גליון 1074 מתאריך 30 באפריל 1958

רחוב נליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26765
ת. ד .136 .מען מוברקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערבת איננה אחראית לתוכן המודעית.

עתון

הנקרא

חברי המערכת:

ביותר

במדינה

בעיה זו?א ירדתי אז. דיעותיכם ע? המרחב
ועל מקומנו אנו בו הינז כיום נחלת
רכים וטובים. וחרי, אם בי איז?אמר שאתם
הינכם אבות רעיונות אלה, הנה רב חלקכם
בניבושם ובהבהרתם.
אם סתענינים אתם ברקעו של הכותב אליכם,
הנה איש הדור שלפני תש״ח, פשוט
ורגיל אני: חבר מהתרת בני? ,14 לאהר
מכז אכזבה, צבא בריטי, שוב מחתרת, מאסר
בבתי-בלא, חייל קרבי בצה״ל, פציעות קלות
פה ושם, ולכפור אדם אפור בכל ימות השנה,
חחי על יניע כפיו ומפרנס את משפחתו.
אחר מרבים.
מאמי; אני שאין החיים האפורים, העכשוויים,
חיים ללא תללית. מובטחני שב־התעורר
היזמה מאיזה צד שהוא, למעשה
רב וגואל, אותת יזמה שאבדה לקברניטי
המרינה, עוד יעשה דורנו גדולות ונצורות.
משום בד עוקב אני בהתרגשות אהר מאבקיבם
לביעור השחיתות ולשינוי ערכיז כללי ב־מדיניותנו
בכלל, ובזו המרחבית בפרט.
ובינתיים חיים אנו, אנשי ״הדור האבוד״,
על זכרונותינו, כשומרים ע? נחלת שלא
תבבה בבוא השעה הגדולה. אסיים עתה,
בהבטחה, בלי נדר, ש:לא אשוב להטרידכם
עד מחצית היובל.
שלמה נזר, תל־אביב

דור המרד

לא אחת הסתטכתם במאמריכם על ה־אמרה..
:אמור לי מי הם ירידיד ואומר לר
מי אתה״ .משום מה נשכחה אמרה זו מכם,
בעת שטיפלתם בבנם דור המרד של תנועת
מכתבים נזעמים של אנשי ההגנה, שהצביעו החרות. לכם, כעתון המוקיע בפה מלא ובצדק
בגאווה על העובדה שהמדובר בתמ״ת (תת־ את דיכויו של העם האלג׳ירי בידי השלטון
מקלע־תוצרת) סטן, שכבר אז יוצר על־ידי הצרפתי, צריכה להיות ברורה בהחלט זהוההגנה.
אחרי שהויכוח הגיע לסיומו, בא ׳ חו של סוסטל, מושל אלג׳יריה לשעבר.
דומני שביקורו של סוסטל בארצנו, כאורח
לפתע עוד מכתב קטן. איש אצ״ל אלמוני, הכנס של חרות, חושה את התוכן הפוליטי
והסוציאלי האמיתי של תנועה זו.
כשעברו הברי המערכת בחודשים האח־שחתם
בשם ״אלים״ ,הודיע שהכל טעו:
שוקד, פורת, תל-אביב
רוניט על ארכיון התמונות של העולם הדה
היה זה דווקא תת־מקלע שמייסד, נשק
מימי מלחמת תש״ח, נתקל מבטם בתמונה הצנחנים הגרמני. הוא צדק. אותו ״אלים״
פוסט? זיהה את הצבא הצרפתי באלנ׳יריה
של שגי בחורים העומדים בקומה זקופה׳ צירף רשימה למדור הוידויים, בו הודיע עם לוחמי החופש העבריים. אם יש מקום
בבאטל־דרסים מרופטים (ראה תמונה) .ב״ שהוא אוהב את ״מפקדי האמיצים״ ואת להשוואה הרי קיים רק הבדל קיצוני. הצרפתים
אינם כיום לוחמי חופש, כי אס
אופן שיגרתי קראו את הכתוב על גב ה
״שירי הארץ ומחולותיה״.
לוחמים בחופים אחרים. הם ממלאים באל־תמונה׳
כעבור רגע פרצו בצחוק רועם•
ג׳יריה אותו תפקיד שמילאו הבריטים ב
ארץ,
ואילו המורדים האלג׳יריים ממלאים
איש־המערכת של אז רשם על הגב את
אחרי שיקול נוסף, פסלנו את הבדיחות את תפקיד הלוחמים העבריים. השוואת לוחמי
הכותרת שהתכונן להדפיס מתחת לתמונה של תש״ח, שהופיעו תחת הכותרת ״עולמנו החופש העבריים לצבא השיעבוד הצרפתי איבעתון.
היא היתד, פאתטית מאד .״הסתכלו
נה אלא סמל של חרפה.
אליאם מועמד, ירושלים
בפנים אלה,״ כתב ,״עלינו
לזכור אותם היטב!״ ואמנם,
מדוע הצטמצמתם כל כד בתיאור תולדות
היה משהו בפני שני הבחוהמרד.
הן לאלפים רבים, ובעיקר בני נוער,
היה זה שיעור מאלה ונדיר בהיסטוריה הרים
המזדיינים, שסימל היטב
אמיתית. בבוא היום בוא תצא האמת ההיסאת
ההחלטה הנחושה של
טורית לאור לא יגרע אה חלקכם אתם, נושאי
אותם ימים קודרים•
נס המהפכה השקטה.
מורה, חיפה
ליד הכותרת רשם העורך
כמה הוראות לעובדי הציני
התענגתי לקרוא את מאמרו של העורר
קוגרפיה, שהיו צריכים לע(העולם
הזה )1071 בדבר דור המרד. תרשו
לי להוסיה מספר מילים, שיאירו עובדות
שות את הגלופה מן המסוימות
שהנני חושש כי אינן מוארות די
תמונה .״להוציא בהחלט את
צרכן. בשנות המאבק שימשתי כמפקד תא
הבקבוק שבידי הבחור!״ פקד
ומ״כו כחטיבה הלוחמת של לח״י. הייתי
מאוד צעיר אז, ויתכן שלא הייתי ראוי
בתוקף. כי לרוע המזל החלאיצטלה
זו של מפקד תא. זכורני כי בזמן
זיק הבחור הימני בקבוק
המצב הצבאי בשנת ,1947 התרכזנו בצריה
של קוניאק בידו.
אחד בנוה־שאנן. אסה אותנו רא׳ם לשכת ההדרכה
(אחד האחים סובו? ,שהיו מבוקשים
לגבי הצעירים של או, אנעל־ידי
הבולשת) ואמר לנו שמתנהלות שישי
כובעי־הגרב, לא היתד, כל
חות בדבר איחוד בין אצ״ל ולח״י. דרישות
סתירה בין עמידה חיילית
האצ״ל היו אז: הכרה בז׳בוטינסקי כמחולל
המרד, איחוד צבאי מלא וכוי. שמחנו אז
גאה לבין החזקת בקבוק
מאוד. רובנו היינו צעירים, שהצטרפו למשקה.
להיפר, שני הדבמאבק
לא מתור שיקולים מפלגתיים אלא
רים השלימו זה את זה יפה.
לאומיים בלבד, ומאוד רצינו במאבק משותף
ובאיחוד כל הכוחות. אד לדאבוננו האיחוד
יותר קוניאק, יותר רוח
לא התבצע. בסודי סודות נרמז שמישהו
חיילית• אולם לדעת העורך
לא רצה לנגן כינור שני באיחוד הכוחות.
היתד, משום סתירה בין ההעורר
כותב שהלח״י התנפץ לרסיסים.
נכון! מדוע? הרכבו של הלח״י היה שונה
שניים. לכן הופיעה התמונה
מהרכבו של האצ׳יל. בלח״י שרתו החל מהבעתון,
כשכולה אומרת קונוער
הלאומי הזעיר־בורנני וכלה במיעוט
ממיות וכוננות — ללא בקקומוניסטי.
הקומוניסטים התחילו בחתירות
ואינטריגות, וגרמו לפילוג בלח״י עור לפני
בוק.
הפירוק הרשמי. לצערי, נתפס לאידאולוגיה

סוציאליסטית רוב רובה ש? צמרת הלח״י.
אילולי הנטיות הללו לא היה מתפרק הלח״י.
היה זה רק אחד הקורתנועת
החירות, על כל השלילי שבה,
יוזים הרבים בהם נתקלנו,
דואגת ללוחמי הלת״י לשעבר יותר מכל נוף
אחר. אינני חבר בתנועה זו, אד אין להיעת
הכינונו את הגליון המנע
מהערכה זו. מאוד התאכזבתי, לבז, ש-
אחרון, החגיגי, של העולם
מנהיגי הלח״ י נמנעו מלשתף פעולה בכנס
הזה• עברנו על מאה הגליו־דור
המרד. הוחמצה הזדמנות להופעה פומבית
של יורשי יאיר. רוב רובנו, צעדנו אלנות
של השנתיים המכריעות, 1948 ובקבוק, צעירים שני
מוניים בין שאר לוחמי האצ״ל. אינני יכו?
קראנו את החומר, עיינו
לחתום בשמי המלא, מפני שאני במדים נם
בתמונות. היתר, זאת חיזייה מעניינת מאד. זה הקטן״ ,ושזקניהן לא היו קצרים יותר כעת.
מפקד נמוך לשעבר, תל־אביב
כי איש מבין חברי המערכת הנוכחית לא מזקני הלוחמים עצמם. שתי אופייניות:
עסק אז בשבזעון זה. החלק הקשיש יותר
אומר יהודי :״אלפיים שנה חיכינו למדינה
עם כל זה שידעתם איד להביע הערבה
(בני 27 ומעלה) עסק בעסקי המלחמה, ורק יהודית, ודח־קא לי זה היה צריך לקרות!״ לפעולות דור המרד למען שיחדור המולדת,
ידעתם יפה להסתייג מהמטרה המפלגתית
לעתים רחוקות נתגלגלו גליונות עתונים
ובבקר דויד בן־גוריון בבית־משוגעים• ,על הכנס. זאת יש לציין לזכותכם.
לגבעות גבעתי או להרי הראל. הצעירים
אליעז סמואלוב, תל־אביב
קראו כל החולים במקהלה, לפי הוראות
יותר היו פשוט צעירים מדי.
הרופאים :״יחי בן־גוריון!״ רק איש
בעוד שאנחנו חיינו רק האובייקטים של
אחד נוף שער הגיא
חומר העתון (מלבד החתום מטה, ששלח שתק• כששאלו ביג׳י לפשר שתיקתו, השיב
אינכם חייבים להסכים לפעולות ועדת המפעם
לפעם רשימה או שיר מן הדרום) האיש :״אני לא משוגע. באתי היום לתקן עשור, אולם אין גם כל הצדקה שתאשימו
את הועדה שהיא ביימה מחדש את המכוהתחבטו
העורכים דאז לפעמים בבעיות צבא את הברזים.״
ניות שבשער־הניא. בתור אדם הנוסע לעיתים
תכופות בדרר תל־אביב־ירושלים, לא הרנשתי
יות• למשל, כשהופיעה תמונה שהראתה בשמצבן
של המכוניות שונה או שנוספו
פעם הראשונה אחרי 2000 שנה צעירה עבמכוניות.
ואילו פעולת הצביעה היא פעולה
ריה מחזיקה בגלוי בנשק המחתרת, ציין
חיובית. הצבע החום מתאים בהחלט לצבע!
הטבעי ש? המכוניות — חלודה.
העורך בתמימות שזהו טומיגאן, אז התת
דרור מוסקוביץ׳ ,ירושלים
הידוע ביותר בארץ. מיד הועף במבול של
הקורא נווסקוביץ׳ חיה יעסוק כנראה בעלותו
לירושלים בהסתכלות בנופים אחרים• אנשים,
הנוסעים גם הם תכופות לירושלים, ראו את
פעולת הביום.
הוה, מאחר שנ?יונותיכ 0הראשונים
אמונת האיש האסור
הרגי• ז׳אבו ידע זאת
זוני. נישתכם הנועזת מדי? ,בעית המסתננים
אחת?עשור ארשה?עצמי?השתפר מעט? ,מש?? ,א נראתה?י. עוד מרי חיה בוכרוני
אם נכון הדבר, שהשיר על הצעירה ומאחר
וכקורא מושבע?א הרביתי?הטרירכם זכר חברי הרבים שנפ?ו וזכר פצעי אני ארבעה בחורים זקופי-קומה בחורש הוא ״שיר
עד כה? .א חתמתי בשעתו במנוי ע? העולם נחייל קרבי. אכז, א? שרשיח העמוקים ש? מיוחד המוקדש לבנות הנח כפי שציינתם

כתבים

בכתבתכם על המשתתפות בצעדה (העולם
הזה ,)1070 הרי מוכיח הדבר כי זאב ז׳בו־טינסקי
היה אמנם נביא. כבד בתחילת המאה
העשרים ידע ז׳בוטינסקי, כי תהיינה
לנו בנות נח״ל. אהרת כיצד יכול היה
השיר להופיע בספרו ״חמישתם״?
עמנואל פרת, אילת
כתב מעריב באילת צודק אולם בכתבה לא
נאסר כי השיר חובר במיוחד עבור בנות
הנח״ל, אלא כי הושר במיוחד להן.

הללי הזקן

זה שדמה במקצת למשה רבנו בלי עזרת
המאפר, בכתבה על הסרטת בו חור (העולם
הזה ,)1072 הוא במקרה סבי. כתבתם ששמו
הרלי בעוד ששמו הוא הללי. טעות מעין
זו סילפה את דמותו של משה רבנו. אגב,
סבי, יעזו לו הפעם השניה בחייו בה הוא
רואה את עצמו לא דרד ראי, התרגש למראה
תמונתו בעתוז .״עכשיו אינד יכו?
להגיד שאיז לי מקום בהיסטוריה,״ אמר
לי בבת הצחוק האופינית לו.
יצחק הללי, ירושלים
בתור אחד האנשים שהיה גם הוא, כמו
כתבכם, ניצב בתמונה ההמונית שצולמה עבור
הסרט בו־חור, אינני יכול להסכים לרעתכם
כי האשמה בכשלון ההסרטה נעוצה בהתנהגות
הקהל. הקהל היה דוקא ממושמע ונכוז
למלא כל מה שיאמרו לו. אולם החזיקו אותו
הרבה שעות בשמש עד שבאו המסריטים,
וגם אחר כד קשה היה להבין מה בעצם
רוצים מאיהנו. ראיתי כבר כמה סרטים
עם תמונות המוניות, ומהנסיון שרכשתי לי
אני סבור שהבמאים התרשלו בעבודתם, בחשבם
שיש להם ענין עם שחקנים מקצועיים.
יעקב ניסנוב, ירושלים
כל הכבוד מסיתו המקצועי של הקורא ני־סנוב•
הוא מתבקש לשלוח את כתובתו
המלאה, כדי שהבמאי ההוליבודי יבוא אליו
להשתלמות.

הטרמפ עולה ביוקר

כתגובה על מכתבו של רב״ם ריינר (העולם
הזה )1071 בעניז הטרמפים, הנני להעיר:
לצערי, ולצער רבים כמוני, אינני
יכול לאסוף חיילים בכבישים, בגלל סיבה
אחת ויחידה — והיא: שאין לי ביטוח
מיוחד לטרמפיסטים. ער כמה שאני זוכר
ניתן לעניז זה ביטוי גם בעתונכם; כשאחד
הקצינים התנצל בפני הטרמפיסטים שלו
שלא יוכל לאספם בעתיד, בגלל אותה סיבה,
אחרי שנודע לו שנהגת מסוימת שלקחה עמה
טרמפיסטית נדרשה לשלם לה פיצויים כש־אירעה
לה תאונה. ידועים לי עור מקרים
שטרמפיסטים הנישו את הנהג למשפט,
וקיבלו פיצויים באלפי לירות.
לפתרון הבעיה הייתי מציע לחיילים לדרוש
מהממונים עליהם לסדר ביטוח אוטומטי
לכל אנשי הצבא הנעים בכבישים. רק אז
היו יכולים לקוות שרוב רובו של צבור
הנהגים היה נעצר כדי לאספם. עד אז
נשאר לי רק לבקש את סליחתם.
בעל מכונית ,5154 חיפה

המושב הקבוע

אני יבול להבין את עקרו; חופש הביטוי
בעתונכם, אבל הריב בין רותי ולילי גלילי
חורג נם מגבולות אלה. אם שתי הגבירות
הללו רוצות לתלוש אחת לשניה את השיער,
יעשו זאת במחילה מכבודו ע? מצע
אחר. מלבד דפי העולם הזה.
דויד שינמן, חיפה
...נב-ידותי, למען כבוד האישה, הפסיקו!
נורמה בלוי, ירושלים
. ..ובאיזה נימוס הן נועצות סכינים אחת
בגב השניה! ממש תענוג.
אליהו ניר, יפו
אני בהחלט מצדד בעצתו של הקורא
אביה (העולם הזה ,)1072 אשר יעץ לעורך
שירביץ קצת חוכמה ותבונה בשתי הגבירות,
על־ידי כמה מכוח במקום מושבו הקבוע.
ואם מצפונו של העורר הנכבד אינו מריעה
לו לרדת כל כד נמוד, הריני מוכן להתעלות
לפיסגת ההתנדבות.
ירוחם שליין, חיפה

עולם הדממה והמתח

אלוהים אדירים! איד יש. לחברי משק
גדות (העולם מזח )1071 עצבים לראות סרט,
בערב אוחו יום בו חטפו הפגזה כה קשה,
כאילו לא קרה דבר?
יצחק שמיאלי, תל־אביב
לוא היה הקורא שמואלי נתון גס הוא
בהפגזה כה רועשת, היה מוצא נוחם בסרט
כמו עולם הדממה שהוצג בגדות.
התפלאתי לקרוא את המודעה המשונה,
אשר כביכול תלו חברי משק גדות ובה הם
מבקשים מהילדים לקרוא את ההגדה לאט.
עד כמה שידוע לי אין עדיין בגדות ילדים
המסוגלים לקריא את ההגדה.
משה עמרם, צפת
מרוב מתיחות החליף הכתב את גדות ב־חולתא•

תקוות
השופטים

תצפיתכם על הפילוג ביעורות שופטי הכדורסל
(העולם הזה )1070 התאמתה עוד
לפני פרסומה. באסיפה סגורה של אגודנו
הוחלט לדרוש אוטונומיה ארגונית, כדי לה־מנע
מלהיות שותפים להתרוצצות בין עסקני
הפועל ומכבי בתל־אביב. שינור שני השופטים
לקורס השופטים הבינלאומי היה רק
הקש ששבר את גב הגמל. גם השערוריות
להן התנבאתם, נבר ארעו. איננו שמחים
בעובדות אלה ומקוים שבמהרה נוכל לשוב
ולשרת בנאמנות, כפי שעשינו בעבר, את
קבוצות הכדורסל מתל־מוגד עד ברעם.
ז. אלעד, קרית־חיים
העולם הזה מצטרף לתקוותיו של הקורא
אלעד, מזכיר איגוד שופטי הכדורסל במחוז
הצפון.
העולם הזה 1074

היה זה עשור שמח. כל מי שרצה
לשמוח -שמח. ורוב רובם של
אזרחי ישראל רצו ככף כלם שלם.
כמו ככל חג, השמחה היתה
תלויה ככל איש עצמו. אם היה
לכו פתוח ונפשו מוכנה ושוקקה -
הרי שנהנה, אפילו עמד רק מן
הצד והסתכל כרוקדים. ואם לא
הרגיש האיש מראש שמחה אמיתית
כליכו -לא עזרו לו כל
במות הכידור, המוצלחות והבלתי־מוצלחות.

היו סצינות של השתוללות
המונית, כאשר אלפים מאכרים את
מעצורי חיום־יום, כאשר נופלות כל
המחיצות ועם שלם היפר לאיש
אחד. בך קרה כארץ רק פעם אחת
בליל ה־ 30 בנובמבר.1947 ,אולם היו מקרים כלתי־ספורים של
גילויי ידידות וטוב-לב, כאיכר יצרו
במה צעירים כעלי־יוזמה מעגלים
של ריקוד ברחובות, או כאשר
עוררו חיילים במעשי-הקונדם שלהם
חיוך כללי. התיירים נבלעו כהמולה
הכללית. לעתים נגרפו קשישים
במעגלי ילדים, זבו קשישות

לנשיקות של מלחים עליזים. בעם
שאין בו שתיה המונית של משקאות
משכרים, כמעט ואי-אפשר
להגיע ליותר מזה.
ביר, מהפכני, משהו שלא היה עוד
דוגמתו בארץ ובעולם. הפסימיסטים
חששו בי כל תבונת העשור,
שחצוצרות התעמולה של וייסגאל
הרעישו סביבה זמן בה רב מראש,
תתפוצץ כבועת בורית.
גם רואי השחורות וגם רואי הוורודות
נתבדו. חג העשור היה
כמו כל ימי־העצמאות שקדמו לו,
ללא תוספות מהפכניות, רק מאורגן
יותר. ועדת־העשור שכחה את
מגדליה הפורחים, בהם ניפנפה כמשך
חודשים לעיני הציבור, אך
את התוכניות הפשוטות, בהן טיפלה
ברצינות, היא העבירה בהצלחה
ניכרת. היו אלה בעיקר חכמות
כערים, הזיקוקין־די־נור והתז•
מורות החיות כמרכזים.
אך במרכז חג־העשור שוב עמד
הצבא. המיפגנים שלו כרמת־גן,
והמיצעד הגדול בירושלים, משכו
אליהם את ההמונים, בשם שעשו
קודמיהם בשנים האחרונות. לגבי
הרוב המכריע של האזרחים, הצבא
עודנו הסמל האמיתי של העצמאות.
תותחיו, שדיוניו, תרגי•
ליו -אפילו כשהם מאורגנים בצורה
תיאטרונית -מושבים יותר
מכל דבר במדינה.
היה זה אופייני כי אותם האלפים
שתלו מחוץ לבתיהם את
תמונות ראשי המדינה -במו איקונין
רוסיים בימים עכרו -בללו
כשלישיה הקדושה שלהם את ה־רמטב״ל
החדש, בצד הנשיא ד
ראש־הממשלה. יותר מכל משורר,
איש״דת או איש־רוח, מסמל החייל
הראשון במדינה את דמות העצמאות
כעיני ההמונים.
כלבם של מאות האלפים ייחרת
יום־העשור כיום יפה, פשוט ועליז
הפסקת־נופש קטנה בחיי־השיג־רה עמוסי־הדאגות.

צהלה בירושלים

מיצעד צנוע. ללא אנתונות, ריתק ובו! מיליון צונים צוהלים ונלהבים ינכנפי הארץ
מרות פיזור

המיפגנים והחגיגות על
/־ 1פני כל הארץ, התרכזו בבירה ביום
העצמאות רבע מיליון אזרחים.

את סיפור היממה הזאת על אירועיה
השונים מתארים כתבי ״העולם
הזה״ בירושלים :
חצות: רחוב יפו
פיפות שיא. הולכים על רגלי אחרים.
£עשרות זורמים מקרית האוניברסיטה,
בה נערך זבח כבש, אל מרכזי הבידור.
על מרפסת בית־הזקנים עומד משה ווז׳ניצה.
לפני עשר דקות כובו אורות הבית, אך
ח־ז׳ניצה לא יכול היה להירדם. במשך כל
היום ענד על דש מעילו את שש המדליות
שהוענקו לו בצבא הרוסי. עכשיו הצמידו
לפיז׳מה. הזקן בן ה־ 80 אינו מתלהב ממצעד
הצבא, שערך חזרה ביום הקודם .״אצלנו

ברוסיה, היו הולכים במצעד בטורים של
40 חיילים. כאן הולכים תשעה־תשעה. גם
כן חו כמה...״

:01.00 כיכר ציון
יזה חוצפה 1עושים מכל המדינה
הקמנה שלנו קברט אחד גדול,״ מת־כעסת
חיה גורן, ילידת ירושלים בת ה־.18
חיה אינה מבינה איך אפשר לרקוד ריקודים
סאלוניים בחג הלאומי. הגננת חניכת השומר
הצעיר חשבה שכל החגיגות יהיו בעלות
אופי שונה .״יש תיירים ואנשי חוץ, ואפשר
לנצל את זה לנדוניה הגונה. אבל ככה?״
הנדוניה לא הלכה לאיבוד. תוך רבע שעה
התלבשה חיה על צעיר תל־אביבי, והשניים
הלכו לרקוד ריקודים עממיים לא בכיכר
הראשית.

:03.00 גן העיר.
** שה צייקל חזר מסיבוב שני. הוא
היה פה לפני שעתיים, חיפש ספסל כדי

:452

לישון עליו, אך הכל היה תפוס. הוא ירד
העירה, רקד, שר ובא שנית• אולי יצליח
עכשיו למצוא מקום לישון? אך הספסלים
עדיין תפוסים. למשה אין כבר כוח. הוא
מהסס רגע, אוזר עוז, וניגש לזוג צעיר
שהיה חבוק על ספסל .״בחייכם, אולי תתנו
ללכת לישון,״ הוא מתחנן. הזוג מפנה את
המקום.

: 03.55 רחוב בן־יהודה
** על קפה פינת נחום צורח רמקול מד
סיקר. לריקודים. מעגל ענקי של רקדנים,
שאין להם היכן ללון, מסתובב בחד־גוניות
משעממת. שני גברים עושים פוזות בריקוד
רוק׳נרול סוער, הקהל מתפוצץ מצחוק.
המנגינה מתחלפת .״בואי נרקוד קצת וולס
קי׳ סרח, קי׳ זה־רע,״ מזמין סמל חיל הים

חיילת נח״ל ביישנית .״לא כל כך רע, ובכלל
אני רוקדת רק צ׳רקסיה כפולה,״ משיבה
החיילת ומסתלקת.

:04.30 באר אוריינט
* צהל! חתומה מזמין בקבוק יין אדום
עתיק, לוגם אותו בשתי לגימות ארוכות
ונרדם על השולחן .״אדוני, בבקשה
לשלם, אנחנו כבר סוגרים.״ חתומה עונה
בכעס :״אני משלם רק בבוקר. אחרי שאגמור
לישון.״ למלצר אין פנאי לחוש־הומור.
הוא כבר עובד יומיים בלי שינה.
״אתה משלם, או שאני מביא משטרה!״
חתומה איבד את חוש־ההומור.

:05.10 רחוב בן־יהודה.
ך מקום היחידי בו מרגישים עוד את
| 1יום העצמאות הוא פינת נחום. הטנגו,
לאור השחר העולה, סנטימנטלי מאד. זוג

צעיר רוקד בהתלהבות. יוכבד לוי בת ד,־18
אינה מכירה את סמל חיל הים, חברה
לריקוד. היא הגיעה לירושלים רק בתחילת
הערב. באה לראות את אחיה, טירון בחיל
הים הצועד במצעד הגדול.
מכונית נקיון של העיריה עוברת ברחוב.
אין לה שום סנטימנטים: היא מנקה את
הרחובות לקראת המצעד, עוברת ליד הרוקדים
ושוטפת גם אותם בסילון מים קרים.
המעגל מתפזר. אי־אפשר לרקוד רטובים.
יוכבד לני הולכת לישון אצל דודתה .״מגוחך
לרקוד טנגו בבוקר, אבל זה היה טוב.״
היא מאחלת_ בוקר־טוב לאיש הים הרטוב.

:07.00 גן־העיר.
^ לברט פיטון קם משנתו, רוחץ את
ידיו בממטרות הגן .״במושב שלי הייתי

עכשיו כבר הולך לעבוד,״ הוא מעיר לשכנו,
והולך לתפוס מקום למצעד.

:08.00 בית ההסתדרות הישן
* * ו ד רג ע יעשו לו משפט לינץ׳!״
השומר הזקן מנסה להדוף את זרם

האנשים, המבקש לפרוץ פנימה בכוח, לעלות
על הגג .״יש חוטי חשמל על הגג,
זה מסוכן, אפשר למות,״ מתחנן הזקן.
איש אינו מקשיב. השומר נוטל שרשרת ברזל,
מכה על ידיהם של המתפרצים. רק אז
נפסקת ההתפרצות. השומר סוגר את שער
הבניין על מנעול.
משה צדוק, לבוש בהידור רב, אינו
מוזתר. על צינורות הביוב טיפס לגג, כמעט
ונפל. לפתע נשאר תלוי באויר. עשרות
צעירים עומדים על הכביש, מוכנים לתופסו.
אך צדוק ניצל. השומר תופס אותו מלמעלה,
מעלה אותו לגג. ואחרי שהציל את
חייו, ביקש ממנו שוב לרדת. צדוק אינו

יכול לסרב, הוא יורד לרחוב.

: 09.00 מסלול המצעד
ך * תנועה במסלול נפסקת, אין מעבר
| | יותר. הכל כבר מוכן לתחילת המצעד
בעוד שש שעות. מעל גג החל ילד משועמם
לשפוך מים על הצופים הראשונים שבאו
לתפוס מקום .״גברת זילברשטוקן, תגידי
לבן שלך שיפסיק לשפוך מים, או שאני
עולה ועושה ממנו ששליק!״ הילד צוחק
בהנאה, האם רודפת אחריו. לפתע הוא
צץ בחלון אחר, שופך שוב מים :״הי חבר,
בוא נראה איך עושים ששליק!״

: 10.90 מסלול המצעד

ך סאות, ספות, ארגזים, קרשים וח־
^ ביות. הכל נגרר החוצה. בעל קיוסק

ברחוב יפו העמיד כמה ארגזים על המדרכה,
השכיר את המקומות לצופים. חצי לירה
ארגז. את המקום האחרון מכר זה עתה.
בשלוש לירות.
בכל פינה פנויה צצה סוכה למשקאות.
כל נוזל כשר. האמיר חם ויבש, הגרונות
ניחרים. הסימטה מאחורי קולנוע ציון הפכה
מעין מונטה־קארלו זעירה• גלגלי הרולטה
מסתובבים במרץ .״הגרלה, מי רוצה? עוד
שלושה מספרים! עוד מספר אחד ואני מתחיל!״
שוטרים מסתובבים ליד דוכני ההגרלות,
אך אינם מפריעים. אחד אפילו קנה
מספר. הוא זכה בבקבוק יין.

: 11.00 מפקדת המצעד

ך* טלפונים אינם חדלים לצלצל. הו
| אדם העמום ביותר במפקדה הוא אלוף־
משנה מתתיהו פלד, מפקד מחוז ירושלים.
הגבר המוצק אינו מפסיק להתרוצץ.

החזרה של אתמול לא השביעה רצון.
טנק נתקע באמצע הדרך, לא חולץ במהירות
הדרושה .״מה יקרה אם הרמקולים לא
יפעלו, מה אם כניסה תיחסם על־ידי קהלי״
שואל מישהו .״נוכל רק להתפלל!״ משיב
פלד ומחייג מספר טלפון.

: 13.00 הר הרצל
**•ורה ארוכה של קברים לבנים. מולם
גוש שחור של דמויות דוממות. הם
למרומים.
ושתקו. שתיקה זועקת עמדו יעקב כהן בוכה חרישית. לפני עשר שנים
באו לביתו חברים לנשק של בנו, אמרו
בהצמדקות :״ג׳ימי איננו.״
להורים שכולים ישנה לפחות מזכרת אחת
מיקיריהם: השם החרוט על המצבה. ליעקב
כהן לא היתד, אפילו מזכרת דלה זו. את
בנו לא מצאו. אך האב לא ויתר. בקצה
חלקת הקברים עומד קבר בודד .״אלמוני.
נפל בקרב על הקסטל,״ אומרת המצבה.
יעקב כהן נופל על הקבר, מתייפח בבכי.
ואז, בתנועות עיקשות, הוא חורט במפתח
ביתו את מספרו הצבאי של ג׳ימי על
המצבה. שהרי אי־אפשר שבן ייעלם ככה,
ללא כל סימן. האב מנית זר פרחים על
הקבר המאומץ, ומתרחק.
בפינה עומד זוג קשישים. האב לובש את
כובע הגרב של בנו שנהרג בקסטל, ובידו
זר פרחים. האם מחזיקה בידיה הרועדות
תמונה דהויה של בנה היחיד. הזוג מטפס
בקושי בין שדרות הקברים. חלקת חללי
הקסטל. הישישים נופלים על קבר בנם. על
המצבה כתוב :״אלמוני. נפל בקרב על הקסטל•״
מתחת חרוט בשריטות־מפתח מספר
צבאי.

: 14.30 איצטדיון הקריה

יחידת חי״ר צועדת, חבושת
החלק הפנימי ׳העשוי פלס־טיק,
של קובעי פלדה אמריקאים. הברק הושג על־ידי מריחה בסולר ובגריז.

קובעים אמריקאיים

חבורת נוער הצטיידה ב•
|1 1 1 ] 1 1 1 1 7 1 11
י • רעשנים, קיבלה בשאגות אייזייוו קרב כל יחידה. גם האשה הכורדית במרכז צירפה יללות־גיל.

יורדות הגכעות מסביב לאיצטדיון
1*4הפכו ים של אנשים, לבושים בכל צבעי
הקשת• בעלי זכות הכניסה לאיצטדיון מיהרו
לתפוס את מקומותיהם, עוד בשעות הצהרים.
עתה כבר ערוכות כל היחידות על המגרש.
במרכז נח לו גוש פלדה: הטנקים.
קצין צנחנים נשבר בחום הגדול ונפל
מתעלף. איש לא ניגש אליו. מאחור, באחת
השורות, נראה רובה נוסף מתמוטט. עוד
אחד• הטכס מתחיל. לקול מנגינת התזמורת
מופיעה מכונית הנשיא, מלווה משמר פרשי
משטרה .״שרק הכל ידפוק, שרק לא יהיה
פנצ׳ר!״ מתפלל בלבו מתי פלד.
: 16.00 מחנה יהווה
ץ ג* שפחת חמדי הינה בעלת מזל• בניה
^ ולנו בלילה על המורד שליד משטרת
מחנה־יהודה, הקימו בבוקר אוהל, ועתה
פנויים הם לשבת בצל ולמחוא כפיים. מרחוק
מופיעים טורי הג׳יפים, נושאי נסי
יחידות צד,״ל. אמא חמדי תוקעת אצבע לפיה
ופורצת ביללת אושר.
מרחוק נשמע רעם מתקרב• הטנקים. הם
נעים בצמדים, חורשים בגלגליהם את כביש
האספלט. בצמד אחד חסר טנק. הוא נתקע
בהתחלת המסלול, סירב לזוז למרות מאמצי
הצוות. אך לפני שמכונית חילוץ הספיקה
לחוש לעזרתה, חזרה מפלצת הפלדה הקפרי־זית
לאיתנה, ועתה היא ממהרת להשיג את
חברותיה.
השרמן הבודד דוהר במהירות במסלול העזוב,
כשהוא קוצר מחיאות כפיים סוערות.
״תראה מה זה צ׳יקאגו!״ מגחך שריונאי,
שניצב על עמוד פרסומת ,״שמעון השמן
נוהג!״

:16.30 רחבת הכנסת
• וסף זכריה יושב בכסא קש, מצל על
9עצמו במטריה שחורה, ומחכה. הוא
מחכה לרגע בו יעברו אנשי הנח״ל. בנו
כבר הודיע לו שהוא צועד בשורה השישית.
״בחיאת עיני, הנה הוא!״ צועק הגבר בהתרגשות,
מבלי לשים לב לקריאות העומדים
מאחוריו, אשר המטריה מסתירה מעיניהם
את הצועדים.
״מוטקה, מוטקה!״ מצייצת תינוקת מעל
ברכי אביה. מוטקה אינו עונה. הוא צועד
זקוף בשורת אנשי חיל הים, לא מביט
לצדדים — כפי שיאה למלח גאה הצועד ב־מיצעד•
העשור. חוץ מזה, עיניו נעוצות בעורפו
של ההולך בתשיעיד, שלפניו —
אחרת לא יוכל לשמור על מקומו בשורה.

יופי

שתי הצעירות החינניות הן מורות לעברית מבראזיל, שבאו ארצה
להשתלמות• הדוחק הרב לא הפריע לשתים, שהתישבו על
המדרכה, בפתח בנין הכנסת. הן צולמו מבין רגליו הפסוקות של מ״צ.

| 0 1פס האדירים של רס״ר אדירי כבר תרם השנה
1את חלקו למבצע צעדת ארבעת הימים, בה פיקד
על מחנה האהלים של הצעדה. הפעם הוא נשא נס חטיבתי•

רחש כוכיי

אחרי שבועות של שפשוף מרוכז, שהתבטא
בצעידה למופת, קצרו פרחי־הטיס תשואות.
כובעיהם קושטו בסרט לבן, ועל כתפיהם התנוססו כתפות אפורות מיוחדות.

0״ | יחידת טירוניות ח״ן עוברת לפני ה־
) 1 *7 1 1 1 1
| 1תזמורת. הבנות, שאומנו על־ידי ה־רס״רית
מרים, התקשו בתחילה להסתגל למשקלו של העוזי.

ך * עי רדבשהחג. רחובות אפורים קרנו
| | לפתע בשלל צבעים. בתים משעממים
חייכו מבעד לעטרת דגלונים וירק. שיירות
של ילדי־גן השתרכו ברחובות, בעקבות מנותיהם,
כשהם לבושים לבן, מנופפים בידיהם
בדגלוני המדינה ושרים :״אנו אוהבים
אותך מולדת /בשמחה בשיר ובעמל.״
היא עמדה בצד• לבושה לא היה שחורים.
גם פניה לא היו עטיפי יגון. הם פשוט היו
קפואים. ליד תחנת האוטובוס הנוסע לבית־הקברות
בנחלת־יצחק, עמדה בשמלה אפורה,
לראשה צעיף משי שחור ובידה צרור קטן
של פרחים. אמנון ותמר.
האוטובוס הגיע. הוא היה גדוש נשים
אפורות, בפנים קפואים. הן החזיקו זרי־פרחים
קטנים, לא יקרים: צפרנים חיוורות,
פרחי אל־מוזת, דליות קטנות. הכרטיסן צעק:
״להיכנס פנימה!״ והן נדחקו עוד יותר לתוך
האוטובוס. סביבן עמדו אבות בחליפות חג
וחבושי מגבעות, אחיות לבושות שחורים
ומרכיבות משקפים כהיגו, בנים שרבו זה
עם זה, צעקו ולא הבינו. אולם במרכז
ניצבו הן — האמהות. שיער מלבין, קומה
שחוחה, רגליים בצקות, וביד זר פרחים קטן.
אחרוני העומדים בתור נדחפו אל פתח
האוטובוס. זרי הפרחים הסתבכו•

ה מי סדרהש? 8

בוכות על אחד הקברים, קברו של הבן שנפל לפני עשר שנים.
מדי שנה הן עולות לקבר המטופח בבית־הקברות בנחלת־יצחק.

ך* ביודהקברות בנחלת־יצחק, היו ערו־
4כים הקברים הצנועים. שורות ארוכות
ארוכות של מצבות שיש שטוחות 25 ,
מצבות בשורה. לפני כל מצבה חלקת ירק
קטנה, עלי עשב ופרח של חבצלת השרון —
חלקה צבאית של חללי מלחמת העצמאות.
כמו במסדר היו ערוכים הקברים. על
המצבה סמלו של צה״ל וכתובת קצרה: אלכסנדר
רוטנשטיין, בן רוזה ומיכאל, נולד
בגרמניה, עלה בשנת תרצ״ד, נפל במילוי
תפקידו, י״ט אדר א׳ תש״ח, בן 35 בנפלו.
זה ליד זה חצובים הקברים: ישראל
(איסקה) צ׳כנוביץ, בן דבורה וגדליו־״ נולד
בליטא, נפל בקרב על־יד בית־החרושת היוצק,
בן .20 אנשל סרלשטין, נולד בפולניה,
נפל בקרב בת־ים, בן 52 בנפלו. יהודה סיג•
גולה נפל בקרב על־יד סלמר״ בן 16 בנפלו.
מגש ענק של שיש.
ההורים עמדו גם הם במסדר. כל אם,
אב, אחות או רעיה תפסו מקום לפני
קבר חללם. הם הניחו את זרי הפרחים על
המצבות, תקעו דגלונים קטנים באדמת הקבר,
יש^ו על ספי המצבות שמאחוריהם,
ובכו חרישית. אלמנה מזדקנת השתטחה על
קבר בעלה וצעקה :״טוב למות בעד המולדת
השריפה עמוקה אי־אפשר לכבות
איתה לא במים ולא בדמעות.״
הנכבדים השמיעו ברמקול כמה מילים נרגשות,
חזן קרא תפילה• אך ההורים לא
זזו מעם קברות בניהם. הם נעצו עינים במצבות,
חלקם עדר בגזר עץ את האדמה
המוריקה שלפני הקבר.

ש לו שיל דו ת וז ר
** סדר הקברים היה מלא! כל שורה
מלאה וישרה. לא כן מסדר ההורים!
לא לכל מצבה היתד, אם שתבכה עליה. לא
לכל מצבה היד, אב שיעדור בכפיו את אדמתה.
אף לא לכל מצבה היה שם. על
אחדות פשוט נכתב: אלמוני, נפל בקרב ליד
נגבה, י״א תמוז תש״ח, תנצב״ה•
לפתע הופיעו בריצה שלוש ילדות קטנות.
הן לבשו חצאיות כחולות וחולצות לבנות,
ובידיהן היה זר גדול ועגול, מלא צפרנים
ושושנים. מרים מוצא ( )6עשירה הררי ()9
ורבקה כהן 10 תלמידות בית־הספר הבונים
שבשכונת בצרון, קלעו את הזר במו
ידיהן. לא היה להן קרוב או מודע בחלקה
הצבאית׳ של חללי תש״ח.
השלוש עברו בץ השורות הארוכות, ולא
ידעו היכן להניח את הזר. כמה הורים פנו
אליהן :״שימו את הזר כאן,״ הצביעו על
קבר בנם. הילדנת הקטנות מיהרו לרוץ
הלאה. בקצה אחת השורות עמד קבר בודד.
הוא היה מטופח ככל השאר: רק לא היו
עליו פרחים, לא אבנים ולא אמהות בוכות.
שלוש הילדות הקטנות הניחו את הזר על
הקבר הבודד, ומיהרו לרוץ החוצה.

האם וחברי בגח

חייל צה״ל של תשי״ח מדגל נשקו לכבוד חייל צה״ל של תש״ח,
שעה שהוא עצמו שיחק בחיילים בשכונה. ברקע: אמהות שכולות.

ך• שדרה המפרידה בין שני צידי ה־
^ חלקה הצבאית עמד הירש פלוך, ממושקף,
נמוך־קומה ושמנמן. הוא היה לבוש
בחליפה חומה, מצלמה יקרה השתרבבה מעל
כתפו. פלוך, סוחר טקסטיל ממלבורן שבאוסטרליה,
יליד ורשה שבפולין, ביקר בפעם
הראשונה בארץ.

נחל זורם

שניים מתוך 800 אנשי
הנח״ל, שהדגימו
הופעת התעמלות מרהיבה ברובים ובסגלים.

מי\ו

דמעות אמתות, זעקות
בחברת אשתו וקבוצת תיירים מאוסטרליה
הסתובב הירש פלוך בין המצבות וביקש הסברים!
מי טמון כאן? היכן נפל זה? מדוע
בחלק מהקברים יש רק מצבות עץ קטנות?
הסבירו לו. הירש ם לוך נראה מזועזע.
״אתם צריכים להביא הנה כל תייר, לפני
שהוא יוצא לבקר בארץ *,אמר.
הטקס נגמר. הירש פלוך יצא לסייר בארץ.
הנכבדים נעלמו. ההורים התפזרו יותר לאם.
ליד קברו של יהושע סגל, יליד תל־אביב
שנפל בהיותו בן ,21 נשארה שרועה אם
לבושת־שחורים וסירבה לקום. האב, בעל
פנים צמוקים ובלתי־מגולחים, ניסה להקימה.
לבסוף הרים אותה בכוח, כשהיא מושיטה
עדיין זרועות אל הקבר. באיטיות הוציא
את אשתו צפורה אל מחוץ לשורת הקברים,
השעין אותה אל עץ. היא המשיכה לבכות.
הבעל התבונן לרגע באשתו, חזר אל קבר
בנו, נישק את אבן המצבה נשיקה ארוכה,
וחזר להוביל את אשתו החוצה.
רוב ההורים כבר יצאו• רק בודדים נשארו
עוד ליד הקברים. בתוך חלקה שנתרוקנה
נשארה אשד, אחת יושבת. המצבה
שלפניה סיפרה סיפור קצר :״שלום טיש־לר,
בן יוכבד וחיים, יליד תל־אביב, נפל
בקרב לטרון, י״ז אייר תש״ח, בן 18 בנפלו.״
האם ישבה בשקט, מחתה מדי פעם דמעה
מעיניה האדומות. היא המשיכה לשבת שעד,
ארוכה, עד שאחרוני ההורים כבר יצאו.
לבסוף קמה ממושבה, נעצה מבט אחרון
בקבר בנד״ והלכה. לא החוצה. היא החלה
לצעוד בין שורות הקברים, כמצביא הסוקר
את שורות חייליו. מדי פעם נעצרה ליד
מצבה, קראה את הכתוב עליה והמשיכה

הספורט הצבאי הישן והמקובל ביותר, הוא התעמלות הקורות. אולם
^ 1111
| /י 11 1במפגן הלילי של צה״ל באיצטדיון רמת־גן הפכו קורות מהתעמלות,

בסיום ההופעה, ללפידים בוערים, אשר נעו בחשיבה כדמויות חיות, השאירו רושם כביר.

לצעוד, כאילו רצתה להכיר את
בתוכה שוכב בנה בן הי״ח.

החברה

כן -ואכין

אשדלאנותר עוד איש, התפרץ נער
צעיר דרך שער בית־ד,קברות. בסנדלים,
מכנסי חאקי קצרים, חולצה וכיפה סרוגה
לראשו, רץ קדימה. על חזהו נעוצה היתד,
סיכת אות הקוממיות, על רקע שחור.
מאיר ברמן ( )15 מרמת־גן חיפש את קבר
אביו. הוא התרוצץ בין השורות, ניסר, להיזכר
באיזו שורה נמצא הקבר. לבסוף מצא
אותו .״מנחם ברמן, נולד בלטביה, עלה
בשנת תרצ״ב, נפל בטירה בט׳ תמוז תש״ח.
בן 39 בנפלו*.׳ לא היה חקוק שם שהיתר,
לו אשד, ובן בן .5מאיר ברמן ישב מול
קבר אביו והתנשם. הוא לא בכה. הוא רק
ישב והתבונן במצבה — כל שנשאר מאביו.
ברחובות יצאו ההמונים לחגוג.

״קחו קוניאק!״
רמת־גן ציפו 40 אלף

•י* איצטדיו
4איש לתחילת המפגן של צה״ל. ילד שאבד
להוריו בחשיכה החלקית עמד במעבר
ובכה בקול :״אמד,׳לה! אמה׳לה!״ חבורה
של צעירים אספה אותו אליה .״תן לו קוניאק!
שיתחמם ויפסיק לבכות,״ הציע אחד.
מהעבר השני של האיצטדיון ציפו שלושת
אלפים איש נוספים לתחילת המפגן. הם
מתחו את מדיהם, הבריקו בפעם האחרונה
את נעליהם. כמה מאות חיילות, בכותנות
ומכנסיים קצרים לבנים, רעדו אף הן מקור.

היה זה רק חלק אחד
1 . <7 11 *11
של מיפגן צה׳־ל, ש\|

כלל גס התעמלות של נערות נושאות פר
חיס (למטה) שיצרו בגופן את המספר ׳10
(ימין) ,התחרות תותחנים (למעלה) שהעבירו
קנה תותח מטיפוס נאפוליאונצ׳יק בחבלים.
שמונת לפידי הענק ניצתו בזה אחר זה,
התזמורת פתחה בנגינת שיר־לכת, והמגרש
הוצף באור לקדם את פני המצעד הקטן של
נושאי הדגלים והיחידות של חילות צה״ל השונים.
לפתע לא היה עוד קר לאיש .״קתו
קוניאק,״ הציעה קבוצת הצעירים לשכניה,
הילד שטרם מצא את אמו כבר השתתק.
׳יו־סף ידין נתן ברמקול הסברים למתרחש
על המגרש. אך איש כמעט לא הקשיב. על
המגרש התחלפו בזו אחר זד ההופעות• מלמעלה
נראו החיילות בלבן, שהחזיקו פרחים
בידיהן, כגן נוי מתנועע. החיילים חשופי־החזה
קצרו קריאות השתתפות בצער :״מסכנים,
יקבלו דלקת ריאות.״
״די כבר! מספיק לירות כל הזמן,״ התחנן
הילד שאיבד את אימו, התיירים מחאו כף.
״כמו בקרקס,״ התפעלו ,״איזה בחורים לנו!״
ההופעות היו מרהיבות. אולם למרות שחיממו
את הקהל הן נשארו קרירות! חסר
היד, בהן הקשר לקהל• רק בסיום, כש־מאות
החיילים מחזיקי הלפידים עלו על המגרש
ובפיהם שיר הכיתה האלמונית, זז
משהו לא רק בעיני הקהל אלא גם בליי.
״־על שיר לכיתה אלמונית,״ שרו רבבית
הצופים עם החיילים• אתמול היו הם בני
הכיתה האלמונית. היום אלה המופיעים עד
המגרש• מחר יהיה זה הילד שאיבד את אמו.

הדגיון מעוקיף
צלס..העולם הזה״ מנציח מתיחית הלגיון על חומות יהעיו
דה: מחוגי השעון הראו כי השעה כבר
תשע. ואילו המכונית המיוחדת, שהסיעה את
צלמי העתונות במרוכז ירושלימה, יצאה
לדרכה בשעה שבע בדיוק. גרוע מזה: בנקודת
המוצא קיבל גם כל צלם את התעודות
וסרטי־הזיהוי, שיאפשרו לו להיכנס
לאיצטדיון או לנוע במסלול המיצעד.
וכך, בשעה מאוחרת של הצהרים, מצא
הצלם את עצמו בסימטאות העזובות של
ירושלים. אל האיצטדיון אי־אפשר היה להיכנס.
אל נקודות הראיה הטובות לאורך
המסלול, לא נתנו ההמונים להגיע. הוא התיישב
לרגע מול חומות העיר העתיקה
וחשב על הסיפור שיצטרך לספר במערכת,
כדי להסביר מדוע אין צילומים מהמיצעד.
לפתע נדמה היה לו כי ראה תנועה מעל
לחומת העיר העתיקה. לגיונרים.

שגי לגיונרים ע? הגג

ך • רגע זה צפו ועלו לנגד עיניו כותרות
העתונים של הימים האחרונים, אשר
סיפרו על התנגדות הירדנים לעריכת מיצעד
גדול בירושלים העברית, ועל שידולי המעצמות
שישראל תפחית ככל האפשר את
הנשק והכוחות שישותפו במצעד .״מעניין
לדעת מה עושה הלגיון היום,״ הירהר. ומי
הירהור לפעולה.

מה שקרה לו מאותו רגע, מתאר
אריה קרן כרשימה זו:
מטרתי הראשונה היתד, למצוא נקודת תצפית
גבוהה, שממנה אוכל להשקיף לעבר
העיר העתיקה. מכר, עובד קול ישראל שעבר
במקרה ברחוב, ומיהר לעבודתו, הציע לי
להצטרף אליו .״מהגג שלנו,״ הבטיח ,״תוכל
לראות את כל העיר העתיקה.״
הגעתי, ראיתי, צילמתי. בעצם, לא היה
הרבה לצלם. הבנין אמנם גבוה, אולם הוא
רחוק במקצת מהחומות. גם בעזרת הטלסקופ
הגדול שלי הצלחתי רק בקושי למצוא
עמדה מבוצרת, על גג אחד הבתים בעיר
העתיקה. לצד העמדה, גלויים לגמרי, עמדו
שני לגיונרים וחזו במצעד. לחצתי על
ההדק.

אולם היה זה רחוק ממה שביקשתי.
מסיפורים ששמעתי ידעתי, כי מכנסיית נוטר
דאס אפשר לראות בבירור את העיר העתיקה.
אולם גם ידעתי כי אסור לצלם
משם. אך מה אינו אסור לצלם עתונותז
צעדתי לעבר הכנסיה.

שיגיח ש 7גזירה
ך ס כאן שררה אוירה של עיר רפאים
ייזושה. השער הגדול היה פתוח לרוזחה,
הין שומם לחלוטין. אפילו בתוך הבנין עצמו
לא מצאתי נפש חיה. צילצלתי — מתוך
תקווה שבכל זאת יימצא איזה נזיר או
כ־מר שיראה לי את הדרך לשמים, או לכל
הפחות לגג. לשוא. גם הנזירים הלכו כנראה
לחזות במיצעד•
עליתי לבדי במדרגות העץ, עד לקומה השניה.
שם ניצבה דלת נעולה וחסומה. פניתי
לפרוזדור הארור, מתוך תקווה שאוכל
להיכנס לאחד החדרים, ולצלם מבעד לחלון.
אך גת בחדרים לא היה איש. המצב ניצל
על־ידי שתי בחורות יפות, אשר יצאו ברגע
זה מתוך אחד החדרים•
מבעד לדלת הפתוחה יכולתי לראות חלון
גדול ויפה, משקיף ישר אל גן־העדן האסור.
הבחירות הראו נכונות ראויה לשבח לעזור
לי. אחת מהן אף החזיקה ברגלי הימנית,
בשעה שרגלי השמאלית וחצי גופי העליון
היו נטויים מחוץ לחלון. בידי אחזתי בקושי
את הטלסקופ הארוך והכבד.
מתחתי, במרחק כמה עשרות מעטות של
מטרים, ראיתי את הכיכר הרחבה שליד
שער שכם, כמונחת בכפי. אנשים הלכו ברחוב,
מוכר לימונד הציע את משקאותיו,
מונית נעצרה והורידה שלושה נוסעים. אחד
מהם פיהק, ואני ראיתי את שן הזהב שלו.
כפינת רחוב צדדי, העולה לבית־קברות
עזוב, עמד אוטובוס וחיכה לנוסעים. מבעד
לטלסקופ ראיתי כל פרט בתוך האוטובוס.
וכשהתניע הנהג את מכוניתו, כמעט והרמתי
יד לאחזו בכתף ולבקש ממנו שימתין
מעט, עד שאגמור לצלם.
ואז עברה במוחי מחשבה נוראה: מה יקרה

אם יישמט מידי המכשיר היקר? כי מיד
מתחת לחלון, השתרע שטח ההפקר בין
מדינת ישראל וממלכת הירדן ההאשמית.
נזכרתי במאורע מעציב דומה, שאירע לנזירה
צנועה באותו מקום. הנזירה פתחה בשעה
בלתי מוצלחת את פיה, ושיניה התותבות
צנחו אל בין שתי מדינות עוינות. לעניין
היו הדים בינלאומיים, והנזירה יצאה בשן
ועין. תחת חסות משקיפי האו״ם יצאה כיתת
סיירים לשטח, לחפש את השיניים. לגיונרים
וחיילים ישראליים עקבו אחר החיפוש באהדה
רבה, כשליבם מלא צער על הנזירה
המסכנה, שלא יכלה לאכול.

במטווחי אבן
** יספתי חזרה מהחלון, כל עוד
1*/מצלמתי בידי. הייתי מרוצה מאד מן
הצילום. אולם בכל זאת, לא נוף אזרחי של
העיר העתיקה באתי לצלם. מה שחיפשתי
היו אנשי הלגיון, העוקבים אחרי מיצעד
צה״ל.
מכיוון שאינני מכיר את ירושלים די
הצורך, ביקשתי מאחת הבחורות שתסביר לי
היכן המקום שהלגיונרים נוהגים לימת ממנו
אבנים על תושבי הצד הישראלי. ממרחק
שאפשר לידות אבן, אפשר גם לצלם תמונה
טובה. הבחורות התחילו להסביר. אחת מהן
ליודתני לבסוף למקום.
היא הביאה אותי לרחוב ממילא. במרחק
מטרים אחדים מהתנועה ההומה חסמו את
הרחוב קירות־מגן מבטון, שנשאו כרזות רב־לשוניות
״סכנה! גבול לפניך! הלגיון עינו
פקוחה (או משהו כזה)!״ דרך חריצים בקירות
העפתי מבט לעבר ה״ 0כנה!גבול לפניך!״
לבי חדל מלפעום. בדיוק ממולי התנשאו
קירות בסון, ומעליהם עמדות של שקי חול.
הבסתי ישר לעיניו של לגיונר. אפשר היה
לפגוע בו באבן.

תירגור בלעיסת מסמיק
1היכנס או לא להיכנס ז ו זאת היתד,
/השאלה. ראיתי כמה ילדים עוברים את

ך חוסיין ההאשמי ביקר ביום
המיצעד בעיר ׳העתיקה של

ירושלים. כאשר צילם צלם העולם הזד. תמונה
זו של מגדל דויד, לא ידע כי ייתכן׳
שהדמות השניה מימין עלולה להיות המלך.
ך< רחובות הראשיים הצטופפו הר*•
בבות. מיקצב התזמורות נבלע ברעש
שרשרות המאבקים. כל העיר ירושלים ו־150
אלף אורחיה היו מרוכזים במסלול הארוך.
בשכונות וברחובות הצדדיים, שרר שקט
של צהרי יום כיפורים. רק פה ושם
נראתה דמות גלמודה, מסתובבת בין גושי
האבן השוממים. ביניהם היה צלם, שנשא
על צווארו חצי תריסר מצלמות משוכללות.
הוא נראה עצוב. לא היה לו מה לצלם.

טביעה כים השמחה
ן * יה זה אריה קרן, צלם מערכת העולם
1 1הזה. בלילה הקודם הוטל עליו לכסות את
השמחה ברחובות תל־אביב. אחרי שעות
אחדות של לחיצה אובייקטיבית ומפוכחת
על הדק המצלמות, הרגיש מבודד מן הרוח
הכללית. הוא החל מקנא באנשים הצוהלים
והרוקדים מסביבו.
לרגע קט הניח את מכשיריו הצידה,
וביקש לטבול בתוך ים השמחה הכללית.
לצערו, היה זה ים בעל תחולה אלכוהולית
גבוהה. אפשר היה לטבוע בגלי הקוניאק
שזרמו בכל מקום. הצלם הבלתי־זהיר טבע,
ואך בנם ניצול על־ידי כמה ידידים שהביאוהו
הביתה.
כאשר התעורר, למחרת בבוקר, נתקף חר־

רחוב בעיר העתיקה

שהעיר החדשיה הומה מרעש המיצעד. התמונה צולמה מבנין מנזר

נוטר־דאם די פראנס, ורואים בבירור את בני העיר המטיילים ברחוב,
אוטובוס הממתין לנוסעים, ושלם תחנת דלק של חברת אסז. מימין
משתרעת חומת שער שכס, במרחק עשרות מטרים מן חגבול.

צלם הלגין

במרכזו של רחוב ממילא המבותר שכב לגיונר זח מאחורי
שקי חול, ובידו מצלמה. הוא התכוון לצלם, כנראה, את
המיצעד של צה״ל, שנע לא הרחק ממנו. אך קשה להבין לשם מה בחר עמדת־תצלוס בלתי־קירות
המגן, בדרכם לביתם, בשטח ההפקר.
ערכתי חשבון נפש קצר. אם אעבור, אמרתי
לעצמי, קיימות שלוש אפשרויות )1 :שה־לגיון
הערבי לא יירה בי! )2שהוא כן יירה
בי; או )3שיסתפק, לכבוד החג, בזריקת
אבן.
במקרה הראשון, הייתי זוכה לצילומים המיוחלים
ומציל את היום. במקרה השני יכולתי
לראות את אשתי האלמנה מתיפחת בבכי,
על שנהרגתי מבלי שאפילו אחדש את ביטוח
החיים שלי; והרצח מתנפח לתקרית־גבול אשר
שוב תעמיד את העולם הזה במרכז שערו־ריר.
ציבורית. המקרה השלישי היה בלתי-
נעים עוד יותר: קליעה טובה באבן היתה
הורסת לי כ 8ה מאות לירות של ציוד —
ולך תגיש חשבון למלך חוסיין.
לבסוף אמרתי לעצמי: אם ילדים יכולים
לעבור את הקיר, אוכל לעשות זאת גם אני.
הירדנים בוודאי לא יעזו להתחיל בעסקים
בדיוק ביום שכמה עשרות טנקים של צה׳׳ל
נותנים לי חיפוי עורפי. ליתר בטחון הוצאתי
את חולצתי ממכנסי, עיקמתי את כובע־המצ־חיה
האדום שלי, תירגלתי תנועות של אדם
הלועס מסטיק — נשמתי די עמוק, וצעדתי
קדימה.

נוחה ונסופה כזו. תמונה זו צולמה ללא עזרת הטלסקופ, ממרחק 20 מטרים בלבד ממקום
הימצאו של החייל הירדני, כשצלם העולם הזד, עומד גלוי לנגד עיניו של הלגיונר. אפשר
להבחין בבירור בתג הלגיון על כומתתו של החייל הערבי אך סמלי יחידתו מוסתרים.
פף לעברי ברובהו. החלטתי לנתק את המגע.

עמדה עד הגג

שני לגיונרים עומדים ליד פיל־בוקס, הבנוי מל גג אחד
הבתים בקירבת הגבול. במקום זה נראה ריכוז גדול של
חיילי הלגיון שהיו במצב הכן הלגיונרים לא הראו כל סימני יעצבנות, נראו שלמים ביותר.

ידידי אחמד
* •1מדלי, במרחק עשרים מטר, מאחורי ש־
1*4קי־חול, שכב לגיונר אימתני, וכיח־ן אלי
— מצלמה! הוא לחץ על ההדק, הרים את
ראשו ועשה לי תנועה להסתלק. נבזות! לו
מותר ולי אסור? צעקתי לעברו :״אמריקאן
טוריסט!״
כנראה שגם שם פירסמו מודעות עם חרוזים
״הסבר פניך לתייר /ורכשת ידיד׳ יא־אבו
כייר.״ על כל פנים, כשכיוונתי אליו את
מצלמתי, לא התנגד. להיפך, הוא התרומם
מעט, ושוב צילם אותי. הוא צילם אותי,
אני צילמתי אותו. הוא צילם אותי, אני צילמתי
אותו. בקיצור, זה היה יכול להימשך
עד היום. שני חובבי צילום כאלה לא נפגשו
מזמן!
אך אחמד שלי — או שמא מותר לי כבר
לקרוא לו דירי — לא היה הלגיונר היחידי
שהופקד על חומות ירושלים. מאחורי קיר
הבטון התרומם במלוא קומתו, על חומת העיר
העתיקה, לגיונר אחר. הוא עשה תנועות
מזרחיות בלתי־ידידותיות. במלים אחרות: נו־

המ?ד חוסיין במגדר
* * תה ככר הרגשתי את עצמי עכבר
י> חזית אמיתי. במקום לעזוב את שטח
ההפקר, טיפסתי אל מעלה אחד הבתים ה־הרוסים־למחצה,
עד הגג. שם, מאחורי גל
הריסות, הקמתי את החצובה הכבדה שלי
והתכוננתי לכמה צילומים רציניים.
כמשך שעה ארוכה סקרתי את החומות.
בדרך כלל אפשר לראות עליהן חיילים ומטיילים.
הפעם הכל היה שקט ומתוח• איש
לא טייל. רק בעמדות ישבו החיילים וצפו
לעבר ירושלים העברית• הבחנתי בבירור 5־
לגיונרים היושבים ליד מכשירי קשר. מן
הסתם מסרו תיאור שוסף של הרכב טור המצעד
והתקדמותו.
עברתי ממקום למקום, וצילמתי עמדות
שונות: לגיונר מביט במשקפת, מעל למעקה
של גג שטוח: אזרח לבוש חולצה אדומה
פרחונית — תייר אמריקאי שבא לחגוג את
הצד השני של מטבע העשור? התרכזתי
במיוחד על מגדל דויד. מתחת לכיפה החדה,
על המרפסת העגולה הידועה, הבחנתי בכמה
דמויות. מאוחר יותר נודע לי כי המלך
חוסיין היה אותו יום בעיר העתיקה,
ואם כן יש להניח כי גם הוא בא לחזות
במיצעד, ומיגדל דויד הוא נקודת תצפית
מצויינת לכך. מי יודע? אולי פגעתי בבול,
מבלי לדעת?

בעצם, אסור לצלם

נקודת תצפית

לגיונר עוקב אחרי תנומות צה״ל בעיר החדשה, במרחק
לא רב מהמיצעד, בעזרת משקפודשדה. לידו עומד לגמנר
שני־ואזרח לבוש חולצה אדומה מקושטת כף רחים, כפי הנראה תייר סקרן שהצטרף לחיילים.

ן* יפלתי את מצלמתי וחזרתי ליש-
1/ראל. שם פגשתי שני שוטרים׳ ,שהשתו•
י ממו לראות צלם עתונות בחלק שומם
זה, הרחק מהמולת המיצעד. באדיבותם הרבה
השאילו לי את משקפתם .״הבט שם,״
אמר לי אחד מהם, בהצביעו לעבר החומה,
״יש שם בחורה.״
התבוננתי במשקפת. ואמנם, שם, בדיוק
באחת העמדות שצילמתי קודם לכן, עמדה
בחורה אירופית, ליד לגיונר .״אני מוכרח
לצלם את זה,״ הצהרתי, והתחלתי מתקדם
שוב לעבר שטח ההפקר.
״אסור!״ פסקו השוטרים, ועצרו בעדי.
״זה מסוכן מדי.״

ילדים בני שמונה וחמש חוגגים את חג העצמאות, בפשטות
מובנת ושיגרתית, נמו את חג הפסח, ראש־השנה וחג הביכורים.
ך * וברתצהובה עבת־דפים עמדה הי
1שבוע במרכז חגיגות יום העצמאות העשירי.
במשרדי עיריות ומועצות מקומיות,
במחנות צבא, מנהלות תיאטרונים ומזכירויות
קיבוצים, נקראה החוברת בעיון רב .״שבוע
העצמאות ובמות הבידור בליל העצמאות,״
היתד, הכותרת של תנ״ך העשור .״אחריות
מטה: יעקוב אגמון.״
בתל־אביב, בה התרכזו 150 אמנים מתוך
200 שהופיעו בכל רחבי הארץ, פרט לכמה
אלפי מנגנים, מחוללי מחולות וזמרי מקהלות,
התרכזו עצביו של המבצע הגדול. בראש
הצומת עמדו שניים: הבמאי גרשון פלוטקין
והמארגן יעקוב אגמון, לשעבר מזכיר קבוץ
הראל של השומר הצעיד, והיום ראש מחלקת
המפגנים של ועדת העשור העולמית.
בעזרת שני טלפונים, שתי מזכירות, עשרה
נהגים, עשרות מארגני־משנה ומאות עובדים
אחרים, שלטו השנים על מבצע־ענק. המטרה:
לשמח ולהרקיד עיר שלמה. ואכן ,״כל העיר
רוקדת,״ דיודחו ריכוזי הקהל שעתים אחרי
התחלת המבצע .״סוף־סוף,״ נשמו אגמון
ופלוטקין לרווחה.

על המבצע הגדול ופרטיו הקטנים,
מדווחים כתפי ״העולם הזח״:

זה על זה
אחת הבמות.

מעל כתפי אביו, צו־פח
ילד בן ארבע אל
ום הולדת למולדת,׳׳ הוא שר.

מחפשים דהקה

* *יפהלהקתהפועל? ״ טלפונים
טרטרו. מזכירות צעקו, מארגנים ארגנו, מ נהגים נהגו, אמנים התאמנו וגדנ״עים הדליקו
לפידים בקצב מזורז. הכל דפק באותו
קצב — הכל מלבד להקת חפ ועל .״איפה
להקת הפועלז״ צעק יענקלה אגמון .״איפה
באמת להקת הפועל?״ .חזר אחריו גרשון
פלוטקין בהדגשה .״איפה לעזאזל להקת הפועל?״
התרגז קצין הרכב עכו .״נו, איפה
להקת הפועל?״ צרחה טלפוניסטית.
״כמה חבל, הם הפסידו 500ל״י,״ נאנח
יענקלה וחייך לגרשון פלוטקין .״הם הפסידו,״
הסכים גרשון .״נורא חבל,״ אישר
עכו וסיכם את הוויכוח.
שוב הטלפון :״להקת אילו! מסרבת לזוז,״
הודיע אלמוני .״מסרבת?״ שאל יענקלה.
״למה?״ ניסה עכו לברר .״הם רוצים טכסי
במקום הטנדר ששלחנו להם,״ הסביר הקול
האלמוני .״טכסי?״ תמה עכו ,״למה לא? שלח
להם רכבת, אבל שיזוזו כבר, לכל הרוחות.״
להקת אילו! זזה לכל הרוחות.

יו ם הו לדתלמ די נ ה

שנייס־שנ״ם

•גנים הרקידו את הקהל בליווי של תזמורות.

**|י פעם לא היה לי קהל כזה,״ הת־גאה
אלכסנדר יהלומי, כשהוא סוקר

את ים הראשים בכיכר מלכי ישראל וסופג
גרוש שהועף אליו מאחת המרפסות .״אם היה
כל אחד משליך עלי גרוש אחד, הייתי זקוק
לשבועיים כדי לאסוף אותם.״
רגע אחד היו השמיים חשוכים וברגע השני
טבלו באוקינוס של זיקוקין. זיקוקין
בצורת כוכבים, ירח פשוט, ירח מלאכותי,
ירח עם כלב, ערפדים, עקרבים, מרבה רגלים,
נחש ארסי, שביל החלב, אבקת חלב,
טפטפות, שלג, גלידה, חיסל שוקולד.
על הבמה לצד יורי הזיקוקין, ניגנה שליש
תזמורת מכבי אש, בקצב. חזיקוקין. את הקצב
נתן משה ליבוביץ׳ הג׳ינג׳י .״חלטורה,
זו חלטורה,״ הסביר בחלק היחידי של גופו

״וזבח נצא במחול״

המריצו האחראים על הבמות את
ההמונים שנהרו לקרית השמחה,
כדי לשמוח ולעלוץ .״יש ריקוד בוצרים /ויש ריקוד יוצרים /ויש ריקוד
יו-ו 1 1וי* —ד 1יייי —י

נוצרים /ויש ריקו
— /זוגות זוגוו!|
השכיחים בריקודי ה

שיכורים

מעטים נראו ברחובות העיר• רובם הגדול חיז אלוי
משתתפי המסיבות הפרסיות, שבאו איש ובקבוקו ענדו.

שלא היה עסוק בחלטורה, הפר״
הקהל המשיך לזרום. בדיוק במקום בו
היה זלמן רובשוב־שז״ר מלהיב את הקהל של
1946 נגד ממשלת המנדט, ורמקול־יד היד.
צווח לאחר־מכן ״הקהל מתבקש להתפזר בשקט״
,ניצח עתה מורה לזמרה, עטור זקן
הרצילאי, על מקהלת הילדים של בית־הספר
העממי יהודה המכבי, ברפרטואר של משורר
לאומי אלמוני :״לנו חג בכל שנח • /זס
הולדת למדינה /קול ימין וקול שמאל /
הבה נצא במחול /היום יום הולדת /יום
הולדת למולדת״.

איך רקדנו בדגניה ז

המתים בחוצות העדים

שדן שב?{ קורא ליער שנים, עבור.״
הסמל ניטים ששון הפעיל את תחנת

האלחוט ששון שבע. ליד חיבל התרבות טיפס
שיכור עם בקבוק קוניאק ביד על הבמה, החל
מבצע את חרוזיו של חיים חפר, שהושמעו
מפי אריק לביא :״רבקה, מוישה וצפורה /
מה זח לא רוקדים כבר הורה? /שמואליק
יעל ואפרים /להרים את חרגליסו /סבא
גרישה, דודה מניה /אין רקדנו בדמיה? /
הצטרפוו יותר במרץ — /מה אתה עומד
שס פרץ?״
הקהל התלהב, המשטרה לא כל כך• בשורות
הראשונות ליד הבמה התעלפה אשה,
אחריה זקן, אחריו שני ילדים. אחריהם הת־
• חילו השוטרים להרביץ לקהל המתפרץ. ה•
שוטר 533 היה פעיל ביתר ׳:אחרי לניהוא
׳גמר להרביץ לצלם־עתונאי, עבד להכוון עתו-
נאי אחר. ששון שבע נכנס לפעולה, הציל
את העתונאי, הרגיע את השוטר.
״מי כאן האחראי?״ צווח לפתע אזרח,
״אבד לי ילד בן תשע.״ ״תבוא מחר בין
תשע לעשר במשרה״ הציע אריק, וצירף
את האזרח לשורה של האבות המחפשים ילדים
אבודים. ליד שורת האבות ניצבה שורה
אחרת: ילדים• מחפשים אבות.
קריין התנ״ך עמיקם גורביץ׳ הגיע, עם
סרט על היה ״מה הבעיות?״ שאל בקולו
של ישעיהו ב׳ .״רע מאה״ הסביר אריק,
כשהוא ממלא את מקומו של איוב ז״ל.
״יהיה טוב,״ ניבאו בבטחה עזרא ונחמיה —
יענקלה אגמון וגרשון כלוטקין•
המהומה חוסלה .״ימינה ימינה שמאלה
שמאל /לפנים אחורה /פעם היה עשיר
גזול /וקראו לו קורח /ימינה ימינה לא
ליפול /לא לדחוף את דבורה /קורח
כבר ירד לשאול /לפנים אחורה.״

ולא ג״ו

ביקש שתצלצל אליו, אני אתן לך את המספר*.
״תני
לו מספר לרופא מין *,הציע יענקלה
״כדי לדעת איזה מין בורג חסר לו
הופיעו עוגות — מהמדור ״היום לפני
עשר שנים.״ קוניאק המשיך לזרום.
ושוב ששון טבע. מיער שנים הודיעו על
נסיון לאונס. נכנם סגן מפקד המחוז, רמ״ח
יעקוב קנר :״הנסיון סוכל, הבחורה הסכימה,״
הודיע. מאיר ת־יסגאל הגיע ישר מהר הרצל,
עם פמליה שלמה :״איפה הקולונל ניב?״
התענץ באידיש רזזיית־קוניאק. אחריו —
מפקדי מכבי־בי־בי, מכבי־בי־בי, מכבי האש.
הם לא שרו ״היתה שמחת פולס /כנועם
מבעו כולם — ובראש כולם /ביס בס
בם /מכבי האש.״ השיר אינו כלול בשירי
העשור הרשמיים.

עם ישראל כולו עייף
חמ כלילה. בכיכר הרברם סמואל
רקדו מלחים עליזים• בפינת גורדון די־זנגוף,
טילטל קהל שמח מכוניות של נהגים
חסרי חוש־הומור. בכפית הרימו את ודיסגאל
לתקרה, אל תוך הקישוטים הסוריאליסטיים

תיירים חבושי כובעי־עשור חיפשו את
השמחה בחוצות, נגרפו לשמחת ההמונים.

של חובב כרובי. ליד קולנוע חן רקדו טנגו.
במשק הפועלות לא נותרו יותר פועלות•
במקומן שרה ריקה זראי את שיר הסריון.
להקת בצל ירוק שרה שירים צמחוניים.
עזריה רפפורט המשיך לספר בדיחות בשדרות
שאול, אלימלך רם ביפו. ארבעה זוגות
רקדו תאלס עצוב על הבמה בשכונת התקית•
״אנחנו עייפים,״ הודיע המנצח של שליש
תזמורת מכבי־אש במיגרש משק הפועלות•
״עם ישראל כולו עייף,״ השיב לו יענקלד״
״אתם מופיעים עד שתיים• תקבלו מדליה של
פח, עם פטנט שנסגר ונפתח.״
זוג בן 55 רקד ברחוב גורדון. לט־ו.
אילקה ואביבה הגיעו למשק הפועלות• ריקה
זראי צילצלה למטה :״עד מתי?״ ״עד בכלל*,
החזיר גרשון. תייר הכנים את הראש ושאל
אם אפשר להשיג ביבי־סיטר .״עוד לא,״
הודיע עכו ,״בעשור הבא.״
עד לעשור הבא, עבר המטה לבית סוקו־לוב.
המון חדרים עם המון מזנונים, המון
אמנים עם המון אמניות. להקת הפועל הניעה.
המון כריכים. טדי קולק שתוי, וזיסגאל
שתוי, יוסקה בנאי שתוי, כולם שתויים.
החלו מחלקים שיקים 100 .לירות לקת־פרנסיה•
לאמנים פחות. אין יותר קוניאק?
או להתראות בעשור הבא.

אוטו עם גאזוז

מה אתם רוצים / 7טה יש פה לדבר
חיים חפר את חרוזיו, דוגמת החרוזים
המשימה הצליחה: ההמונים רקדו ושמחו.
— 3000

י! 1ו! יסד—

ך• ו הו הו הו, קולו של אילקה מעל
1 1לבמה המרכזית ביפו, החריש אפילו
את הבדיחות של אלימלך. רם .״מפעיל ה־זיקוקין
הצרפתי ממשק הפועלות נבוזה בכל
גופו,״ הודיע ששון שבע מפי יער
שנים ליענקלה, שהשתדל לברר בטלפון מדוע
לא קיבלה הבמה של יפו משקה קר
״שלח לכאן אוטו של מכיי-אש עם גאזוד!״
הבמות החלו מדווחות .״יש לי כאן אלף
איש ואני שולח אליך אח התזמורת של
מכבי־אש,״ הודיע צמח מבמת מלכי־ישראל.
״צילצל עתונאי מדבר,״ הודיעה המזכירה
מיקי ,״הוא רוצה לדעת אם זד, נכון ש־35
אלף אמנים מופיעים בכל רחבי הארץ. הוא

.שרום, המוניס

״ 1אמרה פעם רעית הנשיא, רחל ינאית־בן־צבי, כשי
הוזמנה לנאום בפני קהל רב. הפעם אמרו דאת מנהלי
הבמות להמוניה״ם. במשך שש שעות רצופות בידרו האמנים את הקהל שהתאסף מכל הארץ.

במדינה

״ מ @ 3311נ ש ^

היצירה ה חדי ש ה ביותר של
תוצרת 0 1 4 *9
הרדיו המלכותי, כשמו כן הוא ־

המקלטים!

מלך

יעז מקל טי ם זולים יותר, אך איו טו בי ם יותר!
זוהי ההשקעה עבור נספך

3 1 £ 06/10

העם שבע מול זנדיק
״כי שבע יפול צדיק וקם, ורשעים
יבשלו ברע משלי,

גיבור השבוע היה קצין חיל־הצנחנים.
במיסדר הירושלמי, שהיה מרכז חגיגות העשור,
צנח ארצה מתעלף, קורבן נוטף לשרב
העז. כהרף עין קם על רגליו, ניקה את
מדיו, התיצב שוב בראש יחידתו. כעבור
כמה דקות צנח הצנחן שוב, קם שוב ללא
עזרה. אחרי שהתעלף כמה פעמים וקם
כל פעם מחדש, כאותו צדיק של ספר משלי,
מצא דרך להחזיק מעמד: הוא נשען על
חייל שעמד מאחוריו, מבלי שאיש מן החוגגים
ירגיש בכך.
אותו צדיק אלמוגי היה רק אחד מני
רבים, שהפגינו השבוע מרץ אתלטי וכוח־החלטה•
הרוקדים בחוצות הערים, המתעמלים
במיפגנים הרמת־גניים, הצועדים בחוצות
ירושלים — כולם עמלו למען החג.
אולם המיפגן הספורטאי העיקרי של השבוע
היה אחר. הוא לבש צורה של מרוץ.
גדולי המדינה בעבר ובהווה התחרו ביניהם
על כתר האליפות. כל אחד רצה להקדים
את חברו ולהגיע ראשון אל היעד — ספרי
ההיסטוריה.
בשבועות האחרונים כבר נערכו כמה מי־רוצים
מוקדמים. אולם השבוע היתד. זאת
תחרות כללית. כמעט כל גדולי המדינה
כיסו עמודים על גבי עמודים של נייר-
עתון, כדי להוכיח שתרומתם שלהם ושל
חסידיהם היתה המכרעת. ועל כולם עלה,
כמובן, ראש־הממשלה עצמו, שהפקיע את
אחד הטכסים העיקריים של השבוע (ראה
להלן) כדי להוכיח להיסטוריה שהוא לבדו
ראה את הנולד והנהיג את העם במו ידיו
לקראת הנצחון.
היה משהו נאיבי במירוץ זה. ההיסטוריה
אוהבת צדיקים, אד אי־אפשר להובילה בזרועות
מם־צדיקים. היא לא תשאב את השראתה
ממאמרים ומנאומים מפוברקים למענה,
אלא ממעמקי השכל הישר של יחידים בלתי-
ספורים. היא תפסול דברי־התרברבות והב־רקות־פרסומת.
הגיבור שלה יהיה האדם
העברי האלמוני, שהקים את המדינה וקיים
אותה — בדם, בזיעה, בצנע ובשקט. דמותו
תזדקר מעמודי הספר — כאשר אחרון המאמרים
וקריאות היחי־אני יחלפו עם הרוח.

הע שיר
האיש שצדק תמיד

בפאריז והניס איריוניס ! -סחה גס בישדאר !

הבידוד המעולה רבל
מו סי קו ל

מו סי קו ל

מו סי קו ל

מו סי קו ל

הפתיחה החגיגית במוצ״ש 3.5.58כ־ 8.30 כערב

בגן המחודש שד בית ציוני אמריקה נורא
_ כוכבי תוכנית א׳

האחיות פיטום
בהנהלת ברונו קוקאטריקס, פריז וגיורא גודיק, תל־אביב

דאק פילס
הפזמונאי הדגול של צרפת

דו ס ״ ה

מ ד לין ו גז ה

ר קו ף

תגלית הזמרה החדשה של פאריז

חזיון ריקודי־קומי

בני אולי מ פי ה

וארן די ב איו וספרקס

אקרובטיקה אמנותית

אקרובטיקה מבדחת

ו בי עי ת מועדון ה תי א ס הן

,שמוותא לי מ פי הי

בתוכנית נבחרת

בניצוחו של רומן מסינג

הצגת האמנים:

תאורה אמנותית:

שו שנ ה שני

״ אורו ת הב מ ה״

כרטיסים. :כנף״ ,אלנבי .83״רוקוקו״ ,דיזנגוף .93״כרטיס״,
אלנבי .31 רמת־גן: רכניץ, ביאליק .57

אנגלי אלמוני בשם סר רגברט מסגרייב,
יפהפיה של ריבנם, משפחה מן הגטו ועוד
כמה דמויות־שמז מכל התקופות והארצית
הסתכלו מתוך מסגרותיהן בפניו המודקגות
של ר״ר קיאודור הרעל, שפלשו אל הקיר
המרכזי של אולם המוזיאון. מתחתם נתפסו
בהדרגה הכסאות, שמילאו בצפיפות
קפדנית את כל האולם הקטן. הטכס החגיגי
ביותר של חגיגות־העשור, שיחזור ישיבת־הייסוד
של המדינה, עמד להתחיל.
רשימת המוזמנים היתה מוגבלת מאד:
משתתפי הישיבה ההיסטורית עצמם, חברי
הכנסת הנוכחית, מפקדי החטיבות הלוחמות
של צה״ל בימי תש״ח, פקידים בכירים.
כאשר התמלאו שורות הכסאות החומים,
בלטה לעין רק עובדה אחת: מה עצום
המרחק בין צמרת המדינה, אז והיום, לבין
האנשים שיסדו את המדינה באמת: לוחמי
תש״ח.
רק פעם אחת עברה רוח רעננה באולם.
כמה גברים צעירים, בעלי חולצות לבנות
והליכה מרושלת, הופיעו בדלת. היו אלה
המפקדים ד,אגדתיים של תש״ח: שמעון
(״גבעתי״) אבידן, יוספלה (״הראל״) סבד
קין, מולה (״יפתח״) כהן, וחבריהם.
כשהחלו משוחחים ביניהם, שמו לב לדבר
מפתיע. אף לא אחד מהם הרגיש, לפני
עשר שנים, שמישהו בתל־אביב ערף איזשהו
טכס, קרא איזושהי הכרזה. אבידן עסק או
בהכנות האחרונות לכיבוש הכפר אל־קובאב
לפני לטרון, טבנקין ישב בקרית־ענבים ו־תיכנן
את פריצת המצור על ירושלים, כהן
התקיף באותה שעה עצמה את מלכיה, במרומי
הגליל הצפוני. הם וחייליהם היו עסוקים,
לא שמעו את הקראת המגילה. היה
נדמה להם כי המדינה נוסדה בשדות הקרב,
לא במוזיאון.
צודק הצודק -אחרון. עתה הוזמנו
המפקדים לחזות בטכס. הוא בויים כהצגה
תיאטרונית מחודשת. לפי סדר מדוקדק
נכנסו חברי מועצת העם. הם נראו כסניף

של הקונגרס הציוני — עסקנים קשישים,
שכמעט איש מהם אינו ממלא כיום תפקיד
מרכזי במפלגתו* .אחר־כך באו חברי הממשלה
הזמנית, יושב־ראש הכנסת והגברות
וייצמן, בן־גוריון ושפרינצק. לבסוף בא נשיא
המדינה ורעיתו בכבודם ובעצמם.
עד לאותו רגע לא ידע איש בדיוק את
מטרת המעמד. שרר רושם כללי כי ייערף
עתה שיחזור מדוקדק של הסכם המקורי,
ורבים הרגישו שיש בכך משום טעם רע.
איש לא שיחזר מעולם את מעמד הר־סיני.
אולם קרה משהו שונה במקצת.
ממקומו קם דויד בן־גוריון. נאומו הקצר
והנמרץ היה מוקדש לנושא אחד ויחיד: דויד
בן־גוריון. הוא הסביר לנוכחים, ולעם ששמע
את הדברים ברדיו, כי דויד בן־גוריון צדק
בכל מה שאמר לפני החלטת או״ם ולאחריה.
עיקר הנאום היה מורכב מציטטות
מדברי דויד בן־גוריון בשנת 1947ו־, 1948
שהוכיחו בעליל כי דויד בן־גוריון ניבא
מראש שתהיה מלחמה עם צבאות ערב*.
ביג׳י שכח להזכיר כי לדעה זו היו לו
שותפים רבים בשעתו. לגבי מיליון תושבי
המדינה, שלא היו אז בארץ, היתה המסקנה
ברורה: רק איש אחד בארץ־ישראל ראה
את הנולד, וכך הציל את האומה.
המעמד השני. אחרי שגמר ביג׳י את
הציטטות מדברי עצמו, ואחרי שחנה רובינא
קראה את מגילת־העצמאות, יצאו כל המסובים
החוצה. בעוד נשיא המדינה עומד
מן הצד כגלגל חמישי, הסיר ראש־הממשלה
את הלוט מטבלת־הזכרון, שהוצבה ליד דלת
הבנין.
כשהתפזרו הנכבדים, החליפו ביניהם חיוכים
נסתרים. .אחרים צריכים להסתפק ב־מאמרי־זכרון
בעתונים,״ אמר אחד הח״כים,
בקנאה מסויימת. .לא כל אחד יכול להושיב
למרגלותיו את נשיא המדינה .,ולגייס זזת
ראשי המדינה לתפארת המעמד, וכל זה כדי
לספר לעם עד כמה שצדק בכל ההזדמנויות.״
נאנח פרץ ברנשטיין, החבר הצ״כי של
הממשלה הזמנית :״כשיחזור המעמד הושקע
יותר מרץ מאשר בהכרזת העצמאות עצמה.״

מיעוטים ^
מי״דונגג

חודשים לפני פתיחת שנת העשור סערו
הרוחות בקרב ערביי ישראל .״למען האל־הים,״
צעק ח״כ מפ״ם יוסוף כמים ,״אל
תכריחו איש לחגוג! אם ירגישו התושבים
הערביים טוב, יחוגו בעצמם. אל לנו לשכוח
את הקיפוח.״
לחברי הכנסת הערביים, הקרובים למפא״י,
היתד, דעה אחרת :״נחוג כמו בכל שנה.״
ואילו אל־איתיזזאד הקומוניסטי, השבועון הערבי
הנפוץ ביותר בישראל, התייצב בראש
השוללים הקיצוניים ביותר של השתתפות
ערבית בחגיגות העשור,, .ריקודים לתנאים
אלה,״ כתב ,״ידמו יותר לניתודי תרנגול
שחוט, מאשר לגילויי שמחה.״
אך האיש הפשוט בנצרת, שפרעם, כפר־יסיף
וחיפה, לא הקדיש תשומת־לב מיוחדת
לוזיכוח. מינהל ההסברה, שפקידיו היו ממונים
על החגיגות בין המיעוט הערבי, הוסיף
על המבוכה: כדי לאפשר לתיירים, שהיו
עסוקים במפגנים הצבאיים ביום העצמאות,
ליהנות מהמראה האכזוטי של חגיגות ערביות,
דחה את החגיגות בנצרת ובשפרעם לשבת
שאחרי החג. ביום העצמאות עצמו ערכו
הפקידים סיולי־חינם לתושבים הערביים, שניצלו
את הביטול הזמני של הממשל הצבאי
לימי החג.
ילדי הגליל מאיימים. יום העצמאות
מצא את רוב רובם של האזרחים הערביים
בבתיהם, ללא כל סימן של חג.
• בעכו, התגודדו המון תיירים בשוק
העתיק. עבדאללה מחמוד ,)65( ,מהכפר מקר
שליד העיר, לא ידע בכלל במה המדובר:
״מה זה עשורי אצלנו בכפר לא שמעו
על זה.״ לתיירים ששוחחו אתו, סיפר על
* יוצאים מכלל זה: שני הקונווניסטיס,
שמואל מיקוניס ומאיר וילנר, חברי מועצת
העם, שהוכיחו כי בנוקשות הצמרת עולה
מק״י על כל שאר המפלגות במדינה.
• לפני כן כבר המיל ביג׳י על הפרשן
הצבאי ד״ר ישראל בר להוכיח את אותו
הדבר במחקר מדעי, בהסתמן על רשימות
ביג׳י מאותם הימים ביג׳י רגיש במיוחד
לנקודה זו, כי כאחראי למחלקת הבטחון בהנהלת
הסוכנות נחשב לאחראי לגיוס האטי
ולחוסר הנשק, בחודשים הראשונים של
המלחמה.
העולם הזה 1074

282 כבשים ועזים שנלקחו ממנו כמה חודשים
אחרי כיבוש מקר• השתתפות בחגיגות?
״רק ילדים שאין להם מה לעשות רוקדים׳״
השיב הפלח ברצינות׳ ״אני צריך לפרנס
משפחה של 19 נפשות וגם לשלם 55
לירות מס הכנסה כל חודש.״
• בכפר־יאסיף, ישבו כרגיל הצעירים
בבית־הקפה בכניסה לכפר .״אנחנו לא חוגגים׳״
אמר יוסף סלים, פועל במפרץ חיפה.
יאני קוסטאנדי יאני, ראש המועצה המקומית
בכפר־יאסיף, שאינו משתייך לאף מפלגה.
הכחיש שסירב לערוך חגיגת־עשור בכפרו
.״מינהל ההסברה ביקש ממני לערוך
חגיגה אזורית. הודעתי שאינני מסכים. אני
עורך חגיגות רק לכפרי, בבית־הספר.״ הוא
קיבל מכתב איום, חתום בידי ״ילדי הגליל״,
כשחותמת של דואר נהריה טבועה על המעטפה.
יאני יאני יכול היה רק לנחש
מי שלח את המכתב, אך הוא לא נבהל!-
״אינני מיחס למכתב כל חשיבות. אני כבר
25 שנה ראש המועצה בכפר• משרד הפנים
העניק למועצה פרס. אני משרת את בני הכפר,
ואין לנו תקציב לחגיגות אזוריות.״
• בנהריה, התכונן ג׳אזי אלסעדי (,)23
מזכיר האיגוד המקצועי הערבי בכפרי הסביבה,
לנסוע לירושלים, כדי לחוג את
חג העשור. מה בקשר לפועלי הסביבה הערביים
— האם גם הם חוגגים? ״אני לא
יודע,״ ענה אלסעדי ברוגז.
• בשפרעם, נרגז ג׳בור ג׳בור, ראש העיר,
למראה עתונאי. מקורביו הסבירו, כי
עתונאים אחדים סילפו את דבריו .״אין
עשור,״ צעק בכעס ,״מצא את העשור במקום
אחר!״ ג׳בור הוא חברו לסיעה ולדעה
של עורך־הדין הלאומני אליאס כוסא.
• בנצרת, קישטה העיריה את הרחוב
הראשי בדגלוני הלאום. פרט להם, לא הורגשה
שום תכונה בעיר• ״אנחנו לא חוגגים,״
קבעו צעירים באחד מבתי־הקפה, שחששו לגלות שמותיהם ,״זה חג של הממשל הצבאי.״
אך מרשד נאיף, מוסלמי משפרעם אשר
צידד בהשתתפות בחגיגות, ציטט לצידוק עמדתו
פתגם ערבי עתיק :״מי שגר עם אנשים
40 יום, הופך לאחד מהם — או עוזב אותם.״

אותו המעמד -כמעט אות האנשים

מאי 1948נ ביג׳י קורא את מגילת העצמאות. מאחורי השולחן
יושבים זאב שרף, אהרון ציזלינג, מרדכי בנטוב, אליעזר קפלן, משה
שרת, משה שפירא, הרב יהודה לייב מיימון, דויד צבי פנקס, פנחס

רוזן, אהרון רמז ובכור שיטרית חסרים: איצ׳ה־מאיר לוין ויצחק
גרינבוים, שהיו אותה שעה בירושלים הנצורה, ופרץ ברנשטיין.
הממשלה הזמנית כללה את כל המפלגות בישוב, פרט למק״י וחרות.

צימח!
עלבון לנשיא
איש אחד בלט בהעדרו מן המיסדר הצבאי
בירושלים, יותר מאשר בלטו מנהיגים
רבים אחרים בנוכחותם. היה זה ד״ר נחום
להופיע*.

גולדמן, שסירב באופן הפגנתי
הסיבה: בעוד שיושב־ראש הכנסת ונשיא
צרפת לשעבר הוזמנו לנסוע במכוניותיהם
עד לבמה באיצטדיון הירושלמי, נשללה זכות
זו מנשיא ההסתדרות הציונית• הוא נדרש
לחנות בריחוק רב, להגיע לבמה ברגל, דבר
שראה. בו , .פגיעה מחושבת, בכבוד משרתו.
בצורה זאת הגיעה המתיחות בין ביג׳י
וגולדמן לשיא פתאומי חוש. אחרי שהתרעם.
השבוע בפומבי.על כך. .שאין, .בישראל
,יום־אבל רשמי. לחללי. השואה.היהודית באירופה,
יצא הנשיא הציוני מן הארץ.
פדרציה מזרח־מיכונית. הרוגז החדש
בין שני האישים נגרם, במידה רבה, על־ידי
הפגנת־זריזות מצד גולדמן. הוא הקדים את
כל שאר כותבי הזכרונות (ראה לעיל) ,מסר
לפני חודש להארץ צרור מיסמכים, שהעידו
על חלקו האישי בהקמת המדינה.
בין הנקודות שהובלטו על־ידי גולדמן:
• בעוד שרוב המנהיגים-הציוניים חששו
בשנת 1945 לדבר על חלוקת ארץ-
ישראל, מחשש פן ייראו בעיני הישוב כבוגדים
או פשרנים, תמך גולדמן כבר אז בהכרזה
ברורה למען החלוקה, והקמה מידית
של מדינה יהודית בחלק מן הארץ. הוא
התנגד לעמדת ביג׳י, שנדבק באדיקות ב־
״תוכנית בילטמור״•* וסירב להסכים למדינה
בחלק מן הארץ בלבד. לדעת גולדמן, היתד,
עמדה זו מונעת הקמתה של מדינה יהודית,
כי איש לא רצה לנשל בגלוי את הערבים.
• כבר בראשית 1946 כתב גולדמן, במכתב
למשה שרת, כי ״בסופו של דבר
תצטרף המדינה היהודית לארצות האחרות
של המזרח הקרוב בפדרציה מזרח־תיכונית
כדי לסלק את פחד הערבים שהמדינה היהודית
בארץ־ישראל תיהפך לראש־חץ של
האימפריאליזם האירופי נגד המדינות הערביות.״

לאחד מכל
מנהיג חרות
״עייף״ ,הכחיש
מטכס המוזיאון

* איש אחר שלא הופיע
הטכסים הרשמיים ׳השבוע:
מנחם בגין, שהסביר כי הוא
כל מטרה הפגנתית. כן נעדר
אלוף משה דיין.
** על שם בית־מלון ניו־יורקי, נו הכריז
ביג׳י טל תוכנית זו בשעת סעודה חגיגית.
התוכנית דרשח להפוך את כל ארץ־ישראל
למדינה יהודית.
העולם חזה 1074

מאי : 1958 שוב נואם ביג׳י, ושוב יושבים לידו: זאב שרף (מוסתר
מימין) ,בנטוב, שרת, שפירא, מיימון, ברנשטיין, רוזן, שיטרית, לוין
וגרינבוים. שלושה מחברי הממשלה הזמנית — קפלן, פנקס ורמז ז״ל
• גולדמן התנגד גם אז להצעה שהמדינה
שתקום תיכלל בחבר־העמים הבריטי,
מתוך דיעה שהצעה זו ״תהפוך בהכרח את
רוסיה לעויינת״ .באמצע 1946 הציע לשגר
״מישהו״ למוסקבה כדי לדון על ארץ־יש־ראל
עם ממשלת• הסובייטים.
6גולדמן הציע לנמק את הדרישה להקמתה
המידית של מדינה יהודית (באמצע
.)1946 בכך ש״יהודי ארץ־ישראל נעשו עצמאיים
מבחינה מוסרית ורוחנית, כפי שאירע
במושבות האמריקאיות לפני מלחמת־העצמאות
שלהן״.
• בנאום באמצע 1946 אמר גולדמן:
״זמן רב לפני המלחמה (העולמית) נקטתי
עמדה שאם עלינו לבחור בין היותנו חלק
מהקיסרות הבריטית או חלק מחוך פדרציה
מזרח־תיכונית עם המדינות הערביות, עלינו
לבחור בדרך האחרונה ...החזרה לארץ־
ישראל פירושה ניסיון להיעשות שוב אחד
מעמי המזרח הקרוב, ולתרום את תרומתנו
להתפתחותו.״
שר־החוץ הבריטי, ארנסט בזדין, אמר
לגולדמן בסתיו 1946 כי ״אם תתבססו ב־ארץ־ישראל,
תחזיקו בידיכם את המפתח למזרח
התיכון. והו המפתח לאזור האים־
טראטגי החשוב ביותר בעולם.״
• בווין אמר כבר אז שאינו מתנגד לחלוקה,
אך טען כי המדינה היהודית תהיה
״מדינה גזעית״ ,והדבר אינו מוצא חן
בעיניו. גולדמן ניסה לשכנעו כי היהודים,
שנרדפו בכל העולם, לא ידכאו את המיעוט
הערבי, כי הדבר יתן פתחון פה לאנטישמים
לרדוף את היהודים.
8בודין אמר שלא יתנגד לתת את הנגב
למדינה היהודית, אך ״אל תחזיקו אותי
אחר כך לאחראי על שנתתי לכם מדבר״.
׳ 6בשיחה מאוחרת יותר טען בודן כי
בעיניו ובעיני הערבים חשוב שהסוכנות
היהודית תבוטל עם הקמת המדינה היהודית.
אמר בודן :״לא תוכלו להחזיק בחבל בשני
קצותיו, גם מדינה משלכם וגם ארגון של
היהדות העולמית הקשור במדינה באורח
פוליטי.״
• בתחילת אוגוסט 1946 הודיע נציג
הסוכנות בקאהיר כי עלי מאהד (מי שהיד,
אחר־כך ראש ממשלת מצריים, בימי שלטון
מוחימד נאגיב) מובן לפעול כמתיזך בין

— נפטרו בינתיים. לפני השולחן יושבים, בשתי התמונות, חברי מו־עצת־העס.
גבם אל המצלמה: ורה וייצמן, הנשיא ורעיתו ושפרינצק.
באותה שורה, מחוץ למסגרת התמונה, ישבה גס פולה בן־גוריון.

היהודים והערבים• מנהיג מצרי מרכזי אחר,
מחמוד צדקי באשא, אמר כי המזרח התיכון
יפיק תועלת רבה משיתוף־פעולה עברי־ערבי.
צדקי באשא יעץ, כי המדינה היהודית שתקום
תכריז מיד על נכונותה להצטרף לחבר הי
ערבי. גם עזאם באשא, מזכיר הליגה הערבית,
היה מוכן אז לסייע לפתרון בעית ארץ־
ישראל בדרך של חלוקה.
עתונות סודות בסיטונות
מעולם לא הוצפה הארץ במבול כזה של
נייר־עתון מודפס כמו השבוע, כאשר כל
העתונים ראו חובה לעצמם לכבד את
העשור בתוספות גדולות. רובם המכריע
לא היה אלא גיבוב מאמרים סתמיים, שבאו
למלא שטח, עייפו את הקורא האדיש בטורים
ארוכים של מליצות.
אולם כמו המחט בערימת השחת, היו
חבויות גם בעמודים אינסופיים אלה פנינים
רבות. היו אלה זכרונות של אישים שהיו
קרובים להכרעות עם הקמת המדינה, ואשר
מיהרו עתה לגלות את הידוע להם. מעטים
מהם ידעו לכתוב את דבריהם בצורה מושכת,
ועתונים מעטים ידעו להגישם בצורה
מרתקת• המעטים שהיתר, להם הסבלנות
לקרוא עמודים רבים למען כמה עובדות מעניינות,
יכלו לבוא על סיפוקם.
כך זה היה. בין מספרי הזכרונות היה
אחד שלא עשה הרבה להקמת המדינה. היה
זה הנציב העליון הבריטי האחרון, הגנרל
סר אלן קאנינגהם, שרואיין על־ידי כתב ידיעות
אחרונות סיפר הגנרל, באירוניה דקה:
באחד הימים פרץ דויד בן־גוריון למשרדו
כרוח־סערה, צעק :״הוד מעלתו, אם יש
בדעתכם לירות, מוטב שתתחילו בי!״ תוך
כדי כך היכר, ביג׳י באגרופו על לוח־לבו.
בקטע אחר של הראיון הודיה הנציב :״יתכן
שפעילות הקבוצות ד,טרוריסטיות היתה
גורם מסייע — אחד מיני רבים — לצעד
שנקטנו (עזיבת הארץ).״
• ד״ר שמשון יוניצ׳מן, ח״כ
חרות, סיפר כי ביג׳י היה מוכן לכלול את
מנחם בגין בממשלה הזמנית, אם לא תיערכנה
בחירות תוך שלושה חדשים מיום

הקמת המדינה. הבטחה זו לא קויימה.
י • בשיחה עם מפקד אצ״ל בירושלים
אמר דויד שאלתיאל, מפקד כוחות ההגנה
בעיר :״הטינופת, הפוליטרוק של ה־פלמ״ח(
.בני מהרשק האזנה שלנו לשידורי
האויב הוכיחה שהם קלטו את שיחתו
(של מהרשק) והבינו כי המצב בעיר העתיקה
מיואש והחליטו להסתער.״ שאלתיאל טען
שלא. היתד,־ הצדקה לכניעת העיר העתיקה•
משה שרת, שהיה מומחה לכתיבת
מיברקים מוסודים, אשר הבלשים הבריטיים
לא יכלו לפענחם, שלח לבך גוריון בלונדון
את המברק הבא :״האולם בסדר, הטרקלין
לא. הסתייעו בידידו של דוריאן גריי. כתבו
ליער הפרחים.״ הפירוש: ידידו של דוריאן
גריי, לפי סיפורו של אוסקאר וויילד, הוא
הלורד הנרי — והכוונה ללורד מלצ׳ט.
״אולם״ פירושו באנגלית הול, וזה היה
שמו של המזכיר הראשי של ממשלת המנדט.
אם הול הוא המזכיר, הטרקלין המוביל אליו
הוא הנציב העליון. יער הפרחים הוא העסקן
הציוני ירבלום, שישב בפאריס.
• ראשי ההגנה ניסו לשלוח מסתננים
לאילת, כדי לכבוש בשקט את הנקודה העזובה.
כשלא נמצאו מסתננים, הציע יגאל
אלון לפנות ליהודי דרום־אפריקה, שישלחו
משם ספינה קטנה, אשר אנשיה יכבשו את
המקום. התוכנית לא יצאה לפועל.
• ההגנה ייצרה פצצות מדמיעות ופצצות
הגורמות להתעטשות, לשם פיזור המונים
ערביים מתפרעים. באחד הימים פגעה
מכונית במחסן בו אוחסנו כמה מפצצות
אלה• המחסן התמוטט כולו. כששאל יש״
ראל גלילי אם גרם הדבר להתפוצצות,
ענה המחסנאי :״גרוע מזה! הפצצות הופעלו,
ואפילו כלב לא התעטש!״
• 43 מנהיגי ההגנה שהיו בכלא עכו,
וביניהם משה דיין ומשה כרמל, סברו כי
זנחו אותם, והחליטו לברוח בכוחות עצמם.
גלילי הציע במיפקדת ההגנה לתת להם את
הזכות להחליט על כך בעצמם. כעונש על
כך הוטל עליו מטעם המיפקדה לחדור בעצמו
לבית־הסוהר, בלבוש מתאים, כדי לשכנע
את האסירים להימנע מבריחה.
• כשחתם דניאל או־סטר, ראש עי•
(המשך בעמדד )16

אנשים
עווע הוד• דגול
זריזות מפתיעה גילה יומון לאחדות ה*
עבודה למרחב. בגליון חג יום העצמאות
פירסם ניתוח מסורס ומדוקדק מנאום ראש
הממשלה דויד כך־גוריון בישיבה החגיגית
של הכנסת. גילה למרחב: בעוד
שביג׳י כינה את משח מונטיפיורי כ־
״שוע יהודי דגול מבריטניה,׳׳ לא זכה חוזה
הציונות תיאודור הרצל אפילו למילת
תואר חיובית אחת, ובשעה שהברון כ״י*
מין אדמונד דה רוטשילד היד, רגלי,
לדעת ביג׳י, לארבע שורות מלאות של הערכה
חיובית, הוזכר נשיאה הראשון של
מדינת ישראל ד״ר חיים וויצמן כאלחר־יד
בנאום הגדול. אולם את הפגם העיקרי בנאומו
של ראש הממשלה ראו כתבי למרחב,
בעובדה שישראל גלילי לא הוזכר בו
בלל, :אין סעם לתבוע את זכויותיהם של
אישים כישראל גלילי ושאול אביגור,״
קבע למרחב, ויצא במאמר הערכה גדול לתביעת
זכויותיהם להערכה מלאה
זכה, לעומת זאת, נשיא המדינה יצחל,
בן־צכי, אשר הסופר כרוף ירושלים־
שפיצמן הקדיש לו, לכבוד יום העצמאות
העשירי, את ספרו לולימה, או כוחה-של
אהבה הקדשה נוספת על ספר חדש
הוקדשה לנשיא המדינה, על־גבי האנתולוגיה
החדשה של ספרית פועלים, בשם דור הארץ.
אולם משפתח הנשיא את האנתולוגיה מצא,
שכל סופרי השומר הצעיר הכלולים בהוצאה
פסחו על הדף, בו חתם את שמו
המחזאי יגאל מוסכזון, חתמו את שמותיהם
על דף אחר חכמי הצירופים
צירפו את שלוש האותיות הראשונות משלושת
שמותיו של שר הדתות והסעד,
חיים משה שפירא, הפכו את סדרן
ומצאו שמצטרפת מהן המילה. שמח
במסיבת יום העצמאות, מטעם מועצת פועלי
ירושלים, חיקה העתונאי שמואל אכידור
את צורה דיבורה ונאומיו־ ,של שרת החוץ
גולדח מאיר, זכה למחיאות־כפיים סוערות
ביותר מד,״קרבן״ בעצמו: שרת החוץ
הפתעה נעימה חיכתה לרמטכ״ל לשעבר,
הסטודנט משח דייך ,,משנכנס למסעדה
המזרחית יענה בירושלים. לשאלת הקופאית
״ססודנם?״ השיב דיין בחיוב, זכה להנחה
המקן בלת לסטודנסים בשיעור של עשרה
אחוזים על מי שהיה נציב עליון בארץ
ישראל, המראל ארתור ווקוס, סיפרו
השבוע חברי דגניה, כי בביקורו בחדר האוכל
ראה הגנראל את החברים הופכים
את מזלגותיהם ובוחשים את התה בידית. ה־גנראל
לא חשב הרבה, הפך את הכפית שבידו
ובחש נם הוא בידית.

פרסים וריש

מכות ב״כסית•

את!גה

די לי ^ יקדמ דל) ?מיז

מתר,לך 5ך חונ??זי.
איזה נוחם ז איזה טון*
ין ד,םןז־נ קזפול 9נזי•
איפה ך הוב ניידשזב 9קריסו

אל ן ל איש יללה שן ריה.

*גזה

לתשון ד, ילתיז לקזן א.
הוען ן5יו עוני
הבירגה הגזגלנז

החוגגים העליזים ביותר בחגיגות העשור
היו מארגני החגיגות עצמם. כאשר חיפש
מאיר וויסגאל, יושב־ראש הוועדה הער
למית לעניני העשור, את מנהל הוועדה אלוף־
משנה דויד ניג, שלא בא למיפגש מיועד
של שניהם, מצא אותו בחברה עליזה מאד
בכסית, כשהוא שתוי• כדי להפיס את דעתו
של זזיסגאל, הסתערו עליו ניב ומשה
(״ממי״) דח־שליט ממשרד ראש הממשלה׳
הושיבו אותו על כסא, והניסו אותו

(1 0 9ן•

הרגזה
*ריח\

• מחי משרד ראש רפס-
שלח טדיקולק, בנאום סיום לחגיגות
זפזלהיגז הדי
פוגווז היגויי
ההון גמל

*הנוזלה הזה״
פזגזנוזץ
חהדפיזה היפ\ר*לי ההזהר לישראלי
גגיכר
רז״ה
ג*ה\ זגזלא גול כל הגגושח
כארז.

*ד מזיק א וזלזל

?ד ציי פלשי גדרן.
ל מיריזז רע חלל

הקילי־ללס מי״
במאוד?ליס ו?ל 0ק*קול
לח:ר הללי אכל.
לא׳לר. לא עוד לך סן
ן׳ך לי מ•(קרי מדל) לסת•

ליל העצמאות :״שקט, שקט. אתם שיכי-
ריס, אני שיכור• אני שיכור אתם שיכורים•
שקט ...הערב, חג גדול — חג
העשור. אני מבקש מכם שקם מוחלט.
תראו שאתם יכולים לשמור על שקט.
הבחורה הנהדרת ביותר בארץ ישראל,
שאני מאוהב בה, היא ריקה זראי. תגידו
יחד אתי: יחי העשור! יחי בן־גוריון!
יחי ריקה זראי
• חסופר יורם מטמור :״אני
מאוהב. אבל אל תדפיסו את זה בעתון.
אני רוצה שזה יזדדע לד, מפי ולא מסי
העתונות*.

• כתם ״דבר״ שלמה שכא,

הסבר פני ך ל תיי ר
ו הז ספת ידיד לי שראל

בהסבירו לידיד מדוע תלתה עירית תל־אביב
קישוטי־חיות ברחובות :״זה ברור,
כתוב בתנ״ף — עם ישראל חי.״

• פתב ״הארץ״ כתן דונביץ/
על החבלים בהם קשרו פועלי העיריה

הטולס הזה ג׳>07

ולוא צ עי ר

אילקה ואכיכה על כמת הכידור
התלהבות סל רגל אחת
עשר פעמים באוויר מנהל משרד ראש
הממשלה ומנהל הועדה הישראלית לחגיגות
העשור תיאודור (״טדי״) קולק לא
איחר להצטרף לשמחה הכללית. אחרי ששתה
כמה בקבוקי משקה בזה אחרי זה,
תפש בקבוק חצי־ריק בידו האחת ועתונאי
אחד מעתוני ההסתדרות בידו השניה, וקרא
:״תגיד יחי בן־גוריון, או שאני מכה
אותך עליזים לא פחות היו חוגגים
שלא מבין המארגנים. אחד מהנן, המשורר
נתן אלתרמן, אירגן שמחה פרטית
משלו באחת הפינות של נסית, הגיב בעין
זועמת על פלישתו של הרשם חוככ כרד
כי לתחומו. כרובי, שהמוני החוגגים דחקו־חו
לאותה פינה, זכה לגל מהלומות עזות
מידיו של אלתרמן, שמיהר לבקש סליחה
מיד לאחר שהתפכח בהזדמנות
אחרת נראה אלתרמן יושב בחברתו
של מנצח להקת האש ש? מ ה (״סולימאן״)
כהן, כששניהם שרים ביחד את פזמוניו
של דן אלמגור חוגג עליז אחר
היה מנהל תל״ם זאכ יוסיפון, שנראה
מקיף את רחוב דיזנגוף, כשהצייר מ ״ ה
כרנשטיין על כתפיו הרחבות
חגיגה פרטית המונית נערכה לכל משתתפי
בימות הבידור, בשעות הקטנות של ליל
החג, בבית סוקולוב. משסרבו מאות המשתתפים
להקשיב למערכון משעמם, שבוצע
בידי יוסף כנאי ואלכרט חזקיהו,
איימו השניים :״אם לא יהיה שקט, נקריא
משהו של עמיקם גורכיץ׳״ והקהל
השתתק מיד.

48 לדים לא־בוד
עבודה רבה, גם מחוץ לקריאת קטעי
הקישור בבימת הבידור של רחובות, חיכתה
לשחקן תבינדח שלמה כר־שביט,
שסיפר :״אצלי אבדו 48 ילדים מסביב לבמה.
אשד, אחת איבדה ארבעה ילדים. ילד
בן 11 בא אלי ואמר שאודיע לאבא שלו

ה שבוע
את הקישוטים לעשור :״אלה הם חבלי־עשור.״

שייע גלאזר 5״חגיגות העשור
הרסו לי את יום העצמ&־ת.״
0שמעון אבירן. מי שהיה מפקד
חטיבת גבעתי בימי מלחמת העצמאות,
בטיילו בערב החג ברחוב דיזנגוף בתל־אביב
:״אם יביאו את המיליון השלישי,
לא יהיה מקום ליד רתאל וכסיתו״
• עתונאי תל־אכיכי, אחרי המעמד
באולם המוזיאון בתל־אביב :״בן־
גוריון אוחז בכנפי ההיסטוריה, ואינו
רוצה להרפות!״
• מאיר וייסגאל, בשעה שתיים
בבוקר, בגמר חגיגות העשור :״אוי וויי
איז מיר!״

• המכקר חיים גמזו :
לוד אינן אגדות ואינן לוד.״

העולם הזח 7חי

שהוא ליד הבמה. אל תדאג אמרתי לילד.
,אני אדאג?׳ השיב הילד, ,אבא שלי ידאג׳ ״
יריבים מושבעים יתחילו בקרוב
להתנצח שוב מעל דפי האיץ• אחרי שד,ע־תונאי
אורי קיסרי כינה את במאי זירת
מיכאל (״מיקו״) אלמז כ״דובר בורות
השופכין* ,בשל ביקורתו השלילית על הסרט
פייסון־פליס בקולנוע תל־אביב, הוזמן
אלמז בשנית למלא את מקומו של מבקר
הסרטים בהארץ יום ן 5שריק התחרות
חרוזים הוכרזה באתת המסיבות הפרטיות,
סביב שירי העשור. זכה בתחרות
הסופר יורם מטמור, שחרז, :איזה עשור
איזה עשור — פרנסה לדן אלמגור׳.״
אחרי שקיבל את הפרס גילה מטמור, שבעצם
הוא חיבר פלאגיאט על משקל קינתו של
המשורר אכרהם כרוידס :״איזה אסון,
איזה אסון שמת כרל כזמלסון
אסון שקרה לזמר הילל (״אילקה״) רווה,
אשר שבר את רגלו התותבת בתאונה,
לא הפריע לו ולאשתו הזמרת אכיכה
להופיע על בימות הבידור של תל־אביב.
הופעתם, שכונתה בפי ליצנים ״הופעה על
רגל אחת״ ,זכתה לתשואות נלהבות
גילויים חדשים על פרשת כרטיס הטיסה
לקארדיף, אשר בגללו זכתה אביבה לפרסומת
בינלאומית, התימר לגלות השבוע ה-
דיילי מייל הלונדוני, שכתב :״אלוף־משנה
שמואל סוחר סילק משורות הנבחרת הישראלית
את השוער יעקום חודורוכ,
כיוון שלדעתו היה הוא האיש האחראי
לנסיעתה של אביבה רווה לאנגליה.״

.אגדות

ו * זתלבוי

בעבודוז ובך
צספורגו ולוא
תופס בדקום ראעווך

מרבך בדאלייר:
נלמרך הוא מעשיו י
*144

מת הן כו ־ בו ת
חיה הררית אינה יורדת מדפי העתר
נים. בתחילת חודש מאי תתברר בתל־אביב
תביעתה הפלילית נגד עורר ידיעות אחרונות
ד״ר הרצל רוזנכלום, באשמת הוצאת
דיבה! ואילו במכתביה מספרת חיה על
פגישתה בבמאי איטלקי צעיר, בשם פונט*
קודכו, הרוצה להסריט את רחוב חסד־רגות
מאת יהודית הנדל, מחזה העומד
להיות מוצג בקרוב בחבימה שבחים
על עצמה כותבת הרקדנית כרמלה גולד*
כרג, במכתב מפורט ממועדון הלילה סולין
רוג׳ ,בג׳נבה :״הדעה הכללית היא (בחוגים
ישראליים) שאני אמנית מצוינת ומתנהגת למופת
ומיצגת את ישראל בצורה הנאותה
ביותר תפקיד של בן הסנדלר,
במחזה שש כנפיגז לאחד, מאת חנוך
כרטוכ, בחגימה, נמסר לצעיר צדוק
צרפתי 16 אביו של צרפתי הוא סנדלר
ברמת־גן ראש עירית רמת־גן אב*
רהם קריניצי, אשר בחסותו מתגוררים
רוב הדיפלומאטיים הזרים בישראל, זכה לקבל
רק זר פרחיט אחד ויחידי לכבוד יום העצמאות.
היה זה זרו של השגריר הסוביטי
מיכאיל כודרוכ, ששיגר פרחים תכולים־
לבנים מנגינות לשירים ביקש המפיק
נורי חכיכ להזמין אצל המלחין יוחנן
זראי, שנדהם לשמוע שחביב מבקש את
עבודתו בחינם. בעיות אחרות היו לזראי,
באשר ישב לכתוב את שיר המעפילים למחזה
המוסיקאלי הפינג׳אן בזירה. זראי,
שעלה לארץ מהונגריה בשנת , 1950 התקשה
להבין מדוע סחבו הפלמ״חאים את המעפילים
על הגב :״אני באתי באונית עולים
ואף אחד לא סחב אותי על הגב,״ השתומם
זראי,

החברה עם שש ש ני םנסיון.
אלפי דודים בשימוש בכל הארץ.
אחריותלחמש שנים.
מתקנים ביתיים מ־— 3 95 .ל״י.
מתקנים תעשייתיים עד 500 ליטר.
הרכבה על-ידי מומחים.
בכל הארץ.
שרות

פנה עוד היום ותקבל חוברת הסברה חינם במשרדינו!
רה׳ הירקון 325׳ ת. ד ,6004 .טלם ון .21357
תל־אביב !
דוודי שמש בע׳׳ט, רח׳ המגינים 48׳ ו 4ד.
חיפה:
,201 טלפון .4000
קרית־ביאליק: א .דץ, רחוב קרן היסוד .29
ם. פוזן, רה׳ בנימין מטודלה ,29 טל•4143 .
ירושלים :

דוו די שמש בע׳־מ
מירו מי ת -אולי מפי ה

במדינה
(המשך מעמוד ) 13
רית ירושלים דאז, על מגילת העצמאות׳ לא
מצאה חתימתו המסולסלת והבלתי־מובנת
חן בעיני ביג׳י. אוסטר נאלץ להסביר לו
שזו חתימתו הרגילה.
• מנהיג מק״י, מאיר וילנר, טען
כי בן־גוריון וגם שרת התנגדו להוסיף את
המילה ״עצמאית״ למלים ״אנו מכריזים על
הקמת מדינת ישראל״ ,כדרישתו.
• עד עשר דקות לפני ההצבעה המכרעת
באו״ם, הודיעו האמריקאים שיצביעו נגד
החלוקה אם היהודים לא יוותרו על הנגב.
ברגע האחרון קיבלו מהנשיא טרומן עצמו
הוראות להצביע בעד הכללת הנגב במדינה
היהודית. סיפר הרב ישראל שלמה רוזנב
רג על סיבות השינוי הגורלי :״טרומן
קרא אליו באותו בוקר את מזכירו וביקשו:
הראה לי בבקשה על המפה את מקום הנג׳ב
(טרומן לא יכול לבטא את האות ג׳) .המזכיר
הראה לו את המפה, הסביר שזו ארץ
של שממה, שאין בה אף עיר אחת• התרתח
טרומן :״בשביל מדבר כזה מבלבלים לי את
המוח זה כמה שבועותז תן להם את הנג׳ב
ויניחו לי לנפשי!״
׳ 9אליהו אילת, הציר הראשון של
ישראל בוושינגטון, גילה בהארץ על הלבטים
שקדמו להכרה האמריקאית. בפניה לממשלה
האמריקאית, ביום ההכרזה, לא
נכלל שם המדינה החדשה — כי הוא לא
היה ידוע לאילת. אחרי שיצא השליח לבית
הלבן, שמע אחד העובדים ברדיו כי המדינה
הוקמה ונקראה בשם ״ישראל״ .העובד רדף
אחרי השליח הקודם, עצרו בפתח הבית
הלבן והשם החדש הוכנס למכתב בכתב־יד.
• יהודי הולנדי בשם ברנארד ואן־ליר
שאל בשיחה פרטית את דויד (״דוליק״)
הורוביץ, כיום נגיד בנק ישראל, אם
דרושים לצבא הישראלי החדש מטוסים. כשענה
הורוביץ בחיוב, העמיד ואן־ליר לרשות
צה״ל ללא תשלום מטוס דקוטוז, בתנאי שאם
ינצחו היהודים במלחמה והמטוס יישאר
שלם, יוחזר לו. כעבור שבוע הזמין אותו
ואן־ליר שוב, העמיד לרשותו מטוס שני
באותם התנאים. התלוצץ אז שר־האוצר
אליעזר קפלן :״אם תבקר אצל ואן־ליר
פעמיים בשבוע, נזכה לחיל־אויר ראוי לשמו.״

פרט מאלף לאופיו המיוחד של ד 1ב
יוסף, שהיה מושל צבאי בירושלים בימי
המצור, נתגלה בזכרונותיו בהארץ. מספר
יוסף :״הציעו לי לכלול במשלוח (לירושלים)
כמה טונות של סיגריות. סרבתי, בטענה כי
לא יתכן לבזבז נפח רב בשיירה על סיגריות,
כשאנו צפויים לסכנת רעב, וכל סונה
של מזון תהיה חיונית לקיומנו. הציעו לי
לשקול בדבר שנית. מפני שאיני מעשן,
התעורר ספק בלבי אם מן הדין שאחליט
בענין כזה על דעתי בלבד. הזמנתי חמשה
חברים מהחדר השני, כולם מעשנים, ושאלתי
בעצתם. כולם היו בדיעה כי איטיב לעשות
אם אכלול סיגריות. לא האמנתי למשמע
אזני, אך ביטלתי דעתי מפני דעתם. ואכן
כשבאו ימי המצור נודע לי כי אנשים מכובדים
היו מרימים מהמדרכות שאריות של
סיגריות, ונתחוור לי כי יועצי צדקו ממני.״

1כ רו 1ו ת המזכיר

מיגוב

ברכו תינו

ללקוחותינו ,
ידידינו

ולכל בית ישראל

מזרוני 1ס פ 1ת
לדור• דורות

הבולט בין בעלי הזכרונות השבוע היה
זאב שרף, מזכיר הממשלה במשך תשע
שנים, שפירסם סידרה במעריב. הוא גילה רק
מעט מזעיר מן הידוע לו. בכל זאת כללו
דבריו גילויים מרתקים רבים.
פנינים שרפיות אופייניות:
• כשאורגן מחדש המינהל המחוזי בארץ,
נתקבלו כל ההחלטות ללא ערעור, חוץ
מאשר במקום אחד. היתד, זאת נהריה ה־ייקית,
אשר נציגיה שאלו מה סמכותה המשפטית
של מינהלת העם• משנסתבר להם
כי אין שום סמכות כזאת, סירבו יוצאי־גרמניה
הפורמליסטיים לקבל את ההחלטות,
חזרו מתל־אביב כלעומת שבאו, דרך זכרון־
יעקוב ויקנעם לחיפה, ומשם בסירה למושב־תם
המנותקת.
9עובד־דואר שם לב כי כתבי־החוץ
הודיעו מראש על מקום כינוס ישיבת־הייסוד
של המדינה, בעוד שהדבר לא פורסם בעתו־נות
המקומית. הוא עיכב את המיברקים,
פנה לשרף, ובצורה זו עורר תשומת־לב לעובדה
שעם צאת הצנזור הבריטי נוצר חלל
ריק בשטח הצנזורה על המיברקים• אותו
עובד בעל־יוזמה נתמנה מיד לצנזור.
9מנוע הפרימוס שהיה צריך להביא
את גולדה מאיר לירושלים, חדל לפעול. הטייס
הדרום־אסריקאי רצה לחנות בכפר ערבי
ידידותי ליד רמלה, שוכנע רק בקושי
על־ידי גולדה שאין כפרים ערבים ידידותיים

במצב הנתון. הוא חזר לתל־אביב, נחת
נחיתת־אונם במאמציו האחרונים של המנוע
המקולקל.
• בן־גוריון רצה להפוך את קורנוב, בלב
הנגב המזרחי, לבירת המדינה, כי המקום
רחוק מכל גבול, אך נאלץ לוותר על
הרעיון מפני שכוחות הישוב לא שלטו אז
באותו אזור. גולדה מאיר רצתה להקים את
הבירה על הכרמל, בחיפה, נאלצה לוותר
על הרעיון הטוב מפני שחיפה היתד, מקום־
היציאה של הבריטים מן הארץ.
י• מחוסר משרדים ממשלתיים, הקים השר
מרדכי בנטוב (חקלאות) את משרדו
במערכת על המשמר, בעוד השר ציזלינג
(עבודה) הקים את משרדו במרכז מפ״ם.
לשניהם לא היה מה לעשות, מאחר שסקי־דיהם
נשארו בירושלים. השר שיטרית (משטרה
ומיעוטים) הקים את משרדו בבית־משפם
השלום בתל־אביב.
י • משרד המשטרה הנפרד הוקם מפני
ששר־הפנים, יצחק גרינבוים, סירב לצרף את
עניני המשטרה למשרדו. גרינבוים טען שלא
אהב שוטרים ברוסיה, בפולין ובארץ־ישראל

מזביר־לשעבר שרף
גולדה נחתת מאונס
של המנדט, אינו מוכן להתחיל לאהוב אותם
עתה.
9יום לפני הכרזת המדינה היה ביג׳י
עסוק בסיכסוך חמור עם מנהל בנק אנגלו־פלשתינה
(כיום בל״ל) ד״ר אהרון בארט,
שמען כי המילה ״מלווה״ היא ממין נקבה,
וכי במקום על ״מלווה לאומי״ יש להכריז
על ״מלחיה לאומית״ .ביג׳י התנגד לכך, הכניע
את בארט, חובב התלמוד.
אחווה שמית. כמה מגילוייו של שרף
היו רציניים יותר. בין השאר:
׳ 9אצ״ל הציע להפקיע מידי האנגלים
תריסר טאנקים כבדים שנמצאו ליד שער־העמקים,
וכמה מסוסים ברמת־דויד• ראשי
ההגנה התנגדו לכך, גם מפני שלא רצו להסתכסך
עם הבריטים, וגם מפני שלא רצו
לתת גושפנקא למעשי אצ״ל. הממשלה החדשה
דחתה את ההצעה פה אחד.
9בפגישה עם גולדה מאיר, סמוך להקמת
המדינה, הציע המלך עבדאללה להקים
מדינה מאוחדת, עם פרלמנט שחציו יהודי
וחציו ערבי, ועם ממשלה על אותו בסים.
ההצעה נדחתה.
9באותה פגישה אמר המלך ההאשמי:
״אני מאמין באמונה שלמה כי אללה החזיר
אתכם, בני עם שמי שגלו לאירופה וחזרו
למזרח השמי, הזקוק לידיעותיכם וליוזמתבם.
רק בעזרתכם ובהדרכתכם יוכלו העמים השמיים
להחזיר את התפארת שאבדה להם
אם לא נעזור לעצמנו בכוחות משותפים,
לא ניעזר.״

חינוך

אחד הרגעים המשעשעים ביותר של העשור
היה החידון, שנערך מעל גלי קול-
ישראל בידי שמואל רוזן, ואשר בו השתתפו
ילדים שגילם כגיל המדינה. הוא
המחיש למאזינים את רמת האינטליגנציה,
אליה הגיע אדם שגילו הוא כגיל המדינה.
הוא המחיש גם במקצת את טיב החינוך
הניתן בה.
לשאלותיו של רוזן, בהן נדרשו הילדים
לזהות ולהסביר מושגים או מאורעות, ענו
העולם חזה 1074

ילדי העשור, שנקבצו מכל חלקי־הארץ:

• מה מזכירה לבם בת־גליסץ
״עקוב עמידרור :״האוניה בת־גלים, נשבתה
והוכנסה לצי של מצרים. הצוות שוחרר
אחרי כמה שנים ,ילד
מפתת־תקווה :״מזל שטיבעו את האוניות
בסואץ. הטביעו גם את בת־נלים
בתעלת סואץ

מה זה ספר הנישומים ץ
ילד מפתח־תקוה :״בספר הזה אני חושב
שרשמו את כל אלה שמתו בגיטו וורשה.״
•לדה מכפר יחזקאל :״בספר הזה רשמו את
כל מה שהאויבים עשו למדינת ישראל.״
ילד מאבן־יהודה :״שם רשמו את כל אלה
שהרויחו ומה ששילמו למס־ההכנסה.״

ן • מה זה מפרץ שלמה ז

הדסה חילביץ׳ ,מתל־אביב :״בימים ההם
באו ערבים והפציצו את המפרץ — באילת
ליד עקבה.״
שמחה ברנשטין, מכפר יונה :״בימי מבצע
סיני, כוחות צה״ל כבשו את מפרץ
שלמה ושחררו את אילת בים.״

• כמה קשור המספר עשר למוסיקה

י ילד מתל־אביב :״יוחנן זראי ועוד מישהו
חיברו שיר לעשור.״

כל י שראל
סיל 11י ם מוסיקאלי ,
ע וגס מים, תוצרת הולנד, יהווה את
ההפתעה העיקרית בתערוכת העשור, שתיפתח
בעוד שבועות אחדים בבניני האומה בירושלים.
העוגב הוא מעשה־מרכבה של עוגב
רגיל ומזרקות מים צבעוניות, המעלות ומורידות
סילוני־מים לפי קצב המוסיקה
תכיעה משפטית יגיש אקו״ם, הארגון
הישראלי להגנת זכויות היוצרים במדינה,
נגד ארגון אמהות עובדות, המסרב בתוקף
לשלם את דמי הזכויות, תמורת היצירות
המבוצעות בהופעות האמנותיות שהאמהות
העובדות עורכות שלושה מסגדים
עתיקים בעכו, יפו וחיפה, שופצו ותוקנו
לכבוד שנת העשור תחנת כוח
חדשה תיבנה בקרוב בצפון הארץ. כושר
היצור של התחנה, שתהיה בבעלות חברת
החשמל, יגיע ל־ 150 אלף קילוואט. תוכנית
הבניה תבוצע שלבים שלבים, במשך שלוש
שנים גגות צפים למיכלי״דלק ייוצרו
בקרוב גם בארץ, במתקניה של חברת חמת,
ל מי סו דו של סולל־בונה. הגגות הצפים במיכלי־
^ ולק מונעים התאדות הנוזל, וכן אפשרות
של חדירת חמצן, הגורם להתלקחות
אלף זני־פרחים הוצגו בתערוכת הפרח
בחיפה, בה השתתפו 200 מציגים משמונה
מדינות. בפעם הראשונה הוצג בתערוכה זו
זן חדש של פרח צפון גן העדן, שהובא
לישראל מהולנד.
תזכיר פילוג נגד איחוד

ראיון כרושצ׳וב בפיגארו הוסיף השבוע
להכות גלים. העסקן השמאלי הקיצוני
של מפ״ם, אליעזר פרי, התקיף בחריפות
את עורך העולם הזה בעל המשמר, על
שטען (העולם הזה )1072 כי דברי המנהיג
הקומוניסטי תואמים בדיוק את הטענות
הקלאסיות של הציונות, ושיש לדרוש על
פיהם הסכמה סובייטית לעליית יהודים לארץ.
יום לפני כן כינס הנשיא הציוני
נחום גולדמן את העתונאים, השתמש בדיוק
באותן הטענות כמו המאמר בהעולם הזה,
טען כי הראיון יכול לשמש בסים למשאומתן
בין היהדות הבינלאומית לבין הממ־ן^ך
ה הסובייטית, לשם הסדרת עלית יהודים
^ברית־המועצות נגד האיחוד עם
חירות יצא למערכה פנימית במפלגת הציונים
הכלליים ח״כ ישראל רוקח. כפי
שניבא העולם הזה ( )1072 החליט רוקח להילחם
באיחוד מלחמת־חרמה עד לפילוג.
לדברי חירות, פירסם שר־הפנים לשעבר מכתב
חריף בהארץ, בחתימת ״בן־שמעון״ ,נגד
נאומו הלאומני של חיים לבנון, בכנס המרד
3616 לירות חסרו בקופת התשלומים
של משטרת מחוז תל־אביב, בתום
החקירה בפרשת התאבדותו של קצין התשלומים
מפקח ראשון משה הימה. כפי
שגילה העולם הזח 1072 מצאו החוקרים
כי הידנה עסק בהלוואות בריבית. בתום
החקירה, שתוצאותיה נמסרו לפרקליטות ה־
•זינה, ביקש היועץ המשפטי מבית־המשפט
למח וזי בתל־אביב לעקל את ירושת הקצין

התאבד.

עולם הזה *107
החי בעלי השמחה
ך י תל״אכיב, פירסם קול העם, ערב יום
!י העצמאות, את המודעה הבאה :״במלאת
עשר שנים להקמת מדינת ישראל, שולחת
המועצה הארצית של תנועת הידידות יש־ראל־.0ס.0.ר
את ברכותיה לממשלת ברית־המועצות.״

תייר,
דבר עברית
ך* ירושלים, החליטה האוניברסיטה ה־
^ עברית לפתוח אולפנים לתיירים המבקרים
במדינה בשנת העשור, בהם יוכלו
התיירים ללמוד תוך שבוע ימים את 400
המילים העבריות, אותן יצטרכו במשך החודש
הראשון לשהותם בארץ.

האם שלחת כבר את תשובתך
שלנו ך
לתחרות הסיסמאות
שלח עוד היום ל־ת. ד,245 .
תל־אביב, עבור ״בירה מאלט״.
תשובות מתקבלות עד .1.5.58

בידה

בזאל׳ ע

נציגי דהר
ן* תל-אביב, למרות שלועדת העשור
לא היו מספיק נציגים כדי לשלחם לנקודות
ישוב מרוחקות, למסור את ברכת
הועדה, היא דחתה את ההצעה לשכור כמה
פועלי דחק, להלבישם ולשלחם כנציגיה לכפרים.

עצמאות
רוחנית
ף* נכי־שועייג, החליטו כוהני־הדת ה־
*י דרוזיים להקדים את החגיגות לזכר הנביא
יתרו, כדי למשוך תיירים בחג העצמאות,
הסבירו לנציגי ועדת העשור כי הקדמת
החג לא תפגע בבני עדתם, מאחר ״שבין
כה וכה הדת שלנו היא סודית.״

עלף לילה ולילה
ן* תל״אביב, ניסה שוטר לפזר התקה•
לות מסביב לאדם שהתעלף ברחוב, נאלץ
להכות את הקהל כדי לפזרו, גרם להתעלפות
עוד שני אנשים.

ארובה הדרך
ך* כאר״שבע, הודיעה העיריה כי ביטלה
את תכניתה לקשט את רחובות העיר
בפנסים יאפניים שנשלחו במיוחד מטוקיו,
מאחר שהפנסים הגיעו בזמן הנכון לחיפה,
אולם נתקעו בדרכם מחיפה לבאר־שבע.

נס ודגל
ך* תל־מונד, החליטה החוזה לעבריינים
2צעירים לשחרר זמנית 20 מיושביה, כדי
שישמשו דגלנים של יחידות גדנ״ע במצעד
שערך הגדנ״ע באחת הערים, אשר שמה
נשמר בסוד.

ועדת השמות
ך* גדות, כאשר נולד ילד, בדיוק ביום
ההפגזה על הקיבוץ והיריות על הבאגר
שחפר את תעלת הניקוז, הציעו חברי המשק
להורים המאושרים לקרוא לרך הנולד בשם
באגר.

עסל, אבוד

ך • ולנסיה, ספרד, החליט אנג׳ל גונזאלם
)36( • 1להתאבד, הטיל את עצמו לפני משאית,
אשר נהגה סובב את ההגה התנגש
בבית ונהרג; ניסה להטיל את עצמו בפני
משאית שניה, שהתהפכה לתוך תעלה ונהגה
נפצע; נשכב על פסי הרכבת שהתהפכה;
הואשם על־ידי המשטרה בגרימת נזק לשתי
מכוניות ולרכבת.

הצ׳יזבאת
ך* ירושלים, הושמעה בערב יום העצ־
2מאות מוסיקה ברמקולים לקהל ברחוב,
שנשמעה כמוסיקה הודית, התגלתה לבסוף
כסידרת שירי הצ׳יזבטרון שהושמעה במהופך
מעל גבי סרט הקלטה.

מ הר וביסודיותבבית ־ הספרלשפות ״ קדימה *
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314
א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (תס6! 8311־\תס ) 0למשתלמים על-
ידי מורים מאנגליה.
קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
ג) קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר ג׳ ד׳ ה׳ ו׳ ז׳ מ׳
יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכונית, לפי שיטה קלה.
פרטיםוה רש מ ה * מ־9־ 12 לפנה״צ — 3־ 9בערב ופרט ליום ר).

לאלה שהציפו אותי בשאלות: חברתי נילי איננה לילי.
מה פתאום? ובכלל, מה אתם כולכם נותבים אלי? פנו אל
לילי. היא אפילו משלמת בעז זה.
הרשוני להביא בפניכם את מכתבו של יורם אהרונוניץ,
מרחוב פינסקר ,61 החותם: בן היו״ר של מועדון הניאז.
.נתקלתי בסיפור אודות חברתך נילי. לפי תיאורך הרי
נילי צריכה להיות אחת הבחורות המאושרות ביותר, אשר
בכל עת ובכל מקום תמצא מה לעשות. בין היתר הבינותי
כי היא חובבת הג׳אז האמיתי, אשר אינה מחמיצה אף גיס
סאשן אחד במועדון הג׳אז בבית ציוני אמריקה. וכמו כן
מכירה אלילי ג׳אז כדיוק אלינגטון, דיזי גילספי ונ׳ין קרופה.
כל זה טוב ויפה. אך דבר אחד איני יכול להבין. איך
אפשר לא לדעת מיהו קאונט בייזי, אשר הוא אחד המפורסמים
מבין מתזמרי הג׳אז ונגני הפסנתר והאורגן, ולא
אציל אנגלי כפי שחושבת נילי?
.כל זאת כותב אני לנילי דרכך, מאחר והנני גם כן
חובב ג׳אז מושבע, חבר המועדון בבית ציוני אמריקה זו
השנה השלישית. הייתי מאד מעוניין להתקשר עם נילי
באיזשהי דרך, אם במועדון הג׳אז בבית ציוני אמריקה
באחת התוכניות הנערכות אחת לשבוע ביום שני ב־,8.30
או בביתה, המוכר, לפי תיאורך, כמכניס אורחים מובהק —
על מנת להחליף רשמים וידיעות בשטח הג׳אז, והאזנה
נעימה למספר תקליטי ג׳אז טובים
כשאמרתי לכם שהולך לה קלף משוגע, לגילי, ידעתי מה
אני אומרת.

אשר היחס אל הצנחנים פוגע בהם קשות,
ולכן החלטנו שיש לעשות משהו בקשר לבך.
אין אנו יודעים מי הפיץ לאחרונה את השמועות
— ויש לנו הרושם שגם ידך במעל,
ולכן אנו פונים אלייך — שהצנחנים
ירד ערכם ואין רוחשים להם אותה ההערצה
שהיתר, נחלתם בעבר.
אם אמנם המצב הוא כזה, הרי שלדעתנו
הוא חייב להשתנות בהקדם. הצנחנים של
היום אינם נופלים במאומה בכושרם וברוחם
מן הצנחנים של אתמול, ואם ייקראו לכל משימה שהיא,
ידעו לעמוד בפרץ ולבצעה כראוי. בכך אין לנו ספק.
.אם כך, מדוע משתנה הייחס אליהם? מדוע אין הבנות
ברחוב מפנות את ראשן כשהן רואות כומתה אדומה
עוברת? מדוע אין הן מתלהבות למראה צנחן? את, שיש
לך קהל קדראים מרובה יהשפעתך רבד״ חייבת לעשות
משהו בנידון. אנו מחכים בכליון עיניים לפעולה מצידך.
.אם מישהו מהקוראים היה רוצה להתודכח עמנו לעצם
הנושא, והוא חישש לעשות זאת מעל דפי העתון, הרי
שאת יכולה לפרסם את שמותינו:
זוסיד, רוזנקרנץ, עמיחי רוטנברג, צ״הל.

פשומח ופרימיטיבית
באמת, מה אפשר לרצות מתלמידת תיכון בת ( 16 וחצי)?
היא ( )1074/62 מהססת ומהססת אם לכתוב אלי. כי היא

נערת העזבוע

במוחו ושכמותו

מוקדש לאלה האוהבות סטודנטים (:)1074/58
.אני סטודנט בטכניון, גר בסביבות תל־אביב ובה אני
מבלה את שעותי הפנויות. בה נמצאים חברי וחברותי.
מעולם לא ביקרתי בתנועות נוער, וכל בילויי מיציתי בכרך,
בצורת מסיבות קטנות וגדולות, קולנוע ותיאטרון, קומזיצים
ופיקניקים. הנני רווי וגדוש מכל הדברים היפים
הללו. לא הייתי אומר שנמאסה עלי צורת חיים זו. אלא
להיפך, כל שבוע העובר עלי בטכניון, מתגעגע אנכי
תל־אביבה.
.אלא שהייתי רוצה להתכתב עם בחורה ממסגרת אחרת
לגמרי, שביקרה בתנועת נוער השונאת את חיי העיר,
ואשר האידיאלים החלוציים מושכים או משכו את לבה;
המבלה את זמנה במושב או בקיבוץ, המסתכלת מלמעלה על
שכמוני ומכוניתי, מכנסי הגברדין שלנו וריקודינו הסלוניים.
אינני רוצה תמונה כי פרצופה אינו מעניינני, אלא דמותה.
.חושש אני שלא אקבל תשובה למכתבי. בוזדאי אין
בנות רבות המעוניינות בשכמוני. אך אם. תהיה אחת כזאת
אשמח ואענה לה ברצון.״

אץ דח נפיץ

( ,)1074/59 שתדע לך, היא סמינריסטית בת ,18 שיום אחד
עוד תהיה מורה ולא נוכל לעשות דבר בנידון. היא מבזבזת
חצי עמוד, לספר לי כמה שהיא נחמדה ושערה הוא חום,
ארוך ומתולתל, ועיניה שופעות אור ירוק. היא אוהבת לבלות
רק בחברה מצומצמת, כי היא נורא ביישנית ו.אין לי
נסיון בשטח זה — כלומר בילוי עם בחורים.״ היא מתעניינת,
כמובן, בסרטים, הצגות וגם בספרות.
אלא מה? היא נורא מעוניינת בקצין מחיל האוויר הזקא.
שחרחר עם עיניים כחולות. אבל מפני שהיא נורא ביישנית,
כסי שכבר ציינתי לעיל, היא רוצה קודם בלחתכתנם

נשמע ברוול. :שלא תבלבל את המוח שזזיא נרה לבד.
היא תמיד לובשת שמלות שאי־אפשר לכפתר לבד.״

מבפומ מהחי* 8

למרות ש( )1074/60 מספר לי שהוא בעל המון חוש
הומור, יש לי רושם שהוא לוקח את עצמו נורא ברצינות.
ואני טועה לעתים רחוקות מאד. הוא אמנם בן 18 וחצי,
משרת בצבא אי־שם, לדבריו, הוא מבסוט מהחיים. אבל
זה באמת לא צריך להפריע לך.
חשבי רק כמה שהוא אוהב מוסיקה קלאסית וגם ראז
טוב• ואם באמת רוצה להכיר אותו, אזי דעי לך שיהיה
עלייך להאזין לתקליטים ולהעמיד פנים שאת מוקסמת. כדי
להגיע לידי כך עליך להיות כבת ,18 נאה ופוטוגנית,
משום שהוא אוהב מאד לצלם.

^כרר^עך יפה^נדונדן!

נערת או־לה־לה זו היא ז׳קלין דומייה בת ה־, 16
שתופיע בזימרה בנווסיקול של אולימפיה• ואל תחשבו,
למראיה, שכן עושות נולן. דקלין דווקא לא.
היא בת טובים עוד במובן העתיק של המלה.
ולמרות שהיא מופיעה כחצי שנה על במת האולימ־פיה
בפאריס, היא נפרה ביישנית האוהבת, כשאין
איש רואה אותה, לשחק בבובותיה הנדדלות אותן
היא מאספת.
ז׳קלין המקסימה היא אחת ממאות הנערות שהצליחו
בתחרויות השירה הנערכות מדי שנה בי
אולימפית. לזוכות ניתנת ההזדמנות להופיע. דקלין
סתמחית בשירים דרמתיים, בלאדות ושירי אהבח.
אמרגנה, גיורא גודיק, עומד עתה בפני בעייהז חיכן
לשכן את המדמואזל. הוריה האמידים מתנגדים
להשכנתח בבית מלון גדול. חם מעדיפים משפזזה
שתסכים לארחה, תמורת תשלום.
מעוניין, מישהו?
איננה מאמינה ב״התכתבות בדרך זו אשר לפי דעתי פשוטה
ופרימיטיבית למדי.״ אבל פתאום היא החליטה שדווקא היא
כן רוצה.
היא חיפאית ומתעניינת באמנות, ספרות, מוסיקה לריקודים
ואפילו קלאסית, קולנוע, וברצינות — מקצועות ריאליסטיים.
אבל גם הומניים היא חובבת. היא רוקדת ריקודי־עם
וסלוניים׳ והיא רוצה להתכתב עם תלמיד או בוגר
תיכון, תדמה לי שהיא שמאלית אבל אינני בסוהר״

ראש עשוי שעווה
היא מעוניינת רק במכתבים, מבטיחה לי ( <1074/61 נחמד
מאד, אולם מיגע חייב, אם כן, המתכתב אליה להיות
דווקא בלונדי נאה וסטודנט? היא שחרחורת, אבל אל תשימו
לב לכך. היא כל כך מתעניינת באמנות ובספרות יפר. היא
תלמידת שמינית, שכחתי לומר. והיא מנגנת על המון כלים,
בעיקר אקורדיאון, ומטיילת ומשתוללת.

צנחני היום ואתמול

כיפק היי לשני הצנחנים, שאת מכתבם אני מביאה בפניכן:
.הננו. שני. צנחנים. האחד בשם זוסיה והשני עמיחי,

אין לי צורך לומר לכן ש( )1074/63 יקבל המון מכתבים:
כשקרב היום לקיצו ואתה יודע ידיעה ברורה כי גם
על מסך הקולנוע אין חדש ומעניין, מלבד אותם פלאי
הוליבוד השיגרתיים עד לאימה, ובאם מתמב ביניהם סרט
סוב חרי שראיתיו עוד לפני חודש ועדיין אין לו ממלא
מקום• ובתיאטרון אין כל חדש ומעניין. והגערות אשר
הכרתי מנסות על אף הכל להיות ולהיראות דוזקא כאחת
מבובות ר,שעודה הקרויות כוכבות, אשר כמותן מצולמות
כמעט בכל סרט הוליבודי — ובובת שעווה היא רק בובת
שעמד. המצופה יפר, מבחוץ, אולם ראשה עשוי משעווה.

.ולאחר כל זאת האם לא ייראה הדבר כטבעי, שלפעמים
מעדיף אני להאזין לשידורי קוד ישראל בבית, מאשר לראות
סרס או הצגה בינונית בחברת אחת מהבובות הצבועות?
.ובערבים נעים ומעניין לכתוב לה, לנערה, אשר מלבד
הופעתה החיננית יהיר, בה גם קורטוב של מציאות אמיתית,
כתחליף לסנוביזם הוליבודי. ואם הינד, עליזה ובעלת חוש
הומור, ועל אף הכל אינה סלונית ובכל זאת תיאות להיענות
להזמנתי ולכתוב, מבטיח אני לד, שנמצא עניין גם בהתכתבות.
עד אשר נחליט לוותר על הכתיבה אשר שימשה בבסיס
להיכרות הראשונה, ולהמשיך בדרך מקובלת יו ת ר ...אני
הנני צבר יליד ותושב תל־אביב, בן •23״
רגשן במקצת, לא כן?

אצל איל>ן ה ואביבה
רינה, את לעולם לא תנחשי איפה הייתי בליל שבתו
אצל אילקה ואביבה!
רוצה לשמוע? טוב, אז את מכירה את אלכס? זה, בעל
פיצה, על יד כיכר דיזנגוף. אז הוא חבר נורא טוב של
איציק. כל פעם שאנחנו עוברים שמה, הוא ניגש ומפטפט
אתנו• גם אותי הוא כבר מביר. אז לפגי שבוע הוא אמר
לאיציק שהוא עורך מסיבה לאילקד. לכבוד זה שהוא יצא
מבית־ר,חולים. שמעת בוודאי שהוא שבר רגל. ושנבוא. את
הרי מכירה את איציק. עושה טובה לכל העולם הוא אמר
נראה אני עוד לא יודע אם אני פנוי. ראיתי שהוא רוצה
להתחמק. נתתי לו צביטה כזו שכחול לו עוד עכשיו. אז
קבענו שנבוא.
מתי את תושבת שזר, התחיל? בשתים־עשרה בלילה! כל
היום הייתי נורא נרגשת• את חושבת שזה כל כך פשוט?
תמיד שמעתי על המסיבות אצל אילקה ואביבה, ותמיד חלמתי
שאולי יבוא יום וגם אני אבוא לשם. ואיציק הסוס אפילו
לא אמר לי שהוא חבר שלהם. כשהגענו לשם היו כבר המון
אנשים. התביישתי נורא, אבל נזכרתי שקראתי באיזה מקום
שצריכים לנשום עמוק. אז נשמתי עמוק ואמרתי בלב על
החיים ועל המוות• מה את יודעת. הטון אנשים היברתי
מתמונות בעתונים. היתד, שם מירד, אברך בכתונת פסים
וכולם היו מסביבה. אמרו לי שחיא אחרי ניתוח. ושחקנית
אחת, שכחתי את שמה, שאיזה שני תיאטרונים רבים עליה
אני לא יודעת למה, וכל הבחורים של הפיצה, ועתונאי אחד
ממעריב שלחש לי דברים באוזן כשרקדנו, והעתונאי הגרמני
הזד, שהיה אצל הירדנים שנישק לי את היד. יד״ הרגשתי
נורא מבוגרת.
הבחורות היו כולן מבוגרות. אולי בנות .25 אבל זה
לא הפריע, באמת. אחרי כמה רגעים קיבלתי אומץ והסתובבתי
פה ושם וציפצפתי על איציק. הוא לא התעניין בשום
דבר. הוא מצא לו שם איזה בקבוק צינצנו או משהו כזה
שהוא מתפעל ממנו נורא וכל הזמן לגם ממנו.
בכלל. היו פיצות ונקניקיות ומשקאות ומוסיקה וריקודים
ואביבה היא דווקא נורא נחמדה. אפילו שהיא לא הסירה
אותי היא קראה לי כל הזמן קוקי• בהתחלה התביישתי נורא
לפנות אליה, אבל התגברתי ושאלתי אותה איפה הם יופיעו
בקרוב. אז היא סיפרה לי, באמת, כל כך בלבביות כאילו
שהייתי החברה הכי טובה שלה שהיא ואילקה ושני הילדים
שלהם יעלו על התיאודור הרצל אני חושבת, ויופיעו שם
בתוכניות ותהיה להם שם אומנת שתטפל בילדים. הם יעברו
דרך מקומות נפלאים שכחתי איזה.
ואת יודעת? היא בכלל לא נראתה עייפה. היד, לה המון
מרץ והיא התרוצצה והגישה ושרה עם אילקה ועשתה שמח.
שאלתי אותה מאיפה יש לה מרץ כזה, אז היא אמרה לי
שמה אני יודעת שכל היום ניקתה את הבית וכמעט התחשמלה
ובשש בערב הופיעה עם אילקה בחיפה, חזרה, טיפלה בילדים
ועזרה להכין את המסיבה. אני אומרת לך!
רקדתי ורקדתי והרגשתי כמו סינדרלה. היו כמה בחורות
שחלצו נעליים ובכלל. בסוף שהינו קפה שחור ועוגה
משגעת מהפיצה וראינו את הזריחה. מה את יודעת. והיא
אמרה לי שאני אבוא אליה.
תשמעי, אני ממהרת. יש לי פגישה עם מישהו שהיכרתי
שם. בואי אלי מחר. בטח יהיו לי המון דברים לספר לך. .
שלום, קוקי.

ציפור (!סנה לחטוה לי...
בין המתנות והברכות הרבות שקיבלו יעקב חודורוב
ויוסלה מירמוכיץ לפתיחת החנות שלהם, היתה גלוייה
ממרילין מונרו, עם סימני שפתונה שהטביעה על הגלוייה
כנשיקה אל תחפשו יותר את דן אלמגור עם הכלב
ברחוב אלנבי. הוא כבר אינו עומד שם אגב, כמה
שירים של בית־החרוזת בזלמן יש 7ו משקפיים הוחלפו
בשירים של נעמישמר, וזה מזכיר לי כיצד אמר בעל
נעוריה הבמאי גדעון שמר שאין הוא יכול לעבוד עם
אשתו, כאשר נשאל לפני חודש מדוע לא הוכנסו להצגה
שירים משלה. השאלה היא: מי אילף את מי? גדעון נראה
בשבוע שעבר בחצות לילה עם זאב ברלינפקי, כשהם
מנקים את מכוניתה של מירח אברך שושיק שני
גזזה את זנב הסוס שלה, אולי לקראת תפקידה כקונפרנסייד,
בהופעת המוסיקול אולימפית. שושיק איננה מתרגשת כלל
לקראת התפקיד. מה שמעסיק אותה יותר הן השמלות
היפות שתתפור לכבוד המאורע בתוכנית זו מופיע גם
זוג רקדנים אקרובטים. הוא נמוך והיא ענקית. ד,פול,רם.
במכתב אל האמרגן גיורא גודיל! נתבקש הלה, כמו כל
האמרגנים בארצות בהן דוברים אנגלית, להפוך את סדר
האותיות. הם יקראו כאן הרקופס ואל תשאלו אותי מדוע.
חשבו בעצמכם.

אמנזת תיאטרון

תכל על העולם כולו מבעד למשקפי הרצון
הטוב של עצמו והשנתון הממשלתי של
ממשלת ישראל.

אגדות לוד (התיאטרון הקאמרי) הן פרי
הרהוריו וחלומותיו של משה שמיר, שהמתין
לפני חמש שנים שתי שעות תמימות
בתחנת האוטובוסים ליד תחנת הרכבת בלוד,
עד שהתברר לו כי הוא עומד בכיודן הבלתי־נכין.
לצופה
באגדות לוד מתברר, עוד לפני ששתי
שעות ההצגה חולפות, כי משה שמיר
המשיך בכיודן הבלתי־נכון גם אחרי שאוטו־בוס
אגד החזיר אותו סוף־סוף לשולחן עבודתו.
כי אם בתחילת המחזה, בתמונת שלושת
החיילים (הלל נאמן, יוסף כרמון ויוסף
צור) ,מתגנבת עדיין התקוה כי הנה עלה שוב
מחבר בשר ודם על דרך המלך של כתיבה
מקורית ומעניינת, הרי כבר בתמונה השניה
(תמונת נהג הקטר: אברהם בן־יוסף) והשלישית
(הערבי החוזר לביתו) ,מאבד שמיר כל
קשר עם המציאות, עובר לעולם האגדות וההזיות
הפרטיות שלו.
הכיכר הקטנה שליד תחנת הרכבת בלוד.
שהיחד, פעם צומת ענק של קיטור ופחם
לכל ארצות המרחב והינה כיום סעיף צדדי
של קו נשכח ועזוב, היא שוממה תמיד.
הספר האביון(יהודה פוקס) והחנווני המרוד,
ר-צים בלקוחות חדשים. הם מעוניינים ש־

מקדמה קורנת
נחטוף אותו בשקט (תיאטרון זירה)

עולם האגדה

עלה לראשונה במוחו המקיאבלי של ר,הים־
טוריון־המדינאי־הסופר הפלורנטיני של המאה
ה־ ,15 ניקולו מקיאבלי. חיים חפר הוסיף לו
פזמונים משעשעים, יוחנן זראי חיבר מוסיקה
לפזמונים, יורם מטמור כתב את המחזה
מחדש, מיכאל אלמז ביים אותו —
אבל העלילה תמיד נשארת.
דון ניצ׳יה אינו יכול לספק את תאוות
אשתו למשהו, ומתוך כך את תאוותו שלו
לבן. הוא שומר על לוקרציה היפה (ריקה
זראי) אפילו ממבטיהם של גברים — כי
הזקן המיובש יודע שאם מבטים אינם הכל,
הרי הם צעד ראשון הרה אפשרויות.
אך צניעותה של לוקרציה אינה עומדת
בפני רצונו של קלימקו. בעזרת ליגוריו
(יעקב בודו) ,פרחח זריז־לשון ואצבעות, מצליח
הוא להיכנס למיטתה של האשה —
בסיועו הפעיל של הבעל, המוכן לכל, כדי
לזכות בבן.
העלילה מבוצעת בקלילות משעשעת, אך
זירה אינו מצליח, בכל זאת, להשתחרר מהותם
החובבות.
בסופו של ערב בא הכל על מקומו המאושר:
קלימקו זוכה באוצרותיה הגנוזים של
לוקרציה, ליגוריו זוכה ברצונם הטוב של
כל הצדדים, וניצ׳יה זוכה בזוג קרניים, כמקדמה
להופעת הבן.

מאחורי הקלעים
קופה של סק״נים

בף יוסף ב״אגדות לוד״
האוטובוס לא עצר

האוטובוס, החונה ליד חנויותיהם דקות אחדות
ביום, יעביר לכאן את תחנתו הסופית.
עד שהם משיגים את מטרתם, מגיעים לתחנה,
בזה אחר זה, שלושה נוסעים פשוטים:
חייל, נהג קטר קשיש והוזה בהקיץ, ופליט
ערבי, שבדרך נס כלשהי, וכנראה לפי המלצתו
של משה שמיר, זכה. שממשלת ישראל
תחזיר לו את ביתו בלוד.
רצח ושנתון ממשלתי. שמיר מספר
מה מתרחש בלבו של כל אחד מהמזדמנים
לתחנת האוטובוס. החייל אינו רוצה, בעצם,
כלום. הוא השתעשע אמש כראוי עם נערה
שאינו יודע אפילו את שמה (אסתר אשד),
וחוזר לרס״ר המחנה, לקבל את העונש המגיע
לחייל שאחר לחזור.
לנהג הקטר, הזוכה לביצוע אנושי ומעניין
של אברהם בן־יוטף, ישנה מטרה ברורה יותר:
הוא רוצה לזכות בקביעות בעבודתו.
הקביעות אינה ניתנת לו, ובעזרת עטו של
שמיר, הוא הופך למין נביא בעירו, שהבריות
מסתכלים עליו כעל שוטה זקן ומסכן.
הערבי, בעל־הבית החוזר לאחוזתו, הוא
טיפוס ברור יותר. הוא זוכה לחזור לביתו
הנטוש, מוצא שם עולים חדשים שאינם רוצים
לעבוד, והחוששים שהלשכה הסוציאלית
תגלה כי הם מקבלים קיצבה בלתי מוצדקת.
הם מקללים את הממשלה והשלטון, הדואגים
אך ורק לאושרם ולטובתם .״אם הממשלה
כבר החלה לדאוג לערבים, אולי היא תדאג
גם ליהודים,״ אומר העולה החדש העיראקי
(מיכאל גור) לערבי בעל־הבית (יעקוב בר־נתן)
,הנדהם מקבלת הפנים הלבבית.
לבסוף מגיע האוטובוס. הוא חולף על פני
התחנה — ואינו עוצר בה. הספר חוזר ל-
מספרתו, החנווני לחנותו והצופים לביתם,
כשהם מצטערים על כך שתפאורה נאה של
אריה נבון, בימוי מצויץ של שמואל בונים
ומשחק טוב, אבדו בדרך ארוכה, אי־שם בין
בימת הקאמרי לאגדות לוד של שמיר, המסהעולם
הזה 1074

זדזד 7ו * ז ו : 7

אמגים זרים יתחילו להציף את בימות
תל־אביב וערי השדה, בעקבות מדיניות משרד
האוצר המאשר הופעת כל אמן זר, ש־הכרטיסים
להופעותיו נושאים בולי־מסים־
כבדים. העובדה, שמבול האמנים הזרים פוגע
בקופותיהם של התיאטרונים המקומיים, אינה
מטרידה את משרד החינוך והתרבות, העוסק
עתה בהכנת לקט של קטעי קריאה לחוגים
הדראמטיים בבתי־הספר העממיים, בהתאם לתוכנית
התודעה היהודית נסיך הבכיינים,
הזמר ג׳וני ריי, יופיע בישראל, אם
יתירו בעלי בתי־הקולנוע השובתים לפתוח
את אולמותיהם, שנשכרו כבר לפני זמן רב
להופעותיו של הזמר הצרוד. ההסבר הרשמי
לביקורו של ג׳וני ריי בישראל :״הוא יבוא
לארץ הקודש כדי להודות לאלהים״ על הניתוח
המוצלח באוזניו תיאטרון זר
שלם מביא האמרגן גיורא גודיק, שאחד משותפיו
הוא אריה בוגאטיר, ממנהלי בצל־ירוק
והתיאטרון הקאמרי• גודיק יציג בגן
בית ציוני אמריקה את מה שהוא מכנה:
״המוסיקול הפאריסאי אולימפיה — מוסד
אמנותי ידוע ומוכר בקרב כל אמני הבידור
בעולם.״ האטרקציה הראשונה: האחיות פי־טרס,
ש״משקלן הכולל הוא 400ק״ג
סרט עלילתי חולם הסופר משה שמיר
להפיק מעלילת מחזהו אגדות לוד, המוצג
עתה בהתיאטרון הקאמרי ביטם בדוי
הציג המחזאי היהודי הרומני מיכאל סבס־טיאן
את יצירתו כוכב ללא שס, בתיאטרון
הרומני הלאומי, בעת כיבוש הנאצים. סבם־
טיאן שינה את שמו לויקטור מינקו, ובעצמו
ישב ביציע ומחא כף למחבר, שלא
הופיע על הבמה. עכשיו מתכונן תיאטרון
אהל להציג את כוכב ללא שם בישראל
מחזות מקוריים נמצאים בתוכניתו הקרובה
של תיאטרון זירה, המתכונן להציג,
אחרי הפינג׳אן, את תור בלבנה מאת מידד
שיף, שנפסל להצגה מסיבות פוליטיות בתיאטרון
אהל. בין הצגת ׳הפינג׳אן למחזהו
של שיף, יכין התיאטרון להצגה שני מער־כינים
נוספים, מיצירותיו של אג׳ין יונסקו
מערכונים ופזמונים סאטיריים־
אקטואליים יציג תיאטרון סמבטיון בתוכניתו
הרביעית, בשעה שהצגתו הנוכחית זלמן יש
לו משקפים שופצה ושובצה בפזמונים חדשים
של נעמי שמר משפחת מורים
היא משפחתו של הסופר חנוך ברטוב, מחבר
שש כופים לאחד, שיוצג בקרוב בתיאטרון
הבימה. ושהגיבורה הראשית בו היא
מורה. אביו של ברטוב היה מורה, ברטוב
עצמו הוא מורה במקצועו וגם אשתו היא
מורה שתי שחקניות, מצח־ת שחקני
הבימה, יודעות כבר את תפקידיהן בהצגת
יומנה של חנה סנש, בעיבודו של
אהרון מגד: חנה רובינא תשחק בתפקיד אמד,
של הצנחנית המנוחה, המתגוררת בעצמה בחיפה,
ומרים זוהר תמלא את תפקיד חנה
סנש.

תשבץ 0 ^ 11171 הי ה 4074
מ או זן .1 :יהו

עשיר; .5על
אחד מתגי צה״ל;
.10 חן; .12 יותר
משהוא רוצה לי־נוק
הפרה רוצה
להיניק; .14 ישן;
.16 מכשיר מווסת
; .18 סוג ;
.19 משא; .21 בי רת
הסרטים ; .22
הנח !!
ערך ; .24 נוכרי ;
.25 אב־מזון ! .27
פה של ממש ; .30
הגיבורה; .31ה־לח״
י היה בה;
.33 דגל ; .35
כתובת; .36 תו־צרת
נשר, אבל
בחיפה; .38 בעל
הזקן והים; .39
יש גסה ויש דקה; .40 כדי שלא;
.41 מגיש; .43 מלת קריאה; .44 יין
שיכר; .46 אגשים רבים; .48 לדג;
.49 חודש מוסלמי בעל חשיבות דתית.
מ אונך .2 :שלמה לדויד ; .3כותבים
בו בכל יום; .4שאון; .6זע:
.7בראשה, בלונדון, עומד אליהו אי לת
; .8בול חסר בית ; .9אחת מ שלוש
התפילות .11 :שכונה בניו־יורק
; .13 ראש ממשלה מרחבי ; .15

אליה פונה כל יהודי דתי ; .17 היפוכו
של חום ; .18 מטבע של ההגדה ;
.20 מין עוגה ; .23 רקורד ; .26 עמק
בגליל ; .27 נעימה ; .28 תחבולה ; .29
עתונאי יהודי־אמריקאי ; .31 שכיחה,
לאחרונה, בארץ; .32 מפעל מזון; .34
בד״א בצה״ל; .35 פגם גופני; .37
נקי; .39 יסוד חימי; .42 ממוצרי
היצוא החשובים של בריטניה; .44
המטבע היפאני ; .45 דורון ; .47״כמו
. .נוזלים״.

בחירות

ב ע רי כ ת ליל* גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חוסר לעמוד זה יזכה מדי
טבוע בפרס של 10 לירות. הזוכים השבוע
— יורם ברנשטיין, אייל, ודרורה סגל, רמת־גן.

/ון ל(ןןק > ץ ירח ומרבה שכבו בצל הסתבן נמסחה, וחיכו שהשמש תעבור. ל י רם
עמדה פרה וליחבה קש. פתאום שאל ירח את יודעה סה השעה. מרקה
הרים את עטי! הפרה בתנועה כבדה, הציץ סתחת לבטן הפרה, וענה :״שתיים וחפש
רקות.״ ירח לא האמין. אחרי רבע שעה שאל שוב מה השעה. יודקה הרים את עטיו
הפרה בתנועה כבדה, הציץ מתחת לבטן הפרה, וענה :״שתיים ועשרים.״ ירח השתגע
איר אפשר לקרוא את השעה בעטיו של פרה. בדיוק ברגע זה עבר תייר מעפולה.
״היי, חבר, מה השעה?״ שאל ירח. התייר הביט בשעו! וענה :״שתיים ועשרים.״ או
ירח נכנע ליצר הסקרנות שלו .״איר אתה יכול לדעת מה השעה, על־ידי זה שאתה
מרים את עטיו הפרה?״ שאל., .איר?״ השיב יודקה בשלווה ,״כשאני מרים את
העטין למעלה, אני יכול לראות את השעון בחדר האורחים של רבינוביץ׳.״

משירי

ת ח רו ת על חרוז אחד

הקשור

היא כתבה :״הוי הושיעי נא,
רותי,
כעייתי עצוכה כגלות היא.״
התשוכה כמדור
יעצה לה לאמור :

הסכר נא פנים לתיירת -
אם יפה היא ואם מכוערת.
כי שקר החן
והיופי גם כן
אף יש לה מעלה אחרת.
אמור לה :
״!1188׳׳\נ 011,׳> 0זג״ 1 10

למדינה אז דולארים תכנים.

הסכר נא פנים לתיירת -
אם צעירה היא ואם מכוגרת.
לא שירתה כפלמ״ח,
לא הדכיקה ״רק־־כך!״
אף נדוניה יש לה נהדרת.
אמור :״הינשאי לי 103״
למדינה אז תכניס הדכיז.

הסכר נא פנים לתיירת -
אל תאמר: העדפתי צפיית !
כי מטכע קשה
למולדת דרושה
והדרן• מוכה כאחרת.
אמור :״הוי הסכימי,כמטותא י״
ותכנים למדינה הוואלוטה.
אורי, וזל־אביב

כאשר ביקשתי למצוא את החרוז החסד,
עשיתי זאת מתוך גישה ידידותית
לחברתי רותי. קצת פירסומת למדורה
לא תזיק, חשבתי. קיויתי שמתוך התשובות
שיגיעו, תהיה לפחות אחת שתאמר
משהו טוב על רותי. אבל משום מד,
חושבים כל הקוראים שרותי המסכנה
רשעה מושלמת, והעצות הבאות יוכיחו.
לפחות מאה קוראים היו במצב־רוח
רצחני. למשל :״מצידי, הלואי שתמותי״
(פנחס כהן, יקנעם); ״מזה,
מה הגל, לא תמותי״ (א. אביה,
רמת-גן); ״התאבדי, פן מצער ת
טעות
לעולם *ודקת
בנו של אינשטיין יבוא לישראל לחנוכת
המכון לפיסיקה על שם אביב.
שלום לוי, חולון
(הארץ)
שיעור בתורת היחוס•
ישוב ליד מכתב רמון( .הבוקר)
מרדכי דן, תל־אביב
זואר־נע הנגב.
ארגון בתי הארכה( .הארץ)
עליזה פרוינד, בת־ ים
מימת־סדוס לכל אורח.
ישנן רבות אשר חג הספה מסמל
עבורן את פתיחת חג האביב( .לאשה)
נעמי קליין, יפו
מבוא לחג המיטה, המסמל את פתיחת
החורף.

עבשיו שבתי הקולנוע שובתים, תודה לאל, וה־טיפשעשרה
של המערבת (אם אתם יודעים למי
אני מתגוונת, שהיא בבר מזמן לא כת משהוא•
עשרה) איננה יבולה לפטפט על סרטים שהיא

יום אחד בא צביקה הביתה למשק,
מבסוט מעצמו ומכל העולם. כשרק נכנס
לחדר־האוכל, פרצה אסתר הג׳ינג׳ית
בקריאה גדולה, כמו היווני ההוא עם הפנס,
וצעקה :״זה האיש!״ בו במקום
היא הציעה שיהיה אחראי לסידור־עבודה.
צביקה לא רצה להיות בסידור־עבודה,
מפני שהוא היה בשליחות בחיפה וזה
דוזקא היה די נעים• אבל אי־אפשר לסרב.
אז נערכו בחירות. צביקה קיבל 52 קולות,
מוישה ו. קיבל ,51 שמעון ל.32 .
אז צביקה קם ודרש לספור עוד פעם,
מפני שאי־אפשר למסור תפקיד אחרא־בגלל
קול אחד. החליטו להצביע שנית.
בפעם השניה קיבל צביקה 53 קולות,
מוישה ו. קיבל ,52 ושמעון ל .31 .או
צביקה כבר התרגז. הוא דפק עם האגרוף
על השולחן וטען שמישהו זייף, והוא
לא ילך להיכנע לבחירות מזוייפות. אז
החברה הצביעו עוד פעם, והפעם כבד

מכתבים

סיום חדש: מרטין קורע את הפתק לגזרים וזורק אותו לים.
גבר המפרנס אשה וששה ילדים, ואשר צריך עוד הערב לכתוב
מאמר של 6000 מלה לעתון שלו, איננו יכול לבזבז את זמנו
על חתיכות מפוקפקות.

הסיפור: בצהרי יום, בבאר מאנס קריק, צועד השריף הטוב
ג׳ון דין. לקראתו מתקדם ביג ביל השודד, כשידיו תלויות בגובה
אקדחיו. ביג ביל הוא האקדוחן המהיר ביותר במערב הפרוע
והוא מבוקש עבור שוד רכבת, גניבת בקר, רצח ממארב וגניבת
תרנגולות. קול יריד, מהדהד

מקור אכזב
לאבו סלימן יש עדר גדול. יום אחד׳
ביקרו בביתו מנהל מם־הכנסה ופקיד־השומה.
המנהל סקר את העדר ושאל:
״כמה קילוגרם חלב נותנת כל עז ליום?״
*קילוגרם אחד, יא סידי,״ השיב אבו
סלימן. אך המנהל לא האמין לדברי הנישום,
בחר עז מתוך העדר והורה ל־אבו
סלימן לחלוב אותר״ אבו סלימן חלב,
שקל את החלב: קילו אחד בדיוק .״עלי־נא?״
חשב המנהל, והורה לפקיד לחלוב
עז שנראתה שמנה וגדולה במיוחד, בעלת
זקן ארוך. הוא חלב — ולא יצא כלום.
קרא המנהל לאבו סלימן :״הפקיד אינו
יודע לחלוב. תחלוב אתה את העז!״
״כבוד המנהל,״ צחק אבו־סלימן ,״מעז
זאת אי־אפשר להוציא חלב. היא כמוני
וכמוך — תייש.״ סעד סרסור, כפר קאסם

לשסזתי

מותי״ (אברהם אפרים, בית־הכרם).
קצת טוב־לב יותר — אם יכול להיות,
מבחינה אובייקטיבית, דבר בזה במדור
כמו של רותי — היה הקורא יעקב
שלוש, מירושלים :״מעצכות, ילדתי,

לא תמותי.״

העצה הטובה ביותר, והמעשית ביותר,
היא של יורם ברנשטיין, ממשק אייל,
ד.נ. מרכז :״הינשאי, ושלום לך
עצכותי ״.בעד זה זכה בחמש ל״י.
יוסף פ ,.מקיבוץ משמר־דויד, חשב גס
הוא על הצד החברתי־מעשי של הבעיה,
ויעץ — אם כי בחוסר כל התחשבות
עם כללי המשקל :״הינשאי מיד, פן
תשאדי רווקה במותי ״.איני רוצה
לגלות סודות, אבל אין סכנה כזו
צפויה לרותי. לה דווקא לא יחסר קרבן.
בערך באותו כיוזן חשב גם מרדכי דן,
תל-אביב :״אל יאוש, בעייתך בעייתה
של רותי ״.אותו קורא שלח
14 הצעות. ביניהן :״התאכדות כש־

בילך -הזדמנות היא״ :״כים
כעיותיך הוסיפי ושוטי.׳/
עבור האימרה הפילוסופית העמוקה :

״אין דבר*0081 £311111111 בך

עושות כולן,״ באיטלקית) זוכה דרורה
סגל, מרחוב הגלגל ,50 רמת־גן, בחמש
הל״י הנוספות. עצה שניה של הקוראה
דרורה :״טרפי צבר ושתי

מיץ שמוטי״.

עוד כמה עצות :״התעמקי, וראית
בי אך שטות היא התגברי:׳
-ועתה כת חרות היא״
(יהודה מולק, ירושלים על הטרף
״שניהם לים זר־

מהרי ועוטי,״
קי ושוטי״ (זאב שטיין, רמת־יצחק);
״התכתבות -לא תורת יחסות
היא,״ ״תחביבי האהוב -הנבזות
היא״ — דעה זו, שאני מסתייגת
ממנה, היא של הקורא משה שומרוני,
לוד. מאד לא יפה מצידו.

חמש>ר>>ם
מעשה כשליח הגון
שנראה מהלך קצת עגום.
ואפן לא הפריז:
בי כמקום לפאריז
הוא קופח ונשלח לראנגון.
הוא אהב בחורה מברבור
והופיע, לא סתם, לביקור.
הם ניסוהו בלול.
הוא כרה לו בהול.
ומאז רק משמיע קירקור.
דן מרגלית, תל־אביב

ראתה -וגם עכור זה תודה לאל -התנדבה הקוראה
שולמית ברגמן מרמת־גן למלא את החסר.
אלא שבמקום ההאפי־אנד השיגרתי, היא מספקת
סיומים יותר הגיוניים לדראמות של הוליבוד.

סוף טוב -הכל פ חו ת או יותר ^סוב
הסיפור: מרטין פאואל, כתב חוץ מפורסם, עומד ליד המעקה
על סיפון א/ק בומבוס, בורכו למארוקו. יפהפיר, שחורת־עיניים
גולשת אליו, דוחפת לידו פתק ולוחשת :״יש לך פרצוף טוב,
מיסייה. אני מסכנה. פגוש אותי בפונדק החתול בקסבה.״ היא גולשת
הלאה, והמצלמה מראה דמות מתורבשת עוקבת ׳אחריה

קיבל מוישד, ו 53 .קולות וצביקה רק .52
אז הוא נכנע לדעת הקהל והמשיך להיות
אריה אבנר, עפולה
שליח בחיפה.

סיו ם חדש* :וביל השודד נופל ארצה, כשכדור במצחו. הכדור
נורה מרובה הצלף, ששריף ג׳ס דין, הידוע באקדחן האיטי ביותר
במערב הפרוע, השכיל להציב מאחורי הדלתות הסובבות

של הקברט הסמוך.
הסיפור: אור ירח נשפך על רחבת הריקודים של מלון האגמים
-שעה שפילים וזנדרבילט הענוגה מרימה זוג עינים דומעות
אל גיים בובינגפורד, נהג המשאית הגברי והיפה, ונאנקת :״אני
מוכרחה לגלות לך שאינני אותה כתבנית חסרת־פרוטה שאתה
חושב אותי, אלא יורשת המיליארדים של משפחת ח־נדרבילט.
ואתה — כל כך גברי, גאה ועצמאי — עכשיו בוזדאי תרצה
לברוח ממני ולשכוח אותי.״
סיו םהדש: ג׳ים חובק אותה בזרועותיו השריריות וקורא:
״מה איתך, מותק? זה לא משנה שום דבר• אביך יכול למנות
אותי מנהל מחלקת הקניות שלו, עם משכורת של מאה אלף
דולאר לשנה, ואז לא יהיו לנו יותר בעיות בחיים.״