גליון 1075 מתאריך 7 במאי 1958

סוף־סוף -סולק סמר הוסבו! במשטרה

מכתבים
בני תש״ח
בים ה אינ סו פי יעל שיעמום מודפס, הי ה
נ ליון העשור שלכם (העולם הזה ; 007 :קרן
אור מרעננת — החל מהשער הצבעוני הנפלא
וכלה בחומר משנת תקומת ייסראל,
אשר כה היטבתם להגי שו. ואילו בחומר ה־
׳פוטו־ של אותו נ ליוז, לא הי תהא פי לו
השמצה אחת!

עורך משנה:
דוב אי תו

נעמי שטרן, תל־אביב

>3 • 1י ב 2ו א?יגיבז

כיתוב:

עורך תבנית:
*וזרוג

ד;ב בניר, :
דזזזגיוג לי ק סון 3זזליננב׳1,2י טע 9יך ׳;2*785
,ת ד 6 -ט. מען, למבדקי# :,ע111?3ז -1ס׳•
המוצ א׳ור: וועו מז׳ תודח סמל
שהם בע״נז, ת״א, טל.62239 .
דוד טנפל ו בני ה תל־אביב.

מזר, כמד, שבועות קוצרים אנחנו קציר
של נצחונות מוסריים וציבוריים, שיש בהם
כדי למלא בשמחה את לבו של כל המאמין
בי האמת סופה להתגבר•
תחילה ירד מן הפרק מחזה־ההסתה זרוק
אותו לכלבים. למרות הפגנת־הראווד, של
ביג׳י וחברי הממשלה, ולמרות שהעולם
הזיה עצמו לא נקף אצבע כדי להזיק לר׳
טבע המחזה בים הבוז הציבורי. כי מי שנגע
בו יצא מלוכלך ומושפל.
כמעט באותו זמן עצמו נתגלה ייגאל
מוסינזון עצמו בכל חרפתו, בפרשתו האישית
המבישה. האיש שנבחר על־ידי אלופי
השחיתות כדי להרוס את המעמד הציבורי
של העולם הזה, שקע בבוץ, משך עמו את
כל מי שנתן לו יד. השבוע נכנע לאורך
כל החזית.
ובאותו זמן בא השבוע הנצחון החשוב
ביותר: שנתיים וחצי אחרי שהעולם הזה
העז בפעם הראשונה לדרוש את פיטוריו
של יחזקאל סהר סולק האיש, על אף המאמצים
הנואשים של גדולי המדינה להצילו
מגורל זה.
נדמה שלא במקרה באו כל הנצחונות ה אלה
בעת ובעונה אחת. לאנשי הצמרת נוח
מאוד לבצע את נסיגתם דוזקא בימים אלה,
בחיפוי מסך־העשן שהונח על־ידי טדי קו־לק
וחבריו בועדת־העשור. בימי החגיגות, ל־אוך
הזיקוקין־די־נור, אחרי שפגה מעט
המתיחות הפנימית ושככו הסכסוכים הפנימיים,
אפשר לבצע את הנסיגות ביתר קלות
מאשר בימים כתיקונם.

קל היה לי להזכיר עתה שוב את אותו
פסוק נהדר :״בנפול אויבך אל תשמח, ו־בכשלו
אל יגל לבך,״ כפי שעשיתי לא פעם
במדור זה. היית מציין מן הסתם שזו התנהגות
ג׳נטלמנית, ומקבל את הדבר בסיפוק
נפשי רב.
הדבר היה קל לי שבעתיים כי מעולם לא
היתד, לי שום שנאה אישית אל סהר• לא
שנאתיו כאשר לא עשה מאומה כדי להביא
לדין את האנשים שנשלחו על־ידי חבריו
בשלטון לשבור את עצמות עורכי עתון זה
לפני ארבע שנים• לא שנאתיו כאשר החרים
מיסמכים סודיים של מערכת זו והעבירם
לידי יריבינו הפוליטיים. לא שנאתיו אפילו
כאשר אמר לעתונאים שהנחנו בעצמנו את
הפצצות במערכת ובדפוס שלנו — פצצות
שפצעו אנשים ויכלו לקטול עשרות אחרים
— עוד לפני שחוקריו אף פתחו בחקירה.
איני מסוגל לשנוא אנשים, ואיני שנא את
יחזקאל סהר גם עתה.
אם בכל זאת לא אצטט הפעם את הפסוק,
אלא אשמיע פסוק אחר לגמרי, הרי זה
בגלל מעשה שלא נגע לי כלל. לא היה זה
ענין פוליטי או ציבורי. היה זה מעשה־נבלה
שנעשה על־ידי יחזקאל סהר, במלוא
ההכרה ובדעה צלולה, נגד אדם שהיה נראה
לו אז כחסר־ישע.
בימי פרשת שטיינברג, דרש הקצין המפוטר
כי ינהגו בו בצדק — יאשימוהו
כדיך ויתנו לו להגן על עצמו בבית־המשפס,
או יחזירו אותו לתפקידו. אז פירסם סהר
הודעה רשמית (שהיתר, על כן מחוסנת בפני
תביעת־דיבה) ובה ההאשמה המפורשת כי
שטיינברג, איש נשוי ואב לילדים, קיים

א דו פ בו ר .׳;

צ?ם המערכת:

.־;זמרי המערבת:

-־ולי ה לרז

מנשה בר־רייו, שייע נלור, לי לי נ לייי,
דוי ד הורוביץ, רווזי ורד, אברהם הרמוז,
;•מאללה מנצור, אלכם מסים, א בי ב ה פמו,

יחסים מיניים עם פרוצות. למרות שגם זאת
עבירה על חוקי המשטרה, קבע סהר בהת־חסדות
כי לא יעמיד את שטיינברג לדין,
כדי למנוע את המחזה המביש שפרוצה תעיד
נגד קצין־משטרה. לשמיינברג לא היתד,
שום דרך להגן על עצמו•
סהר ידע שזה שקר מתועב. הוא ידע כי
שקר זד, עלול להרוס את חיי המשפחה
של קרבנו, לגרום נזק שלא־יתוקן לנפשם
של ילדיו הצעירים, שקראו את הדברים ה נוראים
עם חבריהם בבית־הספר. עד לאיזה
מעמקים של התנוזנות מוסרית רשאי אדם
לרדת, בבואו לנקום את נקמותיו האישיות
באמצעים כאלה?
מאז עברו שנתיים. איפה עומד סהר
עתה, ואיפה עומד קרבנו? דעת־הקהל התרשמה
מיד מן הדברים הפשוטים והחור־רים־ללב
של הקצין המפוטר, כאשר
העמדנו לרשותו את עמודי
עתון זה כדי להשמיע את הצד
שלו. פעמיים יצא כמנצח בבית־המשפט.
עתה הוא איש מכובד
על הכל. ואילו סהר, שנראה אז
ככל־יכול, גורש עתה בבושת־פנים,
אחרי שהוגדר רשמית כשקרן׳
ובמקרה טראגי.
אסור לעבור על דבר זה בשתיקה׳
אפילו על מנת לעשות
ז׳סטה יפה של סלחנות. יש
דברים שאסור לסלחם, פן ישמש
הדבר פיתוי לאחרים. לכן נצטט
הפעם, בלב כבד, פסוק אחר:
״שבע יפול צדיק וקם, ורשעים
ינשלו ברע.״

אין לנו מלחמה עם המשטרה.
נכנסנו לפני שנתיים וחצי ל ־

מערכה קשה וכפויית־טובה, ש־לא
היד, לנו מר, להרוויח בה,
נגד יריב שעלה עלינו פי אלף.
עשינו זאת מפני שמצפוננו אמר

לנו שאסור לעמוד מנגד בשעה
שקבוצת אנשים מנצלת את המשטרה
להנאתה הפרטית והופכת
אותה בעליל סכנה לציבור.
ידענו כי בכל ימי המאבק ליוו אותנו ברכותיהם
האילמות של מיטב אנשי המשטרה,
קצינים סמלים ושוטרים. במקרים בלתי־ספו״
רים הופגנה אהדה זו בחשאי לעינינו בצורה
נוגעת ללב, לפעמים אף באומץ־לב רב.
ואילו הקבוצה שנשבעה להשמידנו, ושלא
נרתעה מפני כל אמצעי בזוי, היתד, ונשארה
מוגבלת לכמה אנשים בצמרת ומלחכי סיני
כתם.
אם יגשו עתה אנשים חדשים בלב תמים
וברצון כן לתיקון מצב המשטרה, נעמוד
לימינם כמיטב יכולתנו, נדריכם בעצתנו וניתן
להם את האשראי המוסרי הדרוש. גם
כך יהיה צורך בגיוס כל הכוחות המוסריים
והציבוריים כדי ליצור שוב משטרה כפי
שהיא צריכה להיות במשטר דמוקראטי:
טהורה, יעילה׳ מאופקת בשימוש בכוח נגד
כל בני הארץ (כולל מיעוטים ויוצאי־דופן),
משוחררת מכל השפעה מפלגתית וכיתתית,
מושרשת בלב הציבור ונהנית מתמיכתו
המוסרית והמעשית — משטרה שאנשים
זקופי־קומה וישרי־לב יתגאו ללבוש את
מדיה.

. ..לא הוזכרה תקופה רבת הוד ועלילות
זו התקופה של עמידת -י רו ש לי ם בגבורה:
ליגו ר; של הי שוב הירו שלמי, ש הי ה למופת
ידו-דות תבאים, חלקו של האי ש הפשוט. שלא.
זכה לאות נבזרהייאד עורתווע מי ד תו •
,רלא ת ת עם גלעד נאמן לבל והדורית.
אשר לזר, נו ד ^י די צרפת
ימגל..:-התמז 58ת שפורסמו ב שבוענת אלה׳ ל־ ;
רגל העשור, אף לא אחת הביעה במבט אחד
את כל הרוח של הי מי ם ההם כמו הבחורה
הנהדרת, שאת תמונתה פירפטתם בפתח המוסף
•מלכם לחג העשור. הי א כבשה את לבי
בסבה אד,ת.
מה קרה עמה? מה ׳עמה? האם הי א השתנתה
מאז? שמא היא ניסואה ואם לילדים?
אני כולי מלא סקרנות. אנא, פרסמו את
הפרטים!

דויד צימרמן, דמת־גן
גס המערכת תשמח לשמוע פרטים על
הצעירה, שצולמה לפני 10 שנים במשק תל־יוסף
(ראה תמונה) ,אך נישאה בינתיים ועזבה
את המשק כל מי שיודע את קורותיה,
או את קורות שאר הצעירים והצעירות
שתצלומיהם הופיעו בראשי העמודים
של מוסף. העשור, מתבקש לכתוב על כך
למערכת.

הג העשור
היי תי אחד מאלה אשר נשארו בביתם,
במשר בל ה גי נו ת העשור, בגלל תאונת-
דרכים המרתקת או תי ל מי ט תי זה החודש
השלי שי. כל ריעמי החג שקיבלתי היו דרד
שי דו רי קול ישראל (אשר חלק מהם הי ה
מצוייז) והעתונות. אולם בו בזמז שרוב
העתונים יצאו י די חובה על-ידי גי בו ב
מלים על טאנקים, דגלים, אורח וה ואי ש
דנול זה, סיפק לי העולם הזה 1074 תמו־

הוא שה שפיע עלי, בי אם המחשבה שגם
עשר שנים אחרי קום ה מדינה, איו אני
יכול לבקר בכותל המערבי. ,כרצוני.

שמואל דיין, ירושלים
הצילו מים היו נפלאים ו הביעו את מלוא
הטרגדי ה של העיר המכותרת לשניים, כש־מטרים
אחדים מ פ רי די ם ביז העמים היו ש בי ם
בה — מ טרי ם שהם עולם שלם של שינ א ה
.ד״ר אליהו שטרן, תל־אביב
ופחד.
חדשד

לצלטכם

.אני מציע ה סי סמ ה
הנועז: לבל די ר יש נבול.
דבורה הבמיב, מ־ושליס

הנני ס טו דנ ט המתגורר בהדר שכור. י חד.
עם חבר. בי-וס ־־ עצמ או ת יצא חבל.י עם
דודו ל טיול; בזן קר <,ובתבניתם הי ה נם לטייל
על הנ בו ל ׳;.מ אז נעלמו עקבותיאם. היי תי
רוצה ל שאול״את צלטבם אם לא ראה במקרה.
דרר משקפתו את חברי ו דו דו מעבר לגבול.

פאול כץ, ירושלים
צלם המערכת מצטער על שלא (1זיתה לו
השהות לשאול לזהותם של האנשים, אותם
צילם מעבר לחומות

תמוז כשדה
בנ ליוז העשור (העולם הזה 107 נמסרו
עלי דברים חסרי יסוד. לא כתבתי את הרשימה
נג ד מר כרושצ׳וב שאתם מיי ח סי ם
לי, ובכלל אינ ני כותב את ה מדור עוזי
פנחס שדה, תל־אביב
ושיחי•
מופר הארץ פנחס שדה . ,שנתב כמה מן
הר שימות ש הופיעו במדור עוזי ו שי ת׳ ,לא
כתב את הר שימה הנדונה. היא נכתבה בידי
בני מין ת מוז, הכו תב עתה את המדור עוזי
ו שות׳ לבדו.

דור המרד
קראתי את הר שימה על כנם דור המרד
(העולם הזה ,) 1072 שנערד לאחרונה בתל־אביב
בחסותם של ה אדוני ם בגין, לבנו!
וסוסטל. מבלי להכנם לעומק הר שימה, בה
מילאתם לדעתי את חובתכם לגבי העמדת
כבוד המחתרת במקומו, ומבלי לנגוע ב מו טי ב
הכנס עצמו ש הי ה יובל העשור לכיבו ש יפו
הערבית והמצל על יתר פעולות המחתרת,
מרשה אני לעצמי להעיר לכם הערה קטנה.
העתוז הצרפתי הבלתי תלוי לה־מונר הבי א
ידיע ה זו בראש חד שו תיו מן העולם הרחב,
לפני הי די ע ה על כנם דור המרד :״משטרת
תל־אביב עצרה מספר פ עי לי ם קו מוני ס טי ם
איפר חילקו כרוזי ם ה מז מיני ם את הי שוב
להפגין ננ ד בי קו רו של מר סוסטל בי שר
א ל הייתם צריכים להביא י די ע ה זו
במסגרת של אבל. הנה — זו הד מוקרטיה
הי שראלי ת וזה התופש בארצנו, שלמענם
נלחמה המחתרת ושעליהם אתם נאבקים כח.
בן־אריה׳ פאריס, צרפת
יום.

ישראלי בין ערכים

כת תש״ח
נה מושלמת ומרתקת. לא רק שהבאתם את
צילומי המאורעות, אלא שנתתם נם חומר
עשיר לקריאה ולמחשבה.
דויד שניאור, חיפה
רגשי בבודי מובעים לכם. ידעתם לשכוח
למארגני העשור את חטאי חבלי לידת החג,
ולתאר נאמנה את מאמציהם המוצלחים.
הוכהתם לקוראיכם שאינכם נותנים לריעות
יהושע דקל, תל־אביב
קדומות לסנוורכם.
בתיאור מסדר צה״ל בירושלים נפלה טעות
מצערת, בכתבכם אודות קצי! הצנחנים
שהתעלף, כי הוא נפל כמה פעמים. הרי
לאמיתו של רבד, אחרי פעם אחת, הגבר כבר
התאושש. שנית, הוא לא נשען על אחד
מחייליו. קצי; צנחנים לא יעיז להשעו על
חייל, חנמצא במצוקה בדיוק כמוהו. מה
שבאמת קרה הוא, שאחרי שהקצין התאושש
נתז המפקד פקודה לשלושה ממפקדי יחידותיו
להיכנס לתור נושי החיילים, לנצל את
הצל שגופות החיילים השליכו, לשבת במה
דקות על האדמה; ולחזור למקומם כשהחל
רפי עטרון, תל־אביב
המצעד לצעוד
בימי חג העצמאות ישבתי בחברה טבר־ינית
ופניתי אליהם בבקשה לשיר שירים
מימי מלחמת השחרור בחנה של המדינה.
ואו ענה לי אחד מהחברה: אם לשיר, מוטב
לשיר רוקנ׳רול וצ׳ה צ׳ה צ׳ה. זה מוכיח
כי הנוער העירוני מעדיף את השירים הכד
לוניים על ערכי העם, ובזה טמונה סכנה.
פנחס שחר, טבריה

מעבר לחומות

רושם עז בטיוחד עשתה עלי הרפורטז׳ה
על תבונת הלנירז הערבי, ביום המיצעד ה־גדול
בירושלים (העולם הזה .) 1074 אולם
לא ההישג העתונאי — החשוב כשלעצמו —

בו ד אי תתי־לאו לקבל מכתב מקנזם. העחו־נים
שאני מקבל כאז הם העולם הו ה והארץ,
ומהם אני באמ ת מקבל ת מונ ה מקיפ ה מהנעשה
בארץ. תודה על הרפור טג׳ותה טו בו ת
והמ עניגו ת ביו תר. במה מי לי ם על עצ מי,
לשם הכרה: אני משמש בא; א סי ס טנ ט פרופסור
במחלקה לחשמל. שי ר ת תי בפלמ״ח במלחמת
העצמאות, הנני בוג רהט כניון וקיבלתי
את תואר הדוקטור ב אוני ב ר סי ט ה
של קליפורניה. הנני כאן י שראלי י חי די, וי ש
בא; מספר גדול של ס טו דנ טי ם טבל ארצות
ערב. הנני בי ח סי י די דו ת עמם ו הננו מדברים
במובן על הבעי ה הבוערת — השאלה
העברית.
ובכן, כולם בלי יוצא מהכלל, כולל סטודנטי
ם מהלבנון ומעיראק, הם בעד פדרצי ה
של כל ארצו ת ערב. הם מע ריכי ם מ או ד את
נסאל עבד אל־נאצר. כפי שהמצב ה פו לי טי
כעת מראה, ת הי ה פדרצי ה ע רבי ת של בל
ארצות ערב תוך עשר שנים, עובדה. עו ד
לא פג שתי ס טו דנ ט ערבי מכל ארץ שהיא,
שלא יח מור בפד רצי ה בזאת.
הדבר הראשוז שפדרצי ה בזאת תעשה,
וזה שוב לדעת ה ס טו דנ טי ם הערביים, הי א
תיפ טר מכל ה מי עו טי ם שעשו להם צרות כל
השנים — הדרוזים, הכורדים, ה מ רוני טי ם
והי שראליים. ב מיו ח ד הם שונ אי ם את ישראל•
הם מו די ם שהדבר הי חי די שי צי ל את
ישראל ת הי ה מחלוקת בין מצרים ועיראק
על מנ היגו ת העולם הערבי.
מתור העובדו ת הנ״ל אי ני רואה טה ת בי א
לישראל הפדרציה ה שמית, שאתם מד ברים
עליה כל הזמז. הערבים י סכי מו לקבל את
ישראל לפדרציה כזאת רק כ מדינ ה כפופה
מדרנה שלי שית, ולא כחבר שווה וכויו ת. כל
עזרה י שראלית להקמת פדרצי ה כזאת ת הי ה
חרב פי פיו ת, שת ש מיד את עצ מ אות ה מדינה•
לפי דעתי הדרר להצלת עצ מאות ה מ דינ ה
היא רק ל היו ת חזקים יו תר סבל הפדרציה
נם יחד, לפעול ננ ד הקמת פדרצי ה ש מי ת
ולהתחבר עם בעלי ברית כמו צרפת, תורכיה
ופורז, שנם הם פו חדי ם מ פני פדרצי ה
ד״ר א. לורנס, קנזס׳ ארצות־הבריח
כיי•

הדרוס הפרוע
הילד יצחק מלכה נר ברחוב ההסתדרות
מם׳ 27 בבאר-שבע. באותו רחוב נמצא נם
בית־החולים הרסה. ההורים של יצחק היו
מרוצים מאוד משכנות זו, סוף סוף מה שלא
יקרה תמיר טוב שיש רופא בסביבה. מה
שלא היה ידוע להם, הוא שבית החולים
הדסה לא מגיש עזרה ראשונה במקרי אסון,
כשהביאו השכנים את יצחק חקטז, שותת
דם מרגלו הפצועה, בדי שיגישו לו עזרה
בבית־החולים, לא נחנו להם להמם אפילו
אנשי היסה אומרים :״החזקת חדר מקרי
אסון עולה לנו 80 אלף ל״י בשנה אין
אנו יכולים לשאת לבדנו בעול. פנינו ל-
קופת חולים ולעיריה ולא זכינו לתשובה,
לבז היינו נאלצים לטנור את חדר מקרי ה־אסוז
״.מה יקרה בינתיים? אללה יודע
נתפלל שלא יקרו דברים רציניים, אחרת
יצטרכו פועלי באר־שבע לומר תהילים.
משד• כהן, באר־ שבע
חפולס הזה 1075

ץ* ר דויד בן־גוריון סירב לקבל את
!4פינקס־הזיהוי החדש, שהוצא על־ידי
משרד־הפנים של ממשלת־ישראל. את סירובו
נימק בכך שאינו מכיר בזכותה של השפה
הערבית להופיע בפינקס. בפינקס החדש,
כבקודמו, מודפסת הערבית בצד העברית.

עצם הסירוב לקבל פינקם־זיהוי,
הנהו פינקם־זיהוי בפני עצמו. כי
בסרבו לקבל את התעודה מסיבות
אלה, זיהה דויד בן־גוריון את
עצמו כצורה הברורה ביותר.

ך הפגינו הפגנה פומבית זו, שעוררה

תשומת־לב עולמית, נתן בן־גוריון ביטוי
לתופעה שאינה פוליטית בעיקרה. היא
הרבה יותר עמוקה. הוא חשף את העולם
הרגשי והרוחני החבוי בנבכי לבו, המדריך
את מעשיו המדיניים ואת הכרתו הרעיונית,
מבחינה פוליטית גרידא, היתד, הפגנה זו
חסרת־הגיון. מזה כמה שבועות עסוק ביג׳י
בהמטרת סיסמות מצלצלות על שלום ואחוזה•
כמה פעמים רמז שהוא מוכן להצטרף
לפדרציה שמית, ואפילו לרפובליקה הערבית
המאוחדת• הוא הביע את נכונותו לנסוע
לקאהיר כדי להיפגש עם גמאל עבד אל־נאצר.
הוא עשה את הכל כדי לעשות רושם
טוב בעולם, ולהוכיח אגב כך בשוק הפנימי
שאינו נופל מנחום גולדמן בתפיסתו המרחבית.

פיעה השפה הצרפתית בצד השפה העברית.
אמנם, הצרפתית היא שפה זרה, בעוד הערבית
עדיין שסה רשמית בישראל, שפה
המפארת את מטבעותיה ובוליה. אך נפשו
של ראש הממשלה סולדת מכך.

י ששוקל בדעה צלולה את כל התו(
• /פעות הנפשיות האלה, מקבל את הרושם
שאין המדובר בתפיסה רציונלית.

יש צורף בניתוח פסיכולוגי.
כמעט ואמרתי: פסיכדאנאליטי.
את המפתח נתנה בידנו, בכנות תמימה
הכוהנת הגדולה של פולחן האישיות —
ברכה חבם, בעלת ״אחד בדורו״ .ביד אמן
תיארה את בואו של דויד גרץ לארץ־ישראל:

אספסוף עוין, מסובן, אימתני.

>ך והי אמיתה פסיכולוגית יסודית:
( הזרות מולידה את הפחד. מאז ראשית
האדם, פוחד בן־אנוש מן הדברים שאינו
מבין, ושונא את אלה שהוא פוחד מפניהם.
מבחינה זאת מסמל דויד בן־גוריון —
העולה החדש מפלונסק בשנת , 1905 וראש
ממשלת ישראל בשנת — 1958 ציבור גדול
של אנשים, שבאו ארצה מאירופה אחרי שהתבגרו
בגיטאות של המרחב הסלאבי. בשבילם
המזרח הוא דבר זר, מבחיל ומפחיד,
ופחד אישי זה הפך ליסוד השקפת־עולמם.
אין להם מושג על יופיה המקסים של
השפה הערבית• אין הם יודעים דבר על

לגתיים. זהו כוחו האמיתי. הוא מסוגל
לרקוד בעת ובעונה אחת בחתונות אידיאולוגיות
רבות ונוגדות. אולם בשטח האחד
הזה — התנגדותו המוחלטת לכל דבר ערבי
— היה ונשאר עקבי עד הסוף.

בבקרו בנגב, עמד על כך כי השלט ״עין־
ראדיאן״ יוחלף בו במקום, לנגד עיניו, בשלט
״יוטבתה״ ,כי השם הערבי היה לו
לזרא. כשנשאל בבאר־אורה לשם הערבי
הקודם של המקום, הפליט ברוגז ״איני
יודע ואיני רוצה לדעת!״
הפגנת פינקס־הזיהוי היא רק חוליה נוספת
בשרשרת זו. מעולם לא נודע שדויד בן־
גוריון סירב לקבל דרכון ישראלי, בו מו
יכולנו
להפוך את ערביי ישראל
למרכז הרוחני של העולם הערבי.
קרה ההיפך. כדי לאפשר את שוד הרכוש
הנטוש בידי קבוצות של חמסנים, כדי לחפות
על תסביך־ד,נחיתות של פקידים אשר
גדלו תחת שוט הקוזאק, כתוצאה מרגשי
הפחד של צמרת מזדקנת, נעשה הכל כדי
להפוך את הדור הערבי הצעיר בארץ לאויב.
חלקם ברחו והעמידו את עצמם לרשות
שרותי־ד,מודיעין של צבאות ערב. רבים אחרים
זורקים עתה אבנים ברחובות ישראל.

ראש ממשלת ישראל לא ביקר
אף פעם אחת כעיר ערבית או
ככפר ערבי, מאז קום המדינה.

האיש שלמד יוונית כדי לקרוא
את אפלטון במקור, שלמד ספרדית
בדי לקרוא את סרוואנטם,
העוסק בפאנסקריט בדי לקרוא
כתבים הודיים עתיקים -לא מצא
הוכה לעצמו ללמוד ערבית, בדי
לקרוא את יצירות־הפאר של התרבות
הערבית במקורן. במלאת
53 שנים לעלייתו, אין דויד כן-
גוריון מכין שידור או עתון ערכי.

אפשר לומר שישראל איבדה את
עזה, מפני שלפני 53 שנה נבהל
עולה חדש בשם דויד גרץ מפני
התנועות המזרחיות והצעקות הגרוניות
של הסוורים כנמל יפו.
זוהי הפשטה, אך יש כה גרעין
אמת. מזה שני דורות מתנהלת
מדיניות הישוב והמדינה לאור
מניעים אלה.
* תכן כי הטרגדיה של ההתנגשות
העברית־ערבית בתוך גבוקות ישראל
חשובה יותר אף מן הטרגדיה של התנגשות
זו מעבר לגבול. יש משהו סמלי בכך כי
הכרזת ביג׳י על פינקסי־הזיהוי באה ערב
התנגשויות־הדמים החמורות ביותר שאירעו
אי־פעם במדינה, כתוצאה מהפגנות ערביות.
מאז מלחמת תש״ח ניתנה למדינה החדשה
הזדמנות של זהב לרכוש את לבם של 200
אלף אזרחיה הערביים, וביחוד של רבבות
בני הדור החדש, שכבר גדלו והתחנכו במדינה
עצמה. יכולנו לחנך דור שישלב בלבו
את האידיאלים הלאומיים של שני העמים.
יכולנו ליצור חברה ערבית בעלת מבנה מעמדי
חדש, מופת למרחב כולו.

אם בכל זאת קילקל את הכל
במכה אחת• ,כהבעת שינאה שורשית
זו לשפה הערכית, כה דוברים
למעלה מעשירית אזרחי ישראל,
הרי עשה זאת ללא שיקול
פוליטי. בן־גוריון השמי הוא כד
בה תעמולתית. בן־גוריון האנטי־ערבי
הוא האיש האמיתי.

י* ן־גוריון הוא גאון בטכסיסים מפ-

כאשר ביקר בנצרת העילית, קרית עולי
פולין שבמרומי ההר, נמנע באופן הפגנתי
מלבקר בעיר הערבית, מרחק מאות מטרים.
במשך העשור הראשון של עצמאות ישראל,
לא קיבל ראש־הממשלה אף משלחת
אחת של אזרחים ערביים. במקרה יחיד אחד,
תחת לחץ מפלגתו, נאות להתראות עם
חברי־הבנסת הערביים הרתומים לעגלת מ־פא״י׳
להבטיחם הבטחות (שלא קוימו).
בחגיגות יום העשור דיבר על האחוזה
השוררת בין היהודים לבין ״הדרוזים ושאר
המעוטים במדינה״ .הוא לא יכול היה להוציא
מפיו את המילה ״ערבים״ — למרות
שבצה״ל משרתים כיום גם ערבים נוצריים.

זכות לתסביכיו הפרטיים. אולם כשהמדובר
בראש ממשלה, וכאשר תסביכים פרטיים אלה
הופכים למדיניות לאומית, אסור להתעלם
מהם. הם עלולים להוביל לאסון.
לפני שנה ורבע כבשו חיילי צה״ל את
רצועת עזה. לדעת רוב הפרשנים היתד, אפשרות
טובה לספח את הרצועה לישראל, אילו
היתד, מוענקת אזרחותה ל־ 320 אלף תושבי
הרצועה, ומובטח שיקום לפליטים.
דויד בן־גוריון הכריע נגד קו זה, והחזיר
את הרצועה לגמאל עבד אל־נאצר על מגש
של פחד• הוא הסביר זאת בגלוי־לב בכך
שאין ישראל יבולה לעכל אוכלוסיה זו, שהיתר,
מגדילה את ד,מעוט הערבי במדינה
לחצי מיליון. מפי ביג׳י, היה זה הסבר כנה.

״וכך קרב ובא היו ם המקווה, אשר לו
ציפו ולקראתו, חרדו• הירידה בחוף יפו,
בטירות הערבים, הסוחבים ומטלטלים וזורקים
אנשים וחפצים בקולי־קולות, בשפה
זרה ומוזר הוב תנועו ת ידיים מז רחיו ת —
לא היתה מן הדברים הקלים והנעימים

מה אומר תיאור זה? ארם מבוגר בן ,18
שרוחו ואופיו התגבשו סופית. בסימטאות
פלונסק, נתקל בפעם הראשונה במציאות
חדשה, בארץ חדשה, בעם חדש. אין הוא
רואה לפניו עיר יפהפיה, המגלמת את חן
המזרח. הוא רואה אנשים המדברים ״בקו־לי־קולות״
,בשפה גרונית ״זרה ומוזרה״
וב״תנועות־ידיים מזרחיות״ .הכל נראה לו
״בלתי־נעים״ ,דוחה, מפחיד.
כעבור 16 שנה בא ארצה צעיר גאוני,
רחב־אופק ושופע־תרבות: חיים ארלוזורוב.
הימים היו ימי מאורעות, קרבנות־דמים נפלו
ברחבי הארץ. אולם ארלוזורוב הרגיש מיד:
ערבים אלה הם אומה חדשה, בראשית התעוררותה
הלאומית. יש לשלב את תחייתם
הלאומית בתחיה הלאומית העברית.

ההתרשמות הראשונה של בן־
גוריון היתה שונה לגמרי: הנה
אספסוף מלוכלך, מוזר, מזרחי, מנוון,
נבער, חולני.
פסיכולוגי קטן

אוצרות התרבות הערבית, שהאירה בשמי
העולם עת היתר, אירופה שקועה במחשכי
ימי־הביניים. ההיסטוריה הערבית היא ספר
חתום להם. בעיניהם הערבי — כל ערבי —
הוא פרא־אדם מהמדבר, הרוצח ילדים בשנתם.

אין זו תופעה יחידה כמינה, כך
הרגישו הלבנים הראשונים כפרי־ריה
האינדיאנית, כך הרגישו הצרפתים
כין הרי אלג׳יריה.
ישנם כמה פסוקים האופייניים לכל תחו־שות־האימה,
ואפשר לשמעם גם בישראל:
״הערבים מבינים רק את שפת הכוח
אספסוף מלוכלך זה לא יהיה לעולם לע
ם ..הם יחייכו לך בפנים ויתקעו לך
סכין בגב הם כולם צ בו עי ם ...כל יחס
אנוש כלפיהם יבינו כסימן של חול ש ה

דברי־איוולת? לא, זהו הביטוי
הרגיל של רגשי-פחד, שמקורם
באי־הבנה גזעית. זוהי התגוננות
אינסטינקטיבית כפני עולם זר.
פסוקים אלה עוכרים מארץ לארץ,
נשמעים מפי אנשים קטנים ונפח דים
ממציאות בלתי-מוכנת להם.

ילו היה דויד בן־גוריון אדם פרטי,
ל א. היד. הדרר

נוגנו ל נו. לירל • אדח ה־ ,

האיש המסרב לקחת לידיו פיג־קס-זיהוי
הנושא אותיות ערביות,
הוא האיש הסולל את דרכה של
מק״י אל לב ההמונים הערכיים.
יתכן כי הסוורים שקיבלו ביפו
את פני דויד גרין מפלונסק בצורה
בה ״כלתי־נעימה״ עשו שרות רב
לקומוניזם הבינלאומי.

ך* שבוע אירעה תקרית טראגית ב(
| מושב ליד באר־שבע. נער עברי בן 13
הרים צינור כדי להכות בו כמה בדואים
מרודים, ששאבו מים ממימי המושב. הצינור
נגע בחוט חשמלי. הנער התפחם.

יש משהו סמלי גם באפו! מח ריד
זה. הוא אומר: אבות אכלו
בוסר, ושיני בניס תקהינה. הוא
אומר: הבנים שלא השכילו להיגמל
מהפחד התת־הכרתי של יתד
אי פלונסק, עלולים להיפגע עצמם.
בארץ גדל דור המכיר את הערבים, היודע
לדבר מעט ערבית, האוכל מאכלים ערביים
ויוצר מוסיקה מזרחית. דור זד, משוחרר מן
האימה האינסטינקטיבית של הוריו• הערבי
אינו זר לו, ועל כן אינו מפחידו פחד שורשי•
הוא חייב להשתחרר גם מן ד,תסביכים
.הפוליטיים — פירות־הפחד,

ת צ מי ת

(כל הזכויות שמורות)

• תוך שנה יחולו שינויים מהפכניים נוספים במשטרה.
קבוצת־המניהלים

ביג׳׳

במדינה

החליס ה

לגייס

צוות

שלם חדש

מבין

המפקדים

המ שוחררים 1המצטיינים של צה״ל, לשל חו ללימוד ממצה של ב עיו ת המ שטרה
בחוץ־לארץ ולהכניסו בעוד שנה לתפקיד ב מקום הסגל הנוכחי.

• חברת התעופה אל־על, חברת ארקיע ומכון חבדק, עוכד
דים להתאחד. בראש החברה החדשה, שתהיה בבעלו ת הממ שלה בלבד,
יעמוד אלוף אשר י שוחרר מצה״ל. השם המוצע לחברה החד שה: שרותי תעופה
ישראליים.
• מפא״י תחולל מהפכה בהסתדרות ״הנוער העובד״ .הצורה:
התפרקות ה תנוע ה המאוחדת, ה שייכת למפא״י, והצטרפות כל חבריה לנוער
העובד, דבר שיתן ל מפא״י רוב מכריע ב הס תדרו ת זו, ב ה יש לה כיוס 6070
לעומת 4070 של אחדות העבודה. מכיוון שהקיבוץ ה מאוחד של אחדות־העבודה
תלוי ב תגבור ת נוער מ שורות הנוער העובד, מקווה מפא׳־י כי מהפכה זו

תכריח את אחדות העבודה להתאחד עס מפא״י.

• חתול שחור נוסף יעבור בין מפא״י ומפ״ם כשדה ה־ה
תישבות. מפ״ם עו מדת לארגן מערכה ציבורית גדולה נגד מפא״י, בטענה
כי מפא״י הבטיחה לה מו שב אחד בחבל עדולם, אן הוציאה או תו מן התוכנית.

• המערכה כין הרב הריפורמי היפואי אברהם בבר לבין
הרבנות הראשית, עומדת להתחדש. לאחר שלא הצליח בנ סיונו תיו
לאסוף סכום כסף לבנות בי ת כנסת מתקדם, הי פעם בא אלינו דוד והדוד
דתיים, שיטפל במידור ענינים פורמליים משרדיים, הק שורים ב עניני דת. הרבנות,
רואה בכך נ סיון לגזול ממנה

מקור הכנסה ח שוב, תעשה כל מה

שביכולתה

כדי להפריע לבכר.
• זרם התיירות מגרמניה לישראל יגדל, אחרי שמ שלחת ישראל
בקלן עשתה את הסידורים המתאימים עם חברו ת הנסיעות הגרמניות. הופעתם
של הגרמנים, שיבואו בחלקם ב קבו צו ת מאורגנו ת ויסיירו ברחבי הארץ,
ע שויה לעורר אחריה גל מחאות מחוד ש
חעם הגנה ער ההגנה
״הגנה על ההגנה!״ זעקו אנשי מפ״ם
ואחדות־העבודה .״התגייסות להזכרת חלקם
של פעילי מגבית ההתגייסות!״ דרש דובר
אחר .״מוסד להסדרת פירסומת של סודות
העבר!״ תבעו אחרים.
גם השבוע היתד. צמרת המדינה עסוקה
עד מעל לראש בזכרונות האתמול. כמעט
כל החוגים שהיו קשורים במאבק להקמת
המדינה, נפגעו במידה שווה מנאומיו של
דויד בן־גוריון, ששכח לא רק את פעולות
אצ״ל ולח״י, אלא התעלם ללא משוא־פנים
גם מפעלם של אישים כמו אליהו גולומב
ויצחק שדה. בעיני דויד בן־גוריון מתחילה
ההיסטוריה במקום שם נטל דויד בן־גוריון
את עניני הבטחון לידיו.
היסטוריה דפי ״פתח. היה משהו
היתולי במאבק זה על האתמול. כי אף אחד
מן הניצים לא תבע את עלבונה של האמת
השלמה. כל אחד דרש רק כי יעלו על נס
את פעולות הכת הקטנה שלו, וכי יזרקו
לאשפה את הנסים של כל שאר הפלגים.
ביהוד בשמאל התגבשה הכרה נאורה שאפשר
לחלק את העבר לפי מפתח מפלגתי,
על בסיס קואליציוני מוצק — אחוז קבוע
לגיבורי מפא״י, אחוז צודק לגיבורי מפ״ם,
וכן הלאה.
אפילו משה שרת, שהתעלה עד כדי דרישה
להכיר בתרומת ״כל חלקי תנועת־המרי״
(ובצורה עדינה זו הכליל את אצ״ל ולח״י,

מעודדות. דבר החל קורא לשליט קאהיר
בשם ״רודן כשלון״ ,מעריב ציין בשמחה
בכותרת שמנה כי עבד אל־נאצר יצא ל מוסקבה
״באפילת הלילה״ .אולם היתד, זאת
איוולת להתעלם מן ההשפעה הפסיכולוגית
העצומה של הביקור בכל רחבי המרחב השמי.
אחרי
ניהרו וטיטו. ל פני תריסר שנים
בלבד היתה מצריים מושבה בריטית, אשר
חיילים בריטיים (ועבריים מארץ־ישראל) התהלכו
בחוצותיה כשהם שרים ״קינג פארוק,
קינג פארוק — אינעל אבוק, אינעל אבוק!״
לצלילי ההמנון המצרי הלאומי. הבריטים
כפו על המלך את ראשי־הממשלה הרצויים
להם באיום של תותחי טאנקים, הצבא הבריטי
נהג באזור התעלה כבתוך שלו.
הפלאחים של עמק הנילוס — ושל בקעת
הפרת והרי האטלס — אינם מבינים ב־סטאטיסטיקות
כלכליות. אולם הם מבינים
מה פירושו של דבר כאשר אחד משני האישים
החשובים ביותר בעולם מחבק שליט
ערבי ומבטיח לבקר בקאהיר, אחרי ש אנשים
כמו ג׳והארלאל ניהרו, יוסף טיטי,
אנתוני אידן וחבריהם ביקרו את עבד אל־נאצר
בביתו.
שום ראשיממשלה זר, מלבד או נו הבור־מאי,
לא ביקר מעולם בישראל, ושום מדינה
זרה, מלבד ארצות״הברית, לא הזמינה אליה
מעולם את ראש ממשלת־ישראל. בעולם
המדיני, בו יש ערך רב לסמלים, היתד.
לדבר חשיבות. הוא הצדיק בהחלט את
הרעיון שמוטב למנהיגי ישראל לשכוח את

מצד מפלגו ת ה אופוזיצי ה בכנסת.

• משבר כספי חדש יפקוד
כקרוב את עירית ירושלים, אחרי
שגופים ציבוריים, ש הב טיחו לה שתתף
בהוצאות שיפור העיר לקראת שנת ה־
׳עשור, ר מזו שלא יוכלו לעמוד בכל
התחיבויותיהס.

• עלית־מה תחול באבטלה,
עם סיום הקטיך השבוע.
• יוקם מכון להצפה של
פוספאטים באורון. הייצור יוכפל,
מ־ 20ו

אלף ל־240

אלף

טון לשנה.

• צפוי זעזוע לנסיון הממשלתי
להגביל אתגידול תפוחי-
האדמה במכסות, שיפחיתו את
חלקם של הי שובי ם הוותיקים, לטובת
החדשים. כמה מ שקים רבי־השפעה מת־כוננים

למערכת

סרבנות.

משקיעי־הון מפרס יעלו
לארץ, י שקיעו כספים ב א שקלון ובבאר־שבע.
בצורה זו תינ תן דחיפה
הע לית הפרסית.

רצינית רא שונה

שליטי העולם כעינים מצריות: ברושצ׳וב, עבד אל-נאצר, נהרו, אייזנהואר ומקמילן*
״לא כלום אתמול, מחר הכל
למאמצי

ה סוכנות לחדש

• מפעל יובל־גד יעבור לתורכיה, אחרי שקיבל הז מנה של 40
קילומטרים צינו דו ת־ ב טון שם, ב שו ת פו ת עם הון תורכי. לעו מת זאת התמעטו
סיכוייו לקבלת ע בודו ת נו ספו ת בארץ.

• לשכות־העבודה יעברו סופית לידי הממשלה,

מיד עם כינוס

המו שב הבא של הכנסת.

• משה גלבוע, איש מפא״י, יהיה מנהל חטיבת התעשיה
במקום אברהם טייבר, ב שעה שמיכאל צור, גיבור פר שת העסקים של חברת
זו רו, יהיה מנהל מ שרד המסחר והתע שיה, ב מקום יוסף גליקמן, החל מהאחד
... ז ביוני,
• יפאן תהיה שדה־קרב מכריע בין משרד הפי תוח ה מפ׳׳סי ומ שרד
המסחר והתע שיה ה מפא״יי, ששניהם מנסים ליחשתלט על יחסי־המסחר בין
ישראל ויפאן. ה סיבוב הבא: שיגור מ שלחת קבועה מטעם פנחס ספיר לטוקיו.

• אין לצפות לפתרון המשבר החמור, בו נמצא עתה
התיאטרון הקאמרי. יוסף מילוא ויצחק קדי שזון הודיעו׳ שהם

מוכני ם

אמנם לפנות את מקו מם לכל מנהל שה שחקנים יבחרו בו, אך למעשה אינם
מוכנים לוותר על השפעתם המכרעת ב תיאט רון. בתנאים אלה סרבו יוסף ידין
וגר שון פלוטקין, שלכל אחד מהם הוצעה המ שרה, לקבל את התפקיד.

• צפה לנצחון קבוצת מכבי פתח־תקוה על מכבי חיפה,

במשחק הכדורגל שיערך השגת. למרות יתרונה של מכבי חיפה,
סיכוייה של פתח־תקוה רבים לזכו ת ב שתי נ קודות, או תן חייב ת לה מכבי חיפה
^ העתה שעברה. אחרי שמכבי פתח־תקוה היתה ב טו חהב שתי הנ קודו ת שתקבל

השבת, ושימנעו ממנה ירידה לליגה א׳ ,זכתה בית״ר בשבת האחרונה גס היא
בשתי נק תו ת במשחקה נגד פולו!*תל)וה, שימנעו אף מסנה ירידה, יורידו את
הפועל כפר־סבא לליגה א׳.

מבלי להזכירם בשם המפורש) לא שכח
להוסיף כי המאבק המכריע התנהל דווקא
באו״ם. היה זה במקרה המאבק היחיד בו
השתתף משה שרת עצמו באופן פעיל*.

עסקי האתמול, להתפנות לבעיות המחר.
מענ1ן הסוד הכמוס

העובדה שהפכה את האבסורד הכללי למחזה
עגום, היתד, שכל הטוענים והתובעים
צדקו במידה כלשהי. המאבק לשיחרור היה
גדול ומסועף. ככל תהליך היסטורי׳ התנהל
תחת מאות דגלים שונים ונוגדים. אמת זו
תוכר כאשר יידום קולו של אחרון תובעי-
ההנצחה בשוק הפוליטי.

שליחתו של אהוד אבריאל לגלות בגאנה
הפתיעה בשנה שעברה את ראשי כל המפלגות•
עד לאותו יום נחשב אבריאל האפור,
אדריכל מדופלם של קנוניות מעורפלות, ל עמוד
התווך של קבוצת־החצר של ביג׳י. לא
נראה שום הסבר הגיוני לסילוקו המפתיע
של האיש שלקח חלק בעסקי מנגנון־החושך.

מדידות

השבוע נודע, בסוד כמוס, מה קרה באותם
הימים מאחורי הקלעים. מסתבר כי אמנם
צדקו הידיעות על מינויו הקרוב של חבר־הכנסת
אבריאל לתת־שר הבטחון. המינוי
כבר נתקבל, כאשר הכריז שמעון פרם על
מרד .״האיש הזה לא ייכנס לבנין הזה!״
הודיע פרס הנזעם, שאינו חי בשלום אף
לא עם אחד משותפיו לקבוצה.

״דודן כעיל־וך׳
בעוד מנהיגי הישוב עסקו באתמול (ראה
לעיל) ,היו יריביהם מעבר לגבול עסוקים
מאד בעניני המחר. ביקורו של גמאל עבד
אל־נאצר במוסקבה היה למרכז החיים המדיניים
העולמיים של השבוע.

קשה להניח כי הביקור ישא פירות דרמתיים.
חשיבותו היתד, בעצם המסע וקבלתי,פנים
המפוארת שנערכה למנהיג רע״ם
במוסקבה, בו הוכר רשמית כאחד ממנהיגי
העולם, זכה לטיפול שהועד עד כה רק לאישים
כמו ראשי ממשלת בריטניה והודו.
בטאוני ישראל ניסו להתנחם בסיסמות
• באותו נאום יצא שרת מגדרו, כדי
לתרום את תרומתו לפולחן האישיות של
האיש אשר השליכו מכל היעמדות, הוא
השווה את בך־גוריון להרצל ולוייצסן, גיקש
בזאת לפתוח פתח לשיבתו אל מתחת ענפי
ביג׳י, בתנאי מיפו*!.

אחרי מאבק קצר ונמרץ, ניצח פרם. אברי-
אל נתמנה לשגריר בגאנה הרחוקה, תפקיד
חסר כל חשיבות מעשית. אחרי הורדת משה
דיין מתפקיד הרמטב״ל, הפך פרם, לפי שעה,
האיש מס׳ 1במשמר־החצר של ביג׳י.

ע ת תו ת
בוגדי כמדינה
ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה
יש משרד ממשלתי מיוחד למשטרה. היא
• פונוומוגפאז׳ גננתון המצדי אלימוסוור,
תחת הבותות • :תסמה שהעולם רוצה לראות,״
חפולם
חזה 1076

גם המדינה היחידה בעולם, מאז רוסיה הצארית,
בו זקוקים העתונאים לאישור מטעם
המשטרה כדי למלא את תפקידם.
הדבר הונהג כמעט במקרה לפני כמה
שנים׳ כשהחלה לשכת העתונות הממשלתית,
הכפופה למשרד ראש הממשלה, להוציא
תעודות עתונאים. הודיע אז יחזקאל סהר:
המשטרה לא תכיר בתעודות אלה, אם לא
תטביע עליהן מראש את חותמתה.
טען המפקח: השוטרים הם כל כך מטומטמים,
עד שאי־אפשר לדרוש מהם להבין
מה זאת תעודת עתונאי. רק אם יראו במו
עיניהם את חותמת המטה הארצי, יבינו
שעליהם לתת לבעל התעודה גישה חופשית
למקומות הפשע ולטכסים רשמיים•
העתונאים הסכימו. מאז קיבלו מדי שנה
את תעודותיהם רק אחרי שהמטה הארצי שם
עליהן את חותמתו ואת חתימת קציניו.
למעשה ניתנה ליחזקאל סהר זכות הויטו על
פעולתו של כל עתונאי.
עשב על הידיים. השנה, אחרי שהתקפות
העתונאים על צמרת המשטרה הגיעו
לשיאן, נזכרו סהר ושות׳ מה רב הכוח
שהופקד בצורה זו בידיהם. הם פשוט עיכבו
את התעודות של אותם העתונאים שהעלו
את חמתם, הודיעו ש״יצמח עשב״ על ידיהם
עד שיקבלו את התעודות. אולם אחרי איום
בהגשת צו־על־תנאי לבית־הדין הגבוה לצדק
נכנעו ללא תנאי.
מאבק חריף יותר התלקח במקום אחר.
אגודת העתונאים, המקפידה בדרך כלל למלא
את רצון השלטון, תבעה כי תינתן לעתו־נאים
הזכות לראיין אורחים בשדה־התעופה
בלוד ליד מדרגות המטוס. קציני השדה
סירבו לתת להם לצאת מאולם ההמתנה.
הסיכסוך הגיע עד לשולחנו של מאיר נוביק,
הקצין לתפקידים מיוחדים והמקשר עם מג־גנון־החושך.
תשובתו
של נוביק היתד, חד־משמעית.
״בין העתונאים ישנם אנשים שהם בוגדים
במדינה,״ הודיע קצרות .״לא ניתן לעתו־נאים
את הזכות להתקרב למטוסים!״

מ שטרה
סכה ״ונשר. לאיש
״אני מוצא שהביאו לפני הוכחות מספיקות
ומהימנות כדי להעביר את דינו
של הנאשם לבית־דין מ חוז י ...על־מנת
שיישפט שם (בארבע האשמות של שבועת
שקר) ,ועד לבירור משפטו יצא הנאשם בערבות
שני אנשים, כל אחד בסך 500
ל״י,״ הכריז שופט־השלום ד״ר יוסף מגורי־כהן.
היתד,
זאת הפעם השניה ששופט מוסמך
החליט כי יש הוכחות לכך שעמ״מ יוסף
זינגר שיקר ארבע פעמים בשבועה בבית־המשפט,
כדי להפיל בזדון בפח את זאב
שטיינברג, קרבנו של יחזקאל סהר. הראשונה
שקבעה זאת היתה מינה שמיר, עת זיכתה
את שטיינברג עצמו מכל אשמה.
חיודר כסיד קם זינגר ממקומו, עצור באופן
טכני (העולם הזה .)1071 הוא שוחרר בערבות•
ואז החלה פרשה מוזרה, יחידה במינה
בארץ. בעוד שכל פקיד ממשלתי קטן
מודח אוטומטית כאשר נפתחת נגדו חקירה
משטרתית, היד, עמ״מ זינגר בן־חסותם של
סהר ואנשיו, הפקיד הראשון בישראל שהוסיף
לכהן בתפקידו האחראי — ראש
הענף הפלילי במחוז המרכז — אחרי שהועמד
לדין לפי צו של בית־משפט.
האיש המצפה למשפט על פשעים, שהעונש
המכסימלי עליהם הוא 28 שנות מאסר,
ממשיך לנהל את עבודתו — בין השאר

העולם הזה !075

עד רענן
מפקד אצ״ל נזכר
מתן הוראות על פתיחת תיקים נגד חשודים
אחרים בפשעים ובעבירות.

פרשת תבור
נחטוף אותו כשקט
בימי השיא הרותח של פרשת חטיפתו
של אלי תבור, התרכזו כל דוברי מנגנון־
החושך בטענה מוחצת אחת: החטיפה בוצעה
על־ידי עורכי העולם הזה עצמם, כדי להמריד
את דעת־הקהל נגד ״מוסדות הבטחון״.
השבוע ניתנה לדוברים אלה הזדמנות של
זהב להוכיח את טענותיהם. על דוכן העדים
עלה מרצונו החופשי האיש שהואשם ברקימת
המזימות השחורות. הוא הכניס את
ראשו לעניבת־החנק של מאשימיו. אולם
העניבה לא נסגרה.
עורך כמחתרת. הזוג שמואל תמיר
ומיכאל כספי הפך כמעט למוסד ישראלי.
אולם דו־קרב בין אורי אבנרי, העורך הראשי
של העולם הזה, לבין מיכאל כספי,
פרקליט משפטי קסטנר־עמום־מוסינזון, נערך
בפעם הראשונה. המאורע: שמיעת התביעה
הפלילית שהוגשה על־ידי עורכי ׳העולם הדה
נגד הוצאת דבר ועורכי דבר השבוע, שטענו
בשבועונם כי עורכי העולם הזה חטפו את
אלי תבור בעצמם ומסרו הודעות כוזבות
למשטרה.
הופעתו של כספי באה במפתיע. הוא
הרחיק ברגע האחרון ממש את פרקליטו
הקבוע של דבר, שהופיע בישיבות הטכניות
הראשונות של המשפט. הסיבה היתד, כפולה:
לאפשר תיאום טוב יותר עם אנשי מנגנון־
החושך, עמם קיים יחסים הדוקים במשפט
עמוס, וכדי להעמיד נגד תמיר יריב שלא
יידרס במכה הראשונה.
כבר ההתחלה היתה עגומה למדי. משה
בן־אלול, העורך האחראי של דבר השבוע,
סירב להודות אפילו בתפקידו, דרש שתמיר
יוכיח כי אמנם הוא עורך דבר השבוע.
כמוהו התחבא גם בעל הרשימה, יהודה
יערי (״יוד־יוד״) ,שסירב להודות שכתב
אותה.
בזה אחר זה עלו על דוכן העדים מרדכי
רענן, בן ,35 גבר גבה־קומה ויפה־תואר,
לשעבר מפקד אצ״ל בירושלים, ובנימין

עד רבינוביץ
פעיל השומר־הצעיר אישר
רבינוביץ, גבר מרצין בן ,51 עטור שערות־שיבה,
שזיהה את עצמו כמהנדס, איש מפא״
,לשעבר ואחר־כך מפעילי השומר ה צעיר,
קורא קבוע של העולם הזה.
שניהם העידו כי הרושם המתקבל מרשימת
דבר השבויע היה אמנם זה שנרמז בה:
שהחטיפה בוצעה על־ידי אורי אבנרי ושלום
כהן. רענן, אחד מקרבנות הסיזון, הוסיף
פרט אישי מענין: חטיפת תבור הזכירה לו
בדיוק את חטיפתו שלו, לפני עשר שנים,
ברחוב ירושלמי, על־ידי אנשי הש״י שהכניסוהו
בכוח למכונית והלבישו שק על ראשו.

החמיר בעונש עד כדי שליחה למאסר, או
להטיל פיצויים כבדים במשפט אזרחי. הודיע
תמיר :״אני אדרוש לשלוח את עורכי
דבר השבוע לבית־הסוהר!״
הטענהשנבלמה. בסוף היום הראשון
של החקירה הצולבת, נשארה עמדת
אבנרי בלתי־מעורערת. קבע הוא :״אני
מאמין כי אלי תבור נחטף על־ידי שרות־הבטחון,
או מוסד הקשור עמו.״
התלוצץ כספי :״מציגים עכשיו מחזה
בשם נחטוף אותו בשקט!״
השיב אבנרי :״אפילו לזה אינכם מסוגלים!״

,,תביא
את ההקלטות:״ האווירה
התחממה כאשר קם אבנרי, עלה על הדוכן,
אישר בשקט שהיה חבר באצ״ל עד שנת
, 1941 שירת אחר־כך כחייל בחי״ש ההגנה,
נפצע בקרבות, עבד אחר כך בהארץ, כתב
בו מאמרים ראשיים.
תמיר: האם חטפת את אלי תבור?
אבנר׳ :לא.
תמיר: האם חברי המערכת חטפו אותו?
אבנרי: לא.
תמיר: האם היית אי־פעם בדיעה שתבור
חטף את עצמו?
אבנרי: לא,
החקירה ארכה כרבע שעה בלבד. תמיר
התישב, פינה את הזירה למיכאל כספי. ה מדיניות ההמרדה
קהל שהתאסף באולם, רובו עתונאים ואנשי
״אינני יודע איך תסתדרו אם תהיו פה
ש.ב ,.עצר את נשימתו. היה ברור כי עתה ׳ לבד,״ אמר פעם הנציב העליון הבריטי
תוטלנה הפצצות הרועמות, שתקרענה את ההאחרון,
סיר אלן קנינגהם, לנשיא חיים
מסווה מעל פני העורכים שביצעו פשע כד,
וייצמן :״לנהל טכסי מדינה אי־אפשר ללחמור
נגד כתבם שלהם•
מוד, לשם כך דרושים מסורת וטאקט!*
אולם השעות הראשונות היו מאכזבות.
עשר שנים אחרי שהגנרל הבריטי עזב
כספי נראה כאדם שאין בידו עובדות, וה־את
הארץ, הוכיחו מארגני הטכסים הישמגשש
באפילה, מנסה לתפוס את יריבו
ראליים כמה צדק. בזה אחר זה הצהירו
בנקודות קטנות שלא נשארו חרותות בזב־דמויות
מרכזיות במדינה, כי היחס אליהם
רונו. כשרצה כספי לדעת בדיוק מה אמר
בשעת טכסים רשמיים נראה להם כמעליב.
שלום כהן לאורי אבנרי בטלפון, בערב הראשון
הנעלבים היה נשיא ההסתדרות החטיפה,
השיב אבנרי קצרות :״מה אתה
ציונית, ד״ר נחום גולדמן, אשר סירב לתשואל
אותי? חבריך מקליטים את כל שיחוזות
במסדר צד,״ל בירושלים, אחרי שהתינו.
תביא את ההקלטה ונשמע מה בדיוק
מארגנים לא הרשו לו להגיע לאצטדיון
נאמר.״

במכוניתו.
״לשלוח לבית־הסוהר:״ ההכרעה
ראש הממשלה, דויד בן גוריון, לא סיגר.
האמיתית היחידה של אותו יום התחבאה בגם
הוא מיהר להכריז בבדיחות־דעת מעומקום
אחר. מעטים באולם הבחינו בה או
שה עד כמה נעלב, כאשר מארגני סכם
הבינו את חשיבותה.
פתיחת קרית האוניברסיטה בירושלים לא
למרות שהמטיר על אבנרי עשרות שאלות,
הועידו לו מקום במרכז בימת הכבוד, אלא
בחלקן חוזרות על עצמן, כדי להטיל ספק
דחקוהו לתוך שבכת עץ בפינה.
בתום־הלב שלו ושל חבריו בפרשת החטיפה,
נמנע בקפדנות מלהאשים אותו בגלוי בחטיתרכות
זרה. השבוע הצטרפה לרפה•
תחת זאת פיזר סביבו מסך של חששימת
הנעלבים דמות נוספת: רחל בן־צבי.
דות נרמזים, מבלי להתחייב בטענות מואשת
נשיא המדינה רבת־המרץ, שפכה את
חשיות.
זעמה. על מארגני עצרת היובל ה״5ד של
תבע תמיר :״כספי רשאי לשאול שאלות
המושבה נם־ציונה.
מסוג זה, רק אם הוא טוען בפירוש כי
בטכס הפתיחה של בית־הספר לדייג חבו־אמנם
חטפו עורכי העולם הזה את תבור.
אות ים, ליד כפר ויתקין, הצהירה ברוב
אני דורש כי כספי יוותר על שאלות אלה,
רגש :״בעלי ואני נעלבנו מהתכנית האמנו־או
שיקום ויכריז בפירוש שזאת תהיה
תית שהוגשה בעצרת (בנס־ציונד ),ביום שליטענתו!״

במפח־נפש עקבנו אחרי ההופעות שכספי
ניסה להתחמק, סירב לענות, נדרש
בלטו בחיקוי לתרבות זרה וריקודים זרים.
לבסוף על־ידי השופט ד״ר יוסף מגורי־כהן
הופעת להקה עוררה צחוק מלאכותי.״ בלהשיב•
בלית ברירה, כדי לקנות את הזכות
ייחוד רגזה רעית הנשיא על אי־שיתוף נוער
להמשיך בשאלות המחשידות, אישר כי
מקומי בתכנית ,״שהיתר, חסרת כל ערך
יטען שדברי דבר השבוע היו נכונים.
חקלאי, תרבותי או מקורי.״
היד, זה נצחון חשוב לתביעה. כספי לא
יודעי דבר, שעקבו אחרי התפרצותה של
רק גילך, את קו ההגנה בשלב מוקדם זה,
רעיית הנשיא, חייכו. לדעתם היתד, סיבה
אלא אף נאלץ לשחק. מישחק מסוכן לשול;
נוספת למסח־נפשה של •רחל מאית. בשעת
חיו. כי לפי החוק הבריטי, לאשת או פרקהטכס
הפרידו הסורגים בינה לגין הנשיא,
ליטו החוזרים בבית־המשפט על השמצותיהם
הושיצו אותו על הבימה, הובילו אותה
מבלו להוכיחם, מוכיחים בזאת זדון. ב(לזנזטן
בענ< 1ז )9
מקרה זד, נוהגים השופטים הבריטיים לאחרי
סירובו של דבר השבוע להודות
באשמה, להתנצל ולשלם פיצויים, היה
מובטח לחוטפי תבור כי הרעש יוסיף להיות
ממושך. בעוד שכספי הודיע שימשיך בחקירת
שתי־וערב ימים תמימים, לא יכול
היה להסתיר עובדה פשוטה: ביום הראשון
של החקירה הנמרצת לא העלה אף צל של
הוכחה לצדקת הטענה של מנגנון־החושך
נגד אבנרי וחבריו, לא העז אפילו לחזור
על הטענה בפירוש.

טכסי

בבושת נניס, ללא שיוו שר הסתות האמת העגומה, סורק השבוע המנקה הנדר׳

ך ייופעתו של המפקח הכללי של המשטרה במשפט זה היה בה משום טרגדיה,׳־
ק ב עו שלושת שופטי בית־המשפס המחוזי בתל־אביב, בפסק־דינם במשפט עמוס
בן־גוריון. זה היה ביולי •1957
כל הארץ חיכתה כי המפקח, יחזקאל סהר, יסולק תוך ימים מעטים מתפקידו. אחרי
שבית־המשפט הכריז כי המפקח הכללי הוא שקרן ונתן בזאת את הגושפנקה הרשמית
להאשמות החמורות שהושמעו נגדו, האמינו הכל שגם במשפט השורר בארץ לא ייתכן
שסהר יישאר בתפקידו.
את הדיעה המוסמכת ביותר על הצעדים לטיהור המשטרה השמיע אז העולם הזה (.)1032
השבועון, שפתח שנה וחצי קודם לכן את מערכת־הגילויים בפרשת יחזקאל סהר,
התייעץ עם כמה מן המומחים המרכזיים
לעניני המשטרה בארץ, הסיק מסקנות שקולות
ומתונות. הוא תיאר בפרוטרוט כיצד
סילק סהר בזה אחר זה את כל המומחים —
ן זמייג׳ר כהן, רם ירון־לוסטיג, שלמה סופר,
נעמן סתווי, יוסף נחמיאס, ישורון שיף וזאב
שטיינברג — סיכם את הדרכים לתיקון,
במלים הבאות:
״פתרונות אלה הם כה ברורים שכמעט
לא יתכן ויכוח רציני נוסף עליהם:
• יצירת מרות ציבורית על ה משטרה,
על־ידי חיסול משרד־המשטרה הכוזב,
העברת המשטרה לידי שר־הפנים והעברת
שרות בתי־הסוהר לידי שר המשפטים.
יהיה זה מעשה חסד כלפי בכור שיטרית,
אדם חביב, וזתיק ובעל־זכויות, אם ישוחרר
ממעמדו האומלל
• מינוי מפקח בלדי מבין שורות
אלופי צה״ל המצטיינים, או אישיות ציבורית
מרכזית אחרת• איש זה חייב לקבל סמכות
בלתי־מוגבלת לסלק את כל הנפשות ששיחקו
תפקיד בטרגדיה, את כל הכוכבים המסתובבים
מסביב לסהר. עמוס בן־גוריון שייך
לסוג זה.
אין כל טעם להחליף את סהר באישיות
פושרת ונעימה, שתחיה במטה הארצי הקיים
כמו כבש בגוב אריות. שום אדם המכבד
את עצמו, והמתיחס ברצינות לתפקידו, גם
לא יקבל את התפקיד בתנאים אלה. דרוש
אדם בעל יד ברזל, שיוכל להשליט סדר,
לסלק את כל מי שיש לסלק כדי לטהר
את האווירה, לקחת בחזרה כל מי שסולק
בתשע שנות הטיהור.
• ארגון יסודי מחדש של כל מב;
נה המשטרה, חיסול אגף הארגון, צימצום
קיצוני של אגף המינהלה והחזרת הדגש
לאגף החקירות, לו יש להחזיר את כל
תפקידיו את משמר־הגבול יש לחסל או
להעביר כיחידה מיוחדת לידי צה״ל. את כל
החקירות הפוליטיות הפנימיות יש להעביר
מן הש.ב. לידי אגף־החקירות של המשטרה•.החמרת
פקודת המשטרה בצורה
שתמנע להבא כל אפשרות לתת ל־
׳שוטר לעסוק בעסקים פרטיים, נוסף על
עבודתו. לעומת זאת יש להגדיל במידה
ניכרת את משכורות השוטרים, בצורה
שתאפשר להם קיום בכבו<3״

מן המעמסה המוסרית המזיקה, העלולה להביא לידי הרעת יחס דעת־הקהל אליה.
גם עתה לא היה ביג׳י עדיין משוכנע כי אמנם המצב כה חמור למפא״י כפי שתואר לו,
הוא קרא לאיש־אמונו, שאול אביגור, הטיל עליו לערוך חקירה סודית מקיפה, לייעץ לו
מה לעשות, אולי אף לספק לו הסוואה נוחה לטישטוש סיבות הטיהור.

דו״ח סודי בשלושה העתקים

4״ אבמקרה הוטל תפקיד זה דוזקא על אביגור. הוא היה כמעט האיש היחיד שכל
/החוגים והסיעות ברחבי מפא״י, כולל קבוצת־המנהלים, התייחסו אליו באימון.
שאול מאירוב, בן ,60 יליד דח־ינסק, שינה
את שמו לאביגור אחרי מות בנו היחיד
גור, בן ה־ ,20 בקרבות תש״ח. הוא היה
אחד המייסדים של ההגנה. עוד בהיותו ב־גמנסיה
הרצליה (המחזור הששי) התקשר
עם אליהו גולומב. אחרי שאחותו ציפורה•
נישאה למשה שרת׳ היה אחד מ״ארבעת
הגיסים״ המפורסמים — שרת, גולומב, דוב
הוז ואביגור — דמויות מרכזיות במפא״י.
בימי מלחמת־העולם הראשונה עבד אבי-
גור בחטיבת עצים ביער, קיבל הודות לכך
שיחרור מן הצבא התורכי, בו שירת שרת.
הוא הצטרף לקבוצת כנרת, עסק בפיוס
האריסים הערביים בעמק הירדן, שקרקעו־תיהם
נקנו על־ידי הקרן הקיימת מן האפנדים,
רכש נשק מפורעים ערביים למען
ההגנה, השתתף בייסוד התעשיה הצבאית
המחתרתית. בעשרת הימים הגורליים הראשונים
של חניתה ניצח על הגנת המקום.
מאז אסון האוניה פטריה, שפוצצה על־ידי
ההגנה בנמל חיפה, היה מראשי המארגנים
של תנועת ההעפלה.
היה זה טבעי כי איש כה מרכזי בצמרת
ההגנה, הש״י והרכש יתמנה לתת־שר ה־בטחון
עם קום המדינה. בתור שכזה היתד,
לו השפעה מכרעת על מינוי המפקדים ב־צה״ל
וארגון מנגנון־החושך. אף שלא נמנה
במישרין עם קבוצת־המנהלים של פרם, דיין,
קולק ואבריאל, נחשב אביגור לאיש הנאמן
לחלוטין על ביג׳י. יחד עם זאת שמר על
שמו הטוב כאיש בעל רמה מוסרית.
עתה נכנס אביגור במרץ רב לעניני
המשטרה. הוא חקר את מפוטרי המשטרה,
ביניהם את ישורון שיף ונעמן סתווי. לראשי
מנגנון־החושך, שגוללו על המשטרה את
האשמה לכמה וכמה מן הכשלונות הבולטים
בשטחם, היה קול מכריע בהתיעצויות אלה.
לבסוף ניסח אביגור את מסקנותיו בדו״ח,
שהוגש בשלושה העתקים. אחד נמסר לביג׳י,
השני לגיורא יוספטל. לשר המשטרה, שלא
היה לו שום חלק בכל הדיונים, שלח אביגור
למען הסדר והאדיבות העתק שלישי.
בדו״ח זה חזר אביגור למעשה על כל
טענות ׳העולם הזה, אישר את נכונותן. דבריו
היו מופנים בעיקר נגד סהר, אשר
באישיותו תלה את הקולר להתמוטטות ול־אווירת
ההתפרקות במשטרה. עמום בן־
גוריון נמצא אחראי לקילקול היחסים הפני
ישיבה
סודית
מיים• המסקנה: יש לפטר מיד את סהר, עמוס במשפט מעיד סהר
להעביר את עמוס, למנות מפקח כללי חזק
״לא אזכור לא אזכור לא אזכור
ך • מחרת היום כינס דויד בן־גוריון
בעל שם טוב.
/ישיבה סודית בעניני המשטרה• השתתפו
אביגור אף הצביע על שרדה ארוכה של
בה שרי מפא״י ומזכירה, גיורא יוספטל.
שינויים ארגוניים• בין השאר: ביטול חמשת מחוזות המשטרה הקיימים (צפון, חיפה, תל-
היה זה מרדכי נמיר, שר העבודה, שהשמיע את הדיעה ההגיונית ביותר. דעתו: על מפא״י
אביב, מרכז, ירושלים) ,וחלוקה חדשה לשלושה מחוזות, בדומה לפיקודי צה״ל.
להוכיח עכשיו ברבים כי היא מסיקה את המסקנות מקביעת בית־המשפט• יש לפטר מיד
היתד, זאת הצעה אופיינית. כי מפת המחוזות הנוכחית המגוחכת היא דוגמה לצורת ניהול
את סהר, להעביר את עמוס בן־גוריון לתפקיד אחר. מאחר שכל הקהל משוכנע בצדקת
המשטרה בידי סהר. מפקד הצפון, מפקח־מחוזי אהרון סלע׳ התפטר בשעתו כדי לקבל עבודה
הגילויים של העולם הזה ו שור ת המתנדבים, על מפא״י לעשות ז׳סטה בולטת של הסתייגות
בחברת־נפט. כאשר רצה לחזור לתפקידו הקודם, נתברר לו שבינתיים נתפס זה על־ידי מפקח־מן
השחיתות שהוכחה.
מחוזי אריה ניר (קלפר) .כדי למצוא משרה חדשה לניר, נוצר במיוחד מחוז־משטרה חדש
בן־גוריון לא קיבל דיעה זו. אם יפוטר סהר מיד, טען׳ ייראה הדבר בעיני הציבור
ומיותר לגמרי — מחוז המרכז — השולט על רמלה ונתניה, בעוד שאילת כפופה לירושלים.
כנצחון מכריע של העולם הזה מצד אחד, ושל שמואל תמיר וחבריו במשפט השורה מצד
התוצאה: ניפוח נוסף של המנגנון המשרדי, צימצום נוסף של הכוח הפועל.
שני. ממסקנה כזאת של הציבור חשש בן־גוריון יותר מכל. סהר הושאר בתפקיד.

אולם הדיונים לא נפסקו. מרכז מפא״י הטיל על נאמניו במשטרה לערוך סקר מדוקדק
התפרצות לישיבת הממשלה
של המצב. הדו״חים שנתקבלו היו מזעזעים• נסתבר כי המוראל במשטרה ירד לאפס. למעשה
התפורר הכוח מבפנים• גילויי השחיתות הפכו לדבר יומיומי. עדים שונים טענו בכנות,
ך• דו״ח של אביגור היה סודי. בכל זאת הגיע במהרה לידי העתונים. מחוגי משטרת
בסרבם לתת עדות, שאינם מאמינים למשטרה אשר מפקדה הראשי הוגדר בפסק־דין כשקרן.
1 1ירושלים נמסרו הדברים לידיעות אחרונות אולם עוד לפני שהעתון הספיק לפרסם את
גם פושעים מועדים חזרו על טענה זו. רבים מן הקצינים החלו עוסקים בגלוי בעסקים
הסקופ, התערבו בדבר חוגי ביג׳י, שביקשו למנוע את הפרסום. הידיעה עוכבה.
פרטיים צדדיים. עשרות אחרים התפטרו באופן הפגנתי.
רק כעבור ארבעה ימים פורסמה הידיעה המרעישה. היא פעלה כמו פצצת אטום. כי
התפוררות פנימית זו מצאה את ביטויה בחוסר־האונים הגובר של המשטרה בחקירת
היא גילתה לא רק שסהר התפטר, כביכול, אלא הדגישה שהדבר בא רק אחרי שאביגור
פשעים. במחוז תל־אביב, החשוב ביותר, כמעט לא גילתה המשטרה את המבצעים של אף
החליט לסלקו. היה זה אישור לכך שאמנם היתה ההתפטרות תוצאה ישירה ממערכת־ן
פשע חמור אחד. הקוטל ברחוב פרישמן, שחיכה למשטרה בסבלנות בעומדו ליד גוזיית אשתו,
הגילויים על השחיתות במשטרה. הקשר בין משפט עמוס לבין ההתפוטרות היה כה גלוי,
נתפס• אולם לא נתפסו רוצחי המהנדס האיטלקי בקולנוע צפון, אנסי שתי ילדות בשכונות
עד שלא היה טעם אפילו לטשטשו•
׳.הדרום״.שני מקרים חמורים של שוד יהלומים ועשחית פשעים אחרים•
הפעם היה, זה גיורא יוספטל שקיבל על עצמו את התפקיד הכאוב להוכיח לביג׳י שהוא
כלל,

האיש המופתע ביותר היה סהר עצמו. כי בניגוד לידיעה בעתון הוא לא התפטר
תו^ את אפו כדי׳להרגיז את פני העזדם הזח: הבהיר יוספטל: בכל מדינה, השלטון הוא
• שנקראה ע ל -ש ם אס סבה, בעוד ששאול אביגור נקרא על שס אבי הסב, רבי אהרון
*הי^עונייין׳בי^ילותי׳ה^שטרה. הונפורר-וזת המשטרה: בכו ת !5ק 1ו$יז יעיל׳ -תתנקם :,בראשי וראשונה,
שאול ז ליג הסהן, מגדולי הרבנים ב מז ר ח אירופה.
בממשלה עצמה. לקראת הבחירות הממשמשות• ובאות.חיונייילמפא״י להיפטר בעוד מועד

4זז דו עמסל
3 1 1 1ו ! £נו *נ 3ד ג
3 3מג וום
*1191111

״העולם הזה״ - 953 ינואר 1956

״העולם הזה״ - 1032 יולי 1957

״העולם הזה״ - 991 נובמבר 1956
במקום מעשה הגון, שיסב כבוד לבעליו, כניעה מבי שה כעבור שנתיים

קרא על סילוקו בפעם הראשונה בעתון. הוא רץ ירושלימה, דרש מבן־גוריון לקבלו מיד
לראיון, ביג׳י, שישב אותה שעה בראש ישיבת הממשלה השבועית, מסר את הנהלת הישיבה
למשה שפירא, יצא אליו החוצה.
אולם הפעם לא עלה בידי סהר להשפיע על האיש אשר למענו ניהל את המשטרה, למענו
הפך למכשיר מפלגתי מובהק והקריב את עצמו בצורה כה טראגית במשפט עמוס בן־גוריון.
החלטת הסילוק נשארה בעינה. לסהר רק הובטח מקום כל שהוא בשרות הדיפלומטי, באחת
הבירות, שם אין צורך בכשרון מדיני, ודי בכשרונו המיוחד של סהר לעשות רושם טוב
במסיבות־קוקטייל.

המפקח ועשירי־העשור
ך* ף ירד המסד על הטרגדיה ששמה סהר. הפרשה, שהחלה לפני שנתיים ורבע,
^ הגיעה לסיומה המביש.
המסך עלה על הפרשה באמצע ינואר •1956 היו אלה הימים הראשונים של פרשת עמוס
בן־גוריון, כאשר אך נתגלו ברבים, הודות למאמצי העולם הזה ושורת הכותנדביס, הפרטים
המוזרים על עסקי עמוס בשותפות כורים ועל מגוריו בוילה של ליגום. היה זה העולם
הזה ( )953 שהעלה את הויכוח לרמה גבוהה יותר, הצביע ישר על המפקח הכללי בכבודו
ובעצמו.
השבועון פירט את עסקי חברת י. נז. סחרוב ובניו בע״מ, שעלתה במפתיע מדרגת חברה
קטנה, ערב קום המדינה, לאחד הלוויתנים העיקריים בארץ, בעלת הון של מליונים רבים.
הודות למעמדה המיוחד וקירבתה לשלטון, היתה לה יד גדולה מאד בחלוקת השלל של
רשיונות־ייבוא, עסקי־מטבע והלוואות ממשלתיות, חלוקה אשר העבירה בעשור הראשון
של המדינה מאות מיליונים לירות של רכוש האומה לידי קומץ של חברות־ענק ועשירי־העשור.
כל אותו זמן היה אחד מן האחים סחרוב — הוא יחזקאל סהר — מפקח כללי
של המשטרה ובעל 14400 מניות, שנרשמו על שמו שנתיים אחרי כניסתו לתפקיד במשטרה.
לחברת סחרוב לא היו מעולם שום צרות עם המשטרה.

היה מובן מאליו כי המפקח־המליונר, הקשור בצורה כה הדוקה וגלויה עם עסקי־המליונים
של אחיו, לא יכול היה להטיל מרות על פקודיו, שהתפנו גם הם לעסקים פרטיים
לרוב• הוא נאלץ לתת גיבוי וחיפוי לעמוס ולעשרות קצינים
אחרים, שידם היתה בצלחות רבות.
כתב אז העולם הזה ( )953 במאמרו הראשון, שפתח,את
״פרשת סהר״:
״אין ספק שיחד (עם עמוס בן־גוריון) חייב להתפטר המפקח
הכללי, יחזקאל סהר, שקיבל על עצמו בגלוי את האחריות
הציבורית למעשי עוזרו, ושיש לו כמה וכמה סיבות
(אחרות) להתפטר.
״אולם כל זה אינו מ ס פי ק ...חיסול משרד המשטרה
והעברת המשטרה, אחרי טיהור כללי ויסודי, לרשות משרד־הפנים,
הוא המוצא הטוב ביותר מן המצב.״*
אילו נתקבלו דרישות הגיוניות אלו אז על־ידי ביג׳י ועוזריו,
שידעו יותר מכל אדם אחר כי גילויי העולם הז ה נכונים,
היתה הפרשה מתחסלת באיבה, בצורה שהיתה מסיבה כבוד
למפא״י. חלקו של העולם הזה בכל הפרשה היה נשכח
כעבור כמה ימים, והחלטתה של מפא״י לבער את השחיתות
בשורותיה היתד, מאירה למרחקים.
אולם. ביג׳י לא היה מסוגל לכך. כמו בפרשות קסטנר,
חושי ודומיהן, סבר כי יהיה זה לטובת מפא״י להתעקש
ולתת במצח נחושה חיפוי לשחיתות פוליטית וחומרית. וכמר
בפרשות אלו, טעה טעות מרה מאד.

״אתה שקרן, מר סהר!״
—0 *06

— ייוויוו1^ 11 ,

^ שםשעבירה גוררת עבירה, כן גוררת אחריה פרשת^
.שחיתות אחת פרשות נוספות•
פרשות עמום וסהר אך החלו מתגלים בבית־המשפט,
כאשר עשה סהר אחת משגיאות חייו העיקריות. מתוך
אמונה (כוזבת לחלוטין) כי היה קשר כל שהוא בין
הקצין זאב שטיינברג לבין משרדו של עורך־הדין שמואל

ויי

* ה שבוע׳ ,כעבור שנתיים ורבע, הו שמעה אותה תביעה
עצמה מפי עו רן מעריב, אשר ב מ שך כל ימי המאבק סביב
פר שות סהר וע מוס בן־גו ריון, היה הדובר ס עי ק רי של סהר.

הוי

תמיר, אסר את שטיינברג, האשימו בצרור האשמות מבויימות ופיטרו בבושת־פנים•
היתה זאת שגיאה גורלית. כי כאשר נתבררו פרטי פרשת שטיינברג, זועזע הציבור עד
למעמקי נפשו. היה זה מפנה בדעת־הקהל. האמצעים הפסולים והמושחתים שהופעלו נגד
שטיינברג, אדם בלתי־פוליטי ועד אז מנאמני צמרת השלטון, התבהרו במהרה• סהר לא העז
אפילו להגיש משפט נגד שטיינברג על שורה ארוכה של האשמות מתועבות שהטיח בפניו,
כגון התרועעות עם אנשי העולם התחתון, קבלת שוחד ועוד.
על נקודה אחת בלבד, צדדית לגמרי, הוגש משפט נגד שטיינברג. אך אפילו בפרט זה נחל
סהר מפלה מוחצת. השופטת מינה שמיר לא זו בלבד שזיכתה את שטיינברג מכל אשמה,
אלא אף קיבלה, למעשה, את עיקר טענתו של סניגורו, שמואל תמיר, שהענין כולו בויים
על־ידי צמרת המשטרה מטעמים פרטיים. היא אף אישרה מפורשות את האשמת תמיר• כי
כמה קצינים גבוהים נשבעו במשפט לשקר*.
למחרת היום פירסם שטיינברג בהעולם הזוז 1008 כתבה שהידהדה בארץ. תחת הכותרת
״אתה שקרן, סהר!״ פירט במלים פשוטות וברורות׳ את כל שקריו הזדוניים של המפקח
הכללי, הזמין אותו לתבעו לדין על הוצאת־דיבה. סהר שתק, בלע את העלבון.
גם עתה, לאחר תקופה ארוכה של שתיקה, היתה בידי השלטון האפשרות להעביר את
סהר לתפקיד אחר, מבלי שהדבר יעורר רושם שלילי מדי בציבור. אולם גם הפעם
הוחמצה ההזדמנות בגלל שחצנותם של יועצי ביג׳י. סהר נשאר בתפקיד. תוך חודשים
מעטים הצליח לשכנע שלושה שופטים מחוזיים שאמנם צדק שטיינברג בכותרת המרעישה.

״אמרתי לעמוס: שייקח בסדר:״
* * ד היום מפליא הדבר מדוע הובא סהר כעד במשפטו של עמוס. לא היה כמעט שום
!9צורך משפטי בכך. האיש שגרם לכך היה סניגורו של עמוס, מיכאל כספי• בכך
הקל מאוד על תמיר לסתום את הגולל על הקאריירה המשטרתית של המפקח הכללי.
לעתים רחוקות מאוד נערך בבית־משפט ישראלי מחזה כה עגום כמו עדותו של יחזקאל
סהר. הוא הסתבך בעשרות שקרים קטנים •*,שהופרכו על־ידו עצמו כעבור כמה דקות
בלבד. הוא טען כי מאות עובדות פשוטות׳ שהיו דרושות להבהרת הפרשה, הן סודיות וכי
גילויין יסכן את שלום הציבור. כאשר נתבע לגלותן,
הסתתר מאחורי גבו של השר שיטרית• כאשר נצטוזה
שיטרית עצמו על־ידי בית־המשפט העליון להביא את העובדות
לידיעת השופטים, נסתבר שלא היה בהן שום דבר
סודי. אך הן הטילו אור שלילי ביותר על המפקח הכללי,
ששקריו זעקו עתה לשמיים.
סהר נקרא להעיד כדי לומר כי עמום בן־גוריון הוא
״בחור רציני, אחראי, חרוץ ומסור״ .אולם תחת שוט החקירה
הצולבת של שמואל תמיר, שחקירה זו היתה אחת
משיאי הקאריירה המשפטית שלו׳ הפליט שורה של משפטים
שהפכו מאז אמרות־כנף במדינה. בין השאר:
• ששמו של שייקר, ירקוני, אז שותפו של עמום,
״השתרבב״ במקרה בחקירת ההברחות. כעבור זמן קצר
נסתבר כי שייקה היה אחד הנושאים העיקריים של החקירה.
• ״לא הייתי מסתכל על שייקר, כעל חשוד, כאיש משטרה,
חם ושלום.״ כעבור כמה ימים, כשהורה בית־המשפט
העליון לפתוח את תיקי המשטרה, נתברר כי שייקה הוגדר
במיסמכיה רשמית כ״חשוד״.
• ״אמרתי לעמוס: שייקה בסדר!״
9בהצדיקו את העובדה ששוטרים במדים סיידו ללא
שכר את דירתו הפרטית של מפקד מחוז ירושלים, לוי
אברהמי :״היו לנו אז פועלי־בנין במדי שוטרים״.
9בהסבירו מדוע נתן לכספי לעיין בתיקים הסודיים של.
המשטרה, ומדוע הוציא מתיקים אלה לצורכי המשפט רק את
המיסמכים שנראו לו כמועילים למשטרה :״זוהי תביעה
(הנו שן בעמוד )•8

׳התנהגות

סהר

בפר שת

זינגר, אחרי שדינו של

׳הועבר לבית־המ שפט ה מחוזי בעוון שבועת־שקר, ראה במדינה.

מועמד נחמיאם
״פסול מכל פסול ..

נפסד מכוער . .

•• למשל: סהר העיד ב שבועה כי ע.מ.מ. שלום ירקוני,
שנכח באולם בכל ימי המ שפט, מופיע במ שפט. מטעם המש־
.טרה ומקבל מ שכורת. מלאה. ל עו מ תו •העיד עמוס בשבועה.
כי ׳ירקוני נמצא בחופ שה ללא תשלום, עוזר לו מ תון ידידות,
כטובה פרטית.

סהר שוקו!
(המשך נועמוד )7

€3 /6ר הל^/״ל/ד/״
נגס

אזרחית שהפכה למעשה להתגוננות המשטרה
והמשטר כולו •
והפזמון החוזר של העדות, שהפכה
כמעט לסיסמתו האישית של סהר :״לא
א ז כו ר ...לא אזכור ...לא אז כו ר
כשירד סהר מן הדוכן, היה יותר נושא
לרחמים מאשר לקיטרוג. האיש שהוגש על־ידי
עמום וכספי לשחיטה, יצא מן האולם,
בגמר חקירתו של תמיר, בגווייה פוליטית
ומוסרית. כאשר קבעו השופטים בפסק־דינם
ששיקר, ושהיה בבחינת טרגדיה, היה הרו שם
הכללי בציבור שהשופטים השתמשו במלים
העדינות ביותר שהיו אפשריות. בהוסיפם
שסהר הכשיל את עמוס והיה אחראי
למעשיו השליליים, הכניסו השופטים
את המסמר האחרון לארון המתים. ככל
שנדחתה הקבורה, רק גדל הסרחון.

״זח היה שיקול אומלל״
* • י האיש שיבוא עתה במקומו של
• *וסהר, בן ה־ ?51 המועמד הרציני ביותר
היה השבוע אדם ששירת כמוהו בצבא הבריטי,
הגיע כמוהו לדרגת מייג׳ר (רב־סרן^
נמנה כמוהו על מנגנון הסוכנות היהודית
עד לקום המדינה. היה זה יוסף נחמיאס (,)46
גבר פיקח מבני העדה הספרדית.
סהר פגש את נחמיאס, בנו של בעל־

0ו9ו9ון

נגדית נתגלה במפתיע שהמשטרה הבטיחה
לליגום חומרי־בנין להשלמת בריכת־שחיה
(בשעה שחסרו בארץ חומרים אפילו לבנין
בתים לעולים{ ,צבע לצביעת הדירה וטלפון
ישיר לתל־אביב, תמורת זכותו של עמוס
לגור בבנין המהודר.
אישר נחמיאס :״נכון שהשיקול לקבל חינם
את הדירה (עבור עמוס) היה מוטעה,
כשאני מביט על כך א חו ר ה ...זה היה
שיקול אומלל על מעשיהם השונים
של עמוס וסהר, כפי שתוארו בנאמנות
על־ידי תמיר :״זה פסול וזה נפסד ביותר
מ כו ע ר ...פסול
במסיבות ש תו א רו...
מכל פסול יש מקום לשאול את המפקח
הכללי על־ידי הממונים עליו למה לא
העמיד לדין את הקצינים (שנתנו ההלוואה
מטעם המשטרה לעד רוזנברג כדי שיעיד
נגד רומק ג רינברג
כשירד נחמיאס מן הדוכן, היה ברור
שהזיק לסהר ולעמוס יותר משהועיל להם.
כספי עצמו נמנע מלהגיש את העדות (שהושמעה
בפני הרשם) לבית־המשפט, עשה
זאת רק כשהוזמן לכך במפורש על־ידי תמיר.

אווירה ש? דמדומיס
ך! סיכוי שנחמיאס יבוא במקום סהר
ן ) עורר סיפוק בלב קציני־המשטרה הבכירים
שהסתלקו במרוצת השנים, וגם בלב

צבעו אתבגד־הים הישן
אצל קשת — ותקבלו

מחודש ויפה בצבעים
העומדים בפני מי ים.
פרטים בכל סניפינו.

מייסודה
.משובחים.
מלוי על־ידי
בלון אחד

כוס סו ד ה 10 -פר׳
להשיג בכל החנויות
המובחרות בארץ

1829נ #מ 1

קשת מנקה וצוב ע ת
הופיע כליון מספר 5של

גפ׳ד
הירחון המצוייר לבידור והומור

אעלו־אען פווטסבע״מ

תל-אניב בחלת כ בי מין 5 2
ת. ד7 5 5 .

ט ל6 7 6 9 6 .

צחוק ומצב־רוח לבית ולחברה

6 4עמודים • 5 0 0פרוטה

הוצאתע מי חי

מגישה את

מהדורת העש 1ר שד

ד ^ מויד ^ והדוד -יוזח
וו עגו

:עריכת דן פינם
המכילה 48.000 ערכים

האנציקלופדיה המעודכנת
ביותר והיחידה שהושלמה
את כל שלשת הכרכים
(מ״אלף״ עד ״תו״) תקבל מיד.
להשיג בכל חנויות הספרים נ, י ,
המחיר המיוחד נקבע עד 25 למאי בלבד.

לקוראי דבר השבוע, אשר נטלו לידיהם את ג ליון היעשור, נכונה הפתעה. ב תו ך רפורטז׳ת־פירסוס
ל מכוניו ת ׳קייזר־פרייזר ׳ הופיעי צילום זה, כ שמתזזתו ה כו תרת אין זן תרנגול ת
עם ששה אפרוחיה. שש מכוניו ת דופיך אלה עולו ת פ חו ת מ מכוני ת הדודג׳ ,המודל. החדיש,
הניצבת ב מרכז.״ אולם מעניינת לא פחות מן ההודאה כי רכי שת דודג׳ים היא ביז בוז
כספי הציבור, היתה עובדה צנועה אחרת: הדודג׳ היקר והנאה נו שא עליו את ה שלט
מ , 13/שהוא מספר ה מכוני ת הצמודה של המפ ק ח הכללי של המ שטרה בכ בודו ובעצמו.

מלאכה מן העיר העתיקה בירושלים וחברו
לכיתה של ייגאל ידין בגמנסיה אליאנס בירושלים,
בשורות הצבא הבריטי. נחמיאס
היה אחד המעטים שהתמחו שם בתפקידי
מינהל, הצטיין כאדמיניסטראטור. כשמונה
סהר למפקח הכללי של המשטרה, הביא
עמו את נחמיאם כסגן המפקח הכללי, תפקיד
מינהלי מרכזי.
אולם בהדרגה נמאס על נחמיאס לעשות
את העבודה השחורה בשביל אחרים. לא
היה לו שום חשק לנגן על כינור שני,
אף שנשא בעול העיקרי, בשעה שסהר היה
אדיש לכל הענינים המעשיים, ייצג את
המשטרה בטכסים ובמסיבות־קוקטייל. עלייתו
של עמוס, שבלע בהדרגה את כל מתחריו,
היתד, למורת רוחו. כאשר הבין שלא יקבל
מינוי כמפקח כללי, אמר שלים והתפטר.
בראשית משפם עמום בן גוריון, ניצל
כספי את ביקורו של נחמיאס בארץ, הביאו
לתת עדות עוד לפני פתיחת המשפט
עצמו. כספי רצה שנחמיאס יעיד שהוא סידר
את שיכונו של עמוס בוילה של ליגום,
ללא טובת הנאה לליגום או לעמוס.
אולם נחמיאס לא היה כלי נוח בידי
שום אדם. הוא הבהיר זאת עוד במשפטיו
הראשונים, כאשר השמיע את המשפט המוחץ
:״הייתי סגן־המפקח־הכללי כשהלירה
היתד, לירה וסגן־מפקח־כללי היה סגן־מפקח־כללי.״
בשעת
העדות הוצג לנחמיאם פתק קטן,
ובו פרטי העיסקה עם ליגום• בחקירתו ה־

חבריהם שנשארו, במידה שלא היו שותפים
לעסקי סהר וקבוצתו.
אולם גם לאלה היה ברור כי עצם מינויו
של נחמיאס אין בו כדי לטהר את האווירה
— אלא אם כן תינתן לו יד חופשית לפטר
עשרות קצינים בכירים, שהסתבכו בשערוריות
ובעסקים של תקופת סהר. כשחזר
נחמיאס מביקור בגאנה, התחיל מיד במשא-
ומתן בכיוון זה. במשטרה עצמה השתררה
אווירה של דמדומים, כשכל קצין תוהה על
עתידו, אנשי סהר חרדים לגורלם ויריביהם
בתוך החיל נושמים לרווחה אחרי שתיקה
ודכאון של שנים.
ראש־הממשלה, שהוא למעשה גם שר המשטרה
מאז קום המדינה, נאלץ לפטר את
סהר בצורה המבישה ביותר האפשרית׳ מפני
שהחמיץ במשך שנים כל הזדמנות לחסל את
השערוריה בעוד מועד. הוא נאלץ להכתיר
במו ידיו בהצלחה את מאמציהם של הלוחמים
בשחיתות, אותם הגדיר לא פעם כאויבי
העם ומהרסי המדינה.
עתה ההזדמנות לפתוח דף חדש בתולדות
הכוח הממלא את אחד התפקידים המרכזיים
במדינה, והנוגע לחיי כל אזרח. לצורך זה
לא די בהחלפת א*ש אחד במשנהו־ יש
צורך באירגון חדש של הכוח כולו, בטיהור
כללי של דרגותיו העליונות, בחיסול משרד־המשטרה
ובהעברת המשטרה לפיקוח ציבורי
יעיל• דבר זה יתכן רק על־ידי העברת המשטרה
לסמכותו של משרד״הפנים, כנהוג
ברוב ארצות־התרבות.
חעולס מזיו 1078

במדינה
(המשך מעמוד )5

לבימת־משנד, קטנה, בד, ישבו כמד, מנכבדי
וזתיקי המקום.
התנצל השבוע יושב־ראש המועצה המקומית
אליהו מירון :״לשכת הנשיא ידעה
מראש על ההפרדה בין הנשיא ורעיתו• פרטי
הטכס הוסדרו על־ידי ועדת העשור. אנחנו
איכרים, לא שרי טכס!״

י רו שלי ם
באש ובמים
צלצול טלפון הזעיק בשעה שתים אחר
חצות, בליל ששי שעבר, את הכבאי התורן
בתחנת הכבאים בירושלים .״יש שריפה בבתי
נייטין במאד,־שערים, בואו מהר!״ התרגש
המטלפן .״מי מדבר?״ ניסה התורן לברר.
האלמוני סגר את הטלפון.
התורן במטה משטרת ירושלים קיבל אף
הוא קריאה דומה. גם שם סירב האלמוני
להזדהות. למרות הקריאה המבולבלת מיהרה
מכונית הכבאים, ובעקבותיה ניידת המשטרה,
למקום השריפה.
במבוא שכונת מאה שערים נתקלו שתי
המכוניות במחסום אבנים רחב. מדי שבוע,
ביום ששי, מקימים צעירי השכונה את המחסום,
כדי למנוע נסיעת מכוניות בשבת.
שעה שהכבאים עמלו בהסרת המחסום, עברה
האש מדירתו של דוד גורביץ לשתי הדירות
הסמוכות, הקפיצה את דייריהן מ־מטותיהם
לאפלת הלילה. הלהבה גדלה מרגע
לרגע.
שני יריבים .״איך פרצה האש?״ חקר
קצין השיטור מפקח ראשון יורם מייזליס
(שער העולם יחזה ) 1064 את גורביץ המיואש.
״לא יודע, הפתיליה של שבת, רוח מהחלון,
הכל בער גמגם האיש.
לא היה זמן רב לחקירות. האש הלכה
וגדלה, הכבאים חששו שלא יוכלו לאתר
אותה. נהג משטרתי נקרא לחוש לתחנת
הכבאים, הביא משם מכונית כיבוי נוספת.
השוטרים ניצלו את נסיונם העשיר בהתזת
מים, הפעילו אותו מיד.
יורם מייזליס, הידוע לנטורי קרתא מן
ההפגנות שבפיזורן הוא משתתף בקביעות,
הפשיל את שחוליו והצטרף לכבאים. בעקבותיו
הלכו גם כמה מצעירי נטורי קרתא,
אשר אימת האש נראתה להם כפיקוח נפש
המצדיק חילול שבת.
־בראש נטורי־קרתא שהתרוצצו, סחבו דליי
מים, רהיטים ושמיכות רטובות, התיצב אשר
רוט אדום־הזקן, בנו של הרב רוט, המחכיז
לבירור דינו בעתן השתתפות בהתקהלות
בלתי חוקית. אשר ידוע כאחד המפגינים
הנלהבים והקבועים ביותר.
ספר תורה בתוך האש. תוך שעה
אותרה האש. שוטר אחד, שהפעיל צנור
התזה, הרטיב מעט גם את הקהל המצטופף.
״זד, מתוך הרגל,״ התנצל.
״יש עוד משהו בפנים — ילד או משד,וי״
שאל אחד הכבאים. הנאספים הביטו איש
ברעהו, התאמצו להיזכר; אמהות מבוהלות
מנו את צאצאיהן .״אוי, יש תורה בארון!״
צתח גורביץ .״צריך להוציא את הספר!״
התחנן.
כבאי אחד נטל את קרדומו, מייזליס הוריד
את שרתליו, רוט רכס את מעילו והשלושה
מיהרו במדרגות, לתוך החדר הבוער. האש
היכתה בפניהם. כל החדר היה מלא עשן.
הכבאי פרץ את הדלת, זינק אל הארון וקצין
המשטרה בעקבותיו.
בחוץ עמד קהל של מאות חרדים, עקב
במתיחות אחרי נפץ הלהבה וצלליות ה־שלישיה
שנעלמה בתוכה. כשהופיעה כעבור
רגע דמותו המפויחת של הקצין, הבחינו
בספר הקדוש החבוק בזרועותיו.
ההמון התפרץ בשאגות שמחה. מישהו
התחיל לשיר את המנון נטורי־קרתא עוצו
עצה ותופר, הספר והקצין נושקו בהתלהבות.
״מה זה, זאת התקהלות בלתי חוקית, לכו
הביתה לישון!״ התלוצץ אחד השוטרים.
בפינה עמדו שני היריבים, מפקח ראשון
יורם מייזליס ונטור־קרתא אשר רוט, ולחצו
ידים.

התוכנית• אחרי דבריו של ראש העיר היו
האורחים, ד,נרי צ׳רלם סנדרם ורעיתו, צריכים
לטייל באילת בחברתם של פעילי הועד
למען החייל. במקום זה קם ד,נרי סנדרם
לנאום בפעם השניה באותו ערב :״אני מתפלא
שמר ננר אמר כאן שזוהי המתנה
הראשונה שלנו. שלחנו כבר קודם לכן
ארבע מכוניות סטישון־וואגון, עשרה מקררים
חשמליים, שתי מכונות קולנוע ופריטים
אחרים.״
בקהל המוזמנים השתררה מבוכה. לא
מנהלת בית החייל ,״הדודה לוטי״ ככינויה
בפי תושבי אילת, ולא נציגת הועד הארצי
שבאה יחד עם סנדרס, לא ידעו דבר על
המתנות שהקנדים שלחו לבית־החייל באילת,
שאומץ על ידם לא מכבר. שני עתו־נאים
שנכחו במקום, עמנואל פרת ממעריב
ופאול כהן מן הג׳רוסלם פוסט, מיהרו לתל־אביב,
פנו לנשיאות הוועד למען החייל:
״היכן ארבע המכוניות ושאר המתנות?״
שאלו את רוסצקי, סגן יושב־ראש הוועד׳.
לרוסצקי לא היתה תשובה שלמה. שתי
מכוניות נמצאות, לדבריו, בין שאר מתנות
ההגרלה השנתית של הוועד. שתים אחרות
לא הגיעו כלל. המקררים ושאר הפריטים
חולקו בין מועדוני הוועד בכל הארץ :״באף
מקום לא נאמר שהמתנות נשלחו דודקא
לאילת,״ הצטדק רוסצקי.
סנדרס טען אחרת. אולם משעמד על דעתו
ואף ביטא אותה באוזני עתוגאים, זכה לביקורו
האישי של יוסף ברץ, חבר דגניה
א׳ ויושב־ראש הוועד הארצי למען החייל,
שהחליט להחליק אישית את הפרשה .״הוא
השפיע עלי שאזזתר על הפרסום,״ הסביר
סנדרס, שעזב את הארץ לפני ימים אחדים.
״הסבירו לי שהפרסום מזיק לוזעד. בסופו
של דבר, המסמכים לא נמצאים בידי. כשאחזור
לקנדה אראה מה לעשות.״
סנדרס חזר לקנדה. כשהמריא מטוסו משדד,־ד,תעופה
לוד נראה היה, שמשאלתו של
חנוך ננר לא תתגשם — המתנה הראשונה
שהגיעה מבני־ברית בקנדה לבית החייל באילת
תהיה גם כנראה האחרונה.
חגיגות חמורונדו
״אני שומעת שוטינג!״ התרגשה תיירת
אלמונית, למשמע קולות הנפץ שבקעו מכוון
גן העיריה בירושלים .״זד, לא שוטינג, זה
כאלונים!״ הסביר לה צעיר חבוש כובע
סטודנטים מרובע.
בעקבות הקולות והרעמים שהדהדו ברחובות
ירושלים בליל היום השני בשבוע
שעבר, הופיעה תהלוכה מוזרה. בראש צעדו
עשרה חמורים, נהוגים בידי סטודנטים עליזים.
ליוותה אותם תזמורת הנוער של נה־ריה,
אשר פיזרה שירי־לכת לקצב שרביטה
של מנצחת בת . 14
בהמון לא מאורגן מאחוריהם, נדחקו מ־
תרומות הראשונה והאחרונה
״אנו מודים למר וערי צ׳רלם סנדרס ו לבני
ברית הקנדיים על מתנתם הראשונה,
ומקזזים שמתנות נוספות יבואו בעקבותיה.״
כך בירך חנוך ננר, ראש עירית אילת, את
שליחם של בני־ברית בקנדה, שהביא עמו
לאילת שיק של עשרת אלפים דולאר למען
בית החייל המקומי.

קבלת הפנים היתד, צריכה להמשך, לפי
העולס הזח *10

נשדד פרנקפורט
11 אקדחים לשדדו בכוח

נדבן סנדרס מגיש צ׳רן באילת *
שתי

מכוניו ת

אות סטודנטים רועשים, חבושים כו 3עי־ניר.
בידיהם נפנפו בבאלונים צבעוניים׳ שהתפוצצו
בזה אחר זה או נתלשו על־ידי
הרוח מידי אוחזיהם.
נקודת־ר,משיכה, העיקרית היו שני חמורי
ענק ופיל, עשויים עץ וניר. עליהם רכבו
שלוש צעירות חינניות, בבגד רקוד הדוק,
אשר פיזרו על הקהל פיסות ניר. בשנה
שעברה היה הרונדו מסמר עקום בארון
המתים של החגיגות שנכשלו. השנה למדו
המארגנים לקח, צמצמו את ממדי התהלוכה,
קיבלו את עזרת המשטרה בהכוונת התנועה.
מארגן הרונדו היה גבר בריא׳ בעל זקן
שחור, שהתרוצץ לכל הכיוונים כשבידו מב־שיר־קשר,
שאיש לא ידע לשם מד, הוא
נחוץ. הגבר, מנשקה קדישמן, צייר ופסל
הידוע בכינוי ״ד,גבן מנוטר דאם״ בגלל
היותו שומר מנזר־המצלבה בירושלים, למרוח
שאין לו גיבנת, יצר במו ידיו את
חיות העץ העליזות, ליוד, אותן בגאוה אבהית
לכל אורך הדרך, עד קרית האוניברסיטה.
נאום קצר מאד. במרכז הנשף, שנערך
בקרית האוניברסיטה, עמד נאומו של נשיא
האוניברסיטה, פרופסור בנימין מזר. נסור ת
יום הסטודנט מרשה לקהל לשסע את הנאום
בקריאות בוז, לזרוק גרושים על הבמה
למחוא כף לכל משפט. השנה הערים מזר
על מאזיניו, נשא נאום בן שלוש מלים
בלבד :״ברכותי ליום הסטודנט!״ וירד מן ה׳
במה. הדברים התקבלו במחיאות כפיים סוערות
וברד מטבעות, בהן אפשר היה כמעט
לפתור את בעיותיה הפיננסיות של האוניברסיטה.

עי ם
מגוזרי ׳ 1
שלושה או ארבעה בחורים צעירים, כולם
בגיל 30־ ,20 מזוינים באחד־עשר אקדחים
חדשים וראויים לשימוש, הטילו השבוע את
חתיתם על בני העיר תל־אביב ושוטריה.
בשבוע אחד הצליחה הכנופיה לבצע שני
מעשי שוד: האחד בחנות הנשק של ראובן
פרנקפורט ברחוב הרצל בתל־אביב, השני
בחדר המדרגות של הבית מספר 75 ברחוב
פרישמן.
״ישבתי בחנותי יחד עם חברי הספר
מוניה שינפוקס, כשנכנס בחור צעיר ובידו
מזוודת־בד, כזו הניתנת במתנה לנוסעי אל־על,״
שיחזר פרנקפורט ,49 ,את מאורעות
יום שלישי שעבר ,״הוא הניח את המזוודה
על שולחן המכירה, מתחתיו מונחים האקדחים,
ואמר שהוא רוצה למכור לי כלי
נשק.״
הסוחר קם מכסאו וניגש אליו. לפתע
נכנסו לחנות שני בחורים נוספים. אחד מהם
שלף אקדח איטלקי פי.בי. קוטר 9מילימטר
קצר, טען כדור לתוך בית הבליעה
וכיוון את האקדח אל פרנקפורט .״שב על
הכסא, ואל תוציא הגה מפיך!״ ציווה עליו
שולף האקדח, והורה לו למתוח את ידיו
לפניו.
מוטבמזוודה. המאורעות התרחשו במהירות
מסחררת. השודד בעל האקדח פקד
על מוניה שינפוקס לעבור מאחורי שולחן
המכירה ולעמוד כשפניו אל הקיר .״אל
תהרגו אותי, יש לי ילדים,״ התחנן הספר.
בעל המזזודה פתח אותה, הוציא ממנה מום
ברזל, שהיה עטוף בסמרטוטים. הוא הניף
את המוט, היכר, בו על ראשו של שינפוקס,
שהחל לצרוח בקולי קולות• הבחור המשיך

נעלמו

ב שקט

להכות בו, עד שאיבד את הכרתו.
״סובבתי את ראשי אל מוניד״״ נזכר
פרנקפורט ,״ואמרתי לו בכעס: מוניה,
שתוק!״
בינתים טיפל כבר אחד השודדים בקופה.
הוא שמע את נזיפתו של פרנקפורט במוניה
והסתובב לאחור. אגרוף שכיוון לפרנקפורט,
פגע בעינו, גרם לו חבלה חמורה.
עם שלל של אחד־עשר אקדחים, שנבחרו
בקפדנות, ואלף לירות שנשדדו מתוך הכספת
הקטנה, עזבו השודדים את החנות,
אחד אחרי השני, כשהם מחפים זה על זה.
״אל תזוזו ואל תעיזו לצעוק עשר דקות
אחרי שנעזוב את המקום,״ איים השלישי על
פרנקפורט.
״צלצלתי למשטרה מיד אחרי שעזבו את
החנות,״ סיים פרנקפורט ,״ילד קטן, שעמד
בחוץ, סיפר אחרי כן למשטרה שהשלושה
נכנסו במהירות לתוך מכונית כחולה קטנה
שחנתה בחוץ, הסתלקו מן המקום בעזרתו
של שותף רביעי שנהג במכונית.״
בני־טוכים? בקדחתנות מבוהלת ניהלה
המשטרה את חקירתה• למרות שהשודדים
לא הסתירו את פניהם במסיבות, לא יכול
היה פרנקפורט לזהות אף אחד מהם באלבום
החשודים והפושעים. הקצינים הרבים
שעסקו בתיק החקירה הגיעו למסקנה, ש־הכנופיה
היא חדשה בעולם התחתון.
מחוסר מודיעים וכוח־אדם מקצועי, לא
יכלו החוקרים לעשות יותר מאשר לעסוק
בהשערות :״יתכן שאלה הם בני־טובים חדשים,״
אמר בלש שסרק את רחוב דיזנגוף
בקפדנות ,״ואולי אלה צעירים מחוץ לעיר.״
היו גם כיוזני־חקירה אחרים, שלא העלו
דבר. אך בתצפית אחת, היו כל החוקרים
בטוחים פה אחד :״בקרוב יתרחשו מעשי
פשע חדשים.״
התצפית נתממשה כעבור ארבעה ימים:
אליהו ווים, כרטיסן אגד בקוזי השרון, נשדד
בחדר המדרגות של ביתו, ברחוב פריש־מן
בתל־אביב .״צעיר מזוין שדד ממני 530
לירות,״ התלונן ווים במשטרה.
ואולי מחתרת? גם הפעם היה הסיפור
יכול לשמש חומר רקע טוב לסרט
בלשי, מאלה שהשודדים עצמם ראו בוזדאי
עשרות פעמים בבתי הקולנוע בתל־אביב:
״עליתי במדרגות כשחזרתי מן העבודה,״
סיפר ווים ,״ובמחצית מעלה המדרגות עצר
אותי בחור גבוה ורזה. הוא החזיק בידו
אקדח ודרש ממני את ארנק הכסף. נתתי
לו אותו והוא הסתלק מן המקום.״
לחוקרי המשטרה לא היה ספק כי השודד
הנועז, שביצע את מלאכתו בשעה שתים
וחצי בצהרים, בסביבה הומה מאדם, נעזר
במיבצעו בשודדים אחרים, שהבטיחו את
הפעולה מבחוץ.
וויס, אדם קשיש, עלה לדירתו השכורה,
בעדה הוא משלם 180ל״י לחודש ובה
הוא מתגורר יחד עם אשתו, סיפר לזו על
מה שאירע, ומיהר להודיע למשטרה. החוקרים,
שהחזיקו בו עד קרוב לחצות הלילה,
לא הצליחו לזהות את השודד מתיאורי הפושעים
הנמצאים־ בידיהם. תיאורו של ודיס
התאים בהרבה פרטים לתיאור שמסר פרנק־פורם•
״יתכן
שזוהי מחתרת חדשה,״ אמרו חוק רי
המשטרה ספק בצחוק ״ספק בלעג ,״אולם
מה שברור הוא שארבעת הצעירים ,־המזוינים
באחד־עשר אקדחים ראויים לשימוש, מהח־ים
(המשך בעמוד ) 12

*--יושב במרבז: לאש ה:זהנצמ 9 -נגן. ננל.

נצרת, עיר השרום, ואתה השבוע את הפגנת־הדמים הגדולה ביותו מאז סיום שרטון

אכן על כ ד מיל

ך• גלי תכלת־לכן ואדום לוהט ד ת!
קדמו בבוקר האחד במאי לכיוון כיכר
אל־קראג׳את (המוסכים) בנצרת• ״תחי זכות
ההגדרה העצמית של וירכיי ארץ־ישראל!״
צעקו כמה מאות תושבים, שהפגינו תחת
כרזות מפא״י• בראש ההפגנה צעד ח״כ
יונה כסה. הוא עשה עצמו כמי שאינו שומע
או אינו מאמין למשמע אוזניו: המפגינים
שצעדו אחריו השמיעו את אותן הסיסמאות
אשר עתונו של כסה, דבר, הגדירן כ״סיס־מאות
המחתרת הלאומנית הערבית בגליל.״
סמוך לכיכר נתקלו הדגלים במחסום. כאלף
תושבי נצרת הקשיבו לדבריו של ח״כ
מק״י תופיק טובי. מפגיני מפא״י ומאזיני
מק״י הצטופפו בערבוביה. השוטרים, שעמדו
בסוף ההפגנה׳ עברו לחזיתה. מזוינים באלות,
מגינים וכובעי פלדה, החלו לפזר את
ההמון. מבול של אבנים קידם אותם בהם־
תערותם• בן רגע הכיכר הפכה לגיא חזיון
של סרט תנכ״י עתיק. דם, אבנים וזעקות
פצועים מלאו את הרחוב• שריקות קצינים.
קללות שוטרים וזעקות קרב של מפגינים
מוכים, הרעישו את העיר,
באותה שעה יצאה לדרכה גם הפגנת
האחד במאי של מפ״ם. בהנהגתם של הח״כ
לבן־השיער, חבר עין־שמר יעקוב ריפטין,
ומנהל המחלקה הערבית של המפלגה איש
גן שמואל שמחה פלפן, הפגינו ארבעת־אלפים
חברי קיבוצים ותושבים ערביים, בסיסמאות:
״תרד ממשלת בן־גוריון, תרד! תרד! תרד!״
״יא אבו כאלד• שומר ביתנו!״ ו״יוח־זרו
הפליטים הערביים לבתיהם!״ ההפגנה
עברה לאורך מסלולה ללא הפרעה.
כשנסתימה הפגנת מפ״ם, החל הקרב הגדול.
חברי מק״י ואוהדיהם, אלפים רבים
של בני־נצרת וכפרי הגליל העליון והתחתון,
התגודדו מסביב לכרזות שחורות ודגלים
אדומים. ממרפסת המועדון של מק״י נאם
אליהם מזכיר המפלגה ח״ב שמואל מיקוניס:
״נצא ונפגין ביום האחד במאי!״ שוטרים,
* כינויו של גמאל עבד אל־נאצר, שבנו
בכורו שמו כאלד.

המפגינים טובלים

לאי־סדו!
הצהרים! המוק מים, עין
שהוצ*
יצי מצר• ם[
הוא הזז אדמיניס מנדאסו-ך
בל 30
השמן1
גם אתן
הפגנה,
ממקו*
נכשלו ר מפגינים1 שוטרים 1 החלו קהלויות| וקללות השוטו[
רית הפש
רו• מכו) מנצרת אסר אח
זוהה.

מבעד לשמשת המנופצת

של ניידת המשטרה, צילם צלס העולם הזה את ה ה מון המסתער על המשטרה.
אבן גדולה, שתו שב אלמוני מ בין המפגינים הטיל לעבר הניידת, דקות אחדות
לפני הצילום, ניפצה את זגוגי ת הדלת האחורית שלה. המפגינים השתמ שו ב א בני ם גדולות שאינן חסרות בנצרת, גרמו נזק גדול ל מכוניות.

שהאזינו לנאום, סיפרו :״מיקונים השמיץ
את הממשלה וקרא להמון להסתער על ה שוטרים
ולזרוק עליהם אבנים. הוא איים
לשבור לנו את הראש דברים אשר
מיקוניס וחבריו למפלגה הכחישום בכל
תוקף אחרי הקרב.
ההפגנה לא יצאה. השוטרים, אשר מאות
מהם נקראו מכל רחבי הארץ למצב־הכן
וכוננות, וקיבלו הוראה שלא להרשות ל
שני
שוטרים מזויינים בא לות
וחוב ש 1קסדות פלדיה,
מובילים למעצר שלושה מפגינים, שנתפסו ב שעת ידוי אבנים ב שוטרים.

הפגנה הקומוניסטית לצעוד, מילאו את תפקידם
במלואו.
תשע שנים הפגינו פועלי נצרת הערביים,
בהפגנות מאוחדות ונפרדות, ביום האחד במאי•
יותר מאשר בכל מקום אחר בארץ,
הפכו פועלי העיר את חג הפועלים לחג
המוני גדול.
בתשע שנים אלה לא אירעה כל התנגשות
ביום האחד במאי. בשנה העשירית הודיע

שוטו נצוע

המושל הצבאי לנציגי מק״י, שבאו לקבל
כמנהגם את הרשיון הממשלתי לעריכת ההפגנה
:״הקדימו אתכם. מפא״י ומפ״ם קיבלו
כבר רשיונות להפגין בבוקר, אתם
תפגינו אחרי הצהרים.״
אנשי מק״י ניסו להסביר :״כבר שלושה
שבועות שאנחנו מפרסמים על ההפגנה, בתשע
בבוקר. אי־אפשר להודיע לפלחים על
השינוי. הם יבואו העירה בבוקר ויש חשש

במרחק מטרים ספורים משדה הקרב, חוב שי ם שוטרים
את חברם, שנפצע מאבן גדולה במינו. הדם נראה ב בי רו ר
כשהוא ניגר על פניו של הפצוע. המפגינים השתמ שו במקלעי־צמר לידוי האבנים.
בתי פרטיות ממשפחון הסתירו לעצרם מבני הן
העצורים ן
עזרה ר1
המפגיני!
באופן
״אילו|
אמר אח
בשקט. החופש ניסטיג

תגבורת ]£!1

1הנ שים הצווחות לחצר ה ם

וזמנדס הבריטי

1אם יסתובבו בעיר עד שעות אחר
|אפס מעשה.״
.1צבאי סירב לשמוע• הקומוניס־הסירוב
החלו משדרים ברמקול,
גונם, על השעה תשע כשעת
בין ההודעות שידרו שירים
יזריים. המושל החליט לפעול:
את הרמקול, הוציא צוזי־מעצר
|ם יביים בהתאם לחוקי החרום ההורה
לעצור לזמן בלתי־מוג־
|ילי מק״י בעיר.
ן נשפך על מדורת ההפגנה הצית
המרד: התושבים התארגנו למנסים
להסיח את המשטרה
מארגנות. אולם כל הנסיונות
מקום בו התאגדה קבוצת
סביב לדגל אדום, הופיעו מיד
|בושי קסדות ומזוינים באלות,
בכוח את המתקהלים. ההת־גפכו
לזירות־דמים. אבנים, חול
ן אות הועפו מצד אחד למשנהו.

אספו למכוניות הכלא את שא-
| ם הקומוניסטים, שעדיין לא נעצ־מיוחדת
של המשטרה גירשה
ח״כ תופיק טובי• קצין משטרה
ויקוניס, שיחרר אותו אחרי ש

ולים התמלאו בפצועים• מרפאות
צפו בקריאות לעזרה. אולם כמה
| הפצועים, אפילו הפצועים קשה,
בניהם, כדי שהמשטרה לא תוכל
זן השתתפות בהפגנה. כמאתים
תמונה זו, בה נרנעצרו,
כשחלקם הגדול של
אים מ שוטרים כשהם
1ובל תחילה לבית־החולים להגשת
משליכים אבנים במפגינים, צולמה ב עי צו מו של הקרב. במעלה ה שביל נראות
יונה. שם, בבית־ד,חולים, נפגשו
׳חי&ו• 1.1£ 1
ועם יריביהם מהרחובות 37 ,שוטרים פצועים, חלקם

וזיתה המשטרה מתירה את ההפגנה הקומוניסטית,״
]מנכבדי נצרת ,״היו צועדות שלוש הפגנות נפרדות,
ן שיו צעדה רק הפגנה אחת ויחידה: הפגנת אבירי
בני נצרת והגליל.״ היה ברור כי המיצעד ד,קומו־צעד
הוסיף למק״י עוד אוהדים בקרב המיעוט הערבי.

השוטרים משיבים אבנים

קבוצות צעירים המיידים אבנים על שני ה שוטרים, ה מ תגונני ם גם הם ביידוי
אבנים על שתי חזי תו ת. השומר משמאל נראה כ שהוא ממשש את קסדתו,
אחרי שאבן כבדה פגעה בו. על הארץ מוטלת ה תח מו ש ת: אבני הקרב.

לתו־ הניירת

שוטרים מונעים את הצ טרפותן של נערות ונ שי
בנק״י לזירת הקרב, הצליחו רק בקו שי להדוף את
״להתכת ש עם נשים — זה איו ם׳ /אמר אחד ה שוטרים

נער נדחף בידי ה שוטרים לתוך
הניידת. הניידות סבבו בעיר אחרי
ה מ הו מו ת, עברו מבית לבית כדי לעצור את מטילי האבנים.

לתוך ה מ הומ ה נקלעה במקרה הזמרת
אביבה רווה, שחזרה מהופעה
בעפולה, רצתה לבלות את האחד במאי בנצרת, עם בעלה.

הנעה אביבית

ח״כ אמיל ח ביבי חוזר לביתו,
אחרי שנעצר .״ה שו־טר
שעצרני היה בן־נצרת; אין מקום לטעות בז חו תי,״ מען.

מזכיר המפלגה ה קו מוני ס טי ת הישראלית,
ח״כ שמואל מיקוניס, נעצר אף 1הוא עי־המשטרה
וסוכנם לניידת, ממנה שוחרר רק אחרי שהתבררה ז הותו.

ח״כ משוחרר

ח״ב נעצר

במדינה
(המשך מעמוד )9

סכנה חמורה לציבור האזרחים בתל־אביב —
יותר מכל מחתרת אמיתית או מדומה.״

ד ר כי אדם
המאהב 1על
גוש אפור צנח מראש מגדל י.מ.ק.א בירושלים׳
נחבט בכבדות בזפת של חצר
מניין, ולא זז. היה זה גופה של הילדגרד
שולץ 48 ,׳ תיירת מגרמניה אשר שמה בצורה
זו קץ לחייה. בחדרה של המתאבדת,
בקומה השניה של הבנק הגדול, מצאו השוטרים
פתק כתוב גרמנית, ובו שתי השורות
הראשונות משירו של גיסה :״שלום
לך עולם נאה, היו ברוכים כל האהובים
עלי.״ מתחת לחרוזים נרשמה מלה נוספת:
״פרציאונג״ — סליחה.
לכאורה, היתד, זו התאבדות רגילה. אך
הפתק חסר־החתימה עורר את החשד שמא
היה כאן ביום, והאשה נרצחה או נדחפה
על־ידי מישהו לקפיצת המוות מראש המגדל.
בחיפוש שנערך במזוודתה נמצאו שטיות
כסף מסודרים, ומכתב נוסף כתוב אנגלית.
.אל מי המכתב?״ שאל קצין המשטרה את
המלונאי .״זה בטח אל החיילים!״ השיב
האיש.
התברר שהילדגרד שולץ לא הגיעה ארצה
לבדה. היא באה בראש קבוצה של 30 חיילים
יהודיים אמריקאיים, שחנו בגרמניה וניצלו
את חופשתם לביקור בישראל. במכתב ביקשה
את סליחתם על צעדה הנואש, לא שכחה
אפילו להסביר בדיקנות גרמנית כי שטרות
הכסף מיועדים לקניית כרטיסי כניסה לאצטדיון
הקריה, ביום העצמאות, והיכן בדיוק
יש למסור את הכסף.
כאשר חזרו החיילים בשעות הצהרים מ־טיולם
בעיר לא ידע איש מהם לספר משהו
ברור על הנפטרת. היא היתד, מסוגרת בתוך
עצמה, לא התרועעה עם איש מן המטיילים,
מילאה בדיקנות את תפקידיה כמאר־גנת.
״רומייזר
צריך לדעת משהו מדויק!״ ניסה
סמל צעיר לעזור .״הוא מכיר אותה היטב!״
״מיהו רומייזר?״ חקר השוטר.
.ז ה הגרמני השני שבא אתנו, הוא מנהל
את הענינים הכספיים.״ הסביר האמריקאי.
משהו התחיל להתבהר .״היכן רומייזר?״
איש מבני הקבוצה לא ידע. מזה כמה ימים-
לא ראו אותו; הגברת שולץ אמרה להם
שנסע. לטבריה.
אושר גנוב כנתניה. מברק לנציגות
ישראל בקלן ופניה של הנציגות למשטרת
גרמניה, פתרו את התעלומה. גיאורג רומיי־זר,
רתק כסוף שיער׳ בעל נטיה להקרחה,
הוא בעל משדד נסיעות בפינקפודט. הילד־גרד
שולץ היתד, פקידתו, וגם ידידתו הטובה.
ידידותם היתד, כה טובה וכה קרובה, עד
כי שבועים לפני הנסיעה לישראל נאלץ בעלה
של הילדגרד לבקש גט מאשתו.
הרומן נמשך גם בארץ, הגיע לשיאו בכמה
ימי אושר שהזוג בילה ביחד בבית-

מתאבדת שולץ
הבוס חרא נואחב, רמא״ ,בורח

מלון בנתניה. להילדגרד היה נדמה שנעוריה
חוזרים אליה. אך החלום הורוד נמוג בוקר
אחד באכזריות• המטה שלידה היתד, ריקה.
רומייזר נעלם. יחד אתו נעלמו גם 38
אלף מארקים, מכספי הקבוצה.
בתחילה לא הדאיג את הילדגרד העלמו
של הכסף. כל צערה היה על הבגידה הפתאומית.
היא זכרה שרומייזר שילם בצ׳ק
עבור הוצאות הטיסה חזרה. אך כעבור
ימים אחדים הגיע מברק מן הבנק בגרמניה:
״הצ׳ק ללא כיסוי.״
חברת התעופה הגרמנית לופטהאמה פנתה
באמצעות חברת הנסיעות סרווקס אל
הילדגרד שולץ, ראתה בה את האחראית
על הקבוצה, דרשה ממנה את הכסף.
יומיים לפני שעשתה הילדגרד את צעדה
הנואש׳ עזב מאהבה גיאורג רומייזר את
הארץ, לכיוון בלתי־ידוע.
שלטונות ישראל לא ידעו מה בדיוק
לעשות עם הגופה. איש לא ידע מהי דתה
של הנפטרת, אם יש לקבור אותה בארץ או
להחזירה לגרמניה.
נציגות ישראל בקלן פנתה אל בעלה של
האשה, בקשה ממנו להבריק את ההוראות
להלוויה שולץ ענה במברק בן ארבע מלים:
״דת פרוטסטנטית, לקבור בישראל!״

כלישר אל
הילולה פרטית
קניות התיירים הכזיבו.

תיירי העשור
נמנעו מלקנות חפצי אמנות, התרכזו
דווקא בתשמישי קדושה שיטת
מיכרזים מקורית תונהג במדינה: רשיונות
הייבוא ינתנו לסוחרים שיבריזו בהתחרות
על נכונותם לשלם את תשלומי-
החובה הגבוהים ביותר לממשלה
הגרעון המסחרי של ישראל עלה בשנת
1957ב־ 7מיליון ל״י נוספות, הגיע ל־
480,5מיליון ל״י. פירוש הדבר, כי הייצוא
של המדינה משלם רק בשביל שליש הייבוא
בהלה רצינית פרצה בין תושבי
הרובע הצפון מזרחי של תל־אביב, כשהחליטו
פקידי משרד הבטחון לערוך לעצמם
הילולת זיקוקין־די־נור פרטית, באחד מלילות
השבוע שעבר. קולות הנפץ עוררו
משנתק את התושבים, שחלק מהם אף סבר
כי תל־אביב מותקפת מן האמיר ומיהר
לרדת למקלטים ירידה קלה הסתמנה
החודש במחזור המטבע השבועי של מך ינת
ישראל, שירד ב־ 4.2מליון ל״י א לוי
תושבים יוכלו למצוא מקלט במנהרה
התת־קרקעית הראשונה בתל־אביב׳ שנחנכה
בכיכר המושבות בעיר. המנהרה נבנתה בכספי
הקרן שהוקצבה להקמת מקלטים ציבוריים,
ותשמש גם את המעבר בצומת התנועה
ההומה ביותר בעיר. .

תזכיר
הש הושמט
הקשר הסודי בין ניו־אוטלוק, בטאון
האיגוד היהודי-ערבי של מפ״ם, למשרד
החוץ, נחשף בהעולם ׳הזה 1067 שפירסם
לראשונה על הקרע שנפל בין המערכת לפקידי
המשרד. השבוע, אחרי שמפא״י החליטה
סופית לקרוא לסדר את חבריה המשתפים
פעולה נגד המדיניות הערבית ה־רישמית
של המשרד, הופיע ניו־אונולוק
כשמרשימת עורכיו נעדר שמו של מיכאל
אסף, מעורכי דבר הרב שהפגץ
בהפגנת נטורי־קרתא בירושלים, ושנעצר בידי
משטרת הבירה ושוחרר רק אחרי ש זוהה
כזלמן רייכמן, מממן העתונות האי־דישאית
בארצות הברית (העולם הז ה ,) 1072
סירב השבוע להיענות לתביעתו של מפקד
המחוז לוי אברר,מי ולהתנצל בפניו, בהאשימו
לא נפנפתי בשעת מאסרי בדרכוני
האמריקאי ולא סרבתי לעזוב את
המקום, ובכל זאת נסחבתי בצורה ברוטאלית
למכונית המשטרה וגם אחר כך היה
היחס אלי בתחנת המשטרה גס ביותר״
ראשד חוסיין, המשורר הערבי
(״בן אסיה אנוכי״) שיצירתו הוצגה לציבור
העברי בפעם הראשונה מעל עמודי העולם
הזה 1066 הוזמן יחד עם כמה משוררים
אחרים למועדון מילוא של מפא״י, שם קראו
את יצירותיהם. כן הובטחו למשוררים הערבים
פרסים כספיים עבור כתיבת יצירה
על נושא העשור. היתד, זאת פעולה מונעת
נגד התעוררות לאומית בקרב המשוררים
עליה עמד העולם חזת.

ציירת אשל ו״סמלים נישאים״
העיגול הוא חיים, שמש, ירח

אנזנן ת ציור עיגול, חצי־עיגול, קו
קודים ארוכים, גבוהים ושטוחים, עיגולים
שלמים וחצאי־עיגולים, בכחול ובצהוב, תופסים
השבוע את קירותיה של הגלריה כ״ץ
בתל־אביב• לידם, באומץ לב ראוי לשבח,
מסבירה הציירת הצעירה חנה אשל את
עבודותיה :״אני מציירת סמלים. העיגול בעבודות,
מסמל את החיים, את השמש, את
הירח. חצי העיגול הוא ההודיה, התפילה ואפילו
ריקוד התהילה לאלה שנתנו לנו את
החיים. השטחים הריקים מסמלים את המרחב
שמסביבנו.״
מצויד בהסבר זה, יכול הצופה הרגיל
להתקדם יותר בהבנת דרכה האמנותית של
חנה אשל, בת ירושלים, דור חמישי של
בני העיר העתיקה, קצינת צה״ל משוחררת,
נשואה ואם לילד קטן.
״אני מציירת את האווירה,״ מצביעה חנה
על עבודותיה, הנראות ממבט ראשון כעבודות
גיאומטריות צבועות בצבעי שמן או
דף מבחן במתמתיקה של סינוסים וקוסי־נוסים
במחלקה הששית של גמנסיה .״אני
רוצה לבטא יותר את המיוחד שבארץ, את
מה שקרוב לנו ולי,״ היא מוסיפה.
אל האסכולה המודרניסטית הצרופה חדרה
חנה אשל בעת לימודיה הממושכים בצרפת
ובארצות אירופה האחרות. מי שרגיל ו בקיא
באסכולה זו, יכול מבלי היסוס להתפעל
מעבודות כמו תנוער, בז מן, תנועה
נמ שכת מספר , 1תנועה נ מ שכת מספר , 2
תנועיה אל, ו תנוע ה דרך המוצגת בתערוכה

זו, שהיא הראשונה לחנה אשל בישראל.
תפילה ני שאת, קו מ פוזי צי ה ב שני צבעיס
וצורה בכחול הן שוב צירוף של עיגולים,

קווים וחצאי עיגולים, שרק כיוון
מעיד על ההבדל הצרוף ביניהם.

תלייתם

״באתי, ראיתי, נוצחתי,״ אמר אחד מידידיה
של אשל כשעזב את התערוכה .״הוא
אדיב מאד״ אמרה הציירת המעידה על עצמה
:״עדיין לא הישגתי את הכל. בעוד שנה
שנתיים תבואו שוב ואז תראו שאני אנצח.״

מאחורי הקלעי ם
קסטנ ר מחוץ לתחום
כקצב־כזק נערכות חזרות יומנה

חנה סנש, מאת אהרון מגד, בתיאטרון הבימה.
אברהם אסיאו, במאי המחזה, המריא

השבוע ללונדון, מקום מושבו, כדי להשלים
את העבודה על הסערה לודיליאם שקספיר,
אותה הוא מביים שם. אסיאו׳ שהוא מרצה
קבוע בבית־הספר הגבוה לנאום ולדרמה בלונדון,
יחזור בתחילת השבוע הבא לישראל,
כדי להשלים את הכנת המחזה להצגת,
לא יאוחר מראשית יוני. אג 3ל במחזהו של
אהרון מגד אין זכר וסימן לפרשת חלקו
של -ישראל רודולף קסטנר במעצרה ומותה
של הצנחנית חנה סנש כשלון נוס(*
עלה בחלקו של האמרגן רב הכשלונות
ג׳ורג, וואל, שקיווה להיבנות מחדש בעזרת
חברת אמרגנות חדשה שהקים: נולי־ניתית

בע*מ אחרי ששביתת בתי הקולנוע הרסה
את עסקי הרביו המוסיקאלי שלו, פרנסות
בישראל, ניסה ודאל את מזלו בארגון הופעות
הזמר הבכיין ג׳וני ריי. התוצאה: הבכי
המוסיקאלי משך לקולנוע תל־אביב כמה
עשרות מאזינים בלבד, השאיר את וזאל עם
גרעון של כמה אלפי לירות ייבוא
האמנים הזרים לישראל, נמשך והולך ב־קצב־ענק.
אחרי שהשבוע פתח גיורא גודיק
את המוסיקול אולימפית בגן בית־ציוני־אמריקה,
מתכונן האמרגן רוברט להרים את
מסך היכל התרבות על להקת הלונדון־פס־טיבאל

באלט

תיאטרון
בוכות

איטלקי יביא אחד ממנהלי ה תיא טרון הקאמרי
בוגאטיר, המנהל גם את עסקי בצל
ירוק והופעות אמנים אחרים. בעת ובעונה
אחת עורך תיאטרון הבובות הישראלי, ה־

בובטרון של גבעת־חיים, סיור ארוך ביבשת
האמריקאית ומתכונן לחזור לישראל, לפסטי־באל
התנועה הקיבוצית בחיפה העליה
השניה היא נשואת מגש ׳הכסף, בתיאטרון
אהל. את המחזה שכתבו מניה ויוש
הלוי יביים מנחם גולן, כשבתפקיד הראשי
ישתתף יצחק עמנואל, מורה צעיר לזמרה,
אשר שיחק את התפקיד הראשי ב שול מית
בתיאטרון דו-רה-מי סכסוך חמור
נפל בין הנהלת התזמורת להנהלת היכל
התרבות, סביב חלקה או אי חלקה של קרן
נור מן בהחזקת המפעל. שר המשפטים פנחס
רוזן התפטר כבר מהנהלת התזמורת, מסיבה
זאת פסטיכאל התיאטרון
שיערך בחודשים יוני־יולי במרחבי תערוכת
העשור בירושלים, יעמוד בסימן המחזה הישראלי
המקורי. שני המחזות שיוצגו בפתיחת
הפסטיבאל: שש כנפים לאחד, בתיאטרון
הבימה ו ה פינג׳ אן בביצוע תיאטרון
זירה בנות משתעשעות״ היא
הקומדיה המוסיקאלית הראשונה של התיאטרון
המוסיקאלי שיראטרון, מיסודם של כמה
צעירים תל־אביביים, שכל פרסומיהם מצ־טינים
בעשרות שגיאות כתיב ובעברית נלעגת
זמרת חדשה צפה ועלתה
בשמי הכוכבים של תקליטי הארך־נגן בישראל.
הזמרת היא מרים אבינל, שתקליטה
הראשון ערב של שו שנים, יצא לאור בהוצאת
חברת מקולית סוף*0וף חזרה
חנה אהרוני לישראל. אחרי שפעמים
רבות הוארך ביקורה בתוץ־לארץ בהזמנות
נוספות, תופיע הזמרת הישראלית המצליחה
בסיבוב הופעות ברחבי הארץ, החל ממחצית
חודש מאי השנה שתי ישראליות
הצליחו החודש בהופעתן בשוויץ.
בעוד שכרמלה גולדברג, הרוקדת במועדון
לילה בג׳נבה, הוחתמה על־ידי אמרגן בריטי
על חוזה להופעה באנגליה בחודש יולי,
הצליחה הפסנתרנית פנינה זלצמן בקונצרט
הראשון שלה בציריך, עד כדי כך שהוזמנה
מיד לסידרת קונצרטים בתחנות השידור של
כל ערי שמיץ רקדנית ישראלית
אחרת, שחזרה לישראל, היא ברוריה אנר-
עזר, אשר זכתה להופיע לא מכבר ב־רדיו־סים
י הגדול של ניו־יורק, אחרי שאת
הכשרתה הבסיסית במחול רכשה בססודיה
של מיה ארבטובה בתל־אביב סא
רודיה חריפה על אופיו ה״בינלאומי״
של חג העשור כלולה בתוכניתה החדשה
של להקת פיקוד הצפון, המבצעת את פזמונה
של נעמי שמר :״הגברת ישראלה חוגגת
חג עשור /הגידו כך נאה לה, תאמרו זה
יעבור? /אך ידידי, הגברת החליטה /לחוג
ליה חג עשור קו ס מו פו לי טי /לחוג לה מה?
לחוג לה מה? /לחו; לה חג עשור קוסמופוליטי.״
ושולט
ם־דדו 1073

במרחב

סיפורו של אמויקאי לא וגיל מ חו, שנוק את היחס לערבים

רע״בז
הגיבור ״המאוחד״ הראשון
מוחמד אחמד אל־גיאר נעשה גיבור לאומי
במקרה. הוא פיקד על מוצב ערבי, החולש
על עמק החולה, בימי ההתנגשויות האחרונות
שאירעו שם, לפני כחודש ימים. הוא .
נפגע מצרור של מקלע ישראלי, מת במקום.
היה זה הקצין המצרי הראשון (ועד כה
היחידי) אשר נהרג בהיותו בשירות פעיל
עם יהיח; סורית, בחזית הצפון של צבא
רע״ם•
למוחמד אחמד אל־גיאר היו הזדמנויות
למכביר למות בעד ארצו. בשנה האחרונה
בלבד השתתף בשתי מערכות צבאיות קשות:
מלחמת סיני והפלישה לסואץ. הוא פקד
על מחלקה באבו עגיילה, וכשהחליטו המצרים
לפלות את מוצביהם הושאר הסגן
לחפות על הנסיגה .״אנשיו ירו כל הזמן,
עד כי האויב לא הרגיש כלל שכוחותינו
התחמקו,״ נאמר בחוברת רימום מיוחדת,
שהוצאה השבוע על־ידי הפיקוד המצרי לזכר
הגיבור ״המאוחד״ הראשון.
גם לאחר שאל־גיאר פקד על אנשיו להסתנן
בחשיכה מבעד לטבעת המצור הישראלי,
המשיך הוא לקפוץ מעמדה לעמדה,
וללחוץ, לדברי החוברת, על הדקי מכונות
היריד ,,כדי להמשיך ולהטעות את האויב.
אחרי־כן יצא ברגל, ללא אוכל או מים, דרך
המדבר הביתה.
אהבה גכזכת. הוא הגיע לעיר מולדתו
פורט סעיד, בדיוק בזמן להשתתף בקרבות
וגד הפלישה האנגלית. בהיותו חבלן היטיב
ליצור פצצות, בהן השתמשו התושבים המצריים,
אחרי שהאנגלים השתלטו על העיר•
הסגן,
שפשט את מדיו ולבש בגדים אז רחיים,
היה אחד מהשלושה אשר חטפו את
הסגן הבריטי מורהאוס. הקצין האנגלי נמצא

ה״ת׳ ערבי בחודיווד
ן* יחסהעויין, בו נתקל המלך סעוד
1 1בעת ביקורו בניו־יורק, בקיץ שעבר,
לא מצא חן בעיני וויליאם פיטר בלאטי,
קצין העתונות של אוניברסיטת דרום קליפורניה.
בלאטי, בן של מהגרים לבנוניים,
היה משוכנע, כי בעומק לבו אוהב האזרח
האמריקאי את מלכי ערב.
ההזדמנות להוכיח את דעתו ניתנה לו
בתחילת חודש זה, שעה שהוא נסע במכונית
פתוחה, בחברת ידידו פראנק הרנאהן, איש
ה־אפ.בי.אי. לשעבר. השנים היו בדרכם לביקור
אצל ידידיו של פראנק, באחד מפרברי הולי־וזד.
לפתע נזעק פראנק בהתפעלות :״עם
משקפי־השמש שלך, אתה נראה בדיוק כמו
שייך ערבי!״ היה זה כל מה שהיה דרוש
לבלאטי .״אם כן,״ ענה ,״נא להכיר: האמיר
כייראללה אל־אסוזד אל־קצייר.״
היתד, זו התחלה של הרפתקה בת עשרה
ימים, בהם הכירה הוליווד את בנו סורק־העול
של המלך סעוד, ובהם עמד האמריקאי־הלבנוני
על יחסם האמיתי של בני ארצו למלכי
ערב — או, לכל הפחות, לאחד מני
סיכיו.

חן מנגני המועדון .״האם הוד מלכותך מבכר
איזו מוסיקה מיוחדת?״ שאלה המנהלת .״אולי
מוסיקה צרפתית,״ היתד, הבקשה —
ובמשך שעה שלימה חזרה התזמורת וניגנה
מוסיקה צרפתית. כשהיתה גומרת את זר
המנגינות, היתד, חוזרת עליו מחדש. כאשר
השמיעה את לה וזי אן ר ח בפעם השלישית,
החליט הנסיך כי הגיע הזמן. לעבור למקום
אחר. מנהל מועדון הלילה התנדב להראות
לו אישית את המקומות המעניינים של הולי ווד.
בהיכנסם
לאחד המועדונים, לחש המלווה
לבעל המקום :״הוא הרג מישהו בסעודיה,

הרוג החולה אל־גיאר
מאוחר יותר
הבתים בעיר.

קבור

מתחת

לרצפת

אחד

אחרי פינוי העיר על־ידי האנגלים, ביקש
אל־גיאר לעבור לצנחנים. הוא גם התאהב
בבת של אחת המשפחות העשירות בעירו.
אולם משביקש את ידה, דרשו הוריה מוהר
כה גבוה, שהקצין בן ה־ 31 לא יכול היה
לשלמו .״כשליבו פצוע,״ אומרת החוברת
בסנטימנטליות ,״עבר סגן אל־גיאר לשרת
בחזית הצפון (,סוריה) .שם נפגע הלב האמיץ
בכדורי האויב.״
מחרוזת קריאה עיוורת
חוש הומור מצרי: תחת הכותרת
״בדיחה ישראלית״ סיפר השבוע עתון קהירי,
כי מנהל מוסד לעיזזרים בתל־אביב התפלא
לראות כי מספר המבקשים ללמוד קריאה
בשיטת בראיל גדל בממדים עצומים. מסתבר,
לפי בדיחה, זו, שאזרחי העיר הישראלית
הגיעו למצב כזה שהם נאלצים ללמוד קריאה
עיוורת על מנת לחסוך חשמל בלילות
חבר הפרלמנט הצרפתי, איש
הימין הקיצוני טיקסיה־ויניאקור, הידוע כשונא
יהודים וערבים, שיגר מיברק זה להעולס
הזה 1075

״יש רי ארבע אמהות״
^ כל שהתפשט שמעו של הנסיך
^ בעיר, התרבו ההזמנות אליו, לבוא ולבלות
בחברת אנשים חשובים. הוא נלקח ל

ה די ישראל דוו ק א
ך * ופעת ״ הבבורה של הנסיך המדומה
| 1נערכה עוד באותו יום, בבית הידידים
של פראנק. בלאטי. נשאר יושב במכונית,
שעה שפראנק נכנס לבית, להודיע לידידיו
את בשורתו :״אני באמת לא יודע מה לעשות.
פגשתי נסיך סעודי —״
״נסיך?״
״כן, בנו של המלך סעוד. פגשתי אותו
בנשפיה אצל כמה ידידים מצריים. הוא רוצה
לראות איך באמת חיים האמריקאים, וביקש
שאדריך אותו בעיר. הוא מחכה בחוץ במכונית
שלי —״
״עכשיו? ברגע זה?״ שאלו הידידים.
״כן, כן,״ השיב פראנק ,״אני תיכף אכניס
אותו. אבל אל תיבהלו. הוא חברה׳מן ואינו
רוצה שיעשו יותר מדי רעש סביבו. זכרו
רק לפנות אליו כ,הוד מעלתך׳ .ומעל לכל —
התנהגו באופן טבעי לגמרי.״
פראנק פתח את דלת המכונית והבית בפני
״הנסיך״ ,הציג לפניו את באי הבית• במשך
שעה י ארוכה התנהלה שיחה רח־יית חרדת-
כבוד .״מאוחר יותר שמעתי שכמה מהאנשים
שהיו במסיבה צידדו דווקא בישראל, נגד
הערבים,״ כתב אחרי כן בלאטי בסאטרדיי
א־בנינג פוסט ,״אבל הם היו חמימים וידידותיים;
ולא גילו את־ רגשותיהם אפילו ברמז

1 1 * 0 1 1מעעק ...סנ סין הסעודי המדו מה, לאחת נזשלוש נע־

י י * רות זו הר שהקבילו את פניו, בבו או לבקר באולפן
11 * 4״ 1י י
הוליבודי. היו אלה רק אחדות ממאות נשים וגברים, שהצטופפו סביב ״ ה מזין ״ בא שר הלך.
ועכשיו הוא בגלות ...הוא אוהב מוסיקה
צרפתית.״ עוד לפני שהספיקו להתיישב, הודיע
מנצח התזמורת :״גבירותי ורבותי, את
המספר הצרפתי הבא אנו מנגנים לפי בקשתו
המיוחדת של אורחנו, הנסיך כאייראללה אל-
קצייר מערב הסעודית.״ הקהל מחא כף.

ף* ערבהלכו הנסיך ופראנק לטוקאנזבו,
*4מועדון־הלילה המפורסם. רב־המלצרים
קיבל את פניהם בכניסה, כשכולו חיוכים,
וכל מלה שניה היוצאת מפיו היא הוד
מעלתן הם קיבלו את השולחן הטוב ביותר,
ובעלת־הבית עצמה התיישבה לידם. היא
אפילו קראה לכוכבת הראשית של התוכנית.
זו הביטה במשקפי־השמש של הנסיך,
יעצה לו בידידות שאם עיניו רגישות לאור,
טוב יעשה אם ירכיב משקפיים אופטיות.
״אדבר על זה עם הרופא המלכותי, ברגע
שאשוב הביתה,״ הבטיח הנסיך בניב ערבי׳
עבה.
״האם הוד מלכותך נמצא באמריקה לרגל
עסקים?״ התעניינה בעלת המקום, אישה מפורסמת
מאד בחברה האמריקאית. הנסיך
התעלם מן השאלה, ופראנק לחש לשואלת
שאורחו הסתבך באיזה עניין לא נעים בארצו,
ועל כן מוטב לא לל^ול שאלות
מיותרות.
כעבור כמה דקות התייצבו מסביב לשול
מלך
מארוקו :״נוכח חדלונה של ממשלת
צרפת, הריני מודיע לך שאם תוציאו לפועל
את פסק־דין המתת נגד הפאטריוט הצרפתי
(מארוקאי שנמצא אשם בריגול למען צרפת)
יבוצע פסק־דין דומה נגד אנשי השגרירות
המארוקאית בפאריס.״ מזכיר הפרלמנט׳ביקש
לבטל את חסינותו של טיקסיה־ויניאקור,
כדי להעמידו לדין על פגיעה בראש מעצמה
ידידותית והתערבות מזיקה בניהול המדיניות

־ ״היי, נסי* י״

ה רג מי ש הו ב ס עו די ה

אחרי חיצי אהבה, כדורי פלדה

בין היתר ביקר בלאטי במועדון ריקודים
של נערי רוקנ׳רול, שם ניגש אליו בחור
נרגש, טפח לו על שכמו, וקרא :״היי, נסיך,
אתה מרשה לי ללחוץ את ידך? אף פעם לא
ראיתי נסיך חי!״ במקום אחר ניגש אליו
מישהו לברכו .״שלום הוד מעלתך, הכרתי
אותך מיד לפי הצילומים שלך בעתונים.״

ף* ין מ 1עדו ״ לילה אחד למשנהו, הביע
. 4הנסיך את מחאתו על כי מארחו משלם
את כל הוצאות הסיור .״בארצי,״ השיב האמריקאי
באבירות ,״הוד מלכותך הוא אורחי.״
״התואר
שלו הוא הוד מע ל תן,״ לחש
ברגע זה פראנק ,״אביו הוא הוד מלכותך.״
״אתה יודע ^יך התייחסו לאבי בניו־יורק,״
אמר הנסיך ,״וראש העיר וואגנר הזה —״
״האמן לי הוד מלכו — מעלתך,״ התנצל
המארח ,״מד, שקרה בניו יורק אינו אופייני
להתנהגות הכללית כאן. אני, על כל פנים,
לא כזה — לא איכפת לי מי אתה, או לאיזו
מפלגה אתה שייך. אתה אורחי ואני מכבד
אותך — אתה מבין? אילו הייתי בא לסעוד־יה,
האם לא היית אתה מתנהג אלי באותה
צורה?״
״כן, ז׳אק, בטח,״ השיב הנסיך ,״מתי שתבוא
אלי, אשמח לארח אותך. אתה רק
צריך לטלגרף אלי קודם, כדי שאודיע לך
איפה אהיה. אני לא תמיד באותו ארמון.
לפעמים בארמון ג׳ידה, לפעמים בארמון ריאד,
לפעמים בארמון אחר. אם תבוא לארמון
הלא־נבון, אולי לא תוכל לעזוב אותו.״

הצרפתית אלימוקאטם״ הוא שמה
של האניה הגדולה ביותר בצי הסוחר הערבי,
להעברת משא ונזסעים. האניה, בעלת תפוסה
של 10500 טון, נבנתה בפולין ונכנסה החל
מהחודש לשרות חופים בין נמל לודקיה
בצפון סוריה, לבין אלכסנדריה, במצרים,
עם תחנה בכל נמל מצרי וסורי. שלוש אניות
נוספות, קטנות יותר, המיועדות לקו זה,
נמצאות עתה בשלבי בניה במספנות פולניות

אולפן הסרטה, שם עטו עליו נערות־זוהר
ומנהלי פירסום .״האם יש איזה כוכב מיוחד
שהיית רוצה לפגוש?״ שאלו אותו .״כן, את
רודולף וואלנטינו.״
״הוא כבר לא איתנו,״ השיב נציג האולפן.
ובפנותו אל פראנק שאל בתדהמה :״ריבונו
של עולם, האם רק עכשיו הגיעו הסרטים
של וזאלנטינו לסעודיה?״
הביקור המשעשע-ביותר נערך בביתם של
״זוג-הכוכבים׳ ג׳ון אליסון ודיק פאול .״האם
ליווית את אביך בעת ביקורו בוזשינגטון?״
נשאל.
״לא, זה היה אחי משהור.״
״כמה אחים יש להוד מעלתך?״
״אני באמת לא יודע. אולי ארבעים.״
״אולי?״
״כן, לא ספרתי אותם.״
״ואחיות?״
״אללה יודע. בארצנו אף פעם לא סופרים
ילדות.״
״אמך בוזדאי עבדה קשה.״
״יש לי ארבע אמהות.״
כאשר הוגשה ארוחת הצהרים, טמן האורח
את ידו בצלחת, החל אוכל כמינהג בדואי
המדבר, ללא סכין ומזלג. לרגע השתררה
מבוכה, אך כדי לא לפגוע ברגשות הנסיך,
הניחו גם ג׳ון ובעלה את כליהם הצידה,
החלו אוכלים באצבעותיהם, תוך ליקוקי־הנאה
קולניים.
בסיכום, לדעת וויליאם־פיטר־בלאטי־כאירא־ללה־אל־אסווד־אל־קצייר:
העם האמריקאי הוא
עם רחב־לב, האוהב כל אורח מחוץ־לארץ —
ובעיקר נסיכים אקזוטיים ממדבריות ערב.

משרד החינון המצרי פירסם
הודעה על תחרות ספרותית, הפתוחה לכל
אזרח מצרי. הפרס הראשון ( 80 לי״מ) הוענק
לנגיב אל־קילאני עבד אל־לטיף, עבור סיפורו
הדרך הארוכה. הזוכה: סטודנט השנה הרביעית
של הפאקולטה לרפואה בקהיר, היושב
בבית־הסוהר מאז , 1955 עת נידון לעשר
שנות מאסר על הסתת חבריו להתמרדות
בשלטון, כתב את יצירתו זו בכית־הסוהר.

קולנוע סרטים סיור בארץ התלומגת
רחוב החרפה (ארמון דויד,

תל־אביב;

יפאן) מוביל את הצופה לתוככי בית־בושת
יפאני, חושף לפניו יצאניות יפות המתפשטות
מאחורי מסך שקוף, וגם כמה בעיות
סוציאליות, שקופות פחות. אולם בקצה הרחוב
לא מחכה לצופה שום פתרון ממשי.
הסרט כולו מתנהל בבית־בושת הקרוי
״ארץ החלומות״ ,באחד הרחובות של אזור
הפנסים הכחולים, בהם עבדו עד לפני חודש
130 אלף היצאניות של יפאן. בריאליזם רב
הוא מתאר את חלום הבלהות מאחורי החלום
המתוק — התנפלות היצאניות על כל
גבר המזדמן לרחוב, כדי להובילו כמעט
בכוח לתוך זרועות החטא. היצאניות עצמן
הן ברובן נערות מסכנות, המקריבות את
גופן למען הורים רעבים, בנים כפויי־טובה
או בעלים שחפניים•
לתוך עולם זה של דמויות פשטניות באה
מצ׳יקו קיאו, גיבורת רא שו מון, המשחקת
עתה כגיבורת ראשומין בתור נערת־זוהר
יפאנית הלועסת מאסטיק ומפזמת שלאגרים
אמריקאיים, אין היא שונה מבנות מינה
וסוגה בצפון תל־אביב. מאצ׳יקו היא דמות
קצת יותר מעניינת — הפרוצה הקלאסית של

משפחה של מתישבים בריטים בקניה, המתפרנסת
ומתעשרת מאדמת הארץ, המעובדת
בידי ילידיה. אולם המקנזים אינם
חס וחלילה מנצלים או סוחרי עבדים. הם
רואים את עצמם כחלוצי הקידמה ביבשת
השחורה, הם כל כך מתקדמים, עד שפיטר
מקנזי (רוק הדסון) משחק כדורגל עם
קיאמי (,סידני פואטיה) ,בנו של מנהל העבודה
בחוותם. אולם כאשר אביו של קי-
אמי נכלא בעודן רצח ולד בעל־מום, מנהג
מקובל בשבטו, מתנדב קיאמי למאו־מאו.
הדרך אותה מציעים הספר והסרט לפתרון
הניגודים בין הבריטים לכושים, היא
דרכה של משפחת מקנזי. במקום פעולות
דיכוי יש להשתמש בפעולות הסברה. רוק
הדסון יוצא להרים, משוחח עם קיאמי שהפך
גנרל בצבא המאו־מאו, כזוג נאהבים
בליל ירח. אביו מסביר לכושים את צדקתו
בדרכם הם: בעזרת פלדה מלובנת על לשון
רטובה, והוכחה כי אליליהם של שבסי ה־קיקויו
עצמם אינם רוצים במלחמה.
רוק הדסון, המאבד את כשרון המשחק
שלו ככל שהוא נעשה גברי ויפה, מסיים את
הסרט בתמונה סמלית• אחרי שסידני פו-
אטיה, היחידי בסרט היודע לשחק, נהרג גם
הוא, אחרי שכל לוחמי המאו־מאו נהרגו,
או נשבו קודם לכן, לוקח הדסון את בנו

לסובלים מנשיות שערות וקרחות
טיפול מיוחד לפי שיטה חד^ה ובעזרת מכשירים חדישים
כיותר מאפשר
א. הפסקה מוחלטת של הנשירה
כ. גידול של שער חדש
הטיפול הוא כאחריות גמורה -
כמקרה של אי־הצלחה יוחזר הכסף ז

רובינ׳ס הוסמטיקום

בהנהלת מר א. רובין, כיוקוסמטיקאי מדופלם
__תל־אכיב, רחוב פינסקר 2טלפון 22128

כוכבת קיאו(שמאל) כ״לחוב החרפה״
אחרי ראשומון, ראשונזין
המורדת

* החברה עם שששניםנםיון.

אלפי דודים בשימוש בכל הארץ.
אחריותלחמש שנים .
מתקנים ביתיים מ 395 .--ל״י.
מתקנים תעשייתיים עד 500 ליטר.
הרכבהעל -ידימ ומח ים .
שרותבכל הארץ.

פנה עוד היום ותקבל חוברת הסברה חינם במשרדינו:
תל־אביב :
חיפה :

רה׳ הירקון ,325ת. ד ,6004 .טלפון .21357
דוודי שמש בע״מ, רה׳ המגינים ,48ת. ד.
,201 טלפון .4000

קרית־ביאליק: א .דץ, רחוב קרן היסוד .29
מ. פוזן׳ רה׳ בנימין מטודלה ,29 טל.4143 .
ירושלים :

דוו די שמ ש בע־־מ
מירומית-אולימפיה

נגד

הספרים הפסיכולוגיים,
שבגד באם.
מבחינת פתרון הבעיה העתיקה ביותר בעולם,
תרומת הסרט אפסית. החוק לאיסור
בתי־הבושת, שהסרט לוחם למענו (ושנתקבל
בינתיים) רק יוציא את הנערות מבית־החרפה
לרחוב־החרפה, שם יעבדו במקצוען בתנאים
מבחילים עוד יותר. הזנות אינה שוקעת
בארץ השמש העולה.
התסריט עצמו שיגרתי, כמו עבודת הנערות
עצמן. אולם כוח־המש־כה של הסרט,
כמו של סרטים יפאניים קודמים, הוא בתיאור
ההודי היפאני המיוחד, בשמיעת השפה
יפת ועדינת הצילצול, בראיית עם שיש בו
משהו אהוד ונעים גם בעוסקו בחטא.
הצנזורה הוסיפה תבלין משלה, על־ידי
מחיקה בולטת של כמה מדברי ההצטדקות
של בעל בית־הבושת, אסרה את הסרט
לנוער. נדמה כי ההגיון היה מחייב את ה־היפך:
מי שיראה בסרט את הצד השני של
מטבע החטא — העוני, המחלה, הסבל וה־תסביכים
— לא יימשך גם לצידו המנייק.

דבן עד גבי שחור
דבר שד ערד

(אסתר, תל־אגיב; אר־

צות־הברית) הוא דבר חסר־ערך, למרות
שהוא מתכסה באיצטלה של הטפה לערכים
אנושיים נעלים• זהו סרט המסביר כי שחו רים
ולבנת: הם שתים, אלא שהלבנים שודים
קצת יותר: כי המלחמה היא רצח התעה
נוראה כשהנפגעים הם הלבנים, ואילו כש־הקרבנות
נופלים מצד השחורים היא טעות.
סיסמאות יפות ונוחות אלה עזרו להפוך
את ספרו של רוברט סטאק, אודות משפחה
ביירית בקניה בתקופת מרד המאו מאו,
לראשון ברשימת רבי־המכר האמריקאיים.
הסרט, אותו ביים ריצ׳ארד ברוקס לפי
הרב־מכר, עשוי אף הוא להיראות ממבט
ראשון כיהלום נוצץ ובעל ערך. אולם אין
צורך במומחיות מיוחדת כדי לגלות שלמעשה,
אינו אלא זכוכית מלוטשת.
כולם נהרגים. משפחת מקנזי היא

לגדלו. אולי עמו יצליח בפעולת השכנוע.

יומן החד שו ת
עסק• חיה

״נערת היום״ ,סרטה האיטלקי של
חיה הררית׳ יועלה תוך שבוע על הבד,
בקולנוע נוקסיס בתל־אביב. מיד לאחר הצגת
הסרט יצא את הארץ בעלה של חיה, המהנדס
נחמן צרוזניצר, ויצטרף לחיה לניהול
עסקיה סרטים יפאניים במספר
רב יועלו בקרוב על מסכי הארץ, אחרי
שחברת הסרטים היאפנית הגדולה דיי הקימה
נציגות קבועה בישראל המרד ה*
הונגרי של שנת 1956 יועלה בסרט
אמריקאי, בהשתתפות יול ברינר, דבורה קר
והשחקנית הצרפתיה אנוק איימה. הסרט,
שיקרא בשם המסע, יצולם ברובו באוסטריה,
ליד הגבול ההונגרי יעקב דוידון,
יושב־ראש התאחדות בעלי הקולנוע, מתכנן
פסטיבל סרטים בנהריה. ביצוע הרעיון נדחה
בגלל שביתת בעלי הקולנוע.

ת ד רי ך
אלה הסרטיס ה מוצגי ם ב שבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• עמק השלום (גת, תל־אביב)

שני ילדים וכושי מחפשים בסרט יוגוסלבי
אחר העולם ללא מלחמות.
• כני הזר (מקסים, תל־אביב) — בני
טובים במהדורה אמריקאית, בסרט המסביר
את חלקם של ההורים עצמם בהפיכת בניהם
ללקוחות המשטרה. ג׳יימם מק־ארתוס

• התשוקה המוזרה

(אורה, חיפה)

— מישל סימון מנסה להקים את דור ה:
המשך, בעזרת כסף וללא אהבה. טרגיקומדיה
גדושה פילוסופיה.
• ציד המכשפות (פאר, חיפה) -
עיבוד של סארטר, וסכס של דמונג׳ו, עוטפים
במעטה מיניות את ההטפה לסובלנות
של ארתור מילר.
העולם חזה

לסו

בסודיות מוחלטת נכנע השבוע ״גאל מוסינחן רגיוד׳ שנטר

חסמבה משר כ סו

אז יצאו ילדי חס מבה — ״חבורת
^ זסוד מוחלט בהחלט״ — למלא את
שליחותם למען המולדת׳ לא בוצע מיבצע
חשוב בסודיות כה מוחלטת בכניעתו של מח־זבלן
ייגאל (״זרוק אותה לכלבים״) מוסינזון.
הכל נעשה במעטה של מחתרת. בסוד
כמום מוחלט בהחלט הסכים מוסינזון לשלם
את חובו. כמעט בסוד נחתם כתב־הכניעה
וצורף לתיק. פרט אחד נשאר כמוס: מי
נתן לייגאל מוסינזון את הכסף.

קן משפחתי חמים
ך* אשר העכיר מוסינזון את אהבתו

^ מג׳ודי שפטל, שבאה לארץ כדי להינשא
לו, לידידתה דוריס סורוקה׳ היורשת
העשירה מאמריקה, נשארו כמה פרטים קט נים
שנויים במחלוקת בין הזוג המפורק.
ג׳ודי דרשה בחזרה את הדולארים שניתנו
לו בניו־יורק, ברומא ובתל־אביב, כדי שיכין
לה קן משפחתי חמים ונוח.
בשלב זה הסתכמה דרישתה בסכום צנוע
של 9000 דולארים. למעשה היתד, מוכנה
לחסל את הפרשה הבלחי־נעימה בסכום קטן
עוד יותר, ובלבד שתוכל לצאת במהירות
האפשרית מן הארץ ולשכוח את יוצרם
של קזבדן ואלדוראדו. אילו נתנו לה אז
6000 דולארים, היתד, פונה מן הסתם לדרכה.
אולם מוסינזון היה בטוח בעצמו. מאחו ריו
עמד, כך נדמה לו, ראש־ד,ממשלה בכבודו
ובעצמו. בערמומיותו האופיינית, תיאר
לעצמו כי מפא״י לא תוכל לזנוח אותו,
אחרי שהפכה אותו לסמל המוסרי של המשטר
כולו, ואחרי ששרי ממשלת ישראל
ערכו לכבודו הפגנת ראוזה בבית הבימה.
בעל זרוק אותו לכלבים היה בטוח כי
מפא״י לא תזרוק אותו לפח האשפה.
לכן סירב להופיע כשד,וזמן למשרד פרקליטה
של ג׳ודי, כדי להסדיר את הענין
בדרכי פשרה. גם פרקליטו של ייגאל לא
היה מוכן להציע כל סכום שהוא.

יורק דבור ששתה מתוכו
** תה התרגזה אפילו ג׳ודי הסובלנית.
3 1היא ערכה את תביעותיה מחדש, הוסיפה
את כל הסכומים שביזבזה כדי לה אכיל,
להלביש ולרפא את שיניו של ייגאל
מוסינזון, את הנזקים שנגרמו לה על־ידי
הפרת הבטחת־הנשואין ואת תמורת סבלה.
בסך הכל הגיעה התביעה שהוגשה לסכום

של 30 אלף לירות. היה ברור כי יהיה קשה
להשיג את הסכום המלא מבית־המשפט, מאחר
שכלל פריטים שקשה היה להוכיח את
ערכם, כגון תמורת הסבל האנושי. אך ג׳ודי
לא היתד, מוכנה לשכוח נזקיה והוצאותיה.
הגשת התביעה ירדה על מוסינזון כרעם
ביום בהיר. עד הרגע האחרון לא האמין
שאיש יעז לקום נגד האדם אשר ראש־ה־ממשלה
חפץ ביקרו• לכתב ידיעות אחרונות,
שארב לו בדרכו, אמר בשחצנות :״זה ביום
של תמיר ואבנרי שרוצים להרוס אותי!
כתוב שרוצים לזרוק אותי לכלבים!״
אחרי שנכשל נסיונו להפעיל לחץ על
מערכת ידיעות אח רונות כדי להשתיק את
הפרשה כולה• שלח מוסינזון קומוניקאט
לכל העתונות, בו השמיץ קשות את הצעירה
שעל חשבונה חי במשך שנתיים, ושזה
עתה המירה באחרת. כן טען כי ג׳ודי
משמשת מכשיר בידי שמואל תמיר ואורי
אבנרי, הרוצים להרוס אותו. אף עתון לא
הסכים לפרסם דברי הבל אלה, מלבד דרוס־לס
פוסט המפא״יי, שפירסמם במלואם, והארץ,
שהשמיט מתוכם את שמו של תמיר,
הדגיש את שמו של אבנרי. אפילו דבר
התבייש לפרסמם.

מוצא אמגותי

** וסינזץ נבהל. הוא רץ לעורך־הדין
מיכאל כספי, יריבו הוזתיק של תמיר,
הטיל את ניהול המשפט עליו. היה נדמה
כי שוב ייערך משפס־ראח־ה גדול, שירתק
את הציבור במשך כמה שבועות, יעמיד בצל
אפילו את משפט עמוס בן־גוריון•
אולם סיכוי זה עורר חששות קודרים מאד
במקום אחד בארץ, שאינו מתלהב לסנסציות
מסוג זה: מרכז מפא״י.
הפירסום הגדול של הפרשה, ביחוד מעל
עמודי העולם הזה ( 068ז) ,העמיד את הציבור
על העוזל המחפיר שנעשה לצעירה
זרה וחסרת־ישע. התגובה הציבורית היתד.
אחידה ומוחצת• היה ברור כי במהלך המשפט
יתבררו לא רק פרטי חייו של מחזאי־החצר,
אלא היו עלולים להיוזדע גם פרטים
על הצורה בה שוכנע מוסינזון לכתוב את
זרוק אותו לכלבים, והצורה בד, שוכנעה
• לא מעריב ולא הארץ הזכירו אף במילה
אחת את הפרשה שכל הארץ דיברה
על״ה, פירסמו את הדבר רק אחרי שכבר
החל התהליך המ שפטי.

380

מאד

הבימה — באמצעים חומריים
להציג את המחזבל המביש.
התקרב מועדו של כספי להגיש כתב-
הגנה. הוא דחה את הדבר עד הרגע האחרון.
בעקבות ההגנה יכלה התביעה לדרוש
ממוסינזון תשובות בשבועה על שאלונים
ארוכים ומפורטים, מן הסוג שהפנו בשעתו
את הזרקורים לפרשת עמוס בן־גוריון.
לייגאל לא נשאר זמן רב לפעולה. הוא
כבר הוזמן על־ידי תמיר לחקירת שתי־וערב
בשלב מוקדם, חקירה שהתירא ממנה יותר
מכל. הוא חיפש עוגן־הצלה.
באותם הימים הופיע בארץ איש שהיה
עד לפרשה מראשיתה. בשהותו באמריקה
נתמך מוסינזון על־ידי הלל (״פיטר ברגסון״)
קוק, היושב מזה כמה שנים בארצות־הברית
והתעשר שם בעסקי נפט. ייגאל הכיר לו
אז גם את ג׳ודי, כארוסתו וכאשתו לעתיד.
עתה, משהגיע קוק לביקור קצר בארץ,
ניצל ייגאל את ההזדמנות להשתמש בו כמפשר.
בחדרי־חדרים התנהל המשא־והמתן.
מוסינזון היה מוכן לשלם את הכסף כדי
להוציא את ראשו מן העניבה המשפטית.
אולם הוא ביקש לעשות זאת מבלי להודות
שאמנם מגיע ממנו כסף. כי הודאה כזאת
היתד, הופכת אותו בפעם המאה לשקרן
מועד, נוכח טענתו הקודמת שהתביעה כולה
בויימר, על־ידי אבנרי ותמיר.
מיכאל כספי המציא פתרון מתחכם: מו-
סינזון לא יודה בחובו לג׳ודי, אלא יחתום
על מיסמך שיאשר כי הכסף מגיע לבן־
דודה, בצלאל שץ, בן משפחת האמנים הירושלמית•
גם העיסקה עצמה היתד, צריכה
להיעשות בין שני פרקליטים חדשים, שאינם
מייצגים רשמית את ג׳ודי ואת ייגאל.
צורת הכניעה: ייגאל ישלם לג׳ודי 17
אלף ל״י, תוך כמה שבועות. להבטחת החוב
הוטלה משכנתא, לזכותו של שץ, על
הבית שקנה ייגאל ברחוב יחזקאל בתל־אביב
מכספה של ג׳ודי• היה זה טכסיס
מגוחך, כי שץ לא הכיר את ייגאל כלל,
מעולם לא נתן לו פרוטה.

סוד הדולארים המוברחים
ך* תנאי של ייגאל היה כי כל הענין
( | ייעשה בסוד מוחלט בהחלט, מבלי שדבר
יוזדע ברבים. על ג׳ודי היה לתת הוראה
סתמית לפרקליטה לבטל את המשפט,
כך שהיה מתקבל כלפי חוץ הרושם כי
ייגאל ניצת נצחון מזהיר, וכי אמנם לא

ג׳ודי כועסת*
מי אמר שהוא שוק שחורל

היתד, זאת אלא תביעת־סרק. בעיקר תבע כי
לא יתראה בשום מחיר עם תמיר, ולשם
כך אף סילק מן העדן את כספי. אפילו
בזאת נכשל: תמיר הוסיף לייצג את ג׳ודי,
בעוד שמוסינזון נפרד מכספי.
בשלמו לג׳ודי את תמורת 9000 הדולא־רים,
הודה ייגאל למעשה בפרסי תביעתה,
היינו שקיבל סכום זה במטבע זר בחוץ
לארץ ובישראל, וקנה תמורתו את הבית. עד
היום לא נודע שמשטרת ישראל פתחה תיק
נגד מי שהיד, הדובר הרשמי שלה, בעוון
הברחת־מטבע.
כששאל אחד הכתבים את יורשו של ייגאל,
הדובר הנוכחי של מטה המשטרה, השיב
יעקוב נאש את התשובה המגוחכת :״לא
קיבלנו תלונה רשמית.״ לפי אותו הגיון,
אפשר היה לעבור לסדר היום כמעט על
כל מקרה של רצח והברחה. ב־ 9970 מן
המקרים פותחת המשטרה תיקים כלכליים על
סמך אינפורמציה סודית וחשדות.
אולם גם פרט מתמיה זה החוויר לעומת
השאלה הגדולה: מי נותן לייגאל מוסינזון
את הכסף? אחרי כשלונו הכספי המחפיר של
זרוק אותו לכלבים, לא היו לייגאל אלא
הכנסות זעומות• מאביה של אשתו החדשה
לא קיבל פרוטה. ביטול המשפט היה אמנם
שווה הון למקורביו של ביג׳י, מוחאי הכף
לכלבים, אולם גירסה רשמית לא פורסמה.

כרה פור ויחפרהו
ך* ך ירד המסך המוסרי סופית על
^ מחבר זרוק או תו לכלבים, שבועות
מעטים אחרי שירד המסך בבושת פנים על
המחזה עצמו. בעוד שהבימה שברה את
ראשה כיצד לפצות את קוני הכרטיסים
המעטים להצגות שבוטלו מחוסר קהל (והו־מינתם
להצגות מיוחדות, מכורות מראש למנגנוני
השלטון) התהלך ייגאל מוסינזון
עצמו בעיר, כשאפילו. חסידי המשטר הת־

יחסו אליו בבוז.
לעתים רחוקות נופל אדם במהירות כזאת
לבור שכרה בעצמו.

הנכנע מחירה של שחצנות —

המנצחת
17.000

כ שניסתה להימלט מצלם שעקב אחריה.

יי י

אנשים

מ תי כחדד־

מ 5* 8ה19

במסגרתש תי תצוגות או פנה
יחדע

תצוגות

תוצרת

תדמה

וחלוקת חינם של מוצ ו׳ ח־ן־בלדג וינאיד
שתתקיימנה ביום שלישי 13 ,במאי ,1958 בשעות
4.30ו־ 8.30 באולמי גיל, תל־אביב, רחוב גורדון .34
עקב ההשתתפותהגדו לה בתחרותנו
החלטנו לשתף כדוגמניות שמונה נערות

המנחה:

שמעון

שרון

כרטיסי כניסה במחיר של 1.400ל״י להשיג בחנויות
אקמן כפל

אזורי

סוזאן אבן (שמאל) כ״לייף״
בקהל שגרירים, יופי מצטיין
העיר מחלקים ציונים

התנצלות

מש וריין בע ל כח

בגליון , 1054 עט 9 .של שבועון העולם
הזה מיום , 11.12.1957 בכתבה
תחת הכותרת ״האיש בעל הצלקת״,
נכלל הקטע הבא:
״יוסף דגן, עתונאי־ספורט ועובד
עירית תל־אביב לשעבר, שמונה כמזכיר
ההתאחדות הישראלית לכדור־רגל
במקומו של משה וייס שחת־סוטר,
הורה לשרוף את כל מלאי
הכרטיסים והנידות ששרדו מימי
וייס ואשר יכלו לשמש כהוכחה להאשמות
העולם הזה, בקשר לשע־רוריות
הכרטיסים הישנים שנמכרו
מחדש ללא פיקוח.״
הננו להודיע בזה ברבים כי העובדות
המתיחסות למר יוסף דגן בקטע
הנ״ל אינן נכונות — ושמו השתרבב
לכתבה זו כתוצאה מטעות מצערת.
התנצלותנו הכנה מובעת בזה למר
יוסף דגן על כל פגיעה בשמו הטוב
שעשויה היתה להגרם בעטיה של הכתבה
הנ״ל.
אנו חוזרים ומדגישים כי לא היו בידינו
כל נתונים ו/או כוונות לפגוע במר
יוסף דגן ולפי מיטב ידיעתנו אין להטיל
דופי ביושרו ובחריצותו כאחד.

התנצלות זו לא כאה לגרוע
מבל האמור ככתבה האמורה
מלכד הקטע המצוטט לעיל בקשר
למר יוסף דגן.
מערכת העולם הזה

א מו של אבי הסלר הוסעה ב מ שו רין
מגדרה לבית־החולים ב ר חו בו ת ב־14
למאי. לידתו בתנאים אלה לא הש פיעה
לרעיה על ה תפ ת חו תו — אבי
בחור כהלכה ומגודל יפה• אביו, ד״ר
הסלר, רופא ידוע ב איזור הדרום.
ביום העצמאות, עת הוצג יחד מם
כל יילודי יום העצמאות הרא שון
לפני נשיא המדינה, קיבל גס אבי,
כיתר ילודי הע שור, את ת שו ר ת׳ בנ ק
לאומי לישראל — תעודת ח ס כון
״כת״ — ב לוי ת ברכ תו ׳האישית של
הד״ר י שעיהו פורדר, נשיא הבנק :
״הבנק רוצה להגיש לך שי ביו ם
חג זה וגם להרגילך לחסכון, אשר
אם תתמיד בו, יביא ברכה גם לך
וגם למדינה.״

זכרונות מימים עברו העלה השבוע הבלש
העברי הראשון דויד תדהר, העוסק
עתה בכתיבת ספר זכרונות חדש, ב שרות
המולדת, על פרשיות נעלמות משנת 1912
1עד .1957 בין השאר נזכר תדהר כיצד היה
הרב עמרם כלוי, מנהיגם של נטורי קר־תא,
לקוח קבוע של המשטרה עוד מזמן
המנדט. בשנת , 1923 כשהרב קוק ביקר
בישיבת החורבה בעיר העתיקה, השליך
עליו הקנאי הצעיר האדמוני פח מלא צואה.
קצין המשטרה תדהר עצר את בלוי הצעיר,
אך לא לפני שהתגבר עליו בכוח
הסופר מרדכי טכיב גילה השבוע ב־למרחב,
כי עורך דבר חיים שורר סירב
לפרסם בזמנו את ספורו מסע אל האר׳ן
הגדולה, בטענה :״פורנוגרפיה! זה לא יפורסם
בעתוננו גילויים אחרים היו
בפי כרוך רכינוב, אחד ממפקדי ההגנה
בעבר. בהרצאה במועדון צוותא גילה רבי־נוב,
כי בשנת 1947 הוזמן מומחה צבאי
זר לערוך תכנית הגנה ל־ 19 נקודות בנגב.
המומחה בילה שבועיים בנגב, מסר לדויד
כן־גוריץ כי אין לישובים אלה סיכויים
לעמוד אפילו נגד דביזיה אחת של צבא
סדיר. אותו מומחה נשלח אף לירושלים
בימי הקרבות, קבע כי הדרך היחידה להצלת
תושביה היא לפנות את העיר
זמן מתאים למתן ציונים מצא לעצמו הפרופסור
לספרות עברית באוניברסיטה בר־אילן
כרוך קורצוויל. עשר שנות המדינה
שימשו לגביו כשליש של לימודים, ובשורת
מאמרים שפירסם בהארץ חילק קורצוזיל
ציונים לסופרי ישראל ומשורריה. בציון
מצוין זכה המשורר אורי צכי גרינברג,
אשר קורצודיל מכנה אותו ״הדמות
השירית החשובה והסימפטומטית ביותר לגבי
דרך עמנו בעשרים השנים האחרונות.״
המשוררים ש. שלום ואברהם שדונס
קי זכו אצל קורצוזיל לציון טוב מאוד.
הסופר המנוח יצחק שנהר והמשורר
שמשון מלצר, לציון טוב. ואילו את נתן
אלתרמן הגדיר קורצוזיל :״משורר רשמי

כמעט של הזרמים הפוליטיים השולטים במדינה
המקרה אלתרמן מסובך למדי
וטעון דיפרנציאציה ז הי ר ה ...הוא העמיד
את שירתו לשירותו של המשטר הפוליטי
הקיים.״ בהערכה מיוחדת זיכה קורצוויל
את יונתןר טו ״ ו :״שירתו אינה אמנם
רבת כמות׳ אולם מעטים הם המשוררים
שבדומה לו, עיצבו את פני השירה היש ראלית״
במסיבה דיפלומטית, שנערכה
לאחרונה בואשינגטון לרגל החלפת הציר
השוודי בארצות־הברית, זכתה לתשומת־לב
מיוחדת רעייתו של השגריר הישראלי אכא
אכן, הגברת סוזאןאמכש ־ אבן. סו־זאן,
יפהפיה בת אחת המשפחות היהודיות
המיוחסות במצרים, זכתה למספר צילומים
בשבועון הנפוץ לייף גדול המרחק בין
אפריקה לישראל: שרת החוץ וראש־שבט־כושים
גולדהמאיר, סרבה השבוע לרקוד
הורה בנשף הדיפלומאטים לעזרת מגן־
דוד־אדום במלון אכדיה, העדיפה ריקודים בקצב
אחר אחר שלא רקד היה השגריר
הסובייטי מיכאילכודרוב, שיחד עם
אנשי שגרירותו ביטל את החרם המסורתי
על הנשף, אך שיגר אליו את הנספחים וה־מזכירים
ללא נשותיהם.

מקבל, מתנות
תחביב חדש, אשר פשט בין אמני כסיוז,
הוא משאל אודות הסטריפטיז, אמנות ההתפשטות
בפומבי. השאלה המוצגת לכל
נשאל היא :״האם אתה בעד או נגד הצגות
סטריפטיז בישראל?״ התשובות שהתקבלו:
הצייר גרשון גרא :״בעד׳ אבל לא במקום
ציבורי, רק אצלי בבית.״ שחקן הקאמרי
אורי לוי :״נגד. כבר בפאריס החשפניות
הן כל כך זקנות, מה יהיה כשתגענה
לישראל?״ שחקן הביסה רפאל קלצ׳קין:
״זו בעיה הדורשת עיון מעמיק; אי־אפשר
לענות עליה על רגל אחת.״ שחקנית הקאמרי
זהרירה חריפאי :״בעד. אבל רק
בהצגות לנוער.״ נעמי פולני :״בעד.
בתנאי שגם אני אופיע.״ המלחין יוחנן

בסוגן 1השבוע
• הסופר ש״י עגנץ, בטקס קבלת תואר דוקטור כבוד של האוניברסיטה
העברית :״דוקטור לא ביקשתי להיות, שכל הדוקטורים שהכרתי חשודים היו |
על חילול שבת.״

• ח״כ ד״ר יוחנן כאדר, על פיטוריו של המפקח הכללי של משטרת
ישראל יחזקאל סהר :״לא את המפקח הכללי של המשטרה צריך להחליף בישראל: ,
אלא את אלה אשר מפקחים על המפקח הכללי.״

• העתונאי אורי סלע, למשמע הידיעה שייגאל מוסינזון, אחרי שהחזיר |

לג׳ודי את מכוניתה ואת הכסף שדרשה, עוסק עתה בכתיבת רומן אוטוביוגרפי:

״זאת תהיה ביוגרפיה בלי אוטו.״
• הפיליטונאי יוסף (״נץ״) ויניצקי :״הפגנת האחד במאי לא הועדה ן
להפגין את האחד במאי׳ אלא את האחד במ(פ)אי. זוהי תשובת דור ד,תרד לכנס : י דור המרד.״
• העתונאי עמנואל פרת, על פרשת היעלסן של שתי מכוניות שנתרמו |
עבור בית־החייל באילת :״זה לא דבר קטן. שהרי שתי מכוניות אינן הולכות |

ברגל.״

ס פזמונאידידי־ממ׳פי:

77ב * 7ו

״יש זרמים בטירה,

וי ש-גסי־אלתרמסמות.״ י

הננולס הזח 1075

לראי :״בעד. אבל לא בימי חמסין.״ הזמר
אריה (אריק) לביא :״אי־אפשר לעשות
מזה מקצוע בארץ, כאן כולם חובבים״
בסקופ רציני זכה השבוע השבועון
קולנוע. סופרת השבועון בהוליבוד, יהודית
סלומון, שלחה לעתונה ראיון מיוחד
עם הזמרת הכושית ארתה קיט,
סיפרה כי ברצונה של ארתה הרעה לבקר
שוב בישראל בביקור פרטי. בסוף רשימתה
גילתה יהודית, כי ארתה סיימה את כתיבת
ספרה ילדת יום חנדנס׳ ,העומד לצאת לאור
בקרוב. אגב, הספר נמכר כבר בישראל מזה
שנה מעריציה של זיוה שפיר״רודן
נשמו השבוע לרווחה, כאשר נודע להם כי
זיוה ניצלה בנס על בימת הצילומים של
הסרט גבעת הרובים. בסרט זה צריכה
זיוה להופיע, כשהיא רכובה על סוס. באחת
החזרות ברח משום מה הסום מתחת
לרגליה ש 7זיוה ופתח בדהרה. זיוה נשארה
שלימה למכתב אהבה מיוחד זכתה
השבוע הדוגמנית רינה וייס. אחרי שמעריץ
אלמוני הגיש לזמר האורח ג׳וני
ריי את תכניית הצגתו לחתימה, הבחין
הזמר החרש בתמונתה של רינה במודעת
פירסומת, שלח באמצעות המעריץ את תמונתו,
עליה כתב :״לרינה אהובתי, מג׳וני
ריי במסיבה של קציני המטכ״ל
ופקידים בכירים של משרד הבטחון, שנערכה
במועדון התיאטרון לכבודו של סגן ה־רמסכ״ל
הבורמאי תומאם קליפט, שר
אריק לביא את שירו של חיים חפר
סלע אדום. שמעון פרס, מנהל משרד
הבטחון שדרש בזמנו לא לשיר את השיר
במועדון, שר ביחד עם כל הנוכחים את
הפזמון החוזר להצלחה זכתה גם
אשתו של. אריק, שושנה שני. לתפקידה
כמנחה בהצגת הרביו הצרפתי אולימפיה
קיבלה שושיק שתי שמלות חדשות, אחת
אדומה ואחת לבנה. מתנה זו לא מנעה ממנה
להתרגש בשעת הצגת הבכורה. שושיק
שכחה ברגע מסוים כי הרמקול נשאר פתוח,
צעקה על אחד מעובדי הבמה, לאזני הקהל
כולו :״מה אתה עומד שם כמו אידיוט!״
אחת ממחוסרות העבודה, אחר קיצוץ
תקציב וועדת־העשור: רחל צור, אשת סגן
הרמטכ״ל, שהיתר, ממונה על תאורת הערים
ביום העצמאות העשירי.

שולחי הזמנות
בתגרה לא נעימה הסתבך לאחרונה יעקב
(ג׳וקי) ארקץ, אביו של התיאטרון הקטן
לפנטומימה• כשהזמין לרקוד נערה, שהיתר,
בחברתו של סרן מחיל הרגלים במועדון
התיאטרון, סירב הסרן להרשות לנערה לר קוד
עם ג׳וקי, היכה אותו, פתח בתגרת
שולחנות וכסאות עוד פחות נעים
היה מצבו של שחקן הבימה שמואל סגל.
כשניסה לנעול דלת במונית נוסעת, נפל
החוצה. שמואל רודנסקי, אשר ישב
במושב הקדמי, לא הרגיש בחסרונו של סגל,
אלא לאחר שהמכונית הוסיפה לנסוע כמה
עשרות מטרים• אחרי שהוגשה לו עזרה
ראשונה נבדק סגל בבית־ד,חולים הדסה
על־ידי המנתח הפרופסור מבס מרכוס.
״מה יש לי?״ שאל סגל את מרכוס .״יש
לך מזל!״ היתד, תשובת הרופא
זיקוקין די־נור, שהופעלו ביום העצמאות
באילת, בעת שלהקת תיאטרון זירה, בראשותו
של יעקב בודו, הופיעה על גבי
דוברה צפה בחוף, חדרו לתוך האקורדיון
של המלווה. האקורדיון התלקח ועלה באש,
שעה שמקהלת פועלי אילת שרה את השיר
יריחו, על הנס שאירע ליהושע בכיבוש
העיר אחרי שתי תחרויות כדורגל בעת
ובעונה אחת, הצליח השבת לעקוב אלוף־
משנה שמואל סוחר, מרכיב הנבחרת
הישראלית לכדורגל. בעת שחזה באיצטדיון
באסה ביפו בתחרות אחת, האזין באמצעות
הרדיו למשחק גמר הגביע באנגליה
קשה באמת היד, מצבו של גזבר ההתאחדות
לכדורגל צבי (״האיש בעל הצלקת״) כרים.
ההתאחדות לכדורגל הטילה עליו, למרות
כל עיסוקיו המרובים בארץ, לצאת בשליחותה
למסע מיגע באירופה, לשם ארגון
משחקים עבור נבחרת ב לנסיעה אחרת
זכה משה וייס, מזכיר ההתאחדות לכדורגל
לשעבר, שר,תפוטר אחרי המעילות
בהתאחדות, אשר נחשפו על־ידי העולם הזה.
השבוע היגר וייס מהארץ לצמיתות
כנס עולמי של יוצאי קפה עטרה בירושלים
אורגן על־ידי ועדה מיוחדת, בראשה עומד
ד״ר פנחס אביבי הכנס יתקיים בל״ג
בעומר ,״לא תחת חסותה של ועדת העשור
העולמית״ כפי שמבטיחים המארגנים. הועדה
הכינה רשימה של 129 שמות של בעלי
זכות כניסה לכנס, ביניהם: המשורר חיים
גורי, אלוף־משנה עודד מסר ובתריסר
יושבי עטרה הפזורים כיום ברהגי חעולבס
העולם הזח 5ל10

בעיטה

חופ שית

מפצח

ך * ייוחס כמשחק שלנו השבת נגד הפועל חיפה? לזה
1 1אני קורא משחק. הכנסתי צ׳יק־צ׳ק שני גולים, והמשחק
נגמר• עוד לא היה לנו משחק חם כזה העונה• כנראה שהסיסמאות
של האחד במאי הכניסו בהפועל חיפה את ההכרה הפועלית,
והם החליטו לנצח את מכבי תל־אביב בכל מחיר, כאילו אנחנו
הבורגנים המנצלים והם הפועלים המנוצלים. חבל רק שהם
שכחו מי מקבל כסף עבור משחקים — אנחנו או הם.
למכבי פתח־תקוה, לעומת זאת, היה קל יותר לשחק נגדנו.
קודם כל, זה היה יום אחד לפני האחד במאי, ושנית הם
מכבי ולא הפועל ואינם קוראים סיסמאות בהפגנות. על כן,
דוקא בעד זה, כמעט הלך להם לנצח אותנו. מישחק זה, שנערך
באמצע השבוע, עמד על עצבנות גדולה מצד שני הצדדים. מכבי
פתח־תקוה היו צריכים נקודות בשביל לא לרדת, ואנחנו בשביל
לעלות. אבל כנראה שהפחד מפני הירידה חזק יותר מהפחד
לא לקחת את האליפות, ולכן המלבסים שיחקו עם כל הלב.
אני באמת לא מבין איך הם הגיעו כל כך נמוך בליגה• הם
קבוצה טובה, המשחקת יפה עד קו ה־ . 16 חסר לה רק מי
שירביץ את הגולים. המזל שלנו הוא, שאלוהים משחק בהרכב
שלנו. לפעמים, וברגעים האחרונים השווינו את התוצאה ונשארנו
בתמונת האליפות.
המשחק הכי קשה מבין המשחקים האחרונים היה צריך
להיות דווקא נגד הפועל חיפה. בגלל זה זכו, חוץ מהפרמיות,
גם לבילוי סוף־שבוע בשפיים. כי מרכז הפועל, המעונין מאוד
שהפועל פתח־תקוה תיקח את האליפות, החליט לתת להפועל
חיפה את כל התנאים לנצח.

*י שקבוצתו של צ׳יקובסקי עלתה על מיגרש באסה,
שחקניה חשבו בטח שהם נמצאים באיצטדיון בחיפה והתחילו
לשחק חזק, עד שאפשר היה לחשוב שהם הולכים להיות
אלופים, והמשחק הזה באמת קובע את גורלם. אף פעם עוד
לא יצאתי כל כך שבור כמו ממישחק זה. וטוב שהקהל ידע
את זה. אני רק לא יודע — אם הפועל חיפה הם כאלה שלייגרים,
איפוא היו במישחק נגד הפועל ירושלים? שמעתי שלשופט אז
היה קל לשפוט, כמו במישחק ידידותי של בנות•
אלא שהפועל חיפה לא לקחו דבר אחד בחשבון. פעם היתר,
מכבי תל־אביב משחקת רק יפה, בשביל העין. מי שרצה אז
לנצח אותנו היה משחק בכוח, שובר כמה רגליים ומכניס גולים.
הפעם הלכה רגל תחת רגל. החזרנו להם מידה כנגד מידה.
העסק התחיל תיכף בדקות הראשונות. רצתי אל הכדור
שנבעט אל שוער הפועל חיפה, ובמקרה נגעתי לו ברגל. הוא
התנפל עלי וירק לי בפנים. הייתי יורק לו בחזרה, אבל זה לא
יפה• וחוץ מזה השופט פסק לבעוט מכת־עונש בלתי־ישירה

ספ 1רט
כדו רסל
בוקר שט-רמוו גן
על שני המפגשים כין אלופת
ישראל בכדורסל מכבי תל־אביב,
ואלופת רומניה צ. צ .א, בם ניצחו
הרומנים בבוקרשט וברמת-גן,
ועל המסע לרומניה ומאורעותיו,
כותב שחקן מכבי תל-אביב אברהם
חסיד:
מהרגע בו קיבלנו
את ההזמנה לשחק
באליפות אירופה,
בה משתתפת
אלופת כל מדינה,
התחלנו להתאמן שלוש
פעמים בשבוע
במקום פעמיים. אבל
כבר מהרגע הראשון
לא היה לנו
מזל. במשך כל זמן
ההכנות לא ידענו
אם אברהם שניאור
יסע או לא. אפילו באסיפת הקבוצה, בערב
שלפני הנסיעה הוא לא השתתף. היתד,
לנו הרגשה לא טובה. כי שניאור, מלבד
היותו השחקן הטוב ביותר שלנו, הוא גם
הלץ של הקבוצה. ולנסוע לחוץ־לארץ בלי
לץ, זה לא נעים. רק בחצות ידענו ששניאור
כן יסע, וההרגשה השתפרה. אבל לא המזל.
היינו צריכים להמריא ביום ששי, ב־ 7בבוקר.
בשדד,־התעופה הודיעונו שנמריא ב־.10
לא עבר זמן רב ושוב הודיעו לנו שד,המראה
נדחית ל־ .11.30 כולם נהיו עצמי
ם, ומניאור הן זחיל למתוח אן 1המאמן
יהושע מזין, פרא אוחו פל מנמן לפלפון.
אחר גןיש מו לאכול במסעות שוד,׳ה

״ ע גלזר
עטדיס נגדו. במקום לירוק לו בפנים ירקתי לו את הכדור בשער 1:0
אחרי זה הפועל התרגזו ואנחנו שיחקנו. היו לנו כמה
הזדמנויות זהב שלא נוצלו, עד שבדקה ה־ 25 הלכתי לבעוט
מכת קרן. אתם זוכרים את הקרן שנתתי להפועל חיפה בסבוב
הראשון? הפעם זה היה אותו דבר. על־יד השער עמדו אולי
20 שחקנים. בעטתי, וכולם קפצו אל הכדור. אבל הוא שיקר
אותם וברח מהם אל תוך השער, מבלי שאף אחד יגע בו.
גולים כאלה אני שומר במיוחד בשביל הפועל חיפה.
במחצית השניה של המשחק היתה הרוח החזקה נגדנו, וכדי
לשמור על היתרון שיחקנו עם הרצים ומקשר אחד אחורנית.
היו לנו שוב שתי הזדמנויות. פלשל ורפי לוי עמדו מול
שער ריק, אך בעטו החוצה. אני עמדתי מול שער ריק ובעטתי
לשער, אבל ברגע האחרון נכנס לשם איזה בק, והוציא את
הכדור.

•פי מה שהן ןתו:ים כותבים, אפשר לחשוב שלפחות
/הרגתי את צ׳יקובסקי עם סכין מטבח. רק זה חסר לי,
שאשתי פנינה תחשוב שסחבתי איזה סכין מהמטבח. בסך הכל,
זה לא היה אפילו פאול גם. זאת היתר, בעיטת חיבה כזאת.
אמנם לא בצורה הכי יפה, אבל אם אתם חושבים שאני התכוונתי
לפאול גס, אז אני מבקש את סליחתכם.
אתם יודעים שבדרך כלל אני משחק עדין מאוד, ואינני
פאוליסט. אפילו כשאני עושה לפעמים פאולים, אז לא החצי
ממה שעושים לי. מה יש, צ׳יקובסקי הוא לא סאוליסט? אלא
שהוא יודע לעשות את זה בשקט, שאף אחד לא רואה. בכלל זה
לא יפה ששחקן כמוהו, שהוא בעצם פרופסיונל, יבוא לשחק
איתנו׳ עם חובבים העובדים קשה והולכים בארבע וחצי בבוקר
לעבודה. אבל הצרה היא, שאצלנו בארץ יש הרבה דברים
אסורים אך עושים אותם, ואת זה תוכלו לקרוא בספר שלי
שיצא בקרוב.
בהזדמנות זאת, למרות הכל ועל אף הכל, אני מצטער שלא
השתלטתי על עצמי ובעטתי לצ׳יקובסקי מפצח הכדורים, בעכוז.
כאילו שאני הייתי מפצח עכוזים.
אחרי שהמשחק נגד הפועל חיפה נגמר, נשארתי לראות את
המשחק בין הפועל תל־אביב והפועל פתח־תקוה. אחרי שני
הגולים של טיש ופסקה יהודיוף, חשבתי שאנחנו כבר יכולים
לחסוך לעצמנו את הנסיעה לירושלים בשבת הבאה ולשלוח
לשם רק את המילואים. אבל פתח־תקוה הצליחו להשוות,
והאוהדים של מכבי יצטרכו עוד לנסוע לירושלים. שם תספיק
לנו תוצאת תיקו כדי להיות אלופים. מסכנים העתונים, הם עוד
לא יודעים אם להכין תוספת מיוחדת למודעות ברכה להפועל
פתח־תקוה או לא•

תעופה, ושוב ראינו כמה טוב ששניאור
נוסע. הוא הכניס כפיות אוכל לכיסים של
רוזין ואפרים אטלס, ואחר כך קרא למלצר
ואמר לו שהם סחבו את הכפיות. החברה
התפוצצו מצחוק.
לבסוף המראנו, באחת וחצי. אבל אחרי
חצי שעה בלבד הודיע הדייל שאנחנו חוזרים
ללוד. דרך החלון ראיתי שמנוע אחד
של המטוס הפסיק לפעול. בשעה שש בערב
טסנו — הפעם על אמת.
יהודים מתפרצים. לרומניה הגענו
יומיים לפני המשחק, והתחלנו להתאמן במגרש
שבו עמדנו להופיע. במגרש הגדול,
המכיל 5000 מקומות, ראינו בפעם הראשונה
את המיתקן המשוכלל, לפיו מפקחים
הרומנים על החוק החדש של 30 שניות.
חוק זה אומר כי על מנת שקבוצה אחת
לא תוכל להקפיא את המשחק, אסור לה
להחזיק את הכדור יותר מ־ 30 שניות.
על המיתקן עובדים שני אנשים, ובכל
סל יש מנורה אדומה. כאשר הקבוצה כבר
מחזיקה בכדור 20 שניות נדלקת המנורה.
אם זורקים את הכדור לסל, מכבה נגיעתו
בקרש הסל את המנורה. אם אין זורקים
לסל, נשמעת אחרי 10 שניות צפירה וה כדור
עובר לקבוצה היריבה.
התרגשנו מאוד לקראת המשחק הראשון.
היה זה בערב יום העצמאות, אבל לא
נתנו לנו להיפגש כלל עם יהודים.
גם למשחק שלנו, עד כמה שיכולתי להבין,
לא מכרו כרטיסים ליהודים, רק חילקו
לאנשי הצבא. אבל אפילו מהעיר יאסי,
הרחוקה 500 קילומטרים מבוקרשט, באו
בקשות של יהודים לראות אותנו משחקים.
כאשר אמרו להם בצירות שאין כרטיסים,
הודיעו כי יפרצו למגרש בכוח. ואמנם,
כאשר הגענו למגרש בשירה, הם התפרצו
פנימה אחרי המכונית שלנו, והשוטרים
נאלצו להרחיק אותם בעזרת אלות.

פ#ו5ים הסיטועת* כבר מעט/לת ד,׳
משתק הרגשנו מוגרו, עויגת. כאמו עלינו

למגרש היה שקט מוחלט ואפשר היה לשמוע
זבוב, ואילו כאשר עלו הרומנים געש
האיצטדיון והיו מחיאות־כפיים שלא שמענו
בזמנו אפילו במוסקבה, באליפות אירופה.
לפני תחילת המשחק לא נערך שום סקס,
לא הושמעו הימנונים; רק החליפו דגלים.
התחלנו יפה, וכבר בהתחלה הובלנו. אחרי
כל שני סלים שלהם היינו מחליפים אוטומטית
את השמירה שלנו מאיזורית לאי־שית,
כדי לבלבל אותם. אבל כאשר ראינו
שזה לא מצליח, הפסקנו.
כאשר הובלנו ביתרון של תשע נקודות
ראה פתאום אפרים אטלס, המלוזה שלנו
שישב במזכירות, איך ששני השופטים —
בולגרי ויוגוסלבי — ניגשו למזכירות, קרצו
אחד לשני, ומאותו רגע התחילו לדפוק אותנו
בכוונה. תוך כמה דקות היו לכל השחקנים
שלנו שלושה־ארבעה פאולים, והמאמן
החליט להוציא אותם מהמגרש כדי
לשמור עליהם לסוף המשחק.
פתאום קבעו השופטים נגדנו שני פאו־לים
טכניים, פאול אישי, ועוד שניים טכניים.
וכך, בשלוש דקות, קלעו הרומנים חמש
נקודות. מאותו רגע הובילו. כאשר התקרב
המשחק לסיומו היו לנו שבעה שחקנים
בחוץ, ארבעה על המיגרש. הפסדנו את
המשחק .65:84
אסיר ציון במוזיאון. בערב היה לנו
נשף בצירות. אחר כך הלכנו לבקר במוזיאון
הביולוגי, ושם פגשנו אסיר ציון
אחד. הוא פחד לדבר אתנו, והיה מראה
לנו בידיו על המוצגים, ותוך כדי כך סיפר
על הטרגדיה שלו, ושיש לו משפחה בחולון.
בדרך חזרה ארצה ביקשנו שיארגנו את
משחק־הגומלין במיגרש הכדורסל בחולון,
לו אנחנו רגילים, והתבוננו לנצח את הרומנים.
אולם אירגנו לנו את המשחק דווקא על
מגרש החול באיצטדיון. רמת־גן, ושם אי-
אפשר למחק, כי החול גוגק לגדור, והרומי
נים רמשחהצז על מגושי חימר רגילים לכך.
הס נוצחו ,63:61

נו, איך להסביר לך, פשוט — פשוט —
הבת של מוצאי שבת.״

מה שלומכם? כאילו שבאמת איכפת לי.
אני רוצה להעמיד כמה אנשים על טעות
אחת. אני משתגעת אחרי מכתבי השמצה
שאני מקבלת׳ ושלא כמישהי שאינני רוצה
להזכיר את שמה — הריני הראשונה לפרסם
אותם. מה שאני רוצה לברר הוא: האם
אתם כותבים לי מכתבי השמצה כדי להרגיז
אותי? הרי שאתם משיגים את ההים ך.
הנאה גדולה יותר לא יכולה להיגרם לי.
אני, כפי שעמלה כל כך ידידתי לילי להבהיר,
היא האשד, הרעה ביותר בעולם,
ואני מצטערת לומר שהיא צודקת• רוצים
לדעת את שיגרת הבוקר שלי? קודם אני
מצחצחת את שיני ואחר כך אני משחיזה
את לשוני. נכון הוא שאינני מחבבת את
לילי, ואחרי כל מה שאמרתי עליה, אני
יודעת שלעולם לא אחבב אותה. זה התחיל
עוד מהימים בהם היתה מדריכה שלי בתנועה.
טוב,
נניח לה עד הפעם הבאה. אולי
תרצו לקחת חלק במכתבה של זו שחתמה
בשם המדוייק כל כך, קוראה נאמנה״ ?
שמעו מה בפיה:
איך את מעיזה ללגלג על דמויות
התנ״ב? מי את שתמתחי בקורת על אבות
האומה? מוטב לך לעסוק בשידוכים המוסווים
שלך ולא לדחוק את אפך בכתבי
הקודש. דרך אגב, מה הכעס על מכתבים
בנאליים המגיעים אלייך? וכי אנו מוכרחים
להיות גאונים? את עוסקת עם המון העם
ואיש אינו מחוייב לשעשע אותך. זוהי
עבודתך ועל כך את מקבלת משכורת. איש
לא טורח לשעשעני בעבודה( .למה?)
״ובעצם, אינך אשמה. אם עולם גולם ממשיך
לכתוב אלייך אחרי הכל, הרי כל זה
מגיע לו• הזכירי רק לקוראים כיצד התקיים
העולם לפני היות מדורך בחיים. האם לא
התחתנו? האם לא נמצאו דרכים להיכרות
בין שני המינים? ובכן, למה דרושה רותי?
לשם מה הפנייה המכניעה והמשפילה לסר־קסטית

״עם מי אני רוצה להתכתב? לא, תודה.
כבר צדתי ברשתי לוויתן אחד וסביבו רוקדים
הפעוטים.״
היתד, לה, אני מוכרחה לומר, גם מלה
טובה על לילי, שאני שמחה להביאה בזה:
״לילי גלילי עושה רושם טוב. איזו עבודה
קלה! הקוראים שולחים מפרי עטם ומה יש
לה לעשות בסך הכל? לנפות את החומר
ולמסור לדפוס. אני מקנאה בה מליון.״

בת ש? /מוצאי שבת
קראו לי לילי אם 1075/64 לא יקבל
עשרות מכתבים:
״במוצאי שבת, לא סתם מוצאי שבת מיו
חדת,
אלא ברובן או בכולן, אני משוכנע
שיש בכל הכרך האדיר, תל־אביב, לפחות
— 20 ואפילו 100 ויותר — כזה מין
סוג של נערות: יושבת בבית ואומרת
לעצמה: טפל ותפל, יותר טוב מוסיקה וספר•
נמאס המסיבות נמאס הצעקות.
״בעצם, רותי, לא איכפת לי שהמספר

לא משגה באמת

קשה להאמין אבל זוהי עובדה• ()1075/65
בת ד.־ 16 וחצי ותלמידת השביעית אוהבת
להאזין למוסיקה קלאסית, אבל ג׳אז חביב
עליה יותר. היא אוהבת לרקוד, לראות סרטים
ותיאטרון. כי פעם למדה משחק, או מרת
היא. היא אוהבת מאד לצאת לטיולים
ברגל או ברכב, פרטי או ציבורי. לא משנה.
כמובן שאחרי כל זה. היא רוצה בהתכתבות,
אם יורשה לי לומר, עם צעיר שעבר
את גיל שמונה עשרה .״שיאהב להתלבש,
לרקוד, אך שזה לא יהיה תחביבו העיקרי.
שידע גם לכתוב.״ על כל נושא שהוא. וכי

לחשוב, לתומי, שנערים בני 15 וחצי כמו
( )1075/66 נוהגים לריב עם ההורים, להעריץ
את חודורוב ולראות מערבונים. בא
זה וטפח על פני. הוא רוצה להתכתב עם
״בחורה בת 15״ ,תלמידת חמישית או
ששית. הוא לא יסתפק בפחות מאשר נחמדה,
ואוהבת להתכתב או לשוחח על קולנוע,
ספורט וספרות .״רצוי גם שבחורה זו
תאהב פזמונים מפוצצים,״ וגם תמונה.

קצין בהווה, סטודנט בעתיד
אם חסר לך באוסף קצין צעיר ונחמד,
מדוע לא תכתבי אל 1075/67 בתנאי
שלא תבקשי ממנו תמונה, ולא תדרשי להכיר
אותו אישית. כנושאים לכתיבה הוא
מציע הכל מלבד מוסיקה׳ באלט ותיאט רון.
אם אחרי כל זאת, בכל זאת תרצי
לכתוב אליו, כמה פרטים: הוא בן ,21
חניך תנועת נוער בעבר, חייל קרבי בהודה
וסטודנט בעתיד. הוא מעדיף בנות 19 וקי־בוצניקיות.

ציפור
>ן0גה
לחשח לי...
הפעם הן שלוש. אלה הן הנערות בלהקת ה פנ טו מי מ ה של ג׳ו קי ארקין.
״קראי להן ה ח תי כו ת של ג׳וקי,״ הוא אומר לי בענווה רבה. שמן: רחל סירי; 18 ,
סוזן שלוש ; 20 ,ויפה ניצן. 16 ,
מובן שג׳וקי גם מדבר ב מ קו מן. הוא מספר, למשל, שסוזן שלוש, הנערה
הנשואה היחידה בחבורה, למדה פנ טו מי מ ה אצל מרסל מארסו .״היא אומרת שהיא
ראתה כבר הרבה פנטו מימה ב חו ץ לארץ, אבל דבר כזה כ מו אצלי, עוד לא
ראתה.״ ואני מאמינה לו.
הצעירה והיפה שבחבורה, יפה ניצן, היתה תלמידת תי כון חפ ה מפ שע, כאשר
ראו אותה ג׳וקי ו מרעיו במסיבה .״זו מוכרחה להיכנס ללהקה,״ אמר לעצמו,
ומיד שלח מי שהו מהחברה כדי שתתאהב בו. זה בדיוק, לדבריו, מה שקרה. יפה
עזבה את בית־הספר אחרי ויכוח נוקב עם ההורים. אינני מבינה י ק מדוע
ג׳וקי גאה כל כך על העב״•1
הצלחתי בכל זאת להוציא מפיהן שהן מת אמנות שעתיים בכל יום .״אני
מעביד או תן כהוגן,״ מתערב ג׳וקי ב חיו ך ארסי.
מה שמרגיז או תן, הוא אוסף ה ח תיכו ת של ג׳וקי, הבאו ת מדי פעם לחזרות.
״הן מעצבנו ת אותנו,״ או מרו ת הן. גירסתו של ג׳וקי :״ הן פ שוט מקנאות.״

שציינתי אינו תואם למציאות. כי העיקר
שתהיה אחת. אחת ולא יותר, המוכנה שלא
לשבת במוצאי השבת, אלא לפגוש אותי.
״ומי אני, מיז בדיוק אחד כזה: תל־אביבי
הלומד בירושלים, והקופה שמאחוריו —
כמה בתי־ספר +צבא ומה שעכשיו. זה
הכל. אין לי שום דרישות מן הבחורה שתיאות,
אם. כך ש ת הי ה ...לא. שום דרישות.
רגע אחד! בכל אופן שתהיה כמו
שאמרתי מקודם — כזאת שעד עכשיו היתר,
יושבת בבית ועצובה.
״כן, לא חשוב דם, תמונה, סמינר, שמינה
וכל שאר דרישות האינטליגנציה העובדת.

כראי לחתחתן פס ס מעו ת
ייתכן ואני באמ ת רעת לב מדי, יי תכן ואינני עושה מספיק כדי ל מ חו ת ד מעו ת של
נערות נו א שות שהוא אמר להן או ש או ש לתת עצה לעקרת־בית גרועה והוראה
כיצד להוריד בז הי רו ת את הווילונות לכביסה. הגיע הז מן, אסרתי לעצמי, לכתוב מ ש הו
רציני עם מוסר השכל, לנערות או נשים צעירות לא יפו ת ביותר. מ ש הו שכל ע תון
נשים הגון יראה לו לכבוד להביא לדפוס.

לא. אפילו חברותיה הטובות ביותר, לא יכלו להביא את עצמן לכנותה רינה חיפה.
משך שנים חלמה בחשאי שיבוא יום ואלמוני יפה־תואר יתבונן אל תוך עיניה קצרות־הרואי
וימלמל :״יופייך הנפלא עוצר את נשימתי.״
אולם דבר זה לא קרה מעולם, ואלמונים נאים ממשיכים לנשום בצורה נורמלית בהחלט,
כאשר הם מעיפים מבט עליה.
היא הגיעה יום אחד למסקנה העצובה שפניה לא היו כאלה שישיקו אי־פעם אלף
ספינות — אפילו לא חסקה אחת.
ובערוב אותו יום, האם התייאשה?
האם נפלה מתייפחות על כרה?
היא אמרה לעצמה :״רינה. אולי מוטב שאינך יפהפיה. חשבי רגע כמה היה בעל נעורייך
סובל אילו נולדת נערת זוהר. חשבי על עגמת הנפש שנמנעה ממנו, בגלל פרצופך הביתי.״
״חשבי,״ המשיכה לומר לעצמה ,״כמה הוא בר מזל שיש לו אותך, ולא אחת מאותם
יצורים משגעים, שהוא אוהב להסתכל עליהן בלי סוף בשבועונים מצויירים ובסרטים,
שלא לדבר על רעל.״
מחשבות עמוקות אלה לא היו, הבטיחה לעצמה, עניין של ענבי בוסר. היה זר, הגיון
פשוט ותוצאה של התבוננות בבעלים מספר, שאיתרע להם מזלם להיות נשואים ליפהפיה.
כי זהו באמת ביש מזל. תקף אותה רצון לספר לאותם בעלים, שלא פעם קיוו שנשיהם
תהיינה יפהפיות, שהם משוגעים. שהם חסכו לעצמם צרות רבות בנישואיהם עם אשר,
פשוטה, שאין הם חייבים לעבור את הסבל העובר על הבעלים, שבהם הם מקנאים.
תארו לכם מה הם החיים לבחור כזה הנשוי ליפהסיה. הוא עומד בפני בעיות שמעולם
לא עלו בפני• הגברים הנשואים לנשים פשוטות. .וככל שיעבור הזמן, ימצא את עצמו שואף

י• יי ׳-י
בח ש* להיות נשוי לנערה־*שוטר
החסרונות בהחזקת אשד, יפה׳ה ם רבים •.ישנו,׳כמובן ״,יו 1רון אחד ׳או שניים,־כמו התע 1ו1

חשבת לרגע אחרת?

״ציפורה הו פ מן שרשמה את שמה על אש כולית,
ודאי תתפלא ל ש מוע שא שכולית זו
נפלה לידי סטודנט ישראלי הלומד בלונ דון,״
מודיע יצחק סדן. וכבר אמר החכם: שלח
א ש כו לי תן על פני המים וגו׳ .כ תו ב תו:
,ץ;ן נ 3י 61ז\ 1מ ן 1 8 3 3 0 8 3 )13.11, 1 * 6 )15 1
1)1.ז £ 1 3ת . 1 * 6 )13 2 , £נן 6ם ; 110ז ^1׳

פזמוגים מפוצצים

כנראה שלעולם לא מוקדם מדי.

נהגתי

נעמי שמר, אם להאמין לדברי בעלה
גדעון, מחברת את השלאגרים שלה במיטה.
היא תצטרך להיות כנראה זמן די
רב במצב מאוזן כדי להשלים את עשרת
הפזמונים על מילותיהם, בשביל תוכניתו
הבאר, של ס מב טיון, אותה יביים גדעון
שמר סמב טיון מחפש עתה, מסיבה
זו או אחרת, שש חתיכות, אבל חתיכות,
היודעות לשחות יפה, כדי להופיע בהופעת
מיים בנשף שייערך ברמת־אביב
שמוליק דהן מנצל כל הזדמנות שהוא
נמצא ברחוב דיזנגוף, כדי לסור לפיצה
ולפטפט איטלקית עם הבחורים לובשי החולצות
האדומות. שמוליק לומד עתה איטלקית•
למה? למה לא לשאלה אם
היא מתכוונת גם לד,שאר על הקרשים אחרי
שהחליפה את אלישבע מיכאלי בתפקיד
רוז בהביצה, אומרת עליזה עולש: לא,
אני עושה את זה בשביל הכיף
כאשר ואם יחליט באמת חצקל איש־כסית
לכתוב את זכרונותיו, כפי שהוא
מאיים בצחוק, יהיה זה ודאי ספר רב־מכר.
כל אחד ירצה לקרוא על עצמו מל״
כל׳ה רוזנשטיין, שעברה ביעף על פני
נ סי ת לעבר רוול, עוררה גל של ניחושים
אם היא כן או לא. גרמה לכך שמלת טרפז
צהובה ורחבה מאד• אומרים שהיא דרשה
מחברת הביטוח סך של 12 אלף ל״י בעד
שמלותיה שנשרפו. טענת חברת הביטוח היתד״
שבלאו הכי אין היא לובשת שמלה
יותר מפעם אחת, ולכן אין הן שוות הרבה.
כל מה שקיבלה, אומרים, הן 4000ל״י
מסכנות, תמורת הפחדת ואם נראה
בקרוב שוב את אילנה רובינא היפהפיה
בקרבנו, לא יהיה זה כל כך בגלל העשור.
היא נפרדת מבעלה הנוצרי. היא רוצה,
טוענת היא, לגדל את ילדיה בארץ ולו
דיעות אחרות בנידון.

שיש לו בהצגת החפץ היפה שברשותו. הוא נהנה מקנאתם של חבריו. אולם האם הוא
נהנה ממבטיהם של חבריו לעבר אשתו היפה, או שמא נתקף הוא חשק להכות בפרצופיהם
כאשר הוא קורא את מחשבותיהם?
בעלה של אשד, יפה חייב ללמוד להיות סובלני. הוא אף חייב להיות מוכן לידיעה שחבריו
ממלמלים :״מה מצאה בוז״
משפחתה, כמובן, לא תפסיק לעולם להזכיר לו כמה בר־מזל הוא על שזכה בה. לעולם
אסור לה, לדעת המשפחה, לזהם את ידיה הקטנות והלבנות. ואם חייב מישהו לעשות
את העבודה המזוהמת בבית, לא היא תעשה אותה. הוא מוכרח לספק לה משרתת, או
לעשות זאת בעצמו.
הגבר הנשוי ליפהפיה חייב להשלים עם ארוחות בלתי מבושלות, או ללמוד לבשל בעצמו.
התכופפות מעל סירים מהבילים עלולה להרוס את עורה הצח. אמה לא ציפתה ממנה
מעולם ללכלך את ידיה, מדוע עליה לעשות זאת כעת?
היא מצפה ממנו שיאמר לה שוב ושוב כמה שהיא נפלאה. היא פורחת על מחמאות
והיא רגילה לכך מגברים רבים. כאשר היא נישאת לאחד׳ עליו לעמול קשה כדי להיות
הקול היחיד במקום המקהלה שסובבה אותה ברוזקותה.
נשים יפות, החיות כל הזמן בפחד שתאבדנה את יופיין, זקוקות לאישור תמידי שעודן
יפות• הן זקוקות לכך, כשם שנערה פשוטה ורגילה זקוקה לאוכל ואתיר צח. לאוכל
ואתיר צח יש חשיבות מועטה מאד ליפהפיה.
השמירה על יפי גופה ופניה תגזול חלק ניכר מזמנה, על כן אין הוא צריך להיפגע
כאשר הוא מציע לה יציאה לקולנוע, אם אין היא יכולה לצאת משום שהיא חייבת לעשות
לעצמה מסכה מרעננת. היא מבלה זמן רב לפני השינה ליד הראי, כשהיא טופחת על
פניה בקרמים ונוזלים ומברשת את שערה. לעתים, כאשר הוא מתהפך על משכבו ומנסה
להירדם, היא עודנה עובדת קשה על עצמה.
אין היא יכולה להרשות לקמטוט זעיר להתגנב לפניה• והשערה האפורה הראשונה היא
טרגדיה משפחתית גדולה. בעלה של אשד, יפה הייב להשלים עם הידיעה שיש לו ידידים
מועטים. הנשים תקנאנה באשתו ביופיה, ובאופן בו מסתכלים בעליהן בה.
שום אשר, אינה רוצה שיאפילו עליה. ליפהפיה תהיה הזדמנות מועטה לסנתר בעלים
אחרים, אם נשותיהם תוכלנה למנוע זאת.
״לא,״ אמרה לבסוף י רונה. לעצמה ,״אני מרחמת על בעלים הנ-שואים?נשים יפות.״ היא

גינן תול להזיהיריואת יןם לבעלה׳..

׳־משזנה* רלן־יבמה יקשה לשכצע אותו.

רדיו

החי

הפועלים והמתים
תוכניות העז 3 3ית
במעמד חגיגי מוגבר, הודיע לפני שבוע
מנהל שרותי השידור, צבי זינדר, על פתיחת
תוכניות הקיץ של קול ישראל. בפיו
היתד, הבטחה קלילה: הוספת שעתיים של
שידור ליום — כולן מוקדשות למוסיקה
קלה — ושיבוץ שני מישדרי־בידור חדשים.
מדיניותו של קול ישראל דומה לעצתו
של אותו רבי, אשר יעץ ליהודי שהתאונן
לפניו על צפיפות בביתו, להכניס לחדרו
את עז המשפחה. לכשיעץ הרבי להוציא
את העז, באה הרווחה היחסית לביתי באותה
צורה מכניס מדי חורף קול ישראל לבית
המאזין הישראלי את עז השיעמום, בצורה
של מישדרי מלל אינסופיים־,
אלא, שלא כמו במקרה של אותו רבי,
אין מנהלי קול ישראל מצליחים להנחיל
למאזין את רגש הרווחה. עז המלל אמנם
יוצאת, אך סרחון השיעמום נשאר.

גלים קצרים

ך • נצרת, צעדו בני משפחת האבלים של
1עבד אל־קאדר מוחמד צפורי בהלח־ייתו,
ביום האחד במאי, פוזרו על־ידי שוטרים
חבושי קסדות, שחשדו בהם כי הם מפגינים
קומוניסטיים.

גשוך-נהש

ך* קרית שמונה, תפס מדריך הנוער
*י יוסף איזנקוט נחש צפע, הכנים אותו
למסעדת המרכז, הגיש לו מנת מזון, הוכש
על־ידי הנחש ונלקח לבית־חולים.

ף* קבוץ אלומות, החליטה ועדת החב•
רים להעניק פרם של 20ל״י לכל זוג
אשר יתגבר על פיקפוקיו וייכנס לחופה,
התנתה את מתן הפרם בכך שהוא ינתן
לנשואים ראשונים בלבד.

לנוער-א׳ א׳
תדריך המי שדרים המפורטי ם מטה ע שויים להיות
מעניינים. שינויים אפשריים.

• שאלות גדולות לילדים קטנים
(קול ישראל, יום ד — )20.00 /שמואל
רוזן וחנה בן ארי יביאו, בנסיון ראשון
בקול ישראל, צוות ידענים של בני הגילים
10־ .6הילדים יתבקשו להשיב על שאלות
המאזינים, נוסח ר צונן לדעת, בבק שה.

מ ל כו ד ת

ישראל,

יום

— ) 2 0 . 00 תוכנית מתח, ערוכה בידי יעקב
בן־הרצל, על־פי תיקי משטרת ישראל.

דואר צבאי 1005

נגלי

צריך לחיות

(קול ישראל, שבת,

.30ו 1שידור חוזר מהקלטת תוכניתה
החדשה של להקת הנס״ל. בתוכנית: מערכונים
של דן בן־אמוץ ואפריים קישון.
ה מאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בשעות
ובתאריכים המפורטים מטה פן יטבע
בגלי ה שיעמום.
• סיפור קרב (גלי צה׳׳ל, יום ד׳,

— ) 19.10 תרכיז של עלילות גבורה של
הלוחם היהודי, העלול לעורר רק בת שחוק
מרירה על שפתי מי שהשתתף בהן.

ל ״ גבעומר (קול ישראל, יום ה /

— )20.30 שירי מדורה ופרקי גבורה, בקריאה
רהוטה (ראה ל שוננו לכיתות ג׳ ,ד׳,

• תוכניו ת המלל בקול ישראל בחורף
תופסו ת 5370 נזכלל ה תוכניו ת, בבריטניה
,3370 בארצות־הברית, ב מ מוצע׳ ־.247

העולם הזח 1-075

העורך, בבקשה
^ ירושלים, תקף שודד אלמוני את יעקב
4אורנשטיין בטיילו בלילה בגן־העצמאות,
איים עליו באבן, שדד את ארנקו שהכיל
15ל״י והסתלק׳ חזר כעבור חמש דקות,
החזיר לקורבנו חמש לירות ,״כדי שלא
תשאר בלי פרוטה.״

הב-הבו צדק!
ך• תל״אכיב, האשימה ברטה זינגר את
^ שכנתה דליה אילני בתקיפה, הביאה לבית
המשפט את כלבה הלבן, סירבה ל־הענות
לפקודת שופט השלום ד״ר אליעזר
זליקסון להוציאו׳ בטענה :״הכלב הוא התובע
במשפט זה, בלי עדותו לא אוכל
להוכיח את צדקתי.״

הברית ההרשה
רחובות, תלתה העיריה, במסיבת ה־אימיץ
שנערכה לקורס טייס של חיל
האויר׳ את הכרזה הבאה :״ברית כרתנו
בין שמיים וארץ.״

סיכומי ההגנה
^ רמלה, תלה עורך־דין עולה חדש שלט
* 1זה על פתח ביתו :״עורך־דין, עושה
ענינים בבית־המשפט.״

המשפחה הקדושה
ך• תל״אביב, קישט בעל מרפדיה את
^ חלון הראוה של חנותו לכבוד חגיגות
העשור, תלה בו את תמונות הרצל, וייצמן,
בן־צבי, בן־גוריון ולסקוב, הוסיף מתחתם
תמונות גדולות של כל בני־משפחתו.

צה״ל,

יום ו — )21.15 /תוכנית כבק שתך המקורית
של גלי צה״ל שוב על גלי האתר —
כבקשתך משירו האחרון של ג׳וני ריי בקולנוע
תל־אביב ועד תרועת במות הבידור
בחגיגות העשור.

זכות ראשונים

תוכנית הסברה שבועית חדשה לנוער,
תחת הכותרת חד שות ה שבוע, הוענקה
למאזיני פינת הנוער בקול ישראל, לאחר
שתוכנית הסברה דומה, זולה יותר, ששודרה
אחת לשבועיים, בוטלה, מ״חוסר
תקציב״ .בעוד שאת התוכנית הקודמת ערך
אדם המקורב לשמאל הקיצוני, הרי שאת
התוכנית החדשה קיבל לידיו סופר הארץ
בירושלים, אלי אייל. אייל ידוע בחוגי
הסטודנטים הירושלמיים כאיש מפא״י
מבצע מיוחד במינו עורכת השבוע,
לכבוד שנת העשור, עורכת תוכניות הנוער
בקול ישראל, מרים הרמן. לאחר משאל
מיוחד בקרב מאזיניה, תעלה מרים הרמן
שבוע תוכניות בבק שתך, בו ישודרו שבעה
משדרי עשר השנים הקודמות, שזכו למספר
הקולות הגבוה ביותר שדרנית
אחרת, מרים תמיר, שעברה לא
מכבר מגלי צה״ל לקול ישראל, העלתה
השבוע את תוכנית הבכורה שלה, ילקוט
התחביבים. תוכנית הבידור החודשית תציג
בפני מאזיני קול ישראל בעלי־תחביבים ישראליים
מקוריים נסיון נוסך להקנות
את התנ״ך להמונים, באמצעות מקלט הרדיו,
עורך שדרן קול ישראל בהיר־השפם
אפריים אבא. בסיועו של יהודה אליצור
יגיש אבא למאזיניו תוכנית מלל תנ״כית
שתוקדש לנושא מסויים.

(קול

תאווה בלי גבול
ף ירושלים, יצא אלימלך אלקנה () 16
לטיול על אופניו, ראה ארנבת לבנה
מלחכת עשב בשדה, הניח את א פניו בצד
הדרך והחל לרדוף אחריה, מצא את עצמו
בכלא ירדני, אחרי שנעצר בידי לגיונרים
בעת שעבר את הגבול.

הוות החיות

תשבץגמגסמג 1075
מאוזן־ . 1גמור
מקומת ה קרקע;
.4האיש
הגדול ממוקדון;
.10 נע; .11 יהיר;
. 13 מתחת לראש,
ומלא עשב; .14
לא מוחלטת 15
כלימה; .17 מוס מך
אוניברסיטה;
.19 עיר, בקיצור;
.20 ספר תנ״ך ;
.22 כובע; .25 לו
היה בספר מלכים
ב׳ עוד פרק אחד
היה זה פרק זה;
.26 וואדי; .27
לאסוף; .30 תו צאה
של נטירת־איבה;
.32 מילת
זירוז; .33 יען;
.34 יש אומרים; .36 דוד ללא דלת;
.37 יש כזה והוא אסתטי ; .39 ברית ;
.41 שנות חיים; .42 צץ .44 :טנא;
.46 מתחת לרגלינו ; .48 אם הוא חדל
לפעום, מתים; .50 סימן; .51 אחת
האמהות ; .53 ילד שיצא לעולם ; .55
דאר ללא דלת ; .57 תיבת דאר ; .58
נוזל ; .59 חותמת ; .60 בעל־חי.
מאונך .1 :יישוב; .2ידיד; .3
חופשה; .5עבורך; .6אופירה; .7
נזכר למעלה; .8ד״ר בורג ממונה
עליו; .9משקיע הון שהשקיע, התחרט
והשקיע; .12 חוטם; .15 רוגז;

.16 שאון; .18 סוף דבר; .21 צח;
.23 חוץ מזה עושים כל מה שאומר
בעל הבית; .24 מסייר; .26 ירחון
היתולי ; .28 ככה ; .29 איש מדע מדו-
ייק; 31 אחת המגילות; .32 עוף;
.35 חווה לקין; .37 דמי קניית אשה
מוסלמית; .38 ספר תפילה לפסח;
.40 דגל; .41 אין כמותו גאה; .43
אחד הגברים שעבר את המבול חי;
.45 רועש; .46 כלי נשק קל; .47
ארמון; .49 מכם; .52 אחות הבן;
.54 דרישת שלום; .56 בלבד; .58
אשר.

ף ) פאריס, צרפת, הקימו חובבי חיות
מצבה לכלבת החלל הרוסית לאיקה,
הטילו את תפקיד הסרת הלוט על שימפנזה.

מעריץ אלמוגי
ך * תל-אביב, ניגש אלמוני אל עליזה
•1שושן 16 בעברה ברחוב, ביקש ממנה
לתת לו תמונה, נענה בשלילה, חטף את
ארנקה מידה, ביקש תמורתו נשיקה, נענה
שוב בשלילה, החזיר את הארנק, השאיר בו
חבילת נייר עתון במקום 55 הל״י שהיו בו.

50צ £4סנ1ל£$

מזז עו בו ת
ה ש בו עיי ם

בעריכת לילי גלילי

הוי, מדוע

השבוע
כל עיטוש

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה סדי

הפך ״אירוע״?

שבוע בפרס של 10 לירות. הזוכ ה ה שבוע הוא
הקורא זאב שלובסקי. המלך כור ש , 2תל־אביב.

״אד יורע שאד \גן\ חרי
בשביל בחר. באחי ראשחך,״.

כמה קל, כמה קל

רלרו־דרווע ־ לדן שוטר תנועה עמד להנאתו בכביש הסרגל, לפני עפולה. פת־
| י י אום ראה מונית עוברת אותו וחוזרת בריברס. הנהג הסביר
לו שהוא מוביל קבוצת תיירים אמריקאיים, והם ביקשו לצלם שוטר־תנועה יהודי
רושם דו״ח לנהג מונית יהודי. השוטר נענה ברצון, התיירים יצאו החוצה עם
מצלמותיהם, והנהג הושיט את ניירותיו. כשנגמרה ההצגה, כולם היו מבסוטים —
מלבד הנהג. הסתבר כי הושיט לשוטר רשיון־נהיגה אשר פג תוקפו, והראפורט
שהוא קיבל היה אמיתי לגמרי.

לסלק את המפכ״ל.
אך אוי ווי, מה קשה
לטאטא את המטה!

העהת= ש 1ל״ ס
>!יגת

השידוכים

טדי קולק החליט לוותרעלשרותו של מאיר וייסגל בתעדת חגיגות
העשור

בהנהלת השדכנית המדופלמת גב׳ מרים, שוק הכרמל .302

כקיצור: הפך אותו לווייםגלגלחמישי .

סיס מ תנו: פעם לקוח ־ תמיד לקוח

•* בחור צעיר, נחמד ושמן, בעל וילה נהדרת ברמת־גן. מרתיח 1200ל״י לחודש.
ספסר בכרטיסי קולנוע וקונצרטים. מבטיח כרטיס הכי טוב, לכל הצגה שאשתו
תרצה לראות.

הסיכסוך בין רוסיה ואמריקה, בדבר פירוז הקוטב הצפוני, מחמיר

זאת ככר לא מלחמהקרה, זה ככר קפאון .

* תיירת נחמדה. בלונדית מאד, מסודרת היטב, מחפשת בחור על מנת שתסדר
אותי כשם שסידרו אותה.

גמאל עבד אל־נאצר כובש את מוסקבה

ז*ו בחורה ילידת הארץ, בת 18 בדיוק, בת למשפחה אדוקה ומכובדת, מחפשת
בנרות בחור זריז. נא למהר, בחורים — היא צריכה להתגייס בעוד שבועיים

העיקר שכרושצ׳וב לא יכבוש את קאהיר.

פקיד ממשלתי גבוה ( 1,98 מטר) ,מרתיח 185ל״י נטו לחודש, בעל שתי ווילות
בהרצליה, שותף בארבעה בחי קולנוע וחמישה בתי קפה, עומד בקרוב להתגרש.
מחפש בחורה צעירה ויפה, בעלת גוף ואילמת אשתו הקודמת דיברה והוא נאסר.

חגיגות

האחדבמאי שוב חשפו את הפילוג במחנה הפועלים

. .יש הסבורים כי מה שדרוש זה דווקא כמאיאחד.

זאב שלובסקי, תל־אביב

ק קו ת לעול ם *ודקת
סגן־אלוף אשר נהג בטנדר איבד,
כנראה, את השליטה על ההגנה.
(ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, תל־אביב
.פרש מהכביש וירד למחתרת האצ׳׳ל.
בהפגנה שתתקיים בנצרת יהיו גם
תופעות אמנותיות• (הארץ)
אליק פג, חיפה
תופעות בלתי־רצויות.
כתוספת לגליון המוגדל של, למזזרב׳׳.
(מודעה במעריב) חיפה אורי שיקה,
מוקדש לבניה וליצירה.
בכמה ישובים נמכרו כבר כל הסיבות(
.הארץ)
דבורה גיל, רמת־גן
הוחל ביצור מוגבר של תירוצים
חדשים.

תחרות חמשירים

לעזאור האתיון ח־תח׳ ח19 אתי>ן ה
שגזגגחח פגגח גגל רופא שפירחם חגרגגח בגגתץ\ י בחראי שלא. חאחי־קה
הגזגן בגגגיח אגחרח ואה. אבל אוי איג ד רופאה, גהאחיגן ח חחגן בגגגיח
שאגי הכירה בה היא ה״ליבגביה פואהיגן ה״ .לא רגן שאגי גורשה לגובהי
לחבר חהשיריה כהו וה הבא, אלא שאגי הוהיגה אתכה ללכת
בדרכי הולווה, ולשלוח אלי את יבירותיבה גול אותו וושא •.הורגות
פרהוהת הורגולת של רופא רהיווי.

בל המרבה בדקירות של מזרק
ההומור, הרי זה משוכה.
זיברו את בל זריקות החיסץ
שנאלצתס לקבל מידי רופאים
הפיכים, שעה שהייתם אתם
חסרי-ישע. עת הפרעון הגיעה !
אגב, החמשיר המוצלח כיו

יזבה בפרס של עשר ל״י.

אני, ד״ר ג׳וקר שאול,
היו לי פאציינטים כלי גכול.
לא היה עוד מקרה
כו חזר החולה
להודיע כי רע הטיפול.

הער י ב
עורב, חתיכת גבינה מצא.
אותה להביא לאשתו רצה.
לנוח ישב עם שללו על העץ
לבבו הקטן משמחה התפוצץ.
״כמה תשמח עורכתי הקטנה
עת תראה בידי
את מתנת הגבינה!״
מתחתיו עכר לו שועל רעב,
ופך הוא אמר לו, לזה העורב :
״קולך משתרע על אוקטאכות
חמש!
שיר נא לי שיר!
אנא, אל תתבייש ! ״
אז צחק העורב :
״הוי שועל, הוי גזלן !
אין משטין פעמיים
כאותו הקרכן ! ״
וחשב כלבו השועל המדוכדך:
״אלמדך לקח, עורב מלוכלך!״
וקרא כקול ״הוי ציפור נחמדת,
עם מפא״יניק בעת אשתך
בוגדת ! ״

נחרד העורב, ומרוב פהד וחיל
הגבינה הוא לפי השועל הפיל.
מו סרה שכל:

״איגד יכול להתגן ייח גגל חשכורת של גזגרה
הציגוג לי גגכגדה חכגינות יותר — אגי חתפלדר,׳״

אם מפא״יניק עם אשתך בוגד,
אל נא תעז להתמרד!
כי בכל שתצעק ותצרח -
פרנסתך ממך תילקח1
יעקב זהבי, נפר אז״ר