצברים שבמחזהו של משה
שמיר. במאי המחזה, שמואל בונים, נאלץ
לעמול קשה עם שלושה ילדים שונים על
תפקיד אחד באמצע הדרן* הופסקו
החזרות על המחזה המקורי הראשון מאת
שחקן הקאמרי אברהם ארצי. צוות שחקנים
מכל התיאטרונים, שעבד על הכנת המחזה
בבמויו של פיטר פריי, התפזר לכל עבר,
כשהתגלו חילוקי דעות בין השחקנים לבין
הבמאי תעמולתלחש מתנהלת סביב
שחקניו הוזתיקים של התיאטרון הקאמרי.
אחרי שהוברר כי אין אמת בידיעה, כאילו
העולם הזה 1072

סלכת הסיק 1958 ,
שוב וזוזלת עונת וזרוזצוז, שוב נוגזריגן
וזתונים לוזופי וזיתים של ישראל— גזאי-
לוז בררום ועד נוזריוז בצפון, תתבריה
וערום בתורם ועד ברבברורוז ואש2ן לון ב-
תערב. שוב תרם פת בכל תוף וזשאלוז.־
תי תנאת בבנות וזתים?
התל תתשנה יציג ״תעולם תות״ שאלת
וו בכל הארץ. הצעירת שתם תל את תרע־ננות
של הדור הצעיר ואת ם רוות הם יים
של העם השוכן על תופי יתים תוכתר בתואר
תלכת-התים, ותישלם על-ירי ״העולם
הוה״ לם יור נז\2יף לאורך תופי הים
התיכון. כן תוכינה התלכה ום גניותיה
בשפע תתנות.
האם את התלכה? אם עבורה את כך,
חתמה חנה מרון חוזה עם תיאטרון הבימה,
מפיצים אותם מקורות שמועות, כאילו מתכוננים
גם אברהם (״בזיק״) בן־יוסף ויצחק
שילה, לעקור מן הקאמרי להבימה
כמומחה לתקופה נתבקש רב־סרן שאול
(״עופר״) ביבר לעזור בהכנתו להצגה של
המחזה המוסיקאלי הפינג׳אן, בתיאטרון זירה.
ביבר, איש־כזבים המוזכר בעצמו פעמים אין־
ספור במחזה זה, יעסוק בעיצוב ה״טיפוסיס״
מתקופת הפלמ״ח, בו עוסק המחזה
מחזה שלם תציג בקרוב להקת בצל־ירוק,
המתכוונת לקבל להצגה את המחזה המוסיקאלי
אשר חיים חפר ודן בן־אמוץ עוסקים
עתה בכתיבתו. אם תתממש התוכנית, יוצג
המחזה, שעלילתו היא מחיי חל־אביב, אחרי

התוכנית השניה של בצד ירוק, שגם היא
כקודמתה תהיה מורכבת מפזמונים ומערכונים
ללא קשר עלילתי ביניהם
זכוכית ובטון יפארו את החזית החדשה
של בנין תיאטרון הבימה, אחרי שהאדריכל
דב כרמי ישלים את תוכניתו, והנהלת התיאטרון
תיגש לביצועה המידי. בתוכנית: חיסול
מבנה העמודים הגבוה בחזית הבנין,
בעזרת יציקת חדר המתנה ענק במחצית
הגיבה, זבנית קיר זכוכית בחזית חדר זה.
על ראש הציירת כד שצוייר על ידה,
על רקע ציור־קיר בדירתה.

או אם עבורים כך יריריך, תוכלי להגיש
(או לשדל אותם להגיש) את תועתדותך.
כל אשר עליך לעשות הוא להתציא לועדת
השופטים של התתרות, ת .ר ,136 .תל-
אביב, תצלום שלך בבגד-ים, בצירוף
שתך, כתובתך התלאה, גילך, ותיאור
\2צר של ם ייך.
אם אין בידך תצלום הנראה לך כתת-
אים לתם רות וו, שלם י את הפרטים הנ״ל
לוערת-השופטים, והיא תדאג לצלתך.
כן ישוטטו צלתי התתרות בווופי הארץ,
יצלתו תתרם צות שתיראינה להם כתועת
רות תתאיתות.
התם רות פתום ה לצעירות בנות כל הגילים.
קולנוע ישראל
דחיפה
חדשה ל1ג!1ית
סידרת צילומי־מבחן קדחתניים, שנערכו
בראשית השבוע באולפנים החדישים והמשוכללים
של חברת גבע בגבעתיים, בישרו
כי אחרי הפסקה ממושכת שוב החלו גלגלי
תעשיית הסרטים הישראלית לנוע. האיש
שניסה לדחוף מחדש את מונית הקולנוע
הישראלי היה לארי פריש, הצעיר היהודי
האמריקאי, שהפיק את מעשה במונית.
משוכנע כי למד ממגרעות סרסו הישראלי
הראשון *,שהצליח להכניס כמה אלפי ל״י
יותר מתקציב ה־ 50 אלף של ייצורו, חזר
פריש לארץ כשבידו תסריט חדש מפרי עטו,
ועם תקציב של מאה אלף ל״י. בשיתוף עם
אולפני גבע, מתעתד פריש לסיים במשך
חודש וחצי צילום סרט,,שיקרא עמוד האש,
15 מועמדים לתפקיד .״בעלילת הסרט
אין שום ציונות ושום תעמולה,״ הבטיח
פריש; ״זהו סרט אנושי, שיכול היה
להיוזצר בכל מקום אחר בעולם. מטרתו היא
להיות סרט מעניין, מבדר ומכניס.״
במרכז העלילה עומדים ששה חברי היאחזות
בנגב, ערב מלחמת העצמאות. הסרט יראה
אותם במשך 24 שעות, יספר כיצד הגיעו
חמשת הגברים והנערה לחבורה זו ולמצב זה.
לששת התפקידים ישנם 15 מועמדים. לתפקיד
הנערה ישנן ארבע מועמדות. אם לא
תספיק דינה פסקין, השחקנית הישראלית
הנמצאת בארצות־הברית, להשתחרר ולהגיע
למועד ההסרטה, קיימות עוד שלוש מועמדות
לתפקיד: אילנה קופר, מי שהיתר, המועמדת
לתפקיד אנה פראנק, רוזינה ארצי, שחקנית
הקאמרי, וקטי רודר, יפהפיה ישראלית בלונ דית
שחזרה לאחרונה מבילוי בצרפת.
אם לא יהפך עמוד האש לעמוד של עשן
בלי אש, מתכונן לארי מריש להישאר בארץ
ולהמשיך לייצר סרטים בקצב של 2־ 3לשנה.
הסביר הצעיד גבה הקומה, את תוכניתו
:״יש לי שלוש מטרות בהסרטת עמוד
האש — לקיים המשכיות בייצור סרטים
ישראליים, לשכנע את הממשלה כי יצור
סרטים היא תעשיה כדאית למדינה, ולבסוף
אולי לעשות גם קצת כסף.״ .

סרטים
בן־טוכים טוב
םניהזר (מקסים, תל־אביב; ארצות־הברית)
.היא התגלית אותה מגלים הוריב

רבים, שהיו עסוקים כל שנותיהם בבעיות
פרנסה או בידור, והמופתעים כשמתברר
להם כי במשפחה מכובדת ותרבותית כשלהם
גדל, מבלי שירגישו בכך, עבריין. הורים
שהיה להם הזמן לראות כמה סרטים הוליבודיים
הדנים בבעיה זו, יודעים כי הסיבה
לכך נעוצה בחוכר תשומת־לב מספקת מצידם,
ובהעדר אהבת הורים.
טום דיטמאר, לא זו בלבד שראה סרטים
הדנים בבעיות מרד הנעורים, אלא שודאי
ייצר אף כמה מהם. שכן, מר דיטמאר הוא
מפיק סרטים. משום כך, כאשר מעירה אותו
המשטרה לילה אחד כדי להוציא בערבות את
בנו, הנאשם בהתפרעות בבית־קולנוע ובהכאת
בעל־הקולנוע, יודע מר דיטמאר (ג׳ימם
דלי) כי השד אינו נורא כל כך. כל מה
שעליו לעשות, לפי הסרטים אותם ייצר.
הוא לנקום ביד חזקה ולחסל את זרע הפורענות
בעודו באבו. הוא אפילו איגו
מאזין לטענות בנו, שהיכה את בעל הקול*
נוע מתוך התגוננות, ולא כדי לנקום י על
חוסר אהבת־אב.
פעם שניה במ שטרה. אלא שהפעם,
הבן שלא הקדישו לו תשומת לב, אינו בן-
טובים או סתם פרחח. הוא באמת נער
אמריקאי ממוצע ישקט, שנגרר לתגרה שלא
באשמתו הישירה. כדי לשכנע את אביו
בצדקתו, מנסה האל בן ה־( 16ג׳ימס מק-
ארתור) לשדל את יבעל הקולנוע שהוכה,
שיספר לאביו מה באמת קרר״ כאשר מסרב
האיש מכה אותו האל שוב, נלקח למשטרה,
לשם בא אביו שנית לשחררו בערבות.
הסרט מסתיים, במסקנה אליה מגיע האב
יחד עם הצופים: לא כל בני הטובים קורצו
מאותו הומר, ובדור מופרע זה יש גם כמה
בנים טובים אמיתיים. מה שמביא לידי
מסקנה זו אינו דווקא הסיפור, אלא משחקם
המצויין של כל חברי הצודת, ובימוי ניאו-
ריאליסטי המכליל את בני הזר בשורת ה־סרטים
הטובים של מהפכני הוליבוד.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• עמק השלום (גת, תל-אביב)
שני ילדים יוגוסלביים, בלוזית טייס כושי
אמריקאי, מחפשים אחר עולם ללא מלחמות,
בסרט יוגוסלבי נוגע ללב.
ס מב שרי הגורל (תמר, תל־אביב) —
סיפור; גשר ווטרלו בגירסה רוסית, כנה ומשכנעת יותר. מהמקור.

• בכי הזר

(מקסים, תל־אביב) — ראה

לעיל .

מזרעה לכל דור>)1
בעריכת לילי גלילי
מוזמנים מ שתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמזד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של סו לירות ישראליות. הזוכה בכפרם
השבוע: הקוראה שרה שופמן, תל־אביב.

חולה אחד בא לרופא קופת־חולים והתלונן שהוא סובל מ־
117110נוראי • חולשה כללית. הרופא נתן לו כדורים משובחים. אך הכדורים
לא הועילו, האיש חזר למחיית, עיד יותר מת. הרופא נתן לו כדורים עוד יותר
חדישים והבטיח לו שהוא יבריא. ביום השלישי חזר החולה, כשהוא בקיש׳ עימד
על הרגליים. הרופא היה מודאג :״אמור לי חבר, במה אתה עוסק?״
״אני שחקן בתיאטרון הקאמרי,״ השיב החולה•
״למה לא אמרת זאת קידם?־ התרעם הרופא ,״הנה לירה, קנה לו משהי לאכול,״

לגעל> גנ*ם
העשבים בגינה מפריעים לך? השתילה וההשקאה גוזלות את מנוחתך היקרה? אש כן,
אנו מציעים לך את אבקת הפלא ״אגרונום״ .רסס בה את גינתך ושום דבר לא יצמח
שם לעולם. תוכל סיף סיף ליהנית מגינתך ולהתפנות לעיסיקים נעימים יותר.

כית מחוץ לבית
שקופי הגיע עם משאית ה״מאן״ ,לילה
אחד, עייף ורצוץ, לבית־הוריו בקריה.
נשכב על המטה ונרדם מיד.
למחרת, בבוקר השכם, העירה אותי
אמו :״קום, יוסי! אתה צריך לנסיע עם
המכונה!״
״תדאגי קודם לאנשים שיעמיס־,״ הפטיר
שקופי, תוך שינה.
כשהתעורר שקופי ויצא החוצה, גויס־כבר
כל השכנים לתורנות העמסה.
המומחה ביים ששי התאספו כמה חברה בחדרו
של קולטין, לקונצרט תקליטים. מישקה
ישב עם כולם, אכל ביסקי־סים ושתה
קפה, עד שהחל הקונצרט.

קולטין הניח על הפטיפון תקליט, והמנגינה
ד,סנטימנטלית החלה להשתפך
בחלל התדר.
מישקה הפסיק רגע את שתיתו, הקשיב,
ואמר :״אה! שמעתי את זה כבר!״ רוקן
במהירות את כוסו עד תומה קם ועזב את
החדר.

על דגי מי
בט״ו בשבט נתלתה בחדר האוכל הסיסמה
:״כי האדם הוא עץ השדה.״
״אני מתנגד לזה בכל תוקף!״ הכריז
אדירי.
״מה יש לך נגד זה?״ שאלו אותו.
״מה! אני צריך שכל כלב יעשה ממני
צחוק?״

,דור ההמשך
הזראזה טו ר ך הנול\\ ,א ל ילדי הגזטוק•.
גו) טל כלילד בזו שנן, וזגיל זזצי טזווז, לזנזר לוזזזזזז ג דיוזזו. בזזג ר ש.
ב ).ה א פי רו טל כ ך שכל. בריזזה זזהיזז טל כחיה.
ג ).א י\ לזנזר אףב ריזז ה, ב לי שיהיזז לירך גזבזגר זז זז ר לכזזזוז.
ח ה אז שיגז זזווווזוזכיגז ל ק בלזז בדיזזזזזיך •.אבא־ אזז א, הגוזזז,
הנזסיפלוז, זזבכי־וזפנטזן. גכז . ,
ה ).שינו ל ב טזכל בריזזוז שלך זוז טברל טז רךהטל\\ .זזוזז־ ז ב רג ס
ו אוו אצל הו רי ך.
ל מתוך ..דשוסנת גבים •
ו ) .שנוזר טל וזוטז ה הווזו רי

מחפ ש מ שד ה
סמל תותחנים משוחרר מחפש עבודה אזרחית מקבילה למקצועו בחיל התותחנים.
עבר קורס מפקדי צמתים, יודע להפעיל תותחי נ.מ ,.תותחי נ.ט ,.הוביצרים ומרגמות
81מ״מ ו 120מ״מ. הזדמנות מצויינת בשביל חברת מוניות, הריצה לחסל את המתחרים
שלה בקווים מרוחקים. סיסמתי: כל יריד — ,בול!

מגב*ת לבנ>>תבית בנ ס ת
ב״ה ק״ק כפר יעקבסון פונה אל כל יהודי חרד ובעל לב: תרום נא ממתנת ידך
להקמת אוהל מועד לתפילה בציבור. וזכור — הן לא תיקחנו עמך לעולם הבא.
אבל אתה יכול לשליח איתי דרכני.

מ אג דו ת ההתיי שבות העובדת

הדו בהלעקתת הבית
מחלקת ההדרכה לבית המאושר מודיעה בזאת לכל עקרות הבית הצעירות, כי הן
יכולות לקבל את השיעור השלישי על מזרונים ומיטות, ביום השלישי הבא, באולם
התרבות המחוזי. המחלקה. תספק את המדגימים.

א סיפ ת בעלי מניות
החברה הישראלית לעידוד השימוש בתה משובח ולהפצתו בע״מ מזמינה בזה את
בעלי המניות לאסיפה השנתית, לאישור מאזן החברה לשנת הכספים . 1957/8הפתיחה
כשעה .09.00 בשעה ! 11.00 הפסקה לשתיית ספל קפה חם.
שרה שופמן, תל־אביב

עצות סוסת,
לפועל הדחק: לד אל הנמלה, עצל. ראה דרסיה, שב
בצל.
לנטורי קדתא: צעקה תציל ממים.
לסובן הש.א :.שקר, הכן, וחבל ליופי.
לאיש המעשה נ סון? גנב לעליה.
לעסקן המפלגתי: קול המון -קול שכדאי.

חמע\>ר>>ם

טעות לעולם צודקת
תייר משוזדיה נמנע מלהצהיר על מלחמה
מסוג ״לייקר למרחב)
י. ברנע, תל־אביב
מצלמה ושלום.

דץ ז׳ואן גבה־־קומה מר חובות
ה ת רב ר ב בפנקס מלא כ תו בו ת.
עד עליו התלב שה
פרגיה די כחושה
ומאז -בפנקס רק חובות.

מחלקת החיוך עורכת כל קיץ מחנה־נופש(
.מעריב)
חנה ויזנפלד, בני־ברק
הסיסמה: צחוק בריא.

לפי, רחובות

הועבר לתפקיד מזכיר ראשן( .הארץ)
אורי טפר, בית־שאן
שלב נמוך בסולם ההתפתחות של
בעליחייס דיפלומטיים.

איש ציבור חכר תי, שמו יוחאי
נאם ר ק :״אחי, הוי א חי! ״
כף שינה ושילש
וריכע וחימש,
עד רוקנה ס בי ב תו מבל חי.

בית חרושת גדול למכונות חקלאיות,
בא לביקור בארץ( .ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, תל־אניב
מחפש קרקע בתולין לגידולי שדה.

דוד בן־אשר, עין שסר

הערות=ש1ל״ס
אחרי הבילבול הגדול ששרר השבוע בעתונות הישראלית, בקשר עם הראיון
שנתן ניקיטה כרושצ׳וב לעתץ הצרפתי פיגארו, כשכל עתון מען לנוסח
אחר של הראיון

יכולים העתונאיס להופיע
״ סיגאדו פה, פיגארו שם

באריה

ה מפורס מת:

בגלל ידיעה כוזבת ב״הארץ״ ,על ראיוני של ניקיטה סרושצ׳וב, כסעט פרצו
השבוע שערוריה בינלאומית

המוציא לחם מן הארץ
דבר,
בטאון מפא״י, התקיף השבוע את מושל אלג׳יריה לשעבר,
סוסטל, שבא לארץ באורח תנועת־החרות

מחורררי ד ר ווזאיו רי רדה רררוהז