גליון 1073 מתאריך 23 באפריל 1958

שנפלו בדרך. הם הרגישו בלבם שמשהו גדול וחדש נולד בחברה
זו. משהו שיש לטפח אותו ולשמור עליו. משהו שיש להנחילו
לציבור הגדול בעורף.

שבוע גדול הוא לכולנו -שבוע של התרוממות הנפש מעל
ליומיומיות אפורה. שבוע של שמחה וחשבון־הנפש.
רשאים אנו לשמוח. כי הנה החזקנו מעמד, הארץ פורחת והמדינה
קיימת. כולנו תרמנו תרומה להישג זה -איש-איש כדרכו
ויכולתו. לכולנו מותר להתגאות בו.
חייבים אנו בחשבון־הנפש. כיחידים ובציבור חייבים אנחנו
לשאול את עצמנו־האם
נשארנו נאמנים לאידיאלים שעמדו לנגד עינינו לפני עשר
שנים?
האם נשארנו ראויים לאותם שמסרו את חייהם למעננו?
האם היינו כפי שרצינו להיותי
במשך שבוע זה מותר לנו לשכוח את הצללים, ולזכור רק זאת־במקום
שיש צללים שם יש שמש.
שמש זו, בלב האומה היא זורחת. שהרי לולא נשאנו את עינינו
לדברים גדולים לולא נכספנו בלבנו לטוב. ליפה ולנאצל — לא
היינו מרגישים כלל בליקויים המטרידים את מנוחתנו הפנימית.
לא את כל האידיאלים הגשמנו. לא כל אשר קיוינו לו, בא והיה.
אולם מדינה זו. שהושקתה בדם טובי בניה, צומחת וחיה. כל הטעון
תיקון. בידנו לתקנו. ועצם היכולת הזאת. מקור היא לשמחה
אינסופית.
כי זהו לב לבו של החג הזה: שאנו אדונים לגורלנו.
המדינה גדולה כגודלנו. קטנה כקטנותנו.
זהו משמעה של חרות. זהו מחירה. יזהו פריה.

לגבינו. חברי מערכת זו. החג הגדול נושא בחובו חג קטן נוסף.
העשור הגדול של המדינה מתמזג עם עשור קטן משלנו. כי מערכת
זו היא בת מלחמת תש״ח. יצירת כפיהם של הימים ההם.
במחנה לובשי-החאקי הכירו ראשוני חבריה זה את זה, ומן המחנה
הגדול ינקו את ההחלטה לפעול יחדיו ולנסות לבטא בימי שלום
את אשר הרגישו הכל בימי הקרב.
הם הסתכלו סביבם. הם ראו את חבריהם, עכברי החזית, שנשארו
במקרה בחיים בתום הימים הנוראים. הם זכרו את אותם

מה היה משהו זה?
היתה זאת השאיפה הלוהטת לשלום. למצב בו אין הברזל המת
משסע גופות חיים. והצד השני של שאיפה זו־ הנכונות ללכת
בראש. שוב ושוב ושוב. כשיש צורך להגן על המדינה ועל בניה.
היתה זאת השאיפה למדינה שתהיה טהורה יותר ממדינות
אחרות. מדינה שלא ישלטו בה אנוכיות ואי-צדק, מדינה ללא
מדכאים ומדוכאים. מדינה שתמשיך בחיי יום־יום את האחווה
הנהדרת של המשפחה הלוחמת.
והיתה זאת השאיפה לאמת -זו המתעבת את המליצה הנבובה.
את השקרים המוסכמים, את ההידדיזם המזוייף של הנצלן המשתמט.
באותם
הימים. בסערת המלחמה. כתב אחד מחברי המערכת,
חייל מחיילי החזית, את השורות הבאות כצוואתו של לוחם־
...ואם בכל זאת רוצה את דבר אחרון.
מאותם הדברים שאפשר להרהר בהם לפעמים־
נסי חברה, לחנך בני-אדם שלמים
יפים. אצילים וחופשים מכפי שהיינו.
נסי נא לפעול, ככל שתוכלי, למען
עולם שיקום.
עולם בו דדוים קול הקרב,
בו החופש יוליד את היופי.
עולם שצירו -האדם־.
איש מאתנו אינו יכול לשפוט אם אמנם עמדנו בהתחייבות זו. או
שמא היינו פשרנים או עקשנים מדי. אולם בהיכנסנו לעשור השני
— של המדינה הגדולה ושל מערכת קטנה זו — מוטב שנזכיר
לעצמנו את הימים ההם, את געגועיהם והחלטותיהם.
ברוח זו אנו מגישים לך גליון זה. הוא יזכיר לך דברים שהיו.
לא רק את המאורעות. אלא גם את הרוח שהולידה אותם. זו
שפעמה בלבך, בלבנו. בלב אומה שלמה.
גם להבא תהיה היא המצפן הטוב ביותר.

העו 5ם הוה

יהיו הם הקובעים את סגנון התקופד.,

אפשר להגיע לאותה מסקנה
מכיוון אחר. העולם שי העשור
השני יהיה עולם של איחודי״ם מרחביים.
בכל רחבי העולם מתגברת
ההכרה ששוב לא יתכן ״עם לבדד
ישכון ובגויים לא יתחשב״ .היעילות
המשקית והמדינית מחייבת
מסגרות גדולות יותר.

^ פשר להשוות כל מדינה לספינה. יש
מדינה הדומה לאונית־מלחמה משוריינת,
עמוסת תותחים ומטוסים, עד שאין בה
מקום לשום דבר אחר. יש הדומה למפרשית
רבת־הוד, אשר מפרשיה מלאים ברוח וכולה
אומרת כבוד. יש הדומה לספינת־שעשועים
רועשת, שעל סיפונה משתוללים זוגות רוקדים,
בעוד המים כבר חודרים מבעד לתחתית
הרקובה. יש אוניות של שודדי־ים, ויש
סירות־דיג במים עכורים•

מדינת ישראל הצעירה מזכירה,
איד שהוא, את כלי־השיט הקטן
המצוי במקומות כה רבים על חד
פיה. היא דומה להסקה.
כמוה היא קטנה, גמישה להפליא ותלויה
בזריזות התנועה. כמוה היא רוכבת על
הגלים. כמוה היא אצה אנה ואנה כדי להציל
את הנוטים לטבוע. וכמוה היא מחייבת שפע
של אומץ־לב וקור־רוח בלב בעליה•

פה ושם התפשט פסימיזם של דגי־רקק.
כשאדם רוכב על ראש הגל, מבטו חובק
עולם ומלואו, מאופק עד אופק, ורוחו זונקת
השמימה. ואילו דג זעיר אינו רואה דבר —
רק שלולית קטנה של מים מסביבו• כשמת
הגל, הוא יכול לדמות בנפשו כי העולם
בולו נעצר מלכת.

אין בל צורך שנשבח את הגילויים
השליליים של השנים האח רונות,
או שנשלים עמס. אולם
בשאתנו את עינינו אל הפרספקטיבה
הגדולה, מותר לנו לקבוע
שהיה משום הגיון במה שקרה.
רכבנו על גל גדול שהוביל אותנו
לעצמאות, ועוד קצת הלאה. הגל
הזה הגיע לקיצו. במקום למרר
בבכי ולהתאבל, כדרך הזקנות,

מגל אחד,

אנו,

ההכרה הברורה: ירדנו
עולים על גל אחר.
במשך עשר השנים הראשונות של המדינה,
היה עצם קיומה בחזקת חידוש כה מרתק,
כה עוצר־נשימה, עד שרוב רובם של בניה
הסתפקו בכך. הם לא שאלו את עצמם: לאן
אנחנו הולכים? לאן אנחנו שייכים? איה
מקומנו בתהליכים הגדולים המזעזעים את
העולם?

בעשור הראשון, נראה היה כי
אלה שאלות של מה בכך. הגישה
השלטת היתה: אנו קיימים, זה
העיקר. לעומת הפלא הגדול של
הקמת ממלכה עצמאית, בעלת
דגל ומטבע ושגרירים, למי היה
איכפת מה יקרה בעוד מאה שנה -
ואפילו כעוד תריסר שנים?

אנו, על החסקה הקטנה שלנו,
איננו יכולים לעצום את עינינו.
בידי חותר־אמן, יכולה החסקה
לעלות גם על הגל הגדול כיותר,
לרכב עליו ולהתקדם בעזרתו.
מתחת לרגליו של חותר־רשלן, די
בגל קטן כדי להפכה.

חת האמנויות העיקריות של
\ 1בעל החסקה היא לרכב על גל ולנצל
את כוחו, עד קצה גבול היכולת. בצורה זו
יבול הכלי הקליל לעבור מרחקים מפליאים.
מן הרגע הראשון לקיומה רכבה מדינת־ישראל
על גל כביר. היה זה הגל של מל־חמת־שיחרורה.
דינאמיזם עצום היה עצור
בה — הכוח הראשוני של אומה חדשה,
ששאפה לחרות. מאז שחר ההיסטוריה לא
נולד עוד הגורם שיכול לעמוד מול כוח כזה.
מי שזוכר כיום בגעגועים סתומים את
הימים שקדמו להקמת המדינה — הרי את
ימי הגאות של גל זה הוא זוכר. המטרה
היתד. פשוטה עד להפליא :״מדינה עברית״.
לעומת מטרה גדולה וברורה זו, החוזירו כל
שאר השיקולים והבעיות והאידיאלים.

ך• די לרכב על גלים סוערים, צריכים
להיות חזקים• זוהי המצווה השניה של
העשור השני.
הגענו עתה לשני מיליונים נפש. זה. מעט
מאד — מעט מדי. תוך כדי רכיבה על גל
האיחוד השמי, תוך כדי השתרשות במרחב,
חייבים אנחנו לגדול ולהתחזק. ככל שנשתלב
יותר בכלכלת המרחב, ככל שנצלח יותר
להפיל חומות ולפתוח אפיקים להתפתחות,
כן יגבר כוחנו לקלוט.

תוף השנים הקרובות עלינו להיות
למדינה של שלושה, ארבעה,
חמשה מיליונים.

״עליה חופ-שית! מדינה עברית
!״ מי אינו זוכר את השכרון
המתוק של קריאה זו, מול האלות
והמגינים של השוטרים הזרים?
מי אינו זוכר את תחושת האחווה
הנהדרת של ציבור שהיה כולו
מאוחד מסביב אידיאל יחיד? מי
אינו זוכר את ההרגשה הצוהלת
שהנה הכל אפשרי, כי הדינאמיזם
של ההיסטוריה נושא אותנו קדימה
ללא מעצור?
זוהי ההרגשה של בעל החסקה הרוכב על
גל גדול. הוא הוביל אותנו קדימה. בשיא
כוחו, הנחיל לנו את המדינה. אולם הוא
לא נעצר שם. הוא המשיך לשאת אותנו,
בכוח ההתמדה, אף שהדינאמיות שלו התמעטה
והלכה.
הנצחון במלחמת־העמים, השגת ההכרה של
מיטב האומות, ירח־הדבש עם המערב ועם
הגוש הסובייטי גם יחד, עלית־ההמונים הראשונה,
הפיכת ירושלים לבירה, המיבצעים
הצבאיים השונים עד למיבצע־סיני — כל
אלה עוד היו המשך הרכיבה על אותו גל
עצמו.

אנחנו כבשנו את עצמאותנו, ד
ציפצפנו על העולם, על המרחב ועל
חוקי ההיסטוריה. הגל נשא אותנו
עד הלום.

ך* ק טיפש ישלה את עצמו כי גל אחד
1דוהר קדימה לנצח• אט־אט שוכח כוחו.
אט־אט יורד שיאו. הקצף הלבן והמקסים
נעלם.
זה הדבר אשר קרה בשנים האחרונות.
היתד, הרגשה כללית של ירידת המתח. הרגשה
של רפיון הכוחות המדיניים והתרבותיים.
גילויים ראשונים של שחיתות ורוד־נות,
האופייניים יותר לשלולית עומדת מאשר
לים הפתוח• הדינאמיזם הנהדר, שנשא אותנו
קדימה, נעצר.

תחת הדגל האדום מתגבשת בהדרגה, תוך
לבטים קשים, קונפדרציה של עמים רבים.
באירופה המערבית מתגבשת, בלבטים קשים
עוד יותר, שותפות־עמים רבתי. בגאנה נועדו
נציגיהם של עמי צפון אפריקה. מאז באד
דונג מרחפת באוזירה של אפריקה ואסיה
חברה גדולה עוד יותר.
בעשור הראשון הרשינו לעצמנו —• בצדק
או שלא בצדק — להתעלם מתהליכים אלה.
היינו עסוקים יותר מדי בבעיותינו הפרטיות,
אולי אפילו בהסתכלות בראי. זה היה
טבעי, אם כי אולי לא היה רצוי. בעשור
השני לא יהיה הדבר אפשרי.
גל גדול גואה לידינו• אין שום ספק
שהוא עוד נמצא בשלב העליה, שכוחו הפנימי
הולך וגובר. כל המרחב הגדול הזה —
מרחב העמים הדוברים שפות שמיות והקשורים
בשותפות התרבויות השמיות — תוסס
וגועש. הוא חותר לאיחוד, לקידמה, לשיחירור.

קליטה זו אינה בעיה של תחבורה. לא
די בהעברת איש מרוסטוב לראש־פינה. גם
לא די לקיימו שם בכספי יהודי שלישי בריו־דה־ז׳יינרו.
לקלוט פירושי: להקים משק
יציב אמיתי, המפרנס את עצמו. וגם זה
אפשר רק, בסופו של חשבון, תוך רכיבה
על הגל הגדול של האיחוד השמי.

הבנויה העיקרית
הבה ניתן דחיסה קטנה במשוט
החסקה כדי להגיע אל הגל השני.

ין צורך להרבות בחיפושים. כי הנד,
\ 1הגל השני לפנינו, והוא נראה כהר אימתני
הזומם לבידענו•

זהו הגל של איחוד המרחב השמי.
אפשר לנסח את הדברים בשפה יבשה
יותר. העשור הראשון היה מוקדש למאמץ
הראשוני להקים את המדינה הלכה למעשה,
להתגבר על חבלי־הלידה שלה, להפכה לעובדה
קיימת על המפה העולמית.

העשור השני
ביסוס המדינה,
אדמת המרחב,
בלתי־נפרד מן

יהיה מוקדש ללהשתרשותה
בלהפיכתה
לחלק
הנוף השמי.

זוהי מטרה ברורה ופשוטה לא פחות
מהשגת העצמאות עצמה. אולם זוהי מטרה
שונה. היא תחייב כשרונות חדשים וגישות
חדשות. הסיסמות של אתמול הן אבני־נגף
למחר. וחיל־החלוץ של אתמול, יתכן שמחר
יהיה חיל־המאסף. כל מטרה מטפחת את
המנהיגים המבינים לרוחה.
המטרה החדשה מחייבת קודם כל את

מבחינה זאת, חג העשור הוא סימן־דרך.
עברנו קטע אחד. לפנינו דרך חדשת
ך* בעיה המרכזית של העשור השני
1 1היא להשתרש במרחב, אין זה מקרה כי
דווקא בשבועות האחרונים מפריחים אנשים
שונים — וביניהם ראש־הממשלה עצמו —
סיסמות מצלצלות על ״פדרציה שמית״ ,״הצטרפות
לאיחוד פדרלי או קונפדרלי״ ואפילו
״הצטרפות לרפובליקה הערבית המאוחדת״.
אמנם, הדברים אינם נאמרים לרוב ברצינות.
הם נראים כטכסיס תעמולתי משעשע.
אולם שלא מדעת, מאשרים התועמלנים הפקחים
על־ידי כך כי זה כיוון הרוח הנושבת,
זהו הגל הבא.
כאשר אנו חושבים בממדים של עשרות
שניב — מעשור לעשור — לא יכול להיות
ויכוח רציני על אמיתה אחת: ישראל תשכון
לבטח כאשר תחדל מלהיות מחנה במצור.
לא רק מצור צבאי, גם לא רק מצור כלכלי.
אלא מצור נפשי, רוחני• בטחונה לטווח ארוך,
התפתחותה הכלכלית, משקלה בזירה העולמית
— כל אלה מחייבים את שבירת
החומות המקיפות אותה מכל עבר.
היו שהבינו זאת גם בעשור הראשון. אולם
הם דיברו על העתיד, ומבטם המרחיק
לטווח ארוך לא התאים למצב־הרוח של הרוב׳
המתפעל מן ההוזה. אולם בעשור השני

מכאן שיש מבנה משותף) גדול
אחד לכל בעיותינו: שותפות ישראלית
באיחוד השמי. זהו הדגל
של העשור השני.

^ שהפוח די ם מן הגלים הגועשים. יש
שהיו רוצים להסתגר בעולם של אתמול,
להסתובב במעגל, להתרחק מכל גל המפיל
אימה.

אולם הדבר אינו נתון בידינו.
ברגע שעלינו על החסקה הזאת,
שומה עלינו להמשיך ולחתור. מי
שנרדם על גבי חסקה, סופו לטבוע
בין הגלים.
אמנם, הדרך מסוכנת. אין נוחיות על גבי
גלים. אולם לאום צעיר אנחנו, כוחנו בזרועותינו.
אם יש צורך להיאבק עם איתני
הטבע, נתמודד ונתגבר. כאשר שוב נרכב על
גל גדול, כאשר שוב תגדל בנו תחושת-
האחוזה וחחזת־היצירה, כאשר שוב יגאה המתח
הפנימי המבורך של עם החותר לקראת
מטרה ברורה — יצחקו השמיים מעלינו.
ביום העשור מותר לנו להביט מבט
חטוף אחורה. אולם אל נשקע בהערצת האתמול.
נזכור את אגדת לוט :״ותבט אשתו
מאחריו, ותהי נציב מלח!״ תמיד צפויה סכנה
לאדם המרבה להביט אחורה.

יום העשור אינו רק ירם זכרון
לעשור הראשון. הוא חייב להיות
קודם כל ומעל לבל: יום הצפיה
לעשור השני.

חזרה בדלית שר מיסגן הנח״ל באיצמדיץ רמתרגן
•ירקדו הנערים לפנינו

העם

במדינה

הציפיה הג דו ל ה
אווירה של ציפיה נעימה אפפה השבוע את
ערי ישראל. כל בעיות העולם והארץ נשכחו,
מלבד הצורך לחוג כראוי את העשור.
הרחובות קושטו, בתי־הקפה היו מלאים כפי
שלא היו מלאים מעולם. בבליל הלשונות היה
קשה להבחין בין צברים הלבושים כאמריקאים,
עולים חדשים הנראים כתיירים. ותיירים
שהתלבשו כאנשי העליה השניה.
העם היה מוכן לשמוח, אך עדיין בלתי־משוכנע
לגמרי. התעמולה־העצמית האגדתית
של ועדת־העשור עשתה רושם של אירגון
מופרז, איימה למנוע את הספונטאניות של
שמחה עממית. האיש ברחוב היה מוכן ש־ישעשעו
אותו, יציגו לפניו הצגות, אך שמר
לעצמו את הזכות למחוא כפיים או לשרוק
בבוז, כאוות נפשו.
יעברו כמה שבועות עד שיסתבר אם חגי־גות־העשור
המאורגנות היו הצלחה או כשלון,
מיבצע כביר או בלוף. בינתיים אמר
הישראלי הממוצע :״ירקדו הנערים לפנינו.״

הע שור
מ סי בהל ־ ס ס • אלף!

בידור בתל־אביב, ירכזו סביבן, לסי הערכת
המארגנים 800 אלף איש.
כל במת־בידור, היא כמעט תיאטרון בפני
עצמו. היא מתרוממת בגובה של שני מטר
במרכז רחבה מוארת ומקושטת. גם כל הרחובות
המובילים לבמות־הבידור הוארו וקושטו
בציורים מופשטים ובדמויות בעלי־חיים. לכל
במת־בידור ישנו מרכז־במה, האחראי לחגיגה•
לרשותו עומד צוזת של עובדים טכניים:
חשמלאים, מפעילי־רמקוליס, טלפונים־
טית לרשת טלפונים מיוחדת שהוקמה בין
הבמות, רץ גדנ״ע, רופאים ואחיות, רופא
מיוחד לבדיקת אמנים שינסו להתחלות, אמבולנס
ומכונית קשר של המשטרה. לכל במה
יש גם תזמורת משלה וקונפרנסיה האחראי
להגשת התכנית, לרציפותה ולד,רקדת הקהל.
רק האמנים שיופיעו על הבמות ינועו מבמה
לבמה.
תפקידם של כל אלה יהיה להעסיק את
הקהל במשך שש שעות רצופות, להרקידו
ולשעשעו. מזנונים שיוקמו ליד כל במת•
בידור, יספקו משקאות ומאכלים ובמיוחד
משקאות חריפים במחיר מוזל,

ב רי גו 1ג

בעצם קדחת ההכנות הסופיות לקראת חגיגות
יום־ר,עצמאות, כשעובדי ועדת העשור
עבדו ימים ולילות כדי לבדוק כל פרם ופרט
בתכניות, הופיע לפתע מנחם איל, איש מחלקת
המפגנים של ועדת־העשור וביקש חופשה
מהממונים עליו .״השתגעת?״ אמרו לו,
״דוקא בשבוע החגיגות כשאנחנו זקוקים לכל
אדם אתה מבקש חופש?״ אולם למנחם איל
היתד, סיבה מוצדקת לבקש חופשה. אשתו
ילדה לו בן, עמדה לחזור הביתה עם הילד
דוקא בערב יום־העצמאות.
תוך דקות מספר התקשר יעקב אגמון,
ראש מחלקת המפגנים של ועדת־העשור, עם
מנהל מחלקת־היולדות בבית־החולים בייייד
סון ״אדוני הרופא,״ הסביר אגמון בטלפון,
״אתה מוכרח להשאיר את אשתו של מנחם
איל בבית־החולים עד אחרי חגיגות־העצ־מאות.
האיש הזה אחראי לעריכת החגיגות
ב־ 200 ישובים. אינכם יכולים לקלקל להם את
השמחה.״
״תמסור את ברכת צוזת בית־החולים לכל
200 הישובים,״ השיב הרופא. אשתו של
מנחם איל תשאר בבית־החולים עד אחרי
החגיגות. מנחם עצמו לא יקבל חופשה.
בעיתו של מנחם איל היתד, רק אחת מאלפי
הבעיות הקטנות, שעמדו בפני המחלקה
האחראית לארגון חגיגות־העשור ב־ 40 ערים
ומושבות גדולות *.כי במדינה בה מהוים ימי
האבל את מרבית ימי החג, העמידה משימת
תכנון החג כמה בעיות רציניות.
הבעיה העיקרית היתד, כיצד ליצור שמחה,
שההמון יהיה בה שותף פעיל ולא צופה פסיבי
בלבה לא פחות חשובה היתד, הבעיה
כיצד למנוע נהירת הקהל למספר מרכזי
שמחה, ולפזר את החגיגות לכל פינה ופינה.
הפתרון לכך היו במות־הבידור, או כפי שמארגני
מחלקת־המפגנים, האחראית לכל החלק
האזרחי של חגיגות־העשור, מכנים אותן:
״מסיבות פרטיות ל־ 800 אלף תושבים.״ תכניתם
אינה לארגן שמחה או להכריח לרקוד
ולשיר, אלא ליצור את כל התנאים כדי שההמון
יוכל לחגוג לבד.
משקאות חריפים וזולים. במות-ה-
בידור תעמודנה במרכזן של החגיגות. כמאה
במות בכל רחבי הארץ, מהן 9במות

התוכניות יתחילו ביום רביעי בשעה 8.30
בדיוק. האורות בככרות יכבו ובמקומם יוארו
הבמות. תרועת״עשור מיוחדת תציין את פתי־חת
החגיגה. מיד לאחריה יופעלו ליד כל
במה זיקוקין די־נור. הם יירו מתוך מרגמות
מיוחדות, בעלות כח רתע של 20 סון, המרעישות
כמו מרגמת הדוידקה המפורסמת.
במשך חמש דקות יוהן לקהל להתפעל מ־שפע
הזיקוקין, שכמותם בתל־אביב בלבד היא
ככמות בה משתמשת פאריס בליל ה״ 14ב״
יולי. ר,זיקוקין ימשכו כעשרים וחמש דקות,
אולם אחרי חמש דקות
תחל התכנית המתוכננת
עד לשניות.
לא יהיו נאומים.
גם לא מסכות והקשות
גונג. תזמורות
תנגנה, ההמונים ירקדו
בהפסקות בהן
יופיעו אמנים, החל
באגנס קלטי בתרגילי
התעמלות וכלה בזמרי
הלהקות־הצב־איות•
הריקודים יהיו
מעורבים: עממיים ו־לחניכי
סאלוניים.
תנועות־הנוער
ניתנו
הסברים מיוחדים על
מהותה של הסובלנות,
כדי שלא יפריעו
לריקודים הסא־לוניים.
הוסבר להם
כי החגיגות הן של
עם ישראל ולא של
ארץ־ישראל העובדת
בלבד.
התוכנית תימשך
עד שעה שתיים אחר
חצות. אולם
למארגנים ניתנו הוראות
להמשיך ב
תוכנית אם הקהל לא
יתפזר. אם ירצו הנוכחים
לערוך קומזיץ
במקום, תספק
להם ועדת העשור
קפה וסוכר.

• לארגון החגינות בישובי העולים, בקרב
המיעוטים ובמועצות האיזוריחז דואג מנהל
ההסברה.

גג. הכל תוכנן לפרטי
פרטים. הנהגים,
שיצטרכו להוביל

ביטוח לבל חד

את האמנים מבמה לבמה, תרגלו עשרות פעמים
את הדרך בין הבמות. נתנו להם רשיונות
מיוחדים לנסוע גם ברחובות חד־סיטריים,
נגד הכיזזן.
בתל־אביב רוכזו במות־ד,בידור בסביבה
אחת, בצפון העיר, בשטח הנקרא בפי המארגנים:
קרית־הששון. רק ביפו ובשכונת
התקוה הוקמו במות נפרדות. מחקר קצר
של דעת־הקהל בפרברים גילה כי תושבי
שכונות אלו מעדיפים לשמוח במרכז העיר.
כל החוגגים בוטחו מראש נגד כל סוגי
נזקים העלולים לקרות להם. בכמה פינות בער
הוקמו גם פינות זמר, מעל מרפסות
בתים, מהן תשמענה תזמורות מוסיקה לריקודים
רצופה. בשום מקום לא סמכו המארגנים
על קול־ישראל, החליטו לדאוג למוסיקה
בעצמם.
״יצרנו את כל התנאים לשמחה,״ הסבירו
מארגני הבמות ,״עכשיו נשאר לקהל רק
לבוא ולהרגיש את עצמו כמו במסיבה פרטית
בבית.״

החשש: צ פי בו ת
בתשעת ימי־העצמאות שהיו עד כה לישראל,
היה לחגיגות יום־ד,עצמאות אופי צבאי
מובהק. במרכז החגיגות עמדו תמיד מיפגנים
ומצעדים צבאיים. ביום־ד,עצמאות העשירי יתבטל
במקצת אופיו המיליטריסטי של החג,
אולם המסדר • הצבאי ביאצטדיון הלאומי בירושלים
שיתקיים ביום חמישי, המיצעד שייערך
לאחריו ברחובות ירושלים, והמיפגנים
הליליים שיתקיימו שלוש פעמים באיצטדיון
רמת־גן, יהיו גם הפעם נקודות המוקד של
החגיגות.
לחצם של 15 אלף התיירים הנמצאים בארץ
ומאות אלפי האזרחים שינהרו לחזות
במיפגנים אלה העמיד
את שלטונות
צה״ל במצב חמור.
לקת המיצעד המפורסם
שלא צעד,
השאיר אותם בפני
ברירה לא קלה: לשוות
למיפגנים אופי
עממי ועל־ידי כך
לפגוע בסדר, או להשתלט
על ההמונים
במשטר צבאי
שיפגע בחגיגיות המאורעות.
צה״ל בחר
בדרך השניה.
גדרות תיל תוכננו
לשני צידי מסלול
המיצעד בירושלים.
רק ברגע האחרון,
בלחץ גורמים
אזרחיים, הוחלף
התיל בחבלים.
צלמים זרים ומקומיים
שירצו לצלם
את המיסדר באיצ־סדיון
ד,לאומי, יכל־או
במכלאות תיל
שימנעו מהם התרוצצות.
הנכנסים ל־איצטדיון
לא יורשו
לצאת ממנו עד תום
המיסדר. המכוניות
שתגענה לירושלים
ביום המיצעד, לא
תורשנה להיכנס לעיר.
מלבד
ההגבלות על
הקהל, הוכנו גם
מתקנים רבים לר־

לרשותו ולהנאתו. רק לצורך המיצעד בירושלים
נסללו 22 אלף מטר מרובע של
כבישים, נקבעה תאורה לאורך מסלול של 7
קילומטר, הותקנו ברזים למי־שתיה ומגרשי
חניה מיוחדים.
אולם למרות המשטר הצבאי וההבנות הטכניות,
עדיין חוששים מארגני המיצעד מנד,ירה
המונית לעיר, היכולה לגרום לסיבוכים
בלתי צפויים. בסוד גונב לאזרחי ירושלים,
כי אם יש ברצונם לחזות במיצעד ללא דוחק,
יוכלו לחזות בו ביוש שלישי אחר חצות־הלילה,
כשהמיצעד יערוך חזרה כללית בצעידה
לאורך כל מסלולו.
פחד מיותר. קצת פחות מסובך היד.
ארגון מפגני הלילה באיצטדיון רמת־גן, שם
יערכו במשך 90 דקות הופעות קרביות מבו־יימות
בצורה תיאטרלית, מפגנים המוניים
של חיילי צר,״ל בהתעמלויות מסוגים שונים,
מפגני לפידים וזיקוקין־די־נור.
ארבעה מגדלים בגובה של 36 מטר כל אחד
ישאו עליהם את מתקני התאורה של שפח
האיצטדיון, שיופעלו בדיקנות של אורות במה,
ינצלו את גורם ההפתעה. מלבדם הוצבו
סביב האיצטדיון זרקורי־ענק המסוגלים להאיר
את האיצטדיון בתאורה של אור יום.
כרטיסי הישיבה למיפגנים אלו אזלו ביום
בו הוצאו למכירה. אולם כרטיסי עמידה נותרו
עדיין בשפע. הסביר אחד ממארגני ה־מיפגן
הלילי :״כנראה שהפחידו את הקהל
כל כך בדוחק ובצפיפות המחכים לו, עד
שמרוב פחד עוד יהיו לנו מקומות פנויים.״

תזכיר
להקת בדווזי ם
קשרהשתיקה בעתונות הישראלית
מסביב לסילוף דברי כרושצ׳וב לכתב פי־נאדו,
נשבר השבוע, הודות להתערבית ה־
׳עולם ׳הזה 1072 שפירסם לראשונה בעברית
את דבריו המלאים של כרושצ׳וב ותיאר
כיצד התפתחה בארץ מערכה ציבורית
היססארית על סמך ידיעת־שקר. הארץ, ש־פירסם
את הידיעה הכוזבת הראשונה ונמנע
מלהכחישה גם אחרי שהגיע לארץ נוסח הראיון
המקורי, נאלץ אחרי גילויי העולם
הזה להתנצל בחצי־פה ולפרסם את הנוסח
הנכון. הוא הקדים כי ״נוסח זה שונה בכמה
נקודות חשובות מן הנוסח שנמסר ב־הארץ
על פי מברק מאת סופרנו בפאריס,
מר מורים קאר.״ תוך כדי כך הסתבכו
רוב העתונים בטעות חדשה, הפעם הפוכה,
שנבעה מבורות לשונית. בנוסח הצרפתי אמר
כרושצ׳וב כי ״אנו הקומוניסטים אוהדים ליהודים
שעלו לישראל״ וכך הופיע הדבר בנוסח
המתוקן ברוב עתוני ישראל. אולם
המשמעות האמיתית של הביטוי הצרפתי ב־מקשור
הזה הוא ״לבנו, לבנו ליהודים שעלו
במובן ״אנו משתתפים בגורלם״ או
״בצערם של העולים ב רוו זעתונאי
אחר, אודות הילד התימני שעלה כביכול
ברגל מתימן לישראל אחרי שעבר תלאות
אגדתיות, שימש גם השבוע חומר לשופרות
׳תעמולה• אחרי שנסתבר כי העולם הזה ()1072
צדק בקבעו, כי הילד לא היה ולא נ*רא,
ואינו אלא פרי המצאתה של צעירה ישראלית
העובדת בשביל שבועון ספרדי־יהודי בלונדון,
הודיעה לשכת הנשיא כי ״עוד לא אבדה
תקוותנו כי הילד יימצא באיזה מקום במדינה.״
מ ש בן הכנסת ייבנה ״עקרונית״ לפי
תוכניתו של האדריכל קלאחזין, שזכה בשעתו
בתחרות. אולם הועדה, שהמליצה על כך,
קיבלה למעשה את דברי הביקורת שהושמעו
בציבור הרחב ושפורסמו לראשונה בהעולם
הזה 1034 בקבעה שרוב פרטי התוכנית
ישונו השבח { נתפס הפורץ המועד
אפריים רום, אשר את שיטת פעולתו גילו
לראשונה חוקרי >העולס הזה 1049 רוט
היה מזעיק אמהות־חיילים למשרד־הבטחין,
חודר בהעדרן לדירותיהן.
העולם הזה 1073

צמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל * עשור לעצם*

01 אחו קרה בשנת תעדח: היה זח האדס העבר החדש

לידתה של אומה
הם עמדו במרכז. הצעיר והצעירה של תש״ח. איש לא הכירם
מקודם, איש לא ידע על קיומם. בין לילה עלו על במת ההיסטוריה
בקומץ החטיבות הקרביות, במשקים שהפכו חזית, באווירובים. וכאשר נסתיים תפקידם, חזרו לתהום הנשיה, כמעט מבלי
להשאיר אחריהם עקבות. כל אשר ייכתב עליהם בשנת 1958 לא
תפילה הבא ברכה לבחורים -כי באה עת.
ראה אותם שותקים ונכונים -ועיניהם דולקות.
ראה יורד הערב, רוח בצמרות, האורן מרטט
בקרב יהי הליל, והמה מעטים מאד.
כרכם אלי כי באה עת.
כוכבים הוצתו ומחנות נאספים מעבר,
כי מי יראה אור־ייום, ומי נפל ומת?
הנצחץ יושג או אם תכוסה וקבר?...
הבא ברכה לבחורים, כי באח עת.

חיים גורי ()1948

תצלום זה של צעירה מתל־יוסף הופיע על שער ״העולם
חזה״ שבועות נדעמיס לפני פרוץ המלחמה, כאשר הקרב
המתקרב כבר הטביע את חותמו על הארץ יותר מכל שער
אחר של השבועון נחרתו פנים אלה בלב הציבור. הם נראו
כסמל מושלם לדור, אשר עמד להיתבע תון ומן כה קצר
למבחן העליון ואשר הוציא מתוכו לוחמים כדוגמת אלה
טדיוקניתם מופיעים בראש כל אחד מן העמודים הבאים.

ילכוד חזרה את רוחם. לכן מביא ״העולם הזה״ ב־ 32 העמודים
הבאים את דברי הימים ההם עצמם, ללא תיקון או שינוי -
התצלומים, הסיפורים, התיאורים והשירים שפורסמו בשבועון
זה באותם הימים הרי־גורל, או שנשמרו בתיקיו מאז, מבטרם
היות מדינת ישראל עובדה -ועד לתום מלחמת העצמאות.

עצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עש

לחיי הספינות שבדרך -ושבאו
ששה מליונים יהודים הושמדו במשרפות ובמחנות•
הריכוז של אירופה -זאת היתה העובדה המכרעת
שהטילה את צלה על ארץ־ישראל, כאשר התרוממו
ערפילי מלחמת־העולם. כמה מאות אלפי שרידים
נשארו לפליטה כמחנות העקורים. להכיאם ארצה -
שאיפה זו הפכה לקריאת־קרב, אשר איש לא יכול

היה לעמוד כפניו. רככת־־המחתרת של ה״הגנה״ -
אחת המחתרות הבינלאומיות הגדולות כ היס טורי ה-
הכיאה את הספינות לחופי הארץ, בעוד אנשי
המחתרת הולמים במרכזי השלטון שחסם את
השערים ופוגעים הישר הישר אל צומתי העצכים.
העולם כולו עצר את נשימתו וחזה כמאכק.

מוסרי בבוכנוואלד

שער זה של נער, ששרד בנזחנח•
המוות הנורא, המחיש לעיני הישוב
את החובה המוסרית ללחום לפתיחת השערים, שהתמזגה עם הרצון להשתחרר מעול שלמו! זר.

* 0x0 30 וזד׳ הצהתז בכנעב

מצב צבאי בתל־אביב

מראה רגיל של עוצר וחיפושים בערי
הארץ — חיילי הדיביזיה המוטסת
מחייכים אל המצלמה, מאחורי מיתרס נדריהתיל. ממולם לא ראיה העולם משעבדים אדיבים יותר.

תמונה רגילה. אי־שם בחופי צרפת או
רומניה עלו בחשכת לילה כמה מאות פליטים
מרודים על ספינה רעועה, שגילמה
שארית כל תקוותיהם לחיים חדשים. כל מטר
מרובע נוצל. הסיפונים נסגרו בקרשים, הפכו
חדרי־שינה דחוסים. האוויר העלה צחנה,
הספינות היו גרוטאות שטות. אולם מעולם
לא היה לאימפריה אדירה צי יעיל יותר
מאשר ספינות רקובות אלה של ממלכת
הפליטים.
הבריטים ידעו על בואן. האינסליג׳נס שם
עין על חופי ההפלגה. צי הוד מלכותו עקב
אחריהן בים. מול חופי הארץ עלו עליהן
כיתות־נחיתה, לפעמים ללא קרב, ולפעמים
אחרי מאבק מר, בו נפלו קרבנות• הן הובאו
לחיפה, המעפילים הועברו לאוניות מרווחות
ובטוחות יותר, הובאו לקפריסין.
הבריטים — ובייחוד חיילי הדיביזיה
הששית המטוסת, אשר כומתותיהם האדומות
הנחילו להם את הכינוי ״כלניות״ — היו
שנואים על הכל. הם סימלו את השיעבוד,
את השערים הסגורים. היו דרושות שנים
כדי להחזיר יחם אובייקטיבי יותר ולגבש
את ההכרה כי באופן יחסי פעלו הבריטים
בהתאפקות וביחס אנושי בלתי־מצויים בתנאים
כה קשים.

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל * עשור ל

תנועת המו׳ מאחדת סנחתרות
למשך תשעה חודשים זכה הישוב להגשמת תקוותו
הלוהטת ביותר -איחוד ההגנה, אצ״ל ולח״י כמסגרת
פועלת אחת. הצלילים השונים של המנגינה -ספינות
המעפילים, פעולות־הטרור, הפגיעות במרכזי השלטון,
הלחץ הפוליטי, התעמולה -הפכו לתזמורת גדולה
אחת. שש הפעולות הגדולות של אצ״ל, ששוחזרו

בעמוד זה ובעמוד הבא (בלווית מודלים שהוכנו עלי־ידי
אליהו אמר למען ״מבון ז׳כוטינסקי״) ,היווו את
שיא המערכה. מספר החיילים הבריטיים כארץ גדל
ל־ 100 אלך, אך יציבותו של השלטון נתערערה מיום
ליום. ובך ניתנה המכה המוהצת למעמד השלטון
הבריטי והבריחה אותו לצאת את ארץ־ישראל.

התקפת בניו הסי. א״ .די.
אחת הפעולות הנועזות הראשונות של אצ״ל, כוונה נגד ה מין בו שוכן כיום בית־המשפם
המחוזי, ברחוב אילת בתל־אביב, ששימש אז מטה לבולשת הבריטית באזור.
יחידה של חמישה חבלנים, במדים בריטיים, חדרה לבנין דרך המקלט, שהיה פתוח לרחוב.
האנשים הערימו על שני נוטרים ערביים, בהעמידם פנים כאילו הם עושים את צריכהם. שני
אנשים אחרים עמדו ברחוב מול הבנין, לשם חיפוי, כששני תת־מקלעים מסוג ש מייסר
חבויים מתחת למעילי־הגשם. יחידה נוספת הבטיחה את דרך־הנסיגה לכיוון תל־אביב, בצד
השמאלי של התמונה.
הפעולה נסתיימה כולה לפני שמישהו הרגיש בנעשה. כל האנשים נסוגו בשלום. כמה
שוטרים בריטיים, שחשדם נתעורר, חדרו למקלט, ניסו להזיז את תרמילי־הצד שהכילו את
המוקשים, גרמו להתפוצצות. כל האגף הימני של הבנין התמוטט, דבר שגרם חבלה
רצינית בכושר־העבודה של המטה. ערביי יפו קראו מאז לבנין זה בלעג בשם ״הבית המגולח״•
בסך הכל הותקף בניין הסי.איי.די. שלוש פעמים, חובל פעמיים קשות. בפעם אחרת נפרץ
הקיר הצפוני (בשמאל בתמונה) על־ידי מטען גדול של חומר־נפץ, ונחבל קשה כל האגף
השמאלי.
הסי. איי.די. בכללו היה מרכז הפעולות נגד המחתרת. בניגוד לחיילים, ידעו הבלשים
להתערב באוכלוסית הארץ, למדו את השפה העברית, בחלקם אף נשאו נשים יהודיות.
מאחר שידעו סודות רבים, כמעט אי־אפשר היה למצוא להם תחליף. רבים מהם נהרגו
בשנות המאבק.

ניצוץ גשו יבש
ההתקפה על גשר זה היתד, חלק ממיבצע גדול, שנועד להרוס בלילה אחד את גשרי
הרכבת ומתקניה, מרחובות דרומה.
באותו לילה, אור ל־ 2באפריל ,1946 ,נפגעו שני גשרים (ביבנה ובאישדוד) ,תחנות־רכבת
(באותם שני מקומות) וכמה פילבוקסים. מסילת־הברזל עצמה חובלה במספר נקודות לאורך
הקו. התנועה בקו האיסטראטגי החיוני למצריים נותק כליל.
הגשר של יבנה נשמר בידי 11 נוטרים ערבים. רובם היו בפילבוקס, שניים שמרו בחוץ.
התוקפים התקרבו מן הצד שהיה מת לגבי הפילבוקס. חולית חבלנים התקרבה לגשר, בעוד
יחידה שניה פתחה באש על שני הנוטרים בחוץ ועל הפילבוקס. החבלנים התקרבו מלמטה,
טיפסו בעזרת סולמות מערוץ הוואדי על עמודי הגשר, הכניסו את המטענים ונסוגו בחיפוי
האש של החוליה השניה. בחסות העשן של ההתפוצצות נסוגו שתי היחידות מן השטח
ללא אבידות.
באותו לילה לכדו האנגלים 32 מראשי חיל־הקרב של אצ״ל, שביצעו את ההתקפה המקבילה
על גשר אישדוד ותחנת־הרכבת במקום. יחידה זו הצליחה לבצע את משימתה וחזרה
ברגל לאורך שפודה,ים עד לבת־ים, נפלה שם עייפה ורצוצה לתוך כיתור בריטי. היחידי
שהצליח להימלט היה שמשון, מפקד פריצת כלא עכו, שגילה כושר גופני בלתי־מצוי.
שמשון (דב כהן) ,שנהרג כעבור 13 חודש בעת פריצת כלא עכו, רץ חזרה בחולות
מבת־ים עד ראשון־לציון, בשעה שרודפיו הבריטיים צנחו מעייפות. שמשון החליף את
בגדיו והלך להצגת קולנוע.

שדה־התעונה בקסטינה
אחת הפעולות הגדולות הראשונות של אצ״ל בשדה, במרחק רב מן הבסיס, בוצעה בלילה
גשום וחשוך, אור ליום ה־ 25 בפברואר , 1946 ,בשעה שיחידות אחרות של אצ״ל ולח״י
התקיפו את שדותיו־,תעופה בלוד וכפר־סירקין.
כשהגיעו הלוחמים למקום, ללא תקלות, התקשו למצוא בחושו את המטוסים, הדליקו
מטוס אחד כדי להאיר את השטח. במשך כ־ 17 דקות נערך בשטח מחזה פנטסטי של זיקוקין
די־נור, כאשר למעלה מ־ 20 מטוסים עולים בלהבות, הבנזין הדולק נשפך בסילונים ועשרות
ראקטות, בכל צבעי הקשת, שהיו במטוסים, ירו את עצמן ד,שמימה וירדו במצנחים.
ארבעה מקלעים של התוקפים, יחד עם מיקוש הכביש, הספיקו לרתק את הכוחות הבריטיים
במשך רבע שעה. הבעיה העיקרית החלה בשעת הנסיגה הארוכה, מאחר שהיד. ידוע למפקד
הפעולה, עמיחי(״גידי״) פגלין, כי הבריטים החליטו, לאור נסיונם בעבר, שלא להתמודד עם
הלוחמים במקום הפעולה, אלא לנסות לכתרם בראדיוס גדול וללכדם בנסיגה. היחידה
הרגישה במארב בריטי, עברה לידו במהירות, תוך חילופי אש, ללא אבידות, הגיעה לפנות
בוקר לשכונת שעריים ברחובות, התארחה אצל תושביה התימניים, שרחצו את האנשים
והלבישום. איש מן היחידה, שכללה שתי בחורות, לא נלכד. הנפגע היחיד היה לוחם, שנורה
בצורה מסתורית מן האגף, במרחק־מה מן היעד.
היתה למיבצע צד כמעט היתולי. למרות הסיור המוקדם לאור היום, לא מצא המפקד
בלילה החשוך את המקום המדויק של השדה. לפתע שמע טירטור של מטוס, שהתכונן
לנחות. מטוס זה הראה לו את הדרך. הוא לא ידע שישב בו המפקד הראשי של הכוחות
הבריטיים במרחב, שמיהר לישיבה חשובה בירושלים. האנגלים היו אחר־כך משוכנעים
לחלוטין כי לאצ״ל נודע מראש על בואו ושרצה להרגו. בדרך כלל העריצו הבריטים את
שירות־הידיעות של המחתרות העבריות.

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל ע

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל * עשור

בשיא המאבק ־ אר ההכרעה
המערכה הגדולה הגיעה לשיאה. תנועת־המרי, שאיחדה
את ההגנה עם אצ״ל ולח״י התפרקה אחרי
מאסר מנהיגי הסוכנות, אולם שני ארגוני ה״פודי
שים״ המשיכו כמאכק, הלמו מכה אחרי מכה
בבריטים. ההגנה מצדה הוסיפה להביא את ספינות־המעפילים,
שגרמו להרתחת האווירה הבינלאומית.

יהודי אמריקה הזעיקו את ממשלתם, הגבירו את
הלחץ. תחת עומס זה כרע והתמוטט המימשל הבריטי
בארץ. לתדהמת העולם הודיע שיצא מן הארץ,
וכי יניח לאו״ם למצוא פתרון. ההודעה נתקלה
תחילה באי־אימון, אף משנוכחו שני הצדדים לדעת
כי היא כנה, התבוננו בקדחתנות לקראת המאבק.

פיצוץ מלון המלו דויד
פעולת ״צ׳יק״ (קיצור של מלונצ׳יק״) בוצעה על־ידי האצ״ל ב־ 22 ביולי ,1946 ,בהסכמתה
המוקדמת של ההגנה, שאישרה את פרטי התוכנית מראש. מטען־הנפץ, שהוטמן בקרוב ל־20
כדי־חלב, הוכנס למרתף דרך מעבר־האספקה באגף השמאלי של הבנין. החבלנים עברו
לכל אורך המרתף, בו שכן בית־קפה גדול, עד הגיעם לסורג ברזל שהפריד בין שני
אגפי הבנין. הם פרצוהו בעזרת חומר־נפץ, הרגו את קצין־המודיעין הבריטי שהיה אחראי
על המרתף, והניחו את הכדים מתחת לאגף הימני של הבנין, בו שכנו משרדי המזכיר
הראשי של הממשלה והמטה הבריטי.
הכדים היו מצויידים במנגנונים נגד הרמה, ובשעונים מתוצרת ביתית, להשהייה של
30 דקות. כתוצאה מחילופי־היריות במרתף ניתנה אזעקה בבנין, והדלתות נסגרו. משוריין
בריטי, שהופיע ברחוב, נתקל ביחידת־חסימה, ששלחה לעומתו עגלת־סבלים טעונה חומר־נפץ.
כתוצאה מן ההתפוצצות הזאת ניתנה אזעקה בכל ירושלים. יחידת החבלנים עצמה
יצאה מן הבנין בדרן שנכנסה בו, מבלי להתגלות כלל. ההודעה הטלפונית, שנמסרה למזכירות
הראשית של הממשלה, למשטרת ירושלים ולז׳רוסלם פוסט, שיש לפנות את הבנין מפני
שייהרס תוך 30 דקות, לא נשאה פרי, מאחר שהמזכיר הראשי שוב היה משוכנע כי
ההודעה כוזבת.
אחרי הפעולה נתעורר ויכוח מר בין ההגנה ואצ׳־ל על הפרסים. בבוררות סודית
שנתקיימה בין שני הארגונים, הוכיח אצ״ל כי יצחק שדה, בשם ההגנה, דרש לקצר את
מועד ההודעה המוקדמת ולהחליף את שעון ההפעלה מ־ 45 דקות ל־ 10 דקות. ההגנה
היתד, מעוניינת להשמיד ניירות שהיו בידי הבריטים בקשר ליחסיה עם אצ״ל.

פיצוץ מועדון הקצינים
פיצוץ מועדון הקצינים הבריטיים בבית־גולדשמידט בירושלים, בין בנין הסוכנות והבנין
הנוכחי של הכנסת, בוצע על־ידי אצ״ל ביום האחד במרס ,1947 ,כתגמול על תפיסת אונית־המעפילים
חיים אדלוזורוב, אך הוכן זמן רב קודם לכן. הפעולה באה אחרי כמה חודשים
של אי־פעולה. בניגוד לנוהג של אצ״ל, בוצעה הפעולה בשבת, שעה שד,תחבורה ברחוב מועטה.
הבית, יחד עם ד,בנין הגבוה הסמוך, היה מוקף גדר־תיל, מוגן על־ידי חמש עמדות־מקלעים
למטה ועל הגג. במרחק של כמה עשרות. ממרים (בצד הימני של התמונה) היה
הרחוב חסום על־ידי עמדות של מקלעים. משוריין צבאי או משטרתי עבר ברחוב כל כמה
דקות. המערך כולו תוכנן על־ידי אנשי המטה הבריטי הכללי, כדוגמה למערך הגנתי מושלם.
ההתקפה בוצעה על־ידי שלוש יחידות. מכונית צבאית בריטית, שהובילה את חולית
הפורצים, עלתה על גדר־תיל, כאילו איבד הנהג את השליטה על ההגה. היא הגיעה
בתנופה עד לקיר הבנין.
ובעוד הבריטים תוהים על מהות התאונה, פרצה חוליה אחת של התוקפים מן המכונית
לתוך עמדות־המגן שהיו על הקרקע, חיסלה אותן. חוליה שניה מן המכונית, ובראשה מפקד
הפעולה, פרצה עם אקדחים שלופים לתוך המועדון, הניחה את תרמילי חומרי־הנסץ.
מול ד,בנין, מאחורי גדר, חיפתה חולית־מקלע (בעיגול במרכז התמונה) על הפעולה, ניטרלה
את העמדות שעל הגג. יחידה אחרת חסמה את הכביש בצד שמאל, כל הלוחמים לבשו
מדים בריטיים, ולא סבלו שום אבידות. הפעולה כולה ארכה כ־ 60 שניות, קטלה 13
קצינים בריטיים גבוהים. כתוצאה מן הפעולה הוכרז מצב צבאי בכל הארץ.

פויצת נרא ענו
ההתקפה על המיבצר העתיק, שיסודותיו הונחו על־ידי הצלבנים, תוכננה תחילה בדי
לשחרר את דוב גרונר, בוצעה אחרי תליתו, ביום ה־ 4במאי ,1947 ,כדי לשחרר כמה
עשרות מראשי אצ״ל ולח״י.
הלוחמים הגיעו במדים בריטיים לעיר הערבית, השתלטו על עמדות־המפתח בעיר. יחידת
הפורצים הגיעה לקיר האחורי של המיבצר, הציבה סולמות ופוצצו־ .שני אשנבים בגובה
שמונה מטרים. אותה שעה זנקו המועמדים לשיחרור מתאיהם הפתוחים. הם עברו בעד
סורג שנפרץ על־ידי חולית אסירים, בעזרת חומרי־נפץ שהוגנבו פנימה בקופסות ריבה.
בעוד שאר האסירים מרתקים את שומרי הכלא בעזרת רימוני־הפחדה מתוצרת עצמית,
ובעזרת מחסומי נפט בוער, הצליחו המשתחררים לצאת ולעלות על המכוניות הצבאיות
הבריטיות שהובאו על־ידי התוקפים.
שתי מכוניות יצאו בשלום מן העיר, הגיעו דרך שבילי־חול עד לשוני, ליד בנימינה,
אולם מכונית שלישית נתקלה במקרה ביחידה בריטית, ואנשיה גילו את עצמם שעה שקפצו
בעצבנות מן המכונית הסגורה. בקרב־האש נהרג מפקד פעולה, דב (.שמשון״) בהן,
ורוב האנשים נשבו ונהרגו.
יחידות החסימה השונות נסוגו בשלום, סרט ליחידה אחת שאיחרה להיסוג. היא נפלה
בשבי ואנשיה נתלו.
באותו זמן נערכה ליד נהריה פעולת הסחה, כששני חברי אצ״ל, בתחפושת ערבית,
הפגיזו במרגמה של שני אינטשים את מחנה הדיביזיה המוטסת, ונסוגו בשלום, בהסוואה
של פלאחים ערביים.

מאות ^ עצמאותי שראל * עשור לעצמ או ת י שראל * ע שור לעצמ או ת י שראל

ע שור לעצמ או ת י שראל

צ מ או ת י שראל * ע שור לעצמ או ת י שראל * עשור לעצמ או ת י שראל * ע שור לע

אום החליט-העם!(תחיל לבצע
בשעות הבוקר הקטנות, אור ליום ה* 30 בנובמבר,
,1947 נתקבלה כארץ הידיעה ההיסטורית שרוב
מכריע של חברות או״ם הצביע כעד חלוקת הארץ.
אחרי שכרגע האחרון ממש נראה כאילו ההכרעה
תהיה שלילית, הושג הרוב הדרוש תץ• גיוס כל
אמצעי־־ההשפעה של היהדות העולמית. שכרון עצום

אחז את בני הארץ. תוף דקות מעטות מלאו הרחובות
המונים אהוזי התלהבות. מעטים ניחשו עדיין בי
מלחמה גדולה ממשמשת ובאה, וכי רבים מן החוגגים
יצטרכו למסור את חייהם להגשמת ההחלטה. ככר
למחרת היום נורו היריות הראשונות. אוטובוס עברי
הותקף ליד פתח־תקוה. הדם הראשון לעצמאות נשפך.
בחור דנן :״אמנם המדינה שנותנים לנו היא
מקוצצת, אבל את, ברוך השם, שלמד״״

בראשית

אין בעיות

עצ מאות! ע צ מאות!

עירנו היא קטנה, ביחס למספר התושבים
ולתנועה שבה
חניתי באחד מרחובותיה הצדדיים של תל-
אביב, נתקלתי בכמה נהגים של טקסי(״בעלי
הזכויות״) אשר מקום חניתם לא הזדהה
עם השקפותיהם.

בשעה זו נפתחו הלבבות, נפתחו שערי
בתי הקפה והחנויות לכל דכפין ונפתחו
החביות והבקבוקים ...מר פילץ השקה
שלושת אלפים איש קוניאק חינם מתוך
חביות, וכאשר אזל הקוניאק בא תורם של
משקאות צרפתיים ...בעל ״המוזג״ הפופולרי,
מר חלפוס, חילק בירה חינם והתצרוכת
הגיעה לששים ח ביו ת ...בעלי
בית חרושת לתמרוקים ״מהודר״ ואשתו זלפו
במשך שעות מי בושם על קהל החוגגים
מר גרפיץ, בעל מספרה ברחוב שילנקין, תלה
שלט שכל הכנסותיו קודש ״לבטחון העם
בבית חרושת ״משי זקס״ — סודר מזנון וכל
עובר ושב הוזמן לשתות לכבוד המאורע
מר נחום סדומסקי, מנהל ״כרמל מזרחי״
בירושלים, העמיד חביות יין באמצע רחוב
בן יהודה והשקה עוברים ושבים, יהודים
ואנגלים כ א חד ...חנות גלידה ברחוב אלנ־בי
בת״א, סמוך לשפת הים, חילקה לנוער
חינם גלידה לכבוד ״המדינה כשארבעה
עתונאים יגעים ורעבים נכנסו עם אור הבוקר
למחלבת ״תנובה״ ,הרביצו ארוחה ״מדינית״
שמנה ורצו לשלם הציבה לפניהם בעלת המחלבה
קופסת ״קרן קיימת״ ואמרה :״זוהי
הארוחה הראשונה שהגשתי במדינה העצמאית,
דמיה קודש לקרן קיימת בחלון
הראוה של בית הקפה ״ניצה״ ברחוב אלנבי
הוצגה עוגה ממרציפן ושוקולדה בצורת
מפת א״י ותושבי העיר המבוסמים עמדו
רהתוזכתו על גבולות החלוקה בהסתמכם
ע ל ...עוגה.
בחוצות תל־אביב נשפכו כמים יין, קוניאק
ושיכר. ועתונאי חוץ אחד אמר :״מעולם לא
ראיתי כל כך הרבה שכורים בחוצות העיר
העברית. זהו הסימן הטוב ביותר שהקמת
המדינה העברית הפכה לממ שות״...

הודה על קביי ם

אחרי ויכוח קצר, אשר התנהל בינינו, צעק
אחד מהם ,״עלה עליו, יעקב שבור לו את
האוטו, כי עד המשפט תהיה לנו מדינה
עברית״.

האולטימטום

בהגיע הידיעה על הקמת המדינה העברית
לביה״ח ״הדסה״ בתל־אביב ,״הבריאו״ לפתע
כל החולים, ירדו מעל המיטות, פרצו בשירה
אדירה ופתחו ב״הורה״ .זה היה ״דאנס
מאקאבר״ ממש! במחלקה החירורגית התלכדו
מעגלי ״הורה״ של בעלי מום שונים ומשונים,
בעלי ידים שבורות, ראשים חבושים
ואפילו ההולכים על קביים. אלה הניפו קב
אחד באויר ונסחפו בזרם המחושמל, כשהם
מדלגים ומקפצים בעזרת קבם השני. לחנם
השתדלו האחיות לשכנעם לחזור מרצונם הטוב
למיטתם ולישון .״לא רוצים לשכב, רוצים
להשתגע!״ צווחו ה״מבריאים״ והמשיכו
בהילולא. האחיות קראו לעזרת הסניטרים
כדי להוציא לפחות את ההולכים על קביים
מהמעגל. וכשאחד מאלה הוצא בכח אמר:
״אין דבר, העיקר, שכבר עומדים בשתי רגלים
במדינה היהודית

א ת שלגו
עוד לא מאוחר לספר שבליל ההילולא,
כאותו מוצאי שבת, אחרי בוא הבשורה על
אישור המדינה היהודית, היתד, בתל־אביב
״חלוקה חינם״ לא רק של משקאות, אלא
גם של נשיקות! הבחורות שלנו התנשקו עם
כל מי שפגשו, וביחוד רבו הנשיקות ב•
״פילץ״ וב״פארק״.
אחת היפהפיות, שפלוני עורך־הדין נפל
על צודארה לנשקה, עצרה את התלהבותו וצעקה,
:הרי אתה מתנגד לחלוקה!״ ענה ה־

החרטת האו־־ם

שער זח, שהופיע למחרת ההחלטה, מראה את המוני תל־אביב
מריעים בלילה, בניכר מגן דזיד, עם התקבל הידיעה.

בגץ שת לוחסיס
אנטריט שגיבנריט צנוונו, גוננ נטר בתר.
בוים נטהנריט, טטש כטראכי האר.
ואם וזסרא א\ז נזם נזנן החישוב. רבואור.
שיש אצרנו שפם אור — ואין טיפת שר צר.
אורם רטבן האגזוז. שווה 2ן צת טטצב.
הזהר אצרנו בשוווה — אך 2ן ר בה הגזשכב.
רבושהנו אף גורה: פוורנו רצה ב2ן רב,
וראווני בתורות הזנות שפתנו רא תברב.
רכן תוטב רונזר רכם דברנו בפירוש :
אצרנו פה אין צורך כרר בכר אותו 2זיש\2וש.
אין בנו שום רבר נשגב, גם רא גבורה בגרוש
רובצים אנוזנו כאן פשוט תפני שוה דרוש.
ואם תרצו שנב2ן ש טובה אוות תכם:
טגנטו נא בגץ ריאות־הידר, זזים כו את תרצכם!
כי או, בנתרתכם שרכם, ובצורת השם.
את כר הם ם2ן התוזורבן נגתור נא בה2ן דם.

ת י שראל * ע שור לעצמ או ת י שראל

סז־ס194* ,

על ההכרעה לטובתנו בלייק סאכסס שומה
עלינו להיות אסירי תודה לנער אלמוני ב־ניו־יורק
הסואנת, נער־המעלית באחד מבתי
המלון המפוארים.
ממש ברגע האחרון, כשגורלנו היד, נתון
על כף המאזנים — הגיש הוא אולטימטום
הדורש בתוקף לקבל את ההחלטה על חלוקה.
על מעשה קוריוזי זה, שנכנס ל״היס־טוריה
הקטנה״ של מעמד לייק כאכסס,
סיפר מר דוד הורוביץ, היועץ הכלכלי של
הסוכנות, בארוחת צהרים שנערכה לכבודו
במועדון המסחרי והתעשייתי בתל־אביב:
— ״כשנפגשו חברי המשלחת היהודית לפני
ההצבעה הגורלית״ — סיפר הורוביץ —
״נכנס באיחור־מה נחום גולדמן כולו נרגש:
רבותי, מוכרחים להשיג רוב של שני שלישים.״
תמהו כולם: מוכרחים? — מובן, שאנו
מוכרחים• הרי לשם כך באנו לכאן. אבל
מה ההדגשה המיוחדת והנרגשת לפתע?
השיב להם גולדמן:
— ״מבינים אתם, היום, כשיצאתי מבית
המלון, נגש אלי נער המעלית ואמר לי
דברים שאינם משתמעים לשתי פנים .״אדוני
הנכבד — אמר לי — אם לא תשיג היום
את שני השלישים, יכול אתה כבר לשכוח
את המעלית ויהיר. עליך להתכבד ולעלות
ברגל אל חדרך שבקומה ה־15״.
וכשד,ושגו לבסוף יותר משני שלישים של
קולות — נקל לתאר את שמחתו המיוחדת
של נחום גו לד מן...

ת עו דתה תי צ בו ת, בבקשה
ל״מוגרבי״ נכנם זוג. הצעיר, העונד סרט
מיוחד על שרוולו, סוקר אותו ואותה מקדקדם
ועד כף רגלם, פונה אליה ואומר :״תעודת
התייצבות, בבקשה״ .״אתה עושה לי קו*פ־לימנם
גדול״ משמיע הבחור .״אשתי כיום

בשעת עריכת בקורת בבית קפה אחד
בעיר ״ניתפס״ בחור צעיר היושב בחברת
בחורה .״שכחתי את הכרטיס שלי בבית.
הנני גר בסביבה. אחזור מי ד וכשהם
יוצאים בלי הבחורה, מוציא הבחור תעודת
התייצבות ואומר למבקרים בחיוך :״תודה
רבה. ברוך שפטרני מ״נדנדה״ כזו. זה שלוש
שנים שהיא מנדנדת על נשמתי
בכניסה לתיאטרון עוצר זוג מבקרים ״ג׳נ־טלמך
בגיל הגיוס, המוצץ ב״פייס״ ועונה
למבקרים באנגלית רהוטה :״מיינד יור אוון
ביזניס״ (דאגו לעסקים שלכם כשמתחיל
מון המבקרים להחריף, מתחיל הבחור לפתע
להבין עברית ועונה :״אין לי״ .ושום דבר
אינו עוזר לד. ה״ג׳נטלמן״ נשאר ב חו ץ...
קוריוז אחר אירע כשצעיר וצעירה נכנסו
לקולנוע שבעיר. הוא הוציא את הכרטיס
שלו הראה אותו למבקרים — והיא הסמיקה•
עד כד, אמרה לו שהיא בת 23

ע שור לעצמ או ת י שראל *:י ע שור לעצמ או ת י שראל * ע

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעו

פרסים!!

תחרות

לקוני נעלים

עם סוליות

בחנויות

לאוקטובר
31 וגשריהן.

לנובמבר לנובמבר
לנובמבר

לנובמבר

: 1 9 4 5ליל הגשרים. התקפה בקנה־מידה ארצי על מסילות הברזל

: 1 9 4 5משטר צבאי בתל־אביב לששה ימים.
: 1 9 4 5חיפוש בשרון אחר מעפילים שהצליחו לרדת לחוף.

: 1 9 4 5חיפוש בשפיים, רשפון, חגלה וגבעת חיים למחרת פיצוץ 26 תחנות משמר החוף בגבעת אולגה ובסידני עלי. התנגדות המונים 174 .עצורים.

בוז דש יאפריל— מאי 1958

: 1 9 4 5עוצר וחיפושי בית ברמת־גן 59 .עצורים.

2 5לינואר : 1 9 4 6התקפות על שדות התעופה של חיל האויר המלכותי בלוד,
כפר סירקין וקאסטינה.

6למארס
2 3לאפריל
25 לאפריל

: 1 9 4 6האצ״ל מריק את מחסן הנשק בצריפץ.

משקלה

: 1 9 4 6פורסם דו׳־ח הוזעדה האנגלו־אמריקאית לארץ־ישראל.

: 1 9 4 6חמשה קצינים בריטיים נחטפו על־ידי האצ״ל במועדון הקצינים בתל־אביב.

: 1 9 4 6השבת השחורה. מאסר אלפי חברי הגנה וראשי הסוכנות. חיפושים
בעשרות משקים.

בעל התשובה הקרובה ביותר למשקל הנכון
ענק

בפרס

מקרר ח שמלי 8.1רגל מעוקב
פרטים בבל סניפי אבנעל
שרשרת חנויות לנעלים הגדולה ביותר בכל הארץ

קנה * נ

: 1 9 4 6התקפת לח׳׳י על מגרש חנייה בריסי בתל-אביב. שבעה חיילים

הרוגים.

1למאי
18 ליוני
2 9ליוני

סוליהזו?

יזכה

: 1 9 4 6ההתקפה על משטרת רמת־גן•

2 8לאוגוסט : 1 9 4 6חיפושים בדורות ורוחמה. נתגלו מחסני נשק בעזרת כלבים
מגלי מוקשים. באותו יום ערכו הבריטים גם את מבצע דילול לטיהור מחנה המעצר לטרון
מנשק וגילוי הכנות בריחה.
13 לספטמבר : 1 9 4 6שלושה מקרי שוד בנקים בתל־אביב לשם מימון פעולות המחתרת.

7לנובמבר
29 לדצמבר

וזכה

חסכון ואיכות בנעלי

ליולי

: 1 9 4 6פיצוץ מלון המלך דויד 91 .הרוגים.

*״ 11 לאוגופט : 1 9 4 6עם הגידול הבלתי־פוסק של ההעפלה החליטו הבריטים להעביר
את כל המעפילים שייתפשו בעתיד לקפריסין.

: 1 9 4 6קצין ושלושה רבי־סמלים בריטיים נחטפו והולקו על-ידי האצ״ל
כתגובה על פסק־דין של 18 מלקות על איש אצ״ל שהשתתף בשוד בנק. ארבעה מאנשי
אצ׳׳ל, חשודים בהלקאה הבריטים, נתפשים ומוצאים להורג, בתלייה•

חזק א3

א 1 1 0ל -וזכור:

: 1 9 4 6מוקשה רכבת שהובילה חיילים בקו קאהיר־חיפה, ליד באר־יעקב.

לינואר לפברואר

למארס

: 1 9 4 7הוצא פסק־דין מוזת על רוב גרונר, ממתקיפי משטרת רמת־גן.

: 1 9 4 7פינוי כל האזרחים הבריטיים חסרי תפקידים חיוניים מארץ־ 2 ישראל וריכוז האחרים באזורים מבוצרים.
6לפברואר : 1 9 4 7משטרה וצבא סורקים 8000 צופים במשחק כדורגל בחיפה,
בחיפוש אחר איש מחתרת.
14 לפברואר : 1947 בח־ין מודיע על החלטת ממשלתו למסור את בעיית ארץ־ישראל
לאו״ם.
17 לפברואר : 1 9 4 7נתפשים 807 מעפילים.
: 1 9 4 7נתפשים 599 מעפילים.

סן המל1ן הצבאי תש״ח

החברה עם שש שניםנס יו ן.
אלפי דודים בשימוש בכל הארץ.
אחריותלחמש שנים.
מתקנים ביתיים מ־— 3 95.ל״י.
מתקנים תעשייתיים עד 500 ליטר.
ה רכ ב ה על־ידי מומחים.
שרותבכל הארץ.

פנה עוד היום ותקבל חוברת הסברה חינם במשרדינו*
תל־אביב :
חיפה*

קרית־ביאליק :
ירושלים :

רה׳ הירקון ,325ת. ד ,6004 .טלפון .21357
דוודי שמש בע״מ׳ רה׳ המגינים 48׳ ח. ד.
,201 טלפון .4000
א. דץ, רחוב קרן היסוד .29
מ. פוזן, רה׳ בנימין מטודלה ,29 טל.4143 .

דוו די שמ ש בע׳־מ
מירומית-אולימפיה

אקדח ז — .סמל לאפסנאיס, קציני־תרבות, קציני־סעד וכדומה.
נ׳יפ ז — .מכונת בעלת ארבעה גלגלים המיועדת בעיקר למזכירות הפרמיות טל
קצינים מדרגת רב־סרן ומעלה. משמשת גם לאספקת חומר גלמי לבתי חולים.
דייקנות נ — .החובה לעשות דברים מסויימים במועדים מסוייסיס. חלת על כל
החיילים מדרגת סמלי וסטה.
דרגה נ — .דבר ההולך ועולה עם ריחוקו מן המשלם.
התעמלותיבוקד נ — .עיין ע׳ התעללות בוקר.
חו פשז — .המבחן המעשי לתרגילים קרביים שונים, כגון התגנבות יחידים, התמצאות
בחושך, התקרבות לפני מגע, לחימה על המטרה ודביקות במטרה.
טופוגראפית נ — .מין מקצוע המלמד אותך למצוא את דרכך לכל מקום, פרם
למחנה השיחרורים.
מלחמה נ — .מצב בלתי־נעיס המפריע לצבא מפעם לפעם למלא את תפקידו האמיתי,
היינו לצחצח נעליים, לערוך מפקדי־בוקר, וכדומה.
ספורט שימושי ז — .מערכת תרגילים שמטרתה להוציא את המייל מכלל שימוש.
עלה תאנה ז — .עלה בו מכסה האדם את ערוותו.
עלה זית ז — .אותו הדבר לקצינים נמוכים יותר.
קאלאבוש ז — .מקום מרגוע ונופש לחייל שהתעייף יתר סל המידה בחופש
שלא ברשות.
קצין תרכות (מין בלתי ידום) — אדם האומר לך ס׳ח היה הוא עושה אילו היה
יוצא לקרב גם מחלק־עתונים־גזודי.
קרב ז — .מצב של מנוחה בין שתי תקופות של אימונים.
רובה ז — .כלי המשמש למיפקד־בוקר, לתרגול־סדר־חמוש ולהצדעה. יש המשתמשים
בו גם בשעת קרב.
1רופא מנת ז — .חייט של בני־אדם.
תפקיד ז — .תוספת בלתי־נעימה אך לעתים בלתי־נמנעת לדרגה.

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לע£

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לע

הסטנים יוצאים מן המחתות
ב 14-במאי ,1948 ,הורד הדגל הבריטי ליד ארמון
הנציב בירושלים, בטרם חגיגי. הנציב העליון הבריטי
טם משדה־־התעופה עטרות לחיפה, עזב באותו יום
את הארץ על סיפון אונית־־מלחמה בריטית. שרידי
הצבא הבריטי יצאו בשיירת ארוכה מירושלים דרומה,
למצריים. הם השאירו אחריהם ארץ אחוזת

למארס

להבות. לוח המאורעות שנלקט בעמודים אלה, מתוף
יומן הדיביזיה הששית המוטסת, מראה את ההתמוטטות
ההדרגתית של השלטון, ואת הפיכתם
ההדרגתית של ארגוני המחתרת לצבאות חוקיים-
למחצה, ניצנים ראשונים לכוחות צבא ההגנה לישראל,
שברובם הגדול נצמדו עדיין אל עמדות־המגן.

: 1 9 4 7דוב גרונר ושלושה מחבריו נתלים בעכו׳ מובלים לקבורה

סודית בצפת.
2 2לאפריל : 1 9 4 7נתפשים 769 מעפילים.
26 לאפריל : 1 9 4 7עוזר מפקח מחוזי קונקתסט, מפקד הבולשת הבריטית בחיפה,
נרצח על־ידי לח״י.
4למאי : 1 9 4 7התקפה על כלא עכו. נמלטים 217 אסירים.
17 למאי : 1 9 4 7נתפשים 1422 מעפילים.
2 4למאי : 1 9 4 7נתפשים 1457 מעפילים.
16 ליוני : 1 9 4 7וועדת האו״ם לענייני ארץ־ישראל מתחילה בפעולותיה.
12 ליולי : 1 9 4 7שני סמלי בטחון שדה, פייס ומרטין׳ נחטפים בנתניה כבני ערובה
לשלושה חברי אצ״ל שנדונו למוזת על פריצת כלא עכו.
18 ליולי 4493 : 1 9 4 7מעפילים מוחזרים על סיפון יציאת אירופה לאירופה.

שיצרה היסטוריה — התצלום הראשון שפורסם
ח ) 1 1 1 | 1 \ 1| 1 1 7111411 בארץ, שהראה חיילת של גדודי ההגנה עם נשלו
11 11 .4 11.111 11112111
גלוי ביד. הוא פורסם בשער העולם הזה, ב־ל 2בדצמבר 947 ,ו, בכותרת ״בהתפקד עם*.
29 לנובמבר : 1947 מליאת האו״ם מצביעה ברוב של 33 לעומת 13 על חלוקה.
25 לדצמבר : 1947 ערבים מתקיפים בחג המולד, בנצרת, שני סמלים בריטיים־
אורחים, שודדים את נשקם.
29 לדצמבר : 1947 ערבים מתקיפים ליד ראש פינה, בטעות, שיירה של חיל הספר
הירדני, אותה הם חושבים ליהודית• הורגים ירדני אחד, ופוצעים אחר.
30 לדצמבר : 1947 שתי פצצות יהודיות קוטלות 6עובדים ערבים ופוצעות ,42
ליד בתי הזיקוק בחיפה. הערבים עורכים טבח בחבריהם לעבודה, הורגים 41 יהודים,
פוצעים .48

זאת היתה הכותרת לשער זה, המראה שוטר בריטי

ושוטר עברי בסיור ברחוב אלנבי בתל־אביב. כעבור

זמן קצר נטשו הבריטים את אזור תל־אביג שהפך למחוז הראשון של ממשל עברי.
2 9ליולי : 1 9 4 7שלושה אנשי אצ״ל מפורצי כלא עכו, מוצאים להורג• סרג׳נטים
סיים׳ ומרטין נמצאים תלויים בחורשה ליד נתניה.
״ 31 ליולי : 1 9 4 7חמישה יהודים נרצחים וחמישה עשר נפצעים בתל״אביב על־ידי
חיילים בריטיים בתגובה על תליית הסרג׳נטים.
Iלספטמבר : 1 9 4 7מתפרסם דו״ח אתסקר־פ(תעדה מיוחדת של האו*ם לארץ־ישראל^
הממליץ על חלוקה.
7לאוקטובר : 1 9 4 7חיפוש אחר חשודים בשכונת התימנים של חדרה. נתפשים 50

אלף סיגריות שנגנבו מהנאפי (השק״ם הבריטי)•
8לאוקטובר : 1 9 4 7משאית צבאית בריטית מתדרדרת לתוך שדה מוקשים בריסי
בהר הכרמל, חיפה 2 .מוקשים מתפוצצים 26 ,חיילים נפצעים.
I Iלאוקטובר : 1947 צבאות ערב נעים לגבולות ארץ־ישראל.

14 לינואר : 1948 פצצה ערבית שהושארה במכונית דואר מתפוצצת בחיפה, הורגת
שוטר בריטי, ששה יהודים. נפתחת אש על־ידי כל הצדדים, בה נהרגים חמישה ערבים
ונפצעים .52
15 לינואר : 1948 חיל הספר הירדני מתחיל בנסיגתו לירדן.
2לפברואר : 1948 הצבא משתמש בפצצות מדמיעות נגד ערבים בחיפה המסכנים
מכוניות צבאיות בריטיות.
2 0לפברואר : 1 9 4 8יהודים וערבים משתמשים לראשונה בחיפה, במרגמות.
4למארס : 1 9 4 8קצין צנחנים בריטי נורה למתת בחיפה בעת חושו לעזרת יהודי
שנפצע על־ידי צלף ערבי.
4למארס : 1 9 4 8יהודים מגלים מכונית דאר נושאת פצצה ערבית ענקית, ליד בתי
גלים, חיפה, והורגים את הנהג. חיל המהנדסים הבריטי מחסל את הפצצה.

למארס

: 1 9 4 8יהודים במדי צנחנים בריטיים מטילים פצצת חבית בחיפה,

הורגים 23 ערבים.
2 1לאפריל : 1 9 4 8מתחיל הקרב על חיפה.
15 למאי : 1 9 4 8מסתיים המנדט הבריטי בארץ־ישראל. הצבא הבריטי הנותר בארץ
מתרכז במחוז חיפה.
3 0ליוני : 1 9 4 8החייל הבריטי האחרון עוזב את ארץ־ישראל.

>צמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות >שראל * עע 1 4 4עצ

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל * עשור ׳

המתגוננים עובדים רהחקכה
ב־ 1באפריל ,1948 ,התקבץ גדוד של גבעתי ליד
נמל תל־אביב וקיבל בחשכת לילה את הרובים
הצ׳כיים הראשונים. אחרי כמה ימים נפתחה פעולת־ההתקפה
הגדולה הראשונה בתולדות המלחמה:
מיבצע ״נחשון״ ,שפתח זמנית את הדיר לירושלים.
בכל רחבי המדינה יצאו המתגוננים מעמדותיהם,

תותחיגן מ1ל
בית־עזאן
^ יצד כובשים עיר בצורה? — הוזי אומר, בדרך
<*/שמלמדים אותנו כל ספרי האסטרטגיה: בתותחים
ובטנקים, במרגמות ומכונות יריד כ ב דו ת ...אלא מה
תעשה כשאין אלה תחת ידו? והרי אין זו חכמה רבתי
לכבוש עיר בכלי נשק ואנשים אשר ברשותך, ואלה כידוע —
לפני מאי שנת — 1948 לא היו מרובים.
על בית שאן, שנכבשה בראשית מא שנת ,48 קראתם
וזדאי כולכם בעתונות — אולם את אהרונצ׳יק רק מעטים
מכירים, ופחות מזה מכירים את המעשה בצינורות ״מאנס־מאן״
,ששימשו לו תחליף לתותחים.
באחד מימי מרץ אשתקד, עברה מכונית משא עמומה
צינורות השקאה בסמוך לבית שאן, ובמקום הפורענות
הקבוע, בירידה התלולה אל העמק, דוזקא שש חל קלקול
במנוע, ושני הנהגים נאלצו לנטוש את מכוניתם ולהמלט
מאש רובים שניתכה עליהם, ממכונית שנייה עד שחזרו
ובאו למכוניתם בלוזי משמר, כעבור שעה, הם מצאו
את האוטו מוטל בצידי הדרך, שרוף, וכל מטען הצינורות
הפוך ומתגלגל בערוץ שלצידי הדרך.
— ״מאתיים מטר צינורות הלכו פה בינתיים לאיבוד׳׳,
אמר הנהג לאהרונצ׳יק, שהיה אז סרג׳נט הנוטרים—
״אין דבר — אמר אהרונצ׳יק — באחד הימים נוציא
אותם מחוץ לערוץ הרבה לא התמהמהו שם, כיוון
שהכדירים היו מנקשים כמטר אל קירות הפלדה של

י׳משריייו•

עברו להתקפה. יפו, חיפה, צפת, טבריה, בית־שאן,
השכונות הערביות של ירושלים החדשה, נפלו. ההתנגדות
של ערביי פלסטין התמוטטה. ההתערבות
של הצבאות הערכיים טרב החלה. החלל הזמני
נוצל כמעט במלואו. המתגוננים שעברו להתקפתם
הגדולה, עמדו להבטיח את עצמאותה של המדינה.

** ברו כמה שבועות מאז אותו יום חורף גשמימי.
^ עשבי בר צמחו וכיסו על הצינורות המהופכים בערוץ,
ובינתיים בא האביב עם פריחתו השופעת וחום השמש
התלבלב בשדות.
בראשית מאי כיתרו כוחות ההגנה את העיר בית שאן
וצרו עליה מכל עבריה! עם כיבוש הדרך המובילה מבית
שאן דרומה ליריחו, הושמה העיר הבצורה במצור.
״מחר, מחר עולים על בית שאן עבר לפתע הלחש
בין האנשים שרבצו בעמדות. בדרכים המובילות לבית
שאי נראו כיתות השמית מחסום. עשרה אנשים ומקלע —
ולפעמים קרובות למדי גם בלי מקלע — זה היה כל כוחה
של החסימה, וכוח זה היה יעיל דיו שישים את העיר
במצור, את העיר בית שאן, שהפילה לשעבר חתיתה על
כל הישובים בתחומה והמצור היה, כנאמר :״והעיר סגורה,
אין יוצא ואין בא׳׳.
בערב ההוא נסע אהרונצ׳יק מפקד הפלוגה, ממשק למשק,
ובפיו בקשה מוזרה :״הבו לי כל עגלה שבורה!* והלך
לירכתי החצר, והוציא משם כל עגלה שעדיין אופניה
שלמים. היה מפריד בין הגלגלים ועושה מהם בו במקום
דו־אופן
— ״מה צורך לך בעגלות דו־אופן רעועות אלו?״
שאלוהו, ואהרונצ׳יק מחייך ומשיב :״תספיקו לראות מחר*.
ואמנם ראינו כולנו. תחילה קרא הצופה ממרום המגדל,
וקולו רגיש: תותחים, תותחים!! —
והמבין הלא יבין: בארץ כולה לא נמצא באותם ימים
תותח אחד ברשות ההגנה. התותחים שלנו טרם הפליגו
בספינות ארצה.
אלא מה — אם אין תותחים, מתחכמים למצוא תחליף.
מה שהבין אהרונצ׳יק ה״מם־פה* הבינונו כולנו: בהסתערות
גלויה לא תיכבש העיר בית שאו הבצירה שכולה בנויה
אבן בזלת (לא סתם חרבות של טיט ותבן!) ,שמחסני מזון
ונשק לה, ותעלות שופעות מים נמשכות בה מרחוב לרחוב.
העיר הזו יכלה לצחוק למצור שהטילו עליה — מאה
וחמישים איש, בשתי מרגמות של 3אינטש, בשתי מכונות
יריה, בשמונה מקלעים ...זה היה הרבה פחות מדי!

פחד וחתה יש להפיל עליה — רק אז תכנע העיר!

ספיחי או״ם:

ועוד מספיחי או*מ:
מיג חאיטי ״חצסיין* בהפנפכנותו.
01 נאם תחילה בעד והודיע שיצביע נג ד,
שאלוהו יהודים: הן היית קודם מתומכי ה־לוקה?

השיב נציג האיטי: מילא, הייתי וכשחזר
בו שוב והצביע בכל זאת בעד, שא•
לוחו הערבים: הן אמרת שתצביע נגד?
משיב נציג האיטי: מילא, ם•* יתי

סוכנויות המודיעין מוסרות: לונדון לא תמכ
ו ר נשק לערבים
ואני מאמין להם.
למה למכור, אס אפשר לחלק חי נ ם,
אין כסף

אנו יצאנו בתור ל׳ אוס
המרבים יצאו באיוס
בנזין יצא א ו * נז ל ל

ףהת כונ ך! היתהג לוי ה לעין וברורה: ביום ההוא ראו
1אנשי בית שאן את הכוח המתרכז לעלות עליהם. הם ראו
בדרכים מכוניות משא הגוררות אחריהם עגלות תותחים
(והמכוניות נסעו לאיטן, הן למען יראו והן — למען לא
ישברו צירי העגלות ואפניהן!^ ומכוניות אלו שוטטו
בדרכים סביב בית שאן הלוך ושוב, הלוך ושוב להרבות
רושם! הם ראו את קיני התותחים מזדקרים גלויות מסביב
לעיר, מעל כל גבעה. משך היום כולו התגלגלו ברעש
גדול עגלות התותחים אנה ושוב, לראוד״ במפגינות כוח
שאין לעמוד נגדו.
וכיתות החסימה בדרכים צחקו אלו אלו: הסתכלו בתותחים
של אהרונצ׳יק, הסתכלו רק! ראו את חייליו של אהרונצ׳יק!
בלילה ההוא, בדיוק בחצות, התפוצץ בנפץ אדירים פגז
של מרגמת ״דויד״ ,ואז החלו שאר שתי המרגמות שולחות
פגזים בזה אחר זה משך שעה רצופה, ומכונות היריד,
טחטחו צרורות ארוכים• ״לא לחסוך — פגזים וכדורים.
הרביצו. כל כמה שאפשר!* ניתנה הפקודה.
שער, אחת. אחר מכן בקשו הערבים (בטלפון!) הפסקת
אש עד הבוקר.
אהרונצ׳יק במסה הקרבי, מחה את זיעת מצחו לעוד
מנה אחת לא היו מספיקים פגזי המרגמות!* ,אמר מצטחק.
למחרת הלילה ההוא, בבוקר, בדיוק בשמונה כמוסכם
נכנעה העיר. למשלחת נכבדיה נאמר: אם לא תיכנעו —
נפציץ אתכם בכל תותחינו! (טוב שהיה אז לילד״ והערבים
לא יכלו לבדוק מה נזק עוללו פגזי המרגמות לבתי הבזלת
שלהם!).
שיהא הדבר רשום למזכרת בדברי יפי מלחמת ישראל:
את העיר בית שאן כבשנו בצינורות ״מאנסמאן״ בני ששה
אינטש! הלא הם אותם הצינורות, המונחים כיום הזה
בשדה, במשק חמדייד״ והממסירים נטפי מים על תלמים
ארוכים של גן־ירק המצמיח בולבוסים וגזר וצנונית אדמדמת.

וזצין ו־ופגע

מי זה אמר, כי המנהרה בלאטרון נועד*
כדי לאפשר בריחת עצורים יהודיים?
גידסח אחרת אומרת, כי חמטרה היתה —
ליצור קשרתת ־ קרקעי בין ...שתי
המדינות.

מחיר הבשר נתייקר מאד בארץ.

שלושה ערבים מזוינים בבאד־שכע
נהרגו בפעולה של ה״הגנה* .באר. לשכת
המודיעין וסיפרה, כי השלושה נהרגו בשעה
שחרשו בשדם
הממשלה שלנו מגשימה את חזון חנביא
הגדול וכת תו חרבותם לאתים*.

עתה, שבועות או חודשים מספר ערב החיסול,
שלחה הממשלה לכל המחלקות חוור
ובו פקודת־הגבלה על שימוש בני יר .
בהוגים יהודיים גברו החששות שהנייר
דרוש לה, לממשלה, כ די ...לתת לנו כמה
הבטחותחד שו ת.

סיפור ארצישראלי:

רכבת עמוסה סחורות ל א נשדדה על־ידי
כנופיה ערבית ליד קאקון.

...ומאיר הדם החל.

ממקור רשמי הרגיעו אותנו, כי רבבות
* כדורים שנשדדו בתחנת־הנוטרים ברמלה
אינם מתאימים לדובים שנלקחו מאותה
מחנה.

הבריסיש הרסו אגף שלם של בית־החרושת
לםפירט בקרבת מקוה־ישראל.

אין דבר, עתת ה ם ישדדו רובים שי ת א
ימו לאותם הכדורים

תמה אני, אס חיו נוהגים כן, אילו חיה
זח בית־חרושת ל 1 ו י נז ק *.

אות ^ לצצמאותי שראל +ע שור לעצמ או ת י שר אל * עשור לעצמ או ת י שראל

המשן הסיפור הארצישראלי:
נחג ־ הקסר פוטר באשמת רשלנום

ע שור לעצמ או ת י שראל *

111

עשור לעצמ או ת י שראל * ע שור לעצמ או ת י שראל * עע1ו!

צבא השיחווו זקוק לשיחדוד
שמועות נוראות נפוצו בארץ ובמרחב כולו. ידיעה
מפוצצת אחת רדפה את רעותה .״המוני צעיריב מכל
רחבי העולם הערבי מתרכזים בסוריה בדי לפלוש
לארץ!״ ״צבא השיחרור הערבי מצוייד במטוסים,
בתותחים וכטאנקים!״ ככל שרבו ידיעות אלה וכבשו
את גלי האתר ועתוני העולם, כן הלך ורפה המאמץ

פגזיס ער
סירת־ צבי
בסופו של דבר לחמו שבעה צבאות
ערב נגד עצמאות ישראל. אך
בראשית המערכה לא היה המצב
רציני כל כך. קצין מטה של 1הדיביזיה
הששית המוטסת (״הכלניות״) ,מייג׳ור
(רב־סרן) דייר נילסון, נותן בקטע
הבא, הלקוח מספרו ״מצור וחיפוש״
הערכת לעגנית, עם כל רצונו להיות
אוהד, על מה שנקרא צבא השחרור
הערבי, ועל אחד הקרבות הפחות
מפוארים שלו, הריהו הקרב על
מירת־צבי.

במאסר עולם, על חשבון משפחותיהם
(לפחות עד תום המאבק הלאומי).

שופטים יצאו 7צוד
ך* א ככל מקום הקפידו בתי־המשפט
/המחתרתיים הערביים על דקדוקי הטקס,
כפי שיכולה להוכיח ההודעה הבאה מעזה:
ביום הששי האחרון פרצו גנבים
למחסני מחלקת העבודות הציבוריות
בעזה והריקו אותם מתוכנם. תוך
פחות משתים עשרה שעות עצרו

של ערביי פלסטין עצמם. בהיותם מפולגים בינם לבין
עצמם, חסרי משמעת קיבוצית ובסיס חברתי מתאים,
לא יכלו להקים צבא מאורגן וסדיר. באביב 1948 בכר
היה ברוד: תהיינה תוצאות המלחמה כאשר תהיינה,
ערביי פלסטין עצמם, אלה אשר מדינות ערב חשו
לימינם כמאבק על ארץ־ישראל, יהיו המנוצחים.

רואר 1948 כאשר 500 מחייליו, הבלתי־סדי־רים,
התקיפו את טירת צבי• הפעולה היתה
תחת פיקודו של סורי, שקיבל הוראה לנתק
את הכבישים המובילים לקיבוץ על מנת למנוע
תגבורות יהודיות או התערבות בריטית.
לאחר מזה היה עליו לערוך את כוחותיו
ולהתקיף את הקיבוץ. בשום אופן לא הותר
להכנס למערכה עם כוחות בריטיים.
למזלם של היהודים נכשלה תכנית זאת.
חוליות החבלה שתפקידן היה לפוצץ את
הכביש צפונית לקיבוץ עשו מלאכה גרועה,
ולאחר מכן. הצליחה יחידה של הדיביזיה המוטסת
לעקוף את הקטעים המפוצצים על

עצמתו של צבא השיחרור הגיעה בסוף
פברואר 1948 אולי לעשרת אלפים איש,
אם כי יש להניח כי מספר זה היה מוגזם.
המדינות הערביות השכנות הבטיחו תגבורות
בשיעור של אלף איש לחודש, כך שאפשר
היה להניח ש״צבא״ זה לא ישיג תוצאות
מרוממות בטווח הקצר. ה״צבא״ היה מאורגן
ב״דיביזיות״ ,שנקראו על שם נצחונות ערביים
מפוארים או על שם מנהיגים ערביים
ידועי־שם.
המפקד באותו זמן היה אחד פאוזי קאוק־ג׳י,
מנהיג פרטיזנים בעת המרד הערבי
(מאורעות 1936־ ,)1938 שהוגלה על־ידי הבריטים.
הוא קבע את מטהו באזור שנקרא
בעת המרד הערבי המשולש המסוכן (שכם—
ג׳נין — טול־כרם) ,וקיווה להחזיר לו את
ייחוסו הישן במלחמה הקרבה.
לפי השמועה היו ב״צבא״ מספר מומחים
ממוצא אירופי, אבל קשה היה לקבוע את
מספרם המדוייק. בעת גיוס חייליהם היו
לערבים קשיים לא־מבוטלים עם אלה שעיקר
התלהבותם הקרבית היתד, אחר השוד והביזה.
אם כי רמת המשמעת היתה ראוייה לשבח
והענשים היו חמורים. מקרי גניבות חמורים
הוענשו בפסק־דין מוות ופסק־דין כזה אף
בוצע מדי פעם.

גודל הנצחון היהודי
ך* שעה שלוש עשרה הגיעה היחידה
^ הבריטית לטירת צבי ומצאה כי היהודים
עדיין עסוקים בטיהור השטח. כנראה שפקודת
הנסיגה לא הגיעה לכל הערבים, או
שניתוק המגע לא היה כל כך פשוט עבורם.
אזור בדרום־מערב המשק גילה התנגדות
מופרזת והיחידה הבריטית ריכזה אליי אש
מרגמות ומכונות ירייה, על מנת להאיץ את
הערבים בדרכם.
כאשר סוכמו האבדות לכל צד נתגלה גודל
הנצחון היהודי. לערבים היו ארבעים הרוגים
וארבעים פצועים, שעה שליהודים היד, הרוג
אחד ושני פצועים.
כפי שאפשר היה להניח הורידה מפלה זאת
את המוראל במשולש המסוכן, וששת השבועות
הבאים (עד ההתקפה על משמר העמק)
הוקדשו לארגון מחדש ולליקוק הפצעים.
המפקד הסורי הודח למחרת. אך
במקומות רחוקים יותר נפוצה החדשה על
ההתקפה במהירות המקובלת בכפרים ובעיירות
הערביים, וסיפור המעשה סולף כל
כך בדרכו מפה לאוזן עד שעד מהרה שוכנעו
הערבים כי הפעולה היתד, הצלחה כבירה
ולא כשלון מחפיר, כפי שבאמת היתה.

אסור להרוג אנגלים
מפקדים הערכיים לא הסתפקו
| | בשליטה על חילותיהם. הם הרחיבו את
שלטונם גם על כלל האוכלוסיה הערבית
באזוריהם. מדי פעם הוציאו ״הוראות״ ורק
איש אמיץ, או, יותר נכון, שוטה, היה מסרב
לציית לקצין צבא חשיחרור.
והרי נוסח ההוראה שפורסמה על־ידי המפקד
הערבי בעיר העתיקה בירושלים, לאהר
רצח של שני שוטרים בריטיים:
.1עד להודעה חדשה על התושבים
להסגר בבתיהם משעה עשר
בערב ולא להשתמש בנשק חם.
.2כל אדם שיהרוג בריטים או
יתנגד להם יובא למשפט צבאי.
.3כל אדם היודע את זהות
רוצחי שני השוטרים חייב להודיע
למפקד הצבאי (הערבי) של העיר
העתיקה, ואם הרוצח לא ימסור את
עצמו, יוצא עליו פסק־דין מוזת בירייה
ומשפחתו תגורש לעיר אחרת.
.4כל אדם המנסה לגנוב נשק משוטר
או מאזרח ייענש חמורות ויידון
למאסר לתקופה בלתי־מוגבלת
ועל חשבון משפחתו.
.5גנבים וזייפני מטבעות ייענשו

הטלפון שלהם נותקו) ליישוב שכן, לעזרה
צבאית ומשטרתית.
ההודעה הועברה לבית־שאן ובשבע שלושים
בבוקר יצאה מחלקת צנחנים עם מרגמות
שלושה אינטשים ומכונות ירייה, ביחד עם
יחידת משטרה, למקום.
בכפר הערבי סמרייה, כחמישה קילומטרים
מן הקיבוץ הנצור, נפגשה היחידה הבריטית
במטה הערבי. למצב המתוח הושם קץ מיידי
כאשר המפקד הבריטי והערבי החלו נועצים
ביניהם. לערבים ניתנה הוראה לסגת מייד —
הוראה שהיתר, קשה לביצוע לו רצו הערבים
להתעלם ממנה. אך לרוב המזל היה המפקד
הערבי תחת הוראות ברורות בנידון והוא
הסכים לסגת — בתנאי אחד.
על־מנת לא להיראות עלוב מדי בעיני
היהודים הוא ביקש שהיחידה הבריטית תביים
קרב, על־ידי ריכוז אש מרגמות ומכונות יריד,
באגפיו. הואיל ובקשה זאת לא היתד, מסובכת
ולא היה כדאי לריב עליה, הסכים המפקד
הבריטי (בדרגת רב־סרן^ ובזמן הנכון נפתחה
אש מרוכזת והערבים החלו בנסיגתם•

גיבורים ללא שריון

נוטרים עבריים, שפיטרלז את הכבישים בחודשים
הראשונים, עת היו האנגלים בארץ.
ללא שריון, היו מופקרים כמעט בלי הגנה לצלפיס ולמוקשים. רביס מהם נהרגו במארבים.
אנשי בטחון ערביים ואנשי המשמר
הלאומי את הגנבים והחזירו את החומרים.
הגנבים הובאו למשפט. ל-
פסק־הדין יש לצפות ביום השני,
מאחר שבית־המשפט הפסיק את ישיבותיו
על מנת להספיק לצאת לציד
שלוים שייערך בסוף השבוע בנגב.

הצלת כבוד׳מבויימת
* קרב הרציני הראשון שנוהל על!
ידי צבא השיחרור היה בליל ה־ 16 לפב

נקלה. אבל קרוב לוודאי כי קולות החבלה
האלה הזעיקו את היהודים, וכשבאה לבסוף
ההתקפה, היו מוכנים לה בצורה המושלמת
ביותר ומביצורי קיבוצם הצליחו לזרוע אבדון
בין שורות המתקיפים.
המתקיפים התקדמו בהרבה אומץ, אך במעט
תבונה, ומעולם לא הגיעו למטרתם.
אימון בלתי־מספיק הביא להתקפה חזיתית עם
שחר, שלסיועה באה אש חיפוי לא מספקת
ושסופה היו אבדות כבדות. שעה שהערבים
התארגנו מחדש ועמדו לפתוח בהתקפה נוספת,
אותת מובתאר הקיבוץ (הואיל וחוטי

מסורת זאת של זיוף והגזמה, שהיתר,
כל כך מקובלת על הערבים, לא עשתה
מעולם רושם על הבריטים. לכל היותר
הצחיקה אותם• מקרה טיפוסי אחר אירע
עוד באותו חודש, עשרה ימים אחר תבוסת
טירת צבי.
ב־ 26 פברואר יצאה יחידת סיור, מורכבת
משתי מכוניות משוריינות, לסייר בעמק יזרעאל•
בעברם ליד הכפר הערבי, כפר ליד,
הותקפו המשוריינים על־ידי כשלושים כפריים
באש מרוכזת מנשק קל. הקצין שפקד
על הסיור רצה למנוע אבידות מיותרות
לערבים ונתן הוראה לסגת.
למחרת חזר אותו קצין, בלווי משמר
קטן, לכפר ליד, והפעם ללא כל תקלה. כ־שזוהו
כחיילים בריטיים, נתקבלו בידידות
רבה על־ידי הערבים שמסרו תיאור דרמטי
כיצד הותקף הכפר ביום שלפני כן
על־ידי 300 יהודים מזויינים שהסתייעו בארבעה
משוריינים. אחרי קרב דמים, בו
נהרגו מאה יהודים לפחות, ניתקו היהודים
את המגע ונסו על נפשם. אבידות הערבים
היו מעטות ביותר.
ואז הסביר הקצין שהוא ואנשיו שימשו
כמטרת הד,תקנא•״ הערבים התפלאו מאד
כיצד יכלו לטעות כל פך.$.

ו מ או ת י שראל * עשור לעצמ או ת י שר אל * ע שור לעצמ או ת ישראל * עשור לעצמ או ת י שראל

2X4

אות ישראל עשור לע

-י>ג*מ**3מיזיז<!$ש!!}!111 ן ןן

צבא שד
צכא-העם שהתקבץ בגדודי ההגנה
היה תערוכת רעננה של כנופיית־פרטיזנים,
תנועת־נוער וצבא סדיר.
אנשיו היו ממשומעים מאד בקרב,
מפירי־־חוק מועדים במחנה. הם
שנאו הצדעות, בולשיט, פקודות

כבסי בחדישה שבמכונות הכביסה
* היחידה עם שטיפה אוטומטית
* סחיטה צנטריפוגלית
* מכבסת ושוטפת באותו הזמן
היתרונות ב״חן״ אוטומטית הם :
החסכון בהוצאות׳ בעבודה ובזמן

שאיני או הבת

פטנט מס 10339 :

לקצור ב״ברן״ כשיש מלאי תחמושת
ופתאום לקבל פקודה לסגת.
לחדור לעמדת אויב ולהפתיעו ופתאום
להיות מותקף ממארב.
ללכת ל״אמבוש״ (שמירה ממארב).
לשמור בלילה גשום ובו בזמן לדעת
שחברתי ישנה במיסה חמה.
לחכות למכתב מהנגב.
לנקות. כלים״ מכלים שונים.
לחכות למכתב ״ממנו״ ולקבל מחברה.
כאשר
מתקרבת שעת הפרידה ״ממנו״.
להיפרד מאמי, באמרה לי תמיד :
״שמרי על עצמך״.
לעבוד ביום אחרי ליל שמירה גשום.

ש או הבת אני

״להרביץ״ כדור על כל ״תנועה
חשודה״.
להבטיח לחבר להביא לו כדורי
רזרבה. ולא לבוא.
לפגוש בחור ״ולסדר״ אותו.
לקצור ממארב מבלי שיראו אותר
להצטלם עם ״כלים״ ולקרוא מאמר
עלי ב״העולם הזה״.
״אותו״.
לאכול אתו בליל שבת בביתנו.
לקבל מכתב ״ממנו״ ובו הוא מגלה
את רגשותיו.
כאשר אומרים עלינו :״אתן, הבנות,
אייזן״.
את מסיבות הארגון ואת נשפיו.
ז. א ,.ניערת השורה, איישם

יא 1/1ו מ \ 7יו /
שאיני או ה ב

להשיג אצל:

ערהמר 1־ 1| | 1
\1111 1 1 0 1

• הגר״א ( 2תח. מרכזית)
• טלפון 5957 תל־אכיב

הניפו: דגלים
לכבוד יום העצמאות
הראו שהנכם יודעים לחוג את
חגיכם. קחו אתכם גם את
המצלמה של פוטו ברנר. ויראו
הדורות הבאים איך חגגו בימינו
את יום תקומת עמנו. את
המצלמה והדרכה תקבלו אצל

נ >ונו! ב רנ ר
ח > פ ה,ו חו בהח לו ק 31

צ א 1ד גג ד!

בפק 1ד 1ת
ב־ 2לרכז

2לור ים

שאינינו אוהבי

2לוסמכים

שנה אחת

כתות לבוגרי בי״ם יסודי
לגומרי 5,6,7,8גמנסיה

למוד מעשי
ומרוכז

22 שנות נסיון

)4כוחות פדגוגיים
)5תכנית למודים חדישה
)6דיפלומה מקצועית
)7ציוד משרדי רב
)8שעורי בקר וערב
)8הכנה בחשבון ובאנגלית

מנוסים
חנם מחיר הטיסה:
צד אחד
17.675ל״י
הלוך וחזור
32.475ל״י

^אדקיננ

ת׳׳א. רח׳ מזאה ,42 טל 61562/3 .

מה הם יתרונות
הכשרה מקצועית

מקצועי בארץ

חוגגים
את העשור
באילת

מסגרת שחורה בעתון עברי.
לשבת בחיבוק ידיים בשעה שמתעללים
במעפילינו.
כשמתקיפים אותנו ואינני רואה מאיזה
מקום.
כשמתקיפים את ״החברה״ ,ואינני
נמצא בין המגינים.
את שקרי ה״הודעות הרשמיות״.
כשמתחילים לנסוע ואני עוד לא אכלתי
ארוחת בוקר.
לראות כשיהודי מכה יהודי.
לראות סרט משעמם.
לשמוע בשורות רעות.

ש או הב אני

)10 סדור בעבודה

8—1בבקר׳ 5—8בערב

שאוהבי אנו

לקבל את המשכורת הצבאית בזמן.
קומזיץ תרנגולות בכפר ערבי כבוש.
לטפל בבת יותר מאשר במכונית.
לסייר במחסן האפסנאי הגדודי...
ולבסוף לחבל.
לעשות קפה מלילה עד בוקר.
לשכב לישון במיטה עם מזרון.
לנהוג את מכוניות קינג פארוק.
לקבל את מנת הסיגריות של חבר
הנמצא בחופש.
לטייל עם בת־הכשרה בגבעות החול
ולטשטש את העקבות.
לקבל חבילה ממ״פ שחזר מחופש.

שא•!• א! הב

ש או ה ב אני

.1את ביתור המולדת.

.1את מולדתנו בגבולות, בצפון: מקום
בו נפל רזיאל הי״ד, בדרום: סוא׳ י
.2את האמת.
3כשהפעולה מצליחה בתכלית השלמות.

מפקדי האמיצים.
את שירי המולדת ומחולותיה.
לקרוא את כתבי פרוס׳ קלוזנר ואת
שירי א, צ .גרינברג.
העפלה מוצלחת.
״אותה״ ,אם כי היא רחוקה ממני.
ליכוד הכוחות.
״אלים״ (איש אצ״ל) ,תל־אביב

טלפון 5061

חיימקה ר ,.זלמנקה ב,.
אשכנזי א ,.אריה ק.

הודות לקשרינו הרבים

הרשמה: הס ,12ת״א

לנהוג מכונה עם קבינה לחוד.
מים בטנק הבנזין.
להכין את המכונה שחברי נהג בה.
לנהוג לפעולה בלי אורות ולהיוכח
בבוקר שטעינו בדרך.
לנקות את המכונה אחרי הובלת כבשים.
לחזור
מפעולה עם רובה נקי.
לקבל חופש אחרי 8חודשים.
לצאת לסיור בלי גלגל רזרבי.
לעלות על מוקשים אנטי טנקיים.
לחייך אל ב חורה ...ולעלות על
גדר ממוקשת.

שינה מתוקה אחרי הדיפת התקפה.
לשמור בליל ירח.
כשהקריינים ב״קול ירושלים״ הם
אליהו קרמר, או חנוך גבתון.
את מאמרי: זיו אב, ד .פלינקר, ד״ר
רוזנבלום, וי. הפטמן ב״הבוקר״.

את פרקי היום בתנ״ך, מפי שלמה
ברטונוב•
לטייל ברחוב אלנבי, במוצאי־שכת.
להשתתף בויכוחי ״הפרלמנט״ בשדרות
רוטשילד.
סיגריה ראשונה במוצאי־שבת.
ללמוד תנ״ך.
רפאל לב,
(משטרת הישובים העברים)
אי־שם ב1גב

את השקר.
קלקול בכלי, בשעת פעולה.
כשמפקד הפעולה אומר :״היינו מצליחים
יותר, אי לו
תעמולה לצד אחד של ה־ 11 בלילה.
מחרחרי ריב.

.7התרברבות מיותרת.
.8כשדוחים פעולה מטעמים פנימיים.
.9את האנגלים.

צמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל * עשור לע

מתנדבים ווטו וצוחק

עוגיסכ סי ר ה

שנראו להם בלתי־־הגיוניות. הם רטנו ללא הרף, גידפו את העולם ואת
הסמל• אד הם היו לוחמים מצויינים, כעלי יוזמה אישית למוסת, ואחרי
שהכינו את מהותה של פעולה ואת מטרתה, הם היו מוכנים לסכול
עד קצה גבול היכולת -ולמעלה מזה. בעמודים אלה מדבר נוער זה
כגוף ראשון -במדור הפופולרי כיותר של,,העולם הזה״ בימי מלחמת
השיחרור -ומתאר בהם בצורה מקורית כיותר את הרגשתו ומאוייו.

שא או הבי ם

לקום להתעמלות בוקר.
לכתוב מערכים בשעות הערב.
לרוץ לשיירה — ולא לקבל מכתב.
תה עם סודה.
לשכב תחת שמיכה רטובה באוהל
לעמוד מסובן במקלחת ולצפות ל
תיקון קו המים.
סופת חול.
25ק״מ בדרך לא דרך על גבי משורין
ביקור פתאומי של הבריגדיר •ה־ידיד״
,בשעה שהנשק בחוץ.
כשחברי חולץ את נעליו בנוכחותנו
ודי למבין!
קיטנות למיניהן.
מחסום על הדרך.
הרצאות על ״ציונות״.
את מחלקת האספקה.

שאיני או ה ב

חופש.
ערב סביב המדורה.
לקבל. חבילת־שי״.
קוניאק.
מיטה, סדין, פיג׳מה
אמבטיה.

.7חורשה על שפת הכינרת.
.8סורד ״דה־לוקם״ המחליק על הכביש.
.9ביקור ״ידידותי״ בכפר הערבי.

את זו שהשארנו אי שם.
״קומזיץ מהלך על שתיים״.
ספינות שפרצו!
בדיות! צ׳יזבת בלע״ז.
אספקה-.
אנשי פלמ״ח, אי שם בנגב

ש או הב או

.1לשאת ארגזי תחמושת.
.2מעצורים בכלי בשעת פעולה.
.3את מחלת החצבת.

.4זבובים בחדר.
.4את המ.צ. בעיר( .בחופש).

.6לנקות את התותח.
.7שמכנים אותנו ״בארטים־שחורים״.

.8שאין פנס לוקס בערב.
.9שמנדנדים לו בענין שמירה.

.10 סיורים במשוריין סגור ומחניק.
.11 כשמסדרים בלגן בעניני אפסנאות.

שאינינו אוהבי

שאוהבי אנו

לשכב פצוע בבית־חולים.
כשכל הגדוד יוצא לחופש ואני כאן.
כשבאים לבקרני עם פרצוף חמוץ ומלא
רחמנות.
כשהרופא א;מר לי בפעם השלישית:
״עוד שבוע׳לשכב״.
כשמעירים אותי ב־ 6.30 בבוקר וסות־את
פי במדחום.
כשאומרים לי שיש לי ״מזל״ וש-
״יצאתי בנס״.
כשמעירים אותי בכל שלוש שעות
לקבל זריקה.
כשסוענים שאיני אוכל דיי.
כשנוחרים במטה הסמוכה.

שאיו׳ או ה ב
.1את בווין.
.2להשתמש ב״כלים ישנים״.
.3כדור ״עקר״.
.4כשהבריטים ״עוזרים״ לנו
.5להיפרד מאמי לפני לכתי לעמדה.
.6לספר לכל נודניק ״מה נשמע שם״.

שאוהבים אוו

לשמוע את החדשות ברדיו ירושלים.
״אמריקאים״.
מסגרת שחורה בעתון עברי.
בתי קפה מלאים סנובים.

את התותח שלי.
את הפלמ״ח.
את ד,״ש.ר.״שית שטפלה בי בזמן
המחלה.
ארוחת בוקר בזמן.
מקלחת קרה בצהרים וכשאינם מכריחים
אותך להתגלח.
לדפוק כדורים בסטן שלי.
לספר צ׳יזבאטים על פעולות שביצענו
ושלא בצענו.
לקרוא עתונים וב״העולם הזה״.
להסביר לפלמ״ח׳ניקית איך פועל
התותח.
להפיל מטוסים של בני־דודינו
לגול שוזארב.
מחנה הפלמ״ח על־יד ר.פ.
תותחן מאיר אבני

להיות בריא.
הירידה הראשונה מהמטה.
כשבאים לבקרני ומספרים לי רכילות
על הגדוד.
לנסוע לקונצרט, בעיר הסמוכה ,״על
רגל אחת״.
לישון מאוחר בבוקר.
את קציני־הסעד שלנו.
כשמודיעים לי שאיני מקבל יותר
זריקות.
כשעובר עוד יום אחד
שכן למיטה, שאינו גונח ומדבר עברית.

ר73142 .
מ. ו80281 .
פצועי פלס״ח איישם בארץ

ש או הב אני
. 1את העולם הזה, עם ובלי מרכאות.
.2להרביץ ב״ברן״.
.3בשעת התקפה, כשמלאי התחמושת
גדול.
.4לחדור לעמדות האויב.
.5לחזור הביתה אחרי כמה לילות ללא
שינה ולישון ״כמו בן־אדם״.
.6כוס גזוז אצל ויטמן, אחרי חודש בנגב.
.7אותה.
.8את
תל־אביב.
.9לקרוא את ״ספרות הקירות״.
.10 לקרוא את הוידוי של ב״העולם הזה״
כל עוד גם אני בעולם הזה.
״מ.כ.״ (איש השורה) ,תדאביב

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור ל

עצמ או ת י שראל יי עשור לעצמ או ת י שראל * ע שור לעצמ או ת י שראל * עשור ל

דגל חדש בין דגר׳ האומות
כניגוד להצבעת החלוקה באו״ם, שגרמה כארץ
להפגנות של התלהכות המונית לוהטת, לא גרמה
הכרזת המדינה עצמה להפגנות צוהלות. חמשה וחצי
החודשים שעכרו ככר הפכו את המדינה לעוכדה
קיימת. חזית-המלחמה הפכה לגכולה. אלפי החללים
הראשונים החדירו לכל לכ את ההכרה שמחיר

העצמאות יקר ואכזרי. וכעיקר: ההמונים שרקדו
כרחוכות כ־ 30 כדצמכר, שככו כ־ 14 כמאי כשוחות
וככסיסים קרכיים. רק מעטים מהם אף שמעו קטעים
מטכס ההכרזה כרדיו, רוכ האחרים שמעו על הקמת
המדינה רק כדיר אגכ, חשכוה לדכר המוכן מאליו.
הם חזרו לסדר יומם הרגיל והשיגרתי: המלחמה.

במרעה

מתחילים במלאכתם. חברי מנהלת העם עולים
במדרגות במתינות ונבלעים בתוך הבנין.
אך הנה טרטור נוסף, מכונית יחידה, ומאחוריה
משמר של ״שלושה מוסקטרים״ ,ב־ג׳יפ.
היה זה ראש הממשלה הזמנית. הקהל
פורץ בתשואות, המשמר מקבל את בואו
בכבוד צבאי, ובן גוריון מסתכל לעבר הבחורים
בחיוך ועולה במדרגות בצעדים מהירים.

סוד
וכמדינה
המוזמנים לטכס ההכרזה הי!־ נאמנים
לבקשת המארגנים החרוצים: הם החזיקו
את הדבר בסוד. והעובדא, שבראשית התאספו
ליד המוזיאון, באותו יום ששי, עשרות
אנשים בלבד ורק בהתקרב המחוג הגדול
של השעון לסיפרות הגדולות גדל מספר
האנשים למאות אחדות, מעיד על ההצלחה
בהחזקת הדבר בסוד. הרטט שבמאורע, הוא
שציוה על האנשים את השתיקה.
אחר כך התחילו העוברים ושבים לחוש
שבמקום זה ״לא הכל כשורה והחלנו
נוהרים, נוהרים בעקבות האישים שהצבור
הרחב מכיר אותם. וכך גדלה המתיחות
מרגע לרגע.

מ ש מר מספר 1
מכונית, ובה משמר הכבוד, הופיעה. בחורים
כהלכה ומלבושם פשוט, אך מבהיק.
צעדיהם עוז וידיהם הזריזות מפגינות בקצב
את כושר יכולתם. הצלמים והעתונאים שהגיעו
בכמה מכוניות, עוקבים אחרי תנועות
חיל המשמר. הרושם — עברו את ״הבחינה!״
עכשיו יופיעו על דפי עתונים בכל העולם
כולו.

במכנסי* ק צרי ם

זסותו של דין גגוף

בהזמנה ששלחה הממשלה הזמנית שלנו
היה פסוק המרמז בשפה ברורה למדי שעל
האורח לבוא בחליפה כהה, למען הדגיש
את חגיגיות השעה.
אילו היו הזמנים שקטים יותר, היה מתעורר
בודאי ויכוח דימוקרטי מסביב ל־
״אוקאז״ הזה. ובכל זאת שמחה מרבית
הקהל לראות בין המוזמנים גם אנשים בלבוש
״עמך״ .והיה אחד, ברל רפטור הסוער,
שהופיע אפילו במכנסים קצרים; אמנם לא
מצבע חאקי, אלא מצבע אפור. והיה שני
שלא נענה לדרישה על מדים כהים והופיע
בחליפה אפורה. זה היה לא פחות ולא
יותר אלא מיניסטר החוץ: משה שרתוק.
וכך הבהיק ביתמותו הצילינדר של הרב
אונטרמן.

האסיפה ההיסטורית של הכרזת המדינה
נועדה להתקיים באולם שבקומה השניה בבית
הקרן הקיימת, ברחוב הרמן שפירא.
אך כשחישבו המארגנים את מספר המקומות
הדרושים למיניסטרים, לצירי מועצת העם,
לראשי המוסדות, לנכבדים שמן ההכרח להזמינם,
לעתונאים הזרים והמקומיים, לצלמים
ולשדרנים (מלשון שידור) — מצאו,
שאולם קהק״ל צר מלהכילם.
אז החלו לבחון אפשרויות אחרות: בית
״הבימה״ — לא, כי אין רוצים לשוות לכינים
זה צורה של אסיפת־עם, או הצגה:
בית הכנסת הגדול — לא, כי השמאל יתנגד:
אולם הועד הפועל של ההסתדרות — לא, כי
הימין יתנגד; ובחיפושים אחרי אולם שלא
יהיה גדול מדי ולא קטן מדי, לא יהיה
מפלגתי אך יהיה צבורי־רפרזנטטיבי, נמצא
המוזיאון כמתאים ביותר. וכך עשה הגורל
צדקה עם מאיר דיזנגוף המנוח, מייסד העיר
העברית הראשונה, אבי העצמאות המוניציפלית,
שביתו שימש אכסניה לאספת־היסוד
של המדינה היהודית העצמאית.

החיוך הרא שון
והנה טרטור האופנועים, והוא מכריז
על בואה של המכונית מספר .1המפקד
הכללי של ההגנה מופיע ואחריו יתר המכוניות
ובהן חברי מנהלת העם. הצלמים

נדר מפ>ן ר
ברגנג וה, נגה גגן בר נגריגו
ברב גאה אה נגור האזזריוה,
גגדור אה זה הגרר רנגצגזגו,
בר ישכזז בשפר וגררוה.

רהיוה גגנגו — גזברי גזיות סר-דנגה,
רהיוה זוזיר — גזברי היוה גזגג-רב.
בגזבור האש, בזזגנז ש נגזז גזכרנגה,
ררוץ בראש גר-נזנגר אר אויב.

רהיות גאה בפגי גושאי ההואר
ונגגווהן ב2ן הר הבווראיב,
רהה כבור ראיש, ורא רווהר
שר נזינזגי ררגוה וברגן גוריגז.

ברב צוגן רשרך ור וזיבוב כר צנגר
ביובו הגצזזון הגזש כר,
ורהגזריץ באגזוגה ורהבו
אה הכושרינז בגבור יאוש סודר.

רפיגן ודיב — רהיוה זזבר ורנג
גזברי ה2ן ר בנגור זזובה וצו.
אזזרון רהיוה רגופש גזשנגשנג,
אורב ראשון בנזכגה וסרב.

רזזהור ררא ראוה השכגז ונגרב
רהיוה ראוי רוו האזזריוה —
רהואר גזפגן ד רוזזנז ב2ן רב
צבא שר נגב גאה ובן־וזרוה.

וו ת ^ןעצמ או־ ת י שראל * עשור לעצמ או ת י שראל * ע שור לעצמ או ת י שראל * ע שור לעצמ או ת י שראל * ע־י,

צ מ או ת י שראל ע שור לעצמ או ת י שראל

ע שור לעצמ או ת יי׳יראל * עשור ל

המהלומה שזיעזעח את המדינה
הכרזת המדינה היתה מלווה כשורה ארוכה של
כשורות־איוכ. שלושה צכאות ערכיים פלשו ארצה
מדרום, ממזרח ומצפון־מזרח. המצרים ככשו את
כפר־דרוס, את יד־מרדכי ואת ניצנים, וניתקו את
כל הנגכ. הסורים תקפו את משקי עמק הירדן.
ואילו הירדנים הנחיתו על המדינה החדשה את שתי

על חוסות
•רוטזליס
— התבוא העזרה?
— היבוא? ?

— היבואו

אי אלו עשרות מטרים מרובעים, סימטאות צרות ומפותלות,
בתים ישנים דחוקים ולחוצים אחד לשני, נשענים אחד על
כתפי חברו, רעש פגזים מתפוצצים, מטעני דינמיט, הרם,
חורבן, מטר כדורים ועייפות, עייפות גדולה בכל האברים עד
לשתק את כושר המחשבה. ובשניים שלושה מרתפים נרחבים
— במעבה האדמה — אלף וחמש מאות איש מוצאים מקלם
בדוחק איום המפלים סרחון מהביל ומרגיש את הקיבה.
אין כדורים, אין רימונים, אין אנשים, וחומה שגיאה אפר־פרת
מפרידה בין נצורים למתפרצים.
היום הוא היום השלוש־עשרה למלחמת העיר העתיקה.
היסטוריה? פשוטה וקצרה: חצי שנה מצור בימי הבריטים
ובסיועם• נשק ברובע — כמעט ואין• תקוות יש
שתיים: או שהמקומות הקדושים יוכרזו כאיזור פרוז בינלאומי
(איש אינו מאמין בכך) או שעם עזוב הבריטים תבוא
עזרה מבחוץ (.כל איש מקווה לכך, אך בקושי מאמין) .כמובן
שיש עוד ברירה שלישית (אך איש אינו מעלה אותה על
שפתיו).
ביום הרביעי לקרבות המצב אבוד, אנחנו פורצים דרך
שער־ציון. הפריצה נהדרת, איש לא נפגע׳ וברובע מקדמים
את פנינו מחזות נירגשים, התושבים מנשקים את ידינו,
נשים וזקנים נלפתים אלינו, אנחנו בעצמנו מתחילים להתרגש,
ופתאום — הפלמ״ח חוזר לכביש ירושלים—תל־אביב.
החי״ש שהיה צריך לבוא במקומו — איננו, ואנו — הכוח
הקטן שסייע לפורצים ואשר היה צריך לחזור לבסיסו בעיר
החדשה מוכנסים פנימה לחלוטין.
ואת שער ציון הפרוץ הזניחו, ואת הדרך המובילה עד
הרובע — עזבו, וכמובן שהערבים חזרו ותפסום.
אנחנו חוהים על המתרחש, מתמרמרים על הבלבול. מי
אשם?
וכבר היום השלוש־עשדה לקרבות הלגיון מסתער
בנשק כבד, במקלעים, במכונות יריה. הברן היחיד שלנו
שעוד נותרו עבורו כדורים עושה הקפות הקפות בכל
העמדות ,״מרביץ״ פה ״דופק״ שם. כל העמדות בעיר העתיקה
שולחות קשרים למטה :״מסתערים עלינו, שלחו את הברן!״
התפרצות הלגיון מובילה אותו עד ל״חורבה״ המועפת
באויר ע״י מטען דינמית עצום• באויר פורחות אותיות,
פורחים עלים של ספרי קודש, והלגיון במרחק אפסי מהמקלט
בו הסתתרו התושבים, רימון אחד ו .--
הכל אבוד, אך ירושלים מעודדת, ה״צבר״ הטוב מבטיח
עזרה קרובה, אבל הוא עושה זאת ברציפות זה היום
השלוש־עשרה ואיש אינו מאמין לו כבר.
אם הערבים יחדשו את התקפתם אחר הצהריים — כמנהגם
— כי אז אבדנו. איש אינו מטיל ספק בכך. אנחנו
אולי יכולנו להמשיך בהתנגדות תוך הגנה הקפית במבצר
האחרון של ״בית־מחסה״ ,אך במקרה כזה נצטרך להפקיר
את התושבים לנפשם. אלף וחמש מאות איש• תהיה פה
שחיטה רבתי.

בקימרון של ״שער השמים״ (איזה מקום רומנטי למות
גבורים) מספר לי ארצ׳י האמריקאי על אמו ועל אחותו.
הסטנים בידינו ומצב הרוח משופר. הסיבה פשוטה — הערבים
עסוקים בביזה ואינם מחדשים את התקפתם, והעיקר מהעיר
הבטיחו לנו: הלילה! הלילה בודאי שנבוא. ופתאום כולם
מאמינים בהבטחה ונעשה ברור כשמש: הלילה פורצים.
עייפות של מוות, הגוף כאילו משותק, אך הרוח הקרירה
של הערב — המעורבת בריח שריפה חריף — מעוררת את
התיאבון. המטבח שולח פיתות בממרח של סרדין וקקאו.
מצבנו כמעט חסר תקוה אך החבריא בעמדה שולחת אותי —
בלוית קריצת עין — אל המטבח, לסחוב עוד כמה סנד־ויצ׳ים;
המטבח נמצא ליד בסיס הרזרבה: כנראה שאנו לא
המשוגעים היחידים, הרזרביססים עסוקים בשירה עליזה.
איזה־מין־מצב־רוח? הנשק מונח על המיטות, נשען אל הקירות
— כמעט בלי כדורים, וכאן שרים.
בפרוזדור הגלוי לשמים תלוי ראי על הקיר ואתה מגלה
בו פרצוף עטור זקן אדירים, קובע הפלדה המעיק מוסר

המכות הנוראות כיותר. אחרי אפוס של גכורה, נפל
גוש עציון. התקפה מרוכזת שניה הכניעה את הרוכע
היהודי כעיר העתיקה של ירושלים. נם מי שחלם
עדיין על מלחמה קלה וקצרה, או על התערכות
האו״ם לכיצוע החלטותיו, ידע עתה כי טעה. המאכק
הפד למלחמה על חיים ומוות, פשוטו כמשמעו.

מעל הראש — איזה חריץ עמוק על המצח! ואין לומר
פחות מ ד רציני. עוד לפני רגע הרטו אחד את השני
שהפרצוף נקי ביותר. אני נזכר בחברי מהעיר שהיה נוהג —
בתענוג גדול, ועכשיו אפילו מחייכים, והקצין כל כך אדיב,
עם תחילת כל התקפה של האויב — לצחצח את נעליו ׳,הוא מצליף בחייליו המנסים לשדוד. והבחורים בני המקום,
באמרו :״צריך למות כבן־אדם״ .אני נזכר בו ותוחב את ראשי שברובע זה נולדו, נפגשים בכמה משכניהם הערבים המתחת
לברז המזרים מים מרעננים, תוקע מסרק לבין ה צעירים המלוזים את אנשי הלגיון ומישהוא מללו לוחץ
שערות, כשלפתע מתגלה בראי מאחורי כתפי חיוך קוסם של
ידיים והכל נראה כל־כך כמו במשחק. הנה שחקנו והם
זוג עיני תכלת זוהרות :״מה אתה עושה כאן?״
ניצחו ועכשיו באים לסכם את העסק. ביפו, בחיפה, בטבריה,
ופתאום נשכח הכל, הכל: שאין כדורים, שאם הלילה לא
אנחנו זכינו, בסיבוב זה הפסדנו (וסיבוב זה הוא לא האחרון
תבוא העזרה אנו אבודים, שייתכן ועוד מעט
— אתה מנחם את עצמך — הסיכום הסופי עדיין לפנינו).
נשענים אל הקיר ומצ׳זבתים.
האם אני שונא אותו? את הלגיונר הזה העומד ממול.
נדמה לי כי תמול ושלשום — לפני הקרבות — שנאתי

אותם יותר ואילו עכשיו אין בי כל רגש כזה. אכן, בכל
פעם שאני נזכר בעלבון הצורב של ההפסד גואה בי לפתע
הלילה יורד. על אף ש״מתים״ לישון, לנוח, לא עושים
גל סוער של שנאה, של רוגז, של כעם: מדוע הפסדנו?
זאת, מחכים לפריצה.
אסור היה לנו, אנו צריכים לזכות, רק לזכות, נפגע בי
מתוחה.
הדריכות

עשרה!
והשעה היא שתיים
משהו, הקוראים לו רגש הכבוד.
יספיקו.
לא הם מתחילים? אינם מדוע
ואחת וחצי! —
משונה אולי אני עייף מדי, כמעט ואיני ישן זה שבועיים־
ורבע לשתיים! — מסתכלים אחד בעיני השני — אכזבה ימים• אבל אינני מרגיש שנאה שורשית אליהם, רק עלבון,
איומה.
עלבון וחרון.
ושתיים! — א בו ד. רפיון, רפיון כללי.
יהודי זקן מושיט לי לוח כיס עם ״תפילת הדרך* ,אכן,
מעל שער ציון מבהיק בוהק עז ומסנוור עינים — נהיה זקוקים לה מאד•
התפוצצות אדירה.
ה״קישלה״.
ועוד אחת!
ערב שבת בכלא, חושך והרגשה קשה של שבי, בחוץ
ועוד אחת!
ערך לנו ההמון פנטזיה רעשנית. עוד נראה להם.
מ. מתחילה לרקוד ולמחוא כף משמחה: באים! באים!
שתים אחר חצות.
שחר חיור בוקע ומאיר על חורבות עשנות ועל תקוזת
שלושה שלושה, שלובי זרוע, צועדים אנו בסימטאות
שנתבדו, הלב כבד, כבד.
האפלות ופעמינו משקשקים על מרצפות האבן החלקות.
מה יהיה עכשיו?
שער האריות ...שורת אוטובוסים מפליגה — בשחר
במחסן הנשק מונחים הרובים הצ׳כיים החדשים בלי כדומפציע
— אל גורל לא נודע.
רים; המרגמה בת שני
אינטש מונחת אף היא בבטלה
מחוסר פגזים, ברן
וטומפסונים — אין תחמושת.
מה יהיה? במה נעצור את
ההתקפה הבאה? והיא לא
מאחרת לבוא. הקווים נפרצים
(אם בכלל היו עוד קודים)
הם מתקרבים כדי זריקת רימון
למקלטי התושבים.
מה יהיה עכשיו? נמות?
בפעם הראשונה שאתה מרגיש,
שאתה חש בבירור מה
זאת אומרת למות. הנה הערבים
יפרצו, בידך יש סטן,
תעיף מספר צרורות, הכדורים
יאזלו, ומישהו משם יכוזן
רובה או מקלע ואולי רימון,
וזה יפגע ויחדור ותמות, תמות,
כך פשוט. אלא איך
יתכן אחרת? אין לאן להמלט.
ואני כל־כך הייתי רוצה
עכשיו לחיות.
אחת הבחורות מתחילה להתייפח
לידי, אני מסתכל
בה: על מה היא חושבת
כעת?
אפשר להבין, לי העסק
יהיה קל יותר•
יוצאים לנהל משא ומתן,
והערבים כבר בפנים, הלגיון.
ללכת לשבי — השכל אינו
תופס עדיין את משמעות
הדברים, לגמרי לא. רק איזה
תחושה איגואיסטית מגרה:
אני חי, חי, חי! ואתה רוצה
לסטור לעצמך על מחשבה
זו. רק פתאום — ובבהירות
— מתגלה לך הכאב האיום
והעלבון הצורב לכל עמקות,
שעה שהנשק המיועד למסירה
נערם במגרש.

איך הגענו לעת כזאת?
לא, לא, אסור היה להיכנע,
אסור היה!
מוזר, תארתי לי אחרת את
כל הענין הזה, הוא נראה

החזית היא בבית

תמונה אופיינית של נזלחמת־עמדות עירונית, תחילה
בתל־אביב וחיפה, אחריכן בירושלים. לוחם
שנפצע על־ידי צלף, מקבל טיפול, לוחם שני משיב אש מעבר עמדה מבזצרת הנמצאת ממול.

הצמ או ת י שראל * ע שור לעצמ או ת י שר אל * עשור לעצמ או ת >שראל +ע שור לעצמ או ת י שראל ־*

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לע

׳ הבעמ ״ רדע

רוח הי סי ס

לוריסלגד
א כ \ \3ת > סמיסוי

החומר המופיע כעמוד זה התפרסם
בטורים הקבועים השונים של
״העולם הזה״ כתקופת מלחמת
תש״ח. הוא ניתן להלן ללא שום
עריכה או שינוי, בדי להדגים את
סגנון התקופה.

ביח״ר ״קריםטל״
הוכיח שוב את הישגיו
אחד שלושת הדגמים
המוצלחים של מכונות׳
הכביסה, אשר נקלטו
בארץ בהצלחה מעל
למשוער, הוציא לשוק
ידידה חדשה לעקרת
הבית —

מעגילת
הנוי בארכיונו שד מר ד. רמז נמצאת הצעה
מאלמוני לשלוח לנסיכה אליזבט ליום
כלולותיה מאה אלף חיילים בריטים.
כנו של חיים שרעבי, מעובדי ״דבר״,
הוכנס בברית־מילה הראשונה אחרי החלטת
או״ם ושמו ייקרא בישראל ד רו ר...

קריסטל.

מעגילת קריסטל פותרת
בעיות גהוץ הכביסה.
בקלות רבה אפשר לגהץ
ציפיות, סדינים,
חולצות ובו׳.

קצין בריטי החרים,

מעגילת

קריסטל

צנטר־פוגדית

היא הישג חדש
של תוצרתנו. בנויה
לפי שיטות חדישות.

סוכנות ר א שי ת ״ ס קל ס ״ ר ח׳ א לנ בי 16ת־א
ובסוכנויות

שלנו

בכל

הארץ

״ הבק 1נ 31״
רחוב לבונמין ,19 תל־אביב, טל 4724 .
ייצור ושווק כל מיני סתמים

א1־ 2ו ס

ארגוס חברה לאומית לבטוח בענן

ת ר -אגיב, דדך יפ - 1ת כ -א 1י 371ס ל פון 24673-4998 ונד 966 .

?ץ־לי סטון עוקר הכביש,
לחנות נכן ס בנחת,
אך מקזס בורח חיש
ביאש, זן חוז קדחו!
מה קרה ז הוי, רע ומר.
מת־ הקירו בו תיר.
ן אם ת ך — פשוט מאד:
קלפו עורו עד עצמות.

אנא• אנא• אל מך?ח.
.יש עוד בית־ססחר בקרת.
עזי צור. ךיד ואח,
עם ת ך נוהג אחרת.
לקראתך ישמח. וכן
ישרת אותך בחן.
קנה אצלו?ה שתקנה —
בקיב ומהיר הוא לא יונח.

הסבר פני ך ל תיי ר
ו הו ספת ידיד לי שראל

בחפוש בשב׳ בתר,

אקדח שעשועים
מועצת הרצליה פנתה רשמית בהצעה
לסוכנות ולועד הלאומי לקבוע את הרצליה
כעיר הבירה במדינה היהודית...
מספרים, שאנשי אצ״ל, שחזרו מ־
״פעולה״ ביפו מחופשים כערבים, צעקו לעומת
הבחורים שעמדו בגבול כסימן היכרות
״שמע ישראל
״איזה פלא, איזה פלא!״ הכתיר
״דבר״ הודעה רשמית על בואה של רכבת
משא לירושלים שלא נשדדה בד רך...
ככרית מילה כירושלים נקרא שמו
של הנולד בישראל משה ש ריון...
העתון הערבי ״פלשתין״ ,מוסר, כי
כשנולדו בימים אלה לערביה בעיר העתיקה
תאומים, ניתנו לנילודים השמות: ברן

כשהבחינו באשה באה כימים בסרט־הנע
של המתגייסות ל״חן״ ,אמרה זו :״באתי
לעזור לבתי. היא מתגייסת בפעם הראשונה

המתנגדים להכרזת ירושלים כשמח־כיבוש
שואלים באירוניה, אם יותר לחיילי ישראל
להתידד עם הבחורות הכבו שות...
משקיפי או׳׳מ בירושלים הודיעו למטה
בחיפה, כי השקט הבלתי רגיל שהשתרר
בעיר מפריע להם לישון
הכחורים מציעים לקרוא לנשי השרים שרות
ונשי הסרנים — סרנדות
כעיר ראו מכונית צבאית נהוגה בידי
חיילת ועליה כתוב :״זהירות! בלי ידים
הנשיא ד״ר וייצמן עמד על כך שיתקנו
בפינקס הזיהוי שלו את מקצועו מ־
״נשיא מועצת המדינה״ ל״פרופסור לכימיה

כשסגן שר־הכטחון, מר אשכול ׳,הופיע
כעד במשפט לח״י בעכו, הירבה לנענע בראשו
כשנשאל שאלות. אב בית הדין קבע,
שעל מר אשכול להשיב כן או לא, כי תנועות
הראש אינן נרשמות בפרמיכל...
שאלו 5״למי דומה טרמפיסט?״ והתשובה:
״לרתק זקן, הלוקח את הכל שנזדמן לו
בדדו״ ..
הכחורים משיכים על השאלה, למה
נקרא איש הציוד בצבא ״אפסנאי כי
הוא אחראי לעובדה שקיבלנו אפס״...
המכונית שהסיעה סופרים צבאיים
מהנגב לתל־אביב טעתה בדרך וכמעט שנכנסה
לעזה. הסופרים הצבאיים לא הרגישו
בד ב ר...

סן המיון הצבאי
אקדח: ז — .תוספת אבר קרבי לגופו
של המפקד.
דייקנות: נ — .חובת הטוראי להופיע
לאימונים בשעה הקבועה. אין לערבב חובה
זו עם זכותו של המדריך להחזיר את
הטוראים לבסיס בשעה הנראית לו.
הצגה מקצועית: נ -הקדמה לסרט
מיקי מאוז•
חופש: מסל נזיז — המבחן האחרון
לביצוע תרגילים שונים, כגון התגנבות יחידים,
איגוף, התקרבות לפני מגע ולחימה על
היעד.
טופוגרפיה: נ — .מקצוע המלמד אותך
כיצד למצוא את הדרו לכל מקום, מלבד
לתל־אביב•

מנוחת צהריים: נ — .זמן המיועד
לצחצוח ולהופעות אישיות בפני המפקדים.
מיפקד כוקר: ז — .הזדמנות אחרונה
למדריכים להתעורר לפני האימונים.
ספורט שימושי: ז - .מערכת תרגילים
שמטרתה להוציא מכלל שימוש את
החניכים. נוהגים לתת אותו לפני יציאה
לחופש.
קורס מ״כים: ז — .קורס בו מראים
למפקד העתיד כיצד אסור לנהוג בחניכים.
קרם: ז• — מצב בו אפשר לשכוח כל
אשר למדת באימונים.
שק״ם: לא חשוב המין — צינור
שבו חוזר לבן־גוריון הכסף אשר הוא משלם
אותו לך•
תטל״ג: ז — .תרגיל ספשי ללא
טיפול.
תרגולת קרב: נ — .תרגולת בה
עושה אתה את כל התנועות הנכונות שאין
לך הזדמנות לעשות בקרב.

הצין ו=\פגע .
אה, אילו היה עתה אותו רשע חי ורואה
זאת במו עיניו: הוא ציווה שכל איש יהודי
ייקרא ישראל וכל אשד, יהודיה — שרה.

והנה זכינו, כי מדינתנו כולה נקראת י ש ־
ראל ומנהיגיה — שרים ...

5קולונלים שוודיים יעמדו בראש מג־גנון־ד,פיקוח
של ברנאדוט.

אס עד כה סבלנו משלטון קולוניאלי
— מעתה יהיה לנו שלטון קולוגלי

המפקח על המזונות קבע מחירים
מאכסימאליים בשביל בשר ־ עוף.

עתה צריך רק להשיג בשר־עוף בשביל
המחירים

בריטניה הודיעה, כי היא לא סיפקה ציוד
לצבא המצרי כי אם תחתונים .

בשם הםעםהטוב והמוסר הציבורי,
אל־נא תבקש ממני, הקורא, תגובה להודעה

מעל כל לוחות־המודעות מתנוססת סיסמה:
עוד
חיילת לח״ו —
עוד חייל לחזית.

ידידי השנון מציע תיקון קל:
יעוד חיילת לח״ן —
עוד חזית לחייל

בגליון זה:
החומר המתפרסם בגליון זה היה
פרי של תקופה. מדבר מתוכו העם
הלוחם. לכן נמנעה המערכת מל־החתים
את הכותבים על כל רשימה
לחוד,
השער הוא קטע מציור דמויות
הפלמ״ח, פרי יצירתו של הצייר
בלום, המוצג בבית־צבי ברמת־גן
(.הנושא את שמו של צבי קליר,
שנפל בקרב אישדוד).
החומר הכתוב הוא ברובו פרי
עבודת צוות העולם הזה בתקופת המלחמה.
בין המשתתפים הקבועים
שפרי עטם מופיע בגליון זה: אורי
אבנרי (בקשת לוחמים ועוד),
ש מו א ל 73 על חומות ירושלים),
נתן דונביץ (נתיב הדמים לנבי
יושע) ,כוזי זהבי (תותחים מול
בית־שאן) ,יצחק זי 1״אכ (האלמוני)
,יוסף נדכה (על המגדל
בנגבה) שלום רוזנפלד (הציץ
ופגע).
המערכת נמנעה בקפדנות מלערוך
מחדש את החומר, כדי למסור נאמנה
את רוח הימים ואת סגנונם
המיוחד. מלבד קיצורים חסרי־חשי־בות,
בל החומר ב־ 32 עמודים אלה
מפורסם כאן כפי שנכתב לראשונה
בימי תש״ח.

>צמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל * עשור לע

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל * עשור ל;

נגבה-אבן הנגר רטרש
המצרים התקדמו כשתי ׳שלוחות -האחת פרצה
צפונה, הגיעה לאישדוד וגיששה עד יכנה הערכית.
השניה התקדמה ממגדל־אשקלון מזרחה, יי ד כית*
גוכרין, והתחכרה עם הירדנים כאזור חכרון. חולית־החיכור
של שתי השלוחות היתה ליד נגכה. כל עוד
החזיק קיכוץ זה מעמד, היתה הדיר לתל־אכיכ

חסומה. אילו נפל, היה מתמוטט כל מעיד ההגנה
העכרי -עד תל־אכיכ. שני הצדדים הכינו זאת -
ולכן הפד הקרכ על נגכה לקרב האכזרי, הטוטאלי
והממושך כיותר של המלחמה. נגבה, עיכדיס, משלט
,105 כית־עפא -הפכו אגדות כפי חיילי שני
הצדדים, אשר לחמו מלחמה נואשת כאותה גזרה.

על המגדל במבה
* שבתי ממולו ליד השולחן בחדר האוכל, שעה שכבר
ירדה אפלולית על הקיבוץ, עגמומית של סתיו היתד. שרוייה
באוויר. הגשם הקיש על גג הפחים וטיפין טיפין דלפו פנימה
בכל קרן זווית. הריסות נגבה טרם הוקמו. אבן זעקה
מקיר מעורטל, שרק אתמול היה עד להרעשות האויב והפי
גזותיו. הכל היה ארעי כאן. חדר האוכל המקורי כמעט
ופוצץ לרסיסים. רק לפני שבועות מספר חזרה נגבה על
תהליך היסטורי עתיק יומין: אנשי המקום חדלו להיות שוכני
מערות ועברו ל״תקופת האבן
הוא הצטנף בפינתו, הליט ידו הימנית על עיניו המושפלות
ושעה ארוכה ישב מהורהר. פניו השחומים היו שלוזים.
שער ראשו שחור כפחם. מצחו נמוך וקמט קל נחרש
לאורכו. בן שבע עשרה הוא, ואולי בן שמונה עשרה, אך
כבר עברו עליו מוראות דור שלם. יום אחד ארוך נתמשך
לו בעברו — אתמול עקוב מדם באירופה. במרוצת הזמן
וסחף המאורעות ניטשטשו במקצת זכרונות הפרשה שקדמה
לבואו לכאן. בלשונו עוד הרגשתי את המבטא הזר, או
נכון יותר, את נעימתה הזרה, עדות כי עלה לכאן מאחת
הארצות במרכז אירופה; מה שראו עיניו — אותם כבשני
האש — לא ישתכחו מלבו לעולם.
בעיקר נתרשמתי מעיניו, שהיו מוצתות ביקוד־אש לוהט.
שעה שפירש לפני בפשטות יוצאת מן הלב את מה שעבר
על נגבה בימי המבחן שלה, נזכרתי משום־מה בסיפורי
המלחמה של אלפונם דודה ומופאסן משנת .1871 תמהתי על
הבגרות הניכרת בדרך דיבורו. דומה היה לי, כי פסח על
תקופת הנעורים. אתמול היה עוד ילד — היום כבר
נזדקן מעומס נסיונות החיים.
מנחם שמו. בקיבוץ קראוהו -מנו״ והוא הופקד על
המגדל לצפות את מהלכי האוייב. שערו בנפשכם את
מצבו: האויב מסתער על הנקודה מכל העברים, חבריו מסתתרים
במעמקי האדמה, ואין האחד בעמדה שרואה את התרחש
בחזית, העמדה השמינית. ואילו הוא — למול החזית
כולה הוא נתון. עיניו פקוחות על כל הסביבה• הרעמים
והברקים והאש הבלתי פוסקת נראים לו כמכויונים לנקודה
אחת — אליו. גופו חשוף לעיני האויב. דומה עוד רגע כל
גפו יהא נקוב ככברה, אך חלילה לו להירתע. גורל המערכה
כולה תלוי בו. הוא מכהן במקדש המגדל: הוא עיניו וליבו
של הקיבוץ
כלום ראית את המגדל הנקוב?״ פנה אלי מנו בשאלה,ובלא שהמתין לתשובתי הוסיף :״לפנים כמעט לא היה
מעורר ענין בנגבה. כלום התלהב מישהו מגובהו, מארובתו
האפלה למחצה ומחוג־הראייר, הרחב מלמעלה? מי טרח בכלל
לטפס ולעלות במדרגותיו? — אולי רק צעירים ותיירים.
אך לי הוא אומר היום כל כך הרבה. הוא חלק מחיי.
לא סתם גוש ביטון גדול הנשען על ארבעה עמודים בלתי
סימטריים. אני ארשתיו אותו לי בדם
בקול חרישי סיפר מנו באזני את מעללי המגדל, ומנה
בפני את החסדים שגמל לנגבה. הוא שגילה את מזימות
האויב! הוא שהכריז בעוד מועד על בואם של מטוסי האויב!
הוא אשר שימש כמורה דרך לפגזי נגבה אל מחנה המצרים!
,מי, למשל, העיר את תשומת לבנו — מוסיף מנו — למחסן
התחמושת בקאראטיה, שנתפוצץ לאחר מכן על״ידי פגזינו,
אם לא המגדל?״
עמד מנו ומנה את שבחיו של המגדל שלא בפניו, כאב
המהלל את בנו בפני הזולת.
;שנפצע המגדל — שכן הוא היה הקרבן הראשון
התאנח הנער בתצפית- ,היה זה כאילו היה
;ת דם. הוא שהחדיר בנו רוח עוז; ידעתי
!הו כנגנה כולה. ידעתי כי גם אם יפצע
*ט לא י ת מו ט ט...״
עם נסיונות החיים״ ,אמרתי- .משער אני,
דבר נעשית אדיש לכל המתהוזה סביבך?״
ראשו בשלילה, כמעט והפסיקני תוך כדי דיבור:
בידך. אל מגדל המים אין הצופה יכול להיות
_ כלל וכלל. הוא מעריץ אותו, אוהב אותו, שונא אותו
לל אותו, אך אדיש אין ביכולתו להיות לעולם. מי שלא
טעם תצפית בהפגזה או בהסתערות לא יבין זאת.
סער בנפשך. הנה עסוק הצופה מאד בתגלית חדשה, או בבי׳
לוש אחר תכונה מוגברת במחנה האויב. לפתע שירק פגז
מעל לראשו. את ראשו הוריד מיד עם הישמע קול הדפיקה
הראשונה של התותח או המרגמה אינסטינקטיבית, והוא
מקלל את המגדל ואת המצרים עד חורמה .״אל אלוהים! לשם
מה נבראו אלה בעולמך הנאהז״

ני מניח, הוספתי לשאול ,״כי הזמן שם למעלה
\ 1מתמשך לאין קץ?״
הוא הצטחק צחוק אירוני:
״כל רגע ארוך שם שבעתים• שעון אין לו, כמובן, לצופה.
הוא מחליט שלא כדאי להטריד את הטלפוניסטית, המתרעמת
עליו בלאו־הכי בגלל מרדנותו המתמדת• מחשבותיו פועלות
בקדחתנות, ועד מהרה הוא ממציא לו שיטה חדשה לקביעת
שעות־היום! לא, לא שעון שמש ומדידת הצללים! ארכימדס
וגליליי בודאי שלא נתנסו בהונאת מוח נמרצת כזו של
האדם על המגדל. שיטה בדוקה לקביעת זמן יש לו לצופה —
״שיטת הסיגריות״ .יודע הוא, כי הוא מעשן 10—8סיגריות
בשעה, ומכאן ואילך חשבונו פשוט. בהרבה מקרים מוליכה
אותו שיטה זו שולל, שכן בראותו שהסיגריות אינן פוחתות
והולכות בקצב הראוי, יתמתחו עצביו ויגביר את עישונו,
והפגזים מתפוצצים והזמן, או, הזמן הארור, כמה מתנהל
הוא בעצלתיים. יום אחד
הקמתי את תולדות חיי בהרהורים.
כסבור הייתי, כי
שעות ארוכות הגיתי בכך
מה שעבר עלי עד שהגעתי
לנגבה. הסתכלתי אל סי־גרייתי,
והנה עישנתי רק
כמחציתה. לא האמנתי למראה
עיני! אולי טעות
היתה בידי ולא הרגשתי כי
סיימתי אחת ונטלתי שניר.,
הצצתי לתוך החפיסה ומניתי
את הסיגריות אחת, אחת•
אך שוב נתאשרה העובדה
הראשונה: הרהרתי
לא יותר מארבע דקות
״אני משער, כי ראית את
המוות פנים אל פנים לא
פעם אחת בלבד שאלתי
לאחר שהוא נתייגע
מן המונולוג שלו. ראיתי
כי הוא מתעורר לשמע
״צדקת. לא אחת ראיתיו
בעיני. יום אחד דומה היה
עלי, כי הוא בא לבדר את
דעתי ואיווה לו מושב על
שק החוק מעל למדרגות המגדל
...מאז ביקרני חדשים
לבקרים
״מה דמות שיווית לו?״
— הוספתי לשאול•
אחזני הפחד עם כל פגזמצרי, חששתי מפניו• מג־בכי
העבר, מימי ילדותי,
העליתי פרצופי מפלצות,
נוסח פראנקנשטיין, בעל
קרניים, מבעיתים ומטילי
אימים. נתחלחלתי לכל הופעה
והופעה שלו. ראיתי
את עיניו הרוחצות בדם ואת
המאכלת התקועה לו בין
שיניו כמה ייחלתי במעמקי
נפשי לחמוק ממנו
אותה שעה. אך ככל שהירבה
בביקוריו כן הסכנתי עמו.
יתר על כן, התחלתי
לחבבו. לאחרונה ראיתיו כסרן פלישתי, או ככוהן השומרוני
הישיש, שראיתי על הר גריזים בזבח פסח

ימתי גברת על הפחד?״ שאלתיו.
בקרב הראשון״ ,השיב לי מנו בטוחות. בלום זוכר
אתה את ״אנשי פאנפילוב״ לאלכסנדר בק? ספר זה הפך
ספר הוראה בקיבוץ: התגברות על הפחד, התחפרות מעולה,
עוז רוח ואמונה בניצחון ...אך בימים הראשונים נפלה
הרוח זוכר אני את יום ההתקפה הגדולה, יום רביעי
בבוקר. פקחתי את עיני ופערתי את פי: מה ההמולה הזאת?
עצבנות מבפנים. טרטור מכונות והפגזה כבדה מבחוץ. כן,
התקפה על הקיבוץ, המפקד מצווה — :לעלות על המגדל.
על עמידה ממושכת אין מה לדבר. הטלפון נותק. היה זה

רגע קשה. שני יצרים החלו מתנצחים בקרבי. מצד אחד —
הפחד, מצד שני: לעלות ולרדת כגיבור. כן, זו היתה הפעם
הראשונה שהמלה הבאנאלית הזאת -גיבור״ עלתה על דל
שפ תי ...שקלתי ונמלכתי בדעתי, ולבסוף החלטתי לעלות
ויהי מה. חזרתי פעם ופעמים אל פתח המקלט כמתנצל: להדק אווירון, פגזים מתפוצצים באיזור קרוב, לשתות מים,
ש, להד
את החגורה, לחבוש את קובע הפלדה ביתר הקפדה אך
לבסוף עליתי. אותה פעם ראיתי את המוות בבהירות מופלאה.
צלילי צחוקו מהדהדים באזני כסימפוניה ערבה• או, אילו
בטהובן הייתי! כמה השתוקקתי לרשום לזיכרון את נעימת
הצחוק המוזר הזה
כעבור כמה דקות הוסיף על דעת עצמו, לאחר שהחרשתי:
שער את מצב רוחי באותו יום רביעי. חצי שעה לפנישעליתי נהרג הצופה שהחליפני מכדור מצרי שפילח את
לבו בחור חמד, צופה וצלף שמועטים כמותו — זאב
וירובניק, איש תל־אביב, שנחלץ יחד עם שאר חיילי צבא
ההגנה לישראל שבאו מן החוץ כדי להשתתף במסירות
נפש ובעקשנות בהגנה על הנקודה מפני הפולש.
״והירידה מן המגדל — בתום השמירה שאלתי.

הירידה מן המגדל יש בה פורקן הנשמה. ירידה — מילהיפה היא, אלא שהצופה אינו יורד מן המגדל. הוא קופץ.
מקרטע ומדלג על שלבי סולמו. שלושה שלושה שלבים בבת
אחת. רגע קם והוא עלול לשבור את מפרקתו. ובצאתו
הוא כופף ראשו ורץ מבלי שיסתכל ימינה או שמאלה —
ישר למקלט. הוא מוסר את שראו עיניו, דין וחשבון על
החזית, ומיד מתפרקד על הדרגש ומתרפק עליו
״והזמן במקלט״ — אני שואל.
״הוא נוהג במרוצת שגעון, ואתה אפסו כוחותיך ודעו
ידיך מכדי שתוכל לעצור את מחוגי השעון. אתה סובב כה
וכה, והנה עברו עליך שש שעות — 360 דקות — במהירות
הבזק, ושוב לעלות״•

לצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל * ע

עצמ או ת י שראל

עשור לעצמ או ת י שראל * עשור לעצמ או ת י שראל * ע שור ל

אמנם ׳השרים לא נפלה, אור

הסכנה העיקרית היתה צפויה למדינה מדרום, שם
איים הכוח המצרי העדין? על תל־אכים. אולם
הנהגת המדינה הפנתה את מבטיה החרדים כיותר
לעבר ירושלים הנצורה, פן תיפול. מאז פעולת
״נחשוף באפריל, לא הגיעו אלה עוד שיירות אספקה.
לוחמי העיר המעטים והבלתי־חמושים כראוי ויתרו

ן |*1מ המחלקה באה למ שק חולדה. חי ש
1 11 ^ 1ל 11

1 1 1מהר הו ק מו ה״ביבאקים״ — אוהלי 1 הסיירים הקטנים• מצב־הרוח היה מרומם. הבדיחות שפעו לע שרותיהן.

על בל נסיון לעכור למלחמת תנועה, לחסום את הכג
המעטים בעורן? הירדני ולנתק את העיר הערבית. הם
בציפורניהם כעמדות ששבנו כמרכז העיר. ואילו בשפלה,
של המדינה, ניסה הצבא העברי פעם אחרי פעם לפצד
המבצר שחסם את הדרף לירושלים הנצורה: לאטרון.
אהרי פעם טבע הנפיץ הנואש של הלוחמים העברים בנן

? .לחדר האוכל

המחלקה צועדת ב סן, צלחות ביד, המפקד בראש. מי
יודע מתי יקבלו את הארוחה הבאה? אולם האנשים
מחייכים למצלמת, עו שים ״ פוזו ת״ ,מנצלים כל הזד מנו ת להנציח רגעים קטנים־גדולים אלה.

.3הש״רו

מ שוריינים נסעו ללטרון

.4אמבומסיס מוכנית

הסיור חזר, רוב אנ שיו הרוגים או
פצועים. הם מועברים לאמבולנסים
שעה שהטור העיקרי, בו נמצא החייל המצלם, קיבל פקודה לכבו ש את לטרון בכל מחיר.
לרגע נפגשים שני הכו חו ת: זה שחזר מרוסק משדה הקרב, וזה היוצא לדרך.

.5לקראת לטרון

2120

או ר

הטור עובר בכבי ש ליד דיר־ מוחזין. התמונה
צולמה תוך נסיעה, ליד הנזחנה הצבאי בלטרון.

.6האו״ב מסתער

ישראל > עשו! לעצמאות ישראל +עשור ^וצף״ו־י י^י1

קו תו ת חי ק או קג׳יבה פגז ה
ן. ע שרות נהרגו ונפצעו.

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל עשור

מחיר יקר שולם בראטרון
התצלומים כשני עמודים אלה מתפרסמים בפעם
הראשונה. הם מיוחדים במינם: חייל קרבי צילם
אותם במצלמה פרימיטיבית תוף כדי מהלך קדם.
לעתים כמעט בטווח־־מגע של האוייב. הם מנציחים
את הקרם הראשון על לטרון -עת היה המקום
תפוס בידי חילותיו של פאוזי קאוקג׳י. גדוד קרבי

נסיגה מבוהלת על משלט צדדי נשארה כיתה בודדה, ובה החיל המצלם. כיתה זו
על הנסיגה. ב ת מונ ה: מעצור במקלע, כאשר הגי עו הערבים למרחק מטרים אחדים.

.8ניתח גונה

מוגבר קיכל על עצמו לפרוץ את הדרך לירושלים
לפני הפלישה הירדנית. הסידרה מתחילה כרגע בו
נכנסה אחת המחלקות לבסיס הקרבי, מלווה אותו
אל הקרב וחזרה, ומסתיימת כאשר השרידים
המובסים רואים מרחוק את בסיסם הבטוח. פני
הלוחמים מראים מה עבר עליהם באותה התקפה.

מדוכאים ועייפים, אחרי 30 שעות ללא שינה ואוכל, ומאמץ פיזי עליון
בנ שיאת פצועים, ת ח מו שת וחגור — חוז רי ם הלוחמים; .ברקע: דיר מוחזין.

ישראל *1X02ע2112 לעצמאות צמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור

בתי הבראה מפוארים
בכל רחבי הארץ לשרותו
בת שלומים נ 1ח ם 1בבח 1ם נים
לרגלי חג העשור יהיה מחסור במקומות הבראה

]הר ש מיד ־ הבטח מקומך!
לוועדי עובדים הנחות!
רח׳ אחד העם 11
טלפון

66659

ת ל ־ אביב
סניף: פתח־תקוה
רחוב מוהליבר 7
טלפון 911153

...ואין 1ה דק על הניד
הקמתה של תעשיית ניר ב אר ץ ...הצעדתה
לקראת שלימותה ועצמאותה המלאה ע ״י...
הנחת יסוד למפעל הפקת התאית מספולת
חקלאית תוף הזרמת 2.000.000ל״י נוספים
למשק החקלאי ...משיכת הון זר לה שקעות...
הרחכת המפעל הקיים תודות להשקעה
נופפת של 10.000.000 -שגשוג העתונות
ויתר הענפים המכוססים על צריכת ניר...
מוצר שהפך ליסוד בתעשיות שונות כארץ...
חסכון במטבע זר כשעור $1.000.000 לשנה
כע ת ...והגדלתו ל* $4.000.000 עם השלמת
ההרחבה בשנת .1959
שחרור הארץ מתלות בייבוא ניר -הוכחה לכדאיות השקעות חוץ בישראל.

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עע

ההסגה-השקם לטי הסש־ה
ההפוגה הראשונה שנכפתה על־ידי האו״ם היתה
הצלה למדינה הצעירה. כירושלים הנצורה הגיעו
הלוחמים לנשימתם האחרונה, עמדו ללא נשק, ללא
תחמושת, ללא מזון. בדרום פרצו המצרים (מבלי
להרגיש זאת) את קו־ההגנה העברי הדק, ליד גכעה
,96 יבלו למעשה להתקדם עד תל־אכיב. ככל רהכי
בי1 הין רבזת

— ״אמור נא, איפה קונים כאן את ה־
״דג׳ואיש וור בונד׳ס?״
הוא התכוון לשטרי המלחמה היהודיים

ולא ידע, שאצלנו, לפי חוקי הצניעות הציונית,
קוראים להם ״תעודות המלווה הלאומי״
בלי זכר למלחמה. על כל פנים הוא

האנשים הפשוטים בעורף
צלה ובן־ציון ברחה מפרדס־חנד, נתנו לעם
כל מה שהיה להם• הם נתנו את בנם, יהונתן,
מיד עם ראשית הגיוס לצבא. ובנפלו חלל
על הרי יהודה, במקום שם נולד, כתבו ההורים
במכתב לאחד המוסדות, שהם מצטערים
על שהבן נלחם רק זמן כה קצר. מסתבר
שהאויב גדול ורב וצריך להכות בו הרבה
ובשביל בית במזה עדיין לא נגמרה המלחמה.
הב הקריבו כל מה שהיה להם, את היקר
ביותר. ,ובכל זאת מצאו שהם יכולים להקריב
עוד משהו. והם הביאו להנהלת המלוה
הלאומי 500 לא״י, כל כספי חסכונותיהם,
הכסף שנחסך לצרכי יהונתן, לכשיצטרף
לעמוד ברשות עצמו• עכשיו, כשיהונתן נמסר
לעם — הלך אחריו גם כספו
ואותה פועלת מקרית חיים, שבקשה לה־שאר
אלמונית, נתנה את שני בניה למלחמה.
היא נשארה יחידה בבית, מחכה בכליון
עינים לשובם. אבל בינתים, עד שישובו,
צריך לדאוג להם. צריך להבטיח להם נעלים
טובות וגופיה נקיה ומטה נוחה אתם
יודעים את דאגותיה הקטנות של אמא, שהרי
בן נשאר בן וכשהוא רחוק מן הבית
גוברות הדאגות
אמא מקרית חיים קראה בעתון הודעה של
קצין מפקדת ההגנה, שכספי המלוה הלאומי
מיועדים לציוד החייל ולחיזוק המערכה. היא
קראה בעתון ונזכרה, שאי־שם שמורות אצלה
100 לירות. אלה הם כספי פיצויים שקבלה
כשפוטרה ממקום עבודתה לפני שנה. היא
שמרה על הכסף הזה לשעת הדחק, שמא
תזדקק לו• אולם עכשיו החליטה להלוות את
כספה לעם — בשביל גופיה נקיה ונעלים
טובות לבנה ולבני אמהות אחרות
ובכפר מל״ל יושב מרדכי פוקסמן. וכשהוא
מביא אל הבנק את כל כספי חס־כיוותיו
500 ,לא״י, הוא מבקש מן הקופאי
לקבל מידיו גם פתקה קטנה אל כבוד הממשלה
היהודית :״כל ימי״ — כתב פוקס־מן
— ״חכיתי לרגע זה, ועתה כשזקנתי ואיני
מסוגל לעזור עוד בגופי לשחרור הארץ, הרי
עלי לתת לפחות את כ ספי״...
הוא בא בעצמו אל הבנק. סרב למסור
מצוד. זו בידי שליח.

ללד מאמין לעתונות
רוני, בן ה־ ,5אוהב לחכות ברחוב להופעת
עתון הערב עם הגרוש ביד, לרכוש את
העתון, לקרוא בדרך על המדרגות את הכותרות
— כי גאה הוא על שיודע כבר
לקרוא — ובהכנסו לדירה מכריז הוא בקולי
קולות על החדשות.
ביום הכרזתו של ברנדוט מיהר הביתה,
צלצל בפעמון בחוזקה ודרש בהתרגשות:
״אמא. כבי מהר את הפתיליה והגידי לדודה
רחל לכבות את הפרימוס! כאן כתוב:
הפסקת האש״.

היו גם כאלה...

היה זה ביום האחרון ליציאת הבריטים
מחיפה. למשרד בנק בדקלים נכנס ג׳וני
אחד, שופר בריטי אלמוני, וביקש להוציא
את יתרה חשבונו בבנק. מאה לירות היו
שם והפקיד הושיט לו אותם בתוספת ברכה
לדרך צלחה. אך ג׳וני לא נחפז לצאת• הוא
עמד והביט סביבו. חיפש משהו ולבסוף
ניגש ולחש על אונו של הפקיד:

המדינה היה צורף כהפסקת־נופש בדי לנתח את
לקח הקרבות המרים הראשונים, לתקן את הליקויים
הבולטים במבנה המטות ומערכת הקשר, לפתוח
דרך־־בורמה לירושלים, להכשיר את הצבא לקרבות
המרים כיותר של כל תקופת מלחמת העצמאות -
קרבות עשרת הימים הקשים בץ שתי ההפוגות.
לא הקפיד בשם. העיקר בשבילו ד,יתה, כנראה,
המטרה. כי יש גם אנגלים בעלי לב ובעלי
שיקול דעת הגיוני. אחרי כמה שנות שרות
בשלטון הדיכוי הבריטי הגיע ג׳וני למסקנה
הנכונה ויודע שהצדק אינו עם הרודפים,
א׳נא עם הנרדפים.
ואז הוא מוסר את כל כספו, מאה לירות,
לקופאי של הבנק ומקבל מידיו תעודות־חוב
של ממשלת ישראל•
מכאן עשה את פעמיו ישר אל הנמל
ויחד עם הגנרל מק־מילן חזר לאנגליה. כשמאחוריו
הארץ שלמען הגנתה תרם את כל
נספו•
אכן. יש גם אנגלים כאלה

חיים גמזו והמצרי

בעתונות הצרפתית, המוקדשת לאמנות הפלאסטית,
הוקדש מקום רב לוועידת מנהלי
המוזיאונים שנערכה לוועידת מנהלי המוזיאונים
שנערכה בפאריס בחסות ״אונסקו״ —
המועצה לתרבות וחנוך שליד ארגון האומות
המאוחדות. כידוע משתתף בוועידה גם ד״ר
חיים גמזו, מנהל מוזיאון תל־אביב וסופר
״העולם הזה״ .דרך אגב: על השתתפות נציג
ישראל בוועידה זו יש להודות במידה רבה,
לצייר ראובן, שיזם את הנסיעה והשתדל
במוסדות הממשלה כדי שהיא תצא לפועל.
הסופר פייר דיקארג מפרסם בשבועון
״אתן״ פיליטון חי ומלא הומור מהמתרחש
סביב הוועידה ומפגישות הנציגים של
מדינות שונות בכינוס תרבותי־אמנותי זה.
״בעירבוביה גדולה זו של אומות — כותב
פייר דיקארג — מדינת ישראל ומצריים נפגשו
בשלום נציג מצרים אמר בסעודת
הפתיחה לדוקטור גמזו המתרגש :״נשתה לב־ביד
יציאתם של הבריטים״.
״ואני — השיב לו הד״ר גמזו — מרים
את כוסי לכבוד יציאתכם אתם מארץ־ישראל״.

סימפוגיה ירושלמית

ירושלמי מכובד, איש מוזיקאלי, מעולי
גרמניה, אמר:
— עכשיו אצלנו בירוזלם, יש חיים מוזיקאליים
אינטנזיביים מאוד. כל הזמן מנגנים
את הסימפוניה 8ס 1כדור מאת פגזיני

מי המנצח?

חיי ל אל חיי ל
הוא שכב לו בצד הרף,
עת דהרתי בג׳יס אל הקרב.
הוא שכב ערירי ובלי נוע,
המוות סנר את עיניו.
את זאת לא אדע לעולם.
הלחם לצדי או מנגד?
בה דומים בני־אדס אחר־מות,
ואחד הוא צבעו של הדם.
אף ידעתי -היתה לו אמא,
גם ידעתי -היה לו אב.
אי־שם יושבים ומבכים הם
את הכן שיצא ולא שב.
האם, בנך יגע ונח לו,
ואני אז לבנך שם הצדעתי
כין פרחי השדה הוא נרדם.
בי היה היה -אדם.

רבים הם המתלוצצים על חשבונו של
בן־גוריון, בעל האמביציה לשלטון־יחיד, כביכול.
אחד אומר, שהציעו לראש הממשלה
הזמנית שלנו כתר מלכות והוא סרב, באומרו:
״אינני רוצה להיקרא דויד ה שני אחר
אומר: כאשר נודע לבן־גוריון, שהתזמורת
הפילהרמונית הזמינה את ליאונרד ברנשטיין,
כעס בן־גוריון וטען :״אני הדיריגענט״.

הוא בגיוס חלקי

בעיר מספרים הלצה זו:
גם בגן־עדן החלו להתענין במדינה החדשה,
ששמה ישראל, ולפי הנוהג המקובל
החליטו לשגר משלחת לחקור את המצב
במדינה חדשה זו. ובמי בחרו כחברי המשלחת?
כמובן באבות המכובדים אברהם,
יצחק ויעקב. ירדו האבות ישראלה ולא
חזרו עוד. חיכו להם בציפיה ובכליון עינים.
חודש, חודשים ואין זכר להם• חיפשו מתנדב
שיצא להתחקות על עקבות האבות ולא
מצאו, עד שבא מתושלח הזקן והודיע שהוא
מוכן ומזומן לקבל עליו את השליחות. חיכו
לשובו שבוע, שבועיים וכאשר לא חזר חשבו
שגם הוא הלך לאבדון. והנה, לפתע הופיע
הלז, לבוש מדי צבא ההגנה לישראל, כשהכובע
הידוע עם המצחיה לראשו .״מד, קרה,
מתושלח? השלום לאברהם, יצחק ויעקב?״
שאלוהו כולם. ומתושלח השיב :״אל דאגה!
כולם בריאים ושלמים. הם נתגייסו לשרות
מלא ואילו אני מגויים מפאת גילי לשרות
חלקי. עתה, אחר שבועיים של שמירה קבלתי
חופש ל־ 24 שעות

למאות ישראל עשור לעצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל ע

ע צמא

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעזגמאות ישראל * עשור

הקוב ער!(פרצות ההרים
בכמה מקומות בארץ התרכזו הקרבות המרים ביותר
מסביב למפלצות הבטון שחלשו מן ההר על הסביבה
מיבצרי המשטרה הבריטית, שנפלו לידי הערכים בימי־האנארכיה האחרונים של התפרקות שלטון
המנדט. בדרום היתה המפלצת הנוראה ביותר
משטרת עיראק סוידאן, מול נגבה, שחסמה את הדרך

לנגב והפכה ללב החזית המצרית. סידרה ארובה של
התקפות עליה נכשלה תוך אבירות כבדות, עד שנפלה
רק בחודש אוקטובר -לפני התקפת תותחים וטאנקים. בצפון הפכה משטרת נכי־־יושע למפלצת
אגדתית לא פחות. מיטב לוחמי הצפון קיללוה
בנשימתם האחרונה, לפני שצנחו על האדמה הגלילית, .

נתיב האמו לגבי־יוטוע
״נבי יושע נפלה לידינו הלילה בשעה שתים.״ איש חדר-
המבצעים של המטה הכללי חייך בקראו מיברק זה של
יגאל אלון. מלים אלה סימנו את קצו של המאבק על המישלט
החולש על עורק־החיים הגלילי. ב־ד 1במאי 1948 היה
הדבר; לאחר שורת התקפות־נפל והסתערויות דמים, נפלה
נבי־יושע, מצודת המשטרה, החולשת ממרומי הרי נפתלי
על כבישו הראשי של הגליל המזרחי. מיבצר אדיר זה
שוכן בקרבת מקום לביקתה הקטנה שבה, לפי אמונת
הערבים, קבור יהושע בן נון.

ברטים הכקור של ״השדה הצהובה״
קרבות עם כנופיות קטנות ופגיעות בתחבורה ציינו את
חודש המלחמה השלישי, פברואר .1948 לערבים החלו
בפעולות והיהודים הגיבו .״לאור המצב יש לתכנן באופן
דחוף ולהכין לביצוע במהירות האפשרית פעולות יזומות
נגד מספר מסוים של אובייקטים, אשר הוזכרו בתכנית מאי
1946״ — נאמר בתזכיר הפיקוד העליון של ה״הגנה״ אי׳ יי
מפקדי המחוזות. אותה עת החלה אש המהומות מתפשטד*
גם בגליל המזרחי. שיירה שלנו למנארה הותקפה, וכמה^
מן הנוסעים נפגעו. הצו המיידי היה: לתקוף התקפת־תגמול .

את התחבורה הערבית לנבי־יושע.
בשחר ה־ 11 בפברואר יצאה כיתת פלמ״ח מרמות־נפתלי
אל מיפנה הדרך שלפני נבי־יושע. המשימה: לשים מארב,
לאוטובוס שבו, לפי ידיעות, נסע מומחה לחבלה של הכנופיות.
בחמש לפנות בוקר מגיעה הכיתה למקום. גשם חזק
ניתך בלי הרף. לזוית הכביש ניגשה החבלנית, נערה צהובת־שיער,
כבת עשרים, ומניחה את המוקש החשמלי. מחברת ־
את החוט החשמלי (זה היה אוסף קטעי חוטים מצומדים
שאספה אותם במשקי הסביאה — חוט ארור אחד לא
השיגה) ומסתתרת בבוץ הטובעני שבצד הדרך. חבריה
תופסים עמדות להבטחת הפעולה.
החבלנית הצעירה היתד, נתיבה, בתו של ד״ר ב. בן־יהודה
מנהל מחלקת החינוך. שמה הלך לפניה בין אנשי הכנופיות
כ״השדה הצהובה״ (״במקום שהשד לא יצליח, שם יבחר
באשה לשליח״) .היא היתד, מלווה את השיירות למנארה
ורמות נפתלי והערבים היו מכירים את פניה מרחוק. בעד
ראשה הוקצב פרם של מאות לירות. כחבלנית הראתה לרבים
מבתיהם את הדרך הקצרה ביותר לרקיע.

אפריל נמסרה למפקחי־ד,משטרות הבריטיים בחאלסה, נבי־יושע,
כנען וצפת הוראת הפינוי. בתזכיר הסודי־ביותר היו
גם הוראות למי יש למסור את ר,בנין עם הפינוי. לערבים.
ב־ 15 באפריל נמסרו מצודת המשטרה בנבי־יושע ומחנה
הצבא במאלכיד, לכנופיות. אורי יפה, מפקד ה״הגנה״ בגליל
המזרחי, נצטווה לתפוס מיד את כל המשטרות. ביום החמישי,
ד,־ 15 באפריל, יוצאות עם ערב שתי מחלקות לעבר משטרת
נבי־יושע.
המחלקות היו מעורבות. המחסור בלוחמים הגיע אז
לנקודת משבר. כדי לתקוף את נבי־יושע קיבץ המפקד
אנשים מכל פינות הגליל: נוטרים, פלמ״חאים בודדים, אנשי
החי״ש והחי״ש האיזורי. לפנות ערב יצאו מיסוד־המעלה
בשלושה אוטובוסים משורינים לעבר המטרה.
באורות כבויים זוחלות המכוניות במעלה ההר. חשכה
ודממה שוררות מסביב. אין נתקלים באויב. כשמגיעות

המוקש שנכשל והמארב שהצליח
עוברות שעה ושעתיים, אור היום מפציע. זה שלוש *שעות
שהכיתה רובצת בבוץ. מכוניות של המשטרה הבריטית מסיירות
את הכביש מבלי להרגיש במסתתרים. רועים ערבים
עוברים עם עדריהם. רק בשמונה לערך נראה האוטובוס
כשהוא עולה אט אט במעלה ההר•
המכונית מגיעה לסיבוב, המתיחות מגיעה לשיאה. החבלנית
לוחצת באצבעה על כפתור הסוללה, פעם ופעמים,
אך המוקש אינו פועל. הגשם הרטיב את חומר הנפץ! במהירות
הבזק מופעלת התכנית האלטרנאטיבית: פועלים המיקלע
והרובים, ד,ממטירים אש סמיכה על המכונית. נוסעיה נפגעים
אחד אחד. כמה מהם פורצים החוצה אל מול לוע הרובה
של החבלנית. החבלן הערבי נופל מהמכונית וגופו מתדרדר
במורד ההר, כשהוא פצוע.
בקבוק מולוטוב מוטל אל מנוע המכונית הנקוב ככברה,
הבנזין ניצת ואחריו בוערת המכונית כולה. הכתה מסתלקת
כלעומת שבאה. כל ההתקפה נמשכוז שבע דקות בלבד.
החבלן הערבי רק נפצע ולא נהרג. המשטרה והערבים
אוספים אותו ומגישים לו עזרה. הפרס על ראשה של
״השדה הצהובה״ קפץ למחרת ועלה: אלף לירות! החבלן
הבטיח קבל עם ובנופיה להיפרע מיריבתו .״בת מתת היא״ —
הכריז.

מ שטרת נבי־יושיע, ז מן קצר אחרי

הקרב ה מתו אר באן. הבנין, בעל ה !

צורה ה אופייני ת, נבנה על־ידי הבריטים להגנת הגבול הצפוני.

המכוניות למיפנה החד (אותו מקום בו נחבל האוטובוס
הערבי) ,יורד אחד האוטובוסים מהכביש, אחד הגלגלים
שוקע בתעלה. הנהג פותח את התריסים המשורינים לבדוק
את הכביש ומטר יריות ניתך על השיירה. הנהג נפגע מיד.
אחד הצמיגים מתפוצץ. כמה אנשים נפגעים מקלעים החודרים
דרך החלון הפתוח. אש אוטומאטית ניתכת משני הצדדים.
ניתנת הוראה לצאת מהמשורינים ולתפוס עמדות בחוץ.
תוך כדי כך נפגעים כמה אנשים נוספים. מאחר שהאש
גוברת (והאנשים מסרבים להתקדם) הוחלט על נסיגה.
את המשורין אין להזיז, נתקע היטב בתעלה. מוציאים ממנו
את חומר. החבלה וחוזרים לבסיס. ארבעה בחורים הובאו
לקבורות.

פרריוד לצרות

התקפת־מצח ש 7הפלמ״ח

במרומי מגדל הצופים של משטרת נבי־עושע ישב כל
שעת ההתקפה המפקח הבריטי והסתכל במתרחש. כעבור
שבוע ביקר במשק וראה את ״השדה הצהובה״ .״מי היא
נערה זו שאל בחיוך רב־משמעות .״הרועה שלנו״ —
השיבו לו .״מענין מאד. ראיתי אותה במלאכ תה ליגלג.
עוד חדשיים בלבד יבול בריטי זה לשבת על גג מיבצרו
וליהנות מנוף עמק החולה, הפרוש לרגלי ההרים. באמצע

כשלון ההתקפה של החי״ש חישל את ההחלטה לכבוש
את נבי יושע בהקדם האפשרי. אין להניח לאויב להתבסס
בנקודת־מפתח חיונית זו. ישובי ההר, מנארה ורמות־נפתלי,
נשארו ללא מזון, ציוד ומים, וזעקו לעזרה מידית.
ארבעה לילות לאחר התקפת־הנפל יוצאת יחידת פלמ״ח
מהגדוד השלישי להתקפת־מצח נועזת על המיבצר. בבסיס
היציאה, בחולתא, הושלמו ההכנות. ליד שולחן־חול מתבוננים

המפקדים בפעם האחרונה בתכנית הפעולה: יחידה אחת תרתק
את האובי מדרום ותסיח אליה את אשו. מחלקת הפורצים,
ובראשה החבלנים, תשמיד את הגדרות והמחסומים מצפון,
תפרוץ פירצה בקיר ותבקיע דרך פנימה• יחידה שלישית
תחפה על הפורצים.
סמוך לחצות הליל החל המסע. הפעם ההתקדמות היא
ברגל, במעלה הררי ומסולע, מכוסה קוצים ודרדרים. קשה
ד,עליה, הזיעה נוטפת מהמצח, אנשים מתנשמים בכבדות,
העינים צמודות לשטח. ההתקדמות מתמשכת יתר על המידה,
שעת האפס נדחית לשעה. שקט שורר סביב. רק נשימות
המתקדמים ודרדור אבנים מפריע את השלווה המלאה. בקו
האופק מתגלית סוף סוף המטרה. השורות מגיעות לנקודות
ההיערכות.

״הגיחו את החומר ע 7טפי!״
מכונות־היריה והמקלעים מנחיתים את מכת הרתוק. כדורים
נותבים מרצדים בשמים הכהים. רקטות ירקרקות עולות
בזו אחר זו. החבלנים רצים כפופים ונשכבים, רצים וכורעים•
מתקדמים אל הגדר. אור השחר כבר נראה ב*זופק.
הפעולה נתאחרה בשעה יקרה, שעה גורלית.
המספריים חותכים את הגדר הראשונה. בשביל השניה
אין כבר פנאי לפעולה אטית. חומר נפץ מחסל אותה
בבת אחת• הנפץ מגלה את החבלנים לעין האויב. אשו
גוברת והולכת ומקיפה את החבלנים מכל עבר. האחרונים
מניחים את החומר ליד קיר הבטון, שלא היה קיר ד,בנין,
אלא קיר החצר בלבד. הגדר׳נפרצת, המשטרה עצמה עדיין
שלימה.
דוד (״דודו״) צ׳רסקי (״היתה לו בלורית מקורזלת שיער,
היתד, לו בת־צחוק בעמים ועת הקיפוהו בנות עד צואר,
צחק הוא עד לב השמים״) ,מפקד מחלקת הפורצים, פורץ
קדימה, בסברו כי קיר ד,בנין עצמו נפרץ. לפתע רועמים
נפצים אדירים. מחלונות המיבצר מוטלים רימונים בזה
אחר זה. מפקדים וחבלנים נפגעים. בשתים־שלוש דקות
נהרסה היחידה הקדמית .״מדוע אינכם מפוצצים את הקיר,
לכל הרוחות קורא אל החבלנים דודו הפצוע. החבלנים
מתקדמים כדי להניח את החומר ליד הקיר. כאן מתגלה
האסון השלם! במהומה שקמה אבד השרפרף הקטן שצריך
היה לשמש מעין פיגום מעל יסוד הבית, שעליו היה עליהם
להניח את חומר הנפץ. בלעדיו לא יצליח הפיצוץ. בשאון
הקרב נאלמה פקודתו ההירואית של דודו, אשר הגיעה לאזני
הקרובים אליו בלבד :״הניחו את החומר עלי!״
החבלנים אינם שומעים את קולו, מתחילה הנסיגה הקטלנית•
כל איש מנסה להציל את נפשו, ונפגע. הם מוקפים
מכל עבר, האויב מטיח אליהם את מלוא אשו. מתקבלת
לבסוף פקודת הנסיגה המלאה, מנסים לגרור את הפצועים
וההרוגים. נפגעים אנשים נוספים. עשרים ושנים לוחמים
נופלים בהתקפה האכזרית, המשטרה נשארה בידי האויב.
למחרת בערב יצאו בחורי הפלמ״ח לשטח, על אף הסכנה
שבדבר, כדי לנסות ולהוציא את גודיות חבריהם, עוד היה
נהוג שאפילו גודיות של חברים אין משאירים בשדה הקרב.
מעט מאד מצאו אותו לילה.
שתי סיבות עיקריות הביאו לתוצאות החמורות של הפעולה:
האיחור בהתחלת הפעולה (תופעה שהביאה לכשלונן
של פעולות רבות אשר היה ביכולתן לשנות את פני
מצבה הטריטוריאלי של המדינה כולה) ,והעדר תבנית מוקדמת
למקרה של נסיגה. אמר וינגייט :״בטרם יוכל מפקד לבצע
משימה בהצלחה עליו לתאר בנפשו את המשימה הזאת
בביצועה. כל מיבצע יש לראות בשלמותו. עיקר ההבדל בין
מנהיג טוב למנהיג רע הוא שמנהיג טוב הוא בעל דמיון
דייקני.״

משימה במסגרת מיבצע
כשלון הפעולה בנבי־יושע היה אחד הגורמים שהמריצו
את הפיקוד העליון של ר,״הגנה״ ליזום מיד מיבצע רחב־ממדים
שמשימתו שחרור הגליל המזרחי כולו מסיום הכנופיות
והכנתו לקבלת פני הפולשים מבחוץ. נמוכה היתה
הרוח ששררה אז במשקים, שורות הלוחמים הלכו ונדלדלו,
גבר החשש שהאויב ישתלט על מרכזי הגליל. היזמה נשמטה
מידינו, והסכין נתקעה זרת אחר זרת.
למפקד המיבצע המיוחד — מיבצע ״יפתח״ — נתמנה
״סאשה״ ,זה היה כינוי הסתר של יגאל אלון (סיקוביץ׳),
מפקד הפלמ״ח. בתחילת אפריל עמדו למנותו מפקד מיבצע
״נחשון״ לפריצת הדרך לירושלים, אך אירעה תקלה ויגאל
נשאר ״תקוע״ בגוש עציון. רק לאחר שהמיבצע כבר החל

אחד החידושים הגדולים של הצבא העברי היו יחידות
הג׳יפים, המזויינים במקלעים קלים ובינוניים.
כהעדר טאנקים קלים, מילאו תפקידים רבים -החל
בסיור אלים, וכלה כמכות־אש ואף התקפות־מצח
ליליות. השיטה, שהומצאה על־ידי הבריטים בצפון־
אפריקה, הונהגה כארץ לראשונה על־ידי ״חיות ׳ ה
מגייפים
בודדים-
שנלכד אי־שס במ שול ש

תצלום אופייני של ימי הראשית. כיתה של חיל־רנלים,
עם מקלע בודד, עו מדת ב״פוזיה״ ליד דגל עיראקי,
העיראקים נמניעו במלחמה מפעולות־התקפה, אך נח שבו לצבא טוב.

חזר ב״פרימוס״ לתל־אביב. כעבור ימים מספר הטילו עליו
את ניהול המיבצע לשחרור הגליל. נבי־יושע היתד. אחת
המטרות.
אחת אחת נפלו המטרות לידינו — צפת, הר־כנען,
תחנות המשטרה והכביש הראשי טבריה־ראש־פינה. מתקרבת
שעת האפס לפלישת הצבאות הערביים, כוחותינו מופנים
אל גבול הלבנון, לתפיסת מאלכיה, השער לגליל.

גדרות תי 7סבי -.המטרה

הפעולה נגד מאלכיה וקדש סיפקה את האיגוף העמוק,
שנדרש לכיבוש נבי־יושע, לאחר כשלון התקפת־המצח.
מאילת־השחר יצאו בחורי הגדוד הראשון, שעלה בינתיים
לגליל, בדרך ההרים אל רמות נפתלי. הנשק מועט היה, רבה
היתד, האספקה שנישאה על גב וכתף. עד הבוקר נפלו קדש
היתד, האספקה שנישאה על גב וכתף. עד הבוקר נפלו קדש
ומאלכיה; נבי־יושע נשארה בעורף. עם בוקר יצא הצבא
ויחידות מוגברות של חיל־רגלי. המצב החמיר, לא היתד,
ברירה אלא לנטוש את מאלכיה ולסגת, נסיגה קשה, אל
המישלטים הסמוכים. מצב זה הגביר את ההכרה, שאם גם
לא תיכבש מאלכיה — לפחות נבי־יושע צריכה להיות בידינו.
עם ערב — היה זר, בחמשה־עשר במאי — הגיעה למקום
פלוגה מהגדוד השלישי והחלה ההתקפה על נבי־יושע עצמה.
״פיאטים״ מנחיתים את מכת הריכוך ור,ריתוק. כמה נפצים
נשמעים עמומים, פרצו כנראה מבעד החלונות פנימה. אש
האויב נחלשת ומשתתקת. החבלנים ניגשים לעבודתם, פורצים
את הגדר החיצונית ומכינים עצמם להתקרבות לקיר
המשטרה עצמה. וכאן שוב מתחילות הצרות: שנים־עשר

נגב״ בדרום. ללא אישור ותקן, הקימה חטיבת גבעתי
פלוגה דומה, שזכתה אחר־כד לתואר ״שועלי
שמשון״ .כחזית המרכז הוקם גדוד שלם של ג׳יפים
ומשוריינים, שקרא לעצמו ״קומנדו״ ,בפקודת המג״ד
משה דיין. בל היחידות האלה הצטיינו בניידות
וכבוח-אש, הכריעו לא פעם את הכף ברגעי משבר.

למוד׳ קומנדו

טור אופייני של ג׳יפים מזו״ני ם. המקלעים מרותקים על
הג׳יפ לחצובות מ ס תוב בו ת, מוט הברזל בחרטו ם הג׳יפ
נועד לחתוך מלכודות־חוטי־ברזל שנמתחו על הכבי שים נ די לערוף את ראשי הנוסעים בנסיעה.

מכשולי תיל סבוכים ממלאים את השטח שבין הגדר החיצונית
והמיבצר עצמו. זיעה קרה כיסתה את מצח החבלנים. ידיעות
מוקדמות אמרו כי שתים־שלוש גדרות מקיפות את המצודה,
אך על שתים עשרה לא חלם איש, ואף חומר הנפץ לא יספיק
לכך. תשעה המכשולים הראשונים נפרצים ללא הפרעה וללא
אבידות. שלוש גדרות בלבד נשארו עד לפריצה פנימה.
שוב נראה באופק פס האור, הפציע השחר.

מצור, כינוי, כיבוש
מטה המיבצע מצודה על מתקיפי המצודה לסגת למישלטים
הסמוכים, להתחפר בהם ולצור על הבנין• חמסין איום
שורר כל שעות היום. השמש יוקדת בעוז ומכה על הראשים,
בחורים מתעלפים, רוח־הלחימה יורדת. האויב מפגיז מתותחים
ומשורינים. הבחורים ממטירים קלעים חודרי־שריון
לעבר משורין בודד המנסה להתקדם לעברם ומניסים אותו.
מצור מלא לא היה סביב המבצר. משורינים לבנונים הצליחו
לחדור לתוכו בחיפוי פגזי־תותחים לעבר משלטינו.
הללו מביאים ודאי תגבורת — סברו הצרים. טעות היתד,
בידם. במשורינים פונו הלוחמים הלבנוניים על כל ציודם.
לפנות ערב הוציאו ששה משורינים לבנוניים את אחרוני
הלוחמים והפצועים. עם רדת החשיכה הסתלקו באורות
כבויים.
בחצות נפתחה ההתקפה המחודשת. הפעם קדם לה ריכוך
אדיר• ״פרימוס״ האיר את שטח המטרה בפצצות תבערה
ו״פרימוס״ שני, שטס אחריו, הטיל לחצר את מיטען הנפץ.
״פיאטים הטילו פגזיהם. שני תותחים קלים ( 20מ״מ) ירקו

צרורות אל האשנבים והחלונות. האויב אינו עונה, כי
אינו נמצא בבנין. התוקפים אינם יודעים על כך, סבורים
שהוא מתיר להם להתקדם כדי שיוכל לפגוע בהם מקרוב
ויפתיעם בברד רימונים ואש מקלעים. החבלנים מחסלים
את שלוש הגדרות הנותרות ופורצים בחומר נפץ את קיר
ד,בנין.
רק משהגיעו לשער וראו כי אין תגובה מבפנים, הבינו
הפלמ״חאים שהלבנונים ברחו. חששו שמא הטמין האויב
לפני צאתו מוקשים ומלכודות, וחבלנים החלו בחיפושים.
בשתים אחר חצות השתלט הגדוד השלישי על אויבו הגדול,
בחוריו עמדו בפתח המצודה.

בח 33ה ע 7מיבצר העוז

שלוליות דם קרוש, בגדים, מיצרכי מזון וזוהמה ניראו
על מרצפת הבטון האסור. אלפי תרמילים ריקים התגוללו
ליד אשנבי היריד .,מחלקה אחת נערכה מיד להגנה היקפית,
מחלקה שניה תפסה עמדות בקרבת המחסום שבכביש לקדש.
שאר הבחורים הטילו שמיכותיהם ונרדמו, לאחר חוסר שינה
של שתי יממות•
בזה לא תמה עדיין פרשת הדמים. בתשע בבוקר נתעוררו
תותחי הלבנונים, בני עשרים־וחמש ליטראות, לפעולה מחודשת
מעבר לגבול. הפגז הראשון פוגע בתריס־פלדה שעל
אחד האשנבים. התרים טס פנימה ובדרכו עורף את ראשו
של אחד הנמים ומרטש את בטנו של השני. היו אלה שני
החללים האחרונים במערכה לכיבוש המיבצר.
נבי יושע היתד, למעוז עברי ,״מצודת הכ״ח״ ,לזכרם של
עשרים ושמונה חללי ההתקפות.

צמאות ישראל עשור לע

א ס3 /ר א• 1^ / 0ו^

תמיד לעזור לזולת

א,///גלובוס !0ונ 3מ ל
ה מ רו׳ שאו? ־ מתחיל סיד בכתיבה
הם ל •1שאו? ־ לכתיבה להומה וחלקה
המלוי שאו? -לכתיב נקי וברור

^ בוטכול, יעקב: מה טוב היה יעקב,
תמיד אהב להיטיב ולעזור לזולת בסבלו.
מה עליז ושמח היה, עניו וצחוק נעים
וחיוך אציל התנסכו תמיד על פניו. טרם
מלאו לו כ״א שנים. מיהר להיות ראשון בין
המתנדבים לשירות וידע לקבל כל תפקיד.
לא חסך את חייו הצעירים, השתתף בקרבות
עין־זיתים, מאלאכייה, שחרור צפת ועוד
ועוד• מיום שהתגייס לא ידע מנוחה, ונפל
עם חבריו כגיבור בקרב משמר הירדן.

המלוי שאו? ־ מנוצל עד סופו

בן 17 לפלמ״ח

הכל תלוי בטיב המלוי!

ג ל 1ב 1
חן בכל בית

עם התפשטות השימוש במכונות הכביסה,
מעטיר ביח״ר ״חך׳ את השוק הישראלי בדגם
החדיש ביותר ״חן אוטומטית״.
החידוש שב״חך האוטומטית הוא בכך שהיא
מכונת הכביסה הצנטרפוגלית היחידה שיש בה
שטיפה אוטומטית ע״י מנגנון בתוך מיכל הצנטר־פוגה
המסתובב במהירות ומזרים מים באופן
מתמיד וע״י כך שוטף את הכבסים והם נסחטים
אחר כך( .וזו היא הצורה היחידה המאפשרת
שטיפה אוטומטית ומוציאה את הכבסים נקיים
בהחלט).
בשיטה זו אין צורך לשטוף את הכבסים
באמבט או בגיגית כיון שזה נעשה בתוך מיכל
הצנטרפוגה, נוסף לכך אין צורך לשטוף כל
חתיכה לחוד• הסחיטה נעשית באופן אוטומתי
לאחר השטיפה. השיטה החדשה של ״חן״ גורמת
להחזרתם של מי הסבון למיכל הכביסה לאחר
הסחיטה ובזה לחסכון רב באבקות כביסה וב־פתיתי
סבון.
עקרת־הבית אינה צריכה לחשוש לעור ידיה
מכיון שאת העברת הכבסים ממיכל הכביסה לתא
הצנטרפוגה היא מבצעת עם המלקחיים מעץ.
״חן״ היא מכונת הכביסה היחידה שמיכל
הצנטרפוגה שלה סוחט 3ק״ג ובאותו הזמן
אפשר לכבס במיכל הכביסה כך ששתי הפעולות
נעשות בזמן אחד•
יצרני ביח״ר ״חן״ דאגו לכך שהמכונה החדישה
תכלול את כל המעלות האפשריות,
צורתה נאה מאד עם מעקה עליון מסביב למכונה
המונע לחלוטין שפיכת מים בזמן העברת הכבסים
וכך נשמר הנקיון מסביב. פעולת הדגם
החדיש דומה מאוד לפעולתה של מכונת הכביסה
המפורסמת בעולם בטיבה __

ש פ רי ד מן 1ב ני1

א׳וני דיי
- 10111₪£נסיך הבכיינים

אף ורק ב־ 4הופעות בארץ בתאריכים :
ארמון 2הצגות 9.15־7

יצא, גיצח וגפל

תיאטרון דו-רה־מי מתכבד להציג את הזמר האמריקאי הנודע
כוכב הקולנוע, הבמה. הטלביזיה והתקליטים

חיפה 28.4

ף רד, נחום: גילה. סומגי גאונות, בן
^ שלוש קרא וכתב עברית ורומנית ונכנס
לבית־הספר בן חמש. נודע בכשרונותיו, בידיעותיו
בשפות, במוחו החריף הצלול. בן
16 מוכן היה להצטרף לבריגדה ובן 17 נכנס
לפלמ״ח. הצטרף להגנה ולעבודה ונעשה עד
מהרה רפתן חרוץ וחייל חזק, ללא ליאות
וללא פחד מכל פגיעות. קיבל עליו באומץ
לב כל דבר שיוליך לעצמאות ישראל ולמדינת
ישראל. כדברי מפקדו :״נחום היה
מפקד שקט, אמיץ ונועז.״ בחר לו ללחום
בירושלים ולא נח ולא שקם למען ירושלים.
ידו הייתה בעורף אויבינו. ובין הריה היפים
(של ירושלים) נפל ומצא לו מנוחת עולמים
בקריית ענבים ביום מלאות לו 19 וחצי שנים.

״תל־אביב״,

קולנוע
30.4־29.4
2הצגות בכל ערב 9.15־ 7

ברבי1

ירושלים 1.5
אדיסון 2הצגות 9.15־7

ענ ק

בהשתתפות:

התיאטרון הקטן לפנטומימה ״זירה״ בהנהלתו ובבימויו של

יעקב
ארקין טובה פרדו

השחקנית והזמרת
ותזמורת ג׳ז בת 12 איש בניצוחו של ד״ר ח. ווינטרניץ
מכירת כרטיסים החלה: אלנבי ,94 ברטים׳ אלנבי ,31 ברכה, אלנבי ,59 קדימה,
פינסקר ,2בידור, ארלוזורוב ,68 אוניון, דיזנגוף ,116 שעשועון, אבן גבירול

ך יסין, אריה: כמה שמח והתגאה ביום
התקבלו להגנה. צעיר היה אז ותפקידים
קטנים מילא לפי גילו הרך. אך הינה בגר
והיה לאיש ומהר לשירות פעיל וגלוי, הן
הוא משטרת היישובים העבריים. כמה נהדר
נראה בתלבושתו החדשה ומה רב פעל בתור
מגן היישוב. והנה הוכרזה מדינתנו והוא
שוב בין המגוייסים הראשונים לצבא ההגנה,
כי ראשון היה לכל תפקיד. הוי כמה קשה
לתאר ולחשוב על העדרו מבינינו. הן בבית
והן במגרש הטניס, הכדורגל, הכדוריד, הכדורסל,
בתזמורת כלי הרוח, ועל־יד שולחן
הפינג־פונג, כי אדם ספורטאי דגול היה, סמל
הטוהר והיושר. אהב לנצח — וידע גם להפסיד
בכבוד. מי לא הכיר את ״ארקה
הלבן״? כשמו כן היה: כי תמיד סימל בהתנהגותו,
במעשיו ובפעולותיו אך ורק את
הצבע הלבן, את הטוב, היושר, הטוהר והצניעות•
לכולם דאג, על כולן הגן, ואת כולם
חיבב ואהב. נאמן היה לכל חבריו, ובבואו
לחופש מיהר לבתי חבריו למסור ד״ש להוריהם•
והנה בהתחדש הקרבות בא היום המר
והנמהר בו יצא כגיבור להשיב מלחמה שערה
לאויב שפל ואכזר. יצא, ניצח, אך נפל.

מי יודע?
^ הרי, יצחק: תם וצנוע היה יצחק,
1באהבה ובחיבה קיבל את דברי הזולת.
עוד לפני זמן רב כאילו חש את גורל
הימים הבאים, שכן היה נוהג לומר: בואו,
ננצל את חופשתנו כראוי, מי יודע מה ילד
יום? ערב אחד לפני שנפל נראה עייף ורצוץ.
יחד עם כל החברים שכב במשלט תחת כיפת
השמים, והשמש הלוהטת היכתה על ראשיהם.
בערוב היום החליפו כוח כדי להמשיך הלאה,
אבל משם לא חזר והיה בין חבריו הנופלים.

שחוק נובח המוות
^ ירש, אפרים: פלאות גבורותיו מעי!
| דות שלא נרתע מפני המוות האכזרי. כי
חיבתו הגדולה למולדת הפיגה ממנו כי פחד,
ואפילו בעומדו ישר נוכח עיני שטן המוות
העלו שפתיו שחוק וגאון. מפי מפקדיו נודע
שבפעולתו האחרונה, שעלתה לו בדמי חייו,
הציל את פלוגתו, בת שלושים חבר, ממוות
וודאי.

״א3י רוצה להיות
ף ין, מרדכי: בוקר אחד חזר הביתה
1לאחר פעולה, רצוץ ומלוכלך, ושכב במיטה
בחוסר אונים, אך בשומעו את הבשורה
המרה על חברו היקר שנפל, לא יכול לחת־

שור לעצמאות ישראל עע

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור ל;

חם נפלו דמעו תחי הגגורדת
יש שהלכו •וקראת המוות כעיניים פקוחות, כשבת
צחוק של בוז על שפתותיהם. יש שהלכו לקראת
המוות כפיק־ברביים ובלב רועד, בדאגם יותר להסתיר
את פחדם מאשר לתפוס מחסה לגופם. יש שהמוות
תפס אותם עוד לפני שהרגישו בכך. ויש שראוהו
בא, שלחמו עד הכדור האחרון וידעו בי זה הסוף ז.
אפק מהזיל דמעה, אך לא עלה על לבו, כי
אחר חודשיים ימים ילך אליו גם הוא. כשאמו
אמרה לו לפני צאתו.לפעולתו האחרונה: שמור
על עצמך והשמד לך במקום סכנה״ .ענה:
״אמא, האמיני לי, כי אני שומר על עצמי
ואני רוצה לחיות ככל אדם.״ אחד הנטעים
העדינים והנפלאים נעקר עתה מגנתו. בן
18 וחצי שנים היה, וכבר הלך מאתנו (נפל
על משמר הגנתה של עיר הנמל חיפה, אותה
כה אהב וכה הילל תכופות).

שבה תפס מקום פעיל בחייה ובלבטיה• הר־כנען
היח נתון באותם הימים .,ימי ההתקפה
על צפת, על עין־זיתים וביריד .,וכשבאה פקודת
היציאה לפעולות נגד עין־זיתון וצפת הערביות,
הלך כדרכו בהרגשה איתנה ובלב
בוטח. קשה היתד, המערכה בגליל .״בפורץ
התחלתי וכפורץ אמשיך!״ סח לחבריו ולא
ידע, כי בפורץ יסיים. על המצודה, ליד המקלע,
הוכרע. באותו לילד, שבו שוחררה
צפת משלטון הכנופיות .״יעקובי היה גי)
בור,״ אמרו החברים שהיו עדים לרגעיו האחרונים
,״הוא היה פורץ עד הסוף.״

על זקם אפשר לסמוך
*1קם, יצחק: דרך חייו היתד, פשוטה
| וישרה• בימי שקט ובטחון יחסי הוא המשיך
את חייו הרגילים, אך בימי מסה ומבחן
נחלץ לשירות העם ומגלה כוננות, דריכות
ונכונות לקיים מפעלי עוז וגבורה. הוא מילא
כל פקודה תוך משמעת עצמית, אף אם הדבר
היה קשה עליו ביותר. נוסף על עבודת השמירה
הרגילה הטיל על עצמו תפקיד כביר
— להבטיח את דרך שיירות העולים דרך
גבול הצפון. אחר נענה לקריאה, יצאה לקורס
וסיימו בהצטיינות. עם תחילת מעשי
האיבה בחיפה הוא מפסיק את לימודיו ומקבל
לידיו את אחד התפקידים החשובים,
האחראים והמסוכנים — הבטחת התחבורה
העברית בחיפה ובכוזן דרומה. והחברים נלחמו
ממש לעבור לפלוגתו של זקס ולעמוד
תחת פיקודו, כי ידעו שעליו אפשר לסמוך
בכל. הוא מארגן ביעילות יוצאת מהכלל את
הכטחת הדרך ובקטע שהיה נתון לפיקודו
לא הופסקה התחבורה אף לשעה אחת. תגובותיו
על נסיונות פגיעה היו חריפות וחזקות
ולימדו את אויבינו לקח רב. ובאחד הימים,
בנסעו לביקורת פיקוח, כן, הוא היה יוצא
בראש אנשיו למקום סכנה, נפל בידי המרצחים,
עונה ונרצח באכזריות רבה. אך עד
לרגע האחרון לא איבד את שלוזתו ואת קור
רוחו.

יום יום בכביש לטרון
ף* הן, כלפור: בן 24 היה במותו. הוא
^ השתתף בקרבות שונים בתפקידים שונים
ומילא כל תפקיד שהוטל עליו במסירות
רבה. הוא ידע פירושו של צו האומה. ויתר
על תפקידי עורף רבים שבהם נדרש לעבוד
ובחר בעבודה קשה, אחראית ומסוכנת יותר,
כי בלפור לא ידע פחד מהו וכקצין שיירות
עבר יום יום את הכביש המגואל בדם יהודים
קדושים — כביש לטרון, עד שהמוות

יש שמתו כיו חבריהם, בסערת הקרב. ויש שנשארו
כשדה לבדם, בודדים מתחת לשמיים הבהולים.
כעמודים אלה מופיעים 22 מהם. הם נקלטו כאופן
מקרי לגמרי, אחד לכל אות של האל״ף־בי״ת, מתוך
המדור ״נפלו למען תחי המולדת״ ,שהופיע ב״העד
לם הזה״ כמשך בל תקופת קרבות מלחמת השחרור.

בין ראשונות המתנדבות לשרות הח״ן. קיבלה
עליה כל תפקיד באמונה. סיפרה כיצד
הצילה פצוע מתוך הקרבת נפש, תחת אש
קטלנית, והכניסה את מעיו שנשפכו החוצה
והצליחה להביאו, בזחילה, לעמדה ולא ידעה
שבפעם השנייה בעשותה אותו מעשה גבורה
יפגע בה כדור מרצחים וינתק את פתיל חייה.
״שושה היא ,5:5״ אמרו הפצועים.

לא זכה להגשים את חלומו ששאף לו בחייו.
באחד משיריו שחרז בהיותו נער כתב:
״סולו סולו המסילה /פנו דרך לעמי /
כי ירוצו כאיילה /ויבואו למקומי.״

שלשה ימים על ההר

ף תנאלוך, צכי־חי: אהוב וחביב היה
1על הכל בעליזותו המתמדת. נעים היה בהליכותיו
ופיקח. בפרוץ המלחמה היה בין
הראשונים שהתיצבו לצבא ההגנה לישראל.
שקט היה במעשיו. היה במשמר הירדן ובט׳
תמוז תש״ח נפל על מזבח המולדת. מפי
חבריו נודע על נפילתו על־ידי מאות פורעים
בגליל.

^ לק, אברהם יעקב: בתחילה נשלח
לבן־שמן, שם עמד יומם ולילה על המשמר
כדי להגן על הנקודה בפני האויבים
המתקיפים אותה. היה בין פורצי הדרך לירושלים
וליווה שיירות לעיר הנצח כשהאויב
מקיף וכדוריו פורחים באויר. לו לא אירע
דבר בדרך. נלחם בין גיבורי הקסטל בקרבות
העזים על ההרים. שלושה ימים ושלושה לילות
שכב על ההרים בלי כסות, בלי אוכל
ובלי מים. לעשרים כפרים נקרא להלחם,
ניצח ולא נרתע. והנה כאשר נקרא לכיבוש
אחד הכפרים החולש על כביש הנגב, פילח
כדור אויב אכזרי את נפשו והוא עודנו צעיר
לימים, שואף חיים, כי רק לפני חודשים מספר
מלאו לו שמונה־עשרה שנה.

סרוגנו יוסף (״פפו״) :מבין הראשונים
היה שידעו כי אין קיום ל
טרקטוריסט,
חשמלאי ונהג

תמיד עליז

מפקד ג׳יפ לוחם

*י• יון, בנימין ז היה בין הראשונים ב־
^ שורות החטיבה. ידע למלא כל תפקיד
באמונה. נעשה טרקטוריסט, חשמלאי ונהג.
קיבל חופשה לשלושה ימים, נסע לחיפה כדי
לתקן את הטרקטור שנתקלקל. אמו הפצירה
בו לבלות את יום חופשתו האחרון בבית,
אך הוא סירב. העבודה קראה לו (נפל בחיפה,
ט׳ באדר א׳ תש״ח, בן .)24

המנגן על פסנתר

ך• ישוצקי, יגאל: רק בן עשרים היה
\ /בנופלו. איש חברה היה. היטיב לפרוט
• על הפסנתר ולנגן בסקסופון ובקלרינט.
עם צו הגיוס נחפז עם הראשונים וראשון
במושבה נקטף >נפל בכ״ג אדר תש״ח).

אמן לפעולות חבלה

ך*.זנאי, משה: משה ״החבלן״ היה
בגדודו, שכן אמן לביצוע פעולות חבלה
ומיקוש היה ולא עברה פעולה אחת בחזית
מבלי השתתפותו. מזגו היה עשוי לבלי חת
ובכל פעולה חשודה ומסוכנת היה מרחיק
לכת לתחומי הסכנה והיה מבצעה במו ידיו.
אבל בפעולת המוקשים האחרונה לא עמדו
לו בקיאותו ונסיונו הרב והוא לא שב לבסיסו.

ופל, מרדכי: הוא היה נער ישראלי
שנתגבש באבני המקום. היה אוצר בקרבו
הרבה יותר משהיית מבחין בו ממבט
ראשון. צנוע היה וטוב. הוא ביקש להיות
מהנדס. כי חלומו היה אוטופי מאוד: למצוא
נפט בנגב. מרדכי היה פעיל מילדותו במחתרת.
כשקמה המדינה התגייס לאויריה וכאן
מצא את מותו בהפצצת המטוסים על שדה
התעופה בתל־אביב. בן עשרים ואחת, לא
יותר, היה במותו. את חלומו הגדול הגשימו
אחרים, שעל חייהם יצא להגן.

הפרח שנקטך
ןיין יין ןין ^ המסמלים את דור הלוחמים, הונצחו על־ידי פסל״הענק הלבן
1111ב מ בו או ת נגבה, לזכר הקרב הגדול שהכריע את הגורל בחזי ת הדרוס.
השלושה, המגלמים את אחוות הלוחמים במדים ובלא־מדים, ה ם חבר משק, חברת־מ שק וחייל.

הדביקהו והוא נפל חלל על מזבח המולדת.

שירי פלמ״ח במנדולינה

החלום: מהנדס נפט

1יבוביץ, אמנון: חסון וגבוה למעלה מן
/הרגיל, יפה־תואר ובעל קול עמוק כשל
גבר מושלם ובכל זאת עדיין נער תמים ושקט
היה. אהב את העבודה. מדי בואו לחופשה
היה מרבה לעבוד בגינה, בהשקאת
עצי הפרי בחצר, או עוזר על־יד אמו בבית
וברגע פנוי היה מנגן על המנדולינה שירי
פלמ״ח, שהיו אהובים עליו ביותר. בקרבות
הגליל הצטיין באומץ לב ולא הספיק לנוח
ולרפא את גבו הכואב ממכשיר האלחוט
הכבד, שנשא ימים ולילות בלי הרף, יצא
להלחם עם גדודו בנגב. איך נוכל לוותר על
הנגב, כשנער כמו אמנון וחבריו, שהשקו
את אדמתה בדמם הטהור, נשארו שוכבים
בו לעד.

התחיל וסיים בפורץ
* עקובי, מיכאל: אופיו היה איתן ובכל
הליכותיו עודד את חבריו שבחברת הנוער

חרוך נפש בקרב
זרחי, שושנה 19 :אביבים בלבד
חייה תחת שמי המולדת. מיהרה להיות

יישוב העברי בחיפה מבלי עורק החיים —
העיר התחתית. הוא ידע ואף עשה הרבה מאד
לשמירת עורק חיים זה. הוא בילה ימים
ולילות בעמדות, בסיורים ובפעולות. תמיד
דרוך היה, מוכן לכל פעולה. אומץ לבו ועוז
רוחו הביאו לו את הכינוי ״איש קומנדו״ ולא
לחינם מינוהו מפקדיו לסמל הקומנדו של
העיר התחתית. אחרי עמל של חודשים רבים
זכה עם רבים אחרים לראות שכר לפעולתו
— שחרור חיפה. לאחר שהעיר שוחררה עבר
ליחידה שחנתה בגליל. את האקדח והסטן
החליף בג׳יפ ובמקלע. רבה היתד, שמחתו
כשנתמנה כמפקד ג׳יפ לוחם. באחת הפעולות
הנועזות להבקעת דרך אל נקודה נצורה בגליל
העליון נפל כשידו האחת אוחזת בהגה
והשנייה מחזקת במקלע. אולם זמן קצר
אחרי כן, נפל פסו על משמרתו.

שלישי למשפחה שכולה
** מראני, אליעזר: נספה מכדור מרצ־
3חים שפלח את רקתו ואיננו. הוא השלישי
שנפל קרבן במשפחת עמראני בימים
טרופים אלה, למען העם ואמא אדמה. הוא

ף 1וזנברג, עטרה: נפלה בהתפוצצות
1האכזרית ברחוב הנמל בחיפה, בת 17
וחצי היתד. במותה. עדינת הליכות, ישרת
דרך, פרח שנקטף ללא עת•

״קיבלתי כדור !״

***מושקין, מנחם: באותו יום המר
* /זי ״ ד אדר א׳ תש״ח, כשמשוריין הנוט
רים (ביבנאל) הוחרם, יצא למלא תפקידו ב
טנדר הפתוח. ששה נוטרים עמדו בגבורה
מול עשרות רוצחים ערבים מזויינים בקרב
בלוביה, החולשת על דרך טבריה — כפר
תבור. בעמדו בטנדר השיגו כדור המרצחים,
במלוא קומתו השתטח מנחמ׳קה על הספסל
ורק פעמיים הפליט :״קיבלתי כדור, תמשיכו!״

תמיד
כסכנה

ן יץ ורג׳מן, מנשה: על אדמת הנגב נפל.
| *לא אחת העמיד את חייו בסכנה בהצילו
את אנשי מחלקתו. כי ״מנטו״ כפי
שקראו לו פיקודיו היה תמיד ראשון לעזרה.
לילה לפני שנפל הבטיח שאת יום הולדתו
העשרים, שצריך היה לחול כעבור שבוע,
יחוג כהלכה.

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל ע 27

עצמ או ת י שראל ע שור לעצמ או ת י שראל ע שור לעצמ או ת ישראל עשור

כורם שיותו-איש איש במקומו
הגיבור האמיתי של מלחמת תש״ח היה הרובאי
הפשוט של חיל־הרגלים. הוא נשא כמאמץ העיקרי.
עמוס כמו פרד, עייף עד מוות, מזוהם ועטוף סחבות,
פעם אחר פעם, בהחלטיות של חוסר־ברירה, רוטן
ומגדף, עלה בלילות על האוייב מעורפו, הסתער
על נשקו העדיף -ונשאר לא פעם שוכב על גדרי
והים — גם הוא לא נדם לרגע. היתד, זו
תכונה של יוסקה שפנדאו — את ההפסקות

יו >0ן וז
( (9)1ראו

התיל. אולם מלחמתו לא היתה אפשרית ללא עוזריו
הרכים והמגוונים -האלחוטאים והחובשים, האפסנאים
ואנשי הנשק המסייע, החבלנים והרופאים, ובשלב
מאוחר יותר — אנשי הים והאוויר, התותחנים
והטאנקיסטיס. כולם שירתו— ולכולם היה חלק בתלאות
הקרב, ברשימת האבירות, ובתהילת-הנצח.

בין מברק למברק היה מנצל כדי ללמד את
חבריו אח המקצוע. אם נתעוררת בחצות

ך* שאמרו לו ליוסקה שהעבירוהו לקורס
^ לאלחוטאים: ענה בשתי מלים ערביות.
ובאמת מה ההגיון בדבר? הן אין מחסור
בפלוגה בבחורים חסונים ורחבי כתפיים.
ומדוע יטילי דוקא עליו, על יוסקה הצנום
והחלש, להסחב בקרב עם מכשיר כבד כזה?
לא, יוסקה לא היה ספורטאי כלל וכלל.
אפילו במחנה, כשחבריו סיפרו צ׳יזבאת או
קראו רומנים זעירים, ראו אותו שוכב על
מיטתו וקורא ספרים לועזיים, בעלי שמות
משונים — משהו על פסיכולוגיה וכיוצא

בזה.
אלא שפקודה היא פקודה. וכך ארז לו
יוסקה את בגדיו וספריו ומחברותיו השונות,
והלך לו לקורס, .

משלט דא-נוח

ך* אותו יום ישב יוסקה שפנדאו עם
**1פלוגתו בגבעה שמונים־ושלוש• היה זה
מקום בלתי־נעים ביותר לשבת בו — גבעה
קרחה וחסרת מחסה שחלשה על דרכי התחבורה
של האויב. ומאחר שהיו לו לאויב
במקום זה תותחים וטאנקים, ואף מטוסים
לא חסרו לו, היו סכוייה של הגבעה שמונים־
ושלוש ירודים ביותר.
התזמורת החלה לנגן בעשר בבוקר. האנשים
ישבו בשוחות שחפרו להם מסביב ורק האנטנה
של יוסקה שפנדאו בלטה למרחוק.
תחילה באו האוירונים — שגי ספיטפיירים
שחגו מעל לגבעה והטילו בנחת את פצצו־תיהם.
אחר כך, לפי התור המקובל, נכנסו
לפעולה התותחים. פגזים של עשרים וחמש
ליטראות ניתכו על העמדות וחרשו את השטח.
האנשים ישבו כפופים בעמדותיהם, מפעם
לפעם נשפך עליהם החול מפאת הדף
ההתפוצצויות, וכשנפצע מישהו מרסיס של
פגז השתדלו חבריו לחבשו מבלי שהחובש
יצטרך לקפוץ משוחה לשוחה•

מי המפקד, בעצם?
**שחזר יוסקה מן הקורס, הרגישו רק
)#מעטים שחלה בו תמורה עמוקה. הוא
נהיה, כאילו, יותר גבוה, יותר גברי• גם
שפם גידל לו — שפם בלונדי, שקשה היה
להרגיש בו מרחוק, ושביער את פניו בצורה

איומה.
תחילה היה עוד, למראית עין, בחור צנוע
ונחבא אל הכלים. בפעולה היה מתהלך אחרי
מפקד הפלוגה, כשהמכשיר הגדול כמעט מסתירו
מעיני חבריו, והאנטנה מתנדנדת מעל
לראשו. כשאמרו לו להעביר פקודה או למסור
מברק, היה ממלא את הפקודה בדייקנות,
וקולו היה מוכר לכל האלחוטאים בסביבה.
״הלו הגר שלוש, הלו הגר שלוש בסדר,
בסדר, עבור!״
אלא שלאט לאט, במרוצת הימים, נתבלבלו
אצל יוסקה היוצרות• הוא היה שוכח מיהו
המפקד במקום, ומי האלחוטאי. אם נשאל
שאלה באלחוט, לא היה מעבירה למפקד
הפלוגה, אלא עונה עליה כרצונו. ומפעם
לפעם אף היה לזוסר פקודות אשר איש לא
ביקש אותו למסרן.
תחילה היו המפקדים מחייכים .״ראו את
יוסקה!״ ,אמרו ,״הוא נהיה למ.פ!.״ אבל
תשיוסקה התחיל לצידת על מפקדי המחלקות
מתי להתקדם ומתי להיסוג, מתי להתחפר
ומתי להציב את הנשק, החלו כועסיב ומקללים
ביחוד כשנוכחו לדעת ש״פקודותיו״
של יוסקה היו בדרך כלל נכונות וטובות,
וזה למרות שלא עבר קורם של ממיממים,
ואפילו לא של ממ־בפים.
אלא שלא היתה. כל תרופה לדבר. אי
אפשר היה לסלק את יוסקה מתפקידו, כי
לא היה בגדוד אלחוטאי טוב כמותו. את
המכשיר הכיר היטב, ,ואף פעם לא היו לו
י אותם קלקולים מרגיזים ברגעים המכריעים.
גם מבטאו היה צלול וברור. רק ברגעים של
התרגשות היה מדבר ״צרורות״ ובולע חצאי
מלים. לכן נתנו לו חבריו למקצוע את
השם יוסקה שפנדאו.

שיעורי זירה
ך ימשך הזמן׳ התרגלו ליוסקה שפנדאו,
ואיש בפלוגה לא יכול היה לתאר לעצמו
פעולה בלעדיו. הם התרגלו לקולו, כשם
שאדם מתרגל להמולת הגלים של הים. ואכן
היה דמיון מסוים בין דבורו שד יוסקה

הלילה משנתך הערבה בעמדה רבת־פרעושים,
בכפר ערבי נידח, היית שומע אותו מדבר
בקול חדגוני:
,״הלו.רחל שתים — הלו רחל שתים —
מה קרה אתך לכל הרוחות — אני שומע
אותך שתים־אחת — הגיע הזמן שתדע למתוח
את האנטנה שלך — לך לכל הרוחות —
חזור על מברקך — חזור על מברקך —

י^ -ף ל

יוסקה לא נסוג
דתה שעה ישב יוסקה שפנדאו ב־
^ שוחה שלו, ומתחת לקובע הפלדה ה־מו
סו ה בפרחים תרו עיניו את השטח למען
יוכל למסור מיד על התפתחות הענינים למפקד
הפעולה שישב בבסיס.

על חולז ת א שרור
גור תורות אשדוד —
חור רבן ורך _
גור חיגרות אשרוד
רגו עברי ושפך.
בין גבעות אשדוד -
שגו תייר שוכב.
הרובה ביר
הכדור ברב.
ער תורות אשדוד
תור ה2ן רב ורגו
פרח-בר צווחו
פרחי ארוזדוו.

״הלו לאה חמש, הלוא לאה חמש,״ שמעו
חבריו את קולו, והפעם הוא דיבר צרורות־שפנדאו
ממש — ״הטאנקים של האייב מתקדמים״
,התפוצצות של פגז, הפסקה קטנה,
״הלו לאה חמש, ששה טאנקים של האויב
מתקדמים, הם משתדלים לעקוף אותנו —
פיתחו באש תותחים, מרחק חמש מאות מטר
אזימוט תשעים — הרחיקו מאה מטר —
הפגזים שלכם פגעו, המשיכו — האנשים שלנו
פתחו באש מקלעים — הטאנקים מתקדמים
— אתה אומר להיסוג? חזור על
הודעתך — כן הבנתי — בסדר, בסדר,
רות — סוף.״
״להימוג!״ צעק יוסקה למפקד הפלוגה,
וזה ערך את כוחותיו במהירות• כיתה אחרי
כיתה נטשה את העמדות ורצה אל הפרדס
הסמוך, דרך השטח הגלוי.
אולם יוסקה שפנדאו לא נסוג. הוא המשיך
לכוון את אש התותחים. במוחו ניקרה
רק מחשבה אחת ויחידה — להשמיד את
הטאנקים של האויב• הוא, יוסקה שפנדאו,
ישמיד את כל ששת הטאנקים. לא בבקבוקים
ולא ברימונים, אלא במכשיר אלחוט.
״הלו לאה חמש — מסור מיד לתותחים —
האויב מתקרב — תטווחו את התותחים לגבעה
שלנו — האויב מתקרב — האויב
מתקרב — האויב הגיע הנה — פיתחו באש !

התותחים שלנו התחילו לרעום. פגו אחרי
פגז פגע בגבעה• ההתפוצצויות נראו היטב.
הן פגעו בטאנקים של האויב שהתקדמו
אל ראש הגבעה.
מכשיר האלחוט עוד פעל. הוא קלט יפה
כל התפוצצות והתפוצצות. אך קולו של יום־
קר, שפנדאו לא נשמע עוד.

יעצמ או ת י שראל

ע שור לעצמ או ת י שראל * עשור לעצמ או ת י שראל

ע שור לעצמ או ת י שראל * ע 7

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל

האקורד האחרון,-היו ימים.״״

הלוחמים היו עייפים. מן החטיבות הוותיקות, שיצאו
לפני שנה בשירה צוהלת למרחכי הדרום והגליל,
נשארו רק שרידים. המוני נוער עולה, אנשי גח״ל,
מילאו את השורות שהתדלדלו. הצבא גדל והתעצם.
יחידות חדשות צצו מכל עבר. כוכע״הגרב כמעט
ונעלם. הצבא הפד סדיר, כעל תקן ונוחל ונוהג,

הצדעה וסימני-דרגות. הקרבות שככו. הפוגה השתררה
בחזיתות. רק מפעם לפעם עוד שרקו הכדורים
כאוויר. כדרום פרצו הטורים לעבר אילת. המלחמה
הגדולה נסתיימה למעשה. אחרי שנה של קרב, החלו
החיילים חושבים על בית, עתיד, ועל היומיום האסור.
המלחמה הגדולה היתה מאחוריהם, אף עדיין כדמם.

אבל המנגינה תסיר (טיארת
ך* ית חולים צבאי.

עשור ל

1חדר שורר שקט. שני שכני — בעל הרסיס בגב ובעל
הכדור בריאות — נרדמו. מסביב חושן, פרט לאור האדמדם
של תנור החשמל.
מרחוק מגיעים אלי צלילים עמומים של ראדיו. מקהלה
שרה שירי צבא.
אני מקשיב, ומחשבותי מסתחררות. בעצם אין אלו מחשבות,
אלא תמונות מקוטעות, השוהות לרגע ומתחלפות,
הרהורים לעת לילה.
עברה כשנה׳ מיום שנתגייסתי. איזו שנה! האפשר להאמין
שרק שנה היא? שכל המאורעות האלה, כל המהפכות האלה,
קרו במשך שנה קצרה אחת?
הנה אני מגויס. אני רואה עצמי לבוש במדים פרסיים,
אי־שם במחנה אמונים. המשבר הראשון הוא קשה ומכאיב —
לנו, שהתחנכנו בארץ, קשה להכנע לפקודות, קשה לוותר
על עצמיותנו. ובמחנה האמונים חמור -המשטר עד מאד.
פעמים אחדות ביום אנו עוברים את העיר בצאתנו לאמונים.
אין לנו שירים, רק תחליפים פשטניים ״הלכה בומזי
אל הכביש, והגשה באיש החי׳־ש אנחנו משתדלים
להיות חיילים מושלמים, הרחוב מסתכל בנו בגאווה. בפעם
הראשונה הוא רואה עברים הנושאים את נשקם בגלוי.
נסתיימו אמוני־הפרט. אנו מצטרפים לגדוד קרבי. שם
יש חופש למכביר. יש מחנה. יש חורים בגדר. ישנה תל־אביב.
אנו מטיילים ברחוב, שלושה־ארבעה בשורה, כל אחד
לובש את הגרב בצורה שונה. ואנו שרים שיר מלנכולי שזה
למדנוהו — ״בחזית שכונת התקוה יש בנין אחד עזוב
בבוקר בהיר אחד מזעיקים אותנו למסדר. אנו יוצאים
מיד, לפעולה גדולה, כבירה, היסטורית. יום־יומיים של
הכנות חטופות, ציוד, תלבושת, הכל בשפע מפתיע. בשבת
בבוקר השכם מגיעים האוטובוסים. הפקודה היא לשתוק
ולהביא את הנשק עד צאתנו מן העיר, בל ירגיש האזרח
בתכונה הרבה,
העיר נשארת מאחורינו. הרובים החדשים, המבריקים
שזה עתה טהרנום מן ה״גריז״ ,מורמים מן הרצפה. איזה
חידוש מהפכני — נשק אישי, השייך לנו ממש, ו־150
כדורים!
שמחים אנחנו, שמחים לקראת הקרב, מלאי צפייה והתרגשות.
ומלבנו פורץ שיר אדיר, שהופיע זה עתה —
״האמיני יום יבוא, טוב יהיה מבטיח ל ך אנו שרים
אותו כמעט כתפילה. מאמינים אנו במלים אלו, יודעים אנו
שהמלחמה תהיה קשה. אך איש מאתנו אינו מעלה עדיין
על דעתו שיתכן ולא יחזור הבי תה...
״האמיני יום י בו א השיר מלווה אותנו בפעולת
״נחשון״ ,במצעדים האיומים, בסבל, בגשם, בהסתערות הגדולה,
במארבים אינסופיים מתחת לשמש ובעיקר — בכניסה החגיגית
לירושלים על מכוניות האספקה, כשהעיר מריעה
לקראתנו, יוצאת מבתי־הכנסת כדי לחזות בנו, מצלמת
אותנו בכל הפוזות, מפנקת אותנו, שופעת תודה והערצה

שרים — ״תן לי חבר את ידך המטונפת, יחדיו הן ישבנו
בדים ה מ חו ר בן...״
ולפתע פורצים קרבות. ד,דיפ חדל להיות צעצוע. הוא
הופך נשק אכזרי, מסוכן לאויב ולבעליו. נגבה. עיבדיס.
בית־דאראם. בית־עפא. קארטיה. אנחנו עובדים ללא לאות,
כמה פעמים ביממה. הפעם יש גם לנו אבדות ניכרות.
הפכנו ל״שועלי שמשון״ .נכנסה בנו רוח מיוחדת במינה,
רוחם של שודדי־הים בספרות ילדותנו. העזה הגובלת עם
קלות־דעת, חופשיות חסרת־סייגים, מרדנות עקרונית ו״צפצוף״

לוקח את כתב־היד. אחרי שבועיים שרה הפלוגה מנגינה
מוזרה, מקורית, של ג׳יפים מטרטרים ושועלים מייללים.
אני יוצא לקורס. שם נפגשים וותיקי הגדודים. אחרי
אמונים מפרכים צצים הצי׳זבאתים. אנחנו לוחמים שנית
את קרבות העבר. ועל הכל מרחף שירה של חובשת קטנה
וחמודה — ״שופעות עיניך אור י רו ק

ך* קרב חל]? ונמוג. הקורס מסתיים. אני חוזר לפלוגת!
$רגלים• נמסרת לי כיתה של אנשי גח״ל. השירים
העבריים אינם. את מקומם תופסים שירים צרפתיים ״לחד,בלונדית
שלי, כמה טוב, כמה טוב ל היו ת או ״חד
מפקדי, תן לי חו פ ש
משהו מתבשל בכים פלודה אנו יוצאים למשלטים. גשם.

* * ו כ רי ם י מי ם. הדרך לירושלים נחסמת. העיר במצור.
^ שוב מזעיקים אותנו. אנו יושבים ב״ביבאקים״ בחולדה
את פקודת המבצע כבר למדנו בעל־פה• אנו מחכים לאות מן
הפלמ״זז שכבש את בית־מחסיר. משום מה הוא מאחר. בינתיים
מדליקים אנו מדורה לעת ערב, שותים יין גנוב ואוכלים
פרות גנובים. ושרים שיר מלנכולי — ״בערבות הנגב,
איש מגן נפל בולי, מפקדנו המנוח, מלמד אותנו
שיר משלו — ״העולם היה כה יפה וטוב, עד שבוזין בא
לטרון. קרב עקוב־מדם ונסיגה רבת־סבל. ההתקפות הראשונות
על משטרת עיראק־סוידאן הפולש חודר לתוך גבולות
הארץ. המצרי מתקרב לתל־אביב. אנו יוצאים לקראתו.
אישדוד. בפעם הראשונה רועמים תותחינו, הסתערות רבת־קרבנות.
מיטב החברים נופלים. האויב נעצר.
איזה שיר שרנו אז? לא, לא היה שיר בפינו. היתד, בנו
רק החלטה קודרת, עקשנית — ״הוא לא יעבור״.
הפוגה מס׳ .1ימים אחדים בתל־אביב. אנו מרגישים שקרה
משהו. משהו השתנה. שוב אין אנחנו גיבורי האומה
שהרחוב מריע לקראתם. דמויות אפורות אנחנו. וברחוב
מסתובבים חיילים מבריקים, מצוחצחים.
אנחנו רוטנים אך חיש מהר נשכח הכל. מאורע גדול
קרה במחנה — הפכנו לפלוגת־ג׳יפים. דוהרים אנחנו בכבישים.
שוב מריע הרחוב לקראתנו. הדים מלהיב את הדמיון
שהתעייף מלהגות ב״נמלי החזית״ האפורים. אחדים נפצעים
קל בסיורים. הם צוחקים ועולים שוב על הדיס.
נולדים שירים שובבים, לפי צלילי ההמנון הרוסי אנחנו

על כל העולם, סיסמא חדשה — ״ללחום ולמות —
בנוחיות״.
מנגינות משונות מרחפות בחלל זה, ועל כולן מנגינה
גרמנית, אשר מי יודע כיצד התגלגלה הנה — ״כל הדגים
שוחים ב מי ם ...הוי שושנה, מה יפים החיים״.

*• חול המות מסתיים. שוב הפוגה. שוב נועדו לנו
/3תפקידים. הנגב מנותק. וכשם שהעברנו פעם את
האספקה לירושלים בשעתה הקשה ביותר, כן מעבירים אנחנו
את הסחורה לנגב — בדרכי סתר, בלילה.
בחשכת לילה, בבית ערבי עזוב ליד ג׳לאדיה, נולד שיר
השועלים :״שועליו של שמשון, שוב פשטו במרחב, ונשאים
השלהבת ב לי ל הקומפוזיטור זעירא מזדמן למקום,

סבל. עבודת חפירה מפרכת. האנשים אינם רגילים לכך. יש
לעודד ולהמריץ, להראות דוגמא, לגדף, לצחוק. לעתים נפגש
אתה עם אחד הותיקים, ואז נערך קומזיץ כדת• מחליפים
זכרונות על בקבוק של קוניאק גנוב או קופסא של אננס
(כשרון ה״ארגוך עודו מציין את הותיקים) .עולות לעינינו
דמויית שהיו ואינן עוד. ובוכה הלב לשמע מנגינות
שאיבדו את תוכנן.
לסיום השנה צרור של מכונת יריד״ אמבולנס, בית־ח-לים.
כאן אין מנגינה, אין שירה. אך בערב, בחושך, עת
אינך יכול להרדם, מתנגנים הזכרונות בלבך וחולפות
מנגינות, ואתה חי שנית את השנה הזאת, הגדולה כל כך,
הארוכה כל כך, ואינך רוצה להאמין שתסתיים לצליליה
של מנגינה בנלית — ״היו י מי ם

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עע^ן

עצמאות ישראל עשור לעצמאות

שעת אחרונה

*ך דשן ־ סרב הםז1ן
נהצרים חי ם ״ ם־ ספח חי ס תמשיה

תרומתנו לבצור עצמאותה
של מדינת ישראל
בחקלאות ובתעשיה.

בצעדים מהססים אני ניגש אל שער המחנה. הילקוט
מעיק על כתפי. מ .צ. חסון עוצר אותי ולוטש בי מבס
חושד.
״אתה צריו להשתחרר?״
אני מאשר את חשדו, ותוקע לידו את צו־התנועה .
״ד,מממ״ הוא מעיר, ובודק את הטופס.
לפתע תוקפת אותי ההרגשה המוזרה שכבר הייתי נתון
פעם באותו המצב. התמונה מצטיירת לעיני: בצעדים מהססים
אני מתקרב לשער של מחנה, ילקוט כבד מעיק על כתפי,
מ.צ. חסון וחשדן בודק את הנירות. המתגייס אורי אבנרי
מתייצב לשרות במחנה האמונים ...זה היה לפני חמשה
עשר חודש. מאז נוסף לי זקן אחד, צלקות אחדות, הרבה
זכרונות ועוד משהו שקשה להגדירו.
״אתה קצין?״ שואל אותי המ.צ ,.ומעיר אותי מחלומי.
אני מודה שאיני קצין, רק רב־טוראי עלוב. הוא שולח
אותי לצריף המיועד לבני המעמדות הנמוכים.
הצריף מסודר לפי שיטה אמריקאית — אתה עובר משולחן
לשולחן, וכל לבלר מוסיף לטפסים שלך, עבודה אוטו
מסית, כשל מכונה.
״הי, אורי, פרצוף של בן־אדם, מה אתה עושה כאן?׳
קורא לי אחד מברגי המכונה הפקידותית.
הפנים מוכרים לי, אך איני זוכר מנין.
״מה, אתה לא זוכרי הלא נפגשנו בבית־דאראס, אחרי
שהסתלקנו מהגבעה ששים־ ותשע. וזאלא, זה היה יום

״אתה שמח שהתפטרת לבסוף מהב הזה?״ הוא חוקר,
כשהוא ממלא את טופס השיחרור.
״איזה שאלה? מובן מ א ליו
אלא שמשום מה איני שמח כלל. בחלומותי תארתי לי
את היום הזה כיום הילולה וחינגה. והנה יש 7י הרגשה
נוגה. האיני רוצה לצאת? כמובן שאני רוצה לצאת. בכל
זאת יש אכזבה משונה בלב. פעם היו זקוקים לך, ונענית
לקריאה בגאון ה. עתה אומרים לך שאתה מיותר, שכבר אין
בך צורך, שתעשה כטוב ב עיני ך ...י
אני ניגש לשולחן השני ומוסר את המספר. הלבלר רושם
אותו באופן מכני. אני נעלב. המספר, שהוא כמעט קדוש
בעיני. אינו אומר לו ולא כלום. סתם מספר מני ר בי ם...
פקיד אחד בודק את מסקנות הועדה הרפואית.
״ד,מממ, עוד ״עקום״ .איפה נפצעת?״
ב״עיראק־אל־מאנשיה.״
״באיזה חלק של הגוף, גולם?״
״בבטן״ הוא ממלמל לעצמו בקול אדיש. טוב, נעביר
אותך ל ח״י ם הוא מוסר לי את הטופס ומסתכל בי
בפעם הראשונה .״איזה סמל זה שועלי שמשון?״ פתאום
הוא פורץ בצחוק ״משועלי שמשון ישר לחי״ם! הה־הה־הה!״
איני תופס את הבדיחה.

ן ע 1ניםנתומויס

חיוזיי םבענז

הארד מגיש
מאוצרות הספרות העברית החדשה

כל כתבי זלמן שביאור
פרוזה ושירה בעברית
כינוס מלא ראשון של יצירתו בעברית — ובמרכזה
ההלל הגדול לפשוטי עם — מוגש ב־ 10 כרכים גדולים,
(כ־ 5000 עמודים) וביניהם 3כרכים שטרם ראו אור —
בהוצאת *דביר״ — במהדורה מפוארת ובמחיר מוזל

— 31ל״י בס״ה
דמי ההרשמה 2. -ל״י

ההרשמה מתנהלת בכל התחנות להפצת הספרים של ׳״הארץ״.

שולחים אותי למחסן, כדי להחזיר את הציוד הצבאי
ואני זורק אותו דרך האשנב.
הנה זוג המכנסיים שלבשתי באותו יום. עוד יש בהם
חורי הכדורים. שמא היה כדאי להשאירם בבית, כמזכרת?
שטויות, מוטב להחזיר את הבגדים הקרועים.
היכן הכובע? אין לי כובע צבאי. הוא עף מן הג׳ים בסיור
ההוא ליד ואדי־סאראר. אך הנה הבאטל־דראם. חבל להחזירו,
הוא כל כך שימושי. כיסים עצומים. בימי נחשון, כשלא
היו לנו עדיין אשפות־כדורים, הכנסנו לכיסים אלה מאה
וחמשים כדורים ושלושה רימוני־יד, ועוד היה מקום לחפיסת
שוקולד גנובה ולתחבושת.
הפאטס מלוכלכים. זה הבוץ של עיראק־אל־מאנשיה. והכתם
הכתום
לפני הצריף האחרון מצטופפים כמה עשרות בחורים. קול
ששון ושמחה• רוב האנשים באו מיחידה של המשטרה
הצבאית. הם שמחים לצאת מן הצבא. שני פלמ״חניקים יושבים
בצד מסתכלים בהם בזלזול. שניהם צעירים מאד.
נראה שגם הס שוחררו מטעמי נכות.
אני יושב על ידם ומציע להם סיגריות, מן הקופסה האחרונה
שקבלתי תמורת תלושי השק״ם.
״מגבעתי?״ שואל האחד.
״כן!״ אמרתי.
״גבעתי! דוקא היה בסדר.״ הוא מעיר.
״גם הראל״ אני משיב.
״קח גפרור.״ הוא מדליק את סיגריתי. הבוהן ביד ימינו
קצוצה.
״במלחמה הבאה אני כבר אשב במשרד״ מכריז השני.
״נדמה לך״ חולק עליו חברו ,״בפעם הבאה תהיה טיפש
בדיוק כמו הפעם. פעם משוגע — תמיד משוגע!״
המם־צדי המשוחררים מתמרדים. אין להם פנאי. אחד
ניגש לקצין התשלומים ומאיץ בו.
״הסתלק מבאן״ רועם הסגן.
״תסתכלו בו! חושב שעוד יכול לתת פקודות! מצפצפים
עליך — עכשיו אני כבר ציבילי
מישהו קורא את שמי. השלם מחתים אותי על טופס
ומשלם לי שלושים ל״י. אחרי נקראים הפלמ״חניקים. הם
מתוכחים על הסכום. לפי חשבון החדשים מגיע להם יותר.
״מה אתה חושב״ מתרעם האחד ,״שלושה החדשים הראשונים
זה כלב?״
״אנחנו משלמים רק בשביל שנה אחת.״ מסביר השלם.
״בכלל, מי אשם לך שהיית פטריוט והתגייסת לפני זה?״
מלגלג הפלמ״חניק השני.
אני יוצא את שער המחנה. הכסף קמוץ באגרופי. אני
תוחב אותו לכיס. עכשיו אני אדם חפשי, אני אומר לעצמי,
אוכל לעשות מה שאני רוצה. מוזר, באותו יום, לפני
חמשה־עשר חודש, היתד, רוחי יותר מ רו ממת...
חפולם הזח 073ז

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לע

הווו בחנוה -בלי שושנים
״אומרים לי שהקרבות נגמרו ושהצ׳יזבאת כפר אינם
אקטואליים. לבן החלטתי לכתוב הפעם משהו ציכילי
בהחלט בהקדמה לגלגנית זו פתח את דבריו
כעל הרשימה המתפרסמת מחדש בעמוד זה. היא
פורסמה ב״העולם הזה״ לראשונה בשעה שרבבות
לוחמים חזרו הכיתה. למרות מערבת־שיקום מצויינת,

יומו לא־יזרב׳

אביבה מספרת לי בסוד שהיתר, בוכה כל פעם בחשאי
בשעה שראתה את עובדיה יוצא אתנו לפעולה. בעצם לא
היו צריכים לתת לאשה לגור במחנה אחד עם בעלה. אך
בסופו של דבר זה היה כדאי: הנה נולדה לנו אסתר.

יום א ,

נולדה לנו בת. כולנו שמחים מאד ומרגישים כגיבורים
האב הוא עובדיה, הנהג המשוגע שלנו שנפצע בעיבדיס,
אחרי שהצליח לפצוע כמעט את כל הפלוגה בתאונות
דרכים• האם היא אביבה, מי שהיתר, אצלנו חובשת גדודית.
אחרי שמילאו ההורים את תפקידיהם, היה תפקידנו העיקרי
לתת לקטנה שם• עשינו את חשבון תשעת החדשים,
וגילינו שהענין התחיל בערך בעשרת ימי הקרבות, בין שתי
ההפוגות. אחדים מציעים לקרוא לבת ״נגבה״ ,אך יש
המעדיפים את השמות ״ג׳יסה״ ,״עופרה״ (,על שם בית־עפא,
שהיתר, פעם בית־עופרה) ,״שמשונה״ (על שם השועלים)
ועוד. מכיון שאיננו מגיעים לכלל דעה אחידה מחליט
עובדיה לקרוא לה אסתר, על שם הסב ת א...
החברים לבושים כולם בגדים ציביליים, והם נראים משונים
מאד. רק משד, האלחוטאי לא הצליח עדין להשתחרר, וכולם
מתלוצצים על חשבונו. מסכן, הוא לא הספיק לחטוף כדור
כשעוד היתד, הזדמנות לכך.
אחרי שגרשנו את הקרובים ואת אורחי המשפחה אנו
יושבים במעגל, שותים קוניאק ומצ׳זבתים. כולם מתפקעים
מצחוק כשנזכרים כיצד ״סחבנו בהפוגה הראשונה עדר
שלם של עשרים פרות• רדפנו בג׳יפים אחרי הפרות המבוהלות,
ויצחק תפס אחת בזנב ונגרר אחריה עשרים מטר.״
אם אט משתכרים כולנו ונזכרים במעשי זוועה שונים. בין
רעמי צחוק מספרים כיצד נפצע צבי בפרצוף כשהוציא
בבוקר את האף שלו מן השוחה, וכיצד מיקי כמעט הרג
את ראובן כשד,מקלע נשמט מידיו. אמו של עובדיה נכנסת
ושומעת כיצד עברנו בטעות על שדד,־מוקשים כדי לסחוב
אבטיחים, ושואלת אותנו למה אנחנו צוחקים. אין לה
כנראה חוש הומור.

מסיבה

שהיתה אולי יחידה־כמינה בעולם, היו הכלי ההסתגלות
מכאיבים. החיילים, שלא אהבו את המלחמה,
ויתרו רק בקושי על חיי-האחווה של המשפחה
הלוחמת, לא הסתגלו בנקל לשלום אשר החזירם
למפלגתיות העכורה ולאווירה אנוכית בה הפכת
ההתנדבות לסימן של טפשות והאחווה לסימן חולשה.

יום ג׳

יוש התחתן. לא תאמינו, אבל חזיתי במאורע במו עיני.
הוא עמד מול הרב כשהוא מסורק ועונד עניבה, וזה היה
נורא מצחיק. בדרך כלל היה תמיד מתהלך פרוע, נעול
סנדלים ולבוש מכנסים קצרים. נראה שכל אדם מתקלקל
כשהוא מתחתן. אפילו את סמני הדרגות שלו ענד הפעם.
יוש הג׳ינג׳י הוא מפקד הפלוגה שכבשה את ״ 113״
בהסתערות הכידונים הראשונה של המלחמה. הוא תמיד
רכב קשות על האנשים שלו, לא נתן להם לישון במיטות
(כדי שיתחשלו) ובכלל רצה לעשות מהם חיילים. עכשיו
הם באים כולם בחליפות ציביליות ונראים נורא מגוחכים
כשהם מושיטים לו את היד.
מפקד החטיבה וקצין המבצעים שלו באו לטקס• הם
נזהרים לא להרבות באכילה, מפני שיש להם עוד שלוש
חתונות הערב — כולם חיילים משוחררים של החטיבה. אדם
שפיקד פעם על החטיבה יש לו ג׳וב לכל החיים: הוא צריך
להשיא את אנשיו, ולהכניס את בניהם בברית, ואולי גם
ללוותם לבית עולמם.
אחרי החופה שואלים את יוש מה היה יותר קשה —
לכבוש את 113 או להתחתן. הוא טוען שד,נשואים הם מיבצע
מסוכן יותר.

יום ה׳

די! מספיק! מהיום אינני עובר עוד ברחוב אלנבי.
היה לי הערב ראיון בשעה שמונה. יצאתי מן הבית
בעשרים לפני שמונה והלכתי לאטי בכוון למוגרבי. שם
תפס אותי שמוליק מפלוגת המטה, טפח לי על הגב,

י 1ת ד 1י 1ת ר

אנשים

שאל לשלומי, חקר מדוע איני מתחתן, כמה אני מרויח
לחודש, אם יש לי חשק לקנות עם נובע מוברח, ואם יש
לי עצה כיצד מתפטרים מן הצבא. אמרתי לו שאני ממהר,
הוא קרא ליוסקה, שבא מן הכתן השני, ואמר לו שאני
סנוב ושלא נאה לי כבר לדבר עם חברים מן הגדוד. אמרתי
לו שהוא מטומטם, והזמנתי את שניהם לכוס גזוז. בינתיים
סיפר לי יוסקה שהמ. פ .שלו משוגע, ושהמ. צ .עשה לו
רפורט מפני שענד את סמל הפלוגה שאינו חוקי לפי פקודת
המטכ״ל.
נפרדתי מהם בקושי בחמש דקות לפני שמונה, ורצתי בכתן
ככר מגן דוד• בדרך עצר אותי יעקב, ד,ממ״מ שלי לשעבר,
והציג לפני את אשתו. אמרתי לה שלום, ורציתי להימלט,
אבל זה לא הועיל. יעקב סיפר לי שפרק ממני את
האקדח בשעה שנפצעתי — מפני שחשב שאני אמות, ואח״ב
התאכזב נורא מפני שלא מתי. אבל בעצם זה לא היה איכפת
לו, מפני שבין כד, וכה כבר החרימו המ.צ• את האקדח.
בשמונה וחמש דקות נפטרתי מהם, ודהרתי לרחוב נחלת•
בנימין. העוברים ושבים הסתכלו בי כבמשוגע. בככר
מגן דוד צעק פתאום מישהו ״אורי״! העמדתי פנים כאילו
איני שומע, אבל אותו מישהו תפס אותי בשרוזל. זה היה
שלום. הוא יצא: אחרי הצהריים מהקאלאבוש, אחרי שישב
בו יומיים מפני שנעדר שבוע מן המחנה, עכשיו ברח שוב.
מסתבר ששלום הוא היחיד מבין הותיקים שנשארו עוד
בפלוגה, והוא מרגיש את עצמו ככלב עזוב. כדי לנחם
אותו הזמנתיו לכוס אקספרסו אצל ויטמאן. שם התנפלו
עלינו שנים מהפלוגה של יוש. מובן מאליו שהתחיל מיד
ויכוח מי השכיב את המשורין האנגלי ליד לטרון —
המרגמה שלנו או מכונת־היריד, של יוש. אחרי חצי שעד.
עייפנו מן הדיבורים והלכנו לשתות בירה, כדי לרענן את
הנשמות. בבית הקפד, נזכרנו פתאום כיצד נסע אברהם בחצי
הג׳יפ שלו מבית־עפא לנגבה מבלי להרגיש שחסרים לו
שני גלגלים, ומרוב צחוק שברנו שתי כוסות• בעל בית-
הקפה חשב שאנחנו שכורים ורצה להשליך אותנו החוצה.
נפרדנו אחרי ההצגה השניה בשעה אחת עשרה וחצי.

עוברים

לא ס

עצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל עשור ל

התותחים שתקו-האמהות בכו
ששת אלפים צעירים מסרו את חייהם כמלחמת•
תש״ח. ההיסטוריון יקבע שהיה זה מחיר זול תמורת
עצמאותה של מדינה. הפרשן הצבאי ישווה את
המספרים עם תרשימי המיכצעים, יסיק מסקנות
צבאיות. אולם לנכי האמהות, הנשים, הילדים, אין
אלה מספרים סטאטיסטיים. כל אחד מהם היה אדם.

האלמו (׳

כל אחד מהם אהב, פעל, רקם חלומות, אגר כלבו
שאיפות. שנים יעברו. העם ילד כדרכו. נוף הארץ
ישתנה. ערים וכפרים יכסו את שדות־הקרב. מאות
אלפים ומיליונים, שלא ידעו את המלחמה, ימלאו
את הארץ. אף האמהות תזכורנה. הן תזכורנה את
אלה שנתנון למדינה, אלה שנפלו למען יחיו האחרים.

ואחר כך הלך לבית־הספר ושוב היו לי צרות אתו, צרות
מתוקות. והוא הלך והתבגר ואני לא הרגשתי בכך, כאילו
תמיד היה אותו תינוק. ובפעם הראשונה, הרגשתי כי חדל
להיות ילד בשעה שאחר לחזור הביתה. הייתי — ,התנצל
הוא — ,במועדון הצופים. אבל אני קראתי בפניו כי לא
כך היה הדבר. אני הבינותי הלא גם בגללי, בעודי תל-
מידונת עם צמות, התאחר מישהו הביתה עתה ידעתי בי
לי הוא נערי, וגם לא ל י

כל עוד השתובבנו כרצוננו, וכל עוד הסתחררנו ב״הורה•
משכרת ביום בו רצינו, ותעודת החופש של חייל לא היתה
צורבת את לבו מקצרת את החופש הקצר, לפני כל זה לא
ידעתי כי מכל הבחורים — שלי הוא. אחר כך, כאשר הלך
וכשנתקצרו ימינו — חסר לי. ואז גיליתי כי מכל הבחורות
— שלו אני. וככל שהתרחק מן הבית, נתיקרו מכתביו בעיני.
וככל שנתרחק נתרבו מספרם. כתב ידו נתבגר ונתחדד, וסגנונו
— נתרכך ונתעדן. הוא כתב לי מן הגליל. אחר כך
כתב מן הנגב. ומכתב קבלתי גם מדרך ירושלים. מהתקפות
ומנסיגות. ממשמר לילה וממנוחות קצרות ובלתי בטוחות.
הנה מתכבו — זהו האחרון. אולי תועה עוד אחד באיזה
דואר, אבל לבי אומר לי — אין .״נערה שלי, היום שכבתי
באהל וקראתי שיר. את יודעת, זה שירו של סימונוב.
תלמדיהו בעל פה. הקשיבי, מה נפלאות השורות הללו:
״את חכי לי ואחזור /חי אחזורה, חי / .המה ישתאו
לאמור נס הוא בודאי המה לא חיכו, ואיך /בין
תבין נפשם /כי רק את בחכותך / ,הצלתיני שם
גזרתי את החרוזים מן העתון והטמנתים בפנקס סמוך לתמונתך.
כלום בושה היא לאדם, המטלטל בדרכי
המוות, להודות כי כקמע הן ל י
נערה שלי אני בטוח שאשוב. אין ספק
בכך. אך יש ואני מהרהר אולי נחפזתי מאוד,
אולי הייתי צריך לגלות בזמן הנכון, עוד
לפני שלבשתי חאקי, כי גורלנו נתק שר...
אבל אין דבר, אלו רק מחשבות רפיון,
מחשבות של רגע קט שאין להימלט מהן.
אבל מי כמוך יודע כי בן דורנו אשר ראה
בעיניו את אשר ראינו אנו, לא יוכל לחזור
לביתו עד ה סו ף...״

קריין: לפנינו חיי אדם, אשר בשבילו נסתיימה המלחמה.
חיי אלמוני. הוא איננו עוד. הוא מת. העובדה ברורה.
היא צוינה בהודעה רשמית. שמו בא במסגרת שחורה בעתון.
נאמר לזכרו. קדיש״ .אולי הכרתם אותו. ודאי הכרתם
ויום אחד הביא לו אביו את מכשירי הגילוח. עכשיו היה
אותו. בודאי נפגשת אתו פה ושם, אך לא ידעתם כי זהו.
אין ספק כי נפגשתם. כי בשעות שלאחר העבודה היה נוהג זה צעיר שהתבייש בפני, ואני כל כך רציתי שיתרפק עלי,
ויתפנק, כמו בימים ההם. ואחר כך באה הי א. אהבתיה
לשוטט ברחובותיה ההומים של העיר ולשלוח חיוכים ימינה
ושמאלה. אולי נפגשתם בו ב״עסרה״ או ב״פינתי״ ,בחבורה וקינאתי בה. אל יחשוב לי לחטא, קנאתי. כי לה היה. ואני
צעירה, ראש כפוף אל ראש — והם מסתודדים. על מה מס נשארתי בלעדיו. אבל ידעתי כי כך הוא גורל האדם. והוא
תודדים צעירים בארץ? ואולי ראיתם אותו באחד הטיולים היה צעיר נלבב, ולא מנע ממני חיוכים, ונשיקה ביום
בארץ, ילקוט על השכם, כובע מקוזאי, חולצת חאקי פתוחה הולדת, ומלות חיבה, אבל ידעתי כי גדל המרחק בינינו. ואני
חלמתי כבר על נכדים, שיחזירו לי או? דמותו הרחוקה,
עמוק, נעלי עבודה מאובקות — ומבט מאושר. משוטט בעמק
בית־שאן, בעמק הירדן, מטפס למרומי הגליל או צועד בטו דמות תינו קי ...ולבסוף באהי ום • בני ניגש אלי ואמר:
.אמא, אני הולך כולם הולכים ואין איש רשאי להישאר
חות במפרץ — אל חניתה. ויתכן שנתקלתם בו בחומו של
הים הארצישראלי הרחב, שוחה אל מעבר
לגבול המותר, חותר בווגה לא, סודותיו
— אם נם ידעתם — אל נא תגלו.
ובכן, אין ספק, ראיתם את האלמוני.
יותר לא תראוהו.
הוא נפל.
חבריו אספו את כל אשר לו, ארזו חפציו
בשק ומסרום לידי המ.כ. על מנת לשלחם
אל ביתו. רכושו בנדודיו לא היה רב למדי.
הכל נארז כהלכה ונשלח בסדר גמור לפי
הכתובת הרשומה. מזכרת אחרונה לחבר,
לאח, לבן.

אבל לא מויין, לא נארז ולא נשלח, זה
קרייןשני: אני הוא שכתבתי מכשלא
ניתן להישלח, זה שמת במות האדם
עצמו. לא מויינו זכרונות. לא נארז טעם?*1ד1י יך ןך ןן ן בית־קברות צבאי, אי־שס בארץ. שורה של מצבות פשו תב ז ה
בי נשבעתי כי לא קל היה ללכת. לא
מות הטכס הר שמי נגמר מזנון. הזרים שהונחו ב אופן

ימי החמה, טעמה של נשיקה חטופה בלילות
חגיגי נבלו. אולם מדי פעם באה אשח בודדה לאחד הקברים, מניחה פרח ו מוחה דמעה. קל היה. לא קל היה לעזוב אם בחלון, להתכנען,
טעמה של לחיצת יד ולטיפה גנובה,
קדם ולא להסתכל אחורה. לא קל היה לשוטיולים
אלמים יד אל יד לאורך חורשת
בבית ידעתי, זאת מלחמה לא, לא אמהות יצרו את לוח חיוך עליז — חיוך מעושה — לנערה מחלון המכונית
אקליפטוסים כפרית• לא נשלחו צלילי ברכתה והדי
הסטן הז ה ...בכיתי, והוא אמר לי :״אמא, אני מבין המנתקת אותך מ מנ ה...
הבכי האחרונים של אמא, הנפרדת מבנה, ונקישות הלב
הרועד המוסתרת ומוסזות יפה־יפה בעמידה חיילית איתנה. ללבך,״ והתרפק עלי כמו בילדותו .״אבל תביני, אמא, אין
אבל בי נשבעתי, כי כל שנותי בשורה עברו עלי, בסיכום
והמבט האחרון המצלם את קטע החול האחרון סביב הבית,
לי רשות להישאר ...ואני גם יודע את המטרה ...יש אחרון, בהתעוררות גדולה. ומראות הבית המתרחק רק חיזקו
שנעלם מאחורי המכונית שאינה יודעת רחם. והכתם היקר על מטרה למלחמה זו אולי הפעם נשיג שאמהות בנינו ,
את ידי, רק הרתיחו את דמי ודחפו אותי קדימה. לקראת
גבי מכתבה, שלה, של החביבה, כתם חמים של דמעה תמימה, לפחות הן, לא תבכינה...״
הגמר.
והלך זה היה בשלישי בשבוע, בבוקר. אני עמדתי
אשר ידה, ידה שלה, סבבה אותו בעיגול ורשמה לידו רק
עכשיו נפ ל תי ...רסיס בלב...
בחלון ומניתי את צעדיו עד אשר פנה לרחוב השני.
מלה אחת: מתי? לא יוחזרו הביתה מראות ההרים, ומראות
הים, וקולות הנפץ של פצצות האויב שנחקקו עמוק־ק
ריין: כן, אמא, לא קל לך. אך זוהי דרך האמהות
אני קרבן חטאותיהם של אבות העולם. אני, שלא רציתי
עמוק במחבואי התת־הכרה. לא יוחזרו אלף אלפי פרטים,
מאז בריאת העולם. אם אדם חי למען אידיאלים, עליו לדעת ללחום, הנני קרבן לקוצר ראותם של אלה שפחדו מפני
רסיסי חיים המתקשרים לשלמות מוצקת — לחיי אדם.
להשיגם במאבק. ולדעת ליפול קרבן למענם. אני יודע, לא מלחמה, ויתרו, ופייסו את החיה. יהיה קרבני — אזהרה
שוב אין לחבר כל זה יחדיו. הכל פוזר והתנדף — ואיננו
קלה תורה זו, ואין בה הנחמה לפרט. אבל הנער שלך קלם לאלה שמפתחות־המחר בידיהם. יהיה קרבני — אזהרה לאלה,
אותה והיא נתערבבה בדמו. הוא קלט אותה למען צעדיו
עוד. וככל שנאספם — לא יהיה זה הוא.
אשר לא כמוני, יזכו להקים דור. כל הרוצה לחיות חייב
ובכל זאת הבה וננסה להחיות את דמותו של האלמוני.
הראשונים במולדת הקוראת לו לעזרה. הוא קלט אותה בימים להיות נכון למות.
שאת לא ישנת לילות בדאגתו לו, המשוטט באימונים ביבואו
נא האנשים שנפגשו על דרכו, מראשיתה ועד אנחתו
אני נפלתי מתי אבל אינני. מת״ יותר מאחי
ארץ, צפונה, מערבה ונגבה. הוא קלס אותה ואהב את ארצו
האחרונה, וידברו הם.
בלי דעת מדוע, אהבה פשוטה וטבעית, אהבה בלי סיבה. אשר נפלו בגיטאות ונשקם בידם אינני יותר ״מת״ מאחי

שנשרפו ועונו, ונורו כעבדים בדרכי אירופה כולה שהפכה
את אחת בין מיליוני אמהות שהתאבלו מדור דור. דעי
לנו במלכודת.
אחות 1אני הנני אחות בבית חולים צבאי אי שם. הייתי לך, האם, ביום בו נפל בנך בחתרו אל מטרתו, אותו יום
האחרונה לידו. עיניו נעצמו מעצמן. הדופק קפא. נטלתי את
החזירה לך אותו המולדת, ושיחררה את לבו למענך. לך
אני יודע, אין לי דרך חזרה לבית א מי ...אני יודע, זו
כרטיסו והעברתי קו אלכסוני לארכו — זה היה הסוף.

מ א קרא: הוא שאהבתי תלך אחרי אחר, כי דרך העולם היא, ומכאן —
רשמתי: מקום, האריך, שעה — והוספתי: מת. בא רופא,

ממעמקים שאין חזרה מהם — אברכנה...
סרוד מאד, נעצר לרגע ליד המטה, נטל את הכרטיס, הפליט:
חבר: בשבילנו, חבריו לפלוגה, הוא לא היה בן לאמו,
״בסדר״ ,וחתם, .אחות — אמר — ,תנהגי לפי המקובל.״
ואקשיב רב קשב: מה היה למולדתי? מה היה לחרותו של
לפי המקובל קראתי לסניטרים. לפי המקובל העלו את גויתו אך כמובן לא היה גם חייל מספר זה וזה. הוא היה אחד
מאתנו. איש מאתנו אינו יודע מתי ואיך נתחברה קבוצת עם שרוח החרות מפעמת בו יותר מבכל עם אחר?
של החייל מספר זה וזה על אלונקה ולפי המקובל --
הידידים שלנו. לא היו לו סודות בפנינו ולא לנו בפניו.
אקשיב רב קשב: האם מלאו אחי וחברי לנשק, אלה שנתכוץ

הוא לא היה אמיץ יותר מאחרי* ולא זריז ולא פיקח
חזרו מן השדה, את חובתם עד גמירה? האם החזירו מולדת
מלותיו את קלטת את אחות.
ללבך, מבינים אנו
קריין:
יותר מחבריו, והנערות לא נשאו אותו על פנינו — ,ועל
לבניהם ילדות, ונתנו להם נעורים חפשיים שאנו לא ידענו
האחרונות, מלים שלא הובנו. את קלטת את מבטו האחרון,
כן אהבנוהו. עברנו יחדיו מחנות אמונים, שוב מחנות, ואת
טעמם?
בשפה המובנת לכל אדם. את האחרונה הנחת על מצחו יד טיולים, ומעשים — ובלבנו דאגות פרטיות קטנות ודאגות
חמה של אשה, אשר לב לדי ועודדת אותו. והדלקת בו
אל תבכי עלי, אמי. ספרי לנכדיך, בני אחי, היה להם
גדולות של הכלל. אנו בני 18—17—16 ראינו את עצמנו
אמונת שוא ברגעיו האחרונים. תודה לך, אחות.
מצילי המולדת• והוא — אחד מאתנו. והוא צעד אתנו בשירה, דוד, הוא למענם הלך ללחום, ולמענם נפל. הוא לא רצה
במדים ובלי מדים ויחדיו הלכנו בשדה. צחקנו. היינו בזאת. הוא אהב את החיים. הוא אהב את צחוקם. הוא

שמחים אחרי ככלות הכל. פעם אחת, ופעמיים, עד — עד אהב את השמש שחממה אותו ומחממת היום אותנו,
האם: אני אמו מה היה נחמד אחות הביאה אותו
ואת לילות כנען אהב. אבל — וזאת תאמרי להם, אמא —
אל מיטתי, ואני לטפתי כל אבר בגופו שערות ראשו היו הפעם האחרונה
מפני שרצה שחייכם יהיו חיים, וצחוקכם — צחוק, ושמשכם
בהירות אבל ברבות הימים כהו. ובבין _ הוי,
קריין: אין לומר, חיילים טובים הייתם. לאט לאם
פשטתם צורה, ומבלי דעת, לבשתם צורה אחרת וגם האל — שמש, רק מפני כך הלך. אמרי להם, אמא: ישמרכם
לו יכולתי לשמוע שנית את בכיו הראשון של תינו קי...
מוני בתוככם. הוא נשתנה מאד לפתע, החל רושם רשימות, אלקים נכדי, מפני מלחמה, אך ישמרכם עשרת מונים
ואחר כך התחיל לזחול. ולהתהלך. והיה שובב ופטפטן.
מאשליות שאננים...
ואני עשיתי עצמי כועסת, ובלבי התגאיתי בו. ויום אחד בא ולפתע החל לכתוב מכתבים רבים — ומכסם בידו מפני
הביתה פצוע וסרוט לאחר תגרה ראשונה, ואני חבשתי את עין סקרנית מ די...
אמא, וכאשר יקום שלום מעל קברות החיילים, ושלום
פצעיו ונזפתי בו, אך לבי נתמלא חום כאילו בני חזר משדה

למולדת, תזכירי להם, אמא, שאת השלום קנינו בדמם
הקרב עטור זר ד פנ ה ...בן כזה רציתי.
נערה: מכתביו באו אלי. כל עוד היה חופשי לעצמו, של אלה שלא יחזרו עוד...

לעצמאותי שראל ע שור לעצמ או ת י שר אל * ע שור לעצמ או ת י שראל ־* ע שור לעצמ או ת י שראל

עצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל * עשור לעז

חח תש״ח קמה רתחיח
שמונה שנים חלפו מאז: דמו התותחים מול רפיח.
דור תש״ח נעלם. הלוחמים גידלו פרסים, ענכו
עניכות, נכנסו לשיפון, גידלו ילדים. חיה נדמה כי
הרוח של תש״ח חלפה ללא שוב. ולפתע השתנה הכל.
שוב גויים צבא־חעם, שוב פרץ בהסתערות אדירה
דרומה. במשך שבוע ימים, עד שבאה האכזכח

האיע< האוזחן
מאת אהרון קוד
ף* חשיכה ירדנו מהכביש והמשכנו בשביל שדה קלוקל, וטור המכונות נהם ותש
94 וגעש• לא ראינו תחילה את המדבר. רק דהרנו בעלטה, והתגדנדנו בקצב טלטולי הזחל,
המקפץ על אבני הדרך. דהרנו כל הלילה, ובבוקר ראינוהו.
מדבר לאין־סוף, רבץ לפנינו, מצדינו, ומאחורינו. מדבר לאין־קץ, וענני אבק, דק־דקיק,
כעין אבקת־טאלק, המתנשאים בזנבה של כל מכונית, ומתקדרים אחרי הזחלים במסך בלתי
חדיר. ממרחק קילומטרים ראית את הענן המזדנב.
את הגבול חצינו עוד עם אור הבוקר, ותוך כדי הדהירה שטפנו את המשלטים הסמוכים
לגבול. על הזחל שלנו הורכבה באזה. עד שהתפרשנו ותקפנו ועלינו, הקרב נד* הזחלים
הראשונים גמרו את הכל, ולחינם חיפש יעקי מטרה לשמה לרוקן עליה צרורות מספר,
ולא מצא, ומאוכזב לחץ על ההדק והצרור פילח את שקי החול המוערמים סביב ״בראונינג״
עזוב, שקנהו תקוע בחול. כך נטבלנו באש מערכת סיני.

חר*כך עלינו על הכביש וכל היום דהרנו. היעד היה מאתיים קילומטר לפנינו. מטוסי
אוייב באו והופיעו, והם ברחו. בצהריים נחנו מעט ואכלנו מקופסאות, ואחר המשכנו.
ואז קיבלנו פקודה לחצות דרך המדבר, לשם סיור וטיהור האגף השמאלי.
שמונה זחלים ירדו מהכביש שמאלה, ואנחנו לפני האחרונים. אחר־כך ירד ג׳יס ומשאית.
הקרקע היתד, קשה למדי, זרועה אבנים. במהרה נעלם הטור הראשי מהעין, ואנו דהרנו
דרומה. השמש נטתה לשקוע במין ערפילית צהובה המתנשאת מעל המדבר. צללי הזחלים
נתארכו, ועשינו הפסקה לארוחת ערב. אחר־כך המשכנו. צחצות נגיע אל בית בודד עם
באר; אולי תהיה שם כיתת מצרים. נחסלם, ושם נלון.
כשעה דהרנו ללא מכשולים. ואז החלו החולות, וירד הלילה. הקרקע התחלף פסים־פסים.
פס אדמה קשה, פס חולית, והזחלים התקדמו בקושי, והמנוע שלנו החל מדיף פתאום,
ויוסף רזניק, הנהג, אמר — :הדלק לא מגיע בסדר.
המנוע עוד סחב, ועשיתי אוזני כאפרכסת להאזין אחרי הצלילים צורמי־האוזן של
ההפרעות בעבודתו. ההפרעות הלכו ונתעצמו, ובפס ההול הבא המכונה סירבה למשוך.
התעטשה והשתעלה ועוד נתרעדה מהתאמצות, עד שנדמה ונשתתקה. המתנע ניסר צורמנית
זמן מה, אך לשוזא, ושוב ניסר, עד שנשתתק אף הוא. הזחל שמאחורינו התקרב ועמד,
והיה שם מוטה. הג׳יפ של המפקד היה מלפנים,
ואמרתי — :מוטה, פנצ׳ר! דהר מהר
אל יוסקה, שיגיד מה לעשות.

הנוראה של הנסיגה והתבוסה המדינית, שוב עלה
דור של התמסרות רוננת, קם לתחיה ההומור של
שדה־הקרב -וחזרה החוויה הנצחית של מבחן
הקרב. סיפור חדש זה של לוחם סיני מנציח חוויה זו
ומוכיח כי לוחמי סיני לא אהבו את המלחמהיותר מלוחמי נגבה, אם כי עמדו בה בגבורה שווה.

— אולי יש להם מוט״גרד, תשאל, זה יותר טוב — אמרתי.

* * וטחניתר עם הזחל, ואחרי שניה נדם קול הטרטור. הכל נתרחש כל־כך מהר, לא
הספקתי אף לחשוב כהוגן, ועכשיו אנחנו כאן, לבדנו, באמצע המדבר, בלילה. הרוח
הביאה עוד פעם בת־קול של טרטור המנוע.
— היקפית — אמרתי, ויעקי בדק את שרשרת הבאזה. לא פחדתי, אין מה לפחד, רק
ליתר זהירות. ארבע איש לראשך, אבי, זה הכל, ודרכתי את העוזי.
— הוא ישיג אותם אחת שתיים — אמר יעקי, ואיני יודע אם קולו היה רם כל־בך,
או שהשקט שהשתלם פתאום הכביד כל־כך.
— דברו בלחש — אמרתי — ולעשן רק בפנים.
עברה שעה אחת, והיה כבר חצות. החברה מנומנמים, זה הלילה השני ללא שינת
— שניים שומרים, שניים לישון — אמרתי.
אני נשארתי למעלד״ ולטשתי את עיני אל תוך האפלה. השקם היה מוחלט. שקט במדבר
בלילה אף רוח לא הפריעתנו. רק נחירה קלה עלתה מתוך הזחל. זה בונצ׳יק השמן. יש
לו ״נטיות שינה״ ,אומרים החברה. בו ברגע שהוא נשען עם גבי אל הקיר, עיניו נעצמות
מאליהן, והנהירה עולה. לילה ללא ירח. רק הכוכבים. וצינה יורדת וחודרת מבעד העור
אל עצמותיך. היכן השמיכה שלי? — קר — לוחש רזניק.
נסה ואל תהרהר במין מצב שכזה, כוכבים מעל, מדבר למטה, ואתה בתוכו. אני מתעטף
בשמיכתי. למטה רזניק מספר משהו בלחש לפפו, הוא מספר שניים של הבאזה. הדממה
כבדה, מוחשית, ולחשו של רזניק נשמע כבתוך חדר סגור ו רי ק ...אין זאת, כי אם
רגיש אני לצלילים, אך אינני אומר לו להפסיק.
עוברות עוד שעתיים, ותפשתי את עצמי מנמנם, כשראשי על הבאזד״ החברה מתחלפים.
יעקי מתמתח ומפהק ואומר:
— כבר שתיים וחצי? אולי הוא טעה בדרך, מו ט ה...
אדמת המדבר זורחת משונות לאור הכוכבים, ולאבנים צורות דימיוניות. בונצ׳יק
מתעטש פתאום, ואנו מתחלחלים כולנו.
— מד״ השתגעת? — קולו של יעקי, הרוגע לפני שנייה, מתוח עכשיו כמיתר. אנו
מתוחים כולנו, אך איש אינו מגלה זאת.
— אולי הם לא רוצים לנסוע בלילד״ ויבואו בבוקר — קולו של בונצ׳יק אומר הצטדקו*
ואני רואה שהוא מביט בי.
— אולי — אני אומר, ומתקן מיד — :בטח!
הקור מציק ברצינות. אני מדליק סיגריה, ומשתדל שלא להתרגש, ולא לקלל את מזל
הביש. הלכת למלחמה, לקרבות! ובמקום זה אתה תקוע באמצע המדבר, והחברה שלך מי
יודע איפה, אולי הם נלחמים בקרבות עזים ומרתקים אולי הם זקוקים לבאזה
לא צליל, לא קול יריד אולי יוסקה תעה בדרך ...האם זה פלא, במדבר כזה, בלילה. ..

ך * שעההבאה אורכת שנה. אני סופר שניות, רגעים, כוכבי* אני קופא מקור.
| | ירדתי מהמכונה, ועטוף שמיכה, התחלתי צועד הלוך וחזור לפני הזחל הדומם. יעקי

חגים בא, ויוסקה נידנד בראשו, ואמר:
— מוטה יגרור אותך. בחירבה אולי נובל
לתקן.
מוטה חזר והשחיל אותנו, והגרירה החלה.
זה היה קשה, התקדמנו באטיות, כל הטור
בגללנו, ויוסקה בא כל רגע והתעצבן. החברה
נמנמו בפנים.
ויוסף רזניק, הנהג, אמר :״משאבת בנזין.״
ויוסקהרק גימגם :״בליבאזה, בליבאזה
— מה יש — אמרתי לו — יש לך עוד
אחת, סעו בלעדינו, מה אתה צריך שתיים,
בשביל כיתה אחת מחורבנת הזאת, ואולי
הם כבר ב ר חו...
אך יוסקה טרם החליט, והג׳ים ניטלטל כמו
מטורף, הלוך וחזור לאורך הטור. במשך
השעה הבאה עברנו אולי עשרה קילומטרים.
יוסקה יצא מכליו, ובסוף אמר:
— שמע, אבי, אתם נשארים עם מוטה,
הוא ימשיך לגרור אותך ואנו דוהרים קדימה,
אתם תצטרפו שם
ועוד פעם הסביר למוטה ארוכות על המפה.
ואז נסע, והזחל שמלפנינו נבלע מיד
בתוך הלילה. לא חלפו עשר דקות, כשחבל־הגרר
שלנו התפוצץ בקול רעם. האדמה חולית
היתד״ וחבל הפלדה אכול חלודה. החברה
התעוררו מחמת הטלטול, והחלו יורדים
ומקללים במרץ. ניסינו להתקין את החבל
,מחדש, אך הפלדה קשה היתר״ ולא נכנעת.
כשהצלחנו בסוף, ועלינו וזזנו מהמקום, אחרי
עשרים מטרים התפוצץ החבל שנית, הפעם
ללא תקנה. אז מוטה אמר:
— הם עוד לא הספיקו להתרחק, אשיג
אותם, ואביא חבל אחר...

הקרב דהר קדימה, לאחר שכל יחי־דה
מילאה את תפקידה, התגברה על
עשרות מכשולים פעוטים וגדולים. אי־שם, מעבר לאופק, מטרטרים

גווה בגונו

המקלעים, שורקות המרגמות ורועמות הפצצות. בלב המדבר נשארו
רק שרידיו של הקרב שהסתיים בגיזרה זו — תיל עזוב, זחל שרוף
וגופת אדם — עדים דוסמיס לדרמה האכזרית שהתחוללה לא מזמן.

צמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל * עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל ע׳ 3

(הנזשן מעמוד )33
ובונצ׳יק ישובים על הארץ, גבם אל הסמבון. מעדי רועמים ריריות תותחים. אני יודע שאסור
לעשות זאת, והם עוקבים אחרי דוממים, אך אני מוכרן! להתחמם. קר לי, וגופי נהיה
כמשותק — *אני קופא״ — אני אומר להם. הם נדים לי בראשיהם, זד, לאות הבנה. עליתי
חזרה אל הבאזה. החלטתי לחלום בהקיץ. על מה שאעשה כשאחזור הביתה. אין אספר
לכולם איפה הייתי, ומה עשיתי. איך אלך לאילנה, ומה אומר לה. ואיך נתפנק, והיא תאמר
לי :״התגעגעתי אליך ופחדתי, השתגעתי ואני אומר לה שטויות, כבשנו כל
המשלטים ביעף! הם לא הספיקו לירות יריה אחת! אחרי עשרים וארבע שעות היינו
באיסמעיליה
כך תאמר, ובינתיים אתה תקוע ומחורבן. והזמן זוחל, זוחל אני משתקע בחלומות,
ודמויות ומאורעות מתחלפים ממש בפני עיני, כסרט קולנוע זאת הינה אמא, היא
דואגת, לא ישנה בלילה ואבא, הוא אומר לי :״תדאג שיביאו מחר את הסחורה והנה
שמחה, זו המוכרת בחנותנו, היא רומזת לי, ואומרת :״מחר, אחרי הסגירה, נלך ביחד,
נכון?״ ואני במבוך לאן אלך מחר בערב, עם שמחה, או אל אילנ ה...

ך * שעהככרחמש, ושוב תפשתי את עצמי מנמנם על הבאזה. יעקי מתלחש למטר״
| | הלילה דומם, במזרח עולה כוכב השחר, ורוח קלה החלה מנשבת. פתאום נדמה לי,
בין משב רוח אחד למשנהו, שאני שומע קול צעדים הבא מרחוק. בא ונעלם. בא ונעלם.
אני מתחלחל, ונהפך כולי קשב. זמן מה איני שומע מאומה, ואחר־כך, שוב פעם, צעדים!
אני שומע נקישת נעליים מסומרות על גבי האבנים! אני משמיע לחברה :״טססס!״ .ויעקי
לוחש :״מה יש ז׳׳
— צעדים — אני לוחש — תקשיב
הקול שוב נדם, וחזר ונשמע בברור יתר, וטרם הבחנתי מנין בא, ואני דוחף ברגלי את
שני הישנים, ואיני אומר להם מאומה, אך הם חשים מיד. הצעדים קרבים והולכים, ואני
מצביע ליעקי ובונצ׳יק את המחסה הקרוב, ולטפו על הבאזה, ובעצמי קופץ למטה. הצעדים
קרבים עוד יותר, והם של אנשים אחדים, אולי שלו שה...
אני כורע ברך בקרבת יעקי, והעוזי שלי דרוך איני יודע ואיני זוכר מאומה, אני
כולי האזנה ולטישת עיניים, ודריכות ומתיחות, ובט חון...
אני רואה כבר שתי דמויות, הם מחליפים ביניהם כמה מי לי ם ...הם הולכים ישר
עלינו הם באים הם במרחק שלושים צעדים, עכשיו!!
קולי צרוד ורועד, ואני צועק :״עמוד! מי שם!״
הצעדים נדמו. קול זר צועק :״יא־אחוי! הון מסרי! אננה מסרי!״
— ערבים — אומר יעקי, וכדור נפלט מרובהו, עלומת אש בחשכת הליל, ואחר זה עוד
יריד, אחת, של בונצ׳יק. שתי הדמויות נופלות ארצה• מעל ראשינו מתרעם פתאום צרור
של באזה. זה פ פו הפסק אש אני צועק לפפו. שוב שקט, וקול קורא מנגדנו,
באנגלית:
!!״<13מ16פ{ 6־6 31 זוו״ אין לנו נשק, אנו נכנעים!
אנו שותקים כולנו. הקול ממשיך:
— אתב יריתם בחבר שלי! הוא מת!
— אל תאמין לו! — אומר יעקי — אולי יש להם נשק.
הם ראו ודאי את הזחל שלנו, ואולי הם רבים מ שניים...

— קומו, וידיים למעלה! — אני צועק באנגלית.
— אתם לא תירו ביי — כעת אני שומע קול נפחד עד מוות, ואני מאמין לו.
— לא נירה! קומו והתקרבו!
הפסקה. דמות אחת מתרוממת לאט־לאט. האיש קרב בצעדים מגששים, ידיו למעלה, ואומר:
״חברי מת!״
האויר האפיר, ופיסת השמים במזרח הודרידה•
האיש היה במדיו של קצין, אף שסימני הדרגות הוסרו. בחור צעיר, עם שפם שחרחר.
לקחנו את ניירותיו, והושבנוהו על הארץ. מבוהל היה עד מוזת, וכשנתתי לו ספל מים,
לא יכל להביאו אל פיו: ידיו רעדו. אחרי חקירה קצרה ידעתי, שהם ישבו במוצב שעל
הכביש, והותקפו אמש, מהקרקע ומהאויר, והם ברחו במכונית, היא נשברה בדרך. הם
המשיכו ברגל, ולא עלו על הכביש, כי שלנו כבר היו עליו. רצו לחצות את המדבר,
לקצר את הדרך
השני היה מת. שני כדורים פילחו את חזהו.

ך* ישו מי הז ח ל הלכו ונתממשו, המדבר החל מקבל מימדים. הצללים התפזרו, ונתנדפו,
1והסתלקו. הפרצופים של החברה עלו מתוך החשיכה פראיים ומאובקים ומלוכלכים,
ועיפים, עיפים מאד. אין זאת כי אם חוסר־המעשה הוא המעייף שבמלחמה. אתה מתחיל

בלב הידבר

פתאום על צידו, כצפור מבריקה וטורפת, ונצץ בכנפיו אל קרני השמש. האלכסוניות,

ויותר לא ראיתיו
הוא צולל עלינו! ארצה! — צרחתי, וקפצתי מהמכונית, ורצתי והשתטחתי ...הוא יא
ירד, בפעם הראשונה. רק ירד מעל ראשינו נמוך, וראיתי את הסמל שעל כנפיו בברור,
כמו על כף ידי. אחר כך הלכו שניהם ב מ עגל...

1א יכולנו להפעיל את הבאזה נגדם, כי לא היתד, לנו חצובה נגד מטוסים. ואף
/אילו יכולנו, התועלת היתה מועטה. אתה אינך יכול אפילו קראותו כהוגן. נצמדנו רק
כולנו אל הקרקע. השבוי עשה כמונו. הרעמים קרבו והפכו לשאגה מטורפת, ולרעש
ד,גיד,נום הזד, נתווסף טרטור מתכתי מוכר החול החל מקפץ סביבי, ובלורית שריקות
מאיימות ציין את פיזור הקליעים. טמנתי את ראשי באדמה, ולא הספקתי להרימו, כשבא
המטוס השני וצלל. ד,אויר נתמלא טרטור ושריקה ורעד. שיני מנקשות למרות מאמצי
העל־אנושיים להפסיק. אז חזר שוב הראשון, ושמעתי שריקה חדה מפלחת את האויר,
ואחריה אדמה נתרוממה ונלחצה אל גופי, וטלטלתו הלוך ושוב, כמנסה להתפטר ממני,
לזרקני למעלה, לאדר, שלא אפול יותר ארצה. הרגשתי בהתפוצצות בכל נימי גופי.
ראיתיה, אף שעיני עצומות. אי־שם, בתחתית ההכרה, ניצנצד, מחשבה: ראקיטה...
חול ואבנים ירדו בברד. לא יכולתי להרים את ראשי. המטוסים באו עוד פעם, ושוב
ירי, ואז הסתלקו.
הזחל בער. הרחתי את השריפה לפני שראיתי את הלהבה. שכב על צידו, שחור כולו,
אחוז להבות, ואדמה בערה סביבו..שחור היה, וגחונו על קרביו המוצגים לראוזה, עוררו
בי בחילה. רכב קרב מפואר וגאה מלפני דקה, הפכת ערימת ברזל ישן. אין אנו סולחים
לגבורינו כשהם מוטלים לפנינו מתבוססים בעפר, ומעייהם נשפכו על החול
התחמושת התפוצצה בוודאי יחד עם הראקיטה, וכל ארגז הפלדה של הזחל דמה לפיסת
בד־תחרים שסועה ...כמה זמן ארך הזעזוע? כמה זמן היו עיני תקועות בלהבות וראשי
ריק ממחשבה? לא יותר משנייה אחת וודאי. התחלחלתי וניסיתי להתאושש. מרחק צעדים
מספר ממני עמד על.ארבע השבוי המצרי, בפניו הבעת אימה בהמית כל־כך, עד שהיד, לי
חשק לצחוק. רציתי להתרומם, ונשענתי על ידי, וידי הימנית מעדה, ונפלתי.
עוד לא חשתי כאב. רק שרוול חולצתי קרוע על זרועי ומגואל בדם, וכף ידי אף היא
אדומה. התישבתי והעברתי את העוזי לידי השמאלית• השבוי ישב גם הוא, עיניו לטושות
אלי יעקי צעקתי. האש לחכה את הצמיגים של הגלגלים הקדמיים. איש לא
ענד, לי.
— יעקי צרחתי בכל כוחותי. אין תשובה — .יעקי!! פפו!!
קמתי על רגלי. יעקי שכב בקרבת הזחל, ונדרס על ידו, כשזה התהפך. מחצית גופו,
שבלטה החוצה חרוכה היתד״ שחורה כפחם. בור עמוק באדמה ליד הגופה הצביע על
מקום נפילת הראקיטה• מעבר לזה שכב פפו על בטנו, ידו האחת מסובבת לא־טבעית
אחורנית, נלחצת כאילו אל הכתם הכהה שעל חולצתו הבהירה.
שמן המנוע נשפך, ונספג בעפר, ובער בלהבה צהובה בהירה. רגלו של פפו, הנתונה
בנעל מסימרת, מונחת בתוך הלהבה. הנעל התלקחה כבר, וצורתה הושחתה
במאמץ עליון משכתי את פפו אל מחוץ למעגל האש. בונצ׳יק ויוסף רזניק היו מרוחקים
יותר. בונצ׳יק ללא הכרה, נשימתו חרקנית ושורקת, ובגבו שני כתמים אדומים דביקים.
הפכתיו על גבו. פיו פעור, עיניו עצומות למחצה, פניו השתנו.
מרחק קטן ממנו שכב רזניק על גבו, והרים את ראשו כשהתקרבתי. בשתי כפות ידיו
אהז את צדו הימני. עור פניו לבן כסיד, אמר לי:
— פגע בי כאן ושמט ראשו. מבין אצבעותיו נזל דם.
כיחותי עזבוני פתאום, וכרעתי תחתי. כאב חריף וקורע בשר בא מתוך הפצע והתפשט
בכל גופי, הדר עמוק לתאי מוחי. גנחתי, פעם ועוד פעם• חשתי רעידה בכל אברי
— תחבושת קרב אמר רזניק, המלים עלו מפיו בקושי — בילקוט שלי
הוצאתי בידי השמאלית את התחבושות, אך לא יכולתי להסיר את האריזה. אצבעות ידי
הימנית היו משותקות. רזניק התרומם במקצת, ובכוחות משותפים חבשנו את פצעינו.
הצלחתי לקשור מגבת, ולתלותה על צווארי, לשם תמיכה בידי הפצועה. הדבר הקל עלי.
אז נגשתי אל בונצ׳יק וניסיתי להשכיבו בנוחיות. פניו קבלו גוון כחול.
בונצ׳יק השמן, חשבתי, אתה הולך להגמר, אחי. הוא לא הרגיש בטלטולים, היד, ללא
הכרה. פתחתי את ד,מימיה והתזתי ממנה על פניו. לא היתד, כל תגובה. האדמה מתחת
לובו נספגה בדם, וחולצתו האדימה על חזהו, תחת ידו. מפיו עלתה נחירה מזעזעת, ורזניק
התרומם על מרפקו, עיניו קרועות לרווחה, עקב אחרי תנועותי. בונצ׳יק השמן, אינני
יכול לעזור לך במאומה, חשבתי.
— שכב במנוחה — אמרתי לרזניק, ובעצמי ישבתי על ידו. הייתי מאד עייף, הייתי פצוע,
הזחל בער לנגד עיני, ולא יכולתי לעזור במאומה.

חו לו ת, חו לו ת, חולות• נמתמ שוריינים עברו ב שביל.
הבדואים מסתכלים בהם באדי שות, מרימים את הידיים,
ב רנ ה שיגרתיים. אתמול היו כאן כוב שים אחרים. מחר שוב יבו או אחרים.

הצבאות עוברים בדהרה, ה שלטון משתנה• אולם המדבר נשאר כפי שהיה לפני שנים
אין־ספור, והבדואים יו שבים בו כפי שי שבו עוד מלפני הרבה שנים, בי מי ם בהם לא ידעו
עוד מה הם טנקים ומשורינים• והשלווה היתה •.שוררת בכל מרחבי המדבר הצהוב וה שקט.

לד,זכר היכן אתה נמצא, וזהו מר, שמעייף אותך כל־כך...
רק תחת הזחל נותרו עוד כתמי לילה, ויוסף רזניק פתח את מכסה המנוע ותקע את אפו
בין חוטי חשמל והצנורות, ופפו עוקב באדישות אחר מעשיו.
אני זוכר היטב במה עסקו כולם אותו רגע. התמונה נחרטה במוחי בבהירות, כעל
סרט צילום• יעקי הסתובב למעלה על־יד הבאזה, ובונצ׳יק יושב על הארץ, גבו אל הגלגל,
רובהו על ברכיו, מביט בלי סקרנות בשבוי. אני ישבתי על המושב שליד ד,גד,ג, מבטי
מגשש באופק אחרי צל מכונית, או זחל. מה קרה לו, למוטה, חשבתי אותו רגע. תעה
במדבר בוודאי. יעקי כאילו קרא במחשבותי.
— מוטה לא תעה — אמר — הוא מתמצא בשטח כמו שועל. הוא חיכה עד הבוקר,
ועוד מעט יגיע
המזרח הצהיב, והקרניים הראשונות נחו על הארץ. יעקי אמר:
— אולי נאכל קופסא והפסיק והטה את פניו כלפי מעלה וכולם עשו כמוהו.
רעמים עמומים של מטוסי סילון נתדרדרו אי־שם ברקיע, ובעוד אנו מחפשים אחריהם,
צרח יעקי הנד. הם חוזרים!״ ופפו אמר בטח ש לנו
ואז ראינו אותם כולנו. בפעם האחרונה כולנו יחד. שניים היו -,הלכו יחד, ואחד גסה

— עוד מעט יבוא מוטה — אמרתי. רציתי לעודד את רזניק. הוא נשם בכבדות, שיניו
הדוקות, ואף טיפת דם בפניו — .הוא יבוא ויאסוף אותנו הוא חיכה לבוקר, לא רצה
לנסוע בלילה, אך עכשיו יבוא.
רזניק עיוות את פניו.
— לא רצה בלילה אמר, קולו חלש מאד — ואנחנו באמצע המדבר, בלילה
נשארנו לבדינו
מפיו של בונצ׳יק שוב עלתה נחירה חנוקה, בדומה לגניחה• לאחר שנייה — עוד אחת
ועוד, ואז נשתתק.
— בונצ׳יק הולך למות — אמר פתאום רזניק במלוא קולו, מופתע — הוא הולך

— שתקתי. רזניק נע במקומו בחוסר מנוחה.
— הוא הולך למות, למד, אתה לא עושה כלום!? למה אתה לא אומר כלום!?
שתקתי. משכתי את ראשי עמוק אל תוך כתפי.
— ואיפה יעקי, איפה פפו
הוא נזכר פתאום, חשבתי שהוא כבר יודע.

אומרים דברי

זאות^^^עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל

צמאות ישראל עשור לע
— אינם אמרתי — שכב במנו ח ה...
תיכף יבוא מוטה
נשתתק, עיניו פקוחות לרווחה, תקועות

ברקיע, אל־על. יש לו מחשבות רעות,
משכתי בכתפי. ואז ראיתי את השבוי.
אינני יודע מה עשה כל הזמן, ישב בוודאי
על הארץ מעברו השני של הזחל, שם
עזבתי אותו. התקרב כעת, ועמד במרחק
כעשרה צעדים ממני. בידי השמאלית גי ששתי
אחרי העוזי, ולא מצאתיו. היכן
עזבתי אותו, לעזאזל! הסחתי לגמרי את דעתי
מהמצרי הזה העוזי מונח מאחורי ראשו
של רזניק, שם הנחתי אותו מקודם. הת^י׳י
כופפתי
ואחזתי בו. השבוי עמד ללא ניע,
ולא ראיתי סימן פציעה על גופו• איזו
מקריות ארורה! אנחנו כולנו נפגענו, והוא
נשאר שלם.

ך * ואעמד והסתכל בי. נדמה לי שראיתי
( | הזדעזעות ורחמים בפניו. רציתי לצעוק
לו משהו, ומיד נזכרתי, שראיתי את הרובה
של פפו מתגלגל ליד הזחל, וגם את העוזי
של יעקי. הוא יכול להרימם, ולהשתמש
בהם ...כאב חריף עלה מזרועי ומתפ
ש ט ...בשרי קרוע, עד העצם כמעט...
הוא יכול, ואני איני יכול להפריעו, חשבתי.
אך קמתי על רגלי, ואמרתי לו, באנגלית:
—אתה יכול ללכת, אתה חפשי
...א ם ינסה לתפוס בנשק, אירה ביד
השמאלית, החלטתי. ואם לא אפגע בו, אבדתי.
השבוי לא נע. חזרתי ואמרתי:
— אתה יכול ללכת, לך ל ך...
— לאן אלך? — שאל.
— לך במדבר, תגיע לאסמעליה
— אני אמות במדבר — ענה לי, ונת־חלחלתי,
האם הוא רומז עלינו? לא, זה
לא יכול לקרות, מוטה יבוא מיד, ויאספנו
הוא מוכרח לבוא, הוא מוכרח! הוא מוכרח!!
הו א ...הו א ...הוא לא יבוא. ברגע זה
הבנתי את מצבנו לאמיתו. אנחנו נמות
במדבר. מוטה לא י בו א ...אולי גם הוא
מת במדב.ר איש לא יבוא להצילנו. איש
אינו יודע היכן אנחנו. אולי התקפתנו נהדפה,
וכולם נסוגו בכבי ש ...ו או לי...
מוטה לא יבוא, חזרתי והתישבתי.
— שב! אמרתי לו.
— אולי יש לך מים — שאל — אני צמא
עד מו ת..י
— קח את המימיה שלו — הצבעתי על
בונצ׳יק. ניגש אליו, ועמד, מזועזע. נסוג
צעד אחורה, והרים את עיניו.
— קח! — אמרתי.
טלטל את ראשו, ונסוג צעד נוסף. הסרתי
את מימיתי מכתפי והושטתי לו.
— שתה מעט אמרתי רק. שתה
הרבה, והחזיר לי.
— שם! — הצבעתי לו. ישב לא הרחק
ה ת מונ ה הטובה ביו תר שצולמה בסיבצע־אם
אמנם מת. על פני החיילת מצטיירת זתעת המלחמה בכל
ממני, ישיבה מזרחית. קרני השמש החלו
סיני. אי־שם שוכב אדם. מן הסתם ברח
מוראה. באחד הימים תהיה אם• אולי תח שוב אז על רגע נורא ז ה,
מחממים, אך לי היה קר• רזניק שתה מים,
סל ה הרוג הרא שון שראתה בחייח. ואולי תהרהר בלבה: מה ל ע שו תז
מן הרכב לפני שהושמד• קצין עברי, שנזד מן ב מקו ם, ניגש ל ב חון
ונשם בכבדות. התחבושת שעל צדו ספוגה
בדם היתה. כן גם התחבושת שעל זרועי.
— אני מאלכסנדריה•
הזחל עוד בער. המדבר מסביב צהוב היה ושומם. זמן מה חלף בשתיקה.
— יש לך קרובים שם?
— מדוע לא רצית ללכת? איך קוראים לך?
— יש לי משפתה.
— פאוד. פאוד אל־גאהאווי.
— הורים?
— שמי אברהם. אך הם קוראים לי כולם אבי מדוע לא רצית ללכת, נתתי לך
— כן, הורי ם...
הזדמנות?
— ומה עושה אבא שלך?
— לאן אלך, אמות במדבר — חזר ואמר.
— יש לו חנות נעליים באלכסנדריה.
— היית מגיע לאסמעליה
רציתי לצחוק. איזו השתלשלות המקרים.
— לאסמעליה רחוק, איך אוכל להגיע? או שהייתי מת מצמאון, או שהחיילים שלכם
— מצחיק — אמרתי — לאבא שלי יש חנות נעליים בתל־אביב...
היו הורגים או תי...
פאוד השתומם. קימט את מצחו ומצמץ בעיניו — .באמת שאל.
הוא התחיל קצת מתאושש מהפחד ומההלם. דיבר בקול שקט ומנומס.
— באמת — באמת. אתן לך את הכתובת. אחרי המלחמה הזאת יהיה שלום, ותוכל
— אולי תמות גם פ ה ...מה אתה יו ד ע...
לבוא לתל־אביב, ולראות את החנות. ואני אבוא לאלכסנדריה, ואכנס לחנות שלכם ואם
הביט בי בחשש, ומשך בכתפיו.
ילך הכל למישרים, נעשה עסק, אולי שותפות, או מ ש הו...
— אולי אך כאן ישנה אפשרות להשאר בחיים
קסם לו הרעיון, לפאוד, והוא חייך בפה מלא. כן חייכתי גם אני אל הרעיון המופלא
— בתור שבוי?
והדמיוני, ואותו רגע האמנתי, שאכן קרוב הדבר, קרוב מאד. האמנתי, שאם רק נצא
— בתור שבוי
חיים מכל העסק הזה, הרי שיתגשם הדבר מ א ליו...
— ומה אם לא ימצאו אותנו?
שתק.

כולנו נמות א ז...
ך * תאדם השמיע בונצ׳יק כמה גניחות כבדות ונוחרות, ונשתתק. קמתי על רגלי
— החברים שלך ימצאו אותך.
^ בקושי רב, הייתי חלש מאד. כשנגשתי אליו, הוא לא נשם כבר. כרעתי ברך על ידו,
מגוחך. הוא אומר לי זאת, השבוי המצרי.
ונשארתי כך זמן מה. אחר־כך קמתי ומצאתי את רובהו, ותקעתי קנהו בחול, ועל הקת
— אתה היית קצין, נכון?
המזדקרת תליתי את כובע הפלדה. אותו הדבר עשיתי עם רובהו של פפו.
— כן, ליתטננט
כשגמרתי את מלאכת הקבורה העגומה, חזרתי אל רזניק. הוא ופאוד עקבו כל הזמן
— חיל רגלים?
אחר מעשי. הייתי עייף מאד, וחלש מאד, והשתטחתי על החול. עכשיו היה לפנינו בית־
— מרגמות.
קברות צבאי. שתי מצבות, שהן שלושה קברים...
מבטי תקוע במקום בו נעלמים עקבות הזחלים באופק. הפסים שעל אדמת המדבר
השמש חיממה את החול, והיה לי נוח לשכב כך על גבי, עיני תליתי בשמיים נקיים
מתרחקים בפרספקטיבה ונעלמים. משם אולי תבוא הישועה. המצרי עקב אחרי מבטי.
מענן. שלושה קברים, ומי הבא בתור? מלחמה משונה, חשבתי. פעם, בימי קדם, אלה היו
— אולי יבואו לחפש אותנו, משם אמרתי.
מלחמות הלוחמים עמדו פנים־אל־פנים, וידעו, שזריזות וכוח הם אשר יכריעו במערכה,
— הם בודאי יבואו.
וחשו בהתרגשות הולכת וגוברת, זו הרעידה־שמלפני־הקרב העוברת מכף רגליך ועד
רזניק התאושש פתאום, ושאל:
קודקוד, האומרת: אתה הולך להתמודד, עליך להיות חזק, ומהיר, וז ריז ...כי זאת מלחמה,
— מה הוא אומר?
ופרושה: חיים או מות• ויכולת לעשות מאמץ: ראית את האויב, הוא היה לפניך, יכולת
הוא היה חלש מאד. חזר ועצם את עיניו. צבע פניו היה כצבע חול.
להעריכו, וידעת שאכן אתה יכול לו
— אתה רוצה לשתות? — שאלתי, והוא נד ראשו לשלילה•
היום אתה מחורבן. מלחמתך מתחילה מי־יודע־איפה, ומסתיימת מי יודע היכן. אם
** אק טעמדכאדר. לא משב רוח, לא קול טרטור מכונה, לא מן הארץ, ולא מן ברצונך להרגיש לפחות את ההתרגשות־שמלפני־הקרב, עליך ללמוד דברים ...אתה צריך
לדעת את קצב הפעימות של מנוע הזחל, וכשהוא מתחיל מזייף, דע לך: זה הרגע שהקרב
האויר. שתקנו.
(המשך בעמוד )36
— מנין אתה, פאוד?

אויב הרוג

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עע|

עצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לע
מתחיל, הנה אויב לפניך, עליך להרגיש התרגשות, ואת הרעידה וכשאתה נשאר תקוע.
וחבל הגרר ניתק, דע לך: מערכתך הוכרעה לרעתך, עליך להרגיש כאחד אביר שהותקף
והופל מסוסו, והוא חסר מגן בפני יריבו הקרב ומסתער עליו מעל גב סוסו המשוריין.
הוכרעת ללא אויב, ללא קרב. וכשהאויב מופיע לבסוף, מכונס בתא הסילון׳ אתה
חסר־מגן, אינך יכול להתמודד אתו, אינך יכול לה שיגו ...עליך רק לטמון את ראשך
בקרקע ולעקוב אחרי מזרקות־החול המתרוממות במכת הקליעים. אינך יכול לעשות לו מאופה.
עליך רק לקבור את המתים. ובסוף־בסוף מופיע אויב מוחשי, בכבודו ובעצמו, ואתה
לוקח אותו שבי. והנה הוא יושב לפניך, ואתה משלח אותו דרור, והוא אינו הולך,
אינו רוצה ללכת
והוא סתם בחור צעיר, עם שפם גנדרני, והוא אינו רוצה למות, בדיוק כמוך, והאירוניה
הגדולה: לאביו חנות־נעליים באלכסנדריה ...יש לי חשק לצחוק, בקול רם, בפה מלא...
הנהו אויבך, יושב לפניך, ומביט בפניך בדאגה, כי הוא יודע שאתה פצוע, ואתה חלש,
ואין לך כוח להרים את העוזי ואינך יכול להבין, מי כאן השובה, ומי הנשבר
אך במצבנו אנו אין לדבר כל חשיבות בפיסת מדבר זו אין צבאות שונאים, יש רק
מאבק עם המתת, והוא בוא יבוא אין אינטרסים מנוגדים, ואין שינאת עמים ישנס
רק אנשים מוכים, ותקוה, רק ת קו ה...
השמש חיממה את גופי, ונעים לי לשכב ככה, ואני עוצם את עיני...

תשבץ 05111:1ו חג 1073
מאוזן• . 1ה פצצה
של יפאן!
.5מסכן את הירח
המלאכותי! . 10
נבלעה בברית־ה־מועצות!
.12ר פובליקה
דרום־
אמריקאית; . 14י־שן;
. 16 חבל ארץ;
.18 לא אשם; .19
בוכב־זמרה ; .21
חברת תעופה; .22
מפרש התורה! .23
סטנדרד; .24ש רות
של ארגה ה הגנה!
.25 כלי;
.27 קצו של בק בוק!
.30ר׳ נחמן
קרוכמל; 31 חב רת
דלק; .33 הר בה!
.35 צרורו לן
בשיר השירים;
36 סמל המתיקות; 38 לחייל בחופשה,
מקום בילוי 39 וערייה״; .40
קיים; .41 המטבע הירדני; .43 בן נח;
.44 שליט הרוסים, לשעבר! .46 דמיון
שבמחשבה; .48 טוב לממרח כריכים;
.49 בלעדיו קשה להיות צנחן.
מאונך! .2יורדב לילה! 3מושב
ממשלת פטן; .4גשם; .6כלל הילדים;
.7סיגרית פילטר; .8קרם; .9מושב
הנזירות; . 11 סימן ההצטיינות ההו־ליבודית;
. 13 בית ריכוז לספרים; . 15

טוב לדעתו לפני שניגשים לבשל; .17
אבי יהושוע; .18 מחילות ארגון ה הגנה!
.20 חקלאי! .23 לכל שר בממ שלה
מלבד לנפתלי! .26 רקדנית או רחת;
.27 עם הארץ; .28 עצוב; .29
לפילדמרשל; 31 מוליאתן מספקת
אותה; 32 בגד; .34 רע; 35 תיכף;
37 כיבושה נערך, לפני שנים מספר,
בירושלים; 39 טיראן; .42 בלתי-מת־אים
לאף חזיר; .44 אוני! .45 שר!
.47 אכן.

לגברות
לגברים
לילדים

מבחר

גדול

מהמודלים החדישים

• שר מבית ־ החרושתלצרכן
ת כ ^ אביב, ר ח ׳ הגליל

2 - 4ז5

805

ף* מהז מן ישנתי? הרבה מאד. השמש נטתה מערבה. פאוד ישב במקומו הקודם,
צופה לעבר האופק, שם נעלמים עקבות הזחלים ...הוא ריאה שהתעוררתי, מחייך
אלי ואומר:
— ישנת כל־כך טו ב ...איך אתה מרגיש?
אני נד לו בראשי. אני מביט בפניו של רזניק, ויודע מיד את האמת. הבעת הסבל
רק צבע פניו כצבע החול, עם גון כחלחל,
נעלמה, עיניו עצומות, הוא ישן כאילו.
וזקנו הבלתי־מגולח נבדל מעורו בשחור. נגעתי בידי במצחו, היה קר.
פאוד קם והתקרב, הוא הבין למתרחש. שמתי את כובעו של רזניק על פניו. בעצם
אני צריך גם להקים לו מצבה, אך רובהו נשאר תקוע בזחל, ונשרף בודאי
ישבתי שעה ארוכה, ראשי בין כתפי, כפוף כולי מתוך סבך המחשבות עולה ומתבודד
זכרון אחד משונה, ואיני יודע מדוע. הנה אביו של חברי מת, וכשבאתי, ישבה אמו ליד
גופתו של הנפטר, וכך ישבה, כמוני עכשיו, ראשה נתון בין כתפיה, סנטרה על חזה,
פניה לא נראו. ישבה כך שעות ללא ניע אין זאת כי אם תנוחת גוף זאת טבעית היא
לבסוי ה א בל...
הרמתי את ראשי. פאוד ישב לא הרחק, מדוכא.
— אתה יודע — אמרתי — אצלכם, אצל עמי המזרח, הבריות רגילים לבכות ולצעוק,
להקים שאון עצום במות עליהם קרוב משפחה, נכון?
— כן — ענה — הנשים בוכות וצועקות.
— אתה יודע, באירופה, משם באנו אנחנו, אין הדברים כך. הם שם מקבלים את הגזרה
בשתיקה. אף הם בוכים, אבל הם עושים זאת בשקם אתה יודע, הם אומרים, שהצער
הוא כולו שלך, פרטי, ואין לאיש עסק, אם הוא עמוק באמת, או לאו. והצעקות והבכי
הם בטוי חיצוני של האבל, ואינם עשויים אלא להסוזת את רגשותיהם האמיתיים של
המתאבל
— כן, אך אצלנו נוהגים הבריות להביע את אבלם בפומבי, והם בוכים בקול רם
קמתי על רגלי, התרחקתי צעדים מספר, ושוב התישבתי. סהרחורת תקפתני. לגמתי
מים מהמימיה, והוטב לי. נשארו עוד לגימות אחדות, ונתתי לפאוד
ניסיתי להתרכז ולחשוב על מצבי. ברור לי שמוטה כבר לא יבוא. איני יודע מה קרה,
ויש אלף אפשרויות, והוא לא יבוא. אולי נסוגו, או משהו, והשאירו אותנו אולי גם
אותו התקיפו סילונים, והעמידוהו וכפי הנראה אנו מרוחקים ממסלולי הטיסה של
אוידוננו, אחרת היינו שומעים אותם, והם היו רואים אותנו.

ך או ד, כאיזה מרחק אנו נמצאים מהכביש?
— 10 בקו ישר? יהיה אולי כעשרה קילומטרים ...אולי חמשה עשר...
אולי אוכל ל עבו ר ...מוטב לנסות, מאשר לגווע כאן כמו כלב.
— אתה יודע את הכוזן? — שאלתי.
— אנו צריכים ללכת צפונה, עד שנצא לכבי ש...
— טוב — ,אמרתי — ננסה לצאת לכביש. אם הוא בידינו, תהיה אתה השבוי אך אם
הוא בידכם, אהיה אני השבוי. בסדר?
— בסדר — ענה פאוד.
ויודע אתה, אני פצוע, יהיה זה מאמץ גדול בשבילי אם אין בכודנתך לשמור
על ההסדר הז ה ...מוטב אולי שאשאר כאן במקו ם ...מוטב שתירה בי עכשיו, הנה
יש לך עוזי, אתה יכול להשתמש בו
— אין לך מה לחשוש — אמר — אילו רציתי לעשות זאת, יכולתי כבר מזמן
כוונתי היא, שאם הכביש בידיכם, אני רוצה להיות שבוי ח י, ולא מת
פניו לבשו ארשת חגיגית, שם ידו על חזהו, ואמר בפתוס:
— אני נותן לך את הן־צדק של קצין מצרי
מתוך החפצים הפזורים העליתי שתי קופסאות בשר. אכלנו והחלטנו לזוז.
קמנו על רגלינו, והעוזי הכביד עלי ללא נשוא, והנעתיו על כתפי הבריאה בחוסר
סבלנות. פאוד ראה זאת, ואמר:
— אתה פצוע, התת־מקלע יכביד ע לי ך ...או לי ...אולי אני אשא או תו ...אם כך
יהיה לך נוח יותר
עמדתי רגע דומם, וחשבתי. הססתי, אך ידעתי שממילא אין זה משנה דבר, אני או
הו א ...אם נינצל, הרי שנשאר שנינו בחיים. אם יהיו אלה שלנו, שנפגוש בהם, הרי
שהכל בסדר. ואם יהיו אלה המצרים, הרי שבמילא תלוי הדבר בתוקף ההסכם שבינינו
נתתי לו את העוזי, והו< 4שם את החגורה על כתפו, פניו רציניים וחדורי אחריות.

עחקלהעמדתי, מביט אחורנית, על שני רובים שקניהם תקועים בחול, באמצע
\1/המדבר, שתי מצבות, שהן ארבע קברים, שנזרעו ביד המקרה בחולות בלתי־נודעים
נפניתי עם גבי אל הקברות, וזזנו בצעדים כבדים דרך החולות.
לא עברנו יותר מחמישים מטרים, כששמענו טרטור אוירון, ומיד גם ראינוהו: פייפר
קטן וצהוב עג עוגות נמוך מעל המדבר!

רצנו חזרה אל הזחל השרוף, והפייפר בא וחג מעל ראשינו, ואנו נפנפנו בידינו, וקפצנו
וצעקנו שנינו, אני ופאוד. הסייס הנמיך טוס ונפנף בידו, וזרק פתקה, ובה כתוב :״בעוד
חצי שעה יבואו להוציא אתכם׳• ועוד נפנף בידו והסתלק.
בעוד חצי שעה הגיעו שני זחלים שלגו וקומנד־קר — אמבולנס. הם העמיסו את הגויות,
ואנו עלינו לזחל. לא עזבתי את פאוד אף לא לרגע, חששתי שהחברה יפגעו בו לרעה, מתוך
נקמה על ארבעת חברינו.
בדרך נודע לי גורלו של מוטה. הוא לא הגיע חזרה אל היחידה, תעה בדרך ועלה על
הכביש, וכוחות נסוגים של המצרים דפקו את הזחל, והחברה הצליחו להמלט ברגל. אחרי
המצרים באו שלנו על הכביש, ומוטה סיפר להם ע לינו...
ליח־יתי את פאוד למחנה שבויים, לא הסכמתי לעזבו, עד אשר הממונה קיבל אותו מידי.
לפני שנפרדנו. אמרתי לו, שההצעה שלי, זו בנוגע לשותפות בעסקים, בעינה עומדת,
ופאוד בכה, איני יודע מדוע. אך בגללו נעמדו דמעות גם בעיני, והוא אמר עוד;
— אצלנו רגילים הבריות להביע את רגשותיהם בפומבי, הלא סיפרתי ל ך...

נצמאות ישראל עשור לעצמאות ישראל עשור לע

רדיו
תוכניות
ה חג ב בי ת
השבוע, אחרי הרעש וההמולה של ה־פירסום,
יתחילו הרעש וההמולה האמיתיים,
אשר עליהם הוצא תקציב רשמי של שניים
וחצי מיליון ל״י וכמה מיליונים נוספים
בלתי־רשמיים. במשרדי שרות השידור ערכה
חבורת אנשים עייפה את התיעצותה האחרונה,
לפני שעת ה״ש״• אנשי קול ישראל
וגלי צה״ל. שאוחדו לצורך החג, סיכמו את
משימתם הגדולה ביותר: הכנסת חג ד,עצמ־מאות
לבית המאזין, אשר ייעדר ממקום
האירועים.
חייל האלמוות. יום ג׳ יהיה יום היוד
לעובדי שתי תחנות השידור. בשעה 12
בצהרים תועבר הישיבה החגיגית של הכנסת,
במישרין מבנין הכנסת. מאוחר יותר, ב־,19.15
ישודר נאום הנשיא ליום הזכרון ופתיחת
חגיגות העצמאות, ואילו ב־ 20.00 אותו יום
תשודר תוכנית מיוחדת לזכר הנופלים, בה
תקרא חנה רובינא פרקים מגווילי אש.
ב־ ,20.30 בגלי צה״ל, תשודר הפואמה פזאל,
בליזזי מוסיקלי. הפואמה, יצירתו של איש
חטיבת הראל לשעבר הרצל קדמון, נכתבה
לציון אחד מלוחמי החטיבה, שנפל בקרב.
גם קונצרט תזמורת קול ישראל, ב־21.15
אותו ערב, יוקדש ליום הזכרון. קנטטה חדשה׳
לגזען ירושליים, מאת קראל שלמון,
תושמע בביצוע בכורה עולמי, בהשתתפות
הסוליסטים רוזה סנדר (סופראן) ואפריים
בירן בריטון. ר,קנטטה, מתארת בפרקי המלל
שלה, את הקרב האחרון על גוש עציון.
מתוכניות ים ד׳ ,יום הזכרון, יש לציין
את השידורים המוסיקאליים, כולם על טהרת
המוסיקה הישראלית המוקדשת לנופלים. חייל
האלמוות, יצירתו של צבי בן יוסף שנפל
במלחמת העצמאות, היא רק אחת מרבות
שתאפיין את היום.
מפגן לילי ועליצות. נאום דויד בן-
גוריון, שישודר ב־ 18.30 בערב, יהווה גשר
בין יום הזכרון לנופלים וחגיגות יום העצמאות
העשירי.
מרכז הערב: יומן חדשות חי, בהנהלתו
• של נקדימון רוגל, יביא למאזין שוחר־הבית
את מהלך חגיגות יום העצמאות, משש נקודות
שונות בארץ: האצטדיון ברמת־גן, בו
ייערך המפגן הלילי של צה״ל; במות העשור
בתל״אביב (היכל התרבות /ירושליים, וחיפה
(בית הקרנות) ,ועיר העולים רמלה. מיקרופון
אחר, משוטט, יקליט את עליצות החג בנקודות
אחרות בגוש דן והשרון. בשעה
,23.00 עם תום השידור המיוחד, יעבור
מרכז השידור לבמת הבידור שליד היכל
התרבות, משם תשודר משך 50 דקות תוכנית
בידור מיוחדת. לאחר מכן ינעימו תקליטים
ולהקות נוגנים מחולות־עם, עד אחר חצות.
ילדי המדינה. שידורי יום ה׳ ,יום העצמאות,
יחלו ב־ 7בבוקר ויימשכו ללא
הפסקה עד חצות. תוכנית הבוקר: בואו
ונטשה הכרה — מרים הרמן וחנה טראוב
הכינו למאזין ראיון של 30 דקות עם עשרות
ילדים בני עשר, שתאריך לידתם ה׳ באייר
תש״ח. תוכנית שניה, המבטיחה הרבה יותר
מלל, היא תוכניתו של יעקב בן הרצל,
מנין השנים — עשר שנות המדינה, על
אודותיהן וצליליהן. שיגרתי למדי.
בשעה 14.45 יימסר המיקרופון לרשותו של
רב־שדרן נחמיה בן־אברהם. בן־אברהם, ב־לווית
שני מיקרופונים אחרים ושני קר•ינים
אחרים, שיוצבו לאורך מסלול המצעד בירושלים,
ימסור תיאור חי, בן 45 דקות של
מהלך המצעד.
ספרו של משה שמיר, פרקי אליק, המוקדש
לאחיו שנפל בדרך יאזור, יבוא במקום התם־
כית, שהיה חייב להיבחר במסגרת תחרות
התסכיתים של קול ישראל. תחרות זו נכשלה
מחוסר משתתפים, ומיכאל אוהד הפכית את
ספרו של שמיר, לתסכית־במקום בן שעה.
השידור המרכזי של יום ו׳ ,יהיה העברת
שיחזור טכס הקמת המדינה 14.15 מאולם
המוזיאון בתל־אביב. הטכס, שיוקלט כולו,
ישודר שנית, למי שלא היה ליד המקלט
בשעת הצהריים, בשעה 18.30 בערב.
שבת, היום השלישי של החג, יביא למאזין
העייף שעה של הדים מיום העצמאות, כפי
שהוקלטו על־ידי קול ישראל . .חידון ילודי
המדינה, בעריכתו של שמואל רוזן, בו
תשתתף נבחרת של ילדים שנולדו בה׳ באייר
תש״ח, ישודר ב־.20.00
נעילת מישדרי החג: בין השעות 17.00
ל־ 18.00 ביום א׳ ,יעמיד קול ישראל את
גליו לרשות סכם פתיחת קריית האוניברסיטה.
העולם הזה 1073

אנשים
ת צוג הרצ חני ת
אחרי שפרע השבוע את חשבון העם הישראלי
עם ראש ממשלת ברית־המועצות,
ניקיטה כרושצ׳וב, בכנותו את ראיונו
המפורסם כ״העלאת גרה באושה״ ,בילה ח״כ
משה שרת ערב בחברת אשתו צפורה,
באחד מבתי הקפה התל־אביביים ברחוב דיזד
גוף, נראה כשהוא נהגה מאוד למראה הנערות
ההדורות שעברו על פניו פחות
מאושר היה ח״ב הצ״כ עזרא איכילוב,
שהופיע באיחור לפתיחת ועידת מכבי הוא
סירב לעלות על במת הנכבדים, בהסבירו:
־איחרתי — אשלם קנס קנם מסוג
אחר שילם חבר קיבוץ עין־השופט שמעון
(־גבעתי״) אבידן, מפקד חטיבת גבעתי
במלחמת העצמאות. כאשר ביקש אבידן
רשות לבקר בארצוודהברית, סירבה ממשלת
ארצות־הברית להעניק לו רשות כניסה, בשל
עברו הקומוניסטי (בגרמניה הפתעה
לא נעימה ציפתה גם לראש ממשלת ישראל,
דויד בך גוריץ. בועידת איגוד פועלי המתכת
הועלתה הצעה לשלוח, בין השאר,
ברכה גם לו. אולם נציגי מפ״ם באיגוד
התנגדו להצעה זו, בטענה :״בכל העולם
כבר בוטל פולחן האישיות סיכסוך
חריף פרץ השבוע בין התזמורת הפילהרמונית
לועדת העשור, כאשר התנגדה התז־

לשכנע את אכרהם כהן, מזכיר התזמורת
״הרי אמרתם כי היכל התרבות הוא אטום
לצרכי אקוסטיקה,״ השיב לו כהן :״זה
היה רק בשביל פירסומת איש שורת
המתנדבים אליקים העצני נתגלה השבוע
כמומחה לריקודים. בבטאון מדריכי המכבי
הצעיר פורסם מאמר שלו, הדן בבעית ריקודי
העשור לפנחס (ס. עשהאל) שדה,
איש הארץ, אשר קיבל את כתיבת המדור
עוזי בעתון, במקומו של מימין תמוז,
לא היה זמן לריקודים. אחרי שפירסם, בעקבות
פירסומי הארץ על נאומו של כרוש־צ׳וב,
פנינים מסוג ־אבל אתה, אדון כרוש־צ׳וב,
את הג׳ורה שלך לא ניקית״ ,קיבל
העתון תגובות חריפות מגורמים שונים על
הסגנון בו נכתבו הדברים. בעוד שקודם
לכן היה המדור עוזי מופיע כמעט מדי יום
ביומו, הרי מאז יום ראשון בשבוע שעבר
הופיע רק פעמים מומחיות מסוג אחר
גילה איש התיאטרון הקאמרי יוסף (״פפו״)
מילוא. כשהוא לבוש במדי צה״ל ללא
דרגות, וחבוש כומתה שחורה, נראה פפו
באיצטדיון רמת־גן, נותן הוראות לאחראים
להופעות השונות. מילוא הוא הבמאי והיועץ
האמנותי של מסגן צה״ל ברמת־גן. הסבירו
קציני צה״ל האחראים למפגן :״ההסתערות
על יעד מבוצר, שתוצג במפגן, לא תהיה אולי
כל כך מדויקת מבחינה טאקטית, אולם יהיה
לה אפקט תיאטרלי רב תצוגה שונה
לגמרי ערך הממונה על שרותי הבסחון בסוריה,
עבד אל־חמיד סראג׳ ,בהגיעו
השבוע לקהיר. שעה שרבו הניחושים, כי
סם להעמיד את עבד אל־נאצר על הסכנות
הנרקמות והולכות למשטרו בדמשק, כינס
סראג׳ את העתונאים, הציג לראווה את הפגיון
הערבי המוזהב, שנמסר על־ידי המלך
מעוד, לדבריו, כדי לרצוח בו את נשיא רע״ם.

מהגה מפולפלת

סראג׳ מציג
פגיון לכבוד הנשיא
מורת להקמת במת בידור ביום העצמאות
ליד היכל התרבות ״הרעש,״ טענו אנשי
התזמורת ,־יפריע לקונצרט שיערך אותה
שעה בהיכל.״ כאשר ניסה יעקב אגמון,
מנהל מחלקת המיפגנים של חגיגות העשור,

לכבוד יום העצמאות המציא דן בך־אמוץ
תעלול חדש• הוא מופיע כשבידו חבילת
סוכריות, אתן הא מציע לכל ידידיו ־לכבוד
שנת העשור״ .מאחר שכל אחד ממכריו
רואה לעצמו מצווה לקחת סוכריה מידי דן,
נבלעותהסוכריות בו במקום, מביאות את
אוכליהן לידיי׳ דמעות — תוצאת הפילפל שבתוך
הסוכריות. ואז מרגיע דן את קרב־גותיו
:״אין דבר, זה רק ציאנקאלי
תחביב מסוג אחר יש לאורי זוהר, שחקן
להקת בצל ירוק. אורי מעשן־מקטרת מובהק,
המעשן כשמונה מקטרות ליום, גילה כי
הוא טובל את הטבק לפני העשון בקוניאק,
עם קצת מיץ לימון. לעומת זאת, הוא מקבל
בחילה מטבק הטבול במיץ תפוחי״עץ
תיאבון שונה גילתה שחקנית תיאטרון זירה
ריקה זראי, העושה מאמצים ראויים להערכה
לרזות בקצב מהיר. בשעת לילה
מאוחרת, אחרי ההצגה, נראתה ריקה כשהיא
מוציאה פודריה קטנה, ובה שני נתחי
כרובית קטנים מבושלים, לארוחת הערב
אגב, בגלל שביתת בעלי בתי־הקולנוע,
זכה השבוע תיאטרון זירה לקהל מבקרים
מיוחד במינו. כאשר שרה זראי את קטע
השיר בהצגת נחטוף אותו בשקט, האומר:
״אנוכי הבת המחונכת״ ,צעק מישהו מתוך
הקהל :״זאת בת מחונכת זאתי״ הדבר
הרגיז במיוחד את יוחנן זראי, בעלה של
ריקה, שישב ליד הפסנתר. הוא המשיך לנגן,
ותוך כדי נגינה צעק לעבר המפריע באולם:

פסמן׳ ח>ו<ב1ע
• נשיא ההסתדרות הציונית הד״ר נחום גולד־

! מן :״התאכזבתי מכל המפלגות בישראל. הן אינם מפלגות

של מדינאים אלא של ראשי־ערים.״
• העתונאי שלום רוזנפלד, על הדיונים לפיצול
תנובה :־יוקמו שלושה מדורים: אחד ללבן, אחד ללבניה והשלישי
ללבון.״
• המשורר יוצא הפלמ״ח חיים גורי, בהערכה
מחודשת של הסיזון :״אלה שהסגירו בידי הבולשת הבריטית
חלק ממפקדי הפורשים עשו טעות איומה והכתימו את ההגנה.
הסגרת הפורשים לידי הבריטים היתד, פשע.״
• שר התחבורה מרדכי נמיר, בנאום נגד הנהלת
סולל בונה, בועד הפועל של ההסתדרות. :הכובע של סולל
בונה מלפני 30 שנה אינו מתאים לראש של ההסתדרות כיום.״

• המבקר י. ד .אכרמסקי,

על בסאון אגודת הסופרים,

פפו מביים
מדים לכבוד ההצגה
״שתוק, או שאני מוציא אותך החוצה
תור גדול של תורמים התקבץ השבוע ליד
תחנת ההתרמה של מצעד הפרוטות, ליד
קפה רוול בתל־אביב. לאנשים שהתפלאו לפשר
גל ההתנדבות ההמוני, התברר כי הסיבה
נעוצה בעובדה שהמתרימה, אשר ענדה את
הסיכות לתורמים, היתד, נערת הזוהר מספר
1מלכה רוזנשטיין אגב, לתופרות
תל־אביב מצפה בשבועות הקרובים עבודה
קדחתנית. שריפה שפרצה בשבת בדירתה של
מלכה כתוצאה מקצר חשמלי, השמידה את
כל הגרדרובה שלה השאירה אותה ללא תל־בשות
מתאימות לחגיגות העצמאות
ערב נסיעת נבחרת הכדורסל של מכבי תל־אביב
לרומניה, נראה שחקן הקבוצה אברהם
שניאור בחולצה אדומה צעקנית — ־כמו
הדגל הרומני,״ לדבריו הסבר אחר היד.
למזכיר ההתאחדות לכדורגל יוסף דגן, שנש
אל מדוע הוא מופיע באפודה שחורה• דגן.
הידוע כאוהד מושבע של קבוצת הכדורגל
האנגלית ניו־קאסל, השיב :־אני מתאבל.
הקבוצה שלי עומדת לרדת לליגה ב
מאושרים יותר היו זוג הכדורגלנים יעקב
חודורוב ויוסף מרימוכיץ׳ ,אשר חנכו
השבוע את חנות הספורט שלהם. ליום הפתיחה
קיבלו מכתב־ברכה מהכדורגל הוולשי
ג׳ץ צ׳ארלס, השוהה עתה בשודייץ.
אולם יום אחד לאחר מכן נפגמה שמחתם.
אלוף־משנה שמואל סוחר מרכיב הנבחרת
הישראלית בכדורגל החילט להוציא את
חודורוב מהסגל, אחרי שלא הופיע לאימונים
בשל ההכנות לפתיחת חנותו גורל
דומה מצפה גם ליוסף נחמיאס שחקן
מכבי תל־אביב, ואיש הסגל. אחרי ששבר את
אצבעו במשחק השבת, יש לנחמיאס סיכויים
מעטים להמריא בעוד חודש לטוקיו
למתאגרף הישראלי דוד עובד השוהה תה
בעאנגליה היה יותר מזה. הוא הצליח השבת
לגבור על אלוף אירלנד באיגרוף במשקל נוצה•

מאזניים :״הספרות של מאזניים היא צפור ללא בשר, שנתמרסה
כנפה וכבר נשרו נוצותיה.״
• יעקב אגמון, מנהל מחלקת המפגנים של ועדת העשור,
על הסכסוך בין ועדת העשור לתזמורת הפילהרמונית :״התשיעית
של בטהובן מפריעה לעשירית של מדינת ישראל.״
• העתונאי האמריקאי סידני הריס, על אופים של
התיירים האמריקאים :״הרבה אמריקאים לא היו עולים לשמיים,
אילו היו יודעים שאי־אפשר לשלוח משם בחזרה גלויות מצויירות.״

הפזמונאי דידי מנוסי :״תל-אביב היא פרבר של
עיר שאיננה.״

• שוער נבחרת ישראל בכדורגל יעקב חודורוב,
אחרי שהוריד תשעה קילוגרם ממשקלו, בהכנות לפתיחת חנותו
החדשה :״הפתרון לבעית הכושר הגופני לשחקני הנבחרת, הוא
לתת לכל אחד מהם לפתוח חנות.״
• מנהל ועדת־העשור תדי קולק, במסיבת־עתונאים
ערב החג :־לא תנועות־הנוער ולא תנועות החלוץ הביאו עולים
לארץ, אלא תנועת התיירות.״

החי

בעיטה

חופ שית

מאת

ש ״ ע גלזר

ש.פ :.שבריה פ

מדריך

ך* תל׳אביב, דקר שלמה הרימן ()39
4בשבריה נער בן 12 בעכוזו, הועמד
לדין, הסביר לשופט :״הש.ב. רודף אחרי.״

מפח־נפץ

ך* טומיאוקה, יאפן, פוצצה את עצמה
^ בת 26 בכמות ניכרת של דינמיט, הסבירה
את סיבת התאבדותה, במכתב שהשאירה:
מפח־נפש עקב נשואי ידידתה הטובה.

ך • ל ש בו ע אתם רגילים לצחוק ממני ביום׳רביעי. היום,
לכבוד יום העצמאות, תתחילו לצחוק כבר ביום ראשון.
אבל מכבי חיפה לא יצחקו השבוע, אפילו ביום רביעי. אחרי
שהם התחילו לראות את עצמם צ׳מפיונים, אפרים.אילץ מ ק ״ז ר
פרייזר הבטיח לתת לכל אחד מהם וספה, אם יקחו״את האליפות.
הם היו עסוקים בויכוח איזה וספות לקחת, עם מגיני גשם
או בלי, ובמקום זה מתברר שהם צריכים מגינים לשער
שלהם נגד כדורים. לא נגד גשם. כמו שאנחנו, מכבי תל־אביב,
נראים מסכנים, עד שבקושי יכולים לצאת בתיקו עם הפוטל
כפר־סבא, ניצחנו אותם השבוע — 2:0ועוד עם עשרה שחקנים
וכמה פיספוסים. אני חושב שהם יצטרכו להסתפק השנה
באופניים, אולי אפילו בלי פדלים.
אבל כדי שלא תגידו שמתי שאנחנו מנצחים ואני מכניס גול,
אני כותב הרבה, וכשאנו מפסידים ואני גם כן מכניס גול
אני כותב מעם, נעזוב את מכבי חיפה בצד, עם האופניים שלהם.

* * יו םכפר לא מדברים כל כך על כדורגל, כמו שעל שנת
י 1העשור. בוקר אחד אני קם ואני שומע אנשים צועקים
לי מתחת לחלון :״חמור! חמור!״ הסתכלתי החוצה לראות מה
שהם רוצים, וראיתי שתלו ברחוב על עמוד החשמל חמור
עם אורות. אז לך תהיה שמח בשנת העשור, כשחמורים תלויים
לך על הראש.
החמורים האלה עושים חיים בחגיגות העשור ונחים כל
הזמן. ואילו אנחנו עובדים כמו חמורים כל הזמן. נהגי אוטובוס׳
כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, צריכים להוביל את
התיירים לראות את הארץ.
אני, בתור תייר ותיק, שעבר כבר את חצי העולם, יודע בדיוק
מה אוהבים התיירים. כשאני בא לחוץ לארץ, דבר ראשון אני
רוצה לראות מקומות ודברים שאין בארץ. במקום זה, מ עושים
עם התיירים הבאים לארץ? דבר ראשון לוקחים אותם
לקרמלין, ברחוב ארלוזורוב. אחר־כך מראים להם עוד שיכונים

על ראש הנגב
^ תל״אביב, הבחינו בלשי המשטרה
^ בקבוצת צעירים שחבשו כובעים רחבי-
שוליים, ברחוב מרכזי בעיר, ניגשו לזהותם,
גילו כנופיה של פורצי מכוניות•

ריצה מטורפת
^ קלבריה, איטליה, אחרי שאתליט שבר
—יי את השיא הארצי בריצת 1500 מטר,
ביטלו השופטים את הישגו, מאחר שהוא
הושג בעזרת כלב־שוטה, שרדף אחרי הספורטאי.

הצר
שמגנר
ך • טייבה, עמדה להתבטל הצגת קולנוע
1של מינהל ההסברה, אחרי שאי־אפשר
היה להושיב גברים ונשים ביחד, התקיימה
לבסוף אחרי שמסך־ד,הקרנה הותקן במרכז
רחבת הכפר, הגברים הביטו בן מצידו האחד
והנשים מצידו השני.

שמהת החג
ן * תל־אביב, נתפס אדם בחצות לילה,
1שעה שניסה לגנוב אביזרי קישוט שנתלו
באחד מרחובות העיר, הסביר לשוטרים:
״רציתי לקשט את הבית שלי לכבוד החג.״

הצלה רודפת הטלה
ך* חיפה, אחרי שעוברים ושבים הצילו
* !!חוף הים אדם שעמד לטבוע, שמעו
מפיו כי ״איחרתי את האניה ורציתי להשיג
אותה,״ גילו כי האיש מבוקש על־ידי המשטרה,
באשמת גניבת גלגלי־הצלה מסירות
משמר בנמל.

היום לפני 10 שנים*

הדנמה מקצועית

ועוד שיכונים, שיראו איך הארץ התפתחה בעשר השנים האחרונות.
לעשות את זה, זאת עבודה של שליחים. לי זה לא
מתאים.
אם היו שואלים אותי איך להראות לתיירים את הארץ, הייתי
אומר להם ברצון. קודם כל, לא צריכים את כל העסק הזה עם
הפלקטים הקוראים לך ״הסבר פ ני ו לתייר״ .מה אני אלך להסביר
להם את הפנים, זה אף וזה פה? חוץ מזה, אני יכול להגיד לכם
שפה בארץ באמת מקבלים את התיירים יפה• אלא שבזמן
האחרון לא באים רק תיירים, אלא גם שודדים. ואפילו אליהם,

^ ירושלים, בעת החזרה שנערכה באיצ־טדיון
הלאומי לקראת מסדר צר,״ל ביום
העצמאות, התנגש טאנק שרמן בטנדר של
הממונה על סדרי התחבורה באיצטדיון.

חוק ומיפשט
ך• קופנהגן, דניה, החליט בית־הדין ל׳•
ערעורים לפסול פסק־דין של בית־משפט
נמוך, שפסק כי תביעות מס־ההכנסה ותביעות
המוסר אינן עולות בקנה אחד, ומשום
כך אין יצאניות חייבות במס־הכנסה, החליט
כי יצאנית חייבת בכל זאת במס, למרות
מקצועה הבלתי־חוקי.

לא ינום שומר ישראל
ך* ירושלים, התעוררה אחות באחד מבתי•
• החולים, בהדגישה כי אדם זר חדר למיטתה,
ליטפה ונישקה, רדפה אחריו, גילתה
בי האיש הוא שונ1ר הלילה של בית־ד,חולים.

שיכון המשוננים
— 1תל״אביב, רכשו 14 דיירי הבית ה -משותף ברחוב אישתורי הפרחי ,3כרטיס
פיס משותף, זכו בהגרלה בדירה בשיכון
העממי בירושלים.

קולנוע מיס ואריס ,
אורות הניאון נשארו כבויים, הקופאים
והסדרנים הלכו לבקר בתיאטרון, מוכרי הגרעינים
נשארו מחוסרי פרנסה ובעלי בתי־הקולנוע
הצטופפו במשרדי ארגוניהם, עישנו
בעצבנות וצעקו בקולי־קולות :״הפעם לא
ניכנע!״
אף אחד משני הצדדים לא התכונן להיכנע.
במשרד־האוצר בירושלים נעצו הפקידים מבט
אטום בנציגי בעלי בתי־הקולנוע, שטענו לפניהם
בהתרגשות רבה, הפטירו בחוסר ענין:
״אין מה לעשות. אי־אפשר להוריד את המסים
— התקציב כבר אושר על־ידי הכנסו/״
בתל-אביב הודיעו נציגי ארגון בעלי־בתי־הקולנוע
למנהלי התיאטרונים :״אנחנו לא
נציג ואתם לא תציגו. אף אחד לא יציג.״

נבחרת צה״ד בארצות־הברית 1948 ,
לתייר שמעתי שהמשטרה מתנהגת יפה.
בשביל תיירים שאינם נוסעים לבית־סוהר יש דווקא תכנית
יפה. לוקחים אותם באוטובוסים שבנינו בשבילם, ומראים להם
דברים שלא יכולים למצוא בחוץ־לארץ קודם כל נוסעים איתם
למגרש באסה ביפו. שם אפשר להראות להם ספורט שלא ראו
באף מקום. קוראים לזה כדורגל, אבל זה משהו אחר לגמרי:
מרביצים לשופט, נותנים בעיטות ברגליים וצועקים האללו
גרעינים.
בבאסה אפשר למצוא את שני העמים היושבים בציון, את
היהודים ואת האוהדים של מכבי יפו• אפשר לראות שם רב
הנוסע בשבת באופנוע ואומר למכבי יפו קדיש אחרי כל הפסד.
שמה לומדים גם עברית שימושית הכי מהר :״שופט הביתה!
חמור! מנוול!״
מתל־אביב נוסעים לרמת־גן. באים למגרש של הפועל, וזה
במקום ים המלח: גם כן בור מתחת לפני הים. רמת־גן נתנה
לליגה הלאומית את קבוצת ׳הפועל רמת־גן, ואת הקהל שצועק
הכי הרבה. זו דווקא קבוצה שהתחילה את השנה טוב, אבל
גומרת אותה רע. אם תבואו בעוד שנה, יתכן שהם ילמדו
לשחק כדורגל.

ך* פתח־תקוה נעמדים באמצע הדרך. מצד ימין רואים
1את הפועל פתח־תקוד״ שלקחו לפני שנה את הגביע והשנה
הם רוצים גם את האליפות• אבל אנחנו לא רוצים עוד לתת
להם אותה. מצד שמאל ישנה מכבי פתח־תקוה, שהיא קבוצה
לא רעה אבל נזכרה קצת מאוחר מדי לשחק כדורגל.
מפתח־תקוה עד נתניה זד, כמו מדבו — אין אף קבוצת כדורגל,
חוץ מהפועל כפר־סבא. אותם לא כדי לבקר, מפני שהם טרודים
בבעיה איך לא לרדת לליגה א׳ ואין להם זמן לתיירים.
נתניה היא עיר המענינת תיירים. באים הנה במיוחד מקנדה
כדי לשדוד יהלומים. שם נמצאת אלופת התיקו, מכבי נתניה,
שמאז קום המדינה לא חל בה כל שינוי. היא אף פעם לא עולה
ולא יורדת• יש כאן גם קבוצת הפועל, שהם גם כן חברים באיזו
ליגה• לא זוכר איזו• יש לי מספיק קבוצות בליגה הלאומית.
בבית־ליד עוד לא יסדו את הפועל סיבוב בית־ליד, מפני
שחוץ מהפועל סיבוב בי ל״ו אין להם נגד מי להתחרות.
מנתניה אפשר להמשיך או לעפולה או לחיפה. תגידו לתייר
שחיפה היא עיר גדולה, אז הוא יעזוב כבר את עפולה. בחיפה
ישנן הקבוצות היחידות שמקבלות פרמיות. הפועל רצים בבוקר
על הגגות עם מפצח הכדורים צ׳יקובסקי, והולכים בצהרים
לקבל את המשכורת בנמל. מכבי חיפה רצים בכבישים, ומקבלים
משכורת מחברת החשמל. ממשחק למשחק מעלים להם
את המשכורת. אבל אחרי ההפסדים האחרונים שלהם, יתכן
שהם כבר הורידו אותה בחזרה•
קצת קשה להגיע מחיפה לירושלים, אבל זה כדאי. לא כל
יום רואים איך שמשחקים כדורגל על מגרש של חצץ, והכדורים
עפים לצד השני של הגבול. שם יש תמיד בלאגן על המגרש,
מפני שהסדרנים נוסעים לטיול לאילת. באותה הזדמנות, רבותי,
כדאי גם לבקר במושב זקנים.

הרי טיו ל כזה התיירים כבר לא צריכים לראות יותר.
אולי עוד כדאי להביא אותם לחנות של חודורוב, שם
אפשר לקנות עציצים ופרחים, שהוא קיבל לפתיחת החנות.
יותר מזה אני לא יכול לעזור לכם, תצטרכו להסתדר לבד.
סוף־סוף יש גם לי חגיגות עשור — לפני עשר שנים בדיוק
יצאתי בפעם הראשונה בתור תייר לחוץ־לארץ, בנבחרת צה״ל
שנסעה לאמריקה. הרבה מאותה נבחרת לא נשאר. כמעט כולם
כבר תלו מזמן את נעלי הכדורגל על הקיר• רק אצל שניאור
ואצלי הן עוד לוחצות על היבלות.
אין לי זמן יותר בשביל תיירים. אני בעצמי צריך כבר להכין
את המזוודות ולצאת להיות תייר עם הנבחרת בחוץ־לארץ•

מנהלי התיאטרונים לא התרגשו• ״שישבתו
עד סוף העונה, לנו זה לא איכפת. ההכנסות
מן ההצגות בתל־אביב יספיקו גם ל־גרעונות
של העונה הבאה.״
טענותיהם של בעלי בתי־הקולנוע היו פשוטות
מאד 129 :אחוז מיסים מוטלים על כרטיסי
הקולנוע. המיסים הגבוהים מצמצמים
את תדירות הביקור, גרמו לשפל בענף.
מי הפיאודל? לכאורה היה מצב העניינים
מוזר ביותר. בעלי בתי־הקולנוע לחמו
בעוז־רוח של לוויתן פצוע את מלחמתו של
ציבור האזרחים כולו, בשעה שאותו ציבור
עצמו נשאר שקט כדג מת .״אין מקצוע בארץ
שהטילו עליו מיסים פי 25 מהמקובל
בארצות־הברית,״ זעקו דוברי שני האיגודים
של בעלי בתי־הקולנוע ,״הגיע הזמן לחסל
את הפרשה!״
יעקב דוידון, בעל בתי־הקולנוע נן־רינה
ובית־העם בתל־אביב, הוסיף צבע למודעות
השחורות של שביתת חבריו למקצוע :״אנו
תובעים מאת השלטונות לחוקק חוק חדש
להגנת האריסים, אריסי שדה הקולנוע. זהו
שדה בור ובלתי מעובד, שחובה לעזקו ו־

לסקלו. לאריסים (בעלי בתי־הקולנוע) נועד
רק קומץ בלבד, שאין בכמותו כדי להשביע
את העמלים והטורחים לשוא לאזן את תק־בים.״
הוסיף דוידון בפאתוס :״לא עוד
זילזול שאנן! הגיעה שעתו של יחס אדיב
וצודק!*
אילו היו דוידון וחבריו סבורים, כי הגיעה
שעתו של יחס אדיב וצודק, גם בפרשת יחסיהם
שלהם עם ציבור הלקוחות לו הם
דואגים כל כך, יתכן והיו זוכים לנצחון
במאבקם. אולם הלקוחות עצמם הסתכלו במאבק,
בין בעלי בתי־הקולנוע ומשרד האוצר,
באדישות מוחלטת, אפילו בשמחה לאיד.
כמו אותו צופה־קולנוע תל־אביבי, שמצא
השבוע את דלתות היציאה של קולנוע המרכז
נעולות, ונענה בפי הסדרן בגסות :״יש
עוד עשרים רגע עד לסוף הסרט, לא אפתח
לך ואל תפחיד את הפשפשים,״ סברו גם
צופים רבים אחרים כי במיסים הגבוהים המוטלים
על כרטיסי הכניסה לקולנוע צריכה
הממשלה להשתמש כדי לקיים פיקוח יעיל נו־שא־עונשין
על ״האריסים״ ,הנוהגים בלקוחותיהם
כפיאודלים לכל דבר.
העולם הזח 1073